gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עלים · Alim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: עלים · Alim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

עלים · Alim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עלון שבועי משלחן‬ ‫מערכת מכון עלה זית‬ ‫שנה שביעית‪ :‬גליון ב | פרשת האזינו ‪ -‬שובה | ח' תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫הלכות מעוברת‬ ‫ע"פ ספר שערי המועדים על הלכות ימים נוראים‪,‬‬ ‫עלה עינוי‬ ‫ברכת הבשמים ביום כיפור‬ ‫ע"פ ספר נחמו עמי על הלכות יום הכיפורים‪,‬‬ ‫עלה בושם‬ ‫מאת הרה"ג ר' שלמה יהודה האבערפעלד שליט"א‬ ‫מאת הרה"ג ר' נחום גארדאן שליט"א‬ ‫א‪ .‬נשים חייבות בכל דיני יום כיפור כמו האנשים‪ ,‬ואף נשים מעוברות חייבין‬ ‫הנה ביום הכפורים חסר לנו כמה ברכות ממאה ברכות שחייב לברך בכל יום‪ .‬וכתב היוסף‬ ‫להתענות ביו״כ (סי׳ תריז סעיף א)‪ .‬ובתנאי שלא תהיה בזה סכנה לא לה ולא‬ ‫אומץ (סי׳ תתרב) שיש להשלים בבשמים‪ ,‬אך יזהר מברכה לבטלה "שלא יברך פעם שניה‬ ‫להולד‪.‬‬ ‫ושלישית רק בהיסח הדעת גדול או שינוי מקום"‪ ,‬וכ״כ סדר היום (הובא בשל״ה מס׳ יומא‪,‬‬ ‫והנה באופן כללי כשהכל הולך כשורה‪ ,‬אין שום סכנה לאשה מעוברת‬ ‫עמוד התשובה) שיש לנהוג להריח בבשמים כל שעה‪ ,‬כיון שעושה לשם שמים [להשלים‬ ‫להתענות‪ ,‬וכבר מתענין כל שנה ושנה כמה אלפי נשים מעוברות מכלל‬ ‫מאה ברכות] אין לחוש לחסרון עינוי‪ ,‬ועוד דתענוג נשמה היא ולא תענוג הגוף‪ ,‬עכת״ד‪.‬‬ ‫ישראל ולא אירע להן דבר‪ .‬אמנם צריכה המעוברת שימת לב יתירה שתאכל‬ ‫והשל״ה (שם) חולק עליו שאין לברך שנית מצד שלא הסיח דעתו מלהריח‪ ,‬וגם פקפק אם‬ ‫ותשתה כראוי לפני יו״כ‪ ,‬ובמשך כל יו״כ תהיה במקום קר וצח ולא תתאמץ‬ ‫מותר להריח בתענית‪ .‬והמג״א (סי' תריב סק״ד) כתב‪ ,‬שפשוט שמותר להריח וטוב לעשות‬ ‫יותר מדי‪ ,‬כדי שלא תבא ח״ו למצב של איבוד נוזלים‪ .‬והנה כמה פעמים עצם‬ ‫כן להשלים מנין מאה ברכות‪ ,‬אבל לא גילה דעתו אם לברך כמה פעמים‪.‬‬ ‫ההליכה לבית הכנסת גורמת שתחסר כח ע"י זה‪ ,‬ולכן לפעמים אין לה לילך‬ ‫כלל (נשמת אברהם בשם הגרשז"א)‪.‬‬ ‫והנה כתב השמלה חדשה (סי״ט ס״ק יז) שיש תקנה להסיח דעתו ע״י עסקים אחרים כדי‬ ‫שיתחייב בברכה שנית‪ .‬ולכאורה ה״ה דמהני להסיח דעתו ע״י עסק התפלה‪ .‬וכן פסק המטה‬ ‫כשהאשה המעוברת מטופלת בילדים‪ ,‬חייבין לסדר לפני יו״כ שתהא עזרה‬ ‫אפרים (סי' תריב סע״ג) שכתב‪ ,‬צריך להפסיק בינתים זמן גדול שיהיה הסח הדעת‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫בבית שלא תצטרך להתאמץ לטפל כל היום בהילדים‪ ,‬אלא תוכל להיות‬ ‫במצב של מנוחה‪ .‬והבעל מחויב לבטל מהתפילות של ביהכ״נ אם אשתו‬ ‫אבל הבית דוד (סי״ט ביסוד הבית ס״ק ג) מביא בשם הדרך חיים‪ ,‬שאם לא עשה מעשה‬ ‫צריכה לעזרתו בכדי שתוכל לצום‪[ ,‬וזה נוגע אף לאשה שאינה מעוברת]‬ ‫המוכיח שהסיח דעתו כגון כיסוי הדם אחר השחיטה‪ ,‬לא הוה היסח הדעת‪ ,‬שהרי ניכר‬ ‫(ראה הלכות חג בחג‪ ,‬ספר שערי ימים נוראים וכן הביא בספר תורת המועדים‬ ‫הדבר שאינו מסיח דעתו מן השחיטה‪ .‬וכ״כ בשם המנחת יעקב (בקו״א)‪ .‬ולפ״ז ה״ה בנידון‬ ‫בשם הג"ר בן ציון קוק שליט"א שכתב כן בשם הגריש"א)‪.‬‬ ‫דידן‪ .‬והמ״ב (סי׳ תריב ס״ק יח) פסק שכל זמן שלא הסיח דעתו אינו חוזר ומברך‪ .‬וכתב‬ ‫(סי׳ ריז סק״ו) דלא מהני אפילו לצאת לביהכ״נ להתפלל‪ .‬לפ״ז כ״ש דלא מהני אם מתפלל‬ ‫ב‪ .‬אם יש להמעוברת איזו בעיות רפואה‪ ,‬צריכים להתייעץ [לפני יו״כ] עם‬ ‫במקומו‪.‬‬ ‫רופא (ורצוי שיהא רופא שומר תו״מ) אם צריכה לשתות לשיעורים‪( ,‬ואם די‬ ‫לה בשתיה‪ ,‬אסורה לאכול)‪.‬‬ ‫והנה נחלקו הפוסקים בעצה אחרת‪ .‬שכתב הפר״ח (יו״ד סי״ט) שיכול לצאת מספק ברכה‬ ‫ע״י שיכווין דעתו שלא לצאת בברכה ראשונה אלא כל זמן שלא השיח שיחה בטלה‪ .‬הרי‬ ‫ג‪ .‬כיון שענין ההתייבשות הוא סכנה למעוברת יותר מלשאר בני אדם‪ ,‬לכן‬ ‫דמהני להגביל הברכה שתחול רק זמן מסוים‪ .‬לפ״ז יכול לברך ברכת בשמים ולכוין רק על‬ ‫אם היא מרגשת שיש לה חום ובדקה וראתה שהחום למעלה מ ‪ ,100.5‬יש לה‬ ‫בשמים אלו‪ ,‬או עד התפלה הבאה‪.‬‬ ‫לשתות כדי שלא תבא למצב של התייבשות (ובדרך כלל די אם תשתה כמו‬ ‫‪ 1 oz‬כל ‪ 4‬וחצי מינוט)‪[ .‬וכל זה בתנאי שאין לה עוד מיחושים ביחד עם החום]‪.‬‬ ‫אבל דעת השמלה חדשה (ס״ק יז) שאין זה תיקון כלל‪ ,‬דכיון דכל הנשחטין עומדים לפניו‬ ‫ומתכוין לשחוט כולם לא מהני מה שמחשב שהברכה לא תפטור כי אם אחד מהם‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ועיין בפרמ"ג (פתיחה להלכות ברכות‪ ,‬ס״י‪ ,‬ובמש״ז סי׳ ריא סק״ב) שנקט כהפר״ח‪ .‬ובשו״ת‬ ‫מהרש״ם (ח״א סי׳ קסט) מביא כמה פוסקים שפסקו כהפרמ"ג ומסיים ויש לעשות כמותם‪.‬‬ ‫אולם בשו״ת מנחת שלמה (קמא סי״ח אות ט) כתב אף שעיקר הדין כהפר״ח דמהני לכוין‬ ‫על זמן מסוים או דבר מסוים‪ ,‬מ״מ אסור לעשות כן שגורם ברכה שאינה צריכה‪.‬‬ ‫והנה נידון המנחת שלמה הוא בברכת התורה האם רשאי לכוין שתחול רק עד חצות‪ .‬ונראה‬ ‫שבזה חיישינן לברכה שאינה צריכה‪ ,‬שהרי מן הסתם הברכה חלה על כל היום ואין רשאי‬ ‫לגרום ברכה שאינה צריכה ע״י כוונתו‪ .‬אולם בעניננו יתכן שמותר לפי סברת השמלה‬ ‫חדשה (שם)‪ ,‬שהרשות ניתן לברך ולאכול עכשיו אחד מהם ולאחר זמן לחזור ולברך‬ ‫הרה"ג ר' בן ציון הכהן קוק שליט"א בריתחא דאורייתא עם הגר"ד לנדו שליט"א‬ ‫ולאכול השני‪ ,‬א״כ גם כשאוכל שניהם בזה אחר זה מותר לגרום שיצטרך לברך פעמיים‪.‬‬ ‫הזמנים לעיר לייקוואוד יצ"ו‪ ,‬נערכו ע"י הרב משה ברוך קופמאן שליט"א‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫יום השבת‬ ‫ליל שבת‬ ‫ערב שבת‬ ‫‪6:58‬‬ ‫)‪ 9:05/(9:09‬שקיעת החמה‬ ‫סו"ז קרי"ש מג"א (לפי ע"ב דקות שוות)‬ ‫‪6:30‬‬ ‫חצי שעה קודם שקיעה‬ ‫‪1:21‬‬ ‫מנחה גדולה (גר"א)‬ ‫‪7:40‬‬ ‫זמן כוכבים קטנים רצופים‬ ‫‪9:45‬‬ ‫סוף זמן קר"ש לדעת הגר"א והגר"ז‬ ‫‪6:42‬‬ ‫הדלקת נרות (‪ 18‬דקות)‬ ‫‪3:55‬‬ ‫ט' שעות (להתחלת סעודה)‬ ‫(‪ 8.5‬מעלות)‬ ‫‪8:11‬‬ ‫סו"ז תפילה מג"א (לפי האופק)\וגר"א וגר"ז ‪ 10:20/10:47‬ע"ב דקות‬ ‫‪7:00‬‬ ‫שקיעת החמה (צריך להחמיר ב' דקות)‬ ‫‪4:26‬‬ ‫מנחה קטנה (לאיסור מלאכה)‬ ‫‪8:20‬‬ ‫צאה"כ ר"ת לחשבון ‪ 16‬מעלות‬ ‫‪12:50‬‬ ‫חצות (סעודת שבת להב"ח)‬ ‫‪7:37‬‬ ‫זמן ג' כוכבים (לקר"ש)‬ ‫‪5:43‬‬ ‫פלג המנחה (גר"א ולבוש)‬ ‫‪8:32‬‬ ‫אכטיל (צ' דקות זמניות)‬ ‫‪1:20‬‬ ‫‪ 6:50-7:50‬מנחה גדולה‬ ‫מזל מאדים (למאן דחש ליה)‬ ‫‪6:08‬‬ ‫פלג המנחה (מג"א כפי האופק)‬ ‫‪e: publish@alehzayis.com | t: 732.513.3466 | w: alehzayis.com | f: 732.865.7002‬‬ ‫בלבד"‪ ,‬זה היה כפי הנראה עיקר הטעם שבחייו‪ ,‬העקרון היסודי של שאיפתו‪,‬‬ ‫החל משחר טל נעוריו‪ .‬לא מבחינה חמרית בלבד חייב אדם להיות מוכן לסייע‬ ‫גרגירים מספר "החפץ חיים –‬ ‫חייו ופעלו"‬ ‫עלה הנהגה‬ ‫בידי זולתו‪ .‬אלא גם מבחינה רוחנית‪ .‬לפי שיטתו של החפץ‪-‬חיים‪ ,‬אדם שאינו‬ ‫דואג אלא לחלקו של עצמו בעולם הבא‪ ,‬או בגן עדן‪ ,‬איננו פחות אנוכיי מזה‬ ‫ספר 'החפץ חיים ‪ -‬חייו ופעלו' הוא ספר הביוגרפיה הראשון והחשוב ביותר שחובר על‬ ‫תולדות הכהן הגדול מאחיו‪ ,‬בעל החפץ חיים זצ"ל‪ .‬הספר נתחבר על ידי תלמידו הרב משה‬ ‫שה"אני" הפרטי שלו תופס את כל פנות עולמו החמרי‪( .‬עמ' שנב‪-‬שנג)‬ ‫מאיר ישר זצ"ל‪ ,‬תלמיד חכם מובהק בעל עט סופר מהיר‪ ,‬שהיה תלמיד החפץ חיים בישיבת‬ ‫העיקר והטפל במינוי שו"ב‬ ‫ראדין ושימש גם כמזכירו האישי‪ .‬הספר נכתב מעדות אישית בדברים שראה ושמע בעצמו‪,‬‬ ‫וכן ע"פ עדויות בכתב ובעל פה‪.‬‬ ‫באסיפת הרבנים בפטרבורג הביע החפץ חיים את התנגדותו החריפה להצעת‬ ‫הספר נכתב כסדרת מאמרים ביוגרפיים בעיתון משנת תרצ"ה ועד תרצ"ז‪ ,‬וכונסו לספר‬ ‫הממשלה‪ ,‬להטיל חובה על הרבנים להשתלם בלימודים חילוניים‪ ,‬ובתוך דבריו‪:‬‬ ‫בהסכמת הגרח"ע גרודז'ינסקי‪ .‬בשנת תש"ו הדפיס המחבר מהדורה מורחבת באידיש‪,‬‬ ‫הצביע על הירידה הנוראה שחלה בקהלות ישראל בקשר למנוי שו"בים‪.‬‬ ‫ובשנת תשי"ח נדפסה מהדורה מתורגמת ללשה"ק‪ ,‬בשלשה כרכים‪ ,‬הכוללת את תולדות‬ ‫החפץ חיים‪ ,‬תולדות גדולי הדור שהיו בסביבתו‪ ,‬ודברי תורה שנשמעו מפיו‪ .‬הספר מעמיד‬ ‫לפנים בישראל‪ ,‬כשהתורה היתה חביבה על העם וההמון ידע להוקיר ולכבד‬ ‫את דמותו של החפץ חיים במלא זיו הדרו‪ ,‬בצדקותו וקדושתו‪ ,‬בגדולתו בתורה‪ ,‬ובפעלו הרב‬ ‫את לומדיה‪ ,‬אזי עיקר העיקרים שדקדקו בו ביחס למנוי שו"ב היוו למדנותו‬ ‫למען כלל ישראל‪ .‬בנוסף‪ ,‬צירף המחבר תמונות רבות של גדולי הדור העבר‪.‬‬ ‫ובקיאותו בהלכות שחיטה וטרפות‪ ,‬מומחיותו וידיעתו לאמן את ידיו‪ .‬לאט לאט‬ ‫פמק כה · דאגתו התחילו‬ ‫מהדורת עלה זית מיוסדת על מהדורת תשי"ח‪ .‬הספר נדפס בהגהה דייקנית ובהדפסה‬ ‫קעזלפני‬ ‫דורשים מהשו"ב שידע גם פרק בשירה וזמרה‪ ,‬כדי שיוכל לעבור‬ ‫לתלמידיו‬ ‫מאירת עינים‪ ,‬ובראשו הוספנו פרקי מבוא נכבדים אודות הספר ומחברו‪.‬‬ ‫התיבה בימים הנוראים ולזמר בחתונות ושמחות של בני העיר‪ .‬לדאבון לב רואים‬ ‫כיום‪ ,‬שעשו לחלוטין את הטפל עיקר ואת העיקר טפל‪ .‬ברוב העיירות‪ ,‬העיקר מה‬ ‫האדם לא נוצר עבור עצמו‬ ‫היה זה בערב ראש השנה של שנת תרע"ד‪ ,‬שנתה הראשונה של המלחמה שנדרש מהשו"ב הוא שיהיה קולו נעים ושיצטיין בסלסולי חזנות‪ ,‬מבלי לשים לב‬ ‫בעז"ה יום ד פרשה תבוא שנת תרפ"ה‬ ‫לידיעתו בתורה ומומחיותו בעניני שחיטה‪ .‬אוי לאותה בושה ואוי לאותה‬ ‫העולמית‪ .‬יותר מבכל שנה אחרת נתכנס לרדין מספר גדול לאין ערוך של אורחים כלל‬ ‫ראדין אל כבוד הרבכלימה‪( .‬עמ' שיב)‬ ‫המאוה"ג‬ ‫לפ"ק‬ ‫מורכב מתלמידים לשעבר וסתם מעריצים של החפץ‪-‬חיים וישיבתו‪.‬‬ ‫עדיו לגאון ותפארת י"א כקש"ת מו"ה‬ ‫כת"רסנגוריה על ישראל‬ ‫ובעתמחדשדברי‬ ‫הנוראים‬ ‫ישר ני"ו‬ ‫התשובה מאיר‬ ‫משה‬ ‫מרחוק ומקרוב נהרו אז כולם לרדין‪ ,‬כדי שבאותם ימי‬ ‫קשה ועגומה שכזו יהיו שרויים במחיצתו של צדיק הדור‪ ,‬על מנת למצוא עדוד באחד הימים הנוראים נשא [החפץ חיים] עינים דומעות למרום ואמר‪:‬‬ ‫שקבלתי לנכון ע"ד ידידי‬ ‫רוחני‪ ,‬עוז פנימי ותקוה תחת השפעתו של רבן של ישראל —אודיעו בזה‬ ‫החפץ‪-‬חיים‪.‬‬ ‫שבית המקדש היה קיים‪ ,‬היו עונותיהם של ישראל מתכפרים על ידי השעיר‬ ‫"בזמן בכל‬ ‫הגאון ר' משה שליט"א יצליחהו ד'‬ ‫משתלח לארץ גזרה — "ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה"‬ ‫לכת"ר שהיה‬ ‫אותו בוקר הגיעו לישיבה כמה בעלי‪-‬בתים מהישוב הסמוך דוגולישוק‪ ,‬כדי‬ ‫ולזוגתו תי'‬ ‫עניניו‪ .‬והנני מברך‬ ‫ט"ז)‪ .‬רבונו‪-‬של‪-‬עולם! אמנם מאז חורבן הבית אין לנו שעיר בגלותנו‪,‬‬ ‫(ויקרא‬ ‫לבקש מאת אחד התלמידים הצעירים‪ ,‬שנתפרסם כבר אז בתור נואם‪ ,‬כי יחוג‬ ‫להוליד‬ ‫הצעתם ושתזכו‬ ‫וחתימה טובה‬ ‫למרות‬‫בכתיבה‬ ‫עמהם את ימי החג וידרוש בפניהם לפני תקיעת שופר‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫ושתהיה גזרה הרי כן ישנה לנו! הרי חיים אנו בארץ שהיא מלאה גזרות נגדנו!‬ ‫אבל ארץ‬ ‫לעבודתו י"ת‬ ‫בן קיימא‬ ‫בשבילשל‬ ‫זרע‬ ‫לך יום שאין מתחדשות בו צרות ופורעניות חדשות‪ ...‬כיצד איפוא יכולים‬ ‫לפצותו מבחינה חומרית‪ ,‬דבר שנודעת לו חשיבות רבה השנה הזאת הבאה עלינו הרי‬ ‫לטובהאיןשנת‬ ‫סירב‬ ‫ישיבה‪,‬‬ ‫אנו להיות יהודים טובים‪ ,‬לעבדך בלב ונפש ולשמור תורתך בתנאים ובסבלות‬ ‫הלה למלא את בקשתם‪.‬‬ ‫חיים ושלום שנה טובה ומבורכת לו‬ ‫הלכו היהודים אל החפץ‪-‬חיים ובקשוהו שישפיע על הבחור המתעקש שיתרצה כאלה? לא‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬ישראל אינם אשמים"‪( ...‬עמ' שכה)‬ ‫ולביתו כחפצו וכחפץ מוקירו ומכבדו‬ ‫לנסוע עמהם‪ .‬שלח אחריו הרבי ולשאלתו‪ :‬משום מה מסרב הוא לגמול טובה עם‬ ‫תפילתו של צדיק נסתר‬ ‫"כערכו הרם‬ ‫יהודים‪ ,‬השיב הבחור‪ ,‬כי נבצר ממנו לפעול בנפשו לעזוב את הישיבה‪ ,‬את חבריו‬ ‫הצדיק הנסתר ר' אליעזר יעקב חוואס‪ ,‬הוגה רעיון הכולל‪ ,‬מוסיף המחבר‬ ‫ספר חפץ‬ ‫בעה"מעל‬‫הכהןאם‬ ‫הכפורים‪.‬‬ ‫ורבותיו‪ ,‬בימים הקדושים והרציניים ביותר של ראש השנה ויום‬ ‫ישראל מאיר‬ ‫בהערה‪:‬‬ ‫לעצמו‬ ‫הוא‬ ‫ירשה‬ ‫חיים ומשנה ברורה אקוה לד' למלאות‬ ‫אחרים עזבו את בתיהם ומשפחותיהם ובאו הנה‪ ,‬הכיצד איפוא‬ ‫בקשתו שכתב אלי במכתבוכותב הטורים זכה להתפלל ביום הכיפורים של שנת תרע"ה בצדו של ר' אליעזר‬ ‫לעזוב אותה שעה את הישיבה ולנסוע ל"ישוב" נדח‪.‬‬ ‫במכתב‪ ,‬היה חותנו של ראש הישיבה מו"ר הגאון‬ ‫אליעזר יעקב‬ ‫ר' (ר'‬ ‫משה הנזכר‬ ‫ברדין‬ ‫יעקב בישיבההגאון‬ ‫"אתה הרי שרוי בישיבה במשך כל השנה!"‪ ,‬העיר החפץ‪-‬חיים בקולו המלטף‪.‬‬ ‫הרצפה רטובה ממש מנחל הדמעות שזרמו‬ ‫שעמד היתה‬ ‫לנדינסקי זצ"ל‪.‬‬ ‫במקום הגר"מ‬ ‫טרופ)‪.‬‬ ‫ראש הישיבה‬ ‫ר' נפתליהוא‬ ‫"אמנם כן‪ ,‬רבי‪ ,‬אך הרי עיניך הרואות‪ ,‬רבי‪ ,‬כי בכוונה תחילה לא נסעתי לבית הורי‬ ‫מעיניו‪ .‬אנחותיו וגניחותיו העמוקות הרעידו את הלב‪( .‬עמ' קלח‪ ,‬בהערה)‬ ‫ובלבד שלא להחמיץ את ההזדמנות להמצא בקרבתך‬ ‫בימי החג‪ ,‬הכיצד איפוא אפשר לדרוש ממני שאסע‬ ‫ב"ה יום י"ד לחודש תשרי‬ ‫מכאן?"‪ ,‬טען הבחור בקול רועד‪.‬‬ ‫תרפ"ו לפ"ק‬ ‫על כך השיב הרבי לתלמיד‪-‬הישיבה הצעיר‪:‬‬ ‫שלום וכ"ט לכבוד האלופים‬ ‫הנכבדי' אנשי בהכ"נ תפארת‬ ‫"אינני יכול לטעון כנגדך‪ .‬עשה כאשר עם לבבך‪ .‬אך‬ ‫תורה בענסהערסט ברוקלין‬ ‫אחת עליך לזכור‪ ,‬כי האדם לא נוצר כדי לחיות בשביל‬ ‫עצמו בלבד!"‪.‬‬ ‫הנני להביע בזה ברכתי לכל‬ ‫אנשי קהלתו הנכבדה לרגלי‬ ‫מובן מאליו‪ ,‬כי בפני הבחור (כותב הטורים האלה)‬ ‫התמנותו עליהם לרב האי‬ ‫שוב לא עמדה ברירה אחרת אלא להסכים להלוות‬ ‫גברא רבא ויקירא ידידי‬ ‫אל יהודי דוגולישוק לימים הנוראים‪ .‬ואז איחל לו‬ ‫הרה"ג המפורסם לתהלה‬ ‫הרבי בשמחה שיהיו דבריו נשמעים‪ .‬הוא נגש אל‬ ‫יא"מ ורב פעלים מו"ה‬ ‫האצטבה והוציא את ספרו "שם עולם" ובעלעלו עד‬ ‫לפרקים המדברים בעניני "שמירת שבת" צוה את‬ ‫משה מאיר ישר נ"י יתן ד'‬ ‫הבחור שיעבור עליהם ואחרי כן ידרוש בנדון זה בפני‬ ‫לכם בגללו רב ברכה והצלחה בכל עניניכם כמאמר חז"ל תיכף לת"ח ברכה‪ .‬ויהיו דבריו נשמעין בעדתכם‬ ‫הציבור‪" .‬כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו —‬ ‫לתורה ‪ ...‬ונזכה לראות בישועת ישראל והרמת קרן התורה כנפשם הטובה וכנפש המברכם‬ ‫אומרים חז"ל"‪ ,‬כך סיים‪.‬‬ ‫ישראל מאיר הכהן בעה"מ ספרי חפץ חיים ומ"ב‬ ‫כבר עברו יותר מארבע עשרות שנים מאז מאורע זה‪.‬‬ ‫מכתב ברכה כתוב בכתב ידו של החפץ‪-‬חיים אל הקהילה שבה נתמנה המחבר לרב בשנת תרפ"ו‪.‬‬ ‫ברם הדברים עודם רעננים בזכרון כאילו היום נאמרו‪.‬‬ ‫"חייב אדם לדעת‪ ,‬שלא נוצר כדי לחיות בשביל עצמו‬ ‫‪ | 2‬מערכת עלים מכירה טובה לידידינו הר"ר בנימין צבי גליק שליט"א שהמציא לנו את התמונות מגדולי ישראל‬ ‫הכונה בזה שלא חששו לקלקול שיצא מזה‪ ,‬ונשאר הענין על מכונו שיש לכבד‬ ‫יום כיפור גם בכבוד זה דנר דלוק‪.‬‬ ‫הדלקת נר של יום הכיפורים‬ ‫ע"פ ספר אהל חנה בעניני נרות שבת ויו"ט ועירוב תבשילין‪,‬‬ ‫עלה נר‬ ‫מאת הג"ר ישראל צבי ברוידא שליט"א‬ ‫והבית יוסף כתב עוד בשם המרדכי ‪" -‬ובפרק במה מדליקין כתב‪ ,‬נראה דביום‬ ‫הכפורים בלא שבת אין מברכין על הדלקת הנר‪ ,‬דלא חשו לשלום בית אלא‬ ‫חילופי במשנה פסחים (נג‪ ,‬ב) תנן ‪" -‬מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום‬ ‫בשבת משום כבוד שבת‪ ,‬ובספר המצות כתב יום הכפורים שחל להיות בשבת‬ ‫מנהגים הכפורים מדליקין‪ ,‬מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין‪ ,‬ומדליקין‬ ‫מדליקין בלא ברכה הואיל ואינו בא לצורך אכילה"‪ ,‬וגם זה צריכים להבין דמדוע‬ ‫בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים"‪ .‬ואמרינן עלה‬ ‫נימא דשלום בית שייך רק בשבת ולא ביום הכיפורים‪ .‬ובשלמא אי נימא דכל‬ ‫בגמ' ‪" -‬תנא בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהן לדבר אחד‬ ‫עיקר הענין דשלום בית הוא מדין עונג שבת‪ ,‬שפיר י"ל דביוה"כ אינו נוהג‪ ,‬אבל‬ ‫נתכוונו וכו'"‪ ,‬ופרש"י ‪" -‬אותן שנהגו להדליק והנוהגין שלא להדליק לא נתכוונו‬ ‫אם הוא גם כפשוטו שלא יכשל בעץ ואבן ויבא לידי מריבה והוא מדין כבוד‪ ,‬א"כ‬ ‫אלא לדבר אחד‪ ,‬להפריש עצמו ממשכבי אשה‪ ,‬האומרים להדליק משום דאין‬ ‫למה לא יהיה נוהג ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫אדם משמש מטתו לאור הנר‪ ,‬והאומרים שלא להדליק סוברים כשהנר דולק‬ ‫רואה את אשתו‪ ,‬ומתאווה לה" [וברמב"ם (פ"ג משביתת עשור הלכה י) פירש‬ ‫ועוד יש להעיר בזה‪ ,‬דאי נימא דביוהכ"פ לא שייך מצות עונג‪ ,‬וגם לא כבוד‬ ‫הטעם באופן אחר ‪" -‬יש מקומות שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים כדי‬ ‫דהדלקת הנר‪ ,‬וגם לא שלום ביתו‪ ,‬א"כ למה כשחל יוהכ"פ בשבת מודים כולי‬ ‫שיהיה לו בושת פנים מאשתו ולא יבוא לידי תשמיש המטה וכו'"‪ ,‬והוא טעם חדש‬ ‫עלמא דחייב בהדלקת הנרות‪ ,‬והלא כשחל יוהכ"פ בשבת אין דינו כשבת רגיל‬ ‫שפירש דיהיה לו בושת]‪.‬‬ ‫לענין כבוד ועונג‪ ,‬כדכתב באור שמח (פ"ד מעבודת יוהכ"פ סוף הלכה א) על פי‬ ‫הגמרא בזבחים (צ‪ ,‬ב) "איבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם קודם תדיר קודם‬ ‫והנה אצלנו המנהג שמדליקין נרות ביוה"כ‪ ,‬וכתב הטור (סימן תרי) ‪" -‬וכתב‬ ‫משום דתדיר או דלמא מקודש קדים דקדיש‪ ,‬תא שמע תמידין קודמין למוספין‬ ‫אדוני אבי הרא"ש ז"ל שיש לברך עליו כמו בשבת"‪ ,‬והרא"ש בפ"ח דיומא (סכ"ז)‪,‬‬ ‫ואף על גב דמוספין קדישי אטו שבת למוספין אהנאי לתמידין לא אהנאי"‪ ,‬ופירש‬ ‫והביאו הב"י‪ ,‬כתב הטעם לזה ‪" -‬ויראה שיש לברך על הדלקת הנר כמו בשבת‬ ‫רש"י ‪" -‬ואף על גב דמוספין קדישי ‪ -‬מוספין שם שבת עליהן שהם באים חובה‬ ‫משום שלום בית"‪ ,‬ואע"פ שהב"י והדרכי משה הביאו כמה פוסקים שסוברים‬ ‫לה והתמידין באין אף בחול‪ .‬לתמידין לא אהנאי ‪ -‬כיון דהאידנא קריבין אם כן‬ ‫שאין לברך‪ ,‬אבל הרמ"א (בסימן תרי סעי' ב) כתב דאצלנו נוהגין לברך על הנר‬ ‫שם שבת עליהם"‪ ,‬וכתב האור שמח "וכן נראה לי‬ ‫ביוהכ"פ‪ ,‬ומהראוי לבאר בזה קצת‪.‬‬ ‫דקדושת יוהכ"פ חיילא על שבת ג"כ להקדישו‬ ‫טעמי הדלקת הנר יש שלש סיבות שבשבילם יש‬ ‫בשבות מכל אכילה‪ ,‬דקדושת יוהכ"פ גם לשבת אהני‬ ‫לחייב הדלקת הנר בשבת‪ ,‬א‪ .‬כבוד שבת (רמב"ם פ"ל‬ ‫שיוקדש בענות נפש‪ ,‬ולכן ביוהכ"פ שחל בשבת‬ ‫מהלכות שבת ה"ה)‪ ,‬ב‪ .‬עונג שבת (רמב"ם פ"ה‬ ‫וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מורה אני דלא‬ ‫מהלכות שבת הל"א)‪ ,‬ג‪ .‬שלום בית (גמ' שבת כה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מקדש גם על שבת‪ ,‬דזה קדושת שבת אז שלא לאכול‬ ‫ובמק"א כתבנו לצדד די"ל דע"י שלום בית יש בו גם‬ ‫בו ופשוט"‪ .‬וא"כ אם מחמת יוהכ"פ לא היה חיוב‪,‬‬ ‫קיום עונג וגם קיום כבוד [ועיין תוספת שבת (סי'‬ ‫מה מועיל מה שיש גם שבת‪ ,‬הרי שבת זו היא "יום‬ ‫רסג ס"ק א) שכתב ‪" -‬ונראה לחלק דכשמדליק‬ ‫כיפורדיגער" שבת‪.‬‬ ‫במקום אכילה מקרי עונג‪ ,‬דאכילה לא סגי בלא נר‪,‬‬ ‫אלא דלכאורה משמע מהגמ' כדברי המרדכי‬ ‫כדפירש"י דהאי מאן דאית לי' סעודה לא ליכלי' אלא‬ ‫דביוהכ"פ לא חשו לשלום בית‪ ,‬דאם היה דין הדלקה‬ ‫הג"ר ישראל צבי ברוידא שליט"א בשיעור לרבני העיר בענין ד' מינים‬ ‫ביממא או כעין יממא‪ ,‬וכ"כ התוס' דלאכול אצל הנר‬ ‫מקרי עונג‪ ,‬אבל כשמדליק במקומות אחרים שלא לצורך אכילה אינו אלא כבוד משום שלום ביתו א"כ מה שייך להיות מנהגים בזה‪ .‬ומעתה יש לעיין במש"כ‬ ‫שבת וכו'‪ ,‬אכן יש מקום לומר דאף שלא במקום אכילה כיון דמקרי שלום מקרי הרא"ש ביומא (פ"ח סוף סימן כז) דיש לברך על הדלקת נר יוה"כ משום דשייך בו‬ ‫גם שלום בית כמו בשבת‪ ,‬וזה דלא כהמרדכי‪ ,‬דא"כ דשייך שלום בית ביוהכ"פ איך‬ ‫נמי עונג‪ ,‬ומקרא מלא הוא והתענגו על רוב שלום וכו'"‪].‬‬ ‫והנה עונג ביוה"כ שפיר י"ל דליתא‪ ,‬שהרי מצות עינוי הוא בהיפך מעונג כמובן‪ ,‬שייך לומר דתליא במנהגא‪ .‬ובפר"ח הקשה דאי נימא דשייך הדלקה משום שלום‬ ‫אבל כבוד ודאי דנוהג גם ביוהכ"פ‪ ,‬וכדדרשו במס' שבת (קיט‪ ,‬א) ‪" -‬אמר ליה בית‪ ,‬א"כ למה אמרו בגמ' פסחים דטעם המדליקין הוא משום להרחיק האדם מן‬ ‫ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד‪ ,‬אמר ליה זה יום הכפורים העבירה‪ ,‬עדיפא מיניה הול"ל דהוא משום שלום בית‪ .‬ולכאורה עוד קשה ביותר‬ ‫שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה"‪ ,‬ועכ"פ לכאורה כנ"ל‪ ,‬דאי שייך שלום בית א"כ איך בכלל יכול להיות מקום שנהגו לא להדליק‪.‬‬ ‫הן טעמא דכבוד והן טעמא דשלום בית שייכא גם ביום הכיפורים‪ ,‬ויש לעיין למה וצ"ע‪.‬‬ ‫בסיס בחלות אגב אזכיר הערה חדשה שראיתי בספר קצה המטה שעל המטה‬ ‫לא אמרו בגמרא שצריך לכבדו בהדלקת הנר‪.‬‬ ‫ונר על השולחן אפרים (סימן תרי ס"ק ב) דהנה מנהג העולם הוא להניח חלות על‬ ‫ולכאורה יכולים אנו לומר דלהך מנהגא דאין מדליקין‪ ,‬כיון שהוא כדי שלא יבא‬ ‫השלחן בשעת הדלקת הנרות‪ ,‬כדי שלא יחשב השלחן בסיס לדבר האסור‪ ,‬וביאר‬ ‫אדם לידי איסור‪ ,‬ביטלו מצות כבוד שיש בהדלקת הנר‪ ,‬והרי אין זה ביטול גמור‬ ‫המשנה ברורה (סימן רעז ס"ק יח) הטעם לזה‪ ,‬כי ‪" -‬אם היה מונח על השלחן בין‬ ‫למצות כבוד היום‪ ,‬שהרי אין אדם מחוייב לעשות כל אופני כבוד ששייך בעולם‪,‬‬ ‫השמשות גם ככרות ושאר דברים שצריך לשבת פשיטא דהם חשובים יותר מן‬ ‫רק שכבוד זה של הדלקת הנר חייבו חכמים לעשות בכל שבת‪ ,‬אבל י"ל דביוהכ"פ‬ ‫הנר דהיינו מן שלהבת הנר הדולקת‪ ,‬ונעשה בסיס לגבייהו‪ ,‬וכמו שכתוב בסימן‬ ‫משום דררא דאיסורא אמרו שיקיים מצות כיבוד היום באופנים אחרים‪ ,‬דהיינו‬ ‫ש"י ס"ח‪ ,‬דהיכי דהוא בסיס להיתר ולאיסור‪ ,‬וההיתר חשיב יותר‪ ,‬דהוא בטיל‬ ‫בכסות נקיה‪.‬‬ ‫לגבי ההיתר ושרי לכו"ע לנער‪ ,‬ואם אי אפשר לנער במקום זה משום פסידא‪,‬‬ ‫דהיינו שיפסיד איזה דבר ע"י הפלת הנר במקום זה‪ ,‬רשאי לטלטל השלחן למקום‬ ‫חיוב או מנהג אבל‪ ,‬אם כנים הדברים‪ ,‬הרי נמצא דלמנהג שנהגו להדליק ביום‬ ‫אחר ולנערו שם‪ ,‬ואם צריך למקום שעומד השלחן להושיב שם איזה דבר‪ ,‬רשאי‬ ‫הכיפורים מקיימים בזה גם מצות כיבוד היום שנוהג גם ביום הכפורים‪ ,‬וא"כ‬ ‫לטלטל השלחן‪ ,‬ואפילו וכו'‪ ,‬כיון שהיה מונח עליו הלחם הצריך לשבת לא נעשה‬ ‫במקום שנהגו להדליק‪ ,‬מנלן לומר דמה שהדליקו הוא רק ממנהגא‪ ,‬דילמא הוא‬ ‫בסיס לאיסור‪ ,‬ומזה נובע המנהג שהנשים נזהרות ליתן ככר הצריך לשבת על‬ ‫מחיובא‪ ,‬כי כל עיקר ענין המנהג בזה הוא שהם נהגו דאין דררא דאיסורא בזה‬ ‫השלחן קודם הדלקת הנרות‪ ,‬ומנהג נכון הוא כדי שיהא מותר לטלטל את השלחן‬ ‫שידליקו נר‪ ,‬דהיינו שנהגו כהסברא שאין צריך לחשוש שיצא מזה איזה קלקול‪,‬‬ ‫כשיהיה צריך לו"‪ ,‬וכן מבואר בכמה אחרונים‪.‬‬ ‫וכיון שאין סברא לאסור יש חיוב לקיים מצות כבוד‪ ,‬ולכן חייבים להדליק‪ .‬וא"כ‬ ‫צריכים להבין מש"כ הבית יוסף ‪" -‬אבל המרדכי כתב בפרק מקום שנהגו דאין‬ ‫ולפי"ז כיון דהא דהחלות הוי חשובים הוא משום שצריך להם בשבת‪ ,‬וחשיבי‬ ‫מברכין משום דקתני מקום שנהגו להדליק מדליקין אלמא ליכא מצוה ואין לומר‬ ‫טפי מן השלהבת‪ ,‬א"כ ביוהכ"פ דאסור באכילה א"כ יש לומר דבכה"ג אין החלות‬ ‫וצונו משום מנהג"‪ ,‬דמדוע שייך ענין זה להא דאין מברכין על המנהג‪ ,‬הלא הא‬ ‫חשובים יותר מן הנרות‪ ,‬וא"כ צריך הדין להיות דאינו מועיל לבטל מהשלחן דין‬ ‫דאין מברכין על המנהג נאמר בגמרא על חיבוט ערבה‪ ,‬שכל עיקר ענין חיבוט‬ ‫בסיס‪ ,‬דביוה"כ החלה אינה חשובה מהנר‪.‬‬ ‫ערבה הוא מילתא דמנהגא‪ ,‬אבל כאן הלא מה דאמרינן מקום שנהגו להדליק‬ ‫‪3 | To receive the gilyon weekly via email, email "subscribe" to publish@alehzayis.com‬‬ ‫התאוה‪ ,‬ב‪ .‬תינוק ‪ -‬היינו הטבעי וההתרגלות‪ ,‬ג‪ .‬אשה ‪ -‬היינו ההכרח‪ ,‬בכולן תהא‬ ‫שמאל דוחה וימין מקרבת‪ ,‬כלומר 'ימין' הכוונה החכמה והתורה‪ ,‬וה'שמאל' הוא‬ ‫כח ההרגל לעבירות‬ ‫ע"פ ספר ברכת צבי על ימים נוראים‪,‬‬ ‫עלה הרגל‬ ‫הכוחות האנושיים‪ ,‬וכלפי זה אמרו שישתמש בהם מצד הצורך אל דרכי החכמה‬ ‫מאת הרה"ג ר' ברוך צבי שלעזינגער שליט"א‬ ‫והתורה‪ ,‬לא מצד השמאל של האדם שדבוק בזה בקשר בלתי מתפרד‪ .‬והיינו שעל‬ ‫איתא בגמ' (יומא כ‪ ,‬א) ש"שטן ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני"‪,‬‬ ‫האדם להשתמש בענינים אלו רק כפי הצורך לתורה ולא יותר‪.‬‬ ‫ולכאורה מבואר שביום הכיפורים אין ליצר הרע כח לפתות אדם לחטא‪ .‬והקשה‬ ‫וממשיך המשך חכמה וז"ל‪ ,‬והנה ביום הכיפורים נגדר כח התאוה [‪-‬יצר הרע]‬ ‫בבאר מים חיים (בראשית יח‪ ,‬כ) ממה דאיתא בגמ' (שם יט‪ ,‬ב) "דא"ל אליהו‬ ‫וההכרחי‪ ,‬כי יעמוד האדם כמלאך נפרד מעניני החומר‪ ,‬אכילה שתיה וכו' תשמיש‪,‬‬ ‫וכו' אמריתו אמאי לא אתי משיח‪ ,‬והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה‬ ‫אז מצאנו ששמאלו של אדם מכפרת‪ ,‬וזהו שאמרו שמאל שהותר מכללו ביום‬ ‫בתולתא בנהרדעא"‪ ,‬דמבואר ששפיר שייך לחטוא ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬לאפוקי יום הכיפורים דהוכשרו בשמאל (מנחות כה‪ ,‬א)‪ .‬ולכן שטן לית‬ ‫ותירץ הבאר מים חיים שהרגל נעשה טבע‪ ,‬וכשאדם מרגיל עצמו בתאוות היצר‬ ‫ליה רשות לאסטוני‪ ,‬כי כח השמאל דהיינו כח התאוה אז בטל לגמרי"‪ .‬ומבואר‬ ‫הרע באכילה ושתיה מרובה בלי מורא שמים ובשארי תאוות ובפרט בתאות‬ ‫מדבריו שרק ב' מאותם ג' הכוחות מתבטלים ביום הכיפורים‪ ,‬היצר וההכרח‪ ,‬אבל‬ ‫המשגל‪ ,‬כל אלה התאוות נעשין טבע אצלו‪ ,‬ואחר כך עובר העבירה שלא בכוחות‬ ‫הטבעי שהוא ההרגל לא נתבטל‪ ,‬והיינו כנ"ל‪.‬‬ ‫היצר הרע שמסיתו כי אם משרירות לבו הרע‪ ,‬ולאלו אין מועיל ביטול כח היצר‬ ‫ויש לברר מהי העצה והדרך לאדם להנצל מכח ההרגל‪ .‬הבית הלוי (שו"ת דרוש טו)‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫העיר בזה‪ ,‬וכתב שמי שחטא והרגיל עצמו שימשך בטבעו לחטא‪ ,‬הרי הוא דומה‬ ‫וכעי"ז כתב המשך חכמה (ויקרא יד‪ ,‬טו) בביאור מה דאיתא בגמ' (סוטה מז‪ ,‬א)‬ ‫לכלי כשר שנטרף‪ ,‬שכדי להכשירו צריך תחילה לנקות ממנו ממשות האיסור‪,‬‬ ‫"רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר‪ ,‬תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת"‪.‬‬ ‫ורק אח"כ לעשות הגעלה להוציא הבליעות‪ .‬וכמו כן כשהאדם שב בתשובה‪,‬‬ ‫ומבאר שישנם ג' כוחות שמפתים את האדם לעבירה‪ ,‬א‪ .‬הטבעי ‪ -‬היינו מה‬ ‫מתחילה הוא צריך להעביר מעצמו את כל ממשות העבירה‪ ,‬וזהו ע"י הד' עיקרי‬ ‫שמרגיל את עצמו‪ ,‬דאם הרגיל את עצמו לחטוא‪ ,‬אז נעשית לו כהיתר ובנקל‬ ‫התשובה המבוארים ברמב"ם‪ ,‬עזיבה‪ ,‬חרטה‪ ,‬קבלה ווידוי‪ .‬אבל מכל מקום עדיין‬ ‫יחטא שוב‪ .‬ב‪ .‬המתאוה ‪ -‬היינו היצר הרע שמפתהו לכך‪ .‬ג‪ .‬ההכרח – היינו שלאדם‬ ‫צריך להעביר ממנו את הבליעות‪ ,‬שלבו נעשה נוטה לצד הרע ולאותה עבירה‪.‬‬ ‫גוף חומרי והוא צריך לצרכים הגשמיים כדי להתקיים כגון אכילה ושתיה וכדו'‬ ‫ודבר זה הוא עבודה קשה‪ ,‬והעצה לזה היא‪ ,‬להרבות בחרטה ובצער על העבר‪.‬‬ ‫ומסיק שם הבית הלוי ע"פ המדרש שביוה"כ יש מעלה גדולה דמיד שנתחרט‬ ‫ואין באפשרותו לא לעשות כן‪ ,‬והמעט שהוא מוכרח בעבור קיום גופו עלול‬ ‫האדם ומקבל עליו לשוב ממעשיו הרעים ומתוודה עליהם‪ ,‬הקב"ה בחסדו מעביר‬ ‫לגרום האדם לנטות לעולם הזה‪.‬‬ ‫ממנו התשוקה והנטיה שהגביר בעצמו להרע‪.‬‬ ‫ומבאר שג' הענינים המוזכרים בגמ' שם הם ג' הכוחות הנ"ל‪ ,‬א‪ .‬יצר ‪ -‬היינו‬ ‫הקב"ה נחה דעתו ואמאי‪ ,‬הרי לא השיב לו רק על נינוה אבל לא על צער הקיקיון‪,‬‬ ‫אבל למש"כ שבעיקר לא חרה לו על עצמו רק חרה לו שלא הבין למה נשמד‬ ‫קל וחומר דקיקיון‬ ‫ע"פ ספר איי הים על תרי עשר שבסוף שלבי הכנה לדפוס‪,‬‬ ‫עלה יונה‬ ‫הקיקיון‪ ,‬מיושב גם ענין זה‪ ,‬שעתה הבין שהקיקיון לא נשמד אלא כדי שילמד‬ ‫מאת הרה"ג ר' אברהם ירמיהו הלוי דוד שליט"א‬ ‫ממנו ק"ו על נינוה‪ ,‬אבל לולי זה באמת לא הי' נשמד הקיקיון‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו שבן לילה היה ובן‬ ‫עוד יש לשאול‪ ,‬דהנה מה שנאמר "אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם‬ ‫לילה אבד‪ .‬ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה‬ ‫אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו" פירשו רש"י ורד"ק שהכוונה על הקטנים שאינם‬ ‫רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה (יונה ד‪ ,‬י‪-‬יא)‪.‬‬ ‫מבחינים בין טוב לרע‪ ,‬ואין ראוי להענישם‪ .‬ויש לתמוה‪ ,‬הרי לעיל (ג‪ ,‬י) כתיב‬ ‫יש להקשות על הק"ו‪ ,‬הלא לא נצטער יונה על איבוד הקיקיון כלל‪ ,‬ונצטער רק‬ ‫"וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה‬ ‫על החום על ראשו‪ ,‬וא"כ איזה טענה היתה עליו‪ .‬וכתב רד"ק שגם הטעם שחס ה'‬ ‫אשר דבר לעשות להם ולא עשה"‪ ,‬הרי שהציל ה' את נינוה מחמת תשובתם‪ ,‬ולא‬ ‫על נינוה היה מפני כבודו יתברך‪ ,‬כמו שכתוב (ישעיהו ו‪ ,‬ג) "מלא כל הארץ כבודו"‪,‬‬ ‫מחמת הקטנים‪ .‬ורד"ק כבר רמז לזה באמרו "ואין בהם עונש אלא בעבור האבות‪,‬‬ ‫וכ"ש מין אדם כמו שכתוב (שם מג‪ ,‬ז) "ולכבודי בראתיו"‪ .‬היינו שטען הקב"ה‬ ‫וכיון שהאבות שבו הנה הם בלא עונש"‪ ,‬אך עדיין קשה דאם נתקבלה תשובתם‬ ‫ליונה על מה שחס על צער גופו‪ ,‬ומחמת זה לא רצה שיאבד הקיקיון‪ ,‬ולא הבין‬ ‫למה נוגע שיש שם קטנים‪.‬‬ ‫שה' יחוס על נינוה שיש בו בני אדם שהם כבודו יתברך‪ ,‬ולכן לא רצה בהשחתתו‪.‬‬ ‫וי"ל שאף ששבו אנשי נינוה‪ ,‬לא שבו אלא מן החמס ועדיין היו עובדים עבודה זרה‬ ‫וראיתי בספר טעמא דקרא שפירש מחמת קושיא זו‪ ,‬שמוכרח דבאמת יונה חס‬ ‫[כמו שכתבו אברבנאל ומלבי"ם (לעיל ג‪ ,‬ח)]‪ ,‬וא"כ לא היתה תשובתם שלמה‪,‬‬ ‫והצטער על הקיקיון עצמו‪ ,‬וזהו שחרה לו עד מות‪ ,‬שלא הבין הטעם למה דבר‬ ‫והיו עוד ראויים לעונש של כליה‪ ,‬ועל זה בא הפסוק ואומר שמשום הקטנים לא‬ ‫חשוב כזה יושמד ע"י תולעת‪ ,‬ובזה עולה הק"ו יפה‪ ,‬שאם חס על איבוד הקיקיון‬ ‫יחריב את העיר‪.‬‬ ‫ק"ו שיש לחוס על איבוד העיר הגדולה‪ .‬ובזה מיושב הא דמשמע דע"י תשובת‬ ‫עסוקין במצוות‪ ,‬זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו"‪ ,‬הרי שמלשון "עסוקין במצות"‬ ‫משמע שעיקר עבודת היום בימים אלו היא העסק במצוות מעשיות‪ .‬וכן הוא לשון‬ ‫ארבעת ימי המעשה‬ ‫ע"פ ספר מעוז חיי‪ ,‬דברי התעוררות ורוממות למועדי תשרי‪,‬‬ ‫עלה ימים‬ ‫השל״ה הנ"ל‪.‬‬ ‫מאת הרה"ג ר' יעקב יהודה חיים פיינגאלד שליט"א‬ ‫ונראה דהיינו משום שעל ידי עשיית "מעשים" ומצות מעשיות רואים את גמר‬ ‫בשל״ה הקדוש (מסכת סוכה‪ ,‬נר מצוה עמוד השלום אות ב) כתב אודות ארבעה‬ ‫השינויים של תשובתנו בפועל‪ ,‬וזה עיקר תכלית התשובה‪ .‬ובתוספת ביאור‬ ‫ימים שבין יוה"כ לסוכות‪ :‬אלו הארבעה ימים הם ענפים מיום כפורים לכפר עוונות‬ ‫נראה‪ ,‬שכל עבודת השנה שעברה הוי בבחינת "הזורעים בדמעה" [וכמו שאמרו‬ ‫של השנה שעבר בזכות שטורחים ועוסקים במלאכת שמים עם התעוררות הלב‪,‬‬ ‫ז״ל‪ ,‬תכלה שנה וקללותיה]‪ ,‬וכשמגיעים ימי הרצון אז מתחיל הזמן של "ברינה‬ ‫אז יש בימים בעצמם מעין מחילה וסליחה ענפים מיום הכפורים האמיתי וכו'‪,‬‬ ‫יקצורו" ‪ -‬שהתכלית היא להוציא את כל פרי עמלו לטובה‪ ,‬לכן עכשיו לאחר‬ ‫עכ״ל‪ .‬ובדומה לזה כתב החתם סופר בדרשותיו (שבת הגדול שנת תק"ס)‪ ,‬שימים‬ ‫יוה״כ צריך להוציא אותן המעלות והקניינים מן הכח אל הפועל על ידי עשיית‬ ‫אלו הם כמו המשך "ויומא אריכתא" של יום כיפור‪.‬‬ ‫מצוות מעשיות‪ .‬ונמצא שדווקא על ידי המצוות המעשיות בימים אלו נשלמת‬ ‫ולבאר הענין נראה‪ ,‬דהנה מלשון המדרש מבואר שעיקר העבודה של ימים אלו‬ ‫כפרת יוה״כ‪ ,‬ולכן הם נחשבים ימי כפרה ומחילה כענפי יוה״כ‪.‬‬ ‫היא בעשיית 'מעשים' טובים‪ ,‬וכמו שאמרו "ומיום הכפורים עד החג כל ישראל‬ ‫‪|4‬‬ ‫ עלה לבנה‬Kiddush Levanah in Attempting to reconcile the two approaches, the Levush suggests that delaying the mitzvah until after Yom Kippur to fulfill it Tishrei with greater joy is itself a meritorious act and provides spiritual Based on Pnei Yehoshua K’pnei Levanah: Kiddush Levanah in benefit during the Days of Judgment. Halachah, by Rabbi Yitzchok Yosef Rice Shlita The Mishnah Berurah (426:11) writes that on Motza’ei Yom Kippur one should recite kiddush levanah even before eating. The Rema (Orach Chaim 426:2 and 602:1) writes that in the Not all authorities accept this custom, however. Rav Yaakov month of Tishrei the minhag is to delay kiddush levanah until after Yom Kippur. The Levush explains that before Yom Kippur Emden, in his Siddur (Eshkol edition p. 594), argues that one we are immersed in an atmosphere of judgment (din), whereas should recite kiddush levanah at the beginning of Tishrei and not kiddush levanah is meant to be recited with joy and a sense of wait until after Yom Kippur. Rav Chaim Palagi (Mo’ed L’kol Chai spiritual elevation. The Rema Mipano writes that it is fitting to 15:50) reaches the same conclusion, despite indications in the recite kiddush levanah on Motza’ei Yom Kippur, allowing one to Zohar that favor delaying it. This was also the position of the proceed from one spiritual achievement to another. Vilna Gaon (Orach Chaim 602; Ma’aseh Rav 159), the Chazon Ish, The Levush notes, however, that he heard in the name of the Steipler (Orchos Rabbeinu I, p. 177), and Rav Shlomo Zalman a great authority that one should specifically recite kiddush Auerbach (Halichos Shlomo, Rosh Chodesh 1, note 108). Rav levanah during the beginning of Tishrei, since a person seeks as Ovadia Yosef (Chazon Ovadia, Chanukah, p. 347; Yalkut Yosef, many merits as possible before the Days of Judgment, and the Kitzur Shulchan Aruch 426:34) concludes that either custom may merit of kiddush levanah may be what tips the scales in his favor. be followed. continued from page 6 than Unesaneh Tokef — were the first to go. secondary. Perhaps this is why the Selichos were the first to go. I was aided in this article by the foreword of Rav Michael Taubes shlita to Selichos Supplement Perhaps the answer is bibliographic. Unlike the L'Yom Kippur (translated by Steven Erenberg and edited by Rav Yaakov Neuburger), rest of the machzor, the Selichos of Yom Kippur were never a volume restoring the Selichos deleted over the years from shacharis, mussaf, and standardized. Each locale made its own selection, and the minchah. selections changed from year to year. In the introduction to his machzor, Goldschmidt catalogues distinct printed rites for Frankfurt,   Fürth, Worms, Köln, Polin, Lita–   Zamut, Pozna–Horadna, and - - more. Surviving zmanim charts     from prewar kehillos list the year's         selection of Selichos (see the accompanying pictures).   For a machzor to include a     smorgasbord of Selichos would             be as cumbersome as it would              be costly, nor could each kehillah           print its own machzor. Printers                     therefore inserted in the machzor               directions referring the chazzan     to Selichos they did not print. The                 wording in Hebrew, Yiddish, or         German varies from machzor to                     machzor, but the gist is the same.             The machzor printed in Lublin in       5327, for example, contains the          line: "The chazzan begins Selach                 Lanu Avinu and recites Selichos,         and after the Selichos resumes         here." Kehillos issued the year's       selection in separate pamphlets. - - It is natural to assume that   -   - - - what is bound in the machzor -   -   is of primary importance, and   what arrives as a supplement is  Thanks to Rabbi Yehuda Steinmetz for providing these documents 5| ‫ובעוונות‪ ,‬ואומר‪" :‬הרי אני לפניך ייי אלהי ככלי מלא בושה וכלמה"‪.‬‬ ‫וכיוון שמטרת הודוי היא ההכרה בעוונות המחייבים את העונש‪ ,‬וכל חטא‬ ‫פירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם‬ ‫לנוסח "אלהי עד שלא נוצרתי איני‬ ‫עלה המספיק‬ ‫שיחטא האדם ועבירה שיעבור נגרמים רק על ידי חיסרון החומר‪ ,‬כמאמר‬ ‫כדאי" וחתימת תפילת נעילה‪ ,‬מתוך ספר המספיק לעובדי‬ ‫דוד בנימוק לעוונות אשר הוא יתעלה מכפרם‪" :‬כי הוא ידע יצרנו זכור כי‬ ‫השם‬ ‫עפר אנחנו" (תהלים קג‪ ,‬יד)‪ ,‬ואף הכפירה והשיתוף אינם נגרמים אלא על‬ ‫כתב היד במסגרת העבודה במכון עלה זית להוצאה לאור של ספר המספיק‬ ‫ידי חיסרון התפיסה [השכלית] או הטעות‪[ ,‬וכל זה] לא יושג אלא מחמת‬ ‫לעובדי השם לרבינו אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬מתפרסם בזאת קטע חדש שזוהה‬ ‫החומר‪ ,‬והשכל אינו אלא מונע [את האדם] מלהיכשל בעוונות החומר‪ ,‬ועל‬ ‫לאחרונה‪ ,‬ועוסק בפירוש נוסח "אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי"‪ ,‬וכן בדברי‬ ‫דרך ההתנצלות או זולתה (נאמר)‪" :‬האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן‬ ‫התחנונים שבחתימתה של תפילת נעילה‪.‬‬ ‫העץ" (בראשית ג‪ ,‬יב)‪ ,‬שלא גרם לו את העוונות [אלא החומר‪ .‬והוא מתפלל]‬ ‫בקטע דלהלן מבאר אפוא רבינו אברהם את הנוסח שבסיום הוידוי שבכל תפילה‬ ‫על ההתנגדות לחומר ושלא ייגרר [אחריו] כדי שלא ייענש כפי שנענש‬ ‫(כנוסח הרמב"ם שבסדר התפילות)‪" :‬אלקי‪ ,‬עד שלא נוצרתי איני כדאי‪ ,‬ועכשיו‬ ‫אדם‪ ,‬שהוא יסוד המין – "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך" וכו' (בראשית‬ ‫שנוצרתי כאילו לא נוצרתי‪ ,‬עפר אני בחיי‪ ,‬קל וחומר במיתתי‪ ,‬הרי אני לפניך י"י‬ ‫ג‪ ,‬יז)‪ ,‬ועל כן הוא אומר‪" :‬יהי רצון שלא אחטא"‪ ,‬וכן (הוא מבקש מה') שיכפר‬ ‫אלהי ככלי מלא בושה וכלימה‪ .‬יהי רצון מלפניך שלא אחטא‪ ,‬ומה שחטאתי מרוק‬ ‫ברחמיך הרבים‪ ,‬אבל לא על ידי ייסורין"‪ ,‬וכמו כן מבאר רבינו את הנוסח שבסיום‬ ‫בלא עונש על העוונות שעברו‪" :‬ומה שחטאתי תמרק"‪ ,‬כלומר תנקהו‪ ,‬כמו‬ ‫הוידוי שבתפלת נעילה‪" :‬מה נאמר לפניך יושב מרום‪ ,‬מה נספר לפניך שוכן‬ ‫"הרב כבסני" (תהלים נא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫שחקים‪ ,‬כי עוונותינו רבו מלמנות‪ ,‬וחטאתינו עצמו מלספר‪ ,‬מה אנו‪ ,‬מה חיינו‪ ,‬מה‬ ‫ומה שהוא אומר בודוי נעילה‪" :‬מה נאמר כי עוונותינו רבו"‪ ,‬כאילו הוא‬ ‫חסדנו‪ ,‬מה צדקנו‪ ,‬מה מעשינו‪ ,‬מה נאמר לפניך י"י אלהינו‪ ,‬הלא כל הגבורים כאין‬ ‫אומר (זאת) מכיוון שהוא רוצה לקצר את הפירוט‪ ,‬כי השתיקה מן הפירוט‬ ‫לפניך‪ ,‬ואנשי השם כלא היו‪ ,‬וחכמים כבלי מדע‪ ,‬ונבונים כבלי השכל‪ ,‬כי כל מעשינו‬ ‫היא מפני שהפירוט רב ועצום מכדי שיימנה במספר‪ .‬ולאחר מכן הוא‬ ‫תוהו וימי חיינו הבל לפניך‪ ,‬ככתוב בדברי קדשך "ומותר האדם מן הבהמה אין כי‬ ‫הכל הבל"‪ .‬אבל אתה הבדלת אנוש מראש‪,‬‬ ‫מכיר בסיבת החטאים‪ ,‬והוא חסרון‬ ‫ותכירהו לעמוד לפניך‪ ,‬כי מי יאמר לך מה‬ ‫[ההרכבה‪ ]2‬וחולשת כוח האדם ומיעוט‬ ‫תעשה‪ ,‬ואם יצדק מה יתן לך‪ ,‬ותתן לנו י"י‬ ‫טובותיו‪ ,3‬ואומר‪" :‬מה אנו" [וכו']‪.‬‬ ‫אלהינו את יום הכיפורים הזה קץ מחילה‬ ‫ולאחר מכן הוא מוציא מן הכלל באמרו‪:‬‬ ‫לכל חטאתינו‪ ,‬למען נחדל מעושק ידינו‪,‬‬ ‫ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם‪ ,‬כדבר‬ ‫"ומותר האדם מן הבהמה אין"‪ ,4‬כלומר‪,‬‬ ‫שנאמר "דרשו י"י בהמצאו‪ ,‬קראוהו בהיותו‬ ‫שזה מבחינת הבדלי הדרגה שבין שני‬ ‫קרוב‪ ,‬יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו‪,‬‬ ‫החומרים (האדם והבהמה) וטבעם‪ ,‬כי‬ ‫וישוב אל י"י וירחמהו‪ ,‬ואל אלהינו כי ירבה‬ ‫שניהם הינם בעלי חיים‪ ,‬אלא שברצונו‬ ‫לסלוח"‪.‬‬ ‫יתעלה נתייחד החומר האנושי בראשית‬ ‫בקטע זה עוסק רבינו בגורם החטאים שהוא‬ ‫הבריאה ונבדל משאר בעלי החיים על‬ ‫החומר‪ ,‬ומקביל את הדברים למעשה אדם‬ ‫ידי ההבחנה השכלית‪ ,‬שתכליתה היא‬ ‫וחוה‪ .‬דבריו מקבילים לדברי הרמב"ם במו"נ‬ ‫השגתו יתעלה ועבודתו‪ .‬ואין מגיע‬ ‫(ח"ג פ"ח) על החטאים והחסרונות הנגרמים‬ ‫שום ענין מן האדם לבוראו יתהדר‬ ‫מהחומר‪ ,‬ועל כך שהאיש והאשה הם משל‬ ‫ויתרומם בעת עבודתו אותו‪ ,‬וכן לא‬ ‫לצורה ולחומר‪.‬‬ ‫משאר הברואים‪ ,‬מפני שהוא אינו זקוק‬ ‫עוד מבאר רבינו בהמשך דבריו כי מאחר‬ ‫לזולתו באופן מוחלט‪ ,‬הרי שהייחוד הזה‬ ‫ואין תועלת לה' מעבודת האדם‪ ,‬הרי שייחוד‬ ‫וההבדלה הזו של האדם בהשגתו יתעלה‬ ‫האדם ובחירת ה' בו לעבדו אינם נובעים‬ ‫ועבודתו אינם [נובעים] אלא מ[חכמה]‬ ‫אלא מחכמתו העליונה של ה' שאין אנו‬ ‫משיגים אותה‪.‬‬ ‫שאין משיג את סודה זולתו יתעלה‪ ,‬וזו‬ ‫משמעות מאמרו‪" :‬אבל אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך‪,‬‬ ‫הפירוש להלן הקטע מתורגם במלואו מן המקור הערבי‪ ,‬כאשר המילים‬ ‫כי מי יאמר מה תעשה‪ ,‬ואם יצדק מה יתן לך"‪ .5‬ולכן אמר אליהוא‪" :‬אם‬ ‫המתורגם המופיעות במקור בלשה"ק מודגשות‪.‬‬ ‫צדקת מה תתן לו" וכו' (איוב לה‪ ,‬ז)‪ ,‬וכמאמרו של אליפז‪" :‬החפץ לשדי כי‬ ‫[ההתבוננות בשפלותו של האדם אינה באה בעת ההתבוננות בשלמות‬ ‫תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך" (איוב כב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫צורתו הבאה מן העולם] השמימי‪ ,‬כמאמרו‪" :‬ותחסרהו מעט מאלהים"‬ ‫[ולאחר] שהזכיר את חיסרון היצירה האנושית ואת הרצון האלהי [לייחד‬ ‫(תהלים ח‪ ,‬ו)‪ ,‬אלא בעת התבוננות בחסרון חומרו העפרי‪ ,‬אשר מחמתו‬ ‫את] האדם בעבודת ה'‪ ,‬הזכיר את תכלית חסדו יתעלה‪ ,‬שנשא אותנו למרות‬ ‫נמנעה השלמות מצורתו השכלית‪ ,‬ומחמתו הוא חולה ומת‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫חולשת כוחותינו‪ ,‬וריפא את שברנו‪ 6‬במחילתו על עוונותינו בעת תשובתנו‪,‬‬ ‫לאדם‪ ,‬אשר מצב צאצאיו הוא כמצבו‪" :‬כי עפר אתה ואל עפר תשוב"‬ ‫וקבע לנו עת לתשובה בזמן מסוים כדי שזה יהא מעורר אותנו‪[ ,7‬ועל כן הוא‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יט)‪ .‬ולכן בעת אמירתו‪" :‬כאילו לא נוצרתי" הוא אומר "עפר‬ ‫אומר‪" :‬ותתן לנו אלהינו את יום הכיפורים הזה‪ ,‬קץ מחילה לכל חטאתינו‪,‬‬ ‫אני בחיי‪ ,‬קל וחומר במיתתי"‪.1‬‬ ‫למען נחדל מעושק ידינו‪ ,‬ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם‪ ,‬כדבר‬ ‫וכיוון שהגוף ה[וא כלי] הנפש‪ ,‬והנפש המתוקנת לפניו יתעלה היא זו‬ ‫שנאמר‪" :‬דרשו ייי בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב‪ ,‬יעזוב רשע דרכו ואיש און‬ ‫השומעת בקולו ואינה [מורדת]‪ ,‬וה[נפש] המתביישת היא המורדת ‪ -‬הנה‬ ‫מחשבותיו‪ ,‬וישוב אל ייי וירחמהו‪ ,‬ואל אלהינו כי ירבה לסלוח"]‪.‬‬ ‫הגוף המורד הוא כלי לנפש המתביישת מבוראה‪ ,‬והוא מכיר בחטאים‬ ‫עבודתו של האדם‪ ,‬אף אם יהיה קדוש וצדיק ככל האפשר‪ ,‬אין בה תועלת לבורא‪.‬‬ ‫‪ 1‬הכוונה שכשהוא אומר "כאילו לא נוצרתי" זהו מחמת שנוצר מהעפר‪ ,‬שמחמתו הוא מת‪ ,‬ולכן לאחר אמירתו‬ ‫‪ 6‬בתרגום מילולי‪ :‬איחה את שברנו‪.‬‬ ‫"כאילו לא נוצרתי" הוא נותן טעם לכך ש'כאילו לא נוצר' ‪ -‬וזה משום שנוצר מהעפר‪.‬‬ ‫‪ 2‬הכוונה לחסרונה של הרכבת החומר מתוך היסודות המרכיבים אותו‪.‬‬ ‫‪ 7‬מבואר מדברי רבינו שייחוד העת לתשובה אינו מחמת שיש בזמן זה סגולה מסויימת או עת רצון מיוחד‪ ,‬אלא‬ ‫‪ 3‬כלומר‪ ,‬מיעוט המעשים הטובים שעושה‪.‬‬ ‫מכיון שכאשר קובעים זמן מסויים לתשובה האדם מתעורר בו יותר‪ ,‬לכן נקבעה עת אחת כזו ע"י ה'‪ ,‬שבה יתרכזו כל‬ ‫‪ 4‬נראה הכוונה שהוא מוציא את מין האדם מכלל הברואים ומצביע על ייחודו של האדם‪.‬‬ ‫הכוחות לתשובה במיוחד‪ ,‬ואין זה משום משום סגולה עצמית מיוחדת שמתרחשת בימים אלו‪.‬‬ ‫‪ 5‬כוונת רבינו שמכיון שה' אינו מקבל מאומה מברואיו‪ ,‬על כן אין סיבה להעדיף את האדם על פני הבהמה‪ ,‬שכן גם‬ ‫ עלה סליחה‬Yom Kippur Supplement Rav Shimon Szimonowitz, Tzedek in his account of the two yeshivos of Bavel (cited by the Rosh [end of Rosh Hashanah] and the Tur [siman 581]). Rav Amram Gaon elsewhere (see Tur O.C. 620) clearly states that Machon Aleh Zayis Selichos are the chovas hayom of Yom Kippur. In the Debrecin shul, where my grandfather Reb Mordechai Szimonowitz served as Other Geonim (Otzar Hageonim, Yoma, Teshuvos 114 and 116) Yamim Noraim baal shacharis for decades, every yotzer, every piyut was recited. And likewise conclude that since Yom Kippur is a day of selichah, it is as if the machzor were not enough, a supplemental booklet was distributed as well, proper to recite Selichos in each of its tefillos, as was the practice bearing the modest title "Selichos." in the two yeshivos. Rav Hai Gaon requires them throughout the Conundrum Selichos and taanis go hand in hand. Selichos are Aseres Yemei Teshuvah, apparently including Yom Kippur (Otzar recited on every taanis tzibbur, and the days of Selichos between Rosh Hageonim, Rosh Hashanah, Teshuvos 32). Hashanah and Yom Kippur are meant to be days of fasting. The The Rishonim debate only how many Selichos to recite at each Rema writes (581:2) that the meticulous fast ten days, corresponding tefillah. The Rosh (end of Yoma) and the Tur (O.C. 620) record to the Aseres Yemei Teshuvah. Minhag Ashkenaz begins Selichos at in the name of a Gaon the custom of the yeshivah: To recite the least four days before Rosh Hashanah to complete the number ten, Yud-Gimmel Middos five times during shacharis, seven times since it is forbidden to fast on four of the days between Rosh during mussaf, six during minchah, and three during ne'ilah — Hashanah and Yom Kippur — the two days of Rosh Hashanah itself, twenty-one times in all (see Perishah 620:6). Raavyah prescribes Shabbos Shuvah, and erev Yom Kippur (Magen Avraham 581:3). thirteen recitations at shacharis, corresponding to the middos The stronger a day's association with fasting, the larger its themselves; Rav Natronai Gaon records seven at shacharis, five portion of Selichos. On the first day of Selichos many people at mussaf, and three at minchah. The Tur concludes (siman 622) fast (Mishnah Berurah 581:15); that that the custom is to recite Selichos day has a larger portion of Selichos in all four tefillos of the day, for Yom than the succeeding ones. Erev Rosh Kippur is a day of selichah. Hashanah is a quasi-fast day (Shulchan The obligation to recite Selichos was Aruch 581:2) and has the largest assumed binding even in the era of the portion of all. More Selichos are said Acharonim. The Mateh Efraim (619:44) during the Aseres Yemei Teshuvah than legislates in detail which Selichos may in the days before Rosh Hashanah, be skipped during shacharis if the hour and Tzom Gedaliah, a bona fide taanis is late — clear evidence that Selichos tzibbur, has more than the rest of the were still the norm in nineteenth- Aseres Yemei Teshuvah. Conversely, on century Galicia. erev Yom Kippur, when it is a mitzvah Disappearance A century later, to eat (Shulchan Aruch 604:1), almost the practice was disappearing. The none are said (Rema 604:2). Tishah Aruch Hashulchan (620:1) laments the B'Av is the lone fast day without The Debreciner Rav at the tenaim of Reb Moshe Yehoshua Weisz a"h change. The Rosh and the Tur cite Selichos, but the fact that Shulchan Geonim requiring the Yud-Gimmel Aruch (559:4) points this out proves that Selichos are presumed Middos many times throughout the day, "while we do not to be recited on every taanis. mention them even once." Many minhagim without any basis are By this logic, Yom Kippur, the quintessential fast day and the scrupulously guarded, while this custom, rooted in the Geonim only one mandated by the Torah itself, should have the most and involving the Yud-Gimmel Middos shel Rachamim, is ignored. Selichos. Yet in most shuls today Selichos are recited at maariv and The Aruch Hashulchan blames the chazzanim and their drawn- ne'ilah, with a smattering said at minchah, but during shacharis out niggunim: "The great luminaries have long cried out against and mussaf none are recited. the chazzanim, but we have not the power to protest; may Pedigree This was not always the case. The earliest sources for Hashem atone." Selichos, as for the liturgy as a whole, are the Geonim. Rav Amram Even if the chazzanim are to blame, it remains to be explained Gaon (Seder Rav Amram 117) describes rising before dawn during why, of all the day's additions, the Selichos — with more halachic the Aseres Yemei Teshuvah to say Selichos, as does Rav Kohen pedigree than any yotzer, arguably even more continued on page 5 ‫ספר נחמו עמי‬ ‫הלכות יום הכפורים‬ ‫הרב ברוך צבי שלעזינגער‬ ‫הרב נחום גארדאן‬ ‫ האבערפעלד‬.‫הרב שלמה י‬ /‫הרב משה מאיר ישר ז"ל‬ ‫הרב יעקב יהודה חיים‬ ‫הרב אברהם חיים‬ ‫הרב שלום מנחם קרליבך‬ ‫הרב ישראל צבי ברוידא‬ ‫מכון עלה זית‬ ‫פיינגאלד‬ ‫בלאק זצ"ל‬