משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

א משנת השבוע
פ' האזינו – יוה"כ תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ב']
לימוד מצוה יומית
כ"ט אלול ערב שבת:
מצוה לט .לא לעשות צורת אדם
א' תשרי שבת קודש:
לאו דגזית במזבח מצוה מ.
פרשת האזינו
ב' תשרי יום ראשון:
שלא לפסוע עליו מצוה מא.
תוכן הענינים ג' תשרי יום שני:
דין עבד עברי מצוה מב.
דברות קודש ד' תשרי יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג יעוד אמה עבריה מצוה מג.
ה' תשרי יום רביעי:
מצוה יומית .........................................ח מצות פדיונה מצוה מד.
ליקוטי מגיד משנה.............................יב ו' תשרי יום חמישי:
הקונה לא ימכרנה מצוה מה.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .......י
מערכת המשנה ...............................מו
שיעורי הלכה ...................................מז
מראי מקומות ללימוד דף היומי..........נב
הילולא דצדיקיא ...............................נג
מגיד משנה לנוער ...........................סא
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת האזינו תשל"ח
ועפר ומים יש בחי' נפש וחיות רוחנית, "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ
וכן בכל הברואים שבכל העולמות אמרי פי" (לב:א) .פירש"י 'האזינו
עליונים ותחתונים ,ואפי' ארץ הלזו השמים' ,שאני מתרה בהם בישראל ותהיו
הגשמית ובחי' דומם ממש יש להם חיות אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם
ע"י דבר ה' המחיה ומקיים אותם ,עיי"ש. תהיו עדים וכן 'ותשמע הארץ' .ולמה
העיד בהם שמים וארץ ,אמר משה אני
ובזה יבואר הלשון 'מים חיים' ,פי' שנובע
בשר ודם למחר אני מת ,אם יאמרו ישראל
במקום חיותו ,וכמו פרי החי באילנו
לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם,
דהיינו מקום חיותו ,וכשנעקר נסרח
לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם
ונרקב ,כן במים הנובע ממעיין היינו
מקום חיותו ,כי גם המים יש להם חיות. קיימים לעולם.
וכמו"כ בשמים ובארץ יש להם חיים ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם,
רוחניים ויתכן בהם עדות ,וגם שייך הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה
אצלם "יד העדים תהי' בו בראשונה" והשמים יתנו טלם ,ואם יתחייבו תהיה
(דברים יז:ז) וכמ"ש רש"י. בהם יד העדים תחילה ועצר את השמים
ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את
אבל הנראה לרמז עוד ד'שמים' מרמז
יבולה ,ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי
לבני עלי' ,ו'ארץ' לפשוטי המון עם.
העובדי כוכבים ,עכ"ל.
דהנה צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם
כחוט השערה ,משא"כ סתם בנ"א .וכמו וכ"כ הרמב"ן שהשמים וארץ עדים וז"ל,
שדרשו ז"ל (יבמות קכא ,:ב"ק נ ).עה"פ האזינו השמים ,על דרך הפשט צדקו דברי
(תהלים נ:ג) "וסביביו נשערה מאד", ר"א [האבן עזרא] ,כי הכתובים יתנו
מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו [עי' עדיהם בכל הדברים שהם קיימים
רש"י דהיינו צדיקים ההולכים אחריו ועומדים ,עכ"ל .וצ"ב ,הלוא השמים
ודבקים בו] כחוט השערה. והארץ אינם בעלי חיים ואינם בעלי דעת,
והטעם כמ"ש חז"ל (ב"ר י"ב ט"ו ,מובא
ואיך שייך לעשות עד מדבר דומם.
ברש"י בראשית א:א) 'ברא אלקים' ,ולא ובפשטות י"ל דמכאן ראי' למה שגילה
אמר 'ברא ה'' ,שבתחילה עלה במחשבה לנו הבעש"ט זי"ע (מובא בס' התניא שער
לבראותו במדת הדין ,וראה שאין העולם היחוד והאמונה פ"א) שכל דבר יש בו חיות
מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה לפי מדרגתו ,וגם בדומם ממש כמו אבנים
משנת השבוע ד
שלא כלו לו חדשיו ,הרי אלו מבלי עולם למדת הדין .והיינו דכתיב "ביום עשות ה'
כו' מאי קטן שלא כלו לו חדשיו ,הכא אלקים ארץ ושמים" (בראשית ב:ד),
תרגימו זה ת"ח המבעט ברבותיו [שאינו עכ"ל.
מכבד את החכמים] ,פירש"י וקרי ליה ולכאורה יל"ע ,וכי יש שינוי רצון אצל
קטן שלא כלו לו חדשיו ע"י שימיו הקב"ה ,שחזר ממחשבתו הראשונה
מתקצרין ,כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה לברוא העולם במדה"ד .גם צ"ב למה
(ה ,).עכ"ל. שיתף מדה"ר למדה"ד ,ולא ביטל מדת
ועיי"ש בחגיגה ,ההוא תלמידא דהוה הדין לגמרי כיון שאין העולם מתקיים ע"י
בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי ושכיב מדה"ד.
אדזוטר ,ואמר [רבי אלכסנדרי] אי בעי אמנם ידוע מה שפי' בזה המפרשים (עי'
האי מרבנן הוה חיי [אילו היה רוצה אותו תורת חיים ב"ק שם) דעיקר הבריאה היתה
תלמיד ללכת בדרך טובים היה חי] כו' בשביל הצדיקים ,ולהם די במדה"ד .אבל
ההוא מבעט ברבותיו הוה ,עכ"ל .הרי לנו הוצרך לברוא רשעים קליפה לפירי ,ולהם
גמרא מפורשת דתלמיד המבעט ברבותיו א"א להתקיים במדה"ד .ולכן שיתף
נענש בקיצור ימים ר"ל. בשבילם מדה"ר ,אבל בצדיקים נשאר
ובזה יובן הא דאיתא (יבמות סב ):שנים מחשבה הראשונה דהיינו מדה"ד .ע"כ
עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי דוקא בצדיקים מדקדק הקב"ה כחוט
עקיבא מגבת עד אנטיפרס ,וכולן מתו השערה ,דהיינו במדה"ד.
בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, וזהו 'האזינו השמים' היינו בני עלי',
עכ"ל .ויל"ע למה הגיע להם עונש מיתה 'ואדברה' דיבור קשות דהיינו מדת הדין.
וקוצר ימים ר"ל על שלא נהגו כבוד זל"ז. משא"כ 'ותשמע הארץ' היינו סתם עמי
והנראה דע"כ תלמידים הלומדים יחד הארץ' ,אמרי פי' ,אמירה רכה דהיינו מדת
בדיבוק חברים נעשה כל אחד רבי הרחמים.
לחבירו ,וכמ"ש (מכות י ).והיינו דאמר וממשיך הכתוב "יערף כמטר לקחי תזל
רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ,ומחבירי כטל אמרתי" (שם:ב) .ובמס' תענית (ז).
יותר מהם ,ומתלמידי יותר מכולן .וע"כ
אמרי' רבא רמי ,כתיב "יערף כמטר
תלמידי ר"ע כשלא נהגו כבוד זל"ז הי' לקחי" וכתיב "תזל כטל אמרתי" -אם
להם דין תלמיד המבעט ברבותיו ,ומש"ה תלמיד חכם הגון הוא כטל ,ואם לאו
נקנס עליהם מיתה ר"ל. עורפהו כמטר ,ופירש"י הרגהו .וצ"ב
וכן מבואר במס' ב"מ (לג ).רבי יוסי היכן מצינו שמגיע עונש מיתה לתלמיד
אומר ,אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה שאינו הגון.
אחת זה הוא רבו .אמר רבא ,כגון רב והנראה ע"פ הגמ' (סוטה כב ).ת"ר
סחורה דאסברן [שהסביר לנו את דברי בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן
ה משנת השבוע
השבת אבידה במקום אביו .סבר רב הונא המשנה במס' טהרות לענין טהרת כלים]
שרב חסדא מתכוין אליו ,שהוא צריך לרב זוהמא ליסטרון [שפי' הכוונה לכף גדולה
חסדא תלמידו ,ולכן הקפיד עליו] אמר שמסלקין בה את זוהמת הקדירה והקלחת
ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך ,את לצדדים ,ומחמת שהסביר לנו זאת אנו
צריכת לי עד ארבעין שנין .איקפדי אהדדי חייבים בכבודו].
ולא עיילי לגבי הדדי .יתיב רב חסדא
שמואל קרע מאניהא עליה ההוא מרבנן
ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב
דאסבריהב אחד יורד לאמת השחי ואחד
הונא ,יתיב רב הונא ארבעין תעניתא
פותח כיון.ג אמר עולא ,תלמידי חכמים
משום דחשדיה לרב חסדא עכ"ל. שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על
והנה יש מפרשים (עי' חי' אגדות מהרש"א זה ,עכ"ל .הרי לנו שתלמידי חכמים חייבין
שם) עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי, לכבד זא"ז מפני שנעשה כל א' רבו של
משום דאמרינן בפ' חלק (סנהדרין קי ).כל חבירו ע"י שהאיר עיניו אפי' בדבר אחד.
המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר ויש להוסיף דלפ"ז גם הרב מחוייב לכבד
השכינה ,ומצינו בשכינה שהיו ישראל את תלמידיו מהאי טעמא ,דהא אמרי'
נזופין מ' שנה במדבר על שהרהרו אחר ומתלמידי יותר מכולן.
השכינה [עי' רש"י (דברים ב:יז) שכ' ל"ח
ובזה יבואר המשך הגמ' שם בב"מ וז"ל,
שנה ,וכ"ה בירושלמי (תענית פ"ג ה"ד).
קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא [רבו],
אמנם עי' רש"י (תענית ל :ד"ה שכלו מתי
תלמיד וצריך לו רבו [שאותו רב לומד
מדבר) דתניא כל מ' שנה וכו' ,ומשו"ה
מהתלמיד שמועות ששמע מתלמידי
יתבי מ' תעניתים ,יום לשנה ,עכ"ד.
חכמים אחרים] מאי [מה דינו לענין
א
פ' בחברותא :קרע בבגדיו קרע שאינו מתאחה ,כדין קריעה של תלמיד על רבו.
ב
שביאר לו את דברי המשנה במס' תמיד לגבי הכהנים הנכנסים בשחרית לפתוח את דלתות ההיכל:
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי וכו' ושני מפתחות בידו.
ג
פירוש המשנה :לפני ההיכל של ביהמ"ק היה בנוי אולם ,ודרכו נכנסו אל ההיכל .רוחב האולם היה
צר ,עשר אמות ,ואורכו היה ארבעים אמות ,וההיכל היה סמוך לו.
אחד מן המפתחות הללו פותח את הפשפש [פתח קטן] הצפוני שנמצא לצידו של פתח ההיכל ,כפי
ששנינו שם :שני פשפשים [פתחים קטנים צדדיים] היה לו לשער הגדול המוביל אל ההיכל ,משני
צדדיו .פשפש אחד היה לצפון פתח ההיכל ,והשני לדרומו של הפתח .בפשפש שבצפון היתה קבועה
דלת ,והמנ עול של אותו פתח היה קבוע בעומק המזוזה של דלת הפשפש .והבא לפותחו שחרית,
עומד מבחוץ ,בתוך האולם ,ומכניס ידו בחור שבכותל עד בית שחיו כדי להגיע למנעול -ופותח.
והיינו מה ששנינו "יורד לאמת השחי".
ולאחר שנכנס בפתח זה ,ובא לתא שעל פני אחת עשרה אמה של האולם וקצת מן ההיכל ,פותח
במפתח השני דלת אחרת שמביאה מן התא להיכל ,ונכנס להיכל לפתוח את דלתותיו .ואת דלת זו
הוא פותח 'כיון' ,דהיינו מהר בלא טורח ,כמו פתח רגיל [ולא כמו הפתח הראשון ,שהיה צריך לפתחו
ע"י תחיבת ידו לעומק הפשפש].
משנת השבוע ו
ושמעתי מפ"ק של הרה"ק מגור זצוק"ל ויש מפרשים (עי' ר"ח שם עה"ג) את
למה זכה דוקא יהושע למלאות מקום צריכת לי עד ארבעין שנין ,אנת צריך
משה ,הרי היו הרבה לומדים כעתניאל בן לקבל ממני עד מלאת לך לפני מ' שנה,
קנז שהעידו עליו חז"ל (תמורה טז). שבמלאות מ' שנה עומד התלמיד על דעת
שהחזיר ג' מאות הלכות בפלפולו מה רבו ,עיי"ש .אבל עכ"פ מוכח מהכא דבין
שלא עשה יהושע ,וכן בצלאל שהחכים הרב ובין התלמיד הוצרכו כפרה על שלא
את רבו ואמר לו משה רבינו בצל א־ל נהגו כבוד זב"ז ,והיינו כנ"ל.
היית (ברכות נה ,).ועוד .ותירץ דמעלת ולפמש"כ א"ש הלשון שם בסוטה
יהושע מפורשת בתורה (שמות לג:יא)
תלמיד המבעט ברבותיו ,לשון רבים .דלא
"ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש תימא דוקא רבו מובהק ,אלא אפילו לא
מתוך האהל" ,שהי' עומד ומשמש את למד ממנו אלא דבר אחד קרוי רבו וחייב
משה רבו ,וע"כ זכה למה שזכה. לנהוג בו כבוד .וכמו שמובא בשם הגר"א
ולאידך גיסא מצינו בנדב ואביהוא שהגם ז"ל ,כי אב גשמי שייך רק אחד ,אבל אב
שהיו גדולים ממשה ואהרן (עי' רש"י רוחני הרי אמרו ז"ל (סנהדרין יט ):כל
ויקרא י:ג) ,אפ"ה נענשו ומתו על שבעטו המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו
ברבותיהם ,כדאיתא בגמ' (סנהדרין נב). הכתוב כאילו ילדו .וכל המלמדו נעשה
וז"ל ,וכבר היו משה ואהרן מהלכין רבו ,וז"ש 'רבותיו' בלשון רבים.
בדרך ,ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ובעוה"ר במדינה זו נעשית התרשלות
ישראל אחריהן .אמר לו נדב לאביהוא, ובגידה גדולה בהאי ענינא .ובמקומותינו
אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ידעו להעריך ולהחשיב רבו המלמדו
ננהיג את הדור .אמר להן הקב"ה הנראה תורה .וכדתנן (אבות פ"ד מי"ב) מורא רבך
מי קובר את מי ,עכ"ל. כמורא מים .ואולי י"ל הטעם ,שהרי
ובעוה"ר בדורנו ההפקרות בזה גדלה עד במדינה זו גם מורא שמים אינו כדבעי,
מאד ,שכל אחד הולך לדרכו בלי וממילא גם מורא רבך אינו כדבעי.
להתחשב כראוי עם רבו שלמדו תורה. או אולי י"ל פשוט שלא נתחנכו כהוגן
וביותר צריך לזרז לבני עלי' ובני תורה. בענין זה ,ואין יודעים מה זו מורא רבו.
והחובה מוטלת על מוריהם ורבותיהם ומלבד שיש בזה איסור מצד עצמו ,הרי
להוכיח ולחזור ולהוכיח .וכמו שכל אב יש בזה גם חסרון לתורתו ,שא"א להצליח
מוכיח ומדריך את בניו איך לכבדו ולדבר בלימודו אם אינו מכבד את רבו שלמדו
כראוי להוריו ,לא משום שרוצה כבוד, תורה .וידוע מהחת"ס שזכה לגדולתו
אלא כדי לחנך בניו בדרך הישר ,כמו"כ בתורה על ששימש את רבו הגאון ר' נתן
ברב לתלמיד ,צריך להדריכו בדרך הישר אדלר זצוק"ל בכל כחו ובמסירת נפש,
איך לכבד את רבו ע"פ דיני התורה. כידוע מכמה עובדות בזה ,ואכמ"ל.
ז משנת השבוע
רבו ,שלא יהי' ח"ו מבעט ברבותיו. וזשה"כ "האזינו השמים ואדברה וגו'",
ובשכר שיזהרו בכבוד התורה ולומדיה פי' תוכחה ודיבור קשות לבני עלי' לומדי
יזכו להצליח בלימוד התורה ,וזכות תורה" .יערף כמטר וגו'" ,אם ת"ח הגון
התורה תעמוד להם בעוה"ז ובעוה"ב. הוא וכו' ,שהחיוב מוטלת על כל לומד
נרשם ע"י הרב שמואל קליין שליט"א תורה להיות תלמיד הגון וליזהר בכבוד
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
משנת השבוע ח
מצוה יומית
ז' תשרי תשפ"ז מצוה מו .שלא לגרוע שאר כסות ועונה
מדבריהם .ודעת הרמב"ם (הל' אישות חיובי הבעל לאשתו
פי"ב) דעל אשתו החיוב מדאורייתא ,ועל הנה הלכה פסוקה הוא בישראל (אהע"ז
בניו מתקנת חז"ל .וז"ל שם (ה"ב): סי' ס"ט-ע') חיובי הבעל לזון את אשתו,
והעשרה ,שלשה מהן מן התורה -שארה ואפילו עני בישראל חייב לזון את אשתו.
כסותה ועונתה .שארה אלו מזונותיה וכו'. ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה
ומבואר דס"ל דמזונות אשה דאורייתא. אפילו לחם שהיא צריכה ,כופין אותו
ודעת הרמב"ן ודעימיה דאפילו מזונות להוציא אם תרצה להתגרש ממנו.
אשתו הוא דרבנן.
(שו"ת משנ"ה חי"ד סי' קע"ז) והאחרונים נחלקו בדבר ,אם דוקא היכא
שאינו רוצה להשתכר עצמו כופין
אם אברכי הכולל עושין כהוגן להוציא ,אבל אם רוצה להשתכר אלא
שמתעלמים מחיוב מזונות שאנוס שהוא חולה ,או אנוס שאין לו למי
אחדשכ"ת לנכון קבלתי מכתבו ,אשר להשתכר ,אין כופין להוציא .ועיין רמ"א
בדורנו בחמלת ה' עלינו אשר אברכים (שם ס"ג) ובפת"ש (סק"ב) ובחת"ס (סי'
אחרי חתונתם יושבים כל היום בכולל קל"א) .ובשו"ע (סי' ע"א) חייב אדם לזון
ולומדים בהתמדה ,אך מסתפקים במיעוט בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש ,ומשם
לחם ומים ,האם נכון הדבר ויוכשר ,או ואילך זנן בתקנת חכמים עד שיגדלו.
לאו שפיר עבדי. ואם לא רצה ,גוערין בו ומכלימין אותו
מעשה ברבי עקיבא ופוצרין בו .ואם לא רצה ,מכריזין עליו
שלמד כ"ד שנים מחוץ לביתו בצבור ,ואומרים :פלוני אכזרי הוא ואינו
רוצה לזון בניו ,והאי פחות מעוף טמא
והנה שאלה זו היא כללית ופרטית. שהוא זן אפרוחיו ,ואין כופין אותו לזונן.
ובכלל זאת מצינו בזמן התלמוד ,שדרך ואם היה אמוד ,כלומר עשיר ויש לו ממון
העולם היה לישא נשים ,ואחרי כן היו הרבה ואינו רוצה לזון ,אעפ"כ אין כופין
יוצאין ללמוד תורה בישיבה ולשמש אותו מדין מזונות ,אלא כופין אותו משום
תלמידי חכמים ,ומשם יצאו נושאי צדקה ,ע"ש.
התורה וגדולי ישראל .כמו שמצינו ברבי
עקיבא שיצא ללמוד תורה לי"ב שנים, מחלוקת ראשונים
ולאחר שעברו י"ב שנה ,שמע רבי עקיבא אם חייב במזונות אשתו מדאורייתא
שהסכימה אשתו שימשיך ללמוד ,וחזר מבואר החיוב לזון אשתו ובניו בלי חולק.
ולמד עוד י"ב שנים ,וביחד למד כ"ד ומקור החיוב (כתובות מו ,:מז ):פלוגתא
שנים חוץ מביתו .ואשתו היתה עניה דתנאי אי מזונות אשה דאורייתא או
ט משנת השבוע
לפורטה להביא לחם לפי הטף ,ודורשת כאלמנה חיה בעירום ובחוסר כל ,עד
מבעלה שיסגור הגמרא וילך לעבוד שלא היה לה מלבוש לצאת נגדו לקבל
להמציא מזון .ולעומתה טוען הבעל הבן פניו ,כמבואר בגמרא (נדרים נ ,.כתובות
תורה ,שאין הוא חייב לה אלא פת במלח סב.):
ומים במשורה ,כיון שהיא ידעה שהיא
דעת הרמב"ם שהבעל יכול ללמוד
נישאת לבן תורה ואינו מביא משכורת,
וגם לבנים מספיק בפרוטות שהן סיפוק בלי רשות אשתו
ההכרחיים בלבד. ובדברי הראשונים מצינו שהפליגו בשבח
לומדי תורה המקדישים חייהם קודש לה'
הבעל התחייב בכתובה לפרנס את משפחתו
ולתורתו ,ואינם פונים לעסוק על המחיה
ודבר ברור הוא ,שאי אפשר לומר ועל הכלכלה .וידועים דברי הרמב"ם (הל'
שהאברך לא ידאוג עבור משפחתו ,והרי שמיטה ויובל פי"ג הי"ג) דאחר שביאר
הוא התחייב בכתובתו בקבלת קנין ששבט לוי הובדלו לשרת לה' ,כתב :ולא
עצום :ואני אפלח ואוזין ואפרנס יתיכי שבט לוי בלבד ,אלא כל איש ואיש מכל
כהלכות גוברין יהודאין וכו' בקושטא באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו
ומזוניכי וכסותיכי כאורח כל ארעא. מדעו להבדל לעמוד לפני ה' ,לשרתו
ולעומת זה הרי האשה הסכימה וידעה ולעבדו לדעה את ה' ,והלך ישר כמו
בשעת השידוכין מה דיברו ועל מה שעשהו האלקים ,ופרק מעל צוארו עול
הסכימו ,לחיות חיי צמצום ,ועל דרך זה החשבונות הרבים אשר ביקשו בני
נתקיימו הנישואין .ולכן בודאי שהאשה האדם ,הרי זה נתקדש קודש קדשים,
יש לה להסתפק במיעוט .אבל הבעל ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי
מצדו אי אפשר לו להתפטר מחובתו עולמים ,ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק
שקיבל על עצמו. לו ,כמו שזנה לכהנים ללוים.
רבי חיים שמואלביץ אמר לאברך הרי דוד המלך ע"ה אומר (תהלים טז:ה)
שישתדל להביא פרנסה "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
ועובדא הוי באברך אחד שאשתו באתה הרי דהרמב"ם פסק למעשה ,למי שרוצה
לפני הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, להקדיש עצמו לעבודת ה' ,שאינו צריך
משגיח ישיבת מיר ,והתלוננה בפניו שיש לעשות שום חשבונות ,וה' יזמין לו פרנסתו.
לה משפחה ברוכת ילדים ,ובעלה יושב וכמו שכתב הרמב"ם במקום אחר (הל'
כל היום ולומד ואינו מביא פרנסה בבית, אישות פי"ד ה"ב) :תלמידי חכמים יוצאין
ואין לה לחם לפי הטף ,ואינה יכולה לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן
לסבול עוד מהדחקות השורר בבית. שתים ושלש שנים ,וכן אברך שנעשה
הזמין המשגיח זצ"ל את האברך לביתו, תלמיד חכם ,אין אשתו יכולה לעכב.
והתעניין אצלו על מצב לימודו ,וענה ביש ויכוח בין הבעל לאשתו
שב"ה יושב בביהמ"ד ומצליח בלימודיו.
אמנם מה נעשה לאחותינו ביום שבאת
ושאל ממנו ומה המצב עם פרנסה .ענה
לפנינו ,וטוענת דאין בביתה פרוטה
האברך :אמת שאין לנו פרנסה כ"כ
משנת השבוע י
והשיב הגאון מה שאמרתי שאינו אמת, בריוח ,אבל מסתפקים במיעוט וחיים
היינו מה שאמרתם שלומד תורה לשמה, בצמצום ,כדי שנוכל לשבת בביהמ"ד
וחז"ל מכחישין דבר זה ,שאמרו (אבות פ"ו ולהגות בתורה.
מ"א) כל הלומד תורה לשמה זוכה
נענה לעומתו המשגיח ואמר :כפי ידיעתי
לדברים הרבה ,ולא עוד שכל העולם
מצב הפרנסה בביתך אינו טוב כלל ,ואין
כדאי היא לו ,נקרא ריע ,אהוב ,אוהב את
לילדים שלך מה לאכול .ויש לך לדעת
המקום ,אוהב את הבריות וכו' ונותנת לו
אשר כתבת קאנטראקט עם אשתך ,ובה
מלכות וממשלה וכו' ומגדלתו ומרוממתו
התחייבת לפרנס את אשתך ואת בני
על כל המעשים .הרי לן רבי מאיר
ביתך .אם תוכל לקיים את התחייבותך
מכחיש את מה שאמרתם שהוא לומד
א להביא פרנסה ,אזי תוכל להמשיך לחיות
תורה לשמה.
עם ביתך בשלום ובשלוה ,אבל אם לא
דברי הרמב"ם על מי שנדבה רוחו באמת תשנה את דרכך ,תגרשה.
לעמוד לפני ה' לשרתו הלומד תורה לשמה
ואמנם יש לדעת אשר אף שלפעמים יש לא יחסר לו פרנסה ע"י לימודו
קשיים בתחילת הדרך ,והיה ראשיתו
ושמעתי בשם גאון אחד ,שפעם אמרו לו
מצער .אבל כאשר מתכוונים לשם שמים
תלמידיו שיש אברך בישיבה ולומד ממש
באמת ובתמים ,עוזר השי"ת ואחריתו
תורה לשמה ,והוא ר"ל מחוסר לחם ממש,
ישגה מאוד (עי' איוב ח:ז) ,וכדברי
וצריך לעשות משהו בשביל פרנסתו.
הרמב"ם שמזמין לו בעוה"ז דבר המספיק
והשיב שאינו אמת .ותמהו התלמידים,
לו .והאמת עד לעצמו הוא שהרבה
וחזרו שנית ואמרו ,שבעינינו ראו שאף
פעמים אמנם יושב הבעל באהלה של
פת לחם אין לו.
תורה ,אבל לבו בל עמו ולא נכנס כלל
א
ויש לציין כאן את דברי הבאר מים חיים (פ' שמות ד"ה א"י ויקם מלך) ,וצריך האדם קודם לימודו
לעיין היטב בארבעים ושמונה דברים שהתורה ניקנית בהם ,כאשר מנאום חכמינו ז"ל (אבות פ"ו),
ולראות לקובעם כולם בלבבו וללמוד התורה בכל פרטיהם .כי אם לא יביט קודם במ"ח דברים הללו
לקובעם במעמקי לבבו באמת ,לעולם לא יקנה התורה שיהיה לרצון לפני מי שאמר והיה העולם
בשלימות .כי כן אמרו :התורה נקנית במ"ח דברים ,ומכלל הן אתה שומע לאו ,שבלא מ"ח דברים
הללו לא יקנה התורה.
ובפרשת תרומה (ד"ה גם יתבאר הכתוב) ,וכמאמר רבי מאיר ז"ל (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה
זוכה לדברים הרבה ,כי כשאינה תורה לשמה ,רק באיזה דבר אשר איננה עולה כוון לה' ,ונשארת
למטה בארץ ,מאין יהיה כוחה להשפיע ברכה וטובה ,הרי אם לא עלתה לשמים לא תרד הברכה
משם.
ובפרשת צו (ד"ה עוד יתבאר) ,ולפעמים ידמה לאדם שלומד לשמה ,אבל אינו כן .ומרן הרב מהרח"ו
ז"ל הוכיחם על פניהם ,וכתב בזה"ל (הקדמה לעץ חיים) :ואמנם האנשים האלה מראין את עצמן שהם
חסידים ואנשי מעשה ,באמרם כי כל עסקיהם בתורה הוא לשמה .והנה החכם התנא רבי מאיר העיד
עליהן שלא כך הוא ,באומרו בלשון כוללת ,כל הלומד תודה לשמה זוכה לדברים הרבה -זוכה
לדברים הרבה ,ולא עוד אלא וכו' .ומי מבעלי תורה שבזמנינו שזכה אפילו לפרט הקטן מהם וכו'
ע"כ .וזה ודאי ראיה מפורשת היא שאין עליה תשובה ,שלא התחילו כלל ללמוד לשמה.
יא משנת השבוע
בעלה ושלל לא יחסר וגו' דרשה צמר בגדר מה שכתב הרמב"ם 'נדבה רוחו
ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה'
סוחר ממרחק תביא לחמה וגו' זממה לשרתו ולעבדו לדעה את ה'' .ואברך כזה
שדה ותקחהו וגו' ידיה שלחה בכישור בודאי שלא עליו כתב הרמב"ם 'הרי זה
וכפיה תמכו פלך נודע בשערים בעלה נתקדש קודש קדשים' .ובכן ראשית כל
בשבתו עם זקני ארץ" .היינו שהוא זקן יש לבדוק איך נראית שאיפתו בתורה,
ויושב בישיבה ולומד תורה וגו'" .ולחם אם הוא אכן מוכן ומזומן להקדיש חייו
עצלות לא תאכל קמו בניה ויאשרוה ליגיעת ולימוד התורה.
בעלה ויהללה" (שם:כז-כח) .הרי אדרבה
אם הבעל יכול לדרוש מאשתו
מעלה גדולה היא לאשה שמחזקת הבית,
ותתן היא טרף לביתה ,והבעל יושב שתלך להביא פרנסה
ולומד תורה בין זקני ארץ. עוד דן מעכ"ת ,וז"ל :נניח שביציאת אשה
לעבודה מסויימת אין כל בעיה של
אינו יכול להכריח אשתו לצאת לעבוד
צניעות וכדומה ,האם זכאי בעל לדרוש
מיהו בודאי שאי אפשר להכריח אותה מאשתו לפרנסו ואת בני ביתו ,כדי
לכך ,ועוד שאין כל הנשים שוות וראויות שיוכל ללמוד תורה .והביא שתלוי
לעבוד עבודה להביא טרף לביתה ,ולא בתירוץ ר"ת על הגמרא (קידושין כט):
כל העיתים והמצבים שוים אצלה .אבל ללמוד תורה ולישא אשה ,איזה מהן
ודאי דבר גדול שהאשה מנהלת את קודם .ומשני הא לן והא להו ,ופי' ר"ת
הבית ,וגם בדורות האחרונים היו נשים שרק מי שיכול לספק שהוא עשיר יכול
שהחזיקו חנות. ללמוד לאחר הנישואין ,ואם לא אינו
וכמדומה שאשת החידושי הרי"ם (ראה יכול ללמוד.
מאיר עיני הגולה מילואים אות ג') ,ואשת אין ראיה מגמרא בקידושין
החפץ חיים החזיקו חנות .והרבנית של
אולם נראה שאין משם ראיה ,דאולי מייד
בעל דברי חיים הלכה לשוק למכור כדים
שהאשה אינה יכולה להרויח אפילו
של כלי חרס ,ואשרי להם לנשים
לעצמה ,ולכן בעל כרחך חייב לזונה ,אבל
שמפרנסין את בעליהן ,והם לומדין תורה
היכא שהאשה יכולה להרויח אין ראיה
בזכותן ,כי יש לה שכר כפלים.
משם.
ובפרט בזמנינו זכינו לראות בלעה"ר
ראיה משלמה המלך
אלפים אברכים שיושבים ועוסקים
בתורה ,ונשיהם דואגות בשביל הפרנסה, ברם כי נביא בכאן מקרא מפורש מהחכם
אשריהם ואשרי חלקם. מכל אדם שלמה המלך ,שמשבח האשת
(שו"ת משנ"ה חי"ז סי' ס"ז) חיל ,ואמר (משלי לא:יא-כג) "בטח בה לב
משנת השבוע יב
ליקוטי מגיד משנה
פרשת האזינו
פי' האבן עזרא והרמב"ן
"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (לב:א) .עיין אבן עזרא שפירש
'השמים' -המלאכים ,וטעם 'הארץ' -אנשי הארץ .והרמב"ן פירוש :ועל דרך האמת הם
השמים והארץ הראשונים הנזכרים בבראשית ,כי הם יבואו בברית עם ישראל .וז"ל
הרמב"ן בפ' בראשית (א:ח) :אבל השמים הנזכרים בפסוק ראשון ,הם השמים העליונים
א
אינם מכלל הגלגלים ,אבל הם למעלה מן המרכבה.
ביאור איך אמר משה למלאכים האזינו לדברי
ולפ"ז יש לדקדק היאך אומר ילוד אשה למלאכים האזינו לדברי ,והלוא כשעלה משה
למרום ,ושאלו המלאכים מה לילוד אשה בינינו ,ואמר להם לקבל את התורה בא ,אמרו
"תנה הודך על השמים" .א"ל הקב"ה ,משה חזור להם תשובה ,ואמר חוששני שמא
ישרפוני בהבל פיהם ,עד שאמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה (שבת
פח .):א"כ כאן שלא היה אוחז בכסא כבוד היאך אמר 'האזינו השמים' למלאכים.
לפני שמו"ע אומרים ה' שפתי תפתח כדי שיוכלו להתפלל
ונראה לפ"מ שאיתא בספרים (ראה אלשיך פ' ואתחנן ד"ה כי על כן סדרנו) על מה שתיקנו
חז"ל (ברכות ד ):קודם השמונה עשרה לומר "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" .פירוש,
כשהאדם מוכן לעמוד ולהתפלל לפני הקב"ה ,שפתיו נסגרים מחמת פחד ממלך מלכי
המלכים הקב"ה ,כשחושב איך אדם קרוץ מחומר טיפה סרוחה עומד לפני מלך מלכי
המלכים הקב"ה .ולכן תיקנו חז"ל תפלת עני 'ה' שפתי תפתח' ,אז 'ופי יגיד תהלתך',
אבל אחרת אין פי יכול לדבר ולהתפלל לפניך .ועיין קדושת לוי (פ' ואתחנן ד"ה ואתחנן
או יבואר) .ולכן משה רבינו כשאמר האזינו השמים ואדברה וגו' ,מיד אמר "כי שם ה'
אקרא הבו גודל לאלקינו" ,כי אין אני אומר מפי כלום רק בשם ה' ,כדכתיב (שמות
יט:כ) "משה ידבר והאלקים יעננו בקול" ,ושכינה מדברת מתוך גרונו של משה.
סיפור מהרה"ק מקאזניץ זי"ע
ומספרים על הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע :בשנת תקע"ה ביום כיפור האחרון לחייו,
הביאוהו במיטתו לבית המדרש ,והתפלל תפלת 'כל נדרי' לפני התיבה .כשהגיע
לאמירת "ויאמר ה' סלחתי כדבריך" ,עמד וקרא בקול" :רבונו של עולם ,גודל גבורתך
א
וכוונתו לרמז ששמים וארץ הנכתבים בפסוק הראשון שבתורה "בראשית ברא אלקים את השמים
ואת הארץ" ,הם ענינים נאצלים ורוחניים והם תחילת הבריאה ,ומהם נשתלשלו שמים וארץ הגשמיים
(ביאור בית היין על הרמב"ן).
יג משנת השבוע
מי יוכל לספר ולמלל ,כי לא איש גבורתך זולתך ,וגודל חולשת גופי לא ידע ג"כ איש
זולתך .והראיה כי מנהגי בכל שנה ושנה להתפלל מדי יום יום לפני התיבה ,ובשנה
הזאת לא עמדתי לפני התיבה בכל יום כמנהגי ,הלוא ידוע לך רבון כל העולמים כי
סיבתה הוא מחמת חולשת גופי ,ואשר בכל חודש אלול דהאי שתא עמדתי לפני התיבה
בכל יום בתפלה ובתחנונים .הנה רבון עלמין ,הלוא ידוע לך כי לא עשיתי זאת למעני,
ורק למען עמך בית ישראל .והנה א"כ ,הלוא אחת שאלתי מאתך :מה זאת כי עלי נקל
הדבר לקחת עול בניך בני ישראל עם חולשת גופי ,ליגע את עצמי בעבודה ותפלה
על עמך בני ישראל ,ולך ה' הגדולה והגבורה קשה עליך לומר שתי התיבות 'סלחתי
כדבריך'?"
והוסיף עוד לדבר" :רבון כל העולמים ,ואם תאמר ,כי מסיבת חסרון הצדיקים עלי
תבל תמנע לומר 'סלחתי כדבריך' ,הלוא יש לך ברימנוב הרב ר' מענדלי מפריסטאג,
אשר יעמד כנגד כל צדיקי הדור .ואפשר מפאת חסרון האורים והתומים תמאן באמירת
השני תיבות 'סלחתי כדבריך' ,הלוא בלובלין יש לך החוזה ,הרב רבי איציק'ל המאיר
כאורים ותומים ,אשר היה נקבע בלבו של אהרן הכהן הגדול .ואפשר תאמר כי יחסרון
לך בעלי תשובה עלי תבל ,הנה אנכי עם חולשת גופי מוכן אנכי לעשות תשובה בעד
כל קהל ישראל ,ונא ובקשה ממך אמור' :סלחתי'" .והיה מכפיל דבריו שלש פעמים.
א חר כך צוה למשוררים לשיר בקול נעים גילה ורנן .ופתח את פיו וקרא בקול גדול:
"ויאמר ה' סלחתי כדבריך" .באותו שעה אמר הרבי מלובלין שהרגיש בדבר אמר" ,מי
יתן כי יפנה היום ונתבשר בשורות טובות מקאזניץ ,כי החולה השוכב על מטתו הרעיש
כל העולמות".
וכאשר סיפרו המעשה להרה"ק ר' ישראל מרוז'ין זי"ע אמר" :אני מאמין באמונה שלימה
שהרב המגיד שמע מפיו של הקב"ה 'סלחתי כדבריך' כמו משה רבינו ,ולולי זאת לא
(ראה עשר אורות אות נט). היה מתפלל הלאה ערבית".
מדרש פליאה
איתא במדרש (תד"א זוטא כ"ג ,מובא בישמח משה פ' האזינו ד"ה ונחזור לענינינו) :אמרו
לרבי אליעזר היאך נעשה תשובה ונחיה .אמר להם ,כתיב (תהלים כ:ב) "יענך ה' ביום
ב
צרה" ,וכתיב (שיה"ש ה:ד) "דודי שלח ידו מן החור" ,וצ"ע .ועיין שפע חיים.
ב
וז"ל :שהתלמידים הקדושים בראותם גודל מעלת רבותיהם התנאים הקדושים ,באו לידי שברון
רוח ,ובגודל ענוותנותם התבוננו בעצמם על מעמדם ,איך שתמיד מתלבטים במלחמת היצר ,ובסופו
של דבר נכשלים ,וכי מה תועלת לנו בחיותינו עלי אדמות ,וכי איזה רשע רוצה לחיות חיים כאלו,
למרוד ולהכעיס את הבורא כל עולמים .ועל כגון זה נאמר (ירמי' ח:ג) "ונבחר מות מחיים לכל
השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת וגו'".
ואין הכוונה שקצים בחייהם מרוב צרות בגשמיות ,כי לא דיברה תורה ברשעים .אבל כוונת הכתוב
יסובב על המצב של אחרי החורבן ,שנתקיים עתידה תורה שתשתכח מישראל (שבת קלח .):וכל
האוירה ספוגה טומאה ותאוות ,ואין מי שיורה לנו דרך ה' ,איך לשוב ,פנינו לימין ואין עוזר ,ולשמאל
ואין סומך (עי' ישעי' סג:ה) ,והאדם בא לחשוב חשבונו של עולם ,מה יהא הסוף והתכלית -מימי לא
משנת השבוע יד
נדר בעת צרה וכשיכול יקיים נדרו
ולפענ"ד עוד לפ"מ שאיתא במדרש (ב"ר ע' א') דמצוה לנדור בעת צרה ,וכמו שמצינו
ביעקב (בראשית כח:כ) "וידור יעקב נדר" ,וכשירחיב יקיים .ובגמרא (תענית ח ):בימי
רבי זירא גזור גזירה ,וגזור דלא למיתב בתעניתא .אמר להו רבי זירא ,נקבליה עילוון,
ולכי בטיל הגזירה ליתביה .א"ל מנא לך הא .אמר להו ,דכתיב (דניאל י:יב) "ויאמר אלי
אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך
נשמעו דבריך".
חילוק לשב בימות השנה לשב באלול ור"ה
ונראה שזהו ששאלו לר"א היאך נעשה תשובה ונחיה ,כלומר כשיש גזירה וכיוצא בו
וצריך להתענות .והשיב להם ,כתיב "יענך ה' ביום צרה" ,והיאך אפשר ,אלא שנודרין
ומקבלין תענית ביום צרה ,ועי"ז יענך ה' .והנה זה בכל השנה ,אבל בעשרת ימי תשובה
כשהוא בבחינת 'אני לדודי ודודי לי' -ר"ת 'אלול' ,אז הקב"ה ממציא עצמו לקבל
תשובה כדי להחיות את השבים ,והקב"ה שהוא דודי שלח ידו מן החור ,כדאיתא
(שיהש"ר ה' ג') פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם .ומרמז כאן
על שני זמנים ,ושני מיני תשובה :על תשובה של כל ימות השנה אומר ,כתיב "יענך
ה' ביום צרה" ,ע"י שנודרין נדרים וכשירחיב מקיימים .ועל חודש אלול וראש השנה
ועשרת ימי תשובה ,כתיב "דודי שלח ידו מן החור" ,שהוא מקבל השבים בכל אופן.
(מגיד משנה פ' האזינו ד"ה עוד בישמח משה)
❖
שבת תשובה
מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש רק באופן ששייך לאיצטרופי
" שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' קחו עמכם דברים וגו' וקח טוב ונשלמה פרים
שפתינו" (הושע יד:ב-ג) .בסוגיא דחצי שיעור (יומא עד ).נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש,
למדתי ,ואיני יודע תשובה מהי .אין אני יודע אף משנה אחת או פסוק אחד ,הוכשל כחי ואין ביכולתי
להתגבר על תאוה קטנה וקלה כמות שהיא .ומתוך הרהורי מחשבות כאלו נבחר מות מחיים לכל
המשפחה הרעה הזאת ,רצ"ל מחמת שיצר לב האדם רע מנעוריו השתלט עליהם ,וכל העולם נעשה
כמדורת אש.
ובשברון לבם באו התלמידים ושאלו את ר"א ,אמור לנו האיך נעשה תשובה ונחיה ,כלומר שנשיג
תכלית ומטרה בחיים ,אחרת הלוא טוב לנו מות מחיים .ואמר להם ,כתיב "יענך ה' ביום צרה" (תהלים
כ:ב) ,דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע:ז ג .).וכאשר גלוי וידוע לפניו שאין אתם יכולים
לעשות תשובה ,והגיע באמת יום צרה כי אפס תקוה ,אז יענך ה' וישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך.
זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י שלמה מלך ישראל" ,דודי שלח ידו מן החור וגו'" ,שבהגיע מצב ירוד
כזה ,יחתור השי"ת חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל אתכם ,ויסלק מכם החומריות והתאוה ,ויתן
בקרבכם כח של קדושה .והנותן יד לפושעים יבטל מכם את הטומאה ,ויקרב אתכם אליו וכנ"ל,
(שנה ד' גליון ל"ב ,פ' בהר בחקותי תשל"ה) שיראת שמים בידי אדם וכ"ש בידי שמים.
טו משנת השבוע
רבי יוחנן סובר חצי שיעור אסור מן התורה ,והטעם משום דחזי לאיצטרופי .וריש
לקיש סובר שחצי שיעור מותר מן התורה .והנה פירשו המפרשים (צל"ח פסחים מד).
דאפילו לרבי יוחנן ,הא דחצי שיעור אסור מן התורה הוא רק משום דחזי לאיצטרופי,
אבל היכי דליכא לאיצטרופי ,כגון האוכל חצי שיעור חמץ ברגע האחרונה של פסח,
וכן האוכל חצי שיעור ברגע האחרונה של יום הכיפורים ,או השותה יין לסוף יום
שלו שים של נזירותו דליכא לאיצטרופי ,אפילו רבי יוחנן מודה דחצי שיעור מותר מן
התורה (עי' שו"ת משנ"ה חי"ג סי' צ' ,וחי"ט סי' פ"א).
ביאור ענין שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה
ובזה נראה לענ"ד ליישב בס"ד ,הא דאמרו חז"ל (קידושין מ ).מחשבה טובה הקב"ה
מצרפה למעשה ,מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה .ויש לחקור בזה אם במחשבה
יש עיקר או לא .דהרי אם נאמר דמחשבה עושה פעולה ,אם כן מאי נפ"מ מחשבה
טובה או מחשבה רעה ,סוף כל סוף מחשבה יש כאן ועשתה פעולתה .ואם מחשבה
אינו עושה פעולה ,הרי לאו כלום הוא ,א"כ אמאי במחשבה טובה הקב"ה מצרפה
למעשה .וכבר פירשתי בכמה אופנים.
מחשבה הוא כחצי שיעור
וכעת נלע"ד לומר דמחשבה הוי כחצי שיעור .ורמז לדבר (פיוט לכה דודי ,ומקורו בכוזרי
מאמר ג' סי' ע"ג) סוף מעשה במחשבה תחילה ,וא"כ המחשבה הוי חצי שיעור ,וכשעושה
ג
המעשה מצטרפת המחשבה למעשה והוי שיעור שלם .ולכן מתעסק פטור דלית כאן
מחשבה ,והוי רק חצי שיעור ,ויש להאריך בדבר.
מחשבה טובה מצרפה למעשה כיון שמחוייב לעשותו,
משא"כ בעבירה שאסור לעשותו
ומעתה אתי שפיר דמחשבה טובה כיון דחזי לאיצטרופי ,שהרי בידו לעשות המצוה
ולקיימה ,וגם מחוייב בדבר לעשות ,ולכן כיון דחזי לאיצטרופי הקב"ה מצרפה למעשה.
אבל מחשבה רעה ,אף דהוי חצי שיעור אבל לא חזי לאיצטרופי ,שהרי אסור להוציא
ג
ועי' בספר המקנה בגמרא שם ,וז"ל :נראה דיש לפרש מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מצרף מחשבה
טובה למעשה ,ולא אמר שהקב"ה 'מחשיב' למעשה ,והוא שאמרו חז"ל (קידושין לט ):כל העושה מצוה
אחת קונה לו סניגור אחד ,וכל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד .והוא ענין המלאך שנברא
בעשיית המצוה ,ויש בו בחינות גוף ונשמה ,כי במעשה המצוה נברא גוף המלאך ,ובמחשבה נבראה
נשמה למלאך.
והנה במחשבת המצוה לבד ,אף שנבראה ממנו נשמה של המלאך ,מ"מ אין המלאך בשלימות .וכן
כשאדם עושה מצוה בלא כוונה ,בריאת המלאך הוי כגוף בלא נשמה .ובחסד השי"ת כשאדם מחשב
איזה מחשבה אף שלא עשה מעשה ,ואח"כ עשה מעשה שלא לשמה או שלא בכוונה ,שמצרף שניהם
יחד -שנותן הנשמה בתוך הגוף ,אף שלא נתהוו ביחד .וזהו לשון 'מצרף' מחשבה טובה למעשה.
אבל בעבירה ,אע"פ שהאדם מהרהר בעבירה ,ובפעם אחרת עושה חטא בשוגג ,אין הקב"ה מצרף
המחשבה רעה למעשה לעשות קטיגור שלם ,וכיון שהם נפרדים שניהם אין מועילין כלום ,עיי"ש.
משנת השבוע טז
מחשבתו מכח אל הפועל ,והוי כעין דלא חזי לאצטרופי ,ולכן מחשבה רעה אין הקב"ה
מצרפה למעשה ,והבן.
אם עשה העבירה נתגלה שחזו לאיצטרופי
ובזה י"ל מה שכתבו המפרשים (מדבר קדמות מערכת מ' אות י"ב) דאף דמחשבה רעה
אין הקב"ה מצרפה למעשה ,אבל אם אח"כ עבר ועשה המעשה הרע ח"ו ,הקב"ה שוב
מצרף גם מחשבתו הרעה אל המעשה .וטעמא בעי ,כיון דאין הקב"ה מחשב המחשבה
רעה ,א"כ אמאי כשעבר אח"כ שוב מצרפה.
ולפי הנ"ל מבואר הענין ,כיון דהטעם שאין המחשבה מצטרפת הוא משום דהוי חצי
שיעור ולא חזי לאיצטרופי ,שאסור להוציא מכחו לפועל ,אבל אם הוציא מחשבתו
לפועל ,איגלי הדבר למפרע דהוי חזי לאיצטרופי ,וממילא מצטרף ככל חצי שיעור
שחזי לאיצטרופי וחייב עליה .ובהדיא אמרו בירושלמי (תרומות פ"ו ה"א) דאפילו ריש
לקיש מודה בדעתו לאיצטרופי דחצי שיעור אסור מן התורה .וזה נמי איגלי הדבר
דדעתיה לאיצטרופי היה ,מאחר שעבר ועשה האיסור בפועל כפי שחשב לעשות.
גודל כח המחשבה
ומעתה נראה כמה גדול כח המחשבה ,דהוי כעין חצי שיעור במעשה ,ובמחשבה טובה
הקב"ה מצרפה למעשה ממש .ובזה יש לומר הא דאמרו (מדרש משלי י' ג') כשהחכם
יושב ודורש מוחלין להם על כל עונותיהם ,וצ"ב .ונראה דכיון שבני ישראל מתאספין
לשמוע דברי החכם ולדברי תוכחה שלו ,וכשמוכיחן על פשעיהם ודאי יתחרטו בהן,
ויהיה להם מחשבה טובה לתשובה ,וכיון דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ,א"כ
מיד ימחלו להם עונותיהן של ישראל.
היצה"ר משתנה לפי שנותיו של אדם
והנה כתיב (קהלת ז:כ) "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" .ובגמ' (פסחים קיג):
ארבעה אין הדעת סובלתן ,ואלו הן :דל גאה ,ועשיר מכחש ,וזקן מנאף וכו' .וצ"ב ,דכי
ילד שמנאף הדעת סובלתו ,והלוא לאו מדאורייתא הוא.
וי"ל דראיתי מפרשים (המקנה פתיחה אות כ"ח) על הירושלמי (שבת פ"ט ה"ג) דכתיב "אם
יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'" (ישעי' א:יח) ,ופירשו דודאי אין צדיק בארץ וגו',
אבל כל אחד לפי שנותיו יכולים לתלות ביצה"ר שמתגבר עליו ומחטיאו בחטא
המתאים לפי גילו .אבל זקן מנאף דאין זה טבעו ,ודאי רק מחמת רשעו הוא ,לכן אין
הדעת סובלתו.
ורואים כמה בעונ"ה שאומרים שהם עושים מלאכה בשבת משום פיקוח נפש ,שאם לא
כן ימותו אשתו ובניו ברעב .ולאחד שטען זאת בפני ,אמרתי לו א"כ למה זה אתה
מעשן טיטון בשבת ,ולמה זה אתה נושא מעות וכליך בשבת ,ולמה אתה מדליק החשמל
ומבשל וקונה בשבת ,אין זה אלא כי מחמת רוע לבך ורשעותך אתה עושה מעשיך,
אלא שלאחרים הנך מתרץ עצמך שאונס אתה משום פיקו"נ.
יז משנת השבוע
ובזה יכולים לפרש אם יהיו חטאיכם כ'שנים' ,היינו לפי השנים ויהיה לכם טענת יצרו
אנסו ,אז 'כשלג ילבינו' .אבל אם לא מתאים עבירה זו לפי שניו כמו זקן שמנאף ,שהרי
לזה אין שום תירוץ טענת אונס היצר ,אף שילד נמי חייב ,אבל עכ"פ תשובתו קלה
מזקן.
תוכחה בענין חינוך הבנים
ובעונ"ה רע המעשה אשר הרשיע לב טפש ונשחת ,וגרם לכמה מאחינו בנ"י לשברון
חושים ,עד שאינם חשים היאך שהם עצמם מחנכים את בניהם לצאת לתרבות אנשים
חטאים בכך שהם מעודדים אותם לצאת למקומות שאינם נקיים מחששות רבים ,ובכך
מוליכים שולל את מחמד לבם -אלו הבנים ,כי מה יעשה הבן ולא יחטא .ו"כמים הפנים
לפנים" (משלי כז:יט) ,כי בחטא הבן יגרום שאף באב תתרופף האמונה ,עד שילך בדרכי
בנו רח"ל ,אוי לאזנים שכך שומעות .והעצה לכך היא לשוב לה' במוקדם האפשר.
אפילו עבירה שמגיע עד כסא הכבוד מהני תשובה
והנה בגמרא (יומא פו ).א"ר לוי ,גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד .וראיתי פירוש
נפלא לרבינו חננאל שם ,וז"ל :גדולה תשובה ,שאפילו הגיע חטאתו עד כסא הכבוד
התשובה מכפרת ,שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך" ,ע"ש .והנה איזה עבירה מגעת
עד כסא הכבוד? הוי אומר זה העדר האמונה ח"ו .וזה שאמר הנביא "שובה ישראל עד
ה' אלקיך כי כשלת בעונך" ,ואפילו הגיע החטא חלילה 'עד ה' אלקיך' ,אפילו הכי
שובה ישראל.
רוב העבירות הם בפגם הלשון
והנה עיקר התשובה הוא להתחרט על העבר .ורוב העבירות הם באים בעונ"ה ע"י הפה
המדבר לשה"רד ורכילות וכדומה ,וקורא דברי רוח במקום אשר היה לו להיפך לדבר
רק דברי קדושה .ובאמת כתיב (משלי כא:כג) "שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו",
וכתיב (תהלים לד:יג-יד) "מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע" .ואמר הנביא
(הושע יד:ג) "קחו עמכם דברים" ,שתקחו הדברים עמכם ,ולא תדברו חלילה מה שאינו
צריך ,וכ"ש דיבור אסור .וע"י שתקחו הדברים עמכם ,תהיו אתם הבעלים על הדיבור,
ואזי לא יצא מפיכם דיבור רע ,וכל דיבורכם יהיה לטובה ,וכמו שאמרו בגמרא (חולין
פט ).מה אומנותו של אדם בעוה"ז ,ישים עצמו כאלם ,שנאמר (תהלים נח:ב) "האמנם
אלם" .יכול אף לדברי תורה כן ,ת"ל "צדק תדברון" (שם)" .וקח הטוב" ,ובמקום דיבור
הרע" ,ונשלמה פרים שפתינו" (הושע שם) ,והיינו שתדברו בתורה ,והעוסק בתורת עולה
כאילו הקריב עולה (מנחות קי ,).וע"י שמירת הדיבור נזכה לחיים ארוכים וכל טוב סלה
(שנת תשי"ט) אמן.
ד
ודבר נפלא כתב הרה"ק מגראכאוו זי"ע (גבעת יוסף תהלים) על הפסוק (קטז:יב) "מה אשיב לה' כל
תגמולוהי עלי" ,מה אשיב לה' -ר"ת 'אלם' ,מרמז על מה שמובא בגמ' (חולין פט ).מה יעשה אדם
בעולם הזה ,יעשה עצמו אלם ,שנאמר "האמנם אלם צדק תדברון" .וזה הוא עיקר התשובה ,כמו
שמובא בספרים שטוב יותר להיות בולם פיו ,מלהיות יושב בתענית ,ועי"ז 'כל תגמולוהי עלי'.
משנת השבוע יח
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
שנת תשפ"ו
שיעור בין מנחה למעריב -ליל ערב יוה"כ
אדם .הקב"ה משתתף בצערם של ישראל, מסופר על הרה"ק המגיד ממעזריטש
ועי"ז נתעלה כל אחד מישראל ,והקב"ה זי"ע ,שאחד מתלמידיו היה על ציון קדשו
משפיע עלינו רחמים וחסדים בגלוי, וביקש ממנו שיפעול למעלה לטובת
שנראה גם אנו את הטוב. ישראל .והשיב לו הרה"ק המגיד
'על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון' ממעזריטש זי"ע ,שאינו יכול לעשות
דבר ,כי בעולם העליון הוא רואה את
והנה יש להתבונן במה שאומרים בוידוי, הדברים כפי אמיתתם ,שהכל לטובה,
'על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון'. אבל אמר לו שהוא יכול להתפלל כפי
לכאורה מה שייך וידוי על אונס ,והלוא שהוא רואה .כי את הישועה יכול הצדיק
אונס רחמנא פטריה ,וכמו שנאמר (דברים לפעול בהיותו עוד בעולם הזה ,במקום
כב:כו) 'ולנערה לא תעשה דבר' (נדרים שבו הצער והדין נראים לעיני בשר.
כז .).ואם האדם היה אנוס ,על מה הוא
צריך לשוב בתשובה. ועל דרך זה יש לומר בענינו של יום
הכיפורים[ .כענין שאמרו חז"ל (ר"ה יח).
ונזכרתי בענין זה במה שדנו הפוסקים 'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'
באדם שהכניס את עצמו מדעתו למקום (ישעי' נה:ו)' ,אלו עשרה ימים שבין ראש
סכנה ,ואח"כ הוצרכו לחלל עליו את השנה ליום הכיפורים' ,דהקב"ה כביכול
השבת כדי להצילו .דעת רבי שלמה יורד ושוכן עם ישראל .ואיתא בזוהר הק'
קלוגר (חכמת שלמה או"ח סי' שכ"ט סע' א') (ח"ג סז ,).על יום הכיפורים שדרשו 'לפני
היתה לצדד שאין הדבר דומה למי ה' תטהרו' (ויקרא טז:ל) ,לפני ה' ממש,
שנקלע לסכנה שלא מדעתו .אולם והקב"ה כביכול 'מיתב עלייהו בכורסייא
בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' נ"ו ועוד) קדישא דרחמי ,בכורסייא דוותרנותא'].
האריך בכמה תשובות להוכיח מסוגיות
הש"ס שלמעשה כאשר יהודי נמצא עתה כי בשמים הכל רחמים וחסדים .אבל
בסכנה ,חייבים להצילו ,ואין חילוק כיצד כאשר הקב"ה בא אל בית המדרש בתוך
הגיע אל הסכנה -סוף סוף נפש מישראל בני ישראל ,כביכול הוא משתתף בצערו
עומדת בסכנה ,והתורה ציותה להצילה. של כל יהודי ,בכל מה שכואב לו במשך
השנה ,אם הוא צער בעניני תורה ועבודה,
אבל אף אם לענין הצלתו אין חילוק, אם הוא בגידול בנים ,צרכי הבית ,פרנסה
לענין תשובתו ודאי יש חילוק .אם הוא ושאר עניני החיים הנוגעים ללבו של
יט משנת השבוע
כתב שמצות האכילה אינה רק משום עצמו הכניס את עצמו למצב שהביאו
הכנה לתענית .סעודת ערב יום הכיפורים אח"כ לידי אונס ,הרי על עצם הדבר
היא סעודת יום טוב ,והשמחה שבה היא שהביא את עצמו לשם ,עליו לעשות
על כך שהקב"ה עתיד למחול לישראל על תשובה .האונס שבא לבסוף אינו בידו,
עוונותיהם .נמצא שהאכילה היא מצוה אבל הרצון והמעשים שקדמו לו היו בידו.
בפני עצמה -שמחתו של יהודי בכפרה
וזה נותן מקום להבין את הלשון 'באונס
ובקרבת אלקים .ובכתב סופר כתב
וברצון' .יש אונס שאין לאדם שליטה
שאפילו מי שאינו יכול להתענות ביו"כ
עליו ,אבל לפעמים קדם לו איזה רצון
יש לו לאכול בערב יו"כ .ואם כן חוזרת
שהביאו אל אותו אונס .על האונס עצמו
השאלה למקומה ,מפני מה אין מברכים
אין תביעה ,אבל על הרצון שהביא את
על מצוה זו.
האדם למקום שבו עלול הוא לבוא לידי
ובשל"ה הקדוש (מס' יומא תורה אור) מכשול ,על כך צריך תשובה.
מבואר ענין נפלא .ביום הכיפורים יש
מצות אכילה בערב יום הכיפורים
עינוי הגוף ,ובערב יום הכיפורים יש
כביכול עינוי הנשמה .הגוף רוצה באכילה, והנה היום הוא ערב יום הכיפורים .ואיתא
וכאשר הוא מתענה ביום הכיפורים הרי בגמרא (יומא פא ):על הפסוק (ויקרא
זה עינוי הגוף .הנשמה מצד עצמה אינה כג:לב) 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה
זקוקה לאכילה ושתיה ,וכשהאדם עוסק לחודש בערב'' ,וכי בתשעה מתענין,
באכילה בערב יום הכיפורים הרי יש בזה והלוא בעשרה מתענין? אלא לומר לך ,כל
בחינה של עינוי הנשמה .נמצא ששניהם האוכל ושותה בתשיעי ,מעלה עליו
מתענים ,כל אחד בזמן השייך לו. הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי'.
אמנם יש להוסיף בזה ,דהרי כאשר והקשו ,אם יש מצוה באכילה בערב יום
האכילה עצמה נעשית מצוה ,אין לומר הכיפורים ,מפני מה אין מברכים עליה
בפשטות שהנשמה מצטערת בה .אדרבה, 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול בערב
הנשמה חפצה במצוה .אם יהודי אוכל יום הכיפורים' .יש שביארו ,שעיקר
מפני שכך צוה הקב"ה ,והאכילה עצמה האכילה היא הכנה לתענית של יום
נעשית עבודת ה' ,הרי זו שמחתה של הכיפורים ,כדי שיהא בכחו של האדם
הנשמה .ובתולדות יעקב יוסף (פ' וארא) להתענות כראוי .כמ"ש רש"י 'הכינו
הרחיב בזה ,שכאשר האכילה היא חלק עצמכם בתשעה לחודש לעינוי המחרת,
מעבודת ה' ,הרי היא עונג לגוף ולנשמה, והרי הוא בעיני כעינוי היום' .ולפ"ז מובן
ע"ש. שאין מברכים עליה בפני עצמה ,מפני
שהיא הכנה למצוה אחרת .וזקה"ק בשו"ת
וראיתי כתוב רעיון זה גם בענין הנשמה בית שערים (או"ח סי' רצ"א) דן בזה ומביא
היתירה במוצאי שבת ,דאמרו בגמרא כמה טעמים ,ואחד מהם הוא משום דהיא
(ביצה טז' ,).נשמה יתירה נותן הקב"ה הכנה למצוה ,ואין מברכים על הכנה
באדם ערב שבת ,ולמוצאי שבת נוטלין כנ"ל.
אותה הימנו' .דבעולם העליון אין אכילה
אבל רבינו יונה (שערי תשובה שער ד')
משנת השבוע כ
ועל דרך זה פירש הרה"ק בעל שארית ושתיה ,אבל בעולם הזה יכול יהודי לקחת
ישראל מווילעדניק זי"ע ,בספרו שארית פרוסת לחם ולברך עליה 'המוציא לחם מן
ישראל (שער התקשרות) את הכתוב הארץ' ,לאכול לשם שמים ולברך ברכת
(תהלים לח:י) 'ה' נגדך כל תאותי ואנחתי המזון .יש כאן עבודה שאינה שייכת
ממך לא נסתרה' ,שאף אם התאוות הן נגד באותו אופן בעולם העליון .הגשמיות
רצונו יתברך ,מ"מ גם האנחה והצער של עצמה מתעלה ונעשית כלי לעבודת
היהודי על תאותו אינם נסתרים ממנו הבורא ,ובשבוע הבא יזכה האדם עוד
יתברך. הפעם לעבוד את הקב"ה גם בדרך זו.
יש אדם שנכנס לבית המדרש ללמוד וכך מסופר על צדיקים ,שאף חפץ גשמי
ולהתפלל ,אבל עליו להתבונן מהו באמת ששימש למצוה יכול להתעלות .כאשר
מקור שמחת חייו -מה גורם לו את יהודי משתמש בגופו ובגשמיותו למצוות
השמחה הגדולה ביותר ,ומהו הדבר שבו ומעשים טובים ,הוא מעלה גם אותם אל
הוא מרגיש את עצמו חי. הקדושה .וכעין זה סיפר הבעל התניא
בשם הבעש"ט ,שפעם לאחר שמחת
ידועים דברי הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז
תורה מצאו המלאכים בגן עדן נעליים
זי"ע (בית אהרן ,פסח) על מה שאומרים
שנקרעו מריקודי ישראל עם התורה,
בברכת המזון' ,ועל הכל ה' אלקינו אנחנו
ואמרו שמהן יעשה כתר להקב"ה .הרי
מודים לך ומברכים אותך' .לאחר שמודים
שאפילו נעל גשמית ,ששימשה יהודי
על הארץ ,על התורה ,על הברית ועל
בשמחת מצוה ,נתעלתה עד שנעשה
המזון ,מוסיפים 'ועל הכל' .מהו הדבר
ממנה כביכול כתר למעלה.
הגדול מכל הטובות שכבר נמנו? 'ה'
אלקינו' -עצם הדבר שאתה הוא אלקינו, ממילא אפשר לומר שגם סעודת ערב יום
שאנו זוכים לעבדך ולהיות דבוקים בך ,זו הכיפורים היא גילוי של נקודה זו .האדם
הטובה הגדולה מכולן .יהודי היודע שיש אינו בורח מן הגשמיות ,אלא מכניס אותה
לו בורא עולם ,שהוא דבוק בו ויכול תחת עול מלכות שמים .הוא אוכל מפני
לעשות את רצונו ,יש לו שמחה שאין שזהו רצון ה' ,ושמח מפני שזכה שגם
למעלה ממנה. אכילתו תהיה מצוה.
ומסופר על הרה"ק רבי זושא מאניפולי היכן מונח רצונו של אדם
זי"ע ,שאמר שאם הקב"ה יצוה עליו וזהו יסוד גדול בכל עבודת האדם.
להיכנס לגיהנם ,הרי שזהו רצון ה' ,ויכנס השאלה אינה רק מה אירע לו למעשה,
בשמחה לגיהנם .אין הכוונה שלא פחד מן אלא היכן מונח רצונו .וכעין זה כתב ספר
הדין ,אלא שכל מציאות חייו היתה חסידים (סי' קע"ז) ,במי שנזדמנה לפניו
לעשות רצון קונו .אם זהו רצון ה' ,שם אשה בקרן זוית שלא בכוונתו ,שאף שלא
רוצה הוא להיות .שמחתו הגדולה ביותר נתכוין לראייתה ,מ"מ אם שמח במה
היא לעשות רצון ה' ,וצערו הגדול ביותר שנזדמן לו ,הרי הוא נתבע על אותה
הוא כאשר נכשל ולא עשה את רצונו. שמחה ,והיה לו להצטער על שנזדמן לו
וזהו פירוש 'על חטא שחטאנו לפניך דבר זה.
כא משנת השבוע
דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו באונס וברצון' .אפשר שהמעשה עצמו
חוטא ,שוב אינו חוטא ,שנאמר "רגלי היה באונס ,אבל אח"כ נשאר באדם איזה
חסידיו ישמור" (ש"א ב:ט) .והמהר"ל רצון והנאה מן הדבר .גם על זה שייך
(נתיבות עולם ,נתיב הצדק פ"ב) מבארו: לומר 'באונס וברצון' .המעשה היה באונס,
'במה שיש לצדיק התדבקות בו יתברך, אבל לבו עדיין לא נתרחק ממנו לגמרי.
ולפיכך השי"ת "רגלי חסידיו ישמור" עבודת התשובה היא לזכך גם את הרצון,
שלא יבוא לידי חטא ,כי הצדיק יש לו עד שרצונו הפנימי של האדם יהיה כולו
א
דביקות בו יתברך ,וראוי שיהיה השי"ת לעשות רצון קונו.
שומר אותו מן החטא' .וכמו שאמרו (מכות
כאשר האדם מכין את עצמו למצוה ושמח
י ):בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.
במצוה ,וכל חייו נעשים סביב התורה
דעבודת האדם היא להעמיד את רצונו והמצוות ,אזי מתקיים בו לא רק 'ובהם
באופן שיהיה רחוק מן החטא בכל לבו, נהגה יומם ולילה' ,אלא קודם כל 'כי הם
וזה עצמו שמירה עליו שלא יבוא לידי חיינו ואורך ימינו' .התורה איננה רק דבר
עבירה אפילו באונס .ובשם משמואל (פ' שהוא עוסק בו במשך היום ,אלא היא חייו
אמור שנת תרע"ה) כתב בשם הרה"ק עצמם.
החידושי הרי"ם זי"ע ,שאם אדם מקבל
והנה מצינו רמז על חודש אלול בפסוק
על עצמו באמת ובתמים שמוטב לו
'והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום'
להיחנק ולא להכניס לפיו מאכל איסור,
(שמות כא:יג) ,שראשי התיבות עולים
יזכה מן השמים שלא יכשל במאכל
אלול .ויש להבין את הרמז .הפסוק מדבר
איסור.
במי שהמעשה בא לידו בלא כוונה,
העיקר הוא רצונו של האדם -מהו החשק 'והאלקים אנה לידו' .לכאורה אם היה
שלו ,מה הוא מבקש באמת ,והיכן מונח הדבר באונס ,מה שייכת כאן עבודת
לבו .זו אחת מעבודות התשובה ,לא רק התשובה.
לתקן מעשה פלוני ,אלא לתקן את הרצון
אלא שגם כאשר המעשה היה באונס,
שממנו יוצאים המעשים.
מוטל על האדם לעיין בעצמו כיצד הגיע
ונראה שיש לקשר לזה גם את ענין זכירת למקום זה .האם היתה שמירתו שלימה,
מעמד הר סיני .מה פירוש לזכור את והאם באמת היה הדבר רחוק מלבו.
מעמד הר סיני? דעת הרמב"ן (השגות לפעמים האדם אומר שלא היתה לו שום
לספר המצוות ,שכחת הלאוין מצוה ב') דהוא בחירה ברגע הנפילה ,והוא צודק .אבל
מצות עשה דאורייתא .גם אם ילך אדם עדיין יש מקום לשאול ,מה היה יחסו אל
למקום שבו היה הר סיני ,עדיין אין זו הדברים קודם לכן ,והאם עשה כל שבידו
זכירת מעמד הר סיני. שלא להגיע לשם.
מה היה עיקרו של מעמד הר סיני? 'רצוננו אמרו בגמרא (יומא לח' ,):כיון שבאה לידו
א
כ"כ בדרשות חתם סופר לז' אדר דף קס"ו לפרש 'על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון' .שהאדם
היה מרוצה מכך שנזדמן לו האונס לחטוא.
משנת השבוע כב
ושצריך לשאול .ואכן ישב ולמד את לראות את מלכנו' (רש"י שמות יט:ט).
הקיצור כולו .וכשהיתה מתעוררת שאלה 'נעשה ונשמע' .זו היתה מסירת הרצון.
בבית המדרש בעודו צעיר ,היו שואלים זכירת מתן תורה פירושה שיהודי שואל
אותו' ,נו ,מה אומר הקיצור' ,מפני שידע את עצמו בכל יום היכן מונחים רצונותיו,
אותו היטב. מהי ההנאה הגדולה שלו ,להיכן הוא
נמשך ,ומהו הדבר החשוב ביותר בחייו.
אבל באמת גם זה אינו סוף הדבר .אי
אפשר לדעת את כל התורה כולה בפעם כאשר יהודי אומר 'נעשה ונשמע' ,הוא
אחת ,ואין אדם יכול להיות בטוח מקבל על עצמו שלא רק את מה שהוא
שלעולם לא תזדמן לפניו שאלה שאינה מבין יעשה ,אלא שעצם רצון ה' הוא
ידועה לו. הסיבה לעשייתו .זהו יסוד קבלת עול
מלכות שמים .אמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"ב)
ועל זה יש יסוד נורא בדברי רבינו יונה
'בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב
(שערי תשובה שער ב') .אם האדם מקבל
ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של
על עצמו באמת ,שכל דבר שיתברר לו
תורה' .הרי שבכל יום עומד האדם מחדש
שהוא רצון ה' והוא ההלכה ,יעשה אותו
לפני אותה קריאה ,ובכל יום יוצאת בת
בלא התחכמות ,עצם הקבלה הזאת
קול לעורר אותנו שכל רצוננו יהיה
מעמידה אותו במקום אחר .הוא מוסר את
לעשות דברי תורה.
עצמו לרצון ה' ,ומן השמים מסייעים לו
שלא יכשל. לדעת את רצון ה'
ומביא רבינו יונה ראיה מן הדין האמור כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה מרבה
בנזקי אדם' ,סימא את עינו נותן לו דמי לעורר בענין לימוד הלכה .אדם מוכרח
עינו ,חרשו נותן לו דמי כולו' (ב"ק פה.): לדעת את ההלכה ,שהרי אם אינו יודע
דגדול חסרון השמיעה ,מפני שעל ידה מה עליו לעשות ,עלול הוא להיכשל מבלי
שומע האדם את תוכחת החיים .ומי לדעת כלל שנכשל .והיה אומר בענין נער
שמעמיד את עצמו לשמוע ,להיות מוכן הנכנס לעול המצוות ,מלמדים אותו
לקבל את אשר יורו לו שהוא רצון ה' ,זהו הלכות תפילין ,וזה ודאי דבר גדול ,אבל
'נעשה ונשמע' .איני יודע הכל ,אבל דבר הרי בהיותו בן י"ג נעשה מחויב בכל
אחד אני יודע ,כאשר אשמע מהו רצון ה', התורה כולה -מה יהא על הלכות שבת,
אעשה אותו .זוהי תכלית קבלת עול הלכות תפילה ,קריאת שמע וכל שאר
מלכות שמים. חלקי התורה ,כיצד ידע את אשר יעשה?
כאשר הוא מקבל על עצמו באמת כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל סיפר שכאשר
שהתורה היא חייו' ,כי הם חיינו ואורך התקרב לבר מצוה ,אמר לו אביו ,עתה
ימינו' ,התורה הולכת עמו ושומרת עליו, אתה עומד להתחייב בכל מצוות התורה.
והקב"ה מסייע לו שלא יכשל .הכל והורה לו אביו שילמד את כל קיצור
מתחיל מן הרצון הראשון ,ממה שעומד שולחן ערוך ,מראשו ועד סופו .אמנם אין
אצל האדם בראש .אם בראש עומד רצון פוסקים בכל דבר כדברי הקיצור ,אבל
ה' ,כל שאר החיים מקבלים צורה אחרת. לכל הפחות ידע בכל ענין שיש בו שאלה
כג משנת השבוע
הקב"ה בדרך של 'להרע' ,לענות את קבלת עול מלכות שמים מתוך שמחה
הגוף ,שלא לאכול ולהסתגף .אבל ומעתה אפשר להבין את ענין סעודת
העבודה הגבוה יותר של 'להטיב' ,לאכול ערב יוה"כ .ערב יוה"כ הוא זמן שבו יהודי
ובתוך כך לעבוד את הקב"ה ולקנות שמח בקבלת עול מלכות שמים .האכילה
שלימות' ,לא ידעו'. עצמה אינה תכלית הסעודה .אין שמחתנו
ויש בזה עוד נקודה הנוגעת לעבודת על חתיכת המזון ,אלא על כך שהקב"ה
התשובה .בעולם רגילים להתפעל מאד מוחל לנו ,שאנו יכולים לשוב אליו
ממי שהיה רחוק ,עבר נסיונות רבים ולהיות שוב דבוקים בו.
ולבסוף שב בתשובה .ודאי גדולה מעלת ועל דרך העבודה אפשר להבין בזה גם
בעל תשובה ,וצריך לקרבו ולחזקו בכל מדוע אין מברכים על האכילה .תוכן
כח ,אבל אין לשכוח את מעלתו של יהודי הפנימי של הסעודה אינו רק מעשה
שעשה רצון ה' בכל עת וזמן. האכילה ,אלא שמחת הלב ,השמחה
כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה מספר שהקב"ה הוא אלקינו ,שאנו בניו ועבדיו
מעשה על הצעהלימער רב זצ"ל ,שפעם ויכולים לשוב אליו .הרי אדם הזוכה בהון
הגיע לשולחנו בעל תשובה ,ואחד מן רב שמח שמחה עצומה ,ועל אחת כמה
הגבאים ביקש כמה פעמים שיתן לו הרבי וכמה יש לו לשמוח שזכה להיות יהודי,
שיריים חשובים ,מפני שהוא בעל שיש לו תורה ושהוא יכול לעשות את
תשובה .בתחילה לא עשה הרבי כדבריו, רצונו יתברך -הרי זכה באוצר שאין לו
ורק לאחר מכן נתן לו מנה יפה וקירבו. שיעור.
לאחר השולחן אמר להגבאי ,וכי מפני השמחה היא במה שאומרים ביוה"כ' ,כי
שיהודים אחרים לא טעמו מאכלות אנו עמך ואתה אלקינו ,אנו בניך ואתה
אסורות ולא היו במקומות המטונפים ,אין אבינו ,אנו עבדיך ואתה אדוננו ,אנו
להם שום מעלה? וכי מפני שזה עבר את קהלך ואתה חלקנו' .זו תכלית סעודת
כל המקומות ואח"כ שב בתשובה ,לכן ערב יוה"כ .אין זו סעודה כדי לאכול ,אלא
הוא קודם לכולם? ודאי שיש לקרב בעל סעודה כדי לשמוח בהשי"ת .זהו ענינה,
תשובה בכל האהבה ,אבל צריך גם להכיר קבלת עול מלכות שמים מתוך שמחה.
במעלתו של מי ששמר על עצמו כל ימיו. כתוב (ירמי' ד:כב) 'חכמים המה להרע
אבי היה נוטה מאד להחשיב את הנקודה ולהיטיב לא ידעו' .וביאר הרה"ק מאפטא
הזאת ,טהרה שלא נתקלקלה יש בה יופי זי"ע (אוהב ישראל ליקוטים ירמיהו) ,דאמרו
מיוחד. חז"ל (שבועות כז ).בענין שבועה ,ש'אוכל'
ובאמת ,אדם שאינו חי בשמחת היהדות נקרא להיטיב ,ו'לא אוכל' נקרא להרע.
עלול להרגיש שכל עבודת ה' היא כפייה. וזהו 'חכמים המה להרע' ,דהיינו שלא
הוא בא לבית המדרש מפני שצריך ,נשמר יאכלו ,וע"י תעניות וסיגופים רוצים הם
מדברים אסורים מפני שאסור ,וכל לקנות השלימות' .ולהיטיב לא ידעו',
התורה נעשית אצלו בבחינת 'כפה עליהם שיאכלו ועי"ז יקנו שלימות ,זה לא ידעו.
הר כגיגית' .אבל זו אינה התכלית. כלומר ,יש בני אדם שיודעים לעבוד את
משנת השבוע כד
(שיה"ש א:ד) 'משכני אחריך נרוצה' .זו התכלית היא שהאדם יאמר ,זהו מה שאני
קדושת ערב יוה"כ' ,אנו עמך ואתה רוצה .התורה אינה הדבר המפריע לי מן
אלקינו ,אנו בניך ואתה אבינו'. החיים ,התורה היא החיים שלי .כנאמר 'כי
הוא חייך ואורך ימיך' (דברים ל:כ).
ובבחינה זו יש לומר שמדרגת ערב יום
הכיפורים גדולה עוד יותר מיוה"כ עצמו. האדם צריך להתייאש מן הדמיון של
ועל דרך העבודה יש לבאר שלזה אין עולם הזה ,לא מן החיים ,אלא מן
מברכים על אכילת ערב יוה"כ ,כי עיקר המחשבה שיש בעולם הזה דבר שיכול
ענינה בפנימיות הלב ,בקבלת עול מלכות למלא את נפשו באמת חוץ מקרבת
שמים ובשמחה ברצון ה' ,ועל דברים אלקים .מה יש לו לאדם בסוף? דף גמרא
שבלב אין נוסח ברכה בפני עצמו. שלמד ,מצוה שעשה ,תפילה שהתפלל,
חסד שעשה עם יהודי .זהו רכושו
איתא בגמרא (ר"ה יז' ):רב הונא רמי,
האמיתי .זהו 'כי הם חיינו'.
כתיב "צדיק ה' בכל דרכיו" ,וכתיב
"וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמה:יז). סעודת ערב יום הכיפורים באה להעמיד
בתחילה 'צדיק' ולבסוף 'חסיד' .ובמדרש את האדם במקומו האמיתי .הקב"ה שאל
אמרו (ויק"ר כ"ט ג')' :בשעה שישראל את אדם הראשון 'איכה' (בראשית ג:ט),
נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה, היכן אתה .אדם הראשון התחיל להשיב
עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים, תירוצים ,מי גרם ומה אירע ,אבל השאלה
ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, 'איכה' אינה רק היכן היית ומה עשית.
והופך עליהם מדת הדין לרחמים'. השאלה היא היכן אתה נמצא כעת ,למי
אתה שייך ,ולאן אתה רוצה ללכת.
ובדברי אמת להרה"ק הרבי מלובלין
זי"ע ,בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש ויהודי צריך להשיב ,רבש"ע ,אני אתך.
זי"ע ,מבואר עוד בדרך עבודה ,כי מדרגת חטאתי ,נכשלתי ,לא עשיתי את הראוי,
צדיק היא שכל דרכיו מכוונות לעבודת אבל ממך איני הולך .אני רוצה להיות
ה' ,אבל מדרגת חסיד היא שאינו שוכח עמך ,רצוני לעשות רצונך.
את השי"ת אף בתוך מעשיו וצרכיו
וכאשר דברנו בפני התקיעות ,משל לילד
הגשמיים ,אלא 'מכוון לה' בכל מעשיו גם
שעשה דבר שאינו ראוי ואביו גוער בו.
כן' .ואף בשעת אכילה ,שהיא חביבה על
הילד בוכה ,אבל דוקא אל אביו הוא רץ,
האדם ,הוא דבוק בהשי"ת ,עד ששולחנו
מחבק אותו ואינו רוצה להתרחק ממנו.
נעשה כמזבח .ובזה מפרש 'צדיק ה' בכל
האב אומר לו ,הרי אני הוא שגערתי בך.
דרכיו וחסיד בכל מעשיו'.
והוא משיב ,אבל אתה אבי ,ולהיכן אלך
וזהו גם ענין ההשפעה הבאה לאחר אם לא אליך.
תקיעת שופר .כאשר מדת הדין נהפכת
כך יהודי ביום הכיפורים אומר ,רבש"ע,
לרחמים ,הקב"ה משפיע לישראל את כל
אני יודע שחטאתי ,אבל אליך אני רץ.
צרכיהם ,הן ברוחניות הן בגשמיות.
אתה תנקה אותי ואתה תטהר אותי .איני
וכאשר הקב"ה משפיע ליהודי גשמיות
בורח ממך מפני החטא ,אלא החטא עצמו
טובה ,גם היא נעשית כלי לעבודתו.
גורם לי לאחוז בך ביתר שאת .ככתוב
כה משנת השבוע
כל משאלות לבם לטובה .יתבטלו כל ושיתן הקב"ה לכולנו בנים ובני בנים
הגזירות וכל המלחמות המפריעות עוסקים בתורה ובמצוות ,שידוכים הגונים,
לישראל לעבוד את בוראם במנוחה .יזכו פרנסה בהרחבה ,בריאות ,שמחת החיים,
ישראל לבריאות ,פרנסה בהרחבה, הרחבת הדעת וישוב הדעת .כל הדברים
שמחת החיים וישוב הדעת ,בנים ובני הללו אינם עומדים מחוץ לעבודת ה'.
בנים עוסקים בתורה ובמצוות ,וכל מיני כאשר משתמשים בהם כראוי ,הם עצמם
השפעות טובות. נעשים חלק מעבודתו.
'מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' וכאשר זוכה יהודי לעשירות ומשתמש בה
שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל' לתורה ולמצוות ,להחזקת ביתו ,לחינוך
(תהלים יד:ז) .ושיתגלה כבוד שמים בניו ,לצדקה ולכל דבר טוב ,הרי גם
בשלימות' ,וידע כל פעול כי אתה פעלתו, העשירות נעשית כלי לעבודת ה' .וכאשר
ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ,ויאמר כל הקב"ה נותן בריאות והרחבת הדעת ,יכול
אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך האדם לעבוד אותו מתוך מנוחת הנפש
ומלכותו בכל משלה' .בברכת גמר חתימה ושמחה.
טובה ,ונזכה לגאולה השלימה במהרה
יה"ר שהקב"ה יתן כח לכל ישראל וימלא
בימינו ,אמן.
❖
פרשת האזינו
ליל שב"ק חת"ק
לבבכם -צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו 'כי שם ה' אקרא' בביהמ"ק
מכוונים לדברי תורה .וכן הוא אומר (יחזקאל "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ
מ:ד) "בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע אמרי פי :יערוף כמטר לקחי תזל כטל
ושים לבך וגו'" .הרי דברים קל וחומר ,ומה אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי
תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד עשב :כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו"
בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו (לב:א-ג) .וברש"י ,כי שם ה' אקרא -הרי 'כי'
מכוונים להבין ,דברי תורה שהן כהררין משמש בלשון כאשר ,כמו (ויקרא כג:י) "כי
התלויין בשערה על אחת כמה וכמה ,עכ"ד. תבואו אל הארץ" ,כשאקרא ואזכיר שם ה',
'שימו לבבכם' ,הרי בביהמ"ק עאכו"כ, אתם הבו גודל לאלקינו וברכו שמו .מכאן
וצ"ב. אמרו שעונין 'ברוך שם כבוד מלכותו' אחר
אמנם הביאור שקדושת אר"י שלא ברכה שבמקדש.
במקומה ,כדאי' על עשי"ת וכן בסוכה. וכן להלן "ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל
ואולי דזה שמוחלין כל עונות ,כי ההולך ד' הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר
אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי
העולם הבא (כתובות קיא ,).והואיל שיש התורה הזאת" (שם:מו) .וברש"י ,שימו
קדושת אר"י.
משנת השבוע כו
גדולה מזה -ירושלים ששם מקריבים וכבר הבאנו דקדושת אר"י ,הכוונה לדעת
קרבנות לפני הש"י שנשחטין בצפון ,זהו כי בני ישראל ממונה תחת ה' אלקי ישראל
"ירכתי צפון" (שם). ולא תחת השרים ,עכ"פ "למען ירבו ימיכם
וגו' על האדמה" (דברים יא:כא) ,ויש כמה
ועוד יש יותר מדריגה גדולה מירושלים,
מיני אדמה בארץ .וצריך להיות במקום
לפני לפנים ששם הש"י שורה ,שנקרא "מלך
הקדוש ,כדברי המהרש"א (ברכות ח ).איכא
רב" (שם) ,בשביל שהוא מלך מלכי המלכים
סבי בבבל ,תמה ואמר "למען ירבו ימיכם
בעזרת השי"ת .דהנה פירשו המפרשים
וימי בניכם על האדמה" כתיב .ומשיב הגמ',
עה"פ "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
כיון דאמרי לי' קמקדמי ומחשכי לבי כנישתא,
(ישעי' א:כז) ,היינו ציון שלא חטאה המשפט
אמר היינו דאהני להו.
והיושר שתפדה .אבל שביה שחטאו ,אינם
ראויים להפדות כי אם שירחם הש"י עליהם ומבאר המהרש"א דלבי כנישתא יש בה
במתנת חינם בצדקה. קדושת ארץ ישראל .אבל יכול להיות כסתם
ארץ ישראל ,אינו מוכרח שיהיה כמו בבית
זהו שאמר הכתוב כאן (תהלים יד:ז)' ,מי יתן'
מדרש בארץ ישראל.
שיזכו ישראל לעשות תשובה ויהיה 'מציון
ישועת ישראל' ,היינו שתהיה ישועת ישראל ובחידושי רבי ייבי על התהלים (מח:ג),
במשפט וביושר כמו ציון שהוא משפט לעתיד לבוא יהיה עיקר קדושה בירושלים
ויושר שתפדה ,כן ישראל יהיה יושר ומשפט ובארץ ישראל .רק לאותם שקיימו עונג שבת
שיפדו כיון שעשו תשובה אפילו שתהיה תתפשט להם קדושת ארץ ישראל גם בחוצה
התשובה ע"י הש"י שיתן בלבנו לעשות לארץ ,כמו נוף שמתפשט מן האילן .שעיקר
תשובה ,כמו שאנו מבקשים "השיבנו ה' הקדושה שנמשל לאילן עץ החיים יהיה
אליך ונשובה" (איכה ה:כא) ,מ"מ כיון בארץ ישראל ,והנוף שהוא התפשטות
שיעשו ישראל תשובה אפילו ע"י הש"י קדושה יהיה גם בחוצה לארץ .זהו כוונת
שיתן בלבם לעשות תשובה ,ראויים הם "יפה נוף משוש כל הארץ" (שם) ,היינו
להפדות כיון שעכשיו הם צדיקים ע"י היפה של נוף של התפשטות קדושת ארץ
התשובה ,עכד"ק זי"ע. ישראל יהיה משוש כל הארץ גם בארץ
ישראל גופא.
עכ"פ כאשר יהיה דברי "האזינו השמים
ואדברה" כו' ותזכו להיות על הארץ ,יהיה יש הדרגות זו למעלה מזו ,כי סתם ארץ
"כי שם ה' אקרא" שיהיה קדושת ארץ שלא ישראל נקראת 'הר ציון' ,כמ"ש במדרש
במקומה ,וכן מ"ש "שימו לבבכם" (דברים (שיהש"ר ג' י"א) עה"פ "צאינה וראינה בנות
לב:ו) ,דהיינו שיהיה כמו בנין בית המקדש ציון" -בנים המצוינים לי בתגלחת במילה
בעבודת השי"ת ,והכל בדרגא גבוה .ונזכה ובציצית ,עכ"ל .כן יש לפרש ארץ ישראל
לרחמים וחסדים ,ובקרוב נזכה ל"וארו עם נקראת 'הר ציון' בשביל שארץ ישראל
ענני שמיא" (דניאל ז:יג) ולגאולת עולם מצויינת במצוות ,כי גבול ארץ ישראל חייב
בב"א. במצוות :חלה תרומה ומעשר וכדומה,
משא"כ בחוצה לארץ .ועוד יש מדריגה
❖
כז משנת השבוע
קידושא רבא
הקדושת לוי :שהקב"ה ידון אותנו בהפטורה (ש"ב כב:ג–ד) "אלקי צורי אחסה
וניישב הענין בהקדם דברי הקדושת לוי בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי
(ר"ה) אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק מחמס תושיעני :מהולל אקרא ה' ומאויבי
לפניך כל חי (סליחות) .יבואר על דרך משל, אושע" .וברש"י ,מהולל אקרא ה' -כתרגומו
בעבד המלך אשר חטא נגד המלך ,ויבקש בקראי לו אהודנו ,לפי כי מאויבי אני בוטח
את המלך להעביר את חטאתו .ויצו המלך שאושע ,ויתכן לפתור אקרא ואושע ל' היה.
אותו לאמר ,אתה בעצמך תשפוט ותדין ובאמת שייכות לימים האלו כדברי המדרש
אותך ,ואיך שיהיה משפטיך על פי הדין כן (הובא בטור או"ח סי' תקפ"א) ר' חנינא ור'
יקום .ויתמרמר העבד על נפשו ויצעק צעקה יהושע אומרין ,איזו אומה כאומה זו
גדולה ומרה שלא יעשה לו כן ,כי ידע שיודעת אופיה של אלהיה ,פירוש מנהגיו
בנפשו שבודאי יתחייב על פי הדין שידין ודיניו .שמנהגו של עולם וכו' אבל ישראל
הוא את עצמו ,והוא אינו יכול לעשות לפנים אינם כן ,לובשים לבנים ומתעטפים לבנים
משורת הדין ,ויבקש את המלך ויתחנן לו ומגלחין זקנם ,ואוכלים ושותים ושמחים
שהוא ידין אותו ,כי מלך חנון ורחום הוא, בר"ה ,לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס.
וכל יכול ,ובידו למחול את חטאתו לעשות
בספה"ק פנים יפות (ויקרא כג:כד) כתב ,יש
לפנים משורת הדין.
לפרש בזה מ"ש דהע"ה (תהלים סה:יב-יד)
כמו כן אנחנו מבקשים 'אל תבוא במשפט "עטרת שנת טובתך וגו' ירעפו נאות מדבר
עמנו' ,רוצה לומר שגם אנחנו נהיה ג"כ וגו' לבשו כרים הצאן וגו'" ,פירוש כי יום
שופטים אותנו' ,כי לא יצדק' וכו' ,פירוש כי ר"ה הוא עטרה לכל השנה להטיבו עד
ידענו שעל פי הדין אנחנו חייבים ,ואין אחריתו ,כדכתיב (דברים יא:יב) "עיני ה'
בידינו לעשות לפנים משורת הדין .רק אתה אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה".
בעצמך תשפוט ותדין אותנו' ,כי רחום וחנון ואחז"ל (ר"ה ח ).בר"ה נידון מה יהיה בסופה
אתה ומרבה לסלוח' ,וכל יכול לעשות עמנו והוא תקופת השנה .ואמר "ומעגליך ירעפו
חסד לפנים משורת הדין ולמחול על חטאתינו דשן" ,רמז על שנ"ד ימים שהם בשנה לבד
ופשעינו ברחמיך המרובים. מיום ר"ה ,ע"ש.
וזהו כוונת דוד המלך עליו השלום "מלפניך סתירת הפיוט
משפטינו יצא עיניך תחזינה מישרים" (תהלים
ויש להמתיק קצת הענין בהקדם שכבר
יז:ב) ,כלומר שיצא משפטינו 'מלפניך' ,שלא
אמרתי לפני כמה שנים (גליון ר"ה פ"א) ידוע
תביט ותסתכל על משפטינו ,כי לפי
קושית דוזה"ק בהישמח ישראל שמקודם
משפטינו בודאי אנחנו חייבים ,רק בעצמך
אומרים 'אל תבוא במשפט עמנו' ,ואח"כ
תדין ותשפוט אותנו ,ואז בודאי נהיה זכאים
'שופט כל הארץ ואתנו במשפט יעמיד'.
במשפט ,כי 'עיניך תחזינה מישרים' ,כי רחום
ועיין שם דבריו הנעימים ,וכ"ק אאמוד"ר
וחנון ,ובידך לעשות לפניך משורת הדין
הי' אומר 'ואותה במשפט יעמד'.
למחול על עונותינו ולהשפיע לנו חיים וברכה
וטובות וישועות ונחמות ,אמן כן יה"ר.
משנת השבוע כח
שעשה חברו בסגנון אחר ,והוא דן את אדם דן את עצמו כל הזמן
חבירו ,ובזה הפסק שדן את חברו נותנין לו. והוי דן כל האדם לכף זכות
וזהו שאמר 'דין' ,שהדין הוא נותן בעצמו
ובכדי לבאר דבריו הקדושים ,דהנה ידוע כי
בעולם הזה ,וה'חשבון' לעולם הבא ,עי"ש.
האדם בעצמו חורץ את דינו .וכדברי רבינו
הקב"ה דן ומוצא מעלות ומכפר הבעש"ט זי"ע (מובא בכתר שם טוב ח"ב) על
הכתוב (תהלים לט:ט) "מכל פשעי הצילני
אמנם הקב"ה יוכל למחול כאשר הוא
חרפת נבל אל תשימני" .דנודע דאם אחד
ישפוט ,כמו שכתב הקדושת לוי .וכמו
מלמד חוב על איזה רשע ,ופוסק עליו את
הישמח ישראל זי"ע 'כמה מעלות טובות
הדין ואומר שראוי שיבוא עליו אותו
למקום עלינו' ,שהרבה פעמים אדם מסתכל
פורענות ,אזי זה הדין פוסק על עצמו וכו'
על עצמו וכבר אינו מוצא שום מעלה .אבל
משא"כ אם דן אותו לזכות ואומר שהוא
הקב"ה כבר מוצא הרבה מעלות למקום
מגושם הרבה ,ויש לו חומר עכור עד שאי
עלינו.
אפשר לו לכבוש את יצרו ,וכיוצא מן הזכות
והאמת המעליותא בזה והחילוק (ר"ה ד). שאפשר לדונו ,אז מלמד הזכות זה על
האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני, עצמו .וזה שאמר 'מכל פשעי הצילני' ,ומהי
אצל יהודי .כמו שכתבו התוס' שאינו ההצלה' ,חרפת נבל אל תשימני' שלא אחרף
מתרעם ח"ו כאשר לא יהי' ,אבל הגוי מימי לנבל ואלמד עליהם זכות ,ובזה תציל
מתרעם על הקב"ה .אבל יהודי מתחזק אותי מכל פשעי ,שבזכות זה יהיה עלי ג"כ.
ונשאר באמונתו "וצדיק באמונתו יחי'"
ועיין בס' באר משה (אוזרוב ,מלכים כ:א)
(חבקוק ב:ד) וכמ"ש התוס' ,משא"כ הגוי
שהביא דמצינו גבי דוד (ש"ב יב:ה) שסיפר
מתרעם.
לו נתן הנביא המשל מכבשת הרש ,ודוד ענה
יהודי בוטח בהשי"ת ומרוצה ומקבל "חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת" .ומיד
באהבה ומתוך זה זוכה לכל טוב אמר לו נתן "אתה האיש" (שם:ז) .ונאמר
והנה כחו של יהודי להיות מאמין ובוטח (יחזקאל טז:נב) "גם את שאי כלימתך אשר
בה' ,וכמו שהביא הטור והשו"ע (הל' ר"ה פללת לאחותך" ,ופרש"י אשר שפטת להם,
סי' תקפ"א ס"ד) דאי' שאמרו רז"ל (ירושלמי קודם שהרשעת מהן היית אומרת עליהן
ר"ה פ"א ה"ג) עה"פ "כי מי גוי גדול וגו'" ראויות הן לפורענות.
(דברים ד:ז) ,אין לך אומה כאומה זו יודעת ופירש בזה הפרי חיים אמרם (אבות פ"ב
אופיא של אלקיו .מדרך העולם מי שיש לו מ"ד) ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו.
דין אצל המלך לובש שחורים וכו' משא"כ ר"ל ,דבר זה תדע שאין מראין לך מהשמים
ישראל בראש השנה לובשים לבנים וכו' מעשה חברך שתדין אותו וכו' וכאשר תדין
ביודעם שהש"י יוציא לאור משפטם. אותו כן תהיה לך .ונמצא תראה שתדין אותו
ובאגרא דכלה (פ' מקץ) דהנה מה שמגלחין לכף זכות ,וכן ידונו אותך ג"כ לכף זכות.
ולובשין לבנים זה הוא כבוד למלכות, ולהלן (פ"ג מ"א) פירש בזה מה שהקדים
ביודעם קדושת היום מלכות שמים המלך התנא דין לחשבון .שבזה העולם אין דנין
המשפט ,ובטוחים בו שיוציא לאור משפטם. את האדם מלמעלה ,רק מראין לו מעשה
כט משנת השבוע
אבל כשגדל וכבר יודע לעצמו ,אומרים לו זה הוא הנרצה ביוסף שהיה הדבר בראש
תסתדר. השנה" ,ויגלח ויחלף שמלותיו" (בראשית
מא:יד) לחלוק כבוד למלכות.
אבל שמעתי מליצה מידידי פעם' ,ברוך
מרחם על הבריו"ת' ,שהקב"ה מרחם גם על וזהו אופי' של אומה זו בודאי השי"ת נס,
ברי' .וזהו אולי הכוונה עומד מכסא דין בוטח עצמו על השי"ת שיהי' טוב .אבל
שאדם ידון לעצמו ,אלא על כסא רחמים הגוי רק חושב שהשי"ת לא ידונו ,הוא
שהשי"ת אותנו ואנחנו בטוחים שיעשה לנו יסתדר לעצמו יותר טוב .אבל יהודי מאמין
נסים .וזהו הלשון לרצות את בוראן ,שהם ובוטח ,וכמ"ש (שבת לא ).מאמין בה' וזורע,
מרוצין מבוראן ובוטחים בו כשתוקעים וכן הכל .וכידוע שכ"ק אאדמו"ר הגה"ק
בתרועה מלשון אהבה. זצוקללה"ה הי' אומר המשל מתינוק עם
אמו ,כל זמן שסומך ובוטח הרי הוא בטוח.
❖
דרשה – שבת שובה
היה אדם אחד ,צריכים כל ישראל כפרה הנביא הושע בהפטורה" ,שובה ישראל עד
משום שכולם ערבים זה לזה. ה' אלהיך כי כשלת בעונך :קחו עמכם
דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון
מובא במדרש (ויק"ר ד' ו') תני חזקיה" ,שה
וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו" (הושע
פזורה ישראל" (ירמי' נ:יז) ,נמשלו ישראל
יד:ב–ג) .וברש"י כי כשלת -באו לך מכשולים
לשה ,מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד
בעד עווניך :כל תשא עון -כל עוונותינו
מאיבריו וכל איבריו מרגישים ,כן הן ישראל,
סלח :וקח טוב -ולמדנו דרך טוב .דבר אחר,
אחד מהם חוטא וכולן מרגישין .משל באותו
מעט מעשים טובים שבידינו קח בידך
אדם שמצאוהו קודח חור בספינה ,וכשצעקו
ושפטנו אחריהם .וכן דוד אומר "מלפניך
עליו ,השיב בתמימות הלא בשלי אני קודח.
משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים" (תהלים
אמרו לו נכון שקודח אתה בחדרך ,אבל
יז:ב) .דבר אחר ,וקח טוב וקבל הודיה
המים שיציפו את הספינה יטביעו לא רק
מאתנו ,שנאמר "טוב להודות לה'" (שם
אותך ,אלא את כל הנוסעים.
צב:ב) .ונשלמה פרים -שהיה לנו להקריב
וכן בני ישראל מכח דין ערבות ,הכלל סבלו לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו:
מרובות מפני החוטאים שבתוכם .וכמו
ויש לדקדק הלשון "שובה ישראל וגו' כי
שבחטא העגל חטאו רק מקצת מבני ישראל,
כשלת בעונך" ,לכאורה הכוונה שהכשיל
וכלל ישראל סובל מכך לדורותיו (עי' בכלי
אחרים בעונותיו.
יקר דברים כט:יא ,משך חכמה פ' יתרו עה"פ
"ויענו כל העם יחדיו" ,פי' האברבנאל יהושע ויש להסמיך זה במ"ש עה"פ בפרשת עגלה
פרק ז') .בס' חסידים מביא מקור אחר לדין ערופה "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'"
כל ישראל ערבים זה לזה. (דברים כא:ח) .כתב בעל הטורים ,מכאן שכל
ישראל ערבים זה לזה ,ולכן אפילו שהרוצח
וכמ"ש בחכמת שלמה (להגש"ק פ' ויצא) אך
משנת השבוע ל
שו"ת רב פעלים (יו"ד א' סי' מ"ד). לדעתי נראה כך ,דהנה עשו ויעקב כיון
שנולדו תאומים נחשבו כגוף אחד ממש.
אמנם האמת מדה טובה מרובה" ,קחו
וכמו שבגוף אחד כשאבר אחד הולך ,מושך
עמכם דברים ושובה אל ה'" .עי' בספה"ק
כל האברים עמו .וכן כשאבר אחד חולה
אך פרי תבואה (שבת שובה) ,כי אין דבר
מרגיש בזה כל הגוף ,כן ה"נ בתאומים
עומד בפני התשובה אפי' המחטיא הרבים
כשאחד חולה מרגיש בו חבירו .וכן יעיד
ואפילו יותר ,כל זמן שאינו פורש מן התורה
החוש על זה כאשר יעידון יגידון כמה
ורוצה לשוב ,עיי"ש במתק לשונו.
אנשים .וכיון דהחולי הנפש דומה לחולי
יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם הגוף ,לכך גם בחולי הנפש הוי כן כשאחד
וזהו ביאור המאמר (עי' יומא פו ):יחיד ששב חוטא ונחלה בחולי הנפש מרגיש בו חברו.
מוחלין לו ולכל העולם ,דהיינו היחיד ולכך הנה אם לא היה עשו מושך את יעקב
שלפעמים נכשל כל כך שמכריע את כל עמו לרשעו ,היה נעשה יעקב כפלי כפליים
העולם לחובה ,ומי יודע ר"ל מה נצמח מזה. צדיק כמו שהיה .ולהיפך אם לא היה יעקב
והשי"ת מתחסד עם כל בריותיו ,וכששב מושך את עשו עמו לצדקו ,היה עשו יותר
הקב"ה ימחול לו ועם כל העולם כולו ,כי רשע כפלי כפליים מה שהיה .ולכן נאמר
הכל מחשבונו ה"י. ביעקב (בראשית כה:כו) "וידו אוחזת בעקב
וכידוע על הרה"ק ר' דוד לעלוב זי"ע שהי' עשו" לרמז על זה ,כי הוא מושך את עשו
אצל רבו הרה"ק רבי ר' אלימלך מליזענסק עמו לצדקו ,ואינו מניחו להרשיעו כל כך.
זי"ע ועכי"א ,ושאלו מי הכי גרוע בעירו וכו' וא"כ איך יתקנו התשובה .הרי אמרו חז"ל
עד שענה על עצמו ואז קבלו באהבה רבה. החוטא ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות
וזה ביאור יחיד ששב ,שמרגיש פחות מכל תשובה (סנהדרין קז .):אדמו"ר הפני מנחם
העולם ,מרים כל העולם עמו (שמעתי מכ"ק (סוכות תשנ"ג) מביא מאדמו"ר האמרי אמת
האדמו"ר ר' אלתר מלעלוב זי"ע). ז"ל שדוד הורה דרך תשובה ליחיד (ע"ז ה.).
וכעין זה אי' בספר שיח זקנים מכ"ק וירבעם הי' חוטא ומחטיא ,והוא רצה לעשות
אדמו"ר הגה"ק בעל שפע חיים זי"ע שסיפר דרך חדשה שגם מי שחטא ומחטיא יתקבל
בשם הרה"ח ר' יוסף קנאבלעך ז"ל ששמע תשובתו .והשיב לו הקב"ה ,בן ישי בראש
פעם מהרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל בסעודה (סנהדרין קב ,).רק מי שחטא ,אבל חוטא
המפסקת בערב יום כיפור שאמר ,הגמ' ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ביומא אומר יחיד ששב מוחלין לו ולכל ועיין באמרי אמת (פ' קרח תרפ"ז) במדרש
העולם כולו .ודקדק מה הכוונה 'יחיד ששב'. (במד"ר י"ח ח') קרח שפיקח היה מה ראה
ואמר בהקדם הסיפור ששמע מאביו זצ"ל, לשטות זו ,עינו הטעתו וכו' .אאז"ל הקשה
שפעם אחת נתאחר הבעל שם טוב להתפלל (תרל"ו) האם לא ידע שתשובה מועלת ושמא
תפלת נעילה ביום הקדוש ,ואמר הבעש"ט בניו יעשו תשובה? אלא חוטא ומחטיא אין
שרשע א' בארצות המערב התחרט מאד על מספיקין בידו לעשות תשובה .ומ"מ לא היה
מעשיו ושב בלב נשבר להשי"ת ,ואמר צריך למנוע עצמו מתשובה ,שהרי אמרו
שהוא החוטא היותר גדול בכל העולם, (פסחים פו ):חוץ מ'צא' ,ועיי"ש עוד .ועיין
לא משנת השבוע
אויף די וועלט אזא חוטא ווי איך בין'. והעלה בתשובתו כל התשובות מכלל
ישראל.
וזהו גודל התשובה ,שצריך להתבונן הרי מי
יודע מה הכריע ,באיזה ענין הכריע ,ועד ופירש בזה הרה"ק 'יחיד ששב' ,היינו שהוא
איפוא הגיע הפגם ,וישוב כל כך עד שיתקן עושה תשובה עם חרטה כ"כ גדולה שמרגיש
הכל .וזהו הכוונה ג' ספרים בינונים תלוים שהוא היחיד בגודל חטאיו ,אז מעלה כל
ועומדים שלא הכריעו ,אמנם ביוה"כ כולו התשובות ומוחלין לו ולכל העולם כולו.
רחמים. ואחר סיים הרה"ק בזה"ל' ,ווי איז נאך דא
❖
חלק הפלפול
פ"א) ,ע"ש בתוספות ישנים (ועי' כריתות י"ד). חקירה אם לא תעונה כל רגע
ובאמת נעלם מהם דברי המכילתא (פ' יתרו,
או בכלליות על כל היום
כי תשא) ,רק גמ' דילן לא הביאו זה רק דגבי והנה יש לחקור במי שנאנס לאכול ביוהכ"פ
שבת כל רגע ורגע מציאות בפ"ע א"צ קרא, שחרית ,כגון שאנסוהו עכו"ם ,דזה פשוט
אבל ביוה"כ דהוה נקודה בלא חלוקה ,צריך דאסור לו להמשיך לאכול משום לאו
לחלק בין לילה ליום .ועיין ב"מ (קי"א) גבי דיוהכ"פ .אמנם כפשוטו לא קיים העשה של
שכיר שעות ,וכ"מ בש"ס גבי לילה מחוסר 'ועניתם' ע"י שלא יאכל שאר היום ,כ"א ע"י
זמן ,ובירושלמי (יבמות פ"ח) גבי ליל ח' המשך מעת לעת שלא אכל .ולכן אם אכל
בקטן במילה ,וספ"א דר"ה גבי מכשירין אם באונס ,אע"ג שלא עבר הלאו ,מ"מ קיום
דוחה בלילה בשבת ,ורש"י (סוכה יג ).גבי העשה לית ליה.
דיחי בהדס בלילה וכ"מ ,ואכמ"ל. צפנת פענח :חילוק בין שבת ליוה"כ
בגר שנתגייר וטבל לגירות בשו"ת צפנת פענח (דווינסק ח"ב סי' ל"ב)
בחצי יום הכיפורים עצמו הנה באמת גם בשל תורה יש נפ"מ בין שבת
ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' קנ"ה ד"ה ב). ליוה"כ בגדר הזמן ,דשבת הוה הזמן דבר
ומענין לענין נסתפקתי במי שנעשה בר מצטרף וכל רגע ורגע זמן פרטי ,וזה נקרא
מצוה באמצע יוה"כ בעיצומו של יום ,אי הרכבה שכינית ומרבין במכילתא [מחלליה
חל עליו חיוב צום על שעות הללו שנתחייב מות יומת אפילו כהרף עין] מחללה כל רגע
בהם בכל המצות .דבלשון הפסוק "מערב ורגע .ונפ"מ קטן שהגדיל בסוף שבת רגע
עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כג:לב) יתכן אחת הביא ב' שערות ,חייב מיתה על רגע.
לומר דדוקא כל שאני קורא בו 'מערב עד וכן הוא ביבמות (ל"ג-ל"ד) וכ"מ.
ערב' חייב .אבל זה שאין אני קורא בו 'מערב אבל יוה"כ הוא הזמן עצם ואין מתחלק
עד ערב' לא נתחייב כלל בצום יוהכ"פ הזה. כלל ,ונקודה אחת כל היום .ואם קטן נתגדל
ודבר זה יצוייר באופנים שונים :בגר באמצע ,ה"נ אין צריך מן התורה להתענות,
שנתגייר וטבל לגירות בחצי יום הכיפורים דעצם אין מתחלק וגדר הרכבה מזגית .ולכך
עצמו .וכן לפי מה דנחלקו הפוסקים במנין יש כרת פרטי על הלילה והיום (עי' יומא
משנת השבוע לב
חלב ,הא ביוהכ"פ מיירי דגם על אכילת שנות גדלות דאדם ,אי בעינן נמי מעל"ע
היתר נמי חייב קרבן. לשעות דוקא ,והמעל"ע נגמר באמצע
יוהכ"פ .וכן מי שהיה חולה שיב"ס ואכל
ומתרצים משום דבשביל יוהכ"פ הו"ל
ואח"כ הבריא ,אי חל עליו חובת הצום
למינקט ככותבת שהוא שיעור אכילה דיום
כשהבריא באמצע היום.
הכיפורים ,ונקט שיעור זוטא ,ולכך נקט
חלב .ולא רצו לתרץ דבשביל אכילת יוהכ"פ והלום ראיתי בישועת יעקב (סי' תר"ח) :אם
בלא"ה אינו חייב על אכילה שניה ,ומתוך נעשה גדול באמצע יוהכ"פ ,נלענ"ד כיון
כך מוכח דגם על אכילה שניה דיוהכ"פ דרשאי לאכול מקצת היום אין כאן תענית
שפיר בר חיובא הוא אע"פ שכבר אכל .וכן 'מערב עד ערב' כיון שכבר אכל ושתה היום,
מביא בשטמ"ק שעל גליון הגמרא בשם איך יתכן שבאמצע היום כשנעשה גדול
הרא"ש. יתחיל להתענות ,הרי אין כאן תענית כלל,
דתענית בעינן שיהא מעל"ע ,עכ"ל.
וא"כ לפנינו התוס' והרשב"א והרא"ש דלא
ס"ל כסברת הישועת יעקב ,דבכה"ג שכבר והנה מה דפשיטא ליה להישועת יעקב דעל
אכל שוב לא יתחייב משום יוהכ"פ על פחות מעל"ע לא חל חובת יוהכ"פ ,לא
אכילה שניה ,דאע"ג דכתיב 'מערב עד משמע כן מדברי חי' הרשב"א (קידושין כא):
ערב' ,היינו דכל שעות המעל"ע הוא קאי דבהא דפליגי שם רב ושמואל אי אמרינן
בחיוב של תענו נפשותיכם ,דמצוה זו הואיל ואישתרי אישתרי .ע"ז מקשה הרשב"א
מתחדשת בכל רגע ורגע בפני עצמה. מ"ט דשמואל דלא אמרינן הואיל ואישתרי
ומה"ט גם חולה שצריך לאכול צריך שידע אישתרי.
בכל אכילה ואכילה שאוכל בשביל סכנת
ומתרץ די"ל דלא דמי לאשת אח ,דהתם
נפשו ,וכל שעה שאינו זקוק לאכילה אהדריה
מצוה רמיא עליה ,וליכא למימר דאח"כ
קרא לאיסורו.
נאסרה .אבל יפת תואר לאו מצוה היא ,שלא
אך קצת יש לחלק בין דברי התוס' כריתות דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע .ולא דמיא
שהאכילה הראשונה נמי היתה באיסור, למי שאחזו בולמוס [ביוה"כ] שמאכילין
והאי גברא נתחייב מערב עד ערב ,לכן חייב אותו עד שיאורו עיניו ,ומשם ואילך באיסורו
על כל אכילה ואכילה .ואין זה ראיה על זה קאי ,ע"כ.
שאכילתו הראשונה היתה בהיתר ,דיש
רשב"א :חולה שיב"ס ואכל ושתה
מקום לומר דמכיון דלא נתחייב 'מערב עד
אם אח"כ הבריא הדרא לאיסור
ערב' אינו חל עליו שום חיוב על מקצת
היום ,וצ"ע בזה. הרי דס"ל להרשב"א דבחולה שיב"ס ואכל
ושתה ,אם אח"כ הבריא הדרא לאיסור ,ולא
רבינו ירוחם :מאכילין אותו פחות אמרינן דבעינן 'מערב עד ערב' דוקא .וכן
מכשיעור כדי שלא יצטרף בכזית באכ"פ מוכיחין דברי התוס' (כריתות יח :ד"ה הא),
בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' ע"ה) כתב, בההיא דא"ל רבא בר רב חנן לאביי ,מה
ואגב יש לדייק מה שכתב רבינו ירוחם אילו אכל כזית חלב שחרית ביוהכ"פ וכזית
דמאכילין אותו פחות מכשיעור כדי שלא חלב במנחה ביוהכ"פ הכי נמי דמיחייב שתי
יצטרף בכזית באכ"פ ,שהרי יוה"כ איסור חטאות .והתוס' דקדקו ,דלמה ליה למינקט
לג משנת השבוע
[כאמור "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין בככותבת ולא בכזית ,וכותבת גדול מכזית
לא יסור ממנה" (משלי כב:ו)] ,אבל הקטן וצ"ע.
היודע לנענע שחייב בעצמו בלולב צריך
ובאמת כי במקום אחר הארכתי ,דאולי
לקיים בשלו דוקא.
ביוה"כ נמי כזית חמור מפחות מכזית ,אף
ומיהו בריטב"א (סוכה ב ):מבואר שאף האב דאינו חייב כרת אלא על כותבת .אבל לענין
לא קיים המצוה בחינוך אא"כ עושה בכל איסור כזית כיון דהוה שיעור שלם לענין כל
פרטי המצוה ,ודלא כדברי המרדכי בשם אכילות שבתורה ,הכ"נ חמור לענין יו"כ
הראב"ן .ולפי דברי הריטב"א ,מה שייך מפחות מכזית דהוה נמי שיעור לענין יו"כ,
לקטן להחנכו בעינוי לשעות אשר אינו אלא דלענין כרת אינו חייב עד דאכל
מקיים ממילא מצות ועניתם דקאי על כל ככותבת.
היום.
שוב מצאתי לי ראי' בתוס' (שבת צא :ד"ה
וכן מתוס' ישנים (יומא פב .ד"ה בן) לא נראה כגון דאיכא פחות מכביצה) שהקשו מ"ש כזית
כן ,שכתבו שם בשם ר"א ממיץ שחינוך לא מחצי זית ,דהא בתרומה טמאה ליכא אלא
שייך רק לקיים מצוות עשה ,ולא לא לעבור עשה ,וחצי זית אסור מה"ת .ותי' דמ"מ כזית
בלא תעשה .והקשו א"כ למה מחנכים חמור טפי ,שהרי זית הוא שיעור ללקות
לתינוקות לצום ביום הכיפורים .ותירצו עליו בכל מקום ,ע"ש .מבואר דכזית כיון
וז"ל ,ומה שמענים אותו ביוהכ"פ ,אין זה דהוא שיעור ללקות עליו בכ"מ חמור טפי
לאפרושיה מאיסור שמפרישין אותו מחצי זית .וא"כ י"ל בבירור דזה ג"כ דעת
מלאכול ,אלא הוא חינוך שמחנכין אותו הרי"ו ז"ל.
במצות 'ועניתם את נפשותיכם' ,עכ"ל.
ועיין גמ' שבת (צא ).מהו דתימא ר"ש
והנה שם מבואר בגמ' שמחנכין לשעות, לאפוקי מגרוגרת ,ולעולם עד דאיכא כזית,
וא"כ ראיה שגם באוכל ביוהכ"פ עכ"פ קמ"ל .הכי נמי דהסברא לחלק בין כזית
בשעה שלא אכל מקיים מצות 'ועניתם', לחצי שיעור סתם .ולפ"ז יהי' לן שיטה
שכל שעה ושעה מצדה בפני עצמה .וא"כ חדשה ,דביו"כ לכתחילה צריך להאכיל
הכי נמי מצות שבתון בשבת ,כל רגע ורגע בפחות מכזית וצ"ע.
שמונע מלעשות מלאכה מקיים מצוה.
ראי' מקטן שמתענה לשעות
ונמצא שהמשתדל גורם לשני לבטל מצות
שבתון בשבת .וביותר לפ"מ שכתבנו שתיכן אולי להביא ראי' מקטן שמתענה לשעות.
שנחשב (ושו"מ ב"ה הגרז"נ גאלדברג זצ"ל וא"כ אי חינוך בעי בשלימות ,עיין בשו"ע
כעין זה). או"ח (סי' תרנ"ח מ"ב ס"ק כ"ח) בענין קטן אם
מקיים מצות אתרוג ביום א' בשאול .ועי"ש
ואולי ג"כ אי אכילת ערב יוה"כ כל רגע, במש"כ בשם המרדכי בשם ראב"ן דקטן
הכ"נ יוה"כ .אבל אם ערב יוה"כ יש לו ,עי' יוצא בשאול .ובשעה"צ שם דמצות חינוך
במנחת חינוך (מצוה שי"ג אות ט"ו) שמחדש הוא על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה.
דכיון דאכילת ערב יוה"כ ילפינן מלשון והיינו לכאורה כיון שמתרגל ויקיים גם בכך.
'ועניתם' ,א"כ השיעור של מצוה זו הוא אמנם למה שביארנו האב מקיים בכך חיובו,
בכותבת ,דזהו השיעור שהוא עובר אם אכל דשורש חיובו לחנכו להרגילו במצוות
משנת השבוע לד
כרת אינו חייב עד שיאכל שיעור ככותבת, ביום הכיפורים ,וזהו השיעור של עינוי.
א"כ הכ"נ נוכל לומר דבעצם לגבי קיום וממילא המצוה לאכול בערב יום הכיפורים
מצות אכילת ערב יוה"כ ג"כ השיעור כמו היא בכותבת .ואינו דומה לשאר שבתות
בכל אכילת שבתורה. ויו"ט דהמצוה היא לאכול כזית או בביצה,
משום דהתם המצוה היא מדין אכילה.
ולפ"ז יש ג"כ לומר דאיה"נ דאם אכל שיעור
ככותבת ,ביטל מצות 'ועניתם' דכולה יומא. ולפ"ז מיושבת קושיית הט"ז ,דלכן כתבה
אבל האוכל שיעור כזית ,הגם שעבר על התורה בלשון 'ועניתם את נפשותיכם' כדי
אכילת יוה"כ ,מ"מ אח"כ אסור לו לאכול, לחייב האדם לאכול בשיעור ככותבת,
שהרי לא ביטל על 'ועניתם' .וכן לגבי מי דאילו היה כתיב 'ואכלתם בתשעה לחודש'
שאחזו בולמוס ,כל זמן שלא האירו עיניו היה סגי לאכול כזית או בביצה ,עיי"ש.
הו"ל כפחות משיעור 'ועניתם' כאשר ביאר
ולפי מה שהבאנו לעיל משם רבינו ירוחם
בשו"ת בית שערים ,וכן כ"ק אאדמו"ר זי"ע
שהביא בשו"ת משנ"ה הנ"ל ,דאפילו
בשו"ת משנ"ה .ולפ"ז מיושב קושית הגאון
ביוה"כ יש לו חשיבות כזית ,אלא דלענין
ההר צבי על הישועת יעקב.
❖
דברי אגדה
דורש (יומא פו ,).ובעבר על מצוות ל"ת הקב"ה מעורר אותנו בימים אלה
תשובה תולה עד יוה"כ .וא"כ התשובה לתשובה בלי הכנה דלמטה
בשאר ימות השנה צריכה זמן עד יוה"כ,
דברי הרה"ק הר"ר יונתן (יערות דבש ח"א
ובעשי"ת יוה"כ לפנינו ומתקבלת מיד.
דרוש א') "דרשו ה' בהמצאו" (ישעי' נה:ו),
ואמנם דברי רבותינו עצמם טעמא בעי ומה פי' שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראנו
חילוק בין עשה לל"ת ,ולמה במצות עשה אליו .ולכן אם יתן אדם ללבו ,ירגיש תמיד
יכופר מיד בעת התשובה ,ואינו זז משם עד בלבו בי' ימים אלו רוח התעוררות לתשובה
שמוחלין לו ,ומדוע ל"ת יהיה תולה עד ויראת ה' .ואף שמפליג לדברים אחרים מ"מ
יוה"כ ,והלא עשה דוחה ל"ת [וכבר הארכנו לבו דופק לתשובה ,כי הקב"ה מעורר אותנו
בדרושים ראשון של סליחות ,אם עשה בימים אלה לתשובה בלי הכנה דלמטה,
חמור מל"ת או להיפוך ,ע"ש]. ע"ש .ועוד כתב (שם דרוש ו') דבי' ימים אלו
אין הקב"ה כועס כיון שהוא עדיין באמצע
ביוה"כ נאמר 'אני ה'' לקבל תשובת
הדין ,ומנימוס הדין שאין לדיין כלל לכעוס
שבים מצד מדת הרחמים בלי סיגופים על הבעל דין תוך משא ומתן של הדין ,ע"ש.
וכעת נלע"ד טעם הדבר עפ"י שדרשתי זה
ויש להמתיק דבריו הנפלאים בהקדם דברי
ימים אחדים ,והארכתי אם מדה זו שהקב"ה
הנוב"י בתשובה בימים שאינו צריך המשקל
מקבל שבים הוא מצד מדת הרחמים או היא
כי דנין מתוך רחמים .וזל"ק (דרושי הצל"ח
גם מצד המשפט במדת הדין .ואמרתי לחלק
דפו"י דרוש ז .דפו"ח דרוש ט') :והנה לפי
בין הפרקים ,שתשובת המשקל שהאריכו
פשוטו היינו משום חילוקי כפרה שהיה ר"י
לה משנת השבוע
חובות מדת הדין ,ואף שתשובתו מתקבלת, כל ספרי המוסר בסיגופים ,די משקל הנאת
א"כ צריך זמן לסיגופים לפי משקל עונותיו, העבירה אם עשה כן תשובה ,זו היא
ויש שצריך זמן רב להתענות כו'. [מתקבלת] גם מצד הדין .אבל תשובת
הוידוי והחרטה בלי סיגופים ,לזה צריך מדת
אוירא דארץ ישראל מועיל
הרחמים.
והנה הגה"ק ר' שלמה קלוגער (אלול דרוש
ג') כתב שבימים הללו [עשי"ת] מתפשטת והנה כל ענין משקל הסיגופים שהאריכו
קדושת ארץ ישראל בכל העולם .וכעת נראה חכמי המוסר היא לפי ענין הנאה שנהנה
להסביר יותר ,דהנה ארץ חוצה לארץ הוי מעבירה ככה יקבל סיגופים ,וזה שייך
ארץ טמאה ,וכל זמן שאנו יושבין בה לא בעבירה שעבר במעשה ונהנה מן המעשה,
ניתן לב לשוב בתשובה .מה עושה הקב"ה? כמו אוכל חלב וכדומה .אבל ישב ולא עשה
מרחיב קדושת ארץ ישראל בימים הללו מ"ע ,שעבר בשב ואל תעשה ,אין כאן שום
בכל העולם ,ואז לוקח אותנו מארץ הגוים הנאה מעבירה ואין כאן שום שייכות
ומושיב אותנו בארצו ית' ,ונחשב כאילו לתשובת המשקל ,ודי לו הוידוי והחרטה
לקח אותנו לביתו .ואז בזה נופל עלינו רוח מצד הדין.
טהרה רוח קדושה לשוב לו ית' .וגם כתיב וא"כ כיון שתשובה מועיל גם מצד הדין,
(דברים לב:מג) "וכפר אדמתו עמו" .לכך לכך לא זז משם עד שמוחלין .אבל עבר על
בימים הללו אנו חשובין כאילו שבנו מארץ ל"ת אף שנתחרט והתודה ,מ"מ מצד מדת
האויב לארצו ית' ,ע"ש. הדין צריך סיגופים לתשובת המשקל ,לכך
קדשים בזמה"ז בלימוד תשובה תולה עד יוה"כ ,שאז הוא מקור
הרחמים לקבל בתשובה.
הבאנו כמה פעמים להקשות דלפי דרשת
חז"ל יש ג"כ בזמה"ז סדר הקרבנות אי נימא וטעם הדבר דדוקא יוה"כ יכול להתכפר,
ד'נשלמה פרים' הוא מדין הקרבה .ועיין נלע"ד דהרי במס' ר"ה (יד ):אמרו 'ה' ה"
רש"י (ב"מ קיד ):בארבעה לא מצינא בגירסא (שמות לד:ו) אני הוא קודם שיחטא ואני הוא
דארבעה סדרין ,כגון מועד ישועות נשים לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה .וגם
שהן נוהגות בזמה"ז .וקדשים נמי ,כדכתיב אמרו שם 'הנה אנכי כורת ברית' (שם:י)
"ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי" (מלאכי שברית כרותה שכל זמן שישראל מזכירים
א:יא) ,ואמרינן (מנחות קי ).אלו תלמידי י"ג מדות אינם חוזרין ריקם ,ופירש רש"י
חכמים העוסקין בהל' עבודה בכל מקום, בתפלת תעניתם .והנה לא מצינו שום תענית
מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן ציבור קבוע מדאורייתא רק יוה"כ .וא"כ
בביהמ"ק ,ע"ש. יוה"כ ודאי ברית כרותה למפתח תליסר
מכילין דרחמי .וא"כ ביוה"כ נאמר "אני ה"'
מבואר דס"ל לרש"י ד'ונשלמה פרים' הוא
לקבל תשובת שבים מצד מדת הרחמים בלי
באמת ענין של הקרבה ,והקרבת קדשים
סיגופים ,ואז מתכפר הל"ת.
נוהג בזמן הזה .וא"כ מה הבכיה הגדולה על
החורבן הנורא שכל א' ילמוד הקרבנות, וזה ג"כ כוונת הרמב"ם שבעשי"ת שערי
ובודאי בכל דור ישנם צדיקים המקריבים רחמים פתוחים ותשובתו מתקבלת מיד.
ועושים רצון השי"ת .ועיין בימי שמונה על אבל בשאר ימות השנה צריך לצאת ידי
משנת השבוע לו
וז"ל ,אלא כולהו צווחין בצלותין ביומא חנוכה ובשו"ת משנה הלכות ,וכן הגרש"ק
דכפורי ככלבים' ,הב הב לנא מזונא וסליחו כתבו .ולפ"ז תקשה איך יהי' ישראל ש"צ,
וכפרה וחיי ,כתבנו לחיים' ,ואינון עזי נפש והא הקרבה ליתא אלא בכהנים ובזר פסולה,
ככלבים וכו' דצווחי לגביה ולית לון בושת ולא מצינו בשום מקום שלתפילת מוספים
אנפין ,דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא עכ"פ יהיו צריכין כהן לש"צ.
דיחזור שכינתיה לקוב"ה ,עכל"ק.
ע"י ההתלהבות אז דומה לזמן המקדש
וי"ל דזהו דוקא כאשר מתפלל ככלב. ויש לבאר בפשיטות דהנה קיי"ל (פסחים עו).
והנראה ע"פ דברי הגמ' (יומא כא ):דבבית תתאה גבר .וכמבואר ברשב"א הטעם כל
ראשון ירד אש מן השמים על המזבח שבמקומות גובר ומפעפע בכולו .וא"כ
במדרגה נשגבה מאד ,והי' בבחי' ארי, הכ"נ בבחינת עולם ,אם הוא במקומו גובר
למרות שבבית שני לא זכו לזה והאש הי' ואוסר בכולו ומפעפע בכולו .והנה במקום
בבחי' "רבוצה ככלב" ,ע"ש. אשר יבחר ה' הוא כחו של הקב"ה קדושת
וי"ל כוונתם ז"ל ,כי בבית ראשון נתחממו ארץ ישראל ,כדאי' במשנה (כלים פ"א מ"ו)
בהתלהבות כראוי בבחי' ארי .משא"כ בבית עשר קדושות הן ,ארץ ישראל מקודשת מכל
שני עבדו את ה' בקרירות ,וזהו 'ככלב' ,ואש הארצות .ומה היא קדושתה ,שמביאים
במצב כזה אין בה כח לשרוף .וממילא רק ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם ,מה
אם מתפלל 'ככלב' בקרירות הלב ,אזי אסור שאין מביאים כן מכל הארצות ,עיי"ש.
לבקש צרכיו הפרטיים .אבל כאשר מתכונן קדושת הקב"ה לשעתה ולעתיד לבוא.
בהתלהבות וחשק ,ומתפלל מעומק הלב וכשיהודי מגיע למקום הקדושה של הר
בפנימיות ,אזי אדרבה "אריה שאג מי לא הבית העזרה והאולם וההיכל ,מרגיש
יירא" (עמוס ג:ח) ויוכל לבקש על הכל ,וכמו קדושה גדולה .ואפי' דאזלינן בתר רובא,
שאומרים אוהבי ה' המחכים בבנין אריא"ל. אין זה כמו רוב בכל מקום .ואפי' כשממשיך
אבל כאשר הוא דבר שמן שמנינות של קדושת ירושלים שלא במקומה ,אינו רק
מצוה ,אז מפעפע בכולו .והכ"נ בזה ,כאשר כעין שיעור כדי קלופה או כדי נטולה.
יש שמנינות גם אז מפעפע בכולו ,וכאשר אבל כשבא להר קדשו וקדושת המקום
נעשה ארץ חמדה טובה ורחבה ,בימים גובר ומפעפע בכולו ,ונתקדש בקדושה של
התשובה מתנה טובה ,ומשמן את עצמו מטה ושל מעלה עד אין סוף ,אשר עין לא
נעשה עילאה ותתאי .וזה אולי בכח השופר ראתה ,ובכח זה מקדש הנפש ,ועל אחת
שתקעו בר"ה "ועם נברא יהלל י'" (תהלים כמה וכמה אם מקדש עוד את הזמן ,אז
קב:יט) כדבר האבני נזר והשם משמואל. מעולם לא נצחה הרו"ח עד עש"ן הקטורת,
ובספה"ק שפע חיים מבאר בפסוק "תקעו שהוא עולה למעלה ממש .אבל כשעושה
בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק עבודתו בחוץ ,הגם שיש מזה נח"ר להבורא
לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" (שם ב"ה ויש בזה ענין של כפרה ,הרי זה כמו
פא:ד) ,דידוע משחז"ל עה"פ "ויפח באפיו הקרבה מבחוץ בנוב וגבעון וכיו"ב.
נשמת חיים" (בראשית ב:ז) ,מאן דנפח וכבר מילתי אמורה בעזר צורי וגואלי,
מעצמיותו ומתוכו נפח (ספר הקנה בראשית דידועים דברי הזוה"ק (תיקו"ז תיקון ו' כב).
לז משנת השבוע
ולעורר הנקודה הפנימית שתתפשט חיותו דף ח' ע"ג) .וכן הרמז בתקיעת שופר שאנחנו
בקרבו לגמרי ,ויתלהב כולו בעבודת תוקעים ומראים שבעצמיות ובפנימיות
השי"ת ,ועי"ז יכלה כל חלק הרע שבו. לבבינו אנחנו רוצים לעשות רצון הקב"ה,
רק היצה"ר מוליד אותנו שולל לחשוב
כמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ח) ,וז"ל:
שעושה רק מצות .וזה 'כי חוק לישראל
"אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת
הוא' ,שסובר שעושה כחק וכהלכה 'משפט
הכתוב ,רמז יש בו .כלומר :עורו ישנים
לאלקי יעקב' ,שכמשפט וכתורת אלקים
משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם,
הוא עושה.
וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה ,וזכרו
בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי ולכך אמר 'באין מליץ יושר מול מגיד
הזמך ,ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא פשע' ,אז 'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט',
יועיל ולא יציל ,הביטו לנפשותיכם והטיבו היינו שהקב"ה ילמד עלינו זכות זה שיעקב
דרכיכם ומעלליכם .ויעזוב כל אחד מכם סובר שעושה כחוק וכמשפט ,וכמאחז"ל
דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה" ,ע"כ. שהקב"ה מלמד זכות ואומר "לפתח חטאת
רובץ" (בראשית ד:ז) ,שמתחילה סובר שזה
מהות תקיעת שופר ,מאן דנפח מדיליה נפח
הוא מצוה ועושה כחוק וכמשפט ,ואח"כ
לעורר הפנימיות .הרי שבכח השופר לעורר
כשכבר נוכח לדעת כי התיצב על דרך לא
ולהלהיב ניצוץ הקדושה הבוער בפנימיות
טוב ,שוב יצרו אונסו ומחטיאו בעל כרחו
איש ישראל .ועל דרך שכתבו בספה"ק
נגד רצונו .ולכך 'וצדקנו במשפט המלך
"מאן דנפח מתוכיה נפח ,פי' מתוכיותו
המשפט' ,והבן.
ומפנימיותו ,שתוכיות ופנימיות החיות
שבאדם מוציא בנפיחתו בכח" (לשון התניא ובס' אמונת עתיך (ח"ג עמ' ק"ז) כותב,
פ"ט) .והוא נמי ענין התקיעה וקול תרועה: ובראש השנה שכל דבר נתחדש כבראשונה
ההבל הבוקע מתוכיותו ופנימיותו .ובכחו ונאחז בשורשו ובמקורו יש בו מצות
לעורר ולהלהיב ניצוצי הקדושה בישראל תקיעה ,שהיא נשימה מתוך הגוף .ומחזירין
לגמרי ,עד בחינת תחיית המתים .מניצוץ את נשמת החיים לשורשה בהתדבקותה
קטן אחד תתפשט להבת הקדושה בכולו. למצוה ע"י תק"ש .נשמ"ת חיי"ם בגימט'
יו"ם תרוע"ה יהי"ה לכ"ם עה"כ ,שפסוק זה
וזאת עבודת איש ישראל :לעורר את
הוא מצות תקיעת שופר בר"ה .והוא בגימט'
הנקודה הפנימית מתרדמתה ,ועל ידה יכול
עם הכולל דייקא ,שע"י המצוה מתדבקת
להתלהב ולהדבק לגמרי בעבודת השי"ת,
ונכללת הנשמה במקורה שהוא תוכו
ולצאת מבחינת מת לבחינת חי .דכמו שע"י
כביכול.
ניצוץ קטן אפשר להבעיר תבערה גדולה
מאד ,כך ע"י ניצוץ אחד קטן יוכל להתלהב וכעין זה כתב בספה"ק מבשר טוב (למחותני
לגמרי להבעיר אותו אש קודש שבו כ"ק אדמו"ר מביאלא זי"ע) יסוד תקיעת שופר
שתתפשט בכולו. בראש השנה להקיץ האדם מתרדמתו,
❖
משנת השבוע לח
סעודת רעוד"ר
וזהו ביאור הגמ' (סוטה יד ).דרש רבי "וילך משה" (לא:א) .וברש"י ,היום מלאו
שמלאי :מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס ימי ושנותי .וברש"י לא אוכל לעבור ב'
לאר"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך ,או פשטים ,וצ"ב .שואלים המפרשים על מה
לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר שנאמר 'וילך משה' ,היכן הלך .ותירצו
משה :הרבה מצות נצטוו ישראל ואין שהלך ממחנה למחנה (עי' רמב"ן) .ולכאורה
מתקיימין אלא באר"י ,אכנס אני לארץ כדי קשה מה מספר לנו הכתוב בזה ,הלוא תמיד
שיתקיימו כולן על ידי .א"ל הקב"ה :כלום היה הולך.
אתה מבקש אלא לקבל שכר ,מעלה אני
וגם קשה ,דהנה איתא (סוטה יג ):על הא
עליך כאילו עשיתם.
דכתיב (שם:ב) "לא אוכל עוד לצאת ולבוא",
וזה שאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי מאי לצאת ולבוא .אילימא לצאת ולבוא
היום" (לא:ב) -היום מלאו ימי ושנותי, ממש ,והכתיב "ומשה בן מאה ועשרים שנה
דהיינו שיש לי כל התרי"ג מצוות ,והשאלה במותו וגו' ולא נס ליחה" (לד:ז) ,וכתיב
איך זכה שיהיה כל המצוה ,כי ה' "אמר אלי "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו"
לא תעבור וגו'" ,אבל מצדי ליכא מניעה, (שם:א) ,ותניא שתים עשרה מעלות היו שם,
אלא להיפוך "ואתחנן אל ה' וגו'" (ג:כג), ופסען משה בפסיעה אחת .א"ר שמואל בר
ונאנס ולא עשה מעלה עליו כאילו עשאה. נחמני א"ר יונתן ,לצאת ולבוא בדברי תורה,
מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה ,עכ"ל.
כוונת משה רבינו שאמר
לא אוכל לצאת ולבוא היום ועיין במגיד משנה שביאר הלשון 'לא
אולי הכוונה בהקדם דברי הרה"ק בישמח אוכל' ,דהיינו שהתעלה משה רבינו שהגוף
משה (פ' נח ד"ה בדורותיו) לבאר מ"ש בנוסח שלו לא היה יכול בפועל לעבור מחמת צווי
אשכנזי 'לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר השי"ת ,עיי"ש.
כבגלוי' ,ונוסח ספרדי הוא 'לעולם יהא ואולי יש להמתיק ענין כאן ,דבאמת למה
אדם ירא שמים בסתר ובגלוי' שהם ב' ביקש משה רבינו כל כך להיכנס .אמנם
מדריגות שונות -מדריגת בסתר כבגלוי בהקדם דאי' דאי אפשר להשיג חלוקא
היינו כשם שבגלוי ובפרהסיא הוא מתבייש דרבנן ושלימות נפש רוח ונשמה אלא אם
לעבור עבירה בפני בני אדם ,וגם מורא קיים כל תרי"ג מצוות .ומשה רבינו ידע זאת
יעבור על ראשו כי ענש ייענש ע"י ב"ד ולפיכך רצה להיכנס לארצנו הקדושה.
ושוטריהם ,כן בסתר כשאין איש רואהו
והנה אם יש חשק ורצון לעשות מצות ,הרי
יודע הוא כי ה' נצב עליו ומסתכל במעשיו.
ארז"ל (ברכות ו ).חשב אדם לעשות מצוה
אבל מדריגה גבוה מזה הוא 'ירא שמים
ונאנס ולא עשאה ,מעלה עליו הכתוב כאילו
בסתר ובגלוי' ,דהיינו שעובד בגלוי כמו
עשאה .והכ"נ אצל משה רבינו שביקש
בסתר ,כמו בשעה שהוא נחבא בתוך חדרו
ומצד עצמו רצה להיכנס ,אלא שצווי הא'
בחלונות מכוסים ,ולומד או בוכה באמירת
ברוך הוא מונע אותו ,א"כ כבר עשה כל
תהלים שלו ,שאז כוונתו ברורה בלתי לה'
המצוה שהי' צריך.
לבדו ,כך גם כשהוא עובד בגלוי לפני
לט משנת השבוע
האדם אוכל כפי כללי דרך ארץ ועבודת ה' אנשים ,לא עולה על דעתו שום פניה
במתינות ובנחת וכו' מפני שמתבייש מפני עכתד"ק (והרחיב בזה כ"ק מרן בשפע חיים פ'
הרואים .משא"כ כשאדם אוכל ביחידות ,לא תבא ועומ"ק באריכות).
תמיד נזהר כראוי .לכן יש לאכול ברבים כדי
להתרגל להתפלל לשם שמים
ללמוד כיצד יש לאכול ביחידות .ומורגלא
המליצה אפי' במקום שאין איש השתדל מובא בשם צדיקים שאמרו שהיו מתפללים
להיות איש (עי' אבות פ"ב מ"ה). ביחידות כדי להתלמד כיצד להתפלל ברבים
והיו אוכלים ברבים כדי לדעת איך לאכול
והכ"נ "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז:ח) ביחידות ,ע"כ .הכוונה שבתפילה ברבים
כדברי הרמ"א שיתנהג כמו שמלך גדול מתפללים לפעמים עם פניות ,וקשה להתפלל
עליו (דברי הרמב"ם ריש הל' או"ח). ממש לשם שמים .לכן התפללו אותם
השי"ת ירחם עלינו ויחתום לנו החתימה צדיקים קודם ביחידות ,ששם ליכא פניות,
לטובה מתוך רחמים וחסדים מתנת חנם ,בני ובכך נתרגלו כיצד להתפלל גם ברבים כולו
חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא, לשם שמים בלי פניות.
ובקרוב נזכה לישועתן ונחמתן של ישראל לעומת זאת באכילה הדבר להיפך ,שברבים
בביאת משיח צדקנו בב"א.
❖
יוה"כ הקדוש
כל נדרי
המכוון נגד המקדש של מטה ,כדאמרינן ונענע לי בראשו כמודה בברכתו ועונה אמן
פרק אין דורשין (חגיגה יב ):זבול שבו "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם
ביהמ"ק ומזבח בנוי ,ומיכאל השר הגדול מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא
עומד ומקריב וכו' והיינו שמכוון נגד מקדש טז:ל) .והנה הגמ' (ברכות ז ).תניא אמר רבי
של מטה ,כמו שלמטה מתפללין שיגולו ישמעאל בן אלישע ,פעם אחת נכנסתי
רחמיו עלינו ,כן מלמעלה הקב"ה מתפלל להקטיר קטורת לפני ולפנים ,וראיתי
על כך ,כדמסיק דמצלי יה"ר שיכבשו רחמי אכתריאל י־ה ה' צבא־ות שהוא יושב על
את כעסי ויגולו וכו'. כסא רם ונשא ,ואמר לי 'ישמעאל בני
והוא כוונת הכתוב (ישעי' נו:ז) "ושמחתים ברכני' .אמרתי לו ,יהי רצון מלפניך שיכבשו
בבית תפלתי" ,שהוא המקדש שלמעלה ששם רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך
"עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו'" ע"י הקרבת ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ,ותכנס
מיכאל ששם מקריב נשמתן של צדיקים, להם לפנים משורת הדין .ונענע לי בראשו,
כדאמרינן במדרשות .ואמר כי ביתו [כמודה בברכתו ועונה אמן ,רש"י] .וקמ"ל
שלמעלה כנגד בית תפלה שלהם שלמטה, שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך .ע"כ.
אשר שם "יקרא לכל העמים" ,כנאמר ועיין במהרש"א ,מנין שהקב"ה מתפלל כו'.
בתפלת שלמה "וגם אל הנכרי אשר לא וענינו בית תפלתו הוא המקדש של מעלה
משנת השבוע מ
הנהגות ישרות (אות ע"ג) פירש מ"ש במשנה מעמך וגו' ובא והתפלל וגו'" (מ"א ח:מא-
(ברכות ל ):אין עומדין להתפלל אלא מתוך מב) ,וק"ל.
כובד ראש .פירוש ,אל תתפלל בשביל דבר
והברכה כלפי מעלה להוריד בשפע
שחסר לך ,כי לא יקובל תפלתך .אלא
הברכה העליונה על המבקש
כשתרצה להתפלל ,תתפלל על הכבידות
שיש ברא"ש ,כי הדבר שחסר לך החסרון יש אכתריאל כו' .בעלי הסוד כתבו שהוא
בשכינה ,כי אדם חלק אלו־ה ממעל, רומז לכתר עליון ,והאל"ף שלפניו מורה על
והחסרון שיש בחלק יש בכלל ,והכלל אין סוף ,אשר משם הבריכה העליונה
מרגיש את החסרון של החלק .א"כ תהיה שופעת טל לברכה .וא־ל י־ה ה' צבא־ות
תפלתך על החסרון של הכלל .וזהו פירוש שמותיו הקדושים על שם מדותיו ,ושם
אלא מתוך כובד הראש ,וכ"כ בליקוטים הרחמים באמצע .וז"ש שיכבשו רחמיך על
יקרים להמגיד (אות קכ"ג). מדותיך ,דהיינו שיכבשו מדת הרחמים על
כעסך ,ויגולו כו' על שאר המדות .ואמר
וכמ"ש בשם הבעש"ט (הובא בבני יששכר
ונענע לי ראשו ,כי זה גם תפלתו ית' ב"ה
השבתות מאמר ח' אות ג' ,וכ"כ באגרא דפרקא
כדלעיל .ואמר דקמ"ל שלא תהא ברכת
אות ר"ל עיי"ש) .ובס' מגיד תעלומה (ו).
הדיוט קלה כו' והברכה כלפי מעלה להוריד
פירש מ"ש אין תפלתו של אדם נשמעת אלא
בשפע הברכה העליונה על המבקש .וע"ש
בבית הכנסת ,פירוש לא שיתפלל על עצמו
שהיה יחיד קרא לה ברכת הדיוט ,דאעפ"כ
אלא על ביהכנ"ס ,היינו כנסת ישראל
היה תפלתו מרוצה ומקובלת לפניו ית' ב"ה,
השכינה הק' .ועי' הנהגות אדם בס' אגרא
ודו"ק.
דפרקא (אות ל"א) ענין התפלה ,להרהר בכל
תפלה שיתפלל שהתפלה הוא צורך גבוה, בשעה שיהודי מצטער מה הקב"ה אומר
והצער שיש לאיזה איש הישראלי בודאי יש קלני מראשי ומזרועי
דוגמת הצער הזה באם הבנים שמחה וכו', ויש להמתיק הענין ,כל אחד מתפלל
ע"ש. והקב"ה מתפלל אחריו מה שצריך ,ולא רק
ועל דרך זה הכוונה ונענע לי בראשו כביכול זה אלא שגם ונענע לו בראשו .אולי עפ"י
דצרכי עם ישראל תלוי להשכינה הקדושה, הגמ' (סנהדרין מו ).בזמן שאדם מצטער,
והברכה מגיע עד למעלה בראשו כביכול. שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי ,קלני
מזרועי .ועי' תולדות יעקב יוסף (פ' בשלח),
עכ"פ כחו של יהודי כשהולך להתפלל לכל איש חכם ומשכיל יתן לב להבין כי צער
הצרכים ברוחניות וגם בגשמיות .ואולי דזה שיש לאדם הוא צער השכינה ,כמ"ש
גם הכוונה ברכה של הדיוט ,דברים שצריך בסנהדרין קלני מראשי וכו' ואז יתפלל על
להדיוט וברכה של הדיוט ,והקב"ה מנענע צער השכינה וממילא יעבור הצער מהאדם.
בראשו ביוה"כ .וכמו שמסיים ללמדך שלא
יהא ברכת הדיוט קלה ,שכל אחד יתפלל. ובפ' קדושים כתב (אות י"א) וז"ש אל תעש
תפלתך קבע (אבות פ"ב מי"ג) ,ר"ל שלא
שיכבשו רחמיך את כעסך – יכבוש עונותינו תעשה עיקר וקבע לצורך תפלתך וחפצך ,רק
ויש לעיין בהתפלה של רבי ישמעאל בן שיהיה כוונת התפלה שיהיה רחמים ותחנונים
אלישע שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו לפני המקום .ובצוואת הבעש"ט [הריב"ש]
מא משנת השבוע
בדרך הישר ,ומגדיל השטות שלא לעשות רחמיך על מידותיך .אולי יש לומר הכוונה
עוד ,ואעפ"כ ימחול לו על אותו עון .ונמצא בהקדם דארז"ל (ר"ה יז ).מטה כלפי חסד
זה שמגדיל השטות בעיניו ומוכיחו ,זה נושא עון וכובש ,והחילוק בזה .וכתב
מורה על אהבת אב על הבן ,כי זה שמוכיחו בספה"ק קדושת לוי (ראש השנה) ,בגמ' "ורב
מחמת שאוהב אותו ומגדיל להשטות בכדי חסד וגו'" (שמות לד:ו) ,חד אמר נושא ,וחד
שלא יעשה עוד ,ומוחל לו .וזהו פירוש אמר כובש .ועיין ברש"י כובש הזכיות .ויש
הפסוק 'מי קל כמוך נושא עון' ,כלומר בכאן דקדוק ,הלוא בכתוב נאמר 'יכבוש
שמגדיל את העון כדי שלא לעשות עוד ,כי עונותינו' (מיכה ז:יט).
מלת 'נושא' לשון מגדיל ,ואעפ"כ 'עובר על
ויבואר כי הענין ,השי"ת ברוב חסדו דרכו
פשע' ,מוחל לו העון שעשה .עכד"ק
להטיב ,כשבא ח"ו עונותיהן של ישראל
כובשו שנאמר 'ישוב ירחמנו יכבוש' לפני כסא הכבוד ,הוא מלמד זכות על
ואולי יש להמתיק כאן בהקדם הגמ' הנ"ל, ישראל עם קדושו .ובשני בחינות ,הבחינה
ר' אלעזר אומר כובשו ,שנאמר "ישוב האחת ,שאומר הם אינם חייבים על
ירחמנו יכבוש עונותינו" .ר' יוסי בר חנינא עונותיהן כלל וכלל ,כי בידי הכח והגבורה,
אומר נושאו ,שנאמר "נושא עון ועובר על ובידי למנוע אותם מלעשות שום דבר נגד
פשע" .פירש רש"י כובשו ,שכובש את כף רצוני ,ואני כביכול בעצמי גורם לעונותיהן,
המאזנים של זכות ומכריעין את העונות. כהא דכתיב (שם ד:ו) 'ואשר הרעותי' ,ונמצא
נושאו ,מגביה כף המאזנים של העונות. לפ"ז מגדיל העונות והם עולים למעלה .וזה
ורש"י בערכין (ח ).פירש כובש ,הקב"ה חד אמר נושא כו' ,הרמז שנושא העון
כובש ומסתיר העונות תחת מחילת כסא למעלה לעצמו ,שנאמר (שם ז:יח) 'נושא
הכבוד כדי שיכריעו הזכיות עכ"ל .וכן כתב עון'.
הריטב"א כאן ,כובש פירוש מטמין מן ויש עוד בחינה שהקב"ה מלמד זכות על
העונות ומסתירן ,כדמתרגמינן" ,ויסתר ישראל על עונותיהם ,דהיינו שאומר מחמת
משה פניו" (שמות ג:ו) וכבשינן משה .והיינו שהם למטה ואינם רואין את כבודי ,עי"ז הם
דכתיב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ,עכ"ל. חוטאים .כי אילו היו רואין למעלה את
וז"ל רבינו חננאל ,כובשו כלומר משקעו, כבודי לא היו חוטאים כלל .וזהו 'יכבוש
כדכתיב "יכבוש עונותינו ותשליך" וכו' עונותינו' למטה ,מחמת שהם למטה הם
וכ"פ הרד"ק (מיכה ז:יט) יכבוש עונותינו, חוטאים ,והזכיות הם גוברים על ישראל.
כאדם שכובש דבר תחת רגליו כדי שלא ובזה יבואר פירוש רש"י.
יראה .וזהו שאמר "ותשליך במצולות ים כל ובזה יבואר הפסוק (שם) 'מי קל כמוך נושא
חטאתם" וכו' ע"ש (מאור ישראל הג"ר עון ועובר על פשע' .ויבואר על פי משל ,כי
עובדי'). אם אדם רואה לאדם אחד שאין לו עמו שום
הקב"ה כובשן ומסתירן תחת מחילת שייכות ,שעושה דבר שטות ,אזי אינו
מוכיחו כלל .וכשאדם רואה שבנו ח"ו
כסא הכבוד
עושה דבר שטות ,אז מגדיל השטות בעיניו,
ואפשר ליישב שתי הלשונות של רש"י, ומוכיחו על פניו שלא לעשות עוד ,ומדריכו
שבתשובה מאהבה כובש הקב"ה כף
משנת השבוע מב
ובודאי עלינו לחפש איפוא אנחנו נמצאים, המאזנים של הזכיות ,ואף העונות שמגביהן
אם במצב של 'יכבשו' או במצב של 'נושא למעלה נראות לפניו כדי להחשיבן למצוות,
עון' .והנה במצב של 'יכבשו' יחפש בעצמו שתשובה מאהבה מהפכת עבירות לזכיות
איפוא לבבו נוטה מי שיש לו התלהבות (יומא פו .).משא"כ בתשובה מיראה שזדונות
לעבודת ה' קופץ מהגיהנם להגן עדן מרוב נעשות כשגגות ועדיין צריך לכפרה ,הקב"ה
התלהבותו. כובשן ומסתירן תחת מחילת כסא הכבוד.
ועי' בירושלמי (פאה פ"א ה"א) ר' יומי אומר,
וכעין זה כתב השם משמואל ,דמי שיש לו
חוטף שטר אחד מחובותיו וזכיותיו
התלהבות דקדושה בעולם הזה ,יזכה לצאת
מכריעות (וכ"ה בירושלמי קידושין פ"א,
מהגיהנם עי"ז ,כי בגודל התלהבותו
ובשוחר טוב מזמור פ"ו בפסוק כי אתה ה' טוב).
להשי"ת ,יקפוץ מהגיהנם להגן עדן .אך מי
ובאמת כי בימי הרחמים והרצון לפי דברי
שאין לו התלהבות דקדושה בעולם הזה,
הנודע ביהודה בכל אופן נעשה תשובה
יוכרח להישאר בגיהנם רח"ל.
מאהבה ,ולפי הכל יהיה בגדר 'נושא עון'
וזהו דאיתא בגמרא (ברכות יח ):זעירי הפקיד ויתהפכו לזכיות.
מעותיו אצל בעלת האכסניה שלו ,עד שהלך
ועיין ברש"י (ר"ה טז ):החילוק למי נושא
וחזר מבי רב ,מתה .הלך אחריה לבית
עון ,למי שעובר על פשע ומעביר על
הקברות ,ואמר לה ,זוזי היתומים היכן הם?
מידותיו ,כבר אינו צריך שוב ,שכבר מוחלין
אמרה לוְ ,בחור מפתן הבית שהדלת סובבת
לו ואז הוה נושא עון .אלא מי כובש עון ,על
בו ,במקום פלוני .והוסיפה לבקש ,תגיד
זה שאינו בדרגא כזו ,שמשים עצמו כשיריים
לאמי שתשלח לי המסרק שלי ,עם אשה
ואז הוה קצת כמו בעל גאוה ואין אני והוא
פלונית שתגיע מחר לקבורה.
יכולים לדור במדור אחד ר"ל .וממילא מובן
והוא דבר פלא ,וכי זהו הבקשה שהיה לה שביקש על 'יכבשו רחמיך' ,וכדברי רש"י
לבקש ממנו כשהיא כבר נמצאת בעולם שכובשם ואינו מסתכל עליהם ואינו מענישם
האמת ,להביא לה את המסרק שלה? איך ג"כ .והקב"ה נענה לו בראשו שממשיל
יתכן דבר כזה .בפשטות הביאור בזה החטא' ,ואשר הרעותי' כמו נושא עון.
שרצתה לרמז על צערה ,שנסתלקה כשהיא
ועד"ז העיקר יש להמתיק שכל אחד יתפלל
צעירה.
על עצמו ,ואל תהיה ברכת הדיוט קלה
ויש מבארים ,שהיה לה מסרק מיוחד לשבת, בעיניך ,והקב"ה מבקש שיתפללו .וידוע מה
שאינו מוציא שערות ,ואת זה ביקשה דאי' בספה"ק כי רגע האחרון היצר מתגבר
שיביאו לה לעולם העליון ,כדי שישמש לה כי אינו יכול להשטין ביוכ"פ ומחפש
לזכות שהקפידה על הלכות שבת ,והיה לה להשטין ,ממילא הרגע סמוך לכניסת החג
מסרק מיוחד לשבת. צריכים התעוררות רבה .ואולי משו"ה
חששו להתודות בתפלת מנחה שלא יהיה
אומר השם משמואל ,כן כן ,מי שאין לו
קלקול בסעודה ,כי אז היצר רוצה להתגבר,
השתוקקות והתלהבות דקדושה בעולם
ועל כן כל אחד יתפלל.
הזה ,רק השתוקקות וחמדה לתאוות העולם
הזה ,גם בעולם העליון אינו זוכה והנה עומדים לפני יום הגדול והנורא,
להשתוקקות להגן עדן ,רק עדיין יש לו
מג משנת השבוע
"איך וועל שוין זיין גוט" .כיון ששמע השתוקקות להבלי העולם הזה ,ואין לך
הרה"ק מצאנז את דבריו הפשוטים שלא יסורים בעולם העליון גדול מזה.
היה בו שום תירוץ והתחכמות ,מיד סיבב
באומרו "איך וועל אויך זיין גוט
את פניו אליו ורץ לקראתו וחיבקו באומרו
לאמיר ביידע צוזאמען זיין גוט"
"איך וועל אויך זיין גוט ,לאמיר ביידע
צוזאמען זיין גוט" ,שמיד קיבל את הפיוס בספר מפי ספרים וסופרים להגאון רבי
כיון שראה שהכירם במעשהו שלא טוב אליעזר דוד פרידמאן זצ"ל הביא ,הרה"ק ר'
היה .סיפור זה היה הרה"ק בעל הדברי יואל אלעזר מריישא היה חתנו של הרה"ק ר'
מסאטמאר זי"ע רגיל לספרה. דוד'ל קשאנוב'ער ,בנו של הרה"ק בעל
הדברי חיים מצאנז זי"ע .והרה"ק ר' אלעזר
השי"ת ירחם יאר פניו אתנו סלה וישפיע היה אוכל 'קעסט' אצל חותנו זקינו הרה"ק
התעוררות לתשובה שלימה" ,השיבנו ה' מצאנז זי"ע ,והיה חביב מאוד אצלו שהיה
אליך ונשובה" ,ו"ישא ה' פניו אליך וישם נכד של הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע,
לך שלום" ,ויושפע שפע בנים טובים והיה הדברי חיים אוהב אותו מאד.
בריאים ושלימים חיי אריכי ומזוני רויחי
וסייעתא וכל טוב בגמר חתימה טובה ,ונזכה פעם אחת הגיע לצאנז משלוח של ארגז
לשנה גאולה וישועה לנו ולכל ישראל בב"א. מלא אתרוגים מהודרים בשביל הרה"ק
מצאנז ובני משפחתו .והרה"ק ר' אלעזר
פניני התפלה היה באותו זמן אברך צעיר ,וחשש שאם
מפורש יוצא מפי כהן גדול וכו' .כבר דייקו יחכה שכל המבוגרים ממנו יבחרו אתרוגים
הלשון 'יוצא מפי' .אמנם עפ"י דאי' במדרש לעצמם לא ישאר אתרוג מהודר כרצונו
שאי' בגמ' משמת שמעון הצדיק הפסיקו בשבילו ,לכן הלך ובירר מיד בראשונה את
להשתמש בשם המפורש ,ומזה לא נשאר האתרוג היפה לעצמו.
הנר מערבי דולק ,ומזה שהזכרת שם
כשנודע הדבר להרה"ק מצאנז הקפיד על
המפורש מביא נסים גלוים .וזהו מפורש
זה מאד ,ולא היה נראה בעיניו כלל מעשה
יוצ"א ,שעל ידו היה כח שיהיה המנורה
זה ,וכאב לו על זה .ובראות הרה"ק ר'
דולק כל הזמן ושאר נסים.
אלעזר את הקפדתו של חתנו זקינו ,שלח את
אדם יסודו מעפר .הכוונה שנוצר ממקום זוגתו שהיתה נכדתו שתלך לרצותו
עפרו של מזבח שיהיה לו כפרה .וגם בני ולפתותו ,אך הרה"ק מצאנז לא רצה לקבל
ישראל באים מאברהם אבינו ויצחק בעל את הריצוי והפיוט .ביקש ר' אלעזר מדודו
העקידה .ואי' במדרש בטעם שמו של הרה"ק ר' ברוך מגארליץ שהוא היה בנו
'אפרים' -שני אפר"ים" ,ואנכי עפר ואפר", חביבו של הדברי חיים עד שהיה קורא לו
וכן יצחק אבינו אפר על גבי המזבח ,וכדאי' בר חכים ,שילך לפייס את אביו ,אבל גם זה
במדרש בסבך בקרניו .וממילא בני ישראל לא הועיל ,ועדייו לא התפייס ,עד שהוכרח
אתם קרוים אדם ולא אומות העולם ,יסודו ללכת לפייסו בעצמו.
מעפ"ר ,ויש לזה זכות כל הדורות ,וסופו
וכיון שנכנס לחדרו של הרה"ק מצאנז ,מיד
לעפר בדברי התוס' 'ונפשי כעפר לכל תהיה'
סיבב הדברי חיים את פניו ממנו כמי שאינו
שיהי' לעולם.
רוצה לראותו .מיד הכריז ר' אלעזר ואמר
משנת השבוע מד
טיש מוצאי יוה"כ
אמנם מצינו הרבה גדולי ישראל שנהגו זרענו וכספנו
לקנות רק אחר יוה"כ ,דעד יוה"כ אין זמן כוונת הגמ' ודתלד כוותיה ,כמובא בשם
אלא להתפלל .וכן משמע במדרש שד' ימים הרה"ק לוי יצחק זצוקללה"ה זי"ע שביאר
בין יוה"כ לסוכות עסוקים במצוות לקנות ד' הגמרא (מכות יז" ,):דילדה אימיה כר'
מינים ובניית סוכה .וכן מצינו בלשונו של ס' שמעון תלד ,ואם לאו לא תלד" ,וא"כ לא
שם משמואל לסוכות ,שמענו על הקדושים שבקת חיי לכל בריה .אמר הגה"ק הקדושת
שלפנינו שלא רצו לקנות וכו'. לוי מ'בארדיטשוב :כתוב "ולשם יולד גם
וע"ע דרשות חת"ס (ל"ח ע"א) שג"כ מוכח הוא" (בראשית י:כא) ,שהוא הוליד גם את
שאין לקנות ד' מינים עד אחרי יוה"כ ,עפ"י עצמו ,כי "אלה תולדות נח נח" (שם ו:ט),
המד"ר דזהו האות שישראל ניצחו בדין. שתולדותיהן של צדיקים מעשים טובים.
ומאידך מצינו לגדולי ישראל שלא רצו והצדיק מוליד את עצמו ,כמו שאמר הרה
לקנות אתרוג עד אחר יוה"כ באמרם שלפי ויולדת אותו .וזהו" :ולשם ילד גם הוא".
מיסת התפלה כן מזדמן אתרוג נקי, וכן ר' שמעון היה מאלה שהתעצמו כל כך
ובדמעותיהם מדיחים את הכתמים במעשיהם הטובים עד שנקראו בשם לידה
מהאתרוג שלהם ,עיין בפסקי תשובות כאן. שהולידו את עצמם .ועל זה אמרו שמי
שהגיע למדרגה כזו כמו ר' שמעון יוכל
על הרב מביאלה זלה"ה אביו של האבנ"ז
להקרא בשם 'נולד'' ,ואם לאו לא תלד' ,אין
זלה"ה מסופר ,כי לא היתה הפרוטה מצויה
הוא מכונה בשם לידה .זהו הכוונה זרענו.
בביתו ,אבל היה בעל בטחון נפלא כפי
שהיה מפורסם בדורו ,וכפי שהעיד עליו בנו במוצאי יוה"כ לגבי בנות ישראל יוצאות
האבנ"ז זלה"ה בהקדמה לספרו של אביו כמו בט"ו באב
אגודת אזוב שהיה בעל בטחון נפלא ,שאילו ולמה דוקא במוצאי יוה"ק צריך להתעסק
היה מסופר ממידת הבטחון שלו על אחד בסוכה .כ"ק אבי אדמו"ר הגה"ק זצללה"ה
הראשונים היה לפלא ,עיי"ש .בזמנו היו הי' נוהג לומר שבימי ראש השנה כל כך
האתרוגים באירופה יקרים ביותר ,ולא היה עסוקים בעניני ראש השנה ,שאין פנאי עוד
באפשרותו להוציא ממון רב ,ולכן היה להתעסק בעניני יוה"כ ועשי"ת שהכל
משתתף בהגרלות שהיו עושים כדי לזכות מתעסקים בתשובה ,ואין עוד פנאי להסוכה.
באתרוג .והיה מנהגו שלא לפתוח את ואחר יוה"כ מתחילים לבנות סוכה ולקנות
הקופסא של האתרוג עד אחר יום כיפור ,כי ד' מינים.
היה בטוח שאם ישוב בתשובה שלימה ביום
כפור וינקה את כל הפגמים אשר בו ,כמו כן וראיתי בענין זה קצת להעתיק כמה
יסורו הכתמים מן האתרוג .ובאמת כל אחרונים בזה .במט"א (סי' תר"ג סע' ה') כתב
השנים היה לו אתרוג נקי ומהודר .ורק שאנשי מעשה נוהגים להיות זריזין
בשנה האחרונה לימי חייו כשפתח את מקדימים לקנות אתרוגים יפים ומהודרים
הקופסא מצא שאין האתרוג יפה ,וסבר ולולבים והדסים וכו' שזכות מחשבת המצוה
שסימן הוא לו מן השמים שהגיע עת היקרה הזאת שהוא מצרפה למעשה ,תכריע
אותו לכף זכות ביום הדין הקדוש וכו'.
מה משנת השבוע
היה על קטרוג שרו של מצרים ,שהיה תובע פקודתו .ובאמת נפטר בסוף אותה שנה
דין באומרו משוא פנים יש בדבר ,הללו בי"ט אלול (רשימות הר"י האזה מפי אדמו"ר ר'
עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה חנוך ששמע מפי השם משמואל זלה"ה).
כו' ,ועל דרך זה הוא הזיווג ,כי לא ישתוו
ושמענו מפי כ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע,
הזוגות במעשיהם בעולם הזה ,והיה האחד
דבאמת לא היה צריך להיות קשה זווגו של
בלתי ראוי לבת זוגו .על כן אמרו ז"ל קשה
אדם ,שהרי הכריזו מ' יום קודם יצירת הולד
לזווגם כקריעת ים סוף ,עכ"ד הקדושים.
בת פלוני לפלוני (סוטה ב ).ומה הקושי .אלא
וכעין דבה"ק מובא בספר בית אהרן (קרלין)
דבאמת דאז הוה ב' נשמות טהורות בשמים
ובכתב סופר.
והכל מאיר בלי פגם ,ואז הרי זה הזווג .אבל
חז"ל (מדרש ויסע) ועד"ז מובן מ"ש כשהגיע בגיל שמונה עשרה ,וכל נשמה יש
ובחרדים (תשובה ז' סגולה ג') כל האומר לו פגמים משל עצמו ,וממילא אינם מכירים
שירה מוחלין לו על כל עונותיו ,ומה אחד להשני.
השייכות למחילת עון .אלא כנ"ל ,דכל ענין
וכן בקריעת ים סוף היו כלל ישראל כבר
שלא רצה הים לקרוע לכלל ישראל ,והרי
מזומנים לישועת ה' שיקרע הים ,שהרי תנאי
דרשו חז"ל עה"פ "וישב הים לאיתנו" -
התנה הקב"ה במעשי בראשית שיהיה
לתנאו הראשון ,וא"כ הי' זה תנאי ממעשה
קריעת ים כדרשת חז"ל (ש"ר כ"א ו') עה"פ
בראשית שיקרע הים ,ולמה לא רצה לקרוע.
"וישב הים וגו' לאיתנו" (שמות יד:כז) לתנאו
אלא מפני החטאים שהללו עוע"ז והללו
הראשון .אלא שהשר של ים טען שזה אינו
עוע"ז ,ומפני כן לא הי' ניכר בכלל שע"ז הי'
הנשמה שראו בבני ישראל בשעת התנאי
תנאי הראשון וכנזכר.
הראשון ,וכטענת שר של מצרים הללו
אבל כאשר מחל הקב"ה לעונותיהן ,ממילא והללו כו' .וע"ז גער הקב"ה שבני ישראל
שפיר ניכר לשבח מי ומי ההולכים .והכ"נ שוגגין ואונסים ,עכתד"ק.
למה דוקא לחתן וכלה ארז"ל שמוחלין להן
וכעין דבריו בתורת משה (אלשיך הק' ,דברים
כל עונותיהן ,והטעם כי כאשר ימחלו כל
ג:כב בא"ד) וגם שידד השר ,וזהו ביד חזקה.
עונותיהם ממילא יתרצו הצדדים זה לזה,
והוא כי אין צורך לו יתברך לעשות דבר ביד
ויכירו א' את השני ויעלה ויצמח כגן הטוב.
חזקה ,כי במה נחשב לפניו יתברך אפילו
ועפ"י שהקדמנו יש לומר דעיקר של זיווג לעשות כל העולמות יש מאין ,בלא עמל
כדי להביא השראת השכינה בתוך ביתו של ויגיעה ,כמו שאמרו ז"ל (ילקו"ש ישעי' רמז
ישראל ,וכמאמרם ז"ל איש ואשה שכינה תמ"ז).
שרויה ביניהם .וזהו ממש דוגמת דקריעת
אך הוא ככתוב אצלנו במקומות רבים ,כי
י"ס שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים
אין קשה לפניו יתברך כי אם ברצותו לזכות
הקב"ה .וידוע הפי' שהשי"ת היא טהור
את ישראל ,ועונותיהם מעכבים ,כמו
עינים מראות ברע ,וממילא "מצא אשה
שאמרו ז"ל (ויק"ר פ"ח א') על הזיווג ,וקשה
מצא טוב" ,שכאשר השי"ת שורה שכינתו
לזווגם כקריעת ים סוף .והלוא כמו זר נחשב
בביתו של ישראל "לא הביט און ביעקב
יהיה קשה לפניו יתברך לקרוע ים סוף .אך
וגו'".
משנת השבוע מו
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
חולין קמ"ב ע"א במסגרת דף היומי
במחלוקת אי הרהור כדיבור לענין לימוד תניא דבי ר' יעקב אומר ,אין לך כל מצוה
התורה .עיין שו"ע (או"ח סי' מ"ז סע' ד') דאין ומצוה שבתורה שמתּן שכרה בצדה שאין
צריך לברך ברכה"ת במהרהר בדברי תורה. תחיית המתים תלויה בה .בכיבוד אב ואם
והגר"א (שם) כתב דחייב לברך. כתיב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך
והארכת ימים" ,הרי שאמר לו אביו :עלה
שוב כתב רבינו דאפי' למאן דסבר דהרהור
לבירה והבא לי גוזלות ,ועלה ושילח את הקן
לאו כדיבור דמי ,מ"מ לענין ביטול יצר הרע
ולקח את הבנים ,ובחזרתו נפל ומת ,היכן
סגי בהרהור .והביא ראיה מסוגיין בההוא
אריכות ימיו של זה ,והיכן טובתו של זה?
ששלח את בנו להביא הגוזלות וכו' ,ומקשה
אלא" ,למען יאריכון ימיך" -לעולם שכולו
הגמ' 'ודילמא מהרהר בעבירה' ,ומשני,
ארוך" ,ולמען ייטב לך" -לעולם שכולו טוב.
'מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה'.
ודילמא לא הוי הכי? ר' יעקב מעשה חזא.
משמע ,הא מחשבה טובה הקב"ה מצרפה
ודילמא מהרהר בעבירה הוה? מחשבה רעה
למעשה.
אין הקב"ה מצרפה למעשה .ודילמא מהרהר
ועוד ראי' מוכרחת הביא רבינו מתוס' (סוטה בע"ז וכו'.
כא .ד"ה זה) וז"ל ,תימה והיאך ניצול מכולן,
הנה נשאל לרבינו על מה שאמרו בגמ'
והלוא לא ניצול מיצה"ר בעידנא דלא עסיק
(קידושין ל ,:ב"ב טז' ).בראתי יצר הרע בראתי
בתורה .וי"ל ,סתם תלמיד חכם תורתו
לה תורה תבלין' ,אי במהרהר בדברי תורה
אומנתו ,ועוסק בה ומהרהר כל שעה ,ע"כ.
נמי מבטל ליצר הרע .והשיב רבינו (שו"ת
וא"כ רואים דהרהור בד"ת מציל.
משנה הלכות חי"ב סי' קכ"ה) דלכאורה תלוי
מז משנת השבוע
שיעורי הלכה
ליל ערב יוה"כ תשפ"ו לפ"ק
הלכות יום הכיפורים – או"ח סי' תרכ"ג
תקיעת שופר סימן לסילוק שכינה אמירת ה' הוא הא' ותקיעת שופר במוצאי יו"כ
ומבואר בדברי הפוסקים שהתקיעה הוא שו"ע סע' ו' "בסוף הסליחות אומרים
סימן לסילוק שכינה שמסתלקת ועולה עד שבע פעמים ה' הוא האלקים (ופעם אחת
לרקיע ,כמו שהיה במתן תורה דכתיב 'שמע ישראל' ,ושלש פעמים 'ברוך שם
(שמות יט:יג) "במשוך היובל המה יעלו כבוד מלכותו לעולם ועד') (מנהגים ועי'
בהר" ,וכתיב "עלה אלקים בתרועה" לעיל סימן ס"א) .ותוקעין תשר"ת .הג"ה,
(תהלים מז:ו). ויש אומרים שאין לתקוע רק תקיעה אחת
השראת השכינה מיוחדת ביום הכיפורים (מרדכי והג"מ סוף הלכות יו"כ ואגור) וכן
נוהגין במדינות אלו .ותוקעין לאחר שאמר
ויש ללמוד מזה על גודל קדושת היום של
קדיש לאחר נעילה ,וקצת מקומות נהגו
יום הכיפורים ,שעד שמלווים את השכינה
לתקוע קודם קדיש" .ומנהגינו לתקוע
במוצאי היום הוא נמצאת עמנו במשך כל
התקיעה באמצע הקדיש קודם אמירת
היום ,שיש השראת השכינה מיוחדת בבית
תתקבל.
המדרש שבו מתפללים .כי אמנם השכינה
נמצאת עמנו תמיד ,אבל ביום הכיפורים יש אמירת ז"פ ה' הוא האלקים
מדריגה גדולה של השראת השכינה ,ואין ללוות השכינה העולה למעלה מז' רקיעים
עוד עת רצון כזה להתפלל ושיתקבלו טעם אמירת שבע פעמים "ה' הוא
התפילות לרחמים ולרצון. האלקים" כתב הסמ"ג (הובא בבית יוסף
האבות הקדושים מצטרפים ומסייעים בתפילה סי' תרכ"ד) :קיבלתי ממורי רבינו יהודה
ב"ר יצחק אחר שהשלים תפלת נעילה אומר
ולא רק השכינה ,אלא גם כל האבות
קדיש ואח"כ ז' פעמים "ה' הוא האלקים"
הקדושים מתלווים לשכינה ומצטרפים לכל
(מ"א יח:לט) לפי שהשכינה עולה למעלה
אחד בתפילתו ,ומסייעים לו שיוכל להתפלל
משבעה רקיעים [ובלשון הפוסקים ללוות
כראוי .ומי שיש לו זכיה באים אליו כל
השכינה] ,ואח"כ שמע ישראל פעם אחת,
האבות וכל רבותיו לעמוד על ימינו לסמכו
ומיד תוקעין משום דכתיב (תהלים מו:ו)
בתפילתו .אמנם זה תלוי כל אחד כפי
"עלה אלקים בתרועה".
משנת השבוע מח
פרנסה ,צו אין אנדערע נארישע זאכען מדרגתו .אבל הקב"ה בא ונמצא אצל כל
וואס א מענטש מיינט אין זיין שכל אז עס אחד כמו שהוא ,בלי שום הבדל.
איז א וויכטיגע זאך ,און עס טוט איהם כשהשכינה למטה אפשר לפעול לבטל מעלינו
וויי ,איז ווען די שכינה איז דא מיט די כל גזירות קשות
מענטש ,העלפט ער איהם צו אז ער זאל ואפשר לומר המתקה במה שהשכינה
נתעלה ווערן דערפון ,און יום כיפור וועט עולה עד למעלה מהרקיע השביעי ,והיינו
יעדער איד נתעלה. שכל יום השכינה עמנו כאן למטה .על פי
*** המסופר אשר בזמן הרה"ק המגיד
ממעזריטש זי"ע היה גזירה קשה על בני
על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון
ישראל ,ובזמן פטירתו מן העולם היו
בנוסח הוידוי בעל חטא אומרים "על חטא
תלמידיו בטוחים שיפעול בשמים בכחו
שחטאנו לפניך באונס וברצון" .וקשה ,כי
הגדול לבטל הגזירה.
אונס רחמנא פטריה ,כמו שכתוב בפרשת
כי תצא (דברים כב:כו-כז) "ולנערה לא ומשעבר זמן רב שלא נושעו ,עשו שאלת
תעשה דבר אין לנערה חטא מות וגו' צעקה חלום ,ונתגלה אליהם ואמר להם שלמעלה
הנערה ואין מושיע לה" ,ולמה צריך לחזור בשמים רואים שהכל רחמים וחסדים ,ורק
בתשובה על זה. בעולם הזה הוא נראה כגזירה ,ולכן אינו
יכול לפעול שם ,והיה צריך לפעול כשהיה
מי שבא ע"י פשיעתו לסכנת נפשות
עדיין כאן בעולם הזה.
ובספרים ראיתי שנאמרו בזה כמה וכמה
תירוצים .וחשבתי לתרץ לפי מה שהעלה ועל דרך זה ביום כיפור ,ווען די
בהגהות חכמת שלמה (ריש סי' שכ"ט) אייבערשטער איז דא מיט אונז ,אין די
לענין פיקוח נפש בשבת ,דמי שהביא עצמו זיביטער הימעל דארטען איז נישט דא קיין
ע"י פשיעתו לידי סכנה ,אף שאח"כ בא גזירות ,און אלעס איז דארט רחמים
באמת לידי סכנת נפשות והו"ל פיקוח נפש, וחסדים.
מ"מ אינו דוחה שבת ,כיון שבא לו ע"י אבער ווען די שכינה איז דא אין בית
א
פשיעתו .והביא כמה ראיות לזה. המדרש ,און זעצט זיך צו לעבן דער איד
משנה הלכות :מחללין עליו את השבת להצילו וואס זיין הארץ טוט איהם וויי א גאנצע
וכ"ק אאדמו"ר זי"ע כתב תשובה ארוכה יאהר וויפיל זאכען עס שטערען איהם -
לכ"ק האדמו"ר מקלויזענבורג זצ"ל לדחות טויזענטע זאכען ,דברים עד אין סוף,
דברי החכמת שלמה בראיות ברורות מכמה נישט קיין נפ"מ צו אין התמדת התורה ,צו
אין צער גידול בנים ,צו אין שטוב ,אדער אין
א
ראה מה שהבאנו חלק מהם במשנת השיעורים (סוף סי' ש"ו וסי' שכ"ח).
מט משנת השבוע
אין מברכים עליה כיון שהוא הכנה ליו"כ וכמה מקומות בש"ס שמוכח שגם מי
והקשו המפרשים ,אם האכילה בערב יום שהכניס עצמו לסכנה ,יש עדיין חובה להצילו
כיפור הוא מצוה ,למה אין מברכים עליו מדין פיקוח נפש ,ואין נפ"מ איך הגיע לזה,
ברכת 'אשר קדשנו במצותיו וציונו לאכול ב
וכן נקט הלכה למעשה.
בערב יום כיפור' .והתירוץ הפשוט הוא,
וצריך לתשובה על מה שהכניס עצמו לאונס
כיון שאינו מצוה בפני עצמו ,אלא הכנה
אמנם זה שהכניס עצמו לסכנה ,עדיין אנו
ליום הכיפורים ,לכן אין מברכים עליה .עי'
מחויבים להציל אותו מדין פיקוח נפש .אבל
מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא קס"ז
ג כיון שהוא זה שהכניס עצמו לכך צריך לחזור
ס"ק י"ב).
בתשובה על זה .וזהו על חטא שחטאנו
רבינו יונה :סעודת ערב יו"כ הוא סעודת יו"ט לפניך ב'אונס וברצון' -שברצון הכניס
אולם דעת רבינו יונה בשערי תשובה (שער עצמו לזה האונס.
ד' אות ח'-י') שסעודת ערב יום כיפור
מצות אכילה בערב יום כיפור
אינו רק הכנה ליום כיפור ,אלא הוא
ובאופן אחר יש לפרש על מה שמתוודים
השלמה לסעודת יו"ט של יום כיפור ,ואינו
על האונס .ותחילה נקדים לבאר מה שאמרו
רק זה אלא שהוא סעודה שמראה בה
בגמרא (ברכות ח ).תנא ליה חייא בר רב
שמחתו על מה שהקב"ה מוחל לו ביום
ד מדפתי ,כתיב "ועניתם את נפשותיכם
הכיפורים .וא"כ צריך להבין למה אין
בתשעה לחודש בערב" .וכי בתשעה מתענין
מברכים עליה ברכת המצוות.
והלוא בעשרה מתענין? אלא לומר לך ,כל
האכילה בתשיעי הוא עינוי לנפש האוכל ושותה בתשיעי ,מעלה עליו הכתוב
ויש לבאר לפי מ"ש השל"ה הק' על הפסוק כאילו התענה תשיעי ועשירי.
ב
וראה במשנה הלכות (ח"ח סוס"י נ"ד) שציין רבינו זי"ע לדבריו בחידושים במס' פסחים (עב ).שם
דחה דברי רש"ק.
ג
מי שאינו יכול לצום ביום כיפור מחמת חליו ,חקרו האחרונים אם יש לו מצוה לאכול בערב יום
כיפור .ובשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קי"ב) כתב שאמנם לפי הטעם שהאכילה היא הכנה לתענית,
לכאורה מי שאינו עתיד להתענות אינו חייב לאכול .מ"מ במצוה שהיא מן התורה אין להקל על פי
הבנתנו את טעם המצוה ,ובפרט מי שקל לו לאכול .ועי' שו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קפ"ה) .והנה
לפי מה שנביא להלן מדברי רבינו יונה ,גם למי שאינו מתענה ביו"כ יש מצוה לאכול בערב יו"כ.
ד
שם כתב שלשה טעמים למצות אכילת ערב יום כיפור :א) כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים
סעודה לשמחת המצוה [מצות יום טוב] ,כי יגדל וישגא מאד שׂכר השמחה על המצוות ,ומפני שהצום
ביום הכיפורים ,נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה [לשמוח במצות יום הכיפורים] בערב
יום הכיפורים .ב) ועוד למען נחזק להרבות תפילה ותחנונים ביום הכיפורים ולשית עצות בנפשינו
על התשובה ועיקריה .ג) להראות שמחתו על הכפרה שזכינו לה ביום הכיפורים' ,ועל כן אמרו
רבותינו ז"ל כל הקובע סעודה בערב יום הכיפורים כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה
בהם ,כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו ,ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו'.
משנת השבוע נ
וברצון' ,כי אם היה הולך לו בנפשו שלא "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש"
יכשל בשום דבר עבירה ,וזה היה הדבר (ויקרא כג:לב) ,כי האכילה הוא עינוי לנפש
הראשון אצלו במעלה ,היו משמרים אותו האדם ,כמו שהתענית הוא עינוי לגוף,
ה
שלא יבוא לידי אונס. ובתשיעי ע"י מצות אכילה מתענה הנשמה,
ובעשירי ע"י התענית מתענה הגוף .ואולם
כעין מה שכתבו בספרים לבאר הראשי
עדיין יש להבין ,וכי איזה עינוי יש בזה
תיבות לחודש אלו"ל "והאלקים אנה לידו
לנשמה ,כי הרי הדבר הכי גדול זה לקיים
ושמתי לך מקום" (שמות כא:יג) ,שבחודש
מצוה במעשה גשמי ,כי מלאכים אין חסר
אלול צריך לחזור בתשובה גם על האונסין
בשמים ,והדבר הכי גדול שיכול לעשות נחת
שהזדמנו לו ,כי אם היה כמו שצריך ,היה לו
רוח זה שמקיימים מצוה במעשה גשמי.
שמירה מלעילא שלא יכשל בהם ,כמ"ש
"רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב:ט) ,ס'איז 'באונס וברצון' -על הרצון שיש לו
איהם נישט אומזיסט אנגעקומען ,ווייל ווי אחר שנכשל באונס
ליגט די חשק ,ווי ליגט די רצון. ויש לבאר ותחילה נקדים לומר לפי מ"ש
בספר חסידים במי שנכשל בראיה אסורה,
אין מברכים על האכילה
כי התכלית הוא קבלת עומ"ש בשמחה שיש שני מיני אנשים :אחד שנכשל ,יש לו
אח"כ עגמת נפש ,ויש מי שעוד נהנה
וזה הוא הענין של האכילה בערב יום כיפור
אח"כ ,אכן לא עשה איסור ,אבל אינו
ששמחים בקבלת עול מלכות שמים,
מצטער על מה שראה במראות אסורות.
ומראים שזה הדבר הראשון אצלנו ,שממלא
ועל זה נאמר (תהלים לח:י) "ה' נגדך כל
כל שמחתנו וחפצנו ,אונזער שמחה קומט
תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה" ,היינו
פון א בלאט גמרא ,און פון כל דבר רוחני.
האנחה על מה שנכשל וראה ממראות
השמחה הוא על מה שהקב"ה מוחל לו על כל
האסורות המביאים לידי תאוה גם זה אינו
העבירות ,כמ"ש רבינו יונה בשערי תשובה
נסתר ממך.
שהזכרנו לעיל.
ועל זה מתוודים על חטא שחטאנו לפניך
וזה הוא השמחה הגדולה ביותר ,שיש
'באונס וברצון' ,כי אמנם תחילתו 'באונס',
שזוכים להיות נקיים וערליכע יודען און
אבל אח"כ לא די שלא הצטערתי על כך ,אלא
מען האט א באשעפער ,כי אנו בניך ואתה
'וברצון' -עוד נהניתי מכך.
אבינו ,אין כאלוקינו ואין כאדונינו ואין
כמלכינו [שיש הרבה שמזמרים אותו 'באונס וברצון' על מה שהזדמן לידו אונס
בסעודת ערב יו"כ] ,שזה תכלית הסעודה ואולם בעומק יותר אפשר לבאר 'באונס
ה
כמו שאמר בעל החידושי הרי"ם זצ"ל ,שלכל אדם יש עצה להינצל ממאכלות אסורות ,שאם מוכן
ליחנק ושלא יכנס בגרונו מאכלות אסורות ,משמרין אותו מן השמים שלא יבוא לידי כך.
נא משנת השבוע
ועל קבלת עומ"ש בשמחה לא שייך לברך ,כי בערב יו"כ אוועק צושטעלן די שמחה אז
ו
הוא דברים שבלב שאין מברכים עליו. מען פרייט זיך מיט די אייבערשטער ,ולכן
האכילה אינו הענין שאפשר לברך עליה.
ו
ואכן הנשמה מצטערת באכילה כמ"ש השל"ה ,אבל השמחה הוא בקבלת עול מלכות שמים.
משנת השבוע נב
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' חולין
קמא .הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב .............................................יב-רכד
כל כמה דלא שחטה לא עבריה ללאו .............................................יג-סה ,יט-שנג
שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים .......................................טז-סז
כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין לוקין עליה ..............................יט-קכז
תוד"ה לא צריכא ..................................................................................יח-רלב
קמב .זיל טריף אקן דליתגבהו וניקנינהו ......................................................ט-שנ ,שנא
מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים .................יג-רי
למען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך .................................................י-קנה ,טו-א
ודלמא מהרהר בעבירה הוה ..................................................................יב-קכה
שלוחי מצוה אינם ניזוקין וכו' ומקום דקבוע הזיקא שאני ...............................טו-א
מס' בכורות
הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים .....................................................טו-קלב ב.
משום דקא מייתי לה לקדושה ............................ה-קי ,ו-קלז ,קפא ,ז-לו ,יט-קסא
מוכר דקא מפקע לה מקדושה ..........................................................י-רמז ,יב-ד
רש"י ד"ה מייתי ..ה-קי ,ו-קפא ,ז-לו ,ח-לח ,י-רמז ,יב-ד ,טז-צח ,יח-קצא ,יט-קסא
תוד"ה מייתי ........................ו-קפא ,ז-לו ,ח-לח ,י-רמז ,טז-צח ,יח-קצא ,יט-קסא
תוד"ה שמא ............................................................ו-ב ,ט-תיח ,טז-צו ,יט-קיח ב:
שאני עבד דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות .............................................יט-ר ג.
מר סבר כל משמע למלויי אתא ומר סבר לגרועי אתא ...................................ג-כג
הוה מקני לאודנייהו לעובד כוכבים ..................................................טו-קלב ,קמו ג:
כלו חיותא דרב מרי .......ג-לה ,קיא ,ח-יא ,קפה ,רכח ,יב-ד ,טו-קמו ,יט-קסא ,רמא
תוד"ה דקא ............................................................................טו-קמו ,יט-רמא
שהיוצא מן הטמא טמא .........................................................................יט-צד ה:
לאסור חלבו ...........................................................................................ד-קג ו:
נפקא ליה מאת הגמל .............................................................................יט-צד
דבהמה טהורה נמי חידוש הוא .........................................ז-ו ,יג-עט ,טז-ג ,ז ,קלז
דם נעכר ונעשה חלב ....................................................................יג-עט ,יט-צה
נג משנת השבוע
הילולא דצדיקיא
ט' תשרי תרס"ו הגה"ק רבי יצחק יהודה שמעלקיס זצוק"ל
בעל בית יצחק ואב"ד לעמבערג ועוד
רבינו יצחק יהודה נולד בשנת תקפ"ח ( 1828למס') בלעמבערג ),(Lvov, Ukraine
לאביו הגאון הנגיד רבי חיים שמואל זצ"ל ,דור חמישי בן אחר בן להגה"ק רבי
אלעזר רוקח זצ"ל מאמסטרדאם ) (Amsterdam, Netherlandsבעל מעשה
רוקח .רבי סנדר ,אביו של רבי חיים שהיה שם משפחתו רוקח ,החליף את
השם לשמעלקישׂ ,שהיה שייך לאיש אחד מלבוב שנפטר ולא השאיר
יורש ,ובדרך זו היה יכול להשתקע בלבוב לפי החוק דאז .אמו מרת מרים
מירל ע"ה היתה בתו של רבי משה שאול וואהל ז"ל מלבוב ,מגזע רבי
שאול וואהל זצ"ל -מלך פולין ליום אחד.
ימי נעוריו
רבינו מזכיר בספריו את הוריו תוך אהבה ויראת הכבוד .את אביו הוא מכתיר" :צדיק מפורסם ירא
וחרד לדבר ה' ,ירא ה' מרבים" ,ואת אמו" :צדיקת מפורסמת ,אשה חשובה הצנועה במעשיה ,בת
גדולים" .בעודנו צעיר לימים בבית הוריו בלבוב עשה חיל בלימודיו .השי"ת חננו בכח זכרון נפלא,
בעודו צעיר למד בהתמדה עצומה .מלמדיו ניבאו כי עלם רך זה לגדול יהיה בישראל.
בשנת ת"ר ( 1840למס') בהיותו בן שנים עשר שנים נפטר עליו אביו ,אמו נשארה לבדה עם אחד
עשר ילדים .היא לא נשאה עוד והתמסרה כולה לחינוך ילדיה .היא לקחה על עצמה הנהלת הבית
והעסקים ,וכל חפצה ומגמתה היתה שבניה יוכלו לשבת וללמוד תורה בלי הפרעות .לימים העיד
רבינו על אמו בהקדמה לחלק הראשון בית יצחק (או"ח)" :אמי מורתי הצדקת המפורסמת גידלה
אותי אחרי מות אבי ,ובוקר השכם שיחרה אותי לשקוד על דלתי תורה".
בלבוב לא כיהן אז רב אב"ד מהסתלקותו של הגאון רבי יעקב אורנשטיין ,בעל ישועות יעקב בשנת
תקצ"ז ( 1837למס') ,אך ישבו בה שני הגיסים הגאונים המפורסמים רבי מרדכי זאב איטינגא זצ"ל
ורבי יוסף שאול נתנזון ,לימים רבה של לבוב .רבינו היה יוצא ונכנס בביתם ,הם השפיעו עליו השפעה
מרובה ,וממעינם שאב חלק גדול מתורתו .עליהם התכוון בכותבו (הקדמה אבן העזר ח"א)" :הן בימי
נעורי גדלתי בין החכמים ,ואור גדול ראיתי יוצא מבית המדרש של גאוני ישראל אשר התהלכו עמנו,
ואשר היו לבני ישראל למאורות בחכמתם וביראתם הקודמת ,ואשקוד על דלתותם ,ואט אזני
לדבריהם הנאמרים ביראת ה' טהורה ,וחסדי ה' עלי גברו ,כי הגדולים תמכוני בימין צדקם ,ויאצילו
מהודם עלי ,על כל ספקותי ושאלותי השיבוני כיד ה' הטובה עליהם ,ובאור תורתם חמותי וראיתי
אור".
משנת השבוע נד
פרק האיש מקדש
פעם סיפר הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל באמצע השיעור :גביר אחד הגיע אל הגאון רבי שלמה קלוגר
זצ"ל ,ושח לו שהציעו לבתו את הבחור יצחק שמעלקיס ,אך הוסיף לומר שהוא מתלבט אם לסגור
את השידוך כיון שאומרים עליו שהוא החמיץ קצת .מיד נעמד הגאון רבי שלמה קלוגר מכסאו ויצא
מהחדר לבית אחר ,כשניכר עליו שהוא כועס מאד .האנשים שנכחו במקום ניגשו אל הגביר ואמרו
לו" :דע לך כי הנהגה כזו של הגאון רבי שלמה קלוגר נקראת נזיפה חמורה ,תיכנס פנימה מיד ותבקש
מחילה" .נכנס הגביר אל החדר בו שהה הגאון ,אך הוא עמד מסובב כשפניו אל החלון ,ולא רצה
להסתובב אליו .בלית ברירה יצא האיש כשפניו נפולות ,ושב אל ביתו חפוי ראש.
סיים הגאון רבי מאיר אריק ואמר לתלמידיו" :אל תשאלו אותי מה עלה בגורלו של הגביר" .התברר
שירד מנכסיו והפך לעני מרוד ,והתבטא באמרו" :עס קען דאך נישט אנדערש זיין ,שהרי חז"ל
מפליגים כל כך בחומר העון של מבזה תלמיד חכם ,חייב להיות שירד מנכסיו ויצא נפסד" .וכך חזר
ואמר הגאון רבי מאיר כמה פעמים באופן נחרץ" :עס קען דאך נישט אנדערש זיין" ,בגודל אמונתו
(טובות זכרונות) התמימה בקיומם של דברי חז"ל הקדושים במילואם.
בשנת תר"ח ( 1848למס') נשא רבינו את מרת שרה ע"ה ,בת הנגיד רבי אהרן אללערהאנד ז"ל
מז'וראבנו ) .(Żurawno, Polandאחרי החתונה היה רבינו סמוך על שלחן חותנו .אמנם תוך שנה לבואו
נסתלק חותנו לבית עולמו .עם מותו התדרדר מצב הפרנסה של המשפחה ,זוגתו של רבינו לקחה
על עצמה את עול הפרנסה כדי שבעלה הגדול יוכל לשבת על התורה ועל העבודה .רבינו מזכירה
לשבח בחלק הראשון על אורח חיים" :תהיה משכורתה שלימה מאת ה' חלף עבודתה ותשוקתה
כי רבה שאהגה בתורה ,וביתי יהיה בית ועד לחכמים ,ויהיה נועם ה' עליה להאריך ימיה ,ימי נועם
ושמחה מבלי צער".
מרת שרה נפטרה תרמ"ז ( 1887למס') ,אז קרא רבינו על עצמו" :עולם חשך בעדו" .ועל זוגתו קרא
בדבריו של רבי עקיבא (כתובות סג" :).שלי ושלכם שלה" ,כי כל מגמתה וחפצה היתה לתורה
ולתעודה וליראת ה' ולמעשים טובים ,ורבות פעלה וסייעה להוצאת ספרי זה".
בשנת תרמ"ח ( 1888למס') נשא רבינו את מרת גליקל ע"ה [גרושת הגה"ק בעל התעוררות תשובה
זצ"ל] ,בת הגה"ח רבי שמואל בירנבאום זצ"ל מדובנא ) ,(Dubno, Ukraineחתנו של הגה"ק רבי
עקיבא איגר זצ"ל.
ביום שבת קודש אחר הסעודה ,תחת שרבינו ינוח קצת הלך תיכף לבית המדרש ,והרבנית רצתה
שינוח קצת ,לכן סגרה את הדלת לשעה או לשעתיים כדי שלא יוכל לצאת .אמנם לבסוף נודע לה
(שיח זקנים ח"ו) שיוצא דרך החלון והולך לבית המדרש ללמוד.
סיפר יהודי שזכה להיות בליל התקדש חג אצל רבינו ,כי מיד אחרי גמר הסדר הלך רבינו לבית
המדרש ללמוד כל הלילה ,וכמו שנפסק בשו"ע (סי' תפ"א סע' ב') :חייב אדם לעסוק בהלכות פסח
וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה.
פעם אחת דיבר רבינו שידוך אחד ,שמקודם הציע כבר שדכן אחר את השידוך ולא עלתה בידו,
ורבינו הצליח בס"ד ,והשידוך נגמר בכי טוב .שאל השדכן את רבינו מדוע הוא לא הצליח להביא את
נה משנת השבוע
השידוך לידי גמר .ענה לו רבינו" :על שני דברים איתא בגמרא (פסחים קיח ).שקשים כקריעת ים סוף:
מזונות וזיווגו של אדם .כשאתה עוסק בשידוך ,הנך עושה כן בשביל הפרנסה ,ועל כן קשה לך
פעמיים -אחד בשביל המזונות ,ואחד בשביל הזיווג ,ועל כן לא הצלחת בדבר .משא"כ אצלי ,לא
עסקתי בזה כדי להרויח מעות ,לכן היה קשה לי רק פעם אחת בלבד ,על כן הצלחתי יותר ממך".
(שיח זקנים ח"ד)
הגה"ק מטשעבין ) )Trzebinia, Polandזצ"ל שזכה להיות כמה פעמים אצל רבינו ,אמר בשמו :מדרך
העולם כשיש לאחד סכסוך עם השני ,ובא להתייעץ עם ידידיו ואוהביו ,יש שמצדיקו בכל ענין ,ואומר
לו" :בטח שצדקת ,ואין לך מה לפחד מהשני ,וגם תצליח במלחמתך" .ויש מי שאומר אליו" :לא כן
הדבר ,לא תמיד אתה צודק ,ואל תחשוב עצמך כגבור ,ואם תצא עמו במלחמה מי יאמר שתצליח,
אפשר שתפסיד" .חושב לו האדם ,כי בודאי הלה שהצדיקו הוא הידיד הטוב שלו ,כי אמר דברים
לטובתו .אבל באמת שלא כן הוא ,כי זה שמצדיקו תמיד ,אין כוונתו לטובה ,כי חושב לו ,מה לי
להפסיד אם אצדיק אותו ואתראה אצלו כידיד נאמן ,ואם ילחם עם השני ולא יצליח ,מה איכפת לי.
אבל השני מתכוין לטובתו.
וע"ז פירש רבינו שמצינו אצל דוד המלך ע"ה כשבא להתייעץ אם לצאת במלחמה או לא ,היו כאלו
שיעצו אותו ואמרו לו (תהלים מה:ו) "חציך שנונים עמים תחתיך יפלו" -תוכל לצאת במלחמה ,וחציך
הם שנונים והעמים תחתיך יפלו .אבל מי היו היועצים האלו? אלו שכוונתם היתה "בלב אויבי המלך"
(שם) -מאויביו ולא ידידיו .וכבר אמר שלמה בחכמתו (משלי כח:כג) "מוכיח אדם אחרי חן ימצא
(זכרונם לברכה) ממחליק לשון".
על כס הרבנות
תשע שנים ישב רבינו בז'וראבנו ,ואף שכמעט כל הזמן לא שימש ברבנות במקום ,מילא תפקידים
שונים של רב -דרש לפני הקהל ,ופסק שאלות הלכה למעשה .בשנת תרי"ד ( 1854למס') באה
לפניו שאלה חמורה על דבר אשה אחת מז'וראבנו ,שבעלה הרחיק נדוד לקונסטאנטינאפאל
) (İstanbul, Turkeyונעדר ,ובא מכתב כי מת שמה איש מז'וראבנו ,אלא ששמו היה שונה מזה של
בעל האשה .אך הכותב שקבר את האיש ,ידע שהיה לו שם אחר בז'וראבנו .רבינו בירר את הענין
בתשובה ארוכה בת ששה עמודים גדולים ,והתיר את האשה מכבלי העיגון (עי' בית יצחק אבן העזר
ח"א סי' ס"ג ,קונטרס עגונות).
מצב פרנסתו אמנם הלך והתדרדר ,ומשפחתו לא מצאה די מחיתה בענק התבואה שניהלה אשתו.
בשנת תרי"ז ( 1857למס') נענה לבקשתם של ראשי הקהילה בז'וראבנו לקבל על עצמו את התפקיד
של רב אב"ד בעיר .ימי כהונתו בז'וראבנו מועטים היו ,ששה חדשים בלבד כיהן שם.
אח"כ עבר לכהן פאר בעיר ברעזאן ) ,(Brzeżany, Ukraineושם למד ולימד דעת את העם .רבים היו
תלמידיו אשר יצקו מים על ידו ,ולמד שיעורן כסדרן ,והורה דרך ה' ודרכי התורה הקדושה לבחורי
חמד השותים בצמא דבריו הקדושים .אנשי העיר כבדוהו ויאהבוהו עד למאד ,וגם הוא אהבם אהבה
עזה .כל ימיו זכר באהבה את הימים אשר ישב בעיר ברעזאן ,ואמר כי רוב תורותיו וחידושיו למד
בהיותו שמה.
בשנת תר"ל ( 1870למס') נבחר רבינו לרב ואב"ד בפרעמישלא ) .(Przemyśl, Polandעשרים וארבע
משנת השבוע נו
שנים ישב רבינו בפרעמישלא ,רבינו היה מקובל על כל אנשי העיר .לפני מלכים ושרים התיצב ,וגם
עם מושל אוסטריה הקיסר פראנץ יאזעף הראשון ) (Franz Joseph I of Austriaנפגש ,כשהלה
ביקר בפרעמישלא בשנת תר"מ ( 1880למס').
תקופת שבתו בפרעמישלא החלה אצל רבינו באסון נורא ,תוך שנה לבואו העירה ,נפטר בנו יחידו
אהרן בגיל של כ"ג שנה .בקשתו האחרונה של הבן מן האב היתה ,שיוציא לאור ספר ויכלול בסופו
מקצת חידושיו ,אשר קראם 'מנחת אהרן' .אביו קיים את בקשתו והתחיל מיד עם הדפסת הבית
יצחק.
בשנת תרנ"ד ( 1894למס') נתקבל רבינו לרב ואב"ד בעיר לבוב .מיום בואו אל העיר היה מעורב בכל
עניני הקהילה .ביתו היה לא רק בית ועד לחכמים ,אלא גם לכל יהודי ויהודי שהיה זקוק לעצה
ולעזרה ,כל שאלה הגיע אליו ונפתרה על ידו.
כה מתאר חתנו בעת אשר ישב רבינו בדין תורה (פתיחה לחלק חו"מ)" :אלה אזכרה ותשוח עלי נפשי
את מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה בישבו כסאות למשפט ,איך דרש וחקר להוציא כאור משפט,
ופעמים רבות רוח הקודש הופיע בבית משפטו ,ודן דין אמת לאמיתה של תורה ,והעומדים שם
תמהו והשתאו על דבריו ,ויראו כי זכות התורה הקדושה אשר בה היה כל מעיניו ,עמדה לו לכוין
לדבר הלכה .גם ידיעתו הרבה ושכלו החד היה לעזר לו ,ויחדור אל תוכן הענין ,להבחין ולהכיר את
האמת מן השקר".
מזמן לזמן דרש רבינו לפני העדה ,וז"ל חתנו (שם)" :כאשר עמד לפני ארון ד' להשמיע דבר אלקים,
ולהגיד לעמו חוק ומשפט ,נדמה למלאך אלקים ,וכדודי אש מפיו התמלטו ,באמרו דברי מוסר דברי
אלקים חיים ,ודברים היוצאים מן הלב ללב ,והתעוררו השומעים לשוב אל ד' ,זכה וזיכה את הרבים".
רבינו הרבה לדבר על ענין האחדות ואמונה ,וכה אמר" :שמרו משפט ועשו צדקה (ישעי' נו:א) ,קרבו
איש אל אחיו והתאחדו ,נטעו בקרב לבכם זרע אמונה ואחדות ,נירו לכם ניר לאמת וצדקה (עי' הושע
י:יב) ,וה' ישקיף עליכם לטובה ,ויערוף עלינו גשמי ברכה והצלחה ,וכל טוב אמן"( .הקדמה יו"ד ח"א)
תלמידיו של רבינו שאלו אותו לעת זקנתו כמה שאלות מהענינים המובאים ונידונים בספרו שו"ת
בית יצחק ,והוא לא זכר מה שכתב על זה הדברים ,ואעפ"כ אמר להם את אותם הדברים שכתב
בספרו ,וזאת מפני שבשכלו הישר חידש ובירר מחדש את מה שכתב לפני שנים ,וזה פלא.
(דברי שלמה יהודה)
כאשר היה הגאון רבי יצחק ציף לימים אב"ד לבוב כבן שבע עשרה שנים ,קיבל היתר הוראה מרבינו.
פעם אחת כאשר נדב איש אחד ספר תורה ,והיה נהוג בעיר לעמבערג שבעת הכנסת ספר תורה
הובילו את הספר תורה תחת חופה בכל העיר ,והיות שהבחור יצחק ציף קיבל אז היתר הוראה ,כיבדו
רבינו שיוביל את הספר תורה תחת החופה בכל העיר ,והזיק לו עין הרע ,ונחלה והיה מסוכן .רבינו בא
לבקרו ,ואמו של הבחור בכתה לפניו ,ואמרה" :וכי מה היה חסר לו דבר זה שיוביל הספר תורה"?
אמר לה רבינו" :אני מבטיחך שיבריא ,ועוד ישב על כסאי ויפסוק שאלות" .וכך היה ,שהיה אח"כ רב
(שיח זקנים ח"ד) בעיר לעמבערג.
סיפר כ"ק אדמו"ר מהר"ש (השני) מבאבוב זי"ע :רבי דוד מהעיר לעמבערג עבד לפרנסתו אצל גביר
נז משנת השבוע
אחד מהעיר סטריא ) ,(Stryi, Ukraineוהוא נסע מעיר לעיר לרכוש קונים לסחורתו ,והוא גם גבה את
דמי התשלומים .פעם אחת כשנסע לדרכו על הרכבת בדרך חזרתו לסטריא ,הניח סכום גדול של
כסף שגבה מאת הקונים בכיס המכנסים שלו .באמצע הדרך נרדם ,וכאשר קם משנתו ראה כי נגנב
ממנו כל הכסף ,ולא נשאר בידו מאומה.
כשהגיע לעיר וסיפר לבעל הבית מה שאירע לו ,קרא אותו הבעל הבית לדין תורה אצל רב העיר
הגאון בעל הרי בשמים זצ"ל .הגאון שמע טענות שני הצדדים ,ופסק שזה היה התרשלות מצד ר'
דוד ,באומרו שכיס המכנסים אינו מקום די משומר להחזיק שם מעות ,והרי הוא בגדר פושע ,וחייב
לשלם.
כשהגיע ר' דוד לביתו בלבוב ,סיפר את כל אשר קרהו לידידו ר' אהרן בריננער ז"ל ,מחסידי באבוב,
שהיה בן בית אצל רבינו ,והוא יעץ לו להיכנס אל רבינו ,לבקש ממנו שיפסוק לו ההלכה אם מחויב
לשלם באופן זה .רבינו שאלו :איפוא הוא רגיל להחזיק את כספו .והשיב שהוא מחזיק את כספו
תמיד בכיס מכנסים שלו .פסק רבינו שהוא אינו חייב לשלם כלום ,מאחר שהניח המעות במקום
משומר ,והרי הוא בגדר אונס .ר' דוד ביקש שרבינו יתן לו הפסק בכתב ,הסכים רבינו ,וכתב לו חוות
דעתו ומסרו לידו.
אח"כ חזר ר' דוד לסטריא ,ונכנס אל הגאון בעל הרי הבשמים ,והוציא את הפסק שכתב לו רבינו,
והראה להגאון מסטריא ,שרבינו פסק שפטור מלשלם ,כי זה נחשב למקום משומר .אמר לו הגאון:
"הנה אמת מאד שאני מתחשב מאד בדעת הגאון הגדול מלעמבערג בכל הכבוד הראוי .אמנם תדע
שלא מדעת עצמי הוריתי כן ,אלא שאלה כזו ממש כבר נזדמנה לפני מרן הגאון בעל חתם סופר
זי"ע ,וכבר הורה זקן ,והוא לו נדפסה בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' קס"ח) ,ופסק שם שחייב לשלם".
ויהי כשמוע ר' דוד כן ,חזר ללעמבערג ,ונכנס שוב אל רבינו ,ומסר לו את דברי הגאון בעל הרי בשמים,
ושאל כדת מה לעשות .כששמע רבינו את דבריו לא היה יכול למצוא מרגוע לנפשו ,כי לא האמין
שפסק שלא אליבא דהלכתא ,ושלא כוון דעתו לדעת החתם סופר .רבינו פתח את הספר שו"ת
חת"ס לעיין בפנים באותיות מחכימות ,והלך אנה ואנה בחדרו שקוע ברעיונותיו .הנה לפתע נצנץ
במוחו ,כי באמת דברי שניהם צדקו ,ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ,כי החתם סופר כתב
התשובה למדינת מעהרין )] ,(Moravia [eastern Czechiaאשר דרך אנשי המקום ההוא לילך
במלבושים קצרים ,ולכן אם מניחים מעות בכיס המכנסים הוא בגדר פשיעה .לא כן במדינת גאליציא
)] (Galicia [Poland-Ukraineאשר מנהג אנשי מדינה ללבוש מלבושים ארוכים המכסים את כל הגוף,
לכן אם נותנים ממון בכיס המכנסים ,הוא שמירה מעולה.
כעבור שנים עת דר הגה"צ רבי יצחק טוביה ווייס זצ"ל באנטווערפען ) (Antwerp, Belgiumושימש
שם כדמו"ץ ,ואח"כ עלה לציון ברנה לכהן שם פאר כגאב"ד ירושלים ,נזדמן לפניו שאלה כזו ,שאיש
אחד היו בידו מעות שאינו שלו ,ונתנם בכיס המכנסים ,ונאבדו המעות .אחר שאמר הגאב"ד חוות
דעתו בזה ,היה לבו נוקפו אם פסק כראוי או לא .הנה כ"ק אדמו"ר מבאבוב שהה אז באנטווערפען,
וביום ההוא בא אל ביתו לבקרו .נסתובב ביניהם שיחה בכמה ענינים .בתוך הדברים התחיל כ"ק
אדמו"ר מבאבוב לספר עובדא הנ"ל של רבינו ,והגאב"ד נתחזק מאד ,כי ראה שפסק אליבא
(זכרונם לברכה) דהלכתא ,ויהי לפלא.
משנת השבוע נח
סיפר הגאון רבי חיים קנאללער :בימי נעורי ביקרתי פעם בשבת חזון את פני מרן הגאון רשכבה"ג מ'
יוסף שאול נ"ז אבד"ק לבוב ,ששבת אז בחוץ לעיר ,והלך כמנהגו בבגדי חול וכובע שער של חול
[ספאדעק] בראשו .ואנכי לא החלפתי שמלות של שבת כמנהג האנשים המסתופפים בצל צדיקי
הדור .והלך עמי בחוץ בדרך ,ודיבר עמי ארוכות וקצרות ,והתלונן על אמו"ר הגאון האבד"פ
מרעמישלא ז"ל בעל בית יצחק [רבינו] ,שאינו נוהג את עצמו כמנהג אבותיו לילך בספאדעק בשבת
זה ,כי אם בשטראמיל כדרך החסידים בזמנינו .ואנכי המלצתי בעדו" :הלוא שבת היום לה'" .והוא
צעק" :וכי אכשיר דרא"? בינתיים ישבתי עמו לנוח ,ובא איש המוני אליו ,ואמר לו" :תשמע רבינו מה
נעשה בעיר בבית הכנסת" .והוא החריד ואמר" :מה נעשה"? והשיב לו" :פלוני בא היום לביהכ"נ ותיק
של תפילין בידו .התאספו עליו ההמון וצעקו" :הלוא שבת היום" .והתנצל ,כי ראה בחלונו את הדיין
הולך לביהכ"נ עם הספאדעק ,הרי ששבת היום" .ונפל חוכא בפומי כי צעיר הייתי ,ולא יכולתי
להתאפק ,והוא צעק" :ידעתי שרצונכם היה שיגזרו שלא לילך בספאדעק בשבת ,וזאת לא תהיה".
(דבר יום ביומו ,חודש אב ד"ה בשבת חזון)
רבינו היה בין הרבנים שנמנו על 'מחזיקי הדת' ,שבראשה עמדו הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל,
והרה"ק רבי יהושע מבעלזא ) (Belz, Ukraineזי"ע ,אשר נתייסד במטרה ללחום בעוז נגד המשכילים.
וכה כתב רבינו במכתבו אל הגאון רבי שמעון סופר" :והתפללתי בשבת קודש פ' ויחי בהקלויז פה"ק,
הגדתי ברבים דברים אחדים ,לעורר לבם להתאמץ בכל מה דאפשר אודות הפראטעסט [המחאה
נגד מהרסי הדת] ,והוכחתים במישור נשען על דברי חז"ל (ב"ר צ"ז ד') ,שיעקב אבינו אמר ליוסף:
"ידא דדחת תליתאה דעלמא [היינו המלאך] ,אתה מבקש לדחותה .כי יש בכח ידי אחב"י ידים נקיים
אוספים מלא חפנים מצוות ומעשים טובים ,ידים נקיים מעשות עול וחילול שבת ,לדחות תליתאי
דעלמא עושי רשע ,מהרסים ומחריבים קהילות קדושות" .רבינו מסיים מכתבו" :וד' יחזיק בידי
אחב"י היראים ,להפר עצת מהרסי התורה ,וירים קרן התורה ולומדיה אוהבי הדת ,יראי ד' וחושבי
(תולדות המכתב סופר) שמו".
ענותנותו
בחרדת קודש ניגש רבינו להדפיס את ספרו בית יצחק ,יחד עם גדלותו ענקית הוא הצטיין בענוותנות
מיוחדת ויוצאת דופן ,וכמו שמשתקף מתוך ספריו" :מי אנכי ומי ביתי כי אבוא עד הלום ,בער אנכי
מאיש ולא בינת אדם לי ,ולא למדתי היטב ,אדעה מה ערכי ושפל מצבי ,את המעט אשר אדע לא
בזכותי תליא מילתא ,אך בזכותא דרבים אשר שמו המשרה על שכמי ,וצמאים לשתות מי יאורי לא
(הקדמה לחלק או"ח) זכים ולא צלולים".
ואלה הם דבריו בפתח הבית לכרך השלישי (יו"ד ח"ב)" :אולי אזכה שהחרדים על דבר ה' ודורשי
תושיה ,יקראו בספרי ויעיינו בהסוגיות שהובאו בספרי ,וגם המורים בעם ד' אם ימצאו בספרי דברים
כנים יתענגו על טובו ,ואם יעלה בלבם לסתור דברי ,כי אז כפלים לתושיה ,כי אז גורם להגדיל תורה
ולהאדירה ,בין כך ובין כך אבנה גם אנכי לזכות נפשי ולהרימה ולהתנערה מעפר ,כמה דמתנערה
תרנגולתא מעפרא בזכות התורה הקדושה".
סיפר רבי יהושע פאלאק ז"ל מהערמנשטאט ) :(Sibiu, Româniaבהיותו אברך צעיר לימים ,הרצה
פעם קושייתו לפני רבינו" :הנה זה שצריך עשרה לכל דבר שבקדושה ,לומדים (ברכות כא ):בגזירה
שוה ד'תוך תוך' ,כתיב (ויקרא כב:לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ,וכתיב (במדבר טז:כא) "הבדלו מתוך
נט משנת השבוע
העדה" ,ואתיא 'עדה עדה' ,דכתיב אצל המרגלים (שם יד:כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" ,מה להלן
עשרה אף כאן עשרה ,שהיו י"ב מרגלים ,יצאו יהושע וכלב שלא היו בכלל העדה הרעה הזאת ,יוצא
מזה שהיו עשרה .הנה בתוספות (סוטה לד .ד"ה טורטני) הביא בשם הירושלמי (סוטה פ"ז ה"ה)
שנשלחו כ"ד מרגלים ,שדריש מדכתיב (שם יג:ב) "איש אחד איש אחד למטה" ,שלכל שבט הלכו
שני אנשים ,צא מהם יהושע וכלב שלא היו בעדה הרעה הזאת ,אם כן היו כ"ב .לפי זה יצטרכו לכל
דבר שבקדושה כ"ב אנשים? וזה אינו ,שהרי שנינו שצריך רק עשרה לדברים שבקדושה".
השיב לו רבינו שבצעירותו הסתופף בין הלומדים שישבו בביתו של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל
ראב"ד ומגיד מישרים בק"ק בראד ) ,(Brody, Ukraineוכאשר נתקשו בלימודם היו שוטחים שאלתם
לפני הגאון רבי שלמה קלוגר .אז העלה לפני הלומדים קושיא זו .ומשלא היתה להם תשובה אמר
לפניהם בדרך צחות" :כאשר יצא הבראדער מגיד ואגיד לפניו את הקושיא ,בודאי יגדיל בגאונותו
את הקושיא ,ויאמר שלדעת הירושלמי היו ל"ו מרגלים" .כששמע רבי יהושע סיפור זה מפי רבינו,
הגיב לו על אתר בפשטות" :ומאי רבותא לומר לדעת הירושלמי שהיו עוד י"ב מרגלים ,הלוא כך
משמע מן הפסוק דכתיב 'כל נשיא בהם' ,דריבוייא היא .ואם דרשינן לרבות מ'איש אחד איש אחד
למטה' שהיו כ"ד מרגלים ,כמו כן נדרש מ'כל נשיא בהם' שהיו עוד י"ב".
נהנה רבינו ואמר לו בהתפעלות" :איר זאגט גוט" ,שהכיר בו שהוא תלמיד חכם ,ועל אף היותו זקן
וישיש ,עלה על הסולם והוריד משם אחד מכרכי שו"ת בית יצחק שיצא אז לאור עולם ,והעניק לו
(מפי ספרים וסופרים פ' שלח הע' ט') זה במתנה.
ומוסיף הגה"צ רבי אליעזר דוד פריעדמאן זצ"ל :והנה לבד מן השמחה שהיתה לגאון זה מחידוש
שנתחדש לו בתורה ,יש ללמוד מכאן גם את מדת הענווה שהיתה לאותו ארי החי ,שכל העולם כולו
התפלפל והתעמק בחידושיו העמוקים ,ובכל זאת כשאברך אמר לו דבר חידוש ,הכיר לו טובה וטרח
להעניק לו את חיבורו במתנה.
פטירתו
כמעט עד יומו האחרון לא פסק רבינו מעבודת קדשו -הוא עיין בספרים והשיב לשואליו ,מידי יום
ביומו הוסיפו להגיע אליו שאלות ,הוא קרא בהם ,וכתב את תשובותיו .ואף שהרופאים אסרו עליו
כל טירחא ,הוא לא שמע להם ,ודרש שהמכתבים יובאו לפניו .בשבת שובה תרס"ו חזקה עליו
מחלתו ,אשר לא קם עוד ממנה ,עיניו כהו מלראות .הוא ביקש מבתו הדסה ומחתנו שיבואו ללבוב.
כן נתבקש נכדו הגאון רבי אהרן לבוא ללבוב .הוא עוד דיבר עמהם דברים אחדים ,ובערב יום
הכפורים בבוא הזמן להתפלל תפילת כל נדרי ,יצאה נשמתו באמרו 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך' ,בן
שבעים ושמונה שנה היה בפטירתו.
רבינו נטמן בבית החיים בלבוב .וכה כתב חתנו בהקדמה לחלק חו"מ" :האבן הזאת אשר שמתי
מצבה יהיה בית אלקים ,שם ישפכו שיח כל מרי לבב ,והתפללו אל ה' ויוושעו בזכות הצדיקים אשר
השליכו אדרתם מעליהם והושמו במקום הקודש .וגם הציון הזה אשר אנו רואים ,הקבר איש
האלקים אשר בו טמונה חלקת מרן יצחק יהודה זצלה"ה .והאבן הזאת אשר הושמה מראשותיו
יהיה בית אלקים".
פרק מיוחד הוא ידידותו העצומה עם הרה"ק רבי שלמה מסאסוב ) (Sasiv, Ukraineזי"ע .כאשר ברח
משנת השבוע ס
הרה"ק מסאסוב מפני המלחמה בשנת תרע"ד ( 1914למס') ,קבע את משכנו בעיר אושפיצין
) .(Oświęcim / Auschwitz, Polandאמנם כאשר עזב את אושפיצין ,איוה למושב לו דייקא את העיר
לעמבערג ,כי רצה להיקבר ליד רבינו .ואכן ג' שנים לפני פטירתו רמז הרה"ק מסאסוב שרצונו
להיקבר אצל רבינו ,ולא ידעו אז איך יוכלו לקיים רצונו .אמנם לפלא היה שבהסתלקותו של הרה"ק
מסאסוב ,ראו שנשאר פנוי המקום הסמוך לרבינו בבית החיים ,אף שעברו כי"ג שנים מפטירתו .ואכן
(מעלפת ספירים) נטמן הרה"ק מסאסוב ליד ריעו משכבר הימים ,ובחייהם ובמותם לא נפרדו.
צאצאיו
לרבינו נולדו שני ילדים ,בנו הגאון רבי אהרן ,שנפטר בצעירותו .בתו מרת הדסה ע"ה ,אשת הגאון
רבי נתן לוין זצ"ל אב"ד ראהטין ) (Rohatyn, Ukraineוריישא ) ,(Rzeszów, Polandהוציא לאור את
ספר חותנו בית יצחק על חושן משפט ,שאר הספרים הוציא רבינו בחייו.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
מקורות :תולדותיו בספרו בית יצחק על התורה
סא משנת השבוע
מגיד משנה לנוער
פּרשת האזינוּ
ֵאיֵ 忿ה ִעיד מ �ֹשה �את ַה ש ַמיִ ם וְ �את ה א �רץ
" ַה ֲאזִ ינ ַה ש ַמיִ ם וְ ג( "'俿לב:א) .זָ אגְ ט ַר �ש"י �אי 俿וָ וארען ָאן �די �אידען ,און דער �הימעל און �די ע ְרד
אר ְש ֵטיין ,עס ְש ֵטייט ָדא� 俿אין גְ ָמ ָרא (ב"מ נטַ ):ביים א㿿יווען ארף מען ַפ ְ זָ אלען זַ יין ֵע �דיםַ .ד ְ
ה㿿ש ַע,
עהייסען ַ'עכְ נַ אי'� ,איז געווען ַא ַמ ְחל㿿קת ְצו� וישען ר �בי ֱא �ליעזר �מיט ר �בי יְ וָ ואס ָהאט ג ֵ
צו עס �איז ָטה㿿ר ָאדער ָט ֵמא� .איז געקומען ַא ַבת ק㿿ל און ָהאט א㿿יסגערופען �די ֲה ָלכָ ה �איז
ישט �אין 㿿רה �איז נ� ְ
'㿿רה 忿א ַב ָש ַמי� ם הוא'� ,די ָ ה㿿ש ַע געזָ אגְ ט ָ ו� וי ר �בי ֱא �ליעזרָ .האט ר �בי יְ
�הימעל .א㿿יב ַאז㿿י ,ו� וי קענען דער �הימעל און �די ע ְרד זַ יין ֵעדות? און נָ א� 俿איז ְשווער ,דער
ארפען ַדוְ ָקא ַאר㿿יסרעדען כְ ַלל ַביי ֵע �דים �איז ָדא� ' 俿מ �פיהם וְ 忿א �מ �פי כְ ָת ָבם' (יְ ָבמ㿿ת לא ,):זֵ יי ַד ְ
ד㿿מם זָ אגען עש �ריבען ,א㿿יב ַאז㿿י ,ו� וי קען ַא ֵישט זָ אגען ֵעדות ג ְ �מיט דעם מ㿿יל �די ֵעדות ,און נ� ְ
ֵעדות?
俿㿿רה
ש ַמיִ ם ו א �רץ ְמ ִע ִידין �שיִ ְש ר ֵאל ִקיְ מ �את ַה
אר ְש ֵטיין וָ ואס ְש ֵטייט �אין גְ ָמ ָרא (ע"ז גַ ).אז㿿י וועלען �די ג㿿י� ים זָ אגען ַפאר ארף מען ַפ ְ נָ אַ 俿ד ְ
אבין ויאז㿿י ָה � 㿿רה ,ו� ַ
ע㿿לם� ,די �אידען וָ ואס ָהאבען ַבאקומען �די ָ ישטער� :רב㿿נ 㿿של ָ ייב ְ
דעם ֵא �
זֵ יי �א ְיהר ְמ ַקיֵ ם געווען .זָ אגְ ט ַה ָק ָב"ה ,דער �הימעל �מיט �די ע ְרד וועלען ֵעדות זָ אגען ַאז זֵ יי
㿿רה .זָ אגען �די ג㿿י� ים ,דער �הימעל �מיט �די ע ְרד זענען נ㿿גֵ ַע ָב ֵעדות, ָהאבען ְמ ַקיֵ ם געווען �די ָ
י㿿מם וָ ָליְ ָלה חק㿿ת ָש ַמי� ם וָ ָארץ 忿א ָש ְמ �יוַ וייל עס ְש ֵטייט ָדא( 俿י� ְר ְמיָ ' לג:כה) " �אם 忿א ְב �ר �יתי ָ
㿿ס' (ד"ה נ㿿גְ �עין) ַעל ועלטְ .פרעגְ ט ְ עש ַטאנען �די ו ְ ישט ג ְ ואלט נ� ְ
㿿רה וָ ְ ישט �די ָ וְ ג ,"'㿿א㿿יב נ� ְ
㿿רה ,וַ וייל דער �הימעל כָ ל ָפנ� ים �איז ָדאָ 俿דאס ַא גְ ר㿿יסע ְר ָאיָ ה ַאז זֵ יי ָהאבען ְמ ַקיֵ ם געווען �די ָ
㿿ס'ַ ,אז זֵ יי ְש ֵטיין פון דעם וָ ואס �די �אידען ָהאבען ְמ ַק ֵבל ערט ְ און �די ע ְרד ְש ֵטייען נָ א .俿ענְ ְטפ ְ
ע㿿לם �איז געווען ָאנְ הענְ ג� יג(ש ָבת פחַ ).אז �קיום ָה ָ 㿿רהַ ,אז㿿יו� וי עס ְש ֵטייט �אין גְ ָמ ָרא ַ
געווען �די ָ
ישט א㿿יף ְשפעטער א㿿יב זֵ יי וועלען קוקט נ� ְ
㿿רה ,און מען ְ ועלן ְמ ַק ֵבל זַ יין �די ָ
א㿿יב �די �אי דען ו ְ
ישט אר ְש ֵטיין ,ל㿿יט דעם זענען זֵ יי נ� ְ ארף מען ַפ ְ 㿿רהָ .אבער ל㿿יט דעם ֵירוץ ַד ְ ְמ ַקיֵ ם זַ יין �די ָ
נ㿿גֵ ַע ָב ֵעדות ,און קענען ָדאֵ 俿מ �עיד זַ יין ַאז �די �אידען ָהאבען ְמ ַקיֵ ם געווען �די ָ
㿿רה.
ֵעדת ְב ִפיו ַרק ֵמ ַחיִ ים
וילאנְ ג דער ֵעד
קען מען זָ אגען� ,די ֲה ָלכָ ה ַאז ֵעדות �איז ַדוְ ָקא �מ �פיהם וְ 忿א �מ �פי כְ ָת ָבם� ,איז ו� ַ
ארבען� ,איז ַדוְ ָקא �מ �פי כְ ָת ָבם וְ 忿א �מ �פיהם .א㿿יב ַא ַצ �דיק וועט קומעןעבטָ ,אבער נָ א 俿זַ יין ְש ַט ְ
ל ְ
על ְפט ָדאסעבט ,ה ְעהן ווען ער ָהאט נָ א 俿געל ְ ֵעדות זָ אגען נָ א 俿זַ יין ְפ �ט ָירה וָ ואס ער ָהאט געז ְ
קומט א㿿יס ישט זָ אגען ֵעדותְ . ישט ,וַ וייל ט㿿יטע זענען ָפטור פון �מ ְצו㿿ת ,און ער קען ש㿿ין נ� ְ נ� ְ
ישטעבט ,מוז עס זַ יין ַדוְ ָקא ווען ער זָ אגְ ט ַאר㿿יס און נ� ְ ַאז ווען ער זָ אגְ ט ֵעדות ווען ער ל ְ
משנת השבוע סב
עש �ריבען קען מעןערטַ ,אז ַדוְ ָקא וָ ואס ער ָהאט ג ְ ארק ְ
עש �ר ְיבן .און נָ א 俿זַ יין ְפ �ט ָירה �איז ַפ ְ ג ְ
ישט וָ ואס ער זָ אגְ ט .און ָדאס ָהאט י� ְר ְמיָ ' ַהנָ �ביא געזָ אגְ ט (לב:כה) ווען דו ָאנְ נעמעןָ ,אבער נ� ְ
אלטען ,וועטעלטֵ ,לייג ַאוועק דעם ְש ַטר �אין ַא כֵ �לי ,עס זָ אל ז� יַ 俿ה ְ עלד �מיט ג ְ ק㿿יפ ְסט ַא פ ְ ְ
זַ יין ַא ְר ָאיָ ה.
כ俿לים ש ַמיִ ם ו א �רץ ְל ה ִעיד
ַא ֲח ֵרי ִמ ַיתת ה ֵע ִדים יְ ִ
עדיגער קען זָ אגען ֵעדות ,זָ אגְ ט ל㿿יט דעם א㿿יַ 俿ביי �די �הימעל �מיט �די ע ְרדָ ,דאס וָ ואס ַא לעב �
ארדעם ישט קומען זָ אגען ֵעדותַ .פ ְ ישט �אין �הימעל ,דער �הימעל קען נ� ְ 㿿רה �איז נ� ְ
מען� ,די ָ
ישט ָאנְ גענומען דעם ַבת ק㿿ל ,וַ וייל ה㿿ש ַע ָהאט מען נ� ְ
ַביי �די ַמ ֲעשה פון ר �בי ֱא �ליעזר און ר �בי יְ
ישט ארבען� ,איז דער ֵעדות נ� ְ עש ָט ְ
ישט �אין �הימעלָ .אבער א㿿יב �די ֵע �דים זענען ג ְ 㿿רה �איז נ� ְ
ָ
אלס קען �די �הימעל �מיט �די ע ְרד זָ אגען ֵעדות. עמ ְ
אר ְש �ריבען ,ד ָ �מיט זַ יין מ㿿יל נָ אר ַפ ְ
ַט ַעם �ש ֵה ִעיד מ �ֹשה ַר ֵבינ ש ַמיִ ם ו א �רץ
עלט �די �הימעל �מיט �די ע ְרד עשט ְ ארוָ ואס מֹשה ַר ֵבינו ָהאט ג ְ אר ְש ֵטייט מען ַפ ְ �מיט דעם ַפ ְ
ארגען וועל ַפאר ֵע �דים ,און ַאז㿿יו� וי ַר �ש"י זָ אגְ ט :מֹשה ָהאט געזָ אגְ ט �אי� 俿בין ַא ָב ָשר וָ ָדםָ ,מ ְ
עהאט ַא בונְ ד �מיט ישט ג ַ ארבען ,א㿿יב �די �אידען וועלען זָ אגען זֵ יי ָהאבען ֵקיינְ ָמאל נ� ְ �איְ 俿ש ַט ְ
ארדעם ָהאט מֹשה ַר ֵבינו גענומען �די �הימעל ישטער ,ווער קען זֵ יי ָא ְפ ֵלייקענען? ַפ ְ ייב ְ
דעם ֵא �
עמאל .און נָ אַ ,俿אז א㿿יב מען וועט ְמ ַקיֵ ם זַ יין �די �מיט �די ע ְרד ַפאר ֵע �דים וָ ואס זֵ יי ְש ֵטייען ַאל ָ
㿿רה ,וועלען זֵ יי געבען דער ְשכַ ר -דער �הימעל וועט געבען רעגען און �די ע ְרד וועט געבען ָ
ֵפיר㿿ת.
ייטען פוּן צדיקים
יָ ארצ ֶ
ט' � ְש ֵרי תרס"ו על �קיס זצוק"ל
הגה"ק ֶר �בי י� ְצחק יְ הודה ְש ֶמ ְ
עמ ֶב ְערג ְועוֹ ד
ּעל בית י� ְצחק ְואב"ד ֶל ְ
על �קיש ,דער ְמ ַח ֵבר פון ֵספר " ֵבית י� ְצ ָחק"� ,איז געב㿿ירען �אין יָ אר תקפ"ח הודה ְשמ ְ ר �בי י� ְצ ָחק יְ ָ
ערג ,צו זַ יין ַטאטע ַהגָ א㿿ן ַהנָ ג� יד ר �בי ַחי� ים ְש ֵ
מואל זַ ַצ"לֵ ,בן ַא ַחר ֵבן פון עמב ְ
�אין �די ְש ָטאט ל ְ
ר㿿ק ַח� .די ַמאמע ָמ ַרת �מ ְריָ ם
ר㿿ק ַח זַ ַצ"ל פון ַא ְמ ְסט ְר ַדאם ַב ַעל ַמ ֲעשה ֵ ַהגְ ַה"ק ר �בי א ְל ָעזָ ר ֵ
ערג� ,מגזַ ע ר �בי
עמב ְ
ואהל ז"ל פון ל ְ
�מ ְירל ע"ה� ,איז געווען �די ָטאכְ טער פון ר �בי מֹשה ָשאול וָ ְ
פ㿿לין א㿿יף ֵאיין ָטאג. ואהל זַ ַצ"ל – דער קענ� יג פון � ְשא㿿ל וָ ְ
ר㿿ק ַח ,ער ָהאט ָדאס
מואל ,זַ יין �מ ְש ָפ ָחה נָ אמען געווען ֵ
ר �בי סנְ דר דער ַטאטע פון ר �בי ַחי� ים ְש ֵ
עהייסען ַא �איד וָ ואס ָהאט געווא㿿ינְ ט �אין על �קיש' ,וָ ואס ַאז㿿י ָהאט ג ֵ עט㿿ישט א㿿יף ' ְשמ ְ
ְ ג
ערג ,וָ ואס �איז נ� ְפ ָטר געוָ וארען ָאן ֵאיינער זָ אל �א ְיהם יַ ְרש'ענעןָ ,האט ר �בי סנְ דרעמב ְ
ל ְ
סג משנת השבוע
ערג ל㿿יט דעם געזעץ
עמב ְ
ערגענומען זַ יין נָ אמעןַ ,אז㿿י ָהאט ער געקענְ ט ווא㿿ינען �אין ל ְ
�איב ְ
וָ ואס �איז געווען.
ערנְ ט דעם ארגעל ְ יילט ווען ער ָהאט ָפ ְ אר ֵצ ְ
דער גָ א㿿ן ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק זַ ַצ"ל ָהאט ַא ָמאל ַפ ְ
�שיעור ַפאר זַ יינע ַ ְל �מ �ידים :עס �איז געווען ַא גְ �ביר וָ ואס �איז געקומען צום גָ א㿿ן ר �בי ְש忿מֹה
עט ָראגען ַפאר זַ יין ָטאכְ טער יילט ,מען ָהאט �א ְיהם ָאנְ ג ְ אר ֵצ ְ
ְקלוגר זַ ַצ"ל ,און ָהאט �א ְיהם ַפ ְ
ישט צו ער וייסט ָאבער נ� ְ עלייגְ ט ,ער וֵ ְ
על �קיס .און דער גְ �ביר ָהאט צוג ֵ דעם ָבחור י� ְצ ָחק ְשמ ְ
ישט ו� וי עס א㿿יס �פירען דעם �שדו ,俿וַ וייל מען זָ אגְ ט א㿿יף דעם ָבחור ַאז ער �פ ְירט ז� י 俿נ� ְ ְ זָ אל
עלט פון זַ יין בענְ קעל ,ער �איז עשט ְ ארף צו זַ יין .גְ ַלייָ 俿האט ז� י 俿ר �בי ְש忿מֹה ְקלוגר א㿿י ְפג ְ ַד ְ
ערקענְ ט א㿿יף �א ְיהם ַאז ער �איז ַאר㿿יס פון �צימער צום ַאנְ דערער �צימער ,עס ָהאט ז� י 俿גוט ד ְ
ארט געפונען ,זענען צוגעגַ אנְ גען צום א㿿יפגערעגְ ט� .די מענְ ְטשען וָ ואס ָה �
אבין ז� יָ 俿ד ְ ְ זֵ ייער
אל ְסט ו� ויסען ַאז ַאזַ א ַהנְ ָהגָ ה פון דעם גָ א㿿ן ר �בי ְש忿מֹה ְקלוגר ֵמיינְ ט ַא גְ �ביר ,און געזָ אגְ ט" :זָ ְ
ְשווערע נְ ז� ָיפה ,גֵ יי ְשנעל ַא ַריין און בעט �א ְיהם �איבער" .דער גְ �ביר �איז ַא ַריין צום גָ א㿿ןָ ,אבער
ואלט
ישט געוָ ְ עד ֵרייט זַ יין ָפנ� ים צום פענְ ְסטער ,און ָהאט ז� י 俿נ� ְ ר �בי ְש忿מֹה ְקלוגער ָהאט א㿿יסג ְ
עהאט ֵקיין ְב ֵר ָירה ,און �איז ַאר㿿יס �מיט ַא ְשווערע ישט ג ַא㿿יס ְד ֵרייען צו �א ְיהם .דער גְ �ביר ָהאט נ� ְ
ְ
געמוט.
ישט וָ ואס �איז געוָ וארען �מיט דעם "פרעגְ ט �מיר נ� ְ
עפ ְירטְ : א㿿יסג �
ָהאט ַהגָ א㿿ן ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק ְ
ארמעגען און ארל㿿ירען זַ יין גַ אנְ צע ַפ ְ ערוואו ְסט ַאז דער גְ �ביר ָהאט ַפ ְ גְ �ביר" .מען ָהאט ז� י 俿ד ְ
ישט ימאןָ .האט ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק געזָ אגְ ט" :עס קען ָדא 俿נ� ְ �איז געוָ וארען ַא �ביטערער ָא �ר ַ
ארשעמען ַא ַ ְל �מיד ארק פון �די גְ ר㿿יסע ֲע ֵבי ָרה ַפ ְ ערש זַ ייןֲ ,חזַ "ל רעדען ָדאַ 俿אז㿿י ְש ַט ְ ַאנְ ד ְ
ארמעגען"ַ .אז㿿י ָהאט ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק געזָ אגְ ט ארל㿿ירען זַ יין ַפ ְ ָחכָ ם ,מוז זַ יין ַאז ער ָהאט ַפ ְ
ערש זַ יין"� ,מיט זַ יין גְ ר㿿יסע ֱאמונָ ה �ב ְת �מימותַ ,אז �די ישט ַאנְ ד ְַא ָפאר ָמאל" :עס קען ָדא 俿נ� ְ
(ט㿿ב㿿ת ז� כְ ר㿿נ㿿ת) ייליגע ֲחזַ "ל זענען ז� יכער ְמקויָ ם געוָ וארען.וערטער פון �די ֵה � ו ְ
יילט :עס �איז געווען ַא �איד ר �בי ָדו� ד אר ֵצ ְ
כ"ק ַא ְדמ"㿿ר ַמ ֲה ַר"ש ַ(ה ֵשנ� י) �מ ָבאבוב זי"ע ָהאט ַפ ְ
עא ְרבעט ַפאר ַא גְ �ביר וָ ואס ָהאט ערג ,ער ָהאט ג ַ עמב ְ וָ ואס ָהאט געווא㿿ינְ ט �אין �די ְש ָטאט ל ְ
עפארען פון ֵאיין ְש ָטאט צום ְצוֵ וייטען געווא㿿ינְ ט �אין �די ְש ָטאט ְס ְט �ריא .ר �בי ָדו� ד �איז ג ָ
עלד פון �די ק㿿יפער. עמאנְ ט �די ג ְ ח㿿רה פון דעם גְ �ביר ,ער ָהאט א㿿יַ 俿איינְ ג ָ ארק㿿יפען �די ְס ָ ַפ ְ
עמאנְ ט ַא גְ ר㿿יסען ְסכום עפארען �מיט �די ַבאן ַקיין ְס ְט �ריא ,ער ָהאט ַאיינְ ג ָ ֵאיינְ ָמאל �איז ער ג ָ
עלייגְ ט �אין �די ַטאש פון זַ יין ה㿿יזען� .אינְ �מיטען וועג �איז ער עלט ,און ָהאט עס ַא ַריינְ ג ֵ ג ְ
אפט �די ַטאש ,און צו זַ יין עט ְועקט ָהאט ער ג ַ א㿿יפגעו ְ
עלט ,און ווען ער ָהאט ז� יְ 俿 עד �רימ ְ
ַאיינְ ג ְ
יש ָטאֵ ,איינער ָהאט ָדאס גע'גַ נְ ב'עט. גְ ר㿿יס ְשרעק ְש �פ ְירט ערַ ,אז �די ג ְ
עלד �איז נ� ְ
יילט ַפאר דעם ַב ַעל ַה ַבי� ת וָ ואס �איז אר ֵצ ְווען ער �איז ָאנְ געקומען ַקיין ְס ְט �ריאָ ,האט ער ַפ ְ
㿿רה ַביים ָרב פון ְש ָטאט ,דער עהןָ .האט דער ַב ַעל ַה ַבי� ת �א ְיהם גערופען צו �דין ָ �א ְיהם געש ְ
ערט �די ְט ָענ㿿ת פון ֵביידע זַ ייטען ,און ָהאט גָ א㿿ן ַב ַעל ָה ֵרי ְב ָש �מים זַ ַצ"ל .דער ָרב ָהאט געה ְ
עלט ,וַ וייל
עהיטען �די ג ְ ישט גוט ָא ְפג �עהן וַ וייל ר �בי ָדו� ד ָהאט נ� ְ
גע' ַפ ְסק'ענְ טַ ,אז עס �איז געש ְ
משנת השבוע סד
פ㿿ש ַע,
עלטֵ ,מ ָילא �איז ער ַא ֵ
ישט ֵקיין גוטער ְפ ַלאץ צו �היטען ג ְ
�די ַטאש פון �די ה㿿יזען �איז נ� ְ
און ער מוז ָצאלען.
יילט �די ַמ ֲעשה ַפאר זַ יין ַחבר ר �בי אר ֵצ ְ
ערגָ ,האט ער ַפ ְ עמב ְ צוריק ַקיין ל ְ
ווען ר �בי ָדו� ד �איז �
עהר נָ אנְ ט �מיט דעם ' ֵבית י� ְצ ָחק',
ַא ֲהרֹן ְב �רינְ נער זַ "לַ ,א ָבאבובער ָח �סיד ,וָ ואס ער �איז געווען ז ְ
עש ָלאגען ער זָ אל ַא ַריינְ גֵ יין צו �א ְיהם ,און הערען וָ ואס ער ָהאט צו זָ אגען .דער ארג ְער ָהאט ָפ ְ
עלט? ָהאט ר �בי ָדו� ד אר ַמאל �די ג ְ אלט ער נָ ְ עפרעגְ ט :ו� וי ַה ְ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט �א ְיהם ג ְ
עמאל �אין �די ַטאש פון �די ה㿿יזעןָ .האט דער ֵבית עלט ַאל ָ אלט �די ג ְערטַ ,אז ער ַה ְ געענְ ְטפ ְ
עלט ַביי ַאן עלייגְ ט �די ג ְ
אהלען ,וַ וייל ער ָהאט ג ֵ אצ ְישט ַב ָ ארף נ� ְ
י� ְצ ָחק גע' ַפ ְסק'ענְ טַ ,אז ער ַד ְ
עהיטענער ְפ ַלאץ ,און ער �איז ַאן ָאנוס .ר �בי ָדו� ד ָהאט געבעטען ער זָ אל �א ְיהם ָא ְפ ְש ַרייבען ָא ְפג �
עש �ריבען דעם ְפ ַסק ,און �א ְיהם געגעבען.דעם ְפ ַסק ,און דער ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט ג ְ
עפארען צום ' ָה ֵרי ְב ָש �מים' ,ער ָהאט ַאר㿿יס גענומען דעם ְפ ַסק צור ְיקג ָ
ערנָ א� 俿איז ר �בי ָדו� ד �
ד ְ
עש �ריבען ,און �א ְיהם ָדאס געגעבעןָ .האט דער ' ָה ֵרי ְב ָש �מים' וָ ואס דער ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט ג ְ
ערג.עמב ְ עהר ַמ ְח �שיב �די ֵרייד פון דעם גְ ר㿿יסען גָ א㿿ן פון ל ְ געזָ אגְ ט" :עס �איז ֱאמת ַאז �אי� 俿בין ז ְ
ישט פון �מיר ַא ֵליין ַאז㿿י גע' ַפ ְסק'ענְ ט ,נָ אר ַאזַ א ְש ֵא ָלה
אל ְסט ו� ויסעןַ ,אז �איָ 俿האב נ� ְָאבער זָ ְ
ס㿿פר זי"ע ,און ער ָהאט ַאז㿿י גע' ַפ ְסק'ענְ ט" (חו"מ סי' קס"ח). ארגעקומען ַביים ֲח ַתם ֵ �איז ש㿿ין ָפ ְ
ערג ,און �איז ו� וידער ַא ַריין צום ' ֵבית י� ְצ ָחק' ,און ָהאט �א ְיהם עמב ְ צוריק ַקיין ל ְ ר �בי ָדו� ד �איז �
טוהן.
עצט ְ געזָ אגְ ט וָ ואס דער ' ָה ֵרי ְב ָש �מים' ָהאט געזָ אגְ ט ,און ער ו� ויל ו� ויסען וָ ואס זָ אל ער י ְ
רוהיג ,ו� וי קען זַ יין ַאז
אומ �
עהר ְ ערט� ,איז ער געוָ וארען ז ְ ווען דער ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט ָדאס געה ְ
ס㿿פר און ס㿿פר .ער ָהאט געע ְפנְ ט דעם שו"ת ֲח ַתם ֵ ער ָהאט גע' ַפ ְסק'ענט קעגען ַא ֲח ַתם ֵ
רומגעגַ אנְ גען ַפ ְ
אר ְט ַראכְ ט. ערנָ א� 俿איז ער ַא ְ
עקוקט ,ד ְ ָהאט ַא ַריינְ ג ְ
ישט עדאנְ קַ ,אז ֵביידע זענען גערעכְ ט ,ער ְק �ריגְ ט ז� י 俿נ� ְ עפאלען ַא ג ַ לוצ �לינְ ג �איז �א ְיהם ַאיינְ ג ַ
ְפ ְ
שובה ַפאר ַא �איד וָ ואס ווא㿿ינְ ט עש �ריבען �די ְ ָ ס㿿פר ָהאט ג ְ ס㿿פר .דער ֲח ַתם ֵ א㿿יף דעם ֲח ַתם ֵ
ארט עקלעֵ ,俿מ ָילא א㿿יב מען ֵלייגְ ט ָד ְ קורצע ר ְ ארט גֵ יין �די מענְ ְטשען �מיט ְ עה �רין ,וָ ואס ָד ְ
�אין מ ְ
אל ְיציָ א וָ ואס דער ישט ֵקיין ְש �מ ָירהָ .אבער ָדא �אין גַ �עלט �אין ה㿿יזען ַטאש �איז ָדאס ַאוַ ַדאי נ� ְ ג ְ
ארט �איז ָדאס ז� יכער ַא גוטע ְש �מ ָירה. �מנְ ָהג �איז צו גֵ יין �מיט ַא ַלאנְ גע רעקעלָ ,ד ְ
וערפען ט㿿ביָ ה וַ וייס זַ ַצ"ל ָהאט געווא㿿ינְ ט �אין ַאנְ ְטו ְ יָ ארען ְשפעטער ווען ַהגְ ַה"צ ר �בי י� ְצ ָחק �
ארט ,און נָ אכְ דעם �איז ער געוָ וארען גַ ֲא ַב"ד פון יְ ָ
רוש ַלי� ם� ,איז �א ְיהם און �איז געווען ַא ָרב ָד ְ
עלט פון ַאנְ דערער מענְ ְטש עלייגְ ט ג ְ
ארגעקומען ַאזַ א ְש ֵא ָלהַ ,אז ַא �איד ָהאט ַא ַריינְ ג ֵ א㿿יָ 俿פ ְ
ט㿿ביָ ה ָהאט
ארל㿿ירען .נָ א 俿וָ ואס ר �בי י� ְצ ָחק � עלט ָהאט ז� יַ 俿פ ְ�אין זַ יין ה㿿יזענְ ַטאש ,און �די ג ְ
ישט גוט גע' ַפ ְסק'ענְ ט. עהאט ,א ְפ ָשר ָהאט ער נ� ְ מ㿿רא ג ַגעזָ אגְ ט זַ יין ְפ ַסקָ ,האט ער ַא �ביסעל ָ
וערפען� ,אין דעם ָטאג �איז ער ַאר㿿יף ַא אלס �איז כ"ק ַא ְדמ"㿿ר �מ ָבאבוב געווען �אין ַאנְ ְטו ְ עמ ְ
ד ָ
יילט דעם אר ֵצ ְ
ט㿿ביָ ה ַפ ְ
ט㿿ביָ ה� .אינְ �מיטען ְשמועס ָהאט ר �בי י� ְצ ָחק � ַבאזוַ 俿ביים ָרב ר �בי י� ְצ ָחק �
יילט �די ַמ ֲעשה אר ֵצ ְ
אלס דער ָבאבובער ר �בי ַפ ְ עמ ְ
ְפ ַסק וָ ואס ער ָהאט געגעבעןָ .האט �א ְיהם ד ָ
עהאט ַאז ער ָהאט גע' ַפ ְסק'ענְ ט ַל ֲה ָלכָ ה. ט㿿ביָ ה ֲהנָ ָאה ג ַ
�מיט דעם ' ֵבית י� ְצ ָחק'ָ ,האט ר �בי י� ְצ ָחק �
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
סה משנת השבוע
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידינו הר"ר שמחה דויטש שליט"א
לרגל אירוסי בנו הבה"ח שמעון אהרן עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר אברהם זכריש שליט"א
לרגל אירוסי בתו עב"ג הבה"ח שמחה אהרן קראנז בשעטו"מ
לידידנו הר"ר אליעזר משה נפתלי לאווי שליט"א
לרגל הולדת נכדות תאומות בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' שלום הורוויץ שליט"א
לרגל הולדת בנו בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יהושע לעפקאוויטש שליט"א
והר"ר אייזיק לעפקאוויטש שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר חיים יעקב קאפל איזראעל שליט"א
והר"ר עמרם איזראעל שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הרב ר' אהרן אנפייטער שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
משנת השבוע סו
סז משנת השבוע
משנת השבוע סח
