gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: משנת השבוע · Mishnas Hashevuah

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫משנת השבוע‬ ‫פ' האזינו – יוה"כ תשפ"ז‬ ‫[שנה ט"ז ‪ -‬גליון ב']‬ ‫לימוד מצוה יומית‬ ‫כ"ט אלול‬ ‫ערב שבת‪:‬‬ ‫מצוה לט‪ .‬לא לעשות צורת אדם‬ ‫א' תשרי‬ ‫שבת קודש‪:‬‬ ‫לאו דגזית במזבח‬ ‫מצוה מ‪.‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫ב' תשרי‬ ‫יום ראשון‪:‬‬ ‫שלא לפסוע עליו‬ ‫מצוה מא‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ג' תשרי‬ ‫יום שני‪:‬‬ ‫דין עבד עברי‬ ‫מצוה מב‪.‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫ד' תשרי‬ ‫יום שלישי‪:‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ‪..‬ג‬ ‫יעוד אמה עבריה‬ ‫מצוה מג‪.‬‬ ‫ה' תשרי‬ ‫יום רביעי‪:‬‬ ‫מצוה יומית‪ .........................................‬ח‬ ‫מצות פדיונה‬ ‫מצוה מד‪.‬‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‪.............................‬יב‬ ‫ו' תשרי‬ ‫יום חמישי‪:‬‬ ‫הקונה לא ימכרנה‬ ‫מצוה מה‪.‬‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ .......‬י‬ ‫מערכת המשנה ‪ ...............................‬מו‬ ‫שיעורי הלכה ‪ ...................................‬מז‬ ‫מראי מקומות ללימוד דף היומי‪..........‬נב‬ ‫הילולא דצדיקיא ‪ ...............................‬נג‬ ‫מגיד משנה לנוער ‪...........................‬סא‬ ‫‪ ‬אונגוואר ‪‬‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫מכון משנה הלכות‬ ‫‪1578 53rd St‬‬ ‫‪Brooklyn, NY 11219‬‬ ‫לשלוח תגובות והערות‬ ‫בכל עניני הגליון בפאקס‬ ‫‪718-851-2660‬‬ ‫לקבל הקונטרס באי‪-‬מייל‪:‬‬ ‫‪KhalUngvar@gmail.com‬‬ ‫ג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דברות קודש‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה‬ ‫פרשת האזינו תשל"ח‬ ‫ועפר ומים יש בחי' נפש וחיות רוחנית‪,‬‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ‬ ‫וכן בכל הברואים שבכל העולמות‬ ‫אמרי פי" (לב‪:‬א)‪ .‬פירש"י 'האזינו‬ ‫עליונים ותחתונים‪ ,‬ואפי' ארץ הלזו‬ ‫השמים'‪ ,‬שאני מתרה בהם בישראל ותהיו‬ ‫הגשמית ובחי' דומם ממש יש להם חיות‬ ‫אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם‬ ‫ע"י דבר ה' המחיה ומקיים אותם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫תהיו עדים וכן 'ותשמע הארץ'‪ .‬ולמה‬ ‫העיד בהם שמים וארץ‪ ,‬אמר משה אני‬ ‫ובזה יבואר הלשון 'מים חיים'‪ ,‬פי' שנובע‬ ‫בשר ודם למחר אני מת‪ ,‬אם יאמרו ישראל‬ ‫במקום חיותו‪ ,‬וכמו פרי החי באילנו‬ ‫לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם‪,‬‬ ‫דהיינו מקום חיותו‪ ,‬וכשנעקר נסרח‬ ‫לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם‬ ‫ונרקב‪ ,‬כן במים הנובע ממעיין היינו‬ ‫מקום חיותו‪ ,‬כי גם המים יש להם חיות‪.‬‬ ‫קיימים לעולם‪.‬‬ ‫וכמו"כ בשמים ובארץ יש להם חיים‬ ‫ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם‪,‬‬ ‫רוחניים ויתכן בהם עדות‪ ,‬וגם שייך‬ ‫הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה‬ ‫אצלם "יד העדים תהי' בו בראשונה"‬ ‫והשמים יתנו טלם‪ ,‬ואם יתחייבו תהיה‬ ‫(דברים יז‪:‬ז) וכמ"ש רש"י‪.‬‬ ‫בהם יד העדים תחילה ועצר את השמים‬ ‫ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את‬ ‫אבל הנראה לרמז עוד ד'שמים' מרמז‬ ‫יבולה‪ ,‬ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי‬ ‫לבני עלי'‪ ,‬ו'ארץ' לפשוטי המון עם‪.‬‬ ‫העובדי כוכבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דהנה צדיקים הקב"ה מדקדק עמהם‬ ‫כחוט השערה‪ ,‬משא"כ סתם בנ"א‪ .‬וכמו‬ ‫וכ"כ הרמב"ן שהשמים וארץ עדים וז"ל‪,‬‬ ‫שדרשו ז"ל (יבמות קכא‪ ,:‬ב"ק נ‪ ).‬עה"פ‬ ‫האזינו השמים‪ ,‬על דרך הפשט צדקו דברי‬ ‫(תהלים נ‪:‬ג) "וסביביו נשערה מאד"‪,‬‬ ‫ר"א [האבן עזרא]‪ ,‬כי הכתובים יתנו‬ ‫מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו [עי'‬ ‫עדיהם בכל הדברים שהם קיימים‬ ‫רש"י דהיינו צדיקים ההולכים אחריו‬ ‫ועומדים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצ"ב‪ ,‬הלוא השמים‬ ‫ודבקים בו] כחוט השערה‪.‬‬ ‫והארץ אינם בעלי חיים ואינם בעלי דעת‪,‬‬ ‫והטעם כמ"ש חז"ל (ב"ר י"ב ט"ו‪ ,‬מובא‬ ‫ואיך שייך לעשות עד מדבר דומם‪.‬‬ ‫ברש"י בראשית א‪:‬א) 'ברא אלקים'‪ ,‬ולא‬ ‫ובפשטות י"ל דמכאן ראי' למה שגילה‬ ‫אמר 'ברא ה''‪ ,‬שבתחילה עלה במחשבה‬ ‫לנו הבעש"ט זי"ע (מובא בס' התניא שער‬ ‫לבראותו במדת הדין‪ ,‬וראה שאין העולם‬ ‫היחוד והאמונה פ"א) שכל דבר יש בו חיות‬ ‫מתקיים והקדים מדת רחמים ושיתפה‬ ‫לפי מדרגתו‪ ,‬וגם בדומם ממש כמו אבנים‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ד‬ ‫שלא כלו לו חדשיו‪ ,‬הרי אלו מבלי עולם‬ ‫למדת הדין‪ .‬והיינו דכתיב "ביום עשות ה'‬ ‫כו' מאי קטן שלא כלו לו חדשיו‪ ,‬הכא‬ ‫אלקים ארץ ושמים" (בראשית ב‪:‬ד)‪,‬‬ ‫תרגימו זה ת"ח המבעט ברבותיו [שאינו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫מכבד את החכמים]‪ ,‬פירש"י וקרי ליה‬ ‫ולכאורה יל"ע‪ ,‬וכי יש שינוי רצון אצל‬ ‫קטן שלא כלו לו חדשיו ע"י שימיו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שחזר ממחשבתו הראשונה‬ ‫מתקצרין‪ ,‬כדאמרינן בפרק קמא דחגיגה‬ ‫לברוא העולם במדה"ד‪ .‬גם צ"ב למה‬ ‫(ה‪ ,).‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שיתף מדה"ר למדה"ד‪ ,‬ולא ביטל מדת‬ ‫ועיי"ש בחגיגה‪ ,‬ההוא תלמידא דהוה‬ ‫הדין לגמרי כיון שאין העולם מתקיים ע"י‬ ‫בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי ושכיב‬ ‫מדה"ד‪.‬‬ ‫אדזוטר‪ ,‬ואמר [רבי אלכסנדרי] אי בעי‬ ‫אמנם ידוע מה שפי' בזה המפרשים (עי'‬ ‫האי מרבנן הוה חיי [אילו היה רוצה אותו‬ ‫תורת חיים ב"ק שם) דעיקר הבריאה היתה‬ ‫תלמיד ללכת בדרך טובים היה חי] כו'‬ ‫בשביל הצדיקים‪ ,‬ולהם די במדה"ד‪ .‬אבל‬ ‫ההוא מבעט ברבותיו הוה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי לנו‬ ‫הוצרך לברוא רשעים קליפה לפירי‪ ,‬ולהם‬ ‫גמרא מפורשת דתלמיד המבעט ברבותיו‬ ‫א"א להתקיים במדה"ד‪ .‬ולכן שיתף‬ ‫נענש בקיצור ימים ר"ל‪.‬‬ ‫בשבילם מדה"ר‪ ,‬אבל בצדיקים נשאר‬ ‫ובזה יובן הא דאיתא (יבמות סב‪ ):‬שנים‬ ‫מחשבה הראשונה דהיינו מדה"ד‪ .‬ע"כ‬ ‫עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי‬ ‫דוקא בצדיקים מדקדק הקב"ה כחוט‬ ‫עקיבא מגבת עד אנטיפרס‪ ,‬וכולן מתו‬ ‫השערה‪ ,‬דהיינו במדה"ד‪.‬‬ ‫בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה‪,‬‬ ‫וזהו 'האזינו השמים' היינו בני עלי'‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ויל"ע למה הגיע להם עונש מיתה‬ ‫'ואדברה' דיבור קשות דהיינו מדת הדין‪.‬‬ ‫וקוצר ימים ר"ל על שלא נהגו כבוד זל"ז‪.‬‬ ‫משא"כ 'ותשמע הארץ' היינו סתם עמי‬ ‫והנראה דע"כ תלמידים הלומדים יחד‬ ‫הארץ‪' ,‬אמרי פי'‪ ,‬אמירה רכה דהיינו מדת‬ ‫בדיבוק חברים נעשה כל אחד רבי‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫לחבירו‪ ,‬וכמ"ש (מכות י‪ ).‬והיינו דאמר‬ ‫וממשיך הכתוב "יערף כמטר לקחי תזל‬ ‫רבי הרבה תורה למדתי מרבותי‪ ,‬ומחבירי‬ ‫כטל אמרתי" (שם‪:‬ב)‪ .‬ובמס' תענית (ז‪).‬‬ ‫יותר מהם‪ ,‬ומתלמידי יותר מכולן‪ .‬וע"כ‬ ‫אמרי' רבא רמי‪ ,‬כתיב "יערף כמטר‬ ‫תלמידי ר"ע כשלא נהגו כבוד זל"ז הי'‬ ‫לקחי" וכתיב "תזל כטל אמרתי" ‪ -‬אם‬ ‫להם דין תלמיד המבעט ברבותיו‪ ,‬ומש"ה‬ ‫תלמיד חכם הגון הוא כטל‪ ,‬ואם לאו‬ ‫נקנס עליהם מיתה ר"ל‪.‬‬ ‫עורפהו כמטר‪ ,‬ופירש"י הרגהו‪ .‬וצ"ב‬ ‫וכן מבואר במס' ב"מ (לג‪ ).‬רבי יוסי‬ ‫היכן מצינו שמגיע עונש מיתה לתלמיד‬ ‫אומר‪ ,‬אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה‬ ‫שאינו הגון‪.‬‬ ‫אחת זה הוא רבו‪ .‬אמר רבא‪ ,‬כגון רב‬ ‫והנראה ע"פ הגמ' (סוטה כב‪ ).‬ת"ר‬ ‫סחורה דאסברן [שהסביר לנו את דברי‬ ‫בתולה צליינית ואלמנה שובבית וקטן‬ ‫ה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫השבת אבידה במקום אביו‪ .‬סבר רב הונא‬ ‫המשנה במס' טהרות לענין טהרת כלים]‬ ‫שרב חסדא מתכוין אליו‪ ,‬שהוא צריך לרב‬ ‫זוהמא ליסטרון [שפי' הכוונה לכף גדולה‬ ‫חסדא תלמידו‪ ,‬ולכן הקפיד עליו] אמר‬ ‫שמסלקין בה את זוהמת הקדירה והקלחת‬ ‫ליה חסדא חסדא לא צריכנא לך‪ ,‬את‬ ‫לצדדים‪ ,‬ומחמת שהסביר לנו זאת אנו‬ ‫צריכת לי עד ארבעין שנין‪ .‬איקפדי אהדדי‬ ‫חייבים בכבודו]‪.‬‬ ‫ולא עיילי לגבי הדדי‪ .‬יתיב רב חסדא‬ ‫שמואל קרע מאניהא עליה ההוא מרבנן‬ ‫ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב‬ ‫דאסבריהב אחד יורד לאמת השחי ואחד‬ ‫הונא‪ ,‬יתיב רב הונא ארבעין תעניתא‬ ‫פותח כיון‪.‬ג אמר עולא‪ ,‬תלמידי חכמים‬ ‫משום דחשדיה לרב חסדא עכ"ל‪.‬‬ ‫שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על‬ ‫והנה יש מפרשים (עי' חי' אגדות מהרש"א‬ ‫זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי לנו שתלמידי חכמים חייבין‬ ‫שם) עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי‪,‬‬ ‫לכבד זא"ז מפני שנעשה כל א' רבו של‬ ‫משום דאמרינן בפ' חלק (סנהדרין קי‪ ).‬כל‬ ‫חבירו ע"י שהאיר עיניו אפי' בדבר אחד‪.‬‬ ‫המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר‬ ‫ויש להוסיף דלפ"ז גם הרב מחוייב לכבד‬ ‫השכינה‪ ,‬ומצינו בשכינה שהיו ישראל‬ ‫את תלמידיו מהאי טעמא‪ ,‬דהא אמרי'‬ ‫נזופין מ' שנה במדבר על שהרהרו אחר‬ ‫ומתלמידי יותר מכולן‪.‬‬ ‫השכינה [עי' רש"י (דברים ב‪:‬יז) שכ' ל"ח‬ ‫ובזה יבואר המשך הגמ' שם בב"מ וז"ל‪,‬‬ ‫שנה‪ ,‬וכ"ה בירושלמי (תענית פ"ג ה"ד)‪.‬‬ ‫קבעי מיניה רב חסדא מרב הונא [רבו]‪,‬‬ ‫אמנם עי' רש"י (תענית ל‪ :‬ד"ה שכלו מתי‬ ‫תלמיד וצריך לו רבו [שאותו רב לומד‬ ‫מדבר) דתניא כל מ' שנה וכו'‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫מהתלמיד שמועות ששמע מתלמידי‬ ‫יתבי מ' תעניתים‪ ,‬יום לשנה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫חכמים אחרים] מאי [מה דינו לענין‬ ‫א‬ ‫פ' בחברותא‪ :‬קרע בבגדיו קרע שאינו מתאחה‪ ,‬כדין קריעה של תלמיד על רבו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫שביאר לו את דברי המשנה במס' תמיד לגבי הכהנים הנכנסים בשחרית לפתוח את דלתות ההיכל‪:‬‬ ‫מי שזכה בדישון מזבח הפנימי וכו' ושני מפתחות בידו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫פירוש המשנה‪ :‬לפני ההיכל של ביהמ"ק היה בנוי אולם‪ ,‬ודרכו נכנסו אל ההיכל‪ .‬רוחב האולם היה‬ ‫צר‪ ,‬עשר אמות‪ ,‬ואורכו היה ארבעים אמות‪ ,‬וההיכל היה סמוך לו‪.‬‬ ‫אחד מן המפתחות הללו פותח את הפשפש [פתח קטן] הצפוני שנמצא לצידו של פתח ההיכל‪ ,‬כפי‬ ‫ששנינו שם‪ :‬שני פשפשים [פתחים קטנים צדדיים] היה לו לשער הגדול המוביל אל ההיכל‪ ,‬משני‬ ‫צדדיו‪ .‬פשפש אחד היה לצפון פתח ההיכל‪ ,‬והשני לדרומו של הפתח‪ .‬בפשפש שבצפון היתה קבועה‬ ‫דלת‪ ,‬והמנ עול של אותו פתח היה קבוע בעומק המזוזה של דלת הפשפש‪ .‬והבא לפותחו שחרית‪,‬‬ ‫עומד מבחוץ‪ ,‬בתוך האולם‪ ,‬ומכניס ידו בחור שבכותל עד בית שחיו כדי להגיע למנעול ‪ -‬ופותח‪.‬‬ ‫והיינו מה ששנינו "יורד לאמת השחי"‪.‬‬ ‫ולאחר שנכנס בפתח זה‪ ,‬ובא לתא שעל פני אחת עשרה אמה של האולם וקצת מן ההיכל‪ ,‬פותח‬ ‫במפתח השני דלת אחרת שמביאה מן התא להיכל‪ ,‬ונכנס להיכל לפתוח את דלתותיו‪ .‬ואת דלת זו‬ ‫הוא פותח 'כיון' ‪ ,‬דהיינו מהר בלא טורח‪ ,‬כמו פתח רגיל [ולא כמו הפתח הראשון‪ ,‬שהיה צריך לפתחו‬ ‫ע"י תחיבת ידו לעומק הפשפש]‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ו‬ ‫ושמעתי מפ"ק של הרה"ק מגור זצוק"ל‬ ‫ויש מפרשים (עי' ר"ח שם עה"ג) את‬ ‫למה זכה דוקא יהושע למלאות מקום‬ ‫צריכת לי עד ארבעין שנין‪ ,‬אנת צריך‬ ‫משה‪ ,‬הרי היו הרבה לומדים כעתניאל בן‬ ‫לקבל ממני עד מלאת לך לפני מ' שנה‪,‬‬ ‫קנז שהעידו עליו חז"ל (תמורה טז‪).‬‬ ‫שבמלאות מ' שנה עומד התלמיד על דעת‬ ‫שהחזיר ג' מאות הלכות בפלפולו מה‬ ‫רבו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אבל עכ"פ מוכח מהכא דבין‬ ‫שלא עשה יהושע‪ ,‬וכן בצלאל שהחכים‬ ‫הרב ובין התלמיד הוצרכו כפרה על שלא‬ ‫את רבו ואמר לו משה רבינו בצל א־ל‬ ‫נהגו כבוד זב"ז‪ ,‬והיינו כנ"ל‪.‬‬ ‫היית (ברכות נה‪ ,).‬ועוד‪ .‬ותירץ דמעלת‬ ‫ולפמש"כ א"ש הלשון שם בסוטה‬ ‫יהושע מפורשת בתורה (שמות לג‪:‬יא)‬ ‫תלמיד המבעט ברבותיו‪ ,‬לשון רבים‪ .‬דלא‬ ‫"ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש‬ ‫תימא דוקא רבו מובהק‪ ,‬אלא אפילו לא‬ ‫מתוך האהל"‪ ,‬שהי' עומד ומשמש את‬ ‫למד ממנו אלא דבר אחד קרוי רבו וחייב‬ ‫משה רבו‪ ,‬וע"כ זכה למה שזכה‪.‬‬ ‫לנהוג בו כבוד‪ .‬וכמו שמובא בשם הגר"א‬ ‫ולאידך גיסא מצינו בנדב ואביהוא שהגם‬ ‫ז"ל‪ ,‬כי אב גשמי שייך רק אחד‪ ,‬אבל אב‬ ‫שהיו גדולים ממשה ואהרן (עי' רש"י‬ ‫רוחני הרי אמרו ז"ל (סנהדרין יט‪ ):‬כל‬ ‫ויקרא י‪:‬ג)‪ ,‬אפ"ה נענשו ומתו על שבעטו‬ ‫המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו‬ ‫ברבותיהם‪ ,‬כדאיתא בגמ' (סנהדרין נב‪).‬‬ ‫הכתוב כאילו ילדו‪ .‬וכל המלמדו נעשה‬ ‫וז"ל‪ ,‬וכבר היו משה ואהרן מהלכין‬ ‫רבו‪ ,‬וז"ש 'רבותיו' בלשון רבים‪.‬‬ ‫בדרך‪ ,‬ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל‬ ‫ובעוה"ר במדינה זו נעשית התרשלות‬ ‫ישראל אחריהן‪ .‬אמר לו נדב לאביהוא‪,‬‬ ‫ובגידה גדולה בהאי ענינא‪ .‬ובמקומותינו‬ ‫אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה‬ ‫ידעו להעריך ולהחשיב רבו המלמדו‬ ‫ננהיג את הדור‪ .‬אמר להן הקב"ה הנראה‬ ‫תורה‪ .‬וכדתנן (אבות פ"ד מי"ב) מורא רבך‬ ‫מי קובר את מי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כמורא מים‪ .‬ואולי י"ל הטעם‪ ,‬שהרי‬ ‫ובעוה"ר בדורנו ההפקרות בזה גדלה עד‬ ‫במדינה זו גם מורא שמים אינו כדבעי‪,‬‬ ‫מאד‪ ,‬שכל אחד הולך לדרכו בלי‬ ‫וממילא גם מורא רבך אינו כדבעי‪.‬‬ ‫להתחשב כראוי עם רבו שלמדו תורה‪.‬‬ ‫או אולי י"ל פשוט שלא נתחנכו כהוגן‬ ‫וביותר צריך לזרז לבני עלי' ובני תורה‪.‬‬ ‫בענין זה‪ ,‬ואין יודעים מה זו מורא רבו‪.‬‬ ‫והחובה מוטלת על מוריהם ורבותיהם‬ ‫ומלבד שיש בזה איסור מצד עצמו‪ ,‬הרי‬ ‫להוכיח ולחזור ולהוכיח‪ .‬וכמו שכל אב‬ ‫יש בזה גם חסרון לתורתו‪ ,‬שא"א להצליח‬ ‫מוכיח ומדריך את בניו איך לכבדו ולדבר‬ ‫בלימודו אם אינו מכבד את רבו שלמדו‬ ‫כראוי להוריו‪ ,‬לא משום שרוצה כבוד‪,‬‬ ‫תורה‪ .‬וידוע מהחת"ס שזכה לגדולתו‬ ‫אלא כדי לחנך בניו בדרך הישר‪ ,‬כמו"כ‬ ‫בתורה על ששימש את רבו הגאון ר' נתן‬ ‫ברב לתלמיד‪ ,‬צריך להדריכו בדרך הישר‬ ‫אדלר זצוק"ל בכל כחו ובמסירת נפש‪,‬‬ ‫איך לכבד את רבו ע"פ דיני התורה‪.‬‬ ‫כידוע מכמה עובדות בזה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫רבו‪ ,‬שלא יהי' ח"ו מבעט ברבותיו‪.‬‬ ‫וזשה"כ "האזינו השמים ואדברה וגו'"‪,‬‬ ‫ובשכר שיזהרו בכבוד התורה ולומדיה‬ ‫פי' תוכחה ודיבור קשות לבני עלי' לומדי‬ ‫יזכו להצליח בלימוד התורה‪ ,‬וזכות‬ ‫תורה‪" .‬יערף כמטר וגו'"‪ ,‬אם ת"ח הגון‬ ‫התורה תעמוד להם בעוה"ז ובעוה"ב‪.‬‬ ‫הוא וכו'‪ ,‬שהחיוב מוטלת על כל לומד‬ ‫נרשם ע"י הרב שמואל קליין שליט"א‬ ‫תורה להיות תלמיד הגון וליזהר בכבוד‬ ‫ומי שילמוד במשנה הלכות‬ ‫אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב‬ ‫אשתדל להתפלל בעדו‬ ‫מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ח‬ ‫מצוה יומית‬ ‫ז' תשרי תשפ"ז‬ ‫מצוה מו‪ .‬שלא לגרוע שאר כסות ועונה‬ ‫מדבריהם‪ .‬ודעת הרמב"ם (הל' אישות‬ ‫חיובי הבעל לאשתו‬ ‫פי"ב) דעל אשתו החיוב מדאורייתא‪ ,‬ועל‬ ‫הנה הלכה פסוקה הוא בישראל (אהע"ז‬ ‫בניו מתקנת חז"ל‪ .‬וז"ל שם (ה"ב)‪:‬‬ ‫סי' ס"ט‪-‬ע') חיובי הבעל לזון את אשתו‪,‬‬ ‫והעשרה‪ ,‬שלשה מהן מן התורה ‪ -‬שארה‬ ‫ואפילו עני בישראל חייב לזון את אשתו‪.‬‬ ‫כסותה ועונתה‪ .‬שארה אלו מזונותיה וכו'‪.‬‬ ‫ואם היה עני ביותר ואינו יכול ליתן לה‬ ‫ומבואר דס"ל דמזונות אשה דאורייתא‪.‬‬ ‫אפילו לחם שהיא צריכה‪ ,‬כופין אותו‬ ‫ודעת הרמב"ן ודעימיה דאפילו מזונות‬ ‫להוציא אם תרצה להתגרש ממנו‪.‬‬ ‫אשתו הוא דרבנן‪.‬‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ד סי' קע"ז)‬ ‫והאחרונים נחלקו בדבר‪ ,‬אם דוקא היכא‬ ‫שאינו רוצה להשתכר עצמו כופין‬ ‫אם אברכי הכולל עושין כהוגן‬ ‫להוציא‪ ,‬אבל אם רוצה להשתכר אלא‬ ‫שמתעלמים מחיוב מזונות‬ ‫שאנוס שהוא חולה‪ ,‬או אנוס שאין לו למי‬ ‫אחדשכ"ת לנכון קבלתי מכתבו‪ ,‬אשר‬ ‫להשתכר‪ ,‬אין כופין להוציא‪ .‬ועיין רמ"א‬ ‫בדורנו בחמלת ה' עלינו אשר אברכים‬ ‫(שם ס"ג) ובפת"ש (סק"ב) ובחת"ס (סי'‬ ‫אחרי חתונתם יושבים כל היום בכולל‬ ‫קל"א)‪ .‬ובשו"ע (סי' ע"א) חייב אדם לזון‬ ‫ולומדים בהתמדה‪ ,‬אך מסתפקים במיעוט‬ ‫בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש‪ ,‬ומשם‬ ‫לחם ומים‪ ,‬האם נכון הדבר ויוכשר‪ ,‬או‬ ‫ואילך זנן בתקנת חכמים עד שיגדלו‪.‬‬ ‫לאו שפיר עבדי‪.‬‬ ‫ואם לא רצה‪ ,‬גוערין בו ומכלימין אותו‬ ‫מעשה ברבי עקיבא‬ ‫ופוצרין בו‪ .‬ואם לא רצה‪ ,‬מכריזין עליו‬ ‫שלמד כ"ד שנים מחוץ לביתו‬ ‫בצבור‪ ,‬ואומרים‪ :‬פלוני אכזרי הוא ואינו‬ ‫רוצה לזון בניו‪ ,‬והאי פחות מעוף טמא‬ ‫והנה שאלה זו היא כללית ופרטית‪.‬‬ ‫שהוא זן אפרוחיו‪ ,‬ואין כופין אותו לזונן‪.‬‬ ‫ובכלל זאת מצינו בזמן התלמוד‪ ,‬שדרך‬ ‫ואם היה אמוד‪ ,‬כלומר עשיר ויש לו ממון‬ ‫העולם היה לישא נשים‪ ,‬ואחרי כן היו‬ ‫הרבה ואינו רוצה לזון‪ ,‬אעפ"כ אין כופין‬ ‫יוצאין ללמוד תורה בישיבה ולשמש‬ ‫אותו מדין מזונות‪ ,‬אלא כופין אותו משום‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬ומשם יצאו נושאי‬ ‫צדקה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫התורה וגדולי ישראל‪ .‬כמו שמצינו ברבי‬ ‫עקיבא שיצא ללמוד תורה לי"ב שנים‪,‬‬ ‫מחלוקת ראשונים‬ ‫ולאחר שעברו י"ב שנה‪ ,‬שמע רבי עקיבא‬ ‫אם חייב במזונות אשתו מדאורייתא‬ ‫שהסכימה אשתו שימשיך ללמוד‪ ,‬וחזר‬ ‫מבואר החיוב לזון אשתו ובניו בלי חולק‪.‬‬ ‫ולמד עוד י"ב שנים‪ ,‬וביחד למד כ"ד‬ ‫ומקור החיוב (כתובות מו‪ ,:‬מז‪ ):‬פלוגתא‬ ‫שנים חוץ מביתו‪ .‬ואשתו היתה עניה‬ ‫דתנאי אי מזונות אשה דאורייתא או‬ ‫ט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לפורטה להביא לחם לפי הטף‪ ,‬ודורשת‬ ‫כאלמנה חיה בעירום ובחוסר כל‪ ,‬עד‬ ‫מבעלה שיסגור הגמרא וילך לעבוד‬ ‫שלא היה לה מלבוש לצאת נגדו לקבל‬ ‫להמציא מזון‪ .‬ולעומתה טוען הבעל הבן‬ ‫פניו‪ ,‬כמבואר בגמרא (נדרים נ‪ ,.‬כתובות‬ ‫תורה‪ ,‬שאין הוא חייב לה אלא פת במלח‬ ‫סב‪.):‬‬ ‫ומים במשורה‪ ,‬כיון שהיא ידעה שהיא‬ ‫דעת הרמב"ם שהבעל יכול ללמוד‬ ‫נישאת לבן תורה ואינו מביא משכורת‪,‬‬ ‫וגם לבנים מספיק בפרוטות שהן סיפוק‬ ‫בלי רשות אשתו‬ ‫ההכרחיים בלבד‪.‬‬ ‫ובדברי הראשונים מצינו שהפליגו בשבח‬ ‫לומדי תורה המקדישים חייהם קודש לה'‬ ‫הבעל התחייב בכתובה לפרנס את משפחתו‬ ‫ולתורתו‪ ,‬ואינם פונים לעסוק על המחיה‬ ‫ודבר ברור הוא‪ ,‬שאי אפשר לומר‬ ‫ועל הכלכלה‪ .‬וידועים דברי הרמב"ם (הל'‬ ‫שהאברך לא ידאוג עבור משפחתו‪ ,‬והרי‬ ‫שמיטה ויובל פי"ג הי"ג) דאחר שביאר‬ ‫הוא התחייב בכתובתו בקבלת קנין‬ ‫ששבט לוי הובדלו לשרת לה'‪ ,‬כתב‪ :‬ולא‬ ‫עצום‪ :‬ואני אפלח ואוזין ואפרנס יתיכי‬ ‫שבט לוי בלבד‪ ,‬אלא כל איש ואיש מכל‬ ‫כהלכות גוברין יהודאין וכו' בקושטא‬ ‫באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו‬ ‫ומזוניכי וכסותיכי כאורח כל ארעא‪.‬‬ ‫מדעו להבדל לעמוד לפני ה'‪ ,‬לשרתו‬ ‫ולעומת זה הרי האשה הסכימה וידעה‬ ‫ולעבדו לדעה את ה'‪ ,‬והלך ישר כמו‬ ‫בשעת השידוכין מה דיברו ועל מה‬ ‫שעשהו האלקים‪ ,‬ופרק מעל צוארו עול‬ ‫הסכימו‪ ,‬לחיות חיי צמצום‪ ,‬ועל דרך זה‬ ‫החשבונות הרבים אשר ביקשו בני‬ ‫נתקיימו הנישואין‪ .‬ולכן בודאי שהאשה‬ ‫האדם‪ ,‬הרי זה נתקדש קודש קדשים‪,‬‬ ‫יש לה להסתפק במיעוט‪ .‬אבל הבעל‬ ‫ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי‬ ‫מצדו אי אפשר לו להתפטר מחובתו‬ ‫עולמים‪ ,‬ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק‬ ‫שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬כמו שזנה לכהנים ללוים‪.‬‬ ‫רבי חיים שמואלביץ אמר לאברך‬ ‫הרי דוד המלך ע"ה אומר (תהלים טז‪:‬ה)‬ ‫שישתדל להביא פרנסה‬ ‫"ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"‪.‬‬ ‫ועובדא הוי באברך אחד שאשתו באתה‬ ‫הרי דהרמב"ם פסק למעשה‪ ,‬למי שרוצה‬ ‫לפני הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל‪,‬‬ ‫להקדיש עצמו לעבודת ה'‪ ,‬שאינו צריך‬ ‫משגיח ישיבת מיר‪ ,‬והתלוננה בפניו שיש‬ ‫לעשות שום חשבונות‪ ,‬וה' יזמין לו פרנסתו‪.‬‬ ‫לה משפחה ברוכת ילדים‪ ,‬ובעלה יושב‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ם במקום אחר (הל'‬ ‫כל היום ולומד ואינו מביא פרנסה בבית‪,‬‬ ‫אישות פי"ד ה"ב)‪ :‬תלמידי חכמים יוצאין‬ ‫ואין לה לחם לפי הטף‪ ,‬ואינה יכולה‬ ‫לתלמוד תורה שלא ברשות נשותיהן‬ ‫לסבול עוד מהדחקות השורר בבית‪.‬‬ ‫שתים ושלש שנים‪ ,‬וכן אברך שנעשה‬ ‫הזמין המשגיח זצ"ל את האברך לביתו‪,‬‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬אין אשתו יכולה לעכב‪.‬‬ ‫והתעניין אצלו על מצב לימודו‪ ,‬וענה‬ ‫ביש ויכוח בין הבעל לאשתו‬ ‫שב"ה יושב בביהמ"ד ומצליח בלימודיו‪.‬‬ ‫אמנם מה נעשה לאחותינו ביום שבאת‬ ‫ושאל ממנו ומה המצב עם פרנסה‪ .‬ענה‬ ‫לפנינו‪ ,‬וטוענת דאין בביתה פרוטה‬ ‫האברך‪ :‬אמת שאין לנו פרנסה כ"כ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫י‬ ‫והשיב הגאון מה שאמרתי שאינו אמת‪,‬‬ ‫בריוח‪ ,‬אבל מסתפקים במיעוט וחיים‬ ‫היינו מה שאמרתם שלומד תורה לשמה‪,‬‬ ‫בצמצום‪ ,‬כדי שנוכל לשבת בביהמ"ד‬ ‫וחז"ל מכחישין דבר זה‪ ,‬שאמרו (אבות פ"ו‬ ‫ולהגות בתורה‪.‬‬ ‫מ"א) כל הלומד תורה לשמה זוכה‬ ‫נענה לעומתו המשגיח ואמר‪ :‬כפי ידיעתי‬ ‫לדברים הרבה‪ ,‬ולא עוד שכל העולם‬ ‫מצב הפרנסה בביתך אינו טוב כלל‪ ,‬ואין‬ ‫כדאי היא לו‪ ,‬נקרא ריע‪ ,‬אהוב‪ ,‬אוהב את‬ ‫לילדים שלך מה לאכול‪ .‬ויש לך לדעת‬ ‫המקום‪ ,‬אוהב את הבריות וכו' ונותנת לו‬ ‫אשר כתבת קאנטראקט עם אשתך‪ ,‬ובה‬ ‫מלכות וממשלה וכו' ומגדלתו ומרוממתו‬ ‫התחייבת לפרנס את אשתך ואת בני‬ ‫על כל המעשים‪ .‬הרי לן רבי מאיר‬ ‫ביתך‪ .‬אם תוכל לקיים את התחייבותך‬ ‫מכחיש את מה שאמרתם שהוא לומד‬ ‫א‬ ‫להביא פרנסה‪ ,‬אזי תוכל להמשיך לחיות‬ ‫תורה לשמה‪.‬‬ ‫עם ביתך בשלום ובשלוה‪ ,‬אבל אם לא‬ ‫דברי הרמב"ם על מי שנדבה רוחו באמת‬ ‫תשנה את דרכך‪ ,‬תגרשה‪.‬‬ ‫לעמוד לפני ה' לשרתו‬ ‫הלומד תורה לשמה‬ ‫ואמנם יש לדעת אשר אף שלפעמים יש‬ ‫לא יחסר לו פרנסה ע"י לימודו‬ ‫קשיים בתחילת הדרך‪ ,‬והיה ראשיתו‬ ‫ושמעתי בשם גאון אחד‪ ,‬שפעם אמרו לו‬ ‫מצער‪ .‬אבל כאשר מתכוונים לשם שמים‬ ‫תלמידיו שיש אברך בישיבה ולומד ממש‬ ‫באמת ובתמים‪ ,‬עוזר השי"ת ואחריתו‬ ‫תורה לשמה‪ ,‬והוא ר"ל מחוסר לחם ממש‪,‬‬ ‫ישגה מאוד (עי' איוב ח‪:‬ז)‪ ,‬וכדברי‬ ‫וצריך לעשות משהו בשביל פרנסתו‪.‬‬ ‫הרמב"ם שמזמין לו בעוה"ז דבר המספיק‬ ‫והשיב שאינו אמת‪ .‬ותמהו התלמידים‪,‬‬ ‫לו‪ .‬והאמת עד לעצמו הוא שהרבה‬ ‫וחזרו שנית ואמרו‪ ,‬שבעינינו ראו שאף‬ ‫פעמים אמנם יושב הבעל באהלה של‬ ‫פת לחם אין לו‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬אבל לבו בל עמו ולא נכנס כלל‬ ‫א‬ ‫ויש לציין כאן את דברי הבאר מים חיים (פ' שמות ד"ה א"י ויקם מלך)‪ ,‬וצריך האדם קודם לימודו‬ ‫לעיין היטב בארבעים ושמונה דברים שהתורה ניקנית בהם‪ ,‬כאשר מנאום חכמינו ז"ל (אבות פ"ו)‪,‬‬ ‫ולראות לקובעם כולם בלבבו וללמוד התורה בכל פרטיהם‪ .‬כי אם לא יביט קודם במ"ח דברים הללו‬ ‫לקובעם במעמקי לבבו באמת‪ ,‬לעולם לא יקנה התורה שיהיה לרצון לפני מי שאמר והיה העולם‬ ‫בשלימות‪ .‬כי כן אמרו‪ :‬התורה נקנית במ"ח דברים‪ ,‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬שבלא מ"ח דברים‬ ‫הללו לא יקנה התורה‪.‬‬ ‫ובפרשת תרומה (ד"ה גם יתבאר הכתוב)‪ ,‬וכמאמר רבי מאיר ז"ל (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה‬ ‫זוכה לדברים הרבה‪ ,‬כי כשאינה תורה לשמה‪ ,‬רק באיזה דבר אשר איננה עולה כוון לה'‪ ,‬ונשארת‬ ‫למטה בארץ‪ ,‬מאין יהיה כוחה להשפיע ברכה וטובה‪ ,‬הרי אם לא עלתה לשמים לא תרד הברכה‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ובפרשת צו (ד"ה עוד יתבאר)‪ ,‬ולפעמים ידמה לאדם שלומד לשמה‪ ,‬אבל אינו כן‪ .‬ומרן הרב מהרח"ו‬ ‫ז"ל הוכיחם על פניהם‪ ,‬וכתב בזה"ל (הקדמה לעץ חיים)‪ :‬ואמנם האנשים האלה מראין את עצמן שהם‬ ‫חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬באמרם כי כל עסקיהם בתורה הוא לשמה‪ .‬והנה החכם התנא רבי מאיר העיד‬ ‫עליהן שלא כך הוא‪ ,‬באומרו בלשון כוללת‪ ,‬כל הלומד תודה לשמה זוכה לדברים הרבה ‪ -‬זוכה‬ ‫לדברים הרבה‪ ,‬ולא עוד אלא וכו'‪ .‬ומי מבעלי תורה שבזמנינו שזכה אפילו לפרט הקטן מהם וכו'‬ ‫ע"כ‪ .‬וזה ודאי ראיה מפורשת היא שאין עליה תשובה‪ ,‬שלא התחילו כלל ללמוד לשמה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בעלה ושלל לא יחסר וגו' דרשה צמר‬ ‫בגדר מה שכתב הרמב"ם 'נדבה רוחו‬ ‫ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות‬ ‫אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה'‬ ‫סוחר ממרחק תביא לחמה וגו' זממה‬ ‫לשרתו ולעבדו לדעה את ה''‪ .‬ואברך כזה‬ ‫שדה ותקחהו וגו' ידיה שלחה בכישור‬ ‫בודאי שלא עליו כתב הרמב"ם 'הרי זה‬ ‫וכפיה תמכו פלך נודע בשערים בעלה‬ ‫נתקדש קודש קדשים'‪ .‬ובכן ראשית כל‬ ‫בשבתו עם זקני ארץ"‪ .‬היינו שהוא זקן‬ ‫יש לבדוק איך נראית שאיפתו בתורה‪,‬‬ ‫ויושב בישיבה ולומד תורה וגו'‪" .‬ולחם‬ ‫אם הוא אכן מוכן ומזומן להקדיש חייו‬ ‫עצלות לא תאכל קמו בניה ויאשרוה‬ ‫ליגיעת ולימוד התורה‪.‬‬ ‫בעלה ויהללה" (שם‪:‬כז‪-‬כח)‪ .‬הרי אדרבה‬ ‫אם הבעל יכול לדרוש מאשתו‬ ‫מעלה גדולה היא לאשה שמחזקת הבית‪,‬‬ ‫ותתן היא טרף לביתה‪ ,‬והבעל יושב‬ ‫שתלך להביא פרנסה‬ ‫ולומד תורה בין זקני ארץ‪.‬‬ ‫עוד דן מעכ"ת‪ ,‬וז"ל‪ :‬נניח שביציאת אשה‬ ‫לעבודה מסויימת אין כל בעיה של‬ ‫אינו יכול להכריח אשתו לצאת לעבוד‬ ‫צניעות וכדומה‪ ,‬האם זכאי בעל לדרוש‬ ‫מיהו בודאי שאי אפשר להכריח אותה‬ ‫מאשתו לפרנסו ואת בני ביתו‪ ,‬כדי‬ ‫לכך‪ ,‬ועוד שאין כל הנשים שוות וראויות‬ ‫שיוכל ללמוד תורה‪ .‬והביא שתלוי‬ ‫לעבוד עבודה להביא טרף לביתה‪ ,‬ולא‬ ‫בתירוץ ר"ת על הגמרא (קידושין כט‪):‬‬ ‫כל העיתים והמצבים שוים אצלה‪ .‬אבל‬ ‫ללמוד תורה ולישא אשה‪ ,‬איזה מהן‬ ‫ודאי דבר גדול שהאשה מנהלת את‬ ‫קודם‪ .‬ומשני הא לן והא להו‪ ,‬ופי' ר"ת‬ ‫הבית‪ ,‬וגם בדורות האחרונים היו נשים‬ ‫שרק מי שיכול לספק שהוא עשיר יכול‬ ‫שהחזיקו חנות‪.‬‬ ‫ללמוד לאחר הנישואין‪ ,‬ואם לא אינו‬ ‫וכמדומה שאשת החידושי הרי"ם (ראה‬ ‫יכול ללמוד‪.‬‬ ‫מאיר עיני הגולה מילואים אות ג')‪ ,‬ואשת‬ ‫אין ראיה מגמרא בקידושין‬ ‫החפץ חיים החזיקו חנות‪ .‬והרבנית של‬ ‫אולם נראה שאין משם ראיה‪ ,‬דאולי מייד‬ ‫בעל דברי חיים הלכה לשוק למכור כדים‬ ‫שהאשה אינה יכולה להרויח אפילו‬ ‫של כלי חרס‪ ,‬ואשרי להם לנשים‬ ‫לעצמה‪ ,‬ולכן בעל כרחך חייב לזונה‪ ,‬אבל‬ ‫שמפרנסין את בעליהן‪ ,‬והם לומדין תורה‬ ‫היכא שהאשה יכולה להרויח אין ראיה‬ ‫בזכותן‪ ,‬כי יש לה שכר כפלים‪.‬‬ ‫משם‪.‬‬ ‫ובפרט בזמנינו זכינו לראות בלעה"ר‬ ‫ראיה משלמה המלך‬ ‫אלפים אברכים שיושבים ועוסקים‬ ‫בתורה‪ ,‬ונשיהם דואגות בשביל הפרנסה‪,‬‬ ‫ברם כי נביא בכאן מקרא מפורש מהחכם‬ ‫אשריהם ואשרי חלקם‪.‬‬ ‫מכל אדם שלמה המלך‪ ,‬שמשבח האשת‬ ‫(שו"ת משנ"ה חי"ז סי' ס"ז)‬ ‫חיל‪ ,‬ואמר (משלי לא‪:‬יא‪-‬כג) "בטח בה לב‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יב‬ ‫ליקוטי מגיד משנה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫פי' האבן עזרא והרמב"ן‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (לב‪:‬א)‪ .‬עיין אבן עזרא שפירש‬ ‫'השמים' ‪ -‬המלאכים‪ ,‬וטעם 'הארץ' ‪ -‬אנשי הארץ‪ .‬והרמב"ן פירוש‪ :‬ועל דרך האמת הם‬ ‫השמים והארץ הראשונים הנזכרים בבראשית‪ ,‬כי הם יבואו בברית עם ישראל‪ .‬וז"ל‬ ‫הרמב"ן בפ' בראשית (א‪:‬ח)‪ :‬אבל השמים הנזכרים בפסוק ראשון‪ ,‬הם השמים העליונים‬ ‫א‬ ‫אינם מכלל הגלגלים‪ ,‬אבל הם למעלה מן המרכבה‪.‬‬ ‫ביאור איך אמר משה למלאכים האזינו לדברי‬ ‫ולפ"ז יש לדקדק היאך אומר ילוד אשה למלאכים האזינו לדברי‪ ,‬והלוא כשעלה משה‬ ‫למרום‪ ,‬ושאלו המלאכים מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬ואמר להם לקבל את התורה בא‪ ,‬אמרו‬ ‫"תנה הודך על השמים"‪ .‬א"ל הקב"ה‪ ,‬משה חזור להם תשובה‪ ,‬ואמר חוששני שמא‬ ‫ישרפוני בהבל פיהם‪ ,‬עד שאמר לו הקב"ה אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה (שבת‬ ‫פח‪ .):‬א"כ כאן שלא היה אוחז בכסא כבוד היאך אמר 'האזינו השמים' למלאכים‪.‬‬ ‫לפני שמו"ע אומרים ה' שפתי תפתח כדי שיוכלו להתפלל‬ ‫ונראה לפ"מ שאיתא בספרים (ראה אלשיך פ' ואתחנן ד"ה כי על כן סדרנו) על מה שתיקנו‬ ‫חז"ל (ברכות ד‪ ):‬קודם השמונה עשרה לומר "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך"‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫כשהאדם מוכן לעמוד ולהתפלל לפני הקב"ה‪ ,‬שפתיו נסגרים מחמת פחד ממלך מלכי‬ ‫המלכים הקב"ה‪ ,‬כשחושב איך אדם קרוץ מחומר טיפה סרוחה עומד לפני מלך מלכי‬ ‫המלכים הקב"ה‪ .‬ולכן תיקנו חז"ל תפלת עני 'ה' שפתי תפתח'‪ ,‬אז 'ופי יגיד תהלתך'‪,‬‬ ‫אבל אחרת אין פי יכול לדבר ולהתפלל לפניך‪ .‬ועיין קדושת לוי (פ' ואתחנן ד"ה ואתחנן‬ ‫או יבואר) ‪ .‬ולכן משה רבינו כשאמר האזינו השמים ואדברה וגו'‪ ,‬מיד אמר "כי שם ה'‬ ‫אקרא הבו גודל לאלקינו"‪ ,‬כי אין אני אומר מפי כלום רק בשם ה'‪ ,‬כדכתיב (שמות‬ ‫יט‪:‬כ) "משה ידבר והאלקים יעננו בקול"‪ ,‬ושכינה מדברת מתוך גרונו של משה‪.‬‬ ‫סיפור מהרה"ק מקאזניץ זי"ע‬ ‫ומספרים על הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע‪ :‬בשנת תקע"ה ביום כיפור האחרון לחייו‪,‬‬ ‫הביאוהו במיטתו לבית המדרש‪ ,‬והתפלל תפלת 'כל נדרי' לפני התיבה‪ .‬כשהגיע‬ ‫לאמירת "ויאמר ה' סלחתי כדבריך"‪ ,‬עמד וקרא בקול‪" :‬רבונו של עולם‪ ,‬גודל גבורתך‬ ‫א‬ ‫וכוונתו לרמז ששמים וארץ הנכתבים בפסוק הראשון שבתורה "בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫ואת הארץ"‪ ,‬הם ענינים נאצלים ורוחניים והם תחילת הבריאה‪ ,‬ומהם נשתלשלו שמים וארץ הגשמיים‬ ‫(ביאור בית היין על הרמב"ן)‪.‬‬ ‫יג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מי יוכל לספר ולמלל‪ ,‬כי לא איש גבורתך זולתך‪ ,‬וגודל חולשת גופי לא ידע ג"כ איש‬ ‫זולתך‪ .‬והראיה כי מנהגי בכל שנה ושנה להתפלל מדי יום יום לפני התיבה‪ ,‬ובשנה‬ ‫הזאת לא עמדתי לפני התיבה בכל יום כמנהגי‪ ,‬הלוא ידוע לך רבון כל העולמים כי‬ ‫סיבתה הוא מחמת חולשת גופי‪ ,‬ואשר בכל חודש אלול דהאי שתא עמדתי לפני התיבה‬ ‫בכל יום בתפלה ובתחנונים‪ .‬הנה רבון עלמין‪ ,‬הלוא ידוע לך כי לא עשיתי זאת למעני‪,‬‬ ‫ורק למען עמך בית ישראל‪ .‬והנה א"כ‪ ,‬הלוא אחת שאלתי מאתך‪ :‬מה זאת כי עלי נקל‬ ‫הדבר לקחת עול בניך בני ישראל עם חולשת גופי‪ ,‬ליגע את עצמי בעבודה ותפלה‬ ‫על עמך בני ישראל‪ ,‬ולך ה' הגדולה והגבורה קשה עליך לומר שתי התיבות 'סלחתי‬ ‫כדבריך'?"‬ ‫והוסיף עוד לדבר‪" :‬רבון כל העולמים‪ ,‬ואם תאמר‪ ,‬כי מסיבת חסרון הצדיקים עלי‬ ‫תבל תמנע לומר 'סלחתי כדבריך'‪ ,‬הלוא יש לך ברימנוב הרב ר' מענדלי מפריסטאג‪,‬‬ ‫אשר יעמד כנגד כל צדיקי הדור‪ .‬ואפשר מפאת חסרון האורים והתומים תמאן באמירת‬ ‫השני תיבות 'סלחתי כדבריך'‪ ,‬הלוא בלובלין יש לך החוזה‪ ,‬הרב רבי איציק'ל המאיר‬ ‫כאורים ותומים‪ ,‬אשר היה נקבע בלבו של אהרן הכהן הגדול‪ .‬ואפשר תאמר כי יחסרון‬ ‫לך בעלי תשובה עלי תבל‪ ,‬הנה אנכי עם חולשת גופי מוכן אנכי לעשות תשובה בעד‬ ‫כל קהל ישראל‪ ,‬ונא ובקשה ממך אמור‪' :‬סלחתי'"‪ .‬והיה מכפיל דבריו שלש פעמים‪.‬‬ ‫א חר כך צוה למשוררים לשיר בקול נעים גילה ורנן‪ .‬ופתח את פיו וקרא בקול גדול‪:‬‬ ‫"ויאמר ה' סלחתי כדבריך"‪ .‬באותו שעה אמר הרבי מלובלין שהרגיש בדבר אמר‪" ,‬מי‬ ‫יתן כי יפנה היום ונתבשר בשורות טובות מקאזניץ‪ ,‬כי החולה השוכב על מטתו הרעיש‬ ‫כל העולמות"‪.‬‬ ‫וכאשר סיפרו המעשה להרה"ק ר' ישראל מרוז'ין זי"ע אמר‪" :‬אני מאמין באמונה שלימה‬ ‫שהרב המגיד שמע מפיו של הקב"ה 'סלחתי כדבריך' כמו משה רבינו‪ ,‬ולולי זאת לא‬ ‫(ראה עשר אורות אות נט‪).‬‬ ‫היה מתפלל הלאה ערבית"‪.‬‬ ‫מדרש פליאה‬ ‫איתא במדרש (תד"א זוטא כ"ג‪ ,‬מובא בישמח משה פ' האזינו ד"ה ונחזור לענינינו)‪ :‬אמרו‬ ‫לרבי אליעזר היאך נעשה תשובה ונחיה‪ .‬אמר להם‪ ,‬כתיב (תהלים כ‪:‬ב) "יענך ה' ביום‬ ‫ב‬ ‫צרה"‪ ,‬וכתיב (שיה"ש ה‪:‬ד) "דודי שלח ידו מן החור"‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ועיין שפע חיים‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וז"ל‪ :‬שהתלמידים הקדושים בראותם גודל מעלת רבותיהם התנאים הקדושים‪ ,‬באו לידי שברון‬ ‫רוח‪ ,‬ובגודל ענוותנותם התבוננו בעצמם על מעמדם‪ ,‬איך שתמיד מתלבטים במלחמת היצר‪ ,‬ובסופו‬ ‫של דבר נכשלים‪ ,‬וכי מה תועלת לנו בחיותינו עלי אדמות‪ ,‬וכי איזה רשע רוצה לחיות חיים כאלו‪,‬‬ ‫למרוד ולהכעיס את הבורא כל עולמים‪ .‬ועל כגון זה נאמר (ירמי' ח‪:‬ג) "ונבחר מות מחיים לכל‬ ‫השארית הנשארים מן המשפחה הרעה הזאת וגו'"‪.‬‬ ‫ואין הכוונה שקצים בחייהם מרוב צרות בגשמיות‪ ,‬כי לא דיברה תורה ברשעים‪ .‬אבל כוונת הכתוב‬ ‫יסובב על המצב של אחרי החורבן‪ ,‬שנתקיים עתידה תורה שתשתכח מישראל (שבת קלח‪ .):‬וכל‬ ‫האוירה ספוגה טומאה ותאוות‪ ,‬ואין מי שיורה לנו דרך ה'‪ ,‬איך לשוב‪ ,‬פנינו לימין ואין עוזר‪ ,‬ולשמאל‬ ‫ואין סומך (עי' ישעי' סג‪:‬ה) ‪ ,‬והאדם בא לחשוב חשבונו של עולם‪ ,‬מה יהא הסוף והתכלית ‪ -‬מימי לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יד‬ ‫נדר בעת צרה וכשיכול יקיים נדרו‬ ‫ולפענ"ד עוד לפ"מ שאיתא במדרש (ב"ר ע' א') דמצוה לנדור בעת צרה‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫ביעקב (בראשית כח‪:‬כ) "וידור יעקב נדר"‪ ,‬וכשירחיב יקיים‪ .‬ובגמרא (תענית ח‪ ):‬בימי‬ ‫רבי זירא גזור גזירה‪ ,‬וגזור דלא למיתב בתעניתא‪ .‬אמר להו רבי זירא‪ ,‬נקבליה עילוון‪,‬‬ ‫ולכי בטיל הגזירה ליתביה‪ .‬א"ל מנא לך הא‪ .‬אמר להו‪ ,‬דכתיב (דניאל י‪:‬יב) "ויאמר אלי‬ ‫אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך‬ ‫נשמעו דבריך"‪.‬‬ ‫חילוק לשב בימות השנה לשב באלול ור"ה‬ ‫ונראה שזהו ששאלו לר"א היאך נעשה תשובה ונחיה‪ ,‬כלומר כשיש גזירה וכיוצא בו‬ ‫וצריך להתענות‪ .‬והשיב להם‪ ,‬כתיב "יענך ה' ביום צרה"‪ ,‬והיאך אפשר‪ ,‬אלא שנודרין‬ ‫ומקבלין תענית ביום צרה‪ ,‬ועי"ז יענך ה'‪ .‬והנה זה בכל השנה‪ ,‬אבל בעשרת ימי תשובה‬ ‫כשהוא בבחינת 'אני לדודי ודודי לי' ‪ -‬ר"ת 'אלול'‪ ,‬אז הקב"ה ממציא עצמו לקבל‬ ‫תשובה כדי להחיות את השבים‪ ,‬והקב"ה שהוא דודי שלח ידו מן החור‪ ,‬כדאיתא‬ ‫(שיהש"ר ה' ג') פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם‪ .‬ומרמז כאן‬ ‫על שני זמנים‪ ,‬ושני מיני תשובה‪ :‬על תשובה של כל ימות השנה אומר‪ ,‬כתיב "יענך‬ ‫ה' ביום צרה" ‪ ,‬ע"י שנודרין נדרים וכשירחיב מקיימים‪ .‬ועל חודש אלול וראש השנה‬ ‫ועשרת ימי תשובה‪ ,‬כתיב "דודי שלח ידו מן החור"‪ ,‬שהוא מקבל השבים בכל אופן‪.‬‬ ‫(מגיד משנה פ' האזינו ד"ה עוד בישמח משה)‬ ‫❖‬ ‫שבת תשובה‬ ‫מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש רק באופן ששייך לאיצטרופי‬ ‫" שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו' קחו עמכם דברים וגו' וקח טוב ונשלמה פרים‬ ‫שפתינו" (הושע יד‪:‬ב‪-‬ג)‪ .‬בסוגיא דחצי שיעור (יומא עד‪ ).‬נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש‪,‬‬ ‫למדתי‪ ,‬ואיני יודע תשובה מהי‪ .‬אין אני יודע אף משנה אחת או פסוק אחד‪ ,‬הוכשל כחי ואין ביכולתי‬ ‫להתגבר על תאוה קטנה וקלה כמות שהיא‪ .‬ומתוך הרהורי מחשבות כאלו נבחר מות מחיים לכל‬ ‫המשפחה הרעה הזאת‪ ,‬רצ"ל מחמת שיצר לב האדם רע מנעוריו השתלט עליהם‪ ,‬וכל העולם נעשה‬ ‫כמדורת אש‪.‬‬ ‫ובשברון לבם באו התלמידים ושאלו את ר"א‪ ,‬אמור לנו האיך נעשה תשובה ונחיה‪ ,‬כלומר שנשיג‬ ‫תכלית ומטרה בחיים‪ ,‬אחרת הלוא טוב לנו מות מחיים‪ .‬ואמר להם‪ ,‬כתיב "יענך ה' ביום צרה" (תהלים‬ ‫כ‪:‬ב)‪ ,‬דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע‪:‬ז ג‪ .).‬וכאשר גלוי וידוע לפניו שאין אתם יכולים‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬והגיע באמת יום צרה כי אפס תקוה‪ ,‬אז יענך ה' וישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך‪.‬‬ ‫זהו שנאמר ברוח הקודש ע"י שלמה מלך ישראל‪" ,‬דודי שלח ידו מן החור וגו'"‪ ,‬שבהגיע מצב ירוד‬ ‫כזה‪ ,‬יחתור השי"ת חתירה מתחת כסא הכבוד לקבל אתכם‪ ,‬ויסלק מכם החומריות והתאוה‪ ,‬ויתן‬ ‫בקרבכם כח של קדושה‪ .‬והנותן יד לפושעים יבטל מכם את הטומאה‪ ,‬ויקרב אתכם אליו וכנ"ל‪,‬‬ ‫(שנה ד' גליון ל"ב‪ ,‬פ' בהר בחקותי תשל"ה)‬ ‫שיראת שמים בידי אדם וכ"ש בידי שמים‪.‬‬ ‫טו‬ ‫משנת השבוע‬ ‫רבי יוחנן סובר חצי שיעור אסור מן התורה‪ ,‬והטעם משום דחזי לאיצטרופי‪ .‬וריש‬ ‫לקיש סובר שחצי שיעור מותר מן התורה‪ .‬והנה פירשו המפרשים (צל"ח פסחים מד‪).‬‬ ‫דאפילו לרבי יוחנן‪ ,‬הא דחצי שיעור אסור מן התורה הוא רק משום דחזי לאיצטרופי‪,‬‬ ‫אבל היכי דליכא לאיצטרופי‪ ,‬כגון האוכל חצי שיעור חמץ ברגע האחרונה של פסח‪,‬‬ ‫וכן האוכל חצי שיעור ברגע האחרונה של יום הכיפורים‪ ,‬או השותה יין לסוף יום‬ ‫שלו שים של נזירותו דליכא לאיצטרופי‪ ,‬אפילו רבי יוחנן מודה דחצי שיעור מותר מן‬ ‫התורה (עי' שו"ת משנ"ה חי"ג סי' צ'‪ ,‬וחי"ט סי' פ"א)‪.‬‬ ‫ביאור ענין שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‬ ‫ובזה נראה לענ"ד ליישב בס"ד‪ ,‬הא דאמרו חז"ל (קידושין מ‪ ).‬מחשבה טובה הקב"ה‬ ‫מצרפה למעשה‪ ,‬מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה‪ .‬ויש לחקור בזה אם במחשבה‬ ‫יש עיקר או לא‪ .‬דהרי אם נאמר דמחשבה עושה פעולה‪ ,‬אם כן מאי נפ"מ מחשבה‬ ‫טובה או מחשבה רעה‪ ,‬סוף כל סוף מחשבה יש כאן ועשתה פעולתה‪ .‬ואם מחשבה‬ ‫אינו עושה פעולה‪ ,‬הרי לאו כלום הוא‪ ,‬א"כ אמאי במחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫למעשה‪ .‬וכבר פירשתי בכמה אופנים‪.‬‬ ‫מחשבה הוא כחצי שיעור‬ ‫וכעת נלע"ד לומר דמחשבה הוי כחצי שיעור‪ .‬ורמז לדבר (פיוט לכה דודי‪ ,‬ומקורו בכוזרי‬ ‫מאמר ג' סי' ע"ג) סוף מעשה במחשבה תחילה‪ ,‬וא"כ המחשבה הוי חצי שיעור‪ ,‬וכשעושה‬ ‫ג‬ ‫המעשה מצטרפת המחשבה למעשה והוי שיעור שלם‪ .‬ולכן מתעסק פטור דלית כאן‬ ‫מחשבה‪ ,‬והוי רק חצי שיעור‪ ,‬ויש להאריך בדבר‪.‬‬ ‫מחשבה טובה מצרפה למעשה כיון שמחוייב לעשותו‪,‬‬ ‫משא"כ בעבירה שאסור לעשותו‬ ‫ומעתה אתי שפיר דמחשבה טובה כיון דחזי לאיצטרופי‪ ,‬שהרי בידו לעשות המצוה‬ ‫ולקיימה‪ ,‬וגם מחוייב בדבר לעשות‪ ,‬ולכן כיון דחזי לאיצטרופי הקב"ה מצרפה למעשה‪.‬‬ ‫אבל מחשבה רעה‪ ,‬אף דהוי חצי שיעור אבל לא חזי לאיצטרופי‪ ,‬שהרי אסור להוציא‬ ‫ג‬ ‫ועי' בספר המקנה בגמרא שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬נראה דיש לפרש מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מצרף מחשבה‬ ‫טובה למעשה‪ ,‬ולא אמר שהקב"ה 'מחשיב' למעשה‪ ,‬והוא שאמרו חז"ל (קידושין לט‪ ):‬כל העושה מצוה‬ ‫אחת קונה לו סניגור אחד‪ ,‬וכל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד‪ .‬והוא ענין המלאך שנברא‬ ‫בעשיית המצוה‪ ,‬ויש בו בחינות גוף ונשמה‪ ,‬כי במעשה המצוה נברא גוף המלאך‪ ,‬ובמחשבה נבראה‬ ‫נשמה למלאך‪.‬‬ ‫והנה במחשבת המצוה לבד‪ ,‬אף שנבראה ממנו נשמה של המלאך‪ ,‬מ"מ אין המלאך בשלימות‪ .‬וכן‬ ‫כשאדם עושה מצוה בלא כוונה‪ ,‬בריאת המלאך הוי כגוף בלא נשמה‪ .‬ובחסד השי"ת כשאדם מחשב‬ ‫איזה מחשבה אף שלא עשה מעשה‪ ,‬ואח"כ עשה מעשה שלא לשמה או שלא בכוונה‪ ,‬שמצרף שניהם‬ ‫יחד ‪ -‬שנותן הנשמה בתוך הגוף‪ ,‬אף שלא נתהוו ביחד‪ .‬וזהו לשון 'מצרף' מחשבה טובה למעשה‪.‬‬ ‫אבל בעבירה‪ ,‬אע"פ שהאדם מהרהר בעבירה‪ ,‬ובפעם אחרת עושה חטא בשוגג‪ ,‬אין הקב"ה מצרף‬ ‫המחשבה רעה למעשה לעשות קטיגור שלם‪ ,‬וכיון שהם נפרדים שניהם אין מועילין כלום‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫טז‬ ‫מחשבתו מכח אל הפועל‪ ,‬והוי כעין דלא חזי לאצטרופי‪ ,‬ולכן מחשבה רעה אין הקב"ה‬ ‫מצרפה למעשה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אם עשה העבירה נתגלה שחזו לאיצטרופי‬ ‫ובזה י"ל מה שכתבו המפרשים (מדבר קדמות מערכת מ' אות י"ב) דאף דמחשבה רעה‬ ‫אין הקב"ה מצרפה למעשה‪ ,‬אבל אם אח"כ עבר ועשה המעשה הרע ח"ו‪ ,‬הקב"ה שוב‬ ‫מצרף גם מחשבתו הרעה אל המעשה‪ .‬וטעמא בעי‪ ,‬כיון דאין הקב"ה מחשב המחשבה‬ ‫רעה‪ ,‬א"כ אמאי כשעבר אח"כ שוב מצרפה‪.‬‬ ‫ולפי הנ"ל מבואר הענין‪ ,‬כיון דהטעם שאין המחשבה מצטרפת הוא משום דהוי חצי‬ ‫שיעור ולא חזי לאיצטרופי‪ ,‬שאסור להוציא מכחו לפועל‪ ,‬אבל אם הוציא מחשבתו‬ ‫לפועל‪ ,‬איגלי הדבר למפרע דהוי חזי לאיצטרופי‪ ,‬וממילא מצטרף ככל חצי שיעור‬ ‫שחזי לאיצטרופי וחייב עליה‪ .‬ובהדיא אמרו בירושלמי (תרומות פ"ו ה"א) דאפילו ריש‬ ‫לקיש מודה בדעתו לאיצטרופי דחצי שיעור אסור מן התורה‪ .‬וזה נמי איגלי הדבר‬ ‫דדעתיה לאיצטרופי היה‪ ,‬מאחר שעבר ועשה האיסור בפועל כפי שחשב לעשות‪.‬‬ ‫גודל כח המחשבה‬ ‫ומעתה נראה כמה גדול כח המחשבה‪ ,‬דהוי כעין חצי שיעור במעשה‪ ,‬ובמחשבה טובה‬ ‫הקב"ה מצרפה למעשה ממש‪ .‬ובזה יש לומר הא דאמרו (מדרש משלי י' ג') כשהחכם‬ ‫יושב ודורש מוחלין להם על כל עונותיהם‪ ,‬וצ"ב‪ .‬ונראה דכיון שבני ישראל מתאספין‬ ‫לשמוע דברי החכם ולדברי תוכחה שלו‪ ,‬וכשמוכיחן על פשעיהם ודאי יתחרטו בהן‪,‬‬ ‫ויהיה להם מחשבה טובה לתשובה‪ ,‬וכיון דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪ ,‬א"כ‬ ‫מיד ימחלו להם עונותיהן של ישראל‪.‬‬ ‫היצה"ר משתנה לפי שנותיו של אדם‬ ‫והנה כתיב (קהלת ז‪:‬כ) "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"‪ .‬ובגמ' (פסחים קיג‪):‬‬ ‫ארבעה אין הדעת סובלתן‪ ,‬ואלו הן‪ :‬דל גאה‪ ,‬ועשיר מכחש‪ ,‬וזקן מנאף וכו'‪ .‬וצ"ב‪ ,‬דכי‬ ‫ילד שמנאף הדעת סובלתו‪ ,‬והלוא לאו מדאורייתא הוא‪.‬‬ ‫וי"ל דראיתי מפרשים (המקנה פתיחה אות כ"ח) על הירושלמי (שבת פ"ט ה"ג) דכתיב "אם‬ ‫יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו'" (ישעי' א‪:‬יח)‪ ,‬ופירשו דודאי אין צדיק בארץ וגו'‪,‬‬ ‫אבל כל אחד לפי שנותיו יכולים לתלות ביצה"ר שמתגבר עליו ומחטיאו בחטא‬ ‫המתאים לפי גילו‪ .‬אבל זקן מנאף דאין זה טבעו‪ ,‬ודאי רק מחמת רשעו הוא‪ ,‬לכן אין‬ ‫הדעת סובלתו‪.‬‬ ‫ורואים כמה בעונ"ה שאומרים שהם עושים מלאכה בשבת משום פיקוח נפש‪ ,‬שאם לא‬ ‫כן ימותו אשתו ובניו ברעב‪ .‬ולאחד שטען זאת בפני‪ ,‬אמרתי לו א"כ למה זה אתה‬ ‫מעשן טיטון בשבת‪ ,‬ולמה זה אתה נושא מעות וכליך בשבת‪ ,‬ולמה אתה מדליק החשמל‬ ‫ומבשל וקונה בשבת‪ ,‬אין זה אלא כי מחמת רוע לבך ורשעותך אתה עושה מעשיך‪,‬‬ ‫אלא שלאחרים הנך מתרץ עצמך שאונס אתה משום פיקו"נ‪.‬‬ ‫יז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ובזה יכולים לפרש אם יהיו חטאיכם כ'שנים'‪ ,‬היינו לפי השנים ויהיה לכם טענת יצרו‬ ‫אנסו‪ ,‬אז 'כשלג ילבינו'‪ .‬אבל אם לא מתאים עבירה זו לפי שניו כמו זקן שמנאף‪ ,‬שהרי‬ ‫לזה אין שום תירוץ טענת אונס היצר‪ ,‬אף שילד נמי חייב‪ ,‬אבל עכ"פ תשובתו קלה‬ ‫מזקן‪.‬‬ ‫תוכחה בענין חינוך הבנים‬ ‫ובעונ"ה רע המעשה אשר הרשיע לב טפש ונשחת‪ ,‬וגרם לכמה מאחינו בנ"י לשברון‬ ‫חושים‪ ,‬עד שאינם חשים היאך שהם עצמם מחנכים את בניהם לצאת לתרבות אנשים‬ ‫חטאים בכך שהם מעודדים אותם לצאת למקומות שאינם נקיים מחששות רבים‪ ,‬ובכך‬ ‫מוליכים שולל את מחמד לבם ‪ -‬אלו הבנים‪ ,‬כי מה יעשה הבן ולא יחטא‪ .‬ו"כמים הפנים‬ ‫לפנים" (משלי כז‪:‬יט)‪ ,‬כי בחטא הבן יגרום שאף באב תתרופף האמונה‪ ,‬עד שילך בדרכי‬ ‫בנו רח"ל‪ ,‬אוי לאזנים שכך שומעות‪ .‬והעצה לכך היא לשוב לה' במוקדם האפשר‪.‬‬ ‫אפילו עבירה שמגיע עד כסא הכבוד מהני תשובה‬ ‫והנה בגמרא (יומא פו‪ ).‬א"ר לוי‪ ,‬גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד‪ .‬וראיתי פירוש‬ ‫נפלא לרבינו חננאל שם‪ ,‬וז"ל‪ :‬גדולה תשובה‪ ,‬שאפילו הגיע חטאתו עד כסא הכבוד‬ ‫התשובה מכפרת‪ ,‬שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך"‪ ,‬ע"ש‪ .‬והנה איזה עבירה מגעת‬ ‫עד כסא הכבוד? הוי אומר זה העדר האמונה ח"ו‪ .‬וזה שאמר הנביא "שובה ישראל עד‬ ‫ה' אלקיך כי כשלת בעונך"‪ ,‬ואפילו הגיע החטא חלילה 'עד ה' אלקיך'‪ ,‬אפילו הכי‬ ‫שובה ישראל‪.‬‬ ‫רוב העבירות הם בפגם הלשון‬ ‫והנה עיקר התשובה הוא להתחרט על העבר‪ .‬ורוב העבירות הם באים בעונ"ה ע"י הפה‬ ‫המדבר לשה"רד ורכילות וכדומה‪ ,‬וקורא דברי רוח במקום אשר היה לו להיפך לדבר‬ ‫רק דברי קדושה‪ .‬ובאמת כתיב (משלי כא‪:‬כג) "שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו"‪,‬‬ ‫וכתיב (תהלים לד‪:‬יג‪-‬יד) "מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע"‪ .‬ואמר הנביא‬ ‫(הושע יד‪:‬ג) "קחו עמכם דברים"‪ ,‬שתקחו הדברים עמכם‪ ,‬ולא תדברו חלילה מה שאינו‬ ‫צריך‪ ,‬וכ"ש דיבור אסור‪ .‬וע"י שתקחו הדברים עמכם‪ ,‬תהיו אתם הבעלים על הדיבור‪,‬‬ ‫ואזי לא יצא מפיכם דיבור רע‪ ,‬וכל דיבורכם יהיה לטובה‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא (חולין‬ ‫פט‪ ).‬מה אומנותו של אדם בעוה"ז‪ ,‬ישים עצמו כאלם‪ ,‬שנאמר (תהלים נח‪:‬ב) "האמנם‬ ‫אלם"‪ .‬יכול אף לדברי תורה כן‪ ,‬ת"ל "צדק תדברון" (שם)‪" .‬וקח הטוב"‪ ,‬ובמקום דיבור‬ ‫הרע‪" ,‬ונשלמה פרים שפתינו" (הושע שם)‪ ,‬והיינו שתדברו בתורה‪ ,‬והעוסק בתורת עולה‬ ‫כאילו הקריב עולה (מנחות קי‪ ,).‬וע"י שמירת הדיבור נזכה לחיים ארוכים וכל טוב סלה‬ ‫(שנת תשי"ט)‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ודבר נפלא כתב הרה"ק מגראכאוו זי"ע (גבעת יוסף תהלים) על הפסוק (קטז‪:‬יב) "מה אשיב לה' כל‬ ‫תגמולוהי עלי"‪ ,‬מה אשיב לה' ‪ -‬ר"ת 'אלם'‪ ,‬מרמז על מה שמובא בגמ' (חולין פט‪ ).‬מה יעשה אדם‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬יעשה עצמו אלם‪ ,‬שנאמר "האמנם אלם צדק תדברון"‪ .‬וזה הוא עיקר התשובה‪ ,‬כמו‬ ‫שמובא בספרים שטוב יותר להיות בולם פיו‪ ,‬מלהיות יושב בתענית‪ ,‬ועי"ז 'כל תגמולוהי עלי'‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫יח‬ ‫דברי אלקים חיים‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שנת תשפ"ו‬ ‫שיעור בין מנחה למעריב ‪ -‬ליל ערב יוה"כ‬ ‫אדם‪ .‬הקב"ה משתתף בצערם של ישראל‪,‬‬ ‫מסופר על הרה"ק המגיד ממעזריטש‬ ‫ועי"ז נתעלה כל אחד מישראל‪ ,‬והקב"ה‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאחד מתלמידיו היה על ציון קדשו‬ ‫משפיע עלינו רחמים וחסדים בגלוי‪,‬‬ ‫וביקש ממנו שיפעול למעלה לטובת‬ ‫שנראה גם אנו את הטוב‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬והשיב לו הרה"ק המגיד‬ ‫'על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון'‬ ‫ממעזריטש זי"ע‪ ,‬שאינו יכול לעשות‬ ‫דבר‪ ,‬כי בעולם העליון הוא רואה את‬ ‫והנה יש להתבונן במה שאומרים בוידוי‪,‬‬ ‫הדברים כפי אמיתתם‪ ,‬שהכל לטובה‪,‬‬ ‫'על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון'‪.‬‬ ‫אבל אמר לו שהוא יכול להתפלל כפי‬ ‫לכאורה מה שייך וידוי על אונס‪ ,‬והלוא‬ ‫שהוא רואה‪ .‬כי את הישועה יכול הצדיק‬ ‫אונס רחמנא פטריה‪ ,‬וכמו שנאמר (דברים‬ ‫לפעול בהיותו עוד בעולם הזה‪ ,‬במקום‬ ‫כב‪:‬כו) 'ולנערה לא תעשה דבר' (נדרים‬ ‫שבו הצער והדין נראים לעיני בשר‪.‬‬ ‫כז‪ .).‬ואם האדם היה אנוס‪ ,‬על מה הוא‬ ‫צריך לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יש לומר בענינו של יום‬ ‫הכיפורים‪[ .‬כענין שאמרו חז"ל (ר"ה יח‪).‬‬ ‫ונזכרתי בענין זה במה שדנו הפוסקים‬ ‫'דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'‬ ‫באדם שהכניס את עצמו מדעתו למקום‬ ‫(ישעי' נה‪:‬ו)‪' ,‬אלו עשרה ימים שבין ראש‬ ‫סכנה‪ ,‬ואח"כ הוצרכו לחלל עליו את‬ ‫השנה ליום הכיפורים'‪ ,‬דהקב"ה כביכול‬ ‫השבת כדי להצילו‪ .‬דעת רבי שלמה‬ ‫יורד ושוכן עם ישראל‪ .‬ואיתא בזוהר הק'‬ ‫קלוגר (חכמת שלמה או"ח סי' שכ"ט סע' א')‬ ‫(ח"ג סז‪ ,).‬על יום הכיפורים שדרשו 'לפני‬ ‫היתה לצדד שאין הדבר דומה למי‬ ‫ה' תטהרו' (ויקרא טז‪:‬ל)‪ ,‬לפני ה' ממש‪,‬‬ ‫שנקלע לסכנה שלא מדעתו‪ .‬אולם‬ ‫והקב"ה כביכול 'מיתב עלייהו בכורסייא‬ ‫בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' נ"ו ועוד)‬ ‫קדישא דרחמי‪ ,‬בכורסייא דוותרנותא'‪].‬‬ ‫האריך בכמה תשובות להוכיח מסוגיות‬ ‫הש"ס שלמעשה כאשר יהודי נמצא עתה‬ ‫כי בשמים הכל רחמים וחסדים‪ .‬אבל‬ ‫בסכנה‪ ,‬חייבים להצילו‪ ,‬ואין חילוק כיצד‬ ‫כאשר הקב"ה בא אל בית המדרש בתוך‬ ‫הגיע אל הסכנה ‪ -‬סוף סוף נפש מישראל‬ ‫בני ישראל‪ ,‬כביכול הוא משתתף בצערו‬ ‫עומדת בסכנה‪ ,‬והתורה ציותה להצילה‪.‬‬ ‫של כל יהודי‪ ,‬בכל מה שכואב לו במשך‬ ‫השנה‪ ,‬אם הוא צער בעניני תורה ועבודה‪,‬‬ ‫אבל אף אם לענין הצלתו אין חילוק‪,‬‬ ‫אם הוא בגידול בנים‪ ,‬צרכי הבית‪ ,‬פרנסה‬ ‫לענין תשובתו ודאי יש חילוק‪ .‬אם הוא‬ ‫ושאר עניני החיים הנוגעים ללבו של‬ ‫יט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כתב שמצות האכילה אינה רק משום‬ ‫עצמו הכניס את עצמו למצב שהביאו‬ ‫הכנה לתענית‪ .‬סעודת ערב יום הכיפורים‬ ‫אח"כ לידי אונס‪ ,‬הרי על עצם הדבר‬ ‫היא סעודת יום טוב‪ ,‬והשמחה שבה היא‬ ‫שהביא את עצמו לשם‪ ,‬עליו לעשות‬ ‫על כך שהקב"ה עתיד למחול לישראל על‬ ‫תשובה‪ .‬האונס שבא לבסוף אינו בידו‪,‬‬ ‫עוונותיהם‪ .‬נמצא שהאכילה היא מצוה‬ ‫אבל הרצון והמעשים שקדמו לו היו בידו‪.‬‬ ‫בפני עצמה ‪ -‬שמחתו של יהודי בכפרה‬ ‫וזה נותן מקום להבין את הלשון 'באונס‬ ‫ובקרבת אלקים‪ .‬ובכתב סופר כתב‬ ‫וברצון'‪ .‬יש אונס שאין לאדם שליטה‬ ‫שאפילו מי שאינו יכול להתענות ביו"כ‬ ‫עליו‪ ,‬אבל לפעמים קדם לו איזה רצון‬ ‫יש לו לאכול בערב יו"כ‪ .‬ואם כן חוזרת‬ ‫שהביאו אל אותו אונס‪ .‬על האונס עצמו‬ ‫השאלה למקומה‪ ,‬מפני מה אין מברכים‬ ‫אין תביעה‪ ,‬אבל על הרצון שהביא את‬ ‫על מצוה זו‪.‬‬ ‫האדם למקום שבו עלול הוא לבוא לידי‬ ‫ובשל"ה הקדוש (מס' יומא תורה אור)‬ ‫מכשול‪ ,‬על כך צריך תשובה‪.‬‬ ‫מבואר ענין נפלא‪ .‬ביום הכיפורים יש‬ ‫מצות אכילה בערב יום הכיפורים‬ ‫עינוי הגוף‪ ,‬ובערב יום הכיפורים יש‬ ‫כביכול עינוי הנשמה‪ .‬הגוף רוצה באכילה‪,‬‬ ‫והנה היום הוא ערב יום הכיפורים‪ .‬ואיתא‬ ‫וכאשר הוא מתענה ביום הכיפורים הרי‬ ‫בגמרא (יומא פא‪ ):‬על הפסוק (ויקרא‬ ‫זה עינוי הגוף‪ .‬הנשמה מצד עצמה אינה‬ ‫כג‪:‬לב) 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה‬ ‫זקוקה לאכילה ושתיה‪ ,‬וכשהאדם עוסק‬ ‫לחודש בערב'‪' ,‬וכי בתשעה מתענין‪,‬‬ ‫באכילה בערב יום הכיפורים הרי יש בזה‬ ‫והלוא בעשרה מתענין? אלא לומר לך‪ ,‬כל‬ ‫בחינה של עינוי הנשמה‪ .‬נמצא ששניהם‬ ‫האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫מתענים‪ ,‬כל אחד בזמן השייך לו‪.‬‬ ‫הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי'‪.‬‬ ‫אמנם יש להוסיף בזה‪ ,‬דהרי כאשר‬ ‫והקשו‪ ,‬אם יש מצוה באכילה בערב יום‬ ‫האכילה עצמה נעשית מצוה‪ ,‬אין לומר‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מפני מה אין מברכים עליה‬ ‫בפשטות שהנשמה מצטערת בה‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫'אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול בערב‬ ‫הנשמה חפצה במצוה‪ .‬אם יהודי אוכל‬ ‫יום הכיפורים'‪ .‬יש שביארו‪ ,‬שעיקר‬ ‫מפני שכך צוה הקב"ה‪ ,‬והאכילה עצמה‬ ‫האכילה היא הכנה לתענית של יום‬ ‫נעשית עבודת ה'‪ ,‬הרי זו שמחתה של‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כדי שיהא בכחו של האדם‬ ‫הנשמה‪ .‬ובתולדות יעקב יוסף (פ' וארא)‬ ‫להתענות כראוי‪ .‬כמ"ש רש"י 'הכינו‬ ‫הרחיב בזה‪ ,‬שכאשר האכילה היא חלק‬ ‫עצמכם בתשעה לחודש לעינוי המחרת‪,‬‬ ‫מעבודת ה'‪ ,‬הרי היא עונג לגוף ולנשמה‪,‬‬ ‫והרי הוא בעיני כעינוי היום'‪ .‬ולפ"ז מובן‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫שאין מברכים עליה בפני עצמה‪ ,‬מפני‬ ‫שהיא הכנה למצוה אחרת‪ .‬וזקה"ק בשו"ת‬ ‫וראיתי כתוב רעיון זה גם בענין הנשמה‬ ‫בית שערים (או"ח סי' רצ"א) דן בזה ומביא‬ ‫היתירה במוצאי שבת‪ ,‬דאמרו בגמרא‬ ‫כמה טעמים‪ ,‬ואחד מהם הוא משום דהיא‬ ‫(ביצה טז‪' ,).‬נשמה יתירה נותן הקב"ה‬ ‫הכנה למצוה‪ ,‬ואין מברכים על הכנה‬ ‫באדם ערב שבת‪ ,‬ולמוצאי שבת נוטלין‬ ‫כנ"ל‪.‬‬ ‫אותה הימנו'‪ .‬דבעולם העליון אין אכילה‬ ‫אבל רבינו יונה (שערי תשובה שער ד')‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כ‬ ‫ועל דרך זה פירש הרה"ק בעל שארית‬ ‫ושתיה‪ ,‬אבל בעולם הזה יכול יהודי לקחת‬ ‫ישראל מווילעדניק זי"ע‪ ,‬בספרו שארית‬ ‫פרוסת לחם ולברך עליה 'המוציא לחם מן‬ ‫ישראל (שער התקשרות) את הכתוב‬ ‫הארץ'‪ ,‬לאכול לשם שמים ולברך ברכת‬ ‫(תהלים לח‪:‬י) 'ה' נגדך כל תאותי ואנחתי‬ ‫המזון‪ .‬יש כאן עבודה שאינה שייכת‬ ‫ממך לא נסתרה'‪ ,‬שאף אם התאוות הן נגד‬ ‫באותו אופן בעולם העליון‪ .‬הגשמיות‬ ‫רצונו יתברך‪ ,‬מ"מ גם האנחה והצער של‬ ‫עצמה מתעלה ונעשית כלי לעבודת‬ ‫היהודי על תאותו אינם נסתרים ממנו‬ ‫הבורא‪ ,‬ובשבוע הבא יזכה האדם עוד‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫הפעם לעבוד את הקב"ה גם בדרך זו‪.‬‬ ‫יש אדם שנכנס לבית המדרש ללמוד‬ ‫וכך מסופר על צדיקים‪ ,‬שאף חפץ גשמי‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬אבל עליו להתבונן מהו באמת‬ ‫ששימש למצוה יכול להתעלות‪ .‬כאשר‬ ‫מקור שמחת חייו ‪ -‬מה גורם לו את‬ ‫יהודי משתמש בגופו ובגשמיותו למצוות‬ ‫השמחה הגדולה ביותר‪ ,‬ומהו הדבר שבו‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬הוא מעלה גם אותם אל‬ ‫הוא מרגיש את עצמו חי‪.‬‬ ‫הקדושה‪ .‬וכעין זה סיפר הבעל התניא‬ ‫בשם הבעש"ט‪ ,‬שפעם לאחר שמחת‬ ‫ידועים דברי הרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז‬ ‫תורה מצאו המלאכים בגן עדן נעליים‬ ‫זי"ע (בית אהרן‪ ,‬פסח) על מה שאומרים‬ ‫שנקרעו מריקודי ישראל עם התורה‪,‬‬ ‫בברכת המזון‪' ,‬ועל הכל ה' אלקינו אנחנו‬ ‫ואמרו שמהן יעשה כתר להקב"ה‪ .‬הרי‬ ‫מודים לך ומברכים אותך'‪ .‬לאחר שמודים‬ ‫שאפילו נעל גשמית‪ ,‬ששימשה יהודי‬ ‫על הארץ‪ ,‬על התורה‪ ,‬על הברית ועל‬ ‫בשמחת מצוה‪ ,‬נתעלתה עד שנעשה‬ ‫המזון‪ ,‬מוסיפים 'ועל הכל'‪ .‬מהו הדבר‬ ‫ממנה כביכול כתר למעלה‪.‬‬ ‫הגדול מכל הטובות שכבר נמנו? 'ה'‬ ‫אלקינו' ‪ -‬עצם הדבר שאתה הוא אלקינו‪,‬‬ ‫ממילא אפשר לומר שגם סעודת ערב יום‬ ‫שאנו זוכים לעבדך ולהיות דבוקים בך‪ ,‬זו‬ ‫הכיפורים היא גילוי של נקודה זו‪ .‬האדם‬ ‫הטובה הגדולה מכולן‪ .‬יהודי היודע שיש‬ ‫אינו בורח מן הגשמיות‪ ,‬אלא מכניס אותה‬ ‫לו בורא עולם‪ ,‬שהוא דבוק בו ויכול‬ ‫תחת עול מלכות שמים‪ .‬הוא אוכל מפני‬ ‫לעשות את רצונו‪ ,‬יש לו שמחה שאין‬ ‫שזהו רצון ה'‪ ,‬ושמח מפני שזכה שגם‬ ‫למעלה ממנה‪.‬‬ ‫אכילתו תהיה מצוה‪.‬‬ ‫ומסופר על הרה"ק רבי זושא מאניפולי‬ ‫היכן מונח רצונו של אדם‬ ‫זי"ע‪ ,‬שאמר שאם הקב"ה יצוה עליו‬ ‫וזהו יסוד גדול בכל עבודת האדם‪.‬‬ ‫להיכנס לגיהנם‪ ,‬הרי שזהו רצון ה'‪ ,‬ויכנס‬ ‫השאלה אינה רק מה אירע לו למעשה‪,‬‬ ‫בשמחה לגיהנם‪ .‬אין הכוונה שלא פחד מן‬ ‫אלא היכן מונח רצונו‪ .‬וכעין זה כתב ספר‬ ‫הדין‪ ,‬אלא שכל מציאות חייו היתה‬ ‫חסידים (סי' קע"ז)‪ ,‬במי שנזדמנה לפניו‬ ‫לעשות רצון קונו‪ .‬אם זהו רצון ה'‪ ,‬שם‬ ‫אשה בקרן זוית שלא בכוונתו‪ ,‬שאף שלא‬ ‫רוצה הוא להיות‪ .‬שמחתו הגדולה ביותר‬ ‫נתכוין לראייתה‪ ,‬מ"מ אם שמח במה‬ ‫היא לעשות רצון ה'‪ ,‬וצערו הגדול ביותר‬ ‫שנזדמן לו‪ ,‬הרי הוא נתבע על אותה‬ ‫הוא כאשר נכשל ולא עשה את רצונו‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬והיה לו להצטער על שנזדמן לו‬ ‫וזהו פירוש 'על חטא שחטאנו לפניך‬ ‫דבר זה‪.‬‬ ‫כא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו‬ ‫באונס וברצון'‪ .‬אפשר שהמעשה עצמו‬ ‫חוטא‪ ,‬שוב אינו חוטא‪ ,‬שנאמר "רגלי‬ ‫היה באונס‪ ,‬אבל אח"כ נשאר באדם איזה‬ ‫חסידיו ישמור" (ש"א ב‪:‬ט)‪ .‬והמהר"ל‬ ‫רצון והנאה מן הדבר‪ .‬גם על זה שייך‬ ‫(נתיבות עולם‪ ,‬נתיב הצדק פ"ב) מבארו‪:‬‬ ‫לומר 'באונס וברצון'‪ .‬המעשה היה באונס‪,‬‬ ‫'במה שיש לצדיק התדבקות בו יתברך‪,‬‬ ‫אבל לבו עדיין לא נתרחק ממנו לגמרי‪.‬‬ ‫ולפיכך השי"ת "רגלי חסידיו ישמור"‬ ‫עבודת התשובה היא לזכך גם את הרצון‪,‬‬ ‫שלא יבוא לידי חטא‪ ,‬כי הצדיק יש לו‬ ‫עד שרצונו הפנימי של האדם יהיה כולו‬ ‫א‬ ‫דביקות בו יתברך‪ ,‬וראוי שיהיה השי"ת‬ ‫לעשות רצון קונו‪.‬‬ ‫שומר אותו מן החטא'‪ .‬וכמו שאמרו (מכות‬ ‫כאשר האדם מכין את עצמו למצוה ושמח‬ ‫י‪ ):‬בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו‪.‬‬ ‫במצוה‪ ,‬וכל חייו נעשים סביב התורה‬ ‫דעבודת האדם היא להעמיד את רצונו‬ ‫והמצוות‪ ,‬אזי מתקיים בו לא רק 'ובהם‬ ‫באופן שיהיה רחוק מן החטא בכל לבו‪,‬‬ ‫נהגה יומם ולילה'‪ ,‬אלא קודם כל 'כי הם‬ ‫וזה עצמו שמירה עליו שלא יבוא לידי‬ ‫חיינו ואורך ימינו'‪ .‬התורה איננה רק דבר‬ ‫עבירה אפילו באונס‪ .‬ובשם משמואל (פ'‬ ‫שהוא עוסק בו במשך היום‪ ,‬אלא היא חייו‬ ‫אמור שנת תרע"ה) כתב בשם הרה"ק‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫החידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬שאם אדם מקבל‬ ‫והנה מצינו רמז על חודש אלול בפסוק‬ ‫על עצמו באמת ובתמים שמוטב לו‬ ‫'והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום'‬ ‫להיחנק ולא להכניס לפיו מאכל איסור‪,‬‬ ‫(שמות כא‪:‬יג)‪ ,‬שראשי התיבות עולים‬ ‫יזכה מן השמים שלא יכשל במאכל‬ ‫אלול‪ .‬ויש להבין את הרמז‪ .‬הפסוק מדבר‬ ‫איסור‪.‬‬ ‫במי שהמעשה בא לידו בלא כוונה‪,‬‬ ‫העיקר הוא רצונו של האדם ‪ -‬מהו החשק‬ ‫'והאלקים אנה לידו'‪ .‬לכאורה אם היה‬ ‫שלו‪ ,‬מה הוא מבקש באמת‪ ,‬והיכן מונח‬ ‫הדבר באונס‪ ,‬מה שייכת כאן עבודת‬ ‫לבו‪ .‬זו אחת מעבודות התשובה‪ ,‬לא רק‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫לתקן מעשה פלוני‪ ,‬אלא לתקן את הרצון‬ ‫אלא שגם כאשר המעשה היה באונס‪,‬‬ ‫שממנו יוצאים המעשים‪.‬‬ ‫מוטל על האדם לעיין בעצמו כיצד הגיע‬ ‫ונראה שיש לקשר לזה גם את ענין זכירת‬ ‫למקום זה‪ .‬האם היתה שמירתו שלימה‪,‬‬ ‫מעמד הר סיני‪ .‬מה פירוש לזכור את‬ ‫והאם באמת היה הדבר רחוק מלבו‪.‬‬ ‫מעמד הר סיני? דעת הרמב"ן (השגות‬ ‫לפעמים האדם אומר שלא היתה לו שום‬ ‫לספר המצוות‪ ,‬שכחת הלאוין מצוה ב') דהוא‬ ‫בחירה ברגע הנפילה‪ ,‬והוא צודק‪ .‬אבל‬ ‫מצות עשה דאורייתא‪ .‬גם אם ילך אדם‬ ‫עדיין יש מקום לשאול‪ ,‬מה היה יחסו אל‬ ‫למקום שבו היה הר סיני‪ ,‬עדיין אין זו‬ ‫הדברים קודם לכן‪ ,‬והאם עשה כל שבידו‬ ‫זכירת מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫שלא להגיע לשם‪.‬‬ ‫מה היה עיקרו של מעמד הר סיני? 'רצוננו‬ ‫אמרו בגמרא (יומא לח‪' ,):‬כיון שבאה לידו‬ ‫א‬ ‫כ"כ בדרשות חתם סופר לז' אדר דף קס"ו לפרש 'על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון'‪ .‬שהאדם‬ ‫היה מרוצה מכך שנזדמן לו האונס לחטוא‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כב‬ ‫ושצריך לשאול‪ .‬ואכן ישב ולמד את‬ ‫לראות את מלכנו' (רש"י שמות יט‪:‬ט)‪.‬‬ ‫הקיצור כולו‪ .‬וכשהיתה מתעוררת שאלה‬ ‫'נעשה ונשמע'‪ .‬זו היתה מסירת הרצון‪.‬‬ ‫בבית המדרש בעודו צעיר‪ ,‬היו שואלים‬ ‫זכירת מתן תורה פירושה שיהודי שואל‬ ‫אותו‪' ,‬נו‪ ,‬מה אומר הקיצור'‪ ,‬מפני שידע‬ ‫את עצמו בכל יום היכן מונחים רצונותיו‪,‬‬ ‫אותו היטב‪.‬‬ ‫מהי ההנאה הגדולה שלו‪ ,‬להיכן הוא‬ ‫נמשך‪ ,‬ומהו הדבר החשוב ביותר בחייו‪.‬‬ ‫אבל באמת גם זה אינו סוף הדבר‪ .‬אי‬ ‫אפשר לדעת את כל התורה כולה בפעם‬ ‫כאשר יהודי אומר 'נעשה ונשמע'‪ ,‬הוא‬ ‫אחת‪ ,‬ואין אדם יכול להיות בטוח‬ ‫מקבל על עצמו שלא רק את מה שהוא‬ ‫שלעולם לא תזדמן לפניו שאלה שאינה‬ ‫מבין יעשה‪ ,‬אלא שעצם רצון ה' הוא‬ ‫ידועה לו‪.‬‬ ‫הסיבה לעשייתו‪ .‬זהו יסוד קבלת עול‬ ‫מלכות שמים‪ .‬אמרו חז"ל (אבות פ"ו מ"ב)‬ ‫ועל זה יש יסוד נורא בדברי רבינו יונה‬ ‫'בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב‬ ‫(שערי תשובה שער ב')‪ .‬אם האדם מקבל‬ ‫ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של‬ ‫על עצמו באמת‪ ,‬שכל דבר שיתברר לו‬ ‫תורה'‪ .‬הרי שבכל יום עומד האדם מחדש‬ ‫שהוא רצון ה' והוא ההלכה‪ ,‬יעשה אותו‬ ‫לפני אותה קריאה‪ ,‬ובכל יום יוצאת בת‬ ‫בלא התחכמות‪ ,‬עצם הקבלה הזאת‬ ‫קול לעורר אותנו שכל רצוננו יהיה‬ ‫מעמידה אותו במקום אחר‪ .‬הוא מוסר את‬ ‫לעשות דברי תורה‪.‬‬ ‫עצמו לרצון ה'‪ ,‬ומן השמים מסייעים לו‬ ‫שלא יכשל‪.‬‬ ‫לדעת את רצון ה'‬ ‫ומביא רבינו יונה ראיה מן הדין האמור‬ ‫כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה מרבה‬ ‫בנזקי אדם‪' ,‬סימא את עינו נותן לו דמי‬ ‫לעורר בענין לימוד הלכה‪ .‬אדם מוכרח‬ ‫עינו‪ ,‬חרשו נותן לו דמי כולו' (ב"ק פה‪.):‬‬ ‫לדעת את ההלכה‪ ,‬שהרי אם אינו יודע‬ ‫דגדול חסרון השמיעה‪ ,‬מפני שעל ידה‬ ‫מה עליו לעשות‪ ,‬עלול הוא להיכשל מבלי‬ ‫שומע האדם את תוכחת החיים‪ .‬ומי‬ ‫לדעת כלל שנכשל‪ .‬והיה אומר בענין נער‬ ‫שמעמיד את עצמו לשמוע‪ ,‬להיות מוכן‬ ‫הנכנס לעול המצוות‪ ,‬מלמדים אותו‬ ‫לקבל את אשר יורו לו שהוא רצון ה'‪ ,‬זהו‬ ‫הלכות תפילין‪ ,‬וזה ודאי דבר גדול‪ ,‬אבל‬ ‫'נעשה ונשמע'‪ .‬איני יודע הכל‪ ,‬אבל דבר‬ ‫הרי בהיותו בן י"ג נעשה מחויב בכל‬ ‫אחד אני יודע‪ ,‬כאשר אשמע מהו רצון ה'‪,‬‬ ‫התורה כולה ‪ -‬מה יהא על הלכות שבת‪,‬‬ ‫אעשה אותו‪ .‬זוהי תכלית קבלת עול‬ ‫הלכות תפילה‪ ,‬קריאת שמע וכל שאר‬ ‫מלכות שמים‪.‬‬ ‫חלקי התורה‪ ,‬כיצד ידע את אשר יעשה?‬ ‫כאשר הוא מקבל על עצמו באמת‬ ‫כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל סיפר שכאשר‬ ‫שהתורה היא חייו‪' ,‬כי הם חיינו ואורך‬ ‫התקרב לבר מצוה‪ ,‬אמר לו אביו‪ ,‬עתה‬ ‫ימינו'‪ ,‬התורה הולכת עמו ושומרת עליו‪,‬‬ ‫אתה עומד להתחייב בכל מצוות התורה‪.‬‬ ‫והקב"ה מסייע לו שלא יכשל‪ .‬הכל‬ ‫והורה לו אביו שילמד את כל קיצור‬ ‫מתחיל מן הרצון הראשון‪ ,‬ממה שעומד‬ ‫שולחן ערוך‪ ,‬מראשו ועד סופו‪ .‬אמנם אין‬ ‫אצל האדם בראש‪ .‬אם בראש עומד רצון‬ ‫פוסקים בכל דבר כדברי הקיצור‪ ,‬אבל‬ ‫ה'‪ ,‬כל שאר החיים מקבלים צורה אחרת‪.‬‬ ‫לכל הפחות ידע בכל ענין שיש בו שאלה‬ ‫כג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הקב"ה בדרך של 'להרע'‪ ,‬לענות את‬ ‫קבלת עול מלכות שמים מתוך שמחה‬ ‫הגוף‪ ,‬שלא לאכול ולהסתגף‪ .‬אבל‬ ‫ומעתה אפשר להבין את ענין סעודת‬ ‫העבודה הגבוה יותר של 'להטיב'‪ ,‬לאכול‬ ‫ערב יוה"כ‪ .‬ערב יוה"כ הוא זמן שבו יהודי‬ ‫ובתוך כך לעבוד את הקב"ה ולקנות‬ ‫שמח בקבלת עול מלכות שמים‪ .‬האכילה‬ ‫שלימות‪' ,‬לא ידעו'‪.‬‬ ‫עצמה אינה תכלית הסעודה‪ .‬אין שמחתנו‬ ‫ויש בזה עוד נקודה הנוגעת לעבודת‬ ‫על חתיכת המזון‪ ,‬אלא על כך שהקב"ה‬ ‫התשובה‪ .‬בעולם רגילים להתפעל מאד‬ ‫מוחל לנו‪ ,‬שאנו יכולים לשוב אליו‬ ‫ממי שהיה רחוק‪ ,‬עבר נסיונות רבים‬ ‫ולהיות שוב דבוקים בו‪.‬‬ ‫ולבסוף שב בתשובה‪ .‬ודאי גדולה מעלת‬ ‫ועל דרך העבודה אפשר להבין בזה גם‬ ‫בעל תשובה‪ ,‬וצריך לקרבו ולחזקו בכל‬ ‫מדוע אין מברכים על האכילה‪ .‬תוכן‬ ‫כח‪ ,‬אבל אין לשכוח את מעלתו של יהודי‬ ‫הפנימי של הסעודה אינו רק מעשה‬ ‫שעשה רצון ה' בכל עת וזמן‪.‬‬ ‫האכילה‪ ,‬אלא שמחת הלב‪ ,‬השמחה‬ ‫כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל היה מספר‬ ‫שהקב"ה הוא אלקינו‪ ,‬שאנו בניו ועבדיו‬ ‫מעשה על הצעהלימער רב זצ"ל‪ ,‬שפעם‬ ‫ויכולים לשוב אליו‪ .‬הרי אדם הזוכה בהון‬ ‫הגיע לשולחנו בעל תשובה‪ ,‬ואחד מן‬ ‫רב שמח שמחה עצומה‪ ,‬ועל אחת כמה‬ ‫הגבאים ביקש כמה פעמים שיתן לו הרבי‬ ‫וכמה יש לו לשמוח שזכה להיות יהודי‪,‬‬ ‫שיריים חשובים‪ ,‬מפני שהוא בעל‬ ‫שיש לו תורה ושהוא יכול לעשות את‬ ‫תשובה‪ .‬בתחילה לא עשה הרבי כדבריו‪,‬‬ ‫רצונו יתברך ‪ -‬הרי זכה באוצר שאין לו‬ ‫ורק לאחר מכן נתן לו מנה יפה וקירבו‪.‬‬ ‫שיעור‪.‬‬ ‫לאחר השולחן אמר להגבאי‪ ,‬וכי מפני‬ ‫השמחה היא במה שאומרים ביוה"כ‪' ,‬כי‬ ‫שיהודים אחרים לא טעמו מאכלות‬ ‫אנו עמך ואתה אלקינו‪ ,‬אנו בניך ואתה‬ ‫אסורות ולא היו במקומות המטונפים‪ ,‬אין‬ ‫אבינו‪ ,‬אנו עבדיך ואתה אדוננו‪ ,‬אנו‬ ‫להם שום מעלה? וכי מפני שזה עבר את‬ ‫קהלך ואתה חלקנו'‪ .‬זו תכלית סעודת‬ ‫כל המקומות ואח"כ שב בתשובה‪ ,‬לכן‬ ‫ערב יוה"כ‪ .‬אין זו סעודה כדי לאכול‪ ,‬אלא‬ ‫הוא קודם לכולם? ודאי שיש לקרב בעל‬ ‫סעודה כדי לשמוח בהשי"ת‪ .‬זהו ענינה‪,‬‬ ‫תשובה בכל האהבה‪ ,‬אבל צריך גם להכיר‬ ‫קבלת עול מלכות שמים מתוך שמחה‪.‬‬ ‫במעלתו של מי ששמר על עצמו כל ימיו‪.‬‬ ‫כתוב (ירמי' ד‪:‬כב) 'חכמים המה להרע‬ ‫אבי היה נוטה מאד להחשיב את הנקודה‬ ‫ולהיטיב לא ידעו'‪ .‬וביאר הרה"ק מאפטא‬ ‫הזאת‪ ,‬טהרה שלא נתקלקלה יש בה יופי‬ ‫זי"ע (אוהב ישראל ליקוטים ירמיהו)‪ ,‬דאמרו‬ ‫מיוחד‪.‬‬ ‫חז"ל (שבועות כז‪ ).‬בענין שבועה‪ ,‬ש'אוכל'‬ ‫ובאמת‪ ,‬אדם שאינו חי בשמחת היהדות‬ ‫נקרא להיטיב‪ ,‬ו'לא אוכל' נקרא להרע‪.‬‬ ‫עלול להרגיש שכל עבודת ה' היא כפייה‪.‬‬ ‫וזהו 'חכמים המה להרע'‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫הוא בא לבית המדרש מפני שצריך‪ ,‬נשמר‬ ‫יאכלו‪ ,‬וע"י תעניות וסיגופים רוצים הם‬ ‫מדברים אסורים מפני שאסור‪ ,‬וכל‬ ‫לקנות השלימות‪' .‬ולהיטיב לא ידעו'‪,‬‬ ‫התורה נעשית אצלו בבחינת 'כפה עליהם‬ ‫שיאכלו ועי"ז יקנו שלימות‪ ,‬זה לא ידעו‪.‬‬ ‫הר כגיגית'‪ .‬אבל זו אינה התכלית‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬יש בני אדם שיודעים לעבוד את‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כד‬ ‫(שיה"ש א‪:‬ד) 'משכני אחריך נרוצה'‪ .‬זו‬ ‫התכלית היא שהאדם יאמר‪ ,‬זהו מה שאני‬ ‫קדושת ערב יוה"כ‪' ,‬אנו עמך ואתה‬ ‫רוצה‪ .‬התורה אינה הדבר המפריע לי מן‬ ‫אלקינו‪ ,‬אנו בניך ואתה אבינו'‪.‬‬ ‫החיים‪ ,‬התורה היא החיים שלי‪ .‬כנאמר 'כי‬ ‫הוא חייך ואורך ימיך' (דברים ל‪:‬כ)‪.‬‬ ‫ובבחינה זו יש לומר שמדרגת ערב יום‬ ‫הכיפורים גדולה עוד יותר מיוה"כ עצמו‪.‬‬ ‫האדם צריך להתייאש מן הדמיון של‬ ‫ועל דרך העבודה יש לבאר שלזה אין‬ ‫עולם הזה‪ ,‬לא מן החיים‪ ,‬אלא מן‬ ‫מברכים על אכילת ערב יוה"כ‪ ,‬כי עיקר‬ ‫המחשבה שיש בעולם הזה דבר שיכול‬ ‫ענינה בפנימיות הלב‪ ,‬בקבלת עול מלכות‬ ‫למלא את נפשו באמת חוץ מקרבת‬ ‫שמים ובשמחה ברצון ה'‪ ,‬ועל דברים‬ ‫אלקים‪ .‬מה יש לו לאדם בסוף? דף גמרא‬ ‫שבלב אין נוסח ברכה בפני עצמו‪.‬‬ ‫שלמד‪ ,‬מצוה שעשה‪ ,‬תפילה שהתפלל‪,‬‬ ‫חסד שעשה עם יהודי‪ .‬זהו רכושו‬ ‫איתא בגמרא (ר"ה יז‪' ):‬רב הונא רמי‪,‬‬ ‫האמיתי‪ .‬זהו 'כי הם חיינו'‪.‬‬ ‫כתיב "צדיק ה' בכל דרכיו"‪ ,‬וכתיב‬ ‫"וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמה‪:‬יז)‪.‬‬ ‫סעודת ערב יום הכיפורים באה להעמיד‬ ‫בתחילה 'צדיק' ולבסוף 'חסיד'‪ .‬ובמדרש‬ ‫את האדם במקומו האמיתי‪ .‬הקב"ה שאל‬ ‫אמרו (ויק"ר כ"ט ג')‪' :‬בשעה שישראל‬ ‫את אדם הראשון 'איכה' (בראשית ג‪:‬ט)‪,‬‬ ‫נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫היכן אתה‪ .‬אדם הראשון התחיל להשיב‬ ‫עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים‪,‬‬ ‫תירוצים‪ ,‬מי גרם ומה אירע‪ ,‬אבל השאלה‬ ‫ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם‪,‬‬ ‫'איכה' אינה רק היכן היית ומה עשית‪.‬‬ ‫והופך עליהם מדת הדין לרחמים'‪.‬‬ ‫השאלה היא היכן אתה נמצא כעת‪ ,‬למי‬ ‫אתה שייך‪ ,‬ולאן אתה רוצה ללכת‪.‬‬ ‫ובדברי אמת להרה"ק הרבי מלובלין‬ ‫זי"ע‪ ,‬בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש‬ ‫ויהודי צריך להשיב‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אני אתך‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬מבואר עוד בדרך עבודה‪ ,‬כי מדרגת‬ ‫חטאתי‪ ,‬נכשלתי‪ ,‬לא עשיתי את הראוי‪,‬‬ ‫צדיק היא שכל דרכיו מכוונות לעבודת‬ ‫אבל ממך איני הולך‪ .‬אני רוצה להיות‬ ‫ה'‪ ,‬אבל מדרגת חסיד היא שאינו שוכח‬ ‫עמך‪ ,‬רצוני לעשות רצונך‪.‬‬ ‫את השי"ת אף בתוך מעשיו וצרכיו‬ ‫וכאשר דברנו בפני התקיעות‪ ,‬משל לילד‬ ‫הגשמיים‪ ,‬אלא 'מכוון לה' בכל מעשיו גם‬ ‫שעשה דבר שאינו ראוי ואביו גוער בו‪.‬‬ ‫כן'‪ .‬ואף בשעת אכילה‪ ,‬שהיא חביבה על‬ ‫הילד בוכה‪ ,‬אבל דוקא אל אביו הוא רץ‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬הוא דבוק בהשי"ת‪ ,‬עד ששולחנו‬ ‫מחבק אותו ואינו רוצה להתרחק ממנו‪.‬‬ ‫נעשה כמזבח‪ .‬ובזה מפרש 'צדיק ה' בכל‬ ‫האב אומר לו‪ ,‬הרי אני הוא שגערתי בך‪.‬‬ ‫דרכיו וחסיד בכל מעשיו'‪.‬‬ ‫והוא משיב‪ ,‬אבל אתה אבי‪ ,‬ולהיכן אלך‬ ‫וזהו גם ענין ההשפעה הבאה לאחר‬ ‫אם לא אליך‪.‬‬ ‫תקיעת שופר‪ .‬כאשר מדת הדין נהפכת‬ ‫כך יהודי ביום הכיפורים אומר‪ ,‬רבש"ע‪,‬‬ ‫לרחמים‪ ,‬הקב"ה משפיע לישראל את כל‬ ‫אני יודע שחטאתי‪ ,‬אבל אליך אני רץ‪.‬‬ ‫צרכיהם‪ ,‬הן ברוחניות הן בגשמיות‪.‬‬ ‫אתה תנקה אותי ואתה תטהר אותי‪ .‬איני‬ ‫וכאשר הקב"ה משפיע ליהודי גשמיות‬ ‫בורח ממך מפני החטא‪ ,‬אלא החטא עצמו‬ ‫טובה‪ ,‬גם היא נעשית כלי לעבודתו‪.‬‬ ‫גורם לי לאחוז בך ביתר שאת‪ .‬ככתוב‬ ‫כה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כל משאלות לבם לטובה‪ .‬יתבטלו כל‬ ‫ושיתן הקב"ה לכולנו בנים ובני בנים‬ ‫הגזירות וכל המלחמות המפריעות‬ ‫עוסקים בתורה ובמצוות‪ ,‬שידוכים הגונים‪,‬‬ ‫לישראל לעבוד את בוראם במנוחה‪ .‬יזכו‬ ‫פרנסה בהרחבה‪ ,‬בריאות‪ ,‬שמחת החיים‪,‬‬ ‫ישראל לבריאות‪ ,‬פרנסה בהרחבה‪,‬‬ ‫הרחבת הדעת וישוב הדעת‪ .‬כל הדברים‬ ‫שמחת החיים וישוב הדעת‪ ,‬בנים ובני‬ ‫הללו אינם עומדים מחוץ לעבודת ה'‪.‬‬ ‫בנים עוסקים בתורה ובמצוות‪ ,‬וכל מיני‬ ‫כאשר משתמשים בהם כראוי‪ ,‬הם עצמם‬ ‫השפעות טובות‪.‬‬ ‫נעשים חלק מעבודתו‪.‬‬ ‫'מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה'‬ ‫וכאשר זוכה יהודי לעשירות ומשתמש בה‬ ‫שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל'‬ ‫לתורה ולמצוות‪ ,‬להחזקת ביתו‪ ,‬לחינוך‬ ‫(תהלים יד‪:‬ז)‪ .‬ושיתגלה כבוד שמים‬ ‫בניו‪ ,‬לצדקה ולכל דבר טוב‪ ,‬הרי גם‬ ‫בשלימות‪' ,‬וידע כל פעול כי אתה פעלתו‪,‬‬ ‫העשירות נעשית כלי לעבודת ה'‪ .‬וכאשר‬ ‫ויבין כל יצור כי אתה יצרתו‪ ,‬ויאמר כל‬ ‫הקב"ה נותן בריאות והרחבת הדעת‪ ,‬יכול‬ ‫אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך‬ ‫האדם לעבוד אותו מתוך מנוחת הנפש‬ ‫ומלכותו בכל משלה'‪ .‬בברכת גמר חתימה‬ ‫ושמחה‪.‬‬ ‫טובה‪ ,‬ונזכה לגאולה השלימה במהרה‬ ‫יה"ר שהקב"ה יתן כח לכל ישראל וימלא‬ ‫בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫❖‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫ליל שב"ק חת"ק‬ ‫לבבכם ‪ -‬צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו‬ ‫'כי שם ה' אקרא' בביהמ"ק‬ ‫מכוונים לדברי תורה‪ .‬וכן הוא אומר (יחזקאל‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ‬ ‫מ‪:‬ד) "בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע‬ ‫אמרי פי‪ :‬יערוף כמטר לקחי תזל כטל‬ ‫ושים לבך וגו'"‪ .‬הרי דברים קל וחומר‪ ,‬ומה‬ ‫אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי‬ ‫תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד‬ ‫עשב‪ :‬כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו"‬ ‫בקנה צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו‬ ‫(לב‪:‬א‪-‬ג)‪ .‬וברש"י‪ ,‬כי שם ה' אקרא ‪ -‬הרי 'כי'‬ ‫מכוונים להבין‪ ,‬דברי תורה שהן כהררין‬ ‫משמש בלשון כאשר‪ ,‬כמו (ויקרא כג‪:‬י) "כי‬ ‫התלויין בשערה על אחת כמה וכמה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫תבואו אל הארץ"‪ ,‬כשאקרא ואזכיר שם ה'‪,‬‬ ‫'שימו לבבכם'‪ ,‬הרי בביהמ"ק עאכו"כ‪,‬‬ ‫אתם הבו גודל לאלקינו וברכו שמו‪ .‬מכאן‬ ‫וצ"ב‪.‬‬ ‫אמרו שעונין 'ברוך שם כבוד מלכותו' אחר‬ ‫אמנם הביאור שקדושת אר"י שלא‬ ‫ברכה שבמקדש‪.‬‬ ‫במקומה‪ ,‬כדאי' על עשי"ת וכן בסוכה‪.‬‬ ‫וכן להלן "ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל‬ ‫ואולי דזה שמוחלין כל עונות‪ ,‬כי ההולך ד'‬ ‫הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר‬ ‫אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן‬ ‫תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי‬ ‫העולם הבא (כתובות קיא‪ ,).‬והואיל שיש‬ ‫התורה הזאת" (שם‪:‬מו)‪ .‬וברש"י‪ ,‬שימו‬ ‫קדושת אר"י‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כו‬ ‫גדולה מזה ‪ -‬ירושלים ששם מקריבים‬ ‫וכבר הבאנו דקדושת אר"י‪ ,‬הכוונה לדעת‬ ‫קרבנות לפני הש"י שנשחטין בצפון‪ ,‬זהו‬ ‫כי בני ישראל ממונה תחת ה' אלקי ישראל‬ ‫"ירכתי צפון" (שם)‪.‬‬ ‫ולא תחת השרים‪ ,‬עכ"פ "למען ירבו ימיכם‬ ‫וגו' על האדמה" (דברים יא‪:‬כא)‪ ,‬ויש כמה‬ ‫ועוד יש יותר מדריגה גדולה מירושלים‪,‬‬ ‫מיני אדמה בארץ‪ .‬וצריך להיות במקום‬ ‫לפני לפנים ששם הש"י שורה‪ ,‬שנקרא "מלך‬ ‫הקדוש‪ ,‬כדברי המהרש"א (ברכות ח‪ ).‬איכא‬ ‫רב" (שם)‪ ,‬בשביל שהוא מלך מלכי המלכים‬ ‫סבי בבבל‪ ,‬תמה ואמר "למען ירבו ימיכם‬ ‫בעזרת השי"ת‪ .‬דהנה פירשו המפרשים‬ ‫וימי בניכם על האדמה" כתיב‪ .‬ומשיב הגמ'‪,‬‬ ‫עה"פ "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"‬ ‫כיון דאמרי לי' קמקדמי ומחשכי לבי כנישתא‪,‬‬ ‫(ישעי' א‪:‬כז)‪ ,‬היינו ציון שלא חטאה המשפט‬ ‫אמר היינו דאהני להו‪.‬‬ ‫והיושר שתפדה‪ .‬אבל שביה שחטאו‪ ,‬אינם‬ ‫ראויים להפדות כי אם שירחם הש"י עליהם‬ ‫ומבאר המהרש"א דלבי כנישתא יש בה‬ ‫במתנת חינם בצדקה‪.‬‬ ‫קדושת ארץ ישראל‪ .‬אבל יכול להיות כסתם‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬אינו מוכרח שיהיה כמו בבית‬ ‫זהו שאמר הכתוב כאן (תהלים יד‪:‬ז)‪' ,‬מי יתן'‬ ‫מדרש בארץ ישראל‪.‬‬ ‫שיזכו ישראל לעשות תשובה ויהיה 'מציון‬ ‫ישועת ישראל'‪ ,‬היינו שתהיה ישועת ישראל‬ ‫ובחידושי רבי ייבי על התהלים (מח‪:‬ג)‪,‬‬ ‫במשפט וביושר כמו ציון שהוא משפט‬ ‫לעתיד לבוא יהיה עיקר קדושה בירושלים‬ ‫ויושר שתפדה‪ ,‬כן ישראל יהיה יושר ומשפט‬ ‫ובארץ ישראל‪ .‬רק לאותם שקיימו עונג שבת‬ ‫שיפדו כיון שעשו תשובה אפילו שתהיה‬ ‫תתפשט להם קדושת ארץ ישראל גם בחוצה‬ ‫התשובה ע"י הש"י שיתן בלבנו לעשות‬ ‫לארץ‪ ,‬כמו נוף שמתפשט מן האילן‪ .‬שעיקר‬ ‫תשובה‪ ,‬כמו שאנו מבקשים "השיבנו ה'‬ ‫הקדושה שנמשל לאילן עץ החיים יהיה‬ ‫אליך ונשובה" (איכה ה‪:‬כא)‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬והנוף שהוא התפשטות‬ ‫שיעשו ישראל תשובה אפילו ע"י הש"י‬ ‫קדושה יהיה גם בחוצה לארץ‪ .‬זהו כוונת‬ ‫שיתן בלבם לעשות תשובה‪ ,‬ראויים הם‬ ‫"יפה נוף משוש כל הארץ" (שם)‪ ,‬היינו‬ ‫להפדות כיון שעכשיו הם צדיקים ע"י‬ ‫היפה של נוף של התפשטות קדושת ארץ‬ ‫התשובה‪ ,‬עכד"ק זי"ע‪.‬‬ ‫ישראל יהיה משוש כל הארץ גם בארץ‬ ‫ישראל גופא‪.‬‬ ‫עכ"פ כאשר יהיה דברי "האזינו השמים‬ ‫ואדברה" כו' ותזכו להיות על הארץ‪ ,‬יהיה‬ ‫יש הדרגות זו למעלה מזו‪ ,‬כי סתם ארץ‬ ‫"כי שם ה' אקרא" שיהיה קדושת ארץ שלא‬ ‫ישראל נקראת 'הר ציון'‪ ,‬כמ"ש במדרש‬ ‫במקומה‪ ,‬וכן מ"ש "שימו לבבכם" (דברים‬ ‫(שיהש"ר ג' י"א) עה"פ "צאינה וראינה בנות‬ ‫לב‪:‬ו)‪ ,‬דהיינו שיהיה כמו בנין בית המקדש‬ ‫ציון" ‪ -‬בנים המצוינים לי בתגלחת במילה‬ ‫בעבודת השי"ת‪ ,‬והכל בדרגא גבוה‪ .‬ונזכה‬ ‫ובציצית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כן יש לפרש ארץ ישראל‬ ‫לרחמים וחסדים‪ ,‬ובקרוב נזכה ל"וארו עם‬ ‫נקראת 'הר ציון' בשביל שארץ ישראל‬ ‫ענני שמיא" (דניאל ז‪:‬יג) ולגאולת עולם‬ ‫מצויינת במצוות‪ ,‬כי גבול ארץ ישראל חייב‬ ‫בב"א‪.‬‬ ‫במצוות‪ :‬חלה תרומה ומעשר וכדומה‪,‬‬ ‫משא"כ בחוצה לארץ‪ .‬ועוד יש מדריגה‬ ‫❖‬ ‫כז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫קידושא רבא‬ ‫הקדושת לוי‪ :‬שהקב"ה ידון אותנו‬ ‫בהפטורה (ש"ב כב‪:‬ג–ד) "אלקי צורי אחסה‬ ‫וניישב הענין בהקדם דברי הקדושת לוי‬ ‫בו מגני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי‬ ‫(ר"ה) אל תבוא במשפט עמנו כי לא יצדק‬ ‫מחמס תושיעני‪ :‬מהולל אקרא ה' ומאויבי‬ ‫לפניך כל חי (סליחות)‪ .‬יבואר על דרך משל‪,‬‬ ‫אושע"‪ .‬וברש"י‪ ,‬מהולל אקרא ה' ‪ -‬כתרגומו‬ ‫בעבד המלך אשר חטא נגד המלך‪ ,‬ויבקש‬ ‫בקראי לו אהודנו‪ ,‬לפי כי מאויבי אני בוטח‬ ‫את המלך להעביר את חטאתו‪ .‬ויצו המלך‬ ‫שאושע‪ ,‬ויתכן לפתור אקרא ואושע ל' היה‪.‬‬ ‫אותו לאמר‪ ,‬אתה בעצמך תשפוט ותדין‬ ‫ובאמת שייכות לימים האלו כדברי המדרש‬ ‫אותך‪ ,‬ואיך שיהיה משפטיך על פי הדין כן‬ ‫(הובא בטור או"ח סי' תקפ"א) ר' חנינא ור'‬ ‫יקום‪ .‬ויתמרמר העבד על נפשו ויצעק צעקה‬ ‫יהושע אומרין‪ ,‬איזו אומה כאומה זו‬ ‫גדולה ומרה שלא יעשה לו כן‪ ,‬כי ידע‬ ‫שיודעת אופיה של אלהיה‪ ,‬פירוש מנהגיו‬ ‫בנפשו שבודאי יתחייב על פי הדין שידין‬ ‫ודיניו‪ .‬שמנהגו של עולם וכו' אבל ישראל‬ ‫הוא את עצמו‪ ,‬והוא אינו יכול לעשות לפנים‬ ‫אינם כן‪ ,‬לובשים לבנים ומתעטפים לבנים‬ ‫משורת הדין‪ ,‬ויבקש את המלך ויתחנן לו‬ ‫ומגלחין זקנם‪ ,‬ואוכלים ושותים ושמחים‬ ‫שהוא ידין אותו‪ ,‬כי מלך חנון ורחום הוא‪,‬‬ ‫בר"ה‪ ,‬לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס‪.‬‬ ‫וכל יכול‪ ,‬ובידו למחול את חטאתו לעשות‬ ‫בספה"ק פנים יפות (ויקרא כג‪:‬כד) כתב‪ ,‬יש‬ ‫לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫לפרש בזה מ"ש דהע"ה (תהלים סה‪:‬יב‪-‬יד)‬ ‫כמו כן אנחנו מבקשים 'אל תבוא במשפט‬ ‫"עטרת שנת טובתך וגו' ירעפו נאות מדבר‬ ‫עמנו'‪ ,‬רוצה לומר שגם אנחנו נהיה ג"כ‬ ‫וגו' לבשו כרים הצאן וגו'"‪ ,‬פירוש כי יום‬ ‫שופטים אותנו‪' ,‬כי לא יצדק' וכו'‪ ,‬פירוש כי‬ ‫ר"ה הוא עטרה לכל השנה להטיבו עד‬ ‫ידענו שעל פי הדין אנחנו חייבים‪ ,‬ואין‬ ‫אחריתו‪ ,‬כדכתיב (דברים יא‪:‬יב) "עיני ה'‬ ‫בידינו לעשות לפנים משורת הדין‪ .‬רק אתה‬ ‫אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שנה"‪.‬‬ ‫בעצמך תשפוט ותדין אותנו‪' ,‬כי רחום וחנון‬ ‫ואחז"ל (ר"ה ח‪ ).‬בר"ה נידון מה יהיה בסופה‬ ‫אתה ומרבה לסלוח'‪ ,‬וכל יכול לעשות עמנו‬ ‫והוא תקופת השנה‪ .‬ואמר "ומעגליך ירעפו‬ ‫חסד לפנים משורת הדין ולמחול על חטאתינו‬ ‫דשן"‪ ,‬רמז על שנ"ד ימים שהם בשנה לבד‬ ‫ופשעינו ברחמיך המרובים‪.‬‬ ‫מיום ר"ה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וזהו כוונת דוד המלך עליו השלום "מלפניך‬ ‫סתירת הפיוט‬ ‫משפטינו יצא עיניך תחזינה מישרים" (תהלים‬ ‫ויש להמתיק קצת הענין בהקדם שכבר‬ ‫יז‪:‬ב)‪ ,‬כלומר שיצא משפטינו 'מלפניך'‪ ,‬שלא‬ ‫אמרתי לפני כמה שנים (גליון ר"ה פ"א) ידוע‬ ‫תביט ותסתכל על משפטינו‪ ,‬כי לפי‬ ‫קושית דוזה"ק בהישמח ישראל שמקודם‬ ‫משפטינו בודאי אנחנו חייבים‪ ,‬רק בעצמך‬ ‫אומרים 'אל תבוא במשפט עמנו'‪ ,‬ואח"כ‬ ‫תדין ותשפוט אותנו‪ ,‬ואז בודאי נהיה זכאים‬ ‫'שופט כל הארץ ואתנו במשפט יעמיד'‪.‬‬ ‫במשפט‪ ,‬כי 'עיניך תחזינה מישרים'‪ ,‬כי רחום‬ ‫ועיין שם דבריו הנעימים‪ ,‬וכ"ק אאמוד"ר‬ ‫וחנון‪ ,‬ובידך לעשות לפניך משורת הדין‬ ‫הי' אומר 'ואותה במשפט יעמד'‪.‬‬ ‫למחול על עונותינו ולהשפיע לנו חיים וברכה‬ ‫וטובות וישועות ונחמות‪ ,‬אמן כן יה"ר‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫כח‬ ‫שעשה חברו בסגנון אחר‪ ,‬והוא דן את‬ ‫אדם דן את עצמו כל הזמן‬ ‫חבירו‪ ,‬ובזה הפסק שדן את חברו נותנין לו‪.‬‬ ‫והוי דן כל האדם לכף זכות‬ ‫וזהו שאמר 'דין'‪ ,‬שהדין הוא נותן בעצמו‬ ‫ובכדי לבאר דבריו הקדושים‪ ,‬דהנה ידוע כי‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬וה'חשבון' לעולם הבא‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫האדם בעצמו חורץ את דינו‪ .‬וכדברי רבינו‬ ‫הקב"ה דן ומוצא מעלות ומכפר‬ ‫הבעש"ט זי"ע (מובא בכתר שם טוב ח"ב) על‬ ‫הכתוב (תהלים לט‪:‬ט) "מכל פשעי הצילני‬ ‫אמנם הקב"ה יוכל למחול כאשר הוא‬ ‫חרפת נבל אל תשימני"‪ .‬דנודע דאם אחד‬ ‫ישפוט‪ ,‬כמו שכתב הקדושת לוי‪ .‬וכמו‬ ‫מלמד חוב על איזה רשע‪ ,‬ופוסק עליו את‬ ‫הישמח ישראל זי"ע 'כמה מעלות טובות‬ ‫הדין ואומר שראוי שיבוא עליו אותו‬ ‫למקום עלינו'‪ ,‬שהרבה פעמים אדם מסתכל‬ ‫פורענות‪ ,‬אזי זה הדין פוסק על עצמו וכו'‬ ‫על עצמו וכבר אינו מוצא שום מעלה‪ .‬אבל‬ ‫משא"כ אם דן אותו לזכות ואומר שהוא‬ ‫הקב"ה כבר מוצא הרבה מעלות למקום‬ ‫מגושם הרבה‪ ,‬ויש לו חומר עכור עד שאי‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫אפשר לו לכבוש את יצרו‪ ,‬וכיוצא מן הזכות‬ ‫והאמת המעליותא בזה והחילוק (ר"ה ד‪).‬‬ ‫שאפשר לדונו‪ ,‬אז מלמד הזכות זה על‬ ‫האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני‪,‬‬ ‫עצמו‪ .‬וזה שאמר 'מכל פשעי הצילני'‪ ,‬ומהי‬ ‫אצל יהודי‪ .‬כמו שכתבו התוס' שאינו‬ ‫ההצלה‪' ,‬חרפת נבל אל תשימני' שלא אחרף‬ ‫מתרעם ח"ו כאשר לא יהי'‪ ,‬אבל הגוי‬ ‫מימי לנבל ואלמד עליהם זכות‪ ,‬ובזה תציל‬ ‫מתרעם על הקב"ה‪ .‬אבל יהודי מתחזק‬ ‫אותי מכל פשעי‪ ,‬שבזכות זה יהיה עלי ג"כ‪.‬‬ ‫ונשאר באמונתו "וצדיק באמונתו יחי'"‬ ‫ועיין בס' באר משה (אוזרוב‪ ,‬מלכים כ‪:‬א)‬ ‫(חבקוק ב‪:‬ד) וכמ"ש התוס'‪ ,‬משא"כ הגוי‬ ‫שהביא דמצינו גבי דוד (ש"ב יב‪:‬ה) שסיפר‬ ‫מתרעם‪.‬‬ ‫לו נתן הנביא המשל מכבשת הרש‪ ,‬ודוד ענה‬ ‫יהודי בוטח בהשי"ת ומרוצה ומקבל‬ ‫"חי ה' כי בן מות האיש העושה זאת"‪ .‬ומיד‬ ‫באהבה ומתוך זה זוכה לכל טוב‬ ‫אמר לו נתן "אתה האיש" (שם‪:‬ז)‪ .‬ונאמר‬ ‫והנה כחו של יהודי להיות מאמין ובוטח‬ ‫(יחזקאל טז‪:‬נב) "גם את שאי כלימתך אשר‬ ‫בה'‪ ,‬וכמו שהביא הטור והשו"ע (הל' ר"ה‬ ‫פללת לאחותך"‪ ,‬ופרש"י אשר שפטת להם‪,‬‬ ‫סי' תקפ"א ס"ד) דאי' שאמרו רז"ל (ירושלמי‬ ‫קודם שהרשעת מהן היית אומרת עליהן‬ ‫ר"ה פ"א ה"ג) עה"פ "כי מי גוי גדול וגו'"‬ ‫ראויות הן לפורענות‪.‬‬ ‫(דברים ד‪:‬ז)‪ ,‬אין לך אומה כאומה זו יודעת‬ ‫ופירש בזה הפרי חיים אמרם (אבות פ"ב‬ ‫אופיא של אלקיו‪ .‬מדרך העולם מי שיש לו‬ ‫מ"ד) ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו‪.‬‬ ‫דין אצל המלך לובש שחורים וכו' משא"כ‬ ‫ר"ל‪ ,‬דבר זה תדע שאין מראין לך מהשמים‬ ‫ישראל בראש השנה לובשים לבנים וכו'‬ ‫מעשה חברך שתדין אותו וכו' וכאשר תדין‬ ‫ביודעם שהש"י יוציא לאור משפטם‪.‬‬ ‫אותו כן תהיה לך‪ .‬ונמצא תראה שתדין אותו‬ ‫ובאגרא דכלה (פ' מקץ) דהנה מה שמגלחין‬ ‫לכף זכות‪ ,‬וכן ידונו אותך ג"כ לכף זכות‪.‬‬ ‫ולובשין לבנים זה הוא כבוד למלכות‪,‬‬ ‫ולהלן (פ"ג מ"א) פירש בזה מה שהקדים‬ ‫ביודעם קדושת היום מלכות שמים המלך‬ ‫התנא דין לחשבון‪ .‬שבזה העולם אין דנין‬ ‫המשפט‪ ,‬ובטוחים בו שיוציא לאור משפטם‪.‬‬ ‫את האדם מלמעלה‪ ,‬רק מראין לו מעשה‬ ‫כט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אבל כשגדל וכבר יודע לעצמו‪ ,‬אומרים לו‬ ‫זה הוא הנרצה ביוסף שהיה הדבר בראש‬ ‫תסתדר‪.‬‬ ‫השנה‪" ,‬ויגלח ויחלף שמלותיו" (בראשית‬ ‫מא‪:‬יד) לחלוק כבוד למלכות‪.‬‬ ‫אבל שמעתי מליצה מידידי פעם‪' ,‬ברוך‬ ‫מרחם על הבריו"ת'‪ ,‬שהקב"ה מרחם גם על‬ ‫וזהו אופי' של אומה זו בודאי השי"ת נס‪,‬‬ ‫ברי'‪ .‬וזהו אולי הכוונה עומד מכסא דין‬ ‫בוטח עצמו על השי"ת שיהי' טוב‪ .‬אבל‬ ‫שאדם ידון לעצמו‪ ,‬אלא על כסא רחמים‬ ‫הגוי רק חושב שהשי"ת לא ידונו‪ ,‬הוא‬ ‫שהשי"ת אותנו ואנחנו בטוחים שיעשה לנו‬ ‫יסתדר לעצמו יותר טוב‪ .‬אבל יהודי מאמין‬ ‫נסים‪ .‬וזהו הלשון לרצות את בוראן‪ ,‬שהם‬ ‫ובוטח‪ ,‬וכמ"ש (שבת לא‪ ).‬מאמין בה' וזורע‪,‬‬ ‫מרוצין מבוראן ובוטחים בו כשתוקעים‬ ‫וכן הכל‪ .‬וכידוע שכ"ק אאדמו"ר הגה"ק‬ ‫בתרועה מלשון אהבה‪.‬‬ ‫זצוקללה"ה הי' אומר המשל מתינוק עם‬ ‫אמו‪ ,‬כל זמן שסומך ובוטח הרי הוא בטוח‪.‬‬ ‫❖‬ ‫דרשה – שבת שובה‬ ‫היה אדם אחד‪ ,‬צריכים כל ישראל כפרה‬ ‫הנביא הושע בהפטורה‪" ,‬שובה ישראל עד‬ ‫משום שכולם ערבים זה לזה‪.‬‬ ‫ה' אלהיך כי כשלת בעונך‪ :‬קחו עמכם‬ ‫דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון‬ ‫מובא במדרש (ויק"ר ד' ו') תני חזקיה‪" ,‬שה‬ ‫וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו" (הושע‬ ‫פזורה ישראל" (ירמי' נ‪:‬יז)‪ ,‬נמשלו ישראל‬ ‫יד‪:‬ב–ג)‪ .‬וברש"י כי כשלת ‪ -‬באו לך מכשולים‬ ‫לשה‪ ,‬מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד‬ ‫בעד עווניך‪ :‬כל תשא עון ‪ -‬כל עוונותינו‬ ‫מאיבריו וכל איבריו מרגישים‪ ,‬כן הן ישראל‪,‬‬ ‫סלח‪ :‬וקח טוב ‪ -‬ולמדנו דרך טוב‪ .‬דבר אחר‪,‬‬ ‫אחד מהם חוטא וכולן מרגישין‪ .‬משל באותו‬ ‫מעט מעשים טובים שבידינו קח בידך‬ ‫אדם שמצאוהו קודח חור בספינה‪ ,‬וכשצעקו‬ ‫ושפטנו אחריהם‪ .‬וכן דוד אומר "מלפניך‬ ‫עליו‪ ,‬השיב בתמימות הלא בשלי אני קודח‪.‬‬ ‫משפטי יצא עיניך תחזינה מישרים" (תהלים‬ ‫אמרו לו נכון שקודח אתה בחדרך‪ ,‬אבל‬ ‫יז‪:‬ב)‪ .‬דבר אחר‪ ,‬וקח טוב וקבל הודיה‬ ‫המים שיציפו את הספינה יטביעו לא רק‬ ‫מאתנו‪ ,‬שנאמר "טוב להודות לה'" (שם‬ ‫אותך‪ ,‬אלא את כל הנוסעים‪.‬‬ ‫צב‪:‬ב)‪ .‬ונשלמה פרים ‪ -‬שהיה לנו להקריב‬ ‫וכן בני ישראל מכח דין ערבות‪ ,‬הכלל סבלו‬ ‫לפניך נשלם אותם בריצוי דברי שפתינו‪:‬‬ ‫מרובות מפני החוטאים שבתוכם‪ .‬וכמו‬ ‫ויש לדקדק הלשון "שובה ישראל וגו' כי‬ ‫שבחטא העגל חטאו רק מקצת מבני ישראל‪,‬‬ ‫כשלת בעונך"‪ ,‬לכאורה הכוונה שהכשיל‬ ‫וכלל ישראל סובל מכך לדורותיו (עי' בכלי‬ ‫אחרים בעונותיו‪.‬‬ ‫יקר דברים כט‪:‬יא‪ ,‬משך חכמה פ' יתרו עה"פ‬ ‫"ויענו כל העם יחדיו"‪ ,‬פי' האברבנאל יהושע‬ ‫ויש להסמיך זה במ"ש עה"פ בפרשת עגלה‬ ‫פרק ז')‪ .‬בס' חסידים מביא מקור אחר לדין‬ ‫ערופה "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'"‬ ‫כל ישראל ערבים זה לזה‪.‬‬ ‫(דברים כא‪:‬ח)‪ .‬כתב בעל הטורים‪ ,‬מכאן שכל‬ ‫ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬ולכן אפילו שהרוצח‬ ‫וכמ"ש בחכמת שלמה (להגש"ק פ' ויצא) אך‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ל‬ ‫שו"ת רב פעלים (יו"ד א' סי' מ"ד)‪.‬‬ ‫לדעתי נראה כך‪ ,‬דהנה עשו ויעקב כיון‬ ‫שנולדו תאומים נחשבו כגוף אחד ממש‪.‬‬ ‫אמנם האמת מדה טובה מרובה‪" ,‬קחו‬ ‫וכמו שבגוף אחד כשאבר אחד הולך‪ ,‬מושך‬ ‫עמכם דברים ושובה אל ה'"‪ .‬עי' בספה"ק‬ ‫כל האברים עמו‪ .‬וכן כשאבר אחד חולה‬ ‫אך פרי תבואה (שבת שובה)‪ ,‬כי אין דבר‬ ‫מרגיש בזה כל הגוף‪ ,‬כן ה"נ בתאומים‬ ‫עומד בפני התשובה אפי' המחטיא הרבים‬ ‫כשאחד חולה מרגיש בו חבירו‪ .‬וכן יעיד‬ ‫ואפילו יותר‪ ,‬כל זמן שאינו פורש מן התורה‬ ‫החוש על זה כאשר יעידון יגידון כמה‬ ‫ורוצה לשוב‪ ,‬עיי"ש במתק לשונו‪.‬‬ ‫אנשים‪ .‬וכיון דהחולי הנפש דומה לחולי‬ ‫יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם‬ ‫הגוף‪ ,‬לכך גם בחולי הנפש הוי כן כשאחד‬ ‫וזהו ביאור המאמר (עי' יומא פו‪ ):‬יחיד ששב‬ ‫חוטא ונחלה בחולי הנפש מרגיש בו חברו‪.‬‬ ‫מוחלין לו ולכל העולם‪ ,‬דהיינו היחיד‬ ‫ולכך הנה אם לא היה עשו מושך את יעקב‬ ‫שלפעמים נכשל כל כך שמכריע את כל‬ ‫עמו לרשעו‪ ,‬היה נעשה יעקב כפלי כפליים‬ ‫העולם לחובה‪ ,‬ומי יודע ר"ל מה נצמח מזה‪.‬‬ ‫צדיק כמו שהיה‪ .‬ולהיפך אם לא היה יעקב‬ ‫והשי"ת מתחסד עם כל בריותיו‪ ,‬וכששב‬ ‫מושך את עשו עמו לצדקו‪ ,‬היה עשו יותר‬ ‫הקב"ה ימחול לו ועם כל העולם כולו‪ ,‬כי‬ ‫רשע כפלי כפליים מה שהיה‪ .‬ולכן נאמר‬ ‫הכל מחשבונו ה"י‪.‬‬ ‫ביעקב (בראשית כה‪:‬כו) "וידו אוחזת בעקב‬ ‫וכידוע על הרה"ק ר' דוד לעלוב זי"ע שהי'‬ ‫עשו" לרמז על זה‪ ,‬כי הוא מושך את עשו‬ ‫אצל רבו הרה"ק רבי ר' אלימלך מליזענסק‬ ‫עמו לצדקו‪ ,‬ואינו מניחו להרשיעו כל כך‪.‬‬ ‫זי"ע ועכי"א‪ ,‬ושאלו מי הכי גרוע בעירו וכו'‬ ‫וא"כ איך יתקנו התשובה‪ .‬הרי אמרו חז"ל‬ ‫עד שענה על עצמו ואז קבלו באהבה רבה‪.‬‬ ‫החוטא ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות‬ ‫וזה ביאור יחיד ששב‪ ,‬שמרגיש פחות מכל‬ ‫תשובה (סנהדרין קז‪ .):‬אדמו"ר הפני מנחם‬ ‫העולם‪ ,‬מרים כל העולם עמו (שמעתי מכ"ק‬ ‫(סוכות תשנ"ג) מביא מאדמו"ר האמרי אמת‬ ‫האדמו"ר ר' אלתר מלעלוב זי"ע)‪.‬‬ ‫ז"ל שדוד הורה דרך תשובה ליחיד (ע"ז ה‪.).‬‬ ‫וכעין זה אי' בספר שיח זקנים מכ"ק‬ ‫וירבעם הי' חוטא ומחטיא‪ ,‬והוא רצה לעשות‬ ‫אדמו"ר הגה"ק בעל שפע חיים זי"ע שסיפר‬ ‫דרך חדשה שגם מי שחטא ומחטיא יתקבל‬ ‫בשם הרה"ח ר' יוסף קנאבלעך ז"ל ששמע‬ ‫תשובתו‪ .‬והשיב לו הקב"ה‪ ,‬בן ישי בראש‬ ‫פעם מהרה"ק מהר"א מבעלז זצ"ל בסעודה‬ ‫(סנהדרין קב‪ ,).‬רק מי שחטא‪ ,‬אבל חוטא‬ ‫המפסקת בערב יום כיפור שאמר‪ ,‬הגמ'‬ ‫ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות תשובה‪.‬‬ ‫ביומא אומר יחיד ששב מוחלין לו ולכל‬ ‫ועיין באמרי אמת (פ' קרח תרפ"ז) במדרש‬ ‫העולם כולו‪ .‬ודקדק מה הכוונה 'יחיד ששב'‪.‬‬ ‫(במד"ר י"ח ח') קרח שפיקח היה מה ראה‬ ‫ואמר בהקדם הסיפור ששמע מאביו זצ"ל‪,‬‬ ‫לשטות זו‪ ,‬עינו הטעתו וכו'‪ .‬אאז"ל הקשה‬ ‫שפעם אחת נתאחר הבעל שם טוב להתפלל‬ ‫(תרל"ו) האם לא ידע שתשובה מועלת ושמא‬ ‫תפלת נעילה ביום הקדוש‪ ,‬ואמר הבעש"ט‬ ‫בניו יעשו תשובה? אלא חוטא ומחטיא אין‬ ‫שרשע א' בארצות המערב התחרט מאד על‬ ‫מספיקין בידו לעשות תשובה‪ .‬ומ"מ לא היה‬ ‫מעשיו ושב בלב נשבר להשי"ת‪ ,‬ואמר‬ ‫צריך למנוע עצמו מתשובה‪ ,‬שהרי אמרו‬ ‫שהוא החוטא היותר גדול בכל העולם‪,‬‬ ‫(פסחים פו‪ ):‬חוץ מ'צא'‪ ,‬ועיי"ש עוד‪ .‬ועיין‬ ‫לא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אויף די וועלט אזא חוטא ווי איך בין'‪.‬‬ ‫והעלה בתשובתו כל התשובות מכלל‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫וזהו גודל התשובה‪ ,‬שצריך להתבונן הרי מי‬ ‫יודע מה הכריע‪ ,‬באיזה ענין הכריע‪ ,‬ועד‬ ‫ופירש בזה הרה"ק 'יחיד ששב'‪ ,‬היינו שהוא‬ ‫איפוא הגיע הפגם‪ ,‬וישוב כל כך עד שיתקן‬ ‫עושה תשובה עם חרטה כ"כ גדולה שמרגיש‬ ‫הכל‪ .‬וזהו הכוונה ג' ספרים בינונים תלוים‬ ‫שהוא היחיד בגודל חטאיו‪ ,‬אז מעלה כל‬ ‫ועומדים שלא הכריעו‪ ,‬אמנם ביוה"כ כולו‬ ‫התשובות ומוחלין לו ולכל העולם כולו‪.‬‬ ‫רחמים‪.‬‬ ‫ואחר סיים הרה"ק בזה"ל‪' ,‬ווי איז נאך דא‬ ‫❖‬ ‫חלק הפלפול‬ ‫פ"א)‪ ,‬ע"ש בתוספות ישנים (ועי' כריתות י"ד)‪.‬‬ ‫חקירה אם לא תעונה כל רגע‬ ‫ובאמת נעלם מהם דברי המכילתא (פ' יתרו‪,‬‬ ‫או בכלליות על כל היום‬ ‫כי תשא)‪ ,‬רק גמ' דילן לא הביאו זה רק דגבי‬ ‫והנה יש לחקור במי שנאנס לאכול ביוהכ"פ‬ ‫שבת כל רגע ורגע מציאות בפ"ע א"צ קרא‪,‬‬ ‫שחרית‪ ,‬כגון שאנסוהו עכו"ם‪ ,‬דזה פשוט‬ ‫אבל ביוה"כ דהוה נקודה בלא חלוקה‪ ,‬צריך‬ ‫דאסור לו להמשיך לאכול משום לאו‬ ‫לחלק בין לילה ליום‪ .‬ועיין ב"מ (קי"א) גבי‬ ‫דיוהכ"פ‪ .‬אמנם כפשוטו לא קיים העשה של‬ ‫שכיר שעות‪ ,‬וכ"מ בש"ס גבי לילה מחוסר‬ ‫'ועניתם' ע"י שלא יאכל שאר היום‪ ,‬כ"א ע"י‬ ‫זמן‪ ,‬ובירושלמי (יבמות פ"ח) גבי ליל ח'‬ ‫המשך מעת לעת שלא אכל‪ .‬ולכן אם אכל‬ ‫בקטן במילה‪ ,‬וספ"א דר"ה גבי מכשירין אם‬ ‫באונס‪ ,‬אע"ג שלא עבר הלאו‪ ,‬מ"מ קיום‬ ‫דוחה בלילה בשבת‪ ,‬ורש"י (סוכה יג‪ ).‬גבי‬ ‫העשה לית ליה‪.‬‬ ‫דיחי בהדס בלילה וכ"מ‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫צפנת פענח‪ :‬חילוק בין שבת ליוה"כ‬ ‫בגר שנתגייר וטבל לגירות‬ ‫בשו"ת צפנת פענח (דווינסק ח"ב סי' ל"ב)‬ ‫בחצי יום הכיפורים עצמו‬ ‫הנה באמת גם בשל תורה יש נפ"מ בין שבת‬ ‫ובשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' קנ"ה ד"ה ב)‪.‬‬ ‫ליוה"כ בגדר הזמן‪ ,‬דשבת הוה הזמן דבר‬ ‫ומענין לענין נסתפקתי במי שנעשה בר‬ ‫מצטרף וכל רגע ורגע זמן פרטי‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫מצוה באמצע יוה"כ בעיצומו של יום‪ ,‬אי‬ ‫הרכבה שכינית ומרבין במכילתא [מחלליה‬ ‫חל עליו חיוב צום על שעות הללו שנתחייב‬ ‫מות יומת אפילו כהרף עין] מחללה כל רגע‬ ‫בהם בכל המצות‪ .‬דבלשון הפסוק "מערב‬ ‫ורגע‪ .‬ונפ"מ קטן שהגדיל בסוף שבת רגע‬ ‫עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כג‪:‬לב) יתכן‬ ‫אחת הביא ב' שערות‪ ,‬חייב מיתה על רגע‪.‬‬ ‫לומר דדוקא כל שאני קורא בו 'מערב עד‬ ‫וכן הוא ביבמות (ל"ג‪-‬ל"ד) וכ"מ‪.‬‬ ‫ערב' חייב‪ .‬אבל זה שאין אני קורא בו 'מערב‬ ‫אבל יוה"כ הוא הזמן עצם ואין מתחלק‬ ‫עד ערב' לא נתחייב כלל בצום יוהכ"פ הזה‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬ונקודה אחת כל היום‪ .‬ואם קטן נתגדל‬ ‫ודבר זה יצוייר באופנים שונים‪ :‬בגר‬ ‫באמצע‪ ,‬ה"נ אין צריך מן התורה להתענות‪,‬‬ ‫שנתגייר וטבל לגירות בחצי יום הכיפורים‬ ‫דעצם אין מתחלק וגדר הרכבה מזגית‪ .‬ולכך‬ ‫עצמו‪ .‬וכן לפי מה דנחלקו הפוסקים במנין‬ ‫יש כרת פרטי על הלילה והיום (עי' יומא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לב‬ ‫חלב‪ ,‬הא ביוהכ"פ מיירי דגם על אכילת‬ ‫שנות גדלות דאדם‪ ,‬אי בעינן נמי מעל"ע‬ ‫היתר נמי חייב קרבן‪.‬‬ ‫לשעות דוקא‪ ,‬והמעל"ע נגמר באמצע‬ ‫יוהכ"פ‪ .‬וכן מי שהיה חולה שיב"ס ואכל‬ ‫ומתרצים משום דבשביל יוהכ"פ הו"ל‬ ‫ואח"כ הבריא‪ ,‬אי חל עליו חובת הצום‬ ‫למינקט ככותבת שהוא שיעור אכילה דיום‬ ‫כשהבריא באמצע היום‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬ונקט שיעור זוטא‪ ,‬ולכך נקט‬ ‫חלב‪ .‬ולא רצו לתרץ דבשביל אכילת יוהכ"פ‬ ‫והלום ראיתי בישועת יעקב (סי' תר"ח)‪ :‬אם‬ ‫בלא"ה אינו חייב על אכילה שניה‪ ,‬ומתוך‬ ‫נעשה גדול באמצע יוהכ"פ‪ ,‬נלענ"ד כיון‬ ‫כך מוכח דגם על אכילה שניה דיוהכ"פ‬ ‫דרשאי לאכול מקצת היום אין כאן תענית‬ ‫שפיר בר חיובא הוא אע"פ שכבר אכל‪ .‬וכן‬ ‫'מערב עד ערב' כיון שכבר אכל ושתה היום‪,‬‬ ‫מביא בשטמ"ק שעל גליון הגמרא בשם‬ ‫איך יתכן שבאמצע היום כשנעשה גדול‬ ‫הרא"ש‪.‬‬ ‫יתחיל להתענות‪ ,‬הרי אין כאן תענית כלל‪,‬‬ ‫דתענית בעינן שיהא מעל"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וא"כ לפנינו התוס' והרשב"א והרא"ש דלא‬ ‫ס"ל כסברת הישועת יעקב‪ ,‬דבכה"ג שכבר‬ ‫והנה מה דפשיטא ליה להישועת יעקב דעל‬ ‫אכל שוב לא יתחייב משום יוהכ"פ על‬ ‫פחות מעל"ע לא חל חובת יוהכ"פ‪ ,‬לא‬ ‫אכילה שניה‪ ,‬דאע"ג דכתיב 'מערב עד‬ ‫משמע כן מדברי חי' הרשב"א (קידושין כא‪):‬‬ ‫ערב'‪ ,‬היינו דכל שעות המעל"ע הוא קאי‬ ‫דבהא דפליגי שם רב ושמואל אי אמרינן‬ ‫בחיוב של תענו נפשותיכם‪ ,‬דמצוה זו‬ ‫הואיל ואישתרי אישתרי‪ .‬ע"ז מקשה הרשב"א‬ ‫מתחדשת בכל רגע ורגע בפני עצמה‪.‬‬ ‫מ"ט דשמואל דלא אמרינן הואיל ואישתרי‬ ‫ומה"ט גם חולה שצריך לאכול צריך שידע‬ ‫אישתרי‪.‬‬ ‫בכל אכילה ואכילה שאוכל בשביל סכנת‬ ‫ומתרץ די"ל דלא דמי לאשת אח‪ ,‬דהתם‬ ‫נפשו‪ ,‬וכל שעה שאינו זקוק לאכילה אהדריה‬ ‫מצוה רמיא עליה‪ ,‬וליכא למימר דאח"כ‬ ‫קרא לאיסורו‪.‬‬ ‫נאסרה‪ .‬אבל יפת תואר לאו מצוה היא‪ ,‬שלא‬ ‫אך קצת יש לחלק בין דברי התוס' כריתות‬ ‫דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע‪ .‬ולא דמיא‬ ‫שהאכילה הראשונה נמי היתה באיסור‪,‬‬ ‫למי שאחזו בולמוס [ביוה"כ] שמאכילין‬ ‫והאי גברא נתחייב מערב עד ערב‪ ,‬לכן חייב‬ ‫אותו עד שיאורו עיניו‪ ,‬ומשם ואילך באיסורו‬ ‫על כל אכילה ואכילה‪ .‬ואין זה ראיה על זה‬ ‫קאי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שאכילתו הראשונה היתה בהיתר‪ ,‬דיש‬ ‫רשב"א‪ :‬חולה שיב"ס ואכל ושתה‬ ‫מקום לומר דמכיון דלא נתחייב 'מערב עד‬ ‫אם אח"כ הבריא הדרא לאיסור‬ ‫ערב' אינו חל עליו שום חיוב על מקצת‬ ‫היום‪ ,‬וצ"ע בזה‪.‬‬ ‫הרי דס"ל להרשב"א דבחולה שיב"ס ואכל‬ ‫ושתה‪ ,‬אם אח"כ הבריא הדרא לאיסור‪ ,‬ולא‬ ‫רבינו ירוחם‪ :‬מאכילין אותו פחות‬ ‫אמרינן דבעינן 'מערב עד ערב' דוקא‪ .‬וכן‬ ‫מכשיעור כדי שלא יצטרף בכזית באכ"פ‬ ‫מוכיחין דברי התוס' (כריתות יח‪ :‬ד"ה הא)‪,‬‬ ‫בשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' ע"ה) כתב‪,‬‬ ‫בההיא דא"ל רבא בר רב חנן לאביי‪ ,‬מה‬ ‫ואגב יש לדייק מה שכתב רבינו ירוחם‬ ‫אילו אכל כזית חלב שחרית ביוהכ"פ וכזית‬ ‫דמאכילין אותו פחות מכשיעור כדי שלא‬ ‫חלב במנחה ביוהכ"פ הכי נמי דמיחייב שתי‬ ‫יצטרף בכזית באכ"פ‪ ,‬שהרי יוה"כ איסור‬ ‫חטאות‪ .‬והתוס' דקדקו‪ ,‬דלמה ליה למינקט‬ ‫לג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫[כאמור "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין‬ ‫בככותבת ולא בכזית‪ ,‬וכותבת גדול מכזית‬ ‫לא יסור ממנה" (משלי כב‪:‬ו)]‪ ,‬אבל הקטן‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫היודע לנענע שחייב בעצמו בלולב צריך‬ ‫ובאמת כי במקום אחר הארכתי‪ ,‬דאולי‬ ‫לקיים בשלו דוקא‪.‬‬ ‫ביוה"כ נמי כזית חמור מפחות מכזית‪ ,‬אף‬ ‫ומיהו בריטב"א (סוכה ב‪ ):‬מבואר שאף האב‬ ‫דאינו חייב כרת אלא על כותבת‪ .‬אבל לענין‬ ‫לא קיים המצוה בחינוך אא"כ עושה בכל‬ ‫איסור כזית כיון דהוה שיעור שלם לענין כל‬ ‫פרטי המצוה‪ ,‬ודלא כדברי המרדכי בשם‬ ‫אכילות שבתורה‪ ,‬הכ"נ חמור לענין יו"כ‬ ‫הראב"ן‪ .‬ולפי דברי הריטב"א‪ ,‬מה שייך‬ ‫מפחות מכזית דהוה נמי שיעור לענין יו"כ‪,‬‬ ‫לקטן להחנכו בעינוי לשעות אשר אינו‬ ‫אלא דלענין כרת אינו חייב עד דאכל‬ ‫מקיים ממילא מצות ועניתם דקאי על כל‬ ‫ככותבת‪.‬‬ ‫היום‪.‬‬ ‫שוב מצאתי לי ראי' בתוס' (שבת צא‪ :‬ד"ה‬ ‫וכן מתוס' ישנים (יומא פב‪ .‬ד"ה בן) לא נראה‬ ‫כגון דאיכא פחות מכביצה) שהקשו מ"ש כזית‬ ‫כן‪ ,‬שכתבו שם בשם ר"א ממיץ שחינוך לא‬ ‫מחצי זית‪ ,‬דהא בתרומה טמאה ליכא אלא‬ ‫שייך רק לקיים מצוות עשה‪ ,‬ולא לא לעבור‬ ‫עשה‪ ,‬וחצי זית אסור מה"ת‪ .‬ותי' דמ"מ כזית‬ ‫בלא תעשה‪ .‬והקשו א"כ למה מחנכים‬ ‫חמור טפי‪ ,‬שהרי זית הוא שיעור ללקות‬ ‫לתינוקות לצום ביום הכיפורים‪ .‬ותירצו‬ ‫עליו בכל מקום‪ ,‬ע"ש‪ .‬מבואר דכזית כיון‬ ‫וז"ל‪ ,‬ומה שמענים אותו ביוהכ"פ‪ ,‬אין זה‬ ‫דהוא שיעור ללקות עליו בכ"מ חמור טפי‬ ‫לאפרושיה מאיסור שמפרישין אותו‬ ‫מחצי זית‪ .‬וא"כ י"ל בבירור דזה ג"כ דעת‬ ‫מלאכול‪ ,‬אלא הוא חינוך שמחנכין אותו‬ ‫הרי"ו ז"ל‪.‬‬ ‫במצות 'ועניתם את נפשותיכם'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועיין גמ' שבת (צא‪ ).‬מהו דתימא ר"ש‬ ‫והנה שם מבואר בגמ' שמחנכין לשעות‪,‬‬ ‫לאפוקי מגרוגרת‪ ,‬ולעולם עד דאיכא כזית‪,‬‬ ‫וא"כ ראיה שגם באוכל ביוהכ"פ עכ"פ‬ ‫קמ"ל‪ .‬הכי נמי דהסברא לחלק בין כזית‬ ‫בשעה שלא אכל מקיים מצות 'ועניתם'‪,‬‬ ‫לחצי שיעור סתם‪ .‬ולפ"ז יהי' לן שיטה‬ ‫שכל שעה ושעה מצדה בפני עצמה‪ .‬וא"כ‬ ‫חדשה‪ ,‬דביו"כ לכתחילה צריך להאכיל‬ ‫הכי נמי מצות שבתון בשבת‪ ,‬כל רגע ורגע‬ ‫בפחות מכזית וצ"ע‪.‬‬ ‫שמונע מלעשות מלאכה מקיים מצוה‪.‬‬ ‫ראי' מקטן שמתענה לשעות‬ ‫ונמצא שהמשתדל גורם לשני לבטל מצות‬ ‫שבתון בשבת‪ .‬וביותר לפ"מ שכתבנו שתיכן‬ ‫אולי להביא ראי' מקטן שמתענה לשעות‪.‬‬ ‫שנחשב (ושו"מ ב"ה הגרז"נ גאלדברג זצ"ל‬ ‫וא"כ אי חינוך בעי בשלימות‪ ,‬עיין בשו"ע‬ ‫כעין זה)‪.‬‬ ‫או"ח (סי' תרנ"ח מ"ב ס"ק כ"ח) בענין קטן אם‬ ‫מקיים מצות אתרוג ביום א' בשאול‪ .‬ועי"ש‬ ‫ואולי ג"כ אי אכילת ערב יוה"כ כל רגע‪,‬‬ ‫במש"כ בשם המרדכי בשם ראב"ן דקטן‬ ‫הכ"נ יוה"כ‪ .‬אבל אם ערב יוה"כ יש לו‪ ,‬עי'‬ ‫יוצא בשאול‪ .‬ובשעה"צ שם דמצות חינוך‬ ‫במנחת חינוך (מצוה שי"ג אות ט"ו) שמחדש‬ ‫הוא על עצם המצוה ולא על פרטי המצוה‪.‬‬ ‫דכיון דאכילת ערב יוה"כ ילפינן מלשון‬ ‫והיינו לכאורה כיון שמתרגל ויקיים גם בכך‪.‬‬ ‫'ועניתם'‪ ,‬א"כ השיעור של מצוה זו הוא‬ ‫אמנם למה שביארנו האב מקיים בכך חיובו‪,‬‬ ‫בכותבת‪ ,‬דזהו השיעור שהוא עובר אם אכל‬ ‫דשורש חיובו לחנכו להרגילו במצוות‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לד‬ ‫כרת אינו חייב עד שיאכל שיעור ככותבת‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬וזהו השיעור של עינוי‪.‬‬ ‫א"כ הכ"נ נוכל לומר דבעצם לגבי קיום‬ ‫וממילא המצוה לאכול בערב יום הכיפורים‬ ‫מצות אכילת ערב יוה"כ ג"כ השיעור כמו‬ ‫היא בכותבת‪ .‬ואינו דומה לשאר שבתות‬ ‫בכל אכילת שבתורה‪.‬‬ ‫ויו"ט דהמצוה היא לאכול כזית או בביצה‪,‬‬ ‫משום דהתם המצוה היא מדין אכילה‪.‬‬ ‫ולפ"ז יש ג"כ לומר דאיה"נ דאם אכל שיעור‬ ‫ככותבת‪ ,‬ביטל מצות 'ועניתם' דכולה יומא‪.‬‬ ‫ולפ"ז מיושבת קושיית הט"ז‪ ,‬דלכן כתבה‬ ‫אבל האוכל שיעור כזית‪ ,‬הגם שעבר על‬ ‫התורה בלשון 'ועניתם את נפשותיכם' כדי‬ ‫אכילת יוה"כ‪ ,‬מ"מ אח"כ אסור לו לאכול‪,‬‬ ‫לחייב האדם לאכול בשיעור ככותבת‪,‬‬ ‫שהרי לא ביטל על 'ועניתם'‪ .‬וכן לגבי מי‬ ‫דאילו היה כתיב 'ואכלתם בתשעה לחודש'‬ ‫שאחזו בולמוס‪ ,‬כל זמן שלא האירו עיניו‬ ‫היה סגי לאכול כזית או בביצה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫הו"ל כפחות משיעור 'ועניתם' כאשר ביאר‬ ‫ולפי מה שהבאנו לעיל משם רבינו ירוחם‬ ‫בשו"ת בית שערים‪ ,‬וכן כ"ק אאדמו"ר זי"ע‬ ‫שהביא בשו"ת משנ"ה הנ"ל‪ ,‬דאפילו‬ ‫בשו"ת משנ"ה‪ .‬ולפ"ז מיושב קושית הגאון‬ ‫ביוה"כ יש לו חשיבות כזית‪ ,‬אלא דלענין‬ ‫ההר צבי על הישועת יעקב‪.‬‬ ‫❖‬ ‫דברי אגדה‬ ‫דורש (יומא פו‪ ,).‬ובעבר על מצוות ל"ת‬ ‫הקב"ה מעורר אותנו בימים אלה‬ ‫תשובה תולה עד יוה"כ‪ .‬וא"כ התשובה‬ ‫לתשובה בלי הכנה דלמטה‬ ‫בשאר ימות השנה צריכה זמן עד יוה"כ‪,‬‬ ‫דברי הרה"ק הר"ר יונתן (יערות דבש ח"א‬ ‫ובעשי"ת יוה"כ לפנינו ומתקבלת מיד‪.‬‬ ‫דרוש א') "דרשו ה' בהמצאו" (ישעי' נה‪:‬ו)‪,‬‬ ‫ואמנם דברי רבותינו עצמם טעמא בעי ומה‬ ‫פי' שהוא ממציא עצמו לנו טרם קראנו‬ ‫חילוק בין עשה לל"ת‪ ,‬ולמה במצות עשה‬ ‫אליו‪ .‬ולכן אם יתן אדם ללבו‪ ,‬ירגיש תמיד‬ ‫יכופר מיד בעת התשובה‪ ,‬ואינו זז משם עד‬ ‫בלבו בי' ימים אלו רוח התעוררות לתשובה‬ ‫שמוחלין לו‪ ,‬ומדוע ל"ת יהיה תולה עד‬ ‫ויראת ה'‪ .‬ואף שמפליג לדברים אחרים מ"מ‬ ‫יוה"כ‪ ,‬והלא עשה דוחה ל"ת [וכבר הארכנו‬ ‫לבו דופק לתשובה‪ ,‬כי הקב"ה מעורר אותנו‬ ‫בדרושים ראשון של סליחות‪ ,‬אם עשה‬ ‫בימים אלה לתשובה בלי הכנה דלמטה‪,‬‬ ‫חמור מל"ת או להיפוך‪ ,‬ע"ש]‪.‬‬ ‫ע"ש‪ .‬ועוד כתב (שם דרוש ו') דבי' ימים אלו‬ ‫אין הקב"ה כועס כיון שהוא עדיין באמצע‬ ‫ביוה"כ נאמר 'אני ה'' לקבל תשובת‬ ‫הדין‪ ,‬ומנימוס הדין שאין לדיין כלל לכעוס‬ ‫שבים מצד מדת הרחמים בלי סיגופים‬ ‫על הבעל דין תוך משא ומתן של הדין‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וכעת נלע"ד טעם הדבר עפ"י שדרשתי זה‬ ‫ויש להמתיק דבריו הנפלאים בהקדם דברי‬ ‫ימים אחדים‪ ,‬והארכתי אם מדה זו שהקב"ה‬ ‫הנוב"י בתשובה בימים שאינו צריך המשקל‬ ‫מקבל שבים הוא מצד מדת הרחמים או היא‬ ‫כי דנין מתוך רחמים‪ .‬וזל"ק (דרושי הצל"ח‬ ‫גם מצד המשפט במדת הדין‪ .‬ואמרתי לחלק‬ ‫דפו"י דרוש ז‪ .‬דפו"ח דרוש ט')‪ :‬והנה לפי‬ ‫בין הפרקים‪ ,‬שתשובת המשקל שהאריכו‬ ‫פשוטו היינו משום חילוקי כפרה שהיה ר"י‬ ‫לה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫חובות מדת הדין‪ ,‬ואף שתשובתו מתקבלת‪,‬‬ ‫כל ספרי המוסר בסיגופים‪ ,‬די משקל הנאת‬ ‫א"כ צריך זמן לסיגופים לפי משקל עונותיו‪,‬‬ ‫העבירה אם עשה כן תשובה‪ ,‬זו היא‬ ‫ויש שצריך זמן רב להתענות כו'‪.‬‬ ‫[מתקבלת] גם מצד הדין‪ .‬אבל תשובת‬ ‫הוידוי והחרטה בלי סיגופים‪ ,‬לזה צריך מדת‬ ‫אוירא דארץ ישראל מועיל‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫והנה הגה"ק ר' שלמה קלוגער (אלול דרוש‬ ‫ג') כתב שבימים הללו [עשי"ת] מתפשטת‬ ‫והנה כל ענין משקל הסיגופים שהאריכו‬ ‫קדושת ארץ ישראל בכל העולם‪ .‬וכעת נראה‬ ‫חכמי המוסר היא לפי ענין הנאה שנהנה‬ ‫להסביר יותר‪ ,‬דהנה ארץ חוצה לארץ הוי‬ ‫מעבירה ככה יקבל סיגופים‪ ,‬וזה שייך‬ ‫ארץ טמאה‪ ,‬וכל זמן שאנו יושבין בה לא‬ ‫בעבירה שעבר במעשה ונהנה מן המעשה‪,‬‬ ‫ניתן לב לשוב בתשובה‪ .‬מה עושה הקב"ה?‬ ‫כמו אוכל חלב וכדומה‪ .‬אבל ישב ולא עשה‬ ‫מרחיב קדושת ארץ ישראל בימים הללו‬ ‫מ"ע‪ ,‬שעבר בשב ואל תעשה‪ ,‬אין כאן שום‬ ‫בכל העולם‪ ,‬ואז לוקח אותנו מארץ הגוים‬ ‫הנאה מעבירה ואין כאן שום שייכות‬ ‫ומושיב אותנו בארצו ית'‪ ,‬ונחשב כאילו‬ ‫לתשובת המשקל‪ ,‬ודי לו הוידוי והחרטה‬ ‫לקח אותנו לביתו‪ .‬ואז בזה נופל עלינו רוח‬ ‫מצד הדין‪.‬‬ ‫טהרה רוח קדושה לשוב לו ית'‪ .‬וגם כתיב‬ ‫וא"כ כיון שתשובה מועיל גם מצד הדין‪,‬‬ ‫(דברים לב‪:‬מג) "וכפר אדמתו עמו"‪ .‬לכך‬ ‫לכך לא זז משם עד שמוחלין‪ .‬אבל עבר על‬ ‫בימים הללו אנו חשובין כאילו שבנו מארץ‬ ‫ל"ת אף שנתחרט והתודה‪ ,‬מ"מ מצד מדת‬ ‫האויב לארצו ית'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הדין צריך סיגופים לתשובת המשקל‪ ,‬לכך‬ ‫קדשים בזמה"ז בלימוד‬ ‫תשובה תולה עד יוה"כ‪ ,‬שאז הוא מקור‬ ‫הרחמים לקבל בתשובה‪.‬‬ ‫הבאנו כמה פעמים להקשות דלפי דרשת‬ ‫חז"ל יש ג"כ בזמה"ז סדר הקרבנות אי נימא‬ ‫וטעם הדבר דדוקא יוה"כ יכול להתכפר‪,‬‬ ‫ד'נשלמה פרים' הוא מדין הקרבה‪ .‬ועיין‬ ‫נלע"ד דהרי במס' ר"ה (יד‪ ):‬אמרו 'ה' ה"‬ ‫רש"י (ב"מ קיד‪ ):‬בארבעה לא מצינא בגירסא‬ ‫(שמות לד‪:‬ו) אני הוא קודם שיחטא ואני הוא‬ ‫דארבעה סדרין‪ ,‬כגון מועד ישועות נשים‬ ‫לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה‪ .‬וגם‬ ‫שהן נוהגות בזמה"ז‪ .‬וקדשים נמי‪ ,‬כדכתיב‬ ‫אמרו שם 'הנה אנכי כורת ברית' (שם‪:‬י)‬ ‫"ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי" (מלאכי‬ ‫שברית כרותה שכל זמן שישראל מזכירים‬ ‫א‪:‬יא)‪ ,‬ואמרינן (מנחות קי‪ ).‬אלו תלמידי‬ ‫י"ג מדות אינם חוזרין ריקם‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫חכמים העוסקין בהל' עבודה בכל מקום‪,‬‬ ‫בתפלת תעניתם‪ .‬והנה לא מצינו שום תענית‬ ‫מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין אותן‬ ‫ציבור קבוע מדאורייתא רק יוה"כ‪ .‬וא"כ‬ ‫בביהמ"ק‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫יוה"כ ודאי ברית כרותה למפתח תליסר‬ ‫מכילין דרחמי‪ .‬וא"כ ביוה"כ נאמר "אני ה"'‬ ‫מבואר דס"ל לרש"י ד'ונשלמה פרים' הוא‬ ‫לקבל תשובת שבים מצד מדת הרחמים בלי‬ ‫באמת ענין של הקרבה‪ ,‬והקרבת קדשים‬ ‫סיגופים‪ ,‬ואז מתכפר הל"ת‪.‬‬ ‫נוהג בזמן הזה‪ .‬וא"כ מה הבכיה הגדולה על‬ ‫החורבן הנורא שכל א' ילמוד הקרבנות‪,‬‬ ‫וזה ג"כ כוונת הרמב"ם שבעשי"ת שערי‬ ‫ובודאי בכל דור ישנם צדיקים המקריבים‬ ‫רחמים פתוחים ותשובתו מתקבלת מיד‪.‬‬ ‫ועושים רצון השי"ת‪ .‬ועיין בימי שמונה על‬ ‫אבל בשאר ימות השנה צריך לצאת ידי‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לו‬ ‫וז"ל‪ ,‬אלא כולהו צווחין בצלותין ביומא‬ ‫חנוכה ובשו"ת משנה הלכות‪ ,‬וכן הגרש"ק‬ ‫דכפורי ככלבים‪' ,‬הב הב לנא מזונא וסליחו‬ ‫כתבו‪ .‬ולפ"ז תקשה איך יהי' ישראל ש"צ‪,‬‬ ‫וכפרה וחיי‪ ,‬כתבנו לחיים'‪ ,‬ואינון עזי נפש‬ ‫והא הקרבה ליתא אלא בכהנים ובזר פסולה‪,‬‬ ‫ככלבים וכו' דצווחי לגביה ולית לון בושת‬ ‫ולא מצינו בשום מקום שלתפילת מוספים‬ ‫אנפין‪ ,‬דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא‬ ‫עכ"פ יהיו צריכין כהן לש"צ‪.‬‬ ‫דיחזור שכינתיה לקוב"ה‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫ע"י ההתלהבות אז דומה לזמן המקדש‬ ‫וי"ל דזהו דוקא כאשר מתפלל ככלב‪.‬‬ ‫ויש לבאר בפשיטות דהנה קיי"ל (פסחים עו‪).‬‬ ‫והנראה ע"פ דברי הגמ' (יומא כא‪ ):‬דבבית‬ ‫תתאה גבר‪ .‬וכמבואר ברשב"א הטעם כל‬ ‫ראשון ירד אש מן השמים על המזבח‬ ‫שבמקומות גובר ומפעפע בכולו‪ .‬וא"כ‬ ‫במדרגה נשגבה מאד‪ ,‬והי' בבחי' ארי‪,‬‬ ‫הכ"נ בבחינת עולם‪ ,‬אם הוא במקומו גובר‬ ‫למרות שבבית שני לא זכו לזה והאש הי'‬ ‫ואוסר בכולו ומפעפע בכולו‪ .‬והנה במקום‬ ‫בבחי' "רבוצה ככלב"‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫אשר יבחר ה' הוא כחו של הקב"ה קדושת‬ ‫וי"ל כוונתם ז"ל‪ ,‬כי בבית ראשון נתחממו‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬כדאי' במשנה (כלים פ"א מ"ו)‬ ‫בהתלהבות כראוי בבחי' ארי‪ .‬משא"כ בבית‬ ‫עשר קדושות הן‪ ,‬ארץ ישראל מקודשת מכל‬ ‫שני עבדו את ה' בקרירות‪ ,‬וזהו 'ככלב'‪ ,‬ואש‬ ‫הארצות‪ .‬ומה היא קדושתה‪ ,‬שמביאים‬ ‫במצב כזה אין בה כח לשרוף‪ .‬וממילא רק‬ ‫ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם‪ ,‬מה‬ ‫אם מתפלל 'ככלב' בקרירות הלב‪ ,‬אזי אסור‬ ‫שאין מביאים כן מכל הארצות‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫לבקש צרכיו הפרטיים‪ .‬אבל כאשר מתכונן‬ ‫קדושת הקב"ה לשעתה ולעתיד לבוא‪.‬‬ ‫בהתלהבות וחשק‪ ,‬ומתפלל מעומק הלב‬ ‫וכשיהודי מגיע למקום הקדושה של הר‬ ‫בפנימיות‪ ,‬אזי אדרבה "אריה שאג מי לא‬ ‫הבית העזרה והאולם וההיכל‪ ,‬מרגיש‬ ‫יירא" (עמוס ג‪:‬ח) ויוכל לבקש על הכל‪ ,‬וכמו‬ ‫קדושה גדולה‪ .‬ואפי' דאזלינן בתר רובא‪,‬‬ ‫שאומרים אוהבי ה' המחכים בבנין אריא"ל‪.‬‬ ‫אין זה כמו רוב בכל מקום‪ .‬ואפי' כשממשיך‬ ‫אבל כאשר הוא דבר שמן שמנינות של‬ ‫קדושת ירושלים שלא במקומה‪ ,‬אינו רק‬ ‫מצוה‪ ,‬אז מפעפע בכולו‪ .‬והכ"נ בזה‪ ,‬כאשר‬ ‫כעין שיעור כדי קלופה או כדי נטולה‪.‬‬ ‫יש שמנינות גם אז מפעפע בכולו‪ ,‬וכאשר‬ ‫אבל כשבא להר קדשו וקדושת המקום‬ ‫נעשה ארץ חמדה טובה ורחבה‪ ,‬בימים‬ ‫גובר ומפעפע בכולו‪ ,‬ונתקדש בקדושה של‬ ‫התשובה מתנה טובה‪ ,‬ומשמן את עצמו‬ ‫מטה ושל מעלה עד אין סוף‪ ,‬אשר עין לא‬ ‫נעשה עילאה ותתאי‪ .‬וזה אולי בכח השופר‬ ‫ראתה‪ ,‬ובכח זה מקדש הנפש‪ ,‬ועל אחת‬ ‫שתקעו בר"ה "ועם נברא יהלל י'" (תהלים‬ ‫כמה וכמה אם מקדש עוד את הזמן‪ ,‬אז‬ ‫קב‪:‬יט) כדבר האבני נזר והשם משמואל‪.‬‬ ‫מעולם לא נצחה הרו"ח עד עש"ן הקטורת‪,‬‬ ‫ובספה"ק שפע חיים מבאר בפסוק "תקעו‬ ‫שהוא עולה למעלה ממש‪ .‬אבל כשעושה‬ ‫בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק‬ ‫עבודתו בחוץ‪ ,‬הגם שיש מזה נח"ר להבורא‬ ‫לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" (שם‬ ‫ב"ה ויש בזה ענין של כפרה‪ ,‬הרי זה כמו‬ ‫פא‪:‬ד)‪ ,‬דידוע משחז"ל עה"פ "ויפח באפיו‬ ‫הקרבה מבחוץ בנוב וגבעון וכיו"ב‪.‬‬ ‫נשמת חיים" (בראשית ב‪:‬ז)‪ ,‬מאן דנפח‬ ‫וכבר מילתי אמורה בעזר צורי וגואלי‪,‬‬ ‫מעצמיותו ומתוכו נפח (ספר הקנה בראשית‬ ‫דידועים דברי הזוה"ק (תיקו"ז תיקון ו' כב‪).‬‬ ‫לז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ולעורר הנקודה הפנימית שתתפשט חיותו‬ ‫דף ח' ע"ג)‪ .‬וכן הרמז בתקיעת שופר שאנחנו‬ ‫בקרבו לגמרי‪ ,‬ויתלהב כולו בעבודת‬ ‫תוקעים ומראים שבעצמיות ובפנימיות‬ ‫השי"ת‪ ,‬ועי"ז יכלה כל חלק הרע שבו‪.‬‬ ‫לבבינו אנחנו רוצים לעשות רצון הקב"ה‪,‬‬ ‫רק היצה"ר מוליד אותנו שולל לחשוב‬ ‫כמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ח)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫שעושה רק מצות‪ .‬וזה 'כי חוק לישראל‬ ‫"אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת‬ ‫הוא'‪ ,‬שסובר שעושה כחק וכהלכה 'משפט‬ ‫הכתוב‪ ,‬רמז יש בו‪ .‬כלומר‪ :‬עורו ישנים‬ ‫לאלקי יעקב'‪ ,‬שכמשפט וכתורת אלקים‬ ‫משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם‪,‬‬ ‫הוא עושה‪.‬‬ ‫וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה‪ ,‬וזכרו‬ ‫בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי‬ ‫ולכך אמר 'באין מליץ יושר מול מגיד‬ ‫הזמך‪ ,‬ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא‬ ‫פשע'‪ ,‬אז 'תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט'‪,‬‬ ‫יועיל ולא יציל‪ ,‬הביטו לנפשותיכם והטיבו‬ ‫היינו שהקב"ה ילמד עלינו זכות זה שיעקב‬ ‫דרכיכם ומעלליכם‪ .‬ויעזוב כל אחד מכם‬ ‫סובר שעושה כחוק וכמשפט‪ ,‬וכמאחז"ל‬ ‫דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שהקב"ה מלמד זכות ואומר "לפתח חטאת‬ ‫רובץ" (בראשית ד‪:‬ז)‪ ,‬שמתחילה סובר שזה‬ ‫מהות תקיעת שופר‪ ,‬מאן דנפח מדיליה נפח‬ ‫הוא מצוה ועושה כחוק וכמשפט‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לעורר הפנימיות‪ .‬הרי שבכח השופר לעורר‬ ‫כשכבר נוכח לדעת כי התיצב על דרך לא‬ ‫ולהלהיב ניצוץ הקדושה הבוער בפנימיות‬ ‫טוב‪ ,‬שוב יצרו אונסו ומחטיאו בעל כרחו‬ ‫איש ישראל‪ .‬ועל דרך שכתבו בספה"ק‬ ‫נגד רצונו‪ .‬ולכך 'וצדקנו במשפט המלך‬ ‫"מאן דנפח מתוכיה נפח‪ ,‬פי' מתוכיותו‬ ‫המשפט'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ומפנימיותו‪ ,‬שתוכיות ופנימיות החיות‬ ‫שבאדם מוציא בנפיחתו בכח" (לשון התניא‬ ‫ובס' אמונת עתיך (ח"ג עמ' ק"ז) כותב‪,‬‬ ‫פ"ט)‪ .‬והוא נמי ענין התקיעה וקול תרועה‪:‬‬ ‫ובראש השנה שכל דבר נתחדש כבראשונה‬ ‫ההבל הבוקע מתוכיותו ופנימיותו‪ .‬ובכחו‬ ‫ונאחז בשורשו ובמקורו יש בו מצות‬ ‫לעורר ולהלהיב ניצוצי הקדושה בישראל‬ ‫תקיעה‪ ,‬שהיא נשימה מתוך הגוף‪ .‬ומחזירין‬ ‫לגמרי‪ ,‬עד בחינת תחיית המתים‪ .‬מניצוץ‬ ‫את נשמת החיים לשורשה בהתדבקותה‬ ‫קטן אחד תתפשט להבת הקדושה בכולו‪.‬‬ ‫למצוה ע"י תק"ש‪ .‬נשמ"ת חיי"ם בגימט'‬ ‫יו"ם תרוע"ה יהי"ה לכ"ם עה"כ‪ ,‬שפסוק זה‬ ‫וזאת עבודת איש ישראל‪ :‬לעורר את‬ ‫הוא מצות תקיעת שופר בר"ה‪ .‬והוא בגימט'‬ ‫הנקודה הפנימית מתרדמתה‪ ,‬ועל ידה יכול‬ ‫עם הכולל דייקא‪ ,‬שע"י המצוה מתדבקת‬ ‫להתלהב ולהדבק לגמרי בעבודת השי"ת‪,‬‬ ‫ונכללת הנשמה במקורה שהוא תוכו‬ ‫ולצאת מבחינת מת לבחינת חי‪ .‬דכמו שע"י‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫ניצוץ קטן אפשר להבעיר תבערה גדולה‬ ‫מאד‪ ,‬כך ע"י ניצוץ אחד קטן יוכל להתלהב‬ ‫וכעין זה כתב בספה"ק מבשר טוב (למחותני‬ ‫לגמרי להבעיר אותו אש קודש שבו‬ ‫כ"ק אדמו"ר מביאלא זי"ע) יסוד תקיעת שופר‬ ‫שתתפשט בכולו‪.‬‬ ‫בראש השנה להקיץ האדם מתרדמתו‪,‬‬ ‫❖‬ ‫משנת השבוע‬ ‫לח‬ ‫סעודת רעוד"ר‬ ‫וזהו ביאור הגמ' (סוטה יד‪ ).‬דרש רבי‬ ‫"וילך משה" (לא‪:‬א)‪ .‬וברש"י‪ ,‬היום מלאו‬ ‫שמלאי‪ :‬מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס‬ ‫ימי ושנותי‪ .‬וברש"י לא אוכל לעבור ב'‬ ‫לאר"י? וכי לאכול מפריה הוא צריך‪ ,‬או‬ ‫פשטים‪ ,‬וצ"ב‪ .‬שואלים המפרשים על מה‬ ‫לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר‬ ‫שנאמר 'וילך משה'‪ ,‬היכן הלך‪ .‬ותירצו‬ ‫משה‪ :‬הרבה מצות נצטוו ישראל ואין‬ ‫שהלך ממחנה למחנה (עי' רמב"ן)‪ .‬ולכאורה‬ ‫מתקיימין אלא באר"י‪ ,‬אכנס אני לארץ כדי‬ ‫קשה מה מספר לנו הכתוב בזה‪ ,‬הלוא תמיד‬ ‫שיתקיימו כולן על ידי‪ .‬א"ל הקב"ה‪ :‬כלום‬ ‫היה הולך‪.‬‬ ‫אתה מבקש אלא לקבל שכר‪ ,‬מעלה אני‬ ‫וגם קשה‪ ,‬דהנה איתא (סוטה יג‪ ):‬על הא‬ ‫עליך כאילו עשיתם‪.‬‬ ‫דכתיב (שם‪:‬ב) "לא אוכל עוד לצאת ולבוא"‪,‬‬ ‫וזה שאמר "בן מאה ועשרים שנה אנכי‬ ‫מאי לצאת ולבוא‪ .‬אילימא לצאת ולבוא‬ ‫היום" (לא‪:‬ב) ‪ -‬היום מלאו ימי ושנותי‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬והכתיב "ומשה בן מאה ועשרים שנה‬ ‫דהיינו שיש לי כל התרי"ג מצוות‪ ,‬והשאלה‬ ‫במותו וגו' ולא נס ליחה" (לד‪:‬ז)‪ ,‬וכתיב‬ ‫איך זכה שיהיה כל המצוה‪ ,‬כי ה' "אמר אלי‬ ‫"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו"‬ ‫לא תעבור וגו'"‪ ,‬אבל מצדי ליכא מניעה‪,‬‬ ‫(שם‪:‬א)‪ ,‬ותניא שתים עשרה מעלות היו שם‪,‬‬ ‫אלא להיפוך "ואתחנן אל ה' וגו'" (ג‪:‬כג)‪,‬‬ ‫ופסען משה בפסיעה אחת‪ .‬א"ר שמואל בר‬ ‫ונאנס ולא עשה מעלה עליו כאילו עשאה‪.‬‬ ‫נחמני א"ר יונתן‪ ,‬לצאת ולבוא בדברי תורה‪,‬‬ ‫מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כוונת משה רבינו שאמר‬ ‫לא אוכל לצאת ולבוא היום‬ ‫ועיין במגיד משנה שביאר הלשון 'לא‬ ‫אולי הכוונה בהקדם דברי הרה"ק בישמח‬ ‫אוכל'‪ ,‬דהיינו שהתעלה משה רבינו שהגוף‬ ‫משה (פ' נח ד"ה בדורותיו) לבאר מ"ש בנוסח‬ ‫שלו לא היה יכול בפועל לעבור מחמת צווי‬ ‫אשכנזי 'לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר‬ ‫השי"ת‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כבגלוי'‪ ,‬ונוסח ספרדי הוא 'לעולם יהא‬ ‫ואולי יש להמתיק ענין כאן‪ ,‬דבאמת למה‬ ‫אדם ירא שמים בסתר ובגלוי' שהם ב'‬ ‫ביקש משה רבינו כל כך להיכנס‪ .‬אמנם‬ ‫מדריגות שונות ‪ -‬מדריגת בסתר כבגלוי‬ ‫בהקדם דאי' דאי אפשר להשיג חלוקא‬ ‫היינו כשם שבגלוי ובפרהסיא הוא מתבייש‬ ‫דרבנן ושלימות נפש רוח ונשמה אלא אם‬ ‫לעבור עבירה בפני בני אדם‪ ,‬וגם מורא‬ ‫קיים כל תרי"ג מצוות‪ .‬ומשה רבינו ידע זאת‬ ‫יעבור על ראשו כי ענש ייענש ע"י ב"ד‬ ‫ולפיכך רצה להיכנס לארצנו הקדושה‪.‬‬ ‫ושוטריהם‪ ,‬כן בסתר כשאין איש רואהו‬ ‫והנה אם יש חשק ורצון לעשות מצות‪ ,‬הרי‬ ‫יודע הוא כי ה' נצב עליו ומסתכל במעשיו‪.‬‬ ‫ארז"ל (ברכות ו‪ ).‬חשב אדם לעשות מצוה‬ ‫אבל מדריגה גבוה מזה הוא 'ירא שמים‬ ‫ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫בסתר ובגלוי'‪ ,‬דהיינו שעובד בגלוי כמו‬ ‫עשאה‪ .‬והכ"נ אצל משה רבינו שביקש‬ ‫בסתר‪ ,‬כמו בשעה שהוא נחבא בתוך חדרו‬ ‫ומצד עצמו רצה להיכנס‪ ,‬אלא שצווי הא'‬ ‫בחלונות מכוסים‪ ,‬ולומד או בוכה באמירת‬ ‫ברוך הוא מונע אותו‪ ,‬א"כ כבר עשה כל‬ ‫תהלים שלו‪ ,‬שאז כוונתו ברורה בלתי לה'‬ ‫המצוה שהי' צריך‪.‬‬ ‫לבדו‪ ,‬כך גם כשהוא עובד בגלוי לפני‬ ‫לט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫האדם אוכל כפי כללי דרך ארץ ועבודת ה'‬ ‫אנשים‪ ,‬לא עולה על דעתו שום פניה‬ ‫במתינות ובנחת וכו' מפני שמתבייש מפני‬ ‫עכתד"ק (והרחיב בזה כ"ק מרן בשפע חיים פ'‬ ‫הרואים‪ .‬משא"כ כשאדם אוכל ביחידות‪ ,‬לא‬ ‫תבא ועומ"ק באריכות)‪.‬‬ ‫תמיד נזהר כראוי‪ .‬לכן יש לאכול ברבים כדי‬ ‫להתרגל להתפלל לשם שמים‬ ‫ללמוד כיצד יש לאכול ביחידות‪ .‬ומורגלא‬ ‫המליצה אפי' במקום שאין איש השתדל‬ ‫מובא בשם צדיקים שאמרו שהיו מתפללים‬ ‫להיות איש (עי' אבות פ"ב מ"ה)‪.‬‬ ‫ביחידות כדי להתלמד כיצד להתפלל ברבים‬ ‫והיו אוכלים ברבים כדי לדעת איך לאכול‬ ‫והכ"נ "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז‪:‬ח)‬ ‫ביחידות‪ ,‬ע"כ‪ .‬הכוונה שבתפילה ברבים‬ ‫כדברי הרמ"א שיתנהג כמו שמלך גדול‬ ‫מתפללים לפעמים עם פניות‪ ,‬וקשה להתפלל‬ ‫עליו (דברי הרמב"ם ריש הל' או"ח)‪.‬‬ ‫ממש לשם שמים‪ .‬לכן התפללו אותם‬ ‫השי"ת ירחם עלינו ויחתום לנו החתימה‬ ‫צדיקים קודם ביחידות‪ ,‬ששם ליכא פניות‪,‬‬ ‫לטובה מתוך רחמים וחסדים מתנת חנם‪ ,‬בני‬ ‫ובכך נתרגלו כיצד להתפלל גם ברבים כולו‬ ‫חיי אריכי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫לשם שמים בלי פניות‪.‬‬ ‫ובקרוב נזכה לישועתן ונחמתן של ישראל‬ ‫לעומת זאת באכילה הדבר להיפך‪ ,‬שברבים‬ ‫בביאת משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫❖‬ ‫יוה"כ הקדוש‬ ‫כל נדרי‬ ‫המכוון נגד המקדש של מטה‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫ונענע לי בראשו כמודה בברכתו ועונה אמן‬ ‫פרק אין דורשין (חגיגה יב‪ ):‬זבול שבו‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם‬ ‫ביהמ"ק ומזבח בנוי‪ ,‬ומיכאל השר הגדול‬ ‫מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא‬ ‫עומד ומקריב וכו' והיינו שמכוון נגד מקדש‬ ‫טז‪:‬ל)‪ .‬והנה הגמ' (ברכות ז‪ ).‬תניא אמר רבי‬ ‫של מטה‪ ,‬כמו שלמטה מתפללין שיגולו‬ ‫ישמעאל בן אלישע‪ ,‬פעם אחת נכנסתי‬ ‫רחמיו עלינו‪ ,‬כן מלמעלה הקב"ה מתפלל‬ ‫להקטיר קטורת לפני ולפנים‪ ,‬וראיתי‬ ‫על כך‪ ,‬כדמסיק דמצלי יה"ר שיכבשו רחמי‬ ‫אכתריאל י־ה ה' צבא־ות שהוא יושב על‬ ‫את כעסי ויגולו וכו'‪.‬‬ ‫כסא רם ונשא‪ ,‬ואמר לי 'ישמעאל בני‬ ‫והוא כוונת הכתוב (ישעי' נו‪:‬ז) "ושמחתים‬ ‫ברכני'‪ .‬אמרתי לו‪ ,‬יהי רצון מלפניך שיכבשו‬ ‫בבית תפלתי"‪ ,‬שהוא המקדש שלמעלה ששם‬ ‫רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך‬ ‫"עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו'" ע"י הקרבת‬ ‫ותתנהג עם בניך במדת הרחמים‪ ,‬ותכנס‬ ‫מיכאל ששם מקריב נשמתן של צדיקים‪,‬‬ ‫להם לפנים משורת הדין‪ .‬ונענע לי בראשו‪,‬‬ ‫כדאמרינן במדרשות‪ .‬ואמר כי ביתו‬ ‫[כמודה בברכתו ועונה אמן‪ ,‬רש"י]‪ .‬וקמ"ל‬ ‫שלמעלה כנגד בית תפלה שלהם שלמטה‪,‬‬ ‫שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫אשר שם "יקרא לכל העמים"‪ ,‬כנאמר‬ ‫ועיין במהרש"א‪ ,‬מנין שהקב"ה מתפלל כו'‪.‬‬ ‫בתפלת שלמה "וגם אל הנכרי אשר לא‬ ‫וענינו בית תפלתו הוא המקדש של מעלה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מ‬ ‫הנהגות ישרות (אות ע"ג) פירש מ"ש במשנה‬ ‫מעמך וגו' ובא והתפלל וגו'" (מ"א ח‪:‬מא‪-‬‬ ‫(ברכות ל‪ ):‬אין עומדין להתפלל אלא מתוך‬ ‫מב)‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫כובד ראש‪ .‬פירוש‪ ,‬אל תתפלל בשביל דבר‬ ‫והברכה כלפי מעלה להוריד בשפע‬ ‫שחסר לך‪ ,‬כי לא יקובל תפלתך‪ .‬אלא‬ ‫הברכה העליונה על המבקש‬ ‫כשתרצה להתפלל‪ ,‬תתפלל על הכבידות‬ ‫שיש ברא"ש‪ ,‬כי הדבר שחסר לך החסרון יש‬ ‫אכתריאל כו'‪ .‬בעלי הסוד כתבו שהוא‬ ‫בשכינה‪ ,‬כי אדם חלק אלו־ה ממעל‪,‬‬ ‫רומז לכתר עליון‪ ,‬והאל"ף שלפניו מורה על‬ ‫והחסרון שיש בחלק יש בכלל‪ ,‬והכלל‬ ‫אין סוף‪ ,‬אשר משם הבריכה העליונה‬ ‫מרגיש את החסרון של החלק‪ .‬א"כ תהיה‬ ‫שופעת טל לברכה‪ .‬וא־ל י־ה ה' צבא־ות‬ ‫תפלתך על החסרון של הכלל‪ .‬וזהו פירוש‬ ‫שמותיו הקדושים על שם מדותיו‪ ,‬ושם‬ ‫אלא מתוך כובד הראש‪ ,‬וכ"כ בליקוטים‬ ‫הרחמים באמצע‪ .‬וז"ש שיכבשו רחמיך על‬ ‫יקרים להמגיד (אות קכ"ג)‪.‬‬ ‫מדותיך‪ ,‬דהיינו שיכבשו מדת הרחמים על‬ ‫כעסך‪ ,‬ויגולו כו' על שאר המדות‪ .‬ואמר‬ ‫וכמ"ש בשם הבעש"ט (הובא בבני יששכר‬ ‫ונענע לי ראשו‪ ,‬כי זה גם תפלתו ית' ב"ה‬ ‫השבתות מאמר ח' אות ג'‪ ,‬וכ"כ באגרא דפרקא‬ ‫כדלעיל‪ .‬ואמר דקמ"ל שלא תהא ברכת‬ ‫אות ר"ל עיי"ש)‪ .‬ובס' מגיד תעלומה (ו‪).‬‬ ‫הדיוט קלה כו' והברכה כלפי מעלה להוריד‬ ‫פירש מ"ש אין תפלתו של אדם נשמעת אלא‬ ‫בשפע הברכה העליונה על המבקש‪ .‬וע"ש‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬פירוש לא שיתפלל על עצמו‬ ‫שהיה יחיד קרא לה ברכת הדיוט‪ ,‬דאעפ"כ‬ ‫אלא על ביהכנ"ס‪ ,‬היינו כנסת ישראל‬ ‫היה תפלתו מרוצה ומקובלת לפניו ית' ב"ה‪,‬‬ ‫השכינה הק'‪ .‬ועי' הנהגות אדם בס' אגרא‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫דפרקא (אות ל"א) ענין התפלה‪ ,‬להרהר בכל‬ ‫תפלה שיתפלל שהתפלה הוא צורך גבוה‪,‬‬ ‫בשעה שיהודי מצטער מה הקב"ה אומר‬ ‫והצער שיש לאיזה איש הישראלי בודאי יש‬ ‫קלני מראשי ומזרועי‬ ‫דוגמת הצער הזה באם הבנים שמחה וכו'‪,‬‬ ‫ויש להמתיק הענין‪ ,‬כל אחד מתפלל‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫והקב"ה מתפלל אחריו מה שצריך‪ ,‬ולא רק‬ ‫ועל דרך זה הכוונה ונענע לי בראשו כביכול‬ ‫זה אלא שגם ונענע לו בראשו‪ .‬אולי עפ"י‬ ‫דצרכי עם ישראל תלוי להשכינה הקדושה‪,‬‬ ‫הגמ' (סנהדרין מו‪ ).‬בזמן שאדם מצטער‪,‬‬ ‫והברכה מגיע עד למעלה בראשו כביכול‪.‬‬ ‫שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי‪ ,‬קלני‬ ‫מזרועי‪ .‬ועי' תולדות יעקב יוסף (פ' בשלח)‪,‬‬ ‫עכ"פ כחו של יהודי כשהולך להתפלל לכל‬ ‫איש חכם ומשכיל יתן לב להבין כי צער‬ ‫הצרכים ברוחניות וגם בגשמיות‪ .‬ואולי דזה‬ ‫שיש לאדם הוא צער השכינה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫גם הכוונה ברכה של הדיוט‪ ,‬דברים שצריך‬ ‫בסנהדרין קלני מראשי וכו' ואז יתפלל על‬ ‫להדיוט וברכה של הדיוט‪ ,‬והקב"ה מנענע‬ ‫צער השכינה וממילא יעבור הצער מהאדם‪.‬‬ ‫בראשו ביוה"כ‪ .‬וכמו שמסיים ללמדך שלא‬ ‫יהא ברכת הדיוט קלה‪ ,‬שכל אחד יתפלל‪.‬‬ ‫ובפ' קדושים כתב (אות י"א) וז"ש אל תעש‬ ‫תפלתך קבע (אבות פ"ב מי"ג)‪ ,‬ר"ל שלא‬ ‫שיכבשו רחמיך את כעסך – יכבוש עונותינו‬ ‫תעשה עיקר וקבע לצורך תפלתך וחפצך‪ ,‬רק‬ ‫ויש לעיין בהתפלה של רבי ישמעאל בן‬ ‫שיהיה כוונת התפלה שיהיה רחמים ותחנונים‬ ‫אלישע שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו‬ ‫לפני המקום‪ .‬ובצוואת הבעש"ט [הריב"ש]‬ ‫מא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫בדרך הישר‪ ,‬ומגדיל השטות שלא לעשות‬ ‫רחמיך על מידותיך‪ .‬אולי יש לומר הכוונה‬ ‫עוד‪ ,‬ואעפ"כ ימחול לו על אותו עון‪ .‬ונמצא‬ ‫בהקדם דארז"ל (ר"ה יז‪ ).‬מטה כלפי חסד‬ ‫זה שמגדיל השטות בעיניו ומוכיחו‪ ,‬זה‬ ‫נושא עון וכובש‪ ,‬והחילוק בזה‪ .‬וכתב‬ ‫מורה על אהבת אב על הבן‪ ,‬כי זה שמוכיחו‬ ‫בספה"ק קדושת לוי (ראש השנה)‪ ,‬בגמ' "ורב‬ ‫מחמת שאוהב אותו ומגדיל להשטות בכדי‬ ‫חסד וגו'" (שמות לד‪:‬ו)‪ ,‬חד אמר נושא‪ ,‬וחד‬ ‫שלא יעשה עוד‪ ,‬ומוחל לו‪ .‬וזהו פירוש‬ ‫אמר כובש‪ .‬ועיין ברש"י כובש הזכיות‪ .‬ויש‬ ‫הפסוק 'מי קל כמוך נושא עון'‪ ,‬כלומר‬ ‫בכאן דקדוק‪ ,‬הלוא בכתוב נאמר 'יכבוש‬ ‫שמגדיל את העון כדי שלא לעשות עוד‪ ,‬כי‬ ‫עונותינו' (מיכה ז‪:‬יט)‪.‬‬ ‫מלת 'נושא' לשון מגדיל‪ ,‬ואעפ"כ 'עובר על‬ ‫ויבואר כי הענין‪ ,‬השי"ת ברוב חסדו דרכו‬ ‫פשע'‪ ,‬מוחל לו העון שעשה‪ .‬עכד"ק‬ ‫להטיב‪ ,‬כשבא ח"ו עונותיהן של ישראל‬ ‫כובשו שנאמר 'ישוב ירחמנו יכבוש'‬ ‫לפני כסא הכבוד‪ ,‬הוא מלמד זכות על‬ ‫ואולי יש להמתיק כאן בהקדם הגמ' הנ"ל‪,‬‬ ‫ישראל עם קדושו‪ .‬ובשני בחינות‪ ,‬הבחינה‬ ‫ר' אלעזר אומר כובשו‪ ,‬שנאמר "ישוב‬ ‫האחת‪ ,‬שאומר הם אינם חייבים על‬ ‫ירחמנו יכבוש עונותינו"‪ .‬ר' יוסי בר חנינא‬ ‫עונותיהן כלל וכלל‪ ,‬כי בידי הכח והגבורה‪,‬‬ ‫אומר נושאו‪ ,‬שנאמר "נושא עון ועובר על‬ ‫ובידי למנוע אותם מלעשות שום דבר נגד‬ ‫פשע"‪ .‬פירש רש"י כובשו‪ ,‬שכובש את כף‬ ‫רצוני‪ ,‬ואני כביכול בעצמי גורם לעונותיהן‪,‬‬ ‫המאזנים של זכות ומכריעין את העונות‪.‬‬ ‫כהא דכתיב (שם ד‪:‬ו) 'ואשר הרעותי'‪ ,‬ונמצא‬ ‫נושאו‪ ,‬מגביה כף המאזנים של העונות‪.‬‬ ‫לפ"ז מגדיל העונות והם עולים למעלה‪ .‬וזה‬ ‫ורש"י בערכין (ח‪ ).‬פירש כובש‪ ,‬הקב"ה‬ ‫חד אמר נושא כו'‪ ,‬הרמז שנושא העון‬ ‫כובש ומסתיר העונות תחת מחילת כסא‬ ‫למעלה לעצמו‪ ,‬שנאמר (שם ז‪:‬יח) 'נושא‬ ‫הכבוד כדי שיכריעו הזכיות עכ"ל‪ .‬וכן כתב‬ ‫עון'‪.‬‬ ‫הריטב"א כאן‪ ,‬כובש פירוש מטמין מן‬ ‫ויש עוד בחינה שהקב"ה מלמד זכות על‬ ‫העונות ומסתירן‪ ,‬כדמתרגמינן‪" ,‬ויסתר‬ ‫ישראל על עונותיהם‪ ,‬דהיינו שאומר מחמת‬ ‫משה פניו" (שמות ג‪:‬ו) וכבשינן משה‪ .‬והיינו‬ ‫שהם למטה ואינם רואין את כבודי‪ ,‬עי"ז הם‬ ‫דכתיב ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חוטאים‪ .‬כי אילו היו רואין למעלה את‬ ‫וז"ל רבינו חננאל‪ ,‬כובשו כלומר משקעו‪,‬‬ ‫כבודי לא היו חוטאים כלל‪ .‬וזהו 'יכבוש‬ ‫כדכתיב "יכבוש עונותינו ותשליך" וכו'‬ ‫עונותינו' למטה‪ ,‬מחמת שהם למטה הם‬ ‫וכ"פ הרד"ק (מיכה ז‪:‬יט) יכבוש עונותינו‪,‬‬ ‫חוטאים‪ ,‬והזכיות הם גוברים על ישראל‪.‬‬ ‫כאדם שכובש דבר תחת רגליו כדי שלא‬ ‫ובזה יבואר פירוש רש"י‪.‬‬ ‫יראה‪ .‬וזהו שאמר "ותשליך במצולות ים כל‬ ‫ובזה יבואר הפסוק (שם) 'מי קל כמוך נושא‬ ‫חטאתם" וכו' ע"ש (מאור ישראל הג"ר‬ ‫עון ועובר על פשע'‪ .‬ויבואר על פי משל‪ ,‬כי‬ ‫עובדי')‪.‬‬ ‫אם אדם רואה לאדם אחד שאין לו עמו שום‬ ‫הקב"ה כובשן ומסתירן תחת מחילת‬ ‫שייכות‪ ,‬שעושה דבר שטות‪ ,‬אזי אינו‬ ‫מוכיחו כלל‪ .‬וכשאדם רואה שבנו ח"ו‬ ‫כסא הכבוד‬ ‫עושה דבר שטות‪ ,‬אז מגדיל השטות בעיניו‪,‬‬ ‫ואפשר ליישב שתי הלשונות של רש"י‪,‬‬ ‫ומוכיחו על פניו שלא לעשות עוד‪ ,‬ומדריכו‬ ‫שבתשובה מאהבה כובש הקב"ה כף‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מב‬ ‫ובודאי עלינו לחפש איפוא אנחנו נמצאים‪,‬‬ ‫המאזנים של הזכיות‪ ,‬ואף העונות שמגביהן‬ ‫אם במצב של 'יכבשו' או במצב של 'נושא‬ ‫למעלה נראות לפניו כדי להחשיבן למצוות‪,‬‬ ‫עון'‪ .‬והנה במצב של 'יכבשו' יחפש בעצמו‬ ‫שתשובה מאהבה מהפכת עבירות לזכיות‬ ‫איפוא לבבו נוטה מי שיש לו התלהבות‬ ‫(יומא פו‪ .).‬משא"כ בתשובה מיראה שזדונות‬ ‫לעבודת ה' קופץ מהגיהנם להגן עדן מרוב‬ ‫נעשות כשגגות ועדיין צריך לכפרה‪ ,‬הקב"ה‬ ‫התלהבותו‪.‬‬ ‫כובשן ומסתירן תחת מחילת כסא הכבוד‪.‬‬ ‫ועי' בירושלמי (פאה פ"א ה"א) ר' יומי אומר‪,‬‬ ‫וכעין זה כתב השם משמואל‪ ,‬דמי שיש לו‬ ‫חוטף שטר אחד מחובותיו וזכיותיו‬ ‫התלהבות דקדושה בעולם הזה‪ ,‬יזכה לצאת‬ ‫מכריעות (וכ"ה בירושלמי קידושין פ"א‪,‬‬ ‫מהגיהנם עי"ז‪ ,‬כי בגודל התלהבותו‬ ‫ובשוחר טוב מזמור פ"ו בפסוק כי אתה ה' טוב)‪.‬‬ ‫להשי"ת‪ ,‬יקפוץ מהגיהנם להגן עדן‪ .‬אך מי‬ ‫ובאמת כי בימי הרחמים והרצון לפי דברי‬ ‫שאין לו התלהבות דקדושה בעולם הזה‪,‬‬ ‫הנודע ביהודה בכל אופן נעשה תשובה‬ ‫יוכרח להישאר בגיהנם רח"ל‪.‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬ולפי הכל יהיה בגדר 'נושא עון'‬ ‫וזהו דאיתא בגמרא (ברכות יח‪ ):‬זעירי הפקיד‬ ‫ויתהפכו לזכיות‪.‬‬ ‫מעותיו אצל בעלת האכסניה שלו‪ ,‬עד שהלך‬ ‫ועיין ברש"י (ר"ה טז‪ ):‬החילוק למי נושא‬ ‫וחזר מבי רב‪ ,‬מתה‪ .‬הלך אחריה לבית‬ ‫עון‪ ,‬למי שעובר על פשע ומעביר על‬ ‫הקברות‪ ,‬ואמר לה‪ ,‬זוזי היתומים היכן הם?‬ ‫מידותיו‪ ,‬כבר אינו צריך שוב‪ ,‬שכבר מוחלין‬ ‫אמרה לו‪ְ ,‬בחור מפתן הבית שהדלת סובבת‬ ‫לו ואז הוה נושא עון‪ .‬אלא מי כובש עון‪ ,‬על‬ ‫בו‪ ,‬במקום פלוני‪ .‬והוסיפה לבקש‪ ,‬תגיד‬ ‫זה שאינו בדרגא כזו‪ ,‬שמשים עצמו כשיריים‬ ‫לאמי שתשלח לי המסרק שלי‪ ,‬עם אשה‬ ‫ואז הוה קצת כמו בעל גאוה ואין אני והוא‬ ‫פלונית שתגיע מחר לקבורה‪.‬‬ ‫יכולים לדור במדור אחד ר"ל‪ .‬וממילא מובן‬ ‫והוא דבר פלא‪ ,‬וכי זהו הבקשה שהיה לה‬ ‫שביקש על 'יכבשו רחמיך'‪ ,‬וכדברי רש"י‬ ‫לבקש ממנו כשהיא כבר נמצאת בעולם‬ ‫שכובשם ואינו מסתכל עליהם ואינו מענישם‬ ‫האמת‪ ,‬להביא לה את המסרק שלה? איך‬ ‫ג"כ‪ .‬והקב"ה נענה לו בראשו שממשיל‬ ‫יתכן דבר כזה‪ .‬בפשטות הביאור בזה‬ ‫החטא‪' ,‬ואשר הרעותי' כמו נושא עון‪.‬‬ ‫שרצתה לרמז על צערה‪ ,‬שנסתלקה כשהיא‬ ‫ועד"ז העיקר יש להמתיק שכל אחד יתפלל‬ ‫צעירה‪.‬‬ ‫על עצמו‪ ,‬ואל תהיה ברכת הדיוט קלה‬ ‫ויש מבארים‪ ,‬שהיה לה מסרק מיוחד לשבת‪,‬‬ ‫בעיניך‪ ,‬והקב"ה מבקש שיתפללו‪ .‬וידוע מה‬ ‫שאינו מוציא שערות‪ ,‬ואת זה ביקשה‬ ‫דאי' בספה"ק כי רגע האחרון היצר מתגבר‬ ‫שיביאו לה לעולם העליון‪ ,‬כדי שישמש לה‬ ‫כי אינו יכול להשטין ביוכ"פ ומחפש‬ ‫לזכות שהקפידה על הלכות שבת‪ ,‬והיה לה‬ ‫להשטין‪ ,‬ממילא הרגע סמוך לכניסת החג‬ ‫מסרק מיוחד לשבת‪.‬‬ ‫צריכים התעוררות רבה‪ .‬ואולי משו"ה‬ ‫חששו להתודות בתפלת מנחה שלא יהיה‬ ‫אומר השם משמואל‪ ,‬כן כן‪ ,‬מי שאין לו‬ ‫קלקול בסעודה‪ ,‬כי אז היצר רוצה להתגבר‪,‬‬ ‫השתוקקות והתלהבות דקדושה בעולם‬ ‫ועל כן כל אחד יתפלל‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬רק השתוקקות וחמדה לתאוות העולם‬ ‫הזה‪ ,‬גם בעולם העליון אינו זוכה‬ ‫והנה עומדים לפני יום הגדול והנורא‪,‬‬ ‫להשתוקקות להגן עדן‪ ,‬רק עדיין יש לו‬ ‫מג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫"איך וועל שוין זיין גוט"‪ .‬כיון ששמע‬ ‫השתוקקות להבלי העולם הזה‪ ,‬ואין לך‬ ‫הרה"ק מצאנז את דבריו הפשוטים שלא‬ ‫יסורים בעולם העליון גדול מזה‪.‬‬ ‫היה בו שום תירוץ והתחכמות‪ ,‬מיד סיבב‬ ‫באומרו "איך וועל אויך זיין גוט‬ ‫את פניו אליו ורץ לקראתו וחיבקו באומרו‬ ‫לאמיר ביידע צוזאמען זיין גוט"‬ ‫"איך וועל אויך זיין גוט‪ ,‬לאמיר ביידע‬ ‫צוזאמען זיין גוט"‪ ,‬שמיד קיבל את הפיוס‬ ‫בספר מפי ספרים וסופרים להגאון רבי‬ ‫כיון שראה שהכירם במעשהו שלא טוב‬ ‫אליעזר דוד פרידמאן זצ"ל הביא‪ ,‬הרה"ק ר'‬ ‫היה‪ .‬סיפור זה היה הרה"ק בעל הדברי יואל‬ ‫אלעזר מריישא היה חתנו של הרה"ק ר'‬ ‫מסאטמאר זי"ע רגיל לספרה‪.‬‬ ‫דוד'ל קשאנוב'ער‪ ,‬בנו של הרה"ק בעל‬ ‫הדברי חיים מצאנז זי"ע‪ .‬והרה"ק ר' אלעזר‬ ‫השי"ת ירחם יאר פניו אתנו סלה וישפיע‬ ‫היה אוכל 'קעסט' אצל חותנו זקינו הרה"ק‬ ‫התעוררות לתשובה שלימה‪" ,‬השיבנו ה'‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬והיה חביב מאוד אצלו שהיה‬ ‫אליך ונשובה"‪ ,‬ו"ישא ה' פניו אליך וישם‬ ‫נכד של הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע‪,‬‬ ‫לך שלום"‪ ,‬ויושפע שפע בנים טובים‬ ‫והיה הדברי חיים אוהב אותו מאד‪.‬‬ ‫בריאים ושלימים חיי אריכי ומזוני רויחי‬ ‫וסייעתא וכל טוב בגמר חתימה טובה‪ ,‬ונזכה‬ ‫פעם אחת הגיע לצאנז משלוח של ארגז‬ ‫לשנה גאולה וישועה לנו ולכל ישראל בב"א‪.‬‬ ‫מלא אתרוגים מהודרים בשביל הרה"ק‬ ‫מצאנז ובני משפחתו‪ .‬והרה"ק ר' אלעזר‬ ‫פניני התפלה‬ ‫היה באותו זמן אברך צעיר‪ ,‬וחשש שאם‬ ‫מפורש יוצא מפי כהן גדול וכו'‪ .‬כבר דייקו‬ ‫יחכה שכל המבוגרים ממנו יבחרו אתרוגים‬ ‫הלשון 'יוצא מפי'‪ .‬אמנם עפ"י דאי' במדרש‬ ‫לעצמם לא ישאר אתרוג מהודר כרצונו‬ ‫שאי' בגמ' משמת שמעון הצדיק הפסיקו‬ ‫בשבילו‪ ,‬לכן הלך ובירר מיד בראשונה את‬ ‫להשתמש בשם המפורש‪ ,‬ומזה לא נשאר‬ ‫האתרוג היפה לעצמו‪.‬‬ ‫הנר מערבי דולק‪ ,‬ומזה שהזכרת שם‬ ‫כשנודע הדבר להרה"ק מצאנז הקפיד על‬ ‫המפורש מביא נסים גלוים‪ .‬וזהו מפורש‬ ‫זה מאד‪ ,‬ולא היה נראה בעיניו כלל מעשה‬ ‫יוצ"א‪ ,‬שעל ידו היה כח שיהיה המנורה‬ ‫זה‪ ,‬וכאב לו על זה‪ .‬ובראות הרה"ק ר'‬ ‫דולק כל הזמן ושאר נסים‪.‬‬ ‫אלעזר את הקפדתו של חתנו זקינו‪ ,‬שלח את‬ ‫אדם יסודו מעפר‪ .‬הכוונה שנוצר ממקום‬ ‫זוגתו שהיתה נכדתו שתלך לרצותו‬ ‫עפרו של מזבח שיהיה לו כפרה‪ .‬וגם בני‬ ‫ולפתותו‪ ,‬אך הרה"ק מצאנז לא רצה לקבל‬ ‫ישראל באים מאברהם אבינו ויצחק בעל‬ ‫את הריצוי והפיוט‪ .‬ביקש ר' אלעזר מדודו‬ ‫העקידה‪ .‬ואי' במדרש בטעם שמו של‬ ‫הרה"ק ר' ברוך מגארליץ שהוא היה בנו‬ ‫'אפרים' ‪ -‬שני אפר"ים‪" ,‬ואנכי עפר ואפר"‪,‬‬ ‫חביבו של הדברי חיים עד שהיה קורא לו‬ ‫וכן יצחק אבינו אפר על גבי המזבח‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בר חכים‪ ,‬שילך לפייס את אביו‪ ,‬אבל גם זה‬ ‫במדרש בסבך בקרניו‪ .‬וממילא בני ישראל‬ ‫לא הועיל‪ ,‬ועדייו לא התפייס‪ ,‬עד שהוכרח‬ ‫אתם קרוים אדם ולא אומות העולם‪ ,‬יסודו‬ ‫ללכת לפייסו בעצמו‪.‬‬ ‫מעפ"ר‪ ,‬ויש לזה זכות כל הדורות‪ ,‬וסופו‬ ‫וכיון שנכנס לחדרו של הרה"ק מצאנז‪ ,‬מיד‬ ‫לעפר בדברי התוס' 'ונפשי כעפר לכל תהיה'‬ ‫סיבב הדברי חיים את פניו ממנו כמי שאינו‬ ‫שיהי' לעולם‪.‬‬ ‫רוצה לראותו‪ .‬מיד הכריז ר' אלעזר ואמר‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מד‬ ‫טיש מוצאי יוה"כ‬ ‫אמנם מצינו הרבה גדולי ישראל שנהגו‬ ‫זרענו וכספנו‬ ‫לקנות רק אחר יוה"כ‪ ,‬דעד יוה"כ אין זמן‬ ‫כוונת הגמ' ודתלד כוותיה‪ ,‬כמובא בשם‬ ‫אלא להתפלל‪ .‬וכן משמע במדרש שד' ימים‬ ‫הרה"ק לוי יצחק זצוקללה"ה זי"ע שביאר‬ ‫בין יוה"כ לסוכות עסוקים במצוות לקנות ד'‬ ‫הגמרא (מכות יז‪" ,):‬דילדה אימיה כר'‬ ‫מינים ובניית סוכה‪ .‬וכן מצינו בלשונו של ס'‬ ‫שמעון תלד‪ ,‬ואם לאו לא תלד"‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫שם משמואל לסוכות‪ ,‬שמענו על הקדושים‬ ‫שבקת חיי לכל בריה‪ .‬אמר הגה"ק הקדושת‬ ‫שלפנינו שלא רצו לקנות וכו'‪.‬‬ ‫לוי מ'בארדיטשוב‪ :‬כתוב "ולשם יולד גם‬ ‫וע"ע דרשות חת"ס (ל"ח ע"א) שג"כ מוכח‬ ‫הוא" (בראשית י‪:‬כא)‪ ,‬שהוא הוליד גם את‬ ‫שאין לקנות ד' מינים עד אחרי יוה"כ‪ ,‬עפ"י‬ ‫עצמו‪ ,‬כי "אלה תולדות נח נח" (שם ו‪:‬ט)‪,‬‬ ‫המד"ר דזהו האות שישראל ניצחו בדין‪.‬‬ ‫שתולדותיהן של צדיקים מעשים טובים‪.‬‬ ‫ומאידך מצינו לגדולי ישראל שלא רצו‬ ‫והצדיק מוליד את עצמו‪ ,‬כמו שאמר הרה‬ ‫לקנות אתרוג עד אחר יוה"כ באמרם שלפי‬ ‫ויולדת אותו‪ .‬וזהו‪" :‬ולשם ילד גם הוא"‪.‬‬ ‫מיסת התפלה כן מזדמן אתרוג נקי‪,‬‬ ‫וכן ר' שמעון היה מאלה שהתעצמו כל כך‬ ‫ובדמעותיהם מדיחים את הכתמים‬ ‫במעשיהם הטובים עד שנקראו בשם לידה‬ ‫מהאתרוג שלהם‪ ,‬עיין בפסקי תשובות כאן‪.‬‬ ‫שהולידו את עצמם‪ .‬ועל זה אמרו שמי‬ ‫שהגיע למדרגה כזו כמו ר' שמעון יוכל‬ ‫על הרב מביאלה זלה"ה אביו של האבנ"ז‬ ‫להקרא בשם 'נולד'‪' ,‬ואם לאו לא תלד'‪ ,‬אין‬ ‫זלה"ה מסופר‪ ,‬כי לא היתה הפרוטה מצויה‬ ‫הוא מכונה בשם לידה‪ .‬זהו הכוונה זרענו‪.‬‬ ‫בביתו‪ ,‬אבל היה בעל בטחון נפלא כפי‬ ‫שהיה מפורסם בדורו‪ ,‬וכפי שהעיד עליו בנו‬ ‫במוצאי יוה"כ לגבי בנות ישראל יוצאות‬ ‫האבנ"ז זלה"ה בהקדמה לספרו של אביו‬ ‫כמו בט"ו באב‬ ‫אגודת אזוב שהיה בעל בטחון נפלא‪ ,‬שאילו‬ ‫ולמה דוקא במוצאי יוה"ק צריך להתעסק‬ ‫היה מסופר ממידת הבטחון שלו על אחד‬ ‫בסוכה‪ .‬כ"ק אבי אדמו"ר הגה"ק זצללה"ה‬ ‫הראשונים היה לפלא‪ ,‬עיי"ש‪ .‬בזמנו היו‬ ‫הי' נוהג לומר שבימי ראש השנה כל כך‬ ‫האתרוגים באירופה יקרים ביותר‪ ,‬ולא היה‬ ‫עסוקים בעניני ראש השנה‪ ,‬שאין פנאי עוד‬ ‫באפשרותו להוציא ממון רב‪ ,‬ולכן היה‬ ‫להתעסק בעניני יוה"כ ועשי"ת שהכל‬ ‫משתתף בהגרלות שהיו עושים כדי לזכות‬ ‫מתעסקים בתשובה‪ ,‬ואין עוד פנאי להסוכה‪.‬‬ ‫באתרוג‪ .‬והיה מנהגו שלא לפתוח את‬ ‫ואחר יוה"כ מתחילים לבנות סוכה ולקנות‬ ‫הקופסא של האתרוג עד אחר יום כיפור‪ ,‬כי‬ ‫ד' מינים‪.‬‬ ‫היה בטוח שאם ישוב בתשובה שלימה ביום‬ ‫כפור וינקה את כל הפגמים אשר בו‪ ,‬כמו כן‬ ‫וראיתי בענין זה קצת להעתיק כמה‬ ‫יסורו הכתמים מן האתרוג‪ .‬ובאמת כל‬ ‫אחרונים בזה‪ .‬במט"א (סי' תר"ג סע' ה') כתב‬ ‫השנים היה לו אתרוג נקי ומהודר‪ .‬ורק‬ ‫שאנשי מעשה נוהגים להיות זריזין‬ ‫בשנה האחרונה לימי חייו כשפתח את‬ ‫מקדימים לקנות אתרוגים יפים ומהודרים‬ ‫הקופסא מצא שאין האתרוג יפה‪ ,‬וסבר‬ ‫ולולבים והדסים וכו' שזכות מחשבת המצוה‬ ‫שסימן הוא לו מן השמים שהגיע עת‬ ‫היקרה הזאת שהוא מצרפה למעשה‪ ,‬תכריע‬ ‫אותו לכף זכות ביום הדין הקדוש וכו'‪.‬‬ ‫מה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫היה על קטרוג שרו של מצרים‪ ,‬שהיה תובע‬ ‫פקודתו‪ .‬ובאמת נפטר בסוף אותה שנה‬ ‫דין באומרו משוא פנים יש בדבר‪ ,‬הללו‬ ‫בי"ט אלול (רשימות הר"י האזה מפי אדמו"ר ר'‬ ‫עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה‬ ‫חנוך ששמע מפי השם משמואל זלה"ה)‪.‬‬ ‫כו'‪ ,‬ועל דרך זה הוא הזיווג‪ ,‬כי לא ישתוו‬ ‫ושמענו מפי כ"ק אאדמו"ר הגה"ק זי"ע‪,‬‬ ‫הזוגות במעשיהם בעולם הזה‪ ,‬והיה האחד‬ ‫דבאמת לא היה צריך להיות קשה זווגו של‬ ‫בלתי ראוי לבת זוגו‪ .‬על כן אמרו ז"ל קשה‬ ‫אדם‪ ,‬שהרי הכריזו מ' יום קודם יצירת הולד‬ ‫לזווגם כקריעת ים סוף‪ ,‬עכ"ד הקדושים‪.‬‬ ‫בת פלוני לפלוני (סוטה ב‪ ).‬ומה הקושי‪ .‬אלא‬ ‫וכעין דבה"ק מובא בספר בית אהרן (קרלין)‬ ‫דבאמת דאז הוה ב' נשמות טהורות בשמים‬ ‫ובכתב סופר‪.‬‬ ‫והכל מאיר בלי פגם‪ ,‬ואז הרי זה הזווג‪ .‬אבל‬ ‫חז"ל (מדרש ויסע)‬ ‫ועד"ז מובן מ"ש‬ ‫כשהגיע בגיל שמונה עשרה‪ ,‬וכל נשמה יש‬ ‫ובחרדים (תשובה ז' סגולה ג') כל האומר‬ ‫לו פגמים משל עצמו‪ ,‬וממילא אינם מכירים‬ ‫שירה מוחלין לו על כל עונותיו‪ ,‬ומה‬ ‫אחד להשני‪.‬‬ ‫השייכות למחילת עון‪ .‬אלא כנ"ל‪ ,‬דכל ענין‬ ‫וכן בקריעת ים סוף היו כלל ישראל כבר‬ ‫שלא רצה הים לקרוע לכלל ישראל‪ ,‬והרי‬ ‫מזומנים לישועת ה' שיקרע הים‪ ,‬שהרי תנאי‬ ‫דרשו חז"ל עה"פ "וישב הים לאיתנו" ‪-‬‬ ‫התנה הקב"ה במעשי בראשית שיהיה‬ ‫לתנאו הראשון‪ ,‬וא"כ הי' זה תנאי ממעשה‬ ‫קריעת ים כדרשת חז"ל (ש"ר כ"א ו') עה"פ‬ ‫בראשית שיקרע הים‪ ,‬ולמה לא רצה לקרוע‪.‬‬ ‫"וישב הים וגו' לאיתנו" (שמות יד‪:‬כז) לתנאו‬ ‫אלא מפני החטאים שהללו עוע"ז והללו‬ ‫הראשון‪ .‬אלא שהשר של ים טען שזה אינו‬ ‫עוע"ז‪ ,‬ומפני כן לא הי' ניכר בכלל שע"ז הי'‬ ‫הנשמה שראו בבני ישראל בשעת התנאי‬ ‫תנאי הראשון וכנזכר‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬וכטענת שר של מצרים הללו‬ ‫אבל כאשר מחל הקב"ה לעונותיהן‪ ,‬ממילא‬ ‫והללו כו'‪ .‬וע"ז גער הקב"ה שבני ישראל‬ ‫שפיר ניכר לשבח מי ומי ההולכים‪ .‬והכ"נ‬ ‫שוגגין ואונסים‪ ,‬עכתד"ק‪.‬‬ ‫למה דוקא לחתן וכלה ארז"ל שמוחלין להן‬ ‫וכעין דבריו בתורת משה (אלשיך הק'‪ ,‬דברים‬ ‫כל עונותיהן‪ ,‬והטעם כי כאשר ימחלו כל‬ ‫ג‪:‬כב בא"ד) וגם שידד השר‪ ,‬וזהו ביד חזקה‪.‬‬ ‫עונותיהם ממילא יתרצו הצדדים זה לזה‪,‬‬ ‫והוא כי אין צורך לו יתברך לעשות דבר ביד‬ ‫ויכירו א' את השני ויעלה ויצמח כגן הטוב‪.‬‬ ‫חזקה‪ ,‬כי במה נחשב לפניו יתברך אפילו‬ ‫ועפ"י שהקדמנו יש לומר דעיקר של זיווג‬ ‫לעשות כל העולמות יש מאין‪ ,‬בלא עמל‬ ‫כדי להביא השראת השכינה בתוך ביתו של‬ ‫ויגיעה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל (ילקו"ש ישעי' רמז‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמאמרם ז"ל איש ואשה שכינה‬ ‫תמ"ז)‪.‬‬ ‫שרויה ביניהם‪ .‬וזהו ממש דוגמת דקריעת‬ ‫אך הוא ככתוב אצלנו במקומות רבים‪ ,‬כי‬ ‫י"ס שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים‬ ‫אין קשה לפניו יתברך כי אם ברצותו לזכות‬ ‫הקב"ה‪ .‬וידוע הפי' שהשי"ת היא טהור‬ ‫את ישראל‪ ,‬ועונותיהם מעכבים‪ ,‬כמו‬ ‫עינים מראות ברע‪ ,‬וממילא "מצא אשה‬ ‫שאמרו ז"ל (ויק"ר פ"ח א') על הזיווג‪ ,‬וקשה‬ ‫מצא טוב"‪ ,‬שכאשר השי"ת שורה שכינתו‬ ‫לזווגם כקריעת ים סוף‪ .‬והלוא כמו זר נחשב‬ ‫בביתו של ישראל "לא הביט און ביעקב‬ ‫יהיה קשה לפניו יתברך לקרוע ים סוף‪ .‬אך‬ ‫וגו'"‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מו‬ ‫מערכת המשנה‬ ‫ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה‬ ‫חולין קמ"ב ע"א‬ ‫במסגרת דף היומי‬ ‫במחלוקת אי הרהור כדיבור לענין לימוד‬ ‫תניא דבי ר' יעקב אומר‪ ,‬אין לך כל מצוה‬ ‫התורה‪ .‬עיין שו"ע (או"ח סי' מ"ז סע' ד') דאין‬ ‫ומצוה שבתורה שמתּן שכרה בצדה שאין‬ ‫צריך לברך ברכה"ת במהרהר בדברי תורה‪.‬‬ ‫תחיית המתים תלויה בה‪ .‬בכיבוד אב ואם‬ ‫והגר"א (שם) כתב דחייב לברך‪.‬‬ ‫כתיב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך‬ ‫והארכת ימים"‪ ,‬הרי שאמר לו אביו‪ :‬עלה‬ ‫שוב כתב רבינו דאפי' למאן דסבר דהרהור‬ ‫לבירה והבא לי גוזלות‪ ,‬ועלה ושילח את הקן‬ ‫לאו כדיבור דמי‪ ,‬מ"מ לענין ביטול יצר הרע‬ ‫ולקח את הבנים‪ ,‬ובחזרתו נפל ומת‪ ,‬היכן‬ ‫סגי בהרהור‪ .‬והביא ראיה מסוגיין בההוא‬ ‫אריכות ימיו של זה‪ ,‬והיכן טובתו של זה?‬ ‫ששלח את בנו להביא הגוזלות וכו'‪ ,‬ומקשה‬ ‫אלא‪" ,‬למען יאריכון ימיך" ‪ -‬לעולם שכולו‬ ‫הגמ' 'ודילמא מהרהר בעבירה'‪ ,‬ומשני‪,‬‬ ‫ארוך‪" ,‬ולמען ייטב לך" ‪ -‬לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫'מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה'‪.‬‬ ‫ודילמא לא הוי הכי? ר' יעקב מעשה חזא‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬הא מחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫ודילמא מהרהר בעבירה הוה? מחשבה רעה‬ ‫למעשה‪.‬‬ ‫אין הקב"ה מצרפה למעשה‪ .‬ודילמא מהרהר‬ ‫ועוד ראי' מוכרחת הביא רבינו מתוס' (סוטה‬ ‫בע"ז וכו'‪.‬‬ ‫כא‪ .‬ד"ה זה) וז"ל‪ ,‬תימה והיאך ניצול מכולן‪,‬‬ ‫הנה נשאל לרבינו על מה שאמרו בגמ'‬ ‫והלוא לא ניצול מיצה"ר בעידנא דלא עסיק‬ ‫(קידושין ל‪ ,:‬ב"ב טז‪' ).‬בראתי יצר הרע בראתי‬ ‫בתורה‪ .‬וי"ל‪ ,‬סתם תלמיד חכם תורתו‬ ‫לה תורה תבלין'‪ ,‬אי במהרהר בדברי תורה‬ ‫אומנתו‪ ,‬ועוסק בה ומהרהר כל שעה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נמי מבטל ליצר הרע‪ .‬והשיב רבינו (שו"ת‬ ‫וא"כ רואים דהרהור בד"ת מציל‪.‬‬ ‫משנה הלכות חי"ב סי' קכ"ה) דלכאורה תלוי‬ ‫מז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫ליל ערב יוה"כ תשפ"ו לפ"ק‬ ‫הלכות יום הכיפורים – או"ח סי' תרכ"ג‬ ‫תקיעת שופר סימן לסילוק שכינה‬ ‫אמירת ה' הוא הא' ותקיעת שופר במוצאי יו"כ‬ ‫ומבואר בדברי הפוסקים שהתקיעה הוא‬ ‫שו"ע סע' ו' "בסוף הסליחות אומרים‬ ‫סימן לסילוק שכינה שמסתלקת ועולה עד‬ ‫שבע פעמים ה' הוא האלקים (ופעם אחת‬ ‫לרקיע‪ ,‬כמו שהיה במתן תורה דכתיב‬ ‫'שמע ישראל'‪ ,‬ושלש פעמים 'ברוך שם‬ ‫(שמות יט‪:‬יג) "במשוך היובל המה יעלו‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד') (מנהגים ועי'‬ ‫בהר"‪ ,‬וכתיב "עלה אלקים בתרועה"‬ ‫לעיל סימן ס"א)‪ .‬ותוקעין תשר"ת‪ .‬הג"ה‪,‬‬ ‫(תהלים מז‪:‬ו)‪.‬‬ ‫ויש אומרים שאין לתקוע רק תקיעה אחת‬ ‫השראת השכינה מיוחדת ביום הכיפורים‬ ‫(מרדכי והג"מ סוף הלכות יו"כ ואגור) וכן‬ ‫נוהגין במדינות אלו‪ .‬ותוקעין לאחר שאמר‬ ‫ויש ללמוד מזה על גודל קדושת היום של‬ ‫קדיש לאחר נעילה‪ ,‬וקצת מקומות נהגו‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬שעד שמלווים את השכינה‬ ‫לתקוע קודם קדיש"‪ .‬ומנהגינו לתקוע‬ ‫במוצאי היום הוא נמצאת עמנו במשך כל‬ ‫התקיעה באמצע הקדיש קודם אמירת‬ ‫היום‪ ,‬שיש השראת השכינה מיוחדת בבית‬ ‫תתקבל‪.‬‬ ‫המדרש שבו מתפללים‪ .‬כי אמנם השכינה‬ ‫נמצאת עמנו תמיד‪ ,‬אבל ביום הכיפורים יש‬ ‫אמירת ז"פ ה' הוא האלקים‬ ‫מדריגה גדולה של השראת השכינה‪ ,‬ואין‬ ‫ללוות השכינה העולה למעלה מז' רקיעים‬ ‫עוד עת רצון כזה להתפלל ושיתקבלו‬ ‫טעם אמירת שבע פעמים "ה' הוא‬ ‫התפילות לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫האלקים" כתב הסמ"ג (הובא בבית יוסף‬ ‫האבות הקדושים מצטרפים ומסייעים בתפילה‬ ‫סי' תרכ"ד)‪ :‬קיבלתי ממורי רבינו יהודה‬ ‫ב"ר יצחק אחר שהשלים תפלת נעילה אומר‬ ‫ולא רק השכינה‪ ,‬אלא גם כל האבות‬ ‫קדיש ואח"כ ז' פעמים "ה' הוא האלקים"‬ ‫הקדושים מתלווים לשכינה ומצטרפים לכל‬ ‫(מ"א יח‪:‬לט) לפי שהשכינה עולה למעלה‬ ‫אחד בתפילתו‪ ,‬ומסייעים לו שיוכל להתפלל‬ ‫משבעה רקיעים [ובלשון הפוסקים ללוות‬ ‫כראוי‪ .‬ומי שיש לו זכיה באים אליו כל‬ ‫השכינה]‪ ,‬ואח"כ שמע ישראל פעם אחת‪,‬‬ ‫האבות וכל רבותיו לעמוד על ימינו לסמכו‬ ‫ומיד תוקעין משום דכתיב (תהלים מו‪:‬ו)‬ ‫בתפילתו‪ .‬אמנם זה תלוי כל אחד כפי‬ ‫"עלה אלקים בתרועה"‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מח‬ ‫פרנסה‪ ,‬צו אין אנדערע נארישע זאכען‬ ‫מדרגתו‪ .‬אבל הקב"ה בא ונמצא אצל כל‬ ‫וואס א מענטש מיינט אין זיין שכל אז עס‬ ‫אחד כמו שהוא‪ ,‬בלי שום הבדל‪.‬‬ ‫איז א וויכטיגע זאך‪ ,‬און עס טוט איהם‬ ‫כשהשכינה למטה אפשר לפעול לבטל מעלינו‬ ‫וויי‪ ,‬איז ווען די שכינה איז דא מיט די‬ ‫כל גזירות קשות‬ ‫מענטש‪ ,‬העלפט ער איהם צו אז ער זאל‬ ‫ואפשר לומר המתקה במה שהשכינה‬ ‫נתעלה ווערן דערפון‪ ,‬און יום כיפור וועט‬ ‫עולה עד למעלה מהרקיע השביעי‪ ,‬והיינו‬ ‫יעדער איד נתעלה‪.‬‬ ‫שכל יום השכינה עמנו כאן למטה‪ .‬על פי‬ ‫***‬ ‫המסופר אשר בזמן הרה"ק המגיד‬ ‫ממעזריטש זי"ע היה גזירה קשה על בני‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון‬ ‫ישראל‪ ,‬ובזמן פטירתו מן העולם היו‬ ‫בנוסח הוידוי בעל חטא אומרים "על חטא‬ ‫תלמידיו בטוחים שיפעול בשמים בכחו‬ ‫שחטאנו לפניך באונס וברצון"‪ .‬וקשה‪ ,‬כי‬ ‫הגדול לבטל הגזירה‪.‬‬ ‫אונס רחמנא פטריה‪ ,‬כמו שכתוב בפרשת‬ ‫כי תצא (דברים כב‪:‬כו‪-‬כז) "ולנערה לא‬ ‫ומשעבר זמן רב שלא נושעו‪ ,‬עשו שאלת‬ ‫תעשה דבר אין לנערה חטא מות וגו' צעקה‬ ‫חלום‪ ,‬ונתגלה אליהם ואמר להם שלמעלה‬ ‫הנערה ואין מושיע לה"‪ ,‬ולמה צריך לחזור‬ ‫בשמים רואים שהכל רחמים וחסדים‪ ,‬ורק‬ ‫בתשובה על זה‪.‬‬ ‫בעולם הזה הוא נראה כגזירה‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫יכול לפעול שם‪ ,‬והיה צריך לפעול כשהיה‬ ‫מי שבא ע"י פשיעתו לסכנת נפשות‬ ‫עדיין כאן בעולם הזה‪.‬‬ ‫ובספרים ראיתי שנאמרו בזה כמה וכמה‬ ‫תירוצים‪ .‬וחשבתי לתרץ לפי מה שהעלה‬ ‫ועל דרך זה ביום כיפור‪ ,‬ווען די‬ ‫בהגהות חכמת שלמה (ריש סי' שכ"ט)‬ ‫אייבערשטער איז דא מיט אונז‪ ,‬אין די‬ ‫לענין פיקוח נפש בשבת‪ ,‬דמי שהביא עצמו‬ ‫זיביטער הימעל דארטען איז נישט דא קיין‬ ‫ע"י פשיעתו לידי סכנה‪ ,‬אף שאח"כ בא‬ ‫גזירות‪ ,‬און אלעס איז דארט רחמים‬ ‫באמת לידי סכנת נפשות והו"ל פיקוח נפש‪,‬‬ ‫וחסדים‪.‬‬ ‫מ"מ אינו דוחה שבת‪ ,‬כיון שבא לו ע"י‬ ‫אבער ווען די שכינה איז דא אין בית‬ ‫א‬ ‫פשיעתו‪ .‬והביא כמה ראיות לזה‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬און זעצט זיך צו לעבן דער איד‬ ‫משנה הלכות‪ :‬מחללין עליו את השבת להצילו‬ ‫וואס זיין הארץ טוט איהם וויי א גאנצע‬ ‫וכ"ק אאדמו"ר זי"ע כתב תשובה ארוכה‬ ‫יאהר וויפיל זאכען עס שטערען איהם ‪-‬‬ ‫לכ"ק האדמו"ר מקלויזענבורג זצ"ל לדחות‬ ‫טויזענטע זאכען‪ ,‬דברים עד אין סוף‪,‬‬ ‫דברי החכמת שלמה בראיות ברורות מכמה‬ ‫נישט קיין נפ"מ צו אין התמדת התורה‪ ,‬צו‬ ‫אין צער גידול בנים‪ ,‬צו אין שטוב‪ ,‬אדער אין‬ ‫א‬ ‫ראה מה שהבאנו חלק מהם במשנת השיעורים (סוף סי' ש"ו וסי' שכ"ח)‪.‬‬ ‫מט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אין מברכים עליה כיון שהוא הכנה ליו"כ‬ ‫וכמה מקומות בש"ס שמוכח שגם מי‬ ‫והקשו המפרשים‪ ,‬אם האכילה בערב יום‬ ‫שהכניס עצמו לסכנה‪ ,‬יש עדיין חובה להצילו‬ ‫כיפור הוא מצוה‪ ,‬למה אין מברכים עליו‬ ‫מדין פיקוח נפש‪ ,‬ואין נפ"מ איך הגיע לזה‪,‬‬ ‫ברכת 'אשר קדשנו במצותיו וציונו לאכול‬ ‫ב‬ ‫וכן נקט הלכה למעשה‪.‬‬ ‫בערב יום כיפור'‪ .‬והתירוץ הפשוט הוא‪,‬‬ ‫וצריך לתשובה על מה שהכניס עצמו לאונס‬ ‫כיון שאינו מצוה בפני עצמו‪ ,‬אלא הכנה‬ ‫אמנם זה שהכניס עצמו לסכנה‪ ,‬עדיין אנו‬ ‫ליום הכיפורים‪ ,‬לכן אין מברכים עליה‪ .‬עי'‬ ‫מחויבים להציל אותו מדין פיקוח נפש‪ .‬אבל‬ ‫מ"ש הנצי"ב בהעמק שאלה (שאילתא קס"ז‬ ‫ג‬ ‫כיון שהוא זה שהכניס עצמו לכך צריך לחזור‬ ‫ס"ק י"ב)‪.‬‬ ‫בתשובה על זה‪ .‬וזהו על חטא שחטאנו‬ ‫רבינו יונה‪ :‬סעודת ערב יו"כ הוא סעודת יו"ט‬ ‫לפניך ב'אונס וברצון' ‪ -‬שברצון הכניס‬ ‫אולם דעת רבינו יונה בשערי תשובה (שער‬ ‫עצמו לזה האונס‪.‬‬ ‫ד' אות ח'‪-‬י') שסעודת ערב יום כיפור‬ ‫מצות אכילה בערב יום כיפור‬ ‫אינו רק הכנה ליום כיפור‪ ,‬אלא הוא‬ ‫ובאופן אחר יש לפרש על מה שמתוודים‬ ‫השלמה לסעודת יו"ט של יום כיפור‪ ,‬ואינו‬ ‫על האונס‪ .‬ותחילה נקדים לבאר מה שאמרו‬ ‫רק זה אלא שהוא סעודה שמראה בה‬ ‫בגמרא (ברכות ח‪ ).‬תנא ליה חייא בר רב‬ ‫שמחתו על מה שהקב"ה מוחל לו ביום‬ ‫ד‬ ‫מדפתי‪ ,‬כתיב "ועניתם את נפשותיכם‬ ‫הכיפורים‪ .‬וא"כ צריך להבין למה אין‬ ‫בתשעה לחודש בערב"‪ .‬וכי בתשעה מתענין‬ ‫מברכים עליה ברכת המצוות‪.‬‬ ‫והלוא בעשרה מתענין? אלא לומר לך‪ ,‬כל‬ ‫האכילה בתשיעי הוא עינוי לנפש‬ ‫האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬מעלה עליו הכתוב‬ ‫ויש לבאר לפי מ"ש השל"ה הק' על הפסוק‬ ‫כאילו התענה תשיעי ועשירי‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וראה במשנה הלכות (ח"ח סוס"י נ"ד) שציין רבינו זי"ע לדבריו בחידושים במס' פסחים (עב‪ ).‬שם‬ ‫דחה דברי רש"ק‪.‬‬ ‫ג‬ ‫מי שאינו יכול לצום ביום כיפור מחמת חליו‪ ,‬חקרו האחרונים אם יש לו מצוה לאכול בערב יום‬ ‫כיפור‪ .‬ובשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קי"ב) כתב שאמנם לפי הטעם שהאכילה היא הכנה לתענית‪,‬‬ ‫לכאורה מי שאינו עתיד להתענות אינו חייב לאכול‪ .‬מ"מ במצוה שהיא מן התורה אין להקל על פי‬ ‫הבנתנו את טעם המצוה‪ ,‬ובפרט מי שקל לו לאכול‪ .‬ועי' שו"ת משנה הלכות (חט"ו סי' קפ"ה)‪ .‬והנה‬ ‫לפי מה שנביא להלן מדברי רבינו יונה‪ ,‬גם למי שאינו מתענה ביו"כ יש מצוה לאכול בערב יו"כ‪.‬‬ ‫ד‬ ‫שם כתב שלשה טעמים למצות אכילת ערב יום כיפור‪ :‬א) כי בשאר ימים טובים אנחנו קובעים‬ ‫סעודה לשמחת המצוה [מצות יום טוב]‪ ,‬כי יגדל וישגא מאד שׂכר השמחה על המצוות‪ ,‬ומפני שהצום‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬נתחייבנו לקבוע הסעודה על שמחת המצוה [לשמוח במצות יום הכיפורים] בערב‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬ב) ועוד למען נחזק להרבות תפילה ותחנונים ביום הכיפורים ולשית עצות בנפשינו‬ ‫על התשובה ועיקריה‪ .‬ג) להראות שמחתו על הכפרה שזכינו לה ביום הכיפורים‪' ,‬ועל כן אמרו‬ ‫רבותינו ז"ל כל הקובע סעודה בערב יום הכיפורים כאילו נצטוה להתענות תשיעי ועשירי והתענה‬ ‫בהם‪ ,‬כי הראה שמחתו בהגיע זמן כפרתו‪ ,‬ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעונותיו'‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נ‬ ‫וברצון'‪ ,‬כי אם היה הולך לו בנפשו שלא‬ ‫"ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש"‬ ‫יכשל בשום דבר עבירה‪ ,‬וזה היה הדבר‬ ‫(ויקרא כג‪:‬לב)‪ ,‬כי האכילה הוא עינוי לנפש‬ ‫הראשון אצלו במעלה‪ ,‬היו משמרים אותו‬ ‫האדם‪ ,‬כמו שהתענית הוא עינוי לגוף‪,‬‬ ‫ה‬ ‫שלא יבוא לידי אונס‪.‬‬ ‫ובתשיעי ע"י מצות אכילה מתענה הנשמה‪,‬‬ ‫ובעשירי ע"י התענית מתענה הגוף‪ .‬ואולם‬ ‫כעין מה שכתבו בספרים לבאר הראשי‬ ‫עדיין יש להבין‪ ,‬וכי איזה עינוי יש בזה‬ ‫תיבות לחודש אלו"ל "והאלקים אנה לידו‬ ‫לנשמה‪ ,‬כי הרי הדבר הכי גדול זה לקיים‬ ‫ושמתי לך מקום" (שמות כא‪:‬יג)‪ ,‬שבחודש‬ ‫מצוה במעשה גשמי‪ ,‬כי מלאכים אין חסר‬ ‫אלול צריך לחזור בתשובה גם על האונסין‬ ‫בשמים‪ ,‬והדבר הכי גדול שיכול לעשות נחת‬ ‫שהזדמנו לו‪ ,‬כי אם היה כמו שצריך‪ ,‬היה לו‬ ‫רוח זה שמקיימים מצוה במעשה גשמי‪.‬‬ ‫שמירה מלעילא שלא יכשל בהם‪ ,‬כמ"ש‬ ‫"רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב‪:‬ט)‪ ,‬ס'איז‬ ‫'באונס וברצון' ‪ -‬על הרצון שיש לו‬ ‫איהם נישט אומזיסט אנגעקומען‪ ,‬ווייל ווי‬ ‫אחר שנכשל באונס‬ ‫ליגט די חשק‪ ,‬ווי ליגט די רצון‪.‬‬ ‫ויש לבאר ותחילה נקדים לומר לפי מ"ש‬ ‫בספר חסידים במי שנכשל בראיה אסורה‪,‬‬ ‫אין מברכים על האכילה‬ ‫כי התכלית הוא קבלת עומ"ש בשמחה‬ ‫שיש שני מיני אנשים‪ :‬אחד שנכשל‪ ,‬יש לו‬ ‫אח"כ עגמת נפש‪ ,‬ויש מי שעוד נהנה‬ ‫וזה הוא הענין של האכילה בערב יום כיפור‬ ‫אח"כ‪ ,‬אכן לא עשה איסור‪ ,‬אבל אינו‬ ‫ששמחים בקבלת עול מלכות שמים‪,‬‬ ‫מצטער על מה שראה במראות אסורות‪.‬‬ ‫ומראים שזה הדבר הראשון אצלנו‪ ,‬שממלא‬ ‫ועל זה נאמר (תהלים לח‪:‬י) "ה' נגדך כל‬ ‫כל שמחתנו וחפצנו‪ ,‬אונזער שמחה קומט‬ ‫תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה"‪ ,‬היינו‬ ‫פון א בלאט גמרא‪ ,‬און פון כל דבר רוחני‪.‬‬ ‫האנחה על מה שנכשל וראה ממראות‬ ‫השמחה הוא על מה שהקב"ה מוחל לו על כל‬ ‫האסורות המביאים לידי תאוה גם זה אינו‬ ‫העבירות‪ ,‬כמ"ש רבינו יונה בשערי תשובה‬ ‫נסתר ממך‪.‬‬ ‫שהזכרנו לעיל‪.‬‬ ‫ועל זה מתוודים על חטא שחטאנו לפניך‬ ‫וזה הוא השמחה הגדולה ביותר‪ ,‬שיש‬ ‫'באונס וברצון'‪ ,‬כי אמנם תחילתו 'באונס'‪,‬‬ ‫שזוכים להיות נקיים וערליכע יודען און‬ ‫אבל אח"כ לא די שלא הצטערתי על כך‪ ,‬אלא‬ ‫מען האט א באשעפער‪ ,‬כי אנו בניך ואתה‬ ‫'וברצון' ‪ -‬עוד נהניתי מכך‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬אין כאלוקינו ואין כאדונינו ואין‬ ‫כמלכינו [שיש הרבה שמזמרים אותו‬ ‫'באונס וברצון' על מה שהזדמן לידו אונס‬ ‫בסעודת ערב יו"כ]‪ ,‬שזה תכלית הסעודה‬ ‫ואולם בעומק יותר אפשר לבאר 'באונס‬ ‫ה‬ ‫כמו שאמר בעל החידושי הרי"ם זצ"ל‪ ,‬שלכל אדם יש עצה להינצל ממאכלות אסורות‪ ,‬שאם מוכן‬ ‫ליחנק ושלא יכנס בגרונו מאכלות אסורות‪ ,‬משמרין אותו מן השמים שלא יבוא לידי כך‪.‬‬ ‫נא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ועל קבלת עומ"ש בשמחה לא שייך לברך‪ ,‬כי‬ ‫בערב יו"כ אוועק צושטעלן די שמחה אז‬ ‫ו‬ ‫הוא דברים שבלב שאין מברכים עליו‪.‬‬ ‫מען פרייט זיך מיט די אייבערשטער‪ ,‬ולכן‬ ‫האכילה אינו הענין שאפשר לברך עליה‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ואכן הנשמה מצטערת באכילה כמ"ש השל"ה‪ ,‬אבל השמחה הוא בקבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נב‬ ‫מראי מקומות‬ ‫בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי‬ ‫חלק ‪ -‬סימן‬ ‫מס' חולין‬ ‫קמא‪ .‬הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב ‪ .............................................‬יב‪-‬רכד‬ ‫כל כמה דלא שחטה לא עבריה ללאו ‪ .............................................‬יג‪-‬סה‪ ,‬יט‪-‬שנג‬ ‫שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים ‪.......................................‬טז‪-‬סז‬ ‫כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין לוקין עליה ‪ ..............................‬יט‪-‬קכז‬ ‫תוד"ה לא צריכא ‪..................................................................................‬יח‪-‬רלב‬ ‫קמב‪ .‬זיל טריף אקן דליתגבהו וניקנינהו ‪ ......................................................‬ט‪-‬שנ‪ ,‬שנא‬ ‫מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים ‪ .................‬יג‪-‬רי‬ ‫למען יאריכון ימיך ליום שכולו ארוך‪ .................................................‬י‪-‬קנה‪ ,‬טו‪-‬א‬ ‫ודלמא מהרהר בעבירה הוה ‪ ..................................................................‬יב‪-‬קכה‬ ‫שלוחי מצוה אינם ניזוקין וכו' ומקום דקבוע הזיקא שאני ‪ ...............................‬טו‪-‬א‬ ‫מס' בכורות‬ ‫הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים ‪ .....................................................‬טו‪-‬קלב‬ ‫ב‪.‬‬ ‫משום דקא מייתי לה לקדושה ‪............................‬ה‪-‬קי‪ ,‬ו‪-‬קלז‪ ,‬קפא‪ ,‬ז‪-‬לו‪ ,‬יט‪-‬קסא‬ ‫מוכר דקא מפקע לה מקדושה‪ ..........................................................‬י‪-‬רמז‪ ,‬יב‪-‬ד‬ ‫רש"י ד"ה מייתי ‪ ..‬ה‪-‬קי‪ ,‬ו‪-‬קפא‪ ,‬ז‪-‬לו‪ ,‬ח‪-‬לח‪ ,‬י‪-‬רמז‪ ,‬יב‪-‬ד‪ ,‬טז‪-‬צח‪ ,‬יח‪-‬קצא‪ ,‬יט‪-‬קסא‬ ‫תוד"ה מייתי ‪ ........................‬ו‪-‬קפא‪ ,‬ז‪-‬לו‪ ,‬ח‪-‬לח‪ ,‬י‪-‬רמז‪ ,‬טז‪-‬צח‪ ,‬יח‪-‬קצא‪ ,‬יט‪-‬קסא‬ ‫תוד"ה שמא ‪ ............................................................‬ו‪-‬ב‪ ,‬ט‪-‬תיח‪ ,‬טז‪-‬צו‪ ,‬יט‪-‬קיח‬ ‫ב‪:‬‬ ‫שאני עבד דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות ‪ .............................................‬יט‪-‬ר‬ ‫ג‪.‬‬ ‫מר סבר כל משמע למלויי אתא ומר סבר לגרועי אתא ‪ ...................................‬ג‪-‬כג‬ ‫הוה מקני לאודנייהו לעובד כוכבים‪ ..................................................‬טו‪-‬קלב‪ ,‬קמו‬ ‫ג‪:‬‬ ‫כלו חיותא דרב מרי ‪ .......‬ג‪-‬לה‪ ,‬קיא‪ ,‬ח‪-‬יא‪ ,‬קפה‪ ,‬רכח‪ ,‬יב‪-‬ד‪ ,‬טו‪-‬קמו‪ ,‬יט‪-‬קסא‪ ,‬רמא‬ ‫תוד"ה דקא‪ ............................................................................‬טו‪-‬קמו‪ ,‬יט‪-‬רמא‬ ‫שהיוצא מן הטמא טמא ‪ .........................................................................‬יט‪-‬צד‬ ‫ה‪:‬‬ ‫לאסור חלבו ‪ ...........................................................................................‬ד‪-‬קג‬ ‫ו‪:‬‬ ‫נפקא ליה מאת הגמל ‪ .............................................................................‬יט‪-‬צד‬ ‫דבהמה טהורה נמי חידוש הוא ‪ .........................................‬ז‪-‬ו‪ ,‬יג‪-‬עט‪ ,‬טז‪-‬ג‪ ,‬ז‪ ,‬קלז‬ ‫דם נעכר ונעשה חלב ‪ ....................................................................‬יג‪-‬עט‪ ,‬יט‪-‬צה‬ ‫נג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫ט' תשרי תרס"ו‬ ‫הגה"ק רבי יצחק יהודה שמעלקיס זצוק"ל‬ ‫בעל בית יצחק ואב"ד לעמבערג ועוד‬ ‫רבינו יצחק יהודה נולד בשנת תקפ"ח (‪ 1828‬למס') בלעמבערג )‪,(Lvov, Ukraine‬‬ ‫לאביו הגאון הנגיד רבי חיים שמואל זצ"ל‪ ,‬דור חמישי בן אחר בן להגה"ק רבי‬ ‫אלעזר רוקח זצ"ל מאמסטרדאם )‪ (Amsterdam, Netherlands‬בעל מעשה‬ ‫רוקח‪ .‬רבי סנדר‪ ,‬אביו של רבי חיים שהיה שם משפחתו רוקח‪ ,‬החליף את‬ ‫השם לשמעלקישׂ‪ ,‬שהיה שייך לאיש אחד מלבוב שנפטר ולא השאיר‬ ‫יורש‪ ,‬ובדרך זו היה יכול להשתקע בלבוב לפי החוק דאז‪ .‬אמו מרת מרים‬ ‫מירל ע"ה היתה בתו של רבי משה שאול וואהל ז"ל מלבוב‪ ,‬מגזע רבי‬ ‫שאול וואהל זצ"ל ‪ -‬מלך פולין ליום אחד‪.‬‬ ‫ימי נעוריו‬ ‫רבינו מזכיר בספריו את הוריו תוך אהבה ויראת הכבוד‪ .‬את אביו הוא מכתיר‪" :‬צדיק מפורסם ירא‬ ‫וחרד לדבר ה'‪ ,‬ירא ה' מרבים"‪ ,‬ואת אמו‪" :‬צדיקת מפורסמת‪ ,‬אשה חשובה הצנועה במעשיה‪ ,‬בת‬ ‫גדולים"‪ .‬בעודנו צעיר לימים בבית הוריו בלבוב עשה חיל בלימודיו‪ .‬השי"ת חננו בכח זכרון נפלא‪,‬‬ ‫בעודו צעיר למד בהתמדה עצומה‪ .‬מלמדיו ניבאו כי עלם רך זה לגדול יהיה בישראל‪.‬‬ ‫בשנת ת"ר (‪ 1840‬למס') בהיותו בן שנים עשר שנים נפטר עליו אביו‪ ,‬אמו נשארה לבדה עם אחד‬ ‫עשר ילדים‪ .‬היא לא נשאה עוד והתמסרה כולה לחינוך ילדיה‪ .‬היא לקחה על עצמה הנהלת הבית‬ ‫והעסקים‪ ,‬וכל חפצה ומגמתה היתה שבניה יוכלו לשבת וללמוד תורה בלי הפרעות‪ .‬לימים העיד‬ ‫רבינו על אמו בהקדמה לחלק הראשון בית יצחק (או"ח)‪" :‬אמי מורתי הצדקת המפורסמת גידלה‬ ‫אותי אחרי מות אבי‪ ,‬ובוקר השכם שיחרה אותי לשקוד על דלתי תורה"‪.‬‬ ‫בלבוב לא כיהן אז רב אב"ד מהסתלקותו של הגאון רבי יעקב אורנשטיין‪ ,‬בעל ישועות יעקב בשנת‬ ‫תקצ"ז (‪ 1837‬למס')‪ ,‬אך ישבו בה שני הגיסים הגאונים המפורסמים רבי מרדכי זאב איטינגא זצ"ל‬ ‫ורבי יוסף שאול נתנזון‪ ,‬לימים רבה של לבוב‪ .‬רבינו היה יוצא ונכנס בביתם‪ ,‬הם השפיעו עליו השפעה‬ ‫מרובה‪ ,‬וממעינם שאב חלק גדול מתורתו‪ .‬עליהם התכוון בכותבו (הקדמה אבן העזר ח"א)‪" :‬הן בימי‬ ‫נעורי גדלתי בין החכמים‪ ,‬ואור גדול ראיתי יוצא מבית המדרש של גאוני ישראל אשר התהלכו עמנו‪,‬‬ ‫ואשר היו לבני ישראל למאורות בחכמתם וביראתם הקודמת‪ ,‬ואשקוד על דלתותם‪ ,‬ואט אזני‬ ‫לדבריהם הנאמרים ביראת ה' טהורה‪ ,‬וחסדי ה' עלי גברו‪ ,‬כי הגדולים תמכוני בימין צדקם‪ ,‬ויאצילו‬ ‫מהודם עלי‪ ,‬על כל ספקותי ושאלותי השיבוני כיד ה' הטובה עליהם‪ ,‬ובאור תורתם חמותי וראיתי‬ ‫אור"‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נד‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫פעם סיפר הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל באמצע השיעור‪ :‬גביר אחד הגיע אל הגאון רבי שלמה קלוגר‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ושח לו שהציעו לבתו את הבחור יצחק שמעלקיס‪ ,‬אך הוסיף לומר שהוא מתלבט אם לסגור‬ ‫את השידוך כיון שאומרים עליו שהוא החמיץ קצת‪ .‬מיד נעמד הגאון רבי שלמה קלוגר מכסאו ויצא‬ ‫מהחדר לבית אחר‪ ,‬כשניכר עליו שהוא כועס מאד‪ .‬האנשים שנכחו במקום ניגשו אל הגביר ואמרו‬ ‫לו‪" :‬דע לך כי הנהגה כזו של הגאון רבי שלמה קלוגר נקראת נזיפה חמורה‪ ,‬תיכנס פנימה מיד ותבקש‬ ‫מחילה"‪ .‬נכנס הגביר אל החדר בו שהה הגאון‪ ,‬אך הוא עמד מסובב כשפניו אל החלון‪ ,‬ולא רצה‬ ‫להסתובב אליו‪ .‬בלית ברירה יצא האיש כשפניו נפולות‪ ,‬ושב אל ביתו חפוי ראש‪.‬‬ ‫סיים הגאון רבי מאיר אריק ואמר לתלמידיו‪" :‬אל תשאלו אותי מה עלה בגורלו של הגביר"‪ .‬התברר‬ ‫שירד מנכסיו והפך לעני מרוד‪ ,‬והתבטא באמרו‪" :‬עס קען דאך נישט אנדערש זיין‪ ,‬שהרי חז"ל‬ ‫מפליגים כל כך בחומר העון של מבזה תלמיד חכם‪ ,‬חייב להיות שירד מנכסיו ויצא נפסד"‪ .‬וכך חזר‬ ‫ואמר הגאון רבי מאיר כמה פעמים באופן נחרץ‪" :‬עס קען דאך נישט אנדערש זיין"‪ ,‬בגודל אמונתו‬ ‫(טובות זכרונות)‬ ‫התמימה בקיומם של דברי חז"ל הקדושים במילואם‪.‬‬ ‫בשנת תר"ח (‪ 1848‬למס') נשא רבינו את מרת שרה ע"ה‪ ,‬בת הנגיד רבי אהרן אללערהאנד ז"ל‬ ‫מז'וראבנו )‪ .(Żurawno, Poland‬אחרי החתונה היה רבינו סמוך על שלחן חותנו‪ .‬אמנם תוך שנה לבואו‬ ‫נסתלק חותנו לבית עולמו‪ .‬עם מותו התדרדר מצב הפרנסה של המשפחה‪ ,‬זוגתו של רבינו לקחה‬ ‫על עצמה את עול הפרנסה כדי שבעלה הגדול יוכל לשבת על התורה ועל העבודה‪ .‬רבינו מזכירה‬ ‫לשבח בחלק הראשון על אורח חיים‪" :‬תהיה משכורתה שלימה מאת ה' חלף עבודתה ותשוקתה‬ ‫כי רבה שאהגה בתורה‪ ,‬וביתי יהיה בית ועד לחכמים‪ ,‬ויהיה נועם ה' עליה להאריך ימיה‪ ,‬ימי נועם‬ ‫ושמחה מבלי צער"‪.‬‬ ‫מרת שרה נפטרה תרמ"ז (‪ 1887‬למס')‪ ,‬אז קרא רבינו על עצמו‪" :‬עולם חשך בעדו"‪ .‬ועל זוגתו קרא‬ ‫בדבריו של רבי עקיבא (כתובות סג‪" :).‬שלי ושלכם שלה"‪ ,‬כי כל מגמתה וחפצה היתה לתורה‬ ‫ולתעודה וליראת ה' ולמעשים טובים‪ ,‬ורבות פעלה וסייעה להוצאת ספרי זה"‪.‬‬ ‫בשנת תרמ"ח (‪ 1888‬למס') נשא רבינו את מרת גליקל ע"ה [גרושת הגה"ק בעל התעוררות תשובה‬ ‫זצ"ל]‪ ,‬בת הגה"ח רבי שמואל בירנבאום זצ"ל מדובנא )‪ ,(Dubno, Ukraine‬חתנו של הגה"ק רבי‬ ‫עקיבא איגר זצ"ל‪.‬‬ ‫ביום שבת קודש אחר הסעודה‪ ,‬תחת שרבינו ינוח קצת הלך תיכף לבית המדרש‪ ,‬והרבנית רצתה‬ ‫שינוח קצת‪ ,‬לכן סגרה את הדלת לשעה או לשעתיים כדי שלא יוכל לצאת‪ .‬אמנם לבסוף נודע לה‬ ‫(שיח זקנים ח"ו)‬ ‫שיוצא דרך החלון והולך לבית המדרש ללמוד‪.‬‬ ‫סיפר יהודי שזכה להיות בליל התקדש חג אצל רבינו‪ ,‬כי מיד אחרי גמר הסדר הלך רבינו לבית‬ ‫המדרש ללמוד כל הלילה‪ ,‬וכמו שנפסק בשו"ע (סי' תפ"א סע' ב')‪ :‬חייב אדם לעסוק בהלכות פסח‬ ‫וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו עד שתחטפנו שינה‪.‬‬ ‫פעם אחת דיבר רבינו שידוך אחד‪ ,‬שמקודם הציע כבר שדכן אחר את השידוך ולא עלתה בידו‪,‬‬ ‫ורבינו הצליח בס"ד‪ ,‬והשידוך נגמר בכי טוב‪ .‬שאל השדכן את רבינו מדוע הוא לא הצליח להביא את‬ ‫נה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫השידוך לידי גמר‪ .‬ענה לו רבינו‪" :‬על שני דברים איתא בגמרא (פסחים קיח‪ ).‬שקשים כקריעת ים סוף‪:‬‬ ‫מזונות וזיווגו של אדם‪ .‬כשאתה עוסק בשידוך‪ ,‬הנך עושה כן בשביל הפרנסה‪ ,‬ועל כן קשה לך‬ ‫פעמיים ‪ -‬אחד בשביל המזונות‪ ,‬ואחד בשביל הזיווג‪ ,‬ועל כן לא הצלחת בדבר‪ .‬משא"כ אצלי‪ ,‬לא‬ ‫עסקתי בזה כדי להרויח מעות‪ ,‬לכן היה קשה לי רק פעם אחת בלבד‪ ,‬על כן הצלחתי יותר ממך"‪.‬‬ ‫(שיח זקנים ח"ד)‬ ‫הגה"ק מטשעבין )‪ )Trzebinia, Poland‬זצ"ל שזכה להיות כמה פעמים אצל רבינו‪ ,‬אמר בשמו‪ :‬מדרך‬ ‫העולם כשיש לאחד סכסוך עם השני‪ ,‬ובא להתייעץ עם ידידיו ואוהביו‪ ,‬יש שמצדיקו בכל ענין‪ ,‬ואומר‬ ‫לו‪" :‬בטח שצדקת‪ ,‬ואין לך מה לפחד מהשני‪ ,‬וגם תצליח במלחמתך"‪ .‬ויש מי שאומר אליו‪" :‬לא כן‬ ‫הדבר‪ ,‬לא תמיד אתה צודק‪ ,‬ואל תחשוב עצמך כגבור‪ ,‬ואם תצא עמו במלחמה מי יאמר שתצליח‪,‬‬ ‫אפשר שתפסיד"‪ .‬חושב לו האדם‪ ,‬כי בודאי הלה שהצדיקו הוא הידיד הטוב שלו‪ ,‬כי אמר דברים‬ ‫לטובתו‪ .‬אבל באמת שלא כן הוא‪ ,‬כי זה שמצדיקו תמיד‪ ,‬אין כוונתו לטובה‪ ,‬כי חושב לו‪ ,‬מה לי‬ ‫להפסיד אם אצדיק אותו ואתראה אצלו כידיד נאמן‪ ,‬ואם ילחם עם השני ולא יצליח‪ ,‬מה איכפת לי‪.‬‬ ‫אבל השני מתכוין לטובתו‪.‬‬ ‫וע"ז פירש רבינו שמצינו אצל דוד המלך ע"ה כשבא להתייעץ אם לצאת במלחמה או לא‪ ,‬היו כאלו‬ ‫שיעצו אותו ואמרו לו (תהלים מה‪:‬ו) "חציך שנונים עמים תחתיך יפלו" ‪ -‬תוכל לצאת במלחמה‪ ,‬וחציך‬ ‫הם שנונים והעמים תחתיך יפלו‪ .‬אבל מי היו היועצים האלו? אלו שכוונתם היתה "בלב אויבי המלך"‬ ‫(שם) ‪ -‬מאויביו ולא ידידיו‪ .‬וכבר אמר שלמה בחכמתו (משלי כח‪:‬כג) "מוכיח אדם אחרי חן ימצא‬ ‫(זכרונם לברכה)‬ ‫ממחליק לשון"‪.‬‬ ‫על כס הרבנות‬ ‫תשע שנים ישב רבינו בז'וראבנו‪ ,‬ואף שכמעט כל הזמן לא שימש ברבנות במקום‪ ,‬מילא תפקידים‬ ‫שונים של רב ‪ -‬דרש לפני הקהל‪ ,‬ופסק שאלות הלכה למעשה‪ .‬בשנת תרי"ד (‪ 1854‬למס') באה‬ ‫לפניו שאלה חמורה על דבר אשה אחת מז'וראבנו‪ ,‬שבעלה הרחיק נדוד לקונסטאנטינאפאל‬ ‫)‪ (İstanbul, Turkey‬ונעדר‪ ,‬ובא מכתב כי מת שמה איש מז'וראבנו‪ ,‬אלא ששמו היה שונה מזה של‬ ‫בעל האשה‪ .‬אך הכותב שקבר את האיש‪ ,‬ידע שהיה לו שם אחר בז'וראבנו‪ .‬רבינו בירר את הענין‬ ‫בתשובה ארוכה בת ששה עמודים גדולים‪ ,‬והתיר את האשה מכבלי העיגון (עי' בית יצחק אבן העזר‬ ‫ח"א סי' ס"ג‪ ,‬קונטרס עגונות)‪.‬‬ ‫מצב פרנסתו אמנם הלך והתדרדר‪ ,‬ומשפחתו לא מצאה די מחיתה בענק התבואה שניהלה אשתו‪.‬‬ ‫בשנת תרי"ז (‪ 1857‬למס') נענה לבקשתם של ראשי הקהילה בז'וראבנו לקבל על עצמו את התפקיד‬ ‫של רב אב"ד בעיר‪ .‬ימי כהונתו בז'וראבנו מועטים היו‪ ,‬ששה חדשים בלבד כיהן שם‪.‬‬ ‫אח"כ עבר לכהן פאר בעיר ברעזאן )‪ ,(Brzeżany, Ukraine‬ושם למד ולימד דעת את העם‪ .‬רבים היו‬ ‫תלמידיו אשר יצקו מים על ידו‪ ,‬ולמד שיעורן כסדרן‪ ,‬והורה דרך ה' ודרכי התורה הקדושה לבחורי‬ ‫חמד השותים בצמא דבריו הקדושים‪ .‬אנשי העיר כבדוהו ויאהבוהו עד למאד‪ ,‬וגם הוא אהבם אהבה‬ ‫עזה‪ .‬כל ימיו זכר באהבה את הימים אשר ישב בעיר ברעזאן‪ ,‬ואמר כי רוב תורותיו וחידושיו למד‬ ‫בהיותו שמה‪.‬‬ ‫בשנת תר"ל (‪ 1870‬למס') נבחר רבינו לרב ואב"ד בפרעמישלא )‪ .(Przemyśl, Poland‬עשרים וארבע‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נו‬ ‫שנים ישב רבינו בפרעמישלא‪ ,‬רבינו היה מקובל על כל אנשי העיר‪ .‬לפני מלכים ושרים התיצב‪ ,‬וגם‬ ‫עם מושל אוסטריה הקיסר פראנץ יאזעף הראשון )‪ (Franz Joseph I of Austria‬נפגש‪ ,‬כשהלה‬ ‫ביקר בפרעמישלא בשנת תר"מ (‪ 1880‬למס')‪.‬‬ ‫תקופת שבתו בפרעמישלא החלה אצל רבינו באסון נורא‪ ,‬תוך שנה לבואו העירה‪ ,‬נפטר בנו יחידו‬ ‫אהרן בגיל של כ"ג שנה‪ .‬בקשתו האחרונה של הבן מן האב היתה‪ ,‬שיוציא לאור ספר ויכלול בסופו‬ ‫מקצת חידושיו‪ ,‬אשר קראם 'מנחת אהרן'‪ .‬אביו קיים את בקשתו והתחיל מיד עם הדפסת הבית‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫בשנת תרנ"ד (‪ 1894‬למס') נתקבל רבינו לרב ואב"ד בעיר לבוב‪ .‬מיום בואו אל העיר היה מעורב בכל‬ ‫עניני הקהילה‪ .‬ביתו היה לא רק בית ועד לחכמים‪ ,‬אלא גם לכל יהודי ויהודי שהיה זקוק לעצה‬ ‫ולעזרה‪ ,‬כל שאלה הגיע אליו ונפתרה על ידו‪.‬‬ ‫כה מתאר חתנו בעת אשר ישב רבינו בדין תורה (פתיחה לחלק חו"מ)‪" :‬אלה אזכרה ותשוח עלי נפשי‬ ‫את מו"ח הגאון הצדיק זצלה"ה בישבו כסאות למשפט‪ ,‬איך דרש וחקר להוציא כאור משפט‪,‬‬ ‫ופעמים רבות רוח הקודש הופיע בבית משפטו‪ ,‬ודן דין אמת לאמיתה של תורה‪ ,‬והעומדים שם‬ ‫תמהו והשתאו על דבריו‪ ,‬ויראו כי זכות התורה הקדושה אשר בה היה כל מעיניו‪ ,‬עמדה לו לכוין‬ ‫לדבר הלכה‪ .‬גם ידיעתו הרבה ושכלו החד היה לעזר לו‪ ,‬ויחדור אל תוכן הענין‪ ,‬להבחין ולהכיר את‬ ‫האמת מן השקר"‪.‬‬ ‫מזמן לזמן דרש רבינו לפני העדה‪ ,‬וז"ל חתנו (שם)‪" :‬כאשר עמד לפני ארון ד' להשמיע דבר אלקים‪,‬‬ ‫ולהגיד לעמו חוק ומשפט‪ ,‬נדמה למלאך אלקים‪ ,‬וכדודי אש מפיו התמלטו‪ ,‬באמרו דברי מוסר דברי‬ ‫אלקים חיים‪ ,‬ודברים היוצאים מן הלב ללב‪ ,‬והתעוררו השומעים לשוב אל ד'‪ ,‬זכה וזיכה את הרבים"‪.‬‬ ‫רבינו הרבה לדבר על ענין האחדות ואמונה‪ ,‬וכה אמר‪" :‬שמרו משפט ועשו צדקה (ישעי' נו‪:‬א)‪ ,‬קרבו‬ ‫איש אל אחיו והתאחדו‪ ,‬נטעו בקרב לבכם זרע אמונה ואחדות‪ ,‬נירו לכם ניר לאמת וצדקה (עי' הושע‬ ‫י‪:‬יב)‪ ,‬וה' ישקיף עליכם לטובה‪ ,‬ויערוף עלינו גשמי ברכה והצלחה‪ ,‬וכל טוב אמן"‪( .‬הקדמה יו"ד ח"א)‬ ‫תלמידיו של רבינו שאלו אותו לעת זקנתו כמה שאלות מהענינים המובאים ונידונים בספרו שו"ת‬ ‫בית יצחק‪ ,‬והוא לא זכר מה שכתב על זה הדברים‪ ,‬ואעפ"כ אמר להם את אותם הדברים שכתב‬ ‫בספרו‪ ,‬וזאת מפני שבשכלו הישר חידש ובירר מחדש את מה שכתב לפני שנים‪ ,‬וזה פלא‪.‬‬ ‫(דברי שלמה יהודה)‬ ‫כאשר היה הגאון רבי יצחק ציף לימים אב"ד לבוב כבן שבע עשרה שנים‪ ,‬קיבל היתר הוראה מרבינו‪.‬‬ ‫פעם אחת כאשר נדב איש אחד ספר תורה‪ ,‬והיה נהוג בעיר לעמבערג שבעת הכנסת ספר תורה‬ ‫הובילו את הספר תורה תחת חופה בכל העיר‪ ,‬והיות שהבחור יצחק ציף קיבל אז היתר הוראה‪ ,‬כיבדו‬ ‫רבינו שיוביל את הספר תורה תחת החופה בכל העיר‪ ,‬והזיק לו עין הרע‪ ,‬ונחלה והיה מסוכן‪ .‬רבינו בא‬ ‫לבקרו‪ ,‬ואמו של הבחור בכתה לפניו‪ ,‬ואמרה‪" :‬וכי מה היה חסר לו דבר זה שיוביל הספר תורה"?‬ ‫אמר לה רבינו‪" :‬אני מבטיחך שיבריא‪ ,‬ועוד ישב על כסאי ויפסוק שאלות"‪ .‬וכך היה‪ ,‬שהיה אח"כ רב‬ ‫(שיח זקנים ח"ד)‬ ‫בעיר לעמבערג‪.‬‬ ‫סיפר כ"ק אדמו"ר מהר"ש (השני) מבאבוב זי"ע‪ :‬רבי דוד מהעיר לעמבערג עבד לפרנסתו אצל גביר‬ ‫נז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫אחד מהעיר סטריא )‪ ,(Stryi, Ukraine‬והוא נסע מעיר לעיר לרכוש קונים לסחורתו‪ ,‬והוא גם גבה את‬ ‫דמי התשלומים‪ .‬פעם אחת כשנסע לדרכו על הרכבת בדרך חזרתו לסטריא‪ ,‬הניח סכום גדול של‬ ‫כסף שגבה מאת הקונים בכיס המכנסים שלו‪ .‬באמצע הדרך נרדם‪ ,‬וכאשר קם משנתו ראה כי נגנב‬ ‫ממנו כל הכסף‪ ,‬ולא נשאר בידו מאומה‪.‬‬ ‫כשהגיע לעיר וסיפר לבעל הבית מה שאירע לו‪ ,‬קרא אותו הבעל הבית לדין תורה אצל רב העיר‬ ‫הגאון בעל הרי בשמים זצ"ל‪ .‬הגאון שמע טענות שני הצדדים‪ ,‬ופסק שזה היה התרשלות מצד ר'‬ ‫דוד‪ ,‬באומרו שכיס המכנסים אינו מקום די משומר להחזיק שם מעות‪ ,‬והרי הוא בגדר פושע‪ ,‬וחייב‬ ‫לשלם‪.‬‬ ‫כשהגיע ר' דוד לביתו בלבוב‪ ,‬סיפר את כל אשר קרהו לידידו ר' אהרן בריננער ז"ל‪ ,‬מחסידי באבוב‪,‬‬ ‫שהיה בן בית אצל רבינו‪ ,‬והוא יעץ לו להיכנס אל רבינו‪ ,‬לבקש ממנו שיפסוק לו ההלכה אם מחויב‬ ‫לשלם באופן זה‪ .‬רבינו שאלו‪ :‬איפוא הוא רגיל להחזיק את כספו‪ .‬והשיב שהוא מחזיק את כספו‬ ‫תמיד בכיס מכנסים שלו‪ .‬פסק רבינו שהוא אינו חייב לשלם כלום‪ ,‬מאחר שהניח המעות במקום‬ ‫משומר‪ ,‬והרי הוא בגדר אונס‪ .‬ר' דוד ביקש שרבינו יתן לו הפסק בכתב‪ ,‬הסכים רבינו‪ ,‬וכתב לו חוות‬ ‫דעתו ומסרו לידו‪.‬‬ ‫אח"כ חזר ר' דוד לסטריא‪ ,‬ונכנס אל הגאון בעל הרי הבשמים‪ ,‬והוציא את הפסק שכתב לו רבינו‪,‬‬ ‫והראה להגאון מסטריא‪ ,‬שרבינו פסק שפטור מלשלם‪ ,‬כי זה נחשב למקום משומר‪ .‬אמר לו הגאון‪:‬‬ ‫"הנה אמת מאד שאני מתחשב מאד בדעת הגאון הגדול מלעמבערג בכל הכבוד הראוי‪ .‬אמנם תדע‬ ‫שלא מדעת עצמי הוריתי כן‪ ,‬אלא שאלה כזו ממש כבר נזדמנה לפני מרן הגאון בעל חתם סופר‬ ‫זי"ע‪ ,‬וכבר הורה זקן‪ ,‬והוא לו נדפסה בשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' קס"ח)‪ ,‬ופסק שם שחייב לשלם"‪.‬‬ ‫ויהי כשמוע ר' דוד כן‪ ,‬חזר ללעמבערג‪ ,‬ונכנס שוב אל רבינו‪ ,‬ומסר לו את דברי הגאון בעל הרי בשמים‪,‬‬ ‫ושאל כדת מה לעשות‪ .‬כששמע רבינו את דבריו לא היה יכול למצוא מרגוע לנפשו‪ ,‬כי לא האמין‬ ‫שפסק שלא אליבא דהלכתא‪ ,‬ושלא כוון דעתו לדעת החתם סופר‪ .‬רבינו פתח את הספר שו"ת‬ ‫חת"ס לעיין בפנים באותיות מחכימות‪ ,‬והלך אנה ואנה בחדרו שקוע ברעיונותיו‪ .‬הנה לפתע נצנץ‬ ‫במוחו‪ ,‬כי באמת דברי שניהם צדקו‪ ,‬ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪ ,‬כי החתם סופר כתב‬ ‫התשובה למדינת מעהרין )]‪ ,(Moravia [eastern Czechia‬אשר דרך אנשי המקום ההוא לילך‬ ‫במלבושים קצרים‪ ,‬ולכן אם מניחים מעות בכיס המכנסים הוא בגדר פשיעה‪ .‬לא כן במדינת גאליציא‬ ‫)]‪ (Galicia [Poland-Ukraine‬אשר מנהג אנשי מדינה ללבוש מלבושים ארוכים המכסים את כל הגוף‪,‬‬ ‫לכן אם נותנים ממון בכיס המכנסים‪ ,‬הוא שמירה מעולה‪.‬‬ ‫כעבור שנים עת דר הגה"צ רבי יצחק טוביה ווייס זצ"ל באנטווערפען )‪ (Antwerp, Belgium‬ושימש‬ ‫שם כדמו"ץ‪ ,‬ואח"כ עלה לציון ברנה לכהן שם פאר כגאב"ד ירושלים‪ ,‬נזדמן לפניו שאלה כזו‪ ,‬שאיש‬ ‫אחד היו בידו מעות שאינו שלו‪ ,‬ונתנם בכיס המכנסים‪ ,‬ונאבדו המעות‪ .‬אחר שאמר הגאב"ד חוות‬ ‫דעתו בזה‪ ,‬היה לבו נוקפו אם פסק כראוי או לא‪ .‬הנה כ"ק אדמו"ר מבאבוב שהה אז באנטווערפען‪,‬‬ ‫וביום ההוא בא אל ביתו לבקרו‪ .‬נסתובב ביניהם שיחה בכמה ענינים‪ .‬בתוך הדברים התחיל כ"ק‬ ‫אדמו"ר מבאבוב לספר עובדא הנ"ל של רבינו‪ ,‬והגאב"ד נתחזק מאד‪ ,‬כי ראה שפסק אליבא‬ ‫(זכרונם לברכה)‬ ‫דהלכתא‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫משנת השבוע‬ ‫נח‬ ‫סיפר הגאון רבי חיים קנאללער‪ :‬בימי נעורי ביקרתי פעם בשבת חזון את פני מרן הגאון רשכבה"ג מ'‬ ‫יוסף שאול נ"ז אבד"ק לבוב‪ ,‬ששבת אז בחוץ לעיר‪ ,‬והלך כמנהגו בבגדי חול וכובע שער של חול‬ ‫[ספאדעק] בראשו‪ .‬ואנכי לא החלפתי שמלות של שבת כמנהג האנשים המסתופפים בצל צדיקי‬ ‫הדור‪ .‬והלך עמי בחוץ בדרך‪ ,‬ודיבר עמי ארוכות וקצרות‪ ,‬והתלונן על אמו"ר הגאון האבד"פ‬ ‫מרעמישלא ז"ל בעל בית יצחק [רבינו]‪ ,‬שאינו נוהג את עצמו כמנהג אבותיו לילך בספאדעק בשבת‬ ‫זה‪ ,‬כי אם בשטראמיל כדרך החסידים בזמנינו‪ .‬ואנכי המלצתי בעדו‪" :‬הלוא שבת היום לה'"‪ .‬והוא‬ ‫צעק‪" :‬וכי אכשיר דרא"? בינתיים ישבתי עמו לנוח‪ ,‬ובא איש המוני אליו‪ ,‬ואמר לו‪" :‬תשמע רבינו מה‬ ‫נעשה בעיר בבית הכנסת"‪ .‬והוא החריד ואמר‪" :‬מה נעשה"? והשיב לו‪" :‬פלוני בא היום לביהכ"נ ותיק‬ ‫של תפילין בידו‪ .‬התאספו עליו ההמון וצעקו‪" :‬הלוא שבת היום"‪ .‬והתנצל‪ ,‬כי ראה בחלונו את הדיין‬ ‫הולך לביהכ"נ עם הספאדעק‪ ,‬הרי ששבת היום"‪ .‬ונפל חוכא בפומי כי צעיר הייתי‪ ,‬ולא יכולתי‬ ‫להתאפק‪ ,‬והוא צעק‪" :‬ידעתי שרצונכם היה שיגזרו שלא לילך בספאדעק בשבת‪ ,‬וזאת לא תהיה"‪.‬‬ ‫(דבר יום ביומו‪ ,‬חודש אב ד"ה בשבת חזון)‬ ‫רבינו היה בין הרבנים שנמנו על 'מחזיקי הדת'‪ ,‬שבראשה עמדו הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל‪,‬‬ ‫והרה"ק רבי יהושע מבעלזא )‪ (Belz, Ukraine‬זי"ע‪ ,‬אשר נתייסד במטרה ללחום בעוז נגד המשכילים‪.‬‬ ‫וכה כתב רבינו במכתבו אל הגאון רבי שמעון סופר‪" :‬והתפללתי בשבת קודש פ' ויחי בהקלויז פה"ק‪,‬‬ ‫הגדתי ברבים דברים אחדים‪ ,‬לעורר לבם להתאמץ בכל מה דאפשר אודות הפראטעסט [המחאה‬ ‫נגד מהרסי הדת]‪ ,‬והוכחתים במישור נשען על דברי חז"ל (ב"ר צ"ז ד')‪ ,‬שיעקב אבינו אמר ליוסף‪:‬‬ ‫"ידא דדחת תליתאה דעלמא [היינו המלאך]‪ ,‬אתה מבקש לדחותה‪ .‬כי יש בכח ידי אחב"י ידים נקיים‬ ‫אוספים מלא חפנים מצוות ומעשים טובים‪ ,‬ידים נקיים מעשות עול וחילול שבת‪ ,‬לדחות תליתאי‬ ‫דעלמא עושי רשע‪ ,‬מהרסים ומחריבים קהילות קדושות"‪ .‬רבינו מסיים מכתבו‪" :‬וד' יחזיק בידי‬ ‫אחב"י היראים‪ ,‬להפר עצת מהרסי התורה‪ ,‬וירים קרן התורה ולומדיה אוהבי הדת‪ ,‬יראי ד' וחושבי‬ ‫(תולדות המכתב סופר)‬ ‫שמו"‪.‬‬ ‫ענותנותו‬ ‫בחרדת קודש ניגש רבינו להדפיס את ספרו בית יצחק‪ ,‬יחד עם גדלותו ענקית הוא הצטיין בענוותנות‬ ‫מיוחדת ויוצאת דופן‪ ,‬וכמו שמשתקף מתוך ספריו‪" :‬מי אנכי ומי ביתי כי אבוא עד הלום‪ ,‬בער אנכי‬ ‫מאיש ולא בינת אדם לי‪ ,‬ולא למדתי היטב‪ ,‬אדעה מה ערכי ושפל מצבי‪ ,‬את המעט אשר אדע לא‬ ‫בזכותי תליא מילתא‪ ,‬אך בזכותא דרבים אשר שמו המשרה על שכמי‪ ,‬וצמאים לשתות מי יאורי לא‬ ‫(הקדמה לחלק או"ח)‬ ‫זכים ולא צלולים"‪.‬‬ ‫ואלה הם דבריו בפתח הבית לכרך השלישי (יו"ד ח"ב)‪" :‬אולי אזכה שהחרדים על דבר ה' ודורשי‬ ‫תושיה‪ ,‬יקראו בספרי ויעיינו בהסוגיות שהובאו בספרי‪ ,‬וגם המורים בעם ד' אם ימצאו בספרי דברים‬ ‫כנים יתענגו על טובו‪ ,‬ואם יעלה בלבם לסתור דברי‪ ,‬כי אז כפלים לתושיה‪ ,‬כי אז גורם להגדיל תורה‬ ‫ולהאדירה‪ ,‬בין כך ובין כך אבנה גם אנכי לזכות נפשי ולהרימה ולהתנערה מעפר‪ ,‬כמה דמתנערה‬ ‫תרנגולתא מעפרא בזכות התורה הקדושה"‪.‬‬ ‫סיפר רבי יהושע פאלאק ז"ל מהערמנשטאט )‪ :(Sibiu, România‬בהיותו אברך צעיר לימים‪ ,‬הרצה‬ ‫פעם קושייתו לפני רבינו‪" :‬הנה זה שצריך עשרה לכל דבר שבקדושה‪ ,‬לומדים (ברכות כא‪ ):‬בגזירה‬ ‫שוה ד'תוך תוך'‪ ,‬כתיב (ויקרא כב‪:‬לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל"‪ ,‬וכתיב (במדבר טז‪:‬כא) "הבדלו מתוך‬ ‫נט‬ ‫משנת השבוע‬ ‫העדה"‪ ,‬ואתיא 'עדה עדה'‪ ,‬דכתיב אצל המרגלים (שם יד‪:‬כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת"‪ ,‬מה להלן‬ ‫עשרה אף כאן עשרה‪ ,‬שהיו י"ב מרגלים‪ ,‬יצאו יהושע וכלב שלא היו בכלל העדה הרעה הזאת‪ ,‬יוצא‬ ‫מזה שהיו עשרה‪ .‬הנה בתוספות (סוטה לד‪ .‬ד"ה טורטני) הביא בשם הירושלמי (סוטה פ"ז ה"ה)‬ ‫שנשלחו כ"ד מרגלים‪ ,‬שדריש מדכתיב (שם יג‪:‬ב) "איש אחד איש אחד למטה"‪ ,‬שלכל שבט הלכו‬ ‫שני אנשים‪ ,‬צא מהם יהושע וכלב שלא היו בעדה הרעה הזאת‪ ,‬אם כן היו כ"ב‪ .‬לפי זה יצטרכו לכל‬ ‫דבר שבקדושה כ"ב אנשים? וזה אינו‪ ,‬שהרי שנינו שצריך רק עשרה לדברים שבקדושה"‪.‬‬ ‫השיב לו רבינו שבצעירותו הסתופף בין הלומדים שישבו בביתו של הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל‬ ‫ראב"ד ומגיד מישרים בק"ק בראד )‪ ,(Brody, Ukraine‬וכאשר נתקשו בלימודם היו שוטחים שאלתם‬ ‫לפני הגאון רבי שלמה קלוגר‪ .‬אז העלה לפני הלומדים קושיא זו‪ .‬ומשלא היתה להם תשובה אמר‬ ‫לפניהם בדרך צחות‪" :‬כאשר יצא הבראדער מגיד ואגיד לפניו את הקושיא‪ ,‬בודאי יגדיל בגאונותו‬ ‫את הקושיא‪ ,‬ויאמר שלדעת הירושלמי היו ל"ו מרגלים"‪ .‬כששמע רבי יהושע סיפור זה מפי רבינו‪,‬‬ ‫הגיב לו על אתר בפשטות‪" :‬ומאי רבותא לומר לדעת הירושלמי שהיו עוד י"ב מרגלים‪ ,‬הלוא כך‬ ‫משמע מן הפסוק דכתיב 'כל נשיא בהם'‪ ,‬דריבוייא היא‪ .‬ואם דרשינן לרבות מ'איש אחד איש אחד‬ ‫למטה' שהיו כ"ד מרגלים‪ ,‬כמו כן נדרש מ'כל נשיא בהם' שהיו עוד י"ב"‪.‬‬ ‫נהנה רבינו ואמר לו בהתפעלות‪" :‬איר זאגט גוט"‪ ,‬שהכיר בו שהוא תלמיד חכם‪ ,‬ועל אף היותו זקן‬ ‫וישיש‪ ,‬עלה על הסולם והוריד משם אחד מכרכי שו"ת בית יצחק שיצא אז לאור עולם‪ ,‬והעניק לו‬ ‫(מפי ספרים וסופרים פ' שלח הע' ט')‬ ‫זה במתנה‪.‬‬ ‫ומוסיף הגה"צ רבי אליעזר דוד פריעדמאן זצ"ל‪ :‬והנה לבד מן השמחה שהיתה לגאון זה מחידוש‬ ‫שנתחדש לו בתורה‪ ,‬יש ללמוד מכאן גם את מדת הענווה שהיתה לאותו ארי החי‪ ,‬שכל העולם כולו‬ ‫התפלפל והתעמק בחידושיו העמוקים‪ ,‬ובכל זאת כשאברך אמר לו דבר חידוש‪ ,‬הכיר לו טובה וטרח‬ ‫להעניק לו את חיבורו במתנה‪.‬‬ ‫פטירתו‬ ‫כמעט עד יומו האחרון לא פסק רבינו מעבודת קדשו ‪ -‬הוא עיין בספרים והשיב לשואליו‪ ,‬מידי יום‬ ‫ביומו הוסיפו להגיע אליו שאלות‪ ,‬הוא קרא בהם‪ ,‬וכתב את תשובותיו‪ .‬ואף שהרופאים אסרו עליו‬ ‫כל טירחא‪ ,‬הוא לא שמע להם‪ ,‬ודרש שהמכתבים יובאו לפניו‪ .‬בשבת שובה תרס"ו חזקה עליו‬ ‫מחלתו‪ ,‬אשר לא קם עוד ממנה‪ ,‬עיניו כהו מלראות‪ .‬הוא ביקש מבתו הדסה ומחתנו שיבואו ללבוב‪.‬‬ ‫כן נתבקש נכדו הגאון רבי אהרן לבוא ללבוב‪ .‬הוא עוד דיבר עמהם דברים אחדים‪ ,‬ובערב יום‬ ‫הכפורים בבוא הזמן להתפלל תפילת כל נדרי‪ ,‬יצאה נשמתו באמרו 'ויאמר ה' סלחתי כדבריך'‪ ,‬בן‬ ‫שבעים ושמונה שנה היה בפטירתו‪.‬‬ ‫רבינו נטמן בבית החיים בלבוב‪ .‬וכה כתב חתנו בהקדמה לחלק חו"מ‪" :‬האבן הזאת אשר שמתי‬ ‫מצבה יהיה בית אלקים‪ ,‬שם ישפכו שיח כל מרי לבב‪ ,‬והתפללו אל ה' ויוושעו בזכות הצדיקים אשר‬ ‫השליכו אדרתם מעליהם והושמו במקום הקודש‪ .‬וגם הציון הזה אשר אנו רואים‪ ,‬הקבר איש‬ ‫האלקים אשר בו טמונה חלקת מרן יצחק יהודה זצלה"ה‪ .‬והאבן הזאת אשר הושמה מראשותיו‬ ‫יהיה בית אלקים"‪.‬‬ ‫פרק מיוחד הוא ידידותו העצומה עם הרה"ק רבי שלמה מסאסוב )‪ (Sasiv, Ukraine‬זי"ע‪ .‬כאשר ברח‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ס‬ ‫הרה"ק מסאסוב מפני המלחמה בשנת תרע"ד (‪ 1914‬למס')‪ ,‬קבע את משכנו בעיר אושפיצין‬ ‫)‪ .(Oświęcim / Auschwitz, Poland‬אמנם כאשר עזב את אושפיצין‪ ,‬איוה למושב לו דייקא את העיר‬ ‫לעמבערג‪ ,‬כי רצה להיקבר ליד רבינו‪ .‬ואכן ג' שנים לפני פטירתו רמז הרה"ק מסאסוב שרצונו‬ ‫להיקבר אצל רבינו‪ ,‬ולא ידעו אז איך יוכלו לקיים רצונו‪ .‬אמנם לפלא היה שבהסתלקותו של הרה"ק‬ ‫מסאסוב‪ ,‬ראו שנשאר פנוי המקום הסמוך לרבינו בבית החיים‪ ,‬אף שעברו כי"ג שנים מפטירתו‪ .‬ואכן‬ ‫(מעלפת ספירים)‬ ‫נטמן הרה"ק מסאסוב ליד ריעו משכבר הימים‪ ,‬ובחייהם ובמותם לא נפרדו‪.‬‬ ‫צאצאיו‬ ‫לרבינו נולדו שני ילדים‪ ,‬בנו הגאון רבי אהרן‪ ,‬שנפטר בצעירותו‪ .‬בתו מרת הדסה ע"ה‪ ,‬אשת הגאון‬ ‫רבי נתן לוין זצ"ל אב"ד ראהטין )‪ (Rohatyn, Ukraine‬וריישא )‪ ,(Rzeszów, Poland‬הוציא לאור את‬ ‫ספר חותנו בית יצחק על חושן משפט‪ ,‬שאר הספרים הוציא רבינו בחייו‪.‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬ ‫מקורות‪ :‬תולדותיו בספרו בית יצחק על התורה‬ ‫סא‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מגיד משנה לנוער‬ ‫פּרשת האזינוּ‬ ‫ֵאי‪ֵ 忿‬ה ִעיד מ �ֹשה �את ַה ῿ש ַמיִ ם וְ �את ῿ה ῿א �רץ‬ ‫" ַה ֲאזִ ינ⿿ ַה ῿ש ַמיִ ם וְ ג‪( "'俿‬לב‪:‬א)‪ .‬זָ אגְ ט ַר �ש"י �אי‪ 俿‬וָ וארען ָאן �די �אידען‪ ,‬און דער �הימעל און �די ע ְרד‬ ‫אר ְש ֵטיין‪ ,‬עס ְש ֵטייט ָדא‪� 俿‬אין גְ ָמ ָרא (ב"מ נט‪ַ ):‬ביים א‪㿿‬יווען‬ ‫ארף מען ַפ ְ‬ ‫זָ אלען זַ יין ֵע �דים‪ַ .‬ד ְ‬ ‫ה‪㿿‬ש ַע‪,‬‬ ‫עהייסען ַ'עכְ נַ אי'‪� ,‬איז געווען ַא ַמ ְחל‪㿿‬קת ְצו� וישען ר �בי ֱא �ליעזר �מיט ר �בי יְ ῿‬ ‫וָ ואס ָהאט ג ֵ‬ ‫צו עס �איז ָטה‪㿿‬ר ָאדער ָט ֵמא‪� .‬איז געקומען ַא ַבת ק‪㿿‬ל און ָהאט א‪㿿‬יסגערופען �די ֲה ָלכָ ה �איז‬ ‫ישט �אין‬ ‫⿿‪㿿‬רה �איז נ� ְ‬ ‫'⿿‪㿿‬רה ‪忿‬א ַב ָש ַמי� ם הוא'‪� ,‬די ָ‬ ‫ה‪㿿‬ש ַע געזָ אגְ ט ָ‬ ‫ו� וי ר �בי ֱא �ליעזר‪ָ .‬האט ר �בי יְ ῿‬ ‫�הימעל‪ .‬א‪㿿‬יב ַאז‪㿿‬י‪ ,‬ו� וי קענען דער �הימעל און �די ע ְרד זַ יין ֵעדות? און נָ א‪� 俿‬איז ְשווער‪ ,‬דער‬ ‫ארפען ַדוְ ָקא ַאר‪㿿‬יסרעדען‬ ‫כְ ַלל ַביי ֵע �דים �איז ָדא‪� ' 俿‬מ �פיהם וְ ‪忿‬א �מ �פי כְ ָת ָבם' (יְ ָבמ‪㿿‬ת לא‪ ,):‬זֵ יי ַד ְ‬ ‫ד‪㿿‬מם זָ אגען‬ ‫עש �ריבען‪ ,‬א‪㿿‬יב ַאז‪㿿‬י‪ ,‬ו� וי קען ַא ֵ‬‫ישט זָ אגען ֵעדות ג ְ‬ ‫�מיט דעם מ‪㿿‬יל �די ֵעדות‪ ,‬און נ� ְ‬ ‫ֵעדות?‬ ‫‪俿㿿‬רה‬ ‫῿ש ַמיִ ם ו῿ ῿א �רץ ְמ ִע ִידין �שיִ ְש ῿ר ֵאל ִקיְ מ⿿ �את ַה ῿‬ ‫אר ְש ֵטיין וָ ואס ְש ֵטייט �אין גְ ָמ ָרא (ע"ז ג‪ַ ).‬אז‪㿿‬י וועלען �די ג‪㿿‬י� ים זָ אגען ַפאר‬ ‫ארף מען ַפ ְ‬ ‫נָ א‪ַ 俿‬ד ְ‬ ‫אבין‬ ‫ויאז‪㿿‬י ָה �‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ ,‬ו� ַ‬ ‫ע‪㿿‬לם‪� ,‬די �אידען וָ ואס ָהאבען ַבאקומען �די ָ‬ ‫ישטער‪� :‬רב‪㿿‬נ‪ 㿿‬של ָ‬ ‫ייב ְ‬ ‫דעם ֵא �‬ ‫זֵ יי �א ְיהר ְמ ַקיֵ ם געווען‪ .‬זָ אגְ ט ַה ָק ָב"ה‪ ,‬דער �הימעל �מיט �די ע ְרד וועלען ֵעדות זָ אגען ַאז זֵ יי‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ .‬זָ אגען �די ג‪㿿‬י� ים‪ ,‬דער �הימעל �מיט �די ע ְרד זענען נ‪㿿‬גֵ ַע ָב ֵעדות‪,‬‬ ‫ָהאבען ְמ ַקיֵ ם געווען �די ָ‬ ‫י‪㿿‬מם וָ ָליְ ָלה ῿חק‪㿿‬ת ָש ַמי� ם וָ ָארץ ‪忿‬א ָש ְמ �⿿י‬‫וַ וייל עס ְש ֵטייט ָדא‪( 俿‬י� ְר ְמיָ ' לג‪:‬כה) " �אם ‪忿‬א ְב �ר �יתי ָ‬ ‫⿿‪㿿‬ס' (ד"ה נ‪㿿‬גְ �עין) ַעל‬ ‫ועלט‪ְ .‬פרעגְ ט ְ‬ ‫עש ַטאנען �די ו ְ‬ ‫ישט ג ְ‬ ‫ואלט נ� ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה וָ ְ‬ ‫ישט �די ָ‬ ‫וְ ג‪ ,"'㿿‬א‪㿿‬יב נ� ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ ,‬וַ וייל דער �הימעל‬ ‫כָ ל ָפנ� ים �איז ָדא‪ָ 俿‬דאס ַא גְ ר‪㿿‬יסע ְר ָאיָ ה ַאז זֵ יי ָהאבען ְמ ַקיֵ ם געווען �די ָ‬ ‫⿿‪㿿‬ס'‪ַ ,‬אז זֵ יי ְש ֵטיין פון דעם וָ ואס �די �אידען ָהאבען ְמ ַק ֵבל‬ ‫ערט ְ‬ ‫און �די ע ְרד ְש ֵטייען נָ א‪ .俿‬ענְ ְטפ ְ‬ ‫ע‪㿿‬לם �איז געווען ָאנְ הענְ ג� יג‬‫(ש ָבת פח‪ַ ).‬אז �קיום ָה ָ‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ַ ,‬אז‪㿿‬יו� וי עס ְש ֵטייט �אין גְ ָמ ָרא ַ‬ ‫געווען �די ָ‬ ‫ישט א‪㿿‬יף ְשפעטער א‪㿿‬יב זֵ יי וועלען‬ ‫קוקט נ� ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ ,‬און מען ְ‬ ‫ועלן ְמ ַק ֵבל זַ יין �די ָ‬ ‫א‪㿿‬יב �די �אי דען ו ְ‬ ‫ישט‬ ‫אר ְש ֵטיין‪ ,‬ל‪㿿‬יט דעם זענען זֵ יי נ� ְ‬ ‫ארף מען ַפ ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ָ .‬אבער ל‪㿿‬יט דעם ֵ⿿ירוץ ַד ְ‬ ‫ְמ ַקיֵ ם זַ יין �די ָ‬ ‫נ‪㿿‬גֵ ַע ָב ֵעדות‪ ,‬און קענען ָדא‪ֵ 俿‬מ �עיד זַ יין ַאז �די �אידען ָהאבען ְמ ַקיֵ ם געווען �די ָ‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪.‬‬ ‫ֵעד⿿ת ְב ִפיו ַרק ֵמ ַחיִ ים‬ ‫וילאנְ ג דער ֵעד‬ ‫קען מען זָ אגען‪� ,‬די ֲה ָלכָ ה ַאז ֵעדות �איז ַדוְ ָקא �מ �פיהם וְ ‪忿‬א �מ �פי כְ ָת ָבם‪� ,‬איז ו� ַ‬ ‫ארבען‪� ,‬איז ַדוְ ָקא �מ �פי כְ ָת ָבם וְ ‪忿‬א �מ �פיהם‪ .‬א‪㿿‬יב ַא ַצ �דיק וועט קומען‬‫עבט‪ָ ,‬אבער נָ א‪ 俿‬זַ יין ְש ַט ְ‬ ‫ל ְ‬ ‫על ְפט ָדאס‬‫עבט‪ ,‬ה ְ‬‫עהן ווען ער ָהאט נָ א‪ 俿‬געל ְ‬ ‫ֵעדות זָ אגען נָ א‪ 俿‬זַ יין ְפ �ט ָירה וָ ואס ער ָהאט געז ְ‬ ‫קומט א‪㿿‬יס‬ ‫ישט זָ אגען ֵעדות‪ְ .‬‬ ‫ישט‪ ,‬וַ וייל ט‪㿿‬יטע זענען ָפטור פון �מ ְצו‪㿿‬ת‪ ,‬און ער קען ש‪㿿‬ין נ� ְ‬ ‫נ� ְ‬ ‫ישט‬‫עבט‪ ,‬מוז עס זַ יין ַדוְ ָקא ווען ער זָ אגְ ט ַאר‪㿿‬יס און נ� ְ‬ ‫ַאז ווען ער זָ אגְ ט ֵעדות ווען ער ל ְ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סב‬ ‫עש �ריבען קען מען‬‫ערט‪ַ ,‬אז ַדוְ ָקא וָ ואס ער ָהאט ג ְ‬ ‫ארק ְ‬ ‫עש �ר ְיבן‪ .‬און נָ א‪ 俿‬זַ יין ְפ �ט ָירה �איז ַפ ְ‬ ‫ג ְ‬ ‫ישט וָ ואס ער זָ אגְ ט‪ .‬און ָדאס ָהאט י� ְר ְמיָ ' ַהנָ �ביא געזָ אגְ ט (לב‪:‬כה) ווען דו‬ ‫ָאנְ נעמען‪ָ ,‬אבער נ� ְ‬ ‫אלטען‪ ,‬וועט‬‫עלט‪ֵ ,‬לייג ַאוועק דעם ְש ַטר �אין ַא כֵ �לי‪ ,‬עס זָ אל ז� י‪ַ 俿‬ה ְ‬ ‫עלד �מיט ג ְ‬ ‫ק‪㿿‬יפ ְסט ַא פ ְ‬ ‫ְ‬ ‫זַ יין ַא ְר ָאיָ ה‪.‬‬ ‫כ‪俿‬לים ῿ש ַמיִ ם ו῿ ῿א �רץ ְל ῿ה ִעיד‬ ‫ַא ֲח ֵרי ִמ ַיתת ῿ה ֵע ִדים יְ ִ‬ ‫עדיגער קען זָ אגען ֵעדות‪ ,‬זָ אגְ ט‬ ‫ל‪㿿‬יט דעם א‪㿿‬י‪ַ 俿‬ביי �די �הימעל �מיט �די ע ְרד‪ָ ,‬דאס וָ ואס ַא לעב �‬ ‫ארדעם‬ ‫ישט קומען זָ אגען ֵעדות‪ַ .‬פ ְ‬ ‫ישט �אין �הימעל‪ ,‬דער �הימעל קען נ� ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה �איז נ� ְ‬ ‫מען‪� ,‬די ָ‬ ‫ישט ָאנְ גענומען דעם ַבת ק‪㿿‬ל‪ ,‬וַ וייל‬ ‫ה‪㿿‬ש ַע ָהאט מען נ� ְ‬ ‫ַביי �די ַמ ֲעשה פון ר �בי ֱא �ליעזר און ר �בי יְ ῿‬ ‫ישט‬ ‫ארבען‪� ,‬איז דער ֵעדות נ� ְ‬ ‫עש ָט ְ‬ ‫ישט �אין �הימעל‪ָ .‬אבער א‪㿿‬יב �די ֵע �דים זענען ג ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה �איז נ� ְ‬ ‫ָ‬ ‫אלס קען �די �הימעל �מיט �די ע ְרד זָ אגען ֵעדות‪.‬‬ ‫עמ ְ‬ ‫אר ְש �ריבען‪ ,‬ד ָ‬ ‫�מיט זַ יין מ‪㿿‬יל נָ אר ַפ ְ‬ ‫ַט ַעם �ש ֵה ִעיד מ �ֹשה ַר ֵבינ⿿ ῿ש ַמיִ ם ו῿ ῿א �רץ‬ ‫עלט �די �הימעל �מיט �די ע ְרד‬ ‫עשט ְ‬ ‫ארוָ ואס מֹשה ַר ֵבינו ָהאט ג ְ‬ ‫אר ְש ֵטייט מען ַפ ְ‬ ‫�מיט דעם ַפ ְ‬ ‫ארגען וועל‬ ‫ַפאר ֵע �דים‪ ,‬און ַאז‪㿿‬יו� וי ַר �ש"י זָ אגְ ט‪ :‬מֹשה ָהאט געזָ אגְ ט �אי‪� 俿‬בין ַא ָב ָשר וָ ָדם‪ָ ,‬מ ְ‬ ‫עהאט ַא בונְ ד �מיט‬ ‫ישט ג ַ‬ ‫ארבען‪ ,‬א‪㿿‬יב �די �אידען וועלען זָ אגען זֵ יי ָהאבען ֵקיינְ ָמאל נ� ְ‬ ‫�אי‪ְ 俿‬ש ַט ְ‬ ‫ארדעם ָהאט מֹשה ַר ֵבינו גענומען �די �הימעל‬ ‫ישטער‪ ,‬ווער קען זֵ יי ָא ְפ ֵלייקענען? ַפ ְ‬ ‫ייב ְ‬ ‫דעם ֵא �‬ ‫עמאל‪ .‬און נָ א‪ַ ,俿‬אז א‪㿿‬יב מען וועט ְמ ַקיֵ ם זַ יין �די‬ ‫�מיט �די ע ְרד ַפאר ֵע �דים וָ ואס זֵ יי ְש ֵטייען ַאל ָ‬ ‫⿿‪㿿‬רה‪ ,‬וועלען זֵ יי געבען דער ְשכַ ר ‪ -‬דער �הימעל וועט געבען רעגען און �די ע ְרד וועט געבען‬ ‫ָ‬ ‫ֵפיר‪㿿‬ת‪.‬‬ ‫ייטען פוּן צדיקים‬ ‫יָ ארצ ֶ‬ ‫ט' �⿿ ְש ֵרי תרס"ו‬ ‫על �קיס זצוק"ל‬ ‫הגה"ק ֶר �בי י� ְצחק יְ הודה ְש ֶמ ְ‬ ‫עמ ֶב ְערג ְועוֹ ד‬ ‫ּעל ῿בית י� ְצחק ְואב"ד ֶל ְ‬ ‫על �קיש‪ ,‬דער ְמ ַח ֵבר פון ֵספר " ֵבית י� ְצ ָחק"‪� ,‬איז געב‪㿿‬ירען �אין יָ אר תקפ"ח‬ ‫הודה ְשמ ְ‬ ‫ר �בי י� ְצ ָחק יְ ָ‬ ‫ערג‪ ,‬צו זַ יין ַטאטע ַהגָ א‪㿿‬ן ַהנָ ג� יד ר �בי ַחי� ים ְש ֵ‬ ‫מואל זַ ַצ"ל‪ֵ ,‬בן ַא ַחר ֵבן פון‬ ‫עמב ְ‬ ‫�אין �די ְש ָטאט ל ְ‬ ‫ר‪㿿‬ק ַח‪� .‬די ַמאמע ָמ ַרת �מ ְריָ ם‬ ‫ר‪㿿‬ק ַח זַ ַצ"ל פון ַא ְמ ְסט ְר ַדאם ַב ַעל ַמ ֲעשה ֵ‬ ‫ַהגְ ַה"ק ר �בי א ְל ָעזָ ר ֵ‬ ‫ערג‪� ,‬מגזַ ע ר �בי‬ ‫עמב ְ‬ ‫ואהל ז"ל פון ל ְ‬ ‫�מ ְירל ע"ה‪� ,‬איז געווען �די ָטאכְ טער פון ר �בי מֹשה ָשאול וָ ְ‬ ‫פ‪㿿‬לין א‪㿿‬יף ֵאיין ָטאג‪.‬‬ ‫ואהל זַ ַצ"ל – דער קענ� יג פון �‬ ‫ְשא‪㿿‬ל וָ ְ‬ ‫ר‪㿿‬ק ַח‪ ,‬ער ָהאט ָדאס‬ ‫מואל‪ ,‬זַ יין �מ ְש ָפ ָחה נָ אמען געווען ֵ‬ ‫ר �בי סנְ דר דער ַטאטע פון ר �בי ַחי� ים ְש ֵ‬ ‫עהייסען ַא �איד וָ ואס ָהאט געווא‪㿿‬ינְ ט �אין‬ ‫על �קיש'‪ ,‬וָ ואס ַאז‪㿿‬י ָהאט ג ֵ‬ ‫עט‪㿿‬ישט א‪㿿‬יף ' ְשמ ְ‬ ‫ְ‬ ‫ג‬ ‫ערג‪ ,‬וָ ואס �איז נ� ְפ ָטר געוָ וארען ָאן ֵאיינער זָ אל �א ְיהם יַ ְרש'ענען‪ָ ,‬האט ר �בי סנְ דר‬‫עמב ְ‬ ‫ל ְ‬ ‫סג‬ ‫משנת השבוע‬ ‫ערג ל‪㿿‬יט דעם געזעץ‬ ‫עמב ְ‬ ‫ערגענומען זַ יין נָ אמען‪ַ ,‬אז‪㿿‬י ָהאט ער געקענְ ט ווא‪㿿‬ינען �אין ל ְ‬ ‫�איב ְ‬ ‫וָ ואס �איז געווען‪.‬‬ ‫ערנְ ט דעם‬ ‫ארגעל ְ‬ ‫יילט ווען ער ָהאט ָפ ְ‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫דער גָ א‪㿿‬ן ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק זַ ַצ"ל ָהאט ַא ָמאל ַפ ְ‬ ‫�שיעור ַפאר זַ יינע ַ⿿ ְל �מ �ידים‪ :‬עס �איז געווען ַא גְ �ביר וָ ואס �איז געקומען צום גָ א‪㿿‬ן ר �בי ְש‪忿‬מֹה‬ ‫עט ָראגען ַפאר זַ יין ָטאכְ טער‬ ‫יילט‪ ,‬מען ָהאט �א ְיהם ָאנְ ג ְ‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫ְקלוגר זַ ַצ"ל‪ ,‬און ָהאט �א ְיהם ַפ ְ‬ ‫ישט צו ער‬ ‫וייסט ָאבער נ� ְ‬ ‫עלייגְ ט‪ ,‬ער וֵ ְ‬ ‫על �קיס‪ .‬און דער גְ �ביר ָהאט צוג ֵ‬ ‫דעם ָבחור י� ְצ ָחק ְשמ ְ‬ ‫ישט ו� וי עס‬ ‫א‪㿿‬יס �פירען דעם �שדו‪ ,俿‬וַ וייל מען זָ אגְ ט א‪㿿‬יף דעם ָבחור ַאז ער �פ ְירט ז� י‪ 俿‬נ� ְ‬ ‫ְ‬ ‫זָ אל‬ ‫עלט פון זַ יין בענְ קעל‪ ,‬ער �איז‬ ‫עשט ְ‬ ‫ארף צו זַ יין‪ .‬גְ ַליי‪ָ 俿‬האט ז� י‪ 俿‬ר �בי ְש‪忿‬מֹה ְקלוגר א‪㿿‬י ְפג ְ‬ ‫ַד ְ‬ ‫ערקענְ ט א‪㿿‬יף �א ְיהם ַאז ער �איז‬ ‫ַאר‪㿿‬יס פון �צימער צום ַאנְ דערער �צימער‪ ,‬עס ָהאט ז� י‪ 俿‬גוט ד ְ‬ ‫ארט געפונען‪ ,‬זענען צוגעגַ אנְ גען צום‬ ‫א‪㿿‬יפגערעגְ ט‪� .‬די מענְ ְטשען וָ ואס ָה �‬ ‫אבין ז� י‪ָ 俿‬ד ְ‬ ‫ְ‬ ‫זֵ ייער‬ ‫אל ְסט ו� ויסען ַאז ַאזַ א ַהנְ ָהגָ ה פון דעם גָ א‪㿿‬ן ר �בי ְש‪忿‬מֹה ְקלוגר ֵמיינְ ט ַא‬ ‫גְ �ביר‪ ,‬און געזָ אגְ ט‪" :‬זָ ְ‬ ‫ְשווערע נְ ז� ָיפה‪ ,‬גֵ יי ְשנעל ַא ַריין און בעט �א ְיהם �איבער"‪ .‬דער גְ �ביר �איז ַא ַריין צום גָ א‪㿿‬ן‪ָ ,‬אבער‬ ‫ואלט‬ ‫ישט געוָ ְ‬ ‫עד ֵרייט זַ יין ָפנ� ים צום פענְ ְסטער‪ ,‬און ָהאט ז� י‪ 俿‬נ� ְ‬ ‫ר �בי ְש‪忿‬מֹה ְקלוגער ָהאט א‪㿿‬יסג ְ‬ ‫עהאט ֵקיין ְב ֵר ָירה‪ ,‬און �איז ַאר‪㿿‬יס �מיט ַא ְשווערע‬ ‫ישט ג ַ‬‫א‪㿿‬יס ְד ֵרייען צו �א ְיהם‪ .‬דער גְ �ביר ָהאט נ� ְ‬ ‫ְ‬ ‫געמוט‪.‬‬ ‫ישט וָ ואס �איז געוָ וארען �מיט דעם‬ ‫"פרעגְ ט �מיר נ� ְ‬ ‫עפ ְירט‪ְ :‬‬ ‫א‪㿿‬יסג �‬ ‫ָהאט ַהגָ א‪㿿‬ן ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק ְ‬ ‫ארמעגען און‬ ‫ארל‪㿿‬ירען זַ יין גַ אנְ צע ַפ ְ‬ ‫ערוואו ְסט ַאז דער גְ �ביר ָהאט ַפ ְ‬ ‫גְ �ביר"‪ .‬מען ָהאט ז� י‪ 俿‬ד ְ‬ ‫ישט‬ ‫ימאן‪ָ .‬האט ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק געזָ אגְ ט‪" :‬עס קען ָדא‪ 俿‬נ� ְ‬ ‫�איז געוָ וארען ַא �ביטערער ָא �ר ַ‬ ‫ארשעמען ַא ַ⿿ ְל �מיד‬ ‫ארק פון �די גְ ר‪㿿‬יסע ֲע ֵבי ָרה ַפ ְ‬ ‫ערש זַ יין‪ֲ ,‬חזַ "ל רעדען ָדא‪ַ 俿‬אז‪㿿‬י ְש ַט ְ‬ ‫ַאנְ ד ְ‬ ‫ארמעגען"‪ַ .‬אז‪㿿‬י ָהאט ר �בי ֵמ �איר ַא �ריק געזָ אגְ ט‬ ‫ארל‪㿿‬ירען זַ יין ַפ ְ‬ ‫ָחכָ ם‪ ,‬מוז זַ יין ַאז ער ָהאט ַפ ְ‬ ‫ערש זַ יין"‪� ,‬מיט זַ יין גְ ר‪㿿‬יסע ֱאמונָ ה �ב ְת �מימות‪ַ ,‬אז �די‬ ‫ישט ַאנְ ד ְ‬‫ַא ָפאר ָמאל‪" :‬עס קען ָדא‪ 俿‬נ� ְ‬ ‫(ט‪㿿‬ב‪㿿‬ת ז� כְ ר‪㿿‬נ‪㿿‬ת)‬ ‫ייליגע ֲחזַ "ל זענען ז� יכער ְמקויָ ם געוָ וארען‪.‬‬‫וערטער פון �די ֵה �‬ ‫ו ְ‬ ‫יילט‪ :‬עס �איז געווען ַא �איד ר �בי ָדו� ד‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫כ"ק ַא ְדמ‪"㿿‬ר ַמ ֲה ַר"ש ַ(ה ֵשנ� י) �מ ָבאבוב זי"ע ָהאט ַפ ְ‬ ‫עא ְרבעט ַפאר ַא גְ �ביר וָ ואס ָהאט‬ ‫ערג‪ ,‬ער ָהאט ג ַ‬ ‫עמב ְ‬ ‫וָ ואס ָהאט געווא‪㿿‬ינְ ט �אין �די ְש ָטאט ל ְ‬ ‫עפארען פון ֵאיין ְש ָטאט צום ְצוֵ וייטען‬ ‫געווא‪㿿‬ינְ ט �אין �די ְש ָטאט ְס ְט �ריא‪ .‬ר �בי ָדו� ד �איז ג ָ‬ ‫עלד פון �די ק‪㿿‬יפער‪.‬‬ ‫עמאנְ ט �די ג ְ‬ ‫ח‪㿿‬רה פון דעם גְ �ביר‪ ,‬ער ָהאט א‪㿿‬י‪ַ 俿‬איינְ ג ָ‬ ‫ארק‪㿿‬יפען �די ְס ָ‬ ‫ַפ ְ‬ ‫עמאנְ ט ַא גְ ר‪㿿‬יסען ְסכום‬ ‫עפארען �מיט �די ַבאן ַקיין ְס ְט �ריא‪ ,‬ער ָהאט ַאיינְ ג ָ‬ ‫ֵאיינְ ָמאל �איז ער ג ָ‬ ‫עלייגְ ט �אין �די ַטאש פון זַ יין ה‪㿿‬יזען‪� .‬אינְ �מיטען וועג �איז ער‬ ‫עלט‪ ,‬און ָהאט עס ַא ַריינְ ג ֵ‬ ‫ג ְ‬ ‫אפט �די ַטאש‪ ,‬און צו זַ יין‬ ‫עט ְ‬‫ועקט ָהאט ער ג ַ‬ ‫א‪㿿‬יפגעו ְ‬ ‫עלט‪ ,‬און ווען ער ָהאט ז� י‪ְ 俿‬‬ ‫עד �רימ ְ‬ ‫ַאיינְ ג ְ‬ ‫יש ָטא‪ֵ ,‬איינער ָהאט ָדאס גע'גַ נְ ב'עט‪.‬‬ ‫גְ ר‪㿿‬יס ְשרעק ְש �פ ְירט ער‪ַ ,‬אז �די ג ְ‬ ‫עלד �איז נ� ְ‬ ‫יילט ַפאר דעם ַב ַעל ַה ַבי� ת וָ ואס �איז‬ ‫אר ֵצ ְ‬‫ווען ער �איז ָאנְ געקומען ַקיין ְס ְט �ריא‪ָ ,‬האט ער ַפ ְ‬ ‫⿿‪㿿‬רה ַביים ָרב פון ְש ָטאט‪ ,‬דער‬ ‫עהן‪ָ .‬האט דער ַב ַעל ַה ַבי� ת �א ְיהם גערופען צו �דין ָ‬ ‫�א ְיהם געש ְ‬ ‫ערט �די ְט ָענ‪㿿‬ת פון ֵביידע זַ ייטען‪ ,‬און ָהאט‬ ‫גָ א‪㿿‬ן ַב ַעל ָה ֵרי ְב ָש �מים זַ ַצ"ל‪ .‬דער ָרב ָהאט געה ְ‬ ‫עלט‪ ,‬וַ וייל‬ ‫עהיטען �די ג ְ‬ ‫ישט גוט ָא ְפג �‬‫עהן וַ וייל ר �בי ָדו� ד ָהאט נ� ְ‬ ‫גע' ַפ ְסק'ענְ ט‪ַ ,‬אז עס �איז געש ְ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סד‬ ‫פ‪㿿‬ש ַע‪,‬‬ ‫עלט‪ֵ ,‬מ ָילא �איז ער ַא ֵ‬ ‫ישט ֵקיין גוטער ְפ ַלאץ צו �היטען ג ְ‬ ‫�די ַטאש פון �די ה‪㿿‬יזען �איז נ� ְ‬ ‫און ער מוז ָצאלען‪.‬‬ ‫יילט �די ַמ ֲעשה ַפאר זַ יין ַחבר ר �בי‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫ערג‪ָ ,‬האט ער ַפ ְ‬ ‫עמב ְ‬ ‫צוריק ַקיין ל ְ‬ ‫ווען ר �בי ָדו� ד �איז �‬ ‫עהר נָ אנְ ט �מיט דעם ' ֵבית י� ְצ ָחק'‪,‬‬ ‫ַא ֲהרֹן ְב �רינְ נער זַ "ל‪ַ ,‬א ָבאבובער ָח �סיד‪ ,‬וָ ואס ער �איז געווען ז ְ‬ ‫עש ָלאגען ער זָ אל ַא ַריינְ גֵ יין צו �א ְיהם‪ ,‬און הערען וָ ואס ער ָהאט צו זָ אגען‪ .‬דער‬ ‫ארג ְ‬‫ער ָהאט ָפ ְ‬ ‫עלט? ָהאט ר �בי ָדו� ד‬ ‫אר ַמאל �די ג ְ‬ ‫אלט ער נָ ְ‬ ‫עפרעגְ ט‪ :‬ו� וי ַה ְ‬‫' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט �א ְיהם ג ְ‬ ‫עמאל �אין �די ַטאש פון �די ה‪㿿‬יזען‪ָ .‬האט דער ֵבית‬ ‫עלט ַאל ָ‬ ‫אלט �די ג ְ‬‫ערט‪ַ ,‬אז ער ַה ְ‬ ‫געענְ ְטפ ְ‬ ‫עלט ַביי ַאן‬ ‫עלייגְ ט �די ג ְ‬ ‫אהלען‪ ,‬וַ וייל ער ָהאט ג ֵ‬ ‫אצ ְ‬‫ישט ַב ָ‬ ‫ארף נ� ְ‬ ‫י� ְצ ָחק גע' ַפ ְסק'ענְ ט‪ַ ,‬אז ער ַד ְ‬ ‫עהיטענער ְפ ַלאץ‪ ,‬און ער �איז ַאן ָאנוס‪ .‬ר �בי ָדו� ד ָהאט געבעטען ער זָ אל �א ְיהם ָא ְפ ְש ַרייבען‬ ‫ָא ְפג �‬ ‫עש �ריבען דעם ְפ ַסק‪ ,‬און �א ְיהם געגעבען‪.‬‬‫דעם ְפ ַסק‪ ,‬און דער ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט ג ְ‬ ‫עפארען צום ' ָה ֵרי ְב ָש �מים'‪ ,‬ער ָהאט ַאר‪㿿‬יס גענומען דעם ְפ ַסק‬ ‫צור ְיקג ָ‬ ‫ערנָ א‪� 俿‬איז ר �בי ָדו� ד �‬ ‫ד ְ‬ ‫עש �ריבען‪ ,‬און �א ְיהם ָדאס געגעבען‪ָ .‬האט דער ' ָה ֵרי ְב ָש �מים'‬ ‫וָ ואס דער ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט ג ְ‬ ‫ערג‪.‬‬‫עמב ְ‬ ‫עהר ַמ ְח �שיב �די ֵרייד פון דעם גְ ר‪㿿‬יסען גָ א‪㿿‬ן פון ל ְ‬ ‫געזָ אגְ ט‪" :‬עס �איז ֱאמת ַאז �אי‪� 俿‬בין ז ְ‬ ‫ישט פון �מיר ַא ֵליין ַאז‪㿿‬י גע' ַפ ְסק'ענְ ט‪ ,‬נָ אר ַאזַ א ְש ֵא ָלה‬ ‫אל ְסט ו� ויסען‪ַ ,‬אז �אי‪ָ 俿‬האב נ� ְ‬‫ָאבער זָ ְ‬ ‫ס‪㿿‬פר זי"ע‪ ,‬און ער ָהאט ַאז‪㿿‬י גע' ַפ ְסק'ענְ ט" (חו"מ סי' קס"ח)‪.‬‬ ‫ארגעקומען ַביים ֲח ַתם ֵ‬ ‫�איז ש‪㿿‬ין ָפ ְ‬ ‫ערג‪ ,‬און �איז ו� וידער ַא ַריין צום ' ֵבית י� ְצ ָחק'‪ ,‬און ָהאט �א ְיהם‬ ‫עמב ְ‬ ‫צוריק ַקיין ל ְ‬ ‫ר �בי ָדו� ד �איז �‬ ‫טוהן‪.‬‬ ‫עצט ְ‬ ‫געזָ אגְ ט וָ ואס דער ' ָה ֵרי ְב ָש �מים' ָהאט געזָ אגְ ט‪ ,‬און ער ו� ויל ו� ויסען וָ ואס זָ אל ער י ְ‬ ‫רוהיג‪ ,‬ו� וי קען זַ יין ַאז‬ ‫אומ �‬ ‫עהר ְ‬ ‫ערט‪� ,‬איז ער געוָ וארען ז ְ‬ ‫ווען דער ' ֵבית י� ְצ ָחק' ָהאט ָדאס געה ְ‬ ‫ס‪㿿‬פר און‬ ‫ס‪㿿‬פר‪ .‬ער ָהאט געע ְפנְ ט דעם שו"ת ֲח ַתם ֵ‬ ‫ער ָהאט גע' ַפ ְסק'ענט קעגען ַא ֲח ַתם ֵ‬ ‫רומגעגַ אנְ גען ַפ ְ‬ ‫אר ְט ַראכְ ט‪.‬‬ ‫ערנָ א‪� 俿‬איז ער ַא ְ‬ ‫עקוקט‪ ,‬ד ְ‬ ‫ָהאט ַא ַריינְ ג ְ‬ ‫ישט‬ ‫עדאנְ ק‪ַ ,‬אז ֵביידע זענען גערעכְ ט‪ ,‬ער ְק �ריגְ ט ז� י‪ 俿‬נ� ְ‬ ‫עפאלען ַא ג ַ‬ ‫לוצ �לינְ ג �איז �א ְיהם ַאיינְ ג ַ‬ ‫ְפ ְ‬ ‫שובה ַפאר ַא �איד וָ ואס ווא‪㿿‬ינְ ט‬ ‫עש �ריבען �די ְ⿿ ָ‬ ‫ס‪㿿‬פר ָהאט ג ְ‬ ‫ס‪㿿‬פר‪ .‬דער ֲח ַתם ֵ‬ ‫א‪㿿‬יף דעם ֲח ַתם ֵ‬ ‫ארט‬ ‫עקלע‪ֵ ,俿‬מ ָילא א‪㿿‬יב מען ֵלייגְ ט ָד ְ‬ ‫קורצע ר ְ‬ ‫ארט גֵ יין �די מענְ ְטשען �מיט ְ‬ ‫עה �רין‪ ,‬וָ ואס ָד ְ‬ ‫�אין מ ְ‬ ‫אל ְיציָ א וָ ואס דער‬ ‫ישט ֵקיין ְש �מ ָירה‪ָ .‬אבער ָדא �אין גַ �‬‫עלט �אין ה‪㿿‬יזען ַטאש �איז ָדאס ַאוַ ַדאי נ� ְ‬ ‫ג ְ‬ ‫ארט �איז ָדאס ז� יכער ַא גוטע ְש �מ ָירה‪.‬‬ ‫�מנְ ָהג �איז צו גֵ יין �מיט ַא ַלאנְ גע רעקעל‪ָ ,‬ד ְ‬ ‫וערפען‬ ‫ט‪㿿‬ביָ ה וַ וייס זַ ַצ"ל ָהאט געווא‪㿿‬ינְ ט �אין ַאנְ ְטו ְ‬ ‫יָ ארען ְשפעטער ווען ַהגְ ַה"צ ר �בי י� ְצ ָחק �‬ ‫ארט‪ ,‬און נָ אכְ דעם �איז ער געוָ וארען גַ ֲא ַב"ד פון יְ ָ‬ ‫רוש ַלי� ם‪� ,‬איז �א ְיהם‬ ‫און �איז געווען ַא ָרב ָד ְ‬ ‫עלט פון ַאנְ דערער מענְ ְטש‬ ‫עלייגְ ט ג ְ‬ ‫ארגעקומען ַאזַ א ְש ֵא ָלה‪ַ ,‬אז ַא �איד ָהאט ַא ַריינְ ג ֵ‬ ‫א‪㿿‬י‪ָ 俿‬פ ְ‬ ‫ט‪㿿‬ביָ ה ָהאט‬ ‫ארל‪㿿‬ירען‪ .‬נָ א‪ 俿‬וָ ואס ר �בי י� ְצ ָחק �‬ ‫עלט ָהאט ז� י‪ַ 俿‬פ ְ‬‫�אין זַ יין ה‪㿿‬יזענְ ַטאש‪ ,‬און �די ג ְ‬ ‫ישט גוט גע' ַפ ְסק'ענְ ט‪.‬‬ ‫עהאט‪ ,‬א ְפ ָשר ָהאט ער נ� ְ‬ ‫מ‪㿿‬רא ג ַ‬‫געזָ אגְ ט זַ יין ְפ ַסק‪ָ ,‬האט ער ַא �ביסעל ָ‬ ‫וערפען‪� ,‬אין דעם ָטאג �איז ער ַאר‪㿿‬יף ַא‬ ‫אלס �איז כ"ק ַא ְדמ‪"㿿‬ר �מ ָבאבוב געווען �אין ַאנְ ְטו ְ‬ ‫עמ ְ‬ ‫ד ָ‬ ‫יילט דעם‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫ט‪㿿‬ביָ ה ַפ ְ‬ ‫ט‪㿿‬ביָ ה‪� .‬אינְ �מיטען ְשמועס ָהאט ר �בי י� ְצ ָחק �‬ ‫ַבאזו‪ַ 俿‬ביים ָרב ר �בי י� ְצ ָחק �‬ ‫יילט �די ַמ ֲעשה‬ ‫אר ֵצ ְ‬ ‫אלס דער ָבאבובער ר �בי ַפ ְ‬ ‫עמ ְ‬ ‫ְפ ַסק וָ ואס ער ָהאט געגעבען‪ָ .‬האט �א ְיהם ד ָ‬ ‫עהאט ַאז ער ָהאט גע' ַפ ְסק'ענְ ט ַל ֲה ָלכָ ה‪.‬‬ ‫ט‪㿿‬ביָ ה ֲהנָ ָאה ג ַ‬ ‫�מיט דעם ' ֵבית י� ְצ ָחק'‪ָ ,‬האט ר �בי י� ְצ ָחק �‬ ‫זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן‬ ‫סה‬ ‫משנת השבוע‬ ‫מזלא טבא וגדיא יאי‬ ‫לידידינו הר"ר שמחה דויטש שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בנו הבה"ח שמעון אהרן עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר אברהם זכריש שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי בתו עב"ג הבה"ח שמחה אהרן קראנז בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הר"ר אליעזר משה נפתלי לאווי שליט"א‬ ‫לרגל הולדת נכדות תאומות בשעטו"מ‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' שלום הורוויץ שליט"א‬ ‫לרגל הולדת בנו בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר יהושע לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫והר"ר אייזיק לעפקאוויטש שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הר"ר חיים יעקב קאפל איזראעל שליט"א‬ ‫והר"ר עמרם איזראעל שליט"א‬ ‫לרגל נישואי נכדו‪-‬בנו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫לידידינו הרב ר' אהרן אנפייטער שליט"א‬ ‫לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סו‬ ‫סז‬ ‫משנת השבוע‬ ‫משנת השבוע‬ ‫סח‬