gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

טועמיה · Toamehu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: טועמיה · Toamehu

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

טועמיה · Toamehu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מגזין מיוחד המאגד‬ ‫עבורכם את מבחר‬ ‫עלוני השבוע‬ ‫‪‬‬ ‫שנה שביעית‬ ‫גיליון מספר ‪667‬‬ ‫‪‬‬ ‫האזינו‬ ‫שבת שובה‬ ‫תשפ״ז‬ ‫טֹוֲֹעֲ ֶֶמ ָיָה‬ ‫להרשמה לקבלת החוברת‬ ‫במייל‪ ,‬מידי שבוע‪.‬‬ ‫זמני כניסת ויציאת השבת‬ ‫לחצו כאן‬ ‫ר"ת‬ ‫מוצ"ש‬ ‫ער"ש‬ ‫‪7:57‬‬ ‫‪7:17‬‬ ‫‪6:06‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪7:54‬‬ ‫‪7:19‬‬ ‫‪6:21‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪7:56‬‬ ‫‪7:18‬‬ ‫‪6:12‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪7:55‬‬ ‫‪7:19‬‬ ‫‪6:21‬‬ ‫אשדוד‬ ‫‪7:56‬‬ ‫‪7:18‬‬ ‫‪6:05‬‬ ‫בית שמש‬ ‫פנים מאירות ‪ 8‬ירושלים‬ ‫‪7:56‬‬ ‫‪7:18‬‬ ‫‪6:23‬‬ ‫קרית גת‬ ‫‪7:56‬‬ ‫‪7:17‬‬ ‫‪6:15‬‬ ‫נוף הגליל‬ ‫טל' ‪02-500-4569‬‬ ‫‪S025004569@Gmail.com‬‬ ‫פרשת האזינו תשפ"ז‬ ‫גליון מס' ‪168‬‬ ‫"עומקים" ‪ -‬פרק י"ב | אבא ‪ -‬מפחיד או מעניק ביטחון? להאזנה בקו התוכן שלנו‪ | 08-6679134 :‬לצפייה פנה למייל הרשום מטה‬ ‫"ע‬ ‫להחזיק היטב את ה"אשמנו"‬ ‫כתפיו‪,‬‬ ‫הצנומות‪ ,‬על כתפ‬ ‫ברירה‪ ,‬העמיס על זרועותיו הצנומות‬ ‫בלית ברירה‬ ‫זאת‪ ,‬יום הכיפורים אמור להיות‬ ‫מכל זווית שבוחנים זאת‬ ‫ואף כרך סביב צוואריו‪ .‬כבר בעשרת המטרים הראשונים‬ ‫עבורנו‪ ,‬על פניו‪ ,‬יום קשה מנשוא‪.‬‬ ‫נפערה חור בשקית אחת וכמה מוצרים נשפכים לרצפה;‬ ‫אם נסכם ונחשב את כל רשימות הווידוי של "אשמנו‪,‬‬ ‫תגובות על גליון ראש השנה 'הרגשות האסורים'‬ ‫בהמשך הדרך נתקל במעקה‪ ,‬שקית נוספת נקרעה‪ ,‬ועד‬ ‫בגדנו"‪ ,‬את כל השורות "על חטא"‪ ,‬ואת יתר ההזכרות של‬ ‫‪-----‬‬ ‫שהגיע הביתה התברר כי מחצית מהמצרכים נותרו זרוקים‬ ‫החטאים ‪ -‬מדובר ביותר משמונה מאות פעמים )!(‬ ‫לי תוך כדי‪ ,‬שההבנה בדברי התניא ""מח‬ ‫הזכרת ל‬ ‫מאחור‪.‬‬ ‫והרי אנו מכירים היטב את המציאות היומיומית‪ .‬נוצר‬ ‫שליט על הלב" מעוות לגמרי‪ .‬רוב אנשים מבינים את‬ ‫התמונה הזו ברורה לכולנו‪ :‬כמה משקל באמת מסוגל ילד‬ ‫צורך להתנצל בפני שכן‪ ,‬חבר קרוב או בן הזוג‪ .‬כמה מסכי‬ ‫הרעיון‪ ,‬כאילו שהמח "ידכא" את רגשות הלב‪ ,‬או‬ ‫ל"הזיז" את ההרגשות הצידה‪" ,‬ניתוק" ממערכת‬ ‫אחד לשאת??‬ ‫עשן‪ ,‬הצדקות ומכבסות מילים ארוכות ומתישות נמציא‪ ,‬עד‬ ‫ההרגשים‪ ,‬ולעבוד לפי השכל והמוח‪.‬‬ ‫*‬ ‫שנהיה מסוגלים לעמוד מול השני ולהגות את צמד המילים‬ ‫וההבנה האמיתית היא‪ ,‬שהמוח יהיה ה"אבא" של‬ ‫אותו הדבר נכון בדיוק ביחס לעולמנו הפנימי‪ .‬קשה עד‬ ‫הפשוט‪ ,‬הקצר והכואב‪" :‬עשיתי לך עוול"?‬ ‫ההרגשים‪ ,‬המלמד את ההרגשה איך לנווט את עצמו‪,‬‬ ‫מאוד‪ ,‬לשאת על לוח הלב את מלוא הכאב של אלפי מעידות‬ ‫כיצד אם כן מתרחש הפלא הזה? איך מאנשים‬ ‫וגם לתת לו חיבוק אבהי‪ ,‬כמו אבא אמיתי‪.‬‬ ‫שנצברו לאורך שנה תמימה‪ .‬המעמסה הזו מכריעה את‬ ‫שבקושי מסוגלים להוציא בכנות את המילה "חטאתי"‪ ,‬אנו‬ ‫*‬ ‫הנפש‪ ,‬והתוצאה היא או שקיעה מוחלטת בייאוש‪ ,‬או ניתוק‬ ‫הופכים להיות מסוגלים לחזור עליה יותר משמונה מאות‬ ‫אני משפיע בקהילה‪.‬‬ ‫גמור וקהות חושים‪.‬‬ ‫פעמים?‬ ‫בעקבות המאמר על ראש‪-‬השנה‪ ,‬ישבתי הערב עם‬ ‫הפתרון איננו לזרוק את המשא או לברוח אל הניתוק‪,‬‬ ‫התשובה טמונה בתהליכים הנפשיים המתרחשים בנו‬ ‫האברכים‪ .‬כתבתי על דף את המילים "ראש השנה"‪,‬‬ ‫אלא לעשות סדר ולבחור במיקוד‪.‬‬ ‫לאורך היום‪.‬‬ ‫וביקשתי מכל אחד לשתף מה הוא מרגיש כשהוא‬ ‫קורא אותו‪ ,‬ובהמשך ‪ -‬איזה רגש היה בוחר ומבקש‬ ‫חשבו על ילד נוסף‪ ,‬והפעם בסיטואציה אחרת‪:‬‬ ‫יש בינינו כאלה ‪ -‬אולי מיעוט ‪ -‬שכבר עם תחילת היום‪,‬‬ ‫להרגיש‪.‬‬ ‫תלמיד שציוניו בכל המקצועות נושקים לאפס נשלח‬ ‫שוקעים ‪ -‬אל תוך בור עמוק וכבד של אשמה מייאשת‪.‬‬ ‫היה מדהים ומטלטל; הבחורים כתבו‪ ,‬הקריאו בקול‪,‬‬ ‫לאבחון מקיף‪ .‬ממצאי האבחון העלו תמונה עגומה‪ :‬הוא אינו‬ ‫רוחם נעכרת עליהם לחלוטין‪ ,‬ואינם מצליחים לחוש כלל את‬ ‫והתרגשו עד דמעות‪ .‬זה היה מסע עמוק אל הלב‬ ‫יודע שורה אחת בגמרא‪ ,‬אינו שולט בכללי הניקוד‪ ,‬אותיות‬ ‫רוח הטהרה ומחילת עוונות של היום הקדוש‪.‬‬ ‫פנימה‪ ,‬שבו הם גילו על עצמם המון והעשירו זה את‬ ‫אל"ף‪-‬בי"ת אינן נהירות לו דיין‪ ,‬אחיזת העיפרון שלו שגויה‪,‬‬ ‫לעומתם‪ ,‬הרוב הגדול בוחר במנגנון הגנה הפוך‪ :‬ניתוק‬ ‫זה‪.‬‬ ‫ובחשבון הוא סופר עד עשר בדילוג על שמונה‪ .‬הילד זקוק‬ ‫מוחלט‪ .‬כלפי חוץ הכול נעשה בהידור רב ‪ -‬עומדים כפופים‪,‬‬ ‫הכל בזכות התובנות וההשקעה השבועית שלך‪,‬‬ ‫למעשה לשיקום מן היסוד‪.‬‬ ‫מכים על הלב בקצב‪ ,‬מבטאים כל אות ומילה בהטעמה‬ ‫שעושות פירות ופירי פירות!‬ ‫את דוח האבחון המלא הזה לא יציגו כך בפשטות בפני‬ ‫ראויה‪ .‬אך בלב פנימה שוררת שממה רגשית‪ ,‬מעין קהות‬ ‫*‬ ‫ההורים‪ .‬הטלת כל כובד המשקל הזה בבת אחת תרסק את‬ ‫חושים‪.‬‬ ‫אולי צריכים להשחיל מילה‪ ,‬שכל העירבוביה‬ ‫רוחם‪ ,‬תייצר חוסר אונים‪ ,‬ועלולה להביא לידי ייאוש גמור‬ ‫חלק מהם אף חש עם זה בנוח לחלוטין‪ .‬התיאוריות‬ ‫הרגשית בימים הנוראים יש דברים שמזליה חזי‪.‬‬ ‫צריך ללמוד לחבב מצבי מתח מסוימים‪ ,‬ולחבק‬ ‫מכל ניסיון לשיקום‪.‬‬ ‫הפופולריות השונות הרגילו אותנו לראות ב"אשמה" רגש‬ ‫אותם ולא לנסות לברוח מהם‪.‬‬ ‫במקום זאת‪ ,‬הדיון המקצועי יתמקד בשאלה אחת‬ ‫מזיק‪ ,‬הרסני ומיותר‪ ,‬שהלוואי שהעולם היה נפטר ממנו‬ ‫זה נובע מתוך ההבנה‪ ,‬כי בסך הכל בתוך תוכינו‬ ‫פשוטה‪ :‬מהו הצעד הבא‪ ,‬הקריטי והחיוני ביותר‪ ,‬שבו נכון‬ ‫כליל‪.‬‬ ‫הכול מביא אותנו ליראת חטא‪ ,‬ולראות את היופי של‬ ‫לטפל כעת? ובקצרה‪ :‬מהו "הדבר הנכון לעכשיו"?‬ ‫עד כדי כך הגיעו הדברים‪ ,‬שאם מישהו פולט לחלל‬ ‫הפחד‪.‬‬ ‫זהו בדיוק היסוד המעשי לעבודת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫החדר "אני אשם"‪ ,‬מיד יזנקו עליו הסובבים כדי לפייס את‬ ‫תגובות ניתן לשלוח למייל הרשום מטה‬ ‫רגש האשמה הוא רגש יקר‪ ,‬נחוץ ומטהר‪ ,‬ואנו חייבים‬ ‫דעתו‪" :‬מה פתאום אשם? בטח לא התכוונת! וגם אם‬ ‫לחוש ממנו במהלך היממה הזו‪ .‬זהו הרגש המנקה את הלב‬ ‫התכוונת ‪ -‬כנראה שכחת‪ .‬וגם אם זכרת ‪ -‬היה לך איזה רגע‬ ‫ומניע אותנו לשינוי אמיתי‪ .‬אך מתוך הבנה שאיננו מסוגלים‬ ‫חלש"‪ .‬מושגים כמו "הכלה"‪" ,‬הבנה" ו"קבלה עצמית"‬ ‫לחוש צער עמוק ואמיתי על פני מאות סעיפי חטאים מבלי‬ ‫מתגלגלים בקלות על הלשון‪.‬‬ ‫להישחק ולהיאטם ‪ -‬עלינו לבחור את "הדבר הנכון‬ ‫אך כדאי לעצור ולחזור אל נקודת היסוד‪ :‬לרגש האשמה‬ ‫לעכשיו"‪.‬‬ ‫יש מקור ברור‪ ,‬טבעי ונחוץ בנפש האדם‪ .‬כך נאמר מפורשות‬ ‫לזהות עניין אחד ‪ -‬הקריטי ביותר בחיינו‪ ,‬המורגש ביותר‪,‬‬ ‫בתורה יותר מפעם אחת‪ ,‬כמו הפסוק‪" :‬ואשמה הנפש‬ ‫שאלה‪ :‬יצאתי מתוסכל מאוד בראש‪-‬השנה‪ .‬ככל‬ ‫וגם כזה שהוא בר‪-‬השגה ונגיש לתיקון ‪ -‬ואליו לנתב את‬ ‫ההיא"‪) .‬במדבר ה‪ ,‬ו(‬ ‫שרציתי להתרכז בתפילה‪ ,‬משום מקום צצו כל‬ ‫מלוא תשומת הלב ורגש החרטה‪.‬‬ ‫לאשמה יש תפקיד קריטי‪ .‬איש מאיתנו לא היה רוצה‬ ‫מיני עניינים והעסיקו אותי יומיים שלמים‪ .‬אולי‬ ‫מיותר לציין‪ ,‬כי בפועל‪ ,‬מוטלת עלינו החובה לומר בפה‬ ‫לחיות בחברה שבה נוטרל רגש האשמה‪ .‬עולם נטול ייסורי‬ ‫לקראת יום כיפור‪ ,‬יש לך עיצה בשבילי?‬ ‫מלא את כל נוסחאות הווידוי כסדרן‪ ,‬לפרט את כל סדרי‬ ‫מצפון הוא עולם מסוכן ומבעית‪ .‬לא צריך להרחיק מדי‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬זו תופעה נפוצה בקרב רבים‪ .‬לרוב‪ ,‬אנחנו‬ ‫ה"אשמנו" ו"על חטא" כפי שתיקנו לנו‪ .‬אולם את כובד הלב‪,‬‬ ‫ההיסטוריה הטראגית של עם ישראל‪ ,‬הוכיחה לנו בדם מה‬ ‫טרודים מאוד במהלך היום והשנה‪ ,‬ודווקא כאשר יש‬ ‫את עומק הכאב ואת נקודת האמת‪ ,‬נשקיע באותו יעד מוגדר‬ ‫התרחש כאשר המשטר הנאצי הצליחו למחוק כל שמץ של‬ ‫פתאום זמנים פנויים‪ ,‬כל המחשבות שהמתינו לרגע של‬ ‫שבחרנו לעצמנו‪.‬‬ ‫נקיפות מצפון מול התעללות ורצח אכזרי של יהודים‪.‬‬ ‫פנאי‪ ,‬נדחפות בכוח‪.‬‬ ‫כך נזכה שהווידוי לא יהיה אמירה סתמית מחד‪ ,‬ולא‬ ‫מה שבאמת מחזיר אותנו פעם אחר פעם אל התלם‪ ,‬הוא‬ ‫הנקודה והקריטית ביותר‪ ,‬נוגעת לענין המאבק‬ ‫משא מרסק מאידך‪ ,‬אלא שער לתשובה אמיתית ולכפרה‬ ‫רגש האשמה‪ .‬לאו דווקא הניתוח השכלי והקר‪ ,‬אלא אותה‬ ‫במחשבות‪ .‬זו מלחמה אבודה מראש‪ .‬ה'קונץ' האמיתי‪,‬‬ ‫שלמה‪.‬‬ ‫צביטה הגונה בלב‪ ,‬אותו כאב שמטריד את מנוחתנו אחרי‬ ‫הוא לדעת להתנהל עם המחשבות‪.‬‬ ‫ראשית לכל‪ ,‬למזער שיפוטיות‪ .‬להבין שזה לא‬ ‫גמר חתימה טובה‪.‬‬ ‫החטא‪.‬‬ ‫בשליטתנו‪.‬‬ ‫*‬ ‫אלא שכאן טמון הקושי‪ :‬הנפש האנושית מוגבלת‬ ‫שנית‪ ,‬לגייר את המחשבות עצמן‪ .‬בראש השנה ‪-‬‬ ‫עבור עשרת ימי תשובה‪ ,‬יצאנו בפרק מיוחד‬ ‫ביכולת הקיבול וההכלה שלה‪.‬‬ ‫בפודקאסט "עומקים"‪ ,‬על הפער בין אבא מעניש לבין‬ ‫הדבר דומה לילד בן אחת‪-‬עשרה שנשלח לערוך קניות‬ ‫למצוא בהן נקודת מלכות ד' בעולם‪ .‬ביום כיפור ‪ -‬למצוא‬ ‫אבא שבוטחים בו וסומכים עליו‪ .‬פרק שעושה סדר בענין‬ ‫לקראת החג בצרכנייה‪ .‬אמו ציידה אותו ברשימה ארוכה‬ ‫בהן ענין של תשובה‪.‬‬ ‫האבהות המטיבה‪ .‬כמה חיוני להבנה באמירת "אבינו‬ ‫שלישית‪ ,‬להסיח דעת‪ .‬לנסות לחזור לסידור‪ ,‬ואם‬ ‫ומפורטת‪ ,‬אך שכחה לצייד אותו בעגלת קניות‪ .‬בסיום‬ ‫מלכנו"‪.‬‬ ‫המחשבות חוזרות‪ ,‬אז חוזר חלילה‪.‬‬ ‫להאזנה בקו התוכן‪ ,08-6679134 :‬פרק י"ב‪.‬‬ ‫הקנייה נמצא הילד מול עשר שקיות עמוסות וכבדות מכדי‬ ‫שאלות ניתן לשלוח למייל ‪ptachlo1@gmail.com‬‬ ‫לשאתן‪.‬‬ ‫המאמרים מופיעים לצפייה ולהאזנה באתר "קול הלשון"‬ ‫או בפנייה למייל המצורף‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫העלון מוקדש לאוקמי שכינתא מעפרא‬ ‫‪1125‬‬ ‫ולעילוי נשמת מרת אימי דליה אפרת בת נעימה ע"ה‬ ‫הצלחה בגו"ר‬ ‫חגי חיים וב"ב‬ ‫יצחק אריאל בן טובה‬ ‫שגית בת רותי‬ ‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬ ‫יראת שמים‬ ‫מאיר ישראל בן רחל ברכה‪-‬‬ ‫גלית בת מסודי‬ ‫ליאור יהושע סומך וב"ב‬ ‫ארז בן שושנה‬ ‫יהודה אריה בן רחל ברכה‬ ‫ס ֵ‬ ‫די ה'‬ ‫את ַ‬ ‫ח ְ‬ ‫לִ זְכּ ֹר ֶ‬ ‫פָּ ָר ַשׁת הַ אֲ זִ ינוּ ‪-‬‬ ‫קסירר אפרים וב"ב‬ ‫משפ' שטרית‬ ‫רונן אברהם וב"מ‬ ‫רחל ברכה בת פדילה דליה‬ ‫נעם יצחק בן רחל ברכה רינה בת סימי וב"ב‬ ‫יוסף ליאור בן דליה אפרת‪ -‬הצלחה בכל העניינים‬ ‫שלמה ודנה דוד וב"ב אריה ושרה לוי וב"ב‬ ‫נתנאל בן ג'ינה‬ ‫י‪.‬מ‪.‬י‪.‬ש כדורי‬ ‫דבָּ ר‪ ,‬וּבְ תֹהוּ י ְלֵ ל י ִ‬ ‫ְשׁמֹן; י ְסֹבְ בֶ נְהוּ‪,‬‬ ‫א ֶרץ ִ‬ ‫מ ְ‬ ‫ִמצָ אֵ הוּ בְּ ֶ‬ ‫"י ְ‬ ‫שולמית ומרדכי חיים דויטש וב"ב‬ ‫רז דוד בן לאה וב"ב‬ ‫עמית בן אהרון וב"ב‬ ‫רנְהוּ כְּאִ ישׁוֹן עֵ ינוֹ" )דברים ל"ב‪ ,‬י'(‬ ‫ננֵהוּ‪ ,‬י ִצְּ ֶ‬‫י ְבוֹ ְ‬ ‫אבישג ודניאל בני מירב‬ ‫דני בן שושנה‬ ‫ומתוך הכרת הטוב על כל החסדים שהוא גומל‬ ‫פרשת האזינו היא שירת הפרידה של משה רבינו‬ ‫זיווג הגון וכשר במהרה‬ ‫עימו‪ .‬ככל שהאדם מרבה להכיר בגדלות‬ ‫מעם ישראל הנאמרת סמוך לפטירתו‪ .‬משה‬ ‫רונית בת סימי‬ ‫חי דוד בן רחל‬ ‫אורן חיים בן אלן אסתר‬ ‫תרצה בתיה בת ימנה נינט‬ ‫הבורא‪ ,‬כך מתעצם הקשר שלו עם הקב"ה‪,‬‬ ‫סוקר בשירה זו את תולדות עם ישראל‪ :‬החל‬ ‫יפית שרה בת ג'ינה‬ ‫אילן בן ג'ולייט‬ ‫והוא זוכה לעבוד אותו מתוך אהבה ושמחה‪.‬‬ ‫מחסדי ה' ביציאת מצרים ובמדבר דרך התקופות‬ ‫לאה בת תמר‬ ‫אנאל חביבה בת שולמית‬ ‫מאיר בן שרית ואליהו‬ ‫מיטל בת מלכה‬ ‫שבהן בני ישראל התרחקו מה' ועד ההבטחה‬ ‫נעם בן שרה‬ ‫טליה עדן אסתר בת שולמית‬ ‫עוד אומרת התורה‪" :‬הַ צּוּר תָּ מִ ים פָּ עֳ לוֹ‪ ,‬כִּי כָל‬ ‫מירב בת אילנה‬ ‫שירי ימנה בת שולמית‬ ‫שהקב"ה לא ייטוש את עמו לעולם‪.‬‬ ‫דְּ ָרכָיו מִ שְׁ פָּ ט; אֵ ‪-‬ל אֱ מוּנ ָה ו ְאֵין עָ ו ֶל‪ ,‬צַדִּ יק וְי ָשָׁ ר‬ ‫שושנה שירה בת סילביה שמעון בן שולמית‬ ‫אברהם גורג'י בן דליה אפרת אורן בן נעמי‬ ‫הוּא" )דברים ל"ב‪ ,‬ד'(‪ .‬פסוק זה הוא אחד‬ ‫השירה מלמדת אותנו כי הנהגת ה' בעולם היא‬ ‫יניב בן פרידה‬ ‫סיון רבקה בת אלן אסתר‬ ‫מיסודות האמונה‪ .‬פרשת האזינו נקראת בדרך‬ ‫בהשגחה מדויקת לאורך כל הדורות‪ .‬גם כאשר‬ ‫כלל בימי התשובה‪ ,‬בין ראש השנה ליום‬ ‫האדם אינו מבין את המאורעות העוברים עליו‪,‬‬ ‫זרע קודש בר קיימא‬ ‫אליהו נזרי בן ימנה‬ ‫גלית בת מסודי‬ ‫הכיפורים או בסמוך להם‪.‬‬ ‫עליו לדעת שהכל נעשה בחכמה‪ ,‬בצדק‪ ,‬ביושר‬ ‫סיון בת אסתר‬ ‫שמואל אימן בן אסתר זרי‬ ‫לימור בת פרידה‬ ‫רחל מרים בת יהודית‬ ‫ובחסד‪.‬‬ ‫בימים אלו אנחנו עוסקים בחשבון נפש ובתיקון‬ ‫אושרית בת שושנה‬ ‫דגנית בת שושנה‬ ‫דניאל בן שרה‬ ‫נעמה בת יפה‬ ‫המעשים‪ ,‬אך התורה מלמדת אותנו שחשבון‬ ‫פעמים רבות רק לאחר שנים מתברר לאדם כיצד‬ ‫מיטל בת שושנה‬ ‫אסף בן סופיה‬ ‫נפש אמיתי אינו מתמקד רק בחסרונות‪ ,‬אלא‬ ‫גם מה שנראה בתחילה כקושי או כצער‪ ,‬היה‬ ‫דוד עומרי בן יהודית‬ ‫דרור בן סופיה‬ ‫גם בזכירת כל הטוב שהקב"ה השפיע עלינו‪.‬‬ ‫חלק מתוכנית אלוקית שהובילה לטובה גדולה‬ ‫רפואה שלמה‬ ‫מתוך הכרת הטוב באה אהבת ה'‪ ,‬ומתוך‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫מאיר ישראל בן רחל ברכה יצחק בן עזרא‬ ‫ימנה ניזרי בת סטה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬ ‫אהבת ה' קל יותר לשוב אליו באמת‪ ,‬לקבל על‬ ‫אחד הפסוקים היסודיים בפרשה הוא‪" :‬זְכ ֹר י ְמוֹת‬ ‫מרדכי ניזרי בן פרחה‪ -‬בריאות ואריכות ימים‬ ‫עצמנו להתחזק בתורה‪ ,‬תפילה‪ ,‬מצוות ומידות‬ ‫מיכאל יהודה בן מרים‬ ‫סימי בת סוליקה‬ ‫עוֹלָם‪ ,‬בִּינוּ שְׁ נוֹת דּוֹר ו ָד ֹר; שְׁ אַל אָבִי וְיַגֵּדְ ‪ ,‬זְקֵ נֶי‬ ‫דינה בת מזל‬ ‫אורן בן אסתר‬ ‫טובות‪.‬‬ ‫ו ְי ֹאמְ רוּ ָל " )דברים ל"ב‪ ,‬ז'(‪ .‬התורה מלמדת אותנו‬ ‫נעמי בת רחל‬ ‫נעם יצחק בן רחל ברכה‬ ‫אפרים בן שרה‬ ‫שירה שילת בת אורלי‬ ‫יהי רצון שנזכה להפנים את המסר של הפרשה‬ ‫שאדם אינו יכול לחיות רק את ההווה‪ .‬עליו‬ ‫לביא ישראל בן תמר חיה אסתר בת סוליקה‬ ‫‪ -‬לזכור תמיד את חסדי ה'‪ ,‬להתחזק באמונה‬ ‫להתבונן בעבר‪ ,‬ללמוד מניסיונם של הדורות‬ ‫אורן בן פרידה‬ ‫מוריה בת רחל ברכה‬ ‫ישראל בן חווה‬ ‫אביתר חיים בן אוריין‬ ‫גם בשעות הקשות‪ ,‬להרבות בתורה‪ ,‬תפילה‪,‬‬ ‫הקודמים ולזכור כיצד הקב"ה הנהיג את עם‬ ‫יפה בת שרה‪-‬הצלחה ורפואה רחל בת זוהרה‬ ‫מצוות ומעשים טובים‪ .‬בזכות זאת נזכה לגמר‬ ‫ישראל ואת חייו הפרטיים לאורך השנים‪.‬‬ ‫עינת בת רחל ברכה‬ ‫נטע רותי בת פלורה‬ ‫משה בן נזימה‬ ‫רפאל משה בן רחל‬ ‫חתימה טובה‪ ,‬ברכה והצלחה‪ ,‬בריאות‪ ,‬ישועות‬ ‫כאשר האדם נזכר בחסדים שהקב"ה עשה עימו‪-‬‬ ‫רחל ברכה בת פדילה דליה קסנש בת דגטו‬ ‫יצחק בן חנון‬ ‫רונית בת סבריה‬ ‫ולנחמות‪ ,‬וגאולה השלימה במהרה בימינו‪,‬‬ ‫ברגעי הישועה‪ ,‬ההצלה וההשגחה הפרטית‪-‬‬ ‫אליהו בן רחל‬ ‫רפאל אבידן בן תקווה‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫אמונתו מתחזקת והוא מקבל כוח להתמודד עם‬ ‫אלן אסתר בת שרלוט‬ ‫בנימין בן ברכה‬ ‫נעימה בת שרה יהודה לייב בן אסתר מלכה‬ ‫בברכת שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה‬ ‫האתגרים והניסיונות שבהווה‪.‬‬ ‫נעם אלימלך בן אושרית‪ -‬ר"ש ובריאות איתנה‬ ‫יניב בן פרידה‬ ‫לימור בת פרידה‬ ‫הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א‬ ‫בהמשך הפרשה נאמר‪" :‬כִּי שֵׁ ם ה' אֶ קְ ָרא‪ ,‬הָ בוּ‬ ‫שירה ברכה בת מלכה חיה‬ ‫מאיה בת עדי‬ ‫יהודית אסתר פראדל בת חיה‪ -‬בריאות ואריכות‬ ‫רב קהילת 'עין חמד'‬ ‫ג ֹדֶ ל לֵא קֵ ינוּ" )דברים ל"ב‪ ,‬ג'(‪ .‬חז"ל למדו מפסוק‬ ‫ברק בן דליה‬ ‫ימים‬ ‫זה את החיוב לברך על התורה לפני לימודה‪.‬‬ ‫אדל בת יפה‬ ‫יפה בת פדילה דליה‬ ‫אולם יש בפסוק גם מסר עמוק לכל תחומי‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫החיים‪ :‬בכל פעם שאדם מזכיר את השם של‬ ‫משה בן גורג'יה ז"ל‬ ‫הקב"ה‪ ,‬עליו לעשות זאת מתוך הכרה בגדלותו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫תמר פורטונה בת מיסה ע"ה‬ ‫‪20:00‬‬ ‫‪19:17‬‬ ‫‪18:05‬‬ ‫לרפואה שלימה לנוריאל בן אסתר‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫זש"ק‪ ,‬פרנסה טובה ובריאות איתנה‬ ‫‪19:57‬‬ ‫‪19:19‬‬ ‫‪18:22‬‬ ‫לאליהו ניזרי בן ימנה וגלית בת מסודי‬ ‫נחום בן כיריה ז"ל‬ ‫‪19:59‬‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪18:15‬‬ ‫להצלחת אברהם גורג'י בן דליה אפרת וב"ב‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫לרפואת הנפש והגוף של יהודה אריה בן רחל ברכה‬ ‫לאיידה חיה בת אסתר‬ ‫נועה בת אסתר‬ ‫‪19:59‬‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪18:23‬‬ ‫לע"נ יוסף דהן בן רחמה ז"ל‬ ‫ולילד אורי חיים בן שלי‬ ‫ח' תשרי ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫פניני עין חמד‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪3‬‬ ‫שׁיב בַּ ֲ‬ ‫הלָ כָה ‪ -‬יוֹם כִּיפּוּר‬ ‫וּמ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫שׁוֹאל‬ ‫מהן הלכות יום הכיפורים?‬ ‫להלן סיכום ההלכה מפי ר' אליהו פנחסי שליט"א מתוך ספרו 'הכשרות למעשה'‪:‬‬ ‫בתפילת שחרית בערב יוה"כ לא אומרים תחנון וכן נוהגים לעשות התרת נדרים‪ .‬לא עושים מלאכה בערב יום כיפור‪ .‬העושה מלאכה‬ ‫אינו רואה סימן ברכה לעולם‪ .‬מנהג טוב לטבול במקווה בערב יום כיפור )ללא ברכה(‪ .‬מי שלא יכול ללכת למקווה‪ ,‬ישפוך על עצמו ‪12.5‬‬ ‫ליטר מים‪ .‬אם גם את זה אינו יכול לעשות‪ ,‬ישהה תחת הטוש במקלחת עד שישער כמות של ‪ 12.5‬ליטר‪.‬‬ ‫יום כיפור לא מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו עד שיפייס את חבירו‪ .‬אדם שביקש מחילה וחבירו לא רצה למחול לו‪ ,‬יחזור לבקש‬ ‫מחילה ע ד שלוש פעמים‪ ,‬ובכל פעם ייקח איתו שלושה אנשים‪ .‬אם חבירו עדיין מסרב למחול לו‪ ,‬הוא אינו חייב לפייסו‪ .‬אם הוא צריך‬ ‫לפייס את רבו‪ ,‬יחזור אפילו אלף פעמים עד שיפייס את רבו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬לא יהיה אכזרי מלמחול‪ .‬כל המעביר על מידותיו ‪ -‬מעבירים‬ ‫לו על כל פשעיו‪ .‬חובה קדושה לבקש סליחה מהוריו ומרבותיו‪ .‬בעל ואישה ימחלו זה לזה‪ .‬טוב שיאמר בפיו‪" :‬אני מוחל וסולח לכל מי‬ ‫שחטא כנגדי‪ ,‬בין בגופי ובין בממוני"‪.‬‬ ‫נוהגים להתפלל תפילת מנחה בעוד היום גדול‪ ,‬כלומר בשעה מוקדמת‪ .‬בתפילת העמידה‪ ,‬לאחר שיאמר את הפסוק "י ִהְ יוּ ל ְָרצוֹן אִ מְ ֵרי‬ ‫צוּרי ו ְג ֹאֲ לִי" )תהילים י"ט‪ ,‬ט"ו(‪ ,‬יאמר וידוי 'על חטא' כפי שנדפס במחזורים‪ .‬יש נוהגים ללקות ל"ט מלקות ברצועה‪,‬‬ ‫פִי ו ְהֶ ְגיוֹן ִלבִּי לְפָ נֶי ה' ִ‬ ‫כדי שמתוך כך ייתן אל ליבו לעשות תשובה‪.‬‬ ‫ילך לביתו ויאכל סעודה מפסקת‪ .‬יש לפרוש מכל חמשת העינויים‪ :‬אכילה‪ ,‬שתייה‪ ,‬רחיצה‪ ,‬נעילת נעלי עור ותשמיש המיטה לפני‬ ‫שקיעת החמה‪) .‬מצווה מהתורה להתחיל בכל דיני התענית לפני השקיעה‪ .‬ראוי לנהוג כך לפחות רבע שעה לפני שקיעת החמה(‪.‬‬ ‫ִפּוּרים"‪.‬‬ ‫מצווה להדליק נרות לכבוד יום הכיפורים‪ .‬לפני ההדלקה יש לברך‪" :‬אֲ שֶׁ ר קִ דְּ שָׁ נוּ בְּמִ צְווֹתָ יו ו ְ ִצוָּנוּ לְהַ דְ לִיק נֵר שֶׁ ל שַׁ בָּת ו ְשֶׁ ל יוֹם הַ כּ ִ‬ ‫בנוסף‪ ,‬יש להדליק נר נשמה‪ ,‬שכן הבדלה נעשית על נר שדלק כל היום‪ .‬אין לברך על ההדלקה ברכת 'שהחיינו'‪ ,‬אלא רק לאחר‬ ‫חליצת הנעליים‪ ,‬מכיוון שבברכת 'שהחיינו' מקבל על עצמו את קדושת יום הכיפורים‪ .‬נוהגים להתעטף בטלית לפני שקיעת החמה‬ ‫)כדי שיוכל לברך עליה(‪ ,‬ומתפללים את כל תפילות יום הכיפורים בטלית‪ ,‬כדי שיתפלל בכוונה‪.‬‬ ‫הכול חייבים להתענות ביום כיפור‪ .‬גם נשים מעוברות ומניקות חייבות להתענות‪ .‬אסור לרחוץ במים ואפילו להושיט אצבע במים‬ ‫אסור‪ .‬לא אסרו אלא רחיצה של תענוג‪ ,‬אבל אם ידיו או שאר גופו היו מלוכלכים‪ ,‬מותר לרוחצם‪ ,‬מכיוון שאין זו רחיצה של תענוג‪ .‬לא‬ ‫ישטוף את פניו ולא את פיו‪ .‬ביום כיפור בשחרית ייטול את ידיו לסירוגין עד סוף קשרי אצבעותיו בלבד‪ ,‬ויברך על נטילת ידיים‪.‬‬ ‫מפְ לָ אוֹת‬ ‫ִ‬ ‫מדּוֹת ֻ‬ ‫כאשר מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל הדפיס את ספרו 'שמירת הלשון'‪ ,‬הוא עבר עם בנו בעיירות ובכפרים כדי למכור את הספר ולזכות את‬ ‫הרבים‪ .‬באחד המקומות אמר דרשן לבנו של מרן ה'חפץ חיים'‪" :‬תביא לי ספרים ואני אמכור אותם עבורך"‪ .‬הבן נתן לו את הספרים‪,‬‬ ‫ואותו דרשן שיבח את מרן ה'חפץ חיים' ואת הספר הנפלא ואמר שבכל בית חייב להיות ספר כזה‪ .‬בעקבות דבריו נמכרו ספרים רבים‪.‬‬ ‫למחרת ביקש הדרשן שיביא עוד ספרים למכור ובהמשך ביקש עוד‪ .‬כך במשך כמה ימים‪ .‬בנו של מרן ה'חפץ חיים' פנה אליו ושאל‬ ‫לגבי הכסף שקיבל ממכירת הספרים‪ .‬הדרשן אמר‪" :‬כשאמכור עוד קצת‪ -‬אביא לך את הכסף"‪ .‬הבן הבין שהוא לא מתכוון לשלם‬ ‫ורוצה לקחת את כל הכסף לעצמו ולכן אמר שלא יביא לו ספרים עד שייתן את הכסף שקיבל עבור מכירת הספרים‪.‬‬ ‫כאשר הדרשן שמע את דבריו‪ ,‬הוא התחיל לגדף ולדבר נגד הרב‪ .‬בשיעורו הבא אמר לנוכחים שהספר גרוע ואין היתר לקרוא בו‪.‬‬ ‫את כל מה שבנה ניסה להרוס‪ .‬כשמרן ה'חפץ חיים' שמע על כך‪ ,‬הוא אמר לבנו‪" :‬עכשיו נעזוב את המקום‪ ,‬כי יש כאן מחלוקת‪ .‬לא‬ ‫אכפת לי מהכסף"‪ .‬הם עזבו את המקום‪ .‬בפיו ובלשונו של הדרשן פרצו פצעים והוא הגיע למצב שכבר לא היה יכול לאכול‪ ,‬בר מינן‪.‬‬ ‫אשתו הצדקת אמרה לו שזה בגלל שפתח את פיו נגד מרן ה'חפץ חיים'‪ ,‬ולכן כדאי שייסע אליו ויבקש סליחה‪ .‬הגאווה שלו לא נתנה‬ ‫לו לעשות כך‪ ,‬והוא העדיף לסבול ייסורים קשים‪ .‬אשתו נסעה בעצמה אל מרן ה'חפץ חיים' וביקשה מחילה בשם בעלה‪ .‬מרן ה'חפץ‬ ‫חיים'‪ ,‬ברוב אהבתו העצומה לבני ישראל‪ ,‬מחל בלב שלם ואף נתן כסף לאשתו כדי שתוכל לקנות לבעלה תרופות‪ ,‬וגם בירך אותו‬ ‫ברפואה שלמה‪ .‬כמובן‪ ,‬ברכת הצדיק פעלה והאיש הבריא‪.‬‬ ‫חלֶ ק א'‬ ‫אנ ְֶרגִ ָיּה‪ֵ -‬‬ ‫ענִיק לַ גּוּף ֶ‬ ‫שׁ ַ‬ ‫מּ ֲ‬ ‫ְהמוֹגְלוֹבִ ין ‪ַ -‬‬ ‫ה ֶדּלֶ ק ֶ‬ ‫זל ו ֶ‬‫טבְ עִ ית‪ -‬בַּ ְר ֶ‬ ‫ְרפוּאָה ִ‬ ‫נמוך"‪ ,‬ללא תמיד מבינים מה ההבדלל ביניהם ומה החשיבות‬ ‫"‬ ‫"המוגלובין‬ ‫ל‬ ‫"ברזל נמוך"" או "‬ ‫אשר שומעים בבדיקות דם את המושגים " ל‬ ‫שלהם לבריאות הגוף ‪ฤ‬הברזל הוא מינרל חיוני שהגוף זקוק לו כדי לייצר המוגלובין ‪ฤ‬המוגלובין הוא חלבון הנמצא בתוך כדוריות‬ ‫הדם האדומות‪ ,‬ותפקידו לשאת חמצן מהריאות אל כל תאי הגוף ולהחזיר פחמן דו־חמצני מהרקמות לריאות‪ .‬הברזל הוא חומר‬ ‫הגלם‪ ,‬והמוגלובין הוא "משאית החמצן" של הגוף‪ .‬כאשר חסר ברזל‪ ,‬הגוף מתקשה לייצר מספיק המוגלובין‪ ,‬וכאשר ההמוגלובין‬ ‫נמוך – פחות חמצן מגיע לתאים‪ .‬כתוצאה מכך הגוף כולו עלול לעבוד פחות ביעילות‪) .‬גב' אליס אוליאל‪ ,‬נטרופתית ורפלקסולוגית(‬ ‫עושה אירוע שמחה באולם שמחות וברצונך להפוך אותו לכשרות "מהדרין‪-‬גלאט?"‬ ‫צוות משגיחים תלמידי חכמים ידאגו לכך בכל איזור בארץ‪ .‬ההשגחה החל מזמן אספקת הבשר ועד למנה האחרונה‪.‬‬ ‫בפיקוחו של הרב אליהו חיים פנחסי שליט"א ‪) 052-6329144‬הנייד באישור ועדה רוחנית(‬ ‫קו לעניית 'אמן' ו'אמן יהא שמיה רבה' לאחר שיעור תורה‪ -‬בזמן אמת מספר פעמים ביום ‪02-313-7905‬‬ ‫העלון נמצא בחובות גדולים‪ .‬בעל בית‪-‬הדפוס העלה את מחיר ההדפסה בבת אחת ב‪ ₪ 220-‬לכל הדפסה‬ ‫מי שיוכל לעזור‪ ,‬תבוא עליו ברכת טוב‪ .‬למעוניינים לעזור נא להתקשר ‪ 052-7652084‬או לשלוח מייל ‪PnineEH@gmail.com‬‬ ‫מינויים‬ ‫הקדשת העלון‬ ‫לשאלות בהלכה‬ ‫לקבלת העלון חינם במייל מדי‬ ‫ניתן להקדיש את העלון לעילוי נשמה‪ ,‬רפואה שלמה‪ ,‬הצלחה‪ ,‬זיווג הגון‪,‬‬ ‫נא לפנות לרב אליהו פנחסי‬ ‫שבוע‪ ,‬יש לשלוח בקשה למייל‬ ‫בטל' ‪052-6329144‬‬ ‫חזרה בתשובה וכו' נא לפנות לליאור בטל' ‪052-7652084‬‬ ‫‪PnineEH@gmail.com‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬עבור ליאור עצמון‪ ,‬רח' הבושם ‪26‬א ת‪.‬ד‪ .83375 .‬מבשרת ציון‪ .‬מיקוד ‪9076926‬‬ ‫)הנייד באישור ועדה רוחנית(‬ ‫האזינו תשפז‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת‬ ‫‪4‬‬ ‫כּמַ לְ אָכִים‪ -‬האדמו"ר הָ ַרב יִשְׂ ָראֵ ל פְ ִר ְ‬ ‫ידמַ ן מִ סָ ִד ָ‬ ‫יגוּרה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראשׁוֹנִים ְ‬ ‫שבגליציה )כיום‬ ‫ה'תרל"ד‬ ‫‪ (1855‬בהרימלוב‬ ‫בנובהרדוק‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרט"ו) )‪(1864‬‬ ‫בשנתה'תרכ"ד‬ ‫נולדכ' אדר‬ ‫זצ"ל‪-‬‬ ‫נולד ב‪-‬‬ ‫אריק‬ ‫הי"ד‪-‬‬ ‫מאיר‬ ‫ריגר‬ ‫הרבזליג‬‫שמחה‬ ‫המקובל‬ ‫הגאון‬ ‫הגאון הרב‬ ‫הגאון‬ ‫(‬ ‫‪1885‬‬ ‫)‬ ‫ה'תרמ"ה‬ ‫בשנת‬ ‫המופלאה‪.‬‬ ‫ובשקדנותו‬ ‫בגאוניותו‬ ‫)‪ (1874‬משפחתו עברה להתגורר בבריסק‪ .‬כנער שימש את רבי יהושע לייב דיסקין עד סיום‬ ‫נודע‬ ‫בצעירותו‬ ‫עוד‬ ‫אוקראינה(‪.‬‬ ‫במקומו כרב העיר‪,‬‬ ‫ללמוד‬ ‫ורבינו התמנה‬ ‫יאזלובייץ‬ ‫ההוראה‪.‬העיר‬ ‫בשיטות עזב את‬‫)המהרש"ם(‬ ‫שבדרון‬ ‫שלום מרדכי‬ ‫ר'‬ ‫נכנס בשבט‬ ‫ה'תרמ"ב )‬ ‫ישראל'‪(1882-‬‬ ‫נולד ב‪-‬כ'‬ ‫ה'אור‬‫בשנת‬ ‫בעל‬ ‫נישואיו‬ ‫לאחרזצ"ל‪,‬‬ ‫מסדיגורה‬ ‫ישראל פרידמן‬ ‫רבות‬ ‫הרב‬‫האדמו"רממנו‬ ‫והושפע‬ ‫כהונתו‬ ‫בוצ'אץ'‪.‬‬ ‫של‬ ‫סולובייצ'יק‬‫לרבה‬ ‫התמנה‬ ‫יוסף דב הלוי‬ ‫רבינו‬ ‫(‬‫‪1912‬‬ ‫)‬ ‫ה'תרע"ב‬ ‫בשנת‬ ‫שנים‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫במשך‬ ‫שימש‬ ‫בו‬ ‫תפקיד‬ ‫)ה'בית‬ ‫מסדיגורה‪.‬‬ ‫האדמו"ר הזקן‬ ‫שלר'אביו‬ ‫הגאון‬ ‫כבנופטירת‬ ‫הרביעי‬ ‫לאחר‬ ‫ה'תרמ"ח )‪(1888‬‬ ‫סדיגורה‪,‬‬ ‫‪ (1852‬בעיירה‬ ‫בשנת‬ ‫בישיבת וולוז'ין‪.‬‬ ‫ה'תרי"ב )‬ ‫חמישה‬ ‫ימונה‬ ‫לו‬ ‫אבדו‬ ‫)בבריחתו‬ ‫לוינה‬ ‫ברח‬ ‫ורבינו‬ ‫הראשונה‬ ‫העולם‬ ‫מלחמת‬ ‫פרצה‬ ‫מכן‬ ‫לאחר‬ ‫שנתיים‬ ‫שבמקבילנשמתו‬ ‫זאת קיבל את‬ ‫שילחשוהתנה‬ ‫באוזנו כי‬ ‫אולם הוא‬ ‫ביקש‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫גאון ר'‬ ‫הקדוש‬ ‫בנו‪ ,‬ה‬ ‫אביו‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫רוחאת‬ ‫למנות‬ ‫ביקשו ללא‬ ‫היה הרך‬ ‫בריסק‬ ‫כשנולד‬‫קהילת‬ ‫לוי'(‬ ‫בטרנוב‬ ‫בעיר‪.‬‬ ‫לרבנות‬ ‫הממוניים‬ ‫מנה‬ ‫הת‬ ‫והדיונים‬ ‫(‬‫‪1922‬‬ ‫ההלכות‬ ‫)‬ ‫ה'תרפ"ב‬ ‫פסיקת‬ ‫בשנת‬ ‫על‬ ‫‪.‬‬ ‫מאוד(‬ ‫האחריות‬ ‫הצטער‬ ‫בידיו‬ ‫אובדנם‬ ‫ותופקד‬ ‫שעל‬ ‫ולדיין‬ ‫שו"ת‬ ‫הוראה‬ ‫של‬ ‫גדולים‬ ‫למורה‬ ‫כרכים‬ ‫רבינו‬ ‫של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א‪ ,‬סנגורם של ישראל‪ .‬מיד לאחר שעשו כן‬ ‫הפריעה‬ ‫הלוי‬ ‫זאב‬ ‫עובדה זו לא‬ ‫ממש‪ ,‬אך‬ ‫הלוי לחם‬‫עד פת‬ ‫והגיע‬‫חלקו ר'‬ ‫מנת‬ ‫והדוחק היו‬ ‫עוני )‬ ‫)טארנא(‪ .‬חיי‬ ‫הנהגת‬ ‫יצחק את‬ ‫מיועדיםר'לרשת‬ ‫הגאון‬ ‫סובולייצ'יק‬ ‫היו‬ ‫הגדולים וגיסו‬ ‫חיים‬ ‫אחיו‬ ‫לנשום‪.‬‬ ‫פטירת‬ ‫והוא החל‬ ‫לאחר‬ ‫לטובה‬‫‪(1918‬‬‫מצבו‬ ‫ה'תרע"ח‬ ‫בשנת השתנה‬ ‫של בריסק‪.‬‬ ‫סירב‪.‬‬ ‫גדולות‬ ‫והדיין‬ ‫ערים‬ ‫של‬ ‫רבנות‬ ‫הצעות‬ ‫שקיבל‬ ‫למרות‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫בתורה‬ ‫לשקידתו‬ ‫ה'תרמ"ג )‪(1883‬‬ ‫אלול‬ ‫הוראה‪-‬י"א‬ ‫כמורה אביו ב‬ ‫לאחרש פטירת‬ ‫אביהם‪ .‬לשמ‬ ‫ורבינו המשיך‬ ‫ל"ע בחיי‬‫נפטרואביו‬ ‫התמנהאךבמקום‬ ‫החסידות‪,‬‬ ‫סולובייצ'יק‬ ‫לו‪(.‬‬ ‫‪1886‬‬ ‫ההלכתים‬ ‫והפריעו‬ ‫ה'תרמ"ו )‬ ‫בשנתהציקו‬ ‫בעניינים‬ ‫בדרכו‪,‬‬ ‫סמכא‬ ‫ובר‬‫עמדו‬ ‫סדיגורה‪.‬‬ ‫כבקי‬ ‫שברשעותם‬ ‫חסידות‬ ‫התפרסם‬ ‫עול‬ ‫פוקרייחד‬ ‫בישיבהאת‬ ‫להנהיג‬ ‫כבר‬‫הפסוקה‪.‬לו‪.‬‬ ‫היה‬ ‫רבילאיצחק‬ ‫כבודו‬ ‫ואחיו‬ ‫ההלכה‬ ‫רבינוכפי‬ ‫הראוי‬ ‫בלימוד‬ ‫החלו‬‫אפילו בית‬ ‫עסק‬ ‫רבינו‬ ‫בבבלי‬ ‫ואת חצר‬ ‫עשרות‬ ‫מופלאה‬ ‫לענות‬‫בסדיגורה‬ ‫היתה‬ ‫החסידותלהספיק‬ ‫בקיאותו‬ ‫הנהגת היה יכול‬ ‫בע"פ‪.‬‬ ‫אתספורות‬ ‫דקות‬ ‫שו"ע‬ ‫קיבל‬ ‫חלקי‬ ‫רבינותוך‬ ‫מדהימה‪.‬‬ ‫ארבעת‬ ‫האחים‪:‬‬ ‫את‬ ‫ידע‬ ‫הירושה בין‬ ‫הייתה‬ ‫הפסיקה שלו‬ ‫ובנסתר‪.‬‬ ‫יכולתחלוקת‬ ‫בנגלה‬ ‫נערכה‬ ‫גא ון‬ ‫מסובכים‪.‬‬ ‫מילואים‪,‬‬ ‫לכהןעל‬ ‫ועבר‬ ‫התבטא‬ ‫אבני‬ ‫המשפט‪,‬‬ ‫ווהלין'‬ ‫'כולל‬ ‫נתיבות‬ ‫שיאות‬ ‫סולובייצי'ק‬ ‫את נ‬‫החושן‪,‬‬ ‫קצות‬ ‫כגון‪:‬חיים‬ ‫יצחק'‪ ,‬קיבל‬ ‫הלוי‬ ‫ה'פחד‬ ‫והאחרונים‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬בעלרבי‬ ‫הראשונים‬ ‫מורכבים‪.‬‬ ‫בספרי‬ ‫בענייניםאחיו רבי‬ ‫ובירושלמי וכן‬ ‫אבותיו‪ ,‬ואילו‬ ‫תשובות‬ ‫חידושי הגאון ר' עקיבא איגר‪ ,‬טורי אבן‪ ,‬בית‪-‬מאיר וספרים רבים היו שגורים על‬ ‫ה'נודע בעיר בויאן‪.‬‬ ‫ביהודה'‪,‬‬ ‫לשונו‪ .‬רבינו העיד‪ ,‬כי באותן שעות בהם נוהג העולם לישון‪ ,‬למד ארבע פעמים את כל הש"ס‪.‬‬ ‫צורת רבינו הייתה אצילית ומרשימה מאוד‪ .‬כאשר הלך ברחוב‪ ,‬גם הנכרים ואצילי‬ ‫זירז את תלמידיו ללמוד לשנן לפחות שבע דפי גמרא בכל יום‪ ,‬ופתגמו הקבוע היה‪" :‬גמרא עם‬ ‫הסביבה היו נעצרים ומתבוננים בדמותו ביראת כבוד‪ .‬נודע כמלומד בניסים‪ .‬רבים פנו‬ ‫פירוש רש"י ותוספות הוא כמו לחם וחמאה"‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו תשרי ה'תרפ"ו )‪ .(1925‬ציונו בטרנוב‪.‬‬ ‫אליו נושעו בברכותיו‪ .‬סירב בתוקף שיצלמו אותו בשום אופן‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ג תשרי ה'תרס"ז‬ ‫חי כ‪ 70-‬שנים‪.‬‬ ‫)‪ .(1906‬חי כ־‪ 54‬שנים‪ .‬מנוחתו באוהל אבותיו בסדיגורה‪ ,‬לצד אביו וזקנו‪ ,‬הסבא הקדוש‬ ‫קנאות(‪ .‬אימו‪:‬‬ ‫מהחסידים‬ ‫חלק‬ ‫ולצדו נהגו‬ ‫ובמנחת‬ ‫מסדיגורה‪,‬‬ ‫מנחת פתים‬ ‫כאדמו"ר בספרו‬ ‫הרבה חידו"ת‬‫מקומו‬ ‫אתממנו‬ ‫מילא‬ ‫מביא‬ ‫יהודה‬ ‫אהרן‪,‬‬ ‫)רבינו‬ ‫אהרוןרבי‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר'‬ ‫מרוז'ין‪ .‬בנו‪,‬‬ ‫חיים‪ .‬הרב דוד משה פרידמן‬ ‫האדמו"ר‬ ‫מרבותיו‪:‬‬ ‫לט"ז(‪.‬‬ ‫חמישי‬ ‫)דור‬ ‫באחיו רבי שלום יוסף‪ ,‬רבי אברהם יעקב ורבי שלמה‬ ‫שטיין‬ ‫לבית‬ ‫פרימא‬ ‫מרת גם‬ ‫מצ'ורטקוב‪ ,‬האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב‪ ,‬הגאון ר' יעקב ווידנפלד )מח"ס 'כוכב מיעקב'(‬ ‫סבא )מצד אביו(‪ :‬האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם יעקב )האדמו"ר‬ ‫והגאון ר' שלום מרדכי שבדרון‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' יהודה מאיר שפירא מלובלין‪ ,‬ר' אליעזר‬ ‫הזקן מסדיגורה‪ ,‬כיהן כאדמו"ר המרכזי לחסידי רוז'ין(‪ .‬אמו‪ :‬מרת מרים )בת האדמו"ר ר' אהרן‬ ‫הגר )האדמו"ר מויז'ניץ‪ ,‬ה'דמשק אליעזר'(‪ ,‬ר' דוד יצחק אייזיק רבינוביץ )האדמו"ר מסקאלי(‪ ,‬ר' יהודה‬ ‫פרלוב‪ ,‬בעל ה'בית אהרן' מקרלין(‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה‪.‬‬ ‫הורביץ )האדמו"ר מדז'יקוב(‪ ,‬ר' אלקנה זוברמן )אב"ד יארדאנוב(‪ ,‬ר' משה חיים לאו הי"ד )אב"ד‬ ‫נשותיו‪ :‬מרת אסתר )זיווג ראשון‪ -‬בת האדמו"ר ר' יצחק מבוהוש‪ .‬נישאו בשנת ה'תרכ"ח ]‪,([1868‬‬ ‫פרשוב‪-‬פיטרקוב(‪ ,‬ר' חיים אליעזר הלוי איש הורביץ הי"ד )אב"ד בלכיטוב(‪ ,‬ר' משולם ראטה‪ ,‬ר' דוד‬ ‫מרת בת שבע )זיווג שני‪ -‬בת האדמו"ר ר' יצחק מבוהוש‪ ,‬אחות אשתו הראשונה(‪ .‬ילדיו )מזיווג‬ ‫שפרבר )חבר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל(‪ ,‬ר' אברהם משה באב"ד‪ ,‬ר' מאיר באדנר‪ ,‬ר' מיכל‬ ‫ראשון(‪ :‬משה מרדכי מנחם )נפטר בילדותו(‪ ,‬מרת חוה חיה )נישאה לאדמו"ר ר' שלום יוסף‬ ‫פרמינגר‪ ,‬ר' ראובן אונגר‪ ,‬ר' שמואל אלטר‪ .‬בניו‪ :‬ר' שמואל‪ ,‬ר' דוד )שניהם נפטרו בחיי רבינו(‪.‬‬ ‫פרידמן ממילניצא(‪ ,‬האדמו"ר ר' אהרן )ממלא מקומו באדמו"רות בסדיגורה‪ ,‬בעל ה'קדושת אהרן'(‪,‬‬ ‫בנותיו‪ :‬מרת גיטל )נישאה לר' חיים ברוך רייך הי"ד(‪ ,‬מרת פרומא )נישאה לר' ברוך צוקרמן(‪ .‬מספריו‪:‬‬ ‫האדמו"ר ר' שלום יוסף )כיהן כאדמו"ר בסדיגורה‪-‬צ'רנוביץ(‪ ,‬מרת ציפורה פייגא )נישאה‬ ‫•שירי טהרה‪ -‬ביאורים על סדר טהרות •מנחת קנאות‪ -‬חידושים על מסכת סוטה •מנחת פתים‪-‬‬ ‫לאדמו"ר ר' יצחק מרדכי שפירא מגוואדז'יץ(‪ .‬ילדיו )מזיווג שני(‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם יעקב )בעל‬ ‫חידושים ושו"ת על ארבעת חלקי השו"ע •אמרי יושר‪ -‬שו"ת •טל תורה‪ -‬הערות וביאורים על‬ ‫ה'אביר יעקב'‪ ,‬כיהן כאדמו"ר מסדיגורה לאחר פטירת אחיו ועלה לארץ ישראל(‪ ,‬האדמו"ר ר' יצחק‬ ‫תלמוד בבלי וירושלמי‪.‬‬ ‫)האדמו"ר מרימנוב(‪ ,‬דוד יהושע )נפטר בצעירותו(‪ ,‬האדמו"ר ר' שלמה חיים )כיהן כאדמו"ר‬ ‫בווינה ולאחר מכן בארץ ישראל(‪ ,‬הרה"צ ר' יהודה צבי‪ ,‬מרת רחל )נישאה לאדמו"ר ר' שלמה‬ ‫פרידמן מצ'ורטקוב(‪ ,‬מרת בלומא רייזל ומרת מרים )נפטרו בילדותן(‪ .‬מספריו‪• :‬אור ישראל‪-‬‬ ‫על התורה והמועדים‪.‬‬ ‫בינו לא הסכים שיצלמו אותו‪ .‬פעם לאחר תפילת שחרית נודע לרבינו שבין הקלויז לביתו עומד קצין‬ ‫ר‬ ‫צבא שרוצה לצלמו‪ .‬כששמע כך נמנע מלצאת מהקלויז‪ .‬כך עברו כמה שעות ולא רצה לצאת מחדרו‪.‬‬ ‫אחד מהיושבים כעס על כך‪ :‬איך ייתכן שבשביל גוי הרבי ייאלץ להמתין זמן רב? הוא הלך לשם וגירש‬ ‫את הקצין משם בבוז‪ .‬הקצין תבע אותו למשפט על הזלזול בכבודו‪ .‬גזר הדין היה שעל החסיד לשבת‬ ‫במאסר שבוע ימים‪ .‬אחר שהודיעו לו את גזר הדין הוא נכנס לרבינו ואמר לו‪" :‬בשביל כבוד הרבי לא‬ ‫אכפת לי לשבת במאסר‪ ,‬אבל אני מצטער שעליי לשבת במאסר בשבת‪".‬‬ ‫הרבי הבטיח לו שבשבת הוא לא יצטרך לשבת‪ .‬ואכן‪ ,‬ביום שישי כשהכריזו את שמות המשוחררים‬ ‫הכריזו גם את שמו ברשימה‪ .‬הוא הלך לביתו בשמחה‪ .‬במוצאי שבת קודש אנשי בית הסוהר באו‬ ‫לביתו והודיעו לו שחלה טעות ברישום ועליו לחזור לבית הסוהר כדי להשלים ביום א' את היום השביעי‬ ‫של המאסר‪) .‬מעובד מתוך 'ליקוטי מאמרים ושיחות'(‪.‬‬ ‫יש אחד גר סמוך לסדיגורה‪ .‬היה לו בחור כבן שלוש עשרה שנים‪ .‬יום אחד הבחור הפך להיות‬ ‫א‬ ‫אילם רח"ל ‪ .‬האיש הלך לרופאים מומחים כדי שיבדקו את בנו‪ ,‬אבל לצערו הם לא הצליחו למצוא מה הסיבה שנהיה אילם וכיצד ניתן לרפא‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫פעם אחת האדמו"ר הזקן‪ ,‬מרן הרה"ק מטשארטקוב‪ ,‬הגיע לחתונה שהתקיימה בבויאן‪ .‬האיש חשב לנצל את ההזדמנות‪ .‬הוא נסע עם בנו‬ ‫לבויאן‪ .‬מרן אמר לו שילך אצל רבינו‪ ,‬בעל ה'אור ישראל' מסדיגורה זיע"א‪ ,‬והוא בעז"ה יעזור לו‪ .‬האיש עשה כפי שצווה‪ .‬הוא בא לפני רבינו‬ ‫ואמר לו שהאדמו"ר מטשארטקוב שלח אותו אליו‪.‬‬ ‫האיש מסר לידו את הקוויטל ובו כתב את שם בנו וכן את העובדה שהוא אילם‪ .‬רבינו קרא את הקוויטל‪ .‬להפתעת הסובבים אמר לבחור‬ ‫האילם‪" :‬אני אברך אותך ואתה תענה אמן על ברכתי"‪ .‬הבחור התפלא והצביע על פיו כאילו רצה לומר לרבינו שאינו יכול לדבר ולכן אינו יכול‬ ‫לענות אמן על ברכתו‪ .‬רבינו אמר לו‪" :‬אני מצווה עליך שתענה אחר ברכתי אמן"‪ .‬רבינו בירך אותו‪" :‬ה' יתברך יעזור שתהיה לך רפואה‬ ‫שלמה ושתהיה בריא"‪ .‬כאשר סיים את ברכתו אמר לבחור‪" :‬אמור נא אמן"‪ .‬הבחור‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬ענה‪" :‬אמן"‪.‬‬ ‫מאותו הרגע הבחור האילם התחיל לדבר כמי שמעולם לא חלה‪ .‬רבינו ציווה על האב שייסע תיכף לביתו עם הבן‪ ,‬כדי שלא תשלוט‬ ‫חלילה עין הרע בבנו‪) .‬מעובד מתוך 'כרם בית ישראל'(‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪5‬‬ ‫קבֵּ ל‬ ‫זה לְ ַ‬ ‫לָ ֵ‬ ‫תת ֶ‬ ‫ברגע שהמטבע האחרון יצא חשת אכזבה רגעית והבנה‬ ‫אני אמא למשפחה ממוצעת ורגילה‪ ,‬שמצליחה לגמור את‬ ‫שספה חדשה כנראה כבר לא תהיה בעתיד הקרוב‪ ,‬אך מיד‬ ‫החודש על השקל האחרון שמתרוקן בתדירות‪ ,‬ומתפללת‬ ‫התחזקתי בידיעה ששווה להקדיש את הכסף למשהו‬ ‫שלא יצוצו הוצאות גדולות שיעבירו אותנו לפלוס למינוס‪.‬‬ ‫רוחני ונעלה על פני הנאה גשמית‪.‬‬ ‫שנים חיינו כך בשמחה‪ ,‬בידיעה שיש לנו כל צורכנו‪ ,‬ועל‬ ‫מותרות ניסינו לא לחשוב כדי לא להתאכזב‪.‬‬ ‫למחרת‪ ,‬כשהסט הקדוש כבר שכן בביתנו ומילא אותו באור‪,‬‬ ‫סיפרתי על כך לחברתי בעבודה‪ .‬היא התרגשה והחמיאה‬ ‫באחד הימים הוצעה לי עבודה צדדית ומעניינת בתחום שאני‬ ‫לי‪ ,‬ואז סיפרה ששמעה על לוח יד‪-‬שנייה שיש בו סחורה‬ ‫אוהבת‪ ,‬עם שכר גבוה לצידה‪ .‬כששאלתי את בעלי לדעתו‪,‬‬ ‫נפלאה‪" :‬אולי תבדקי שם? ודאי לא ברמה שחלמת‪ ,‬אבל‬ ‫הוא עודד אותי ואמר שהכסף שארוויח יישמר בצד כמשהו‬ ‫לפחות יהיה לך משהו חדש ומרענן"‪.‬‬ ‫מיוחד עבורי‪ .‬עיניי אורו‪ .‬מיד ידעתי מהו חלומי‪ :‬ספה‬ ‫פינתית יוקרתית מעור אמיתי‪.‬‬ ‫בערב‪ ,‬לאחר שהילדים נרדמו‪ ,‬חיפשתי בלוח‪ .‬פתאום קפצה‬ ‫מול עיניי תמונה של ספה פינתית ויפהפייה שנראתה חדשה‬ ‫סגרתי על העבודה והכנתי קופת חיסכון מיוחדת‪ .‬תוך כדי‬ ‫ממש‪ .‬בפרטים נכתב‪:‬‬ ‫עבודה דמיינתי כיצד אני מחליפה את הספה הישנה‪,‬‬ ‫הקרועה והבלויה שלנו בספה חדשה ונוצצת‪ .‬בכל פעם‬ ‫"ספה למכירה‪ ,‬בשימוש פחות מחצי שנה‪ ,‬נמכרת עקב‬ ‫שקיבלתי שכר‪ ,‬שמתי את הכסף בקופה באדיקות‪.‬‬ ‫קבלת ספה חדשה‪ .‬מחיר‪ 200 :‬ש"ח בלבד"‪.‬‬ ‫כשהתקרבתי ליעד‪ ,‬יצאתי עם בעלי לסבב קניות שגרתי‪.‬‬ ‫קראתי לבעלי והוא עודד אותי להתקשר ולברר‪ .‬צלצלתי‪,‬‬ ‫בדרך נזכרתי שבני ביקש ספר מסוים‪ ,‬ונכנסנו לחנות‬ ‫וענה לי אדם אדיב שסיפר שקיבל מהעבודה ספה יוקרתית‬ ‫ספרים‪.‬‬ ‫ואין לו מקום לשתיים‪ ,‬ולכן הוא מבקש מחיר סמלי על‬ ‫הקודמת‪.‬‬ ‫התחלנו לרפרף על המדפים‪ ,‬וכשמצאתי את הספר שמתי‬ ‫לב שבעלי אינו לצידי‪ .‬חיפשתי אותו ומצאתי אותו ליד מדפי‬ ‫כשסגרתי את הטלפון ומסרתי לבעלי את הפרטים‪ ,‬הוא‬ ‫ספרי הקודש‪ ,‬אוחז בספר ומתבונן בו עמוקות‪.‬‬ ‫מחייך ואמר‪" :‬לא תאמיני‪ ,‬ממה ששילמתי על הספרים‬ ‫קיבלתי עודף של ‪ 200‬שקלים בדיוק! תסגרי איתו‪ ,‬ומחר‬ ‫"זהו סט ספרים של שולחן ערוך"‪ ,‬ענה כששאלתי אותו‪" .‬זה‬ ‫ניסע לקחת אותה"‪.‬‬ ‫יעזור לי מאוד בהבנת הסוגיה שאני לומד בדיוק השבוע"‪.‬‬ ‫למחרת הגענו לבית המוכר‪ .‬כשראיתי את הספה‬ ‫ראיתי את הערגה בעיניו ושאלתי למחיר‪" .‬כמה אלפים‬ ‫במציאות‪ ,‬דמעה זלגה מעיניי – זו הייתה בדיוק ספת‬ ‫טובים"‪ ,‬ענה בחיוך מריר‪ ,‬אך עודד אותי ובלב שלם אמר‬ ‫חלומותיי‪ :‬פינתית‪ ,‬מעור יוקרתי ובצבע כהה ומרשים‪.‬‬ ‫שבעזרת ה' בעתיד נוכל להרשות זאת לעצמנו‪.‬‬ ‫בעוד בעלי והמוכר מעמיסים את הספה‪ ,‬פנתה אליי בעלת‬ ‫כשעליתי למיטתי באותו לילה‪ ,‬עמדה מול עיניי קופת‬ ‫הבית ושאלה‪" :‬איך הצלחת לשכנע את בעלי למכור לך‬ ‫החיסכון‪ ,‬ופתאום הכתה בי ההכרה‪ :‬אולי אוותר על הספה‬ ‫אותה?"‪.‬‬ ‫לטובת לימוד התורה של בעלי? המחשבה על הוויתור‬ ‫הייתה לי קשה‪ ,‬והחלטתי לישון ולשקול זאת שוב בבוקר‬ ‫תמהתי‪ ,‬והיא הסבירה‪" :‬עשרות אנשים התקשרו לפנייך‪,‬‬ ‫בראש צלול‪.‬‬ ‫ולכולם הוא אמר שזה לא מתאים כי הם לא נשמעו לו‬ ‫רציניים‪ .‬כשסגר את הטלפון איתך הוא אמר לי‪' :‬מצאנו‬ ‫כשיקצתי למחרת‪ ,‬המחשבה לא הרפתה ממני‪ .‬תוך כדי‬ ‫את הקונה המתאימה‪ ,‬היא נשמעת לי הגונה מאוד'"‪.‬‬ ‫טיפול בילדים שאלתי את עצמי מה ייתן לי יותר זכויות‪ ,‬ומה‬ ‫ארצה שילדיי יספגו בבית – אהבה לספה חדשה‪ ,‬או הקרבה‬ ‫בדרך הביתה סיפרתי זאת לבעלי‪ .‬הוא התרגש ואמר‪:‬‬ ‫למען התורה הקדושה? באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה‪.‬‬ ‫"ויתרת על שלך בשביל התורה הקדושה‪ ,‬והקדוש ברוך‬ ‫הוא נתן לך מתנה ישירה ממנו‪ ,‬באהבה!"‪.‬‬ ‫כשישב בעלי הביתה‪ ,‬ניגשתי אליו מיד ואמרתי לו שברצוני‬ ‫לתת לו את הכסף לסט הספרים שראה‪ .‬הוא נדהם וסירב‪:‬‬ ‫הסיפור מעובד מהספר מאה ושניים סיפורים‪ -‬של ידידי‪ ,‬הרב‬ ‫"חלמת על ספה והתאמצת עבורה‪ ,‬אין מצב שאני לוקח‬ ‫צבי נקר‪ .‬ניתן להשיג ברשת ספרי אור החיים‬ ‫ממך את הסכום"‪.‬‬ ‫או אצל המחבר ‪.0504124438‬‬ ‫אך לאחר שהתעקשתי‪ ,‬הוא ניאות‪ .‬רוקנתי את הקופה לידיו‪.‬‬ ‫הרב יצחק בן תפאחה כדורי זצ"ל הרב שמואל בן שמחה דרזי זצ"ל ולד יחיא בן יוסף ז"ל‬ ‫הרב מרדכי צמח בן מזל אליהו זצ"ל‬ ‫הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זצ"ל‬ ‫יצחק בן ברקו דב ז"ל‬ ‫מאיר מורד בן שושנה ז"ל‬ ‫פואד אברהם בן רג'ינה ז"ל‬ ‫לע"נ‬ ‫אליהו אליאס בן אלגריה ז"ל‬ ‫רחמים בן רחל ז"ל‬ ‫מאירה בת יפה ע"ה‬ ‫זהבה בת שושנה רייזל ע"ה‬ ‫יצחק יצקן בן רחל ז"ל‬ ‫חיים משה גרשון בן שלמה יחזקאל ז"ל שמואל בן רבקה ז"ל‬ ‫אקבלי יוסף חיים בן נסכה ז"ל‬ ‫עמירם בן דבורה ז"ל‬ ‫אברהם בן יונה ז"ל‬ ‫ר' עוליאל ישועה בן סטה מקנין זצ"ל רפאל בן אסתר ז"ל עזרא בן כאתון ז"ל‬ ‫צדיק חכם בן חזלה ז"ל‬ ‫ר' שאול בן סילביה זצ"ל‬ ‫סעידה בת תופחה ע"ה‬ ‫יצחק בן חביבה ז"ל‬ ‫אביחי בן אסתר ז"ל‬ ‫דוד בר חסיבה ז"ל‬ ‫שני בת אסתר ע"ה‬ ‫מזל בת שמעון ע"ה‬ ‫אהרון )אורי( בן רבקה ז"ל‬ ‫יצחק בן פנינה ז"ל‬ ‫חווה בת יעקב צבי ע"ה‬ ‫מסודי בת חביבה ע"ה‬ ‫יוסף בן מרים נוסרת ז"ל‬ ‫קסאנש בת דגיטו ע"ה‬ ‫חי זיזי בן קלרה ז"ל‬ ‫יצחק בן מישא אסתר ז"ל‬ ‫אסתר בת גולה גאולה ע"ה‬ ‫יעקב בן אסתר ז"ל‬ ‫סוליקה בת עישה ע"ה‬ ‫ר' יצחק בן מסעודה קדוש ז"ל‬ ‫ברכה בת מרדכי ע"ה‬ ‫יוסף בר סעדה ז"ל‬ ‫אביגדור בן ג'ולי ז"ל‬ ‫שרה בת נרקיס ע"ה‬ ‫אסתר בת נעמי ע"ה‬ ‫יעקב בן נעמה ז"ל‬ ‫שלום בן אסתר ז"ל‬ ‫רחל רפאת בת השמת ע"ה‬ ‫יעקב בן סלימה ז"ל‬ ‫ר' דב בן בנימין אלתר ז"ל‬ ‫דוד יצחק בן פרחה ז"ל‬ ‫אריה בן מרים ז"ל‬ ‫מרים בת שרה ע"ה‬ ‫ספירנס תקווה בת נעימה ע"ה‬ ‫אורה בת נעימה ע"ה‬ ‫גורג'יה בת נעימה ע"ה‬ ‫אלון בן סעדה ז"ל‬ ‫פיבי מלכה בת מזל ע"ה‬ ‫יהודה בן סעידה ז"ל‬ ‫מישא אסתר בת זהרה ע"ה‬ ‫אליאור בן פרידה ז"ל‬ ‫אילנה )מחרוזה( בת שרה ע"ה‬ ‫נעמי בת כתון ע"ה‬ ‫תנצב"ה‬ ‫עפאת בת השמת ע"ה‬ ‫מסעוד בן יקוט ז"ל‬ ‫שושנה בת נעמי ע"ה‬ ‫מאיר בן נעמי ז"ל‬ ‫משה בן רוזה ז"ל‬ ‫חיים חמוטל בן רינה ז"ל‬ ‫רחמה בת מסעודה ע"ה‬ ‫בנימין בן דב ז"ל‬ ‫שפרה בת פסיה ע"ה‬ ‫סעדה בת בסה ע"ה‬ ‫ישראל בן חיים משה גרשון ז"ל‬ ‫סעידה בת תופחה ע"ה‬ ‫גרגורי צבי בן מרים ז"ל‬ ‫בתיה )מרדה( בת שמחה ע"ה שרה גבריאלי בת נאווה ע"ה‬ ‫נעימה בת שרה ע"ה‬ ‫אליהו בן חיים משה גרשון ז"ל‬ ‫כל נשמות עם ישראל‬ ‫יוסף יחזקאל בן אסתר ז"ל‬ ‫דניאל בן מיה ז"ל‬ ‫נועה בת עיישה ע"ה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪6‬‬ ‫Œ‰ƒ ~‚˜ ~Œ˜ ‪˜Šƒ„‚ ˜‚~ ‡‰– ˜•Œ‚Š „‰–Œ‚ -‬‬ ‫Ї•ƒ† ƒ–‡‰‚‪–‚~  • ”‡ :‬‬ ‫‰Š ‚„‰ƒ‡ƒ˜ —Œƒ–ƒ˜ ŠŒ‰ƒ ~‚˜ ~Œ˜‬ ‫"— –' ”‡ ‡‚ƒ‚ ƒŒƒ‡“ „"Š ‪9242402 ‹‡Š—ƒ–‡ 2 ~–„ ~ ' – -‬‬ ‫~ƒ– Š‚˜‡•‪˜‰ ˜ƒ—– ‡Š ‡’‚Šƒ ‹Š”Š ,‬‬ ‫†Š‪paypal: ahavemet@012.net.il :Š"~ƒ 077-7671812 :•’ 02-5671812 :‬‬ ‫‡’‚‪7:56 :‹-‡ ˜"– 7:18 :‬‬ ‫‡’‚‪7:19 :‡~-Š˜ 7:17 :‹‡Š—ƒ–‡ :˜— ‡~”ƒŒ 6:12 :‬‬ ‫˜—–‡ ˜—’"„‪6:21 :‡~-Š˜ 6:06 :‹‡Š—ƒ–‡ :˜ƒ–Ž ˜•Ё‚ :‬‬ ‫—˜ •ƒ—‬ ‫’–—˜ ‚~„‡Žƒ‬ ‫˜‬ ‫Š‚‰‡– †ƒ‚ ŠŒ†‡ƒ ƒŠ~ Š‚‡ƒ˜‬ ‫"Œ‰‡– †ƒ‚ Зއ‰‹ Š –ƒ †ƒ‰‹"‪...‬‬ ‫‰’ƒ‡ †ƒ‚!‬ ‫’‹ ‚˜~– ‚€–~"~ Š– „”"Š ~”Š „ƒ€ ”‡– ~–‚"‪.‬‬ ‫Š~ – „Œ —Š Š‚‹ Œ‰˜ –”ƒ‘ ‚˜ ˜ƒ‚ ƒ–€—‡ ‚‰–˜‬ ‫ŽŠŒ Œ‚’ƒ•‪(ƒ-Š •–’) ..."‹‰ ~Šƒ ŠŽ ‹" :‬‬ ‫‚†ƒ‪ˆŠ ƒ† ƒ– ‡"Ž –•‡‚ ~—ƒ„ '– ‡Ž˜Š ....:˜‰ ‚‰ƒ .‬‬ ‫ƒ’‡–—ƒ ‚Œ’–—‡‹ )–—"‡‪- ŠŽ ‹ (ƒƒ ‹‡Ž•„ ˜ ,"Œ– ,‬‬ ‫—ƒ~‡ Œ‡˜ ‚‰Ž˜ ƒ‚Ž‚ –~‡˜‡ ‰‡ ‚‰Ž˜ ˜‚ ƒ–‡‪~Šƒ .‬‬ ‫——‰ ƒ ‚†ƒƒ˜ ——ƒ Š‚‹‪‚—ƒ‚ ‡˜ ‡’Šƒ" :"Œ–‚ ‘‡ƒ‚ƒ .‬‬ ‫‡ ‰Š „‚ ~Š~ €‹ „ƒ€˜ˆ ‚–އ˜ ‚ —ƒ‚ ˜ ‡' •Œ‚ ŠŒŽ‡‬ ‫†ƒƒ˜ ‡Ž‹ ‡•–~ ށ‡‪...ŠŽ ~–•‡ ƒŒ ‡†‚— ‡ŒŠ ‚– ‹Š—Œƒ ,‬‬ ‫ƒ˜’”– ‡ Š• ˜ Œ„‚ ƒŒ„‚ ƒŒ„‚  ~‡ Œ’– Ё–‡‹ —~‡‬ ‫ƒŠ‰ ~Œ–ƒ Š ŽŠ ‚‰–ŒŠ‡ ‰—Œƒ ‰ ‚ƒ~ ŽŠ —Œƒ ƒŽŠ‚ Œƒ‪ƒ ‡‰ ,‬‬ ‫Š‚‹ —‡ƒ–‪‚Œ‰  –~ ‡ ‡~ ...‚" ‡˜—ƒ ‡˜Š‰~ƒ ...‬‬ ‫—‚ Œƒ †ƒ‚ €ƒŠ‚‪ƒ‡‰~ŠŒ †ƒ ŠƒŒ€ ƒŠ ‹Š—Š ‚”– ~Š ~ƒ‚ƒ ...‬‬ ‫~އ Œ‰‡– †ƒ‚ Зއ‰‹ Š –ƒ †ƒ‰‹ ƒ ‰‹ ~—– ‰Š‬ ‫ƒ‡„‚ƒ‪˜ƒƒ†‚ А ‹—‚ ˜~ ƒŠŒ€˜ ˜~„‚ ,ƒ˜‰‚ –Œ~‡ ,‰ ‹~ ...‬‬ ‫~  Œ‰‹ ‰‡ƒ”~ Œ—Ž‚ƒ‪‡—Œ А Ї€‚Šƒ –‡€‚Š “Œ~˜Œƒ ,‬‬ ‫—ƒ—‚ Œ‰‹‪.Š"‰ ."‚ƒ† ˜ ˜ ‚– ‹Š—Œ ~ƒ‚— ŠŽ ‹ ,‬‬ ‫Œ‰˜ Œ~Ї‚ƒ ‪‚" -‬‬ ‫–ƒ"‪...‬‬ ‫„"Š ‚—˜Œ—ƒ Š—ƒ "‰’‡‚" †ƒ‚ ƒ"‰’‡–‚" †ƒ‚ €‹‬ ‫‡ ‪‚–‡’‰ƒ ‚‡’‰— ‹ƒ—Œ Š"”„ –ŽŠ‡–’ ‹‡‡ ‡– ”"‚€‚ –~‡ƒ .‬‬ ‫‡‬ ‫"‡‬ ‫˜Šƒ‡ƒ˜ „‚ „‚‪?‚ƒ† –‡‰‚Š ~Š— ‹~ Š€ƒŒ ˆ‡~ ‡‰ .‬‬ ‫‰‡” ‡‚ƒ‡ •—‡— ~‡Žƒ €ƒŒ– Š‚ƒƒ˜‪...‬‬ ‫—Œ˜Š‹ ŒŒ—‡ ‚†ƒ‚‪~”ŒŽ .ƒ‰– ‡†•Œ ˜ƒ ’‚ ЉРƒ~ ,‬‬ ‫‡’– ‚€–"— –ƒƒ~ „”"Š‪,‹‡–ƒ’‡‰‚ ‹ƒ‡ ‡– ~ ,‹’" :‬‬ ‫—Œ‰‚ ƒŒ˜‡– Š ‚Œ—‚ ‰‰ƒ’‚ ‰Š‡ Š ’“‪.‬‬ ‫Ž˜‡ ~ƒ†ƒƒ ‹ ‚€~ƒ –‡ ~‚–ƒ •ƒ†Š– „”"Š ƒ„ƒ€˜ƒ‬ ‫ŒŠ‡•ƒƒ А‡– ~ –˜‪ˆ~ .˜‡’ƒ ‚Ž ˜ ƒŽ‡˜—ƒŠ— ƒŽ–‡ .‬‬ ‫‡ƒƒ —Š Œ—‚ ‰’‡‚ „‚ Žƒ ŒŒ‡˜ ‚‰’‡–‚‪ˆƒ˜Œ— ,‬‬ ‫–‡ ~‚– ƒ~—˜ƒ –”ƒ Š• ˜ ŒƒŽ‡˜ ŠŒ ƒ„ ’”‹‪‡˜ ‰ƒŽ—‰ .‬‬ ‫—‰ƒ’– †ƒ‚ Œ‰‚ ~ƒ˜‚‪~ƒŠ ŠƒŠ ,ƒ„ ‚‡Œ ƒ —‡— ‡Œ .‬‬ ‫Œ„ƒƒ˜ƒ ‚€ƒŠ‚ —Š –‡ ~‚–‪‡˜ŽŒ‡ .ƒŠ –ƒ„Š ‡˜†Š ‚ ,‬‬ ‫Љ’ƒ– ‰Š †ƒƒ˜‡ƒ —Š ‚•"‚‪˜"‡—‚ ˜ƒƒ† –‡‰Œ— ‡Œƒ ,‬‬ ‫ŠŒƒŽ‡˜ А”ƒ–‪‰–Š  –‚~ ‡– Š— ƒ˜ƒƒ„Œ ˜~ ‡˜~—Žƒ ,‬‬ ‫Š‡ƒ Œ‡~ƒ Аƒƒ ‰Š Š‪.‬‬ ‫ƒ‚Ž ˜‡ ~ƒ˜‚ ˜ƒ‰ƒ‪.–‚~ ‡–Œ ‡˜–’Žƒ .‬‬ ‫‰"• ‚~Œƒ– Œ€ƒ– Š ‚‡˜ ‡—–~Š ‡•— ŒŒ•ƒ–ƒ ŠŒ”ƒ~‬ ‫"Š’˜ —Œ˜‡ —•ƒ–~‡‹ Ї •ƒŠ –— €ƒŠ‪˜ƒ~–Š ‡˜Œ‚Ž .‬‬ ‫~–ˆ ˜" —‡’–ƒ— ƒ˜ƒ Š ސ– ‡˜ƒ‹ —‡ŠŒ Œƒ‪ƒŒ•‡ ,‬‬ ‫—‚•ƒ–~ Ї ‚ƒ~ Š~ ~ – Œ~—– –‡ ~‚– •ƒ†Š–‪Œ‡ ~ƒ‚ .‬‬ ‫ƒ‡ „•ƒ ˜ƒ–‚ ƒ‡–"—‪ˆ–~ ~”Œƒ ,‚ƒƒ†”Ž –—~‰ —‡~‚ ‚— .‬‬ ‫Ї —~ „ƒ– ~Їƒ‪‘’ƒ‰ ~ƒ‚ .ƒŽƒ”–Š Šƒ~—Šƒ ‡€‚Š ‡˜–‚‡Œ .‬‬ ‫—ƒ‪‚Š‚ ‰~ƒ ‡‡Ž‚ ˜ƒ‡— А ˜ƒ‰‡–~ ƒŠ ˜‰ ~ƒ‚ .‬‬ ‫”Œƒ ƒ~Œ– Ї ‚˜–€—ƒ˜ –‚‪‚„‡~ !‚˜~  А ‚„‡~" :‬‬ ‫‚˜Ž ŠŒ”ƒ‚ €ƒŠ‚ „ƒ‪,ƒ˜ƒ ‡Š— ”‡ ‚Š‚— ‡–‚ Œ——‰ .‬‬ ‫Š ! ~‡ ~’—– Š˜~– ~˜ €ƒŠ ‚†ƒ‚ ——‡˜ Œ‡!"‬ ‫‚„‰‡– Šƒ ‰‡ ‡— Šƒ Š‚‡ ‚‰–˜ ‚†ƒ Š~ƒ˜ƒ ~–ˆ ƒŠ‚ƒƒ˜ Šƒ‪.‬‬ ‫"Š~ ‚Ž˜‡ ‰ŠŠ Š~‡„‚  €ƒŠ Œ˜‰ƒƒ –‡ ~‚–‪‡˜— .‬‬ ‫Š~ – ‡Œ‡‹ ~ ‡‹ —~Šƒ ‚–‡ ~‹ ‰– ‚‡ ˜ƒ˜ƒ ƒ‚—‡‬ ‫—~ƒŠ‡ ‚ Ї‘ ~ƒ˜‡ †ƒ˜ ‹ ~‹ ~ – —‚†‡ Œƒ‪~Š .‬‬ ‫—ЇЂ‪:‡–‚ ƒ ‘„Ž .ƒ‡Ž’ ƒŠ ‚ƒ‡ ƒ˜ƒ~ —ƒ€’‡—‰— — ‡‰ ,‬‬ ‫‚Š˜‡ Š ˜‡ —Š ”‡–˜ ŒƒŽ‡˜ ƒŽ—‡~˜ Œ„ƒƒ‚ Š~ €ƒŠ‚‪,‬‬ ‫"‰—~˜ Š•— ŒŒŽƒ‪ˆ‡Š—‰ ˜‰ ƒŠ‡~ƒ ,‹Š— ˜‰Œ ƒŠ ˜˜‰ ,‬‬ ‫Œ˜‰ƒƒ ‚ƒ~ ŠƒŒ– —~އ ‰„‚ Š ‪†ƒ’ ‚—Œ А –—~ƒ .‬‬ ‫Š‚ƒƒ˜ Šƒ‪Œ„‡—‰ ‚’ А ‚–‡Œ~ •– •’˜‚Š ‚”ƒ– ‚˜~ ,‬‬ ‫—‰„‚ Œƒ‚ Ї ‰„ƒ Œ‡Œƒ˜‪.‬‬ ‫Šˆ Š’ƒ€—ƒ?!"‬ ‫"~ˆ –‡ ~‚–‪•ŒƒŒ ˜ ~ ‹’ ‡Š ‚ƒ‚— ‡– ~ ‹€ ,‬‬ ‫ƒ‚ƒ‡‘ ‚–‡‪‚˜ƒ~ ˜ƒ ’‚ ЉР˜ƒƒ‚Š ~‡‚ ‚Žƒ‰Ž‚ ‚‡Œ‚ :‬‬ ‫Їƒ‪‹’ ƒƒ ‹’ ƒ ˜ƒƒ‚Š ‘‡ƒ‚ƒ ƒ˜ ‚––•˜Ž ~Š ,‬‬ ‫”ƒ–‚ —‚ Œ•—‡‹ ~˜ ‚†ƒ‚‪‹‡–ƒ‰‡ ˜~‚ ƒŽ‡”Œ— ƒŒ‰ƒ .‬‬ ‫‚˜Š‚ƒ˜ –‚ ˜ƒˆ —‚ƒ~ Šƒ “  Œ‡Œƒ˜ ~˜ ‡‡‪.‬‬ ‫—‡— Š~ƒŒ–‚ •ƒŠ –‹ ƒŒƒ? Œ—ƒ‹ —‡‰ƒ–‡‹ •—ƒ– Š‚‰–˜‬ ‫‚ƒ~ ‡–ˆ ~ƒ˜‡ –‰ƒ˜ Œ~Š’ƒ˜‪‚— ‚˜ƒ~ Љ –—~‰ ,‬‬ ‫‚†ƒ ‰’‡–ƒ— –—"‡ ŠƒŒ– —~‡Žˆ ‰’ƒ‡ †ƒ‚‪.‬‬ ‫‚€ƒ‡‹ – ƒ ƒŒ‡‹ ‡Žƒ ƒŒ‡†‡‹ ˜‚Œ‚ Œ „‚‬ ‫—‰ –ˆ ‰ŠŠ ‰—~‹ Œ•— – —Ž ƒ“ Šƒ‪,‚"•‚ ˜~Œ ,‬‬ ‫‚Œƒ„– ‚„‚ ‰‡” ‡‚ƒ‡ •—‡— ~‡Žƒ €ƒŒ– Š‚ƒƒ˜ Š~–ˆ ”‡–‬ ‫‚–‡ ‚ƒ~ Œ–‡‹ ~˜ •ƒŠƒ „•‚ ŒƒŒ• ‚Š "~Ž~ ‚' ‚ƒ—‡‚‬ ‫Š Œ—‚  ’ƒ† ——‚ Œƒ"‪.‬‬ ‫‚ŠŒƒ˜ ŒŠ‡‹‬ ‫Ž~"‪‡‰ ,ƒ—•ƒŒ ˜~ Ї•— – ~Š ‡€Œ ~ƒ‚—‰ ‹€ ,‰ А .‬‬ ‫Š‚ƒƒ˜ Š‚•"‚ Š ‚†ƒ ~—– €ŒŠ‚ƒ‪ЉР˜~„ ˜ƒ—Š ˆ‡–” ,‬‬ ‫‚’ ƒ˜ ~ƒ˜ƒ •ƒŠ —‡•— ƒŠ~ ŽŒƒˆ ŒŒŽƒ‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪7‬‬ ‫"‰– ‚~ƒ–‡‹"‪...‬‬ ‫‰Œ‡‬ ‫‡‬ ‫Ї†ƒŠ ”‚ Œ„•އ ‚ƒ– ‪-‬‬ ‫‡’– ‚€‚"” –‡ „•‡‚ƒ ƒ ‚‰‚ •ƒ• —Ї†"~ ) —ƒ—Ž‚‬ ‫‚˜ƒ–‚‪‚Šƒ’ Љ ‹ƒ• ,‬‬ ‫Š–’ƒ"—(‪˜ƒ•Ё) "˜ƒŽ‡€Ž~"Œ ƒŠ— ‹‡Ž ‡Ž— ƒŠ ƒ‡‚— ‡ƒ‚‡ ‚‡‚ :‬‬ ‫•—ƒ˜ Œ~ƒ €–ƒ( ƒŽ€–‹ Š‚‹ Œ‰ˆ ”– ƒŠ –‪ƒ‡€‚ –—~‰ .‬‬ ‫—ƒ‚ ƒ€ƒ–Ї˜ !‬ ‫~Š ‚–ƒ’~ Š—Œƒ ~˜ ƒƒ˜ ˜ƒ ‚–’ƒ~‡˜‪ƒŽŒ ‡~ ‡‰ ‹‚Š –Œ~ ,‬‬ ‫ŽŠŒ Œ‚’ƒ•‪ƒ–Œ~‡ƒ ˆ‡Ž•„ ˆ€‡ƒ ˆ‡~ Š~—" :‬‬ ‫~Š~ Š‚ƒ”‡~ ~˜ ‚—•‡‹‪Šƒ~—Š ƒ†‡Š ‚ ?‚„‰ ”Œ ‹‡—ƒ ‚Œ .‬‬ ‫”˜ƒ —Š ‚ „ƒ ~‡—‪.‬‬ ‫Šˆ" )’–• Š‪(„-‬‬ ‫ƒ–—ƒ „"Š Š ‚’ƒ•‪-„† ˜ƒŒ—) "Š~–—‡ ‡Ž•„ ˜~ ˜’~ƒ" :‬‬ ‫‚‹ Ž‰Žƒ Š –ƒ —Š ‚ „ƒ ~‡— ƒ‚”‡ƒ ’އƒ ~˜ —~Š˜‹‪‹” .‬‬ ‫‚ „ƒ ~‡— ~˜ ‡Ž‡ƒ‪..."~Š ‡Ž—‚ ‰ ƒ—~–‚" :–Œ~ – ~ƒ ,‬‬ ‫‡ ( АƒŠ‹ „•އ‹ ŒŒ‡‡‹ ~˜ ‡—–~Š ]Š˜˜ Š‚‹ •‡ƒ‹ ”˜‹‬ ‫‚ŽƒŽ‚ ƒ‚‡—–‚[ ~‡Œ˜‡ ‡—–~Š ƒŒ‡‹? ‰—‡— Š‚‹ „•އ‹‪‚ŒŠ .‬‬ ‫‚~ Š~ ‚‡ ~˜ –‡ ‚ „ƒ"~‪—ŒŒ ‹‡Šƒ ‹‚‡Ž— ‡–‚ ,‬‬ ‫‰—‚‡‚ ‡˜ ‚Œ•— •‡‡‹ ‚‡ƒ —ƒ~Ї‹ „•އ‹ —Ž~Œ– "—~Š‬ ‫Œ~ƒ˜‚ ‡‚? ‚‡– Šƒ ‚ „ƒ ~‡— •”–‚‪˜~ ˆ‡–”— ‡Œ" :‬‬ ‫~‡ˆ ƒ‡€ˆ „•އˆ ƒ‡~Œ–ƒ Šˆ" —‰Š Œ‡ —Žƒ†Š ”‚ Œ ‚„•އ‹‬ ‫‚—•‡‹‪."ƒ~‡”ƒ‡— ‹‚Š ˆ‡–” ƒŽ‡~— ‡Œƒ ,‹˜ƒ~ ƒŠ ƒ~‡”ƒ‡ ~Š— ,‬‬ ‫~‡Žƒ މ—Š )Œ"– —Œƒ˜ €‪Š~–—‡ ƒŠ—ŒŽ :Š"„ ƒ–Œ~ ƒ .( -‬‬ ‫„– ‚~ Š–ƒ’~ ƒŒ˜ƒˆ ~ŒƒŽ˜ƒ ‚˜Œ‡Œ‚ ”˜ƒ —Š ‚ „ƒ ~‡—‬ ‫Аƒ‘‪‹Ž‡~ Š~–—‡ ˆ‰ ,‹‡‡’މ ~Š –ƒ’ ƒŽ‡~ ‚„‚ ‘ƒ‚ ‚Œ ,‬‬ ‫~Œ– Š–ƒ’~‪‹‡–‚ Œ—ŒŠ ~’ƒ–‚ ~Š’˜‚ ."~Š ‡Ž—Šƒ ‰  ~Š" :‬‬ ‫‡‰ƒŠ‡‹ А—ƒ˜ – ƒ“ Š„•އ‹ )Œ"– ƒ‡•–~ ‡~‪( -‬‬ ‫ƒ‚‡‚ †ƒ —‡”~ Œ† Œ˜ƒ‪~ƒ‚—‰ ƒŠ— –~—Ž ~‚ ˆ~ .‬‬ ‫Œƒ‡‘‪!"—‡~ ƒ„ ‚ ‡Š ‚–ƒ‚ ˆ‰" :‬‬ ‫‚Žƒ†Š ”‚ Œ ‚„•އ‹‪ ƒ‡Œ‚ ‹ ƒ‰ ‡Œ~‚Š ˆ‡–” ,‬‬ ‫"ƒ‡‚‡ Œ•“ —Ž˜‡‡‹ ‡Œ‡‹"–‰ƒ– —Ž˜‡‡‹‪ƒ’‡† ˜Š Œ ‚†—’˜‚ ,‬‬ ‫ƒ‡˜~ —Œ‡~ —‡— Š‚‹ Š˜˜ ~˜ ‚”‚ ‚މƒŽ‚‪.‬‬ ‫•—‚ Œ~ƒ‪‚Ž‚ƒ .‚މ ”Œ ‹‡Šƒ ‚ ˜‡Š Š‚ƒ‚ ‹‡Ž‚  ~ .‬‬ ‫–~‡‡˜‹ ‚‚‡–‚ ƒ‚ ƒ–˜ ŠŒ– ƒ• —Š „•އ ‚ƒ– – ‰Œ‡‬ ‫Š~ – ‡Œ‡‹ ‡”~ Œ—‹ Š˜‚Œ˜ ‰ƒŠ‹ ‰—‚ƒ~ –‡~ ƒ—Š‹‪–‡‚ .‬‬ ‫‚˜ƒ–‚‪~Š~ ƒŽŠ ‡~ ˆ‰‡’Š .ƒŽ˜€—‚ƒ ƒŽ˜Šƒ‰‡Œ ‚АŒŠ ~‡‚ ,‬‬ ‫‚–ƒ’~ Š~‡ƒ‪‹‡•—‚ !˜Œ ‚‡‚ ~ƒ‚ ,‹‡•— ƒŠ ƒ‡‚ ~Š ‹~" :‬‬ ‫Š‚—˜Œ— –~‡‡˜‹ ƒŠ‚‡— Š ”˜‹ ‚Žƒ˜ Œ–~‡‡˜‹‬ ‫—Œ–ƒ Š ‚€–ƒ —Šƒ —Š~ ‡’–ƒ“ ‚†‡’ƒ‪"!‚Ž˜Œ  ˜Š‡• .‬‬ ‫‚މƒŽ‚‪ƒŽŠ ‹‚— ‡’Š ,"‚‡‚ ‡Ž‡" ‹‚ ‹‡~–•Ž ‰ А ‡‰ .‬‬ ‫~˜Šƒ˜~‬ ‫А‡Ž‡‡‹ ƒ‚ƒ—‚ ‰”˜‹ Œƒ† Šƒ —~‡Žƒ މ—Š‪.‬‬ ‫ƒ‰– ‰˜ ‚–Œ" )" ‡‪~‡‚— ‹‡Œ‰ ‚ ˜~ƒŽ" (:‬‬ ‫~‬ ‫—‬ ‫–ˆ ‚ ‰Œ‚ Š~ Ž˜Š‚‪—ƒ•‚ ƒ– ˜Œ~‚ ‹‡ƒ‡ ~Š~ ,‬‬ ‫—ƒŒ А”˜ ‰‹‪...‬‬ ‫—•–‹"‪‹Œƒ‡ ‹‚ ‹‡ƒ•—— ‡" ?ˆ‰Š ‹‡‡€Œ ‹‚ ”‡‰ .‬‬ ‫˜ŠŒ‡ ‡—‡˜ ’ƒ–˜ ‡ƒ‘‪ƒ–Š ‚Ž’ ,ƒ˜’ƒ ‹ƒ• ˜ ‚‡‚— ,‬‬ ‫ƒŠ‡Š‚ ЇŒƒ ‚˜ƒ–‚ Ё‪,‹ƒ~Œƒ ‹—’Ž Š‰ ‚ ‹‡• .‬‬ ‫‚€~ƒ –‡  ”‡ƒ ~~ —~ƒŠ „”"Š ƒ—~Š ”˜ƒ‪~ƒ‚ ,˜ƒ—Š ‚Œ :‬‬ ‫ƒ~‡ Š‚‹ —ƒ‹ Ž‡ ƒŠ‹ ƒ—ƒ‹ —ƒ ~ – ŒŠ ‚˜ƒ–‚‪.‬‬ ‫–ƒ”‚ Љ ~˜ –ƒ ‚€~ƒ –‡ ‡‚ƒ‚ ”•‚ —‡– ~”Šƒ •‡ƒ—‡‪,‬‬ ‫ƒ„‚ ސ—‚ ˜‹ ˜ ˜ƒ–‚ ƒ”˜‹ ”˜ ‚˜ƒ–‚‪.‬‬ ‫ƒ~ƒŠ‹ ‚ƒ–‡ ‚‰Š‚ –ƒ”‡‹ ƒƒŒ‡‹ Š ‰ˆ —‚€~ƒ –‡ ‡• Œƒ”’‡‬ ‫ƒ~‘ ~‹ ށŒ‚ ŠŽƒ Œ—ƒ‹‪‚‚ƒŒ˜ ‹‰ ‚ Š— ƒ˜”— ‚Œ-‬‬ ‫‚ƒ~ „‚ —‡– ~˜ ‚•‡ƒ—‡‪.‬‬ ‫ƒ~‡Ž‚ Œ˜‡‡—˜ ‹ –ˆ ‚†‪~ƒ‚ ‚~ƒ– ‡‰ ˜Š ƒŽ‡Š ,‬‬ ‫~Œ– Šƒ –‡  ”‡ƒ‪‚•” ‚ƒ‚‡ –‚ А ƒ„‡–‰‡— –‡˜ ‚˜~" :‬‬ ‫Œ‚ —~‡ŽŽƒ ‡‰ƒŠ‡‹ Š–~ƒ˜‪~˜‡ ƒŠ —‡ –—~‰  ƒ‡Œƒ ,‬‬ ‫—‚ƒ~ Œ– ‚•‡ƒ—‡‪•‡ –Š ‚Ž’‡ –‰ ~ƒ‚— ˆŒ” ‚~–˜ ‚˜~ƒ ,‬‬ ‫—Œ‡~ Š‚”Ї ”˜ƒ‪.‬‬ ‫Œƒ”’‡ ƒ‡•— ŒŒŽƒ А–ƒˆ ~˜ ‡ƒ– ‚•‡ƒ—‡"‪‡–‰ ‚‡‚ ˆ‰ ‰~ƒ ...‬‬ ‫ƒ€Œ~ Љˆ ‚‡~ ’‹ ‚€–‡"Œ ’‡‡Ž—†‡‡ „”"Š Œ”˜ƒ —Š‬ ‫‚ŠŒƒ˜ ŒŠ‡‹‬ ‫–‡  ”‡ƒ ƒ‚‰Š ~ Š Œ•ƒŒƒ —Šƒ‹‪.‬‬ ‫‡ƒ‘ ‚”‡• Œ”–‡‹‪–ƒŒ—Šƒ ƒ—‚ ‡Ž— — Љƒ~ “ƒ•Š ,‬‬ ‫‚‬ ‫Š— —Žƒ˜ ‚–‪‚” ‡Š”˜ ˆ~‡‚ ƒŒ ~Š ‚–ƒ~‰Š— ,‬‬ ‫–‬ ‫„ƒ ’"‡ –ˆ ‚†‪–’Œ ƒ„Œ –Œ—Šƒ •‡„ ‚Š –—’~ ‡‰ƒ ,‬‬ ‫"‚Žƒ†Š ”‚ Œ‚„•އ‹ ~‡Žƒ މ—Š"‪...‬‬ ‫—އ‹? ŠŒ–ƒ˜ „~˜ •‡Š ’–‚ ~˜ ‚”˜ƒ‪~‡‚— ŠŠ€ ~Š ,‬‬ ‫ŒŽ‚Ї Ž• ‡ƒ ƒŒƒ ‡”ƒ Š€~‡‡ •– ‰’‡ ”•‚‪‡•—‚Š ,‬‬ ‫‚€‡ƒŽ‡˜‪‹‡•ƒŠ~ ƒ– –—~ —‡~" ~ƒ‚ ‘ƒ‡— ‹ƒ—Œ ~Š~ ,‬‬ ‫~”Š‹ ~˜ ‰’‹‪Šƒ•Œ‚Œ ‚–‚ ‹‡‚ƒ€ ˜‡‡– ‡„ƒ ~ ˜–ƒŒ˜ ,‬‬ ‫ƒ" ƒŒŒ‡Š~ ‡— Šƒ ‡˜~ —Œ‡~ ƒŒƒ† ˜ ‚”Š ˜ƒ‪.‬‬ ‫—ƒ•‪‹‡’‰‚ ˜~ ‹Š”~ ‡•—‚Š – ~ •Ž ‡”‚ ˜~„ ˜ŒƒŠ .‬‬ ‫]ƒ‰ˆ ‰Š ƒ– ƒƒ–‪ƒ– –—~ –ƒ ƒ˜ƒ~ Š— Š~–—‡ ‡Šƒ€ ,‬‬ ‫˜Œƒ–˜ ~ ƒ„‡ –‡‡˜ –€‡Š‡‹‪.‬‬ ‫ŒŽ‡ ƒއ ƒŠ‹ ‚˜ƒ–‚ ‚ƒŠˆ Š~ƒ–‹‪.[ƒ„‚ "‚ ˜~ ‹‚Š —‡ ,‬‬ ‫Šƒ ‚€~‡‹ Š‚‡ƒƒ“ ‹ ‚€~ƒ –‡ —ŠŒ‚ „ŠŒ ~ƒ‡–~ˆ „”"Š‬ ‫‚€~ƒ –‡ ~Š Ž ƒ–Œ „”"Š ‚‡‚ ~ƒŒ– )‚•Œ‚ Š’–ƒ‬ ‫ƒ—Œƒ Œ’‡ƒ ~˜ ‚–‡‹ ‚~‡‹‪‡„ƒ ~ ˜‡— ‰˜‡ ‹ŽŒƒ~" :‬‬ ‫•ƒ“ ‚–ƒ˜(‪‚”‚ ~‡‚— ‡Ž’Œ "‚‡—ƒ˜" ˜~–•Ž ‚–ƒ˜‚ :‬‬ ‫‚–‡‡˜ ‚€ƒ‚‡‹ —Œ”‡ ‚Ž• ‚–~—ƒ ‚‡~ —Š •‡ƒ ‚–‡ƒƒ ‡‡‹‬ ‫‚‡ ‡‚ Š~ƒŒ‚ ‚‡—–~Ї˜‪Љ †–’ Š~–—‡ —‡~Š ‰ƒ ,‬‬ ‫ƒ‚Œƒ”Š ‡‹‪‹‡—• ‚”ƒŽ ˆ‰Š ‚‡‚— ˜ƒ–—’~ ‹€ ‚Ž—‡ ˆ~ ,‬‬ ‫‚—~Šƒ˜‪‚Žƒ‰Ž‚ ˆ–‚ ‚Œƒ ƒŠ‡— ƒ† ‚Œ ƒ‡ ‹~ ‡~ .‬‬ ‫‚‰’‡‡‹ —Š ‚Ž•‪Šƒ†‡Š ‹‰Š –ƒ~ ,‹‰Š— ‹Ž‡~ ‹‡’‰‚ƒ – ~Œƒ ,‬‬ ‫Іƒ‪.ƒ‡Ž’Š ƒ†Š ‚ ƒ†ƒ ‚Žƒ‰Ž ‚” "ƒ”‡‡˜" ‚–ƒ˜‚ •– ,‬‬ ‫—ƒ‹ ‡‰ƒ ƒ~ƒ– Љ‹ Š‚—•‡ ‰ƒŒ‡‹ Ž• ‚–~—ƒ"‪.‬‬ ‫”–‡‰‡‹ –• Š ’— ˜ƒ–‚‪."‰ .—’ Š ˆ‡~ ˜Š ƒŒ‰ƒ ,‬‬ ‫‚€~‡‹ —Œƒ А”˜ –—"„ ƒ‚—•‡ƒ ~˜ ‚‰’‡‹ Ž• ‚—އ‪.‬‬ ‫Š~ƒ– „~˜ Œƒ —€‹ ~‹ —‚ƒ~ ‰‹ ƒ’‡• €ƒŠ ‡Ž‡‬ ‫ƒ‚Ž‚ Š~ –ƒ —ƒ‡‡‹‪Љƒ Š€–‚ ˜~ †—’ ƒ—~–‚ •Ž‚ ‡‰ ƒŽƒ ,‬‬ ‫‚ƒŠ‹‪‚–ƒ˜‚ ˜” ˜~ “‡‡Š Šƒ‰‡— –Œƒ~ ‚„ ‡~ ‡‡ ,‬‬ ‫‚Œ~ƒ– ‚€ƒŠ‬ ‫‚Œ—•‡‡‹ —‹ ‡”~ƒ Ž•‡‡‹ ŒŽ‰‡‚‹‪...‬‬ ‫ƒ‡ ŠŒ”ƒ~ ‚ ~˜ ’”ƒ‪ˆ‡–” ,ˆ‰Š ‡ƒ~– ˜ƒ‡‚Š ‡‰ ‰— ,‬‬ ‫—‡‚‡‚ ‰’‡ —‚€‡– „~˜ ‚€–"‡ •އ•‡ – ‚†‡‡’Š– „”"Š‬ ‫Š‬ ‫"‚–ƒ~‚ ~˜ ‚ŽƒŠ"‪...‬‬ ‫˜—ƒ‚ Š—~Š‚‪:‹‡~‚ ‹‡– ,‬‬ ‫"Š‚‡ƒ˜ ˜ŠŒ‡ ‰‹ —‰Š ‰ƒŠƒ ˜ƒ–‚‪ƒ ƒŒƒ ,‚–ƒ˜ ƒ—~– .‬‬ ‫‰~—– —‚‚ ‰"• ‚~Œƒ"– Œ€ƒ– Š ‚Š —Œ ‚ ’ƒŠ‡ —Ž˜‬ ‫˜–”"†‪‚އ’ ƒ˜€Š’‚ ˜~–•Š ƒŽŒŒ –’‡‚Š ‹‡‰–~‚  ~ ‡€‚ ,‬‬ ‫Œ˜‡‡€ ˜ƒ–‚‪‹ƒ‡‚ Љ ŒƒŠ .‚–ƒ˜ ƒ•— ƒ˜‡ƒƒ‚ Љƒ ,‬‬ ‫Š~–“ ‡—–~Š‪Šƒ†‡ ‡‰ ˆ–~Š ‚–ƒ‚ ‡–‚ƒ ƒŒƒ”‡ “‡•‚ „~ ‚‡‚ .‬‬ ‫ƒ‡ƒ— ƒ€ƒ– ~ƒ–‡‡˜~‪~ƒ‚ƒ ,– ƒ˜ƒ~ ‹‡Š~ƒ— –—~‰ .‬‬ ‫Œƒ —ƒ’– Ё–ˆ‪.“–~ ˜ƒ‡‚Š –‰ –ƒŒ~ ‚Ž—‚ —~– ‡‰ † ‚Š‚ ...‬‬ ‫’ƒ• Œ€‡–˜ƒ‪."˜‡˜‡Œ~ ‚–ƒ˜ ˜ ‡‚ƒ„ ,‚Žƒƒ —ƒ ,‬‬ ‫~ˆ ‚–‡ Œ Š –‡—˜ƒ‪.‬‬ ‫ƒ‰ ‰˜ –‡Žƒ ‚€–~"Œ —ˆ „”"Š )‚•Œ‚ Š’–ƒ ~‡‬ ‫‰ƒ– Œ’– ‡Œ‡‹ Žƒ Š~–ˆ ‰‡ ‡— —‡Žƒ‡ ˜ƒ‰Ž‡˜‪–ƒŒ~ ~ƒ‚ƒ ,‬‬ ‫„–‡ – Ž„‡•‡( „‚"Š‪~ƒ‚ ‚„ ЉР‹ƒ•‚ ‡~Ž˜‚ Š~ :‬‬ ‫Š‚’Ї€ ~ƒŽ‡‚ ~ –˜ —~Œƒ–‚ ~‰ Š‚€‡ ~–”‚ –• Š~ – –~—‬ ‫~ –‡ Œ‡Š˜ƒ ƒ‡€‡˜ƒ ˜ƒ–‚ ‰‰Š ‚Ž”–ˆ  ‰Œ‚ —‡—‬ ‫‚—Ž‚‪...‬‬ ‫—‰Šƒ Š‚€‡‪ƒŠ‰— ‚‡‚‡ƒ ,‡‚—Љ ‚‡‡†Žƒ ‚‡€Ž ‹ƒ— ‡Š ,‬‬ ‫Ї‹ —Š ‡—–~Š‬ ‫„ˆ ƒŽ•‡ ƒ†‚ƒ–‪ƒ˜ „~ƒ 'ƒ‰ƒ †—’ƒŒ Љ— ~ƒ‚ ƒŠ‰— ‡„~ ,‬‬ ‫ƒ—‰Šƒ ‚‡~ ˜ ˜ƒ–‚ ŒŒ—"‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪8‬‬ ‫"ƒ’އ˜‡ ~Ї‰‹"‪...‬‬ ‫‡‹‬ ‫‹‬ ‫‚ƒ• ˜ƒ–‚ ƒ€Œ‡Šƒ˜‬ ‫Ž—~Š ‰"• ‚~Œƒ"– Œ€ƒ– Š ‚ ‡ƒ—‡ ‚–‡"‹‪ƒ~€ ”‡‰ :‬‬ ‫Œ–‚ „‰ƒ‡ƒ˜ А”Œƒ ƒŠ‰ŠŠ ‚‹!‬ ‫‰Œƒ‚ƒ ‚Œƒ ƒ˜ ‚' ‡‰ƒŠ Š‚•‡— —ƒ˜ Š €‡ —ƒ˜‬ ‫‰Œƒ ‡—‰‡Šƒ „~˜ ‡‡Žƒ‬ ‫ŽŠŒ Œ‚’ƒ•‪ƒŠ" :‬‬ ‫А—ƒ˜  ‹ ‚„ƒŠ˜‪˜ƒŠ~—Œ ЉР‡—•‚Š ‡~Ž’ ƒŠ —‡ ”‡‰ ,‬‬ ‫‡‡ƒ‪?‹˜ƒ~ ˆ‡–‚Šƒ ‹‚Š “‡‡Š ,‬‬ ‫Š~ –‡˜‹" )’–• Š‪(†‰-‬‬ ‫ƒ~Œ–ƒ „"Š )’–‡(‪‚–ƒ˜ ‡– Š~–—‡ ƒŠ‰˜Ž ƒŠ‡~" :‬‬ ‫Ž‚ ‚–‡‪,– ‹‚Š – ~Š ,"ƒ‡~–‡Š –ƒ Œ ‡~ ‡‰" :ƒ˜‰ :‬‬ ‫—އ˜Ž‚ Š‚‹‪,‹‚Š ‡˜–Œ~ ‚Œƒ .ƒ—Šƒ ‚Œƒ~ ‹‚ ‚†Š— ~Š ,‬‬ ‫~‘ Š~ ’Ž~‡‪˜ƒ‰– :ƒŽƒ—Š ˜ƒ ” ‡—‚ ˜– ~ ˜ƒŽŒ„‚ƒ ...‬‬ ‫•Šƒ Š‡‰‹ ƒŠ ŒŠ‰ƒ˜ —Œ‡‹ ƒ‚‰–‡ƒ „‚ ~˜ „‚ ‡–~˜ —Œ‡‹‬ ‫—˜ƒ–‚ Ž~Œ– "ƒ’އ˜‡ ~Ї‰‹" )ƒ‡•–~ ‰ƒ–†( – ‚–‡ „ƒ –‰‚‪,‬‬ ‫ƒ‚˜Ž‚€ƒ „‚ ~˜ „‚ €Œ‡Šƒ˜ ‡‹"‪(~"‚ ~"’ ‚~’) ‡ŒŠ—ƒ–‡ƒ .‬‬ ‫—‡‚‡‚ Љ‹ ’Ž~‡ ЉР–‪...‬‬ ‫—‡ —–’‡ •ƒ—‬ ‫–—ƒ „"Š ’ƒ• Š‚Š )Š‪‚„ - "‹‰Œ ~ƒ‚ •– – ~Š ‡‰" („Œ-‬‬ ‫˜ŠŒƒ ˜ƒ–‚‪.‹‡ ˜ƒŠ‡Œ€ ƒ„ - "‹‡Œ‡ ƒ‰‡–~˜ ‚„‚ –ƒ" ...‬‬ ‫‚Œ‚–"Š „”"Š )Ž˜‡ƒ˜ ƒŠ‹–Ž˜‡ €Œ" ’"€( ‰ƒ˜ ‰‡ ‚‚†‚‬ ‫‚‬ ‫"ŒŠ‡‹ †ƒƒ˜ Œ–’~ƒ˜"‪...‬‬ ‫ƒ‚  —€ƒŒŠ ~‹ ‹ „ƒŠ˜ƒ‪˜ŒŒƒ–Œƒ ˜ƒŠ˜‚ ƒŠ ˜Œ–ƒ€ ,‬‬ ‫‚€~ƒ –‡ ~–‚‹ ’~‹ „”"Š )–~— ‡—‡˜ ˜ƒ–‚ ƒ˜( ‚‡‚‬ ‫~ƒ˜ƒ ~ – ‚—‡"˜ Š‚‡ƒ˜ •–ƒ ~Їƒ‪ƒ‡‰– ~ƒ‚ ˆŠƒ‚— ‡’Š ,‬‬ ‫~ƒŒ– Š˜ŠŒ‡‡ƒ‪‚ЇŒ ƒ~ ˆƒ‡ ‡‡ А  ˜ƒ—Š Šƒ‰‡ ‹~ :‬‬ ‫—Š ‚•"‚‪ƒ† ‹~‚ ‡’—Œ— ‡’‰ƒ .ƒŠ‡”Œƒ ƒŽ‡€Œ ‚"•‚ƒ ,‬‬ ‫‡‡ƒ˜‡˜‪.‬‬ ‫ƒ  Š „ƒŠ˜ƒ‪.‚‰–ƒ ‚ƒ† ’— ‹‡Œ—Œ ƒ‡Š ’—ƒ‡ ‰ ,‬‬ ‫‡—Ž‹ ’—ƒ†‡ ‹ —~‡— ~‡Žƒ —‹ Š ~Ї‚‹‪ƒ‚—‡Œ –—~‰ .‬‬ ‫ƒŒ‡ƒ  „ŒŽŽƒ‪~"Ž˜) Š"„ ƒ–Œ~— ˜~ –ƒ‰„Šƒ Ž—Š ‡ƒ~– ,‬‬ ‫Œ˜‡‡  ~Ї‚‹ ‡‡ƒ˜ ƒ~ƒŒ– Š‚‹ Œ‡Š‚ †ƒ‚ ~ƒ ~’‡Šƒ –•‬ ‫„ƒ†~( —~Šƒ ˜ŠŒ‡‡ƒ ~˜ –‡ ~Ї„– ‚€ƒŠ‪‹~ ‚—‡ ‚Œ :‬‬ ‫"ƒ•– †ƒ"‪.ˆ‰Œ ‚ƒ–Œ ƒ– ˜–ƒ• ‹‚Š —‡ƒ ‹‡‰Ž ‹‡— ‹‚ ,‬‬ ‫ƒ‡Ž”Š Œ Ї Œ—‡ ? ~Œ– Š‚‹‪.‹‡ ˜ƒŠ‡Œ€ƒ ‚–ƒ˜ •ƒ‡ :‬‬ ‫ƒ„‚ —~Œ– —ŠŒ‚ ‚ŒŠˆ "Š—ƒ ‰Œ‡‹ Œ–’~" )Œ—Ї ‡–‡ (‬ ‫ƒŒƒ~ Š ‚€~ƒ –‡ ‡‡‹ ŒƒƒŠƒ„'‡ „”"Š —–Œ„ Ž‡‡ „‚ ’ƒ•‬ ‫‚Œ‡Š‡‹ ‚†ƒƒ˜ —Œ—’‡ƒ˜ Œ–’~ ŠŠ ‚„ƒŠ˜‪Šƒ€‚  ‚ ~ƒ‚ ,‬‬ ‫—~Œ– ‡• ~‡Žƒ Š–ƒ‡‹ ‰~—– ‚€‡ Š –‪‹ƒ‡‚ ƒ ‚" :‬‬ ‫‡ƒ˜–!‬ ‫€ƒŠ Š~ ~˜ ‚~‘ ‚Œ•Ž‚ ‚—•ƒ ‚”~ ƒŠ‰ƒ –ƒ"‪.‬‬ ‫—Žƒ˜‡ƒ ‚~ –ƒŽƒ˜ –ˆ –‡ ~–‚‹ ‚–‚ Œ‰˜‡ •—‚‬ ‫ƒ‰ˆ ށ–— ‚’ƒ•‪‹ƒ~ ˜ƒŠ€ ‡‡ – "Šƒ€ ‹ƒ‡‚ ƒ ‚" :‬‬ ‫Š”•‚ ƒ– ~Ž—‡‹ ’–†‡‡‹‪‹‡Ž‡‡Ž –ƒ† ‚‰ ƒŒ :ƒ‚ƒŠ~— .‬‬ ‫~–ƒ‰‚ Œ’އ †~‡Žƒ‪"‚Ž•Œ‚ ‘~‚ ˜~ ~Š" ‡‡ ˆ‰ ‹ƒ—Œƒ ,‬‬ ‫~Šƒ‪‹‡•‡”‚  ~ ‡–Œ ††”Œ ~ƒ‚—‰ ‹‚–~ ‡– ‡—‚ .‬‬ ‫– Š‚‡€~Š €~ƒŠ‚ —ŠŒ‚‪– "~”‚ ƒ•—‚" ?‚”‚ ~‡‚ ‚Œƒ .‬‬ ‫Œ‚ƒ– ‚•ƒ‹‪,•„ ‡ƒ‚‡ ƒ ‹Šƒ Š— ƒŽƒ‡–‚ ˆ‡–” ‚Œ ‹—Š" :‬‬ ‫˜•ƒ ˜ƒ–‚ —ŽŒ—Š‚ ŠŒ‡‹‪˜ƒŠ‡Œ€ ƒŽ‡‡‚ – "ƒ– ƒ‰Šƒ" .‬‬ ‫~‹ Š~ ‰‡ —‡—‚  ‹ –‡ƒ"?!‬ ‫‡‹‪.Š~€‡‚Š ƒ‰„˜ƒ ‹‰‡ –ƒŒ ‹‰–”‡ ‚‡‚‡ „~ƒ ,‬‬ ‫~‚ƒ Š ‰ƒŠ‹‬ ‫–‡ „"Š ~Šƒ ˜Œ‚ ‚ ’“ ‡‡‹ ) ˜‡Œ˜ ’–ƒ —‹ ƒŠ‹(‪:‬‬ ‫ƒ‰‡ ˜ŠŒ‡‡ –‡ ~Ї„– ‚€ƒŠ Š~ ‡ƒ „~˜ —‚˜ƒ–‚ Œ€Ž~ ƒŒ”Š~‬ ‫~‬ ‫"‚˜ƒ–‚ ˜Šƒ‡‚  "‪...‬‬ ‫ƒ—Œ”ƒ‚ ‰Œƒ €Œ" Œ€Ž‡ ƒŒ”Ї ‰Œƒ~– €Œ–~ )ƒ†‚ ‰~‪!?(.‬‬ ‫‡’– މƒ —Š ‚€–‡"— ~Ї—‡ „”"Š‪‡˜Œ— ˜ƒ– ‹‡Œ’" :‬‬ ‫~Š~ ‡~– ‚ " ‪,—~ ƒŒ‰ —ŒŒ Š—ŒŽ ‡‚ ‰ ˜Œ~ ‡‰ ,‬‬ ‫~˜ „•އ Œ˜†~ —˜ƒ–‚ Ї  ~‡ ‚’‡–ƒ— —‡— ˜ƒ–‚ — –‬ ‫‰‰Š —‡ƒ˜– ˜˜€– ‚~—‪–˜ƒ‡ƒ ‹‡ ŒƒŒ –˜ƒ‡ ~‡‚Š ˆ‡–” ‰ ,‬‬ ‫Š‚ ‪! Š— ƒŒ ‡~—‰ –ƒ— ‚–ƒ˜‚ ƒŒ ~Š~ ,‬‬ ‫‰Š‡‹ Љƒ˜‚‪~Š ‚„ ‹€ ,‚–˜‚ ˜ƒ–€˜‚ ƒ–Œ— ‹‡Œ’ƒ ,‬‬ ‫ƒ„–‪,ˆ‰ Љ –€˜Œ ‡‚ ‡~ –—~‰ ,‡‚ ‰ ~ƒ‚ —ŒŒ ‰ .‬‬ ‫‚–‚˜‡ ƒ„ ƒ—~Š˜‡‪~Š ƒŽ~ ‡–‚   •ƒ ~‚ ‡˜Œ :‬‬ ‫‡ „‰ƒ˜ ‰Š—‚‡ —Š Œ”ƒ‚ А‰ƒ‪–‰ ,ƒ~Œ –€˜Œ—‰ ˆ~ ,‬‬ ‫–ƒ~‡‹ —‚~ ‚ƒŠˆ Š•– ƒŠ‡‹ ƒŠ‡‡ ŠŽ„••‡‹?‬ ‫~‡Ž‚ Œƒ‡Š‚ „‰ƒ˜ ‚Œ”ƒ‚‪.‬‬ ‫ސނ ‚~ ƒ~Œ– Ї‪ƒŒŠŠ •‡’Œ ‡Ž~—‰ ~ƒ‚ ‡Š—  ‚" :‬‬ ‫Š’‡‰ˆ ˜ŠŒ‡‡ –‡ ~Ї„– —–~ƒ –ƒ •ƒ—‹  ‰Œ‚‬ ‫ƒƒŽ‚ Š~Ž—‡‹ Š —~Šƒ˜‡‚‹‪"!...‡–ƒ ‚—• ƒ~Œ – ƒ‚„ ,‬‬ ‫‡˜€– ‰ ‚‡ ƒŠ‹ Вއ ‡~˜ ‚Œ—‡ ‪˜ƒ–”‚ ƒ‰Š‡ ”‡‰ ,‬‬ ‫‰˜‡ ‚€–‡"—‬ ‫ƒ‡˜–ƒ‪‚Œ" :ƒŠ~— ‰ А ,‚„ €Ž‰ ˜ƒ‰„ ‹ƒ— Їƒ‡ ~Š—  ,‬‬ ‫‡—‚ ~‹"‪•ƒ‡— ,‚” —‡ ‡‡— ‹‚Š ‚ސ –„‡Š~ ‡– ˆ~ .‬‬ ‫•‬ ‫˜ƒ–‚ ƒ€Œ" —„‰ƒ˜ ‚˜ƒ–‚ ƒ‚  ˜ƒ‡Š ~‘ ˜ ”–‚ ‰„ƒ‪.‬‬ ‫ƒ‪.‬‬ ‫Š‚˜  ‹ ‚„ƒŠ˜ ‰Š ˜‪...‬‬ ‫Œƒ’– €Œ–~ )ƒ‚ „–‚ ‡„‪ƒ‡–˜  ~Ž‡Ž ‡– А (:‬‬ ‫– € ‚ƒ‰ƒ˜ ‚‡‚ ‚€~ƒ –‡ ‡‡‹ €–‡‡ŽŒ „”"Š ƒ•‬ ‫—‰~—– Ž˜’ ŠŒŠ‰ƒ˜ ‹ –‡ ~А„–  ’–†~‪‡– –Œ~ ,‬‬ ‫‹ ‡•˜ ‚ŠƒŠ‡‹‪ˆƒ˜ ‚Ž‚ƒ .ƒ‡Š~ ƒ‡€‚— ˜ƒŠ~—Š ‚ސŒƒ ,‬‬ ‫އŽ~ Š–‡ ~А„–‪Љƒ ‹‡– ‚—‡Œ А ˜’˜Ž— ˆ‡–—~ :‬‬ ‫‰Š „‚ Ž‰Ž ~‹ ƒ‚˜~ƒŽ ’އ –‡ ‡‡‹ ‰‡ ~‡ Šƒ Œ’‡• ‰ˆ‬ ‫„~˜ ~˜‚ އ”ƒŠ‪~Š~ ‚–ƒ˜ •– ~Š ˜• ‚˜~— ‹ƒ—Œ ,‬‬ ‫Šƒ‰˜ƒ‪...ˆ‰ ˜‰ €‡—‚Š ˜‡Ž ‰‡‚ ƒ‡ –‚ ‡Šƒ~ ,‬‬ ‫€‹ €Œ‡Šƒ˜ ‡‹ ƒŠ‰ ˜„‰‚ Š‚‡Ž”Š‪А ‡˜’˜Ž— ‡Š ‡ƒ~ƒ ,‬‬ ‫˜‡‰‘ ƒŒ‡ ‚ƒ–‚ –‡ ‡‡‹ Šއƒ ŠŠŠ Œ‚‰ˆ —Š ƒ‰˜‹‬ ‫– ~  ƒ~‡Ž‡ އ”Š Œ—ƒ‹ —•˜‡ –• ˜ƒ–‚ Ё‪.‬‬ ‫‰‰Š ‚~’—– ƒŠ‚—~‡– –• ‰—‡ƒ– ‚Ž”–ˆ‪˜~ ˜ •Š ,‰Œ – ~Šƒ ,‬‬ ‫ƒ˜Œ‚ ‚€~ƒ –‡ ‡—–~Š ‡• ’‡—– „”"Š )–—˜ —˜‬ ‫‚‰ˆ  Ї˜ƒ —Š ~ƒ˜ƒ ~‹ ƒŠ‡‡ ‡ƒ Š‰ˆ ƒ‰˜ƒ‪ƒŒ‰ ...‬‬ ‫—ƒ‚(‪‚–ƒ˜ •— ƒ„ ˜ƒ‰„ ƒŠ ‚•‡’‚ ~Š ˜Œ~ ƒŒ :‬‬ ‫——ƒ އƒ ~˜ ”‡ƒƒ‡ ~‡‚‹ ƒ‚‡‚ „‚ Š‚‹ ЇŒƒ Žƒ•  ‰Œ‚‬ ‫Œ‡–ƒ˜ Ž’—‪Š— ˜ƒ‰„ ‚˜‡‚ ƒ„— ƒ ‚Œƒ ?ƒ‡Š €‚Š ‡‰ ,‬‬ ‫”–‡ˆ Š‚˜  ‹ ‚„ƒŠ˜ ‰Š ˜ ƒ‰Š Œ”‪.‬‬ ‫˜ŠŒƒ ˜ƒ–˜ –‡‹‪‚‡‚— (. ‡) Œ•Š Š"„ ƒ–Œ~— ‡’‰ ,‬‬ ‫~€ ‚‚– ‪˜ƒ–‚ -‬‬ ‫Œ•‚‡Š •‚‡Šƒ˜ –‡‹ ƒŒŠŒ ˜ƒ–‚‪.‬‬ ‫ƒ‡~– ‚– ’‡—–‪‚€‚— А) ‚ƒ—˜ ‚— ‹ŽŒƒ~ ‡‰ ‘~— ,‬‬ ‫‚‬ ‫~˜ ‚—‹ ~ƒ˜‡ƒ˜‡ƒ(‪‚‡Œ' ƒŒŠƒ €‡‚ŽŒ ‚"•‚— ‡ Š~ ,‬‬ ‫‚‬ ‫‚‰‘ —Žƒ˜– ‡Šˆ Š”•‚ ƒŠ ‪...‬‬ ‫‰Ž€ Œ‡‚'‪‚"•‚ ‹€ , ‚ ˜‡Œ ‹~ €‚Ž ‹~ ~ЇŒŒ ,‬‬ ‫‚”‡• –‡ ŠŒ Œƒ”’‡ „”"Š ‚‡‚ –~—ƒ Аއ ”•‚ ~ƒ‬ ‫Žƒ‚€ Œƒ  ‪,  •ƒ ƒŽ‡~ ‹~ ˆ~ .‚‡Œ €Ž‰ ‚‡Œ .‬‬ ‫‪–˜ƒŽ ,—ƒ —~– ‡Ž’Š ‹‡ ~ ‹‡Œ‡ ,˜ƒŽƒ– ~‚ ƒ‡˜ƒŽ— .‬‬ ‫‚–‡ —€‹ ‚•"‚ Š~ Žƒ‚€ Œƒ Œ‡˜ ‚ ‪˜‡Œ •– ~Š~ ,‬‬ ‫‰‡ƒ ‰ƒ‹ Œƒ‡‹‪†‡Š ‚ƒ ,ƒ„Œ •‡’Œ —‡ ƒ˜‡— ‚~– ~ƒ‚ .‬‬ ‫‚‡‪.Дއ‚Š ‡‰   •ƒŠ ˆ‡–” ‰Šƒ .‬‬ ‫—‰—‡ƒ ‚‰ƒ‹ ‚„‚ Œ‡ƒ˜– ~”Šƒ‪‹‡Š‡ ‡€ ‚Ž•ƒ ˜ƒŽ Š ˆŠ‚ .‬‬ ‫ƒ~ŒŽ‹ Œ‡ —• ‰Š ‡Œ‡ƒ ˜ƒ–‚ ‚ƒ~ Œ–€‚ €ƒŠ‚ ‡ƒ˜–‬ ‫ƒ‚‡~‹ Ї˜ƒ —Š ˜ŠŒ‡ ‰‹ ‚Œ†ƒ’Š ‡Š‡‹ •†Ž‡‹‪.‬‬ ‫Œ‚ƒ• €Œ‡Šƒ˜ ‡‹‪ƒ„ƒ .‹Šƒ‰ €Ž‰ ‚–ƒ˜ ƒŒŠ˜ ‡–‚— ,‬‬ ‫ƒŠŒƒ —Š ”‡•‬ ‫‚‡‚ —–‡ އŽ~ • ˜ƒ–‚ ƒŠ~ €Œ‡Šƒ˜ ‡‹‪‹ƒ•Œ ЉŒ .‬‬ ‫”–‡ˆ €‹ Š€Œ‡Šƒ˜ ‡‹ ‰‡ Š‚‡Ž”Š Œ ‚’ƒ–Žƒ˜‪.–ƒŒ~‰ .‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪9‬‬ ‹‚‡Ž— ,‡u n ƒs uŠqŠ ˜ƒ~”–‚‚ ‹Šƒ~ ‡ ‡–’Œ ˆƒ–~ Ї— ”Œ~ ƒŒŠ Š•˜‚ (‡˜‡Œ~ ‡ŒŠ˜Š ‡ƒ ‹—) 'Š~‡ ‡' ‹‚ .‹˜ƒ~ ‚ƒƒŠŒ ‹‡Ž–• Š— ˆƒ–~ Šƒ—ƒ - ƒ‡ ‡ ‹‡ƒ” .˜† —ƒ ‘ƒ ,‘–ƒ ‚ ‘”ƒ–Œ‚ Š’Œ - ‹‚‡ŠŒ –—~‰ ,˜ƒ~–ƒ‰ ƒ—Š ‹‡—‡‡˜Œ –ƒŒ— ‡˜†Š• - ƒ–Œ - ƒ˜‡~ ƒ—~–‚ "‹ƒŠ—" –‰ .‚—Ž —‡~ ‹‡—‡Œ ƒ ‚~Œ‰ ‹‡’ƒ” - ."–o€˜~q Œ"...ƒ j ‡˜Œ”ƒ ,–—‰ƒŒ ƒ’‡† ‡—•Œ •– ‚ p”–j Œq u ‚q .ƒ˜Ž—Œ ˜~ —‡~‚ €‡”Œ ‚— – ˆ—Œ —Œ ˆƒ˜ Š~ ,‚’‡ ‡—•‚ ,‹Šƒ‰ ƒŒ‰ –ƒ‡—Š Ž‰Ž ~ƒ‚ ƒŒ” А –„ƒ — ƒŽ ˜ƒŠ’˜‚ ˜~‡–• ‡Œ—Œ ‹’ ‡Œƒ .‹‡ƒŒ †—’ А •ƒŽ ƒ‰‡ƒƒ ƒŽŒ” ˜~ ƒŽ~”Œ ˜ƒ• '!–Œƒ~ ‚˜~ ‚Œ ...————’' '!–Œƒ~ ‚˜~ ‚Œ ...————’' .‚ЇР–„ƒ ƒ - ˆƒ’‚ † ~ƒ‚ ,ˆ‰ ‡˜Ž† ‡Ž~ ˜ƒ•‚ —Œ  .‹‡•Š ‚—ƒŠ—Š •Š ˜Œ "Œ‚" Š— €ƒŠƒŽƒŒ‚ –•q q ƒ‰‡ƒƒŠ ‡˜ƒ~ –ƒ–€Š ‡Š”‚ ƒ— ~ƒ‚ ‚Ž‚ƒ ˆ‡—Œ‚ –ƒ‡—‚ .‚ ƒ†—‚ “–~‚ А •”ƒŒ ƒ †‡ –Œ ~ƒ‚ ˜ƒŽƒ—~–‚ .‹ƒ•Œ ‹ƒ—РЇƒŒ ~Š— ‚އ~ ,‡–ƒ‰ ‹Šƒ‚ ‚‡’Š ˜‡Œ‚ ‚‡–ƒ~˜‚ Љ :ƒ† ƒ‡—•˜ ;‚–•‚ ‚Œ ŠŒ‚ Š— ‚€‡–†Ž‡~ ;~"~Ž Š— ‚‡”Šƒ’‡ŽŒ ~Š~ ƒŒ‰ ƒ~) ƒ‰‡ƒƒ ‹—Š ƒ‰‡ƒƒ ,ƒŒ” А –„ –‚ ˜– ŒŠ €ŽŠ — –˜Œ ‚Œ ‡Œ ~Š ‡”‡ Œƒ— Š‚•‚ ...Š— ‚‡”–‡’Žƒ• (..."ƒ—• –‰„ ƒŠ ƒƒ‚ƒ ‹‡†‡  ƒŽ†" :‹‡–Œƒ~— –‡‰‚ ‚”–Œ‚ƒ ˜‰–’ƒŒƒ ‚‡ƒ„‚ ‚‡–ƒ~˜ ‡Œ—Œ "Œ‚" .ƒ‡Ž‡ ."ˆŠŒ‚ ‡Œ"  Œ ‡˜ƒ~ ‡Œ‚Š —•Œ †ƒ—’ ~ƒ‚— ‡˜Ž‚ .‚Ž‰‚ ‡—•Œ ,‹ n‡ q’ rމ-†u u j ƒŒ—z j ƒŠƒŒ —ƒ‡ (–" + –) ‹—Š ƒ‰‡ƒƒŒ ‹ƒŠ‰ ‡ƒƒ–‡ ~Š ~ƒ‚— ‡‚Š ƒŠ ˜˜Š ‡‡ ‡Ž~ ,ƒŽ „~Œ— ,‚Œ‡‚Œ ‚’ƒ˜ ‡˜‡Š‡€' ~‡—Ž –‚ –„ —Œ '‚ ‡— ‚˜ƒ~' (...‚‡‚–’ ~Š— ‡~ƒ) ƒ‰‡ƒƒ ƒ †‡ ,ƒ˜~’ –‡ —‡~‚ .‚˜ƒŒ‰ ‚Œ—Ž ~Š ƒ†ƒ‡Ž ‡Œ‡ ."ƒ ~" ‡˜‡† ~Š— ‚ ‰ƒ‚ ‡–ƒ ƒƒ‡‚ ƒŠ— ˜ƒ’—ƒ–‚ ‹‡‡Ž‡‚ –Š – ˜ƒ• —Œ ‘ƒŠ  ˆ~ ,‚ ƒ†—‚ “–~‚ А †Š ƒŒ  ,‚ЇР‡˜•” ~Š .˜ƒ’’‰‚ ˜~ ‡˜–‚ ~‚ –˜ƒ‡Œ‚ ƒ‰‡ƒƒ ˜•ƒŠ Œ ƒ„ ,‡–ƒ‰ ‹Šƒ‚— ‹‡–Œƒ~ —‡ .˜‡Ž•’ –˜ƒ‡ ‚Œ‡Ž .˜ƒ‡ƒ†— ...–Œ †ƒ—’ ~ƒ‚— ‡‚Š ƒŠ ‡˜˜Ž Š~ ‡˜Œ‚Š˜‚ ~Š ‹ƒŠ—ƒ ƒŠ –ŒƒŠ ˆ‡—Œ˜ :‡Œ”Š ‡˜–Œ~ €– ƒ˜ƒ~ - - -Œ ‡—Ž~ Š— .‹ƒŠ‰ !†—‡ z j nŽ–uj ƒ€u ?–„ ‚„— ‹‡—ƒ '...ƒ‡Š~Œ –˜‡ Љ‚ƒ "!–Œƒ~ ‚˜~ ‚Œ ...————’" * * * :"Œ‚" ‚Ї€ –‰ €ƒŠƒŽƒŒ‚ Š— ‡—‡Š—‚ •Š  Љ —‡ Š~ ,‹‡ŒƒŠ‚‡ ‹— ‡~ .‡Š— ‚–‡€Œ ‡˜††‡ – ƒ˜ƒ~ Š~ - ‚ ƒ†— “–~‚— ‡Œ~Œ ~Š ŠŠ‰ ‡Ž~ ,˜Œ~‚ ,˜Œ~‚' ‡˜~–•— ‹‡– .‚Œƒ‰ƒ ƒ˜‡-‡–‡„€ ,‹‡ŽƒŠŒ ƒ—Š˜Ž— ‹‡’ ‡Ž‡Œ '!‚„ ‹‡Ž‡Œ~Œ— ƒŠ~‰ —‡— ˜— •– ‡˜‡”– .~ƒ”Œ-˜Š ‹‚‡Š –ƒŒ—Š ‡˜†Š ‚ƒ ,‡‡Ž‡  ƒ~”Œ ,– ЄЄŒ ‡˜‡‡‚— - –Œ‚ ˜~ ~‡—Ž –‚ •‡’Œ - ‹ p‰—z j ’j qŽu j ƒu ƒu —zq ‡Ž~ ‹’ ‡Œ .‹— —‡ ‚Œ –‰ƒ„ ~Š ‡Ž~ƒ €Š†ƒ•Œ ~Š –”ƒ~‚ ,ƒƒ•• А †ƒ ‡˜‡‡‚— ,‹‡‡’~ ˜ ~ ‚ŽŒ ƒŠ ‡—Œ ‡˜‡‡‚— ,ƒ ...‹‡Ž—‡ ‹‡ŽƒŒ†Œ — Œ ˜ƒŠ€Šƒ ,†† Š ‚Ž‚Ž !?‹‡ †Œ ‘ƒ Š ƒ˜~ ‡€Œ ‡˜‡‡‚ ‹~‚ – ~•ƒƒ ‚„ƒ - ˜ƒ– ‹‡Ž— ‡Ž’ŠŒ –‡„€ ‡ ‡Š ‚А ‹’‚ .‚–‡€Œ ‡˜~”Œ— –‡‡Ž‚ –‡„€ ˆƒ˜Œ ~‰  :ƒ ‡˜~–• ˆ‰ƒ - ƒ˜‡ ‚„‡~ ‡˜Œ–’ƒ ‡˜˜‰ ‡Œ” ‡Ž~— * * * ˜•˜–Œ‚ ƒ˜~”–‚ ˜~ '‹‡‰–' –އŒ –‡Œ ~‡—Ž Š~‡Ž –‚ ~ƒ‚ !Š~‡ ‡ ‹ ‚–ƒ•— ‚Œ •ƒ‡ ‚„— ‡˜Ž‚ ‚’‚Œ ‡˜”’• ˜ƒu u‡–n ƒu u ‰" qu ~—ƒŽ •ƒŠ –ƒ ~ƒ‚ –—~‰ .Š"„ ˜Œ‰ ˜ƒƒ~ .—•Š ,‚ŒŠ •ƒ•„ †ƒ—’ ~ƒ‚ , ‰ƒƒ˜‚Š —’ Œ ˜Œ~ ~Š “–~‚ .ƒ‰Ž ~Š ‚„' :‚–˜‚ „‡–‰Œƒ ‹‡’˜˜—Œ‚  ~ ŒŽ "“–~‚ .˜Œ~-– А ‡˜ƒ~ ƒƒ‡‰— ~ƒ‚ ˆƒ– —ƒ•‚Š ‡˜‡ƒ‚ ‡‡†‡Œ‡–’ ƒ˜Ž €‡”Œ ƒƒ “Œ”ŒŒ ~Š ƒŠ‡’~ —‡~‚ '!‚ ƒ†— .€ƒ– –ƒ‡—Š ‡˜Ž‰Ž ˜– ŒŠ .Œ—Œ ‡˜–˜ - " ƒ†—"‰ ƒ‡ ‹‡Ž— ˜ƒ~Œ ‚„Œ— .‡˜—•‚ ‚’‚ ˜~ ˜’ "–u€o ˜j ~q Œju ‚"— q €– ,‹‡‡’~ ˜ ~ ‚ŽŒ ƒŠ ˜˜Š ~‡—Ž –‚ —ƒ ƒ—~– Љ—ƒŒ Š~ :ƒŠ — ƒŠ ‡Œ‡Ž’ Šƒ• Š~ .‹‡‡ƒ~–‚ ƒ‡˜ƒŠƒ€Š ƒ˜ƒ~ –‡„ ‚Šƒ .–Œƒ~ ‚˜~— ‚Œ ‡‡ŽŒ' :˜ƒ‡† ‡˜–Œ~ƒ ˜ƒ‡Ž— ‚Œ‰ ‡˜•˜— !‚ƒ† ‚—€–‚ ƒŠ ˜ - ˜ƒŒ‡Š Ž‰‡˜ .'‚•’‚ !–ƒ‡—‚ – ~Š ‡Œ ‚„ А ˆ˜‡~ –Š ƒ~Œ Œ—~ ,‚ p”–j Œq u ‚q –Œƒ~ '˜uƒŽ‰o u ‚q ˜~ ˆ‡–Œƒ ,ˆŠ— ˜ƒŽ‡Ž—‚Œ А’˜Œ ‡Ž~' –ƒ‚ •ƒŽ‡˜‰" ƒ‡Ž‡‡ŽŠ †ŠŒŽ ~ƒ‚ ‹‡‡˜‚ –ƒ‡—‚— €– .•ƒ ”Œ “”ƒ’˜Œ - ˜ƒ‡Ž‡” –Œ~Ž †’—Œ‚— ƒ†— - Š‚•‚ƒ ..."–’‚ ˜‡Œ ˆŠ ‚ƒ~' :˜ƒŽ‡”–‚ƒ €ƒ–‚ ~‡— ˆ‡—ŒŒ ‚ p”–j Œq u ‚q .~Š Š~ ~Š ƒŠ‡’~ - ƒ‰‡ƒƒ ‹—Š - ‰ƒƒ˜‚Š –„ ~Š „~Œ :~Š ƒ~ ƒŽ‡Œ~˜ ˜~ ‡‡Ž„ƒ~ ‡Œ—‚Š ‡‰ ,‚~”–‚‚ – ~Š ˆŽŒ„Œ ‡Š ‚pŽu q’˜ju ‹~ !‹‡ƒ‚~ ‡‰‚ ‹‡‡ŒŠ˜‚  ~ ~ƒ‚ƒ (!)˜ ~ ‹’ .'ˆ‡’ –—~ ˜ƒ ‰ƒ‚‚ * * * .–ƒ„Œ– ƒŒ‰ ˜ƒ—€–˜‚ ‹‡” ‘‡Š Œ —‡~‚ .‡Š”~ ‚Ž—‚ ˜~ ‹‡‡ –‰ Š~‡ ‡ ,— –˜‚ –ƒ’‡‚— „~Œ —‡~ –—~‰ ,˜ƒŠ~— ‹ ‹‡—€‡Ž ‹‡—Ž~ .˜Œ‡‡˜Œ ‚~”–‚‚ .•ސ ˆƒ‡ ƒ–Š •–ƒ„ ‡Ž~ ,ƒ – ‹‡—€’Ž ƒŽ Ž~— ‹’ Љ :~‡—Ž –‚Š ‡ƒŒƒ ‹Šƒ‰ ‡ ˆ– ƒŠ Š’Œ ("Œ‚" Š‚Š)  ~ .‚ŒŠ ƒ‡ ~ƒ‚ ‹~ ‡‡ŽŒ '!‚ ƒ†—‚ “–~‚Œ ‡Ž~' ...!‹‡ƒ‡ –‰ ‹˜~ —‡~‚ƒ ,‚ p”–j Œq u ‚q –Œƒ~ '!ˆŠ— ‹‡•ƒŒ‡Ž‚ ˜~ ƒŒ—Š ‡‡ ‡Ž~' („"’ ‡–—˜ '‡q Œqju ŠŒj Šƒ•') '!‡u n ƒs uŠuq - ‚’ ~Š Š~' :‡—Œ ‫ דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬- ‫טועמיה‬ 10 ‫בס''ד‪ .‬לבקשת הצטרפות‪ ,‬שליחת סיפורים ותגובות‪:‬‬ ‫מרדכי הכהן מלאכי‪ ,‬ביתר עילית‬ ‫‪ * 5834817@gmail.co m‬תא קולי ‪ * 073-2490589‬לפניות בפקס ‪ * 02-5003608‬לקבלת הגיליון בפקס ‪ 02-3132641‬קוד גיליון ‪0026‬‬ ‫אני ממש לא זוכר שראיתיך פה אי פעם‪...‬‬ ‫חלפו מאז כשלוש שנים‪ ,‬שבמהלכן רגלי‬ ‫מזאת חנוכה תשפ "ג‬ ‫לא דרכה עוד בבית כנסת "ברכת מנחם"‪.‬‬ ‫עד שבת סליחות תשפ " ו‬ ‫האברך‪ ,‬שראה מול עיניו את צירוף‬ ‫המקרים המדהים‪ ,‬מיהר לגשת אלי‪ .‬הוא‬ ‫השבוע‪ ,‬שבת סליחות תשפ"ו‪ ,‬שוב‬ ‫את שבת חנוכה של שנת תשפ"ג שבתתי‬ ‫אומר לי‪ :‬לא היה עולה בדעתי לתת‬ ‫שבתתי בירושלים‪ .‬לעת רעווא דרעווין‪,‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬בבית חמותי שתחי' עמו"ש‪.‬‬ ‫פרסום לדברים‪ ,‬אבל מה שראיתי פה‬ ‫כאשר יצאתי ל"טיש"‪,‬ראיתי שיש עוד‬ ‫עכשיו זה לא משהו שניתן להתעלם‬ ‫שהות לפני‪ ,‬וכאשר עברתי ליד בית‬ ‫ממול הבית‪ ,‬שברחוב זית רענן‬ ‫בירושלים‪ ,‬שלט צנוע הורה על בית‬ ‫ממנו‪ ...‬יצאנו החוצה והוא החל מגולל‬ ‫הכנסת ברכת מנחם‪ ,‬אמרתי לעצמי‪:‬‬ ‫כנסת חדש שנפתח‪" :‬ברכת מנחם"‪ .‬אני‬ ‫בפני את סיפורו המאלף‪:‬‬ ‫מחבב חידושים ו"פרישקייט"‪ ,‬ונכנסתי‬ ‫הבה ואכנס לרגע קט‪ ,‬ואראה את מראה‬ ‫זכינו בארבעה ילדים‬ ‫פניו של הרב אונגאר ששלח לי אז את‬ ‫ולראות במה מדובר‪ .‬אחרי שהות קצרה‬ ‫הר"ר‬ ‫בלעה"ר‪.‬‬ ‫המכתב‪ ,‬ומאז הוא שולח לי את דברי‬ ‫הבנתי כי מדובר בקבוצה מגובשת של‬ ‫יונה צבי שטיין‬ ‫אברכים צעירים חסידיים חוצניקים‬ ‫ירושלים‬ ‫התורה שלו באופן קבוע‪.‬‬ ‫ביתנו הבכורה היא‬ ‫שפתחו לעצמם בית כנסת חדש‪.‬‬ ‫ילדה עם צרכים מיוחדים‪ ,‬שמאתגרת‬ ‫כשנכנסתי לבית הכנסת ‪ -‬הרב בדיוק‬ ‫התחושה במקום מרגישה כמו משפחה‪,‬‬ ‫אותנו ההורים לא מעט‪.‬‬ ‫התרומם ממקומו ל"קבלת עול מלכות‬ ‫ופחות מתאימה לאדם זר ולא מוכר‪.‬‬ ‫שמים"‪ .‬שוב חשתי את אותה תחושה‬ ‫המשכתי בדרכי‪ ,‬לא לפני שהשארתי‬ ‫בחודש סיון האחרון חמי השיא את‬ ‫במקום עותק של הקונטרס "בטחון‬ ‫מעקצצת של אורח לא קרוא שפלש‬ ‫בתו בארצות הברית‪ ,‬ונערכנו לנסוע‬ ‫מהו" שיצא לאור באותה תקופה‪,‬‬ ‫לתוך מרחב משפחתי‪ .‬תוך שאני מתגבר‬ ‫ולהשתתף בשמחה המשפחתית‪.‬‬ ‫בתקווה שיגיע לעינים המתאימות‪.‬‬ ‫על המבוכה‪ ,‬שלפתי ספר מהארון‪,‬‬ ‫זו נסיעה משמחת‪ ,‬אך מאידך‬ ‫והתיישבתי ליד אחד השולחנות‬ ‫ביום ראשון קיבלתי מכתב מרב בית‬ ‫מאתגרת במיוחד‪ .‬מי שמכיר מקרוב‬ ‫הצדדיים‪ ,‬כדי לקלוט את אווירת‬ ‫הכנסת‪ ,‬הרה"ג ר' יצחק אונגאר שליט"א‪,‬‬ ‫התמודדות עם ילד מיוחד מבין מה‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫וזה לשונה‪:‬‬ ‫כרוך בנסיעה כזו‪ :‬טיסה של שתים‬ ‫לכבוד הרב מרדכי הכהן מלאכי‬ ‫והנה מתרומם אברך ממקומו שבמרכז‬ ‫עשרה שעות במטוס סגור ‪ -‬זו‬ ‫דברתי בבית הכנסת במעלת היום של זאת‬ ‫השולחן ורץ לעברי כשהוא נרגש מאד‪.‬‬ ‫משימה כמעט בלתי אפשרית‪ .‬תוסיפו‬ ‫חנוכה שכוחו הוא ביטחון ואפילו לרשעים‪,‬‬ ‫למשימה גם תינוק בגיל כמה‬ ‫היה זה הר"ר שלום אסט‪ ,‬המוכר לרבים‬ ‫והבאתי דברי החפץ חיים ור' שלמה קלוגר‬ ‫חודשים‪ ,‬שגם אותו יש להחזיק על‬ ‫מהקוראים כאשר שיתף אותנו בסיפור השגחה‬ ‫ומגן דוד ועוד בזה‪ ,‬כמו שהוא בקובץ שאני‬ ‫פרטית נפלא שאירע עמו‪ .‬והוא קורא לעברי‪:‬‬ ‫מצרף פה "בזאת אני בוטח"‪.‬‬ ‫הידיים משך כל אותן שעות ארוכות‪,‬‬ ‫והרי לכם נסיעה שכל כולה‬ ‫ר' מרדכי‪ ,‬הקב"ה בעצמו הביא אותך‪...‬‬ ‫בליל שבת ראיתי באותו בית המדרש שאמרתי‬ ‫את הדרשה על בטחון – את הקונטרס של‬ ‫התמודדות שלא כל אחד מסוגל‬ ‫זה לא יאומן! ממש משמים נשלחת לפה‬ ‫מע"כ "ביטחון מהו" והיה לי כעין דרישת‬ ‫לעמוד בה‪.‬‬ ‫בדיוק ברגע זה! הנה יושב פה עמנו‬ ‫שלום משמיא וכהסכמה על מה שאמרתי על‬ ‫אברך ומספר לנו סיפור השגחה פרטית‬ ‫ביטחון בזאת חנוכה‪ ,‬שזהו מעלת היום‪.‬‬ ‫עבור בתי של לנו כדור מרגיע מיוחד‬ ‫מדהים שאירע עמו‪ ,‬וחיזק את כולנו‬ ‫כי ממש אורו עיני מהקונטרס מסודר להפליא‬ ‫לזמנים כאלה‪ ,‬אך השפעתו מותנית‬ ‫באמונה תמימה‪ .‬משסיים את סיפורו‬ ‫על בטחון‪ ,‬ושמחתי בזה מאוד‪ ,‬ועוד מצאתי‬ ‫בתנאי אחד‪ :‬כדי שהוא ישפיע לטובה‬ ‫אמרתי לו‪ :‬סיפור כזה אתה חייב לשלוח‬ ‫אותו במקום של הדרשה באותו יום‪.‬‬ ‫היא חייבת לשכב‪ .‬כאשר היא יושבת‪,‬‬ ‫לר' מרדכי מלאכי‪ .‬והוא אומר לי‪:‬‬ ‫נסתובב משמים שהקונטרס הזה בטחון מהו‬ ‫התרופה לא רק שאינה מועילה‪ ,‬אלא‬ ‫בא לידי‪ ,‬והוא חוב לכל אחד ואחד לקרותו‬ ‫אף מגבירה את אי השקט שלה‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬זה לא סיפור של עלונים‪ ,‬זה סיפור‬ ‫לדעת ביטחון מהו‪ ,‬וגם בזמנים קשים ביותר‪,‬‬ ‫והוא ממש כמים קרים על נפש עייפה איך‬ ‫פירוש הדבר היה כי אנו חייבים מקום‬ ‫אמיתי שהיה באמת‪...‬‬ ‫לחיות כפשוטו עם ביטחון‪,‬‬ ‫פנוי נוסף לצידה‪ ,‬כדי שהיא תוכל‬ ‫אמרתי לו‪'' :‬הגיליון 'בטחוני בצורי' זהו‬ ‫והוא מקרב ומחבר יהודי להקב"ה לסמוך עליו‬ ‫לשכב ברוגע‪ .‬בלי זה כמעט בלתי‬ ‫המקום בה"א הידיעה עבור סיפורים‬ ‫בכל מצב‪ ,‬וזה רצונו‪ ,‬ווזה עצמו מביא הישועה‪,‬‬ ‫אפשרי עבורנו לטוס‪.‬‬ ‫וכמו שהבאתי ממגן דוד ‪ -‬שאמונה בלי ביטחון‬ ‫מדוייקים שהיו במציאות‪ ,‬אם אתה לא‬ ‫אינו כלום‪ ,‬והקב"ה רוצה שנאמר גם זו לטובה‪,‬‬ ‫בימים שלפני היציאה יצרנו קשר עם‬ ‫מכיר כדאי לך להכיר‪ .‬אתה חייב לספר‬ ‫וכמו שהבאתי מר' שלמה קלוגר‪ ,‬וזה עצמו‬ ‫סוכן הנסיעות‪ ,‬והוא בדק והרגיע‬ ‫לו את זה''‪ .‬הוא מביט בי כחוכך בדעתו‪,‬‬ ‫מביא הגאולה שלימה‪ .‬תודה רבה‪ ,‬ויזכה‬ ‫ואז הדלת נפתחת‪ ,‬ואתה פשוט מופיע‬ ‫להרבות ביטחון עוד ועוד בין אחינו בני ישראל‬ ‫אותנו כי הטיסה הלוך צפויה להיות‬ ‫בפתח‪...‬‬ ‫יצחק אייזיק אונגר‬ ‫סדר פרסום הסיפורים נקבע אך ורק על פי הרגשת הלב בעת חתימת הגיליון‪ .‬עדיפות ניתנת לסיפורים מוקלדים הכוללים פרטים אמיתיים ומלאים‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪11‬‬ ‫האזינו ‪ -‬שובה פ"ז ~ עמ' ‪~ 2‬‬ ‫שבבית הכנסת אוחזים בעיצומו של‬ ‫להושיעני‪ .‬תחושת רוגע מוחלטת‬ ‫ריקה למדי‪ ,‬וכי נוכל למצוא מקום‬ ‫תפילת מוסף‪ ,‬חשבו בבית לקחת את‬ ‫התיישבה על לבי‪ .‬סיימתי להתפלל‬ ‫פנוי ללא קושי‪ .‬ואכן‪ ,‬כך היה‪ .‬הטיסה‬ ‫הילדה לביקור קצר למבואה של בית‬ ‫ואמרתי לרעייתי בביטחון מלא כי אין‬ ‫הלוך עברה בשלום וברוגע יחסי‪,‬‬ ‫הכנסת‪ ,‬ומחלון צדדי‪-‬להתרשם‬ ‫מקום לדאגה‪ ,‬אפשר להיות רגועים‪ ,‬ה'‬ ‫כשהיו לצידנו מקומות פנויים בשפע‪,‬‬ ‫ממאות המתפללים הלבושים בגדי לבן‬ ‫יתברך יעזור לנו!‬ ‫ובסיעתא דשמיא הגענו לארצות‬ ‫צחורים‪.‬‬ ‫הברית לששון ולשמחה‪.‬‬ ‫כשהגענו לשדה התעופה‪ ,‬המציאות‬ ‫בדרך לבית הכנסת‪ ,‬בתי סיפרה‬ ‫נראתה הפוכה לחלוטין מציפיותינו‪.‬‬ ‫הקושי האמיתי החל לקראת הטיסה‬ ‫בהתרגשות‪ ,‬כי היא הולכת לשמוע איך‬ ‫העומס היה כבד מנשוא‪ .‬בכל דלפק‬ ‫חזרה לארץ הקדש‪ .‬בתחילה גם פה‬ ‫כולם צועקים "המלך"‪.‬‬ ‫שבו ניסינו לבקש או לשאול על‬ ‫היה נראה שהמטוס פנוי ברובו‪ ,‬אלא‬ ‫מושב פנוי‪ ,‬הביטו בנו כתמהוניים‪...‬‬ ‫שבדיוק באותם ימים החלו להישמע‬ ‫כמה שניסו להסביר לה‪ ,‬כי "המלך" כבר‬ ‫הנציגים אמרו לנו בפירוש כי מדובר‬ ‫דיווחים מתוחים על אפשרות של‬ ‫אמרו בבוקר‪ ,‬ועכשיו נשמע דברים‬ ‫במצב של מכירת יתר‪ ,‬וישנם בשדה‬ ‫התחדשות העימות הצבאי מול‬ ‫אחרים מתוך התפלה‪ ,‬היא התעלמה‬ ‫התעופה נוסעים שבידם כרטיסי‬ ‫איראן‪ .‬בתוך שעות ספורות התמלאו‬ ‫מכך והתהלכה בטוחה בעצמה‪" ,‬אני‬ ‫טיסה אך הם לא יוכלו לעלות למטוס‪.‬‬ ‫כל הטיסות עד אפס מקום‪ .‬כשבקשתי‬ ‫הולכת לשמוע את כל הטאטעס צועקים‬ ‫לא היה שום סיכוי טבעי להשיג מקום‬ ‫לוודא את סדרי הטיסה שלנו‪ ,‬דיווח‬ ‫המלך"‪...‬‬ ‫נוסף‪.‬‬ ‫לי סוכן הנסיעות באופן חד משמעי‬ ‫מה קיווינו שלא תתאכזב‪...‬‬ ‫ובצער רב כי אין כל סיכוי להשיג‬ ‫הגענו לשער העלייה למטוס‪.‬‬ ‫מקום נוסף‪ ,‬ולו תמורת תשלום מלא‪,‬‬ ‫הן הגיעו לדלת עזרת הנשים‪,‬‬ ‫הלבבות פועמים בחזקה‪ ,‬איזו מן‬ ‫שכן אין בנמצא אפילו מושב פנוי‬ ‫טיסה ממתינה לנו‪ ,‬ועוד תוך צפיפות‬ ‫מאות מתפללות ספונות בסידוריהן‪,‬‬ ‫אחד בכל המטוס‪.‬‬ ‫כזו‪ ...‬אך בתוכי התחזקתי שוב ושוב‬ ‫עוד הן תוהות היכן אוחזים‪ ,‬ונשמעת‬ ‫עם תחושת הביטחון הזכה שחשתי‬ ‫נפלה עלינו חרדה גדולה‪ .‬זכרנו היטב‬ ‫צעקה אדירה‪:‬‬ ‫בלבי בעת התפילה‪ ,‬היא היתה‬ ‫טיסה קודמת שבה טסנו עמה ללא‬ ‫עוצמתית והאפילה על החששות‪,‬‬ ‫היכולת להשכיבה‪ :‬היא נכנסה‬ ‫"ואתה הוא מ‪-‬ל‪-‬ך א‪-‬ל חי וקיים"‬ ‫ומשתאה הייתי לראות כיצד יפול‬ ‫לסערת רוחות כה קשה‪ ,‬עד‬ ‫חיוך מאושר עלה על פניה הטהורות‬ ‫דבר‪...‬‬ ‫שהטייסים כמעט נאלצו לבצע‬ ‫של בתי‪ ,‬לא מודעת כלל לתזמון‬ ‫נחיתת חירום ולהוריד אותנו מן‬ ‫עלינו למטוס‪ .‬הדחיסות היתה איומה‪,‬‬ ‫המדויק שהקב"ה סיבב במיוחד‬ ‫המטוס‪ .‬והפעם ‪ -‬התלוותה אלינו גם‬ ‫המטוס היה מלא וגדוש עד אפס‬ ‫בשבילה!‬ ‫תינוקת קטנה‪ ,‬שבלא מקום פנוי היינו‬ ‫מקום‪ ,‬כמעט ולא היה אוויר לנשום‪.‬‬ ‫נאלצים להחזיקה על הידיים לאורך‬ ‫ה' מחכה לכולנו‪ ,‬רוצה שכולנו נמליך‬ ‫פסענו לעבר המושבים שלנו‪ ,‬והנה‬ ‫כל הטיסה המייגעת‪.‬‬ ‫אותו עלינו‪ ,‬וגם בשעה ‪ 1:30‬בצהרי‬ ‫המחזה שנגלה לעינינו‪ :‬ליד המושב‬ ‫ראש השנה‪ ,‬עדיין לא מאוחר מדי!‬ ‫שלי היה מושב פנוי‪ ,‬וליד המושב של‬ ‫הרגשתי שכל השערים ננעלו בפני‪,‬‬ ‫רעייתי ‪ -‬מושב פנוי נוסף!‬ ‫ואין לי שום מוצא בדרך הטבע‪.‬‬ ‫מזמור לתודה ‪ -‬כיצד!‬ ‫וההרגשה הזו הביאה אותי לעמוד‬ ‫היו אלה שני המקומות הפנויים‬ ‫האם הודיה תמידית ‪ -‬אפשרית לפשוטים כמונו?‬ ‫להתפלל מקירות לבי לפני מי שרק‬ ‫היחידים בכל המטוס העמוס והדחוס‬ ‫אפשרי בהחלט!‬ ‫הוא יכול להושיע‪ .‬זו היתה תפילה‬ ‫הזה‪ ,‬חיכו בדיוק עבורנו‪ ,‬אבינו‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬מתוך תחושה זכה של‬ ‫שבשמים באהבתו שמר לנו אותם‪,‬‬ ‫בראש השנה לפני התקיעות ניגש אלי אברך ואומר‪:‬‬ ‫אפס אונים והכנעה מלאה‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫ללא שום הסבר והגיון!‬ ‫יש לי סיפור השגחה פרטית מדהים‪ ,‬אבל חסר לי את‬ ‫בשלב מסויים של התפילה‪ ,‬חדרה‬ ‫הכשרון לתאר אותו בצורה מספיק דרמטית‪ ,‬האם‬ ‫תוכל לסייע בידי?‬ ‫כולם מקבלים עול מלכות‬ ‫ללבי בהירות פנימית עמוקה‪.‬‬ ‫מה הסיפור? שאלתי‪" .‬באורח פלא‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬השגתי‬ ‫הרגשתי בבירור שאני סומך לגמרי על‬ ‫מגבת עבור הטבילה שלפני תקיעת שופר‪ .‬למרות‬ ‫בימי הרחמים‪ ,‬רציתי לשלוח לכם‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬וכאשר משליכים‬ ‫שמלאי המגבות שעומד לרשות הציבור שימש כבר‬ ‫סיפור מתוק על‬ ‫הר"ר‬ ‫בערב החג‪ ,‬וגם בשני הבקרים של החג"!‬ ‫באמת ובתמים את כל הקושי והדאגה‬ ‫מנחם אליהו רייזנר ביטחון תמים של‬ ‫עליו‪ ,‬אין מקום לדאגה‪.‬‬ ‫חייכתי‪ ,‬אבל חשבתי שנכון יהיה לכתוב על כך‪.‬‬ ‫קטנה‬ ‫ילדה‬ ‫חיפה‬ ‫שהתרחש בראש‬ ‫זו ממש לא הדרגה שלי ביום יום‪ .‬אני‬ ‫רבות נכתב והתפרסם בשנים האחרונות בגודל הענין‬ ‫השנה תשפ"ו‪.‬‬ ‫עוסק באמונה ובטחון דרך למודי ככל‬ ‫של הודיה להשי"ת‪.‬‬ ‫אלא שרבים מתייחסים לענין זה כאילו זו איזו "מדרגה‬ ‫אברך מן השורה‪ ,‬אבל מעולם לא היה‬ ‫בתי בת ה‪ ,3-‬למדה בגן אודות ראש‬ ‫גבוהה" שמיועדת לאנשים מורמים מעם‪.‬‬ ‫זה עיקר עיסוקי ולא התנסיתי‬ ‫ובזה אני רוצה לעסוק הפעם‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬כמובן‪ .‬וכן סיפרו להם‪ ,‬כי "כל‬ ‫בעבודה מעשית של בטחון‪ .‬הפעם זה‬ ‫הטאטעס" צועקים בשוהל "המלך"‪...‬‬ ‫בימי ילדותי‪ ,‬בכל אופן בסביבה בה גדלתי בירושלים‪ ,‬המילה‬ ‫בא מעצמו‪ ,‬ממקום אמיתי ביותר של‬ ‫וממליכים יחד את הקב"ה עלינו‪.‬‬ ‫"תודה" היתה מילה נדירה למדי‪.‬‬ ‫מצוקת אין אונים שרק הבורא יתברך‬ ‫להגיב באמירת "תודה" כאשר מישהו הגיש לך אוכל‪,‬‬ ‫ראש השנה בשעות הצהריים‪ ,‬שעה‬ ‫הכל יכול הוא זה שיכול‪ ,‬ובידו‬ ‫ג' תשרי תשפ"ז כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪12‬‬ ‫האזינו ‪ -‬שובה פ"ז ~ עמ' ‪~ 3‬‬ ‫אהבת ד'‪,‬‬ ‫לא שכחתי את המגבת? הודו לד'‪.‬‬ ‫או סיוע כלשהו ‪ -‬זו היתה סוג של "התנהגות‬ ‫תמים תהיה עם ד' אלקיך‪ ,‬אמונה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬יום אחר‬ ‫מודרנית" במובן השלילי‪...‬‬ ‫יום‪ ,‬מצבור של זכויות אינסופי‪ ,‬יחד עם חיים נעימים‬ ‫אופס‪ ...‬דווקא כן שכחתי‪...‬‬ ‫מחקים היינו במן לעג את הביטוי הייקי "דאנקע שיין"‪,‬‬ ‫ורגועים של שלוות הנפש‪.‬‬ ‫גם תודה! גם זו לטובה! וממשיכים לעבר ההטבה‬ ‫כאומר‪:‬‬ ‫הבאה‪.‬‬ ‫אני לא נמנה על צאצאי עולי גרמניה‪ ,‬בעלי הנימוסים‬ ‫כשפרסמתי את הדברים בעבר‪ ,‬אחד מידידי הקרובים‬ ‫המהוקצעים‪.‬‬ ‫חזר אלי באומרו‪:‬‬ ‫ראיתי השבוע בישיבה כיצד בחור צעיר חוטף מכה‬ ‫היו כנראה סיבות טובות להתנהגות הזו‪ ,‬ולא כאן‬ ‫הפכת לי את הראש‪.‬‬ ‫הגונה וכואבת במצחו מחודו של ארון מתכת‪...‬‬ ‫המקום להאריך‪.‬‬ ‫תגובתו היתה משובבת נפש‪ :‬הקריאה "גם זו לטובה"‬ ‫פתאום שמתי לב לענין הזה‪,‬‬ ‫נמלטה מפיו תוך שניות ספורות מהמכה הכואבת‪.‬‬ ‫אגב ‪ -‬עד היום אני לא מכיר באידיש תחליף למילה "בבקשה"‬ ‫כשאני יורד מאוטובוס שבו הנהג הוא ערבו'ש שונא‬ ‫אשרי לו ואשרי הסובבים אותו!‬ ‫מה שגורם לדוברי אידיש להישאר בפה פעור כשמישהו מודה‬ ‫להם‪ ...‬מי שמכיר פתרון ראוי למצב המביך הזה מוזמן‬ ‫ישראל‪ ,‬ואני בכל זאת אומר לו "תודה"‪ .‬כי זה‬ ‫להחכימנו‪...‬‬ ‫המינימום של אנושיות‪.‬‬ ‫החברותא שלי הגיע בזמן? תודה!‬ ‫יש מנין בזמן הרצוי לי? תודה אבא!‬ ‫בכל אופן‪ ,‬בנושא הזה חל ב"ה שינוי מבורך‪.‬‬ ‫הוא הדין לגבי פקיד בבנק או בעירייה‪ ,‬גם אם איני‬ ‫היום מקובל לומר תודה על כל צעד ושעל‪ ,‬גם אצל בני‬ ‫חפץ בשום קשר עמו ‪-‬‬ ‫מישהו חייך אליך כשנכנסת? זה לא מובן מאליו‪.‬‬ ‫הקהילות הכי שמרניות‪.‬‬ ‫‪ -‬תודה אומרים תמיד!‬ ‫הכנת כוס קפה? מצאת כוס נקיה וגם קפה‪ ,‬סוכר וגם‬ ‫אנו מודים על כל פעולה‪ ,‬גם לנותני שירות בשכר מלא‪.‬‬ ‫חלב‪ ,‬ואפילו כפית? כמה צריך להודות‪.‬‬ ‫לנהג האוטובוס‪ ,‬למוכר בחנות‪ ,‬וגם ילדים מחונכים‬ ‫ורק להקב"ה לא? למה זה כל כך קשה?‬ ‫אה‪ ,‬הקפה כרוך בתשלום? היה שקל בכיס? תודה אבא‬ ‫רגילים להודות להוריהם על כל נתינה‪.‬‬ ‫שבשמים!‬ ‫זה הפך להיות כטבע שני שלנו‪ ,‬ואדם מן היישוב אינו‬ ‫מאז התחלתי לחשוב על כל פעולה‪.‬‬ ‫החזן מתפלל בקצב סביר‪ ,‬לא "טס" ולא "זוחל"? אה!‬ ‫נזקק למאמץ כלשהו כדי לומר תודה‪.‬‬ ‫הלו ‪ -‬יש פה נהג באירוע! תמחול ותגיד תודה‪.‬‬ ‫ברוך ד'‪.‬‬ ‫הוא עושה זאת באופן אינסטינקטיבי‪.‬‬ ‫אתה צריך אוכל? תגיד יפה "בבקשה"!‬ ‫מישהו מבקש צדקה‪ ,‬יש לך מטבע בכיס? ברוך ד'‬ ‫וזה פועל!‬ ‫אדם שעיסוקו במגע עם קהל‪ ,‬עשוי לומר את המילה‬ ‫האוטובוס הגיע בזמן? הרב קו מוטען ותקין?‬ ‫"תודה" מאות פעמים ביום‪.‬‬ ‫כל אחד מבטא זאת בדרכו‪ ,‬הצד השוה שבהם שיש כאן‬ ‫התיישבת במקום סביר?‬ ‫זו התנהגות חיובית ומבורכת‪ ,‬בפרט אם היא נעשית‬ ‫כיוון מאד מעשי וזמין לקירבה אל הקב"ה‪.‬‬ ‫תגיד תודה!‬ ‫בכנות ובמחשבה ראויה וחיובית‪.‬‬ ‫במשנת רבותינו ‪ -‬הכרת הטוב היא הבסיס המרכזי‬ ‫אך ראוי להדגיש כאן נקודה נוספת‪ ,‬סופר משמעותית‪,‬‬ ‫סיימת מטלה מכבידה ומחקת את התזכורת בסלולרי?‬ ‫לכל מידה טובה‪ ,‬ולכל התורה כולה‪.‬‬ ‫ומי שיקדיש רגע של מחשבה יבין את ההזדמנות‬ ‫תודה!‬ ‫העצומה שהנהגה כזו מניחה לפתחו‪:‬‬ ‫מספיק דוגמאות?‬ ‫מה שנדרש מאיתנו זה פשוט‪:‬‬ ‫~~~‬ ‫להעתיק את ההתנהגות הזו מ"בין אדם לחברו" ל"בין‬ ‫כשהינך פונה למישהו עם מאה בקשות ביום‪ ,‬ואתה גם‬ ‫אדם למקום"‪.‬‬ ‫אומר לו תודה כמספר הזה‪ ,‬אז מלבד הריווח שייענו‬ ‫בקשותיך ורצונותיך‪ ,‬יש כאן עוד תועלת‪ ,‬כפולה‬ ‫האם זה מעשי? האם אפשרי לחיות כך? בהחלט!‬ ‫אנו מקבלים מהקב"ה טובות ומתנות לאין מספר‪.‬‬ ‫ומכופלת‪...‬‬ ‫לאחד פחות‪ ,‬לאחד יותר‪ ,‬ולאחד עוד הרבה יותר!‬ ‫קמנו בבוקר‪ ,‬קודם כל אומרים "מודה אני"‪,‬‬ ‫נכון שאנו רגילים לשנן את דברי המדרש המנחמים‪:‬‬ ‫מי מאיתנו ששם לבו למעשיו‪ ,‬מודע לזה שהוא‬ ‫אפילו רשע הבוטח בד' חסד יסובבנו״‪ ,‬והגר"א הגדיל‬ ‫ככל שמתרגלים את הדברים ‪ -‬הם הופכים להיות‬ ‫התעורר בבוקר ואמר תודה על כך שהוא התעורר‪...‬‬ ‫לחדש כי ״מי שלבו טוב במדת הבטחון‪ ,‬אעפ״י שעבר‬ ‫כאינסיטנקט טבעי ובריא‪.‬‬ ‫עכשיו המשימה שלנו היא פשוט‪:‬‬ ‫עבירות חמורות‪ ,‬הוא יותר טוב ממי שמחוסר בטחון״‪,‬‬ ‫אמונה מלשון אימון ‪ -‬כמו ויהי אומן את הדסה‪.‬‬ ‫להמשיך את המגמה הזו‪.‬‬ ‫אבן שלמה ג‪-‬ב‬ ‫מכאן עד לשייכות פנימית לבטחון של ממש ‪ -‬הדרך‬ ‫על כל הטבה ‪ -‬אומרים להקב"ה תודה‪.‬‬ ‫אבל למעיישה אין זה כך‪...‬‬ ‫כבר הרבה יותר קרובה‪.‬‬ ‫אין מצב שזה נגמר בזה‪...‬‬ ‫על כל צורך ‪ -‬פונים להקב"ה בבקשה‪.‬‬ ‫הלא אתה מתיימר להיות "בנאדם"‪...‬‬ ‫כשמישהו מתקשר אלי להודות על החיזוק שהוא קיבל‬ ‫אינך יכול להתעלם מרצונותיו של טוב ומטיב שעוזר‬ ‫זה יכול להתבטא במחשבה‪ ,‬או בדיבור‪ ,‬העיקר שזו‬ ‫מהגליון השבועי‪ ,‬אני לא נכנס למבוכה‪ ,‬אלא מקבל את‬ ‫הגישה השולטת‪:‬‬ ‫לך לשרוד‪ ,‬ושעוד רגע קט תזדקק לחסדיו שוב ושוב‬ ‫זה בשמחה ואח"כ פונה להודות להקב"'ה בפה מלא‬ ‫ושוב‪...‬‬ ‫אני מקבל ‪ -‬אני מודה‪ .‬אני צריך ‪ -‬אני מבקש‪.‬‬ ‫על שזיכני ונתן לי חלק בין מזכי הרבים‪ .‬וכך‪ ,‬מה‬ ‫ותמיד תמיד‪ ,‬לכולם‪ ,‬יש על מה להודות ולבקש עוד‪...‬‬ ‫אינך יכול לומר תודה ‪ -‬ורגע אחרי זה להרשות לעצמך‬ ‫שנקרא בפי העם "פידבק" או "משוב חיובי" – הופך‬ ‫כל מיני "חטאים קטנים"‪...‬‬ ‫באחת למצווה רבתי של דבקות הבורא‪ .‬לדבקה בו!‬ ‫שוב אינך מסוגל להיות כה חדל אישים‪ ,‬ולעשות את‬ ‫נטלנו ידיים‪ ,‬שטפנו פנים‪ ,‬המגבת זמינה‪ ,‬יש לנו‬ ‫רצונו של אותו טוב ומטיב באופן חלקי‪ ,‬בלי חשק‪,‬‬ ‫מוטיבציה לקום מהמיטה ויש כח לקום ובשביל מה‬ ‫כיום‪ ,‬בהרבה מכשירי טלפון כשאתה נכנס ליומן‬ ‫לקום ‪" -‬שכויי'ח טאטע"‪.‬‬ ‫לצאת ידי חובה בלבד‪.‬‬ ‫השיחות – אתה מקבל אוטומטית מידע כמה פעמים‬ ‫הרי למדנו‪ :‬כמים הפנים לפנים‪...‬‬ ‫התקשרת לכל אחד מהם‪ ,‬כך שנוצרת באופן אוטומטי‬ ‫אני מכין קפה‪ ,‬קופסת הסוכר מלאה‪ ,‬החלב לא חמוץ‪,‬‬ ‫סוג של תחרות‪...‬‬ ‫הקפה יצא טעים‪ ,‬לא קר מידי ולא חם מידי‪ ,‬יש לי זמן‬ ‫ובימי התשובה היקרים הללו‪ ,‬כשמישהו יצביע בפניך‬ ‫אמא‪ – 567 :‬קל קו‪ - 469 :‬קול הלשון‪ - 422 :‬וכן‬ ‫על חידושו העצום של רבנו החיד"א‪ ,‬שהשב תשובה‬ ‫ואפשרות לשתות אותו בלי להפסיד את האוטובוס ‪-‬‬ ‫הלאה‪...‬‬ ‫תודה אבא שבשמים‪.‬‬ ‫מאהבה נמחל לו מיד‪ ,‬בלא להזדקק לארבעה חילוקי‬ ‫כפרה המבוארים בש"ס‪ ,‬שוב לא תפתח עליו זוג עינים‬ ‫בחן את עצמך‪ ...‬האם מצאת את עצמך במצב שהשם‬ ‫כאומר "תשובה מאהבה"? ובכן?‬ ‫אני יוצא למקווה‪ ,‬יש בגדים נקיים בארון‪ ,‬איך דאנק‬ ‫הראשון באנשי הקשר שלך‪ ,‬המנצח ב"תחרות" הזו‪,‬‬ ‫דיר טאטע‪.‬‬ ‫"איפה אני ואיפה תשובה מאהבה? מה הקשר לאיש‬ ‫הוא "אבא שבשמים"!‬ ‫פשוט כמוני? הלוואי ואשוב מיראה ולו מעט"‪...‬‬ ‫המעלית פועלת ולא מתעכבת‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫אליו אתה פונה בכל עת מצוא‪,‬‬ ‫מישהו תלה במעלית "הלכה יומית" ואף דאג לעדכן‬ ‫אם בהודיה‪ ,‬אם בבקשה‪ ,‬או בשניהם יחד?‬ ‫את הדף המתאים להיום ‪ -‬תודה‪.‬‬ ‫כי אחרי שתגיע למצב של קשר תמידי עם הקב"ה על‬ ‫אם התשובה חיובית ‪ -‬אתה במסלול הנכון‪...‬‬ ‫כל דבר קטן וגדול‪ ,‬כבר לא יהיה הרעיון הזה כה זר‬ ‫מזג האוויר מסביר פנים – אה! כל זמן שהנשמה‬ ‫ומוזר בעיניך‪...‬‬ ‫בקרבי מודה אני‪.‬‬ ‫מי שנמנע מחטא כלשהו כי "לא נעים לו" כביכול‬ ‫בכניסה למקווה אין תור ארוך ‪ -‬ברוך ד'‪.‬‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬כבר יש לו איזו שייכות ולו מזערית‪ ,‬למושג‬ ‫הגלגלת נפתחת ביראת כבוד למול הצ'יפ ‪ -‬תודה‬ ‫הזה של תשובה מאהבה!‬ ‫טאטע‬ ‫בילדותי אם הייתי נוכח במחזה כזה הייתי חושד את בעל הצ'יפ‬ ‫למכשף מסוכן‪...‬‬ ‫הבה נודה כי תועלת זו היא כבר מקפצה רוחנית‬ ‫ובדרך? אינספור מצוות תמידיות‪.‬‬ ‫מצאת מקום פנוי ונח? תודה‪.‬‬ ‫כבירה‪ ,‬שמצדיקה בהחלט את ההשקעה הזו!‬ ‫כל מחשבה קלה כזו היא קיום כמה מצוות עשה של‬ ‫המים חמים? ב"ה‪.‬‬ ‫ג' תשרי תשפ"ז כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪13‬‬ ‫האזינו ‪ -‬שובה פ"ז ~ עמ' ‪~ 4‬‬ ‫לתנאים שאני רוצה‪ ,‬וזה כמעט לא‬ ‫מסרק ודירה – הכל בתפלה‬ ‫איפה טובלים בקבוק‬ ‫בנמצא‪...‬‬ ‫לידידי היקר ר' מרדכי‪ ,‬כבר תקופה ארוכה שאני‬ ‫אקדים ואומר בדיוק את מה שהרבה אנשים‬ ‫ואז אני מתעניין לתומי‪ :‬עד איזה‬ ‫חושב בליבי‪ :‬מתי אני‬ ‫הר"ר‬ ‫אומרים לך "לא חשבתי‬ ‫הר"ר‬ ‫אזכה גם אני ואכתוב‬ ‫שיהיה לי פעם סיפור לשלוח"‪,‬‬ ‫מחיר אתה רוצה לשלם? והוא עונה‬ ‫סיפור לידיד כל כך‬ ‫יהושע אליקים שווארץ‬ ‫ואתה עונה להם "מי שקורא‬ ‫משה ולר‬ ‫לי עד ‪ 1.6‬מליון‬ ‫קרוב ללב ולנשמה‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫בקביעות את העלון מוחזקני‬ ‫ואני שואל אותו אתה באמת רוצה‬ ‫והנה זה הגיע‪" .‬סיפור ששווה מליון דולר" בפרט‬ ‫שיהיה לו סיפור"‪.‬‬ ‫לקנות עד ראש השנה? והוא עונה לי‬ ‫עכשיו בזמן שמסוגל לתפילה וחיבור עם הקדוש‬ ‫כך גם אני מרגיש‪ ,‬שבזכות קריאת העלון‬ ‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫בוודאי‪...‬‬ ‫מתבוננים יותר בדרכי ההשגחה‪ ,‬ורואים כמה‬ ‫אני נוסע בקביעות כל בוקר ממודיעין‬ ‫שהיא מופלאת ומיוחדת‪.‬‬ ‫דקה חולפת ורעיון מנצנץ במוחי‪.‬‬ ‫עילית לביתר עילית‪ ,‬שם אני מנהל‬ ‫ביום רביעי התחילו הבנות את שנת‬ ‫ואני אומר לו‪ :‬כן כן‪ ,‬יש לך דירה ממש‬ ‫ת"ת מפורסם בשם "מתיקות התורה"‪.‬‬ ‫הלימודים החדשה‪.‬‬ ‫כמו שביקשת ובתנאים שחיפשת"‬ ‫ביום ג' י"ט אלול החלטתי משום מה‬ ‫ארבע מבנותי קנו בקבוקים חדשים‬ ‫לאחי ר' משה יש דירה בט"מ‬ ‫לנסוע לביתר באוטובוס‪ ,‬כן כן‪ ,‬הכל‬ ‫לכבוד השנה החדשה‪ ,‬והבקבוקים‬ ‫שעומדת למכירה ומתאימה בדיוק‬ ‫מכוון מאיתו יתברך שמו‪.‬‬ ‫שעשויים מתכת וחייבים טבילה כדין‪.‬‬ ‫לפי התנאים שהצגת‪...‬‬ ‫בכניסתי ל"מקוה אמשינוב" ברחוב‬ ‫ביום שלישי בצהרים הלכתי לטבול‬ ‫אני לא מאבד זמן ומרים טלפון לאחי‪:‬‬ ‫דרכי איש בביתר‪ ,‬אני קולט ששכחתי‬ ‫את הבקבוקים במקוה כלים בשכונה‬ ‫"יש אברך שרוצה להגיע לראות את‬ ‫ברכב את המסרק הקטן‪ ,‬בו אני‬ ‫שבה אני גר )נאות הפסגה( ואני רואה‬ ‫הדירה" מסכמים לשעה ‪13.50‬‬ ‫משתמש לסדר את הפיאות בבוקר‪.‬‬ ‫שם פתק שהמקווה פתוח רק בימי‬ ‫בשעה ‪ 14.00‬אני מתקשר לר' יחיאל‪:‬‬ ‫שישי‪.‬‬ ‫אני אומר בליבי זה "פכים קטנים" של‬ ‫"הלכת לראות"? והוא עונה לי‪" :‬לא‬ ‫ממש‪ ,‬אבל אני זקוק לזה‪ .‬וכך אמרתי‬ ‫בשעה ‪ 11:45‬בלילה החלטתי שכעת‬ ‫אני כרגע בייבי סיטר"'‬ ‫בלחישה‪" :‬רבונו של עולם תשלח לי‬ ‫אני לוקח את האוטו והולך לטבול את‬ ‫אמרתי לו‪ :‬תגיע גם עם הילדים‪ ,‬זו‬ ‫מסרק קטן שאולי נאבד למישהו"‪.‬‬ ‫הבקבוקים במקווה מרוחק יותר‪,‬‬ ‫דירה בשבילך לראש השנה‪...‬‬ ‫בשביל שיהיה להן את הבקבוקים‬ ‫אני יוצא מהמקווה ופונה להתפלל‬ ‫בשעה ‪ 14.30‬הוא הגיע לבקר בדירה‪,‬‬ ‫בבית כנסת ביאלא שברחוב הרב שך‪.‬‬ ‫לבוקר‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬כן כזו דירה עוד לא ראיתי‪.‬‬ ‫בסיום התפילה אני יוצא כשלצידי‬ ‫אני יוצא מדלת הבית ובאותו רגע‬ ‫בשעה ‪ 18.45‬בערב הוא הגיע עם בני‬ ‫אברך יקר בשם ר' יחיאל מיכל‬ ‫ממש עובר ממולי אברך מן השכונה‬ ‫הבית שוב‪.‬‬ ‫זלוטניק ופתאום אני מצביע לו לעבר‬ ‫שקיצר את הדרך דרך הבנין שלי‪ ,‬אני‬ ‫האספלט‪ :‬מסרק!‬ ‫רואה שהוא לקראת יציאה מן‬ ‫בי"ט אלול בשעה ‪ 23.33‬נחתם זכרון‬ ‫דברים‪ ,‬וביום שני נחתם החוזה! כן‪,‬‬ ‫אני אומר לו הבט מה קורה כאן!‬ ‫השכונה‪ ,‬ואני שואל אותו בדרך אגב‬ ‫לאחר חיפוש של למעלה משנתיים‬ ‫אולי הוא רוצה להצטרף אלי‪ ,‬לאן‬ ‫הוא מסתכל עלי ולא מבין מה אני‬ ‫הוא צריך להגיע‪ ,‬ופשוט לא יאומן מה‬ ‫יש לר' יחיאל דירה בשעה טובה‬ ‫מתרגש‪ ...‬אני מגביה את המסרק ואני‬ ‫שהוא עונה לי‪ :‬הבת שלי קנתה‬ ‫ומוצלחת‪ ,‬לפני ראש השנה!‬ ‫אומר לו‪ :‬תראה ביקשתי מהקב"ה‬ ‫בקבוק חדש ואני הולך לחפש לה‬ ‫דירה שהגיע עם בקשה פשוטה‬ ‫מסרק וקיבלתי! חבל שלא ביקשתי‬ ‫מקוה לטבול לה אותו למחר בבוקר‪.‬‬ ‫מהקב"ה‪ .‬המסרק היה המתווך‪ .‬אין‬ ‫דברים יותר חשובים! ותוך כדי דיבור‬ ‫אמיתי! אמיתי! ללא שום הגזמה‪.‬‬ ‫אצל הקב"ה הבדל‪ ,‬יש מסרק על‬ ‫אני מתקן את דברי אומר לו‪ :‬זה לא‬ ‫הכביש‪ ,‬יש דירה שממתינה רק לך‪,‬‬ ‫נכון כך לומר‪ .‬אלא הקדוש ברוך הוא‬ ‫נסענו שנינו ביחד טבלנו את‬ ‫ועוד היום‪ ,‬רק תבקשו מאבא!‬ ‫נותן לכל בריותיו כל מה שצריך‪ ,‬אך‬ ‫הבקבוקים‪ ,‬והחזרתי אותו חזרה‬ ‫צריך לבקש לקדוש ברוך הוא‪ ,‬אין‬ ‫לשכונה‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬בתפילת שמונה עשרה‪ ,‬היכן המקום‬ ‫שבו אנו מבקשים מחילה מהקב"ה‪ ,‬בכל‬ ‫אצלו הבדל בין מסרק‪ ,‬לבית‪ .‬או בנים‪.‬‬ ‫לא יאומן איך הקב"ה הכניס בי‬ ‫התפילות‪ ,‬גם בשבת וביו"ט?‬ ‫הוא נותן לכל אחד מה שמבקשים‬ ‫מחשבה בשעה מאוחרת בלילה‬ ‫ממנו!‬ ‫לצאת עכשיו ממש לטבול את‬ ‫תשובה‪ :‬ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך!‬ ‫אומר לי ר' יחיאל מיכל‪ :‬ככה? אז כעת‬ ‫הבקבוקים‪ ,‬ולתפוס את אותו אברך‬ ‫פירוש רש"י ]תהלים נא[‪:‬‬ ‫תורי לבקש מרבון העולמים‪ .‬אני כבר‬ ‫באותם ‪ 5‬שניות‪ ,‬אם הוא היה עובר‬ ‫ְשׂ ָפ ַתי ִתּ ְפ ַתּח ‪ְ -‬מחוֹל לִ י‪ ,‬וְ יֶ ִהי לִ י‬ ‫למעלה משנתיים מחפש לקנות דירה‬ ‫שם כמה שניות קודם או כמה שניות‬ ‫ִפּ ְתחוֹן ֶפּה לְ ַהגִּ יד ְתּ ִהלָּ ֶת‪!‬‬ ‫בביתר‪ .‬הלכתי לראות כבר יותר מ‪30‬‬ ‫לאחר מכן הסיפור הזה לא היה קורה‪.‬‬ ‫אנא העתירו בתפילותיכם גם עבורי‬ ‫דירות ואני מבקש ממך רבונו של‬ ‫ישראל עמך אשר בך מאמין –‬ ‫ידידכם מרדכי בן חוה חנה המברככם ב‪:‬‬ ‫עולם‪ :‬עד ראש השנה אני כבר רוצה‬ ‫אם בשמאל דחיתו קרבהו בימין‬ ‫גמר חתימה טובה!‬ ‫לקנות דירה‪ .‬דירה כזו שתתאים‬ ‫]סליחות ליוכ"ק[‬ ‫ג' תשרי תשפ"ז כל הזכויות שמורות‪ .‬אין להעתיק תוכן לפרסום‪ ,‬ללא קבלת אישור מפורש‪ ,‬למעט פרסום הגליון במתכונתו המלאה‪.‬‬ ‫׉‬ ‫בגיליון מובאות עובדות בדוקות ומדויקות בלבד ככל שידי מגעת בס''ד‪ ,‬ללא כל תוספת‪ .‬בחלק מהמקרים שונו השמות על פי דרישת הנוגעים בדבר‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪14‬‬ ‫בס"ד‬ ‫כניסת השבת‪18:24 :‬‬ ‫יציאת השבת‪19:13 :‬‬ ‫רבנו תם‪19:57 :‬‬ ‫ע"פ אופק ת"א‬ ‫ח' תשרי התשפ"ו‬ ‫ערב יום הכיפורים‬ ‫שבת שובה‬ ‫אחד קטן וללכת איתו הביתה‪ .‬אבל לקחת משהו בצורה‬ ‫בואו וראו כמה שמחה גדולה יש בכל העולמות בימים‬ ‫חזקה ואמיתית וללכת אתו 'עד הסוף'‪ .‬תשמעו לעצתי‪:‬‬ ‫הללו של עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫'קחו עמכם דברים' – קחו עמכם את הקבלה הזו‪ ,‬ואיתה‬ ‫שמעיד אליהו הנביא )'תנא דבי אליהו' פרשה א'(‪" :‬ימים יוצרו ולו‬ ‫תלכו הביתה"‪ .‬שיהודי עושה תשובה בצורה שכזו‪ ,‬וכל‬ ‫אחד בהם' )תהלים קלט' יז( ‪ -‬זה יום הכיפורים לישראל‪,‬‬ ‫אחד בדבר שעליו להתחזק‪ ,‬אזי יש שמחה גדולה מאד‬ ‫שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם‪ ,‬שנתנו‬ ‫לה' ביום כיפור שהוא מוחל ליהודי את כל העוונות‪ ,‬כי‬ ‫באהבה רבה לישראל‪ ...‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא בשעה שהוא‬ ‫היהודי החל להשתנות ולקח על עצמו לזוז ממקומו‪.‬‬ ‫מוחל לעונותיהן של ישראל ‪ -‬אין מתעצב בלבבו אלא‬ ‫שמח שמחה גדולה‪ ,‬ואומר להרים ולגבעות‪ ,‬לאפיקים‬ ‫ולגאיות‪" :‬בואו ושמחו עמי שמחה גדולה שאני מוחל‬ ‫לעונותיהם של ישראל"‪ .‬כמה שמחה יש בכל העולמות‬ ‫שביום הגדול הזה מוחל ה' את העוונות שלנו‪ ,‬בזכות‬ ‫מצות התשובה שאנו עושים!‪.‬‬ ‫"אבל איך עושים תשובה?" שאג מרן הרב אליעזר מנחם‬ ‫שך זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת פונובי'ז‪ ,‬ימים בודדים לפני יום‬ ‫הדין‪ ,‬ראש השנה התשמ"ט )לפני ‪ 38‬שנה(‪" :‬תשמעו לי!‬ ‫תשמעו עצה מאדם זקן! לאדם זקן יש ניסיון!‪.‬‬ ‫נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון בכוונה!‪ .‬ואיך נעשה‬ ‫את זה? הרי לפעמים‪ ,‬בעת הברכה‪ ,‬אנחנו עייפים‪,‬‬ ‫הראש לא מרוכז‪ ,‬המח לא צלול… מה נעשה? – נחליט‬ ‫בהחלטה חזקה כי השנה נברך ברכת המזון מתוך‬ ‫סידור!"‪ ,‬אמר הרב שך‪" ,‬זה יעזור מאוד לכוונה! לכו‬ ‫וכן מובא בפ'סיקתא רבתי' )פסיקא מ'(‪ :‬אמר הקב"ה‪:‬‬ ‫הביתה‪ ,‬תגידו לנשים ולילדים שלכם שמהיום והלאה‬ ‫בראש השנה אני דן את עולמי ובו הייתי צריך לגמור את‬ ‫מברכים ברכת המזון מתוך סידור! אני מבטיח לכם‬ ‫הדין‪ .‬ולמה אני תולה עד עשרה ימים? כדי שיעשו‬ ‫שאם נקבל זאת על עצמנו זה יעשה רעש גדול בשמים!‬ ‫תשובה עוד‪" .‬ושבה והיתה לבער" ‪ -‬שאם עשיתם‬ ‫יכריזו עלינו בשמים‪' :‬היהודי הזה עשה תשובה!'‪,‬‬ ‫תשובה באלו הימים )שינוי מעשים(‪ ,‬אפילו יש בכם‬ ‫'היהודיה הזו עשתה תשובה!'‪ ,‬אם נבוא ליום הדין עם‬ ‫עוונות ‪ -‬אני מבערם ומזכה אתכם‪ .‬ואם לא עשיתם‬ ‫קבלה קטנה כזו‪ ,‬עם שינוי מעשה – זוהי 'תשובה'!"‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬הוו יודעים שדינכם נפסק ביום הכיפורים"‪.‬‬ ‫סיים הרב שך ואמר‪" :‬ברכת המזון זו רק דוגמא‪ ,‬אפשר‬ ‫לפנינו מעשה מדהים ומרגש הממחיש את הימים שאנו‬ ‫גם אשר יצר מתוך הכתב או כל דבר קטן אחר‪ ,‬אך‬ ‫נמצאים בהם‪" :‬הילד שלמה היה בסך הכל ילד בן עשר‬ ‫העיקר זה לקיים את דברי הנביא האומר‪" :‬קחו עמכם‬ ‫– המשך בעמוד ‪– 3‬‬ ‫כשעולמו חרב עליו‪...‬‬ ‫דברים ושובו אל ה" )הושע יד( ‪ -‬עלינו לקחת עמנו דבר‬ ‫לעילוי‪-‬נשמת‪ :‬הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה‪ ,‬הרב שמעון בן בחריה‪.‬‬ ‫לרפואה‪ ,‬פרנסה והצלחה‪ :‬מ"א צ‪.‬ב‪.‬מ‪ .‬מנשה ואורה אחיאל‪ .‬א"ה‬ ‫מ"ס צדוק בן נור ומרים בת גליה‪ .‬גבריאל בן סמינה‪ .‬שרית שרה‬ ‫הדר בת נחמה‪ .‬אורטל חנה בת הדסה וב"ב‪ .‬פנינה בת שושנה‬ ‫בת מריאן‪ .‬שרית שרה בת ויקטוריה‪ .‬גלילי הכהן בן כוכבה‪ .‬תקווה‬ ‫וב"ב‪ .‬אושרית בת פנינה וב"ב‪ .‬משה שמואל בן זלדה‪ .‬מוריה בת‬ ‫בת פנינה‪ .‬סופיה שרה בת רוזה‪ .‬אבלין עדינה בת פרחה‪ .‬ר' אברהם‬ ‫רויטל‪ .‬גאולה בת דבורה‪ .‬שרה חיה רפאלה בת רחל‪ .‬יאיר חיים בן‬ ‫בן ר' סעדיה‪ .‬עמרון אורי בן יוסף‪ .‬סאן אמנון בן שרה הי"ד‪ ,‬משה‬ ‫ענבל שרה‪ .‬רוויה בת ולרי‪.‬‬ ‫כהן בן נזהת ויוסף‪ .‬יעקב בן שמחה‪ .‬טליה מרים בת דינה וחיים‪.‬‬ ‫חסיבה בת רינה‪ .‬יוסף בן נג'יה‪ ,‬יחזקאל בן ג'ורגיי‪ ,‬פרחה בת טובה‪,‬‬ ‫זשב"ק‪ :‬שולמית בת איריס‪ .‬יסכה בת מזל‪ .‬אליס בת פרידה‪ .‬בת‪-‬‬ ‫אירית בת צדיקה‪ ,‬תקוה בת פנינה‪ .‬אבי אמרה פקדו בן אבבה‬ ‫חן בת גילה רוחמה‪ .‬הדר בת נחמה‪ .‬זיווג הגון‪ :‬אביאל בן רויטל‪.‬‬ ‫וצהייתו‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪15‬‬ ‫‪ (1‬כתב ה'לבוש' )סתר"י(‪ :‬הדלקת נר נשמה עבור‬ ‫שאלה‪ :‬מדוע אומרים את 'סדר העבודה' במוסף? והאם נכון הדבר‬ ‫הנפטרים בערב יום הכיפורים גורמת להם‬ ‫שצריך לכרוע על הריצפה? והאם חייב הפסק מהקרקע?‬ ‫נחת רוח מרובה ומכפרת עליהם‪ .‬ובעת‬ ‫ההדלקה יאמר‪" :‬הריני מדליק לכבוד יום‬ ‫תשובה‪ :‬בתפילת מוסף אומרים החזן והקהל את סדר העבודה‬ ‫הכיפורים ולעילוי נשמת אבי ‪ /‬אמי"‪.‬‬ ‫שהיתה בבית המקדש ביום הקדוש הזה‪ .‬וכתב בספר 'חמדת ימים'‪:‬‬ ‫'ומה מאוד יתאונן אדם חי להיות דווה ליבו בחטאיו ולהתעורר‬ ‫‪ (2‬כתבו הראשונים )מקראי קודש סל"ח(‪ :‬ראוי לקבל‬ ‫בבכי ואנחה בעת ובעונה של אמירת סדר העבודה‪ ,‬על כי גלה‬ ‫בפה את תוספת יום הכיפורים‪ ,‬ויאמר‪" :‬הריני‬ ‫משוש ליבנו‪ ,‬זבול מקדשנו חרב בעווננו ובטלה העבודה‪ ,‬לא מזבח‬ ‫מקבל עליי תוספת יום הכיפורים באכילה‪,‬‬ ‫ולא קרבן ולא כהן גדול לכפר על עדתנו וכו'‪ .‬ומבכה השליח ציבור‬ ‫שתיה ובעשיית מלאכה"‬ ‫עמו את הציבור על חרבן בית המקדש וגלות ישראל וחסרון עבודת‬ ‫בית ה' אלוקינו‪ ,‬עוונותינו הטו אלה‪ .‬ויאמר גם את הפיוט 'אשרי עין‬ ‫‪ (3‬מקובלנו מהאר"י ז"ל כי החיבוק והנישוק‬ ‫ראתה כל אלה' ‪ -‬בדמעות הלב ובאנחה גדולה‪ .‬ולא כמנהגי איזה‬ ‫שנותנים לספר התורה של 'כל נדרי' מתוך‬ ‫שליחי ציבור שאומרים את כל סדר העבודה בלי שום בכי ואנחה‪,‬‬ ‫חרטה על העבר – מתקן את כל חטאי‬ ‫רק בתודה וקול זמרה‪ .‬ועושי אלה ומעוררים ליבות בני אדם על‬ ‫הנעורים‪ .‬ואף מתקן את כל שפגם בנדרים‬ ‫כבוד שמו ושממות היכלו‪ ,‬המה יזכו לראות פני שכינה'‪.‬‬ ‫ושבועות‪ .‬והוסיף המט"א כי טוב ונכון לבקש‬ ‫סליחה על שפגם כבוד התורה‪.‬‬ ‫כורעים ומשתחוים ‪ -‬נוהגים שכל הציבור כורע בסדר העבודה‬ ‫‪ (4‬מובא בקדמונים כי כל שעת לימוד תורה‬ ‫כשאומר החזן‪' :‬כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים‪:‬‬ ‫בליל יום הכיפורים – שקולה יותר מלימוד‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ .‬ויזהרו שלא להשתחוות על‬ ‫של שנה שלימה בזמן אחר!‪.‬‬ ‫רצפת אבנים אלא יפרסו שטיח על הארץ‪ ,‬ואם אין שטיח‪ ,‬יפרוס‬ ‫מהטלית וישתחוה עליה או על הספסל‪ .‬והשליח ציבור‪ ,‬לא‬ ‫‪ (5‬כתב היסוש"ה )שער יא פ"י( כי בכל פעם‬ ‫ישתחוה עם הקהל‪ ,‬כיון שאסור לו לזוז ממקומו בחזרה אלא‬ ‫שמרגיש אדם עינוי וצער בכיפור‪ ,‬יכוון לקיים‬ ‫ישתחוה על התיבה כשהוא עומד‪) .‬העושים 'שכיבות שמיכה'‪ ,‬יש‬ ‫מצוות 'ועיניתם את נפשותיכם"‪.‬‬ ‫ליידע אותם שאסור לעשות כן‪ ,‬אלא אם כן יתנו איזו מגבת או‬ ‫– מתוך 'לכתחילה ‪ -‬יום הכיפורים'‪- 0527632686 .‬‬ ‫משהו אחר בין פניהם לרצפה‪ ,‬מאותו טעם(‪.‬‬ ‫ואתקן בעצמי את הצינור המלוכלך‪ ,‬הגם שהנני לבוש‬ ‫ביציאתו של הכהן הגדול מקודש הקודשים ביום‬ ‫בבגדי ה'קיטל' והטלית החדשים של יום הכיפורים!‪.‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬היה מתפלל אודות גשמיות עם ישראל‪.‬‬ ‫בדיוק כפי שהכהן הגדול היה דואג בצאתו מבית קודשי‬ ‫ונשאלת השאלה‪ :‬היתכן כי ביציאתו ממקום קדוש שכזה‪,‬‬ ‫הקודשים לגשמיות של עם ישראל‪.‬‬ ‫יתפלל הוא על דברים אלו?‪ ...‬אלא מכאן אתה למד כי‬ ‫הגשמיות של השני היא הרוחניות שלי! )הגראי"ל שטיינמן זצ"ל(‬ ‫מובא ב'פרקי דרבי אליעזר' )פרק ט"ו( כי השטן המקטרג‬ ‫תדיר על ישראל‪ ,‬מלמד עליהם זכות ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫באחד השנים‪ ,‬בערב יום הקדוש של יום הכיפורים‪ ,‬שעה‬ ‫ואומר להקב"ה‪" :‬רבון העולם‪ ,‬יש לך עם אחד שהם‬ ‫בודדת לפני 'כל נדרי' ראו העוברים ושבים את האדמו"ר‬ ‫כמלאכי השרת‪ :‬מה מלאכים יחפי רגל‪ ,‬אף הם כן‪...‬‬ ‫הקדוש רבי שלומ'קה מזוועהיל זי"ע מטפל ומתקן בצינור‬ ‫מה מלאכים נקיים ‪ -‬אף הם כן‪ .‬מה מלאכים שלום‬ ‫שבור של ביוב שעמד בסמיכות לבית מדרשו‪ ,‬בעודו לבוש‬ ‫ביניהם ‪ -‬אף הם כן‪ ,‬והקב"ה שומע עדותו ומכפר‬ ‫ב'קיטל' לבן ו'טלית' לקראת 'כל נדרי'‪.‬‬ ‫עליהם!"‪ .‬ומכאן נהגו כל ישראל לבקש מחילה זה מזה‬ ‫אחד העוברים שראה את המחזה הנורא‪ ,‬כמעט התעלף‬ ‫כדי שיהיה שלום‪.‬‬ ‫מרוב בהלה‪ ,‬ופנה אל הצדיק‪" :‬רבי קדוש‪ ,‬מה מעשיכם‬ ‫היתכן שאדם יעבור את יום הכיפורים כשהוא יודע שהוא‬ ‫כאן בזו השעה?! לטפל במי שופכין בשעה שאנו עומדים‬ ‫לא מדבר עם חברו או בן משפחתו‪ ,‬או שיש ביניהם כעס‬ ‫על פתחו של היום הגדול והנורא?!"‪....‬‬ ‫וקפידא? הכיצד הוא אינו חושש מכך שבעל הרחמים‪,‬‬ ‫אמר לו ר' שלומ'קה מזוועהיל זצ"ל‪" :‬מה שאני עושה כאן‬ ‫מלך מלכי המלכים לא יסלח לו‪ ,‬שהרי יש נשמה במקום‬ ‫כעת‪ ,‬הוא בדיוק כמו מעשהו של הכהן גדול בשעה שעמד‬ ‫אחר הפגועה ממנו‪ .‬הלא ראינו במעשה של רב רחומי‪,‬‬ ‫אחת בשנה לפני ולפנים ב'קודש הקודשים'‪ .‬שני שכנים‬ ‫שהיתה אשתו ממתינה לו שיחזור לבית‪ ,‬ובגלל שאיחר‬ ‫החלו לריב ביניהם מי הוא זה האחראי על סידור ותיקון‬ ‫כמה דקות‪ ,‬גרמו בכיותיה למותו בטרם עת‪ .‬מי לא חס‬ ‫צינור מי השופכין‪ ,‬וכשראיתי שהם מגיעים למחלוקת‬ ‫על חייו לבקש מחברו מחילה וסליחה מכל הלב?!‪...‬‬ ‫ומריבה ביניהם‪ ,‬החלטתי כי אני אגרום לשלום ביניהם‪,‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪16‬‬ ‫רוצה אותי‪ .‬אין סיכוי שהוא עדיין‬ ‫הוא מאבד ומפספס בשנותיו היפות‪.‬‬ ‫המצב בבית נעשה מתוח מאד בין‬ ‫אוהב אותי‪ .‬שנים של התעלמות‬ ‫ההורים‪ ,‬ביקורות‪ ,‬מילים קשות‬ ‫וצער שגרמתי לו‪ ,‬הוא בוודאי שונא‬ ‫השנים חלפו‪ ,‬השעון לא עצר‪,‬‬ ‫והרמות קול יצרו אוירה עכורה‬ ‫אותי עכשיו‪ ,‬הוא בטח לא רוצה‬ ‫ושלמה גדל‪ ,‬כשהקשר עם אביו נותק‬ ‫וקשה שריסקה את ליבו הקטן‬ ‫לראות את הפנים שלי בחיים‪ .‬השער‬ ‫לחלוטין‪ .‬עם גיל ההתבגרות‪ ,‬החל‬ ‫והעדין של שלמה‪ .‬הוא לא יכל‬ ‫לליבו של אבא שלי ננעל‪ ,‬אך הפעם‬ ‫שלמה להקשיב לשיחות המבוגרים‪,‬‬ ‫להכיל את זה‪ ,‬הוא ישן עם המראות‬ ‫באשמתי"‪ .‬שלמה הסתובב בעולם‬ ‫לשאול את הדודות והדודים שאלות‪,‬‬ ‫הקשים והקולות המפחידים‪ ,‬הוא‬ ‫בהרגשה נוראה‪.‬‬ ‫ולפתע הוא גילה דברים שונים ממה‬ ‫הלך לבית הספר עם מחשבות על‬ ‫שחשב וידע עד כה‪.‬‬ ‫המצב הקשה בבית‪ ,‬וסירב לשחק‬ ‫עד שערב אחד‪ ,‬הכל השתנה‪ .‬שלמה‬ ‫עם חברים כשהוא מיואש ומרוסק‪.‬‬ ‫צעד ברחוב חשוך ופגש באקראי את‬ ‫הוא התחיל להבין את גודל השקר‪.‬‬ ‫כך נראים חייו של ילד שהוריו חיים‬ ‫אחד מחברי הילדות הותיקים של‬ ‫הוא תפס שכל מה שסיפרו לו על‬ ‫בחוסר שלום‪.‬‬ ‫אביו‪ .‬החבר עצר אותו‪ ,‬תפס בידו של‬ ‫אבא שלו היה עלילה מרושעת כדי‬ ‫שלמה‪ ,‬ובעיניים נוצצות מדמעות‬ ‫עד שהגיע רגע הפרידה הקשה‪,‬‬ ‫אמר לו בקול רועד‪" :‬שלמה‪ ,‬אתה לא‬ ‫כאשר שלמה מצא את עצמו‬ ‫מבין‪ ...‬אתה פשוט לא תופס מה‬ ‫מבולבל‪ ,‬חצוי ושבור לחלוטין‪ .‬הצד‬ ‫קורה‪ .‬אבא שלך יושב איתי שבוע‬ ‫של אמו החליטו להשתמש בו ככלי‬ ‫אחר שבוע‪ ,‬בוכה כמו ילד קטן‪,‬‬ ‫נשק‪ .‬בני משפחתה של אמו מילאו‬ ‫ומוציא מהארנק תמונות שלך‬ ‫את ליבו בהתרסה ורעל יום יומי על‬ ‫מהילדות‪ .‬הלב שלו שבור לרסיסים‪,‬‬ ‫מנת להרחיק אותו מאביו‪ ,‬ולהשאירו‬ ‫שלמה‪ .‬הוא אומר לי שוב ושוב‪" :‬אני‬ ‫רק עם אימו‪.‬‬ ‫רק מחכה לסימן חיים קטן ממנו‪ .‬רק‬ ‫שיגיד לי 'אבא'‪ .‬לא אכפת לי מה‬ ‫בכל יום מחדש הוא שמע את אותם‬ ‫היה‪ ,‬לא אכפת לי מה הוא אמר או‬ ‫משפטים מצליפים‪" :‬אבא שלך לא‬ ‫מה הוא עשה לי‪ ,‬אני אוהב אותו‬ ‫באמת אוהב אותך"‪" ...‬הוא חי את‬ ‫אהבת נפש ומחכה לו בכל שניה‬ ‫החיים שלו‪ ,‬ואתה לא מעניין אותו‬ ‫ושניה!"‪.‬‬ ‫בכלל"‪" ...‬אתה יודע שהוא אמר יותר‬ ‫מפעם אחת שהוא היה מעדיף שלא‬ ‫החבר לא הסתפק בכך‪ .‬הוא שלח יד‬ ‫היית קיים בעולם?"‪.‬‬ ‫לכיס מעילו והוציא צרור דפים‬ ‫מצהיבים‪" .‬הנה‪ ,‬תראה‪ .‬אבא שלך‬ ‫להרחיק אותו ממנו‪ .‬המטרה הייתה‬ ‫שלמה הקטן בתמימותו שומע‬ ‫כותב לך מכתב בכל יום הולדת‪ ,‬כבר‬ ‫אחת‪ :‬לנתק אותו‪ ,‬ולגרום צער תהומי‬ ‫ומאמין‪ .‬בתחילה‪ ,‬הוא היה המום‬ ‫שנים‪ .‬הוא פשוט לא העז לשלוח כדי‬ ‫לאבא שלו‪.‬‬ ‫למשמע הדברים‪ ,‬אך משפט ועוד‬ ‫לא ללחוץ עליך‪ ,‬כדי לא להבהיל‬ ‫משפט נתנו לדבר מקום של כבוד‬ ‫אותך‪ .‬הלב שלו תמיד היה פתוח‬ ‫אבא שלו היה הכי אוהב‪ ,‬אך הוא‬ ‫בליבו‪ .‬הלב שלו ננעל לאביו‪ .‬נסגר‪.‬‬ ‫לרווחה אליך‪ ,‬הוא רק מחכה‬ ‫התנהג אליו בצורה אכזרית‪ .‬הגילוי‬ ‫כשאבא שלו ניסה פעם ביום‬ ‫שתחזור!"‪.‬‬ ‫הזה גרם לו למועקה קשה פי אלף‪,‬‬ ‫להתקשר‪ ,‬שלמה סירב לענות‪.‬‬ ‫כשייסורי מצפון קשים החזירו אותו‬ ‫כשהאבא המיוסר ניסה להגיע‬ ‫שלמה עמד באמצע הרחוב הסואן‪,‬‬ ‫לימים מהעבר‪ .‬לפתע‪ ,‬הוא נזכר כיצד‬ ‫במיוחד עד לפתח הבניין‪ ,‬שלמה לא‬ ‫ופרץ בבכי תמרורים שסירב להפסיק‪.‬‬ ‫הוא התנהג אל האבא במשך כל‬ ‫היה מוכן לרדת לקבל את פניו‪.‬‬ ‫חומות של שנים קרסו ברגע אחד‪.‬‬ ‫השנים הללו‪ .‬שנים של זלזול‪,‬‬ ‫האב האוהב לא התייאש והיה מגיע‬ ‫הוא הבין שאבא תמיד אהב אותו‬ ‫צעקות והתעלמות מוחלטת כאילו‬ ‫עד לכניסה לבית הספר‪ ,‬אך שלמה‬ ‫וחיכה לו‪ ,‬למרות ההתנהגות שלו‪,‬‬ ‫מדובר באוויר‪ ,‬כאילו האדם החשוב‬ ‫לא היה מוכן לצאת אליו‪ .‬ליבו היה‬ ‫ואף כעת הוא מחכה לו‪.‬‬ ‫בחייו – אביו‪ ,‬אינו קיים‪.‬‬ ‫כואב ודואב על כל מה ששמע על‬ ‫אביו‪ .‬שלמה שלח מסרים קצרים‬ ‫שלמה החליט באותו רגע החלטה‬ ‫התגלית הקשה גרמה לשלמה להזיל‬ ‫ופוגעים‪ ,‬וברח כמה שיותר רחוק‬ ‫גורלית‪ ...‬הוא הסתובב והחל לרוץ‪.‬‬ ‫דמעות רותחות‪ ,‬ולהבין את המסקנה‪:‬‬ ‫מאביו‪ .‬הוא פשוט מחק אותו מחייו‪.‬‬ ‫הוא רץ בכל הכוח‪ ,‬חסר נשימה‪ ,‬עד‬ ‫"אחרי כל מה שעשיתי לאבא‪ ,‬אחרי‬ ‫‪.‬‬ ‫שהגיע לבית של אביו‪...‬‬ ‫כל מה שפגעתי בו בצורה מחפירה‬ ‫לאבא כאב מאד‪ ,‬גם את הדבר‬ ‫– המשך בעמוד ‪- 4‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כזו – אין סיכוי בעולם שהוא עוד‬ ‫היחיד שנותר בחייו – שלמה בנו‪,‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪17‬‬ ‫חיים קטן ממך‪ .‬למילה אחת קטנה‬ ‫אנחנו מתחילים להאמין לו‪ ,‬ומביטים‬ ‫הוא אפילו לא דפק על הדלת‪ ,‬אלא‬ ‫שיוצאת מהלב‪ ,‬לצעד פעוט של‬ ‫על מעשינו ונכנסים לייאוש עמוק‪.‬‬ ‫פתח אותה כאילו היה חי בה תמיד‪.‬‬ ‫התקרבות וחזרה אליו‪ ,‬חזרה לדרך של‬ ‫הוא ראה את אביו המתבגר יושב על‬ ‫בן של מלך‪.‬‬ ‫"אחרי כל מה שעשיתי‪ ,‬איך אבא‬ ‫הספה מהורהר ובודד‪.‬‬ ‫שבשמיים יקבל אותי?"‪ ,‬אנו חושבים‬ ‫"קול דודי דופק – פתחי לי" ‪ -‬הקב"ה‬ ‫לעצמנו‪" ,‬הוא בטח כבר מחק אותי‪,‬‬ ‫שלמה פרץ בבכי וזעק‪" :‬אבאאא!!"‪,‬‬ ‫לא מבקש מאיתנו עולמות‪ ,‬הוא רק‬ ‫הוא בטח לא אוהב אותי יותר"‪.‬‬ ‫וכשראה האב את שלמה הוא קפץ‬ ‫מבקש שנפתח את הלב שוב‪ ,‬שנאמין‬ ‫והמחשבה הזו מולידה בנו פחד‬ ‫ממקומו בהתרגשות‪ ,‬פרץ בבכי קורע‬ ‫באהבה שלו מחדש‪ ,‬שנשליך את‬ ‫בחיים‪ ,‬ריחוק מה' האוהב‪ ,‬וגורמת‬ ‫לב‪ ,‬וקם לחבק את בנו שלמה‬ ‫השקרים של היצר הרע לפח האשפה‬ ‫לנו לנעול את הדלת בפניו‪ ,‬להתרחק‬ ‫בחיבוק אוהב ומתגעגע‪.‬‬ ‫של ההיסטוריה‪ ,‬ונחזור לקשר אוהב‬ ‫עוד ועוד‪ ,‬מתוך בושה וייאוש‪.‬‬ ‫איתו‪ ,‬קשר אמיתי ועמוק של תורה‬ ‫בעודו בוכה ומחבק את אביו‪ ,‬פתח‬ ‫ומצוות מתוך אהבה הדדית‪) .‬כן‪ ,‬גם‬ ‫שלמה ואמר‪" :‬אבא‪ ,‬אני רוצה‬ ‫אם אנו נופלים‪ ,‬ה' 'הרוצה בתשובה'‪,‬‬ ‫לבקש‪ ,"...‬אך אבא לא נתן לשלמה‬ ‫רוצה שנהיה מחוברים אליו‪ ,‬נקום‬ ‫להמשיך ואמר לו‪" :‬אני לא רוצה‬ ‫שוב ונדע שהוא תמיד אוהב ומצפה‬ ‫הסברים‪ ,‬אני גם לא רוצה התנצלויות‪,‬‬ ‫לנו‪' :‬הבוחר בעמו ישראל באהבה'(‪.‬‬ ‫לא אכפת לי מה היה בעבר‪ ,‬אני רוצה‬ ‫אך ורק אותך"‪ ,‬אמר וכרך את‬ ‫ברגע שאתה עושה אפילו צעד אחד‬ ‫זרועותיו סביב בנו‪ ,‬חיבק אותו בבכי‬ ‫הכי קטן‪ :‬התחזקות הכי קטנה וקבלה‬ ‫היסטרי‪ ,‬ולא עזב אותו לרגע‪" .‬רק תן‬ ‫של התקרבות‪ ,‬הסטה קלה של ידית‬ ‫לי אושר שתמשיך להיות קרוב לליבי‪,‬‬ ‫הדלת‪ ,‬הוא כבר שם‪ .‬הוא פותח את‬ ‫אני רוצה אותך איתי!!!"‪ .‬ונהרות של‬ ‫זרועותיו האינסופיות‪ ,‬מוחק וסולח‬ ‫דמעות מאושרות זרמו ללא הרף‪.‬‬ ‫על כל מה שהיה‪ ,‬ומחבק אותך‬ ‫באהבה העצומה והחמה שקיימת‬ ‫רבותיי‪ ,‬הסיפור המטלטל הזה‪ ,‬אינה‬ ‫ביקום – אהבה של אבא לבן שלו‪ .‬אם‬ ‫רק על שלמה‪ .‬הסיפור הזה הוא על‬ ‫רק תחזור ותפתח דף חדש – הוא לא‬ ‫כל אחד ואחת מאיתנו – הילדים של‬ ‫יזכיר לך את מה שעשית עד כה‪ .‬רק‬ ‫בורא עולם‪ .‬כל השנה מגיע הרשע‬ ‫תחזור אליי‪ ,‬בני האהוב‪ .‬תחזרי אליי‪,‬‬ ‫אך‪ ...‬זו לא האמת!‪ .‬האמת היא‬ ‫הגדול והאויב האכזר שלנו – יצר‬ ‫בתי האהובה‪.‬‬ ‫הפוכה לחלוטין!‪ .‬בכל שנה מגיעים‬ ‫הרע‪ ,‬המנסה להפריד בינינו לבין‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬בדיוק כמו אותו‬ ‫אבינו שבשמיים‪ ,‬מלכו של עולם‪.‬‬ ‫ולכן כותב הירושלמי )ריש סנהדרין( כי‬ ‫חבר ותיק ברחוב‪ .‬הוא תופס אותנו‬ ‫אחר כל פעם שנפלנו ולא עשינו את‬ ‫בזמן תפילת הנעילה יושב הקב"ה‬ ‫ביד‪ ,‬מישיר אלינו מבט אוהב ומראה‬ ‫רצונו של בורא עולם‪ ,‬אחר שעשינו‬ ‫וחותם לכל יהודי את משפטו בלא‬ ‫לנו כמה אבא בשמים מחכה שנשוב‪.‬‬ ‫בית דין של מעלה‪ .‬ומדוע? כי בית‬ ‫טעות וקצת התרחקנו‪ ,‬הבטחנו‬ ‫דין של מעלה מדקדק עם האדם‪ ,‬אך‬ ‫להיות יותר טובים ונשברנו‪ ,‬לא‬ ‫חודש אלול ועשרת ימי תשובה‬ ‫ה' מביט בו ברחמים גמורים!‪.‬‬ ‫התנהגנו בצורה נאותה לבן ולבת של‬ ‫זועקים באוזנינו‪" :‬אבא שבשמיים לא‬ ‫המלך‪ ,‬מגיע היצר הזדוני ולוחש לנו‬ ‫שונא אותך! הוא לא מחפש להעניש‬ ‫לכן‪ ,‬כותב 'המשך חכמה' )וילך( שגדולה‬ ‫באוזן‪" :‬בורא עולם כבר לא רוצה‬ ‫אותך‪ ,‬והוא מעולם‪ ,‬אף לא לרגע‬ ‫ונוראה שעת הנעילה שמכפרת אפילו‬ ‫אותך‪ .‬הוא כועס עליך‪ .‬פגעת בו‪,‬‬ ‫על חילול ה' הקשה‪ ,‬שאותה רק המלך‬ ‫אחד‪ ,‬ויתר עליך!‪ .‬הוא יושב על כיסא‬ ‫המרת את פיו‪ ,‬אין לך דרך לחזור‬ ‫יכול למחול‪ ,‬ונותר לאדם רק לצעוק‪,‬‬ ‫רחמים‪ ,‬מביט בתמונות שלנו מימי‬ ‫אליו‪ .‬הוא לא באמת רוצה את‬ ‫לשוב‪ ,‬ולאהוב את ה'!‪.‬‬ ‫קדם‪ ,‬וכביכול בוכה עלינו‪.‬‬ ‫התפילות שלך או את המצוות שלך"‪.‬‬ ‫הוא מחכה בכל רגע ורגע רק לסימן‬ ‫כיצד יתכן שיהיה אסור‬ ‫לאדם להזמין את חבירו לסעוד עמו‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחה‪ :‬בנימין בן‬ ‫כעת זו ההדמנות לזכות בזיכוי הרבים בעלון‬ ‫אלחנן יחיאל‪ ,‬שלמה בן אלה‪ ,‬אלונה בת‬ ‫למרות שהוא ירא שמיים וצדיק?‬ ‫לשנה שלימה‪ .‬תורמים חד פעמית לזיכוי‬ ‫פלינה‪ ,‬רימה בת רינה‪ .‬זיווג הגון‪ :‬רות לאה‬ ‫הרבים‪ ,‬וכל עשרות אלפי העלונים השנה‪,‬‬ ‫בת עליזה‪ ,‬מאירה ועדי בני ברוריה‪.‬‬ ‫נזקפים לזכותכם! ‪0506-425-002‬‬ ‫לע"נ‪ :‬מברוקה בת בובה‪ ,‬ניסים בן סניורה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪18‬‬ ‫הבית שלך גם לי לא היה נראה שאתה בפרשה‪ ,‬אבל מן השמים שלחו‬ ‫)לב‪ ,‬יא(‬ ‫”כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף“‬ ‫אותי אל הכתובת שלך‪ .‬הקב“ה לא טועה בכתובת‪“...‬‬ ‫עיון בדברי רש“ י בפסוקנו מגלה עד כמה רבו רחמיו וחסדיו של‬ ‫ואז סיפר לו בעל הבית‪ ” :‬דע לך שעד אתמול באמת לא הייתי‬ ‫ה‘ יתברך עלינו‪.‬‬ ‫בפרשה‪ .‬אם היית שואל אותי עד אתמול למה הקב “ ה שלח אותך‬ ‫’כנשר יעיר קינו ‪ -‬נהגם ברחמים ובחמלה‪ ,‬כנשר הזה רחמני על‬ ‫לכתובת שלי‪ ,‬באמת שלא היתה לי תשובה‪ .‬אבל לקב“ ה‪ ,‬כפי שאמרת‪,‬‬ ‫בניו ואינו נכנס לקינו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו‬ ‫אין טעויות בכתובת‪ .‬בדיוק אתמול הסתיים בבית המשפט משפט ארוך‬ ‫בין אילן לאילן‪ ,‬וכו‘‪.‬‬ ‫שנמשך במשך שנים‪ ,‬אודות ירושה מסויימת‪ ,‬בסך כמה מיליוני דולר‪.‬‬ ‫’על גוזליו ירחף ‪ -‬אינו מכביד עצמו עליהם‪ ,‬אלא מחופף‪ ,‬נוגע‬ ‫רק אני ואשתי יודעים עליה‪ ,‬ואפילו הילדים שלי לא יודעים על כך‬ ‫ואינו נוגע‪ ,‬וכו‘‪.‬‬ ‫כלום‪ .‬ובדיוק ביום למחרת אתה מופיע ומבקש מיליון דולר‪...‬‬ ‫’יפרוס כנפיו יקחהו ‪ -‬כשבא ליטלן ממקום למקום‪ ,‬אינו נוטלן‬ ‫” רק הקב“ ה היה יכול לדעת שבדיוק לפני שהגעת אלי נולדה‬ ‫ברגליו כשאר עופות‪ ,‬לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה‬ ‫אצלי האפשרות לעזור לך בתרומה שבקשת“‪ ,‬סיים הלה את דבריו‪ ,‬תוך‬ ‫לעוף‪ ,‬ופורח עליהם‪ ,‬לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר‪ ,‬אבל הנשר אינו‬ ‫שהוא מוציא פנקס צ‘יקים וכותב צ‘ק על סך מיליון דולר‪...‬‬ ‫ירא אלא מן החץ‪ ,‬לפיכך נושאן על כנפיו‪ ,‬אומר מוטב שיכנס החץ בי‪,‬‬ ‫כך ”סגר“ הרב סורוצקין את חובותיו‪ ,‬ושילם לכולם את המגיע‬ ‫ולא יכנס בבני‪ .‬אף הקב“ה ואשא אתכם על כנפי נשרים‘‪ ,‬וכו‘‪.‬‬ ‫להם‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬איזו רחמנות!‬ ‫יהודי שחי עם אמונה‪ ,‬שחי עם הקב“ה ‪ -‬הקב“ה פורש עליו את‬ ‫הנהגתו של הקב “ ה עם בניו משולה לנשר המטפל בגוזליו‪,‬‬ ‫כנפיו ומרעיף עליו ישועות גדולות‪.‬‬ ‫כשהוא מספק להם בעדינות ובחמלה את כל צרכיהם באופן הטוב‬ ‫יש משפחה באשקלון ממוצא תוניסאי‪ .‬הבן הגדול נסע לארצות‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫הברית ופתח שם חברה לשערים אלקטרוניים‪ .‬הוא ראה ברכה בעמלו‪,‬‬ ‫אחד הביטויים להנהגה הניסית של בורא עולם מתמקד ב‘קן‘‬ ‫החברה גדלה ויחד איתה גם ההכנסות גדלו‪ ...‬בעיקבות זאת הוא הציע‬ ‫שהוא דואג להמציא לכל אדם ואדם‪ .‬מעולם לא שמענו על אברך‬ ‫לאחיו השני להצטרף אליו ולהיות שותף בעסק המשגשג‪ .‬החברה גדלה‬ ‫שהתחתן וגר באוהל‪ ...‬ולא לשווא אמר האדמו“ ר מסאטמר‪ ,‬שאחד מן‬ ‫והתפתחה ואז הזמינו גם את האח השלישי‪...‬‬ ‫הניסים של הדור החדש‪ ,‬אשר קם לאחר השואה‪ ,‬הוא ‪ -‬שכולם מוצאים‬ ‫כדרכם של בני עדות המזרח‪ ,‬יש לבני המשפחה הזו חיבה לדת‬ ‫דירה‪ ,‬מבלי שאף אחד יכול להסביר זאת‪.‬‬ ‫ולמסורת‪ .‬אך שלושת האחים שהיגרו לארצות הברית היו שקועים‬ ‫אב לשבע בנות השיא את ביתו הצעירה‪ ,‬וביום השבע ברכות‬ ‫בעסקים עד מעל הצוואר‪ ,‬והדבר גרם להם להתרחק מהמסורת‪.‬‬ ‫האחרון שלה ביקש לשאת דברים‪ .‬הציבור כולו היטה את אוזנו‪ .‬לא‬ ‫יום אחד‪ ,‬אברך בן תורה הזמין אצלם שער אלקטרוני לחצר‬ ‫איש דברים היה אותו אב‪ ,‬ועד כה מעולם לא דיבר בכל השמחות שערך‪.‬‬ ‫ביתו‪ .‬האח הגדול הגיע לבדוק את השטח‪ .‬באותה עת שהתה בבית‬ ‫בשתיקה שהשתררה במקום נשמע היטב קולו הברור‪:‬‬ ‫אחותו של האברך‪ .‬בעל המפעל פנה לאברך‪ ,‬ספק בצחוק ספק ברצינות‪:‬‬ ‫” מוריי ורבותיי‪ ,‬רוצה אני לומר לכם שחיתנתי שבע בנות ‪-‬‬ ‫”אולי אתה משדך לי את אחותך?“‪...‬‬ ‫והקב“ה בכלל לא עזר לי‪.“...‬‬ ‫האברך הביט עליו בתימהון ואמר‪ ” :‬אתה רציני? זו בחורה‬ ‫השתיקה העמיקה שבעתיים‪ .‬הכל הביטו בחמלה ביהודי ‪ -‬נראה‬ ‫חרדית שומרת תורה ומצוות‪ .‬היא רוצה להינשא לבן תורה ולהקים בית‬ ‫שנסתתרה עליו בינתו‪ ...‬לא פשוט לחתן שבע בנות‪ ...‬ככל הנראה העול‬ ‫של תורה“‪ .‬והוסיף‪ ” :‬אומנם אחותי לא מתאימה לך‪ .‬אבל יש לי רעיון‬ ‫הכבד שיבש את דעתו עד שהוא נזקק כעת לטיפול נפשי‪ ...‬המחותן‬ ‫בשבילך‪ ” :‬יש לנו שכנים‪ ,‬משפחה יהודית אמריקאית‪ ,‬יש להם בת‬ ‫נבהל‪ ,‬והחתן עצמו החוויר כסיד‪ ...‬מה זה היה לאביה של אשתו‬ ‫טובה‪ .‬אם אתה רוצה ‪ -‬אני מוכן להציע“‪.‬‬ ‫הצעירה?!‪...‬‬ ‫הבחור הביע את הסכמתו‪ ,‬האברך הציע ‪ -‬והשידוך יצא לדרך‪.‬‬ ‫או אז המשיך האב ואמר‪ ” :‬הקדוש ברוך הוא לא עזר לי‪ ,‬אלא‬ ‫לאחר שהתארסו הוא קנה לארוסתו טבעת יהלום בעשרים אלף דולר‪.‬‬ ‫הוא עשה את הכל ‪ -‬אני לא נקפתי אצבע!‪ ...‬הוא הביא לי הביתה את‬ ‫השידוך‪ ,‬את השמחה‪ ,‬את הברכה‪ ,‬את הישועה‪ ,‬את ה ‪-‬כ ‪-‬ל‪ ...‬אני לא‬ ‫בתחילת שנת תשפ“ ד‪ ,‬לקראת החגים‪ ,‬נסע הבחור עם ארוסתו‬ ‫עשיתי מאומה‪.“...‬‬ ‫לארץ‪ ,‬כדי לערוך היכרות עם הוריו באשקלון‪ .‬כשההורים ראו אותה‬ ‫אם נשכיל לזכור את הדברים הללו בכל שלב בחיינו‪ ,‬ובפרט‬ ‫לראשונה הם התאכזבו‪ ,‬כי ציפו שבנם ייקח בחורה מסורתית יותר‪.‬‬ ‫בשלב נישואי הילדים המדיר שינה מעיניהם של הורים רבים ‪ -‬נוכל‬ ‫הבחורה שהתה עם הבחור בבית הוריו באשקלון‪ .‬היא שמעה‬ ‫להסיר את שק הדאגות הכבד מעל שכמנו ‪ -‬מה לנו לחשוש ולפחד‪,‬‬ ‫שבשמחת תורה תתקיים מסיבה ב‘נובה‘‪ ,‬לא הרחק מאשקלון‪ ,‬והציעה‬ ‫כאשר בורא העולם בכבודו בעצמו מרחף כנשר מעל קן ביתנו‪ ,‬ודואג‬ ‫לבחור לנסוע יחד לבלות שם‪ .‬אמר לה‪ ” :‬אני ממשפחה תוניסאית‪ ,‬אני‬ ‫עבורנו ועבור צאצאינו לטוב ביותר?!‪...‬‬ ‫לא יכול להרשות לעצמי לנסוע לבלות בשמחת תורה‪ ,‬אני חייב להישאר‬ ‫מציאות שבה הקב “ ה לוקח אדם על כנפי נשרים לעבר מחוז‬ ‫עם הורי באשקלון‪ .‬אבל אם את רוצה ללכת ‪ -‬תלכי“‪.‬‬ ‫חפצו‪ ,‬אינה רק תיאור ציור‪ ,‬אלא מציאות ניסית שמתרחשת בהשגחה‬ ‫יש לה דוד שגר בישראל‪ .‬היא התקשרה לדוד שלה והציעה לו‬ ‫פרטית מופלאה גם בימינו!‬ ‫לנסוע יחד ל ‘ נובה ‘‪ .‬ואז קרה מה שקרה ‪ -‬בבוקר שמחת תורה פרצו‬ ‫בתקופה מסויימת היו לרבי שלום בער סורוצקין שליט “ א‬ ‫אלפי מחבלים מעזה לישראל וטבחו מאות ממשתתפי המסיבה ב‘נובה‘‪.‬‬ ‫חובות גדולים מאוד‪ .‬הגירעון לא איפשר לו לשלם משכורות לעובדים‬ ‫הדוד שלה נרצח‪ ,‬היא עצמה נפצעה‪ .‬היא מרחה על גופה מהדם של דוד‬ ‫ומילגות לאברכים‪ .‬הוא נסע לחו“ ל פעם ועוד פעם‪ ,‬ביקר בכל הכתובות‪,‬‬ ‫שלה‪ ,‬וכשהתקרבו המחבלים היא עשתה עצמה כמתה וניצלה בניסי‬ ‫ואחרי הכל היה חסר לו עוד מיליון דולר לסגור את החובות‪.‬‬ ‫ניסים‪.‬‬ ‫הוא עילעל בפינקסו ומצא שם כתובת של אדם שאף פעם לא‬ ‫הארוס שלה היה מזועזע‪ .‬חשב בליבו‪ ’ :‬מזל שלא התפתיתי‬ ‫היה אצלו‪ ,‬ואף אינו מכיר אותו‪ .‬דא עקא‪ ,‬אותו אדם גר במרחק של‬ ‫ללכת איתה‪ ,‬בזכות שעמדתי בניסיון ‪ -‬ניצלתי ‘‪ .‬האירוע טילטל את‬ ‫ארבע שעות נסיעה לכל כיוון‪ ,‬והוא הסתפק מאוד האם כדאי לו לעשות‬ ‫נפשו‪‘” :‬אם ה‘ שמר עלי‪ ,‬איך אני מרשה לעצמי לעבור עבירות?! אני‬ ‫את המאמץ והטירחה‪ ,‬להגיע לאדם שהוא לא מכיר‪ ,‬שכמה כבר ייתן‬ ‫חייב להתחזק ולהתקרב לה‘ “‪.‬‬ ‫לו?‬ ‫השניים חזרו לארצות הברית‪ .‬הוא התחיל ללכת לשיחות‬ ‫לבסוף החליט לעשות את ההשתדלות‪.‬‬ ‫ולשיעורי תורה‪ .‬עם הזמן הוא התחבר לדף הגמרא והתחיל ללמוד חצי‬ ‫כשהגיע לכתובת‪ ,‬ראה לפניו בניין רגיל‪ ,‬לא וילה‪ ” .‬אדם שאני‬ ‫יום‪ .‬הוא הודיע על כך לאחיו‪ ” :‬החלטתי להקדיש חצי יום ללימוד‬ ‫רוצה לבקש ממנו תרומה בסדר גודל של כמיליון דולר לא גר בבניין‬ ‫תורה“‪.‬‬ ‫רגיל‪ ,‬גם לא בוילה‪ ,‬אלא באחוזה‪ “...‬הירהר לעצמו‪ ,‬ודפק בדלת‪.‬‬ ‫הם היו המומים‪ ,‬אך לא היה להם מה לומר‪ ,‬שהרי הוא המייסד‬ ‫בעל הבית פתח והכניס אותו פנימה‪ ,‬והרב סורוצקין סיפר לו על‬ ‫והבעלים של העסק והם רק שותפים זוטרים שלו‪.‬‬ ‫תלמודי התורה שלו‪ ,‬על הישיבות שלו‪ ,‬על הכוללים שלו‪ ,‬הראה לו‬ ‫הוא כל כך נהנה מהלימוד עד שהחליט להקדיש את כל היום‬ ‫תמונות‪ ,‬וסיפר לו שהוא זקוק לתרומה של מיליון דולר לכיסוי‬ ‫ללימוד‪ .‬הוא הודיע לאחיו‪ ” :‬אתם תמשיכו לנהל את העסק‪ ,‬ואני‬ ‫גירעונות‪.‬‬ ‫אצמצם את חלקי בשותפות“‪.‬‬ ‫בעל הבית פרץ בצחוק‪ ” :‬ממני אתה מבקש מיליון דולר? אני‬ ‫כלל לא בפרשה‪ ,‬לא מתקרב לסכומים כאלו“‪...‬‬ ‫השיב לו הרב סורוצקין ”אומר לך את האמת! על פי מראה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪19‬‬ ‫הבחורה ראתה את הארוס שלה משתנה לנגד עיניה‪ .‬היא‬ ‫התארסה עם בחור חילוני וקיבלה בחור ישיבה‪ ...‬אמרה לו‪ ” :‬אנחנו לא‬ ‫מתאימים“‪ .‬השיב לה‪ ” :‬את צודקת“‪ ...‬הם החליטו להיפרד‪ .‬זמן קצר‬ ‫הלכות יום כיפור‬ ‫לאחר מכן הוא נכנס ללמוד בישיבה‪.‬‬ ‫ואת מי הוא פגש בישיבה? את האברך שהזמין אצלו שער‬ ‫‪ -‬מצווה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים וכן דרשו חז “ ל‬ ‫אלקטרוני‪ .‬הוא רצה שהאברך יציע לו את אחותו‪ ,‬ובמקום זה הציע לו‬ ‫ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב‪ .‬וכי בתשעה לחודש‬ ‫את בת השכנים‪ ,‬שאיתה התארס ולבסוף ביטלו את השידוך‪...‬‬ ‫מתענים והלא בעשירי מתענים‪ ,‬אלא לומר שכל האוכל ושותה מעלה‬ ‫האברך התחיל ללמוד איתו חברותא‪ .‬הוא התפעל מהרצינות‬ ‫שלו‪ ,‬מרמת הלימוד שלו ומהיראת שמיים שלו‪ .‬לא חלף זמן רב עד שהוא‬ ‫עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי ועיקר מצוות האכילה ושתיה‬ ‫הציע לו את אחותו‪ ...‬השניים התחתנו ובנו יחד את ביתם‪ ,‬בית של‬ ‫היא ביום של ערב יום הכפורים‪ ,‬ולא בלילה‪ .‬ואף הנשים חייבות במצוות‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫אכילה ושתיה בערב יום הכפורים‪.‬‬ ‫הקב“ ה‪ ,‬מסובב הסיבות‪ ,‬מסובב ומגלגל את חייו של האדם כפי‬ ‫‪ -‬עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר‪ ,‬עד שיפייס את‬ ‫מה שהאדם מבקש ומכין לעצמו‪ .‬וכשאדם משכיל לנצל את ההתעוררות‬ ‫שלו ולא מבזבז אותה ונותן לה ללכת לאיבוד ‪ -‬הוא זוכה לסיעתא‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫דשמיא נפלאה‪ ,‬וכל אשר יעשה ‪ -‬ה‘ מצליח בידו‪.‬‬ ‫‪ -‬מנהג יפה לטבול בערב יום הכפורים במקווה טהרה‪.‬‬ ‫)עלינו לשבח‪/‬ברכי נפשי‪/‬שש באמרתך(‬ ‫‪ -‬יום הכפורים לילו כיומו לכל דבר‪ ,‬אסור במלאכה‪ ,‬ובאכילה ושתיה‪,‬‬ ‫וכן אסור בסיכה ורחיצה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה‪.‬‬ ‫‪ -‬חולה שהוזהר מרופא שלא יצום‪ ,‬פן יכבד חוליו ויבוא לידי סכנה‪,‬‬ ‫ואפילו אם החולה אומר שאינו צריך לאכול‪ ,‬אין לו להתענות אלא יאכל‬ ‫יום כיפור הוא מקווה טהרה‬ ‫וישתה פחות פחות מכשיעור‪ ,‬ובמקום חשש ספק סכנה‪ ,‬אסור לו‬ ‫בחור ניגש למשגיח של ישיבת לייקווד ואמר לו שהוא תמיד‬ ‫להחמיר על עצמו ולהתענות‪.‬‬ ‫חושב מחשבות רעות‪ ,‬ואינו מצליח להתגבר על כך‪ ” .‬כעת מגיע יום‬ ‫‪ -‬בהבדלת מוצאי יום הכפורים על הכוס‪ ,‬אין מברכים ” בורא מאורי‬ ‫כיפור‪ ,‬ואני מרגיש פשוט רע עם כך‪ .‬איך אחשוב מחשבות רעות ביום‬ ‫האש“ אלא רק על אור ששבת‪ ,‬ולא על אור שהוציאוהו עתה על יד גפרור‬ ‫הקדוש? האם עדיף שאקח כדור שינה ואישן כל היום‪ ,‬וכך לא אתפלל‪,‬‬ ‫)חזון עובדיה(‬ ‫וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫אבל ארוויח שאני צם ללא מחשבות רעות‪ ,‬או שעדיף שאתפלל אפילו‬ ‫הלכות סוכות‬ ‫שאני יודע שאיני מסוגל להתגבר על אותן מחשבות?“‬ ‫”תתפלל!“ הורה המשגיח‪.‬‬ ‫‪ -‬מצות עשה מן התורה לשבת בסוכה שנאמר ”בסוכֹת תשבו שבעת ימים‬ ‫”ומה עם המחשבות הרעות?“ היקשה הבחור‪.‬‬ ‫בסכֹת“‪ .‬ונכון שכאשר באים לקיים מצות סוכה‬ ‫כל האזרח בישראל ישבו ֻ‬ ‫השיב המשגיח‪ ” :‬יום כיפור הוא מקווה‪ ,‬ומקווה מטהר‬ ‫בלילה הראשון של החג שיכוונו שיושבים בסוכה זכר לענני כבוד‬ ‫טמאים!“‬ ‫שהקיפם הקב“ה בזמן יציאת מצרים‪.‬‬ ‫מי שמתפלל ביום כיפור בכל הלב וזועק‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני‬ ‫‪ -‬מן התורה צריך שהיו לסוכה ‪ 3‬דפנות לפחות‪.‬‬ ‫מבקש שתטהר ותרומם אותי ותעזור לי לשוב בתשובה‪ ,‬תהיה לו סיעתא‬ ‫‪ -‬דופן ההולכת ובאה ברוח מצויה‪ .‬פסולה‪ .‬ואפילו שאין הדופן תיפול‬ ‫דשמיא מיוחדת להתעורר‪ .‬זה הכח של יום כיפור‪ ,‬כמו שאמר רבי עקיבא‬ ‫)יומא ח‪ ,‬ט( ‪ ” :‬מה מקווה מטהר את הטמאים‪ ,‬אף הקב “ ה מטהר את‬ ‫מהרוח אלא רק מתנדנדת פסולה‪.‬‬ ‫ישראל“‪.‬‬ ‫‪ -‬הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמיים ואם עשאה תחת תיקרה או‬ ‫לכל אדם יש כח לטהר את הנפש שלו‪ ,‬ולכן הוא צריך לדעת‬ ‫אילן פסולה‪.‬‬ ‫שעיקר ניסיון היצר הוא לטמא ולהכשיל אותו‪ ,‬ובזה צריך להיזהר‬ ‫‪ -‬כיצד מצות ישיבה בסוכה? אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל ‪7‬‬ ‫ביותר‪ .‬הדבר הראשון שכל בחור מקולקל עושה הוא‪ :‬דיבור בסגנון‬ ‫ימים בין ביום ובין בלילה‪.‬‬ ‫רחובי וניבול פה ללא כל סיבה‪ ,‬מפני שהיצר הרע מטמא אותו בטומאה‬ ‫)לוקט מ‘תורת המועדים‘(‬ ‫‪ -‬אישה פטורה ממצות סוכה‪.‬‬ ‫נוספת כדי שלא ישוב בתשובה‪.‬‬ ‫עיקר המלחמה היא בנקודה של טהרת הלב‪ ,‬ה “ סור מרע“‪ .‬כל‬ ‫אחד יודע במה הוא פגום‪ ,‬ולכן הוא צריך לבקש ולהתפלל על כך‪ ,‬ולקבל‬ ‫על עצמו להתקדם אפילו במשהו ולהשתדל למעט באותו דבר או אפילו‬ ‫לבטל אותו לגמרי‪ ,‬כל אחד לפי עניינו‪ ,‬ומי שעובד גם על החלק של ” סור‬ ‫מרע“ וגם על החלק של ”עשה טוב“‪ ,‬הוא שזוכה לש“י עולמות‪.‬‬ ‫)לב‪ ,‬ט(‬ ‫כי חלק ה‘ עמו יעקב חבל נחלתו‬ ‫מעשה באברך שבכולל שבו הוא לומד עורך אירגון להחדרת‬ ‫פירש רבי משה מקוברין זצ “ ל‪ :‬חוט דק וקל וחומר אם הוא‬ ‫” שמירת הלשון “ מבחן חודשי בספר ” חפץ חיים “‪ ,‬ומי שמצליח בו‬ ‫פגום‪ ,‬לא יכול למשוך כלום‪ .‬הוא יקרע מיד‪ .‬אולם כשלוקחים כמה‬ ‫בהגרלה על סכום של חמש מאות שקל‪ ,‬ובהגרלה משתתפים כל הנבחנים‬ ‫מרחבי הארץ‪.‬‬ ‫חוטים ושוזרים מהם חבל‪ ,‬גם אם החוטים דקים‪ ,‬וגם אם יש ביניהם‬ ‫והנה אירע דבר פלא‪ :‬אחד מהאברכים זכה בהגרלה במשך‬ ‫חוט פגום ‪ -‬יש בכוחו של החבל הזה למשוך קרוניות גדולות‪.‬‬ ‫שלושה חודשים ברציפות!‬ ‫עם ישראל הוא ”חלקו“ של ה‘ בעולם‪.‬‬ ‫ניגש אליו ראש הכולל ושאל‪ ” :‬אולי תגלה לי את הסוד‪ ,‬איך זה‬ ‫האנשים הפחותים שבעם ישראל הם בחינת ”יעקב“‪ ,‬לשון עקב‪.‬‬ ‫ששלוש פעמים ברציפות אתה עולה בהגרלה?“‬ ‫” אני מאוד זקוק בתקופה הזו לפרנסה “‪ ,‬אמר האברך‪ ” .‬בכל‬ ‫אומרת התורה הקדושה ‪ :‬כאשר עם ישראל מלוכד ומחובר‬ ‫פעם שעשיתי את המבחן‪ ,‬התפללתי לקב “ ה‪ ” :‬ריבונו של עולם זכני‬ ‫ביחד‪ ,‬והריהם בבחינת ” חבל“ ‪ -‬גם הפחותים שבהם משתבצים בתוך‬ ‫להתפרנס בהיתר ולא באיסור‪ ,‬בנחת ולא בצער‪ ,‬בדרך של קדושה ולא‬ ‫הכלל‪ ,‬ולא רואים את הפגם שלהם‪.‬‬ ‫בדרך של טומאה חלילה“‪.‬‬ ‫בכוחות משותפים הם ”מושכים“ קידוש ה‘ בעולם‪ ,‬כמו חבל‬ ‫והקב“ה ענה לתפילתו באופן שהוא כנגד השכל והטבע‪ ,‬שהרי יש‬ ‫מאות נבחנים‪ ,‬ובכל זאת הוא זכה במשך שלושה חודשים ברציפות!‬ ‫שיש לו כח למשוך‪ ,‬וכך הם זוכים לניסים ולסיעתא דשמיא‪.‬‬ ‫כשמתפללים ומבקשים באמת‪ ,‬יש סיעתא דשמיא נפלאה‪.‬‬ ‫)שש באמרתך(‬ ‫השנה הבאה עלינו לטובה תלויה בקבלות שהאדם מקבל מכיוון‬ ‫שהקבלה היא המפתח לשערי הברכה שבשמיים‪ ,‬וככל שהקבלה יותר‬ ‫חזקה‪ ,‬גם המפתח יותר חזק‪ .‬לכן‪ ,‬ישתדל כל אחד לקבל שתי קבלות‪,‬‬ ‫אחת בחלק של ”סור מרע“‪ ,‬ואחת בחלק של ”עשה טוב“‪.‬‬ ‫)שש באמרתך ‪ -‬יום הכיפורים(‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬יואב בן מוחא בן סימי‪ ,‬שושנה שירה חג‘בי בת אברהם‪ ,‬מיכאל חג‘בי בן סעדיה‪ ,‬לזכות אריה חג‘ בי בן שושנה‪ ,‬טלעת בת טאוס‪ ,‬צדוק בן סעיד הינדי‪ ,‬ציון נגר בן סעדה‪ ,‬אסתר תוהמי בת סעיד‪ ,‬מיטל ודיקלה בנות אסתר וישראל‪,‬‬ ‫חנה מנצור בת יוסף‪ ,‬רחל שגן בת שולמית‪ ,‬סעדיה בן שלמה‪ ,‬חנניה סספורטס בן קלרה‪ ,‬אופיר בן יצחק‪ ,‬יאיר נגר בן זכריה ‪ .‬הראל בן הדסה‪ ,‬דוד בן פריחה‪ ,‬חיים כלאפו בן אסתר‪ ,‬אליעזר בן זולה‪ ,‬ציון בן רחל‪ ,‬אריאל בן זילפה‪ ,‬בניהו בן יהודית‪,‬‬ ‫איל בן צדוק‪ ,‬כרמלה בת גורג‘ יה‪ ,‬כוכבה בת אורה‪ ,‬אהרון בן חיים‪ ,‬שלמה בן רוזינה ואהרון‪ ,‬רוזט רייזל בת יהודית‪ ,‬זכריה בן יפת חסן יעקב‪ ,‬שושנה שמעה בת ישראל‪ ,‬שושנה קמר בת עוואד‪.‬‬ ‫לרפואת‪ :‬נוי בת הילה‪ ,‬חנה בת סין‪-‬שרה שפירנצה‪ ,‬רונית בת זהבה‪ ,‬מארק בן רחל‪ ,‬אילן בן רומית‪ ,‬שושנה בת מזל‪ ,‬אסתר בת מרים‪ ,‬ליאת בת אסתר‪ ,‬מאיר רפאל בן מסעודה‪ ,‬שירן בת אילנה‪ ,‬נעמי בת אורלי‪ ,‬צבי כהן בן אמירה‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪20‬‬ ‚ €—‚© “’‹‘‡Ÿ’‹‰ˆ’“ˆ ‹žŸš†•†Ÿþ’ę–ŠŽęŸ˜‡Š’Ÿ’Ÿ”Š•–˜‘‹ ㊎”’”Ÿ싏‡Š‹†Ĝ žŒ˜‡“†‘잋šœ•Ĝ‰‹—’†Š’˜”’˜ˆŠ’ ЇˆŸ–Š Š†’Š“ž‹š‘Š“‹‡’‹‰ˆ•БВŸ‹ ‰‹‡˜•‘‹”‘‹Ē ®ƒ‡—Œ© ²¡ °¬œŸš±œ¡°¬¡© ㉋ŠІž‹–‹‰‹†”‰˜ †’ŠûʓŸ‰ŠŸ‰ ‡‡“Ÿ‹‰’Šę‹Š”þ ”—ž‹š”ŠŠ” Š †ę‰‘þ“–š’‹–š’‰—–‘–‹‰‡’’‹‰ˆ•Š‘Šž ¥¡˜°¯œ¡ª²£°ª¦ČŸČ±¨± ʞ ‡žŠ ĖŠžŠ ’˜ žš‹—”Š ŠŸ˜”Š •–˜‘‹ ˜ˆ‹–“‰†•†ę Ÿ†‘ ˜‹‰ ŠŠŸ ’Ė‹œŒ ‡‹–”ž” Ÿž˜Š  ž”†  ˜‡ † þ‘‡‡ЇžŠ †’‹ ‰‹†” Œ óĉã ïÝ ćþã ßø âāøćà ĈÛ ë ïâ ũ‹†ũ‡‡‰Ŭ Š ť˜ũ‹”’ ŦŠũ†‡ŠŦ Ŭ Š ŠŤŠ  †ũ ’ “‰Ũ Ũ†’Ũ‘ Š‹Ĝ þŒŽ†ž‹Đ ‹–†‹’‹‘’ŠŠ’‘‹ăěũ‹ †ťœ ‰ ŧ˜Ÿů ‰ũŦ Ŭ ‡ž ž‰—‡Ÿę”‘‹þ“Ÿ‰ŠŸ‰ ‡‹ ‡Ÿˆ‹ž ŧŬ šŧť Ŭ ‘ Š’ Š‘‹‡‹ Їž” ŠŠ “ž‹š‘Š “‹‡ Љ‹‡˜Š ʋž‡’•‘‹”‡  ‹‘‡Š ‹’† ’‘Ÿ ž”†‹ þŸ’Ÿ  ‹˜”‰‡ üøĈÛß ë ñôä ć£üøĈäß ë ôò ÛĆû âó ÛĆ “ Ũ˜ ŨŠ Š‹ “Ť– ފũ Ŭ‘ ŧŠ Š‹Ě ý“ž‹š‘Š “‹‰ Љ‹‡˜Š ‹ŠŸ •†‘ ž”†Ÿ ‹Š”‹ ăꊞŨŨ Œ˜Ţ ‡ŨŬ “‰Ť ”ũŠ ‹˜ ŨŠ ŠŠŸ  ‹†ž‹–Š  ‹‘‡Š ‡‹ž’ “˜ˆ” “–†  ‡Š” Š‹ž ž˜‡ ‹–Š  ‡‡ “–š’‹ –š’ •– ”‹ Š‘‹‡ ’‹‰ˆ •БР–‡ •” ‰†‹ 㓏–”ŒŠ •‡‡ “ž‘” ’†žŸ ‹Š “†Ÿ ™—‹Š‹ 㟉”Š üøĈß ë òã ĆÞæ âóøĈà ë òÛ ãĆĉø àððÛæ ûʓŸ‰ŠŸ‰ ‡‡“Ÿˆ‹žę“Ÿ‹‰’Š 㕋˜žœ‹ þž‹‡Š”žŠšŠœž ‡Š Љ‹‡˜Šž‰— ž”†’Ÿ•”ŒŠŠŒ‡ˆŸ’‰‹ˆ‡ “ŸŤ ů Јũ‹žþ“ŸũŤ ů ‹‰’ Š ŧŠŠ Š Ũ ކž•Ť Ũ  ŧ˜žť ŸŠ ů ŧ†Ě Š’Ÿ ŒęšĐ †”‹ ž‰—‡ ‹– –Ÿ” “‰Š‡ ž†‹‡‹ ‡’’Ÿˆž†‹ŠŸ•‹‹‘”’‡†  ‹˜”‰‹  ‹‘‡‡ “‡ž”‹ þ“ž‹š‘Š “‹‡ •ŦŒ†ũ ˜ ŧ”ŸŠ ů ”Ť Š’†ũ ’ ފþ“ŸŤ ů ‰Ũ ţ Ŭ ŧŠŸť ů ‰Š Ũ  ť‡‡Ŭ Š Š Ũ˜ŸŨ ů ‡Ŭ Š ‹ Ŧ‡ Њŧ‹† Ş’ ŠŸŦŰ ‹ũ ˜ ŠŨ ŨŠ ‡ũ‹Ž “ũ‹ Š‹Ě ýď‰ę” ŠŠ •‘’‹ þŠ‹— ‡’’‹ Šžš ‹ŒŠ ˜‡“’‹‘‹Šþ“”‘‘–‡’“‘š‹Ÿ‹ ęŬ‹–Ÿť ů Кŧ–Š Ũ‡ ކ ŨŬ‰ ž‰— Š’Ÿ‡ Šę‘‹ þęŸů ‰ũŦ Ŭ ŧŠ •”Ť “ũ‹’ŸŨ ů Ї †ŨœŨŬ ŸŦ ů “‰Ÿ ‡’ ž  ‹ Ÿ’ ’‹‘ 㒆žŸ’Š”’ŸŠŠ’‹†ˆŠ†‡Š’ ž‹š‘Š“‹™—‹”Љ‹‡˜Šž‰—“‹—Đ •†‘‰‰’Ÿ‹Ē㓏ž‹š‘Š“‹’ŸЉ‹‡˜Š 㒘‹Ÿ ’‹‡Ÿ‹† †’ ‘ ™† þʓŸ‰Š Ÿ‰  ‡‡ “Ÿˆ‹ž ’Šę •‹Ÿ’ †– ŠŒ‡‹ ŠŸ‹˜ŠŠ‹‡Š‹†’†‹‹‰˜‹‰”þ싏‡Š‹†ě’•‹Ÿ’‡ þ 읆žŽ ‰‹šĜ ‹ž” ‹–†ž  “ž‡‹”‹Ė“Ÿˆ‹žė‹Š“‹”’‘”þ“–š’‹–š’Š”–šŠ”Š‹—–‘– ㇋Ž“‹‹ ‹† Š Ÿ þ’‘‹† ž‘””’  †Ÿ” •‰‰†‹’Ÿ‹”œ˜’‹‰ˆ•БЙ†‹㓏Ÿ‰ŠŸ‰ ‡‡Ÿš–‹‡’‡ “”Š  ˜‡Ÿ ž‹† ‹–‡ž •ž”” І– ŠŸ˜” ‡Ž š ’˜ ›ž‹  “ž‡ ‹–‘’Š 㓏ž‡‰ ‰‹˜‹ Š’  ”Ÿ– ‹ ”Ÿ–‡ ž‹Ÿ ‹Ÿš–‹ ‹‡’  ‹Š” “œ˜‡ þ†–”ž‰ †‹’Ÿ‹  ‹’˜Š‡ ŸžšƊ”‘Šž‹†ęžš—‡†‡‹Šû˜ĖŒŸ‹‰ŠŽĖŸ˜‡Š ŸŸ‹–˜ š‹Š’‡†“” ‹–’  ’œŠ’ ‡’ ’‘‡ “’’š ”‹ “’”Š “Ÿ‹‰ ’Š “˜ ’’‘Š ăď’ę–‘ž”†‹†Šę‰Đ Ÿ†Š 㞟‘Š‹ Šš “ˆ “Š’ þ“Ÿ‰Š Ÿ‰‹  ‡‡ “”œ˜ “Š ‹ŠŸ ”‘ †œ”– ‘‡‹ þ‹ ‰‹‡˜ ˜ž†Ÿû“”‹ž”–Œˆ‡‹ ”Ÿ–‡‹Ž“Ÿ’˜‡Š‡žŠ” ˜”ŸĚýęŠ’Œ‹ Šš ‹—‹‘ Ÿ•”ŒŠ‹––š’ 㟉‹Š’† Ÿˆ’’‹‘•Š‘ŠŠŠ†’“Š‰˜’‡žŸ†‘ ЇІ‡‹’Ÿ‹‰”’ ‹‹ž‡“˜’’š ”‹‰”‹˜ŠŠŸ•”ŒŠŒ†‡‹’ 㒘‹Ÿ ’‹‡Ÿ‡’——‡’˜ ™—‹Š’þ†‰ꋏ‡Š‹†’̇‹Ž“‹ŠŸ‹˜’‹‰ˆ•Š‘ŠŠŠ †Œž‘Œ’‹ ‹”—Ÿ‘‹ þž†Š’ ‹’‘ †’ ‹‰”’ ‰† “‹ Š–Š‹ ㊇ž‹ Š’‹‰ˆ ‹’ŸŸž”†‹’œ– Šž‘‹”Š ㊒‹‘Š–ŸŠ ‹”’‘’þ’†žŸ‡ ‹˜ž‹Š‹‹†ЇІ‘‡ “ ‹žŸš†‡ ŠŠ †’ þę  ’š ‡ ‹’˜ “– ”” ‹Š‹ Š’š Š †‹Š Œ† þ † —‹‘ ž‹‡˜ ž  ‹‘žŽœŠ‰†’‘‹Ÿ˜Ÿž†‹þ‹‘ž‰’Š–š‰†’‘‹þ‹’˜• ”Š’ * ‡’ ——‡ ’˜ Šš •”ŒŠ ăę蓊’˜• ””‹‹ ’š  †ŠžŠ”“—ž‡‘Ÿ‹†ž‹Ď㋏’†‹œ‡ Š‹‹žŒ‹’Ÿ “™—‹‡žĖŠˆŠ•ž”’Ÿ‹– û’ĖœŒž–Ÿ•žŠ†‡žˆĖŠžŠ 㒏ˆž “ ‡Œ˜“ †Ÿ‘‡’‹‰ˆ‰‹žš“ ”žˆŸþ‡‹Ž“Ÿ’˜‡Š“Š’ž”†Ě ‹ ‹’‰ˆ ‰‡’” “—ž‹š” ŠŠ ûĖŠ˜š‰ ‰Ė‡†ˆ ’Ė‹œŒ ‰’š––‹Œ •”Œ Šę‡ŠŸ ‰‹†” ‹–”Ÿ ăę芞Š” ’š  †“—’ ž‘‹Š‹Ďþ ‹† 㟚– ‹ž—”‡ž‡ “ŸŠ‰‡‹˜‹‰œŸ†‘“ˆþŠž‹ ‡ †‹ŠŸŠ–‹ž†Š—‹‘Š †‹’  ‡‡ ‰‰‹‡ Š’ þ“ž‹š‘Š “‹ ‡ž˜‰ †‡ž †”‹‡ Ÿ‰‹‡ ‹‘ž‰ “ž‹š ™ž‹ ’‘‡Ÿ þ ‹š‹˜Š  ‹˜‡Ž‡ ˜‹‰ þ’Ÿ” “Š’ • –‹Ě †‹œ”’ “’ †’‹ Šœž ‘ ’‘ žš— ’˜ •‹š— ‹ –š‡ ™–Žœ” ŠŠ “Ÿ þŠ ˜Š ž˜‡Ÿ ž—‹”Š •‘’˜þ““‹”‡“ž‰‹ŠŸ ‹š‹˜’Ÿ˜‡Ž‘þ“”Š ‹–‰”’ ĀĀĀžš—ž˜‡  ‹–‰”‡ ‹š‹˜Š’Ÿ ˜†‡Ÿ‘‹㓏”Š ‹–‰”’“˜‡Žš’“ž‹š 㓏ž‹š‘Š“‹ ‡‹Ÿ  ‡‹‹ ’˜”‡—‹˜‹ž—‹”Š ™‹˜ ‡Ÿ‹Ÿ Š–‰” Š ‹†‡Ÿ “‰† –‡ “†‹ž ‹Š “”˜š’ þ“”Š ’‹ Ÿ” Š’˜”’ ‹‰‰‹‡ ŠŠ‹Ї‹Ÿ Š ‰‹‡˜‹’œ†Š‘Ÿ”–“–ŸŠ †‡ ˜”Ÿ”‹Ďþ“–‹‹ˆ–”’‘‡‰‹†”ž†‹š”ŠŠŠŒ™‹˜‹þ’‹‰ˆ•’†’˜‰† Š”Ÿ‡ †œ Š’‹‰ˆŠ ‹ ‰‹‡˜‡ “—Ÿ‘‹ Ā ‹š‹œž  ‹˜Ÿ Ÿ”” Š–‰”А’”’“˜‰‹” †Œ“†‹ž‹ŠŸ“‰†–‡‹ŠŒ†ă蓏†’š– ‹’‹  ‹œ’ ‡‹ž þŠ ‡Š ‘ž‰‡ ‡Ÿ‹‘ž‰‡Ēㆠž‹†‰Š Ÿ‹Š’‘†‡“‹Š ‹œ”“’‹ ‡’ ăꒋ‰ˆ•’†’˜‡Ÿ‹“–‹‹ˆŠ”‘‡™‹˜ŸŸ “‘‹ŸŠ “’‹˜‡ ’’ “‹ †ž’“‰œŠ ‘ž‡’‡’“‹Š’†žŸˆŠ–”†’Šþ‹”œ˜’ Šœ˜• –‹þ†‹ŠŸ‘ŠŒŠ™‹˜’™‹Ž’Ÿ‹ŠŠ’”Š˜”ŸŸ‘‹Ě ý•‹š’Ž  Ÿ  ’‡ þž ‹‡ “‘’‹ŠŸŸþ†’•”—А‹ž˜•’‹Ÿž‹œęŠ—‡‡ ‘Ÿ‹”‘þ•‰Š Š‹‡ˆŠŒ’˜ŠŒ‹‰”˜‹þ•’†Š’œ†‹‡ž ‹“Ÿ–†Š”‘‹œ‡ Ÿ  ‹– Š’Ÿ•‹ž†Š›œ‹”ŠĚ þ“ ‹† ‹‘ž‡Ÿ “‰œ‹ “”‘ ‰”’ ’œ† “ž‹š‘Š “‹ ‡ž˜‡  ’‹þ‹‰Ž‹Ÿš’’‘‹芍”‹”‰œŠŠŸĎ•‹’˜ŠŸ†ŠŸ‰˜þŠ‹‡ˆ’˜” †Š‹ •‹˜”‡  ‹˜Ž‡ Šž†Ÿ– ăę’‘˜싑‹†ž‹–Š‹Ÿ‹‰Š“‹‡“‰˜‡“ˆ‹’’š Ÿ“Š”“Ÿ‡”‹ ăꐒ”Š’†‹†‡Š’‹•’†Š•”™‹˜Š † ĀĀĀ›œ‹” ’‡  ”‰ž– †’ ’ʉ‹‰‡žĖŠžŠŠęŠþ‡‹’˜’”‡žŠ’Ÿ‹ ‡’‹‘ž‰‡Š–š‘š’ Š‹ š  ‹– †‹œ”’ “‡ •‹’˜Š ‰œŠ ‰˜ ŠŒ ’˜ ŠŒ ‹‰”˜‹ þ’”Š Š‹‹œ žŸ†‘ ‹Ÿ˜ •‘‹Ě 㟋‰Š“‹Š †ž’ž‡ Š’‰‘û’Ė‹œŒ•”ž˜‰‡Š”’Ÿ‡œ ‹–’•††’“†‘›œ‹” –’ ‹–˜ ‰ˆ–’ Іž ‹”ž‹ ‹’‰‡ Ÿ‰‹Š ’‘Š ’† ‹—–‘Š‡ Š–Š‹ “Ÿ–†Š“ ‹†Œ†þŠŒ’˜ŠŒ“‰”‹˜‹ŠŸ‘†㙋˜Š’†‡‹žŠ ęĀĀŠ’’ ‹ž† þ“‹Š  ‰‹˜—‡ ‹ Ÿ‹‰‡ ‡Ÿ‹ ž‹ŠŽŠ‹ Ÿ‹‰Š ‰œŠ  † “žŸ” ‹Š †’‹ þŠ–Š‹ Š–Š “ŒŒ‹ “˜˜‹– ” ‹Š ŠŽ”’ ‹‰”˜Ÿ  ‹˜‹– Š ‰ ’˜‹ þ“Š” Š’˜”’ “‰”‹˜Ÿ “Ÿ–†Š “˜ “”œ˜  † ĄŠŒ‘ ‡œ”‡  ‹Ÿ˜’ ’˜ Š” “–’އŠ”‘‹Š‹”˜“‡‹—”Š“ž‹†Š’‡†Ā“’††’”–š‘ ‰”˜Ÿ™‹˜ŠŠŒ‰’˜‹þ‹’š–“’‹‘ŠŽ”’Ÿ“Ÿ–†Š’Ÿ ‹Œ‹Œ Š‹ “œœ‹” ‹ž‘‹”Ÿ ‹‹–•† ‰œŠ‹ ăă㝋Ÿ‡ ‰  ŽŸš  ‘†’”‡ ž‰ “‡Ÿ‹Š žš ž†  ”†‡‹㋊‹ ‹Š”Ÿ’“Ÿ–†Š’‘ ‰‹‡˜’‘Š Š‹þžš•’†Š’˜ Š˜Ÿ‡ ‹–’Ÿ ž‹Œ†‡ “‹ š “Š”˜‹Ÿ”‹“‡‹Ž“’‘†”“Š–š’Ÿˆ”þ‹‰“ ž‡‡‡Ÿ‹ ‹Ÿ‡Š”Šžþ‰† ‹žŸ Ї“’‹‘‹ŠŸþŠ Š’”Š –‹‹‘ ㋌‘ Š’’ŠŒŠŠ’˜–Š•”ŒŠŠ’‡”Ÿ”‘‹–˜‡Іž–ŠŠ‘‹ē㊇žŠ “’‹‘•‘’˜þŠ–†‹Š–†“‘’Š ”‹“˜˜‹– ”‹Š‹þ“‡ž ‹–‹‡Ÿ  ž‘Œ– Œ†‹ Ÿ‹† Ž˜”‘ 㓠ž‡‡ ă꒟”І‹Š•†‘‰˜Ē•’†Š•”™‹˜ŠžšŠŒ‰’˜‹þ“’š‹– “ž‡ ˆ‹Œ ’Ÿ ŠŸ‡ “†‘‰–Š‹ “žŠ ‡ž’ þŸ‰‹‡ ‹ ‰‹‡˜ ž‰ Š Š  ”—ž‹š”Ď †ž‹Đ ʐ‹”‘ ˜ž’  ‡Š†‹ę ’Ÿ •‹ Š “‰”‹’ ‹–† ’Ÿ”–Š ŠŒ”‹Ě  ‡Ÿ‡ ‹–’œ† ‹ž† ŠŸ   “Œ”‹þ‹ŸŠ ‹–ž’‘‡“Šž†Ÿš”ŠŠ‹þ“’Ÿ‹ž‡Ÿ ‰’˜†þ‡‹ŽŠŠŠŽ”’‹‰”˜Ÿ“Ÿ–†’ЇІŠŠ“†ŸþþŽ ‹žš— “Š‹ Š–‹ž†Š ă蓏Ÿ‹‰‰‹—‡†‹‡”‹þ‹ ‹— “ЇŠŠ“†‹þ‹’š–“Š”Š’˜”’“‰”‹˜Š’‘Œ†Š–†‹Š–†“ ˜‹– •š‹† “‹Ÿ‡ “Š’Ÿ ‹– ŠŸ ’ŸŠ’˜– ‹‰‰‹‡ ŠŠ ‹†ž†ЇВŸ†‘‹’‹‘ŠŠŸ•žŠ†‡ž ЇІ“Š–‡ŠŠ†’Ÿž㓏’š‹–‹Š†’‹“žŸ ”‹ŠЇІ ‹žš—‹ Šš’ ›œ‹” ‹’ †’  ‹‹––‡ ‘ ‡Ÿ‹Š Ÿ‹‰Š ‰œŠ –š ‘‹–’‹ þž‹š‘ “‹ ‡ž˜ ‰œ’‹”œ˜˜˜‹– Љ†•‘•‘’‹þŠŒ”ŠŒ“‰‹žš‹Š‹þ‹Š˜ž’Ÿ† “œœ‹”Š ˆ‹— ’‘  † ‹–Ÿ Š˜ŒŠ Š˜‡Ÿ ‰˜ þ‰‹†” ‹‹ž Šž˜— þ“ž “ ‹† “˜ ŽšŽš”‹ ăꕑ“ˆ“ДВ˜”’“‰”‹˜Š’‘‹’š–ŠŒ‰’˜‹þž† ㋍’œŠ†’‹ “‹ ‡ž˜ †’Š Ą‹’† “˜ ‡ž Š’ Љ”Š †Š •‘Š ‰˜ Ā‡ž ý‹š” Š’š ‡ ”˜ “ Š “ †Ÿ  ˜‡ þ“Š’ ‡‹Ž “Ÿ ’˜‡Š ž”† •‘‹Ě þ ž‹†”Š Š˜ŸŠ  ‹ž”’ Ā“‹Šž‹š‘ ’‘Š‹ þ ‹”’‹˜Š ’‘ –š’ ‹’ˆ– ŠžŸ˜ Š–‹”Ÿ‡ ‰”‹˜ –† žŸ†‘ŸĎ ㇋Ž ŠŠ “ž‡‹” “† ’‹†Ÿ’  žŸ Š ‹Ÿ‰ š  †  š‹ þ‹’† ž‹ŠŽŠ ‹Ž‡”  † Š–šŠ Ÿ‹‰Š ‡žŠ œš‹ ‹Ÿ ’‘‹þ•˜‰‹’˜‹‰Šʞ‹šœ•ęďýŒ‡ęĐŸ‹‰ŠžŠ‹Œ‡†ž–ŠŸ”Š “Š ĄŠ’†ŸŠ’ ›œ‹” Ÿ þ“‹ž‡†ŠŠŠŠþŠ”‹‰ž‡‰ŠŠ”’’Ÿ”’’‹Ÿ”†ý•‡‹Š”‘‡ žŸ†‘“–”†þ“Ÿ’˜ˆŠ’ ’‹‘‡•†‹‰‹†”Ї‹ˆ‡†‹Š“’‹†ă잋šœ•ě’“Ÿ’ ‹’˜’ž†‹Š Š ‡Š ž‰‡ ‹‰‡ ‹Š þ“–Ÿ‡†‘”‰‹†”‰’Š’‡—‰†“‹þ‰”–‹‡‹Š†‰•‡‹’‹ ‹ž‡‹ ‹ž‡ ‡ˆ ’˜ ‰† “‘ † ˆœ† Œ† þč ‹‡‡’Š  ‹‰†‡Ď  ’š  ˜‡ ’œ† “‰”‹˜ “ † “‰ ˜ “Š 㗋‡‹Ž‹†‡ Š‘‡‹Š‘‡‰’Š㉋†”‰’’“‡†‘”Š“Œ“‡†‘“Š˜‹‰‘Ÿ 㠋Ÿ˜’žœ–†ŸŠ”ŠŸ‹˜–†‹þ“Ÿ’˜ˆ†Ÿ‰˜“‘‡ˆ’˜Ї‹ˆ‡ ‹†‰”˜†–†‹þ‹ž‡’˜ –‹ž˜•‡—‹‡‹Ž‹†”™’Š’ Ā‹‰‡Š ’˜†’‹ ŸŠ’‹‹˜ˆžŠ’‡†ŠŠ—–Ÿ’‘‘‹þ ‹ˆ‹šŠ•†” þŠžŸ˜Š–‹”Ÿ‡ ’š  ˜‡Ÿž‰” ‡‡’œ†“‰”‹˜“ †ŸŠŒ”þ“‘‰’˜ŠŸ˜–’‘Іœ”– “ ‹†  š—† ㏖‹ž˜ ‹’ ’ˆ‹—” †’ †‡†Š † Ē ăčăă㓏” “ ‹†‡ •‰˜ ‹Š †’ “‡†‘ ‘‘Ÿ” ž†Ÿ‹ 쒋”†ĜĎ “‹Š“’‹†ăčʓ‰œŠ ‹’ˆ Šę žš—”Ē㊌Šž‡‰”“‹’‘“˜‰‹“ †•†Ÿ“ˆŠ  œšŠ þž˜’ Š—–‘Š” ‰’Š“˜ †œ’Šœ˜Š†œ”А‘š’‹þ‹ ‹‘‡‡‹‹–‡’‡—‡ ‹†ž’ •‘“ˆ“ †ŸІž–þ‹’Ÿ ‹‘žŽœŠ’’Љ†’‘Ÿ ‹†“ ‡Œ˜Ÿ Ї‹Ž Š˜Ÿ‡‹ þŠ ‡Š “ ‹† ‘‡‹þ‹––˜š’‹‹ ”žš’þ‹’Ÿ‹Ÿ”‡‹‰‹”˜Ÿ’‹þŠœ‹ ‰’˜‹þ‹ –‡’‰†’‘‹‰žš–ŠŒ‰’˜‹þŠŒ †ŠŒ“‡Š‹†“–† ’‹”Š ›œ‹”Š  †  †‡Š þċăă㘒†œ˜†Ď•Ž쒋 Ĝ‹†œ”‹‡‹žŠ’††‹š†‹†œ㋏‘‡”˜ˆž “Ÿ’˜‡ęžš—”ĎęŠ’‘˜ꏖ””žšˆŸŠ’ œžŸŠ”‹þ’‘Š’š–ŠŒ Š ‹†‡ Š”‰ž–  ‹– Š‹ ‰˜þŠ’†‘Ÿ“–‹˜‹Ÿ˜Ÿ‡†œ‹‘‰‹˜‹ăă㊏ž†žœ™‰ž”‡‹’Š‹ ă蓟Šž˜Š‹Œ– 솉‹”˜ʓ’ŸŠ‡‹Ž ㊏–Ÿ ‹ ˜‰ —Š‹ ‹‘‡  † —šŠ †‹Š þ•‡Š ’Ÿ ‹‡’” ‡†‘Š ‘Ÿ–Ÿ ŠŸ‹˜ ŠŠ ‡‹Ž “‹‹Ĝ ý• – ”‰ †–Ÿ’ Šš ›ž‹  ŠŒ š’ žŸ†‹ ㍔Ÿ‹˜‹ˆž‹ ‹†ž’Š–Š–‹‡†“ˆ‹þŠŸŠ‹ž˜œ” Ÿę”‘ ㆝‰ ‹‡Š‹†’ þ쟉‹Š •” “‹’Ÿ‡ ‹ †œ‡ ʋ‡Š‹†’ę .č.Ħ :ĐĥĞĚĐ ĘĞč ‹–‡ “Š †’Š Ē ’Ÿ”–Š ‡Ž  † ’ě‰‹‰ ‡ž ž‡—Š Ē ‹’† “‰‹Š †œŸ Š˜Ÿ‡Ě ýž‹š‘Š “‹ †œ‹”’Đ ’Ė‹œŒ “‰†  ‹‰’‹ ęŠš—‡ “‡’ ‘‘‹ ‡ þ‹–š’ ‰ •‡‘ ‰† ’‘ þž‡  “ŸŠ ’Ÿ ‹”‹ž “†‘þ †Œ’‘’˜š‹ŠŸ˜‹‹‘‡†’‘˜‰‹ŠŠþŸ‰‹Š•”“‹’Ÿ‡ óöñĈóûĈćôăøĀðüøðćóĉïĉôúõûþøÿôāýó 㓔’‹˜‡ “ŸŠ “Šž‹—  ”” Š–†‹ •‹ˆ ž˜œ “Š “’‡‹— ŸŸ‘‘Ē㓉‹‹“ ’š ‡‹’“žŒ‹˜‹ŠŸ싏‡Š‹†Ĝ‹‘‡•‘“ˆ ĀûïôýĀóöýĈ ćûïöôûĈûþýõôýĉø÷ćă þŠŸ‹‰ŠŠ–‘Ÿ’Š’˜”’‰‹†” ‡†‘”‹ ‡†‹‘“ ‘‡‹“ –† “‹’Ÿ‡†œŸ‘•‘’˜㊇žŠЇ‹Ž‹’’‹˜š’“’‹‘þ“‡Š‹†“‰†’ ĀĆă𠙆‹ þ“‹ž  † ‰‰‹˜’‹ “”Ÿ’ ‰‘ ‰” ‰œŽ ’‘  ‹Ÿ˜’ Ÿ‹ “žŒ˜” ‹Š “Š ‘ þ†‹‰ 싏‡Š‹†’Ĝ Љ‹˜— ŠŸ‹˜ ŠŠ þŸ‰‹Š •” R\ZLQHV#JPDLOFRPûôï _ïðóòôýāðùĈýó_ † –‘Ÿ “””‹ž” ŠŒ‡Ÿ ㊆’˜ †”‹ †Š‡ ăŽęŠ’‘˜ę †Œ’‘’‹˜š’’‘‹Ÿþ“‰‹‹“ Ÿ‹‰‡‹ ‹† š ‫ דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬- ‫טועמיה‬ 21 953  ©¦§¡¤š Š–Ÿ‰ˆ–‘’‹ŸŠ쎗˜Ĝ“‹’‘‡• –Ÿ Š’˜‡ ‡ˆ’ Š ‹† “‡ž”‹ þ†žš˜” ㊔’Ÿ  ’‘ ž˜ŠŒŸþŸ‰‹’†žŸ —–‘’‹ •˜‹Ž ‹ ”‹˜’ ˆžŽ”Š “ˆ ‰†” † 㓏†ž‹–Š“”Š ‰‹‡˜ þŠ–ŸŠ ‹”’‘‡‹ę“†Ž‹’†žŸŸ Ÿˆ–™‘ ‹û‹ ˜‰Š–‹•žŠ†‡žІž “Ÿ‹˜Ÿ ‰‡’‡ “”  žŸ˜ ‹ ‡‹ ûŸ‹‰Š“‹ †ž’Š‘ž‡Š ’‡’ Ÿ‹ Ē 㒑Š “Š’ žš‘ ” ž‡‘ Ї‹Ÿ “ ‰‹‡˜‡Ÿ‹ˆŸ‹–’•†Ÿ‹ ‹†ž‡ “”  žŸ˜ ž†’ ‹ę “Ÿžˆ’‹ ž‹Œ’ Ā“Ÿ‹‰‰‹—‡†‹‡”‹û“‰œŠ’Ÿ ’Ÿ”‡Ÿ •  ‹ ‹† ŠœžŸ ž‰‘ þ‹’† * 㓏”Š žŸ˜ž†‹ Ÿ† †Ÿžˆ’ ‡ž•ž”‹Ÿ‹‰‹’†žŸ•‹†ˆ’˜žš‹—” “ˆ žŠŸ  ꏟŠ ‹’ Š–‹˜ ‘ ’˜‹ ’‹‰ˆŠЇžû’Ė‹œŒ•—‰‡’˜Ÿ‹Š ‡ˆ •‘ ‹–œ” Ÿ–‹˜Š  ‰”‡ šŠ‡ ‹ ‹–‹†ˆ “Ÿ ’˜ žŸ† þ“’Ÿ‹ž ’Ÿ “’ˆž”Š †Ž ŠŠŸ þ“’ˆž”Š †Ž ™žŸŠĝ †ž– “‡ˆŸ–Š ‹ Ÿ‹‰‹ “˜‡ž†‡ ‘ ’˜ ‹Ÿ–˜–‹ þ“‹ “˜‡ž† “‹ ‡ž˜‡ “˜š Ÿ‡Ÿ ûʝ—ž‡” žŧšŬ Š—”Ť ‡Ĝ Ŭ Š  þ‰ ž‡‰”‡Đ †ę‰‘ þŠ–Ÿ Š–Œ ŠŸ† ’Ÿ Š ‡‡ž‡’“ž‹š‘Š “ Ť˜‡ŨŬ žŠ ŧ† ›žŦ Ũ† ŨŠ  Ŧ† “ Ŧ Ŭ žŠ ŧ Ŭ žŸŦ ů ކ “”ŨŤ Ŭ ŧŠ þ“’Ÿ‹ž‡Ÿ Š ˜Š ž˜Š ‡Ÿ‹ ”  Ŧ† Ŭ‹†ŸŠŰ ŬŤ ûŠŦ–Ÿť Ŧ ŭŪ ’ “ŧ‹ ŠŦ–Ÿť Ŧ ŭŪ ’ “ŧ‹ þ“ũ‹ 㕏‰Š“‹ †ž’Š ‘ž‡ †’‡’‰‘  †‹‡–‡ ž”‹† †‹Š •‘‹ ăě“ Ŧ‘ ť –ũ ‹ũ ˜Ţ ŠŸ†‡‘’‘‰‹”Š”‹‰”’ ‹’†Ÿ  ‡•ũ ťŬ ‹˜Ţ  Ŧ† Ũ †ŸŨŰ –Ũ Š‹Ĝď‹þ‰Đ†‡–Š’†Œ ďý‡ĐŠ–ŸŠŸ†ž‰†”žš‡‹––š’†ŠŠ‘‹ž˜†ˆ‹—•‘Ÿ ㊠‘ž‡‡ ‹‘Œ’‹”œ˜‡ž‹Ž‹Ÿ‡”•ž”Ÿ‰˜þ‹Œ ă‘ę˜ěŨŠ ’‹ ŬŤ ŧ –Š ŠŦ–Ÿť Ŧ ŭŪ ’“ŧ‹ŠŦ–Ÿť Ŧ ŭŪ ’“ŧ‹þ“ũ‹“ Ť˜‡ŨŬ žŠ ŧ†ЉŬŨ ‹ŠŠ ’˜ ‹† ŒŠŸž†”‹þ슖Ÿ‡‹ŸŠ–Ÿ‡‰†“‹Ĝ 㞋š—‡‡žŠ“Š’‡ŸŠ Ÿ–‹˜“”˜š’“– ‹–Ÿ–‹˜‡Ÿ‹”‘þŠŒ ”‹˜’ŠŒ•‘“†‹ žŸ˜‡ ‰•†”‘†’””’•–‡Ÿþ“” žŸ˜–’‹Ÿ ăă㓏–Ÿ ‹Ÿ”Ÿ” “˜ ˜ˆŠ •—‰ ’ġžŠ”Š •ž” žŸ†‘ ŠŒ ŠŠ •‹ ‡ž”‹‹’‹•‘Ÿ’‘þ‰†“‹‰ˆ–‘Š”’ŸŠ–Ÿ’Ÿ —–‘–‹þ‰‹†”‰˜ –’‹Š ŠŸþ †ŒŠŠŸ†Š’œ†ž‡’ þ ‹–˜ž‹š” ‰””Š’‹‰ˆЇ‹ŽЉ”ŸþЇ‹Ÿ ‡‹†ŽŠ “†Š–Šþ’‹š’š  ’‹š’š‡þ“‘‹”Š“˜‰†Š‹’Š–˜ ă쓏’‹ž‹‡Ĝ ‹œ”Ї“’ ㊔’ŸŠ–Ÿ‰ˆ–‘‰†“‹–Š”‰ “† ’‡† ăă㊞Ÿ †ž‡— •†‘  †œ” †’ †– † †ž‡—‡ žš‡‹––š’ŸŠ‘‹ž˜†ˆ‹—š’˜–†“ˆ•‹‰’’Ÿ•‰’ ‡œ”Š  † ‹ ‹†ž‡ þ‰‹†” ˜Œ˜‰ŒŠ Š ‡’ ‡žŠ —–‘–Ÿ‘ þŠŸ˜”‹ ‹†ž‹š—‡‰œŠ –‹‹‘”‹˜‡•‹‹‘” †Œ’‘‹  ‹ž‹š‰–ž‡˜’‘”þŠ’‹Šž‰‡‹ ‡‡žžŸŸ†ž‹–Š ‰‘þ“ ‹‰‹“”‘ž‡‰‡‡ŽŠ”˜Š’‹–†“‘žœ‹ ŠŠŸ‹ ŠŸ† †Ÿ–Ě ý“ Š •– ‰ þď㉗  ‹”‡Đ ‹ ”‡ ’˜ †‡Š †Ÿ– þ•–‡ž ‹– ý†ž”ˆ‡‹ þ싑 Љ’ †’‹ “–Ÿ žŸ˜ Š”˜ ăă㊑ž‡“‹Ÿ“Ÿž‡’ž‹—†ŸŠŠž‹ž‡Ÿ‰˜þ“‡‹ŽĢ†’ žž‹˜’† ’•Šþ“Ÿ‹‰Š“Šž‡‰•‹Œ”žŠ”’†•‡Š’ þ“’˜–Š “”Š  Ÿ‹‰’‹ Ї‹Ÿ ’ “Ÿ‹‰ ’†žŸ ‡’ þЇ‹ ‘• ‹†œ‹þЉ’†’‹“–ŸžŸ˜Š”˜ŠŠŸ‹ŠŸ† Š’‹Š’ŸŠ ‡‘Іž–˜‹‰”þžž‡’‡žŠ’Š™‘  Ÿž‰‡†ž‹ˆ–—‰”’’‹ˆžŽ”Šš ŸŠ’Š’˜”’•Š‹ ž‡‰’Š†ž•†Ÿš’˜™†㊖”” ‹–‡Š’Š‘Œ†’†”Ÿ  žŒ‹˜Š•†‘’Š˜ˆ”“˜‹‡Ÿ‡“˜šžŸ˜‰‹–‹þŠŸŠ 㒆žŸ–‡’Ÿ“ ‡‹Ž‹“”‹’Ÿ ›ž†‡“ž‡† ‡Ÿ’“–ŸžŸ˜›”ĜďˆþŒŽ Ÿ†ž‡Đž‡‰’ž‘Œ Š ŠŸ š‘ þž‰Š  †‹  ‡Š  †  ‹–’ ‰‘ Š–”Š ㆏ˆ‹—Š ˜œŠ‘ę˜ę았–‘ ŠŒ‡‹ þŠ ‹†ž‡‡ Š Š  ‡Š  ’˜‡Ÿ‘ ‰” Š’ˆž * Š’•†‹‡‘Ÿ”’Š’š–Ÿ ˜‘†㠏‡‡Š žŒ˜Šš—Š †ž–ŠĎ “ž‹š‘Š “‹  ž”’Ÿ “‹‡ “–Ÿ Š”‘ –š’ þ’‰‹ˆ†˜‡œ†‡•‰”’Š• Š‡‡—þ‘Š’•– †‰† ŸŠ‹ ‰† “‹‰ † ‘’Ї žŠ – ‹ ‰‹‡‘  ’˜” ž‡‰ š’ “ˆþ‡‹Ÿ’‘А’‘’ ” ‹˜ŸŠ”‘‹ ‡žŠŠžŒ˜“‹Ÿ  ‡Ÿ ‰ęŸĐ ʗ–š ž”†ę ęŠš—‡ Іž þ았”†– —ކˆĜ þŠ”œ˜‡“‹’‘‰š ’Š’‹‘Š–†ŸŠ”œ˜Š’‹Š ”” Š’‹‰ˆŠœ‹‡ ‡’‹†‡‹‹’˜þčŸę˜ ‹†“‰˜‹”‹ žŸ˜ŠŒ ‡ †Œ”–†“ˆ †œ”–þŠ–Ÿ‡‹ŸŠ–Ÿ‡ ăă㐠‡ †’†–†’””‹þЉ’†’•‰˜‹þ“–Ÿ ž†’ Š–”Š ’Ÿ І‹‡ ‰˜ •‹–Š ‡œ” ž‰ž‰ ” ‘‹ þŠŸ‹‰Š ‹– ’Š –‡” þ“ž‹ “‡‹Ž “‘ž‡† ’Ÿ 㓏˜‹‡Ÿ “ŸŠ ‰—‡ ‹‘ŒŸ  ‹Š‡ “ Ÿ‡‹ “ ’†Ÿ  † ‹˜œŠ‹ Ÿ‹‰Š ‹š” ŠŸ˜”Š  † ˜”ŸŸ “‰—Š ’‹‰ˆ” ‰† ㋠–‹‹‘”‹˜ †•‘”ž†’ž‡—Šþ‡žŠ’Ÿ Ÿ‡‹þ‹ž‹Ÿ†’•–˜Š †’ġžŠ”Š•ž”ž‰—Šž †’˜ ‹ž˜’ “–‹œž‡‹ þ“’Ÿ Šž‹ žš—  ‡ ‘ “—’ ž‡  þ‡‹Ž ž ‹Š ‰œŠ ’˜ ‹Ÿ˜ Š’‹Š ‘žœ ’‘Ÿ †‰‹‹’ “”‡ ž‰Š‹ ž†š ‡‹ž‡ Ɗž‹ žš—  —–‘Šę  ”Ÿ  † þ†”’˜‡  ‹œ ž‡‰‡ ‡žŠ †‡ †’ †‰‹‹‡Ÿ “‘’ ‹˜‰ þ‹‘ž‰’  †œ’ •–‹‘ Š‹ Š” •”Œ  ‡‡ ŠŠŸŸ ž†’‹ •”ŒŠ’ “–‹œž‡‹ þ“ –‹‘Ÿ‡Ÿ ‹–Ÿž‰”  ‡’ “‡‹žŠ •‘ŸĎþ“ž‹š‘Š“‹’’þŠŒ†ž‹–‹Ÿ‹‰Š’’‡†’Žžš‡‹ Š ‹†ž‡’‹–””ŠŸ‡‹ –’‹ŠŠŸŸŠ‹’†Š –š  ˜‹•”Œ“Š’“† Š’‹þ‹ŒŠ’‹‰ˆŠ”Ÿ’ ‡ †‹ ‹† Š”‘ ’Ÿ “‘ž‰ ˜‹‰‘ þ† ‹‰‡‰ † ’”‹  ‹œ ‘ž‰‡ ‹ž‡‰ ˜–œŠ’ ‹‘ž‰ ŠŠ 㠋‘‹ž†‹ ‹‡ž“–Ÿ‰‹˜ ‹’Š‘Œ Ÿ 㐑’“† ‹”‹•‹‘–Š ˜–œ”‹ž —”†’†Ēăč ‹œž‡‰‡•†’˜•Œž‹–”ŽŠŸþ“’‹˜‰œ džþ˜Đ“’Š žš—‡ž”†–Ÿž‰‘þ‹”˜ž—‹”’•†‘ ’˜ †’š ŠŸ ”Š Ÿ”Ÿ”Š Š–‡Š Š–˜  ‹‹Œ‡ Žžš‡‹þ‹Œ ‡žŠ‹œ”‡ŸŠ”‹œ˜Š ‹‘Œ’˜‰‹†” ”Ÿ ŠŒ†‘‹þ†’š ”‹Š” †‹ŠŸІž–‹–š”‹þ‹ŒŠ Ÿ‡ ‰††‹Š˜‹‰‘Ÿþ“ž‹š‘Š“‹ ž”’ŸŠ’˜–Š“‹‡ ㏠Ťšžť ”Š †Ť Š’“ Ŧ‘Š– Ќ Ũ†Ŭ‹ŽŬ ŧŠ Ť žũŨ ‹ Ŭ ”ŤŬ ŧ˜ŠŨ– ŤŒ ކ ŧŠ™ Ũ— Ũ† Š’’‘ŬŤ ŸŠŰ ŧ”Ĝď‡ ă쓉Ŧ Ť Ŧ –Ŭ ”Ť ‹ũ ‰Š Ť Ũ˜‡Ŭ Ť ŧ†þš’ Ť Ŭ ŸŨ ů Ũ” ЇŠ Ũ ŬРК Ŧ† ĄŠŒ‘Ÿ†ž‹–‡œ”‡Š’†“Š“ ‹‡ Œž‰ŒŠ’ “—‹šŠ ‹‡ ‘ •‘‹ þŠ–Ÿ‡Ÿ Š”‘ŸŠ ”” ‰”‹ ™‘ Š‹œ”Š —˜‡ ’ Š’ ‰‘ þŠ‘‹—Š  –‡‡ Ɗ‡‹Ÿ ” žŸ˜ę’†“Œ”‹ž“І’Š“”Š žŸ˜Š–Š ‰” Š–Š þ Ÿ‡ ’˜ ‹†’š ’† ýŠž”†‹ ŠŸ†Š Š –š 㓏ž‹š‘Š“‹ž†’ ęš‡ž†‹‡”‘þЇ‹Ÿ ’‰‹†”‰˜’ˆ‹—”“‹‘žŸ†þ•–‰ ‹† Š˜Ÿ ’ Ÿ žŠ þ ‹–’ І‡ ŠŸ†ŠŸ‘ “˜‹‡Ÿ ‹’’Š“” žŸ˜‡‰Š ‡‹Ÿ ™†Ÿď㍏РŠ–ŸŠŸ†ž‰ žŠŸþ“‹’†Š–š’ ‹‘ž‡ž”‹’Š’‹‘–†Ÿ“ ˜Ÿ “‹  ž”” ˆžŽ” •ŽŸŠŸ  ”” þ†”˜Ž ‹–Š‹ ‰‹˜ Š’‹‘ ––†‹ ’‘Š ’‘’ ” ‡‹Ÿ †‹ŠŠ •”ŒŠ ž‹‡˜‘ ’†žŸ ‹žŒ •‰Š “‹ †ž‹”  ”” žŸ þ“ž‹š‘Š ’‘Ÿž—‹”Š’˜‡‹‡ ‘ŸŠ”˜‰‹–‹㕏‰žŒˆ˜‹ž’Š‹‘‡ Š–ŸŠ ’‘ ‰ˆ–‘ •‹‹‘”‹ ’‹Ÿ ‹’’Š “”Š  žŸ˜” “‹  ‹žŸš†‡ Ÿ ‹‡Ÿ ŠŒ žœ •”Œ žš •ˆ‡ ’‡† ăă㐞‡’ þŠŸ˜”’ “ ‡‹Ÿ  † “”” “–† ’‡† þЇ‹Ÿ ‡  –”’˜þ“ŸŠ“ž‹—Š’‘’†‰‘þ†ž‹‡ †ž‡’ ‹ ž”’Ÿ “‹‡ “Œž‰Œ”‹  ‹‹œ”‡ “‡ž” ‹–†Ÿ‘ •‘’‹ ‡‹Ÿ˜‹‡Ÿ‡•‹Ÿ†ž“‹‡ ꏟ˜”‰†Š†ŠŸ‘‹þŠ’‹‘ Š–ŸŠ ’‘ ’Ÿ •‹Ÿ†ž ”‡ †ŽŸ Š” ’‘ ’˜ ‹‡ žš‘‹ “”Ÿ“Ÿž‘ŒŠ’–†Š’‹‘ЇŠ’Š˜ŸŠ ‹†’ ‹‘Œ’ 㓏ˆ‹žŽŠ’‘’އ’’†žŸ’˜“”ž“žž‹˜” 㐞‡ “ŸŠ’ ‹‰‹Š’‹š‡ žŠŸþ슞‹ žš— —–‘ŠĜ’Ÿ‹Œ‘Š’‹‰ˆŠ‹œ”‡Žžš‡‹ ㏟’Ÿ“‹‡‹–Ÿ“‹‡•‘‹þŠ’‹‘ ďŒęš Š’Ÿ Šęž  ‹’š ž˜ŸĐ “ ›˜ žš ęŠš—‡ ‡ ‘Ÿ ‹”‘ ž‡ Š’–†›šû‡’˜Ÿ‹Š‡žžŽšŠû‹ŒŠŸ†” “‹Š ’ ‡’†žŸŸ†ž‡”Ÿ †Šž‹ Š ‘ž‡‡ ’‘ž‹Š’‹ž˜Š’˜‰–Ÿ‰‘Ÿ‹‰Š“‹Š †ž’ Šž‹ Šžš—’˜ŸŠ‘ž‡‡‹’†‹þ‹’‹‘“‹Š’‘ †žŽ‹š †‰‹‹‡ ‘ û’ĖŒ ĈĖž†Š ‹–‡žċ ž‹””  ˜”ŸĚ ýęŠ’Œ‹ þЇ‹Ÿ ” žŸ˜‡Š–˜ ‹Šž‹”ˆЇ‹Ÿ ‡ž‹ŒŸ” “‘‹Œ‹–†Ÿ“”Ÿ“Ÿ ž‘ŒŠ’‘‹û‡‹ŽŠŸ˜”’‘‹Š‘ž‡ Š‘ž‡‹ Š–‹Ÿ†ž Š‘ž‡ “‹—š ŠŸ’Ÿ ’‘ ’˜ “‘ž‡” Ā“”Ÿ‡Ÿ‹–‡†’†‡ž Š’‹û‹–š‹”‡†œ‹Š’ žš—‡Ÿ ‰‹”’Š  ‹‡Ÿ ’‰‹ˆ ‹–‰”’” ŠŒ‹ þŠ–‹ž† ”  žŸ˜” ‰† ’ “† ‹–Š‰ ㋏ ‹–‹˜ ’‘ ‹’ ‹’” ㊞‹ ’‘‡†ŽŸŠ”Œ†‹ ‹–‹‹˜‹žš‘ þ•‹Ÿ†ž“‹‡Ї‹Ÿ *  ‹‰†˜šŸ†‡Š’Ɗž‹ žš— —–‘Šę ’‹ˆ—‡Ÿ•‘‹ †ŽŸ‹ ‹–‹‹˜‹žš‘ –Ÿ“‹‡•‘‹þ‹”’‘•‹Ÿ†ž“‹ ˆŠ‹– ŠŠ û’Ė‹œŒ —ž‹‹˜Ÿš” ŠĘ’–˜ ‡ž ĖŠžŠ •‰‹ž‹Š”Ÿ’ŸŠ‹‘‡û ‹‡‡’‡‹ž‹’†žŸ‡ ăę’‘˜Ꝛ—’‡†‰‹ŠŒ‹þ˜‹‡ŸŠ”–Ÿ“‹‹”” ㊆–ŠŸ˜”“ž‹š‘Š“‹’’‡žš—’ Š‹ ”‹Ї‹ŽŠ–Ÿ’‹– ‹††‡Š’‹û˜‰‹–‘ ”  žŸ˜ę ’Ÿ †’š‹”Š “‹‘ “œ‹˜ •‰”’ ‹–œ”– ýŠŸ˜”Š‹ ‹†ž‡‰Š‘‹ * ‹–‡ž Šœž  †Œ‹ Ē ㇟ Š–Ÿ’ “‹ žŸ† ûƊ‡‹Ÿ ‹’Ž‡Š‹– ‹žŸ†‰‹ŠŸ†žž‹ˆ Š ‹ž˜Š †‡ “”  žŸ˜” “‹ ’‘Ÿ þŠŸ˜”Š ‹ ‹† ž‹š—‡ ‹–‰”’’ “”žŸ˜ž‹‡˜‘†þ‹ ‹Š’‹‹ŒŠ’“–ŸžŸ˜•‰– ú†žŽ”ˆ‡ďŒĖšŸ Ŧ – ţ˜‡˜ “” ‹‘ ’œ–’ Ÿ ‘š’‹ þŠ”’Ÿ Š–Ÿ ‹”‘ ’‹Ÿ ‹’† žŠŠ †ĎĀ•‰”’손†‰ŽŒ‡‹‰ý‹– ’ž”†‹Ÿˆ–‰‡’‡ ȉ’û‡‘ž‡‰”‡čƊ Ŧ‡Ū‹Ÿŭ Ŧ†Ť Ū Ş ž“ ť †ę Ţ ’Ÿž˜‘“”Ÿ ‰‹‡˜“‹’‘‡—–‘Š’‹þ‰‹†”‰˜‹’’Š þ’ŸŽ—˜Š“’Ÿ–‹“ †ž”ˆ‰†–‰š’˜Š ˜‹þ蕉”’ • ‹Š  –˜Ž‡ ŠŒ ž‹š—‡Ÿ ’Ÿ”Š •–˜‘‹ ㊔’Ÿ Š–Ÿ ƒ”Œ‚Ї‡ŒŠ ƒŠ—Š~Ž Š~ƒ Ї‡ŒƒŠ‚˜Š•Š • §§¤ªœ²®¬œ¤¥¡¦°²œ †‡‡”–~‡Šƒ~‚ Š”‚ƒ‚‰–Š˜ƒ Œ—ŠƒŠ‚˜~ ‡”Ž‚Š˜‡Ž   ! $#!#¡#ň ! !  ¡ ž$ # #!#  #! #!# ! !$ !   shivti11@gmail.com*І‹‡Š—ƒ–‡ƒ‚‡—‡ –* ˜‡‡˜—˜Š‡‚•‡Šƒ‡ ‚’‚Š“ƒ• ƒ’Š˜ƒ–‡—‡‹€–—’~ Ї‡ŒƒŠ‚˜~ƒŠ•‡‹‡Ž‡‡ŽƒŒ‚‹‡–‚‡ƒ‰‡„Š‘˜ƒ—˜ƒ‡‚Šƒˆ‡–ƒ€Œ–ƒ„~ƒŠ‚˜~“‡’‚Šƒ‡’‚ŠŒ„ƒŒˆŽ‚ˆŒ”Š‚ƒ†•‡„ ˜Š~–•‡‡ƒ‚‡ $Q\RQH,QWHUH໨HGLQUHFHLYLQJ7LY+DNHKLODZHHNO\LQ+HEUHZRU(QJOLVKVKRXOG(PDLO6KHOGRQ#KSLQVQHW Or | ]HOLJN#JPDLOFRPRUWH[W › ‫ דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬- ‫טועמיה‬ 22 ‫‪6:13‬‬ ‫‪7:19‬‬ ‫‪7:55‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫הגמרא אומרת במסכת מגילה טז‪ :‬גדול תלמוד תורה יותר‬ ‫כל התורה שמותיו של בורא עולם‬ ‫מהצלת נפשות‪.‬‬ ‫מסופר על הט''ז רבי דוד סגל זצוק''ל שפעם היה יושב ולומד עם‬ ‫"כי שם ה' אקרא הבו גודל לא‪-‬לוקינו"‬ ‫תלמידיו‪ ,‬נכנסה אישה בוכיה לביהמ''ד נפלה לרגליו ואמרה‪ :‬רבי‪,‬‬ ‫על הפסוק 'כי שם ה' אקרא' מובא בגמרא )ברכות כא‪(.‬‬ ‫חוס ורחם‪ ,‬ביתי חולה מאוד והרופאים אפסה תקוותם‪ .‬כבר‬ ‫שמכאן לומדים שצריך לברך ברכות התורה לפני הלימוד‬ ‫הרימו ידיים‪ ,‬אנא חוס על ביתי הקטנה‪ .‬אמר לה הרב‪ ,‬ומה אעשה‬ ‫שהרי נאמר כי שם ה' אקרא‪ ,‬שזה התורה הקדושה‪ ,‬לפני‬ ‫לך? אני לא יודע סגולות ולא קמיעות ולא לחשים‪ ,‬א''כ במה‬ ‫הלימוד אזי‪ ,‬הבו גודל לאלוקינו כלומר תן שבח וגדולה‬ ‫אושיע אותך? ישב והרהר כמה שניות ואח''כ חתך איזה קרטון‬ ‫לאלוקינו על ידי שאתה מברך ברכות התורה‪) .‬ולהרבה‬ ‫מהסטנדר שלו שהיה מרופט מרוב שימוש ואמר לה קחי זאת‬ ‫פוסקים ברכת התורה היא מהתורה מכל מקום דעת שו"ע‬ ‫ושימי בכוס תה של הבת כמה פעמים ביום‪ .‬ואכן זכות הקרטון‬ ‫שרק ברכת המזון היא מהתורה‪ ,‬סימן קפ"ד(‬ ‫הזה שספג עשרות אלפי שעות לימוד תורה עמד לה לבת להחלים‬ ‫המהרש"א מקשה‪ ,‬כתוב כי שם ה' אקרא ואיך זה קשור‬ ‫ולהתרפא‪.‬‬ ‫ללימוד התורה כשאני מזכיר את שם ה' כמשמעות הפסוק כי‬ ‫השו"ע בסימן קנ"ו כותב שצריך האדם לקבוע עיתים לתורה‬ ‫שם ה' אקרא? ועונה המהרש"א שבעצם כל התורה היא‬ ‫ואפילו שיאבד ממון הרבה‪.‬‬ ‫שמותיו של הקדוש ברוך הוא ולכן כשאומרים בשם ה' אקרא‬ ‫כותב הספורנו )דברים פרק כח פסוק ב( )פרשת כי תבוא( על הפסוק וז"ל‬ ‫היינו שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה‪ ,‬הבו גודל לאלוקינו‬ ‫"ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך"‪ .‬אף על פי שלא תשתדל‬ ‫היינו לברך ברכות התורה כאשר אנו מברכים על התורה אנו‬ ‫אתה להשיגם‪" :‬כי תשמע בקול ה' א‪-‬להיך"‪ .‬וזה כשתהיה תורתך‬ ‫מראים שהתורה היא דבר רוחני ולא עוד מקצוע להחכים את‬ ‫קבע ומלאכתך עראי ולפיכך ישיגוך הברכות בלתי השתדלות‪ .‬עכ"ל‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫קבע עיתים לתורה וקיבל יותר הכנסה בפחות עבודה‬ ‫כותב החפץ חיים בשמירת הלשון וזה לשונו‪ :‬כִּ י בֶּ אֱ ֶמת ֵאין‬ ‫מספר ר' אהרון‪ :‬הייתי אז בבית המדרש‪ .‬אל תשאלו אותי מה‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬כְּ מוֹ שֶׁ ָא ְמרוּ חֲ ַז''ל‪ ,‬שֶׁ יֵּשׁ ִשׁ ִשּׁים ִרבּוֹא‬ ‫ֵקץ ל ְִק ֻד ַשּׁת ַה ָ‬ ‫בדיוק למדתי ועם מי‪ ,‬שהרי בית המדרש הוא פשוט בית‪ .‬נמצאים‬ ‫אוֹתיּוֹת‬ ‫ִ‬ ‫יתא בְּ ִמ ְד ַרשׁ‬ ‫ֵרוּשׁים ְל ָכל פָּסוּק וּ ָפסוּ ק שֶׁ בַּ ָ‬ ‫תּוֹרה‪ .‬וְ ִא ָ‬ ‫פּ ִ‬ ‫בבית‪ ,‬גם אם לא בדיוק לומדים‪ .‬זהו מקום טבעי של כל יהודי‪,‬‬ ‫דוֹשׁים שֶׁ ל הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא‬ ‫מוֹתיו הַ ְקּ ִ‬ ‫ְדּר' עֲקיבָ א‪ְ ,‬דּאוּר שֶׁ ל ְשׁ ָ‬ ‫וגם שלי‪ .‬באותו זמן בו הייתי בבית המדרש‪ ,‬חגגו שם סיום‬ ‫לְמַ עְ לָה‪ ,‬הוּא עֶ ְשׂ ִרים וְ ֶאחָ ד אֲ לָפִ ים ִרבְ בוֹת ַפּ ְרסָ אוֹת‪ ,‬כְּ ִמנְ יַן שֵׁ ם‬ ‫מסכת‪ .‬הסיום הזה עורר בי אי אילו נימים של קנאת סופרים‪ ,‬כי‬ ‫ֶא ְהיֶה‪ .‬וְ ָא ְמרוּ חֲ זַ ''ל וְ הוּא ְבּ ַילְקוּט ְתּ ִהלִּים‪ָ :‬אמַ ר ַרבִּ י ֶאלְעָ זָר‪:‬‬ ‫זה לא היה סיום ששייך רק לתלמידי חכמים מופלגים‪ ,‬או לאיזו‬ ‫תּוֹרה ]היינו פרשה סתומה ופתוחה[ עַ ל‬ ‫ל ֹא נ ְִתּנוּ ָפּ ָר ִשׁיּוֹת הַ ָ‬ ‫קבוצה נבחרת‪ ,‬שקיבלה על עצמה ללמוד מסכת‪ .‬זה היה סיום של‬ ‫קוֹרא בָּ הֶ ן‪ ,‬הָ יָה‬ ‫הַ סֵּ דֶ ר‪ ,‬שֶׁ ִאלְמָ ֵלי נ ְִתּנוּ עַ ל הַ סֵּ דֶ ר‪ ,‬כָּ ל ִמי שֶׁ הָ יָה ֵ‬ ‫הרבה חברים מהקהילה‪ ,‬שקיבלו על עצמם ללמוד לפי סדר‬ ‫יָכוֹל לְהַ חֲ יוֹת ֵמ ִתים וְ ַלעֲשׂוֹת מוֹפְ ִתים‪ְ ,‬ל ָכ נ ְִתעַ ֵלּם מֵ ֶהן ִס ְד ָרן‬ ‫מסוים‪ .‬אני יודע שזה מקובל בהרבה מקומות‪ .‬יש קהילות‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬וְ הוּא גָּלוּי לִפְ נֵי הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא שֶׁ נֶּאֱ מַ ר }ישעיה‬ ‫שֶׁ ל הַ ָ‬ ‫שהנהיגו ללמוד מדי יום עמוד של גמרא או של דף‪ ,‬או עמוד‬ ‫''וּמי כָּמוֹ ִני ִי ְק ָרא''‪.‬‬ ‫מ''ד ז'{‪ִ :‬‬ ‫במשנה ברורה‪ .‬יש כל מיני מסלולים וכל מיני מקצועות‪ ,‬וכל אחד‪,‬‬ ‫יתא ְבּ ִספְ ִרי פּ ָָר ַשׁת עֵ ֶקב }משלי ה' ט''ז{‪'' :‬יָפוּצוּ מַ עַ ְינ ֶֹתי‬ ‫וְ ִא ָ‬ ‫אם הוא רק רוצה‪ ,‬יכול ללמוד מה שליבו חפץ‪ .‬ואני‪ ,‬חפצתי‪.‬‬ ‫תּוֹרה לְמַ ִים‪ .‬מַ ה ַמּ ִים חַ יִּ ים לָעוֹ ָלם‪ַ ,‬אף‬ ‫חוּצָ ה''‪ .‬נִ ְמ ְשׁלוּ ִדּ ְב ֵרי ָ‬ ‫באמת חפצתי‪ ,‬אבל עד אותו סיום‪ ,‬לא הבשילאצלי הרצון לכדי‬ ‫תּוֹרה ַחיִּים לָעוֹ ָלם‪ ,‬שֶׁ נֶּאֱ ַמר }משלי ד' כ''ב{‪'' :‬כִּ י ַחיִּים‬ ‫ִדּבְ ֵרי ָ‬ ‫החלטה‪ .‬אני מוצא את עצמי בין חתני הסיום הנרגשים‪ ,‬מקבל גם‬ ‫הֵ ם ְלמֹצְ ֵאיהֶ ם וּ ְל ָכל בְּ שָׂ רוֹ מַ ְרפֵּ א''‪ ,‬וּמַ ה מַּ ִים מַ ֲעלִים ֶאת‬ ‫כן מהכיבוד שהם מגישים לכבוד גומרה של תורה‪ ,‬והטעם המתוק‬ ‫תּוֹרה מַ ֲעלִים ֶאת ָה ָאדָ ם ִמטֻּ ְמ ָאה‬ ‫הַ טָּ מֵ א ִמטֻּ ְמ ָאתוֹ‪ָ ,‬כּ ִדּבְ ֵרי ָ‬ ‫של העוגה קצת חמוץ לי‪ ,‬מפני שבסתר ליבי אני יודע‪ ,‬שבעצם גם‬ ‫הוֹרה''‪.‬‬‫לְטָ הֳ ָרה‪ ,‬שֶׁ נֶּאֱ מַ ר }תהילים י''ט י'{‪" :‬י ְִר ַאת ה' ְט ָ‬ ‫אני הייתי יכול לערוך סיום‪ .‬והנה אני פוגש בידידי‪ ,‬יהודי הטרוד‬ ‫מצוות לימוד התורה הקדושה היא המצווה הגדולה ביותר‬ ‫בענייני מחיה וכלכלה‪ ,‬ממש בסגנון שלי‪ ,‬ואני שואל אותו‪ ,‬בהרבה‬ ‫מאשר כל מצוות התורה‪ ,‬אנו אומרים לפני התפילה‪ֵ :‬אלּוּ‬ ‫יותר מקורטוב קנאה‪ :‬גם אתה מסיים?" והוא אומר לי‪“ ,‬לא‪.‬‬ ‫ֵרוֹתיהֶ ם בָּ עוֹ ָלם הַ ֶזּה‬ ‫אוֹתם וְ אוֹכֵל פּ ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ְדבָ ִרים שֶׁ ָאדָ ם עוֹשֶׂ ה‬ ‫סתם נקלעתי הנה‪ ,‬אני ממש לא מבין מה אני עושה פה"‪ .‬ואני‬ ‫]שמקבל מפירות המצווה בעולם הזה[‪ ,‬וְ הַ ֶקּ ֶרן ַקיֶּמֶ ת לָעוֹ ָלם‬ ‫יכול לשמוע את הצער שלו‪ ,‬שמשקף את הצער שלי‪“ .‬גם אני לא‬ ‫הַ בָּ א‪ :‬וְ ֵאלּוּ ֵהן‪ :‬כִּ בּוּד ָאב ו ֵָאם‪ ,‬וּגְ ִמילוּת חֲ סָ ִדים‪ ,‬וּבִ קּוּר חוֹלִ ים‪,‬‬ ‫מבין"‪ ,‬אני עונה לו‪ ,‬אבל בעצם אין שום סיבה שבפעם הבאה לא‬ ‫אוֹר ִחים‪ ,‬וְ הַ ְשׁ ָכּ ַמת בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪ ,‬וַהֲ בָ ַאת שָׁ לוֹם בֵּ ין‬ ‫וְ הַ כְ נ ַָסת ְ‬ ‫נהיה גם אנחנו חלק מהאירוע‪ .‬מה דעתך לייסד שיעור‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫תּוֹרה כְּ ֶנגֶד ֻכּ ָלּם‬ ‫ָאדָ ם לַחֲ בֵ רוֹ וּבֵ ין ִאיש ל ְִא ְשׁתוֹ וְ ַתלְ מוּד ָ‬ ‫ללמוד את המסכת הבאה?" שנינו עסוקים בפרנסה‪ ,‬לשנינו קשה‬ ‫אומרת המשנה בסוף 'ותלמוד תורה כנגד כולם' הגמרא‬ ‫להקדיש את הזמן‪ ,‬אבל בסייעתא דשמיא אנחנו נותנים כוח אחד‬ ‫בקידושין דף מ‪ .‬אומרת‪ ,‬שאל רבא את רב נחמן‪ ,‬מדוע רק‬ ‫לשני‪ ,‬ומחליטים שהפעם באמת‪“ .‬מי ימסור את השיעור?" שואל‬ ‫מצוות אלו אוכל מפירותיהן בעולם הזה‪ ,‬הרי גם במצוות‬ ‫אותי החבר‪" .‬אחד משנינו"‪ ,‬אני עונה לו‪“ ,‬ואולי נפגוש עוד‬ ‫שילוח הקן כתוב "והארכת ימים" כמו שכתוב בכיבוד אב‬ ‫יהודים שרוצים להצטרף"‪ .‬הקב"ה עוזר‪ ,‬וכשאנחנו יוצאים מבית‬ ‫ואם והארכת ימים‪ ,‬וכן בלימוד תורה כתוב כי היא חייך‬ ‫המדרש‪ ,‬אנו פוגשים באברך תלמיד חכם‪ ,‬ומציעים לו להיות מגיד‬ ‫ואורך ימיך? וענה לו רב נחמן שמצווה שהיא מועילה גם‬ ‫השיעור שלנו‪ .‬הוא מסכים‪ ,‬וברגע זה נחנך שיעור שיימסר‬ ‫לשמים וגם לבריות שניהם נהנים ממצווה זו‪ ,‬מוזכרת‬ ‫בעיצומו של יום‪ ,‬בשעה שתיים בצהרים‪ .‬מאז‪ ,‬בשעה זו אני יוצא‬ ‫במשנה‪ ,‬ואלו שילוח הקן הוא רק טוב לשמים ולא לבריות‬ ‫ממקום עבודתי‪ ,‬הולך למקום עבודתו של חברי‪ ,‬ושם אנחנו‬ ‫ולכן לא מוזכרת‪.‬‬ ‫נפגשים עם המגיד שיעור‪ ,‬ולומדים יחד כארבעים דקות‪ .‬ארבעים‬ ‫שואל הגאון הרב יצחק אלחנן וסרמן זצ"ל הרי גם לימוד‬ ‫דקות של גן עדן בתוך העולם הזה‪ .‬הסיפור יכול להיגמר פה‪ ,‬אבל‬ ‫תורה הוא רק טוב לשמים ולא לבריות?‬ ‫יש לו המשך‪ :‬הקב"ה הראה לי כמה הוא אוהב את השיעור החדש‬ ‫ומתרץ כיון שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין צח‪ .‬שמי‬ ‫שלנו‪ .‬זה לא שלא הייתה לי קביעות עיתים עד היום‪ ,‬למדתי בכל‬ ‫שאומר 'מאי אהני לן רבנן' הרי זה אפיקורס‪ ,‬כופר ב"מ‬ ‫יום בערב‪ ,‬אבל ביום – זה היה חידוש‪ .‬עד לפני זמן מה הייתי‬ ‫דהיינו מי שאומר מה מועילים לנו אלה האברכים ובחורי‬ ‫עובד קשה‪ ,‬ומייחל להרווחה‪ .‬המשכורת לא סיפקה אותי‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫ישיבות היקרים שעומלים בתורה‪ ,‬הרי זה נקרא אפיקורס‬ ‫תקופה קצרה מאז שהתחלתי את השיעור קיבלתי טלפון מיהודי‬ ‫שהרי עליהם עומד העולם שהרי כתוב "אם לא בריתי ]זו‬ ‫שמעוניין שאעבוד בשבילו‪ ,‬ומדובר בעיסוק הרבה יותר קל‪ ,‬עם‬ ‫התורה[ יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי"‪ ,‬כלומר‬ ‫משכורת גבוהה משמעותית! אני חשבתי שאני מוריד מאפשרויות‬ ‫אלמלא התורה שנקראת בריתי שעוסקים בה יום ולילה‬ ‫הפרנסה למען לימוד התורה‪ ,‬אבל למעשה קרה בדיוק ההיפך‪.‬‬ ‫חוקת שמים וארץ‪ ,‬היינו העולם לא תתקיים‪ ,‬יוצא איפה‬ ‫בזכות לימוד התורה‪ ,‬הגיעה ברכה בפרנסה‪] .‬הסיפור עלון השגחה פרטית[‬ ‫שלימוד תורה מועיל גם לבריות לכן הוא נכלל במשנה‬ ‫העוסק בתורה יסורים בדילין ממנו‬ ‫במצוות שאדם אוכל מפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת‬ ‫תּוֹרה ְיסוּ ִרין‬ ‫עוֹסק בַּ ָ‬ ‫ברכות דף ה‪ָ .‬אמַ ר ִר ִבּי ִשׁ ְמעוֹן בֶּ ן ל ִָקישׁ ָכּל הָ ֵ‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫יוֹחנָן זה אֲ פִ ילוּ ִתּינוֹקוֹת שֶׁ ל בֵּ ית ַרבָּ ן‬ ‫בְּ ִדילִין הֵ ימֶ נּוּ ‪ָ ...‬אמַ ר לו ִרבִּ י ָ‬ ‫ע ל פי זה מסביר החפץ חיים מדוע העולם הוא ככדור בזמן‬ ‫יוֹדעִ ין שהעוסק בתורה יסורים בדילין הימנו )שמות ט''ו( וַ יּ ֹאמֶ ר‬ ‫ְ‬ ‫שבארץ ישראל לילה‪ ,‬ביבשת אמריקה עדיין אור‪ ,‬שבזמן‬ ‫ִאם שָׁ מוֹעַ ִתּ ְשׁמַ ע ְלקוֹל ה' אֱ ֶהי וְ הַ יָּשָׁ ר בְּ עֵ ינָיו ַתּעֲשֶׂ ה וְ ַהאֲ ַזנְ ָתּ‬ ‫שבארץ ישנים קול התורה ימשיך להיות באמריקה ולא‬ ‫וֹתיו וְ שָׁ מַ ְר ָתּ כָּל חֻ ָקּיו כָּל ַהמַּ חֲ לָה אֲ שֶׁ ר שַׂ ְמ ִתּי ְב ִמצְ ַר ִים ל ֹא‬ ‫ל ְִמצְ ָ‬ ‫יתבטל לימוד התורה אפילו לרגע אחד במשך כל עשרים‬ ‫ָא ִשׂים עָ לֶי כִּ י אֲ נִ י ה' רוֹפְ ֶא ‪.‬‬ ‫וארבע שעות היממה‪.‬‬ ‫ימי בַּ ר חָ ָמא‪,‬‬ ‫וא ְמרוּ חֲ ַז''ל בַּ גְ מָ ָרא עבודה זרה חי‪ָ :.‬אמַ ר ַר ִבּי ַאבְ ִד ִ‬ ‫ָ‬ ‫מובא בירושלמי‪) :‬פ"ק דפאה ה"א דף טו (‪ ,‬ותלמוד תורה‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬הַ ָקדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא עוֹ ֶשׂה לוֹ חֲ פָצָ יו‪ֶ ,‬שׁנֶאֱ ַמר‪:‬‬ ‫כָּל הָ עוֹסֵ ק בַּ ָ‬ ‫כנגד כולם‪ ,‬ר' ברכיה ור' חייא‪ ,‬חד אמר אפילו כל העולם כולו‬ ‫תוֹרת ה' חֶ פְ צוֹ'' )תהילים א‪ ,‬ב(‪ .‬וכן נכסיו מצליחין‪.‬‬ ‫''כִּ י ִאם בְּ ַ‬ ‫אינו שוה לדבר אחד של תורה‪ .‬וחד אמר אפילו כל מצותיה‬ ‫של תורה אינן שוות לדבר א' מהתורה‪.‬‬ ‫כתוב בירושלמי כי נר מצוה ותורה אור היינו שהמצווה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪23‬‬ ‫משולה לנר והתורה לאור שהוא פי כמה מנר‪.‬‬ ‫האשה הצדקת את בעלה‪ ,‬וכי אתה רוצה לעזוב את הכולל וללכת לעבוד? לא‬ ‫סיפורים מחזקים‬ ‫אני מתכוון להמשיך לעסוק בתורת אלוקים חיים‪ ,‬אבל האשה שואלת‬ ‫ולוחצת‪ ,‬הרי בעוד חודשיים הם יכנסו תחת החופה והבטחת את הכסף לפני‬ ‫כשנולד בנו התפלל עם דמעות שיגדל בתורה ויצליח בלימוד ובדרכיו‬ ‫החופה וכסף מנלן??? ה' יעזור‪ .‬אך האם של הכלה לא נרגעה והלכה לאשתו‬ ‫מעשה שהיה כך היה‪ :‬אל אחת הישיבות הטובות בארץ באו כל מיני בחורים‬ ‫של הרב אלישיב שתתן לה עצה מה לעשות? הרבנית הבינה שמדובר במצב‬ ‫כדי להבחן לישיבה הקדושה‪ ,‬חלקם בלטו בידיעתם בגמרא‪ ,‬וחלקם פחות‬ ‫לא פשוט והיא הפנתה את האשה לבעלה הגאון הרב אלישיב‪ ,‬והרב שמע את‬ ‫בלטו בגמרא אבל בלטו יותר ביראת שמים שלהם‪ ,‬וחלקם בענוה‪ ,‬אבל היה‬ ‫דבריה שאין להם אפשרות טבעית לשלם את הסכום ואמר לה שתגיד לבעלה‬ ‫בחור אחד מיוחד שכל המעלות גם יחד היו בו‪ ,‬גם בקי בלימוד הגמרא וגם‬ ‫לבוא אליו‪ .‬ואכן כשהגיע האב לביתו של הרב דיבר עמו הרב שיצא לעבוד‪,‬‬ ‫רואים יראת שמים נסוכה על פניו ומעל הכל ענותנותו היתירה‪.‬‬ ‫אבל האברך אמר שהוא לא יכול להבטל מהתורה‪ .‬אך הרב לוחץ שאולי יקח‬ ‫בסוף היום כשכל המבחנים נגמרו‪ ,‬נאספו שמה כל הרבנים ואמרו ביניהם מי‬ ‫המלצה מכמה רבנים ויסתובב בבתי כנסת ויצבור לפחות חלק מן הסכום‪,‬‬ ‫יתן ונזכה שהבחור פלו ני ילמד בישיבתנו הקדושה‪ ,‬והרבו לדבר מאוד בשבחו‪.‬‬ ‫אך האב בשלו‪ ,‬אני לא בנוי לזה לא מתאים לי להסתובב כעני ולהתחנן‬ ‫והנה לפתע קם אחד הרבנים של הישיבה ואמר להם רוצה אני לספר לכם‬ ‫לבקש נדבות‪ ,‬ומנין תשיג את הכסף ‪ -‬מקשה הרב אלישיב? ענה האברך‪:‬‬ ‫מעשה שהיה עמי‪ ,‬לפני כשש עשרה שנה לערך הייתי בחור ישיבה ממוצע בלי‬ ‫הקדוש ברוך הוא יעזור‪ ,‬הוא בודאי יעזור‪ ,‬הוא יודע שיש לנו חתונה ויש לנו‬ ‫כשרונות מיוחדים‪ ,‬אבל עם רצון להתעלות מאוד בלימוד‪ ,‬ואזרתי אומץ‬ ‫התחייבות‪ ,‬מן השמים יעזרו לנו‪ .‬‬ ‫וקיימתי את מאמר ר' י הודה בן תימא שאמר שצריך להיות עז כנמר לדברים‬ ‫והרב אמר לו‪ ,‬אבל השתדלות מנימלית אתה חייב לעשות גש לישיבה ממול‪,‬‬ ‫שבקדושה‪.‬‬ ‫שם יש להם רשימת נדיבים רבים התומכים בהם‪ ,‬תאמר למנהל הכספים‬ ‫ולכן ניגשתי לבחור הטוב ביותר שבישיבה‪ ,‬וביקשתי ממנו אם הוא יוכל‬ ‫שאני ביקשתי שיתן לך רשימה של כמה נדיבים מחו"ל ותשלח להם מכתב‪,‬‬ ‫להקדיש למעני וללמדני שעות אחדות פעם בשבוע כדי שאוכל להתעלות‬ ‫אולי בעזרת ה' משם יסייעו לך‪ .‬והבעל סוף סוף הסכים‪ ,‬ניגש האיש למנהל‬ ‫בלימוד‪ ,‬ובלבי התחננתי לה' שיסכים‪ ,‬והבחור הרהר לבדו ואמר בסדר אני‬ ‫הכספים וביקש על פי המלצתו של הרב אלישיב רשימה של התורמים‬ ‫מוכן ביום חמי שי בערב אלמד עמך כשעתיים ויותר‪ ,‬והודיתי לו מאוד‪ .‬ובמשך‬ ‫מחו"ל‪ .‬המנהל הוציא תיק עב כרס והחל לומר לו רשימה של תורמים‬ ‫כל השבוע חיכיתי וציפיתי כדי ללמוד עמו ואין לתאר את השינוי שחל אצלי‬ ‫מחו"ל‪ .‬אין צורך בכרטיסים רבים‪ ,‬מספיק לי אחד‪ .‬אולי לא תיענה‪ ,‬הקשה‬ ‫בלימוד וביראת ה'‪ ,‬וכך זה נמשך במשך שלוש שנים במסירות נפש מצידו‪.‬‬ ‫המנהל? אך תשובתו מוכנה על לשונו‪ ,‬ה' יעזור! האב רשם את שמו של אחד‬ ‫והנה ביום מן הימים נודע לי שהבחור המצוין עומד להקים בית נאמן בישראל‪,‬‬ ‫הנדיבים התומך בסכום של עשרה דולר בהוראת קבע לישיבה‪ ,‬אחת לחודש‪,‬‬ ‫שמחתי מאוד בשבילו‪ ,‬אך חששתי מה יהיה עם הלימוד הנפלא שלנו‪ ,‬וכיון‬ ‫האב פנה לדואר ושלח את המכתב "לנדיב הגדול" מארה"ב וזה לשון‬ ‫שהלימוד הזה כל כך העלה אותי לפסגה לא ויתרתי וניגשתי לבחור ואיחלתי‬ ‫המכתב‪ " :‬אנו משפחה עניה ובתנו עומדת להינשא התחייבנו לסך של‬ ‫לו מזל טוב‪ ,‬ואמרתי לו האם אחרי החתונה אזכה להמשיך ללמוד עמך שאתה‬ ‫שלושים אלף דולר ואין באפשרותנו להשיג את הסכום‪ ,‬אנא סייע לי"‪.‬‬ ‫יודע שהלימוד הזה מגביה אותי כנשר‪ ,‬ודאי ודאי השיב הבחור המצוין‪,‬‬ ‫המכתב חצה את האוקיינוס והגיע ליעדו‪ ,‬ובינתיים האב ישב ללמוד כרגיל‬ ‫אדרבה‪ ,‬אחר החתונה צריך להרבות בלימוד אלא שהלימוד יתקיים בביתי‪.‬‬ ‫בכולל‪ .‬האמא לעומת זאת לילות רבים היתה דואגת בעיקר כאשר התקרב‬ ‫ואמרתי תודה רבה מעומק הלב‪.‬‬ ‫מועד החתונה‪ .‬ויהי היום ומכתב הגיע מתיבת הדואר עם בול של ארצות‬ ‫ואכן כן אחר החתונה כל יום חמישי בערב הייתי מגיע לביתו‪ ,‬ולמדנו בצוותא‬ ‫הברית‪ ,‬הם ציפו לכל אולי זה מכתב התנצלות שאין הוא יכול לעזור‪ ,‬ואולי‬ ‫שעות רבות במשך כשנה תמימה‪ .‬ויהיו היום ואני מגיע כדרכי לביתו בשמונה‬ ‫זה העשר דולר שהוא רגיל לתרום מדי חודש בחודשו‪ ,‬ומי יודע אולי זה קצת‬ ‫בערב‪ ,‬ונקשתי קלות על הדלת אך משום מה אין מענה‪ ,‬וכך המשכתי לנקוש‬ ‫יותר‪ ,‬אך הפלא ופלא צ'ק עם סכום של ‪ 30,000‬דולר‪ .‬והשמחה הגיע‬ ‫ולנקוש כשאני מנסה יותר בחזקה אך אין מענה‪ ,‬בלית ברירה אמרתי הבה‬ ‫לשחקים באותו ערב‪ .‬וכשהדבר נודע למנהל הכספים הוא התפלא מאוד‬ ‫וננסה לפתוח את הדלת כי את הלימוד הזה אני חייב לנשמתי‪ .‬ואכן ניסיתי‬ ‫שהרי אותו אדם תורם סכום של ‪ 10‬דולר בחודש‪ ,‬ופתאום תרם סכום כה‬ ‫לפתוח את הדלת והצלחתי‪ .‬וברגע זה ראיתי את האברך מרים ראשו מהשולחן‬ ‫עצום‪ .‬ובנסיעה הבאה שלו לארה"ב‪ ,‬לראשון שהוא הלך זה לאיש הנ"ל כדי‬ ‫כשעיניו מלאות דמעות‪ ,‬ואמר סליחה‪ ,‬פשוט לא שמעתי כלום‪ ,‬וכשאני ראיתי‬ ‫לשאול אותו על העניין‪ ,‬והאיש אמר לו‪ ,‬תשמע‪ ,‬עשר שנים חכינו וצפינו אני‬ ‫אותו שטוף דמעות חששתי אבל שאלתי האם קרה משהו‪ ,‬ואמר כן‪ ,‬בסימן טוב‬ ‫ואשתי לילדים והשקענו המון כספים בטיפולים וברופאים ועדיין לא זכינו‪ .‬‬ ‫ובמזל טוב נולד לי בן זכר לפני כרבע שעה‪ ,‬ואמרתי זה הזמן וזה הרגע להתחנן‬ ‫והנה בשבת בזמן פתיחת ההיכל התחננתי לקדוש ברוך הוא ואמרתי ריבונו‬ ‫לפני ה' שהבן הזה יזכה להיות תלמיד חכם ובעל מידות טובות ויראת שמים‪.‬‬ ‫של עולם אם נזכה להפקד אני מבטיח שהילד יגדל על ברכי התורה‪ ,‬ואנו‬ ‫ואז פנה הרב לכל הרבנים בישיבה ואמר להם הבחור הזה שראיתם היום‬ ‫נתמוך במשפחה עניה שצריכה סיוע להשיא את ילדיהם‪ ,‬ואכן הנס קרה‬ ‫שהפליא והקסים את כל רואיו‪ ,‬זה הבן שלו‪.‬‬ ‫ונולד ה לנו בת לפני חמש שנים שהאירה את פני הבית‪ ,‬ולדאבון לב הילדה‬ ‫תמיד פיו יהיה מלא שבח והודאה להשם יתברך‬ ‫חלתה במחלה שהרופאים אמרו נואש‪ ,‬טיפולים רבים עברה הילדה ועברנו‬ ‫מעשה ברב פירר מבני ברק‪ ,‬שהוא מומחה גדול בענייני רפואה‪ ,‬שהגיע אליו‬ ‫עמה חיים לא קלים‪ ,‬ואחר טיפולים רבים פנינו לרופא מומחה בעל שם‬ ‫איזה עשיר גדול מחו"ל בשעה מאוחרת בלילה וביקש מהרב שיתלווה אליו‬ ‫עולמי‪ ,‬וברוך השם לפני כחודש קיבלנו את תוצאות הבדיקות והיינו‬ ‫לכותל המערבי‪ ,‬הרב הסכים‪ ,‬על אף השעה המאוחרת‪ ,‬ובהגיעם למקום‬ ‫המומים‪ ,‬הילדה התגברה על מחלתה והיא כעת בשלבי החלמה אחרונים‪.‬‬ ‫הקדוש הם רואים אדם פורש כפיו כלפי השמים ומתנדנד וכל רגע יוצאות מפיו‬ ‫באותו יום שקיבלנו את תוצאות הבדיקות בדואר הגיע מכתב נוסף מאותה‬ ‫מילים לרי בונו של עולם‪ .‬אמר הרב לעשיר‪ ,‬אם הוא זקוק לרפואה אני ידאג לו‪,‬‬ ‫משפחה שביקשה סיוע לחתן את בתם )שנבין בזכות מה היא התרפאה(‪,‬‬ ‫ואם הוא זקוק לענייני פרנסה אתה תדאג לו‪ .‬והסכים העשיר‪ .‬וניגש הרב פירר‬ ‫כמובן שזה לא היה קל לשלם לא אלף דולר ולא אלפיים‪ ,‬אבל התגברנו‪,‬‬ ‫אליו‪ ,‬ואמר לו האם כבודו מתפלל לה' בענייני רפואה‪ ,‬אני הרב פירר ואשמח‬ ‫הלכתי לבנק וביקשתי למשוך את תכנית החיסכון שלי והסכום היה בדיוק‬ ‫לעזור לך‪ .‬אני מאחל לכל עם ישראל שיהיו בריאים כמוני‪ ,‬ברוך ה' אני בריא‬ ‫שלושים אלף דולר‪ ,‬משכתי אותו ושלחתיו למשפחה‪ ,‬ומאז בתי בריאה‬ ‫מאוד‪ ,‬נענה המתפלל‪ .‬ואחר ניגש העשיר ואמר לו אולי כבודו זקוק לממון ויש‬ ‫ושלימה וכבר נאמר )משלי י‪ ,‬ב( "וצדקה תציל ממות" ומביאה לחיים טובים‪.‬‬ ‫לך חובות או דבר כזה אני אוכל לעזור‪ ,‬אני מאחל לכל עם ישראל את הפרנסה‬ ‫רחמנא ליבא בעי‬ ‫שלי‪ ,‬אמר האיש ברוך ה' לא חסר לי דבר‪ .‬אזי על מה איפה אתה מתפלל שאלו‬ ‫לפני כ‪ 700-‬שנה חי בספרד גאון גדול ומפורסם בתורת הקבלה‪ ,‬ושמו רבי‬ ‫השניים? אני הלילה זכיתי לחתן את הבן האחרון שלי‪ ,‬והרגשתי צורך גדול‬ ‫משה בן שם טוב ליאון‪ .‬בעירו של רבי משה גר יהודי אחד‪ ,‬אדם שעבר‬ ‫לבוא ולהודות לה' על כל החסד שגמלני שזכיתי לחתן את כל הילדים שלי‪ ,‬אני‬ ‫עבירות רבות וחטא חטאים גדולים‪ ,‬בחושבו כי כבר לא תועיל לו כל תשובה‪.‬‬ ‫לא צריך שיהיה לי צרה כדי להתפלל‪ ,‬עד כאן‪ .‬וזה הגמרא )סנהדרין מד‪(:‬‬ ‫באחד מימי עשרת ימי תשובה פגש אותו אדם את רבי משה די ליאון ברחוב‪,‬‬ ‫אומרת על הפסוק "היערוך שועך לא בצר" )איובלו‪ ,‬יט(‪ ,‬שהאדם צריך לשווע‬ ‫ובנימה של לעג פנה אליו‪" :‬היכולה תשובה להועיל גם לפושע וחוטא כמוני?"‬ ‫ולהתפלל לה' לפני שבאה הצרה‪ ,‬כי אחר הצרה לפעמים זה יכול להיות קצת‬ ‫"אין דבר המונע ומעכב בפני התשובה‪ ,‬כשחושבים ומחליטים עליה‬ ‫מאוחר‪] .‬הסיפורים מבחרת בחיים[‬ ‫ברצינות"‪-‬ענה הרב‪ ,‬והוסיף‪" :‬אולם בקשר אליך‪ ,‬רק המוות יוכל לפדותך‬ ‫צניעות היא הקבלה האמיתית‬ ‫מהעבירות‪ .‬אם תקבל על עצמך למות בתור כפרה על עוונותיך‪ ,‬אזי תתקבל‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בראש השנה שנת תש''ו‪ ,‬לפני המעמד הנורא והנשגב של תקיעת‬ ‫תשובתך במרום"‪" .‬והאם אזכה להיכנס לגן עדן?" –שאל העבריין‪" .‬כן‪ ,‬יהיה‬ ‫שופר‪ ,‬בקש האדמו''ר ''שומר אמונים'' לקרב את הבמה לכיוון עזרת הנשים‪.‬‬ ‫לך עולם הבא כמו לכל יהודי כשר"‪-‬הבטיחו הרב‪" .‬יבטיח לי כבוד הרב‪ ,‬כי‬ ‫משנעשה כך‪ ,‬עמד על הבימה והתחיל לדבר במר נפשו ובדמעות שליש שישמעו‬ ‫אהיה עמו במחיצתו בגן עדן‪ ,‬אם אחזור בתשובה"‪ -‬דרש החוטא‪ .‬הרב‬ ‫הנשים‪ ,‬ובקש מהן שישמרו היטב על כל גדרי הצניעות‪ ,‬והרב הוסיף ואמר‪:‬‬ ‫הבטיח לו והלך לבית המדרש‪ .‬נכנסו הדברים בלבו של אותו יהודי והלך‬ ‫''אינני הולך לתקוע בשופר‪ ,‬עד שיבטיחו לי הנשים בפה מלא שישמרו היטב על‬ ‫אחריו‪ .‬בארשת רצינות גמורה‪ ,‬בחרטה מלאה על חייו המלאים חטא‪ ,‬התחנן‬ ‫כל גדרי הצניעות!'' הנשים התרגשו מאוד‪ ,‬והבטיחו שאכן כך יהיה‪ ,‬רק אז‬ ‫היהודי לפני הרב‪" :‬רבי‪ ,‬תעזור לי לחזור בתשובה‪ .‬הנני מוכן ומזומן לכל‪,‬‬ ‫ניגש הרב לתקוע שופר בשמחה עצומה‪ .‬צניעותן של בנות ישראל ‪ -‬דבר יסודי‬ ‫אפילו למות ובלבד שיתכפרו עוונותיי"‪.‬‬ ‫וגורלי הוא עבור כלל עם ישראל! וכמו שנאמר בתורה )דברים כג טו(‪'' :‬כִּ י ה'‬ ‫הושיב הרב את בעל התשובה על ספסל בית המדרש‪ ,‬וציווה להביא לו גליל‬ ‫אֱ הֶ י ִמ ְתהַ ֵלּ ְבּ ֶק ֶרב מַ חֲ ֶנ לְהַ ִצּי ְל ‪ ,‬וְ ל ֵָתת איְבֶ י ְלפָ נֶי ‪ ,‬וְ ָהיָה מַ חֲ נֶי ָקדוֹשׁ‪,‬‬ ‫עופרת ולהרתיחו בכלי על האש‪ ,‬עד שייהפך לנוזל רותח‪ .‬אז קשר הרב‬ ‫וְ ל ֹא יִ ְר ֶאה בְ עֶ ְרוַ ת ָדּבָ ר‪ ,‬וְ שָׁ ב מֵ ַאחֲ ֶרי !''‪ .‬אומר החפץ חיים‪ :‬אנו רואים בימינו‬ ‫ליהודי את עיניו במטפחת ואמר לו ‪":‬אמור וידוי על עוונותיך"‪ .‬היהודי פרץ‬ ‫שהקב''ה כביכול מסתיר את פניו‪ ,‬צרות נוחתות מכיוונים שונים‪ ,‬ואנו‬ ‫בבכי‪ ,‬אמר את הווידוי בלב נשבר‪ ,‬והתחרט מקרב לב על עוונותיו הרבים‪.‬‬ ‫שואלים‪'' :‬מדוע?!''‪ ,‬התשובה כתובה במפורש בתורה‪ ,‬שכאשר הקב''ה רואה‬ ‫האם אתה מקבל על עצמך מיתה משונה זו?‪-‬שאל הרב‪" .‬כן‪ ,‬רבי‪ ,‬ובלבד‬ ‫''ערוות דבר'' ‪ -‬חוסר צניעות‪ ,‬הוא שב מאחרינו חס ושלום‪.‬‬ ‫שיתכפרו עוונותיי"‪ -‬ענה בעל התשובה‪ .‬אם כן פתח פיך ובלע"‪-‬ציווה עליו‬ ‫סייעתא דשמיא בחיתון ילדים‪-‬וכחה של צדקה‬ ‫הרב‪ .‬היהודי פתח פיו ובלע‪ ...‬אולם לא את העופרת הרותחת‪ ,‬אלא כפית של‬ ‫מעשה באברך תלמיד חכם וירא שמים שהגיע לפרקו וביקש לשאת בחורה‬ ‫דבש‪ ...‬אשר הכניס הרב לתוך פיו‪ .‬שוב פרץ היהודי בדמעות שליש‪" :‬רבי‪ ,‬מה‬ ‫צנועה ובעלת מידות ויראת שמים למרות שהוא ידע שמצבה הכלכלי של‬ ‫עוללת לי? האם חמדת לך לצון? מואס הנני לחיות בגוף מסואב זה שלי‪,‬‬ ‫משפחתה קשה מאוד‪ ,‬הוורט הגיע ונפגשו שני הצדדים של ההורים ובסופו של‬ ‫ברצוני להציל את נשמתי‪ ,‬את חיי קח‪ ,‬אך את נשמתי הצל"‪" .‬בני"‪ ,‬ענה לו‬ ‫דבר כל זוג הורים חתמו שכל אחד מתחייב על שלושים אלף דולר בחתונה‬ ‫הרב‪" ,‬אל תירא‪ .‬היושב בשמים קיבל את תשובתך"! מאז לא נפקד מקומו‬ ‫שתיערך בעוד כחודשים‪ ,‬וכל אחד פנה לדרכו‪ֵ ,‬אם הכלה שידעה מה המצב‬ ‫של יהודי זה מבית המדרש מקום אשר למד‪ ,‬התפלל וצם ימים שלמים‪ ,‬וחי‬ ‫הכספי שלהם לא ידעה איך היד של בעלה הסכימה לחתום על סכום שכזה‪,‬‬ ‫את שארית שנותיו בתשובה‪ .‬זמן קצר לאחר פטירתו של רבי משה די ליאון‬ ‫ועוד שצריך להשיגו תוך חודשים וחשבה לתומה אולי יש לבעלי חסכון נסתר‪,‬‬ ‫נפטר גם יהודי זה‪ ,‬וברגעי חייו האחרונים בשכבו על ערש דווי‪ ,‬קרא‪" :‬פנו‬ ‫אבל על המחשבה הזו היא לא סמכה ופנתה לבעלה בשאלה איך אתה מתכוון‬ ‫מקום לרבי משה די ליאון! הוא בא להוליכני לגן עדן"‪ .‬ובעוד מילים אלו על‬ ‫בדיוק לשלם את הכסף האם יש לך חסכון? אין לי שום חסכון‪ ,‬אבל מדובר‬ ‫שפתיו החזיר את נשמתו הטהורה לבוראה‪.‬‬ ‫בחתן תלמיד חכם וירא שמים וחייבים אנו לעשות את כל המאמצים שבתנו‬ ‫תתחתן עמו‪ .‬מה אתה מתכוון לעשות? שאלה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪24‬‬ ‫האכילה בלילה הראשונה דאורייתא וכאשר נבאר בע"ה‪ ,‬והא דסגי בערב פסח‬ ‫בן איש חי והליכות עולם פרשת האזינו דיני יוה"כ‬ ‫משעה ההגדה ששוהין זמן הרבה ואם יזהר משעה עשירית יש זמן הרבה עד‬ ‫שיגיע אכילת מצה‪ ,‬משאם כן בסוכות הוא אוכל מיד כשתחשך לכך צריך‬ ‫]יב[ קטן קודם י"א שנים לא יתענה‪ ,‬ואחר כך אם יכול יתענה‪ ,‬וחיוב‬ ‫להזהר למנוע האכילה מחצות‪:‬‬ ‫דאורייתא הזכר בן י"ג שנה ויום אחד והנקבה בת י"ב שנה ויום אחד‪,‬‬ ‫]ד[ יקדש אחר שיהיה לילה ודאי‪ ,‬ובליל ראשון יברך לישב בסוכה ואחר כך‬ ‫ומדרבנן יש חיוב קודם שנה לחנכם‪:‬‬ ‫שהחיינו‪ ,‬כי ברכת שהחיינו קאי על הסוכה ועל קדוש יום טוב‪ ,‬אבל בליל ב'‬ ‫]יג[ אפילו אם חל בחול לא יאמרו פסוק והוא רחום אלא יאמר כי אל רחום‬ ‫יברך שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה‪:‬‬ ‫וכו' הה' צבא‪-‬ות עמנו וכו' ה' צבא‪-‬ות אשרי וכו' ה' הושיעה וכו' ולא גרע ח"ו‬ ‫יום הכיפורים משאר ימים טובים דאין אומרים אותו‪]:‬ה"ע יש לומר והוא‬ ‫]ה[ בכל עת שיש קדוש יברך לישב בסוכה אחר ברכת קדוש ובזמן שלא‬ ‫רחום אפילו שחל בשבת שכן מנהג ארץ ישראל[‬ ‫מקדשים יש נוהגין לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא אחר ברכת נטילת‬ ‫]יד[ יזהר שלא יניח בליל כפור כלי מים של שתיה אצל מטתו אף על פי‬ ‫ידיים וכן נוהגים בביתנו וכן עיקר ‪ ,‬ויש נוהגין לברך לישב בסוכה אחר ברכת‬ ‫שצריך למים בשביל להשקות הקטנים‪ ,‬אלא יניחנו רחוק‪ ,‬דיש לחוש פן‬ ‫המוציא קודם שיאכל ואין חשוב הפסק דהוי כגביל לתורי]ה"ע לכתחילה יש‬ ‫יעמוד משנתו צמא הרבה וישכח שהוא יום הכיפורים וישתה ח"ו‪ ,‬ומותר‬ ‫לברך בימי החג לישב בסוכה תחילה כשהוא עומד ואחר כך ישב ויברך‬ ‫לבלוע הרוק ביום הכיפורים‪ ,‬ויש מחמירין ומי שאפשר לו יזהר בכך‪]: :‬ח"ע‬ ‫המוציא והנוהגים לברך אחר המוציא יש להם על מי לסמוך וכיש קידוש‬ ‫אין להחמיר בבליעת הרוק [‬ ‫נוהגים לברך בזמן הקידוש[ ובכל פעם שמברך לישב בסוכה יברך מעומד ואחר‬ ‫]טו[ לא יגע באשתו בין בלילה בין ביום כמו נדה‪ ,‬ויש אומרים דבלילה דוקא‬ ‫כך ישב ואם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן שלא סיים אכילתו‪,‬‬ ‫אסור ליגע אבל ביום לית לן בה‪ ,‬ולאיזה צורך יש לסמוך על המתירים ביום‪.‬‬ ‫]ה"ע ואם סיים לאכול פת כל שעודו ממשיך לאכול תבשיל או פירות או‬ ‫]טז[ אף על פי שיש מתירים ליגע באוכלים ביום הכיפורים‪ ,‬מכל מקום יש‬ ‫משקה רשאי לברך לישב בסוכה[ואם הוא מסופק אם בירך או לאו לא יברך‬ ‫אוסרים ולכן דוקא אשה שצריכה לכך שמוכרחת ליגע כדי לתת לבנה וכיוצא‬ ‫ואם ירצה לברך ברכת המזון כדי שיטול ידיו ויברך לישב בסוכה ויאכל‬ ‫אז יש לסמוך על המקילים אבל שאר אדם שאין לו צורך גדול ליגע צריך‬ ‫הרשות בידו‪ ,‬ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה‪:‬‬ ‫ליזהר‪:‬‬ ‫]יז[ לקדוש ה' מכובד זה יום הכיפורים כבדהו בכסות נקיה‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫]ו[ בליל א' ובליל ב' לדידן דיתבי בחוץ לארץ צריך לכוין באכילתו בכזית‬ ‫מציעין המטה‪ ,‬והשלחן פורסין עליו מפה יפה כמו בשבת‪ ,‬ויזהר כל אדם שלא‬ ‫ראשון שהוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה בליל פסח]ה"ע ויכוון גם לקיים‬ ‫יגע במנעליו שאף על פי שהם בגד יטמאו ידיו‪ ,‬וברכת שעשה לי כל צרכי לא‬ ‫מצוות סוכה זכר לענני כבוד שהקיף הקב"ה את עם ישראל בצאתם ממצרים‬ ‫יאמרו ביום הכיפורים מפני שכל העולם יחפים‪] :‬ח"ע היום מברכים שעשה‬ ‫לבל יכם שמש ושרב ובדיעבד כל שכיון לצאת בלבד יצא‪,‬לנכון לכתחילה‬ ‫לי כל צרכי [‬ ‫לאכול כזית ראשון ללא תערובת לפתן[ ‪ ,‬וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר‬ ‫]יח[ יתפללו בבכיה כל תפילות של יום הכיפורים‪ ,‬שהם שמונה עשרה ומוסף‬ ‫לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה קודם אכילה‪ ,‬וצריך לאכול יותר מכביצה‬ ‫ונעילה וסליחות והודויים‪ ,‬ואם אינו יכול להוריד דמעות אומרם בקול בכי‬ ‫פת לכולי עלמא‪:‬‬ ‫כמו שכתוב כי שמע ה' קול בכיי וקודם קריאת התורה יתעוררו בבכיה על‬ ‫]ז[ בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר לשם יחוד קודשא בריך ושכינתיה וכו'‬ ‫מיתת בני אהרן הע"ה‪ ,‬ויכולה בכיה זו שתגין‪ ,‬ויזהר כל אדם לסדר התפלה‬ ‫כמו שצונהו ה' אלהינו על ידי משה רבינו עליו השלום בסוכות תשבו שבעת‬ ‫והסליחות בינו לבין עצמו מקודם יום הכיפורים כדי שיכוין מה שהוא מוציא‬ ‫ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות‬ ‫מפיו כי קדוש היום לא‪-‬להינו והכל הולך אחר כונות הלב‪ ,‬וצריך לומר נוסח‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים‪ ,‬שגם לפ"ד הפוסקים‬ ‫על חטא בסדר תשר"ק גם כן‪ ,‬ובעת הודוי יכה על הלב ממש ואצל רוב בני‬ ‫הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זה כולו בפיו במצוה זו‪ ,‬ויזהר ללמוד משנה‬ ‫אדם תמצא הלב תחת הדדים בארבע אצבעות‪ ,‬ויזהר בזה בכל עת שאומר‬ ‫מסכת סוכה בכל לילה בכל ימות החג בתוך הסוכה‪ ,‬והמבדיל בביתו יבדיל‬ ‫ודוי בכל ימות השנה‪:‬‬ ‫]יט[ יאמרו י" ג מדות במתון וכונה ושברון לב וזה ההעיקר‪ ,‬ויש חסידים‬ ‫בסוכה‪:‬‬ ‫כשאומרים י"ג מידות מונים אותם באצבעותיהם כדרך שעושין באמירת יש‬ ‫]ח[ לא יברך לישב בסוכה אלא בפת גמור‪],‬ה"ע ‪ 51‬גרם פת וטוב שיאכל ‪60‬‬ ‫אומרים סמנים של הצרי והצפורן ומנהג יפה הוא שבזה תתעורר הכונה‪ ,‬וגם‬ ‫גרם לצאת לכל הדעות[ אבל במיני מזונות לא יברך משום סב"ל‪],‬ה"ע ואם‬ ‫יש בזה חיבוב מצוה‪:‬‬ ‫קובע סעודתו עליהם חייב לברך לישב בסוכה וגם ליטול ידיו וכן הקובע על‬ ‫]כ[ אפילו חל יום הכיפורים בחול יאמר מוספי בלשון רבים‪]:‬ה"ע כשחל ביום‬ ‫תבשיל מחמשת מיני דגן כגון אטריות יברך לישב בסוכה‪,‬ולאחר אכילתו על‬ ‫חול יאמר "את מוסף" וכשחל בשבת יאמר מוספי [‬ ‫המחיה‪,‬ואם אינו קובע עליו חייב סוכה ואינו מברך לישב בסוכה‪,‬ומאכל‬ ‫]כא[ ביום הכיפורים ילמדו ביחזקאל מריש סי' מ' עד סוף ס' מ"ג ששם‬ ‫שאינו מחמשת מיני דגן כגון אורז אפילו אוכל הרבה מהם מצד הדין פטור‬ ‫נבואה שנתנבא יחזקאל הע"ה על בית שלישי ביום הכיפורים עצמו‪ ,‬דכתיב‬ ‫מהסוכה והמחמיר הרי זה משובח ותבוא עליו ברכה[ ובכל עת שיברך לישב‬ ‫בראש השנה בעשור לחודש והיינו ראש השנה דיובל‪ ,‬ואמרו רבותינו ז"ל‬ ‫בסוכה יכוין לפטור בברכה זו ישיבתו ואכילתו ושינתו עד זמן אכילת פת‬ ‫במדרש א"ל הקב"ה ליחזקאל הע"ה ילמדו ישראל נבואה שלך על צורת‬ ‫השנית אחרי זה ‪ ,‬ואף על פי דמן הדין מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה‪,‬‬ ‫הבית ומעלה אני עליהם כאלו עוסקים בבניינו ע"כ‪:‬‬ ‫עם כל זה המחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה תבא עליו ברכה‪ ,‬אבל‬ ‫]כב[ ביאור ארים ימינך ואצמח פורקנך הכונה על לידת היחידה למלך‬ ‫שינה אפילו שינת עראי אסור לישן חוץ לסוכה‪ ,‬לפיכך אם רואה אדם חבירו‬ ‫המשיח‪ ,‬ומה שכתוב גלי גבורתך עלן הוא על דעת מש"ה עוררה את גבורתך‬ ‫בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ספר תורה וכיוצא צריך לעורר אותו‪:‬‬ ‫ולכה לישועתה לנו‪ ,‬ויש מדקדקים לומר גלי גבורתך ופרוק לן וכן אני נוהג‬ ‫דצריך אדם לפרש דבריו בתחנונים‪ ,‬על דעת מה שכתב מהרח"ו ז"ל במה‬ ‫]ט[ בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני‪ ,‬והוא חלק שבעה אושפיזין‬ ‫שכתוב ותקוה טובה ומה שכתוב דינן אפיק לנהורא רוצה לומר בחסד הנקרא‬ ‫קדישין‪ ,‬והסוכה היא צילא דמהימונתא זכר לענני כבוד לכן לא ינהוג בה‬ ‫אור‪ ,‬ובאמירת עשה למען אברהם אזרח תמימך שאומרים בסליחות יוסיפו‬ ‫שחוק וקלות ראש‪ ,‬גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל שדרכם‬ ‫ביום הכיפורים בכל הסליחות שבכל התפילות לומר עשה למען עבדך רבי‬ ‫להניחם בבית התב שיל‪ ,‬וכן לא יניח בה כד הגדול של המים‪ ,‬והנר אחר שכבה‬ ‫עקיבא בן יוסף אשר נהרג על קדושת שמך‪ ,‬ויאמר זה קודם שיאמר עשה‬ ‫יסירנו מן הסוכה‪ ,‬גם לא ירחץ בתוך הסוכה אפילו כלי אחד בלבד‪ ,‬מיהו כוס‬ ‫למען הרוגים ושרופים וכו'‪:‬‬ ‫קפה קטן מותר לשטוף בסוכה‪ ,‬ועביט מי רגלים לא יכניס לסוכה אף על פי‬ ‫]כג[ אחר שיאכל סעודת התענית בליל מוצאי כפור יאמר על השלחן פתיחת‬ ‫שדרכו בשאר ימות השנה להכניסו בחדר שהוא ישן בו‪ ,‬מיהו תשמיש המטה‬ ‫אליהו זכור לטוב‪ ,‬וכתב רב יעב"ץ ז"ל ללמוד בר"מ פ' אמור דף צ"ט ע"ב‬ ‫מותר בסוכה‪:‬‬ ‫יומא דראש השנה איהו יומא דדינא וכו' עד דף ק' זכאה חולקיהון בהאי‬ ‫]יג[ יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג‪ ,‬אבל הלולב יטלנו‬ ‫עלמא ובעלמא דאתי‪ ,‬ואחר כך יברך ברכה אחרונה על סעודתו ויקום‬ ‫בידו קודם שיברך‪ ,‬ואם כרוך בגד על ידו בגלל פצע יסירנו קודם הברכה משום‬ ‫בזריזות לעשות איזה הכנה לסוכה‬ ‫חציצה‪ ,‬ויש אומרים שיסיר גם הטבעת מאצבעו‪ ,‬ואם שכח ולא הסיר יטול‬ ‫פרשת וזאת הברכה הלכות סוכה‬ ‫שנית בלא ברכה‪ ,‬ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה‬ ‫]ב [ יזהר לעשות הדפנות קודם הסכך ואם להפך פסולה‪] ,‬ה"ע לכתחילה יניח‬ ‫והנענוע‪ ,‬ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב‪:‬‬ ‫הדפנות לפני הסכך בדיעבד כשר ויכול גם לברך לישב בסוכה[ ויזהר שלא‬ ‫יום כיפור הקב"ה יושב בכסא רחמים בכסא של ויתור – כפרת עוונות‬ ‫יניח דבר המקבל טומאה בסכך‪ ,‬ולכן עצי הסכך לא יהיה בהם בית קיבול‬ ‫שׁוֹאל‪ ,‬כֵּ יוָ ן שֶׁ ָכּתוּב לפני כן‬ ‫ֵ‬ ‫ֹאתי ֶכם ִלפְ נֵי ה' תטהרו ‪.‬‬ ‫לָמַ ְדנוּ‪ ,‬כתוב ִמכָּל ַחטּ ֵ‬ ‫דאז מקבלים טומאה‪ ,‬ומחמת כן יזהר גם כן שלא יניח עצים של המטה בסכך‬ ‫ֹאתי ֶכם‪ ,‬לָמָּ ה ָכּתוּב‪ ,‬לִפְ נֵי ה' ִתּ ְט ָהרוּ‪ֶ .‬אלָּ א ָאמַ ר ַרבִּ י‬ ‫לְטַ הֵ ר ֶא ְת ֶכם ִמכָּל חַ טּ ֵ‬ ‫מפני שהם מקבלים טומאה‪ ,‬והפירות הם מקבלים טומאה ולכן לא יתלה‬ ‫יִצְ חָ ק‪ ,‬לִפְ נֵי ה' מַ מָּ שׁ‪ .‬כִּ י לָמַ ְדנוּ‪ֵ ,‬מר ֹאשׁ הַ חֹדֶ שׁ‪ְ ,‬דּהַ ְינוּ מֵ ר ֹאשׁ הַ שָּׁ נָה‪ ,‬הַ ְסּפ ִָרים‬ ‫רימונים וכיוצא בסכך‪ ,‬אלא רק בפחות מארבעה טפחים ביניהם לבין הסכך‪,‬‬ ‫תוּחים וְ הַ דַּ ָיּנִים דָּ נִים‪ .‬בְּ כָל יוֹם וָ יוֹם נִ ְמסָ ִרים בָּ ֵתּי הַ ִדּינִים ל ְִהפָּ ַתח בַּ ִדּין‪ ,‬עַ ד‬ ‫פְּ ִ‬ ‫דאז אף על פי שהם מקבלים טומאה כיון דהוא תולה אותם לנוי בטלי לגבי‬ ‫הַ יּוֹם ַההוּא שֶׁ נִּ ְק ָרא ְתּ ִשׁיעִ י ַלחֹדֶ שׁ‪ .‬בַּ יּוֹם הַ הוּא עוֹלִ ים ָכּל הַ ִדּינִים ְלבַ ֲעלֵי הַ ִדּין‪,‬‬ ‫סכך ולא מפסיל משום סכך פוסל אבל אם יש ארבעה טפחים לא בטלי לגבי‬ ‫ִשׂ ָר ֵאל‬‫וְ הֵ ם ְמ ַת ְקּנִים כִּ ֵסּא עֶ לְיוֹן שֶׁ ל ַרחֲ ִמים לַמֶּ ֶל הַ ָקּדוֹשׁ‪ .‬בַּ יּוֹם הַ ֶזּה ְצ ִריכִ ים י ְ‬ ‫סכך והוי פירות אלו סכך פסול‪ ,‬ואף על גב דאין רחבים ארבעה טפחים גזרינן‬ ‫ִשׂמֹחַ בְּ ִשׂ ְמחָ ה לִ פְ נֵי אֲ דוֹנָם‪ ,‬הֶ עָ ִתיד בַּ יּוֹם הַ שֵּׁ ִני ָל ֶשׁבֶ ת ֲע ֵליהֶ ם בְּ כִ סֵּ א‬ ‫לְמַ טָּ ה ל ְ‬ ‫אטו רחבים ארבעה‪ ,‬מי הו במנורה שיש חשש דליקה אם יתלנה בפחות מן‬ ‫תוּחים ְל ָפנָיו‬ ‫ַרחֲ ִמים‪ ,‬בְּ כִ סֵּ א שֶׁ ל וִ תּוּר‪ְ ,‬דּהַ ְינוּ ַכּפָּ ַרת עֲוֹנוֹת‪ .‬וְ ָכל ֵאלּוּ הַ ְסּ ָפ ִרים הַ פְּ ִ‬ ‫ד"ט מותר לתלותה שיעור ד"ט או יותר דחשיב זה כדיעבד‪ ,‬אך יזהר שלא ישן‬ ‫וּמטַ הֵ ר אוֹ ָתם ִמ ֻכּ ָלּם‪ .‬זֶה‬ ‫אוֹתם ְ‬‫ָ‬ ‫וּכְ תוּבִ ים ְל ָפנָיו כָּל ֵאלּוּ הָ עֲוֹנוֹת הוּא ְמ ַזכֶּ ה‬ ‫תחתיה‪:‬‬ ‫ֹאתיכֶם ִלפְ נֵי ה' ִתּ ְטהָ רוּ‪ .‬לִפְ נֵי ה' מַ מָּ שׁ ]זוהר מתורגם אחרי מות[‬ ‫שֶׁ נֶּאֱ מַ ר‪ִ ,‬מכָּל ַחטּ ֵ‬ ‫]ג[ לא יאכל בערב סוכות מחצות ואילך‪ ,‬כדי שיאכל בלילה לתאבון כי‬ ‫דהוקצו‪,‬‬ ‫רבות‬ ‫יחדכולו‬ ‫לשנים‬ ‫כולנו טוב‬ ‫בכל יום‬ ‫עקיפין לנוי‬ ‫שנזכה‬ ‫שתוליןבבסוכה‬ ‫האוכלין‬ ‫במשרין בין‬ ‫שהיאמןבין‬ ‫ליהנות‬ ‫אסור‬ ‫צורה‬ ‫]יוד[בכל‬ ‫אמרי חז"ל‪ :‬אנו מבקשים סליחה ומחילה מכל מי שראה עצמו נפגע מכותב עלון זה‬ ‫נעימות וטובות‪ .‬הרב פישר זצ"ל כותב רוב הבעיות הם בגלל בין אדם לחבירו ה' ישמור "עבירות שבין אדם לחברו ‪ -‬אין יום כיפורים מכפר עד שירצה את חברו"‬ ‫כדאי שאדם תמיד ירגיל את עצמו לבקש סליחה‪ .‬לפעמים אדם פוגע מאד בחבירו ואינו יודע כלל שהוא פגע בו ולמרות שכלל לא התכוון לפגוע ולא הייתה אמורה‬ ‫להיות פגיעה מדבר זה אם הוא מקפיד עליו נענש כמו המעשה בגמרא עם רבי יוחנן שחשב שרב כהנא צוחק עליו הקפיד עליו ונפטר לעולמו ואמרו לו שהוא לא‬ ‫צחק עליו רק השפה שלו שסועה שנראה כאלו הוא צוחק התפלל עליו והקימו לתחיה‪ .‬ואף שגברא רבא שאני מכל מקום שאף קפידא בטעות תופסת מכל מקום‬ ‫רואים את כוחה של קפידה ולכן תמיד יהיה בשלום עם כולם ויבקש סליחת כל מי שאולי נפגע ממנו ולכן ראוי תמיד לבקש סליחה‪ .‬מסופר על יהודי שסבל הרבה‬ ‫צרות והוא החליט ש הוא פוטר את צרותיו בכך שהוא יבקש מחילה מכל מי שבא במגע איתו והיה חשש קל שפגע בו ואכן עשה כך ופתאום נעלמו לו כל צרותיו‬ ‫ובעיותיו‪ .‬וגם הנפגע לא יקפיד אלא ימחל מיד כי המעביר על מידותיו ומוחל וסולח– תפילתו נשמעת )אורחות צדיקים(‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪25‬‬ ‫נכתב לעורר לב המעיינים בלבד לא למעשה‬ ‫שואל ומשיב ‪ /‬הרב יהורם חדד שליט"א‬ ‫שאלה ‪ :‬גינה שצומחים בה גם ערבות וכולם יודעים שהוא לא מקפיד על מי שקוטף דבר מגינתו‪ ,‬כי אינם מיועדים למכירה‪ ,‬ושמעון קטף מהגינה ערבות האם‬ ‫יוצא בה לערבה בארבעת המינים תשובה כתב בחשוקי חמד סוכה דף לג עמוד ב שאלה‪ .‬בשו"ע )חו"מ סימן שנט א( נאמר‪ :‬אסור לגזול‪ ...‬ואפילו כל שהוא‪ ,‬ואם הוא‬ ‫דבר דליכא מאן דקפיד ביה שרי כגון ליטול מהגדר לחצוץ בו שיניו‪ ,‬ואף זה אוסר בירושלמי ממדת חסידות‪ .‬וכתב הפתחי תשובה )שם סק"ב( וז"ל‪ :‬עיין בתשובת נוב"י‬ ‫)תנינא אבהע"ז סימן עז( שהביא מה שכתב‪ ...‬וז"ל מיהו אף דשרי ליטלו ואין בו משום גזל דמסתמא אין בעה"ב מקפיד‪ ,‬אבל מ"מ לא זכה הנוטל להיות חשוב שלו‪ ,‬דכל‬ ‫זמן שלא הפקירו בעליו בפירוש אי אפשר לזכות בו‪ ,‬וכן כתב המג"א )סימן תרלו סק"ג( בשם היראים‪ ,‬דאפילו למ"ד גזל עכו"ם שרי מ"מ לא מקרי לכם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וא"כ לאור‬ ‫דברי הנוב"י ודאי לא מקיים בהם מצות נטילת ד' מינים‪ .‬ואין לומר שיוצאין ידי חובה בגלל שניחא ליה לבעלים‪ ,‬כמבואר במשנ"ב )סימן תרמט ס"ק לג( שביו"ט ראשון‬ ‫שבעינן לכם‪ ,‬לא מהני ניחא ליה לאיניש‪ .‬ובדברי הכפות תמרים יש סתירה בדבריו פעם הקל מעיקר הדין ופעם החמיר וכתב בחשוקי חמד עליו וצ"ע למעשה‬ ‫בעזה"י‬ ‫ווודאי צריך להחמיר ולבקש רשות כדברי הנודע ביהודה דמכל מקום אף שאינו מקפיד חסר בלכם‬ ‫אמנם יעוין בכפות תמרים דף לב ע"ב )ד"ה הדס הגזול( שכתב‪ :‬אמנם לשיטת הירושלמי שהביא שם דאפילו בענף של הדס וערבה דלא קפדי פסול משום גזול משום מדת‬ ‫חסידות‪ .‬ומבואר מדבריו דרק משום מדת חסידות נחשב כגזל‪ ,‬אבל מעיקר הדין כשר‪ .‬ודבריו צ"ע ממה שכתב הפתחי תשובה בשם הנוב"י‪ .‬ועוד שלכאורה הכפות תמרים‬ ‫סותר דברי עצמו‪ ,‬שכתב בדף לג ע"ב )ד"ה ערבה( דערבה של מקדש ודגבולין שהוא מנהג נביאים‪ ,‬לא פסלינן גזול דערבה מידי דלא קפדי אינשי‪" ,‬ואפילו ללולב היה ראוי‬ ‫להכשירו אלא שגזירת הכתוב לפוסלו"‪ ,‬ואילו כאן כתב שהוא מדת חסידות‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫כאורח וכבן הנתמך על ידי אביו‪ .‬באופן כללי נדמה היה לבני‬ ‫להיזהר במצוות כיבוד הורים‬ ‫הישיבה שיומו של רבי ברוך בער סובב כל הזמן סביב צורכיהם של‬ ‫הוריו‪ .‬מפעם לפעם ניגש היה לראות אם זקוקים הם למשהו‪,‬‬ ‫אחת המצוות החמורות בתורה היא מצות כיבוד הורים‪.‬‬ ‫ולאחר כל רמז קטן שצריכים הם דבר מה‪ ,‬מיד היה דואג שיקבלו‪,‬‬ ‫לקראת בין הזמנים אמר החזון איש שאלו ההלכות שצריך‬ ‫ומברר היטב אם הם מרוצים‪ .‬כשהגאון רבי אייזיק שר זצ"ל‪ ,‬ראש‬ ‫ללמוד כדי להזהר במצווה זו ‪ ,‬נפסק בשלחן ערוך )יורה דעה‬ ‫ישיבת סלבודקה‪ ,‬היה מספר על הנהגות אלו לתלמידיו‪ ,‬היה אומר‬ ‫סימן רמא ס''א (‪ :‬צריך להיזהר מאוד בכבוד אביו ואמו‬ ‫שאחד מגדולי הדור התפלא פעם מתי רבי ברוך בער מספיק גם‬ ‫ללמוד‪ ,‬אם כל היום עובר עליו בחשבונות של כיבוד אב ואם‪ .‬פעם‬ ‫ובמוראם‪ ,‬שהשווה אותן הכתוב למורא ה' ‪ ,‬שכשם שציוה על‬ ‫בעת חירום‪ ,‬לא שילמו לו ראשי הקהל בקרמנצ'וג את משכורת‬ ‫כבוד ומורא שמו‪ ,‬כך ציוה על כבודם ומוראם‪ .‬שלושה‬ ‫רבנותו‪ ,‬והיה רעב ללחם במשך תקופת מה‪ ,‬ואמר אז לראשי‬ ‫שותפים הם באדם‪ :‬הקב''ה‪ ,‬אביו ואמו‪ .‬בזמן שאדם מכבד‬ ‫הקהילה‪ :‬אם עבור עצמי ‪ -‬מילא‪ ,‬אבל הקפדתי היא בגלל אבי‪,‬‬ ‫את אביו ואמו‪ ,‬אמר הקב''ה‪ :‬מעלה אני עליהם כאילו דרתי‬ ‫שאין לי כיצד להאכילו לחם‪ .‬האב רבי שמואל דוד )על שמו קרא‬ ‫ביניהם‪.‬‬ ‫רבי ברוך בער שם ספרו 'ברכת שמואל'( היה מגיע באופן קבוע‬ ‫איזהו מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד לו להתפלל‪ ,‬ולא ישב‬ ‫לשיעורי בנו‪ ,‬ולפני שהתחיל הגאון רבי ברוך בער למסור את‬ ‫במקומו המיוחד לו להסב בביתו‪ ,‬ולא יסתור את דבריו‪ ,‬ולא‬ ‫השיעור‪ ,‬היה ניגש אל אביו ומבקש ממנו רשות‪ .‬כשסיים את‬ ‫מכריע את דבריו בפניו ]''יפה אמר אבי‪ ,‬יפה אמרה אמי''‪,‬‬ ‫השיעור היה ניגש שוב אל אביו ואומר לו‪" :‬אבא יקר‪ ,‬האם אמרתי‬ ‫מפני שמשווה עצמו אליהם שהוא ראוי להכריע[‪ .‬עד היכן‬ ‫טוב את השיעור?" הגאון רבי אפרים אשרי זצ"ל סיפר שראה פעם‬ ‫מוראם? היה הבן לבוש חמודות ]בגדים יפים ונאים[ ויושב‬ ‫איך רבי ברוך בער הולך עם אביו לישיבה‪ ,‬ונראה היה כהולך‬ ‫בראש הקהל‪ ,‬ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו‪ ,‬והכוהו על ראשו‪,‬‬ ‫אחריו‪ ,‬כילד ההולך אחר אביו‪ .‬באחד הימים הסתכל תלמיד‬ ‫וירקו בפניו ‪ -‬לא יכלים אותם ולא יכעס כנגדם! אלא ישתוק‬ ‫הישיבה רבי שלמה היימן מהחלון וראה את רבי ברוך בער הולך‬ ‫ויירא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שציווהו בכך!''‬ ‫עם אביו בדרכו לישיבה‪ ,‬ולא הרחק מהם הבחין בקבוצת גויים‬ ‫איזהו כבוד? מאכילו ומשקהו‪ ,‬מלביש ומכסה‪ ,‬מכניס ומוציא‬ ‫מתפרעים‪ .‬דפק רבי שלמה בחוזקה על החלון וסימן בידו לרבי‬ ‫]סיפוק צורכי ההורים‪ ,‬בעת הצורך[‪ ,‬ויעשה הכל בסבר פנים‬ ‫ברוך בער שיראה שיש סכנה וימהר לרוץ עם אביו‪ ,‬והשיב לו רבי‬ ‫יפות''‪.‬‬ ‫ברוך בער "אינך רואה שאבא לוקח אותי עכשיו לישיבה?!" ובדומה‬ ‫''הא כל המבקש ימים ושנים‪ ,‬ועושר ונכסים‪ ,‬וחיים בעולם‬ ‫לזה מסופר כי בזמן הפרעות בקרמנצ'וג קרה פעם שהלך עם אביו‬ ‫הזה‪ ,‬וחיים ארוכים לעולם הבא שאין לו סוף‪ ,‬יעשה רצון‬ ‫ברחוב וכולם ברחו מפחד הפורעים‪ ,‬אולם רבי ברוך בער בשלוות‬ ‫אביו שבשמים ורצון אביו ואמו!" )תנא דבי אליהו רבה כד(‬ ‫נפש המתין לאביו וטיפל בו במסירות‪ ,‬עד שהביא ֹוֹ למקום‬ ‫כתב הפלא יועץ זצ''ל‪ :‬כבר מילתי אמורה‪ ,‬שיש מצוה שהיא‬ ‫בטוח‪ .‬רבי ברוך בער היה מספר על נס שהיה לו‪ ,‬שנכנס חייל‬ ‫בת מזל‪ .‬שהרי כמה מעות אדם מפזר לעשות פתיחת ההיכל‪,‬‬ ‫ורצה לקחת מאביו את השעון שלו‪ ,‬ורבי שמואל דוד לא הסכים‬ ‫או להיות סנדק וכדומה‪ ,‬אף שאין בזה לא מצוה דאורייתא‬ ‫לוותר‪ .‬אותו תוקף נאבק עם האבא ובתוך כך הוציא סכין ורצה‬ ‫ולא מצוה דרבנן‪ ,‬אלא חיבוב מצוה‪ ,‬אשריהם ישראל! ועל כל‬ ‫להורגו‪ .‬מיד קפץ רבי ברוך בער ונאבק בו ואמר‪" :‬תפגע בי ולא‬ ‫פעם ששומע בקול אביו ובקול אמו ‪ -‬מקיים מצוה רבה‬ ‫בו"‪ ,‬ולפתע הגיע גנרל זקן בפתח וצעק על החייל שיעזוב אותם‪.‬‬ ‫דאורייתא!''‬ ‫ואמר שההצלה המופלאה הייתה בזכות מצַ ות כיבוד אב‬ ‫אומר הרב בן ציון אבא שאול זצ''ל‪ :‬לפעמים אדם לא‬ ‫במסירות נפש‪.‬‬ ‫משתווה עם הוריו‪ ,‬וצוחק מהם‪ ,‬או שאומר להם אתם לא‬ ‫החזון איש‪ :‬אם תכבד הורים כמוני תזכה להיות כמוני‬ ‫צודקים וכדומה‪ ,‬ידע שהוא עובר איסור חמור‪ ,‬והוא בכלל‬ ‫מרן החזון איש זצ"ל התבקש לכבד בני ישיבה קטנה בביקור‬ ‫''ארור מקלה אביו ואמו‪] ,‬שפירש רש''י מקלה ‪ -‬מזלזל‪.‬‬ ‫ובחינה‪ .‬הייתה זו שעה מרוממת שתיזכר לעד‪ .‬בעת הביקור הוא‬ ‫ולדעת ספר חרדים‪ ,‬אפילו מבזה בלבו עובר בארור הנ''ל[‪ .‬על‬ ‫הבחין שאחד הנערים לוחש למגיד השיעור‪ ,‬כנראה ביקש רשותו‬ ‫כן‪ ,‬צריך האדם להזהר מאוד במורא אביו ואמו‪ ,‬והוא כעין‬ ‫לשאול שאלה‪ ,‬והרב השתיקו בפסקנות‪ .‬בחכמתו‪ ,‬פנה החזון‬ ‫המורא שמחייבים לנהוג למפקד בצבא‪ ,‬שאף אם אין דבריו‬ ‫איש אל הרב‪" :‬הבחור רוצה משהו?" "כן" השיב הרב כבעל‬ ‫נראים בעיניו‪ ,‬בכל זאת אסור לו לזלזל בו מחמת סדרי וחוקי‬ ‫כרחו‪" .‬אז מדוע אינך מניח לו?" הרב שתק‪ ,‬והחזון איש נתן‬ ‫הצבא‪ .‬להבדיל‪ ,‬גם אביו ואמו ‪ -‬גם אם אין הצדק עמהם‪,‬‬ ‫מבט מזמין בנער‪ ,‬ששאל‪" :‬רציתי לשאול איך אוכל גם אני‬ ‫צריך לשמוע להם‪ ,‬כי כך חוקת מלך מלכי המלכים עלינו‪,‬‬ ‫להיות כחזון איש"‪ .‬הכל הבינו מדוע הרב השתיקו‪ .‬השתררה‬ ‫לבד אם רצונם נוגד חלילה את התורה הקדושה ]שבזה יש‬ ‫דממה מתוחה‪ .‬החזון איש השעין ראשו על מקלו‪ ,‬וכעבור רגע‬ ‫את הציווי של ''אתה ואביך חייבים בכבודי''[‪ .‬וצריך לכבדם‬ ‫קט הזדקף ואמר‪" :‬אם תקיים כיבוד הורים כמוני‪ ,‬תוכל להיות‬ ‫ממש‪ ,‬וירגיש שהם ככתר על ראשו‪ ,‬ולא רק במעשה אלא גם‬ ‫כמוני!" על הסיפור הזה נשאל הגאון הצדיק רבי חיים ברים‬ ‫בלב‪ ,‬וכשאמו מבשלת או מכינה לו איזה דבר‪ ,‬ישבח אותה‬ ‫זצ"ל‪ ,‬מגדולי תלמידי מרן החזון איש‪ :‬במה התייחד כיבוד‬ ‫כיבוד הורים המופלא של הגאון ר' ברוך בער‪-‬בעל ברכת שמואל‬ ‫ההורים שלו‪ .‬והוא השיב ‪ :‬אודות כיבודו את אביו‪ ,‬איני יודע‪.‬‬ ‫הגאון רבי ברוך בער זצ"ל התבלט והתפרסם בהקפדתו‬ ‫אביו‪ ,‬רבה של קוסובה‪ ,‬נפטר עוד בשנת תרע"ו‪ .‬אבל אימו‬ ‫הגדולה במצַ ות כיבוד אב ואם‪ ,‬ותלמידיו שזכו לראות זאת‬ ‫האריכה ימים ועלתה לארץ ישראל‪ ,‬חיתה בערוב ימיה בקרבת‬ ‫במו עיניהם היו מרבים לספר על הקפדתו וזהירותו במצווה‬ ‫בנה הגדול‪ .‬עין בעין ראינו כיצד כיבד את אימו‪ .‬ואספר‪,‬‬ ‫זו‪ .‬בייחוד ראו זאת תלמידי הישיבה בתקופת תפקידו כראש‬ ‫לדוגמא‪ -‬החזון איש סבל מאבן בכליות‪ .‬כשהאבן המשוננת‬ ‫הישיבה בעיר קרמנצ'וג ובווילנה‪ ,‬שכן בתקופה זו התגוררו‬ ‫הייתה זזה‪ ,‬הסבה כאבי תופת‪ .‬פעם אמר‪ ,‬שאילו נדרש לתאר‬ ‫הוריו בביתו והיו רואים את התנהגותו אליהם‪ .‬הוריו של רבי‬ ‫עוצמת הכאבים‪ ,‬היה מצייר אדם שלופת את מזוזת הדלת‪,‬‬ ‫ברוך בער היו עשירים‪ .‬במלחמת העולם הראשונה איבדו את‬ ‫וטורקים אותה בכוח על אצבעותיו‪ .‬הייסורים‪ ,‬עד לב השמיים‪.‬‬ ‫כל רכושם ונאלצו לבוא ולהתגורר בבית בנם הגאון רבי ברוך‬ ‫כאלו ייסורים הסבה לו האבן לפרקים‪ ,‬כששנתה מקומה‪ .‬היה‬ ‫בער‪ ,‬והוא היה דואג לפרנסתם ולכל מחסורם‪ .‬מדרך הטבע‪,‬‬ ‫נופל לארץ ומתפתל בעוצמת מכאוביו‪ .‬פעם‪ ,‬סיפר רבי חיים‬ ‫העניות קשה הרבה יותר עבור אדם עשיר שאיבד את עושרו‪,‬‬ ‫ברים‪ ,‬ישב החזון איש ולמד ולפתע תקפוהו ייסוריו‪ ,‬ומעצמתם‬ ‫אולם רבי ברוך בער הצליח בעמל רב לתת להוריו תחושה‬ ‫הוטח ארצה ונאנק מרה‪ .‬לפתע שמע שאימו מגיעה‪ .‬מיד זינק‬ ‫נעימה כדי שלא יצטערו על מצבם‪ .‬למשל כאשר היה לוקח‬ ‫והתיישב‪ ,‬ולמד בקול ובנעימה‪ ,‬לשמחה! איזו גבורה‪ ,‬איזו‬ ‫חפץ כלשהו מן הבית‪ ,‬היה מבקש מהם את הדבר כאילו שייך‬ ‫מסירות לכבד אם‪ ,‬שלא לגרום שמץ צער!‪.‬‬ ‫הוא להם‪ ,‬וכל מי שהיה בביתו הרגיש שהוא עצמו מסתובב‬ ‫מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב מש ה אהרון דוד ושלמה הוא יברך וישמור וינצור ויעזור וירומם ויצלח את התורמים היקרים ובני ביתם‪ :‬חדד אשר‪ ,‬דוד ושרה חניה‪ ,‬צבן יגאל וציפורה‪ ,‬יצחק‬ ‫העלון מוקדש להצלחת להצלחת משפחת‬ ‫ויוכבד ת חדד‪ ,‬גד חדד‪ ,‬ישראל וקרין חניה‪ ,‬ציפורה חדד ומשפחתה‪ ,‬חי ואביבה חדד‪ ,‬משה טרבלסי ורעיתו ‪,‬זבולון וברברה חדד‪ ,‬משה חיים בן אביבה‪ ,‬עמי ושושנה כהן‪ ,‬אליהו ורות נחמה חדד‪ ,‬רפי ואביבה זגדון‪,‬‬ ‫יסכה ויעקב שמסיאן‪ ,‬שמואל ונורית חדד‪ ,‬כהן שמעון ומרים‪ ,‬מיכאל ואליס חדד‪ ,‬עמוס רזיאל ואוריה חדד‪ ,‬יצחק וכוכבה חדד‪ ,‬כהן יואל ורעייתו‪ ,‬כהן עוזיאל ורעייתו‪ ,‬יהונתן ושילת חדד‪ ,‬הדס ודניאל פראנג'י‪,‬‬ ‫יהורם בן טיטה חדד וב"ב‪ :‬שה' יתברך‬ ‫יוסף ומינה חדד‪ ,‬הרב אסף נתן ורעיתו‪ ,‬בת שבע חדד וכל משפחתה‪ ,‬אברהם וסיגלית מסס‪ ,‬ר' יעקב צבאן‪ ,‬דוד ואילנה ביתן‪ ,‬ר' יעקב אזוביב‪ ,‬כהן רחמים וסוזי‪ ,‬בר רבקה ובן‪ ,‬מזושן יונתן‪ ,‬לרפואה שלמה‪ :‬שרה‬ ‫יצלחם במאד מאד ויתקיים בהם‬ ‫בת טיטה‪ ,‬יוסף בן טיטה ‪ ,‬לזיווג הגון‪ :‬מוריה רחל בת בת שבע‪ ,,‬רבקה בת רות‪ ,‬עינב ליטל ומזל אורין בנות ציפורה‪ .‬זש"ק רינת בת סיגלת יהונתן בן בת שבע שתורמים לכוללי קול כמוס‪] .‬כולל יום‪ ,‬כולל ליל‬ ‫הפסוקים והסירותי מחלה מקרבך ‪,‬אני ה'‬ ‫שישי‪ ,‬כולל ערב ‪,‬כוללי בין הזמנים ועוד[ ולעלון השבועי‪.‬ועוד מלך מלכי המלכים ברחמיו ישמרם ויחיים מכל צרה ונזק יצילם ובכל אשר יפנו ישכילו וכל אשר יעשו יצליחו ויבטל הא‪-‬ל מעליהם כל גזירות קשות‬ ‫ורעות ויגזור עליהם הא‪-‬ל גזירות טובות וברכות מרובות‪ ,‬וזכות התורה תגן בעדם וימלא ה' כל משאלות ליבם לטובה‪ ,‬לחיים טובים ומוצלחים‪ ,‬ויסיר כל מחלה וכל דבר רע ונהיה תמיד שמחים ומאושרים‬ ‫רופאיך והסיר ה' ממך כל חולי ‪,‬וכל אשר‬ ‫אכי"ר‪ .‬לע"נ‪ :‬יורם בן זילו‪ ,‬רחל בת מזלה‪ ,‬אליהו בין מבירכה‪ ,‬לקבלת העלון במייל‪ 054-8464024 ALON.DVAR.HAMELEH@GMAIL.COM :‬כל הזכיות שמורות ‪ ,‬לצורך זיכוי הרבים הכל מותר‬ ‫יעשה יצליח ‪,‬ימלא ה' כל משאלויתך‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪26‬‬ ‫זכרון אברהם‬ ‫הדלקת נרות‪:‬‬ ‫פר' ‬ ‫‪6:21‬‬ ‫יציאת השבת‪:‬‬ ‫האזינו‪-‬שובה‬ ‫‪7:54‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫זמני השבת‬ ‫לפי אופק ב"ב‬ ‫גליון ‪977‬‬ ‫‪973‬‬ ‫ון‬ ‫דברי התורה מחלחלים עמוק ונכרת השפעתם לאחר זמן‬ ‫גם לאחר יציאה מד"ת יזכור את הדברים‬ ‫יערוף כמטר לקחי‪ :‬דברי תורה הקדושים כמוהם כגשם‪ ,‬מה‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ :‬יש השומע‬ ‫הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על‬ ‫דברי תוכחה ומיד אחרי שמיעתם שוכחם‪ ,‬ויש שזוכר אותם גם‬ ‫הצמחים‪ ,‬ורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬וזהו שכתוב לכו בנים שמעו לי‪ ,‬לא רק בשעה שאתם‬ ‫וזורחת על האדמה‪ ,‬אזי רואים את תוצאות הגשם‪ ,‬כך דברי‬ ‫שומעים את דברי‪ ,‬אלא גם כשתלכו ממני ותעסקו בענייניכם‬ ‫התורה אף כי בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד‬ ‫הארציים הגשמיים שמעו לי‪ .‬כשישראל שומעים דברי תורה הם‬ ‫בהשפעתם‪ ,‬בכל זאת סופם לעשות את פעולתם‪.‬‬ ‫בבחינת שמים‪ ,‬וכשעוסקים בעניינים גשמיים ארציים הם בבחינת‬ ‫)הרבי ר' בונים מפרשיסחא זי"ע(‬ ‫ארץ‪ .‬וזהו שאמר 'האזינו השמים' בזמן שאתם בבחינת שמים‬ ‫מוסר לרבים בחומר וליחיד ברכות‬ ‫'ותשמע הארץ' גם בלכתכם ממני לעסוק בעניינים ארציים תזכרו‬ ‫תזל כטל אמרתי ופרש"י כטל שהכל שמחים בו לפי‬ ‫)פניני התורה ‪ -‬אהבת חיים(‬ ‫דברי‪.‬‬ ‫שהמטר יש עצבים בו‪ :‬תוכחה הנאמרת בחומרה ובסערה‬ ‫שני העדים רוצים לדעת מי חותם עמהם‬ ‫נקראת 'מטר'‪ ,‬היינו ראשי תיבות של מ'שאכם‪ ,‬ט'רחכם‪,‬‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ :‬מה טעם‬ ‫ר'יבכם‪ ,‬ואילו התוכחה הנאמרת בנחת ובלשון רכה נקראת‬ ‫נקט הכתוב לגבי שמיים לשון נוכח 'האזינו' ולגבי ארץ לשון‬ ‫'טל' היינו ראשי תיבות של ט'וב ל'כל‪ .‬לפעמים ראוי להוכיח‬ ‫נסתר 'ותשמע'? ברם‪ ,‬מצינו בגמרא )סנהדרין כ"ג‪ (.‬כי יקירי‬ ‫בלשון חמורה וחריפה‪ ,‬ולפעמים בלשון רכה ומתונה‪,‬‬ ‫ירושלים לא היו מסכימים לחתום בתור שני עדים עד אשר‬ ‫כשמטיפים מוסר לרבים יש לנקוט בדרך כלל לשון חמורה‪,‬‬ ‫ידעו מי יהיה העד השני אשר יחתום יחד עמהם‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫ואילו כשמטיפים מוסר ליחיד‪ ,‬יש לנקוט לשון רכה ומתונה‪.‬‬ ‫משפנה משה רבינו אל 'השמים' וביקש שיהיו עדים בדבר‪,‬‬ ‫לפיכך מפרשת התורה ואומרת 'כשעירים עלי דשא' 'דשא'‬ ‫שמתרה הוא בישראל‪ ,‬הודיע להם תיכף מי יהיה העד השני‬ ‫היינו לפרש"י‪ :‬שם כולל לכל הצמחים‪ ,‬בשעה שמדברים לפני‬ ‫'ותשמע הארץ' הארץ גם היא תשמע ותעיד‪.‬‬ ‫ציבור‪ ,‬אזי יש לדבר 'כמטר'‪ ,‬דברים חריפים‪ .‬אולם 'וכרביבים‬ ‫)ילקוט האורים בשם הגר"א הלפרין(‬ ‫עלי עשב' 'עשב' היינו לפרש"י‪ :‬כל מין בפני עצמו‪ ,‬בשעה‬ ‫שמדברים לפני יחיד‪ ,‬אזי יש לדבר 'כטל' דברים רכים‬ ‫רק ע"י ארץ ושמים יחדיו יגאלו ישראל‬ ‫)תורת משה(‬ ‫ומתאימים העשויים להשפיע ולקרב‪.‬‬ ‫האזינו השמים וגו' ותשמע הארץ‪ :‬למה לשמים וארץ?‬ ‫הודאה על היכולת להודות‬ ‫שאין הקב"ה גואל את ישראל אלא על ידיהם‪ ,‬גאולת ישראל‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו‪ :‬על עצם הדבר שזכינו‬ ‫אינה יכולה לבוא על ידי לאומיות‪ ,‬כי אדם מישראל בלי תורה‬ ‫לקרוא את שם ה' וללמוד את תורתו עלינו לתת שבח והודיה‬ ‫לא תוכל להתקיים 'שמים וארץ' כלומר בנין הארץ על פי תורה‬ ‫להשי"ת‪' ,‬הבו גודל' כדרך שהראשונים מפרשים את מודים‬ ‫מן השמים‪ ,‬שניהם נחוצים והכרחיים לגאולה‪.‬‬ ‫דרבנן על שאנו מודים לך‪ ,‬ברוך קל ההודאות‪ ,‬על שזכינו‬ ‫)פניני התורה – אהבת חיים(‬ ‫)באר מים חיים(‬ ‫להודות לך הננו מברכים ומודים לך‪.‬‬ ‫"הלכתא לשבתא" ‬ ‫אין לסמוך על הנכתב כאן להלכה למעשה ובכל מקרה יש לשאול שאלת רב‪ ,‬והדברים לא נכתבו אלא לעורר לב המעיין‪.‬‬ ‫כתב בשו"ע סי' רס"ב סעי' ב' ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לכבוד שבת‪.‬‬ ‫מצד הדין‪ :‬צריך כל אדם שיהיו בגדיו העליונים שמתכבד בהם דהיינו כובע וחליפה‪ ,‬או אצל החסידים שטריימל ובעקיטשע‪,‬‬ ‫‪x‬‬ ‫מיוחדים לשבת‪ ,‬ויהיו נאים יותר מאותם שלובש בימות החול‪ ,‬ויהיו נקיים ומכובסים‪ ,‬אך אינו חייב לכבסם בכל שבוע‪ ,‬אלא על‬ ‫פי הצורך כשיאבדו נקיונם ושאר בגדיו התחתונים‪ ,‬הכתונת‪ ,‬מכנסיים וטלית קטן וכדו' אין צריך מעיקר הדין שיהיו לו מיוחדים‬ ‫לשבת‪ ,‬אך יהיו נקיים ומכובסים‪ ,‬והנעליים מצוחצחים לכבוד שבת‪ .‬‬ ‫אמנם מצד מנהג הטוב וכן נהגו הרבה מגדולי ישראל‪ ,‬שלא להלביש בשבת מכל מה שלבש בחול‪ ,‬ולכן נהגו שכל בגד שאינם‬ ‫‪x‬‬ ‫עוברים כיבוס מידי שבוע‪ ,‬יהיו מיוחדים לשבת‪ ,‬וגם הטלית קטן‪ ,‬טלית גדול‪ ,‬הכיפה‪ ,‬החגורה‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬וסוודר‪ ,‬ואף נעליים‬ ‫נהגו שיהיו מיוחדים לשבת‪ ,‬זולת הבגדים התחתונים העוברים כיבוס‪ ,‬כיבוסן זהו יחודן‪ .‬‬ ‫ומנהג הפשוט שגם בביתו ילך עם בגדים מיוחדים לשבת כמבואר במשנ"ב סק"ו‪ ,‬כי אין המלבושים לכבוד הרואים כי אם לכבוד‬ ‫‪x‬‬ ‫שבת‪ ,‬וכ"ש בשעת סעודת שבת והזמירות‪ ,‬שע"פ הזוה"ק והאר"י מובא שהוא כיושב בשולחן המלך ונהנה מסעודתו‪ .‬‬ ‫)ועיין עוד בזה בספר פסק"ת( ‬ ‫לע"נ איש החסד‬ ‫קוראים נכבדים נהנתם‪ ,‬החכמתם?‬ ‫העלון מוקדש לזכות‬ ‫חידת השבוע‬ ‫משמח אלוקים‬ ‫להוי ידוע כי הוצאות ההדפסה עולים‬ ‫גשמי ברכה‬ ‫ואנשים הר"ר מנחם‬ ‫רבי אריה חיים בן סלימה שולמית ‬ ‫ממון רב‪ ,‬נא טלו חלק בהפצת העלון‬ ‫שיחי' ובני ביתו להצלחה וסייעתא‬ ‫פתרונות לשלוח‬ ‫מענדל ז"ל בן‬ ‫הנכבד הזה‪ ,‬קחו חלק בהפצת תורה‬ ‫ליו"ר המערכת‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬ותתברכו בכל הברכות‬ ‫דשמיא בכל העניינים‬ ‫יבלחט"א הר"ר בן‬ ‫הבה"ח יקותיאל יהודה‬ ‫ציון גבריאל הי"ו לוק‬ ‫האמורות בתורה‪ ,‬לתרומות וכל ענייני‬ ‫ולרפואת אורי בן אפרת‬ ‫גרוס נ"י‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הגליון ניתן לפנות בטל' ‪054-8559959‬‬ ‫בתושחו"י‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪27‬‬ ‫אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם‬ ‫מן הנמנע ‪-‬שלא יתכן בשום פנים ואופן שכל ההיסטוריה‬ ‫היה לרמב"ן תלמיד שקראו לו אבנר‪,‬ובאיזה שלב‬ ‫וכל התורה כולה יכולה להיות מרוכזות ומתומצתות‬ ‫התלמיד יצא לתרבות רעה‪.‬הוא המיר את דתו והמזל‬ ‫בכמה פסוקי האזינו‪,‬וזה מה שהביא אותי לעזוב את‬ ‫שלו גבר‪-‬דווקא כאשר הוא המיר את דתו‪-‬והוא עלה‬ ‫הכלולפרוק עול‪.‬אז דווקא המזל גבר‪,‬ולאט לאט הוא‬ ‫מעלה‪-‬מעלה‪,‬עד שנעשה שר מאד גדול וחשוב‬ ‫עלה מעלה‪-‬מעלה בזה לעומת‪-‬זה‪,‬בקליפה‪.‬‬ ‫במלכות ספרד‪.‬באיזה יום כיפור אחד‪,‬כשהוא יושב לו‬ ‫בהזז ממנו‬ ‫ובסגולתה‪,‬‬ ‫ואיני‬ ‫שאמרתי‪,‬חפץ‬ ‫מהשלו והוא‬ ‫היא‬ ‫העלייה"ן‪:‬‬ ‫משמועתי‪ ,‬הרמב‬ ‫אומר לו‬ ‫כסף‬ ‫שמחת מביא‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫נרשליל–ובכח‬ ‫הכנסתמשטרה‬ ‫חיילים–‬ ‫שולחמבתי‬ ‫הואברבים‬ ‫הגובה‪,‬‬ ‫בשנה‬ ‫על שנה‬ ‫מדי‬ ‫בתוקף‬ ‫טוען‬ ‫דיין‬ ‫מצד שני אולי בכל זאת‪ ...‬הרי ר' יוסף ממתין "כל כך הרבה‬ ‫ע‬ ‫אני‬ ‫‬ ‫‪-‬‬‫‬ ‫מילימטר‬ ‫יום‬ ‫באמצע‬ ‫‬ ‫‪,‬‬ ‫כרחו‬ ‫בעל‬ ‫‬ ‫‪.‬‬‫ן‬ ‫"‬‫הרמב‬ ‫עת נעמד הגבאי והולם בבימה ומתחיל במכירת העליות‪.‬‬ ‫‬ ‫‪,‬‬ ‫שלו‬ ‫הרב‬ ‫שהיה‬ ‫מי‬ ‫את‬ ‫ותנסהאותי‪.‬אבנר אומר‬ ‫לוותר‪,‬לו?!‬ ‫אתהכל‬ ‫כולל‬ ‫נכון‬ ‫האזינואולי‬ ‫לישועה‪,‬‬ ‫שפרשת‬‫שנים"‬ ‫לקראת‬ ‫חתן‬ ‫סוף חתןהיום‪,‬‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫בזכויותלקראת‬ ‫העילאיות‪,‬‬ ‫הקדוש–‬ ‫היום לזכות‬ ‫חפצים‬‫כיפור‪,‬‬ ‫הכל‬ ‫דקות ארוכות התחולל הקרב בעומק ליבו‪ ,‬עד שהוכרע נכון‪.‬‬ ‫איפה‬ ‫‬ ‫‪.‬‬ ‫שם‬ ‫אותי‬ ‫תמצא‬ ‫‬ ‫‪,‬‬ ‫ניסוי‬ ‫‬ ‫‪,‬‬ ‫נסיון‬ ‫רוצה‬ ‫אתה‬ ‫אם‬ ‫לו–‬ ‫הינהן‬ ‫הרמב"‬ ‫‬ ‫‪.‬‬‫הכנסת‬ ‫מבית‬ ‫ן‬ ‫"‬ ‫ב‬ ‫הרמ‬ ‫בראשית‪ ,‬מפטיר וכן הלאה‪ ,‬אחת העליות המבוקשות‬ ‫את‬ ‫מוציא‬ ‫הוא‬ ‫‬ ‫–‬ ‫‬ ‫נעילה‬ ‫כלהרמב"ן‬ ‫הנערים‪,‬‬ ‫הולך‬ ‫האזינו?‬ ‫'בעליית‬ ‫בפרשת‬ ‫ולחש לו‬ ‫בלאט‪,‬‬‫הגבאיכתוב‬ ‫הסיפור שלי‬ ‫יצחק פנה אל‬ ‫אני וכל‬ ‫ר'‬ ‫משטרה‬ ‫לזרע‬ ‫סגולה‬ ‫שהיאבאה‬ ‫בידינוכיפור‬‫תפלת יום‬ ‫ובאמצעמסורת‬ ‫הרב הגדול‪,‬‬ ‫הנערים'‪ ,‬אשר‬ ‫הוא‬ ‫'עליית כל‬ ‫דקות‬ ‫לכמה‬ ‫‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫עם‬ ‫מתבודד‬ ‫תכבד את ידידי ר' יוסף'‪ ,‬הגבאי חשב שאינו שומע טוב‪ ,‬הרי‬ ‫‬ ‫‪,‬‬ ‫בחדר‬ ‫ית‬ ‫זו‬ ‫לקרן‬ ‫פקודה להוציא אותו מבית הכנסת ולהביא אותו‬ ‫עםקיימא‪.‬‬ ‫של‬ ‫השראה‬ ‫אחר‬ ‫במרוץ‬ ‫מקבל‬ ‫מול זה‬ ‫עיניו‪,‬זהואז‬ ‫השניים‬ ‫מה'שיאיר‬ ‫התמודדו את‬ ‫מבקשמאז‬ ‫ספורות‪,‬זמן רב‬ ‫לא עבר‬ ‫מערי הצפון‪ ,‬כאשר בשמחת‬ ‫באחתאבנר‪.‬‬ ‫הכנסתאותו‬ ‫למקומו של‬‫היה בבית‬‫למלכות‪,‬‬ ‫וכך גם‬ ‫כתוב‬ ‫‬ ‫‪:‬‬‫‬ ‫ואומר‬ ‫חוזר‬ ‫הוא‬ ‫דקות‬ ‫העלייה המסוגלת‪ ,‬עד שר' יצחק זכה והעליה שלו‪ ,‬האומנם?‬ ‫כמה‬ ‫כעבור‬ ‫‬ ‫‪.‬‬‫מהשם‬ ‫את‬ ‫וביקש חזיר‪,‬‬ ‫למכורהורג‬ ‫הבימה‪ ,‬לוקח‬ ‫על‪,‬ואבנר‬ ‫הגבאישם‬ ‫הלםיושב‬‫הרמב"ן‪,‬‬ ‫מגיע תש"פ‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫מוותר‪ .‬פסוק–"אמרתי אפאיהם אשביתה‬ ‫בפרשתהואהאזינו‬ ‫עכשיו‬ ‫רצו‬ ‫יה‪-,‬מול‬ ‫שניהםעיניו‬ ‫אותו‬ ‫ואוכלהעלי‬ ‫מבשל אותו‬ ‫התמודדו על‬ ‫שניים‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫הנערים‪,‬‬‫מנתח‬ ‫אותו‪,‬כל‬ ‫עליית‬ ‫אבל ר' יצחק לא הותיר מקום לספק‪ ,‬ובקול אמיץ אישר 'כן!‬ ‫"‪.‬‬ ‫זכרם‬ ‫מאנוש‬ ‫מזהלרבי‬ ‫כמה‬ ‫לרמב"ן‪,‬‬ ‫יוסף נשוי‬ ‫בשם ר'אבנר‬ ‫אברך‪.‬פונה‬ ‫הרמב"ן‬ ‫האחד‬ ‫הגדול‬ ‫מאודם‪.‬‬ ‫בהשלבכלרבו‬ ‫מתרגם לפי‬ ‫אשלם‬ ‫היא שלי‪,‬‬ ‫שהתרגום‬ ‫אומרהעלייה‬ ‫לו'" רש"י‬ ‫לסגולה‪ .‬נכון‬ ‫שיהיהוגו‬ ‫אפאיהם‬ ‫יוסף‪,‬‬‫אמרתי‬‫"תן לר'‬ ‫המבוששת‬ ‫לישועהעושה ממנו‬ ‫הואעכשיו?‬ ‫עברתי‬‫ממתין‬ ‫כריתות‬‫כמהלילדים‪,‬‬ ‫ושואלזכה‬‫שלו‪,‬וטרם‬‫שנים‬ ‫העלייה‪–Ǧ‬אףתןאילו‪.‬הם‪ .‬‬ ‫מוותר‬ ‫את מילים‬ ‫לשלש‬ ‫בגינה‪,‬זואבל‬‫לק מלה‬ ‫מהחז"ל שחי‬ ‫שהתחייבתי‬ ‫דרוש‬‫כל‬ ‫חפץ‬ ‫שהנפש‬ ‫ות‪ ,‬אך‬ ‫לכמה בנ‬ ‫בתורה‪,‬‬ ‫חמור‬ ‫הכיהוא‬‫יצחק‪ ,‬אב‬ ‫הואר' הדבר‬ ‫ניצב לו‬ ‫מנגד כרת‬‫מלבוא‪..‬הרי‬ ‫צחוק‬ ‫בישועתו!'הם‪.‬‬ ‫איפה‪,‬איה(‬ ‫)‬ ‫‬ ‫אי‬ ‫‬ ‫–‬ ‫‬ ‫כעס‬ ‫פירושו‬ ‫אני על העלייה הנכספת‪ ,‬כדי שר' יוסף יזכה‬ ‫אף‬ ‫‬ ‫–‬ ‫‬ ‫באפי‬ ‫אמרתי‬ ‫אולי‬ ‫שמחה‪,‬שואל‬‫שחוק הוא‬ ‫ובבתלערוך‬ ‫לא זכה‬ ‫שכבר שנים‬ ‫מהמקור‪,‬‬ ‫עודשלה‪,‬‬ ‫ומהרש‬ ‫מהשו‬ ‫בבנים‪,‬‬ ‫נכרתת‬ ‫הוא‬ ‫כך‬ ‫כל‬ ‫אני‬ ‫‬ ‫‪.‬‬‫דבר‬ ‫אותו‬ ‫כמעט‬ ‫הקראת קרוב‪,‬‬ ‫הפירוש?ממש‬ ‫מה‬ ‫כמה כריתות עבר עכשיו‪.‬הרמב"ן ישב‬ ‫לשעבראותו‪.‬‬ ‫הנערים' יזכה‬ ‫את רבו‬ ‫'כל‬ ‫ר' יוסף לשמוע את‬ ‫הופתע‬ ‫העליות‬ ‫ואכן בשעת‬ ‫בעולם‪,‬גם‬ ‫ביקשאם‬ ‫ובה‬ ‫פנה נידחת‬ ‫בעלייה אותה‬ ‫לתורה‬ ‫עלהבכל‬ ‫אותם‬‫אגלה הוא‬‫אותם‪,‬בשמו‪,‬‬ ‫הגבאי קורא‬ ‫אפזר‬ ‫ר'‬ ‫שום‬‫אמרעם‬‫לשוחח‬ ‫הקהילהולא‬‫רב המחזה‬ ‫ביקשעל‬‫הסתכל‬ ‫המכירה‪,‬‬ ‫שהחלההזמן–‬ ‫ושתק כל‬ ‫שםלפני‬ ‫רגע‬ ‫ליבו‪.‬לא ימצאו אותם‪.‬אמרתי באפי שאגלה את‬ ‫אותם‬ ‫יחפשובכל‬‫חשק‬ ‫להתמודד‬ ‫רשאי מיד ענה‬ ‫השאלה‬ ‫אתשהנך‬ ‫שאלוספק‬ ‫בנועם אין‬ ‫כאשרלוהוא‬ ‫אבלנא אמר‬ ‫יצחק‪.‬ראה‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫‬ ‫"‬ ‫הם‬ ‫איה‬ ‫"‬ ‫‬ ‫ישאל‬ ‫אחד‬ ‫שכל‬ ‫כך‬ ‫כדי‬ ‫עד‬ ‫ישראל‬ ‫עם‬ ‫תעבוד‬ ‫הסגולה‬ ‫השם‬ ‫ובעזרת‬ ‫לו–ארבע‪,‬עברת על ארבע כריתות‪.‬אומר אבנר‪,‬שהיה‬‫יה‪,‬‬ ‫י‬‫העל‬ ‫את‬ ‫לרכוש‬ ‫וגם‬ ‫במכרז‬ ‫ומה שקרה בהמשך‪ ,‬הוא לא יאומן‪ .‬תוך שנה עמד סיפורנו‬ ‫ר'‬ ‫עמנו כאן‬ ‫ניצב‪.‬הוא‬ ‫מנגדעלהלאחמש‬ ‫השנה‪–,‬אולם‬ ‫אתהעודטועה‬ ‫בבן זכר‬ ‫ותזכה‬ ‫אותם‪.‬שמספר לנו הרב נתנאל מור יוסף הי"ו‪ ,‬מעסקני‬ ‫למבחן‪ ,‬כפי‬‫ימצא‬ ‫רוצה‬ ‫עברתי‬ ‫תלמידו‪,‬‬ ‫אחד‪.‬כבר שנים‬ ‫מתייסרים‬ ‫ורעייתורוצה עוד‬ ‫שהוא‬ ‫אברךלאחמד‬ ‫יוסף‪,‬‬ ‫מאנוש זכרם"‪.‬‬ ‫בראשית‬ ‫לחבוק"בת כבר‬ ‫הפסקה–‬ ‫הבנים‪ ,‬זכה‬ ‫השבתה‪,‬‬ ‫חשוך‬ ‫לשון‬ ‫אשביתהר'"–‬ ‫יוסף‬ ‫"הקהילה‪:‬‬ ‫לו ארבע‪,‬‬ ‫מספיק‬ ‫להתקבע‪,‬‬ ‫שעלה בקרן‬ ‫לאחרהתבודד‬ ‫כאשר‬ ‫חודשה'גי‬ ‫לו?‬ ‫תוותרנושא‬ ‫להתווכחאולי‬ ‫הולך קיימא‪.‬‬ ‫בזרע של‬ ‫לזכותשהוא‬ ‫וציפייה‬ ‫בהמתנה חרה ל‬ ‫לתורה‬ ‫הרמב"ןמשנה‬ ‫תשפ"א‪ ,‬פחות‬ ‫לה לרבינו‬ ‫תשרי‬ ‫מה‬ ‫איתו על‬ ‫רמב"ן‪,‬‬ ‫זה כבר‬ ‫השלישית‬ ‫באות‬ ‫להתבונן כאן‬ ‫זוית?‬ ‫נכון רשאי אתה להתמודד‪ ,‬וגם לזכות ולעלות לתורה ולזכות‬ ‫הסגולה‬ ‫בזכות‬ ‫מתוקה‪,‬‬ ‫שצריךבתינוקת‬ ‫'כלגילה לו‬ ‫הנערים'‪ ,‬זכה‬ ‫בעלייתהוא‬ ‫תורני במצב שלו‪,‬אז הוא העיף בו מבט חודר של קפידא‬ ‫כמובן‪.‬כל מילה–"אמר'תי אפא'יהםאשב'יתה מאנ'וש‬ ‫של‬ ‫להתברך בסגולה‪ .‬ובכל זאת‪...‬‬ ‫ואבנר השתתק‪.‬עדיין היה לו איזה מורא מרבו הקודם‬ ‫הרב סיים את דבריו‪ ,‬והותיר את ר' יצחק שקוע במחשבות‪,‬‬ ‫יצחק המוותר האצילי‪ ,‬ערך בליל‬ ‫אבנר‪.‬‬ ‫הכל‪ :‬ר'‬ ‫כותב?ר'‬ ‫עוד לא‬ ‫אבלםזה"‪.‬מה‬ ‫זכר'‬ ‫קצת‪.‬כךיושבים כמה זמן‪,‬בזמן שותק–הוא כבר‬ ‫כפולכתוב‬ ‫זכראתה‬ ‫שלוםכאן‬‫ואומר–‬ ‫לשעבר‪,‬‬ ‫מצד אחד הרב מדבר דברי טעם‪ ,‬לחברו אין כלל ילדים והוא‬ ‫לזוג‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫לתלמידו שחל‬ ‫תורה תשפ"א‬ ‫שמחתהרמב"ן‬ ‫חוזר‬ ‫לאמתווכח‪ .‬נדמיין את זה‪,‬מתקרב זמן תפילת נעילה‬ ‫בזכותאבנר‪,‬‬ ‫חפץ בסגולה הנודעת‪ ,‬והלוואי ויוושע בקרוב‪ ,‬מצד שני‬ ‫שואל‬ ‫כמובן!‬ ‫והוא‬ ‫הויתור‬ ‫השנה‪,‬אותו‬‫לפקודתפניו של‬ ‫מיד נפלו‬ ‫שנולדולו‬ ‫תאומים האזינו‪.‬‬‫בפרשת‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫השולחן‪.‬הוא חפץ‬ ‫לוויתורים‪.‬‬ ‫ענייןעל‬ ‫כאןהחזיר‬ ‫אבנראין‬ ‫אצלמכרז‪,‬‬ ‫כאןהיא‬ ‫עליות‬‫והרמב"ן‬ ‫מכירת‬ ‫הרמב"ןאומר‬ ‫שהמוותר‬ ‫עלוליםרבולחשוב‬ ‫ראשונילמכתי?‬ ‫במבטתרופה‬ ‫בא‪ ,‬יש‬ ‫וללמדנוהאם‬‫רבו–‬ ‫אותך‬ ‫הביא‬ ‫מה‬ ‫‬ ‫–‬ ‫‬ ‫לשעבר‬ ‫התלמיד‬ ‫את‬ ‫ן‬‫"‬ ‫הרמב‬ ‫שואל‬ ‫בעליה‪ ,‬יש לו עניין בסגולה‪ ,‬גם הוא מצפה מאוד לזכות‬ ‫הסיפור‬ ‫אבלהזה‬ ‫הפסוק‬ ‫לדעת‪,‬‬ ‫אתה הראית‬ ‫מפסיד‪,‬הנה‪,‬‬ ‫לו–‬ ‫שאינו‬ ‫לא רק‬ ‫משהו‪.‬‬ ‫הזדמנות‪ ,‬מאבד‬ ‫מחמיץ‬ ‫לשאול‬ ‫למה‬ ‫שיז‪,‬כהעדיזכה‪,‬‬ ‫ומי כך‬ ‫וכהלכהכדי‬ ‫הגעת עד‬ ‫המכירה כדין‬ ‫הדת?איך‬ ‫תתנהל‬ ‫להמרת‬ ‫בבנים‪,‬‬ ‫יותר‪.‬בכך מיד‪ ,‬אבל‬ ‫פה נוכח‬ ‫לומרהוא‬ ‫יכולתמיד‬ ‫לאלא‬ ‫אניוויח‬‫אתה‪,‬מר‬‫הוא רק‬ ‫שלך‪,‬‬ ‫מפסידהוא‬ ‫תחתית)אצל הרמב"ן זה שאול תחתית(‪.‬הוא ענה‬ ‫לוותר?!‬ ‫ספינה– הוא‬ ‫האברכים‬ ‫של שני‬ ‫וסיפורםלקח‬‫אותנו‪,‬קר?הוא‬ ‫מלמדתעל הבו‬ ‫השבועלמחרת‬ ‫הוא עשה‬ ‫פרשת‬‫מה‬ ‫האזינו‬ ‫שפרשת‬ ‫שאמרת‬ ‫ממך‬ ‫שמעתי‬ ‫אחת‬ ‫פעם‬ ‫ישר‪:‬‬ ‫הקול הזה ניצח לבסוף וכשהמכירה החלה‪ ,‬התמודדו ר'‬ ‫ואכן‬ ‫אלינו‪.‬במלכות–בלי מלח‪,‬בלי שוט‪,‬והפריש לים‬ ‫זועק גדול‬ ‫שר‬ ‫העולם‬ ‫של‬ ‫נים‬ ‫י‬‫העני‬ ‫וכל‬ ‫התורה‬ ‫מצוות‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫כוללת‬ ‫יוסף ור' יצחק‪ ,‬זה מול זה‪ ,‬ראש בראש‪ .‬המחיר טיפס ועלה‬ ‫פשוטו‬ ‫רגע‬ ‫קייםהיא‬ ‫הואהזאת‬ ‫הזדמנותכלומר‪,‬‬ ‫ההזדמנות‬ ‫מאנוש זכרו‪.‬‬ ‫יש לנו‬ ‫הושבת‬ ‫יקרים‪ ,‬אם‬ ‫אחים זכרו‪,‬‬ ‫ואבד‬ ‫מהמרוץ‪,‬זכה‬ ‫וכתוב‬ ‫לו‬ ‫לפרוש האזינו‪,‬‬ ‫החליטבפרשת‬ ‫השניםנמצא‬ ‫ואחד‬ ‫חשוך‬ ‫אחד‬‫וכל יוסף‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫ולבסוף ר'‬ ‫…!‬ ‫‪.‬‬‫בפסוק‬ ‫יקר ערך‪ ,‬בו ניתן לזכות לישועה נכספת‪ ,‬כי הוויתור מוכיח‬ ‫שכתוב‬ ‫מה‬ ‫כמשמעו‬ ‫הנערים'‪,‬נמכרה‬ ‫בפרשת‬ ‫הגלגולים שלו‬ ‫'עליית כל‬ ‫שקורה איתו‪,‬‬ ‫בפאתוס‪,‬כל‬ ‫מה הגבאי‬ ‫ר'עליו‪,‬‬ ‫יצחקכלהכריז‬ ‫שלא עומדים על קוצו של יוד‪ ,‬וככל שהוויתור קשה יותר‬ ‫האזינו‪.‬אצלי זה היה לגמרי רחוק‪-‬לגמרי מן השכל‪,‬היה‬ ‫ככל שהמוותר צודק יותר‪ ,‬כך כוחו יפה יותר לפתוח שערי‬ ‫הטבע!!‬ ‫מדרךך הטבע‬ ‫למעלהה מדר‬ ‫וישועה‪ ,,‬למעל‬ ‫ברכהה וישועה‬ ‫ק ברכ‬ ‫שמיםם ולהעני‬ ‫ולהעניק‬ ‫שמי‬ ‫נא להתפלל‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫העלון מוקדש‬ ‫קו הגעשמאק‬ ‫העלון מוקדש לע"נ‬ ‫ל "‬ ‫לע"נ איש החסד והחינוך‬ ‫לרפואת‬ ‫לזכות‬ ‫לזכות רפאל בן הדר‬ ‫חיזוק‪ ,‬ואמונה‬ ‫האישה החשובה‬ ‫הבלתי נשכח הרה"ח ר'‬ ‫זקני הרה"ג יצחק‬ ‫אורן בן פרח‬ ‫להצלחה בכל העניינים‬ ‫מתעדכן בתדירות‬ ‫בעלת החסד‬ ‫חיים שרגא פאוויל ב"ר‬ ‫בן צילה שליט"א‬ ‫ודליה בת פרח‬ ‫ולע"נ אברהם דוד חי ז"ל בן‬ ‫גבוהה עם דרשות‪,‬‬ ‫הדגולה מרת חיה‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫מיכאל שר זצ"ל‬ ‫להצלחה בכל‬ ‫יבלחט"א יקותיאל יהודה‬ ‫סיפורים‪ ,‬וניגונים‬ ‫בתוך שאר חולי‬ ‫העניינים ברוחניות‬ ‫קראוז בת אלקה‬ ‫נלב"ע ז' אייר תשע"ב‬ ‫נלב"ע י"ב תמוז תשפ"ד ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫‪077-3249316‬‬ ‫ע"ה ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ישראל‬ ‫וגשמיות‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪28‬‬ ‫‬ ‫‪ ϲϱϳ‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫האזינו‬ ‫‬ ‫אילו יום הכיפורים היה חל פעם בשבעים שנה‪ ,‬היה בו אושר גדול‪,‬‬ ‫הַ אֲ זִ ינ ּו הַ ּׁ ָשמַ ִים וַ אֲ ַד ֵּב ָרה ‪ִּ "...‬כי ֵׁשם ה' אֶ ְק ָרא הָ ב ּו ג ֶֹדל לֵ אלֹוקינ ּו מעשה‬ ‫וכמה גדול האושר שהוא חל כל שנה‪) .‬רבי ישראל סלנט זצ"ל(‬ ‫היה שנוכח רבי אלחנן וסרמן הי"ד בבית הכנסת הגדול בברנוביץ' ‪,‬בשבת‬ ‫שובה‪ ,‬בעת שהרב המקום רבי דוד ווייצל זצ"ל עמד להשמיע את דרשתו‬ ‫אם כל השנה כולה שפעו פניו של רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬זצ״ל קרני‪-‬‬ ‫כמנהג ישראל ‪ ,‬לפתע באו שלוחים להודיע שהרב אינו חש בטוב‪ ,‬ולא‬ ‫הוד‪ ,‬והפיקו זוהר של קדושה וזיו עילאי ‪ -‬הרי בהגיע ערב יום‬ ‫ידרוש היום‪ ,‬מיד נשאו כולם את עיניהם לעבר רבי אלחנן שידרוש הוא‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬היה עור פניו מבהיק בזיו חכלילי‪ ,‬שהלך ונתלהט ככל‬ ‫ניסה רבי אלחנן לסרב‪ ,‬אך האנשים הוסיפו להפציר בו שידרוש‪ ,‬לבסוף‬ ‫שנתקרב היום הקדוש‪ .‬שח אחד מזקני ירושלים‪ :‬כשהייתי בא לדרשתו‬ ‫עלה רבי אלחנן על הבמה ‪,‬ופתח בדברי הקדמה אותם קישר לפרשת‬ ‫של רבי יוסף חיים בשבת שובה‪ ,‬הרי בשעה שהיה מתעטף בטליתו‬ ‫השבוע פרשת האזינו וכה אמר ‪ :‬משה רבינו אשר התורה מעידה עליו‬ ‫ועולה על יד ארון הקודש‪ ,‬והיה פותח ואומר‪" :‬ה׳ שפתי תפתח ופי‬ ‫שהיה עניו מכל האדם‪ ,‬אשר על פני האדמה‪ ,‬הכיצד זה הגיע לדבר בנוסח‪,‬‬ ‫יגיד תהילתך" ־ היה הקהל כאילו נעקר מעולם התוהו והשפל לעולם‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" וכי הוא בשר ודם בן‬ ‫אחר‪ ,‬לעולם שכולו התעלות מנוחה וכיסופין‪ ,‬לעולם יותר נעלה ונשגב‪.‬‬ ‫תמותה יקח לו עדים שיהיו חיים וקיימים לעולם? אלא משה רבינו עצמו‬ ‫היתה זו שעה של קורת רוח שהיתה יפה מכל חיי העולם הזה!‬ ‫בנשימה אחת מיישב את דבריו באומרו‪ ,‬כי שם ה' אקרא הבו גודל‬ ‫)האיש על החומה(‬ ‫לאלוקינו‪ ,‬איני אומר לכם אפילו דבר אחד משלי‪ ,‬רק משל הקב"ה ובשביל‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬הריני רשאי לקחת עדים החיים וקיימים לעולם‪ ,‬אף עלי‬ ‫בפרוס יום הכיפורים כאשר מתרבים היו השואלים בהלכות התענית‬ ‫המשיך רבי אלחנן בהתנצלות אין לשאול ‪,‬מי שמך מוכיח ומטיף ליהודי‬ ‫והתפילות‪ ,‬תמה על כך רבי שלמה זלמן אויערבך זצ״ל באוזני מקורבו‪,‬‬ ‫ברנוביץ'‪ ,‬כי לא אומר לכם שום דבר משלי ‪,‬אלא דברים המפורשים בתורה‪.‬‬ ‫שבהלכות תשובה‪ ,‬שהיא מצות היום ־ הכל פשוט וברור‪ ,‬ואין להם‬ ‫)אור אלחנן( ‬ ‫ספיקות ושאלות כלל‪)...‬רבי שלמה זלמן אויערבך‪ ,‬חכו ממתקים(‬ ‫לו ִּכי כָ ל דְּ ָרכָ יו ִמ ְ ׁש ּ ָפט אֵ ‪-‬ל אֱ מ ּונָה וְ ֵאין ָעוֶל צַ דִּ יק וְ י ָָׁשר‬ ‫הַ ּצוּר ָּת ִמים ּ ָפעֳ ֹ‬ ‫סיפר רבי שלמה זלמן אויערבך זצ״ל‪ ,‬שבאחת השנים הראשונות לבואו‬ ‫הוּא‪:‬רבי יחיאל מרדכי גורדון זצ"ל מלומז׳ה תמה‪ ,‬מדוע בחר משה לפתוח‬ ‫של רבי דב בעריש וינדנפלד )הרב מטשיבין( זצ״ל לשכונת ׳שערי חסד׳‬ ‫את שירת האזינו‪ ,‬עליה נאמר שתהיה ״לעד בבני ישראל״ )לעיל לא‪ ,‬יט(‪,‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬עבר פעם בליל יום הכיפורים אחר התפילה ליד בית הכנסת‬ ‫דוקא במקרא זה אשר מביע הצדקת הדין הקשה‪ ,‬ונאמר בתפילת ״צדוק‬ ‫׳קהל חסידים׳ בשכונה‪ ,‬וראה מחזה מעניין ־ רבי דב בעריש מתעכב‬ ‫הדין״‪.‬בהספדו על רבה של קובנה‪ ,‬הגאון בעל ״דבר אברהם״‪ ,‬ועל כל‬ ‫על יד קבוצת אנשים השרים ניגונים שונים‪ .‬למחרת במוצאי היום‬ ‫משפחתו וקהלתו שנרצחו בידי הנאצים הארורים‪ ,‬העלה רבי יחיאל מרדכי‬ ‫הקדוש נצרך רבי שלמה זלמן לדבר עם רבי דב בעריש באיזה דבר‪,‬‬ ‫לתרץ באופן זה‪ :‬כידוע‪ ,‬בשירה זו נרמז כל מה שיארע לישראל עד ביאת‬ ‫ודרך אגב שאלו לפשר הענין‪ .‬הסביר לו רבי דב בעריש‪" :‬אותם יהודים‬ ‫המשיח‪ .‬ומצינו בחז״ל שהקב״ה גם הראה למשה במראה הנבואה‪ ,‬את כל‬ ‫הינם פליטי חרב‪ ,‬שבורי לב‪ ,‬שאיבדו את בני משפחתם במלחמה‪ .‬מאז‬ ‫העתיד להתרחש עם ישראל עד תחיית המתים‪) ,‬ראה רש״י להלן לד‪ ,‬ב‪,‬‬ ‫שעלו ארצה איני רואה זיק חיוך על פניהם‪ .‬כשעברתי אחר התפילה‬ ‫״עד הים האחרון״(‪ .‬כיון שראה משה רבינו דור דור ופרנסיו‪ ,‬דור דור‬ ‫וראיתי אותם מנסים להחיות בקרבם את הניגונים שהיו מנגנים ביום‬ ‫ומנהיגיו‪ ,‬וחזה את החורבן הנורא של רבבות אלפי ישראל‪ ,‬וגאוני התורה‬ ‫הכיפורים בבתי החסידים שבפולין‪ ,‬חשבתי בלבבי ־ היש זמן מתאים‬ ‫בראשם‪ ,‬שנהרגו ונשרפו בידי בני עולה‪ ,‬פתח מיד בפסוק ״הצור תמים‬ ‫מליל יום כיפור‪ ,‬להחיות בקרבם מעט רוח ונשמה?!"‪).‬שר התורה(‬ ‫פעלו כי כל דרכיו משפט וגו׳״‪ ,‬כדי לחזק את בני ישראל באמונתם ‪.‬‬ ‫)פנינים משולחן גבוה(‬ ‫מדי ליל יום הכיפורים לאחר "כל נדרי"‪ ,‬היה רבי שמשון פינקוס זצ"ל‬ ‫נושא שיחה על עיצומו של יום‪ ,‬מהותו וחשיבותו‪ ,‬כשאחת הנקודות‬ ‫ֹאמר ּו לָ ְך‪:‬פשוטו‬ ‫יך וְ ַי ּג ְֵד ָך זְ ֵקנ ָ‬ ‫ֶיך וְ י ְ‬ ‫עו ָלם ִ ּבינ ּו ְ ׁשנוֹ ת דּ ֹר וָ דֹר ְ ׁש ַאל ָא ִב ָ‬ ‫מות ֹ‬ ‫זְ כֹר יְ ֹ‬ ‫העיקריות שעליהן עורר בקביעות‪ ,‬היתה זו שחובה לנצל את היום‬ ‫של מקרא מתייחס אל כל הדורות ועל כל המעשים הנעשים בעולם‪ .‬מאחר‬ ‫הקדוש ולא לאבד אותו בידיים‪ .‬היצר הרע ‪ -‬היה אומר ‪ -‬מודע היטב‬ ‫שבכל הארץ משפטיו‪ ,‬ומשפטי ה׳ ודאי נעשים על פי התורה‪ ,‬על כן כשם‬ ‫להזדמנות הנדירה הזו הבאה אחת לשנה ומרכז את כל הכוח כדי‬ ‫שצריך להבין דברי תורה ולהעמיק בהם‪ ,‬כך יש להתבונן בכל המאורעות‬ ‫להסיח את דעתנו מההזדמנות שהקב״ה ברחמיו נותן בידינו‪ ,‬ובשום‬ ‫המתרחשים בעולם‪ ,‬ולמצוא יסודם על פי משפטי התורה‪.‬ברם לא יסמוך‬ ‫אופן לא יניח לנו להתפלל כראוי‪ ,‬בין השאר במסווה של ׳צדקות׳‬ ‫האדם על בינתו‪ ,‬כיון שדעתו קצרה מלהבין דעת עליון‪ .‬אלא צריך לשמוע‬ ‫וזריעת מחשבות ייאוש ורפיון‪" .‬תראה”‪ ,‬פונה היצר הרע לכל אחד‪,‬‬ ‫לדעת רבותינו ז״ל‪ ,‬כפי שהנחילו לנו בתורה שעל פה‪ .‬לכן המשיך הכתוב‬ ‫"ביום הזה צריכים לבכות‪ ,‬ואתה עם לב האבן שלך הרי לא מסוגל לזה‪.‬‬ ‫ואמר‪" :‬שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"‪.‬יש לדעת כי הציר עליו‬ ‫עזוב‪ ,‬זה לא בשבילך‪ .‬אתה‪ ,‬להתפלל כמו שצריך ‪ -‬לא יכול‪ .‬וחבל לך‬ ‫מסתובבת הנהגת ה׳ בבריאה‪ ,‬הוא כלל ישראל "בהנחל עליון גוים בהפרידו‬ ‫בכלל לנסות‪" "...‬אסור לתת לו לנצח!" היה קורא‪" ,‬בל נתפתה לדרוש‬ ‫בני אדם‪ ,‬יצב גבולות עמים למספר בני ישראל"‪ .‬שהרי מובן כי כל היצורים‬ ‫מעצמנו דברים שאיננו יכולים לעמוד בהם‪ ,‬ויש לשאוף לכוון כמה‬ ‫בבריאה נבראו לכבוד השי״ת לעשות רצון קונם‪ .‬ומכל סוגי הנמצאים‪,‬‬ ‫שאפשר‪ .‬אתה מרגיש מסוגל לכוון בתפילת שמונה עשרה אחת? ‪ -‬כולו‬ ‫העיקר הוא המין האנושי‪ .‬ומהמין הזה העיקר הם כלל ישראל‪ ,‬שהם חלק‬ ‫רווח‪ .‬שתי שמונה עשרה׳ס? ‪ -‬תחטוף! ‪-‬עוד קדיש‪ .‬עוד תפילה חטוף‬ ‫ה׳ ועבדיו‪ .‬ואף שהם המעט מכל העמים‪ ,‬אבל כך טבע ה׳ בבריאה‬ ‫ככל יכולתך‪ .‬אבל עיקר העיקרים הוא לא להיכנס למצב של ייאוש‪.‬‬ ‫שהפסולת מרובה מהאוכל‪ .‬הגויים מרובים מישראל‪ ,‬ובכלל ישראל גופא‪,‬‬ ‫אל תישבר באמצע‪ ,‬ואל תיכנס ל׳נערווין׳‪ .‬אל תשכח שאנחנו עומדים‬ ‫הלויים‪ ,‬השבט הנבחר‪ ,‬הם המעט‪ .‬נמצא שתכלית הבריאה הם כלל ישראל‪,‬‬ ‫בעיצומו של היום הקדוש ביותר בשנה"‪)..‬השמש בגבורתו(‬ ‫וכל אשר מתרחש בעולם‪ ,‬הוא למען ישראל‪ ,‬אף כי דעתנו קצרה מלהבין‬ ‫זאת‪) .‬טללי אורות רבי אלחנן וסרמן זצ"ל ‪,‬הי"ד(‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪29‬‬ ‫;‬ ‫‬ ‫ְקח ּו ִע ּ ָמכֶ ם דְּ ָב ִרים וְ ׁשוּב ּו אֶ ל ה'‪ .‬רבי זלמן סורוצקין זצ"ל מספר)בספרו‬ ‫‪,‬שח רבי ישראל דוד נייוונר זצ"ל‪ :‬סיפרו על אחד ירא שמים ששכרו אותו‬ ‫אזניים לתורה(‪:‬זכור לי מקרה שקרה לי בהיותי מפליג באנייה בדרכי לארץ‬ ‫באמריקה להיות חזן בימים הנוראים‪ .‬וביקש שש מאות דולר בשכרו‪ ,‬ונשיא‬ ‫הקודש‪ .‬מסע ארוך של ימים שלמים על פני הים‪ ,‬וכך קרה שהייתי בחדר‬ ‫הקהילה הסכים רק על חמש מאות‪ ,‬ולבסוף הסכים החזן על סכום זה‪ .‬שהגיע‬ ‫אחד יחד עם אדם עשיר מופלג – בעל בתי חרושת בחוץ לארץ‪ ,‬ובעל‬ ‫להתפלל ואמר את הפיוט "הנני העני ממעש" וכו־ והתחיל לבכות‪ .‬הוא‬ ‫פרדסים וגנים רחבי ידיים בארץ ישראל‪ .‬אלא שככל שגדל עושרו‪ ,‬כך‬ ‫הרגיש את המילים בפנימיות שלו ואת אימת יום הדין‪ .‬ואז קם נשיא הקהילה‬ ‫רפתה אחיזתו באמונתו‪ ,‬עד שנותק כמעט לגמרי מקיום מצוות ומדרכי‬ ‫ממקומו לעבר החזן ואמר לו‪ :‬אל תבכה‪ ,‬אני יוסיף לך את המאה דולר‬ ‫אבותיו‪.‬שהינו יחד ארבעה ימים תמימים על סיפון האנייה‪ ,‬ואני לא הנחתי‬ ‫שביקשת‪ ...‬לא היה לו אפילומחשבה שאפשר לבכות על רוחניות! ומסתמא‬ ‫לרגע‪ .‬ניסיתי‪ ,‬בכל דרך ובכל טיעון‪ ,‬לעורר בלבו את האמונה במציאות‬ ‫אם הוא בוכה ‪ -‬זה יכול להיות רק על כסף‪) ...‬המוסר והנועם((‬ ‫הבורא‪ .‬וברוך ה'‪ ,‬דברי לא נפלו על אוזניים אטומות – ראיתי כיצד הם‬ ‫‬ ‫חודרים בו‪ ,‬כיצד משהו בתוכו מתעורר‪ .‬וכך‪ ,‬ביום הרביעי‪ ,‬הודה בפני‬ ‫טעם שאומרים "כל נדרי" בלשון ארמי‪ ,‬לפי שנתקן בבבל שבה היה עיקר‬ ‫בפה מלא‪" :‬ניצחת אותי‪ .‬אני מאמין כבר בקיומו של הקב"ה‪ ".‬אך מיד‬ ‫לשונם בארמית‪ ,‬לכך תיקנוהו בארמית כדי שיבינוהו הכול )לבוש‪ ,‬סי׳ תרי״ט(‬ ‫הוסיף בסייג‪" :‬אבל בתורה ובמצוותיה איני מאמין" ‪ .‬באותו רגע ממש‬ ‫‬ ‫התחילה האנייה להתקרב אל חופי יפו‪ .‬הבטתי בו ואמרתי לו בליבי‬ ‫גם יום כיפור שייך לאמונה‪ .‬כי הנה פסק הרמב״ם )הל׳ שגגות פ״ג ה״י(‬ ‫הכואב‪" :‬מה חבל שאין לנו עוד זמן‪ .‬אילו נשארנו יחד עוד ארבעה ימים‪,‬‬ ‫שמי שאינו מאמין בכפרתו אין יום הכיפורים מכפר לו! למרות שאיננו רואים‬ ‫בטוח אני שהייתי מצליח לשכנע אותך גם בעניין תורה מן השמים‪ .‬אך מה‬ ‫‪ -‬עלינו להאמין שחל בנו שינוי עצום ביום כיפור! משל למה הדבר דומה?‬ ‫אעשה‪ ,‬והזמן קצר‪ ".‬הנחנו את השיחה‪ ,‬ושנינו יחד עלינו אל סיפון האנייה‬ ‫לאדם שעלו פצעים בגופו‪ .‬הרופא בודק אותו ואומר לו שהפצעים מקורם‬ ‫כדי להתבונן מרחוק על ארץ ישראל הנשקפת מהאוניה עברו כמה דקות‬ ‫בזיהום שבתוך הגוף‪ ,‬ולכן עליו לקחת תרופה פלונית‪ ,‬ותוך שלשה ימים הוא‬ ‫של שתיקה‪ , ,‬שאלתי אותו שאלה שלכאורה לא נגעה לענייננו‪" :‬ספר לי‪,‬‬ ‫יבריא‪ .‬אותו חולה שומע להוראות הרופא‪ ,‬לוקח במשך שלשה ימים‪ ,‬שלש‬ ‫יש לך ילדים?" הוא ענה‪" :‬כן‪ ,‬יש לי בן ובת‪ ".‬שאלתי‪" :‬ומה הם עושים?"‬ ‫פעמים ביום את התרופה בזמן ובמינון המדוייק שאמר לו הרופא‪ .‬לאחר‬ ‫השיב‪" :‬הבן לומד באוניברסיטה‪ ,‬והבת עדיין נערה‪ ,‬לומדת‬ ‫שלשה ימים מביט אותו אדם בראי ‪ -‬והנה אין שום שינוי‪ ,‬גופו עדיין מלא‬ ‫בגימנסיה‪".‬אמרתי לו‪" :‬תגיד לי‪ ,‬למה בכלל אתה מטריח אותם בלימודים?‬ ‫פצעים‪ .‬אומר לו הרופא‪ :‬אתה בריא! הזיהום שהיה בגופך‪ ,‬אשר גרם לכל‬ ‫הרי יש בידך הון עתק‪ ,‬עסקים משגשגים‪ ,‬ממון שיספיק להם לכל ימי‬ ‫הפצעים הללו ‪ -‬נעלם‪ ,‬ותוך זמן מה גם הפצעים ייעלמו‪ .‬עליך להאמין לי!‬ ‫חייהם ‪ .‬לא הבן ולא הבת עתידים לעסוק במקצוע הזה שהם לומדים כעת‬ ‫כי אם לא תאמין‪ ,‬ותמשיך בהרגליך הקודמים שהביאו לאותו זיהום‪ ,‬הפצעים‬ ‫– אז למה לא לתת להם פשוט ליהנות מן החיים‪ ,‬לבלות בתענוגות‬ ‫לא ייעלמו לעולם‪ ,‬כי הזיהום יחזור‪.‬זהו יום כיפור!בשו״ע )או״ח סי׳ תרכד‬ ‫ובשעשועים‪ ,‬כראוי לבני עשיר כמוך‪ ,‬במקום לייגע את מוחם ולבזבז את‬ ‫ס״ה ומשנ״ב שם( נאמר כי במוצאי יום כיפור אוכלים ושמחים‪ ,‬על פי‬ ‫נעוריהם על לימודים?"הוא הביט בי בתימהון על השאלה‪ ,‬ואמר‪" :‬הרי הם‬ ‫המדרש )במדב״ר פי״ז‪ ,‬ב( שבמוצאי יום כיפור יוצאת בת קול ואומרת‪ :‬״לך‬ ‫בני ומוטלת עלי החובה ללמד אותם חכמה‪ ,‬שלא יגדלו כפראים חסרי‬ ‫אכול בשמחה לחמך ‪ -‬כי כבר רצה האלקים את מעשיך" )קהלת ט‪ ,‬ז(‪ .‬אדם‬ ‫חינוך‪ .‬ראוי להם שייגעו עצמם בלימודים‪,‬כדי שיהיו מקובלים בין השכבות‬ ‫המאמין שיום כיפור חולל בו שינוי‪ ,‬הוא רואה את עצמו לאחר יום כיפור‬ ‫הגבוהות‪ ,‬שייחשבו לאנשי מדע ותרבות – וזה הכרחי לעושרם ולמעמדם‪,‬‬ ‫כאדם אחר לגמרי‪ .‬נכון‪" ,‬הפצעים" עדיין קיימים‪ ,‬קשה להתפלל‪ ,‬קשה ללמוד‬ ‫בדיוק כמו הכסף והזהב שאני מפזר עליהם ושהם עתידים לרשת‬ ‫‪ -‬אבל אם הוא יאמין שיום כיפור חולל בו את השינוי‪ ,‬ש״הזיהום״ חלף ועבר‬ ‫ממני‪".‬באותו רגע חשתי כי תשובתו על השאלה שלי היא הדרך להסביר‬ ‫‪ -‬הוא יראה במשך הזמן את הסייעתא־דשמיא הנפלאה שיש לו! לעומת זאת‪,‬‬ ‫לו‪, .‬אמרתי לו‪ " :‬אתה בעצמך מודה כי חובתו של אב כלפי ילדיו איננה‬ ‫אדם ״שאינו מאמין בכפרתו״ ‪ -‬הוא לא מאמין שיום כיפור חולל בו שינוי‪,‬‬ ‫מסתכמת רק בדאגה לגשמיות – מזון‪ ,‬ביגוד‪ ,‬קורת גג ואפילו עושר – אלא‬ ‫הוא לא מאמין שעבודה שבימים כתיקונם אורכת חדשים ארוכים‪ ,‬ביום כיפור‬ ‫עליו גם ללמדם חכמה ודעת‪ .‬אם כן‪ ,‬אם ברצונך להיות עקבי עם עצמך‪:‬‬ ‫הכל נעשה בבת אחת‪ ,‬והוא חוזר להרגליו הקודמים ‪ -‬אדם כזה באמת לא‬ ‫הרי אמרת שאתה מאמין בה' בורא עולם ויוצר האדם‪ ,‬ואנחנו כולנו‬ ‫יראה את השינוי! גם אם נראה בעינינו שהעולם הוא אותו עולם של לפני‬ ‫נחשבים בניו – אם כן‪ ,‬מן הדין שתודה שגם עליו‪ ,‬על אבינו שבשמים‪,‬‬ ‫יום כיפור‪ ,‬עלינו להאמין שבמוצאי יום כיפור העולם הוא עולם אחר‪ ,‬והאדם‬ ‫מוטלת אותה חובה‪ ,‬ואף למעלה הימנה‪ :‬לא רק לזון ולפרנס אותנו ולספק‬ ‫הוא אדם אחר! כמו שאנו מאמינים ש״בראשית ברא אלקים"‪ ,‬עלינו להאמין‬ ‫את כל צרכינו הגשמיים‪ ,‬אלא גם ללמד אותנו חכמה ודעת‪ ,‬כדי שלא נחיה‬ ‫ש״ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם"! )ויקרא טז‪ ,‬ל(‪ .‬הקב״ה טיהר אותנו‪,‬‬ ‫כפראים‪ .‬ואם אתה‪ ,‬בשר ודם‪ ,‬נהגת כך בחוכמתך כלפי ילדיך – קל וחומר‬ ‫עשה אותנו מחדש ‪ -‬בדיה חדשה‪ .‬ואם נאמין ‪ -‬ניזהר ונישמר‪.‬‬ ‫)רבי שמשון פינקוס זצ"ל(‬ ‫בן בנו של קל וחומר‪ ,‬שהבורא‪ ,‬יוצרו של האדם‪ ,‬נהג כך כלפי בניו‪ :‬הוא‬ ‫נתן לנו תורה מן השמים‪ ,‬חכמה עליונה‪ ,‬שמיישרת את דרכינו בעולם הזה‬ ‫‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬כל איסורים שבתורה בשתיה היא ברביעית)לונ כ־‪ 86‬נרם נפח(‪,‬‬ ‫ומכשירה אותנו להיות ראויים ומקובלים – לא בין שכבות גבוהות של בשר‬ ‫היכן מצינו על איסור שיהיה אפילו בפחות מרביעית?‬ ‫ודם‪ ,‬אלא לאחר אריכות ימינו‪ ,‬בין מלאכי מרום‪".‬ראיתי בעיניו כי הרגיש‬ ‫שנכשל בתשובתו‪ ,‬שאין לו מענה‪ .‬ובאותו רגע ממש‪ ,‬כאילו נגזר כך מן‬ ‫תשובה‪ : :‬שיעור שתיה להתחייב עליו ביום הכיפורים‪ ,‬קבלו חז״ל כמלא‬ ‫השמים‪ ,‬עגנה האנייה בנמל‪ ,‬והגיעה העת לרדת אל החוף‪ .‬נפרדנו זה מזה‪,‬‬ ‫לוגמיו‪ ,‬והוא פחות קצת מרביעית ‪,‬שכן הלכה למשה מסיני שכל אדם‬ ‫והוא הלך משם שקוע במחשבות‪ ,‬מהרהר על ה' ועל תורתו‪.‬‬ ‫מתיישב דעתו קצת‪ ,‬כמלא לוגמיו שלו‪ ,‬והוא פחות מרביעית באדם בינוני‪.‬‬ ‫)ספר החידות(‬ ‫‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪30‬‬ ‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪656‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת האזינו‪-‬שובה תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫על דבר סגולה שלא ידעת ממנה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬עצתי אליך‬ ‫ִ ּכי ׁ ֵשם ה' ֶא ְק ָרא ָהב ּו‬ ‫היא להתחזק מעתה ואילך לומר תודה לה' על הנסיון הזה‪,‬‬ ‫פשוט להודות להשם במילים פשוטות וברורות על שלא‬ ‫ג ֶֹדל לֵ אל ֹ ֵקינ ּו )לב‪ ,‬ג(‬ ‫זכית בילדים‪ ,‬להגיד לו תודה!''‪.‬‬ ‫כי שם ה' אקרא ‪ -‬כאשר אספר לכם גבורות שעשה‬ ‫אותו יהודי שתק לרגע‪ ,‬והמשיך‪'' :‬ראה‪ ,‬הלא אנו יודעים‬ ‫לכם הקב"ה והטובות שגמל לכם וגם שהוא צדיק במה‬ ‫ומאמינים שהשם לא עושה רע לבניו‪ .‬אם הוא נתן לך את‬ ‫הקושי הזה ‪ -‬בהכרח שזה טוב עבורך‪ ,‬ולכן כדאי לך להודות‬ ‫שיעשה לכם‪ ,‬גם אתם 'הבו גודל לאלוקינו' ‪ -‬הֱ יוּ מודים‬ ‫לו על הטוב הזה ‪ -‬למרות שאינך מבין מה טוב בו‪ .‬ואז‬ ‫על האמת )רשב"ם עה"ת(‬ ‫תרוויח בכפליים‪ :‬בראשונה‪ ,‬יתכן שמטרת הנסיון שלך היא‬ ‫שירת האזינו מהווה תמרור ואבן‪-‬דרך לכלל ישראל לאורך‬ ‫בדיוק זו ‪ -‬לגרום לך לשאת עיניים מודות למעלה‪,‬‬ ‫כל הדורות‪ .‬אם נתבונן נראה שמשה רבנו מיד בתחילת‬ ‫וכשתעשה כך תיוושע‪ .‬ובשנית‪ ,‬גם אם חלילה לא תיוושע‪,‬‬ ‫השירה מדגיש את החובה להודות לה' על הטובות ועל כל‬ ‫ייקל עליך לעבור את הקושי הזה‪ ,‬מתוך הבנה שזה טוב‬ ‫מה שהוא עושה לאדם ‪ -‬כי צדיק וישר הוא‪ .‬הטעם לכך הוא‪,‬‬ ‫עבורך!''‪.‬‬ ‫היות וההודאה לה' וההכרה בכך שהכל לטובה הם הרגש‬ ‫היהודי סיים את דבריו‪ ,‬ונפרד ממוריס בברכה חמה‪ .‬מוריס‬ ‫הבסיסי שעליו מושתת הקשר של כל יהודי עם הקב"ה‪.‬‬ ‫מיהר לקרוא לרעייתו‪ ,‬ויחד הם התאמנו לומר תודה על‬ ‫* * *‬ ‫משהו שעד לפני רגע היה הרע בחייהם‪ ,‬ועכשיו הם צריכים‬ ‫גם להאמין שהוא טוב וגם להודות על כך‪ .‬בתחילה זה לא‬ ‫בולטימור שבארצות הברית‪ ,‬שעת ערב מוקדמת בשכונת‬ ‫היה קל‪ ,‬אך עם הזמן קנתה ההודאה שביתה בליבם‪ ,‬והם‬ ‫הווילות המקומית‪ .‬וילות אמרנו‪ ,‬אך נכון יותר לומר 'שכונת‬ ‫חשו קרבת אלוקים גדילה והולכת‪ ,‬תחושה של חיבור אמיתי‬ ‫הטירות'‪ .‬כי באותה שכונה‪ ,‬כל וילה טירה‪ ,‬כל בית ארמון…‬ ‫עם אבא שבשמים‪ .‬רגשות התודה שכבשו אותם‪ ,‬היו להם‬ ‫ובאחד היפים שבהם‪ ,‬התגורר משה ‪ -‬מוריס‪ .‬מוריס היה‬ ‫למשיבי נפש ומחזקי רוח‪ ,‬והעצימו את יכולתם להתמודד‬ ‫אדם עשיר מאוד‪ ,‬מעשירי בולטימור‪ .‬הוא חי בטירה‬ ‫עם הנסיון‪.‬‬ ‫מפוארת‪ ,‬לא חסר לו דבר‪ ,‬מלבד דבר אחד‪ ,‬משמעותי‬ ‫וכאוב מאוד‪ ,‬שהעיב על אושרו‪ :‬העובדה שחלפו שנים רבות‬ ‫אך לא זו בלבד‪ ,‬חלפה תקופה לא ארוכה‪ ,‬וסוף סוף‬ ‫מעת נישואיו‪ ,‬ועדיין ביתו ריק‪ ...‬הבית הענק שומם‪,‬‬ ‫התבשרו מוריס ורעייתו כי נושעו‪ ,‬ולתקופת השנה חבקו‬ ‫משרתים הילכו בו‪ ,‬מחפשים מה לנקות ולסדר בבית בו אין‬ ‫תינוק קטן וחמוד‪ ,‬תינוק של הודאה נרגשת עוד מלפני‬ ‫ילדים…‬ ‫שנוצר בכלל… את ההתרגשות והשמחה שפרצה גבולות אי‬ ‫אפשר כלל לתאר‪ .‬מוריס ורעייתו התהלכו כשיכורים‬ ‫באותו ערב‪ ,‬נקש בדלת ביתו יהודי מא"י הפועל לעזרת אחיו‬ ‫משמחה‪ ,‬ושפתותיהם ממשיכות ‪ -‬כמובן ‪ -‬להודות!‪.‬‬ ‫שבמצוקה‪ .‬כמפעם לפעם הגיע להתרים את מוריס למען‬ ‫אחיו‪ ,‬וגם בפעם הזו ציפה לקבל מתת יד נדיבה‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫ואת דרך ההודאה‪ ,‬לא זנח מוריס גם לאחר שנושע‪ .‬הוא‬ ‫מיד לכתובת הבאה‪ .‬אלא שהפעם‪ ,‬הגיע בדיוק ברגע בו‬ ‫התרגל לסגנון החיים הזה‪ ,‬לצורת הדיבור הזו‪ .‬אינספור‬ ‫כאבו של מוריס עלה על גדותיו וגרם לו להתפרץ בבכי‬ ‫פעמים ביום נשא עיניים השמימה ואמר תודה לאבא‪ ,‬על‬ ‫תמרורים‪ ,‬תוך שהוא מספר על שנות ההמתנה הארוכות‬ ‫מה שהצליח‪ ,‬וגם על מה שלא הצליח‪ .‬על דברים שהלכו‬ ‫והמייסרות החולפות עליו ועל רעייתו בבדידות כה קשה‪,‬‬ ‫בקלות‪ ,‬ועל קשיים עימם התמודד‪ .‬הוא כבר התרגל‬ ‫כשקול הבכי הנכסף טרם נשמע בין כותלי הבית…‬ ‫והסתגל‪ ,‬ואת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק ‪ -‬פשוט לומר‬ ‫תודה!‪.‬‬ ‫כאבו של מוריס נגע ללבו של היהודי שלפניו‪ ,‬והוא השיב לו‬ ‫כדברים הבאים‪'' :‬אומר לך את האמת‪ .‬אני יכול רק‬ ‫ויהי היום‪ ,‬ולפני מוריס נקלעה עיסקה ריווחית במיוחד‪,‬‬ ‫להשתתף עמך בכאבך‪ ,‬להיאנח עמך‪ ,‬וגם להתפלל עליך‪.‬‬ ‫המצריכה תשלום של מיליון דולר במזומן ‪ -‬עוד באותו היום‪.‬‬ ‫מי אני שיאמר לך במה כדאי להתחזק‪ ,‬או יגלה את אוזנך‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪31‬‬ ‫בהצלחה כבירה‪ ,‬ומשהוטל עליו עול הפרנסה ‪ -‬רצה להצליח‬ ‫אך מה יעשה מוריס וכבר אמש השקיע את כל הונו הנזיל‬ ‫להפוך את הכישרון למקצוע מכניס‪ ,‬ולהתפרנס ממשרת‬ ‫בעיסקה אחרת‪ ,‬ומנין יבוא עזרו להשיג כאן ועכשיו עוד‬ ‫הוראה מכובדת‪.‬‬ ‫מיליון דולר במזומן?‪ .‬הוא בודק ומחפש בחשבונות הבנקים‬ ‫והחברות השונות שבבעלותו ‪ -‬ובכולם מעלה חרס‪ .‬כל כספו‬ ‫אך רצונות לחוד ומציאות לחוד‪ .‬הזמן חולף עובר‪ ,‬וכל‬ ‫מושקע באפיקים ארוכי טווח‪ ,‬אין לו מהיכן לקחת מיליון‬ ‫ניסיונותיו להתקבל למשרה תורנית נחשקת עולים בתוהו‪.‬‬ ‫דולר‪ ,‬שהוא כה זקוק להם עכשיו!‪.‬‬ ‫הוא שולח קורות חיים‪ ,‬מפעיל קשרים‪ ,‬מתנדב למילויי מקום‬ ‫‪ -‬אך כל אלו לא הועילו‪.‬‬ ‫כמו מאליהן‪ ,‬נישאות עיניו בתודה למעלה‪ ,‬אל בורא עולם‪.‬‬ ‫''תודה אבא על הקושי הזה‪ ,‬אני בטוח שזה טוב עבורי‪,‬‬ ‫יום אחד הוא נתקל בסיפור באחד העלונים על כוחה של‬ ‫תודה!'' ‪ -‬עיניו נישאות‪ ,‬פיו ממלמל‪ ,‬לבו נרגש‪ .‬הוא כבר‬ ‫ההודאה לה'‪ ,‬ובשעת ערב מאוחרת ישב בביתו‪ ,‬והרהר כי‬ ‫התרגל לעשות כך‪ ,‬ועדיין‪ ,‬בכל פעם שהוא מודה ‪ -‬לבו‬ ‫אולי אינו משקיע מספיק בהודאה לה' על כל הטובות שגמל‬ ‫מתמלא התרגשות וגילה‪ ,‬גם הפעם‪ .‬ובדיוק אז ‪ -‬חוט‬ ‫עמו‪ .‬באותו מעמד קיבל על עצמו כי מאותו יום ואילך ‪-‬‬ ‫מחשבתו נקטע בצלצול טלפון מחבר טוב…‬ ‫במשך ‪ 40‬יום יאמר 'מזמור לתודה' בהתרגשות רבה ובכוונה‬ ‫גדולה‪ ,‬ויודה לה' בכל עת‪.‬‬ ‫"בקצרה‪ ,‬כן?'' – עונה מוריס בקוצר רוח‪.‬‬ ‫כשגמלה בלבו ההחלטה‪ ,‬נשא עיניים מודות השמימה‪,‬‬ ‫''הכי קצר בעולם'' ‪ -‬משיב החבר ויורה מיד‪'' :‬יש לי מיליון‬ ‫ופתח בדברי הודאה נרגשים לה' על כל הטוב והחסד שגמל‬ ‫דולר בחשבון‪ ,‬שאני צריך להיפטר מהם למשך חודשיים‪ .‬אני‬ ‫עמו מנעוריו‪ .‬הוא הרגיש כי ההודאה ממלאת אותו בכוחות‬ ‫יכול להעבירם אליך לחודשיים?'' ‪ -‬שואל החבר‪ ,‬ומוריס חש‬ ‫ועוצמות‪ ,‬וחש כי קיבל את ההחלטה הנכונה להשקיע מעתה‬ ‫כאילו התקשרו אליו מהלוטו…‬ ‫ואילך יותר כוחות וזמן בהודאה לה'‪ .‬ואז‪ ,‬הוציא פיתקא‬ ‫קטנה וכתב בה את השורות הבאות‪ ,‬תוך שהוא מפרט‬ ‫דקות בודדות עברו‪ ,‬העברת זה"ב בוצעה‪ ,‬מיליון דולר שכנו‬ ‫בדקדוק רב את מלוא בקשתו‪ .‬וכך כתב‪" :‬ה'! תעזור שיציעו‬ ‫לבטח בחשבונו של מוריס ‪ -‬שהעביר אותם מיד לביצוע‬ ‫לי משרת הוראה לשעות אחר הצהריים בישיבה קטנה‪,‬‬ ‫העיסקה הדרושה‪ .‬עברה פחות משעה עד שמוריס שב‬ ‫ומשרה נוספת לשעות לפני הצהריים במכינה לישיבה‬ ‫ונשא עיניו לה'‪ ,‬מודה מעומק לבו על הנס שהתחולל גם‬ ‫קטנה‪ .‬והמשרות הללו שיוצעו לי‪ ,‬יהיו כאן בארץ או בלונדון‪,‬‬ ‫הפעם כשההודאה פתחה לו את השערים והביאה לו מיליון‬ ‫כי אתה בוודאי יודע שיש סיבה אישית מיוחדת למה נראה‬ ‫דולר טבין ותקילין‪ ,‬בדיוק ברגע הנכון…‬ ‫שטוב לי לעבור ללונדון‪ .‬ובין אם כאן ובין אם שם‪ ,‬יציעו לי‬ ‫סיפור זה‪ ,‬אותו סיפר מוריס בעצמו לרב בית הכנסת‬ ‫משכורת גבוהה ותהיה ברכה בכסף‪ ,‬ואם אעבור ללונדון‬ ‫בבולטימור – הרב פוקס שליט"א‪ ,‬וממנו הגיע הסיפור אל‬ ‫כרצוני ‪ -‬יסדרו לי שם את האזרחות‪ ,‬וכן דירה גדולה‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‪ ,‬פותח בפנינו צוהר‬ ‫המרחיבה דעתו של אדם‪ ,‬קרוב למקום העבודה‪ .‬ובאמת‬ ‫לעוצמתה של ההודאה‪ ,‬לכוחה העצום לפתוח שערי חסד‬ ‫אקבל את המשרות הללו‪ ,‬ומעסיקיי ותלמידיי ייהנו ממני‬ ‫ורחמים בשמים‪ .‬כי כשיהודי מודה לה' מכל הלב‪ ,‬גם על‬ ‫מאוד‪ ,‬ואזכה לגדול ולהתפתח ולהצליח בתחום‪ ,‬ולהציל‬ ‫הקושי‪ ,‬גם על הצרה ועל ההתמודדות‪ ,‬גם על מה שחסר לו‬ ‫רבבות נפשות מישראל!"‪ .‬עד כאן הפתק‪ ,‬בתחתיתו חתם‬ ‫בחיים ‪ -‬הוא יוצר חיבור וקשר איכותי עם בוראו‪ ,‬והקשר‬ ‫ידידי את שמו ואת תאריך הכתיבה – כ"ח באייר תשע"ח‪,‬‬ ‫הזה פותח את השערים להעניק לו ולמשפחתו אוצרות שפע‬ ‫הוא היום בו כל סדר יומו הפך ללהט אחד של תודה והודאה‬ ‫וטובה‪.‬‬ ‫לה'‪.‬‬ ‫הבה נאמץ את המסר הזה ונטמיע בליבנו שההודאה לה'‬ ‫מידי יום הקדיש מספר דקות להודאה לה'‪ ,‬עבר על כמה‬ ‫אינה רק כתוצאה מתנאים טובים ומשופרים‪ ,‬אלא ההיפך ‪-‬‬ ‫נקודות במסלול חייו והדגיש את התודה עליהן‪ ,‬והוסיף ואמר‬ ‫נישאת היא במלוא עוצמתה ויפעתה גם בתנאים הפחות‬ ‫'מזמור לתודה' בכוונה ובהתרגשות עמוקה‪ .‬הוא הרגיש‬ ‫טובים‪ .‬וככל שנקרב אל ליבנו את מתנת ההודאה ונעצים‬ ‫שדקות ההודאה הללו מחברות ומקשרות אותו עם בורא‬ ‫אותה בליבנו ‪ -‬כך נזכה שהיא תפתח בפנינו שערי שמים‬ ‫עולם ומעניקות לו כוחות‪ ,‬והאמין כי ההודאה זו תפתח לו‬ ‫לשפע ישועות‪ ,‬עליהן נשוב ונודה מכל הלב!‪.‬‬ ‫את שערי שמים‪ ,‬אף שהטלפון המיוחל בושש מלבוא…‬ ‫* * *‬ ‫ויהי ביום ה‪ ,39-‬והנה הוא מקבל שיחת טלפון‪ .‬על הקו מנהל‬ ‫תלמוד תורה בבני ברק‪ ,‬המציע לו משרת מילוי מקום‬ ‫הסיפור הבא על כוחה של ההודאה הוא סיפור אישי‪ ,‬פנימי‪,‬‬ ‫בכיתה‪ ,‬ומבקש ממנו את כתב היד להעברתו לבדיקה‬ ‫מרגש במיוחד‪ .‬הוא הגיע אלי מידיד אהוב‪ .‬אותו ידיד ידע‬ ‫גרפולוגית לפני שיקבל את המשרה‪ .‬חוות הדעת של‬ ‫כבר מנעוריו כי ניחן בכישרון ייחודי למצוא מסילות לליבם‬ ‫הגרפולוג תמכה בעובדה כי האיש מתאים ומוכשר למשרה‬ ‫של נערים וילדים המתקשים לימודית וחברתית‪ .‬כבר‬ ‫כשהיה בחור נשלח לכמה משימות כאלה ‪ -‬אותן צלח‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪32‬‬ ‫זה נראה קשה‪ ,‬אך תמיד תמיד – בסופו של דבר ההודאה‬ ‫מסוג זה‪ ,‬והמנהל שידרג את ההצעה למשרת הוראה‬ ‫פותחת שערים‪ ,‬ומביאה בכנפיה ישועות!‪.‬‬ ‫קבועה בכיתה גבוהה‪.‬‬ ‫הבה אחים נתחזק בהודאה לה'‪ ,‬מעומק הלב ומכל הלב‪.‬‬ ‫'נו‪ ,‬גם זו ישועה לא קטנה' – הרהר ידידי כששמע את‬ ‫הבה נחדד את רגשות ההודאה בליבנו‪ ,‬הבה נאמץ אותן‬ ‫ההצעה‪ ,‬אף שבהחלט התאכזב‪ .‬לא זו המשרה לה ציפה‪,‬‬ ‫בכל הכוח‪ .‬כך‪ ,‬בעזרת ה'‪ ,‬ייפתחו לנו שערי שמים‪ ,‬וירעיף‬ ‫בכל לבו קיווה לשמש במשרה תורנית‪-‬ישיבתית‪ .‬מהעובדה‬ ‫עלינו ה' טובה וברכה עד בלי די!‪.‬‬ ‫שהבשורה הגיע ביום ה‪ ,39-‬הסיק ידידי כי זו הישועה לה‬ ‫הוא ראוי‪ ,‬ולכן הביע הסכמה עקרונית לקבל את התפקיד‪,‬‬ ‫]מתוך 'פניני פרשת השבוע'‪-‬הרב אשר קובלסקי[‬ ‫בתנאי שלא יקבל משרה טובה יותר בימים הקרובים…‬ ‫שבת שובה‬ ‫לא חלפו אלא שבועיים‪ ,‬והנה מתקשר אליו חבר נעורים‬ ‫המתגורר בלונדון‪ ,‬ומשוחח אתו על דא ועל הא‪ .‬תוך כדי‬ ‫ְקח ּו ִע ּ ָמ ֶכם ְ ּד ָב ִרים וְ ׁש ּוב ּו ֶאל ה'‪...‬‬ ‫השיחה‪ ,‬סיפר ידידי כי הוצעה לו משרת הוראה בתלמוד‬ ‫תורה‪ ,‬והבדיקה הגרפולוגית איששה את ההשערה כי הוא‬ ‫ּונְ ׁ ַש ְּל ָמה ָפ ִרים ְ ׂ‬ ‫ש ָפ ֵתינ ּו )הושע יד‪ ,‬ג(‬ ‫מוכשר מאוד לתפקיד זה‪ ,‬עד שהוצע לו מיד להיכנס‬ ‫לתפקיד של קבע‪'' .‬ואני עומד להתחיל בתפקיד הזה‪ ,‬למרות‬ ‫הקב"ה יושב וממתין בזרועות פתוחות לשובם של בניו‪ ,‬יושב‬ ‫שהייתי מעדיף להיכנס ללמד בישיבה ולא בכיתה'' – סיפר‬ ‫ומצפה לרגע שבו יחזרו אליו‪ ,‬יפשטו את מעטפת הגשמיות‬ ‫ידידי לפי תומו‪.‬‬ ‫והחטא החוצצת בינם לבינו‪ ,‬ויטהרו את לבם לעבדו באמת‪.‬‬ ‫אילו היו בני האדם חשים בציפייה שלו לקראת שובם באמת‬ ‫כששמע החבר את הדברים הללו‪ ,‬מיד נזכר כי גיסו‪,‬‬ ‫ובתמים ‪ -‬לא היו כה מתמהמהים בכך‪.‬‬ ‫המשמש כמנהל של ישיבה בלונדון‪ ,‬סיפר לו לא מזמן כי‬ ‫הוא מחפש מגיד‪-‬שיעור מוכשר‪ .‬על אתר קשר החבר את‬ ‫על מנת לקרב את הדברים ללב השתמש רבי משה פרידמן‬ ‫הקצוות‪ ,‬והודיע לגיסו כי יש לו מועמד ראוי ‪ -‬אחד שעבר‬ ‫בסיפור הבא‪ :‬היה זה כאשר בני זוג רוסים מבוגרים נגשו‬ ‫כבר בדיקת התאמה נדרשת ונמצא ראוי לתפקיד‪ ,‬וכדאי‬ ‫אליו לאחר הרצאה שמסר בישוב חילוני‪ ,‬ובקשו כי הואיל‬ ‫לשים עליו את היד לפני שייכנס למשרה קבועה בארץ…‬ ‫והרב מכיר את ה' מקרוב‪ ,‬הם מבקשים שיתפלל עליהם‬ ‫שימותו‪...‬‬ ‫ואז‪ ,‬מקבל ידידי שיחת טלפון מלונדון‪ ,‬כשעל הקו מנהל‬ ‫הישיבה‪ ,‬גיסו של החבר‪ .‬הוא מספר כי שמע עליו‬ ‫"מדוע אבקש זאת?" ‪ -‬תהה הרב‪ ,‬ובתשובה פתחו בני הזוג‬ ‫אינפורמציה חיובית וגם שמע כי הוצעה לו משרת קבע‬ ‫וסיפרו לו את סיפור חייהם הכואב‪ :‬שניהם היו פרטיזנים‬ ‫בישראל‪ ,‬והוא מבקש ממנו לבחון את האופציה לעבור‬ ‫ביערות בתקופת מלחמת העולם השניה‪ ,‬ולאחר שהסתיימה‬ ‫ללונדון ולשמש כמגיד שיעור בישיבה‪ ,‬פשוט כך!‪.‬‬ ‫המלחמה עלו לארץ‪ .‬קשיי הקליטה שלהם היו גדולים מאד‪,‬‬ ‫אך לבסוף‪ ,‬אחרי שעברו שבעה מדורי גיהנם‪ ,‬התמקמו‪,‬‬ ‫כשמוע ידידי את הדברים הללו‪ ,‬לבו קפץ‪ ,‬רגשותיו סערו‪.‬‬ ‫נישאו זה לזו ונולדו להם שתי בנות מצליחות ביותר‪ ...‬אחת‬ ‫עוד כמה שיחות של בירורים והתאמות‪ ,‬והנה נגלתה ישועת‬ ‫מהן נסעה לארה"ב ופתחה לעצמה קריירה מזהירה‪ ,‬השניה‬ ‫ה' במלוא יפעתה‪ :‬בדיוק מה שביקש זה מה שקיבל –‬ ‫נשארה בארץ וגם היא טיפסה בסולם ההצלחה‪.‬‬ ‫משרת הוראה בישיבה בלונדון‪ ,‬לפני הצהריים ואחר‬ ‫הצהריים‪ ,‬החל מחורף תשע"ט הבעל"ט‪ .‬ואם לא די בכך ‪-‬‬ ‫במשך שנים ארוכות אספו ההורים פרוטה לפרוטה‪ ,‬עד‬ ‫כשנסע לשם לראיון עבודה ולבדיקת התנאים בשטח‪,‬‬ ‫שהגיעו לסכום כסף לרכישת שני כרטיסי טיסה כדי לבקר‬ ‫הובהר לו כי מסדרים עבורו את האזרחות בעיר‪ ,‬וגם דירה‬ ‫את בתם שבארה"ב‪.‬‬ ‫ממש מול המוסד התורני בו הוא מתחיל ללמד!‪.‬‬ ‫"שהינו שם חודש ימים" ‪ -‬סיפרו בקול שבור ‪" -‬ולבסוף‬ ‫ליותר מזה לא יכול היה לצפות‪ .‬בהתרגשות אין קץ הוציא‬ ‫ליוותה אותנו הבת לשדה התעופה ואמרה‪' :‬אבא ואמא‪ ,‬אני‬ ‫את הפתק מכיסו‪ ,‬עבר על הרשימה וגילה כי אחת מהנה לא‬ ‫רוצה לבקש מכם דבר אחד‪ :‬נא למחוק את הכתובת שלי‬ ‫נעדרה‪ .‬כל בקשותיו מולאו במלואן‪ ,‬אחת לאחת‪ .‬התודה לא‬ ‫ואת מספר הטלפון שלי‪ .‬אין לי כוח לעמוד איתכם בקשר‪...‬‬ ‫אכזבה גם הפעם‪ ,‬החיבור לה' באמצעות ההודאה הנרגשת‬ ‫אני מרגישה שזה מפריע לקריירה שלי‪.'...‬‬ ‫היומיומית הביא את הישועה הנכספת על כל מרכיביה‪ ,‬הוא‬ ‫זכה בהגשמת כל שאיפותיו כולן!‪.‬‬ ‫'למה?' ‪ -‬ניסינו להבין‪ ,‬אבל היא לא סיפקה לנו שום הסבר‪,‬‬ ‫ורק חזרה על דבריה‪ ,‬ועמדה על כך שננתק איתה כל קשר‪.‬‬ ‫את הסיפור הזה‪ ,‬אותו שמעתי מפיו‪ ,‬כדאי מאוד לקחת‬ ‫לתשומת הלב‪ .‬ההודאה לה' היא מפתח רב עוצמה‪ ,‬כוח‬ ‫עלינו על המטוס‪ ,‬וכל הדרך ארצה בכינו‪ .‬בעשר אצבעותינו‬ ‫יוצא דופן לפתוח בו שערי שמים‪ .‬לא פעם זה קל‪ ,‬לפעמים‬ ‫גידלנו את הבת‪ ,‬וכעת‪ ,‬כאשר יכולים אנו לקבל ממנה מעט‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪33‬‬ ‫נתפסות בהרגשה הפנימית כ'עול'‪ ,‬אלא בתור משהו נעים‬ ‫נחת‪ ,‬היא מודיעה לנו על ניתוק הקשרים‪ ...‬הדיילים הציעו‬ ‫ושמח‪ ,‬ולא יהיו מודחקים במשך השנה בקרן זווית בירכתי‬ ‫לנו כדורי הרגעה‪ ,‬אבל אנו רצינו רק להתמוגג בדמעותינו‪...‬‬ ‫הלב‪ ...‬ונראה שהדרך להגיע לידי שמחה במצוה זו היא ע"י‬ ‫התבוננות על כוחה של התשובה לשנות את מצבו של‬ ‫כשנחת המטוס‪ ,‬אספנו את שברי לבנו ומיהרנו לנסוע אל‬ ‫האדם מהקצה לקצה‪ ,‬והיאך מועילה היא להציל את נפשנו‬ ‫הבת השניה‪ .‬סיפרנו לה על הביקור ועל הנתק בינינו לבין‬ ‫מדינה של גיהנם וכמוש"כ רבינו יונה בתחילת ספרו‬ ‫הבת‪ .‬הבת השניה הגיבה‪' :‬כך היא אמרה?'‪ ,‬והטון שבו‬ ‫]'פרפרת'[‬ ‫והרמב"ם בהל' תשובה )פ"ז ה"ז(‪.‬‬ ‫שאלה את השאלה הזו לא מצא חן בעינינו‪ ...‬ואכן עד‬ ‫מהרה‪ ,‬כשהמשיכה את דבריה‪ ,‬הבנו כי אשר יגורנו ממנו‬ ‫* * *‬ ‫בא לנו ‪' -‬אני כבר מזמן רציתי לומר לכם את זה' ‪ -‬המשיכה‬ ‫‪' -‬אבל אם היא כבר אמרה‪ ,‬אז הנה‪ ,‬גם אני אומרת את‬ ‫סיפר הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל‪ :‬פעם בא אלי אדם‬ ‫זה‪" .'...‬אין לנו אם כן עבור מה לחיות" ‪ -‬סיימו ההורים‪,‬‬ ‫וביקש ממני שאבוא ללווייתו של חברו תושב רמת השרון‪.‬‬ ‫ודמעות בצבצו בזויות עיניהם ‪" -‬לכן אנו מבקשים שתתפלל‬ ‫כיון שלמיטב ידיעתי הנפטר היה מגיע להתפלל בבית‬ ‫שנמות‪ ."...‬הרב פרידמן ביקש את מספרי הטלפון של‬ ‫הכנסת אך ורק בימים הנוראים‪ ,‬על כן שאלתיו בפליאה‪:‬‬ ‫הבנות על מנת לשוחח איתן בענין‪ ,‬אולם הרים את עיניו אל‬ ‫'מדוע הנך מבקש זאת ממני‪ ,‬איך אני קשור אליו?'‪ .‬השיב לי‬ ‫ההורים ושאל‪" :‬אבל תאמרו לי ‪ -‬מדוע אתם רוצים שאני‬ ‫החבר‪' :‬הנפטר הקפיד כל ימי חייו על מצוה אחת‪ ,‬ונס גדול‬ ‫אבקש עבורכם? למה לא תתפללו ישירות לבורא העולם?‬ ‫קרה לו בזכות זה‪ ,‬בזכותה הוא ניצל ממוות!'‪ .‬וזה סיפורו‪:‬‬ ‫תבקשו ממנו על בנותיכם‪ ,‬והוא‪ ,‬שהוא כל יכול‪ ,‬בוודאי יוכל‬ ‫הם‪ ,‬יהודים יוצאי עיר מסוימת בפולין‪ ,‬קבעו להתאסף מידי‬ ‫להושיע!"‪.‬‬ ‫שבת אחר הצהרים ולהעלות זיכרונות‪ .‬לפנות ערב הנפטר‬ ‫היה יוצא פעמים רבות החוצה מהחדר בו נפגשו וחוזר‪ .‬פעם‬ ‫"שבעים שנה לא עשינו זאת" ‪ -‬השיבו השניים ‪" -‬האם‬ ‫שאלתי אותו‪' :‬לאן אתה יוצא‪ ,‬מדוע אתה יוצא מהחדר?'‪.‬‬ ‫עכשיו נתחיל?!‪"...‬‬ ‫ואז הוא השיב לי‪' :‬שמע נא ידידי היקר‪ ,‬במלחמת העולם‬ ‫השניה התנדבתי להילחם בגרמנים‪ .‬במהלך המלחמה‬ ‫"דוקא אתם" ‪ -‬השיב להם הרב פרידמן ‪" -‬מבינים כי אפשר‬ ‫הספינה בה שהיתי נפגעה מטיל טורפדו וטבעה‪ .‬אני‬ ‫לעשות זאת! אתם‪ ,‬אשר מכירים מקרוב את תחושת‬ ‫הצלחתי למצוא קרש והחזקתי בו‪ ,‬אך לאחר כמה שעות תש‬ ‫הציפייה של אבא ואמא לקשר מהילדים שלהם‪ ,‬אשר‬ ‫כוחי‪ ,‬והרגשתי שעוד מעט קט אטבע‪ .‬אמרתי לעצמי‪' :‬ה'‪,‬‬ ‫מוכנים לעשות הכל כדי שבנותיכם ירצו אתכם‪ ,‬בוודאי תוכלו‬ ‫רחם עלי‪ ,‬אינני דתי ואני לא יכול לקבל על עצמי דברים‬ ‫להבין את הציפייה של הקדוש ברוך הוא! במשך שבעים‬ ‫גדולים‪ ,‬אבל אני מקבל על עצמי לא לעשן בשבת!'‪ .‬לפתע‬ ‫שנה הוא יושב ומצפה מכם לטלפון! הוא מחכה שתזכרו‬ ‫אני רואה גלגל הצלה צף לידי‪ ,‬מיד עליתי עליו‪ .‬כעבור זמן‬ ‫בו‪ ...‬הוא ממתין שתדברו ותבקשו‪ ,‬ואתם‪ ,‬המכירים את‬ ‫מטוס ימי שיצא לחפש ניצולים מטביעת הספינה‪ ,‬ראה אותי‬ ‫הצער הזה מקרוב‪ ,‬יכולים גם יכולים להתחיל כעת!‪."...‬‬ ‫בגלל מחזירי האור של הגלגל והעלני על סיפונו‪ ,‬וכך ניצלתי‪.‬‬ ‫]מתוך 'להתעדן באהבתך'[‬ ‫לכן אני יוצא החוצה לראות אם רואים כבר שלשה כוכבים‪,‬‬ ‫אם כבר יצאה שבת'‪ .‬המשיך החבר וסיפר‪" :‬ואכן מיד‬ ‫וְ ׁש ּוב ּו ֶאל ה' )הושע יד‪ ,‬ג(‬ ‫כשהיה רואה שלשה כוכבים היה ממהר לביתו לעשן"‪ .‬אמר‬ ‫רבי יעקב‪" :‬אם כך אלך ללוותו ולהספידו‪ ,‬וכך לפרסם את‬ ‫נמצאים אנו כעת בעשרת ימי תשובה‪ ,‬וכידוע שמצוות היום‬ ‫סיפורו של אותו יהודי‪ ,‬ואת כוחה של קבלה כשמקפידים‬ ‫היא 'תשובה'‪ .‬אבל אסור לשכוח שגם את מצות התשובה‬ ‫לקיימה"‪.‬‬ ‫צריך לעשות מתוך 'שמחה'‪ .‬ויתירה מזו ‪ -‬מרן הגאון רבי בן‬ ‫ציון אבא שאול זצ"ל היה רגיל לומר שהמפתח לעשיית‬ ‫* * *‬ ‫התשובה הוא ה'שמחה'‪ ,‬שעל ידה מגיעים לתשובה שלימה‪.‬‬ ‫נשוא סיפורנו בצעירותו היה ילד תל אביבי ממשפחת דתית‪,‬‬ ‫וכידוע שהוא עצמו היה מיוחד במידת ה'שמחה'‪ ,‬ובפרט‬ ‫שעם השנים אט אט עזב את הדת‪ ,‬התחתן והקים משפחה‪.‬‬ ‫בתקופת הימים הנוראים היה מרבה לשמח אנשים ולומר‬ ‫ראש השנה אחד החליט שהוא נוסע לנגב חומוס ביפו‪...‬‬ ‫להם ‪' -‬תראו מה זה הימים האלו שהקב''ה נתן לנו‪ ,‬כמה‬ ‫תוך כדי עמידה ברמזור אדום הוא שומע מבית כנסת סמוך‬ ‫טוב הוא ה' שנתן לנו את הימים האלו לשוב בתשובה‬ ‫קולו של חזן כשהוא שר את ניגונו של הקדיש שלפני תפילת‬ ‫שלימה'‪ .‬והיה מרבה להסביר שמי ששמח זה לבד כבר‬ ‫שמונה עשרה‪ .‬הניגון נכנס בו חזק‪ ,‬והוא נזכר בבית אביו‬ ‫]מתוך 'וארטים לפרשת שבוע'[‬ ‫מביא אותו לשוב אל ה'‪.‬‬ ‫ואמו ‪ -‬מיד עשה פרסה‪ ,‬נסע לביתו שבראשון לציון והסתגר‬ ‫* * *‬ ‫בביתו מספר ימים‪ .‬משפחתו לא הבינה מה אירע לו ומה‬ ‫עובר עליו‪ .‬במהלך הימים הללו הוא עשה חשבון נפש עם‬ ‫מסתבר שאם באמת נצליח לעשות את מצוות התשובה‬ ‫עצמו שבסופו החליט שהוא חוזר לבורא‪ .‬כך הוא ואשתו‬ ‫מתוך שמחה‪ ,‬אז היא תיתן את פירותיה כראוי למשך כל‬ ‫]מתוך 'נר לשולחן שבת'[‬ ‫חזרו בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫השנה‪ .‬שהרי כך ‪ -‬קבלות והחלטות התשובה לא יהיו‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪ 34‬ל‪parperet100@gmail.com :‬‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה‬ 867 ‫ז' תשרי תשפ"ז | פרשת האזינו | שבת תשובה | גליון‬ ‫ מדורגי בית וגן ירושלים‬,48 ‫ רח' יוסף חכמי‬,"‫שע"י ביה"כ "בית לוי‬ –‚–Œ~Œ 0585664447 | 0586666447 ‫ חלק ג' < לרכישת הספר חייגו‬- ‫נערך מספרו החדש של הרב שליט"א פניני בית לוי‬ ‫ערב יום הכיפורים – לנצל את ההזדמנות‬ ‹‡–n j„Ì€ jƒ‚‡p oА– l qr jƒ°q Æ~»‚ÌÁ r °˜Ì– p ol ‚Š r rÀА̘Ì~»Ž» q r‡‹°̆ r –°r ’j ~p °p ‹‡–n r¹j ‚ o·–j ‚q ° o‡ ˜Ì r‰Ì˜ j· ‚~r oŠŒj ‚°r –r Ær ~‡‚n »Ž‡ n„~l ‚q ˜°q –r s~Œ‹‡ j °n •‹‡ r –»Ä n n‡‹°– r o̐‹s‡n o¸ qŠ rŽ j‰ nŽ~»‚‹s‡n o¸ q·‚ rް‹‡ r –n ±j ƒ‡ p rАr s~Œ˜Ì j •ÌŽ˜Ì j r‰ÌË‹ q¸° o‡Š r~‹ l r ~r rŠ˜ pŽ˜ÌŽ‚ p –ÌË r ‚q °– p »Â r ‚q Œs o Œ jŠ nŠ ~»‚‚ r rƒ–j nŠ‹°ÌŽ~»‚ o jƒƒ‡ rА»– r j„ j€ nð‚ p r޲r ‚‹‡ q –n ±j ˜Ì– p j̐– r¹Š r °̒̏ p j» ‚ r·Èr ‚‚ q °r –r Ær ‚˜ q qÁ n ˜j n·Š~o –r ±j n‡‹˜ q ~ p Ër ~n q ‡ n‰ÌŒ‚ r·Èr ‚‹‡ q Œn r ’j nÁ°p ‹‡ nŽ r¾¹q ‚‡ q ¹n ‚˜‡ q o jŠ–s„ l qŠ҇–n r”~»‚ƒ°r j‰Š q r~– l –o j Ëq °j ‚n °Š p  q •Ì– o jƒ q Œo ±r ‹Šs q Ë jŠ˜q ’»° j Èo –̹̊˜ n o °Š n ~o –r ±j n‡‹Š q s q ~Œ‚ j ’‡r –n l ‚–»” r j·~½o q·˜j Œn ‡Ën Œn ~l ‚ r rÇÂq ‚˜ q ~‡ p nŒ~»‚„ o ~r jƒ•‡–Šs o À‚q °‹‡ p nÁ q€Œ»‹‡ j –n ’r Äj q·‹‡ nŠ jÀËq j Œ‡ n ¹n ‚˜‡ q o j· – q ~ q jŠ•» Æ‚ r r· È r ‚ q p€ pސ ° q ’»‘r –s p  ‚ ° o •‚ j r‡ ‚ r jƒ‚ °Ì r È j ‚‚ q –ÌËr ‚Š q – q qŠ r ~o –r ±j n‡ ‡Ën Œn ~l ‚° r pŽs‚˜ r Âq t jŠ†r •‘ r p pÀ‚ r‡‚‹s r ‡n o¸ q·– q~»‚ r ²‚ p Œ˜ÌÀ q j nŠЇ n ˜j Œ»ÌÁ q °p †»°Ær ‚q –»~ o·‚q ‹ r‰ r ~Ô jƒ Š r rŽ ‹q ˜~s„ »ŠŒj j€Ën  ‚ jŠ‚ q  o‡ jސq Œj – r¹r ‹‡~̖ n  oÀŒn  r‡ jŽŒn j·Š oÁÆq ˜j ‚n jŠ˜Ìƒ j”Œ‹ n o¾•q jŠ˜Ì¾ tŽÂj ¹q j„‚̊»‡ n ‚‚ r p¼‚‹ q rŠÌ r·‚ r‡‚~»‚ r °p jÀ‡ nÀ"‚Âr rŠ ‚ p„" ‚ qА‡q n¸Âq ²‚ p Œ‚ q p„‹~n ‚ q ‚Ì”– j p€ pŽ‹ p‰ rÁ°‹‡ p ±n l Âq ‚‹ q ~‚ n –ÌË r ‚˜ q –p ŒÌ~ p °p ‹‡ nް˜Ì– r ±j ‹ q n‡Œq ²r q·‹‡ nŠ j·•q Œ‚ j p„ rÀ– r¹Š r rÀА q »‰ jƒ˜ r·°–s q Œ°j nŠ‡ nÁ’n Ëj q ‡ nŽ‚r jŠ "̊‹‡Œn jÁ°q Œ‹ j Ëp ~q °Š»Œ p j€Ëq ‚q ˜Ìƒ j”Ân Œ•‡ n –~»‚ÌÁ o °˜»Ž p Âj ¹q j„‚n ‚˜ q ~Š p oÇ nŽ~Ô jƒ‹»Š jÀ‚±r ~Ô~»‚ r jƒp  o q¸аp ‚ o·–j ‚‚ q ±r r ° p q °ÌÆŠ o r rŽ~»‚ r ~p ‚‹‡ r –n o·j ‚‡ p oް° j o‡‹ r‰ r ~Ô jƒŠ r rŽ‹Š q q ~»‚ Š r rÂq °p »Ž j°q r ‹ r‰ r ~Ô jƒ Š r rŽ ‹q •»Ær q· †°r Æj ‚q ‚ p¼°p ‹‡ n¾ q “’o r ‚p –ŒÌ~ o ~»‚Ó pŽÈӇ r n~~»‚~̊ r ‚° l Æo †‹ n r ~˜ r q ¹‡ q nŠ j·‹r ~~»‚‹ r r‰ r ~Ô‡ n޲o ‚q jƒ˜Ì– r” ‹r ~~»‚Š r r rð‹‡ p n¾ q “’o r ‚– p ŒÌ~~ÔÒ o ~‹q r‰ r ~Ղq Œ– o ˜Ì‡Š o •q ‡°n Œ‚ o Ër ~҇ q ~Šs o À‚Ó q jŠ˜q rŽ~»‚ӘÌ~~ j –r r·‚ r·Èr ‚:Ó q pŽ jŽs‰ j‡ qƒÓ±j r ‘p pÀ‚~»‚Š q r rŠ q °° p pŽs‚‚ r r·Èr q·–q Œ» r °q Ƙ̖ r o‚ l ±r r °p ‫‹ אֵל ֶּה ה ַי ָ ּמִים הֲכ ִי חֲשׁ וּב ִים‬q j·˜ÌŽÌ–j p ‡ oް‚ j ~‡r nŒ‚ j °Ì r Èj ‚‚ q –ÌË r ‚"‚ q r̆˜ q Ë‚ q r –̊ r –˜Ì‡‚o °p Èr ‚• q pŠ o ‚˜ q Œp p¾t Œ j Œq j„˜’»• q ˜j nŠ‹s‡n o¸ qŠ oŽ rÀ‚n jŠ†r Èr ‚q ‫ָד‬ ‫ח‬ ֶ ‫א‬ ‫ַד‬ ּ ‫ִצ‬ ‫מ‬ .‫ָה‬ ‫ָנ‬‫ש‬ּ ׁ ּ ַ ‫ב‬ ּ ‫ָנו‬ ‫ל‬ ׁ‫ֵש‬ּ ‫ֶי‬ ׁ‫ש‬ ‹‡ Œ n r‰ l »‡ ‚~Õ r °‡ p n޲ o ‚Ì– q Ä r n ‚ q jƒŠ r rŽ‚ p„Ì°~ – n ‚Ì– r Ä r n ‚Š q ~ o – r ±j n‡ ~Ô~»‚°‡ p n r‡~»‚‹s‡n o¸‚q Œ~ o o” o‡~»‚°‡ p –o l ~‡ q nÀÒ rÀ– q ~q ‡q n¸Œq ‫ָם‬ ‫ד‬ ָ ‫א‬ ,‫ִים‬ ּ ‫ַי‬ ‫ח‬ ‫ִים‬ ‫ְל‬ ‫מ‬ ּ ַ ‫ס‬ ְ ‫מ‬ ‫ֵם‬ ‫ה‬ –»Œ r – ˜Ì‡‚ o o· – j ‚Š q r rކ ° r Æ j ‚‡ q ’ n jŠ"‹ r‰ r ~ÔÌ~Š r rŽ"– ˜Ì‡ o »–q r¸‚ Œq ~ r·‚‹ q rŠÌ‚‡ r o¾ q jŠ˜ÌÀ j„ nŠ˜Ì¾ tŽÂj ¹q j„‚n ‚˜ q ~Š p oÇ nŽ~Ô~»‚‹ r‰ r ‚ r‡‚r ‫ֹב‬ ‫ו‬ ּ ‫ט‬ ַ ‫ה‬ ‫ָל‬ ‫כ‬ ְ ‫ל‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ּ ‫ְכ‬ ‫ז‬ ִ ‫ל‬ ‫ֹל‬ ‫ָכו‬ ‫י‬ ‹‡ ± n  l Œ‹‡ q – n ° r j‡~Ô‹‡ ± n  l Œ‚ q ±Ì p ° p r ~~»‚Š p r rŽ‹ r‰ r ~Õ °‡ p  n Œn ‚Âr q‰ jƒ̆‚Âr qÀ‚~p –j n‡~»‚ÌÁ°‹‡ p n¾ nŽ r »–‚‹‡ r n¾ q ‚˜ q ~– p Œq r¸~»‚ jƒ ,‫ִים‬ ּ ‫י‬ ִ ‫ָנ‬ ‫ח‬ ּ ‫רו‬ ‫ִים‬ ּ ‫ַי‬ ‫ח‬ ְ ‫ל‬ ,‫ָם‬ ‫ֹל‬ ‫ָעו‬ ּ ‫ֶב‬ ׁ‫ש‬ ~Ô°Æo †~»‚‹ n r‰ r ~ÔŠ r~‡ l n j‰‚q jŠ‚±Ì‹‡ p Œn r ’j nŠ‹‡ nŽ»€‚~Ô l –s„ l qŠŠÌ‰ r‡~Ô~»‚ jƒ oŽ rÀ‚n jŠ̊‡q n¸Œ~Õ q ° p q o‡ jƒp  o q€ j·° o‡–Ì~ ‫ מִצ ַּד‬.‫חַי ֵּי אֹשׁ ֶר ו ְִׂשמְחָה‬ Š r rÌ˜Ì n Æ‚ r –»Œ r l ‚ r¸–j q j·~»‚°‡~ p ¹q qƒ‚Œr j‰ r j·€‚o qŽ˜j ‚n Èo ˜q jŠ»‚–Ìr ~l ‫ שׁ ֵנִי אִם אָדָם לֹא יִתְעוֹרֵר‬Ò~ q o rÀ qŠŠÈq ‚q Œ˜ o p˜ÌÀ‚ p –ÌË r ‚Š q rŠ jÀҖp p j·‡ n‚r jŠ҇–n r”‚–Ì~ r j‰ nŠ  ‚‹Ì‡ŠÌ r€‡ nÀ‚ r»°Ë‡ j Œo j‡˜–p ±p Š l °‹‡ p Œn r¾ qŠŠ oÀ±j ‚q ‚– q »Œ‚ q p„ ‫Š מִ" ׁ ּשוּבו ּאֵל ַי וְאָשׁ וּב ָה‬°˜ÌŽÌ– p j p ‚˜ q ~~ p ½o q jŠ‚ p”Ì–‚–ÌË r ‚q °p jÀÒ»’‚˜ r p€‚ÌŽ‚ p –ÌË r ‚‚s q Æ "‚ p¼‚‹Ì¾ q ‚Š q °‚ p Œr j”r ‚˜ r ~‡ p n‚r jŠŠÌ‰ r‡‡Œ»Ã n pЇ n‰ j‡‡Œ»s n ~Œ~ j –ÌŽ r jƒ ‫ הוּא יְאַב ֵּד ה ַכֹּל‬,"‫ אֲל ֵיכ ֶם‬q °ÌÆŠ o r rŽ‹Šs q À‹sp •ŠÈq ‚Š q ~ p o rÀ‚q Œ˜ o p˜ÌÀ~‡ p ‚Š n ~o –r ±j n‡‹q ̌ j”q jŠ˜ pƒŒ‹ r –̸ÌÁ o °‹‡ p n¾ q ‚Š q °˜»Ž p Âj ¹q j„‚n ‚˜ q ~Š p oÇ qŽŒ~Õ j °‡ p Œn ‚Âr rаÆo †‚ n p¼‚‹ q r ‚‹ r r‰ r ~Ô‚ p¼‚‹ q r ‚‚ r r¸–j q j·˜p –̇ p oÀ‡–o l ~q jƒ ŠÌ‰ r‡‹r ~‹‡ r n¾ q ‹‡ nŠÂj q Œ‹ j ‚ o r ~ p qnj‚ n r޲r q·»Ž rа o¾°‹‡ p n»° l ‡ n‰‚‹‡ l Œn r¾‚‚ q pÁ~o "‡»Ã²n ‚q ‹r ~‹ r ~‡ n nް o qnj‚ n r Œj ±n jƒ–°sp ~‡ o¾ q ‹‡ n¾ nŽ r »–‹‡ n¾ q jŠ‹ rŠÌ r·°̽ p ‚Š q r‰ jŠ˜ÌÀ j„ nŠ •p o Œ o oŽ–j Æq ˜j ‚n °‹ p r ~Š r ‹‡ q n¾ q “’o r ‚Š p °Š p °r Œ~‡ r n rŽ‹‡–n r¹j ‚˜ q ~‡ p n‚r jЇo jÀ  o·~q j‡~»‚‹ p‰‡ oŠ~‚ l r»°~r jƒ‡ qŠ~»»² o Œ– n –̐ o ˜j n‡~Ô jƒ–’̲ r ‚ŠÌ•˜ q ~Š p oÇ qŽ j‡~Ô ‚ r޲r ‚q Š rÀ  oŽ–j Æq ˜j Œn ‚ r‡‚r ‚ p¼Œ»n  r ~p °sp Ò°p Œp j· ‚ rްr j· ‹q Æq  qr ~»‚ ‹ r¾t Œj ‹‡ n”Ì–»Ž j qŽ~l ²‚ p ŒŠ q r‰ j·˜ÌÀ j„ nŠ‹‡ nŠÌ‰ j‡»Ž j qŽ~„ l Ƙ»Ž r Âj ¹q j„‚»Ž n rа o‡»Á~‹‡ o Œn r‡ j·ŠsÀ‚q ‚ r‡‚~»‚° r sp ‚q ‡q n¸Œ‚ q r‡‚r °p j‰»̌ j”˜ q ~‡ p n‰Œ° o sp ̘Ì~ jŠ‚ pÀ q Œ‚ j r‡‚~»‚º r rÁ tÀ –o •r ˜j Ân °‡ p Œn jŠŠŒÌ€ o jƒq ŒÌ°‚ o r·Èr ‚q jƒ°Èo q jŠ»‚Æp ‚˜ q ~p q s˒j nŠйo Ëq °j ‚n jŠ•–»Ž‡ q oАr  qƒ–p j·‚ p‡ j n‡Ò rÀ– q ~q °‡ p o jÀ˜»Š¹j Ëq °j ‚‚ n ±Ì‚ p r‡‚ŠÌ‰r r‡~»‚°‚ p Âr qÀŠÌ’»“ o Âo ~q ˜j Œn ̖•̘̇ r ‚j n·»‚~t –r •ƒ‡ j rŠ~o s~Œ‚ j °r •‚ r rŠ l Œq j·‹r ~r ‚‚ r rŠ r °sp ‚̘Ì~ q ‡q n¸‚n °‡ p oŽ’j nŠ˜ q ~‚ q rް‚ r r޲r ‚Š q rÀ ‹‡» n j‡ »‡‚r jƒ ‚ r̆ ‚ r‡°‡ n n· »Œj rŠ ‹‡ nŽ r·‚q ‹‡n rŠ j‡ ‚r j°n ‹n ‚ r Ær °j Œn Аq –Ær t Œj ‚ rŽ•~»‚‚ r –r –o j·̊‚˜r j‡‚~ԁs r ~Œ˜Ì– j •r j‡˜Ì’»–˘ j q •q rŠ jƒ‚½r Ân q· qÀ°j nŠ҇–n r”‚ r‡‚r jƒ Ò qŠ‚r ~»‚ ‚ r‡°n j‡ qŠ  oŽ rÀ‚n jŠ ‡‡n n²j ‚q  o·‚q аp Œq j¼‚q ‡q n¸‚n °p jÀ ‹‡ n‡»Án jƒ ‹‡–n °r j‰Œt jÀ ˜Ì~ŠÌ½ r nŠЇ n ˜j ‚n jƒs~Œ– j •r r‡–‡ n Œj n·˜Ì’»–Ëj ‚Š q rÀ˜~p Š o· jŠ q·˜j ‚n jƒ° o¸–q ˜j ‚ n r jÂn ‚˜ q q °j n»°r j¾ q»‡n ˜ r r”•‚ j r‡‚‡ r ‡n n²j ‚q ~r ‚‹ r ° r o r·‚n jŠ »–Œj ~‹ r ‚̘Ì~ o Ì o jŠ»~ r»s~Œ•s j Œ– r q q” j·~»‚°»°‡ p n¸–j ‚ÌÁ n °‚ p r Ær °j Ân ‚‡ q oŽ j· ̌ jÀ‚ rސ~Ô~»‚ r °‚p †‡r nŠ j ‚‚ p r‡°n j‡º˜Ì~̘Ì~»Š r ~l ²r °‚ p rŠ~o ²j ‚Š q ‚ q rސ~Ô r jƒ Š r~˜Ì’»– l Ëj ‚Š q ‚ q o·–j ‚q Ër Œj qÁ²n °Ì‰ p rŽ"–q q” j·‚Ër ~‚ q Âr rŠ"€~̹‚ o Ër ~‚ q Âr rŠ̊ Š o·•q ˜j ‚~Ô–» n r·‚q °‚ p r»°Ë» j jа‹ r n‡ŒÌ‡‡ q –o l ~‹ q ‚p rÁ°‹‡ p nŽÌ‡–j †‡p –n Èj ‚‡ q ’n jŠ҇–n rǰp –˜Ì‡‹‡ o n»° l ‹‡ n¾ q ‚‚ q p„˜~‚ p rƒ°˜~s r ¼‚‚ q r •r °j ‚q ‚q jƒ˜»‰ r j„ n·~‡–n jË‚ q Ër ~‘ÌÄ q q· º˜r ¹r Œj ˜ p ~‚ p r ‡°n •j ‚‚ n r‡°n j‡‚– q q„~Ô‚ r p„ jƒ‹‡–n °r •Ї j n ’j ‚q jŠ»Ä nŽŠÌ r¸‚ r‡‚– r p²p ‚q ‡ nŽ~l ‚Âr rŠ ‹Ëp jŽ q‚o ~Ô ‹‡°n Æj † n ‹‚p rŠ –Œq ~r ‚–r r„ l q· ‹˜Ì~ r Š o·•q Œj ‚Ër ~q jƒ ŠsÀ‚q Œo »~ j”Œ»˜ r –p p ~‚ q r‡°n j‡̊»±Æj n ‚–r –o j·‡~o °»Ž‡ p n‚o °p jÀ̘Ì~Š o·•q jŠ‚ rŽ r‰»Œ‚˜r j‡‚~Ô r jƒ ‡Ën j Æq °j Œ‡ n oŽ j·Š rÀ˜~ p oŽ–j ’q Œ» j o̐‡ nŽ~Ì· l °° p sp j·ƒ°r j‰‹‡ q ~n r”Œj nŽ»Ž j qŽ~– l o †q j”Œn ‚ r‡°n j‡º˜Ì~ r Œ‚ o ˜»r Æ‚ j Œr –r j·˜ q ~q Аq jƒ˜Ì’»–Ëj ‚Š q € q ~̹~Ô‡ o nŽ~"– l q q” j·‡ nŽ~‚ l Âr rЇ˜Ì~‹‡ n nŠ~̰‹ l Ëp ~‚ q Œr oа‚ j rްr jŠ °‡ n¸–j ‚‹ n n‡» q °‡ j –o l ~q jƒ‚ r‡°n j‡ q·sŒ jŠ nŠ qŽ j‰ nŽ~»‚‚–r –o j·˜‡ oŠ j· ‡˜‡n o·‡ oŽ j nŠ jƒ‡ nŠ‚r rŽ–j Ƈ q nŠ‚ p‡‚j Ë~Ô‚ n r޲r ‚Š q rÀ°€ p ~̹‡ o nŽ~ l ‚‡p oА‡ l Ën Œj qÁ²n °–‡ p n Âj ‚q ‫המשך‬ ‚ p‰Ì·‡ nŽ~‚ l p„Аq << 3 ‫בעמוד‬ ƒ‡ rА r –q r ̌ rŠÌ°°‡ p n¸–j ‚~»‚‹ n °҇ r °n Œj ‚q jŠŠ r¸t Œ~Ô~»‚ j °p €»°‡ n¸–j ‚~»‚ n jƒ‚ r̆‡ n‰‚‚ l r‡°n j¾ q·‹‡ nŽ j¾†q j”ŒÌÁ n °‹‡ p n ~q ‚Š r rÀ ÌÁ tÀ t °‹ p rŠÌ r rŠ‹‡ r – n ± j  p jƒ‚ j ~ r Œ‡ o – o l ~ q ‡ q n¸ q‡‹  r ~ r °‹‡ p n¾ q “ ’ o r ‚– p ŒÌ~ o ‫נרות‬ ‫לקת נרו‬ ‫הדלקת‬ ‫הדלק‬ ‫ההד‬ –ƒ‚†‚ƒ—ƒ•‚Šƒ•Œ‚Š—ƒ˜Œ—އƒŠ‡Š—•ƒŒƒŠ‚ ‫עע"פ לוח "אור‬ Š•ƒ”„‚ЇŒ €‚‡‡†‹‡Œ –‡– ‫ החחיים" לפפי‬20:00 19:15 18:05 ‚”Ž˜‚‚ –’˜‚Ž—ƒ—˜‡Ž–‚– ˜—~ŽŠ‰ƒ ‫זמני יררושלים‬ ‫ דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬- ‫טועמיה‬ 35 ‫‡’ƒ–Š—˜‬ ‫ימים של שנה שלמה‬ ‫~Œ–‚–‚€– އ‚ƒ—Œƒ~Ї—Ї†~–~—‡—‡˜ ‚Œ•ƒЇ‹ ‰‡–ƒ‚–‡‚ƒ‚‬ ‫˜‚Œ—‚‚~‡’–Œ€‡‚Œ‡—–‡‹‚–ƒ•Š”•‡—Ї†~‚‡‚„‚—Ž˜‬ ‫”•‚„”Š~Œ–Š‚‹‰‡‚–ƒ‚Š‚”Š ‚Œ—’†‚ƒ~Š ’—Œ‚~˜‚Š~–‬ ‫‚˜—  Вއ ‪•ƒ‚ ‹–ƒ’Œ ––ƒ ‰Ž ‡ƒ‚‡ Š— ƒ˜‰—Š  ‹‡Ž— 9‬‬ ‫А—ƒ˜ —ƒŽ’—ƒŠ•АА”ŒˆŠ‚—˜Žƒ˜–~ •†ƒŠ~€ƒŠŒ‡‡ƒ–‬ ‫’˜–ƒ‰ƒ‰‡‹ƒŒ Šƒ•ƒ˜‡އŒ—’ ‚ƒ—ƒ˜’‡‹А•Š‰ƒŒ‡‹—Š‬ ‫„‚‡Š‡“Š‡ƒ„‰ƒ˜–‚‡ƒ‹‚‡ƒ‡„‰‚ƒŠ—‰–~‡•“ƒŠ‹‚~‬ ‫Œ‡Š‡ƒŽ‡‹Œ•”ƒ‰„‚—Œƒ‚†ƒ—Š‚ƒ––‚ƒ~‚–ˆ‚ —ƒ‡ƒ˜–ƒ‰Š†Ž‚‬ ‫~ŽƒŽŒ”~‡‹‡ƒŒ‡‡‹‚‰‡€ƒ–Ї‹ƒ —ƒ‡‹—Ž‚‪Љ˜Š‡ ˜‹‚—‚ƒ—˜‡Œ‡˜–—:‬‬ ‫Š‡ƒ‡‰ƒŠ‚Š‰Šƒ~˜‰Š‚•–‡‡–‚‬ ‫‚—Ž‚‰ƒŠ‚ „Š~ƒŒ–‡‹ŠŽƒ ‡–ƒ‡Œ€ ‰‡€ƒ’~‪Љ—ƒ–‡’:–‡–€~—‡––˜:‬‬ ‫ƒ‚Ž‚ ‡ƒ‹ ‚‡– ‚€‡ƒ ~Їƒ ŠŒ—– —އ ~Ž—‡ •‡‹ Œ‡Š‡ƒŽ–‡‹ ‡ƒ‡‹ ‰~—–‬ ‫‚€ƒ‘‰ƒŠƒŽ€––~ –‚–~—~‹‚–~—Œ–€‡—†ƒ‪‚ЇР‹~ƒˆ‰—‡€–Œ‘ƒ€‚Љ:‬‬ ‫‰Š~ Œ‚‹ŒŠƒƒ‚ƒ–ˆ‡‰‡–•ƒ‡‰ƒ ŒŒƒŽ‡—‡—‡Ž‡‚‹‚‰ƒ‹Š‡ƒ‚‹‬ ‫~‹ƒŠŒ‰~‡‹ƒŠ “–~—‪—~–‚—‡’Š"ƒŒƒ•’˜ŠŠƒ‰‡ƒŽ‡~‘ƒ€‚Љ:‬‬ ‫–‡‹‚‡Žƒ‪ЉА––ƒ‚–—– ~Šƒ‹‡‰ƒ–~‹‡Žƒ‡Šƒ‡€‚‹‚–Šƒƒ‡Š‡Œ10‬‬ ‫‚ƒ~ŒŠˆ‚Œ—’‡Š‰Š‚~‡–‡‹Š‰‰Š‚˜Ž‚€ƒ˜˜ ƒ—‚ƒ‡ƒ–‡Œ‡‹Šƒ‬ ‫‚ ƒŒ– •ƒ• – ‚ƒ~ ‚ƒ–‚ ‰‡  ‡ƒ‹ —‡—‡ ‚•–ƒ ‚ƒ~ ‡’ƒ• ~˜ ‚‡ ~”Š‬ ‫~Ž—‡•‡‹ƒ’–†Œ”‡‹—Šƒ––ƒ˜Œ‡‚„ŒŽ‡‹‚‡~‚ƒ‰ ‚Œ’–~ ˜Š‬ ‫–”‡Žƒ˜ƒŒ•”ƒŽƒ˜ƒŠ‰‚ƒ––—‚‚‰Š‰‡АŒƒ‡‬ ‫ƒ‚Ž‚~ƒ˜ƒ‡ƒ‹—‡—‡ƒ•–‡—‚ƒ––Œ—–ƒƒ–Š‚’•—ƒƒ—ƒ‰—‚ƒ~‬ ‫ŒŠ†—~ƒ˜ƒ ”ƒ–‚ Œ•”ƒ‡˜ ƒ‡’‚ ‚ƒ~ ‚–€‡— ‡’ƒ• ƒ—Œ ‚ ‰‡ ‚”Ї  Š‚‰–‡‬ ‫”ƒ–‚ Œƒ”Š ˜ ƒŒ•”ƒ‡˜ ƒ‰Š —Žƒ˜– ‰˜ ‚ƒ~ –• Š—Šƒ  ~˜ ŒŒˆ ‚’‡•‚‬ ‫Š‚’‚‰Œ‚ƒ˜•‡‹ƒŒ‰~‡‚’ƒˆ‚’•Š‚‰–‚ŒŒ—‡˜—˜ ‡‡~˜‚Œ‡Š‡ƒŽ–‬ ‫‚Ž˜‰ƒ‹—Š‪‹‡–Šƒƒ‡Š‡Œ10‬‬ ‫~Š~ —Š’˜ ~‡–‚ ˜•Š‚ Œ’˜ ƒ‚‡~ Š~ ‚’‡‚ ‚ƒ~ އ‚ Š’˜ƒ  ~˜‬ ‫‚Œ’˜ƒŠ–~ƒ˜‚Ё~ˆŠŠ~‚”Š ‚‚ƒ~‚†‡ Š‚’‡‬ ‫ƒŠ’–‹‚‡ƒ‹~˜‚’•~ˆ‡—Šƒ‡‚~ ˜‚—‚‚‡˜‚ƒ‬ ‫–€ ”ƒ˜‡ƒ‹ƒ‚ƒ~ŠŒŠ~ –ƒŽ‚~˜–‡‚—ƒ ‡Œ–Ž~ ‬ ‫התחוללה בו מלחמה‬ ‫‰‡~ƒ–А—ƒ˜ŒŠ~‰‚‡ƒ‹—‡—‡Œ„Œ‚ŒŽ ‚ƒŠŒŠ‚ƒ‰Š‬ ‫פנימית‪ :‬האם להית‬ ‫‚ƒ—‚ŒŠ~‰‚Œ„Œ„‚‪Ї•~ƒ‚‰Šƒ‚‰–Œ‡‚~ƒ–ƒŽ‡~:‬‬ ‫נאמן לקבלה לכבוד‬ ‫Š”Œƒ•Š‚А—ƒ˜–”ƒ‚ ƒŠ~Аƒ—ƒ‹’އ‹ƒ~ƒ’‬ ‫ה' ולהסתכן בפגיעה‬ ‫~ – ”ƒ˜‡ƒ‹‡ƒ‹—‡—‡‬ ‫בשמו‪ ,‬או 'לעגל'‬ ‫‰–‰Œ‚’Œ‡‹—‚‡‚Šƒއ‡ƒ‰ˆ~ˆއ‡ƒ‰Œƒ„‚—Š~‬ ‫פינות ולא לעמוד‬ ‫Š’–‹ ’• ‪~Œ ƒ€’Š Šƒ‰‡— –ƒ Šƒ€ ˜Œ~ ƒ‡‡Ž ‚„ :‬‬ ‫—Œƒ‚†ƒ‚–‡‚ƒ~‡‰ƒŠŠ‚‡~~‡—Œ•”ƒІ’ŠŒ’˜‬ ‫Œ—’‡‡‹Œ~Š‰Š‚‚˜Ž‚€ƒ˜ƒ‚‚–€—‚Œ—ˆ‚—Ž‚‬ ‫בקבלה הפעם‪,‬‬ ‫˜ƒˆ ‰Œ‚ •ƒ˜ ~ƒ Š•Žƒ˜ —‚ ~ˆ —˜ ”ƒ˜ ‰– ‚€‡‚‬ ‫‚€Œ–~ –‰ƒ˜ ‡  Œ’–˜ Š ‡ ~  —Ž˜ Аއ Œ†‬ ‫ולהמשיך להיות בעל‬ ‫ƒ•Š‚„ƒ•Š‚‚˜ ƒŠŠ‚ƒŒŠ Œ‚’އŒ‡˜‚~‹Š‚‡˜Ž~Œ‬ ‫‡Ž–—ƒ˜’ƒ–ƒ˜Вއ–~—‚—Ž‚‚–Š~Œ”~ ‡Ž‡‬ ‫שם מכובד‪...‬‬ ‫ЕЂ Љƒ ‚  ƒŠ‚˜‰ ’€‡‚ —Œƒ ~ƒ А€Š  ’‡Žƒ˜‬ ‫~—˜ƒ—‚ ЂЂ•އ†~ƒ˜ƒ~˜‚Š~Œ˜‡‡—"Œ‚~˜‚‬ ‫ƒŠ~ АŒƒ •Š‚ ‚’‹ ƒŠ‚Œ—‡ˆ Š‚‡ƒ˜ Š —‹ Œ‰ƒ‬ ‫Œ’„– Ї ~˜ ‰Š ‚‰’‡‹ ‡˜ ‚–‡ ‰˜ ˜•ƒ’˜ ‚ €‡‹ ƒ~އ‬ ‫—Šƒ‘‚ Ї†‪‹ƒ‡‚•’‚˜~‡’~~Š ‚‹‡Ž~:‬‬ ‫”–‡‰‚€‹А–ƒˆ•އƒ˜‰ˆ‚ ЂДƒ•Š‡ƒƒ‚~ƒƒ‡–‚‡˜‬ ‫~ ‚~ƒ˜ƒŠ–~—ƒŽ‚Їƒ‹–~—ƒƒ‡‚‡Œ‚‚ƒ~‡”~Œ‚Œ—–‬ ‫ސ—˜‚‰ƒ–‚‚Š—‚–€‡—‰‡‚Œ˜ ‡˜€Š‚ Ї†‚ƒ~Š–ƒ Œ‚Œ Šƒ•˜‬ ‫‚–€—˜‡’ƒ•—‚Šˆ‹ƒ–~ƒŠ‹‚ŒŽ‚Š~˜‚‰ŠŠƒ‬ ‫ƒ‚Ž‚ ‡ƒ‹ –~—ƒ ƒ•– •‡Š ‚ƒ–– †Š’ƒ ‚ƒŠ ‚‡‚ „‚ ‚ƒ–ˆ‡ —‡‡”€ ~˜ ƒŒ‚އ‡ƒ‚ƒ~—˜•ƒŠ~‚€‡ƒ‡”~Œ‚‡˜~Ї˜‚•–ƒ˜‬ ‫‚Œ‡Š‡ƒŽ–—‚’‡‪˜‡ŠˆŠ‡‹~‡‰‹‡—Ž~‡~—‚„‹ƒ•Œ~•ƒ– ~ƒ‚‡‰‚Š€Œ—ƒ•‚~—–‚Œ‚ ‚Š•˜ƒŠ‚–‡~‡‰–‡‚ƒŠ”Ž˜‚‡Œ––ƒ‚˜ƒ––ƒƒ‡Š‡Œ10‬‬ ‫‡ƒ‹—‡—‡ƒ‰‡‰˜‚ƒ~‡’‡~˜‚’•ƒ‡—Š Зއ‚”‡‹~ƒŠ‹ƒ–ˆ‚‡ —Š –ƒ‡—~Šƒ‚ƒŒƒ‚ƒ~~‡Žƒ‡˜ƒƒ‰ˆ‡”~—‹–Š~—˜ƒŠ‰‚‡‘‬ ‫އ‚А”ƒ–~˜—†‘‡ƒ–ƒƒ~Œ–Šƒ‚˜•—–˜‡Š’–Šˆ—‚Œ‡Š‡ƒŽ–‚„‚Ž’†– ŠƒŠƒŠ‚‡ƒ˜‡˜‚•–ƒ˜ƒŠ—Š~‡’€~—˜ƒƒ‡”~Š‡‚—‹–—Œ‡‡‹‬ ‫‚˜’ŠƒŒ‰ˆ—Š~‚—‡Š~—˜ƒƒŒŽŒ–‡‚–~—‚—Ž‚ƒ‚ Ї†ƒŠ—Š‹Šƒ—‰–‬ ‫—˜‚~ –ƒŽ‚Œƒ‹Š‚ƒ~‚‡‚‡‚ƒ‡”‡–—Š~ŠŒ–‡‹Œƒ‡Œ‡‹‬ ‫~ƒ˜ƒ–€‚–€‡—‚ƒ–––‰Š€ƒ’ƒƒ‚‡~˜‚Ž‚”‹—~‡–Šƒ~‹‚‡‚ –„Œ—‚ƒ˜ƒ‡˜‚•–ƒ˜‚ƒ~—ƒŒ—˜‡Ž—Œƒ˜—Œ€Šƒ˜‰‡‚‹–ƒ~ƒ˜—Œ‡‡‹‬ ‫Œ˜‰Œ—–ƒŒƒ”‡~~˜‚’•‡ƒ‹—‡—‡ƒ—ƒŠ ~ƒ˜ƒŠ”‡‹ƒ~ ‰‚‡‚Œ•Š —‰ŠŒ‡—‡—•‡˜~–‡ˆŒƒ‡‹˜ƒ~‚‡–ƒƒ‡ ~ƒ˜‚—Ž‚‰Š‚ƒŠ‹‚’‡‬ ‫‚Ž˜~˜‚ƒ‹Š–ƒ–ƒ‡ƒ‰‡އŒ—’ ˜ƒ—Ђޒ†–‚‡ƒ˜ƒ‡‹~˜‚ƒ–– ƒ–•‚ƒ~——‚‰”˜‚Ž—Œƒ˜‪‹‡Ž—‚Œ‰‚—ˆ‰––—ƒ–—˜‚ƒ ‡ƒƒ–‚:‬‬ ‫ƒŒ~—‡Œ‡‹~ƒ˜ƒ—‚Œ•–‚‚„‚~‡–•ƒ˜‚’•—Šƒ— ‡‡ƒŠ—Š‹‰ƒ‹– ŒŠŒ˜~ƒ˜Žƒ‰~‚€Œ–~ŠŒŠ˜ƒƒŒ—‚ƒ‚Ž~”Š—Š~ƒ˜ƒ ‡——‚‚‰Š‰‡‬ ‫ƒŠ‡ƒŠ~Œ‰ˆƒŒ”‰„‚‚€‹~‹‚‡‚„ƒ‰‚Œ—’†—‰„‚‚–‡——Œƒ‚†ƒ —Š~Š‚‡ƒ˜”–ƒŒ–‡‚–~—‚—Ž‚‚ƒ~‚‡‚Œƒ‰Š‚•–‡—‡Š‚—Šƒ‹‬ ‫‰‡—‚‡‡‚—ЇƒŒ‡‡‹‡˜‚•–ƒ˜Š~ސ‡‹‰ŠŠŠ—‚ƒ˜Œ•ƒ‹—‰„‚~ˆ—‡Š‬ ‫‚‡‚ŽŒ •Š Šƒ†‡ƒ‚ƒ~‚‡‚Œ~~˜Œ•ƒ–’–Ž˜ƒ‬ ‫„‰ƒ˜‚•Š‚ ‚•†Ž‚ —Š~Аƒ~ – ”ƒ˜‡ƒ‹—‡—‡‪"ˆ‰А‚•‚‹Š—Œ‚ŒƒЉ‚‚ƒƒ—:‚Ž—‚—~–Š—Šƒ€‚‹ƒ‡ƒ€’Š~Š—  ‡ƒƒ–‚Šˆ‡—Œ‚Š‚‰„:‬‬ ‫Œ•ƒ–‚‰Ž˜ƒ‚Œƒ–ˆ—˜އ‡ƒ‚‡~–€ƒŠ—Œ—ŠŒ‡‹Š‡‚‚–‚—Œ‡‡‹ —„‰‚Š‚˜—–ƒ—––Š’‡—‰Š‚Œ‡~—Šƒ‹Š‡˜ƒ‪–Œ~Ž—–—˜‚Š‚‰ƒ„:‬‬ ‫–—ƒ‚ ‚Œ”~ƒ•–~ƒ‚ƒ‚‡ƒ˜ƒ•–ƒ‪‚ކ•‚Š•ƒ~†•‚—Œ‚Œ‰ƒ~–ˆ‡—‡‹‡†‡ Š :‹ƒŠ—ˆŠƒ€‹—‚ ‹ƒ‡Š‚Ž—‚—~–‡—‹‡Œ‡‚–—ƒŠ~:‬‬ ‫‚‰‡’ƒ–‡‹—€‹~‹Š~„‰‡˜ŠŽ”Š~˜ ƒ—~ŠƒŠ‰–~ƒ‡ƒŠ~‚’•˜А—ƒ˜ —ƒ ‡Œ‡‹ ~Šƒ ‡‰ƒŠ‡‹ Š‚—’‡ Žƒ–~ƒ˜ Š ‰Š ~  ƒ~  ƒ‰ˆ ‡—‚ ‰Š ~  ƒ~’‡Šƒ‬ ‫Ž’—ƒŠ‚˜ „•–~ —~˜‚Žƒ’ŠŠƒ‰˜‚ •–ƒ‡ƒ˜–Œ‰Š‚—Ž‚ƒ‚˜—ƒ‚ —ƒŽ’—ƒ•Š‚†ƒ‚–•†‡‰ƒŠ‡‹Š‚—’‡Š€„–‚‡‰ƒŠƒƒ€‹~‹Ž€„–‬ ‫ƒ‚”•‚‡’‚ƒŒ˜•Š˜Œ‡‰Š‚ ‡‡‹—ŠŽƒ˜Šƒ‡‡‹–ƒ‚ – Œ‡ƒŽƒ˜ŠŽƒƒ ЇЂŠ~Іƒ‚•Š‚‡Œ‡‹~ŠƒŒƒ€Š˜Š‚’ƒˆ~˜€„–‚‡‡ƒ‹‚‰‡’ƒ–‡‹‬ ‫‚Š† †ƒŠ ƒ˜‚‬ ‫‚~–‰‚Š˜•ƒŠ—ƒ˜—ƒ‚–€Вއ—‚’˜•‡‹Ž—Š ‡‹‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫‬ ‫АŽ‬ ‫–’~Š’ƒ~‚‬ ‫‚–އ˜ ‡‚‬ ‫‡—–~Š‬ ‫– Š˜—ƒ—Ž‚‬ ‫‡” •—‹†ƒ‬ ‫—~ƒŠ ‡‬ ‫‚–~—–‬ ‫–ƒ„‚‬ ‫ЇЇ~˜‬ ‫ ‡‚‬ ‫—–‚‬ ‫Œ–‡‹‬ ‫‬ ‫Œ–‡‹‬ ‫‚‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫ƒŠ‡•‚‚‬ ‫„Š‬ ‫„Š‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪36‬‬ –‚–Œ~Œˆ—Œ‚ "ƒ‡ r ~p –~r ²j Œn ‚ pŽÌ° ~»‚ ‚Âr rŠ ‹‡–» n °n –q Œr ‡–n •j ‚n ~»‚ s~Œj ̊ ~q rÀ  rÇÂq ‚q ŠÌ„ ‚ r‡‚r ‚ r‡°n j‡‚q Œo ~ r” r‡ ~»‚  r ~p ‹Ì‡ ‚ p„ ‹n ‹‡ nаj ‚q jŠ ‚ r‡‚r ŠÌ‰ r‡ ~Ô ~»‚   ‚ r‡°n j‡‚q ˜~p  o„̐ ~»‚°p †‡ nŠ j ‚p ~»‚ ~r jŠ ˜q q rŠ ‡ nŠ j· Ì –j r· Ò qŠ‚r jƒ ‫המשך‬ ~Ô ~»‚ jƒ ‚ r·Èr ‚q Ї n°j n· ‚ p„ ˜~p ‚±r r ~»‚°p q r‡ ~»‚ "‹ n‡ qа»–‡ r n· –»€ r‡ ~Ô ~»‚°p ‚Âr rŠ << 1 ‫מעמוד‬ ~Ô ~»‚°p ‚ p„ ‹n ‹‡ nаj ‚n ~»‚ ‚–‡r ¹n Аq ––o r jŠ »Á o ‚o ‹‚o ‚ rØt l ‚q ‡ oŽ’j nŠ °sp ̘Ì~ qÀ°j n‡ ‚Œr Œq j„ – q ~q jŠ  q jŠ ‹°r sŒ jŠ nŠ jƒ Ї n€–r °–r j Œn ˜‡ o jŠ  oŽ rÀ‚n jŠ ‘‡¹n j Œq ‚–‡r ¹n ‘~q Аq – q€r ~Ô ~»‚ jƒ ‚ r·Èr q· Ì ½r n· ̊ ‚ r‡‚r Š r~l ‹ n‡ qа»–‡ r n· –»€ r‡ °q r ~»‚ ŠÌ r¸ –q q” j» ~ rÀt Œj ‚ r‡‚r jƒ Ì –j r· Šr ’j q Аq ²o q‡˜j ‚n ~»‚ ‚°r Èj n» –»²n ‚q ˜~p –ÌŒ o ‚ r‡‚r º˜‡r o j·°p ‚²r ~n ‚r ƒ‡ rŠ~o ‚–r ²j •q ˜j ‚n ‚ rØt l ‚q ‡ oŽ’j nŠ ‹ n‡» q °j ~»‚°p ‡ oŽ’j nŠ »‚ p„ jƒ sl qŠ Ò oŠ o‡ ‚ rЇ nŠ r „~r ‚ r‡°n j‡ q· ҇°n Œj Œq ~Ô ~»‚ ‹~n °p †‡ nŠ j ‚p jƒ ŠsÀ‚q Аq ÌĂq ˜~p ̊ ‚–r Æj n ~‡‚n jƒ ‡q n¸‚n ~»‚ »‚²p Œq ̊ –ŒÌŠ q ‚ r”Ì– ~‡‚n ‡ nÀ ‚‡r pŠ~o ‡q n¸‚q jŠ »ÃÂp Œn ‡ nÀ ˜~s¼‚q ‚ r‡°n j‡ q· ̘Ì~ ‹±r ‚ r·Èr ‚q ‡ qŠ»~°p ̌ j”q jŠ –Œq ~r ~»‚ ‚†r rŠ j ‚q ‹n Šr ’j Äq ‚q Œo ‹•r ‹‡±n l Âq ‚q Œo ‡Ën j –q k pŽ ‹‡»‚n j‡ ‡ oŽÌ‡ jЇŒn €–q ‚r °p ‡ n”~ rŽ Èo ’q Œj аp ˜ q· ‡ nŽ~l °p Ó jŠ q Ë o º rÁ°p – o„Ì ~»‚°p ̌ j”q jŠ –Œq ~r ~»‚ jƒ °~s– rŠ ‚°r r l ‚ r°r l Œq ̊ ‚˜r jАr ‹°r q ‡ nŠ j”‚q jŠ ŠÌ‰ r‡ ~»‚ ‚ Ò»– r· ˜–p p¾ q¸˜j Œ»n »ÃÂp Œn ˜ q –Ì· q ‡ nŽ~l °p ‡Ën †j qŠ j ‚p jƒ ‹˜Ì~ r ˜Ì~–j nŠ ‡Ën jŠs‰ r‡ ~Ô ‡ nÁ°p ~ r·~q аp ‡–o Œj q€ jŠ °–ÌÆ o ~»‚ ~Ô ‹~n jƒ ҇°n Œj q‡ ~»‚ ̊ ̆ ‹~n » q °r Ò°p Œp j· »° ‚Äp qŽŒ»j ‚ r‡°n j‡ qŠ ‡o jÀ°p ‡Ën †j qŠ j ‚p ‹‡ nްr ‚Âr qÀ ‡ oŽ’j nŠ ‡ nÁ°p ~ r·~q аp ‘p pÀ‚q Œo ‚ r‡ j q –j n· ‚–‡r ¹n ‡˜‡n nŽ•r jƒ ‡Ën –j q¾ q¸˜j ‚n ŒÌÁo °p –» r· ~»‚ ‹~n ̘Ì~ ‚ rŠ~l ²r °p ‚²r ~n ° q€Ær ~»‚ ‚ r‡°n j‡ qŠ ‚‡r nŽ jÀ‚q ‡ oŽ’j nŠ ˜ r”•j ‚ r‡°n j‡  p jŠ ‡ nÁ°p ‚–‡r ¹n ‚q ˜~p Ëo ~p ‡ nŽ~l ‚±r r ‡ nÁ°p ~ r·~q ²p ‚Œq Аq ‚–»Œ r j¸ ‚–r Ær qÀ ‡ nŠ ‚ p‡‚j Ën °p  q‡ jŠ ‚–r r¸ ~‡‚n ‚ r̆ »ÃÂp Œn °Èo q jŠ ‚ r”Ì– ~‡‚n °p ̊ ‚–r Œj ~r ~‡‚n jƒ  oÀ°p ‚ rސr ~»‚ ‚ r‡°n j‡ q· ˜±p Æp q Œj ~‡‚n ˜ r·°q Š r‰ j· ˜ n‡ q· q· –»°n º rŠ j”~p ˜Ì±l qŠ ‚ r”Ì– jƒ ‚ r‡ j q –j ˜ qŽ»‰°j n· ‚ r‡°n j‡‚q ‚ p„ Ó jŠ ‹‡ nްr °°o Ò°p Œp j· ‹ rà n j· –»°n ‚sÆ Ër –j q Œr ‚Ër ~q Ӈ pАr ‡Ën j°q r » q ²r ‚q ‹s~˜j Æn ‚ r Œj ±n j· ‹‡ nÀj ‚n ~»‚ "‚ p„ ˜~p ˜Ì±l qŠ ŠÌ‰ r‡ ~»‚ ˜Ì~r ‡•o –j ’n j· –»°n –sŒj n¾°p »‚°‡ p Œn Җ̐o ‚~‡r n‚o ~‡‚n ‘p pÀ ‡~o ‹ rà n ‡ nÁ°p ‚–‡r ¹n ‚q ˜~p Ó jŠ ˜ pŽ˜ÌŽ p ‡ nŽ~l °p Ó jŠ ‚‡r ÌŒ n ‡ nŽ~l ‡q n¸Œq ‹‡°n rŽ~l ‚Âr qÀ º˜‡r o j· »’Äj ~q ˜j ‚n ‹ n‡–q ‚m rÇ q· ‚–o ±j p ‹‡Ëo °j ‚r °r j· ˜ r·°q j· ° o€Ær ‚n jŠ » j•r ‹‚o ~ pŠÆp –» r·‚q аp ̘»°–j nŠ ˜–p p̐ ‚–‡r ¹n ‚q °p ‚ p„Ì ‹‚‡p oއ o· »Œ˜j r ‹‚o jƒ Œr l Œq ̘Ì~ j· ‡¹n ˜Ì~r ‡•o –j ’n j· – r”•r –»°n –q Œr ~»‚ jƒ ‹‡–n r¸ tŒj ‹‡ n ~q ‚r ²p ‚Âq Œn –˜Ì‡ o ‚ o·–j ‚q ‚ rƒ²r °p ‚ r‡ j q –j n· ‚–‡r ¹n Š o·•n jƒ ‚ r Œj ±n j· Ëo q ˜j ‚n ~»‚ ‹‡~n rŠÆj » q °r ˜°q –r Ær Аq ‹ q¸ ‹Ër ~n – o·q j¾°p »°Èj n· ‹‚o ‹q Æq ‚q jƒ »° –q Œr ~»‚  oÀŒn – q ~q jŠ ˜ r·°q j· Š o·•q Ëj Ër j ˜q Ær ‹~n –Œq ~r ‚ r·Èr ‚q jƒ ‚ r·Èr qŠ ˜q Æp ˜q Ær ~»‚  r ~p – r¹r ‡ n‚o ~»‚ »Š j·•n ÌÁ°p †~q jŠ ‹‡°»¹ n n ˜ r”•j ‹ q¸ –sŒj n¾°p »°Èj n» s~Œj ‹‡ nŽ‚k pŽ ‹‚o °p ̊ »–Œj ~r ˜‡°‡ n nвj ‚q ˜ r·²q q· q s˒j nŠ  q s˒j nŠ –°r ’j ~p ²p ‚Œq ˜~p  r¾‚q ˜~p q s˒j nŠ  oÁ‚q ˜~p q s˒j nŠ ˜Ì±l qŠ ҇–n rDzp ‚Œq ‚ p„ ~»‚°p ‡~¹q qƒ ̘Ì~ sq Œ°j nŠ »~ r·°p ‹‡’n ÌŽ r ‹‡°n rŽ~l »’ÌŽ j jƒ  o –q ˜j ‚n jƒ Ёq r¸ –»²n ‚q †~q jŠ ‚ p‡‚j n‡ ŠÌ‰ r‡ ‚ r·Èr ‚q ˜q Æp ̊ Ëq ’j nŽ ‹~n ‹‡ n̆ ‹‡±n l Œq ˜Ì±l qŠ jƒ ‚–ÌË r sŒ jŠ nŠ ‚Æp ‚q ˜~p »Â nŠ j· ̆ •°p o Š o·•n ~»‚ –Ì„~o r· –~o ²r ‚n jŠ  r¾ q ‚ r‡‚r ~»‚ ‚ r‡°n j‡ º˜Ì~ r j· sŒ jŠ nŠ ҇°n Œj ‚n »² n‡ »Ž rŠ ‚ p‡‚j n¾°p ‹‡°n Èj qŒj »Ž j qŽ~l ²p ‚Œq ‚ p„ –q ’q °p »Ž rŠ •‡ nސl ‚q jŠ» ‚ o·–j ‚q ̘̉ jŠ ‡ nŽ j‰‚q jŠ ‚ r‡°n j‡ q· sŒ jŠ nŠ ҇°n Œj ‚n ~»‚ s~Œj ‚ rŠÌ j¸ ‚ r rŠ j”‚q ̊ ‚˜r j‡‚r ~ r¾Œq °j ¹n ~Ër j q¾n j· ‚ Ò»– r» ‹‡Œn r‡ »Ž rŠ »–~l °j nðp ‹‡Œn r¾‚q ˜~p Š oÇ qŽ jРйo Ëq °j nŽ ‚ ˜–q j„p j· ‚–ÌË r sŒ jŠ nŠ Š q‰»Ã°p ‡o jÀ ˜q ¹q ‚q ˜ r·°q j· ‹‡–»n ²n ‚q ˜~p –sŒj nŠ ҇°n Œj ‚n jƒ º r· ‹‡ n rŠ j”Ât ‚q ‹‡‡n Œn jŠËq ‚q  q ~q ‚ r‡‚r jƒ ‹q Š rÀ ‚ pÀ j„ nŽ ŠÌ r¸‚q ’q ²p qŠ ‚„ j· ‚ pÀ j„ nðp ŠÌ r¸‚q ‹Ì¾ qŠ  oŽÌÀ˜j ‚n jŠ ‹˜Ì~ r Š oÇ qŽ jŽ» ‹‡–n •r j‡ Š o·•q jŠ ‹ rÁ tÀ »‰ r„ ˜ q qŠ j”Œt ‚ r‡°n j‡ º˜Ì~ r j· »Œj rÁ°p ÌÁ°p ‹‡ n ~q ‚r ‹‡ n‰»¹°n Ї n€ jŠ ‡q n¸‚n °p jÀ Œo ~r jƒ Œo ~r ˜Ì̆ ˜Ì– o„ j€» ˜Ì̆ ˜Ì–̱ j nŠ ‚ r̆ ‚Œ‡r ˜n l qŠ ‚ r̆ ‚ r‡˜n j‰ nŠ Š~o –r ±j n‡ »– j€r ‹‚o ˜p p t‡Œj ‚ r Ær °j Ân Œn ‚~r rŠ’j nŽ ‚–»r q· Ò»¹°n j· »‡ nǂq ̌ j”q ̊ ‹ n‡ qа»–‡ r n· ‚–‡r ¹n ‚‡†‹‚–~–‚‚ƒ†‚Œ‡˜ –Œ€ƒ‹ƒŠ—˜—˜‰– ‹°r ‚ rŽÌŒ‡n j· ‚–‡r ¹n ±Æo q jŠ »” jŠ~p pŽ ‹‚o jƒ ˜˜o rŠ ‘p pÀ ‚ r‡‚r ~Ô ‚ rÁ qÀ‚q ˜ q Æq °j Œn jŠ Š r~l ‹‚‡p oއ o· ‹‡Œ‡‚˜‡– ~ ‫המלחמה האחרונה )נ"ז( – היסטריה של היסטוריה‬ ‹˜ƒ ƒ‰ Š~–—‡ Š— ‹ŽƒŒŒ Š~–—‡Œ ƒŠ†Ž— ‚Œ ˆƒ˜Œ ‹€ –~’ ˜~ƒ ˜–•ƒ‡ ˜~  „† – —–Œ‚ ƒ˜‡Ž ”Œ~ ƒŽ Ž~ ˜ƒ‡ƒŠ€‚ ˜–~ А ‹‡–Œ~Œ‚ ˜– ƒ„ ˜ƒ‡–’Œ‡~ ˜ƒ~ Š— ‡‡Ž‚ Œ •Š Š ƒ‰’‚ ‹Œ” ‹‚‡‡ ‘~ ‹‡˜‡Šƒ ‹Žƒ–—‡‰ ‹‚— Š„ ƒ—– ‹‚‡Š— ‹‡—~– ‚–~Š ‚—Žƒ Œ ~”ƒ‡‚ –‚Ž‚ А •˜–Œ‚ ˜ƒ–‡”Œƒ ˜ƒ~Ž˜Œ ˜ƒ–—˜Œ —–Œ— ˜ƒŽƒ—Š‚ ˜—ƒŠ— ‚•ƒŒ ˜ƒŒ—Œ ƒƒ‡ƒ ˜‡—ƒ— Ž‚ –’ ˜‡––‚ Š ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ ˜~ ƒŽ–~‡ ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ‚ ˜–~Š ƒŠ—ŒŽ ‡‰ ƒŠ†Ž— ‚Œ ˜ƒ—Œ˜—Œ ‚ ‰Œ – ~Š ˜ƒ–—˜Œƒ Š~–—‡Œ ˜ƒŠ†ƒŽ ‚ ‚Ї ˜ ‚˜ŽƒŒ~ ‹ ƒŽ˜Œƒ~ ˜~ ~Š ˜—’ Œ ‚˜ŽƒŒ~ƒ ‚‰– ˜ ~ Љ ˜‡˜– ‚ ~•ƒƒ ‘ƒŠƒ ˜–~ƒ’Œƒ ‚•„ ‚–ƒ~Ž ˜ƒ–˜‰ Œ” ˜~ €‡”‚Šƒ ˜ƒ~Ž˜‚Š ‚Œ –ƒ—~ ‹— А ƒ~–•Ž ˜ƒ‡‰ŠŒ‚ Љ –Œ~ ~ ~ – ‹— ~Žƒ‚ – ˆ‡—ŒŽ ‹˜ƒ~ ˜ƒ„Œƒ Š~–—‡Š ˜ƒ–‡”Œƒ ˜ƒ— ‚ ‚Œ”ƒ ‚˜ƒ~ ˆƒ˜Œ Š— ‚ƒ•Ž •ƒ’‚ ˆ—Œ‚Š  ‡‡˜Œ —–Œ‚— ~Š~ "~‰ –ƒ—~ –—•‚ ƒ˜ƒ~— ‹‚ ‚‡–ƒ†‡‚‚ Š— ‚Šƒ€‚ ‚‡Žƒ–‡~‚ ~‰ ‚Š€˜Œ ‚Ž‚ƒ ‡€‚— €~ƒ –ƒ—~ ˜Œ• ˆŠƒ‚‚ ~ƒ‚  –Œ~Ž ƒ‡Š— Š•‡ ‚ –‚Ž €ƒ—€—Š –ƒ•Œ ‚– ‚‡Œ ‚—Ž ƒŒ” ~ƒ‚ Ї’—‚Š ƒ—•‡ ‹‚— —  ƒ—Š‚ ˜Š’ƒŽ ƒ—Š ‡‰ Š„ ‹‡—–ƒ –ƒ—~Š —–Œ‚ ƒ˜ƒ~— ‹‚ƒ Ž‡‡ŽŠ ‚‡‡’‰ ‹–˜ ˆ– – ‰ ƒ–‡€‚ ƒ˜ƒ~— ‹‚   ~ ‘ƒŠ‡  –—ƒŠ „Œ– Š~–—‡Œ ˜ƒ–—˜Œ Œ ƒ– Œ” ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ ˜ƒ~— – ~Š ‹€ Œƒ –~—Ž •ƒ ŒŠ ƒ‡Ž Š—ŒŽ‚  ~ –‚Ž Š –Œ —–Œ‚ ~Š‚— Šƒ~—Š ‡‡ŽŒ ˆ~ ‹Šƒ‚ ˆŠƒ‚‚ ~ƒ‚ •ƒ’‚ †—’ ‡’ А –ŒƒŠ ˆ‡–” ‚‡‚ ‚–ƒ~‰Šƒ ƒ‡ ˜ƒ‰ŠŒŠ ƒŒ–€— –”‚ ‹” А •– ƒŽŽ‡~ ‡‡˜‚ ƒ— ‚ ƒŒ ƒŒ ‹€ ~‰Œ ‹— А ˜~–•Ž ƒ‡ ‹‡Š‡Œ‚ ˜~ Š Š•‡ ƒŽ‡‡‚  –ƒ—~ ˜Œ• ‹‡Œ—‚ Œ ‚Š ˜‡Ž— ’— ƒ—— —ƒŒ‡—‚ А ‹€ ~Š~ Š~–—‡Š ‡Œƒ –’ ŠŠ ƒŽ€‚ ˆ‡~ Š~–—‡Œ ˜–—˜Œ ~‡‚— А –ƒ—~ ‹ ‡†‡‚Šƒ †’—Œ ˜ƒ—Š ‹Šƒ – ‹‡‡•Š ‡‰ ƒ‰ ˜Š•Œ ˜ƒ‰ŠŒ ‫ƒ~ƒ‹ —†–‹ ‡~–Žƒ —€‹ ‚ Œ˜—–ƒ˜ Œ‡—–~Š ~‹ ‚Œ—ˆ ‚’ƒ• וגם בגלות הערב רב‬ ƒ—ƒ ‚Š’—‚ Š„€ Š— ‡Š‰Š ‚„‚ ƒ‰‚ ˜~ ˜‰’ƒ‚ ~‡‚ –—~‰ ƒ‡—ƒ‡ ‫ אנחנו‬,‫האחרונה‬ "ƒ‡ А •– ˆŠƒ‚ ‚˜ƒ ‡Š— ˜ŠƒŒ ~‡‚ ‫נתקלים בדפוסי‬ ˜~ ‡‰ƒ‚РЇ— •ƒ’ ˆ‡–” ‡‰ƒ †ƒ—’ƒ –ƒ– –‚— ~Š~ ˜ƒŒ— •– ‹Ž‡~ ‹‡–”Œƒ ‚ƒŽ‡Ž –ƒ—~ —–Œ‚ ‡– •Œƒ ‡Šƒ~ ƒ‚„ƒ ‫ נינוה ומצרים‬,‫‚Œ”‡~ƒ˜ ‚„ƒ —‰Š ‚ŒŠ‰ƒ‡ƒ˜ ‚˜—–ƒ Œ‡—–~Š" މƒ —‡•–ƒ אשור‬ ˜ƒ‡ƒŠ€‚ Љ –„ƒ ‚ ƒ’ Š— ‡€ƒŠƒ~‡~ ŠŒ ‹‚ ~Š~ ‹‡‡’–€ƒ~€ ‫מתוך אידיאל‬ –ƒ—~ ˜Œ• ˆŠƒ‚— Š•‡ ‚ –‚ŽŠ ‚Š—ŒŽ— ƒ‡ А –Œ •ƒ’‚ ‹‡– ~ ‹‡Œ•ƒ ‹‡Š’ƒŽ ‹‡Š€‚ ˜ƒ’Š ˜Œ ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ‚ ‹‡Ž˜—Œ ˜ƒŒ—‚ ‫אנטישמי של‬-‫~ˆ ‚Œ”‡~ƒ˜ ‚‡~ —„‚ Œ‚ —•–‚ ’ƒŠ ~‘ ~”Š ‰ƒŠ ƒ’ƒŠ ‰Š אוטו‬ ƒ—ƒ ƒ— –„ƒ Š~–—‡Š  ‡‚ ˆ~ ; ‹‚‡˜ ˜ ‫שנאת אחים‬ –Œ~ —–Œ‚ ˆ—Œ‚ –~ƒŒ— ƒŒ‰ƒ Š~–—‡Œ ƒ–—˜‚ ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ‚ ‹‡–”Œƒ ‚ƒŽ‡Ž –ƒ—~ ‡ƒ’ ‹‡Š•˜Ž ƒŽ Ž~ ‚Žƒ– ~‚ – –‚ ˜ƒŠ€ ‹€ƒ ‹‚— ‹— А ‚ƒŽ‡Ž ‹— А ƒ~–•Ž ˜ƒ‡‰ŠŒ‚ Љ ~Ž‡Ž – ‡ƒ‡ ‡– •Ž~Ž ‚ – ˜~ ~–‡‚ Š~–—‡ ‹ ‹‡ ~ ˜~Ž— Š— ‡Œ—‡†Ž~ƒ†ƒ~ Š~‡‡~ ˆƒ˜Œ ‹‡–”Œ ‹— А ƒ~–•Ž ˜ƒ‡‰ŠŒ‚ Љ ~˜’Š ‡– – ‡ƒ‡ ‡– –Œ~ Š~–—‡Œ ˜ƒ~Ž˜Œ ˜ƒ‰ŠŒ‚ ƒ• ƒ’ƒ ‹€ ˆ‰ ˜ƒŠ€ –„ƒ ƒ’‚— ‹—‰ ˆ~ ˜ƒ— ˜Œ‚ ˜ƒ–‡„€‚ ˜ ˜ Š~–—‡Š ˜ƒ–‡”Œ ‹‚— ‹— А  ˜’ ‚Šƒ~€‚  ‡—Œ‚ ‡Š  •„ ƒ•‡„ ˜ —ƒ~‡‡ Š~ ‹‡–~—Ž Š~–—‡ƒ ˜’Šƒ —ƒ•‚ ‹Š ƒ–”‚ƒ ƒ~Ž˜‚ ƒ–—˜‚ Šƒ‰ ˜ƒŒƒ~‚ Љ— •• Ž ‚‡–ƒ†‡‚‚ ‡’ А ƒ‡‚‡ƒ†‹–‡Œ–‚ "‚ŒŠ —‡~ ƒ„ –ƒ‡—‰ ‚А–˜‚ ƒ‰Œ ƒ˜—‡ Šƒ‰ ~ƒŠ ‡˜Š ‰ Аƒ ƒ‡ •– ~Šƒ Ї‡Œ ƒŠ—Š˜‡Ž‹‡Œƒ•‹‡–Œ~Œ˜—•ƒ˜ƒŠ~—Š ‹‡ŒŠŒ Š„ Š ƒ„ ~Šƒ Š~–—‡ €Ž‰ ‚–Š ƒŠ”‡Ž  ƒŠ‡• ‹‚— ‰‚ ’— ˜~ ‡‰ otubon1@gmail.com ˜Œ”ƒ ˜~ ƒŽ ˜ƒ‡ƒ‰ŠŒ‚ ˜ƒ–‡„€‚ƒ ‚’‡–‚ ‹” ‹‰˜Œ ƒŽŽ‡~ ƒ—‚— ~‰ 956363„~ƒ 7ƒ—‡•‚03-6171111ƒ€‡‡ -ƒ—Š‚Šƒ•‹‡–ƒ‡—‚˜‡Œ—Š ‫ דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬- ‫טועמיה‬ 37      252 '«¨ ©Ÿ£¦œ  .¨"¥ž ¦" ±¡°£ ©› ´®£ '² š"Ÿ¨ ´¨³ª £Ÿ¦£¬¦ §£³±Ÿ¨ ´"" "®³´ ž›Ÿ³ -Ÿª£ šž ´›³   ˆƒŽ‡ Š— ‡‡Ž  ‹‡‰rn ŠŒj  r jŠ— t z u Œn ‹‡ nއ nŽ’j u š ßšŽ ¦ Û ´ ޡަ±‡ ê‹ Žž  ¦è Û ² Œ¨Öš ž"›±ž Öß Û §Ö£ ž ²ãí ‹è §Ö£ ² Œž Ž¢‡¦ §¥£Œ¦¬‰ ²Œí¥Ž £‡ žä Žž §Öæ Ž› £ ‹è" Ö´² å‡ Ž¨ ?²ãí ‹è §Öæ¨‹ ¦Öà²´Ö£ Œ ž ¨ 㲨‡ š ¦" ¡ £‹ ‡¥ ‹ß 𐠦 "§¥´‡ šŽ å Ž¡ ¦è¨‹ §¥´‡ š ž ¬ãۇ£ §Ö£ ·¦ ©£šŒ "§£²ãí ‹ ‹è Žž §Ö£ ž - "£ ‹¬Û‹‡ £" ¦ Û ´ ß ŽÛ §Ö£ – žª Ý Žß ²Öž å Žž ‡Ÿ ÛÖï Žž §Ö掦 Í㨠« 㪚 §£  ‹ ¨Ö¬ ‡ žŒëž‹ š" ¢£‹¦Û‡ £±‹ «‡ ‡›Ö±Û£ ‡ ¨‹ ¡"² ‡à Žž .žä¨‹ ¦Öà .§£²ãí ‹ ‹è Žž §Ö£ ‡è ¦šŒ ² ܋ ‡ £¦‡ §£ ‹›Ö¢ §£¨‹ £ 㣠ž 𐠦 ² Û ‰š ,§£²ãí ‹ ‹è Žž žè‘ª ‰¡ ² ލ ˆšª ž ê‘ ‰š ž² í £ ŒßŽœ¦‡ š¦ ‡®‹ª ´š ²£á‹ ‡œž‹ £ãá ‹Ÿ ¦è £ Œ‡£ ¦ ެ Ö´ ¨Û‹‡ ª £ã ¦ Û ´£±Ö¦‹ ˆš žªò ލ ¦ Œß±Ž ¨‡ ÛÖª ˆš © ß Öß §Öæ Žž "⏪ ‡ß ´šÖ° Ž ¡Žë±Ž ´ã ‡ §šŒ ž 𐠛ò"  ¦" ¡ ‡ß ²ãí ‹è §Ö£ ž£ ž ãéš" ‹ .𢇠Œ¡ ¦ Û › ›²‡ 𐠦‡¦ Ž¦Öë Û ±Öª£´‹ ‡è ´£‹ª¬‰ ´Ž ‡Ÿ ž¥£²‹ ‡° š êš‹ ž š± ‡Ÿ Žá Û ² › á Žž ´ã¬ ¨Û‡ ލ 㪣‹£ ž" ,¦"° ¢‡ª¦Ž ì¨‹ ¦šŒ ² ܋ ‡ £ '² ² ލš ,"žª Û 70 - ‡ß § ެŽí ±²Ž Û Œ¡²Ž ´‡ ¨‹ ¡ë ‘¨ ž ¨ã ,͌¦ ‡¥Ž¦¨‡ ⏪ ‡ß Û Í㦠‡¥‹é Žž § ‹¬  ŒÖ¨´‡ ž‡‹ ¦ ¦è § š ¦ §£²‹ ‡íŽè´‡ ¨‹ ž §Ö£ ‡ß £²Œ ‰ž Û ,­Ö« 𐠦‡¦ Ž¡¨Ü‹ ‡ ¦ ‡Ÿ ±²‹‡ ¦ §£ ‹¥£²‹ ‡° ,´¦í Ž¢êŽ‡ ¦ §£²‹ «¨‹‡ ª §£ ‹ß²Ž ´Ö±Öª£ò‹ ,©šè Ö¨ ‡° ެ ‡ß §Öæ Žž § ° ¬ Û ,Ž¦Öë Û ±Öª£´‹ ‡è žïŽ ª´‡ ¨ã ‹ ² ž¢‹‡ ª Ö랋 ‡Ÿ ,Ÿ£´ÖªÖŸ‰  ¬ ž ÜÖ¬ Û ‡è ±Öª£òŽ‹ ¦ ž®£‹¦¡‡ ލ š£ž‹ §Žà ´¦í Ž¢ê‡ Žž ´š ž ÜÖ¬ š£ž‹ ,â´Öš  ¦£ ‹¬ ‡œ ލ ž ¦ › ‰š ,Ÿ£¥² ‡° ."žª Û ‡Ÿ žª Û ¦¥ ‡ß ²ãí ‹è §Ö£ 㪏¦ ÛŒæ Û ãª£ ‹¥ä Û ©Œè Û ¦è ,§£ ‹› Û‡¦ ²Ž® ‡è¨‹ ´ Žê‘¬¦‡ .ž² ²Œ ‡ß ⏦ ©£šŒ £ ‹è Ͳ ‡°‹ë Žž §ã¨£‹ª£ê‹ Žž 㪣´Öß Œ ²Ž 㲨‡ š :š²Öª  ‡Ÿ §ã° ¬ Ûãᡋ (š® š ¨Ö£) '­ Œ«Ö£ ­Žª¬‰ ' Žž ›´Ž è Û ,šéš žïŽ ª¨‡ ,ž ¡¨‡ ܋ ‡ß ¦æ Žž ´š ´ Ž¡±Ö¦ Ž §šŒ ž ´š ִ֚ žè Ž« ,ִ֚ ´ ° ¡Ö² ,§£‹  ‡î Žž ¦è¨‹ ִ֚ Íè £ Œ ‡è  ެ ,£²Œ ۇ ´‹ ‡ß '¢ Í£²‹ ‰š´Ž ‡ß ,²ãí ‹è ›² ¬ ‡ß ¦¥ ˆš¦ žŸ ‡°¨‹ ⏪ۍ‡ £ £ ‹è ¦"Ž Ö¦ ž Û£ ‹ß‡¦ ލ ,ִ֚ ´ ¨ Þ Ž›¨‡ ,§£‹ ² ‡Ÿ © ¨ Û ‡ß £ ‹¬£Û‹ ò‡ Žß žë ެ´‡ ž‹ ã隋 ‡è ›ã´è Žž Ÿ£¦ ¬ ž¦¬‰ ލ ,£²Œ ۇ ´‹ ‡ß '¢- ‡ß¦¥š  ž ¦è Û ¦ Œ¬Žà´‹‡ ë Û £²Œ ‰¡šŽ ¦æ Žž š Œ°Öæ Û  ެ §£Û‹  ‰¡ §£‹ œ ‡ß ´Ž®Ü' ‡ ²® Œì Ž›ã" :š²Öª  ² › á ±£á‹ Žî Žž ² Œ¨Öš ? ެãá Ž¨ã .!Ÿ£ á¡Ž‡ £ £²£‹ ܉‹ ¬ ›ã ...§£¨‹ Ü ‡ß Žž ´Öª ‰¡ ލ žò ެ š °£ ã隋 ‡è Ö´šÖ°  ‡ß ž£ã¦ò‡ £ãž‡ ‹ æ Žž ¦ Û ©ÖŸ ¬ ž ´²Ž íèŽ £ ‹è žš ²‹‡ ª £‹¦ ‡Ÿ" :›´Ž è (©Ö¨‡ ïŽ Žž) '´ ¨ ˆš ¦ °šŒ !´ › žÖš š êš‹ ž £ ‹è – ž ê¦ ž ¦¥ ‡Ÿ :±£á‹ Žî Žž ͣۋ ¨‡ ލ ? ެãá Ž¨ ...ÖÖ֚ ‡Ÿ ‡Ÿ ‡Ÿ ."£²£‹ ܋ ¬‰ ž Œ¨ ²´Ö£ Œ £ ‹¬£ۋ ò‡ Žž §Öæ Žß § ެ "©Öæ ‹° ´ Žß ´šŽ ° ´šŒ 'ž ¯ Ž¡²"  ›ã´è ž"›±ž ͌㴇Ž ¦ ¦šŒ ² ܋‡ £ §£ ‹¥£²‹ ‡° ,²ãí ‹è £Œª ‡®‹é Û §Ö£ ,£²Œ ۇ ò‹ '¢ §Ö£ ‡ß Û £Œª ‡í¨" ‹ Ž¡£²Œ žª ‰¡ ް ¯£ ‹® Œ¨ ž ,Ÿ£š ¢ ‰¡ Žß ­Œë Žå¨‹ ¦šŒ ² ܋‡ £ ´š Ž¡±Ö¦ Œ Ö¨ ‡° ެ ‡ß ¦Ö¥£ ‡› ‹è ž"›±žŸ §£š ‡Ÿ š²Öª  §Ö£ ‡ß ´Öòۋ ‡ ¦ ‡Ÿ ¦¥ ˆš¦ 㪴֚  žã ‹° ,ž § ެ Žå¨ã ‹ .§ ž£Œª£ Œß §Ö¦Û (´Ö܉¬¦Ž ) ,§ ž£Œ¥²‡ ° ´š ¯ Œ¡Ö² ‡Ÿ ,§£ ‹¥¦ ‡¥‘¦ê‡ Žž Ÿ£ ¦£‡ ´š ´ÖŽ ¦ ͌¦£Œ ‡Ÿ ,ž¦£ ‹¥ ‰š ž £"¬ Ž¡ Œ¨ Ü ›Œ¦ § š ¦ š Œž‡æ Û £ Œ ‡è ,£²Œ ۇ ´‹ ‡ß '¢ Ö¨ ‡° ެ ‡ß šãž – "§£²Öž ‹ ¢‡ §‹£ ލ §¥£Œ¦¬‰ £ò‹ ±‡ ²Ž ‡Ÿ" ,Öß ¦Œ¥Öš Öª£šŒ § š ž ² Û ‰š §Öî Žž §Ö£ ‡ß £ ‹è .ž ¡£‹¦«‡ ãë ê¨‹ ÛïŒ Ž›‡¦ã Ö² Œ› ‰¡ ,©šè ی£ 'ž  « ¡ ž êŽè ,§£²Öž ‹ ¢‡ §‹£ ލ ±²Ö Œ ±£á‹ Žî Žž ›´ÖèŒ ,©Œ¥¦ ."¬Žœª ¦¥ ‡Ÿ ›£²‹ ¦è ´² ¡²‡ Ž¡ê‡ Žž ´ã²£²‹ ê‡ Žž Ÿ£¦ ¬ ² ŒßŽà´‡ ò‹ §Ö£ šãž ²ãí ‹è §Ö£ .Ÿ£ª ›‡¦ ›š ´ Ž› ‰žšŽ ž êŽè ,Ö¨ ‡° ެ ‡ß §£²ãí ‹ ‹è Žž §Ö樋 ²´Ö£ Œ ¦Öà £²Œ ۇ ´‹ ‡ß ='¢ §Ö£ ,²ãí ‹è £Œª ‡®‹¦ §Öæ Žž Û Ö¨ ‡ß ¯ Œ¡Ö² ͲŽ ß´‹‡ £ š²Öß Œ Žž Û ž °£¡‹ ²‡ §Ö£ ,©Ö£ï‹ ª ¦è ©Œ¥¦ ‡Ÿ ,Ö² Œ› ‰¡ ´š «Œæ®Ž ¦‡ Ö¦ ¦±Ž ²´Ö£ Œ ‡Ÿ ž¦£ ‹¥ ‰š Žß Öß Ž¡ Œ¨ Ü § š ž Û ©Ÿ£Œè £ãé ‹à ¦ Û §Ö£ ·¦ ©£šŒ ,§£‹ë Ž¢ï‡ žŽ Ÿ£ª ß ´š Ÿ£ £ !¦£ž‹ ‡› ލ .£²£‹ ܉‹ ¬ ß §Žœ ‡Ÿ £ ‹¬£Û‹ ò‡ Žß §Žà § ° ã隋 ‡è – ž §Ö£ ‡ß ž´ÖÛ  ‡Ÿ ¦Œ¥Öš ž â ß ž£ ž ¥"žŸ£ ±²Ž ©Œ¥¦ ‡Ÿ .ž §Ö樋 ²´Ö£ Œ §£¨‹ ‰¡²Ž  §£ ‹›ã² ‡è Žž 㣠ž § Û ,§£Û‹ ï Žž Û ± ‡ß ž Ö›‰¬ ͌¦Öž § š ž š Û !²ãí ‹è ›² ¬ ?Ö¨ ‡° ެ §£²ãí ‹ ‹è Žž §Ö樋 ¦Öà ²´Ö£ Œ ž ¨ ¦Öà Žž ž ß¡‹ Žž £ã¦à § Û ž£ ž ,ž ß ž §£²‹ ¬¨‡ §Ö樋 ²´Ö£ Œ §‹£ ލ Ý Žß ¦Öà §Ö£ ž – Ö´ ¡£‹¦«‡ ´š ÛïŒ Ž›‡¦ã Ö² Œ› ‰¡ ´š ´ÖŽ ¦ 㞠Ý ލ‡¦ š²Öß Œ Žž ©£ Œß ´Ö£ž‹‡ ¦ ¦Ö¥æ Û ²´Ö£ Œ ‡ß §Ö£ ‡›ã" :Û² ‡ ê‹ Žž ² Œ¨Öš Íè ¦ ެ .Ÿ£šã²  ‡ß¨‹ ž ›£²‹ ¨‡ ¦Ž¦ ‡œ ‹ß Ö´Ö¡ ‰š § ‹¬ §£‹ª Û ž êŽè ² Œß Ž¨‡ 𐠦 § š .Ö¨ ‡° ެ ²ãí ‹è Ö¬ § ž¦ ²£ò‹ ލ ž"›±žŸ ©éè‘ ©£‹ë ެ´‡ ¨‹ §£²ãí ‹ ‹è Žž ,´£Û‹ ‡í¢‹ ž£ª ‰¡ ´Ž£ ¬ ‡ß ¦Ž¦ ‡œ ‹ß £‹ª ŒÝ Žž ´š  ¡š §£¨£ ‹ ²‹ ‰¡ ލ §£‹ª¥Œ ۇ ,´£´ã¢ ‹ ۇ §£Û‹ ª ‡Ÿ §£Û‹ ª ‰š ©£‹ë ެ´‡ ê‹ Û  ެ © ž£´ÖªÖ¬ Œ Œ¨ Û£‹¦Û‡ 𐠦 §£‹ ¥ë‡ Žž ‡Ÿ ,ž ¢ã¬ ‡í žª › ‰ž £š‹ ›± Œ¬ ž£²Öž  § ‹¬ ² Û± ‡ß 𐠦žšã܇  ª ´ Žß ž ¨ ² Œ¨Öš ‡Ÿ ¦è Žž ´š ž"›±ž § ž¦ ¦ Œ¡Ö¨ ­ Ž¢Ÿ Ö›è £±Œ ‰¡Ü‡ ¨‹ ¦ ެ §‹£ ލ Ý Žß 'ž¦ ی£ ² ެ ް ž êŽè .šò ‡› Ž« ‡Ÿ š ß Ž« ´š §£²£‹ ‹è ލ ž´ ‡°£ šª›ÛŸ¡ šãž ©é Žž‡¦ã š¥ ž ©¨‹ ¦Ž š ¦ š ›²Ž ž ©² ¨ .!Ö² Œ› ‰¡Ž¦ Ö¨ ‡° ެ ´š ­Œ®Ö¥‡¦ ©¥ã¨  ¡š ©£šŒ ² Û‰š ,§£‹ªèŒ «‡ ¨‹ Î ¨¡Ž‡ ¦ ž ¡¨‡ ܋ ‡ß ¦¥ ˆš ͌¦ § ž¦ ´² ¨Öš ‡Ÿ ¦Ö± ´ Žß ¦ Û Ÿ£æ Ž¡ ‡ß ێœí Û §£Û‹ ï Žž §£²‹ ±‡ ê‹ Žž ¦¥ ‡è ›² ‡ß £ ‹è £ ‹¬ Œž ¦"° © ¨‡ª£‡ Ž¢Û‡ £ ‹¬ Œ¨ ( ¢ ž ß²Ž ´¦ ž±) "§¥´Ž‡ ¦ ‡®ò‹ ž ¬¨‡ ۋ‡ ª ² › ‡è  㬣 ‹àž‹ §é¥‘ ‡è § ß ‘² – ©  ‡›š £²Œ ±‡ ¨‹ ,© ¢ ß £²‹ ‡® ‹ß ,§£ ‹¥ãáۋ ‡ß §£ ‹›ãè ‹¬ ,´Ö¦ ‰¡ ލ š" ¢£‹¦Û‡ §ªÖß ¦šŒ ² ܋‡ £ £ ‹ß²Ž ¦Öà Žž ©Öšà Žž £ ‹ß²Ž ¦Öà Žž ©Öšà Žž ©² ¨ Ÿ£ ‹›š ¦ ެ Öáۇ šŽ "›šœ ´š §£ ‹¬ ‡›Öò §‹£ ލ Ý Ž›ã ,£ãž‡ ‹ £ ¦ Û ž ¨ Û‡ª ² Œ¬ ‹° ‡Ÿ ¬Žœí Û ͏è ¦ ެ § š‡ ¦ žª Ý Žß ²´Ö£ Œ ‡ß Ž¡ Œ¨ Þ Žž © ލ ‡ä Žž Û ¦"±Ÿ° « ¡‡ª£ ‹í © ލ ‡ä Žž ެ£ ‹àž‹ !£ Žá .!² Œžäž‡‹ ¦ Í£²‹ ° ž êŽè .!ž£ž‹‡ £ ² Û ‰š ެŒœÖí Žž ž£ž‹‡ £ ,ÖªÖ߇¦ ¬ šãž ,¥"Ÿ£ ›² ¬ ¦ Û ´± « ‡® ލ ´ Žã¬«‡ ‹ß Ö¦ ‡°š ž£ ž ͐²š ž ±´ ë Žž ´š §Œæ Ž«‡¦ ´ Œ¬è §£¢£‹ ‹ ¦ ‰¡ ލ .!㪣Œæ Ž¡ ‡ß ´Ö² îަ ­Ö« ´Ö܉¬¦Ž §£«‹ ª ‡¥‹ª ¢ ެ¨‡ Ö¬" :²£¢‹ ‡®ž‹ ‡Ÿ ,Û ê ލ ¯Œí±‹ §£š£ ‹ ‹›¨ã‡ ,§£‹ª¥Œ ݇ Žž § ‹¬ žš‡ ªÞ‹ Žž ´š §£²‹ ‡°Ö¬ .ž ¡íۇ ê‹ Žž § ‹¬ §£‹ª Û ¦ Û ¦š£ Œ ¡‡‹ £ ›²Ž ž ©Öšà Žž £²Œ ‡›á‹ ¨) ‹ "...!š ßšŽ ¦ Û ´ ޡަ±‡ êŽ ‹¦ ´ «ª ‡è Žž ´£ Œ› ‡ß ©Œ¥ Ýަ æ Žž ´š §£ ‹° ‰¡Ö¦ .›Œé Žž ¦è¨‹ ž¥² ‡ß § ‹¬ žœã¬ § ž¦ ('âò ²‡ šŽ ‡®´‹ ‡ß ž²Öò'  £Œª ß²Ž Œ¨ š" ¢£‹¦Û‡ ²±ã°  §´Öš ‡ß ž£ž‡ ò‹ ž ¡¨‡ ܋ ž êŽè !§£²‹ ‡ß Ž¨‡ ã덪£šŒ š Œ¨ã §éè‘ Ž£¦‡ £ ‹ß ­Ž ë Û !§£²ã¨ ‹ ‡à §£¨‹ ‰¡²‡Ž ¦ žè ‡ ª‹ ‡Ÿ 㪣Œ¦ ¬ Œ¨ ã¦å‡ Žß´‹‡ £ §£‹ª£á‹ Žž ¦¥ ‡Ÿ ,§‹£ ލ Ý Žß §£ ‹¬œ²‡ £²š ›¦ ´¥²¬¨ §Ÿ¦³ ´›³ ´¥²›› (Ÿ"®³´ 'â ß ´Ö« ‰¡Ž¦ ›Ö¢ ©Ö¦ ¬ žÍÖò¨‹ ¢± ¦)  Ÿ"£ž ž›ž Ÿ Ÿ ©› ¦" ž£²š ²Ÿ¡›ž ª"¬¦ ‫"š ספיד פרשת האזינו תשפז‬¢£¦³ ‫ דפוס‬- ‫Ÿ«­טועמיה‬£ ž£²š ›²ž £®¨ ž³²®ž38 ²Ÿš¦ §££¬Ÿ›³ §£²Ÿ¬£³ – £²š ›¦ £²Ÿ¬£³ ´¥²¬¨ ...‚‡r r‚— p z ‚— {o l Œq    ²£š¨ ±¡°£ £›² ©²¨ ¦ ެ ²ãí«‹ \žª¥« Ÿš ž«ª²® ©²¨ ±"¥ ´¦Ÿ¦£ž  ¤Ÿ´¨ §£¦± ©Ÿ³¦ £Ÿª£³› ¢±Ÿ¦¨) .š"¬£ ¦"° ¯£ª³¢£®Ÿ±¨ ¦£³¬ž ²£š¨ ±¡°£ £›²  ²Ž ¬ .£ãž‡ ‹ £ ¦è ²ã›‰¬ ,Ö¨ ‡° ެ ²£±‹ ‡®ž‹ £ ‹ß²Ž ž ,žªÖۚ²‹ ž §¦Ö¬ ž ´ ¨ ¡‡¦¨‹ ² Ž¡š‡Ž ¦ ¦£³¬ž ֝¨‡ ¬ §Ö樋 œ Žžª â ß š²Öß Œ Žž ´ ŽÖ›‰¬ ²  Œì¨‹ žëۋ 𐠦 ‡Ÿ ¢£‹¦® ã ¢£‹¦í ¦¥ ‡ß ©Œ£ª‡ ެ´‡ ž‹ ‡Ÿ ¯£ª³¢£®Ÿ±¨ ,žª ŒÛ‡¦ ¢ ¬ã¨ © ލ ‡ Ö¦ ²´Öª Ž £Û‹ ± ‡ß Öß › î ލ‡¦ ެ£ ‹àž‹ ,ž « ¨¬ Œ¨ žš °Ö´  ‡è .Öò ‡¬ Žá ¦ ެ ¦¦ ‡è £ ‹ß²Ž ž Û §£š‹ ßŽà Žž 㪣¡‹ ‡›ž‹ ´Ö¦£Œé Žž  Ž¡šŽ ‡ß .© ŽÛ£ 𐠦 ‡Ÿ ¢ ެ¨‡ ‹è § ž ß §£¨‹ £ 㣠ž ‡Ÿ š"¬£ ¦"° .­² ž 𐠦‡¦ žé ‹®ò‡ ´ÖÛ ‰¡Ö² Ÿ£´ ®Þ‡ Û ‡è Ö²‡ Ž¡ ‡ß › Œ›Öò«‡ ž‹ šãž ,֬㰇£ ¦ ެ ž¦Ö¬ 𐠦 ž £¡‹ Žž ž² ´Öª ‡ ͏¥ ‡Ÿ ,¦šÛ‹‡ ¦ Œ¬ Œž Û £¨‹ ž£ ž 𐠦 ͚Ž ,Û Œ¡²Ž ´‡ ¨‹ 㞠Ý Žê Û ž£ ž ²èª‹ ("¬²´ £²³´ 'š) ´š ²£ ‹ ‰¡ Žž‡¦ ãé Œ¡ Œž ,ž ¨ ¡‡¦ê‹ Žß ´Ö›² ¬¨‡ 㣠ž Û ´Öª£‹ ê‡ Žž Œ¨ ´ Ž¡šŽ ¦è .⏪ֲ´‡ ‹í 𐠦‡¦ .£‹¦è ¦‡ èŽ Žž š ŒÜÖë Žß ´Öß²Ž Ž¬£±‹ ۇ Žž‡¦ ž °‡¦š ª žª£‹ ¨‡ ¦è .¦£ ‹œ² ž §¦ã¦«‡ ލ‡¦ §£‹æ Ž¡ Žž ¦£Û¬ ‹ ž ²£š‹ Œ¨ ± ¡ ‡°‹£ ›²Ž ž ²"Ö¨‡ šŽ ž .㣠ž 𐠦 ©‹£ Ž‰¬ §£²‹ á ‘«¨‡ ž Ö›‰¬ ´Ö¨Ö±¨‡ ,ã¨ï‡ ‘Û š ¦ ©‹£ Ž‰¬ ã° ‡° ‡® ‘ž Û §£¦‹ ¬ ‡®ê‹ Žž Ÿ Œ¦«‡ ‹è š"¥- ‡ß Ž¦Öª -¦"° ¯£‹ªÛ‡ ¢£ ‡ ‹íã廓 §£ ‹ß²Ž §£Û‹ ª ‰š 𣠋› Œž ´š ¦è , ެŒã ŽÛ¨‡ ž£ ž ž±ã«‰  ¬òŽ Žž ² «¡ ,ž´ ‰šà ž¦ ¢ ‡›šŽ ž ެ ‘Û֞‡£ § ž² ›‡ šŽ '² :Ÿ£ ‹›š‡ ¦ ›"¥²´' Žž  £ Œ‡£ ¦ ެ ,ž £ã°² 𐠦 › î ލ œª  ŒÖ¨´‡ ž‡‹ ¦ ž °‡¦š ª žª£‹ ¨‡ ¦è .´Ö¡² ‡› Žž ‡ß ±«¬‰ ¦Ž › ŒžÖš'‡¦ £ ‹¬£ ‹›²‡ ²Öá) ' ãߣ' ‹ Œê¨‹ ¦£Û¬ ‹ ž Ö¨ ‡¥ã ,´Ö¡² ‡› Žž ´ ެ£‹ª¨‹‡ ¦ ´Ö¦ã› ‡à Žž Ͳ 𦇠§£²ãæ ‹ ì‹ Žž ´²Ž ß ‡œ Žž ,´Ö¦ã› ‡àŽß ²œ ì Žž ±ãឋ ¦ Œ¡² žšŒ ¦ ´²Ž ¨ :Öꚇ‹ ¦ã (š ¢ ‡íšŽ Œ¨ '¦šŒ ² ܋‡ £ £òŒ ß 㦠‡¥£ , Ž¡£²‹ ‡› ލ «Ží´‹‡ ª ² Û ‰šŽè .§£¡£ ‹ ²‹ ‡› ލ œª žª£‹ ê‡ Žž £ïŒ ‘¡ ‡ß ž¦Ö ‡à ž² ¨¡‡ Žž ©Œè © ¨£ ‡ ²‹ ‡® ­ Œ«Ö£ §Ö¦ Û '² ´ Žß) ž"¬ ´š Ͳ  ‡ß .㚲£‹  £ ‡Ÿ 㬨‡ ۋ‡ £ © ެ ލ‡¦ ,¦ ެ® ‡ß ² « ‰š ލ ´ÖªÛ‡ ² Ü ¬ ­šŽ Ÿ£¦ ¬² ‡œ‹¦ ¢íۇ ê‹ Žž Ÿ£šãދ  ª ² Ž¡š‡Ž ¦ .›Ö±‡ª£ ‹ ‡ß .(ž²Öœ£  Œ ì¨‹ ²£ ‹¬ ° ²ã¡ ß . Ž¡¨ ‡°¦‹ ‡Ÿ Ž¡² ‡®‹¦ ´Ö¡² ‡› Žž Žž ¦ Û ²¡ Ý Žž ±ãÝ Žž Œ¨ ެª¨‹‡ ¦ žª£‹ ê‡ Žž ž´ ‡ã±‹ ´ŽªÛ‡ ‹ß .Ÿ£¨‹ ¡ Ž£¦‡ ©£¢š ‹ £«Öž ‡ ‡ß ²²Öà Œ ´‡ ž‹ «Œª²Ž‡ ®¦‡ ¡² ‡¥ ‘¨ ž£ ž šãž ž ¨ ¡‡¦ê‹ Žž §´ ‡ß .žª£ ‹Ÿ‡¦ Ÿ£²Öž  § ‹¬ ¡²Ž ß ¦ Œ‡£ Ž ž Û¨ § ŒÛ ‡ß Ÿ£ ‹›š ² Ž¢ ‡®‹ª ,Ÿ£šãދ  ª ² Ž¡š‡Ž ¦ ¢ ެ¨‡ ,š"¨²´' Žž ´éŽ ž‹ ±‡ ¦š «Žª ‡¥‹ª ‡Ÿ ,£‹ª¦ Öí ©Ö貇 Žá œ£Þ‹ Žž‡¦ Ž¡£‹¦ ‡°ž‹ šãž .§£²‹ à›‘ ê‡ Žž Ÿ£²Öž  ´š ›²Œ Œ« šãž ͚Ž ,£ ‹ß²‡Ž ¦ Ö´Öë Ž¨‡¦ ã°² §££ ‹ «‹ ‰¡ Žž ‡Ÿ ž± «‡ ‹¬ ¦ Œ‡£ Ž ž Û¨¦‡ žªê‡ Žá ‡ ž‹ §£¨‹ æ Žž  Ž¡šŽ ‡ß .ž ¨ © ލ ‡ Í Û ¨ ‡ß œ Žžª ͏è .§£¡£ ‹ ²‹ ‡› Žê Žž ´ŽªÛ‡ ‹ß .Ÿ£¨‹ ¡ ¦ Û Ö² Œ° ‰¡ Žß ²ãœ¦ ͣۋ ¨‡ ž‹ ‡Ÿ .Öš¨‡ Žâ֛à §ã¥«‡ ¦ Œß±‡Ž £ -©£‹¦²‡ ›‡¦ ´ ¨æ ‘«¨‡ ž²Ö¡  «‡ ²£ ‹›‰¬ Žž‡¦ Ž¡£‹¦ ‡°Ž£§š‹ .´ªè ‘«¨‡ ãªí Ÿ£¨‹ ¡ ¦ Û Ö´²£  ¢‹ ‡í ² Ž¡š‡Ž ¦ ,"ª²´' Žž .£ï‹ ‘¡ ‡Ÿ £š‹ ¨ ‡° ެ ± « Œ¬ Ž¡ò ‡®‹¦ ¦ Œß±‡Ž æ Û ­ «è Žß ¦Ž¥ã£ Ö´ ¨£Ü‹ ¨‡ ‹ß Ž¡£‹¦ ‡°Ž£ §š‹ Û ¬ Ž£ šãž ² Ž¡šŽ Œ¨ .§ ß²Ž ‡è Û Œê ŽÛ‡¦ ´ÖªÖÛ ´Ö²£¬‰ Œ¨ Ÿ£¦šŒ ©è²‡ Žá ´Ö°² ‡í Žž ¦è ¦ ެ Ž¡ãï ‹í Žž ´š ֱᇠž‹ ‡Ÿ ã²£ ‹ß ‡œž‹ žª £‹ ê‡ Žž ´Ö£ãÛ² Û ¬ Ž£ §Žà šãž  ‹Ÿ á £ ‹ß²Ž Öß²Ž - ֝Öá ´š ¦šŽ Û ,±ŒíòŽ «‡ ž‹ ‡Ÿ .£ ‹ß²‡Ž ¦ «Žª ‡¥‹ª ©Œ¥¦ ‡Ÿ Ö ž± «‡ ‹¬ Œ¨ Öš¨‡ Û ŽÛ ¡ šãž .§ ž£Œª£¨‡‹ ¦ §£²‹ °ã¨ 㡲‡ ‡› ‘ž ž  £šŒ Œ¨" :›Ö±¢‡ ²Ö'° ‡ ê‡ ¨‹ © ¨£ ‡ ²‹ ‡® ž Û¨ Ž¡£²‹ ‡› ލ «Œ®ò‹ æ Û £¨‹ £ ‹è ެ ŒÖ£ žò šŽ §š‹ Žž" :² Ž¨š ›²Ž ž ,±£á‹ Žîަ ´š ²Œíì‹ Û ‡è ¦£¢‹ Œž £ ‹ß²Ž ž ,"?£ãëê‹ Žž ´š ¦ Œß±‡Ž ¦ ž² £¬‰ ."?§£²‹ ´ ‡è ­¦š žš Œ¨ ¦ Û «ª±‡ §Œé ŽÛ‡æ Û £²Œ ‰¡šŽ š¦è ¦Ž ´Öß²Ž §£‹ª Û‡¦ «Œªè £‹ ž²Ö¡  «‡ ² ލš '¯£‹ªÛ‡ ¢£ ‡ ‹®ã±' ±´ í Žž š °æ Û ‡¥ã ,¦²Öà  ž «ª²Ž‡ í" :¦šŽ Û žé Žž .'›±¬‰ £Ž ²£ ‹› ‰š' ž £ ‹ß²Ž ž ¦ Û Öª´ ‰¡ ²  ¡ Žß › ŽÛ£ž ¬ Û â´Öš  ‡ß Û Œêۋ ."£ ‹ß²Ž ² °£‹ªÛ‡ ¢£ ‡ ‹®ã± ›Ö¢ ¦ä ލ" :£ ‹ß²Ž ž ,žë Ž¢±‡ ²£ª‡ ´ Žì ‹í ¦ Ž¢ª ,£ ‹ß²Ž ž §± žé±Ž žæž‹ ۇ £²Œ ‰¡šŽ ."?ž ¨‡¦ § ŒÖ± ž ¨ -žªè Ž« ‡Ÿ ©òŒ ©£‹¦²‡ ›‡¦ šÖ›ò Û ‡è ,β‡ ‡ ¬ ‡ß ž£ž‹‡ £ '⏟ §Ö¦ Û‡¦ ¬ Ž«" .ž Û¨¦‡ ž² «‡ ¨ã â´Öš  ¦Œà¦‡ ‹à .¯£‹ªÛ‡ ¢£ ‡ ‹íã± ´ã£«‹ ‰¡ Žß ©Öۚ²‹ ž ²"Ö¨‡ šŽ è :›£Û‹ Œž šãž ."?¦ã› ‡à Žž ´š ž ° ‰¡òŽ Ͳ Œ¬ ‡ß ž ¬ Û ž £šŒ ‡ß .ž±  ‡°‹¦ §£±‹ ²š ‡ ލ ž² Ü‰¬ §¦Ö¬ ž ´ ¨ ¡‡¦¨‹ ‡ß .ã¬ÛÖª ‡ ‡Ÿ Ÿ£¦šŒ ãªí §£ ‹ß²Ž .§Ö¦ Û‡¦ ã²¢‡ ®ã ´£‹ª ŒÝ Žß £ ‹ß²Ž ž 㥲‡ ß ."§‹£²Ž Šž î Žß 13:00 ž ¬ Ý Žž ´Ö›£ ‹›«‡ ‹ß ² ¡ ¨" ›² ‡è žª£ ‹Ÿ‡¦ Öò¡Ž‡ íۇ ¨‹ § ‹¬ ¢Ž¦¨‹‡ ª ,žªÖۚ²‹ ž ´ ›è²Ž ¦ 㦠¬ ¦ã› ‡à Žž £²Œ ¢ÖÛ ‡ .´ ›è²Ž ž ¦ Û žè ‘² ‰š ž²£  ‹® ‡° ž ¬¨‡ ۋ‡ ª ,©£‹¦²‡ ›‡¦ ެ£ ‹àž‹ Û ‡è ©Ö¢‡¦Ý‹ Žž Œ¨ § á¡Ž‡ í ›± Œ¬ ,©£' ‹ ã² £²"Ÿ¨š ,Ÿ£´Ö¦£  ‹› ‰¡ ´Ö¦£ ‹¥¨‡ ž ¨ 㱝‡ ß , ¡š - ¡š ã² ‡› ¬ § Œž .ž²ã  Ý Žß ¨¬‰ ¦Ž §éè‘ ¦ ެ ã㠋° ‡Ÿ ´ŽªÛ‡ ‹ß .Ö´²£  ¢‹ ‡®‹¦  ެ â ß ²šŽ ۋ‡ ª ‡Ÿ ,£«ã² ‹ ž ¦Ž¦ ‡œ ‹ß ޡ֥ ‡ß §£Û‹ ª ‰š 㡱‡‡ ¦ª‹  ް£Œè žš ² šãž .©Ö貇 Žá Žž ´š 㨣ò‹ ¡‡ ž ©Œè¨‹ ² Ž¡š‡Ž ¦ã §¦Ö¬ ž ´ ¨ ¡‡¦¨‹ §ã櫋 ² Ž¡š‡Ž ¦ ¢"¬²´' Žž ´Ö¦Ö ‡à ´Ö¦£ ‹› ‰¡ ²Ží«‡ ¨‹ ©Œè Û ,²Œí²‡ ‹í Öߋ¦ .§ ž£´Ö¦£ Œ ‹› ‰¡ Žß ãéŽà´‡ ž‹ Û §£²ã« ‹ ‰š §£²‹ ›á‡ ,§£‹ª Û ¬ Žß²‡ šŽ Œ¨ ²´Ö£ Œ ž¥Û‡ ¨‹‡ ë Û ,žªÖۚ²‹ ž ¦ Û Ö´ã¨á‡ ´š ²Œæ ‹° šãž ...Íè ¦ ެ ²£ž‹ ‡° Žž‡¦ Ÿ£¦ ¬ ‡Ÿ ©Ö²ï Žž ž Œ°±‡ ‹ß ´Öš °¨‹‡ ª Öé Û ž²£  ´Öž‹ ‡Ÿ §£ãž‡ ‹ £ ©Ö£‡¦£¨‹ ‡è ã¡ ‡°²‹‡ ª â ß Û ¦šŽ Û 𐠦 ² Œ¢ÖÝ Žž ,š¦í ž žšŒ ²ã‡ .֦㨠š ß Û ² Œ¢Öݎ¦ ©Ö貇 Žá Žž ´š ¢£Û֞ ‹ ‡Ÿ £ ‹ß²Ž ž ,§£ ‹ß²Ž §£²‹ á ‡¬ª ,´Ö²ã›Û‡ ´Öß²Ž ´Ö¡íۇ ¨‹ 𐠦 ´Ö¦£ ‹› ‰¡ Žž .žš ¦‡ ž ͣۋ ¨‡ ž‹ ‡Ÿ ©Ö貇 Žá Žž ´š §£ò‹ ¡‡ ž ,´Ö¦£ ‹› ‰¡Žž ¦ ެ ž ¨ãš¨‡ ´²Ö± Ž š ¦‡¦ §£¢£‹ ‹ ¦ ‡í ¦ Û §£ ‹ß²Ž §£ ‹®¦ ‰šŽŸ §£ ‹¥ª ¦ Œßï‹ Û ² Ž¡š‡Ž ¦ã ,£ ‹ß²Ž ž ÛïŒ ‹ß Û £ ‹® ‡è ž±  ‡°‹¦ ­ «è Žž ´š ©´Ž ª ©£‹¦²‡ ›‡¦ ެ£ ‹àž‹ Û ‡è !ã¡ò‡ ‡®‹ª ²£ ‹¬‡¦ ²£ ‹¬ Œ¨ 㛠‡›Öò«‡ ž‹ Û ©Ö ¨ 𐠦‡¦ã œŽà ¦ ެ 㬝‡ £ § Œž ,žœš ‡ ‹ß Ÿ£²Öž  Ö¦ ãí ‹° Ö´£ Œ›‡¦ ެ£ ‹àž‹ Û ‡è .žª£ ‹Ÿ‡¦ › Û ž¦¨‡ ެ ž §ã¥«‡ ´š .Û  ¡ §£²ãœ ‹ ¨‡ §Ö±¨‡ §£Ü‹ ‡í Ž¡¨‡ § Œž Û ‡è §Ö£" ,Ÿ£ ‹›š Ö¦ ¡ « ,"£‹¦ ¬ ŽÖª ¯£‹ªÛ£ ‡ ‹íšï ¨‹ £ ‹ß²Ž ž ´£ Œß¨" ‹ .Ÿ£ Ü‰¬ ލ ¦ ެ ‡Ÿ Ö´ ¬£«‡‹ ª 𐠦 £ãž£ ‹ ‹Ÿ £ãž‡ ‹ £ ¦¥¦‡ £ ‹ß²Ž ž ¦ Û Ö´ã²£«‹ ¨‡ ž Û¨ ² Ž› ¬ žò ެ ,'ž Íã² ß' ² Ž¨š ‡Ÿ ž ¡¨‡ ܋ ‡ß Ö²‡ Ž¡ Œ¨ £ ‹ß²Ž ž š °£ ,Ͳ áަ ´š  °æ Û £²Œ ‰¡šŽ §£‹æª‹ ¬‰ ¦Ž  Ž¬ŽŸ ´£ Œ›‡¦ ͎® ž Ö´£ Œß .¦ã› ‡à ž ¬‡ £ £´£‹‹ £ ž ,ž¦£‡ éŽ Žž ¦è ž ¨ãªò‡ £Žª£ Œ¬‡¦ £ò‹ ´Ž ª 𐠦 Öª£ ‹œ ‡ß ¦ › ‰š ,§Ö¦ Û ‡ß ¦ã›  ‡à Žž ´š ¦ Œ‡£ Ž ã£ ‹¬ ´Ö騇‹ ¦ §£±ã± ‹ ‡ 㣠ž Û §£‹¦¦ ¨‡ ‘š¦ ‡Ÿ ¦£‹ Ž¡ ž Ü ¬ ‡Ÿ ,£ï‹ ‘¡ ± « Œ¬ ¡´Ž í ¦ Œ‡£ Ž ž Û¨ ".'© ލ ‡ä Žž ¦è Ÿ£¦ ¬ Ž¡£ ‹àۇ Ž¨ã ² Œ¨ÖÛ ² Œ¬ ´Ö² î Žž Œ¨ § ß‹¦ £²Œ ‡›Û‹ ´š šŒí²‡Ž ¦ ,ž ¨ ¡ª ‡Ÿ «¥ ê Žž ´š §Œéۋ šãž .©£‹¦²‡ ß¨‹ £Û‹ ¨ ¦ Û ž² ±‡ £ ž²Ö¡  «‡ 𣠋› Œž  ¡š §Ö£ .Ö´ Ö›‰¬ Žß ¦è £ ‹ß²Ž ž ž Ü ¬ ´š ‡Ÿ ,§ Û𐠲 ¦ ެ ã¥ò‹‡ ë Û Ûš ²‡¦ ެ£ ‹àž‹ ‡Ÿ §£ ‹›¥²‡ ž ²Öò ´š ­±Ž ¬ ,Ͳ á Žž Ö¦ ž °š ‡Ÿ ² Ž¡šŽ Œ¨ .ž ¨ò‡ ¡‡ ‘ž ´² æëŽ Žž ‡Ÿ ž ¡íۇ ê‹ Žž £Œª ‡ß Û  ެ ,ž¦£‡ éŽ Žž ‡Ÿ §Öæ Žž ´Ö¬Û‡ .©£áŽ‹ è ¦è Žž §Œé݋ Û žš ²‡ ž ‡Ÿ ´² æëŽ Žž ´š Û£ ‹àž‹ šãž .² ްˆ¬ª § Û ͚Ž ,²Öò Žž Öš¨‡ 㜠‰š á §£²ã« ‹ ê‡ Žž §£š‹ ßŽà Žž ´Ÿ ° ‡Ÿ ´Ö± Œß‡ ލ ã±£ ‹ßŽ‡ æ Û œšŽ á 𐠦 ‡Ÿ ´¦ ß±‘ ê‡ Žž Ͳ á Žß ² Ž› ¬ š é Û ¦ ެ «ª±‡‹è ,Ö´ ¬ò ‡® Žž‡¦ .Û ï Žž- Ž¡ã² ¦ ެ Žß .£ ‹ß²Ž ž ¦ Û ִ㚣²‹ ‡›‹¦ ›šÖè Œ ›Œ¦ ‡ß .§ã° ¬ £ ‹í«Ž‡ è ± ª œŽ® « šãž ‡Ÿ ž²Ö¡  ì‡ Žž ¦è ž ¨²‡ ¡‡ ‘ž ,§£ ‹ à ²‡ šŽ ž ¦ ެ ² ›‰¬ ލ §Ö£ ‡ß ¬"›¦ª 㪠Œß²Ž .ã¬ÛÖª ‡ ‡Ÿ Ÿ£¦šŒ ãªí §£ ‹ß²Ž ެ£ ‹àž‹ Û ‡è .¦Öà Žž  Œ« ‡® ž Žž ¦ ެ ´Öè ‡›‹¦ £ ‹ß²Ž ¦‡ ެ£ ‹àž‹ §£¨‹ £ ²Ží«‡ ¨‹ ²›¬‰èŽ .žª£ ‹Ÿ‡¦ › Û Ÿ"°²´' Žž £²Œ ۇ ò‹ 'š ,žª Ý Žž ۚ ² ¦ Û ©Öۚ²‹ ´ÖÖš ‡Ÿ ž² ï Û ž ¨ ¦ Œ‡£ Ž ž Û¨ ²Œí«‹ .Ö´£ Œ›‡¦ £ ‹ß²Ž ž › Û žò ެ žä Û Ö¦ ¬ ŽÖª ,§ Û‡¦ žª£ ‹Ÿ ‡ß Öªãæ ‹° .§£‹ª Û 74- ‡è ¦ ެ®ã £ Ž¡ 㪠Œß²Ž ,ž ¨ãš¨‡ Ö¦ ¬²Ž šŒ š ¦ §¦Ö¬ Œ¨ ,šã°£ ‹Ÿ šã›£ ‹ß ± Œ«Ö¬ šãž © ž ß §£‹ª Ý Žž¦è Û ž á ‡›‘¬ ž šŒé¨‹ ެ ‘Û֞‡£ §ž ² ‡›šŽ '² ,Öª ‡ß .žæ²‹ ¢‡ «Öš ‡ ‡ß Û ² ެ ް § ‹¬ £ ‹ß²Ž ž Ÿ£¦šŒ ¢£ ‹ßž‹ . Œ›è žè «ª±‡ ‹ß Ÿ£í¦Ž ‡è ã²£¨‹ ¡‡ ž Û žªÖۚ²‹ ž § ެŽí Žž Ö ‡Ÿ ."!!!£´£ ‹ Œ› ‡ß 𐠦 £‹ª ‰š Û ‡è žš ²‹‡ ª ž ͏è ,£Öš" :² Ž¨š ‡Ÿ ´£Û£ ‹ ²‹ ‰¡¡Žª ˆšª ,Ÿ£ª£ Œ¬ ‡ß .ž.›.°.ª.´ .´Ÿ²"Ÿ¨š› Ö¨Ö±¨‡ ´š .!© Œ¨š 㪣Œ¦ ¬ ©Œœò ִ㥠‡ ã  ornm123@gmail.com ‫ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫ דפוס‬- ‫טועמיה‬ :ž°Ÿ®´ ´¨£³² 39¦ ´Ÿ®²¢°ž¦ – £²š ›¦ £²Ÿ¬£³ ´¥²¬¨ £"¬ ¦"Ÿ£ žæ ‹¥ ‡ß ¦ Û ⠏¡Öè  ¬"£ ›Ï‰¬éŽ ¨‹ ²"Ö¨‡ šŽ ©² ¨ ±"¥ ¦ ެ Öž £šŒ ²Öª  §£²ãí ‹ «‹ ¬"³´ §£²ãí ‹ ‹è Žž §Ö£ ,ÛÖï Žž §Ö£ ¦£Œ¦ ‡ß ´ãæ¨Öš ‹ ´‡ ‹® ‡ß ±ŒéòŽ «‹‡ ë Û (ž"®³´ -ãÛ²‡ á – š´ ‡è‡¦ ލ ´ ß ŽÛ ´š²Ž ±‹‡ ¦ ©Ö¦ ¬ ž ÍÖò¨) ‹ ›Ï‰¬¦Ž ' ‹Ÿ á ´£ Œß ¦ Žž±' ‡ Û² ‡ ê‹ Žž ´£ Œ› ‡ß ("®³´) ²ãí ‹è §Ö£ £šŒ °Ö¨ š¦ã鞋 ´ Žã¬«‡ ‹ß Ö۝‡ ± š Þ ލ ‡ß š´ã² ‡› Ž¡ ‡ß ¬"£ ›Ï‰¬éŽ ¨‹ £ ‹ß²Ž ž § ‹¬ ¨¦‡ ¦‹ ž¥ä Û ,¦"° ¬££¦š±«¨ ²"Ö¨‡ šŽ ž ±"¥ ²Œí«‹ ,›" ž²‡ šŽ ‡ß §£‹éž‹ ò‡ ´²£ Ž ¨‹ ‰š ¬ ް¨‡ š ‡ß 㪠Œß²Ž ´š £´š ‹ ° ¨ã ›" ž²‡ šŽ ‡ß Ö´£ Œ›‡¦ £ò‹ ‡¬Žàž‹ § ެŽí :›" ž²‡ šŽ ‡ß ã´ ‡› Û £ Œ¨£ ‹ß 𐠦 ‡Ÿ Û ± £Œí ެ²‡ ŽÜ ‡ß «ã®ò '¢Œí¢‹ ²šŒ ‡í' ž£ ž šãž ,(§£‹éž‹ ò‡ Žž ²® Œ« ¦è ´š §Ö£ £ Œá¨‹ ² ލ֦ ֜ ž‡ª¨‹ ‡è) £ Œ ‡è ÍÖò Ÿ£ª£ Œ¬ Œ¨ ´Öœ‡¦Ö ´Ö¬ ¨á‡ ¦ Û ´Ö² ž‡ª Í£šŒ £´£ ‹ š‹ ² ‡Ÿ  Žî Žž ©¨‹ £ò‹ ‡ ލ ¬ ,£ò‹ «Ž‡ ª ‡¥‹ë Û ¦¦ ‡è Û£ ‹à²‡ ž‹ ´²£ Ž ¨‹ ‰š ´š §Œæì‹ Û ² Ž¡š‡Ž ¦ .͏¥ ‡ß Ÿ£´£ ‹ š‹ ²‡ Û ©£¡‹ ‡›ž‹ ‡Ÿ £ ‹ß Û£ ‹à²‡ ž‹ §£ ‹¬œ²‡ ž êŽè ²›¬‰ èŽ ,§£‹éž‹ ò‡ Žž ´²£ Ž ¨‹ ‰š žš °Ö´ ‡¥ã §£¨‹ æ ‘«¨‡ §£ ‹° Œ¬ ¯ã¡ Žß §£¡‹ ¨Ö ‡ ° ¯£‹ ïŽ Žß Ö žªÖ¬ ‡ß Û £‹¦ ²£ ‹ß«‡ ž‹ ‡Ÿ ,㪠Œß²Ž £Ž¦šŒ žªí §£‹éž‹ ò‡ Žž ...›Ö¢ ¯ã²òŒ Ö¦ ž£ ž ² › á ¦è ¦ ެ ...´Ö¬¨Öá ‡ Ÿ£ª£ Œ¬ ©Œ¥¦ ‡Ÿ ,žæ ‹à²‡ ¦š Ö¦ ی£ ž ¡£²‹ ‡í Žž Œ¨ ,¢«¬®££ª ´ Ž›£Û£ ‹ ‹ß ¨"² - š" ¢£‹¦Û‡ «‡£ŸŽ © ¨‡¦ Ž £ ‹ß²Ž œ"ž²ž ,£ ‹ß²Ž ž ¦ Û Öá ‡¥ª §Žà ²Œí«‹ ž ã¬«‡ â´Öš  ‡ß 𐠦 žè¡‹ Û £ãž‡ ‹ £ £‹¦ ²Œí«‹ :¬"£ 㪠Œß²Ž ¦ Û Ö´ î¡‹ ¨‡ ‹ß ,´Öš¦ ‡® ‘¨ ´Öæ ‹Ÿ ž êŽè¨‹ ,£ãž‡ ‹ £ ¦ Û Ö£ ‡¥ ‹ß Ž¡Öè ¦ ެ ´ Ž¡šŽ § ެŽí ,¬"£ 㪠Œß²Ž ¦ °šŒ Ö¨ ‡° ެ ²£ ‹è ‡ Žž‡¦ ͌¦Öž ž£ ž § ެŽí £ Œá¨‹ ,§£‹ ¦£‹¦ žª Û §£²‹ ܇ ¬ ¦ ެ Œ¨ 㪣Œ¦ ¬ 㪠Œß²Ž .£ ‹¥ ‡› ‹ß ž °²‡ í Û Ö´œã ¦ Û žæ ‹¥ ‡ß ¦Ö± ¬ Ž¨Û‹ ‡ ª ž ¡£Ü‹ £ Œ ‡è ÍÖò ,Ö¨ ‡° ެ ²£ ‹è ‡ Žž‡¦ ©Ö®Œ¦ Œå Žß ² ŒÝ±Ž ´‡ ž‹ £ ‹¥ ‡Ÿ Ö´œã š£ž‹ ´š ä Û ›Œ¦ ©Ö² ‡›Û‹ ‡ß ¦ ެ Žß Žž ›£Û‹ Œž ‡Ÿ , ެãá Ž¨ã ž¥Öß £¨‹ Ö¦š Û㇠²Ž ˆ¡ª £ ‹¥ ß Žž ¦Ö± ´š Ö¬¨‡ ۋ ‡ß 㪏¦ §£‹ª´Öª ‡ §ª£šŒ ² › ‡è §£š‹ ‡®Ö² ž ‡Ÿ š ¨£±‡ ¦ Û ¬²Ž ‡ß ž ¬ÛÖª ‡ §² ¢ £ ‹è ,² ß‘ê‡ Žž ©£ª‡ ‹¬ ž ¦Ž¦ ‡œ ‹ß ž¥Öß š£ž' ‹ žè ‡ æ‹ Û £ãž‡ ‹ £ ִ֚ ´š ͲŒ Œß šãž ,Öߦ‹ ¦‡ Öš¨‡ ´š ¡±Ž ¦ ‡Ÿ 㪠Œß²Ž žª¬‰ ªŽ "£Ö šŽ ,£Ö š" Ž ...'£ã請 §ãÛ Î‡¦ ¬ Žá" 㪠Œß²Ž Ö¦ ² Ž¨š £ãž‡ ‹ £ ִ֚ ެ£ ‹àž‹ Û žš ß Žž ´ãªê‡ Žá ‡ ž‹ Žß .ž ¡£Þ‹ Žž ž ¨‡æòŽ «‡ ž‹ ͏¥ ‡›ã ±"³ ¦ ãè ‡ ò‹ Û £ ‹¥ªš žã±Ž ¨‡ ž" ¬›Ÿ §¥²ã›‰ ‡ ¬ Žß §£‹éž‹ ò‡ £ò‹ ²‡ ލš ,§¥é Û £ ‹¥ ß Žž ´š Öš¨‡ ›Œé¦Ž £ò‹ ¡‡ ±Ž é Û .²¥  © › ‡ß £ãž‡ ‹ £ ִ֚ ¬ ŽÛÖª žª Ý Žž ´ Žá ‘± ‡®‹¦ ."ž ¬ãÛ£‹¦ ›" ž²‡ šŽ ‡ß 'ãŸ±‡‡ £¦ ' ž²Öò  Žž ²£ ‹¬ ‡ß §‹£ ލ‰¬íŽ Ž¬ãæèŽ ²ïŒ ‹ß ¬"£ 㪠Œß²Ž :š" ¢£‹¦Û‡ © ¨‡¦ Ž £ ‹ß²Ž œ"ž²ž ²Œí«‹ Ö¬  Œ¨Ö¬ ž ‡Ÿ §Œ Öæ Žž ž£ ž šãž Û ãŸ±‡‡ £¦ ‡ß ³"ªš £²£ Œ  樋 š" ¢£‹¦Û‡ ©‡£ŸŽ ᇇ ª²Ž ‡ß § ž² ‡›šŽ '² ¡"ž²ž £‹¦ ²Œí«‹ ‡Ÿ ž § ž² ‡›šŽ '² .§ Û 㪠Œß²Ž ¦ Û Ÿ£²ãï  ‹›‡¦ ž¦£ ‹›Öž Û §£‹ª£ ª‡ ‹¬ ž ´ã¦Û‡ ‡ ¦òŽ ۇ ž‹ ¦ ެ ,ã隌 §£²ãï ‹ ‹ß £²Ö¡ Œ ‰š Œ¨ 㪠Œß²Ž ִ֚ ž ¡ á § ެŽí ¦¥ ‡ß ͚Ž ,ãŸ±‡‡ £¦ ²£ ‹¬ ß ²ïŒ Ž›‡¦ šÖ›¦ ¦£šÖæ ‹ Û 㪣 Œß²Ž ¨‡ §£¨‹ ¬ ‡í ž êŽ¥ ‡Ÿ ž êŽè ÛïŒ ‹ß 㪠Œß²Ž ´š ©£¨‹ ‡ Žž‡¦ § ž² ‡›šŽ '² ެ£ ‹àž‹ Û §£¨‹ ¬ ‡í Žž ´ Ž¡šŽ ‡ß .§£«ã¨ ‹ ‡è Žž Ÿ£ ¨ ¬å‡ ¨‹ ͏¥¦‡ ± Û Œ¡ Ö¦ ž£ ž 𐠦 ‡Ÿ Ÿ£´Öò  ‹¬ ©£šŒ ‡Ÿ Ö¡Ö¥ ‡ß ² › á Žž ©£šŒ Û 㪠Œß²Ž žª¬‰ ªŽ § ެŽí Žž §Žà ͚Ž ,© ¢ï Žž Öᦇ £Ž Ÿ£¦šŒ žã¦Ž ´‡ ž‹ ãŸ±‡‡ £¦ ²£ ‹¬ ß ²ïŒ Ž›‡¦ ¦šŽ Û Ö£ ‡¥ ‹ß ´š Ö¬¨‡ ۋ ‡ß 㪠Œß²Ž ...£ ‹¥ ‡› ‹ß ¯²Ž í ²ïŒ Ž›‡¦ ެ£ ‹àŽ£ 𐠦 £ ‹ß²Ž ž Û Ö¬¨‡ ۋ ‡ß © ¢ï Žž ¦æ Žž .͏¥¦‡ ´Ö£ãª ‡í 𐠦 £ ‹ß²Ž ž Û ͏訋 ›Œ ‡¥šŽ ´‡ ž‹ £ ‹è ž¥Öß ¦æ Žž Û ´ã¨£ ‹¬‡ª £š‹ ‡ß ›£Û‹ Œž § ž² ‡›šŽ '² ,"?ž¥Öß ¦æ Žž ž ê¦" æ¨‹ © Œ¥š ‡Ÿ ..."šÖ›š £‹ª ‰š Íè §š‹ – © ¬¨Ö± ‡ ¦¬ŸŸ Í£šŒ ,© ¬¨Ö± ‡ ¦¬ŸŸ Í£š" Œ ,㪠Œß²Ž žª¬‰ ªŽ "£Ö š" Ž .§¦ ‡°š ²ïŒ Ž›‡£ §Ö± ¨ ¦¥ ‡ß Û '± Žž ¢"Û¬ ‡ Œß Žž ² ލ ‰š ލ ‡è ,´® «Öª § ެŽí ެ£ ‹àž‹ Ÿ£´Ö›  ±‡ ‹¬ ‡›ã ãŸ±‡‡ £¦ ‡ß  ¡š ²ãï ‹›‡¦ ެ£ ‹àž‹ 㪠Œß²Ž .©ïŒ ´‡Ž ¦ ´® «Öª § ެŽí ެ£ ‹à Žž‡¦ Ÿ£¦ ¬ ,£ãž‡ ‹ £ ²ïŒ Ž›ê‡ Û §£‹ª Ý Žß Û £‹¦ ²Œí«‹ ‡Ÿ £´£ ‹ Œ› ‡ß £‹¦ ‡°š ¦Ž¥š Û ,¦šŒ ² ܋ ‡ £ ¯² š Œ¨ ͲŒ ‡›šŽ ,£ãž‡ ‹ £ £‹¦ ‡°š ž£ ž ,ž á ‡›‘¬ Ö¬ ‡Ÿ £‹¦ ²Œí«‹ ‡Ÿ ,žª£ ‹œ‡ª £Œ¦ ‡è £ã㋦ ‡ß ,§ ެ ›² ‡ß ¢ ›Û‡ ‹ß Ÿ"¢› 'Û£¢' ‹ Žž ´š Ͳ֬ Œ ž£ ž 㪠Œß²Ž ¦ Û Ÿ£æ Ž¡‡¦ ´ÖªÖ² ‰¡šŽ ž 㪠Œß²Ž ±Œé¡‹ ž ã¬ì‡ Žž ͎¦ ‰ž ލ ‡ß .¢ã¬í ¦£ ž£ ž Û Ÿ£¡‹ š § ‹¬ 'Û£¢'‡ ‹ ¦ ެ£ ‹àž‹ ‡Ÿ ²ã¡ ß š ž£ ž Û ͲŒ ‡›šŽ ִ֚ ž Œß²‡ ލ¦‡ .£ ‹¥ ‡› ‹ß ¯²Ž í ž › ‡¥šŽ ›² Œ¨ã £ ‹ß²Ž ž Œ¨ ´Ö²Œí ¦ Œß±‡Ž ¦ Ž¡£‹¦ ‡°ž‹ 𐠦 © ¢ï Žž ¦æ Žž ͚Ž ,¦ žï Žž ¦¥¦‡ ´Ö²Œí ¦š æ¨‹ žªí Û 㪠Œß²Ž £Œª ‡ š‡ ¦ ¦æ Žž ¦ Û Ö£ ‡¥ ‹ß ¦Ö± ެ£ ‹àž‹ ,² ¨ä Žž £Œ¦ ‡¥ã žé ‘¨ ‰ž Žž ¦è ´Ö²¨Ž‡ ¦ ,š¦í Žž ,žŸ ‰ž ͏¥ ‡Ÿ ,"´² ¨ ‡ ò‹ Žž ´š ¢£±‹ ۇ Žž‡¦ šª ,£ ‹¥ ß ¦Ö± ©šè ެ Œ¨ÖÛ £‹ª ‰š" § ž¦ ² Ž¨š ‡Ÿ Û ï Žß §£Û‹ ê‡ ŽÛê‡ Žž Ö¨ ‡° Ž¬é‡ Û ‡è š¦í ž ž£ ž ‡Ÿ ,´ «ª ‡è Žž ´£ Œß ´Žë ‹® ‡ß ž¥Öß Žž ¦æ Žž ´š 㚠‡°¨‹ æ¨ã ‹ ž²£  ݋ Žž ´š ¬Žœ²‡ ¦ ã² ‡° ‹¬ ¦ æ ¦Ž 𐠲±‹‡ ¦ 㪠Œß²Ž ž²Öž  æ¨‹ .㪠Œß²Ž ¦ Û Ÿ£ª ‡ š‡ ¦ ެ£ ‹àž‹ ‡Ÿ Û Ž¬²Ž ž ¦è ¦ ެ ² Ž›à ,¦æ Žž ¦ Û ± Žá Žž Ö£ ‡¥ ‹ß ¦Ö± Í£šŒ .ž¦Ö ‡à ž ¡¨‡ ܋ ‡ß æ¨‹ ­Œé Ž¡´‡ ž‹ £ ‹¥ ß Žž ‡Ÿ ´ÖÛÖï‡ Žž Ÿ£ æ¨‹ ´Ö²Œ® ‡ß Ÿ£ £ ´š šŒé¨‹ ,Ö£ ‡¥ ‹ß ´ Žß«‹ ´š Ö¬¨‡ ۋ ‡›ã  .¨"¥ž ¦" ±¡°£ ©› ´®£ '² š"Ÿ¨ ´¨³ª £Ÿ¦£¬¦ §£³±Ÿ¨ ´""  ornm123@gmail.com ‫ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫ דפוס‬- ‫טועמיה‬ :ž°Ÿ®´ ´¨£³² 40¦ ´Ÿ®²¢°ž¦ – £²š ›¦ £²Ÿ¬£³ ´¥²¬¨ £"¬ ¦"Ÿ£ ‫Žƒ—~‚—ƒ‡ƒ‹‚‰‡’ƒ–‡‹‬ ‫’–—˜‚~„‡Žƒ—ƒ‚‬ ‫*€Š‡ƒŒ ‪599‬‬ ‫Œ‚‚‡~~˜–ƒ’~‚ƒ–Š ––~—‚‡—‡‚Œ’˜‡"‬ ‫‰‡‡ƒ‹‚„‚‡‰’–Š‡‰‹‬ ‫~Š~—‡ƒŒ‹—ЇŒ‡‹‰‚ސЇ‹Š~ –€‡Šƒ‡‡~‚‚ƒ‚—€ ‚‰‚Ž’Š~‡‹‪‡‡:‬‬ ‫Œ”ƒ‡‡‹ ƒƒŒ‡‹ ~Žƒ ‡ ‰‚ А—ƒ– ‡Œ‡‹ Œ–€—‡‹ —Œ†Š†Š‡‹ ~˜ ‚Ž—Œ‚‬ ‫Œ•—‡‹~ŽƒŠ‚ƒ˜‡–Œ†Œ‚†‹‚Œ˜ƒ•‚„‚Š‚—~‡–ŒŒŽƒ ƒ˜‹Š‡‡Œ ‚‬ ‫‚‡‚ƒ‡˜ ‡‡ Œ‚‚˜ ~ƒ„Ž‡Žƒ ˜•‡˜ ‚—ƒ’– ˜ ‚ŒŠ‰Žƒ ~˜ ŒŠˆ ŒŠ‰‡‬ ‫‰Œ‚ Ї‚‡‚Аƒ–~˜‚‡Œ‡‹‚ސЇ‹‚~ŠƒЇŠ”~˜‹”‡‚Ё–ˆ~‡„ƒ‬ ‫‚ŒŠ‰‡‹ Š ‚~–“ ƒ‡ƒ—‡‚ ƒ‡•—Žƒ —‚‰Š ‡‰‡–ƒ ŒŠ‰ƒ˜ƒ ‡˜–ˆ ‡Œ‡‹ ~Šƒ‬ ‫‚ Œ”‚„ƒ˜‚‡‚~‹ ЇЂŠ~Ž”~Œ‡ƒ‹‚‰‡’ƒ–‡‹–‰ƒ—€ƒŠ‪ƒŽ˜‡~–~—‡‡—:‬‬ ‫ŒŒ—އ˜Ž˜‡‡Žƒ‚„‰ƒ˜Š‚‰–‡~˜€ƒ–ŠŽƒƒ~˜€ƒ–Š‚ƒŠ‹‰ƒŠƒƒ~ŽƒŒ•—‡‹‬ ‫ŠŽ” ‬ ‫ŠŽ”Š~˜—˜‚‰ƒ—–‚‡Š~‡˜‚„ƒ‬ ‫Š’‡‰ˆއ˜Ž˜ŠŽƒ”‚‡•–‚ŠŽ”Š~˜—˜‚‰ƒ—–‡Œ‡‹~Šƒ‰‡Š•АА”ŒŽƒ‬ ‫‰ŠŒ‡—Ž’—‡‚ƒ‡‚ƒŒ‚•–ƒ‡ƒ‰‡~‡Œ‡ƒ ‡‹Œ‚‡Œ‡‹‚~Š‚‰—Œ‹‰‚‹‬ ‫•Š‚†ƒ‚~’‡Šƒ~ ˜~’‡Šƒ•†Ž‚ƒŠ—Žƒ‰ŠАŒƒ‚—˜‚‡‚‚ ‚”‚–˜‬ ‫‪‹‡ƒ‡Œ–˜ƒ‡–ƒ–‚ƒ†ƒ—’‚ƒŒ‚ƒ—˜Š—‹‡Œ‡ƒŠ~‚ƒ—˜‡Œ‡˜–—:‬‬ ‫‰ƒƒŽƒ˜ Š‰ˆ—~ŽƒŒ˜•Œ‡‹”~ Š•–~˜~‡Žƒ——Œ‡‹—~ŽƒŒ‡‡”–‡‹‬ ‫‚‹Š—ƒƒŠ „ƒ–Š ‡•ƒ—Š~~——Œ‡‹Œ—ˆ‚—Ž‚‡Œ‡‚—€–‚‚—ƒ •‡‹‬ ‫‰Š‡—‡ „‡•~˜‚•—–‚•–ƒŒƒŠ~ƒ–ˆ„ŒŠ~Š˜˜‬ ‫Š~ ’‹ ~Žƒ †ƒ‡‹ ƒ˜ƒ‡‹ Œ˜ŠЇ‹ –ˆ ~ƒ‬ ‫Š~ƒƒ‡–‚ ‚Œ–ƒŒŒ˜ Š Šƒ‘ Š ’Ž‡Žƒ ‡‘ Ї Š‚ƒ˜‡–‬ ‫Ž~‡‹Œ– ƒ~„Œ€‡–~—‚—Ž‚ƒ~ŽƒŒ‰–‡„‡‹‬ ‫„‰–~Š~Š‚—~‡–Œ‚‹މ‡”~–„ŠЗއ‹~–ƒ‰ƒ˜‬ ‫’– ‡‹Їƒ‹‚‰‡’ƒ–‡‹‬ ‫‚˜–€—ƒ˜ ‚ŒŠˆ  —‡‹ Š‚‰–‚ ŒŠ‡~‚ ŒŠ‰ƒ —Š‬ ‫ƒ†ƒƒ˜‬ ‫ƒŠ‹ƒ—ƒ~’‡‹Š „ƒ–~Їƒ‡Œ‡‹‚Œ‡ƒ‡‹Љˆ‡Œ‡‹‬ ‫—–˜‡Œ‡˜—ƒ‚ ‚‡Œ‡‹‚ސЇ‹—Ž‚‚‡ƒŽ—€‡‹‬ ‫ƒŽŠ‡‹Œ‡ƒ Œ ‡”˜ƒ—Š‚€~ƒ–‡Œ–‰‡€‡’†– ‰—‡‚ƒ‡ Œ•Š Š ”Œƒ •Š‚ †ƒ‚ ‡Œ‡‹ ~Šƒ ‚ƒ~‬ ‫~Šƒ‬ ‫„”Š–~—‡—‡˜†Š„‰ŠŒ‡—‚‡‚‡˜ƒ‡Œ‡‹ ŠŒ—‚ Œ”‚‡– —‚ƒ~ ‰‡ƒƒ ‚މƒ —•–˜ ~Šƒ•‡‹‬ ‫Š~ ‰‡ Œ—ˆ ~Š’‡ —އ‹ ƒ‰Š ‚€Šƒ‡ƒ˜ —–Žƒ‬ ‫~Š‚‪“Œ~˜‚Š ‰ƒŒƒ ‚”ƒ– ~ƒ‚— ƒ‡Ž‡ ƒ— ˆ– ‚އ‚ ‹‡~–ƒŽ‚‹‡Œ‡‚˜~‡‚˜Œ‡~˜~†‡‚— :‬‬ ‫‡‚ƒ‡‹•–ƒ‡‹ƒ– ƒ•‡‹‡ƒ˜–ƒ’ ƒ˜ƒ€‹‡‚ƒ‡‹—‰–‬ ‫~˜ ‚‚„ŒŽƒ˜ ‚—Ž˜‡˜ Š‚˜•– Š~~ ——Œ‡‹ ƒŠ‚‡Š ‹ ‰‡ Š—Œ– ƒŠƒ Œ—‚ƒ Œ‚~ƒƒ‡–‚ ‚Œ–ƒŒŒ˜‬ ‫Ž–~‚ —‚˜– •ƒ Ї —ƒ ‪˜‡Š ˆ–‚ ˜~ ƒ~”Œ :‬‬ ‫Œ˜ ƒ—˜ ‚ ƒ‡Œ‡Žƒ ˜ •އ  ‚ ~Žƒ „ƒ‰‡‹ ‡Œ‡‹ ~Š‚‬ ‫ƒŠŒ–ƒ˜„~˜‬ ‫‚‰Ž˜ ‰Ž‡˜ ‚‡ƒ‹ ‚•ƒ— ‡ƒ‹ ‚‰‡’ƒ–‡‹ Ž•‚Ї‹‬ ‫Œ‡ —Ž‚ Вއ ‚ƒ‚ ‚Œ’•˜ ‚‡‚ Œ•— Œ~  ‰ƒ ‚ —Š ‚•Š‚ ‚†ƒ‚ ‚„ƒ ‡’‚ ‰Š ‰ˆ  —‰~—–‬ ‫ƒ~‡‹ŠŒŒ ‰Šށ–‡ ~‡‰~–•–€Œ–€—–Œ‚‬ ‫Œ˜ŠŒ‡‡ƒŠ‚‡ƒŠ Žƒ˜’– ‡‹—‹•Ž‚„–Ž~‚~ƒ˜ƒ ƒŒ‡‹ ‚ Š~ƒ–ˆ „Œ ‚‡~ ŒŽ‡•‚ ‰ƒ ƒ˜ ‡Š~‡‡‹‬ ‫‚‡†ƒ–‡˜ ~Š~ ‰Š ‡‚ƒ‡ ƒ‡‚ƒ‡ — ~˜ ‚~ƒƒ‡–‚‬ ‫Š‚ƒ‡‘ ƒŠ‚˜Šƒ˜ ƒ˜ ‚  ˜ƒˆ ‚Œ—ˆ ‚˜ ƒ—‚‬ ‫‚‡‚Œ‡~‚‡˜‚ƒŒ€‡—Š–‡‡˜ƒ‚–އ˜‪‹ƒ‡ƒ‰Š:‬‬ ‫‚‚ƒŠ˜—Š‚— А—–˜‡Œ‡˜—ƒ‚‰ˆŒ‡—Ž‚‬ ‫‚—ƒŽ‚~˜–ƒ ‚†‚–‚~ƒ˜‚Œ–‡‘Š‡ŽƒŒŒ–ƒ‹~˜‬ ‫—Ž‚ €‹ ‰—Ž Š— ƒ‡— ‰~ €Š€Š‡‹ ‪‹‡Œ‡ˆ–ƒ~Š‚–ƒŒ‡—ƒ˜‡~Ї‚  Šƒ— ‚‡‚ :‬‬ ‫~‡Žƒ‚~ƒ‚‚•ƒ–~~Š‡Žƒ —ƒƒ~Ї‡ƒ~—ƒ‚~Ї‰‹‬ ‫Š–‰ƒ—ƒ–ƒ„–’– ‡‹~ƒ˜ƒ‚‡‚ŒŽ‡ Š–‰‡ƒ ~ ‡‹‡•–‡‹˜‚~‚—‚‚„~˜—˜–”ƒŠ’Ž‡ŽƒŠ•Š‬ ‫‰Š–˜‡ƒŒ‚•ƒ–‚~‹ ЇЂŽ~‡Š”‡–‬ ‫Š”ŒŽƒ•Š‚†ƒ‚~ ˜Š‚ƒ‡‘—˜ЇŒƒ˜ƒ–‚‬ ‫‚€—˜ƒŠ–އ˜‬ ‫ƒ‚—ƒ˜Žƒ•’ƒ˜ƒ–ƒ˜ƒ‚ƒ~Š~ŽŒ”~˜ ‡Š‚‚ƒ–‡ƒ‬ ‫ŠŠŒŽƒ ‰ƒŠŽƒ  –˜ ‚‡ ‰ƒŠŽƒ Œ•—‡‹ ŠŠƒ˜ Š‚ƒ‡‘ ‰ƒƒŽ‚ ˜’‡Š‚ Š—Œƒ– ~˜ ‚’‚ ~˜ ‚Š—ƒ‬ ‫ƒ~€‡‹ Šƒ ~ – ‰ˆ €‹ ‚—‰Ž‡‹ ƒ——‡‹ Š—ŠƒŒƒ‬ ‫ƒŠ‚˜Šƒ˜‰ƒŠŽƒ–ƒ”‡‹Š„‰ƒ˜ŠŽ”Š~˜‚‡Œ‡‹‚~Š‚ ƒ‚‡Ž‡‡‹ Š‚–ƒ˜ Œ—‡  ‚‚ ޕРŠ ”ŒŽƒ‬ ‫ƒŠƒ‘‪‹‡•ƒ‚Š–Œ‘~ƒ–‡‚Љ‚Žƒ‰—‚Љ:‬‬ ‫‚‡† Š Ž—‰  ‰‡ ƒ˜ ‚•ƒ— Œ˜ ‡Š‚ ‡˜ •Š‚†ƒ‚~ ˜—˜ƒ˜‡–’Ž‡Žƒ~˜‚†‹‚–—Š‬ ‫’އŒ‚‚Ž•˜‚˜ ƒ—‚‚†ƒ‚Šއ‚‡˜€‹‡Œ‡‹‬ ‫ ‡’ƒ— ~ –‡ƒ Œ•—‡‹ ŠŒ”ƒ~ ~ƒ˜ƒ ‰Š Œ ‡–‬ ‫~Šƒ ‚‚ ŽŽ”Š ‰Š –€ —–˜ ‡Œ‡ ˜—ƒ‚ ƒ‡ƒ‹ ‚‡Œ‡‹ ‚ސЇ‹ ‰ˆ Ž„‰‚ Š€Œ– ˜‡Œ‚ †ƒ‚ ƒŠ—Ž‚‬ ‫‚ –‚ Š€ƒ–Š ‡Š ~ƒ Œ~ ˜ ~˜ ‰ƒŠ‹ ‰ƒŠ‹‬ ‫‚‰‡’ƒ–‡‹‚‚Ž˜Š‚ŒŠ‚ŒŠ‚‪‚~Š’Ž –ƒ‰„ށˆ~:‬‬ ‫ƒ——‡‹ Šƒ ƒ—ƒ~’‡‹ Š–~ƒ˜ƒ — ‚‡˜‚ ƒ‰Œƒ ‪:‬‬ ‫Š˜˜˜ ƒ—‚†ƒ‚‡˜Š—Œƒ–Š‚Œ‡ƒ˜‚†ƒƒ˜‬ ‫–~—ƒ–~—ƒŽ‚‚ƒ–‡ƒ‚~ƒ‚‡‹—Ž’—‹~‡Ž‚Œƒ”~˜‬ ‫‚’–‡ ‚—’– ‚~ƒ’Œ’˜‡‬ ‫Š‚‡ƒ˜ŠƒŽ Œ˜Œ‡„ƒƒ˜‚•ƒ—‚Œƒ—ŠŒ˜‬ ‫‡Œ‡‹‰‡–‡‹~Šƒ‬ ‫ŒŽƒ —‡‡Œ”~ƒ‡—ƒ~Ї‚‹–‡~ƒ—Š‹‬ ‫‚‡’ƒ– ‚~ Œ˜ ‡Š ‰Œ‚ ‡Œ‡‹ Вއ ƒ— ~ŠƒŠ‬ ‫‰Š ‚˜‡~ƒ– ‚„‚ ‚ƒ~ ~’‡Šƒ Š~ Œ—Š Ё~€‚ —Š ~‬ ‫Вއ‰Œ‚—އ‹ ƒ–‡•–ƒ‡–~—Œ‡‹–ˆ~˜ —ƒ‬ ‫~ƒ‚——Œ‡‹— ’“Š–~ƒ˜~˜އƒ—‡‹~Їƒ‚–‡‬ ‫‚Ž’—‚~‡—‡—ŠƒƒŒ”~‰‡‰~‡ŠƒŠ‚˜ „•—Œ‡–˜‚‡Ž‡‡‹‡Œ‡ ƒ—~ŠƒŠ‬ ‫‚ƒ~—ŒŽ‡•ŠŽƒ ‡‡‹–‡~ƒ˜‰ƒ ƒ˜‰—–ƒŽƒ˜‡‰ƒŠƒ˜ƒ’–Ž‚‚ƒ~—~€ЉŠ‬ ‫‚Œ˜•–‡‹ƒ~‡‹Š’‡‰ˆ‪Љˆ—Œ‚‡’Š‚•„ ƒ‚Ž˜‡~‚Š•ƒŒ”АЇ•:‬‬ ‫Œ‚—–ƒƒ–Š‡Žƒƒ‚ƒ~—•ƒƒŒ‰–‡~˜˜‡Žƒ‚ƒ~ ’“‰Š‰ˆ—Ž—ƒ‬ ‫ƒ—~ŠƒŠŠ~‡‡”~Œއ‡‚‡—‡‚‚‚ƒ~ŠƒŒ‪‡‰ ‹‡Š—ƒ–‡‡–‡•‡ ˜‡—‡:‬‬ ‫~Їƒƒ~„‚ƒ~‡ƒ‰ŠŠ‚–‡‘Š‡Žƒ~˜~‚˜ƒ—’–‚ƒ~Œ˜ ŽŠ–~ƒ˜~ƒ˜Žƒ‬ ‫Š—Œƒ–~˜‡Ž‡ƒ”ƒ–‚‚†ƒ‚ƒ‚ސЇ˜‡ƒ˜–‬ ‫ސއ‹Š•–‡~˜ƒƒ—‡‹~Їƒ‪‹Š—ŠƒƒŠ:‬‬ ‫„Œ~ŠƒŠ‚˜ ‡Š‚˜–€—ƒ˜–˜‡Œ‡ƒŽƒ‚ ƒ–Œ˜–Š‚€Œ–~—Œ ‚‬ ‫Š’‡‰ˆ ‚ƒ~ Ž˜ ŠŽƒ Œ˜Ž‚ ‡•–‚ ƒ—Œ‚ —–˜ ‡Œ‡ ˜—ƒ‚  ƒ‡ƒŒ‹ ‪‹ƒ‡ ˜~ :‬‬ ‫ƒ—•‡‚˜ƒˆ—‚ƒ~~‡Žƒ—ƒ‰ ~˜•Š˜ƒ‚†ƒ‚‪‚‡—‡‚‡‡Ž˜~˜~”Š~Š:‬‬ ‫‚‰‡’ƒ–‡‹ ‰‡ ‡ƒ‹ ‚„‚ ‡‰’– Š‡‰‹ І‚– ~˜‰‹  ‡ƒ‹ ‚„‚ ‚ƒ~ Šƒ•  ‰Š ~ ‬ ‫Œ—ˆ ‰Š ƒ— ~ŠƒŠ ‰‡ Š—Œƒ– ~˜ ‡Ž‡ƒ ”ƒ–‚ ‚Œ‡†‡˜ ~Š~ —‡ƒ‹ Œ‬ ‫Œ~‡˜Žƒƒ‰Œƒ~~ƒ‚—Žƒ ƒ„–Œ—Ž‚—Š—‚ƒ˜Œ–” ‡ ƒŒŠƒ‰Šˆ‪~ƒ‚:‬‬ ‫‚‡Œ‡‹€‡Š‚’”‡‹•Ї‹‡ƒ˜ ‡Š‚Š~‡‡ Š‚‹ —‡ƒ˜~ƒŠ‹‹‚„Œ‚Љƒ‬ ‫ŒŽ•‚~ƒ˜Žƒ–ƒ “~˜Ž—Œƒ˜‡ŽƒŒ—‡~ƒ˜Žƒ~ЇƒƒŒ •~ƒ˜Žƒ~‚‚‬ ‫‚’”‡‹ƒ‚ Œ‡–ƒ‚ƒ~ —’–‡ ‚‰Š„–ƒƒ‚‡ŒŽ‡˜ƒ~ ˜‚—‡ ƒ˜‡’–Š‬ ‫‰Š–”ƒŽƒ‚ƒ~–•Š—ŒƒŒ~‡˜Žƒ~˜‚•–‡~‚ ‚—‡Žƒ‚ ~ЇˆƒŽ—ƒ‚ ƒ~„‚ƒ~‬ ‫‰ˆŠ‚ƒ–‡ƒ‬ ‫‡•Š~˜’Ž‡Žƒ‡Œ‡Œ•–˜‡Ž•‚~ƒ˜ŽƒŒ‰Š‰˜‹ƒ‡—‡~ƒ˜ŽƒŠŒŒŽƒ‰އ‹‬ ‫‚‚ƒ–‡‹—ŒƒŠ‰ˆƒŠ‡‹‚˜ŒŠ~~€‚‰Ž‚Š—ŠƒŒƒ‚‹‚’”‡–ƒƒŠ€—˜~Š‬ ‫~‚ƒ‡‹–€Вއ—‡ ˜ƒ‹~˜€ƒ–ŠŽƒŠ—Ž‚—ЇŒ‚‚ƒ~•ƒ–~ŠŽƒŠ—ƒŠ‚‡ƒ˜‬ ‫‚–ƒ’~‰‡—‡ƒ•~ƒ˜ƒ~ƒŠ‹‚ ƒ–ސނƒ~Œ–—•‡ŠŠ”ŒƒŠ—Œƒ–~˜‬ ‫Œƒ‰‡‹Š—ƒŠ ŽƒŠ „ƒ–Š‚˜–’•Š‡ƒ~‚‚‰‡—‡ƒ‰ŠŠ‚–‡‘Š‡Žƒ—’‬ ‫‡Ž‡ƒ ƒ—„‚ƒŠ~Š”~˜Œ’˜ ‚‡—‡‚ƒŠ’‡‰ˆ‚ƒ~~‡Žƒ‡‰ƒŠŠŠ‰˜Š–ƒ’~‬ ‫†ƒ‚ƒ–‰‚‬ ‫Œ”ƒ‚Š’–‹€ƒŠ‚ƒ•‚Аƒ–––”ƒŠ•ƒ—‚ІƒŠА‡Šƒ‡Ž—Œ˜‬ ‫А‡Šƒ‡Ž—Œ˜‬ ‫– —ŠŒ‚’–“„Š–Œ~‡–‚Šƒ‡€ƒŠ—Œ‡† ~–‡~Ї‬ ‫‚–‚ ‚•ƒ—–‡’˜ ‡‚Š‡—–‚––‡ƒ‘‡ƒŽ‚‚‡–ƒ„Ž–€‬ ‫˜Ž”‚‬ ‫Œ„•އ ‡‡Š„~ސ•‚——Žƒ˜‚„‹‡€‡ƒ˜—‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪41‬‬ ‫– ’Ž  ——‚ƒ~”ƒŽ ˜ ˜‡ƒ‚ƒ~‡”ƒŒƒ—Їƒ‹—€–˜‡‚ƒ~–•~€•”˜‬ ‫Š~ – —‚Œ” ‚ Œ‡– އ~ƒ˜ ‚ ƒ– А”˜ ‚ƒ–‡ƒ ŠŒ–ƒ  ‰Š Œ— ‚ ƒŠ• ˜ ‰Š‬ ‫Š—Šƒ‹ Žƒ ƒŒ‡‚– Ї˜ ‚ ƒŠ‡‹ ~Š ‰‰‚" Š‚˜—– —Œƒ– „‡‚ƒ‹ –‡€‬ ‫˜–ƒ’‚‪ƒŒ”АЇ•—‡’‰‹‡‰‚~Š‚‡—‡‚‡–—Œ˜~”Š‹Šƒ~:‬‬ ‫ƒ Œƒ–"Š—Œƒ—ŒŒ—‡‰‡‹Œ‡Š~—’ƒ„"‪Œƒ—~ƒ‚˜ƒ~–’‹Šƒ‚ƒŠƒ:‬‬ ‫”–Š‚‹’Žƒ‚ƒ–‡‚ ƒ–~Š–~—‚‡—‡‚‚€~ƒ–‡‡‚ƒ‚‰‚—Ї†~ƒ‡•—ƒŒŒŽƒ‬ ‫~˜ ‚–ƒ’~ ~ƒŒ– ~Ž Žƒ އ˜ Šƒ Œ‡Žƒ €ƒ‚ —Š ~ކ‡‡ƒ†‡•‚ –‡’‚ ‡—‡–ƒ˜‬ ‫Š‚‡‰ŽАƒ‡‚•ƒ–‚Ёƒ•~˜Œ”‡ƒ—ŠŽ‹ƒ~‹‚Œ”Œ ‡‡„~˜‪ƒŠ˜ƒ–ƒ‚Š:‬‬ ‫Šƒƒ–‡ƒ„~˜Œ—ˆ‰Œ‚—ƒƒ˜˜˜’ŠŠ—‚„‡‚ƒ‹Š~‡’‡•Š‚€‡А”‹‚–€Š‬ ‫Š’Žƒ˜~Š‚–ƒ’~–~—‚‡—‡‚•–~Š ƒ–‚Œ”†‡‡ƒ‡•—Š—ƒ Œƒƒ‰—‚ ƒ–‬ ‫‰‡~„‚ƒ~ŠƒŠŠƒŠŒŽ‰ƒ˜‰Š‚ ‡‡‹‬ ‫Ž‰Ž~Їƒƒ–~—‚‡—‡‚‚ ‡„–ƒƒ‚Œƒ‚’”‡‹‪‚Š•‰~ƒ„ –˜~А•:‬‬ ‫– ’Ž ‰–Š~‚”Ї Š—Œƒ‚ƒŠ‹‚˜ ––‡ƒƒ•–‚˜ƒ––Žƒ‰‡Š‬ ‫†ƒ‚ƒŒ‡ƒ ˜~ƒŠ‹~‡Šˆ–‡–‚~Š~Š‚’–~ƒ˜‚~˜‚ ‡‡Š–~ƒ˜–ƒ’~‬ ‫—Œ ƒ ‡‡‰ƒ~ –‚”‚–‡‡‹‚ƒ~‰–Œ~ƒ—’„Š˜•ƒ’‚—ЉŒ‚—ƒƒ˜Œ˜ƒˆ‬ ‫‰—Œƒ‚ ƒ–~˜‚‚ƒ–~‚‚Œ’ƒ–—˜Œ–~—‚‡—‡‚‰—~˜’އƒ‡‡ƒƒ’–“‬ ‫˜•ƒ‚‪‚‰‡’‚‡˜Š‚‡€’ƒŠ–~—‡˜~Š—:‹ –‡‡Šƒ~ƒ–—Љ~’ƒ–ƒ ‡‡Šƒ~:‬‬ ‫‰‡ Œ– ‚ ‚ƒ~ ‰Š ‰ˆ –ƒ”‚ Š—Œƒ– Š •Š˜ƒ ~‡˜Ž‚ ƒ „•‚ ‰‚ ƒ—— ‚ƒ~‬ ‫‰˜ƒ”~‚Œ‚„‡‚ƒ‹‚Œƒ‰‚„‚~‡ˆ„‚‡‰ƒŠŠ‚‡ƒ˜"‬ ‫Š‚’–~ƒ˜‚ƒŠƒŒ—‚ƒ”–ƒƒ‰~ƒŠ—Š~ƒŠ‚‡ƒАŒƒ•Š˜ƒ‚˜’–”ƒ‬ ‫˜ƒˆ‰Œ‚•ƒ˜‰–‚‡‚Žƒ –‚~—’ƒ„Œ Š•˜‡Š‡‹‰——Šƒ—”‡Žƒ–‡ƒ˜‬ ‫Œ—އ‡Ž‡ƒŽ ЇŒƒ˜—ƒ”’‡‹ƒ–~—‚‡—‡‚‚ ‡Œ‡‰‡•—‚Š‡ƒ‚–‬ ‫Œ ƒ–ƒ˜~Їƒƒ–‰‚ƒ~Œ•ŠŽƒ„Ї‹~ކ‡‡ƒ†‡•‚ƒ—~––‡‹’ ƒ˜ސ‡Œ‡‹‬ ‫Œ~ƒ‚ ƒ–‚‡–—~‹~‡–‡–‚‚ƒ~ƒƒ~‡‡”‡‡˜~Š‚ƒ~Œ•—Œ~ƒ‬ ‫– ’Ž އ”ЇŒ‡†˜Žƒ~€‚Œ•ƒƒ‚Іƒƒ ƒ——Œ—ƒ–ƒ˜•—ƒ˜‰—Žƒ‬ ‫Š‚‡ŒŽŒ‰ˆ‰‡„‚ƒ–—ŒŒŽƒŠ‚’–•Š‚†ƒ‚—•‡ŠŠ”Œƒ‬ ‫Ž–‹—˜ЇŠŒ~ƒ –˜‚–—‚А”ŒƒŠ”~˜Š‡ƒ‡˜‚ ƒŠ‡‹ƒŠ Š“~˜‬ ‫‰–~ƒ˜ –~— ‚‡—‡‚ ~˜ ”–ƒ —Š ‚ ƒ– ƒ~˜ ‰Žƒ˜ –”ƒŽƒ ސނ ƒ~Œ– Šƒ ~ƒŠ‡‬ ‫”Œƒ˜‡ƒ‚Š~ƒ˜ƒ~„‚ƒ~Œ€‡Š‡˜‚‰Ž˜—Œ–‰„‚–’ƒ~‡ —–‡”• ‬ ‫‚Œ”Š~ ƒ‘‰‡•–‡†‡~އŒ‡ŠŠ‡ˆƒŠ’‡‰ˆ‚‚Ž‰‹—Ž ‰‚ƒ‰Œ‚‬ ‫‰Ž‡˜ƒ ‚ ‡ Œƒ‚ —”‚ ~˜ ‡Ž‡ƒ ƒ‰ˆ މ˜ ‚ ‰Š ‚ƒŽ‚ ~Œ ‡‚~‬ ‫—ƒ˜~‹‡ Š’ƒƒ‰Œ‚—ƒ˜ƒŠ~‡‚‡‚—‡Žƒ‡Œ”‪˜– ~‚–‡–‚~ƒ–‡ŽŽ‡~:‬‬ ‫—Œ‡‚–~‰Š‰ƒ ƒƒ‚Ž„‚–—Š~Ё–—˜‚˜’‡Š‚ƒ•–‡~˜‚˜ƒ–‚‪‚‰ƒ„:‬‬ ‫„ƒŠ˜Š”~˜Œއ‡‚‡—‡‚އ€ƒŠ•Š‚ƒŠŠ‰˜~Š‚–ƒ’~‬ ‫А”ƒ–ŒŠ‡ƒ€„‡–ƒ˜•—ƒ˜ƒ‡‡Ž”Š‚ƒ~ƒ‡ƒ”~‡ Š”‡ƒŒ‰Š”–‚ƒ”ƒ•‚ ‚Œƒ‚‬ ‫‚ ƒ–‡”~Œ–~—‚‡—‡‚–€—ƒ˜Œƒ–‡‹Œ €‡~‪˜~ƒ‰ŽŠ~‡Œ~ƒ‚:‬‬ ‫‚—€–˜‡˜ –ˆ ‰ŠŠ Œ‚ ŒƒŠƒ ‰ŒŽƒ’’˜ ~” А–ƒ —˜‡•‚ ‡’‚ —˜‬ ‫‚Œ”‚‡‰ƒ‡‡‹—Š~‡”†–ˆŠ‚’–~˜•Š˜ƒ‪:~‡€ˆ‡~Œƒ~Œ‹‡—ƒŠ•:‬‬ ‫‚˜’‡Š‚Ž‡‡˜~Œ ‡‚~—Œ‡‚–~ Œ‚Œ”ˆ‰Š~Š‚"Œ‚~˜‚ƒ—‚‰‡‬ ‫‰Š„~˜~ƒŠ‡‡˜– —‚Žƒ‚–‡‡ŒŽŒŒŽƒ~‡Ё˜‬ ‫Š‚‡Ž”ŠŒ€„‡–ƒ˜•—ƒ˜Œ‰Š”–‚ƒ”ƒ•‚ƒŒ‰ŠŽ€ƒŒ Š‚"‬ ‫‚€‡‚—˜‚”‚–‡‡‹ƒŠ’˜Ž—Œƒ’‡•ƒ˜Š˜ –ƒ—Š–~—‚‡—‡‚‰—„ƒ‬ ‫‚ƒ~އ”Š~˜‚ƒ‚—‡˜‚‰Ž˜‚‡‚–‡•Œ~‹އ€—~Š~–ƒ‚•ƒ—‚‡†‬ ‫Ž’˜ ‚Œ—‹‡‚ƒ‡Œƒ€–—‚‰–˜’އƒŽ˜‚ƒ—‚ƒ~~‡ŽƒŒއ‚‡—‡‚~ƒ‬ ‫~˜‚’–ƒ‰˜ƒ’–“‰‡Œ–‡ƒ‡~˜—’ŠŒ”ƒ‰Š‚~Œƒ–‚‚ƒ~•ƒ—‡‬ ‫Œ–އ‚ŠŒ—‚‪‚‡—‡‚—~–Š~—€‡Ž~ƒ‚~‰~ƒ‚—‚Žƒ—~–‚‹’‚ƒ„:‬‬ ‫Œ˜’ŠŠŒŽ‡‡ƒ€‹‰—‚ƒ~Œ˜’ŠŠŒŽ‡‡‪‹‡–ƒ‡‚~‡ŠŒ‚Ї’˜‚˜‡~–Žˆ‡~:‬‬ ‫ƒ‡•—Š—ƒ Œƒƒ–~—‚‡—‡‚ސނŠƒ–”ƒ‬ ‫Œ‰Š‚‰‡ƒƒŽ‡‹– ŒŽ~Ї”Š‚Œƒ‚‚„ƒ—–‚~˜ŠƒŠ–‡‡‹ƒ‚ƒ~’–“‰‡‬ ‫Žƒ–~‡‬ ‫Ž’€—ŽƒВއ‰Œ‚‡Œ‡‹ ’˜ ‚‡‚ƒ‡‚„– ‰—‚—˜˜’˜‡ ˜ƒŽ˜ƒ—Š ƒ–’ŠƒŽ‡‬ ‫‪‚‡—‡‚ —~– Š— ƒ˜ƒ~‡– ˜Œ‡‡ƒŒ ‚‡ —‡ ‡‰ ‡˜Ž ‚ „~ ‚‡—‡‚ ‡ŽŒ :‬‬ ‫—‚~–ƒ‰‚Œƒ‰‚‰—Œƒ˜–ƒ˜ ƒ˜„ƒŠ€ƒ˜Œ‡Ž‡ƒŠŠ~‚–‘Œƒ˜—Š‬ ‫Š~Œ—‚ƒŒ’ ‡~Љ~‡І’Šƒ‚ƒ~‡Šƒ~އ–ƒ’~ƒ–ŒƒŒ ‚–„‡Šƒ~އ‬ ‫–†‚‰Ž‚Š‚–ƒ•Š‚†ƒ‚Š‚˜‡‚ƒ~–ˆ~˜ —ƒŽ’—ƒ‰Œ‚‚ƒ~‬ ‫—‰–Œ –Š~–“ŒƒŠ˜‡‚ І˜‡Š•’ƒ“Ї—‡‚ƒŠ‡‡“Š–~—‚‡—‡‚Œ‚‬ ‫Š•ƒ‡Ž•ƒ‚„ƒƒ•‡ŠŠ”ŒƒŠ‚•’‡Š˜’‡Šƒ˜ŒŽ‡‡‰‚Љ‚Š—˜ƒ•—˜‬ ‫А—ƒ˜ƒ‡ŒƒЇ‚–Š„‰ƒ˜—~€˜‡Š–‡~ƒ˜ƒ—Š–~—‚‡—‡‚‬ ‫‚˜’‡Š‚Œ–~—‡˜‚ƒƒ’‚ƒŠŽƒ˜ ~Œ‡‚~—Œ‡‚–~ ‰Š‰ƒ ƒŒ˜‚‪:‬‬ ‫‚†‡ А”Œƒ‪‡~‹‡ŽƒŠ‡~‹‡–ƒ‡‡~‹‡– ‡~‚ƒ‰Œ‡‡Ž‚ƒ’І‚:‬‬ ‫–~—‚‡—‡‚‚ƒ’˜Œ‚Œ ƒƒ‚‚’˜~ƒŒ‡˜ƒ‚~ƒ– ‪‚ ŒƒŒ~’ƒ–‰––˜‚—:‬‬ ‫‰Šƒ‹ВއŒ‡~˜‚ƒŒВއŒŠˆŒŠ‰‡‚ŒŠ‰‡‹‬ ‫•~˜—•˜ƒˆ‰‡‚‡•‚Š’˜ŽŽ––~—‚‡—‡‚ŒŒ•ƒŒƒ‚—˜~ƒ˜‬ ‫ƒ~Œ– ‚Š~ ‚€˜ Љ~ ƒƒ•~ ‚‡ƒ‹ ‚—€ ‚ ’–†‡˜ Œƒ’Š~‚ ‡— ‰~  ƒ–‬ ‫‰‡Š „•~˜•Š˜ƒ•А”Œƒ—‰ŠŒ‚—Š~‚‡‚ƒ—‚‰—‚ƒ~Ž‰ŽŠ–ƒ‬ ‫— ‡‡Š–~ƒ˜–ƒ’~ƒ–ƒŠƒŽƒ•’ƒ~‹‡”†–ˆŠ‚’–~˜•Š˜ƒŠ”ƒ–ˆ‡”‡~‚‬ ‫‪Œ„‡€Œ‚‡‚ƒ–‹ ƒ—Š~–•ŽƒŠ‡~‡–‚‚Ї’˜‚˜—‚—ƒ~Š~ƒ‚:‬‬ ‫Š–ƒ’~~˜‡ƒ•„Œ‬ ‫އ”Œ•ƒ‹Œ˜ ‡Š‚ƒƒ‘Œ–ƒ‰„‰Š‰ƒŠƒŠ~•ƒ–~Š~ƒŽ‚Š~Œ‡†އ‡‬ ‫ƒƒƒ~‡—Š~Œ—ƒ ‹~‡—‚–‡‚ƒ~އ”~”Š–ƒŒ˜‚‪ˆ‰†‡Š ‚ˆ‰:‬‬ ‫‚–ƒ’~—Œ~˜‚‡’ƒ–‚ŒŠ~ƒ‚˜–€—‚ƒ~•~˜‚ ƒ–ƒ‚˜–—‚ ƒ–‬ ‫‡ƒ•˜‡–~‚‚˜’‡Š‚—Ї‬ ‫„•ƒ• ŠŒ— ‚ Œƒ‡‡Œ˜ —‚–ƒ’~ ‚‡~ ƒ– –~— ‚‡—‡‚   ƒ—ƒ ‰‡ –~—‬ ‫‚‡—‡‚‡„••Š‚~ƒŠ‹‚˜–—–~—‚‡—‡‚‰ŠŠŠ~„•ƒ•І‡’ƒŠ‚Œ— ‚‬ ‫˜ ƒ—‚Œ–ƒŒŒ˜„~˜‡˜‚‰Ž˜ƒŽ˜˜ŽƒŒ‚А’’‡ƒŠŒ –˜‪˜Š‡’˜:‬‬ ‫–‚Ї‡‚ ƒ–‚Œ~ƒ—–—ށ•~”Š–ƒ’~ƒ–ŒƒŒ ‚—‚€‡~ЇƒЇ—‡‚‬ ‫— –‡˜‰–Œ•Š˜ƒ„ƒŒ•ƒƒ‚Іƒƒ~„—˜‚”‚–‡‡‹Ž•Žƒ—ƒŠ‬ ‫ƒ‚‡~ ~˜ƒ ~˜ ‚Œ— ‚ ~ƒ˜‚ Œ–  ‚ ƒ– ƒŽ–’~ ‪‡Š˜ƒ‰Œ ˜~”Š ‡Š ˜~„ Љƒ :‬‬ ‫ŒŽ˜Š ƒ~˜‚—’˜‚˜–ƒ’‚ƒ‚Ž‚‚–ƒ’~—•‡ŠЇ‡ƒ~˜‚˜ƒ”~ƒ˜‪—•‡:‬‬ ‫‚‡—‡‚‚˜~‹Š•Š˜ƒ‬ ‫—‡ „–ƒŠ‚‡•‚’‹Žƒ’˜Žƒ‰ ƒ˜–ƒ’~‬ ‫‡’ƒ–Ž’Š~„‚~ƒ˜ƒ‡’–‚€‚”–‡~ЇŒŠˆ‡–Œ—Ї†~—‹–~—‡—‡˜ ‡•‡–‡‬ ‫‚‡•‚ ސ–‰‚ —ƒ ƒ~„ ‚˜‰Žƒ ‰Œ‚ –ƒ’~‡‹ ‡ ‡ƒ ‰—‚‹ Œ‰ ‰ ‡‹ €–ƒŽ‹‬ ‫‡–ƒ—Ї‹ ‚€~ƒ–‡‡‚ƒ‚‰‚—Ї†~Œƒ––~˜‚Š~ ‡‹‡•–‡‹–~ƒŽ~–~ƒ~˜‬ ‫ŠƒŠ Œ‚ ‚‹ Œ „‡•‡‹ ‡‹ ~˜ ˜ƒ”~ƒ˜ ‚‡•ƒ˜ Œ~˜ŒƒŠ ƒ~˜ ˜ƒ”~ƒ˜‬ ‫‰ƒ ‚—ЕЂ~ ˜ƒ‰Œ‚ƒ–~ƒŠ‹Œ—Œ–‰ƒ˜‰‡—Žƒ‰ŠАŒƒ‚„‚ƒ–—‬ ‫‚‡•ƒ˜Œ‚‡ƒ‹‪‰˜‡~ŠˆŠ‚ƒ„ƒ€ŽƒŽŽ‡~ƒ‹ŠŽ‚‡‚—‹ƒ‚‡„‚Œƒ~‡~Š–‚ƒ:‬‬ ‫Œ~‡˜Žƒ ‚ І‚ ~ ˜ Ž ƒ—‚ ƒ‡•—˜ ~ƒŠ‹ ‚‚ І‚ ‚„ƒ ‚‡~ ŒŽƒ‘ ”ƒ‹ Š•–˜‬ ‫—–‰„‚•ƒ–‚˜ƒˆ‰Œ‚—ƒ˜~ކ‡‡ƒ†‡•‚„‚’—ƒ†Š˜‡~’—–‡‬ ‫~Šƒ•‡‹ƒŠ’Œ‡‹€‹Œ˜––‰Œ‚ƒ–~ƒŠ‹”Œƒ‡„–ŽƒАŒƒ‚‬ ‫~ ‚–ƒ’~‡‹~‘‡’–—‚ƒ~Œ†’ЉЇŒ‡ƒ„‡‚ƒŒ‡‹‰~Š‚ƒ—Šƒ—‡‹‚—އ‹‬ ‫‚‚ޕАА”ŒŽƒ•Š‚†ƒ‚‰„ƒ’–†‡Œ‡‹~Š‚„‚‚„Œƒ„ƒ‚˜Š ƒ‬ ‫—‚ƒ~–ƒ’~‪˜‡~ƒ’–‚˜ƒ–’‚„‰ƒ‡˜–‡‰Œ~Š‹€~ƒ‚ƒ˜~„‰‚ƒƒ ~Š‹ŠƒŒ:‬‬ ‫~‡„‚˜ ƒ‹Š‡ŽƒŠ‚—˜’–ƒŒ‚–~ƒ‡—Ž˜ „•‰Š•Š‚†ƒ‚‚‡~‰ƒŠ‹Œƒ”‬ ‫~‡ˆ‡˜‰—„‡‚ƒ‹ސЋ˜ƒˆЇЂ~ "Œ‚‚‡‚†‡’ƒŠ‚–’ƒ~‡—•‡Š‚‡Š~Œ—‬ ‫~–”‚ƒ–~—ƒŒ€‡‚—Œ‡Œ‚‰Š‚ І‚Ž ƒ—‚—ŠŽƒŒƒ––˜–——Œ‡ŒŠ‬ ‫— ƒŠŠŒ‚’ˆ‰‚•‡”ƒŽ‡"~‡ˆ‡‰ƒŠŠ‚‡ƒ˜—‚ƒ~‰–‚–‡~ƒ~‡€ƒ’ƒ„‡‚ƒ‹"‬ ‫ƒŒ•–˜ ~ƒ˜Žƒ Šƒ–~ ‚‚ ŽŽ”Š ~˜ ‚‡Œ‡‹ ‚ŠŠƒ ‰‡ ЕРŠ ”ŒŽƒ •Š‚‬ ‫–  ’Ž  —ƒ˜• ŠŒ–ƒ˜ —‚ƒ~ ‡ƒ ~˜ ‚˜—ƒ‚ ƒ‚‡~ ~‰ •—ƒ–‚ Š—˜‡•‚ ‪:‬‬ ‫†ƒ‚ ƒŽ„‰‚ —ƒ–~ ƒŠ‹ ‡–~‚ ~˜ —~‡’˜Žƒ Š‚˜•– ~Їƒ ƒ‡ƒ—‡† ŠŽƒ ~˜ ‡ƒ‬ ‫Š—˜‡•‚—˜‚˜’‡Š‚‰Œƒ‚–ƒ’~‡‹— ––ƒ~ƒ˜ƒŒ•ƒ‹ƒŒ˜ƒˆ ƒ–~Œƒ‬ ‫‚’˜ƒ ‚Š—‡‹~Їƒ˜—ƒ‚—ЇŒ‚‬ ‫‪‡‡”Š–˜ƒŒŠ‹ŠŽ‹ƒ‚‡„‚‰~‹~•ƒŠ˜—‡~”ƒŒƒ—ƒ—ŠƒŽŒŒƒ—•‡:‬‬ ‫‰‡~‰‰‚„‡‚ƒ‹ސЋ€‹‡•‚‚ ƒ„–˜Š~ŽŒ”~Šƒ„‰–‬ ‫‚ І‚— ƒŠŠ‚Œ‚’ˆ‬ ‫– ’Ž ‚‡•–Œ‰˜ƒ—’ƒ–‹’– —˜•˜‡ƒŽƒ—˜‡ ‰ƒ˜‰‡‚†‡ Š’–‹‬ ‫~˜ ‚Ž ‰‡ Š€Šƒ˜ €‹ ŠŽƒ ‚ ‰Œ‚ ‡‚ƒ‡‹ „•ƒ•‡‹ Ї—ƒ‚ Œ’‡Š‡‹ €ƒŠƒ˜‬ ‫—‡ ˜†Š’ƒ –‡€‚•†‚~˜—€–˜‡ƒŒƒ—Š– ’Ž ‰—Š‚”€‚ƒ’‡Œ’–‬ ‫Œ€ƒŠƒ˜—ƒŽƒ˜Œ•ƒƒ‡‹Іƒ‡‡Žƒ‚–Š„‰ƒ˜‡—ƒƒ˜Ž’Š~ƒ˜•Š‚†ƒ‚‬ ‫‚†Š’ƒ—Š‚˜ŠŒƒ˜ƒ–‚ƒŠƒŒŽƒ‚Œ„‰‡–‚ƒ‡Šƒ•”–ƒ˜‰‡Žƒ‚—–‬ ‫~ ˜‪‡ƒ~–‰ ~–‚‡Œ—~‚‡Œ~ ˜ƒŽŠ‚Ї’˜‚˜—•ƒ˜—Š‚‰Š‚‰ŠŠ’˜‚Š:‬‬ ‫ƒŠŒ ƒ‹ƒ‰~‡‹ƒŠ’‡‰ˆ‚‚ƒ–‡‹ށ–—‡‹Šƒ~Š• ˜ƒ– ’Ž Œ‡‚–Š‚€‡‬ ‫ƒ‚Š• –ƒ–~ ‡‹‡•–‡‹އ”‡‹~Žƒ–€‡‹•–‡†‡‡‹Š ‡‡Žƒ‰Š‚—Ž‚‚Š†‬ ‫ŒƒŽ‡˜~Š‚˜ŠŒƒ˜ƒ–‚ƒ‰—–~‚~˜Žƒ‪ˆ‡–‚—‚ŒŒ‰–ƒŒ‡‡Ž‚—‡‚:‬‬ ‫އ”˜Š‰‘‚Œ~„އ‡‹„‚‚„ŒŠ•АА”ŒŽƒ•Š‚†ƒ‚~ ˜Ž‡‡Ž‡ Œƒ–~‬ ‫ƒŒ‡‚–Š‚Œ—‡ˆ‹‚ŒƒŽ‡˜‡—‡–ƒ˜Š –‚Œ‡ƒ‡˜‚ ƒŠ‡‹ —–‡”• ‬ ‫Œ•— ‚˜ „•ƒ˜˜’‡Š‚Ž‡‡˜ ~Œ‡‚~—Œ‡‚–~ ~ƒ‰ŠŽƒ—~~ –‪ƒŒ‰:‬‬ ‫‚‡Š ށ• ‡•ƒ˜ ‹ —€–˜‡ƒ˜ ƒ‰—‚˜ƒ”~ƒ˜ ‚€‡ƒ ‪ƒ– Š ~‚ Š‚ƒ‚ :‬‬ ‫˜ƒ’˜ЇŒƒ˜ƒ–‚‚˜ „•ƒ˜ ~ƒŒ‡ƒ˜†ƒƒ˜Š•Š‚†ƒ‚‡—‰ ”ƒ‹‬ ‫—Š‚–ƒ’~Œ Š•‚Š–ƒ’~‚ ƒ’‚ ‡—Šƒ„‡‚ƒ‹ –‡€ƒŒƒ‰‹‚–ŠƒŠ‬ ‫‪‚•ƒ˜Œƒ‚ƒ†‚Ž—ƒ‚ƒ†‚Œ‡˜ –Œ€ƒŽ–ƒА’‡—‡‰‚„‚ ‰‚˜~Ї’Ž‚‚:‬‬ ‫Š‚˜’—†‚Š~‚~Ž ŽƒŒ‰Ž‡‡‹~ƒ˜ƒŠ~—’ƒ„‬ ‫‪6778160@gmail.com‬‬ ‫‪073-2951342‬‬ ‫‪053-316 -1613‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪42‬‬ ‫פרשת‬ ‫‪240‬‬ ‫האזינו‬ ‫ח' תשרי תשפ"ו‬ ‫ענה לו רבי ברוך בער‪ :‬אמת ונכון הדבר‪.‬‬ ‫השיעור שאתה מתכוין אליו באמת היה‬ ‫שילם כמה עשרות שקלים כדי לכבות‬ ‫שיעור מיוחד‪ ,‬ונתחדשו שם חידושים עמוקים‪.‬‬ ‫את אש המחלוקת‬ ‫אמנם‪ ,‬האמת לאמיתה היא שבהכנת השיעור‬ ‫סיפר הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א‪:‬‬ ‫ההוא היתה לי סייעתא דשמיא מיוחדת‪ ,‬אינו דומה שיעור זה‬ ‫היתה זו שעת ערב סתמית למדי‪ ,‬כאשר סבי‪ ,‬הרה"ג ר' שמואל‬ ‫לכלל השיעורים שהרציתי עד הלום‪ .‬וכפי שהנני מכיר את ערכי‬ ‫צבי קובלסקי זצ"ל הלך ברחובה של עיר‪ .‬לפתע צדו את אוזניו‬ ‫ועצמי‪ ,‬אין בכוחי להכין שיעורים כאלו תמידין כסדרן‪ .‬על כן לא‬ ‫קולות רמים של צעקות ומריבות‪ ,‬והוא פנה לבדוק בשל מי‬ ‫רציתי למסור את השיעור הזה כ'שיעור המבחן'‪ ,‬כדי לא לעבור‬ ‫הסער הגדול הזה‪ ...‬התברר‪ ,‬כי שני שכנים עומדים ומתקוטטים‬ ‫על איסור "אל תונו איש את אחיו"‪ .‬והעדפתי למסור שיעור‬ ‫על תשלום דמי 'ועד הבית'‪ ,‬וקולות המריבה הולכים וגוברים‪...‬‬ ‫'בינוני'‪ ,‬שבסייעתא דשמיא יש לי את היכולת להכין!‬ ‫)לב ישראל‪ ,‬על הצדיקים(‬ ‫סבי התעניין במה ובכמה מדובר‪ ,‬והתברר כי מדובר בכמה‬ ‫"על תפילה בנץ אני לא מוותר‪ ,‬ואני‬ ‫עשרות שקלים‪ ,‬אבל הצדדים רואים בוויכוח עניין 'עקרוני'‪,‬‬ ‫ואינם מעלים בדעתם לוותר איש לרעהו‪...‬‬ ‫לא אפסיד מזה!"‬ ‫על אתר ניגש סבי ושילם מכיסו את הסכום הפעוט‪ ,‬כשהוא ניגש‬ ‫סיפר יהודי‪ ,‬למערכת 'השגחה פרטית'‪ :‬נסעתי עם נהג מונית‬ ‫לכל אחד הצדדים ומסביר כי העניין אינו כה 'עקרוני'‪ ,‬והואיל‬ ‫שומר תורה ומצוות‪ ,‬והוא סיפר לי מעשה שהיה וממשיך להיות‪:‬‬ ‫ובעיית הכסף נפתרה‪ ,‬מן הראוי לפתור גם את המחלוקת‬ ‫אני משתדל מאוד לעשות חסד‪ .‬כשאני יכול אני עוזר למי‬ ‫והשנאה שמסביב‪...‬‬ ‫שצריך‪ ,‬בעזרת השם‪ .‬ערב אחד נסעתי ברחוב סורוצקין‪,‬‬ ‫דקות ארוכות עמד שם‪ ,‬פייס את זה ודיבר על ליבו של זה‪ .‬ולא‬ ‫והבחנתי באישה מבוגרת שעומדת על המדרכה ובוכה‪.‬‬ ‫נחה דעתו עד שהיו השניים שכנים ידידים אוהבים כמקדם‪ .‬וכל‬ ‫התקרבתי אליה עם האוטו‪ ,‬ושאלתי אותה האם אפשר לעזור‪.‬‬ ‫זאת ‪ -‬למרות שלא הכיר אף אחד מהם‪ .‬רק היה יכול לשער מה‬ ‫"אני צריכה להגיע לגבעת שאול"‪ ,‬היא אמרה‪” .‬אין בעיה‪ .‬אקח‬ ‫יקרה אם המחלוקת ביניהם תתעצם חלילה‪ ,‬והעדיף לכבותה‬ ‫אותך לשם”‪ ,‬עניתי מיד‪" .‬אבל אין לי כסף”‪" - .‬בלי כסף"‪ ,‬עניתי‪.‬‬ ‫ולהשיב את השלום לבניין‪...‬‬ ‫פתחתי את הדלת האחורית וחיכיתי שתיכנס‪.‬‬ ‫)אנא עבדא‪ ,‬פניני פרשת השבוע(‬ ‫אחר כך היא הסבירה שהיא הייתה אצל ביתה בנווה יעקב‪ ,‬והבת‬ ‫"כח אין לי‪ ,‬אבל לב יש לי!"‬ ‫שלה הסיעה אותה לכאן‪ ,‬לבית של חברתה‪ .‬התוכנית הייתה‬ ‫סיפר הרב שלמה זלמן דינין שליט"א‪:‬‬ ‫שהיא תחזור הביתה באוטובוס‪ ,‬אבל את הארנק היא שכחה‬ ‫ידוע שמרן הסטייפלער זצ"ל בזקנותו לא יכל ללכת ואפילו‬ ‫אצל הבת שלה‪ ,‬וכך נותרה ללא שקל‪.‬‬ ‫להתפלל במנין )ולהביא מנין לביתו לא רצה‪ ,‬כדי לא להטריח‬ ‫שמחתי לעשות חסד‪ .‬בסוף הנסיעה היא רצתה לדעת את שמי‪,‬‬ ‫את ביתו לסדר את הכסאות וכו'!( ובכל זאת פעם בשבוע היה‬ ‫ואמרתי לה‪.‬‬ ‫נוסע לבקר זקן אחד‪ .‬אמר לי מישהו שראה את זה‪ ,‬שזה היה‬ ‫כעבור כמה שעות אני רואה על הצג של הפלאפון מספר לא‬ ‫קורע את הלב לראות איך הסטייפלער נגרר עד המכונית וכו'‪,‬‬ ‫מוכר‪ .‬כשאני עונה לשיחה אומר לי הבן אדם שהתקשר‪" ,‬אני‬ ‫והעולם לא הבין מדוע הסטייפלער כ"כ טורח‪.‬‬ ‫רוצה להודות לך מאוד על שעזרת לאמא שלי להגיע לביתה‬ ‫שאלו את הבת שלו על זה‪ ,‬והיא אמרה ‪ -‬גם אני אמרתי לו‪ :‬אין‬ ‫שבגבעת שאול‪ .‬אני עורך דין‪ .‬תן לי את פרטי הבנק שלך"‪.‬‬ ‫לך כח ללכת אפי' למנין‪ ,‬מדוע אתה כ"כ מטריח את עצמך? והוא‬ ‫אמרתי לו‪" ,‬ברוך השם שזכיתי לעשות חסד‪ ,‬ואני לא רוצה‬ ‫אמר לי‪ :‬הזקן ההוא היה מסתובב בנובהרדוק בבתי השכונה‬ ‫שתשלם לי על המצווה הזאת"‪.‬‬ ‫ומעיר את כל הבחורים בבוקר )הבחורים היו ישנים בבתים של‬ ‫"בסדר"‪ ,‬ענה לי עורך הדין‪" ,‬ובכל זאת‪ ,‬הייתי רוצה שניפגש"‪.‬‬ ‫אחרים( ואני חייב לו הכרת הטוב‪ ,‬כח אין לי‪ ,‬אבל לב יש לי!!!‬ ‫קבענו פגישה על כוס תה‪ .‬בשעת הפגישה אמר לי האיש‪" ,‬אני‬ ‫)דרשו(‬ ‫לא אשלם לך כסף‪ ,‬אבל אני רוצה שתעזור לנו‪ .‬צריך להסיע ילד‬ ‫מוגבל מירושלים לחדרה מדי יום רביעי"‪ .‬כאן זו כבר הייתה‬ ‫"העדפתי למסור שיעור בינוני‪"...‬‬ ‫הצעת עבודה‪ ,‬ואפשר היה בהחלט לראות בזה הכרת טובה‪,‬‬ ‫מסופר על הגה"צ רבי ברוך בער זצ"ל בעל הברכת שמואל‪,‬‬ ‫לתווך לי נסיעה שבועית משתלמת שכזאת‪.‬‬ ‫שהציעו לו לכהן כראש ישיבה באחת הישיבות המפורסמות‬ ‫ע"פ פסק של‬ ‫הרב זילברשטיין‬ ‫ברחבי ליטא‪ .‬לצורך זה היה עליו למסור שיעור כללי בפני‬ ‫אותו עורך דין לקח אותי ברצינות‪ ,‬ומדי תקופה הוסיף לי ליומן‬ ‫תלמידי הישיבה בנוכחות רבני הישיבה‪ ,‬כדי לראות אם ימצא חן‬ ‫שליט"א‬ ‫אנו מבקשים‬ ‫עוד נסיעה שבועית ועוד אחת‪ .‬ממש מילא לי יומן מסודר‪,‬‬ ‫בעיניהם‪.‬‬ ‫לא לקרוא בעלון‬ ‫בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫רבי ברוך בער הגיע לישיבה ומסר את השיעור‪ .‬לאחר מסירת‬ ‫בשעת התפילה‬ ‫הסיפור יכול להיגמר כאן‪ ,‬במסקנה שהרבה שלוחים למקום‪,‬‬ ‫וקריאת התורה‪,‬‬ ‫השיעור‪ ,‬פנה אליו אחד ממקורביו ושאלו בתמיהה‪ :‬הלוא לפני‬ ‫ושלפעמים אנחנו עושים חסד וחושבים שהתאמצנו בשביל‬ ‫מספר שבועות מסר ראש הישיבה שיעור בפני התלמידים‬ ‫שלא יצא שכרנו‬ ‫בהפסדנו‬ ‫השני‪ ,‬אך בעצם הועלנו לעצמנו‪ .‬הנה‪ ,‬אני עשיתי נסיעה אחת‬ ‫בישיבתו‪ ,‬שיעור שהפליא את כל שומעי לקחו‪ .‬ואילו השיעור‬ ‫ללא תשלום‪ ,‬והרווחתי הרבה נסיעות שוות‪.‬‬ ‫הזה לא הגיע כלל למעלתו של אותו שיעור‪ ,‬מדוע איפוא לא‬ ‫אבל יש לי עוד חלק נחמד לספר‪ .‬בכל בוקר ברוך השם‪ ,‬בהנץ‬ ‫מסרתם אותו שיעור?‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪43‬‬ ‫דין צדק'‪.‬‬ ‫החמה אני מתפלל שחרית בכותל המערבי‪ .‬זה חלק מסדר היום‬ ‫ואז הוסיף רבי ניסים ואמר‪" :‬ועכשיו אספר לך סיפור מנגד‪ ,‬מה‬ ‫שלי‪ ,‬ואיני מוותר על כך‪ .‬יום אחד התקשר אלי חבר וביקש‬ ‫שהיה כאן אמש"‪ .‬ברחוב המקביל התרחשה תאונה‪ ,‬לאחר‬ ‫שלמחרת בשעה מוקדמת אסיע אותו לבית החולים סורוקה‬ ‫שבחור צעיר נסע ברכבו לאחור‪ ,‬ונתקל במונית שעצרה על‬ ‫בבאר שבע‪ .‬אמרתי לו‪” ,‬זה מוקדם מדי‪ .‬אני לא יכול לנסוע אז‪,‬‬ ‫הכביש כדי להוריד נוסע‪ .‬נהג המונית דרש מהבחור להמתין עד‬ ‫כי אני מתפלל בנץ"‪.‬‬ ‫הגעת המשטרה‪ ,‬אך הבחור המבוהל הציע לשלם את כל הנזק‪,‬‬ ‫אמר לי החבר "תתפלל מאוחר יותר‪ .‬וכי בגלל זה תפסיד נסיעה‬ ‫שכן חשש‪ ,‬מכיוון שנהג בלי רשיון נהיגה‪ ...‬התשובה הכעיסה‬ ‫טובה?" אמרתי לו "על תפילה בנץ אני לא מוותר‪ ,‬ואני לא אפסיד‬ ‫שבעתיים את נהג המונית והוא עמד על שלו כי לא יוותר עד‬ ‫מזה‪ .‬תבקש ממישהו אחר שיסיע אותך”‪.‬‬ ‫הגעת השוטרים‪ .‬שכן 'מגיע לך לשבת במאסר!'‪.‬‬ ‫בעבודה כמו שלי חייבים לשים גבולות‪ ,‬ולדעת מתי אני נוסע‬ ‫הנוסע שירד מהמונית היה אברך פיקח שחמל על הבחור‪ ,‬והחל‬ ‫ומתי לא‪ .‬יש זמנים שמוקדשים לתפילה‪ ,‬ועל זה לא מוותרים‬ ‫לדבר על ליבו של נהג המונית כשהוא מציע הצעה גאונית‪:‬‬ ‫בשום אופן‪.‬‬ ‫בבנין הסמוך מתגורר רב גדול‪ ,‬הבה ונעלה אליו כדי לשמוע את‬ ‫אם חשבתי שהפסדתי משהו בגלל ההקפדה שלי להתפלל‬ ‫עצתו‪ .‬למרבה הפלא התקבלה ההצעה על ליבו של נהג המונית‪,‬‬ ‫שחרית בכותל‪ ,‬התברר שממש לא הפסדתי כלום‪ .‬אחרי‬ ‫והם עלו יחד‪.‬‬ ‫התפילה התקשר אליי אותו עורך דין‪ ,‬ושאל אותי האם אני יכול‬ ‫הלה הניח מטפחת על ראשו ונכנס בדרך ארץ‪ .‬הם סיפרו לרב‬ ‫לקחת אותו למושב קטן בדרום הארץ‪ ,‬וגם להמתין שם כמה‬ ‫את הסיפור כולו‪ ,‬ורבי ניסים התעניין על הערכת סכום הנזק‬ ‫שעות‪ .‬זוהי נסיעה משתלמת ביותר! הרבה יותר מהנסיעה‬ ‫שנגרם למונית‪ .‬תחילה הציע הרב באדיבות לבחור הצעיר‬ ‫לבאר שבע‪ .‬ולמען האמת‪ ,‬מה יותר משתלם מתפילת שחרית‬ ‫הלוואה על הסכום כדי שיוכל לשלם את הנזק‪ .‬אך הלה הסביר‬ ‫למול הכותל המערבי‪ ,‬כשהשמש עולה ואני מתייחד עם בורא‬ ‫כי אביו בודאי ישלם את הכול ובמזומן‪.‬‬ ‫עולם?!‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬אני דורש ממך הבטחה ברורה‪ .‬כי מעתה ואילך‬ ‫)השגחה פרטית(‬ ‫אתה לא נוהג ברכב אפילו כדי מטר אחד‪ ,‬גם לא בדרך צדדית‬ ‫לקח על עצמו את המשימה ושימש‬ ‫בכביש ללא רכבים ‪ -‬ללא רישיון נהיגה בתוקף בידיך‪ .‬במקביל‪,‬‬ ‫יוותר לך נהג המונית היקר על דרישתו לערב את שלטונות‬ ‫כמלמד‬ ‫החוק"‪ .‬השפעתו של הרב הייתה מיידית‪ ,‬נהג המונית הסכים‬ ‫גם בעת שכיהן הרב שמשון פינקוס זצ"ל כראש ישיבה בתקופה‬ ‫להצעה‪ ,‬ויצא מהבית לאחר שנישק את ידו של הרב בהערצה‪.‬‬ ‫הראשונה בירוחם‪ ,‬והקהילה שם היתה מצומצמת מאוד‪ ,‬לא‬ ‫)שבת טיש(‬ ‫נמצא במשך זמן מה מלמד קבוע לילדים שבחיידר שהכיל‬ ‫"אתה רוצה שהפרחים יחיו ואתה‬ ‫באותה עת בסך הכל ארבעה־חמישה תלמידים בגילאים‬ ‫שונים‪...‬‬ ‫תמות?!"‬ ‫הוא הבין שמחמת כך עלולים אבותיהם לעזוב את העיירה‪,‬‬ ‫מספר הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א‪:‬‬ ‫ובמקום שאין איש ‪ -‬לקח על עצמו את המשימה ושימש‬ ‫בבחרותי‪ ,‬שהיתי בשבת בבית הורי שבטבריה‪ .‬כשיצאתי בשבת‬ ‫כמלמד! משהובא כעבור תקופת מה לאחר מכן מלמד קבוע‪,‬‬ ‫בבוקר מן התפילה בבית כנסת‪ ,‬הבחנתי באחד האנשים‬ ‫)השמש בגבורתו‪ ,‬על הצדיקים(‬ ‫הוא חזר לתפקיד של 'רק' ראש ישיבה‪...‬‬ ‫שהתפלל איתנו‪ ,‬עומד ומשקה את גינתו! הזדעזעתי‪ .‬יהודי‬ ‫שהתפלל בבית כנסת ומשקה את הגינה שלו ביום השבת!‬ ‫"רבותי! על מה כל המהומה? על תריס‬ ‫יכולתי לצעוק עליו‪" :‬שוטה שבעולם! מגיע לך סקילה! אתה‬ ‫שבור?!"‬ ‫משקה גינה ביום השבת!" אך חס חלילה‪ ,‬לא כך מוכיחים!‬ ‫מספר אחד מתלמידיו של רבי ניסים קרליץ זצ"ל‪ :‬כשהרב‬ ‫עברתי לידו ואמרתי לו‪" :‬שבת שלום! שמחתי לראותך בבית‬ ‫התגורר ברחוב בלוי‪ ,‬המתנתי להיכנס לשאלה‪ ,‬ובעת שהמתנתי‬ ‫הכנסת"! הוא חייך והחזיר לי ברכת שבת שלום‪ .‬ואני המשכתי‬ ‫שמעתי מתוך החדר חילופי צעקות בין בעלי דין בגידופים‬ ‫בעדינות‪" :‬אתה יודע‪ ,‬ישנה הלכה בעניין השקיה בשבת‪ ...‬זה‬ ‫וחרופים‪ .‬היה לי חשק להיכנס ולגעור בהם על צורת דיבורם זה‬ ‫דומה לאדם שזורע בשבת"‪.‬‬ ‫לזה‪ ,‬אבל כמובן שלא עשיתי כן‪ ,‬אלא המתנתי בחוץ מבלי‬ ‫הוא מיד אמר‪" :‬חס וחלילה‪ .‬אני יודע שאסור לזרוע‪ ,‬אני רק‬ ‫להפריע‪.‬‬ ‫משקה‪ ...‬מסכנים הפרחים‪ ,‬בחום הזה‪ ,‬ארבעים מעלות‪ ,‬הם‬ ‫הרב ישב והקשיב לחילופי המהלומות המילוליות בין הניצים‪,‬‬ ‫עלולים להתייבש‪ ...‬אני לא עושה כלום‪ ,‬רק משקה אותם קצת‪,‬‬ ‫כפי שהסביר פעם מדוע אינו מונע זאת‪" ,‬כיוון שבעת הצעקות‬ ‫שלא ימותו"‪ .‬הוא דיבר בתמימות כזו‪ ,‬שהוציאה אותי מדעתי‪...‬‬ ‫פולטים לעתים בעלי הדין את האמת המסתתרת" ואחרי‬ ‫הוא היה בטוח שהוא שומר שבת למהדרין‪ .‬הרי הוא הולך לבית‬ ‫שהסערה שככה ובעלי הדין יצאו מבלי שראיתי מי הם‪ ,‬נכנסתי‬ ‫כנסת‪ ,‬עושה קידוש ואוכל חמין‪ ,‬ורק קצת משקה שלא ימותו‬ ‫לרבי ניסים‪.‬‬ ‫הפרחים‪ ...‬אמרתי לו‪" :‬אתה רוצה שהפרחים יחיו ואתה תמות?‬ ‫כשראה אותי אמר‪ :‬אתה יודע מה היה כאן? היה כאן דין תורה‬ ‫מה קרה לך? אתה הרי ממית את עצמך!"‬ ‫בין שוכר למשכיר על תריס שבור‪ ...‬לא יאומן כי יסופר! הם‬ ‫זכות העלון לרפואת‬ ‫היהודי הזמין אותי להיכנס לביתו‪ ,‬להסביר יותר‪ .‬נכנסתי‬ ‫הוציאו את כל ספרי הפוסקים שעוסקים בנידון זה‪ ,‬כל אחד‬ ‫ולהצלחת‪ :‬יוסף בן שרה‪,‬‬ ‫והתחלתי לדבר איתו‪ .‬התברר שהוא כלל לא ידע שאסור‬ ‫הביא בבקיאותו הוכחות לדעתו אם חייב לשלם על התריס‬ ‫נורית בת רחל‪ ,‬יעל בת‬ ‫איריס‪ ,‬אוהד בן דבורה‪,‬‬ ‫להשקות‪" .‬תאמין לי שלא ידעתי!"‪ ,‬הוא התנצל‪" ,‬אני שומר‬ ‫השבור או לא‪.‬‬ ‫לימור בת אוליביה‪ ,‬רינת‬ ‫בת שושנה‪ ,‬הרב הופמן‬ ‫שבת ולא מדליק אפילו חשמל‪ .‬לא ידעתי שיש איסור כזה!"‪.‬‬ ‫עד שכמעט התקוממתי ובקשתי לומר להם‪" :‬רבותי! על מה כל‬ ‫שליט"א ומשפחתו‪.‬‬ ‫זיווג הגון לתהילה בת רותי‬ ‫למדנו את ההלכות הללו‪ ,‬והוא כל כך הודה לי‪ .‬בסופו של דבר‬ ‫המהומה? על תריס שבור?! ובכן קחו את כסף התיקון ולכו‬ ‫מלכה‪ .‬ולהבדיל לע"נ‪:‬‬ ‫הוא הבין שזה אסור‪ ,‬אבל הכל היה מתוך נעימות‪ ,‬ולא בצורה‬ ‫לשלום‪ ."...‬אבל כמובן לא אמרתי מילה‪ ,‬שכן אסור לדיין לעשות‬ ‫אמנון חיים בן יוסף‪ ,‬עליזה‬ ‫בת מרים‪ ,‬נחמן בן רינה‬ ‫שהייתה גורמת לו להגיב‪" :‬אתה לא תאמר לי מה לעשות!" ואיך‬ ‫כן כפי שכתב רש"י על הפס' "ושפטתם‬ ‫ז"ל‬ ‫הגעתי לזה? על ידי שתחילה פניתי אליו וברכתי אותו בברכת‬ ‫צדק בין איש ובן אחיו ובין גרו" – 'אף על‬ ‫'שבת שלום' באופן מכובד‪.‬‬ ‫עסקי דירה בין חלוקת אחים‪ .‬אפילו‬ ‫)פחד דוד(‬ ‫בין תנור לכיריים‪ ,‬על הדיין לשפוט‬ ‫ההנהגות וההלכות המובאות בעלון נועדו לחזק בעבודת הבורא ובאמונת חכמים‪ ,‬אך אינן תמיד מיועדות לכל אדם או להלכה למעשה‪ ,‬ועל זה נאמר‪" :‬עשה לך רב והסתלק מן הספק"‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪44‬‬ ‫אחרי ראש השנה ישבתי עם קבוצת בחורים‪ .‬אחד מהם העיז לגלות רגשותיו‬ ‫בקול ואמר‪:‬‬ ‫"אני קצת חושש‪ .‬כי בתפילה אמרנו 'כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון' ‪-‬‬ ‫שכל אחד עובר יחידי‪ .‬וזה ממש פחד! כשצריך לעבור לבד לפני הריבונו של עולם‬ ‫‪ -‬הרי הקב"ה ראה הכל ‪ -‬את כל הכישלונות! ובאיזה פנים אני יכול להגיע‬ ‫לקראת יום הכיפורים?"‬ ‫אמרתי לו‪ :‬יש תקווה! כי בימים אלו אנו קוראים את פרשת האזינו‪ ,‬ובה כתוב‪:‬‬ ‫"הן עם לבדד ישכון" )דברים לב‪ ,‬יב(‪ .‬ומבאר השל"ה הקדוש‪:‬‬ ‫"כל אחד מישראל הוא אחד המיוחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫כמו שאמרו רבותינו ז"ל )ב"ב עה‪ ,‬א(‪ :‬כל צדיק וצדיק נכוה מפני חופתו של‬ ‫ובפרשת יתרו נאמר‪" :‬כה תאמר לבית‬ ‫השבוע ישב מנהל בחדרו‪ ,‬ומבעד לדלת‬ ‫חברו‪.‬‬ ‫יעקב ותגיד לבני ישראל‪".‬‬ ‫שמע כיצד מחנך צועק ומוכיח ילד באופן‬ ‫הרי שכולם כאחד זוכים לעולם הבא ‪ -‬מכל מקום כל אחד מיוחד בפני עצמו"‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪" :‬לנשים ‪ -‬בלשון רכה‪.‬‬ ‫חזק ביותר‪ .‬וזה היה חזק מדי‪.‬‬ ‫השל"ה מגלה‪" :‬כל אחד מישראל ‪ -‬אחד המיוחד"‪ .‬לא "אחד מתוך רבים" ‪-‬‬ ‫ולאנשים ‪ -‬קשים כגידין‪".‬‬ ‫עלתה השאלה‪ :‬האם יש בכלל טעם להוכיח‬ ‫"אחד המיוחד"! יש לך מקום שרק אתה ממלא‪ .‬חופה שרק שלך‪ .‬תפקיד שרק‬ ‫ואם הגדולים שומעים דברים קשים ‪-‬‬ ‫באופן כזה? מתי מותר לדבר בחוזקה?‬ ‫אתה יכול‪.‬‬ ‫לומדים הקטנים קל וחומר לשמוע ברכין‪.‬‬ ‫מתי חייבים ברכות? ומה ההבדל?‬ ‫ואפילו שכולם זוכים ‪" -‬כל אחד מיוחד בפני עצמו"‪ .‬הייחוד שלך לא נבלע בכלל‪.‬‬ ‫והיינו‪" :‬האזינו השמים ואדברה ‪" -‬הוא‬ ‫על כך נותן לנו החתם סופר )תורת משה‪,‬‬ ‫הוא נשאר שלך‪.‬‬ ‫דיבור עז‪.‬‬ ‫דברים לב( כללים ברורים ‪ -‬מתוך הפסוק‬ ‫"ה' בדד ינחנו" ‪ -‬לשון יחיד "ועל זה אמר‪" :‬ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר"‬ ‫הראשון של פרשת האזינו‪:‬‬ ‫"ותשמע הארץ" ‪ -‬אז ישמעו הקטנים‬ ‫)דברים לב‪ ,‬יב(‪".‬ינחנו" ‪ -‬לשון יחיד! על עניין כי כל אחד מיוחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫אמרי פי ‪ -‬דברים רכים‪.‬‬ ‫יחיד – ברכות בלבד‪ .‬רבים ‪ -‬אפשר חזק‪.‬‬ ‫ועל שכולם כאיש אחד ‪ -‬חלק ה' ‪ -‬יאמר‪" :‬ואין עמו אל נכר‪".‬‬ ‫החת"ס מגלה‪ :‬כשהגדולים שומעים דברים‬ ‫"דרך התוכחה ליחיד ‪ -‬צריך להוכיח בלשון‬ ‫שלא נתן ה' על ישראל שום שליטה משום שר הנקרא 'אל נכר'‪ .‬רק הוא לבדו‬ ‫חזקים ומקבלים ‪ -‬הקטנים לומדים לשמוע‬ ‫רכה‪.‬‬ ‫יתברך ‪ -‬בכבודו ובעצמו"‪.‬‬ ‫השל"ה מדייק‪" :‬ינחנו" ‪ -‬לשון יחיד‪ ,‬לא רבים ! ה' מנחה כל אחד ביחידות‪ .‬לא‬ ‫ברכות ‪".‬האזינו השמים" ‪ -‬דיבור עז‬ ‫מה שאין כן לרבים ‪ -‬כיוון שאינו פורט למי‬ ‫"מנחה את העם" סתם ‪ -‬מנחה אותך‪ ,‬אישית‪ ,‬בדד‪.‬‬ ‫לגדולים ‪".‬ותשמע הארץ" ‪ -‬ממילא‬ ‫הוא מוכיח ‪ -‬יכול לומר דברים קשים"‪.‬‬ ‫ו"ואין עמו אל נכר" ‪ -‬אף אחד לא שולט עליך חוץ מה'‪ .‬לא מזל‪ ,‬לא כוכב‪ ,‬לא שר‬ ‫הקטנים ישמעו ברכות‪.‬‬ ‫כלל ברור‪ :‬כשמוכיח ילד אחד ‪ -‬רק בלשון‬ ‫‪" -‬הוא לבדו יתברך‪ ,‬בכבודו ובעצמו"‪ ' .‬בעצמו ‪ -‬מנחה אותך‪.‬‬ ‫החת"ס מלמדנו‪:‬‬ ‫רכה! למה? כי הוא יודע שזה עליו‪ .‬הוא‬ ‫הפחד הופך לתקווה‬ ‫א‪ .‬יחיד ‪ -‬טל‪" .‬דרך התוכחה ליחיד ‪-‬‬ ‫מרגיש את האצבע‪ .‬דברים קשים ליחיד ‪-‬‬ ‫אמרתי לבחור‪ :‬אתה אומר 'כל באי עולם עוברים כבני מרון' ‪ -‬וזה מפחיד‪ .‬אבל‬ ‫להוכיח בלשון רכה"‪ .‬תמיד‪ .‬בלי יוצא מן‬ ‫שבירה‪.‬‬ ‫השל"ה מגלה שזו בדיוק הנחמה!‬ ‫הכלל‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לרבים ‪" -‬כיוון שאינו פורט"‪-‬‬ ‫כן‪ ,‬אתה עובר לבד‪ .‬אבל לא עומד לבד מול שופט זר –אלא לבד מול אבא !"הוא‬ ‫ב‪ .‬רבים ‪ -‬אפשר מטר‪" .‬כיוון שאינו פורט"‪.‬‬ ‫אפשר לומר דברים חזקים יותר‪ .‬כי כל‬ ‫לבדו יתברך‪ ,‬בכבודו ובעצמו" ‪ -‬ה' בעצמו מתעסק אתך‪ .‬לא שליח‪ .‬לא מלאך‪.‬‬ ‫אף אחד לא יודע שזה עליו‪ .‬דברים חזקים‬ ‫אחד חושב "זה לא עליי" ‪ -‬ומי שצריך ‪-‬‬ ‫בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫‪ -‬כלליים‪.‬‬ ‫ישמע‪.‬‬ ‫ו"כל אחד מיוחד בפני עצמו" ‪ -‬ה' לא רואה אותך כ"עוד אחד"‪ .‬הוא רואה אותך‬ ‫ג‪ .‬צעקות על ילד ‪ -‬מטר על עשב‪ .‬הילד‬ ‫מטר וטל ‪ -‬דשא ועשב‬ ‫כ"אחד המיוחד"‪ .‬עם החופה שרק שלך‪ .‬עם התפקיד שרק שלך‪ .‬עם‬ ‫יודע שזה עליו‪ .‬המטר "אינו נוח" ‪ -‬והילד‬ ‫והחת"ס מפרש את הפסוק‪:‬‬ ‫הכישלונות שרק שלך ‪ -‬ועם התיקון שרק שלך‪.‬‬ ‫נשבר‪.‬‬ ‫"יערוף כמטר לקחי ‪ -‬ותזל כטל אמרתי"‬ ‫היוצא מדבריו‪:‬‬ ‫ד‪ .‬הדוגמה ‪ -‬המחנך‪ .‬מחנך שצועק על ילד‬ ‫)דברים לב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫א‪" .‬כבני מרון" ‪ -‬לא פחד ‪ -‬זכות‪ .‬אתה לא עובר מול שופט זר ‪ -‬אתה עובר מול‬ ‫‪ -‬מטר על עשב‪ .‬מחנך שמדבר ברכות לילד‬ ‫המטר אינו נוח לעולם ‪ -‬אבל הטל נוח‬ ‫אבא‪" .‬הוא לבדו ‪ -‬בכבודו ובעצמו"‪.‬‬ ‫‪ -‬טל על עשב‪" .‬טוב לכל"‪.‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אתה "אחד המיוחד"‪ .‬לא "עוד אחד"‪ .‬יש לך חופה שרק שלך‪ .‬תפקיד שרק‬ ‫שלך‪ .‬ה' רואה אותך בייחודך‪.‬‬ ‫ו"דשא" ‪ -‬היינו התלבשות הארץ‬ ‫ג‪ .‬הכישלונות ‪ -‬שלך‪ .‬ה' ראה את הכל‪ .‬אבל הוא רואה גם את התיקון שרק אתה‬ ‫שוחחנו על כך‪ ,‬שמה ששמע מבעד לדלת‬ ‫)כפירש"י( ‪ -‬רבים‪.‬‬ ‫יכול לבצע ולהשלים‪ .‬כי אתה "מיוחד"‪.‬‬ ‫‪ -‬זה "מטר על עשב"‪ .‬מטר על דשא ‪-‬‬ ‫אבל "עשב" ‪ -‬הוא יחיד‪.‬‬ ‫ד‪" .‬ואין עמו אל נכר"‪ .‬אף אחד לא שולט עליך חוץ מה'‪ .‬לא מזל‪ ,‬לא טבע‪ ,‬לא‬ ‫אפשר‪ .‬מטר על עשב – הורס‪" .‬דרך‬ ‫ו"מטר" ‪ -‬ראשי תיבות‪ :‬משאכם‪ ,‬טרחכם‪,‬‬ ‫"אל נכר"‪ .‬רק ה' ‪" -‬בכבודו ובעצמו"‪.‬‬ ‫התוכחה ליחיד ‪ -‬להוכיח בלשון רכה"‪ .‬זה‬ ‫ריבכם‪ .‬ו"טל" ‪ -‬ראשי תיבות‪ :‬טוב לכל‪.‬‬ ‫אמרתי לבחור‪ :‬לפני יום הכיפורים ‪ -‬אל תפחד‪ .‬תדע שאתה עומד מול אבא‬ ‫לא המלצה ‪ -‬זה כלל‪.‬‬ ‫ופעמים "יערוף כמטר" ‪ -‬שאינו נוח‪.‬‬ ‫אוהב‪" .‬ה' בדד ינחנו" ‪ -‬הוא מנחה אותך ביחידות‪ .‬הוא רואה את הכישלונות‬ ‫ואם המחנך צריך לומר דברים חזקים ‪-‬‬ ‫ולפעמים יהיה דיבורו כטל ‪ -‬שנייח‪.‬‬ ‫שלך ‪ -‬אבל הוא בעיקר רואה את המעלות המיוחדות ואת השליחות המיוחדת‬ ‫שיגיד לכל הכיתה ‪",‬כיוון שאינו פורט"‪.‬‬ ‫ומפרש‪" :‬כשעירים עלי דשא" ‪ -‬היינו רבים‪.‬‬ ‫שיש רק לך‪ .‬את המקום שרק אתה ממלא‪ .‬את ה'אחד המיוחד' שאתה‪.‬‬ ‫ומי שצריך לשמוע – ישמע‪ .‬וליחיד?‬ ‫"וכרביבים עלי עשב" ‪ -‬היינו יחיד"‪.‬‬ ‫"ה' בדד ינחנו ‪ -‬ואין עמו אל נכר"‪ .‬אתה לבד מול ה'‪ .‬וה' לבדו מול אותך ואין אף‬ ‫"תזל כטל ‪ -‬טוב לכל"‪.‬‬ ‫שמים וארץ ‪ -‬גדולים וקטנים‬ ‫אחד אחר ביניכם‪ .‬וזה לא פחד ‪ -‬זו קירבה‪.‬‬ ‫"יערוף כמטר לקחי ‪ -‬ותזל כטל אמרתי"‪.‬‬ ‫והחת"ס מוסיף חידוש נוסף‪:‬‬ ‫גמח"ט אגוטן שבת‬ ‫לרבים ‪ -‬מטר‪ .‬ליחיד ‪ -‬טל‪ .‬ומי שמבלבל‬ ‫"שמים" ‪ -‬היינו הגדולים‪.‬‬ ‫הרב אלחנן רייזמן‬ ‫ביניהם ‪ -‬שובר במקום לבנות‪.‬‬ ‫"הארץ" ‪ -‬הקטנים‪.‬‬ ‫לע"נ מרן הרה"ק רבי נפתלי הירצקא זילברמן מראצפערט זי"ע נלב"ע ט' תשרי תרנ"ח‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪45‬‬ ‫השאלה?‬ ‫"ידוע שעבירות שבין אדם לחברו חייבים לרצות את החבר‪ .‬כיצד נכון‬ ‫לעשות זאת?"‬ ‫כי "ותשמע הארץ אמרי פי ‪" -‬מי‬ ‫תבואה ‪ -‬והרבה ממנה הולך‬ ‫באסיפת צוות של מחנכים בעשרת‬ ‫התשובה!‬ ‫שהוא בחינת 'ארץ' ‪ -‬שפל בדעתו ‪-‬‬ ‫לאיבוד‪ .‬ויהי זורע זה כמשתגע‬ ‫ימי תשובה התעורר דיון ער‪:‬‬ ‫השל"ה הקדוש )מסכת ראש השנה( קובע שלושה כללים‪:‬‬ ‫יציית לי אפילו אמרי פי ‪ -‬דברים‬ ‫בעיניו!‬ ‫האם התפקיד של המחנכים‬ ‫כלל א'‪ :‬לא על ידי אמצעי‬ ‫רכים‪.‬‬ ‫"מה לך כי תשתגע?"‬ ‫בעשרת ימי תשובה לבוא רגיל‬ ‫גרסינן בירושלמי )יומא פ"ח ה"ז(‪ :‬שהעולב עצמו ילך לפייס הנעלב ‪-‬‬ ‫על הראשון‪" :‬יערוף כמטר לקחי ‪“ -‬‬ ‫והשיבו‪" :‬אילו לא עשינו כזאת ‪-‬‬ ‫לתלמוד תורה‪ ,‬או עליהם להיכנס‬ ‫ולא על ידי אמצעי‪.‬‬ ‫לגאים‪ ,‬הדיבורים יהרגום כמטר‬ ‫לא היה תבואה בעולם! אני זורע‬ ‫לבית המדרש ללמוד‪ ,‬ולעשות‬ ‫לא לשלוח מישהו! אתה פגעת ‪ -‬אתה הולך‪ .‬לא שליח‪ ,‬לא מתווך‪ ,‬לא‬ ‫סוחף‪.‬‬ ‫כדי שיתרבה כפלי כפליים‪".‬‬ ‫תשובה כדבעי?‬ ‫הודעה‪" .‬העולב עצמו" ‪ -‬בעצמך‪.‬‬ ‫אבל על השני‪" :‬תזל כטל אמרתי‪" -‬‬ ‫והיה בשנה ההיא גשמים מועטים‪,‬‬ ‫אחד המחנכים קם ואמר‪" :‬הרי‬ ‫כלל ב'‪ :‬גם דברים צריכים פיוס‬ ‫לשפלים בדעתם‪ ,‬הדברים ייטיבו‬ ‫ובעת הקצירה ‪ -‬לא עשתה כפי סך‬ ‫אומרים 'ותשובה ותפילה וצדקה‬ ‫ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים ‪ -‬צריך לפייסו ולפגוע בו עד‬ ‫להם כטל שאינו עושה רע" ‪.‬‬ ‫הזריעה‪.‬‬ ‫מעבירים את רוע הגזירה' ‪ -‬ויש‬ ‫שירצהו‪.‬‬ ‫הערבי נחל מלמדנו‪:‬‬ ‫שחק האיש‪" :‬הלא אמרתי לך‬ ‫להבין‪ :‬מה זה צדקה? וכיצד‬ ‫ואם החטא בדברים שבגופו ‪ -‬אף על פי שישלם לו כל חיובו ‪ -‬צריך‬ ‫לבקש ממנו מחילה‪.‬‬ ‫א‪ .‬אתה עושה צדקה! כשאתה בא‬ ‫שאתה משתגע!"‬ ‫המחנכים יכולים לתת צדקה כדבעי‪,‬‬ ‫דמי צערו ‪ -‬אפילו נותן לו כל אילי נביות ‪ -‬אינו נמחל עד שיבקש‬ ‫לתלמוד תורה ‪ -‬אתה עושה את‬ ‫השיבו‪" :‬אילו לא זרענו ‪ -‬כבר לא‬ ‫כאשר הם לא גומרים את החודש?"‬ ‫מחילה‪.‬‬ ‫הצדקה הגדולה ביותר‪" .‬אין עני‬ ‫היה לחם בעולם‪.‬‬ ‫הבאתי להם את דברי הערבי נחל‬ ‫תשלום לא מספיק! גם אם שילמת ‪ -‬צריך לבקש מחילה‪ .‬כי "דמי‬ ‫אלא מדעת" ‪ -‬ואתה נותן דעת‪.‬‬ ‫אנו עושים את שלנו וזורעים ‪-‬‬ ‫בפרשת האזינו‪:‬‬ ‫צערו ‪ -‬אפילו כל אילי נביות ‪ -‬אינו נמחל" ‪.‬כסף לא מוחק כאב‪ .‬רק‬ ‫ב‪ .‬תזרע‪ .‬אל תחכה לקצירה – אתה‬ ‫והקצירה היא כפי חסד של ה'‪.‬‬ ‫שני מיני צדקה‬ ‫מילה אישית של "סלח לי"‪.‬‬ ‫זורע‪" .‬אנו עושים את שלנו ‪-‬‬ ‫ויש שנה שגשמים מרובים‪ ...‬ובא‬ ‫"כי נודע שיש שני מיני צדקה‪:‬‬ ‫המציאות של ערב יום הכיפורים‬ ‫והקצירה היא כפי חסד ה'"‪.‬‬ ‫ואראך מה שזרעתי בבקעה ‪ -‬ושם‬ ‫מין א' ‪ -‬צדקה לעניים בפשיטות‪.‬‬ ‫והשל"ה מתאר מציאות כואבת‪:‬‬ ‫התפקיד שלך ‪ -‬לזרוע‪ .‬הפרי ‪ -‬של‬ ‫תראה איך עשתה הרבה ויפה‪".‬‬ ‫ומין ב' ‪ -‬כי 'אין עני אלא מדעת' ‪-‬‬ ‫ולא כמו שראיתי מקום שנהגו בערב יום הכיפורים ‪ -‬סמוך ל"כל נדרי"‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫הנמשל‪ :‬זרעו ‪ -‬והקב"ה יצמיח‬ ‫והמדריכו ומלמדו דעה לפרוש‬ ‫‪ -‬הולכים האוהבים זה אצל זה בבית הכנסת לבקש מחילה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬לא כל שדה שווה‪" .‬בוא ואראך‬ ‫"והנמשל‪ :‬אם יש להתפלא על‬ ‫מעבירות שבידו ‪ -‬היינו הצדקה‪.‬‬ ‫והוא לא שונא לו ולא מבקש רעתו‪.‬‬ ‫מה שזרעתי בבקעה"‪ .‬יש תלמידים‬ ‫שאומרים דברי תורה בפני המון ‪-‬‬ ‫והמין הב' הוא עדיף‪.‬‬ ‫ויגיד עליו ריעו‪" :‬כי לא ידע ממנו שום דבר רע מעולם כי אם טוב‬ ‫שהם "בקעה" ‪ -‬שם הדברים‬ ‫והרבה הולך לאיבוד‪...‬‬ ‫וברוב המקומות היכא דכתוב סתם‬ ‫בהחלט"‪.‬‬ ‫עושים פרי‪ .‬בשבילם ‪ -‬שווה‪.‬‬ ‫אולם אין למנוע בשביל זה‪.‬‬ ‫"צדקה" ‪ -‬הכוונה היא למין הב' ‪.‬‬ ‫ומוחלים זה לזה ‪ -‬במקום שלא היו צריכים מחילה!‬ ‫ד‪" .‬תשובה ותפילה וצדקה"‪ .‬אתה‬ ‫ואמר‪" :‬זרעו לכם לצדקה " שתעשו‬ ‫הערבי נחל מגלה‪" :‬אין עני אלא‬ ‫כי היה לבם שלם זה עם זה כל ימיהם‪.‬‬ ‫עושה תשובה בלב‪ .‬תפילה בפה‪.‬‬ ‫פעולת הצדקה ‪ -‬כוונתו על המין ב'‪.‬‬ ‫מדעת" ‪ -‬העניות האמיתית היא‬ ‫אבל השונאים זה את זה ‪ -‬נשארים במקומם!‬ ‫וצדקה? בכיתה! כשאתה בא ללמד‬ ‫כי מי שיש עליו חסד מה' ויש לו‬ ‫עניות בדעת‪ .‬מי שמלמד דעת ‪-‬‬ ‫ואינם הולכים זה אצל זה ‪ -‬על דבר אשר לא קדמו אותו חברו לילך‬ ‫‪ -‬אתה נותן צדקה‪.‬‬ ‫זכות ‪ -‬אזי יעשו דברי מוסר רושם‬ ‫נותן צדקה! ולא סתם צדקה ‪-‬‬ ‫אצלו בראש" ‪.‬‬ ‫אמרתי למחנכים‪ :‬אתם שואלים‬ ‫בלבבו‪.‬‬ ‫"המין הב' הוא עדיף"!‬ ‫תמונה כואבת‪ :‬בערב יום הכיפורים ‪ -‬מי שלא צריך מחילה מבקש‪.‬‬ ‫'ללמד דעת או להיסגר בבית‬ ‫והדיבורים נזרעים בלבו ‪ -‬ויעשו‬ ‫ומוסיף‪ :‬למה צדקה של ממון‬ ‫ומי שצריך ‪ -‬עומד במקומו! למה? "על דבר אשר לא קדמו חברו" ‪-‬‬ ‫המדרש?' הערבי נחל אומר‪ :‬ללמד‬ ‫פרי"‪.‬‬ ‫פחותה? כי "חלק העני ביד‬ ‫"למה אני צריך ללכת ראשון?!"‬ ‫דעת!‬ ‫הערבי נחל אומר‪" :‬אנו עושים את‬ ‫העשיר" ‪ -‬העשיר רק מחזיר מה‬ ‫כלל ג'‪ :‬הגדול ילך ראשון‬ ‫כי כשאתם באים ללמד ‪ -‬אתם‬ ‫שלנו וזורעים"! כן‪ ,‬חלק מהזריעה‬ ‫שלא שלו! "כשנותן צדקה אינו‬ ‫והשל"ה חותם בכלל שהופך הכל‪:‬‬ ‫"ומי כהחכם יודע פשר דבר ‪ -‬בין שני שונאים שהם חכמים בעיניהם‪.‬‬ ‫עושים את הצדקה הגדולה ביותר ‪.‬‬ ‫הולך לאיבוד‪ .‬כן‪ ,‬לא כל תלמיד‬ ‫צדקה על האמת ‪ -‬אלא פורע לו‬ ‫וכל אחד חושב‪ :‬שהוא צדיק בריבו‪.‬‬ ‫"צדקה מעבירה את רוע הגזירה" ‪-‬‬ ‫שומע‪ .‬אבל "אילו לא זרענו ‪ -‬כבר‬ ‫חוב גמור"‪ .‬אבל צדקה של תורה ‪-‬‬ ‫בל למד צדק מרב ‪ -‬דבמקום גדולתו‪ ,‬שם נראה גבורת ענוותנותו‪.‬‬ ‫וצדקה ב' עדיפה על צדקה א'!‬ ‫לא היה לחם בעולם"‪ .‬התפקיד‬ ‫"צדקה על האמת"‪ ,‬כי "יגעתי‬ ‫ללכת אחרי האיש ההוא ‪ -‬להוציא הדברים שיש עליו בלבו‪.‬‬ ‫ואם חלק מהתלמידים לא‬ ‫שלנו לזרוע ‪ -‬הקצירה כפי חסד ה'‪.‬‬ ‫ומצאתי תאמין" ‪ -‬הדעת היא שלך‬ ‫אף על פי שהלה חטא לו‪.‬‬ ‫שומעים? "אנו עושים את שלנו‬ ‫האזינו‪ :‬מטר וטל‬ ‫‪ -‬ואתה נותן משלך‪.‬‬ ‫קל וחומר לכל אדם אצל השווה לו‪ ,‬וכל שכן לגדול הימנו ‪ -‬שילך‬ ‫וזורעים!" "והקצירה כפי חסד של‬ ‫והערבי נחל מפרש את הפסוק של‬ ‫משל הזורע‪" :‬אנו עושים את שלנו"‬ ‫אצלו לפייסו‪.‬‬ ‫ה'"‪ .‬יש תלמידים שהם 'בקעה' ‪-‬‬ ‫"האזינו" כך‪:‬‬ ‫אבל מישהו ישאל‪" :‬הרבה‬ ‫ויאחזנו ולא ירפנו ‪ -‬ובדברים ירצנו‪.‬‬ ‫ושם תראה 'הרבה ויפה'‪.‬‬ ‫"האזינו השמים ואדברה ‪" -‬מי‬ ‫מהתלמידים לא שומעים! הדברים‬ ‫עד שיאמר‪" :‬אני יענה ויאמר סלחתי"‪.‬‬ ‫"זרעו לכם לצדקה"‪ .‬זרעו ‪ -‬גם‬ ‫שהוא בחינת 'שמים' ‪ -‬רם ומתגאה‬ ‫הולכים לאיבוד! שווה בכלל?"‬ ‫"במקום גדולתו ‪ -‬שם נראה גבורת ענוותנותו"‪ .‬ללכת לפייס ‪ -‬לא‬ ‫כשלא רואים פרי מיד‪ .‬גם‬ ‫‪ -‬לא יהיה בו רק האזנה באוזן‬ ‫והערבי נחל עונה במשל נפלא‪:‬‬ ‫חולשה ‪ -‬גבורה! ללכת ראשון ‪ -‬לא השפלה ‪ -‬גדולה! "אף על פי‬ ‫כשהמטר מועט‪ .‬גם כשהשדה‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫"בא איש מאיי הים הרחוקים ‪ -‬שם‬ ‫שהלה חטא לו" ‪ -‬גם אם אתה הצודק ‪ -‬אתה הולך"‪.‬‬ ‫בהר‪ .‬כי 'תזל כטל אמרתי' ‪ -‬ומי‬ ‫אפילו אם 'אדברה' ‪ -‬דברים קשים‬ ‫לא ראה מעולם זריעה וקצירה‪.‬‬ ‫"סלחתי"‪ .‬מילה אחת‪ .‬פנים אל פנים‪ .‬לא על ידי אמצעי‪ .‬לא דרך כסף‪.‬‬ ‫שהוא 'ארץ' – ישמע ויעשה פרי‪.‬‬ ‫‪ -‬לא יציית‪ .‬אכן בשביל זה לא‬ ‫ראה איש עומד בשדה ומפזר‬ ‫'יאחזנו ולא ירפנו ‪ -‬עד שיאמר סלחתי‪'.‬‬ ‫אמנע מלדבר!‬ ‫לב הבחור‬ ‫לב הילד‬ ‫ייעוץ וליווי חינוכי ניהולי‬ ‫משפיעים אישיים וקבוצתיים‬ ‫מרכזי קידום אישי בתתי"ם‬ ‫למערכות חינוך‪ ,‬תתי"ם וישיבות‬ ‫להתאמת משפיע פל' – ‪053-3120261‬‬ ‫פל' – ‪050-4150217‬‬ ‫פל' – ‪053-3101081‬‬ ‫‪058-3274‬‬ ‫‪058-3274859‬‬ ‫פל' ‪7 859‬‬ ‫אור לכל אחד‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪46‬‬ ‫‬ ‫‬ ‫‪ၬႁႂႄ‬‬ ‫‪ΖΖၨၨ‬‬ ‫‪ϳϵϳ Ζၷၳ ၵၧၰၸ‬‬ ‫‪ၧ Ηၻႂႄ‬‬ ‫‪ၨ Ηၬ ၥၶႂ‬‬ ‫‪J ၥႂႁၻၥ‬‬ ‫‪ၬၶၬၬၶၸ‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‚~„‡Ž!‪ၵၯၧႄ JWJ‬‬ ‫~ ‪!އ„r‬‬ ‫‪y ‚o‬‬ ‫‪ၭႁၧၸၥ ႁၢၤ‬‬ ‫א‪ִ .‬שׁ ַירת הַ אֲ זִ ינוּ‪ :‬‬ ‫ְהוּדי כְּ יוֹם הַ ָקּדוֹשׁ‪,‬‬ ‫פּוּרים נִ צָּ ב בְּ ִשׂיא ֹו ֶשׁל לוּחַ הַ ָשּׁנָה הַ יּ ִ‬ ‫יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫א‪ .‬הַ ְקדָּ מָ ה‪ ,‬בְּ ֶשׁבַ ח הַ תּו ָֹרה‪ ,‬וּבְ הַ ְשׁגָּחַ ת ה' עַ ל עַ ם י ְִשׂ ָראֵ ל‪ .‬‬ ‫עוּתי בְּ יו ֵֹתר‪.‬‬ ‫הַ ִנּ ְשׂגָּב וְ הַ מַּ ְשׁמָ ִ‬ ‫ב‪ .‬הַ זְ כּ ַָרת חַ ְסדֵ י ה' עִ ם הָ עָ ם הַ נִּבְ חָ ר ִמ ְתּ ִחלָּה‪ ,‬וּבַ ִמּ ְדבָּ ר‪ .‬‬ ‫ישׁיִּים ֶשׁעָ ָשׂה מֹ ֶשׁה ַרבֵּ ינוּ‬ ‫אַרבָּ ִעים יוֹם ְשׁלִ ִ‬ ‫פּוּרים ִנ ְשׁלְ מוּ ְ‬ ‫בְּ יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫אָרץ הַ טּוֹבָ ה‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬נְבוּאָה עַ ל כִּ בּוּשׁ הָ ֶ‬ ‫נִת ַרצָּ ה ל ֹו הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא לְ כַפֵּ ר עַ ל מַ עֲ ֵשׂה‬ ‫בְּ הַ ר ִסינַי‪ ,‬וּב ֹו בַּ יּוֹם ְ‬ ‫ד‪ִ .‬אם עַ ם י ְִשׂ ָראֵ ל י ְִשׁכְּ חוּ אֶ ת ה'‪ ,‬חָ לִ ילָה‪ ,‬יָבוֹא הָ ֹענֶשׁ ֶשׁל‬ ‫הָ עֵ גֶל וּמָ סַ ר בְּ יָד ֹו לוּחוֹת ְשׁ ִניִּים וְ חָ זַר הַ כָּבוֹד לִ ְשׁכֹּן בְּ י ְִשׂ ָראֵ ל‪.‬‬ ‫"אַס ִתּ ָירה פָ נַי" ‪ -‬גָּלוּת וְ אַכְ ז ִָריּוּת הָ עַ ִמּים כְּ לַפֵּ י עַ ם י ְִשׂ ָראֵ ל‪ .‬‬ ‫ְ‬ ‫לְ פִ י ָכ נִתן יוֹם זֶה לְ כַפָּ ָרה לְ י ְִשׂ ָראֵ ל לְ דוֹרוֹת ע ֹולָם‪.‬‬ ‫ה‪ .‬וּכְ ֶשׁיּ ְִתבּוֹנְנוּ‪ ,‬י ְִראוּ בְּ ת ֹו הַ גָּלוּת אֶ ת הַ הַ ְשׁגָּחָ ה‪ .‬‬ ‫אַרבָּ עִ ים יוֹם‬ ‫וְ כָתוּב בַּ ִמּ ְד ָרשׁ )פִּ ְר ֵקי דֶּ ַרבִּ י אֱ לִ יעֶ זֶר(‪ :‬בֶּ ן בְּ ֵת ָירא אוֹמֵ ר‪ְ ,‬‬ ‫ו‪ .‬וּלְ בַ סּוֹף ‪ -‬בְּ אַחֲ ִרית הַ יּ ִָמים י ְִראוּ הַ כֹּל אֶ ת ְמ ִציאוּת הַ בּו ֵֹרא‬ ‫עָ ָשׂה מֹ ֶשׁה בְּ הַ ר‪ ,‬דּו ֵֹרשׁ בְּ ִדבְ ֵרי תּו ָֹרה וְ חו ֵֹקר בְּ או ִֹתיּו ֶֹתיהָ ‪ ,‬וּלְ אַחַ ר‬ ‫הַ יּ ִָחיד‪ֶ ,‬שׁגּוֹמֵ ל לְ ִאישׁ כְּ פָ עֳ ל ֹו‪ .‬‬ ‫יעי בְּ יוֹם‬ ‫אַרבָּ ִעים יוֹם ל ַָקח אֶ ת הַ תּו ָֹרה וְ י ַָרד בֶּ עָ שׂוֹר לחֹדש הַ ְשּׁבִ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ב‪ .‬מֹ ֶשׁה ְמצַ וֶּה אֶ ת בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל עַ ל ִשׁנּוּן הַ תּו ָֹרה ‪ -‬וְ הַ ָשּׂכָר עַ ל ָכּ ‪ .‬‬ ‫פּוּרים וְ ִהנ ְִחילָה לְ י ְִשׂ ָראֵ ל לחָ ק ע ֹולָם ֶשׁנֶּאֱ מַ ר )בְּ ִע ְניַן יוֹם‬ ‫הַ כִּ ִ‬ ‫ג‪ .‬הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא אוֹמֵ ר לְ מֹ ֶשׁה "עֲ לֵה אֶ ל הַ ר הָ עֲ בָ ִרים"‪ִ ,‬תּ ְראֶ ה‬ ‫פּוּרים; וַ יּ ְִק ָרא ט"ז(‪" :‬וְ הָ י ְָתה זֹּאת ָלכֶם לְ חֻ ַקּת ע ֹולָם"‪.‬‬ ‫הַ כִּ ִ‬ ‫אֶ ת אֶ ֶרץ ִי ְִשׂ ָראֵֵ ל‪ ,‬וְְ ָשׁם אַַ ָתּה ֶנֶאֱֱ סָָ ף אֶֶ ל עַ מֶֶּ י )ל"ב‪ ,‬מ"ח‪-‬נ"ב(‪ .‬‬ ‫פּוּרים‪,‬‬ ‫וְ כָתוּב בְּ 'סֵ דֶ ר ע ֹולָם'‪ :‬י ַָרד ) ֹמ ֶשׁה( בְּ ‪-‬י' בְּ ִת ְשׁ ֵרי‪ ,‬וְ הוּא יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫‬ ‫נִּת ַרצּוּ לִ פְ נֵי הַ מָּ קוֹם וְ כוּ' לְ פִ י ָכ הוּא יוֹם ְסלִ יחָ ה וְ כַפָּ ָרה‪,‬‬ ‫וּבִ ְשּׂ ָרם ֶשׁ ְ‬ ‫‡ˆ‪JXXXL‬‬ ‫Š•‪n Jq‬‬ ‫~ |‪J‬‬ ‫‚‪z JQ‬‬ ‫‪‚ J‬‬ ‫‬‫Š‪o J‬‬ ‫‡‪Š~–v‬‬ ‫‚‪~p –n vx ‡r J‬‬ ‫‪‚!uL‬‬ ‫‪!uL‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ובה ‪-‬‬ ‫שוּבָ ה‬ ‫ש ַ ּבת ׁ‬ ‫ַׁ‬ ‫עָ שׂוּ אוֹת ֹו זִ כָּרוֹן לְ דוֹרוֹת‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ מַ ר "וְ הָ י ְָתה זֹּאת ָלכֶם"‪...‬‬ ‫פּוּרים אֵ ינ ֹו בָּ טֵ ל לְ ע ֹולָם‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ מַ ר‪ :‬וְ הָ י ְָתה זֹּאת ָלכֶם לְ חֻ ַקּת‬ ‫יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫‪RJVL‡JJou‬‬ ‫‚ƒ ‪p‬‬ ‫‪| S‬‬ ‫פּוּרים אֵ ינ ֹו עוֹבֵ ר )בָּ טֵ ל(‪.‬‬ ‫ע ֹולָם‪ ,‬אֲ פִ לּוּ כָּל הַ מּוֹעֲ ִדים עוֹבְ ִרים‪ ,‬יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫"שׁבַּ ת שׁוּבָ ה"‪ ,‬וְ יֵשׁ לָהּ כּוֹחַ רוּחָ ִני עָ צוּם‪ַ .‬שׁבָּ ת‬ ‫הַ ַשּׁבָּ ת הַ זּ ֹו נִ ְק ֵראת ַ‬ ‫אוֹמֵ ר דָּ וִ ד הַ מֶּ ֶל ְ)תּ ִהלִּ ים קל"ט(‪" :‬י ִָמים יֻצָּ רוּ‪ ,‬וְ ל ֹו ‪ -‬אֶ חָ ד בָּ הֶ ם" ‪ -‬זֶה‬ ‫וּמתּ ֹו ֹענֶג ַשׁבָּ ת‪.‬‬ ‫ז ֹו ְמבִ יאָה ִא ָתּהּ מַ ָתּנָה‪ְ :‬תּשׁוּבָ ה מֵ אַהֲ בָ ה ִ‬ ‫פּוּרים לְ י ְִשׂ ָראֵ ל )כְּ לוֹמַ ר‪ִ ,‬מכָּל יְמוֹת הַ ָשּׁנָה אֵ ין הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ‬ ‫יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫מַ דּוּעַ הַ נָּבִ יא אוֹמֵ ר שׁוּבָ ה "עַ ד" ה' אֱ ֶקי ‪ ,‬וְ א שׁוּבָ ה "אֶ ל" ה'?‬ ‫הוּא ִמ ְשׁ ַתּעֲ ֵשׁעַ אֶ לָּא בְּ יוֹם כִּ פּוּר(‪ .‬לְ פִ י ֶשׁהָ י ְָתה ִשׂ ְמחָ ה גְּד ֹולָה לִ פְ נֵי‬ ‫הַ ִמּלָּה "אֶ ל" ְמסַ מֶּ לֶת הַ גָּעָ ה ַליַּעַ ד הַ סּוֹפִ י ‪ -‬לְ הַ ִגּיעַ עַ ד לְ מַ ְעלָה‪ ,‬אֶ ל‬ ‫הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ֶשׁנּ ְַתנּ ֹו בְּ אַהֲ בָ ה ַרבָּ ה לְ י ְִשׂ ָראֵ ל‪.‬‬ ‫הָ אֱ לוֹקוּת‪ ,‬אֶ ל הַ ְשּׁלֵמוּת‪ .‬הַ ִמּלָּה "עַ ד" ְמסַ מֶּ לֶת כִּ וּוּן‪ְ ,‬תּנוּעָ ה‪,‬‬ ‫מָ ָשׁל לְ מָ ה הַ דָּ בָ ר דּוֹמֶ ה? לְ מֶ ֶל בָּ ָשׂר וָ דָ ם ֶשׁהָ יוּ עֲ בָ ָדיו וּבְ נֵי בֵּ ית ֹו‬ ‫ִה ְת ַק ְדּמוּת‪ .‬הַ נָּבִ יא הו ֵֹשׁעַ ְמ ַגלֶּה לָנוּ סוֹד עָ צוּם עַ ל מַ הוּת הַ ְתּשׁוּבָ ה‬ ‫בַּ יּ ִָמים הַ לָּלוּ‪ :‬הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא א ְמבַ ֵקּשׁ מֵ ִא ָתּנוּ לְ הַ גִּ יעַ אֶ ל‬ ‫יאים אֶ ת הַ זְּ בָ לִ ים וּמַ ְשׁלִ יכִ ים או ָֹתם כְּ ֶנגֶד פֶּ ַתח בֵּ ית הַ מֶּ ֶל ;‬ ‫מו ִֹצ ִ‬ ‫נִמדֶּ דֶ ת בַּ תּוֹצָ אָה הַ סּוֹפִ ית‪,‬‬ ‫הַ ְשּׁלֵמוּת תּ ֹו ֶרגַע ‪ .‬הַ ְתּשׁוּבָ ה אֵ ינָהּ ְ‬ ‫וּכְ ֶשׁהַ מֶּ ֶל יוֹצֵ א וְ רוֹאֶ ה אֶ ת הַ זְּ בָ לִ ים )עֲ ווֹנוֹת(‪ ,‬הוּא ָשׂמֵ חַ ִשׂ ְמחָ ה‬ ‫"תּשׁוּבָ ה" מַ ִגּיעָ ה מֵ הַ ִמּלָּה‬ ‫אֶ לָּא בָּ ָרצוֹן וּבְ צַ עַ ד הָ ִראשׁוֹן‪ .‬הַ ִמּלָּה ְ‬ ‫נְּתנ ֹו הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא‬ ‫פּוּרים ֶשׁ ָ‬ ‫נִדמֶ ה יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫גְּד ֹולָה ‪ -‬לְ ָכ ְ‬ ‫לָשׁוּב‪ .‬הַ חָ כְ מָ ה ִהיא לִ בְ חֹר ָדּבָ ר אֶ חָ ד ָק ָטן ‪ַ -‬קבָּ לָה ְקטַ נָּה‪ִ ,‬מלָּה‬ ‫בְּ אַהֲ בָ ה וּבְ ִשׂ ְמחָ ה‪ .‬וְ א ז ֹו בִּ לְ בַ ד אֶ לָּא בְּ ָשׁעָ ה ֶשׁהוּא מוֹחֵ ל‬ ‫טוֹבָ ה‪ ,‬מַ עֲ ֶשׂה טוֹב‪ִ ,‬מ ְצוָ ה א ֹו הוֹסָ פָ ה בְּ לִ מּוּד הַ תּו ָֹרה וְ כֵן עַ ל זֶה‬ ‫לַעֲ וֹנו ֵֹתיהֶ ם ֶשׁל י ְִשׂ ָראֵ ל אֵ ין הוּא ִמ ְתעַ צֵּ ב בְּ לִ בּ ֹו אֶ לָּא ָשׂמֵ חַ ִשׂ ְמחָ ה‬ ‫הַ דֶּ ֶר ‪ .‬הַ צַּ עַ ד הַ ָקּטָ ן הַ זֶּה‪ֶ ,‬שׁ ְמּסוֹבֵ ב אֶ ת הַ מַּ ְצפֵּ ן ֶשׁלְּ לַכִּ וּוּן הַ נָּכוֹן‪,‬‬ ‫גְּד ֹולָה; לְ ָכ נֶאֱ מַ ר )יְחֶ זְ ֵקאל ל"ו(‪" :‬כֹּה אָמַ ר ה' אֱ ִקים לֶהָ ִרים‬ ‫א ְמ ַדבֵּ ר עָ ָלָיו‪.‬‬ ‫שׁוּבָ ה‪ ...‬עַ דד" ֶשׁהַ נָּבִ יא‬ ‫הוּא בְּ ִדיּוּק הַ "שׁוּבָ‬ ‫יקים וְ ַלגֵּאָיוֹת‪ - "...‬בּוֹאוּ וְ ָשׂ ְמחוּ ִע ִמּי ִשׂ ְמחָ ה‬ ‫וְ לַגְּבָ עוֹת‪ ,‬לָאֲ פִ ִ‬ ‫גְּד ֹולָה‪ֶ ,‬שׁאֲ נִ י מוֹחֵ ל לָהֶ ם עַ ל עֲ וֹנו ֵֹתיהֶ ם'‪.‬‬ ‫מֶ ְרכָּזִ יּוּת ֹו ֶשׁל הַ יּוֹם הַ זֶּה אֵ ינָהּ נוֹבַ עַ ת ַרק מֵ הַ צּוֹם א ֹו מֵ הַ ְתּפִ לּוֹת‬ ‫ספור נִ ְפלָ א‬ ‫החטאים ‪ִ -‬ס ּפוּר‬ ‫ופנקס ַהחֲ ָט ִאים‬ ‫ַה ַחיָּט ֶה ָענִ י ו ִּפנְ ַקס‬ ‫הָ אֲ רֻ כּוֹת‪ ,‬אֶ לָּא מֵ הַ מַּ הוּת הָ עֲ מֻ ָקּה ֶשׁלּ ֹו ֶשׁ ְמּרֻ ֶכּזֶת ֻכּלָּהּ בְּ פָ סוּק אֶ חָ ד‬ ‫ְהוּדי עָ ִני וּפָ שׁוּט‪ .‬הוּא א‬ ‫בַּ עֲ י ָָרה ְקטַ נָּה בְּ ִמזְ ַרח אֵ ירוֹפָּ ה חַ י חַ יָּט י ִ‬ ‫ְמכ ֹונֵן ִמסֵּ פֶ ר וַ יּ ְִק ָרא )ט"ז‪ ,‬ל'(‪" :‬כִּ י בַ יּוֹם הַ זֶּה ְיכַפֵּ ר עֲ לֵיכֶם לְ טַ הֵ ר‬ ‫הָ יָה ַתּלְ ִמיד חָ כָם‪ ,‬אֲ בָ ל הָ יָה ל ֹו לֵב ָרחָ ב וֶאֱ מוּנָה ְתּ ִמימָ ה‪.‬‬ ‫ֹאתיכֶם לִ פְ נֵי ה' ִתּ ְטהָ רו"‪ .‬פָּ סוּק זֶה מַ ִצּיג ְשׁנֵי‬ ‫אֶ ְתכֶם ִמכֹּל חַ טּ ֵ‬ ‫יט ֶשׁב אֶ ל הַ חַ יָּט‬ ‫פּוּרים‪ִ ,‬הגִּ יעַ ַרבִּ י לֵוִ י יִצְ חָ ק ִמבֶּ ְר ִדּ ְ‬ ‫בְּ מוֹצָ אֵ י יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫מֻ ָשּׂגִ ים מֶ ְרכָּזִ יִּים ‪ -‬כַּפָּ ָרה וְ ָטהֳ ָרה‪ .‬ל ְַמרוֹת ֶשׁהֵ ם ְנִר ִאים דּו ִֹמים‪,‬‬ ‫ית אֶ ְתמוֹל בְּ ִעצּוּמ ֹו ֶשׁל הַ יּוֹם‬ ‫וְ ָשׁאַל אוֹתוֹ‪" :‬סַ פֵּ ר לִ י‪ ,‬מֶ ה עָ ִשׂ ָ‬ ‫חֲ כָמֵ ינוּ מַ ְסבִּ ִירים כִּ י ְמדֻ בָּ ר בִּ ְשׁנֵי ְשׁלָבִ ים שׁוֹנִ ים ֶשׁל ִתּקּוּן נַפְ ִשׁי‬ ‫"רבֵּ נוּ‪ ,‬פָּ ַת ְח ִתּי אֶ ת פִּ ְנ ַקס‬ ‫הַ ָקּדוֹשׁ"? הֵ ִשׁיב הַ חַ יָּט בִּ ְת ִמימוּת‪ַ :‬‬ ‫וְ רוּחָ נִ י‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫אתי א ֹו טָ עִ ִ‬ ‫הָ ְר ִשׁ ימוֹת ֶשׁלִּ י‪ .‬בְּ מַ הֲ ַל כָּל הַ ָשּׁנָה‪ ,‬בְּ כָל פַּ עַ ם ֶשׁחָ טָ ִ‬ ‫" ְיכַפֵּ ר עֲ לֵיכֶם"‪ :‬הַ מֻּ ָשּׂג 'כַּפָּ ָרה' ָקשׁוּר לִ ְמ ִחילָה עַ ל חֵ ְטא‪ .‬זֶהוּ הַ צַּ ד‬ ‫אָדם לַמָּ קוֹם א ֹו בֵּ ין אָדָ ם לַחֲ בֵ ר ֹו ‪ָ -‬ר ַשׁ ְמ ִתּי זֹאת בַּ פִּ ְנ ָקס‪.‬‬ ‫‪ -‬בֵּ ין ָ‬ ‫הַ מַּ עֲ ִשׂי ‪ -‬בִּ טּוּל הָ ֹענֶשׁ וַ הֲ סָ ַרת הָ אַ ְשׁמָ ה עַ ל טָ עוּיוֹת הֶ עָ בָ ר‪.‬‬ ‫עָ מַ ְד ִתּי לִ פְ נֵי ִרבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם וְ אָמַ ְר ִתּי לוֹ‪'ִ :‬רבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם‪ִ ,‬הנֵּה‬ ‫"לְ טַ הֵ ר אֶ ְתכֶם‪ִ ...‬תּ ְטהָ רוּ"‪ :‬הַ טָּ הֳ ָרה ִהיא ָשׁלָב עָ מֹ ק יוֹתֵ ר‪ .‬הַ חֵ ְטא‬ ‫פִּ נְ ַקס הַ חֲ טָ ִאים ֶשׁלִּ י‪ .‬אַ ְשׁמָ ִתי‪ ,‬בָּ ג ְַד ִתּי‪ ,‬בִּ טַּ לְ ִתּי תּו ָֹרה‪ ,‬וְ לִ פְ עָ ִמים‬ ‫חוּשׁת כְּ בֵ דוֹת‪ .‬הַ טָּ הֳ ָרה ִהיא‬ ‫וּת ַ‬ ‫מַ ְשׁ ִאיר ִמ ְשׁ ָקע בַּ נֶּפֶ שׁ‪ִ ,‬רחוּק רוּחָ נִ י ְ‬ ‫לוּטין ִעם הַ לָּקוֹחוֹת ֶשׁלִּ י"‪" .‬וְ אָז"‪ִ ,‬ה ְמ ִשׁי הַ חַ יָּט‪,‬‬ ‫ִיתי י ָָשׁר לַחֲ ִ‬ ‫א הָ י ִ‬ ‫ימית‪ִ ,‬ה ְתחַ ְדּשׁוּת וְ ִשׁיבָ ה אֶ ל הַ מַּ צָּ ב הַ ִטּבְ עִ י‬ ‫ַתּהֲ לִ י ֶשׁל ְשׁ ִטיפָ ה פְּ ִנ ִ‬ ‫אתי פִּ ְנ ָקס ֵשׁנִ י וְ אָמַ ְר ִתּי לוֹ‪' :‬אֲ בָ ל ִרבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם‪ִ ,‬ה ֵנּה‬ ‫"הוֹצֵ ִ‬ ‫וְ הַ ַזּ ֶשׁל הַ נְּ ָשׁמָ ה‪.‬‬ ‫פִּ נְ ַקס "הַ חֲ טָ ִאים" ֶשׁלְּ כְּ לַפַּ י‪ .‬ל ַָקחַ ת לִ י הַ ָשּׁנָה אֶ ת הַ פַּ ְרנָסָ ה‪,‬‬ ‫הַ מַּ ְשׁמָ עוּת הַ גְּד ֹולָה ֶשׁל פָּ סוּק זֶה ְטמוּנָה בַּ ִמּלִּ ים "לִ ְפנֵי ה' "‪.‬‬ ‫את עָ לַי צַ עַ ר ַרב וְ הַ ְרבֵּ ה ְדּמָ עוֹת‪ִ .‬אם‬ ‫הַ ְיּל ִָדים ֶשׁלִּ י הָ יוּ חוֹלִ ים‪ ,‬וְ הֵ בֵ ָ‬ ‫אָדם‬ ‫הַ כַּפָּ ָרה וְ הַ טָּ הֳ ָרה נַעֲ שׂוֹת י ְִשׁירוֹת מוּל מֶ ֶל מַ לְ כֵי הַ ְמּלָכִ ים‪ .‬הָ ָ‬ ‫את עָ לַי ‪ -‬אַ ָתּה‬ ‫נִ ְשׁקֹל אֶ ת הַ חֲ טָ ִאים ֶשׁלִּ י מוּל הַ צָּ רוֹת ֶשׁאַ ָתּה הֵ בֵ ָ‬ ‫חַ ָיּ ב לִ י הַ ְרבֵּ ה יוֹתֵ ר ִמ ֶשּׁאֲ נִ י חַ יָּב לְ "! נִבְ הַ ל הָ ַרב וְ ָשׁאַל‪" :‬וּמָ ה‬ ‫וּמחַ דֵּ שׁ אֶ ת הַ ֶקּ ֶשׁר ִעם בּו ְֹרא ֹו‪.‬‬ ‫עוֹמֵ ד "לְ א ְמ ַתוְּ כִ ים"‪ְ ,‬‬ ‫אָמַ ְר ָתּ ל ֹו אָז"? "אָמַ ְר ִתּי לוֹ‪'ִ :‬רבּוֹנ ֹו ֶשׁל ע ֹולָם‪ ,‬יוֹם כִּ פּוּר הַ יּוֹם‪.‬‬ ‫בְּ יוֹם כִּ פּוּר מֻ ָתּר לְ כ ְַתּ ִחלָּה לִ בְ כּוֹת וּלְ הו ִֹריד ִדּ ְמעָ ה וּלְ בַ ֵקּשׁ עַ ל הַ כֹּל‪.‬‬ ‫בּוֹא נַעֲ ֶשׂה עֵ סֶ ק ‪ -‬אַל ְתּ ַד ְקדֵּ ק ִא ִתּי‪ ,‬וַ אֲ נִ י א אֲ ַד ְקדֵּ ק ִא ְתּ ‪ִ .‬תּ ְמחֹק‬ ‫אַ יַחַ ד ִעם זֹאת הָ אָדָ ם צָ ִרי לִ ְהיוֹת בְּ ִשׂ ְמחָ ה עַ ל עֶ צֶ ם הַ יּוֹם הַ זֶּה‬ ‫אַ ָתּ ה אֶ ת הַ פִּ נְ ָקס ֶשׁלְּ ‪ ,‬וַ אֲ נִ י אֶ ְמחַ ק אֶ ת ֶשׁלִּ י‪ִ .‬נ ְסלַח זֶה ָלזֶה‬ ‫ֶשׁהַ נְּ ָשׁמָ ה נִכְ סֶ פֶ ת לַיּוֹם הַ ָקּדוֹשׁ הַ זֶּה ‪ -‬יוֹם ֶשׁל ְמ ִחילַת עֲ ווֹנוֹת‬ ‫וְ נ ְַת ִחיל מֵ חָ דָ שׁ"‪ָ .‬שׁמַ ע זֹאת ַרבִּ י לֵוִ י יִצְ חָ ק‪ִ ,‬ח ֵיּ וְ אָמַ ר‪" :‬אוֹי‪ ,‬חַ יָּט‬ ‫וְ ִהזְ ַדּכְּ כוּת ֶשׁל הַ נְּ ָשׁמָ ה‪.‬‬ ‫י ָָקר‪ ,‬לָמָּ ה וִ ַתּ ְר ָתּ ל ֹו כָּל ָכּ מַ הֵ ר? ָיכֹלְ ָתּ לְ בַ ֵקּשׁ בְּ אוֹת ֹו ֶרגַע אֶ ת‬ ‫הַ גְּאֻ לָּה לְ כָל עַ ם י ְִשׂ ָראֵ ל"!‪...‬‬ ‫‪J‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪47‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫~Œ– ‪LJ‬‬ ‫‪| Šp J‚q"‚o J‹ƒ%‬‬ ‫‪| ‚o J‹”q q x J‚u‬‬ ‫‪q Œ| JŠ~q JJQ‚JJJ–p o ‡ox ƒL‬‬ ‫“‪J‡–p Œx ~J‬‬ ‫‪r –q ~n ‚J‬‬ ‫‚‪n Œo ux ˜r ƒJ‬‬ ‫‪x –n p o ~o‬‬ ‫‪y ƒJ‹‡r Œo #‬‬‫‡Ž!‪n ‚J‬‬ ‫‪o‬‬ ‫~ ‪„r‬‬ ‫‪y ‚o L‬‬ ‫של ְּת ִפ ָּלה‬ ‫‪ - R LŒJV‬כּ ֹו ָח ּה ֶׁ‬‫‪J LŠS‬‬ ‫של ַצ ִדּ יק ‪J‬‬ ‫חו ֶׁ‬‫‪ -JR~JVLŠSJL‡’r‬כּ ֹו ֹ‬ ‫הָ יָה ַרב יְהוּדָ ה בֶּ ן חֲ נַנְ יָה אוֹמֵ ר‪ :‬בְּ ָשׁעָ ה ֶשׁאָמַ ר מֹ ֶשׁה 'הַ אֲ זִ ינוּ‬ ‫ֹשׁה ְמקוֹמוֹת נֶאֱ מַ ר 'בְּ עֶ צֶ ם הַ יּוֹם הַ זֶּה'‪ְ :‬בּנֹ ַח )בְּ ֵר ִ‬ ‫אשׁית ז‪ ,‬י"ג(‬ ‫בִּ ְשׁלו ָ‬ ‫וּשׁמֵ י הַ ָשּׁמַ יִם דּו ְֹמ ִמים‪ ,‬וּבְ ָשׁעָ ה‬ ‫הַ ָשּׁמַ יִם וַ אֲ דַ בְּ ָרה' הָ יוּ הַ ָשּׁמַ יִם ְ‬ ‫'בְּ עֶ צֶ ם הַ יּוֹם הַ זֶּה בָּ א נֹ חַ ' ‪ -‬בְּ מַ ְר ִאית אוֹר ֹו ֶשׁל יוֹם‪ ,‬לְ פִ י ֶשׁהָ יוּ בְ נֵי‬ ‫אָרץ וְ כָל אֲ ֶשׁר עָ לֶיהָ‬ ‫אָרץ ִא ְמ ֵרי פִ י' הָ י ְָתה הָ ֶ‬ ‫ֶשׁאָמַ ר 'וְ ִת ְשׁמַ ע הָ ֶ‬ ‫יחין‬ ‫ישׁים בּוֹ‪ ,‬אֵ ין אָנוּ מַ נִּ ִ‬ ‫דוֹר ֹו או ְֹמ ִרים‪ :‬בְּ ָכ וְ ָכ ִאם אָנוּ מַ ְרגִּ ִ‬ ‫דּו ְֹמ ִמי ם‪ .‬וְ ִאם ָתּמֵ הַּ אַ ָתּה עַ ל הַ דָּ בָ ר )הַ ִאם בֶּ אֱ מֶ ת ָשׁ ְתקוּ הַ ָשּׁמַ יִם‬ ‫ַשּׁילִ ין )גּ ְַרזֶן גָּדוֹל(‬ ‫אוֹת ֹו לְ ִה ָכּנֵס לַתֵּ בָ ה‪ ,‬וְ א עוֹד אֶ לָּא אָנוּ נו ְֹטלִ ין כּ ִ‬ ‫אָרץ ִמ ִדּבְ ֵרי מֹ ֶשׁה ַרבֵּ ינוּ(‪ ,‬צֵ א ְוּראֵ ה מָ ה נֶאֱ מַ ר בִּ יהוֹשֻׁ עַ 'וְ יֹאמַ ר‬ ‫וְ הָ ֶ‬ ‫וּמבַ ְקּ ִעין אֶ ת הַ ֵתּבָ ה‪.‬‬ ‫וְ ַק ְרדֻּ מּוֹת )גּ ְַרזֶן ָקטָ ן( ְ‬ ‫לְ עֵ ינֵי י ְִשׂ ָראֵ ל‪ֶ ,‬שׁמֶ שׁ בְּ גִבְ עוֹן דּוֹם וְ י ֵָרחַ בְּ עֵ מֶ ק אַ יָּלוֹן‪ ,‬וַ ִיּדֹּם הַ ֶשּׁמֶ שׁ‬ ‫אָמַ ר הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא‪ :‬הֲ ֵרינִי מַ כְ נִ יס ֹו בַּ חֲ ִצי הַ יּוֹם‪ ,‬וְ כָל ִמי ֶשׁיֵּשׁ‬ ‫וְ י ֵָרחַ עָ מָ ד‪ ...‬וְ א הָ יָה כַּיּוֹם הַ הוּא לְ פָ נָיו' )יְהוֹשֻׁ עַ י'‪ ,‬י"ב‪-‬י"ד(‪.‬‬ ‫בְּ יָד ֹו לִ ְמחוֹת ‪ -‬יָבוֹא וְ י ְִמחֶ ה‪.‬‬ ‫יקים שׁוֹלְ ִטים )וְ ִנ ְשׁמָ ע ק ֹולָם( בְּ כָל הָ ע ֹולָם‬ ‫נִמצֵ ינוּ לְ מֵ ִדים ֶשׁהַ צַּ ִדּ ִ‬ ‫ְ‬ ‫)שׁמוֹת י"ב‪ ,‬נ"א( 'בְּ עֶ צֶ ם הַ יּוֹם הַ זֶּה הו ִֹציא ה' '‪ ,‬לְ פִ י‬ ‫ְבּ ִמ ְצ ַריִם נֶאֱ מַ ר ְ‬ ‫]' ִספְ ִרי'[‬ ‫אָרץ(‪.‬‬ ‫כֻּלּ ֹו ֶ‬ ‫)שׁבְּ כוֹחָ ם לְ הַ עֲ ִמידד אֶ ת הַ ָשּׁמַ ִיִם‪ ,,‬הַ יּ ֵָרחַ וְ הָ ֶ‬ ‫ישׁים בָּ הֶ ם ‪ -‬אֵ ין אָנוּ‬ ‫ֶשׁהָ יוּ ִמ ְצ ַריִם או ְֹמ ִרים‪ :‬בְּ ָכ וְ ָכ ִאם אָנוּ מַ ְר ִגּ ִ‬ ‫יחים או ָֹתם לָצֵ את‪ ,‬וְ א עוֹד אֶ לָּא אָנוּ נו ְֹטלִ ים ְסיָפוֹת וּכְ לֵי ַזיִן‬ ‫ְמנִ ִ‬ ‫‪J JRJ~JVJLŠS‬‬ ‫‪Š JLXXX‬‬ ‫‚‪L ‹‡Œ#‬‬ ‫‪‹‡r Œo #‬‬ ‫‡Ž!‪n ‚J‬‬ ‫‪o‬‬ ‫~ ‪„r‬‬ ‫‪y ‚o L‬‬ ‫וְ הו ְֹרגִ ים בָּ הֶ ם‪ .‬אָמַ ר הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא‪ :‬הֲ ֵרי ִני מו ִֹציאָן בַּ חֲ צִ י הַ יּוֹם‪,‬‬ ‫ָאָרץ בְּ עֵ ת פְּ ִט ָירתוֹ? אֶ לָּא לְ לַמֶּ ְד‬ ‫מָ ה ָראָה ֹמ ֶשׁה לִ ְקרֹא ל ַָשּׁמַ יִם וְ ל ֶ‬ ‫וְ כָל ִמי ֶשׁיֵּשׁ בּ ֹו כֹחַ לִ ְמחוֹת ‪ -‬יָבוֹא וְ י ְִמחֶ ה‪.‬‬ ‫אָרץ(‪ ,‬אָמַ ר לָהֶ ן‬ ‫ֶשׁ ָקּ ָרא או ָֹתן לְ צַ וּו ָֹתן עַ ל עַ צְ מ ֹו )לְ גַבֵּ י הַ ָשּׁמַ יִם וְ הָ ֶ‬ ‫יתת ֹו ֶשׁל מֹ ֶשׁה נֶאֱ מַ ר 'בְּ עֶ צֶ ם הַ יּוֹם הַ זֶּה'‪ ,‬לְ פִ י ֶשׁהָ יוּ‬ ‫אַף כָּאן בְּ ִמ ָ‬ ‫אָרץ(‪ :‬הֲ ֵרי ָגּזַר עֲ לֵי הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא ֶשׁאָמוּת‪,‬‬ ‫) ֹמ ֶשׁה ל ַָשּׁמַ יִם וָ ֶ‬ ‫נִּיחים‬ ‫ישׁים בּ ֹו ‪ -‬אֵ ין אָנוּ מַ ִ‬ ‫י ְִשׂ ָראֵ ל או ְֹמ ִרים‪ :‬בְּ ָכ וְ ָכ ִאם אָנוּ מַ ְרגִּ ִ‬ ‫ְתּנוּ דַּ עְ ְתּכֶם הֵ יאַ ִתּ ְהיוּ ְמ ַקבְּ לִ ין אוֹת ֹו )או ִֹתי( בְּ כָבוֹד‪ֶ ,‬שׁ ִתּ ְהיוּ‬ ‫אָדם ֶשׁהוֹצִ יאָנוּ ִמ ִמּצְ ַריִם וְ ָק ַרע לָנוּ אֶ ת הַ יָּם‪ ,‬וְ הו ִֹריד לָנוּ‬ ‫אוֹתוֹ‪ָ .‬‬ ‫וּמ ַדבֵּ ר אֶ ת ִדּבְ ֵרי תּו ָֹרה‬ ‫)מ ְתחַ ְשּׁבִ ים( בִּ י כְּ ִאלּוּ אֲ ִני חַ י ְ‬ ‫ִמ ְס ַתּכְּ לִ ין ִ‬ ‫אֶ ת הַ מָּ ן וְ הֵ גִ יז )הֵ בִ יא בְּ פִ ְתאו ִֹמיּוּת( לָנוּ אֶ ת הַ ְשּׂלָו‪ ,‬וְ הֶ ֱעלָה לָנוּ אֶ ת‬ ‫]מ ְד ַרשׁ ַתּנְחוּמָ א[‬‫ִ‬ ‫לְ ע ֹולָם )וְ ַת ְמ ִשׁיכוּ לִ ְהיוֹת עֵ ִדים ֶנֶאֱֱ מָָ נִ ים(‪.‬‬ ‫יחים אוֹתוֹ‪ .‬אָמַ ר הַ ָקּדוֹשׁ‬ ‫הַ בְּ אֵ ר וְ נ ַָתן לָנוּ אֶ ת הַ תּו ָֹרה ‪ -‬אֵ ין אָנוּ ְמ ִנ ִ‬ ‫בָּ רוּ הוּא‪ :‬הֲ ֵרינִ י מַ כְ ִניס ֹו בַּ חֲ ִצי הַ יּוֹם וְ כָל ִמי ֶשׁיֵּשׁ בּ ֹו כֹחַ לִ ְמחוֹת‬ ‫‪ -‬יָבוֹא וְ י ְִמחֶ ה! וְ יֵשׁ לְ הָ בִ ין‪ ,‬לְ גַבֵּ י נֹ חַ א ֹו ִמ ְצ ַריִם ‪ -‬אֶ פְ ָשׁר לְ הָ בִ ין‬ ‫Š•‪-JR€JVLŠSJL!އJp‬‬ ‫~Š|‪J‬‬ ‫!‪| Šp JЁq €J‬‬ ‫|‬ ‫~‪‚J‬‬ ‫‹‪n –n •x ~JQ‚J‬‬ ‫‪q‬‬ ‫‡‪uJ‬‬ ‫‪p 'L‬‬ ‫‪r‬‬ ‫מו'‬ ‫ש ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫עֲ נִ יַּת ָ ּ‬ ‫'ברוּך הוּא וּבָ רוּך ְ ׁ‬ ‫מַ דּוּעַ חָ ְשׁבוּ בְּ נֵי אוֹת ֹו הַ דּוֹר ֶשׁיֵּשׁ בְּ כוֹחָ ם לִ ְמנֹ עַ אֶ ת כְּ נִ יסַ ת נֹ חַ‬ ‫לַתֵּ בָ ה א ֹו אֶ ת י ְִציאַת בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל ִמ ִמּ ְצ ַריִם‪ .‬אֲ בָ ל אֵ י עָ לָה בְּ דַ ְע ָתּם‬ ‫הַ מָּ קוֹר לַעֲ ִניַּת 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ' כְּ ֶשׁשּׁו ְֹמ ִעין ֵשׁם ה' בִּ בְ ָרכָה‬ ‫יתת ֹמ ֶשׁה? עָ נָה עַ ל ָכּ‬ ‫ֶשׁל בְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל ֶשׁיְּכוֹלִ ים הֵ ם לִ ְמנֹ עַ אֶ ת ִמ ַ‬ ‫‪ -‬הוּא מֵ הָ רֹא"שׁ )מוּבָ א בְּ טוּר ִסימָ ן קכ"ד‪ ,‬ס"ה(‪ ,‬וְ הוּא עַ ל פִּ י הַ פָּ סוּק‬ ‫וּתשׁוּבוֹת "לֵב אַבְ ָרהָ ם"( ֶשׁ ִמּכָּאן נוּכַל‬ ‫)שׁאֵ לוֹת ְ‬ ‫ַרבִּ י אַבְ ָרהָ ם וַ יְנְפֶ לְ ד ְ‬ ‫)ל"ב‪ ,‬ג(‪' :‬כִּ י ֵשׁם ה' אֶ ְק ָרא הָ בוּ גֹ דֶ ל לֵא קֵ ינוּ'‪.‬‬ ‫טוּחים‬ ‫לִ לְ מֹד מָ ה גֹּדֶ ל וְ כוֹחַ הַ ְתּפִ לָּה‪ ,‬עַ ד ֶשׁבְּ נֵי י ְִשׂ ָראֵ ל הָ יוּ כָּל ָכּ בְּ ִ‬ ‫ָשׁמַ עְ ִתּי מֵ אָבִ י מו ִֹרי ֶשׁהָ יָה אוֹמֵ ר עַ ל כָּל בְּ ָרכָה ֶשׁ ָשּׁמַ ע 'בָּ רוּ הוּא‬ ‫וּבָ רוּ ְשׁמוֹ'‪ .‬וְ כ ַָתב ָשׁם טַ עַ ם נוֹסָ ף‪ ,‬וְ עוֹד‪ ,‬אֲ פִ לּוּ כְּ ֶשׁמַּ זְ כִּ ִירין צַ ִדּיק‬ ‫ֶשׁבְּ כוֹחָ ם לְ ִה ְתאַ מֵּ ץ בִּ ְתפִ לָּה ֶשׁ א יוּכְ לוּ ל ַָקחַ ת מֵ הֶ ם אֶ ת מֹ ֶשׁה‪.‬‬ ‫בָּ ָשׂר וָ ָדם צָ ִרי לְ בָ ְרכוֹ‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ מַ ר ' ֵזכֶר צַ ִדּיק לִ בְ ָרכָה'‪ִ ,‬אם ָכּ כָּל‬ ‫וְ כֵן אָנוּ רו ִֹאים ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא כִּ בְ יָכוֹל‪ ,‬צָ ִרי הָ יָה לְ בַ קֵּ שׁ‬ ‫ֶשׁכֵּן כְּ ֶשׁמַּ זְ כִּ ִירים צַ ִדּיק ֹו ֶשׁל ע ֹולָם'‪ .‬וְ ָכ נִפְ סַ ק לַהֲ ָלכָה בְּ שֻׁ לְ חָ ן‬ ‫)שׁמוֹת ל"ב( 'וְ עַ ָתּה ִה ִנּיחָ ה לִ י'‪ ,‬הֲ ֵרי ֶשׁעַ ל יְדֵ י הַ ְתּפִ לָּה יְכוֹלִ ים‬ ‫ֹשׁה ְ‬ ‫ִממּ ֶ‬ ‫)שׁם( 'עַ ל כָּל בְּ ָרכָה ֶשׁאָדָ ם שׁוֹמֵ עַ בְּ כָל מָ קוֹם‪ ,‬אוֹמֵ ר 'בָּ רוּ‬ ‫ָ‬ ‫עָ רוּ‬ ‫כִּ בְ יָכוֹל לְ ַשׁנּוֹת אֶ ת הַ ִדּין‪ .‬כֵּן אָנוּ רו ִֹאים אֵ צֶ ל הַ כֹּהֵ ן הַ גָּדוֹל ֶשׁהָ יָה‬ ‫)שׁם ס"ח( כּ ַָתב‪ :‬כֵּיוָ ן ֶשׁאֵ ינ ֹו‬ ‫הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ''‪ ,‬וּבְ שֻׁ לְ חָ ן עָ רוּ הָ ַרב ָ‬ ‫צָ ִרי לִ ְתפִ לָּה ְמיֻחֶ דֶ ת בְּ קֹדֶ שׁ הַ ָקּדָ ִשׁים ֶשׁ א ִתּ ְת ַקבֵּ ל ְתּפִ לּ ָָתם ֶשׁל‬ ‫אָמר ֹו בְּ כָל מָ קוֹם‬ ‫יקין לְ ְ‬‫אֶ לָּא ִמנְ הָ ג וְ א ִמ ִתּקּוּן חֲ כ ִָמים‪ ,‬אֵ ין מַ פְ ִס ִ‬ ‫עוֹבְ ֵרי ְדּ ָרכִ ים הַ ִמּ ְתפַּ לְּ לִ ים ֶשׁ א י ְֵרדוּ ְגּ ָשׁ ִמים‪ .‬אַף ֶשׁהָ ע ֹולָם צָ ִרי‬ ‫ֶשׁאָסוּר לְ הַ פְ ִסיק לִ ְדבַ ר הָ ְרשׁוּת‪ ,‬אֲ פִ לּוּ בְּ מָ קוֹם ֶשׁמֻּ ָתּר לְ הַ פְ ִסיק‬ ‫ידם‪ ,‬בְּ כָל זֹאת ִאם מָ אן‬ ‫גְּ ָשׁ ִמים‪ ,‬וְ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא רוֹצֶ ה לְ הו ִֹר ָ‬ ‫לַעֲ ִניַּת 'אָמֵ ן' ‪ -‬כְּ גוֹן בִּ פְ סוּקֵ י ְדּזִ ְמ ָרה‪.‬‬ ‫ְדּהוּא‪ֶ ,‬שׁהוּא עוֹבֵ ר ְדּ ָרכִ ים‪ ,‬י ְִתפַּ לֵּל ֶשׁ א י ֵֵרד גּ ֶֶשׁם בִּ גְ לַל ֶשׁזֶּה‬ ‫וְ כֵן כּ ַָתב הָ 'אוֹר הַ חַ יִּים' ִ)'ראשׁוֹן לְ ִציּוֹן' בְּ ָרכוֹת ס"ג( ֶשׁהַ ִחיּוּב לַעֲ נוֹת‬ ‫מַ פְ ִריעַ ל ֹו בַּ הֲ לִ יכָת ֹו ‪ -‬י ִָתּכֵן ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא י ְַקבֵּ ל אֶ ת ְתּפִ לָּת ֹו‬ ‫'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ' הוּא ַדּוְ ָקא בְּ הַ זְ כּ ַָרת ֵשׁם ה' הַ ְמּפֹ ָרשׁ‪ ,‬אֲ בָ ל‬ ‫וְ א י ְִתחַ ֵשּׁב בְּ צָ ְרכֵי הַ כְּ לָל‪ .‬וְ הֻ צְ ַר לְ ָכ הַ כֹּהֵ ן הַ גָּדוֹל לְ ִה ְתפַּ לֵּל כְּ דֵ י‬ ‫הַ זְ כּ ַָרת ה' בִּ בְ ָרכוֹת ‪ -‬אֵ ין צָ ִרי אֶ לָּא עֲ ִניַּת 'אָמֵ ן' אַחַ ר ִסיּוּם‬ ‫הַ בְּ ָרכָה‪ .‬וְ זֶה ֶשׁהָ רֹא"שׁ עָ נָה 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמ ֹו' ‪ -‬הוּא ִמ ַדּת‬ ‫לְ בַ טֵּ ל אֶ ת ְתּפִ לַּת אוֹת ֹו עוֹבֵ ר ְדּ ָרכִ ים‪ .‬הֲ ֵרי לָנוּ כּו ָֹחהּ ֶשׁל ְתּ ִפלָּה!‬ ‫חֲ ִסידוּת‪ ,‬וְ ָלכֵן א הו ָֹרה כֵּן בְּ הו ָֹראו ָֹתיו‪ֶ ,‬שׁאֵ ין לָהּ עִ ָקּר מֵ הַ גְּמָ ָרא‪.‬‬ ‫וְ כֵן כּ ַָתב הָ 'אוֹר הַ חַ יִּים' ִ)'ראשׁוֹן לְ ִציּוֹן' בְּ ָרכוֹת ס"ג( ֶשׁהַ ִחיּוּב לַעֲ נוֹת‬ ‫'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ' הוּא ַדּוְ ָקא בְּ הַ זְ כּ ַָרת ֵשׁם ה' הַ ְמּפֹ ָרשׁ‪ ,‬אֲ בָ ל‬ ‫‪R€L‡JVLŠS‬‬ ‫‡‪L–!”Ju‬‬ ‫‪u Œr Šx o ŒJ‬‬ ‫‪p Œq u‬‬ ‫‪q ƒJ‬‬ ‫‪x Šo +q ŒJu‬‬ ‫‚!‪r uo J‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪•p Žp‬‬ ‫‪r %ƒo L‬‬ ‫הַ זְ כּ ַָרת ה' בִּ בְ ָרכוֹת ‪ -‬אֵ ין צָ ִרי אֶ לָּא עֲ ִניַּת 'אָמֵ ן' אַחַ ר ִסיּוּם‬ ‫בִּ זְ מַ ן ֶשׁ ָגּזַר פַּ ְרעֹה עַ ל הַ זְּ כ ִָרים לְ הַ ְשׁלִ יכָם ַליְּאוֹר‪ ,‬בְּ או ָֹתהּ ָשׁעָ ה‬ ‫הַ בְּ ָרכָה‪ .‬וְ זֶה ֶשׁהָ רֹא"שׁ עָ נָה 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמ ֹו' ‪ -‬הוּא ִמ ַדּת‬ ‫אָמַ ר הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא לְ מַ לְ אֲ כֵי הַ ָשּׁ ֵרת‪ :‬לְ או ָֹתהּ ָשׁעָ ה יָצַ ְר ִתּי‬ ‫חֲ ִסידוּת‪ ,‬וְ ָלכֵן א הו ָֹרה כֵּן בְּ הו ָֹראו ָֹתיו‪ֶ ,‬שׁאֵ ין לָהּ ִע ָקּר מֵ הַ גְּמָ ָרא‪.‬‬ ‫וּמָ ה ֶשׁבְּ יוֹם כִּ פּוּר ע ֹו ִנים עַ ל הַ זְ כּ ַָרת הַ ֵשּׁם ֶשׁל הַ כֹּהֵ ן גָּדוֹל אַף עַ ל‬ ‫אֶ ְתכֶם! )כְּ לוֹמַ ר‪ ,‬עַ ָתּה אֲ נִי צָ ִרי אֶ ְתכֶם( ְרדוּ ִמלְּ פָ נַי ְוּראוּ בָּ נַי חֲ בִ יבַ י‪,‬‬ ‫פִּ י ֶשׁ א ִהזְ כִּ ירוּ בִּ בְ ָרכָה‪ִ ,‬משּׁוּם ֶשׁהַ זְ כּ ַָרת ה' בַּ ֵשּׁם הַ ְמּפֹ ָרשׁ זֶה‬ ‫ֹתן בַּ נָּהָ ר‪ .‬י ְָרדוּ )הַ מַּ לְ אָכִ ים(‬ ‫בְּ נֵי אַבְ ָרהָ ם יִצְ חָ ק וְ יַעֲ קֹב‪ֶ ,‬שׁמַּ ְשׁלִ יכִ ים או ָ‬ ‫)בּוּט ַשׁ ְטשׁ(‪' :‬אֵ ין לְ הַ פְ ִסיק לַעֲ נִ יַּת‬ ‫ְ‬ ‫כְּ הַ זְ כּ ָָרה‪ .‬וְ כֵן הוּא בְּ 'אֶ ֶשׁל אַבְ ָרהָ ם'‬ ‫ִמלְּ פָ נָיו ְמבֹהָ לִ ים‬ ‫סוּקי ְדּזִ ְמ ָרה‪.‬‬‫'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ' כְּ ֶשׁהוּא עוֹמֵ ד כְּ בָ ר בְּ אֶ ְמצַ ע פְּ ֵ‬ ‫וְ עו ְֹמ ִדים בַּ מַּ יִם‬ ‫וְ ָלכֵן כְּ ֶשׁשּׁוֹמֵ עַ בְּ ָרכָה מֵ חֲ בֵ ר ֹו א ֹו ֶשׁשּׁוֹמֵ עַ 'מֶ ֶל ְמהֻ לָּל בְּ ִת ְשׁבָּ חוֹת'‬ ‫עַ ד אֲ רֻ בּוֹתֵ יהֶ ם‬ ‫מֵ הַ ָשּׁלִ יחַ ִצבּוּר‪ ,‬א יַעֲ נֶה 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ' ַ)רק ִאם הוּא עוֹמֵ ד‬ ‫וּמ ַקבְּ לִ ים‬‫ְ‬ ‫עֲ ַדיִן לִ פְ נֵי 'בָּ רוּ ֶשׁאָמַ ר'(‪ .‬וְ כֵן כְּ ֶשׁשּׁוֹמֵ עַ אֵ י ֶשׁהַ ָשּׁלִ יחַ ִצבּוּר אוֹמֵ ר‬ ‫בְּ נֵי‬ ‫ִתּינוֹקוֹת‬ ‫'בָּ רוּ אַ ָתּה ה'‪ ...‬אֵ ‪-‬ל הַ הו ָֹדאוֹת' ֶשׁבְּ 'י ְִשׁ ַתּבַּ ח'‪ ,‬א יַעֲ נֶה אַחֲ ָריו‬ ‫יחים‬ ‫וּמנִ ִ‬ ‫י ְִשׂ ָראֵ ל ְ‬ ‫סוּקי ְדּזִ ְמ ָרה‪.‬‬ ‫'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ'‪ ,‬וַ אֲ פִ לּוּ כְּ ֶשׁעוֹמֵ ד בֵּ ין פְּ ֵ‬ ‫כְּ לַפֵּ י‬ ‫או ָֹתן‬ ‫וְ כֵן אֵ ין לַעֲ נוֹת 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ' בְּ אֶ ְמצַ ע הַ נָּחַ ת ְתּפִ לִּ ין ְדּ ַרבֵּ נוּ‬ ‫הַ ְסּל ִָעים‪.‬‬ ‫ָתּם )אַף ֶשׁמֻּ ָתּר לַעֲ נוֹת 'אָמֵ ן'(‪ֶ ,‬שׁבְּ כָל מָ קוֹם ֶשׁאָסוּר ִמ ִדּינָא לְ דַ בֵּ ר ָשׁם‪,‬‬ ‫אָסוּר גַּם כֵּן לְ הַ פְ ִסיק לַעֲ ִניַּת 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ'‪.‬‬ ‫בָּ רוּ‬ ‫וְ הַ ָקּדוֹשׁ‬ ‫וְ כֵן הַ ִדּין בִּ ְת ִקיעַ ת שׁוֹפָ ר לַנּוֹהֲ גִ ין ֶשׁ א לְ בָ ֵר הַ בְּ ָרכָה בְּ עַ ְצמָ ם‪,‬‬ ‫מו ִֹציא‬ ‫הוּא‬ ‫ֶשׁאֵ ין לָהֶ ם לוֹמַ ר 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ'‪.‬‬ ‫יקין או ָֹתן‪ֶ ,‬שׁנֶּאֱ מַ ר 'וַ יֵּנִ ֵקהוּ ְדּבַ שׁ‬ ‫וּמנִ ִ‬ ‫)לְ ִתינוֹקוֹת( ַדּ ִדּים ִמן הַ ְסּלָעִ ים ְ‬ ‫וּבִ בְ ָרכוֹת הַ הַ פְ טָ ָרה מֻ ָתּר לוֹמַ ר 'בָּ רוּ הוּא וּבָ רוּ ְשׁמוֹ'‪ ,‬אַף עַ ל פִּ י‬ ‫]אֵ לִ יָּהוּ ַרבָּ ה ח'[‬ ‫ִמסֶּ לַע'‪.‬‬ ‫]הַ פָּ ָר ָשׁה בַּ הֲ ָלכָה[‬ ‫ֶשׁשּׁו ְֹמעָ ם כְּ דֵ י לָצֵ את יְדֵ י חוֹבַ ת מֵ אָה בְּ ָרכוֹת‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪48‬‬ ‫וּ ְת ׁשוּ ָבה ּו ְתפִפ ּ ָלה וּ ְצ ָד ָקה מַמעֲֲע ִבי ִרין אֶאת רֹ ַע ַה ְ ּג ֵז ָרה‬ ‫הַ בָּ חוּר י ְִצחָ ק אַהֲ רֹן א יָדַ ע אֶ ת נַפְ שׁ ֹו מֵ רֹב עָ ְגמַ ת נֶפֶ שׁ‪' :‬מַ דּוּעַ א‬ ‫ְקח ּו ִע ּ ָמכֶ ם ְ ּדבָ ִרים ְו ׁשוּב ּו ֶאל ה' ! ִס ּפוּר ַמ ְד ִהים‬ ‫חָ ַשׁבְ ִתּי עַ ל תּוֹצְ אוֹת מַ עֲ ַשׂי'? ‪ִ -‬ה ְרהֵ ר בְּ לִ בּוֹ‪' ,‬בְּ מ ֹו י ַָדי גּ ַָר ְמ ִתּי לִ י‬ ‫חוּרים‬ ‫בּוּרג‪ ,‬הָ יוּ הַ בַּ ִ‬ ‫ישׁיבָ ת ֹו ֶשׁל 'הֶ חָ ַתם סוֹפֵ ר' זצ"ל בִּ פְּ ֶר ְשׁ ְ‬ ‫בִּ ִ‬ ‫אֶ ת הַ צָּ ָרה' ִמלְ מֵ ל כְּ ֶשׁ ְדּמָ עוֹת חַ מּוֹת זוֹלְ גוֹת מֵ עֵ ינָיו לְ א הֶ ֶרף‬ ‫אָרכָה ָשׁלוֹשׁ ָשׁנִ ים‪ .‬בְּ מֶ ֶשׁ‬ ‫עוּריו בְּ ִס ְד ָרה אַחַ ת ֶשׁ ְ‬ ‫שׁו ְֹמ ִעים אֶ ת ִשׁ ָ‬ ‫וּשׂ פָ ָתיו ְממַ לְ ְמלוֹת ְתּפִ לָּה לְ ִרבּוֹן הָ ע ֹולָם ֶשׁיּ ְִסלַח ל ֹו עַ ל ֶשׁפָּ גַע‬ ‫ְ‬ ‫יעית הָ יוּ‬ ‫אַרבַּ ע סֻ גְ יוֹת‪ ,‬וּבַ ָשּׁנָה הָ ְרבִ ִ‬ ‫ִס ְד ָרה ז ֹו ל ְָמדוּ עֶ ְשׂ ִרים וְ ְ‬ ‫בִּ כְ בוֹד ַרבָּ ן ֶשׁל י ְִשׂ ָראֵ ל‪ֶ .‬שׁ ֶקט הֻ ְשׁ ַל בָּ אוּלָם עֵ ת נִכְ נַס הַ 'חָ ַתם‬ ‫מַ ְת ִחילִ ים ִס ְד ָרה חֲ דָ ָשׁה‪.‬‬ ‫סוֹפֵ ר' ל ִַשּׁעוּר‪ .‬עֵ ינֵי הַ כֹּל נְ שׂוּאוֹת הָ יוּ לְ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' ֶשׁעָ מַ ד וְ א‬ ‫ַנְדּ ְסבֵּ רג )אַב בֵּ ית‬ ‫ידיו‪ֶ ,‬שׁהָ יָה לְ י ִָמים ַרבִּ י יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן ל ְ‬ ‫אֶ חָ ד ִמ ַתּלְ ִמ ָ‬ ‫פָּ צָ ה פִּ יו‪ .‬לְ פֶ ַתע ‪ -‬פָּ ַרץ הָ ַרב בְּ בֶ כִ י קו ֵֹרעַ לֵב וְ זָעַ ק מַ עֲ מַ ֵקּי לִ בּוֹ‪' :‬בָּ נַי‬ ‫ִדּין גְּר ֹויְסו ְֹר ִדּין(‪ ,‬נִכְ נַס לִ לְ ֹמד בַּ יּ ְִשׁיבָ ה בְּ גִ יל צָ עִ יר ְמאוֹד‪ָ ,‬כּ‬ ‫יתי אֶ ת פְּ נֵי ַתּלְ ִמ ִידי הַ יּ ָָקר‬ ‫יתי! אֶ ְתמוֹל בִּ זִּ ִ‬ ‫הַ יּ ְָק ִרים‪ ,‬אוֹי לִ י‪ ,‬מֶ ה עָ ִשׂ ִ‬ ‫עוּרי בְּ עַ ל‪-‬פֶּ ה‪ִ ,‬שׁעוּר‬ ‫י ְִצחָ ק אַהֲ רֹן‪ .‬כַּמָּ ה יָפֶ ה ֶשׁ ַתּלְ ִמיד ז ֹוכֵר אֶ ת ִשׁ ַ‬ ‫ֶשׁכְּ ֶשׁגָּמַ ר 'הֶ חָ ַתם סוֹפֵ ר' אֶ ת ִס ְד ַרת הַ לָּמוּד ֶשׁל ג' הַ ָשּׁ ִנים הוּא‬ ‫ֶשׁנֶּאֱ מַ ר לִ פְ נֵי ג' ָשׁ ִנים‪ ,‬וַ אֲ ִני גּ ַָר ְמ ִתּי ל ֹו צַ עַ ר! עַ ל כֵּן אֲ נִ י ְמבַ קֵּ שׁ‬ ‫יעית בַּ ִסּ ְד ָרה הַ חֲ ָד ָשׁה‪ָ ,‬דּבָ ר‬ ‫עוּרים גַּם בַּ ָשּׁנָה הָ ְרבִ ִ‬ ‫ִה ְמ ִשׁי לִ ְשׁמֹ עַ ִשׁ ִ‬ ‫ִממֶּ נּוּ ְמ ִחילָה'‪ ...‬וּבִ ְדבָ ר ֹו ָק ָרא הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' לְ ַתלְ ִמיד ֹו יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן‬ ‫חוּרים‬ ‫ֶשׁ א הָ יָה ְמקֻ בָּ ל‪ .‬בִּ ְת ִחלַּת הַ זְּ מַ ן הוּא ִספֵּ ר לַחֲ בֵ ָריו הַ בַּ ִ‬ ‫וּבִ ְקּשׁוּ בְּ קוֹל ָרם‪' :‬מַ חַ ל לִ י‪ ,‬אֵ י ִני ְמסֻ גָּל לְ הַ ְת ִחיל בַּ ִשּׁעוּר כְּ ֶשׁאֲ נִ י‬ ‫ֶשׁעֲ ַדיִן א ָשׁ ְמעוּ אֶ ת הַ ִשּׁעוּר‪ֶ ,‬שׁהוּא ז ֹוכֵר בְּ עַ ל‪-‬פֶּ ה אֶ ת כָּל הַ ִשּׁעוּר‬ ‫חו ֵֹשׁשׁ ֶשׁיֵּשׁ בִּ י חֵ ְטא נו ָֹרא ֶשׁל הַ לְ בָּ נַת פָּ ִנים'‪.‬‬ ‫ֶשׁמָּ סַ ר הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר'‪ ,‬בְּ ִדיּוּק ִעם כָּל הַ פְּ ָר ִטים‪ ,‬ל ְַמרוֹת ֶשׁלָּמַ ד זֹאת‬ ‫ִדּבְ ֵרי הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' הָ יוּ הַ פְ ָתּעָ ה ַלכֹּל ‪ -‬גֹּדֶ ל ִצ ְד ַקת ַרבָּ ם ִשׁ ְתּ ָקה‬ ‫לִ פְ נֵי ג' ָשׁנִ ים‪ .‬הַ ַתּלְ ִמ ִידים‪ֶ ,‬שׁ ָרצוּ לְ נַסּוֹת ֹו הַ ִאם זִ כְ רוֹנ ֹו אֵ ינ ֹו בּ ֹוגֵד‬ ‫או ָֹתם כָּלִ יל‪ ,‬וְ הַ בָּ חוּר יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן א יָכוֹל הָ יָה לִ כְ א אֶ ת‬ ‫בּוֹ‪ ,‬בִּ ְקּשׁוּ ִממֶּ נּוּ ֶשׁיֹּאמַ ר אֶ ת הַ ִשּׁעוּר‪.‬‬ ‫ִרגְ שׁו ָֹתיו וּפָ ַרץ בִּ בְ כִ י עַ ז‪ ,‬א ֹוזֵר אֶ ת כָּל כּוֹחו ָֹתיו כְּ דֵ י לְ הו ִֹציא אֶ ת‬ ‫וְ אָכֵן‪ ,‬בְּ טֶ ֶרם נִכְ נַס הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' לִ ְמסֹר אֶ ת ִשׁעוּר ֹו עָ מַ ד הַ בָּ חוּר‬ ‫הַ ִמּלִּ ים ִמפִּ יו‪' :‬מוֹחֵ ל‪ ,‬מוֹחֵ ל'‪ .‬אַ הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' א ִה ְס ַתּפֵּ ק בְּ ָכ‬ ‫יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן וְ ִה ְרצָ ה לִ פְ נֵיהֶ ם אֶ ת הַ ִשּׁעוּר מַ מָּ שׁ כִּ לְ שׁוֹנ ֹו ֶשׁל ַרבּוֹ‪,‬‬ ‫אֶ לָּא הו ִֹסיף וְ ָשׁאַל‪' :‬הַ ִאם אַ ָתּה מוֹחֵ ל ִמכָּל הַ לֵּב'?‪...‬‬ ‫דּוּשׁים‬ ‫כְּ פִ י ֶשׁ ָזּכַר‪ִ .‬ה ְדגִּ ישׁ אֶ ת הַ טָּ עוּן הֶ ְדגֵּשׁ וְ ִהזְ כִּ יר אֵ לּוּ ִח ִ‬ ‫וְ הַ בָּ חוּר הַ ִמּ ְתיַפֵּ חַ הֵ ִשׁיב‪' :‬כֵּן‪ ,‬כֵּן‪ ,‬מֵ עֹמֶ ק לִ בִּ י'‪ .‬אֲ וִ ַירת ִה ְתעו ְֹררוּת‬ ‫וּשׁיו יֹאמַ ר הֶ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר'‪.‬‬ ‫מֵ ִחדּ ָ‬ ‫נִסעָ ִרים‬ ‫חוּרי הַ יּ ְִשׁיבָ ה עָ ְמדוּ ְ‬ ‫לִ ְתשׁוּבָ ה אָחֲ זָה אֶ ת כָּל הַ נּוֹכְ ִחים‪ .‬בַּ ֵ‬ ‫וְ כַאֲ ֶשׁר הֵ חֵ ל הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' אֶ ת ִשׁעוּר ֹו נוֹכְ חוּ ֻכּלָּם לִ ְראוֹת כִּ י‬ ‫לְ מַ ְראֵ ה עֵ ינֵיהֶ ם וּלְ ִמ ְשׁמַ ע אָזְ נֵיהֶ ם‪ ,‬וְ 'הֶ חָ ַתם סוֹפֵ ר' ִה ְמ ִשׁי ‪:‬‬ ‫הַ בָּ חוּר יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן א ִה ְטעָ ה או ָֹתם‪ ,‬וְ זִ כְ רוֹנ ֹו הַ ְמּיֻחָ ד ִהפְ לִ יא‬ ‫'תּלְ ִמידַ י הַ יּ ְָק ִרים‪ִ ,‬ה ְתפַּ לְּ לוּ עֲ לֵי ֶשׁהַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא י ְִמחַ ל לִ י עַ ל‬ ‫ַ‬ ‫או ָֹתם‪ .‬אֲ חָ ִדים מֵ הַ ַתּלְ ִמ ִידים א יָכְ לוּ לְ ִה ְתאַ פֵּ ק וְ ִחיּוּ ְמאֻ פָּ ק עָ בַ ר‬ ‫חֶ ְט ִאי הַ נּו ָֹרא ֶשׁזִּ לְ זַלְ ִתּי בִּ כְ בוֹד בַּ חוּר הַ יּ ְִשׁיבָ ה וּבִ יּ ְַשׁ ִתּיו'‪.‬‬ ‫עַ ל ִשׂפְ תוֹתֵ יהֶ ם‪ְ .‬תּ ִחלָּה א ִהבְ ִחין בְּ ָכ הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר'‪ ,‬אַ כַּאֲ ֶשׁר‬ ‫מַ עֲ מָ ד נו ָֹרא זֶה נ ְֶח ַרט בְּ לֵב הַ ַתּלְ ִמ ִידים לְ ע ֹולָם‪ ,‬כֵּיצַ ד ִה ְשׁפִּ יל עַ ְצמ ֹו‬ ‫ִהצְ טָ ְרפוּ עוֹד ַתּלְ ִמ ִידים ל ִַחיּוּ ‪ָ ,‬שׂם לֵב כִּ י ַרבִּ ים מֵ הַ ַתּלְ ִמ ִידים‬ ‫הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' ‪ַ -‬רבָּ ם‪ ,‬כְּ דֵ י לְ פַ יֵּס אֶ ת ַתּלְ ִמיד ֹו ְקבַ ל עַ ם וְ עֵ דָ ה‪.‬‬ ‫ְמחַ יְּכִ ים בַּ ִשּׁעוּר‪ .‬כַּאֲ ֶשׁר ָשׁאַל הַ צַּ ִדּיק לְ פֵ ֶשׁר הַ דָּ בָ ר‪ִ ,‬ה ְתחַ לְּ פָ ה‬ ‫פּוּרים עַ ל ַתּ ְריָ"ג ִמ ְצווֹת[‬ ‫]ס ִ‬ ‫ִ‬ ‫וּדמָ מָ ה ִה ְשׂ ָתּ ֵרר‬ ‫הָ אֲ וִ ָירה וְ אֵ ימָ ה אָפְ פָ ה אֶ ת הַ ַתּלְ ִמ ִידים‪ֶ .‬שׁ ֶקט ְ‬ ‫עוּרים וְ ִאישׁ א הֵ ִהין לִ פְ צוֹת אֶ ת פִּ יו וְ לַעֲ נוֹת‪.‬‬ ‫בַּ חֲ ַדר הַ ִשּׁ ִ‬ ‫ַמהוּת ֹיום ַה ִ ּכ ּפו ִּרים‬ ‫א ֹו‪ -‬אָז פָּ נָה הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' אֶ ל ַתּלְ ִמיד ֹו אַהֲ רֹן ָדּוִ ד‪ ,‬לְ י ִָמים בַּ עַ ל‬ ‫'גֹּרן ָדּוִ ד'‪ ,‬וּבִ ֵקּשׁ ֶשׁיְּסַ פֵּ ר ל ֹו מָ ה ָק ָרה‪.‬‬ ‫ְמחַ בֵּ ר סֵ פֶ ר ֶ‬ ‫וּמהַ וֶּה ִסיּוּם לַעֲ ֶשׂ ֶרת יְמֵ י‬ ‫וּמ ִחילָה‪ְ ,‬‬ ‫פּוּרים הוּא יוֹם ְסלִ יחָ ה ְ‬ ‫יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫נִמצָ א בֵּ ין הַ פַּ ִטּישׁ לַסַּ ָדּן‪ִ .‬מצַּ ד אֶ חָ ד‪,‬‬ ‫הַ בָּ חוּר ָרעַ ד כֻּלּוֹ‪ִ ,‬הנֵּה הוּא ְ‬ ‫פּוּרים?‬ ‫הַ ְתּשׁוּבָ ה‪ .‬לְ ֵשׁם מָ ה נ ַָתן לָנוּ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא אֶ ת יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫וּמצַּ ד ֵשׁנִ י‪ ,‬כֵּיצַ ד יַלְ ִשׁין עַ ל‬ ‫הוּא א יָכוֹל לְ הַ ְמרוֹת אֶ ת פִּ י ַרבּוֹ‪ִ ,‬‬ ‫נִּתפַּ ְרסֵ ם‬ ‫נוּכַל לְ הָ בִ ין מֵ הַ מָּ ָשׁל הַ בָּ א‪ :‬בְּ עִ יר אַחַ ת חַ י רוֹפֵ א ֶשׁ ְ‬ ‫חֲ בֵ ר ֹו יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן? אַ לְ סָ ֵרב א יָכוֹל הָ יָה‪ ,‬וְ הוּא ִספֵּ ר בְּ קוֹל רוֹעֵ ד‬ ‫בַּ ְמּ ִדינָה ֻכּלָּהּ כְּ מֻ ְמחֶ ה בַּ עַ ל ֵשׁם לְ ִרפּוּי כָּל הַ מַּ חֲ לוֹת‪ ,‬וְ א ז ֹו בִּ לְ בַ ד‬ ‫מֵ אֵ ימָ ה עַ ל מַ עֲ ֵשׂהוּ ֶשׁל הַ בָּ חוּר יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן‪ ,‬עַ ל הַ ְרצָ אָת ֹו אֶ ת‬ ‫אֶ לָּא ֶשׁהַ ְתּרוּפוֹת ֶשׁהָ יָה נוֹתֵ ן הָ יוּ ְמתוּקוֹת וַ עֲ ֵרבוֹת לַחֵ ‪.‬‬ ‫לְ אַחַ ר ֶשׁ ִרפֵּ א ח ֹולֶה הָ יָה נוֹהֵ ג ל ֶָשׁבֶ ת ִעמּ ֹו וּלְ הַ ְסבִּ יר ל ֹו ִממָּ ה עָ לָיו‬ ‫הַ ִשּׁעוּר בְּ ִדיּוּק נִפְ לָא עִ ם כָּל הַ פְּ ָר ִטים‪.‬‬ ‫לְ ִה ָשּׁמֵ ר מֵ עַ כְ ָשׁו‪ ,‬כְּ דֵ י ֶשׁ א יָשׁוּב וְ יֶחֱ לֶה‪ ,‬וְ הַ כֹּל הָ יוּ סָ ִרים‬ ‫פָּ נָיו הַ ְקּדו ִֹשׁים ֶשׁל הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' הֶ חֱ לִ יפוּ גְּ וָ נִ ים‪ ,‬וְ הוּא אָמַ ר‪:‬‬ ‫לְ ִמ ְשׁמַ ְעתּוֹ‪ ,‬עו ִֹשׂים ְדּבָ ר ֹו וְ ְנִרפָּ ִאים‪.‬‬ ‫אָמנָם הַ בָּ חוּר י ְִצחָ ק אַהֲ רֹן ַלנ ְְדּ ְסבֵּ ְרג ִה ְק ִדּים לוֹמַ ר אֶ ת‬ ‫'הָ ְ‬ ‫לְ י ִָמים ִהגִּ יעַ אֵ לָיו בְּ נ ֹו הַ יּ ִָחיד ֶשׁל אֶ חָ ד מֵ עֲ ִשׁ ֵירי הָ עִ יר‪ ,‬הַ לָּה הָ יָה‬ ‫דּוּשׁים לִ פְ נֵי הַ ִשּׁעוּר? ִאם ָכּ ‪ -‬אֵ ין לִ י מָ ה לְ חַ דֵּ שׁ‪ ,‬וְ אֵ ינִ י אוֹמֵ ר‬ ‫הַ ִח ִ‬ ‫ְמ ֻפנָּק בְּ יוֹתֵ ר וְ א הֻ ְרגַּל לִ ְשׁמֹ עַ לְ ִדבְ ֵרי אֲ חֵ ִרים‪ .‬כְּ ֶשׁ ָראָה אוֹת ֹו‬ ‫אֶ ת הַ ִשּׁעוּר‪ .‬הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' סָ גַר אֶ ת הַ גְּ מָ ָרא וּפָ נָה לָצֵ את מֵ הַ חֶ דֶ ר‪.‬‬ ‫הָ רוֹפֵ א‪ ,‬אָמַ ר לְ אָבִ יו כִּ י אֵ ינ ֹו יָכוֹל לְ טַ פֵּ ל בִּ בְ נוֹ‪ִ ,‬משּׁוּם ֶשׁאֵ יז ֹו‬ ‫ָק ֶשׁה לְ ָתאֵ ר אֶ ת הָ אֵ ימָ ה וְ הָ ַרעַ ד ֶשׁאָחֲ זָה בַּ ַתּלְ ִמ ִידים‪ .‬צַ עַ ר ַרב‬ ‫תּוֹעֶ לֶת ִתּ ְצמַ ח מֵ ְרפוּאָת ֹו ִאם א י ְִשׁמַ ע לְ אַזְ הָ רו ָֹתיו לְ אַחַ ר ִטפּוּלוֹ‪,‬‬ ‫וַ חֲ ָרטָ ה עֲ מֻ ָקּה נ ְָסכוּ עַ ל פְּ נֵי ֻכּלָּם‪ .‬כָּל אֶ חָ ד ִה ְתחָ ֵרט עַ ל ֶשׁהָ יָה שֻׁ ָתּף‬ ‫ֱשׂה? ָשׁאַל‬ ‫הֲ ֵרי הַ מַּ חֲ לָה ָתּשׁוּב אֵ לָיו כְּ פִ י ֶשׁהָ י ְָתה בַּ ְתּ ִחלָּה? מָ ה אֶ ע ֶ‬ ‫לְ פַ ְר ִשׁיָּה עֲ גוּמָ ה זוֹ‪ ,‬וּמֵ עַ ל ֻכּלָּם ִה ְצטַ עֵ ר‪ ,‬כַּמּוּבָ ן‪ ,‬הַ בָּ חוּר יִצְ חָ ק‬ ‫הָ אָב‪ ,‬וְ כִ י כֵּיצַ ד אוּכַל לִ ְראוֹת בְּ ִסבְ ל ֹו ֶשׁל בְּ ִני?! הָ רוֹפֵ א הֶ חָ כָם‬ ‫חוּרים‪ ,‬עַ ָתּה‬ ‫אַהֲ רֹן‪ .‬הוּא‪ֶ ,‬שׁהָ יָה ָתּ ִמיד ִמ ִשּׁכְ מ ֹו וָ מַ ְעלָה בְּ ֶק ֶרב הַ בַּ ִ‬ ‫ִהצִּ יעַ ל ֹו ‪ַ :‬קח אֶ ת בִּ ְנ לְ רוֹפֵ א אַחֵ ר הָ אַכְ ז ִָרי בְּ ִמדּו ָֹתיו וְ ֶשׁנּוֹתֵ ן‬ ‫יסים עַ ל אֲ ֶשׁר גּ ַָרם מֹ ַרת רוּחַ לְ ַרבּוֹ‪ .‬הוּא ִה ְס ַתּגֵּר‬ ‫לִ בּ ֹו נִ ְשׁבַּ ר לִ ְר ִס ִ‬ ‫ְתּרוּפוֹת מָ רוֹת כְּ לַעֲ נָה‪ ,‬כִּ י אָז י ְִטעַ ם הַ בֵּ ן וְ יָבִ ין כִּ י כְּ דַ אי ל ֹו לַחֲ זֹר‬ ‫בְּ אַכְ סַ נְ יָת ֹו כְּ ֶשׁהוּא מַ זִּ יל ְדּמָ עוֹת כְּ נַחַ ל וְ אֵ ינ ֹו מוֹצֵ א מַ ְרגּוֹעַ לְ נַפְ שׁוֹ‪.‬‬ ‫וְ לִ ְשׁ ֹמעַ אֱ לֵי וּלְ הו ָֹראו ַֹתי‪.‬‬ ‫לְ מָ חֳ ָרת ִצוָּ ה הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר' לְ ַשׁמָּ שׁ ֹו כִּ י ְי ַכנֵּס בְּ אוּלַם הַ יּ ְִשׁיבָ ה אֶ ת‬ ‫עָ ָשׂה הָ אָב כְּ ִדבְ ֵרי הָ רוֹפֵ א‪ ,‬וּבֶ אֱ מֶ ת טַ עַ ם הַ בֵּ ן ִמ ְתּרוּפו ָֹתיו הַ מָּ רוֹת‬ ‫חוּרים הַ ְמּ ֻבגּ ִָרים ֶשׁכְּ בָ ר‬ ‫כָּל הַ ַתּלְ ִמ ִידים ִמ ָקּטֹן וְ עַ ד גָּדוֹל ‪ -‬אֲ פִ לּוּ הַ בַּ ִ‬ ‫וּמיָּד נ ְֶחפַּ ז לַחֲ זֹר אֶ ל אוֹת ֹו הָ רוֹפֵ א הָ ַרחֲ מָ ן‬ ‫ֶשׁל הָ רוֹפֵ א הָ אַכְ זָר ִ‬ ‫ָשׁ ְמעוּ אֶ ת ִשׁעוּר ֹו הַ יּו ִֹמי‪ .‬כָּל ‪ַ 380‬תּלְ ִמידֵ י הַ יּ ְִשׁיבָ ה חַ יָּבִ ים לְ הַ גִּ יעַ‬ ‫וְ לִ ְשׁמֹ עַ לִ ְדבָ ָריו‪ ,‬וְ ָכ גַּם ְנִרפָּ א ִממַּ חֲ לָתוֹ‪...‬‬ ‫ל ִַשּׁעוּר‪ ,‬אֲ פִ לּוּ הַ חוֹלִ ים‪ ,‬חוּץ מֵ ח ֹולֶה ֶשׁיֵּשׁ בּ ֹו סַ ָכּנָה‪ָ .‬כּ צִ וָּ ה הָ ַרב‪.‬‬ ‫הַ נִּ ְמ ָשׁל בָּ רוּר מֵ אֵ לָיו‪ ,‬הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא הָ רוֹפֵ א וְ הָ ַרחֲ מָ ן ֶשׁהֵ כִ ין‬ ‫עֲ בוּר בָּ נָיו ְרפוּאָה ְשׁלֵמָ ה וּנְ ִעימָ ה לְ כָל ַתּ ְחלוּאֵ יהֶ ם‪ ,‬וְ ִה ְת ִקין לָהֶ ם‬ ‫'וּמָ ה ִעם יִצְ חָ ק אַהֲ רֹן ַלנ ְְדּ ְסבֵּ ְרג'? ָשׁאֲ לוּ הַ ְמּ ַשׁמֵּ שׁ 'מָ ה הַ ְשּׁאֵ לָה‪,‬‬ ‫אֶ ת הַ יּוֹם הַ ָקּדוֹשׁ וְ הַ גָּדוֹל‪ ,‬אֶ ת יוֹם ְמ ִחילַת הָ עֲ ווֹנוֹת‪ ,‬הֲ ֵרי הוּא יוֹם‬ ‫כַּמּוּבָ ן ֶשׁהוּא חַ יָּב'! הֵ ִשׁיב ל ֹו הַ 'חָ ַתם סוֹפֵ ר'‪.‬‬ ‫פּוּרים‪ ,‬אֲ בָ ל זֶה בִּ ְתנַאי ֶשׁיָּשׁוּבוּ וְ י ְִשׁ ְמעוּ בְּ קוֹלוֹ‪ ,‬אַ ‪ ,‬עַ ם י ְִשׂ ָראֵ ל‬ ‫הַ כִּ ִ‬ ‫כִּ ְשׁמוֹעַ הַ ַתּלְ ִמ ִידים אֶ ת הו ָֹראַת ַרבָּ ם נ ְֶח ְרדוּ עַ ד ִע ְמ ֵקי נַפְ ָשׁם ִמי‬ ‫א שׁוֹמֵ עַ לִ ְדבָ ָריו וְ ָלכֵן‪ ,‬שׁ ֹולֵחַ או ָֹתנוּ ה' לְ רוֹפֵ א אַכְ זָר וְ אֵ לּוּ הֵ ם‬ ‫יוֹדֵ עַ אֵ לּוּ תּ ֹוכֵחוֹת יוֹכִ יחֵ ם ַרבָּ ם‪.‬‬ ‫ִסּוּרים ְשׁמָ ִרים כְּ לַעֲ נָה! לְ אַחַ ר ֶשׁטַּ עְ מ ֹו י ְִשׂ ָראֵ ל אֶ ת הַ גָּלוּת‬ ‫הַ יּ ִ‬ ‫בְּ הַ גִּ יעַ הַ ָשּׁעָ ה הַ יְּעוּדָ ה ִה ְתמַ לֵּא אוּלַם בֵּ ית הַ ִמּ ְד ָרשׁ בַּ מֵּ אוֹת‬ ‫ִסּוּרים‪ ,‬הֲ ֵרי הֵ ם חֲ פֵ צִ ים לָשׁוּב בְּ כָל לֵב לָה'‬ ‫וְ הַ ְשׁלִ ימוּ אֶ ת ְסאַת הַ יּ ִ‬ ‫חוּרים‪ֻ .‬כּלָּם ִהצְ טוֹפְ פוּ בִּ ְמקוֹמָ ם וּבְ לֵב כָּאוּב וְ חָ ֵרד ִצפּוּ‬ ‫הַ בַּ ִ‬ ‫פּוּרים מֵ עֶ ֶרב עַ ד‬ ‫וְ ָלכֵן‪ ,‬הֵ ם ִמ ְתאַ ְסּפִ ים בְּ כָל ָשׁנָה וְ ָשׁנָה בְּ יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫לְ הוֹפָ עַ ת ַרבָּ ם‪ ,‬מוּ ָכ ִנים לִ ְשׁמֹ עַ אֶ ת ְדּבָ ָריו הַ ָקּ ִשׁים‪.‬‬ ‫וּמ ִחילָה‪ ,‬וְ הַ ָקּדוֹשׁ בָּ רוּ הוּא בְּ ַרחֲ מָ יו מוֹחֵ ל‬ ‫וּמבַ ְקּ ִשׁים ְסלִ יחָ ה ְ‬ ‫עֶ ֶרב ְ‬ ‫ִמדֵּ י פַּ עַ ם הֵ ִציצוּ הַ ַתּלְ ִמ ִידים לְ עֵ בֶ ר הַ בָּ חוּר י ְִצחָ ק אַהֲ רֹן ֶשׁ ִה ְצטַ נֵּף‬ ‫וְ ס ֹולֵחַ לְ ָכל עֲ ו ֹונָם‪ֶ ...‬שׁנֶּאֱ מַ ר )וַ יּ ְִק ָרא ט"ז‪ ,‬ל(‪" :‬כִּ י בַ יּוֹם הַ זֶּה ְיכַפֵּ ר‬ ‫בְּ פִ נָּתוֹ‪ ,‬פָּ נָיו ִחוְּ ִרים כּ ִַסּיד וּמַ ְראֵ הוּ ְמעו ֵֹרר חֶ ְמלָה‪ .‬הַ כֹּל חָ שׁוּ עַ ד‬ ‫עֲ לֵיכֶם לְ טַ הֵ ר אֶ ְתכֶם ִמכֹּל חַ טֹּאתֵ יכֶם לִ פְ נֵי ה' ִתּ ְטהֲ רוּ"‪.‬‬ ‫כַּמָּ ה אֻ ְמלָל הַ בָּ חוּר הַ זֶּה‪ֶ ,‬שׁבְּ ֶשׁלּ ֹו כָּל הַ ְמּהוּמָ ה הַ זֹּאת‪.‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪49‬‬ ‫תי‬ ‫ּבתיי‬ ‫בת‬ ‫ת‬ ‫תשווּבָב ִ‬ ‫שו‬ ‫ש‬ ‫תש‬ ‫ת ְּת ׁ‬ ‫את‬ ‫תרצה אֶא‬ ‫רצ‬ ‫ר ֶצֶ‬ ‫תר‬ ‫ה ְוְוְו ִת ְ‬ ‫בה‬‫ֲשייבֵ נִ י ְוְְואָ ׁשוּבָָּבָב‬ ‫ֲש‬ ‫ֲה ִׁש‬ ‫גניזה‬ ‫העלון טעון גנ‬ ‫את כְּ נֶגְ ִדּי מֵ ע ֹולָם‪ ,‬אָ נָּא מֵ חוֹל לִ י‬ ‫'אֲ ִני מוֹחֵ ל לְ עַ ל כָּל מָ ה ֶשׁחָ טָ ָ‬ ‫כולִ ים לְ ִה ְת ּ ַפיֵּס ֵ ּבינֵ ֶ‬ ‫יהם וְ לִ ְמחֹל‬ ‫'אם יְ הו ִּדים לֹא יְ ֹ‬ ‫ִ‬ ‫אָחי'! ִמי יוּכַל לִ ְספֹּ ר אֶ ת הַ ְדּמָ עוֹת ֶשׁזָּלְ גוּ בְּ או ָֹתם ְרג ִָעים‬ ‫גַּם אַ ָתּה‪ִ ,‬‬ ‫ֶא ָחד לַ ּׁ ֵ‬ ‫שנִ י'‪ִ - ...‬ס ּפוּר‬ ‫מֵ עֵ ינֵי הַ ִמּ ְתפַּ לְּ לִ ים בְּ כָל פִּ נּוֹת בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪ ...‬הַ ְסּלִ יחָ ה הַ הֲ ָד ִדית ֶשׁל‬ ‫צֶ מֶ ד הַ גִּבּו ִֹרים‪ ,‬הַ נִּ צִּ ים‪-‬לְ ֶשׁעָ בַ ר‪ִ ,‬הכְּ ָתה גַּלִּ ים‪-‬גַּלִּ ים ֶשׁל ִה ְתעו ְֹררוּת‬ ‫ְרוּשׁלְ ִמי‬‫בְּ ַתאֲ ִרי ז' בְּ ִת ְשׁ ֵרי חָ ל יוֹם הַ ָשּׁנָה לִ פְ ִט ָירת ֹו ֶשׁל הַ צַּ ִדּיק הַ יּ ַ‬ ‫וְ ִה ְתעַ לּוּת בְּ כָל יְהוּדֵ י הַ ְקּ ִהלָּה‪.‬‬ ‫ְנְט ָראוּבּ זצ"ל‪ֶ ,‬שׁהָ יָה יָדוּעַ כְּ גָאוֹן עָ צוּם בְּ תו ַֹרת הַ נִּגְ לֶה‬ ‫ַרבִּ י נֹ חַ גָּד וַ י ְ‬ ‫ַרק אָז נָחָ ה ַדּ ְעתּ ֹו ֶשׁל הַ צַּ ִדּיק וּנְ הָ ָרה גְּד ֹולָה ִנ ְשׁפְּ כָה עַ ל פָּ נָיו‪ .‬נִ כָּר‬ ‫נִּס ָתּר‪ .‬תּו ָֹשׁבֵ י ְשׁכוּנַת ' ְנוֵה ָשׁלוֹם' בְּ יָפ ֹו ִספְּ רוּ ִספּוּר מַ ְר ִטיט‪,‬‬ ‫וְ הַ ְ‬ ‫אָדם לַחֲ בֵ ר ֹו נִ ְשׁבְּ ָרה‬ ‫הָ יָה כִּ י בִּ זְ כוּת מַ אֲ מַ צָּ יו א ַרק הַ ְמּ ִחצָּ ה ֶשׁבֵּ ין ָ‬ ‫ֶשׁנֶּחֱ ַרט בְּ לִ בָּ ם ָלנֶצַ ח מֵ הַ ְתּקוּפָ ה בָּ הּ ִה ְתגּו ֵֹרר ַרבִּ י נֹ חַ גָּד זצ"ל בְּ תֵ ל‬ ‫יקה בֵּ ין י ְִשׂ ָראֵ ל הַ ְקּדו ִֹשׁים‬ ‫כָּאן‪ ,‬אֶ לָּא אַף ְמ ִחצַּ ת הַ חֲ טָ ִאים ֶשׁ ִהפְ ִס ָ‬ ‫נִד ֵרי' בְּ לֵיל‬ ‫אָבִ יב‪ :‬הָ יָה זֶה עֵ ת ִה ְתאַ ְסּפוּ הַ ִמּ ְתפַּ לְּ לִ ים לִ ְתפִ לַּת 'כָּל ְ‬ ‫לַאֲ בִ יהֶ ם הָ אוֹהֵ ב ֶשׁבַּ ָשּׁמַ יִם‪ .‬בִּ ְשׁעַ ת ַל ְילָה ְמאֻ חֶ ֶרת‪ ,‬כַּאֲ ֶשׁר בְּ בָ ֵתּי‬ ‫בוּעים בְּ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת הָ יוּ‬ ‫פּוּרים‪ְ .‬שׁ ַניִם מֵ הַ ִמּ ְתפַּ לְּ לִ ים הַ ְקּ ִ‬ ‫יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫פּוּרים‪,‬‬ ‫הַ כְּ נֶסֶ ת הָ אֲ חֵ ִרים כְּ בָ ר ִסיְּמוּ ִמזְּ מַ ן אֶ ת ְתּפִ לַּת לֵיל יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫נְתוּנִ ים בְּ ִסכְ סוּ אֲ ֹר ָשׁנִ ים וְ הַ ָדּבָ ר הֵ עִ יב עַ ל אֲ וִ ַירת הַ ָשּׁלוֹם בְּ בֵ ית‬ ‫וּטהו ָֹרה‪...‬‬ ‫הֵ חֵ לָּה בִּ ְשׁכוּנַת 'נְ וֵה ָשׁלוֹם' בְּ יָפ ֹו ְתּפִ לַּת 'כָּל נ ְִד ֵרי' ָז ָכה ְ‬ ‫הַ כְּ נֶסֶ ת‪ .‬כְּ ִמ ָדּת ֹו ֶשׁל אַהֲ רֹן‪ ,‬אוֹהֵ ב ָשׁלוֹם וְ רוֹדֵ ף ָשׁלוֹם‪ִ ,‬ה ְשׁ ִקיעַ ַרבִּ י‬ ‫נִד ֵרי' ָכּזֹאת'‪ ,‬הֵ עִ ידוּ לְ י ִָמים ִמ ְתפַּ לְּ לֵי בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪,‬‬ ‫'תּפִ לַּת 'כָּל ְ‬ ‫ְ‬ ‫נֹ חַ גָּד מַ אֲ מַ ִצּים ַרבִּ ים לְ פַ ֵשּׁר וּלְ הַ ְשׁכִּ ין ָשׁלוֹם בֵּ ינֵיהֶ ם‪ ,‬אַ‬ ‫'הָ י ְָתה בְּ ִה ְתעו ְֹררוּת מֻ פְ לָאָה ֶשׁל ְתּשׁוּבָ ה וּמַ עֲ ִשׂים טוֹבִ ים‬ ‫נ ְִסיוֹנו ָֹתיו הָ ַרבִּ ים עָ לוּ בְּ תֹהוּ‪ .‬אֶ ת ֶשׁ ִה ְתח ֹולֵל בְּ אוֹת ֹו לֵיל יוֹם כִּ פּוּר‪,‬‬ ‫]בְּ סוֹד ִשׂיחַ [‬ ‫ֶשׁכְּ מו ָֹתהּ א חָ וִ ינוּ מֵ ע ֹולָם'‪...‬‬ ‫א ָשׁכְ חוּ ִמ ְתפַּ לְּ לֵי בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת כָּל חַ יֵּיהֶ ם‪ :‬כַּאֲ ֶשׁר ִה ְת ַקדֵּ שׁ הַ חַ ג‬ ‫אוֹמֵ ר הַ 'בֶּ ן ִאישׁ חַ י' )הֲ לָכוֹת ָשׁנָה א' וַ ֵיּ ֶל אוֹת ה'(‪ :‬עֲ בֵ רוֹת ֶשׁבֵּ ין אָדָ ם‬ ‫ִהגִּ יעוּ ֻכּלָּם לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת אֲ פוּפִ ים חֶ ְר ַדת קֹדֶ שׁ‪ ,‬עֲ טוּיִים בַּ ' ִקטֵּ ל'‬ ‫פּוּרים ְמכַפֵּ ר עַ ד ֶשׁיְּפַ יְּסֶ נּוּ‪ ,‬וְ עַ ל כֵּן כָּל אָדָ ם‬ ‫לַחֲ בֵ ר ֹו אֵ ין יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫הַ לָּבָ ן וּבְ לִ בָּ ם ֶרטֶ ט ֶשׁל ִה ְת ַרגְּ שׁוּת לִ ְק ַראת ְתּפִ לַּת 'כָּל נ ְִד ֵרי'‪ .‬בְּ זֶה‬ ‫פּוּרים א ֹו קֹדֶ ם בַּ עֲ ֶשׂ ֶרת‬ ‫צָ ִרי לְ בַ קֵּ שׁ ְמ ִחילָה מֵ חֲ בֵ ר ֹו בְּ עֶ ֶרב יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫אַחַ ר זֶה הוּצְ אוּ ְשׁלו ָֹשׁה ִספְ ֵרי הַ תּו ָֹרה מֵ הַ הֵ יכָל‪ ,‬הַ ִה ְת ַרגְּ שׁוּת הָ י ְָתה‬ ‫יְמֵ י ְתּשׁוּבָ ה‪ ,‬וְ טוֹב ֶשׁהַ חַ זָּן )א ֹו הָ ַרב( יַכְ ִריז קֹדֶ ם כֹּל נ ְִד ֵרי לוֹמַ ר‬ ‫בְּ ִשׂיאָ הּ‪ .‬גַּם אֵ לּוּ ֶשׁבְּ מֶ ֶשׁ כָּל הַ ָשּׁנָה א פּו ְֹק ִדים אֶ ת בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪,‬‬ ‫ֹאמרוּ הַ ָקּהָ ל מָ חַ לְ נוּ‪ ,‬כְּ דֵ י ֶשׁיּ ְִתעו ֵֹרר או ָֹתהּ‬ ‫ַרבּו ַֹתי ִתּ ְמחֲ לוּ זֶה ָלזֶה וְ י ְ‬ ‫ְהוּדי‪ .‬הַ חַ זָּן ִמ ְתכּ ֹונֵן‬‫ִהגִּ יעוּ לִ ְק ַראת הַ ְתּפִ לָּה הַ מַּ ְר ִטיטָ ה כָּל לֵב י ִ‬ ‫ָשׁעָ ה סָ נֵגו ְֹריָא לְ מַ ְעלָה עַ ל י ְִשׂ ָראֵ ל דָּ בָ ר בְּ עִ תּ ֹו מָ ה טוֹב‪ ,‬וְ כֵן הַ ְנהָ ג ִָתי‬ ‫בְּ ֶרטֶ ט וּבְ י ְִראָה ַל ִנּגּוּ ִנים וּלְ ִמלּוֹת הַ ְתּפִ לָּה ֶשׁיְּמַ לְּ אוּ אֶ ת חֲ לַל בֵּ ית‬ ‫בְּ עֵ זֶר ה' י ְִתבָּ ַר פֹּ ה ִע ֵירנוּ‪.‬‬ ‫הַ כְּ נֶסֶ ת‪ ,‬וְ הַ כֹּל ְמצַ פִּ ים בִּ ְדמָ מָ ה לִ פְ ִתיחַ ת הַ ְתּפִ לָּה הַ ְמּקֻ דֶּ ֶשׁת ‪ -‬כָּל‬ ‫נ ְִד ֵרי‪ ...‬לְ פֶ ַתע‪ ,‬עָ לָה עַ ל הַ בִּ ימָ ה הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י נֹ חַ גָּד‪ ,‬וְ ִהכְ ִריז בְּ קוֹל‬ ‫פּוּרים לְ עֵ ת‬ ‫אוֹת ו ‪ :‬כָּל אָדָ ם ְינ ֵַשּׁק יְדֵ י אָבִ יו וְ ִאמּ ֹו בְּ עֶ ֶרב יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫ְנִרגָּשׁ מָ לֵא אַהֲ בַ ת י ְִשׂ ָראֵ ל‪ ,‬כִּ י הַ ַלּ ְילָה א יִגְּ שׁוּ לְ ִה ְתפַּ לֵּל אֶ ת ְתּפִ לַּת‬ ‫עֶ ֶרב קֹדֶ ם ֶשׁ ֵיּ ֵל לְ בֵ ית הַ כְּ נֶסֶ ת וִ יבַ קֵּ שׁ מֵ הֶ ם ְמ ִחילָה‪ ,‬וְ דָ בָ ר זֶה הוּא‬ ‫ְהוּדים נִ ִצּים י ְִתפַּ יְּסוּ בֵּ ינֵיהֶ ם!‬ ‫נִד ֵרי' עַ ד ֶשׁאו ָֹתם י ִ‬ ‫'כָּל ְ‬ ‫וּמזַלְ זֵל‬ ‫וּמי ֶשׁאֵ ינ ֹו עו ֶֹשׂה כֵּן ִנ ְק ָרא חוֹטֵ א ְ‬ ‫ִחיּוּב גָּדוֹל עַ ל כָּל אָדָ ם‪ִ ,‬‬ ‫ַשּׁנִ י‪ ,‬וְ אֵ ין‬ ‫ְהוּדים א יְכוֹלִ ים לְ ִה ְתפַּ יֵּס בֵּ ינֵיהֶ ם וְ לִ ְמחֹל אֶ חָ ד ל ֵ‬ ‫"אם י ִ‬ ‫ִ‬ ‫בִּ כְ בוֹד אָבִ יו וְ ִאמּוֹ‪ֶ ,‬שׁ ִאם בֵּ ין אָדָ ם לַחֲ בֵ ר ֹו ִחיְּבוּ חָ זָ"ל לְ בַ ֵקּשׁ‬ ‫פּוּרים ְמכַפֵּ ר עַ ד ֶשׁיּ ְִתפַּ יֵּס ִעם חֲ בֵ רוֹ‪ ,‬אֵ ין טַ עַ ם לְ ִה ְתפַּ לֵּל‬ ‫יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫אָדם נִ צּוֹל‬ ‫פּוּרים כָּל ֶשׁכֵּן מֵ אָבִ יו וְ ִאמּ ֹו ֶשׁאֵ ין ָ‬ ‫ְמ ִחילָה קֹדֶ ם יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫נִּדהָ מוֹת ֶשׁל כָּל‬ ‫בְּ יוֹם כִּ פּוּר"‪ִ ,‬הכְ ִריז הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י נֹ חַ גָּד לְ אָזְ נֵיהֶ ם הַ ְ‬ ‫מֵ חֵ ְטא זֶה בְּ כָל יוֹם‪ ,‬וְ ִאם הַ בֵּ ן שׁוֹטֶ ה וְ א בִּ ֵקּשׁ הֵ ם י ְִתּנוּ ל ֹו‬ ‫בָּ אֵ י בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪ .‬א הָ יָה אֶ חָ ד ֶשׁהֵ עֵ ז לְ עַ ְרעֵ ר עַ ל ְקבִ יעָ ת ֹו ֶשׁל‬ ‫ֹאמרוּ בְּ פִ יהֶ ם אָנֹ כִ י מוֹחֵ ל לִ בְ ִני ‪ ...‬עַ ל כָּל מָ ה ֶשׁחָ טָ א‬ ‫ְמ ִחילָה‪ֶ ,‬שׁ יּ ְ‬ ‫תּ בְּ סַ כִּ ין אֶ ת הַ מֶּ ַתח ֶשׁ ִה ְשׂ ָתּ ֵרר בְּ בֵ ית‬ ‫הַ צַּ ִדּיק‪ .‬אֶ פְ ָשׁר הָ יָה ל ְַח ֹ‬ ‫גְּמוּרה‪ ,‬וְ כֵן הַ בַּ עַ ל י ִֵתּן ְמ ִחילָה לְ ִא ְשׁתּ ֹו )וְ כֵן לְ הֵ פֶ (‪ ,‬וְ כֵן‬ ‫ָ‬ ‫לִ י ְמ ִחילָה‬ ‫הַ כְּ נֶסֶ ת מֵ אָז הַ הַ כְ ָרזָה הַ בִּ לְ ִתּי צָ פוּי‪ ,‬אַ הַ נִּ ִצּים ְמסָ ְרבִ ים לְ ִה ְתפַּ יֵּס‪.‬‬ ‫פּוּרים וִ יבַ ֵקּשׁ‬ ‫כָּל ַתּלְ ִמיד ֶשׁיֵּשׁ ל ֹו ַרב בָּ עִ יר ֵי ֵל אֶ צְ ל ֹו קֹדֶ ם יוֹם הַ כִּ ִ‬ ‫גַּם הָ ֶרגַע הַ נִּ ְשׂגָּב הַ זֶּה א ִהצְ לִ יחַ לְ רו ֵֹקן ִמלִּ בָּ ם אֶ ת הַ ִמּ ְשׁ ָק ִעים‬ ‫ִממֶּ וּ‬ ‫נּוּ ְמ ִחילָה‪.‬‬ ‫ָשׂאת בְּ לִ בּ ֹו‬ ‫אֲ רֻ כֵּי הַ ָשּׁנִ ים וְ הַ ִמּ ְטעָ ן הַ כָּבֵ ד ֶשׁכָּל אֶ חָ ד מֵ הֶ ם הֻ ְרגַּל ל ֵ‬ ‫‪J‬‬ ‫עַ ל חֲ בֵ רוֹ‪ָ .‬כּ חָ לְ פָ ה ָשׁעָ ה אֲ רֻ כָּה בִּ ְדמָ מָ ה ְמתוּחָ ה‪ ,‬כַּאֲ ֶשׁר הַ כֹּל‬ ‫מַ ְמ ִתּינִ ים לִ ְראוֹת כֵּיצַ ד יִפֹּ ל ָדּבָ ר‪.‬‬ ‫לְ אַחַ ר זְ מַ ן מָ ה‪ ,‬לִ בּ ֹו ֶשׁל אֶ חָ ד מֵ הֶ ם הֵ חֵ ל לְ הַ ְראוֹת ִסימָ נֵי כְּ נִ יעָ ה‬ ‫–‚‪J‬‬ ‫‚‪‚–n ƒ1‬‬ ‫‪ƒ1‬‬ ‫˜‪| ‚JJJJJJ‬‬ ‫‪o‬‬ ‫–'˜‬ ‫‪'o –x r x‬‬ ‫וְ ִה ְת ַרצּוּת‪ ,‬אוּלָם חָ בֵ ר‪-‬י ְִריב ֹו נו ַֹתר עִ ֵקּשׁ וְ אָטוּם‪.‬‬ ‫ﬠנֵה לָ שׁוֹן" ]משלי ט"ז‪ ,‬א[‬ ‫"לְ ָא ָדם ַמﬠַ ְרכֵ י לֵב וּמה' ַמ ֲ‬ ‫רוּטים‬ ‫חָ לְ פָ ה לָהּ יו ֵֹתר ִמ ָשּׁעָ ה )!(‪ ,‬עֲ צַ בֵּ יהֶ ם ֶשׁל הַ ִמּ ְתפַּ לְּ לִ ים ְמ ִ‬ ‫לעילוי נשמת מו"ר אבי ‪ :‬יעקב בן רחל וצדוק ‪ :‬מרן הראש"ל הרב עובדיה יוסף זצ"ל‬ ‫נִד ֵרי' א‬ ‫וְ אֵ ימַ ת הַ יּוֹם הַ ָקּדוֹשׁ אוֹפֶ פֶ ת אֶ ת הַ כֹּל‪ ,‬וַ עֲ ַדיִן ְתּפִ לַּת 'כָּל ְ‬ ‫מרת אימי‪ :‬שרה‪-‬סרח בת שמחה ויוסף ‪ :‬הרב מאיר נסים בן כמסאנה‬ ‫מרכוס מרדכי בן רבקה ויוסף ‪ :‬דינה בת שרה ‪ :‬הגאון רבי יעקב אדלשטייו זצ"ל‬ ‫מר‬ ‫מר‬ ‫מַ ְת ִחילָה‪ .‬כַּאֲ ֶשׁר נ ֹוכַח הַ סַּ ְרבָ ן לָדַ עַ ת כִּ י ַרק בְּ ֶשׁל עַ ְק ָשׁנוּת ֹו‬ ‫נפתלי בן רוזה ‪ :‬אברהם בן שמעה ‪ :‬גורג'י בן שמחה‪ :‬יעקב ישראל בן גלית‬ ‫נפ‬ ‫ִמ ְתעַ כֵּב הַ צִּ בּוּר כֻּלּוֹ‪ ,‬בָּ חַ ר לַעֲ זֹב אֶ ת בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪ ,‬תּ ֹו ֶשׁהוּא‬ ‫רבי מאיר בן אשר ‪ :‬יוסף חיים בן לאה ‪ :‬יהודה בן טובה‪ :‬בן ציון קליין‬ ‫רב‬ ‫שלמה בן זוהרה ‪ :‬יעקב בן סאלם ‪ :‬חיים בן דוד ורחל ‪ :‬אפרים בן מדלן‬ ‫של‬ ‫מַ פְ ִטיר כִּ י לְ ע ֹולָם א י ְִסלַח לִ ִיריב ֹו הַ מַּ ר וְ הַ ִצּבּוּר מֻ זְ מָ ן לְ ִה ְתפַּ לֵּל‬ ‫אשר מסעוד בן זוהרה‪ :‬רחמים בן חאורו אברהם ‪ :‬רפאל בן תמו‬ ‫אש‬ ‫אפרים בן ציון ורבקה ‪ :‬עופר בן יחיא‪ :‬דויד )רוג'ה( בן שמחה‪ :‬מרדכי בן אוסנת‬ ‫אפ‬ ‫א‬ ‫בִּ לְ עָ ָדיו‪ ...‬הַ ָקּהָ ל הָ יָה בָּ טוּחַ ֶשׁבְּ ָכ ִהגִּ יעָ ה לְ ִסיּוּמָ הּ סָ גַת עִ כּוּב‬ ‫משה אהרן בן מאיר יצחק‪ :‬מאיר בן שמחה ‪ :‬נפתלי ממן בן יקוט‬ ‫מש‬ ‫נִד ֵרי'‪ ,‬אַ אָז נוֹכְ חוּ לָדַ עַ ת כִּ י הַ ִסּפּוּר ַרק ִה ְת ִחיל‪...‬‬ ‫ְתּפִ לַּת 'כָּל ְ‬ ‫שמחה בת סרח ‪ :‬יפה נדרה בת נעימה ‪ :‬רוזה בת שמשון ‪ :‬דליה בת חיים‬ ‫הגר בת אהרן והרטה ‪ :‬כתון בת חביבה ‪ :‬אהובה )דייזי( בת טובה‬ ‫‬ ‫הַ צַּ ִדּיק ַרבִּ י נֹ חַ גָּד א חָ ס עַ ל כְּ בוֹדוֹ‪ ,‬הוּא ָקם ִמ ְמּקוֹמ ֹו וְ יוֹצֵ א‬ ‫רחל בת חנה ‪ :‬חנינה בת כמיסה‪ :‬ורד בת אידה ‪ :‬חנה בת אביבה וראובן‬ ‫שושנה נוואל בת שדרה ‪ :‬רבקה בת רחל ‪ :‬מורבריד אוסנת בת מרים‬ ‫ְהוּדי ֶשׁכְּ בָ ר ִה ְספִּ יק לַעֲ זֹב אֶ ת ִמפְ ַתּן‬ ‫בִּ ְמ ִהירוּת בְּ ִע ְקבוֹת אוֹת ֹו י ִ‬ ‫להצלחה‪ :‬אליעד יעקב‪ ,‬הדס‪-‬הודיה‪ ,‬תמר‪ ,‬יעל‪ ,‬מיכל שרה בני פאולה‪ :‬בנימין בן צילה‬ ‫בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‪ ,‬כְּ ֶשׁהוּא קו ֵֹרא לְ עֶ בְ רוֹ‪' :‬אַ ָתּה יָכוֹל לָצֵ את וְ ָל ֶלכֶת‪,‬‬ ‫גילי בלומנר‪ ,‬אלעזר בן שמחה‪ ,‬יצחק בן גיטי‬ ‫זיווג הגון‪ :‬אליעד יעקב בן פאולה ‪ :‬יצחק בן חיה ‪ :‬אליהו בן אילנה ‪ :‬רחלי בת זהבה‬ ‫אֲ בָ ל דַּ ע לְ כִּ י ִאם א ַתּ ְסכִּ ים לְ סַ יֵּם הַ יּוֹם אֶ ת הַ מַּ חֲ ֶקת‪ ,‬אַ ָתּה‬ ‫עדינה בת שמחה ‪ :‬בתיה בת אסתר‪ :‬הדר ברטה ורוני איילת בנות כרמית‬ ‫נעמה בת אסתר ‪ :‬תמר בת פאולה ‪ :‬אריק בן חיה ‪ :‬שלי בת חיה ‪ :‬הילה בת דניאלה‬ ‫ְהוּדים א י ְִתפַּ לְּ לוּ הַ ַלּ ְילָה אֶ ת ְתּפִ לַּת‬ ‫אַח ָריוּת עַ ל ָכּ ֶשׁיּ ִ‬ ‫ִתּ ָשּׂא בָּ ְ‬ ‫'כָּל נִ ְד ֵרי'!' הַ ִמּלִּ ים‪ֶ ,‬שׁיָּצְ אוּ בְּ קוֹל ְנִרגָּשׁ ִמלִּ בּ ֹו הַ חַ ם וְ הָ ַרחוּם ֶשׁל‬ ‫‪͗ႄၠၧၻႁၰ‬‬ ‫‪͗ၠၳၬၿ ၰႂ ၸႁၨၰ‬‬ ‫ְהוּדי וְ הֵ מֵ סּוּ אוֹת ֹו כַּמַּ יִם‪.‬‬ ‫הַ צַּ ִדּיק‪ ,‬חָ ְדרוּ כְּ חֵ ץ בְּ לִ בּ ֹו ֶשׁל אוֹת ֹו י ִ‬ ‫אהרון בן רוזה ‪:‬משה בן רוזה ‪:‬אהרון בן מרים‬ ‫מנחם בן עליזה‪ :‬שמעון בן רחל ‪ :‬אברהם בן אנט‬ ‫יהודה יחזקאל יוסף בן רחל מרים‬ ‫נפתלי שלמה בן לאה ‪ :‬ליאור בן דינה‬ ‫ְהוּדי עַ ל עִ ְקבו ָֹתיו וְ חָ זַר לְ בֵ ית‬ ‫נְחוּשׁה ֶשׁל ֶרגַע סָ ב הַ יּ ִ‬ ‫ָ‬ ‫בְּ הַ ְחלָטָ ה‬ ‫עודד בן הגר ‪ :‬גולן בן דינה ‪ :‬אסתר בת שושנה‬ ‫אורטל בת גלית‪ :‬ויקטוריה בת שרה‪ :‬זוליט בת חנה‬ ‫שושנה רייזל בת מינה ‪ :‬שירה בת שושנה‬ ‫שמחה צביה בת רחל ‪ :‬יובל בן שלומית‬ ‫הַ כְּ נֶסֶ ת‪ .‬בְּ או ָֹתהּ ָשׁעָ ה הָ יוּ עֵ ינֵי ֻכּלָּם ְנשׂוּאוֹת אֶ ל פֶּ ַתח בֵּ ית‬ ‫פאולה בת דינה‪ :‬גלית בת רות ‪ :‬מרים קרן בת רבקה‬ ‫אילה לאה בת ציפורה ‪ :‬אסתר בת שולמית‬ ‫רחל בת חיה ‪ :‬לאה רחל בת איריס ‪ :‬טריק בת למלם‬ ‫ויקטוריה תקוה בת רינה ‪ :‬דניאלה בת עופרה‬ ‫יעים בְּ פֶ ַתח בֵּ ית הַ כְּ נֶסֶ ת‬ ‫הַ כְּ נֶסֶ ת לִ ְראוֹת כֵּיצַ ד יִפֹּ ל ָדּבָ ר‪ ,‬וְ ִהנֵּה מוֹפִ ִ‬ ‫רחל בת נוארה ‪ :‬רות בת לינה ‪ :‬נורית בת רחל‬ ‫מאיר יעקב בן רחל ‪ :‬הילה בת ישראלה‬ ‫לימור הודיה‪ ,‬ושרונה בנות תורן יפה ‪ :‬אסתר בת סימי‬ ‫מירי בת סוזן ‪:‬חיים יוסף בן איריס ‪:‬סהר בת שהאין‬ ‫ְהוּדי הַ סַּ ְרבָ ן וְ הָ ִע ֵקּשׁ‪.‬‬ ‫הָ ַרב הַ צַּ ִדּיק וְ ִעמּ ֹו הַ יּ ִ‬ ‫הַ ִמּ ְתפַּ לְּ לִ ים חָ ְשׁבוּ כִּ י הַ צַּ ִדּיק וִ תֵּ ר עַ ל ְדּ ִרישׁו ָֹתיו וְ עַ ָתּה יִפְ ְתּחוּ‬ ‫להזמנות‪ ,‬להקדשות ולתרומות במייל‪J:‬‬ ‫נִד ֵרי' ִמבְּ לִ י ֶשׁהַ ָשּׁלוֹם הַ ְמּיֻחָ ל ִה ִגּיעַ ‪ ,‬אוּלָם‪ ,‬לְ ֶנגֶד‬ ‫בִּ ְתפִ לַּת 'כָּל ְ‬ ‫‪ZŽŶďĂƌŝŶĂΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫ְשׁר לִ ְמקוֹמ ֹו ֶשׁל י ְִריב ֹו‬ ‫ְהוּדי הַ סַּ ְרבָ ן הַ י ֵ‬ ‫עֵ ינֵיהֶ ם הַ ִמּ ְשׁ ָתּאוֹת‪ִ ,‬נגַּשׁ הַ יּ ִ‬ ‫מצוה לתרום מכספי מעשר לזיכוי הרבים‬ ‫הַ מַּ ר‪ ,‬וּבְ קוֹל גָּדוֹל וּבִ ְדמָ עוֹת ְשׁלִ ישׁ ִהכְ ִריז לְ פָ נָיו‪:‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪50‬‬ ‫מס' ‪767‬‬ ‫ס"ד ע‬ ‫עלון מס‬ ‫בס"ד‬ ‫כניסת שבת‪:‬‬ ‫שבת‪:‬‬ ‫כניסת‬ ‫צאת שבת‪:‬‬ ‫שבת‪:‬‬ ‫צאת‬ ‫‪ƐĂŐŝĨ‬‬ ‫‪ƐĂŐŝĨƌĞŶŬĞůΛŐŵĂŝů‬‬ ‫‪ŝĨƌĞŶŬĞůΛ‬‬ ‫‪ůΛŐŵĂŝů‬‬ ‫‪ĐŽŵ‬‬ ‫‪ĐŽŵ‬‬ ‫שגיא‬ ‫שגגייא‬ ‫לו לֹא ָ ּבנָ יו מו ָּמם דּ ֹור ִע ֵ ּק ׁ‬ ‫ש ו ְּפ ַתלְ ּתֹל )לב‪,‬ה(‬ ‫ש ֵחת ֹ‬ ‫ִׁ‬ ‫לפסוק זה יש פרושים רבים ומגונים‪ .‬לפני שנביא את אחד מהפירושים המיוחדים‪ ,‬שהיה שגור בפיו‬ ‫של הגאון רבי יהונתן איבשיץ זצ"ל‪ ,‬נתחיל בסיפור מופלא‪ :‬בזמן מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הגלה רבי‬ ‫יעקב גלינסקי זצ"ל‪ ,‬בידי השלטון הסוביטי לסיביר‪ ,‬בעת שלמד בישיבת נובהרדוק‪ .‬הוא שהה שם‬ ‫כחודשיים בתנאים קשים מנשוא‪ ,‬ולאחר מכן נשלח לקזחסטן‪ ,‬שם נועד להצטרף לחבריו‬ ‫בקולחוזים – המשקים השיתופיים הידועים לשמצה‪ .‬החיים בקולחוזים היו תחת פיקוח הדוק של‬ ‫השלטון‪ ,‬והיהודים נאלצו להסתיר את זהותם הדתית ואת קיום המצוות‪.‬‬ ‫כרטיס הרכבת שברשותו היה תקף רק עד תחנת נובוסיבירסק‪ .‬מאחר שלא היה בידו כסף להמשך‬ ‫הדרך‪ ,‬נאלץ יענק'לה‪ ,‬הבחור הצעיר‪ ,‬לצעוד רגלי לעבר קזחסטן‪ .‬הוא לא הכיר את הדרך‪ ,‬והסתמך‬ ‫על מסילות הברזל‪ ,‬שאליהן נצמד בכל כוחו‪ .‬רק לאחר כשבועיים או שלושה‪ ,‬סמוך לראש השנה‬ ‫תש"א‪ ,‬הגיע ליעדו כשהוא מותש לחלוטין‪ .‬רגע לפני שהתמוטט על השלג‪ ,‬הבחין בבקתה קטנה‬ ‫שבפתח דלתה היתה קבועה מזוזה‪.‬‬ ‫כוחות מחודשים התעוררו בו‪ ,‬והוא זחל עד לפתח הבית‪ ,‬שם קרס‪ .‬בעל הבית‪ ,‬יהודי מקומי בשם ר'‬ ‫אייזיק רוט‪ ,‬מצא אותו שוכב על הסף‪ ,‬הכניסו לביתו‪ ,‬האכילו והשקה אותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬תכנן לשולחו‬ ‫במהרה‪ ,‬שכן בעבר אירח אדם שהתחזה לנזקק‪ ,‬ובסופו של דבר רוקן את ביתו מכל רכוש‪ .‬הוא חשש‬ ‫שהסיפור יחזור על עצמו‪ ,‬אבל כאשר שמע את קול לימודו של האורח‪ ,‬השתכנע שמדבר בבחור‬ ‫ישיבה אמיתי‪ ,‬והסכים לאכסנו אצלו למשך שנה וחצי‪.‬‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬פוזרו בחורי הישיבה ברחבי קזחסטן‪ ,‬וכל אחד מהם נאלץ לעבוד במסגרת‬ ‫הקולחוזים‪ .‬נחמתם היחידה היתה בזמני הלימוד והתפילה‪ ,‬שבהם התאספו יחד ושמרו על הגחלת‬ ‫הרוחנית‪ .‬עם החרפת המלחמה‪ ,‬נלקחו שומריהם לשרות צבאי‪ ,‬והבחורים זכו לחרות מסוימת‪ .‬בוקר‬ ‫אחד נשמעו דפיקות תקיפות על הדלת‪ .‬ר' אייזיק‪ ,‬מארחו של יענק'לה‪ ,‬היה שוחט ומוהל בסתר‪,‬‬ ‫מפחד השלטונות הקומוניסטיים‪.‬‬ ‫בני הבית נבהלו ‪ -‬היה ברור שמדבר בשוטרי הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ - .‬שרות הבטחון הפנימי של ברית המועצות‬ ‫בתקופת סטלין‪ .‬שוטריו עסקו במעצרים‪ ,‬חקירות‪ ,‬ריגול‪ ,‬הגליות למחנות עבודה והוצאה להורג של‬ ‫מתנגדי המשטר‪ .‬הם נודעו באכזריותם והטילו פחד על האזרחים‪ ,‬ביניהם יהודים שניסו לשמור על‬ ‫דתם בסתר‪ .‬ר' אייזיק אסף במהירות את כלי השחיטה והמילה‪ ,‬ונמלט דרך פתח צדדי ליער‪.‬‬ ‫יענק'לה נגש לפתח את הדלת בלב הולם‪ .‬מולו עמד קצין בכיר‪ ,‬לפי דרגותיו‪" .‬יש כאן מוהל?" שאל‬ ‫הקצין‪ .‬יענק'לה הכחיש‪ ,‬מפחד לגורל מארחו‪ .‬הקצין חזר על שאלתו בתקיפות‪ ,‬אבל יענק'לה המשיך‬ ‫להכחיש‪ .‬לפתע‪ ,‬התקרב אליו הקצין ולחש ביידיש‪" :‬אל תבלבל לי את המח‪ .‬גר כאן המוהל?" קולו‬ ‫שדר כנות‪ ,‬ויענק'לה התרצה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪51‬‬ ‫הוא קרא לר' אייזיק‪ ,‬והקצין סיפר שהוא יהודי‪ ,‬קצין בכיר בנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ .‬לפני שלושה חודשים נולד לו בן‪,‬‬ ‫ואשתו‪ ,‬שאף היא יהודייה‪ ,‬הפצירה בו למול את הילד‪ .‬הוא מסר את כתובתו וביקש שר' אייזיק יבוא‬ ‫למחרת בשעה שנקב‪ .‬למחרת‪ ,‬יצאו ר' אייזיק ויענק'לה לדרך‪ .‬לפני הברית‪ ,‬ירדו לטבול בנהר הקפוא‪.‬‬ ‫ר' אייזיק שבר את הקרח‪ ,‬טבל‪ ,‬וקרא ליענק'לה שיבוא אחריו ‪ -‬חויוה שכמעט עלתה לו בחייו מרוב‬ ‫קור‪ .‬לאחר מכן הגיעו לבית הקצין‪ .‬האם קבלה את פניהם‪ ,‬הצביעה על שלחן ערוך ובו חביתה עשויה‬ ‫משתיים עשרה ביצים‪ ,‬ואמרה‪" :‬בעלי איננו‪ ,‬וגם אני לא אוכל להישאר כאן‪ .‬זו סעודת הברית‪ .‬לאחר‬ ‫שתמולו את בני‪ ,‬קחו את הביצים ואת תלושי הלחם‪ .‬זה שכרכם"‪ .‬היא עזבה את הבית‪.‬‬ ‫השנים התרגשו מאד‪ .‬יענק'לה היה סנדק‪ ,‬ור' אייזיק ביצע את המילה‪ .‬לאחר מכן מסרו את התינוק‬ ‫למשרתת שנכנסה‪ ,‬ואכלו את סעודת הברית ‪ -‬ביצים שבשלו במחבת חדשה‪ .‬בזכות תלושי הלחם‬ ‫הצליחו לשרוד את החורף כולו עד פסח‪.‬‬ ‫כמה ימים לאחר מכן‪ ,‬פגש יענק'לה את הקצין ברחוב‪ .‬הקצין ספר לו כי כשחזר לביתו‪ ,‬העמיד פנים‬ ‫שהוא כועס על אשתו שנטשה את הבית והשאירה את התינוק לבד‪ ,‬ובינתים נכנסו "פושעים" יהודים‬ ‫ומלו את בנו נגד רצונו‪.‬‬ ‫הוא אף הגיש תלונה נגדה למפלגה‪ ,‬וכתוצאה מכך נשלל ממנה פנקס החבר למשך שלושה חודשים‪.‬‬ ‫ואז הרצינו פניו ואמר‪" :‬ראה‪ ,‬קשה מאד להיות יהודי כיום‪ .‬אבל גם אם אני עצמי אינני מצליח לעמוד‬ ‫בנסיון‪ ,‬אני רוצה לדאוג שלפחות בני יזכה להיות יהודי נאמן"‪ .‬הוא בקש מיענק'לה שכאשר יצא‬ ‫מרוסיה‪ ,‬יספר את סיפורו‪ ,‬כדי שיהודים בכל מקום ידעו מה עובר על אחיהם שם‪ .‬מאז‪ ,‬בכל ברית‬ ‫משפחתית‪ ,‬היה ר' יעקב גלינסקי זצ"ל מספר את הסיפור הזה‪ ,‬כפי שהבטיח‪.‬‬ ‫באר ר' יהונתן איבשיץ זצ"ל‪ :‬גם כאשר אדם נופל‪ ,‬מתרחק‪ ,‬או משחית את דרכו ‪ -‬בלבבו פנימה שוכנת‬ ‫לו ‪ -‬לֹא ָ ּבנָ יו מו ָּמם"‬ ‫ש ֵחת ֹ‬ ‫תקוה טהורה שילדיו לא ילכו בעקבותיו‪ ,‬אלא יבחרו בדרך האמת‪ .‬הפסוק " ִ ׁ‬ ‫מלמד‪ ,‬שההשחתה שייכת לו ‪ -‬לאדם החוטא בלבד‪ ,‬אבל הוא מייחל שבניו יישארו שלמים‪ ,‬טהורים‪,‬‬ ‫ש ו ְּפ ַתלְ ּתֹל"‪ ,‬דור של סתירות פנימיות וסטיה מן הדרך‪ ,‬יש בלב האדם‬ ‫וילכו בדרך התורה‪ .‬גם בדור " ִע ֵ ּק ׁ‬ ‫נקודת אמת ‪ -‬רצון שבניו יזכו למה שהוא עצמו לא הצליח להשיג‪ .‬וזוהי קריאה עמקה לכל דור‪ :‬לעולם‬ ‫אל נאבד תקוה מאף אדם‪ ,‬כי גם בלב הרחוק ביותר בוערת אש קטנה של אמת‪ ,‬שמבקשת להאיר‬ ‫לפחות את הדור הבא‪) .‬ללמדך(‬ ‫הפלא יועץ‪ :‬כל שעה בעשרת ימי תשובה שווה כמו כמה חודשים͊‬ ‫אומר הרמב"ם‪" :‬נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה וחסד בין איש לרעהו ובמעשים טובים ולעסוק‬ ‫במצוות בין ראש השנה לכיפורים יותר מכל השנה!"‪ .‬כן‪ ...‬אלו ימים שמחפשים בהם מצוות͊ למר עוקבא‬ ‫היה נר דולק מעל ראשו ואורו מגיע עד השמיים‪ ...‬כולם מכירים את הסיפור של נתן צוציתא‪ ,‬שזה היה‬ ‫בעצם מר עוקבא שהצליח לשבר את היצר הרע לרסיסים ונמלט מעבירה קשה מאוד של עריות͘͘͘ ‬ ‫אותו מר עוקבא בכל ערב יום הכיפורים היה שולח לעני שהיה בשכנותו ‪ 400‬זהובים͘͘͘ סכום עתק לכל‬ ‫הדעות͊ למה הוא עשה את זה דווקא בערב יום הכיפורים? שתהא הזכות הזו מכריעה לטובה͊ אפילו קדוש‬ ‫עליון שנר דולק לו מעל לראשו‪ ,‬צריך זכויות שיכריעו את הכף לפני היום הגדול והנורא͊‬ ‫ר' אברהם גניחובסקי אמר‪" :‬להיות כמו ר' עקיבא איגר‪ ,‬אני לא יכול‪ ...‬להתפלל כמו ר' עקיבא איגר͕ אני‬ ‫גם לא יכול‪ ...‬אבל לתת צדקה כמו ר' עקיבא͕ אני יכול גם יכול!"‪ .‬לא צריך כוונות מיוחדות כשעושים‬ ‫צדקה‪ ,‬העיקר שהשני נהנה‪ ...‬לא צריך מעלה בגוף הנותן͊ החת"ס שלח פעם את הבת שלו לאחר‬ ‫סעודה מפסקת להציע שידוך של יתום ויתומה͘͘͘ היא אמרה לו‪" :‬אבא‪ ,‬עוד שעה יום הכיפורים͘͘͘ אי‬ ‫אפשר להציע מחרתיים?"‪ .‬אמר לה אבא שלה‪" :‬לא! אני צריך את הזכות הזו לפני יום הכיפורים"‪ ...‬היא‬ ‫הציעה את השידוך לבחור‪ ,‬והוא ענה לה שאין לו כסף‪ .‬אז היא חזרה והודיעה לאבא שלה͘͘͘ אמר לה‬ ‫החת"ס‪ :‬תלכי ותגידי לו שאני מבטיח לו שאם הוא סוגר‪ ,‬לא יחסר לו כסף אף פעם͊ והשידוך נסגר‬ ‫אחרי סעודה מפסקת ולפני 'כל נדרי'‪ ,‬והכל כדי להרבות זכויות לפני היום הנורא͘ )'אפריון שלמה'(‬ ‫‪2‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪52‬‬ ‫ֹאמר ּו לָ ְך )לב‪,‬ז(‬ ‫זְ ֵקנֶ ָ‬ ‫יך וְ י ְ‬ ‫זקניך – אלו החכמים )רש"י(͘ את הסיפור המפעים שלפנינו סח אחד מחשובי המחנכים בדורנו‪ :‬באחת‬ ‫השנים‪ ,‬למדו בכיתה בה לימדתי אחים תאומים‪ .‬כלפי חוץ הם נראו זהים ממש ורבים טעו בזהותם‪ ,‬אבל‬ ‫במהותם הם היו שונים לחלוטין; האחד היה כישרוני‪ ,‬חרוץ ושנון‪ ,‬אהוב על מוריו‪ ,‬אהוב על חבריו‪ .‬תמיד‬ ‫ניכרו על פניו שמחה וסיפוק‪ .‬הודות לשאיפותיו ולהשקעתו המרובה בלימודים היו ציוניו גבוהים מאוד‪,‬‬ ‫לשביעות רצונם של הוריו ומלמדיו‪.‬‬ ‫התנהגותו של התאום השני‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הייתה ההפך הגמור ‪ -‬הוא התנהל בעצלות‪ ,‬בשעת השיעור‬ ‫כיתה הוא לא היה מרוכז‪ ,‬מחשבותיו היו פורחות באוויר‪ ,‬ציוניו היו גרועים‪ ,‬שיעורי בית כמעט ואף פעם‬ ‫לא עשה‪ ...‬מובן מאליו שהראשון זכה תמיד למחמאות וליחס לבבי מאת כל סובביו‪ ,‬ואילו השני היה רגיל‬ ‫לספוג קיתונות של הערות ומילות ביקורת‪...‬‬ ‫והנה‪ ,‬מספר ימים לפני יום הכיפורים‪ ,‬לימדתי בכיתה אודות עבודת הכהן בבית המקדש ביום הקדוש‪ .‬בין‬ ‫השאר סיפרתי להם על שני שעירי העיזים שהיו מביאים ביום הכיפורים ‪ -‬שניהם היו שווים במראיהם‬ ‫ובגובהם‪ ,‬וכדי לברר איזה מהם הוא לה' ואיזה לעזאזל‪ ,‬היו מפילים עליהם גורל ‪ -‬השעיר שעלה עליו‬ ‫הגורל לה'‪ ,‬נעשה חטאת‪ ,‬והשני שעלה עליו הגורל לעזאזל הוא ה"שעיר‪-‬המשתלח"‪ ,‬שמשלחים אותו‬ ‫למדבר‪ ,‬והמשלחו דוחפו מראש ההר לאחוריו‪ ,‬והוא מתגלגל ויורד ונעשה איברים איברים‪...‬‬ ‫פתאום נשמע קול בחלל הכיתה‪" :‬אני השעיר לעזאזל!"‪ ,‬לא קשה לנחש מי היה התלמיד שהמשפט נפלט‬ ‫מפיו ‪ -‬היה זה התאום הנחשל‪ ...‬הוא לא אמר זאת בהלצה‪ ,‬ניכר היה על פניו שדבריו נבעו ממקום עמוק‬ ‫בנפשו͘͘͘באותו רגע החלטתי להתעלם מהעניין‪ ,‬העמדתי פנים כאילו לא שמעתי כלום והמשכתי בשיעור‪.‬‬ ‫אבל כשהסתיים השיעור והחלה הפסקה‪ ,‬פניתי אל אותו תלמיד וביקשתי עמו לטייל עמו בחצר התלמוד‬ ‫תורה‪ .‬הנחתי את ידי על שכמו וצעדנו יחד והתחילה הפסקה‪ .‬בתחילה שוחחתי עמו על דא ועל הא‪,‬‬ ‫ולאחר מכן שאלתי‪" :‬נדמה לי שאמרת משהו בשיעור האחרון אודות השעיר לעזאזל‪ ...‬אולי תסביר לי את‬ ‫פשר דבריך"‪...‬‬ ‫ניכר היה שהתלמיד התקשה להשיב על השאלה‪ .‬הבחין בדמעות שנקוותו בעיניו‪ ,‬ואז הוא השפיל מבטו‬ ‫ואמר‪" :‬כשהרב סיפר על שני שעירים יום הכיפורים הנראים כתאומים זהים‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬שאני ואחי‬ ‫התאום דומים כל כך לשני השעירים הללו; אף על פי ששנינו נראים זהים‪ ,‬מבחינת האישיות אנו שונים‬ ‫כל כך‪ ...‬אחי הוא בחינת השעיר לה' ‪ -‬הוא ברוך כישרונות‪ ,‬אהוב‪ ,‬אהוד ומוצא חן בעיני הכל‪ ,‬ואילו אני‬ ‫כה אומלל ודחוי‪ ,‬כשאיר לעזאזל"‪...‬‬ ‫לחצתי בחום את ידי התלמיד ומתוך חמלה ורחמים אמרתי לו‪" :‬יקירי‪ ,‬אני מבין מאוד לליבך ומזדהה עם‬ ‫כאבך‪ .‬אבל עליך לזכור דבר אחד ‪ -‬גם אם נראה לך שהינך דומה לשעיר לעזאזל‪ ,‬דע לך שקיים הבדל‬ ‫עצום ביניכם; על השעיר נגזר על פי הגורל להיות שעיר המשתלח‪ ,‬הוא לעולם לא יוכל לשנות את ייעודו‪,‬‬ ‫כי כך קבעה ההשגחה העליונה על פי הגורל ‪ -‬על אחד הוכרע להיות השעיר לה'‪ ,‬ועל השני נחרץ להיות‬ ‫השעיר לעזאזל!‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אף אחד לא הטיל "גורל"‪ ...‬לא נגזר עליך להיות תלמיד לא‪-‬יוצלח‪ ...‬עם רצון אמיתי‪ ,‬ועם‬ ‫תפילה ותחינה לה' יתברך‪ ,‬תוכל לשנות הכל! תוכל לנצל את הכישרונות שנטע בך הבורא‪ ,‬לעלות לפסגות‬ ‫ולהגיע להישגים נכבדים"‪...‬‬ ‫ממשיך המלמד ומספר‪ :‬מאז אותה התרחשות‪ ,‬חלפו כבר שלושים שנה‪ .‬והנה‪ ,‬לאחרונה הוזמנתי לחתוות‬ ‫בת אחותי‪ ,‬שנערכה באולם שמחות בצפון הארץ‪ .‬כל הנוכחים המתינו לראש הישיבה של החתן‪ ,‬שאמור‬ ‫היה לסדר חופה וקידושין‪ .‬סופר לי כי מדובר בתלמיד חכם מופלג‪ ,‬שיחסית לגילו הצעיר‪ ,‬הוא זכה‬ ‫להקים ישיבה קדושה לתפארת‪ ,‬ולהעמיד בה תלמידי חכמים מצויינים‪ .‬ובכן‪ ,‬ראש הישיבה נכנס לאולם‪,‬‬ ‫ובדרכו לחופה‪ ,‬לפתע נפל מבטו עלי‪.‬‬ ‫למרבה הפלא הוא פסע לעברי‪ ,‬ניצב למולי ושאל‪" :‬כבודו מזהה אותי?!"‪ ...‬הסתכלתי היטב בפניו ולא‬ ‫הצלחתי לזהות‪ ,‬ואז הוא המשיך‪" :‬אני השעיר לעזאזל"‪ ...‬עיניי שנינו נקוו דמעות‪ .‬ואז אמר לי ראש‬ ‫הישיבה בהתרגשות‪" :‬דע לך שמילותיך המחכימות בהפסקה לפני שלושים שנה‪ ,‬מלוות אותי כל חיי‪.‬‬ ‫שאבתי מהן עידוד וחיזוק כה רב‪ ,‬עד שאין יום שאני לא זוכר בדבריך; עלינו לא הפילו שום גורל‪ ,‬תמיד‬ ‫‪3‬‬ ‫ניתן להשתנות‪) "...‬אחת שאלתי(͘‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪53‬‬ ‫שם ה' ֶא ְק ָרא ָהבוּ ג ֶֹדל לֵאל ֵֹהינוּ"‬‫שב‪ .‬כִּ י ֵׁ‬ ‫יבים עֲ לֵי ֵע ֶ ׂ‬ ‫שא וְ ִכ ְר ִב ִ‬ ‫יַעֲ רֹף ַ ּכ ּ ָמ ָטר לִ ְק ִחי ִּתזַּל ַ ּכ ּ ַטל ִא ְמ ָר ִתי כִּ ְׂש ִע ִ‬ ‫ירם עֲ לֵי ֶד ֶׁ‬ ‫)לב‪,‬ב‪-‬ג( ‬ ‫בספר שלל רב )כאן( מביא פנינה נפלאה בשמו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלזא‪ .‬שנינו במדרש‬ ‫)מדרש תנאים‪ ,‬דברים לב‪ ,‬ב( מה שעירים באין על חטאים ומכפרין‪ ,‬כך תורה מכפרת על כל החטאים‪.‬‬ ‫עד כאן‪ .‬והנה ידוע שיש ארבעה חילוקי כפרה )יומא פו(‪ ,‬והחמור מכולם הוא חילול השם‪ ,‬שאין לו כפרה‬ ‫מחיים‪ .‬ואולם מבואר ברמב"ם )הלכות תשובה פ"א ה"ב( שזהו דוקא כאשר אין בית המקדש קיים‪ ,‬אך‬ ‫בזמן שהיה בית המקדש קיים‪ ,‬השעיר המשתלח היה מכפר גם על חילול השם͘ ‬ ‫וזו כוונת המדרש הנזכר לחדש‪ ,‬שדברי תורה מכפרים כשעירים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬כמו שהשעיר המשתלח היה מכפר‬ ‫אף על עון חילול השם‪ ,‬כך דברי תורה מכפרים אף על עוון חילול השם͘ והפסוק עצמו נותן טעם בדבר‪" ,‬כִּ י‬ ‫שם ה' ֶא ְק ָרא"‪ ,‬שהרי כל התורה הם שמותיו של הקב"ה כידוע )רמב"ן בהקדמתו לתורה‪ ,‬יש בידינו קבלה‬ ‫ֵׁ‬ ‫של אמת(‪ ,‬וממילא על ידי לימוד התורה " ָהבוּ ג ֶֹדל לֵאל ֵֹהינוּ"‪ ,‬ונמצא שעל ידי לימוד התורה עושים קידוש‬ ‫"השם"‪ ,‬ומבואר ב"שערי תשובה" לרבינו יונה )שער רביעי‪ ,‬אות ה( שקידוש השם מכפר על עוון חילול‬ ‫השם‪).‬מתוך עלון 'האוצר' האזינו תשפ"ו(‬ ‫ַהאֲ זִ ינ ּו ַה ּׁ ָש ַמיִ ם )לב‪,‬א(‬ ‫הלכה‪ ,‬אדם בישראל שהיה חושש באוזניו‪ ,‬מהו שיהא מותר לרפואתו בשבת͕ כך שנו חכמים‪ ,‬כל שספק נפשות‬ ‫דוחה את השבת‪) .‬מד"ר י' א( שואל ה"חתם סופר"‪ ,‬מה הקשר בין הלכה זו לפרשת האזינו? ומתרץ בדרך רמז‪,‬‬ ‫הפוסקים דנים בשאלה אם מותר לומר וידוי בשבת‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬יש לו מזה נחת‪ ,‬ולכן מותר‪ ,‬או אולי כיון‬ ‫שזה מצערו‪ ,‬אסור‪ .‬לכאורה הלכה זו בספק‪ ,‬האם מותר לתלמיד חכם לדרוש בשבת ולהטיף מוסר לקהל‬ ‫ולהטיח דברים קשים כגידים‪ ,‬כי הקהל מצטער על כך‪ ,‬אבל "שבת שובה" היא לפני יום כיפור‪ ,‬וכתוב‬ ‫בספרים‪ ,‬שבשבת זו צריך אדם לתקן את מה שקילקל בכל שבתות השנה‪ ,‬ואם לא עכשיו אימתי‪ ,‬ויש‬ ‫בזה משום פיקוח נפש‪ ,‬ולכן מותר אז לעורר את הקהל לתשובה͘ )'מדשן ביתך'(‬ ‫סיפר הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל‪ :‬פעם בא אלי אדםוביקש ממני שאבוא ללווייתו של חברו תושב‬ ‫רמת השרון‪ .‬כיון שלמיטב ידיעתי הנפטר היה מגיע להתפלל בביתהכנסת אך ורק בימים הנוראים‪ ,‬על כן‬ ‫שאלתיו בפליאה͗ 'מדוע הנך מבקש זאת ממני‪ ,‬איך אני קשור אליו?'‪ .‬השיב לי החבר‪' :‬הנפטר הקפיד כל‬ ‫ימי חייו על מצוה אחת‪ ,‬ונס גדול קרה לו בזכות זה‪ ,‬בזכותה הוא ניצל ממוות!'‪ .‬וזה סיפורו͗ הם‪ ,‬יהודים‬ ‫יוצאי עיר מסוימת בפולין‪ ,‬קבעו להתאסף מידי שבת אחר הצהרים ולהעלות זיכרונות‪ .‬לפנות ערב הנפטר ‬ ‫היה יוצא פעמים רבות החוצה מהחדר בו נפגשו וחוזר‪ .‬פעם שאלתי אותו‪' :‬לאן אתה יוצא‪ ,‬מדוע אתה‬ ‫יוצא מהחדר?'‪ ,‬ואז הוא השיב לי‪' :‬שמע נא ידידי היקר‪ ,‬במלחמת העולם השניה התנדבתי להילחם‬ ‫בגרמנים‪ .‬במהלך המלחמה הספינה בה שהיתי נפגעה מטיל טורפדו וטבעה‪ .‬אני הצלחתי למצוא קרש‬ ‫והחזקתי בו‪ ,‬אך לאחר כמה שעות תש כוחי‪ ,‬והרגשתי שעוד מעט קט אטבע‪ .‬אמרתי לעצמי‪' :‬ה' רחם‬ ‫עלי‪ ,‬אינני דתי ואני לא יכול לקבל על עצמי דברים גדולים‪ ,‬אבל אני מקבל על עצמי לא לעשן בשבת!'‪.‬‬ ‫לפתע אני רואה גלגל הצלה צף לידי‪ ,‬מיד עליתי עליו‪ .‬כעבור זמן מטוס ימי שיצא לחפש ניצולים‬ ‫מטביעת הספינה‪ ,‬ראה אותי בגלל מחזירי האור של הגלגל והעלני על סיפונו‪ ,‬וכך ניצלתי͘ לכן אני יוצא‬ ‫החוצה לראות אם רואים כבר שלשה כוכבים͕ אם כבר יצאה שבת'‪ .‬המשיך החבר וסיפר‪" :‬ואכן מיד ‬ ‫כשהיה רואה שלשה כוכבים היה ממהר לביתו לעשן"‪ .‬אמר רבי יעקב‪" :‬אם כך אלך ללוותו ולהספידו‪ ,‬וכך‬ ‫לפרסם את סיפורו של אותו יהודי‪ ,‬ואת כוחה של קבלה כשמקפידים לקיימה"‪') .‬פרפרת'(‬ ‫‬ ‫זכות דברי התורה בעלון יעמדו‪:‬‬ ‫ה' ישמור את כל עם ישראל‪ ,‬וכל חייל ישראל וכוחות הבטחון‪.‬‬ ‫בע"ה זיווג הגון‪ ,‬נועה בת יעל‪ ,‬קרן בת רחל‪ ,‬ספיר שמחה בת חנה‪ ,‬שירה דניאל בת‬ ‫ציונה‪.‬‬ ‫לזרע בר קיימא‪ ,:‬מורן בת רותי‪ ,‬לירז בת מרים‪ .‬אורטל בת תקווה‪ ,‬עדן שירה בת גילה‪.‬‬ ‫לפרנסה בשפע‪ :‬שגיא בן מרים‪ ,‬מורן בת רותי‪ ,‬לירון בן פנינה‪.‬‬ ‫לרפואה שלמה‪ :‬מרים בת ציפורה‪ ,‬שמואל בן דבורה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‪ :‬ציפורה בת מורוור ז"ל‪ ,‬בנימין בן סולי ז"ל‪ ,‬חביב בן סולי ז"ל‪ ,‬בתיה בת‬ ‫סולי ז"ל‪ ,‬גבריאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬מיכאל בן מורוור ז"ל‪ ,‬רחמים בן מורוור ז"ל‪ ,‬יחזקאל‬ ‫בן יהודית ז"ל‪ ,‬דבורה בת טובה ז"ל‪ , ,‬יוסף מיכאלשוילי בן רפאל ז"ל‪ ,‬שרה רוסיקו‬ ‫‬ ‫מנשרוב בת תמרה ז"ל‪ ,‬לעילוי נשמת חיילנו והנרצחים ב‪ 7‬לאוקטובר‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪54‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ט'‬ ‫גליון חיזוק והתעוררות בענין שמירת הדיבור בתפילה – ישיבת "חזון נחום"‬ ‫חודש תשרי נקרא ירח הא י תנים‪ ,‬מלשון איתן וחוזק‪ ,‬על שם כי בחודש תשרי הם המועדים‬ ‫היותר חזקים‪ ,‬ומיישרים את האדם אל השלמות ‪ ) .‬מצודות דוד מלכים א ' ח ' ב '(‬ ‫ישראל יום י"ג מדות‪ ,‬ובו ביום התחילו בני‬ ‫ירח האיתנים ‪ -‬דרשו חז"ל דתקיפי‬ ‫ישראל לחנך את בית המקדש בימי שלמה‪,‬‬ ‫במצוות‪ .‬וביארו המפרשים שהוא ע"ש‬ ‫ובו התפלל שלמה תפלתו על כל ישראל‬ ‫המצוות הרבות שמצווים אנחנו בחודש‬ ‫וכו'‪ ,‬הוא היום המסוגל מאד לתשובה‬ ‫תשרי יותר מכל חודשי השנה‪.‬‬ ‫ולתפלה‪ ,‬עיי"ש שהאריך בדרוש כדרכו‪.‬‬ ‫אכן כך‪ ,‬נמצאים אנו בעצומם של ימים‬ ‫פם‬ ‫הנוראים הקדושים‪ ,‬בין כסה לעשור‪ ,‬בהם‬ ‫יתרצה האדם לקונו‪ ,‬לתקן מעשיו ולהיטיב‬ ‫ידועים דברי הרמ"א )סי' תקפג ס"ב( יש‬ ‫דרכיו‪ ,‬וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי‬ ‫מדקדקים שלא לאכול אגוזים‪ ,‬שאגוז‬ ‫ירבה לסלוח‪.‬‬ ‫בגימטריא חטא‪ ,‬ועוד שהן מרבים כיחה‬ ‫ימים קדושים הללו מוקפים מאוד בריבוי‬ ‫וניעה ומבטלים התפילה )מהרי"ל(‪.‬‬ ‫שלא היו כראוי‬ ‫התפילות המפוזרות‪ ,‬דהיינו ל‬ ‫ל‬ ‫התפילות והימצאות יתירה בבתי כנסיות‪,‬‬ ‫הדברים קל וחומר‪ ,‬אם כה נזהרים מהגימ'‬ ‫במשך ימות השנה‪.‬‬ ‫קודם ראש השנה אנו מרבים בסליחות‬ ‫חטא‪ ,‬וגם שמבטל התפילה‪ ,‬כמה אנחנו‬ ‫פם‬ ‫ועאכו"כ בימים אלו‪ ,‬וידועים דברי הרמב"ם‬ ‫צריכים להזהר במשנה זהירות מכל דיבור‬ ‫)הל' תשובה פ"ג ה"ד( שכתב על ימים אלו‪,‬‬ ‫בחודש זה ישנו עניין נוסף המתקשר‬ ‫חול‪ ,‬שהוא החטא עצמו שמבטל התפילה‪.‬‬ ‫עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת‬ ‫לתפילה‪ ,‬בו התקיימה חנוכת בניין בית‬ ‫הבה נתחזק היטב בשמירה זו ביתר‬ ‫כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם‬ ‫המקדש הראשון על ידי שלמה המלך‪ ,‬בו‬ ‫שאת ויתר עוז‪ ,‬כדברי הרמב"ם הנ"ל‬ ‫תשועה וכו'‪ ,‬ומפני ענין זה נהגו כל בית‬ ‫נשא תפילה ארוכה לדורות עולם ככתוב‬ ‫ונכריע את עצמנו ואת כל העולם כולו לכף‬ ‫ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים‬ ‫בספר מלכים‪ :‬ויעמד שלמה וגו' ויפרש כפיו‬ ‫זכות‪.‬‬ ‫וכו' ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים‬ ‫השמים‪ .‬ויאמר ‪ -‬ה' אלקי ישראל אין כמוך‬ ‫ונסיים בברכה כדברי שלמה המלך‬ ‫אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים‬ ‫אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וגו'‪,‬‬ ‫לאחר שגמר תפילתו הנ"ל‪ ,‬ויברך את כל‬ ‫ובכיבושין עד שיאור היום‪.‬‬ ‫ופנית אל תפלת עבדך ואל תחנתו ה' אלקי‬ ‫קהל ישראל‪ ,‬ואמר להם‪ :‬יהי ה' אלקינו‬ ‫מיד בצאת יום הכיפורים הולכים אנחנו‬ ‫לשמוע אל הרנה ואל התפלה וגו'‪ ,‬ואתה‬ ‫עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל‬ ‫מחיל אל חיל ומתקרבים אנו לימי השמחה‬ ‫תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת‬ ‫יטשנו‪ .‬גם אנו נקווה לה'‪ ,‬כמו שהיה ה' עמנו‬ ‫חג הסוכות והבא לאחריהם שמיני עצרת‬ ‫וסלחת וגו'‪ ,‬כל תפלה כל תחנה אשר תהיה‬ ‫בשמירת הקודש עד היום כן יעזרנו ה'‪,‬‬ ‫ושמחת תורה‪ .‬גם בהם אנו מוסיפים‬ ‫לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון‬ ‫ונזכה להגיע לישרות ולשלמות בחודש זה‬ ‫בתפילה ואומרים בכל יום הלל השלם‬ ‫איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה‬ ‫)כנ"ל(‪ ,‬ובטוחים אנו שבזכות חיזוק תקנה‬ ‫ותפילת המוספים ומקיפים אנו את הבימה‬ ‫]כמובא באריכות במלכים א' פרק ח'[‪ .‬על‬ ‫קדושה זו בכל השנה החולפת ובקבלה‬ ‫ומתפללים ואומרים הושענות זכר למקדש‪,‬‬ ‫תפילה גדולה וחשובה זו אנו מבקשים‬ ‫חדשה על העתיד‪ ,‬ישמע ה' ויקבל את‬ ‫עד שביום השביעי יום ערבה הושענא רבה‪,‬‬ ‫)בתפילת יו"כ קטן( רחמנא אדכר לן‬ ‫תפילותינו ונזכה לגמר חתימה טובה לשנה‬ ‫רבוי תפילות והושענות‪ .‬על שמיני עצרת‬ ‫צלותיה דשלמה מלכא‪.‬‬ ‫טובה ומתוקה ברו"ג‪ ,‬וימלא ה' כל משאלות‬ ‫ביארו צדיקים דברי הגמ'‪ :‬שמיני רגל בפני‬ ‫שמחה גדולה זו היתה בעיצומם של ימים‬ ‫לבנו לטובה‪ ,‬לנו ולכל בית ישראל‪.‬‬ ‫עצמו לעניין פז"ר קש"ב‪ ,‬פז"ר הוא לשון‬ ‫אלו בח' בתשרי‪ ,‬וכתב בספה"ק בני יששכר‬ ‫פיזור‪ ,‬קש"ב מלשון הקשבה דהיינו תפילה‪,‬‬ ‫חזקו ויאמץ לבבכם ‪P‬‬ ‫)חודש תשרי ‪ -‬מאמר ה ‪ -‬חינוך המקדש(‬ ‫שבשמיני עצרת הוא זמן עליה לכל‬ ‫העורך‬ ‫יום ח' מימי התשובה‪ ,‬הוא הנקרא בפי בני‬ ‫שומרי משמרת הקודש | ‪1‬‬ ‫נא לא לקרוא בתפילה‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪55‬‬ ‫צדיק מה פעל‬ ‫בהתקרב היא"צ השישי של האי צדיק וקדוש‪ ,‬כ"ק מרן האדמו"ר‬ ‫הרה"ק רבי שמעון נתן נטע מלעלוב זצוק"ל זי"ע‬ ‫שעלה בסערה השמימה בליל יום הכיפורים שנת תש"ע‬ ‫והיה ידוע במסירותו לכבוד ה' ושתיקה בעת התפילה‬ ‫ביקשנו מאת הרה"ג ר' ישראל קורנבליט שליט"א מרבני הישיבה‪,‬‬ ‫שזכה ליהנות מאורו ולהסתופף בצילו בכל שנות נשיאותו‪,‬‬ ‫לתאר ולספר במעט ממפעלו של צדיק‬ ‫תודתנו נתונה לו על כך‪ ,‬ויה"ר שזכותו הגדולה של אדמו"ר זי"ע‬ ‫תגן בעדו ובעדנו לכט ס‪,‬‬ ‫לכט"ס‪ ,‬אמן‬ ‫ללמען השני‪ ,‬והעניק וראה ללהיטיב בכלל כוחו‬ ‫השלטים‬ ‫הלך והדפיס את ל‬ ‫הרבי בעצמו‪ ,‬ואכן ל‬ ‫פותחין בכבוד אכסניה מפוארה חבורת‬ ‫לזולתו‪.‬‬ ‫המוכרים כיום לכולם בכמויות רבות ואח"כ‬ ‫"שומרי משמרת הקודש"‪ ,‬אשר מייקרים‬ ‫ומאידך‪ ,‬כל מי שנכנס אי פעם לביהמ"ד‬ ‫דאג להפיצם בישראל בכל בית כנסת‪ .‬היתה‬ ‫ומעריכים את התפילה‪ ,‬הקשר של איש‬ ‫או פגשו בכל מקום שהוא ראה לפניו מלאך‬ ‫קהילה אחת שבנתה בית מדרש מפואר‪ ,‬ולא‬ ‫ישראל כדבר בן לאביו שבשמים‪ ,‬וקיבלו ע"ע‪,‬‬ ‫ה' הלבוש במידת ענוה ושפלות‪ ,‬יכלו לראות‬ ‫הסכימו לתלות שלט זה בטענה שמכער להם‬ ‫ומתאמצים לעמוד בקבלה לשמור על‬ ‫בחוש איך שכל חייו ומהותו כלשון הרמב"ן‬ ‫את יופי הקיר‪ ,‬עלה בעצמו לביקור אצל רב‬ ‫קדושת וכבוד התפילה ולא לשוח חלילה‬ ‫)באיגרתו הידועה( "וכל אדם יהיה גדול ממך‬ ‫הקהילה‪ ,‬ושוחח עמו בד"ת ואח"כ ביקש‬ ‫בביהמ"ד מתחילת התפילה ועד סופה‪.‬‬ ‫בעיניך"‪ .‬ומי הוא שיוכל להוכיח אחר החשוב‬ ‫לראות את הביהמ"ד החדש להתבונן ביופי‬ ‫אשריכם‪ ,‬ואשרינו שזכינו להיות חלק‬ ‫וגדול ממנו‪ ,‬ולכן השוה קטן וגדול‪ ,‬כולם היו‬ ‫והפאר כראוי לבית ה'‪ ,‬ותוך כדי טיול ושיחה‬ ‫וחבר בחבורה קדושה זו‪.‬‬ ‫גדולים כלפיו‪ ,‬התבטל וכיבד כל אחד‪ .‬לא היה‬ ‫שאל הרבי זי"ע האם לא מתאים כאן שלט‬ ‫יומא דהילולא רבה‬ ‫דבר שיכל לגרום לו לכעוס או לגעור‪ ,‬ואפי לא‬ ‫כזה וכו'‪ .‬כך בער לו הדבר‪ ,‬והשתדל להפיץ‬ ‫לקראת יומא דהילולא קדישא של איש‬ ‫להעיר לשום איש מישראל‪ ,‬תמיד ראה טוב‬ ‫שלטים אלו בכל בית כנסת הן באר"י הן‬ ‫קדוש כמלאך מן שמיא נחית הרה"ק רבי‬ ‫וזכות על כל אדם‪.‬‬ ‫בארה"ב‪.‬‬ ‫שמעון נתן נטע זצוק"ל זי"ע אדמו"ר מלעלוב‪,‬‬ ‫אולם בנושא אחד שונה היה הדבר‪.‬‬ ‫אשר עלה בסערה השמימה במיתת נשיקה‬ ‫מפעל חייו ‪ -‬בלבו ונפשו‬ ‫כשהגיע לדיבור בתפילה בער בו הדבר‬ ‫מיום שזכינו לאורו פה באר"י זכורני איך‬ ‫בליל יום הקדוש שנת תש"ע‪ ,‬וכל ימיו היה‬ ‫כאש‪ ,‬שם התהפכה הקערה על פיה‪ ,‬לא היה‬ ‫היה פחד לדבר בתפילה ]ואפי' שלא ייראה‬ ‫להוט להחדיר ולעורר ולהזהיר בנושא ועניין‬ ‫מי שיהיה גדול בשביל לא למחות בידו‪ ,‬הן זה‬ ‫כאילו מדברים[ והגם שהיה עומד בתפילה‬ ‫נשגב זה‪ ,‬רבים מאוד נחקק בעצמותיהם‬ ‫כבוד השכינה‪ ,‬ומי גדול כלפי השכינה‪ .‬שום‬ ‫וכולו בהתפשטות הגשמיות ושום דבר לא‬ ‫נושא זה בכוחו ובזכותו‪ ,‬זכותו יגן עלינו ועל כל‬ ‫שיקול לא היה לעצור מלעורר ולמחות‪ .‬דבר‬ ‫יכול לנתקו מדביקותו בבוראו‪ ,‬אך כשהיה‬ ‫ישראל‪ ,‬ובוודאי על כל אשר הולכים בדרכיו‬ ‫זה היה היחיד שיכל להוציאו משלוות נפשו‬ ‫שומע דיבור אחד בקצה ביהמ"ד‪ ,‬מיד היה‬ ‫הק'‪ ,‬ובפרט הדבקים בשמירה בכל כוחם‬ ‫ולכעוס‪ ,‬להוכיח ואף לבייש!!! את העובר על‬ ‫מכה על השולחן בכל כוחו ואפי' באמצע‬ ‫בנושא קדוש זה‪ .‬התבקשתי לתאר ולספר‬ ‫זה‪.‬‬ ‫אמירתו קדיש‪ ,‬והרבה פעמים היה שואג כארי‬ ‫קצת ממה שזכינו וראינו בעינינו‪ ,‬וחלק ממה‬ ‫תקיפות והקפדה‬ ‫על המשוחח‪ ,‬ומי יתאר בקריאת התורה או‬ ‫ששמענו מאחרים מכלי ראשון‪.‬‬ ‫זכורני‪ ,‬היה זה בשבת אויפרוף של הרב‬ ‫בהוצאת ס"ת‪ ,‬אימה ופחד נפלה כאשר יכל‬ ‫ראשית הדברים‬ ‫שניאור זלמן גרוסמן שליט"א )בוגר ישיבתנו(‪,‬‬ ‫לשאוג ולהוציא את מי שישיח מילה אחת‪,‬‬ ‫כיום מקובל בהרבה בתי כנישתא שיש‬ ‫בנו של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שליט"א‬ ‫ואף בין גברא לגברא לא נתן לשוחח כלל‪.‬‬ ‫שומרים ממונים‪ ,‬והציבור מבין ומקבל ויש‬ ‫ממגדל העמק‪ ,‬שהתקיימה אצל אדמו"ר‬ ‫כמו"כ כמה פעמים סימן בידיו שיצאו‬ ‫מודעות לנושא של שיחה בתפילה‪ ,‬וכמה‬ ‫זי"ע‪ ,‬והגיעו לכבוד השמחה בשעת התפילה‬ ‫מביהמ"ד‪.‬‬ ‫גדול עוונו‪ ,‬אולם לפני שנים לא היתה מודעות‬ ‫ציבור גדול מאוד‪ ,‬ביניהם עשירי תבל‪ ,‬והעומד‬ ‫בכל מקום שראה חולשה בנושא היה‬ ‫לזה כ"כ‪ .‬מייסד "משמרת הקודש" הינו ללא‬ ‫על משמר הדממה עבד קשה‪ ,‬באשר לא‬ ‫לוקח דף וכותב‪ ,‬קיבלתי ע"ע שלא לדבר‬ ‫ספק אדמו"ר זיע"א‪.‬‬ ‫הורגלו בזאת‪ ,‬אך לאחר הזהרה פעם‬ ‫בתפילה וקריאת התורה וחותם בראשו את‬ ‫תחילת הדברים היה עוד לפני שנים‪,‬‬ ‫ופעמיים היה צריך להוציא מביהמ"ד את‬ ‫שמו ואח"כ מסובב בין הציבור שכולם יחתמו‬ ‫כשיהודי פליט מהשואה ללא משפחה ושם‬ ‫אחד היושבים ראשונה בממלכת היהלומים‪,‬‬ ‫ג"כ‪ ,‬כמו שהוא מתחזק בזה‪.‬‬ ‫ושארית רצה להקים לעצמו שם עולם טוב‬ ‫אח"כ ניגשו לומר לאדמו"ר שזה מידי קיצוני‪,‬‬ ‫מבנים ומבנות‪ ,‬והגיע להתייעץ עם אדמו"ר‬ ‫נהפך לאיש אחר‬ ‫ואותו אדם נפגע היות ובכל מקום שמגיע‬ ‫ידועה ומפורסמת אהבתו לכל אשר בשם‬ ‫זי"ע )בעת מגוריו בארה"ב קודם שנות‬ ‫מרגיש שהלכה כמותו‪.‬‬ ‫ישראל יכונה‪ ,‬ואי יכולתו לראות בצער ולו‬ ‫נשיאותו( האם לכתוב ס"ת וכדו'‪ ,‬אך הרבי‬ ‫כמו"כ‪ ,‬התלוננו פעם בפניו גבאי ביהמ"ד‪,‬‬ ‫הקטן ביותר של יהודי ובודאי לא בבזיון ברבים‬ ‫יעץ לו מיזם חדשני‪ ,‬והוא להפיץ חומר‬ ‫שהיה עשיר אחד שהיה מגיע "נסיעות" לרבי‬ ‫של ישראל‪ ,‬גם לא היה שייך להיות אתו בשום‬ ‫באיסור השיחה בתפילה‪.‬‬ ‫ותורם סכום הגון להחזקת בית המדרש‬ ‫מריבה ומחלוקת וכדו'‪ ,‬תמיד ויתר בכל דבר‬ ‫ומי יקח ע"ע את עול ההתעסקות? כמובן‬ ‫‪ | 2‬שומרי משמרת הקודש‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪56‬‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬אולם הסגולה לקבלת‬ ‫ממקומו לסוף ביהמ"ד ותפסו לאותו אדם‬ ‫לתקופה ממושכת‪ ,‬אולם דיבר פעם בתפילה‪,‬‬ ‫התפילה היא ע"י שיקבל ע"ע קבלה טובה‬ ‫בידיו ולקחו עמו עד לארון הקודש‪ ,‬ושם אמר‬ ‫בהרגישו "לי כן מותר‪ ,‬הרי אני שונה"‪ ,‬וכמובן‬ ‫שלא לדבר בשעת התפילה‪ ,‬ואז בטוח‬ ‫לו בתקיפות‪ ,‬דורש אני ממך שתבטיח כאן ליד‬ ‫שהרבי לא נשא פני עשיר‪ ,‬ומיד מחה בו בכל‬ ‫שימלאו בקשותיו‪.‬‬ ‫ארוה"ק ששום פעם לא תשוחח ולו מילה‬ ‫תוקף‪ ,‬ונפגע‪ .‬וכיום הינו תורם גדול במקום‬ ‫מידי שנה היה מגיע לביקור בעשי"ת אל‬ ‫אחת בתפילה‪ ,‬וכך החדיר לו בתודעה את‬ ‫אחר‪ ,‬וכאן איננו מגיע יותר‪ ,‬וטענו הגבאים‬ ‫מחותנו כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ זי"ע‪ ,‬וכמה‬ ‫חשיבות הדבר‪ ,‬ושאינו מקום להיתול כלל ח"ו‪.‬‬ ‫שנגרם להם הפסד‪ ,‬אולם אדמו"ר זי"ע לא‬ ‫פעמים חזרה ע"ע השיחה‪ ,‬באשר‬ ‫קיבל את דבריהם‪ ,‬וסבר כי אין שום דבר‬ ‫הוויז'ניצ'ער רבי פותח ומספר כמה קוויטלעך‬ ‫הקודם לשתיקה וכבוד השכינה בשעת‬ ‫קשים יש מהמחלה הנוראה רח"ל‪ .‬ואומר‪:‬‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫לעלוב'ער רבי יש לכם מילה בשמים‪ ,‬תבטלו‬ ‫זכורני שפעם בסוף התפילה היה רעש‬ ‫את המחלה הזאת‪ .‬והרבי כדרכו בענוות חן‬ ‫שותק כאילו לא דובר אליו‪ ,‬וכאילו אין לו‬ ‫ִ ּב ְ ׁשעַ ת הַ ְּתפִ ילָ ה‬ ‫מכיוון הכניסה לביהמ"ד‪ ,‬ולאחר התפילה‬ ‫בירר סיבת הדבר‪ ,‬ונאמר לו שיש אנשים‬ ‫שייכות לדברים שממעל בשמים‪ .‬אולם פעם‬ ‫שמתירים לעצמם לדבר מחוץ לביהמ"ד‬ ‫אחת הסתובב לציבור מחסידי ויז'ניץ שנכחו‬ ‫שם ואמר‪ :‬אצלינו לא מדברים בתפילה! והיה‬ ‫ּו ְק ִריאַ ת הַ ּת ֹו ָרה‬ ‫)בלובי‪ ,‬לא בתוך ביהמ"ד(‪ ,‬ומזה נגרם רעש‪.‬‬ ‫מיד נשא קולו והכריז‪ :‬מי שבא לכאן כדי לדבר‬ ‫נראה מזה תשובה ברורה לביטול המחלה‬ ‫השלט המפורסם שקבע הרבי מלעלוב‬ ‫ואפי' שם בחוץ עדיף שלא יבוא כלל‬ ‫)ולאחר כמה שנים נשמע מפורש כדבר הזה‬ ‫לביהמ"ד‪ ,‬טוב ויפה שיתפלל ביחידות בביתו‪.‬‬ ‫ממרן בעל שבט הלוי זצוק"ל‪ ,‬השתיקה‬ ‫לרומם כבוד התפילה‬ ‫פעם שבת שבתו בטבריה אצל רמבעה"נ‬ ‫כל הנכנס לביהמ"ד לעלוב רואה דבר‬ ‫בתפילה מבטל המחלה‪ ,‬וההיפך רח"ל(‬ ‫שונה וזר שאינו מצוי במקומות אחרים‪ ,‬מעל‬ ‫ובשעת קריה"ת )בין גברא לגברא( היה איזה‬ ‫ארון קודש הבנוי בפאר והדר מופיע הכיתוב‪:‬‬ ‫בנש"ק ששוחח‪ ,‬וגער בו בחוזק ותוקף‪ ,‬אחר‬ ‫כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו‬ ‫כידוע הרבי זי"ע חידש את העליה‬ ‫שתיקה יפה בשעת התפילה‪ .‬ואמנם כשבנו‬ ‫התפילה אמר לו‪ ,‬בודאי תרצה בעתיד לפתוח‬ ‫המסורתית לציון אוהבן של ישראל הרה"ק ר'‬ ‫את האר"ק לא רצו לכתוב דבר זה‪ ,‬אולם‬ ‫ביהמ"ד בדרך אבותיך‪ ,‬תראה‪ ,‬באם לא ידברו‬ ‫דוד לעלוב'ער זי"ע‪ .‬ובשנים ראשונות‬ ‫פקודתו שמרה ועמד ע"כ‪ ,‬היות ודרש לייקר‬ ‫שם כלל‪ ,‬יהיה ציבור יפה של מתפללים‪ ,‬כדאי‬ ‫כשנסיעה זו היתה כרוכה בהוצאה גדולה‬ ‫ולרומם בכל דרך אפשרית את נושא השתיקה‬ ‫לך הדבר!‬ ‫ורבים רצו להשתתף‪ ,‬אך לא יכלו להרשות‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫גבוי מוחלט לעומדים על המשמר‬ ‫לעצמם‪ ,‬אמר הרבי שכל מי שיחתום שמקבל‬ ‫פעם בפורים בעת משתה היין‪ ,‬עבר‬ ‫כאמור גם כשאנשים נפגעו מכך‪ ,‬וכנ"ל‬ ‫ע"ע לא לדבר בתפילה הוא יהיה נציגו ויזכירו‬ ‫הממונה על השקט בתפילה בתוך הקהל‬ ‫שהגיעו אורחים והיה זר להם‪ ,‬וכמה פעמים‬ ‫אישית‪.‬‬ ‫להתברך‪ ,‬מיד לקחו ורקד עמו והחזיק בידו‬ ‫נאלץ הממונה להוציא את המשוחחים מחוץ‬ ‫ועתה שהוא בגנזי מרומים‪ ,‬בודאי גם שם‬ ‫השלט של איסור לדבר והיה זה גילוי מעומק‬ ‫לביהמ"ד‪ ,‬ובאו להתלונן עליו שכך נוהג‬ ‫עומד ומשמש ומבקש וממליץ עבור מי‬ ‫לבו לחשיבות הדבר‪.‬‬ ‫ומבייש אורחים‪ ,‬אולם הרבי עונה לעומתם גם‬ ‫שקיבל ע"ע תקנה קדושה זו‪ .‬ואכן כך‪ ,‬מקום‬ ‫מקל חובטים הייתי נותן בידו וטוב שנוהג כך‪,‬‬ ‫מקור לישועה‬ ‫ציונו הקדוש בהר הזיתים נודע כמקום ישועה‬ ‫מרגלא בפומיה‪ ,‬אם החרש תחרישי בעת‬ ‫וזה עומד אצלי מעל הכל‪.‬‬ ‫וכבר נתפרסמו מופתים ממש שלא דרך‬ ‫הזאת‪" ,‬עת" זה זמן תפילה כדכתיב ואני‬ ‫פעם התאונן המשגיח‪ ,‬כי יש מי שמפריע‬ ‫הטבע‪ ,‬ע"י אנשים שהגיעו לציון וקיבלו ע"ע‬ ‫תפילתי לך ה' עת רצון‪ .‬אם החרש תחרישי‬ ‫לו במלאכתו מלאכת שמים‪ ,‬שעושה עצמו‬ ‫שלא ידברו בתפילה ובקשו משאלותם ונענו‬ ‫בעת הזאת ‪ -‬דהיינו אם שותקים בעת‬ ‫כמדבר‪ ,‬וכשבא להוכיחו אינו יכול לגעור בו‬ ‫בדרך פלאי‪ .‬אנשים שחיכו שנים לזש"ק‬ ‫התפילה‪ ,‬אז ‪ -‬רווח והצלה יעמוד ליהודים‪.‬‬ ‫וכדו'‪ ,‬מאחר וטענתו עמו‪" :‬לא דיברתי"‪ ,‬מיד‬ ‫ונושעו‪ ,‬וגם שידוכים ורפואות‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫עניינים רבים תלה בנושא זה‪ ,‬פעם אמר‬ ‫דרש הרבי לידע מי זה האיש‪ ,‬ועל אף שלא‬ ‫יה"ר שזכותו הגדולה תגן בעד כל היוזמים‬ ‫בשב"ק פר' בהעלותך באתרא קדישא מירון‪,‬‬ ‫רצה הממונה לגלות את שמו‪ ,‬אך מחוסר‬ ‫והמייסדים וכל מקיימי התקנה בתוך כלל‬ ‫לכל אדם יש משאלות שהוא צריך להיוושע‬ ‫ברירה אמר בציוויו של הרבי זי"ע‪.‬‬ ‫ישראל לגח"ט וכל טוב‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫בהן ולזה מתפללים כאן אצל התנא האלקי‬ ‫מיד לאחר תפילת ליל ש"ק‪ ,‬ניגש הרבי‬ ‫המשך מעמ' ‪4‬‬ ‫בטוחני שלאחר כל זאת תרגיש בעצמך מהפך גדול בכל נושא יקר וחשוב זה‬ ‫למה יקצוף ה' על קולך ויקרא עליך מי בקש זאת מידך רמוס חצרי‪.‬‬ ‫ויהיה לך תועלת והצלחה מרובה‪.‬‬ ‫ועכשיו שמע לעצת ידיד‪ ,‬א( קודם כל‪ ,‬תפנים טוב טוב בראש שהדבר הזה‬ ‫הנני מתנצל ומבקש שוב את סליחתך על הדברים שהיו קשים במקצת‪ ,‬אולם דע‬ ‫אסור‪ ,‬ע"י קריאה במאמרים המדברים בנושא‪ ,‬ויותר מכל‪ ,‬להחדיר בלב‬ ‫לך שלא היו לי שום מטרה לצער אותך או לפגוע בך ח"ו‪ ,‬ומ"מ אבקש את סליחתך‬ ‫ובמח את העניין כמאמר חז"ל‪ :‬טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה‬ ‫ומחילתך בלב שלם‪.‬‬ ‫מלקיות )ברכות ז‪ .(.‬ב( תפילה להשי"ת שיעזור לך להתגבר על יצר זה‪ ,‬גם קושי‬ ‫והנני לאחל לך מעומקא דליבא שתזכה לעליה מרובה בתורה ועבודה ויר"ש‪,‬‬ ‫האיפוק וגם שינוי רגילות‪ .‬ג( לפני כניסתך לביהמ"ד‪ ,‬תחשוב רגע‪ ,‬זהו‪ ,‬מעתה‬ ‫ובזכות החיזוק בשמירת כבוד התפילה וכבוד ביהמ"ד יעזור לך ה' ויתן לך שפע רב‬ ‫אין דיבורים‪) ,‬ואם הנך כבר נמצא בביהמ"ד בתחילת התפילה‪ ,‬אז ברגע‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬כתיבה וחתימה טובה בספשצ"ג‪ ,‬שנה טובה ומתוקה בכל‬ ‫שמתחילים להתפלל תחשוב על כך( ד( תחשוב כמה נחת רוח הנך עושה בשמים‬ ‫מילי דמיטב אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫בשעה זו שהנך מתאפק ושומר על התקנה ואינך פורש מן הציבור‪ .‬ה( התבונן‬ ‫ידידך ומוקירך הדורש שלומך וטובתך‬ ‫כמה תועלת יש בזה לדעת שהנך יכול לשלוט בעצמך‪ ,‬ואינך נגרר תמיד‪ .‬ו( דע‬ ‫)‪(-‬‬ ‫היטב‪ ,‬לפום צערא אגרא‪ ,‬שכרך מרובה בזה ובבא‪.‬‬ ‫שומרי משמרת הקודש | ‪3‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪57‬‬ ‫נ"י‬ ‫לשולחן המערכת הגיע מכתב בדברים חודרים ונוקבים שנכתב ע"י אחד מבני הישיבה לידידו "‬ ‫על אף שב"ה תוכנו אינו נוגע לרוב הציבור‪ ,‬מגישים אנו לפניכם את המכתב כהווייתו באישורם‪,‬‬ ‫וכמובן בהשמטת פרטים מזהים‪ ,‬וישמע חכם ויוסיף לקח‬ ‫בס"ד‪ ,‬חודש הרחמים והסליחות תשע"ה‬ ‫לכבוד ידידי היקר והנעלה המופלג בתוי"ש הבה"ח ‪ ....................‬נ"י‬ ‫שלומים מרובים עליך‪,‬‬ ‫שכל המשוחח נראה ממש כעוף מוזר שלא שייך לכאן בכלל(‪ ,‬הבנתי שהדבר הזה‬ ‫זמן רב כבר רציתי לכתוב לך מכתב זה‪ ,‬אך מכמה סיבות ועיכובים‬ ‫סגור ומנוע ממני‪ .‬בפרט התחזקתי מאוד בעניין ע"י מאמרים המדברים‬ ‫התעכבתי עד היום‪ ,‬גם היה לי חוסר נעימות לכתוב מכתב זה‪ ,‬אך כעת בזמן‬ ‫בחשיבות וחומר עניין זה‪ ,‬גם בעלון החודשי "שומרי משמרת הקודש"‪ ,‬ועוד‪,‬‬ ‫זה שהוא חודש התשובה וחשבון הנפש‪ ,‬אמרתי בלבי הפעם אכריח את עצמי‬ ‫כמובן עזר וסיוע רב יש מצד ה"מצב" והאוירה בישיבה‪ ,‬עד שעם הזמן הורגלתי‬ ‫ואכתוב‪ ,‬והנני בתפילה להשי"ת ומקווה מאוד שיהיה אך ורק לתועלת העניין‪,‬‬ ‫לכך יותר ויותר‪ ,‬והגעתי למצב כיום שאין לי כבר כמעט שום קושי ונסיון מלדבר‬ ‫ולא יצא ח"ו תקלה מתחת ידי‪.‬‬ ‫בשעת התפילה‪.‬‬ ‫הנני מתנצל מראש ומבקש את סליחתך על הדברים הנוקבים שהנני עומד‬ ‫וכאן אני בא אל המטרה שלשם כך פניתי אליך במכתב זה‪ .‬שמתי לב שעדיין‬ ‫לכתוב‪ ,‬ויש בהם גם דברים קשים‪ ,‬אך דע לך שאינני רוצה בשום אופן לצערך‬ ‫קשה לך עם זה‪ ,‬ומדבר מילה פה מילה שם )ולפעמים גם יותר מזה(‪ ,‬בתחילה )עוד‬ ‫ח"ו‪ ,‬כל כוונתי לתועלת‪ ,‬והנני חושב שבזמן זה שכל אחד מתבונן ומנסה לתקן‬ ‫באמצע החורף( הערתי לך פעם על זה‪ ,‬אבל הראית לי פנים זעופות שמאז איני‬ ‫את מעשיו של כל ימות השנה‪ ,‬עכשיו הוא הזמן הנכון שתקבל את דברי‪ ,‬ולא‬ ‫מעיז להעלות את הנושא‪ ,‬ובפרט שאתה גם קצת מבוגר ממני‪ ,‬גם ראיתי כמה‬ ‫כפגיעה ח"ו‪.‬‬ ‫פעמים ש ‪ .............‬העיר לך‪ ,‬וניערת אותו ממך בצורה מאוד מזלזלת‪ ,‬באופן של‬ ‫ואגש ישירות אל הנושא‪.‬‬ ‫"מי אתה בכלל"‪ ,‬או "אל תגיד לי מה לעשות"‪ .‬ובכל זאת הרי אי אפשר לדבר‬ ‫כמוני כמוך קבלנו ע"ע יחד עם כל בני הישיבה וחתמנו על הקבלה שלא‬ ‫בביהמ"ד כ"כ בגלוי‪ ,‬אז לכן אתה מסתתר‪ ,‬וכשאתה רואה ש‪ ................‬או‬ ‫לדבר בכל שעת התפילה‪.‬‬ ‫‪ .................‬רואה ושם לב שאתה מדבר )וכמובן שמהם כבר לא נעים לך לסלק‬ ‫אומר לך את האמת‪ ,‬שבתחילת הדברים לא האמנתי שדבר זה יוכל להצליח‬ ‫אותם( אתה מפסיק מלדבר‪ .‬בקיצור אתה נלחם עם עצמך ועם כל העסק הזה‬ ‫ויהיה לו קיום‪ ,‬ולא ייחסתי חשיבות לכל העסק הזה‪ ,‬חשבתי שזה התלהבות‬ ‫בצורה מאוד כושלת ומבישה‪.‬‬ ‫זמנית בלבד‪ ,‬וכמו הרבה קבלות ותקנות בכל מקום שמחזיקות זמן קצר‬ ‫אז ברשותך וכמו שהתחלתי‪ ,‬רק בגלל שעכשיו זה ימי אלול וזמן תשובה וכל אחד‬ ‫בלבד‪ .‬ובפרט שלא היתה התקנה מצד הנהלת הישיבה‪ ,‬היה נראה לי כמעט‬ ‫עושה לעצמו חשבון נפש לשנות את הדרך שלו ליותר טוב‪ ,‬אני מאמין שתקבל את‬ ‫בטוח שאין לתקנה זו סיכויי הצלחה‪ ,‬הרי אין מי שיאכוף את זה‪.‬‬ ‫הדברים כמו שהם‪ ,‬ולא תיפגע ממני חלילה‪ ,‬כי אז גם איבדתי את המטרה וחבל‪.‬‬ ‫למעשה חתמתי כמו כולם משתי סיבות‪ (1 ,‬לכבד את המארגנים‪ ,‬שראיתי‬ ‫לכן קודם אצטט לך שני מקורות שמדברים בחריפות על הנושא‪ ,‬ואחר כך שמע‬ ‫עד כמה חשוב להם דבר זה‪ (2 .‬היה מצב גדול מאוד מצד הציבור‪ ,‬ולא‬ ‫לי כמה עצות שאני עשיתי ויכולים לעזור גם לך בעניין‪.‬‬ ‫רציתי להיות שונה מכולם‪ .‬אך עדיין רציתי לראות מה יהיה‪ ,‬ותוך כמה זמן‬ ‫בספר ראשית חכמה )שער הקדושה פרק י"ד‪ ,‬שמדבר שם בנושא קדושת‬ ‫כל התקנה הזאת תחלוף כעורבא פרח‪.‬‬ ‫הדיבור( וז"ל‪ :‬וכתב בספר הרוקח המדבר בבית הכנסת וחבריו משבחים‬ ‫מה אומר לך? עם הזמן הופתעתי מאוד‪ ,‬שעובר חודש ועוד חודש‪ ,‬והדבר‬ ‫ומשוררים קורא אני עליו על כל שכיני הרעים‪ ,‬כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם‬ ‫הזה נכנס למודעות הציבור יותר ויותר‪ .‬לא העליתי על הדעת ולא האמנתי‬ ‫ופושעים יכשלו בם‪ ,‬ולא נמנה עם חבריו ומואס לשבח לקונו הוא משיג גבול‬ ‫שלמשל פלוני ופלוני המבוגרים )לא משנה השם( יוכלו לעמוד בזה‪ .‬ובאמת‬ ‫הבורא‪ ,‬ואהי להם למקדש מעט‪ ,‬אלו בתי כנסיות אין נוהגין בהם קלות ראש‪,‬‬ ‫גם לי היה קשה בהתחלה עם זה‪ ,‬לשנות הרגל זה תמיד דבר קשה‪ ,‬כ"ש‬ ‫כדאמרינן בפרק שני דמגילה אלקים נצב בעדת אל‪ .‬והמדבר עושה כאלו הופך‬ ‫להתאפק כשרוצים מאוד לומר לחבר איזה מילה ומונעים אותך מכך‪.‬‬ ‫אליו עורפו יאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה נטיתי ידי ואין מקשיב‬ ‫אך לאחר זמן שראיתי שתקנה זו נכנסה לישיבתנו כעובדה מוגמרת )עד‬ ‫המשך בעמ' ‪3‬‬ ‫בעז"ה יוזכרו כל החותמים על התקנה הק'‬ ‫נדבת הרה"ג ר' ישראל קורנבליט שליט"א‬ ‫מרבני הישיבה‬ ‫בציון כ"ק אדמו"ר מלעלוב זי"ע‬ ‫לזכר נשמת כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי שמעון נתן נטע זצוק"ל‬ ‫שכל ימיו פעל בעניין נשגב וקדוש זה‬ ‫בן כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי משה מרדכי זצוק"ל מלעלוב‬ ‫ויה"ר שימלא ה' כל משאלותינו לטובה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‬ ‫‪ | 4‬שומרי משמרת הקודש‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪58‬‬ ‫‬ ‫‪¢¤¢¤‬‬ ‫‪¬±²‬‬ ‫¦‪˜ª¡ž˜ž¤ª™¦˜°œ¦¯œ°œ§°‬‬ ‫ž¡‪˜ª‬‬ ‫¦‪˜ž¤¤ª™¦ ˜°œ¦ ¯œ°œ §°‬‬ ‫—ƒ‚‡—–~А‚ ~Šƒ•‡ˆ‬ ‫‡—ƒƒ ‚”‡ŠŽ‡ ŒŒ‡‹ ~Šƒ•‡‹ ~Šƒ•‡ ˜—ƒ˜‡ —‡˜ ‰Š ‡ƒ‹ ”•‚ ƒ~‹ ~’—– ‡˜ Аއ ‚€ƒ‬ ‫˜–Ž Š—ƒŽ‡ ”•˜ˆ —ƒ ‚ŒŠˆ Š‡ƒ ‚—Šƒ‹ ƒ‡ŠŒ‰Š‡ƒ‹~—†‡•Š€Œ–~‬ ‫–ˆ˜—ƒ‚‚ƒ–‡˜‬ ‫*‬ ‫‡•——Š~‡”†–ˆŠ‚ƒ–ƒ˜–ˆ˜—ƒ‚Š ƒ†~‡‹‬ ‫~~„‬ ‫~”Š‬ ‫•Š˜‡ Œ ‰Œ‡ ‡—–~Š —‚‡ƒ‬ ‫—Ž‚ ~ ˜  € ‚—ƒƒ˜ ‚€‡ Ї˜ƒ Ž~ƒ‚‬ ‫˜Ž‡ƒ˜‬ ‫‚‡‡Žƒ‬ ‫‬ ‫Œ‡‹‬ ‫—Š‬ ‫~ƒ’‬ ‫ƒ’ƒ—‡‹‬ ‫—€ƒŠ‡‚ƒ–‬ ‫„ŠŠ‚‚ ‚—†‚• „‡‬ ‫‚‹‡‰ƒŠ‡‹І‚–Ž—Œƒ˜‡—–~Š‚Œ†ƒŽ’ƒ˜ ƒ‡€ƒ’‡‹ ~Š~ —‡–‡‰‹ Š—ƒ ˜—ƒ‚ –ˆ •ƒ——Љ•Œ–Œ‚–~„‡˜Š~‡Žƒ—Š‬ ‫~  ‚‡ƒ—‡‹ ‚Œ’ƒ–Œ‡‹ Š„~ ‪ƒ~Š— :‬‬ ‫Œ‰Š Ї‰Šƒˆ †ƒŒ~˜ „ƒ‚Œ˜ ‡–ƒ˜ – Š —Š˜–ŽŠ—ƒŽ‡”•˜ˆ‬ ‫ƒŒƒ‡‘ —‹ ƒŠŒƒŽ‡ ‚•ƒ—‡‹ Œƒ–‡Žƒ ‚– Š – Œ–ˆ ‚‡—– ƒ~ Š‚—˜˜‘ –‡‰˜‬ ‫ƒ‚‹˜Šƒ‡‰Š‡•–‡‚˜—ƒ‚‪.‬‬ ‫–‡ ‡—–~Š Œ–ƒ„ ‡ ƒŒƒ–‡Žƒ ‚– –‡ ‡ƒ~ ”‡ ‚—ƒŠ ‚†‚ƒ–‪—‡†‹Šƒ‰ƒ~ƒ:‬‬ ‫Ž‚~’–‡‹’–—˜˜„–‡‬ ‫€ŠŒ‬ ‫˜‚Œ˜‚‡‡‚‰–‡„‚€~‡‚–‚ – —Šƒ‹‬ ‫Š˜•‬ ‫„‡‬ ‫Ž€Œ‬ ‫ŒŠ„~‬ ‫ƒŒ‚–—‬ ‫Œ†–†‡‬ ‫–ƒ˜ €ƒŠƒ˜ ƒŽ”ƒ–ƒ˜ ’Š Œ– „Š  Š‚~‡–‬ ‫ƒŠƒ––‚–‚ƒ–‡˜—ƒ‚Šƒ˜އ~‹ŠŒŽ˜ ‚’€Œ‡‹ ˜ƒ–‚ ƒ˜’‡Š‚ ƒ‚•ƒ— Œ–ƒ„ ‡ ~Œ– ’ƒ‡€Š„ŠŽƒ—Š—†Š†ƒƒ‡‡‰——Œ‬ ‫Š‚‡~‹Š˜‡•ƒ‚Œ—‡‹ƒŠ—‡’ƒ–‚–‰‡‹‰‡~ƒ˜ „‚ ‚Š—ƒ А– ~ƒ ~ƒƒ ƒƒ† ~ ~–‡‡ „~˜ Œ– „‡ ‚ƒ–‚ Š•–~ƒ Вއƒ އ€— ‚Š‚‬ ‫•–‡‰ ~ƒ ‡Ž“ ƒƒ† ~–ƒ‡€‚  ‰—ЇŒƒ ~Š Œ–  ‡Š ƒ–‚ ƒŒ– ‚ƒ–‚ ŠŒ„ƒ€ Šƒ ‰ƒ‬ ‫‡’Іƒ ‡‡ ƒ~ – ’˜  Œ– ƒ‡– —  ~‡ƒ „”Š —Š‬ ‫‚˜ƒ–‚ ƒ‚˜’Š‚ ‡ –ƒ ’އŒ‚ ŒŒ‡Š~ ‪r‬‬ ‫˜ƒ–˜‚ ˜Œ‡Œ‚Œ—‡˜Ž’—‬ ‫–ƒ˜ ‚‡‚ Œƒ–– Œ–  ‰‡ –ˆ ‚˜—ƒ‚ ‚ŠŠƒ‪ƒŠ –Œ~ƒ –Œ ƒ‡Š~ ‚Ž’ ‰Œ – ~Š ‹~ ƒ˜ƒ~ ƒŒŠŠˆ‡–”—ƒ–‡’ ‚”ƒ ‚:‹‡~† ‚:‬‬ ‫‚‡‡Ž† ~‡„ •Š˜ ‚˜ƒ–‚‬ ‫‚Ž~ƒ˜‚ ƒ‚–~ƒ‡‚ ‡ƒ˜– ‚‡~‬ ‫„~Š†ƒƒ‡~„Œ‡†‡˜ƒ–‚‬ ‫Š‚–ƒ˜ЇŒƒƒŒŠ‚˜ƒ–‚‬ ‫• Œ Ž~ˆ ~А Œ˜•‬ ‫~‘–‡˜ƒ–‚Œ‰’–‡‹‰Œƒ‚—‡–„Œ‡˜‚Œ•—‬ ‫ƒŠ‚‡ƒ˜ Œƒ‡‘ ƒ‚ƒŠˆ •‬ ‫„‡‡ ‡– ~‡ • „‡ˆ‬ ‫‚˜ƒ–‚ƒ‚˜Œ˜‚‬ ‫—ƒ‚‡—–~А‚ ~Šƒ•‡ˆƒ€ƒ • ƒŒ‰‹–‡‹ƒ—ƒƒ~Š‚ ~Œ–ƒ~Їƒ‰Š˜—~ƒƒƒ• ‬ ‫~‡–† Œ‡† ‡ ‚‡‡Š‡€‬ ‫†ƒƒŽ—ŠŒ‚’–‡‹—’˜‡Žƒ ‰Š˜—~ƒƒ ’‡–—–—‡„ЉАƒƒŽƒ˜‡ŽƒŠ ƒ‚‡–‰•Œ–‬ ‫‰•‬ ‫’‹‬ ‫ƒ‰’‡ —‚˜†~‬ ‫˜ƒ–‚ ‚‡ƒ‹ ‡ƒ‹ •Š˜‬ ‫„‡~˜‰ƒƒŽ˜–—‡„Š—Œ€‡—–‡ƒ‰ŠƒƒŽƒ˜‡ŽƒŠ Š’‡–‡‰•~‡ƒŒ–Œ‚–‡‬ ‫Œ– Œ‚–‡ „‡  ~‡„ ~‬ ‫‚˜ƒ–‚   —‹ ‚˜ƒ–‚‬ ‫„‡—’‡–—~˜–‡‚’–‡Š‚’ƒ• ‰—‡–‡‹Š‡—~ƒ€ƒ —Œ’–—Œ‚‚—‡–‡‹Œ‰’–‡‬ ‫~~ˆ ˜—ƒƒ˜ ~– ˜ƒ–‚‬ ‫‚•  ‡‡ އ˜ Š˜• ‚‰Š‬ ‫~‘–‡˜ƒ–‚Œ‰’–‡‚˜ƒ–‚‚•ƒ—‚‡—Š‚‚‰ —Š—އ—‡–‡‡ƒ‹‚‰‡’ƒ–‡‹‬ ‫~‡„‡†˜—ƒ‚ ‡—Ž‹‬ ‫ƒ‰Š‡‚ƒ‡‡‰ƒŠŠ‚˜’‡‡‹‬ ‫ƒ‚Ž‡‚ƒ~‰˜ƒ–Œ‹ ’~Œ‚Љƒ˜˜—ƒ‚‚Љ‚ ‚€‹‡—  ‡Šƒ•‡‰’–‚ ‡ƒŒ~‬ ‫–‰‡‹ –‡‹ Š—ƒ ˜—ƒ‚‬ ‫‚˜ƒ–‚‚•ƒ—‚ ‬ ‫‘’ƒ~ ƒŠ‚–‡‡ ƒ~‡˜•Ž‚ ‡‡‹ ‡ƒ˜ƒŒ‰ŠŒ•ƒ‹„Œ—‡˜‚Œ•—‚‡‚•‡‡‹ƒ‚‡‚‬ ‫~ƒŠ‹ ˜—ƒ‚ ‡ ЇŒƒ‬ ‫—‡–‚Œ—˜Š‚‚‡‚‚—‡–Œ‰’–€‹Šƒƒ„‚ƒ„‚ƒ‚’‡–ƒ——Ё–‡‚’–‡‰Œƒ‚‰ƒ —Š‬ ‫‚˜ƒ–‚ ‚‡Žƒ –ˆ ‚˜—ƒ‚‬ ‫~ƒ–‡‡˜~•~‬ ‫‚—‡–‡‹—‚‡ƒŒ‰’–‡‹Š‰Š‡–ƒ˜—˜ƒ–‚‡—€˜‚‚‰ Ё–‡˜ƒ–‚‰~—–~‡ŠŽƒ‬ ‫‚ސЂ‡ƒ˜– ‬ ‫Œƒ~Ї‚ ƒ‡‚‬ ‫‚‡‚Œ•ƒ‚‡‡Žƒ—Š‡‡ЇŒƒ‚˜ƒ–‚‚• އ˜Љ’–€‹~˜ Š•‚ &ƒƒ ‡ŠƒŠ‚—‹ ƒ‪$‬‬ ‫‰–‡‹ ‚~Š‚ ~Œ– ’‹‬ ‫’Œ‡‹ ‚‡‚ ‰• Œ–‬ ‫ƒ„‚’‡ ‰•~~„Š~˜‚’ƒ• ~Œ–ƒ~Їƒ‰Š˜—~ƒƒ ‚‡‡Žƒ—‰Š˜—~ƒƒ‡‰ƒŠ‡Š˜•‬ ‫€‹ ‰• Œ– Œ‚–~ „‡‬ ‫Œ‚–~ „‡ Œƒ–‚ Š~Šƒ‬ ‫ƒ‚~‰‡”ŒŒ—‡ˆ‚’ƒ•Š‡‡ ƒ• †ƒ —~‡†ƒ~Š~˜ƒ–‚ ƒŽ—ŠŒ‚’–‡‹—’˜‡Žƒ ‚‡‡Žƒ‬ ‫Š ˜ —Ž‰Ž ЕР~˜‬ ‫–ˆ‬ ‫Œ~˜ƒ‬ ‫—•—ƒ‬ ‫—‡ЇŒƒ‚˜ƒ–‚‚•ƒ—‚Œƒ‡Š‚‚˜—ƒ‚ƒŽ‡˜Љ’–„‚ ‡‡‹ ‡ƒ˜ƒ€‹‰ Š• Œ˜ƒˆ‬ ‫–‰˜ ‚•ƒ— ‡ƒ‹ ƒ’˜ƒ‬ ‫˜—ƒ‚ Š ƒƒ —މ—Šƒ‬ ‫‚~–‚ ‡Šƒ•‡‚‰’–‚‰Œƒ‚—‡–‡‹—Їƒ‹‚‰‡’ƒ–‡‹‰‬ ‫‡ €–† ˜—ƒ‚ ~‡„ ƒ–ˆ‬ ‫ƒ —‡ŠŒƒ ~˜ ‚‚Љƒ˜‬ ‫ƒ„‚‡—Š‚‡~˜–‡–—‡—Œ’–— ‰ŠƒƒŽƒ˜‡ŽƒŠ ‰ŠƒŒ–—~‰‚•‚ƒŠ ‰Šƒƒ‬ ‫ЇŒƒ ‚˜ƒ–‚ ~ƒ ‡ €Œ–~‬ ‫‚•—ƒ–ƒ˜ Š~ƒ˜ƒ – ƒ‬ ‫‚‡‡Žƒ‰Š‚ƒƒŽƒ˜—Ё  Šƒ•‡‰’–‚ Š‡‡ ƒ• †ƒ ‚‡‡Žƒ˜ƒ–‚‰ŽŠ‬ ‫~‡„ ‡ † Œƒ– ’–‬ ‫~‡– ‚Œ‰—ƒŠ ƒ‰ˆ ‡„‰ƒ‬ ‫‚˜—ƒ‚‚€ƒŠ‚‡ƒ˜–‚‡~‬ ‫Љ’–~˜ƒƒŽ‹‰‡‬ ‫~Œ”ƒ˜ ЇŒƒ ‚˜ƒ–‚‬ ‫ƒ‰Œƒ’– Š ‰•‬ ‫ƒ‚€Œ–~ ‚ƒ~ ’– ‚Œƒ–‬ ‫‚~Œƒ– Œ†–~’•ƒ „”Š —‚˜€ƒ–– ‡–‬ ‫‚†ƒ‡ƒ˜– ‬ ‫ƒŠ‚˜’ŠŠ Š ‰Š ’އ‹ ‰’‡ ‡‰ƒŠ˜ƒ ƒŒ† Œ†‬ ‫–ŒŠ‚ —~ ~Їƒ ~‹ ‡ƒ‹ —˜ •ƒ— ƒ˜‡Ž‚‬ ‫ƒŒ‚ Љˆ Œƒ’– —˜ —‡•– ‰•‬ ‫‡‰ŽƒŠ˜ƒ–ƒ‚˜ƒ–‚ƒ˜’‡Š‚ƒ‚–‡”~ƒ‰~Œ–‬ ‫Вއƒ ~˜ ”–ƒ ‚€ƒŠ —•ƒŒƒ Œ—Ž˜ƒ ~ ˜‬ ‫‚~Œƒ–Š ~‡–‡•Œ~‡€ƒ–~„”Š~”Š‬ ‫Ї€‹‰‚•ƒ—Œ‚–—ŒŠ„~Ž€Œ‬ ‫Œ—˜ƒ˜ ‚—Ž‚ Š’Žƒ˜ ƒ•– ~ „‚ ~ƒ˜ƒ —‰ ‚‬ ‫‰•Œ–Œ‚–~„‡—~Š‚~Œƒ–Œ~‡€ƒ–~‬ ‫ƒ‰• Œ– Œ‚–‡ „‡ ~Œ– ’‹ ˜ƒˆ –ƒ˜ Š–€ •† ƒ‚Š‚ ~ƒ–  –ƒ ƒ˜‡‰‘ Š~ – Œ‰‬ ‫„”Š~˜Œ–„‡ŒƒŠ~‡‰Ž‡‚–‡‚–‚ƒ–‡‬ ‫˜—ƒ‚‰Š‚ƒŠ‹ƒ‰ˆŽ„‰‚—‰–‡ƒ~Œ—‡  •—ƒ—‰‡—‡„‰‚‚~‹Š—ƒ˜—ƒ‚—ЇŒ‚ Ž„‰–‰‡—˜‚‡ƒ‹Š‚ ‚˜‡‡–‚~‹Œ~ƒŠ‬ ‫”•Žƒ" ‚—‡ Šƒ Œ–  ~‡„ ~А ~„ƒ‡ ƒƒ‡ ƒŠ˜•~˜‰ŠŒ—‡ƒ‰–~ƒ‡‪ ƒŽŒ~”Œ~Šƒƒ‡ŠŠ•Ž—–ƒŒ ‚Šƒ—‰Œ‚– ‚–ƒ˜•ƒŠƒ‡Š:‬‬ ‫‰‡ ŒŠ Œ‚ —Š ‡‡ ЇŒƒ ‚˜ƒ–‚ ‡‰ƒŠ ‚~‹ ŠŽ’—ƒ‚‰~ƒ‚‬ ‫‚—‡˜’‡‚–† ‚‰Š‰’‡‚Ž‚€˜‚—‡˜ ‬ ‫‰‡ƒ —‰ˆ Ž ‚~Œƒ– „”Š Œƒ”~‡ —˜‬ ‫ƒ‰ ‚‚ Ž–‚ Ѐއ‹ ŠŠ•† —ƒ—އ‹ Œ‚އ Ё˜Œ‚—”–‡ˆŠ˜•ƒŠŒ‚Š—ƒ˜—ƒ‚‡—‬ ‫ƒ‡ †‡ Œ–ƒ˜‡Žƒ ‚•  Œ‚‹ ŽŠŒ ~‡‰‰‚ „‚€‹Ž‡€ƒŠ‡‰‡ƒ—~Œ”ƒ˜ЇŒƒ‚˜ƒ–‚ •ƒ— Š˜Š ~‡ ‪•‰ Š— —ƒ• ‚ƒ~Ž ƒ˜‡Š :‬‬ ‫‚‡ƒ Œ–‡‰‡‹ ~˜ ‚ ƒ‡‹ ”Š‹ Š—ƒ ˜—ƒ‚ Œ~‡– ‚—‡˜ ~˜ ‡Ž‡ ‚~‹ Š–~ƒ˜ ~˜ ‰Š Œ‚ Œ–Œ‚–~„‡Š—‹‚€‡‡”ƒŒ‚—Šƒ‚‬ ‫—‚ ‡–ƒ’€‹ƒ~‡ˆŠ‡ƒŠ˜•~˜‚‰Š‰~‡˜~ —Ї—‡˜ƒŠ~ –‚—ƒŠ ‚†‚ƒ–އ€—~ŠŒ–„‡‬ ‫—ЇŒ‚ƒŠ’—’—Œ—‡‚‹‰–~ƒ‡ƒ‰Ž‰ƒ‬ ‫ƒŽ‡ „‚ Œƒ’– —’‹ Ž‰Ž ‡‚ƒ‡ ~  „ƒ‚–‚•  ƒ‡•–~‰€ ~ƒ–‡‡˜~•~Œƒ~Ї‚ ƒ‡•—–ˆ˜—ƒ‚ƒ˜‡•ƒŠ~ƒ˜ƒ‡‚ƒ‡Š‚ƒƒ‬ ‫ƒ‡‚ƒ‰ƒ ‰~Œ~~ƒ~Š–‚ŒŠ‚–‰‡ˆƒ‚ƒ~ ‚ Œƒ–—Š ‡ŠƒŠ—˜—ޕАЇƒ—ƒ€€‬ ‫~Љ•Œ–Œ‚–—„‡ƒ˜‡~–’އƒ~˜–ƒ‬ ‫’—‡ƒ— †~– Šƒ‡•—ЕЁ–ˆ˜—ƒ‚ Š~~Ž—‡Ї‚ƒ˜˜‡ƒ˜~•Œ‡Œ~–‡‚‬ ‫ސނ Œ– ƒ~Œ– Šƒ „ƒ ‚Š—ƒ ‡ „~ˆ‬ ‫ƒƒ~ Œ ƒƒ–† މ—Š ~‡„ ‰~‡ Œ „~Š А–ސ‬ ‫*‬ ‫‚—‡ Šƒ Œ– „‡ •”–‚ „~Š† ƒƒ‡‡Ž‡€–‬ ‫‡’– ~  Œ‚ ‡‡‹ —~ – ‚—ƒ~‚ ‚~‡ƒŒ‚ ‡ ‚Љƒ˜ ƒƒ~ Œ ~‡„ މ—Š €ƒƒ~– ‰Š‬ ‫– ~ƒ Œ– А–ސ ˜– ’ ƒ˜ ƒ˜ŠŒ‬ ‫’Ž‚~Їƒސ–~ ƒ‡•—ŒŒŽƒ—‡‰Ž—Ї ƒ˜ƒ –—މ—Ї‹‰~‡ŠŠŒƒ~˜‚‚Љƒ˜Œ~ƒ˜ƒ‬ ‫‡ƒ˜– ‬ ‫‰‚ Œ‡~ ‚€~ƒ –‡ ƒ Œ~‡– ~Љ•Œ–Œ‚–~„‡Š•—ƒ–ƒ–ˆ˜—ƒ‚ Ž‡ —މ—Šƒ ƒ  ƒŠ‰ Œ˜‚ Š‡ƒ‬ ‫’– „”Š ~•• ƒƒ‡–„ Š †~‡‹ Œƒ–‡‹ ——‚ – Š ˜ —‚ƒ˜ƒ Š‚ƒ‡‘ ƒŠŠŒƒ ‚Љƒ˜ —˜ ‰Š‬ ‫’˜‡ ‚ Š—~Šƒ˜ ƒ˜—ƒƒ˜ ~Œ–‡ Œ Žƒ˜‚’Ї†‡‹Ž‰Ž~’ƒ~– —ŠŒ‚„ŠŒ~Š ‡ƒ‹ ƒ‰ˆ ‡‰ƒ’– Šƒ ƒƒŽƒ Œƒ‬ ‫Œƒˆ ŠŠ˜ •–~ƒ Œ– „–‚ ƒ~Œ–‬ ‫ƒ ~ƒ˜ Š  —‹ Œ~–‡ˆ ‡~ƒ– ‚•ƒ—’އŒ‚ƒ‚”‡~˜‚–‡‹’އŒ–‬ ‫ސނŒ–ƒ~Œ–~‡”ƒ–ˆ—‡‡˜‡€ƒ’‡‹ Šƒ —‡ŠŒ €‹ –‡‹ Žƒ’‡‹ ~‡‬ ‫Œ~Œ– ‚‰˜ƒ‡‹ ˜‚Ї‹ Ž~ †ƒ†„ ‬ ‫~ŠŒ‚’ƒ—‡‹–‰‡ˆƒ †~‡‹~Їˆ ‚‡•– ‚ƒ~ –†‚ Š—– ƒ•Š‚ Œ‚‡ƒ‹ ƒ~‡Šˆ ‚‰ƒŽ‚—‡ŠŒ–•‚Љƒ˜—˜‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪59‬‬ ‫‚–~ƒ ‡–ƒ– Š ‡‚ Œƒ‡‡Œ˜‬ ‫–ƒ˜‚•ƒ——Ž—~ЇŠ~ –~—‚—Ž‚—Ž˜‬ ‫*‬ ‫˜—˜Ž‚ ‚˜ƒ”~‚ ˜ƒˆ ‡Œ‡‹ ~ ‡‹‬ ‫˜–” —‹ ~‡ƒ ‰• Œ– Œ‚–‡ „‡ —’‹‬ ‫~ – ‚—ƒ~‚ ‚~‡ƒŒ‚ ~ ‡‚ƒ‡‬ ‫‰‡‰ƒŠŒ~ƒ‹Š~‚‡‚‬ ‫~ ˜—~Љ•Œ–Œ‚–‡„‡~˜~‡ƒ‰•Œ–‬ ‫~  Вއ ‰• Œ– Œ‚–~ „‡‬ ‫ŠŒ–~‚Ž€Šƒ‡„‚‚ ŠƒŠ‚˜ƒ––‬ ‫Œ‚–—„‡—‚Š~‰Š‚Œ”ƒƒ˜”–‡‰ƒ˜Š‚‡—ƒ˜‬ ‫ƒ‡•— Ё˜ Œ‚‡ –ˆ ‚˜—ƒ‚‬ ‫Šƒ އ”އ ‡‚ƒ˜ ƒ‡‡‹ ~އ‬ ‫€ƒ‘Ž•‡Œ‰ŠŒ‡Ž‡Š‰Šƒˆƒ„ƒ‚Œ~ƒ‰‡ƒ—Œ”ƒƒ˜‬ ‫ƒ~ƒ’ ‚˜‡•ƒ Š ‰ˆ —Š~ ‚އ ‬ ‫Œƒ‰– Š’€ƒ—~˜‚–‡‚•ƒ—ŒŠ„~Œ ƒŠŠ‬ ‫‚˜—ƒ‚‚‡~Š‚ †~‡‹ƒ‚ƒƒŽƒ˜—މ—Š‚‹‬ ‫˜’‡Š‡‰Œ‚‡Œ‡‹Œ—ˆ—Žƒ˜‚ŒŠ Œ‚‬ ‫‚’Š~ƒ˜ ‡•— Œ~‹ ‚ސ– ‚~—‚ ŽŽ˜‚‬ ‫‚~‹~‹‰~‡ˆ‡˜‰—Œ”ƒƒ˜‚˜—ƒ‚˜‡—‚‬ ‫‚—‡ Šƒ Œ– —‡ŠŒ —ƒŠ  –ƒˆ ‚Љƒ˜‬ ‫—Œ ‚Š•—˜ƒƒ‚’Ž˜‚~ƒ˜ƒŠŽƒ‚•—ƒ—Š‬ ‫‰‚ƒ€ ‪‹ƒ‡• ˜— ‡–‚ ‡‰ ˆ‰ƒ„Œƒ ‡•Ž ‘ƒ€ :‬‬ ‫˜’‡Š‡Œ—ˆ—Ž‚—ЇŒ‚ƒ‰ˆ‡„‰‚Љ’–Š‬ ‫Œ–‬ ‫‚Œ”ƒ‚ ‚‰–  ‚~‹ ‡‡ ŒŠƒ‰Šˆ ƒŒ†ƒŽ‘‬ ‫—€€˜ƒƒŠ˜•~˜Œ ƒ–ƒ‬ ‫Œ– „‡ •‡Š ~˜ ’އƒ —Š ‚–ƒ’~ –‬ ‫ †~‡ƒƒ~‡ŽƒŽ•‡‰–~ƒ‡‬ ‫*‬ ‫’އ‹‡’ƒ˜ƒŠ~ –—‚‡‡‚ŒŒƒ—‰˜ –ƒ—ŠŒ–‬ ‫‚—‡ Šƒ Œ– Œ‚–— „‡ އ ‡•‡–‡‬ ‫‡”~ ‚–ƒ’~ ‰—–ƒ  ~ –˜ Œƒ ƒ•‡Š Š‡ƒ Š‬ ‫‡’‚ —~Š˜ ƒ~ŒŽ‹ „‚ƒ ‚Ž‡ —~Œ–ƒ –ƒ˜‡Žƒ‬ ‫—˜~ ‡‹‪ ‡‹€:‬‬ ‫~˜–Š—Œƒ–—˜ƒŠ‚އ ˜’‡Š‡Œ‡‡ƒ‹‡ƒŒƒ‬ ‫—”‡•‡‹ ‰Š ‡Œ‡‚‹ ‚‹ ˜—ƒ‚ Œ Œ˜ —‚‹‬ ‫”‡•‡‹€–ƒ‰‡ŠŒ”ƒ˜‚˜—ƒ‚Š‚‡—ƒ˜‬ ‫  „– ‚ ƒ– ‚ŽŠ ~Š Œ– „‡ ~ –‬ ‫—‡‹˜‡–˜—ƒ‚Š‚˜—ƒ‚‚•ƒŒ˜—Š~‬ ‫~ ƒ˜ ƒ~‚˜ –‡‹ ƒŠ~ ‚˜ƒƒ˜‬ ‫‚‡˜‚‰‚ƒ€Œ~ –ƒ‡‡‚‡ƒŒŠƒ‰Š‰‡‹~„ †~‬ ‫ƒ’–‡—ƒ˜ Œ—~– އ ~‹ ƒ‰’‡ —Œ‡~ ‰•‬ ‫—„‰–~˜‚ƒ–~˜ƒ‚–ƒ–‚—ŠŒ–‰‡Š‡ƒŠ—ƒ‬ ‫ƒŠ~‚‡‚Š‚‹€ƒ‘Ž•‡‰’‡—”–‡ˆŠ‚‡ƒ˜—˜‬ ‫Œ‚–‹Œ‡Š€ƒ–‡‡~„‡Ž‡„‚‰˜‡‚•ƒ—‬ ‫ƒŠ—Œƒ Œ’‡ƒ ~‡ˆ ŠŽ‚ƒ€ ‚Š~‚ ‰—Ž‰Ž ‚ ƒ–‬ ‫•‡ƒ‹‚Œ”ƒƒ˜ƒŠ‰‚‹ƒ—‡‹—ƒ˜—ƒ‚Š‬ ‫~ƒ–Їƒ‹‚ ’–—˜ƒ‡”~—Ž˜˜—†Š’•~Œ–‬ ‫~Š Œ– ‚ƒ–‚ Šƒ —‡Šˆ Š‚• ~”Š –ƒ’~ ~ –‬ ‫‚˜—ƒ‚‚•ƒŒ˜‬ ‫Ї‰•~ ‡&—Ї†~‪•‰‹— ‡„~–‚Œ–Œ $‬‬ ‫ƒ‡Ž‚€ ‰”˜ƒ Œ– „‡ ~‘ ‚ƒ‡‘ ƒ–‰ƒ —‚‰Š‬ ‫~~„Š Œ–Œ‚–‡„‡ —‡’–‰ˆ’‹‡—‬ ‫‡ƒ–—Šƒ‹ƒ‚”Š ‚ƒ‡„‰‚Š–’ƒ~‚—ЇŒ‚‬ ‫ƒ‚—‡Šއ‹Š~ƒ˜‹‬ ‫„•‡Ž‡ –‡ ~‚– Œ†—–Ž~‡Š „”Š Œ‡‚ ‹‬ ‫‚—˜ƒŒ‹‚ ƒ–Š‚‚ƒ–~‚‚Œ’˜‡‚—•‡Š‬ ‫ŒŽ‡ Аއ ŽŒ‡ˆ ‡’ƒ– ’Š~ —~‡– ’‹‬ ‫—‰˜ƒ”~ƒ˜‚”‡Šƒ‹‚–~ƒ‡–ƒ–—~‡Šƒ‰Šƒ‹‬ ‫~ ‡ƒƒ–”‚ŠƒŒ–Œ‡Š˜~‡ ƒ˜~‪‰~Œˆ‡„:‬‬ ‫~”Љ•Œ–Œ‚–~„‡‰~—–Œ–„‡’Š‬ ‫~ƒƒ–†ŠŒ‡†„‡‡ƒ~Œ–‚Ž‚Œ‚†ƒƒŒ‚ސ‡‹‬ ‫ƒŒƒ Šƒ Š‚• —ƒ Š ‡Ž‹ ~ˆ ‰Š „~˜‬ ‫”ƒ–‚ Œƒ’Š~‚ Š—Žƒ˜ ~˜ €–‡ ‚† ‰‡‬ ‫’•ƒ˜ Œ– —Œ–‚ –ƒ ƒ ƒ‚Šˆ —ƒ ’‹ Š‚•‬ ‫‪‹‡ ~‚ƒƒ—‡—:‹‡ ~˜—‹‡Ž‚Œ‰ƒƒ†‚Œ‰:‬‬ ‫Š‚—‡Šއ‹Š~ƒ˜ƒŠ‚ „‡–˜—ƒ‚‡‚ƒ‡‬ ‫˜—ƒ‚€‹‡ ‪$~†‡Š—&•~ ‡‹Šƒ‰:‬‬ ‫~”Š–ƒ’~‬ ‫– ƒ•Œ–ˆ‚˜ƒ–‚—‚‡‚Ž”–Š•ƒ—‡Š‡ƒ‬ ‫ƒ‚Ž‚ ŠŒ–‚ ‚’Š~ ˜ƒ”~ƒ˜ ‡•‚ „ƒ ‪:‬‬ ‫*‬ ‫‚– ~‡– ‰~—–  ƒ– ~  Š‚ ƒ‚ƒ‚Š‬ ‫‚—Ї—‡˜ Œ’– ‪~Ž•Œ‚ ˜~ ƒ— ƒŠ‚ :‬‬ ‫~Ї˜ƒŽ~ƒ‚•ƒ——Љ•Œ–Œ‚–~„‡‬ ‫Ї˜ ‚ ƒŠ‡‹ —‹ •‡Š ~˜ ’އƒ – ’–‡Œ‬ ‫‚Š˜‡ ŽŒŽ˜ ~Ї‚ ‚€‡ – ’–‡Œ ‰–‬ ‫‚€‡‚ ’‹ ~—‚ ~ ˜ Ž”– ŠŒ—’ ‚ —ƒ‚‬ ‫—‚‡‚އƒŽ‰—Š‚–‚•Œ–ƒ„ ‡„‡~ˆЁ~ƒ‬ ‫‡•‚ ‚–~—ƒŽ‚ —‡” ƒ‚‡~ ‪‹‡ –‰ƒŒ ‡‰ :‬‬ ‫ƒŒ‡ƒ ˜ ‡—–~Š ~—– ”ƒ• ‚˜‡‹ ˜‬ ‫Š–Œ–ˆ‚˜ƒ–‚ƒ‚Œ”ƒƒ˜ƒŽ‡‚Š~˜~ƒ– ƒ˜‬ ‫ŠŽ˜ ~˜–‡~ƒ˜‡ƒ‬ ‫ŒŠ Œ˜‚ƒŠ‹‚—އ‚•ЕЂ~˜Œ—‡‚ƒ–‚‬ ‫‡‡ƒ‰ ‡ŠƒŽ‡€Œƒ–‬ ‫Œ–ˆ‚‡—–ƒ‰ƒ–‰Œ‚—އ‹‚˜Žƒ””‚•–‚‬ ‫Š ~˜– ‚‡ ‚ ƒ– ~˜ ‚‰Œ˜ƒ ŠŽ‡˜ƒ ‬ ‫• – ’–‡Œ ~˜ ‚ ƒ– ƒ~‘ –ˆ Šƒ‬ ‫–ƒ  †‚–‚ ƒ‚˜ƒ––ƒ˜ ˜—ƒ‚ ƒ—Š ‰ˆ ~‚‬ ‫ƒ~‰‚އ˜ƒ ƒ”‚”Š ‚–‚‰–‰˜‚•ƒ—‬ ‫”‡ŠƒŒ‡‹ Œ•‡’‡‹ ƒŠ~ƒ– ˜ƒ”~ƒ˜ ‚‡•ƒ˜ –“‬ ‫ŠŽƒ‚ •—ƒ —Š Œ– „‡ –”ƒ˜‚ Š•— –ˆ‬ ‫—•‡ŠŒ’‡Œ–‬ ‫—‡—ŠŽ˜ ~˜–‡~ƒ˜‡ƒ—Š‚ސ–Š~˜–‬ ‫˜—ƒ‚ƒ˜‡•ƒŠŒ—‡‚‬ ‫Š~ ~–‰ƒ ‚‡Œ‡‹ ƒ‰ƒ– ~ˆ ‰—ƒ‡‡‹ ‡Œ‡‹‬ ‫~ƒŠ‹ ~Œƒ —Š ‚ ƒ– †Ž‚ ‰‡ ‚‡~ ~‡ŽŽ‚‬ ‫˜ ‡Š‚Š~–”‚‚Œ—Œ—Š‚‰Ž‡‚~Š‚•ƒ—‬ ‫Œ~„ ‡•– – ’–‡Œ  –ƒ —Š Œ– „‡‬ ‫‡‰ƒŠ‚Š~—–~˜‡”ƒ‚އ˜ƒ †–‹˜—~Š~˜‬ ‫’އŒ‚ ‰‡ —Š~ ŠŠŠ ~˜ Œ– ‚•ƒ—‬ ‫ƒ „– ˜—ƒ‚ —ЇŒ‚ ‚˜Š• Š’˜ ‚–‬ ‫ƒƒ˜ ˜ •—ƒ —Š ‰• Œ– „‡ —‰ Š‚‬ ‫—Œ‡˜ Œ—‡‹ ‰€ƒ ~ ~ˆ Š~ – Œ‰ €Œ–‬ ‫Ї˜ƒŠŒƒ–•~„‚ƒ‚–ŠŒ’–‰‡Œ–‬ ‫„ŠŽŒŽ‚Š ‡‡Š„~ƒ„‰‚Š‚˜ƒ’‘”Š‬ ‫˜ƒ—‚‡ƒ˜ƒ‚ƒ~–•Œƒ’•Š‚Š˜ƒ˜ƒŠ~‬ ‫—‡–‡–~—‡˜ƒ’Š—”‡Šƒ‹‚—އ‡‪‚~p –‡r o‬‬ ‫‚•ƒ——އ‹—Вއ‚ŒŠ Œ‚‬ ‫~ŠŠƒŠ‚˜–ƒŠ‚ Ї†~˜Œ‡Š‚‰Ž‡ƒ~˜Œ‡‬ ‫‰‡‰ƒŠ‚ ƒ–‚˜–’~Œ ƒŠ‡ƒƒ‰Š„~˜~ˆƒ–•‬ ‫‚Љƒ ‚~‹ ƒŽ‚ ‡ ‡ƒ Ї˜ƒ —Š Œ– ~ˆ‬ ‫‰Ž‡‪—ƒ•‚Š~‰~º‬‬ ‫ŠŒŽƒŒ‰Ž‡‚ƒ‚ ‪r‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‰‡—‡„‰‚~ƒ˜ƒ–ƒ’~Œ„–•ƒ—Š—ƒЉƒ–‬ ‫Œ—‚€‡ƒŠ‡˜Œ”~ƒ~˜‚€~‡‚–‚ – —Šƒ‹‬ ‫‚‰Ž‚’–”‚‚~—‚‰‡Œ–ƒ•ƒŠŒ—˜Ž•‬ ‫Œ ”˜ƒ†–‹‡ŠˆŠ‡˜ƒŠŒƒ‬ ‫’ƒ‡€Š „Š —~Œ– Š‚‹ ‰‡ ‚—‚ ~‡Ž‚ ‰—‡–‚‬ ‫Œ‰‡ ˜Ž˜‚ ~˜ ”–‚ ’އ Œ– Š —ŠŒ–ƒ˜‬ ‫Š‚‰ŽŠŒ–‰‡˜‚~‡„Œ•Š˜‚•‚Š‚~‹‬ ‫—‚ƒ–‡‚ ‚‡ƒ ~Ž—‡‹ —ƒ‡‹ ƒŽ‰‡‹ ‚˜––‚‬ ‫Šƒ‡‡ƒ—ƒ–’~Šƒ‬ ‫‚Œƒ~€˜—‡‚‰‡–‡~ƒ˜ƒ—ŠŽ‚Œƒ†ŠŠ‬ ‫‚‡~ƒ‚€‡‚Š‚‡‰—‚€‡‚ƒ•ƒŠŠ~Š‚‚˜ ŽŽ‚‬ ‫‰—˜ƒ Š ‰~ ŒŒŠ‰˜ƒ ‡– Š„~ †–‹‬ ‫‰‘ ‚Œ~„އ‡‹ ‚ Š‚ Š”ƒ• •ƒŠ €ƒŠ ‰‡ ‚‡~‬ ‫‚ŒŠ Œ‚ ~ ’‹ ~Š ‰• Œ–Œ‚–~ „‡ Žƒ‬ ‫—Œ–‡ƒ–‚Š‚–ˆ˜—ƒ‚‬ ‫Œƒ‰– ˜ Š‚‰Ž ~Š ‚•ƒ— ’އŒ‚ ŠŠ~ —‚‡ƒ˜‬ ‫—Š~ Œ’—ƒ†‡‚‹—–ƒ‡–ƒ‚„‰‡–Вއ‬ ‫~ „‰•Œ–„‡‡‡‚€~‡‚–‚ – —Šƒ‹‬ ‫ƒ‡‰ƒ‡‹‰‡Ž’—Ž‚‚–‬ ‫Œ–~˜~‡ƒ‚Œƒ†ŠŠ–—ƒƒ‡ŒŒ Š˜ƒ~—–‬ ‫’ƒ‡€Š „Š ƒ~Œ– Šƒ •ƒŠ ‰‡ —‡€‡ Š~ƒ„Ž‚‬ ‫‰‚ ‚–‡—‚ ‚~—‚ ”•ƒ˜‡‚  —Ž—Œ‬ ‫—Šƒ‹ ~ ~‡„ ‡ –‡‰†‡€ ˜—ƒ‚ ‚ „ƒ‚‡‬ ‫€–‚Š‡ƒ‬ ‫‚•ƒŠ •ƒ— ’އŒ‚ ƒ‡ƒ–‚ Œ– Š‚‰Ž‡‹‬ ‫‚ ˜—ƒ‚ ‚މƒŽ‚ƒ‚–”ƒ‡‚ ‪ƒ~–‚А‚†– :‬‬ ‫ƒŠ‚„‚~—–‰~Œƒ–ŽŒŽ‚‚‡‚Š’—ƒ†‡‚‹‬ ‫Œ—Ž‰Žƒ ~Š ‚•ƒ— —† ‚ ‚~‹ ’އ Œ– ~˜‬ ‫˜—ƒ‚Œ‰~ƒŠ‚~ƒ‰ˆ’†–‚Œ–Š—Šƒ‹‬ ‫‡–Š~‚‡‚Œ‚ –‡‹Ё–‚ ‰‡ƒ—‰ˆ’˜ ‬ ‫‡•–‡ ‚–‡‹ ‰‡ – ’–‡Œ ‚ƒ–‚ —Š~ƒ–‬ ‫Œ–„‡~˜’‡ƒ ‰Œ‚ƒ~Œ–ŠŽƒ–‡Œƒ–‬ ‫ŒŒ”~‡‚”‡Šƒ‹Œƒ‰– ‡‹ŠŽ˜ ~˜–‡~ƒ˜‡ƒ‬ ‫˜—ƒ‚Œ~‚‚‬ ‫–‪‚Š~‚‹‡–‰˜ƒŒ‡Žƒ˜»À‬‬ ‫Œ– „‡ ‚~„‡ Ё–‡‚ –ƒ •— ƒŠ~ –‬ ‫’‹‚€‡„•~ Š‡˜ƒŽ~ƒ‚•ƒ——Љ•‬ ‫‚ Œƒ~ –‡ „Š —‚•‚ Œ•‡‡‹ ”Œƒ‬ ‫Œ —‚ ‚ƒ–‚ —‡ „–ƒ Š–ƒ’~ ƒ‡•—ƒ‚ƒ Š”‬ ‫Œ–Œ‚–~„‡ƒ‡•—Š‚‰Ž~Š‚•ƒ—’އŒ‚‬ ‫~˜‰ŠŒ”ƒƒ˜‚˜ƒ–‚ ‡  ‡Š•ƒ†—ŒƒŽ‡ ‡—‡ ‬ ‫”‡Šƒ‹Žƒ‘†–‹‚އ˜ƒ ƒ~ –‰ˆ‡—ƒƒ~Їƒ‬ ‫–‘ —Š~ ‚‡‚ „‚ —ƒ˜ •Š˜ ‚•‚Š ‡•—‬ ‫–Œ„˜’‚‡–ƒ—ŠŒ‡–‚’~‚€ ƒŠ‰~ƒ–‚~‡ˆ‬ ‫Š—ŒƒŒ‚А—ƒ˜‚Š~‚‬ ‫‚€~‡‚–‚ – —Šƒ‹’ƒ‡€Š„Š~˜–—ƒ˜ƒ—Š‬ ‫Œ•‡‡‹‚•‚~˜Œ”ƒ˜ ~ŒƒŽ‚ "‬ ‫„–ƒ ‚~‹ ƒ‚ ƒ– ~Š ‚–ƒ’~ ƒŒ–ƒ Šƒ ~˜‬ ‫Œ–„‡Š‚‰Ž‡ƒ~Š‚•ƒ—Œ’~˜„•Žƒ˜ƒ—Š‬ ‫~Š~Œ~‡‚•‚Œ•‡‡‹Œ”ƒ‚„ƒ‰ˆ—‰~—–‬ ‫–‡Œ–—Вއ‚އ˜ƒ ‡—Š””‡Šƒ‹Žƒ‘‬ ‫‚~‡—ƒŒ–ސ˜–Š•—˜ƒ‬ ‫‡‚ƒ‡ Žƒ’Š ŠŒ—‰ ƒŽ Š‚ ƒ ƒ‚ƒ~ —ƒ’ˆ ~˜‬ ‫–€„ ‚ƒ•†ƒ– ƒ~Œ– ƒ‰‡  ‰’– ~އ —”–‡ˆ‬ ‫‰~—– Ž‰Ž ‚„• ‚ –‚ ސނ ‚‡—‡— ƒ~Œ–‬ ‫”•ƒŠƒ˜‚‚‡~Вއ‚•‚ƒŒ•——‡—Š ‬ ‫ŠŠŒŽ‡~˜–„‡‚–’ƒ~‚"‚ ƒ—‡‹~˜‹—~’—–‬ ‫ŠŒ–„‡ƒ„‰‡˜‡Š‚‰‡–~˜„•‡Ž‰‹ƒ—Œ˜‡‬ ‫Šƒ–’ƒ~‚—ЇŒ‚ƒ‚ƒ~Œ•АА”Œƒ‬ ‫Š‚†–‡ ~ƒ˜‡" ‚–‡ ‰– —‡Žƒ ”‡Šƒ‹ ~ˆ‬ ‫ŒŒŽƒ ’‹ —~Œ– –—‚ —Вއ ‰Š ށ–‡‬ ‫—~‹ ‡„‰‚ Š‚–‡~ ƒŠ•ƒ‹ ŒŒ‡†˜ ƒŠ‡ƒ ~ƒ ~„‬ ‫АƒŒ˜ƒ ‚˜•—‚ ‚~‹ ƒŒ‚ Š —Š‚ —ŠŠ~‬ ‫—‡Œ‡Žƒ—ƒŠ~—‡‡ˆŠ—ƒ ˜—ƒ‚Œ~‚‚ ‬ ‫‡—ƒ ˜—ƒ‚ —ЇŒ‚ ƒ‡˜• ~˜ Œ—‡ƒ ‰‡‬ ‫”‡Šƒ‹ Žƒ‘ ‚‡~ ~‡Ž‚ Œ‰‡Œ‚ Ї”ƒ ‚އ˜ƒ ‬ ‫Œ——Œ Œ– „‡ ~˜ –‡ƒ އ˜– ŒŒ•ƒŒƒ‬ ‫ƒ‡ „ƒ– Š‚˜Ž‚€ –ˆ ‚˜ƒ–‚ ~„‡ ‚•‚ ~‰‬ ‫ƒ‰‡Œ–‡‰•Œ–„‡Š~˜ƒ–‡Œ‡ƒ—Œ~Š‬ ‫~ ˜ƒ~Œ–•ƒŠ€ƒŠ ƒ—Šƒ‹–„‡‡‬ ‫Œ~Œ‡ Ё–‡ƒ ƒ—ƒŠ  Šƒ –’ƒ~‚ —ЇŒ‚ Œ‬ ‫Ї˜ –‡–‚ Ž~Š“ ‚–ƒ’~ ЕР~˜ –‡‚‬ ‫‚~†~އ—†€„~€† „•‡Ž‡Š~~Œ–‰ ‬ ‫‚—Œ‡‹ƒ‰ˆ‚•‚Œ•‡‡‹Œ”ƒ˜~ŒƒŽ‚‬ ‫ƒŠ””‡Šƒ‹Žƒ‘ƒŠŒ–‚‚’Š~‚–~ƒ˜ƒ”~ƒ˜‬ ‫Š~ – —‚˜‡‡— Œ– —ƒ Š ‰~ƒ ~Œ–‬ ‫‡‡‹ Œ– ~˜ –‡ ‚Œƒ– ƒ~Œ– —ƒ‬ ‫‚”‡Šƒ‹ ‰‡ –‡~ƒ˜‡ƒ —Š ‚ސ– –‡~ƒ˜ ƒ—ЇŒƒ˜‬ ‫А”ŒƒŠ —„•‡Ž‡„Šƒƒ~‡~Œ–~„—€‹‬ ‫Š~‡ˆ ƒ~Œƒ– Šƒ —‡—ƒ ˜—ƒ‚ —ЇŒ‚‬ ‫Š Šƒ†‡ŠŠ~—ƒ‹’€‹‬ ‫Œ‡—~‡Žƒ‡‰ƒŠŠ—ƒ˜—ƒ‚Œ~‚‚‪ƒ—‡:‬‬ ‫ƒ‡•Š Š ”Œƒ ƒŠ ˜ƒ–‚ ƒŒ”ƒƒ˜ ƒ‚•‚‬ ‫‰–~ƒ˜–’–‡Œ~˜˜ƒ”~ƒ˜‚”‡Šƒ‹‚˜’Š‬ ‫ЉŠ‚’ ƒ˜˜—ƒ‚Œ‡–~‚‬ ‫ƒƒ~‡ ‡~Œ‡ Šƒ ƒ‡•Š ~˜ ˜—ƒ˜ƒ‬ ‫Œ~ƒƒ~Œ–„‚Ї‰–~–‡‹ƒ—˜‡‹—Ž‚‬ ‫– Œ‡‹ ƒ–”ƒ ƒ Œ‚–‚ ‡—Š ‬ ‫—~އ ƒ• Œ•”ƒ‡ ‰–ƒ’~ ƒ‰„~˜ Š~ –~‡˜‡‬ ‫ƒ‡˜ ‚‡ƒ‹ ƒ‚—ƒ˜‬ ‫–ƒƒ‡–’~‚ƒ‬ ‫‡‡ Œ—ˆ ‰Š ‚—އ‹ —~ – —˜ƒ”~ƒ˜ ”‡Šƒ‹‬ ‫‡’– ‰• Œ– Œ‚–~ „‡ ˜ƒˆ‬ ‫‚˜ƒ‚ƒ‚–‰‚Š‚–‚ – ~‚–ƒ‡Ž—І~‬ ‫Š‚~–ƒ˜‪5387722@gmail.com‬‬ ‫טועמיה ‪ -‬דפוס ספיד פרשת האזינו תשפז‬ ‫‪˜ ¡¤±˜ž¤ª™¦°¦›˜Ÿ¯°¥¡°¦§™™›°£±¡¡™°§°¦²£ž¤‬‬ ‫‪60‬‬ ‫לקט פירושים מתוך שיעור פרשת שבוע‬ ‫בביהכנ"ס "דברי שיר" רח' זכריה ‪ 4‬ב"ב יום חמישי בשעה ‪22:00‬‬ ‫גליון מס' ‪981‬‬ ‫האזינו – שבת שובה – יום כיפור תשפ"ז‬ ‫בּוֹרא כְּ ַלפָּיו‪,‬‬‫וּת ִמיהוֹת עַ ל הַ נְהָ גַת הַ ֵ‬ ‫עוֹלוֹת ְל ֶנגֶד עֵ ינָיו מַ חֲ שָׁ בוֹת ְ‬ ‫" ַי ֲערֹף כַּמָּ טָ ר ל ְִק ִחי ִתּזַּל כַּטַּ ל ִא ְמ ָר ִתי" )לב‪ ,‬ב(‬ ‫הוּתהּ שֶׁ ל הַ ְתּפִ לָּה ֵאינָהּ מֻ שֶּׂ גֶת‪ֵ ,‬אין ִהיא ִמ ְת ַקבֶּ לֶת‬ ‫וּמֵ ַאחַ ר שֶׁ מַּ ָ‬ ‫מַ דּוּעַ ִה ְק ִדּים "מָ טָ ר" ְל"טַ ל"‪ ,‬וַהֲ ל ֹא מָ טָ ר פָּחוֹת ָתּ ִדיר מֵ אֲ שֶׁ ר‬ ‫לִפְ נֵי הַ ָקּבָּ "ה‪.‬‬ ‫הַ טַּ ל שֶׁ ֵאינוֹ נֶעְ צָ ר לְעוֹלָם?‬ ‫הֲ ֵרי לָנוּ‪ ,‬שֶׁ ָאדָ ם הָ רוֹצֶ ה לִזְ כּוֹת ל ְִראוֹת בְּ טוּב ה' עִ מּוֹ וְ לִזְ כּוֹת‬ ‫ָכּ ִדּיֵּק הָ ַרב שָׁ אוּל בְּ ָרא זַצַ "ל בְּ ִספְ רוֹ "גִּ בְ עַ ת שָׁ אוּל"‪ ,‬וּבֵ ֵאר‪,‬‬ ‫לּוֹתיו ִתּ ְת ַקבֵּ ְלנָה בִּ ְשׁעַ ת פּ ְֻרעָ נוּת‪ ,‬מֻ כְ ָרח לְהַ ְרגִּ יל עַ צְ מוֹ‬ ‫שֶׁ ְתּפִ ָ‬ ‫שֶׁ הַ מָּ טָ ר ֵאינוֹ נֹחַ לִבְ נֵי ָאדָ ם‪ ,‬וְ גַם מַ כֶּה בְּ כֹחַ ‪ ,‬מַ ה שֶּׁ ֵאין כֵּן הַ טַּ ל‪,‬‬ ‫בְּ מֶ שֶׁ כָּל יְמֵ י חַ יָּיו ל ְִה ְתבַּ טֵּ ל לִפְ נֵי ה' וְ לָדַ עַ ת כִּ י כָּל ְדּ ָרכָיו‬ ‫ָלכֵן ִה ְק ִדּימוֹ לִפְ נֵי הַ מָּ טָ ר‪.‬‬ ‫ִמ ְשׁפָּט וְ כִ י צַ ִדּיק וְ יָשָׁ ר הוּא‪ֵ ,‬א‪-‬ל אֱ מוּנָה וְ ֵאין עָ וֶל‪.‬‬ ‫תּוֹרה הַ ְקּדוֹשָׁ ה‪ :‬בִּ ְת ִחלַּת לִמּוּדוֹ‪,‬‬ ‫ָכּ הוּא גַּם הַ סֵּ דֶ ר בְּ לִמּוּד הַ ָ‬ ‫ָקשֶׁ ה ל ָָאדָ ם ל ְַקבֵּ ל טַ עַ ם בַּ לִּמּוּד וּלְהַ ְת ִמיד בְּ לִמּוּדוֹ‪ ,‬וַהֲ ֵריהוּ‬ ‫"הַ ְלה' ִתּגְ ְמלוּ ז ֹאת עַ ם נָבָ ל וְ ל ֹא חָ כָם" )לב‪ ,‬ו(‬ ‫בִּ בְ ִחינַת "מָ טָ ר"‪ .‬אֲ בָ ל בַּ הֶ ְמשֵׁ ‪ ,‬כַּאֲ שֶׁ ר כְּ בָ ר לָמַ ד הַ ְרבֵּ ה ‪-‬‬ ‫ֶאת הַ ִמּלִּים "עַ ם נָבָ ל וְ ל ֹא חָ כָם" ִתּ ְרגֵּם אוּנ ְְקלוֹס‪" :‬עַ מָּ א‬ ‫דוֹמים ְל"טַ ל"‪.‬‬ ‫תוּקים ִמ ְדּבַ שׁ וְ ֹנפֶת צוּפִ ים וְ ִ‬ ‫הַ ְדּבָ ִרים ַנע ֲִשׂים ְמ ִ‬ ‫אוֹרי ְָתא וְ ָלא חַ כִּ ימוּ"‪.‬‬‫ְדּ ַקבִּ ילוּ ַ‬ ‫ֵאלּוּ הֵ ם ִדּבְ ֵרי הַ ַתּנָּא בְּ ָאבוֹת )ו‪ ,‬א(‪ָ " :‬כּ ִהיא דַּ ְרכָּהּ שֶׁ ל‬ ‫תּוֹרה ֶאל הַ ַתּ ְרגּוּם אוֹנ ְְקלוּס‪,‬‬ ‫ִאם ָאנוּ מַ ְקבִּ ילִים ֶאת הַ ִמּ ָלּה שֶׁ בַּ ָ‬ ‫תּוֹרה"‪ ,‬הַ יְנוּ בִּ ְת ִחלַּת הַ לִּמּוּד ‪" -‬פַּת בְּ מֶ לַח תּ ֹאכַל וּמַ יִם‬ ‫ָ‬ ‫אוֹרי ְָתא"‪ ,‬כְּ לוֹמַ ר עַ ם‬ ‫יוֹצֵ א שֶׁ "עַ ם נָבָ ל" הוּא "עַ מָּ א ְדּ ַקבִּ ילוּ ַ‬ ‫תּוֹרה נ ְִקנֵית בְּ ִמעוּט ַתּעֲנוּג‪ .‬אֲ בָ ל הָ עוֹשֶׂ ה‬ ‫שׂוּרה ִתּ ְשׁ ֶתּה"‪ ,‬הַ ָ‬ ‫בַּ ְמּ ָ‬ ‫תּוֹרה‪.‬‬ ‫שֶׁ ִקּבֵּ ל ֶאת הַ ָ‬ ‫תּוֹרה‬‫כֵּן‪ ,‬לְבַ סּוֹף ‪ַ " -‬א ְשׁ ֶרי " ‪ -‬גַּם בָּ עוֹלָם הַ זֶּה‪ ,‬וְ הַ ְמ ַקיֵּם ֶאת הַ ָ‬ ‫וְ הַ ְתּ ִמיהָ ה בָּ ז ֹאת ַרבָּ ה ְמאֹד ‪ -‬הֲ י ִָתּכֵן?!‬ ‫מֵ ֹענִי סוֹפוֹ ל ְַקיְּמָ הּ מֵ עֹשֶׁ ר‪.‬‬ ‫דוֹשׁים מַ ְסבִּ יר הָ ַר ְמבַּ "ן ֶאת הַ פָּסוּק ) ַויּ ְִק ָרא‬ ‫בִּ ְת ִחלַּת פּ ָָרשַׁ ת ְק ִ‬ ‫"קד ִֹשׁים ִתּ ְהיוּ כִּ י ָקדוֹשׁ אֲ נִי"‪ ,‬וְ אוֹמֵ ר‪ ,‬כִּ י ָא ְמנָם‬ ‫יט‪ ,‬ב(‪ְ :‬‬ ‫"הַ צּוּר ָתּ ִמים ָפּעֳלוֹ" )לב‪ ,‬ד(‬ ‫סוּרים‪ ,‬אֲ בָ ל יָכוֹל‬ ‫אוֹתנוּ לִפְ רֹשׂ ִממַּ אֲ כָלוֹת אֲ ִ‬ ‫ָ‬ ‫ירה‬‫תּוֹרה ִהזְ ִה ָ‬ ‫הַ ָ‬ ‫הַ הַ כְ נָעָ ה לִפְ נֵי הַ ָקּבָּ "ה‪ ,‬וְ הַ י ְִדיעָ ה כִּ י כָּל דַּ ְרכֵי הַ נְהָ גָתוֹ ַנעֲשׂוֹת‬ ‫וּמזּוֹ ְללֵי בָּ שָׂ ר‪ ,‬וְ ל ֹא ַי ֲעבֹר עַ ל שׁוּם‬ ‫ָאדָ ם ל ְִהיוֹת ִמסּוֹבְ ֵאי ַייִן ִ‬ ‫בְּ צֶ דֶ ק‪ ,‬לְל ֹא שׁוּם עָ וֶל‪ ,‬חָ לִילָה‪ ,‬בְּ כֹחָ הּ לְהָ בִ יא ל ָָאדָ ם יְשׁוּעָ ה‪,‬‬ ‫תּוֹרה"‪ .‬וְ עַ ל‬ ‫תּוֹרה‪ֶ ,‬אלָּא י ְִהיֶה בְּ גֶדֶ ר "נָבָ ל בִּ ְרשׁוּת הַ ָ‬ ‫ִאסּוּר שֶׁ בַּ ָ‬ ‫וְ לַהֲ ֹפ ֶאת ִמדַּ ת הַ ִדּין ל ְִמדַּ ת ַרחֲ ִמים‪ָ ,‬כּ שֶׁ בְּ עֵ ינָיו יוּכַל ל ְִראוֹת‬ ‫תּוֹרה וְ ָא ְמ ָרה‪ְ " :‬קד ִֹשׁים ִתּ ְהיוּ"‪ ,‬כְּ לוֹמַ ר‪,‬‬ ‫אוֹתנוּ הַ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ירה‬ ‫ָכּ ִהזְ ִה ָ‬ ‫ֶאת הַ טּוֹב שֶׁ בְּ הַ נְהָ גַת ה' כְּ ַלפָּיו‪.‬‬ ‫ַקדֵּ שׁ ֶאת עַ צְ ְמ אֲ פִ לּוּ בַּ ְדּבָ ִרים הַ מֻּ ָתּ ִרים ְל ‪.‬‬ ‫"מזְּ ֵקנִים‬ ‫בְּ עִ ְניָן זֶה ְמבָ ֵאר הָ ַרב ְשׁטֵ ינְמַ ן זצ"ל בַּ חוֹבֶ ֶרת ִ‬ ‫וְ אוֹמֵ ר ‪ַ -‬רבִּ י בָּ רוּ דֹּב פּוֹבַ ְר ְס ִקי‪ ,‬בְּ ִספְ רוֹ בַּ ד קֹדֶ שׁ כִּ י עַ ל פִּ י‬ ‫בּוֹרא‬ ‫ֶא ְתבּוֹנָן" שֶׁ מַּ הוּת הַ ְתּפִ לָּה ִהיא ִה ְתבַּ ְטּלוּת וְ הַ כְ נָעָ ה לִפְ נֵי הַ ֵ‬ ‫ִדּבְ ֵרי הָ ַר ְמבַּ "ן הַ לָּלוּ נ ִָתּן לְהָ בִ ין ֶאת ַכּ ָוּנַת הַ ַתּ ְרגּוּם אוּנ ְְקלוֹס‪.‬‬ ‫קּוֹרה ל ָָאדָ ם‪.‬‬ ‫י ְִתבָּ ַר בְּ כָל ִמ ְק ֶרה שֶׁ ֶ‬ ‫תּוֹרה צִ וְּ ָתה עָ לֵינוּ " ְקד ִֹשׁים ִתּ ְהיוּ"‪ִ ,‬מי שֶׁ הָ יָה‬ ‫כִּ י ִאם ל ֹא שֶׁ הַ ָ‬ ‫ָא ְמנָם – מַ ע ֲִשׂים שֶׁ בְּ כָל יוֹם הֵ ם שֶׁ ִמּ ְת ַרחֲ ִשׁים ל ָָאדָ ם ְמא ָֹרעוֹת‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬אֲ בָ ל ל ְַאחַ ר‬‫זוֹלֵל וְ סוֹבֵ א נ ְֶחשָׁ ב ַרק ְלנָבָ ל בִּ ְרשׁוּת הַ ָ‬ ‫יאים אוֹתוֹ‬ ‫בִּ ל ְִתּי צְ פוּיִים שֶׁ ֵאינָם נ ְִר ִאים לוֹ כְּ טוֹבִ ים‪ ,‬וְ הֵ ם ְמבִ ִ‬ ‫תּוֹרה צִ וְּ ָתה שֶׁ נּ ְַקדֵּ שׁ ֶאת עַ צְ מֵ נוּ אֲ פִ לּוּ בַּ מֻ ָתּר לָנוּ‪ִ ,‬אם כֵּן ִמי‬ ‫שֶׁ הַ ָ‬ ‫לְמַ ְחשָׁ בָ ה‪ :‬מַ דּוּעַ ֵא ַרע לִי דָּ בָ ר ָכּזֶה? מַ ה זּ ֹאת עָ שָׂ ה לִי אֱ ִקים?‬ ‫יאה הוּא נָבָ ל אֲ ִמ ִתּי‪ .‬וְ זֶהוּ שֶׁ אוֹמֶ ֶרת‬ ‫וּסבִ ָ‬ ‫שֶׁ חַ י חַ ֵיּי זְ לִילָה ְ‬ ‫ִאם מַ חֲ שָׁ בוֹת מֵ עֵ ין ֵאלּוּ י ְַט ִרידוּ ֶאת הָ ָאדָ ם בִּ ְשׁעַ ת ְתּפִ לָּתוֹ‪,‬‬ ‫תּוֹרה כְּ שֶׁ לּ ֹא חַ יִּים‬ ‫תּוֹרה "עַ ם נָבָ ל"‪ ,‬כִּ י ַאחֲ ֵרי ַקבָּ לַת הַ ָ‬ ‫הַ ָ‬ ‫מַ ְשׁמָ עוּת הַ ְדּבָ ִרים ִהיא‪ ,‬שֶׁ בִּ ְמקוֹם שֶׁ הַ ְתּפִ לָּה ָתּבִ יא אוֹתוֹ‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬וְ ָלכֵן‬‫בִּ ְקדֻשָּׁ ה וּבִ פְ ִרישׁוּת ז ֹאת ִהיא נְבָ לָה וְ ל ֹא בִּ ְרשׁוּת הַ ָ‬ ‫יוֹתר לִפְ נֵי הַ שֵּׁ ם י ְִתבָּ ַר ‪ִ ,‬היא ְתּהַ וֶּה עֲבוּרוֹ‬ ‫לְהַ כְ נָעָ ה גְּ דוֹלָה ֵ‬ ‫אוֹרי ְָתא"‪.‬‬ ‫ִתּ ְרגֵּם אוּנ ְְקלוֹס‪" :‬עַ מָּ א ְדּ ַקבִּ ילוּ ַ‬ ‫בּוֹרא‪ ,‬אֲ שֶׁ ר כִּ בְ יָכוֹל ֵאינוֹ‬ ‫כְּ עֵ ין הַ בָּ עַ ת ִאי ֵאמוּן בְּ הַ נְהָ גָתוֹ שֶׁ ל הַ ֵ‬ ‫שׁוֹפֵט אוֹתוֹ בְּ צֶ דֶ ק‪ ,‬וַאֲ פִ לּוּ ִמבְּ ִחינָה ְמסֻ יֶּמֶ ת ֵתּחָ שֵׁ ב כְּ הַ ְת ָרסָ ה‬ ‫"כְּ נֶשֶׁ ר יָעִ יר ִקנּוֹ עַ ל גּוֹ ָזלָיו י ְַרחֵ ף" )לב‪ ,‬יא(‬ ‫בִּ פְ נֵי הַ ָקּבָּ "ה עַ ל הַ נְהָ גָתוֹ ִאתּוֹ‪ָ ,‬כּ שֶׁ ִהיא ִתּגְ רֹם לוֹ הַ הֶ ֶפ‬ ‫הַ נְהָ גָתוֹ שֶׁ ל הַ ָקּבָּ "ה עִ ם בָּ נָיו ְמשׁוּלָה ְלנֶשֶׁ ר הַ ְמטַ פֵּל בְּ גוֹ ָזלָיו‪,‬‬ ‫הַ גָּמוּר ִממַּ ְט ָר ָתהּ הָ אֲ ִמ ִתּית‪.‬‬ ‫אפֶן‬ ‫כְּ שֶׁ הוּא ְמסַ פֵּק לָהֶ ם בַּ ע ֲִדינוּת וּבְ חֶ ְמלָה ֶאת כָּל צָ ְרכֵיהֶ ם בָּ ֹ‬ ‫לְפִ י זֶה – מַ ְמ ִשׁי ר ֹאשׁ הַ י ְִשׁיבָ ה – נ ִָתּן לְהַ ְסבִּ יר ֶאת הַ ִחלּוּק‬ ‫יוֹתר‪.‬‬‫הַ טּוֹב בְּ ֵ‬ ‫"שׁ ַניִם שֶׁ עָ לוּ ל ִַמּטָּ ה וְ חָ ְליָן שָׁ וֶה‪,‬‬‫בַּ גְּ מָ ָרא )ר ֹאשׁ הַ שָּׁ נָה יח ע"א(‪ְ :‬‬ ‫'קּן'‬‫בּוֹרא עוֹלָם ִמ ְתמַ ֵקּד בַּ ֵ‬ ‫ֶאחָ ד הַ בִּ טּוּיִים לַהַ נְהָ גָה הַ נּ ִִסּית שֶׁ ל ֵ‬ ‫וְ כֵן ְשׁ ַניִם שֶׁ עָ לוּ ַלגּ ְַרדוֹם לִידוֹן‪ ,‬וְ ִדינָן שָׁ וֶה ‪ -‬זֶה י ַָרד וְ זֶה ל ֹא‬ ‫דּוֹאג לְהַ ְמצִ יא ְלכָל ָאדָ ם וְ ָאדָ ם‪ .‬מֵ עוֹלָם ל ֹא שָׁ מַ עְ נוּ עַ ל‬ ‫שֶׁ הוּא ֵ‬ ‫י ַָרד‪ ,‬זֶה נִצַּ ל וְ זֶה ל ֹא נִצַּ ל‪ִ ,‬מפְּ נֵי מַ ה זֶּה י ַָרד וְ זֶה ל ֹא י ַָרד‪ ,‬זֶה‬ ‫ַאבְ ֵר שֶׁ ִה ְתחַ ֵתּן וְ גָר בְּ אֹהֶ ל‪ ...‬וְ ל ֹא לַשָּׁ וְ א ָאמַ ר הָ ַא ְדמוֹ"ר‬ ‫נִצַּ ל וְ זֶה ל ֹא נִצַּ ל? ‪ -‬זֶה ִה ְת ַפּלֵּל וְ ַנ ֲענָה‪ ,‬וְ זֶה ִה ְת ַפּלֵּל וְ ל ֹא ַנ ֲענָה‪.‬‬ ‫אטמַ ר ‪ ,‬שֶׁ ֶאחָ ד ִמן הַ נּ ִִסּים שֶׁ ל הַ דּוֹר הֶ חָ דָ שׁ‪ ,‬אֲ שֶׁ ר ָקם‬ ‫ִמסַּ ְ‬ ‫ִמפְּ נֵי מָ ה זֶה ַנ ֲענָה‪ ,‬וְ זֶה ל ֹא ַנ ֲענָה? ‪ -‬זֶה ִה ְת ַפּלֵּל ְתּפִ לָּה ְשׁלֵמָ ה‪,‬‬ ‫ירה‪ִ ,‬מבְּ לִי שֶׁ ַאף ֶאחָ ד‬ ‫שּׁוֹאה‪ ,‬הוּא ‪ -‬שֶׁ ֻכּלָּם מוֹצְ ִאים ִדּ ָ‬ ‫ל ְַאחַ ר הַ ָ‬ ‫ַנ ֲענָה‪ ,‬וְ זֶה ל ֹא ִה ְת ַפּלֵּל ְתּפִ לָּה ְשׁלֵמָ ה‪ ,‬ל ֹא ַנ ֲענָה"‪.‬‬ ‫יָכוֹל לְהַ ְסבִּ יר ז ֹאת‪.‬‬ ‫יטוּאצְ יָה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ְאוֹתהּ ִס‬‫אוֹרה ְשׁנֵי הָ אֲ נ ִָשׁים הַ לָּלוּ נ ְִקלְעוּ ל ָ‬ ‫לִכְ ָ‬ ‫ירה‪ ,‬וּבְ יוֹם הַ שֶּׁ בַ ע בְּ ָרכוֹת‬ ‫ָאב לְשֶׁ בַ ע בָּ נוֹת ִה ִשּׂיא ֶאת בִּ תּוֹ הַ צְּ עִ ָ‬ ‫וּשׁנֵיהֶ ם ָראוּ ֶאת הַ מָּ וֶת מוּל עֵ ינֵיהֶ ם‪ְ .‬שׁנֵיהֶ ם י ְָדעוּ ָיפֶה מָ ה‬ ‫ְ‬ ‫הָ ַאחֲ רוֹן שֶׁ לָּהּ בִּ ֵקּשׁ לָשֵׂ את ְדּבָ ִרים‪ .‬הַ צִּ בּוּר כֻּלּוֹ ִהטָּ ה ֶאת ָאזְ נוֹ‪.‬‬ ‫ֲעלֵיהֶ ם ַלעֲשׂוֹת עַ ל ְמנָת ל ְִהנָּצֵ ל‪ ,‬וְ עָ שׂוּ ז ֹאת‪ ,‬שֶׁ הֲ ֵרי ְשׁנֵיהֶ ם‬ ‫ל ֹא ִאישׁ ְדּבָ ִרים הָ יָה אוֹתוֹ ָאב‪ ,‬וְ עַ ד כֹּה מֵ עוֹלָם ל ֹא ִדּבֵּ ר בְּ כָל‬ ‫וּתפִ לַּת הַ שֵּׁ נִי –‬ ‫ִה ְת ַפּלְּלוּ‪ ,‬אוּלָם‪ְ ,‬תּפִ לָּתוֹ שֶׁ ל הָ ֶאחָ ד ִה ְת ַקבְּ לָה ְ‬ ‫הַ ְשּׂמָ חוֹת שֶׁ עָ ַר ‪.‬‬ ‫ל ֹא‪.‬‬ ‫יקה שֶׁ ִה ְשׂ ָתּ ְר ָרה בַּ מָּ קוֹם נ ְִשׁמַ ע הֵ יטֵ ב קוֹלוֹ הַ בָּ רוּר‪:‬‬ ‫בִּ ְשׁ ִת ָ‬ ‫וְ ָקשֶׁ ה‪ ,‬הֲ ל ֹא ְשׁנֵיהֶ ם ָרצוּ ְמאֹד ל ְִהנָּצֵ ל‪ ,‬וְ לָבֶ טַ ח ִה ְת ַפּלְּלוּ עַ ל ָכּ‬ ‫בּוֹתי‪ ,‬רוֹצֶ ה אֲ נִי לוֹמַ ר ָלכֶם שֶׁ ִח ַתּנ ְִתּי שֶׁ בַ ע בָּ נוֹת –‬ ‫"מוֹרי וְ ַר ַ‬ ‫ַ‬ ‫מֵ עֹמֶ ק לִבָּ ם‪ִ ,‬מפְּ נֵי מָ ה ְתּפִ לָּתוֹ שֶׁ ל ֶאחָ ד מֵ הֶ ם נ ְֶחשֶׁ בֶ ת ְתּפִ