gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

חשבתי דרכי · Chushavti Deruchai — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ערב יום הכפורים התשפ"ז‬ ‫"ארפא משובתם אוהבם נדבה" – כח הנדבה שבתשובה נחשב כשוחד אצל ה'‬ ‫יתברך ובזה מתבטל הדין‬ ‫לתת לו משהו משום שהכל שלו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהמידה‬ ‫משמע מדברי הגר"א שיש זמנים‬ ‫המוזכרת בתורה (דברים י' י"ז) "ולא יקח שוחד" היא רק‬ ‫כי אין אפשרות כזאת‪ ,‬ואם היינו מוצאים אופן כזה זה אכן‬ ‫שהקב"ה נוטל שוחד‬ ‫היה אפשר‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫על הפסוק במשלי (ו' ל"ה) "לא ישא פני כל כופר‬ ‫תשובה ומעשים טובים נקראים שוחד אצל‬ ‫ולא יאבה כי תרבה שוחד"‪ ,‬מבאר הגר"א (בחלקו השני‬ ‫הקב"ה‬ ‫של הפסוק) "פירוש בשעת חשבון לפני מלך מלכי‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא לא יאבה ליטול ממנו שוחד‪,‬‬ ‫המהר"ל [דרך חיים שם] מביא את דברי הרמב"ם‬ ‫והיינו לחשוב המצוות נגד העבירות והוא הדין כאשר‬ ‫על המשנה "מה שאמר כאן ולא יקח שוחד אין ענינו שלא‬ ‫מכניסין אותו לקבר"‪.‬‬ ‫יקח שוחד להטות הדין‪ ,‬כי זה מן השטות שירוחק מן‬ ‫הש"י מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך ינתן לו שוחד‬ ‫את תחילת הפסוק "לא ישא פני כל כופר"‪,‬‬ ‫ומה יהיה השוחד‪ .‬אבל ענינו הוא שלא יקח שוחד‬ ‫מבאר הגר"א‪ ,‬שאם נגזר עליו שימות לא יוכל לפדות את‬ ‫הטובות כמו שיעשה האדם אלף טובות ורעה אחת שלא‬ ‫עצמו‪ ,‬רק אם נגזר שיוכל לפדות את עצמו אז יוכל לפדות‬ ‫ימחול לו הש"י העבירה ההוא לרוב טובותיו ויחסר לו‬ ‫את עצמו‪ ,‬וההמשך הוא‪ ,‬כי בשעת חשבון הקב"ה לא‬ ‫מאלף טובותיו טובה אחת או יותר‪ ,‬אבל יענש על זאת‬ ‫יאבה לקבל שוחד‪ ,‬היינו‪ ,‬לחשב את המצוות באופן‬ ‫הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם וזהו לא יקח‬ ‫שיורידו כנגד העבירה ממשקל המצוות‪ ,‬וזה נקרא שוחד‪.‬‬ ‫שוחד‪ ,‬והוא כמו לא ישא פנים שיענש הגדול במעלות על‬ ‫ומסיים הגר"א‪" ,‬והוא הדין כאשר מכניסים אותו לקבר"‪.‬‬ ‫דבר מועט כמו שנענש משה רבינו וכו'"‪.‬‬ ‫משמע מדברי הגר"א שיש זמנים שנוטלים שוחד ורק‬ ‫בזמן ההוא לא נוטלים‪ ,‬וצריך לבאר זאת‪.‬‬ ‫בהמשך הדברים מביא המהר"ל מדרש מופלא‬ ‫(מדרש תהילים מזמור י"ז‪ ,‬ומובא ברוקח בפירוש לסידור‬ ‫"ולא מקח שחד שהכל שלו" ‪ -‬משמע‬ ‫התפילה‪ ,‬בתפילת נעילה על "אתה נותן יד לפושעים") על‬ ‫מהמשנה שלולא כן היה נוטל שוחד‬ ‫הפסוק "מלפניך משפטי יצא"‪" ,‬א"ר לוי א"ל הקדוש‬ ‫ברוך הוא חנם עשיתי לך‪ ,‬א"ל דוד רבונו של עולם‪ ,‬כתבת‬ ‫במשנה במסכת אבות (ד' כ"ב) "הוא היה אומר‬ ‫בתורתך ושוחד לא תקח והן מתייראין ליקח שוחד ולדון‬ ‫הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון‪ ,‬לידע‬ ‫אותי‪ ,‬אבל אתה נוטל‪ ,‬מלפניך משפטי יצא‪ .‬ומנין‬ ‫להודיע ולהודע שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא הוא‬ ‫שהקב"ה נוטל שוחד שנאמר שוחד מחיק רשע יקח‪ ,‬ומהו‬ ‫המבין הוא הדיין הוא עד הוא בעל דין והוא עתיד לדון‪,‬‬ ‫השוחד שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה‪ ,‬תשובה‬ ‫ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא‬ ‫ותפלה וצדקה‪ ,‬לכך אמר דוד מלפניך משפטי יצא‪ .‬אמר‬ ‫פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו‪ ,‬ודע שהכל לפי החשבון‬ ‫הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחין עשו‬ ‫כו'"‪ .‬צריך להבין‪ ,‬מה הכונה שאין לפניו מקח שוחד‪ ,‬וכן‬ ‫תשובה‪ ,‬שאני נוטל שוחד בעולם הזה‪ ,‬אבל משאני יושב‬ ‫מהי נתינת הטעם שהכל שלו‪ ,‬כי משמע שאין אפשרות‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת הרב מנחם הלל ע"ה‬ ‫‪1‬‬ ‫להערות והארות ובכל ענייני "חשבתי דרכי" ניתן לפנות ל ‪02-6424736‬‬ ‫נכתב באישור המשפחה‬ ‫עלה בידינו‪ ,‬שכאן כביכול יש אופן לתת לקב"ה‬ ‫בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד שנאמר לא ישא פני כל‬ ‫דבר שהוא לא שלו‪ .‬מעתה‪ ,‬במשנה כתוב "שאין לפניו‬ ‫כופר‪ ,‬לפיכך אמר דוד תודיעני אורח חיים‪ ,‬אלו עשרת ימי‬ ‫מקח שוחד שהכל שלו"‪ ,‬היינו‪ ,‬זה רק מחמת שאין‬ ‫תשובה שבין ראש השנה ליום הכפורים"‪.‬‬ ‫אפשרות לתת לו דבר שאינו שלו‪ ,‬כי אחר שאנו מחוייבים‬ ‫מבואר שבעולם הזה יש שוחד‪ .‬ומסיים המהר"ל‬ ‫בעצם מציאותנו הכל נתבע מאיתנו ומה אנו נותנים‪ ,‬הרי‬ ‫"ויש לך לדעת כי הוא ית' רוצה בתשובה ומעשים טובים‬ ‫זה לא שלנו‪ .‬אולם כאן למדנו חידוש‪ ,‬שישנה נתינה‬ ‫ולפיכך דבר זה נקרא שוחד אל השי"ת"‪.‬‬ ‫כשחוזרים ומחדשים את הרצון אחר שהסתלק לגמרי‬ ‫כתוב כאן דבר חדש ויסוד מופלא‪ .‬עומק הדבר‪ ,‬כי‬ ‫כביכול מהחובה‪ .‬את זה הקב"ה מבקש‪" ,‬עד ששערי‬ ‫במשנה כתוב שהקב"ה לא לוקח שוחד כי הכל שלו‪,‬‬ ‫תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שוחד בעולם‬ ‫אולם אם נמצא דבר שבגדרי תורה אינו שלו וניתן לו‪ ,‬זה‬ ‫הזה"‪.‬‬ ‫יקרא שוחד ולא ישב בדין‪ ,‬והדברים מבהילים‪.‬‬ ‫הדין מסתלק מיד כשמסלקים את הרצון‬ ‫אחר "ארפא משובתם" נקרא "אוהבם נדבה"‬ ‫לחטוא אף שעדיין לא השלים הכפרה‬ ‫כאילו מתנדב מעצמו‬ ‫ואף שכמו שכותב רבנו יונה בשערי תשובה (שער‬ ‫המהר"ל עצמו כותב‪ ,‬שהסיבה שתשובה מועלת‬ ‫א') ישנם מדרגות רבות לתשובה וכפרה שלימה שייכת‬ ‫היא כמו שכתוב "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב‬ ‫רק לפי שלמות גדרי התשובה‪ ,‬וז"ל "והנה מדרגות רבות‬ ‫אפי ממנו"‪ ,‬כי בעל תשובה יש לו מעלה‪ ,‬שמכאן ואילך‬ ‫לתשובה‪ ,‬ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הקדוש ברוך‬ ‫כשעושה מצוות אחר שהרשיע ועזב את רשעו‪ ,‬נידון כמו‬ ‫הוא‪ .‬ואמנם לכל תשובה תמצא סליחה‪ ,‬אך לא תטהר‬ ‫שעושה זאת מנדבה ולא מחיוב‪" .‬אוהבם נדבה"‪ ,‬זה‬ ‫הנפש טוהר שלם להיות העונות כלא היו‪ ,‬זולתי כאשר‬ ‫נחשב כאילו שמקבל על עצמו בנדבה דבר שאינו חייב‪.‬‬ ‫יטהר האדם את לבו ויכין את רוחו כאשר יתבאר"‪,‬‬ ‫צריכים את כל עשרים עיקרי התשובה לכפרה אמיתית‪,‬‬ ‫יש כאן חידוש נפלא במידותיו של הקב"ה‪ ,‬דבר‬ ‫אולם הדין מסתלק מיד ממי שמסלק את הרצון לחטוא‪,‬‬ ‫שקשה אף לאמרו אלמלא נתחדש לנו‪ .‬כביכול הקב"ה דנו‬ ‫כי השב אל ה' אחרי שהסתלק מהחובה נחשב לקב"ה‬ ‫כעושה דבר שאינו חייב‪ ,‬כי הרי הוא כמו שהסתלק‬ ‫כאילו מתנדב לקבל עול תורה מחדש‪" ,‬אוהבם נדבה"‪.‬‬ ‫מהחובה‪ ,‬ולכן כעת נקרא כבוחר בדבר ולא כחובה‪.‬‬ ‫ואין זה דומה לכל בחירה בטוב‪ ,‬כי שם אי אפשר שלא‬ ‫זוהי בחינת אברהם אבינו הנקרא נדיב שהיה‬ ‫לעשות את הטוב‪ ,‬אולם כאן הפקיע את עצמו למצב‬ ‫תחילה לגרים‬ ‫שכביכול אינו מחויב בזה‪.‬‬ ‫למדנו שישנה מציאות של שוחד‪ ,‬שמתנדב ומביא‬ ‫הגמרא בסוכה (דף מ"ט ע"ב) דורשת "מה יפו‬ ‫משהו שהוא כדבר חדש אצל הבורא‪ ,‬דבר שהוא שלי‪,‬‬ ‫פעמייך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא‬ ‫הרצון שלי‪ .‬מי שסילק את עצמו מלהיות מחויב‪ ,‬בזה‬ ‫נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם כו' אלקי‬ ‫שהוא מקבל את הדברים מחדש‪ ,‬כביכול נותן לבורא דבר‬ ‫אברהם שהיה תחילה לגרים"‪ .‬מבאר רש"י "בת נדיב‬ ‫שלא היה לו‪ .‬זה חידוש מבהיל שכתוב רק כאן [רק‬ ‫שנדבו לבו להכיר את בוראו"‪ .‬אברהם אבינו התנדב ונתן‬ ‫במשנה זו ואף לא לכל הגירסאות]‪.‬‬ ‫את עצמו‪ ,‬מי שחייב זה כאילו נלקח נגד רצונו‪ ,‬מאחר‬ ‫[אין לתמוה שכביכול נמצא חוטא נשכר – כי‬ ‫וחייב בזה‪ ,‬אולם אברהם אבינו התנדב ונתן את עצמו‪ ,‬וכל‬ ‫באמת ודאי שמפסיד הרבה‪ ,‬ואותם היחידים החיים‬ ‫גר הבא מעצמו לחסות תחת כנפי השכינה ממשיך‬ ‫במידת הדין אין אצלם נדבה אלא כלשון הגמרא (ברכות‬ ‫מאברהם אבינו‪.‬‬ ‫י"ז ע"ב) "הם ניזונים בזרוע"‪ ,‬אצלם הוא כהסכם‬ ‫כל מעשה גירות הוא הצטרפות לברית של קבלת‬ ‫שמחויבים זה לזה‪ ,‬ויש כביכול דין שמחייב את שני‬ ‫התורה‪ ,‬וכמו שישראל נכנסו לברית ובזה קבלו את‬ ‫הצדדים‪ ,‬ויבואר לקמן שהאופן שבו הם זוכים בדין עניינו‬ ‫התורה‪ ,‬בשלשה דברים‪ ,‬מילה טבילה והרצאת דמים‪ ,‬כך‬ ‫כעניין השוחד]‪.‬‬ ‫הדין בגר שבא להתגייר שצריך שלשה דברים אלו‪ .‬כל‬ ‫גירות היא על ידי צירוף לאברהם אבינו‪ ,‬ככתוב בת נדיב‬ ‫זוהי קבלת התורה של הלוחות השניות‬ ‫בתו של אברהם אבינו שהיה תחילה לגרים ונחשב לו כבא‬ ‫שהגיעה על ידינו‬ ‫להתנדב‪ ,‬וכל גר המתנדב מצטרף לברית שלנו‪ .‬אכן‪ ,‬כאן‬ ‫כתוב שגם אנחנו מקבלים את מעלת הנדיבות האמורה‬ ‫תוספות במסכת שבת (פ"ח ע"א) שואלים למה‬ ‫אצל הגרים כשאנו באים בכח של רצון לתשובה‪.‬‬ ‫הוצרכה כפיית הר כגיגית אחר שאמרו נעשה ונשמע‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אכן‪ ,‬יש דבר אחד שאי אפשר להיות בו תלמידי משה‬ ‫והמהר"ל בכל ספריו מזכיר את קושייתם ומתרץ [ונראה‬ ‫רבנו‪ ,‬כי הוא היחידי שקיבל את הלוחות הראשונות ויש‬ ‫כי התקשה בעצם מדוע שאלו כך‪ ,‬ויש אופן להבין‬ ‫לו מערכת חיובים שונה‪ .‬אנחנו לא יכולים להיות תלמידי‬ ‫שמבאר את דבריו בתוך דברי תוס'] כי לא שייך שתינתן‬ ‫משה רבנו כי הרי לא קבלנו את התורה של לוחות‬ ‫התורה מרצון אלא כדבר מוכרח‪ .‬עיקר צורת התורה‬ ‫הראשונות‪ .‬כאן מלמדנו הלל הזקן את ההבדל שבין‬ ‫חייבת להינתן באופן שמוכרחת בעולם ובידיעה ברורה‬ ‫הלוחות‪ ,‬צורת הנהגת משה רבנו היא של דין והכרח‪,‬‬ ‫שלא שייך עולם בלי תורה‪ ,‬ולכן עצם עניינה מוכרח‪.‬‬ ‫בחינת הר כגיגית‪ ,‬ואילו הלוחות השניות הגיעו מסליחה‬ ‫לכאורה‪ ,‬מצינו אם כן שהתורה היא דווקא באופן מוכרח‪,‬‬ ‫ומחילה‪ ,‬מכח י"ג מידות הרחמים‪.‬‬ ‫ואילו כאן למדנו את מעלת הרצון והנדיבות‪.‬‬ ‫אף אחד לא קיבל את הלוחות הראשונות‪ ,‬רק משה‬ ‫התשובה לדבר‪ ,‬כי כפיית הר כגיגית היתה בעיקר‬ ‫רבנו למדם מ' יום ומ' לילה בהר‪ ,‬והלל הזקן מלמד אותנו‬ ‫מתן תורה‪ ,‬בנתינת לוחות הראשונות‪ ,‬ולא בתורה שניתנה‬ ‫שזה המקום שאי אפשר לנו לקיים את תורת משה רבנו‪,‬‬ ‫לנו כבעלי תשובה‪ .‬התורה שבידינו חזרה וניתנה לנו אחר‬ ‫כאן נמצא הפער בינינו לבין תורת משה‪ ,‬כאן אנו תלמידי‬ ‫החטא והתשובה‪ .‬התורה שקבלנו ביום הכיפורים הגיעה‬ ‫אהרן שגם הוא לא קיבל את התורה של לוחות הראשונות‪.‬‬ ‫בכח י"ג מידות הרחמים‪ ,‬שהם כביכול גילוי שאפשר‬ ‫כפיית הר כגיגית זה יקוב הדין את ההר‪ ,‬ובאותו הדין שיש‬ ‫להתחיל מחדש‪ ,‬נמצא מעתה שכשחזרנו לקבל תורה‪,‬‬ ‫בו כעין פלוגתא בין משה לאהרן‪ ,‬פסק הלל כאהרן‪.‬‬ ‫קבלת התורה עצמה היתה כקבלה על ידינו וברצוננו‪.‬‬ ‫עניין השוחד שנעשה אחד עם המקבל‬ ‫סדר הדברים בזה‪ ,‬כי החידוש של תשובה היה‬ ‫בעצם קבלת תורה הנוספת‪ .‬קבלנו חיוב חדש‪ ,‬ומונח דבר‬ ‫ומעתה אין שייך שידון את עצמו‬ ‫זה בכל תשובה שאינו שחוזר למה שהיה אלא כחיוב‬ ‫נחזור לבאר עניינו של השוחד‪ .‬איתא בכתובות (דף‬ ‫חדש‪ .‬זה עצם הלוחות השניות‪ .‬אחר שנשברו הלוחות‬ ‫ק"ה ע"ב) "אמר רבא מאי טעמא דשוחדא כיון דקביל ליה‬ ‫הראשונות‪ ,‬הגיע המהלך של תשובה לחזור שוב להיות‬ ‫שוחדא מיניה‪ ,‬איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה‪,‬‬ ‫מקבלי תורה‪ ,‬ובזה מביאים כביכול לבורא העולם דבר‬ ‫ואין אדם רואה חובה לעצמו‪ .‬מאי שוחד שהוא חד"‪.‬‬ ‫שהוא רוצה בו‪ ,‬מביאים דבר חדש‪ ,‬את עצמנו‪ .‬באמת‬ ‫וברש"י "אין אדם רואה חובה לעצמו‪ ,‬אין דעתו מתקרב‬ ‫אנחנו הרי משועבדים‪ ,‬אנחנו שלו‪ ,‬ואי אפשר לתת לו‬ ‫לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת‪.‬‬ ‫מאומה‪ ,‬אולם במהלך זה של תשובה‪ ,‬הרי כל זמן ששערי‬ ‫שהוא חד‪ ,‬הנותן והמקבל נעשים לב אחד"‪.‬‬ ‫תשובה פתוחים‪ ,‬כלשון המדרש‪ ,‬יכולים להתחיל מחדש‪,‬‬ ‫עניינו של השוחד שהוא חד‪ ,‬נעשה אחד עם‬ ‫וייקרא דבר זה קבלת תורה חדשה‪ ,‬כחידוש של יום‬ ‫המקבל‪ .‬אחר שכן הוא‪ ,‬הרי מעתה‪ ,‬דין חייב לבוא עלינו‬ ‫חתונתו זה מתן תורה‪.‬‬ ‫מבחוץ‪ ,‬לא מאיתנו‪ ,‬וכשנעשה שוה עם המקבל כביכול‪,‬‬ ‫"יום חתונתו זה מתן תורה" מדבר על נתינת‬ ‫ממילא אינו נידון בדין‪ ,‬כביכול "פסילנא לך לדינא"‪.‬‬ ‫הלוחות השניים של יום הכיפורים [רש"י תענית כ"ו‬ ‫בארנו עניין זה אצל בעלי תשובה‪ ,‬שנותן דבר‬ ‫ע"ב]‪ .‬קשה לכאורה כי הרי היינו מחויבים בהם כי כבר כי‬ ‫שכביכול הותר אצלו ובא לחייב עצמו מחדש‪ ,‬אולם‬ ‫קבלנו תורה‪ ,‬ומדוע נקרא יום הכיפורים יום חתונתו‪ ,‬האם‬ ‫באמת אצל אותם הצדיקים הניזונים בזרוע‪ ,‬הרי שהנעשה‬ ‫העובדה שעזבנו את התורה נותנת לנו זכויות‪ .‬כאן מתגלה‬ ‫שותף כביכול לקב"ה‪ ,‬בדברים שהבורא רוצה בהם‬ ‫עומק הדבר‪ ,‬כפי שנתבאר‪ ,‬כח של קבלת התורה על ידי‬ ‫ולשמם ברא ומנהיג את העולם‪ ,‬מה שנקרא "רצונו"‪,‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫עושי רצונו באמת אינם נידונים‪ ,‬כביכול הם אחד איתו‪.‬‬ ‫לפי זה יבואר החילוק בין משה לאהרן‬ ‫ישראל נקראים מקדשי שמו‪ ,‬הם העושים את רצונו‪.‬‬ ‫אנחנו צריכים להיות אלו שמביאים את הבריאה‬ ‫איתא בסנהדרין (דף ו' ע"ב) "וכן משה היה אומר‬ ‫לתכליתה‪ ,‬כי לשם כך כביכול נבראה הבריאה כולה‬ ‫יקוב הדין את ההר‪ ,‬אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום‪,‬‬ ‫להגיע לתכלית של כבוד שמים‪ ,‬וכל המצטרף לזה הוא‬ ‫ומשים שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬שנאמר כו'"‪ .‬נאמרה כאן‬ ‫כביכול נהיה חד איתו‪ ,‬נמצא שיש את האופן של הצדיקים‬ ‫לכאורה מחלוקת בין משה לאהרן‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אחר שמצינו‬ ‫בזה ויש את מעלת התשובה‪.‬‬ ‫שהלל אומר "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף‬ ‫שלום כו'"‪ ,‬נמצא שהוא מכריע שנהיה מתלמידיו של‬ ‫אהרן‪ ,‬וכיצד יתכן דבר זה‪ ,‬הרי אנו תלמידי משה רבנו‪,‬‬ ‫[וכפי שהוא נקרא בתואר רבנו]‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בברכות ונפסק להלכה "אל תעש תפילתך קבע"‪ .‬זכיתי‪,‬‬ ‫האפשרות לתת שוחד היא רק בעולם הזה‬ ‫סיפר רבנו‪ ,‬להתפלל כמה פעמים אצל החזון איש‪ ,‬החזון‬ ‫"כל זמן ששערי תשובה פתוחין"‬ ‫איש הקפיד לא להסתכל על השעון בותיקין‪ ,‬זוהי עבודה‬ ‫שמגיעה מהאדם עצמו‪.‬‬ ‫בעולם הזה הקב"ה לוקח שוחד‪ ,‬כי כאן מקום‬ ‫כח השוחד הוא עצום‪ ,‬כי הִ זְ הִ יר בשוחד אפילו על‬ ‫העבודה‪ ,‬ורק מכאן מביאים את הבריאה לתכליתה‪ .‬כל מי‬ ‫פחות משוה פרוטה (כדאיתא במנחת חינוך מצוה פ"ג)‪.‬‬ ‫שבעולם הזה נהיה עושה רצונו‪ ,‬הרי שכמו אותם‬ ‫אף בזה סיפר רבנו‪ ,‬בתור ילד צעיר זכיתי לשמש לפעמים‬ ‫המעשים המובאים שם בסוגיא בכתובות‪ ,‬שכל מי‬ ‫אחד מצדיקי וגדולי הדור‪ ,‬ולא ריחם עלי‪ ..‬פעם תיקנתי‬ ‫שהיטיב עם הדיין אמר לו פסילנא לך לדינא‪ ,‬כך הוא‬ ‫לו את המכפלת ונתן לי לטיפה ‪ ..‬ואמר לי פסילנא לך‬ ‫כשהקב"ה לוקח שוחד‪ ,‬היינו שלא דן במידת הדין‪ ,‬את‬ ‫לדינא‪.‬‬ ‫מי שרוצה ומתחבר לפי כוחו ונהיה אחד‪.‬‬ ‫אנו עומדים בדין‪ ,‬וברוך השם עדיין אנו נמצאים‬ ‫בעולם הבא כלשון המדרש אין הקב"ה לוקח‬ ‫בעולם הזה‪ .‬הדרך שלנו להינצל מהדין היא שלא יהא דין‬ ‫שוחד‪ ,‬וכפי שמבואר בדברי הגאון‪ ,‬שם אין לנו מה לתת‬ ‫כי אין דיין‪ .‬מה שכבר יש לו זה שלו‪ ,‬אבל מה שאין לו‬ ‫כשוחד ואין דנים מצוות כנגד עבירות‪ ,‬אבל פה בעולם‬ ‫ועוד לא הבאנו לו‪ ,‬כאן זה מקח שוחד‪ ,‬בכל משהו‬ ‫הזה יכולים לתת באמת שוחד‪.‬‬ ‫ומשהו‪ ,‬זו עבודתנו‪.‬‬ ‫(יש סוגיא רחבה במנחות כ"ט ע"ב בדברי הגמרא‬ ‫צריך להשיב את הדברים על הלב‪ ,‬אחר שכל‬ ‫שראה משה רבנו את רבי עקיבא דורש‪ ,‬בשאלות משה‬ ‫המטבעות נשחקו‪ ,‬הרי שהמביא משהו שעדיין לא נשחק‬ ‫רבנו לה' ובעניינו של רבי עקיבא‪ ,‬ואכמ"ל בזה‪ ,‬אמנם‬ ‫יוכל לזכות בזה‪.‬‬ ‫לענייננו כאן‪ ,‬זה העומק בזה שיצאה נשמתו של רבי‬ ‫עקיבא באחד – שהוא חד)‪.‬‬ ‫הרוצה לחזור בתשובה‪ ,‬צריך לחזור ולקבל תורה‬ ‫כמקבל תורה חדש‪ ,‬ליצור יום חתונתו חדש‪ ,‬כאשר מה‬ ‫תפקידנו לחדש ולהביא מעשים מתוכנו‬ ‫שהיה איננו ומתחילים מחדש ליצור את היש‪ .‬אז האדם‬ ‫ומעצמנו‬ ‫נקרא נדיב‪ ,‬מי שמתחיל התחלה חדשה ממשיך את‬ ‫אברהם אבינו הנקרא תחילה לגרים וכל המשך הגרים‬ ‫זוהי תשובה‪ ,‬שהאדם נותן את עצמו לקב"ה‪ ,‬ואז‬ ‫נדבק אליו‪ ,‬בזה יש בריאה חדשה‪ ,‬כפי שדורשים חז"ל‬ ‫זוכים לאוהבם נדבה‪ ,‬ועל ידי זה לסלק את מידת הדין‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ בהבראם‪ ,‬באברהם‪ .‬כך‬ ‫הנוראה‪ ,‬ולזכות בדין‪ .‬זו הדרך היחידה שלנו לזכות בדין‪,‬‬ ‫נראית בריאה חדשה‪ ,‬אחר שאברהם אבינו התנדב ונתן‬ ‫על ידי השוחד‪ ,‬לתת משהו שלא היה‪ ,‬דבר שלא נמצא‬ ‫לקב"ה כביכול עולם חדש‪ .‬ה' יעזרנו לזכות לכך‪ ,‬לעשות‬ ‫ממילא אצלו‪.‬‬ ‫עצמנו בריה חדשה לפניו‪ ,‬ולהכתב בספר צדיקים גמורים‬ ‫הדבר שמוטל עלינו הוא להביא מעצמנו מעשים‬ ‫לשנה טובה‪ ,‬שנת גאולה וישועה‪.‬‬ ‫חדשים שעוד לא היו‪ ,‬דברים שנובעים מתוכנו‪ ,‬ולא‬ ‫כעושה דבר המחויב ועומד‪ .‬ניתן להביא בזה מהא דאיתא‬ ‫‪4‬‬