נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

נחמת יצחק
פרפראות מכון ליקוטי
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי,
נחמת
האזינו השמים ,פירש רש”י ,שאני מתרה בהם
(ל”ב א’).
יצחק
בישראל ,ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם בסייעתא דשמיא | האזינו תשפ"ז | גליון מס' 370
שאתם תהיו עדים ,וכן ותשמע הארץ ,ע”כ.
ומבואר ברש”י שלא די שהשמים והארץ יהיו
אמן ,כי שם ה’ כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלקינו.
מכון בברכה,
אקרא
עדים שהקב”ה התרה בהם בישראל ,אלא שגם
אתם הבו גדל נחמת א
>>> לאלקינו באמן ,יהיו עדים לזה שאמר להם אתם עדים.
יצחק הנה מפשטיה דקרא משמע דיש כאן שני חלקים ,יש חלק של כי
הכי מפרשי לה שם ה’ אקרא ,ואז הבו אתם גדל לאלקינו.
במסכת יומא ,ע”כ. וכן הוא בתרגום אונקלוס ,ארי בשמא דה’ אנא מצלי ,הבו רבותא
ומבואר דשם ה’ ,היינו הברכה ,שהיא נקראת שם ה’ ,ולאו דווקא קדם אלקנא ,ע”כ.
שם המפורש. ועיין ברש”י ,וזה לשונו ,כי שם ה’ אקרא ,הרי כי משמש בלשון
כאשר ,כמו כי תבואו אל הארץ ,כשאקרא ואזכיר שם ה’ ,אתם הבו
ולפי זה צריך ביאור ,אמאי בפירושו על התורה ,ביאר הכתוב
גדל לאלקינו וברכו שמו ,מכאן אמרו ,שעונין ברוך שם כבוד מלכותו
דקאמר משה על שם המפורש ,דהרי הוא הדין לכל ברכה( ,55ועל כל
אחר ברכה שבמקדש ,ע”כ.
פנים אם היא ברכה מן התורה) ,ואמאי פירש רק על שם המפורש,
איברא עיין ברמב”ן ,שכתב ,וזה לשונו ,כי שם ה’ אקרא בשמים,
וצריך ביאור.
הבו גדל לאלקינו בארץ ,ע”כ.11
ד והנה צריך ביאור מהו הך שם ה’ אקרא ,דפליגי בה שעל זה נאמר
הבו גדל לאלקינו.
אכן בכלל דברי רש”י צריכים ביאור ,שכתב ,שהכי מפרש לה
ביומא ,דבפשטות כוונתו להא שדרשו שם (ל”ז ,).הך פסוק של כי ב
שם ה’ אקרא ,דקאמר התם ,תניא רבי אומר ,כי שם ה’ אקרא הבו והנה מזה שכתב רש”י ,שמכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד
גדל לאלקנו ,אמר להם משה לישראל ,בשעה שאני מזכיר שמו של מלכותו אחר ברכה שבמקדש ,מבואר שמה שאמר משה כי שם
הקב’’ה ,אתם הבו גדל ,ועיין רש”י שם ,וזה לשונו ,הכי גרסינן ,בשעה ה’ פירושו שם ה’ ממש ,שזה שם המפורש ,22שמשה אמר להם
שאני מזכיר שמו של הקב’’ה כו’ ,ע”כ. שכשהוא יזכיר שם המפורש ,צריכים הם לתת גודל לאלקינו ,שזה
והנה הך גמרא קאי אהא דתנן (ל”ה ,):שהכהן גדול מתוודה ואומר אמירת ברוך שם כבוד מלכותו( 33לעולם ועד.)44
שם המפורש ,ותנן( ,שהכהנים והעם כששמעו שם המפורש יוצא אכן ממה שכתב הרמב”ן כי שם ה’ אקרא בשמים ,אין כאן
מפי כהן גדול) עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, משמעות שמשה הזכיר כלל שם ה’ ,וצריך ביאור.
ועל זה אמרו בגמרא שם ,תניא רבי אומר ,כי שם ה’ אקרא הבו גדל
ג
לאלקינו ,אמר להם משה לישראל ,בשעה שאני מזכיר שמו של
הקב’’ה ,אתם הבו גודל ,ע”כ. והנה מה שכתב רש”י ,ששם ה’ היינו שם המפורש ,לכאורה
בגמרא לא משמע כן.
ולכאורה בגמרא יומא מבואר כמו שפירש רש”י על התורה,
דעיין ברכות (כ”א ,).דדרשו התם ,מנין לברכת התורה לפניה מן
שפירש כי שם ה’ אקרא ,היינו כשהוא מזכיר שם המפורש ,דאז
התורה( ,פירוש שחייב מן התורה לברך לפני שפותח בדברי תורה),
יש חיוב לתת גודל לאלקינו ,ולענות ברוך שם כבוד מלכותו ,ולא
שנאמר כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלקינו ,ע”כ.
פירש כמו שדרשו בברכות ,דקאי על הברכה של ברכות התורה,
ופירש רש”י שם ,וזה לשונו ,כי שם ה’ אקרא ,כשבא משה לפתוח
דהרי דרשו שם ה’ ,על שם שמזכיר הכהן הגדול ,שזהו שם המפורש
בדברי שירה ,אמר להם לישראל ,אני אברך תחלה ,ואתם ענו אחרי
ממש ,ולא הברכה.
ואם כן צריך ביאור מה שכתב בברכות שהכי מפרש לה במסכת 11ואף שזה עפ”י סוד מ”מ כך מחלק את הפסוק.
יומא ,דלכאורה אין זה אותו פירוש כלל ,דבגמרא ברכות מבואר 22עי’ שפ”ח ,ומקורו מהמזרחי ,עיי”ש.
33ומש”כ רש”י דגדל פי’ ברוך ,שזה ברכה ,י”ל מפני שע”י הברכה מביא גודל
דקאי על כל שמיעה של שם ,שצריך לתת גדל לאלקנו ,וצריך ביאור.
כביכול לאלקינו ,ועי’ מה שהאריך בענין זה בספר נפה”ח ש”א ,עיי”ש.
44והא שמוסיפים לעולם ועד (כמבואר ביומא סוף פ”ג) ,אפשר שזה הוספה
55וכן מצינו שחז”ל דרשו הך קרא על ברכת הזימון ,שהיא מה”ת (עי’ ברכות שהוסיפו אח”כ כנגד הצדוקים ,וכמבואר בסוף ברכות שאמרו מן העולם ועד
מ”ה.). העולם ,עיי”ש.
לפתוח בדברי שירה ,אמר להם לישראל ,אני אברך תחלה ,ואתם ענו
ה
אחרי אמן ,כי שם ה’ אקרא בברכה ,אתם הבו גדל לאלקינו באמן ,הכי
מפרשי לה במסכת יומא ,ע”כ. והנה מצינו שיש מחלוקת ראשונים לגבי ברכת התורה אם היא מן
התורה או רק מדרבנן.
והנה כבר נתבאר לעיל דביומא אינו מבואר אלא כשמזכיר שם
המפורש ,ובהכרח צריך לומר ,שמה שציין לגמרא יומא ,היינו שמצינו דדעת הרמב”ן ,כמו שהאריך בשכחת העשין (השגות הרמב”ן
שדרשו הא דכתיב הבו גדל לאלקינו ,שצריך לענות אחרי ששמעו לספר המצוות לרמב”ם ,מצוה ט”ו) ,שזה מן התורה.
הזכרת השם., וזה לשונו שם ,מצוה ט”ו ,שנצטוינו להודות לשמו יתברך ,בכל עת
והנה אין הכי נמי דשם איירי כלפי שם המפורש ,ועל זה צריך שנקרא בתורה ,על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו,
לענות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ,אך מכל מקום גם מבואר והודיענו המעשים הרצויים לפניו ,שבהם ננחל חיי העולם הבא,
הך ענין שאחרי הזכרת השם יש לענות אחריו ,ואם אין זה שם וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה ,כן נצטוינו בזו ,ובשלישי של
המפורש ,אז הענייה היא אמן ,ואין הראיה אלא למה שצריך ענייה ברכות אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה ,שנאמר כי שם
אחר הזכרה ,ודו”ק. ה’ אקרא הבו גדל לאלקינו וכו’ והעולה מזה שברכת התורה לפניה
מצות עשה דאורייתא ,ובגמרא דבני מערבא וכו’ מכלל זה מתבאר
ז שהברכה הזו מן התורה וכו’ ,ע”כ.
ולפי זה יש לומר דעיקר קרא בא ללמד על שם המפורש ,וכמו אכן מזה שהרמב”ם ,לא מנה מצוה זו ,מוכח דסבירא ליה שאין
שכתוב כי שם ה’ שזה שם המפורש ,אקרא אז הבו גדל לאלקנו ,רק מצות עשה לברך על התורה ,ומה שדרשו חז”ל שצריך לברך ברכת
שחז”ל למדו מזה עוד ,שהרי כאן משה בא לפתוח בדברי שירה ,הרי התורה ,אין זה אלא אסמכתא בעלמא ,אבל עיקר חיובו הוא כשאר
נלמד מזה גם לענין זה שיש לענות כששומעים ברכה ,שהרי משה כל הברכות ,שהן מדרבנן.66
פתח כי שם ה’ אקרא ,שמרמז על ברכת התורה ,ודו”ק.
וכן מבואר בפירוש מגילת אסתר שם ,רק שתמה על הרמב”ם
ומבואר שלפי רש”י אין כאן ילפותא גמורה על ברכות התורה, מנא ליה שזה אסמכתא בעלמא ,וזה לשונו ,מצוה ט”ו ,נראה לי
דהעיקר הוא הוא על שמיעת שם המפורש ,רק נלמד מכאן גם על כי דברי הרמב”ן צודקים בזה המקום ,ולא ידעתי למה לא מנאה
ברכות התורה ,ודו”ק. הרב (הרמב”ם) ,אם לא חשב שמדרשם בזה הפסוק הוא על דרך
ולפי זה גם הרמב”ם יש לבאר באופן זה ,שהוא יפרש שעיקר אסמכתא בלבד ,אמנם עליו להביא ראיה ,ע”כ.
דרשה זו הוא לשמיעת שם המפורש ,ולא לגבי ברכת התורה ,ומה והיינו שנקט כפירוש הרמב”ן ,דהך דרשה שדרשו חז”ל מדכתיב
שדרשו מכאן שמברכין על התורה תחילה אינו אלא אסמכתא ,ולא כי שם ה’ אקרא ,שמכאן שברכת התורה מן התורה ,כדרשה גמורה,
ילפותא גמורה על ברכות התורה ,ודו”ק. ועל זה כתב שעל הרמב”ם להביא ראיה שאין זה דרשה גמורה ,אלא
אסמכתא.
ח
אכן אכתי נשאר לבאר שיטת הרמב”ן ,שפירש שיש מצות עשה ו
לברך על התורה ,דצריך ביאור היכן נרמז כאן דבר זה. ונראה ,דהנה עיין רש”י בברכות שם ,כי שם ה’ אקרא ,כשבא משה
דהנה לפי דבריו צריך לומר ,שמה שאמרו בגמרא ברכות דילפינן
ברכת התורה מדכתיב כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלקנו ,היינו שאקרא 66ועי’ מש”כ בשו”ת שאגת אריה.
עולם ,שמים וארץ נוגעין בעדותן ,שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה ולכאורה צריך ביאור אמאי היה צריך להודיע לשמים וארץ גם על
חוקות שמים וארץ לא שמתי וכו’ מלמד שהתנה הקב’’ה עם מעשה זה שהם עדים שאמר לישראל שהשמים והארץ הם העדים ,ומה
בראשית ,ואמר ,אם ישראל מקבלין את תורתי ,מוטב ,ואם לאו ,אני הרויח בזה.
אחזיר אתכם לתוהו ובוהו ,וכו’ ,ע”כ. ונראה ,דהנה בכלל עצם כשרותם של השמים והארץ להיות עדים
והנה מזה דקאמר שם שהקב”ה קיבל טענת העובדי כוכבים ,דהרי צריך ביאור.
איתא שם שהביא עדים אחרים ,מכם ובכם ,עיין שם ,מבואר שבאמת והיינו ,דהנה עיין בגמרא עבודה זרה (ג ,).דקאמרי שם ,דלעתיד
השמים והארץ פסולים הם מלהעיד ,ולא יכלו להעיד לעתיד לבוא, לבוא ,כשיבואו העובדי כוכבים לבקש שכר והקב”ה ידחה אותם,
ואם כן קשה מה שהעיד משה רבינו את השמים וארץ על בני איתא שהעובדי כוכבים יטענו לפני הקב’’ה ,ויאמרו ,רבונו של עולם,
ישראל ,מאחר שסוף סוף לא יוכלו להעיד ,וצריך ביאור. ישראל שקיבלוה היכן קיימוה ,אמר להם הקב’’ה ,אני מעיד בהם
אכן נראה דאין כאן קושיא ,דהנה תנן בסנהדרין (כ”ד ,).דאף על שקיימו את התורה כולה ,ויאמרו לפניו ,רבונו של עולם ,כלום יש
גב שאביו פסול לדון ,אם אמר לו (הבעל דין לחבירו) ,נאמן עלי אבא אב שמעיד על בנו וכו’ ,אמר להם הקב’’ה ,שמים וארץ יעידו בהם
(או) נאמן עלי אביך ,כשרים הם לדון ,ועיין שם (כ”ג ,).דמבואר שגם שקיימו את התורה כולה ,ויאמרו העובדי כוכבים לפניו ,רבונו של
רוחות והשמים וארץ שנבראו בו ,ע”כ.110 היינו הדברי תורה שלומד( ,ולא כפירוש רש”י ,שזה הברכה) ,והגדל,
ומבואר בדבריו ,שהגדל שניתן לאלקנו הוא כשמזכירים את שם דכתיב הבו גדל לאלקינו ,היינו הברכה ,שצריכים לעשות ברכה ,וצריך
ה’ ,היינו שם ה’ שהיא בשמים ,וזהו דברי תורה ,והיינו שדברי תורה ביאור איך נרמז כאן לימוד זה.
שנשמעים בשמים ,הם הם השם ה’ ,וצריך ביאור ועוד צריך ביאור ,דהנה לפי זה דסיפא דקרא קאי על הברכה,
דהיינו הבו גדל שזה הברכה ,נמצאנו למדים שהפסוק מכנה ברכה
י
בלשון גדל ,וצריך ביאור מהו לשון זה.
והנה באמת מצינו בדעת הרמב”ן שמפרש רישא דקרא כמו שכתב
דהנה מצינו עוד מקומות שחייבה התורה ברכה ,כגון לגבי ברכת
החזקוני ,היינו דשם ה’ אקרא חוזר ארישא דקרא האזינו השמים,
המזון ,וכדאיתא שם בברכות ,אמר רב יהודה ,מנין לברכת המזון
וכמו שכתב הרמב”ן בפירושו על התורה ,כי שם ה’ אקרא בשמים,
לאחריה מן התורה ,שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ,ע”כ.
אכן גם מפרש שזה דברי תורה ,וצריך ביאור אמאי נקראים באופן
זה שם ה’. והנה שם ילפינן חיוב ברכה מדכתיב וברכת ,אם כן צריך ביאור,
אמאי לגבי ברכות התורה נקט לשון גדל לרמז על הברכה ,ולא כמו
ונראה שמה שנקראים דברי תורה שם ה’ בשמים היינו אותיות
שכתוב לגבי ברכת המזון בפירוש וברכת ,וצריך ביאור.77
התורה ,שהאותיות של התורה זה בחינת שם ה’ בשמים ,והיינו שלא
רק אותיות של השמות נקראים שם ה’ ,אלא כל האותיות שבתורה, ט
גם נקראים שם ה’.
ונראה לבאר בהקדם פירוש החזקוני (כאן ,בפירושו הראשון).
וביאור הדבר ,דעיין מה שכתב המהרש”א בברכות שם ,וזה לשונו,
דעיין מה שכתב בחזקוני ,וזה לשונו ,כי שם ה’ אקרא ,לעיל קאי (על
מנין לברכת התורה כו’ ,מצאתי כתוב ,דהכי משמע ליה ברכת התורה,
מה שכתוב האזינו השמים ותשמע הארץ) ,אתם שמים וארץ וארבע
כי שם ה’ אקרא ,דהיינו כשאני קורא בתורה ,שהיא כולה שמות של
רוחות העולם וכל אשר בכם (פירוש ,דהארץ כולל הארבע רוחות
הקב”ה ,שכל התורה באותיותיה היא שמותיו של הקב”ה ,כדאיתא
גם כן ,)88צריכין אתם לידע ליתן גודל ושבח להקב”ה ,כשאזכיר שמו
במדרשות ,וק”ל ,ע”כ.111
בקריאת התורה ,וכן הוא אומר הללוהו שמים וארץ( ,פירוש ושמים
וארץ כולל הארבע רוחות וכו’) ,ואומר השמים מספרים כבוד אל
הוי”ה ,שהן ג’ אותיות ,אות יו”ד ,אות ה”א ,ואות וא”ו ,דהאות של ה”א אחרונה היא
ג”כ ה”א ,יש לעיקרו ו’ צירופים ,וו’ צירופים אלו הם כנגד שמים וארץ וד’ רוחות.
וגו’ ,שהרי בה (פירוש על ידי לימוד התורה) אתם (השמים והארץ)
110והנה מש”כ שעיקר אותיות השם הם בעצם ג’ האותיות ,אות יו”ד ,ואות ה”א, מתקיימים ,כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ
ואות וא”ו ,והן המרמזים על שמים וארץ וד’ הרוחות ,נראה שזה נרמז בכוונת לא שמתי ,ובשם זה שאני קורא נבראתם ,כי יש בו (ארבע) [שלוש]
הנענועים שעושים עם הלולב ,שמענענים לד’ הרוחות ולמעלה ולמטה ,דעי’ מש”כ
אותיות ,יו”ד ה”א וא”ו (ה”א) ,והם עושים שש תיבות ,99כנגד ארבע
האריז”ל בשעה”כ( ,דרושי סוכות) ,שצריך לנענע לד’ רוחות ולמעלה ולמטה ,ובכל
צד יש כוונה לצירוף אחר של ג’ אותיות השם ,לצד דרום ,אות יו”ד ,אות ה”א ,ואות
וא”ו ,וכשמנענע לצד צפון מכוון לצירוף ,אות ה”א ,אות וא”ו ,ואות יו”ד ,וכשמנענע 77איברא מצינו עוד רמז לברכה ,והוא בווידוי מעשר ,ושם כת’ ולא שכחתי ,ופי’
לצד מזרח מכוין לצירוף אות וא”ו ,אות יו”ד ,ואות ה”א ,וכשמנענע לצד מעלה רש”י מלברכך ,ע”כ ,אכן שם זה רמז לברכה ,דכשמברכים זוכרים את ה’ ,ופשוט.
מכוין לצירוף אות יו”ד ,אות וא”ו ,ואות ה”א ,וכשמנענע לצד מטה מכוין לצירוף 88וכמש”כ הב”י לגבי כוונת קר”ש ,שבתיבת אחד ,מכוונים שזה הקב”ה שהוא אחד
אות ה”א ,אות יו”ד ,ואות וא”ו ,ולצד מערב מכוין צירוף האותיות ,של אות וא”ו, בז’ רקיעים ובארץ וד’ רוחות.
אות ה”א ,ואות יו”ד ,עיי”ש. 99וביאור הדבר נראה ,דהנה בתיבה בת ג’ אותיות ,אפשר לעשות מזה ו’ תיבות,
והנה יש עוד רמזים בתיבת גדל ,ואכמ”ל. (ובדרך משל דלאות א’ יש רק צירוף אחד ,וב’ אותיות ,כגון א’ ב’ ,יש להן ב’ צירופים,
111וכ”ה בזוה”ק ,הובא באוה”ח כאן ,וז”ל ,כי שם ה’ אקרא ,הכוונה ,כי הדבר אשר א’ ב’ ,וב’ א’ ,שזה ב’ פעמים א’ ,ותיבה של ג’ אותיות ,יש לה ג’ פעמים ב’ צירופים,
אליו יכוין במאמריו ,הוא שם ה’ ,על דרך אומרם ז’’ל (זוה”ק ח”ג צ”ח ,):כל התורה שהם ו’ צירופים ,א’ ב’ ג’ ,א’ ג’ ב’ ,ב’ א’ ג’ ,ב’ ג’ א’ ,ג’ ב’ א’ ,ג’ א’ ב’) ,וא”כ עיקר שם
עליהם ,וזה אף על גב שהן נוגעים בעדותן. אם יקבלו עליהם להיות עדים הרי הם נאמנים ,עיין שם.
אכן אין נאמנות זו אלא למי שקבל עליו העדים ,ולא למי שלא וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ”ב סעיף א’) ,וזה
קיבל העדות על עצמו ,ואם כן ,כלפי אומות העולם ,מכיון שלא מצינו לשונו ,מי שקבל עליו קרוב או פסול ,בין להיותו דיין בין להיותו עד
שהם קבלו עליהם השמים והארץ לעדות ,שפיר יכולים לפוסלם עליו (כשרים) ,ע”כ.
מלהעיד. ומבואר דבעצם הבעל דין יכול לקבל עליו לעדות ,את מי שהוא
אבל בני ישראל ,שהם קיבלו עליהם שיהיו השמים והארץ נאמנים, רוצה ,גם מי שהוא פסול לעדות ,וכגון שהוא נוגע בעדות ,ויהיה נאמן
שפיר הוה השמים והארץ כשרים להיות עדים ,דהרי האמינום עליו לעד.
עליהם ,ודו’’ק. ולפי זה יש לבאר מה שפירש רש’’י שאמר להם שהם עדים גם
ולפי זה שפיר אמר משה להשמים והארץ שיהיו עדים גם לזה לזה שאמר לישראל שהשמים והארץ יהיו עדים ,עיין שם ,והיינו
להעיד שאמר לבני ישראל ,והיינו שבעדות זו הם קיבלו עליהם שיהיו מכיון שבעצם השמים והארץ הם פסולים לעדות ,שהרי הם נוגעים
נאמנים כלפיהם ,ודו”ק. בעדותן ,כמו שרואים שאומות העולם יש לאל ידם לפוסלם ,מכל
והשתא נראה שיש לבאר מה שכתב רש”י ,שמשה אמר להם מקום עם ישראל יכולים לקבלם עליהם להיות עדים ,ואז סומכים
וזה מכיון שהשבח שנותנים להשם יתברך כשקוראים בתורה ,הוא ומבואר שהאותיות של התורה הן הן שמותיו של הקב”ה.
על בחינת האותיות שבה ,שזה שם ה’ ,וכמבואר בחזקוני שזה מרמז ונראה דבחינה זו ,שאותיות התורה הן הן שמותיו של הקב”ה ,נראה
על קיום העולם ,שזה הנך ששה צדדים וכו’,דייקא ברכה זו מרומז שזה דייקא בשמים ,דכאן בארץ הרי זה תיבות שלימות ולא אותיות,
בתיבת גדל ,ודו”ק. ודו’’ק.112
ב
יב יא
ונראה שבזה יש לפרש מה שכתב הרמב”ן הבו גדל לאלקנו בארץ,
והשתא מתבאר הא דכתיב כי שם ה’ אקרא ואז הבו גדל לאלקנו.
היינו דכשמזכיר שם ה’ ,שזה אותיות התורה ,שנקראים שם ה’
והיינו שלדעת רש”י כי שם ה’ אקרא היינו כשאזכיר שם המפורש, בשמים ,אז כאן בארץ הבו גדל דהיינו שצריך לברך.
הבו גדל צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ,שזה הגודל, וזה גופא המקור שברכות התורה הן מן התורה ,ודו”ק.
וכן יש רמז גם לברכות התורה ,דהרי משה פתח בדברי שירה ,וכמו
והשתא לפי זה מבואר גם אמאי מרומז הברכה דייקא בתיבת גדל,
שכתב רש”י בברכות ,וכשמשה יעשה הברכה יענו העם אמן.
כולה שמותיו של הקב”ה ,ע”כ.
אכן לפי הרמב”ן כי שם ה’ אקרא ,פירוש כשקורא באותיות התורה,
112ועי’ מש”כ הגר”א (הובא בספר דברי אליהו) ,לפרש הא דאיתא בב”ב (ט”ו ,).ח’
שהן למעלה בשמים ,ששם הן שמותיו של הקב”ה ,ועכשיו מורידן
ועל האחרונ על הראשונים
לארץ ,אז צריך לתת גודל ,שזה עשיית הברכה לאלקנו ,ודו”ק.
פסוקים אחרונים שבתורה ,משה כותב בדמע ,דהיינו שהיו מעורבים ,פי’ שהיו רק
אותיות ,עיי”ש ,וי”ל שזה בחי’ התורה כשהיא בשמים ,ודו’’ק.
סימן טוב ומזל טוב
מעומק הלב נשגר כסא דברכתא למורה ד
לישראלבמאמ
בנתיבות יושר
ומדריכנו להם העמוקים,
שכך אמרתי לשמים וארץ ,שיהיו עדים גם לדבר זה,
ושוקד על תקנת כל אחד ואחד מבני ה גשים מול ארון הקודש באימה לשכך כעס וחימה
וכו’ ,פירוש מכיון שבעצם הם פסולין לעדות ,ורק באופן זה
רבנו שליט"א
שהאמינום עליהם הרי הם כשרים ,דייקא משום הכי אמר להם אתם בעז"ה יתקיימו תפילות הימים הנוראים בר"ה וביוה"כ
לרגל השמחה במ
ודו”ק.בקשר
כלל ,שתחי' לעדות
הזקונים כשריםבא בת
תהיו עדים גם לזה ,דבלי אמירה זו ,לא יהיו עם בישיבת זיו התורה רח' שמעון חכם 4י-ם
עב"ג החתן המופלג שלמ הזמנים מוצרפים
מבכירי ישיבת יד הלו ***
בהשתתפות בעלי תפילה וחזנים ידועי שם
יתן ה' ויזכו לבנות בית נאמן בישרא
א’ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא( ,ל”ב ד’).
המאחלים בלב ה
פירש רש”י ,א’ל אמונה ,לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ,ואף
על פי שמאחר את תגמולם ,סופו לאמן את דבריו ,ואין עול ,אף זמני התפילות יום הכיפורים תשפ"ז
לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה ,ע”כ.
7:25 מעריב 6:25 כל נדרי
והנה ידוע הקושיא על מה שכתב רש”י דייקא על התיבות ואין עול,
5:46 עטיפת הטלית 5:30 שחרית
שרשעים מקבלים שכרם בעולם הזה לעומת הצדיקים שמקבלים
שכרם לעולם הבא ,דלכאורה אין לך עול גדולה מזו ,דהרי שכר 6:26 נץ החמה 6:00 המלך
בעולם הזה אינו שוה כלום כלפי שכר של עולם הבא ,דהא שכר של 5:55 המלך 5:40 עטיפת הטלית
העולם הבא הוא נצחי ,מה שאין כן שכר של עולם הזה חולף ועובר,11
5:30 נעילה 3:30 מנחה
והרי הוא כחלום יעוף.22
מעריב מוצאי יוה"כ 7:05
ובדרך צחות נראה לפרש ,דאין עול הוא המשך למה שכתוב לעיל
מיניה א’ל אמונה ,פירוש מכיון שהוא א’ל אמונה ממילא אין עול. גמר חתימה טובה
והיינו שא’ל אמונה פירושו שהוא ,הא’ל ,נותן שכר לפי האמונה של לע"נ
האדם ,שכל אחד יקבל שכר לפי אמונתו ,היינו במה שהוא מאמין. האשה הצדקנית
מרת חנה בת הרב יהושע ע"ה
ולפי זה ,צדיק ,שמאמין בעולם הבא ,ודאי יקבל שכרו במה שהוא
נלב"ע יום הקדוש תשפ"א
מאמין ,והיינו לעולם הבא ,אבל רשע לפי איך שאנו רואים שהוא חי,
ת .נ .צ .ב .ה.
בעולם הזה ,וממילא יקבל שכרו רקטובהבא,מזל
הרי שאינו מאמין בעולםברכת
ה"הכאן שום עול ,דמכיון שבערכיןאין
היקרוהשתא הנכבדהזה,
לידידנובעולם
לפי אמונתו ,והיינו לע"נ
שכרו כמות שהוא ,ודו”ק.שליט"א
כל אחדמנצורי
מקבל אמונהאהרן
שהקב”ה הוא א’ל הרב הרב חיים בן הרב אברהם הלוי זצ"ל
לרגל הולדת בתו למזל טוב נלב"ע ז' תשרי
ולחופה ולמעש"ט אמן לתורה
עיי”ש. לגדלה
בפ”א, ואמה מס”י
אביהבספרו מש”כויזכו
הרמח”ל יתן ה'
11ועי’ ת .נ .צ .ב .ה.
22עי’ מש”כ ליישב בזה בליקוטי נ”י תשפ”א ,עפ”י אאמו”ר זללה”ה.
