gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫פרפראות‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪,‬‬ ‫נחמת‬ ‫האזינו השמים‪ ,‬פירש רש”י‪ ,‬שאני מתרה בהם‬ ‫(ל”ב א’)‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫בישראל‪ ,‬ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם‬ ‫בסייעתא דשמיא | האזינו תשפ"ז | גליון מס' ‪370‬‬ ‫שאתם תהיו עדים‪ ,‬וכן ותשמע הארץ‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ומבואר ברש”י שלא די שהשמים והארץ יהיו‬ ‫אמן‪ ,‬כי שם ה’‬ ‫כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלקינו‪.‬‬ ‫מכון בברכה‪,‬‬ ‫אקרא‬ ‫עדים שהקב”ה התרה בהם בישראל‪ ,‬אלא שגם‬ ‫אתם הבו גדל‬ ‫נחמת‬ ‫א‬ ‫>>>‬ ‫לאלקינו באמן‪ ,‬יהיו עדים לזה שאמר להם אתם עדים‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫הנה מפשטיה דקרא משמע דיש כאן שני חלקים‪ ,‬יש חלק של כי‬ ‫הכי מפרשי לה‬ ‫שם ה’ אקרא‪ ,‬ואז הבו אתם גדל לאלקינו‪.‬‬ ‫במסכת יומא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫וכן הוא בתרגום אונקלוס‪ ,‬ארי בשמא דה’ אנא מצלי‪ ,‬הבו רבותא‬ ‫ומבואר דשם ה’‪ ,‬היינו הברכה‪ ,‬שהיא נקראת שם ה’‪ ,‬ולאו דווקא‬ ‫קדם אלקנא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫שם המפורש‪.‬‬ ‫ועיין ברש”י‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כי שם ה’ אקרא‪ ,‬הרי כי משמש בלשון‬ ‫כאשר‪ ,‬כמו כי תבואו אל הארץ‪ ,‬כשאקרא ואזכיר שם ה’‪ ,‬אתם הבו‬ ‫ולפי זה צריך ביאור‪ ,‬אמאי בפירושו על התורה‪ ,‬ביאר הכתוב‬ ‫גדל לאלקינו וברכו שמו‪ ,‬מכאן אמרו‪ ,‬שעונין ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫דקאמר משה על שם המפורש‪ ,‬דהרי הוא הדין לכל ברכה‪( ,55‬ועל כל‬ ‫אחר ברכה שבמקדש‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫פנים אם היא ברכה מן התורה)‪ ,‬ואמאי פירש רק על שם המפורש‪,‬‬ ‫איברא עיין ברמב”ן‪ ,‬שכתב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כי שם ה’ אקרא בשמים‪,‬‬ ‫וצריך ביאור‪.‬‬ ‫הבו גדל לאלקינו בארץ‪ ,‬ע”כ‪.11‬‬ ‫ד‬ ‫והנה צריך ביאור מהו הך שם ה’ אקרא‪ ,‬דפליגי בה שעל זה נאמר‬ ‫הבו גדל לאלקינו‪.‬‬ ‫אכן בכלל דברי רש”י צריכים ביאור‪ ,‬שכתב‪ ,‬שהכי מפרש לה‬ ‫ביומא‪ ,‬דבפשטות כוונתו להא שדרשו שם (ל”ז‪ ,).‬הך פסוק של כי‬ ‫ב‬ ‫שם ה’ אקרא‪ ,‬דקאמר התם‪ ,‬תניא רבי אומר‪ ,‬כי שם ה’ אקרא הבו‬ ‫והנה מזה שכתב רש”י‪ ,‬שמכאן אמרו שעונין ברוך שם כבוד‬ ‫גדל לאלקנו‪ ,‬אמר להם משה לישראל‪ ,‬בשעה שאני מזכיר שמו של‬ ‫מלכותו אחר ברכה שבמקדש‪ ,‬מבואר שמה שאמר משה כי שם‬ ‫הקב’’ה‪ ,‬אתם הבו גדל‪ ,‬ועיין רש”י שם‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬הכי גרסינן‪ ,‬בשעה‬ ‫ה’ פירושו שם ה’ ממש‪ ,‬שזה שם המפורש‪ ,22‬שמשה אמר להם‬ ‫שאני מזכיר שמו של הקב’’ה כו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫שכשהוא יזכיר שם המפורש‪ ,‬צריכים הם לתת גודל לאלקינו‪ ,‬שזה‬ ‫והנה הך גמרא קאי אהא דתנן (ל”ה‪ ,):‬שהכהן גדול מתוודה ואומר‬ ‫אמירת ברוך שם כבוד מלכותו‪( 33‬לעולם ועד‪.)44‬‬ ‫שם המפורש‪ ,‬ותנן‪( ,‬שהכהנים והעם כששמעו שם המפורש יוצא‬ ‫אכן ממה שכתב הרמב”ן כי שם ה’ אקרא בשמים‪ ,‬אין כאן‬ ‫מפי כהן גדול) עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪,‬‬ ‫משמעות שמשה הזכיר כלל שם ה’‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫ועל זה אמרו בגמרא שם‪ ,‬תניא רבי אומר‪ ,‬כי שם ה’ אקרא הבו גדל‬ ‫ג‬ ‫לאלקינו‪ ,‬אמר להם משה לישראל‪ ,‬בשעה שאני מזכיר שמו של‬ ‫הקב’’ה‪ ,‬אתם הבו גודל‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה מה שכתב רש”י‪ ,‬ששם ה’ היינו שם המפורש‪ ,‬לכאורה‬ ‫בגמרא לא משמע כן‪.‬‬ ‫ולכאורה בגמרא יומא מבואר כמו שפירש רש”י על התורה‪,‬‬ ‫דעיין ברכות (כ”א‪ ,).‬דדרשו התם‪ ,‬מנין לברכת התורה לפניה מן‬ ‫שפירש כי שם ה’ אקרא‪ ,‬היינו כשהוא מזכיר שם המפורש‪ ,‬דאז‬ ‫התורה‪( ,‬פירוש שחייב מן התורה לברך לפני שפותח בדברי תורה)‪,‬‬ ‫יש חיוב לתת גודל לאלקינו‪ ,‬ולענות ברוך שם כבוד מלכותו‪ ,‬ולא‬ ‫שנאמר כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלקינו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫פירש כמו שדרשו בברכות‪ ,‬דקאי על הברכה של ברכות התורה‪,‬‬ ‫ופירש רש”י שם‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כי שם ה’ אקרא‪ ,‬כשבא משה לפתוח‬ ‫דהרי דרשו שם ה’‪ ,‬על שם שמזכיר הכהן הגדול‪ ,‬שזהו שם המפורש‬ ‫בדברי שירה‪ ,‬אמר להם לישראל‪ ,‬אני אברך תחלה‪ ,‬ואתם ענו אחרי‬ ‫ממש‪ ,‬ולא הברכה‪.‬‬ ‫ואם כן צריך ביאור מה שכתב בברכות שהכי מפרש לה במסכת‬ ‫‪ 11‬ואף שזה עפ”י סוד מ”מ כך מחלק את הפסוק‪.‬‬ ‫יומא‪ ,‬דלכאורה אין זה אותו פירוש כלל‪ ,‬דבגמרא ברכות מבואר‬ ‫‪ 22‬עי’ שפ”ח‪ ,‬ומקורו מהמזרחי‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫‪ 33‬ומש”כ רש”י דגדל פי’ ברוך‪ ,‬שזה ברכה‪ ,‬י”ל מפני שע”י הברכה מביא גודל‬ ‫דקאי על כל שמיעה של שם‪ ,‬שצריך לתת גדל לאלקנו‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫כביכול לאלקינו‪ ,‬ועי’ מה שהאריך בענין זה בספר נפה”ח ש”א‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫‪ 44‬והא שמוסיפים לעולם ועד (כמבואר ביומא סוף פ”ג)‪ ,‬אפשר שזה הוספה‬ ‫‪ 55‬וכן מצינו שחז”ל דרשו הך קרא על ברכת הזימון‪ ,‬שהיא מה”ת (עי’ ברכות‬ ‫שהוסיפו אח”כ כנגד הצדוקים‪ ,‬וכמבואר בסוף ברכות שאמרו מן העולם ועד‬ ‫מ”ה‪.).‬‬ ‫העולם‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫לפתוח בדברי שירה‪ ,‬אמר להם לישראל‪ ,‬אני אברך תחלה‪ ,‬ואתם ענו‬ ‫ה‬ ‫אחרי אמן‪ ,‬כי שם ה’ אקרא בברכה‪ ,‬אתם הבו גדל לאלקינו באמן‪ ,‬הכי‬ ‫מפרשי לה במסכת יומא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה מצינו שיש מחלוקת ראשונים לגבי ברכת התורה אם היא מן‬ ‫התורה או רק מדרבנן‪.‬‬ ‫והנה כבר נתבאר לעיל דביומא אינו מבואר אלא כשמזכיר שם‬ ‫המפורש‪ ,‬ובהכרח צריך לומר‪ ,‬שמה שציין לגמרא יומא‪ ,‬היינו שמצינו‬ ‫דדעת הרמב”ן‪ ,‬כמו שהאריך בשכחת העשין (השגות הרמב”ן‬ ‫שדרשו הא דכתיב הבו גדל לאלקינו‪ ,‬שצריך לענות אחרי ששמעו‬ ‫לספר המצוות לרמב”ם‪ ,‬מצוה ט”ו)‪ ,‬שזה מן התורה‪.‬‬ ‫הזכרת השם‪.,‬‬ ‫וזה לשונו שם‪ ,‬מצוה ט”ו‪ ,‬שנצטוינו להודות לשמו יתברך‪ ,‬בכל עת‬ ‫והנה אין הכי נמי דשם איירי כלפי שם המפורש‪ ,‬ועל זה צריך‬ ‫שנקרא בתורה‪ ,‬על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו‪,‬‬ ‫לענות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ ,‬אך מכל מקום גם מבואר‬ ‫והודיענו המעשים הרצויים לפניו‪ ,‬שבהם ננחל חיי העולם הבא‪,‬‬ ‫הך ענין שאחרי הזכרת השם יש לענות אחריו‪ ,‬ואם אין זה שם‬ ‫וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה‪ ,‬כן נצטוינו בזו‪ ,‬ובשלישי של‬ ‫המפורש‪ ,‬אז הענייה היא אמן‪ ,‬ואין הראיה אלא למה שצריך ענייה‬ ‫ברכות אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה‪ ,‬שנאמר כי שם‬ ‫אחר הזכרה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ה’ אקרא הבו גדל לאלקינו וכו’ והעולה מזה שברכת התורה לפניה‬ ‫מצות עשה דאורייתא‪ ,‬ובגמרא דבני מערבא וכו’ מכלל זה מתבאר‬ ‫ז‬ ‫שהברכה הזו מן התורה וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר דעיקר קרא בא ללמד על שם המפורש‪ ,‬וכמו‬ ‫אכן מזה שהרמב”ם‪ ,‬לא מנה מצוה זו‪ ,‬מוכח דסבירא ליה שאין‬ ‫שכתוב כי שם ה’ שזה שם המפורש‪ ,‬אקרא אז הבו גדל לאלקנו‪ ,‬רק‬ ‫מצות עשה לברך על התורה‪ ,‬ומה שדרשו חז”ל שצריך לברך ברכת‬ ‫שחז”ל למדו מזה עוד‪ ,‬שהרי כאן משה בא לפתוח בדברי שירה‪ ,‬הרי‬ ‫התורה‪ ,‬אין זה אלא אסמכתא בעלמא‪ ,‬אבל עיקר חיובו הוא כשאר‬ ‫נלמד מזה גם לענין זה שיש לענות כששומעים ברכה‪ ,‬שהרי משה‬ ‫כל הברכות‪ ,‬שהן מדרבנן‪.66‬‬ ‫פתח כי שם ה’ אקרא‪ ,‬שמרמז על ברכת התורה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫וכן מבואר בפירוש מגילת אסתר שם‪ ,‬רק שתמה על הרמב”ם‬ ‫ומבואר שלפי רש”י אין כאן ילפותא גמורה על ברכות התורה‪,‬‬ ‫מנא ליה שזה אסמכתא בעלמא‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬מצוה ט”ו‪ ,‬נראה לי‬ ‫דהעיקר הוא הוא על שמיעת שם המפורש‪ ,‬רק נלמד מכאן גם על‬ ‫כי דברי הרמב”ן צודקים בזה המקום‪ ,‬ולא ידעתי למה לא מנאה‬ ‫ברכות התורה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫הרב (הרמב”ם)‪ ,‬אם לא חשב שמדרשם בזה הפסוק הוא על דרך‬ ‫ולפי זה גם הרמב”ם יש לבאר באופן זה‪ ,‬שהוא יפרש שעיקר‬ ‫אסמכתא בלבד‪ ,‬אמנם עליו להביא ראיה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫דרשה זו הוא לשמיעת שם המפורש‪ ,‬ולא לגבי ברכת התורה‪ ,‬ומה‬ ‫והיינו שנקט כפירוש הרמב”ן‪ ,‬דהך דרשה שדרשו חז”ל מדכתיב‬ ‫שדרשו מכאן שמברכין על התורה תחילה אינו אלא אסמכתא‪ ,‬ולא‬ ‫כי שם ה’ אקרא‪ ,‬שמכאן שברכת התורה מן התורה‪ ,‬כדרשה גמורה‪,‬‬ ‫ילפותא גמורה על ברכות התורה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ועל זה כתב שעל הרמב”ם להביא ראיה שאין זה דרשה גמורה‪ ,‬אלא‬ ‫אסמכתא‪.‬‬ ‫ח‬ ‫אכן אכתי נשאר לבאר שיטת הרמב”ן‪ ,‬שפירש שיש מצות עשה‬ ‫ו‬ ‫לברך על התורה‪ ,‬דצריך ביאור היכן נרמז כאן דבר זה‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה עיין רש”י בברכות שם‪ ,‬כי שם ה’ אקרא‪ ,‬כשבא משה‬ ‫דהנה לפי דבריו צריך לומר‪ ,‬שמה שאמרו בגמרא ברכות דילפינן‬ ‫ברכת התורה מדכתיב כי שם ה’ אקרא הבו גדל לאלקנו‪ ,‬היינו שאקרא‬ ‫‪ 66‬ועי’ מש”כ בשו”ת שאגת אריה‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬שמים וארץ נוגעין בעדותן‪ ,‬שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה‬ ‫ולכאורה צריך ביאור אמאי היה צריך להודיע לשמים וארץ גם על‬ ‫חוקות שמים וארץ לא שמתי וכו’ מלמד שהתנה הקב’’ה עם מעשה‬ ‫זה שהם עדים שאמר לישראל שהשמים והארץ הם העדים‪ ,‬ומה‬ ‫בראשית‪ ,‬ואמר‪ ,‬אם ישראל מקבלין את תורתי‪ ,‬מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אני‬ ‫הרויח בזה‪.‬‬ ‫אחזיר אתכם לתוהו ובוהו‪ ,‬וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה בכלל עצם כשרותם של השמים והארץ להיות עדים‬ ‫והנה מזה דקאמר שם שהקב”ה קיבל טענת העובדי כוכבים‪ ,‬דהרי‬ ‫צריך ביאור‪.‬‬ ‫איתא שם שהביא עדים אחרים‪ ,‬מכם ובכם‪ ,‬עיין שם‪ ,‬מבואר שבאמת‬ ‫והיינו‪ ,‬דהנה עיין בגמרא עבודה זרה (ג‪ ,).‬דקאמרי שם‪ ,‬דלעתיד‬ ‫השמים והארץ פסולים הם מלהעיד‪ ,‬ולא יכלו להעיד לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫לבוא‪ ,‬כשיבואו העובדי כוכבים לבקש שכר והקב”ה ידחה אותם‪,‬‬ ‫ואם כן קשה מה שהעיד משה רבינו את השמים וארץ על בני‬ ‫איתא שהעובדי כוכבים יטענו לפני הקב’’ה‪ ,‬ויאמרו‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מאחר שסוף סוף לא יוכלו להעיד‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫ישראל שקיבלוה היכן קיימוה‪ ,‬אמר להם הקב’’ה‪ ,‬אני מעיד בהם‬ ‫אכן נראה דאין כאן קושיא‪ ,‬דהנה תנן בסנהדרין (כ”ד‪ ,).‬דאף על‬ ‫שקיימו את התורה כולה‪ ,‬ויאמרו לפניו‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬כלום יש‬ ‫גב שאביו פסול לדון‪ ,‬אם אמר לו (הבעל דין לחבירו)‪ ,‬נאמן עלי אבא‬ ‫אב שמעיד על בנו וכו’‪ ,‬אמר להם הקב’’ה‪ ,‬שמים וארץ יעידו בהם‬ ‫(או) נאמן עלי אביך‪ ,‬כשרים הם לדון‪ ,‬ועיין שם (כ”ג‪ ,).‬דמבואר שגם‬ ‫שקיימו את התורה כולה‪ ,‬ויאמרו העובדי כוכבים לפניו‪ ,‬רבונו של‬ ‫רוחות והשמים וארץ שנבראו בו‪ ,‬ע”כ‪.110‬‬ ‫היינו הדברי תורה שלומד‪( ,‬ולא כפירוש רש”י‪ ,‬שזה הברכה)‪ ,‬והגדל‪,‬‬ ‫ומבואר בדבריו‪ ,‬שהגדל שניתן לאלקנו הוא כשמזכירים את שם‬ ‫דכתיב הבו גדל לאלקינו‪ ,‬היינו הברכה‪ ,‬שצריכים לעשות ברכה‪ ,‬וצריך‬ ‫ה’‪ ,‬היינו שם ה’ שהיא בשמים‪ ,‬וזהו דברי תורה‪ ,‬והיינו שדברי תורה‬ ‫ביאור איך נרמז כאן לימוד זה‪.‬‬ ‫שנשמעים בשמים‪ ,‬הם הם השם ה’‪ ,‬וצריך ביאור‬ ‫ועוד צריך ביאור‪ ,‬דהנה לפי זה דסיפא דקרא קאי על הברכה‪,‬‬ ‫דהיינו הבו גדל שזה הברכה‪ ,‬נמצאנו למדים שהפסוק מכנה ברכה‬ ‫י‬ ‫בלשון גדל‪ ,‬וצריך ביאור מהו לשון זה‪.‬‬ ‫והנה באמת מצינו בדעת הרמב”ן שמפרש רישא דקרא כמו שכתב‬ ‫דהנה מצינו עוד מקומות שחייבה התורה ברכה‪ ,‬כגון לגבי ברכת‬ ‫החזקוני‪ ,‬היינו דשם ה’ אקרא חוזר ארישא דקרא האזינו השמים‪,‬‬ ‫המזון‪ ,‬וכדאיתא שם בברכות‪ ,‬אמר רב יהודה‪ ,‬מנין לברכת המזון‬ ‫וכמו שכתב הרמב”ן בפירושו על התורה‪ ,‬כי שם ה’ אקרא בשמים‪,‬‬ ‫לאחריה מן התורה‪ ,‬שנאמר ואכלת ושבעת וברכת‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אכן גם מפרש שזה דברי תורה‪ ,‬וצריך ביאור אמאי נקראים באופן‬ ‫זה שם ה’‪.‬‬ ‫והנה שם ילפינן חיוב ברכה מדכתיב וברכת‪ ,‬אם כן צריך ביאור‪,‬‬ ‫אמאי לגבי ברכות התורה נקט לשון גדל לרמז על הברכה‪ ,‬ולא כמו‬ ‫ונראה שמה שנקראים דברי תורה שם ה’ בשמים היינו אותיות‬ ‫שכתוב לגבי ברכת המזון בפירוש וברכת‪ ,‬וצריך ביאור‪.77‬‬ ‫התורה‪ ,‬שהאותיות של התורה זה בחינת שם ה’ בשמים‪ ,‬והיינו שלא‬ ‫רק אותיות של השמות נקראים שם ה’‪ ,‬אלא כל האותיות שבתורה‪,‬‬ ‫ט‬ ‫גם נקראים שם ה’‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בהקדם פירוש החזקוני (כאן‪ ,‬בפירושו הראשון)‪.‬‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬דעיין מה שכתב המהרש”א בברכות שם‪ ,‬וזה לשונו‪,‬‬ ‫דעיין מה שכתב בחזקוני‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כי שם ה’ אקרא‪ ,‬לעיל קאי (על‬ ‫מנין לברכת התורה כו’‪ ,‬מצאתי כתוב‪ ,‬דהכי משמע ליה ברכת התורה‪,‬‬ ‫מה שכתוב האזינו השמים ותשמע הארץ)‪ ,‬אתם שמים וארץ וארבע‬ ‫כי שם ה’ אקרא‪ ,‬דהיינו כשאני קורא בתורה‪ ,‬שהיא כולה שמות של‬ ‫רוחות העולם וכל אשר בכם (פירוש‪ ,‬דהארץ כולל הארבע רוחות‬ ‫הקב”ה‪ ,‬שכל התורה באותיותיה היא שמותיו של הקב”ה‪ ,‬כדאיתא‬ ‫גם כן‪ ,)88‬צריכין אתם לידע ליתן גודל ושבח להקב”ה‪ ,‬כשאזכיר שמו‬ ‫במדרשות‪ ,‬וק”ל‪ ,‬ע”כ‪.111‬‬ ‫בקריאת התורה‪ ,‬וכן הוא אומר הללוהו שמים וארץ‪( ,‬פירוש ושמים‬ ‫וארץ כולל הארבע רוחות וכו’)‪ ,‬ואומר השמים מספרים כבוד אל‬ ‫הוי”ה‪ ,‬שהן ג’ אותיות‪ ,‬אות יו”ד‪ ,‬אות ה”א‪ ,‬ואות וא”ו‪ ,‬דהאות של ה”א אחרונה היא‬ ‫ג”כ ה”א‪ ,‬יש לעיקרו ו’ צירופים‪ ,‬וו’ צירופים אלו הם כנגד שמים וארץ וד’ רוחות‪.‬‬ ‫וגו’‪ ,‬שהרי בה (פירוש על ידי לימוד התורה) אתם (השמים והארץ)‬ ‫‪ 110‬והנה מש”כ שעיקר אותיות השם הם בעצם ג’ האותיות‪ ,‬אות יו”ד‪ ,‬ואות ה”א‪,‬‬ ‫מתקיימים‪ ,‬כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ‬ ‫ואות וא”ו‪ ,‬והן המרמזים על שמים וארץ וד’ הרוחות‪ ,‬נראה שזה נרמז בכוונת‬ ‫לא שמתי‪ ,‬ובשם זה שאני קורא נבראתם‪ ,‬כי יש בו (ארבע) [שלוש]‬ ‫הנענועים שעושים עם הלולב‪ ,‬שמענענים לד’ הרוחות ולמעלה ולמטה‪ ,‬דעי’ מש”כ‬ ‫אותיות‪ ,‬יו”ד ה”א וא”ו (ה”א)‪ ,‬והם עושים שש תיבות‪ ,99‬כנגד ארבע‬ ‫האריז”ל בשעה”כ‪( ,‬דרושי סוכות)‪ ,‬שצריך לנענע לד’ רוחות ולמעלה ולמטה‪ ,‬ובכל‬ ‫צד יש כוונה לצירוף אחר של ג’ אותיות השם‪ ,‬לצד דרום‪ ,‬אות יו”ד‪ ,‬אות ה”א‪ ,‬ואות‬ ‫וא”ו‪ ,‬וכשמנענע לצד צפון מכוון לצירוף‪ ,‬אות ה”א‪ ,‬אות וא”ו‪ ,‬ואות יו”ד‪ ,‬וכשמנענע‬ ‫‪ 77‬איברא מצינו עוד רמז לברכה‪ ,‬והוא בווידוי מעשר‪ ,‬ושם כת’ ולא שכחתי‪ ,‬ופי’‬ ‫לצד מזרח מכוין לצירוף אות וא”ו‪ ,‬אות יו”ד‪ ,‬ואות ה”א‪ ,‬וכשמנענע לצד מעלה‬ ‫רש”י מלברכך‪ ,‬ע”כ‪ ,‬אכן שם זה רמז לברכה‪ ,‬דכשמברכים זוכרים את ה’‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫מכוין לצירוף אות יו”ד‪ ,‬אות וא”ו‪ ,‬ואות ה”א‪ ,‬וכשמנענע לצד מטה מכוין לצירוף‬ ‫‪ 88‬וכמש”כ הב”י לגבי כוונת קר”ש‪ ,‬שבתיבת אחד‪ ,‬מכוונים שזה הקב”ה שהוא אחד‬ ‫אות ה”א‪ ,‬אות יו”ד‪ ,‬ואות וא”ו‪ ,‬ולצד מערב מכוין צירוף האותיות‪ ,‬של אות וא”ו‪,‬‬ ‫בז’ רקיעים ובארץ וד’ רוחות‪.‬‬ ‫אות ה”א‪ ,‬ואות יו”ד‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫‪ 99‬וביאור הדבר נראה‪ ,‬דהנה בתיבה בת ג’ אותיות‪ ,‬אפשר לעשות מזה ו’ תיבות‪,‬‬ ‫והנה יש עוד רמזים בתיבת גדל‪ ,‬ואכמ”ל‪.‬‬ ‫(ובדרך משל דלאות א’ יש רק צירוף אחד‪ ,‬וב’ אותיות‪ ,‬כגון א’ ב’‪ ,‬יש להן ב’ צירופים‪,‬‬ ‫‪ 111‬וכ”ה בזוה”ק‪ ,‬הובא באוה”ח כאן‪ ,‬וז”ל‪ ,‬כי שם ה’ אקרא‪ ,‬הכוונה‪ ,‬כי הדבר אשר‬ ‫א’ ב’‪ ,‬וב’ א’‪ ,‬שזה ב’ פעמים א’‪ ,‬ותיבה של ג’ אותיות‪ ,‬יש לה ג’ פעמים ב’ צירופים‪,‬‬ ‫אליו יכוין במאמריו‪ ,‬הוא שם ה’‪ ,‬על דרך אומרם ז’’ל (זוה”ק ח”ג צ”ח‪ ,):‬כל התורה‬ ‫שהם ו’ צירופים‪ ,‬א’ ב’ ג’‪ ,‬א’ ג’ ב’‪ ,‬ב’ א’ ג’‪ ,‬ב’ ג’ א’‪ ,‬ג’ ב’ א’‪ ,‬ג’ א’ ב’)‪ ,‬וא”כ עיקר שם‬ ‫עליהם‪ ,‬וזה אף על גב שהן נוגעים בעדותן‪.‬‬ ‫אם יקבלו עליהם להיות עדים הרי הם נאמנים‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אכן אין נאמנות זו אלא למי שקבל עליו העדים‪ ,‬ולא למי שלא‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן כ”ב סעיף א’)‪ ,‬וזה‬ ‫קיבל העדות על עצמו‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כלפי אומות העולם‪ ,‬מכיון שלא מצינו‬ ‫לשונו‪ ,‬מי שקבל עליו קרוב או פסול‪ ,‬בין להיותו דיין בין להיותו עד‬ ‫שהם קבלו עליהם השמים והארץ לעדות‪ ,‬שפיר יכולים לפוסלם‬ ‫עליו (כשרים)‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מלהעיד‪.‬‬ ‫ומבואר דבעצם הבעל דין יכול לקבל עליו לעדות‪ ,‬את מי שהוא‬ ‫אבל בני ישראל‪ ,‬שהם קיבלו עליהם שיהיו השמים והארץ נאמנים‪,‬‬ ‫רוצה‪ ,‬גם מי שהוא פסול לעדות‪ ,‬וכגון שהוא נוגע בעדות‪ ,‬ויהיה נאמן‬ ‫שפיר הוה השמים והארץ כשרים להיות עדים‪ ,‬דהרי האמינום‬ ‫עליו לעד‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לבאר מה שפירש רש’’י שאמר להם שהם עדים גם‬ ‫ולפי זה שפיר אמר משה להשמים והארץ שיהיו עדים גם לזה‬ ‫לזה שאמר לישראל שהשמים והארץ יהיו עדים‪ ,‬עיין שם‪ ,‬והיינו‬ ‫להעיד שאמר לבני ישראל‪ ,‬והיינו שבעדות זו הם קיבלו עליהם שיהיו‬ ‫מכיון שבעצם השמים והארץ הם פסולים לעדות‪ ,‬שהרי הם נוגעים‬ ‫נאמנים כלפיהם‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫בעדותן‪ ,‬כמו שרואים שאומות העולם יש לאל ידם לפוסלם‪ ,‬מכל‬ ‫והשתא נראה שיש לבאר מה שכתב רש”י‪ ,‬שמשה אמר להם‬ ‫מקום עם ישראל יכולים לקבלם עליהם להיות עדים‪ ,‬ואז סומכים‬ ‫וזה מכיון שהשבח שנותנים להשם יתברך כשקוראים בתורה‪ ,‬הוא‬ ‫ומבואר שהאותיות של התורה הן הן שמותיו של הקב”ה‪.‬‬ ‫על בחינת האותיות שבה‪ ,‬שזה שם ה’‪ ,‬וכמבואר בחזקוני שזה מרמז‬ ‫ונראה דבחינה זו‪ ,‬שאותיות התורה הן הן שמותיו של הקב”ה‪ ,‬נראה‬ ‫על קיום העולם‪ ,‬שזה הנך ששה צדדים וכו’‪,‬דייקא ברכה זו מרומז‬ ‫שזה דייקא בשמים‪ ,‬דכאן בארץ הרי זה תיבות שלימות ולא אותיות‪,‬‬ ‫בתיבת גדל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ודו’’ק‪.112‬‬ ‫ב‬ ‫יב‬ ‫יא‬ ‫ונראה שבזה יש לפרש מה שכתב הרמב”ן הבו גדל לאלקנו בארץ‪,‬‬ ‫והשתא מתבאר הא דכתיב כי שם ה’ אקרא ואז הבו גדל לאלקנו‪.‬‬ ‫היינו דכשמזכיר שם ה’‪ ,‬שזה אותיות התורה‪ ,‬שנקראים שם ה’‬ ‫והיינו שלדעת רש”י כי שם ה’ אקרא היינו כשאזכיר שם המפורש‪,‬‬ ‫בשמים‪ ,‬אז כאן בארץ הבו גדל דהיינו שצריך לברך‪.‬‬ ‫הבו גדל צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ ,‬שזה הגודל‪,‬‬ ‫וזה גופא המקור שברכות התורה הן מן התורה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫וכן יש רמז גם לברכות התורה‪ ,‬דהרי משה פתח בדברי שירה‪ ,‬וכמו‬ ‫והשתא לפי זה מבואר גם אמאי מרומז הברכה דייקא בתיבת גדל‪,‬‬ ‫שכתב רש”י בברכות‪ ,‬וכשמשה יעשה הברכה יענו העם אמן‪.‬‬ ‫כולה שמותיו של הקב”ה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אכן לפי הרמב”ן כי שם ה’ אקרא‪ ,‬פירוש כשקורא באותיות התורה‪,‬‬ ‫‪ 112‬ועי’ מש”כ הגר”א (הובא בספר דברי אליהו)‪ ,‬לפרש הא דאיתא בב”ב (ט”ו‪ ,).‬ח’‬ ‫שהן למעלה בשמים‪ ,‬ששם הן שמותיו של הקב”ה‪ ,‬ועכשיו מורידן‬ ‫ועל האחרונ‬ ‫על הראשונים‬ ‫לארץ‪ ,‬אז צריך לתת גודל‪ ,‬שזה עשיית הברכה לאלקנו‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫פסוקים אחרונים שבתורה‪ ,‬משה כותב בדמע‪ ,‬דהיינו שהיו מעורבים‪ ,‬פי’ שהיו רק‬ ‫אותיות‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬וי”ל שזה בחי’ התורה כשהיא בשמים‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫סימן טוב ומזל טוב‬ ‫מעומק הלב נשגר כסא דברכתא למורה ד‬ ‫לישראלבמאמ‬ ‫בנתיבות יושר‬ ‫ומדריכנו להם‬ ‫העמוקים‪,‬‬ ‫שכך אמרתי‬ ‫לשמים וארץ‪ ,‬שיהיו עדים גם לדבר זה‪,‬‬ ‫ושוקד על תקנת כל אחד ואחד מבני ה‬ ‫גשים מול ארון הקודש באימה לשכך כעס וחימה‬ ‫וכו’‪ ,‬פירוש מכיון שבעצם הם פסולין לעדות‪ ,‬ורק באופן זה‬ ‫רבנו שליט"א‬ ‫שהאמינום עליהם הרי הם כשרים‪ ,‬דייקא משום הכי אמר להם אתם‬ ‫בעז"ה יתקיימו תפילות הימים הנוראים בר"ה וביוה"כ‬ ‫לרגל השמחה במ‬ ‫ודו”ק‪.‬בקשר‬ ‫כלל‪ ,‬שתחי'‬ ‫לעדות‬ ‫הזקונים‬ ‫כשריםבא בת‬ ‫תהיו עדים גם לזה‪ ,‬דבלי אמירה זו‪ ,‬לא יהיו עם‬ ‫בישיבת זיו התורה רח' שמעון חכם ‪ 4‬י‪-‬ם‬ ‫עב"ג החתן המופלג שלמ‬ ‫הזמנים מוצרפים‬ ‫מבכירי ישיבת יד הלו‬ ‫***‬ ‫בהשתתפות בעלי תפילה וחזנים ידועי שם‬ ‫יתן ה' ויזכו לבנות בית נאמן בישרא‬ ‫א’ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא‪( ,‬ל”ב ד’)‪.‬‬ ‫המאחלים בלב ה‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬א’ל אמונה‪ ,‬לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא‪ ,‬ואף‬ ‫על פי שמאחר את תגמולם‪ ,‬סופו לאמן את דבריו‪ ,‬ואין עול‪ ,‬אף‬ ‫זמני התפילות יום הכיפורים תשפ"ז‬ ‫לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫‪7:25‬‬ ‫מעריב‬ ‫‪6:25‬‬ ‫כל נדרי‬ ‫והנה ידוע הקושיא על מה שכתב רש”י דייקא על התיבות ואין עול‪,‬‬ ‫‪5:46‬‬ ‫עטיפת הטלית‬ ‫‪5:30‬‬ ‫שחרית‬ ‫שרשעים מקבלים שכרם בעולם הזה לעומת הצדיקים שמקבלים‬ ‫שכרם לעולם הבא‪ ,‬דלכאורה אין לך עול גדולה מזו‪ ,‬דהרי שכר‬ ‫‪6:26‬‬ ‫נץ החמה‬ ‫‪6:00‬‬ ‫המלך‬ ‫בעולם הזה אינו שוה כלום כלפי שכר של עולם הבא‪ ,‬דהא שכר של‬ ‫‪5:55‬‬ ‫המלך‬ ‫‪5:40‬‬ ‫עטיפת הטלית‬ ‫העולם הבא הוא נצחי‪ ,‬מה שאין כן שכר של עולם הזה חולף ועובר‪,11‬‬ ‫‪5:30‬‬ ‫נעילה‬ ‫‪3:30‬‬ ‫מנחה‬ ‫והרי הוא כחלום יעוף‪.22‬‬ ‫מעריב מוצאי יוה"כ ‪7:05‬‬ ‫ובדרך צחות נראה לפרש‪ ,‬דאין עול הוא המשך למה שכתוב לעיל‬ ‫מיניה א’ל אמונה‪ ,‬פירוש מכיון שהוא א’ל אמונה ממילא אין עול‪.‬‬ ‫גמר חתימה טובה‬ ‫והיינו שא’ל אמונה פירושו שהוא‪ ,‬הא’ל‪ ,‬נותן שכר לפי האמונה של‬ ‫לע"נ‬ ‫האדם‪ ,‬שכל אחד יקבל שכר לפי אמונתו‪ ,‬היינו במה שהוא מאמין‪.‬‬ ‫האשה הצדקנית‬ ‫מרת חנה בת הרב יהושע ע"ה‬ ‫ולפי זה‪ ,‬צדיק‪ ,‬שמאמין בעולם הבא‪ ,‬ודאי יקבל שכרו במה שהוא‬ ‫נלב"ע יום הקדוש תשפ"א‬ ‫מאמין‪ ,‬והיינו לעולם הבא‪ ,‬אבל רשע לפי איך שאנו רואים שהוא חי‪,‬‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬וממילא יקבל שכרו‬ ‫רקטוב‬‫הבא‪,‬מזל‬ ‫הרי שאינו מאמין בעולםברכת‬ ‫ה"הכאן שום עול‪ ,‬דמכיון‬ ‫שבערכיןאין‬ ‫היקרוהשתא‬ ‫הנכבדהזה‪,‬‬ ‫לידידנובעולם‬ ‫לפי אמונתו‪ ,‬והיינו‬ ‫לע"נ‬ ‫שכרו כמות שהוא‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬‫שליט"א‬ ‫כל אחד‬‫מנצורי‬ ‫מקבל‬ ‫אמונהאהרן‬ ‫שהקב”ה הוא א’ל הרב‬ ‫הרב חיים בן הרב אברהם הלוי זצ"ל‬ ‫לרגל הולדת בתו למזל טוב‬ ‫נלב"ע ז' תשרי‬ ‫ולחופה ולמעש"ט אמן‬ ‫לתורה‬ ‫עיי”ש‪.‬‬ ‫לגדלה‬ ‫בפ”א‪,‬‬ ‫ואמה מס”י‬ ‫אביהבספרו‬ ‫מש”כויזכו‬ ‫הרמח”ל‬ ‫יתן ה'‬ ‫‪ 11‬ועי’‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫‪ 22‬עי’ מש”כ ליישב בזה בליקוטי נ”י תשפ”א‪ ,‬עפ”י אאמו”ר זללה”ה‪.‬‬