מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לשורי ףדב מה
לע''נ מרן רבי יצחק זאב בן רבי בס"ד
ימ
חיים הלוי סולבייציק זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 202פרשת האזינו תשפ''ז ירושלמי יבמות נב-נח
שנינו במשנה שהולד משניהם הוא ממזר ולכאורה מובן מדוע מהשני הוא ממזר דף נב בת כהן המעוברת מישראל או שומרת יבם לישראל אינה אוכלת שנאמר
כין שהיא אשת איש אך קשה מדוע גם מהראשון הולד ממזר ,ביאר ר' בא בשם ר' ושבה אל בית אביה למעט שומרת יבם ומכנעוריה ממעטים מעוברת.
זירא שזה כדעת ר''ע שהבא על סוטתו הולד ממזר וכן המחזיר גרושתו משנשאת בת לוי המאורסת לכהן אינה אוכלת שנאמר כל טהור בביתך ועדיין אינה בתוך
הולד ממזר ,ור' יוסי אמר בשם ר' הילא שלכו''ע הולד כשר מדאורייתא אלא שגזרו ביתו.
שהולד מהראשון ממזר כמו שהצריכו גט מהשני ,והנ''מ ביניהם באופן שהשני נתן המעוברת מכהן אינה אוכלת שנאמר ויליד בית ועדיין לא נולד ,ושומרת יבם לכהן
לה גט ואח''כ בא עליה הראשון שלר''ע הוא ממזר כיון שהוא ולד סוטתו אך לר' לומדים מהפסוק כל טהור בביתך ועדיין אינה בתוך ביתו.
הילא שכבר היה גט מהשני אי אפשר לדון את הולד מהראשון כממזר. יש להקשות בבת כהן מאורסת ללוי שאמנם בתרומה לא תאכל אך מדוע אינה
שנינו במשנה שהראשון והשני אינם יכולים להטמא לה וכמו ששנה ר' חייה שאדם אוכלת במעשר הרי ממה נפשך היא יכולה לאכול גם מצד כהונה וגם מצד לויה,
נטמא לאשתו כשרה ולא לאשתו פסולה. ור' הילא אמר בשם ר' יוחנן שזה כמ''ד שלא נותנים מעשר לכהן ,ור' יוחנן לא אמר
יש מי ששנה שקונסים אותה בשלושה עשר דבר ויש מי ששנה שקונסים בארבעה משום שלא נותנים מעשר לכהן משמע שהוא עצמו סבר שנותנים מעשר לכהן.
עשר דברים ,וזה תלוי אם מונים מעשה ידיה ומציאתה לשני דברים או שמונים הלכה ו משנה בת ישראל שנשאה לכהן אוכלת בתרומה ואם מת ויש לה בן ממנו
אותם כאחד. היא יכולה לאכול בתרומה ואם נשאת ללוי אוכלת במעשר ואם מת ויש לה בן ממנו
ר' ירמיה אומר שלויה שזנתה אוכלת במעשר וכן שנינו שלויה שנשבתה או שבא אוכלת במעשר ואם נשאת לישראל אינה אוכלת לא בתרומה ולא במעשר .הלכה ז
עליה אחד מהפסולים אינו יכול לפסלה ,ולויים שאמם חללה לא חששו לה לריח משנה ואם מת בנה מישראל היא אוכלת במעשר ואם מת בנה מלוי הא אוכלת
פסול ומה ששנינו במשנה שקנסו בת לוי שנשאת ממעשר ביאר ר' יוסי שמדובר בתרומה ואם מת בנה מכהן אינה אוכלת לא בתרומה ולא במעשר .הלכה ח משנה
שהשני היה ישראל והיא ילדה ממנו בן ,ור' ביסנא אמר בשם ריב''ל שכהנת שזינתה בת כהן שנשאת לישראל אינה אוכלת בתרומה ואם מת ויש לה בן ממנו אינה
אוכלת במעשר ולכאורה זה מדויק במשנה שבת כהן נפסלה מתרומה משמע שהיא אוכלת בתרומה ואם נשאת ללוי אוכלת במעשר ואם מת ויש לה בן ממנו אוכלת
לא נפסלה ממעשר ,ויש לומר שזה כמ''ד שלא נותנים מעשר לכוהנים ,ור' נסא אמר במעשר ואם נשאת לכהן אוכלת בתרומה ,ואם מת ויש לה בן ממנו היא אוכלת
שהחכמים חולקים על כך שר' הילא אמר בשם ר' שמעון בר יוסינא בשם ר' הושעיא בתרומה ואם מת בנה מכהן אינה אוכלת בתרומה ואם מת בנה מלוי אינה אוכלת
שאם כהן בא על גרושה והוליד בן והאב מת בתוך ל' יום הבן חייב לפדות את עצמו במעשר ואם מת בנה מישראל היא חוזרת לבית אביה ועליה נאמר ושבה אל בית
ואם מת אביו אחר ל' יום חזקה שאביו פדה אותו שהרי אם הוא פודה את אחרים אביה כנעוריה .גמרא ר' ליונטי שאל לפני ר' יונה שמובן שבת כהן שנשאה לישראל
כל שכן שהוא פודה את בנו ואינו צריך לתת לאחר אלא רק להפריש ורואים שגם והיא חוזרת ואוכלת אך בת ישראל לכהן היא ראויה לאכול מדוע אינה אוכלת אחר
בחלל לא אומרים שהאב חושב שאינו צריך לפדותו. מות בעלה הרי לא נאמר בה שהיא שבה אל בית אביה ,אמר ר' יונה שר' זירא אמר
שנינו במשנה ששניהם לא יורשים את כתובתה וקשה הרי כבר שנינו אין לה בשם רב ענן בשם רב שבת כהן הכוונה שהיא למודה אצל הכהן וכשאינה רגילה
כתובה ,אמר ר' יוסי שהחידוש הוא שלא נאמר שכמו שקנסו בה יקנסו גם ביורשיה. אצלו הא נאסרה ,כמו שכתוב בת בבל השדודה הרי אינה בת בבל אלא שהיא
כמו שסוטה אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל, למודה כמעשה בבל ,ור' יוסי בן ר' בון אמר שבפרשה כתוב שתי בנות אחת חוזרת
דף נד וכמו שאסורה לאחיו של הבעל כך היא אסורה לאחיו של הבועל ואין לומר ואוכלת ואחת חוזרת ואינה אוכלת ,בת כהן שנשאת לישראל חוזרת ואוכלת ובת
שגם צרת סוטה תאסר לאח של הבועל כמו שהיא אסורה על אחיו של הבעל ,ויש ישראל שנשאת לכהן חוזרת ואינה אוכלת ,אך קשה שמהפסוק לומדים שבנשאת
להוכיח ממה ששנינו שאשה שבעלה הלך למדינת הים ואמרו לה שהוא מת והיה לכשר היא חוזרת ואוכלת ואם נשאה לפסול אינה חוזרת לאכול שהרי הוא פסל
לה יבם כהן שיבם אותה ואח''כ בעלה בא הוא אסור בה ומותר בצרתה ואם האח אותה.
מת אחיו יכול ליבם אותה והרי אשת אחיו היא צרת סוטה שהרי החשיבו אותה גם רב אמר שהחוזרת אוכלת בתרומה ולא בחזה ושוק ור' יוחנן סובר שהיא חוזרת גם
כאשתו של השני ובכל זאת אינה אסורה עליו א''כ צרת סוטה מותרת לאחיו של לחזה ושוק ור' חייה הביא ראיה לרב מהפסוק מלחם אביה תאכל ולא כל לחם ויש
הבועל ,ור' יודה דוחה שזה כמו חכמי בבל שסוברים שרק באשת איש תקנו גט ולא ברייתא מרשב''י כר' יוחנן שכתוב מלחם אביה תאכל לרבות חלות תודה ורקיקי
כשיבמה אחיו ,ור''ע סובר שגם באחות אשתו ואשת אחיו תקנו גט ולא חל היבום נזיר.
של השני ואשתו אינה צרתה של הסוטה ,אך חכמי א''י סוברים שר''ע וחכמים לא פרק האשה שהלך בעלה
נחלקו אלא רק באחות אשתו אך באשת אחיו שמייבם אותה מחמת האישות של הלכה א משנה אשה שבעלה הלך למדינת הים ואמרו לה שהוא מת ונשאה ואח''כ
אחיו והיא באה מהלכת אשת איש א''כ צרת הסוטה פוטרת מייבום ,ור' חנניה סובר בעלה הגיע תצא משניהם וצריכה גט משניהם ואין לה משניהם כתובה ופירות
שגם לפי חכמי א''י היא יכולה להתיבם כיון שהאיסור בה הוא מחמת קנס וקנסו ומזונות ובלאות ואם היא נטלה היא תחזיר והולד שנולד לה מזה או מזה הוא ממזר
רק בה ולא בצרתה ,ור' חנניה בן ר' הילל אומר שלדעת חכמי בבל שבאשת אחיו ושניהם לא נטמאים לה ואינם זכאים במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ואם
אינה צריכה גט היא יכולה לחזור לראשון ,ור' זירא אמר בשם ר' יוחנן שצרת סוטה היתה בת ישראל היא נפסלה מכהונה ובת לוי נפסלה ממעשר ובת כהן נפסלה
אסורה וצרת גרושה מותרת ,ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יוחנן שכל הצרות מתרומה ואין יורשי שניהם יורשים את כתובתה ואם מתו אחיו של זה ואחיו של
מותרות מלבד צרת סוטה ושמואל אמר שהגרושה עצמה מותרת להתיבם והוא לא זה חולצים לה ואינם מייבמים .גמרא יש להקשות שלעיל שנינו שאם נשאו שני
חולק על ר' יוחנן אלא שר' יוחנן עסק בצרות ולא הזכיר גרושות ,ור' יוחנן ביאר אחים את המאורסת לשני בטעות מפרישים שלושה חודשים שמא הן מעוברות ואם
שצרת סוטה אסורה משום ריח ערוה ורב אסי אומר שכתוב בה טומאה כעריות. הן קטנות ולא ראויות ללדת מחזירים אותם מיד וא''כ גם כאן נאמר שתחזור מיד
הלכה ב משנה ר' יוסי אומר שאותה אשה שנשאה על פי ב''ד ובעלה חזר כתובתה לבעלה הראשון שהרי נישאה על פי ב''ד ,ויש לחלק ששם אחרים הטעו אותם
על נכסי בעלה הראשון ,ור''א אומר שהראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ואילו כאן קנסו אותה כדי שתבדוק כראוי ,אך קשה שיקנסו אותה כלפי השני ולא
והפרת נדריה ,ור''ש אומר שאם אחיו של הראשון חלץ או בא עליה צרתה פטורה כלפי הראשון אמר ר' יוחנן שיש כאן ריח ערוה כסוטה שזינתה תחת בעלה אך
מיבום והולד ממנו אינו ממזר ,ואם נישאה על פי שני עדים שאינה צריכה רשות קשה א''כ מדוע היא צריכה גט מהשני ויש לומר שכיון שהיא נשאה לו בדרך התר
ב''ד ובעלה חזר היא יכולה לחזור אליו ואם נשאת על פי ב''ד ובעלה חזר היא זה נראה כנישואין גמורים ,ושמואל אומר שחששו שיאמרו שהוא שלח לה גט
יוצאת ופטורה מקרבן ואם נשאה שלא על פי ב''ד ובעלה חזר היא מביאה קרבן ממדינת הים,
ויפה כח ב''ד שפטרו אותה מקרבן ,ואם ב''ד התירו לה להנשא והיא קלקלה בזנות דף נג ור' חגיי שאל לפני ר' זירא ששנינו שאם אמרו לה שבעלה מת והיא התקדשה
היא חייבת קרבן כיון שהם התירו לה רק להנשא .גמרא ר' בא אמר שר' המנונא ור' לאחר ואח''כ בעלה חזר היא מותרת לחזור לו ואם חששו ששלח לה גט ממדינת
זירא הסתפקו אם ר' יוסי חלק רק על כתובה שלא קנסוה או שהוא חלק גם על שאר הים א''כ גם בהתקדשה נאסור על הראשון מצד מחזיר גרושתו ,אלא יש לבאר כר'
הדברים ,ויש להוכיח ממה שר' יוסי שנה שמי שפוסל ע''י אחרים פוסל על ידי יוסי בן כיפר שאין איסור מחזיר גרושתו בהתקדשה לאחר ,אך קשה שגם ר' יוסי
עצמו ומי שאינו פוסל ע''י אחרים אינו פוסל ע''י עצמו ור' בא אמר על כך שרב בן כיפר מודה שאם האחרון נתן לה גט הוא פסל אותה מכהונה ואילו באשה שהלך
המנונא ור' זירא אמרו שרק בזה חלק ר' יוסי א''כ גם במשנתינו יש לומר שר' יוסי בעלה והתקדשה שנינו שאף שנתן לה האחרון גט לא נפסלה מכהונה ,א''כ לא
לא חלק על שאר הדברים. חששו ששלח לה גט ,ורבנן מקסרין אמרו בשם ר' הילא שרבנן קיימו את קידושי
יש להסתפק אם ר''א חלק על ר' יוסי בכתובה ויש לומר מסברא שאם בדברים השני להצריכה גט כדי לאוסרה על הראשון ,וכל הנ''ל הוא ביודעת שהיתה אשת
שנפלו בשעה שהיתה אסורה הבעל זכאי בהם, איש ואם אינה יודעת שהיתה אשת איש כגון קטנה שלא ידעה שאביה קידש אותה
דף נה כתובה שבאה מחמת גירושין ודאי שלא קנסו בה ומסתבר שר''א מודה לר' יש להוכיח ממה ששנינו שאם האב קיבל קידושין לבתו קטנה והיא הלכה והשיאה
יוסי ור' יוסי אינו מודה לר''א במציאה שבאה אליו בשעת איסור ,ור' יוסי ור''א את עצמה ואמר ר' אילא ששנו על כך שכל העריות אינן צריכות גט חוץ מאשת
מודים לר''ש שודאי לא קנסו לגבי יבום שהוא לאחר מיתה אך ר''ש אינו מודה לר' איש שנשאת ברשות ב''ד ,ור''ע אומר שגם אחות אשתו ואשת אחיו צריכות גט
יוסי ור''א שיתכן שקנסו מחיים. שטועים בהם שיש להם התר ולא חלקו בהם בין יודעת ללא יודעת וכן לגבי אשת
ר''ש אמר שהביאה פוטרת ומשמע שזה רק בדיעבד אך זה נקרא ביאה פסולה ובכל איש אין לחלק בין יודעת ללא יודעת.
זאת גם ביאה פסולה פוטרת. שנינו במשנה שמי שנשאת לאחר בהתר ב''ד אין לה פירות ומבאר ר' אבינא שהיא
יש להקשות בדברי המשנה שבנשאת שלא ברשות ב''ד ובעלה חזר נקנוס יותר לא יכולה להוציא מהשני את הפירות שאכל ודוקא מה שאכל קודם שבא הראשון
מנשאת ברשות ב''ד ,ור' יוחנן אמר שר''ש סובר שכיון שב''ד התירו רק על פי עד ומה שאכל אחר שבא הראשון היא יכולה להוציא ממנו.
אחד החמירו בהוראתם כזדון איש באשה ואם נשאת שלא ברשות עשו אותה שנינו במשנה שאם נטלה משניהם היא תחזיר ודוקא מה שנטלה אחר שבא הראשון
כשגגת איש באשה ואין לגרוס במשנה שלא ברשות פטורה מקרבן אלא חייבת ומה שנטלה קודם אינה צריכה להחזיר כמו שהיא לא נוטלת מהשני מה שאכל
בקרבן ,ור' חגיי הקשה לר' יוסי שיש לפטור אותה מקרבן מדין הוראת ב''ד קודם שבא הראשון כך הוא לא מוציא ממנה.
ובהוראת ב''ד היחיד פטור כשהורו לעקור את כל הגוף שאמרו שמותר לבא על
מתה ונשא את אחותה ואח''כ אמרו לו שאשתו היתה קיימת ואח''כ מתה הולד אשת איש וכאן זה כעקירת הגוף שאמרו שהיא מותרת וכמו שאם היו מורים שהיא
הראשון שנולד הוא ממזר ומי שנולדו אחריו אינם ממזרים ,ור' יוסי סובר שמי מותרת עד חמש שנים ואח''כ תהיה אסורה כך כאן הם אמרו שכל עוד בעלה לא
שפוסל ע''י אחרים שנשא את אחות אשתו שאמרו לו שמת בעלה והוא אוסר אותה בא היא מותרת ואם יבא היא אסורה.
לחזור לבעלה הוא פוסל ע''י עצמו לאשתו כיון שהוא צריך לתת גט לאחותה ,ואם שנינו במשנה שאם התירו להנשא וקלקלה היא חייבת יש להקשות שגם בקלקלה
לא פסל לאחרים שאחות אשתו היתה פנויה אינו פוסל לעצמו כיון שאינה צריכה היא תפטר מצד הוראת ב''ד שהרי הם אמרו שהיא פנויה ,ויש לומר שבקלקול זה
גט .אם אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאביה ומתה ונשא את אחותה מאמה משהו אחר כמו חלב ודם שהורו על חלב ואכל דם שאינו פטור בהוראת ב''ד.
והיא מתה ונשא את אחותה מאביה, הלכה ג משנה אשה שבעלה ובנה הלכו למדינת הים ואמרו לה שבעלה מת ואינה
דף נז והיא מתה ונשא את אחותה מאמה והתברר שאשתו לא מתה הוא מותר זקוקה ליבום שבנה מת אח''כ והיא נשאה לאחר ואח''כ אמרו לה שקודם מת בנה
בראשונה ובשלישית ובחמישית והן פוטרות צרותיהן והוא אסור בשניה וברביעית ואח''כ בעלה והיא זקוקה ליבום היא תצא מהאחר ובנה מהשני או מהראשון הוא
וביאת אחת מהן לא פוטרת את צרתה ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה ממזר .גמרא יש להסתפק אם העדים השניים נחשבים כמכחישים את עידי המיתה
הוא מותר בשניה וברביעית והן פוטרות את צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית או זה כמו עידי גירושין שאם נאמר שהם כעידי גירושין א''כ זה לא כחכמי בבל
וביאת אחת מהן אינה פוטרת את צרתה .גמרא אם אשתו הלכה למדינת הים ונשא שאמרו שאם יש שני כיתות שכת אחת אומרת מת בעלה וכת אחת אומרת לא מת
את אחותה אשתו לא נאסרה עליו שנאמר ושכב איש אותה שרק שכיבתה אוסרת וכן אם כת אחת אומרת התגרשה ואחת אומרת לא התגרשה לא תנשא ואם נשאה
אותה ושכיבת אחותה אינה אוסרת אותה ,ואשה שהלך בעלה אוסרים אותה למרות לא תצא וכאן שנינו שתצא ,וזה כר' יוחנן שבהכחשה בגירושין תצא מהשני ,אך
שנאמר תחת אישך למעט אונסין ולמרות שהיא אנוסה גזרו בה ואילו באחות אשתו אם נחשיב את העדים כהכחשה בעדי מיתה א''כ משנתינו חולקת גם על חכמי בבל
לא אסרו את אשתו אמר ר' מתניה שגזרו על דבר מצוי שבעל הולך ולא גזרו על וגם על חכמי א''י שר' יוחנן אמר שבהכחשה אם נגרשה או לא תצא ובהכחשה אם
דבר שאינו מצוי שאין דרכה של אשה ללכת למדינת הים. מת או לא אם נשאה לא תצא וכאן שנינו שתצא ,ודעת חכמי בבל מובנת שאין
שנו בברייתא שר' יהודה אמר שב''ש וב''ה מודים שהבא על חמותו פסל את אשתו לחלק בין הכחשה בגירושין להכחשה במיתה אך קשה בדברי ר' יוחנן קשה מה
ונחלקו בבא על אחות אשתו שלב''ש פסל את אשתו ולב''ה לא פסל את אשתו, החילוק ביניהם ,ור' זירא ביאר בעצמו ור' חייה ביאר בשם ר' יוחנן שעדות מיתה
ואמרו החברים בשם ר' יוחנן שטעמו של ר' יהודה שנאמר בפסוק באש ישרפו זה דבר שניתן להכחשה במציאות אם בא הבעל אך גירושין אם יבא הבעל ויכחיש
אותו ואתהן והרי לענין שריפה רק אחת נשרפת ואם אינו ענין לשריפה יש ללמוד לא יאמינו לו יותר מהעדים ,וחזקיה אמר שחכמי בבל לשיטתם שהם אמרו לענין
שהיא אסורה וזה לדעת ר''ע שפירש אתהן את שתיהן אך לר' ישמעאל אתהן עדות חזקה שהעידו שראובן החזיק בשדה ושמעון הביא עדים שהיתה בחזקת אביו
הכוונה אחת אין ללמוד משם איסור ,ולמדו ב''ש ק''ו שאם באשת איש שהוא כשמת והעבירו אותה לשמעון וראובן הביא עדים שלא היתה ברשות אביו כשמת
איסור קל הוא אוסר את אוסריו באיסור החמור אחות אשה ודאי נאסור את אשתו ומספק לא מוציאים מתוכה את שמעון כיון שהוציאו מרשות ראובן בעדות ברורה,
שהיא גורמת לאיסור אחות אשה ,ואסור קל הוא האיסור של ראש הפרק של אשה וכן כאן לא מוציאים את האשה כיון שהיא יצאה מבעלה בעדות ברורה של גירושין,
שהלך בעלה ולכאורה זה לא איסור קל שהרי היא ערוה ובכרת אלא זה נקרא קל ור' יוסי הקשה בשיטת חכמים שאם יש הכחשה ששנים אומרים שהיתה ברשות
שהיא הגיעה אליו בדרך התר ,ור' הושעיה מפרש איסור קל מחזיר גרושתו אביו כשמת ושנים אומרים שלא היתה ברשות אביו לא היינו מוציאים מחזקתו
משנשאת ולא נקטו שהתארסה כדעת ר' יוסי בן כיפר שמחזיר גרושתו מהאירוסין ואילו בהכחשה באשה רק כשבאו עדים אחר שנשאת שלא היה גירושין לא
מותרת ,ור''א מפרש שמדובר ביבמה שנפלה לפני שני יבמים שאחד מהם עשה בה מוציאים אותה אך אם היתה הכחשה קודם שנשאת לא הולכים אחר חזקת התר,
מאמר ואח''כ בא עליה השני ואוסר עליו והוא איסור קל ,ולכאורה לא צריך לנקוט וא''כ קשה שחכמים לא הלכו בשיטה אחת ,ויש ברייתא שלא כר' יוחנן ששנינו
שעשה מאמר שגם גט לבד אוסר על האחים ויש לומר שנקטו מאמר כדעת ב''ש שאם שנים אומרים התקדשה ושנים אומרים לא התקדשה לא תנשא ואם נשאת לא
שהוא קונה קנין גמור או כר''ש שמאמר הוא ספק קנין. תצא,
ר''ש מפרש את מחלוקת ב''ש וב''ה שהם לא חלקו בבא על אחות אשתו שלא פסל דף נו ור' הושעיה אומר שר' יוחנן יעמיד את הברייתא ששנים אמרו שהתקדשה
את אשתו אלא נחלקו בבא על חמותו שלב''ש הוא פסל את אשתו ולב''ה הוא לא והתגרשה ושנים אומרים התקדשה ולא התגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא
פסל את אשתו וב''ה אמרו שאיש מותר בכל הנשים וכן אשה מותרת בכל האנשים והחילוק בין הברייתות הוא שבהכחשה בקידושין לא היה לא החזקת אשת איש
ואילו אחר שהתקדשה גדול האיסור שלה משלו שהיא אסורה לכל והוא נאסר רק ואילו בהכחשה בגירושין יש לה חזקת אשת איש והספק הוא אם היה דבר שמוציא
בקרובותיה ויש ללמוד ק''ו שאם האיסור שלה שהוא מרובה ובשגגה באיסור היא אותה מהאיסור ,ויש להוכיח מברייתא אחרת ששנינו שאם שנים אמרו שנשבתה
נאסרה למותר לה ,הוא שהאיסור שלו מועט אם שגג באיסור ודאי לא נאסור במותר והיא טהורה ושנים אומרים שהיא טמאה לא תנשא ואם נשאה לא תצא ור' יוסי
לו והק''ו הזה הוא בשוגג ,ובמזיד יש ללמוד מהפסוק אותה שרק אותה שכיבתה אמר שהכת שאומרת שהיא טהורה זה כאילו הם אומרים שלא נשבתה ולכן אם
אוסרתה ואין שכיבה באחרת אוסרתה ,ואימי אביו של שמואל בר אימי אמר נשאת לא תצא שאנו כחיים מפיה שהיא טהורה ,ואם שנים אומרים התקדשה ושנים
שהלכה כר''ש שלב''ה הבא על חמותו לא אסר את אשתו ,ובא מקרה כזה לפני ר' אומרים לא התקדשה ר' יונה מדמה את זה לשני כיתות שאחת אומרת לאדם שאכל
מנא והוא הוציא את האשה ולא בגלל שהוא סבר כר' יהודה אלא שחמותו היתה חלב ואחת אומרת שלא אכל חלב והוא מביא אשם תלוי מספק וכן כאן נצריך גט
רגילה לבא אצלו ולכן הוא חטא בה. מספק אמר ר' יוסי שאין לדמות לאשם תלוי שמביאים אשם תלוי גם אם אומר לבי
ר' בא ורב המנונא אמרו לעיל שזהו ראשו של פרק שר' יוסי בא לחלוק באחות נוקפי שאכלתי חלב מביא אשם תלוי ויש להוכיח שלא כר' יוסי ממה ששנינו שנים
אשתו שהיתה נשואה ובשאר הדברים הוא לא קנס שהוא בא ואומר שהוא פוסל אומרים התקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ובסיפא מוכח שלא כר'
ע''י עצמו ותצא מזה ומזה והוא חלק רק בכתובה ולא חלק בשאר הדברים. יונה ששנינו שאם נשאת תצא ,ור' מנא אומר שר' יוסי לא אמר שתנשא ור' יונה לא
דף נח ר' הילא אמר בשם ר''ל שרק אחות אשתו שהיתה נשואה פוסל ר' יוסי אמר שאם נשאת תצא אלא הם חלקו אם יש לדמות את זה לחלבים או לא ,ור' יונה
לחזור לאשתו כיון שהיא צריכה גט ואחות אשתו פנויה שלא נאסרה ולא היתה יודה שאם נשאת לא תצא ור' יוסי יודה שלא תנשא לכתחילה.
צריכה גט לכן אינו פוסל את אשתו לעצמו. אשה שבעלה ובנה הלכו למדינת הים ואמרו לה שבעלה מת ואח''כ בנה ונשאת
מה ששנינו שנשא חמש נשים מדובר באדם שיש לו בת מאשה אחת ועוד בת מאשה לאחר והתברר שהיתה זקוקה ליבום ודינה כיבמה שנשאה ללא חליצה ואמר ר'
אחרת ולאשתו יש בת חורגת מאיש אחר שהיתה לו עוד בת אחרת ונשא אחת ירמיה שהיבם יחלוץ ובעלה יכול לקיימה ,ור' יודה בן פזי אמר בשם ר' יוחנן שתצא
ואח''כ נשא את האחרת ולכן נאסרו ראשונה שלישית וחמישית או שניה ורביעית. ותחלוץ ור' יוסי שאל את ר' פנחס איך אתה סובר אמר לו כר' ירמיה אמר לו חזור
הלכה ז משנה בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסל אותה לאחים והאחים בך ואם לא אכתוב עליך זקן ממרא שאין הלכה כר' ירמיה כמו שאמר ר' זבידא
פוסלים עליו והוא פוסל רק אם בא תחילה והאחים פוסלים גם אחר שהוא בא עליה שמוכח מהברייתא כר' יוחנן ששנינו שתצא מזה ומזה ויש בה שלושה עשר גזירות
וכן אם עשו בה מאמר או נתנו גט או חלצו אסרו אותה עליו .גמרא יש להקשות של אשה שבעלה הלך ואמרו לה שמת ונשאת לדעת ר''מ לפי ר''ע שיש ממזר
וכי אם הבן ט' בא אחר המאמר של האחים אינו פסול הרי יש מאמר אחר מאמר, מחייבי לאוין ולחכמים אין ממזר ביבמה והם דברו רק לענין ממזר אבל ודאי שהיא
אלא שהוא פוסל רק בביאה והם פוסלים בארבעה דברים ביאה מאמר גט וחליצה. תצא מבעלה וכיון שהברייתא סוברת שתצא וכן סבר ר' יוחנן לכן ההלכה שתצא.
נאמר באמה עבריה ואם לבנו יעדנה שמייעדה רק לבנו ולא לאחים ולכאורה נלמד הלכה ד משנה אם אמרו לאשה שבנה מת ואח''כ בעלה והיא התיבמה ואח''כ אמרו
שמייעד לאחיו מק''ו שאם בן שאינו קם תחתיו ליבום קם לייעוד אחים שמייבמים לה שבעלה מת קודם ואח''כ בנה תצא מהיבם והולד הראשון והאחרון ממזר .הלכה
ודאי ייעדו ,אך יש לפרוך שבן קם תחתיו בפדיון שדה אחוזה ואחים לא פודים ה משנה ואם אמרו לה שבעלה מת ונשאה ואח''כ אמרו לה שהיה קיים ואח''כ מת
שדה אחוזה ,אך קשה שנלמד שהאחים יקומו תחתיו לפדיון שדה אחוזה אלא הולד הראשון והאחרון ממזר ואם אמרו לה שבעלה מת ורק התקדשה ואח''כ בא
שלומדים מהפסוק ואם לבנו שרק בן מייעד ולכן רק בן קם תחתיו לשדה אחוזה, בעלה מותרת לחזור לו ואע''פ שהאחרון נתן לה גט היא לא נפסלה מכהונה ור''א
עוד למדו מואם לבנו שאינו מייעד לבן בנו והקשה שמואל בר אבא לפני ר' זירא בן מתיה דרש את זה מהפסוק ואשה גרושה מאישה שרק מאישה ולא מאי שאינה
שלענין נחלות עושים בן הבן כבן ואילו לענין ייעוד בן הבן אינו כבן ,אמר ר' זירא אישה .גמרא ר' יוחנן אמר שהכהנים נהגו בה זיהום שלא לשאתה אך ב''ד לא זיהמו
מי שיבאר לי את הדבר אשקה אותו קונדיטון ,ור' תנחום אמר שבפרשת נחלות אותה לכהונה.
עשו אח כבן וכן שאר הקרובים ובן הבן בא מכח הבן אך ייעוד שאינו בקרובים שנינו במשנה שאמרו לה שבעלה מת או בנה מת יש להסתפק מי אמר לה האם עד
התרבה רק בן ולא בן הבן ,ורבנן מקסרין הקשו שלענין טומאת כהנים אח ושאר אחד או שני עדים שאם נאמר שזה היה עד אחד א''כ נמצא שעד אחד מתיר ליבם
קרובים הם כבן ובן הבן אינו כבן ,אמר ר' זירא שהלך הקונדיטון שאין תירוץ ואם נאמר שמדובר רק בשני עדים א''כ זה חולק על מה שאמר ר' נחמן בשם ר'
לקושיא. יעקב בשם רב שאם נשאת על פי שנים אפילו אם בא אח''כ היא אומרת לו איני
בפסוק נאמר ואם לבנו ייעדנה משמע לדעת ור' יוחנן אמר שייעוד הוא גם שלא מכירתך ולא דוחים את העדים שאמרו שמת א''כ סובר רב שבתרי ותרי לא תצא
לדעת ור' יעקב בר אחא אמר שלר' יוסי בן ר' יהודה שמעות הראשונות לא נתנו ואילו במשנה שנינו שתצא.
לקידושין א''כ זה מעשה קידושין חדש ודאי צריך לדעת ,ור' שמואל בר אבדומא מנין שקידושין אינם תופסים באשת איש אמר ר' אימי בשם ר' ינאי שלומדים
אמר שגם לר' יוסי בן ר' יהודה לא צריך דעת שהרי גם קטן מייעד ואין בו דעת ור' מהפסוק ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר שרק אחר יציאתה מביתו יש לה
יוחנן סבר שמייעד בין לבנו קטן ובין לגדול א''כ מייעד בין לדעת בין שלא לדעת הויה לאיש אחר ,ומנין שגם בשאר עריות לא תופסים קידושין אמר ר' תנחומא
ור''ל סובר שמייעד רק לבנו גדול ודוקא לדעת ,ושנינו שבן ט' ויום אחד עושה בשם רב הונא שלומדים מהפסוק והלכה והיתה לאיש אחר למעט עריות שאינם
אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ולר' יוחנן שייך ע''י ייעוד שיש לו אחרים אצלה.
בה קנין אך לר''ל שרק גדול מייעד א''כ מדובר רק בנישואין וזה לא שייך בקטן הלכה ו משנה מי שאשתו הלכה למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את
והיא פטורה מחליצה ויבום. אחותה ואשתו חזרה יכולה לחזור אליו והוא מותר בקרובותיה של השניה והשניה
מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר לשאת את אחותה ואם אמרו לו שאשתו
