תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ע
גליון | 36יומא ס"ה :עד פ | .תשרי ה'תשפ"ז
לרבי יהודה גם לכהנים יש כפרה בשעיר המשתלח, ואם נתעברה יכול המוכר לגאול י"ג חודש ,א"כ הכא פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו
לר' ירמיה מתני' דלא כר"י מדלא קאמר עם קדושיך, ודאי עברה שנתה ,ולרבי שהכונה לשס"ה יום כמנין
שקלים שנגנבו או אבדו -בני העיר ששלחו
ולאביי קאי אף לר"י דהכהנים בכלל עמך ישראל. ימות החמה אפילו אם עיברו את השנה ,שזה י"א יום יותר מי"ב
שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו ,אם
מי היה מוליך את השעיר לעזאזל -מסרו למי שהיה חודש ,וגזרו אף באופן שלא עברו שס"ה יום כמנין
נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים השלוחים
מוליכו ,הכל כשרים להוליכו דכתיב "איש" להכשיר ימות החמה כגון אם הקדישו ביום השמיני ללידתו) ,ובפר
שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא להקדש ,דכיון
גזרו אטו שעיר ,דאין לומר שימות משום גזירה ,ואף
את הזר (וקמ"ל דלא נימא דכיון דכתיב ביה כפרה שתורמים על האבוד שלא נודע ,אין הבעלים חייבים להביא
שפר יותר מבן שלש פסול לחכמים ,ולריה"ג עד בן שתים ,מ"מ שקלים אחרים( ,והא דתניא תורמין על האבוד ועל הגבוי,
צריך דווקא כהן) ,אלא שעשו הכהנים גדולים קבע אין זה סיבה שימותו ,דאפשר שבפר אין הלכה שדינו למיתה בגיל לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה אבוד שבא ליד שליח ואבד ולא נודע
ולא היו מניחים את ישראל להוליכו ,ולרש"י בי"ד של שלש .אי נמי אתיא כר"מ שגם בן ארבע וחמש כשר .תוד"ה לבעלים קודם התרומה ,ועל הגבוי ביד שליח ולא אבד .והתוס'
כהנים הרגילו לעשות שהכהנים יוליכו אותו בקביעות ולא ישראל. משום) ,ועוד שהרי חטאת שעברה שנתה רועה ואינה (ד"ה נשבעים) מבארים שאבוד היינו שהגיע ללשכה ונאבד
אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא וישראל היה. מתה. לפני שנתרמה התרומה ,ועל הגבוי היינו שבשעת התרומה היה
ביד שליח ,אפילו אם סופו שנאבד ,ועל העתיד שיגבות היינו
ס"ו .למסקנה טעמא דר"י משום שחוששים לתקלה דיני שילוח השעיר לעזאזל- שלא נתנו עדיין לשליח) ,ואם לא נתרמה התרומה
שיבוא להקריבה( ,כדמצינו חשש תקלה שבזמן הזה
ס"ו :צריך לזמן את משלח השעיר מאתמול דכתיב נשבעים לבני העיר ,ובני העיר מביאים שקלים
אין מקדישים שום דבר ,דסתם הקדש לבדק הבית ,ואין חדשים ,ואם נמצאו השקלים הראשונים שאבדו או
"עתי" ,ואם חלה המשלח ,לחכמים ישלחנו ביד אחר,
מעריכים ,ואין מחרימים (דסבר שסתם חרמים לבדק הבית.
ור"א השתמט מלענות מה יעשו בכהאי גוונא ,או שהחזירום הגנבים ,לחכמים אלו ואלו שקלים ואין
רש"י .והתוס' (ד"ה ואין) כתבו שאף למ"ד שהחרמים לכהן ,מ"מ
כשחלה השעיר ,או בדחפו ולא מת ,ולרבנן אם חלה לפני שהגיעו ליד כהן אסורים ,ובזמן הבית אין לחוש לתקלה זו עולים להם לשנה הבאה ,ולרבי יהודה עולים להם
מרכיבו על כתפו ,ואם דחפו ולא מת ירד אחריו מפני שרגילים להזהר בקדשים ,או משום דשכיחי כהנים) ,ואם לשנה הבאה .ורבא מבאר שרבי יהודה סובר
וימיתנו. הקדיש או העריך או החרים ,בהמה נועל דלת בפניה שחובות של שנה זו קרבות לשנה הבאה.
והיא מתה ,פירות כסות וכלים ירקבו ,וכלי מתכות פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (-ציבור שחטאו בע"ז
שולחים את השעיר לעזאזל אפילו בשבת ,דכתיב יוליכם לים המלח) ,ובשאר בהמות שדינם לרעיה אין
"עתי" ,ואין הנ"מ לענין תחומין ,דהא תחומין דרבנן ,אלא נ"מ בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת) ,שאבדו,
חוששים שיקריבום ,דשאני הכא דבת הקרבה היא
שאם היה השעיר חולה יכול להרכיבו על כתפיו והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים לרבי יהודה
לשנה הבאה ,אבל אין חוששים לתקלה דגיזה ועבודה,
בשבת ,וזה נחשב הוצאה אף לרבי נתן דאמר חי נושא הראשונים ימותו( ,ולר"א ור"ש ירעו עד שיסתאבו
דא"כ כל הבהמות שרועות נחשוש בהם לתקלה .וכתבו
את עצמו ,דבחולה לא אמר הכי .רפרם הוכיח מכאן התוס' (ד"ה אין) שגם מעשר בהמה ביטלו מפני התקלה .והקשו
וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה ,שאין חטאת ציבור מתה,
שאין עירוב והוצאה ביוה"כ ,דאם יוה"כ אסור בהוצאה ולא נקט פר העלם דבר של ציבור ,משום שפר העלם דבר של כהן
ממה שמצינו שרבי אלעזר בן עזריה היה מעשר מעדרו תריסר
משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו ,בזה מודים ר"א ור"ש .תוד"ה
אפילו בחול ,והתורה אמרה לשלחו ,בהכרח שזה דוחה יוה"כ. אלפי עגלי בכל שנה ,והרי ראב"ע היה בן ט"ו בזמן החורבן ,ושתי
עירוב כדי נסבא ,אלא דהא בהא תליא ,דתקנת עירובי חצרות היא שנים אינם נחשבים "בכל שנה" .ותי' התוס' שהאפוטרופוס שלו וכן).
גזירה שמא יוציא מרה"י לרה"ר( .וכתבו התוס' (ד"ה אמר) שהגמ' היה מפריש .אי נמי לא מיד אחרי החורבן ביטלו מעשר בהמה. הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה.
כריתות דחתה ראיה זו). וי"מ שהיה מעשר למלך ,ואין משמע כן.
ס"ה :ואין לומר שהטעם הוא משום שקרבנות ציבור
נטמא המשלח יכול להכנס לעזרה ששם הכה"ג מוסרו לו, והא תניא פסח שלא קרב בפסח ראשון יקרב בפסח מר"ח ניסן ואילך צריך להביאם מתרומה חדשה ,דכתיב
דכתיב "עתי". שני ע"י שימכר לטמא או למי שהיה בדרך רחוקה ,או לשנה "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי" כתיב כאן חידושי יתירי
הבאה ,ותניא אידך לא יקרב לשנה הבאה ,המחלוקת לומר שבאחד החודשים צריך להביא קרבנות מתרומה חדשה.
שאלו את ר"א על אדם פלוני האם יזכה לעוה"ב וי"מ
שהשאלה היתה על שלמה בן דוד (האם הכונה שלא היה לבבו
היא אם חוששים לתקלה ,ואין לומר שנחלקו דפר אינו בא מתרומת הלשכה ,ואין לומר שזה גזירה
שלם כמו דוד אבל לא חטא ,או לא .תוד"ה פלוני) ,ואמר להם במחלוקת רבי ורבנן הנ"ל ,דהא תניא וכן המעות שגם פר אטו שעיר ,דאין לומר שימות משום גזירה אלא
שמא שאלו על אבשלום (שבא על פילגשי אביו ,האם במעות שהופרשו לפסח יש מחלוקת אם אפשר להשתמש בהם מספיק שירעה ,ועוד שהרי דין תרומה חדשה אינו אלא
פילגשים הם בלא כתובה וקידושין כרב או לא .שם) ,ואם לשנה הבאה. לכתחילה .וכתבו התוס' (סוף ד"ה ומשום) ששייך דין מיתה
הרועה יכול להציל כבשה מפי ארי (-את בת שבע מיד משום גזירה ,וקושית הגמ' ששעיר עצמו שאינו קרב הוא גזירה
דוד ,דכל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט לאשתו .תוד"ה וידוי ושליחת השעיר לעזאזל שמא יאמרו שנה קובעת לחברתה .או שקושית הגמ' שאין לגזור
מהו) ,וענה להם שמא שאלו אם יש להציל את לאחר שנתבארו דיני שני השעירים ,חוזר התנא לבאר סדר משום שפר אינו דומה כ"כ לשעיר .או שקושית הגמ' שהשעיר
הוא קרבן ציבור והפר הוא קרבן יחיד.
הרועה מן הארי (-אוריה מיד דוד ,האם חולקין כבוד עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים ,לאחר שגמר מתן דמים
לתלמיד במקום הרב ולא היה מורד במלכות במה שאמר ואדוני של פר ושעיר ,כפי שנתבארו לעיל עד דף נ"ט. ואין לומר שהטעם הוא משום שאין הגורל קובע
יואב ,או שאין חולקין והיה מורד במלכות .שם) ,ואם ממזר כתיב (ויקרא ט"ז) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש משנה לחברתה ,ולא יחזור ויגריל כדי שלא יאמרו
יורש ואמר להם האם מייבם ,ואם מותר לסוד בזמן הזה השעיר החי ,והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל גורל קובע משנה לחברתה ,דא"כ למה הפר ימות ,ואין
בית ואמר להם מהעם קבר ,ולמה היה חילוק פשעיהם לכל חטאותם ,ונתן אותם על ראש השעיר ,ושלח לומר גזירה אטו שעיר ,דאין לומר שימות משום
ביד איש עתי המדברה ,ונשא השעיר עליו את כל עוונותם
בעונשי עובדי העגל שיש שמתו בסייף דכתיב "שימו איש גזירה.
אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר" .הגמרא מבארת
חרבו" ויש שמתו במגיפה דכתיב "ויגוף ד' את העם" ויש שמתו סדר ודיני הדברים כפי הנלמד מן הפסוקים. ואין לומר שהטעם בפר הוא גזירה אטו חטאת שמתו
בהדרוקן דכתיב "ויזר על פני המים" והיינו שבדקם כסוטות, בעליה (לרש"י הכונה שמא ימות הכהן גדול בשנה זו ,והתוס'
אחרי שמעשיהם שוים ,ור"א נמנע מלהשיב אע"פ וידוי שעיר -בא לו אצל שעיר המשתלח ,וסומך ב'
(ד"ה גזירה) הקשו שזה דבר הנראה לעניים אם הכה"ג מת .ולכן
שהיה יודע ,מפני שמעולם לא אמר דבר שלא שמע ידיו עליו ומתוודה ,וכך היה אומר אנא ד' חטאו עוו ביארו שהחשש הוא שימות אחד מהכהנים ,שגם הם מתכפרים
מפי רבו. פשעו לפניך עמך בית ישראל ,אנא ד' כפר נא בפר ,ואף אם כפרתם צפה על כפרת הכה"ג ,ראוי לגזור משום
לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו חטאת שמתו בעליה) ,ובשעיר גזרו אטו פר ,דאין לומר
חילוק בעונש עובדי העגל -י"א שמי שזיבח לפניך עמך בית ישראל ,ככתוב בתורת משה עבדך שימות משום גזירה.
וקיטר בסייף שהם עבודות שחייבים עליהם לע"ז סקילה, לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל ואין לומר שהטעם הוא גזירה משום חטאת שעברה
וכיון שלא נתפרשו להם ד' מיתות בי"ד נידונו בסייף כבני נח
חטאותיכם לפני ד' תטהרו" .והכהנים והעם העומדים שנתה ועד יוה"כ הבא תעבור שנה על השעיר משנולד ,וכל
שכל מיתתם בסייף ,גיפף ונישק שאין בזה מיתת בי"ד
בעזרה כשהיו שומעים את שם המפורש שהוא יוצא שעירי חטאת פסולים לאחר שנה( ,וזה תלוי במחלוקת לגבי
במיתה במגיפה בידי שמים ,שמח בלבבו בהדרוקן .וי"א
מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על דין שנה תמימה שנאמר בבתי ערי חומה שאז נחלט
שמי שעבד בעדים והתראה בסייף ,עדים בלא
פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הבית ללוקח ,שלרבנן שהכונה לי"ב חודש מיום ליום
התראה במיתה ,בלא עדים והתראה בהדרוקן.
ס"ח :והשורף אותם יכבס בגדיו -השורף מטמא עזאזל -עז וקשה ,וי"א שמכפר על מעשה עוזא ועזאל ושבט לוי כולו לא עבד עבודת כוכבים דכתיב "ויאמר
בגדים והיינו המסייע בשעת שריפה ,והיינו כר"ש שאין על העריות ,במדבר -ולא בישוב ,גזירה -בצוק. מי לד' אלי ויאספו אליו כל בני לוי" ,והא דכתיב "האומר
מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובן ,אבל המצית את לאביו ולאמו לא ראיתיו" שנעשו אכזרים עליהם לנקום
בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ,ואע"פ נקמתו של מקום ,היינו אבי אמו מישראל" ,ואת אחיו
האור והמסדר את המערכה אינו מטמא בגדים, שזה ב' מילין ,והיוצא ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום
המסייע בשעה שנעשו אפר אינו מטמא בגדים, לא הכיר" היינו אחיו מאמו מישראל" ,ואת בניו לא
שיצא לשם ברשות ,לזה התירו מפני שהוא מעונה וחלוש ,ועוד
לראבר"ש המסייע אחר שנחרך הבשר אע"פ שעדיין שהוא מתיירא לעמוד במדבר יחידי משתחשך. ידע" היינו בן בתו מישראל.
לא נעשה אפר אינו מטמא בגדים דכתיב "הפר". כבש עשו למוליך השעיר מפני האלכסנדריים שהיו
מאימתי מטמא בגדים דכתיב "והמשלח את השעיר יכבס
אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר דקודם לכן אסור לו בגדיו" משיצא חוץ לחומת ירושלים ,ולא מיציאתו מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא ,שזרזו
להמשיך בשום עבודה ,דכתיב "ושלח את השעיר במדבר" ואח"כ מהעזרה דכתיב "המשלח" ,ולא משיגיע לצוק דכתיב אותו לכפר העוונות המרובים.
"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" .לת"ק היו יודעים זאת "והמשלח" .ולרבי יוסי מטמא משהגיע לצוק ,דכתיב מיקירי ירושלים היו מלווים אותו עד סוכה ראשונה.
ע"י הנפת סודרים ,שהיו עומדים בני אדם באופן שאחד יראה "עזאזל וכבס" .ולר"ש מטמא משזורקו לצוק ,דכתיב
את סימנו של הסמוך לו ,ומדבר היינו הצוק .ולרבי יהודה "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" וקסבר ס"ז .הסוכות והמרחק מירושלים ועד צוק -לר"מ
היו משערים זמן ג' מילים והיינו זמן שיגיע לבית שדחיפתו וזריקתו היא שילוחו. היו י' סוכות בדרך ובני אדם הולכים לגור שם לפני יוה"כ וי"ב
חדודו ולא לצוק ,דכיון שהגיע למדבר נעשית מצוותו המשלח מטמא בגדים ,אבל השולח את המשלח - מילין ועד הסוכה הראשונה וכן בין סוכה לסוכה היה מיל שזה
ומתחיל לקרות הפרשה .ולרבי ישמעאל היו רואים המלוה לא מטמא. תחום שבת ,ובסוכה האחרונה שהיה בינה לבין הצוק ב' מילין
שהלבין הלשון של זהורית. לא היה מלוה עד הצוק ,אלא עומד מרחוק -במרחק מיל
פר ושעיר הנשרפים ורואה את מעשיו .ולרבי יהודה היו ט' סוכות וי' מיל
(וי"ג י' סוכות ,וא"כ האחרונה היתה בצוק ,ושמא עשו זאת מתוך
פרו של כהן גדול (שהיה מתודה עליו) ,וכן השעיר שעלה
בא לו כהן גדול עליו הגורל לד' ,שהיו מזים את דמם בקודש הקדשים
חולשת המשלח שלא יצטרך לחזור .תוד"ה רבי יהודה) ,ולרבי
יוסי היו ה' סוכות וי' מיל ,והמלוים היו מלוים מסוכה
ובקודש ועל המזבח הפנימי כפי שנתבאר לעיל (נ"ד – נ"ט)
היו נשרפים מחוץ למחנה ,כדכתיב "ואת פר החטאת ואת לסוכה ע"י עירוב ,ולדבריהם האחרון היה מגיע עימו לצוק,
קריאת התורה במקדש ביום הכיפורים שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש יוציא אל ור"א בנו טען שאם ע"י עירוב מספיק ב' סוכות בי'
לאחר שהגי השעיר לעזאזל למדבר ,היה הכה"ג קורא ג' מחוץ למחנה ,ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת מיל ,דבני ירושלים יערבו וילוו אותו ב' מילין ,והסוכה הראשונה
פרשיות בעזרת נשים ,ובאותה שעה היו שורפים את הפר פרשם ,והשורף אותם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים תהיה במרחק עוד ב' מילין ,וחלק מבני אותה סוכה יערבו לצד
והשעיר מחוץ לג' מחנות ,ולהלן יבואר סדר ודיני קריאת ואחרי כן יבוא אל המחנה" .ולהלן יבואר סדר ודיני פר ושעיר
ירושלים וילכו ב' מילין ,וחלק מבני אותה סוכה יערבו לצד השני,
התורה. הנשרפים. וכן בסוכה השניה .נמצאת סוכה הראשונה בסוף ד' מילין ,וכן
הבאת הספר תורה -בא לו כה"ג לקרות ,חזן הכנסת בא לו אצל פר ושעיר הנשרפים לאחר מסירת השעיר מהסוכה ראשונה לשני' .וכתבו התוס' (ד"ה וכולן) דהנה שיטת
לידי מי שלוקחו לעזאזל ,קרען והוציא את אימוריהם, ר"ת שמוסיפים על האלפים אמה את שיעור האלכסון שלהם ,וכן
(-שמש הכנסת ,ובית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר הבית) נוטל שיעור ד' טפחים על ד' טפחים בעמוד מוסיפים את האלכסון,
ס"ת ונותנו לראש הכנסת (-מי שעל פיו נחתכים צורכי ונתנם במגיס (-קערה של כלי שרת ,ובה היה מעלה אותם והכא משמע שאין לו אלא אלפים אמה כמו שהוכיח רש"י .וי"ל
הכנסת ,מי מפטיר מי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה), למזבח) כדי להקטירם אח"כ על גבי המזבח כדכתיב "ואת דלסימנא בעלמא נקט מיל ,כמו שבעלמא נקט אלפים אמה ללא
וראש הכנסת נותנו לסגן ,והסגן נותנו לכה"ג( ,ואף אם חלב החטאת יקטיר המזבחה" .ולא היה מקטירם עכשיו בבגדי האלכסון .אך קשה שכיון שהמקור הוא מערי הלוים ,שם הרי נתנו
לבן ,אלא היה קורא קודם את הפרשה בבגדים הללו ,ואח"כ טובל אלכסון רק לפאות העולם .ולכן דעת רבינו שמואל שרק לפאות
אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ,הכא הכל הוא
ולובש בגדי זהב לאילו ואיל העם ,וטובל להוציא כף ומחתה, העולם נותנים אלכסון בין בתחום שבת בין בעמוד.
כבודו של כה"ג להראות שיש הרבה שררות למטה ממנו). וטובל למוספין ולאימורי חטאת הללו ולתמיד של בין הערבים.
קריאת התורה -הכה"ג קורא פרשות "אחרי מות", וכתבו התוס' (ד"ה אטו) דאיתא בתמיד שההפשטה כשרה בזר, על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים
אבל ההקטרה טעונה כהן .עוד כתבו שאין חובה להעלות את ומעולם לא הוצרך לכך ,אלא כדי שיהיה פת בסלו.
ו"אך בעשור" שבפרשת אמור( ,דבאותו ענין מותר לדלג האימורים עם המגיס ,ורק כשמוציא את האימורים נותנם במגיס
אף בתורה ,וכדלהלן ס"ט ,):ואומר יותר ממה שקראתי ולא ע"ג הרצפה כדי שלא יהיו קדשי שמים מוטלים כנבילה. היה חולק לשון של זהורית ולא היה קושר כולו
לפניכם כתוב כאן (כדי שלא להוציא לעז על ספר קלען במקלעות שארבעה בני אדם היו נושאים ב' מוטות זה בסלע שמא ילבין קודם שישלחנו ולא ידחוף את השעיר
תורה שיחשבו שהוא חסר .ע ,).ו"ובעשור לחודש" לצד זה ,והפר והשעיר מורכבים זה על כמין קליעה ,והוציאם מחמת שמחת ליבון החטאים ,והשתא שהוא עסוק בו באחרונה
שבחומש הפקודים (-חומש במדבר שמתחיל במנין ישראל) לא ימנע מלדוחפו ,והלשון לא תלבין עד שתיגמר מלאכת כולה,
לבית השריפה חוץ לירושלים.
קורא בעל פה (ואין גוללים מפני כבוד הציבור שיהיו ולא היה קושרו כולו בין קרניו כדי שיוכל לראות אם
מצפים ודוממים ,ואין מביאים ס"ת אחר מפני פגמו של לא היה מנתחם כעולה שהוא מופשט מן העור כדכתיב הוא מלבין.
ראשון שיחשבו שהראשון חסר ,וי"א משום ברכה שאינה "והפשיט ונתח" ,אלא היה משאיר את העור ע"ג הבשר
בראשונה היו קושרים הלשון על פתח האולם מבחוץ,
צריכה שיצטרכו לחזור ולברך ,ודווקא כאן שאדם אחד כמו בפר כהן משיח ,דכתיב ביה "וקרבו ופרשו
הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים ומתביישים,
קורא חוששים לזה ,אבל כשכמה קוראים יכולים והוציא" מלמד שמוציאו שלם ,שכשם שפרשו בקרבו
התקינו לקשור על פתח האולם מבפנים ועדיין היו
להוציא אף ג' ס"ת כמו בר"ח טבת שחל להיות בשבת. כך כרעיו בקרבו ,ולומדים פר ושעיר הנשרפים מפר
מציצים ורואים וכו' ,התקינו לקשור בסלע ובין קרניו.
שם). כהן משיח ,דבשניהם נאמר עור ובשר ופרש .ואין
שורפים אותם שלמים ,דילפינן מעולה שצריך ניתוח, דחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ,ולא היה מגיע
הברכות על התורה -הכה"ג מברך על התורה שמונה דבשניהם נאמר "ראשו וכרעיו". לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים .ונחלקו רב
ברכות ,על התורה (-ברכה שלאחריה ,אשר נתן לנו כדרך ושמואל אם האברים מותרים בהנאה דכתיב "במדבר"
שמברכים בבית הכנסת) ,ועל העבודה (-רצה בעמך מאימתי מטמאים בגדים של העוסקים בהם ,דכתיב
-שיהיה הפקר כמדבר ,או שהם אסורים דכתיב "גזירה" -
ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה "והשורף אותם יכבס בגדיו" ,משיצאו מחוץ לחומת העזרה,
לשון חומר ואיסור ,ואמר רבא שמסתבר כמ"ד שהאברים
נעבוד) ,ועל ההודאה (-מודים אנחנו לך ,עד הטוב לך להודות), דכתיב "יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו" (וכיון שמקום
מותרים ,דלא אמרה תורה שלח לתקלה למי שלא ידע
ועל מחילת העוון (מחול לעוונותינו ביום הכיפורים הזה וכו', שריפתם מחוץ לג' מחנות ,בהכרח הכונה ששם שזה מהשעיר.
עד מלך מוחל וסולח לעוונותינו וכו') ,ומתפלל על בית מטמאים בגדים) .ולר"ש משיצית האור ברובן.
המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש ,ועל ישראל ,ומתפלל ס"ז :אף בנוב וגבעון ושילה ובית עולמים היה דין
על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן ,וכן על ישראל, ס"ח .מקום שריפתם הוא מחוץ לג' מחנות ,כמו בפר
שעיר לעזאזל ,דילפינן מג' פעמים לשון מדבר בפסוק.
ועל שאר התפילה (-רינה תחינה ובקשה מלפניך על העדה ופר כהן משיח (דכתיב בפר העדה "אל מחוץ
למחנה" ,וכתיב "ושרף אותו כאשר שרף את הפר אל ארץ "גזירה" -חתוכה צוק גזור וחתוך ,ולא משופע כ"כ,
עמך ישראל שצריכים להושע ,וחותם ברוך שומע
הראשון" ,וכתיב בדשן "מחוץ למחנה" שזה מיותר שהרי דבר אחר דבר שהשעיר מתגזר ויורד ,ד"א גזירה היא
תפילה).
כבר כתיב ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה) .לר"ש שורפם (וכן מלפני ואין לך רשות להרהר( .ואיתא בברייתא דהא
ואח"כ מביא כל אחד ספר תורה מביתו וקורא בו כדי דכתיב "את משפטי תעשו" היינו דברים שאילו לא
את הפרה) חוץ לג' מחנות במזרחה של ירושלים דכתיב
להראות חזותו לרבים -להראות נויו של ספר תורה ,ותפארת נכתבו דין הוא שיכתבו ,כמו ע"ז וגילוי עריות ושפיכות
בפרה "אל נוכח פני אהל מועד" ,ולרבנן בצפונה של
בעליה שטרח להתנאות במצוה ,דכתיב "זה קלי ואנוה" התנאה
ירושלים דכל מעשי חטאת בצפון ,ולרבי יוסי בבית הדשן, דמים וגזל וברכת השם ,ו"את חוקותי תשמרו" היינו
לפניו במצוות ,לולב נאה ,ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה
בלבלר אומן .והביאום לשם בערב יום הכיפורים. והא דכתיב "על שפך הדשן ישרף" הכונה שיהיה שם דברים שהשטן משיב עליהם ,כמו חזיר שעטנז חליצה
דשן ,ולרבי אליעזר בן יעקב הכונה שיהא מקום טהרת מצורע ושעיר המשתלח ,שמא תאמר מעשי
הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר תהו הם ,תלמוד לומר "אני ד' " אני חקקתים ואין לך
השריפה משופך מדרון ,וא"צ שיהיה שם דשן.
הנשרפים וכן להיפך ,ולא מפני שאינו רשאי ,דאין בזה רשות להרהר אחריהם).
ליוה"כ ,ובטבילה שלישית שעיר הנעשה בחוץ דכתיב "ויברך עזרא את ד' האלוקים הגדול" -לרב גדלו משום אין מעבירים על מצות "ברב עם הדרת מלך"
"שעיר עיזים אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים" בשם המפורש ,והוראת שעה היתה .ולרב גידל אמר כיון שהוא עצמו אינו עסוק בה ,אלא מפני שהיתה דרך
מכאן שחטאת הפנימית קודמת לשעיר זה ,ואח"כ מקריב את "ברוך ד' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם" .ולרב רחוקה ביניהם ,ומלאכת שניהם שוה כאחת.
אילו ואיל העם ,ואח"כ אימורי חטאת ,ואח"כ הוצאת כף מתנא שהחזירו אנשי כנסת הגדולה אמירת הגבור באלו בגדים קורא -אם רצה לקרות בבגדי בוץ
ומחתה בבגדי לבן כמו שכתוב בפרשה ,ואח"כ בטבילה חמישית והנורא שתיקן משה ,וביטלו ירמיה משום שאינו אמת שעבד בהם קורא ,ואף אי נימא דבגדי כהונה לא ניתנו
היה מקריב את התמיד של בין הערבים .ע"כ לשיטת שאין רואים את גבורותיו( ,ועקרו תקנת משה מפני
רש"י .אבל שיטת התוס' (ד"ה ואחר כך) שלר"ע אימורי חטאת
ליהנות בהם ,וקריאה הא לאו עבודה היא שהרי יכול
שיודעים בקב"ה שהוא אמיתי) ,ואמרו אנשי כנה"ג לקרותה באיצטלית משלו ,מ"מ י"ל שכיון שצורך
נקטרים עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית.
אדרבה זו היא גבורתו שכובש את יצרו וכו' ,והן עבודה היא מותר לקרותה בבגדי כהונה ,ואם אינו
ע :דעות נוספות בדעת ר"ע -ר"י אמר בשם ר"ע נוראותיו שאלמלא מוראו היאך יכולה אומה אחת קורא בבגדים שעבד בהם קורא באיצטלית (-כמין חלוק)
שכבש אחד מז' הכבשים היה קרב עם תמיד של שחר, להתקיים בין האומות שהרי ביום החורבן נתאספו כל לבנה משלו.
וו' כבשים עם תמיד של בין הערביים ,וראבר"ש אומר האומות להשמידם ,ונשארו מהם.
משמו ו' עם תמיד של שחר וא' עם תמיד של בין הגמ' מביאה את מה שעשו אנשי כנסת הגדולה עם ס"ט .הנאה מבגדי כהונה -הגמ' מסתפקת אם
הערביים .וטעמייהו דכתיב "מלבד עולת הבוקר תעשו יצרא דע"ז שביטלוהו ,דכיון שלא ניתן אלא כדי לקבל מותר ליהנות מבגד כהונה שלא בשעת עבודה ,ולמסקנה
את אלה" ומאידך כתיב "ויצא ועשה את עולתו" ,ולכן שכר כשמתגברים עליו ,אין חפצים לא בו ולא בשכרו. מותר ליהנות מהם ,ומותר לאכול כשהוא לבוש בהם,
יש לחלקם לכאן ולכאן ,ר"י סבר שמקריבים אחד עם ורצו לבטל יצר הרע דעריות ולא מצאו ביצה בת יומה אבל לישון אסור שמא יפיח ,אלא פושטים ומקפלים
עולת הבוקר ולא יותר שמא יחלש הכה"ג ולא יוכל בכל ארץ ישראל מפני שפסק החימום מן המעיים ,ואפילואותן ומניחים אותם תחת ראשיהם (עיין להלן) ולא איכפת לן
לעשות את עבודת היום שהיא עיקר הכפרה ,וראבר"ש סובר שעיברה התרנגולת כבר לא מתבשלים במעיה ,ולא ביקשו אם יפיח כיון שפשטם ,ומותר ללכת עמהם במקדש שלא
שכיון שהתחיל יעשה שש ,שמא יפשע ולא יקריב לבטלו למחצה שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת, בשעת עבודה ,אבל אסור לצאת עמהם מחוץ למקדש
אח"כ ,דלגבי עבודת היום הוא זריז ומחליף כח. מפני שזה דרך חול( ,דעת התוס' (ד"ה בגדי) שגם במקדש אסור
מפני שאין נותנים משמים חצי דבר ,וביטלו כוחו של לכתחילה ללובשם שלא לצורך עבודה ,וההתר הוא שא"צ להסירם
כמה אילים היו מקריבים ביוה"כ -מתני' כרבי יצר הרע רק לקרובים. מיד בגמר העבודה .ולגבי ציץ דנים התוס' אם מותר ללובשו
הסובר שהיו מקריבים ביוה"כ איל אחד ,והאיל האמור אפילו חוץ למקדש ,דכתיב "והיה על מצחו תמיד" ,או שאסור).
דילוג בקריאת התורה או הנביאים -אין מדלגים ומה שמצינו ששמעון הצדיק יצא עמהם מחוץ לבית
בתורת כהנים הוא אותו איל האמור בחומש הפקודים, בתורה מענין לענין אף בכדי שלא יפסוק המתורגמן
דכתיב "איל אחד" .אבל לראבר"ש אין זה אותו איל, המקדש ,לא היו בגדי כהונה אלא היו ראויים להיות
מפני שדברי תורה הם אזהרות ועונשים ומצוות ,וצריך שיכנסו
אלא היו מקריבים איל נוסף למוספים ,ו"איל אחד" בלב השומעים ,וכשאדם עובר מענין לענין אינו נח להתבונן,
בגדי כהונה ,ואב"א עת לעשות לד' הפרו תורתך.
היינו שיביא ממיוחד שבעדרו( ,ולרבי לומדים דין זה ובנביא מדלגים בכדי שלא יפסוק המתורגמן דאין זה הנאה ממצעות כלאים ובגדי כהונה -איתא בתמיד
מ"מבחר נדריכם" ,ולראבר"ש זה קאי בנדבה וצריך כבוד ציבור לשבת ולחכות ,ובענין אחד מדלגים אף בתורה, שהכהנים היו פושטים בגדי כהונה ומניחים אותם
פסוק מיוחד שגם בקרבנות חובה צריך להביא ובנביא אף בשני עניינים ,ואין מדלגים מנביא לנביא, תחת ראשיהם .לרב פפא היינו כנגד ראשיהם ולא
ממיוחד שבעדרו ,די"ל שדווקא נדבה צריכה להיות מובחרת ובנביא של תרי עשר מדלגים מנביא לנביא ,ובלבד תחת הראש ממש ,ואע"פ שמותר ליהנות מבגדי
כדי שתתקבל לרצון ,וי"ל שדווקא חובה צריכה להיות מובחרת שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו – והיינו שאין לדלג כהונה ,מ"מ למ"ד אבנטו של כה"ג שהוא של בוץ ואינו
כדי שיצא ידי חובתו יפה). לאחור. כלאים ,אינו האבנט של כהן הדיוט אלא הוא כלאים ,אסור
טבילה רביעית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן- משום הנאה מכלאים ,שהרי אסור מדרבנן להציע
טבילה שלישית והעבודות הנעשות בבגדי תחתיו כלאים שמא תיכרך נימא על בשרו ,ואפי' עשר
ע"א .קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג, זהב מצעות זו על גב זו אסור( ,אבל מדאורייתא אין
הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו ,ונכנס בכל יום היו מקריבים בבית המקדש תמיד של שחר ותמיד האיסור אלא בלבישה והעלאה בדרך לבישה שיש בה
להוציא את הכף ואת המחתה. של בין הערבים ,ולענין יוה"כ כתיב בפרשת אחרי מות הנאת חימום ,דכתיב "לא יעלה עליך" אבל אתה מותר
סדר המקרא -הגמ' מבארת שהפסוק של הוצאת
שבתורת כהנים "בזאת יבוא אהרן אל הקודש ,בפר בן בקר להציעו תחתיך) ,אבל לרב אשי מניחם תחת ראשו
לחטאת ואיל לעולה ,וכו' ,ומאת עדת בני ישראל יקח שני דבגדי כהונה קשים הם ואינם מחממים לפיכך אין בהם
הכף והמחתה "ובא אהרן אל אהל מועד" שנאמר שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה" .ובפרשת פנחס משום כלאים .וכתבו התוס' (ד"ה קשין) שלפי זה הא דאמר
אחרי עבודות פנים לא נאמר בתורה על הסדר שבחומש הפקודים כתיב "והקרבתם עולה לד' ריח ניחוח פר בערכין שיש איסור כלאים לכהנים ,וקמ"ל שאף שהותר להם
(משא"כ שאר הפרשה) ,דאי על הסדר ליכא אלא ג' בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וכו' ,שעיר כלאים בזמן העבודה לא הותר להם שלא בזמן עבודה ,הכונה
עיזים אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים" .הגמרא מבארת ללבישה והעלאה ,שכיון שזה אסור מדאורייתא אסור אף בקשים,
טבילות וו' קידושים ,וגמירי שהיו ה' טבילות וי' מתי היו מקריבים קרבנות אלו בסדר עבודת יוה"כ.
קידושים ,אלא היה מפסיק ביניהם בטבילה שלישית אבל הצעה שהיא איסור דרבנן מותרת בקשים ,ודלא כרש"י
ע .הכה"ג היה מקדש ידיו ורגליו ואח"כ פושט את שמתירם גם בלבישה והעלאה .והא דאסור למכור לעכו"ם או
ולובש בגדי זהב ועושה את אילו ואיל העם .ולרבא לעשות מרדעת לחמור מבגד שאבד בו כלאים ,דווקא באבד אסור
ילפינן מדכתיב "ופשט את בגדי הבד אשר לבש" בגדי הלבן( ,ואם הכה"ג קרא קריאת התורה בבגדי מפני שחוששים שיקרע בגדו ויתפור מהכלאים בבגדו ,אבל אם
והיינו שלבשם פעם אחרת מלבד אותה פעם. בוץ ,נמצא שהיה פושטם לאחר קריאת התורה), הכלאים ניכרים מותר .והחילוק בין מרדעת החמור שמותר ,וכן
ואח"כ היה יורד וטובל ,עולה ומסתפג ,ומביאים לו איתא בכלאים שמותר לעשות כרים וכסתות מכלאים ,לבין
וההפסק היה באילו ואיל העם (ולא בשעיר הנעשה מצעות שאסור ,דבמצעות שייך שתיכרך עליו נימא ,אבל במרדעת
בחוץ) דכתיב "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם" בגדי זהב והוא לובשם ומקדש ידיו ורגליו ,ועושה את ובכרים וכסתות לא גזרו כיון שאינו שכיח שתיכרך נימא ,אמנם
העבודות דלהלן. אם בשרו נוגע בהם אסור ,ובמרדעת ובלבישה והעלאה אסור
מיציאה ראשונה היה עושה את אילו ואיל העם.
אע"פ שאין בשרו נוגע בהם.
שריפת הפר והשעיר היתה לפני הקטרת אימורי זמן הקרבת אילו ואיל העם וז' כבשים ואימורי
חטאת ,אע"פ שבתורה הם כתובים קודם .שכמו הגמרא מדייקת מדברי רב פפא שמותר להניח תפילין חטאת-
ש"והמשלח" היינו מעיקרא ,אף "והשורף" משמע מן הצד בזמן השינה ,ואין חוששים שמא יפיח .רש"י .והתוס'
במתני' איתא שהיה טובל טבילה שלישית ולובש בגדי
(ד"ה בא) כתבו שבתמיד מבואר שהחידוש הוא שלא חוששים
מעיקרא .ואין לומר ששניהם משמע השתא ,או משום זהב ועושה את אילו ואיל העם ,וז' כבשים תמימים בני שיתגלגל עליהם ויש בזה בזיון לתפילין.
ד"והמשלח" מעיקרא משמע ,או מדכתיב "יעמד חי" שנה שאמורים בחומש הפקודים .ובתנא דבי שמואל תנא
ילפינן שיהיה חי עד שעת כפרה ,והיינו רק עד מתן שלר"א אילו ואיל העם ואימורי חטאת היו קרבים הגמ' מביאה את המעשה שהיה בכ"ה טבת הוא יום
דמים. בטבילה שלישית ,ופר העולה וז' כבשים ושעיר הר גריזים ואסור להספיד בו ,מפני שבאותו היום רצו
הנעשה בחוץ היו קרבים עם תמיד של בין הערבים, הכותים להחריב את בית המקדש ,ולבסוף החריבו
טבילה חמישית והעבודות הנעשות בבגדי זהב- ישראל את הר גריזים (שהלך שמעון הצדיק עם בגדי
דתחילה היה עושה את אלו המבוארים בתורת כהנים,
קידש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג, כהונה לאלכסנדרוס מוקדון ,וכשראהו המלך השתחוה
ואח"כ את אלו המבוארים בחומש הפקודים שהוא אחרי
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו ,נכנס תורת כהנים. לו ואמר שדמות דיוקנו מנצחת לפניו במלחמות,
להקטיר קטורת של בין הערבים ,ולהיטיב את הנרות ומסר בידי ישראל את הכותיים) ועשאוהו יו"ט.
(והיינו בימי שמעון הצדיק ששתי הנרות המזרחיים היו דולקים עד לר"ע (כמבואר בתוספתא) ז' כבשים היו קרבים עם
הערב והיה צריך לכבותם ולהיטיבם ואח"כ להדליק את הנרות, תמיד של שחר וכן פר העולה ,דכתיב במוספי כל הרגלים ס"ט :אין ישיבה בעזרה דכתיב "לעמוד לשרת" וכתיב העומדים
אבל בזמנים אחרים היו עושים את ההטבה בבוקר ורק ההדלקת "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד" אלמא מוספין שם לפני ד' ,ולמלכי בית דוד מותר דכתיב "ויבוא המלך
הנרות היתה בין הרבים .תוד"ה ולהטיב). נעשים עם עולת הבוקר ,ויוה"כ נלמד מהרגלים( ,ור"א לומד דוד וישב לפני ד' ".
סיום העבודות -קידש ידיו ורגליו ופשט ,הביאו לו מזה שעל מה שזה מכפר זה מכפר והיינו דבר שיש בו
ידיעה מסוימת) ,ואח"כ היה עושה את העבודה המיוחדת מקום קרה"ת ביוה"כ ובהקהל היה בעזרת נשים ,וי"א
בגדי עצמו ולבש ,ומלווים אותו עד ביתו ,ויו"ט היה שבהקהל היה בהר הבית.
רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד ,חושב מעשה המקרע בגדי כהונה לוקה ,דכתיב "לא יקרע", עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום בלי פגע .ומעשה
אורג שהיו ליריעה ב' קירות ועל כן היו בה ב' פרצופות שאינם והמזיח חושן מעל האפוד לוקה ,דכתיב "ולא יזח", שליוו כל העם את הכה"ג ,וכשראו את שמעיה
דומות זו לזו ,פעמים שמצד אחד דמות ארי ומהצד השני דמות נשר. והמסיר בדי ארון לוקה ,דכתיב "לא יסורו" .ואין לומר ואבטליון הלכו ללוותם ,ואמר להם הכה"ג בלשון גנאי
שהכונה שיעשם באופן שהדבר לא יקרה מעצמו, יבואו בני העמים לשלום מפני שהיו מצאצאי סנחריב ,ענו
דיני כהנים גדולים ושאלה באורים ותומים מדלא כתיב "שלא יקרע" "שלא יזח" "שלא יסורו". לו שמעיה ואבטליון שהם עושים מעשי אהרן שהיה
רודף שלום והוא אינו עושה ,דכתיב "לא תונו איש את עמיתו"
ע"ג .נשאלים באורים ותומים כשהכה"ג לבוש (בדי הארון היו זזים לכאן ולכאן ,דכתיב "והובא את בדיו
והיינו שאם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך.
בשמונה בגדים. בטבעות" ,ואין נשמטים לצאת ,דכתיב "בטבעות הארון
יהיו הבדים לא יסורו ממנו" ,והיה ראשם עבה ומכניס אם משלח השעיר היה פוגש את הכה"ג בשוק היה
משוח מלחמה כהא דכתיב "ונגש הכהן ודיבר אל העם" ,אין בנו אומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך כדי לכבדו ,ואם
ראשם בדוחק) .וכתבו התוס' (ד"ה כתיב) דהא דכתיב "ושמו
משמש תחתיו והיינו שאין בנו קודם לכל אדם ,ואינו משמש בדיו" דמשמע שבנסיעת המסעות היו מכניסים את הבדים ,רבינו בביתו היה אומר מחיה חיים עשינו שליחותו.
לא בח' בגדים משום איבה דכה"ג אבל מדאורייתא הוא ראוי יעקב מאורליינ"ש מפרש שהכונה ששמו את הבדים על כתפי (החכמים בפומבדיתא כשהיו נפרדים היו אומרים
לכך ,ולא בד' בגדים דמעלין בקודש ,וי"א שמשמש בח' הנושאים את הארון .והתוס' כתבו שיותר נראה לפרש שהכונה מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנים).
בגדים ונשאל בהם ע"י המלך אם לצאת למלחמה. שהיו מושכים את הבדים לצד חוץ כדי שיהיו נראים בפרוכת כשני
דדי אשה .וכתבו דלולי דמיסתפינא י"ל שהיו בארון ח' טבעות ,בד' אתהלך לפני ד' בארצות החיים -מקום שווקים.
דברים שבין כה"ג לכהן הדיוט -כה"ג מביא פר הבא על מהם היו קבועים הבדים תמיד ,ובד' מהם היו שמים בדים בשעת
כל המצוות אם חטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבים על זדונו כרת המסעות כדי לשאת את הארון. שנות חיים -אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו
ועל שגגתו חטאת (ואילו הדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד מרעה לטובה כגון עני שנעשה עשיר לעת זקנותו ,שנראה לו
עצי שיטים עומדים -שעומדים העליון למעלה והתחתון
שבישראל) ,ופר יוה"כ ,ועשירית האיפה שבכל יום ,לא פורע כאילו עכשיו הוא מתחיל לחיות.
למטה כדרך גדילתם .דבר אחר שמעמידים את ציפויים
ראשו לגדל שיער מחמת אבילות ,ולא פורם אלא מלמטה ע"י מסמרות( ,ומ"מ עיקר הארון היה העץ ,והציפוי בטל לעץ ,ויש אליכם אישים אקרא -אלו תלמידי חכמים שדומים
בשיפולי בגדיו וההדיוט למעלה ,ואינו מטמא לקרוביו (אבל הדיוט עליו תורת כלי ,אף דבכל דוכתא העץ בטל למתכת לענין טבילה לנשים ענוותנים ותשושי כח ,ועושים גבורה כאנשים .עוד
נטמא לקרובים האמורים בפרשה) ,ומוזהר על הבתולה בעשה, ולא דבר משום שהולכים ארי המעמיד .תוד"ה שמעמידין) ,לשון לומדים מפסוק זה שהרוצה לנסך יין ע"ג המזבח,
ומוזהר על האלמנה בלאו ,ומחזיר את הרוצח במיתתו, אחר שלא התליעו וממילא לא נפל ציפויים .דבר אחר שיעמדו ימלא גרונם של ת"ח יין.
ומקריב אונן ומ"מ אינו אוכל ואינו חולק כשהוא אונן ,נוטל לעד ולעולמי עולמים אף שנגנזו.
חלק בראש ומקריב חלק בראש ,ומשמש בח' בגדים, אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת ת"ח.
ופטור על טומאת מקדש וקדשיו ,וכל עבודות יוה"כ אינם ע"ב :ואת בגדי השרד לשרת בקודש -שאלמלא
בגדי כהונה שעל ידם מקריבים קרבנות המכפרים על ישראל ע"א :בגדי כהן הדיוט כתונת מכנסים מצנפת
כשרות אלא בו .וכל דינים אלו נוהגים אף במרובה בגדים
לא נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט .וי"א ואבנט מוסיף עליו כה"ג חושן אפוד מעיל וציץ.
(-כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה) ,חוץ מפר
הבא על כל המצוות .וכולם נוהגים במשוח שעבר (כגון אם שגורדים אותם כברייתם (-חלולים כדרך לבישתם)
מכליהם ,ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחותכה למידת הלבוש
דיני בגדי כהונה והפרוכת והארון
אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ,ולאחר זמן חזר הראשון
הגמרא מבארת מכמה חוטים היו עשויים בגדי הכהונה
לעבודתו ועבר זה ממשיחותו) ,חוץ מפר יוה"כ ועשירית ולתפור במחט ,ומשרדים (-משיירים) מהם מקצת שאינו ארוג
והפרוכת ,ועוד מדיני בגדי כהונה והארון ובדיו.
האיפה שאין להקריב שתים אלא אחת ,וכולם אין נוהגות אלא הוא נארג בפני עצמו ,ומחברם ע"י מעשה מחט ,והיינו
במשוח מלחמה ,אלא שלא פורע ולא פורם ואינו שבית יד שלהם נארגת בפני עצמה ונדבקת עם במחט מספר החוטים בבגדי כהונה ובפרוכת-
מיטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה ומוזהר על ומגעת עד פיסת היד ,אבל את הבגדי כהונה עצמם דברים שנאמר בהם שש חוטם היה כפול שש והיינו
האלמנה ,ומחלוקת רבי יהודה ורבנן אם מחזיר את אין עושים אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג. שכל מין שבהם היו החוט שלו כפול שש ,דכתיב ה' פסוקים
הרוצח( ,והא דתני שההורג כה"ג או כה"ג שהרג אינו יוצא משם ד' פעמים שש ובד הוא שש הרי חמשה ,אחד לגופי' לומר
הארון -ג' ארונות עשה בצלאל ,אמצעי של עץ
לעולם ,ואינו יוצא במיתת משוח מלחמה אף לרבנן ,או במיתת שהם עשויים מפשתן (דכתיב "ואת מכנסי הבד שש
משוח מלחמה לרבי יהודה ,י"ל שעיקר הדבר תלוי בכה"ג ,ולכן רק שגובהו ט' טפחים שחיפו אותו בזהב מלמעלה ,פנימי של
משזר" דבר העולה בד בבד ,ואילו צמר מתפצל אבל
אם לא היה כה"ג בזמן הרציחה יוצא ע"י אלו ,או שבכל אופן יוצא זהב גובהו ח' ,וחיצוני של זהב גובהו י' ומשהו .ולמ"ד
פשתן רק אם דופקים עליו הוא מתפצל .וי"א מדכתיב
ע"י אלו ,ואיירי התם כשאין שם משוח שעבר ומשוח מלחמה. שעביו של שולי הזהב טפח כמו בשולי העץ היה גובהו י"א
תוד"ה וכולן). ביחזקאל "פארי פשתים יהיו על ראשם" ובתורה כתוב
ומשהו ,והמשהו היה בשביל הזר.
"ואת פארי המגבעות שש ,ולפני שבא יחזקאל זה היה
כיצד שואלים באורים ותומים -השואל פניו כלפי הלכה למשה מסיני ,כהא דכתיב ביחזקאל "כל בן נכר
ג' זרים היו בכלי הקודש ,של מזבח של ארון ושל שלחן,
הנשאל -הכהן ,והנשאל פניו כלפי שכינה -האורים ותומים (-שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והוא )-ערל לב ,וערל בשר
של מזבח סימן לכתר כהונה זכה אהרן ונטלו ,של שלחן
והשם המפורש שבתוך החושן .השואל אומר ארדוף אחרי (-שמתו אחיו מחמת מילה) ,לא יבוא אל מקדשי") ,אחד
סימן לכתר מלכות (שהשלחן הוא סימן עושר ,שלחן מלכים) זכה
הגדוד הזה ,והנשאל אומר כה אמר ד' עלה והצלח, לומר שהחוט יהיה כפול שש ,אחד לומר שהחוטים
דוד ונטלו ,של ארון עדיין הוא מונח וכל הרוצה יבוא
ולרבי יהודה א"צ לומר כה אמר ד' אלא רק עלה והצלח. יהיו שזורים ,אחד לומר שגם שאר בגדים שלא נאמר
ויקח ,ואינו פחות מהאחרים ,דכתיב "בי מלכים
ע"ג :אין שואלים בקול רם ,ולא מהרהר בליבו ,אלא ימלכו" .כתיב "זר" וקרינן זיר ,לומר שאם זכה ללמוד בהם שש יהיה חוטם כפול שש ,ואחד לומר שזה
כמ"ש לגבי חנה "וחנה היא מדברת על ליבה" .אין לשמה ולקיימה נעשית לו זיר ,ואם לא זכה הרי היא זרה לעיכובא .דעת רבינו אפרים (תוד"ה ואימא) שמה שאנו קוראים
(-משתכחת) הימנו. קנבוס זה פשתן( ,דאל"כ למה הגמרא לא שואלת שאולי קנבוס
שואלים שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו על
הוא הדבר העולה בד בבד) ואסור לתפור ממנו בגדי צמר .ורבינו
הראשון שואל על השני ,ואם שאל על שנים אין מחזירים תלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. חיים כהן חולק.
תשובה אלא על הראשון( ,ולדוד ענו על השני מפני
הכרח היראה ללימוד התורה -כל תלמיד חכם מקום שנאמר בו משזר היה כפול שמונה והיינו
ששאל שלא כסדר) ,ואם הוצרך הדבר לשנים -שאין
שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם ,ונקרא נתעב .אוי הרימונים דילפינן משזר משזר מהפרוכת( ,ולא לומדים
שהות להמתין ,עונים לו על שניהם ,ואע"פ שגזירת נביא
להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין מחושן ואפוד העשויים מכ"ח חוטים ,דבחושן כתיב
חוזרת כגון של יונה בן אמיתי ,גזירת אורים ותומים אינה
בתורה ,ואין בהן יראת שמים ,ואמר רבי ינאי שהרי "תעשנו" לזה ולא לאחר ,או משום דכתיב ברמונים
חוזרת ,ונקרא שמם אורים לפי שמאירים את דבריהם,
הם עושים שער לחצר למרות שאין להם חצר, "ועשית" שיהיו כל העשיות שוות ,וכ"ח חוטים א"א
ותומים לפי שמשלימים את דבריהם כדאמרינן אין גזירתן
שהתורה אינה אלא שער להכנס בה ליראת שמים ,לכן צריך לחלקם לשלשה חלקים שוים) .וי"א שלומדים משזר
חוזרת( ,ובפילגש בגבעה לא נענו בשני הפעמים שהיראת שמים תיקדם לתורה .ורבא ביקש מתלמידיו משזר מהאבנט ,כיון שהוא בגד ולא נאמר בו זהב.
הראשונים שינצחו ,אלא רק בפעם השלישית). שלא יירשו פעמיים גיהנום להיות יגעים ועמלים בתורה
ע"ב .המעיל היה מי"ב חוטים ,דכתיב "כליל (-גדיל)
לרבי יוחנן היו האותיות בולטות אבל לא זזות ממקומם, בעוה"ז ולא יקיימוה וירשו גיהנום במותם ואף בחייהם לא נהנו
והכה"ג היה מצרפם ,ולריש לקיש היו מצטרפות ,והא מעולמם .הלומד תורה ,זכה נעשית לו סם חיים ,לא תכלת" ואין גדיל פחות משנים ,וילפינן תכלת תכלת
דתניא שאין שואלים באו"ת אלא לכהן המדבר ברוח זכה נעשית לו סם מיתה ,זכה משמחתו ,לא זכה מהפרוכת היינו ששה ששה ,ולא ילפינן ושוליו
הקודש ושכינה שורה עליו ,היינו מפני שזכותו היה צורפתו ביסורים ובגיהנום ,זכה צורפתו לחיים לא זכה ורמוניו כדילפינן לעיל ששאר בגדים שלא נאמר בהם
מסייע שהאותיות היו בולטות או מצטרפות רק אם הוא היה צורפתו למיתה" .יראת ד' טהורה עומדת לעד" ,זה שש חוטיהם היו שזורים מששה חוטים.
כשר וראויה שכינה לשרות עליו .ואות צ' היתה כתובה שם הלומד תורה בטהרה ,והיינו הנושא אשה וניצל הפרוכת היתה מכ"ד חוטים ,מפני שהיתה מד' מינים
כיון שהיה כתוב בהם אברהם יצחק ויעקב ,וט' היתה מהרהור עבירה ואחר כך לומד תורה" .עדות ד' נאמנה" תכלת ארגמן ותולעת שני ושש ,וכל אחד היה כפול
כתובה כיון שהיה כתוב בהם שבטי ישורון. נאמנה היא להעיד בלומדיה מי קיים ומי לא קיים. שש ,הרי כאן כ"ד.
אין שואלים אלא למלך ,למשוח מלחמה ,לאב"ד ולמי מעשה רוקם ומעשה חושב -שרוקמים במקום החושן והאפוד היו מכ"ח חוטים כ"ד חוטים כנ"ל,
שהציבור צריך בו. שחושבים שמתקן הצורה ע"י צבע ואח"כ רוקם במחט .וי"א ובכל אחד נוסף עוד חוט של זהב הרי כאן כ"ח.
לבן -כמרגלית ,ולפי שמלבין עוונותיהם של ישראל קדם לבהרת או הפוך ,איצטריך קרא לרבות ספק ,וכן בספק
שמתוך שהיו דואגים שמא לא ירד למחר היו משעבדים את ליבם עשירי ספק תשיעי ,וכן בטומטום( ,אבל אנדרוגינוס כולם דינם יום הכיפורים
למקום. שוה)) .ולריו"ח י"ל דכוי בריה בפני עצמה ואינו ספק
צדיקים ירד המן בפתח בתיהם ,בינונים יצאו ולקטו, חיה ספק בהמה (תוד"ה כוי בריה) ,וע"כ אינו אסמכתא מצות עינוי ביוה"כ
ורשעים במרחק. ושניהם מדאורייתא אסורים.
סדר המסכת -בהתחלה מבוארים דיני שבעת ימים קודם
לצדיקים לחם ,לבינוניים עוגות ,והרשעים טחנו ע"ד :מה הכונה עינוי -העינוי שאסרה תורה הוא יוה"כ ,ואח"כ סדר ליל יום הכפורים ,ואח"כ סדר עבודת
אכילה ושתיה .ואין הכונה שישב בחמה ובצינה היום ,ובפרק זה מבוארים דיני יוה"כ לענין איסור והתר.
בריחיים. תוד"ה יום.
ויצטער ,דכתיב "תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא
המן ירד עם תכשיטי נשים -בשמים להתקשט בהם ,ועם כתיב "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא
תעשו" מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי שב ואל
ציקי קדרה -תבלין לתבשיל ערב ומבושם ,ועם אבנים מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם" ,ולמדו חז"ל
תעשה ,ואין לומר שהכונה שאם יושב בחמה או בצינה מן הפסוקים שעינוי היינו להמנע מאכילה שתיה רחיצה
טובות ומרגליות ומהם הביאו הנשיאים נדבה.
יהיה אסור לו ללכת משם ,דכמו שבמלאכה כל נעילת הסנדל ותשמיש המיטה ,ופרטי דינים אלו ומקורם
והנשיאים הביאו את אבני השוהם -נשיאים ממש - מלאכה אסורה ,אף בעינוי האיסור הוא תמיד. יבואר להלן.
עננים. ובברייתא אחרת לומדים שהכונה לעינוי מאכילה יוה"כ אסור באכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל
והיה טעמו כטעם לשד השמן -שהיו מוצאים בו ושתיה ,שכמו שמלאכה היא דבר שחייבים עליו ותשמיש המיטה ,ואין כרת אלא על אכילה ושתיה,
כמה טעמים כמו שתינוק מוצא בשד כמה טעמים במקום אחר בשבת ,ה"ה עינוי ,והיינו אכילה שחייבים (ושאר עינויים ילפינן מהא דכתיב ה' פעמים בתורה
שהאם אוכלת .וי"מ שכמו שהשד מתהפך לכמה גוונים עליה בפיגול ונותר ,ומדכתיב "תענו" ו"ועיניתם" לשון עינוי ,ושתיה בכלל אכילה .ע"ו.).
כך המן היה מתהפך לכמה טעמים. לומדים שהעינוי כוללת גם אכילת טבל (למרות שאין
לר"א מלך וכלה מותרים לרחוץ פניהם ,לפי שהמלך דרכו
בו חיוב כרת אלא מיתה) ונבילה (למרות שאין בה
בשר ששאלו שלא כהוגן שהרי היה להם מקנה רב ירד ושבחו להיות נאה דכתיב "מלך ביופיו תחזינה עינך" ,וכלה צריכה
חיוב מיתה) וחולין (למרות שאין לאו באכילתם) נוי עד שתתחבב על בעלה ,ול' יום היא קרויה כלה ,ויולדת
להם שלא כהוגן בערב שא"א להכינו עד זמן הסעודה,
ותרומה (למרות שיש מצוה באכילתה) וקדשים מותרת בנעילת הסנדל מפני שהצינה קשה לה ,וחכמים
משא"כ לחם ששאלו כהוגן דא"א לחיות בלא לחם ירד
(למרות שיש איסור להותיר מהם) .ואם תאמר אוסרים.
בבוקר ,ולימדה תורה דרך ארץ שיאכל בשר בלילה,
שכוונת התורה לעינוי כמו בעריות ,י"ל שלומדים
ומ"מ יאכלה כעין יממא -לאור האבוקה. שיעור אכילה לעונש כרת הוא ככותבת הגסה עם
מדכתיב "והאבדתי את הנפש" שהכונה לעינוי שיש בו
ע"ה :בתחילה היו ישראל דומים לתרנגולים אבידת נפש בתוך הגוף .ולתנא דבי רבי ישמעאל גרעינתה ,ושיעור שתיה לעונש כרת הוא מלוא לוגמיו,
שמנקרים באשפה עד שקבע להם משה זמן סעודה לומדים מ"ויענך וירעיבך" שהכונה לעינוי של רעבון, וכל האוכלים מצטרפים לשיעור כותבת הגסה וכל
בבוקר ובערב. ואין לומדים מ"אם תענה את בנותי" דקאי אתשמיש, המשקים מצטרפים לשיעור מלוא לגמיו ,אמנם
בינוניים מתו מהשליו מיד ,ורשעים היו מצטערים דהתם זה עינוי של יחיד ומן ויוה"כ זה עינוי של כל ישראל, אכילה ושתיה אין מצטרפים.
והולכים עד חודש ימים ,ונתחייבו שונאיהם של ואין לומדים מ"וירא את עניינו" והיינו פרישות דרך האוכל ושותה כשיעור ענוש כרת ,והאוכל ושותה
ישראל שחיטה. ארץ ,דהתם זה עינוי בידי אדם ,וכאן זה עינוי בידי פחות מכשיעור ,לריו"ח חצי שיעור (כלומר פחות
שמים. מכשיעור) אסור מן התורה ,דכיון דחזי לאיצטרופי
השלו היה טעון שחיטה ,וירד שטוח על הארץ.
המאכילך מן למען ענותך -לפי שאין לו פת בסלו, איסורא קא אכיל ,וכתבו התוס' (ד"ה כיון) שכוונת ריו"ח
נצטווה משה על הושט והקנה ,רוב אחד בעוף ורוב שאיסור חצי שיעור נלמד מהפסוק "כל חלב" ,אלא שלולא
שניים בבהמה. וי"א לפי שמראה העין מועיל לשביעה מהאכילה,
הסברא דחזי לאיצטרופי לא היינו לומדים זאת מהפסוק (אלא
מכאן רמז לסומים שאוכלים ואינם שבעים ,ומכאן
טעם המן לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש. היינו מרבים רק חלב כוי) .ולר"ל חצי שיעור מותר מן
לומדים שמי שיש לו סעודה יאכלנה ביום.
התורה ,דלא חשיב אכילה ,ואסור מדרבנן.
צדיקים היו אוכלים את השליו בשלוה ,ורשעים דומה טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה.
להם לקוצים. ע"ד .האם שבועה חלה על דבר האסור -האומר
ע"ה .היין מביא לזנות ,וי"א שמביא לידי גזל. שבועה שלא אוכל היום ואכל מאכלות אסורות,
ד' מיני שליו היו.
דאגה בלב איש ישחנה -י"א יסיחנה מדעתו ,וי"א חייב קרבן שבועה ור"ש פוטר .הגמרא מבארת
המן היה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה ,כאילו הוא שמדובר שכלל דברים המותרים עם המאכלות
מונח בקופסה. שישיחנה לאחרים שמא ישיאוהו עצה.
אסורות דמיגו שהשבועה חלה על הדברים המותרים היא
מחוספס -שנימוח על כף היד ,וי"א שנבלע באברים, נחש עפר לחמו -י"א שבכל דבר טועם טעם עפר, חלה גם על הדברים האסורים( ,ור"ש לית ליה איסור כולל ולא
והא דכתיב "ויתד תהיה לך וכו' " ,היינו מדברים וי"א שאין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל גם עפר. אמרינן מיגו) ,דאל"כ לא חיילא שבועה כיון שכבר
שתגרי אומות העולם מכרו להם .וי"א שאף הם נבלעו מידת הקב"ה שאע"פ שקילל דואג למי שקללו ,נחש מושבע ועומד מהר סיני ,ור"ש פוטר לטעמי' שס"ל
באברים שהיה המן מפיגם ,אלא שאחרי שסרחו שבכל מקום יש לו מזונות ,כנען אוכל משל אדונו, ששיעור כזית לא נאמר אלא לחיוב קרבן ,אבל מלקות חייבים
והתלוננו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" הטריחם אשה הכל רצים אחריה ,אדמה הכל ניזונים ממנה. בכל שהוא .ולר"ל איירי שמפרש שאוסר גם חצי
הקב"ה ללכת ג' פרסאות להיפנות ,והיו נפנים שיעור ואליבא דרבנן ,או כר"ע שסתם שבועה היא
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם -י"א על כל שהוא ואכל חצי שיעור( ,דאיתא בשבועות שהנשבע
לאחוריהם כי ידעו שאין הענן חוזר ולא לשאר הצדדים
שמא ילכו לשם העננים ,ואותם שלפנים צריכים ללכת לסוף דגים שאכלו חינם שהיה הקב"ה מזמין להם בכדיהם, שלא יאכל ואכל כל שהוא ,ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ,וא"כ
המחנה מאחור ,וחששו ישראל שהמן יתפח במעיהם. אבל בעריות לא היו פרוצים ,וי"א שדגה היינו עריות לרבנן איירי במפרש ולר"ע אפילו בסתם) ,ואע"פ שאסור
(לישנא מעליא) שהיו מותרות לבני נח .בוכה מדרבנן חלה השבועה ,ומה שמצינו שאין נוהגת
ע"ו .יהושע ירד לו מן כנגד כל ישראל כשעלה עם משה למשפחותיו -לכו"ע היינו על עריות שנאסרו להם. שבועה באינם ראוים לעדות כמלך דתנן לא מעיד ולא
לתחומי הר סיני והמתין לו שם ארבעים יום. מעידין אותו ,או כמשחק בקוביא -ערבון ,דהוי גזלן מדרבנן
לא ירד המן פעם בשנה אלא כל יום ,כדי שיכוונו ליבם ביאור כמה פסוקים ועניינים ופסול לעדות ,דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל מידו ,כמו
לאביהם שבשמים ,משל למלך וכו' ,וי"א מפני שהיה בירידת ואכילת המן והשליו "ויגזול את החנית מיד המצרי" ,ואע"פ שפסולים מדרבנן,
נאכל חם ,וי"א מפני משאוי הדרך. התם אחרי שנפסלו לעדות לא קרי ביה "אם לא
את הקישואים וכו' -י"א שכל הטעמים טעמו במן
יגיד" כיון שאינו בר הגדה ,ובעינן מי שעדותו יכולה
המן גבוה ס' אמה( ,ר"א המודעי ,ולמד מהמבול שהיה חוץ מאלו ה' מינים ,וי"א שבכל המינים טעמו טעמו להועיל לבעל דין.
ט"ו אמה מעל ההרים ,וכתיב בי' ארובות ובמן כתיב וממשו ,ובאלו רק טעמו ולא ממשו מפני שהם קשים
דלתות ויש ד' ארובות בדלת וכ"ש שלא פחות ,ומידה למעוברות ומניקות. חלב כוי וחצי שיעור אסור ואין בו כרת ,דאיתרבי
טובה מרובה) ,והיה מתגבר ועולה עד שהיו רואים מ"כל חלב" ,לר"ל קרא אסמכתא ואף כוי אינו
כזרע גד -עגול כגד ,וי"א דומה להגדה שמושכת לבו
אותו כל מלכי מזרח ומערב ,ולפי זה כוס של דוד מקרא דאין הפסוק מרבה ספק ,דכלפי שמיא גליא.
של אדם ,וי"א שמגיד לישראל אי בן ט' לראשון או בן רש"י( .וכתבו התוס' (ד"ה כוי ספיקא) שלא הכריעו חכמים מהו
לעת"ל יהיה של רכ"א לוג. ז' לאחרון ,דכתיב "וימודו בעומר" שכולם מצאו עומר לגולגולת, כוי לפי הסימנים בקרנים המבוארים בחולין נ"ט , :מפני שלא
וממילא היו בודקים מי מביניהם ליקט עוד עומר לגולגולת, היה ברור לחכמים האם הסימן שחיה קרניה פגומות והפגמים
שתיה בכלל אכילה דכתיב "ונתת הכסף בכל אשר ומגיד לישראל מה בחורים ובסדקים שאם היה ויכוח סמוכים זה לזה מתקיים בכוי או לא .עוד כתבו התוס' (ד"ה
תאוה נפשך וכו' וביין ובשיכר וכו' ואכלת" .הגמרא על עבד אם הוא גנוב או לא ,או על אשה אם סרחה, איצטריך) שדווקא בדבר שלכולם יש את אותו הדין ,כמו בכוי
שאם אחד הוא חיה כולם חיות ,לא איצטריך קרא לרבות ספק,
שואלת אולי הכונה שיאכל אותם ע"י אניגרון ,ושיכר היו רואים היכן ירד המן ,אם בבית האדון הראשון או
אבל בדבר שלא כולם אותו דבר ,כגון ספק אם השיער הלבן
שהוא דבר המשכר היינו דבילה קליעית ,כדמצינו השני ,ובאשה אם בבית בעלה או בית אביה.
מותר לעבור עם מנעל במים בשבת ואין חוששים שיפול עוד אפשר ללמוד שמניעת רחיצה נחשב עינוי ממה שהאוכל דבילה קליעית או שותה דבש וחלב ונכנס
מרגלו ויבוא לטלטלו ,סנדל -לרבינא מותר ,ולרב אשי שאמר שלמה לאביתר הכהן "וכי התענית בכל אשר למקדש חייב משום "שיכר אל תשת" ,אלא לומדים שיכר
לכתחילה לא מפני שא"א לקושרו היטב כמו מנעל. התענה אבי" ,ובדוד כתיב "כי אמרו העם רעב ועיף שיכר מנזיר שהוא יין .ובכריתות מבואר שרבי יהודה לא לומד
וצמא במדבר" ,רעב ללחם ,צמא למים ,ועיף מרחיצה גז"ש זו ,ולדבריו צ"ל שמסברא שתיה בכלל אכילה ,כדאמרי
מגע דברים לחים או קרים בגוף ביוה"כ דכתיב "מים קרים על נפש עיפה" ,ואין הכונה לשתיה אינשי תא ונטעום מידי והולכים לאכול ולשתות .אי נמי רק לחייב
רחיצה אסורה ביום הכפורים ,וכן אסור להעביר דבר לח על בביאת מקדש רבי יהודה לא לומד מהגז"ש ,אבל לגבי מעשר שני
דהא לא כתיב "בנפש עיפה" .וכן הכונה בדוד לנעילת ר"י לומד מהגז"ש .תוד"ה גמר.
גופו אם הוא טופח על מנת להטפיח ,אבל בלאו הכי ,או
להעביר דבר יבש שהוא קר כדי להצטנן ,מותר ,אא"כ יש
הסנדל ,דכתיב "ודוד הולך במעלה הזיתים עולה ובוכה
בזה משום גזירה ,וכדלהלן. וראש לו חפוי והוא הולך יחף" ,ויחף היינו בלא סנדל ע"ו :תירוש היינו יין( ,ונקרא יין מפני שהוא מביא
אסור לישב ע"ג טיט לח ביוה"כ ,אם הוא טופח ע"מ דכתיב "מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה" והיינו מנע ניאוף ,שזה גורם לפורענות ,וזה מביא יללה לעולם ויין הוא
להטפיח מפני שלחלוח הטיט הוא עונג הקרוב לרחיצה.
עצמך מן החטא כדי שרגליך לא יהיו יחפות ,ומנע לשון תאניה ויללה ,ונקרא תירוש מפני שכל המתגרה בו
לשונך מדברים בטלים כדי שגרונך לא יהיה צמא. נעשה רש .והא דכתיב "תירש" וקרינן תירוש לומר
מותר להצטנן בפירות ותינוק וכדו' ,וכוס כסף אסור
(והא דכתיב "ונעלך תחלוץ מעל רגליך" וכתיב "ויעש שאם זכה לשתות לפי מידה נעשה ראש שזה מפקח ליבו
אם היא מלאה לגמרי שמא ישפכו המים עליו ,ורב אשי
כן הלוך ערום ויחף" היינו ללכת במנעלים המטולאים, בחכמה ,ואם לא זכה נעשה רש .זכה משמחו לא זכה
אוסר אף כשאינה מלאה לגמרי ,מפני שהיא מחליקה מששמו) ,ומ"מ הנודר מן התירוש אסור בכל מיני
כמו שערום אינו לגמרי אלא בבגדים בלויים).
מהיד ,ובכוס חרס לכו"ע אסור אף בחסר ,משום שהיא מתיקה -פירות חדשים תפוחים וענבים ,ומותר ביין בן
פולטת מים שבולע. ע"ז :מניעת תשמיש נחשב עינוי דכתיב "אם תענה ארבעים ,משום שבנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם
מותר לשרות מטפחת בערב יוה"כ ולעשותה כמו את בנותי" והיינו מניעת תשמיש( .ואם תקח נשים על ואין דרך בני אדם לקרוא ליין תירוש.
בגדים נגובים כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה בנותי הכונה שיקח נשים שיהיו צרות לבנותיו) .והא
מניעת סיכה ורחיצה נחשבים עינוי כדמצינו שאמר
ביוה"כ ,ולקנח בה ביוה"כ פניו ידיו ורגליו ,ובערב דכתיב "וישכב אותה ויענה" היינו מביאות אחרות שלא
בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו .וי"מ שבא עליה שלא דניאל "לחם חמודות (-אפילו זה העשוי מחיטים נאות
תשעה באב א"צ לעשותה כמו בגדים נגובים .ויש
גורסים שבערב יוה"כ מקנח ידיו במטפחת ,וביוה"כ מעבירה על כדרכה ,ורש"י מקשה על פירוש זה. ונקיות) לא אכלתי ,ובשר ויין לא בא אל פי ,וסוך לא
עיניו כשהיא עדיין לחה. סכתי" ,וכתיב "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום
איסור רחיצה וסיכה- הראשון אשר נתת את ליבך להבין ולהתענות לפני
דברים ששאלו את רבי אלעזר אסור לרחוץ אף מקצת גופו ,ואם היה מלוכלך מטיט אלוקיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך" .ואין ללמוד
וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ,וכן בסיכה אף אסור רחיצה מ"ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" ומים
זקן ויושב בישיבה של הסנהדרין ,האם צריך ליטול רשות מקצת גופו ,ואם היה חולה או שיש לו חטטים סך הם מבחוץ כמו שמן ,דפסוק זה נדרש להיפך ,לומר
מבית הנשיא להתיר בכורות ,שהרי אין חכם יחיד מתיר
כדרכו ואינו חושש. שסיכה כשתיה ביוה"כ ללמוד שמן ממים ולא מים משמן.
בכור מכח מום אא"כ נטל רשות מן הנשיא פעם אחת .הגמ' וכתבו התוס' (ד"ה דתנן) שבשבת פ"ו איתא שהלימוד שסיכה
מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק,
מביאה שלר' יוסי בן זימרא צריך ,וי"א שהסתפק אם כשתיה אין זה ראיה לדבר אלא זכר לדבר .ובנדה ל"ב יליף שהסך
משום שרוח רעה שורה על הידים שלא נטלם שחרית ,ושם השד כשותה מ"ולא יחללו את קדשי בני ישראל" ,ואב"א מדכתיב
הלכה כרשב"ג ,דלר"מ כהן לא יכול להורות על בכור,
שיבתא .רש"י( .ודעת ר"ת (תוד"ה משום) שאף בלא נתינת פת "ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו" ,ואף שעדיף ללמוד
מפני שהוא חשוד להתיר את האסור ואף להטיל בו מום ,מפני
לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביוה"כ ,דלא גרע מאם היו ידיו מהתורה ,כוונת האב"א שגם אם לא היה פסוק לאסור סיכה
שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אא"כ יש בו מום ,ועל הכהן לטפל מלוכלכות ,שהרי לפני נטילה אינו רשאי ליגוע בפיו וחוטמו ואזניו מדאורייתא היה ראוי לאסור מדרבנן ,אי נמי קרא ד"ולא יחללו" זה
בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו ,ולרשב"ג על בכור של חבירו ועיניו ,ושיבתא היינו רוח ששורה על האוכל כשבא לתת פת אסמכתא בעלמא .ודעת ר"ת שרק אכילה ושתיה אסורים
נאמן ועל של עצמו אינו נאמן ,ופסק לו כרשב"ג. לתינוק בן ד' וה' שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה מדאורייתא ,ושאר עינויים אסורים מדרבנן ,ולכן מי שהיה מלוכלך
אע"פ שכבר נטלם שחרית ,והעולם אין נזהרים בזה מפני שרוח זו בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ,ומי שיש לו חטטין בראשו סך
ע"ח :האם מותר לצאת עם סנדל של שעם (-מין גומא) אינה שורה במלכויות אלו ,כמו שאין נזהרים על הגילוי ועל כדרכו ואינו חושש ,ומותר לאדם לסוך בחלב ,דלא אשכחן שאסור
ביוה"כ ,ופשטו שמותר ביוה"כ וכן בתענית ציבור שגזרו הזוגות) .ושמאי נמנע מלהאכיל בידו אחת ,וגזרו עליו סיכה כשתיה אלא ביוה"כ ובתרומה ובאיסורי הנאה ,אבל בחלב
על הגשמים .רב יהודה יצא בסנדל של היטני ואביי יצא להאכיל בשתי ידים. שהוא מותר בהנאה מותר ,ובתרומה אסור משום האסמכתא ד"ולא
יחללו" ,וביוה"כ אסרו משום תענוג ,אבל משום רפואה או היכא
בסנדל של הוצי (-כפות תמרים) ,ורבא יצא בשל דיבלי (-
עשבים) ,ורבה בר רב הונא כרך בגד על רגליו ויצא .והא מעבר בתוך מים- שידיו מלוכלכות וכל היכא שאינו בשביל תענוג מותר.
דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ,ורבי יוסי ההולך להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול הימנו ע"ז .מעשה דדניאל וגבריאל -דניאל התענה ג'
אוסר ,ותני עלה שלכו"ע אסור לצאת בו ביוה"כ ,לאביי עובר עד צווארו במים .הגמ' מסתפקת אם רב שבועים על ביטול בנין בית המקדש ,והגיע אליו
שאני התם שיש בו כתיתין (-חתיכות בגדים דקות) דאסור לתלמיד מותר או שאסור. המלאך גבריאל ואמר לו שנכנס בזכותו לתוך
משום תענוג שזה נח לסמוך שוקו עליהם ,ולרבא אינו שומרי פירות עוברים עד צווארם במים ואינם הפרגוד ,לאחר שבגלל שעבדו ע"ז יצא לאחורי
אסור אלא מנעל אבל תענוג שאינו ממנעל שרי ,וקב חוששים. הפרגוד ,שיחזקאל נתנבא שרוח אלוקים לקחה
הקיטע מנעל הוא ,והמחלוקת היא בסנדל שאין בו רב יוסף התיר לעבור במים לבוא לדרשה ולא לחזור, אותו לירושלים לפתח העזרה הצפוני ,וראה שם
כתיתין אם גוזרים שמא יפול ויבוא להעבירנו ד"א ואביי התיר אף לחזור כדי שלא ימנעו לבוא לשנה כ"ה איש משתחווים לשמש ,והיו פורעים עצמם
ברה"ר ,ואם יש בו בית קיבול לכתיתין הרי הוא מקבל הבאה ,וללישנא בתרא השיטות הפוכות. ומתריזים כלפי ההיכל ,ורצה הקב"ה להעניש את
טומאה. מותר לעבור עד צווארו במים כדי לשאול דבר הלכה, כולם ,ואמר לגבריאל שיזרוק גחלים על ירושלים,
וכתבו התוס' (ד"ה הקיטע) שברש"י שבת ס"ו כתב שרבי יוסי ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי וגבריאל אמר לכרוב שיביא לו את הגחלים ,ומחמת
אוסר לקיטע לצאת עם קב מפני שאין זה תכשיט ,ומשמע חלוקו על זרועו ,דאינו נראה כמלבוש אלא כנושאו על כתיפו, זה נצטננו הגחלים בינתים ,ובזכות זה נשאר
שהאיסור הוא משום דחשיב משאוי ,דרק של עור הוי מנעל והיוצא בטלית מקופלת על כתפו בשבת חייב חטאת ,ודווקא מישראל שריד ופליט ,ואמר גבריאל שהוא עשה
ולא של עץ ,וכן משמע במה שנחלקו שם ר"מ ורבי יוסי אם את הציווי ,והוציאוהו מתוך הפרגוד והכוהו שישים
מועיל לעשות בזה חליצה .ולר"ת המחלוקת היא אם חוששים
במים עומדים אבל בנחל אף בחול אין מותר אלא עד
שיפול ויבוא להעבירו ד"א ,אבל לכו"ע הוא מנעל ,ולפי זה גם מתנים משום סכנה. מכות בפולסא דנורא ,בגלל שאם עשה למה לא
המחלוקת לענין חליצה היא מחשש שיפול .עוד כתבו התוס' עשה את השליחות כמו שנצטווה שיהא הוא נוטל
(ד"ה הקיטע ,השני) שלרש"י קב הקיטע היינו עץ בצורת רגל
הנחל העתיד לצאת מבית קדשי הקדשים לא יוכלו הגחלים והוא אמר לכרוב לתתם לו ,וגם בגלל שאין
שיש בו בית קיבול קטן ושם הוא מכניס את שוקו ,והרב פור"ת לעוברו לא בהליכה ולא בשחיה ולא בספינה קטנה או משיבים על הקלקלה ,ושימש שר פרס דוביאל
מבאר שהקב עשוי בצורת סנדל והקיטע מניחו במקום הרגל, גדולה ,ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו. במקום גבריאל כ"א יום ,ונתנו לו בשכרו כ"א מלכים
וכך נראה שיש לו רגל. בתחילה הנחל יהא דומה לקרני חגבים ,וכשיגיע ונמל מלוכה שמעלים משם מרגליות ,וביקש לגבות מס
לפתח ההיכל יהיה כחוט של שתי ,וכשיגיע לפתח מישראל ומת"ח וכתבו לו ,ואמר גבריאל סנגוריא
המשך דיני חמשת הענויים ביוה"כ האולם יהיה כחוט של ערב ,וכשיגיע לפתח העזרה על ישראל שיש להם זכות של נשות הת"ח
התינוקות מותרים בכל העינויים חוץ מנעילת יהיה כפי פך קטן ,ומשם ואילך הוא מתגבר ועולה עד שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעוה"ב ,ולא
הסנדל ,ואף דכתיב "לא תאכלום" ודרשינן לא תאכילום להזהיר
שמגיע לפתח בית דוד שאז הוא נעשה כנחל שוטף קיבלו ,ואמר שאם היו כל חכמי האומות בכף
גדולים שלא יאכילו קטנים דבר איסור ,שאר העינויים (חוץ שבו טובלים זבים וזבות ונדות ויולדות. מאזנים אחת ודניאל בשניה הרי הוא מכריע את
מנעילת הסנדל) הם רביתייהו דתינוק ולא גזרו בהו. ע"ח .י"א שבטבילת נדה צריך שיעור שתשב במים כולם ,ובזכות הסנגוריא החזירוהו ,ורצה לקחת
(הרוצה לטעום טעם מיתה ,ישן עם מנעליו .רביתיה האיגרת מדוביאל ובלעה ,ולא היתה חתומה או
עד צווארה ,ואין הלכה כך .טבילת נדה דאורייתא .לרב יהודה
דינוקא מים חמים לרחיצה ושמן לסוך ,וכשגדל מעט גאון לומדים ק"ו ממגעה .לר"ת לומדים מדכתיב "במי נדה" דהיינו
שנמחקה החתימה בבליעה ,ולכן יש שנותנים מס
יאכל ביצה עם כותח ,וכשגדל מעט ישבר כלים מים שהנדה טובלת בהם .ולר"י לומדים מדכתיב "והדוה בנדתה" - לפרס ויש שאינם נותנים ,וביקש לבטל גזירת גלות
שהפקירו לו כדי למלא תאוותו). בנדתה תהא עד שתבוא במים .תוד"ה מכאן. יון ולא שמעו לו.
למה כתבה תורה איסור שאור ,והרי אפשר ללומדו לאכול בסוכה ,וק"ו כותבת הגסה אחד אפי' עם משנתינו כרבי חנינא בן תרדיון בשם ר"א המלך
ק"ו מחמץ ,שהרי שאור חימוצו קשה .ונימא ששיעורו הגרעין .ובסוכה כ"ז הגמרא אומרת שלרב יוסף ואביי מותר והכלה מותרים ברחיצת פניהם ,דכתיב "מלך ביפיו
כמו חמץ משום דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ,ואין לומר לאכול מחוץ לסוכה ב' או ג' ביצים ,ואביי מפרש דהיינו מה תחזינה עינך" ,וכלה היינו עד ל' יום וכדי שלא תתגנה
שיתחייבו על שאור בפחות מכזית ,דסתם אכילה בכזית ,ואין שטועם בר בי רב לפני שהולך ללימודו ,ולדבריהם שיעור כביצה
על בעלה( ,וכדמצינו שאין מונעים תכשיטים מכלה
להחמיר בבל יראה יותר מבאכילה .ולב"ה שניהם בכזית. נאמר לנטילת ידים וברכה ,ואין לאכול עם מפה שמא יגע במאכל.
ואף שרב צדוק היה כהן והתירו מפה לאוכלי תרומה ,לא התירו אבילה ל' יום) ,ויולדת מותרת לדבריו בנעילת הסנדל
פ .שיעורי אוכלין -כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ אלא בשעת אכילת תרומה שהם זהירים יותר ,אבל לאוכלי טהרות משום צינה ,וחכמים אוסרים בכל אלו.
אפילו על טהרת תרומה לא התירו ,ולא היה שם תרומה( .תוד"ה
מטומאת אוכלים ששיעורה בכביצה ,דכתיב "מכל במקום שיש סכנת עקרב מותרים בנעילת הסנדל.
הא) .והגמ' דוחה ששתי כותבות בלא הגרעין הוי פחות
האוכל אשר יאכל" והיינו אוכל שאוכלים אותו בבת
מכביצה ,משא"כ כותבת הגסה אחד עם הגרעין הוא ע"ט .רב אשי מסתפק בדין טומאה בעצם
אחת ,ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר
יותר מכביצה כיון שהגרעין גדול ,יותר מחצי הכותבת ששיעורה כשעורה ,אם משערים עם קליפתה או
מביצת תרנגולת .וי"מ ש"האוכל אשר יאכל" היינו
עם הגרעין. לא ,ואם משערים בלחה או ביבשה .ולרב פפא
ביצה שהיא אוכל היוצא מאוכל (אבל גדי מחוסר
שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו ,ולא אוכל מיקרי ,ובן ע"ט :רבא מיישב שבאמת ב' כותבות הם יותר משערים ביבשה ובקליפתה ,שרק אז נקרא שעורה.
פקועה ששחיטת אמו מטהרתו מחוסר קריעה והוצאת הדם, מכביצה ,אבל מותר לאכול הרבה פירות מחוץ לסוכה.
וביצת בר יוכני שהיא גדולה מאד לא ,משום דתפשת והגמרא שואלת מהא דתניא שתלמידי רבי אלעזר בן שיעור ככותבת הגסה ושיעורים נוספים
מרובה לא תפשת) ,אבל קשה דילמא השיעור כביצת שמוע אכלו פירות אכילת עראי חוץ לסוכה ,ומשמע אע"פ שכל איסורי אכילה שבתורה הם בכזית ,איסור אכילה
ציפור שהיא קטנה מביצת תרנגולת .ושיעור אכילה שאכילת קבע אסור .והגמרא מתרצת שהכונה שאכלו ביוה"כ שלא נאמר בלשון אכילה אלא בלשון "אשר לא
ביוה"כ שיעורו בככותבת ,דכתיב "אשר לא תעונה" הרבה פירות כדין אכילת עראי שמותרת חוץ לסוכה, תעונה" הוא בככותבת הגסה ,שבאכילת שיעור זה
ולא כתיב אשר תאכל. ולל"ב אכלו פירות אכילת קבע ופת אכילת עראי מתיישבת דעתו של האדם וזה מבטל את העינוי .ופרטי
שיעור ככותבת יבוארו להלן .עוד יבואר עד כמה מותר
האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב כמה אכל ולא
מחוץ לסוכה .ואין להוכיח דין זה מהא דתניא שאם לאכול מחוץ לסוכה ,ולאיסור בל יראה ,ולטומאת אוכלין,
השלים אכילת י"ד סעודות שחייבים לאכול בסוכה לפי רבי ולטומאת גוויה ,ומה השיעור להתחייב על שתיה ביוה"כ,
יכתוב בסתמא שהוא חייב קרבן ,שמא יבוא בי"ד אחר שמא
יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחדש ב"ד ויתחדש הלכה שיאמרו שאינו אליעזר במיני תרגימא יצא ,ומשמע שבפירות לא יצא, ומה המקור לכל שיעורי התורה.
חייב קרבן עד שיאכל כזית גדול ויביא חולין לעזרה .אבל ומבואר שפירות מותר לאוכלם חוץ לסוכה .די"ל האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה חייב.
אין לחוש שיחייבו קרבן על שיעור קטן יותר ולכן צריך
שמיני תרגימא היינו פירות ,או דאיירי במקום שלא רב פפא מסתפק אם משערים בה ובגרעינתה יחד ,או
מצויים פירות .ואין ללמוד מכאן שמיני תרגימא מועילים בלא גרעינתה (לרש"י לפי צד זה כוונת מתני' כמוה או
לכתוב גם אם אכל פחות מכשיעור ,דבזה אינו חייב קרבן
להשלים ג' סעודות של שבת ,דג' סעודות נלמדים מדכתיב ג"פ כגרעינתה .והתוס' (ד"ה כותבת) הקשו שהרי א"א לצמצם שהיא
כיון שמי שלא שב מידיעתו והיינו שגם אם היה יודע שזה "היום" לגבי המן ,והמן הוא במקום פת .ואפילו אם יכול להשלים וגרעינתה יהיו באותו שיעור ,וא"כ למה המשנה לא כתבה את
חלב היה אוכלו אינו חייב קרבן ,דכתיב "אשר לא ג' סעודות במיני תרגימא ,בפירות אינו יכול להשלים .תוד"ה מיני. השיעור הקטן .ולכן ביארו התוס' שהספק הוא האם הכונה
תיעשנה בשגגה ואשם" משמע שאילו ידע לא עשה אלא
שיטת רב זביד ששיעור כותבת הגסה הוא פחות לכותבת כברייתה והיינו עם הגרעין ועוד גרעין אחר בלי כותבת ,או
בשגגה עשה ואשם. שהכונה לכותבת עם הגרעין שבה .ולפי הערוך הספק הוא אם
מכביצה ,וראיה לדבריו משיטת ר"י שזימון -ברכת המזון
משערים בכותבת עם גרעינתה אחרי שמיעכו את החלל שיש בין
מקור השיעורים -התורה כתבה איזה עונש מקבלים הוא רק באכל כדי שביעה דכתיב "ואכלת ושבעת", הכותבת לגרעין ,או שמשערים כברייתה ממש קודם שנתמעך
על כל עבירה ,אבל השיעורים שבהם נענשים לרבי והיינו בכביצה( ,ולר"מ "ושבעת" היינו שתיה ואכילה חללה) .ולרב אשי משערים בה ובגרעינתה ,דגסה
יוחנן הם הלכה למשה מסיני ,וי"א ששכחום ובית דינו בכזית וכן הלכה .ובירושלמי משמע שבבריה כגון ענב או רימון משמע כמה שיותר.
של יעבץ (-עתניאל בן קנז) חזרו ויסדום ,ואין לומר אפילו פרידה אחת טעונה ברכה לפניה ולאחריה ,והתוס' דנים אם
שתיקנום ,דכתיב "אלה המצוות" שאין נביא רשאי הבבלי חולק על הירושלמי ,והרוצה לצאת מידי ספק יאכל כזית לרב יהודה שיעור כותבת הגסה הוא יותר מכביצה
אפילו מדבר שהוא בריה ,ולענין ברכה לפני האכילה מברכים אף שאף שכל שיעורי אכילת איסור הם בכזית ,היינו דווקא היכא
לחדש דבר מעתה .והא דאמר רב חנן (סוכה ה ):דהא דכתיב
"ארץ חיטה ושעורה וכו' " כל הפסוק נאמר לענין שיעורין,
על משהו ,דאסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה .והשותה יין מברך דכתיב אכילה ,אבל ביוה"כ כתיב "אשר לא תעונה" ,דקים להו
לאחריו על הגפן אם שתה כזית ,אמנם התוס' דנים אולי לענין לרבנן דבהכי מייתבא דעתיה .הגמ' מקשה מהא דתנן
אסמכתא בעלמא הוא .תוד"ה עונשין.
שתיה מודה ר"מ שחייבים רק בכביצה .ושיעורים אלו לברהמ"ז
שנתנו לר"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמר שיעלום
שיעור החיוב על שתיה ביוה"כ -לב"ש רביעית, הם מדרבנן ,דמדאורייתא בעינן שביעה גמורה ,ומ"מ גדול שאכל
שיעור דרבנן יכול להוציא גדול שאכל שיעור דאורייתא ,דאפילו לסוכה ,ושנו שאף שמדינא אין חייבים לאוכלם
לב"ה מלוא לוגמיו והיינו כדי שיסלק המשקה לצד לא אכל כלל הוא ראוי להוציא אחרים ידי חובתם מדאורייתא. בסוכה( ,ורבי צדוק הביאו לו אוכל פחות מכביצה,
אחד ויראה כמלוא לוגמיו ברווח( ,ולא תני ליה גבי תוד"ה ולא) ,ומבואר שכביצה משביעה ,וכ"ש שמיישבת ונטלו במפה ולא נטל ידיו( ,לרש"י אכל עם מפה משום אנינות
קולי ב"ש וחומרי ב"ה ,משום שדין זה נאמר לענין עוג דעת האוכלה ,ועל כרחך ביוה"כ אסור לאכול אף הדעת ,ולתוס' (ד"ה נטלו) עשה זאת משום שהוא היה כהן והיה
מלך הבשן -אדם ענק ,ובזה ב"ש מחמירים לחייב כבר אוכל על טהרת תרומה ,וידים שניות פוסלות את התרומה ,ואפילו
ככותבת הגסה שאף שאינה משביעה מ"מ מיישבת
ברביעית) ,ולר"א כמלוא לוגמיו דחוק ,ולרבי יהודה בן דעת האוכלה ,ורק כביצה משביעה. פחות מכביצה מקבל טומאה) ואכלו חוץ לסוכה ,ולא בירך
בתירא כדי גמיעה .וכתבו התוס' (ד"ה הכא) שגם בכוס של אחריו דס"ל כרבי יהודה דלהלן ש"ואכלת ושבעת" היינו אכילה
קידוש ששיעורה רביעית ,מספיק לשתות בכדי שיסלקנו לצד שיעור איסור בל יראה -לב"ש שאור בכזית וחמץ שיש בה שביעה דהיינו כביצה .תוד"ה ולא) ,ומבואר ששיעור
אחד ויראה כמלוא לוגמיו. בככותבת לאיסור בל יראה ובל ימצא ,שאם שיעורם שוה ב' כותבות הוא פחות מכביצה ,שהרי כביצה חייבים
קורס ללמוד להנות ולזכור קורס ללמוד להנות ולזכור סיכומי 'תמצית'
11שיעורים בהם נלמד בצורה 13שיעורים לשמיעה טלפונית ₪ 500בלבד ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
מקצועית וייחודית ,כיצד נזכור את ההרשמה בנדרים פלוס קופת תמצית ,שיעור
החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
הלימוד ,ונעצים את איכות וחווית הפתיחה חינם בקו 02-3131-465שלוחה 4
(לפי סדר הדף היומי בהלכה).
הלימוד בצורה משמעותית.
מבחני 'לדעת' בנקודות ההפצה -
בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד
מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי, במייל 7692282@gmail.com -
קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות,
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד. מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי
-למעלה מ 500בוגרים מרוצים. עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
15-כלים לחיבור חזק ללימוד. של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
בטלפון 0737-289-669 -
-דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז. דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
במייל 7692282@gmail.com -
-מחיר סמלי ,והחזר כספי למיישמים שלום ,ומפעל הש"ס.
בנדרים פלוס קופת לדעת. -
את הנלמד בשיעורים.
הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977
וזכיות נוספות.
מבחן 115נח מבחן 114בראשית מבחן 113שמחת תורה מבחן 112סוכות מבחן 111האזינו שובה
דברים חזון
שופטים פ"ז:
יומא פ"ד :עד יומא פ"א .עד פ"ד. יומא ע"ז :עד פ: יומא ע"ד .עד ע"ז. יומא ע :עד ע"ג:
פ"ד :מי יעשה מלאכה בשבת במקום פ"א .לגבי מה נאמר הדין של תוספת יוה"כ? ע"ז :האם מותר לעבור בתוך מים ביום ע :כמה אילים של ציבור היו מקריבים
א' לאיסור אכילה ומלאכה בכניסה וביציאה. הכיפורים כדי לשמור פירות ,או בחזור ע"ד .הנשבע שלא יאכל היום מאכלות ביוה"כ?
פיקוח נפש? אסורות ואכל כזית ,האם חייב קרבן שבועה?
ב' לכרת על אכילה ומלאכה בכניסה ולא ביציאה. מהדרשה? א' אחד.
א' נכרי עדיף מישראל. א' פטור ,ואם כלל בשבועתו דברים המותרים
ג' רק לאיסור מלאכה ולא לאיסור אכילה ,בכניסה א' לשמור פירות אסור ,ולחזור מהדרשה מותר. ב' שנים.
ב' ישראל עדיף מנכרי. וביציאה. מחלוקת. ג' מחלוקת.
ב' לשמור פירות מותר ,ולחזור מהדרשה אסור.
ג' מה שירצה יעשה. ב' מחלוקת ,ואם כלל בשבועתו דברים המותרים
פ"א :מה החידוש שמותר לאכול מרקחת ג' לשמור פירות מותר ,ולחזור מהדרשה מחלוקת.
חייב לכו"ע.
בשמים עם דבש של נכרים (רש"י)? ע"א .איזה דבר מביאה הגמרא שהוא
פ"ה .תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים ג' בכל גוונא יש מחייבים ויש פוטרים.
א' שאין בזה משום בישולי וגיעולי נכרים. ע"ח .האם מותר לצנן עצמו ביוה"כ בכוס של כמו ניסוך היין על גבי המזבח?
וישראל ,האם מחזירים לו אבידתו? כסף שיש בה מים? א' תפילה.
א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים. ב' שלא חוששים שנתערב בזה דבר איסור. ע"ד :מה הכונה במה שנאמר על המן "למען
ג' שתי התשובות נכונות. א' במלאה אסור ובאינה מלאה מחלוקת. ב' הממלא גרונם של תלמידי חכמים יין.
ב' רק אם רובה ישראל מחזירים. ענותך"? ג' הנושא בת תלמיד חכם.
ב' במלאה מחלוקת ובאינה מלאה מותר.
ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים. א' שלא ידעו מה יהיה מחר .שאינו רואה את המין
פ"ב .מהו הגיל המוקדם ביותר שבו יש מ"ד ג' בכל גוונא מותר מפני שאינה פולטת מהמים. שטועם אלא מן.
שיש בו תענית שעות מדרבנן לנקיבה? ב' שהרשעים ירד המן רחוק מבתיהם ,והיו צריכים ע"א :מכמה חוטים היו עשויים המעיל
פ"ה :על מה יום הכיפורים לא מכפר? א' בת ח' שנים. ע"ח :עד מתי מותר לכלה לרחוץ פניה ביוה"כ, לטוחנו בריחיים. והפרוכת והחושן והאפוד?
א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר. ב' בת ט' שנים. לדעת המתירים? ג' שלא טעמו בו טעם קישואים וכדומה .ושעל ידו א' המעיל שש ,הפרוכת י"ב ,והחושן
ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס ג' בת י' שנים. א' ז' ימים. ידעו האם העבד גנוב או לא. והאפוד מכ"ד.
את חבירו. ב' ל' יום. ב' המעיל י"ב ,הפרוכת כ"ד ,והחושן והאפוד
פ"ב מנלן שחייבים למסור נפש על איסור מ"ח.
ג' שתי התשובות נכונות. רציחה ,ושמותר להרוג את הרודף אחר חבירו ג' שנה ראשונה. ע"ה .מה ירד לישראל ביחד עם המן?
א' תכשיטי נשים והיינו בשמים. ג' המעיל י"ב ,הפרוכת כ"ד ,והחושן והאפוד
להורגו. כ"ח.
פ"ו .באלו עבירות לא מספיק תשובה א' שניהם מסברא. ע"ט האם שיעור ככותבת הגסה לאכילה ביוה"כ ב' אבנים טובות ומרגליות.
ויוה"כ ,וצריך גם יסורים? ב' שניהם מילפותא מנערה המאורסה. זה יותר מכביצה או פחות? ג' שתי התשובות נכונות.
א' יותר מכביצה. ע"ב .האם בדי הארון היו קבועים בו?
א' כל לא תעשה. ג' למסור נפש חייבים מסברא ,ולהרוג את הרודף א' קבועים ולא זזים.
ב' כריתות ומיתות בי"ד. מילפותא מנערה המאורסה. ב' פחות מכביצה. ע"ה :האם השלו היה צריך שחיטה?
ג' מחלוקת. א' צריך שחיטת רוב שני סימנים. ב' זזים ואינם יוצאים.
ג' רק חילול השם. ג' זזים ויוצאים.
פ"ג .אם החולה עצמו ורופא אחד אומרים ב' צריך שחיטת רוב סימן אחד.
שאינו צריך לאכול ביוה"כ ,מתי מאכילים אותו? ע"ט :מהו השיעור שמתחייבים בו ברכת המזון? ג' אינו צריך שחיטה כיון שירד בדרך נס.
פ"ו :על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור א' אפילו אם רופא אחד אומר שצריך ,דבפיקוח נפש ע"ב :למה המשיל רבי ינאי (יומא ע"ב):
א' לר"מ כזית ולרבי יהודה כביצה.
ולהתוודות ביום כיפור אחר? לא הולכים אחרי רוב דעות. ע"ו .מי שהשתכר מדבילה קליעית או את הלומד תורה ללא יראת שמים?
ב' לר"מ כזית ולרבי יהודה ככותבת הגסה עם גרעין.
א' בעבירות שבין אדם לחבירו. ב' דווקא כששניים אומרים שצריך ,דספק נפשות ג' לר"מ כזית ,ולרבי יהודה ככותבת הגסה ללא גרעין. משתית דבש וחלב ונכנס למקדש ,האם חייב א' למי שעושה שער לחצר ואין לו חצר.
ב' בעבירות ששנה בהם. להקל. מלקות? ב' למי שיש לו חצר ואין לו מפתחות להכנס
ג' בחטא מפורסם. ג' דווקא כששלשה אומרים שצריך ,מפני שכנגד א' חייב. איליה.
פ .מדוע מי שאכל דבר איסור שיש בו חיוב
החולה עצמו צריך רוב דעות. ב' פטור. ג' למי שיש לו חצר שאינה שמורה שהכל
קרבן צריך לכתוב כמה אכל? נאבד בה.
פ"ז .מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא פ"ג :מי שאחזו בולמוס ויש שם הרבה טבל א' שמא יבוא בי"ד אחר ויאמרו שחיוב קרבן הוא רק ג' רק השותה דבש וחלב חייב ,אבל האוכל דבילה
בא על ידו? דאורייתא ,האם מפרישים תרומה בשבת ויאכל בשיעור יותר גדול. קליעית פטור.
ע"ג .מי מקריב פר יום הכיפורים
א' מפני שהוא מתבייש לחטוא. חולין או שיאכל טבל? ב' שאם אכל פחות מכשיעור שמא יבואו בי"ד אחר
ע"ו :הנודר הנאה מתירוש ,במה הוא נאסר? ועשירית האיפה?
ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים. א' מפרישים ויאכל חולין. ויאמרו שגם על שיעור זה חייבים.
א' בשתית יין. א' רק כהן משיח.
ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן ב' לא מפרישים ויאכל טבל. ג' שתי התשובות נכונות. ב' כהן משיח או מרובה בגדים.
עדן. ב' בכל מיני מתיקה.
ג' מחלוקת. ג' שתי התשובות נכונות. ג' כהן משיח או מרובה בגדים ומשוח שעבר
פ :האם שיעור אכילה ושתיה ביוה"כ משתנה ומשוח מלחמה.
פ"ז :מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ? פ"ד .מאיזה טעם התירו לעשות רפואה לחולי באדם גדול?
א' לפני הסעודה. הפה (גמרא ורש"י)? ע"ז .כיצד מבארת הגמרא את הפסוק "מים
א' באכילה כן ובשתיה לא. ע"ג :מי יכול לשאול באורים ותומים?
ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים. א' מפני שאיסור רפואה בשבת אינו אלא מדרבנן. קרים על נפש עיפה"?
ב' באכילה לא ובשתיה כן. א' רק מלך.
ג' אין קפידא מתי. ב' מפני שיש בזה סכנה. א' על שתית מים.
ג' בשניהם לא. ב' מלך או סנהדרין.
ג' לא התירו אלא לאכול מאכל המועיל לבריאותו ב' על רחיצה במים.
ג' מלך או סנהדרין או לצורך ציבור.
בדרך אכילה רגילה.
