gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לפרטים ‪0527692282‬‬ ‫סיכום כל ספר אהבת חסד‬ ‫‪----------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ענייני גמילות חסדים המוזכרים בתורה‪,‬‬ ‫הקדמה‬ ‫וכמה פרטים במצוה זו‬ ‫גמילות חסדים זו מצוה שמעלתה גדולה עד מאד‪ ,‬כפי שאנו רואים‬ ‫בתורה שמזהירה בהרבה מקומות על מצות "והלכת בדרכיו" והיינו‬ ‫אמרו חז"ל שהתורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים‪,‬‬ ‫ללכת בדרכי ד' שהם דרכי החסד והרחמים‪ ,‬וכן בהרבה מקומות מוזכר‬ ‫ובאו בזה ללמד גודל הענין של חסד‪ ,‬ובאמת גם שאר התורה מלאה‬ ‫בתורה ענייני חסד שעשו האבות הקדושים וכדו'‪ ,‬והרבה ממצוות‬ ‫מענייני החסד בהרבה אופנים‪ ,‬וכדלהלן‪ ,‬ועל האדם להתבונן בזה כמה‬ ‫התורה עניינם הוא לעזור לאחרים בכל מה שיוכל‪ ,‬וגם חז"ל האריכו‬ ‫החסד יקר בעיני ד' יתברך‪.‬‬ ‫בגודל הענין והתועלת שיש במידה זו בעולם הזה ולעולם הבא‪ .‬ובספר‬ ‫א' הקב"ה קילעה לחוה והביאה אל האדם‪ ,‬וגם נעשה לו שושבין‪.‬‬ ‫זה יבוארו פרטי מצוה זו וגודל עניינה‪.‬‬ ‫ב' שם ויפת כיסו את נח אביהם‪ ,‬מפני שהאדם צריך לחפות על‬ ‫יתברך הטוב והמטיב העושה חסד עם ברואיו‪ ,‬וביותר עם בני‬ ‫קלון חבירו בכל כוחו‪ ,‬כמו שהוא חס על כבוד עצמו‪ ,‬ונח בירכם על‬ ‫ישראל האהובים לו מאד‪ ,‬וד' ציווה אותנו ללכת בדרכיו שהם‬ ‫זה וברכתו נתקיימה‪.‬‬ ‫דרכי הרחמים והחנינה‪ ,‬ובח' מקומות הזהיר אותנו הכתוב על זה‪,‬‬ ‫ג' אברהם יצא להלחם בארבעת המלכים והוליך עמו עוד אנשים‪,‬‬ ‫מלבד מה שהתורה מלאה מזה כמו שיתבאר בספר זה‪ ,‬וגם ע"י‬ ‫כדי להציל את לוט ורכושו מן הצרה‪ ,‬אע"פ שלוט היה אשם בדבר‪,‬‬ ‫הנביאים זירזנו על זה‪.‬‬ ‫שהאדם מחויב במצות "לא תעמוד על דם רעך" גם לשכור אנשים כדי להציל‬ ‫את חבירו מן הגייס והליסטים‪.‬‬ ‫עשית חסד היא טובה גדולה לעושה עצמו‪ ,‬משום שכפי כמה‬ ‫ד' בקור חולים אצל אברהם‪.‬‬ ‫שהרגיל האדם עצמו בעולם הזה במידת הטוב והחסד‪ ,‬כך יקבל‬ ‫ה' הכנסת אורחים של אברהם וגודל זריזותו בזה‪ ,‬ואמר הכתוב "כי‬ ‫השפעת טובו וחסדו של הקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬כדכתיב‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה‬ ‫"מה ד' אלוקיך שואל מעמך וכו' ללכת בכל דרכיו וכו' ‪-‬לטוב לך"‪.‬‬ ‫ומשפט" והחסד בכלל צדקה וגדול ממנה‪ .‬וגם סיפרה התורה את‬ ‫ומצינו בכתובים ובמאמרי חז"ל שהשוו מידת החסד לתורה‪ ,‬שגם‬ ‫החסד שעשה לוט אע"פ שלא ידע שהם מלאכים‪.‬‬ ‫ע"י החסד ניצל האדם מכל צרה וזוכה לכל טוב‪ ,‬ומצינו שמידת‬ ‫ו' אברהם ביקש מהקב"ה שישא את עוון סדום ולא יכלה אותם‪,‬‬ ‫החסד מועילה לכפר עוונותיו של אדם (כבית המקדש)‪ ,‬ומועילה‬ ‫והרבה והפציר בענין זה‪ ,‬ומבואר שצריך האדם גם להתפלל על‬ ‫להאריך ימיו של אדם‪ ,‬ולהנצל מחבלו של משיח‪ ,‬והיא עומדת‬ ‫אחרים‪ ,‬ואע"פ שהם הולכים בדרך לא טובה‪.‬‬ ‫לאדם לכל הדורות שאחריו‪ ,‬ועושה שלום גדול בין ישראל‬ ‫ז' עונש סדום היה על מיעוט הצדקה‪.‬‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬ומידה זו עומדת ברומו של עולם ממש‪ ,‬ואיתא‬ ‫ח' הספד וקבורה לשרה‪ ,‬קבורה של דבורה מינקת רבקה‪ ,‬קבורת‬ ‫במדרש שבעלי צדקה וגומלי חסדים חוסים בצל כנפיו של מי‬ ‫רחל ומצבתה‪ ,‬וקבורת יצחק‪.‬‬ ‫שאמר והיה העולם‪ ,‬ולהפך מי שאין בו מידת החסד והחנינה ‪-‬‬ ‫ט' רבקה נבחרה ליצחק כיון שהיתה גומלת חסדים‪.‬‬ ‫מרחיק עצמו מהקב"ה‪ ,‬ונקרא בליעל‪.‬‬ ‫י' הקב"ה בא לנחם את יצחק על פטירת אברהם‪.‬‬ ‫ספר אהבת חסד‪ -‬יש אנשים שמצות חסד רפויה בידם‪ ,‬והסיבות‬ ‫י"א הבטחת יעקב לקב"ה על המעשר‪ ,‬ומסתמא המעשר היה‬ ‫הם‪ :‬א' חסרון ידיעת הפרטים הכלולים במצוה זו‪ .‬ב' חסרון ידיעת‬ ‫לצדקה וחסד‪.‬‬ ‫גודל ענינה והשפעתה לטובה על האדם בכל ענייניו‪ ,‬ועל כן נכתב‬ ‫י"ב ברכת אבלים של הקב"ה ליעקב על פטירת רחל‪.‬‬ ‫ספר זה‪ .‬הספר מחולק לג' חלקים‪ :‬א' דיני גמילות חסדים של‬ ‫י"ג ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו‪.‬‬ ‫הלואת ממון‪ ,‬השבת העבוט‪ ,‬תשלומי שכר שכיר בזמנו‪ ,‬ועוד כמה‬ ‫הלכות הנוגעות למעשה‪ .‬ב' גודל שכר המחזיקים במידת החסד‬ ‫י"ד ראובן ויהודה ניסו להציל את יוסף מן המיתה (ותמר רצתה‬ ‫וגודל עונש המתרפים ממידה זו‪ ,‬וכמה עצות לקנות מידה זו‪ ,‬וכן‬ ‫להשרף כדי שלא לבייש את יהודה)‪.‬‬ ‫כמה דברים חשובים בענין צדקה ומעשר וחומש‪ .‬ג' ביאור‬ ‫ט"ו בקשת יוסף משר המשקים שיזכירו לפני פרעה‪ ,‬כי בכלל‬ ‫העניינים הנכללים במידת החסד שבגופו‪.‬‬ ‫גמילות חסדים להזכיר איש לטובה לפני מי שיכול להיטיב לו‪.‬‬ ‫גמילות חסדים כוללת כל טובה שאדם מיטיב לחבירו בחינם‪ ,‬בין‬ ‫ט"ז יוסף נתן צידה לדרך לאחיו כפי שראוי לעשות לאורחים‪.‬‬ ‫בממונו (השאלה הלואה וכדו')‪ ,‬בין בגופו‪ ,‬בין לחיים (הכנסת‬ ‫י"ז יוסף כלכל את אנשי מצרים שזה הוא גמילות חסדים‪ ,‬כי צריך‬ ‫אורחים‪ ,‬ליווי‪ ,‬שמחת חתן וכלה‪ ,‬ביקור חולים‪ ,‬ניחום אבלים‪,‬‬ ‫כל אדם להחיות אנשים ולכלכלם כפי כוחו‪.‬‬ ‫וכדו') בין למתים (התעסקות בכל צרכי הקבורה וכדומה)‪ ,‬וכל זה‬ ‫י"ח קבורת יעקב והבכי והמספד ונשיאת המיטה והלויה‪.‬‬ ‫נכלל במצות "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו שכל הדברים שאתה‬ ‫י"ט המילדות מסרו עצמם לסכנה‪ ,‬ואף סיפקו מים ומזון ליולדות‬ ‫רוצה שיעשו לך אחרים ‪-‬עשה אותם לאחיך‪.‬‬ ‫העניות‪ ,‬ולא פרשו מלהיות מילדות‪ ,‬שמא האחרות ישמעו לעצת‬ ‫פרעה‪.‬‬ ‫אם כסף תלוה את עמי‪ ,‬וקיבלו חז"ל שזה חובה ולא רשות‪ ,‬להלוות‬ ‫כ' משה רבינו יצא אל אחיו ונתן עיניו וליבו להיות מיצר ודואג‬ ‫לאחינו בעת דחקם‪( ,‬וכתיב "אם" משום דקאי על "לא תהיה לו‬ ‫עליהם‪ ,‬וזה ממידת החסד להתבונן בצרת חבירו‪ ,‬אולי יוכל‬ ‫כנושה" שהוא איסור דווקא בישראל)‪ ,‬ונכפלה אזהרה זו ב"העבט‬ ‫להושיעו בדבר מה‪ ,‬וכן הרג משה את המצרי כדי להציל את‬ ‫תעביטנו"‪.‬‬ ‫המוכה‪ ,‬ודלה מים והשקה את צאן בנות יתרו‪.‬‬ ‫והמרגיל עצמו להמנע מלהלוות‪ ,‬במשך הזמן יעבור על כל‬ ‫כ"א שוטרי בנ"י לא דחקו את עושי המלאכה וקיבלו עליהם הכאות‪.‬‬ ‫האיסורים הללו‪ ,‬ועל כן השומר נפשו ישמר מהמידה הזו מאד‪,‬‬ ‫כ"ב משה רבינו לקח את עצמות יוסף‪ ,‬ובזה שילם הקב"ה ליוסף‬ ‫וילך בדרכי ד'‪ ,‬ועל ידי זה תבוא עליו ברכה מאת ד'‪( .‬פתיחה)‪.‬‬ ‫עבור החסד שעשה ליעקב בקבורתו‪.‬‬ ‫יש ג' מדרגות בעבודת ד'‪ :‬יראת שמים‪ ,‬ולמעלה מזה אהבת השם‪ ,‬ולמעלה‬ ‫כ"ג "זה קלי ואנווהו" היה דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה וכו'‪.‬‬ ‫מזה הדביקות בד'‪ ( .‬אהבת ד' זה גם כשמתעוררת בלב האדם לעיתים אהבת‬ ‫כ"ד כל ההכנסת האורחים שעשה משה רבינו ליתרו‪.‬‬ ‫ד'‪ ,‬אבל דביקות הכונה שאהבת ד' תקועה בליבו תמיד‪ ,‬ועל ידי זה נדבקה‬ ‫כ"ה "והודעת להם את הדרך" זה גמילות חסדים‪.‬‬ ‫נפשו לד')‪ .‬ואין האדם זוכה לשום מדרגה עד שירגיל את עצמו ללכת בדרכי ד'‬ ‫להיות רחום וחנון וגומל חסד (ולכן התורה כתבה "ללכת בדרכיו" ואח"כ‬ ‫כ"ו אחד ממידותיו של הקב"ה זה "ועושה חסד לאלפים" וצריך‬ ‫"וליראה אותו")‪ ,‬וגם אחרי שזכה ליראה ואהבה צריך האדם להמשיך להיות‬ ‫לילך בדרכיו‪.‬‬ ‫גומל חסד ועל ידי זה יזכה לדביקות‪( .‬הגהה)‪.‬‬ ‫כ"ז מצות הלואה והשבת העבוט‪.‬‬ ‫כ"ח הרבה עניינים בפרשת בהר כמו גאולת קרובים ו"וחי אחיך‬ ‫מצות הלואה‬ ‫עמך" וכו' בנויים על מידת החסד‪.‬‬ ‫מצות הלואה והשאלה לעני ולעשיר‪ -‬מצות עשה מן התורה‬ ‫ובאמת הרבה מצוות עשה ולא תעשה בתורה נובעים ממידת‬ ‫להלוות לעניי ישראל‪ ,‬ומצוה זו גדולה מן הצדקה משום שהעני‬ ‫חסדו ית'‪ ,‬כגון לקט שכחה ופאה‪ ,‬מעשר עני‪ ,‬בשמיטה מלבד‬ ‫אינו בוש בדבר‪ ,‬ובמה שתומכו ומחזיקו מקיים "והחזקת בו"‪,‬‬ ‫שהוא שבת לד' גם כתיב "ואכלו אביוני עמך"‪ ,‬השבת אבידה‬ ‫ומצוה להלוות גם לעשיר אם אין מצוי לו מעות‪ ,‬ואמנם עני קודם‬ ‫(ואפי' בשוה פרוטה)‪ ,‬פריקה וטעינה‪ ,‬ועוד הרבה מצוות‪ ,‬ומטובו‬ ‫לעשיר‪ .‬ובאמת יש מצוה גם על השאלת כלים וכל ענין שאדם‬ ‫וחסדו ית' ציווה גם אותנו להיות לעזר בכל מה שנוכל‪.‬‬ ‫יכול להיטיב לחבירו‪ ,‬אלא שהלואת מעות היא מצוה גדולה יותר‬ ‫וכיון שכ"כ גדול קדושת מידת החסד שכל התורה מלאה מזה‪,‬‬ ‫שעליה יש מצוה מיוחדת‪ ,‬והנמנע מלהנות אחרים מנכסיו ואומר שאין לו‬ ‫כמה יש לאדם להחזיק במידה זו ולא להתרפות ממנה כל הימים‪,‬‬ ‫עונשו שבאים נגעים על ביתו ומוכרח להוציא כליו כדי שיתברר שקרו לעין כל‪.‬‬ ‫ויש חיוב גדול מצד הדין להשאיל דברים לעני שמא אין לו מעות‬ ‫ולא יסתפק לעשות חסד פעם בחודש או בשבוע‪.‬‬ ‫לקנות דבר זה‪.‬‬ ‫הלאוין והעשין ששייכים למצות הלוואה‬ ‫שיעור מצות הלואה מסתבר שאין שיעורו רק חומש כצדקה‪,‬‬ ‫כתיב "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת‬ ‫שהרי אינו נותן ממונו לגמרי‪ ,‬ומאידך אין מסתבר שחייב לתת לזה‬ ‫השבע וכו' "‪ ,‬יש כאן ב' לאוין שלא להמנע מלהלוות לנצרך‪,‬‬ ‫כל ממונו‪ ,‬שהרי יתכן שיזדמן לו איזה עסק רווחי‪ ,‬אלא השיעור‬ ‫מחמת יראת שמיטת החוב בשמיטה‪ ,‬וא"כ ודאי יגדל חטאו של מי‬ ‫בזה תלוי כל אחד כפי השגת ידו וכוחו‪ ,‬וכפי השיעור הנצרך לעני‬ ‫שנמנע מלהלוות בלא חשש לשמיטת החוב‪.‬‬ ‫אם ידו משגת‪ ,‬וגם שיעור זמן ההלואה תלוי ביכולת המלוה‪,‬‬ ‫אם נמנע מלהלוות מחמת שחבירו לא הטיב עמו עובר על לא‬ ‫והמצוה היא אפי' מאה פעמים‪ ,‬וידע כי בכל פעם מקיים מצוה‬ ‫תקום‪ ,‬ואם מיטיב עמו אך אומר לו איני כמוך עובר על לא תטור‪,‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬והקב"ה יברכו‪.‬‬ ‫( ואם מחמת שנאתו מפרסם עליו שהוא אינו נאמן‪ ,‬מלבד איסור‬ ‫בטחון ההלוואה‪ -‬מצות הלואה היא בין ע"י משכון‪ ,‬ובין בלי‬ ‫נקימה ונטירה עובר גם על לשון הרע‪ ,‬שהוא יורד בזה לחייו ממש)‪,‬‬ ‫משכון אם הוא בטוח בעיניו‪ ,‬אך עכ"פ ילוהו בעדים או בשטר חוב‬ ‫אלא ילו והו בלב שלם‪ ,‬ויתבונן שכל ענייני העולם הם הבל והבאי‬ ‫או בכתב ידו‪ ,‬פן ישכח ויכפור בהלוואה‪ .‬אך אם יודע שאדם זה לא‬ ‫ואין כדאי לנקום ולנטור עליהם‪.‬‬ ‫יחזיר לו‪ ,‬מוטב שלא ילוהו (בלי משכון) ממה שילוהו ויבוא לידי‬ ‫אם מבקש ההלוואה מסתכן ע"י אי נתינת ההלואה עובר על "לא‬ ‫לא יגוש‪( ,‬והלוה העושה כך נקרא רשע)‪.‬‬ ‫תעמוד על דם רעך" שהוא איסור להתרשל בהצלת חבירו מסכנת‬ ‫אין חיוב להלוות למי שפורע מעט מעט‪ ,‬ומ"מ מצד גדר האהבה‬ ‫מות‪ .‬ובמכילתא שהובאה בספר המצוות להרמב"ם מבואר שבכלל‬ ‫והאחוה נכון להלוות גם באופן זה‪.‬‬ ‫איסור זה גם להמנע מלהציל את חבירו מהפסד‪ ,‬ואיסור זה שייך‬ ‫אם הבטיח להלוות יזהר מלחזור בו ככל קבלה לדבר מצוה‪ ,‬ואף‬ ‫גם בעשיר‪.‬‬ ‫לעשיר ולזמן מרובה שאין על זה דין נדר‪ ,‬מ"מ אם סמך עליו נכון‬ ‫הנמנע מלהלוות עובר על "והלכת בדרכיו" זה כולל ללכת‬ ‫ליזהר מלחזור בו‪ ,‬כדי שלא יהיה בכלל מחוסרי אמנה‪ .‬וכן אם‬ ‫במידותיו של הקב"ה שהם כולם רק לטוב‪ ,‬כגון להיות רחום וחנון‬ ‫הפריש או נדר לעשות גמ"ח מסכום מסוים אסור לחזור בו‪.‬‬ ‫וכיוצא בזה בשאר מידות טובות‪.‬‬ ‫אם אין לו מעות אינו מחויב ללוות כדי להלוות‪ ,‬אף למי שהוא‬ ‫ועובר ג"כ על "והודעת להם את הדרך ילכו בה"‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫סומך עליו או ע"י משכון‪ ,‬אך יש בזה מידת החסד לעשות כן‪ ,‬ואם‬ ‫שהדרך זה גמילות חסדים‪ ,‬שהיא הדרך שדרך בה אברהם אבינו‬ ‫הלוה והגיע זמן פרעון י"א שבכלל החיוב ליטול מעותיו ולהלוותם‬ ‫שהיה דבוק במידת החסד‪ ,‬ומצוה זו כוללת כל ענייני החסד שיש‬ ‫למבקש‪ ,‬וכ"ש אם הפקיד מעות אצל אחר שצריך ליטלם ממנו‬ ‫בין איש לרעהו בגופו ובממונו‪.‬‬ ‫כדי להלוות‪ ,‬ואם מתעצל צריך מדינא ללוות מאחר כדי להלוות לו‪,‬‬ ‫וכי ימוך אחיך ומטה ידו וכו' וחי אחיך עמך‪ ,‬שהיא מצוה להחזיק ביד‬ ‫וכ"ש שמחויב לעשות כן אם יש לו מעות ונמנע מהלוות מפני‬ ‫אחינו שמך‪ ,‬ולתת לו מתנה או הלואה או לעשות עמו שותפות או‬ ‫קטטת ביתו‪ .‬ואם יש אצלו מעות של אחרים בפקדון‪ ,‬אף שבזמננו‬ ‫להמציא לו מלאכה‪ ,‬כדי שיתחזק ולא יפול ויצטרך לבריות‪.‬‬ ‫אפי' בסכום מועט הוא קודם לישראל בחינם‪ ,‬אא"כ הישראל עני‬ ‫מותר להשתמש בהם לעצמו אם לא היו צרורים וחתומים‪ ,‬אין‬ ‫ונצרך לכלי כדי להשתכר ולהשיב נפשו‪.‬‬ ‫רשות להלוות מעות אלו‪ ,‬אא"כ מקבל על עצמו לפרוע למפקיד‬ ‫איש ואשה‪ -‬איש קודם לאשה‪ ,‬אמנם אם שניהם עניים האשה‬ ‫מיד כשיבקש ממנו‪.‬‬ ‫קודמת לאיש‪ ,‬אא"כ האיש הוא קרובו‪ ,‬ואם ע"י מניעת ההלואה‬ ‫עדיף להלוות לכמה אנשים סכום מועט מלהלוות סכום גדול‬ ‫יכולים לבוא לידי סכנת נפשות האיש קודם‪.‬‬ ‫לאדם אחד‪ ,‬שבכל הלואה מקיים מצוה‪ ,‬ואמרו חז"ל הכל לפי רוב‬ ‫קדימת עני ובן עירו וקרובו‪ -‬העני קודם לעשיר אם העני בטוח‬ ‫המעשה ‪ ,‬אמנם אם בזה שילוה לאחד ימנעהו מלהתמוטט לגמרי‪,‬‬ ‫אצלו או שנותן לו משכון‪ ,‬ואפי' אם העשיר הוא קרובו ודר בעירו‬ ‫אפשר שהוא קודם‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫והעני לא‪ .‬ובשני עניים הנצרך למזון קודם לנצרך לכסות‪ ,‬ועני קרוב‬ ‫מי חייב להלוות‪ -‬כל ישראל חייבים במצוה זו‪ ,‬בין איש ובין אשה‪,‬‬ ‫או מבני עירו (שדר בעיר י"ב חודש או שקנה שם דירה‪ ,‬או שדעתו‬ ‫ואשה שיש לה בעל אסורה להלוות ממונו שלא מדעתו אפי' אם‬ ‫להשתקע שם) קודם לאחר‪ ,‬ושכניו עדיפים מבני עירו‪ .‬וקרוב עדיף‬ ‫היא נושאת ונותנת בתוך הבית‪ ,‬אא"כ הוא דבר מועט שאין דרך‬ ‫מבן עירו אא"כ הקרוב יכול ללוות בקלות מאחרים‪ .‬ובקרובים אביו‬ ‫להקפיד‪ ,‬או שיודעת שבעלה לא יקפיד‪ ,‬וכלי בית מותרת להשאיל‬ ‫ואמו קודמים לבניו‪ ,‬ובניו קודמים לאחיו‪ ,‬ואחיו מאביו קודם לאחיו‬ ‫שלא מדעתו‪ .‬ובעל שאשתו מקפידה שלא ילוה אינו מחויב‬ ‫מאמו‪ ,‬ושניהם קודמים לשאר קרובים‪ .‬עשיר קרוב קודם לשאינו‬ ‫לשמוע לה אמנם עדיף שילוה בהצנע‪ ,‬והאשה שמוחה בבעלה‬ ‫קרוב‪ ,‬ועשיר בן עירו צ"ע אם יש לו קדימה‪ .‬מי שאינו עני אך הוא דחוק‬ ‫מלעשות מצוות עבירה היא בידה ועתידה ליתן את הדין‪ ,‬ואם‬ ‫בעסקיו ויכול להתמוטט לגמרי מצוה להקדימו כעני‪ .‬וקרוב שודאי‬ ‫מסייעת לו זכות הוא בידה‪ .‬ומי שפרנסתו מהלואות (לנכרי או‬ ‫יבוא אח"כ ללוות זה סיבה להמנע מלהלוות לשאינו קרוב‪ ,‬אבל‬ ‫בהתר עיסקה) גם הוא מחויב להלוות לעני בחינם כפי השגת ידו‪.‬‬ ‫בספק אין להמנע‪.‬‬ ‫ומי שהוא עוסק בתורה ובאו ללוות ממנו‪ ,‬וא"א למצוה זו להעשות‬ ‫כהן קודם ללוי‪ ,‬ולוי לישראל‪ ,‬וישראל לממזר‪ ,‬וממזר תלמיד חכם‬ ‫ע"י אחרים (בין שאחרים אינם יכולים ובין אם אינם רוצים)‪ ,‬צריך‬ ‫קודם לכולם‪ ,‬ואף אם החכם צריך את המעות לכסות והעם הארץ‬ ‫לבטל מלימודו בשביל מצוה זו‪ .‬והקפת החנות אין בזה חיוב‪ ,‬מפני‬ ‫למזון החכם קודם‪ ,‬ואשת חבר כחבר‪ ,‬והגדול בחכמה קודם‬ ‫שעל ידי זה לא יהיה לו מעות לקנות סחורה‪ ,‬וגם כי הקפה אינה‬ ‫לחבירו‪ .‬ורבו המובהק שרוב חכמתו הימנו או אביו או שאר‬ ‫בכלל הלואה‪ ,‬ומ"מ אם עני מבקש לקנות בהקפה הרי זה בכלל‬ ‫קרובים קודמים לכל ואפי' לתלמיד חכם‪ ,‬ורבו קודם לאביו‪ ,‬ואם‬ ‫"והחזקת בו"‪( .‬פרק ב')‪.‬‬ ‫אביו שקול לרבו או שאביו שכר את הרב ללמד את הבן‪ ,‬אביו‬ ‫למי צריך לגמול חסד‪ -‬חיוב חסד הוא לכל אדם‪ ,‬איש או אשה‪,‬‬ ‫קודם לרבו‪.‬‬ ‫עשיר או עני‪ ,‬גדול או קטן (לגופו או ע"י אפוטרופוס)‪ ,‬והפוקר‬ ‫עוד מדיני קדימה‪ -‬אם אחד בא ללוות והשני רוצה את המעות‬ ‫באחת מהמצוות אם הוא מאמין בי"ג עיקרים מצוה לרחם עליו‬ ‫בעיסקא או שהמלוה רוצה להשקיע את המעות באיזה עסק‪ ,‬ואין‬ ‫ולגמול עמו חסד בעת דחקו‪ ,‬אא"כ יודע שהוא צריך את המעות‬ ‫ידו משגת להלוות‪ ,‬אינו מחויב להלוות בחינם‪ ,‬דשלו קודם לכל‬ ‫לדבר איסור‪ ,‬ומחלל שבת בפרהסיא ומוסר‪ ,‬ודבר זה מבורר אצלו‬ ‫אדם‪ ,‬אך יתבונן היטב אם באמת אין ידו משגת לזה‪ ,‬כי אם ידו‬ ‫או שהוא מוחזק בזה אצל כולם‪ ,‬אין לגמול עמו חסד‪ ,‬אא"כ עשה‬ ‫משגת ונמנע מחסד מחשש שיהיה אביון‪ ,‬סוף דבר תביאהו מידה‬ ‫תשובה‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫זו שיהיה אביון ח"ו‪ .‬אם לאחד המבקשים יש קרוב שיכול להלוותו‬ ‫חיוב חסד לשונא‪ -‬חיוב חסד הוא אפי' לשונא‪ ,‬ואפי' מאה‬ ‫השני קודם‪ ,‬אך אם הוא אומר שהקרוב לא מלוהו שניהם שווים‪.‬‬ ‫פעמים‪ ,‬וזה אפי' אם שונאו כדין (שראה שהוא עובר עבירה‬ ‫מי שנתנו לו ממון להלוות אין בממון זה קדימה לקרובי הנותן או‬ ‫כעריות שידוע איסורם בכל ישראל)‪ ,‬ואם שונאו שלא כדין עובר‬ ‫לקרובי הגבאי‪ ,‬אלא הוא זוכה לכל בני העיר בשוה‪.‬‬ ‫גם על לא תקום ולא תטור‪ ,‬אמנם מי שמצוה לשונאו מצוה יותר‬ ‫לסייע לאדם הגון‪ ,‬אם נזדמנו לו שניהם יחד‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫דיני משכון‬ ‫נקימה ונטירה שייך אפי' בהשאלת דברים קטנים כמו מגל‬ ‫משכון היינו כלי או בגד וכדומה של הלוה‪ ,‬שנמצא אצל המלוה לבטחון‬ ‫וקרדום‪ ,‬וכ"ש בדברים גדולים‪ ,‬ולאו דווקא בהשאלת כלים אלא‬ ‫ההלואה‪ .‬והתורה קבעה את צורת לקיחת המשכון‪ ,‬ואלו דברים מותר‬ ‫לקחת למשכון‪ ,‬וממי אסור לקחת משכון‪ ,‬וכן שצריך להחזיר את המשכון‬ ‫גם בשאר ממון‪ ,‬ועובר על לא תקום גם אם אינו אומר לו שזה‬ ‫ללוה בזמן שהוא נצרך להשתמש בו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫הטעם שנמנע מלהיטיב לו‪ ,‬אך יודע בליבו שזה הטעם‪ ,‬וכן בנטירה‬ ‫איסור לקיחת משכון‪ -‬המלוה לחבירו בלא משכון והגיע זמן‬ ‫האיסור הוא על הלב‪ ,‬שצריך שימחה הדבר מליבו‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫פרעון‪ ,‬אסור מדאורייתא להכנס לביתו ליטול ממנו משכון דכתיב‬ ‫"לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו"‪ ,‬ואפי' אם הלוה שותק או‬ ‫דיני קדימה בהלוואה ושאר טובות‬ ‫שאינו בביתו אסור‪ ,‬ואסור להכנס לביתו כדי להפציר בו‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל ועכו"ם‪ -‬ישראל קודם לכנעני אם לשניהם שווים בענין‬ ‫יעמוד בחוץ והלוה יוציא לו את המשכון‪ ,‬ואסור לחטוף ממנו‬ ‫המשכונות או הבטחונות‪ ,‬ואפי' אם הכנעני נותן ריבית והישראל‬ ‫משכון אפי' בשוק אא"כ נותן את המשכון מדעתו‪ ,‬ושליח בי"ד ג"כ‬ ‫בחינם‪( ,‬ואם יש בזה רווח מרובה יש בזה מחלוקת)‪ ,‬ואין חילוק אם‬ ‫אסור להכנס לביתו אבל מותר לחטוף ממנו בשוק‪ ,‬וי"א שאם‬ ‫הלוה עני או עשיר הצריך את ההלוואה לפרנסתו‪ ,‬אמנם מי שעיקר‬ ‫הגיע זמן הפרעון ויש לו לפרוע ואינו רוצה‪ ,‬מותר לשליח בי"ד‬ ‫פרנסתו הוא מריבית כנעני חייו קודמים‪ ,‬אא"כ הישראל הוא עני‬ ‫להכנס לביתו למשכנו‪ ,‬ככל כפיה על המצוות‪ ,‬אך אם אין לו נכסים‬ ‫הצריך לחם‪ .‬ואם הכנעני הגיע קודם מותר להלוותו בריבית אם‬ ‫אין כופים אותו להשכיר את עצמו כדי לפרוע את החוב‪ ,‬ומ"מ י"א‬ ‫אינו יודע שיבוא גם ישראל ללוות‪ .‬ודין קדימה לישראל הוא גם‬ ‫שהוא מחויב להשכיר את עצמו‪ .‬אסור לשלוח שליח לביתו‬ ‫במכירה או בקניה או בשכירות אם התועלת משניהם שוה‪ ,‬או‬ ‫למשכנו‪ ,‬אבל לשלוח לבקש משכון ילה"ס אם אסור‪ ,‬ומותר‬ ‫אפי' אם הישראל יקר קצת יותר‪ ,‬אמנם כנעני הבא לשכור חפץ‬ ‫ושכיר לילה זמנו עד שקיעת החמה ולכל הפחות עד צה"כ‪ ,‬וה"ה‬ ‫שהשליח יאמר שיביא משכון דאינו אלא שליח לדברים‪ ,‬ואם נתן‬ ‫בשכיר יום שסיים עבודתו לפני השקיעה‪ ,‬ושכיר לזמן ארוך יותר‬ ‫לו משכון מותר לשליח ליקח ממנו‪ ,‬דעל זה הוא שליח של הלוה‪.‬‬ ‫צריך לשלם לו לפי הזמן שסיים בו את עבודתו וכנ"ל‪ .‬אינו עובר‬ ‫בשעת הלואה מותר לקחת משכון (אפי' באלמנה או בכלי אוכל‬ ‫אלא פעם אחת בזמן החיוב‪ ,‬ומדרבנן כל זמן שמשהה עובר‪ .‬אם‬ ‫נפש)‪ ,‬ואין חיוב להחזירו ביום או בלילה‪ ,‬וה"ה כשהלווה נותן את‬ ‫השכיר יודע שאין דרך שיהיה לבעה"ב מעות אלא ביום השוק‪,‬‬ ‫המשכון מרצונו‪.‬‬ ‫אינו עובר עד אז אפי' יש לו ותבעו השכיר‪ ,‬דעל דעת זה נשכר‪ ,‬וכן‬ ‫כלי אוכל נפש אסור למשכן אפי' בחוץ ואפי' לשליח בי"ד‪ ,‬דכתיב‬ ‫אם רגילים לשלם רק אחרי שסיימו את החשבון‪ ,‬אינו עובר עד‬ ‫"לא יחבול ריחיים ורכב" והאיסור הוא גם בעריבות שלשים בהם‬ ‫סיום החשבון‪ .‬אסור לשכור פועל אם יודע בבירור שלא יהיה לו‬ ‫או בסירים שמבשלים בהם או בסכין של שחיטה וכיוצא בזה‪ ,‬ואם‬ ‫לשלם בזמנו אא"כ מודיעו‪ ,‬או אם המנהג לשלם ביום השוק‪.‬‬ ‫נכנסו לתוך ביתו עוברים גם על "לא תבוא וכו' "‪ ,‬ואם יש לו ה'‬ ‫השוכר פועל ונוסע מביתו ולא יחזור עד זמן התשלום מחויב‬ ‫כלים שעושה בהם מלאכה אסור למשכן אפי' אחד מהם‪ ,‬ועובר‬ ‫להזמין לו מעות לפני שנוסע‪.‬‬ ‫על כל כלי בפני עצמו‪ ,‬וכלי שאין עושה בו מלאכה מותר לשליח‬ ‫מה בכלל האיסור‪ -‬אפי' שכרו לעבודה קלה בכלל שכיר הוא‪,‬‬ ‫בי"ד למשכנו מחוץ לבית‪.‬‬ ‫וי"א דאפי' בפחות משו"פ עובר‪ .‬שכר בהמה וכלים הם בכלל‬ ‫אסור למשכן אלמנה ואפי' היא עשירה דכתיב "לא תחבול בגד‬ ‫האיסור‪ ,‬ובשכר קרקעות נחלקו הפוסקים‪ .‬גם בקטן שייך איסור‬ ‫אלמנה"‪ ,‬ולאו דווקא בגד אלא כל דבר אסור‪ ,‬ואפי' שליח בי"ד‬ ‫זה‪ .‬בן אינו יורש זכות אביו השכיר לענין זה‪ .‬הנותן טליתו לאומן‬ ‫וחוץ לביתה‪ ,‬ואם משכנה בביתה עובר גם על "לא תבוא וכו'"‪.‬‬ ‫לתקנה בקבלנות זמן התשלום הוא לפי הזמן שמחזירה לו‪.‬‬ ‫פרטי דינים‪ -‬הדינים הנ"ל שייכים גם בגבאי של גמ"ח‪ .‬שכירות‬ ‫אם אין לו מעות לשלם אינו עובר‪ ,‬אך אם יש לו פקדון או הלואה‬ ‫אדם או כלים או בתים או שהיה ערב על איזה חוב‪ ,‬אין בזה את‬ ‫אצל אחר עובר‪ ,‬ובשיטה מקובצת כתב שאם יש לו אוכלים‬ ‫האיסור הנ"ל‪ ,‬אא"כ זקף את השכר בהלואה‪ ,‬והיינו שקבע זמן‬ ‫העומדים למכירה חייב למוכרם‪ ,‬ונראה דאם יכול ללוות מחויב‬ ‫לפרעון‪ ,‬וי"א שאם כתב בפנקסו את כל החשבון ביחד חשיב‬ ‫ללוות כדי לשלם בזמנו‪ ,‬וכ"ש כשהשכיר עני וע"י התשלום לא‬ ‫זקיפה‪ ,‬ולמשכן אלמנה או כלי אוכל י"א שאסור אפי' בשכירות‪.‬‬ ‫יצטרך לבריות‪ .‬אם שכר ב' פועלים ואין לו לשניהם‪ ,‬יחלק את מה‬ ‫שיש לו לשניהם‪ ,‬אפי' אם אחד תבע לפני השני‪ ,‬דחזקה אין שכיר‬ ‫השבת המשכון לשימוש הלוה‪ -‬משכון שהוא כסות לילה צריך‬ ‫משהה שכרו‪ ,‬אמנם אם יודע שהשני לא יקפיד יתן לראשון‪ .‬אסור‬ ‫להחזירו ללוה לכל לילה ובבוקר חוזר ונוטלו ממנו‪ ,‬וכסות יום חייב‬ ‫להוציא מעותיו אם יודע שעל ידי זה לא יהיה לו מה לשלם‬ ‫להחזירו בכל יום‪ ,‬ואם לא החזיר כבוא השמש מצוה להחזיר עד‬ ‫לשכיר‪ ,‬וראוי להשמר מזה אפי' לפני שנשלמה פעולת השכיר‪ .‬אם‬ ‫הבוקר‪ ,‬והיינו זמן שבני אדם רגילים לקום משנתם‪ ,‬וביאת השמש‬ ‫לא שילם אלא חלק מהשכר ויש לו עוד עובר על מה שלא שילם‪,‬‬ ‫היינו צאת הכוכבים‪ ,‬וכלי אומנות דינם ככסות יום‪ ,‬וחיוב זה הוא‬ ‫ואם יש לו רק חלק מחויב לשלם מה שיש לו‪ .‬ואם כשתבעו לא‬ ‫בין בעני ובין בעשיר בדבר הצריך לו שאין לו אחר‪ ,‬בין במשכנו ע"י‬ ‫היה לו ועכשיו יש לו‪ ,‬מחויב לשלוח לשכיר או להודיעו שיש לו‪.‬‬ ‫עצמו בין ע"י שליח בי"ד או שהלוה הוציא לו את המשכון‪,‬‬ ‫(והתועלת במשכון היא שהלוה מתבייש ורוצה לפרוע‪ ,‬וגם שהחוב‬ ‫אם השכיר לא תבעו אינו עובר אפי' אם יש לו מעות‪ ,‬וי"א דגם‬ ‫לא נשמט בשביעית‪ ,‬ואם מת נפרע מהמשכון אפי' אם אין ללוה‬ ‫בזה צריך לשלם בזמן אלא שאינו עובר בלאו‪ ,‬ואם שכר בהמה‬ ‫קרקעות)‪ ,‬וצריך להחזיר את המשכון אפי' אם הלוה לא תובעו‪,‬‬ ‫וכלים וסיים להשתמש בהם צריך לשלם אפי' אם לא תבעו‪ ,‬שהרי‬ ‫ואין יכול להביא ללוה דבר אחר במקום המשכון ואפי' בכלי‬ ‫אינו יודע שסיים להשתמש בהם‪.‬‬ ‫אומנות‪ ,‬וכשמחזיר את המשכון מצוה על הלוה שיברכו‪ ,‬ובכלי‬ ‫שליח ששכר פועלים ואמר להם ששכרם על בעה"ב או בסתמא‬ ‫אוכל נפש ובגד אלמנה ג"כ יש מצוה להחזירם ביום או בלילה‪,‬‬ ‫והפועלים יודעים שאין המלאכה שלו שניהם אינם עוברים‪ ,‬אך‬ ‫וי"א שצריך להחזירם מיד‪ .‬ומשכון לערב או על שכירות נחלקו‬ ‫בעה"ב עובר על "אל תאמר לרעך לך ושוב וכו' "‪ ,‬אא"כ הוא טרוד‬ ‫הפוסקים אם יש בזה דין השבת העבוט‪ ,‬והמתנדב ממון לעניים‬ ‫ואין לו פנאי‪ .‬ואם שכרם על השליח עובר השליח וכן בסתמא אם‬ ‫ומשכנו הגזבר‪ ,‬אין בזה חיוב החזרת המשכון‪ ,‬וי"א דה"ה בכלי‬ ‫אינם יודעים שהמלאכה של בעה"ב עובר השליח‪ ,‬ואפוטרופוס‬ ‫אוכל או בגד אלמנה‪ ,‬וי"א שחייב להחזירם מיד‪ ,‬אמנם מעות‬ ‫עובר אפי' כששכר בסתמא והם יודעים שאין המלאכה שלו‪ ,‬וה"ה‬ ‫שהלוה אותם הגזבר יש בהם את כל דיני החזרת המשכון‪.‬‬ ‫באשה שיש לה בעל והיא נושאת ונותנת בתוך הבית‪.‬‬ ‫תשלומי שכר שכיר‬ ‫המחהו אצל שולחני ונתרצו שניהם אינו עובר‪ ,‬ואפי' אם לא היה‬ ‫לבעה"ב כלום עד עתה אצל שולחני‪ ,‬ואפי' לא נתן לו השולחני‬ ‫חומר האיסור‪ -‬ענין תשלומי שכר שכיר הוא דבר העומד ברומו‬ ‫לבסוף אינו עובר‪ ,‬והפועל יכול לחזור בו ולתבוע את שכרו‬ ‫של עולם ויש על זה כמה לאוין בתורה‪ ,‬אך יש המזלזלים בזה‬ ‫מבעה"ב‪ ,‬ואפי' אם השולחני מסכים לתת לו‪ ,‬אמנם אם השכיר‬ ‫מחמת עצלות או חסרון בידיעת ההלכות‪ .‬והנה איסור זה הוא אפי'‬ ‫פטרו אפי' אם השולחני לא יתן לו‪ ,‬או שקנה מיד הפועל‪ ,‬אין‬ ‫בעשיר וכ"ש בעני‪ ,‬ואיתא בזוהר הקדוש שענין זה הוא סיבה‬ ‫הפועל יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫שהאדם יפםסיד דברים טובים שנגזרו עליו‪ ,‬וימות לפני זמנו‪ ,‬מפני‬ ‫שנטל את נפש המסכן ונפש אנשי ביתו‪ .‬וכל זה כשמאחר שכרו‪,‬‬ ‫דיני קדימה‪ -‬אם שכר שני פועלים ויש לו לשלם לאחד‪ ,‬עני קודם‬ ‫ואם עושק שכרו לגמרי או שפוחת ממה שהוא חייב לו‪ ,‬הקב"ה‬ ‫לעשיר ואפי' אם העשיר כבר תבע שכרו והעני עדיין לא‪ ,‬וכן עני‬ ‫בעצמו הוא הדיין והעד למהר להפרע ממנו‪( ,‬ונפסל לעדות‪ ,‬ועובר‬ ‫קודם לאביון כיון שהורגל לבושת‪ ,‬ואביון קודם לעשיר‪ ,‬ואין בזה‬ ‫על ה' לאוין ועשה) ואין חילוק בין פרוטה אחת לסכום גדול‪.‬‬ ‫דיני קדימת קרובים‪ .‬אם אחד כבר עבר זמנו והשני לא עבר זמנו‬ ‫השני קודם‪ ,‬ואפשר שזה אפי' אם השני עשיר‪.‬‬ ‫מתי עובר‪ -‬שכיר שעבודתו ביום חייב בעה"ב לשלם שכרו עד‬ ‫עלות השחר‪ ,‬וה"ה בשכיר לילה שסיים עבודתו לפני עלה"ש‪,‬‬ ‫ימצאו שלא עשאה כראוי‪ ,‬וא"כ אפי' אם יש לו רוב זכויות לא יצא‬ ‫זכאי אא"כ התחזק במצוות בכל כוחו לעשותם עם כל פרטיהם‪.‬‬ ‫אהבת חסד חלק שני‬ ‫אבל אם הקב"ה ידון את האדם במידת הרחמים‪ ,‬אף שודאי יש‬ ‫הבדל אם עשה המצוות כתיקונם או לא‪ ,‬מ"מ ימצאו לו זכות למה‬ ‫מעלת מצות גמ"ח‪ ,‬ולמה זוכה הגומל חסד‬ ‫לא עשאם כתיקונם‪ ,‬ומאידך יתלו שעשה את העוונות בשגגה‬ ‫לאחר שנתבאר בחלק א' כללי ופרטי מצות "אם כסף תלוה" ועוד כמה‬ ‫וכדו'‪ ,‬וגם התשובה תתקבל אע"פ שאינה בשלימות‪ ,‬וא"כ אפילו‬ ‫הלכות‪ ,‬מבאר הח"ח בחלק ב' על פי דברי חז"ל גודל שכר המחזיקים‬ ‫במידת החסד‪ ,‬בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬וגודל עונש המרפים ידיהם‬ ‫אם יש לו רוב עוונות יצא זכאי בדין‪ .‬והדרך שיתנהגו עם האדם‬ ‫ממידה זו‪ ,‬ומבאר מהם הסיבות שבגללם האדם נמנע מעשית חסד‪ ,‬ומהם‬ ‫במידת החסד והרחמים הוא ע"י שהאדם עצמו יתנהג כך‪ ,‬שבזה‬ ‫העצות לקנות מידה זו‪.‬‬ ‫הוא מעורר כנגדו למעלה את מידת הרחמים כמבואר בזוהר‬ ‫ע"י משפט וחסד ממונו של האדם מתקיים בידו‪ -‬כתיב "הגיד‬ ‫הקדוש‪ ,‬אבל אם דרכו שלא לוותר כלום משלו‪ ,‬הוא מגביר למעלה‬ ‫לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך‪ ,‬כי אם עשות משפט ואהבת‬ ‫את מידת הדין והקב"ה מתנהג עימו ג"כ במידה זו‪ ,‬ולכן זירז‬ ‫חסד וכו' "‪ .‬לשון "הגיד לך" משמע שיש חידוש מיוחד שהמשפט‬ ‫השי"ת כ"כ על מידת החסד‪ ,‬כי על ידה יצאו זכאים בדין‪ ,‬שזה‬ ‫והחסד הוא דבר גדול‪ ,‬וצ"ב מה החידוש המיוחד בזה‪ ,‬וביאור הענין‬ ‫רצונו יתברך‪ .‬ואם האדם בחייו דבוק רק בתורה ולא בחסד‪ ,‬מידת הצדק לא‬ ‫הוא שבא הכתוב לחדש שגזל הוא סיבה לאבד גם את הממון‬ ‫נותנת שיוותרו לו לעתיד לבוא‪( .‬פ"ג)‪.‬‬ ‫שבא לידו בהתר‪ ,‬ויכול לצאת נקי מנכסיו בגלל זה‪ ,‬ועל זה בא‬ ‫האדם אוכל פירות מצוה זו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם‬ ‫הנביא ואומר שאין ה"טוב" לאסוף הון לבד‪ ,‬אלא להתבונן בכל‬ ‫הבא‪ .‬ועומדת לצאצאיו עד סוף כל הדורות (והצדקה עד ג' דורות)‪,‬‬ ‫רווח שמרויח אם הרווח נעשה ב"משפט"‪ ,‬כדי שיתקיים הממון‬ ‫ואויביו נופלים לפניו כיוסף‪( .‬פ"ד)‪ .‬ומועילה לפדות את ישראל‬ ‫בידו‪ ,‬ועוד הוסיף הנביא שצריך גם לעשות צדקה וחסד בממונו‬ ‫מאומות העולם‪ ,‬ושקולה יותר מקרבנות וכנגד כל המצוות‪ .‬וכן‬ ‫לפי עשרו‪ ,‬ובלא זה יהיה ממונו כלה והולך‪ .‬והא דכתיב "ואהבת‬ ‫מידת החסד מביאה גשמים לעולם‪ .‬ומצילה את האדם ממיתה אם‬ ‫חסד" בא לחדש שלא די בעשית חסד מצד ההכרח‪ ,‬אלא שלימות‬ ‫נגזרה עליו‪ .‬ומצילה מיצר הרע (יחד עם התורה‪ ,‬שהתורה מקדשת‬ ‫מידת החסד היא שיהיה לאדם אהבה למידת החסד‪ ,‬והסימן לזה‬ ‫את כח שכלו‪ ,‬והחסד מקדש את אברי גופו)‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫הוא כמה הוא מחפש בכל כוחו לעשות חסד‪ ,‬והאם הוא עושה את‬ ‫מצות גמילות חסדים עומדת לאדם בעת דחקו להציל אותו‬ ‫החסד בעין יפה‪.‬‬ ‫מצרותיו‪ ,‬משא"כ מי שעוסק רק בתורה‪ ,‬וביאור הענין הוא כי‬ ‫העולם עומד על התורה והחסד‪ -‬בתפילה אנו אומרים "כי באור‬ ‫כשיש לאדם איזה צרה מסתמא יש עליו למעלה איזה דין‪ ,‬ויש‬ ‫פניך נתת לנו ד' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד"‪ ,‬כי במעמד הר‬ ‫למעלה מלאכי רחמים ודין‪ ,‬ואם הם דנים את האדם הוא לא יצא‬ ‫סיני נתגלו לנו כמה עניינים עיקריים‪ :‬א' שהתורה הקדושה היא‬ ‫זכאי בדין‪ ,‬אבל כשהקב"ה בעצמו דן את האדם בחסדו יצא זכאי‬ ‫מקור החיים ובלעדיה אין קיום לעולם‪ .‬ב' כמה האדם צריך לרדוף‬ ‫בדין‪ ,‬והקב"ה דן את האדם בחסדו לפי מה שהאדם עצמו נהג‬ ‫ולאהוב את החסד‪ ,‬כי הבריאה כולם עומדת על חסדו יתברך ולא‬ ‫במידת החסד‪ .‬וי"ל שזה כוונת הכתוב "ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש‬ ‫במידת הדין‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫כמעשהו"‪( ,‬שרבים שואלים מה החסד לתת לאיש כמעשיו‪ ,‬והביאור בזה הוא‬ ‫שבעצם המצוות שהאדם עושה אינם בכוחו אלא משל הקב"ה‪ ,‬ולמשל מצות‬ ‫תפילין הרי היד שמניח עליה והדעת והכח להניח והמעות שקנה בהם את‬ ‫למה השי"ת זרז כ"כ על מידת החסד ואהבתה‪-‬‬ ‫התפילין הכל מהקב"ה‪ ,‬ואין לאדם אלא בחירה‪ ,‬ומ"מ הקב"ה משלם לאדם‬ ‫האדם נברא בצלם אלוקים‪ ,‬והיינו שיש בכח נפשו להתדמות‬ ‫כאילו כל המעשה שלו)‪ ,‬לשון "אתה" בא להורות שכאשר הקב"ה דן את‬ ‫במידותיו לקב"ה‪ ,‬וא"כ ההולך בדרך החסד הרי הוא נושא עליו‬ ‫האדם לבדו‪ ,‬ממילא מעורב בדין הרבה חסד‪( .‬וכן מצינו שג' מפתחות לא‬ ‫צלם אלוקים‪ .‬והנה כל קיום המין האנושי תלוי בצדקה וחסד‪ ,‬כי‬ ‫נמסרו ביד שליח אלא הם ביד הקב"ה בעצמו‪ ,‬והיינו מפתח של פרנסה יולדת‬ ‫כל אדם ואפילו עשיר נצרך לזה בעניניו (הלוואה או מלאכה‪,‬‬ ‫ותחית המתים‪ ,‬ולכן דברים אלו מקבל אותם גם מי שאינו ראוי לזה‪ ,‬וכן‬ ‫כשהאדם הולך לישון בלילה הוא מפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא ביד מלאך‪,‬‬ ‫לשמוח עמו בשמחתו‪ ,‬לנחמו כשהוא עצב‪ ,‬להפיג דאגותיו‪,‬‬ ‫ונ"מ שגם כשהוא מתחייב באיזה דבר בדין הקב"ה פודה אותו מן המות ומחזיר‬ ‫ולסייעו במשאו‪ ,‬והכנסת אורחים‪ ,‬וביקור חולים‪ ,‬וגמילות חסד של‬ ‫נשמתו אליו)‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫אמת) ואין העולם יכול להתקיים בלי מידה זו‪.‬‬ ‫גמילות חסדים מעוררת רחמי ד' וחסדיו על ישראל גם לאחר‬ ‫טעם נוסף מפני שתכלית האדם הוא כדי להתענג על ד' ולהדבק‬ ‫שתמה זכות אבות‪ .‬וביאור הענין הוא כי האבות ע"י שנהגו במידת‬ ‫בו‪ ,‬שזה העינוג הגדול ביותר‪ ,‬וכדי לזכות בזה בעולם הבא צריך‬ ‫החסד גרמו שחסדי ד' יהיו על הבריות‪( ,‬שלפני כן היתה השכינה‬ ‫להדבק בקב"ה בעולם הזה בכל כוחו‪ ,‬והיינו להדבק במדותיו‪ ,‬ומי‬ ‫ברקיע השביעי והם הורידוהו עד שבמתן תורה ירדה השכינה על‬ ‫שמידתו שלא להיטיב לזולתו איך ידבק בד'‪( .‬והעומד לפני ד' צריך‬ ‫הארץ)‪ ,‬וממילא כאשר תמה זכות אבות עלינו לעורר בעצמנו את‬ ‫שמירה יתירה‪ ,‬ותורה וחסד הם שמירה עבורו‪ ,‬והעוסק בתורה‬ ‫רחמי ד' ע"י מידת החסד‪ .‬ועתה שמידת הדין גברה מאד בעולם‪ ,‬ואין שום‬ ‫ובגמילות חסדים זוכה ויושב בצילו של הקב"ה)‪ .‬ומזה יבין האדם‬ ‫עצה להנצל מהצרות המתחדשות מידי יום‪ ,‬ממילא עלינו להתחזק מאד‬ ‫כמה צריך שיהיה לו אהבה למידה זו‪ ,‬וממילא הוא ישמח‬ ‫במידת החסד‪ .‬וכן מצינו שישראל במצרים כרתו ברית לעשות חסד (וללכת‬ ‫כשמזדמן לו לעשות חסד‪ ,‬ויעשה את החסד בשלימות‪ ,‬ובאופן‬ ‫בדרכי ד' לבדו ולא ישנו שמם ולשונם) כדי לעורר את מידת החסד ועל ידי זה‬ ‫שלא יתבייש המקבל‪ ,‬ויזרז גם אחרים לעשות חסד‪( .‬פרק ב')‪.‬‬ ‫להנצל מהשעבוד‪ ,‬ובאמת זו היתה הסיבה לגאולתם כמ"ש "נחית בחסדך"‬ ‫ואמרו חז"ל דהיינו גמילות חסדים‪.‬‬ ‫טעם נוסף מפני שחובתו של האדם או זכותו לעתיד לבוא‪ ,‬תלוי‬ ‫אם יש לו רוב מצוות או רוב עוונות‪ ,‬וכשהקב"ה דן את האדם‪ ,‬אם‬ ‫הרגיל במצוה זו בתמידות זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר‬ ‫ידון אותו במידת הדין א"כ ידקדקו בכל מצוה אם עשאה בכל‬ ‫בעלי אגדה‪ ,‬ואם לא היו לו בנים יוולדו לו בנים כאלו בזכות החסד‪ ,‬ומן‬ ‫פרטיה‪ ,‬ואם עשאה במחשבה ראויה באהבה ויראה ובשמחה וכו'‪,‬‬ ‫התימה על האנשים שמחפשים סגולות לבנים ומוציאים על זה ממון רב‪ ,‬ויותר‬ ‫טוב שיתעסקו בצדקה וחסד לעזור לעניים לפרנסם ולהכניס בניהם לת"ת או‬ ‫וממילא יהיו העוונות רבים על המצוות‪ ,‬וגם אם עשה תשובה‬ ‫יש המתרפים מגמ"ח מחמת חששות שונים‪ :‬יש שמתרפים‬ ‫לפתוח גמ"ח קבוע‪ ,‬ועיקר המצוה הוא העסק התמידי שהאדם מרגיל את גופו‬ ‫לזה‪ ,‬והרבה עשו כן וזכו לבנים‪ ,‬ויתפלל למי שהבנים שלו‪ ,‬והגומל חסד‬ ‫מחמת 'יראה' וזה כולל ג' דברים‪ :‬א' מי שחושש שהלווה לא‬ ‫תפילתו נשמעת‪ ,‬ואמנם לא תמיד הדבר מועיל מיד‪ .‬ואם כלו ימיו בלא בנים‬ ‫יחזיר‪ ,‬יתבונן אם זה לא סכום שהוא מחויב לתת משום צדקה או‬ ‫עכ"פ נשארו לו המצוות שעשה‪ ,‬והם תולדותיו‪ ,‬משא"כ המוציא ממונו‬ ‫משום והחזקת בו‪ ,‬או שיקח ממנו משכון‪ ,‬ואם אינו לוקח משכון מפני‬ ‫לסגולות חיצוניות שלא יועילו ולא יצליחו‪.‬‬ ‫איזה טעם‪ ,‬יתבונן מה היה עושה אם היה לו רווח כספי בהלוואה זו‪ ,‬שאם לא‬ ‫היה נמנע מלהלוות מחמת הצד שלא יחזיר‪ ,‬א"כ הרי זה רק חשש רחוק‪ ,‬דאינו‬ ‫כל הברכות האמורות בתורה הם רק למי שהולך בדרכי ד' שהוא‬ ‫פוטר ממצות הלואה‪ .‬ב' מי שחושש שמא יצטרך את המעות לאיזה‬ ‫רחום וחנון ורב חסד‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫עסק ו'חייך קודמים'‪ ,‬יתבונן שזה שחייו קודמין אינו אלא כשנזדמן‬ ‫העושה צדקה וחסד עם מדוכא שנחלש וע"י כך נתחזקה בריאותו‪,‬‬ ‫לו עסק או להלוות לזמן ארוך שמצוי שיזדמן לו איזה עסק‪ ,‬אבל‬ ‫נחשב לו כאילו החיה אותו ונתן לו את נפשו‪ ,‬ואם בניו יבואו ח"ו‬ ‫בהלואה לזמן קרוב לא שייך טענה זו‪ .‬ואיש עשיר שיש לו מעות‬ ‫לידי חולי או מיתה‪ ,‬יציל אותם הקב"ה נפש תחת נפש‪ .‬וכן אם הוא‬ ‫בטלות ובאים ללוות ממנו חייב להלוות אפי' אם יכול לעשות עוד‬ ‫יצטרך לאיזה חסד‪ ,‬ישלם לו הקב"ה כגמולו לתת חינו בעיני אחרים‬ ‫עסקים עם כסף זה‪ .‬ג' מי שירא שיחשבו שהוא עשיר וידחקוהו‬ ‫שייטיבו עימו‪ ,‬ואם יעשה להיפוך ח"ו ייעשה לו כגמולו ג"כ‪.‬‬ ‫לשלם יותר לצרכי העיר‪ ,‬יתבונן שהמונע עצמו מצדקה מחשש‬ ‫המיטיב לחבירו ועל ידי זה נסבב טובה לאנשי ביתו ולעוד אנשים‪,‬‬ ‫שיחסר לו עוונו גדול‪ ,‬וזה עצמו גורם שיכלו מעותיו‪ ,‬אלא יבטח‬ ‫נחשב הכל למעשה שלו לענין קבלת השכר‪ ,‬וכמו שמצינו לענין‬ ‫בד' שע"י שיעשה רצונו לא יארע לו כל רע‪ ,‬ואדרבה יתווסף לו‬ ‫עונש שכל התוצאות מהמעשה של האדם אפי' בגרמא‪ ,‬ואפי' רק‬ ‫ברכה בנכסיו‪ ,‬וגם אם בפועל הוצרך לשלם יותר ודאי ישלם לו‬ ‫גרם שאדם אחר לא יוכל לעזור לו‪ ,‬נענש כאילו עשה את הדבר‬ ‫הקב"ה את זה‪ ,‬ומלבד זה הרווח של חיי הנצח שזוכה ע"י המצוה‬ ‫בעצמו‪ ,‬כך הוא לענין המיטיב לחבירו‪ ,‬ומידה טובה מרובה ממידת‬ ‫שוה הרבה יותר מהפסד זה‪ .‬גם יכול למסור ממונו לאדם נאמן‬ ‫פורענות‪.‬‬ ‫שהוא ינהל את הגמ"ח‪( .‬פרק ח')‪.‬‬ ‫המרגיל עצמו במידת החסד זוכה שתפילותיו מתקבלות‪.‬‬ ‫יש המתרפים ממצוה זו מחמת 'העלם ידיעה' של גודל חיובה‬ ‫הגומל חסד לתלמיד חכם ועל ידי זה יכול התלמיד חכם להתפרנס‬ ‫וגודל שכרה‪ ,‬והנה במצות סוכה ולולב אנו רואים כמה אדם מוכן‬ ‫ולעסוק בתורת ד'‪ ,‬לעתיד לבוא ישב בישיבה של מעלה בין‬ ‫לטרוח‪ ,‬ושמח בטירחה ובמצוה‪( ,‬ובאמת ראוי לאדם לשמוח על‬ ‫החכמים‪ ,‬ומעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה‪( .‬פרק ו')‪.‬‬ ‫שזוכה לשרת את הקב"ה)‪ ,‬ואילו במצות הלוואה מחמת איזה‬ ‫טירחה קטנה הוא נמנע מהמצוה‪ ,‬או שעושה אותה בקושי ובצער‪.‬‬ ‫גודל הקלקול שבא לאדם ע"י מניעת צדקה וחסד‪ -‬כל המעלים‬ ‫ויתבונן שהלוה מקבל קצת כסף‪ ,‬ואילו הוא מרויח מצות עשה‬ ‫עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה‪ ,‬והתורה קוראת לו‬ ‫דאורייתא שאין קץ למתן שכרה‪ ,‬ועל כן ראוי לקבל את הלוה‬ ‫"בליעל"‪ ,‬וכמה כלימה וחרפה ישיגוהו למעלה ע"י שם זה‪ ,‬ויש‬ ‫בשמחה ולרוץ אחרי המצוה‪ .‬והעצה היא ללמוד על גודל חיוב‬ ‫לחוש שמא אותו אדם שנמנע מלעזור לו יקרא אל ד'‪ ,‬שזה יכול‬ ‫המצוה וגודל עניינה ושכרה‪ ,‬ועל ידי זה יקיימה כראוי‪ ,‬ואם לא ילמד‬ ‫להיות סיבה שמצבו יתהפך לגמרי‪ .‬וכן מצינו שמניעת הצדקה‬ ‫הרי 'שגגת תלמוד עולה זדון'‪ ,‬ולא אמרינן 'מוטב שיהיו שוגגים' אלא לענין‬ ‫גורמת ש ממונו כלה ביד זרים ונשאר בעירום ובחוסר כל‪( ,‬ואפי'‬ ‫תוכחה לאחרים‪ ,‬ודווקא בדבר שאינו מפורש בתורה‪ .‬ואף שיש אחרים‬ ‫עושה מעט צדקה וחסד אך לא כפי ערכו‪ ,‬ג"כ עלול להיות שממונו‬ ‫שיכולים להלוות‪ ,‬מ"מ ממנו לא פקע החיוב‪ ,‬ועוד דיתכן שהם לא‬ ‫יכלה‪ ,‬ואפי' ממון אחרים שמעורב בממונו יכלה)‪ ,‬והוא מוכרח‬ ‫מוכנים להלוות‪ .‬וגם אם הלווה לאחד שלא החזיר‪ ,‬לא פקעה ממנו‬ ‫להיות מיורדי גיהנום‪ ,‬ומתקלל בכ"ד קללות‪ ,‬וגורם שהקב"ה אוסף‬ ‫מצוה זו‪ ,‬דאטו כל ישראל הוחזקו כ"לוה רשע ולא ישלם"‪ ,‬וכ"ש‬ ‫את שלומו מישראל‪ ,‬ומצינו שעמון ומואב לא יבואו בקהל ד' על‬ ‫אם השני נותן משכון‪ ,‬וגם ללוה שלא החזיר‪ ,‬אם היה אנוס וכעת‬ ‫שלא קידמו את ישראל בלחם ובמים‪ ,‬אע"פ שהיה לישראל מן‬ ‫הוא מביא משכון אינו נפטר ממצות הלואה‪( .‬פרק ט')‪.‬‬ ‫באר שלו וענני כבוד‪ ,‬כ"ש מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך לכך‪.‬‬ ‫צרות עין‪ -‬יש הנמנעים ממצות גמ"ח מחמת שהם צרי עין מלהנות‬ ‫ומצינו בחז"ל שכל שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו‬ ‫אחרים מממונם‪ ,‬והיא מידה גרועה עד מאד‪ ,‬ופעמים שגורמת‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬ואין ראוי להתדבק בו‪ .‬וכן אמרו שכל הכופר‬ ‫לשפיכות דמים‪ ,‬ואמרו חז"ל שכל הנהנה מצר עין עובר בלאו‪ .‬ובדרך‬ ‫בגמילות חסדים כאילו כופר בעיקר‪ ,‬משום שכל מטרת הבריאה‬ ‫כלל מי שהוא צר עין הוא עוזב את מידת הרחמים לגמרי‪ ,‬וכל עסקו‬ ‫ונתינת התורה היא כדי לעשות חסד לנבראים‪( .‬ויש עוד הרבה‬ ‫הוא להרבות את ממונו‪ ,‬ופעמים מרוב תשוקתו לממון לא יזהר‬ ‫מאמרי חז"ל ופסוקים בענין זה ואכמ"ל)‪( .‬פרק ז')‪.‬‬ ‫מאיסור ריבית‪ ,‬ומארה תבוא בנכסיו‪ ,‬ומידת הכילות היא מחיצה בין‬ ‫האדם לבין הברכה‪ ,‬ומסיר מעל עצמו רחמי שמים‪ ,‬ובאים עליו‬ ‫ה' סיבות שבגללם יש אנשים המתרפים ממצות‬ ‫נגעים ועל ידי זה צריך לשבור את ביתו (שכיון שאין לו רחמים כלל‪,‬‬ ‫גמילות חסדים‪ ,‬וביטול טענותיהם‬ ‫גם על נכסיו שורה מידת הדין הגמור)‪ ,‬וא"כ בימינו שאין נגעים‪,‬‬ ‫ישנם חמשה סיבות שבגללם יש אנשים המתרפים ממצות גמילות‬ ‫נכסיו יורדים לטמיון באופן אחר‪ ,‬והכילי בוטח על ממונו ולא על‬ ‫חסדים‪ ,‬וסימנם יה"י פצ"ע עצ"ל ‪-‬י'ראה‪ ,‬ה'עלם י'דיעה‪ ,‬פ'טור‪ ,‬צ'ר ע'ין‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומה שאינו מרחם על עני זהו עוון פלילי (ועל מניעת‬ ‫עצ"ל‪-( ,‬שהעצל פצוע בכל אברי נפשו ע"י היצר הרע)‪ .‬והיינו שנמנעים‬ ‫מגמ"ח מחמת יראה שהלוה לא יחזיר‪ ,‬או שמא יצטרכו את המעות לאיזה‬ ‫החמלה אמר דוד לנתן הנביא שהוא בן מות)‪ ,‬ופעמים הכילי גורר‬ ‫עסק‪ ,‬או שיפסידו ע"י שאנשים יחשבו שהם עשירים‪ ,‬או מחמת העלם‬ ‫אחריו אחרים שלא יעשו טובה‪ .‬ויש כילי שנמנע גם מלהנות את‬ ‫ידיעת גודל חיובה ושכרה של מצוה זו‪ ,‬או שהם סוברים שהם פטורים‬ ‫עצמו מנכסיו (ועל איש כזה שורה כח מסיטרא אחרא)‪ .‬ועל כן על‬ ‫ממצוה זו‪ ,‬או בגלל שהם צרי עין ואינם רוצים שאחרים יהנו מממונם‪ ,‬או‬ ‫האדם להתרחק מאד ממידה זו‪ ,‬וירגיל עצמו להיות טוב ומטיב‪,‬‬ ‫מחמת עצלות‪ .‬ובפרקים הבאים יתבארו חמשת סיבות אלו‪ ,‬ומה יתבונן‬ ‫ויתבונן תמיד שהקב"ה נתן לו את המעות גם כדי שיעשה עמהם‬ ‫האדם כדי שדברים אלו לא ימנעו אותו ממצוה גדולה זו‪.‬‬ ‫צדקה וחסד‪ ,‬ואז יהיה לו טוב בזה ובבא‪( .‬פ"י)‪.‬‬ ‫האדם קונה לעצמו הרגל חזק יותר ע"י רבוי המעשים‪ ,‬וזה נחשב למעלה‬ ‫התעוררות שלא להתעצל בעבודת השם ובגמילות חסדים‪-‬‬ ‫לכמה מצוות‪ .‬ואף שיותר מצוי הפסד בהלואה לעני‪ ,‬מ"מ על זה גופא הזהירה תורה‬ ‫העצלות היא הסיבה הגדולה המונעת את האדם מתורה ומצוות‪ ,‬כי טבע‬ ‫שהעני קודם‪ ,‬וכן הזהירה תורה שלא להמנע מהלואה לפני השמיטה מחשש הפסד‪,‬‬ ‫העצל לדחות כל דבר לזמן אחר‪ ,‬וצריך האדם להתחזק במעשים טובים‬ ‫ואדרבה בגלל זה יברכו ד'‪ .‬ב' תועלת נוספת בהפרשת ממונו לגמ"ח‪ ,‬כדי‬ ‫ולא להתרפות‪ ,‬ואמר הכתוב "אם תבקשנה ככסף וכו' " והיינו שכמו‬ ‫שיוכלו בני ביתו להתעסק בזה כשהוא לא יכול‪ .‬ג' גם אחרים ילמדו‬ ‫שבעל עסק אינו מתרפה במלאכתו אפי' כשיש לו רק רווח קטן‪ ,‬ואינו‬ ‫ממנו לעשות כך וירצה לפני ד' על שגרם לזה וקידש שם שמים‪( ,‬וכתר‬ ‫מרגיש אם קר לו‪ ,‬מפני שמרגיש שהפרנסה היא חייו‪ ,‬כ"ש התורה‬ ‫שם טוב הוא יותר מכתר תורה כהונה ומלכות מפני שכולם לומדים‬ ‫והמצוות שהם חיי עולם שצריך להיות זריז לרדוף לעשותם‪ ,‬ואף שיש‬ ‫ממעשיו‪ .‬ויידע שהממון שביד האדם אינו אלא פקדון מאדון העולם‪,‬‬ ‫טירחה כגון אם צריך להזכיר ללווה לפרוע‪ ,‬הרי גם במסחר יש טירחה‬ ‫לעשות עמו צדקה וחסד)‪ .‬ואף אם לפעמים יפסיד לא יפול ליבו‪ ,‬כי‬ ‫לגבות הקפותיו‪ ,‬ולפעמים יש הפסדים‪ ,‬וביותר שבמצוה הטירחה‬ ‫עסק רווחי מצוי בו הפסדים‪ ,‬ובמבט הכולל זה רווחי‪ ,‬וטוב שיקדיש‬ ‫מוסיפה על המצוה‪ ,‬שהרי לפום צערא אגרא‪ .‬ואל יטעה האדם לחשוב‬ ‫לדבר זה בכל שנה איזה סכום‪ ,‬ועל ידי זה לא יצטער בהפסד‪ .‬ועוד‬ ‫שעדיף שיהיו מעותיו אבודים‪ ,‬אלא טוב יותר לתבוע החוב ואח"כ יוכל‬ ‫יתבונן שאמרו חז"ל שגם חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה‪,‬‬ ‫לחזור ולהלוות‪ .‬וכאשר יזדרז האדם למצוות כמו שמזדרזים בענייני‬ ‫כי אדם מוכרח לקבל יסורים כדי להתנקות מחטאיו‪ ,‬והקב"ה מחליף את‬ ‫העולם‪ ,‬יקויים בו "אז תבין יראת ד' ודעת אלוקים תמצא"‪ .‬והיצר מטעה‬ ‫היסורים בצער קשה או בהפסד ממון‪ ,‬ואם זכה נגרע מנכסיו ע"י איזה‬ ‫את האדם לחשוב שאין לו זמן היום לתורה ומצוות ולהתבוננות‪ ,‬וכך דוחהו כל ימיו‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬ועל ידי זה מרויח מצוה במקום יסורים‪ ,‬ועוד שמצוה שהוציא‬ ‫וזה רמזה התורה "ועתה ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך" והאדם צריך לחשוב שאין‬ ‫עליה ממון מדרגתה גבוהה הרבה יותר‪ ,‬וגם ישלם לו הקב"ה את ההפסד‬ ‫לו אלא יום אחד ועל ידי זה לא ידחה למחר‪( ,‬ושאין לו אלא דבר אחד ללמוד‪ ,‬וממילא‬ ‫בכפלים‪ .‬ועל כן טוב לאדם להיות חכם בראשיתו‪ ,‬ולפתוח ביתו לעניים‬ ‫לא יתעצל‪ ,‬ויחשוב שעליו תלוי קיום העולם)‪ ,‬ובכל זמן צריך לחשוב מה "עתה"‬ ‫הקב"ה רוצה שהוא יעשה‪ .‬ואם האדם מתחזק בתורה תשובה ומעשים טובים כפי‬ ‫ולהפריש ממונו ולעשות חסד‪ .‬ויש לאדם לידע שלא מגיע שום נזק מקיום‬ ‫כוחו‪ ,‬אז הוא מתקדש ונהיה חכם ובעל מידות טובות‪ ,‬אבל אם הוא מתעצל‪ ,‬קדושתו‬ ‫המצוות‪ ,‬ואם נראה שהפסיד ישלים לו הקב"ה במקום אחר‪ .‬והעיקר יזהר שלא לגרום‬ ‫וחכמתו פוחתת והולכת עד שנשאר ריק לגמרי‪ ,‬וכשחוזר בתשובה צריך לעשות גדרים‬ ‫לעצמו הפסד ועניות ע"י פעולותיו‪( .‬פרק י"ג)‪.‬‬ ‫לעצמו כדי שלא יחזור לדרך הישנה‪( .‬פרק י"א)‪.‬‬ ‫גמ"ח היא ההשקעה המשתלמת שיעשה בממונו‪ -‬אל יחשוב האדם‬ ‫שהרי יש עשירים ממנו שאינם מתעסקים תדיר בצדקה וחסד‪ ,‬אלא‬ ‫חיזוק במצות גמילות חסדים‬ ‫צוברים הון כדי להנחילו לבניהם‪ ,‬וא"כ יהיה גם הוא כמותם‪ ,‬אלא יתבונן‬ ‫לאחר שנתבאר גודל מעלת מצות גמילות חסדים‪ ,‬וביטול הסיבות המונעות את‬ ‫שאילו היו שני אנשים נאמנים ומנוסים בהשקעות מציעים לו להשקיע‬ ‫האדם מקיום מצוה זו‪ ,‬בא הח"ח לחזק את האדם לקיים מצוה זו כראוי ובאופן‬ ‫קבוע‪ ,‬ומעורר שיפריש האדם מממונו סכום מסוים שיהיה מיוחד למצוה זו‪ ,‬ולא‬ ‫באיזה קרקע ואמרו שיהיה בה רווח גדול‪ ,‬לא היה משאיר את הדבר‬ ‫יחשוש מהפסד‪ ,‬אלא ידע שדבר זה הוא השקעה משתלמת יותר ממה שישקיע‬ ‫לעשירים ממנו‪ ,‬והיה שמח על שזימן לו ד' את ההזדמנות להרויח‪ .‬וכן‬ ‫מעותיו עבור רווח ממוני‪ ,‬והמשקיע מעותיו בעיסקה עליו להזהר מאד שלא‬ ‫הוא לענין חסד‪ ,‬אברהם אבינו ושלמה המלך המפורסמים בכל העולם‬ ‫לעבור ח"ו על איסור ריבית‪.‬‬ ‫לנאמנים וחכמים‪ ,‬שיבחו מאד את העסק של רדיפת צדקה וחסד‪ ,‬ושעל‬ ‫זהירות שלא יחסר יום אחד מתורה וגמילות חסדים‪ ,‬וגודל שכרם‪-‬‬ ‫ידי זה יתברכו בכל הברכות וימצאו חיים צדקה וכבוד‪ ,‬וביותר שהקב"ה‬ ‫כמו שצריך אדם לקבוע עיתים לתורה כל יום‪ ,‬כך צריך להזהר שלא‬ ‫הסכים שהעסק הזה הוא טוב‪ .‬וגם לענין טובת צאצאיו הרי המחזיק‬ ‫יחסר לו יום אחד מגמילות חסדים‪ ,‬כי העולם עומד על תורה עבודה‬ ‫במידת החסד זוכה לזרעו אחריו עד סוף כל הדורות‪ .‬ומצינו שרבי‬ ‫וגמילות חסדים‪ ,‬שבזה נשלם כח הקדושה בעולם‪ ,‬וגם בזמן בית‬ ‫עקיבא ביקש מרבי טרפון ד' אלפים דינרי זהב כדי לקנות לו עיר או‬ ‫המקדש היה צריך האדם להתדבק כל ימיו בטוב וחסד ובתורה‪ ,‬והטעם‬ ‫שתיים‪ ,‬ופיזר את המעות לעניים‪ ,‬וכששאלו רבי טרפון היכן העיירות‪,‬‬ ‫כי מכל יום נעשה בריאה רוחנית‪ ,‬ולעתיד לבוא יבואו כל ימיו למעלה‬ ‫ענה לו רבי עקיבא דכתיב "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" וזו‬ ‫ויעידו עליו‪ ,‬ולימוד התורה בכל יום מביא לידי אהבת ד' וקיום המצוות‪,‬‬ ‫העיר שקנה לו‪ ,‬וגם מתחילה כוונתו היתה על המלאכים וההיכלות‬ ‫ואנו בעוה"ר אין לנו עבודה ומוכרחים אנו לחזק את התורה והגמילות‬ ‫העליונים שנבראים ממצוה זו‪ ,‬ורבי טרפון לא הקפיד עליו אלא נשקו‬ ‫חסדים ביתר שאת‪ ,‬וכדכתיב "בחסד ואמת יכופר עוון"‪ ,‬ואיתא בחז"ל‬ ‫והוסיף לו ממון‪ .‬וכן טוב לכל אדם לבנות בית נצחי לנפשו והוא היכל‬ ‫שגמילות חסדים מכפרת כמו קרבנות‪ ,‬והמזבח לא היה בטל אפי' יום‬ ‫החסד‪ .‬והיצר מסית לאדם שצריך הרבה ממון כדי להנחילו לצאצאיו‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬והתורה והגמילות חסדים צריכים להיות דבר קבוע אצל האדם‬ ‫וזהו טענת הבל כי עונש הגיהנום ושאר דינים העוברים על האדם אחר‬ ‫ולא מספיק מידי פעם (ולכן אמרו חז"ל כל העוסק בתורה וגמילות‬ ‫מותו הם קשים ומרים עד מאד‪ ,‬וע"י צדקה וחסד האדם ניצל מזה‪ ,‬וא"כ‬ ‫חסדים)‪ ,‬וכל פעם שנזדמן לו המצוה מחויב לעשותה אם יש בכוחו‪,‬‬ ‫איך יהיה אכזרי על עצמו מפני רחמיו על בניו‪ ,‬והשל"ה מאריך בזה לעורר את‬ ‫ובאמת גם בשבת יכול לקיים מצות חסד‪ ,‬כי חסד כולל עוד הרבה סוגים‬ ‫האדם‪ ,‬שלפני מותו יכול לקנות עולמו ולחוס על עצמו‪ ,‬ולתת הרבה והרבה מממונו‬ ‫חוץ מהלואה כמבואר בפתיחה‪ .‬ואמרו חז"ל אלף בינה (והיינו תורה)‬ ‫לצדקה‪ ,‬והשאר יניח לבניו‪ ,‬ולא אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אלא בחייו‪ .‬ואם‬ ‫גמול דלים (גמילות חסדים שעני קודם לעשיר)‪ ,‬ועל ידי זה האדם נקרא‬ ‫אין לאדם זמן לנהל בעצמו גמ"ח (דאם יש לו זמן‪ ,‬מצוה בו יותר‬ ‫בשמו של הקב"ה ה' ו' שגם הקב"ה לומד תורה וזן את העולם בכל יום‪,‬‬ ‫מבשלוחו)‪ ,‬יתן את הממון לאדם נאמן בשכר או בחינם‪ ,‬כמו שכשיש לו‬ ‫ושכרו גדול שהקב"ה זן וחן ומטיב ונותן ירושה‪ ,‬כי ע"י התורה וחסד לא‬ ‫איזה עסק טוב ואינו יכול לעשותו בעצמו‪ ,‬נותנו ביד איש נאמן‪ .‬וגם‬ ‫רק שלא יתמעטו מזונותיו‪ ,‬אלא יתווסף לו ברכה בנכסיו‪ ,‬כי הקב"ה יכול‬ ‫אדם שאינו אמיד יפריש מממונו מעט מעט ויעשה גמ"ח קטן קבוע‬ ‫לזון את האדם למעלה מדרך הטבע‪ ,‬שלזה ציווה הקב"ה לגנוז את‬ ‫בביתו‪ ,‬וגם בזה מקיים מצות עשה דאורייתא שהרי 'אחד המרבה ואחד‬ ‫צנצנת המן‪ ,‬והקב"ה בעצמו קושר כתר לעולם הבא‪( .‬פרק י"ב)‪.‬‬ ‫הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים'‪ ,‬ועל ידי זה מתכפרים עוונותיו כמו‬ ‫ע"י קרבנות ויותר מהם (וכמה היה מוציא האדם כדי ללכת לא"י‬ ‫גודל הענין להפריש מממונו לגמ"ח‪ ,‬וביטול החשש מהפסד‪ -‬מי‬ ‫ולהקריב קרבן כדי לכפר עוונותיו‪ ,‬ואפי' אינו עשיר)‪ ,‬ואם כולם היו‬ ‫שברכו ד' במעשי ידיו‪ ,‬נכון להפריש מממונו כפי השגת ידו לצורך גמ"ח‪,‬‬ ‫מזדרזים למצוה זו היו מתבטלים כל הצרות מהעולם‪( .‬י"ד ט"ו)‪.‬‬ ‫ויש בזה כמה תועליות‪ -‬א' מפני שהיצר הרע מנסה כל פעם בתואנות‬ ‫שונות למונעו מלהלוות‪ ,‬וכשיש לו ממון מיוחד לזה יקל עליו להתגבר‬ ‫חומר האיסור להשקיע אצל מלוה בריבית בלא התר עיסקה‪ -‬היצר‬ ‫על יצרו‪ .‬ולא יאמר שעדיף פעם אחת להלוות סכום גדול לעשיר‪ ,‬כי‬ ‫מסית את האדם להשקיע את מעותיו אצל מי שמלוה ולוקח אחוזים‪,‬‬ ‫הלואה לעני קודמת להלואה לעשיר‪ ,‬ויש יותר מצוות בהרבה הלוואות‬ ‫והרבה אינם יודעים איך לעשות 'עיסקה' כדין עם שטר‪ ,‬ונכשלים בכמה‬ ‫קטנות מהלואה אחת גדולה (כמו במסחר)‪ ,‬וגם אמרו חז"ל "הכל לפי‬ ‫לאוין של איסור ריבית‪ ,‬שהוא נוגע לתחית המתים (מידה כנגד מידה על‬ ‫רוב המעשה" שעדיף כמה פעולות קטנות מפעולה אחת גדולה‪ ,‬כי‬ ‫חטא בא על ידו‪ ,‬וגם אם הוא לא יכול לתת יש לו שכר על מה שאחרים‬ ‫שלא רצה להחיות את חבירו)‪ ,‬ונכסיהם מתמוטטים לבסוף‪ ,‬וכאילו‬ ‫נתנו (וע"י שכופים אחרים לתת צדקה לא תכפה אותם המלכות לשלם‬ ‫כותב וחותם על עצמו שהוא כופר באלוקי ישראל‪ ,‬והוא רשע גמור על‬ ‫מיסים)‪ ,‬והמבטיחים לתת ונותנים יש להם שכר גם על האמירה‪ ,‬ולכן אינו ראוי לתת‬ ‫ידי זה‪ ,‬ופסול לעדות ולשבועה‪( ,‬וגם הלוה עובר בלאו והוא רשע ופסול‬ ‫בלי לומר אלא עדיף לומר שיתנו‪ ,‬ומה שחוששים לנדר יאמרו בפירוש בלי נדר‪ .‬וגם‬ ‫לעדות)‪ ,‬ומה יענו ליום הדין‪ .‬וכל המפקיר עצמו לעבירה (לעשותה כמה‬ ‫אם יש בזה טורח‪ ,‬לפום צערא אגרא‪ ,‬ואם מקבל בזיונות שכרו גדול‬ ‫פעמים בשאט נפש) אין לו מחילה עולמית‪ ,‬והיינו אף כשיחפש ד' זכות‬ ‫יותר‪ ,‬ולא יפה עושים אלו האנשים שמתחמקים תמיד מלהיות מעשים‬ ‫על עוברי עבירה‪ .‬ויידע שלא יפלא מהקב"ה להעשירו גם בלי העסק‬ ‫לדבר מצוה‪( .‬פרק ט"ז)‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ומאידך אם מרויח באיסור סוף דבר לא ישאר הממון תחת ידו‪ ,‬וע"י‬ ‫שמפקיר עצמו לזה מטמטמת העבירה את ליבו מאד עד שניסח לגמרי‬ ‫מצות צדקה ודיני מעשר וחומש‬ ‫מאמונה בהשגחה‪( .‬ויש לידע שאיסור גמור להוסיף מעות עבור המתנת‬ ‫מצות גמילות חסדים כוללת כל טובה שאדם מיטיב לחבירו בחינם‪ ,‬בין בממונו‬ ‫התשלום‪ ,‬אחר שנגמר המקח)‪.‬‬ ‫בין בגופו‪ ,‬ומקיים בזה מצות "ואהבת לרעך כמוך" ו"והלכת בדרכיו"‪ .‬וע"י הלואה‬ ‫מקיים האדם גם מצות "אם כסף תלוה"‪ .‬ולעיל נתבאר גודל מעלת מצות גמילות‬ ‫מצות הלואה במקום שיכול להרויח בהתר עיסקה‪ -‬גם מי שעושה‬ ‫חסדים בממונו‪ ,‬ולהלן יבואר גודל ענין מצות צדקה‪ ,‬ופרטי דיני מעשר וחומש‪.‬‬ ‫'התר עיסקה' כדין (וצריך שילמד דינים אלו‪ ,‬ובזה ממלט נפשו מיני‬ ‫גודל ענין צדקה‪ -‬אף שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה‪ ,‬שגמילות‬ ‫שחת‪ ,‬וכנ"ל)‪ ,‬שהרי מי שיש לו הרבה כסף אינו מחויב להלוות כל‬ ‫חסדים היא בין בגופו בין בממונו‪ ,‬והיא בין לעניים בין לעשירים‪ ,‬והיא‬ ‫מעותיו בגמ"ח‪ ,‬מ"מ גם הוא מחויב במצות הלואה כפי כוחו‪ ,‬ויצמצם‬ ‫בין לחיים בין למתים‪ ,‬ואילו צדקה היא רק בממונו ורק לעניים ולחיים‪,‬‬ ‫מעט ממה שמשקיע (והעצה לזה שיפריש לגמ"ח סכום מסוים)‪ ,‬והיום‬ ‫מ"מ יש דברים שבהם הצדקה עדיפה‪ ,‬שצדקה נותן לו לחלוטין‪ ,‬וגם‬ ‫בעוונותינו הרבים נתפשט שגם מי שיש לו מעט משקיע בזה‪ ,‬ונתמעט‬ ‫צריך יותר התגברות היצר‪ ,‬ולא אמרו שעדיפה הלוואה מצדקה אלא במי‬ ‫על ידי זה מידת החסד בעולם‪ ,‬והנהגתינו גורמת שהקב"ה ג"כ לא‬ ‫שירד מנכסיו ומתבייש לקבל צדקה וצריך הלואה כדי להקימו‪ ,‬אבל מי‬ ‫מתנהג עמנו בחסד‪ ,‬ודבר זה גרם עניות לישראל‪ ,‬וכל מי שבכוחו‬ ‫שירד לגמרי והורגל בצדקה עדיף לתת לו מתנה גמורה‪ .‬והעושה גם‬ ‫להלוות לאדם נאמן או ע"י משכון מחויב בזה לפי כוחו‪ ,‬ויבטח בקב"ה‬ ‫צדקה וגם חסד זוכה לחיים צדקה וכבוד‪ ,‬ועל כן צריך להתחזק מאד גם‬ ‫שישלח לו ברכה תמורת זה‪( .‬פרק ט"ו)‪.‬‬ ‫בצדקה‪ .‬ואיתא בחז"ל שהעולם עומד על הצדקה‪ ,‬והנותן צדקה ממלט‬ ‫מה כדאי לאדם לעשות לעילוי נשמת אבותיו‪ -‬יש הנוהגים להוציא הרבה ממון‬ ‫נפשו ממיתה ומאריכים לו ימיו ושנותיו (ק"ו משילוח הקן שהיא מצוה‬ ‫עבור מצבה יפה וכו'‪ ,‬וזה טעות גדולה‪ ,‬כי נפש הנפטר יודעת כבר את האמת שהעיקר‬ ‫קלה שבקלות)‪ ,‬וניצל מדינה של גיהנום‪ ,‬וממהרת את הגאולה‪ ,‬ואבותינו‬ ‫זה תורה ומצוות‪ ,‬ועדיף לעשות מצבה פשוטה (שעצם המצבה נצרכת לנפש המת)‪,‬‬ ‫הראשונים זכו לעולם הזה ולימות בן דוד ולעולם הבא בזכות הצדקה‪,‬‬ ‫ובשאר הכסף יקנה ש"ס ויתרום לביהמ"ד‪ ,‬או שיעשה מזה גמ"ח קבוע לעילוי נשמתו‪,‬‬ ‫ולא נשתבחו אלא בצדקה‪ ,‬ואף הקב"ה וכסא הכבוד נשתבחו בצדקה‪,‬‬ ‫ובזה בכל הלוואה שמתווסף לו מצות עשה דאורייתא‪ ,‬יתווסף זכויות גם לאביו‪ ,‬וינצל‬ ‫ובזכות הצדקה נכסיו מתברכים כפל כפלים ממה שנתן‪ ,‬וגדולה צדקה‬ ‫מדינה של גיהנום‪ ,‬ויכנס במחיצת הצדיקים‪ ,‬והקב"ה יתנהג עמו במידת החסד (שאף‬ ‫לאדם רשע שאין התפילה והצדקה מועילה לע"נ‪ ,‬מ"מ בבנו שהוא כרעיה דאבוה‬ ‫שהתורה שאין מידה טובה הימנה נמשלה לצדקה ושוותה לה‪ ,‬וענין נכבד‬ ‫מהני)‪ ,‬ובפרט בימי השבעה והשלושים שכח הדין מתוח יותר יראה להרבות עבורם‬ ‫לייסד מושב זקנים לזקנים וחלושים שאינם יכולים להתפרנס‪ ,‬ואשרי חלקם של‬ ‫תורה וצדקה וחסד‪ ,‬ובמידה שאדם מודד מודדים לו‪ ,‬וכל מצוה שהבן עושה מועילה‬ ‫המתעסקים בזה‪ .‬והצדקה מצילה את האדם ממות‪ ,‬ומביאה ברכה לבית‪.‬‬ ‫לנפטר‪ ,‬וכ"ש ש עשית חסד לע"נ הוא תועלת מיוחדת לנפטר שעל ידי זה יתנהגו גם‬ ‫(פרק י"ז)‪.‬‬ ‫עמו בחסד‪ .‬ואם מת אחד מיוצאי ירכו בימי עלומיו‪ ,‬ראוי שיעשה יד ושם לע"נ במצוה‬ ‫הקבועה לדורות‪ ,‬ולפחות יתרום ספר הנצרך לרבים ויכתוב עליו שזה לע"נ הנפטר‪,‬‬ ‫מעשר כספים‪ -‬טוב שירגיל האדם עצמו להפריש מעשר כספים‪ ,‬ויתן‬ ‫ויהיה מזה נחת רוח לנפטר כשילמדו בו‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫שני שליש לעניים ושליש לגמ"ח כיון שמצויים יותר עניים הנצרכים‬ ‫לצדקה ‪ ,‬וכשיהיה לו מספיק לגמ"ח שיותר אין צריך בעירו יתן הכל‬ ‫החיוב שיהיה גמ"ח קבוע בכל עיר‪ -‬אף שראוי שכל אחד יהיה לו‬ ‫לצדקה‪ ,‬והפרשת מעשר הוא ענין גדול‪ ,‬ואמרו חז"ל "עשר" בשביל‬ ‫גמ"ח קבוע‪ ,‬מ"מ אין יד כולם משגת אף לדבר מועט‪ ,‬ויש שאין להם זמן‬ ‫שתתעשר‪ ,‬ומותר לנסות בזה את הקב"ה‪ ,‬וצריך להפריש תחילה מעשר‬ ‫לעסוק בזה‪ ,‬על כן לפחות יתקבצו ביחד לעשות חברת גמ"ח‪ ,‬וההנהגות‬ ‫מהקרן ואח"כ מהרווח‪ ,‬וכיון שהיצר מקשה על האדם להפריש מהקרן‬ ‫והתקנות יהיו לפי הממון והביקוש‪ ,‬וראוי לקבוע שלא להלוות אלא על משכון אפי'‬ ‫באדם בטוח‪ ,‬דבדבר ציבורי צריך הנהגה קבועה‪ ,‬והעיקר למנות אנשים שיפקחו על‬ ‫יכול לעשות בזה גמ"ח וללוות מזה גם לעצמו‪ ,‬אך יזהר שאם יבוא מי‬ ‫הגמ"ח‪ ,‬ואם נהוג לתת משכון בשעת הלואה אין בזה דין השבת העבוט ואיסורי חבלת‬ ‫שהשעה דחוקה לו ילווה בעצמו ממקום אחר כדי להלוות לו‪ ,‬וזה מועיל‬ ‫כלים של אוכל נפש או בגד אלמנה‪ ,‬אבל במשכון שלא בשעת הלואה יש הרבה דינים‬ ‫לשיטת הרמב"ם והשו"ע שסוברים שהלוואה לעני שמך היא צדקה‪,‬‬ ‫שצריך בעל גמ"ח לדעת‪ .‬ולמותר להעריך גודל המצוה שיש לאנשי העיר‬ ‫אבל לרמב"ן שזו מצוה בפני עצמה אין להקל אלא כשמפריש את‬ ‫שיש בה חברת גמ"ח‪ ,‬ומי שיש לו מח בקדקדו לא ינוח ולא ישקוט עד‬ ‫המעות לחלוטין לשם גמ"ח‪ ,‬וכהש"ך שמתיר לתת מעשר לצרכי מצוה‪,‬‬ ‫שיראה שיהיה בעיר גמ"ח קבוע‪ ,‬שלא יהיה מצב שעני רוצה ללוות עם‬ ‫אמנם כיון שיש מחמירים בזה נכון להחמיר אם לא שהתנה בתחילת‬ ‫משכון ואין לו ממי ללוות והוא בוכה לפני השם‪ ,‬ויהיה הקולר תלוי‬ ‫קבלתו שיתן המעשר לצרכי מצוה‪ .‬ואם לווה לפי שעה וכשיזדמן עני‬ ‫בצוואר כולם‪ .‬וחברה זו מעלתה גדולה מסתם גמ"ח‪ ,‬משום שאינו דומה‬ ‫יתן לו לצדקה זה מותר גם לשיטת הרמב"ן‪ .‬וההנהגה הראויה במעות‬ ‫מרובים העושים את המצוה למועטים‪ ,‬וכל אחד נחשב שהוא גמל חסד‬ ‫מעשר היא שיתנה שיהיה בלי נדר‪ ,‬וירשום כל רווח שיש לו (בניכוי‬ ‫לבדו כיון שבלעדיו לא היה העני מוצא ללוות כמו לענין איסורי שבת דחשיב‬ ‫ההוצאות)‪ ,‬וירשום כל הנתינות שנותן לצדקה‪ ,‬וכל חצי שנה או עכ"פ‬ ‫מלאכה בשניים שעשו וזה אינו יכול וזה אינו יכול‪ ,‬ומצוה שהאדם מוציא עליה‬ ‫שנה יעשה חשבון כמה הרויח‪ ,‬וינכה את ההפסדים‪ ,‬ואם נתן לצדקה‬ ‫ממון שכרה גדול יותר ממצוה בחינם‪ ,‬ומכאן תוכחת מגולה לאלו המשתמטים‬ ‫פחות מהמעשר יפריש את ההפרש ויחלקו מיד‪ ,‬ואם אין לפניו את‬ ‫מלתרום להוצאות בית המדרש‪ ,‬ורוצים להנות בחינם מבית המדרש‪ ,‬וידעו שעיקר‬ ‫האנשים שבדעתו לתת להם יכול בינתיים להשתמש במעות עד‬ ‫המצוה תלויה בהוצאת ממון עליה‪ ,‬וגם שכר התורמים גדול כי זהו בכלל החזקת‬ ‫שיזדמנו לו‪ ,‬וכשיזדמנו לו חייב ללוות ולתת להם מיד‪ .‬ואם יצא בחשבון‬ ‫התורה‪ .‬וגם בחברת גמ"ח יכולה המצוה להתקיים גם כשהוא עוסק‬ ‫שנתן יותר מהמעשר י"א שיכול לקזז ממה שיתן אח"כ ויש חולקים‪,‬‬ ‫בעסקיו או שהוא ישן‪ .‬וגם יש מעלה מיוחדת במצוה הקבועה לדורות‬ ‫וטוב שיתנה בפירוש בשעת קבלתו שיתן מעות לצדקה משלו על סמך‬ ‫כחברת גמ"ח‪ ,‬וכן התורם להחזקת ישיבות‪ ,‬שהמצוה מוסיפה לו זכויות‬ ‫שיגבה אח"כ מהמעשר‪ .‬וחנוני שאינו יכול לכתוב כל הרווחים‪ ,‬יתנה‬ ‫גם כשיושב בגן עדן‪ .‬וכל העוסקים בענין הגמ"ח שכרם גדול במאד‬ ‫שמקבל לתת מעשר בערך ולא בצמצום‪ ,‬וישער כמה נתווסף לו‬ ‫מאד‪ ,‬והמעשה את חבירו למצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‬ ‫בתקופה זו וכמה הוציא על מזונות ובגדים‪ ,‬ומאידך כמה נתן לצדקה‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬והוא גדול מהעושה עצמו (שהמעשה הרי טורח בגופו ללכת‬ ‫ולפי זה יתן לצדקה‪ .‬צריך לתת מעשר גם מירושה‪( .‬פרק י"ח)‪.‬‬ ‫לכל אחד‪ ,‬ויש לו זכויות לפי רבוי האנשים)‪ ,‬וכל המזכה את הרבים אין‬ ‫מלאכה‪ ,‬או ששוכרו לאיזה שרות‪ ,‬או שעוזרו באיזה ענין שיוכל‬ ‫חלוקת מעות המעשר‪ -‬עיקר המעשר הוא לעניים‪ ,‬וקרוביו העניים‬ ‫להתפרנס על ידו‪ ,‬או שיזרז אנשים אחרים לעוזרו‪ ,‬או שמשאילו איזה‬ ‫קודמים לשאר עניים‪ ,‬ויכול לפרנס ממעות מעשר את בניו הגדולים‬ ‫דבר שיוכל להשתכר בו‪ ,‬ומצוה זו היא אפי' חזר והתמוטט כמה פעמים‪,‬‬ ‫שאינו מחויב לפרנסם אפי' אם יש לו משלו‪ ,‬וכן באביו ואמו יכול‬ ‫ומצוי שקורה לאדם מקרה של הפסד שאם יתנו לו מקצת מעות יוכל‬ ‫לפרנסם (אך ביש לו תבוא עליו מארה)‪ ,‬ואם קרוביו אינם עניים נכון‬ ‫לעשות עסק‪ ,‬ומצוה רבה לעוזרו בזה‪ .‬ומי שמלוה לנופלים ונותן להם‬ ‫לתת המעשר לעניים עמלי תורה‪ ,‬למען יחזקו בתורת ד'‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫לפרוע מעט מעט‪ ,‬עושה בזה חסד גדול‪ ,‬שעל ידי זה יוכלו לפרוע ולא‬ ‫מביא ברכה לתוך ביתו‪ ,‬ועיקר המעשר נתקן בשביל עמלי תורה‪ ,‬ואם‬ ‫יחזרו לעניותם‪ ,‬וטוב לעשות כך גם בגמ"ח של רבים‪ ,‬ויש מקומות‬ ‫אינו יכול לתת הכל לעמלי תורה יתן להם לפחות רוב או חצי‪ .‬ומותר‬ ‫שייסדו חברת "סומך נופלים" המלווים לנופלים באופן שיכולים לפרוע‬ ‫להשתמש במעשר לצורכי מצוה כגון להכניס לחופה חתן וכלה שאין לו‬ ‫מעט מעט‪ ,‬ובזה מקיימים מצות חסד גם בזמן הפרעון‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫עבורם מעות אחרים‪ ,‬או להיות בעל ברית‪ ,‬או לכתוב ספרים ולהשאילם‬ ‫שאין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה‪ .‬ומצוי שאדם צריך איזה‬ ‫לאחרים וגם ללמוד בהם בעצמו (ויזהר לכתוב שהם ממעות מעשר‪ ,‬כדי‬ ‫פועל או נסיעה‪ ,‬ובדרך כלל העוסקים בזה הם עניים ומקיים בזה מצוה‬ ‫שלא יחזיקו בהם היורשים)‪ ,‬ויש חולקים‪ ,‬ואם בעל הברית או החתן‬ ‫זו‪ ,‬וגם אם הוא עשיר הרי ישראל קודם לעכו"ם לענין לקנות או למכור‪,‬‬ ‫והכלה מטה ידם‪ ,‬או קנית ספרים לאלו שאין יכולים לקנות בעצמם‪ ,‬או‬ ‫ואפי' הישראל קצת יקר יותר‪ ,‬ויבטח בקב"ה שיצליח דרכו בענין זה‪,‬‬ ‫לקנות עליות והמעות הולכים לעניים‪ ,‬בזה אין להחמיר לכו"ע‪ .‬ולשלם‬ ‫מלבד שכרו לעולם הבא‪( .‬פרק כ"א)‪.‬‬ ‫שכר לימוד בניו לת"ת אסור לכו"ע‪ ,‬דאין לפרוע חובו ממעות עניים‪ ,‬אך‬ ‫לצורך בני עניים מותר ויש בזה מצוה רבה‪( .‬פרק י"ט)‪.‬‬ ‫גמ"ח ע"י השאלת כלים וכדומה‪ -‬אמרו חז"ל "צדקה בממונו‪ ,‬גמילות‬ ‫נתינת חומש‪ -‬הרוצה לתת בעין יפה יתן חומש‪ ,‬ויתן מהקרן ואח"כ‬ ‫חסדים בין בגופו בין בממונו"‪ ,‬ופירש רש"י שמשאילו מעות כלים‬ ‫מהרווח‪ ,‬ונכון לתת מעשר אחד לבעלי תורה‪ ,‬ומעשר אחד לצרכי מצוה‪.‬‬ ‫ובהמה‪ .‬ומצוה זו מתקיימת אפי' בדברים קטנים‪ ,‬ומי שאין בידו‬ ‫י"א שאם יודע שיש בעיר עניים התאבים ללחם או הצריכים לכסות‪,‬‬ ‫להשאיל דברים גדולים‪ ,‬מ"מ יתבע על מה שהיה יכול בקלות להשאיל‬ ‫חייב לתת חומש מדינא‪ ,‬וכן דעת הגר"א‪ ,‬ודווקא כשידו משגת‪ ,‬אבל‬ ‫דברים קטנים‪ .‬ומצוה זו היא גם להשאיל לעשיר‪ ,‬וכ"ש לעני‪ .‬וכל זה‬ ‫אינו מחויב לדחוק עצמו לזה‪( .‬פרק י"ט)‪ .‬והנותן מעשר וחומש צדקתו‬ ‫בהשאלת סתם כלים‪ ,‬אבל המשאיל ספרי קודש שמטיב עם חבירו‬ ‫גדולה מאלו הנותנים צדקה בלא חשבון‪ ,‬כי העסק שלו הוא עסק שיש‬ ‫טובה נצחית‪ ,‬גם זכותו היא נצחית‪ ,‬וזה בכלל החזקת תורה שמתברך‬ ‫בו מצוה‪ ,‬וטוב שיחשוב בשעת הקבלה שכל עסקיו יהיה בהם חלק לד'‪.‬‬ ‫מאת ד'‪ .‬ויש שנמנעים מכך משום צרות עין‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל גנות‬ ‫ואסור לבזבז יותר מחומש אא"כ הוא עשיר מופלג‪ ,‬וכן קודם מותו‬ ‫מידה זו‪ .‬ויש שנמנעים מחמת עצלות‪ ,‬ואילו היו יודעים גודל ערכה של‬ ‫מידת החסד‪ ,‬לא היה שום דבר מונעם מלעסוק בזה‪ ,‬והיו שמחים‬ ‫מותר לבזבז הרבה (להרמ"א יכול לתת הכל‪ ,‬וי"א עד שליש או חצי ולא‬ ‫שנזדמן להם לעשות כך‪ .‬ויש שנמנעים מחמת שנאה קטנה שיש להם‬ ‫יותר)‪ ,‬וי"א שמה שחומש זה רק מידה יפה היינו לחפש עניים‪ ,‬אבל אם‬ ‫על הנצרך‪ ,‬ועוברים בזה על "לא תקום ולא תטור את בני עמך"‪ ,‬ויתבוננו‬ ‫באו לפניו עניים להאכילם או להלבישם או שבויים לפדותם רשאי לתת‬ ‫כמה הקב"ה מיטיב עמם ואינו נוטר להם אע"פ שהם חוטאים בדיבור‬ ‫יותר מחומש‪ ,‬ומידת חסידות הוא‪ ,‬ואם יש בזה חשש פיקוח נפש לא‬ ‫שייך שיעור חומש‪ .‬וכן מי שיש לו רווח קבוע שיש בו מעט יותר מכדי‬ ‫ובמעשה‪ .‬גם על השואל מוטל שלא לשנות ממה שאמר לו המשאיל‪,‬‬ ‫מחייתו‪ ,‬מותר לתת המעט הזה לצדקה אף שהוא יותר מחומש‪( .‬פ"כ)‪.‬‬ ‫ואם משנה או שמשתמש אחר שעבר זמן ההשאלה הרי הוא גזלן (וה"ה‬ ‫בשואל שלא מדעת)‪ ,‬ולא ישאילהו לאחרים אפי' בתוך ימי שאילתו‪,‬‬ ‫התעוררות שלא לפזר ממונו לצרכי הבל‪ -‬על האדם להתבונן שאם‬ ‫ויחזיר הכלי לבעליו מיד בסיום ימי השאלה‪ ,‬ואם עיכבו אצלו עדיין הוא‬ ‫לצדקה אין לבזבז יותר מחומש‪ ,‬כ"ש שצריך לחוס על ממונו שלא לפזרו‬ ‫חייב בשמירתו עד שיחזירהו‪ ,‬ובימי שאלתו הוא חייב אפי' באונסים‪.‬‬ ‫לצרכי הבל‪ ,‬ויתכן שבזה יכלה את ממונו ויבוא לידי גזל‪ ,‬ואם חושב‬ ‫(פרק כ"ב)‪.‬‬ ‫שירויח שיחשבו שהוא עשיר ויתנו לו בהקפה‪ ,‬זה אינו כי יגלו שאינו‬ ‫עשיר‪ ,‬ועוד מפסיד בזה שמרגיל את ילדיו לפזרנות ועל ידי זה יפסיד‬ ‫צורת נתינת ההלוואה‪ -‬איתא בחז"ל שאם אדם נתן לחבירו כל‬ ‫ממונו ויהיה בעל חוב‪ .‬על כן החכם עיניו בראשו שלא לכלות ממונו‬ ‫המתנות שבעולם‪ ,‬ופניו זעומות‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו‬ ‫בענייני הבל וריק‪ ,‬אלא לעניינים הכרחיים ולצדקה וחסד‪ ,‬ואז טוב לו‪.‬‬ ‫כלום‪ ,‬והמקבל את חבירו בסבר פנים יפות כאילו נתן לו כל מתנות‬ ‫טובות שבעולם‪ .‬וכן הדין לענין הלואה‪ ,‬שצריך להלוות בסבר פנים יפות‪,‬‬ ‫החזקת תורה‪ -‬מותר לתת יותר מחומש עבור החזקת תורה‪ ,‬מפני שעל‬ ‫ולא בבזיון‪ ,‬ויתבונן אילו הוא היה המקבל כמה היה רוצה שיתנו לו בסבר‬ ‫ידי זה יש לו חלק בשכר התורה‪ ,‬וכפי שמוסיף לתת יש לו יותר חלק‬ ‫פנים יפות‪ ,‬ובפרט אם הלוה הוא מך וע"י ההלואה מחזיק ידו שלא‬ ‫בשכר התורה‪ .‬והמחזיק תורה עליו להתייחס למקבל בכבוד כשותף‬ ‫יצטרך לבריות שבזה מקיים להרמב"ם מצות צדקה‪ ,‬שצריך להתנהג כמו‬ ‫בעסקיו שהרויח על ידו הון רב‪ ,‬ואז יקבל שכרו בעולם הבא בשמחה‪,‬‬ ‫שנתבאר לגבי צדקה‪ .‬ואם אין ביכולתו להלוות לו‪ ,‬ידבר עמו בלשון רכה‬ ‫ואם לא נוהג כך‪ ,‬במידה שאדם מודד כך מודדים לו‪ ,‬ומצינו בחז"ל שר"מ‬ ‫ויראה לו שהיה רוצה להלוות לו אלא שאינו יכול‪.‬‬ ‫היה משתכר שלשה סלעים בשבוע והיה משתמש בשתים והשלישי‬ ‫נתן לצדקה‪ ,‬ואמר שאינו דואג לבניו אחריו כי אם בניו יהיו צדיקים‬ ‫עשית המצוה לשמה‪ -‬אמרו חז"ל האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה‬ ‫יתקיים בהם "ולא ראיתי צדיק נעזב"‪ ,‬ואם לא יהיה צדיקים אינו רוצה‬ ‫בני או שאהיה בן העולם הבא‪ ,‬הרי זה צדיק גמור‪ ,‬וכן הדין במצות חסד‬ ‫להניח להם מעות‪ .‬עוד מצינו בחז"ל שמי שבידו להחזיק תורה ואינו‬ ‫וכל כהאי גוונא‪ ,‬שלא נתבטלה המצוה בשביל שכיוון שתהיה לו גם‬ ‫מחזיק‪ ,‬אע"פ שלמד ולימד ושמר ועשה הרי הוא בכלל "ארור אשר לא‬ ‫הנאה מזה‪ ,‬ואף שמצוות צריכות כוונה‪ ,‬הכא הרי מ כוין לשם מצוה‪ ,‬אלא‬ ‫יקים את דברי התורה הזאת"‪ ,‬ואם לא למד וכו' מחמת עוני‪ ,‬ולא היה‬ ‫שרוצה שהקב"ה ייטיב לו על זה‪ ,‬על כן מצוה שלימה היא‪ .‬אך יותר טוב‬ ‫סיפק בידו להחזיק תורה‪ ,‬והחזיק‪ ,‬הרי הוא ברוך‪ .‬ורואים מזה גודל הענין‬ ‫שי כוין רק לשם ד' שציוה על זה בתורה‪ ,‬ואז המצוה נעשית באופן‬ ‫להחזיק תורה אף כשמזונותיו מצומצמים‪ ,‬וכ"ש כשהם מרווחים‪( .‬פרק‬ ‫הנעלה ותומשך מידת החסד מלמעלה על כל הבריאה‪ .‬ואם האדם רואה‬ ‫כ')‪.‬‬ ‫שאינו יכול לכוין לשם מצוה אלא רק לתועלת עצמו‪ ,‬מ"מ לא ימנע‬ ‫מהמצוה‪ ,‬ואמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא‬ ‫החזקת מי שמטה ידו שלא יתמוטט לגמרי‪ -‬מי שמטה ידו ויש חשש‬ ‫לשמה‪ ,‬שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬וזה נאמר על מי שמכוין לתועלת שכר‬ ‫שיצטרך לבריות‪ ,‬המצוה להחזיקו גדולה יותר מכל צדקה‪ ,‬ומקיים בזה‬ ‫או מיראת העונש ואינו מכוין כלל לשם מצוה‪( ,‬ואם הוא מכוין רק כדי שיכבדוהו י"א‬ ‫"וכי ימוך אחיך וכו' וחי אחיך עמך"‪( ,‬ודרשו חז"ל מלשון "עמך" שאם‬ ‫שזה בכלל מצוה שלא לשמה‪ ,‬וי"א שזה יותר גרוע ממצוה שלא לשמה‪ ,‬ואם הוא מכוין‬ ‫לא יתן יכול מצבו ג"כ להתמוטט‪ ,‬ואם יתן יהיו שניהם חיים וקיימים)‪.‬‬ ‫לשם מצוה והוא רוצה ג"כ שיכבדוהו‪ ,‬בודאי מצוה היא‪ ,‬ואפשר שזה בכלל לשמה)‪,‬‬ ‫ואפשר לקיים את המצוה בין בצדקה‪ ,‬ובין ע"י שממציא לו איזה‬ ‫ומואב לא קידמו את ישראל בלחם ובמים הורחקו מכלל ישראל‪ ,‬ואילו‬ ‫ועל ידי זה מגיע חסד ד' על הבריאה‪ ,‬אך לא על כל הבריאה כי אם עד‬ ‫צאצאיו של יתרו ישבו בלשכת הגזית בזכות "קראן לו ויאכל לחם"‪,‬‬ ‫השמים‪ ,‬ובכל אופן שהאדם עושה זה נחשב לצדקה‪ ,‬ואפי' אם איבד‬ ‫ומיכה שעשה פסל לא נמנה עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא בזכות‬ ‫סלע ומצאה עני‪ ,‬קבע לו המקום זכות על זה‪ .‬ומצינו בחז"ל שהעולה‬ ‫שהיתה פתו מצויה לעוברי דרכים‪ ,‬ונביא הבעל שרתה עליו שכינה‬ ‫נקרבת כנגד העושים מאהבת ד'‪ ,‬והשלמים כנגד אלו המבקשים‬ ‫בזכות שהאכיל את עידו הנביא‪ ,‬ובגלל שיהונתן לא נתן לדוד ב' ככרות‬ ‫מהקב"ה בשביל הנאת עצמם‪ ,‬והחטאת כנגד אלו העובדים מיראת‬ ‫לחם נסתובב שנהרגה נוב עיר הכהנים ושאול ושלשת בניו‪ ,‬ונטרד דואג‬ ‫העונש בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬וכמו שכולם נקרבים בבית המקדש ע"י‬ ‫האדומי‪ .‬ומכאן לומדים כמה צריך להזהר שלא להעלים עין ממצות‬ ‫כהן אחד‪ ,‬כך כל כוונות העשיה חוסים בצל הקב"ה וחביבים לפניו‪ ,‬אף‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬ובזכות זה הקב"ה יציל אותו ואת זרעו מתלאות העולם‪.‬‬ ‫שכל אחד יש לו מדרגה בפני עצמו‪ ,‬ומה טוב שירגיל האדם עצמו שכשהוא‬ ‫ומצות הכנסת אורחים שייכת גם בעשירים‪ ,‬והיינו שיקבלם בפנים יפות‪,‬‬ ‫עושה דבר שיש לו שורש בתורה כמו הלואה או תמיכה לעני או שמשלם שכר שכיר‬ ‫וישמשם ויכבדם לפי כבודם‪ ,‬ובעניים יש בזה גם מצות צדקה‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫בזמנו וכיוצא בזה‪ ,‬שיכוין בעת הפעולה לקיים מצות עשה שלה‪ ,‬שאז נעשית המצוה‬ ‫בשלימות‪ .‬אך יזהר שלא יעשה המצוה כדי להתפאר נגד אחרים‪ ,‬מפני‬ ‫איך להתנהג עם האורחים‪ -‬התורה האריכה לפרט את ההכנסת‬ ‫שבזה מקלקל המצוה לגמרי‪( ,‬ועיין ברמ"א (יו"ד רמ"ט י"ג) שכתב שלא‬ ‫אורחים של אברהם אבינו כדי שנלמד אנו איך להתנהג עם האורחים‪,‬‬ ‫יתפאר אדם בצדקה שנותן‪ ,‬ואם מתפאר לא די שאינו מקבל שכר אלא‬ ‫שצריך לחזר אחריהם‪ ,‬ולקבלם בחיבה יתירה‪ ,‬ולתת להם מים לנקיון‬ ‫וכו'‪ ,‬וצ"ע דאף שהמתגאה במצוה שעושה יש לו בזה חטא‪ ,‬מ"מ לא‬ ‫וכיוצא בזה מלבד אכילה ושתיה‪ ,‬ולתת להם להשען ולהנפש מטורח‬ ‫מצינו שמאבד שכר המצוה אלא בתוהה על הראשונות) אלא יתבונן‬ ‫הדרך לפני האכילה‪ ,‬ולומר מעט ולעשות הרבה‪ ,‬ולעשות הסעודה באופן‬ ‫האדם שכל מה שיש לו זה מהקב"ה‪( .‬פרק כ"ג)‪.‬‬ ‫היותר נעלה ובזריזות יתירה‪ ,‬ולעמוד לשרתם בעצמו‪ ,‬וללוותם אחרי‬ ‫האכילה‪ ,‬ולחנך גם בניו למצוה זו‪ .‬ואמרו חז"ל שבשביל שאמר אברהם "יוקח נא‬ ‫גודל חיוב פריעת חוב‪ -‬אמרו חז"ל פריעת חוב מצוה היא‪ .‬ואין האדם‬ ‫מעט מים" זכו ישראל במדבר למי הבאר‪ ,‬ולכאורה קשה וכי בשביל פעם אחת נתנו‬ ‫יכול להשתמט מזה כמו שאינו יכול להשתמט מסוכה שופר ותפילין‪,‬‬ ‫מים לשישים רבוא ארבעים שנה‪ ,‬והביאור בזה הוא שבאמת אברהם עשה כך כל ימי‬ ‫ומי שאינו פורע בי"ד יורדים לנכסיו ומניחים לו מזונות ל' יום וכסות‬ ‫חייו‪ ,‬אלא שמידת הדין היתה יכולה לטעון שכיון שהיו עובדי גילולים אין לתת על זה‬ ‫לי"ב חודש וכלי אומנות שהוא מוכרח למלאכתו‪ ,‬ומוכרים את כל‬ ‫שכר‪ ,‬ולכן זימן הקב"ה שיעשה כך גם למלאכים‪ ,‬שבזה גם המחשבה וגם המעשה הם‬ ‫לטובה‪ ,‬ועבור זה שילם לדורותיו הבאים אחריו‪ .‬נמצאנו למדים שמי שהורגל לעשות‬ ‫השאר‪ ,‬גם מה שנצרך למזונות אשתו ובניו‪ ,‬כי הכל משועבד לפריעת‬ ‫חסד הקב"ה מזמן לו לעשות פעולות נשגבות שיזכה עבורם לכל טוב בעולם הזה‬ ‫החוב‪ .‬והנמנע מלפרוע מחמת שהוא אלם‪ ,‬עובר על "לא תעשוק את‬ ‫ובעולם הבא‪( .‬וממעשה דרבקה אנו לומדים ורואים שאם האדם מקיים‬ ‫רעך"‪ .‬ומי שאינו משלם נקרא "לוה רשע ולא ישלם"‪ ,‬וכמה יתבייש‬ ‫את המצוה בלב טוב כראוי‪ ,‬הוא מוסיף על המצוה גם מה שלא ביקשו‬ ‫האדם שמביא על עצמו שם רשע ולעתיד לבוא יתפרסם שמו זה לפני‬ ‫ממנו‪ .‬פ"א)‪ .‬וצריך לקבל את האורחים בסבר פנים יפות‪ ,‬ולתת להם מיד‬ ‫רבי רבבות מחנות קדושות‪ ,‬שכל ענייניו של אדם נכרזים ומתפרסמים‬ ‫לאכול שמא הם רעבים ומתביישים לבקש‪ ,‬ולתת להם בפנים צהובות‬ ‫למעלה לפני כל‪ .‬ובפרט אם הוא תלמיד חכם גדול עוונו מאד מאד‪,‬‬ ‫ולא זועפות‪ ,‬ואם יש דאגה יכסנה בפניהם‪ ,‬ויראה עצמו שהוא עשיר‬ ‫ועובר גם על "לא תחללו את שם קדשי"‪ .‬ואסור ללוה לקחת הלואה‬ ‫אפי' הוא עני‪ ,‬וינחמם בדברים‪ ,‬ולא יספר להם תלאותיו‪ ,‬ויראה עצמו‬ ‫ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה עד שאין לו מהיכן להחזיר‪ ,‬ונקרא רשע‪.‬‬ ‫כמצטער על שאינו יכול לתת להם יותר‪ ,‬ויחתוך להם את הלחם ולא‬ ‫והנוטל מחבירו ממון בשביל איזה עסק‪ ,‬יזהר שלא להשתמש בממון לצורך עצמו‪ ,‬אם‬ ‫יביט עליהם כשהם אוכלים כדי שלא יתבייש‪ ,‬ואם הם לנים אצלו יתן‬ ‫על ידי זה לא יהיה לו מה להחזיר‪ .‬וידע שממון אחרים שיש בידו לבסוף לא‬ ‫להם את המיטות הטובות כפי הראוי להם כדי שמנוחתם תהיה טובה‪,‬‬ ‫יצליח‪ ,‬דכתיב "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו"‪ ,‬פעמים‬ ‫ויחשוב בליבו איך היה רוצה שיארחו אותו ושגלגל חוזר בעולם‪ ,‬ואף אם‬ ‫יעזוב העושר אותו‪ ,‬ופעמים הוא יעזוב‪ ,‬ואף ממונו כלה מחמת זה‪.‬‬ ‫חושב שאינו יכול לכבד האורחים כראוי יכניסנו ויכבדו ממה שיש לו אם‬ ‫והשומר עצמו בדרך המשפט מקרב את ישועת ד' על ישראל‪( .‬פכ"ד)‪.‬‬ ‫אין אחר שיכבדו כראוי‪ .‬וטוב שיהיה לאדם חדר מיוחד לאורחים לכל‬ ‫הפחות ללינה‪ ,‬אף אם אינו יכול להאכילם‪ ,‬ויתבונן איך הוא מכין מקום‬ ‫אהבת חסד חלק ג'‬ ‫אף לצרכים שאינם חשובים‪ ,‬ואף אם היחיד אינו יכול לעשות כך‪ ,‬הרבים‬ ‫חייבים לעשות מקום מיוחד ללינת האורחים‪ ,‬וידאגו למזונותיהם‪ ,‬ולא‬ ‫חלק ג' מדבר על גמילות חסדים שבגופו‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל שגמילות‬ ‫יפטרום מהעיר בלא מזונות ח"ו‪ ,‬ומצינו שכופים בני העיר זה את זה‬ ‫חסדים היא בין בגופו בין בממונו בין לחיים בין למתים בין לעניים בין‬ ‫להכניס אורחים ולחלק להם צדקה‪ .‬וכבר נהגו בכל ישראל לעשות‬ ‫לעשירים‪ ,‬משא"כ צדקה‪ .‬וגמילות חסדים שבגופו כולל כל דבר שאדם‬ ‫חברת "הכנסת אורחים" ואשרי חלקם‪.‬‬ ‫מיטיב לחבירו ע"י טירחת גופו‪ ,‬כגון הכנסת אורחים‪ ,‬ביקור חולים‪,‬‬ ‫מצות לוית האורח‪ -‬מצוה ללוות את האורח ביציאתו‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫שמחת חתן וכלה‪ ,‬לוית המת קבורתו והספדו ונשיאת מיטתו‪ ,‬וכפי‬ ‫ששכר לויה אין לו שיעור‪ ,‬ואמרו שכל המלוה אפי' ד' אמות בעיר שוב‬ ‫שיבואר להלן‪.‬‬ ‫אין האורח ניזוק‪ ,‬ואסור לאורח למחול על ליוויו‪ ,‬וכל שאינו מלוה כאילו‬ ‫מצות הכנסת אורחים‬ ‫שופך דמים‪ ,‬וכופין על הלויה כמו על הצדקה‪ ,‬ובפרט אם האורח אינו‬ ‫גודל ענין הכנסת אורחים‪ -‬מצות הכנסת אורחים חביבה מאד לפני‬ ‫יודע טוב את הדרך מצוה רבה ללוותו (או להדריכו היטב) כדי שלא‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והיא חשובה כהשכמת בית המדרש‪ ,‬וי"א יותר מהשכמת בית‬ ‫יכשל‪ ,‬וזכותו גדולה מאד מאד כי זהו עיקר מצות לויה‪ ,‬וגורם הצלה לו‬ ‫המדרש‪( ,‬ולפי זה אם השכים ללכת לבית המדרש ונזדמנו לו אורחים מוטב יותר‬ ‫ולזרעו עד סוף כל הדורות‪( .‬פרק ב')‪.‬‬ ‫שיתעסק במצוה זו‪ ,‬אמנם אם יש בביתו מי שיקבלם כראוי להם ילך לבית המדרש‪,‬‬ ‫דאין מבטלים תלמוד תורה למצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים‪ ,‬ולפעמים אם‬ ‫מצות ביקור חולים‬ ‫האורחים הם נכבדים ביותר‪ ,‬נכון שהוא בעצמו ישמש לפניהם)‪ ,‬והיא גדולה יותר‬ ‫מצות ביקור חולים היא בכלל גמילות חסדים‪ ,‬שהאדם אוכל פירותיה‬ ‫מה קבלת פני שכינה‪ ,‬והיא מהדברים שהאדם אוכל פירותיהן בעולם‬ ‫בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪ ,‬וכל המבקר את החולה ניצול‬ ‫הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪ ,‬וכיון שהיא בכלל גמילות חסדים‪ ,‬האדם‬ ‫מדינה של גיהנום‪ ,‬ויש לו שכר גם בעולם הזה שיהיה נשמר מיצר הרע‬ ‫זוכה על ידה לכל המעלות שזוכים ע"י גמילות חסדים‪ ,‬והמוחזק במצוה‬ ‫ומן היסורים‪ ,‬והכל מתכבדים בו‪ ,‬ואמרו חז"ל דהא דכתיב "אחרי ד'‬ ‫זו זוכה לבנים‪ ,‬והמאכיל עני על שלחנו נחשב כקרבן במזבח ומכפר עליו‪,‬‬ ‫אלוקיכם תלכו" היינו ללכת אחר מידותיו‪ ,‬להלביש ערומים ולבקר‬ ‫ובפרט אם הוא תלמיד חכם שכרו הרבה מאד יותר על זה‪ ,‬והרי הוא‬ ‫חולים לנחם אבלים ולקבור מתים‪ ,‬ומאד הזהירו חז"ל על מצוה זו‪.‬‬ ‫כמקריב תמידין‪ ,‬ומי שאינו רוצה להנות תלמיד חכם מנכסיו ח"ו עונשו‬ ‫גדול ואין לו ברכה‪ .‬ואמרו חז"ל שאמרו גדולה לגימה וכו' שבגלל שעמון‬ ‫בזמננו שהדורות הולכין ומתדלדלין‪ .‬וגם לא יחשוב האדם שסמוך‬ ‫מדיני המצוה‪ -‬מצות ביקור חולים היא אפי' בבן גילו (‪-‬והיינו שנולד‬ ‫לפטירתו יצוה לבניו לעשות לעילוי נשמתו‪ ,‬כי שמא ימות בפתאומיות‪,‬‬ ‫במזלו) שנוטל אחד משישים מחליו‪ ,‬ואין למצוה זו שיעור אפי' גדול‬ ‫וגם אם יצוה מי אמר שיקיימו צוואתו‪ ,‬כי חמדת הממון מעבירה את‬ ‫אצל קטן ואפי' כמה פעמים ביום‪ ,‬ובלבד שלא יטריח עליו‪ ,‬והקרובים‬ ‫האדם מדעת קונו ודעת אביו‪ ,‬והבן חושב שאביו כבר לא זקוק לו‬ ‫והחברים נכנסים מיד כשחלה‪ ,‬והרחוקים אחר ג' ימים‪ ,‬ואם קפץ עליו‬ ‫(ובאמת הוא זקוק לו ביותר)‪ ,‬ולכן ישתמש בממונו בחייו לצורך תורה או‬ ‫החולי אלו ואלו נכנסים מיד‪ ,‬ואם החולה שוכב על הארץ לא ישב ע"ג‬ ‫חסד‪ ,‬וימנה אנשים נאמנים לטפל בענין‪ ,‬ואם לא עשה כך עד שהוא‬ ‫ספסל גבוה ממנו ואם הוא על המיטה מותר‪ ,‬ואין מבקרין לא לחולי‬ ‫חולה יצווה עכ"פ בפני עדים‪ .‬וממונו של האדם לא הולך עמו לאחר‬ ‫מעים משום כיסופא‪ ,‬ולא לחולי עין וראש שהדיבור קשה להם‪ ,‬וכן‬ ‫מותו‪ ,‬ואף קרוביו לא מלוים אותו אלא עד הקבר‪ ,‬ורק תורה תשובה‬ ‫לשאר חולה שהדיבור קשה לו‪ ,‬ובאופנים אלו נכנסים לבית החיצון‬ ‫ומעשים טובים וצדקה וחסד שעשה האדם עם ממונו בחייו מלווים את‬ ‫ומבררים אם צריך סיוע‪ ,‬ושומעים צערו ומבקשים עליו רחמים‪ ,‬וכן על‬ ‫האדם למעלה ויכולים להציל אותו מן הדין‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫כל חולה צריך לבקש רחמים שזהו חלק מהמצוה‪ ,‬ולכן אין לבקר בג'‬ ‫שעות ראשונות ביום שחליו מיקל ולא יחוש לבקש רחמים‪ ,‬ולא בג'‬ ‫חסד עם המתים‬ ‫שעות אחרונות שחליו מכביד ויתייאש מלבקש רחמים‪ ,‬ונראה שהם‬ ‫מצות קבורת מתים‪ -‬קבורת מתים היא מצוה דאורייתא דכתיב "כי‬ ‫שעות זמניות‪ ,‬ואם אינו יכול לבקר בזמן אחר יכול לבקר בשעות אלו‪,‬‬ ‫קבור תקברנו"‪ ,‬והיא בכלל מצות גמילות חסדים ויפה ממנה‪ ,‬ונקראת‬ ‫ואם מבקש רחמים בפני החולה יכול לבקש בכל לשון שירצה כיון‬ ‫חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול ממנו‪ ,‬וכן הוצאת המת‬ ‫שהשכינה שם‪ ,‬אבל שלא בפניו יתפלל בלשון הקודש‪ ,‬ויכלול את‬ ‫לקבורה ונשיאת מיטתו והלוויתו והספדו ושאר צרכי המת הם בכלל‬ ‫החולה עם שאר חולי ישראל שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר‪ ,‬ובשבת‬ ‫גמילות חסדים למתים‪ ,‬ואסרו חז"ל את כל בני העיר בעשית מלאכה‬ ‫יאמר שבת היא מלזעוק וכו'‪.‬‬ ‫כשיש מת אפי' אם המת לא קרא ושנה‪ ,‬דאף שעיקר חיוב הקבורה‬ ‫ביקור חולה עני‪ -‬אם החולה הוא עני הביקור חשוב יותר‪ ,‬כי יותר מצוי‬ ‫מוטל על הקרובים מ"מ מצוה על כל בני העיר להשתדל בזה‪( ,‬ואמנם‬ ‫שהענין נוגע לפיקוח נפש ממש‪ ,‬שאין לו די ממון למזונות או לרופא או‬ ‫אם יש ממונים לזה מותרים שאר בני העיר במלאכה‪ ,‬ואם החברא‬ ‫לתרופות‪ ,‬וגם מחמת הצער שמחמת חסרון המבקרים נפשו נחלשת‬ ‫קדישא לא מתחלקת לפי ימים‪ ,‬אסורים כל החברא קדישא במלאכה‬ ‫ומחלתו מתחזקת‪ ,‬והמעלים עין מזה עובר על "לא תעמוד על דם רעך"‪,‬‬ ‫עד שימסרוהו לכתפים)‪ ,‬אך א"צ לבטל תורה לצורך ההתעסקות בהכנה‬ ‫וכאילו הוא שופך דמים (מפני שאינו מועיל לחולה ברפואה או בדבר‬ ‫לקבורה‪ ,‬אפי' למי שקרא ושנה‪ ,‬וכשמוציאים את המת לקבורה מצוה‬ ‫הנצרך לו)‪ ,‬והמבקרו כמה גדול שכרו‪ ,‬ומקיים מלבד ביקור חולים גם‬ ‫לבטל תורה כדי ללוות אדם שקרא ושנה וכ"ש אם לימד לאחרים‪ ,‬אפי'‬ ‫מצות צדקה והצלת נפשות‪ ,‬והמפייסו לעני זוכה לי"א ברכות‪ ,‬וכבר‬ ‫יש אנשים בלעדיו עד שישים ריבוא (דנטילת התורה שמתבטלת‬ ‫ייסדו בכמה מקומות חברת 'ביקור חולים'‪ ,‬וטוב לעשות כך בכל‬ ‫מהאדם במיתתו‪ ,‬כנתינתה)‪ ,‬ואפי' זקן מחכמי הדור אינו פטור ממצות‬ ‫העיירות‪ .‬ויש מקומות שייסדו חברת 'לינת הצדק' והיינו שמביאים אנשים בכל לילה‬ ‫לויה‪ ,‬ולמי שלא קרא ושנה א"צ לבטל תורה כדי ללוותו אם יש עשרה‬ ‫ללון אצל החולה לפקח על ענייניו‪ ,‬ויש בזה תועלת גדולה גם לחולה וגם למשפחתו‪,‬‬ ‫שיוכלו לומר קדיש וברכת אבלים (ויש ליזהר שלא לחזור מהלויה לביתו‬ ‫ואשרי חלקם‪.‬‬ ‫לפני שבודק שישארו עשרה)‪ ,‬והחברא קדישא צריכים להזהר שלא‬ ‫דאגת המבקר שהחולה יחזור בתשובה‪ -‬איתא בשו"ע שהמבקרים‬ ‫להלין את המת‪ ,‬כי הוא צער גדול למת‪ ,‬וזה גם איסור דאורייתא להלין‬ ‫אומרים לחולה שיתן דעתו על ענייניו‪ ,‬אם הלוה או הפקיד אצל אחרים‬ ‫מת בחינם אם לא באופנים המותרים כמבואר בשו"ע‪.‬‬ ‫או אחרים אצלו‪ ,‬ויעשו כך לאחר ג' ימים אא"כ תקף עליו החולי מאד‪,‬‬ ‫הספד הוא בכלל חסד עם המתים מפני שהוא כבוד המת‪ ,‬ומצוה שירים‬ ‫וטוב שיעשו כך לכל חולה כדי שלא ידאג‪ ,‬ויאמרו לו להתוודות כי‬ ‫קולו עליו לומר דברים המשברים את הלב כדי לעורר בכי‪ ,‬כי מצוה‬ ‫המתוודה מוחלין לו עוונותיו‪ ,‬ויש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬אך גם במקומות‬ ‫לבכות ולהצטער על אדם כשר שמת‪ ,‬והבוכה זוכה למחילת עוונות‪,‬‬ ‫שאין נוהגים לעשות כך לכל חולה‪ ,‬אם משערים שימות ע"י מחלתו‪,‬‬ ‫והקב"ה סופר את הדמעות ומניחם בבית גנזיו‪ ,‬כי זה מורה שהבוכה הוא‬ ‫מסבבים עמו שיתוודה בצורה שלא ידאג‪ ,‬ואם אינו יכול להתוודות בפיו‬ ‫אדם כשר‪ ,‬שמתאונן שנחסר עבודת ד' מן העולם‪ ,‬והמתעצל בהספדו‬ ‫יתודה בליבו‪ ,‬ואם אינו יודע להתוודות יאמר יה"ר שתהא מיתתי כפרה‬ ‫של חכם אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו‪ ,‬על כן יש ליזהר בזה‬ ‫על כל עוונותי‪( ,‬ולא יעשו זאת בפני עם הארץ או נשים וקטנים‪ ,‬שמא‬ ‫מאד‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫יבכו וישברו את לב החולה)‪ ,‬ויאמרו לו שיבקש מחילה מכל מי שחטא‬ ‫כנגדו בממון או בדברים‪ ,‬כדי שלא יצטרך לחזור לעולם בגלגול‪ ,‬ובזוהר‬ ‫ניחום אבלים גם הוא בכלל גמילות חסדים‪ ,‬וזה בכלל "ואהבת לרעך‬ ‫איתא שיאמר לו שבזכות שישוב בתשובה יחיה‪ ,‬ואם ימות יהיה נקי‬ ‫כמוך"‪ ,‬ויש ליזהר בזה בעני יותר מבעשיר‪ ,‬ויסוד ענין ניחום אבלים הוא‬ ‫מחטאיו ויזכה לעולם הבא ולגן עדן‪ ,‬והגורם לחולה לשוב בתשובה‬ ‫כדי לנחמו מצערו‪ ,‬וכשאומר המקום ינחם וכו' יוצא ידי חובה‪ ,‬אך יותר‬ ‫שכרו גדול‪ .‬ואם החולה הוא עשיר שלא עשה צדקה וחסד כראוי‪,‬‬ ‫טוב לדבר על ליבו ולנחמו מצערו שזהו עיקר הניחום‪( .‬פרק ה')‪.‬‬ ‫יעוררוהו לתקן דבר זה‪ ,‬או לקבל על עצמו בל"נ לתקן כשיקום מחליו‪,‬‬ ‫שהצדקה מצילה ממות ומגיהנום‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫מצות שמחת חתן וכלה‪ -‬המצוה לשמח חתן וכלה הוא ענין גדול‪ ,‬וזה‬ ‫בכלל גמילות חסדים‪ ,‬ומצוה זו מצויה יותר בבני עניים וכדו' שאין מצוי‬ ‫זהירות האדם בתורה תשובה ומעשים טובים בחייו‪ ,‬ושלא יסמוך‬ ‫שם אנשים המשמחים‪ ,‬וגם אין מצוי שיעשו נגד ההלכה (כדלהלן)‪ ,‬ואם‬ ‫על אחרים‪ -‬האדם צריך לרדוף בחייו אחר לימוד התורה שהיא הגדולה‬ ‫יעשו ויעיר להם יקבלו את דבריו‪ ,‬ומצוה גדולה עד מאד ללכת לשמח‬ ‫מכל המצוות‪ ,‬ויזהר שלא יחסר לו אפי' יום אחד מלימוד התורה (וילמד‬ ‫אותם‪ ,‬והמשמח חתן וכלה זוכה לתורה‪ ,‬וכאילו הקריב תודה‪ ,‬וכאילו בנה‬ ‫במקום שליבו חפץ)‪ ,‬ואיתא בשו"ע שכל איש ישראל חייב בתלמוד תורה‪ ,‬בין עני‬ ‫חורבה אחת מחורבות ירושלים‪ ,‬ומצינו מגדולי החכמים שהיו מטפלים‬ ‫בין עשיר וכו'‪ ,‬ויקבע זמן ללימודו ביום ובלילה‪ .‬וכן צריך האדם לרדוף אחר‬ ‫בענין זה‪ ,‬וגם בממונו מצוה לסייעם להוצאות החתונה ולשאר דברים‬ ‫התשובה שגם זה חביב ונחמד מאד לפני הקב"ה‪ ,‬וכן צריך לחפש‬ ‫הכרחיים‪ ,‬במתנה או בהלוואה‪ ,‬ע"י עצמו או שיקבץ מאחרים‪ ,‬ושכרו‬ ‫ולרדוף אחר מעשים טובים‪ ,‬והתורה מביאה לידי תשובה ומעשים‬ ‫גדול עבור זה‪ ,‬ונהגו בכמה מקומות לעשות חברת 'הכנסת כלה'‪ ,‬ועדיף‬ ‫טובים ‪ ,‬וגם מי שאינו יכול ליישב דעתו לתורה או לתשובה‪ ,‬מ"מ יחפש‬ ‫להשיא יתומות עניות מלתת לעניים‪.‬‬ ‫אחר מעשים טובים‪ .‬ואל יסמוך האדם שבניו יעשו לעילוי נשמתו אלא‬ ‫במצות שמחת חתן וכלה יש להזהר שלא יהיה הקלקול יתר על התיקון‪,‬‬ ‫יעשה בעצמו‪ ,‬כי גם בניו יהיו טרודים ויסמכו על בניהם אחריהם וכו'‪,‬‬ ‫כגון לבוא למקומות שיש ריקודים מעורבים שזה עוון פלילי‪ ,‬וצריך‬ ‫והלל אף שבניו בודאי היו קדושי עליון אמר "אם אין אני לי מי לי"‪ ,‬וכ"ש‬ ‫חסד התלוי בדיבור יכול לזכות לזה גם מי שאין לו ממון‪ ,‬והוא דבר‬ ‫לברוח מחתונות כאלה כי השטן מרקד ביניהם‪ ,‬ואין שום מצוה לשמחם‬ ‫מצוי בהרבה עניינים‪ :‬א' ללמד תורה לאחרים שזה בכלל חסד‪ ,‬ומ"מ אינו‬ ‫דכל מצוה המביאה לידי עבירה מוטב שלא יעשה המצוה‪ ,‬ואם משער שיתכן‬ ‫יוצא בזה ידי מה שאמרו חז"ל שהאדם חייב לעסוק בחסד‪( ,‬כדמצינו באביי ורבא שהיו‬ ‫שיקבלו תוכחתו מצוה ללכת לשם ולמונעם‪ ,‬וזכות הרבים תלוי בו‪ .‬ואמרו‬ ‫מבית עלי שאביי שעסק בחסד חי ס' שנים‪ ,‬ורבא שלא עסק בחסד חי מ' שנים‪ ,‬והרי‬ ‫חז"ל שהמסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כדי להנות‪ ,‬אפילו יש בידו תורה ומעשים‬ ‫רבא לימד תורה לאחרים‪ .‬ואולי הביאור בזה שאביי כיון שהיה מפורסם בדורו ודאי‬ ‫טובים לא ינקה מדינה של גיהנום‪ ,‬וזה אפילו בהסתכלות בעלמא‪ ,‬וכ"ש שאסור לרקוד‬ ‫היה מוסיף עניינים גדולים בחסד שאחרים לא היו עושים בלעדיו‪ ,‬ורבא סבר שאין‬ ‫יחד‪ ,‬ועובר בזה על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"‪ ,‬וגם על "ונשמרת מכל‬ ‫חיוב על האדם להתחיל לעסוק בדבר כיון שלא בא מעשה לפניו‪ ,‬והוא חשש מביטול‬ ‫דבר רע" שזה אזהרה שלא להרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה‪ ,‬וכ"ש שאסור‬ ‫תורה‪ ,‬ומשמים הסכימו לאביי‪ .‬ומה שהוסיפו לו כ' שנים י"ל שבאו להשלים לו את‬ ‫לעשות מעשה המביא לידי הרהור והסתכלות ובודאי יבוא על ידי זה לידי טומאה‪ .‬ועל‬ ‫הזמן שעסק בחסד‪ ,‬כדי שלא יפסיד מלימוד התורה‪ ,‬אי נמי ע"י חסד נתכפר לו עוון‬ ‫כולם מצוי שעובר ע"י הריקוד בלאו ד"לא תקרבו לגלות ערוה" שהרי הבתולות הם‬ ‫בית עלי)‪ .‬ב' להסיר כעס של אדם על חבירו‪ ,‬או לסבב בדיבורו שלא יקרה‬ ‫נדות מזמן שהגיעו לידי וסת‪ ,‬ונדה היא ערוה‪ ,‬והמחבק או המנשק אחת מכל העריות‬ ‫נזק לחבירו‪ ,‬או לגרום שאדם יעשה טובה לחבירו (ומקבל עבור זה ברכה‬ ‫דרך תאוה ואפילו בלי ביאה עובר על לאו זה ולוקה וזה עוון פלילי והעושה כן פסול‬ ‫לעדות ולשבועה (שהרי קשה לומר שסוברים שזה מותר‪ ,‬ואף בשוגגים זה עוון פלילי‬ ‫מאת ד')‪ .‬ג' לייעץ לחבירו עצה ההוגנת לו בענייניו‪ .‬ד' לנחם את חבירו‬ ‫מאד)‪ ,‬וזה מאביזרייהו דעריות ש יש בזה דין יהרג ואל יעבור‪ .‬וצריך לדעת שהאיסורים‬ ‫מדאגתו (אם אינו יכול לעזור לו ממש)‪ ,‬ואמרו חז"ל הנותן פרוטה לעני‬ ‫הנ"ל שייכים גם במי שאמורה להיות אשתו כגון אחרי כתיבת התנאים‪ ,‬וכן יש בהם‬ ‫מתברך בו' ברכות‪ ,‬והמפייסו בדברים בי"א ברכות‪ .‬ה' יגרום לרבים‬ ‫איסור יחוד‪ ,‬ואפילו אם היתה טהורה אסור‪ ,‬ודבר זה מביא לפעמים קלקול גדול‪,‬‬ ‫לעשות צדקה וחסד‪ .‬ו' להתפלל על החולה שירפאהו ד'‪ ,‬או שינצל‬ ‫ועתידים ליתן את הדין בעולם הבא‪ ,‬וגם לסבול יסורים עבור זה בעולם הזה‪ .‬ועוד‬ ‫מצרתו ואפי' חבירו אינו יודע‪( .‬פרק ח')‪.‬‬ ‫מגיעים ע"י ההתקרבות לכמה איסורים גדולים של עוון כרת‪ ,‬וממילא מלבד האיסור‬ ‫בעצם ההתקרבות יש בזה גם הרחקה מאיסורי כרת‪ ,‬והמוציא מעות לכלי זמר‬ ‫דברי סיום‪ -‬המתבונן בכל הנ"ל יראה איך מידת החסד שייכת בכל‬ ‫במקומות כאלו הרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה ועובר על "לפני עוור לא תתן‬ ‫ענייני ההטבה שבעולם‪ ,‬וכל אחד יכול לקיימה בענייניו‪ ,‬ולפעמים‬ ‫מכשול"‪ ,‬ועל המחותנים לדעת שאם החתונה היא בפריצות ודאי אין השכינה שורה‬ ‫שם והזיווג לא יעלה יפה וזרעם לא יהיה נכון לפני השם‪ ,‬ואם יש בחופה אנשים ונשים‬ ‫בקלות‪ ,‬ובעוונותינו הרבים בני אדם מזלזלים בזה‪ ,‬ולפעמים קל לאדם‬ ‫יחד אין לומר שהשמחה במעונו‪ ,‬דאין שמחה כשהיצר הרע שולט שם‪ ,‬ובספר חסידים‬ ‫לטרוח ולהוציא הוצאות רבות על הבלים‪ ,‬ואילו על חסד שהוא הצלחתו‬ ‫מביא מעשה נורא על אדם שראה במדבר בלילה וראה אנשים שכבר מתו מושכים‬ ‫של אדם בעולם הזה ובעולם הבא אינו מוכן אף לטרוח מעט או להוציא‬ ‫עגלות גדולות ועליהם בני אדם‪ ,‬ואמרו לו שבגלל שהיו משחקים עם נשים ובתולות‬ ‫מעט הוצאות‪ ,‬והסיבה לזה היא שהיצר אינו מניח לאדם להתבונן בגודל‬ ‫הם מושכים עגלות עד שכבר אין להם כח‪ ,‬ואז חבריהם מחליפים אותם‪( .‬פרק ו')‪.‬‬ ‫מידת החסד ורוב טובה‪ ,‬ועל כן העצה לזה שילמד תמיד גודל שבח‬ ‫המידה הקדושה הזו‪ ,‬ויתברר ויתאמת אצלו שרצון ד' יתברך שנרגיל‬ ‫התבוננות לראות איזה חסד השני צריך ובאיזה צורה הוא יכול‬ ‫עצמנו להתנהג ברחמים וחסד עם זולתנו‪ ,‬ועל ידי זה ישיג אהבה למידת‬ ‫להועיל לו‪ -‬כתיב "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד' " והיינו‬ ‫החסד‪ ,‬ובזכות זה הקב"ה ג"כ יתחסד עמו בכל ענייניו בזה ובבא‪ .‬ומ"מ‬ ‫שצריך האדם להתבונן בשכלו ולחשוב מה הדל צריך ואיך הוא יכול‬ ‫אין די בחסד בלי יראת שמים‪ ,‬אלא צריך ללכת בדרכי התורה ובקבלת‬ ‫להועיל לו באופן הטוב ביותר‪ .‬וכגון אם הוא דל בממון והוא נצרך‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬ואז אשריו וטוב לו‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫לבגדים (ש זה אחד מהדברים שעליהם אמרו חז"ל שבזה ילך האדם אחר מידותיו של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכמו שכתוב "ויעש ד' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם"‪ ,‬ונראה‬ ‫התעוררות מיוחדת לצדקה וחסד בזמננו‪ -‬אף שבזמננו נתחזק מאד‬ ‫שהחידוש בזה הוא שגם בעשיר שייכת מצוה זו באופן שאינו יכול לדאוג לעצמו‪,‬‬ ‫ענין צדקה וחסד‪ ,‬מ"מ יש עוד לעורר בזה משני טעמים‪ :‬א' צריך לתת‬ ‫ואמנם בעניים יש בזה גם מצות צדקה מלבד מצות הלבשת ערומים‪ ,‬ולפעמים הדבר‬ ‫"די מחסורו אשר יחסר לו" וכיון שהיום הוצאות המחיה גדלו מאד‪,‬‬ ‫נוגע לפיקוח נפש) או אוכל או דירה‪ ,‬יתבונן לתת לו אותם באופן‬ ‫ממילא החיוב לתת צדקה או להלוות גדול יותר‪ ,‬וכן החיוב נמדד בכל‬ ‫שהתועלת תהיה מירבית והטירחה של המקבל מועטה‪ ,‬וזו כוונת חז"ל‬ ‫אחד לפי מה שהוא יכול לתת‪ ,‬ואפילו עני חייב לתת צדקה‪ ,‬וכל מי שיש‬ ‫במה שאמרו שאין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה‪ ,‬ואם הנותן‬ ‫לו יותר חייב לתת יותר‪ ,‬ואם העשיר נותן כמו העני יתכן שיענש שיכלה‬ ‫יכול להשכיל לתת באופן שלא ידע מי הנותן אשרי חלקו‪ ,‬ולפחות יזהר‬ ‫ממונו כיון שלא נתן כפי ערכו‪ ,‬וכיון שבזמננו מצוי הרבה יותר עשירים‬ ‫לתת לו בצינעא שלא לביישו‪ .‬ואם האדם מתבונן בשכלו איך יכול‬ ‫גדולים ובעלי בתים חשובים‪ ,‬א"כ ממילא החיוב גדול יותר‪ .‬ב' כיון‬ ‫להוציא את הדל מדלותו‪ ,‬וכגון שיקנה ממנו דבר שאין רוצים לקנותו‪ ,‬או‬ ‫שהיום מצוי שאנשים מוציאים הוצאות על מותרות במלבושים ודירות‬ ‫שישכור אותו לאיזה מלאכה‪ ,‬זו מצוה גדולה מן הכל‪ ,‬ואשרי חלקם של‬ ‫יקרים ורבוי משרתים וכהאי גוונא (מה שלא היה מצוי פעם)‪ ,‬ממילא‬ ‫העשירים שעושים בכונה איזה עסק שיוכלו להעסיק בו את העניים‪ .‬ומי‬ ‫מידת צדקה וחסד שהיא הצלחת האדם בעולם הזה ובעולם הבא לא‬ ‫שהוא דל בכח והיינו חולה ביארנו לעיל ענייני ביקור חולים‪ .‬וכן מי‬ ‫תהיה קלה מהוצאה למותרות‪ ,‬ואיך יאמר האדם שאין לו אפשרות לתת‬ ‫שמציקים לו ואין לו כח נגדם מצוה להתבונן איך אפשר לעזור לו‪ .‬ומי‬ ‫צדקה‪ ,‬ואילו כשמגיע למותרות הוא מוציא הוצאות ואומר שהוא מוכרח‬ ‫שהוא דל בדעתו הוא דל מן הכל‪ ,‬ואם ע"י כסלתו טעה מדרך התורה‬ ‫לכך‪ .‬ג' כיון שמידת הדין גוברת בעולם מידי יום ויום בכמה מחלות‬ ‫צריך להתבונן איך להשיבו בתשובה‪ ,‬וכמה גדול זכותו ושכרו של‬ ‫ומיתות משונות וחסרון השפעה בעולם‪ ,‬עד שאין יום שאין קללתו‬ ‫המחזירו לדרך הישר‪ .‬וכן מי שאינו חכם ועל ידי זה מפסיד ממונו‬ ‫מרובה מחבירו‪ ,‬ממילא צריך להרבות בצדקה וחסד שזה מגביר את‬ ‫בעסקיו וכן הוא מתבזה‪ ,‬מצוה ללמדו כדי שלא יפסיד וכדי שלא יתבזה‪,‬‬ ‫מידת הרחמים‪( .‬חתימת הספר)‪.‬‬ ‫וזה בכלל ואהבת לרעך כמוך‪ .‬ומי שהוא עני בתורה צריך להתבונן איך‬ ‫התעוררות להתבונן לפני הברכות מה הוא הולך לעשות‪ -‬היצר הרע‬ ‫אפשר להמשיך ליבו לתורה‪ ,‬וזה דבר גדול מאד‪ ,‬ואמרו חז"ל שכל‬ ‫המלמד בן חבירו תורה‪ ,‬זוכה ויושב בישיבה של מעלה‪ ,‬ומעלה עליו‬ ‫מפיל טרדות על האדם כדי שלא יוכל ל כוין‪ ,‬והעצה לזה היא‪ -‬א'‬ ‫שיתפלל מתוך הסידור לפחות תפילת שמונה עשרה‪ .‬ב' להתבונן‬ ‫הכתוב כאילו עשאו‪ ,‬ועל האדם לרחם עליהם מפני שהם ערומים‬ ‫מתחילה בברכות שמונה עשרה וברכות השחר וברכת המזון‪ ,‬מה הוא‬ ‫מתורה ומצוות‪ ,‬שאין להם במה לכסות נפשם בעולם העליון‪ ,‬כמו שהיה‬ ‫מרחם על אדם שאין לו מה ללבוש‪ ,‬וגם מקיים בזה "ואהבת את ד'‬ ‫רוצה לבקש מד' ועל מה הוא מברכו‪ ,‬ואח"כ יאמר אותה הברכה‪,‬‬ ‫ומספיק לדבר זה רגעים אחדים וא"צ שיהוי גדול‪ ,‬ועל ידי זה לא יאמר‬ ‫אלוקיך" שהכונה לאהב אותו על בריותיו‪ .‬וכן דל שאין לו כח להחזיק‬ ‫בניו תורה או ללמדם בעצמו‪ ,‬מצוה להתבונן איך להכניסם לתורה‪,‬‬ ‫הברכות מתוך הרגל‪ ,‬אלא בהתבוננות ובזריזות‪ ,‬ובשמחה על שהוא זוכה‬ ‫לברך לד'‪ .‬ודבר זה מצינו לגבי תשובה שהנביא אומר "קחו עמכם דברים‬ ‫ואמרו חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה‪ ,‬ואמרו חז"ל שכל‬ ‫המלמד בן עם הארץ תורה‪ ,‬אפי' הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו‪.‬‬ ‫ושובו אל ד' "‪ ,‬והיינו שיתבונן האדם מתחילה על מה הוא מבקש‬ ‫מחילה‪ ,‬ויתחרט ויקבל על עצמו שלא לשוב לכסלה עוד‪ ,‬ורק אח"כ הוא‬ ‫הנה פירטנו כמה דברים שצריך להתבונן בשכלו איך לעזור לדל‪ ,‬ואכמ"ל‬ ‫בפרטים נוספים‪ ,‬והמשכיל ילמד מאלו למקרים אחרים‪ ,‬ובזכות זה יזכה‬ ‫ראוי להתוודות לפני ד'‪( .‬השמטה)‪.‬‬ ‫לסוף הפסוק "ביום רעה ימלטהו ד' "‪( .‬פרק ז')‪.‬‬