תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לפרטים 0527692282 סיכום כל ספר אהבת חסד
----------------------------------------------------------------------------------------------
ענייני גמילות חסדים המוזכרים בתורה, הקדמה
וכמה פרטים במצוה זו גמילות חסדים זו מצוה שמעלתה גדולה עד מאד ,כפי שאנו רואים
בתורה שמזהירה בהרבה מקומות על מצות "והלכת בדרכיו" והיינו
אמרו חז"ל שהתורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים,
ללכת בדרכי ד' שהם דרכי החסד והרחמים ,וכן בהרבה מקומות מוזכר
ובאו בזה ללמד גודל הענין של חסד ,ובאמת גם שאר התורה מלאה
בתורה ענייני חסד שעשו האבות הקדושים וכדו' ,והרבה ממצוות
מענייני החסד בהרבה אופנים ,וכדלהלן ,ועל האדם להתבונן בזה כמה
התורה עניינם הוא לעזור לאחרים בכל מה שיוכל ,וגם חז"ל האריכו
החסד יקר בעיני ד' יתברך.
בגודל הענין והתועלת שיש במידה זו בעולם הזה ולעולם הבא .ובספר
א' הקב"ה קילעה לחוה והביאה אל האדם ,וגם נעשה לו שושבין. זה יבוארו פרטי מצוה זו וגודל עניינה.
ב' שם ויפת כיסו את נח אביהם ,מפני שהאדם צריך לחפות על יתברך הטוב והמטיב העושה חסד עם ברואיו ,וביותר עם בני
קלון חבירו בכל כוחו ,כמו שהוא חס על כבוד עצמו ,ונח בירכם על ישראל האהובים לו מאד ,וד' ציווה אותנו ללכת בדרכיו שהם
זה וברכתו נתקיימה.
דרכי הרחמים והחנינה ,ובח' מקומות הזהיר אותנו הכתוב על זה,
ג' אברהם יצא להלחם בארבעת המלכים והוליך עמו עוד אנשים, מלבד מה שהתורה מלאה מזה כמו שיתבאר בספר זה ,וגם ע"י
כדי להציל את לוט ורכושו מן הצרה ,אע"פ שלוט היה אשם בדבר, הנביאים זירזנו על זה.
שהאדם מחויב במצות "לא תעמוד על דם רעך" גם לשכור אנשים כדי להציל
את חבירו מן הגייס והליסטים. עשית חסד היא טובה גדולה לעושה עצמו ,משום שכפי כמה
ד' בקור חולים אצל אברהם. שהרגיל האדם עצמו בעולם הזה במידת הטוב והחסד ,כך יקבל
ה' הכנסת אורחים של אברהם וגודל זריזותו בזה ,ואמר הכתוב "כי השפעת טובו וחסדו של הקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא ,כדכתיב
ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה "מה ד' אלוקיך שואל מעמך וכו' ללכת בכל דרכיו וכו' -לטוב לך".
ומשפט" והחסד בכלל צדקה וגדול ממנה .וגם סיפרה התורה את ומצינו בכתובים ובמאמרי חז"ל שהשוו מידת החסד לתורה ,שגם
החסד שעשה לוט אע"פ שלא ידע שהם מלאכים. ע"י החסד ניצל האדם מכל צרה וזוכה לכל טוב ,ומצינו שמידת
ו' אברהם ביקש מהקב"ה שישא את עוון סדום ולא יכלה אותם, החסד מועילה לכפר עוונותיו של אדם (כבית המקדש) ,ומועילה
והרבה והפציר בענין זה ,ומבואר שצריך האדם גם להתפלל על להאריך ימיו של אדם ,ולהנצל מחבלו של משיח ,והיא עומדת
אחרים ,ואע"פ שהם הולכים בדרך לא טובה. לאדם לכל הדורות שאחריו ,ועושה שלום גדול בין ישראל
ז' עונש סדום היה על מיעוט הצדקה. לאביהם שבשמים ,ומידה זו עומדת ברומו של עולם ממש ,ואיתא
ח' הספד וקבורה לשרה ,קבורה של דבורה מינקת רבקה ,קבורת במדרש שבעלי צדקה וגומלי חסדים חוסים בצל כנפיו של מי
רחל ומצבתה ,וקבורת יצחק. שאמר והיה העולם ,ולהפך מי שאין בו מידת החסד והחנינה -
ט' רבקה נבחרה ליצחק כיון שהיתה גומלת חסדים. מרחיק עצמו מהקב"ה ,ונקרא בליעל.
י' הקב"ה בא לנחם את יצחק על פטירת אברהם. ספר אהבת חסד -יש אנשים שמצות חסד רפויה בידם ,והסיבות
י"א הבטחת יעקב לקב"ה על המעשר ,ומסתמא המעשר היה הם :א' חסרון ידיעת הפרטים הכלולים במצוה זו .ב' חסרון ידיעת
לצדקה וחסד. גודל ענינה והשפעתה לטובה על האדם בכל ענייניו ,ועל כן נכתב
י"ב ברכת אבלים של הקב"ה ליעקב על פטירת רחל. ספר זה .הספר מחולק לג' חלקים :א' דיני גמילות חסדים של
י"ג ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו. הלואת ממון ,השבת העבוט ,תשלומי שכר שכיר בזמנו ,ועוד כמה
הלכות הנוגעות למעשה .ב' גודל שכר המחזיקים במידת החסד
י"ד ראובן ויהודה ניסו להציל את יוסף מן המיתה (ותמר רצתה
וגודל עונש המתרפים ממידה זו ,וכמה עצות לקנות מידה זו ,וכן
להשרף כדי שלא לבייש את יהודה).
כמה דברים חשובים בענין צדקה ומעשר וחומש .ג' ביאור
ט"ו בקשת יוסף משר המשקים שיזכירו לפני פרעה ,כי בכלל העניינים הנכללים במידת החסד שבגופו.
גמילות חסדים להזכיר איש לטובה לפני מי שיכול להיטיב לו.
גמילות חסדים כוללת כל טובה שאדם מיטיב לחבירו בחינם ,בין
ט"ז יוסף נתן צידה לדרך לאחיו כפי שראוי לעשות לאורחים.
בממונו (השאלה הלואה וכדו') ,בין בגופו ,בין לחיים (הכנסת
י"ז יוסף כלכל את אנשי מצרים שזה הוא גמילות חסדים ,כי צריך
אורחים ,ליווי ,שמחת חתן וכלה ,ביקור חולים ,ניחום אבלים,
כל אדם להחיות אנשים ולכלכלם כפי כוחו.
וכדו') בין למתים (התעסקות בכל צרכי הקבורה וכדומה) ,וכל זה
י"ח קבורת יעקב והבכי והמספד ונשיאת המיטה והלויה. נכלל במצות "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו שכל הדברים שאתה
י"ט המילדות מסרו עצמם לסכנה ,ואף סיפקו מים ומזון ליולדות רוצה שיעשו לך אחרים -עשה אותם לאחיך.
העניות ,ולא פרשו מלהיות מילדות ,שמא האחרות ישמעו לעצת
פרעה.
אם כסף תלוה את עמי ,וקיבלו חז"ל שזה חובה ולא רשות ,להלוות כ' משה רבינו יצא אל אחיו ונתן עיניו וליבו להיות מיצר ודואג
לאחינו בעת דחקם( ,וכתיב "אם" משום דקאי על "לא תהיה לו עליהם ,וזה ממידת החסד להתבונן בצרת חבירו ,אולי יוכל
כנושה" שהוא איסור דווקא בישראל) ,ונכפלה אזהרה זו ב"העבט להושיעו בדבר מה ,וכן הרג משה את המצרי כדי להציל את
תעביטנו". המוכה ,ודלה מים והשקה את צאן בנות יתרו.
והמרגיל עצמו להמנע מלהלוות ,במשך הזמן יעבור על כל כ"א שוטרי בנ"י לא דחקו את עושי המלאכה וקיבלו עליהם הכאות.
האיסורים הללו ,ועל כן השומר נפשו ישמר מהמידה הזו מאד, כ"ב משה רבינו לקח את עצמות יוסף ,ובזה שילם הקב"ה ליוסף
וילך בדרכי ד' ,ועל ידי זה תבוא עליו ברכה מאת ד'( .פתיחה). עבור החסד שעשה ליעקב בקבורתו.
יש ג' מדרגות בעבודת ד' :יראת שמים ,ולמעלה מזה אהבת השם ,ולמעלה כ"ג "זה קלי ואנווהו" היה דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה וכו'.
מזה הדביקות בד' ( .אהבת ד' זה גם כשמתעוררת בלב האדם לעיתים אהבת כ"ד כל ההכנסת האורחים שעשה משה רבינו ליתרו.
ד' ,אבל דביקות הכונה שאהבת ד' תקועה בליבו תמיד ,ועל ידי זה נדבקה
כ"ה "והודעת להם את הדרך" זה גמילות חסדים.
נפשו לד') .ואין האדם זוכה לשום מדרגה עד שירגיל את עצמו ללכת בדרכי ד'
להיות רחום וחנון וגומל חסד (ולכן התורה כתבה "ללכת בדרכיו" ואח"כ כ"ו אחד ממידותיו של הקב"ה זה "ועושה חסד לאלפים" וצריך
"וליראה אותו") ,וגם אחרי שזכה ליראה ואהבה צריך האדם להמשיך להיות לילך בדרכיו.
גומל חסד ועל ידי זה יזכה לדביקות( .הגהה). כ"ז מצות הלואה והשבת העבוט.
כ"ח הרבה עניינים בפרשת בהר כמו גאולת קרובים ו"וחי אחיך
מצות הלואה עמך" וכו' בנויים על מידת החסד.
מצות הלואה והשאלה לעני ולעשיר -מצות עשה מן התורה ובאמת הרבה מצוות עשה ולא תעשה בתורה נובעים ממידת
להלוות לעניי ישראל ,ומצוה זו גדולה מן הצדקה משום שהעני חסדו ית' ,כגון לקט שכחה ופאה ,מעשר עני ,בשמיטה מלבד
אינו בוש בדבר ,ובמה שתומכו ומחזיקו מקיים "והחזקת בו", שהוא שבת לד' גם כתיב "ואכלו אביוני עמך" ,השבת אבידה
ומצוה להלוות גם לעשיר אם אין מצוי לו מעות ,ואמנם עני קודם (ואפי' בשוה פרוטה) ,פריקה וטעינה ,ועוד הרבה מצוות ,ומטובו
לעשיר .ובאמת יש מצוה גם על השאלת כלים וכל ענין שאדם וחסדו ית' ציווה גם אותנו להיות לעזר בכל מה שנוכל.
יכול להיטיב לחבירו ,אלא שהלואת מעות היא מצוה גדולה יותר
וכיון שכ"כ גדול קדושת מידת החסד שכל התורה מלאה מזה,
שעליה יש מצוה מיוחדת ,והנמנע מלהנות אחרים מנכסיו ואומר שאין לו
כמה יש לאדם להחזיק במידה זו ולא להתרפות ממנה כל הימים,
עונשו שבאים נגעים על ביתו ומוכרח להוציא כליו כדי שיתברר שקרו לעין כל.
ויש חיוב גדול מצד הדין להשאיל דברים לעני שמא אין לו מעות ולא יסתפק לעשות חסד פעם בחודש או בשבוע.
לקנות דבר זה. הלאוין והעשין ששייכים למצות הלוואה
שיעור מצות הלואה מסתבר שאין שיעורו רק חומש כצדקה, כתיב "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת
שהרי אינו נותן ממונו לגמרי ,ומאידך אין מסתבר שחייב לתת לזה השבע וכו' " ,יש כאן ב' לאוין שלא להמנע מלהלוות לנצרך,
כל ממונו ,שהרי יתכן שיזדמן לו איזה עסק רווחי ,אלא השיעור מחמת יראת שמיטת החוב בשמיטה ,וא"כ ודאי יגדל חטאו של מי
בזה תלוי כל אחד כפי השגת ידו וכוחו ,וכפי השיעור הנצרך לעני שנמנע מלהלוות בלא חשש לשמיטת החוב.
אם ידו משגת ,וגם שיעור זמן ההלואה תלוי ביכולת המלוה, אם נמנע מלהלוות מחמת שחבירו לא הטיב עמו עובר על לא
והמצוה היא אפי' מאה פעמים ,וידע כי בכל פעם מקיים מצוה תקום ,ואם מיטיב עמו אך אומר לו איני כמוך עובר על לא תטור,
דאורייתא ,והקב"ה יברכו.
( ואם מחמת שנאתו מפרסם עליו שהוא אינו נאמן ,מלבד איסור
בטחון ההלוואה -מצות הלואה היא בין ע"י משכון ,ובין בלי נקימה ונטירה עובר גם על לשון הרע ,שהוא יורד בזה לחייו ממש),
משכון אם הוא בטוח בעיניו ,אך עכ"פ ילוהו בעדים או בשטר חוב אלא ילו והו בלב שלם ,ויתבונן שכל ענייני העולם הם הבל והבאי
או בכתב ידו ,פן ישכח ויכפור בהלוואה .אך אם יודע שאדם זה לא ואין כדאי לנקום ולנטור עליהם.
יחזיר לו ,מוטב שלא ילוהו (בלי משכון) ממה שילוהו ויבוא לידי אם מבקש ההלוואה מסתכן ע"י אי נתינת ההלואה עובר על "לא
לא יגוש( ,והלוה העושה כך נקרא רשע). תעמוד על דם רעך" שהוא איסור להתרשל בהצלת חבירו מסכנת
אין חיוב להלוות למי שפורע מעט מעט ,ומ"מ מצד גדר האהבה מות .ובמכילתא שהובאה בספר המצוות להרמב"ם מבואר שבכלל
והאחוה נכון להלוות גם באופן זה. איסור זה גם להמנע מלהציל את חבירו מהפסד ,ואיסור זה שייך
אם הבטיח להלוות יזהר מלחזור בו ככל קבלה לדבר מצוה ,ואף גם בעשיר.
לעשיר ולזמן מרובה שאין על זה דין נדר ,מ"מ אם סמך עליו נכון הנמנע מלהלוות עובר על "והלכת בדרכיו" זה כולל ללכת
ליזהר מלחזור בו ,כדי שלא יהיה בכלל מחוסרי אמנה .וכן אם במידותיו של הקב"ה שהם כולם רק לטוב ,כגון להיות רחום וחנון
הפריש או נדר לעשות גמ"ח מסכום מסוים אסור לחזור בו. וכיוצא בזה בשאר מידות טובות.
אם אין לו מעות אינו מחויב ללוות כדי להלוות ,אף למי שהוא ועובר ג"כ על "והודעת להם את הדרך ילכו בה" ,ואמרו חז"ל
סומך עליו או ע"י משכון ,אך יש בזה מידת החסד לעשות כן ,ואם שהדרך זה גמילות חסדים ,שהיא הדרך שדרך בה אברהם אבינו
הלוה והגיע זמן פרעון י"א שבכלל החיוב ליטול מעותיו ולהלוותם שהיה דבוק במידת החסד ,ומצוה זו כוללת כל ענייני החסד שיש
למבקש ,וכ"ש אם הפקיד מעות אצל אחר שצריך ליטלם ממנו בין איש לרעהו בגופו ובממונו.
כדי להלוות ,ואם מתעצל צריך מדינא ללוות מאחר כדי להלוות לו, וכי ימוך אחיך ומטה ידו וכו' וחי אחיך עמך ,שהיא מצוה להחזיק ביד
וכ"ש שמחויב לעשות כן אם יש לו מעות ונמנע מהלוות מפני אחינו שמך ,ולתת לו מתנה או הלואה או לעשות עמו שותפות או
קטטת ביתו .ואם יש אצלו מעות של אחרים בפקדון ,אף שבזמננו להמציא לו מלאכה ,כדי שיתחזק ולא יפול ויצטרך לבריות.
אפי' בסכום מועט הוא קודם לישראל בחינם ,אא"כ הישראל עני מותר להשתמש בהם לעצמו אם לא היו צרורים וחתומים ,אין
ונצרך לכלי כדי להשתכר ולהשיב נפשו. רשות להלוות מעות אלו ,אא"כ מקבל על עצמו לפרוע למפקיד
איש ואשה -איש קודם לאשה ,אמנם אם שניהם עניים האשה מיד כשיבקש ממנו.
קודמת לאיש ,אא"כ האיש הוא קרובו ,ואם ע"י מניעת ההלואה עדיף להלוות לכמה אנשים סכום מועט מלהלוות סכום גדול
יכולים לבוא לידי סכנת נפשות האיש קודם. לאדם אחד ,שבכל הלואה מקיים מצוה ,ואמרו חז"ל הכל לפי רוב
קדימת עני ובן עירו וקרובו -העני קודם לעשיר אם העני בטוח המעשה ,אמנם אם בזה שילוה לאחד ימנעהו מלהתמוטט לגמרי,
אצלו או שנותן לו משכון ,ואפי' אם העשיר הוא קרובו ודר בעירו אפשר שהוא קודם( .פרק א').
והעני לא .ובשני עניים הנצרך למזון קודם לנצרך לכסות ,ועני קרוב מי חייב להלוות -כל ישראל חייבים במצוה זו ,בין איש ובין אשה,
או מבני עירו (שדר בעיר י"ב חודש או שקנה שם דירה ,או שדעתו ואשה שיש לה בעל אסורה להלוות ממונו שלא מדעתו אפי' אם
להשתקע שם) קודם לאחר ,ושכניו עדיפים מבני עירו .וקרוב עדיף היא נושאת ונותנת בתוך הבית ,אא"כ הוא דבר מועט שאין דרך
מבן עירו אא"כ הקרוב יכול ללוות בקלות מאחרים .ובקרובים אביו להקפיד ,או שיודעת שבעלה לא יקפיד ,וכלי בית מותרת להשאיל
ואמו קודמים לבניו ,ובניו קודמים לאחיו ,ואחיו מאביו קודם לאחיו שלא מדעתו .ובעל שאשתו מקפידה שלא ילוה אינו מחויב
מאמו ,ושניהם קודמים לשאר קרובים .עשיר קרוב קודם לשאינו לשמוע לה אמנם עדיף שילוה בהצנע ,והאשה שמוחה בבעלה
קרוב ,ועשיר בן עירו צ"ע אם יש לו קדימה .מי שאינו עני אך הוא דחוק מלעשות מצוות עבירה היא בידה ועתידה ליתן את הדין ,ואם
בעסקיו ויכול להתמוטט לגמרי מצוה להקדימו כעני .וקרוב שודאי מסייעת לו זכות הוא בידה .ומי שפרנסתו מהלואות (לנכרי או
יבוא אח"כ ללוות זה סיבה להמנע מלהלוות לשאינו קרוב ,אבל בהתר עיסקה) גם הוא מחויב להלוות לעני בחינם כפי השגת ידו.
בספק אין להמנע. ומי שהוא עוסק בתורה ובאו ללוות ממנו ,וא"א למצוה זו להעשות
כהן קודם ללוי ,ולוי לישראל ,וישראל לממזר ,וממזר תלמיד חכם ע"י אחרים (בין שאחרים אינם יכולים ובין אם אינם רוצים) ,צריך
קודם לכולם ,ואף אם החכם צריך את המעות לכסות והעם הארץ לבטל מלימודו בשביל מצוה זו .והקפת החנות אין בזה חיוב ,מפני
למזון החכם קודם ,ואשת חבר כחבר ,והגדול בחכמה קודם שעל ידי זה לא יהיה לו מעות לקנות סחורה ,וגם כי הקפה אינה
לחבירו .ורבו המובהק שרוב חכמתו הימנו או אביו או שאר בכלל הלואה ,ומ"מ אם עני מבקש לקנות בהקפה הרי זה בכלל
קרובים קודמים לכל ואפי' לתלמיד חכם ,ורבו קודם לאביו ,ואם "והחזקת בו"( .פרק ב').
אביו שקול לרבו או שאביו שכר את הרב ללמד את הבן ,אביו למי צריך לגמול חסד -חיוב חסד הוא לכל אדם ,איש או אשה,
קודם לרבו. עשיר או עני ,גדול או קטן (לגופו או ע"י אפוטרופוס) ,והפוקר
עוד מדיני קדימה -אם אחד בא ללוות והשני רוצה את המעות באחת מהמצוות אם הוא מאמין בי"ג עיקרים מצוה לרחם עליו
בעיסקא או שהמלוה רוצה להשקיע את המעות באיזה עסק ,ואין ולגמול עמו חסד בעת דחקו ,אא"כ יודע שהוא צריך את המעות
ידו משגת להלוות ,אינו מחויב להלוות בחינם ,דשלו קודם לכל לדבר איסור ,ומחלל שבת בפרהסיא ומוסר ,ודבר זה מבורר אצלו
אדם ,אך יתבונן היטב אם באמת אין ידו משגת לזה ,כי אם ידו או שהוא מוחזק בזה אצל כולם ,אין לגמול עמו חסד ,אא"כ עשה
משגת ונמנע מחסד מחשש שיהיה אביון ,סוף דבר תביאהו מידה תשובה( .פרק ג').
זו שיהיה אביון ח"ו .אם לאחד המבקשים יש קרוב שיכול להלוותו חיוב חסד לשונא -חיוב חסד הוא אפי' לשונא ,ואפי' מאה
השני קודם ,אך אם הוא אומר שהקרוב לא מלוהו שניהם שווים. פעמים ,וזה אפי' אם שונאו כדין (שראה שהוא עובר עבירה
מי שנתנו לו ממון להלוות אין בממון זה קדימה לקרובי הנותן או כעריות שידוע איסורם בכל ישראל) ,ואם שונאו שלא כדין עובר
לקרובי הגבאי ,אלא הוא זוכה לכל בני העיר בשוה. גם על לא תקום ולא תטור ,אמנם מי שמצוה לשונאו מצוה יותר
לסייע לאדם הגון ,אם נזדמנו לו שניהם יחד( .פרק ד').
דיני משכון נקימה ונטירה שייך אפי' בהשאלת דברים קטנים כמו מגל
משכון היינו כלי או בגד וכדומה של הלוה ,שנמצא אצל המלוה לבטחון
וקרדום ,וכ"ש בדברים גדולים ,ולאו דווקא בהשאלת כלים אלא
ההלואה .והתורה קבעה את צורת לקיחת המשכון ,ואלו דברים מותר
לקחת למשכון ,וממי אסור לקחת משכון ,וכן שצריך להחזיר את המשכון גם בשאר ממון ,ועובר על לא תקום גם אם אינו אומר לו שזה
ללוה בזמן שהוא נצרך להשתמש בו ,וכדלהלן. הטעם שנמנע מלהיטיב לו ,אך יודע בליבו שזה הטעם ,וכן בנטירה
איסור לקיחת משכון -המלוה לחבירו בלא משכון והגיע זמן האיסור הוא על הלב ,שצריך שימחה הדבר מליבו( .שם).
פרעון ,אסור מדאורייתא להכנס לביתו ליטול ממנו משכון דכתיב
"לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו" ,ואפי' אם הלוה שותק או
דיני קדימה בהלוואה ושאר טובות
שאינו בביתו אסור ,ואסור להכנס לביתו כדי להפציר בו ,אלא ישראל ועכו"ם -ישראל קודם לכנעני אם לשניהם שווים בענין
יעמוד בחוץ והלוה יוציא לו את המשכון ,ואסור לחטוף ממנו המשכונות או הבטחונות ,ואפי' אם הכנעני נותן ריבית והישראל
משכון אפי' בשוק אא"כ נותן את המשכון מדעתו ,ושליח בי"ד ג"כ בחינם( ,ואם יש בזה רווח מרובה יש בזה מחלוקת) ,ואין חילוק אם
אסור להכנס לביתו אבל מותר לחטוף ממנו בשוק ,וי"א שאם הלוה עני או עשיר הצריך את ההלוואה לפרנסתו ,אמנם מי שעיקר
הגיע זמן הפרעון ויש לו לפרוע ואינו רוצה ,מותר לשליח בי"ד פרנסתו הוא מריבית כנעני חייו קודמים ,אא"כ הישראל הוא עני
להכנס לביתו למשכנו ,ככל כפיה על המצוות ,אך אם אין לו נכסים הצריך לחם .ואם הכנעני הגיע קודם מותר להלוותו בריבית אם
אין כופים אותו להשכיר את עצמו כדי לפרוע את החוב ,ומ"מ י"א אינו יודע שיבוא גם ישראל ללוות .ודין קדימה לישראל הוא גם
שהוא מחויב להשכיר את עצמו .אסור לשלוח שליח לביתו במכירה או בקניה או בשכירות אם התועלת משניהם שוה ,או
למשכנו ,אבל לשלוח לבקש משכון ילה"ס אם אסור ,ומותר אפי' אם הישראל יקר קצת יותר ,אמנם כנעני הבא לשכור חפץ
ושכיר לילה זמנו עד שקיעת החמה ולכל הפחות עד צה"כ ,וה"ה שהשליח יאמר שיביא משכון דאינו אלא שליח לדברים ,ואם נתן
בשכיר יום שסיים עבודתו לפני השקיעה ,ושכיר לזמן ארוך יותר לו משכון מותר לשליח ליקח ממנו ,דעל זה הוא שליח של הלוה.
צריך לשלם לו לפי הזמן שסיים בו את עבודתו וכנ"ל .אינו עובר בשעת הלואה מותר לקחת משכון (אפי' באלמנה או בכלי אוכל
אלא פעם אחת בזמן החיוב ,ומדרבנן כל זמן שמשהה עובר .אם נפש) ,ואין חיוב להחזירו ביום או בלילה ,וה"ה כשהלווה נותן את
השכיר יודע שאין דרך שיהיה לבעה"ב מעות אלא ביום השוק, המשכון מרצונו.
אינו עובר עד אז אפי' יש לו ותבעו השכיר ,דעל דעת זה נשכר ,וכן כלי אוכל נפש אסור למשכן אפי' בחוץ ואפי' לשליח בי"ד ,דכתיב
אם רגילים לשלם רק אחרי שסיימו את החשבון ,אינו עובר עד "לא יחבול ריחיים ורכב" והאיסור הוא גם בעריבות שלשים בהם
סיום החשבון .אסור לשכור פועל אם יודע בבירור שלא יהיה לו או בסירים שמבשלים בהם או בסכין של שחיטה וכיוצא בזה ,ואם
לשלם בזמנו אא"כ מודיעו ,או אם המנהג לשלם ביום השוק. נכנסו לתוך ביתו עוברים גם על "לא תבוא וכו' " ,ואם יש לו ה'
השוכר פועל ונוסע מביתו ולא יחזור עד זמן התשלום מחויב כלים שעושה בהם מלאכה אסור למשכן אפי' אחד מהם ,ועובר
להזמין לו מעות לפני שנוסע. על כל כלי בפני עצמו ,וכלי שאין עושה בו מלאכה מותר לשליח
מה בכלל האיסור -אפי' שכרו לעבודה קלה בכלל שכיר הוא, בי"ד למשכנו מחוץ לבית.
וי"א דאפי' בפחות משו"פ עובר .שכר בהמה וכלים הם בכלל אסור למשכן אלמנה ואפי' היא עשירה דכתיב "לא תחבול בגד
האיסור ,ובשכר קרקעות נחלקו הפוסקים .גם בקטן שייך איסור אלמנה" ,ולאו דווקא בגד אלא כל דבר אסור ,ואפי' שליח בי"ד
זה .בן אינו יורש זכות אביו השכיר לענין זה .הנותן טליתו לאומן וחוץ לביתה ,ואם משכנה בביתה עובר גם על "לא תבוא וכו'".
לתקנה בקבלנות זמן התשלום הוא לפי הזמן שמחזירה לו.
פרטי דינים -הדינים הנ"ל שייכים גם בגבאי של גמ"ח .שכירות
אם אין לו מעות לשלם אינו עובר ,אך אם יש לו פקדון או הלואה אדם או כלים או בתים או שהיה ערב על איזה חוב ,אין בזה את
אצל אחר עובר ,ובשיטה מקובצת כתב שאם יש לו אוכלים האיסור הנ"ל ,אא"כ זקף את השכר בהלואה ,והיינו שקבע זמן
העומדים למכירה חייב למוכרם ,ונראה דאם יכול ללוות מחויב לפרעון ,וי"א שאם כתב בפנקסו את כל החשבון ביחד חשיב
ללוות כדי לשלם בזמנו ,וכ"ש כשהשכיר עני וע"י התשלום לא זקיפה ,ולמשכן אלמנה או כלי אוכל י"א שאסור אפי' בשכירות.
יצטרך לבריות .אם שכר ב' פועלים ואין לו לשניהם ,יחלק את מה
שיש לו לשניהם ,אפי' אם אחד תבע לפני השני ,דחזקה אין שכיר השבת המשכון לשימוש הלוה -משכון שהוא כסות לילה צריך
משהה שכרו ,אמנם אם יודע שהשני לא יקפיד יתן לראשון .אסור להחזירו ללוה לכל לילה ובבוקר חוזר ונוטלו ממנו ,וכסות יום חייב
להוציא מעותיו אם יודע שעל ידי זה לא יהיה לו מה לשלם להחזירו בכל יום ,ואם לא החזיר כבוא השמש מצוה להחזיר עד
לשכיר ,וראוי להשמר מזה אפי' לפני שנשלמה פעולת השכיר .אם הבוקר ,והיינו זמן שבני אדם רגילים לקום משנתם ,וביאת השמש
לא שילם אלא חלק מהשכר ויש לו עוד עובר על מה שלא שילם, היינו צאת הכוכבים ,וכלי אומנות דינם ככסות יום ,וחיוב זה הוא
ואם יש לו רק חלק מחויב לשלם מה שיש לו .ואם כשתבעו לא בין בעני ובין בעשיר בדבר הצריך לו שאין לו אחר ,בין במשכנו ע"י
היה לו ועכשיו יש לו ,מחויב לשלוח לשכיר או להודיעו שיש לו. עצמו בין ע"י שליח בי"ד או שהלוה הוציא לו את המשכון,
(והתועלת במשכון היא שהלוה מתבייש ורוצה לפרוע ,וגם שהחוב
אם השכיר לא תבעו אינו עובר אפי' אם יש לו מעות ,וי"א דגם לא נשמט בשביעית ,ואם מת נפרע מהמשכון אפי' אם אין ללוה
בזה צריך לשלם בזמן אלא שאינו עובר בלאו ,ואם שכר בהמה קרקעות) ,וצריך להחזיר את המשכון אפי' אם הלוה לא תובעו,
וכלים וסיים להשתמש בהם צריך לשלם אפי' אם לא תבעו ,שהרי ואין יכול להביא ללוה דבר אחר במקום המשכון ואפי' בכלי
אינו יודע שסיים להשתמש בהם. אומנות ,וכשמחזיר את המשכון מצוה על הלוה שיברכו ,ובכלי
שליח ששכר פועלים ואמר להם ששכרם על בעה"ב או בסתמא אוכל נפש ובגד אלמנה ג"כ יש מצוה להחזירם ביום או בלילה,
והפועלים יודעים שאין המלאכה שלו שניהם אינם עוברים ,אך וי"א שצריך להחזירם מיד .ומשכון לערב או על שכירות נחלקו
בעה"ב עובר על "אל תאמר לרעך לך ושוב וכו' " ,אא"כ הוא טרוד הפוסקים אם יש בזה דין השבת העבוט ,והמתנדב ממון לעניים
ואין לו פנאי .ואם שכרם על השליח עובר השליח וכן בסתמא אם ומשכנו הגזבר ,אין בזה חיוב החזרת המשכון ,וי"א דה"ה בכלי
אינם יודעים שהמלאכה של בעה"ב עובר השליח ,ואפוטרופוס אוכל או בגד אלמנה ,וי"א שחייב להחזירם מיד ,אמנם מעות
עובר אפי' כששכר בסתמא והם יודעים שאין המלאכה שלו ,וה"ה שהלוה אותם הגזבר יש בהם את כל דיני החזרת המשכון.
באשה שיש לה בעל והיא נושאת ונותנת בתוך הבית.
תשלומי שכר שכיר
המחהו אצל שולחני ונתרצו שניהם אינו עובר ,ואפי' אם לא היה
לבעה"ב כלום עד עתה אצל שולחני ,ואפי' לא נתן לו השולחני חומר האיסור -ענין תשלומי שכר שכיר הוא דבר העומד ברומו
לבסוף אינו עובר ,והפועל יכול לחזור בו ולתבוע את שכרו של עולם ויש על זה כמה לאוין בתורה ,אך יש המזלזלים בזה
מבעה"ב ,ואפי' אם השולחני מסכים לתת לו ,אמנם אם השכיר מחמת עצלות או חסרון בידיעת ההלכות .והנה איסור זה הוא אפי'
פטרו אפי' אם השולחני לא יתן לו ,או שקנה מיד הפועל ,אין בעשיר וכ"ש בעני ,ואיתא בזוהר הקדוש שענין זה הוא סיבה
הפועל יכול לחזור בו. שהאדם יפםסיד דברים טובים שנגזרו עליו ,וימות לפני זמנו ,מפני
שנטל את נפש המסכן ונפש אנשי ביתו .וכל זה כשמאחר שכרו,
דיני קדימה -אם שכר שני פועלים ויש לו לשלם לאחד ,עני קודם ואם עושק שכרו לגמרי או שפוחת ממה שהוא חייב לו ,הקב"ה
לעשיר ואפי' אם העשיר כבר תבע שכרו והעני עדיין לא ,וכן עני בעצמו הוא הדיין והעד למהר להפרע ממנו( ,ונפסל לעדות ,ועובר
קודם לאביון כיון שהורגל לבושת ,ואביון קודם לעשיר ,ואין בזה על ה' לאוין ועשה) ואין חילוק בין פרוטה אחת לסכום גדול.
דיני קדימת קרובים .אם אחד כבר עבר זמנו והשני לא עבר זמנו
השני קודם ,ואפשר שזה אפי' אם השני עשיר. מתי עובר -שכיר שעבודתו ביום חייב בעה"ב לשלם שכרו עד
עלות השחר ,וה"ה בשכיר לילה שסיים עבודתו לפני עלה"ש,
ימצאו שלא עשאה כראוי ,וא"כ אפי' אם יש לו רוב זכויות לא יצא
זכאי אא"כ התחזק במצוות בכל כוחו לעשותם עם כל פרטיהם.
אהבת חסד חלק שני
אבל אם הקב"ה ידון את האדם במידת הרחמים ,אף שודאי יש
הבדל אם עשה המצוות כתיקונם או לא ,מ"מ ימצאו לו זכות למה מעלת מצות גמ"ח ,ולמה זוכה הגומל חסד
לא עשאם כתיקונם ,ומאידך יתלו שעשה את העוונות בשגגה לאחר שנתבאר בחלק א' כללי ופרטי מצות "אם כסף תלוה" ועוד כמה
וכדו' ,וגם התשובה תתקבל אע"פ שאינה בשלימות ,וא"כ אפילו הלכות ,מבאר הח"ח בחלק ב' על פי דברי חז"ל גודל שכר המחזיקים
במידת החסד ,בעולם הזה ובעולם הבא ,וגודל עונש המרפים ידיהם
אם יש לו רוב עוונות יצא זכאי בדין .והדרך שיתנהגו עם האדם ממידה זו ,ומבאר מהם הסיבות שבגללם האדם נמנע מעשית חסד ,ומהם
במידת החסד והרחמים הוא ע"י שהאדם עצמו יתנהג כך ,שבזה העצות לקנות מידה זו.
הוא מעורר כנגדו למעלה את מידת הרחמים כמבואר בזוהר
ע"י משפט וחסד ממונו של האדם מתקיים בידו -כתיב "הגיד
הקדוש ,אבל אם דרכו שלא לוותר כלום משלו ,הוא מגביר למעלה
לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך ,כי אם עשות משפט ואהבת
את מידת הדין והקב"ה מתנהג עימו ג"כ במידה זו ,ולכן זירז
חסד וכו' " .לשון "הגיד לך" משמע שיש חידוש מיוחד שהמשפט
השי"ת כ"כ על מידת החסד ,כי על ידה יצאו זכאים בדין ,שזה
והחסד הוא דבר גדול ,וצ"ב מה החידוש המיוחד בזה ,וביאור הענין
רצונו יתברך .ואם האדם בחייו דבוק רק בתורה ולא בחסד ,מידת הצדק לא
הוא שבא הכתוב לחדש שגזל הוא סיבה לאבד גם את הממון
נותנת שיוותרו לו לעתיד לבוא( .פ"ג).
שבא לידו בהתר ,ויכול לצאת נקי מנכסיו בגלל זה ,ועל זה בא
האדם אוכל פירות מצוה זו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הנביא ואומר שאין ה"טוב" לאסוף הון לבד ,אלא להתבונן בכל
הבא .ועומדת לצאצאיו עד סוף כל הדורות (והצדקה עד ג' דורות), רווח שמרויח אם הרווח נעשה ב"משפט" ,כדי שיתקיים הממון
ואויביו נופלים לפניו כיוסף( .פ"ד) .ומועילה לפדות את ישראל בידו ,ועוד הוסיף הנביא שצריך גם לעשות צדקה וחסד בממונו
מאומות העולם ,ושקולה יותר מקרבנות וכנגד כל המצוות .וכן לפי עשרו ,ובלא זה יהיה ממונו כלה והולך .והא דכתיב "ואהבת
מידת החסד מביאה גשמים לעולם .ומצילה את האדם ממיתה אם חסד" בא לחדש שלא די בעשית חסד מצד ההכרח ,אלא שלימות
נגזרה עליו .ומצילה מיצר הרע (יחד עם התורה ,שהתורה מקדשת מידת החסד היא שיהיה לאדם אהבה למידת החסד ,והסימן לזה
את כח שכלו ,והחסד מקדש את אברי גופו)( .פרק ה'). הוא כמה הוא מחפש בכל כוחו לעשות חסד ,והאם הוא עושה את
מצות גמילות חסדים עומדת לאדם בעת דחקו להציל אותו החסד בעין יפה.
מצרותיו ,משא"כ מי שעוסק רק בתורה ,וביאור הענין הוא כי העולם עומד על התורה והחסד -בתפילה אנו אומרים "כי באור
כשיש לאדם איזה צרה מסתמא יש עליו למעלה איזה דין ,ויש פניך נתת לנו ד' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד" ,כי במעמד הר
למעלה מלאכי רחמים ודין ,ואם הם דנים את האדם הוא לא יצא סיני נתגלו לנו כמה עניינים עיקריים :א' שהתורה הקדושה היא
זכאי בדין ,אבל כשהקב"ה בעצמו דן את האדם בחסדו יצא זכאי מקור החיים ובלעדיה אין קיום לעולם .ב' כמה האדם צריך לרדוף
בדין ,והקב"ה דן את האדם בחסדו לפי מה שהאדם עצמו נהג ולאהוב את החסד ,כי הבריאה כולם עומדת על חסדו יתברך ולא
במידת החסד .וי"ל שזה כוונת הכתוב "ולך ד' חסד כי אתה תשלם לאיש במידת הדין( .פרק א').
כמעשהו"( ,שרבים שואלים מה החסד לתת לאיש כמעשיו ,והביאור בזה הוא
שבעצם המצוות שהאדם עושה אינם בכוחו אלא משל הקב"ה ,ולמשל מצות
תפילין הרי היד שמניח עליה והדעת והכח להניח והמעות שקנה בהם את
למה השי"ת זרז כ"כ על מידת החסד ואהבתה-
התפילין הכל מהקב"ה ,ואין לאדם אלא בחירה ,ומ"מ הקב"ה משלם לאדם האדם נברא בצלם אלוקים ,והיינו שיש בכח נפשו להתדמות
כאילו כל המעשה שלו) ,לשון "אתה" בא להורות שכאשר הקב"ה דן את במידותיו לקב"ה ,וא"כ ההולך בדרך החסד הרי הוא נושא עליו
האדם לבדו ,ממילא מעורב בדין הרבה חסד( .וכן מצינו שג' מפתחות לא צלם אלוקים .והנה כל קיום המין האנושי תלוי בצדקה וחסד ,כי
נמסרו ביד שליח אלא הם ביד הקב"ה בעצמו ,והיינו מפתח של פרנסה יולדת
כל אדם ואפילו עשיר נצרך לזה בעניניו (הלוואה או מלאכה,
ותחית המתים ,ולכן דברים אלו מקבל אותם גם מי שאינו ראוי לזה ,וכן
כשהאדם הולך לישון בלילה הוא מפקיד נשמתו בידי הקב"ה ולא ביד מלאך, לשמוח עמו בשמחתו ,לנחמו כשהוא עצב ,להפיג דאגותיו,
ונ"מ שגם כשהוא מתחייב באיזה דבר בדין הקב"ה פודה אותו מן המות ומחזיר ולסייעו במשאו ,והכנסת אורחים ,וביקור חולים ,וגמילות חסד של
נשמתו אליו)( .פרק ד'). אמת) ואין העולם יכול להתקיים בלי מידה זו.
גמילות חסדים מעוררת רחמי ד' וחסדיו על ישראל גם לאחר טעם נוסף מפני שתכלית האדם הוא כדי להתענג על ד' ולהדבק
שתמה זכות אבות .וביאור הענין הוא כי האבות ע"י שנהגו במידת בו ,שזה העינוג הגדול ביותר ,וכדי לזכות בזה בעולם הבא צריך
החסד גרמו שחסדי ד' יהיו על הבריות( ,שלפני כן היתה השכינה להדבק בקב"ה בעולם הזה בכל כוחו ,והיינו להדבק במדותיו ,ומי
ברקיע השביעי והם הורידוהו עד שבמתן תורה ירדה השכינה על שמידתו שלא להיטיב לזולתו איך ידבק בד'( .והעומד לפני ד' צריך
הארץ) ,וממילא כאשר תמה זכות אבות עלינו לעורר בעצמנו את שמירה יתירה ,ותורה וחסד הם שמירה עבורו ,והעוסק בתורה
רחמי ד' ע"י מידת החסד .ועתה שמידת הדין גברה מאד בעולם ,ואין שום ובגמילות חסדים זוכה ויושב בצילו של הקב"ה) .ומזה יבין האדם
עצה להנצל מהצרות המתחדשות מידי יום ,ממילא עלינו להתחזק מאד כמה צריך שיהיה לו אהבה למידה זו ,וממילא הוא ישמח
במידת החסד .וכן מצינו שישראל במצרים כרתו ברית לעשות חסד (וללכת כשמזדמן לו לעשות חסד ,ויעשה את החסד בשלימות ,ובאופן
בדרכי ד' לבדו ולא ישנו שמם ולשונם) כדי לעורר את מידת החסד ועל ידי זה שלא יתבייש המקבל ,ויזרז גם אחרים לעשות חסד( .פרק ב').
להנצל מהשעבוד ,ובאמת זו היתה הסיבה לגאולתם כמ"ש "נחית בחסדך"
ואמרו חז"ל דהיינו גמילות חסדים.
טעם נוסף מפני שחובתו של האדם או זכותו לעתיד לבוא ,תלוי
אם יש לו רוב מצוות או רוב עוונות ,וכשהקב"ה דן את האדם ,אם
הרגיל במצוה זו בתמידות זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר ידון אותו במידת הדין א"כ ידקדקו בכל מצוה אם עשאה בכל
בעלי אגדה ,ואם לא היו לו בנים יוולדו לו בנים כאלו בזכות החסד ,ומן
פרטיה ,ואם עשאה במחשבה ראויה באהבה ויראה ובשמחה וכו',
התימה על האנשים שמחפשים סגולות לבנים ומוציאים על זה ממון רב ,ויותר
טוב שיתעסקו בצדקה וחסד לעזור לעניים לפרנסם ולהכניס בניהם לת"ת או וממילא יהיו העוונות רבים על המצוות ,וגם אם עשה תשובה
יש המתרפים מגמ"ח מחמת חששות שונים :יש שמתרפים לפתוח גמ"ח קבוע ,ועיקר המצוה הוא העסק התמידי שהאדם מרגיל את גופו
לזה ,והרבה עשו כן וזכו לבנים ,ויתפלל למי שהבנים שלו ,והגומל חסד
מחמת 'יראה' וזה כולל ג' דברים :א' מי שחושש שהלווה לא
תפילתו נשמעת ,ואמנם לא תמיד הדבר מועיל מיד .ואם כלו ימיו בלא בנים
יחזיר ,יתבונן אם זה לא סכום שהוא מחויב לתת משום צדקה או עכ"פ נשארו לו המצוות שעשה ,והם תולדותיו ,משא"כ המוציא ממונו
משום והחזקת בו ,או שיקח ממנו משכון ,ואם אינו לוקח משכון מפני לסגולות חיצוניות שלא יועילו ולא יצליחו.
איזה טעם ,יתבונן מה היה עושה אם היה לו רווח כספי בהלוואה זו ,שאם לא
היה נמנע מלהלוות מחמת הצד שלא יחזיר ,א"כ הרי זה רק חשש רחוק ,דאינו
כל הברכות האמורות בתורה הם רק למי שהולך בדרכי ד' שהוא
פוטר ממצות הלואה .ב' מי שחושש שמא יצטרך את המעות לאיזה רחום וחנון ורב חסד( .פרק ה').
עסק ו'חייך קודמים' ,יתבונן שזה שחייו קודמין אינו אלא כשנזדמן העושה צדקה וחסד עם מדוכא שנחלש וע"י כך נתחזקה בריאותו,
לו עסק או להלוות לזמן ארוך שמצוי שיזדמן לו איזה עסק ,אבל נחשב לו כאילו החיה אותו ונתן לו את נפשו ,ואם בניו יבואו ח"ו
בהלואה לזמן קרוב לא שייך טענה זו .ואיש עשיר שיש לו מעות לידי חולי או מיתה ,יציל אותם הקב"ה נפש תחת נפש .וכן אם הוא
בטלות ובאים ללוות ממנו חייב להלוות אפי' אם יכול לעשות עוד יצטרך לאיזה חסד ,ישלם לו הקב"ה כגמולו לתת חינו בעיני אחרים
עסקים עם כסף זה .ג' מי שירא שיחשבו שהוא עשיר וידחקוהו שייטיבו עימו ,ואם יעשה להיפוך ח"ו ייעשה לו כגמולו ג"כ.
לשלם יותר לצרכי העיר ,יתבונן שהמונע עצמו מצדקה מחשש המיטיב לחבירו ועל ידי זה נסבב טובה לאנשי ביתו ולעוד אנשים,
שיחסר לו עוונו גדול ,וזה עצמו גורם שיכלו מעותיו ,אלא יבטח נחשב הכל למעשה שלו לענין קבלת השכר ,וכמו שמצינו לענין
בד' שע"י שיעשה רצונו לא יארע לו כל רע ,ואדרבה יתווסף לו עונש שכל התוצאות מהמעשה של האדם אפי' בגרמא ,ואפי' רק
ברכה בנכסיו ,וגם אם בפועל הוצרך לשלם יותר ודאי ישלם לו גרם שאדם אחר לא יוכל לעזור לו ,נענש כאילו עשה את הדבר
הקב"ה את זה ,ומלבד זה הרווח של חיי הנצח שזוכה ע"י המצוה בעצמו ,כך הוא לענין המיטיב לחבירו ,ומידה טובה מרובה ממידת
שוה הרבה יותר מהפסד זה .גם יכול למסור ממונו לאדם נאמן פורענות.
שהוא ינהל את הגמ"ח( .פרק ח').
המרגיל עצמו במידת החסד זוכה שתפילותיו מתקבלות.
יש המתרפים ממצוה זו מחמת 'העלם ידיעה' של גודל חיובה הגומל חסד לתלמיד חכם ועל ידי זה יכול התלמיד חכם להתפרנס
וגודל שכרה ,והנה במצות סוכה ולולב אנו רואים כמה אדם מוכן ולעסוק בתורת ד' ,לעתיד לבוא ישב בישיבה של מעלה בין
לטרוח ,ושמח בטירחה ובמצוה( ,ובאמת ראוי לאדם לשמוח על החכמים ,ומעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה( .פרק ו').
שזוכה לשרת את הקב"ה) ,ואילו במצות הלוואה מחמת איזה
טירחה קטנה הוא נמנע מהמצוה ,או שעושה אותה בקושי ובצער. גודל הקלקול שבא לאדם ע"י מניעת צדקה וחסד -כל המעלים
ויתבונן שהלוה מקבל קצת כסף ,ואילו הוא מרויח מצות עשה עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה ,והתורה קוראת לו
דאורייתא שאין קץ למתן שכרה ,ועל כן ראוי לקבל את הלוה "בליעל" ,וכמה כלימה וחרפה ישיגוהו למעלה ע"י שם זה ,ויש
בשמחה ולרוץ אחרי המצוה .והעצה היא ללמוד על גודל חיוב לחוש שמא אותו אדם שנמנע מלעזור לו יקרא אל ד' ,שזה יכול
המצוה וגודל עניינה ושכרה ,ועל ידי זה יקיימה כראוי ,ואם לא ילמד להיות סיבה שמצבו יתהפך לגמרי .וכן מצינו שמניעת הצדקה
הרי 'שגגת תלמוד עולה זדון' ,ולא אמרינן 'מוטב שיהיו שוגגים' אלא לענין גורמת ש ממונו כלה ביד זרים ונשאר בעירום ובחוסר כל( ,ואפי'
תוכחה לאחרים ,ודווקא בדבר שאינו מפורש בתורה .ואף שיש אחרים עושה מעט צדקה וחסד אך לא כפי ערכו ,ג"כ עלול להיות שממונו
שיכולים להלוות ,מ"מ ממנו לא פקע החיוב ,ועוד דיתכן שהם לא יכלה ,ואפי' ממון אחרים שמעורב בממונו יכלה) ,והוא מוכרח
מוכנים להלוות .וגם אם הלווה לאחד שלא החזיר ,לא פקעה ממנו להיות מיורדי גיהנום ,ומתקלל בכ"ד קללות ,וגורם שהקב"ה אוסף
מצוה זו ,דאטו כל ישראל הוחזקו כ"לוה רשע ולא ישלם" ,וכ"ש את שלומו מישראל ,ומצינו שעמון ומואב לא יבואו בקהל ד' על
אם השני נותן משכון ,וגם ללוה שלא החזיר ,אם היה אנוס וכעת שלא קידמו את ישראל בלחם ובמים ,אע"פ שהיה לישראל מן
הוא מביא משכון אינו נפטר ממצות הלואה( .פרק ט'). באר שלו וענני כבוד ,כ"ש מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך לכך.
צרות עין -יש הנמנעים ממצות גמ"ח מחמת שהם צרי עין מלהנות ומצינו בחז"ל שכל שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו
אחרים מממונם ,והיא מידה גרועה עד מאד ,ופעמים שגורמת של אברהם אבינו ,ואין ראוי להתדבק בו .וכן אמרו שכל הכופר
לשפיכות דמים ,ואמרו חז"ל שכל הנהנה מצר עין עובר בלאו .ובדרך בגמילות חסדים כאילו כופר בעיקר ,משום שכל מטרת הבריאה
כלל מי שהוא צר עין הוא עוזב את מידת הרחמים לגמרי ,וכל עסקו ונתינת התורה היא כדי לעשות חסד לנבראים( .ויש עוד הרבה
הוא להרבות את ממונו ,ופעמים מרוב תשוקתו לממון לא יזהר מאמרי חז"ל ופסוקים בענין זה ואכמ"ל)( .פרק ז').
מאיסור ריבית ,ומארה תבוא בנכסיו ,ומידת הכילות היא מחיצה בין
האדם לבין הברכה ,ומסיר מעל עצמו רחמי שמים ,ובאים עליו ה' סיבות שבגללם יש אנשים המתרפים ממצות
נגעים ועל ידי זה צריך לשבור את ביתו (שכיון שאין לו רחמים כלל, גמילות חסדים ,וביטול טענותיהם
גם על נכסיו שורה מידת הדין הגמור) ,וא"כ בימינו שאין נגעים, ישנם חמשה סיבות שבגללם יש אנשים המתרפים ממצות גמילות
נכסיו יורדים לטמיון באופן אחר ,והכילי בוטח על ממונו ולא על חסדים ,וסימנם יה"י פצ"ע עצ"ל -י'ראה ,ה'עלם י'דיעה ,פ'טור ,צ'ר ע'ין
הקב"ה ,ומה שאינו מרחם על עני זהו עוון פלילי (ועל מניעת עצ"ל-( ,שהעצל פצוע בכל אברי נפשו ע"י היצר הרע) .והיינו שנמנעים
מגמ"ח מחמת יראה שהלוה לא יחזיר ,או שמא יצטרכו את המעות לאיזה
החמלה אמר דוד לנתן הנביא שהוא בן מות) ,ופעמים הכילי גורר
עסק ,או שיפסידו ע"י שאנשים יחשבו שהם עשירים ,או מחמת העלם
אחריו אחרים שלא יעשו טובה .ויש כילי שנמנע גם מלהנות את ידיעת גודל חיובה ושכרה של מצוה זו ,או שהם סוברים שהם פטורים
עצמו מנכסיו (ועל איש כזה שורה כח מסיטרא אחרא) .ועל כן על ממצוה זו ,או בגלל שהם צרי עין ואינם רוצים שאחרים יהנו מממונם ,או
האדם להתרחק מאד ממידה זו ,וירגיל עצמו להיות טוב ומטיב, מחמת עצלות .ובפרקים הבאים יתבארו חמשת סיבות אלו ,ומה יתבונן
ויתבונן תמיד שהקב"ה נתן לו את המעות גם כדי שיעשה עמהם האדם כדי שדברים אלו לא ימנעו אותו ממצוה גדולה זו.
צדקה וחסד ,ואז יהיה לו טוב בזה ובבא( .פ"י).
האדם קונה לעצמו הרגל חזק יותר ע"י רבוי המעשים ,וזה נחשב למעלה התעוררות שלא להתעצל בעבודת השם ובגמילות חסדים-
לכמה מצוות .ואף שיותר מצוי הפסד בהלואה לעני ,מ"מ על זה גופא הזהירה תורה העצלות היא הסיבה הגדולה המונעת את האדם מתורה ומצוות ,כי טבע
שהעני קודם ,וכן הזהירה תורה שלא להמנע מהלואה לפני השמיטה מחשש הפסד, העצל לדחות כל דבר לזמן אחר ,וצריך האדם להתחזק במעשים טובים
ואדרבה בגלל זה יברכו ד' .ב' תועלת נוספת בהפרשת ממונו לגמ"ח ,כדי ולא להתרפות ,ואמר הכתוב "אם תבקשנה ככסף וכו' " והיינו שכמו
שיוכלו בני ביתו להתעסק בזה כשהוא לא יכול .ג' גם אחרים ילמדו שבעל עסק אינו מתרפה במלאכתו אפי' כשיש לו רק רווח קטן ,ואינו
ממנו לעשות כך וירצה לפני ד' על שגרם לזה וקידש שם שמים( ,וכתר מרגיש אם קר לו ,מפני שמרגיש שהפרנסה היא חייו ,כ"ש התורה
שם טוב הוא יותר מכתר תורה כהונה ומלכות מפני שכולם לומדים והמצוות שהם חיי עולם שצריך להיות זריז לרדוף לעשותם ,ואף שיש
ממעשיו .ויידע שהממון שביד האדם אינו אלא פקדון מאדון העולם, טירחה כגון אם צריך להזכיר ללווה לפרוע ,הרי גם במסחר יש טירחה
לעשות עמו צדקה וחסד) .ואף אם לפעמים יפסיד לא יפול ליבו ,כי לגבות הקפותיו ,ולפעמים יש הפסדים ,וביותר שבמצוה הטירחה
עסק רווחי מצוי בו הפסדים ,ובמבט הכולל זה רווחי ,וטוב שיקדיש מוסיפה על המצוה ,שהרי לפום צערא אגרא .ואל יטעה האדם לחשוב
לדבר זה בכל שנה איזה סכום ,ועל ידי זה לא יצטער בהפסד .ועוד שעדיף שיהיו מעותיו אבודים ,אלא טוב יותר לתבוע החוב ואח"כ יוכל
יתבונן שאמרו חז"ל שגם חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה, לחזור ולהלוות .וכאשר יזדרז האדם למצוות כמו שמזדרזים בענייני
כי אדם מוכרח לקבל יסורים כדי להתנקות מחטאיו ,והקב"ה מחליף את העולם ,יקויים בו "אז תבין יראת ד' ודעת אלוקים תמצא" .והיצר מטעה
היסורים בצער קשה או בהפסד ממון ,ואם זכה נגרע מנכסיו ע"י איזה את האדם לחשוב שאין לו זמן היום לתורה ומצוות ולהתבוננות ,וכך דוחהו כל ימיו,
מצוה ,ועל ידי זה מרויח מצוה במקום יסורים ,ועוד שמצוה שהוציא וזה רמזה התורה "ועתה ישראל מה ד' אלוקיך שואל מעמך" והאדם צריך לחשוב שאין
עליה ממון מדרגתה גבוהה הרבה יותר ,וגם ישלם לו הקב"ה את ההפסד לו אלא יום אחד ועל ידי זה לא ידחה למחר( ,ושאין לו אלא דבר אחד ללמוד ,וממילא
בכפלים .ועל כן טוב לאדם להיות חכם בראשיתו ,ולפתוח ביתו לעניים לא יתעצל ,ויחשוב שעליו תלוי קיום העולם) ,ובכל זמן צריך לחשוב מה "עתה"
הקב"ה רוצה שהוא יעשה .ואם האדם מתחזק בתורה תשובה ומעשים טובים כפי
ולהפריש ממונו ולעשות חסד .ויש לאדם לידע שלא מגיע שום נזק מקיום כוחו ,אז הוא מתקדש ונהיה חכם ובעל מידות טובות ,אבל אם הוא מתעצל ,קדושתו
המצוות ,ואם נראה שהפסיד ישלים לו הקב"ה במקום אחר .והעיקר יזהר שלא לגרום וחכמתו פוחתת והולכת עד שנשאר ריק לגמרי ,וכשחוזר בתשובה צריך לעשות גדרים
לעצמו הפסד ועניות ע"י פעולותיו( .פרק י"ג). לעצמו כדי שלא יחזור לדרך הישנה( .פרק י"א).
גמ"ח היא ההשקעה המשתלמת שיעשה בממונו -אל יחשוב האדם
שהרי יש עשירים ממנו שאינם מתעסקים תדיר בצדקה וחסד ,אלא חיזוק במצות גמילות חסדים
צוברים הון כדי להנחילו לבניהם ,וא"כ יהיה גם הוא כמותם ,אלא יתבונן לאחר שנתבאר גודל מעלת מצות גמילות חסדים ,וביטול הסיבות המונעות את
שאילו היו שני אנשים נאמנים ומנוסים בהשקעות מציעים לו להשקיע האדם מקיום מצוה זו ,בא הח"ח לחזק את האדם לקיים מצוה זו כראוי ובאופן
קבוע ,ומעורר שיפריש האדם מממונו סכום מסוים שיהיה מיוחד למצוה זו ,ולא
באיזה קרקע ואמרו שיהיה בה רווח גדול ,לא היה משאיר את הדבר יחשוש מהפסד ,אלא ידע שדבר זה הוא השקעה משתלמת יותר ממה שישקיע
לעשירים ממנו ,והיה שמח על שזימן לו ד' את ההזדמנות להרויח .וכן מעותיו עבור רווח ממוני ,והמשקיע מעותיו בעיסקה עליו להזהר מאד שלא
הוא לענין חסד ,אברהם אבינו ושלמה המלך המפורסמים בכל העולם לעבור ח"ו על איסור ריבית.
לנאמנים וחכמים ,שיבחו מאד את העסק של רדיפת צדקה וחסד ,ושעל זהירות שלא יחסר יום אחד מתורה וגמילות חסדים ,וגודל שכרם-
ידי זה יתברכו בכל הברכות וימצאו חיים צדקה וכבוד ,וביותר שהקב"ה כמו שצריך אדם לקבוע עיתים לתורה כל יום ,כך צריך להזהר שלא
הסכים שהעסק הזה הוא טוב .וגם לענין טובת צאצאיו הרי המחזיק יחסר לו יום אחד מגמילות חסדים ,כי העולם עומד על תורה עבודה
במידת החסד זוכה לזרעו אחריו עד סוף כל הדורות .ומצינו שרבי וגמילות חסדים ,שבזה נשלם כח הקדושה בעולם ,וגם בזמן בית
עקיבא ביקש מרבי טרפון ד' אלפים דינרי זהב כדי לקנות לו עיר או המקדש היה צריך האדם להתדבק כל ימיו בטוב וחסד ובתורה ,והטעם
שתיים ,ופיזר את המעות לעניים ,וכששאלו רבי טרפון היכן העיירות, כי מכל יום נעשה בריאה רוחנית ,ולעתיד לבוא יבואו כל ימיו למעלה
ענה לו רבי עקיבא דכתיב "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד" וזו ויעידו עליו ,ולימוד התורה בכל יום מביא לידי אהבת ד' וקיום המצוות,
העיר שקנה לו ,וגם מתחילה כוונתו היתה על המלאכים וההיכלות ואנו בעוה"ר אין לנו עבודה ומוכרחים אנו לחזק את התורה והגמילות
העליונים שנבראים ממצוה זו ,ורבי טרפון לא הקפיד עליו אלא נשקו חסדים ביתר שאת ,וכדכתיב "בחסד ואמת יכופר עוון" ,ואיתא בחז"ל
והוסיף לו ממון .וכן טוב לכל אדם לבנות בית נצחי לנפשו והוא היכל שגמילות חסדים מכפרת כמו קרבנות ,והמזבח לא היה בטל אפי' יום
החסד .והיצר מסית לאדם שצריך הרבה ממון כדי להנחילו לצאצאיו, אחד ,והתורה והגמילות חסדים צריכים להיות דבר קבוע אצל האדם
וזהו טענת הבל כי עונש הגיהנום ושאר דינים העוברים על האדם אחר ולא מספיק מידי פעם (ולכן אמרו חז"ל כל העוסק בתורה וגמילות
מותו הם קשים ומרים עד מאד ,וע"י צדקה וחסד האדם ניצל מזה ,וא"כ חסדים) ,וכל פעם שנזדמן לו המצוה מחויב לעשותה אם יש בכוחו,
איך יהיה אכזרי על עצמו מפני רחמיו על בניו ,והשל"ה מאריך בזה לעורר את ובאמת גם בשבת יכול לקיים מצות חסד ,כי חסד כולל עוד הרבה סוגים
האדם ,שלפני מותו יכול לקנות עולמו ולחוס על עצמו ,ולתת הרבה והרבה מממונו
חוץ מהלואה כמבואר בפתיחה .ואמרו חז"ל אלף בינה (והיינו תורה)
לצדקה ,והשאר יניח לבניו ,ולא אמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש אלא בחייו .ואם
גמול דלים (גמילות חסדים שעני קודם לעשיר) ,ועל ידי זה האדם נקרא
אין לאדם זמן לנהל בעצמו גמ"ח (דאם יש לו זמן ,מצוה בו יותר
בשמו של הקב"ה ה' ו' שגם הקב"ה לומד תורה וזן את העולם בכל יום,
מבשלוחו) ,יתן את הממון לאדם נאמן בשכר או בחינם ,כמו שכשיש לו
ושכרו גדול שהקב"ה זן וחן ומטיב ונותן ירושה ,כי ע"י התורה וחסד לא
איזה עסק טוב ואינו יכול לעשותו בעצמו ,נותנו ביד איש נאמן .וגם
רק שלא יתמעטו מזונותיו ,אלא יתווסף לו ברכה בנכסיו ,כי הקב"ה יכול
אדם שאינו אמיד יפריש מממונו מעט מעט ויעשה גמ"ח קטן קבוע
לזון את האדם למעלה מדרך הטבע ,שלזה ציווה הקב"ה לגנוז את
בביתו ,וגם בזה מקיים מצות עשה דאורייתא שהרי 'אחד המרבה ואחד
צנצנת המן ,והקב"ה בעצמו קושר כתר לעולם הבא( .פרק י"ב).
הממעיט ובלבד שיכוין ליבו לשמים' ,ועל ידי זה מתכפרים עוונותיו כמו
ע"י קרבנות ויותר מהם (וכמה היה מוציא האדם כדי ללכת לא"י גודל הענין להפריש מממונו לגמ"ח ,וביטול החשש מהפסד -מי
ולהקריב קרבן כדי לכפר עוונותיו ,ואפי' אינו עשיר) ,ואם כולם היו שברכו ד' במעשי ידיו ,נכון להפריש מממונו כפי השגת ידו לצורך גמ"ח,
מזדרזים למצוה זו היו מתבטלים כל הצרות מהעולם( .י"ד ט"ו). ויש בזה כמה תועליות -א' מפני שהיצר הרע מנסה כל פעם בתואנות
שונות למונעו מלהלוות ,וכשיש לו ממון מיוחד לזה יקל עליו להתגבר
חומר האיסור להשקיע אצל מלוה בריבית בלא התר עיסקה -היצר
על יצרו .ולא יאמר שעדיף פעם אחת להלוות סכום גדול לעשיר ,כי
מסית את האדם להשקיע את מעותיו אצל מי שמלוה ולוקח אחוזים,
הלואה לעני קודמת להלואה לעשיר ,ויש יותר מצוות בהרבה הלוואות
והרבה אינם יודעים איך לעשות 'עיסקה' כדין עם שטר ,ונכשלים בכמה
קטנות מהלואה אחת גדולה (כמו במסחר) ,וגם אמרו חז"ל "הכל לפי
לאוין של איסור ריבית ,שהוא נוגע לתחית המתים (מידה כנגד מידה על
רוב המעשה" שעדיף כמה פעולות קטנות מפעולה אחת גדולה ,כי
חטא בא על ידו ,וגם אם הוא לא יכול לתת יש לו שכר על מה שאחרים שלא רצה להחיות את חבירו) ,ונכסיהם מתמוטטים לבסוף ,וכאילו
נתנו (וע"י שכופים אחרים לתת צדקה לא תכפה אותם המלכות לשלם כותב וחותם על עצמו שהוא כופר באלוקי ישראל ,והוא רשע גמור על
מיסים) ,והמבטיחים לתת ונותנים יש להם שכר גם על האמירה ,ולכן אינו ראוי לתת ידי זה ,ופסול לעדות ולשבועה( ,וגם הלוה עובר בלאו והוא רשע ופסול
בלי לומר אלא עדיף לומר שיתנו ,ומה שחוששים לנדר יאמרו בפירוש בלי נדר .וגם לעדות) ,ומה יענו ליום הדין .וכל המפקיר עצמו לעבירה (לעשותה כמה
אם יש בזה טורח ,לפום צערא אגרא ,ואם מקבל בזיונות שכרו גדול פעמים בשאט נפש) אין לו מחילה עולמית ,והיינו אף כשיחפש ד' זכות
יותר ,ולא יפה עושים אלו האנשים שמתחמקים תמיד מלהיות מעשים על עוברי עבירה .ויידע שלא יפלא מהקב"ה להעשירו גם בלי העסק
לדבר מצוה( .פרק ט"ז). הזה ,ומאידך אם מרויח באיסור סוף דבר לא ישאר הממון תחת ידו ,וע"י
שמפקיר עצמו לזה מטמטמת העבירה את ליבו מאד עד שניסח לגמרי
מצות צדקה ודיני מעשר וחומש מאמונה בהשגחה( .ויש לידע שאיסור גמור להוסיף מעות עבור המתנת
מצות גמילות חסדים כוללת כל טובה שאדם מיטיב לחבירו בחינם ,בין בממונו התשלום ,אחר שנגמר המקח).
בין בגופו ,ומקיים בזה מצות "ואהבת לרעך כמוך" ו"והלכת בדרכיו" .וע"י הלואה
מקיים האדם גם מצות "אם כסף תלוה" .ולעיל נתבאר גודל מעלת מצות גמילות מצות הלואה במקום שיכול להרויח בהתר עיסקה -גם מי שעושה
חסדים בממונו ,ולהלן יבואר גודל ענין מצות צדקה ,ופרטי דיני מעשר וחומש. 'התר עיסקה' כדין (וצריך שילמד דינים אלו ,ובזה ממלט נפשו מיני
גודל ענין צדקה -אף שגמילות חסדים גדולה מן הצדקה ,שגמילות שחת ,וכנ"ל) ,שהרי מי שיש לו הרבה כסף אינו מחויב להלוות כל
חסדים היא בין בגופו בין בממונו ,והיא בין לעניים בין לעשירים ,והיא מעותיו בגמ"ח ,מ"מ גם הוא מחויב במצות הלואה כפי כוחו ,ויצמצם
בין לחיים בין למתים ,ואילו צדקה היא רק בממונו ורק לעניים ולחיים, מעט ממה שמשקיע (והעצה לזה שיפריש לגמ"ח סכום מסוים) ,והיום
מ"מ יש דברים שבהם הצדקה עדיפה ,שצדקה נותן לו לחלוטין ,וגם בעוונותינו הרבים נתפשט שגם מי שיש לו מעט משקיע בזה ,ונתמעט
צריך יותר התגברות היצר ,ולא אמרו שעדיפה הלוואה מצדקה אלא במי על ידי זה מידת החסד בעולם ,והנהגתינו גורמת שהקב"ה ג"כ לא
שירד מנכסיו ומתבייש לקבל צדקה וצריך הלואה כדי להקימו ,אבל מי מתנהג עמנו בחסד ,ודבר זה גרם עניות לישראל ,וכל מי שבכוחו
שירד לגמרי והורגל בצדקה עדיף לתת לו מתנה גמורה .והעושה גם להלוות לאדם נאמן או ע"י משכון מחויב בזה לפי כוחו ,ויבטח בקב"ה
צדקה וגם חסד זוכה לחיים צדקה וכבוד ,ועל כן צריך להתחזק מאד גם שישלח לו ברכה תמורת זה( .פרק ט"ו).
בצדקה .ואיתא בחז"ל שהעולם עומד על הצדקה ,והנותן צדקה ממלט
מה כדאי לאדם לעשות לעילוי נשמת אבותיו -יש הנוהגים להוציא הרבה ממון
נפשו ממיתה ומאריכים לו ימיו ושנותיו (ק"ו משילוח הקן שהיא מצוה עבור מצבה יפה וכו' ,וזה טעות גדולה ,כי נפש הנפטר יודעת כבר את האמת שהעיקר
קלה שבקלות) ,וניצל מדינה של גיהנום ,וממהרת את הגאולה ,ואבותינו זה תורה ומצוות ,ועדיף לעשות מצבה פשוטה (שעצם המצבה נצרכת לנפש המת),
הראשונים זכו לעולם הזה ולימות בן דוד ולעולם הבא בזכות הצדקה, ובשאר הכסף יקנה ש"ס ויתרום לביהמ"ד ,או שיעשה מזה גמ"ח קבוע לעילוי נשמתו,
ולא נשתבחו אלא בצדקה ,ואף הקב"ה וכסא הכבוד נשתבחו בצדקה, ובזה בכל הלוואה שמתווסף לו מצות עשה דאורייתא ,יתווסף זכויות גם לאביו ,וינצל
ובזכות הצדקה נכסיו מתברכים כפל כפלים ממה שנתן ,וגדולה צדקה מדינה של גיהנום ,ויכנס במחיצת הצדיקים ,והקב"ה יתנהג עמו במידת החסד (שאף
לאדם רשע שאין התפילה והצדקה מועילה לע"נ ,מ"מ בבנו שהוא כרעיה דאבוה
שהתורה שאין מידה טובה הימנה נמשלה לצדקה ושוותה לה ,וענין נכבד
מהני) ,ובפרט בימי השבעה והשלושים שכח הדין מתוח יותר יראה להרבות עבורם
לייסד מושב זקנים לזקנים וחלושים שאינם יכולים להתפרנס ,ואשרי חלקם של תורה וצדקה וחסד ,ובמידה שאדם מודד מודדים לו ,וכל מצוה שהבן עושה מועילה
המתעסקים בזה .והצדקה מצילה את האדם ממות ,ומביאה ברכה לבית. לנפטר ,וכ"ש ש עשית חסד לע"נ הוא תועלת מיוחדת לנפטר שעל ידי זה יתנהגו גם
(פרק י"ז). עמו בחסד .ואם מת אחד מיוצאי ירכו בימי עלומיו ,ראוי שיעשה יד ושם לע"נ במצוה
הקבועה לדורות ,ולפחות יתרום ספר הנצרך לרבים ויכתוב עליו שזה לע"נ הנפטר,
מעשר כספים -טוב שירגיל האדם עצמו להפריש מעשר כספים ,ויתן ויהיה מזה נחת רוח לנפטר כשילמדו בו( .שם).
שני שליש לעניים ושליש לגמ"ח כיון שמצויים יותר עניים הנצרכים
לצדקה ,וכשיהיה לו מספיק לגמ"ח שיותר אין צריך בעירו יתן הכל החיוב שיהיה גמ"ח קבוע בכל עיר -אף שראוי שכל אחד יהיה לו
לצדקה ,והפרשת מעשר הוא ענין גדול ,ואמרו חז"ל "עשר" בשביל גמ"ח קבוע ,מ"מ אין יד כולם משגת אף לדבר מועט ,ויש שאין להם זמן
שתתעשר ,ומותר לנסות בזה את הקב"ה ,וצריך להפריש תחילה מעשר לעסוק בזה ,על כן לפחות יתקבצו ביחד לעשות חברת גמ"ח ,וההנהגות
מהקרן ואח"כ מהרווח ,וכיון שהיצר מקשה על האדם להפריש מהקרן והתקנות יהיו לפי הממון והביקוש ,וראוי לקבוע שלא להלוות אלא על משכון אפי'
באדם בטוח ,דבדבר ציבורי צריך הנהגה קבועה ,והעיקר למנות אנשים שיפקחו על
יכול לעשות בזה גמ"ח וללוות מזה גם לעצמו ,אך יזהר שאם יבוא מי הגמ"ח ,ואם נהוג לתת משכון בשעת הלואה אין בזה דין השבת העבוט ואיסורי חבלת
שהשעה דחוקה לו ילווה בעצמו ממקום אחר כדי להלוות לו ,וזה מועיל כלים של אוכל נפש או בגד אלמנה ,אבל במשכון שלא בשעת הלואה יש הרבה דינים
לשיטת הרמב"ם והשו"ע שסוברים שהלוואה לעני שמך היא צדקה, שצריך בעל גמ"ח לדעת .ולמותר להעריך גודל המצוה שיש לאנשי העיר
אבל לרמב"ן שזו מצוה בפני עצמה אין להקל אלא כשמפריש את שיש בה חברת גמ"ח ,ומי שיש לו מח בקדקדו לא ינוח ולא ישקוט עד
המעות לחלוטין לשם גמ"ח ,וכהש"ך שמתיר לתת מעשר לצרכי מצוה, שיראה שיהיה בעיר גמ"ח קבוע ,שלא יהיה מצב שעני רוצה ללוות עם
אמנם כיון שיש מחמירים בזה נכון להחמיר אם לא שהתנה בתחילת משכון ואין לו ממי ללוות והוא בוכה לפני השם ,ויהיה הקולר תלוי
קבלתו שיתן המעשר לצרכי מצוה .ואם לווה לפי שעה וכשיזדמן עני בצוואר כולם .וחברה זו מעלתה גדולה מסתם גמ"ח ,משום שאינו דומה
יתן לו לצדקה זה מותר גם לשיטת הרמב"ן .וההנהגה הראויה במעות מרובים העושים את המצוה למועטים ,וכל אחד נחשב שהוא גמל חסד
מעשר היא שיתנה שיהיה בלי נדר ,וירשום כל רווח שיש לו (בניכוי לבדו כיון שבלעדיו לא היה העני מוצא ללוות כמו לענין איסורי שבת דחשיב
ההוצאות) ,וירשום כל הנתינות שנותן לצדקה ,וכל חצי שנה או עכ"פ מלאכה בשניים שעשו וזה אינו יכול וזה אינו יכול ,ומצוה שהאדם מוציא עליה
שנה יעשה חשבון כמה הרויח ,וינכה את ההפסדים ,ואם נתן לצדקה ממון שכרה גדול יותר ממצוה בחינם ,ומכאן תוכחת מגולה לאלו המשתמטים
פחות מהמעשר יפריש את ההפרש ויחלקו מיד ,ואם אין לפניו את מלתרום להוצאות בית המדרש ,ורוצים להנות בחינם מבית המדרש ,וידעו שעיקר
האנשים שבדעתו לתת להם יכול בינתיים להשתמש במעות עד המצוה תלויה בהוצאת ממון עליה ,וגם שכר התורמים גדול כי זהו בכלל החזקת
שיזדמנו לו ,וכשיזדמנו לו חייב ללוות ולתת להם מיד .ואם יצא בחשבון התורה .וגם בחברת גמ"ח יכולה המצוה להתקיים גם כשהוא עוסק
שנתן יותר מהמעשר י"א שיכול לקזז ממה שיתן אח"כ ויש חולקים, בעסקיו או שהוא ישן .וגם יש מעלה מיוחדת במצוה הקבועה לדורות
וטוב שיתנה בפירוש בשעת קבלתו שיתן מעות לצדקה משלו על סמך כחברת גמ"ח ,וכן התורם להחזקת ישיבות ,שהמצוה מוסיפה לו זכויות
שיגבה אח"כ מהמעשר .וחנוני שאינו יכול לכתוב כל הרווחים ,יתנה גם כשיושב בגן עדן .וכל העוסקים בענין הגמ"ח שכרם גדול במאד
שמקבל לתת מעשר בערך ולא בצמצום ,וישער כמה נתווסף לו מאד ,והמעשה את חבירו למצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
בתקופה זו וכמה הוציא על מזונות ובגדים ,ומאידך כמה נתן לצדקה, בעצמו ,והוא גדול מהעושה עצמו (שהמעשה הרי טורח בגופו ללכת
ולפי זה יתן לצדקה .צריך לתת מעשר גם מירושה( .פרק י"ח). לכל אחד ,ויש לו זכויות לפי רבוי האנשים) ,וכל המזכה את הרבים אין
מלאכה ,או ששוכרו לאיזה שרות ,או שעוזרו באיזה ענין שיוכל חלוקת מעות המעשר -עיקר המעשר הוא לעניים ,וקרוביו העניים
להתפרנס על ידו ,או שיזרז אנשים אחרים לעוזרו ,או שמשאילו איזה קודמים לשאר עניים ,ויכול לפרנס ממעות מעשר את בניו הגדולים
דבר שיוכל להשתכר בו ,ומצוה זו היא אפי' חזר והתמוטט כמה פעמים, שאינו מחויב לפרנסם אפי' אם יש לו משלו ,וכן באביו ואמו יכול
ומצוי שקורה לאדם מקרה של הפסד שאם יתנו לו מקצת מעות יוכל לפרנסם (אך ביש לו תבוא עליו מארה) ,ואם קרוביו אינם עניים נכון
לעשות עסק ,ומצוה רבה לעוזרו בזה .ומי שמלוה לנופלים ונותן להם לתת המעשר לעניים עמלי תורה ,למען יחזקו בתורת ד' ,ועל ידי זה
לפרוע מעט מעט ,עושה בזה חסד גדול ,שעל ידי זה יוכלו לפרוע ולא מביא ברכה לתוך ביתו ,ועיקר המעשר נתקן בשביל עמלי תורה ,ואם
יחזרו לעניותם ,וטוב לעשות כך גם בגמ"ח של רבים ,ויש מקומות אינו יכול לתת הכל לעמלי תורה יתן להם לפחות רוב או חצי .ומותר
שייסדו חברת "סומך נופלים" המלווים לנופלים באופן שיכולים לפרוע להשתמש במעשר לצורכי מצוה כגון להכניס לחופה חתן וכלה שאין לו
מעט מעט ,ובזה מקיימים מצות חסד גם בזמן הפרעון ,ואמרו חז"ל עבורם מעות אחרים ,או להיות בעל ברית ,או לכתוב ספרים ולהשאילם
שאין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה .ומצוי שאדם צריך איזה לאחרים וגם ללמוד בהם בעצמו (ויזהר לכתוב שהם ממעות מעשר ,כדי
פועל או נסיעה ,ובדרך כלל העוסקים בזה הם עניים ומקיים בזה מצוה שלא יחזיקו בהם היורשים) ,ויש חולקים ,ואם בעל הברית או החתן
זו ,וגם אם הוא עשיר הרי ישראל קודם לעכו"ם לענין לקנות או למכור, והכלה מטה ידם ,או קנית ספרים לאלו שאין יכולים לקנות בעצמם ,או
ואפי' הישראל קצת יקר יותר ,ויבטח בקב"ה שיצליח דרכו בענין זה, לקנות עליות והמעות הולכים לעניים ,בזה אין להחמיר לכו"ע .ולשלם
מלבד שכרו לעולם הבא( .פרק כ"א). שכר לימוד בניו לת"ת אסור לכו"ע ,דאין לפרוע חובו ממעות עניים ,אך
לצורך בני עניים מותר ויש בזה מצוה רבה( .פרק י"ט).
גמ"ח ע"י השאלת כלים וכדומה -אמרו חז"ל "צדקה בממונו ,גמילות
נתינת חומש -הרוצה לתת בעין יפה יתן חומש ,ויתן מהקרן ואח"כ
חסדים בין בגופו בין בממונו" ,ופירש רש"י שמשאילו מעות כלים
מהרווח ,ונכון לתת מעשר אחד לבעלי תורה ,ומעשר אחד לצרכי מצוה.
ובהמה .ומצוה זו מתקיימת אפי' בדברים קטנים ,ומי שאין בידו
י"א שאם יודע שיש בעיר עניים התאבים ללחם או הצריכים לכסות,
להשאיל דברים גדולים ,מ"מ יתבע על מה שהיה יכול בקלות להשאיל
חייב לתת חומש מדינא ,וכן דעת הגר"א ,ודווקא כשידו משגת ,אבל
דברים קטנים .ומצוה זו היא גם להשאיל לעשיר ,וכ"ש לעני .וכל זה
אינו מחויב לדחוק עצמו לזה( .פרק י"ט) .והנותן מעשר וחומש צדקתו
בהשאלת סתם כלים ,אבל המשאיל ספרי קודש שמטיב עם חבירו
גדולה מאלו הנותנים צדקה בלא חשבון ,כי העסק שלו הוא עסק שיש
טובה נצחית ,גם זכותו היא נצחית ,וזה בכלל החזקת תורה שמתברך
בו מצוה ,וטוב שיחשוב בשעת הקבלה שכל עסקיו יהיה בהם חלק לד'.
מאת ד' .ויש שנמנעים מכך משום צרות עין ,וכבר נתבאר לעיל גנות
ואסור לבזבז יותר מחומש אא"כ הוא עשיר מופלג ,וכן קודם מותו
מידה זו .ויש שנמנעים מחמת עצלות ,ואילו היו יודעים גודל ערכה של
מידת החסד ,לא היה שום דבר מונעם מלעסוק בזה ,והיו שמחים מותר לבזבז הרבה (להרמ"א יכול לתת הכל ,וי"א עד שליש או חצי ולא
שנזדמן להם לעשות כך .ויש שנמנעים מחמת שנאה קטנה שיש להם יותר) ,וי"א שמה שחומש זה רק מידה יפה היינו לחפש עניים ,אבל אם
על הנצרך ,ועוברים בזה על "לא תקום ולא תטור את בני עמך" ,ויתבוננו באו לפניו עניים להאכילם או להלבישם או שבויים לפדותם רשאי לתת
כמה הקב"ה מיטיב עמם ואינו נוטר להם אע"פ שהם חוטאים בדיבור יותר מחומש ,ומידת חסידות הוא ,ואם יש בזה חשש פיקוח נפש לא
שייך שיעור חומש .וכן מי שיש לו רווח קבוע שיש בו מעט יותר מכדי
ובמעשה .גם על השואל מוטל שלא לשנות ממה שאמר לו המשאיל,
מחייתו ,מותר לתת המעט הזה לצדקה אף שהוא יותר מחומש( .פ"כ).
ואם משנה או שמשתמש אחר שעבר זמן ההשאלה הרי הוא גזלן (וה"ה
בשואל שלא מדעת) ,ולא ישאילהו לאחרים אפי' בתוך ימי שאילתו, התעוררות שלא לפזר ממונו לצרכי הבל -על האדם להתבונן שאם
ויחזיר הכלי לבעליו מיד בסיום ימי השאלה ,ואם עיכבו אצלו עדיין הוא לצדקה אין לבזבז יותר מחומש ,כ"ש שצריך לחוס על ממונו שלא לפזרו
חייב בשמירתו עד שיחזירהו ,ובימי שאלתו הוא חייב אפי' באונסים. לצרכי הבל ,ויתכן שבזה יכלה את ממונו ויבוא לידי גזל ,ואם חושב
(פרק כ"ב). שירויח שיחשבו שהוא עשיר ויתנו לו בהקפה ,זה אינו כי יגלו שאינו
עשיר ,ועוד מפסיד בזה שמרגיל את ילדיו לפזרנות ועל ידי זה יפסיד
צורת נתינת ההלוואה -איתא בחז"ל שאם אדם נתן לחבירו כל ממונו ויהיה בעל חוב .על כן החכם עיניו בראשו שלא לכלות ממונו
המתנות שבעולם ,ופניו זעומות ,מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו בענייני הבל וריק ,אלא לעניינים הכרחיים ולצדקה וחסד ,ואז טוב לו.
כלום ,והמקבל את חבירו בסבר פנים יפות כאילו נתן לו כל מתנות
טובות שבעולם .וכן הדין לענין הלואה ,שצריך להלוות בסבר פנים יפות, החזקת תורה -מותר לתת יותר מחומש עבור החזקת תורה ,מפני שעל
ולא בבזיון ,ויתבונן אילו הוא היה המקבל כמה היה רוצה שיתנו לו בסבר ידי זה יש לו חלק בשכר התורה ,וכפי שמוסיף לתת יש לו יותר חלק
פנים יפות ,ובפרט אם הלוה הוא מך וע"י ההלואה מחזיק ידו שלא בשכר התורה .והמחזיק תורה עליו להתייחס למקבל בכבוד כשותף
יצטרך לבריות שבזה מקיים להרמב"ם מצות צדקה ,שצריך להתנהג כמו בעסקיו שהרויח על ידו הון רב ,ואז יקבל שכרו בעולם הבא בשמחה,
שנתבאר לגבי צדקה .ואם אין ביכולתו להלוות לו ,ידבר עמו בלשון רכה ואם לא נוהג כך ,במידה שאדם מודד כך מודדים לו ,ומצינו בחז"ל שר"מ
ויראה לו שהיה רוצה להלוות לו אלא שאינו יכול. היה משתכר שלשה סלעים בשבוע והיה משתמש בשתים והשלישי
נתן לצדקה ,ואמר שאינו דואג לבניו אחריו כי אם בניו יהיו צדיקים
עשית המצוה לשמה -אמרו חז"ל האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה יתקיים בהם "ולא ראיתי צדיק נעזב" ,ואם לא יהיה צדיקים אינו רוצה
בני או שאהיה בן העולם הבא ,הרי זה צדיק גמור ,וכן הדין במצות חסד להניח להם מעות .עוד מצינו בחז"ל שמי שבידו להחזיק תורה ואינו
וכל כהאי גוונא ,שלא נתבטלה המצוה בשביל שכיוון שתהיה לו גם מחזיק ,אע"פ שלמד ולימד ושמר ועשה הרי הוא בכלל "ארור אשר לא
הנאה מזה ,ואף שמצוות צריכות כוונה ,הכא הרי מ כוין לשם מצוה ,אלא יקים את דברי התורה הזאת" ,ואם לא למד וכו' מחמת עוני ,ולא היה
שרוצה שהקב"ה ייטיב לו על זה ,על כן מצוה שלימה היא .אך יותר טוב סיפק בידו להחזיק תורה ,והחזיק ,הרי הוא ברוך .ורואים מזה גודל הענין
שי כוין רק לשם ד' שציוה על זה בתורה ,ואז המצוה נעשית באופן להחזיק תורה אף כשמזונותיו מצומצמים ,וכ"ש כשהם מרווחים( .פרק
הנעלה ותומשך מידת החסד מלמעלה על כל הבריאה .ואם האדם רואה כ').
שאינו יכול לכוין לשם מצוה אלא רק לתועלת עצמו ,מ"מ לא ימנע
מהמצוה ,ואמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא החזקת מי שמטה ידו שלא יתמוטט לגמרי -מי שמטה ידו ויש חשש
לשמה ,שמתוך שלא לשמה בא לשמה ,וזה נאמר על מי שמכוין לתועלת שכר
שיצטרך לבריות ,המצוה להחזיקו גדולה יותר מכל צדקה ,ומקיים בזה
או מיראת העונש ואינו מכוין כלל לשם מצוה( ,ואם הוא מכוין רק כדי שיכבדוהו י"א "וכי ימוך אחיך וכו' וחי אחיך עמך"( ,ודרשו חז"ל מלשון "עמך" שאם
שזה בכלל מצוה שלא לשמה ,וי"א שזה יותר גרוע ממצוה שלא לשמה ,ואם הוא מכוין לא יתן יכול מצבו ג"כ להתמוטט ,ואם יתן יהיו שניהם חיים וקיימים).
לשם מצוה והוא רוצה ג"כ שיכבדוהו ,בודאי מצוה היא ,ואפשר שזה בכלל לשמה), ואפשר לקיים את המצוה בין בצדקה ,ובין ע"י שממציא לו איזה
ומואב לא קידמו את ישראל בלחם ובמים הורחקו מכלל ישראל ,ואילו ועל ידי זה מגיע חסד ד' על הבריאה ,אך לא על כל הבריאה כי אם עד
צאצאיו של יתרו ישבו בלשכת הגזית בזכות "קראן לו ויאכל לחם", השמים ,ובכל אופן שהאדם עושה זה נחשב לצדקה ,ואפי' אם איבד
ומיכה שעשה פסל לא נמנה עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא בזכות סלע ומצאה עני ,קבע לו המקום זכות על זה .ומצינו בחז"ל שהעולה
שהיתה פתו מצויה לעוברי דרכים ,ונביא הבעל שרתה עליו שכינה נקרבת כנגד העושים מאהבת ד' ,והשלמים כנגד אלו המבקשים
בזכות שהאכיל את עידו הנביא ,ובגלל שיהונתן לא נתן לדוד ב' ככרות מהקב"ה בשביל הנאת עצמם ,והחטאת כנגד אלו העובדים מיראת
לחם נסתובב שנהרגה נוב עיר הכהנים ושאול ושלשת בניו ,ונטרד דואג העונש בעולם הזה ובעולם הבא .וכמו שכולם נקרבים בבית המקדש ע"י
האדומי .ומכאן לומדים כמה צריך להזהר שלא להעלים עין ממצות כהן אחד ,כך כל כוונות העשיה חוסים בצל הקב"ה וחביבים לפניו ,אף
הכנסת אורחים ,ובזכות זה הקב"ה יציל אותו ואת זרעו מתלאות העולם. שכל אחד יש לו מדרגה בפני עצמו ,ומה טוב שירגיל האדם עצמו שכשהוא
ומצות הכנסת אורחים שייכת גם בעשירים ,והיינו שיקבלם בפנים יפות, עושה דבר שיש לו שורש בתורה כמו הלואה או תמיכה לעני או שמשלם שכר שכיר
וישמשם ויכבדם לפי כבודם ,ובעניים יש בזה גם מצות צדקה( .פרק א'). בזמנו וכיוצא בזה ,שיכוין בעת הפעולה לקיים מצות עשה שלה ,שאז נעשית המצוה
בשלימות .אך יזהר שלא יעשה המצוה כדי להתפאר נגד אחרים ,מפני
איך להתנהג עם האורחים -התורה האריכה לפרט את ההכנסת שבזה מקלקל המצוה לגמרי( ,ועיין ברמ"א (יו"ד רמ"ט י"ג) שכתב שלא
אורחים של אברהם אבינו כדי שנלמד אנו איך להתנהג עם האורחים, יתפאר אדם בצדקה שנותן ,ואם מתפאר לא די שאינו מקבל שכר אלא
שצריך לחזר אחריהם ,ולקבלם בחיבה יתירה ,ולתת להם מים לנקיון וכו' ,וצ"ע דאף שהמתגאה במצוה שעושה יש לו בזה חטא ,מ"מ לא
וכיוצא בזה מלבד אכילה ושתיה ,ולתת להם להשען ולהנפש מטורח מצינו שמאבד שכר המצוה אלא בתוהה על הראשונות) אלא יתבונן
הדרך לפני האכילה ,ולומר מעט ולעשות הרבה ,ולעשות הסעודה באופן האדם שכל מה שיש לו זה מהקב"ה( .פרק כ"ג).
היותר נעלה ובזריזות יתירה ,ולעמוד לשרתם בעצמו ,וללוותם אחרי
האכילה ,ולחנך גם בניו למצוה זו .ואמרו חז"ל שבשביל שאמר אברהם "יוקח נא גודל חיוב פריעת חוב -אמרו חז"ל פריעת חוב מצוה היא .ואין האדם
מעט מים" זכו ישראל במדבר למי הבאר ,ולכאורה קשה וכי בשביל פעם אחת נתנו יכול להשתמט מזה כמו שאינו יכול להשתמט מסוכה שופר ותפילין,
מים לשישים רבוא ארבעים שנה ,והביאור בזה הוא שבאמת אברהם עשה כך כל ימי ומי שאינו פורע בי"ד יורדים לנכסיו ומניחים לו מזונות ל' יום וכסות
חייו ,אלא שמידת הדין היתה יכולה לטעון שכיון שהיו עובדי גילולים אין לתת על זה לי"ב חודש וכלי אומנות שהוא מוכרח למלאכתו ,ומוכרים את כל
שכר ,ולכן זימן הקב"ה שיעשה כך גם למלאכים ,שבזה גם המחשבה וגם המעשה הם
לטובה ,ועבור זה שילם לדורותיו הבאים אחריו .נמצאנו למדים שמי שהורגל לעשות
השאר ,גם מה שנצרך למזונות אשתו ובניו ,כי הכל משועבד לפריעת
חסד הקב"ה מזמן לו לעשות פעולות נשגבות שיזכה עבורם לכל טוב בעולם הזה החוב .והנמנע מלפרוע מחמת שהוא אלם ,עובר על "לא תעשוק את
ובעולם הבא( .וממעשה דרבקה אנו לומדים ורואים שאם האדם מקיים רעך" .ומי שאינו משלם נקרא "לוה רשע ולא ישלם" ,וכמה יתבייש
את המצוה בלב טוב כראוי ,הוא מוסיף על המצוה גם מה שלא ביקשו האדם שמביא על עצמו שם רשע ולעתיד לבוא יתפרסם שמו זה לפני
ממנו .פ"א) .וצריך לקבל את האורחים בסבר פנים יפות ,ולתת להם מיד רבי רבבות מחנות קדושות ,שכל ענייניו של אדם נכרזים ומתפרסמים
לאכול שמא הם רעבים ומתביישים לבקש ,ולתת להם בפנים צהובות למעלה לפני כל .ובפרט אם הוא תלמיד חכם גדול עוונו מאד מאד,
ולא זועפות ,ואם יש דאגה יכסנה בפניהם ,ויראה עצמו שהוא עשיר ועובר גם על "לא תחללו את שם קדשי" .ואסור ללוה לקחת הלואה
אפי' הוא עני ,וינחמם בדברים ,ולא יספר להם תלאותיו ,ויראה עצמו ולהוציאה שלא לצורך ולאבדה עד שאין לו מהיכן להחזיר ,ונקרא רשע.
כמצטער על שאינו יכול לתת להם יותר ,ויחתוך להם את הלחם ולא והנוטל מחבירו ממון בשביל איזה עסק ,יזהר שלא להשתמש בממון לצורך עצמו ,אם
יביט עליהם כשהם אוכלים כדי שלא יתבייש ,ואם הם לנים אצלו יתן על ידי זה לא יהיה לו מה להחזיר .וידע שממון אחרים שיש בידו לבסוף לא
להם את המיטות הטובות כפי הראוי להם כדי שמנוחתם תהיה טובה, יצליח ,דכתיב "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו" ,פעמים
ויחשוב בליבו איך היה רוצה שיארחו אותו ושגלגל חוזר בעולם ,ואף אם יעזוב העושר אותו ,ופעמים הוא יעזוב ,ואף ממונו כלה מחמת זה.
חושב שאינו יכול לכבד האורחים כראוי יכניסנו ויכבדו ממה שיש לו אם והשומר עצמו בדרך המשפט מקרב את ישועת ד' על ישראל( .פכ"ד).
אין אחר שיכבדו כראוי .וטוב שיהיה לאדם חדר מיוחד לאורחים לכל
הפחות ללינה ,אף אם אינו יכול להאכילם ,ויתבונן איך הוא מכין מקום אהבת חסד חלק ג'
אף לצרכים שאינם חשובים ,ואף אם היחיד אינו יכול לעשות כך ,הרבים
חייבים לעשות מקום מיוחד ללינת האורחים ,וידאגו למזונותיהם ,ולא חלק ג' מדבר על גמילות חסדים שבגופו ,וכמו שאמרו חז"ל שגמילות
יפטרום מהעיר בלא מזונות ח"ו ,ומצינו שכופים בני העיר זה את זה חסדים היא בין בגופו בין בממונו בין לחיים בין למתים בין לעניים בין
להכניס אורחים ולחלק להם צדקה .וכבר נהגו בכל ישראל לעשות לעשירים ,משא"כ צדקה .וגמילות חסדים שבגופו כולל כל דבר שאדם
חברת "הכנסת אורחים" ואשרי חלקם. מיטיב לחבירו ע"י טירחת גופו ,כגון הכנסת אורחים ,ביקור חולים,
מצות לוית האורח -מצוה ללוות את האורח ביציאתו ,ואמרו חז"ל שמחת חתן וכלה ,לוית המת קבורתו והספדו ונשיאת מיטתו ,וכפי
ששכר לויה אין לו שיעור ,ואמרו שכל המלוה אפי' ד' אמות בעיר שוב שיבואר להלן.
אין האורח ניזוק ,ואסור לאורח למחול על ליוויו ,וכל שאינו מלוה כאילו מצות הכנסת אורחים
שופך דמים ,וכופין על הלויה כמו על הצדקה ,ובפרט אם האורח אינו
גודל ענין הכנסת אורחים -מצות הכנסת אורחים חביבה מאד לפני
יודע טוב את הדרך מצוה רבה ללוותו (או להדריכו היטב) כדי שלא
הקב"ה ,והיא חשובה כהשכמת בית המדרש ,וי"א יותר מהשכמת בית
יכשל ,וזכותו גדולה מאד מאד כי זהו עיקר מצות לויה ,וגורם הצלה לו
המדרש( ,ולפי זה אם השכים ללכת לבית המדרש ונזדמנו לו אורחים מוטב יותר
ולזרעו עד סוף כל הדורות( .פרק ב').
שיתעסק במצוה זו ,אמנם אם יש בביתו מי שיקבלם כראוי להם ילך לבית המדרש,
דאין מבטלים תלמוד תורה למצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים ,ולפעמים אם
מצות ביקור חולים האורחים הם נכבדים ביותר ,נכון שהוא בעצמו ישמש לפניהם) ,והיא גדולה יותר
מצות ביקור חולים היא בכלל גמילות חסדים ,שהאדם אוכל פירותיה מה קבלת פני שכינה ,והיא מהדברים שהאדם אוכל פירותיהן בעולם
בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ,וכל המבקר את החולה ניצול הזה והקרן קיימת לעולם הבא ,וכיון שהיא בכלל גמילות חסדים ,האדם
מדינה של גיהנום ,ויש לו שכר גם בעולם הזה שיהיה נשמר מיצר הרע זוכה על ידה לכל המעלות שזוכים ע"י גמילות חסדים ,והמוחזק במצוה
ומן היסורים ,והכל מתכבדים בו ,ואמרו חז"ל דהא דכתיב "אחרי ד' זו זוכה לבנים ,והמאכיל עני על שלחנו נחשב כקרבן במזבח ומכפר עליו,
אלוקיכם תלכו" היינו ללכת אחר מידותיו ,להלביש ערומים ולבקר ובפרט אם הוא תלמיד חכם שכרו הרבה מאד יותר על זה ,והרי הוא
חולים לנחם אבלים ולקבור מתים ,ומאד הזהירו חז"ל על מצוה זו. כמקריב תמידין ,ומי שאינו רוצה להנות תלמיד חכם מנכסיו ח"ו עונשו
גדול ואין לו ברכה .ואמרו חז"ל שאמרו גדולה לגימה וכו' שבגלל שעמון
בזמננו שהדורות הולכין ומתדלדלין .וגם לא יחשוב האדם שסמוך מדיני המצוה -מצות ביקור חולים היא אפי' בבן גילו (-והיינו שנולד
לפטירתו יצוה לבניו לעשות לעילוי נשמתו ,כי שמא ימות בפתאומיות, במזלו) שנוטל אחד משישים מחליו ,ואין למצוה זו שיעור אפי' גדול
וגם אם יצוה מי אמר שיקיימו צוואתו ,כי חמדת הממון מעבירה את אצל קטן ואפי' כמה פעמים ביום ,ובלבד שלא יטריח עליו ,והקרובים
האדם מדעת קונו ודעת אביו ,והבן חושב שאביו כבר לא זקוק לו והחברים נכנסים מיד כשחלה ,והרחוקים אחר ג' ימים ,ואם קפץ עליו
(ובאמת הוא זקוק לו ביותר) ,ולכן ישתמש בממונו בחייו לצורך תורה או החולי אלו ואלו נכנסים מיד ,ואם החולה שוכב על הארץ לא ישב ע"ג
חסד ,וימנה אנשים נאמנים לטפל בענין ,ואם לא עשה כך עד שהוא ספסל גבוה ממנו ואם הוא על המיטה מותר ,ואין מבקרין לא לחולי
חולה יצווה עכ"פ בפני עדים .וממונו של האדם לא הולך עמו לאחר מעים משום כיסופא ,ולא לחולי עין וראש שהדיבור קשה להם ,וכן
מותו ,ואף קרוביו לא מלוים אותו אלא עד הקבר ,ורק תורה תשובה לשאר חולה שהדיבור קשה לו ,ובאופנים אלו נכנסים לבית החיצון
ומעשים טובים וצדקה וחסד שעשה האדם עם ממונו בחייו מלווים את ומבררים אם צריך סיוע ,ושומעים צערו ומבקשים עליו רחמים ,וכן על
האדם למעלה ויכולים להציל אותו מן הדין( .פרק ד'). כל חולה צריך לבקש רחמים שזהו חלק מהמצוה ,ולכן אין לבקר בג'
שעות ראשונות ביום שחליו מיקל ולא יחוש לבקש רחמים ,ולא בג'
חסד עם המתים שעות אחרונות שחליו מכביד ויתייאש מלבקש רחמים ,ונראה שהם
מצות קבורת מתים -קבורת מתים היא מצוה דאורייתא דכתיב "כי שעות זמניות ,ואם אינו יכול לבקר בזמן אחר יכול לבקר בשעות אלו,
קבור תקברנו" ,והיא בכלל מצות גמילות חסדים ויפה ממנה ,ונקראת ואם מבקש רחמים בפני החולה יכול לבקש בכל לשון שירצה כיון
חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול ממנו ,וכן הוצאת המת שהשכינה שם ,אבל שלא בפניו יתפלל בלשון הקודש ,ויכלול את
לקבורה ונשיאת מיטתו והלוויתו והספדו ושאר צרכי המת הם בכלל החולה עם שאר חולי ישראל שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר ,ובשבת
גמילות חסדים למתים ,ואסרו חז"ל את כל בני העיר בעשית מלאכה יאמר שבת היא מלזעוק וכו'.
כשיש מת אפי' אם המת לא קרא ושנה ,דאף שעיקר חיוב הקבורה ביקור חולה עני -אם החולה הוא עני הביקור חשוב יותר ,כי יותר מצוי
מוטל על הקרובים מ"מ מצוה על כל בני העיר להשתדל בזה( ,ואמנם שהענין נוגע לפיקוח נפש ממש ,שאין לו די ממון למזונות או לרופא או
אם יש ממונים לזה מותרים שאר בני העיר במלאכה ,ואם החברא לתרופות ,וגם מחמת הצער שמחמת חסרון המבקרים נפשו נחלשת
קדישא לא מתחלקת לפי ימים ,אסורים כל החברא קדישא במלאכה ומחלתו מתחזקת ,והמעלים עין מזה עובר על "לא תעמוד על דם רעך",
עד שימסרוהו לכתפים) ,אך א"צ לבטל תורה לצורך ההתעסקות בהכנה וכאילו הוא שופך דמים (מפני שאינו מועיל לחולה ברפואה או בדבר
לקבורה ,אפי' למי שקרא ושנה ,וכשמוציאים את המת לקבורה מצוה הנצרך לו) ,והמבקרו כמה גדול שכרו ,ומקיים מלבד ביקור חולים גם
לבטל תורה כדי ללוות אדם שקרא ושנה וכ"ש אם לימד לאחרים ,אפי' מצות צדקה והצלת נפשות ,והמפייסו לעני זוכה לי"א ברכות ,וכבר
יש אנשים בלעדיו עד שישים ריבוא (דנטילת התורה שמתבטלת ייסדו בכמה מקומות חברת 'ביקור חולים' ,וטוב לעשות כך בכל
מהאדם במיתתו ,כנתינתה) ,ואפי' זקן מחכמי הדור אינו פטור ממצות העיירות .ויש מקומות שייסדו חברת 'לינת הצדק' והיינו שמביאים אנשים בכל לילה
לויה ,ולמי שלא קרא ושנה א"צ לבטל תורה כדי ללוותו אם יש עשרה ללון אצל החולה לפקח על ענייניו ,ויש בזה תועלת גדולה גם לחולה וגם למשפחתו,
שיוכלו לומר קדיש וברכת אבלים (ויש ליזהר שלא לחזור מהלויה לביתו ואשרי חלקם.
לפני שבודק שישארו עשרה) ,והחברא קדישא צריכים להזהר שלא דאגת המבקר שהחולה יחזור בתשובה -איתא בשו"ע שהמבקרים
להלין את המת ,כי הוא צער גדול למת ,וזה גם איסור דאורייתא להלין אומרים לחולה שיתן דעתו על ענייניו ,אם הלוה או הפקיד אצל אחרים
מת בחינם אם לא באופנים המותרים כמבואר בשו"ע. או אחרים אצלו ,ויעשו כך לאחר ג' ימים אא"כ תקף עליו החולי מאד,
הספד הוא בכלל חסד עם המתים מפני שהוא כבוד המת ,ומצוה שירים וטוב שיעשו כך לכל חולה כדי שלא ידאג ,ויאמרו לו להתוודות כי
קולו עליו לומר דברים המשברים את הלב כדי לעורר בכי ,כי מצוה המתוודה מוחלין לו עוונותיו ,ויש לו חלק לעולם הבא ,אך גם במקומות
לבכות ולהצטער על אדם כשר שמת ,והבוכה זוכה למחילת עוונות, שאין נוהגים לעשות כך לכל חולה ,אם משערים שימות ע"י מחלתו,
והקב"ה סופר את הדמעות ומניחם בבית גנזיו ,כי זה מורה שהבוכה הוא מסבבים עמו שיתוודה בצורה שלא ידאג ,ואם אינו יכול להתוודות בפיו
אדם כשר ,שמתאונן שנחסר עבודת ד' מן העולם ,והמתעצל בהספדו יתודה בליבו ,ואם אינו יודע להתוודות יאמר יה"ר שתהא מיתתי כפרה
של חכם אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו ,על כן יש ליזהר בזה על כל עוונותי( ,ולא יעשו זאת בפני עם הארץ או נשים וקטנים ,שמא
מאד( .פרק ה'). יבכו וישברו את לב החולה) ,ויאמרו לו שיבקש מחילה מכל מי שחטא
כנגדו בממון או בדברים ,כדי שלא יצטרך לחזור לעולם בגלגול ,ובזוהר
ניחום אבלים גם הוא בכלל גמילות חסדים ,וזה בכלל "ואהבת לרעך
איתא שיאמר לו שבזכות שישוב בתשובה יחיה ,ואם ימות יהיה נקי
כמוך" ,ויש ליזהר בזה בעני יותר מבעשיר ,ויסוד ענין ניחום אבלים הוא מחטאיו ויזכה לעולם הבא ולגן עדן ,והגורם לחולה לשוב בתשובה
כדי לנחמו מצערו ,וכשאומר המקום ינחם וכו' יוצא ידי חובה ,אך יותר
שכרו גדול .ואם החולה הוא עשיר שלא עשה צדקה וחסד כראוי,
טוב לדבר על ליבו ולנחמו מצערו שזהו עיקר הניחום( .פרק ה').
יעוררוהו לתקן דבר זה ,או לקבל על עצמו בל"נ לתקן כשיקום מחליו,
שהצדקה מצילה ממות ומגיהנום( .פרק ג').
מצות שמחת חתן וכלה -המצוה לשמח חתן וכלה הוא ענין גדול ,וזה
בכלל גמילות חסדים ,ומצוה זו מצויה יותר בבני עניים וכדו' שאין מצוי זהירות האדם בתורה תשובה ומעשים טובים בחייו ,ושלא יסמוך
שם אנשים המשמחים ,וגם אין מצוי שיעשו נגד ההלכה (כדלהלן) ,ואם
על אחרים -האדם צריך לרדוף בחייו אחר לימוד התורה שהיא הגדולה
יעשו ויעיר להם יקבלו את דבריו ,ומצוה גדולה עד מאד ללכת לשמח
מכל המצוות ,ויזהר שלא יחסר לו אפי' יום אחד מלימוד התורה (וילמד
אותם ,והמשמח חתן וכלה זוכה לתורה ,וכאילו הקריב תודה ,וכאילו בנה
במקום שליבו חפץ) ,ואיתא בשו"ע שכל איש ישראל חייב בתלמוד תורה ,בין עני
חורבה אחת מחורבות ירושלים ,ומצינו מגדולי החכמים שהיו מטפלים
בין עשיר וכו' ,ויקבע זמן ללימודו ביום ובלילה .וכן צריך האדם לרדוף אחר
בענין זה ,וגם בממונו מצוה לסייעם להוצאות החתונה ולשאר דברים
התשובה שגם זה חביב ונחמד מאד לפני הקב"ה ,וכן צריך לחפש
הכרחיים ,במתנה או בהלוואה ,ע"י עצמו או שיקבץ מאחרים ,ושכרו
ולרדוף אחר מעשים טובים ,והתורה מביאה לידי תשובה ומעשים
גדול עבור זה ,ונהגו בכמה מקומות לעשות חברת 'הכנסת כלה' ,ועדיף
טובים ,וגם מי שאינו יכול ליישב דעתו לתורה או לתשובה ,מ"מ יחפש
להשיא יתומות עניות מלתת לעניים.
אחר מעשים טובים .ואל יסמוך האדם שבניו יעשו לעילוי נשמתו אלא
במצות שמחת חתן וכלה יש להזהר שלא יהיה הקלקול יתר על התיקון, יעשה בעצמו ,כי גם בניו יהיו טרודים ויסמכו על בניהם אחריהם וכו',
כגון לבוא למקומות שיש ריקודים מעורבים שזה עוון פלילי ,וצריך והלל אף שבניו בודאי היו קדושי עליון אמר "אם אין אני לי מי לי" ,וכ"ש
חסד התלוי בדיבור יכול לזכות לזה גם מי שאין לו ממון ,והוא דבר לברוח מחתונות כאלה כי השטן מרקד ביניהם ,ואין שום מצוה לשמחם
מצוי בהרבה עניינים :א' ללמד תורה לאחרים שזה בכלל חסד ,ומ"מ אינו דכל מצוה המביאה לידי עבירה מוטב שלא יעשה המצוה ,ואם משער שיתכן
יוצא בזה ידי מה שאמרו חז"ל שהאדם חייב לעסוק בחסד( ,כדמצינו באביי ורבא שהיו שיקבלו תוכחתו מצוה ללכת לשם ולמונעם ,וזכות הרבים תלוי בו .ואמרו
מבית עלי שאביי שעסק בחסד חי ס' שנים ,ורבא שלא עסק בחסד חי מ' שנים ,והרי חז"ל שהמסתכל באשה אפילו באצבע קטנה כדי להנות ,אפילו יש בידו תורה ומעשים
רבא לימד תורה לאחרים .ואולי הביאור בזה שאביי כיון שהיה מפורסם בדורו ודאי טובים לא ינקה מדינה של גיהנום ,וזה אפילו בהסתכלות בעלמא ,וכ"ש שאסור לרקוד
היה מוסיף עניינים גדולים בחסד שאחרים לא היו עושים בלעדיו ,ורבא סבר שאין יחד ,ועובר בזה על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ,וגם על "ונשמרת מכל
חיוב על האדם להתחיל לעסוק בדבר כיון שלא בא מעשה לפניו ,והוא חשש מביטול דבר רע" שזה אזהרה שלא להרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה ,וכ"ש שאסור
תורה ,ומשמים הסכימו לאביי .ומה שהוסיפו לו כ' שנים י"ל שבאו להשלים לו את לעשות מעשה המביא לידי הרהור והסתכלות ובודאי יבוא על ידי זה לידי טומאה .ועל
הזמן שעסק בחסד ,כדי שלא יפסיד מלימוד התורה ,אי נמי ע"י חסד נתכפר לו עוון כולם מצוי שעובר ע"י הריקוד בלאו ד"לא תקרבו לגלות ערוה" שהרי הבתולות הם
בית עלי) .ב' להסיר כעס של אדם על חבירו ,או לסבב בדיבורו שלא יקרה נדות מזמן שהגיעו לידי וסת ,ונדה היא ערוה ,והמחבק או המנשק אחת מכל העריות
נזק לחבירו ,או לגרום שאדם יעשה טובה לחבירו (ומקבל עבור זה ברכה דרך תאוה ואפילו בלי ביאה עובר על לאו זה ולוקה וזה עוון פלילי והעושה כן פסול
לעדות ולשבועה (שהרי קשה לומר שסוברים שזה מותר ,ואף בשוגגים זה עוון פלילי
מאת ד') .ג' לייעץ לחבירו עצה ההוגנת לו בענייניו .ד' לנחם את חבירו
מאד) ,וזה מאביזרייהו דעריות ש יש בזה דין יהרג ואל יעבור .וצריך לדעת שהאיסורים
מדאגתו (אם אינו יכול לעזור לו ממש) ,ואמרו חז"ל הנותן פרוטה לעני הנ"ל שייכים גם במי שאמורה להיות אשתו כגון אחרי כתיבת התנאים ,וכן יש בהם
מתברך בו' ברכות ,והמפייסו בדברים בי"א ברכות .ה' יגרום לרבים איסור יחוד ,ואפילו אם היתה טהורה אסור ,ודבר זה מביא לפעמים קלקול גדול,
לעשות צדקה וחסד .ו' להתפלל על החולה שירפאהו ד' ,או שינצל ועתידים ליתן את הדין בעולם הבא ,וגם לסבול יסורים עבור זה בעולם הזה .ועוד
מצרתו ואפי' חבירו אינו יודע( .פרק ח'). מגיעים ע"י ההתקרבות לכמה איסורים גדולים של עוון כרת ,וממילא מלבד האיסור
בעצם ההתקרבות יש בזה גם הרחקה מאיסורי כרת ,והמוציא מעות לכלי זמר
דברי סיום -המתבונן בכל הנ"ל יראה איך מידת החסד שייכת בכל במקומות כאלו הרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה ועובר על "לפני עוור לא תתן
ענייני ההטבה שבעולם ,וכל אחד יכול לקיימה בענייניו ,ולפעמים מכשול" ,ועל המחותנים לדעת שאם החתונה היא בפריצות ודאי אין השכינה שורה
שם והזיווג לא יעלה יפה וזרעם לא יהיה נכון לפני השם ,ואם יש בחופה אנשים ונשים
בקלות ,ובעוונותינו הרבים בני אדם מזלזלים בזה ,ולפעמים קל לאדם
יחד אין לומר שהשמחה במעונו ,דאין שמחה כשהיצר הרע שולט שם ,ובספר חסידים
לטרוח ולהוציא הוצאות רבות על הבלים ,ואילו על חסד שהוא הצלחתו מביא מעשה נורא על אדם שראה במדבר בלילה וראה אנשים שכבר מתו מושכים
של אדם בעולם הזה ובעולם הבא אינו מוכן אף לטרוח מעט או להוציא עגלות גדולות ועליהם בני אדם ,ואמרו לו שבגלל שהיו משחקים עם נשים ובתולות
מעט הוצאות ,והסיבה לזה היא שהיצר אינו מניח לאדם להתבונן בגודל הם מושכים עגלות עד שכבר אין להם כח ,ואז חבריהם מחליפים אותם( .פרק ו').
מידת החסד ורוב טובה ,ועל כן העצה לזה שילמד תמיד גודל שבח
המידה הקדושה הזו ,ויתברר ויתאמת אצלו שרצון ד' יתברך שנרגיל התבוננות לראות איזה חסד השני צריך ובאיזה צורה הוא יכול
עצמנו להתנהג ברחמים וחסד עם זולתנו ,ועל ידי זה ישיג אהבה למידת להועיל לו -כתיב "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד' " והיינו
החסד ,ובזכות זה הקב"ה ג"כ יתחסד עמו בכל ענייניו בזה ובבא .ומ"מ שצריך האדם להתבונן בשכלו ולחשוב מה הדל צריך ואיך הוא יכול
אין די בחסד בלי יראת שמים ,אלא צריך ללכת בדרכי התורה ובקבלת להועיל לו באופן הטוב ביותר .וכגון אם הוא דל בממון והוא נצרך
עול מלכות שמים ,ואז אשריו וטוב לו( .שם). לבגדים (ש זה אחד מהדברים שעליהם אמרו חז"ל שבזה ילך האדם אחר מידותיו של
הקב"ה ,וכמו שכתוב "ויעש ד' אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" ,ונראה
התעוררות מיוחדת לצדקה וחסד בזמננו -אף שבזמננו נתחזק מאד שהחידוש בזה הוא שגם בעשיר שייכת מצוה זו באופן שאינו יכול לדאוג לעצמו,
ענין צדקה וחסד ,מ"מ יש עוד לעורר בזה משני טעמים :א' צריך לתת ואמנם בעניים יש בזה גם מצות צדקה מלבד מצות הלבשת ערומים ,ולפעמים הדבר
"די מחסורו אשר יחסר לו" וכיון שהיום הוצאות המחיה גדלו מאד, נוגע לפיקוח נפש) או אוכל או דירה ,יתבונן לתת לו אותם באופן
ממילא החיוב לתת צדקה או להלוות גדול יותר ,וכן החיוב נמדד בכל שהתועלת תהיה מירבית והטירחה של המקבל מועטה ,וזו כוונת חז"ל
אחד לפי מה שהוא יכול לתת ,ואפילו עני חייב לתת צדקה ,וכל מי שיש במה שאמרו שאין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה ,ואם הנותן
לו יותר חייב לתת יותר ,ואם העשיר נותן כמו העני יתכן שיענש שיכלה יכול להשכיל לתת באופן שלא ידע מי הנותן אשרי חלקו ,ולפחות יזהר
ממונו כיון שלא נתן כפי ערכו ,וכיון שבזמננו מצוי הרבה יותר עשירים לתת לו בצינעא שלא לביישו .ואם האדם מתבונן בשכלו איך יכול
גדולים ובעלי בתים חשובים ,א"כ ממילא החיוב גדול יותר .ב' כיון להוציא את הדל מדלותו ,וכגון שיקנה ממנו דבר שאין רוצים לקנותו ,או
שהיום מצוי שאנשים מוציאים הוצאות על מותרות במלבושים ודירות שישכור אותו לאיזה מלאכה ,זו מצוה גדולה מן הכל ,ואשרי חלקם של
יקרים ורבוי משרתים וכהאי גוונא (מה שלא היה מצוי פעם) ,ממילא העשירים שעושים בכונה איזה עסק שיוכלו להעסיק בו את העניים .ומי
מידת צדקה וחסד שהיא הצלחת האדם בעולם הזה ובעולם הבא לא שהוא דל בכח והיינו חולה ביארנו לעיל ענייני ביקור חולים .וכן מי
תהיה קלה מהוצאה למותרות ,ואיך יאמר האדם שאין לו אפשרות לתת שמציקים לו ואין לו כח נגדם מצוה להתבונן איך אפשר לעזור לו .ומי
צדקה ,ואילו כשמגיע למותרות הוא מוציא הוצאות ואומר שהוא מוכרח שהוא דל בדעתו הוא דל מן הכל ,ואם ע"י כסלתו טעה מדרך התורה
לכך .ג' כיון שמידת הדין גוברת בעולם מידי יום ויום בכמה מחלות צריך להתבונן איך להשיבו בתשובה ,וכמה גדול זכותו ושכרו של
ומיתות משונות וחסרון השפעה בעולם ,עד שאין יום שאין קללתו המחזירו לדרך הישר .וכן מי שאינו חכם ועל ידי זה מפסיד ממונו
מרובה מחבירו ,ממילא צריך להרבות בצדקה וחסד שזה מגביר את בעסקיו וכן הוא מתבזה ,מצוה ללמדו כדי שלא יפסיד וכדי שלא יתבזה,
מידת הרחמים( .חתימת הספר). וזה בכלל ואהבת לרעך כמוך .ומי שהוא עני בתורה צריך להתבונן איך
התעוררות להתבונן לפני הברכות מה הוא הולך לעשות -היצר הרע אפשר להמשיך ליבו לתורה ,וזה דבר גדול מאד ,ואמרו חז"ל שכל
המלמד בן חבירו תורה ,זוכה ויושב בישיבה של מעלה ,ומעלה עליו
מפיל טרדות על האדם כדי שלא יוכל ל כוין ,והעצה לזה היא -א'
שיתפלל מתוך הסידור לפחות תפילת שמונה עשרה .ב' להתבונן הכתוב כאילו עשאו ,ועל האדם לרחם עליהם מפני שהם ערומים
מתחילה בברכות שמונה עשרה וברכות השחר וברכת המזון ,מה הוא מתורה ומצוות ,שאין להם במה לכסות נפשם בעולם העליון ,כמו שהיה
מרחם על אדם שאין לו מה ללבוש ,וגם מקיים בזה "ואהבת את ד'
רוצה לבקש מד' ועל מה הוא מברכו ,ואח"כ יאמר אותה הברכה,
ומספיק לדבר זה רגעים אחדים וא"צ שיהוי גדול ,ועל ידי זה לא יאמר אלוקיך" שהכונה לאהב אותו על בריותיו .וכן דל שאין לו כח להחזיק
בניו תורה או ללמדם בעצמו ,מצוה להתבונן איך להכניסם לתורה,
הברכות מתוך הרגל ,אלא בהתבוננות ובזריזות ,ובשמחה על שהוא זוכה
לברך לד' .ודבר זה מצינו לגבי תשובה שהנביא אומר "קחו עמכם דברים ואמרו חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה ,ואמרו חז"ל שכל
המלמד בן עם הארץ תורה ,אפי' הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו.
ושובו אל ד' " ,והיינו שיתבונן האדם מתחילה על מה הוא מבקש
מחילה ,ויתחרט ויקבל על עצמו שלא לשוב לכסלה עוד ,ורק אח"כ הוא הנה פירטנו כמה דברים שצריך להתבונן בשכלו איך לעזור לדל ,ואכמ"ל
בפרטים נוספים ,והמשכיל ילמד מאלו למקרים אחרים ,ובזכות זה יזכה
ראוי להתוודות לפני ד'( .השמטה).
לסוף הפסוק "ביום רעה ימלטהו ד' "( .פרק ז').
