אוסף הדרכות והנהגות · Oisef Hadruchos Vehanhugos — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

תמצית הש"ס מסכת יומא
תמצית הש"ס
מסכת יומא
1
תמצית הש"ס מסכת יומא
2
תמצית הש"ס מסכת יומא
תמצית מסכת
יומא
סיכום של דברי הגמ' עם רש"י (באותיות קטנות),
בצורה מסודרת וברורה
מועיל לחזרה ולבהירות הסוגיות.
תמוז התשפ"א
מודיעין עילית
3
תמצית הש"ס מסכת יומא
ניתן להשיג חוברות "תמצית" גם על מסכתות-
ברכות ,מסכתות סדר מועד ,סדר נשים ,סדר נזיקין ,סדר קדשים ,ומסכת נדה.
וכן תמצית גפ"ת על מסכתות ברכות ,שבת ,עירובין ,פסחים ,שקלים ,יומא ,סוכה ,יבמות,
כתובות ,נדרים ,גיטין ,קידושין ,בבא קמא ,בבא מציעא ,בבא בתרא ,ומסכת מכות.
תמצית תנ"ך.
תמצית משנה ברורה
ותמצית ספרי מוסר (שערי תשובה ,מסילת ישרים ,נפש החיים ,וחזו"א אמו"ב).
נקודות מכירה ברחבי הארץ .לפרטים 0527692282
מידי חודש יו"ל חוברות סיכום על הגמ' הנלמדת לפי סדר הדף היומי ,ועל
משנה ברורה לפי סדר מבחני "דרשו" ,ניתן לקבל חוברות אלו במייל
A0527692282@gmail.com
כל הזכויות שמורות
נכתב לפום ריהטא בסדר לימוד דף היומי
הערות ותיקונים יתקבלו בברכה
לפרטים0527692282 -
4
תמצית הש"ס מסכת יומא
בית האבן מפני שמעשי הפרה בז' הימים של עשיתה היו
בכלי גללים (-צפיעי בקר) ,כלי אבנים ,וכלי אדמה
(שחוקקים אותם באדמה שהיא כאבן רכה ,ואין עושים אותם
בכבשן ככלי חרס) ,שאינם מקבלים טומאה ,כדי שלא
יבואו לזלזל בטהרת הפרה ,דכיון שהיו מטמאים את
הכהן העושה את הפרה ,שהרי טבול יום כשר לעשית מסכת יומא:
הפרה ,ועשו זאת כדי להוציא מליבן של צדוקים
שהצריכו הערב שמש ,חששו שיזלזלו בטהרתה.
ב :מקור דין פרישת ז' ימים לרבי יוחנן-
לרבי יוחנן לומדים דין פרישת כהן גדול ז' ימים קודם
שבעת ימים:
יוה"כ מדכתיב לגבי הפרישה בימי המילואים "כאשר עשה
ביום הזה ציוה ד' לעשות לכפר עליכם". במה צריך פרישה ז' ימים ,ומנלן
ולא לומדים שבקרבנות יצטרכו כל המשמרת של עבודות יום הכיפורים נעשות ע"י הכהן גדול ,ולפני אותם
הבית אב פרישה( ,שבכל יום בשבוע היה עובד בית אב אחר עבודות מכינים את הכהן גדול ע"י פרישה ז' ימים ללשכה
שהיתה במקדש .עוד מצינו דין פרישה ז' ימים בימי
מאותה משמרת ,וכל בית אב יפרוש ז' ימים לפני יומו) ,דאין המילואים ,דכתיב "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה
לומדים דבר שאין קבוע לו זמן מדבר שקבוע לו זמן. שבעת ימים" ,וביום השמיני עבדו במשכן ,וכן כהן השורף
ולא לומדים דין פרישה לפני הרגלים (או חג המצות את הפרה אדומה טעון פרישה ז' ימים ,עוד מצינו שמשה
הואיל ופתח בו הכתוב תחילה בכל מקום ,או חג לפני עלייתו לקבל את התורה שהה ו' ימים בהר סיני,
דכתיב "וישכון כבוד ד' על הר סיני ויכסהו הענן ששת
הסוכות הואיל ומרובה מצוותו סוכה לולב וערבה וניסוך
ימים ,ויקרא אל משה ביום השביעי" .הגמרא מבארת מנין
המים) ,דאין לומדים פרישה ז' ימים לרגל שהוא ז' לומדים דיני פרישה אלו ,וכדלהלן.
ימים ,מפרישת ז' ימים ליום אחד.
ב .ז' ימים קודם יוה"כ מפרישים כה"ג מביתו
ולא לומדים דין פרישה לפני שמיני עצרת ,דשאני
שמיני עצרת שיש קדושה לפניו ,ואילו קדושת שבת ללשכת פרהדרין ,דאין עבודות יום הכיפורים כשרות אלא
שהיתה לפני היום השמיני למילואים אינה תלויה בבי"ד (תוד"ה בו ,דכתיב "וכפר הכהן אשר ימשח אותו" ,וכן מתקינים (-
דנין) ,ואף שזה ק"ו להצריך פרישה גם באופן שיש מזמנים) לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול קרי או
קדושה לפניו ,הא כתיב "הזה" שיהיה כזה .או דאין שאר טומאה המעכבים מלבוא למקדש .ולרבי יהודה היו
לומר שעיקר הרגל א"צ פרישה והטפל לו יהיה טעון מתקינים לו גם אשה אחרת שמא תמות אשתו,
פרישה ,ואף למ"ד ששמיני עצרת זה רגל בפני עצמו, דכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ביתו זו אשתו ,אמרו
היינו רק לענין פז"ר קש"ב (פייס (אבל שאר פרי החג היו לו חכמים א"כ אין לדבר סוף דשמא גם היא תמות.
מקריבים אותם לפי סדר המשמרות ללא פייס) ,זמן (ברכת ז' ימים קודם שריפת הפרה היו מפרישים את הכהן
שהחיינו) ,רגל לעצמו שאין שם חג הסוכות עליו ,קרבן לעצמו
(פר אחד ואיל אחד וז' כבשים ,ואילו שאר ימי הסוכות מקריבים
השורף את הפרה ללשכת בית האבן שהיתה בבירה
פרים מרובים וב' אילים וי"ד כבשים) שיר לעצמו (שאינו מענין (לרבי יוחנן היה מקום מיוחד בהר הבית ובירה שמו,
גזל מתנות עניים כשאר ימי סוכות ,לרש"י לא נתפרש מהו ולריש לקיש כל המקדש קרוי בירה) ,ולשכה זו היתה
שירו) ,ברכה שהיו מברכים לחיי המלך ,אבל לענין תשלומין בצפון מזרח העזרה ,דכתיב בפרה "חטאת היא"
הוא תשלומין של ראשון ,שמי שלא הקריב חגיגה וחטאת הקריבה במזבח נשחטת בצפון ,אמנם הפרה
ביו"ט ראשון יכול להקריב כל הרגל ואף ביו"ט אחרון. נשחטת בהר המשחה ,וכתיב בפרה "והזה אל נוכח פני
אהל מועד" שהמזה עומד בהר המשחה ומכוין לראות פתחו
ג .ולא לומדים דין פרישה לפני עצרת או לפני ראש של היכל שהוא בכותל המזרחי ,ולכן תיקנו חכמים שתהיה
השנה ,שזה פרישת שבעה ימים ליום אחד כמו יוה"כ, לשכתו בלשכה בצפון מזרח העזרה להכירא שהפרשתו
דביום השמיני למילואים הקריבו פר אחד ואיל אחד, היא לצורך עבודת פרה שנקראת חטאת וטעונה מזרח ,וישים לב
ובעצרת מקריבים שני אילים( ,לרבי דס"ל שמקריבים להיות זריז במעשיה וסדר עבודותיה .ונקרא שמה לשכת
5
תמצית הש"ס מסכת יומא
אחרי העשיה ,ואף שבקרבנות כתיב "צוותו" ,עדיף איל אחד ביוה"כ ניחא ,ולרבי אלעזר ברבי שמעון
ללמוד ציוה ציוה מאשר ציוה צוותו) ,לכפר אלו מעשי שמקריבים ביוה"כ שני אילים ,מ"מ השני קרב
יוה"כ (ולא פרה ,דאין כפרה בפרה). למוספין ורק א' הוא לחובת היום ,משא"כ בעצרת
שמקריבים שני אילים לחובת היום) ,וביום השמיני
שיטת ריש לקיש בהפרשת כה"ג קודם יוה"כ-
למילואים הקריב אהרן פר ואיל שלו ,משא"כ עצרת
לר"ל אין לומדים דין זה מימי המילואים ,דא"כ תהיה
ור"ה שמקריבים פר ואיל משל ציבור ,וכדלהלן.
ההפרשה לעיכובא ככל דיני ימי המילואים ,וא"כ אף
הכה"ג שהיו מתקינים היה צריך הפרשה ,ומלשון והנה נחלקו רבי יאשיה ורבי יונתן אם "קח לך"
המשנה מדויק שלא היו מפרישים אותו אלא רק ו"עשה לך" הכונה שיקח ויעשה משלו ,או שבא
הכתוב לומר כביכול (י"מ אם היה הציבור יכול להתכפר
מתקינים אותו ,אלא המקור הוא מפרישת משה ו'
בשל יחיד ,וי"מ כאילו יכולים לומר כך ,דקשה לומר שהקב"ה
ימים קודם שעלה לקבל את התורה ,דכתיב "ויכסהו
קץ בישראל) משלך אני רוצה יותר משלהם ,אבל
הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי"
הלקיחה היא משל ציבור( ,ור"א מבאר דהא דכתיב
והמילים ששת ימים מיותרים ונכתבו לדרוש שכל
"ועשית לך ארון עץ" ומאידך כתיב "ועשו ארון עצי
הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ו' ימים ,ולפ"ז א"צ
שיטים" ,כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום
הפרשה לכה"ג אלא ו' ימים( ,ותנא דמתני' שמצריך ז'
אז נקראת העבודה על שמם ,כאן בזמן שאין עושים
ימים סובר כרבי יהודה בן בתירא שחושש שיטמא
רצונו של מקום) .הגמ' מבארת שלא נחלקו אלא
מאשתו).
בעלמא ,כגון "קח לך סמים" ו"עשה לך שתי
ד .מה היו עושים בימי הפרישה -בזמן הפרשת חצוצרות כסף" ,אבל במילואים וביוה"כ לכו"ע יקח
הכה"ג קודם יוה"כ והכהן השורף את הפרה היו מזים משלו ,דבמילואים כתיב "ואל בני ישראל תדבר
עליהם כל שבעה מכל חטאות שהיו שם (שהיו שומרים לאמר קחו שעיר עיזים וכו' " ואח"כ כתיב "ויאמר
בחיל מעט מכל אפר פרה ,וי"א שאפר פרה של משה לא כלה), ד' אל אהרן קח לך" ,וביוה"כ כתיב "בזאת יבוא
לריו"ח למדו דין זה מימי המילואים ,ואף ששם היו אהרן אל הקודש בפר וכו' והקריב אהרן את פר
מזים דם ,נכנסו מים תחת דם ,ולר"ל שלומדים מסיני החטאת אשר לו".
ושם לא היתה הזאה ,היתה ההזאה בכהן משום מעלה ולרב אשי לא לומדים דין פרישה לעצרת ור"ה,
בעלמא בפרה כמבואר לעיל ,וביום הכיפורים לכבוד כניסה דבמילואים הקריבו פר לחטאת ואיל לעולה ,ובעצרת
למחנה שכינה. ור"ה מקריבים שניהם לעולה.
תניא כוותיה דריו"ח שלומדים מימי המילואים ,שכמו רבינא מתרץ את הקושיות הנ"ל שלומדים עבודה
שבימי המילואים אהרן פרש ז' ימים ושימש יום אחד, בכהן גדול מעבודה בכהן גדול ,אבל שאר המקרים אין
ומשה לימדו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה ,אף עבודתם בכהן גדול .וללישנא בתרא תירץ רבינא
לדורות כה"ג פורש שבעה ומשמש יום אחד ושני שבשאר המקרים זה לא תחילת העבודה באותו
ת"ח מתלמידיו של משה (לאפוקי צדוקים שהיו משנים
מקום ,אבל יום הכיפורים זה היה העבודה הראשונה לפני
לתת את הקטורת על האש בחוץ ואח"כ היו מכניסים) ולפנים ,וכן יום השמיני למילואים היתה תחילת העבודה במזבח
מלמדים אותו כל ז' כדי לחנכו בעבודה ,וכן מפרישים החיצון ,ואף שמשה שימש כל ז' ימי המילואים ,לא הוכשר אלא
ז' ימים את הכהן השורף את הפרה (וכנ"ל ב.). לשעה ועבד בבגדי לבן ,וזה לא נקרא עבודה לגבי עבודת
תניא כוותיה דר"ל שלומדים מסיני ,והיינו ריה"ג הכהנים.
דלהלן. מקור דין פרישת ז' ימים בכהן השורף את הפרה-
לריו"ח אין לזה ילפותא ,וזה מעלה בעלמא -שעשו בה
ד :מחלוקת ר"ע וריה"ג בסדר מתן תורה- מעלות רבות מפני שהקילו לטמא מדעת את הכהן ששורף
וישכון כבוד ד' על הר סיני -לריה"ג משה עלה אותה .ובשם רבי ישמעאל אמר ריו"ח שגם דין זה
ונתכסה ונתקדש בענן אחרי קבלת עשרת הדברות נלמד מ"כאשר עשה ביום הזה ציוה ד' לעשות לכפר
בתחילת מ' יום ,ולר"ע מראש חודש שכן כבוד ד' עליכם" ,לעשות זה מעשה פרה( ,גזירה שוה ציוה
והענן על ההר ,ולא היתה שם פרישה כלל ,שהרי בימים אלו ציוה ,ואף שגם ביוה"כ כתיב ציוה ,שם הציוה נאמר
6
תמצית הש"ס מסכת יומא
מה ממה שנאמר בימי המילואים הוא לעיכובא (שנתבאר משה עלה וירד בהשכמה להזהירם על פרישתם מהאשה ועל
שריו"ח לא לומד ממילואים כיון שא"כ פרישת כה"ג לפני מצות הגבלה.
יוה"כ תהיה לעיכובא) ,ודברים נוספים שנאמרו בימי ויכסהו הענן -לריה"ג הענן כיסה את משה ,ולר"ע
המילואים.
הענן כיסה את ההר שהרי משה עלה וירד בימים אלו.
ה .מה נאמר לעיכובא- ויקרא אל משה -לר"ע משה וכל ישראל עומדים
שיטת רבי יוחנן וריש לקיש שכל האמור בפרשת למתן תורה ,ולא בא הכתוב לומר ויקרא אל משה לבדו
המילואים מעכב ,דכתיב "ועשית לאהרן ולבניו ככה", אלא שחלק כבוד למשה .ולריה"ג היינו למשה לבדו,
ומה שלא כתוב בהאי עניינא בפרשת תצוה אלא בפרשת לרבי נתן הטעם כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו
צו שנאמרה שם העשיה בפועל ,כגון נתינת האורים והתומים אל לשומו כמלאכי השרת ואין ללמוד מכאן חיוב פרישה לשאר
החושן (מדין המילואים ,ומה שנאמר בפרשת תצוה זה מדין
הנכנסים למחנה פרישה ,ולרבי מתיא בן חרש כדי לאיים
עשית הבגדים) נלמד מגזירה שוה פתח פתח ,וי"א
עליו שכשהוא לבדו יבין וישים לבבו ליכנס למחנה שכינה
מדכתיב "ושמרתם את משמרת ד' " ,וי"א מדכתיב
באימה ,שתהא התורה ניתנת באימה רתת וזיע ,דכתיב
"כי כן צויתי".
"עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה" במקום גילה מתן
לרבי חנינא דבר שאינו מעכב לדורות אינו מעכב בימי תורה של לוחות דכתיב "פקודי ד' ישרים משמחי לב" שם
המילואים. תהא רעדה.
ונחלקו אמוראים לענין מה נחלקו ,לרב יוסף נחלקו האם התורה ניתנה בו' סיון או בז' סיון -לריה"ג בו'
לענין סמיכה ,דכתיב "וסמך ...ונרצה" וכיון שהכפרה
בחודש ניתנה תורה (-י' הדברות) כתנא קמא ,וא"כ
היא ע"י זריקת הדם ,בהכרח כוונת הכתוב לומר שאף
בהכרח מה שקרא הקב"ה למשה ביום השביעי היה
אם לא סמך מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר מן
אחר מתן תורה ,ולר"ע בז' ניתנה כרבי יוסי ,והענן היה
המובחר וכיפר.
כל ז' ימים מראש חודש ,ומ"מ אף לריה"ג נמנים ימים
ולרב נחמן בר יצחק נחלקו לענין תנופה ,דכתיב אלו בכלל מ' יום שהרי בי"ז בתמוז ירד ונשתברו
"לתנופה ...לכפר" וכיון שהכפרה היא ע"י זריקת הדם, הלוחות ,וכזמן שנתאחר ביום השביעי מלעלות ,כך נתעכב
בהכרח כוונת הכתוב שאם לא הניף כאילו לא כיפר מלרדת בי"ז תמוז.
וכיפר.
וישמע את הקול מדבר אליו -משה שמע וכל
ולרב פפא נחלקו לענין פרישת שבעה ,דמבואר
ישראל לא שמעו ,ואף לרבי אלעזר דאמר ש"ויקרא
ממתני' שאת הכהן שהיו מתקינים תחתיו לא היו
אל משה" היינו לכל ישראל זה דווקא בסיני ולא
מפרישים.
באוהל מועד ,ואב"א לשון קריאה הוא לכל ישראל
ולרבינא נחלקו לענין רבוי בגדים (שישמש בשמונה
ולשון דיבור הוא רק למשה.
בגדים) ומשיחה של שמן המשחה על ראשו ובין ריסי עיניו,
שבעה ימים ,דכתיב "שבעת ימים ילבשם הכהן ויבוא משה בתוך הענן -לא היה יכול ליכנס בענן
תחתיו מבניו" ,ומשמע דבעינן לבישה ומשיחה ז' (כמ"ש "ולא יכול משה לבוא וגו' כי שכן עליו הענן").
ימים ,וכתיב "אשר ימשח אותו ואשר ימלא" לרבות אלא שתפשו הקב"ה והביאו ,וי"א שנעשה לו שביל
אף בלא ז' ימים ,ומדאיצטריך קרא למעט משיחה בתוך הענן ,וכמו הלשון "בתוך הים".
לומדים שלכתחילה צריך משיחה ז' ימים ,אי נמי לא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אחרי שקורא לו.
משיחה הוקשה ללבישה דכתיב "למשחה בהם
ולמלא בם". האומר דבר לחבירו אין לאומרו לאחרים אא"כ יאמר
לו לך אמור.
ה :ביאור לשונות ציווי שנאמרו בשמיני
למילואים" -קחו את המנחה וכו' ואכלוה מצות אצל המזבח ימי המילואים
כי כן צויתי" שיאכלוה נדב ואביהוא באנינות אף שקדשים לעיל נתבאר שלרבי יוחנן לומדים פרישת כה"ג לפני יוה"כ
אסורים לאונן ק"ו ממעשר" .ואת שעיר החטאת וכו' אכול ממה שאהרן ובניו פרשו מביתם בז' ימי המילואים לפני
תחילת עבודתם במשכן בא' ניסן .אגב זה מבארת הגמרא
7
תמצית הש"ס מסכת יומא
שקינחה בו ואין ידוע אם כבר בשעת ביאה היה בה דם ,ויהא תאכלו אותה בקודש כאשר ציויתי" בשעת מעשה
טמא ז' ימים משום בועל נדה ,ויהיה אסור לו לבוא כשראה ששרפו את שעיר החטאת שהוא שעיר ר"ח אמר להם
למקדש ביום הכיפורים .והנה לר"ע נדה מטמאה את שכיון שלא אירע בו פסול היה לכם לאוכלו בקודש כפי שציויתי
בועלה למפרע כל מעת לעת כמו שמטמאה טהרות מעת לעת, אתכם במנחה ,שאמרתי לכם שמפי הקב"ה נצטויתי" .ואת חזה
אף כשנמצא הדם "אחר אחר" אחרי הזמן דלהלן ,אמנם התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור וכו' כאשר
הכא מפרישין אף לרבנן שמא ימצא הדם ב"חד אחר" ציוה ד' " ולא מעצמי אני אומר ,ומשה טעה בדבר שרק
בתוך כדי שתרד מהמיטה ותדיח פניה של מטה( ,ואם נמצא על קדשי שעה הותרו לאונן ,אבל שעיר ר"ח שהוא קדשי דורות
הדם מיד בשעת יציאת השמש הם טמאים בודאי ,וכן בנמצא לא.
על שלו ,דדרך בנות ישראל לשמש בשני עדים אחד לו ואחד לה, לא נאמר במפורש בפרשה ענין הלבשת המכנסים,
טמאים בודאי ,שאין דרך שיצא דם מן האיש) .רבי זירא לומד וזה נלמד מדכתיב "וזה הדבר אשר תעשה להם
מחשש זה שבועל נדה טבילתו ביום ,דאם טבילתו לקדש אותם לכהן" וי"ו מוסיף על ענין ראשון .וכן לומדים
בלילה כנדה צריך הפרשה ח' ימים ,שהרי צריך הערב מפסוק זה להצריך עשירית האיפה שמביא כל כהן אפילו
שמש לאחר הטבילה ,ורב שימי מנהרדעא דוחה שאף הדיוט ביום חינוכו גז"ש זה זה.
אם טבילתו בלילה יכולים להפרישו עוד שעה אחת
ואף קריאת פרשת המילואים כדכתיב "ויאמר משה אל
סמוך לשקיעה והאי דקרי לי' שבעה דמשום ההוא פורתא
לא חשיב לי' ויוכל לטבול כבר בליל ערב יוה"כ ,אמנם העדה וכו' " מעכבת ,דכתיב "זה הדבר אשר ציוה ד'"
הגמ' מביאה ברייתא שמבואר בה שבועל נדה טובל אפילו דיבור מעכב.
ביום. כיצד הלבישם משה( -ונ"מ למיסבר קראי ,ואין
בעל קרי דינו כנוגע בשרץ (לענין הטומאה שטובל ביום הנדון לעתיד לבוא ,שהרי אז יבואו אהרן ובניו ומשה).
טומאתו וטמא עד הערב ,והוא ראשון לטומאה ,ולענין זמן כתונת ומצנפת אהרן ואח"כ בניו ,אבנט י"א בבת אחת
הטבילה) ,ובועל נדה דינו כטמא מת שטבילתו ביום, והיינו בלא הפסק בין הלבישות ,שהלביש לאהרן את כל
בגדיו ולא חגר אותו באבנט ,ואח"כ הלביש לבניו מכנסים כתונת
וכן לענין טומאת שבעה שבשניהם כתוב בתורה שהם
ומצנפת ,ואח"כ נטל את האבנטים וחגר את אהרן ואח"כ את
טמאים שבעה ימים והם אב הטומאה ,ומ"מ בועל נדה בניו .וי"א שאף בזה אהרן ואח"כ בניו ,כפי שכתוב בעשיה
חמור מטמא מת שהוא מטמא משכב ומושב אפילו "ויתן עליו את הכתונת ויחגור אותו באבנט וילבש אותו את
עשר מצעות זו ע"ג זו (שטמא מת אינו מטמא אלא מה שנגע) המעיל וכו' ,ויקרב את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם
בטומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים באבנט" .למ"ד בבת אחת היה אבנט כה"ג שונה מאבנט
כשאר כל עושה משכב ומושב כגון זב וזבה ונדה ומצורע. של כהן הדיוט ,ששל כה"ג היה "שש משזר ותכלת וארגמן"
ו :כל חייבי טבילות כגון זב וזבה מצורע ומצורעת ונמצא שזה כלאים ,דשש הוא פשתן ותכלת זה צמר ,ושל כהן
הדיוט היה של בוץ ,ולמ"ד אהרן ואח"כ בניו היו האבנטים
ובועל נדה וטמא מת טבילתם ביום ,ונדה ויולדת
שווים.
טבילתם בלילה.
אם טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור- חשש טומאת הכהן גדול וענייני טומאה
הא שאין מפרישים את הכה"ג מבני אדם שמא הגמרא חוזרת לבאר הא דאיתא במתני' ב .שהיו מפרישים
את הכה"ג מביתו ללשכת פרהדרין ,ומבארת מדוע
יטמא בטומאת מת ,לרבא רואים מזה שטומאת הפרישוהו מאשתו ,ומאידך מדוע לא הפרישוה מבני אדם
המת הותרה בעבודת ציבור ,דיום הכיפורים כולו קרבן כדי שלא יטמא בטומאת מת ,ואגב זה מבארת הגמרא את
ציבור ,וגם הקרבן שלו דוחה את הטומאה שהרי זמנו קבוע המחלוקת אם טומאה הותרה בציבור או שטומאה דחויה
וקרבן ציבור תלוי בו .ולרבינא גם למ"ד דחויה שעושים מה היא בציבור ,וכללי רצוי ציץ ,ועוד מענייני טומאה ,וכדלהלן.
שאפשר כדי להמנע מהטומאה ,לא חששו לטומאה זו ו .טעם הפרשת כה"ג מאשתו ז' ימים ולא הביאה עימו
משום דלא שכיחא. ללשכת פרהדרין( ,דבע"כ לא היתה קדושה ,דאין ישיבה בעזרה
לרב נחמן טומאת מת הותרה בציבור ,ולרב ששת אלא למלכי בית דוד וכ"ש שכיבה) ,שמא יבעול אותה
טומאת מת דחויה היא בציבור .י"א שנחלקו כשנטמא ואח"כ היא תימצא ספק נדה -שימצא דם על הסדין
8
תמצית הש"ס מסכת יומא
הותרה בציבור ,דלא כרב ששת .והגמ' תולה דבר זה כל הבית אב אם צריך להביא כהנים מבית אב אחר,
במחלוקת דלהלן. אבל באותו בית אב אף לרב נחמן יקריבוהו טהורים,
וי"א שאף בזה סובר רב נחמן שיכולים הטמאים
האם הציץ מרצה כשאינו על מצח הכה"ג -שיטת
להקריבו ,דכל טומאת מת בציבור התורה התירה
ר"ש שהציץ מרצה אף כשאינו על מצח הכה"ג (והוא דכתיב לגבי פסח שני "איש כי יהיה טמא לנפש" איש נדחה
תלוי בסיכתא -יתד ,אבל אם נשבר אינו מרצה) ,דכתיב לפסח שני ואין ציבור נדחים ,אבל זבים ומצורעים נדות ויולדות
"והיה על מצחו תמיד לרצון" ואין לומר שתמיד יהיה שטומאתם יוצא עליו מגופו לא הותרו ,ובועל נדה כנדה.
על מצחו ,שהרי הכה"ג נכנס לבית הכסא או הולך
ז .ומודה רב נחמן בדבר ששייריו נאכלים שיש
לישון .אבל לרבי יהודה אין הציץ מרצה אלא כשהוא
לחזר להקריבו בטהרה כדי שיוכלו לאכול את השיריים,
על מצח הכה"ג ,דכתיב "והיה על מצח אהרן ונשא
ועל כן אם היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת
אהרן את עוון הקדשים"( ,ור"ש לומד מזה שאם הציץ
בידו ,אומר ומביאים אחרת תחתיה (ואם אין אחרת
נשבר אינו מרצה דבענין שראוי למצח ,ור"י לומד דין
מזומנת ישתוק) .וכן לרב נחמן הא דאיתא בברייתא
זה מו' דמצחו ,ור"ש אינו דורש מיתור הו' .ומ"והיה
שאם היה מקריב מנחת פרים ואילים וכבשים
על מצחו" לכו"ע לומדים שמקום הנחת הציץ הוא על
ונטמאת המנחה בידו אומר ומביאים אחרת תחתיה
המצח) ,והא דכתיב "תמיד" היינו שאסור לכה"ג
(ואם אין אחרת ישתוק) ,לא איירי במנחת פרים
להסיח דעת מהציץ( ,וחייב אדם למשמש בתפילין
ואילים וכבשים של חג שהם קרבן ציבור וזמנם קבוע
בכל שעה ק"ו מציץ ,דבציץ יש רק אזכרה אחת
ומנחתם דוחה טומאה ,אלא איירי במנחת פר של ציבור
ובתפילין הרבה אזכרות) ,ור"ש הוכיח כדבריו מכה"ג
ביוה"כ בעבודת פנים שאינו נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב
שעבדו ע"ז שמביאים עולה דכיון שלא קבוע זמן
שאין הציץ על מצחו ומרצה ,ומבואר שאף קרבנות לקרבן זה דינו כקרבן יחיד ,ואיל היינו אילו של אהרן
ציבור טעונים רצוי ציץ דטומאה דחויה בציבור ,ואמר של יום הכיפורים ,דאע"פ שקבוע לו זמן הרי הוא של
לו ר"י שטומאה הותרה בציבור ויוה"כ כולו קרבן ציבור יחיד ,וכבשים היינו כבש הבא עם העומר ,שיש שם
וא"צ ריצוי ציץ ,ורב ששת כר"ש. שיריים הקרבים לאכילה ,והכונה למנחת העומר עצמו
שהיא באה עם הכבש ,ולא למנחת נסכים שכולה כליל.
ח .מספר ההזאות בז' ימי ההפרשה לכה"ג קודם והא דתניא שדם שנטמא וזרקו ,בשוגג הורצה ,במזיד
יוה"כ ולכהן השורף את הפרה -לר"מ היו מזים עליהם לא הורצה שאף שהציץ מרצה והבעלים מתכפרים ואסור להם
מי חטאת בכל יום ,לרבי יוסי היו מזים שלישי ושביעי, להביא קרבן אחר דמדאורייתא זה חולין בעזרה ,מ"מ קנסוהו
ולר"ח סגן הכהנים כה"ג שלישי ושביעי ועל הכהן חכמים שלא יהיה הבשר נאכל ,ומ"מ רואים מזה שאינו הותרה,
השורף את הפרה היו מזים בכל יום .הגמ' מבארת איירי בקרבן יחיד.
שלכו"ע טומאה דחויה בציבור ,דאי הותרה א"צ הזאה והא דתניא שהציץ מרצה על דם בשר וחלב שנטמאו,
כלל ,ואין המחלוקת אם טבילה בזמנה מצוה ומזים בכל בשוגג או במזיד ,או באונס או ברצון בין ביחיד בין
יום שמא היום זמנה ,שהרי רבי יוסי סובר במקום אחר בציבור ,ומדבעי ציץ לרצויי שמע מינה לאו התר הוא( .אמנם
(מי שהיה שם כתוב על בשרו לא ירחץ ולא יסוך, יחיד אין טומאת הגוף נדחית אצלו ,משא"כ בציבור שנדחית ולא
דכתיב "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ,לא תעשון כן לד' ע"י הציץ) ,צ"ל שהציץ מרצה רק על של יחיד ,והא דקתני
אלוקיכם" ,ואם נזדמנה לו טבילה של מצוה ,לת"ק כורך ציבור הכונה שגם של ציבור כשר אבל שם זה הותרה ,או
עליו גמי להגן עליו מפני חוזק שטף המים וטובל ,ולרבי שמדובר בקרבנות ציבור שלא קבוע להם זמן שאין
יוסי יורד כדרכו וטובל שמא לא ימצא גמי וישהה טבילתו הטומאה נדחית מחמתם ,והציץ מרצה עליהם.
ליום אחר) שטבילה בזמנה מצוה ,דכתיב "וחטאו ביום
ז :הגמ' מביאה ברייתא שהציץ מרצה על עוון טומאה
השביעי וכבס בגדיו ורחץ" ,וכאן רבי יוסי סובר שמספיקה
הזאת שלישי ושביעי ,אלא לכו"ע טבילה בזמנה שהותרה מכללה בציבור (אבל בפיגול (-מחשבת חוץ
מצוה ,אלא שנחלקו אם לומדים בהיקש שגם הזאה למקומו) כתיב "לא ירצה" ,ובנותר שחישב בשחיטה
בזמנה מצוה ,או לא (ויכול להתחיל עם ההזאה אחרי זמן לאוכלו חוץ לזמנו כתיב "לא יחשב") ,ומבואר שטומאה
מרובה ,ומה שצריך הזאה שלישי ושביעי היינו שלא יקדים,
9
תמצית הש"ס מסכת יומא
צריכים להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים ,ומעשר ראשון וישהה בין הזאה להזאה ד' ימים) ,ור"ח סגן הכהנים סובר
ומעשר עני מפרישים ולא נותנים. שאין הזאה בזמנה מצוה ,ומ"מ עשו מעלה בכהן
מנין הכהנים הגדולים שהיו -כתיב "יראת ד' תוסיף השורף את הפרה.
ימים" זה מקדש ראשון שהיה ת"י שנים והיו בו י"ח ח :והא דאיתא בברייתא שאין בין הפרשת כהן
כהנים גדולים" ,ושנות רשעים תקצרנה" זה מקדש השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכיפורים אלא
שני שהיה ת"כ שנים והיו בו יותר משלש מאות כהנים שכה"ג הפרשתו לקדושה להכנס למחנה שכינה ,שע"י
גדולים ,צא מהם מ' לשמעון הצדיק ,פ' ליוחנן כה"ג, הבדלתו מן הבריות חלה עליו אימה והוא נבדל מקלות ראש ואין
וי' לישמעאל בן פאגי ,וי"א י"א לר"א בן חרסום ,נמצא ליבו זח עליו ,ומותר ליגוע בו ,אבל כהן השורף הפרשתו
ששאר הכה"ג לא השלימו שנתם. לטהרה להחמיר בטהרתו מפני שהיו מטמאים אותו באותו יום
חורבן שילה היה מפני גילוי עריות של בני עלי, להוציא מליבם של צדוקים ולכך החמירו בטהרתו שאין
(ואע"פ שלא חטאו בפועל אלא ששהו קיני יולדות נוגעים בו ,דין זה הוא או כר"מ או כרבי יוסי ,אבל לרבי
מפני שהיו בעלי גאות והיו מתרשלים בהקרבתם ,והנשים היו חנינא סגן הכהנים יש חילוק גם כמה ימים מזים.
ממתינות עד שיקריבום ומשתהות מלחזור לבעליהן ונתבטלו כהן השורף את הפרה היו מפרישים אותו ברביעי
מפריה ורביה ,מ"מ הכתוב מעלה כאילו שכבו) ,ומפני בשבת כדי שיום ד' תחול בשבת ,שהרי בשבת אין
בזיון קדשים ,שהיו לוקחים מהקרבנות לפני הקטרת מזים דהזאה שבות ואינה דוחה שבת ,וביום ד' ג"כ אין
האמורים. מזין ,שהרי ודאי אינו היום השלישי לטומאתו שהרי
חורבן בית המקדש פרש כבר ג' ימים ,ואינו היום השביעי שהרי לא הזו עליו
בשלישי ,אבל שאר הימים הם בספק שלישי או שביעי,
ט :מקדש ראשון חרב מפני עבודה זרה (דכתיב "קצר אבל כה"ג שהפרשתו תלויה בקביעותא דירחא
המצע מהשתרע" -מהשתרר עליו שני רעים) גילוי מפרישים אותו בג' תשרי ואין מזים עליו ברביעי להפרשתו
עריות (כדמצינו שבנות ציון הלכו בצורה שהכניסה ובשבת ,ונמצאת הזאתו בטלה ב' ימים.
יצר הרע בבחורי ישראל) ושפיכות דמים (דכתיב "וגם
לשכת פרהדרין -בתחילה -כל ימי שמעון הצדיק שהאריך
דם נקי שפך מנשה הרבה מאד") ,והיו רשעים אלא
שתלו בטחונם בקב"ה ,והקב"ה הביא עליהם ג' גזירות ימים נקראת לשכת בלווטי שרים ,ואחר שהתחילו
כנגד ג' עבירות ,כדכתיב "לכן בגללכם ציון שדה לקנות הכהונה בממון ממלכי בית חשמונאי ,והחליפוה
תיחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער". כל י"ב חודש מפני שהיו רשעים ולא היו משלימים שנתם,
וכל כהן חדש היה בונה בנין חדש נאה מן הראשון כדי שתהיה
מקדש שני היו עוסקים בתורה ומצוות וגמ"ח וחרב קרויה על שמו ,שינו שמה ללשכת פרהדרין פקידי המלך
מפני שנאת חינם ,ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד המתחלפים כל שנה.
ג' עבירות .ומה שמצינו שגם במקדש ראשון היה
שנאת חינם ,היינו בנשיאי ישראל. ט .מה צריך להפריש מדמאי -הנחתומים הלוקחים
ראשונים שנתגלה עוונם שלא היו מסתירים פשעיהם תבואה מעם הארץ כדי למכור פת בשוק א"צ להפריש אלא
נתגלה קיצם "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם", תרומת מעשר וחלה ,ולא תרומה גדולה מפני שהיו
אחרונים שלא נתגלה עוונם שבני מקדש שני היו רשעים עמי הארץ מפרישים אותה ,ולא מעשר ראשון
בסתר לא נתגלה קיצם. ומעשר עני דהמוציא מחבירו עליו הראיה ויאמר ללוי
ולעני שיביאו ראיה שהעם הארץ שמכר לו לא עישר ,דמשעה
רבי יוחנן אמר שטובה ציפורנם של ראשונים מכריסם שהפרישו ואין על הפירות שם טבל אין בו אלא ספק גזל לוים
של אחרונים ,אמר לו ריש לקיש שאחרונים עדיפי ועניים ,אבל תרומת מעשר שבתוך מעשר ראשון יש איסור ועוון
שעוסקים בתורה למרות שעבוד המלכויות ,אמר לו מיתה באכילתה ,ומעשר שני אע"פ שיש בו איסור "לא תוכל
רבי יוחנן בירה (-בית המקדש) תוכיח שחזרה לראשונים לאכול בשעריך" ואין פסידא לאוכלו בירושלים ,לא הטריחום
ולא חזרה לאחרונים ,וכן אמר רבי אלעזר. חכמים ,מפני שהפרהדרין חייבום למכור בזול וסמכו
על מה שרוב עמי הארץ מעשרים ,ואיירי בנחתום חבר ,ומתוך
שהוא רגיל למכור כל שעה הקילו עליו ,אבל שאר בני אדם
10
תמצית הש"ס מסכת יומא
שהיה בהם בית דירה ולא היה להם מזוזה ,ובלשכת ריש לקיש לא היה מדבר אפילו עם רבי אלעזר מרא
פרהדרין היתה מזוזה משום גזירה שמא יאמרו דארעא דישראל ורק אם ר"א היה מתחיל לדבר איתו הוא
שהכהן גדול חבוש בבית האסורים. היה משיב (תוד"ה רבי אלעזר) ,שמי שר"ל היה מדבר
י :לרבה טעם הפטור לר"י משום דכל בית שאינו איתו היו נותנים לו עיסקה בלי עדים ,אבל עם זעירי
עשוי לימות החמה ולימות הגשמים אינו קרוי בית היה מדבר.
(ומ"מ קרוי בית חורף או בית קיץ) .לאביי לא נחלקו משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי
באותם ימים שחייבת במזוזה ,ונחלקו בשאר ימים אם נסתלקה רוח הקודש מישראל ועדיין היו משתמשים
חייבת משום גזירה ,ולרבא בשאר ימים לכ"ע פטורה, בבת קול.
נחלקו אם דירה בע"כ שמה דירה ,ולר"י אין שמה
במקדש שני לא שרתה שכינה ,י"מ משום שלא כולם
דירה ומדרבנן קובעים שם שלא יאמרו כה"ג חבוש
עלו ,וי"מ שגם אם כולם היו עולים לא היתה שורה
בבית האסורים.
שכינה ,משום דפרסאי מבני יפת הם והם בנו את בית
לר' יהודה סוכה בחג הסוכות חייבת בעירוב (שאם היא המקדש השני ואין השכינה שורה אלא על בית שנבנה
פתוחה לחצר שיש בה עוד דירות ולא עירבה עמהם היא אוסרת ע"י זרעו של שם.
עליהם) ובמזוזה ובמעשר מדאורייתא (דא"א לחייב
מעשר מדרבנן ,שמא יבואו להפריש מן החיוב על י .הגמ' מבארת המקומות שהזכירה תורה בזרעו של
הפטור או מן הפטור על החיוב ,ואין הטבל מתחייב נח.
במעשר מלאכול ממנו אכילת עראי עד שיראה פני הבית ,דכתיב
אחימן ששי ותלמי ילידי הענק -אחימן הוא המיומן
"בערתי הקודש מן הבית") ,וחכמים פוטרים .אביי רצה
לבאר שבימי הסוכות חייבת לכו"ע ונחלקו בשאר שבאחים ,ששי (מלשון השאת והשבר) עושה את הארץ
ימות השנה אם גוזרים אטו סוכות או לא ,ורבא דוחה כשחיתות ע"י פסיעותיו ,תלמי עושה את הארץ תלמים
דלהדיא קתני שהמחלוקת היא בימי החג ,ולכן אומר תלמים כשורות המחרישה .אחימן בנה את ענת ,וששי
רבא שבשאר ימות השנה פטורה לכו"ע ,ונחלקו בימי בנה את אלוש ,ותלמי בנה את תלבוש .ילידי הענק
היינו שמעניקים את החמה בקומתם ,שנראה שצוארם
החג ,דר"י לטעמיה דסוכה דירת קבע בעינן וסוכה
נוקב ועולה בחלון הרקיע.
הגבוהה מכ' אמה כשרה אע"פ שא"א לעשותה אלא במחיצות
של קבע ,ולכן היא נחשבת בית גם לענין מזוזה ,ולחכמים עתידה רומי שתיפול ביד פרס ,וי"א עתידה פרס
דירת עראי בעינן. שתיפול ביד רומי ,מפני שסתרו בתי כנסיות ,ועוד
י"א .בכל השערים שבעזרה לא היתה מזוזה ,מלבד גזירת מלך היא שיפלו הבונים ביד הסותרים ,דאין בן
דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל
שער נקנור מפני לשכת פרהדרין ,לרבנן ניחא ,ולר"י
העולם ט' חודשים.
י"ל דכולה חדא גזירה.
אלו שערים חייבים במזוזה -שערי בתים ,חצרות, דיני מזוזה
מדינות כגון מדינה המוקפת הרים ויערות ואין יוצאים ממנה הגמ' ממשיכה לעסוק בלשכת פרהדרין שלשם היו
אלא דרך שערים ,ועיירות ,חייבים במזוזה ,דכתיב מפרישים את הכהן גדול ז' ימים קודם יוה"כ ,ומבארת
"ובשעריך" ,ואם נעשו השערים לחזק את הבנין האם מה שהכה"ג היה דר בה זה מחייב אותה במזוזה,
שמעליהם פטורים ,אבל אם יש בהם בית דירה שהרי חיוב מזוזה הוא רק בבית דירה .אגב זה מבארת
הגמרא אלו מקומות נחשבים בית דירה והם חייבים
לשומר חייבים ,ובשערי מחוזא שרוב בני העיר ישראל לא במזוזה ,ואלו מקומות פטורים ממזוזה מחמת שאינם בית
עשו מזוזה משום סכנה שמא יאמר המלך שעשו לו כשפים דירה או מטעם אחר ,וכן מתבארים עוד מדיני מזוזה.
בשערי העיר ,שאף ששלוחי מצוה אינם ניזוקים ,היכא מזוזה בלשכות שבמקדש -כל הלשכות שהיו
דקביע הזיקא שאני. במקדש לשומרי הבית לא היה להם מזוזות ,ולשכת
בדיקת המזוזות -מזוזת יחיד נבדקת שמא נרקבה או פרהדרין ,לחכמים היתה חייבת במזוזה מפני שהיה
נגנבה ב' פעמים בשבע שנים ,ושל רבים שבשערי חצרות בה בית דירה לכהן גדול ,ולרבי יהודה היו עוד לשכות
11
תמצית הש"ס מסכת יומא
בית השותפין ובית האשה חייבים במזוזה ,ולא מדינות ועיירות ב' פעמים ביובל ,דכל דבר של רבים אין
ילפינן לפטור ממזוזה מדכתיב "ביתך" -ולא ביתה ולא להטריח עליו הרבה ,שאם תטריח כל אחד יאמר שחבריו יעשו.
בתיהם ,דכתיב "למען ירבו ימיכם" דמשמע שכל מי מקומות שאינם בית דירה -בית התבן ,בית הבקר,
שחפץ בחיים חייב וגם נשים ושותפים רוצים חיים ,אלא בית העצים ,בית האוצרות של יין ושמן ותבואה ,ואין אדם
לומדים מ"ביתך" לקבוע המזוזה בצד ימין לכניסתו דר שם ,נחלקו בזה תנאים אם פטור דכתיב "ביתך" -
לבית שזה דרך ביאתו ,דדרך לעקור רגל ימין בתחילה. המיוחד לך ,או שחייב .לרב כהנא נחלקו בסתם אבל
בית הכנסת -אם יש בו בית דירה לחזן הכנסת חייב אם הנשים מתקשטות שם חייבים ,ולרב יהודה
במזוזה ,ואם אין בו בית דירה ,ר"מ מחייב ,וחכמים בסתם לכו"ע פטור ונחלקו כשהנשים מתקשטות
פוטרים. שם ,ואם הנשים רוחצות שם פטור לכו"ע אף לרב
כהנא ,וכן פטור בבית הכסא הבורסקי המרחץ
טומאת נגעים והטבילה ,דכתיב "בית" – העשוי לתשמישי כבוד,
נתבאר לעיל שיש מחלוקת אם בית הכנסת חייב במזוזה,
ואלו אינם עשוים לתשמישי כבוד ,ואף מרחץ דיחיד
הגמרא דנה אם מחלוקת זו היא גם לענין אם יש טומאת דלא נפיש זוהמיה פטור ,הגמ' מביאה ברייתא בה
נגעים בבית הכנסת ,או לא ,ואגב זה מבארת הגמרא האם מבואר שרפת ולולים ומתבן ואוצרות יין ושמן
יש טומאת נגעים בירושלים ,שזה תלוי אם ירושלים בסתמא חייב ,ודלא כרב יהודה.
נתחלקה לשבטים או שהיא של כל ישראל.
י"א :בית שער (-בית קטן שעושים לפני שער החצר ,וכולם
איתא בברייתא שבית הכנסת ובית השותפין ובית
עושים אותו קפנדריא) אכסדרא (-פרוזדור שלפני הבתים)
האשה מטמאים בנגעים ,ולא לומדים שאינם
מטמאים בנגעים מדכתיב "ובא אשר לו הבית" -ולא ומרפסת (-מקום ארוך הבנוי לפני בתים בקומה השניה ודרך
לה ולא להם ,דכתיב "בבית ארץ אחוזתכם" ,והא שם עולים לבתים) ,פטורים ממזוזה ,דכתיב "בית" -
דכתיב "לו" היינו שמי שאינו רוצה להשאיל כליו המיוחד לדירה ,ואלו אינם מיוחדים לדירה .והקשו
לאחרים הקב"ה מפרסם כליו ברבים ,כלומר שהנגעים התוס' (ד"ה יכול) שבמנחות מבואר שבית שער אכסדרה
ומרפסת חייבים במזוזה ,ותירצו שמדרבנן חייבים .אי נמי הכא
באים על צרות עין .ובברייתא אחרת מבואר שלומדים מיירי בבית שער של אכסדרה ובית שער של מרפסת .והרי"ף
מ"לו" שבתי כנסיות ומדרשות אים מטמאים בנגעים. תירף דהתם איירי בפתוחים לבית.
והגמ' תולה מחלוקת זו במחלוקת ר"מ ורבנן אם בית הר הבית הלשכות והעזרות פטורים ממזוזה ,דכתיב
הכנסת חייב במזוזה או לא ,או דאף לרבנן הוא מטמא "בית" -של חול ,ואלו הם קודש.
בנגעים אם יש בו בית דירה לחזן .הגמרא מנסה לומר
שיש חילוק בין בתי כנסיות דכרכים שכיון שזה מקום שער עגול -שער המדי (-העשוי ככיפה) ר"מ מחייבו
שווקים מתקבצים שם אנשים מהרבה מקומות להתפלל ,ואין במזוזה ,וחכמים פוטרים מפני שכל עיגול בחלקו העליון
להם בעלים מיוחדים ,לבתי כנסיות דכפרים שכל בעליו אינו רחב ד' טפחים ,ומפרש אביי שאם אין ברגלה גובה
ניכרים והרי הוא כבית השותפין .והגמ' דוחה שבית הכנסת ג' שנתמעט רוחבה קודם שיגביה גובהה ג' או שאין השער
שבכפרים ג"כ אינו מטמא בנגעים ,דאין טומאת גבוה י' לכו"ע פטור ממזוזה ,דכל פחות מג' הוי כארעא
נגעים אלא בבית המיוחד לאדם מסוים ,וכמו שמצינו סמיכתא ,ואין על זה שם פתח אפילו לר"מ לומר חוקקין
בברייתא שאין טומאת נגעים אלא אחרי כיבוש להשלים ,ונחלקו היכא שיש ברגלה ג' ברוחב ד' וגבוהה
וחלוקה לשבטים ולבית אבות וכל אחד מכיר את י' ואין ברחבה למעלה בתוך י' רוחב ד' ,ויש בה כדי
שלו ,דכתיב "לאחוזה" ,אבל אם אין אחד מכיר את לחוק ולהשלימה לד' שאין החומה בנויה בעובי שוה
שלו לא חשיב מיוחד לו ואינו מטמא בנגעים ,דכתיב ומתעגלת לפי העיגול הפנימי ,אלא היא רחבה בריבוע ,ונחלקו
"אשר לו הבית". אי אמרינן חוקקין להשלים.
י"ב .טומאת נגעים בירושלים -לת"ק אין ירושלים שער שאינו מקורה או שאינו גבוה י' טפחים פטור
ממזוזה.
מטמאה בנגעים דכתיב "אחוזתכם" ,ולרבי יהודה
ירושלים מטמאה בנגעים ,אבל מקום המקדש אינו
12
תמצית הש"ס מסכת יומא
ומהפך במזבח החיצון אחד מאברי התמיד בצינורא שזה מטמא שכשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה את הכסף
נחשב עבודה כיון שאותו אבר ממהר להתעכל מחמת הפיכה זו, מכל שבט ושבט .הגמרא מוכיחה שבתי כנסיות דכרכים
וכדמצינו שזה עבודה שזר חייב עליה מיתה משום ג"כ מטמאים בנגעים ,וצ"ל שכוונת ר"י לכל מקום
"והזר הקרב יומת" .שיטת רב פפא שעבודתו מחנכתו, מקודש ,ומחלוקתם היא אם ירושלים נתחלקה
שכיון שעבודת יוה"כ אינה כשרה אלא בכה"ג ,ממילא מה שהוא לשבטים (וכדלהלן).
עושה עבודה זו זה החינוך לכהונה גדולה ,כדמצינו שכלים
שעשה משה משיחתן מחנכתן כדכתיב "וימשחם ויקדש מחלוקת אם ירושלים נתחלקה לשבטים -איתא
אותם" ,והכלים שנעשו בשאר הדורות לא נמשחו דכתיב בברייתא שהר הבית השטח שאינו בנוי בצד מזרח,
"אותם" ,עבודתם מחנכתן. והלשכות ,והעזרות עזרת נשים ועזרת ישראל ,וי"א אמה
של מקום דריסת רגלי הכהנים להלן מרגלי ישראל ששם היה
י"ב :ממה היה עשוי האבנט -אבנט כה"ג ביוה"כ המזבח מתחיל ,היו בחלקו של יהודה ,ומשם לצד מערב
היה של בוץ ,ובשאר ימות השנה היה של כלאים. והיינו האולם וההיכל וקודש הקדשים היו בחלקו
ואבנט של כהן הדיוט ,לרבי היה של כלאים ,ולר"א של בנימין ,ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה
ברבי שמעון ור' דוסא היה של בוץ .דעת ריב"א שכיון לתוך חלקו של בנימין ובה היה המזבח בנוי ,ובנימין
שבכהן גדול כתוב מצנפת ובכהן הדיוט כתוב מגבעות ,של כה"ג הצדיק היה מצטער עליה ורוצה לבלעה בכל יום,
היתה קצרה ,שהיה צריך להניח תפילין וציץ ,ושל הדיו היתה לפיכך זכה ונעשה אושפיזכן לגבורה שיהיה הארון
רחבה ,שלא היה צריך להניח ציץ.
נתון בחלקו .ומבואר מברייתא זו שירושלים נתחלקה
לר' יהודה תרומת הדשן צריכה כתונת ומכנסים לשבטים ,אמנם בברייתא אחרת איתא שאין
דכתיב "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש", משכירים בתים בירושלים ,מפני שאינה שלהם,
ומדכתיב "ילבש" לומדים לרבות אבנט ומצנפת מפני ולר"א בר צדוק אף את המיטות אין משכירים,
שעבודה היא. (אבל היו נוטלים בכוח את עורות הקדשים של שלמי
האם מותר לחזור ולהשתמש בבגדי הכה"ג -לרבי חגיגה ושמחה ,דאורח ארעא להשאיר באכסניא כלי
דוסא לומדים מ"ילבש" שבגדי כה"ג ביוה"כ כשרים חרס ועור הבהמה) ,ומבואר שירושלים לא נתחלקה
לכהן הדיוט ואינם טעונים גניזה ,ו"והניחם שם" היינו לשבטים.
שלא ישתמש בהם כה"ג ביו"כ אחר .ולרבי אבנטו של
כה"ג שהוא של בוץ שונה מאבנטו של כהן הדיוט שהוא דיני הכנת כה"ג חילופי ודיני בגדי כהונה
של כלאים ,ועוד דאין להשתמש לקדושה קלה בבגדים נתבאר במתני' ב .שאחד מהדברים שהיו מכינים לפני
שהשתמשו בהם לקדושה חמורה ,אלא לומדים יוה"כ הוא כהן גדול אחר למקרה שיארע פסול בכהן גדול.
הגמרא מבארת כיצד היה כה"ג זה מתחנך לעבודה ,ומה
מ"ילבש" לרבות את השחקים שהם כשרים לעבודה י"א
היה דינו כשחזר הראשון והוכשר .כמו כן מבארת הגמרא
דווקא שחקים ,אבל בגדים שלא נשחקו פסולים לתרומת הדשן ממה היה עשוי האבנט ,והאם מותר לחזור ולהשתמש
כדאמרינן לגבי הוצאת הדשן (כ"ג ):שבגדים שבישל בהם בבגדים שלבש הכה"ג ביוה"כ.
קדירה לרבו לא ימזוג בהם כוס לרבו ,ואין נראה לרש"י ,דדווקא
בהוצאת הדשן הבגדים מתלכלכים ,משא"כ תרומת הדשן חינוך הכה"ג החילופי -לפני יוה"כ היו מתקינים כהן
שאינו אלא מחתה ליום .ולומדים מ"והניחם שם" שהם גדול חילופי ,שמא יארע פסול לכה"ג .ואם נטמא
טעונים גניזה. הכה"ג קודם תמיד של שחר ,חינוכו של השני הוא ע"י
לבישת ח' בגדים בהקרבת התמיד ,ועי"ז הוא מחונך
כה"ג שנפסל ומינו אחר תחתיו וחזר והוכשר
לכהונה גדולה לפני עבודת יוה"כ ,ואם נטמא לאחר הקרבת
ראשון חוזר לעבודתו ,והשני לר"מ כל מצוות כה"ג
התמיד של עבודת יוה"כ לובש ד' בגדים ככהן הדיוט ,חונכים
עליו שאסור בפריעה ופרימה ולהטמא לקרובים ואסור
אותו ע"י האבנט שהוא של בוץ דכתיב "ובאבנט בד יחגור",
באלמנה ומשמש בשמונה בגדים .ולרבי יוסי אינו ראוי
ואינו של כלאים ככהן הדיוט למ"ד ששל כהן הדיוט של
להיות כהן הדיוט דמעלין בקודש ואין מורידין ,וממילא
כלאים כמו של כה"ג כל השנה דכתיב "ואת האבנט שש
אינו משמש בד' בגדים ,ובדיעבד נמי פסול דהוי ליה מחוסר
בגדים ,ואינו משמש בכהונה גדולה בשמונה בגדים משום משזר ותכלת" ,ולמ"ד שכהן הדיוט לובש כל השנה
אבנט של בוץ ,קודם תחילת עבודת היום לובש ח' בגדים
13
תמצית הש"ס מסכת יומא
פלוני) .ואם יתן גט לשניה ע"מ שלא תמות הראשונה, איבה ,ואם עבר ועבד עבודתו כשרה דהא כהן גדול הוא,
שמא תמות הראשונה באמצע העבודה ויתברר ואם מת ראשון השני חוזר לעבודתו לכהונה גדולה ,ולא
למפרע שאין הגט גט ועבד עם שני בתים .ואם יתן גט חיישינן שיצפה מתי ימות הראשון .והלכה כרב יוסי.
לשניה ע"מ שתמות הראשונה ,שמא תמות הראשונה
ונמצא שאין לו אשה) .והגמ' מסיקה שנותן גט לשניה התקנת אשה לכה"ג שמא תמות אשתו
ע"מ שלא תמות הראשונה ,ולראשונה נותן גט ע"מ כתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" והיינו שהכה"ג מכפר
שהוא יכנס לבית הכנסת ביום הכיפורים( ,ולא יתלה בה בהקרבת הפר גם בעד אשתו .ונחלקו ר"י וחכמים אם
אם לא תיכנס ,שמא היא לא תכנס ונמצא שגם היא מטעם זה מתקינים אשה לכה"ג שמ תמות אשתו ,או שאין
חוששים לזה ,ולהלן תבואר מחלוקתם ,וכן יבואר איך היה
מגורשת) ,ואם רואה שהיא עומדת למות הוא נכנס
הכה"ג מקדש אשה זו באופן שלא יהיו לו ב' נשים.
לבית הכנסת וחל הגט למפרע.
רב אסי וי"א רב עוירא מקשים א"כ ביבום אם יש למת י"ג לרבי יהודה מתקינים לכה"ג אשה אחרת תחתיו
שתי נשים לא יתייבמו דהא כתיב "בית" ,והגמ' מתרצת לפני יוה"כ ,שמא תמות אשתו ,וכתיב "וכפר בעדו
דאופן זה נתרבה מדכתיב ב"פ יבמתו" .ורבינא וי"א ובעד ביתו" .ולרבנן אין מתקינים ,ואף שמתקינים לו
רב שרביא מקשים שא"כ ארוסה לא תתייבם דהא כהן אחר תחתיו ,לטומאה ע"י קרי או התזת צינורא מפי עם
אמרת דכל כמה דלא כניס לאו ביתו הוא ,והגמ' מתרצת הארץ חיישינן ,אבל למיתה לא חיישינן ,ואמרו חכמים
שמרבים ארוסה מדכתיב "החוצה". לר"י דא"כ יש לחוש אף למיתת השניה ,ור"י סובר
שלמיתה אחת חוששים ולא לשתים ,ובאמת
י"ד .כהן גדול אונן יכול להקריב קרבנות ,דכתיב לחכמים אין לחוש אף לטומאה ,דכהן גדול זריז הוא
"לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וכו' ", ונשמר מן הטומאה ,דאי חיישינן א"כ אין לדבר סוף,
והיינו שאם מתו אביו ואמו אינו יוצא מקדושתו אלא יכול
להקריב ולא חילל עבודתו בכך ,ומזה לומדים שכהן הדיוט אונן
ומ"מ ממנים כהן אחר כדי שיזדרז יותר.
מחלל עבודתו ,אמנם הוא אסור באכילת קדשים דאפילו כיצד היה הכה"ג מקדש את האשה השניה -הגמ'
במעשר הקל כתיב "לא אכלתי באוני ממנו" .ולרבי יהודה דנה בדעת ר"י שמתקינים לו אשה אחרת תחתיו
אינו עובד כל היום שמא יאכל ,אבל בלילה מקטיר חלבים שמא תמות אשתו ובעינן "וכיפר בעדו ובעד ביתו"
ואימורים ,דאנינות לילה דרבנן ,ואף שלר"י מתקינים לו איך מקיימים דין זה ,שהרי צריך גם לקדשה וגם
אשה ביוה"כ שמא תמות אשתו ומבואר שממשיך לכונסה דאי לאו הכי לא חשיבא ביתו ,וא"כ יש לו ב'
לעבוד ,ואף שהוא מגרשה בתנאי וכנ"ל ונמצאת מגורשת נשים ,ו"ביתו" אמר רחמנא ולא ב' בתים .והגמ'
למפרע ,וממילא אינו אונן ,מ"מ הוא טרוד מחמת אומרת כמה אופנים שנותן גט בתנאי ,והגמ' דוחה
מיתתה ובקדשים צריך שמחה וגדולה ,דכתיב "לך נתתים אפשרויות אלו ,ויש עוד דחיות רבות לאפשרויות דלהלן,
למשחה" כדרך שהמלכים אוכלים ,שם לא חוששים והגמ' אומרת רק אחת מהדחיות לכל אפשרות( ,אם יתן גט
שיאכל מן הקדשים כיון שביוה"כ אסור לכולם לראשונה ע"מ שתמותי ביוה"כ ,שאם תמות יחול הגט
לאכול. למפרע ,ואם תמות רק השניה תישאר הראשונה אשתו ,א"כ
כהן הדיוט שהיה באמצע הקרבה ושמע שמת לו מת, אם לא מתה יש לו ב' בתים .ואם יתן גט ע"מ שלא
לר"י יפסיק באמצע העבודה ,ולרבי יוסי יגמור, תמות שאם לא תמות יחול הגט למפרע ,שמא תמות
(ולכו"ע לא מסתבר שכה"ג אונן יביאוהו מביתו כדי הראשונה ונמצא שאין לו אשה כלל .ואם יתן גט ע"מ
לעבוד). שתמות אחת מהם ,שמא אף אחת לא תמות ויש לו
ב' בתים ,ואם מתה אחת אין לו אשה כלל (תוד"ה על מנת
אלו עבודות נעשות ע"י הכה"ג לפני יוה"כ- שתמות) ,וכן לא חל הגט כיון שאין זה כריתות( ,כמו
ז' ימים קודם יוה"כ הכה"ג היה זורק את הדם של שהנותן גט ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייו או חייה
התמיד ,ומקטיר את הקטורת ,ומטיב את הנרות מוציא לא הוי גט ,ורק אם תלה בחיי פלוני הוי גט ויכולה
את אפר הפתילות שכבו (וכן היה עושה בכל בוקר ,דכתיב להנשא לאחר אחרי מיתת אותו פלוני ,וגם בחיי אותו פלוני אם
"בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות") ומקריב את הראש ואת קלקלה אין חיוב אשת איש ,דאינו אלא חשש שמא תשתה בחיי
14
תמצית הש"ס מסכת יומא
שעדיין לא הקטירו ,בואו והפיסו ,אבל אלו שכבר הקטירו לא, הרגל כדי שיהיה מוכן לעבודת יוה"כ .ובשאר ימות השנה
מפני שהקטורת מעשירה) ,אביי מפרש שהמשנה שלנו היה הכה"ג מקריב איזה קרבן שירצה ואין אנשי המשמר
מיירי בהטבת ב' נרות אחרונות שהיו אחרי הקטורת, יכולים לעכב על ידו ,ונוטל בחלוקת הקדשים לאכילה איזה
אבל ה' נרות ראשונות היו קודם וע"ז מיירי המשנה חלק שירצה.
של פיס שהקטורת אחר ההטבה ,והיה מפסיק לרב חסדא הדין הנ"ל הוא דלא כר"ע שטהור שהזו
באמצע הטבת הנרות בקטורת ,ולא בא אביי לחלוק על עליו מי חטאת נטמא ,דכתיב "והזה הטהור על
רבי יוחנן ולבאר שהמשנה בתמיד מדברת על הה' נרות .תוד"ה הטמא" ולא כתיב "והזה הטהור עליו" .ולחכמים אם
אמר) ,והא דמצינו שהיה מפסיק באמצע הטבת הנרות טמא נטהר ע"י המי חטאת כ"ש שטהור נשאר
בזריקת דם התמיד זה דעת אבא שאול שמטיב את בטהרתו ,ולומדים מ"על הטמא" שלא נאמרו דיני
כל הנרות ואח"כ מקטיר .ורב פפא מפרש שמתני' ההזאה שהשיריים שנשארו באזוב כשרים להזאה אלא
דהכא כרבנן שהקטרה היתה באמצע ההטבה ,ומתני' בדברים המקבלים טומאה ,שאם נתכוין להזות על
דפיס כאבא שאול ,ולדידי גם המשנה בפרק ג' הבהמה והזה על האדם ,יכול לחזור ולהזות ממים
כששחטו התמיד ביו"כ קאי לרבנן ,ויוצא שרישא אלו ,אבל אם נתכוין להזות על האדם והזה על
וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול. הבהמה ,א"א לחזור ולהזות על האדם ממים אלו כיון
ט"ו .ביאור הפסוקים לרבנן ולאבא שאול -כתיב שאין שם הזאה בהזאה על בהמה ,והוו כמים שנעשית בהם
מלאכה.
"מערב עד בוקר" תן לה מידתה שתהא דולקת
והולכת כל הלילה ,והיינו חצי לוג ששיערו חכמים שזה לאביי אף לר"ע ניחא שהיה עובד כל היום ולפנות ערב
מספיק ללילי טבת ,ואם יותיר בלילות הקצרים יותיר .דבר היו מזים עליו.
אחר אין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר -כלומר אין על מה נאמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה
לך עבודת יום שכשירה אחר הדלקת הנרות ,אלא זו בלבד, ממני" -לר"ע זה נאמר על מה שטמא נטהר ע"י
וא"כ הא דכתיב "ובהעלות אהרן את הנרות בין המי חטאת וטהור נטמא על ידם .ולחכמים פסוק
הערבים יקטירנה" היינו שבזמן הדלקה תהיה זה נאמר על הדין שהמזה ומי שהזו עליו טהורים
הקטורת מוקטרת כבר ,ולרבנן א"כ אף "בבוקר בבוקר ומי שנגע במים טמא ,ומה שאמרה תורה "ומזה מי
בהטיבו את הנרות יקטירנה" היינו שבזמן ההטבה הנדה יכבס בגדיו" היינו נושא ,ואמרה תורה מזה
תהיה הקטורת מוקטרת .ולאבא שאול בשחרית כדי להשמיענו ששיעור טומאתו הוא כשנושא
כפשוטו הטבה קודמת להקטרה ולדידי' מפסיק באמצע שיעור הזאה ,ואף למ"ד הזאה לא צריכה שיעור
הטבה עם שחיטת התמיד וזריקת דמו ,ושאני בערב היינו לכמה שצריך להגיע ע"ג האדם ,אבל בכלי
דדרשינן "אותו" שאין לך עבודה שכשרה מערב עד שממנו מזים צריך שיעור כדי שיטבול ראשי
בוקר וכו'. הגבעולים ויזה.
זריקת דם התמיד- י"ד :סדר הקטרת הקטורת והטבת הנרות-
הכהן הזורק את דם התמיד היה מגיע לקרן מזרחית במתני' מבואר שהקטרת הקטורת קודמת להטבת
צפונית ומזה על הפינה באופן שהדם ילך גם למזרח הנרות ,ובתמיד מבואר שהטבה קודמת להקטרה.
וגם לצפון ,ואח"כ היה עושה כך בקרן מערבית לרבי יוחנן מתני' כר"ש איש המצפה והמשניות
דרומית( ,ולא הפכו את הסדר ,משום שכל פניות בתמיד כרבנן .והא דתנן להלן במתני' שהפיס השני
שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין (ולמזרח -דין הפניה
הוא מי מדשן את המנורה (ומי שוחט ומי זורק ומי
למזרח שייך רק לראיה שהכבש נמצא בצד דרום ממה שכתוב
"ומעלותיהו פונות קדים" שיתנו את הכבש באופן שיפנה ממנו מדשן את המזבח הפנימי ומי מעלה אברים לכבש
ומסדרם עליו ואח"כ מעלים אותם משם למזבח ,והיו י"ג כהנים
למזבח לצד ימין ,שזה שייך רק אם הכבש בצד דרום) ,וממילא
מביאים את האברים משום "ברב עם הדרת מלך" ,והיו מתפזרים
הוא מגיע בתחילה לקרן מזרחית צפונית ,והיינו וחוזרים ונאספים לפיס השלישי כדי שיהיה הרגש קול בעזרה
שבחטאת שזריקת הדם היא למעלה הוא עולה בכבש ופונה משום "בבית אלוקים נהלך ברגש") ,והקטורת היא רק
לימין למזרח,גם בשאר הדמים שניתנים למטה כשהכהן עומד
בפיס השלישי (והיו מכריזים חדשים לקטורת -אלו
15
תמצית הש"ס מסכת יומא
הקונה סלתות ונסכים מן ההקדש) ,בית המוקד ,ולשכה על הרצפה היה מתחיל מדרך הדרום .ולא היה מזה בקרן
שעושים בה את לחם הפנים .ובמידות איתא שלשכת דרומית מזרחית וצפונית מערבית ,משום שעולה
הטלאים היתה בפינה המערבית דרומית ,ובפינה טעונה יסוד ואין יסוד לקרן דרומית מזרחית אלא רק
הדרומית מזרחית היתה לשכת לחם הפנים ,ובלשכה בצדדים צפון ומערב ,ועוד אמה בצדדים מזרח ודרום).
שבפינה המזרחית צפונית גנזו בית חשמונאי אבני ולר"ש איש המצפה לא היה נותן על קרן מערבית
מזבח שחיללום מלכי יון ע"י שהקטירו על המזבח לעבודה דרומית ,אלא היה נותן על הצד המערבי ואח"כ על
זרה ,ובלשכה שבפינה הצפונית מערבית יורדים לבית הצד הדרומי ,דכתיב "ושעיר עיזים אחד לחטאת לד'
הטבילה ,ושתים מהלשכות היו בקודש ושתים בחול, על עולת התמיד יעשה" שבתמיד עושים גם מעשה
וחתיכות עצים היו מבדילות בין הקודש לחול .הגמ' עולה וגם מעשה חטאת( ,ואין לומר שבחטאת צריך
שואלת שיש כאן סתירה היכן היתה לשכת הטלאים, לעשות כמו בעולה ,דכתיב בחטאת "על עולת התמיד
ומבארת שמסכת מדות נשנתה בסתמא ע"י רבי יעשה ונסכו") ,ומקדים של עולה כיון שהתמיד הוא
אליעזר בן יעקב. עולה ,ואין עושים גם שתים שהם ד' וגם ד' שהם ד',
ולהלן י"ז .מתרץ רב אדא בריה דרבי יצחק שאין כאן דלא מצינו דמים מכפרים וחוזרים ומכפרים ,אבל
מחלוקת אלא לשכה זו היתה לאורך צד מערב עד קרוב לחלקן פיסוק מתנות בעלמא הוא ,ואף שדם החטאת
לצפון וקרוב לדרום ,וממילא היא נראית למי שבא מצפון ניתן למעלה היה נותן את כל המתנות למטה ,שלא
בצד דרום -שהיא משוכה יותר לצד דרום ,ולמי שבא מצינו דמים שחצין למטה וחצין למעלה( ,דמה שהיה
מדרום היתה נראית בצד צפון -שהיא משוכה יותר לצד מזה מדם הפר כנגד עובי הכפורת אחת למעלה ושבע
צפון ,ומסתבר שהיתה נוטה יותר לצד דרום ,ממה למטה ,היינו כשליח בי"ד המכה שנותן כל מכה מתחת
שהקשו סתירה במקום לשכת לחם הפנים ,וביארו המכה הקודמת) ,והא דתנן הזה על טהרו של מזבח שבע
שהתנא במידות שנה את סדר הלשכות דרך ימין, פעמים ,אין הכונה לאמצע גובה המזבח מלשון טהר
והתנא בתמיד שנה את הסדר דרך שמאל ,ולולא טיהרא -צהרים( ,וכיון שהיה מזה ז' הזאות ,א"א לצמצם שלא
שנאמר שלשכת הטלאים היתה יותר לצד דרום א"כ גם אם יהיה מהם לא למעלה ולא למטה) ,אלא הכונה לגוף גג
מונים דרך שמאל יוצא שלשכת לחם הפנים נמצאת בקרן המזבח שמטהרו ע"י שמפנה את הקטורת לכאן ולכאן ומזה
דרומית מערבית( .ואף שכל פניות שאתה פונה צריכות על מקום הגילוי ,מלשון "כעצם השמים לטוהר".
להיות דרך ימין ,זה רק בעבודה ולא בחשבונות
בעלמא). כמה מדות ומקומות בהר הבית ובמקדש
ט"ז עזרת נשים היה אורכה מזרח למערב ורוחבה הסוגיה דלהלן אינה שייכת למסכת יומא ,והובאה כאן
משום שהגמרא לעיל העמידה את המשנה כדעת רבי
מצפון לדרום מאה שלושים וחמש אמה ,וארבע לשכות
שמעון איש המצפה ,למרות שלא מוזכר כאן שום דבר
במקצועותיה :בפינה הדרומית מזרחית היתה לשכת בשמו ,והגמ' מביאה עוד מקום שמצינו כהאי גוונא ,ואגב
הנזירים (לבשל את השלמים ולגילוח השיער וניתן זה מבארת הגמרא מה היו מדות עזרת הנשים איזה לשכות
תחת הדוד דכתיב "ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים"), היו בה ,ומה היה גובה הכתלים והפתחים בהר הבית ,וכיצד
בפינה המזרחית צפונית היתה לשכת דיר העצים סידו שהכהן השורף את הפרה אדומה יראה את פתח
ההיכל בשעת הזאת הדם ,ואגב זה יבואר היכן בדיוק היה
(שבעלי מומים בודקים אם העצים מתולעים ,מפני
המזבח החיצון.
שעץ מתולע פסול למזבח) ,בפינה הצפונית מערבית
היתה לשכת המצורעים (ששם היו טובלים ביום השמיני ט"ו :אלו לשכות היו בבית המוקד ,ומקום לשכת
לטהרתם כשבאים להכניס בהונותיהם ,אע"פ שכבר טבלו בית הטלאים -מבואר במסכת תמיד שלשכת בית
מבערב) ,והלשכה שבפינה המערבית דרומית אמר רבי הטלאים (שהיו בה לפחות ו' טלאים מבוקרים ממום) היתה
אליעזר בן יעקב שאינו זוכר למה היתה משמשת, בפינה הצפונית מערבית של בית המוקד (-טרקלין גדול
ואבא שאול אמר שהיתה שם לשכת בית שמניא שהיו מסיקים בו מדורות גדולות ,כדי שהכהנים שהיו הולכים
(שהיו נותנים בה יין ושמן). יחפים על רצפת העזרה שהיא משיש יתחממו שם) ,והיו שם
ג"כ לשכת החותמות (ששם מניחים את החותמות של
16
תמצית הש"ס מסכת יומא
היסוד והסובב ,וגובה הסובב הוא שש אמות ,ויחד עם י"ג אמות גובה הפתחים והכתלים -איתא במסכת מדות שכל
ומחצה שקרקע העזרה גבוהה מקרקע הר הבית נשאר גובה חצי
הפתחים בהר הבית היו גבוהים כ' אמה (שכל הבנינים
אמה ברוחב ב' אמות שאפשר לראות דרכם את פתח ההיכל,
ובהכרח שסתמא דמסכת מדות כראב"י ,ולדבריו צ"ל שבין היו גבוהים מאד ,הרבה מעל הפתחים) ורוחבם י' אמות ,וכל
הכבש לכותל היה רק ה' אמות וחצי ,והכבש והמזבח הם ס"ב הכתלים של הר הבית היו גבוהים ,חוץ מהכותל
אמה ,נמצא כל המזבח בדרום ,והוא מסתיים באמצע העזרה. המזרחי התחתון שהיה לרגלי הר הבית שממנו נכנסים לחיל
ובאופן אחר מבאר רש"י שרב אדא בר אהבה בא ליישב את ומהחיל לעזרת נשים ומשם לעזרה הגדולה ,כדי שהכהן
הסתירה הנ"ל ט"ו :לגבי מיקום לשכת הטלאים ,וכל דברי הגמ' השורף את הפרה בהר המשחה (-הר הזיתים) שזה
אינם דחית דבריו אלא המשך דבריו לומר שהמשנה בתמיד היא
מזרחית לירושלים ופני הכהן היו למערב יכוון ויראה מעל
רבי יהודה ,דכבר מצינו שהוא חולק על סתמא דמתני' במדות
לגבי מקום המזבח. הכותל דרך השערים את פתח ההיכל בשעת הזאת הדם
דכתיב "והזה אל נוכח פני אהל מועד" ,וכיון שפתח ההיכל נמצא
לפנים מכותל המזרח היו סורג (מחיצה העשויה מקרשים במקום גבוה בהר כ' אמות יותר מפתח הר הבית ,ממילא אם
צרים וארוכים המונחים באלכסון וביניהם הרבה נקבים כמו הכותל היה גבוה יותר לא היו רואים את פתח ההיכל דרך
בסירוגי מיטה של חבלים) ,ולפנים ממנו היה חיל שהוא י' הפתחים .הגמ' מעמידה משנה זו כר"א בן יעקב (מובא
אמות ויש בו י"ב מדרגות לכל רוב ההר מצפון לדרום, להלן) שמוסיף עוד מדרגה בגובה אמה בין עזרת
וגובה ורוחב כל מדרגה הוא חצי אמה .וט"ו מעלות ישראל לעזרת כהנים ונמצא כ' אמות ומחצה
היו מעזרת נשים לעזרת ישראל ,וגובה ורוחב כל המסתירים את פתח ההיכל שגובהו כ' אמה ,אבל
מעלה הוא חצי אמה .ובין האולם ולמזבח היה כ"ב לחכמים לא היה צריך להנמיך את הכותל המזרחי.
אמה ,וי"ב מדרגות שגובהם ורוחבם הוא חצי אמה. רב אדא בר אהבה רוצה להעמיד את המשנה כרבי
ולראב"י היתה מדרגה בגובה אמה בעזרת ישראל , יהודה הסובר שמקום המזבח באמצע העזרה כנגד
והיה עליה דוכן שבו ג' מדרגות של חצי אמה. הפתחים (י' אמות כנגד פתח ההיכל ,ועוד י"א אמה
לצפון וי"א אמה לדרום) ונמצא שגובה המזבח מסתיר את
י"ז .דברי הגמ' בעמוד זה הובאו לעיל ט"ו - :ט"ז. :
הפתח ,ולכן הוצרכו שהכותל המזרחי יהיה נמוך ,והגמ' דוחה
י"ז :קדימת הכהן גדול בענין הקרבת ואכילת שבמדות מבואר שאורך העזרה היה מאה ושמונים
הקרבנות ולחם הפנים -כהן גדול יכול להקריב מתי ושבע אמה( ,ובהם י"א אמה לכניסת ישראלים ,וי"א
שרוצה בכל המשמרות איזה עולה או מנחה שרוצה, אמה לכהנים ,והמזבח ל"ב אמה ,ובין האולם ולמזבח
ונוטל איזה חטאת או אשם שרוצה .ובענין חלוקת כ"ב אמה ,וההיכל ק' אמה ,וי"א אמה אחורי בית
שתי הלחם של עצרת ולחם הפנים מצינו בזה הכפורת) ,ורוחב העזרה מאה שלושים וחמש אמה,
מחלוקת :לאביי בשתי הלחם מודים רבנן שנוטל אחת (הכבש והמזבח ס"ב אמה ,ח' אמות מן המזבח
שזה מחצה ,כיון שאינו דרך ארץ לתת לו פחות מלחם לטבעות הקבועים בקרקע שבהם נותנים את צואר הבהמות
שלם ,ובלחם הפנים לרבי לעולם נוטל חמש שזה של קדשי קדשים ששחיטתם בצפון ,כ"ד אמות מקום
מחצה ,דכתיב לגבי לחם הפנים "והיתה לאהרן ובניו" הטבעות ,ד' אמות מהטבעות לשולחנות שעליהם
מדיחים קרבי קדשי קדשים .מקום השלחנות אינו פחות מד'
מחצה לאהרן ומחצה לבניו ,ולרבנן אינו נוטל מחצה אלא
(בתחילה מבאר רש"י שמקום השלחנות אינו כלול בשאר
פחות ממחצה וממילא נוטל ארבע או חמש ,וזה תלוי החשבונות ,אך כתב רש"י שיתכן שזה כלול באמות שנותרו
במחלוקת ר"י ורבנן לענין חלוקת החלות ,שלרבנן לאחר החשבון של הדברים המפורשים ,וי"מ שמקום השלחנות
שמשמר היוצא נוטל שש ומשמר הנכנס נוטל שש, כלול עם מקום הננסים) ,ד' אמות מהשלחנות לננסים (-
הכה"ג נוטל חמש שזה פחות ממחצה ,ולר"י שמשמר עמודים נמוכים הקבועים בקרקע שקבועים בהם ווי ברזל
הנכנס נוטל שבע ,ושתים מהם בשכר הגפת דלתות שעליהם תולים את הבהמה כדי להפשיטה .ח' אמות
שמגיפים במוצאי שבת דלתות העזרה והחיל וההיכל והלשכות מהננסים לכותל העזרה ,ושאר האמות היו מתחלקות
שפתחום בשחרית המשמר היוצא ,ואין הכה"ג חולק בחלות חצי חצי (י' אמה וחצי לכל אחד) בין הכבש לכותל ומקום
אלו ,והנכנס נוטל חמש ,הכה"ג נוטל פחות ממחצה הננסים עצמם) ,ולפי רבי יהודה יוצא שרוב המזבח
שזה ארבע. היה בצד דרום ,וכיון שחצי מרוחב העזרה זה ס"ז אמות וחצי,
ומהמזבח לצד צפון יש ס"ב אמות וחצי ,וב' אמות מתוכם הם
17
תמצית הש"ס מסכת יומא
אינשי שאם בן אחותך נעשה שוטר אל תעבור לפניו י"ח .לרבא רבי סובר כר"י בענין חלוקת החלות,
בשוק שכיון שהוא מכירו מתחילה ,יוכל בקלות למצוא עליו ובחלוקה רגילה נוטל חמש שזה מחצה ,ואם יש
עלילה) ,ותנא דברייתא סובר שאף שעירים היו משמר שמתעכב שנוטל ב' חלות( ,שהרי ביו"ט באים כל
מעבירים לפניו. המשמרות ,ואם יו"ט שבסוף הרגל חל ביום חמישי פעמים יש
משמר שמאחר ללכת ,וכן היכא שיו"ט של תחילת הרגל חל
אכילת הכה"ג -כל ז' הימים היה יכול לאכול מה ביום שני יש משמר שמקדים לבוא ,ואותו משמר נוטל ב' חלות,
שרוצה ,ערב יוה"כ שחרית לא היו מניחים אותו וגם אם הם כמה משמרות נוטלים רק ב' חלות .אבל אם יו"ט חל
לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא את השינה ,ולא בערב שבת או ביום ראשון ,שבעל כרחם הם מקדימים לבוא או
היו מאכילים אותו אתרוג או ביצים או יין ישן ,וי"א מאחרים ללכת ,כל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים ,כמו
אף לא בשר שמן ,וי"א אף לא יין לבן .ולרבי יהודה בן בשבת שבתוך הרגל) ,א"כ נשארו ח' חלות ,ואז הכה"ג
נקוסא היו מאכילים את הכה"ג סלתות וביצים כדי נוטל ד' ,הגמ' שואלת על רבא א"כ למה איתא
למסמס אכילה שבמעיו ולשלשלו כדי שלמחרת לא יצטרך בברייתא שלרבי תמיד נוטל חמש ,ונשארת בקושיא.
לנקביו ,אמרו לו שאלו מביאים לידי חימום של קרי מפני
שהם מרבים את הזרע .ועיין להלן אלו דברים נוספים המשך סדר הכנת הכה"ג קודם יוה"כ
מביאים לידי זיבה. נתבאר לעיל ב .ששבעת ימים קודם יוה"כ היו מפרישים
את הכהן הגדול מביתו ללשכת פרהדרין שהיתה במקדש,
זב תולים ראייתו באכילה מרובה ,ונ"מ אינו טמא טומאת (לדעת ריו"ח לומדים דין זה מההפרשה של ימי המילואים
שבעה ואינו מביא קרבן( ,אבל בעל קרי טמא אף באונס ,וקרי לפני חנוכת המשכן ,ולר"ל לומדים דין זה מהפרשת משה
וזוב מגיעים ממקומות שונים ,והזוב דומה למי בצק של רבינו לפני עלותו להר סיני) .עוד מבואר (ו ).שהיו
שעורים ואינו קשור אלא כלובן ביצה המוזרת ,ושכבת זרע מפרישים את הכה"ג מאשתו בימים אלו ,שמא יבעל אותה
קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת) ,וכן תולים בכל מיני והיא תימצא ספק נדה והכה"ג יהיה טמא טומאת שבעה.
עוד מבואר (ב .וי"ג ).שהיו מכינים כה"ג שיכהן אם יארע
מאכל ,ולרבי יהודה בן בתירא אין מאכילים זב בימי
פסול בכה"ג ,ולר"י מכינים אף אשה אחרת שמא תמות
בדיקתו חלב או גבינה או ביצה או יין או מי גריסים אשת הכה"ג .עוד נתבאר (י"ד ).שבז' ימים אלו הכה"ג היה
של פול או בשר שמן או מורייס או שום או שחלים זורק את דם התמיד ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות
או חלגלוגות או גרגיר( ,הגרגיר נקרא אורות מפני ומקריב את הראש ואת הרגל ,והיו מזים עליו בכל יום
שהוא מאיר את העיניים ,ומי שאינו יכול לאוכלו מאפר פרה אדומה .ולהלן יבוארו דברים נוספים שהיו
מכינים בהם את הכה"ג בז' ימים אלו ,וכן מה היו עושים
יעבירו ע"ג עיניו ,והיינו כשהוא גדל על המיצר שאין
בערב יוה"כ ובליל יוה"כ.
סביבותיו זרע אחר שיכחיש כוחו).
קריאת פרשת יוה"כ -זקני בי"ד היו קורין לפניו כל ז'
י"ח :אכסנאי לא יאכל ביצים ולא ישן בטליתו של הימים בסדר היום בפרשת אחרי מות ,ואומרים לו שיקרא
בעה"ב. בפיו שמא שכח ,אבל אין לחוש שמא לא למד ,דהא
כתיב "והכהן הגדול מאחיו" שיהיה גדול מאחיו בכח
רב כשהגיע לדרשיש ורב נחמן כשהגיע לשכנציב
בנוי בחכמה ובעושר( ,ולאחרים לומדים מפסוק זה
היו מכריזים "מאן הויא ליומא" -מי תינשא לו ליום
שאם אין לו ממון מגדלים אותו משל אחיו) ,ובבית
שהוא כאן ותצא אח"כ ,ואף שאין לאדם לישא אשה
שני שהיו קונים את הכהונה גדולה בדמים ,היו
במדינה אחת ואח"כ לישא אשה במדינה אחרת,
אומרים לו גם שמא לא למדת.
שמא אח ישא את אחותו ,שאני הכא דרבנן אית
להו קלא ושמם קרוי על בניהם ,והיו מודיעים זאת ז' העברת הקרבנות לפני הכה"ג -ערב יוה"כ שחרית
ימים קודם בואם ,שהיו אשה שתבעוה להנשא היו מעמידים את הכה"ג בשער המזרח ,ומעבירים
ונתפייסה צריכה לשבת שבעה נקיים מיום שנתרצית, לפניו פרים ואילים וכבשים כדי להרגילו בעבודה -
שמא מחמת חימוד ראתה דם ,אי נמי היו רק מייחדים שיתן אל ליבו הלכות סדר היום ,אבל שעירים לא היו
את הנשים ולא היו נזקקים להם כדי שיהיה פת בסלם. מעבירים לפניו ,דכיון דעל חטא קאתו חלשה דעתיה,
אבל פר אע"פ שעל חטא הכהנים בא ,אם היה יודע
שאחד מהם חטא היה מחזירו בתשובה( ,כדאמרי
18
תמצית הש"ס מסכת יומא
כאכסדרה ועליה היתה בנויה על גביו ושם היו י"ט .מקום לשכת פרהדרין -שתי לשכות היו
כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה והיה ממנו לכה"ג ,לשכת פרהדרין ולשכת בית אבטינס ,אחת
פתח לחיל ,ואחריו היה בצפון שער הקרבן ,ואחריו בצפון ואחת בדרום .הגמ' רצתה לומר שמסתבר
היה שער בית המוקד. שלשכת פרהדרין היתה בדרום שהיה יוצא ממנה
חמש טבילות וי' קידושין של ידים ורגלים טובל כהן בבוקר ומיסך את רגליו כדרך כל המשכימין ,וטובל במקוה
גדול ומקדש ביוה"כ בקודש על בית הפרוה שהיתה הנמצא בחול בעובי החומה מעל שער המים שהיה מגיע לתוכה
בנויה בתוך עזרה מקודשת ,חוץ מהטבילה הראשונה מים באמה מעין עיטם ,והולך ללשכה שבצפון ולומד
שהיתה בחול על שער המים בצד לשכתו של חפינת הקטורת ונכנס לבית המקדש ועובד כל היום
כדאיתא לעיל י"ד .שכל שבעת הימים הוא זורק את הדם וכו',
הכה"ג ,מפני שאינה בגלל יוה"כ ,שהרי בכל ימות השנה
ולפנות ערב היו מזים עליו וחוזר לדרום וטובל כר"ע
אפילו טהור אינו נכנס לעזרה ללא טבילה ,אבל על הטבילות
שמחמת יוה"כ נאמר "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש". הסובר שטהור שנפלה עליו הזאה נטמא ,והולך לישון בלשכת
פרהדרין ,ולא מסתבר שיטריחוהו ללכת בערב לטבול
מסרוהו זקני בי"ד שקראו לפניו בסדר היום לזקני כהונה בדרום וילך ללשכתו שבצפון לישון .והגמרא דוחה
והעלוהו לעלית בית אבטינס ללמדו חפינת הקטורת דאדרבה יש להטריחו כדי שיפרוש אם הוא צדוקי ,או
המוטלת עליו ביוה"כ דכתיב "ומלוא חפניו קטורת סמים" והיא
עבודה קשה ,ובית אבטינס היו כותשים את הקטורת ומערבים
אפילו אם הוא אדם כשר טוב להטריחו כדי שלא תזוח דעתו
את סממניה ,והשביעוהו שלא יהיה צדוקי ויתקן את עליו להתגאות בכתר כהונה ,שהרי מטעם זה לא עשו את
הקטורת מבחוץ ואח"כ יכניסה לפנים ,דהא כתיב "ומלוא שתי הלשכות סמוכות ולא עשו לו רק לשכה אחת.
חפניו קטורת וכו' ונתן את הקטורת על האש לפני ד' " ,ואמרו שש לשכות היו בעזרה ,שלש בדרום ,והם לשכת
לו אישי כה"ג אנו שלוחי בי"ד ואתה שלוחינו ושליח המלח שהיו נותנים בה מלח לצורך מליחת
בי"ד ,משביעים אנו עליך על דעתינו ועל דעת בי"ד הקרבנות ,לשכת הפרוה ששם היו מולחים עורות
שלא תשנה דבר מכל שאמרנו לך ,ונפטרו והלכו להם. קדשים (ועל גגה היה בית טבילה לכה"ג ביוה"כ),
י"ט :לרב הונא בריה דרב יהושע שכהנים הם שלוחי ולשכת המדיחין ששם היו מדיחים קרבי קדשים
(אבל בשר קדשים היו מדיחים על שלחנות שבעזרה .תוד"ה
דרחמנא( ,ונ"מ שמותר לכהן להקריב קרבנות למודר הנאה
ששם) ,ומשם היתה מסיבה (-מדרגות המתעגלות סביב
ממנו) ,שכיון שישראל לא יכולים להקריב הכהנים לא
עמוד) לגג בית הפרוה .ושלש לשכות היו בצפון ,והם
יכולים להיות שלוחיהם ,כוונת האמירה הנ"ל היא
לשכת העץ שלא זכר ראב"י למה היתה משמשת
שהשבועה היא על דעתם ועל דעת בי"ד ולא לפי
ולאבא שאול היא היתה לשכת הכה"ג והיתה
מחשבת ליבו.
מאחורי שתי הלשכות האחרות וגג שלשתם שוה,
הוא פורש ובוכה מפני שחשדו בו שהוא צדוקי ,והם לשכת הגולה ששם היה בור הגולה (על שם בור שכרו
פורשים ובוכים מפני שכל החושד בכשרים לוקה שם עולי גולה) והגלגל היה נתון עליו ומשם היו
בגופו. מביאים מים לכל צרכי העזרה ,ולשכת הגזית ששם
הצדוקים היו מכניסים את הקטורת כשהיא מעלה היתה יושבים הסנהדרין ודנים את הכהנים ,ומי
עשן ,ולמדו זאת מדכתיב "כי בענן אראה על שנמצא בו פסול היה לובש ומתעטף בשחורים
הכפורת" .הגמ' מביאה מעשה בכה"ג צדוקי שעשה ויוצא והולך ,ומי שלא נמצא בו פסול היה לובש
כן (ואח"כ אמר לו אביו שאע"פ שהם צדוקים הם ומתעטף בלבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.
מתייראים מהפרושים) ,ולא עברו ימים מועטים עד שבעה שערים היו בעזרה ,בדרום היה שער
שמת והוטל באשפה והיו תולעים יוצאים מחוטמו הדליקה ואחריו שער הקרבן ואחריו שער המים שבו
שהחוטם הראשון להכנס לבית מפני שהוא בולט לפניו ,וי"א היו מכניסים צלוחית של מים של ניסוך בחג הסוכות ,במזרח
שביציאתו בא מלאך וחבטו על פניו ,ומצאו אחיו היה שער נקנור והיתה לשכה בימינו ולשכה
הכהנים סימן ככף רגל עגל בין כתפיו ,שנאמר בשמאלו ,אחת לשכת פנחס המלבש ,ואחת לשכת
"ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף עגל". עושי חביתין ,ובצפון היה שער נצוץ שהיה בנוי
19
תמצית הש"ס מסכת יומא
הדשן שהיתה עוד לפני הקרבת התמיד ,ואגב זה מבארת אם היה חכם דורש בדבר הלכה כל ליל יוה"כ ,שלא יישן
הגמרא שאר דיני תרומת הדשן של כל יום ,וכיון שהיו ויראה קרי ,ואם לאו אבל הוא יודע להבין ולשמוע דבר הלכה
עושים פייס לראות מי יזכה בתרומת הדשן מבארת הגמ'
בפרק שני דיני ד' הפייסות שהיו במקדש ,ומפרק שלישי
תלמידי חכמים דורשים לפניו .אם רגיל לקרות קורא,
הגמרא מבארת סדר עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים. ואם לאו היו קורין לפניו באיוב עזרא ודברי הימים,
שהם דברים הממשיכים את הלב לשומעם ועי"ז אין שינה
כ' אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות חוטפתו ,זכריה בן קבוטל (וי"א קפוטל) אומר פעמים
הלילה ,שעדיין יש באבר ממש ,צריך להחזירם למזבח, הרבה קראתי לפניו בדניאל.
ומועלים בהם דקדשי ד' קרינן בהו כיון שלא נעשית כל
מצותם ,ואם פקעו לאחר חצות לא יחזיר אע"פ שיש בהם בפרק ראשון דק"ש אסור לרמוז בעיניו ולקרוץ
ממש כל שמשלה בהם האור ,ואין מועלין בהם כיון שנעשית בשפתותיו ולהראות באצבעותיו ,לפי שצריך לכוין בו
מצותם .רב רצה ללמוד דין זה שחצות עושה עיכול דכתיב "והיו הדברים האלה על לבבך" ,והעושה כך עליו
מדכתיב "כל הלילה והקטיר" ,ומאידך כתיב "כל הכתוב אומר "ולא אותי קראת יעקב" ,ובפרק שני
הלילה והרים" ,הא כיצד ,חלקהו חציו להקטרה וחציו מותר.
להרמה של הדשן .רב כהנא מקשה מהמבואר במתני' ודברת בם -שצריך להשמיע מה שמוציא מפיו ולא
שברגלים היו תורמים כבר מאשמורה ראשונה .ולכן בתפילה שהיא בלחש .עשה אותם קבע .ולא בדברים
הגמרא אומרת שלומדים זאת מדכתיב "כל הלילה עד אחרים -שיחת הילדים וקלות ראש ,שהשח שיחת חולין
הבוקר" -תן בוקר -חצות לבקרו של לילה -עלות השחר עובר בעשה ,וי"א בלאו דכתיב "כל הדברים יגעים
אם משלה בהם האור ,אבל לענין הקטרה של אברים שלא לא יוכל איש לדבר" -אין לו רשות לדבר.
נתעכלו ,וכן לענין הרמת הדשן של אברים שנתעכלו ,כל הלילה
כשר ,וחכמים קבעו זמן הרמת הדשן לפי המתאים לאותו יום. ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע
ועל כן בכל יום היו תורמין את הדשן מהמזבח צרדה (מכה באצבע הסמוכה לאגודל ומחברו לאגודל
בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין לאחריו, בחזקה ושומטה ומכה על כפו שזה משמיע קול) ,ואומרים
וביוה"כ דאיכא חולשה דכהן גדול שעליו מוטלות כל לו אישי כה"ג עמוד והפג (-טייל כדי להפיג שינה מעיניך)
עבודות היום מחצות ,וברגלים דנפישי ישראל כדמצינו אחת על הרצפה (–אחוי קידה שנועץ אגודליו בארץ
שלא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה ושוחה ונושק את הרצפה ועומד) ,ומעסיקים אותו עד
מלאה מישראל שהביאו קרבנותיהם והם רצו להיות מוכנים שיגיע זמן השחיטה ,בשירה בפה "אם ד' לא יבנה בית
להקריבם מיד אחר התמיד ,וממילא רב הדשן במקום המערכה וכו' " כלומר שיזהר שעבודתו תהיה לשם שמים ואז היא תהיה
וצריך להעלות את הדשן לתפוח (-גל של אפר כמין תפוח של לרצון ,שאם אינה רצויה אין טירחתו עולה לכלום ,אבל לא
ענבים הנדרך בגת ,וזה נמצא באמצע המזבח) ,לאחר ההרמה
בכלי .יקירי (-חשובי) ירושלים לא היו ישנים כדי
היו תורמין מאשמורה ראשונה שהיא שליש הלילה,
דפעמים יש בתפוח כג' מאות כור .מצות תרומת הדשן היא
שישמע קולם ולא ירדם ,ואף בגבולין – בנהרדעא,
לחתות מן הדשן פעם אחת בין הרבה בין מעט ובלבד שלא עשו כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאים מחמת שהיו
יפחות ממלא קומץ ,ולתת את הדשן במזרחו של כבש ,והוא היה משחקים אנשים ונשים יחד ,וזה גרם שלא יבוא משיח,
נבלע במקומו ,דכתיב "והרים את הדשן וכו' ושמו אצל המזבח", ואמר על זה הקב"ה "לפתח חטאת רובץ" -שהיצר הרע
וזו היתה העבודה הראשונה בשחרית בהשכמה. מחטיא את האדם בעל כרחו ,אבל לשטן אין רשות לקטרג
קריאת הגבר -לרב גבר היינו אדם ,ולרב שילא ביוה"כ.
תרנגול ,ופעם אחת אירע שרב שימש מתורגמן לרב ע"כ סדר הכנת הכהן גדול לעבודת יום הכיפורים.
שילא מפני שלא הכירוהו ,ופירש שגבר זה אדם ,ואמר
לו רב שילא שיאמר שגבר זה תרנגול ,וענה לו רב תרומת הדשן
שכשפירש כך לרבי חייא לא אמר לו כלום ,והבין רב
כתיב "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על
שילא שזה רב שהוא אחיינו של רבי חייא ואמר לו המזבח ושמו אצל המזבח" ,מכאן שמצוה בכל יום לקחת
שישב בכבודו שאיני כדאי שתהא מתורגמני ,וענה לו רב מעט דשן מעל המזבח ולשים אותו ליד המזבח .לאחר
שמי שהתחיל במלאכה עליו לעשות גם מלאכה שנתבאר איך היו מכינים את הכה"ג לפני יוה"כ ובליל
יוה"כ ,מבארת המשנה תחילת סדר יום הכיפורים בתרומת
20
תמצית הש"ס מסכת יומא
להביא תחתיהם ,מפני שהעומר היה נקצר בליל מוצאי יו"ט והיו פחותה ,אי נמי משום דמעלין בקודש ואין מורידין וזה
קוצרים רק כשיעור עשרון מנופה בי"ג נפה ,וכן שתי הלחם גנאי שיעמוד מתורגמן פחות ממנו .תניא כוותיה דרב,
נאפים מערב יו"ט ואין אפיתם דוחה יו"ט ,וכן לחם הפנים אם
ותניא כוותיה דרב שילא.
יפסל אין עושים אחר והשלחן יעמוד ריק עד שבת הבאה .ז'
לעולם לא כיבו גשמים אש של המערכה .ח' עשן גביני כרוז והיה אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים
המערכה כל רוחות שבעולם לא הזיזוהו ,ואף דאיתא לדוכנכם וישראל למעמדכם ,והיה קולו נשמע ג'
להלן שהיה נוטה לצד ,מ"מ היה עולה בקו אחד ולא פרסאות ,ופעם אחת נשמע קולו של כה"ג ביוה"כ
היה מתפזר .ט' שברי כלי חרס שמבשלים בהם קדשי כשהתודה על פרו ואמר אנא ד' חטאתי ,י' פרסאות ,אע"פ
קדשים ובליעתם נאסרת משום נותר ,והם טעונים שבירה ששם זה היה בזמן חולשה דתעניתא וביום ולא בלילה
במקום קדוש ,ואם לא יבלעו נמצאו אשפתות של שברים (דביום גלגל חמה מנסר ברקיע ,והנסורת מזה נקראת
בעזרה ,ומוראה ונוצה של עולת העוף ,ודישון מזבח לא ,ועליה אמר נבוכדנצר "וכל דירי ארעא כלא
הפנימי והמנורה שהיה נותנם עם תרומת הדשן במזרח חשיבין" ,וקול זה וקול המונה של רומי גורמים כל
הכבש ,היו נבלעים במקומם .י' לחם הפנים בזמן אחד שלא ישמעו את הקול השני ,וקולות אלו וכן קול
סילוקו היה חם כמו בזמן סידורו. נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף הולכים מסוף העולם
ניסים נוספים -מקום ארון אינו מן המידה שקודש ועד סופו ,אך ביקשו רבנן רחמים שלא ישמעו קול
הקדשים היה עשרים אמה על עשרים אמה ,ובכל זאת היה מכל הנשמה בצאתה מן הגוף וביטלו קול זה ,וי"א שאף
צד של הארון עשר אמות ,כרובים שעשה שלמה ,שהיו קול לידה נשמע מסוף העולם ועד סופו ,וי"א אף
עומדים על הארץ ליד הארון אחד בצפון ואחד בדרום ,וכל כנף רידייא -מלאך הממונה על השקית השדות ממטר השמים
הוא ה' אמות ,ונמצא שעובי גוף הכרובים אינו מן המידה אלא ממעל ומן הארץ מתחת ,והוא קורא למים עליונים ותחתונים).
בנס היו עומדים ,ולא מנאום לעיל משום שהם ניסים
שבפנים ולא היו ידועים לכל ,אבל לחם הפנים היו כ"א .המקדים ויוצא לדרך יחידי קודם קריאת הגבר
מגביהים אותו להראותו לעולי רגלים ,ואומרים ראו (-תרנגול) שזה זמן המזיקים ,דמו בראשו מפני שהוא המית
חיבתכם לפני המקום שהוא חם בשעת סילוקו כמו את עצמו ,ולרב יאשיה לא יצא עד שישנה הגבר
בשעת סידורו ,דכתיב "לשום לחם חום ביום הלקחו", בקריאתו ,וי"א עד שישלש .והיינו בתרנגול בינוני
ועל כן היה מקבל טומאה ,שהרי כלי עץ העשוי לנחת שאינו ממהר קריאתו ולא מאחר.
-שאינו מיטלטל אינו מקבל טומאה ,ואף חוצץ בפני
הטומאה ,ואף שהשלחן היה מצופה זהב ואזלינן בתר ציפוי, אלו ניסים היו בביהמ"ק ובירושלים
הזהב בטל לעץ ,דרחמנא קרייה עץ. איתא במתני' שברגלים לא היתה קריאת הגבר מגעת עד
שהיתה עזרה מלאה מישראל .הגמ' מביאה את הנס
שלמה נטע אילנות שהיו מוציאים פירות זהב בזמנם, שאירע בדבר זה שאע"פ שהיו עומדים צפופים היו
דכתיב "ירעש כלבנון פריו" שפרי ישראל הנמצא בלבנון משתחוים רווחים ,ואגב זה מביאה הגמ' את הניסים
שזה בית המקדש מרעיש כשהרוח נושבת והפירות נוקשים זה הנוספים שנעשו בבית המקדש ובירושלים.
בזה ,וכשנכנסו נכרים להיכל יבש ,ועתיד הקב"ה י' ניסים שנעשו בבית המקדש -א' בעליתם לרגל
להחזירם לנו ,ולא מנו נס זה מפני שהיו העצים
היו עומדים צפופים (-שמרוב דוחק אף רגליהם היו צפים
קבועים במקומם ,ולפי זה אף ניסי הארון וכרובים לא
באויר) ונמשכים עד י"א אמה אחורי בית הכפורת,
מנאום מטעם זה.
וכשהם היו משתחווים היו באים כולם למזרח המזבח בתוך
ניסים בירושלים -לא הזיק נחש ועקרב בירושלים, העזרה והיו רווחים -שהיה ד' אמות בין אחד לחבירו ,שאחד
ומעולם לא אמר אדם צר לי המקום שמזונותי דחוקים, לא ישמע את וידוי חבירו ,כדי שלא יתבייש .ב' לא הפילה
דירתי דחוקה ,שאלין בירושלים. אשה מעוברת מחמת שנתאותה לאכול בשר ע"י שהריחה
מריח בשר הקודש .ג' לא הסריח בשר הקודש
כ"א :אש המערכה במקדש ראשון רבוצה כארי - מעולם .ד' לא נראה זבוב בבית המטבחיים שבעזרה .ה'
שהגחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה היתה דומה לארי
לא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ .ו' לא נמצא פסול בעומר
רובץ ,והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה( ,ובמקדש ובשתי הלחם ובלחם הפנים ,שאם היה בהם פסול אין אחר
21
תמצית הש"ס מסכת יומא
בראשונה שני ככלב) ,ברה כחמה ,יש בה ממש ,אוכלת לחים
כיבשים ,אינה מעלה עשן ,אבל אש שנתנו משל
הדיוט היתה מעלה עשן ,דמצוה להביא אף אש מן
סדרי העבודה והפייסות במקדש ההדיוט ,דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על
פרק זה עוסק בענייני עבודה השייכים לכל יום :א' תרומת המזבח".
הדשן .ב' ארבעת הפעמים שהיו הכהנים מתאספים להטיל
גורלות כדי לדעת מי יזכה בשאר העבודות שהיו בתמיד מקדש שני לא היו בו ארון כפורת וכרובים ,שכינה,
ובקטורת( ,ונחלקו הראשונים אם פייסות אלו היו גם רוח הקודש לא שרתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך,
ביוה"כ ,או שביוה"כ אין העבודות כשרות אלא ע"י הכהן ואורים ותומים לא היו משיבים לנשאלים בהם ,אבל היה
גדול) .ג' מנין הכהנים שהיו נצרכים לעבודת התמידים לובשם הכה"ג ,דאי לאו הכי היה מחוסר בגדים( .תוד"ה ואורים).
ולקרבנות אחרים.
אש משמים -היתה ולא סייעה לשריפת הקדשים.
כ"ב .מי זוכה בתרומת הדשן- ו' מיני אש -א' אש רגילה אוכלת ואינה שותה .ב'
בתחילה כל כהן מאותו בית אב שהיה רוצה לתרום את חום של חולים שותה ואינו אוכל שהחולה צמא ואינו
המזבח היה תורם ,ואם היו כמה שרצו לתרום ,היו רוצה לאכול .ג' אש של אליהו אכלה ושתתה .ד' אש
רצים בכבש שאורכו ל"ב אמה ,ומי שהגיע ראשון לד' של המערכה אכלה לחים ויבשים .ה' אש של גבריאל
אמות הסמוכות למזבח זכה (ורב פפא מסתפק אם דחתה אש אחרת שציננה את הכבשן מבפנים ושרפה מבחוץ
הד' אמות כוללים אמה של היסוד ואמה של הסובב את אלו שזרקו את חנניה מישאל ועזריה .ו' אש דשכינה
או לא) ,ואם היו שניהם שווים היו עושים פייס לכל אכלה אש אחרת של המלאכים שאמרו לקב"ה "מה אנוש כי
הכהנים .ואחרי שראו שבאו לידי סכנה ,שדחף אחד תזכרנו".
את חבירו ונפל ונשברה רגלו ,התקינו שמתחילה יהיו
תורמים ע"י פייס.
הסימן מעשן המערכה לגשמי אותה שנה-
במוצאי יו"ט האחרון של חג שאתמול נחתם גזר דינם על
מעיקרא היו סבורים שא"צ פייס מפני שתרומת
גשמי שנה ,דבחג נידונים על המים ,היו כולם צופים לעשן
הדשן היא עבודת לילה ואינה חשובה בעיניהם ,ואיכא
המערכה ,אם היה נוטה כלפי צפון ע"י רוח דרומית היו
דאמרי מפני שיש אונס שינה היו סבורים שא"צ פייס.
יודעים שגשמי השנה מרובים ,והיו העניים שמחים,
אבל הקטרת אברים ופדרים שהם כשרים כל הלילה
ובעלי בתים עצובים מפני שפירותיהם מרקיבים ואינם
תיקנו בהם פייס כדאיתא במתני' מי מעלה אברים לכבש ומן
יכולים לאוצרם וצריכים למוכרם בזול .ואם העשן היה נוטה
הכבש ולמזבח ,ללישנא קמא מפני שהם סוף עבודת
כלפי דרום ידעו שגשמי השנה מועטים ,והיו העניים
היום -סיום הקרבן שנשחט ונזרק דמו ביום ,ולא עבודת
עצובים ובעלי בתים שמחים מפני שפירותיהם
לילה( ,אבל תרומת הדשן זו עבודת לילה ,והא דאמר
משתמרים .ואם היה העשן נוטה למזרח כולם היו
ריו"ח שאם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן א"צ
שמחים מפני שרוח מערבית היא שקולה ומביאה גשמים לפי
לחזור ולקדש לצורך עבודת היום אם לא יצא מן המקדש,
הצורך ,הפירות אינם מרקיבים ותבואת הזרע מצליחה ואין רעב
ואפילו לרבי שסובר שלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מודה
בעולם ,ואם היה נוטה למערב כולם היו עצובים מפני
שבזמן זה לא פסלה לינה ,אין הטעם משום שקידש
שרוח זו מייבשת את הזרעים .אמנם לבני בבל שהיא לחה
לתחילת עבודת היום ,אלא משום שקידש מתחילה
תמיד מחמת מימיה רוח מזרחית לעולם יפה ,ורוח
לשם עבודה) .וללישנא בתרא מפני שיותר קל
מערבית לעולם קשה ,ורוח צפונית יפה לחיטים
להשאר ער מאשר לקום מוקדם.
בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בזמן שהם
אחר שתיקנו פייס שוב לא באו הכהנים לפייס ,מפני חונטים ,ורוח דרומית קשה לחיטים בשעה שהביאו
שחשבו שאולי לא יזכו לתרום ,ולכן תיקנו שמי שליש ויפה לזיתים בזמן שהם חונטים ,וסימנך שלחן
שתורם יזכה בסידור מערכה ובשני גזרי עצים. בצפון מועיל לחיטים הראוים לו ,ומנורה בדרום
כ"ב :מנו את הכהנים בפייס ע"י אצבעות ,ולא מנו מועילה לזיתים הראוים לה.
אותם סתם לגולגלותם ,מפני שאסור למנות את
22
תמצית הש"ס מסכת יומא
כ"ג .ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ,והא ישראל אפי' לדבר מצוה ,שנא' "ויפקדם בטלאים",
דכתיב "לא תקום ולא תטור" (נקימה היינו לא להיטיב והמונה סתם עובר בלאו ד"לא ימד" וי"א בב' לאוים
לחבירו מחמת שלא היטיב לו ,ונטירה היינו לומר "לא ימד ולא יספר" .לרבי יונתן בזמן שישראל עושים
לחבירו איני כמוך שלא הטבת לי) איירי בממון ,אבל רצונו של מקום יהיו רבים "אשר לא ימד ולא יספר",
בצערא דגופא מותר ליטור בלב ואם בא אחר לנקום ובזמן שאינם עושים רצונו של מקום יהיו "כחול הים"
נקמתו בקיום המשפט ישתוק ,אבל לא יקום דכתיב שיש לזה מנין .ולאבא יוסי בן דוסתאי בידי אדם "לא
"הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם ימד ולא יספר" אבל בידי שמים יוכלו לסופרם.
משיבים ועונים עושים מאהבה ושמחים ביסורים כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור הרי הוא מתעשר.
עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו",
ואם מפייסים אותו ומתפייס עליו נאמר כל המעביר שאול המלך
על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו. לעיל נתבאר ששאול מנה את ישראל שנאספו למלחמה
ע"י שכל אחד נתן טלה ומנו את הטלאים .אגב זה מבארת
המשך ענייני הפייסות הגמ' כמה עניינים השייכים לשאול ,ולמה הוא הפסיד את
המלוכה.
צורת מניית הכהנים בפייס -בריא היה מוציא אצבע
אחת ,וחולה שאינו יכול להוציא אצבע אחת לבדה היה בשעה שאמר הקב"ה לשאול "לך והכית את עמלק",
מוציא ב' אצבעות ,אבל אין מונים אלא אחת( .והיו
אמר אם על נפש אחת צריך להביא עגלה ערופה ,כ"ש
עומדים בעיגול והממונה אומר מנין גדול הרבה יותר ממנין על נפשות הרבה ,ואם אדם חטא בהמה מה חטאה,
הכהנים ,ונוטל מצנפת מראש אחד הכהנים ומתחיל למנות ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו ,יצאה בת קול
ממנו ,ומי שמנין כלה בו זכה) .ואין מוציאין לא גודל ולא ואמרה "אל תהי צדיק הרבה" ,וכשאמר שאול לדואג
את האצבע השלישית מפני הרמאין ,שיראה שמנין כלה להרוג את נוב עיר הכהנים יצאה בת קול ואמרה "אל
בבא אחריו ויוציא שתי אצבעות כדי שהוא יזכה ,מפני שאדם תרשע הרבה".
יכול להרחיק הרבה את האגודל מהאצבע ונראה כאצבעות ב'
שאול נענש לקונסו מיתה לבטל מלכותו בגלל עבירה
בני אדם .ואם הוציא את האצבע השלישית מונים לו
אחת ,שלא הרג את אגג ,דכתיב "נחמתי כי המלכתי
אחת ,שאינו רמאי ,שניכר שאינו משני בני אדם שאין יכול
את שאול למלך" ,ולא היה עונש על הריגת נוב עיר
להרחיק זה מזה אבל אם הוציא גודל אין מונים לו ,ולא
הכהנים .ודוד אף שחטא גם במעשה דאוריה וגם
עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע ,והיינו רצועה של
במנין ישראל לא נענש ,והא דכתיב "ויתן ד' דבר" אינו
ערביים שראשה חתוך לרצועות דקות כדי שהסוס ירגיש
עונש בגופו ,ועל מעשה דבת שבע נענש בגופו (מלבד
אותה יותר( .ומזה למד אביי דהא דתנן בן ביבאי על
מה שמתו הילד הראשון של בת שבע ואמנון ,ונאנסה
הפקיע ,אין הכונה לעשית הפתילות לשמחת בית
תמר ומרד בו אבשלום) שנצטרע ו' חודשים ופרשו
השואבה ,אלא הכונה למלקות).
ממנו סנהדרין ונסתלקה הימנו שכינה .וס"ל כשמואל
סיבת תקנת הפייס -מעשה בשני כהנים שקדם שלא קיבל דוד לשון הרע על מפיבושת ,ולרב שקיבל
אחד את חבירו ונטל סכין ותקע בליבו ,וסברו אקראי לשון הרע ,נענש מידה כנגד מידה שמפני שאמר שיחלק את
בעלמא הוא ,ועוד היה מעשה שדחף אחד את חבירו נחלתו יצאה בת קול ואמרה רחבעם וירבעם יחלקו את
ונפל ונשברה רגלו ,וכשראו שאפילו ממילא באים המלוכה.
לידי סכנה תיקנו פייס. בן שנה שאול במלכו -כבן שנה שלא טעם טעם חטא.
אחרי שתקע סכין בליבו עמד רבי צדוק ואמר על מי לא נמשכה מלכות שאול מפני שלא היה דופי ביחוסו,
להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות -משל וכמו שאמר ריו"ח שאין ממנים פרנס על הציבור
היושבים בעיר או מהכהנים שומרי העזרה ,ואף שאין אא"כ תלויה קופת שרצים (-שיש דופי במשפחתו)
ירושלים מביאה עגלה ערופה אמר כן כדי להרבות מאחוריו ,שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך.
הבכי ,וגעו (-צעקו) כל העם בבכיה ,בא אביו של תינוק שאול נענש לבוא לידי מעשה דאגג מפני שמחל על כבודו
ומצאו מפרפר ואמר הרי הוא כפרתכם ,ואמר שכיון כשאמרו עליו מה יושיענו זה.
23
תמצית הש"ס מסכת יומא
כ"ד .שיעור תרומת הדשן הוא קומץ ,דילפינן גז"ש שעדיין לא מת שיוציאו את הסכין כדי שלא תיטמא,
"והרים את הדשן" מ"והרים ממנו בקומצו" ,ועל כן לא ללמדך שחמורה בעיניהם טהרת כלים משפיכות
יפחות מאומד מלוא הקומץ ואם רצה להוסיף מוסיף ,ואין לומר דמים ,דשפיכות דמים הוזלה וטהרת כלים כדקיימא
שצריך דווקא קומץ ,דא"א לקמוץ בידיו גחלים רותחות( .ולא קיימא.
ילפינן מתרומת מעשר דכתיב בה "והרמותם ממנו"
ושיעורה אחד מעשרה ,או מתרומת מדין ששם השיעור היה המשך ענייני תרומת הדשן
"אחד נפש מחמש המאות"). כ"ג :אלו בגדים כשרים לתרומת והוצאת הדשן,
והאם בעלי מומין כשרים -כתיב "ופשט את בגדיו
באלו עבודות זר חייב מיתה ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן" .לת"ק
אע"פ שזר מוזהר מלעבוד כל עבודות המקדש (מלבד
לומדים שאף הבגדים האחרים הם בגדי קודש ,אלא
שחיטה שהיא כשרה בזר) ,דכתיב "וזר לא יקרב אליכם",
מ"מ לא על כל העבודות נאמר "והזר הקרב יומת" .הגמ' שהם פחותים מהראשונים כגון שחקים או פשתן שאינו
דורשת מהפסוקים מהם הכללים לפיהם אנו יודעים את זר מוצהב ואין דמיהם יקרים ,מפני שהם מתלכלכים בהוצאת
חייב מיתה על עבודה זו או לא ,וכהמשך לסוגיה הקודמת הדשן ,וזה גנאי לשמש בהם על המזבח בעבודת אכילה,
שעוסקת בתרומת הדשן מביאה הגמרא מחלוקת אם זר דבגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס
שתרם את הדשן חייב מיתה או לא. לרבו .ור"א לומד מדכתיב "אחרים והוציא" שאף בעלי
זר חייב מיתה לכו"ע על זריקה ,הקטרה ,ניסוך המים, מומין שהם מרוחקים משאר עבודות כשרים להוצאת
וניסוך היין. הדשן .לר"ל ה"ה שנחלקו אם בעלי מומין כשרים
להרמה ,דאף הרמה לאו עבודה היא ועשייתה בכתונת
חיוב מיתה בזר שתרם את הדשן- ומכנסים בלבד .ולרבי יוחנן בהרמה מודה ר"א
לשיטת רב אין זר חייב מיתה על תרומת הדשן, שעבודה היא ופסולה בבעלי מומין ועשייתה אף
דכתיב "ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם במצנפת ואבנט ,והא דכתיב "ולבש הכהן מדו בד
והזר הקרב יומת" ,אינו חייב אלא בעבודת מתנה לתת ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן" שמשמע
על המזבח ולא בעבודת סילוק מהמזבח כתרומת הדשן, שמספיק ללבוש כתונת ומכנסים ,בא לדרוש "מדו בד"
ומ"ועבדתם" לומדים שאינו חייב אלא בעבודה תמה שיהיו כמידתו לא נגררות על הארץ ולא מסולקות מן הארץ,
שאין אחריה עבודה משא"כ שחיטה קבלה והולכה שיש ו"על בשרו" היינו שלא יהיה דבר קודם למכנסים,
אחריהם זריקה ,אבל זריקה היא סיום העבודות בדם ,והקטרה (ור"ל דס"ל שהתורה כתבה דווקא כתונת ומכנסים מפני
היא סיום העבודות בקומץ מנחה ובאברים ופדרים ,וכן ניסוך שלובש רק אותם גם מודה לדרשות אלו מדכתיב "מדו"
היין בכל השנה וניסוך המים בחג.
ולא כתונת ,ומדאייתר "על בשרו").
לוי לומד מדכתיב התם "לכל דבר המזבח" לרבות
שגם על עבודת סילוק אם היא עבודה תמה ,כגון תרומת ובברייתא נחלקו תנאים מה לומדים מדכתיב "ילבש
הדשן חייב מיתה( ,ורב לומד מפסוק זה לרבות שבע על בשרו" ,לרבי יהודה לומדים לרבות מצנפת ואבנט
הזאות שבפנים על הפרוכת מפר העלם דבר ופר משיח ושל להרמה ,ולרבי דוסא לומדים שבגדי כה"ג ביוה"כ
יוה"כ ושל מצורע ,ולוי לומד דין זה מ"לכל" ,ורב לא כשרים לכהן הדיוט ,אבל לא ישתמש בהם כה"ג
דורש תיבה זו). ביוה"כ אחר דכתיב "והניחם שם" ,ולרבי אבנטו של
כה"ג ביו"כ שהוא של בוץ אינו אותו אבנט של כהן הדיוט
כ"ד :תניא כוותיה דרב שזר חייב מיתה על זריקת דם שהוא כלאים ,וגם אין להשתמש לקדושה קלה בבגדים
המזבח בחוץ ,בין הזאה שעל הפרוכת לפנים ,ובין הזאה שעל שהשתמשו בהם לקדושה חמורה ,ובא הכתוב לרבות
בין הבדים של יום הכיפורים לפני ולפנים ,וכן המזה את השחקים שהם כשרים לכל העבודות ובלבד שלא יהיו
בחטאת העוף והממצה והמקטיר בעולת העוף, קרועים ,ומ"והניחם שם" לומדים שהם טעונים גניזה.
והמנסך ג' לוגין מים או יין ,ולא כתיב הכא שחייב על הגמ' אומרת שאין הכרח שנחלקו אם תרומת הדשן
תרומת הדשן.
נחשבת עבודה ,די"ל שלכו"ע נחשבת עבודה ,ונחלקו
אם צריך פסוק לרבות או לא.
24
תמצית הש"ס מסכת יומא
בבגדי קודש ,כדי שלא יבואו מחביבות המצוה למהר ותניא כוותיה דלוי שזר חייב מיתה על תרומת הדשן
ולעשותה בבגדי חול ,והחזנים היו מפשיטים בגדי וז' הזאות שבפנים ושל מצורע והמעלה ע"ג המזבח
קודש מאלו שלא זכו בפייס את כל הבגדים ומשאירים בין דבר כשר בין דבר פסול בהנך שפסולן בקודש שאם
לו רק מכנסים. עלו לא ירדו.
כ"ה .היכן וכיצד היו מפייסים -לשכת הגזית היתה לכו"ע עבודות הנעשות לפני ולפנים אין בהם חיוב
כמין בסילקי (בית גבוה מעל עליה) גדולה ,והפייס היה מיתה כשעשאם זר אלא בעבודת מתנה ולא בעבודת
נעשה במזרחה ,וזקן היה יושב במערבה ,והכהנים היו סילוק כגון הוצאת כף ומחתה שהכה"ג מכניס שם לקטורת
עומדים בעיגול ,והממונה נוטל מצנפת מראש אחד ביוה"כ ומניחם בין הבדים וחוזר ומוציאם ,דכתיב "מבית
מהם ,וממנו היה מתחיל למנות( ,ולרב נחמן לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה" .וכן זר שעבד עבודת
שמפייסים בבגדי חול ,היתה זו מצנפת חול ,כדמצינו סילוק בהיכל שהיא עבודה תמה כגון דישון מזבח הפנימי
שכהן שעשתה לו אמו כתונת כדי להראות תפארת והמנורה פטור ,דכתיב "ולמבית לפרוכת" לרבות היכל,
עושרה ונוי מלאכתה וכמה היא מהדרת מצוות ,עובד בה אבל בעבודת מתנה חייב ,ומ"מ זר שסידר את השלחן
עבודת יחיד) .ומכאן שלשכת הגזית היתה חציה פטור ,דאיכא סידור בזיכין בתרי' ,ולאו עבודה תמה היא,
בקודש וחציה בחול וב' פתחים היו לה אחד בקודש ובסידור בזיכין פטור ,דאיכא סילוק והקטרה בשבת
ואחד בחול ,דאם כולה בקודש איך היה הזקן יושב הבאה ,ובסידור המנורה בבוקר לסלק את הנרות של זהב
במערבה והרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, מהמנורה ולקנח את אפרם היטב ולחזור ולקובעם בה פטור,
וכן אם היתה פתוחה רק לקודש היה דינה כקודש דאיכא נתינת פתילה ,ובנתינת פתילה פטור ,דאיכא
אע"פ שהיא בנויה בחול ,ואין לומר שכולה בחול או נתינת שמן ,ובנתינת שמן פטור ,דאיכא הדלקה,
שהיא פתוחה רק לחול ,דהא בעינן "בבית אלוקים ובהדלקה פטור ,דלאו עבודה היא ,אע"פ שהצתת
נהלך ברגש". הקיסמים הדקים במזבח באופן שמערכה אחת עומדת
לכלות והוצרכו להצית בה אש נחשבת עבודה וטעונה כהן
הפייס השני היה מי שוחט ,מי זורק ,מי מדשן מזבח
וכלי שרת (-לבישת בגדי כהונה ,ד' בגדים אם הוא כהן הדיוט
הפנימי ,ומי מדשן את המנורה ,ומי מעלה אברים
וח' אם הוא כה"ג) ,דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש על
לכבש :הראש והרגל של ימין בכהן אחד ,ושתי הידים
המזבח וערכו עצים על האש" .וזר שסידר את העצים
בכהן שני ,והעוקץ (-זנב) והרגל של שמאל בכהן שלישי,
במערכה פטור ,דאיכא סידור שני גזירי עצים ,ובסידור
והחזה (-שומן החזה הרואה את הקרקע ללא ראשי הצלעות)
שני לרב גזירין פטור ,דאיכא סידור אברים שכל זה
והגרה (-הצואר ובו מחוברים הקנה והכבד והלב) בכהן רביעי,
מעבודת הסידור ,דשם סידור אחד הוא ,ולרבי יוחנן זר
ושתי הדפנות בכהן חמישי ,והקרבים בכהן שישי .והסולת
שסידר שני גזירין חייב ,דס"ל שזו עבודה תמה וסידור
עשרון למנחת נסכים של התמיד ,והחביתין חצי עשרון
האברים זה תחילת סידור אחר.
למנחתו של כה"ג הקריבה בכל יום עם התמידין מחציתה בבוקר
ומחציתה בערב (וקרויה חביתין משום דכתיב "על מחבת בשמן
תיעשה") ,והיין ג' לוגין של ניסוך לכבש התמיד. המשך ענייני הפייסות
עושים ד' פייסות ואין עושים הכל בפעם אחת ,כדי
י"ג כהנים היו זוכים בפייס השני ,אמנם לא היו י"ג
להשמיע קול המון עם רב בעזרה כמה פעמים שזה
פייסות בפייס השני ,אלא הכהן שזכה היו י"ב כהנים
כבוד המלך ,דכתיב "אשר יחדיו נמתיק סוד בבית
שאחריו בצד ימינו נמשכים עמו לפי הסדר הנ"ל.
אלוקים נהלך ברגש".
כ"ה :קבלת הדם לא היה עליה פייס והזורק היה באלו בגדים מפייסים -לרב נחמן מפייסים בבגדי
מקבל (ולא חוששים שאגב חביבותיה של הזריקה שהיא חול ,כדי שלא יבואו לעבודה בעלי זרועות שלא זכו
עבודת מזבח ,לא יקבל את כל הדם ,וכתיב "ואת כל הדם בפייס ,ומי שהיה זוכה בפייס היו החזנים (-שמשים)
ישפוך") ולא השוחט ,דתניא בן קטין שהיה כה"ג עשה מלבישים לו מכנסי קודש כדי שלא ישאר ערום
י"ב דדים ליציקת מים מהכיור ,כדי שיהיו י"ב כהנים כשיפשיטוהו ,ואח"כ מפשיטים ממנו את בגדי החול
העסוקים בתמיד מקדשים ידיהם בבת אחת ,והשוחט ומשאירים לו רק מכנסים .ולרב ששת מפייסים
25
תמצית הש"ס מסכת יומא
לא משכחת אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא - א"צ לקדש ידיו שהרי שחיטה כשרה בזר ,ואי אמרת
להורות כדת וכהלכה אלא בשבטים לוי ויששכר ,אבל שוחט מקבל הרי היה צריך לקדש ידיו בשביל
לא יהודה אע"ג דכתיב בי' "יהודה מחוקקי" דמ"מ הקבלה.
אינו אליבא דהלכתא.
לרבי יהודה לא היה פייס על הבאת הגחלים
אין מפייסים על התמיד של בין הערבים ,אלא מי לקטורת במחתה ,אלא מי שזוכה בקטורת להוליכה
שזכה בשחרית זכה גם בערבית (אבל בקטורת לא), להיכל ולהקטירה היה אומר לזה שעימו (-בימינו) שיחתה
ובשבת שהיו משמרות מתחלפות היו מפייסים אף גחלים מהמזבח החיצון ויביא את המחתה להיכל ויתנם על
על של בין הערבים. המזבח הפנימי ,אע"פ שהקטורת אינה שכיחא שהיא באה
הפיס הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח ,והיו רק ב' פעמים ביום ,דאינה באה בנדבה והיא מעשירה את
מחלקים את העלאת האברים לשנים ,משום "ברב עם העוסקים בה עדיין אין עושין לזה פייס בפנ"ע.
הדרת מלך" .ולרבי אליעזר בן יעקב המעלה לכבש סדר הולכת והקרבת אברי התמיד -לכו"ע הראש,
הוא מעלה למזבח לאחר זמן ,דאינו דרך ארץ להביא
והרגל של ימין ,היו קרבים ראשון ,כדאיתא בברייתא
כהנים אחרים והכהנים הראשונים ילכו להם ומיתחזי כטריחא
שהראש והפדר קודמים לכל האברים דכתיב "ואת
להו מילתא ,ולדבריו היו מפייסים על הבאת הגחלים
ראשו ואת פדרו וערך" (והיו נותנים את הפדר על בית
במחתה לקטורת ודלא כרבי יהודה כדי לא לפחות בד'
השחיטה ומעלהו כך ,שזה הוא דרך כבוד של מעלה
פייסות.
מפני שבית השחיטה מלוכלך בדם הראש) ,והיו מקריבים
כ"ו :כמה כהנים היו מקריבים את התמיד משעת את הרגל עם הראש כיון שבראש יש הרבה עצמות.
הולכת אברים והלאה -בסתמא היה תמיד של שחר קרב והיינו לבן עזאי בשם רבי יהושע היה התנא של
ע"י תשעה כהנים חמשה לאברים ,הקרביים והסולת משנתינו גם הולך אחר עילויו ,רק ס"ל לפי גודל
והחביתין והיין כל אחד ע"י אחד .ובחג בעשרה מפני שביד האברים ,הראש והרגל ,שתי ידיים ,העוקץ והרגל,
כהן אחד צלוחית של מים לניסוך המים .ובין הערבים בכל החזה והגרה ,וב' דפנות .אח"כ החזה והגרה שתי ידים
יום בי"א ,מפני שהיו ב' שבידם ב' גזירי עצים להוסיף שתי דפנות עוקץ ורגל ,דאזלינן בתר עילויא והיינו
על עצי המערכה להרבותם( ,דלגבי תמיד של שחר כתיב אבר שיש בו יותר בשר .לרבי יוסי דרך הפשטו היה
"ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר" ,ולגבי תמיד קרב מצד הרגלים לצד הראש ,והיינו הראש והרגל ,העוקץ
של בין הערבים כתיב "וערכו עצים") .ובשבת היו ב' והרגל ,שתי דפנות ,שתי ידים ,החזה והגרה .לר"ע דרך
עם בזיכי לבונה של לחם הפנים .ובשבת שבתוך החג ניתוחו לאחר הפשטו היה קרב ,והיינו הראש והרגל,
היה קרב בי"ב ,אבל בחול המועד של סוכות לא היו שתי ידים ,חזה וגרה ,שתי דפנות ,העוקץ והרגל.
י"ב אף בין הערביים ,מפני שאין מנסכים מים בחג אלא ולריה"ג דרך עילויו (בשרמובחר בשומנו) היה קרב,
בתמיד של שחר. והיינו הראש והרגל ,החזה והגרה ,שתי דפנות ,העוקץ
והרגל ,שתי ידים( ,ואמנם על בהמה כחושה נאמר "כל
כמה כהנים זכו בפייס השני -לפעמים זכו בו י"ג נתח טוב ירך וכתף" שהירך יותר טוב מהכתף) .ולחד מ"ד
כהנים ,ולפעמים י"ד -בחג שביד אחד היתה צלוחית של קרב בדרך הילוכו בחייו ,שמה שיותר קרוב לראש קודם
מים ,ולפעמים ט"ו -בשבת ,ולפעמים ט"ז -בשבת שבתוך להקרבה.
החג ,ואם נסבור כרבי יהודה שהיה עוד כהן שמעלה את
האברים מן הכבש ולמזבח ודלא כראב"י ,לפעמים היו כ"ו .הפיס השלישי היה על הקטורת ,והיו מכריזים
זוכים בו י"ז. חדשים לקטורת בואו והפיסו ,ומעולם לא שנה אדם
בהקטרת הקטורת ,מפני שהיא מעשירה דכתיב
איל קרב באחד עשר ,הבשר בחמשה כמו בתמיד, "ישימו קטורה באפיך" וסמיך לי' "ברך ה' חילו" ,אבל
הקרבים והסולת שהיא ב' עשרונים והיין בשנים שנים. עולה אינה מעשירה אעפ"י שהוא ג"כ באותו פסוק
הפר קרב בכ"ד ,וכדלהלן :הראש והרגל -הראש "וכליל על מזבחיך" ,כיון דשכיחא ומסתברא דקאי אלא
באחד והרגל בשנים .העוקץ והרגל -העוקץ בשנים שכיחא דאל"כ נמצאו הכל עשירים.
26
תמצית הש"ס מסכת יומא
זר שסידר המערכה חייב .ללישנא קמא הטעם הוא והרגל בשנים .החזה והגרה -החזה באחד והגרה
משום שזו עבודת יום ,ופורקה הזר בעצמו וא"צ דווקא בשלשה .שתי ידים בשנים .שתי דפנות בשנים.
כהן ,וכהן חוזר וסודרה( ,ומה ששנינו שהממונה היה הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה.
אומר צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה ,ולא היה אומר מי מקריב קרבנות יחיד -כל הדינים הנ"ל מספר
שיראו אם הגיע זמן סידור שני גזרי עצים ,שחיטה הכהנים והפייס דווקא בקרבנות ציבור ,אבל בקרבן יחיד
בלילה אין לה תקנה ,משא"כ סדור ב' גזירי עצים אם רצה כהן להקריב יחידי ובלא פייס מקריב.
שיכול לפורקם ולסדרם ביום ,ולכך לא הטריחו לעלות לראות
אם הגיע הזמן ,דאינו אלא בגלל שפעם אחת עלה מאור הלבנה
ודימו שהאיר מזרח) .ועבודה זו כיון שהיא עבודת יום אלו עבודות כשרות בזר
היא טעונה פייס ,ומי שזכה בתרומת הדשן זכה כפי שנתבאר לעיל עבודות קרבנות ציבור היו נעשים ע"י
בסדור המערכה וסדור ב' גזירי עצים ,אבל עבודת הכהנים והיו עושים פייס מי יזכה בעבודות אלו ,ואילו
קרבנות יחיד כל כהן שרוצה מקריב בלא פייס (והמשנה
לילה א"צ פייס ,ואברים ופדרים הם סוף עבודת היום, למלך (תמידין ד' ח') מסתפק אם הבעלים קובע או שכל
ותרומת הדשן צריכה פייס משום מעשה שהיה. הקודם זוכה) .ויש עבודות שגם ישראל היה יכול לעשותם
וללישנא בתרא (כ"ח ).זר שסידר ב' גזירי עצים חייב אפילו בקרבן ציבור ,וכדלהלן.
משום שזו עבודה תמה ,ומ"מ אין מפייסים עליה בפני כ"ז .הפשט וניתוח בקרבנות ציבור וביחיד כשרים
עצמה אלא מי שזכה בתרומת הדשן זכה גם בה ,מפני בזר כשחיטה .לחזקיה לומדים דין זה מדכתיב "ונתנו
שהיו נמנעים מלבוא לפייס של תה"ד .ועיין בתוס' מה
בני אהרן הכהן אש על המזבח" נתינת אש בעיא
שמבאר בלישנא בתרא.
כהונה ולא הפשט וניתוח ,וא"צ קרא לומר שנתינת
עבודה שזר אינו חייב עליה מיתה אינה צריכה פייס, אש בעיא כהונה ,שהרי מדכתיב "ושחט את בן הבקר
ושחיטה אע"פ שהיא כשרה בזר בעיא פיס ,דתחילת לפני ד' והקריבו בני אהרן הכהנים" לומדים ששחיטה
עבודת היום היא. כשרה בזר ומקבלה ואילך צריך דווקא כהן .הגמרא
דוחה דאכתי איצטריך קרא שנתינת אש בעיא כהונה,
כיון שעבודה זו אינה מעכבת את הכפרה דאין כפרה
אלא בדם .ולכן הגמ' לומדת מדכתיב "והקטיר הכהן
את הכל המזבחה" לומדים למעט הפשט וניתוח שהרי
כבר למדנו שמקבלה ואילך בעיא כהונה ,ו"והקריב הכהן את
אמר להם הממונה הכל המזבחה" זו הולכת אברים לכבש ,ובא למעט
שהולכת עצים למזבח לא בעיא כהונה ,אבל סדור ב'
תחילת עבודות היום גזירי עצים בעיא כהונה ,ו"ונתנו בני אהרן הכהן אש
עבודות התמיד אינם כשרות אלא ביום ,וכיון שפעם אחת על המזבח" לומדים שנתינת אש בעיא כהונה ,ו"וערכו
טעו והקריבוהו בלילה היו בודקים מתי האיר היום, בני אהרן הכהנים וכו' על העצים אשר על האש אשר
וכדלהלן ,עוד יבואר (כ"ט) מה הדין בעבודות שנעשו על המזבח" לומדים ששה כהנים היו מוליכים טלה
בלילה.
למזבח (וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים),
כ"ח אמר להם הממונה (-הסגן) צאו לחומה או לגג וראו ואיירי בתמיד שרק הוא טעון עצים אש ומזבח למערכה
אם האיר המזרח והגיע זמן השחיטה של התמיד ,שהיא חדשה בכל בוקר ,אבל שאר קרבנות לא הוזקקו לחידוש
פסולה בלילה דכתיב "וביום זבחכם" .והרואה היה אומר מערכה.
ברקאי -מלשון צוהר ,וי"א ברק ברקאי ,וי"א עלה ברקאי כ"ז :סדור המערכה כשר בזר ,דאין עבודה שהיא
האיר יותר מברק ,וי"א אף ברקאי בחברון. כשרה בלילה ופסולה בזר ,והקטרת אברים ופדרים שזר
למתיא בן שמואל זה שהיה עומד על הגג היה אומר חייב עליהם מיתה הם סוף עבודת היום ,ותרומת הדשן
האיר פני כל המזרח( ,ולריב"ב היה מוסיף גם ויצאו זה תחילת עבודת היום.
איש למלאכתו והיינו יציאת הבעה"ב לשכור פועלים,
27
תמצית הש"ס מסכת יומא
בחלקם התחתון והולכים ונהיים צרים יותר למעלה ,והיו דזמן יציאת הפועלים מאוחר יותר) ,ושאל זה שעל
משחירים רק בשש ומחצה. הקרקע עד שבחברון ,וענה הן .וללישנא בתרא שאל
זה שעל הקרקע האיר פני כל המזרח ,וענה לו זה שעל
כ"ט .הרהורי עבירה -תאות נשים קשים -מכחישים
הגג עד שבחברון ,ואמר לו זה שעל הקרקע הן כך אני
את גופו יותר מהעבירה עצמה .החום שבסוף הקיץ - שואל .ואיתא בירושלמי שהיו מזכירים את חברון כדי להזכיר
באלול קשה יותר מהחום שבקיץ עצמו -בתמוז ,מפני זכות אבות.
שהאויר וגוף הבריות כבר התחממו בקיץ ואף חום קל מזיקם.
חולי חום בסתיו קשה משל קיץ .לימוד ישן -מי למה הוצרכו לעלות לבדוק אם האיר המזרח -פעם
שלמד והסיח דעת ושכח קשה מחדש. אחת עלה מאור הלבנה ,וטעו וחשבו שהאיר המזרח,
ושחטו את התמיד ,וכשהבינו שנשחט בלילה הוציאוהו
אסתר נמשלה לאילה ,שהיתה חביבה על לבית השריפה .ואע"פ שאור הלבנה עולה כמקל ואור
אחשוורוש בכל שעה כשעה ראשונה ,ונמשלה החמה עולה לכאן ולכאן ,היה זה יום המעונן שבו גם
לשחר שהיא סוף הניסים שניתנו ליכתב ,ולמ"ד לא אור הלבנה עולה לכאן ולכאן( ,ורואים מכאן שביום
ניתנה אסתר ליכתב ונ"מ שאינה מטמאה את הידים, המעונן השמש מגיע לכל מקום אפי' במקום צל ונ"מ
נמשלה כאילת ,שכל זמן שמגדלת קרניה שביום המעונן בכל מקום אפשר לשטוח עורות
מפציעות ,וכן צדיקים שכשמרבים בתפילה לייבש ,ואין ללוש עיסה לפסח כנגד העננים ,כמו
תפילתן נשמעת. שאין ללוש כנגד השמש או במים שהתחממו בשמש.
עוד מצינו שהחום וזוהר השמש המסנוור ביום
דין עבודות שנעשו קודם זמנם המעונן ,קשים יותר מביום שאינו מעונן) ,ולכך תיקנו
נתבאר במתני' שתמיד שנשחט בלילה ירד לבית השריפה. לעלות לבדוק שהאיר המזרח וכנ"ל .והמעשה הנ"ל
הגמרא מבארת מה הדין במליקה או קמיצה שנעשו לא היה ביוה"כ ,שהרי אז אור הלבנה אינו עולה סמוך
בלילה ,וכן בלחם הפנים שנסדר על השלחן אחר שבת או לעלות השחר שזה קורה רק בסוף החודשים ,אלא זה אירע
בלילה.
בזמן אחר בשנה.
תמיד שנשחט בלילה ,עוף שנמלק בלילה ,ומנחה
שנקמצה בלילה ,יורדים לבית השריפה .דמליקה תחילת זמן תפילת המנחה ושחיטת תמיד של
וקמיצה הם במקום שחיטת הזבח ,ולומדים משחיטה שגם הם בין הערבים -צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי
פסולים בלילה. -כשאין שמש על צד מזרח של הכתלים וממילא הם
כ"ט :ואין מחזיר הקומץ למנחה וחוזר וקומץ ביום, משחירים ,והיינו בתחילת שבע שעות שהחמה באמצע
מפני שכלי שרת מקדשים אפי' שלא בזמנו ,וכיון
הרקיע ושפת ראש הכותל מצילה על צידי הכותל .הגמרא
שהקומץ טעון מתן כלי וא"כ קידשו בכלי לשם קומץ ,אין דנה אם אפשר ללמוד מאברהם כדמצינו שלומדים
המנחה חוזרת להיות טבל כמנחה שלא נקמצה ,אלא דינה מ"וישכם אברהם בבוקר" שלמרות שכל היום כשר
כשיריים .ואע"פ שכל הקרב ביום כגון המנחות והלבונה למילה זריזים מקדימים למצוות .או שאי אפשר
והדם והקטורת קדוש בכלי שרת קדושת הגוף ביום ולא ללמוד מאברהם כיון שאיצטגנינות גדולה היתה
בלילה (וכל הקרב בלילה כגון מנחת נסכים קדוש בין בליבו להיות בקי בהילוך המזלות ותחילות השעות ,וכל
ביום ובין בלילה) ,היינו שאינו קדוש ליקרב אבל מלכי מזרח ומערב משכימים לפתחו לשאול במזלות ,והיה
ליפסל אם נגע בו טבול יום או מחוסר כיפורים או אם יצא או זקן ויושב בישיבה (כדמצינו שמימיהם של אבותינו
לן קדוש. לא פסקה ישיבה אברהם ,יצחק ,יעקב ,אליעזר,
והא דמצינו שאם סידר לחם ובזיכים אחר השבת במצרים ,במדבר .וקיים אברהם את כל התורה ,וי"א
פסולה (כיון שלא נסדרה בשבת לעמוד שם ז' ימים כמשפטה, אפילו תורה שבעל פה ,כגון עירובי תבשילין).
והרי היא מחוסרת זמן ,אך כתב רש"י שנראה שאין לגרוס ומה שמצינו שהתמיד נשחט בשש ומחצה ולא
פסולה ,דמבואר להלן דהוי כסידרו קוף ואינו קדוש כלל) ,ועל בחצות (בערב פסח שחל בערב שבת שצריך לגמור
כן יניחנה על השלחן לשבת הבאה ,ולא אמרינן שהם את צליית הפסחים לפני שבת) ,י"ל שכותלי בית
המקדש לא היו ישרים לגמרי אלא היו רחבים יותר
28
תמצית הש"ס מסכת יומא
טבילה או שרק כניסה לצורך ענינים השייכים לעבודה קדושים ליפסל ,י"ל שלילה לגבי יום אינו מחוסר זמן,
מחייבים טבילה. אבל יום לגבי יום אחר הוי מחוסר זמן.
הנכנס לעזרה אפילו שלא לצורך עבודה צריך שיטבול והא שאין הלחם נקדש בכניסת השבת כיון שהוא ראוי
אפילו אם הוא כבר טהור .טעם הטבילה :לבן זומא למחר ונפסל ,צ"ל דאיירי שקדם וסילקו סמוך לחשיכה,
לומדים ק"ו ,ומה כהן גדול המשנה מקומו בקודש וי"א שכיון שסדרו שלא כמצוותו -קודם ליל שבת בשעה
ובמקום שענוש כרת בחמש עבודות המשתנות מחוץ לפנים שהוא מחוסר זמן הוי כאילו סידרו קוף ואינו קדוש עד
ומפנים לחוץ ,טעון טבילה בין עבודה לעבודה ,המשנה שיסלקנו ויחזור ויסדרנו.
מחול וממקום שאינו ענוש כרת ,לקודש למקום
שענוש כרת לא כ"ש .ולרבי יהודה טעם הטבילה הוא מתי צריך טבילה או קידוש ידים ורגלים במקדש-
מדרבנן כדי שיזכר אם הוא טמא טומאה ישנה ויפרוש כל המיסך את רגליו לנקביו הגדולים טעון טבילה ,וכל
מלבוא לעזרה עד שיעריב שמשו אחר הטבילה .הגמרא המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים מן הכיור ,רגלים
אומרת שגם לבן זומא אם לא טבל לא נתחללה משום ניצוצות ,וידים מפני שמצוה לשפשף ניצוצות
עבודתו ,שהרי גם כה"ג שממנו לומד בן זומא אם לא טבל שברגליו שלא יהיה נראה ככרות שפכה שאין מי רגליו
ולא קידש בין בגדי זהב לבגדי לבן ובין עבודה לעבודה מקלחים אלא שותתים ,ויוציא לעז על בניו שהם ממזרים.
עבודתו כשרה( ,משא"כ כהן גדול או הדיוט שלא ל .קריאת שמע כשיש על גופו צואה -אם הצואה
קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד ,עבודתו פסולה). נמצאת במקומה -בנקב פי הטבעת ,אם אינה נראית
והנ"מ במחלוקתם היא אם עובר בעשה ,דלבן זומא מותר לקרות ק"ש ,שלא ניתנה תורה למלאכי השרת,
עובר דבכה"ג כתיב "ורחץ את בשרו במים ולבשם" ,ולר"י ואם נראית אפי' אין נראית אלא כשיושב אסור .ואם
אינו עובר .והא דאמר ר"י שהמצורע א"צ לטבול הצואה על בשרו בשאר הגוף( ,או שידיו נמצאים
בשמיני שלו כשבא לשער נקנור להכניס ידיו ורגליו לפנים בבית הכסא ויש מחיצה בינו לבין בית הכסא) ,לרב הונא
כדי לתת על הבהונות מדם האשם ומלוג השמן (ולת"ק צריך מותר ,ושאני צואה במקומה דנפיש זוהמא ,ולרב
לטבול) ,טעמא משום שכבר טבל ביום השביעי. חסדא אסור דבעינן "כל עצמותי תאמרנה".
ל :טבילת מצורע בשמיני קודם כניסתו לעזרה- נטילת ידים בנצרך לנקביו באמצע הסעודה-
ת"ר לשכת המצורעים נקראת כך מפני ששם מצורעים היוצא להשתין נוטל ידו אחת ונכנס ,ואם דיבר עם
טובלים כדי להכניס בהונותיהם לעזרה ,ר"י אומר לא חבירו ושהה שעה או שתים נוטל ב' ידיו ונכנס כיון שהסיח
מצורעים בלבד אמרו אלא כל אדם הנכנס לעזרה. דעתו מסעודתו ולא נזהר בשמירת הידים ,וידים עסקניות הם.
לרב חסדא כשבא לשתות כדרך שהיו רגילים להאריך
הגמ' שואלת שזה סותר לדברי ר"י הנ"ל שמצורע א"צ
בשתיה אחרי הסעודה ,ויש לחוש שמא יתן פרוסה לתוך פיו,
לטבול שכבר טבל מבערב ,ואי איירי שלא טבל צריך
לא יטול ידיו בחוץ ואח"כ יכנס ,אלא יטול ידיו בפנים,
הערב שמש ,ואי אסח דעתיה משמירת גופו ,שיש לחוש
ויחזיר הטפיח (-פך של נטילת ידים) על המסובים והשמש
שמא נכנס לאהל המת ולא שם לב ,צריך הזאת שלישי
שואל אם מישהו צריך ליטול ,כדי שלא יחשדוהו שלא נטל
ושביעי.
ידיו ,אבל בבא לאכול יכול ליטול ידו בחוץ ,דאין אדם
הגמרא מתרצת דאיירי שלא טבל על דעת ביאת אוכל בלא ליטול ידיו מחמת אנינות הדעת .ורב נחמן
מקדש וע"כ צריך לחזור ולטבול. בר יצחק התיר לעצמו אף בבא לשתות ליטול ידיו
עוד מתרצת הגמ' שגורסים לא מצורעים אמרו ואין בחוץ ,דכולם יודעים דאנינא דעתי'.
גורסים בלבד.
ולרבינא ר"י סובר שמצורע א"צ טבילה בשמיני, טבילה במי שנכנס לעזרה
ולדבריהם דרבנן שמצורע צריך טבילה אמר ר"י דא"כ כל הנכנס לעזרה צריך לטבול לפני כניסתו ,והגמרא מביאה
ה"ה כל אדם ,ורבנן אמרו לו שרק מצורע טובל מפני מחלוקת אם זה חיוב מדאורייתא או גזירה דרבנן ,והאם
שהוא רגיל בנגיעת טומאה וחוששים שנגע גם אחרי מצורע שמכניס בהונות ידיו חייב טבילה ,וכן מבארת הגמ'
מה נחשב כניסה .והראשונים דנים האם כל כניסה מחייבת
29
תמצית הש"ס מסכת יומא
סאה) ,ואף דבעלמא יש אמה תקרה ואמה מעזיבה, הטבילה ,ונמצא שחכמים חולקים על המשנה וסוברים
כיון שהשערים היו משיש די במשהו ,ואותו משהו לא שטהור הנכנס לעזרה א"צ טבילה.
חשיב ,מפני שהוא פחות מאמה.
ל"א .הנכנס למקדש שצריך טבילה יש בו דיני
ל"א :בשעת טבילתו היו פורסים סדין בינו לבין העם, חציצה דתקון רבנן כעין דאורייתא.
וסדין זה היה של בוץ כדי שיזכור שחלק מעבודות היום
בבגדי בוץ ,דהוא רגיל לשרת דווקא בשמונה בגדים ,ויש מהם גם אם נכנס במקצת טעון טבילה ,דביאה במקצת
של זהב כגון ציץ וחושן ואפוד ופעמוני המעיל. שמה ביאה לענין טבילה זו ,כדמצינו שמצורע טובל כדי
פשט ירד וטבל עלה ונסתפג שהיה מתעטף באלונטית של
להכניס ידיו לבהונות.
בגד לספוג מים שעל בשרו ,הביאו לו בגדי זהב ולבש הגמ' מסתפקת במי שעושה סכין ארוכה ושוחט
וקידש ידיו ורגליו מן הכיור ,ואז היה שוחט את קרבן שהקרבן כשר (דכתיב "בן הבקר לפני ד'" ואין השוחט צריך
התמיד וכו' כדלהלן ל"ב. : להיות לפני ד') ,אם צריך לזה טבילה או לא ,דלבן זומא
האם הכה"ג היה מקדש ידיו לפני לבישת בגדי י"ל שא"צ לטבול כיון שהוא בחוץ ,אך י"ל שצריך
לטבול שמא ימשך לבפנים ,ולרבנן י"ל שגם כאן א"צ
הקודש -לתנא דמתני' לא היה מקדש ידיו ורגליו
טבילה ,או שכיון שהוא עובד עבודה צריך טבילה.
בפשיטת בגדי החול ,והקידוש האחרון היה כשהיה
תיקו.
פושט את בגדי הקודש ולובש את בגדי החול .ולר"מ
היה מקדש ידיו ורגליו לאחר פשיטת בגדי החול ,דס"ל
שצריך ב' קידושים כשבא ללבוש בגדי קודש ,וממילא גם לא
טהרת כה"ג ביוה"כ
היה מקדש בפשיטת בגדי הקודש ולבישת בגדי חול ,וס"ל לקמן הנכנס לעזרה בכל יום צריך טבילה וכנ"ל ,וכן צריך כל כהן
ל"ד :שהיה מקדש אחרי הפשיטה ,ודלא כרבנן דס"ל שהיה לקדש ידיו ורגליו לפני העבודה (ואם לא עשה כך חייב
מקדש לפני הפשיטה .ורב פפא סבר שלכו"ע יש טבילה מיתה ועבודתו פסולה) ,וכה"ג ביום הכיפורים שהיה
מתחיל עבודתו בבגדי זהב בהקרבת התמיד בחוץ ,ואח"כ
על הפשיטה וטבילה על הלבישה ,אלא שכיון
מחליף לבגדי לבן ועובד עבודת היום לפני ולפנים ,ואח"כ
שהוקש קידוש של פשיטה לקידוש של לבישה, מחליף לבגדי זהב ועושה בחוץ את עולתו ועולת העם,
דכתיב "ופשט ,ורחץ ,ולבש" ,לר"מ לומדים שמקדש ומחליף לבגד לבן ונכנס לפנים ומוציא את הכף ואת
אחרי הפשיטה כמו אחרי הלבישה ,ולרבנן לומדים המחתה ,ומחליף לבגדי זהב לעשית תמיד של בין הערבים,
שמקדש בין על הפשיטה בין על הלבישה כשהוא היה צריך לטבול בכל פעם שהוא משנה את מקום עבודתו
מבפנים לבחוץ או מבחוץ לבפנים ,וכן צריך לקדש ידיו
לבוש ,וחזר בו רב פפא כיון שמפורש בברייתא
ורגליו ב' פעמים בכל החלפת בגדים ,וכדלהלן.
שלר"מ מקדש ידיו גם אחרי פשיטת בגדי החול וגם
אחרי לבישת בגדי הקודש ,וע"כ דלר"מ ב' קידוש ידיים כה"ג ביוה"כ טובל ה' פעמים בגג לשכת בית הפרוה
ורגליים אלבישה. דכתיב "במקום קדוש" ,חוץ מטבילה ראשונה שאינה חובה
משום יוה"כ ,שהרי בכל יום הנכנס לעזרה צריך לטבול ,שהיתה
ל"ב .מנלן שהכניסה להוצאת כף ומחתה היתה בחול ע"ג שער המים ,ליד לשכתו של הכה"ג .וכן היה
אחרי עשית עולתו ועולת העם -אחרי ההקטרה ומתן מקדש ידיו ורגליו י' פעמים.
דם פר ושעיר כתיב "ובא אהרן אל אוהל מועד ...ולבש
הגמ' מוכיחה מכאן שעין עיטם שמשם היתה מגיעה אמת
את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם".
המים לבית הטבילה( ,והוא מעין מי נפתוח ,שהוא המקום הגבוה
הגמרא אומרת שכל הפרשה נאמרה כסדר חוץ ביותר בארץ ישראל ,וממנו גבול א"י משפע למזרח ולמערב)
מפסוק זה ,שהרי ביאתו לאהל מועד היתה לצורך גבוהה מקרקע העזרה כ"ג אמות ,שהרי כל הפתחים
הוצאת הכף והמחתה שהניח בין הבדים ,שזה היה אחרי שבמקדש היו גבוהים כ' אמה (ורוחבם י' אמות ,חוץ
שעשה את עולתו ועולת העם .והטעם שצריך להפסיק משל אולם שגבהו מ' ורחבו כ') ,וגובה המקוה ג' אמה
באילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה הוא (דכתיב "ורחץ במים את כל בשרו" במים מי מקוה,
משום דגמירי הלכה למשה מסיני שיטבול ה' טבילות כל בשרו דבעינן מים שכל גופו נכנס בהם ושיעורו
ויקדש י' קידושים ,ואם יעשה כסדר הפרשה יהיו רק חכמים דהיינו אמה על אמה בגובה ג' אמות שהם מ'
30
תמצית הש"ס מסכת יומא
ואיל העם בבגדי זהב ,הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ג' טבילות אחת לתמיד של שחר אחת בינו לבין עבודת פנים
ומוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב. כולל הוצאת כף ומחתה ואחת לאילו ואיל העם ומוספים ותמיד
של בין הערבים ,וו' קידושים.
זמן הקידוש בפשיטה -לרבנן קידוש ראשון היה
כשהוא עדיין לבוש ,וקידוש שני לאחר הלבישה, מנלן שהכה"ג טעון טבילה אחת ושני קידושים
ולר"מ הקידוש הראשון היה אחרי הפשיטה ,והשני בכל שינוי מעבודה לעבודה-
היה לאחר הלבישה ,ולרבי לרב חסדא קידוש ראשון לרבי יהודה מדכתיב "ורחץ את בשרו במים במקום
היה אחרי הפשיטה ,והשני היה לפני הלבישה .ולרב קדוש ולבש את בגדיו (-ח' בגדים כמו בכל השנה) ויצא
אחא בר יעקב הכל מודים בקידוש שני שלובש ואח"כ ועשה את עולתו וכו' " לומדים שכל המשנה מעבודה
מקדש ,דכתיב "ורחצו ממנו וכו' או בגשתם אל לעבודה (-מחוץ לפנים ומפנים לחוץ) טעון טבילה ,אמנם
המזבח" דבעינן שלא יהיה מחוסר אלא גישה ולא מזה לומדים טבילה במשנה מבגדי לבן לבגדי זהב,
מחוסר לבישה וגישה .ורב חסדא ורב אחא בר יעקב ולא במשנה מבגדי זהב לבגדי לבן .לתנא דבי ר'
אינם מודים זה לזה ,דא"כ יהיו ט"ו קידושים ,ג' בכל ישמעאל לומדים דין זה בק"ו ,שהרי בגדי לבן חמורים
טבילה ,ב' כשהוא ערום ואחד כשהוא לבוש. יותר שהרי כה"ג נכנס בהם לפני ולפנים .והגמ'
עבודת הכהן גדול בלבישה הראשונה של בגדי שואלת דאיכא למיפרך מה לבגדי זהב שכפרתם
הזהב -הביאו לו את התמיד ,קרצו (-לישנא דקטלא) מרובה שמשתמשים בהם בכל ימות השנה ,אבל עבודת פנים
בשיעור רוב שני סימנים ,ומירק אחר שחיטה על ידו דיוה"כ אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש וקדשיו .אלא זה
(-בשבילו ,אי נמי אחריו) ,כדי שהכה"ג יוכל לקבל את הדם ,דאין נלמד מהיכן שרבי לומד ,וכדלהלן .וקידוש לומד ר"י
קבלת הדם כשרה אלא בכה"ג( ,ואם לא מירק אינו פסול מהיכן שלמד ראבר"ש ,וכדלהלן.
מדאורייתא ,דא"כ במירק אחר פסול ,דכל עבודות לרבי לומדים מדכתיב "כתונת בד קודש ילבש וכו'
יוה"כ אינם כשרות אלא בכהן גדול ,ואף מדרבנן אינו ורחץ במים את בשרו ולבשם" שבמשנה מבגדי זהב
פסול (ולא אמרינן שכיון שהקרבן נצרך בשביל הדם פסול ,ורק לבגדי לבן (דהא כתיב בתריה "ולקח את שני השעירים וכו' ")
בחולין כשר) ,כדשנינו ששיעור השחיטה הוא רוב סימן טעון טבילה .לתנא דבי ר' ישמעאל לומדים בק"ו
אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ,ומ"מ מצוה למרק), משנה מבגדי לבן לבגדי זהב שכפרתן מרובה .והגמ'
קיבל את הדם ,וזרקו ,ונכנס להקטיר קטורת של שואלת דאיכא למיפרך מה לבגדי לבן שכה"ג נכנס
שחר ,ולהיטיב את הנרות ,ולהקריב את הראש ואת בהם לפני ולפנים ,ולכן מבארת הגמ' שזה נלמד
האברים ומנחת חביתין וניסוך היין. מדכתיב "בגדי קודש הם" הוקשו כל הבגדים זה לזה.
וכל טבילה צריכה ב' קידושים ,מדכתיב "ופשט ורחץ
סדרי העבודה בבית המקדש לאבא שאול ורחץ ולבש" ,ואף ש"ורחץ" הוא לשון טבילה ,אם אינו
המשנה לעיל ל"א :מבארת סדר עבודת כה"ג ביוה"כ ,ואגב ענין לטבילה תנהו ענין לקידוש ,והתורה כתבה קידוש
זה מזכירה המשנה מתי היו מקטירים את הקטורת בכל בלשון טבילה ,ללמד שהטבילה צריכה להיות במקום
השנה .הגמרא כאן מביאה מה היה הסדר בעבודות קדוש כמו הקידוש דכתיב ביה "במקום קדוש" ,וטבילה
המחויבות בכל יום במקדש (שהם הכנת המערכות במזבח, ראשונה א"א ללמוד מזה ,דלאו דאורייתא היא.
הקרבת התמידים עם מנחה ונסכים ,הקטרת הקטורת,
הטבת הנרות ,מנחת חביתין של כה"ג ,ובשבת היו מוסיפים
לרבי אלעזר ברבי שמעון קידוש אחד נלמד מק"ו,
גם הקרבת מוספין והקטרת בזיכין של לחם הפנים) ,ומה שאם במקום שא"צ טבילה מדאורייתא כל השנה צריך
המקור לסדר זה בתורה ,לדעת אבא שאול (לעיל י"ד): קידוש ,כ"ש שבמקום שצריך טבילה צריך קידוש.
שבין הטבת ה' נרות ראשונים להטבת ב' נרות אחרונים היו והקידוש השני נלמד מדכתיב "ופשט את בגדי הבד
מפסיקים בעבודות הנעשות בדם התמיד ,והקטרת אשר לבש" אייתר קרא להקיש פשיטה ללבישה שגם
הקטורת היתה אחרי סיום כל הטבת הנרות( ,ולרבנן
הקטרת הקטורת היתה באמצע הטבת הנרות) ,ובסוף
פשיטה צריכה קידוש.
הסוגיה (ל"ד ).הגמ' מבארת אם דין המשנה הוא כאבא
ל"ב :חמש עבודות היה כה"ג עובד ביוה"כ ,תמיד
שאול או כרבנן.
של שחר בבגדי זהב ,עבודת היום בבגדי לבן ,אילו
31
תמצית הש"ס מסכת יומא
ואח"כ שחיטת וזריקת דם התמיד ,דהא דכתיב "בבוקר ל"ג .מערכה גדולה שעליה מקטירים את כל הקרבנות.
בבוקר" לענין שני גזירי עצים לא איצטריך שהרי מכשיר
ואח"כ מערכה שניה של קטורת שהיתה בקרן מערבית
עדיף ,ומידה היא בתורה שדבר שאינו נצרך לעצמו כאילו נכתב
דרומית ,ד' אמות מהקרן לצד צפון ,וממנה היו חותים גחלים כדי
בדבר אחר ,ודנים כאילו בבוקר אחד נאמר בהטבת להכניס למזבח הפנימי בשחרית ובערבית לצורך הקטרת
חמש נרות להקדימם לדם התמיד ,שהרי בהטבת הקטורת .דכתיב "היא העולה על מוקדה וכו' " מוקדה
הנרות כבר כתוב "בבוקר בבוקר" וא"כ הוי כאילו זו מערכה גדולה" ,ואש המזבח תוקד בו" זו מערכה
כתיב התם ג"פ בבוקר ,ובבוקר שני כאילו נאמר בדם שניה של קטורת ולימדך שהיא תהיה על המזבח החיצון
התמיד ,ולומדים להקדימו להטבת ב' נרות ,ואף ומשם יכניסו גחלים למזבח הפנימי ,ומסתבר שמערכה
שבשניהם כתיב ב"פ בבוקר ,מכפר עדיף והעולה
גדולה עדיפא שכן כפרתה מרובה -שמקטירים עליה כל
מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה .ואין לומר ההקטרות חוץ מהקטורת ,אע"פ שמהמערכה שניה
שדנים כאילו בבוקר אחד נאמר בדישון מזבח הפנימי, מכניסים לפנים -להיכל ,או משום שאם לא מצא עצים
והשני כאילו נאמר בדם התמיד להקדימו להטבת ה' למערכה שניה הוא לוקח ממערכה גדולה וא"כ אף היא
נרות ,דמכפר עדיף .דא"כ אין הפסקה בין הטבת ה' ראויה לפנים.
נרות להטבת ב' נרות ,ואף שלר"ל שטעם ההפסקה
ואח"כ סידור ב' גזירי עצים על המערכה הגדולה .דכתיב
הוא כדי להרבות הרגש מהלך פסיעות וקול תחילת עבודות
"וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר" ,עליה ולא על
בעזרה ניחא שמספיק לצאת ולהכנס וא"צ עבודה אחרת
חברתה ,מכאן שהמערכה השניה נמצאת כבר.
ביניהם ,מ"מ לריו"ח שלומד מ"בבוקר בבוקר" לחלקהו
לשני בקרים ,צריך להפסיק בעבודה אחרת ביניהם, ואח"כ דישון מזבח הפנימי ,ואע"פ שגם בזה כתוב
ואין לומר שיפסיק בדישון מזבח הפנימי ,מפני שאין מעבירין על "בבוקר בבוקר" היו מדשנים אחרי סידור ב' גזרי
המצוות. עצים ,דמסתבר שמכשיר קודם והעצים מכשירים את
ואח"כ הטבת ב' נרות ,וכנ"ל .ולא עושים ב' בהתחלה הקטורת ,ואף שב' הגזירים הולכים למערכה הגדולה
וה' בסוף ,דכיון שהתחיל בהם עושה את רובם ,ולא ולא לקטורת ,מצינו עצים המכשירים .ולרבינא כיון
יעשה שש בתחילה ואחד בסוף ,דכתיב "בהטיבו את שהתחיל במערכה גומר .ולרב אשי הטעם משום
הנרות" בלשון רבים. שאם לא מצא עצים מהמערכה השניה הוא לוקח
מהמערכה הגדולה.
ואח"כ קטורת במזבח הפנימי ,דכתיב "בהטיבו את
הנרות" ואח"כ כתיב "יקטירנה". ל"ג :ואח"כ הטבת ה' נרות .אביי אמר שכך קיבל
ואח"כ מקטירים את האברים של התמיד על המזבח החיצון, מרבותיו ואינו יודע מה הסברא בזה .ולרבא הטעם
דבקטורת נאמר "בבוקר בבוקר" ובאברים כתיב משום שאין מעבירין על המצוות דכתיב "ושמרתם את
המצות" קרי ביה מצוות ,מצוה הבאה לידך אל תמתין לה
"בבוקר".
שתחמיץ ותתיישן ,וכשנכנס להיכל הוא פוגש בתחילה
ל"ד .ואח"כ מנחה ,דכתיב "וערך עליה העולה" - במזבח שהוא משוך מעט כלפי חוץ( ,והשלחן עומד
עולה הראשונה ,ללמד שאין להקריב דבר אחר לפני בצפון במרחק ב' אמות וחצי מהכותל הצפוני שזה
תמיד של שחר. שיעור שיעמדו שם ב' כהנים זה ליד זה ויסדרו את ב' המערכות
של לחם הפנים ,ובאותו זמן עומדים ב' כהנים בצד השני לסלק
ואח"כ מנחת חביתין ,דכתיב "עולה ומנחה". את המערכה הישנה של הלחם ,והמנורה עומדת בדרום
ואח"כ נסכים של התמיד ,שגם להם יש שם מנחה. במרחק ב' אמות וחצי מהכותל הדרומי כשיעור המרחק
ואח"כ מוספים אם זה שבת ,דכתיב "זבח ונסכים". של השלחן ,דכתיב "נוכח השלחן" ,והמזבח לא עומד
ביניהם משום דכתיב "ואת המנורה נוכח השלחן"
ואח"כ בזיכים ,דכתיב ב' פעמים "ביום" לאחרם אחרי שיראו זה את זה) ,ומהאי טעמא מקדימים תפילין של
המוספים דביום משמע בעצם היום ולא בבוקר (כמו שב"פ יד לתפילין של ראש להניח של יד תחילה ,כיון שהוא פוגש
בבוקר בא להקדים) .וי"א שבזיכים קודמים בתחילה בשל יד.
למוספים ,גז"ש חוקה חוקה ממנחת חביתין,
32
תמצית הש"ס מסכת יומא
הוא ,ורבנן לא גזרו באינו מתכוין אפילו במדינה .ולא גרסינן אין ומדכתיב ב' פעמים ביום לומדים שלא להקדימם
שבות במקדש ,דהא תלה טעמא באין מתכוין. לנסכים.
ל"ה .טבילה שניה -הביאוהו לבית הפרוה (על שם תמיד של בין הערבים היה אחרון ,דכתיב "והקטיר
מכשף שבנאה ששמו פרווה .ובתוס' מביאים שי"מ שהוא חפר עליה חלבי השלמים" עליה -על העולה שכתובה בראש
מחילה תחת הקרקע כדי לראות עבודת כה"ג) ,וזה היה המקרא שהיא תמיד של שחר השלם כל הקרבנות כולם,
בקודש דטבילה שניה טעונה מקום קדוש ,פרסו סדין של ולא על תמיד של בין הערבים.
בוץ (כדי שיזכור שעבודות היום בבגדי בוץ) בינו לבין לרבנן הסדר הוא דם התמיד ואח"כ ה' נרות ואח"כ
העם ,פשט וירד וטבל ,עלה ונסתפג ,הביאו לו בגדי קטורת ואח"כ סיום הטבת נרות ,והא דאיתא במתני'
לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו .ועוד היה מקדש ידיו שקטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאברים ,לא
ורגליו לרבנן לפני הפשיטה ,ולר"מ אחרי הפשיטה, מנה התנא את הנרות ,דבסידרא לא קמיירי ,וה"ה
ומחלוקתם נתבארה לעיל ל"א. : דאיכא למימר דמתני' כאבא שאול ,ובסידרא לא קמיירי ,וניחא
ליה לאוקמיה כרבנן.
בגדי כהן גדול ביוה"כ קטורת של בין הערבים בין היתה קריבה בין אברים
בגדי הלבן -לר"מ בשחר היה לובש בגדי פשתן ממדינת למנחת נסכים ,דכתיב "כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה"
פלוסין שהוא חשוב ומעולה ,ששוים י"ב מנה ,ובין כמו שבמנחת הבוקר קטורת קודמת לנסכים כך
הערבים בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה היו בגדי פשתן במנחת הערב קטורת קודמת לנסכים ,אבל אינה
ממדינת הנדווין והיינו כוש ,ששוים שמונה מאות זוז. קודמת לאברים ,דלא כתיב "כאיברי הבוקר".
ולרבנן בשחר היה שוים י"ח מנה ,ובין הערבים של י"ב
מנה ,ואין לפחות משיעור ל' מנה לשניהם ,ויכול ל"ד :ונסכו רביעית ההין -לרבנן איירי בתמיד של
להוסיף לאחד ולגרוע מאחר .ומה שלכו"ע בגדי שחר בין הערבים ,דבהא איירי קרא ,וממנו לומדים של
עדיפי ,דכתיב בהו ד' פעמים בד ,והא דכתיב ביחזקאל תמיד של שחר .ולרבי איירי בתמיד של שחר ,דכתיב
"ולא יעלה עליהם צמר וכו' ולבשו בגדים אחרים" הכונה "לכבש האחד" ובתמיד של שחר נאמר אחד( ,ולרבנן
לבגדים פחותים מהם ,שהעבודה הראשונה היא חשובה הכונה למיוחד שבעדרו ,ורבי לומד דין זה מ"מבחר
ומכפרת ,והשניה אינה אלא לפנות את המקום ,דאין כבוד שיהיו נדריכם" ,ולרבנן צריך פסוק אחד לקרבן חובה שי"ל
מונחים שם .השיעור הנ"ל הוא משל ציבור ,ואם רצה שצריך ליפותה כדי לפרוע חובו משלם ,ואחד לקרבן נדבה
להוסיף מוסיף משלו. שי"ל שצריך ליפותה כדי שתתרצה לדורון והקבלת פנים),
וממנו לומדים של תמיד של בין הערבים.
ל"ה :כהן שעשתה לו אמו כתונת יכול ללובשה
ביוה"כ ולעבוד בה עבודת יחיד -הוצאת כף ומחתה,
המשך טהרת כה"ג ביוה"כ
ובלבד שימסרנה לציבור דסוף סוף היא עבודת ציבור( ,וי"מ
שהכונה לקריאת הפרשה) ,ואין חוששים שמא לא ימסור חימום מי הטבילה ביוה"כ -אם היה כה"ג זקן או
יפה. איסטניס היו מחממים לו חמין מערב יוה"כ ומטילים
אותם ביוה"כ לתוך המים הצוננים ,כדי שתפוג צינתם.
רבי ישמעאל בן פאבי עשתה לו אמו כתונת של מאה
ולר"י היו מכינים מערב יוה"כ עששיות של ברזל,
מנה ,ועבד בה עבודת יחיד ,ומסרה לציבור .ורבי
ומטילים אותם לתוך הצונן ,ואין כאן איסור מצרף (-
אלעזר בן חרסום עשתה לו אמו כתונת מב' רבוא מנה,
שהנותן ברזל מן האש תוך מים הברזל מתחזק ומתקשה),
ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה מפני שהיה נראה דאיירי שלא הגיעו העששיות לצירוף -שהם צוננים
כערום ,שאע"פ שכל חוט הוא כפול שש ,היה זה כיין במקצת ואינם מתחזקים ע"י המים ,ולאביי אע"פ הגיעו
הנראה בכלי זכוכית. לצירוף מותר ,כיון שאינו מתכוין לצרף ,ואע"פ
שלאביי בדאורייתא דבר שאין מתכוין אסור ,כדאמר
חיוב עסק התורה בכל מצב אביי דאיצטריך קרא להתיר מילה במקום בהרת כרבי
יהודה שדבר שאין מתכוין אסור ,הכא צירוף דרבנן
33
תמצית הש"ס מסכת יומא
מקום וצורת הסמיכה ,ונוסח הוידוי, כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין
שלם בגופו בין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול
בקדשי קדשים ,ובפרו של כה"ג ביוה"כ שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר
קדשי קדשים שחיטתם בצפון ,וכן הדין בפרו של כה"ג, על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן
הגמ' מבארת מה נחשב צפון ,ומהי צורת עמידת הקרבן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה.
והסומך בזמן הסמיכה ,ומהו נוסח הוידוי ,בקדשי קדשים, (רמב"ם הלכות תלמוד תורה).
ובפרו של כהן גדול ביום הכיפורים. עני שבא לדין ,אם באו ב"ד שלמעלה לחייבו בדין אומרים
ל"ו מקום שחיטת קדשי קדשים -לרבי יוסי ברבי לו מפני מה לא עסקת בתורה ,ואם אומר שהיה טרוד
יהודה צריך לשחוט קדשי קדשים בין הקיר הצפוני במזונותיו אומרים לו כלום היית עני מהלל הזקן.
של המזבח לכותל העזרה ,כנגד כל המזבח שהיה ל"ב אמרו על הלל הזקן שבכל יום היה משתכר טרפעיק
אמה ,אבל לצד מערב ומזרח אע"פ שהוא צפון העזרה אינו צפון והיה נותן חציו לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו
לענין שחיטה ,דכתיב "על ירך המזבח" .לר"א בר"ש גם בין ולפרנסת אנשי ביתו ,ופעם אחת לא מצא להשתכר
האולם למזבח -ממערב למקום הנ"ל נחשב צפון .ורבי ולא נתנו השומר להכנס ועלה ונתלה וישב על פי
מוסיף מקום דריסת רגלי הכהנים וישראל -ממזרח הארובה כדי לשמוע דברי אלוקים חיים משמעיה
למקום הנ"ל .אבל מן החליפות -המקום שהאולם עודף על ואבטליון ,והיה זה ערב שבת ותקופת טבת וירד עליו
ההיכל ,ששם יש כ"ד חלונות לכ"ד משמרות להנחת הסכינים שלג ,וכשעלה עמוד השחר מצאו עליו ג' אמות שלג,
הנקראים חלף בלשון ערבי ולפנים לכו"ע פסול כיון שאין ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה ואמרו ראוי
המזבח נראה משם .והיה הזבח עומד בצפון דקדשי קדשים זה לחלל עליו את השבת.
טעונים צפון ופניו למערב ואחוריו למזרח.
עשיר שבא לדין אומרים לו מפני מה לא עסקת
הסמיכה והוידוי בקדשי קדשים -הסומך -הבעלים בתורה ,אם אומר שהיה טרוד בנכסיו אומרים לו כלום
עומד במזרח -אחוריו למזרח ופניו למערב ,ומניח שתי היית עשיר יותר מר"א בן חרסום .אמרו על ר"א בן
ידיו בין שני הקרניים של הזבח ,וצריך ליזהר שלא חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדם
יהיה דבר חוצץ בינו לבין הזבח .בחטאת ואשם אלף ספינות בים .ובכל יום היה נוטל נאד קמח על
מתוודה על החטא שמחמתו הביא את הקרבן, כתפיו והולך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד
ובעולה לריה"ג מתוודה על עוון לקט שכחה פאה תורה .פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא ,אמר
ומעשר עני שאינם בכלל וידוי מעשרות( ,ובתוספתא לא להן שיניחוהו וילך ללמוד תורה ,אמרו לו חיי רבי
גורסים מעשר עני ,כיון שמה שנאמר בוידוי מעשרות "ליתום אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך .ומימיו לא הלך
ולאלמנה ,זה מעשר עני) .ולר"ע אין עולה באה לכפר אלא וראה אותן ,אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל
על עשה ולאו שניתק לעשה אבל על לא תעשה ענוש
הלילה.
מלקות ,וכריתות ומיתות בי"ד זה עונשם .לרבי ירמיה נחלקו
אם לאו דנבילה דכתיב בתריה "לגר אשר בשעריך תתננה רשע שבא לדין אומרים לו מפני מה לא עסקת
ואכלה" הוא לאו גמור שהרי אין זה תיקון ,דאחרי שאכל את בתורה ,אם אמר נאה הייתי וטרוד ביצרי ,אומרים לו
הנבילה אינו יכול לתתה לגר או לנכרי ,וממילא לוקים עליו, כלום נאה היית מיוסף .אמרו על יוסף הצדיק שבכל
והכונה שמתחילה יתן לגר או לנכרי ולא יאכל ,או לא אע"ג יום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים ,והחליפה
דע"כ עשה דבתרי' מעיקרא משמע ,כיון שאחרי הלאו כתוב בגדים בכל שחרית וערבית ,ולא נשמע לה ,אמרה לו
עשה ,ולא דמי ללאו דחסימה .ולאביי לכו"ע לאו דנבילה הריני חובשתך בבית האסורים ,אמר לה ד' מתיר
לאו גמור כיון שלא שייך לתקן אחרי שאכל ,ונחלקו אם הא אסורים ,הריני כופפת קומתך ,ד' זקף כפופים ,הריני
דכתיב "תעזוב" זה ציווי שמתחילה יעזוב ואינו ניתק מסמא את עיניך -ד' פוקח עורים ,נתנה לו אלף ככרי
לעשה ,או שכוונת התורה שאם עבר על הלאו יעזוב כסף לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה.
והוא ניתק לעשה. "לשכב אצלה" -בעולם הזה" ,להיות עמה" -לעולם
מקום עמידת פרו של כה"ג -מבואר במתני' שהפר הבא.
של הכהן גדול היה עומד בין האולם ולמזבח .הגמרא
34
תמצית הש"ס מסכת יומא
ל"ז .הטלת הגורלות על שני השעירים -הכה"ג אומרת שדין זה נכון לראבר"ש ולרבי הנ"ל בענין
הולך -חוזר לאחוריו למזרח העזרה לצפון המזבח (וס"ל מקום שחיטת עולה ,והעמידו את הפר של הכה"ג
לתנא דמתני' כרבי אליעזר בן יעקב שהמזבח היה דווקא בין האולם למזבח ,משום חולשא דכהן גדול
בדרום ,דכתיב "צפונה" שיהיה כל הצפון פנוי ,ולפי זה שלא יכבד עליו נשיאת מזרק הדם מרחוק .ולהלן ל"ז .מבואר
הפר היה עומד סמוך לבין האולם ולמזבח) ולא היו דמתני' כראב"י והפר היה עומד "בבין האולם
מכניסים את השעירים לבין האולם ולמזבח ,אלא היו עומדים ולמזבח" סמוך לשם ,בצפונו של מזבח ,כדי שיהיה הפר בצפון,
סמוך לפתח המזרחי ,דכתיב "והעמיד אותם לפני ד' " ושם זה שהרי לראב"י המזבח היה בדרום.
כבר נקרא לפני ד' ,הסגן היה מימינו( ,לא מימינו ממש צורת עמידת הפר והסמיכה -ראש הפר היה לדרום,
שהרי המהלך לימין רבו הרי זה בור ,ולא מאחוריו והכה"ג היה מעקם את ראשו שיהיו פניו למערב ,ואין
שהמהלך אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח ,אלא היה מעמידים אותו כשאחוריו למזבח שמא ירביץ גללים.
מצדד אצדויי ,כדי לכסות את רבו) ,וראש בית אב והכה"ג היה עומד במזרח -כשאחוריו למזרח ופניו
משמאלו מאחוריו וכנ"ל ,ושם היו ב' שעירים ,וקלפי למערב ,והיה סומך את ידיו עליו ומתוודה.
היתה שם ,ובה ב' גורלות כדכתיב "אחד לד' ואחד
לעזאזל" ,והיו שווים (ולא אחד מכסף ואחד מזהב ,או נוסח הוידוי -אנא (דילפינן כפרה כפרה ממה שאמר
אחד קטן ואחד גדול) ,והגורלות יכולים להיות עשויים משה אחרי חטא העגל "אנא חטא העם הזה") ,השם
מכל דבר ,וא"צ שיהיו משל זהב כמו הציץ ,והגורלות (דילפינן כפרה כפרה מעגלה ערופה ,והגמ' שואלת
היו מתחילה מאשכרוע ,ויהושע בן גמלא כשנתמנה
למה לא ילפינן עגלה ערופה מחורב לומר אנא ,ונשאר
לכה"ג עשאם משל זהב ,והיו מזכירין אותו לשבח. בקושיא) עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ,אנא
השם כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעויתי
אלו מזכירים אותם לשבח ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ,ככתוב בתורת
משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' ,והם עונים
כשמזכירים צדיק צריכים לברכו ,כמבואר להלן ל"ח:
שלומדים דבר זה מדכתיב במשלי "זכר צדיק לברכה" ,ולכן אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (דכתיב "כי
כשהזכירה המשנה שבן גמלא עשה את הגורלות מזהב שם ד' אקרא הבו גודל לאלוקינו" ,וי"א מדכתיב "זכר
הזכירה אותו לשבח ,והמשנה מביאה עוד צדיקים שעשו צדיק לברכה").
דבר למקדש ומזכירה אותם לשבח ,ומאידך אבל על
הרשעים נאמר "ושם רשעים ירקב". סדר הזכרת העוונות הפשעים והחטאים -לר"מ
אומר עויתי פשעתי חטאתי ,כדכתיב "והתודה עליו
מה עשה בן קטין לכיור ומדוע -בן קטין כ"ג היה
את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל
עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיו י"ב הכהנים העוסקים חטאותם" ,וכתיב "נושא עוון ופשע וחטאה".
בתמיד מקדשים ידיהם ורגליהם בבת אחת .בשחרית ולחכמים אומר חטאתי עויתי פשעתי ,כדמצינו
שהיה הכיור מלא מקדשים מן העליון ,ובערבית מן בוידוים שנתוודו דוד ושלמה ,דחטא היינו שוגג ,ועוון
התחתון .וכן עשה בן קטין מוכני לכיור ,והיינו גלגל זהו זדון ,ופשע זהו מרד להכעיס ,ואין להתוודות על
לשקעו ,כדי שלא יפסלו המים בלינה. השגגות אחרי שהתודה על זדון ומרד ,והא דכתיב
ל"ז :מה עשו מונבז המלך ואמו במקדש -מונבז "נושא עוון ופשע וחטאה" הכונה שמשה אמר לפני
המלך עשה ידות וכנים ואוגנים של הכלים של יוה"כ הקב"ה שכישראל עושים תשובה עשה להם זדונות
זהב ,והיינו ידות הסכינים ,וכן קת הנרגי וחציני ,דאל"כ כשגגות .והלכה כחכמים.
היה עושה גם את הכלי עצמו מזהב .הילני אמו עשתה מנלן שהכה"ג היה מתודה על פרו -כתיב "וכפר"
נברשת של זהב על פתחו של היכל ,שבשעה שהחמה והכונה בזה לכפרה ע"י דברים ,כדמצינו שכפרה
זורחת יוצאים ממנה ניצוצות ,ועל ידה ידעו העם שנאמרה בשעיר לעזאזל היא ע"י דברים ,ואין לומדים
שבירושלים מתי הגיע זמן ק"ש של שחרית דמצות משעיר הנעשה בפנים שכפרתו ע"י דמים ,דהכא
ק"ש היא עם הנץ החמה( ,אבל אנשי משמר היו כתיב וכפר לפני שנשחט הפר כמבואר בפסוק.
משכימים לקרוא ק"ש שמא תימשך העבודה עליהם וימנעו
35
תמצית הש"ס מסכת יומא
ולא הסכימו עד שכפלו שכרם (כנ"ל) ,ואמרו שמה מלקרות ,ואנשי מעמד -ישראל העומדים על הקרבן
שאינם מלמדים כדי שלא ילמד מי שאינו הגון ויעשה בשליחות הציבור היו מאחרים עד אחרי גמר עבודת התמיד,
כך לע"ז ,והזכירום לשבח על שלא יצאה כלה והקורא עמהם לא יצא ידי חובה) ,וכן עשתה הילני
מבושמת מבתיהם וכשנושאים אשה מתנים עימה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה כדי שלא
שלא תתבסם ,שלא יאמרו שהם מתבסמים ממעשה יצטרכו להביא ספר תורה ,ולמ"ד (גיטין ס ).אין כותבין
הקטורת .ורבי ישמעאל פגש אחד מבני בניהם ואמר מגילה להתלמד ,היתה כתובה תחילת הפרשה כל
לו שאבותיו ביקשו להרבות כבודם ולמעט כבוד המילה ,והשאר רק ראשי התיבות.
המקום ,ועכשיו כבוד מקום במקומו ומיעט כבודם.
ל"ח .נקנור נעשו ניסים לדלתותיו שנקבעו בשער
ורבי ישמעאל בן לוגא פגש זקן אחד מבניהם שראה
את העשב המיוחד שהוא מעלה עשן כנגדו ושחק ובכה, המזרח של העזרה ,ושל נחושת היו ,והיו מזכירים אותו
בכה מפני שנזכר בכבוד אבותיו ,ושחק מפני שעתיד לשבח .שכשהביאם ממצרים עמד נחשול שבים
הקב"ה להחזירה להם ,ואמר ששבועה היא בידיהם לטבעו ,נטלו אחת מהדלתות והטילוה לים כדי להקל
שלא להראות עשב זה לשום אדם .וזקן אחד מסר את על הספינה ,ועדיין לא נח הים מזעפו ,וכשרצו לזרוק
מגילת הסממנים של הקטורת לריו"ח בן נורי ,ואמר ר"ע את השניה חיבקה ואמר שיטילוה עימו ומיד נח הים
שמעתה אסור לספר בגנותם .מכאן אמר בן עזאי שלא מזעפו ,והיה מצטער על הראשונה ,וכשהגיעו לעכו
ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי ,כי על כרחם בשמך ראו את הראשונה מבצבצת מתחת דופני הספינה,
יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך (-מזונותיך אינם וי"א שבריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ,ולכן אף
משלהם אלא הם קצובים לך מן השמים) יתנו לך ,ואין אדם כשהעשירו ושינו את כל הדלתות שבמקדש להיות של
נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה זהב אותם לא החליפו ,מפני הניסים שנעשו בהם,
כשהגיע זמנה להתחלף אפילו כמלוא נימא. וי"א מפני שהיתה נחושתם מוזהבת ,ולראב"י היתה
מנחושת מזוקקת והיתה מאירה כשל זהב.
ל"ח :הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה
ללמד שכשהיה נותן קולו בנעימה היה מכניס גודלו אלו מזכירים אותם לגנאי
לפיו ומניח אצבעו בין הנימים (-שני חלקי השפם ,כנגד
בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים,
מחיצת החוטם) היו אחיו הכהנים נרתעים לאחוריהם.
והביאו אומנים אחרים מאלכסנדריה של מצרים ,והם
בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב ,שהיה ידעו לאפות אבל היו אופים את הפת מחוץ לתנור
נוטל ד' קולמוסים בד' אצבעותיו וכותב תיבה (-שם ד') מפני שלא ידעו לרדות מהתנור כמותם באופן שהלחם
של ד' אותיות יחד ,ולא מצא טעם למה לא הסכים, לא ישבר ,שהלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה או כמין ספינה,
ולכן על הראשונים נאמר "זכר צדיק לברכה" ,שהוא והיתה הפת מתעפשת ,ושלחו להחזיר את בית גרמו
נזכר לברכה מחמת מעשיו ,כדכתיב "וד' אמר המכסה כדי להרבות כבוד שמים ,דכל מה שברא הקב"ה לא
אני מאברהם" וכתיב התם "ואברהם היו יהיה לגוי ברא אלא לכבודו ,ולא הסכימו עד שכפלו שכרם
גדול ועצום" ,ועל בן קמצר נאמר (ובמתני' איתא על (מי"ב מנה לכ"ד מנה ,וי"מ מכ"ד למ"ח) ,ואמרו
אלו נאמר) "שם רשעים ירקב" (כדכתיב "ויאהל עד שאינם רוצים ללמד כדי שלא ילמד אדם שאינו מהוגן
סדום" וכתיב התם "ואנשי סדום רעים וחטאים לד' ויעשה כך לע"ז ,והזכירום לשבח על שלא נמצאה פת
מאד") ,והיינו שאין לאדם לקרוא לבנו בשמו ,ואפילו נקיה ביד בניהם שלא יחשדום שהם ניזונים ממעשה
כשהוא נזכר עם חבירו הוא נזכר לרעה .ומה שמצינו לחם הפנים ,לקיים מה שנאמר "והייתם נקיים מד'
בתינוק שנקרא דואג ,ראה מה עלה בסופו ,דמעשה ומישראל".
בדואג בן יוסף שמת אביו כשהיה קטן ,ובכל יום אמו בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת,
נתנה לביהמ"ק זהב כשיעור המשקל שנתווסף בו, והביאו אומנים אחרים מאלכסנדריה של מצרים ,והם
וכשגבר אויב טבחתו אמו ואכלתו ,ועליו קונן ירמיהו ידעו לפטם אבל העשן היה מפציע לכאן ולכאן ולא
"אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים" ורוח היה עולה כמקל ,והחזירום כדי להרבות כבוד שמים,
36
תמצית הש"ס מסכת יומא
ב' גורלות ,אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו הקודש משיבה ואומרת "אם יהרג במקדש ד' כהן
לעזאזל ,הסגן עומד בימינו וראש בית אב משמאלו, ונביא" וזהו זכריה בן יהוידע הכהן.
אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול
עובדיה היה צדיק והיה דר בין שני רשעים -אחאב
הגבה ימינך ,ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב ואיזבל ולא למד ממעשיהם ,ועשיו היה רשע והיה דר
אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך ,והיה נותן את בין ב' צדיקים ולא למד ממעשיהם.
הגורלות ע"ג שני השעירים שעומדים אחד בימין ואחד
בשמאל ,ונותן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין ,ואומר לד' כשהקב"ה מברך את הצדיקים הוא מקלל את
חטאת ,ולרבי ישמעאל היה אומר רק לד' ,והעם עונים הרשעים ,וכשהוא מקלל את הרשעים הוא מברך את
אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. הצדיקים.
תנא דמתני' דס"ל שהכה"ג היה מוציא את ב' הגורלות צדיקים -אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק
הוא רבי חנינא סגן הכהנים ,דס"ל שאין הסגן עושה כמותו .ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלם
מלאכה אלא אם ארע פסול בכהן גדול .ורבי יהודה בכל דור ודור לקיום העולם .אפי' בשביל צדיק אחד
אומר בשם רבי אליעזר שהכה"ג והסגן היו מכניסים העולם נברא ,ומתקיים .כיון שיצאו רוב שנותיו של
כל אחד את יד ימינו( ,דימין דסגן עדיף משמאלו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא ,וי"א שמי שבאה לידו
כה"ג ,ולתנא דמתני' ימין הסגן שוה לשמאלו של עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא ,הקב"ה שומר
כה"ג ,וממילא עדיף שהכה"ג יעשה הכל) ,ולדבריו אם עליו שלא יחטא עוד.
של שם עלה בידי הסגן אומר ראש בית אב לכה"ג
דבר מילך -דבר דברי לד' חטאת ,ואין אומר לו הסגן כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו ,ומורידין
משום דחלשא דעתיה כיון ששל שם לא עלה בידו אותו מגדולתו.
אלא ביד הסגן. ל"ט .הבא ליטמא פותחין לו ואין מעכבים אותו מלחטוא,
הקלפי היתה מעץ ,ואין עושים אותה של כסף או זהב והבא ליטהר מסייעים אותו .עבירה מטמטמת מכל
דהתורה חסה על ממונם של ישראל .והקלפי היה של חכמה לבו של אדם .אדם מטמא עצמו מעט מטמאין
חולין ,ואין מקדשים אותה ,כי כלי שרת מעץ לא אותו הרבה ,מלמטה מטמאין אותו מלמעלה ,בעוה"ז
עבדינן. מטמאין אותו בעוה"ב ,אדם מקדש עצמו מעט
מקדשים אותו הרבה ,מקדש עצמו מלמטה מקדשים
אלו מעלות היו במקדש בזמן כהונתו של שמעון אותו מלמעלה ,מקדש עצמו בעוה"ז מקדשים אותו
הצדיק -מ' שנה ששימש שמעון הצדיק בכהונה לעולם הבא.
גדולה היה עולה גורל בימין ,ולשון של זהורית (-צמר
סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע אדום ,וקושרים אותו בראש שעיר
המשתלח) מלבין מאיליו ,שזה סימן שהקב"ה מחל לישראל,
ונר מערבי (למ"ד שהנרות היו מסודרים ממזרח למערב ,הנר
השני ממזרח הוא הנר המערבי ,ולמ"ד שהיו מסודרים מצפון
טרף בקלפי
לדרום ,הנר האמצעי שהיה מצודד כלפי מערב הוא הנר המערבי,
ושאר הנרות היו מצודדים כלפי האמצעי) דולק אחר שכבו הגורל לד' ולעזאזל
שאר הנרות ,אע"פ שהיו מדליקים אותו הראשון ,והוא עדות כתיב "ולקח אהרן את שני השעירים והעמיד אותם לפני ד'
שהשכינה שורה בישראל ,ואש של מערכה מתגבר ודולק פתח אהל מועד ,ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ,גורל
מאיליו וא"צ להביא עצים חוץ מב' גזירי עצים של בין אחד לד' וגורל אחד לעזאזל" .הגמרא מבארת כיצד היה
נעשה הגורל ,ואם הגורל מעכב ,ועוד מדיני הגורל.
הערבים שהם חובה ,מכאן ואילך רק לפעמים היה כך.
ובימיו היה ברכה בעומר ושתי הלחם ולחם הפנים, סדר הגורל -הכהן גדול היה טורף בקלפי -חוטף גורל
וכל כהן היה מקבל כזית ,יש אוכלו ושבע יש אוכלו במהירות ,כדי שלא ימשמש ויכוין לקחת של שם בימינו
ומותיר ,מכאן ואילך נשתלחה בהם קללה שאינם מפני שזה סימן יפה ששל שם עולה בימינו( ,ומטעם זה
משביעים ,וכל כהן מקבל כשיעור פול ,הצנועים היתה הקלפי מחזקת רק ב' ידים) ,והיה מוציא משם
37
תמצית הש"ס מסכת יומא
השעירים אינה מעכבת אלא מה שיצא ביד ימין קובע את מושכים את ידיהם מפני שאינו משביע והגרגרנים
השעיר הימני ,ומה שיצא בשמאל קובע את השעיר השמאלי. נוטלים ואוכלים ,ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק
ולריו"ח אף עליה אינה מעכבת ויכול לקרוא שם בלא גורל, חבירו והיו קוראים לו בן חמצן (-גזלן) עד יום מותו,
אלא שחיסר מצוה .למסקנה (מ"א ).הגמ' מוכיחה ואותה שנה שמת ידע זאת ע"י שנכנס עמו זקן לבוש
שעלית גורל מעכבת ,ודלא כריו"ח. שחורים ולא יצא ,ועד אז נכנס לבוש לבנים ויצא,
והנה נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה אם דברים הנעשים ואחר הרגל חלה ז' ימים ומת ,ואחר שמת נמנעו לברך
בבגדי לבן בחוץ כגון בהיכל או בעזרה מעכבים אם שינה ברכת כהנים בשם המפורש ,שלא היה ראוי.
להקדים את המאוחר ,או שאינם מעכבים ורק דברים
הנעשים בבגדי לבן בפנים מעכבים ,והגורל נעשה בבגדי לבן ל"ט :מ' שנה קודם החורבן לא היה הגורל עולה
בחוץ .ללישנא קמא נחלקו רבי ינאי ורבי יוחנן אליבא בימין ,ולא היה לשון של זהורית מלבין ,ולא היה נר
דרבי נחמיה שזה מעכב ,אם גם עליה מעכבת ,או מערבי דולק ,והיו דלתות היכל נפתחות מאליהם סימן
שההגרלה אינה נחשבת עבודה ,אבל לרבי יהודה לאויבים לבוא ,עד שגער בהם ריו"ח בן זכאי.
לכו"ע אין עליה מעכבת .וללישנא בתרא נחלקו בשעה שבנה שלמה את בית המקדש נטע בו כל מיני
אליבא דרבי יהודה ,אם גם הגרלה אינה מעכבת ,או מגדים של זהב וכו' ,וכיון שנכנסו עכו"ם להיכל יבשו,
דשאני הכא דכתיב "אשר עלה" ב' פעמים ושנה עליו ועתיד הקב"ה להחזירם לנו.
הכתוב לעכב ,דמקרא יתירא נפקא לן עיכובא ,אבל נתינה על
השעירים כתובה רק פעם אחת "ונתן אהרן" ,ולכן לכו"ע אינה י' פעמים היה כה"ג מזכיר השם ,ג"פ בכל וידוי ,ואחד
מעכבת .אבל אליבא דרבי נחמיה לכו"ע עליה מעכבת. בגורל ,והיה מעשה ונשמע השם עד יריחו שזה מרחק
מ .תניא -מצוה להגריל ולהתוודות על השעיר המשתלח, י' פרסאות ,וציר דלתות היכל היה נשמע בח' תחומי
דכתיב "והתודה עליו" ,לא הגריל ולא התוודה כשר ,רבי שבת ,ועיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת,
ונשים שביריחו אינן צריכות להתבשם וכלה
שמעון אומר לא הגריל כשר לא התוודה פסול .עוד
שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח הקטורת,
תניא מת אחד מהם לאחר ההגרלה ,שא"א להגריל שוב
וזקן אחד סיפר לרבי יהושע בן קרחה שהלך לשילה
אא"כ יביאו ב' שעירים חדשים ואחד ילך לאיבוד ,מביא חבירו
והריח ריח קטורת מבין כותליה.
שלא בהגרלה דברי רבי שמעון .ומבואר שלר"ש גם
ההנחה וגם ההגרלה אינם מעכבים .הגמרא מקשה
מזה על רבי ינאי שסובר שההגרלה מעכבת .וצריך
אם הגורל לעיכובא או לא,
לפרש שבאמת לרבנן ההגרלה מעכבת ורק העליה לא ועוד מדיני הגורל
מעכבת ,ור"ש לא ידע מאי קאמרי רבנן ,ואמר שאם ישנם ב' חלקים בגורל הנעשה על שני השעירים שעומדים
כוונתם לעליה הוא חולק עליהם רק על הוידוי ,ואם אחד מימין הכה"ג ואחד משמאלו .א' הוצאת הגורל מתוך
הקלפי (עליה בלשון הגמרא) אחד בימין ואחד בשמאל .ב'
כוונתם להנחה אבל עליה מעכבא ,הוא חולק עליהם
הנחת הגורלות ע"ג השעירים .דעת ר"ש (מ ).שאין הגורל
שאף עליה אינה מעכבת. מעכב כלל ,וחכמים חולקים בזה על ר"ש .והנחת הגורלות
לכו"ע אינה מעכבת .ולגבי הוצאת הגורל נחלקו בזה רבי
סדר עבודות הפר והשעיר -הסדר שצריך להיות הוא
ינאי ורבי יוחנן .והגמ' דנה אם הם נחלקו לפי רבי יהודה
וידוי על הפר ,גורל ,וידוי שני דפר ושחיטתו ,הכנסת כף ומחתה
שדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אינם מעכבים ,או
ונתינת הקטורת על האש ,נתינה מדם הפר על הכפורת ,שחיטת
שנחלקו אליבא דברי נחמיה שסובר שהם מעכבים .והגמ'
השעיר ונתינה מדמו על הכפורת ,נתינה מדם הפר על הפרוכת,
(מ - .מ ):מביאה כמה דינים שנאמרו בברייתות לגבי דיני
נתינה מדם השעיר על הפרוכת ,עירוב דם הפר והשעיר ,ונתינה
הגורל (מחלוקת אם הוידוי מעכב ,דיני שינוי בסדרי עבודת
מהם על מזבח הפנימי .אם הקדים ונתן מדם השעיר הפר והשעיר והגורלות ,מחלוקת עד מתי צריך השעיר
בפנים על בין הבדים לפני שנתן שם מדם הפר ,או לעזאזל להיות חי ,האם אפשר להעביר את הגורל משמאל
שהקדים ונתן מדם הפר בהיכל על הפרוכת לפני שנתן לימין ,עד מתי צריך להשאיר את הגורל על השעיר) ,ומנסה
מדם השעיר בפנים ,לא עשה כלום ,ואם הקדים להביא מהם ראיה אם העליה מעכבת או לא ,וכדלהלן.
מתנות הפר בפנים להגרלה דשעיר אינו מעכב ,ואם לרבי ינאי עלית גורל מתוך הקלפי מעכבת את העבודה,
הקדים ונתן מדם הפר על המזבח הפנימי לפני שנתן שזה קובע איזה שעיר לד' ואיזה שעיר לעזאזל ,אבל הנחה על
38
תמצית הש"ס מסכת יומא
תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת ,והפריש מדם השעיר בהיכל ,זה תלוי במחלוקת רבי יהודה
מעות לקינו ,וחילק את המעות לשניים ואמר אלו ורבי נחמיה (לעיל ל"ט ):אם דברים הנעשים בבגדי
לחטאת ואלו לעולה (לרב חסדא שאין הקינים לבן בחוץ מעכבים.
מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשית כהן,
איירי שאמר כך בשעת הפרשה לרבי אלעזר ,דשעת
מ :עד מתי צריך שהשעיר לעזאזל ישאר חי-
הפרשה במעות דינה כשעת לקיחה בעופות) ,והעשיר כתיב "יעמד חי לפני ד' לכפר עליו" והיינו שאם מת צריך
שהוא צריך להביא קרבן עשיר והיינו רק בהמה לחטאת ,אינו להביא אחר ,לרבי יהודה "לכפר" היינו שצריך שיהיה חי
יכול להשתמש במעות שייחד לעולה לצורך עד שעת מתן דם השעיר לד' וא"צ להמתין עד הוידוי,
החטאת כיון שקרא להם שם ,אלא צריך להוסיף מעות ולר"ש צריך להיות חי עד שעת הוידוי .ומחלוקת זו
אחרים עד דמי בהמה על אלו שייחד לחטאתו .ולרבי תלויה במחלוקתם לעיל האם וידוי מעכב או לא.
חגא אם אחר שהעשיר לקח גוזל אחד ,אם לקחו עלה גורל בשמאל א"א להחזירו לימין ,בברייתא
לעולה שבזה הוקבעו המעות השניים לחטאת יוסיף על מבואר שר"ע אמר שהטעם הוא כדי שלא לתת מקום
הכסף הנשאר ויקנה חטאת וגוזל זה ילך לנדבה, לצדוקים לרדות שיאמרו שאתם עושים כפי רצונכם .והגמ'
ואם לקחו לחטאת שבזה הוקבעו המעות השניים לעולה, שואלת שאם ההגרלה מעכבת מעיקר הדין א"א
לא ישתמש בכסף הנשאר לחובתו ,אלא מביא להחזירו לימין ,שכבר קבע הגורל ,והגמ' מבארת
מהמעות עולת נדבה ,ואותו גוזל ילך למיתה ,וא"א שהכונה שאין להעביר את הגורל יחד עם השעיר
לפדותו ,דאין פדיון לעוף וכן ללבונה ולכלי שרת ,דלא משמאל לימין ,כדי שלא לתת מקום לצדוקים לרדות.
נאמר פדיון אלא בבהמה.
א"צ להשאיר את הגורל על השעיר עד שעת שחיטה,
מ"א :שינוי בקרבן מצורע -מצורע עשיר שהביא דכתיב "אשר עלה" כיון שעלה שוב אינו צריך ,ומ"מ
קרבן עני לא יצא אף לרב חגא ,דילפינן הכי מקרא מצוה איכא (לתירוץ א').
דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע" ,אבל מצורע עני
שהביא קרבן עשיר יצא ,דהא רבי רחמנא "תורת",
מתי הגורל קובע את שם הקרבן ומתי קריאת
ואין לומדים דין טמא שנכנס למקדש ממצורע, השם קובעת את שם הקרבן -איתא בסיפרא
דכתיב "ואם דל הוא". "ועשהו חטאת" הגורל עושה חטאת ואין קריאת שם
עושה חטאת .וקמ"ל דלא נימא שאם היכא שגורל
קושר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח אינו מועיל בשעת לקיחה בין בשעת עשיה ,כמו
ומעמידו כנגד בית שילוחו -השער שיוציאו אותו משם, בקינין של זבים וזבות ויולדות שאחד מהם חטאת ואחד עולה,
ולנשחט קושר כנגד בית שחיטתו ,כדי שלא יתערב קריאת שם מועילה[ ,לרב חסדא (מ"א ).היינו דווקא
לא זה בזה ולא באחרים .ואח"כ אומר וידוי שני על בשעת לקיחתם ,או בשעת עשיתם] ,ואין הכהן רשאי
הפר (ויבואר להלן מ"ג.): לשנותם( ,אבל אם לא קרא שם בשעת לקיחתם אלא אח"כ
לא חל עליהם השם ויכול הכהן לשנותם) ,כ"ש שבמקום
שיעור לשון שעיר המשתלח ופרה אדומה-
שהגורל מועיל שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת
לרב יוסף לשון של זהורית של שעיר המשתלח עשיה קריאת שם מועילה בשעת לקיחה ובשעת
צריכה שיעור ,כיון שצריך לחלקה לשניים ולקשור חציה עשיה.
בסלע וחציה בין קרניו ,אבל לשון של פרה אדומה דכתיב
בה "ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת" ,כיון שא"צ מ"א .הגמ' מוכיחה מהדין הנ"ל שלפי רבי יהודה
לחלקה אין בה שיעור והיא כשרה בכל שהוא .והא דתנא הגרלה מעכבא ,דסתם סיפרא ר"י ,ונדחו דברי ריו"ח.
שכורכם לעץ ארז ואזוב בשיירי לשון ומשמע שיש עוד, דיני קרבן עולה ויורד בטמא שנכנס למקדש-
היינו בזנב הלשון שכיון שהיו סורקים את הלשון במסרק צד טמא שנכנס למקדש שהוא חייב קרבן עולה ויורד ,אם
אחד היה נעשה צר יותר.
היה עשיר והביא קרבן עני ,לרבי אלעזר לא יצא,
רבא אומר שיש מחלוקת תנאים אם צריך שהלשון ולרבי חגא יצא .ואם היה עני שהוא צריך להביא שתי
של הפרה אדומה תהיה כבדה ותפול לתוך עומק האש,
39
תמצית הש"ס מסכת יומא
לעיל נתבארו דיני לשון של זהורית בשני שעירי יוה"כ דכתיב "והשליך אל תוך שריפת הפרה" ,או לא .דתניא
ובפרה אדומה ,וכן נתבאר האם זר פסול בשחיטת פרו של שלרבי כורכם כדי שיהיו כולם באגודה אחת דבעינן
כה"ג ביוה"כ ובפרה אדומה .וכיון שהגמ' מביאה דינים אלו
בפרה אדומה הגמרא ממשיכה לעסוק בעוד מדיני פרה
שיקחום בבת אחת ,ולרבי אלעזר ברבי שמעון כורכם כדי
אדומה ,ומבארת כיצד דינים אלו נלמדים מן המקראות. שיהיה בהם כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה .ולדברי
רבא מה שרב אמר שעץ ארז ושני תולעת שנשרפו
הסח הדעת בעבודות הפרה -אסור להסיח דעת
לפני שהגיעו לתוך השריפה כשרה ,היינו לפי רבי ,והא
בשחיטת הפרה ובשריפתה( ,רב לומד דין זה מ"ושחט
דאיתא בברייתא שאם נחרך הלשון לפני שהגיע לתוך
אותה לפניו" שאין להסיח דעת בשחיטה ,ומ"ושרף
השריפה מביא לשון אחר ונותן שם ,היינו לרבי אלעזר
את הפרה לעיניו" לומד רב שאין להסיח דעת
ברבי שמעון .ולאביי בקולחת פסול ובנכפפת כשר
בשריפה ,די"ל ששחיטה חמורה משריפה משום דכיון שהיא סמוכה לגחלת זה נחשב "תוך שריפת הפרה".
שהיא תחילת עבודה ,וי"ל ששריפה חמורה משחיטה
משום שבה מוכשרת הפרה .ושמואל שלומד מ"ב .ולרבי יונתן משקל לשון של פרה הוא עשרה
מ"ושחט אותה לפניו" שיהיה זר שוחט ואלעזר רואה, זוז דבעי כובד ,ושל שעיר המשתלח משקל ב' סלעים
לומד הכל מ"ושרף את הפרה לעיניו") ,וכן אין להסיח דבעי חלוקה ,ושל מצורע שא"צ לא כובד ולא חלוקה מספיק
דעת באסיפת אפרה ובמילוי מים לקידוש ,דכתיב שקל .ור"ש בן חלפתא ורבנן נחלקו אם השיעור הוא
"למשמרת למי נדה" ,אבל השלכת עץ ארז ואזוב ושני עשרה זוז או שקל ,י"א שנחלקו בפרה ,וי"א שנחלקו
תולעת לאו גופה דפרה נינהו ואין הסח הדעת פוסל בשעיר המשתלח .ושל שעיר הפנימי אין בו שיעור ,כיון
שאינו אלא כדי שלא יתערב ,ושל שעיר המשתלח יש בו צורך
בהם.
לידע אם הלבין .תוד"ה שלש .ובאותו יום שנחלקו בשעיר
מ"ב :עבודות הפרה בלילה ובאשה -הזאת מימיה המשתלח מת רביא בר קיסי ,ונתנו סימן שרביא בר
אין כשרים אלא ביום דכתיב "הוא יתחטא בו ביום קיסי מכפר כשעיר המשתלח מפני שמיתת צדיקים
השלישי" ,ואין כשרים אלא באיש דכתיב "ולקח אזוב וטבל מכפרת.
במים איש טהור" .והנה כתיב "תורת" ללמד שגם שאר שחיטת זר בפרה אדומה ובפרו של כה"ג-
עבודות הפרה כשרים רק ביום ובאיש ,ומאידך כתיב
לרב שחיטת פרו של כה"ג כשרה בזר ,ואף שנאמר בו
"זאת" שרק הזאה כשרה רק ביום ובאיש ,ועל כן
"אהרן" ו"חוקה" ,שחיטה לאו עבודה היא ,אבל פרה
מרבים ששחיטתה ,קבלת דמה ,הזאת דמה ז' פעמים
אדומה פסולה בזר (וכן סובר רבי יצחק נפחא) ,דכתיב
אל נוכח פני אהל מועד ,שריפתה ,השלכת עץ ארז ואזוב
בה "אלעזר" ו"חוקה" ,ואף ששחיטה לאו עבודה היא
ושני תולעת ,כיון שאינם כשרים אלא באיש ,אינם
מ"מ הרי פרה היא קדשי בדק הבית שקדושתם קדושת
כשרים אלא ביום .אבל אסיפת אפרה מילוי מים
דמים ,שהרי היא נשחטת בהר המשחה ,וממילא כל העבודות
וקידוש כיון שהם כשרים באשה כשרים גם בלילה. שוות בה ,ואין לומר שאם פרו של כה"ג כשר בזר כ"ש
הזאת מי פרה כשר בזר. פרה אדומה ,דמצינו במראות נגעים שאע"פ שאינה
הקדמה בביאור הלימודים דלהלן -סדר עבודות עבודה בעיא כהונה.
הפרה ,יש מהם ש"משמע מוציא מיד משמע" והיינו לשמואל שחיטת פרו של אהרן פסולה בזר ,דכתיב
שמשמעות דין מסוים מוציאה ממשמעות הדין שלפניו ,שיש בה "אהרן" ו"חוקה" ,אבל שחיטת פרה אדומה כשרה
שכשר בזה ופסול בזה או להיפך ,ויש מהם ש"משמע בזר (וכן סובר רבי אמי) ,דאף דכתיב בה "אלעזר"
ממילא" שמשמעות הדין השני היא להשוותו לדין הראשון. ו"חוקה" ,הא כתיב בה "ושחט אותה לפניו" שיהא זר
וכדלהלן. שוחט ואלעזר רואה .והא דכתיב "ולקח אלעזר הכהן
האם צריך כה"ג לעבודות הפרה -י"א שעבודות מדמה" בא הכתוב לומר שהקבלה פסולה בזר( ,ולרב
הפרה נעשים ע"י כה"ג ,גז"ש חוקה חוקה מיוה"כ, אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות).
וי"א שהם נעשים אף ע"י כהן הדיוט ,דכתיב "ונתתם
אותה אל אלעזר הכהן" ,אותה לאלעזר ולא לדורות דיני פרה אדומה
לאלעזר.
40
תמצית הש"ס מסכת יומא
ומזה -אוחזת לו את המים אפילו בשעת הזאה וטבילה( .תוד"ה אין להוציא פרה אחרת יחד עם הפרה אדומה.
אשה) .ולר"י אשה כשרה וקטן פסול. לת"ק לומדים דין זה מדכתיב "והוציא אותה" ולא
מ"ג :שיטת רבי יוחנן שכל השחיטות כשרות בזר אחרת עימה ,כדתנן שאם הפרה לא רוצה לצאת לא
מוציאים איתה פרה שחורה ,ות"ק היינו ר"ש דדריש
ואף שחיטת הפרה ,וחולק בזה על הברייתא ועל ר"ש
טעמא דקרא ,ולדבריו הטעם הוא כדי שלא יאמרו
בן יהוצדק רבו.
ששחטו פרה שחורה ,ולא עוד פרה אדומה כדי שלא
טבול יום כשר בפרה ,דכתיב "והזה הטהור על יאמרו ששחטו ב' פרות .ולרבי לומדים מהפסוק ללא
הטמא". הטעם הנ"ל .ונ"מ אם יכול להוציא חמור ,שלת"ק מותר
דליכא שמא יאמרו ,ולרבי אסור דכתיב "אותה".
המשך עבודות יוה"כ
מ"ג .לא ישחוט פרה אחרת עמה ,דכתיב "ושחט
וידוי שני על הפר -הכה"ג סומך ב' ידיו על הפר אותה".
ומתוודה ,אנא ד' חטאתי וכו' ,ומוסיף בוידוי זה "ובני
אהרן עם קדושך" ,אבל בוידוי ראשון לא מזכיר בני אלו מעבודות הפרה נעשים דווקא ע"י כהן-
אהרן ,דמוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא לקיחת עץ ארז ואזוב ושני תולעת נעשה ע"י כהן,
חייב ויכפר על החייב .ואיתא להלן (מ"ד ).שכפרת וכהן הדיוט כשר בזה לכו"ע ,דכתיב "ולקח הכהן וכו'
הכה"ג קודמת לכפרת ביתו ,ואח"כ אחיו הכהנים, " .והא דכתיב "וכבס בגדיו הכהן" בא ללמד שהפרה
ואח"כ כל ישראל ,דכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד יעשה בכיהונו בבגדי כהונה ולא בבגדי חול ,וכך הדין
כל קהל ישראל". לדורות דכתיב "וטמא הכהן"( ,ולמ"ד שצריך לדורות
שחט את הפר וקיבל במזרק את דמו ,ונתנו למי כה"ג ,מילתא דאיתא בק"ו טרח וכתב ליה קרא).
שהוא ממרס (-מגיס) בו על הרובד הרביעי (-שורה זר ואשה כשרים לאסיפת אפר הפרה ,דכתיב "ואסף
רביעית של אבני השיש שמהם עשויה הרצפה) שמחוץ איש טהור" איש להכשיר את הזר טהור להכשיר את
להיכל (ולא בפנים ,דכתיב "וכל אדם לא יהיה באוהל האשה ,אבל חש"ו פסולים דכתיב "והניח" וחש"ו אין
מועד וכו' ") כדי שלא יקרוש כשהוא עוסק בעבודת בהם דעת להניח.
הקטורת.
קידוש -הכל כשרים לקדש (-לתת מים על האפר בכלי
הקטורת -נטל מחתה ועלה לראש המזבח ,ופינה חרס) חוץ מחש"ו ואשה וטומטום ואנדרוגינוס שהוא
גחלים אילך ואילך ,וחותה מן המעוכלות הפנימיות, ספק אשה ,דאחרי שכתוב "והניח" למעט חש"ו כתיב
ירד והניחה על הרובד הרביעי שבעזרה .הקטורת "ולקחו וכו' " לומר שרק מי שכשר לאסיפה כשר
מכפרת על לשון הרע ,דיבוא דבר שבחשאי ויכפר על לקידוש ,והא דכתיב "ולקחו" בלשון רבים ובהמשך
מעשה חשאי. כתוב "ונתן" ,בא ללמד שהלקיחה והנתינה כשרים בין
ע"י אחד בין ע"י שניים ,והא דכתיב "ולקח אזוב וטבל
מתי אסור להיות באהל מועד במים איש טהור והזה" ,איש בא למעט אשה וטהור
מ"ד .כתיב לגבי עבודת כה"ג ביוה"כ "וכל אדם לא בא להכשיר קטן ,ורבי יהודה מכשיר בקטן ופוסל
באשה ובאנדרוגינוס ,דאחרי שכתוב "והניח" למעט
יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו",
חש"ו כתיב "ולקחו" בלשון רבים לרבות קטן ,ואשה
"באהל מועד" ממעט עזרה" ,בקודש" מרבה משכן
פסולה דכתיב "ונתן" ,והא דכתיב "ולקח אזוב וטבל
שבמדבר ובשילה ובית המקדש" ,בבואו לכפר" מרבה
במים איש טהור" ,איש ממעט קטן ,וטהור מכשיר
שלא רק בשעת הקטרה צריך לפרוש משם אלא גם
אשה.
בשעת מתן דמים" ,עד צאתו" מרבה שעת יציאתו.
מההיכל פורשים בין בשעת הקטרה דהיכל על המזבח הזאה -הכל כשרים להזות חוץ מטומטום
הפנימי שחרית וערבית בין בשעת הקטרה לפני ולפנים, ואנדרוגינוס ואשה ,וקטן שיש בו דעת אשה מסייעתו
בין בזמן מתן דמים בהיכל בין בזמן מתן דמים לפני
41
תמצית הש"ס מסכת יומא
היוצא לנחל קדרון .ולרבי ישמעאל בנו של ריו"ח בן ולפנים ,ובשעת הקטרה פורשים גם מבין האולם
ברוקה היה מכניס לתוך של קביים ונתפזרו קביים. ולמזבח ,ואמר רבי אלעזר אומר שדווקא בשעת
ולרבי יוסי בכל יום היה מערה משל סאה לתוך של ג' הקטרה דהיכל שהוא סמוך פורשים גם מבין האולם
קבין ,ורב אשי מפרש כוונתו שהיה מערה מסאה ולמזבח ,אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים לא.
מדברית שזה ה' קבים ירושלמיות לשל ג' קבים כשם שפורשים מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה,
ירושלמיות ונתפזרו ב' קבים .ביוה"כ היה חותה בשל ג' כך פורשים בשעת מתן דם פר כהן משיח שטעה להתיר
קבין ובה היה מכניס ,והיה מוסיף מלא חפניו. יסור ועשה על פי הוראתו ,ומתן דמו על הפרוכת ועל מזבח
בכל יום היתה כבדה מפני שגלדה (-דופנה) עבה וידה הזהב ,ופר העלם דבר של ציבור ,ושעירי עבודת
כוכבים שעבדו הציבור בהוראת בי"ד וצריכים להביא פר
קצרה ולא היה לה ניאשתיק (-טבעת ,לקיים "ונשמע
קולו") ,והיה זהבה ירוק ,והיתה הקטורת דקה ,ומקריב לעולה ושעיר לחטאת ,ומתן דם השעיר על הפרוכת ,דילפינן
פרס (-חצי מנה) בשחרית ופרס בין הערבים .וביוה"כ גז"ש כפרה כפרה מיוה"כ.
היה גלדה רך ,וידה ארוכה כדי שתהא זרוע כה"ג מ"ד :מעלות הקדושה דאורייתא או דרבנן -רב
מסייעתו ע"י שיכניס ידה תחת זרועו ,והיה לה ניאשתיק, אדא בר אהבה רצה להוכיח שמעלות הקדושה
והיה זהבה אדום והיינו זהב פרויים שדומה לדם (ירושלים ,הר הבית ,החיל ,עזרת נשים ,עזרת ישראל ,עזרת
הפרים ,והיתה הקטורת שהיה מכניס לפני ולפנים דקה מן כהנים ,בין האולם ולמזבח ,היכל ,קודש הקדשים) הם
הדקה ע"י שהיה מחזירה למכתשת בערב יוה"כ ושוחקה הדק, מדאורייתא מהלכה למשה מסיני ,דאי לאו הכי למה
דכתיב "דקה" ,ומכניס מלוא חפניו לפני ולפנים ,מלבד צריך לפרוש מבין האולם ולמזבח שמא יכנסו בשוגג,
מה שהיה מקטיר כמו בכל יום על המזבח הפנימי( .ז' מיני וא"צ לפרוש מכל העזרה .והגמ' דוחה שי"ל שא"צ
זהבים הם :זהב ,זהב טוב -שכשצורפים אותו אינו נחסר לפרוש מן העזרה כיון שהמזבח החיצון מפסיק
כלום ,זהב אופיר ,זהב מופז -שדומה לפז -שהוא צהוב ומינכרא מילתא.
כמרגליות .רש"י .ובתוס' הביאו שירושלמי מפרש שנקרא כך על
רבא רצה להוכיח שקדושת האולם וההיכל היא אחת,
שם מקומו .זהב שחוט -שהוא נטוה כחוט מפני שהוא רך,
דאם הם ב' קדושות והפרישה מהאולם היא גזירה,
זהב סגור -שבשעה שמוכרים אותו כל החנויות
הרי אין גוזרים גזירה לגזירה .והגמ' אומרת שי"ל
נסגרות ,זהב פרוים -שדומה לדם הפרים).
שקדושת אולם ובין האולם ולמזבח הם קדושה אחת,
מ"ה .מקום העליה בכבש -בכל יום הכהנים עולים אבל קדושת היכל ואולם הם ב' קדושות.
בצד מזרח של הכבש שהוא לימין העולה ,דכל פניות
שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח ואם לא יעלו ההבדלים בעבודה בין יוה"כ לכל יום
במזרח יצטרכו ללכת שלא לצורך ,וביוה"כ כה"ג עולה ויורד המשנה (מ"ג ):מביאה כמה הבדלים שהיו בין העבודה
באמצע ,כדי להראות כבודו שהוא עושה עצמו כבן בית, הרגילה שהיתה במקדש בכל יום ,לבין עבודת יום
וחיבתם של ישראל שהוא שלוחם. הכיפורים ,והגמרא מבארת שטעם שינויים אלו הוא מפני
חולשת הכהן גדול שהיה שרוי בתענית וכל עבודות היום
בכל יום כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן הכיור ,והיום אינם כשרות אלא בו ,או מפני כבודו של הכהן גדול ,וכן
מהקיתון של זהב ,מפני כבודו .ולרבי יהודה בכל יום היתה מערכה נוספת על המזבח החיצון ביוה"כ לצורך
הכה"ג היה מקדש ידיו ורגליו מהקיתון של זהב. הקטורת שהיה מקטיר לפני ולפנים.
בכל יום היה חותה בשל כסף והיה לוקח גחלים
מנין המערכות שהיו במזבח החיצון ממערכה שניה של קטורת ומכניסם למזבח הפנימי לקטורת
ושימושם ,ודיני האש שעל המזבח שחרית וערבית ,מפני שהתורה חסה על ממונם של
ישראל ,ומערה בתוך של זהב ,וביוה"כ היה חותה בשל
האש שעל המזבח היה משמשת להקרבת הקרבנות,
ומלבד זה היו לוקחים ממנה גחלים לצורך הקטורת בבוקר זהב ובה עצמה היה מכניס ,משום חולשא דכה"ג שזה
ובערב וכן לצורך הדלקת המנורה ,ולומדים מהפסוק טירחא לערות מכלי אל כלי.
שהיתה מערכה נפרדת עבור הקטורת .וביוה"כ היו בכל יום היה חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך של ג'
מוסיפים מערכה נפרדת כדי לקחת ממנה גחלים לקטורת
קבין ,ונתפזרו לו קב גחלים ,והיה מכבדם לאמה -סילון
42
תמצית הש"ס מסכת יומא
בהם האור דמהאי שעתא נעשו לחמו של מזבח ,וללישנא של יוה"כ .וי"א שהיתה עוד מערכה בכל יום כדי שאם
בתרא גם כשרים היו מקריבים שם דווקא במשלה האש במערכה הגדולה תיחלש יקחו ממנה עצים .וי"א
שהיתה עוד מערכה לאברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב.
בהם האור .וקמ"ל בר קפרא שלא רק ביוה"כ שחל אסור לכבות אש על המזבח דכתיב "לא תכבה" ,ולהלן
ביום א' שמקריבים בו חלבי שבת היתה מערכה זו, יבואר האם האיסור הוא גם כשהאש אינה על המזבח.
אלא גם ביוה"כ שחל באמצע השבוע.
מנין המערכות -לר"מ בכל יום היו במזבח ד'
ולרב חסדא (בדעת רב הונא שאמר שתמיד תחילתו
מערכות וביוה"כ ה' .לרבי יוסי בכל יום ג' וביוה"כ ד',
דוחה וסופו אינו דוחה) תמיד תחילתו דוחה שבת
ולרבי יהודה בכל יום ב' וביוה"כ ג' ,וכדלהלן .בכל יום
וטומאה ,אבל סופו -תמיד של ערב שבת דוחה שבת כיון
היתה מערכה גדולה ,ומערכה שניה של קטורת,
ששבת הותרה בציבור ,ואינו דוחה טומאה להקטיר
חלביו ואבריו (ורק דמו נזרק .אי נמי תחילתו היינו הקטר חלבים,
דכתיב "היא העולה על מוקדה" זו מערכה גדולה,
וסופו היינו אברים שנתותרו מבערב .והפירוש הראשון נראה) "ואש המזבח תוקד בו" זו מערכה שניה של קטורת.
כיון שטומאה דחויה היא בציבור -בקושי הותרה וכל כמה לרבי יוסי היתה עוד מערכה של קיום האש שלוקחים
שאפשר מחזרים אחר טהורים ,ורק תחילתו שזה עיקר ממערכה זו אם אין אש של מערכה גדולה מתגבר ,דכתיב
הכפרה דוחה טומאה. "והאש על המזבח תוקד בו" .ולרבי מאיר היתה עוד
ולרבה סופו דוחה טומאה כיון שתחילתו ג"כ דוחה מערכה לאברים ופדרים שלא נתעכלו -שלא ניתנו על
טומאה אם אין כהן אחר ,אבל אינו דוחה שבת כיון המערכה או שניתנו ולא הספיקו להתעכל( ,ולרבנן סודרם
שתחילתו אינו דוחה שבת דתמיד של ערב שבת נפסל דמו על המזבח או על הכבש או על הסובב ,עד שיעשה
בשקיעת החמה. את המערכה הגדולה ומחזירם לשם) .וביום הכיפורים
לכו"ע היו מוסיפים עוד מערכה ליטול גחלים להקטיר
מ"ו :המכבה אש שנלקחה למחתה ולמנורה- לפני ולפנים ,דכתיב "והאש" ,ואפילו מי שלא דורש ו'
ללישנא קמא אם כיבה בראש המזבח חייב לכו"ע דורש ו"ה ,אבל קטורת של מזבח הפנימי הרי היא כקטורת של
משום "לא תכבה" ,ואם הניחה בקרקע וכיבה ,לאביי חייב כל השנה.
כיון שזה אש מהמזבח ,ולרבא פטור כיון שכבר ניתקה
הצתת אליתא קיסמים דקים להדליק בהם המערכה הגדולה
מהמזבח .וללישנא בתרא בהניח בקרקע לכו"ע פטור,
צריכה להיות בראשו של מזבח ושיעמוד שם ,ונעשית
ובראשו של מזבח אחר שניתקה ממערכתה לאביי חייב
ע"י כהן ובבגדי כהונה.
כיון שזה אש של המזבח ,ולרבא פטור כיון שכבר
ניתקה. מ"ה :עיכולי עולה שפקעו מהאש מחזירם למזבח,
המוריד גחלת מע"ג המזבח וכיבתה חייב לכו"ע, עיכולי קטורת אין מחזירים.
כיון שלא ניתקה לצורך מצוה אחרת. מהיכן לוקחים אש -לקטורת בכל השנה ,ולמחתה
ביוה"כ ,ולהדלקת המנורה ,לוקחים ממזבח החיצון.
קטורת דכתיב "ואש המזבח תוקד בו" .מנורה דכתיב
"אש תמיד (-שנאמר בה להעלות נר תמיד) תוקד על
הוציאו לו המזבח" ,מחתה ביוה"כ "ולקח מלא המחתה גחלי אש
מעל המזבח מלפני ד' " איזהו מזבח שרק מקצתו
הכנסת הקטורת והגחלים לקודש הקדשים לפני ד' בצד מערב הוי אומר זה מזבח החיצון ,אמנם
כתיב "ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח ,ומלוא א"צ לקחת דווקא מלפני ד' כנגד הפתח ממש ולא
חפניו קטורת סמים דקה ,והביא מבית לפרוכת ,ונתן את מהצדדים.
הקטורת על האש לפני ד' ,וכסה ענן הקטורת את הכפורת
אשר על העדות ולא ימות". מ"ו .מערכה לאברי עולה שנתותרו-
לעיל מ"ג .נתבאר שהכה"ג נוטל מחתה וחותה גחלים לר"מ אברי עולה שנותרו היו עושים להם מערכה
מהמזבח לצורך הקטרת הקטורת לפני ולפנים ,אח"כ בפני עצמם וסודרם אפילו בשבת .הגמרא אומרת
הגמרא ביארה איזה הבדלים יש בין המחתה של יוה"כ שגם אברים פסולים היו מקריבים שם אם משלה
43
תמצית הש"ס מסכת יומא
וכך היתה מידתה -יש לפרש שהיה חוזר וחופנה לשל שאר ימות השנה ,וסדר המערכות במזבח שביוה"כ
היו מוסיפים מערכה לצורך הקטורת ,ולהלן יבואר סדר
בפנים -מערה אותה מתוך הכף לתוך חופניו ונתנה על הגחלים
חפינת הקטורת והכנסתה והקטרתה לפני ולפנים.
שבמחתה ,או שאם רצה לעשות כלי מידה לפי מידת
חפנו עושה( ,וא"כ אין ראיה לאחד מב' דינים אלו, מ"ז .הוציאו לו כף ריקנית מלשכת הכלים ,ומחתה
אבל גבי קמיצה מפורש שלא יעשה מידה לקומץ) ,או גדושה של קטורת מלשכת בית אבטינס( ,והמחתה
שהכונה שלא יחסר ולא יותיר. הקודמת שימשה לגחלים) ,חפן קטורת מלוא חפניו
מתוך המחתה ונתן לתוך הכף ,הגדול לפי גודלו והקטן
דיני קמיצה לפי קוטנו ,וכך היתה מידתה (יבואר להלן).
הגמרא מבארת דיני קמיצה שנאמרו במנחות ,ובמה דיני
חפינת הקטורת שוים לדיני קמיצה ,ואח"כ מבארת הגמרא הטעם שלקח את הקטורת בכף ולא בידיו אף
דיני חפינת הקטורת. דכתיב "והביא" ,משום שצריך להכניס את הקטורת
אין לעשות מידה לקומץ דכתיב "בקומצו". והגחלים בפעם אחת ,דכתיב "ולקח מלוא המחתה גחלי אש
מעל המזבח מלפני ד' ומלוא חפניו קטורת סמים דקה והביא
מ"ז :איך קומצים -כתיב "בקומצו" והיינו שצריך מבית לפרוכת" ,ואם יקח את הקטורת בידיו ועליה יניח
שלא יהיה הקומץ מבורץ (-מבצבץ מכל צד) ,אלא חופה את המחתה ,נמצא שיצטרך בקודש הקדשים להוריד
ג' אצבעותיו על פיסת ידו .ובמנחת מחבת ומרחשת את המחתה בשיניו ,ואף לפני מלך בשר ודם אין
מוחק באגודלו מלמעלה ובאצבעו הקטנה מלמטה, עושים כך כ"ש לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ,וכיון
וזו היא מעבודות הקשות שבמקדש (מפני שהם אפויות שצריך כלי לוקח כף כדאשכחן בנשיאים כף אחת מלאה
תחילה וחוזר ופותתם ,וקשה קמיצתם להיות מבורצת יותר קטורת.
מקמיצת מנחת סולת שבירוציה נופלים מאליהם) ,וכן מליקה נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו .ואף
וחפינה הם מהעבודות הקשות שבמקדש. שהקטורת שבכף היא העיקר ולא הגחלים שבמחתה,
בין הביניים של מלוא קומצו -בין הביניים (-בין מ"מ כיון שהגחלים מרובים וחמים לקח את המחתה
האצבעות) מבחוץ הוי שיריים ומבפנים קומץ הוא, בימינו ,וכיון שהקטורת מועטת וצוננת לקח את הכף
וביניהם ספק נינהו ,ועל כן לכתחילה יקמצו כהנים בשמאלו .ואפילו בזמן שהקטורת והגחלים היו שוים
שמנים שאין להם רווח בין האצבעות ,ואם אין שם כהנים כגון כהן שחפניו גדולים והוא חופן ג' קבין כך היה הדין כיון
שמנים ,לר"א הסובר שאפשר להעלות שיריים (-אברי שברוב הכהנים הגדולים הגחלים מרובים.
חטאת שהוקטרו אימוריהם ונתערבו באברי עולה שהם כליל)
רבי ישמעאל בן קמחית היה חופן ד' קבין ,ואמר
לשם עצים ,דכתיב "לריח ניחוח" אי אתה מעלה אבל
הטעם מפני שזרד אמו עלה לגג ,י"מ שאכלה ערסן
אתה מעלה לשם עצים ,יקטיר את הקומץ ,ואח"כ
בימי עיבורו וערסן יפה לחולה וסתם נשים מעוברות הם
יקטיר את מה שבין הביניים ויתנה שאם זה שירים הרי הוא
חולות ואוכלות זריד וערסן כדי להברות אותן ואת העוברים,
מקטיר לשם עצים ,אבל אם יש שמנים יקמצו שמנים ,דלא
ושל אמו גבר על כולן ,וי"מ שכוונתו לשכבת זרע שאין
התיר ר"א אלא כשאין ברירה אחרת .ולא יקטירם לשם הולד נוצר מכל הטיפה אלא מן הברור שבה ,ושל אמו גבר.
קומץ דאיקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל ופעמיים נטמא מרוק של נכרי ביוה"כ ,פעם אחת
תקטירו ,ולא יקטיר קודם את השיריים ,דשיריים שימש ישבב אחיו תחתיו ,ופעם אחת שימש יוסף
שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירים עליהם את אחיו תחתיו ,ונמצא שב' פעמים ראתה אמו ב'
הקומץ ,ולרבנן דפליגי על ר"א יקמצו דווקא כהנים כהנים גדולים ביום אחד ,ושמשו ז' מבניה של
שמנים. קמחית בכהונה גדולה ,ואמרה שזכתה לזה מפני
צורת הקמיצה היא כדקמצי אינשי -כשצד האצבעות שמימיה לא ראו קורות ביתה שערות ראשה ,ואיתא
נמצא למטה ,ולא יקמוץ מעט רק בראשי אצבעותיו .רב בירושלמי "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה"
-אשה צנועה ראוי לצאת ממנה כה"ג הלבוש משבצות זהב.
פפא מסתפק מה הדין אם קמץ בראשי אצבעותיו
שכף ידו למטה והכניס ראשי אצבעותיו לקמח וקמץ ומילא את
אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו.
כל אורך כף ידו ,או מלמטה למעלה -שגב ידו למטה ותחב
44
תמצית הש"ס מסכת יומא
מ"ח :רב פפא מסתפק מה האם מחשבה בזמן אצבעותיו לתוך הקמח וכפף אותם לתוך כף ידו ,או מן
חתיית הגחלים פוסלת את הקטורת מפני שמכשירי הצדדים דוחק גב ידו והסולת נכנסת בין האצבעות לתוך כף
מצוה כמצוה והוי כמחשבה בזמן העבודה ,או לא .ובאופן ידו ,או שדיבק את הקומץ בדופן הכלי ,או שהפך את
אחר מבאר רש"י שהספק הוא האם המחשבה פוסלת את הכלי והדביק הקומץ בקרקעיתו (שיש כאן הנחה
הגחלים מלהקטיר עליהם .ומה הדין אם צריך שהכה"ג בתוכו אבל אין כאן הנחה בתוכו כתיקנו) אם הכלי
יעשה בעצמו את החפינה דכתיב ולקח והביא ,או מקדשו .תיקו.
שגם אם חבירו חפן ונתן לתוך חפניו כשר כיון שיש
כאן מלוא חפניו ,תיקו. דיני חפינת הקטורת
כתיב "ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח ,ומלוא
מ"ט .הולכת דם בשמאל פסולה ,וכן זר ואונן
חפניו קטורת סמים דקה" .לעיל נתבארו דיני לקיחת
שיכור ובעל מום ,בקבלה הולכה ובזריקה פסולים, הגחלים מעל המזבח ,וחלק מדיני חפינת הקטורת ,ולהלן
וכן יושב פסול ,ואם זר עשה מעשה איצטבא שאחז יבואר כיצד היה נוטל את הקטורת למלוא חפניו ,ועוד
את הדם אחרי שקיבלו כהן ולא קירבו למזבח ,כשר, מדיני חפינת הקטורת.
כדכתיב "וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים" ורב ששת צריך לחפון כדחפני אינשי -כשחודה של כף היד לכיוון
רצה להוכיח שהולכה בשמאל כשרה מדתנן נטל מטה .ורב פפא מסתפק מה הדין אם חפן בראשי
את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו .ואין להוכיח אצבעותיו או מלמטה למעלה או מן הצד או שחפן כל
מהא דתנן שהיה הזוכה להעלות לכבש את הראש והרגל יד בפני עצמה וקירבן זו לזו .תיקו.
של התמיד מוליך את הרגל של ימין ביד שמאל ואת
מ"ח .מלוא חפניו היינו לא מחוקות ולא גדושות
הראש בימינו ,ובית עורה לחוץ ומקום החתך כלפי הכהן
אלא טפופות צף בגובה מעט.
דרך כבוד ,דהתם הולכה שאינה מעכבת דאין כפרה
אלא בדם ,ואף אם לא הוקרבו האברים כשר. רב פפא מסתפק אם גם בחפינה בין הביניים (-בין
רפואה בשבת -כל האוכלים אוכל אדם לרפואה האצבעות) שבאמצע הוי ספק כמו בקמיצה ,או שכאן
מביא הכל דכתיב "מלוא חפניו והביא" ,תיקו.
וכל המשקין שותה ,ובמקום סכנה מותר לשחוק
סממנים לשתות .ורבי חנינא התיר במקום סכנה נתפזר ממלוא חפניו -בקבלת דם קרבן אם נשפך
לשחוק ולשתות שחלים בשבת ,וחידש בזה שהם על הרצפה מצואר הבהמה פסול ,דכתיב "ולקח מדם
מרפאים ,דרבי חנינא היה בקי ברפואות. הפר" -דם מהפר יקבלנו ,וקסבר גורעין ומוסיפין
כה"ג שמת לאחר החפינה -ריב"ל מסתפק בחפן ודורשין .ואם נשפך מן הכלי ואספו כשר .ורב פפא
מסתפק בנתפזרה הקטורת ממלוא חפניו אם יכול
הכהן גדול ומת האם חבירו צריך לחפון בעצמו או לא,
לאסוף ,האם ידו כצואר הבהמה או ככלי ,תיקו.
לרב פפא אם חופן וחוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו,
(קבלת דם היא מדם הנפש -דם קילוח שהנפש יוצאת בו,
ואם אינו חוזר וחופן יש להסתפק אם צריך לחפון
ולא מדם העור ולא מדם התמצית ,דכתיב "מדם
בעצמו( ,רש"י מבאר שאם צריך לחפון גם בחוץ וגם בפנים,
הפר" ,וצריך לקבל את כל הדם דכתיב "ואת כל דם
ממילא מועיל שהכה"ג השני יחפון רק בפנים) .ולרב הונא
הפר ישפוך").
בריה דרבי יהושע אדרבה אם חופן וחוזר וחופן אין
חבירו נכנס בחפינתו ,דא"א שלא יחסר או יותיר כיון טבול יום שנגע במקצת הקטורת שבכלי פסל את
שאין חופניהם שוות ,ואם אינו חוזר וחופן יש להסתפק כולה כיון שהכלי קידש את הקטורת קדושת הגוף( ,כמו
אם חבירו נכנס בחפינתו. בסולת וקטורת של שאר השנה ולבונה וגחלים) ,וכן
לינה פוסלת את הקטורת .רש"י שואל למה הגמ' לא
קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא
הוכיחה מהא דתנן במעילה שקומץ לבונה קטורת מנחת כהנים
כלום. מנחת כהן משוח ומנחת נסכים מועלים בהם משהוקדשו ,קדשו
מ"ט :צורת החפינה בפנים -מניח את המחתה בארץ, בכלי הוכשרו ליפסל במחוסר כיפורים ובטבול יום ובלינה.
ואח"כ אוחז את הכף בראשי אצבעותיו וי"א בשיניו ויד מחשבת פיגול -חישב בחפינה להקטירה למחר פסלה,
כמו שמחשבה בזמן הקמיצה פוסלת במנחה.
45
תמצית הש"ס מסכת יומא
שנשחט ומת הכה"ג אינו מת ,י"א דטעמא משום הכף כלפי בין זרועותיו ,וע"י אגודליו הוא מקרב את הכף
דחטאת ציבור היא כיון שהפר בא לכפר גם על אחיו הכהנים, עד שתגיע ראש ידה לבין אצילי ידיו ,וראש הכף מגיע לגובה
ואין חטאת ציבור מתה ,רבא ס"ל שלא נקראת חטאת כף ידו ,ומטה את הכף על צידה עד שתשפך הקטורת
ציבור אלא חטאת השותפין והיינו הכהנים ,ונ"מ במה לחפניו ,וזו מעבודות הקשות שבמקדש מלבד מליקה
שאין הכהנים נקראים ציבור ,שאם טעה בי"ד של וקמיצה.
כהנים בהוראה אינם מביאים פר העלם דבר של ציבור הנחת הקטורת -י"א שצוברה כדי שיהא עשנה
כשאר שבטים ,דלא איקרו קהל אלא אלו שנטלו נחלה.
שוהה לבוא ,וי"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהרת
דחית שבת וטומאה בקרבנות -ת"ק אומר שקרבן לבוא.
ציבור דוחה שבת וטומאה וקרבן יחיד אינו דוחה, המשך סדר ודיני הקטרת הקטורת בדף נ"א. :
וא"ל ר"מ שאף קרבן יחיד דוחה שבת וטומאה כגון
פר יוה"כ וחביתי כה"ג שזמנם קבוע בכל יום כמו תמיד דיני פר יום הכיפורים
ופסח ,וא"ל רבי יעקב שאף של ציבור פעמים אינם לעיל דנה הגמרא האם היכא שהכה"ג שחפן את הקטורת
דוחים שבת וטומאה ,כגון פר העלם דבר של ציבור מת יכול הכה"ג החדש להכניסה לפנים ,או שצריך לחפון
ושעירי עבודת כוכבים וחגיגה ,אלא כל שזמנו קבוע מחדש בחוץ .ולהלן הגמרא דנה מה הדין כשמת הכה"ג
דוחה ושאין זמנו קבוע אינו דוחה ,וחגיגה אין זמנה קבוע אחרי שחיטת הפר ,אם צריך לשחוט פר אחר ,ומבארת עוד
לידחות שבת ,שהרי יש לה תשלומין כל שבעה. מדיני פר יוה"כ.
שחט את הפר ומת י"א שיכול כהן אחר לזרוק את
פר ושעיר של יוה"כ שאבדו וכן שעירי עבודת
דמו ,וי"א שאינו יכול ,ונחלקו בפירוש הפסוק "בזאת
כוכבים שאבדו ,והפריש אחרים תחתיהם ,לרבי
יבוא אהרן אל הקודש בפר" אי בפר ולא בדמו של פר,
יהודה כולם ימותו ,שהרי חטאת שנתכפרו בעליה באחרת
(והא דכתיב "והוציא את כל הפר" לאחר שחיטה ,י"ל
תמות ,ולר"א ור"ש ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו
דהיינו שיוציא את כולו -כל מה שנשאר ממה שהיה פר.
דמיהם לנדבה -לקיץ המזבח ,שאין חטאת ציבור מתה.
אמנם כיון דכתיב "ואת פר החטאת וכו' " דאיירי
נ :תמורה בפר יוה"כ -רבי אלעזר מסתפק אם פר לאחר שחיטה ,צ"ל שעור ובשר ופרש לכו"ע נחשבים
יוה"כ עושה תמורה או לא ,ואף שהמתכפר הוא עושה פר ,ורק הדם לא נחשב פר) ,או שגם דמו של פר
תמורה ,מ"מ יש להסתפק אם הכהנים מתכפרים חשיב פר .רב אשי אמר שמסתבר שגם דם הפר
מקופיא -כפרתם צפה ע"ג כפרתו של כה"ג ,ואין הקרבן נקרא נחשב פר ,דכתיב "בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר",
על שמם אלא הוא קרבן יחיד ,או שהם מתכפרים והמ"ד השני מבאר שהכונה שאהרן הוכשר ע"י הפר
בקביעותא כמו בקרבן שאחרים הפרישו בשבילם .ואף לבוא אל הקודש.
שהכה"ג היה מביא את הפר משלו ,ולא משל ציבור, מקומות דבעינן דווקא חי -במינוי לקרבן פסח אין
ולא משל הכהנים ,ואם הביא פסול ,דכתיב ג' פעמים נמנים ומושכין ידיהם אלא עד שישחט ,ואף למ"ד
"אשר לו" ,מ"מ התורה הפקירה לגבי הך כפרה את הפר שגם דמו של פר חשיב פר ,דרשינן "מהיות משה"
לגבי אחיו הכהנים. מחיותיה -בעוד שהוויתו קייימת דשה .וכן בפדיון פטר
אמר רבי יוחנן המקדיש עבור חבירו המקדיש הוא חמור אין פודים בשחוטה דיליף שה שה מפסח (ועיין
מוסיף חומש דכתיב "ואם המקדיש" ,והמתכפר הוא בתוד"ה שאני שהאריכו לבאר דרשה זו)( ,וכן אין פודים
עושה תמורה ואם המיר המקדיש אינה תמורה ,דאין ממירין בעגל או בחיה או בשחוטה או בטריפה או בכלאים של
בשל אחרים ,והתורם משלו על של חבירו טובת הנאה עז ורחל אע"פ ששניהם נחשבים שה ,או בכוי הבא מן התיש
שלו לתתה לכל כהן שירצה. ומן הצביה) ומ"מ מדכתיב "תפדה" "תפדה" ילפינן
שא"צ תמים זכר ובן שנה.
חילוקי דינים בין הקרבן לבין תמורתו -חומר בזבח
מבתמורה שנוהג ביחיד כבציבור ,ודוחה שבת נ .למה כשמת הכה"ג הפר לא נפסל -אף שחטאת
וטומאה (והיינו בקרבן ציבור) ,ועושה תמורה (והיינו שמתו בעליה למיתה אזלא ,מ"מ פר של כה"ג
46
תמצית הש"ס מסכת יומא
לקודש הקדשים .ולר"מ היה מהלך בין שלחן למזבח, בקרבן יחיד ,ואילו של אהרן וקרבן פסח דוחים שבת
דס"ל כר' יוסי שהפתח היה בצפון ,אמנם לא היה יכול וטומאה ועושים תמורה ,אך י"א שאין שוחטים את
ללכת בין שלחן לכותל מפני שהיו מונחים שם הפסח על היחיד ,ובפר יוה"כ הגמרא הסתפקה לעיל
השולחנות י' שולחנות שעשה שלמה ,דכתיב בהו "חמש אם עושה תמורה) ,משא"כ בתמורה .וחומר בתמורה
מימין וחמש משמאל" ,ואין לומר שהכונה מימין ומשמאל מבזבח שחלה קדושת הגוף על בעל מום קבוע בשעת
לפתח ,דהתורה אמרה שהשלחן יהיה בצלע צפון ,אלא שלחן התמורה ,ואם בא לחללה אינה יוצאה לחולין אלא לענין
של משה באמצע וחמש מימינו וחמש משמאלו ,וס"ל שהיו זביחה ואכילה בלבד אבל לא ליגזז וליעבד ,דאין חילוק לענין
מונחים מצפון לדרום ,וכיון שכל שלחן היה אורכו ב' אמות, תמורה בין תם לבעל מום ,משא"כ בזבח שאם הקדישו לפני
היו מוכרחים להצמיד את השלחן הפנימי לכותל כדי שהשלחן שהומם אינו יוצא ע"י פדיון ליגזז וליעבד ,אבל אם קדם מומו
האחרון ג"כ יהיה כולו בצפון ,שהרי ההיכל רחבו כ' אמה, להקדשו לא חלה עליו אלא קדושת דמים ויוצא בפדיונו להיות
וללישנא בתרא היו מונחים ממזרח למערב ,ומ"מ חולין גמורין .ובכור ומעשר חלים על בעל מום קבוע,
סבר ר"מ דכיון שהפתח היה שם אינו דרך ארץ למיעל דבכור קדושתו מרחם בין תם בין בעל מום ,וכן במעשר כתיב
להדיא אצל הכותל הצפוני כשכל הדרך עיניו ניזונות מבית "לא יבקר בן טוב לרע" ,ואינם יוצאים לחולין ליגזז
קדשי הקדשים דרך הפריפה שכנגדו( .ורבי יוסי סובר וליעבד ,בכור אין לו שום פדיון דכתיב בבכור ,לא תפדה" ,וכן
שישראל חביבים לפני ד' שאינם זקוקים לשליח אלא במעשר כתיב "לא יגאל".
כל אחד מתפלל על עצמו ,הלכך חביב שלוחן להכנס ישר).
נ"א .חגיגה נחשבת קרבן ציבור משום שהיא באה
נ"ב .מקום הכניסה לקודש הקדשים- בכנופיא -כשעולים לרגל ,משא"כ פסח שאף שפסח
לרבנן היה מהלך עד שמגיע לבין ב' הפרוכות ראשון בא בנופיא ,פסח שני לא בא בכנופיא.
המבדילות בין הקודש ובין קדשי הקדשים וביניהם פסח ראשון דוחה שבת וטומאה ,ופסח שני לת"ק
אמה .והטעם שעשו ב' פרוכות ,מפני שנסתפקו אם דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה ,שהרי כל
קדושת "אמה טרקסין" -לשון פנים וחוץ ,והיינו כותל מה שנדחה לפסח שני זה בגלל הטומאה .ולרבי יהודה
מחיצה שהפסיקה במקדש ראשון בין הקודש לקודש הקדשים,
דוחה אף את הטומאה ,דכתיב "ככל חוקת הפסח
האם דינה כלחוץ או כלפנים ,דכתיב "ודביר היא המחיצה
יעשו אותו" ,והתורה החזירה עליו לעשותו בטהרה,
בתוך הבית מפנימה הכין ליתן שם את ארון ברית ד'
אבל אם לא זכה יעשה בטומאה .ועיין בתוס' (ד"ה דוחה)
" ,והספק הוא אם המילה מפנימה היא סוף המשפט שביארו מחלוקת ת"ק ור"י בדרשות.
שלפניו ,או תחילת המשפט שאחריו ,ואמנם אמה זו
לא היתה מכלל האמות שמנו בגודל הקודש וקודש המשך סדר הקטרת הקטורת
הקדשים ,מפני שאותם אמות אינם כוללים את עובי לעיל (מ"ז – .מ"ט ):נתבארו סדר ודיני חפינת הקטורת
הכתלים. בחוץ ונתינתה לתוך הכף ,ונטילת גחלים מהמזבח ע"י
ולרבי יוסי לא היתה אלא פרוכת אחת ,שנא' מחתה ,שאח"כ היה הכהן גדול לוקח את המחתה בימינו
"והבדילה הפרוכת לכם וכו' ". ואת הכף בשמאלו והולך לקודש הקדשים .ולהלן יבואר
סדר הליכתו לקודש הקדשים ,וסדר הקטרת הקטורת ע"ג
כתיב "והבית אשר בנה המלך שלמה לד' שישים אמה הגחלים.
ארכו ,ועשרים רחבו ,ושלושים אמה קומתו" ,ואורך נ"א :מקום הליכת הכה"ג בהיכל -לרבי יהודה היה
ההיכל הוא "וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל",
מהלך בדרום בין המזבח למנורה ,דסבר שפתח
ועל קודש הקדשים כתיב "ולפני הדביר עשרים אמה
הפרוכת החיצונית בדרום היה והפנימית מן הצפון .ולא
אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו".
היה הולך בין מנורה לכותל כדי שלא יתלכלכו בגדיו
ומדות המקדש כולו כולל הכתלים הם מאה אמה על מעשן המנורה שהשחיר את הכותל.
מאה אמה בגובה מאה אמה ,והיינו כותל האולם ה'
אמות ,ורוחב האולם י"א אמות ,וכותל ההיכל ו' ולרבי יוסי היה מהלך בצפון בין שלחן לכותל ,דסבר
אמות ,ואורך ההיכל מ' אמות ,ואמה טרקסין ,ועשרים שפתח הפרוכת בצפון היה וס"ל שהיתה רק פרוכת אחת
וכדלהלן ,והוא מודה שפרפיתה היתה בצפון ושם הכניסה
47
תמצית הש"ס מסכת יומא
שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל) .לרב יוסף הפסוק אמה אורך קודש הקדשים ,וכותלו ו' אמות ,והתא (-
הראשון מלמד שיתן עלה של מעלה עשן ,והשני יציע שנמצא אחרי בית הכפורת) ו' אמות ,וכותלו ה' אמות.
מלמד שיתן עיקר (-שורש) של מעלה עשן .ולאביי
נ"ב :איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה
הפסוק הראשון מלמד שיתן את העיקר ,שהוא היה
גורם שהעשן מיתמר ועולה כמקל עד התקרה ואז (אבל בנביאים יש גם הפסוק הנ"ל בענין אמה
הוא יורד בצד הכתלים עד שנתמלא הבית עשן, טרקסין) אין להם הכרע" :אם תיטיב שאת" אם הכונה
והפסוק השני מלמד שיתן עלה של מעלה עשן .ולרב לסליחה או לנשיאת עוון" .ארבעה גביעים משוקדים
ששת פסוק אחד מדבר על יוה"כ והשני על שאר כפתוריה ופרחיה" -אם הגביעים משוקדים או הכפתורים
ימות השנה( ,וא"צ פסוק אחד לאהל מועד שבמדבר, והפרחים" .וצא הלחם בעמלק מחר אנוכי ניצב" אם הכונה
ועוד פסוק לשילה וביהמ"ק ,דהא כתיב "וכן יעשה להלחם מחר ,או להלחם מיד" .וברצונם עקרו שור
לאהל מועד השוכן איתם" למקום שיהא שכני אתם יעשו ארור אפם כי עז" ,אם אפם ארור או שהשור של שכם
כן") .ולרב אשי פסוק אחד למצוה והשני מלמד שזה הוא מארור כנען" .הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה
לעיכובא .ולרבא פסוק אחד לעונש ואחד לאזהרה ,וכן וזנה" אם הכונה שיקום לתחית המתים ,או שהעם יקום ויזנה.
מבואר בברייתא ,עוד מבואר בברייתא שהאזהרה והא דכתיב "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו
נאמרה לפני מיתת בני אהרן ,והעונש נאמר אחרי עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים" ,רב חסדא
מיתתם( ,והם נענשו מפני שהורו הלכה בפני משה מסתפק אם עולות היינו כבשים וזבחים היינו פרים,
רבם ,שדרשו שאע"פ שיורדת אש מן השמים מצוה או ששניהם פרים ,ואיסי בן יהודה לא מסתפק בזה.
להביא מן ההדיוט ,דכתיב "ונתנו בני אהרן הכהן אש כניסת הכה"ג לקודש הקודשים -הפרוכת החיצונה
על המזבח" ,ואע"פ שהורו כראוי נענשו על שלא נטלו רשות). היתה פרופה מן הדרום (-כפולה לכיון החיצוני ותפוסה
והצדוקים דרשו מדכתיב "כי בענן אראה על הכפורת" בקרס של זהב כדי שתהיה פתוחה) ,והפנימית מן הצפון,
שישים את הקטורת על הגחלים בחוץ ורק אח"כ לרבנן דס"ל שהיו ב' פרוכות .והכה"ג היה מהלך בין
יכניס. הפרוכות עד שמגיע לצפון ,ושם כשנכנס לחלל קודש
אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מכל הקדשים היה הופך את פניו לדרום ,ומהלך י' אמות (שהרי
היו בקודש הקדשים י' אמות מכל צד של הארון ,והבדים היו
סמניה חייב מיתה ,ודין זה הוא גם היכא שאינו
מגיעים עד הפרוכת ,וביניהם ב' אמות וחצי של הארון)
מתחייב על ביאה ריקנית וכתיב ואל יבוא ולא ימות ,כגון
כשהפרוכת משמאלו עד שהגיע למקום הארון
ששגג בביאה ריקנית והזיד בהקטרה חסירה ,ואין עונש
(דאיירי בבית שני שלא היה הארון ,שהרי גנזו יאשיהו
מיתה על השוגג ,או שהכניס ב' הקטרות בביאה אחת
יחד עם צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של
וחיסר באחת מהם. אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששיגרו פלישתים דורון
יצא ובא לו דרך בית כניסתו לאחוריו ,כפי שעשה לאלוקי ישראל) ,ונתן את המחתה במקום שהיה
שלמה כשחזר מהבמה בגבעון לירושלים ,וכן כהנים אמור להיות בין שני הבדים.
בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם כשהם צבר את הקטורת על גבי גחלים כדי שהעשן לא יעלה
יוצאים מצדדים פניהם והולכים ,וכן תלמיד הנפטר
מיד( ,וי"א שמפזרה) ,ונתמלא כל הבית כולו עשן ,י"א
מרבו יצדד פניו וילך ,וכשרבי אלעזר היה נפרד מרבי שצוברה מכיוון פנים קודש הקדשים לכיוון גופו ,וי"א
יוחנן ,אם ריו"ח היה הולך היה רבי אלעזר מתכופף איפכא ,ומסתברא כדעה ראשונה מהמשנה בתמיד
במקומו עד שלא היה רואה את ריו"ח ,ואם רבי אלעזר
שמלמדין אותו להזהר שלא יכווה.
היה הולך ,היה הולך לאחוריו עד שלא היה רואה אותו
ריו"ח ,ורבא כשהיה נפרד מרב יוסף היה הולך נ"ג .לא היה מתקן מבחוץ ומכניס לבפנים דכתיב
לאחוריו עד שרגליו היו נפצעות ומתלכלכות בדם "ונתן את הקטורת על האש לפני ד' " ,והא דכתיב "כי
הפצעים ,וכשאמרו זאת לרב יוסף שהיו סגי נהור אמר בענן אראה על הכפורת" לומדים מזה שצריך לתת
יה"ר שירום ראשך ראש הישיבה על כל כרך זה. בקטורת מעלה עשן ,וכן לומדים מדכתיב "וכסה ענן
הקטורת את הכפורת" שנותן בה מעלה עשן (-עשב
48
תמצית הש"ס מסכת יומא
"ולא יבואו לראות כבלע את הקודש" והיינו בשעת נ"ג :המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו
הכנסת הכלים לכסוי שלהם שאע"פ שהלוים היו נושאים ואח"כ יתן שלום ,ואם לא עשה כך עדיף שלא היה
את כלי הקודש בכתף לא היו רשאים להכנס כשהיו מפרקים את
מתפלל מפני שנראה כמי שלא נטל רשות ללכת .וימתין
הארון והמזבח כדי להסיעו ממקומו עד שהיו אהרן ובניו מכסים
אותו ,זה היה במשכן שהיו שם ככלה בבית אביה שאין
שם לפני שיחזור ,דאם חוזר לאלתר דומה לכלב
גסים זה בזה ,אבל במקדש ראשון היו ככלה בבית חמיה ששב אל קיאו ,ונותן שלום לימין ואח"כ לשמאל,
שאינה צנועה מבעלה ,ובבית המקדש השני היו וימין היינו של הקב"ה שהיא שמאל שלו ,ואביי
כאשה שנתגרשה וחזרה שחזרה לחיבתה הראשונה ורבא פסעו את ג' הפסיעות בכריעה אחת.
ככלה בבית אביה ,ואיירי במקדש ראשון ולא היתה ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון -בהיכל ,יהי רצון
שם פרוכת אלא איירי בפרוכת שכנגד הפתחים (שהיו מלפניך ד' אלוקינו שתהא שנה זו אם שחונה תהא
בביהמ"ק השני י"ג פרוכות ,ז' לז' שערים ,אחת לפתחו גשומה ,ולא תפסק המלכות מיהודה ,ולא יהיו עמך
של היכל ,אחת לפתחו של אולם ,שתים בדביר במקום ישראל צריכים להתפרנס זה מזה ,ולא תכנס לפניך
אמה טרקסין ושתים כנגדם בעליה לחצוץ בין עלית ההיכל תפילת עוברי דרכים.
לעלית בין קדשי הקדשים ,וכמו שבמקדש שני היו פרוכות כנגד
הפתחים ,ה"ה במקדש ראשון) .וי"א דאיירי במקדש שני ולא היה הכה"ג מאריך בתפילתו ,שלא להבעית
ואף שלא היו כרובים היה שם צורת כרובים מצויירים את ישראל ,ומעשה בכה"ג שהאריך בתפילתו
בכותל במיני סממנים ,ובשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו שהתפלל על ישראל ועל ביהמ"ק שלא יחרב ,והבעית
כרובים מעורים זה בזה והוציאום לשוק ע"י שקילפום את אחיו הכהנים שחשבו שמת.
מן הכותל וזלזלו בכלל ישראל ,ועל זה נאמר "כל משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים
מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה". ראשונים (-דוד ושמואל) ,גבוהה מן הארץ ג' אצבעות,
נ"ד :אבן השתיה -שממנה הושתת העולם ,כחכמים ועליה היה נותן את הקטורת .והא דתניא שהארון
דס"ל שמציון נברא העולם -שציון נבראת תחילה וסביבה ניטל ,היינו כמ"ד שהארון נלקח לבבל ע"י נבוכדנצאר,
נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד .ולר"א העולם נברא דכתיב "ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצאר
מאמצעיתו .ולרבי יהושע נברא מן הצדדים שבתחילה ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ד' " ,וי"א שהארון
נבראו ד' הצדדים ונמתח מכל צד עד שנדבק באמצע .ולרבי נגנז במקומו דכתיב "ויראו ראשי הבדים מן הקודש
יצחק אבן ירה הקב"ה בים וממנו נשתת העולם. על פני הדביר ולא יראו החוצה ויהיו שם עד היום
לחכמים אף תולדות השמים מציון נבראו ,ולר"א הזה" (ורבה מוכיח ש"עד היום הזה" אין הכונה לעולם,
הגדול משמים נבראו תולדות השמים ,ומהארץ נבראו דהא כתיב "וישב היבוסי את בני בנימין עד היום הזה",
תולדות הארץ. וכתיב "על ההרים אשא בכי ונהי וכו' כי נצתו מבלי
איש עובר וכו' מעוף השמים ועד בהמ"ה בהמה
סדר ההזאות מדם הפר והשעיר בגימטריא נ"ב" והיינו נ"ב שנים מגלות צדקיהו עד שעלו
אחרי שהכה"ג היה מתודה על הפר ,היה עושה את הגורל לבנות הבית בזמן כורש ,ורבי יוסי אומר ששבע שנים
על שני השעירים ,ואח"כ היה מתודה וידוי שני על הפר נתקיימה הקללה "גפרית ומלח" בארץ ישראל ,וגם
ושוחטו ,ואח"כ היה מכניס את כף והמחתה ,ונותן את היכא דכתיב "שם עד היום הזה" אין הכונה לעולם).
הקטורת על האש ,וכפי שנתבאר לעיל (ל"ו -נ"ד) .ולהלן וי"א שהארון היה גנוז בלשכת דיר העצים.
(נ"ד – נ"ט) יבואר סדר המשך העבודות ,שהם הזיה מדם
הפר על הכפורת ,ואח"כ שחיטת השעיר ונתינה מדמו על נ"ד .בדי הארון היו בולטים בפרוכת כלפי חוץ ונראים
הכפורת ,ואח"כ נתינה מדם הפר על הפרוכת ,ואח"כ נתינה
כשני דדי אשה.
מדם השעיר על הפרוכת ,ואח"כ היה מערב את דם הפר
והשעיר ונותן מהם על קרנות המזבח הפנימי ,ואח"כ היה ראית הכרובים בבית המקדש -בשעה שהיו ישראל
נותן מהם על ראש המזבח הפנימי ,ואח"כ היה שופך את
עולים לרגל מגלים להם את הפרוכת ומראים להם
השיריים על יסוד מערבי של המזבח החיצון ,וכדלהלן.
את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להם ראו
נטל את דם הפר ממי שהיה ממרס בו. חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקיבה ,והא דכתיב
49
תמצית הש"ס מסכת יומא
ועמד במקום שעמד ,והזה ממנו ומנה כמו שעשה נכנס למקום שנכנס קודש הקדשים ,ועמד במקום
בדם הפר ,יצא והניחו על כן הזהב השני שבהיכל, שעמד בין הבדים.
ואח"כ היה נוטל את דם הפר כדי להזות ממנו על
נ"ה .והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה ,ולא היה
הפרוכת מבחוץ וכדלהלן .ולרבי יהודה לא היה שם
אלא כן אחד בלבד ,ולכן היה נוטל תחילה את דם הפר מתכוון להזות לא למעלה לחודה העליון של הכפורת ולא
למטה מאמצע עובי הכפורת ,אלא כמצליף כל ח' ההזאות
ואח"כ מניח את דם השעיר.
זו תחת זו ,והיינו כמנגדנא כמכה ברצועה שמתחיל בכתפים
טעמא דרבי יהודה שלא היה אלא כן אחד ויורד למטה ,והיה מזה כנגד עוביה של הכפורת .כשהיה
מזה למעלה מצדד גב ידו למטה וכשהוא מזה למטה
כפי שנתבאר לעיל לאחר ההזאה מדם הפר היה הכה"ג
מניחו על כן מיוחד שהיה בהיכל לצורך כך ,והיה שוחט את מצדד ידו למעלה וכולם נופלות לארץ ,דכתיב "והזה
השעיר ומזה גם ממנו כמו מדם הפר ,ונחלקו רבנן ור"י אם אותו על הכפורת ולפני הכפורת" וזה מיותר שהרי
היה כן נוסף לדם השעיר ,או שהיה רק כן אחד והיה צריך אפשר ללמוד הזאות שעיר מהזאות פר כפי שלומדים
ליטול תחילה את דם הפר ואח"כ להניח את דם השעיר. משם את מספר ההזאות (וכדלהלן) ,בשלמא למעלה דשעיר
ולהלן יבואר האם טעמו של רבי יהודה הוא מחשש איצטריך לומר שמזים למעלה הזאה אחת דכתיב "והזה אותו"
שיתחלפו המזרקות של הפר והשעיר בטעות ,וכדי לבאר ובפר לא פירש שזה הזאה אחת ,אלא למטה דשעיר למאי
דבר זה הגמרא דנה מדוע לפי רבי יהודה לא היו במקדש איצטריך ,אלא לומדים שכמו שלפני הכפורת אין
שופרות מיוחדים לקיני חובה ,האם הטעם הוא מחשש הכונה על ד"לפני" על הארץ משמע ,גם על הכפורת אין
איחלופי ,או מחשש שימות אחד מהבעלים של החטאות,
ואם הטעם הוא מחשש שימות אחד מהם צריך לבאר למה הכונה על .ומ"על פני הכפורת קדמה" דכתיב בפר
לא יוציא מעות כשיעור שנתן מי שמת ומדין ברירה נאמר לומדים שכל מקום שנאמר "פני" הכונה לצד מזרח.
שהוברר שמה שהוא נתן יצא. מנין ההזאות -בין בפר בין בשעיר מזים אחת למעלה
הגמרא רצתה לבאר שטעמו הוא שמא יתחלפו ושבע למטה ,דכתיב בפר "ולפני הכפורת יזה שבע
המזרקות בטעות ,וס"ל שאף אם יכתבו איזה מזרק פעמים" והיינו שבע למטה ,ונאמר בשעיר "והזה אותו
של הפר ואיזה של השעיר חוששים לאיחלופי, על הכפורת" והיינו אחת למעלה ,ולומדים למטה
כדמצינו שבשופרות שהיו במקדש (כדלהלן) לא היה דשעיר מלמטה דפר ,ולמעלה דפר מלמעלה דשעיר,
שופר לקיני חובה ,והגמרא הבינה שזה מחשש שמא ואין לומדים למטה דשעיר מלמעלה דשעיר ,ולמעלה
יתחלפו קיני חובה בנדבה ,ואם יתחלפו השופרות יפסלו דפר מלמטה דפר( ,דעדיף ללמוד פר מפר ושעיר
הקינים ,מפני שקיני חובה אחת לעולה ואחת לחטאת ,ובנדבה
משעיר) ,דהזאותיהם הוקשו זה לזה דכתיב "ועשה
כולם עולות ,ואין מעשה עולה ומעשה חטאת שוים.
אותו כאשר עשה לדם הפר".
והגמרא דוחה שהרי על שאר השופרות כן היו
כותבים ,ובהכרח שגם לר"י אין חוששים לאיחלופי וכך היה מונה -אחת ,אחת ואחת ,אחת ושתים וכו'
כשכותבים. דברי ר"מ ,ר"י אומר אחת ,אחת ואחת ,שתים ואחת
ולכן הגמרא מבארת שגם לר"י סומכים על הכתיבה, וכו' ,ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה כפי
שרגילים באותו מקום למנות את הכלל תחילה או את הפרט
אמנם ביום הכיפורים משום חולשא דכה"ג לא
תחילה ,כגון עשרים ושתים או שתים ועשרים .והטעם
סמכינן אכתיבה וממילא חיישינן שמא יתחלף דם
שמונה הזאה ראשונה עם כל הזאה ,ר"א אמר כדי
הפר בדם השעיר ,ומהאי טעמא לא סמכינן גם על
שלא יטעה בהזאות ,ולריו"ח לומדים זאת מדכתיב
הסימן שדם השעיר חיור ושל פר סומק ,אבל אין
"ולפני הכפורת יזה" לימד על הזאה ראשונה שצריכה
סומכים על הסימן שכמות הדם של פר מרובה משל
מנין עם כל אחת ואחת ,ונ"מ כשלא מנה ולא טעה
שעיר ,וצריך לקבלו כולו דכתיב "ואת כל הדם ישפוך דלריו"ח זה מעכב דהא כתיב חוקה.
אל יסוד מזבח העולה" ,דשמא ישפך ממנו ויהיו
שווים בכמות. יצא והניח את הדם שנשאר על כן הזהב שבהיכל.
שחיטת השעיר והזאת דמו -הביאו לו את השעיר
נ"ה :י"ג שופרות היו במקדש והיה כתוב עליהם
שחטו וקיבל במזרק את דמו ,נכנס למקום שנכנס
תקלין חדתין (של אותה שנה ,שמי שלא הביא שקלו
50
תמצית הש"ס מסכת יומא
יבקע הנוד ונמצא שזה טבלים למפרע( ,ור"מ לא באדר ומביאו אח"כ מניחים אותו בשופר זה והגזברים היו נותנים
חושש לזה דאפשר למסר לי' לשומר). אותם בלשכה ותורמים מהם בפרוס הפסח בפרוס עצרת
ובפרוס החג) ,תקלין עתיקין (של מי ששוקל במקום
ההזאות מדם הפר והשעיר על הפרוכת השנה שעברה ,והגזברים נותנים אותם לשיירי הלשכה של
אשתקד ,ומהם בונים חומת העיר ומגדלותיה) ,קינין (-
מבחוץ
תורים) ,גוזלי עולה (בני יונה ,והם עולות ,וכן הקינין,
לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר לפני ולפנים היה מזה
והיינו לרבי יהודה שלא היו שופרות לקיני חובה) ,עצים -
מהדם גם כנגד הפרוכת מבחוץ ,וכדלהלן.
המתנדב עצים נותן מעות לאותו שופר ולא יפחות משני גזירין,
היה מזה מדם הפר על הפרוכת כנגד הארון מבחוץ, לבונה -המתנדב לבונה נותן מעות לאותו שופר ולוקחים מהם
אחת למעלה ושבע למטה ,והיינו כמצליף וכנ"ל ,והיה לבונה ומקטירים אותה נדבה על מזבח החיצון ,זהב לכפורת
מונה אחת ואחת וכו' כנ"ל .ואח"כ היה נוטל את דם –לכלי שרת והן המזרקות הקרויין כפורי זהב ,שהמתנדב זהב
השעיר ומניח את דם הפר ומזה כמו מדם הפר .ואח"כ נותן מעות לאותו שופר ,וששה שופרות של נדבה לקיץ
היה מערה את דם הפר לתוך דם השעיר ,ושופך את המזבח ,מכל החטאות והאשמות שדינם שירעו וימכרו ויפלו
הדם מהכלי המלא לכלי הריקן .ומקור הזאות אלו הוא דמיהם לנדבה ,והיה שופר מיוחד לכל בית אב ,וכל אחד מכיר
מדכתיב "וכן יעשה לאוהל מועד" שיזה על הפרוכת את יומו ולוקח ממנו אם המזבח בטל .וסובר רבי יהודה
כמו שהזה בפנים ,והא דכתיב "השוכן אתם בתוך שלקיני חובה של זב וזבה ויולדת או מטמא מקדש לא היה
טומאתם" היינו שאפי' בשעה שהם טמאים (כמו שופר כפי שהיה לקיני נדבה ,שהכהנים לוקחים במעות קינים
השתא בזמן הגלות) שכינה עמהם. ומקריבים אותם ,אלא היו נותנים המעות ליד כהן ,גזירה
משום חטאת שנדע שמתו בעליה שדינה ללכת לים
נ"ז .אף שדבר הנלמד מהקש אינו חוזר ומלמד המלח וזה יפסול את כל התערובת ,אבל בלא שנדע שמת
בהקש לענין קדשים ,מ"מ הכא שלומדים אחת למעלה של לא חיישינן לומר כן ,שהרי השולח חטאתו ממדינת
פר ושבע למטה של שעיר בהזאות שבפנים ע"י הקש ילפינן הים מקריבים אותה בחזקת שהוא קיים.
הזאות שבחוץ בהקש מהזאות שבפנים ,י"א שדבר נ"ו ואין לומר שאם בעל החטאת מת נברור ד' זוזי
שמקצתו אינו נלמד בהקש כגון הכא שרק מנין ההזאות מדינה (שיש ח' מהן בזוזי צורי ,והם דמי בהמה אחת) ונזרוק
נלמד בהקש ולא עצם ההזאות ,חוזר ומלמד בהקש, למים ,דר"י לית ליה ברירה -שאין סומכים על ברירה
ולחולקים צ"ל שלומדים את המקומות זה מזה ואילו
להתיר איסורים ,דמהאי טעמא אמר ר"י (כדתני איו)
בהקש הראשון למדו את הבהמות זה מזה ,או שלומדים חוץ שאם כבר בא חכם יכול אדם להתנות על העירוב
מפנים יחד והיינו שלומדים אחת למעלה של פר ושבע למטה
ולומר שאם הוא בא למזרח עירובו למזרח ,ואם בא
של שעיר בפנים ובחוץ יחד ,כיון שגם את שבע למטה של פר
ואחת למעלה של שעיר שנכתבו מפורש לומדים ,ורק היכא למערב עירובי למערב ,אבל לפני שבא החכם אינו
שמריך ללמוד רק את הדבר שנלמד בהקש אומרים שדבר הלמד יכול להתנות ,וכן אינו יכול להתנות שילך למקום
בהקש אינו חוזר ומלמד בהקש. שירצה כשבאו ב' חכמים א' למזרח וא' למערב ,דר"י לית
ליה ברירה ,והעירוב צריך לחול כבר בבין השמשות.
הזאה על הפרוכת ביוה"כ ובפר העלם דבר של ציבור
ושעירי ע"ז ,אינה על הפרוכת ממש אלא כנגד הפרשת תרומות ומעשרות בלוקח יין מבין
הפרוכת ,ואם נגעו נגעו .ור"א ברבי יוסי אומר אני הכותים -הלוקח יין מבין הכותים לפני שגזרו עליהם,
ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים ,ומפרש ואין לו כלים להפריש לתוכם תרומות ומעשרות בערב שבת
בגמ' שראה כמה טיפי דמים כסדרם מלמעלה למטה עם חשיכה ,לר"מ הוא יכול לומר שני לוגין שאני עתיד
שהם של יוה"כ ,וכמה שלא כסדרם שהם של פר להפריש הרי הם תרומה ,עשרה מעשר ראשון ,תשעה
העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז. מעשר שני ,ומיחל ושותה מיד (-מחלל את המעשר שני
על המעות כדי לתקן מה שבידו) ,וכשיהיו לו כלים יפריש את
נתערבו הדמים של פר ושעיר התרומה והמעשר ,דיש ברירה .ולרבי יהודה ורבי יוסי ור"ש
סדר המתנות הוא להזות מדם הפר בפנים ואח"כ מדם אין לעשות כנ"ל ,והגמ' אומרת שמזה אין ראיה שרבי
השעיר ,ואח"כ מזה מדם הפר בחוץ ואח"כ מדם השעיר, יהודה סובר שאין ברירה ,די"ל שטעמו משום שמא
51
תמצית הש"ס מסכת יומא
יאשיה סובר שאע"פ שלא כתוב יחדיו הכונה יחדיו ואח"כ נותן מן הדם על המזבח הפנימי .הגמרא מבארת מה
ורבי יונתן חולק ,ונ"מ בהא דכתיב "איש אשר יקלל את אביו יעשה היכא שנתערבו הדמים יחד ,כיצד יעשה כדי שיהיה
ואת אמו" אם המשמעות היא שניהם יחד (אי לאו סיפא דקרא ודאי שעשה את כל ההזאות הנצרכות לפי הסדר.
"אביו ואמו קילל") ,או שהמשמעות היא כל אחד בפני עצמו, אם נתערב לפני ההזאות אינו יכול להזות פעם אחת
הכא י"ל שרבי יונתן סובר שצריך לערבם ,דכתיב שיעלה לשתיהם ,דבעינן שיכלה דם הפר ואח"כ יזה
"וכפר אהרן על קרנותיו אחת" ,אמנם בברייתא מבואר דם השעיר ,דכתיב "וכלה מכפר את הקודש" ,ועל כן
להדיא שלרבי יאשיה מערבם ולרבי יונתן לא מערבם, יזה פעמיים אחת למעלה ושבע למטה ,א' לשם פר
ולדידי' אחת היינו אחת בפר ואחת בשעיר. ואח"כ א' לשם שעיר.
אם נתערב אחר הזאת דם הפר למעלה -אינו יכול
דיני חציצה בקבלת הדם במזרק
לתת שבע למטה לשם שניהם ,ואח"כ אחת למעלה
קבלת הדם של כל הקרבנות היא ע"י כהן שאוחז בידו
מזרק שהוא כלי שרת ומקבל בו את הדם ,והנה לגבי כמה
לשם שעיר ,דבעינן שנתינה למעלה של השעיר תהיה
דינים בתורה יש דיני חציצה ,וכגון הנוטל לולב עם סודר לפני הנתינה למטה ,אלא יתן שבע למטה לשם פר,
על ידו לא מהני ,והגמרא מבארת מתי גם לענין קבלת דם ואחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר.
הקרבנות יש דיני חציצה.
נ"ז :נתערבו לו הכוסות שאינו מכיר איזה של פר ואיזה
נ"ח .הגמ' מסתפקת מה הדין בהניח מזרק בתוך של שעיר -נותן ג' פעמים ,שאז ממ"נ הקדים של פר לשל
מזרק וקיבל בו את הדם בכל הקבלות שבימות השנה ,אי שעיר .רש"י כתב שמזה וכו' וכן בהיכל.
מין במינו חוצץ ונמצא שהקבלה לא היתה ע"י כהן כיון שהוא
נתערבו מקצת הדמים ומקצת לא נתערבו כגון
מחזיק במזרק החיצוני ,או שאינו חוצץ. שנשפך מעט מכל מזרק למזרק שלישי ,נותן מהדם הודאי,
ואין להוכיח מדתניא ונתן את המלא בריקן ,דאין ושאר הדם לרב פפא אינו שיריים אלא הולכים לאמה
הכונה שנותן את המזרק המלא בתוך הריקן ,אלא המביאה את כל הלכלוך שבעזרה לנחל קדרון ,אפילו למ"ד
ששופך את המלא לריקן ,ואף שכבר עירבם עושה כן שכוס אחת עושה את חברתה שיריים ,כיון שכאן
כדי לערבם יפה. הכוס של התערובת אינה ראויה .ולרב הונא בריה
ואין להוכיח ממה שהעומד על כלי או על רגל חבירו דרבי יהושע הוי שירים והולכים ליסוד מזבח העולה ואינו
הוי חציצה אף שרגל ברגל זה מין במינו ,ויש חציצה בריצפה דחוי אפי' למ"ד שכוס עושה חבירו דחוי ,דכיון שאינו
דילפינן מכלי שרת שדבר המקדש יש בו חציצה ,דשאני רגל ראוי לא נדחה.
שא"א לבטלה עד שחבירו יגמור עבודתו.
דין שיירי דם חטאת -קיבל דם החטאת בד'
וללישנא בתרא הספק הוא אם דרך שירות בכך,
כוסות ,כל כוס שזרק ממנה הדם הנשאר בה הוי
ופשיט מדדריש תנא דבי רבי ישמעאל "כלי השרת
שיריים לכו"ע ונשפך ליסוד ,וכוס שלא זרק ממנה,
אשר ישרתו" ,משמע ב' כלים ושירות אחת.
לת"ק נדחתה ונשפך הדם לאמה ,דכתיב בשעיר נשיא
הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם -הגמ' "ואת דמו ישפוך" ,ולר"א בר"ש הוי שירים ונשפך
מסתפקת אם זה חוצץ כיון דשזה מין בשאינו מינו, ליסוד דכתיב בחטאת יחיד "ואת כל דמה ישפוך אל
או שאינו חוצץ כיון דמחלחל .הגמרא רוצה להוכיח יסוד" ,והא דכתיב "ואת דמו ישפוך" אתא למעוטי
מדתניא בפרה לענין נתינת אפר לתוך מים חיים לקדשם, שיריים שבצוואר בהמה.
זולף והולך ממי המעין שירדו לשוקת דרך חור שבדופנה עד
עירוב דם הפר ודם השעיר -היה מערה דם הפר
שמגיע לספוג ומבואר שרק המים שנבלעו בספוג פסולים,
לתוך דם השעיר ,וחוזר ומערה מהמזרק המלא לתוך
אבל שאר המים אינם נפסלים בגלל חציצת הספוג ,והגמרא
המזרק השני כדי שיתערבו היטב ,ומתני' כרבי יאשיה
דוחה דשאני מיא דקלישי שהם נמצאים מכל צידי הספוג
דס"ל שצריך לתת משניהם יחד על קרנות המזבח,
בינו לבין הכלי ,אבל דם עב הוא .וי"א שבדם כשר דקליש,
דכתיב במתנות המזבח "ולקח מדם הפר ומדם השעיר" .ולרבי
אבל בקומץ שהוא צריך להתקדש בכלי לאחר הקמיצה ,וזה
יונתן נותן מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו דס"ל דהכי
כנגד קבלת הדם ,פסול משום חציצה.
משמעתא דקרא .הגמרא אומרת שאף שבעלמא רבי
52
תמצית הש"ס מסכת יומא
נ"ט .כיצד היה הכה"ג עובר מקרן לקרן -לת"ק היה נתינה מדם הפר והשעיר על מזבח הזהב
מקיף את המזבח בהליכתו ועומד ליד כל קרן שנותן לאחר ההזאות מדם הפר והשעיר בקודש הקדשים ובהיכל
בה ,ונותן את הדם מלמעלה למטה ,שכיון שהיה עומד היה הכהן גדול נותן מדם הפר והשעיר על המזבח הפנימי
סמוך לאותה קרן שנותן עליה ,וגובה המזבח ב' אמות שזה יותר כדכתיב "ויצא אל המזבח אשר לפני ד' וכפר עליו ולקח
מגובה ידו ,וממילא היה צריך שראשי אצבעותיו יהיו למעלה, מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב ,והזה
ואם היה נותן מלמטה למעלה היה מתלכלך הבית יד של כותנתו. עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים" .הגמ' להלן מבארת
ולר"א במקומו היה עומד ומחטא ,שכיון שגודלו אמה על מהי דרך הליכת הכהן למזבח ומהו סדר וצורת הנתינה על
קרנות המזבח ועל ראש המזבח ,ומה היה עושה עם שיירי
אמה לא היה צריך להקיפו ברגליו ,ונחלקו ר"י ור"מ בדעתו, הדם ,והאם יש דין מעילה בשיירי הדם.
לר"מ על כולם היה נותן מלמעלה למטה בזו שלפניו כדי
שלא יתלכלך ,וכן בשתי הקרנות האחרות ,חוץ מאותה נ"ח :היציאה ממקום ההזאה על הפרוכת למזבח-
שבאלכסון שכיון שהיא רחוקה אם היה נותן מלמעלה למטה לאחר הזאות הדם היה יוצא אל המזבח אשר לפני ד',
זה טורח להיות כפוף ולפשוט זרועו עד סוף המתנה ,ויותר קל והיינו מזבח הזהב ,דכתיב "ויצא אל המזבח אשר לפני
לכפוף גופו ולפשוט זרועו מלמטה ונזקף והולך למעלה ,ומתני' ד' " ומזבח החיצון אינו לפני ד' ,וכתיב לשון יציאה ללמדך
כר"י הסובר שעל כולם היה נותן מלמטה למעלה שכך שבשעת ההזאה היה עומד בין המזבח לפרוכת( ,אבל
נח לעשות בקרנות הרחוקות חוץ מאותה שלפניו .ושתי בפר הבא על כל המצוות היה עומד מן המזבח ולחוץ,
כהנים גדולים נשתיירו ממקדש ראשון ,אחד אמר דכתיב "לפני ד' " -המזבח לפני ד' והכהן אינו לפני ד').
שהקיף בידו ,והשני אמר שהקיף ברגליו. סדר המתנות על קרנות המזבח הפנימי -לתנא
אח"כ היה מזה על טהרו של מזבח ז' פעמים דכתיב דמתני' סדר המתנות :מזרחית צפונית דס"ל כרבי יוסי
"והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים" ,וטהרו היינו מקום שהיתה רק פרוכת אחת והיא היתה פרופה מן הצפון ,וממילא
גלוי בגג המזבח ,שהיה חותה גחלים אילך ואילך ומזה היה מגיע בתחילה לקרן צפונית מערבית ,ושם לא היה נותן
וכדלהלן ,והיה יוצא לקרן מזרחית צפונית ונותן שם ,וחוזר דרך
ביניהם ,ולא היה מזה על גבי האפר או הגחלים( .ורבה
ימין לקרן צפונית מערבית ,מערבית דרומית ,דרומית
בר רב שילא רצה לומר שהכונה שהיה מזה בחציו
מזרחית ,וזו שיטת ריה"ג .ולר"ע הסדר היה מזרחית
באמצע גובה כתלו של המזבח ,והגמרא דוחה את
דרומית דס"ל שהיו ב' פרוכות והחיצונה היתה פרופה מן
דבריו) .לחנניה היה מזה בצד צפוני ,לרבי יוסי בצד הדרום וממילא הגיע בתחילה לקרן דרומית מערבית ,ושם לא
דרומי ,דלכו"ע במקום שסיים מתנות הקרנות שם היה נותן וכדלהלן ,והיה יוצא לקרן מזרחית דרומית ונותן שם,
מזה על הגג ,דכתיב "וטהרו וקדשו" מקום שקדשו וחוזר לקרן דרומית מערבית ,מערבית צפונית ,צפונית
בקרנותיו שם טהרו בהזאות ,ונחלקו אם פתח הפרוכת מזרחית .ולכו"ע אע"פ שאין מעבירין על המצוות לא
היה בדרום או בצפון. היה מתחיל בקרן שהיה מגיע לשם בתחילה ,דכתיב
שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח "ויצא אל המזבח" -שיצא בתחילה מכל המזבח.
החיצון ,ששם היה פוגע כשיוצא ,וכתיב "ואת כל דם ביאור מחלוקתם -י"ל שלכו"ע כל פניות שאתה
הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל פונה לא יהו אלא דרך ימין (דילפינן מים שעשה
מועד" ואף שפסוק זה נאמר על פר כהן משיח" ,הפר" מרבה שלמה שהפסוק מנה את סדר הרוחות לצד ימין),
פר יום הכיפורים .ושיירי הדם שהזה על מזבח החיצון אלא שריה"ג יליף פנים מחוץ להקיף דרך ימין ,ור"ע
היה שופך על יסוד דרומי ,ששם היה יורד מן הכבש סובר שמדינא אין מעבירין על המצוות ,אלא כיון
וילפינן ירידתו מהכבש מיציאתו מן ההיכל דבסמוך דילפינן שיצא מחוץ למזבח יתחיל שם ויחזור לקרן
לו ,ולרבי ישמעאל שניהן נשפכים ליסוד מערבי, שדילג עליה שזה לצד שמאל .ביאור נוסף -לר"ע
דילמד סתום מן המפורש ,ולרשב"י שניהם נשפכים מקיף בידו ,ובזה אין דין פניה לימין ,ולריה"ג מקיף
ליסוד דרומי ,דסבר דפתח ההיכל בדרום של המזבח, ברגלו ,ונחלקו אם לומדים מזבח הפנימי ממזבח
וממילא היסוד הדרומי הוא נחשב "אשר פתח אהל מועד", החיצון ,דבתרוייהו כתיב "סביב" ,או שלא לומדים כיון
ותלמידי רשב"י משכו את רבי ישמעאל לומר שכל המזבח הפנימי הוא כשיעור קרן אחת במזבח
כדבריהם ,וסימנך משכוה גברי לגברא -הרבים משכו את החיצון.
היחיד.
53
תמצית הש"ס מסכת יומא
ס :לרבי יוחנן נחלקו בהא דכתיב "והיתה זאת לכם נ"ט :אלו ואלו מתערבים באמה ויוצאים לנחל
לחוקת עולם אחת בשנה" ,לרבי יהודה אחד ממעט קדרון ונמכרים לגננים לזבל.
בגדי לבן בחוץ ואחד ממעט בגדי זהב ,ולרבי נחמיה
מעילה בדם -לר"מ ור"ש ומועלין בדמים הנ"ל
אחד ממעט בגדי זהב ואחד ממעט שיריים שאינם
מדרבנן לשלם קרן ,ולחכמים אין מועלים בו אפילו
מעכבים אף הנעשים בבגדי לבן אם הקדימו להם דבר
מדרבנן ,אבל מדאורייתא להוסיף חומש לכו"ע אין בדם
המאוחר להם ,ולרבי יהודה אם העיקר מעכב אף
מעילה ,לעולא ילפינן מדכתיב "לכם" שלכם יהא,
השיריים מעכבים כיון שגם עבודה זו מעכבת את הכפרה
ודבי רבי שמעון תנא "לכפר" לכפרה נתתיו ולא
ומאי חזית למעוטה .והגמרא מקשה שרבי יוחנן עצמו
למעילה ,ולריו"ח ילפינן מדכתיב "הוא" דינו לפני
אמר שרבי נחמיה שאמר ששיריים שהקריבם בחוץ חייב
כפרה כמו לאחר כפרה ,ובעינן תלתא קראי ,למעטו
מדבר למ"ד ששיריים מעכבים אלמא עבודה הם וקרינן
מדין נותר שאם אכל דם נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת
בהו "ואל פתח אהל מועד לא הביאו" .הגמרא נשאר
משום דם ,ומדין מעילה ,ומדין טומאה שאם אכל דם
בקושיא. קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת חייב רק משום דם ,וכן אם
וכלה מכפר את הקודש -לר"ע דורשים שאם כיפר שגג בדם והזיד באלו אינו חייב כרת ,אבל מדין פיגול א"צ
כילה ואם לא כיפר לא כילה ,ולר"י דורשים שאם למעטו ,דכל דבר שיש לו מתירין בין לאדם לאכילה בין
כילה כיפר ואם לא כילה לא כיפר .י"מ שאין למזבח להקטרה חייבים עליו משום פיגול ,והדם הוא
המחלוקת אלא במשמעות דורשין ,וי"מ שנחלקו אם עצמו מתיר ועל המתיר אין חייבים משום פיגול .ולאחר
שיריים מעכבי לר"ע אין מעכבים אלא רק עיקר המתנות, כפרה אין בו מעילה ,דאין לך דבר שנעשית מצוותו
ולר"י רק אם כילה את הכל כיפר ,דשיריים מעכבי. ומועלין בו.
קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ס .אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו-
כלום ,ואף לר"י שבדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אבל תרומת הדשן מועלין בה דכתיב "ושמו אצל
אין הסדר מעכב ,הכא מעכב ,דצורך פנים כפנים דמי. המזבח" דטעון גניזה ,אלמא אסור בהנאה משום קדושתו
וממילא יש בו מעילה ,וכן בגדי כהונה -ארבעה בגדי לבן
ס"א .שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא של כה"ג ביוה"כ לרבנן טעונים גניזה ומועלים בהם,
עשה כלום ,ויחזור וישחוט את השעיר ,ואם הזה מדם אבל לרבי דוסא ראוים הם לכהן הדיוט ובגדי כהונה
השעיר קודם שגמר דם הפר ,יזה מדם הפר ויחזור אין בהם מעילה דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ,עגלה
ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ערופה מועלין בה דכתיב "וערפו שם" שם תהא גניזתה,
כפרת יוה"כ -כתיב "וכפר את מקדש הקודש (-לפני ולא ילפינן לעלמא ,דשני כתובין הבאים כאחד אין
ולפנים אם נכנס לשם אדם טמא וידע מתחילה ולא ידע בסוף, מלמדים ,ולמ"ד ששני כתובין מלמדין ,הכא כתיב
ושעיר זה תולה להגן מפני היסורים עד שיודע לו ויביא קרבן תרי מיעוטי" ,ושמו" ו"הערופה".
עולה ויורד) ואת אהל מועד (-טומאה בהיכל) ואת
המזבח (כמשמעו טומאה שאירעה לאדם שהיה במזבח מה מעכב בסדר עבודת יוה"כ
ושהה כדי השתחויה ,שזה שיעור שהיה למי שנטמאה בעזרה) כל מעשה יוה"כ האמור במתני' על הסדר ,אם הקדים
יכפר (-עזרות) ,ועל הכהנים (כמשמעו) ועל כל עם מעשה לחבירו לא עשה כלום .לרבי יהודה דין זה הוא
הקהל (-ישראל) יכפר (-לוים) ,לרבי יהודה הושוו דווקא דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ,אבל דברים
כולם -כהנים לוים וישראלים להתכפר בוידוי שעיר הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון הגרלה ווידוי ושפיכת שיריים
המשתלח על שאר עבירות .ולר"ש כשם שדם השעיר וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב מה שעשה עשוי ,אמנם
מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו בלא וידוי, בשחיטה וחפינה מודה ר"י שהם מעכבים ,דצורך פנים כפנים,
כך דם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש ולרבי נחמיה אף דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ כגון
וקדשיו בלא וידוי ,וכשם שוידוי שעיר המשתלח מכפר אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה מעכבים,
על ישראל בשאר עבירות כך וידוי פר מכפר על אבל דברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ אין מעכבים.
54
תמצית הש"ס מסכת יומא
נזיר ממורט שאינו יכול לגלח ,לב"ה א"צ העברת הכהנים בשאר עבירות ,והושוו דבני כפרה נינהו ,מיהו כל
תער ,ולב"ש צריך העברת תער( ,ובנזיר גרס איפכא. חד מכפר בדידיה.
תוד"ה נזיר) .לרב חסדא כוונת ב"ש צריך ואין לו תקנה, נשפך הדם באמצע ההזאות -לר"מ הזאה שבפנים
ולרב פדת ב"ש סוברים בזה כר"א שנזיר שאין לו בוהן ושעל הפרוכת ושעל המזבח כל אחד הוא כפרה בפני
יד ורגל נותן על מקומם וטהור והכא נמי יעביר התער על עצמו ,ואם נשפך הדם באמצע ההזאות יתחיל
מקום השיער( ,ולר"ש יכול לתת על של שמאל ,ולת"ק מתחילת אותו מקום שהוא מזה שם ,דכל מקום הוא
אין לו טהרה עולמית דבעינן קרא כדכתיב). כפרה בפני עצמו .ולר"א ור"ש אינו חוזר על ההזאות
קבלת דם אשם מצורע -ב' כהנים מקבלים דמו, כלל אפילו לא נגמרה אותה כפרה ,אלא מתחיל ממקום
אחד ביד לצורך נתינה על המצורע ,דכתיב "ונתן" מה שפסק .ונחלקו בהא דכתיב "מדם חטאת הכיפורים
נתינה בעצמו של כהן ,אף לקיחה בעצמו של כהן, אחת בשנה" ,לר"מ הכונה חטאת אחת ולא לעשות
ואחד בכלי לזריקה על המזבח ,דכתיב "כי כחטאת כפרה אחת משני חטאות ,ולר"א ור"ש הכונה חיטוי
האשם הוא" מה חטאת טעונה כלי דכתיב בעולה ושלמים אחד ולא לעשות אותה הזאה שני חיטויים .שיריים
"וישם באגנות" וכל הקרבנות נלמדים בהקש מעולה ושלמים, לכו"ע לא מעכבי כלל.
אף האשם טעון כלי. וכן נחלקו בלוגין של מצורע שלר"מ מתנות שבפנים
שריפת פרי ושעירי יוה"כ -לר"א ור"ש כולם דכתיב "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים" ,ומתנות
שבבהונות דכתיב "ומן השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך
מטמאים בגדים ,ונשרפים בבית הדשן ,והיינו אם נשפך
הדם לאחר המתנות שבפנים והביא פר אחר למתנות הפרוכת אוזן המיטהר הימנית ועל בוהן ידו הימנית" כ"א כפרה בפני
ואח"כ נשפך הדם והביא פר אחר למתנות המזבח ,כולם נשרפים עצמה ,ואם נשפך השמן יתחיל מתחילת אותה נתינה,
בבית הדשן חוץ לג' מחנות ,ומטמאים את בגדי העסוקים ולר"א ור"ש ממקום שפסק משם מתחיל .ומתנות
בשריפתם ,ולחכמים רק האחרון שגמר בו הכפרה. הראש דכתיב "ומיתר השמן אשר על כף הכהן יתן על ראש
המיטהר" לכו"ע אינם מעכבות ,דגבי בהונות כתיב
ס"ב .נשפך דם השעיר לאחר מתנות פנים חוזר ומגריל ,ואם
"ומיתר" וגבי ראש כתיב "והנותר" והיינו שמה שנשאר
נשפך הדם שוב לאחר מתנות הפרוכת חוזר ומגריל ,נמצאו ג'
מהשיריים יתן על הראש ,והוו שיירי שיריים.
שעירים לעזאזל ,אבל אין משלח לעזאזל אלא שעיר
אחד דכתיב "אותו" לשלח אותו לעזאזל ,י"א שמשלח ס"א :אשם מצורע ששחטו שלא לשמו כגון לשם
את הראשון ,דמצוה בראשון (כרבי יוסי בהפריש עולה או שלמים ,שהדין הוא שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
פסחו ואבד והפריש אחר ונמצא שמצוה בראשון כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה לריו"ח הדין בזה
אע"פ שהופרש השני קודם חצות וכשהגיע זמן שחיטת הפסח תלוי במחלוקת הנ"ל ,שלר"מ דס"ל שעבודה שלא נגמרה
שניהם נעשו ראוים יחד ,ואם השני מובחר יביאנו .אבל הרי היא כמי שאינה ,הכא נמי אע"פ שנתן ממנו לבהונות הרי
ממה שבתרומת הלשכה לרבי יוסי היה כתוב על היא כמי שאינה ,וממילא יביא אחר ויתחיל מתחילה,
הקופות א' ב' ג' משום שמצוה בראשון א"א ללמוד ולר"א ור"ש אין לו תקנה דהכא א"א לגומרה באחר ,דכתיב
לכאן ,די"ל דשאני התם שבזמן שהראשונה היתה "כבש אחד אשם" אשם אחד אמרתי לך ולא שתי אשמות.
ראויה להקריב ממנה עדיין לא היתה השניה ראויה ולרב חסדא הכא מודה ר"מ שאין לו תקנה דכתיב
שהראשונה נראית להקרבה משנתרמה ,אבל כאן השעיר "והקריב אותו לאשם" והיינו אותו שהונף עם הלוג ,שאינו
הראשון אינו ראוי לשילוח עד גמר מתנות הדמים) ,וי"א יכול להביא אחר .ותניא כוותיה דריו"ח שאם שחטו
שמשלח את האחרון הואיל וגמר בו הכפרה. שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי בהונות ה"ז עולה
ע"ג המזבח וטעון נסכים ,וצריך אשם אחר להכשירו
לטהרו לאכול בקדשים ,ור"ח יפרש "צריך" ואין לו תקנה.
לתוס' הסוגיה לא מדברת בשחטו שלא לשמו ,דבזה כל מה
שני שעירי שנתן ממנו כמאן דליתיה ,אלא איירי שנשפך דמו קודם מתן
בהונות.
55
תמצית הש"ס מסכת יומא
למחנה ,ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו' ונכרת האיש שני שעירים שוים
ההוא מקרב עמו" .אמנם חז"ל דרשו שחיוב זה אינו אלא
בקרבן הראוי להקרבה בעזרה ,ולהלן יבואר בכמה אופנים שני שעירי יום הכיפורים מצוה שיהיו שוים זה לזה בכמה
האם הקרבן נקרא ראוי להקרבה או לא. דברים ,וכן הדין בשני כבשי מצורע ובשני צפורי מצורע ,וכן
בשני הכבשים של מוסף שבת ,ובדיעבד אין זה מעכב.
שני שעירי יוה"כ ששחטם בחוץ קודם הגרלה שהם הגמרא מבארת במה צריך שיהיו שוים ,ומנין לומדים דינים
קדושים שהרי הם נקנים מתרומת הלשכה ,חייב על שניהם אלו לכתחילה ובדיעבד.
משום שחוטי חוץ ,אע"פ שהם עצמם עדיין אינם ראוים שני שעירי יוה"כ מצותם שיהיו שווים במראה -
להקרבתם .רב חסדא (וי"א רבה) מבאר הטעם הואיל לבנים או שחורים או שחומים ,בקומה ,בדמים ,ובלקיחתם
וראוים הם לשעיר הנעשה בחוץ -חטאת מוסף יוה"כ,
כאחד ,דכתיב "שני שעירי עיזים" ,ו"שני" מיותר
דלא בעי עקירה אע"פ שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים,
שהרי מיעוט "שעירי" שנים .ואם אינם שווים או לא
דשניהם שמם חטאת ,ואע"ג דמחסרי עבודת היום -מתן
נלקחו באותו יום כשרים ,דכתיב ב' פעמים "שעיר",
דמי הפר והשעיר וחפינת הקטורת והקטרתה הראוים ליקדם
ולולא רבוי זה היינו אומרים שזה לעיכובא ,דכתיב ג'
למוספין ,קסבר אין מחוסר זמן לבו ביום ,אבל אין
פעמים "שני" ,ומ"חוקה" ליכא למילף ,דלא כתיב חוקה אלא
חשובים ראויים לשעיר הנעשה בפנים ,הואיל ומחוסר
על העבודה ,ולא על הלקיחה שהיא מתמול שלשום .והשתא
הגרלה ועלית גורל מתוך הקלפי מעכבת אע"פ שהנחה אינה
דילפינן שאינו מעכב חד קרא למראה וחד לקומה וחד
מעכבת ,ומחוסר הגרלה כמחוסר מעשה אע"פ שאינו
מעשה בגופן דרק עליית הגורל מעכבת אבל לא ההנחה ,אפ"ה
לדמים.
הואיל ומצוה האמורה בהן היא כמחסור מעשה דמי .ואם ס"ב :כבשי מצורע וציפורי מצורע ומוספים של
שחטם לאחר הגרלה ,חייב על של שם ופטור על של שבת מצוותם שיהיו שווים ,דכתיב בכבשי מצורע
עזאזל. ומוספין "שני כבשים" ו"שני" מיותר שהרי מיעוט
שלמים ששחטם קודם שנפתחו דלתות היכל כבשים שנים ,ובצפורים כתוב "שתי צפורים" .אמנם
פסולים ,דכתיב "ושחטו פתח אהל מועד" בזמן שהוא דין זה במצורע אינו לעיכובא ,דכתיב ב' פעמים
פתוח ולא בזמן שהוא נעול .ולרב חסדא אם שחטם "הכבש" וב' פעמים "צפור" (וקמ"ל שלא לומדים
בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור ,דמחוסר מ"תהיה" שזה לעיכובא ,אלא לומדים שעכב בשאר
פתיחה אע"פ שאינו מעשה בגופן כמחוסר מעשה הואיל דיני מצורע).
ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן. אמנם כבשי התמיד א"צ להיות שווים ,והא דכתיב
"שניים ליום" היינו שצריך לשוחטם כנגד היום -כנגד
ס"ג .פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה-
זריחת השמש ,תמיד של שחר בקרן צפונית מערבית
לרב חסדא -לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים ,ושלא שכיון שהשמש במזרח בשיפולי הרקיע והכתלים היו גבוהים
לשמו אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם שלמים בפנים, היה צל הכותל הרבה לכיוון מערב ,ולכן צריך להרחיקו לצד
וסתמא לשמו ופטור ,ולא חשיב ראוי לשלא לשמו מערב ככל יכולתו ,וצפונית משום שקדשי קדשים שחיטתם על
בפנים ,דבעי עקירה אינו ראוי בפנים לשלמים אא"כ עקר ירך המזבח צפונה ,ושם היה בית המטבחיים והיו קבועים ברצפה
כ"ד טבעות בריבוע של כ"ד אמות על כ"ד אמות ,כמנין כ"ד
שם פסח ממנו.
משמרות ,ונותנים ראש הבהמה לתוכם ,בטבעת השניה
לריו"ח -י"א בין לשמו בין שלא לשמו פטור ,דעקירת לכיוון צפון( ,כדי שהטבעת הראשונה תסייע לאחוז רגלי הבהמה
חוץ לאו שמה עקירה ,דלא הכשיר הכתוב פסח בשאר ימות שלא תתהפך) ,ופני השוחט וצואר הבהמה היו באלכסון לצד
השנה לשם שלמים אלא בפנים ובעקירת השם ,וי"א בין מזרחי צפוני ,ושל בין הערבים בקרן מזרחית צפונית
לשמו בין שלא לשמו חייב ,דפסח בשאר ימות השנה בטבעת השניה ופניו למערב דרום באלכסון ,שזריחת החמה
שלמים הוא ,וא"צ עקירה. באה משם.
מחוסר זמן בין בגופו כגון בתוך ז' ימים ללידתו ,בין
דין "ראוי לפתח אוהל מועד" בשוחט בחוץ
בבעלים ,השוחטו בחוץ פטור ,ואיזה מחוסר זמן
השוחט קרבן מחוץ לעזרה חייב כרת ,דכתיב "איש איש
בבעלים ,כגון זב וזבה ומצורע שצריכים להביא קרבנותיהם
מבית ישראל אשר ישחט שור וכו' או אשר ישחט מחוץ
56
תמצית הש"ס מסכת יומא
וחיללו על שעיר אחר שבזה א"צ הגרלה כיון שהוא בא מכח לסוף שבעה ,ויולדת שצריכה להביא קרבנותיה בסוף מלאת
הראשון ,ומום פוסל בשעיר המשתלח דכתיב "ואשה ימי טהרה ,שהקריבו לפני הזמן חטאת או אשם בחוץ,
לא תתנו מהם על המזבח לד' " ,ו"אשה" אלו החלבים, דבפנים א"א להביאם לשם חובה כיון שלא הגיע הזמן ,ולא
ואסור להקטיר אפילו מקצתם כזית מהם דכתיב לנדבה כיון שחטאת ואשם אינם באים בנדבה( ,אבל בעולה
"מהם" ,ולא לזרוק דמם על המזבח דכתיב "מזבח". ושלמים חייבים כיון שאפשר להביאם בפנים לנדבה,
וצריך ילפותא לשעיר המשתלח גם לפסול מחוסר ושלמים היינו בנזיר) .לרב חלקיה בר טובי אם שחט אשם
זמן וגם לפסול בעל מום ,דמחוסר זמן חמור כיון שלא לשמו כגון לשם עולה או שלמים חייבים ,כיון שהוא
שעדיין לא הגיע זמנו ,ובעל מום חמור משום דמאיס. ראוי לעולה ושלמים בפנים ,דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ,וס"ל שעקירת חוץ
ס"ד .לרבא הריבוי בשעיר המשתלח הוא לדין מחוסר שמי' עקירה.
זמן של אותו ואת בנו לומר שאינו ראוי לשעיר
ס"ג :שחט השעירים בחוץ לאחר הגרלה חייב על
המשתלח ,וכגון ששחט אמו לחולה ביו"כ ,ואף
של שם ופטור על של עזאזל ,דאף ששני השעירים
שהאיסור הוא על שחיטת שניהם ,דחייתו לצוק זו
ראוים לבוא אל פתח אוהל מועד ,דרשינן "אשר
היא שחיטתו.
ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו
להקריב קרבן לד' " להוציא של עזאזל שאינו מיוחד
מת אחד מן השעירים
לד'.
שני שעירי יום הכיפורים נקבעים למצותם ע"י גורל ,והיכא
שמת אחד מהם לאחר ההגרלה צריך להביא שנים חדשים, השוחט קדשי בדק הבית בחוץ פטור משום שחוטי
ויש לדון איזה שעיר אין עובדים בו ,ומה יעשה עם אותו חוץ ,ואף שהם נחשבים קרבן דכתיב "ונקרב את קרבן
שעיר ,וזה תלוי בדין בעלי חיים שנדחו מהקרבה אם הם
חוזרים להיות ראוים ,או שדינם לרעות עד שיפול בהם
ד' וכו' כלי זהב וכו' " ,מ"מ הא כתיב "ואל פתח אוהל
מום ,או שדינם למיתה ,וכדלהלן. מועד לא הביאו" וזה אינו ראוי לפתח אוהל מועד דאין
קדשי בדק הבית עתידים לבוא לפתח אהל מועד .וי"מ הטעם
אם מת אחד השעירים לפני ההגרלה ,יביא שעיר אחר משום שסתם קדשי בדק הבית הם בעלי מומים שהרי המתפיס
שיהיה זוג לשני. תמימים לבדק הבית עובר בעשה ,אך בגמרא בזבחים מבואר
אם מת אחד מהשעירים אחרי ההגרלה ,יביא זוג חדש דלא כדבריהם.
ויגריל עליהם בתחילה ,אם של שם מת יאמר זה
שעלה עליו הגורל לד' יתקיים תחתיו ,ואם של עזאזל דיני שעיר המשתלח
מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים שעיר המשתלח ושאר קרבנות בעלי מום או
תחתיו ,והשני (להלן יבואר מיהו השני) ירעה עד מחוסר זמן -מחוסר זמן בהמת קרבן קודם יום השמיני
שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ,שאין חטאת ציבור אין נותנים ממנו על המזבח ,ואף אין מקדישים אותו,
מתה( ,ולרבי יהודה תמות ,ושיטתו תבואר להלן). ואינו ראוי לשעיר המשתלח ,דכתיב "ומיום השמיני
שיטת רב שהשעיר השני מהגורל הראשון קרב, והלאה ירצה לקרבן אשה לד' "( ,והכא דרשינן "לד' "
והשעיר השני מהגורל השני ירעה .ולריו"ח של ראשון לרבות דכל מקום דורשים לפי עניינא דקרא) ,ובאמת
ירעה ושל שני קרב .ומחלוקתם היא שלריו"ח בעלי א"צ לזה דרשה שהרי אין הגורל קובע לד' אלא בראוי
חיים נדחים ,ולרב רק בשחוטים אמרינן הואיל ונדחה ידחה, לד' וכיון שאינו יודע איזו בהמה תצא בגורל אינו יכול להביא
ולכן אם מת המשתלח ישפך הדם ,אבל בעלי חיים אינם אחד מהם מחוסר זמן( ,ואף לחנן המצרי דס"ל שאפילו
נדחים ,דיליף מבעל מום עובר שהוא חוזר להיות ראוי אם דם השעיר לד' נמצא בכוס ומת המשתלח ,מביא
לקרבן ,דכתיב "כי משחתם בהם מום בם לא ירצו" שעיר לעזאזל ובפשוטו הכונה ללא הגרלה ,י"ל דהיינו
אבל כשאין מום בם ירצו. שהדם שבכוס אינו נדחה ,אבל צריך להגריל ואותו
ובאמת רב מודה שאפשר להקריב את השני ,אלא שיצא לד' ירעה ,ויתכפר בדם של הראשון) ,אבל לר"ש
דסבר כרבי יוסי דמצוה בראשון ,דאמר רבי יוסי הסובר שאם מת אחד מביא חבירו שלא בהגרלה
המפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ בעינן דרשה ,או דאיצטריך קרא להיכא שהומם
57
תמצית הש"ס מסכת יומא
מת ,וכיון שאין בעלי חיים נדחים היה יכול להקריב גם אותו, נמצא הראשון מצוה להקריב את הראשון אע"פ
לכאורה דינו כמפריש שתי חטאות לאחריות שהוא שכשהגיע חצות שהוא זמן שחיטת הפסח שניהם ראוים
מתכפר באחד מהם והשניה תרעה .ומיישבת הגמ' להקרבה ,ואם היה השני מובחר ממנו יביאנו (והתוס'
דכיון שאמר רבי יוסי מצוה בראשון מעיקרא כמפריש (ד"ה ואם) מסתפקים אם גם בשעירי יוה"כ אם היה השני מובחר
לאיבוד דמי ,ומתני' רבי היא. ממנו יביאנו ,או לא) ,ולחכמים איזה שירצה יקריב,
(ומקופות שאמר רבי יוסי שכותבים א' ב' ג' לידע
ס"ה .ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות איזה תרומה ראשונה אין ראיה לכאן ,דילמא שאני
המשתלח כיון שעדיין לא הזה דמו וכתיב חוקה בדברים התם דשם הראשון היה ראוי לפני השני וכאן אין ראוים
הנעשים בבגדי לבן ,וצריך להביא דם אחר ,וא"א להביאו בלא אלא אחרי מתן דם הפר ואז שניהם ראויים).
הגרלה ,וכיון דס"ל שבעלי חיים נדחים ימות המשתלח הראשון,
רבא מדייק ממתני' כרב ,ובברייתא מבואר כרבי יוחנן,
ואם מת המשתלח ישפך הדם ,דאע"פ שקיים מצות
ודורשים מ"יעמד חי" ולא שכבר עמד ונדחה ע"י חבירו,
הגרלה ורק הגרלה מעכבת בו ולא וידוי לר' יהודה ,וכ"ש
דבעינן עמידה אחת ולא שתי עמידות ,שהשעיר מהזוג
ששילוח אינו מעכב לכו"ע שהרי הוא נעשה ע"י איש עיתי ולא
כתיב חוקה אלא על דברים הנעשים בבגדי לבן ,מ"מ הא כתיב השני נשלח לעזאזל.
"יעמד חי לפני ד' לכפר" דבעינן שיהיה חי עד שעת א"א ללמוד ממחוסר זמן ששייך להיות ראוי אחרי
מתן דמים של חבירו ואם מת קודם אין כפרת הדם כלום, שלא היה ראוי ,דהיכא שנראה ונדחה חמור יותר
וממילא צריך להביא אחר ,וכיון שא"א להביא אחר בלא הגרלה מהיכא שלא היה ראוי עדיין .ולריו"ח "בהם" ממעט
צריך להביא שנים ,וממילא ראשון נדחה ,דשחוטים נדחים שאר בעלי חיים שנדחו ,ורב ממעט מ"בהם" שאברים
לכו"ע. של עולה תמימה שנתערבו באברים של בעלת מום,
כל אבר שקרב אחד ממנו לפני ששמו לב לתערובת ,יכול
פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו להקריב כולם ותולים האיסור באותו שקרב ,ותולין לקולא
שקלים שנגנבו או אבדו -בני העיר ששלחו הואיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא,דילפינן שלא הזהירה
שקליהם לירושלים ע"י שליח ונגנבו או שנאבדו ,אם תורה על בעלי מומין אלא כשהם בעצמם ולא בתערובת,
נתרמה התרומה לפני שנודע שאבדו נשבעים השלוחים
וכשיטת ר"א( ,אבל לחכמים אפי' קרבו כולם חוץ
שבועת השומרים לגזברים כיון שההפסד הוא להקדש,
מאחד יצא לבית השריפה) ,וריו"ח לומד דין זה
דכיון שתורמים על האבוד שלא נודע ,אין הבעלים חייבים מדכתיב בהם ולא כתיב בם ,ורב בם בהם לא דריש.
להביא שקלים אחרים( ,והא דתניא תורמין על האבוד ועל
הגבוי ,לרש"י (ב"מ נ"ח) הכונה אבוד שבא ליד שליח ואבד
ס"ד :שיטת רבי יהודה שהשעיר השני שבזוג
ולא נודע לבעלים קודם התרומה ,ועל הגבוי ביד שליח ולא הראשון ימות ולא ירעה ,ויתכפר בשני שבזוג שני.
אבד) ,ואם לא נתרמה התרומה נשבעים לבני העיר, לרב סובר ר"י שבעלי חיים נדחים ולכן ימות ,ובזה
ובני העיר מביאים שקלים חדשים ,ואם נמצאו נחלקו .ולריו"ח צ"ב במה נחלקו ,ומתני' דייקא כרב.
השקלים הראשונים שאבדו או שהחזירום הגנבים, והא דתלי רבנן טעמא דרועה משום שאין חטאת
לחכמים אלו ואלו שקלים ואין עולים להם לשנה ציבור מתה ,לריו"ח ביחיד מודים חכמים שתמות,
הבאה ,ולרבי יהודה עולים להם לשנה הבאה .ורבא וכדרבי אבא שאמר במפריש חטאתו ונאבדה והפריש אחרת
מבאר שרבי יהודה סובר שחובות של שנה זו תחתיה ונמצאה הראשונה ,לרבי מתכפר באחת מהם והשניה
קרבות לשנה הבאה. תמות ,ולרבנן רק בנמצאת לאחר כפרה תמות השניה ,אבל
בנמצאת קודם כפרה לאחר הפרשה רועה ,ואמר רבי אבא
פר ושעיר של יוה"כ וכן שעירי ע"ז (-ציבור שחטאו שלכו"ע אם נתכפר באינה אבודה תמות האבודה ,דכך
בע"ז בהוראת בי"ד ומביאים פר לעולה ושעיר לחטאת), נאמרה הלכה למשה מסיני חטאת שאבדה ונתכפרו בעליה
שאבדו ,והפריש אחרים תחתיהם ונמצאו הראשונים באחרת מתה ,ורק בנתכפר בראשונה והשניה עומדת נחלקו אם
לרבי יהודה הראשונים ימותו( ,ולר"א ור"ש ירעו עד מפריש לצורך תשלומי אבוד כאבוד דמי או לא ,ולכן לרבי יוחנן
אמרי רבנן שאין חטאת ציבור מתה ,אבל חטאת דיחיד תמות,
שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה ,שאין חטאת
דהוי כנתכפר באינה אבודה והדחויה קיימת ,ולרב שמקריבים
ציבור מתה ,ולא נקט פר העלם דבר של ציבור ,משום שפר את השניה שבזוג הראשון אמאי בשל יחיד תמות ,דאפילו לרבי
לא תמות כיון שלא הופרשה לתשלומי אבוד ,שהרי המשתלח
58
תמצית הש"ס מסכת יומא
דגיזה ועבודה ,דא"כ כל הבהמות שרועות נחשוש העלם דבר של כהן משיח שטעה ועשה בהוראת עצמו ,בזה
בהם לתקלה. מודים ר"א ור"ש .תוד"ה וכן).
הגמרא שואלת למה לא ישמרם לשנה הבאה.
והא תניא פסח שלא קרב בפסח ראשון יקרב בפסח
שני ע"י שימכר לטמא או למי שהיה בדרך רחוקה ,או לשנה ס"ה :ואין לומר שהטעם הוא משום שקרבנות ציבור
הבאה ,ותניא אידך לא יקרב לשנה הבאה ,המחלוקת מר"ח ניסן ואילך צריך להביאם מתרומה חדשה ,דכתיב
היא אם חוששים לתקלה ,ואין לומר שנחלקו "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי" כתיב כאן חידושי יתירי
במחלוקת רבי ורבנן הנ"ל ,דהא תניא וכן המעות שגם לומר שבאחד החודשים צריך להביא קרבנות מתרומה חדשה.
במעות שהופרשו לפסח יש מחלוקת אם אפשר להשתמש בהם דפר אינו בא מתרומת הלשכה ,ואין לומר שזה גזירה
לשנה הבאה. פר אטו שעיר ,דאין לומר שימות משום גזירה אלא
מספיק שירעה ,ועוד שהרי דין תרומה חדשה אינו אלא
וידוי ושליחת השעיר לעזאזל לכתחילה.
לאחר שנתבארו דיני שני השעירים ,חוזר התנא לבאר סדר ואין לומר שהטעם הוא משום שאין הגורל קובע
עבודת הכהן גדול ביום הכיפורים ,לאחר שגמר מתן דמים משנה לחברתה ,ולא יחזור ויגריל כדי שלא יאמרו
של פר ושעיר ,כפי שנתבארו לעיל עד דף נ"ט.
גורל קובע משנה לחברתה ,דא"כ למה הפר ימות ,ואין
כתיב (ויקרא ט"ז) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש לומר גזירה אטו שעיר ,דאין לומר שימות משום
השעיר החי ,והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת
כל פשעיהם לכל חטאותם ,ונתן אותם על ראש השעיר,
גזירה.
ושלח ביד איש עתי המדברה ,ונשא השעיר עליו את כל ואין לומר שהטעם בפר הוא גזירה אטו חטאת שמתו
עוונותם אל ארץ גזירה ושלח את השעיר במדבר" .הגמרא בעליה ,ובשעיר גזרו אטו פר ,דאין לומר שימות
מבארת סדר ודיני הדברים כפי הנלמד מן הפסוקים. משום גזירה.
וידוי שעיר -בא לו אצל שעיר המשתלח ,וסומך ב' ואין לומר שהטעם הוא גזירה משום חטאת שעברה
ידיו עליו ומתוודה ,וכך היה אומר אנא ד' חטאו עוו שנתה ועד יוה"כ הבא תעבור שנה על השעיר משנולד ,וכל
פשעו לפניך עמך בית ישראל ,אנא ד' כפר נא שעירי חטאת פסולים לאחר שנה( ,וזה תלוי במחלוקת
לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לגבי דין שנה תמימה שנאמר בבתי ערי חומה שאז
לפניך עמך בית ישראל ,ככתוב בתורת משה עבדך נחלט הבית ללוקח ,שלרבנן שהכונה לי"ב חודש מיום
לאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל ליום ואם נתעברה יכול המוכר לגאול י"ג חודש ,א"כ
חטאותיכם לפני ד' תטהרו" .והכהנים והעם העומדים הכא ודאי עברה שנתה ,ולרבי שהכונה לשס"ה יום
בעזרה כשהיו שומעים את שם המפורש שהוא יוצא כמנין ימות החמה אפילו אם עיברו את השנה ,שזה י"א יום
מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על יותר מי"ב חודש ,וגזרו אף באופן שלא עברו שס"ה יום
פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כמנין ימות החמה כגון אם הקדישו ביום השמיני ללידתו),
לרבי יהודה גם לכהנים יש כפרה בשעיר המשתלח, ובפר גזרו אטו שעיר ,דאין לומר שימות משום גזירה),
לר' ירמיה מתני' דלא כר"י מדלא קאמר עם קדושיך, ועוד שהרי חטאת שעברה שנתה רועה ואינה מתה.
ולאביי קאי אף לר"י דהכהנים בכלל עמך ישראל. ס"ו .למסקנה טעמא דר"י משום שחוששים לתקלה
מי היה מוליך את השעיר לעזאזל -מסרו למי שהיה שיבוא להקריבה( ,כדמצינו חשש תקלה שבזמן הזה
מוליכו ,הכל כשרים להוליכו דכתיב "איש" להכשיר אין מקדישים שום דבר ,דסתם הקדש לבדק הבית ,ואין
את הזר (וקמ"ל דלא נימא דכיון דכתיב ביה כפרה מעריכים ,ואין מחרימים (דסבר שסתם חרמים לבדק
צריך דווקא כהן) ,אלא שעשו הכהנים גדולים קבע הבית) ,ואם הקדיש או העריך או החרים ,בהמה נועל
ולא היו מניחים את ישראל להוליכו ,ולרש"י בי"ד של דלת בפניה והיא מתה ,פירות כסות וכלים ירקבו ,וכלי
כהנים הרגילו לעשות שהכהנים יוליכו אותו בקביעות ולא מתכות יוליכם לים המלח) ,ובשאר בהמות שדינם
ישראל .אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערסלא וישראל לרעיה אין חוששים שיקריבום ,דשאני הכא דבת
היה. הקרבה היא לשנה הבאה ,אבל אין חוששים לתקלה
59
תמצית הש"ס מסכת יומא
נקמתו של מקום ,היינו אבי אמו מישראל" ,ואת אחיו דיני שילוח השעיר לעזאזל-
לא הכיר" היינו אחיו מאמו מישראל" ,ואת בניו לא
ס"ו :צריך לזמן את משלח השעיר מאתמול דכתיב
ידע" היינו בן בתו מישראל.
"עתי" ,ואם חלה המשלח ,לחכמים ישלחנו ביד אחר,
כבש עשו למוליך השעיר מפני האלכסנדריים שהיו ור"א השתמט מלענות מה יעשו בכהאי גוונא ,או
מתלשים בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא ,שזרזו כשחלה השעיר ,או בדחפו ולא מת ,ולרבנן אם חלה
אותו לכפר העוונות המרובים. מרכיבו על כתפו ,ואם דחפו ולא מת ירד אחריו
מיקירי ירושלים היו מלווים אותו עד סוכה ראשונה. וימיתנו.
ס"ז .הסוכות והמרחק מירושלים ועד צוק -לר"מ שולחים את השעיר לעזאזל אפילו בשבת ,דכתיב
"עתי" ,ואין הנ"מ לענין תחומין ,דהא תחומין דרבנן ,אלא נ"מ
היו י' סוכות בדרך ובני אדם הולכים לגור שם לפני יוה"כ
שאם היה השעיר חולה יכול להרכיבו על כתפיו
וי"ב מילין ועד הסוכה הראשונה וכן בין סוכה לסוכה היה מיל
בשבת ,וזה נחשב הוצאה אף לרבי נתן דאמר חי נושא
שזה תחום שבת ,ובסוכה האחרונה שהיה בינה לבין הצוק ב'
את עצמו ,דבחולה לא אמר הכי .רפרם הוכיח מכאן
מילין לא היה מלוה עד הצוק ,אלא עומד מרחוק -
שאין עירוב והוצאה ביוה"כ ,דאם יוה"כ אסור בהוצאה
במרחק מיל ורואה את מעשיו .ולרבי יהודה היו ט'
אפילו בחול ,והתורה אמרה לשלחו ,בהכרח שזה דוחה יוה"כ.
סוכות וי' מיל (וי"ג י' סוכות ,וא"כ האחרונה היתה בצוק, עירוב כדי נסבא ,אלא דהא בהא תליא ,דתקנת עירובי חצרות
ושמא עשו זאת מתוך חולשת המשלח שלא יצטרך לחזור. היא גזירה שמא יוציא מרה"י לרה"ר.
תוד"ה רבי יהודה) ,ולרבי יוסי היו ה' סוכות וי' מיל,
והמלוים היו מלוים מסוכה לסוכה ע"י עירוב ,ולדבריהם נטמא המשלח יכול להכנס לעזרה ששם הכה"ג מוסרו
האחרון היה מגיע עימו לצוק ,ור"א בנו טען שאם ע"י עירוב לו ,דכתיב "עתי".
מספיק ב' סוכות בי' מיל ,דבני ירושלים יערבו וילוו אותו ב' שאלו את ר"א על אדם פלוני האם יזכה לעוה"ב וי"מ
מילין ,והסוכה הראשונה תהיה במרחק עוד ב' מילין ,וחלק מבני שהשאלה היתה על שלמה בן דוד ,ואם הרועה יכול
אותה סוכה יערבו לצד ירושלים וילכו ב' מילין ,וחלק מבני אותה
סוכה יערבו לצד השני ,וכן בסוכה השניה .נמצאת סוכה
להציל כבשה מפי ארי ,וענה להם שמא שאלו אם
הראשונה בסוף ד' מילין ,וכן מהסוכה ראשונה לשני'. יש להציל את הרועה מן הארי ,ואם ממזר יורש ואמר
להם האם מייבם ,ואם מותר לסוד בזמן הזה בית ואמר
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים להם מהעם קבר ,ולמה היה חילוק בעונשי עובדי
ומעולם לא הוצרך לכך ,אלא כדי שיהיה פת בסלו. העגל שיש שמתו בסייף דכתיב "שימו איש חרבו" ויש
היה חולק לשון של זהורית ולא היה קושר כולו שמתו במגיפה דכתיב "ויגוף ד' את העם" ויש שמתו בהדרוקן
בסלע שמא ילבין קודם שישלחנו ולא ידחוף את השעיר
דכתיב "ויזר על פני המים" והיינו שבדקם כסוטות ,אחרי
מחמת שמחת ליבון החטאים ,והשתא שהוא עסוק בו באחרונה שמעשיהם שוים ,ור"א נמנע מלהשיב אע"פ שהיה
לא ימנע מלדוחפו ,והלשון לא תלבין עד שתיגמר מלאכת כולה, יודע ,מפני שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי
ולא היה קושרו כולו בין קרניו כדי שיוכל לראות אם רבו.
הוא מלבין.
חילוק בעונש עובדי העגל -י"א שמי שזיבח
בראשונה היו קושרים הלשון על פתח האולם מבחוץ, וקיטר בסייף שהם עבודות שחייבים עליהם לע"ז סקילה,
הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים ומתביישים, וכיון שלא נתפרשו להם ד' מיתות בי"ד נידונו בסייף כבני נח
התקינו לקשור על פתח האולם מבפנים ועדיין היו שכל מיתתם בסייף ,גיפף ונישק שאין בזה מיתת בי"ד
מציצים ורואים וכו' ,התקינו לקשור בסלע ובין קרניו. במיתה במגיפה בידי שמים ,שמח בלבבו בהדרוקן.
וי"א שמי שעבד בעדים והתראה בסייף ,עדים בלא
דחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ,ולא היה מגיע התראה במיתה ,בלא עדים והתראה בהדרוקן.
לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים .ונחלקו רב ושבט לוי כולו לא עבד עבודת כוכבים דכתיב "ויאמר
ושמואל אם האברים מותרים בהנאה דכתיב מי לד' אלי ויאספו אליו כל בני לוי" ,והא דכתיב "האומר
"במדבר" -שיהיה הפקר כמדבר ,או שהם אסורים דכתיב לאביו ולאמו לא ראיתיו" שנעשו אכזרים עליהם לנקום
60
תמצית הש"ס מסכת יומא
בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה" .ולהלן יבואר סדר "גזירה" -לשון חומר ואיסור ,ואמר רבא שמסתבר כמ"ד
ודיני פר ושעיר הנשרפים. שהאברים מותרים ,דלא אמרה תורה שלח לתקלה
בא לו אצל פר ושעיר הנשרפים לאחר מסירת השעיר למי שלא ידע שזה מהשעיר.
לידי מי שלוקחו לעזאזל ,קרען והוציא את אימוריהם, ס"ז :אף בנוב וגבעון ושילה ובית עולמים היה דין
ונתנם במגיס (-קערה של כלי שרת ,ובה היה מעלה אותם
שעיר לעזאזל ,דילפינן מג' פעמים לשון מדבר
למזבח) כדי להקטירם אח"כ על גבי המזבח כדכתיב
"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" .ולא היה מקטירם עכשיו
בפסוק.
בבגדי לבן ,אלא היה קורא קודם את הפרשה בבגדים הללו, אל ארץ "גזירה" -חתוכה צוק גזור וחתוך ,ולא משופע כ"כ,
ואח"כ טובל ולובש בגדי זהב לאילו ואיל העם ,וטובל להוציא כף דבר אחר דבר שהשעיר מתגזר ויורד ,ד"א גזירה היא
ומחתה ,וטובל למוספין ולאימורי חטאת הללו ולתמיד של בין
הערבים. מלפני ואין לך רשות להרהר( .ואיתא בברייתא דהא
דכתיב "את משפטי תעשו" היינו דברים שאילו לא
קלען במקלעות שארבעה בני אדם היו נושאים ב' מוטות זה
נכתבו דין הוא שיכתבו ,כמו ע"ז וגילוי עריות
לצד זה ,והפר והשעיר מורכבים זה על כמין קליעה ,והוציאם
ושפיכות דמים וגזל וברכת השם ,ו"את חוקותי
לבית השריפה חוץ לירושלים.
תשמרו" היינו דברים שהשטן משיב עליהם ,כמו חזיר
לא היה מנתחם כעולה שהוא מופשט מן העור כדכתיב שעטנז חליצה טהרת מצורע ושעיר המשתלח ,שמא
"והפשיט ונתח" ,אלא היה משאיר את העור ע"ג הבשר תאמר מעשי תהו הם ,תלמוד לומר "אני ד' " אני
כמו בפר כהן משיח ,דכתיב ביה "וקרבו ופרשו חקקתים ואין לך רשות להרהר אחריהם).
והוציא" מלמד שמוציאו שלם ,שכשם שפרשו בקרבו
כך כרעיו בקרבו ,ולומדים פר ושעיר הנשרפים מפר עזאזל -עז וקשה ,וי"א שמכפר על מעשה עוזא ועזאל
כהן משיח ,דבשניהם נאמר עור ובשר ופרש .ואין על העריות ,במדבר -ולא בישוב ,גזירה -בצוק.
שורפים אותם שלמים ,דילפינן מעולה שצריך ניתוח, בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ,ואע"פ
דבשניהם נאמר "ראשו וכרעיו". שזה ב' מילין ,והיוצא ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום
שיצא לשם ברשות ,לזה התירו מפני שהוא מעונה וחלוש ,ועוד
מאימתי מטמאים בגדים של העוסקים בהם ,דכתיב
שהוא מתיירא לעמוד במדבר יחידי משתחשך.
"והשורף אותם יכבס בגדיו" ,משיצאו מחוץ לחומת
העזרה ,דכתיב "יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו" (וכיון מאימתי מטמא בגדים דכתיב "והמשלח את השעיר יכבס
שמקום שריפתם מחוץ לג' מחנות ,בהכרח הכונה בגדיו" משיצא חוץ לחומת ירושלים ,ולא מיציאתו
ששם מטמאים בגדים) .ולר"ש משיצית האור ברובן. מהעזרה דכתיב "המשלח" ,ולא משיגיע לצוק דכתיב
"והמשלח" .ולרבי יוסי מטמא משהגיע לצוק ,דכתיב
ס"ח .מקום שריפתם הוא מחוץ לג' מחנות ,כמו בפר "עזאזל וכבס" .ולר"ש מטמא משזורקו לצוק ,דכתיב
העדה ופר כהן משיח (דכתיב בפר העדה "אל מחוץ "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו" וקסבר
למחנה" ,וכתיב "ושרף אותו כאשר שרף את הפר שדחיפתו וזריקתו היא שילוחו.
הראשון" ,וכתיב בדשן "מחוץ למחנה" שזה מיותר שהרי
המשלח מטמא בגדים ,אבל השולח את המשלח -
כבר כתיב ששפך הדשן הוא מחוץ למחנה) .לר"ש שורפם המלוה לא מטמא.
(וכן את הפרה) חוץ לג' מחנות במזרחה של ירושלים
דכתיב בפרה "אל נוכח פני אהל מועד" ,ולרבנן בצפונה של פר ושעיר הנשרפים
ירושלים דכל מעשי חטאת בצפון ,ולרבי יוסי בבית הדשן,
פרו של כהן גדול (שהיה מתודה עליו) ,וכן השעיר שעלה
והא דכתיב "על שפך הדשן ישרף" הכונה שיהיה שם עליו הגורל לד' ,שהיו מזים את דמם בקודש הקדשים
דשן ,ולרבי אליעזר בן יעקב הכונה שיהא מקום ובקודש ועל המזבח הפנימי כפי שנתבאר לעיל (נ"ד –
השריפה משופך מדרון ,וא"צ שיהיה שם דשן. נ"ט) היו נשרפים מחוץ למחנה ,כדכתיב "ואת פר החטאת
ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש
ס"ח :והשורף אותם יכבס בגדיו -השורף מטמא יוציא אל מחוץ למחנה ,ושרפו באש את עורותם ואת
בגדים והיינו המסייע בשעת שריפה ,והיינו כר"ש שאין בשרם ואת פרשם ,והשורף אותם יכבס בגדיו ורחץ את
61
תמצית הש"ס מסכת יומא
קורא חוששים לזה ,אבל כשכמה קוראים יכולים מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובן ,אבל המצית את
להוציא אף ג' ס"ת כמו בר"ח טבת שחל להיות האור והמסדר את המערכה אינו מטמא בגדים,
בשבת .שם). המסייע בשעה שנעשו אפר אינו מטמא בגדים,
הברכות על התורה -הכה"ג מברך על התורה שמונה לראבר"ש המסייע אחר שנחרך הבשר אע"פ שעדיין
ברכות ,על התורה (-ברכה שלאחריה ,אשר נתן לנו כדרך לא נעשה אפר אינו מטמא בגדים דכתיב "הפר".
שמברכים בבית הכנסת) ,ועל העבודה (-רצה בעמך אמרו לו לכה"ג הגיע שעיר למדבר דקודם לכן אסור
ישראל ותרצה העבודה בדביר ביתך וכו' שאותך לבדך ביראה לו להמשיך בשום עבודה ,דכתיב "ושלח את השעיר במדבר"
נעבוד) ,ועל ההודאה (-מודים אנחנו לך ,עד הטוב לך להודות), ואח"כ "ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה" .לת"ק היו יודעים
ועל מחילת העוון (מחול לעוונותינו ביום הכיפורים הזה וכו', זאת ע"י הנפת סודרים ,שהיו עומדים בני אדם באופן
עד מלך מוחל וסולח לעוונותינו וכו') ,ומתפלל על בית שאחד יראה את סימנו של הסמוך לו ,ומדבר היינו הצוק.
המקדש וחותם ברוך שבחר במקדש ,ועל ישראל ,ומתפלל ולרבי יהודה היו משערים זמן ג' מילים והיינו זמן
על הכהנים וחותם ברוך שבחר בזרעו של אהרן ,וכן על ישראל, שיגיע לבית חדודו ולא לצוק ,דכיון שהגיע למדבר
ועל שאר התפילה (-רינה תחינה ובקשה מלפניך על נעשית מצוותו ומתחיל לקרות הפרשה .ולרבי ישמעאל
עמך ישראל שצריכים להושע ,וחותם ברוך שומע היו רואים שהלבין הלשון של זהורית.
תפילה).
ואח"כ מביא כל אחד ספר תורה מביתו וקורא בו כדי
להראות חזותו לרבים -להראות נויו של ספר תורה,
ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה ,דכתיב "זה קלי ואנוה" בא לו כהן גדול
התנאה לפניו במצוות ,לולב נאה ,ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו
נאה בלבלר אומן .והביאום לשם בערב יום הכיפורים.
קריאת התורה במקדש ביום הכיפורים
הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר לאחר שהגי השעיר לעזאזל למדבר ,היה הכה"ג קורא ג'
הנשרפים וכן להיפך ,ולא מפני שאינו רשאי ,דאין בזה פרשיות בעזרת נשים ,ובאותה שעה היו שורפים את הפר
משום אין מעבירים על מצות "ברב עם הדרת מלך" והשעיר מחוץ לג' מחנות ,ולהלן יבואר סדר ודיני קריאת
כיון שהוא עצמו אינו עסוק בה ,אלא מפני שהיתה דרך התורה.
רחוקה ביניהם ,ומלאכת שניהם שוה כאחת. הבאת הספר תורה -בא לו כה"ג לקרות ,חזן הכנסת
באלו בגדים קורא -אם רצה לקרות בבגדי בוץ (-שמש הכנסת ,ובית הכנסת היה סמוך לעזרה בהר הבית) נוטל
שעבד בהם קורא ,ואף אי נימא דבגדי כהונה לא ניתנו ס"ת ונותנו לראש הכנסת (-מי שעל פיו נחתכים צורכי
הכנסת ,מי מפטיר מי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה),
ליהנות בהם ,וקריאה הא לאו עבודה היא שהרי יכול
וראש הכנסת נותנו לסגן ,והסגן נותנו לכה"ג( ,ואף אם
לקרותה באיצטלית משלו ,מ"מ י"ל שכיון שצורך
אין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ,הכא הכל הוא
עבודה היא מותר לקרותה בבגדי כהונה ,ואם אינו
כבודו של כה"ג להראות שיש הרבה שררות למטה ממנו).
קורא בבגדים שעבד בהם קורא באיצטלית (-כמין
חלוק) לבנה משלו. קריאת התורה -הכה"ג קורא פרשות "אחרי מות",
ו"אך בעשור" שבפרשת אמור( ,דבאותו ענין מותר לדלג
ס"ט .הנאה מבגדי כהונה -הגמ' מסתפקת אם אף בתורה ,וכדלהלן ס"ט ,):ואומר יותר ממה
מותר ליהנות מבגד כהונה שלא בשעת עבודה ,ולמסקנה שקראתי לפניכם כתוב כאן (כדי שלא להוציא לעז על
מותר ליהנות מהם ,ומותר לאכול כשהוא לבוש בהם, ספר תורה שיחשבו שהוא חסר .ע ,).ו"ובעשור לחודש"
אבל לישון אסור שמא יפיח ,אלא פושטים ומקפלים שבחומש הפקודים (-חומש במדבר שמתחיל במנין ישראל)
ומניחים אותם תחת ראשיהם (עיין להלן) ולא איכפת קורא בעל פה (ואין גוללים מפני כבוד הציבור שיהיו
לן אם יפיח כיון שפשטם ,ומותר ללכת עמהם במקדש מצפים ודוממים ,ואין מביאים ס"ת אחר מפני פגמו של
שלא בשעת עבודה ,אבל אסור לצאת עמהם מחוץ ראשון שיחשבו שהראשון חסר ,וי"א משום ברכה שאינה
למקדש מפני שזה דרך חול ,ומה שמצינו ששמעון צריכה שיצטרכו לחזור ולברך ,ודווקא כאן שאדם אחד
62
תמצית הש"ס מסכת יומא
כנה"ג אדרבה זו היא גבורתו שכובש את יצרו וכו' ,והן הצדיק יצא עמהם מחוץ לבית המקדש ,לא היו בגדי
נוראותיו שאלמלא מוראו היאך יכולה אומה אחת כהונה אלא היו ראויים להיות בגדי כהונה ,ואב"א עת
להתקיים בין האומות שהרי ביום החורבן נתאספו כל לעשות לד' הפרו תורתך.
האומות להשמידם ,ונשארו מהם.
הנאה ממצעות כלאים ובגדי כהונה -איתא בתמיד
הגמ' מביאה את מה שעשו אנשי כנסת הגדולה עם שהכהנים היו פושטים בגדי כהונה ומניחים אותם
יצרא דע"ז שביטלוהו ,דכיון שלא ניתן אלא כדי לקבל תחת ראשיהם .לרב פפא היינו כנגד ראשיהם ולא
שכר כשמתגברים עליו ,אין חפצים לא בו ולא בשכרו. תחת הראש ממש ,ואע"פ שמותר ליהנות מבגדי
ורצו לבטל יצר הרע דעריות ולא מצאו ביצה בת יומה כהונה ,מ"מ למ"ד אבנטו של כה"ג שהוא של בוץ ואינו
בכל ארץ ישראל מפני שפסק החימום מן המעיים, כלאים ,אינו האבנט של כהן הדיוט אלא הוא כלאים,
ואפילואותן שעיברה התרנגולת כבר לא מתבשלים במעיה ,ולא אסור משום הנאה מכלאים ,שהרי אסור מדרבנן
ביקשו לבטלו למחצה שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו להציע תחתיו כלאים שמא תיכרך נימא על בשרו,
ולא לאחרת ,מפני שאין נותנים משמים חצי דבר, ואפי' עשר מצעות זו על גב זו אסור( ,אבל
וביטלו כוחו של יצר הרע רק לקרובים. מדאורייתא אין האיסור אלא בלבישה והעלאה בדרך
דילוג בקריאת התורה או הנביאים -אין מדלגים לבישה שיש בה הנאת חימום ,דכתיב "לא יעלה עליך" אבל
בתורה מענין לענין אף בכדי שלא יפסוק המתורגמן אתה מותר להציעו תחתיך) ,אבל לרב אשי מניחם
מפני שדברי תורה הם אזהרות ועונשים ומצוות ,וצריך שיכנסו תחת ראשו דבגדי כהונה קשים הם ואינם מחממים
בלב השומעים ,וכשאדם עובר מענין לענין אינו נח להתבונן, לפיכך אין בהם משום כלאים.
ובנביא מדלגים בכדי שלא יפסוק המתורגמן דאין זה הגמרא מדייקת מדברי רב פפא שמותר להניח תפילין
כבוד ציבור לשבת ולחכות ,ובענין אחד מדלגים אף מן הצד בזמן השינה ,ואין חוששים שמא יפיח.
בתורה ,ובנביא אף בשני עניינים ,ואין מדלגים מנביא
לנביא ,ובנביא של תרי עשר מדלגים מנביא לנביא, הגמ' מביאה את המעשה שהיה בכ"ה טבת הוא יום
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו – והיינו שאין הר גריזים ואסור להספיד בו ,מפני שבאותו היום רצו
לדלג לאחור. הכותים להחריב את בית המקדש ,ולבסוף החריבו
ישראל את הר גריזים (שהלך שמעון הצדיק עם בגדי
טבילה שלישית והעבודות הנעשות בבגדי כהונה לאלכסנדרוס מוקדון ,וכשראהו המלך
זהב השתחוה לו ואמר שדמות דיוקנו מנצחת לפניו
במלחמות ,ומסר בידי ישראל את הכותיים) ועשאוהו
בכל יום היו מקריבים בבית המקדש תמיד של שחר ותמיד
של בין הערבים ,ולענין יוה"כ כתיב בפרשת אחרי מות יו"ט.
שבתורת כהנים "בזאת יבוא אהרן אל הקודש ,בפר בן בקר
ס"ט :אין ישיבה בעזרה דכתיב "לעמוד לשרת" וכתיב
לחטאת ואיל לעולה ,וכו' ,ומאת עדת בני ישראל יקח שני
שעירי עיזים לחטאת ואיל אחד לעולה" .ובפרשת פנחס העומדים שם לפני ד' ,ולמלכי בית דוד מותר דכתיב
שבחומש הפקודים כתיב "והקרבתם עולה לד' ריח ניחוח "ויבוא המלך דוד וישב לפני ד' ".
פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה וכו',
שעיר עיזים אחד חטאת מלבד חטאת הכיפורים" .הגמרא מקום קרה"ת ביוה"כ ובהקהל היה בעזרת נשים ,וי"א
מבארת מתי היו מקריבים קרבנות אלו בסדר עבודת יוה"כ. שבהקהל היה בהר הבית.
ע .הכה"ג היה מקדש ידיו ורגליו ואח"כ פושט את "ויברך עזרא את ד' האלוקים הגדול" -לרב גדלו
בגדי הלבן( ,ואם הכה"ג קרא קריאת התורה בבגדי בשם המפורש ,והוראת שעה היתה .ולרב גידל אמר
בוץ ,נמצא שהיה פושטם לאחר קריאת התורה), "ברוך ד' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם" .ולרב
ואח"כ היה יורד וטובל ,עולה ומסתפג ,ומביאים לו מתנא שהחזירו אנשי כנסת הגדולה אמירת הגבור
בגדי זהב והוא לובשם ומקדש ידיו ורגליו ,ועושה את והנורא שתיקן משה ,וביטלו ירמיה משום שאינו
העבודות דלהלן. אמת שאין רואים את גבורותיו( ,ועקרו תקנת משה
מפני שיודעים בקב"ה שהוא אמיתי) ,ואמרו אנשי
63
תמצית הש"ס מסכת יומא
אותו איל ,אלא היו מקריבים איל נוסף למוספים, זמן הקרבת אילו ואיל העם וז' כבשים ואימורי
ו"איל אחד" היינו שיביא ממיוחד שבעדרו( ,ולרבי חטאת-
לומדים דין זה מ"מבחר נדריכם" ,ולראבר"ש זה קאי במתני' איתא שהיה טובל טבילה שלישית ולובש
בנדבה וצריך פסוק מיוחד שגם בקרבנות חובה צריך בגדי זהב ועושה את אילו ואיל העם ,וז' כבשים
להביא ממיוחד שבעדרו ,די"ל שדווקא נדבה צריכה להיות תמימים בני שנה שאמורים בחומש הפקודים .ובתנא דבי
מובחרת כדי שתתקבל לרצון ,וי"ל שדווקא חובה צריכה להיות
שמואל תנא שלר"א אילו ואיל העם ואימורי חטאת
מובחרת כדי שיצא ידי חובתו יפה).
היו קרבים בטבילה שלישית ,ופר העולה וז' כבשים
טבילה רביעית והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן- ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבים עם תמיד של בין
הערבים ,דתחילה היה עושה את אלו המבוארים
ע"א .קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג,
בתורת כהנים ,ואח"כ את אלו המבוארים בחומש
הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו ,ונכנס הפקודים שהוא אחרי תורת כהנים.
להוציא את הכף ואת המחתה.
לר"ע (כמבואר בתוספתא) ז' כבשים היו קרבים עם
סדר המקרא -הגמ' מבארת שהפסוק של הוצאת תמיד של שחר וכן פר העולה ,דכתיב במוספי כל הרגלים
הכף והמחתה "ובא אהרן אל אהל מועד" שנאמר "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד" אלמא
אחרי עבודות פנים לא נאמר בתורה על הסדר מוספין נעשים עם עולת הבוקר ,ויוה"כ נלמד מהרגלים( ,ור"א
(משא"כ שאר הפרשה) ,דאי על הסדר ליכא אלא ג' לומד מזה שעל מה שזה מכפר זה מכפר והיינו דבר שיש
טבילות וו' קידושים ,וגמירי שהיו ה' טבילות וי' בו ידיעה מסוימת) ,ואח"כ היה עושה את העבודה
קידושים ,אלא היה מפסיק ביניהם בטבילה שלישית המיוחדת ליוה"כ ,ובטבילה שלישית שעיר הנעשה בחוץ
ולובש בגדי זהב ועושה את אילו ואיל העם .ולרבא דכתיב "שעיר עיזים אחד חטאת מלבד חטאת
ילפינן מדכתיב "ופשט את בגדי הבד אשר לבש" הכיפורים" מכאן שחטאת הפנימית קודמת לשעיר זה,
והיינו שלבשם פעם אחרת מלבד אותה פעם. ואח"כ מקריב את אילו ואיל העם ,ואח"כ אימורי
וההפסק היה באילו ואיל העם (ולא בשעיר הנעשה חטאת ,ואח"כ הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן כמו שכתוב
בחוץ) דכתיב "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם" בפרשה ,ואח"כ בטבילה חמישית היה מקריב את התמיד
מיציאה ראשונה היה עושה את אילו ואיל העם. של בין הערבים.
שריפת הפר והשעיר היתה לפני הקטרת אימורי ע :דעות נוספות בדעת ר"ע -ר"י אמר בשם ר"ע
חטאת ,אע"פ שבתורה הם כתובים קודם .שכמו שכבש אחד מז' הכבשים היה קרב עם תמיד של שחר,
ש"והמשלח" היינו מעיקרא ,אף "והשורף" משמע וו' כבשים עם תמיד של בין הערביים ,וראבר"ש אומר
מעיקרא .ואין לומר ששניהם משמע השתא ,או משמו ו' עם תמיד של שחר וא' עם תמיד של בין
משום ד"והמשלח" מעיקרא משמע ,או מדכתיב הערביים .וטעמייהו דכתיב "מלבד עולת הבוקר
"יעמד חי" ילפינן שיהיה חי עד שעת כפרה ,והיינו רק תעשו את אלה" ומאידך כתיב "ויצא ועשה את
עד מתן דמים. עולתו" ,ולכן יש לחלקם לכאן ולכאן ,ר"י סבר
טבילה חמישית והעבודות הנעשות בבגדי זהב- שמקריבים אחד עם עולת הבוקר ולא יותר שמא
קידש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל עלה ונסתפג, יחלש הכה"ג ולא יוכל לעשות את עבודת היום שהיא עיקר
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו ,נכנס הכפרה ,וראבר"ש סובר שכיון שהתחיל יעשה שש,
להקטיר קטורת של בין הערבים ,ולהיטיב את הנרות. שמא יפשע ולא יקריב אח"כ ,דלגבי עבודת היום הוא
זריז ומחליף כח.
סיום העבודות -קידש ידיו ורגליו ופשט ,הביאו לו
כמה אילים היו מקריבים ביוה"כ -מתני' כרבי
בגדי עצמו ולבש ,ומלווים אותו עד ביתו ,ויו"ט היה
עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום בלי פגע .ומעשה הסובר שהיו מקריבים ביוה"כ איל אחד ,והאיל האמור
שליוו כל העם את הכה"ג ,וכשראו את שמעיה בתורת כהנים הוא אותו איל האמור בחומש
ואבטליון הלכו ללוותם ,ואמר להם הכה"ג בלשון גנאי
הפקודים ,דכתיב "איל אחד" .אבל לראבר"ש אין זה
64
תמצית הש"ס מסכת יומא
בגדים שלא נאמר בהם שש יהיה חוטם כפול שש, יבואו בני העמים לשלום מפני שהיו מצאצאי סנחריב ,ענו
ואחד לומר שזה לעיכובא. לו שמעיה ואבטליון שהם עושים מעשי אהרן שהיה
מקום שנאמר בו משזר היה כפול שמונה והיינו רודף שלום והוא אינו עושה ,דכתיב "לא תונו איש את
עמיתו" והיינו שאם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך.
הרימונים דילפינן משזר משזר מהפרוכת( ,ולא לומדים
מחושן ואפוד העשויים מכ"ח חוטים ,דבחושן כתיב אם משלח השעיר היה פוגש את הכה"ג בשוק היה
"תעשנו" לזה ולא לאחר ,או משום דכתיב ברמונים אומר לו אישי כה"ג עשינו שליחותך כדי לכבדו ,ואם
"ועשית" שיהיו כל העשיות שוות ,וכ"ח חוטים א"א בביתו היה אומר מחיה חיים עשינו שליחותו.
לחלקם לשלשה חלקים שוים) .וי"א שלומדים משזר (החכמים בפומבדיתא כשהיו נפרדים היו אומרים
משזר מהאבנט ,כיון שהוא בגד ולא נאמר בו זהב. מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנים).
ע"ב .המעיל היה מי"ב חוטים ,דכתיב "כליל (-גדיל) אתהלך לפני ד' בארצות החיים -מקום שווקים.
תכלת" ואין גדיל פחות משנים ,וילפינן תכלת תכלת שנות חיים -אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו
מהפרוכת היינו ששה ששה ,ולא ילפינן ושוליו מרעה לטובה כגון עני שנעשה עשיר לעת זקנותו ,שנראה לו
ורמוניו כדילפינן לעיל ששאר בגדים שלא נאמר בהם כאילו עכשיו הוא מתחיל לחיות.
שש חוטיהם היו שזורים מששה חוטים.
אליכם אישים אקרא -אלו תלמידי חכמים שדומים
הפרוכת היתה מכ"ד חוטים ,מפני שהיתה מד' לנשים ענוותנים ותשושי כח ,ועושים גבורה כאנשים.
מינים תכלת ארגמן ותולעת שני ושש ,וכל אחד היה עוד לומדים מפסוק זה שהרוצה לנסך יין ע"ג המזבח,
כפול שש ,הרי כאן כ"ד. ימלא גרונם של ת"ח יין.
החושן והאפוד היו מכ"ח חוטים כ"ד חוטים כנ"ל, אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת ת"ח.
ובכל אחד נוסף עוד חוט של זהב הרי כאן כ"ח.
ע"א :בגדי כהן הדיוט כתונת מכנסים מצנפת
המקרע בגדי כהונה לוקה ,דכתיב "לא יקרע", ואבנט מוסיף עליו כה"ג חושן אפוד מעיל וציץ.
והמזיח חושן מעל האפוד לוקה ,דכתיב "ולא יזח",
והמסיר בדי ארון לוקה ,דכתיב "לא יסורו" .ואין לומר דיני בגדי כהונה והפרוכת והארון
שהכונה שיעשם באופן שהדבר לא יקרה מעצמו, הגמרא מבארת מכמה חוטים היו עשויים בגדי הכהונה
והפרוכת ,ועוד מדיני בגדי כהונה והארון ובדיו.
מדלא כתיב "שלא יקרע" "שלא יזח" "שלא יסורו".
(בדי הארון היו זזים לכאן ולכאן ,דכתיב "והובא את בדיו מספר החוטים בבגדי כהונה ובפרוכת-
בטבעות" ,ואין נשמטים לצאת ,דכתיב "בטבעות דברים שנאמר בהם שש חוטם היה כפול שש והיינו
הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו" ,והיה ראשם עבה שכל מין שבהם היו החוט שלו כפול שש ,דכתיב ה' פסוקים
ומכניס ראשם בדוחק). ד' פעמים שש ובד הוא שש הרי חמשה ,אחד לגופי' לומר
עצי שיטים עומדים -שעומדים העליון למעלה והתחתון שהם עשויים מפשתן (דכתיב "ואת מכנסי הבד שש
למטה כדרך גדילתם .דבר אחר שמעמידים את משזר" דבר העולה בד בבד ,ואילו צמר מתפצל אבל
ציפויים ע"י מסמרות( ,ומ"מ עיקר הארון היה העץ ,והציפוי
פשתן רק אם דופקים עליו הוא מתפצל .וי"א
בטל לעץ ,ויש עליו תורת כלי ,אף דבכל דוכתא העץ בטל מדכתיב ביחזקאל "פארי פשתים יהיו על ראשם"
למתכת לענין טבילה ולא דבר משום שהולכים ארי המעמיד. ובתורה כתוב "ואת פארי המגבעות שש ,ולפני שבא יחזקאל
תוד"ה שמעמידין) ,לשון אחר שלא התליעו וממילא לא נפל זה היה הלכה למשה מסיני ,כהא דכתיב ביחזקאל "כל
ציפויים .דבר אחר שיעמדו לעד ולעולמי עולמים אף בן נכר (-שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והוא )-ערל לב,
שנגנזו. וערל בשר (-שמתו אחיו מחמת מילה) ,לא יבוא אל
ע"ב :ואת בגדי השרד לשרת בקודש -שאלמלא מקדשי") ,אחד לומר שהחוט יהיה כפול שש ,אחד
בגדי כהונה שעל ידם מקריבים קרבנות המכפרים על ישראל
לומר שהחוטים יהיו שזורים ,אחד לומר שגם שאר
65
תמצית הש"ס מסכת יומא
מעשה רוקם ומעשה חושב -שרוקמים במקום לא נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט .וי"א
שחושבים שמתקן הצורה ע"י צבע ואח"כ רוקם במחט .וי"א שגורדים אותם כברייתם (-חלולים כדרך לבישתם)
רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד ,חושב מעשה מכליהם ,ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחותכה למידת
אורג שהיו ליריעה ב' קירות ועל כן היו בה ב' פרצופות הלבוש ולתפור במחט ,ומשרדים (-משיירים) מהם מקצת
שאינם דומות זו לזו ,פעמים שמצד אחד דמות ארי ומהצד השני שאינו ארוג אלא הוא נארג בפני עצמו ,ומחברם ע"י מעשה
דמות נשר. מחט ,והיינו שבית יד שלהם נארגת בפני עצמה
ונדבקת עם במחט ומגעת עד פיסת היד ,אבל את
דיני כהנים גדולים ושאלה באורים ותומים הבגדי כהונה עצמם אין עושים אותם מעשה מחט
ע"ג .נשאלים באורים ותומים כשהכה"ג לבוש אלא מעשה אורג.
בשמונה בגדים. הארון -ג' ארונות עשה בצלאל ,אמצעי של עץ
משוח מלחמה כהא דכתיב "ונגש הכהן ודיבר אל העם" ,אין שגובהו ט' טפחים שחיפו אותו בזהב מלמעלה ,פנימי של
בנו משמש תחתיו והיינו שאין בנו קודם לכל אדם ,ואינו זהב גובהו ח' ,וחיצוני של זהב גובהו י' ומשהו .ולמ"ד
משמש לא בח' בגדים משום איבה דכה"ג אבל שעביו של שולי הזהב טפח כמו בשולי העץ היה גובהו י"א
מדאורייתא הוא ראוי לכך ,ולא בד' בגדים דמעלין בקודש, ומשהו ,והמשהו היה בשביל הזר.
וי"א שמשמש בח' בגדים ונשאל בהם ע"י המלך אם
ג' זרים היו בכלי הקודש ,של מזבח של ארון ושל שלחן,
לצאת למלחמה.
של מזבח סימן לכתר כהונה זכה אהרן ונטלו ,של שלחן
דברים שבין כה"ג לכהן הדיוט -כה"ג מביא פר הבא סימן לכתר מלכות (שהשלחן הוא סימן עושר ,שלחן מלכים)
על כל המצוות אם חטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבים על זכה דוד ונטלו ,של ארון עדיין הוא מונח וכל הרוצה
זדונו כרת ועל שגגתו חטאת (ואילו הדיוט מביא כשבה או יבוא ויקח ,ואינו פחות מהאחרים ,דכתיב "בי מלכים
שעירה כשאר יחיד שבישראל) ,ופר יוה"כ ,ועשירית ימלכו" .כתיב "זר" וקרינן זיר ,לומר שאם זכה ללמוד
האיפה שבכל יום ,לא פורע ראשו לגדל שיער מחמת לשמה ולקיימה נעשית לו זיר ,ואם לא זכה הרי היא זרה
אבילות ,ולא פורם אלא מלמטה בשיפולי בגדיו וההדיוט (-משתכחת) הימנו.
למעלה ,ואינו מטמא לקרוביו (אבל הדיוט נטמא לקרובים
תלמיד חכם בני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו.
האמורים בפרשה) ,ומוזהר על הבתולה בעשה ,ומוזהר על
האלמנה בלאו ,ומחזיר את הרוצח במיתתו ,ומקריב אונן הכרח היראה ללימוד התורה -כל תלמיד חכם
ומ"מ אינו אוכל ואינו חולק כשהוא אונן ,נוטל חלק שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם ,ונקרא נתעב .אוי
בראש ומקריב חלק בראש ,ומשמש בח' בגדים, להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין
ופטור על טומאת מקדש וקדשיו ,וכל עבודות יוה"כ בתורה ,ואין בהן יראת שמים ,ואמר רבי ינאי שהרי
אינם כשרות אלא בו .וכל דינים אלו נוהגים אף הם עושים שער לחצר למרות שאין להם חצר,
במרובה בגדים (-כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן שהתורה אינה אלא שער להכנס בה ליראת שמים ,לכן צריך
המשחה) ,חוץ מפר הבא על כל המצוות .וכולם נוהגים שהיראת שמים תיקדם לתורה .ורבא ביקש מתלמידיו
במשוח שעבר (כגון אם אירע פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו, שלא יירשו פעמיים גיהנום להיות יגעים ועמלים בתורה
בעוה"ז ולא יקיימוה וירשו גיהנום במותם ואף בחייהם לא
ולאחר זמן חזר הראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו) ,חוץ
נהנו מעולמם .הלומד תורה ,זכה נעשית לו סם חיים,
מפר יוה"כ ועשירית האיפה שאין להקריב שתים אלא
לא זכה נעשית לו סם מיתה ,זכה משמחתו ,לא זכה
אחת ,וכולם אין נוהגות במשוח מלחמה ,אלא שלא
צורפתו ביסורים ובגיהנום ,זכה צורפתו לחיים לא זכה
פורע ולא פורם ואינו מיטמא לקרוביו ומצווה על
צורפתו למיתה" .יראת ד' טהורה עומדת לעד" ,זה
הבתולה ומוזהר על האלמנה ,ומחלוקת רבי יהודה
הלומד תורה בטהרה ,והיינו הנושא אשה וניצל
ורבנן אם מחזיר את הרוצח.
מהרהור עבירה ואחר כך לומד תורה" .עדות ד'
כיצד שואלים באורים ותומים -השואל פניו כלפי נאמנה" נאמנה היא להעיד בלומדיה מי קיים ומי לא
הנשאל -הכהן ,והנשאל פניו כלפי שכינה -האורים קיים.
ותומים והשם המפורש שבתוך החושן .השואל אומר ארדוף
66
תמצית הש"ס מסכת יומא
יוה"כ אסור באכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל אחרי הגדוד הזה ,והנשאל אומר כה אמר ד' עלה
ותשמיש המיטה ,ואין כרת אלא על אכילה ושתיה, והצלח ,ולרבי יהודה א"צ לומר כה אמר ד' אלא רק
(ושאר עינויים ילפינן מהא דכתיב ה' פעמים בתורה עלה והצלח.
לשון עינוי ,ושתיה בכלל אכילה .ע"ו.).
ע"ג :אין שואלים בקול רם ,ולא מהרהר בליבו ,אלא
לר"א מלך וכלה מותרים לרחוץ פניהם ,לפי שהמלך דרכו כמ"ש לגבי חנה "וחנה היא מדברת על ליבה" .אין
ושבחו להיות נאה דכתיב "מלך ביופיו תחזינה עינך" ,וכלה שואלים שני דברים כאחד אלא לאחר שהשיבו לו על
צריכה נוי עד שתתחבב על בעלה ,ול' יום היא קרויה כלה,
הראשון שואל על השני ,ואם שאל על שנים אין מחזירים
ויולדת מותרת בנעילת הסנדל מפני שהצינה קשה לה,
תשובה אלא על הראשון( ,ולדוד ענו על השני מפני
וחכמים אוסרים.
ששאל שלא כסדר) ,ואם הוצרך הדבר לשנים -שאין
שיעור אכילה לעונש כרת הוא ככותבת הגסה עם שהות להמתין ,עונים לו על שניהם ,ואע"פ שגזירת נביא
גרעינתה ,ושיעור שתיה לעונש כרת הוא מלוא חוזרת כגון של יונה בן אמיתי ,גזירת אורים ותומים אינה
לוגמיו ,וכל האוכלים מצטרפים לשיעור כותבת הגסה חוזרת ,ונקרא שמם אורים לפי שמאירים את
וכל המשקים מצטרפים לשיעור מלוא לגמיו ,אמנם דבריהם ,ותומים לפי שמשלימים את דבריהם
אכילה ושתיה אין מצטרפים. כדאמרינן אין גזירתן חוזרת( ,ובפילגש בגבעה לא נענו
האוכל ושותה כשיעור ענוש כרת ,והאוכל ושותה בשני הפעמים הראשונים שינצחו ,אלא רק בפעם
פחות מכשיעור ,לריו"ח חצי שיעור (כלומר פחות השלישית).
מכשיעור) אסור מן התורה ,דכיון דחזי לאיצטרופי לרבי יוחנן היו האותיות בולטות אבל לא זזות ממקומם,
איסורא קא אכיל ,ולר"ל חצי שיעור מותר מן התורה, והכה"ג היה מצרפם ,ולריש לקיש היו מצטרפות ,והא
דלא חשיב אכילה ,ואסור מדרבנן. דתניא שאין שואלים באו"ת אלא לכהן המדבר ברוח
הקודש ושכינה שורה עליו ,היינו מפני שזכותו היה
ע"ד .האם שבועה חלה על דבר האסור -האומר
מסייע שהאותיות היו בולטות או מצטרפות רק אם הוא היה
שבועה שלא אוכל היום ואכל מאכלות אסורות,
כשר וראויה שכינה לשרות עליו .ואות צ' היתה כתובה שם
חייב קרבן שבועה ור"ש פוטר .הגמרא מבארת
כיון שהיה כתוב בהם אברהם יצחק ויעקב ,וט' היתה
שמדובר שכלל דברים המותרים עם המאכלות
כתובה כיון שהיה כתוב בהם שבטי ישורון.
אסורות דמיגו שהשבועה חלה על הדברים המותרים היא
חלה גם על הדברים האסורים( ,ור"ש לית ליה איסור כולל ולא אין שואלים אלא למלך ,למשוח מלחמה ,לאב"ד ולמי
אמרינן מיגו) ,דאל"כ לא חיילא שבועה כיון שכבר שהציבור צריך בו.
מושבע ועומד מהר סיני ,ור"ש פוטר לטעמי' שס"ל
ששיעור כזית לא נאמר אלא לחיוב קרבן ,אבל מלקות חייבים
בכל שהוא .ולר"ל איירי שמפרש שאוסר גם חצי
שיעור ואליבא דרבנן ,או כר"ע שסתם שבועה היא יום הכיפורים
על כל שהוא ואכל חצי שיעור( ,דאיתא בשבועות שהנשבע
שלא יאכל ואכל כל שהוא ,ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ,וא"כ
לרבנן איירי במפרש ולר"ע אפילו בסתם) ,ואע"פ שאסור מצות עינוי ביוה"כ
מדרבנן חלה השבועה ,ומה שמצינו שאין נוהגת סדר המסכת -בהתחלה מבוארים דיני שבעת ימים קודם
שבועה באינם ראוים לעדות כמלך דתנן לא מעיד ולא יוה"כ ,ואח"כ סדר ליל יום הכפורים ,ואח"כ סדר עבודת
היום ,ובפרק זה מבוארים דיני יוה"כ לענין איסור והתר.
מעידין אותו ,או כמשחק בקוביא -ערבון ,דהוי גזלן תוד"ה יום.
מדרבנן ופסול לעדות ,דלא הוי גזלן דאורייתא אלא שגזל
כתיב "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא
מידו ,כמו "ויגזול את החנית מיד המצרי" ,ואע"פ
מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם" ,ולמדו
שפסולים מדרבנן ,התם אחרי שנפסלו לעדות לא חז"ל מן הפסוקים שעינוי היינו להמנע מאכילה שתיה
קרי ביה "אם לא יגיד" כיון שאינו בר הגדה ,ובעינן מי רחיצה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה ,ופרטי דינים אלו
שעדותו יכולה להועיל לבעל דין. ומקורם יבואר להלן.
67
תמצית הש"ס מסכת יומא
נחש עפר לחמו -י"א שבכל דבר טועם טעם עפר, חלב כוי וחצי שיעור אסור ואין בו כרת ,דאיתרבי
וי"א שאין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל גם עפר. מ"כל חלב" ,לר"ל קרא אסמכתא ואף כוי אינו
מידת הקב"ה שאע"פ שקילל דואג למי שקללו ,נחש מקרא דאין הפסוק מרבה ספק ,דכלפי שמיא גליא.
שבכל מקום יש לו מזונות ,כנען אוכל משל אדונו, ולריו"ח י"ל דכוי בריה בפני עצמה ואינו ספק חיה ספק
אשה הכל רצים אחריה ,אדמה הכל ניזונים ממנה. בהמה (תוד"ה כוי בריה) ,וע"כ אינו אסמכתא ושניהם
מדאורייתא אסורים.
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם -י"א
דגים שאכלו חינם שהיה הקב"ה מזמין להם בכדיהם, ע"ד :מה הכונה עינוי -העינוי שאסרה תורה הוא
אבל בעריות לא היו פרוצים ,וי"א שדגה היינו עריות אכילה ושתיה .ואין הכונה שישב בחמה ובצינה
(לישנא מעליא) שהיו מותרות לבני נח .בוכה ויצטער ,דכתיב "תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא
למשפחותיו -לכו"ע היינו על עריות שנאסרו להם. תעשו" מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי שב ואל
תעשה ,ואין לומר שהכונה שאם יושב בחמה או
ביאור כמה פסוקים ועניינים בצינה יהיה אסור לו ללכת משם ,דכמו שבמלאכה כל
בירידת ואכילת המן והשליו מלאכה אסורה ,אף בעינוי האיסור הוא תמיד.
את הקישואים וכו' -י"א שכל הטעמים טעמו במן ובברייתא אחרת לומדים שהכונה לעינוי מאכילה
חוץ מאלו ה' מינים ,וי"א שבכל המינים טעמו טעמו ושתיה ,שכמו שמלאכה היא דבר שחייבים עליו
וממשו ,ובאלו רק טעמו ולא ממשו מפני שהם קשים
במקום אחר בשבת ,ה"ה עינוי ,והיינו אכילה שחייבים
למעוברות ומניקות. עליה בפיגול ונותר ,ומדכתיב "תענו" ו"ועיניתם"
לומדים שהעינוי כוללת גם אכילת טבל (למרות שאין
כזרע גד -עגול כגד ,וי"א דומה להגדה שמושכת לבו
בו חיוב כרת אלא מיתה) ונבילה (למרות שאין בה
של אדם ,וי"א שמגיד לישראל אי בן ט' לראשון או בן חיוב מיתה) וחולין (למרות שאין לאו באכילתם)
ז' לאחרון ,דכתיב "וימודו בעומר" שכולם מצאו עומר
ותרומה (למרות שיש מצוה באכילתה) וקדשים
לגולגולת ,וממילא היו בודקים מי מביניהם ליקט עוד עומר
(למרות שיש איסור להותיר מהם) .ואם תאמר
לגולגולת ,ומגיד לישראל מה בחורים ובסדקים שאם
שכוונת התורה לעינוי כמו בעריות ,י"ל שלומדים
היה ויכוח על עבד אם הוא גנוב או לא ,או על אשה
מדכתיב "והאבדתי את הנפש" שהכונה לעינוי שיש
אם סרחה ,היו רואים היכן ירד המן ,אם בבית האדון
בו אבידת נפש בתוך הגוף .ולתנא דבי רבי ישמעאל
הראשון או השני ,ובאשה אם בבית בעלה או בית
לומדים מ"ויענך וירעיבך" שהכונה לעינוי של רעבון,
אביה.
ואין לומדים מ"אם תענה את בנותי" דקאי אתשמיש,
לבן -כמרגלית ,ולפי שמלבין עוונותיהם של ישראל דהתם זה עינוי של יחיד ומן ויוה"כ זה עינוי של כל ישראל,
שמתוך שהיו דואגים שמא לא ירד למחר היו משעבדים את ואין לומדים מ"וירא את עניינו" והיינו פרישות דרך
ליבם למקום.
ארץ ,דהתם זה עינוי בידי אדם ,וכאן זה עינוי בידי
צדיקים ירד המן בפתח בתיהם ,בינונים יצאו ולקטו, שמים.
ורשעים במרחק.
המאכילך מן למען ענותך -לפי שאין לו פת בסלו,
לצדיקים לחם ,לבינוניים עוגות ,והרשעים טחנו וי"א לפי שמראה העין מועיל לשביעה מהאכילה,
בריחיים. מכאן רמז לסומים שאוכלים ואינם שבעים ,ומכאן
המן ירד עם תכשיטי נשים -בשמים להתקשט בהם ,ועם לומדים שמי שיש לו סעודה יאכלנה ביום.
ציקי קדרה -תבלין לתבשיל ערב ומבושם ,ועם אבנים טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה.
טובות ומרגליות ומהם הביאו הנשיאים נדבה.
ע"ה .היין מביא לזנות ,וי"א שמביא לידי גזל.
והנשיאים הביאו את אבני השוהם -נשיאים ממש -
עננים. דאגה בלב איש ישחנה -י"א יסיחנה מדעתו ,וי"א
שישיחנה לאחרים שמא ישיאוהו עצה.
68
תמצית הש"ס מסכת יומא
המן גבוה ס' אמה( ,ר"א המודעי ,ולמד מהמבול שהיה והיה טעמו כטעם לשד השמן -שהיו מוצאים בו
ט"ו אמה מעל ההרים ,וכתיב בי' ארובות ובמן כתיב כמה טעמים כמו שתינוק מוצא בשד כמה טעמים
דלתות ויש ד' ארובות בדלת וכ"ש שלא פחות ,ומידה שהאם אוכלת .וי"מ שכמו שהשד מתהפך לכמה גוונים
טובה מרובה) ,והיה מתגבר ועולה עד שהיו רואים כך המן היה מתהפך לכמה טעמים.
אותו כל מלכי מזרח ומערב ,ולפי זה כוס של דוד בשר ששאלו שלא כהוגן שהרי היה להם מקנה רב ירד
לעת"ל יהיה של רכ"א לוג. להם שלא כהוגן בערב שא"א להכינו עד זמן הסעודה,
משא"כ לחם ששאלו כהוגן דא"א לחיות בלא לחם ירד
שתיה בכלל אכילה דכתיב "ונתת הכסף בכל אשר
בבוקר ,ולימדה תורה דרך ארץ שיאכל בשר בלילה,
תאוה נפשך וכו' וביין ובשיכר וכו' ואכלת" .הגמרא
ומ"מ יאכלה כעין יממא -לאור האבוקה.
שואלת אולי הכונה שיאכל אותם ע"י אניגרון ,ושיכר
שהוא דבר המשכר היינו דבילה קליעית ,כדמצינו ע"ה :בתחילה היו ישראל דומים לתרנגולים
שהאוכל דבילה קליעית או שותה דבש וחלב ונכנס שמנקרים באשפה עד שקבע להם משה זמן סעודה
למקדש חייב משום "שיכר אל תשת" ,אלא לומדים שיכר בבוקר ובערב.
שיכר מנזיר שהוא יין. בינוניים מתו מהשליו מיד ,ורשעים היו מצטערים
והולכים עד חודש ימים ,ונתחייבו שונאיהם של
ע"ו :תירוש היינו יין( ,ונקרא יין מפני שהוא מביא
ישראל שחיטה.
ניאוף ,שזה גורם לפורענות ,וזה מביא יללה לעולם ויין הוא
לשון תאניה ויללה ,ונקרא תירוש מפני שכל המתגרה בו השלו היה טעון שחיטה ,וירד שטוח על הארץ.
נעשה רש .והא דכתיב "תירש" וקרינן תירוש לומר נצטווה משה על הושט והקנה ,רוב אחד בעוף ורוב
שאם זכה לשתות לפי מידה נעשה ראש שזה מפקח ליבו שניים בבהמה.
בחכמה ,ואם לא זכה נעשה רש .זכה משמחו לא זכה טעם המן לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש.
מששמו) ,ומ"מ הנודר מן התירוש אסור בכל מיני
צדיקים היו אוכלים את השליו בשלוה ,ורשעים דומה
מתיקה -פירות חדשים תפוחים וענבים ,ומותר ביין בן
להם לקוצים.
ארבעים ,משום שבנדרים הולכים אחרי לשון בני אדם
ואין דרך בני אדם לקרוא ליין תירוש. ד' מיני שליו היו.
מניעת סיכה ורחיצה נחשבים עינוי כדמצינו שאמר המן היה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה ,כאילו הוא
דניאל "לחם חמודות (-אפילו זה העשוי מחיטים מונח בקופסה.
נאות ונקיות) לא אכלתי ,ובשר ויין לא בא אל פי ,וסוך מחוספס -שנימוח על כף היד ,וי"א שנבלע באברים,
לא סכתי" ,וכתיב "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן והא דכתיב "ויתד תהיה לך וכו' " ,היינו מדברים
היום הראשון אשר נתת את ליבך להבין ולהתענות שתגרי אומות העולם מכרו להם .וי"א שאף הם נבלעו
לפני אלוקיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך" .ואין באברים שהיה המן מפיגם ,אלא שאחרי שסרחו
ללמוד רחיצה מ"ותבוא כמים בקרבו וכשמן והתלוננו "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל" הטריחם
בעצמותיו" ומים הם מבחוץ כמו שמן ,דפסוק זה הקב"ה ללכת ג' פרסאות להיפנות ,והיו נפנים
נדרש להיפך ,לומר שסיכה כשתיה ביוה"כ ללמוד שמן לאחוריהם כי ידעו שאין הענן חוזר ולא לשאר הצדדים
ממים ולא מים משמן. שמא ילכו לשם העננים ,ואותם שלפנים צריכים ללכת לסוף
המחנה מאחור ,וחששו ישראל שהמן יתפח במעיהם.
ע"ז .מעשה דדניאל וגבריאל -דניאל התענה ג'
שבועים על ביטול בנין בית המקדש ,והגיע אליו ע"ו .יהושע ירד לו מן כנגד כל ישראל כשעלה עם משה
המלאך גבריאל ואמר לו שנכנס בזכותו לתוך לתחומי הר סיני והמתין לו שם ארבעים יום.
הפרגוד ,לאחר שבגלל שעבדו ע"ז יצא לאחורי לא ירד המן פעם בשנה אלא כל יום ,כדי שיכוונו ליבם
הפרגוד ,שיחזקאל נתנבא שרוח אלוקים לקחה לאביהם שבשמים ,משל למלך וכו' ,וי"א מפני שהיה
אותו לירושלים לפתח העזרה הצפוני ,וראה שם נאכל חם ,וי"א מפני משאוי הדרך.
69
תמצית הש"ס מסכת יומא
דכתיב "וישכב אותה ויענה" היינו מביאות אחרות כ"ה איש משתחווים לשמש ,והיו פורעים עצמם
שלא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו .וי"מ שבא עליה ומתריזים כלפי ההיכל ,ורצה הקב"ה להעניש את
שלא כדרכה ,ורש"י מקשה על פירוש זה. כולם ,ואמר לגבריאל שיזרוק גחלים על ירושלים,
איסור רחיצה וסיכה- וגבריאל אמר לכרוב שיביא לו את הגחלים ,ומחמת
זה נצטננו הגחלים בינתים ,ובזכות זה נשאר
אסור לרחוץ אף מקצת גופו ,ואם היה מלוכלך מטיט
מישראל שריד ופליט ,ואמר גבריאל שהוא עשה
וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ,וכן בסיכה אף אסור
את הציווי ,והוציאוהו מתוך הפרגוד והכוהו שישים
מקצת גופו ,ואם היה חולה או שיש לו חטטים סך
מכות בפולסא דנורא ,בגלל שאם עשה למה לא
כדרכו ואינו חושש.
עשה את השליחות כמו שנצטווה שיהא הוא נוטל
מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, הגחלים והוא אמר לכרוב לתתם לו ,וגם בגלל שאין
משום שרוח רעה שורה על הידים שלא נטלם שחרית ,ושם
משיבים על הקלקלה ,ושימש שר פרס דוביאל
השד שיבתא .ושמאי נמנע מלהאכיל בידו אחת ,וגזרו במקום גבריאל כ"א יום ,ונתנו לו בשכרו כ"א
עליו להאכיל בשתי ידים. מלכים ונמל מלוכה שמעלים משם מרגליות ,וביקש
מעבר בתוך מים- לגבות מס מישראל ומת"ח וכתבו לו ,ואמר גבריאל
ההולך להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול הימנו סנגוריא על ישראל שיש להם זכות של נשות הת"ח
עובר עד צווארו במים .הגמ' מסתפקת אם רב שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעוה"ב ,ולא
לתלמיד מותר או שאסור. קיבלו ,ואמר שאם היו כל חכמי האומות בכף
מאזנים אחת ודניאל בשניה הרי הוא מכריע את
שומרי פירות עוברים עד צווארם במים ואינם
כולם ,ובזכות הסנגוריא החזירוהו ,ורצה לקחת
חוששים.
האיגרת מדוביאל ובלעה ,ולא היתה חתומה או
רב יוסף התיר לעבור במים לבוא לדרשה ולא לחזור, שנמחקה החתימה בבליעה ,ולכן יש שנותנים מס
ואביי התיר אף לחזור כדי שלא ימנעו לבוא לשנה לפרס ויש שאינם נותנים ,וביקש לבטל גזירת גלות
הבאה ,וללישנא בתרא השיטות הפוכות. יון ולא שמעו לו.
מותר לעבור עד צווארו במים כדי לשאול דבר הלכה,
ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי עוד אפשר ללמוד שמניעת רחיצה נחשב עינוי ממה
חלוקו על זרועו ,דאינו נראה כמלבוש אלא כנושאו על כתיפו, שאמר שלמה לאביתר הכהן "וכי התענית בכל אשר
והיוצא בטלית מקופלת על כתפו בשבת חייב חטאת ,ודווקא התענה אבי" ,ובדוד כתיב "כי אמרו העם רעב ועיף
במים עומדים אבל בנחל אף בחול אין מותר אלא עד וצמא במדבר" ,רעב ללחם ,צמא למים ,ועיף מרחיצה
מתנים משום סכנה. דכתיב "מים קרים על נפש עיפה" ,ואין הכונה לשתיה
דהא לא כתיב "בנפש עיפה" .וכן הכונה בדוד לנעילת
הנחל העתיד לצאת מבית קדשי הקדשים לא יוכלו
הסנדל ,דכתיב "ודוד הולך במעלה הזיתים עולה
לעוברו לא בהליכה ולא בשחיה ולא בספינה קטנה או
ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף" ,ויחף היינו בלא
גדולה ,ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו.
סנדל דכתיב "מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה" והיינו
בתחילה הנחל יהא דומה לקרני חגבים ,וכשיגיע
מנע עצמך מן החטא כדי שרגליך לא יהיו יחפות ,ומנע
לפתח ההיכל יהיה כחוט של שתי ,וכשיגיע לפתח
לשונך מדברים בטלים כדי שגרונך לא יהיה צמא.
האולם יהיה כחוט של ערב ,וכשיגיע לפתח העזרה
(והא דכתיב "ונעלך תחלוץ מעל רגליך" וכתיב "ויעש
יהיה כפי פך קטן ,ומשם ואילך הוא מתגבר ועולה עד
כן הלוך ערום ויחף" היינו ללכת במנעלים המטולאים,
שמגיע לפתח בית דוד שאז הוא נעשה כנחל שוטף
כמו שערום אינו לגמרי אלא בבגדים בלויים).
שבו טובלים זבים וזבות ונדות ויולדות.
ע"ז :מניעת תשמיש נחשב עינוי דכתיב "אם תענה
ע"ח .י"א שבטבילת נדה צריך שיעור שתשב במים
את בנותי" והיינו מניעת תשמיש( .ואם תקח נשים על
עד צווארה ,ואין הלכה כך .טבילת נדה דאורייתא .לרב
יהודה גאון לומדים ק"ו ממגעה .לר"ת לומדים מדכתיב "במי
בנותי הכונה שיקח נשים שיהיו צרות לבנותיו) .והא
70
תמצית הש"ס מסכת יומא
רבי מאיר ,ורבי יוסי אוסר ,ותני עלה שלכו"ע אסור נדה" דהיינו מים שהנדה טובלת בהם .ולר"י לומדים מדכתיב
לצאת בו ביוה"כ ,לאביי שאני התם שיש בו כתיתין (- "והדוה בנדתה" -בנדתה תהא עד שתבוא במים .תוד"ה מכאן.
חתיכות בגדים דקות) דאסור משום תענוג שזה נח לסמוך מותר לעבור עם מנעל במים בשבת ואין חוששים שיפול
שוקו עליהם ,ולרבא אינו אסור אלא מנעל אבל תענוג מרגלו ויבוא לטלטלו ,סנדל -לרבינא מותר ,ולרב אשי
שאינו ממנעל שרי ,וקב הקיטע מנעל הוא, לכתחילה לא מפני שא"א לקושרו היטב כמו מנעל.
והמחלוקת היא בסנדל שאין בו כתיתין אם גוזרים
שמא יפול ויבוא להעבירנו ד"א ברה"ר ,ואם יש בו בית מגע דברים לחים או קרים בגוף ביוה"כ
קיבול לכתיתין הרי הוא מקבל טומאה. רחיצה אסורה ביום הכפורים ,וכן אסור להעביר דבר לח על
גופו אם הוא טופח על מנת להטפיח ,אבל בלאו הכי ,או
המשך דיני חמשת הענויים ביוה"כ להעביר דבר יבש שהוא קר כדי להצטנן ,מותר ,אא"כ יש
בזה משום גזירה ,וכדלהלן.
התינוקות מותרים בכל העינויים חוץ מנעילת
אסור לישב ע"ג טיט לח ביוה"כ ,אם הוא טופח ע"מ
הסנדל ,ואף דכתיב "לא תאכלום" ודרשינן לא תאכילום
להטפיח מפני שלחלוח הטיט הוא עונג הקרוב לרחיצה.
להזהיר גדולים שלא יאכילו קטנים דבר איסור ,שאר העינויים
מותר להצטנן בפירות ותינוק וכדו' ,וכוס כסף אסור
(חוץ מנעילת הסנדל) הם רביתייהו דתינוק ולא גזרו
אם היא מלאה לגמרי שמא ישפכו המים עליו ,ורב אשי
בהו( .הרוצה לטעום טעם מיתה ,ישן עם מנעליו.
אוסר אף כשאינה מלאה לגמרי ,מפני שהיא מחליקה
רביתיה דינוקא מים חמים לרחיצה ושמן לסוך ,וכשגדל
מהיד ,ובכוס חרס לכו"ע אסור אף בחסר ,משום
מעט יאכל ביצה עם כותח ,וכשגדל מעט ישבר כלים
שהיא פולטת מים שבולע.
שהפקירו לו כדי למלא תאוותו).
מותר לשרות מטפחת בערב יוה"כ ולעשותה כמו
משנתינו כרבי חנינא בן תרדיון בשם ר"א המלך בגדים נגובים כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה
והכלה מותרים ברחיצת פניהם ,דכתיב "מלך ביפיו ביוה"כ ,ולקנח בה ביוה"כ פניו ידיו ורגליו ,ובערב
תחזינה עינך" ,וכלה היינו עד ל' יום וכדי שלא תתגנה תשעה באב א"צ לעשותה כמו בגדים נגובים .ויש
על בעלה( ,וכדמצינו שאין מונעים תכשיטים מכלה גורסים שבערב יוה"כ מקנח ידיו במטפחת ,וביוה"כ מעבירה על
אבילה ל' יום) ,ויולדת מותרת לדבריו בנעילת הסנדל עיניו כשהיא עדיין לחה.
משום צינה ,וחכמים אוסרים בכל אלו.
במקום שיש סכנת עקרב מותר כל אדם בנעילת דברים ששאלו את רבי אלעזר
הסנדל. זקן ויושב בישיבה של הסנהדרין ,האם צריך ליטול
רשות מבית הנשיא להתיר בכורות ,שהרי אין חכם יחיד
ע"ט .רב אשי מסתפק בדין טומאה בעצם מתיר בכור מכח מום אא"כ נטל רשות מן הנשיא פעם אחת.
ששיעורה כשעורה ,אם משערים עם קליפתה או הגמ' מביאה שלר' יוסי בן זימרא צריך ,וי"א שהסתפק
לא ,ואם משערים בלחה או ביבשה .ולרב פפא אם הלכה כרשב"ג ,דלר"מ כהן לא יכול להורות על
משערים ביבשה ובקליפתה ,שרק אז נקרא בכור ,מפני שהוא חשוד להתיר את האסור ואף להטיל בו
שעורה. מום ,מפני שהבכור בזמן הזה אין לו תקנה אא"כ יש בו מום ,ועל
הכהן לטפל בו משנתנוהו לו לשומרו ולזונו ,ולרשב"ג על
שיעור ככותבת הגסה ושיעורים נוספים בכור של חבירו נאמן ועל של עצמו אינו נאמן ,ופסק
אע"פ שכל איסורי אכילה שבתורה הם בכזית ,איסור
לו כרשב"ג.
אכילה ביוה"כ שלא נאמר בלשון אכילה אלא בלשון "אשר ע"ח :האם מותר לצאת עם סנדל של שעם (-מין
לא תעונה" הוא בככותבת הגסה ,שבאכילת שיעור זה
גומא) ביוה"כ ,ופשטו שמותר ביוה"כ וכן בתענית
מתיישבת דעתו של האדם וזה מבטל את העינוי .ופרטי
שיעור ככותבת יבוארו להלן .עוד יבואר עד כמה מותר ציבור שגזרו על הגשמים .רב יהודה יצא בסנדל של
לאכול מחוץ לסוכה ,ולאיסור בל יראה ,ולטומאת אוכלין, היטני ואביי יצא בסנדל של הוצי (-כפות תמרים) ,ורבא
ולטומאת גוויה ,ומה השיעור להתחייב על שתיה ביוה"כ, יצא בשל דיבלי (-עשבים) ,ורבה בר רב הונא כרך בגד
ומה המקור לכל שיעורי התורה. על רגליו ויצא .והא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי
71
תמצית הש"ס מסכת יומא
משביעה מ"מ מיישבת דעת האוכלה ,ורק כביצה האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה חייב.
משביעה. רב פפא מסתפק אם משערים בה ובגרעינתה יחד ,או
שיעור איסור בל יראה -לב"ש שאור בכזית וחמץ בלא גרעינתה ,ולרב אשי משערים בה ובגרעינתה,
בככותבת לאיסור בל יראה ובל ימצא ,שאם שיעורם שוה דגסה משמע כמה שיותר.
למה כתבה תורה איסור שאור ,והרי אפשר ללומדו לרב יהודה שיעור כותבת הגסה הוא יותר מכביצה
ק"ו מחמץ ,שהרי שאור חימוצו קשה .ונימא ששיעורו שאף שכל שיעורי אכילת איסור הם בכזית ,היינו דווקא היכא
כמו חמץ משום דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ,ואין לומר דכתיב אכילה ,אבל ביוה"כ כתיב "אשר לא תעונה" ,דקים להו
שיתחייבו על שאור בפחות מכזית ,דסתם אכילה בכזית ,ואין לרבנן דבהכי מייתבא דעתיה .הגמ' מקשה מהא דתנן
להחמיר בבל יראה יותר מבאכילה .ולב"ה שניהם בכזית. שנתנו לר"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמר שיעלום
פ .שיעורי אוכלין -כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ לסוכה ,ושנו שאף שמדינא אין חייבים לאוכלם
מטומאת אוכלים ששיעורה בכביצה ,דכתיב "מכל בסוכה( ,ורבי צדוק הביאו לו אוכל פחות מכביצה,
ונטלו במפה ולא נטל ידיו ,ואכל עם מפה משום אנינות
האוכל אשר יאכל" והיינו אוכל שאוכלים אותו בבת
אחת ,ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר הדעת) ואכלו חוץ לסוכה ,ולא בירך אחריו ,ומבואר
מביצת תרנגולת .וי"מ ש"האוכל אשר יאכל" היינו ששיעור ב' כותבות הוא פחות מכביצה ,שהרי כביצה
ביצה שהיא אוכל היוצא מאוכל (אבל גדי מחוסר חייבים לאכול בסוכה ,וק"ו כותבת הגסה אחד אפי'
שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו ,ולא אוכל מיקרי ,ובן עם הגרעין .והגמ' דוחה ששתי כותבות בלא הגרעין
פקועה ששחיטת אמו מטהרתו מחוסר קריעה והוצאת
הוי פחות מכביצה ,משא"כ כותבת הגסה אחד עם
הדם ,וביצת בר יוכני שהיא גדולה מאד לא ,משום הגרעין הוא יותר מכביצה כיון שהגרעין גדול ,יותר
דתפשת מרובה לא תפשת) ,אבל קשה דילמא מחצי הכותבת עם הגרעין.
השיעור כביצת ציפור שהיא קטנה מביצת תרנגולת. ע"ט :רבא מיישב שבאמת ב' כותבות הם יותר
ושיעור אכילה ביוה"כ שיעורו בככותבת ,דכתיב מכביצה ,אבל מותר לאכול הרבה פירות מחוץ לסוכה.
"אשר לא תעונה" ולא כתיב אשר תאכל. והגמרא שואלת מהא דתניא שתלמידי רבי אלעזר בן
שמוע אכלו פירות אכילת עראי חוץ לסוכה ,ומשמע
האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב כמה אכל ולא
שאכילת קבע אסור .והגמרא מתרצת שהכונה
יכתוב בסתמא שהוא חייב קרבן ,שמא יבוא בי"ד אחר שמא
שאכלו הרבה פירות כדין אכילת עראי שמותרת חוץ
יבנה ביהמ"ק בימיו ויתחדש ב"ד ויתחדש הלכה שיאמרו
לסוכה ,ולל"ב אכלו פירות אכילת קבע ופת אכילת
שאינו חייב קרבן עד שיאכל כזית גדול ויביא חולין
עראי מחוץ לסוכה .ואין להוכיח דין זה מהא דתניא
לעזרה .אבל אין לחוש שיחייבו קרבן על שיעור קטן
שאם השלים אכילת י"ד סעודות שחייבים לאכול בסוכה לפי
יותר ולכן צריך לכתוב גם אם אכל פחות מכשיעור ,דבזה אינו
רבי אליעזר במיני תרגימא יצא ,ומשמע שבפירות לא
חייב קרבן כיון שמי שלא שב מידיעתו והיינו שגם אם
יצא ,ומבואר שפירות מותר לאוכלם חוץ לסוכה .די"ל
היה יודע שזה חלב היה אוכלו אינו חייב קרבן ,דכתיב
שמיני תרגימא היינו פירות ,או דאיירי במקום שלא
"אשר לא תיעשנה בשגגה ואשם" משמע שאילו ידע לא
עשה אלא בשגגה עשה ואשם.
מצויים פירות.
מקור השיעורים -התורה כתבה איזה עונש מקבלים
שיטת רב זביד ששיעור כותבת הגסה הוא פחות
מכביצה ,וראיה לדבריו משיטת ר"י שזימון -ברכת
על כל עבירה ,אבל השיעורים שבהם נענשים לרבי
יוחנן הם הלכה למשה מסיני ,וי"א ששכחום ובית דינו המזון הוא רק באכל כדי שביעה דכתיב "ואכלת
של יעבץ (-עתניאל בן קנז) חזרו ויסדום ,ואין לומר ושבעת" ,והיינו בכביצה( ,ולר"מ "ושבעת" היינו
שתיקנום ,דכתיב "אלה המצוות" שאין נביא רשאי שתיה ואכילה בכזית ,ומבואר שכביצה משביעה,
לחדש דבר מעתה. וכ"ש שמיישבת דעת האוכלה ,ועל כרחך ביוה"כ
אסור לאכול אף ככותבת הגסה שאף שאינה
72
תמצית הש"ס מסכת יומא
אלא דמי עצים לראשון כיון שהראשון קנאם ונתחייב שיעור החיוב על שתיה ביוה"כ -לב"ש רביעית,
בתשלומיהן ,ואינם ראוים עוד אלא להסקה. לב"ה מלוא לוגמיו והיינו כדי שיסלק המשקה לצד
פ"א .צירוף שתיה ואכילה לשיעור -לתנא דמתני' אחד ויראה כמלוא לוגמיו ברווח( ,ולא תני ליה גבי
אין מצרפים אכילה ושתיה לשיעור ,לריש לקיש ורב קולי ב"ש וחומרי ב"ה ,משום שדין זה נאמר לענין עוג
מלך הבשן -אדם ענק ,ובזה ב"ש מחמירים לחייב כבר
חסדא דין זה הוא כרבי יהושע הסובר לענין טומאה
שאין מצטרף אלא דבר ששוה גם בזמן טומאתו וגם ברביעית) ,ולר"א כמלוא לוגמיו דחוק ,ולרבי יהודה בן
בשיעורו כגון שני חצאי זיתים משני מתים או משתי נבילות,
בתירא כדי גמיעה.
או שני חצאי עדשה משני שרצים ,משא"כ כגון מת ונבילה שאף
פ :שיעור ככותבת שוה בכל אדם ,דקים להו לרבנן
ששניהם בכזית זה טומאת שבעה וזה טומאת ערב .ולרבי
יוחנן ורב נחמן דין זה הוא לכו"ע ,ומשום שע"י הצירוף שבזה מייתבא דעתיה ,ואף עוג מלך הבשן מייתבא
לא מייתבא דעתיה ,אבל לענין טומאה סוברים רבנן דעתיה זמן מועט בשיעור זה ,וכן האוכל לולבי גפנים
שמצטרפים אף באינם שוים ,דשם טומאה חד הוא. מתיישבת דעתו לזמן מועט ,וזה הטעם ששיעור זמן
אכילת הככותבת ביוה"כ הוא בכדי אכילת פרס חצי
חילוק חטאות -אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב ככר שהוא מזון ב' סעודות ,ואם שהה מתחילת האכילה לסופה
אלא חטאת אחת דשניהם שם אחד ,דאכילה ושתיה מחד יותר משיעור זה אין מצטרף( ,אף ששיעור זה נאמר
קרא נפקי ,אבל אכל ועשה מלאכה חייב ב' חטאות בעלמא לגבי כזית) ,דביותר מזה לא מייתבא דעתיה,
דמתרי קראי נפקי. אבל בשתיה לא מייתבא דעתיה אלא במלוא לוגמיו
שלו.
אזהרה בעינוי מנלן שיעור טומאת גוויה שמי שאכל אוכלין טמאים הוא פסול
לריש לקיש הא דכתיב "כי כל הנפש אשר תעונה" מלאכול בתרומה הוא באכל חצי פרס כשתי ביצים שלוקות
ולא כתיב אזהרה בעינוי ,הטעם הוא מפני שא"א בכדי אכילת פרס ותו לו ,ואף ששיעור אכילת פרס
לכתוב בלשון אזהרה ,דאם היה כתוב "לא יאכל" נאמר לגבי כזית ,שאני טומאת גוויה שהיא דרבנן,
אכילה בכזית משמע ,והתורה לא חייבה אלא כשמתיישבת וקרא שנאמר לגבי מאכלות אסורות "ולא תטמאו בהם
דעתו ,ואם היה כתוב "לא תעונה" היה משמע שצריך ונטמתם בם" שזו אזהרה על האכילה ,ואין זה אזהרה
לאכול ,ואם היה כתוב "השמר פן (תבוא לידי) לא מלהטמא ,שהרי רק כהנים מוזהרים על הטומאה ,אסמכתא
תעונה" א"כ נפישי לאוי דהשמר ופן שניהם לא תעשה בעלמא הוא ועיקר כוונת הפסוק לומר שאדם שמטמא את
ושמא לא רצה הכתוב להרבות בו לאוין ,ואם היה כתוב עצמו מעט מטמאים אותו הרבה.
"השמר במצות עינוי" הרי השמר דעשה הוא עשה, כל האוכלים מצטרפים לככותבת ,ואומצא עם מלח
אך קשה דהוה מצי למיכתב "אל תסור מן העינוי". שעליה ,המלח מצטרף לבשר אע"פ שאין דרך לאכול
לתנא דברייתא לומדים אזהרה בעינוי גז"ש עצם מלח ,כיון שדרך לאכול אומצא עם מלח ,וציר שע"ג
עצם ממלאכה ,ובמלאכה כתיב "וכל מלאכה לא ירק חשיב אוכל לענין להצטרף לירק כיון שמשקה
תעשו". הבא להכשיר למתק את האוכל דינו כאוכל.
לתנא דבי רבי ישמעאל לומדים מגז"ש עינוי עינוי
האוכל אכילה גסה ביוה"כ שאכל בליל יוה"כ כשהיה שבע
מנערה המאורסה.
מהסעודה המפסקת ולא נהנה מהאכילה ,פטור ,דכתיב
לרב אחא בר יעקב לומדים שבת שבתון משבת "אשר לא תעונה" פרט למזיק את עצמו ואת האוכל ,ואינו
בראשית .ולרב פפא יוה"כ עצמו קרוי שבת ,דכתיב מבטל ממנו שום עינוי ע"י אכילה זו .וזר שאכל תרומה
"תשבתו שבתכם". באכילה גסה או שכסס (כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך
תוספת יוה"כ- אכילתו קרי ליה כוסס) שעורים של תרומה אינו חייב
חומש ,דכתיב "כי יאכל" פרט למזיק .אכל שזפין של
אין כרת ולאו על איסור מלאכה ואכילה בתוספת תרומה שבלעה חבירו והקיאה ,הראשון משלם קרן
יוה"כ ,דכתיב "בעצם היום הזה" לגבי חיוב כרת בין וחומש דגם בליעה היא כדרך אכילה ,והשני אינו משלם
73
תמצית הש"ס מסכת יומא
פ"ב .לתנא דמתני' אין מענים תינוקות -אין חייבים לענין מלאכה בין לענין עינוי ,וכן באזהרת מלאכה,
למנוע מהם מאכל ביוה"כ ,אבל מחנכים אותם לתענית וכ"ש שאזהרת עינוי אין בתוספת (דמלאכה חמורה
שעות ,לפני שנה או שנתיים ,כדי להרגילם במצוות. שאסורה גם בשבת ,משא"כ עינוי) ,אבל ביוה"כ עצמו
לרב חסדא בתינוקת חולה (-כחוש ותשוש כח) מחנכים בין ביום ובין בלילה יש לאו וכרת על מלאכה ,דחמשה
לשעות מבת י' ,ובבריא מבת ט'. קראי כתיבי במלאכה ,והיינו אזהרה ליום וללילה
ועונש ליום וללילה ,וחד לאפנויי ללמוד אזהרה לעינוי
לרב הונא ורב נחמן תינוקת בריאה בת ח' וחולה בת
יום ולילה ממלאכה ,בגז"ש דעצם עצם.
ט' מחנכים אותה לשעות ,ובת י' בבריאה ובת י"א
בחולה משלימה מדרבנן ,ותינוק בן ט' בבריא ובן י' פ"א :יש מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת
בחולה מחנכים אותו לשעות ,בן י"א בבריא ובן י"ב יוה"כ דכתיב "בתשעה לחודש בערב" ,וכן ביציאת
בחולה משלים מדרבנן .והא דתנא במתני' לפני שנה יוה"כ דכתיב "מערב עד ערב" ,ושבת לומדים
ולפני שנתיים ,היינו בתינוקת חולה שמתענה לשעות מ"תשבתו" וימים טובים לומדים מ"שבתכם" ,או
שנתיים קודם הזמן שהם משלימים מדרבנן ,ושלוש שלומדים מדכתיב "בעצם" שבא למעט מעונש,
שנים לפני שמשלימים מד"ת. ומשמע שיש חיוב תוספת.
לרבי יוחנן אין דין להשלים מדרבנן ,אלא תינוקת בת כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי
י' בבריאה ובת י"א בחולה מחנכים אותה לשעות ,ובת ועשירי.
י"ב משלימה מדאורייתא .וכוונת מתני' לשנה או
שתים הסמוכות לפרקן ,ואינו גורס "לפני". אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה או שתה
חינוך שעות היינו לאכול שעה לאחר הזמן שרגיל משקין שאינם ראוים לשתיה פטור .והכוסס פלפלי
לאכול. וזנגבילא ,יבשים פטור דאין זה מיישב דעתו כיון שאינו
בדרך אכילתו ,אבל רטובים שהם ראוים לאכילה חייב,
דחית איסורים מפני פיקוח נפש (פלפלי רטיבתא חייבים בערלה ,ונאמר על זה "ארץ
לא תחסר כל בה" .הימלתא -בשמים עם דבש הבאה
כתיב "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה
אותם האדם וחי בהם" ,ולמדו חז"ל מפסוק זה שקיום מארץ כוש מותרת ואין בה משום בישולי נכרים כיון שזה
המצוות נעשה באופן שלא יבוא ע"י עשייתם אפילו לידי נאכל כמות שהוא חי ,ולא משום גיעולי נכרים כיון שזה נותן
ספק מיתה( ,וע"ע לקמן פ"ה דרשות נוספות) .ובג' עבירות טעם לפגם ,וברכתה בורא פרי האדמה) .והאוכל עלי
חמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) חייב גפנים פטור ,לולבי גפנים שלבלבו רק אחרי ראש
האדם למסור נפשו ולא לעבור על העבירה .ולהלן (פ"ב– . השנה וי"א כל ל' יום ,חייב.
פ"ה ):יבוארו מקורות הדינים הללו ,וכמה פרטי דינים
בדברים הנדחים מפני פיקוח נפש ,כיצד ינהג בהם. שתה ציר או מוריס פטור ,חומץ לתנא דמתני' חייב
כרבי הסובר שחומץ משיב את הנפש ומבטל את העינוי,
עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר או ביוה"כ
והיא מתאוה למאכל ,ואם לא תאכל זה סכנה לאם ולעובר, לרב גידל בר מנשה אין הלכה כרבי ,ודווקא בדיעבד
נותנים לה על הפה מקל עם רוטב ,ואם לא נתיישב ומעט ואינו מזוג ,אבל הרבה או מזוג או לכתחילה לא.
דעתה נותנים לה לאכול רוטב ,ואם לא נתיישב דעתה
נותנים לה לאכול ממש ,דאין דבר שעומד בפני פיקוח תענית יוה"כ בתינוקות
נפש חוץ מג' עבירות. מדאורייתא אין קטן חייב במצוות עד שיהיה בן י"ג שנה
ויביא ב' שערות ,וקטנה מגיל י"ב שנה ותביא ב' שערות,
מנלן שיהרג ואל יעבור בג' עבירות חמורות- וממילא לפני כן אינם חייבים בתענית ,ולעיל (ע"ח ):נתבאר
שמותר לתת להם לאכול וכו' (מלבד נעילת הסנדל) אף
עבודה זרה מדכתיב "בכל נפשך" ,ונאמר אף בכל
שאסור להאכיל איסור לקטנים ,מפני שזה נצרך לגידולם.
מאודך שיש שחביב עליו ממונו מגופו ,ויש שחביב והנה בכל המצוות יש דין לחנכם ולהרגילם לקיים את
עליו גופו מממונו. המצוה לפני שהם גדולים ,כך אחד לפי חריפותו ,וכל מצוה
לפי עניינה ,ולהלן יבואר מתי יש דין חינוך לענין תענית
יוה"כ.
74
תמצית הש"ס מסכת יומא
יודעים שנתרפא ,ולאביי היינו בין טעם טוב לטעם רע. גילוי עריות הוקש לשפיכות דמים דכתיב "כי כאשר
ואם אין מאכלים מותרים מאכילים אותו הקל הקל יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה"( .וכן
תחילה ,נבילה ושביעית לאחר זמן הביעור קלים מטבל, לומדים מהקש זה שמותר להציל אדם מרציחה ע"י
דטבל הוא מיתה בידי שמים והשביעית בעשה ,טבל ותרומה הריגת הרוצח ,כפי שזה מותר בגילוי עריות דכתיב "ואין
אם יכולים להפריש שיש די בחולין של טבל זה להאכילו מושיע לה" הא אם יש מושיע יושיענה בכל אופן שיכול).
לאחר שתינטל תרומתו ,אע"פ ששבת היא מפרישים פ"ב :ברציחה יהרג ואל יעבור מסברא ,דמאי חזית
ויאכל חולין ,ואמר רבה שאפי' אם חיוב התרומה הוא
דדמא דידך סומק טפי וכו' ,דכיון שההתר הוא משום "וחי
מדרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב ,עדיף לעבור איסור בהם" והיינו שנפשו של אדם חביבה לקב"ה יותר מן המצוות,
הפרשה בשבת ולא איסור טבל דרבנן שמא יבואו להתיר וממילא היכא שבכל מקרה אחד ימות אין התר לבטל מצוה,
בכהאי גוונא גם טבל דאורייתא ,ואם כשיפרישו לא ישאר דמנין שהוא חביב לקב"ה יותר מחבירו.
לו מספיק לאכול ,לת"ק לא יפרישו (דטבל קל דין יהרג ואל יעבור כשאינה עושה מעשה -כתב רש"י שדין
מתרומה מפני שאפשר לתקנו) ,ולבן תימא יפרישו יהרג ואל יעבור נאמר על הבועל ,אבל האשה אינה מצווה למסור
ויאכל תרומה (שהיא קלה מטבל לפי שהיא מותרת נפשה כיון שהיא קרקע עולם ,כדמצינו באסתר.
לכהן).
עוברה שהריחה אוכל ביוה"כ לוחשים לה שיוה"כ
פ"ג :מי שנשכו נחש בשבת קורין לו רופא ממקום היום .אמו של רבי יוחנן נתרצתה ע"י הלחישה ,ואמו
למקום ,ומקרעים לו את התרנגולת ,וגוזזים לו מן של שבתאי אוצר הפירות להפקיע שערים לא נתרצתה
הכרישין ומאכילים אותו מהם ולרבי א"צ לעשרם, ע"י הלחישה.
ולר"א בר"ש לא יאכל עד שיעשר .הגמ' רוצה לומר פ"ג .מתי מאכילים חולה ביוה"כ-
שרבה (הנ"ל לענין מי שאחזו בולמוס) סובר כר"א
מתני' -חולה מאכילים אותו על פי בקיאין שני רופאים
בר"ש ,והגמ' דוחה שגם רבי מודה שבדגן שחיוב
המעשר בו דאורייתא ,אף אם הוא גדל בעציץ שאינו שיאמרו שזה סכנה אם לא יאכל ,ואם אין שם בקיאים
נקוב יעשרו אטו עציץ נקוב ,ורק בכרישים שהם ירק מאכילים אותו על פי עצמו ,עד שיאמר די.
ותרומת ירק דרבנן לא יעשר. חולה אומר צריך ורופא (דוקא באחד) אומר א"צ
מאכילים אותו ,ולא אומרים שהרופא יודע יותר ,דלב
דבש מועיל לבולמוס מפני שמאיר עיניו של אדם, יודע מרת נפשו .ולמר בר רב אשי הולכים אחרי
והני מילי כשאוכלו לאחר אכילתו ,אבל קודם אכילה החולה להקל אפי' נגד מאה רופאים.
מיגרר גריר (מושך את ליבו לאכול עוד) ,וי"א שרפואת
רופא אומר צריך וחולה אומר א"צ מאכילים אותו,
הבולמוס היא אליה (בשר שמן מאד) עם דבש וי"א אף
דתונבא (-שטות מחמת חוליו) הוא דנקיט ליה.
סולת בדבש ,וי"א אף קמח שעורים בדבש ,ורבי יוחנן
אכל תאנה מצד מזרח של האילן ,מפני שהתאנים שם חולה ורופא אומרים א"צ ,פשוט שמאכילים אותו
משובחות מפני שהשמש מכה על הפירות מבוקר עד חצות
ע"פ שני רופאים שאומרים שהוא צריך ,דספק
היום ,והשמש ממתקת את הפרי .ורבי יהודה לקח אוכל נפשות להקל.
מרועה אחד מפני שאחזו בולמוס. חולה וב' רופאים אומרים א"צ ,וב' רופאים אומרים
שצריך ,מאכילים אותו ,ואע"פ שבענין התלוי
רבי מאיר הוה דייק בשמא ,וכשנתארח אצל אדם באומדנא כגון בשומא ששמין לבעל חוב הולכים אחרי רוב
ששמו כידור לא הפקיד ממונו אצלו מפני שחשש דעות (משא"כ בעדות דתרי כמאה ומאה כתרי) ,הני
שהוא רשע ,דכתיב "כי דור תהפוכות המה" ,אבל מילי לענין אומדנא דממונא ,אבל בפיקוח נפש אפי'
רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו ממונם אצלו ,ור"מ לא בספק מותר.
אמר להם ,מפני שיש לחשוש מפניו אבל אין
להחזיקו כרשע ,וכידור אמר להם לא היו דברים מי שאחזו בולמוס (-חולי הבא מחמת רעבון ,ועיניו כהות,
מעולם ,והשקוהו יין וראו על שפמו עדשים ,ואמרו והוא מסוכן למות) מאכילים אותו אפי' דברים טמאים
לאשתו שתתן להם ממונם לפי הסימן שאכל עד שיאורו עיניו ,והיינו משיבחין בין טוב לרע שבזה
75
תמצית הש"ס מסכת יומא
פ"ד :מי שצריך לקחת רפואה ח' ימים והיום הראשון עדשים ,ונתנה להם ,וכידור הרג אותה .ועל זה אמרו
חל בשבת אפילו אם אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום שבגלל מים אחרונים נהרגה נפש ,שדרך הנוטלים ידים
לקנח שפמם ,ואם היה עושה כך לא היו רואים שאכל עדשים.
לא ימות ,מתחיל ליטלה בשבת אע"פ שיקחנה בב'
שבתות ,וא"צ להמתין למוצאי שבת. (ובבגלל מים ראשונים האכילו אדם בשר חזיר
בפונדק שהיה מוכר לנכרים בשר חזיר ולישראל בשר כשר,
ונכנס ישראל שלא נטל ,ונתנו לו בשר חזיר).
פיקוח נפש
כפי שנתבאר לעיל פיקוח נפש דוחה שבת ושאר איסורים כלב שוטה
חוץ מג' עבירות חמורות .הגמרא לקמן מבארת פרטי סימני כלב שוטה הם שפיו פתוח ,ורירו נוטף ,ואוזניו
הדינים בזה.
סרוחות (-גדולות ומתקפלות כלפי מטה) ,וזנבו מוטל על
מחממים מים לחולה בשבת בין להשקותו ובין ירכותיו ,ומהלך בצידי דרכים .וי"א אף נובח ואין קולו
לרוחצו אפילו שיש צד שיבריא מאיליו ,ואפי' אין נשמע.
סכנתו אלא לשבת אחרת אין ממתינים שמא יתרפא
פ"ד .נעשה כלב שוטה ע"י נשים כשפניות ,וי"א ע"י
מאיליו.
רוח רעה ,ונ"מ שאם זה רוח רעה לא יהרגנו מקרוב
חילול שבת לצורך חולה אין עושים ע"י נכרים אלא אלא ע"י חץ מרחוק.
ע"י גדולי ישראל ,ואפילו היכא דאפשר בנכרי מצוה לעשות המתחכך בכלב שוטה מסתכן ,ומי שנשכו כלב שוטה
ע"י ישראל ,שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבוא לידי סכנה.
תוד"ה אלא.
מת ,והגמ' מבארת מה הרפואה לדברים אלו.
נשים וכותים שאמרו שצריך לחלל שבת אין מחללים מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילים אותו מחצר כבד
על פיהם ,אבל מצטרפים לדעת אחרת שאם שנים שלו מפני שאין זה רפואה גמורה להתיר איסור בהמה טמאה,
אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ,וכותי או אשה אומרים ולר' מתיא בן חרש מותר דס"ל שהיא רפואה גמורה.
צריך ,מצרפים אותם והוי פלגא וספק נפשות להקל.
דיני רפואה בשבת
הזריז לחלל שבת לפיקוח נפש בכל דבר הנצרך לו לנפש מלבד איסור חילול שבת שהותר לחולה במקום פיקוח
להעביר סכנת מות הרי זה משובח ,וא"צ לימלך בבי"ד נפש ,חכמים אסרו לקחת תרופות בשבת גזירה שמא יבוא
אפילו כשיש לו תועלת נוספת בדבר ,ומותר לפרוש לשחוק סממנים ,ואיסור זה מותר בחולה שנפל למשכב או
מצודה להציל תינוק שנפל לים אעפ"י שצד דגים, שהוא חולה בכל גופו .ולהלן יבואר מתי מותר לקחת
תרופות בשבת.
ולעקור חוליא להציל תינוק שנפל לבור אע"פ שבונה
מדרגה שהוא משפיל שפת הבור ועי"ז נח להכנס לבור, החושש בפיו מטילים סם לתוך פיו בשבת ,מפני
ולשבור דלת שננעלה בפני תינוק והתינוק נבעת אע"פ שספק נפשות דוחה את השבת ,ומודים בזה רבנן לר'
שכוונתו לשיפי -נסרים ,וי"מ קיסמים להדלקה ,ולכבות מתיא בן חרש ,כדמצינו שרבי יוחנן עשה רפואה
הדליקה במים אע"פ שהוא מיישר את הגחלים לצלות בשבת לחולי צפדינא שהוא בשיניים וחניכיים ,הואיל
עליהם לערב ,או להפסיק ע"י מים בכלי מתכת או חרס ומתחיל בפה ונגמר בבני מעיים ומסוכן הוא.
בפני הדליקה שיש בה סכנת נפשות אפי' אם הסכנה היא רבי יוחנן גילתה לו מטרוניתא רפואה ונשבע לה
בחצר אחרת שיש שם חולים או קטנים .וצריכא. "לאלוקי ישראל לא מגלינא" ודרש רפואה זו בפירקא,
שהרי לא נשבע שלא יגלה לעמו ישראל ,ולא היה בזה
רוב בפיקוח נפש -ט' ישראל וכותי אחד ונפלה מפולת
משום חילול ד' שסבורה שעובר על שבועתו כי אמר לה
על אחד מהם ואינו יודע אם הוא ישראל או כותי ,מחללים
שעתיד לגלות.
ע"פ הרוב ,מחצה על מחצה מחללים דספק נפשות
להקל ,ט' כותים וישראל אחד מחללים דכל קבוע מי שאחזו ירקון מאכילים אותו בשר חמור ,וחכמים
כמחצה על מחצה דמי ,ובפרשו לחצר אחרת ושם נפלה אוסרים.
על אחד מפולת ,דבעלמא בניידי אמרינן כל דפריש מרובא מקיזים דם לסרונכי ,וחכמים אוסרים.
פריש ,אם פרשו כולם מחללים כיון שהוחזק ישראל בחצר
76
תמצית הש"ס מסכת יומא
מנין שפיקוח נפש דוחה שבת- השניה (אע"פ שיצאו כולם חוץ מאחד מהחצר השניה .תוד"ה
הא) ,דאמר שמואל אין הולכים בפיקוח נפש אחר
לרבי ישמעאל לומדים מדין בא במחתרת שמותר
הרוב דכתיב "וחי בהם" שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת
להצילו בנפשו אף שיתכן שבא רק לגנוב ממון ,ועוון
ישראל( .תוד"ה ולפקח) ,ואם פרשו מקצתם אין מחללים
שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה הואיל ולא הוחזק ישראל בחצר השניה.
שתסתלק מישראל ,וק"ו שדוחה שבת.
לר"ע לומדים מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו למות" פ"ה .מצא תינוק מושלך בעיר שדרים בה ישראל
ולא מעל מזבחי להתחייב מיתה אלא משלים עבודתו, וכותים ,אם רובה כותים ,דנים אותו ככותי ומותר
אבל להחיות כגון ללמד זכות על אדם שנדון בבי"ד ליהרג להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות( ,אבל
לוקחים אפילו מעל מזבחי ,אע"פ שיש ספק אם יש לשמואל לענין פיקוח נפש מפקחים וכנ"ל וכ"ש דמצוה
ממש בדבריו ,ואע"פ שעבודה דוחה שבת ,ק"ו להחיותו) ,ואם שור שלו נגח שור של ישראל משלם נזק שלם
שפיקוח נפש דוחה שבת. ככותי (תוד"ה לא) .אם רוב ישראל דינו כישראל לענין
שמחזירים לו אבידתו ,ומצווים להחיותו ,אבל לייחסו
פ"ה :לרבי אלעזר אם מילה שהיא לאחד מרמ"ח
כגון אם היא נקיבה ובאים להתירה לכהן לא (ואף באופן שאין
אברים דוחה שבת מפני שחייבים עליה כרת לאחר זמן, חוששים לאסופי כגון שאבריה מתוקנים ,חוששים שהיא נכרית,
כ"ש שתיקון כל גופו דוחה שבת. וגיורת אסורה לכהונה ,ואע"פ שיש רוב ישראל ,עשו מעלה
לרבי יוסי ברבי יהודה לומדים מדכתיב "אך את ביוחסין להצריך תרי רובי) .מחצה על מחצה ישראל ,וכגון
שבתותי תשמורו" ,אך חילק. שנגח שורו תם את שור ישראל שמשלם חצי נזק,
לרבי יונתן בן יוסף לומדים מ"קודש היא לכם" היא אבל בנגח שור ישראל את שורו פטור עד שיביא ראיה
שישראל הוא.
מסורה בידכם ולא אתם בידה.
לרבי שמעון בן מנסיא לומדים מדכתיב "ושמרו בני מחללים שבת אפי' לצורך חיי שעה.
ישראל את השבת" ,חלל עליו שבת אחת כדי אין מצילים את המת מפני הדליקה ,ולרבי יהודה בן
שישמור שבתות הרבה כדמסיים קרא "לעשות את השבת" לקיש מצילים ,דאדם בהול על מתו ואם לא יוכל
והיינו לעשות שבתות אחרות. להציל יבוא לכבות ,אבל בפיקוח הגל אם מצאוהו מת
לשמואל לומדים מ"אשר יעשה אותם (את המצוות) וחי אסור להמשיך לפקח לכו"ע כיון שאין חשש שיעבור
בהם" שודאי יחיה על ידם ולא שיגיע לידי ספק שמא ימות איסור דאורייתא אם יבהל.
בהם.
מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם או
הגמ' אומרת שלכל הלימודים יש פירכא חוץ
לא ,או שיש ספק אם הוא חי או מת ,או שיש ספק
מהלימוד מ"וחי בהם"( ,מחתרת לפי רבא זה ודאי
אם הוא כותי או ישראל ,מפקחים עליו את הגל .עד
פיקוח נפש ,דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו,
היכן הוא מפקח אם הוא נראה כמת שאינו מזיז אבריו ,אם
וממילא הגנב יהרגהו אם יעמוד כנגדו ועל דעת זה הוא
מפקחים מלמטה למעלה שמצאו דרך מרגלותיו ,י"א עד
בא ,והבא להורגך השכם להוגו .מעם מזבחי -שמא
חוטמו ואם אינו מוציא רוח מחוטמו ודאי הוא מת ויניחוהו ,ואף
הכונה כדאמר אביי לענין מה שאם בדרך להסקל הנדון
אם אין ליבו דופק ממשיכים לפקח ,דלפעמים אין החיות ניכרת
טוען שיש לו זכות ללמד על עצמו ,שמחזירים אותו אפילו ד' וה'
בליבו וניכרת בחוטמו ,וי"א עד ליבו( ,ואינו תלוי
פעמים ,והכונה ששולחים זוגא דרבנן ובודקים דבריו אם
במחלוקת אם הולד נוצר מראשו או מטבורו ,דאפילו
יש בהם ממש ,והוי ודאי ,וכן שאר דרשות י"ל דהוי ודאי,
לאבא שאול לענין יצירה האדם נוצר מהאמצע ,אבל
ספק מנלן).
החיות עיקרה באף) ,והני מילי מלמטה ,אבל מלמעלה
אם אין רוח חיים באפיו לכו"ע אין ממשיכים לפקח.
דרך כפרת העוונות
בדק ומצא שעליונים מתו ימשיך לפקח בשביל
כתב הרמב"ם (תחילת הלכות תשובה) בזמן הזה שאין בית
המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התחתונים שמא הם חיים ,וכן היה מעשה.
התשובה מכפרת על כל העבירות ,אפילו רשע כל ימיו
77
תמצית הש"ס מסכת יומא
החוב שהוא לומד ממנו לזלזל בגזל ,הליכת ד' אמות בלא ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו
תורה ותפילין שלומדים ממנו לבטל תורה ,ת"ח שיצא שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו",
ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה
עליו שם רע ,אם אין משא ומתן שלו באמונה ,ואין יכפר עליכם .עוד כתב הרמב"ם אף על פי שהתשובה
דיבורו בנחת. מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר ,יש עבירות
שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא
כמה עניינים בתשובה לאחר זמן .עכ"ל .ולהלן יבוארו דרכי הכפרה בכל סוגי
כתב רבינו יונה (תחילת ספר שערי תשובה) מן הטובות העבירות.
אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו ,כי הכין להם הדרך
לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם ,לחשוך
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל ,לפני מי אתם
נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו ,ולמדם והזהירם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ,שנאמר
לשוב אליו כי יחטאו לו ,לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר "מקוה
עכ"ל .ולהלן יבואר המעלות המיוחדות שיש בתשובה, ישראל ד' " ,מה מקוה מטהר את הטמאים אף
ומתי היא מועילה. הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
פ"ו :גדולה תשובה שהיא מביאה רפואה לעולם, כפרת הקרבנות -חטאת ואשם ודאי ,מכפרים,
ומגעת עד כסא הכבוד ,ודוחה לא תעשה שבתורה ומסתמא איכא תשובה ,שאם לא היה מתחרט לא היה מביא
"לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" ,שאע"פ קרבן .אשם תלוי הבא על שגגת ספק כרת מכפר אך זה לא
שישראל זנו יחזרו ,ומקרבת את הגאולה ,ומארכת כפרה גמורה ,אלא תולה להגן עליו מן היסורים עד שיודע לו
שנותיו של אדם ,ובשביל יחיד שעשה תשובה שודאי חטא ויביא חטאת ,ואם הגיע יוה"כ א"צ להביא
מוחלים לכל העולם. אשם תלוי מפני שכבר נתכפר ביוה"כ.
תשובה מאהבה עוקרת למפרע ,ותשובה מיראה רק מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה .יוה"כ מכפר על
מכאן ולהבא .בתשובה מאהבה זדונות נעשים כל עבירות שבתורה ,לרבי אף בלא תשובה ,חוץ
כזכויות ,ובתשובה מיראה נעשים כשגגות. מפורק עול (-כופר בקב"ה) ,ומגלה פנים בתורה (-שדורש
ע"י תשובה מאהבה ומיראה נקראים בנים ,וע"י אותה לגנאי) ,ומי שלא מל ,שאין יוה"כ מכפר בלי
יסורים שלא שבו עד שנתיסרו ביסורים נקראים עבדים. תשובה ,וי"ל שאף לרבי יוה"כ מכפר שאר עבירות
בלא תשובה ,ותשובה בלי יוה"כ לא( .ולרבי יהודה
בוא וראה שלא כמידת הקב"ה בתשובה כמידת בשר
בכל העבירות תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר).
ודם ,שהקב"ה ודאי מתפייס ,ומחזיק לו טובה ,ומעלה
עליו כאילו הקריב פרים בנדבה ,ואין זו מידת בשר עשה ולא תעשה הניתק לעשה התשובה מכפרת
ודם. בהם.
היכי דמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו פעם פ"ו .לא תעשה י"א שהתשובה מכפרת חוץ מלאו
ראשונה ושניה ,באותה אשה ובאותו זמן ובאותו דלא תישא ,וי"א שבכל הלאוים התשובה תולה ויוה"כ
מקום ,שבזה יצרו מתגבר עלו ואומר לו קום עשה מה שעשית מכפר.
כבר וכבש את יצרו.
ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים.
אדם עובר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית
מוחלים לו ,רביעית אין מוחלים לו ,בין בציבור בין ד' חילוקי כפרה -עבר עשה ושב מוחלים לו מיד,
ביחיד. עבר על לא תעשה ושב ,תשובה תולה ויוה"כ מכפר,
עבר על כריתות ומיתות בי"ד תשובה ויוה"כ תולים
כללי וידוי ויסורים ממרקים ,ובחילול ד' כולם תולים ומיתה
ממרקת.
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב') ומה היא התשובה
הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו חילול ד' -הגמ' מביאה כמה דוגמאות לחילול ד' אצל
שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' ,וכן יתנחם ת"ח בדבר שאינו אסור מדינא אבל אינו ראוי לת"ח,
על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ,ויעיד עליו יודע
כגון תשלום בזמן במקום שאין רגילים לתבוע את
תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר
78
תמצית הש"ס מסכת יומא
הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה ,כדי שלא עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' ,וצריך להתודות בשפתיו
יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנום. ולומר עניינות אלו שגמר בלבו .עכ"ל .ולהלן יבוארו פרטי
דיני וידוי .ועוד מענייני תשובה והמנעות מחטאים.
האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים פרסום החטאים -על חטא שאינו מפורסם נאמר
בידו לעשות תשובה ,דאחרי פעמיים נעשה לו "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" שזה כבוד ד' ,שכשאדם
כהיתר. חוטא בפרהסיא הוא ממעט כבוד שמים ,ועל המפורסם
האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר ,אפילו נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח" .וי"א כאן בבין אדם
לרבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה ,מאחר שסומך עליו למקום ,כאן בבין אדם לחבירו שיגלה לרבים כדי שיבקשו
לחטוא אינו מכפר. ממנו שימחל לו .משה רצה שיכתבו בתורה שמת בגלל
"יען לא האמנתם בי להקדישני" כדי שלא יחשבו
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שחטא בחטא המרגלים.
שירצה את חבירו ,דכתיב "מכל חטאותיכם לפני ד'
תטהרו" ,ואפי' מקניטו בדברים צריך לפייסו ,וצריך עבירות שהתוודה עליהם יוה"כ אחד ושנה בהם,
לפייסו עם שלש שורות של שלשה בני אדם כלומר ג'
יחזור ויתוודה יוה"כ אחר ,ואם לא שנה י"א שאם
פעמים ובכל פעם ג' אנשים ,ולא יבקש ממנו יותר מג' מתוודה הרי הוא ככלב שב על קיאו ,וי"א שהחוזר
ומתוודה משובח ,דכתיב "וחטאתי נגדי תמיד" שאיני
פעמים ,ואם מת מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו
ואומר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני. סבור שכיפרת לי ,והרי הוא כאילו הוא עומד נגדי.
עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר.
רבי זירא היה ממציא עצמו לפני מי שחטא לו כדי
שיוכל לבקש מחילה. לר"י בן בבא צריך לפרט החטא בוידוי לומר חטא פלוני
חטאתי ,ולר"ע א"צ.
רב הביא עצמו בערב יוה"כ לפני טבח שחטא לו ,ולא
רצה הטבח לבקש מחילה ,ומת הטבח. תשובה מעכבת את הפורענות אף ברשעים גמורים
שכבר נחתם עליהם גזר דין של פורענות.
פ"ז :רב לא חזר לתחילת הדרשה בשביל רבי חנינא
מפרסמים את החנפים מפני חילול ד' כדי שלא ילמדו
והקפיד רבי חנינא ,וביקש ממנו רב י"ג פעמים בערב ממעשיהם ,וכדי שכשבאה עליהם פורענות לא יאמרו מה הועיל
יוה"כ מחילה (ואע"פ שצריך לבקש רק ג' פעמים ,רב להם זכותם.
שאני שהחמיר על עצמו) ולא מחל ,ואע"פ שכל המעביר שלות הרשעים מביאה לידי תקלה שמחמת השלוה הם
על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו ,ראה בחלום יושבים ומהרהרים בעבירות.
שרב יעלה לגדולה ,וחשש שימות כדי שרב יהיה ראש
ישיבה במקומו מפני שאין מלכות נוגעת בחברתה ,ורצה
השררה מקברת את בעליה ,ואין לאדם הנאה ממנה,
לדחותו מלפניו כדי שיברח לבבל ושם יהיה ראש ישיבה. ולואי שלא יחטא על ידה ,הגמ' מביאה מדברי רב
ורבא מה אמרו כשיצאו מביתם לדון דין.
זמן מצות וידוי ביוה"כ עם חשיכה לאחר אכילה
משקיבל עליו יוה"כ ,ומ"מ יתוודה לפני האכילה שמא פ"ז .הגמ' מביאה דברי רב ורב זוטרא שאמרו
תיטרף דעתו בסעודה מחמת שכרות ,ויחזור ויתודה כשכיבדום ,כדי שלא יבואו לידי גאוה.
ערבית שמא אירע דבר קלקלה של חטא בסעודה ,וכן
לא טוב לרשעים שמקבלים שכר בעוה"ז ,וטוב
שחרית מוסף מנחה ונעילה( .ונחלקו בירושלמי אם הכונה
לצדיקים שמקבלים עונש בעוה"ז ,הצדיקים מזכים
לנעילת שערי שמים או לנעילת שערי העזרה) ,יחיד אומרו לבניהם עד סוף כל הדורות ,והרשעים מחייבים
אחר תפילתו וש"צ באמצע.
לבניהם עד סוף כל הדורות.
נוסח הוידוי -הגמ' מביאה מכמה אמוראים מה לומר כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ,שהקב"ה
בוידוי (אתה יודע רזי עולם ,מעמקי הלב ,ובתורתך
מדחה את העבירה מפניו שלא תבוא לידו ,כדי שלא יהיה
כתוב לאמר כי ביום הזה וכו' ,רבון העולמים כי לא על
הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן ,וכל המחטיא את
79
תמצית הש"ס מסכת יומא
אלא בלילה ,דס"ל כרבנן שתפילת נעילה בלילה .ולרבי יוסי צדקותינו וכו' ,כי עוונותינו רבו ,אלוקי עד שלא נוצרתי
בר יהודה יכול לטבול כל היום אא"כ התפלל כבר איני כדאי) ,ועיקר הוידוי הוא אנחנו חטאנו.
תפילת נעילה ,דס"ל שטבילה בזמנה אינה מצוה (ולכן
אשה שחייבת כמה טבילות בכמה ימים מספיק תפילות יום הכיפורים
שתטבול ביום האחרון) .ולחכמים (לרש"י זו דעה ביוה"כ מלבד ערבית שחרית ומנחה שמתפללים בכל יום,
שלישית ,ועיין תוד"ה אי) יכול לטבול אף אם התפלל ותפילת מוסף שמתפללים במועדים ,מוסיפים להתפלל
תפילת נעילה ,דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומצוה לטבול גם נעילה ,מפני שכל המרבה בתפילה נענה .הגמרא
מבארת באלו מהתפילות נושאים כפים ,וכמה ברכות יש
ביום דכתיב "והיה לפנות ערב ירחץ במים"( ,ורבי יוסי סובר
בתפילות אלו ,ומבארת דיני תפילת מעריב של מוצאי
שטבילה בזמנה מצוה ,כדמצינו שמי ששם ד' כתוב יוה"כ.
על בשרו לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחוק את השם ,ולא
יעמוד במקום הטינופת ,ואם נזדמנה לו טבילת מצוה נשיאת כפים בתעניות -בתעניות של גשמים
כורך עליו גמי להגן עליו משטף המים ,ויורד וטובל ,ואם ובמעמדות ד' ימים בכל שבוע שאנשי משמר ישראל
מתכנסים בעריהם ומתענים וקוראים במעשה בראשית,
אין לו גמי ימתין למחר ויחפש גמי דטבילה בזמנה אינה
וביוה"כ כהנים נושאים ידיהם בשחרית מוסף (לא קאי
מצוה ,ולרבי יוסי יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא
על תעניות ומעמדות שאין בהם מוסף) מנחה (דבשאר ימות
ישפשף ,דטבילה בזמנה מצוה).
השנה אין נושאים כפים במנחה מחשש שכרות ,ותעניות לא
הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ,ולפני יוה"כ ישפשף שייך שכרות) ונעילה.
בחמין כדי שאם יראה קרי למחר יוכל לטבול בלא חציצה.
ואיתא בברייתא שהרואה קרי ביוה"כ שלא במתכוין
בנעילה מתפלל ז' ברכות (ושמואל אמר שאומר רק
עוונותיו מחולים לו .ובברייתא אחרת איתא שידאג מה אנו מה חיינו ואינו מתפלל ,והגמרא מקשה על דבריו
כל השנה כולה שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה מברייתא) לר"מ חותם בוידוי הקל הסלחן ,ולא מקדש
שיכולים להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על ישראל ,ולחכמים רק אם רוצה והיינו בנעילה ,וי"מ
פניו ,ואם עלתה לו שנה שלא מת מובטח לו שהוא בן שלחכמים בכל תפילה של ז' ברכות יכול לחתום בוידוי .עולא
עולם הבא שהמעשים הטובים שלו הגנו עליו ,שהרי כל בר רב פתח בברכת אתה בחרתנו וסיים במה אנו מה
העולם רעב והוא שבע ,ויראה זרע ויאריך ימים. חיינו ,ושיבחו רבא ,ויחיד אומרה אחר תפילתו.
לרב נעילה שזמנו משחשיכה פוטרת מלהתפלל ערבית
אף למ"ד תפילת ערבית חובה .ומסיק שנחלקו בזה
תנאים ולמ"ד שאין זמנה בלילה אינה פוטרת של ערבית
הדרן עלך מסכת יומא פ"ח .במעריב שחרית ומוסף מתפלל ז' ברכות
ומתוודה ,ובמעריב של מוצאי יוה"כ י"א שמתפלל ז'
ברכות ואומר באמצעית מעין שמונה עשרה והיינו
הביננו שיש בה מעין י"ג ברכות ,והיא תפילה קצרה שתיקנו
לעוברי דרכים ,ובמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה מפני הטורח.
וי"א שמתפלל י"ח שלימות מפני שצריך לומר הבדלה
בחונן הדעת.
טבילה ביוה"כ
כל חייבי טבילות (כגון זב וזבה מצורע ומצורעת בועל
נדה טמא מת) טובלים כדרכם ביוה"כ ,נדה ויולדת
טובלות בלילה ,ובעל קרי שאסור בדברי תורה מתקנת
עזרא ,אם אירע לו קרי לפני מנחה טובל עד המנחה כדי
שיוכל להתפלל מנחה ,אבל אם אירע לו קרי אח"כ לא יטבול
80
