gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון רסה‬ ‫יום הקדוש תשפ"ז‬ ‫גליון מוגדל ‪ -‬לרגל יום הקדוש ולקראת יומא דהילולא של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע‬ ‫פנינים על סדר הפרשה‬ ‫מתוך אוצר ספרי רבותינו‬ ‫אבני אוצר‬ ‫אוצרות הפרשה במשנת רבוה"ק‬ ‫מבוארים בשפה השוה לכל נפש‬ ‫אוצר החיים‬ ‫יום הכפורים הוא וגו' ועניתם את נפשותיכם (ויקרא כג‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫בחלק העליון והנעלם הנקראת 'יחידה' שהיא דרגת‬ ‫יום הקדוש נקרא 'שבת שבתון'‪ ,‬כמו שבת קודש‬ ‫אם לא יאכל קודם יום הכפורים הרבה ימים וביום הכפורים‬ ‫כתר‪ ,‬שהיא עצם החיים הפשוטים‪ ,‬ומכך מתמלא כל‬ ‫שהוא 'יומא דנשמתא'‪ ,‬כאשר אור הנשמה מתגלה ורק‬ ‫יהיה מסוכן ויצטרך לאכול‪ ,‬הרי לא עשה שום עבירה ויבטל‬ ‫יהודי עם טהרה נפלאה מתוך הפשיטות המתגלה בו‪.‬‬ ‫אז שייך להתדבק באור המנוחה והתענוג ‪' -‬וקראת‬ ‫תענית יום הכפורים‪ ,‬לכך בא המצוה שיאכל מקודם יום הכפורים‬ ‫וכתב רביה"ק מקאמארנא זי"ע בספר עשירית‬ ‫לשבת עונג'‪ .‬וכדי לעורר את העונג גם אצל הגוף‪,‬‬ ‫לקיים מצות 'ועניתם'‪ ,‬ואם לא יאכל ויצטרך לאכול ביום הכפורים‬ ‫עבר על כל פנים על מצות עשה‪.‬‬ ‫האיפה (דף קו ע"ב)‪ :‬אמר 'יכפר' ולא אמר 'אכפר'‪,‬‬ ‫נצטוינו להתענג ביום השבת במאכל ומשתה‪ ,‬ובכך‬ ‫(זהר חי ח"ה דף סח ע"א)‬ ‫יכפר מאן דסתים מכל רעיון ברצונו הפשוט‪ ,‬וזה אינו‬ ‫קוראים ומעוררים ומזמינים את העונג הרוחני של‬ ‫תלוי בקרבנות אלא ברצון הפשוט‪.‬‬ ‫הנשמה‪ ,‬בסוד 'וקראת לשבת עונג'‪ ,‬ובזה מתעורר‬ ‫והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל וגו' (ויקרא ל‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫התענוג האלוקי של הנשמה ‪' -‬אז תתענג על ה''‪.‬‬ ‫ולפי דבריו עולה‪ ,‬שמהמקום הגבוה והנעלה הזה‬ ‫סוד שעיר נגה ששולחין אותו מעוטר כיועץ המלך והס"מ הרע‬ ‫מקבלו בכבוד ונחת‪ ,‬ובזה לוקחין ממנו כל החיות והוא בטוח שהרי‬ ‫יום הכיפורים הוא 'שבת שבתון' ובו מתגלה בו של 'כתר' עליון נמשך אור הטהרה לישראל ביום‬ ‫תופס ערבון טוב‪ ,‬והוא אינו יודע שגם זה הערבון כבר לקחו ממנו‬ ‫דרגה עליונה יותר של תענוג הנשמה‪ ,‬אבל אסור הכיפורים‪ ,‬כאמור (ישעיה מג‪ ,‬כה) 'אנכי אנכי הוא‬ ‫כל הטוב ואין בו ממש‪ ,‬כמעשה שאירע שלקחו בזוי והלבישו‬ ‫מוחה פשעיך למעני וחטאתיך‬ ‫לאכול בו ואין צורך לעורר‬ ‫בגדי שני למלך במרכבת המשנה וישב שם בכיפה‪ ,‬ועל סמך‬ ‫"שאחר הנסירה שהוא בחינות לא אזכור'‪' ,‬אנכי' רומז לכתר‬ ‫התענוג על ידי אכילה‪.‬‬ ‫זה לקחו על כמה אלפי אלפים ואמרו שהשני למלך ישב שם‬ ‫דהנה בכתר יש שני חלקים‪ :‬הסתרה והסתלקות החיות לברר (זוה"ק פנחס רנו‪ ):‬ו'אנכי אנכי'‬ ‫עד שיביאו תשלומין וכו'‪ ,‬וזהו סוד שעיר שלוקחין בו כל הטוב‬ ‫חיצוניות הכתר היא פרצוף 'אריך הטוב ולהעלותן ולהסיר הרע יש ביניהם טעמים המפסיקים‪,‬‬ ‫והחיות של ס"ם הרע‪ ,‬ובינו לבינו נעשה מליץ שסובר שנשתכר‬ ‫אנפין' המתבטא בכח הרצון ואדם בקטנות תוהו ובהו וחושך כי הם כנגד שני פרצופי הכתר‬ ‫בהרבה שכר שתופס את השני למלך‪ ,‬והוא שוטה שאינו אלא‬ ‫בזוי אחד‪ ,‬ובגין דאתעסק בההוא שעיר שסובר שהוא הטוב‪ ,‬לא‬ ‫שבנפש‪ ,‬ופנימיות הכתר היא בעצבות ועומד בנסיון לידע – עתיק יומין ואריך אנפין‪ .‬ולכן‬ ‫קריב למקדשא ואנהירו אנפוי דמקדשא בחיות וטוב שהעלה מן‬ ‫פרצוף 'עתיק יומין' המתבטא באמונה שאין שום מציאות דבר 'פסיק טעמא' ביניהם‪ ,‬כי ההבדל‬ ‫הס"מ כמה אלפין ניצוצין ונשמות‪.‬‬ ‫קטן וגדול בלתי הש"י וממשיך העצום בין שני חלקי הכתר‪ ,‬הוא‬ ‫בכח התענוג שבנפש‪.‬‬ ‫(זהר חי ח"ב דף רכד ע"ב)‬ ‫על עצמו אמונה שלימה ומדות באין ערוך כלל‪ ,‬שהרי שורש‬ ‫גם בפרצוף עתיק יומין יש טובות‪ ,‬אז נתעורר בו רוח טהרה התורה נמשך מ'אריך אנפין'‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם (ויקרא ל‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫חיצוניות ופנימיות‪ ,‬כאשר בכל וננסרין הדינים והוא בא לפני שהוא מקור הרצון‪ ,‬ומשם‬ ‫אמר 'יכפר' ולא אמר 'אכפר'‪ ,‬יכפר מאן דסתים מכל רעיון‬ ‫שבת מגיעים לחיצוניות עתיק המלך ברוח נמוכה עד שמשיג משתלשל רצון התורה‪ .‬אבל‬ ‫ברצונו הפשוט‪ ,‬וזה אינו תלוי בקרבנות אלא ברצון הפשוט 'תטהרו'‬ ‫יומין‪ ,‬ומשם נמשך עונג שבת‪ ,‬זיו וזוהר ואור וחיות אלהות" בפנימיות פרצוף עתיק יומין‪,‬‬ ‫במספרו 'כי ביום הזה'‪' ,‬יכפר' ביום הזה‪ ,‬וכאשר עשה ביום הזה‬ ‫אך יום כיפור שהוא 'שבת שבתון'‬ ‫אין התלבשות ברצון כלל‪ ,‬ואין‬ ‫מי שעשה כטעם יעשה למחכה לו‪ ,‬כן צוה ד' לעשות לכפר גם‬ ‫שייך לפנימיות עתיק יומין‪.‬‬ ‫עליכם על כל ישראל‪ ,‬וכשנתכפרין אז ביום הזה באו מדבר סיני‬ ‫בו עדיין שום שורש למצוות‪ ,‬כי‬ ‫כטעם ביתו הפקר כמדבר לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‪,‬‬ ‫ההבדל בין חיצוניות עתיק לפנימיות עתיק הוא הוא עצם פשוט וטהור למעלה מהגדרות והתחלקות‪,‬‬ ‫וכיון שהוא לא מקום זרע השוה ומשוה קטן וגדול הטוב ומטיב‬ ‫הבדל בין תענוג פשוט לתענוג מורכב‪ .‬תענוג מורכב לפיכך אין שם צדיקים ורשעים‪ ,‬ומשם מתעורר‬ ‫לרעם ולטובים מזה המדבר‪ ,‬ושלח את השעיר למדבר ולא ידע‬ ‫הוא תענוג שמתעורר על ידי סיבה חיצונית‪ ,‬כמו הסליחה לישראל‪.‬‬ ‫דנור דלוק אטיל על רישה כי משם בא הכליון ואין מידו מציל‪,‬‬ ‫ואת הדרגה הזאת עורר משה רבינו על ידי הזכרת‬ ‫עונג שבת בסעודות שבת‪ ,‬או ניגון מעורר‪ ,‬ואפילו‬ ‫ואחר שלוח השעיר ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה מעיין‬ ‫חתום‪ ,‬וארובות השמים נפתחו פתוחי חותם קודש לד'‪ ,‬ואז צד‬ ‫י"ג מידות העליונות שהם שורש הרחמים והרצון של‬ ‫על ידי סיבה פנימית יותר‪ ,‬כגון דביקות ועריבות‬ ‫שכנגדו מה עכרתנו יעכרך ד' ביום הזה‪ ,‬אך שמריה ימצו ישתו‬ ‫הכתר העליון‪ ,‬ואז השיב לו הקב"ה 'סלחתי כדבריך'‪,‬‬ ‫בתורה שעל ידה מתדבק בעצם הרצון האלוקי‪ ,‬אבל‬ ‫כל רשעי ארץ ולא יומת איש ביום הזה‪ ,‬ושכן במדבר משפט‬ ‫היינו‪ ,‬שכביכול הקב"ה אומר למשה רבינו‪ ,‬הנה כעת‬ ‫זהו עדיין תענוג עם סיבה‪ .‬אך התענוג הפשוט הוא‬ ‫וצדקה בכרמל תשב‪.‬‬ ‫נתעורר מקום גבוה ונעלם שאין שם כלל מושג של‬ ‫תענוג שאין לו שום סיבה חיצונית‪ ,‬הוא לא תלוי‬ ‫(עשירית האיפה דף קו ע"ב)‬ ‫חטא ועון‪ ,‬ולכן לא שייך גם סליחה ומחילה כי אין‬ ‫בשום דבר אחר אלא תענוג עצמי‪.‬‬ ‫על מה לסלוח‪ ,‬אבל אם אתה אומר שחטאו ישראל‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬בשבת יש לעורר סיבה חיצונית של מאכל‬ ‫ביום הקדוש כשעושין ישראל תשובה באמת‪ ,‬אז נתעורר אמא‬ ‫נאמן הנך על כך‪ ,‬וסלחתי כדבריך‪.‬‬ ‫עלאה עולם התשובה ומשפיע לזו"נ כל טיבו שהם המוחין‪ ,‬כדאיתא‬ ‫ומשתה כדי לעורר את התענוג האלוקי שבחיצוניות‬ ‫(פע"ח שער העמידה פ"ג) בסוד 'למען ייטב לך והארכת ימים'‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'אנכי אנכי'‪ ,‬שצריך לעורר‬ ‫עתיק שהוא תענוג המורכב‪ ,‬אבל ביום הכיפורים‬ ‫ע"ש‪ ,‬וכל חידו הם השפעות גבורות שכל חדוה של יחודים של‬ ‫ולהאיר את ה'אנכי' הראשון שהוא חצי העליון של‬ ‫מתגלה הנשמה בפשיטותה וטהרתה‪ ,‬ומאיר עצם‬ ‫ב' צדיקים באים ע"י גבורות‪ ,‬וכל נהורין הם השפעות חסדים‬ ‫הכתר הנקרא עתיק יומין‪ ,‬ולהמשיכו בתוך 'אנכי'‬ ‫התענוג הפנימי‪ ,‬ללא הרכבה וללא שום סיבה‪,‬‬ ‫שבחסד הוא אור קדמאה וכל חירו עלמא מלכות נקראת עלמא‪,‬‬ ‫שהוא החצי השני של הכתר הנקרא אריך אנפין‪,‬‬ ‫שהיא 'אהבה שאינה תלויה בדבר'‪ ,‬ואז הוא 'שבת‬ ‫ולה יש עליה ביום הקדוש עד הבינה ששם חירות עולם בלי שום‬ ‫כדי שיוכל לחול המחילה והסליחה‪ ,‬שהרי בחצי‬ ‫שבתון' כאשר התענוג הוא מעצם הדבר שאנו‬ ‫פחד של החיצונים‪ ,‬מטעם זה אומרים ז' פעמים הוי"ה הוא האלקים‪,‬‬ ‫שבמלכות יש לה עליה קודם ז"א קדישין‪.‬‬ ‫העליון לא שייך אפילו מחילה וסליחה‪ ,‬שהרי אין‬ ‫עומדים 'לפני ה''‪ ,‬ועל ידי זה 'תטהרו'‪ ,‬וידוע הרמז‬ ‫(דמשק אליעזר ח"ד דף כא ע"א)‬ ‫על מה לחול‪.‬‬ ‫ש'תטהרו' בגימטריא 'כתר'‪ ,‬יען כי הנשמה מתגלית‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א‬ ‫הנהגות ומנהגי הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע‬ ‫מלוקטים מתורת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫בהי<כ‪ ‬מ‪‬כי<ם‬ ‫האוחז ביד מדת משפט‬ ‫לקט פנינים מספרי קאמארנא על הפיוט "האוחז ביד מדת משפט" הנאמר בראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫ואנו מקשרין עצמינו עם כל ישראל באהבה עזה‪ ,‬לעשות‬ ‫(שמות יט‪ ,‬יג)‪ ,‬ושם תלמידי חכמים מנגחין זה לזה בהלכה‪,‬‬ ‫האוחז ביד מידת משפט‬ ‫רק רצון הבורא שאמר ונעשה רצונו לנחת לפניו ועל ידי זה‬ ‫לברר הלכה ברורה כשמש משער החמישים‪ ,‬שורש משה‪,‬‬ ‫מחבר הפיוט‬ ‫נמשך שפע מהשגחה עליונה‪ ,‬ודי בזה למשכילים ומבינים‬ ‫אשר שער זה נקרא 'ודאי שמו'‪ ,‬בלי ספק וקושיא‪ ,‬אשר נגדו‬ ‫פיוט הקדוש 'האוחז ביד' וגו' 'וכל מאמינים' חברו זרובבל‬ ‫בעבודת בוראנו‏‪.‬‬ ‫בקליפות נגח להון בקושיא וספק‪ ,‬כמבואר בתיקונים‪ ,‬אשר‬ ‫בן שאלתיאל‪ ,‬כן שמעתי מפי קדוש אדמו"ר חכם הרזים‬ ‫(היכל הברכה בראשית לו‪):‬‬ ‫משם מתפשט המינות וספיקות בתורה ובאלהות רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫מהרי"א מקאמארנא זי"ע‪.‬‬ ‫(אוצר החיים משפטים)‬ ‫(עתרת שלום להרה"ק רמ"מ מבוריסלוב דף עא‪).‬‬ ‫'השוה ומשוה קטן וגדול' –ה'נגזרות' מאור עליון‬ ‫צח וה'נגזרים' מתחתית‬ ‫הכל יכול וכוללם יחד‬ ‫הדן יחידי לבאי עולם‬ ‫מדת 'רחום' המרחם על כל מעשיו‪ ,‬לבל ידח ממנו נדח‬ ‫על ידי מילוי שם יח"ד נכללים י"ב שבטים‬ ‫דן יחידי – מידת הכתר אין שם הכרעות‬ ‫וכו'‪ ,‬ובזה 'נשא עון'‪ ,‬שסובל את העון והקליפה‪ ,‬ומפרנס‬ ‫וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו‬ ‫עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח‬ ‫הרעים‪ ,‬כדי להחיות הטוב לבל ידח ממנו נדח‪ ,‬ומדת התורה‬ ‫(בראשית כח‪ ,‬יח)‪ .‬עיין ב[שער] היחודים ביחוד 'ויהי בישרון‬ ‫אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה (שמות יא‪,‬‬ ‫הוא 'גזירה שוה' ידוע ממרן אלקי הבעש"ט זי"ע שכל מקום‬ ‫וכו' יחד שבט"י ישרא"ל' עולה תתס"ב וכו'‪' ,‬יחד' כזה 'יו"ד‬ ‫א)‪ .‬מה הוא ה'נגע אחד'‪ ,‬להכותו מן מקום שהוא אחדות‬ ‫שתופס חלק אלוה הכל בכלל‪ ,‬והבן עמוק מאוד דבריו כגחלי‬ ‫ח"ת דל"ת' עולה [בגי'] כמנין 'שבט"י ישרא"ל'‪ ,‬וזהו 'יחד'‬ ‫אמיתי‪ ,‬שעליו נאמר (דברים לב‪ ,‬לט) כד דאין כתר 'אין מידי‬ ‫אש‪ ,‬וזהו 'גזירה שוה'‪ ,‬שהן ה'נגזרות' מאור עליון צח‪ ,‬וה'נגזרים'‬ ‫שבשם זה 'יו"ד חי"ת דל"ת' עושה כל יחוד בשנים עשר‬ ‫מציל'‪ ,‬שאין שם הכרעות‪ ,‬או הכל לטוב‪ ,‬או כלה ונחרצה‪,‬‬ ‫מתחתית‪ ,‬הכל שורש אחד ו'גזירה' אחת להם‪' ,‬השוה ומשוה‬ ‫'שבט"י ישרא"ל' לכוללם יחד במזל הי"ג הכולל כולם בשם‬ ‫מסוד כ"ף‪ ,‬כתר‪ ,‬שער החמשים‪ ,‬דעת עליון‪ ,‬וזה הוא שאנו‬ ‫קטן וגדול'‪ ,‬כי הכל כחו‪ ,‬וממדת 'גזירה שוה' מרחם על כל‬ ‫'יחד'‪ ,‬והוא עצמו [בגי'] במספר 'וישכ"ם יעק"ב בבק"ר'‬ ‫מודים (פיוט 'והיא שעמדה') 'שלא אחד בלבד עמד עלינו‬ ‫מעשיו לבל ידח ממנו נדח‪ ,‬כי הכל נגזור מרצונו‪ ,‬ונשא וסובל‬ ‫[בגי'] שם יו"ד ח"ת דל"ת‪ ,‬והשם זה נתייחדו האבנים יחד‬ ‫לכלתינו‪ ,‬אלא שבכל דור ודור'‪ ,‬בסוד התפשטות הדעת‬ ‫הרעים והעוונות ומפרנסן לצורך טהרות נשמות קדושות‪,‬‬ ‫ונעשו אבן אחת‪ ,‬וסוד שם יו"ד ח"ת דל"ת עומד על מצח‬ ‫לששה קצוות‪ ,‬ואז 'הקדוש ברוך הוא מצילנו'‪ ,‬אבל כד דן‬ ‫שהכל יהי' מושכרין‪ ,‬וכל דרכיו רחמים ורצון‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬וסוד אדנ"י א' א"ד אד"נ אדנ"י‪ ,‬אל"ף דל"ת נו"ן‬ ‫יחידי עליו נאמר 'ואין מידי מציל'‪.‬‬ ‫(אוצר החיים תרומה)‬ ‫יו"ד‪ ,‬ששם זה בסוד תרע"א שנים עשר אבנים‪' ,‬ויעתר יצחק‬ ‫(היכל הברכה בא)‬ ‫[לאדני'] (בראשית כה‪ ,‬כא) בשם זה להוציא שנים עשר‬ ‫'השוה ומשוה קטן וגדול' ‪ -‬והגבורות והחסדים‬ ‫שבטים‪ ,‬ויעקב המשיך בשם זה 'הכל יכול וכוללם יחד'‪ ,‬יו"ד‬ ‫דן יחידי – מילוי ד"ן עומד יחידי ומצטרף לכאן ולכאן‬ ‫הכל אחדות אחד‬ ‫ח"ת דל"ת‪ ,‬וישכ"ם יעק"ב בבק"ר‪ ,‬במספר השוה‪ ,‬ואז 'ויקח‬ ‫ע"ב ס"ג ס"ז ס"ב נ"ח נ"ז ד"ן ג"ן ב"ן מ"ח מ"ט מ"ה מ"ד‬ ‫העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (שמות ל‪ ,‬טו)‪ .‬אלא‬ ‫את האבן'‪ ,‬שנעשה אחד‪.‬‬ ‫[הם י"ג מילואי הוי"ה במבוארים ב'מאמר המילואים' להרמ"ע‬ ‫הכל בשוה‪ ,‬כי סוד מצוה זאת הוא מחד אדיר‪ ,‬אורח צדיקים‪,‬‬ ‫(היכל הברכה ויצא)‬ ‫מפאנו]‪ ,‬ושם ד"ן הוא שם השביעי‪' ,‬הדן יחידי' בחדש השביעי‪,‬‬ ‫הכולל ימין ושמאל ומשוה הכל‪ ,‬ואין שם חילוק בין עני‬ ‫ומספרם [של כל המילואים ביחד] תר"ע ד"ן‪ ,‬כטעם 'תר"ע‬ ‫לעשיר‪ ,‬כי מאורח זה נמשך התכללות ימין בשמאל ושמאל‬ ‫הנוהג בחסדו עם כל דור‬ ‫בית דינ"ך'‪ .‬ומספר ששה שמות הראשונים יהיה [בגי'] כס"א‬ ‫בימין‪ ,‬ולית שמאלי‪' ,‬השוה ומשוה קטן וגדול'‪ ,‬והגבורות‬ ‫רחמי"ם‪ ,‬ובהצטרף ד"ן יעלה [בגי'] זכו"ת‪ ,‬ובהצטרף ד"ן‬ ‫'הנוהג בחסדו עם כל דור' – מנהיג העולם במדת‬ ‫והחסדים הכל אחדות אחד בלי שום השתנות‪.‬‬ ‫החסד וזוכר לאדם את החסדים שעושה‬ ‫לששה שלמטה יהיה סודו [בגי'] מש"ה א"ל שד"י‪ ,‬להמשיך‬ ‫(אוצר החיים תשא)‬ ‫החפצים לזכות ירגילו עצמן במדת 'ורב חסד'‪ ,‬להטות כל‬ ‫הדעת‪ ,‬ויתגלה כסא רחמים‪.‬‬ ‫האדם לכף זכות‪ ,‬אף אם ראוהו שאינו נוהג כשורה‪ ,‬יאמר‪,‬‬ ‫(אוצר החיים אמור)‬ ‫'השוה ומשוה קטן וגדול' – בין אדם קטן ובין אדם‬ ‫עבות חומרו הגס גורם לו‪ ,‬ומה בידו לעשות‪ ,‬הרי יש בו כמה‬ ‫גדול ראויים להעלות מחשבות‬ ‫טובות וכמה חסדים‪ ,‬כדרך מדת יוצרנו‪' ,‬כי הוא ידע יצרנו'‬ ‫הודאי שמו כן תהלתו‬ ‫ואתה אחי תהיה מן המשכילים בחכמת מרן אור ישראל‬ ‫הודאי שמו – היפך עמלק המעורר ספקות‬ ‫(תהלים קג‪ ,‬יד)‪' ,‬ברוך מרחם על הארץ'‪' ,‬הנוהג בחסדו עם‬ ‫קודש קדשים ריב"ש זצ"ל (בן פורת יוסף‪ ,‬תולדות‪ ,‬ד"ה‬ ‫עשה לך רב והסתלק מן הספק (אבות פ"א מט"ז)‪' .‬עשה‬ ‫כל דור'‪ .‬וירגיל עצמו לומר‪ ,‬די לו בטובה זאת שיש בו‪.‬‬ ‫ויהי יצחק אופן ב') כי יש אור גדול בתוך החשך‪ ,‬כי לית‬ ‫לך רב'‪ ,‬לענין יראה וחסידות‪ ,‬אף שלא תקבל ממנו הוראת‬ ‫וירגיל פיו בדברי זכות‪' ,‬הוה' בהויה קבועה ובטבע 'דן את‬ ‫אתר פנוי מניה‪ ,‬והאדם מחויב להאמין כי מלא כל הארץ‬ ‫איסור והיתר‪ ,‬עשה לך איזה צדיק וקדוש לרב‪' .‬והסתלק'‬ ‫כל האדם לכף זכות' (אבות פ"א מ"ו)‪ .‬ולא יאמין תיכף על‬ ‫כבודו‪ ,‬וכל המחשבות של אדם יש בו מציאת השם יתברך‪,‬‬ ‫על ידי זה 'מן הספק'‪ ,‬קליפות עמל"ק שעולה [בגי'] ספ"ק‬ ‫שום מוציאי דיבה רעה עד שיחקור היטב‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫וכל מחשבה הוא קומה שלימה‪ ,‬וכאשר יעלה במחשבה של‬ ‫ומעורר קושיות ומינות‪ ,‬וכשתקשר עצמך לצדיק אמת תסתלק‬ ‫ידונו במחשבתו לזכות‪.‬‬ ‫אדם הישראלי הן קטן הן גדול הן מפחותי עם הן מגדולי‬ ‫מן הספק‪ ,‬ותזכה ל'הודאי שמו' שער החמשים‪.‬‬ ‫(אוצר החיים תרומה)‬ ‫ישראל איזה מחשבה רעה וזרה‪ ,‬היא באה אל האדם לתקנה‬ ‫(נוצר חסד אבות פ"א מט"ז)‬ ‫ולהעלותה‪ ,‬וזה שוה בכל אדם‪ ,‬ודלא כיש מי שכתב בהיפך‪,‬‬ ‫השוה ומשוה קטון וגדול‬ ‫וזה דבר הבל‪ ,‬כי 'השוה ומשוה קטן וגדול'‪ ,‬כי אם אינו מאמין‬ ‫הודאי שמו – שער הנ' דקדושה הוא כנגד עמלק‬ ‫בזה אין לו עליו קבלת מלכות שמים‪ ,‬כי מקצר במציאת‬ ‫'משוה קטן וגדול' – ויש לו נחת רוח ממעשה‬ ‫שהוא שער הנ' דקלי'‬ ‫השם‪ ,‬כי לית אתר פנוי מיניה ממש‪.‬‬ ‫התחתונים כמו מן העליונים‬ ‫סוד עמל"ק אג"ג המ"ן [בגי'] שבי"ל‪ ,‬ראשית דקליפה‪,‬‬ ‫(אוצר החיים חקת‏)‬ ‫ראה בני איך ליזהר מענוה פסולה‪ ,‬שאין מצוה להיות‬ ‫המנגדים לתלת בחינות 'עולמות' 'נשמות' 'אלהות' שבכל‬ ‫עניו‪ ,‬אלא כאשר תזכך נפשך באמת אזי תראה תמיד בעיניך‬ ‫דבור שבפה‪ ,‬ששם דעת דקדושה גנוז בפומא דמלכא‪ ,‬עמל"ק‬ ‫'השוה ומשוה קטן וגדול' ‪ -‬שיתאספו יחד באהבה‬ ‫שעדיין לא התחלת שום התחלה בעבודה‪ ,‬ונפשך ולבך יהיה‬ ‫[בגי'] א"ל אח"ר‪ ,‬נגד א"ל הקדוש‪ ,‬אלהו"ת‪ ,‬והוא בשער‬ ‫כקטן כגדול‬ ‫נמוכה ושפלה וגרוע מכל אדם ותאהב אהבה רבה לכל‬ ‫החמשים דטומאה‪ ,‬כופר בעיקר‪ ,‬ובעת מתן תורה נכנסו‬ ‫לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון (דברים‬ ‫ישראל עם הקודש‪.‬‬ ‫ישראל בשער החמשים‪ ,‬חירות‪ ,‬בזכות משה‪ ,‬היה מקודם‬ ‫א‪ ,‬יז)‪ .‬שיהיה הדיין דיין הגון עניו ושפל רוח‪ ,‬ורוח הבריות‬ ‫וראה בני איך פקרו אותן האפיקורסים בענוה שלהם‪,‬‬ ‫מלחמת המנגד לזה‪ ,‬עמל"ק‪ ,‬א"ל אח"ר‪ ,‬ההולך נגד שער‬ ‫נוחה הימנו‪ ,‬ומשתתף עצמו עם כל ישראל בנפש אחת‪ ,‬אף‬ ‫שהם אמרו‪' :‬מחמת גודל רוממות האל אינו משגיח בשפלים‬ ‫החמשים‪ ,‬א"ל אחד‪' ,‬הודאי שמו' כידוע‪ ,‬המן מנגד לנשמות‬ ‫הפחות שבפחותים חשוב בעיניו יותר ממנו‪ ,‬אז 'לא תכירו‬ ‫כמונו'‪ .‬והיאך פקרו בזה‪ ,‬וכי בעליונים הוא משגיח מחמת‬ ‫ישראל‪ ,‬אגג מנגד לעולמות‪ ,‬ושלשתן שבי"ל הטמא [בגי']‬ ‫פנים בעת משפט‪ ,‬באיזה אופן 'כקטן כגדול תשמעון'‪' ,‬השוה‬ ‫שהם נכבדים או גדולים‪ ,‬והלא הם שפלים מבוטלים לערכו‪,‬‬ ‫עמל"ק אג"ג המ"ן‪ ,‬כולם מנגדים לשער החמשים‪ ,‬חירות‪,‬‬ ‫ומשוה קטן וגדול'‪ ,‬שיתאספו יחד באהבה כקטן כגדול‪ ,‬ואמר‬ ‫שהוא אין סוף ואין קץ ואין תכלית‪' ,‬השוה ומשוה קטן וגדול'‪,‬‬ ‫(כתם אופיר א‪ ,‬ז)‬ ‫באמונה גדולה בנקל לבוא שם‪.‬‬ ‫'כקטן'‪ ,‬כי באמת מי שהוא קטן אפשר אינו אלא למראית‬ ‫ואנו עם בני ישראל הקודש נאמר 'ויגבה לבו בדרכי ה''‪,‬‬ ‫עין ובאמת הוא גדול בעיני המקום‪ ,‬וכן בגדול להיפך‪ ,‬ולכן‬ ‫ונאמר (ישעיה יב‪ ,‬ה) 'זמרו לה' כי גאות עשה'‪ ,‬בעת שאנו‬ ‫ודאי שמו – הזוכה לשער הנ' זוכה להלכה ברורה‬ ‫אמר 'כקטן כגדול' בדמיון‪.‬‬ ‫רוצין לפאר ליוצרינו אנו מתמלאין בעוז והדר ושמחה היאך‬ ‫בלי ספיקות‬ ‫(אוצר החיים דברים)‬ ‫שפלים כמונו זכינו לפאר ליוצרינו‪ ,‬גדול ה' ומהולל מאוד‪,‬‬ ‫בקבלת התורה נתגלה אור קרן ההוא הנקרא 'קרן היבל'‬ ‫ראש השנה תשפ"ז‬ ‫אמרי קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫קצת צ"ע כי צריך למעשה לקחת בחשבון שבזמן הבית‬ ‫וזו אחת מכוונת התקיעות‪.‬‬ ‫הבריאה נתהוותה ע"י דין וצריך להמתיק הדין‬ ‫קידשו על פי הראייה‪ ,‬וממילא אין אפשרות וודאית‬ ‫לדרכנו נסביר כי טרם בריאת המלכות היה ז"א‬ ‫הננו נצבים היום בראש השנה‪ ,‬ומן הראוי להזכיר‬ ‫לדעת באיזה יום היה ר"ה]‪.‬‬ ‫האחרון בשושלת ההאצלה‪ .‬ואם הוא משמש אחרון הרי‬ ‫דברי זקה"ק רבי אליעזר צבי זצ"ל (בן ביתי תהלים‬ ‫ואפשר לומר לפי הכלל של "ונשלמה פרים‬ ‫הוא בבחינת גבול‪ .‬היינו דינים‪ .‬וכשנאצלה המלכות‬ ‫פא ה) כי התיבות "כי חק לישראל הוא משפט לא‪-‬להי‬ ‫שפתינו" (ע"פ הושע יד ג)‪ ,‬ועיין ברש"י שם וז"ל‬ ‫הרי היא הפכה להיות האחרונה בשושלת‪ ,‬ונמצא‬ ‫יעקב" עולה "אברהם יצחק יעקב משה אהרן יוסף‬ ‫"שהיה לנו להקריב לפניך – נשלם אותם בריצוי‬ ‫שהיא כולה דינים‪ .‬ואף ז"א מעביר כל הדינים שבו‬ ‫דוד" ע"ה‪ .‬להורות שהדין והמשפט נמתקים בזכות‬ ‫דברי שפתינו"‪ .‬הרי שהדיבור עולה במקום הקרבן‪.‬‬ ‫אליה כידוע ונוטל החסדים‪.‬‬ ‫אבותינו ודפח"ח‪.‬‬ ‫ואפשר שהדיבור עולה גם במקום תקיעות‪ .‬ואכן אנחנו‬ ‫ושופר הרי ידוע שהוא מבטל דינים ובכוחו לשבור‬ ‫והנה 'יום דין' מתפרש בשתי אופנים‪ .‬האחד‬ ‫מזכירים בקידוש ובתפילה "זכרון" תרועה‪ .‬ומזכירים‬ ‫מחיצות [ראה בכיבוש יריחו‪ ,‬שתקעו בשופר ונפלה‬ ‫כפשוטו‪ ,‬שהמלך יושב על כסא משפט ודן את כל‬ ‫פסוקי שופרות בתפילת מוסף כידוע‪.‬‬ ‫החומה (עיין יהושע ו‪ ,‬כ)]‪ .‬נמצא ששופר שובר החומות‬ ‫הבריאה‪ .‬והיות ובריאתו של עולם מתחדשת תדיר‬ ‫וידוע כי עולם הדיבור חשוב יותר מעולם המעשה‬ ‫וההגבלות‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬הרי שיש כמה עקולי ופשורי בזה‪ .‬כי בחידוש‬ ‫[ועניין זה עומד ביסוד תורת בעל שם טוב‪ ,‬ועוד ועוד]‪.‬‬ ‫לכן עם תחילת נסירת הכתר שהוא בריאת המלכות‬ ‫הבריאה ודאי שבודקים כל נברא כיצד היה עד כה‪.‬‬ ‫נמצא שאמירת מעשי התקיעה אפשר שאולי עולה‬ ‫בראש השנה‪ ,‬מיד עם נסירת הכתר של המלכות‬ ‫ואם לא עלה כהוגן אזי אין הוא מתחדש‪ .‬או שנדחה‬ ‫יותר מעצם מעשה התקיעה [ברור שאין הוא בא בשום‬ ‫‪-‬הדינים‪ -‬תיקן הקב"ה מצוות שופר להמתיק הדינים‪.‬‬ ‫חידושו ותלוי ועומד‪ .‬או נעקר לגמרי ר"ל‪ .‬וזה פשר‬ ‫פנים ואופן במקום מ"ע מדאורייתא של תקיעה בשופר‪.‬‬ ‫והרי זו כעין השלמה למה ששנינו לעיל‪ .‬שם יצאה‬ ‫הכינוי יום הדין‪.‬‬ ‫וזה א"צ לפנים]‪ .‬והענין הוא שאמירה הוא דבר רוחני‬ ‫הבריאה לכתחילה מוגבלת‪[ ,‬בבחינת 'ויהי אור'‪ ,‬וכנ"ל]‪,‬‬ ‫ולפי האמור יש לומר כי הסליחות והווידויים‬ ‫ותקיעה הוא מעשה בגשם‪.‬‬ ‫וכאן ממתיקים את ההגבלה‪ .‬וגם הצמצום וגם ההמתקה‬ ‫שאנחנו אומרים לפני ראש השנה אינם משום כפרה‪.‬‬ ‫ולכן להסביר את דברי ה'ערוך לנר' דלעיל‪ ,‬ייתכן‬ ‫כל זה הוא שלימות הבריאה של המאציל ב"ה‪.‬‬ ‫ורק הסליחות שאומרים לפני יום כיפור הוא משום‬ ‫שהסיבה היא ששנה שלא היו בה תקיעות כיוונו היטב‬ ‫כפרה‪ ,‬ועיקר הסליחות ניתקנו לאמרם בעשי"ת‪ .‬אלא‬ ‫בתפילה ועלתה התפילה כהוגן במקום שופר ונמתקו‬ ‫בר"ה שחל בשבת נעשית התקיעה בבחינת 'דיבור'‬ ‫שאנחנו מקדימים לבקש סליחה משום שלא יראה‬ ‫הדינים‪ ,‬ולכן שנה שלא היו בה תקיעות בר"ה וכנ"ל‬ ‫כחוצפה לפני המקום‪ ,‬הכיצד אנחנו מבקשים בראש‬ ‫הייתה שנה טובה במיוחד‪ .‬ושנה שלא כיוונו היטב‬ ‫שגבוה מבחינת המעשה‬ ‫השנה על שפע‪ ,‬ובניי חיי ומזוני‪ ,‬ואנחנו לבושים‬ ‫ולא עלתה התפילה כהוגן הייתה היפך הטוב ר"ל‪.‬‬ ‫מצינו בגמ' (ר"ה טז ב) "וא"ר יצחק כל שנה שאין‬ ‫בבגדים צואים‪ ,‬וזה פשר הסליחות שלפני ר"ה‪.‬‬ ‫תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מ"ט דלא‬ ‫חיסרון אחד יש בזה כנ"ל כי נתת דבריך לשיעורים‪.‬‬ ‫איערבב שטן"‪ .‬ובתוס' שם‪ :‬שאין תוקעין בתחלתה‪.‬‬ ‫האופן השני שראש השנה הוא סיום הבריאה‪,‬‬ ‫באמירה אפשר לכוון היטב ואפשר ההיפך‪ .‬ולכן ברחמיו‬ ‫מפרש בהלכות גדולות לאו דמיקלע בשבתא אלא‬ ‫ועניינו הוא בנין קומת המלכות כידוע‪.‬‬ ‫ית' נתן לנו מצוות תקיעת שופר בפועל ממש שמעשי‬ ‫דאיתייליד אונסא‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואיתא בספר בעש"ט על התורה בשם מרן מוהרי"א‬ ‫התקיעה שווה לכל‪ .‬ורוב שנים אכן תוקעין כפשוטו‪.‬‬ ‫מקאמארנא בזוהר חי (על פרשת וירא קיט)‪ ,‬על מאמר‬ ‫וכבר רבים דשו בה וניסו לבדוק מה היו בשנים‬ ‫והנה ר"ה אינו יום טוב ומועד כמו פסח שבועות‬ ‫שלא תקעו האם בפועל ממש היו שנים שלא עלו‬ ‫הכתוב 'ויאמר א‪-‬להים יהיה אור ויהי אור'‪ .‬הרי 'ויהי'‬ ‫וסוכות‪ .‬ורק בלשון חז"ל מצאנו הביטוי יום טוב דווקא‬ ‫כהוגן ר"ל‪.‬‬ ‫הוא לשון צרה (מגילה י‪ ):‬ואיך שייך לבריאה? אלא‬ ‫אצל ראש השנה שחל בשבת (משנה ראש השנה ד א)‬ ‫ש'ויהי' איננו סיפור דברים‪ ,‬אלא שדיבורו של הקב"ה‬ ‫ומצאתי ב'ערוך לנר' (במנחת עני בדרשות פר'‬ ‫יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת‪ .‬כי בשנה‬ ‫כך היה‪" ,‬יהי אור ויהי אור" ע"כ‪.‬‬ ‫האזינו) שלא דווקא היו שנים שאינם טובות ר"ל‪,‬‬ ‫רגילה המיוחד בראש השנה הוא שיש בו תקיעות‪ .‬וניכר‬ ‫היינו שהיות שכוח הבריאה היה חסד א‪-‬להי מופשט‬ ‫אלא ששנים אלו שלא תקעו בתחילתן היו שונות‬ ‫יום זה היטב‪ .‬וביום שבת שאין בו תקיעות עשאוהו‬ ‫בלתי מוגבל‪ ,‬והרי המטרה הייתה לברוא עולם מוגבל‬ ‫משאר שנים‪ ,‬גם לטובה שהיו טובות יותר משאר‬ ‫יום טוב במאכל ובמשתה‪ .‬ומדובר בזמן חז"ל שהמון‬ ‫שנים‪ ,‬וגם ר"ל רעות יותר‪ .‬כי הנה מצאנו שהקב"ה‬ ‫ומוגדר‪ ,‬לכן עצם הבריאה היתה עם הגבלה ודינים‪.‬‬ ‫העם לא היו בקיאים בתפילה וכו'‪ .‬וגם אצל עזרא‬ ‫כיפר על מעשה העגל‪ ,‬ומאידך שתי החורבנות של‬ ‫לכן כתוב 'ויהי' לשון צער‪.‬‬ ‫מצאנו "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים" (נחמיה‬ ‫בית המקדש היו בשנים כאלה‪[ .‬ושמעתי להעיר לגבי‬ ‫וידוע (שער הכוונות ר"ה דרוש א) שבראש השנה‬ ‫ח'‪ ,‬י')‪ ,‬ועיין ספר החינוך (מצוה שיא)‪.‬‬ ‫החורבן‪ ,‬שאכן לפי מה שהגמרא אומרת‪" :‬כשחרב‬ ‫הייתה הנסירה של הכתר‪ .‬וכך ננסר וננסר פרק אחר‬ ‫ויהי רצון ששנה זו שאין בה תקיעות אכן תתחדש‬ ‫בית המקדש בראשונה‪ ...‬אותו היום מוצאי שבת היה‪,‬‬ ‫פרק עד יום כיפור‪ .‬והנסירה כידוע (שם) הייתה בריאת‬ ‫עלינו לטובה יותר משאר שנים וכנ"ל‪ .‬ונזכה ל'חותם‬ ‫ומוצאי שביעית הייתה‪ ...‬וכן בשנייה" (ערכין יא ב)‪.‬‬ ‫המלכות על ידי הוצאת רגלין דאו"א מרישיה דז"א‬ ‫חיים' אכי"ר‪.‬‬ ‫ולפי החשבון של הלוח שלנו‪ ,‬ר"ה היה בשבת‪ .‬ובאמת‬ ‫ונפל לבחי' דורמיטא כידוע‪ ,‬וקול השופר מעורר אותו‪.‬‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך "בחוזק יד"‬ ‫שקיבל ממנו ואינו בהכשר יבוא ויחזיר מעותיו עד‬ ‫השישי נאמר (בראשית א ל) 'ויהי כן' ולכאורה שם‬ ‫בנוסח הווידוי של יום הכיפורים אנו אומרים "על‬ ‫שנשאר עני"‪.‬‬ ‫אין לו משמעות בפסוק‪ ,‬כי לא כתוב שם שום דבר‬ ‫חטא שחטאנו לפניך בחוזק יד"‪ ,‬והפירוש הפשוט בזה‬ ‫והרבה יש לעמול על כך להגיע למידה זו‪ ,‬כי‬ ‫שנברא שלכן יאמר הקב"ה 'ויהי כן'‪ .‬אלא הביאור‬ ‫הוא שכפינו את רצונינו על אחרים‪.‬‬ ‫מידת ההשתוות קשה מאוד להגיע אליה‪ ,‬וכל זמן‬ ‫הוא שלא הקב"ה אמר 'ויהי כן' אלא אדם הראשון‬ ‫וכשאנו עומדים עתה בתחילת עשרת ימי תשובה‬ ‫אמר זאת בשעה שאמר לו הקב"ה (בראשית ג‪ ,‬יח)‬ ‫וצריך זכיות רבות וכל אחד מחפש לטהר עצמו‬ ‫שהאדם חי ויש לו את ה'אני' שלו‪ ,‬צריך כל ימיו‬ ‫'וקוץ ודרדר תצמיח לך' וזלגו עיניו דמעות ואמר‬ ‫ולהשלים את חלקי נפשו‪ ,‬הוא זמן ראוי מאוד ליקח‬ ‫ללחום עם מידת הגאוה ואין עצה ואין תבונה רק‬ ‫לפניו רבש"ע אני וחמורי נאכל באבוס אחד (פסחים‬ ‫על עצמינו קבלה טובה בענין זה‪ ,‬להיות נקי מהפגם‬ ‫להתפלל על ה' ולהעתיר בתחינה‪ ,‬כמו שמספרים‬ ‫קיח‪ ,).‬אך בכל זאת קיבל עליו את הדין ואמר 'יהי כן'‪.‬‬ ‫של 'בחוזק יד'‪ ,‬לא לכפות את רצונינו על אחרים‪ ,‬לא‬ ‫על הבעש"ט ששאלו אותו תלמידיו לאיזה רבי ילכו‬ ‫וכאשר שמע זאת בעל ה'תולדות' נזדעזע מאוד‪,‬‬ ‫במישרים ולא בעקיפין‪ ,‬אלא לקבל על עצמו כל מה‬ ‫אחר פטירתו‪ ,‬והשיב להם שישאלו אותו אם יש עצה‬ ‫כי היה קפדן גדול ונתעקש להוציא לפועל את כל‬ ‫שיארע עמו מן השמים בלי לשנות את הרצון האלוקי‪.‬‬ ‫נגד מידת הגאוה‪ ,‬ואם יתן להם עצה הרי זה סימן‬ ‫רצונותיו והקפיד על מי שהפריע ועיכב אותו מלהוציא‬ ‫ועל ידי קבלה זו יזכה להמליך על עצמו את המלך‬ ‫שאינו רבי‪ ,‬ורק באם יאמר שאין עצה רק להתפלל‬ ‫את רצונו לפועל עד שכולם חששו מהקפדתו‪ ,‬וכאן‬ ‫הקדוש‪ ,‬כי כאשר כופה את רצונו על אחרים הרי הוא‬ ‫אותו יבחרו לרבי עליהם‪.‬‬ ‫שמע את התורה יוצא מפי הבעש"ט ונכנסו הדברים‬ ‫ממליך את עצמו בעל כרחו על זולתו ונעשה פגם‬ ‫על כן לכל הפחות אפשר לאחוז במידה זו של 'יהי‬ ‫אצלו וחדרו כליות ולב עד שקיבל על עצמו להתבטל‬ ‫במלכות העליונה‪ ,‬אך כאשר משלים עצמו בחלק זה‬ ‫כן'‪ ,‬להתבטל להנהגת הבורא ולא לכפות את רצונותיו‬ ‫להנהגת הבורא ולומר על כל דבר 'יהי כן'‪.‬‬ ‫הוא נעשה כלי שישרה עליו מלכותו יתברך בשלימות‪.‬‬ ‫לא על עצמו וכל שכן על אחרים בשום צורה ואופן‬ ‫ומסופר בספר שבחי הבעל שם טוב שאחר שחזר‬ ‫ושמעתי מרבי חיים אשר לדרמן זצ"ל גירסא‬ ‫שהוא‪ ,‬ועל ידי קבלה זו נזכה כולנו להמליך על עצמינו‬ ‫מנסיעתו הראשונה אל הבעש"ט "היה מחלק כל‬ ‫אחת שה'תולדות' נתקרב אל הבעש"ט הקדוש כאשר‬ ‫את המלך הקדוש ונזכה לגמר חתימה טובה אכי"ר‪.‬‬ ‫המעות שלו כי החזיר כל הקנסים שקיבל וכל המו"מ‬ ‫שמע ממנו תורה אודות מאמר הכתוב 'יהי כן'‪ ,‬כי‬ ‫[נעילת ראש השנה תשפ"ב]‬ ‫שהיה בו נדנוד איסור החזיר והכריז בחרם שכל מי‬ ‫בכל יום של הבריאה נאמר 'ויהי כן' אבל גם ביום‬ ‫תולדותיהם והנהגותיהם‬ ‫של צדיקי עולם זיע"א‬ ‫מעשיהם ש‪ ‬צדיקים‬ ‫כקש"ת מרן אדמו"ר הגה"ק זיע"א‬ ‫הי"ד אב"ד ראסוויגוף‪ ,‬בן הגה"צ רבי אהרן ווייס זצ"ל‬ ‫וזרח השמש‬ ‫אב"ד מונקאטש‪ ,‬שהיה אחיו של הרה"ק בעל ה'אמרי‬ ‫ביום השלישי יום שנכפל בו כי טוב כ"ד תמוז‬ ‫יוסף' מספינקא זצ"ל‪ ,‬וחתן הגה"צ רבי יעקב מאיר הכהן‬ ‫תרע"ו‪ ,‬הפציע אור בעיר בוריסלאוו שבגאליציע‪,‬‬ ‫פריד זצ"ל אב"ד קאפיש‪.‬‬ ‫וזרחה שמשו של רביה"ק מרן רבי שלום זי"ע‪ ,‬כבן‬ ‫ושם סמוך על שולחן חותנו‪ ,‬המשיך ביתר שאת‬ ‫שני לאביו רביה"ק ה'פרי חיים' זי"ע‪ ,‬ולאמו הרבנית‬ ‫ועוז לשקוד על דלתי תורתנו הק' ובמעלות העבודה‪,‬‬ ‫חיה ע"ה‪ ,‬בתו של הגה"צ רבי יצחק פלאם זצ"ל דומ"ץ‬ ‫כאשר נרתם לעזרת חותנו בעניני דמתא וניהול עניני‬ ‫דק"ק קראטשין ולבוב‪( ,‬חתן הגאון המפורסם רבי שמואל‬ ‫העיר והרבנות בראסוויגוף‪.‬‬ ‫אהרן ראבין זצ"ל אב"ד קראטשין בעמח"ס בית אהרן‬ ‫ושא"ס)‪ ,‬בן הגה"צ רבי דוד פלאם זצ"ל‪( ,‬חתן הרה"ק רבי‬ ‫אך לא ארכו הימים‪ ,‬וימי שלוותו הופרע לו בבת‬ ‫אלעזר רוקח זצ"ל בנו בכורו של הרה"ק ה'שר שלום'‬ ‫אחת‪ ,‬כאשר חשך עליו עולמו‪ ,‬בהילקח מאתו אשת‬ ‫מבעלזא זי"ע)‪ ,‬בן הרה"ק רבי דוב בעריש פלאם זצ"ל‬ ‫נעוריו בדמי ימיה בשנת תרצ"ט‪ ,‬ובאסונו כי רבה‬ ‫אבד"ק אלעסק‪ ,‬בנו של המגיד מסקאהל הרה"ק רבי‬ ‫עליו‪ ,‬וטפלין תלויין בו‪ ,‬בהשאירה אותו לאנחות עם‬ ‫שלמה מלוצק זי"ע בעל ה'דברת שלמה' מבני היכלא‬ ‫עולליו הרכים‪ ,‬ועל צווארו עול לכלכלם‪ ,‬ולטפלם‬ ‫וש"ב של המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‪.‬‬ ‫במסירות אבהית ואם רחימאית כאחת‪ ,‬וגדול הצער‬ ‫והכאב עד מאוד‪.‬‬ ‫ביום ב' לחודש מנחם‪-‬אב‪ ,‬נכנס בבריתו של אאע"ה‬ ‫על ברכי אביו‪ ,‬והמוהל היה הגאון רבי אלכסנדר סענדר‬ ‫עוד לא הספיק להתאושש מיגונו כי רבה‪ ,‬קפצה‬ ‫אריה לאבין זצ"ל חתנו של הגאון רבי משולם רוקח‬ ‫עליו רוגזו של עשו‪ ,‬אותו איש צר ואויב הצורר הנאצי‬ ‫אשר שילוב של לימוד העיון והבקיאות וגם הלכה‬ ‫זצ"ל אבד"ק בוריסלאוו‪ ,‬ונקרא שמו בישראל שלום‬ ‫ימש"ו‪ ,‬אשר עשה כלה בעם ישראל‪ ,‬בהכחדת יהדות‬ ‫בחלקי השולחן ערוך כסדר‪ ,‬היתה דרכה של מקומות‬ ‫ע"ש זקינו הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע‪.‬‬ ‫אירופה בהעלותם על כבשונות‪ .‬ויקח לו מקל הנדודים‪,‬‬ ‫ישיבות אלו‪ ,‬ורבינו השתלם אף בשיטה זו‪ ,‬וכך קנה‬ ‫כחוטר מגזע קדושים וטהורים‪ ,‬בלטה דמותו‬ ‫לו עשר ידות בקניני התורה‪ ,‬ויהי לאיש‪.‬‬ ‫ובהיות שלגאליציע לא היה שייך לחזור‪ ,‬עלה בדעתו‬ ‫הטמירה והנשגבה רבת האנפין וכלילת היופי‪ ,‬כאשר‬ ‫לעלות לחונן עפרה של ארץ הקדושה‪ ,‬אך מפני שכל‬ ‫משם המשיך לישיבתו של רבו הגדול והמובהק‬ ‫חן וכבוד נסוך על פני זיו טהרו בזך וזוהר כזוהר הרקיע‬ ‫הדרכים בחזקת סכנה‪ ,‬מה יעשה עם זאטוטיו הרכים‬ ‫ש"ב הרה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זצ"ל‪ ,‬אשר‬ ‫וכטוהר השמים‪ ,‬מהדרת פניו שזרחה וקלסתר פניו‬ ‫קירבו ואמצו מאוד‪ ,‬כאשר חיבה יתירה נתחבב על‬ ‫כצדיקי קמאי‪ ,‬וכמו שהעידו מכיריו כי זיו איקונין‬ ‫התלויים בו‪ ,‬וברוב יגונו הוכרח להיפרד מהם‪ ,‬עד‬ ‫ידו‪ ,‬והאציל מהודו עליו‪ ,‬בשתפו אותו עמו בחיבוריו‬ ‫שלו דומה לשל אביו‪.‬‬ ‫שיעלה בידו להתארגן במקום מבטחים‪ ,‬ואז יתאחדו‬ ‫הרבים‪ ,‬כמו ספר 'תיקון עולם'‪ ,‬שרבינו היה שותף‬ ‫שוב יחד‪.‬‬ ‫לכתיבתו‪ ,‬כמצויין בספר האמור באחורי השער‪.‬‬ ‫אך לא כן עלתה במחשבה לפני המקום‪ ,‬והמלחמה‬ ‫בישיבה זו נתגלה בכל הדרו‪ ,‬ועד מהרה נודע טבעו‬ ‫רבותיו ומורי דרכו‬ ‫נישאת בכפה סכנות והריגות‪ ,‬ומתרחבת לאפיקי‬ ‫כעילוי חריף ומתמיד עצום‪ ,‬מהאריות שבחבורה‪ ,‬עד‬ ‫ראשית דרכו של רבינו בקנין דרכי התורה‪ ,‬היתה‬ ‫עולם‪ ,‬והשמים נתעטרו בענני שחורות‪ ,‬ונהרות דם‬ ‫שעיטרוהו רבותיו בעטרת חכמים ובנזר ההוראה‪,‬‬ ‫לו בישיבתו הרמה של הגה"צ רבי לוי יצחק גרינוואלד‬ ‫נשפכו‪ ,‬וגם צאצאיו עלו על מוקדה על קידוש שמו‬ ‫והסמיכו אותו רבני ודייני דעיר מונקאטש להיות‬ ‫זצ"ל אבד"ק צעהלים‪ ,‬שהיתה מן המפורסמות בעולם‬ ‫יתברך ונלכדה בשחיתותם‪.‬‬ ‫מורה הוראה בישראל‪ ,‬ובראשם הגר"ד שליסל זצ"ל‬ ‫התורה‪ ,‬כאשר תורה וגם יר"ש טהורה‪ ,‬היתה מנת‬ ‫ראב"ד מונקאטש‪ ,‬המעיד עליו בכתב רבנותו 'שיוכל‬ ‫חלקה‪ ,‬וממנה ישקו כל העדרים‪ ,‬מגדולי הדור שעבר‬ ‫לשמש ברבנות כאחד המורים המובהקים'‪.‬‬ ‫שיצאו מכבשונה של מקום תורה זו‪ ,‬נתחבב מאוד על‬ ‫ארץ הקודש‬ ‫כמו כן הוסמך רבינו להוראה ע"י הגה"צ רבי יוסף‬ ‫כל הלומדים במקום‪ ,‬והם נישאו אותו מרום‪ ,‬ושיבחו‬ ‫לאחר שתיית כוס התרעלה והיגון במלואה‪ ,‬זכה‬ ‫אלימלך כהנא זצ"ל גאב"ד אונגוואר‪ ,‬וע"י חותנו בזיוו"ר‬ ‫את זך שכלו ורב תבונתו לידע לצלול כוותיק וחסיד‬ ‫לחונן עפר הארץ‪ ,‬ועפר עיר הקודש ירושלים‪ ,‬כאשר‬ ‫הגה"צ רבי בן ציון ווייס זצ"ל הי"ד אב"ד ראסוויגוף‪.‬‬ ‫בעומקן של דברים עפ"י דרך הסברא הישרה‪ ,‬כך‬ ‫שמחתו עוברת כל גבול‪ ,‬שהנה אל מקום מבטחים‪,‬‬ ‫שצורבי ביהמ"ד כולם נמצאו משבחים את רבינו‬ ‫התקבל בקרב בני הארץ אשר היו אז מתי מספר‬ ‫ואומרים‪ ,‬הנה כי כן ראוי הוא לבית היוצר הלזה‪ ,‬שיגדל‬ ‫בהערכה ואהדה מרובה‪ ,‬ואכן כאן נתקיימה ישיבתו‬ ‫פרק האיש מקדש‬ ‫ממנו פרי קודש הילולים אשר שבחו ימלל כל פה‪.‬‬ ‫על המנוחה והנחלה‪ ,‬ואכן זכה לראות עולמו בחייו‪,‬‬ ‫בהגיעו לפרקו נשא בזיוו"ר הרבנית מרת צפורה‬ ‫כן זכה לחסות בישיבתו של הגה"צ רבי שלמה זלמן‬ ‫כאשר הגה"צ המקובל רבי ישראל יצחק רייזמאן זצוק"ל‬ ‫יוטא ע"ה בת קדושים הגה"צ רבי בן ציון ווייס זצ"ל‬ ‫פריעדמאן זצ"ל אבד"ק ראחוב מגדולי רבני הונגריא‪,‬‬ ‫שמחת נשואי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע עם חמיו כ"ק הגה"ק‬ ‫נראה כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע וזקינו כ"ק מרן אדמו"ר הרמ"מ מלעלוב זי"ע וחותנו כ"ק הרה"צ רבי שמואל עוזר קאפף זצ"ל‬ ‫רבי ישראל יצחק רייזמאן זי"ע ראב"ד ירושת"ו‬ ‫לרגל יומא דהילולא י"ג תשרי‬ ‫משיעורי תורה בגמרא והלכה‪ ,‬אם משיעורי מוסר‬ ‫הרה"ק מבעלזא א"ע לבקר בבית חותנו הגרי"י‬ ‫חבר הבד"ץ בעיה"ק ירושלים תובב"א לקחו לחתנו‪,‬‬ ‫וחסידות‪ ,‬והיה פיו שופע כמעיין המתגבר בבקיאותו‬ ‫רייזמאן‪ ,‬לאחל ברכת מזל טוב ושתיית לחיים‪.‬‬ ‫וזכה להקים דורות ישרים מבורכים זרע ברך ה'‪.‬‬ ‫הנפלאה בכל מכמני התורה‪ ,‬בנוסף לשיעוריו בתורת‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זצ"ל השית עליו עטרת‬ ‫הסוד שקבע לו לעצמו בעוד אנשים ישנים על מיטתם‪,‬‬ ‫פז בהכתירו בשער בת רבים באדמורו"ת‪ ,‬בקוראו‬ ‫ובא השמש‬ ‫והיה עוסק בהם וצלל במים אדירים‪ ,‬מתוך יגיעה‬ ‫עליו 'אדמו"ר מקאמארנא' בשעת הסיבו על שולחן‬ ‫רבינו נסתלק בי"ג תשרי שנת תשנ"ח בעיה"ק‬ ‫והתמדה גדולה‪.‬‬ ‫הטהור‪ ,‬והאציל עליו מברכתו שיזכה לנהל ברמה על‬ ‫ירושלים תובב"א‪ ,‬והספידוהו גדולי ורבני ירושלים‪,‬‬ ‫וזרח השמש ‪ -‬בהמשכת השושלת על ידי בניו‬ ‫אלפים הלכו אחרי מיטתו‪ .‬מנוחתו כבוד בהר המנוחות‬ ‫מי מנוחות כממשיך שלשלת הזהב לבית קאמארנא‪,‬‬ ‫ממשיכי דרכו האדמורי"ם שליט"א‪ ,‬כאשר בנו כ"ק‬ ‫בחלקת הרבנים בירושלים‪.‬‬ ‫גם בהיות עוד אביו חי‪ ,‬ראוהו ראוי לאותו איצטלא‪,‬‬ ‫מרן אדמו"ר שליט"א ממלא מקומו וממשיך דרכו ברמה‬ ‫השאיר אחריו ברכה תלמידים לרוב‪ ,‬משיעורי‬ ‫ורבים יהנו מאורו‪ ,‬ואכן הראה לו אותות חיבה וקירבה‬ ‫בעיר תפארה בית שמש ומנחיל תורתו לעדרים‪.‬‬ ‫תורה שהיה מוסר בפני תלמידים מקשיבים‪ ,‬אם‬ ‫מיוחדת‪ .‬גם לעת שנולד לרבינו אחד מצאצאיו הטריח‬ ‫נס ההצלה‬ ‫לאחר מספר ימים רצופי נסים ונפלאות ‪ -‬הגיעה‬ ‫יום‪ ,‬כך עלה בידו להספיק לעלות על הספינה ברגע‬ ‫עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בחודש אלול‬ ‫הספינה בחופי נמל אינסטמבול שבטורקיה‪ ,‬שם המתינו‬ ‫האחרון‪ ,‬בגודל רחמיו וחסדיו יתברך‪.‬‬ ‫תרצ"ט‪ ,‬שלח רבינו אגרת לאביו רביה"ק רבי חיים‬ ‫להם יהודי המקום והעניקו להם פירות שהחיו את‬ ‫בנמל סולינה שברומניה המתינה להם ספינה בשם‬ ‫יעקב מקאמארנא זי"ע‪ ,‬שבדרך נס עזב מבעוד מועד‬ ‫נפשם לאחר מספר חודשים של רעב‪.‬‬ ‫סאקריה שנשכרה על ידי החפשיים שרצו להעפיל‬ ‫את אדמת אירופא ועקר לארה"ב‪ ,‬ובה הודיע לו שהוא‬ ‫רבינו הזכיר אז את נסיעתו של מרנא הבעש"ט‬ ‫לארה"ק ללא רשיון מן האנגליים שמשלו אז בארה"ק‪.‬‬ ‫רוצה לחונן את אדמת הקודש ארץ ישראל ולנוס מפני‬ ‫הק' בדרכו לארץ ישראל כשעבר בעיר אינסטמבול‪,‬‬ ‫ספינה זו לא היתה מיועדת לבני אדם אלא להובלת‬ ‫הצר הצורר יחד עם אחיו האדמו"ר רבי מנחם מאניש‬ ‫והעתיר בתחיה שזכות הבעש"ט הק' יעמוד לו להגיע‬ ‫פחם‪ ,‬והנוסעים סבלו רבות הן מצפיפות נוראה‪ ,‬הן‬ ‫זצוק"ל מקאמארנא ב"ב‪.‬‬ ‫למקום חפצו לחיים ולשלום‪.‬‬ ‫מקור עז שחדר לעצמותיהם והעמיד אותם בסכנה‪,‬‬ ‫רבינו היה אז לאחר שנות צער ומכאוב‪ ,‬כאשר‬ ‫תיכף לאחר שהפליגה הספינה מטורקיה הופיעו‬ ‫בנוסף למחלות ומגיפות שונות שחוללה בהם משות‪,‬‬ ‫מספר חדשים קודם לכן שיכל את בנו הילד אהרן ביום‬ ‫נגדם ספינות מלחמה של האנגליים‪ .‬הנוסעים נתמלאו‬ ‫וגם מים ולחם לא היה ברשותם‪.‬‬ ‫כ"ב סיון תרצ"ט‪ ,‬ופחות משבוע לאחר שקם מהאבילות‬ ‫ברטט וסילודין לאחר ששמעו שהולכים להחזיר אותם‬ ‫רבינו הצטרף אליהם כשהם מכבדים אותו כאיש‬ ‫נלקח מעמו מחברתו הטהורה הרבנית אשת נעוריו‬ ‫לארץ מוצאם‪ .‬אי לכך השמידו כולם את הפאספארט‬ ‫קדוש ותלו בו עיניהם להינצל בזכותו‪.‬‬ ‫מרת צפורה יוטא ע"ה [בת הגה"צ רבי בן ציון וייס‬ ‫והשליכו אותם לים‪ ,‬כדי שלא ידעו מאין הגיעו‪.‬‬ ‫אב"ד ראסוויגעף‪ ,‬בן הגה"צ רבי אהרן וייס זצ"ל אב"ד‬ ‫בשהותו על הספינה מסר רבינו את נפשו למען‬ ‫מונקאטש‪ ,‬אחיו של הרה"ק בעל אמרי יוסף מספינקא‬ ‫מאת ה' היתה זאת שהאנגליים התרצו לעזבם‬ ‫קיום המצוות‪ ,‬והיה שוכב על המטה הנמוכה ביותר כדי‬ ‫זצוק"ל] כשהוא נשאר בדד עם בתו חיה צירל‪.‬‬ ‫לנפשם‪ ,‬והם עצמם הניגו את הספינה עד שביום רביעי‬ ‫שיוכל להניח לידה נטילת ידים שחרית‪ ,‬וכן הדליק נרות‬ ‫ה' אדר א' ת"ש נראו ממרחק ערי ארץ ישראל‪ ,‬כאשר‬ ‫חנוכה במסירות נפש לפי התנאים הקשים ששררו שם‪.‬‬ ‫מאחר ולא היה יכול להימלט יחד עם בתו‪ ,‬השאיר‬ ‫ליבם של כל הנוסעים יוצאת מקרבם בערגה וגעגועים‬ ‫אותה בבית חמיו עד שישוב לקחתה כשימצא לעצמו‬ ‫במשך חודשיים עמדה הספינה בלב ים‪ ,‬כאשר‬ ‫לדרוך על אדמת הקודש‪.‬‬ ‫ארץ מבטחים‪ .‬אך כבר נגזרה גזירה והיא עלה על מוקדה‬ ‫רב החובל אינו רוצה להפליג עד שיעמידו לרשותו‬ ‫ביום המר כ"ז אייר תש"ד לגודל צערו‪.‬‬ ‫אלא שהאנגליים לא הרשו לרדת מהספינה מאחר‬ ‫ערבות על הספינה פן תילקח מאיתו על ידי האנגליים‬ ‫ולא היה בידם רשות להכנס לארץ‪ ,‬ולאחר השתדלות‬ ‫בארה"ק‪ ,‬כאשר הנוסעים מתייסרים ומתייסרים‪ ,‬ורק‬ ‫איגרתו של רבינו הגיעה לאביו הק' בארה"ב‪,‬‬ ‫גדולה העניקו להם רשות לרדת בליל חמישי אל החוף‬ ‫בכ"ב שבט ת"ש הפליגה הספינה ממקומה‪ ,‬כאשר גלי‬ ‫שהחזיר לו מברק ובו האציל על ראשו את ברכת‬ ‫כשהם לוקחים את כל הנוסעים למחנה עתלית ליד‬ ‫הים מטלטלים אותה‪ ,‬ומנגד ‪ -‬נמצאת בסכנה ממשית‬ ‫קדשו ואף צירף עמו סכום הגון להוצאות הדרכים‪.‬‬ ‫חיפה שם השכינו אותם בתוך אהלים במשך מחצית‬ ‫בכל רגע שלא יגלו אותה הנאצים ימ"ש שהיו מטביעים‬ ‫לאחר הימים הנוראים בחודש חשון ת"ש‪ ,‬ברח‬ ‫השנה‪ .‬רבינו שהה שם בחג הפסח כשהוא מקבל את‬ ‫כל ספינה שיצאה ללא רשותם‪.‬‬ ‫רבינו עם אחיו לעבר עיר הבירה בודפסט‪ ,‬שם נודע לו‬ ‫צרכי החג מזקינתו הרבנית אסתר פלאם בת‬ ‫כי ארגון תפארת בחורים של קהילות החרדים‬ ‫הגאון רבי שמואל אהרן ראבין זצ"ל אב"ד‬ ‫הצליחו לשכור ספינה מבודפסט להפליג עמה‬ ‫קראטשין‪ ,‬אם אמו‪,‬שדאגה למענו בכל צרכו‪.‬‬ ‫לנמל סולינה שברומניה‪ ,‬משם מתכוונים‬ ‫ויהי ביום חמישי ט' אלול ת"ש‪ ,‬שוחררו‬ ‫להמשיך הספינה נוספת לעבר ארה"ק‪.‬‬ ‫כל העצורים מן המחנה‪ ,‬כשרבינו בוחר לדור‬ ‫מספר ימים לפני ההפלגה נאסר אחיו‬ ‫בעיר הקודש והמקדש ירושלים תובב"א‪,‬‬ ‫רבי מנחם מאניש בחשש ריגול‪ .‬רבינו עשה‬ ‫בבית זקנתו הרבנית ע"ה‪.‬‬ ‫השתדלות גדולה ופעל למען שחרורו‪ ,‬כשהוא‬ ‫שם בירושלים עיה"ק נטע רבינו את אהלו‪,‬‬ ‫מוותר על ההפלגה ושם נפשו בכפו למען הצלת‬ ‫ונקלח אחר כבוד לביתו של כ"ק הגה"צ רבי‬ ‫אחיו‪.‬‬ ‫ישראל יצחק רייזמאן זצוק"ל חבר הבד"ץ‬ ‫לאחר שתדלנות רבה‪ ,‬התחייב בערבות‬ ‫בעיה"ק ירושלים‪.‬‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע במחנה עתלית עם הגיעו לארה"ק‬ ‫שאחיו יעזוב את גבולות המדינה עוד באותו‬ ‫לידו יושב הרה"צ רבי יחיאל לאבין זצ"ל חותנו של הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע‬ ‫אוצר הלכה ומנהג‬ ‫לאורם של צדיקי קאמארנא‬ ‫אוצרות המועדים‬ ‫סדר עבודת כהן גדול‬ ‫ביום הכיפורים‬ ‫אשר יסד רביה"ק בעל "היכל הברכה" מקאמארנא זי"ע‬ ‫בספרו אוצר החיים (פרשת אחרי מות דף קכח‪).‬‬ ‫ורמז שמו ושם אביו ‪ -‬אייזיק יצחק יהודה יחיאל רבי אלכסנדר‬ ‫י"חיד ענינו ומיד האדום חוזר ללבן‪.‬‬ ‫ולעוונות ולפשעים שחטאנו עוינו ופשענו לפניך‬ ‫מצות עשה שיעשה כהן גדול כל עבודה‬ ‫א"שרי העם שככה לו והכהן כשהיה יוצא‪.‬‬ ‫אני וביתי ובני אהרן עם קדושך ככתוב וכו'‬ ‫הנעשית ביוה"כ שנאמר 'בזאת יבא אהרן אל‬ ‫לפני ה' תטהרו בניקוד הידוע לו‪:‬‬ ‫הקודש' (ויקרא טז‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ל"אחוריו היה יוצא ופניו אל הקודש‪.‬‬ ‫צ"עד ובא ושחט את פרו ונותנו למי שהוא‬ ‫וסדר עבודה כחצות הלילה מפיסין לתרומת‬ ‫כ"בוד גדול נעשה לו שהיה יוצא כדמיון ברק‬ ‫מנדנדו על הרובד הרביעי שבהיכל מבחוץ‪:‬‬ ‫הדשן ומסדרין המערכה ומדשנין המזבח הגיע‬ ‫והיה מחבק לכהן והיה מוציאו לפי שעה‪:‬‬ ‫ח"ש ובא ונטל את המחתה וחותה בה אש מעל‬ ‫זמן שחיטת התמיד היה פורסין סדין של בוץ בינו‬ ‫ס"יפי ההיכל היו רועשין והיה ההיכל מתמלא‬ ‫המזבח מן הסמוך למערב ויורד ומניחה ומוציאין‬ ‫לבין העם כדי שיכיר שעבודת של היום בבוץ‬ ‫מזוהר עליון והכהן בתוך הזוהר‪:‬‬ ‫ופושט בגדי חול וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש‬ ‫לו את הכף וכלי מלא קטרת דקה מן הדקה‪:‬‬ ‫נ"תמלא כל הבית אורה והכהן זוכר השם‬ ‫ידיו ורגליו מקיתון של זהב כלי שרת ושוחט את‬ ‫ככתבו עם נקודו ומכוין בו בנחת ובהשקט‪.‬‬ ‫ק"דש עצמו וחפן מלא חפניו הגדול לפי גדלו‬ ‫התמיד רוב שנים ומקבל הדם וזורקו על המזבח‬ ‫והקטן לפי קטנו ונותן לתוך הכף ונוטל המחתה‬ ‫ד"ברי תפלות ותחנונים בקצרה עומד ומבקש‬ ‫כמצותו ואח"כ נכנס להיכל ומקטיר הקטורת של‬ ‫בימינו וכף הקטורת בשמאלו‪:‬‬ ‫יהי ר"צון וכו'‪.‬‬ ‫שחר ומדליק הנרות של שחר בהטבה ומקטיר‬ ‫י"הלך בהיכל עד שהוא מגיע לבית קדשי‬ ‫אברי התמיד והחביתין והנסכים‪:‬‬ ‫הכהן נוטל דם הפר ונכנס בו לקדש הקדשים‬ ‫הקדשים‪:‬‬ ‫ומזה שם שמנה הזאות בין בדי הארון ויוצא‬ ‫א"חר התמיד מקריב הפר ושבעת כבשים של‬ ‫ומניחו בהיכל על כן הזהב שהיה בהיכל ויוצא‬ ‫ה"גיע לבית קדש הקדשים לארון או לאבן‬ ‫מוסף היום כי כל עבודת אשר ביום הזה אינן‬ ‫ושוחט את השעיר ומקבל דמו ונכנס לקדשי‬ ‫השתיה ומניחה שם‪:‬‬ ‫כשרים אלא בו ואם הוא שבת מקריב מוסף של‬ ‫הקדשים ומזה ממנה שמנה הזיות בין בדי הארון‬ ‫ו"אוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו ומערה‬ ‫שבת כדרך שנתבאר במצות המוספין‪:‬‬ ‫ויוצא ומניחו בהיכל ונוטל דם הפר ומזה על‬ ‫הקטורת לתוך חפניו‪:‬‬ ‫י"קדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל‬ ‫הפרוכת נגד הארון שמנה הזיות ומניח דם הפר‬ ‫ד"בר זה עבודה קשה שבמקדש‪:‬‬ ‫ולובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו‪:‬‬ ‫ונוטל דם השעיר ומזה על הפרוכת שמנה וכך‬ ‫ה"יה צובר את הקטורת על גבי הגחלים‪:‬‬ ‫י"בא מיד אצל פרו ופרו עומד בין האולם‬ ‫היה מונה אחת א' ואחת אחת ושתים אחת ושלש‬ ‫י"מתין שם עד שיתמלא הבית עשן ויצא‪.‬‬ ‫ולמזבח וסומך שתי ידיו על ראש הפר ומתודה‪:‬‬ ‫אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע‬ ‫ח"כם לב אם היה רואה על הארון מלא זוהר‬ ‫ז"ע ברתת וחיל ואומר אנא השם בניקוד‬ ‫בכל ארבע פעמים ומערב דם הפר בדם השעיר‬ ‫לבן היה שמח מאוד ואם היה רואה אדום‪:‬‬ ‫הידוע לנענע אורות עליונים בסוד שם המפורש‬ ‫ומזה על קרנות המזבח שבהיכל ועל טהרו של‬ ‫חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי אנא‬ ‫מזבח שבע פעמים ובא אצל שעיר המשתלח‬ ‫י"היה מתאמץ בתפלה ואומר רבון העולמים‬ ‫השם בניקוד הידוע לו כפר נא לחטאים ולעונות‬ ‫ומתוודה על עוונות בני ישראל אנא השם‬ ‫שוב מחרון אפך‪:‬‬ ‫ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך‬ ‫חטאתי עויתי פשעתי אנא בשם וכו' ופושט‬ ‫א"ל אלהי ישראל רחם על עמך בית ישראל‪:‬‬ ‫אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום‬ ‫בגדי לבן ולובש בגדי זהב ומקדש וטובל כדינו‬ ‫ל"ב טהור היה מרבה בקשות ותחנונים ב"מעיל‬ ‫הזה יכפר עליכם וכו'‪:‬‬ ‫ועושה השעיר הנעשה בחוץ ואילו ואיל העם‬ ‫של כהן נקשר קו והיתה הקו נקשרת חוצה‬ ‫ק"ל מהרה הלך לשני השעירים ומגריל עליהם‬ ‫ומקטיר אמורי הנשרפין ומקריב תמיד של בין‬ ‫והוא בידו של כהן גדול והיה כ"ג מנענע הקו‪.‬‬ ‫וקושר לשון של זהורית בראש המשתלח‪:‬‬ ‫הערבים ומקדש ופושט וטובל ולובש ומקדש‬ ‫ונכנס לבית קדש הקדשים להוציא הכף והמחתה‬ ‫ר"ומז ומרמז שיצעקו בני ישראל אל השם‬ ‫י"ובא אצל פרו שניה וסומך ומתודה וידוי‬ ‫ומקדש ופושט ולובש ומקטיר קטורת ומדליק‬ ‫וישובו אליו‬ ‫שני וכך היה אומר אנא השם בניקוד הידוע לו‬ ‫הנרות ומקדש ופושט ויוצא לביתו בזיו וזוהר‬ ‫ב"ראות הכהנים והעם שהכהן מנענע הקו‬ ‫חע"פ לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך‬ ‫של השכינה העומדת על ראשו‪:‬‏‬ ‫היו צועקים בלב מרה‪.‬‬ ‫אנא השם בניקוד הידוע לו כפר נא לחטאים‬ ‫נעילת ר"ה תשפ"ה‬ ‫אמרי קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫ואינם עוקרים מעיקרא את החטאים ואת הריחוק‪ ,‬ולכן‬ ‫לבינונים אין כתיבה בראש השנה אם כן אין להם ספר‪,‬‬ ‫עצם החטא הוא העונש‬ ‫הם תלויים ועומדים‪ ,‬עד שיתעוררו בלבבם להתחרט‬ ‫ומה זה שלשה ספרים נפתחים בראש השנה‪ .‬ונראה‬ ‫הבעש"ט מביא בשם הרמב"ן עה"פ 'שחת לו בניו‬ ‫על עוונותיהם ועל ריחוקם‪ ,‬ואז פוסקת חיות החטא‬ ‫על פי פשוטו דמעשה כל אדם נכתבים בספר אחד‪,‬‬ ‫מומם' שהחטא והעונש באו כרוכים יחדיו‪ .‬היינו שעצם‬ ‫והוא מתבטל‪.‬‬ ‫למשל מעשה ראובן נכתב בספר הזכיות והעוונות‪,‬‬ ‫החטא הוא העונש‪ .‬ומהות העונש הוא ריחוק מן הקב"ה‪.‬‬ ‫ואח"כ רואים אם עוונותיו יותר על זכויותיו כותבין‬ ‫תחילת יפייס חבירו ואח"כ את בוראו‬ ‫שכשם שעל ידי המצוה מתקרבים יותר לבורא ית"ש‬ ‫אותו בספרו המיוחד שכתיבתו למיתה‪ ,‬ואם צדיק‬ ‫כן החטא הוא ריחוק מהבורא ית"ש רח"ל‪ .‬ואפשר‬ ‫כ"ק אאמו"ר זי"ע מבאר בספרו "עטרת שלום" (פר'‬ ‫נכתב בספר מיוחד לחיים‪ ,‬ואם מחצה על מחצה נשאר‬ ‫להרגיש זאת על כל צעד ושעל‪.‬‬ ‫האזינו)‪ ,‬על הנאמר בהפטרה "שובה ישראל עד ה"א‬ ‫בספר הראשון שנכתב‪ ,‬וזהו ספר של בינונים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כי כשלת בעוונך"‪ ,‬כי החוזר בתשובה‪ ,‬צריך תחילה‬ ‫וידוע פתגם בעש"ט על הפסוק 'ולך ה' חסד כי‬ ‫לחזור על עבירות שבין אדם לחבירו‪ .‬ורק אח"כ על‬ ‫ועייו בספר "בן ביתי" על התורה פר' חקת מרבינו‬ ‫אתה תשלם לאיש כמעשהו'‪ .‬וקשה אם 'כמעשהו'‬ ‫עבירות שבין אדם למקום‪ .‬וידוע מאמר חז"ל (יומא‬ ‫אליעזר צבי מקאמארנא זי"ע שהאריך מאוד בזה‪,‬‬ ‫מהו ה'חסד' כאן‪ .‬ומובא בבעש"ט על התורה שהיה‬ ‫פה‪ ):‬שיוה"כ אינו מכפר על בין לאדם לחבירו עד‬ ‫ותורף דבריו הוא שחיים ומות קאי על המעשים‪ ,‬היינו‬ ‫קטרוג על שיהודי הולך בדרכו לתפילה ופוגש נכרי‬ ‫שירצה את חבירו‪.‬‬ ‫מעשים של חיים – מצוות‪ ,‬ואילו מוות היינו מעשים‬ ‫עם עגלת עצים ועומד עמו על המקח וחוסך לו כמה‬ ‫של מוות – עבירות‪.‬‬ ‫פרוטות ועי"ז מפסיד קדיש וקדושה וכו'‪ .‬ובראשונה‬ ‫וביאר אאמו"ר זצ"ל ע"ד הרמז‪ ,‬שצריך להיות קודם‬ ‫"שובה ישראל" ‪ -‬היינו בין אדם לחבירו‪ ,‬ואח"כ "עד‬ ‫ובארנו כי הדברים עמוקים למאוד‪ ,‬כי כל מעשה‬ ‫לא היה מענה בפיו ואח"כ נתיישב הבעש"ט ואמר‪ ,‬כי‬ ‫ה' אלוקיך ‪ -‬בין אדם למקום‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫טוב וכל מעשה מצוה‪ ,‬הרי כוח הקדושה שנברא מן‬ ‫כל זה הוא אכן לפני העשיה‪ .‬אולם אחריה לא ימכור‬ ‫ואמרתי להוסיף על דבריו ולבאר את המשך‬ ‫המעשה הזה המכונה 'מלאך' נשאר קיים לעד ולעולמי‬ ‫האדם מצוותיו בעד כל הון‪ .‬ובזה נסתתמו טענותיו‬ ‫הפסוקים כמין חומר‪' ,‬קחו עמכם דברים ושובו אל‬ ‫עולמים‪ ,‬והאדם חפץ בזה לעד ולנצח‪ ,‬ועל כן נשאר כח‬ ‫של השטן‪ .‬וזה פירוש 'לאיש כמעשהו'‪ ,‬היינו שהקב"ה‬ ‫ה''‪ ,‬כלומר‪ ,‬קחו עמכם את הדיבורים – דברים ‪ -‬שבהם‬ ‫הקדושה באופן נצחי‪ .‬ולעומת זה‪ ,‬מעשה עבירה ועוון‬ ‫מעניק שכר לאיש על המצוה לאחר עשית המצוה‪,‬‬ ‫ריציתם את חבריכם‪ ,‬ואח"כ 'ושובו אל ה''‪.‬‬ ‫הרי סוף דבר חוזר האדם בתשובה והמעשה בטל‪ ,‬כי‬ ‫שאז אינו רוצה למכור את המצוה בעד כל הון דעלמא‪.‬‬ ‫כל חיות המעשה בא מן האדם שעדיין חושב על החטא‬ ‫ובזה אפשר לפרש מה שהביא הטור (או"ח סי' תרג) על‬ ‫וממשיך הכתוב ואומר‪' :‬אמרו אליו וכו'‪ ,‬אשור לא‬ ‫והם כרוכים אחד בשני‪ .‬וברגע שהאדם חוזר בתשובה‬ ‫פי דברי הירושלמי (שבת פ"א ה"ג) שגם מי שאינו נזהר כל‬ ‫יושיענו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם יאמר האדם 'עשיר' אני‪ ,‬ואחלק‬ ‫ומתחרט מעיקרא על מעשה העבירה הרי הוא כורת‬ ‫השנה מפת פלטר‪ ,‬יזהר בעשרת ימי תשובה מאכילת‬ ‫צדקה ובזה יכופר לי עון‪ ,‬מבלי שירצה את חבירו [כפי‬ ‫כל קשר עם מעשה החטא‪ ,‬וממילא אין לו לחטא מי‬ ‫פת פלטר‪ .‬ולכאורה יקשה ממ"נ אם אסור הרי כל השנה‬ ‫הנרמז בתיבת 'אשור' כי אל"ף מתחלף בעי'ן באותיות‬ ‫שיתן לו חיות ומתבטל כוחו והוא מת מאליו‪ .‬וכמ"ש‬ ‫נאסר בו ואם מותר מאי שנא עשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫אחה"ע]‪ ,‬ע"ז אומר הנביא שאין בזה תשועה‪.‬‬ ‫הרמב"ם שכבר מובטח לנו שנחזור בתשובה עי"ש‪.‬‬ ‫וכתיב בתריה "על סוס לא נרכב"‪ ,‬דהנה ידוע שכל‬ ‫וזה עניין חיים ומוות במצוה ועבירה‪.‬‬ ‫אך לפי היסוד האמור יובן שפיר‪ ,‬כי כל עבירה‬ ‫מילות התפילה נקראים בשם סוסים (עיי' תיקוני זוהר‬ ‫היא ריחוק‪ .‬ואפי' חשש נדנוד של צל צילו של איסור‬ ‫והנה אם האדם עדיין מחזיק בדרכי הרשע וחפץ‬ ‫ג"כ גורם הרגשת ריחוק מן הבורא ית"ש‪ .‬ולכן אפי'‬ ‫על לסוסתי ברכבי פרעה‪ ,‬הוב"ד בבעש"ט עה"ת עה"פ לסוסתי‬ ‫לילך אחר שרירות לבו‪ ,‬נמצא שהוא נכתב בספרי‬ ‫שהגזירה היתה רק על פת נכרי ממש משום בנותיהם‪,‬‬ ‫וכו'‪ ).‬כלומר‪ ,‬באם יאמר אדם‪ ,‬אתפלל ויכופר לי עוון‪,‬‬ ‫המתים‪ ,‬כי זהו רצונו להיחקק שם‪ .‬ומי שמתחרט על‬ ‫משא"כ בפת פלטר ליכא שום חשש‪ ,‬בכל זאת אינו‬ ‫לזה אמר הנביא 'לא נרכב'‪ ,‬היינו אין בזה תועלת‪.‬‬ ‫חטאיו ורוצה להתקרב אל בוראו‪ ,‬אזי עוקר החטא‬ ‫פת שיהודי אפאו‪ ,‬ויש בכך ריחוק במקצת‪ ,‬ומזה חשש‬ ‫עוד ממשיך הכתוב‪" :‬ולא נאמר עוד אלהינו למעשה‬ ‫מעיקרו ומתקרב בחזרה וחוזר בתשובה אל קונו‪ ,‬ובזה‬ ‫התנא הקדוש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ידינו" כי כל הפגיעות בזולת אינן באים אלא מגאווה‬ ‫נכתב ונחתם בספר החיים ובספרן של צדיקים‪ .‬ויש‬ ‫שהאדם חושב עצמו לישות נפרדת‪ ,‬ואין הוא ירא מדין‬ ‫עוד דרגה בעשרת ימי תשובה והיא ספרן של בינונים‪,‬‬ ‫מהות ספרן של בינונים‬ ‫וחשבון‪ ,‬ולזה אמר הנביא‪ ,‬שלא נאמר כן לעצמינו‪.‬‬ ‫לכל אותם אשר רגליהם פוסחות על שתי הסעיפים‪,‬‬ ‫ונבאר מ"ש זקיה"ק רבי אלכסנדר סענדר מקאמארנא‬ ‫והעצה לכך" "אשר בך ירוחם יתום"‪ ,‬היינו שרואה‬ ‫שרוצים להיות צדיקים וקרובים להשי"ת אך בחדא‬ ‫זי"ע בספרו "זכרון דברים" (מאמר התשובה וליום הכסא)‬ ‫עצמו שפל כיתום ואז וודאי לא יחטוא‪.‬‬ ‫מחתא אינם רוצים לוותר על מנעמי חיי הבלי עוה"ז‪,‬‬ ‫בזה הלשון‪ :‬איישב קושיות עולם מה שמקשים‪ ,‬אם‬ ‫שובה ישראל עד ה' אלקיך‬ ‫של מעלה והחזירו אותו בגלגול כמו שהוא‪ ,‬אדם‬ ‫הדרך לפנינו‪ .‬חרד האיש‪ ,‬אם כעת כבר כל כך חם‬ ‫"נשמה שנתת בי"‬ ‫מבוגר עם דעת‪ ,‬ואמרו לו תן דעתך שהפעם לא‬ ‫ויש עוד הרבה דרך‪ ,‬מה יהיה כשנתקרב יותר? ואכן‬ ‫ישב רבי אשר מקרלין זצ"ל בסעודה עם החסידים‬ ‫תקלקל‪ .‬ואכן האיש ירד לו שוב לעולם הזה כמו‬ ‫המשיכו בדרכם עד שהיה כבר ממש יסורים קשים של‬ ‫ושאל אותם‪ :‬רוצים לשמוע סיפור? וענו‪ :‬בודאי‪ ,‬מי‬ ‫שהיה ביום פטירתו‪.‬‬ ‫חום‪ .‬שאל שוב את המלאך לבטח אנחנו כבר בפתחו‬ ‫לא רוצה לשמוע סיפור?‬ ‫המתינו החסידים להמשך הסיפור‪ ,‬כשהם תמהים‬ ‫של גיהנם? לא ולא! השיב המלאך עדיין יש דרך‪.‬‬ ‫לעצמם מי הוא האיש הזה שאירע לו פלא גדול כזה‪.‬‬ ‫סיפר להם שהיה יהודי אחד שהלך בדרך כל הארץ‪,‬‬ ‫כאן כבר נשבר האיש לגמרי‪ .‬אם כך שכבר כאן‬ ‫הביט בהם הרבי ושאל‪ :‬רוצים אתם לדעת מי היה‬ ‫הגיע למשפט שלו למעלה ויצא דינו שיש לו יותר‬ ‫איני יכול לסבול החום‪ ,‬מה יהיה בהמשך? אני מתחרט!‬ ‫אותו האיש שסיפרתי לכם עליו? אמרו לו כן! רבי‬ ‫עוונות מזכויות וצריך לילך בגיהנום‪ .‬אמנם אמרו‬ ‫אני רוצה לחזור בגלגול ולא ללכת לגיהנם החם הזה‪.‬‬ ‫מאד מסקרן אותנו לדעת מי הוא‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬יש לך אופציה אחרת‪ ,‬אם אינך רוצה גיהנום תרד‬ ‫אמר המלאך אני לא יכול לחזור הרי הבי"ד כבר‬ ‫שוב פעם למטה לעולם הזה בגלגול‪.‬‬ ‫ענה להם הרבי‪ :‬האיש הזה‪ ,‬זה אתה‪ ,‬ואתה‪ ,‬ואתה‪,‬‬ ‫פסק‪ .‬אבל לאחר שהאיש התחנן שוב ושוב‪ ,‬הסכים‬ ‫חשב בדעתו מה עדיף‪ ,‬והחליט ללכת לגיהנום‪.‬‬ ‫ואתה‪ ,‬כל אחד מהנוכחים כאן‪ .‬הרי אנחנו הולכים‬ ‫לקחתו חזרה בפני הבי"ד של מעלה‪.‬‬ ‫לקח אותו מלאך בדרך לגיהנום והם הולכים והולכים‬ ‫לישון והנשמה עולה למעלה‪ ,‬ולמעלה מחליטים‬ ‫להחזיר את הנשמה לכאן למטה ובלבד שלא תקלקל‪.‬‬ ‫לאחר דין ודברים שאלו אותו בי"ד של מעלה‬ ‫והולכים‪ ,‬וככל שממשיכים ללכת נהיה יותר ויותר‬ ‫ומה אנחנו עושים? חוזרים לאיוולתינו ודברי פי‬ ‫תחליט מה אתה רוצה? הרי אינך רוצה לא לגיהנם‬ ‫חם‪ .‬בהתחלה חום קלוש ואח"כ יותר חזר ויותר‬ ‫חכם חן‪.‬‬ ‫ולא לרדת גלגול‪ .‬חשב האיש והשיב‪ :‬אני רוצה לירד‬ ‫חזק עד שהיה כבר קשה לו לסבול החום‪ .‬שאל את‬ ‫ספר דברים ערבים (ח"ב פ"ח)‬ ‫גלגול אבל כמו שאני עכשיו‪ ,‬אדם מבוגר בר דעת‪,‬‬ ‫המלאך‪ ,‬אם כל כך חם‪ ,‬זה אומר שאנחנו כבר קרובים‬ ‫בשם כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫ולא להתחיל שוב כמו תינוק‪ .‬הסכימו לכך בית דין‬ ‫לגיהנום? צחק המלאך ואמר לו מה פתאום? עוד רבה‬ ‫לקראת חג הסוכות הבעל"ט‬ ‫הופיע מוסף תורני מרהיב "בהיכלי קאמארנא"‬ ‫המצורף לגליון השבועי 'אוצרות קאמארנא'‬ ‫מלא וגדוש עם מאמרי הגות מובחרים במחשבת קאמארנא‪ ,‬לצד מערכות שלמות בתורת ה'היכל הברכה' בנגלה ופנימיות‬ ‫עשירי קודש‬ ‫מקאמארנא זי"ע‪ ,‬מבואו ועד צאתו‪.‬‬ ‫הגאונים חברי בית ההוראה לפי פסיקתם של צדיקי‬ ‫עשרה מי יודע?‬ ‫המאמר המרכזי בגליון שלפנינו נושא את השם‬ ‫קאמארנא שהעניקו חמה בקומתם בכל חלקי התורה;‬ ‫אלו הם עשרה גליונות‪ ,‬כל אחד מהם אוצר בלום‪,‬‬ ‫המעורר "סידור האריז"ל או נוסח הבעש"ט"‪ ,‬ובו מתגולל‬ ‫לצד חוקרי העתים המתענגים על חשיפות מטלטלות‬ ‫ממלכה שלימה של תורה ועבודה‪ ,‬שכבר יצאו בסייעתא‬ ‫פולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע‬ ‫בינות לעמודי הגליונות; וגם המוני עמך בית ישראל‬ ‫דשמיא לאור עולם‪ ,‬להאיר לארץ ולדרים עליה עם‬ ‫לבין הרב בעל התניא זי"ע אודות יסודות נוסח ספרד‪.‬‬ ‫הנהנים לראות את מפעלות חצר הקודש קאמארנא‬ ‫ניצוצי נוגה דנפקו בהדרתא מאת צדיקי בית קאמארנא‪.‬‬ ‫המאמר מלא וגדוש בידיעות מקיפות‪ ,‬מחקרים‬ ‫ואת התנופה האדירה בקהילה הקדושה המתנוססת‬ ‫גליונות "בהיכלי קאמארנא" כבר הפכו לשם דבר‬ ‫מעמיקים ומסקנות ברורות‪.‬‬ ‫לשם ולתהילה‪.‬‬ ‫במשך השנים האחרונות‪ .‬תורתה של קאמארנא ‪-‬‬ ‫מאמר נוסף מגלה חשיפה הסטורית בשם‪" :‬רפ"ח‬ ‫הצד השוה שבהם ‪ -‬שהגליונות‪ ,‬עליהם שוקדים‬ ‫החובקת זרועות עולם בכל מכמני התורה ‪ -‬מתגלית‬ ‫ניצוצות"‪ ,‬בה נחשפים לראשונה ניצוצות אור מסידורו‬ ‫חכמי ורבני המכון במשך חדשים ארוכים מתוך‬ ‫בהם במלוא הדרה בפני קהל ועדה‪ ,‬כאשר קהל‬ ‫של הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע‪ ,‬נכדו הגדול‬ ‫רצון להעניק לציבור הרחב את העידית שבעידית ‪-‬‬ ‫הקוראים מגוון עד למאוד‪ ,‬כל אחד מוצא שם את‬ ‫של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע‪ ,‬עם‬ ‫מתקבלים בכל גווני הציבור על כל שכבותיו השונים‪,‬‬ ‫מקומו‪ ,‬החל מבעלי מחשבה המשתוקקים לגלות‬ ‫פענוח ועיבוד על ידי חכמי ורבני המכון‪ .‬לצידו מופיע‬ ‫כי האור הגדול הבוקע מחצרותם של צדיקי השושלת‪,‬‬ ‫מערכות שלימות הנבנות לתלפיות מתוך אוצר ספרי‬ ‫קובץ מיוחד של מכתבים מאת הגה"ק רפ"ח מראזלא‬ ‫מאיר וזורח לכל פינה‪ ,‬קטן וגדול שם הוא‪ ,‬כל אחד‬ ‫עם עדויות על מנהגי קאמארנא‪ ,‬לקראת שנת התשעים‬ ‫ימצא בו את מקומו ואת מבוקשו‪.‬‬ ‫קאמארנא; דרך מבקשי ה' הצמאים לטללי תחיה‬ ‫להסתלקותו‪ :‬תרצ"ו‪-‬תשפ"ו‪.‬‬ ‫וניצוצות אור לרומם נפשם ולהלהיב לבבם לדבקה‬ ‫כאשר אנו מביטים בשבח והודיה להשי"ת על‬ ‫את ה' מאוצרם הטוב של רבותינו הקדושים ומאת‬ ‫כך גם מובא בגליון מאמר "הושענא ציון המצוינת"‬ ‫עשרת הגליונות שיצאו לאור‪ ,‬בולטים לפנינו מיטב‬ ‫ממשיך השושלת ‪ -‬כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א; ובמיוחד‬ ‫ובו סקירה ראשונה על החיפושים הבלתי נלאים אחר‬ ‫המאמרים שהושקעו בהם שעות על גבי שעות ורבים‬ ‫‪ -‬שוחרי התורה‪ ,‬רבנים יושבי על מדין‪ ,‬המעמיקים‬ ‫מקום מנוחת רביה"ק רבי אברהם מרדכי מפינטשוב‬ ‫מהם גרמו לטלטלה בהיכלי התורה וחצרות החסידות‪,‬‬ ‫זי"ע חותנו הגדול רביה"ק ההיכלח הברכה מקאמארנא‬ ‫וכך גם הגליון‬ ‫במאמרי ההלכה השונים המוגשים על ידי הרבנים‬ ‫זי"ע‪ ,‬כאשר לצד המאמר ישנה סקירה הסטורית על‬ ‫הנוכחי ‪ -‬העשירי‬ ‫העיר פינטשוב – מהקהילות הוותיקות בפולין‪ ,‬ועל‬ ‫במספרו ‪ -‬אינו‬ ‫בית הכנסת העתיק הנמצא בה – שעדיין עומד על‬ ‫נופל מאחיו‬ ‫תילו עד היום הזה‪.‬‬ ‫הקודמים‪ ,‬וגם בו‬ ‫אנשי בשורה אנו לקהל שוחרי החסידות‪ ,‬כאשר‬ ‫מקופלת ממלכה‬ ‫אור חדש על ציו"ן תאיר‪ ,‬הלא ניהו הספר הקדוש "פרי‬ ‫שלימה של תורה‬ ‫הארץ" מהרה"ק רמ"מ מויטעפסק זי"ע‪ ,‬שעתיד לצאת‬ ‫וחסידות‪ ,‬עולם‬ ‫לאור עם ביאור משולב‪ ,‬מעוטר עם ליקוטי פנינים‬ ‫שלם של ידיעות‬ ‫"אור שבעת הימים"‪ ,‬מתוך שיעורי כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫מקיפות וחשיפות‬ ‫שליט"א‪ .‬כאשר בימים אלו שוקדים חכמי ורבני המכון‬ ‫שונות‪.‬‬ ‫על עבודות הגמר‪ .‬ולכבוד ההוצאה לאור ‪ -‬הובאו‬ ‫לצד המדור‬ ‫דברי מבוא עם תמצית משנתו העמוקה והטמירה‬ ‫" מ ח ש ב ת‬ ‫של הפרי הארץ‪.‬‬ ‫קאמארנא" שבו‬ ‫בין קפלי הבטאון מופיעה סקירה נרחבת של‬ ‫נלקטו פנינים‬ ‫אירועי חצר הקודש קאמארנא במחצית השנה החולפת‪,‬‬ ‫מובחרים מתורת‬ ‫השוקק חיים משך כל שעות היממה‪ ,‬כאשר מאות‬ ‫קאמארנא‬ ‫אברכים מתרוממים בשולחנות הטהורים‪ ,‬במעמדי‬ ‫ודברות קדשו של‬ ‫הקודש‪ ,‬בשיעורים התורניים‪ ,‬בשמועסן החסידיים‪,‬‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫בשטיבלאך‪ ,‬ברשת הכוללים‪ ,‬בבית הוראה‪ ,‬בהיכל‬ ‫שליט"א על ירח‬ ‫התורה‪ ,‬מקוואות הטהרה ובשאר מפעלות התורה‬ ‫האיתנים‪ ,‬בולט‬ ‫התפילה‪ ,‬החסד והטהרה‪ ,‬שהוקמו ונוסדו על שמם‬ ‫המאמר המיוחד‬ ‫וזכרם‪ ,‬על דרכם והליכותם בקודש‪ ,‬של רבותינו‬ ‫"א שבת אין‬ ‫הקדושים שרי בית הזוהר לבית קאמארנא‪.‬‬ ‫קאמארנא" בו‬ ‫ואנו תפילה קדם שוכן מעונים שיהא בעזרינו‬ ‫מוגש מארג נפלא‬ ‫להמשיך בהפצת מעיינותיהם המפכים של רבותינו‬ ‫של תיאורים‬ ‫הק'‪ ,‬להגדיל תורה ולהאדירה ולהרחיב גבולי הקדושה‬ ‫מלאי הוד‪ ,‬על‬ ‫בדרכם של רבותינו הקדושים ההולכים בנתיבות אור‬ ‫שבת קודש‬ ‫שבעת הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע‪.‬‬ ‫בצל רבוה"ק‬