קול דודי · Kol Doidy — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

גליון קס"ו – האזינו שובה תשפ"ז
האזינו
קול דודי – רמב"ם הלכ' תשובה הצור תמים פעלו וגו' א-ל אמונה ואין עול וגו' (ל"ב ד').
ברש"י מפרש א-ל אמונה לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא וכו' ואין עול
אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה ולכאורה בשלמא לגבי רישא דקרא
א-ל אמונה וגו' מובן היטב אמאי כתוב לשון אמונה דכיון דהשכר אינו בא מיד
צריך אמונה שעתיד לבא לע"ל אבל לגבי סיפא דקרא למה נקט לשון אין עול
לגבי תשלום שכר לרשעים בעה"ז.
ונראה דהיה ס"ד דתשלום שכר בעוה"ז הוא עול דשכר מצוה בהאי עלמא
ליכא ונמצאו הרשעים מפסידים במה שמקבלים שכר שאינו שוה מאומה נגד
ערך המצוה והוי עול ח"ו וקמ"ל דכיון דהוא רשע ורובו עבירות ממילא דינו
להיות חייב לגמרי ואפילו שכר על מצוותיו לא מגיע לו ואעפ"כ נותן לו הקב"ה
שכר בעוה"ז והוי לפנים משורת הדין ומובן ושפיר קרי ליה אין עול.
הצור תמים פעלו וגו' א-ל אמונה ואין עול וגו' (ל"ב ד').
רבינו מחלק דגבי חמורות אין יוה״כ מכפר בלא תשובה ,ועל קלות מכפר גם ברש"י א־ל אמונה ,לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא ,ואין עול ,אף
בלי תשובה .ותמה הכס״מ ,דלכאורה הוי דלא כרבי ולא כרבנן בשבועות דף י״ב לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה.
ע״ב דמבואר שם דלרבי על הכל מכפר יוה״כ בלא תשובה ,ולרבנן על הכל מכפר ויל״ע ,בשלמא מה שנאמר א־ל אמונה לגבי שכר הצדיקים מובן ,שכן שכרם
רק עם התשובה ,והוא נשאר בצ״ע .ובלח״מ נדחק טובא. אינו ניתן מיד אלא נשמר להם לעולם הבא ,ולכן נדרשת אמונה שעתיד הקב״ה
ואפשר למצוא מקור לדברי רבינו אם נדייק היטב בשו״ט שם בגמ׳ שבועות לשלמו .אבל מדוע תשלום שכרם של הרשעים בעולם הזה נכלל באין עול .וכי
דף י״ג ע״א ,דאיתא תניא יכול יהא יוה״כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים ,ודין היה עולה על הדעת שהקב״ה לא ישלם להם את שכר מצוותיהם .ועוד ,מהו
הוא ,הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויוה״כ מכפר ,מה חטאת ואשם אינן מכפרין הלשון אף לרשעים ,שמשמע שיש בכך רבותא מיוחדת.
אלא על השבים ,אף יוה״כ אינו מכפר אלא על השבים .מה לחטאת ואשם שאין ויש לבאר על פי דברי הגמרא בעירובין (דף כ״ב ע״א) עה״פ ומשלם
מכפרין על המזיד כשוגג ,תאמר ליוה״כ שמכפר על המזיד כשוגג הואיל ומכפר על לשונאיו אל פניו להאבידו ,לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו .ואמר רבי יהושע
המזיד כשוגג ,יכפר על שבים ועל שאינן שבים תלמוד לומר אך חלק. בן לוי ,אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו ,כביכול כאדם שנושא משא על
וברש״י ד״ה אך חלק וז״ל אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא, פניו ומבקש להשליכו ממנו .וממשיכה הגמרא ,לשונאיו הוא דלא יאחר ,אבל
וכל אכין ורקין מיעוטין ,ללמדך שפעמים שאין יוה״כ מכפר ,הרי דבעינן מיעוטא יאחר לצדיקים גמורים ,שנאמר אשר אנכי מצוך היום לעשותם ,היום לעשותם
מדרשה דקרא לומר דרק עם התשובה יוה״כ מכפר ,ואי לא דגלי לן קרא ,מסברא ולמחר לקבל שכרם.
היה מכפר גם על שאינן שבים ,כמו שמכפר על המזיד כעל השוגג. וכן פירש רש״י ,בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא.
ולכאורה קשה לומר דהאי קרא ד״אך״ קאי אכל עבירות ,בין קלות ובין וכן כתבו התוספות בסנהדרין (דף ל״ז ע״ב) ,ששכר המצוות שעשו הרשעים
חמורות ,דהלא כבר קתני לעיל מינה דף י״ב ע״ב בברייתא ,דאי עשה תשובה על משתלם להם בעולם הזה.
קלה זז משם עד שמוחלין לו ,וזה בכל יום מימי השנה ,וכן פסק רבינו שם ה״ד. אלא שלכאורה תמוה ,שהרי קיימא לן בקידושין (דף ל״ט ע״ב) ,שכר מצוה
וא״כ אי אפשר לומר דגילה קרא דיוה״כ מכפר אקלות רק עם התשובה ,דעם בהאי עלמא ליכא .טובות העולם הזה אינן יכולות לשמש תשלום אמיתי עבור
תשובה לא בעינן יוה״כ כלל. מצוה ,ששכרה גדול מכל חיי העולם הזה .אם כן ,מדוע הרשע מקבל את שכר
ובע״כ דמיעוטא דקרא דאך לא קאי אלא אחמורות ,ואילו לגבי קלות נשאר מצוותיו בעולם הזה ,וכי ראוי ליתן לו פחות מן המגיע לו.
הדין כמו שהיה פשוט מסברא :דכיון דיוה״כ מכפר אמזיד כשוגג ,דינא הוא דמכפר ובדברי רש״י מתיישב דהיה מקום לחשוב שתשלום שכר המצוה לרשע
גם אאינן שבים. בעולם הזה נחשב לעוול ,שהרי הוא מקבל דבר שאינו עומד כלל כנגד ערכה
ועוד יש למצוא ביאור הגון בדעת רבינו על פי דברי התוס׳ שם דף י״ג ע״א האמיתי של המצוה .על כך מלמד הכתוב ואין עול .מאחר שהרשע ,שרובו
ד״ה שאין מכפרין וכו׳ ,שהעירו דכיון דמצינו עבירות קלות שאין בהן כרת שבאים עוונות ,איבד את זכותו לקבל שכר בעולם הבא ,אין מיעוט מצוותיו יכול לעמוד
עליהן חטאת ואשם על מזיד כשוגג ,וכגון חטאת דשבועת העדות ואשם דשפחה כנגד רוב עוונותיו ולהפחית מעונשו שם.
חרופה ,ואעפ״כ בעו תשובה ,א״כ נילף מהם דגם יוה״כ בעי תשובה ,אע״ג דמכפר נמצא שמעיקר הדין אין מגיע לו שכר כלל ,ואעפ״כ במידת החסד משלם
על מזיד כשוגג. לו הקב״ה בעוה״ז עבור המעשים הטובים שעשה .זהו שכתב רש״י ,אף לרשעים
אלא בע״כ דעיקר הלימוד בגמ׳ מחטאת ואשם דבעינן בהם תשובה לא נאמר משלם שכר צדקתם בעולם הזה .לא עוול יש כאן ,אלא חסד לפנים משורת הדין.
אלא לגבי החמורות ,והיינו הני דבאים על חייבי כריתות ומיתות ב״ד ,שהם מכפרים ומידה טובה מרובה אצל הצדיק .כאשר רובו זכויות ,נחשב הוא לבעל זכות,
רק על השוגג .ולגבייהו הוא דס״ד דיוה״כ עדיף מינייהו ,שמכפר על מזיד כשוגג, ומיעוט עוונותיו בטל כנגד רוב מצוותיו .ואעפ״כ עושה עמו הקב״ה חסד וממרק
וא״כ יוכל גם לכפר בלי תשובה; ועל זה הוא דמביא מקרא ד״אך״ חלק ,דבעי את עוונותיו בייסורים בעולם הזה ,כדי שיגיע זך ונקי לעולם הבא ויקבל שם את
תשובה. כללים סי' ק"ע מלוא שכרו.
ונמצא דכל השו״ט מתחילה לא קאי אלא על חמורות ,ורק על חמורות מסיק יום הכיפורים
דבעי תשובה עם יוה״כ כדי לכפר ולא דנה הגמ׳ כלל על קלות ,דאצל קלות הוי ותתן לנו את יום הכיפורים הזה למחילה לסליחה ולכפרה וכו'.
פשיטא כל הזמן דכיון דיוה״כ מכפר על מזיד כשוגג ,ודאי דמכפר גם בלי תשובה.
ולא אמרינן יום מחילה וסליחה וכו' כמו שאומרים בר"ה יום הזכרון הזה
יום תרועה וכו' ונראה דהטעם משום דאילו היה נקרא יום מחילה וכו' היה הכרח
ותתן לנו וכו' את יום הכפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחל בו את כל למחול לכל אחד כמו שבר"ה יום תרועה פירושו שחייב כל אחד לשמוע תרועה
בשופר אבל כיון דקי"ל בשבועות י"ג .דיה"כ מכפר על השבים ואינו מכפר על
עונותינו וכו'. שאינם שבים ממילא אין מחילה ממש לכל אחד וע"כ לא נקרא יום מחילה וכו'
לכאורה תמוה כפל הלשון שמתחיל ואומר למחילה ולסליחה וכו' ואח"כ
חוזר וכופל ולמחל בו את כל עונותינו וכו' והנה בתפילה של נעילה אמרינן קץ ותתן לנו וכו' למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו מקרא קודש
ומחילה וסליחה על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב אליך לעשות בשבת מוסיפין באהבה לפני מקרא קודש וכו' ויש להבין מה ענין אהבה
חקי רצונך בלבב שלם וכו' ומבואר דבקשת המחילה בעיקרה אינה שלא ליענש בשבת לגבי כפרת עבירות של יה"כ ואולי י"ל דהנה יה"כ דוחה שבת אף דשבת
על העבר אלא כדי שלא ליכשל לעתיד ואולי היינו ע"פ דברי חז"ל פ"ק קביעא וקיימא ונתקדשה ע"י הקב"ה ואילו יה"כ נתקדש רק ע"י קידוש בי"ד
דקידושין דף כ .כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה וכו' נעשית לו כהיתר ומבקש ושורת הדין היה שידחה יה"כ לפני השבת אלא דזה הוא ענין אהבה שאעפ"כ
מחילה כדי שלא יהיה אצלו החטא בבחינת שנה בה ויכשל בו עוד דאם נמחל אמר הקב"ה לדחות השבת לפני יה"כ באהבתו את ישראל לכפר על ישראל שלא
ונחשב כאיננו לא יעשה לו עוד כהיתר וינצל ממנו ויחדל מעושק ידו ולפ"ז י"ל תדחה כפרתן אפילו עוד יום אחד.
דגם כאן מהאי טעמא כופלין בקשת המחילה דמקודם מבקשים מחילה וסליחה
על העבר שלא יענש ואח"כ מבקשים מחילה כדי שלא לעבור וליכשל עוד
וממילא מובן דמתחילה מוחל ועושה שגגות מכל העונות שהן הזדונות ואח"כ לעתיד ובזה מתפרש היטב גם נוסח החתימה של הברכה בא"י מלך מוחל וסולח
סולח שמכל אלו הזדונות שנעשו שגגות יחד עם השגגות דמעיקרא כולם יחד לעונותינו ולעונות עמו בית ישראל מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה וכו' ומה
סולח אותן ועושה מהן זכיות ומש"ה מסיים מוחל וסולח לעונותינו וכו' דדוקא ההבדל בין מוחל וסולח לעונותינו לבין מעביר אשמותינו ואולי ג"ז כדנ"ל
נקט עונותינו שהם הזדונות ובהם שייך סדר זה. דמוחל וסולח היינו על העבר ומעביר אשמותינו על שם העתיד שלא ליכשל בהן
על חטא שחטאנו וכו' עוד.
בסדר אמירת הווידוי על חטא שחטאנו וכו׳ מפסיקים בשלושה מקומות כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון וכו' ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח
לומר ועל כולם וכו׳ ,לאחר אות י׳ ביודעים ובלא יודעים ,לאחר אות ע׳ בעזות אלא אתה בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו'.
מצח ,ולבסוף לאחר אות ת׳ בתמהון לבב ,טעם חלוקה זו אינו מבואר כל כך, לכאורה יש כאן כמין סתירה שאומר מתחילה סלחן לישראל ומחלן לשבטי
ובפרט שאין שלושת החלקים שווים ,שהחלק הראשון עד אות י׳ ארוך משני וכו' נקט סליחה לפני מחילה ותיכף אח"כ מסיים אין לנו מלך מוחל וסולח וכו'
החלקים האחרים. מחילה לפני סליחה והנה סליחה הוי פחות ממחילה ומש"ה כשמתוודין על חטא
ואולי תיקנו להפסיק דווקא באותיות אלו ,שבהן נרמזות אותיות עתי ,על וכו' אמרינן סלח לנו מחל לנו כפר וכו' מתחילין עם סליחה ורק אח"כ מבקשים
שם הכתוב אצל שעיר המשתלח ושלח ביד איש עתי המדברה וגו׳ .האיש העתי מחילה ולפ"ז ניחא דאמרינן סלחן לישראל תחילה ואח"כ מחלן לשבטי ישורון
הוא השליח המשלים את הכפרה לאחר שהכהן הגדול התוודה על השעיר את אבל למה מיד אח"כ מהפכין הסדר להקדים מחילה ונראה דכשאומרים שאין
כל עוונות בית ישראל ,וכנגד זה רמזו בסדר הווידוי שלנו ,שבעוה״ר הוא בלבד לנו מלך וכו' שפיר הוי הסדר מהופך דלא רק שאין לנו מלך מוחל דהוי דבר גדול
נשאר לנו בזמן הזה ,כדי לעורר את התקווה שמהרה ייבנה בית המקדש והאיש אלא אפילו מלך סולח דהוי דבר קל גם זה אין לנו אלא אתה וכו' וכיון דסמוך
העתי יחזור לתפקידו. לחתימה נקט זה הסדר מטעם הנ"ל ע"כ גם בסיום הברכה מסיים בא"י מלך
עוד יש לרמז בחלוקת הווידוי ,שהפרק הראשון מתחיל באות א׳ באונס מוחל וסולח וכו' אע"ג דבזה לא שייכא האי טעמא או אולי אפשר עוד לומר
וברצון ,הפרק השני באות כ׳ בכחש ובכזב ,והפרק השלישי באות פ׳ בפריקת דסליחה קאי על השגגות היינו לעשות מהם זכיות והיינו למי ששב בהם בתשובה
עול .באותיות אלו נרמזת תיבת אפך ,על שם הכתוב שוב מחרון אפך ,כי כדי מאהבה כדאיתא ביומא פ"ו :דאל"ה מה מועיל להן הסליחה דהלא הן כבר רק
להשיב את חרון האף אנו מתוודים ,והמודה ומתחרט ירוחם. שגגות ומחילה קאי על הזדונות היינו לעשות מהם שגגות בתשובה מיראה
בענין כהן גדול ביום הכיפורים
באותו היום. מדותיו ותאוותיו וכל הנוגע לבין אדם לחבירו לא במתני' דיומא דף ע .דכשגמר כ"ג עבודתו
ומענין לענין ובדומה להנ"ל מצינו בספר מגיד יעלה במדרגה שלזה צריך שיעמול בעצמו לתקן ביה"כ הביאו לו בגדי עצמו ולבש ומלוין אותו עד
תעלומה על מסכת ברכות [להרה"ק בעל בני עניניו והנהגותיו. ביתו ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא
יששכר] פרק אין עומדין דף ל"ב .שכותב שם וז"ל ויתירה מזו מצינו להרב חיד"א בספר פני דוד בשלו' מן הקודש ותני עלה בגמ' דף ע"א :ת"ר
בא"ד והנני מעיד כי ראיתי בעיני צדיקים גדולים על תחילת פרשת אמור שכותב שם לגבי הא דכתיב מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו
אשר יראתי לגשת אליהם וכאשר באו לידי נסיון אצל כ"ג אלמנה וגרושה לא יקח וז"ל הקשה רבינו אזלי כו"ע בתריה כיון דחזינהו לשמעיה ואבטליון
והשתדלו להשיג ממון ובפרט בתביעה בפה נתרוקנו יהודה החסיד מ"ט כהן גדול אסור באלמנה וכהן שבקוהו לדידיה ואזל בתר שמעיה ואבטליון לסוף
מכל וכל ואבדו מעלתם וכו' ע"ש הרי דכך טבע הדיוט מותר בה ותירץ דאמרינן פ' עשרה יוחסין אתו שמעיה ואבטילון לאיפטורי מיניה דכ"ג [מפרש
הבחירה שניתנה לאדם שיכול לתקן עצמו מאד בין דאין מוסרין שם המפורש אלא לצנועין שבהם וכ"ג רש"י ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן] אמר להן
אדם למקום ולישאר מקולקל בין אדם לחבירו אלא אומר אותו ביה"כ כדאמרינן ביומא ושמא ישא עיניו ייתון בני עממין לשלם [מפרש רש"י לשון גנאי הוא
דשם מחמיר עליו טפי דאי לא מתקן הקלקול שנשאר באשת איש שיראה אותה יפה ויזכיר ה' על בעלה לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת
בו בין אדם לחברו סופו שיאבד כל מה שתיקן כבר ויהרוג אותו ע"ש ואם שהדברים תמוהין טובא נראה גיטין] אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין
בענינים שבין אדם למקום. להביא להם סמוכין מלשון המשנה באבות פ"ה מ"ז עובדא דאהרן [מפרש רש"י רודפי שלו'] ולא ייתי בר
ובעוד אופן י"ל והוא ע"פ דברי השפ"א על דתנן התם עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן [מפרש רש"י
יומא דף י"ח :בענין יהושע בן גמלא שנעשה כ"ג וכו' ובין הנסים האלו מונה שם תנא דלא אירע קרי שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר לא תונו איש את
אע"ג דלא היה ראוי כ" שבד"ה דא"ר אסי תרקבא לכהן גדול ביום הכיפורים וכו' הרי דקרי לזה נס עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר אם היה בן גרים
דדינרי וכו' כותב השפ"א וז"ל בתו"י כתב דאע"ג והיינו דבדרך הטבע ראוי היה ראות קרי אתמהה לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך].
דיהושע בן גמלא היה חשוב מ"מ היו טובים ממנו אבל לפי דברי החיד"א מובן היטב דעלול מאד הריטב"א בפירושו על הגמ' לא הולך בדרכו של
וכו' אך התוס' בב"ב הוכיחו מיבמות ס"ג דשם להיות מהרהר בערוה וממילא גם ליטמא. רש"י אלא ממתיק הדברים וכותב דלא נתכוין הכ"ג
משמע דלא היה ראוי למנותו מעיקר הדין והריטב"א הרי דבאותה שעה עצמה שזוכה להזכיר השם לבזות את שמעיה ואבטליון אלא אדרבה חשב
תירץ דאחרי שנתמנה נתעלה לשבח ויתכן לפרש המפורש בסילודים בעיצומה של עבודת היום להעלות על נס גדלותם שאף שהיו גרים בני עממים
דגם זה נכלל במאמר האחרים גדלהו משל אחיו הקדוש יתכן דב מחשבתו יתכוין גם לרציחה וגם נתעלו על כל חכמי דורם וכעי"ז פירש גם הבן איש
דכולם נתנו כחם ותפלתם עליו והחזירוהו למוטב לג"ע וכי אין לתמוה פלאי פלאים האיך יתכן כזה חי בספרו בן יהוידע אבל המהרש"א בח"א דוחה
ותדע מדאמרינן בגמ' בסמוך שהיה מהדר לאחיו ועוד דרואין דמהני עבודתו לכפר על ישראל אףם פירוש זה כדמוכח מתשובת שמעיה ואבטליון והוא
בתשוב ומשמע דעל כ"ג כזה נמי איתמר עכ"ל הרי דבעצם שעת הזכרת השם הנורא בקדושה וטהרה מפרש דהיה זה כ"ג ע"ה מהני כ"ג דלא מעלי
דיתכן דע"י תפילת אחיו הכהנים הוא דמתגדל הכ"ג מחשבתו ניתנת לעבירה חמורה שדינה ליהרג ולא ששמשו בבית שני והיינו כמו שפירש רש"י דלא
להתקרב למקום עד שיכול להוריד שפע ברכה מן לעבור ובע"כ צ"ל דכך הם הדברים שיכול לעלות נתכוין הכ"ג אלא לבזותם מפני שנתקנא בכבוד
השמים עליהם ועל כל ישראל דלצורך זה הם ולהתקרב מאד ברוחו לשמים ובב"א לירד בעומק שהרבו מלויו לכבד אותם יותר ממנו וגברה קנאתו
מתפללים עבורו שיהא שלוחם וימליץ טוב בעדם קלקול עצום בנוגע לתאוותיו הגשמיות. עד כדי כך שלא נרתע מלעבור על אונאת דברים
אבל על הנהגתו הפרטית ומדותיו לעניני עצמו ע"ז אלא דאיכא אולי לימוד זכות על הענין והוא אע"פ שזמן קצר לפנ"כ יצא מעבודת היום בביהמ"ק
לא התפללו דמאי איכפת להם אם במדותיו ותאוותיו ע"פ מה שבספרו נוצר חסד על אבות מתמה הרה"ק שזכה ליכנס לפני ולפנים ולכפר בעד כל ישראל
אינו מתוקן יעבוד הוא ע"ע כשאר כל אדם. רבי י"א מקאמרנא זצ"ל כדנ"ל וכי נס הוה שלא ראה ובכ"ז מיד אח"כ נכשל ולא הצליח להתגבר על מדה
ומצינו סמוכין ליסודות הנ"ל בנוסח תפילת כה"ג קרי ביה"כ וכו' והוא מפרש דאדרבה היא מגונה זו של קנאה וכן כתב כאן גם המאירי להדיא
לשם יחוד וכו' שנהגו לומר קודם הנחת תפילין בכל הנותנת דלפי גודל הכנתו וטרחתו של הכ"ג דהאי עובדא היתה ביציאה מהעבודה של יה"כ ולא
יום שכתוב בה בא"ד וצונו להניח על היד לזכרון להתקדש כבר שבעת ימים מקודם וכ"ש בעיצומו של הוי האי כ"ג עביד עובדא דאהרן כלומר שהיה קנתרן
זרוע הנטויה ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות יום כדי לעבוד עבודה מעולה ולכפר על ישראל היה ומקנא על כבוד זולתו ומספר בגנות תלמידי חכמים
ומחשבות לבנו לעבודתו יתב"ש ועל הראש נגד השטן טורח עוד יותר להכשילו ולמונעו מן הקדושה ע"ש.
המוח שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכחותי ומש"ה נחשב נס אי ניצול ממנו ע"ש ואיכא אולי ואולי אפשר לומר דכיון דרק על עבירות שבין
כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתב"ש וכו' הרי בזה גם דרך להבין שאר הסתירות שבהנהגת כה"ג אדם למקום יה"כ מכפר אבל על עבירות שבין אדם
דאיכא באדם שני חלקים נפרדים שצריך לבקש לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו
שיהיו משועבדים כ"א בפ"ע לעבוד את השי"ת כדתנן במתני' דשלהי יומא דף פ"ה :כמ"כ יתכן
אחד תלוי בלב ותאותיו אחד תלוי במוח ובנשמה דכ"ג יזכה להתעלות ברוחו במדרגה גבוהה
וא"כ יתכן דהמוח והנשמה ישתעבדו להקב"ה שקדושת היום תשפיע שפע והארה גדולה על
ויזכה לרוה"ק ואילו הלב ותאותיו לא נשתעבדו רוחו לגדל השגותיו הרוחניות ולקרבו למקום
ויהא האדם עדיין משועבד להם כללים סי' רע"ט ויועיל בעבודתו ויחודו ותפילתו שבבית קה"ק
להמליץ טובה וברכה על ישראל ואעפ"כ בעניני
