gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קול דודי · Kol Doidy — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: קול דודי · Kol Doidy

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

קול דודי · Kol Doidy — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קס"ו – האזינו שובה תשפ"ז‬ ‫האזינו‬ ‫קול דודי – רמב"ם הלכ' תשובה‬ ‫הצור תמים פעלו וגו' א‪-‬ל אמונה ואין עול וגו' (ל"ב ד')‪.‬‬ ‫ברש"י מפרש א‪-‬ל אמונה לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא וכו' ואין עול‬ ‫אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה ולכאורה בשלמא לגבי רישא דקרא‬ ‫א‪-‬ל אמונה וגו' מובן היטב אמאי כתוב לשון אמונה דכיון דהשכר אינו בא מיד‬ ‫צריך אמונה שעתיד לבא לע"ל אבל לגבי סיפא דקרא למה נקט לשון אין עול‬ ‫לגבי תשלום שכר לרשעים בעה"ז‪.‬‬ ‫ונראה דהיה ס"ד דתשלום שכר בעוה"ז הוא עול דשכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫ליכא ונמצאו הרשעים מפסידים במה שמקבלים שכר שאינו שוה מאומה נגד‬ ‫ערך המצוה והוי עול ח"ו וקמ"ל דכיון דהוא רשע ורובו עבירות ממילא דינו‬ ‫להיות חייב לגמרי ואפילו שכר על מצוותיו לא מגיע לו ואעפ"כ נותן לו הקב"ה‬ ‫שכר בעוה"ז והוי לפנים משורת הדין ומובן ושפיר קרי ליה אין עול‪.‬‬ ‫הצור תמים פעלו וגו' א‪-‬ל אמונה ואין עול וגו' (ל"ב ד')‪.‬‬ ‫רבינו מחלק דגבי חמורות אין יוה״כ מכפר בלא תשובה‪ ,‬ועל קלות מכפר גם‬ ‫ברש"י א־ל אמונה‪ ,‬לשלם לצדיקים צדקתם לעולם הבא‪ ,‬ואין עול‪ ,‬אף‬ ‫בלי תשובה‪ .‬ותמה הכס״מ‪ ,‬דלכאורה הוי דלא כרבי ולא כרבנן בשבועות דף י״ב‬ ‫לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה‪.‬‬ ‫ע״ב דמבואר שם דלרבי על הכל מכפר יוה״כ בלא תשובה‪ ,‬ולרבנן על הכל מכפר‬ ‫ויל״ע‪ ,‬בשלמא מה שנאמר א־ל אמונה לגבי שכר הצדיקים מובן‪ ,‬שכן שכרם‬ ‫רק עם התשובה‪ ,‬והוא נשאר בצ״ע‪ .‬ובלח״מ נדחק טובא‪.‬‬ ‫אינו ניתן מיד אלא נשמר להם לעולם הבא‪ ,‬ולכן נדרשת אמונה שעתיד הקב״ה‬ ‫ואפשר למצוא מקור לדברי רבינו אם נדייק היטב בשו״ט שם בגמ׳ שבועות‬ ‫לשלמו‪ .‬אבל מדוע תשלום שכרם של הרשעים בעולם הזה נכלל באין עול‪ .‬וכי‬ ‫דף י״ג ע״א‪ ,‬דאיתא תניא יכול יהא יוה״כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים‪ ,‬ודין‬ ‫היה עולה על הדעת שהקב״ה לא ישלם להם את שכר מצוותיהם‪ .‬ועוד‪ ,‬מהו‬ ‫הוא‪ ,‬הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויוה״כ מכפר‪ ,‬מה חטאת ואשם אינן מכפרין‬ ‫הלשון אף לרשעים‪ ,‬שמשמע שיש בכך רבותא מיוחדת‪.‬‬ ‫אלא על השבים‪ ,‬אף יוה״כ אינו מכפר אלא על השבים‪ .‬מה לחטאת ואשם שאין‬ ‫ויש לבאר על פי דברי הגמרא בעירובין (דף כ״ב ע״א) עה״פ ומשלם‬ ‫מכפרין על המזיד כשוגג‪ ,‬תאמר ליוה״כ שמכפר על המזיד כשוגג הואיל ומכפר על‬ ‫לשונאיו אל פניו להאבידו‪ ,‬לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו‪ .‬ואמר רבי יהושע‬ ‫המזיד כשוגג‪ ,‬יכפר על שבים ועל שאינן שבים תלמוד לומר אך חלק‪.‬‬ ‫בן לוי‪ ,‬אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪ ,‬כביכול כאדם שנושא משא על‬ ‫וברש״י ד״ה אך חלק וז״ל אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא‪,‬‬ ‫פניו ומבקש להשליכו ממנו‪ .‬וממשיכה הגמרא‪ ,‬לשונאיו הוא דלא יאחר‪ ,‬אבל‬ ‫וכל אכין ורקין מיעוטין‪ ,‬ללמדך שפעמים שאין יוה״כ מכפר‪ ,‬הרי דבעינן מיעוטא‬ ‫יאחר לצדיקים גמורים‪ ,‬שנאמר אשר אנכי מצוך היום לעשותם‪ ,‬היום לעשותם‬ ‫מדרשה דקרא לומר דרק עם התשובה יוה״כ מכפר‪ ,‬ואי לא דגלי לן קרא‪ ,‬מסברא‬ ‫ולמחר לקבל שכרם‪.‬‬ ‫היה מכפר גם על שאינן שבים‪ ,‬כמו שמכפר על המזיד כעל השוגג‪.‬‬ ‫וכן פירש רש״י‪ ,‬בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא‪.‬‬ ‫ולכאורה קשה לומר דהאי קרא ד״אך״ קאי אכל עבירות‪ ,‬בין קלות ובין‬ ‫וכן כתבו התוספות בסנהדרין (דף ל״ז ע״ב)‪ ,‬ששכר המצוות שעשו הרשעים‬ ‫חמורות‪ ,‬דהלא כבר קתני לעיל מינה דף י״ב ע״ב בברייתא‪ ,‬דאי עשה תשובה על‬ ‫משתלם להם בעולם הזה‪.‬‬ ‫קלה זז משם עד שמוחלין לו‪ ,‬וזה בכל יום מימי השנה‪ ,‬וכן פסק רבינו שם ה״ד‪.‬‬ ‫אלא שלכאורה תמוה‪ ,‬שהרי קיימא לן בקידושין (דף ל״ט ע״ב)‪ ,‬שכר מצוה‬ ‫וא״כ אי אפשר לומר דגילה קרא דיוה״כ מכפר אקלות רק עם התשובה‪ ,‬דעם‬ ‫בהאי עלמא ליכא‪ .‬טובות העולם הזה אינן יכולות לשמש תשלום אמיתי עבור‬ ‫תשובה לא בעינן יוה״כ כלל‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬ששכרה גדול מכל חיי העולם הזה‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע הרשע מקבל את שכר‬ ‫ובע״כ דמיעוטא דקרא דאך לא קאי אלא אחמורות‪ ,‬ואילו לגבי קלות נשאר‬ ‫מצוותיו בעולם הזה‪ ,‬וכי ראוי ליתן לו פחות מן המגיע לו‪.‬‬ ‫הדין כמו שהיה פשוט מסברא‪ :‬דכיון דיוה״כ מכפר אמזיד כשוגג‪ ,‬דינא הוא דמכפר‬ ‫ובדברי רש״י מתיישב דהיה מקום לחשוב שתשלום שכר המצוה לרשע‬ ‫גם אאינן שבים‪.‬‬ ‫בעולם הזה נחשב לעוול‪ ,‬שהרי הוא מקבל דבר שאינו עומד כלל כנגד ערכה‬ ‫ועוד יש למצוא ביאור הגון בדעת רבינו על פי דברי התוס׳ שם דף י״ג ע״א‬ ‫האמיתי של המצוה‪ .‬על כך מלמד הכתוב ואין עול‪ .‬מאחר שהרשע‪ ,‬שרובו‬ ‫ד״ה שאין מכפרין וכו׳‪ ,‬שהעירו דכיון דמצינו עבירות קלות שאין בהן כרת שבאים‬ ‫עוונות‪ ,‬איבד את זכותו לקבל שכר בעולם הבא‪ ,‬אין מיעוט מצוותיו יכול לעמוד‬ ‫עליהן חטאת ואשם על מזיד כשוגג‪ ,‬וכגון חטאת דשבועת העדות ואשם דשפחה‬ ‫כנגד רוב עוונותיו ולהפחית מעונשו שם‪.‬‬ ‫חרופה‪ ,‬ואעפ״כ בעו תשובה‪ ,‬א״כ נילף מהם דגם יוה״כ בעי תשובה‪ ,‬אע״ג דמכפר‬ ‫נמצא שמעיקר הדין אין מגיע לו שכר כלל‪ ,‬ואעפ״כ במידת החסד משלם‬ ‫על מזיד כשוגג‪.‬‬ ‫לו הקב״ה בעוה״ז עבור המעשים הטובים שעשה‪ .‬זהו שכתב רש״י‪ ,‬אף לרשעים‬ ‫אלא בע״כ דעיקר הלימוד בגמ׳ מחטאת ואשם דבעינן בהם תשובה לא נאמר‬ ‫משלם שכר צדקתם בעולם הזה‪ .‬לא עוול יש כאן‪ ,‬אלא חסד לפנים משורת הדין‪.‬‬ ‫אלא לגבי החמורות‪ ,‬והיינו הני דבאים על חייבי כריתות ומיתות ב״ד‪ ,‬שהם מכפרים‬ ‫ומידה טובה מרובה אצל הצדיק‪ .‬כאשר רובו זכויות‪ ,‬נחשב הוא לבעל זכות‪,‬‬ ‫רק על השוגג‪ .‬ולגבייהו הוא דס״ד דיוה״כ עדיף מינייהו‪ ,‬שמכפר על מזיד כשוגג‪,‬‬ ‫ומיעוט עוונותיו בטל כנגד רוב מצוותיו‪ .‬ואעפ״כ עושה עמו הקב״ה חסד וממרק‬ ‫וא״כ יוכל גם לכפר בלי תשובה; ועל זה הוא דמביא מקרא ד״אך״ חלק‪ ,‬דבעי‬ ‫את עוונותיו בייסורים בעולם הזה‪ ,‬כדי שיגיע זך ונקי לעולם הבא ויקבל שם את‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫כללים סי' ק"ע‬ ‫מלוא שכרו‪.‬‬ ‫ונמצא דכל השו״ט מתחילה לא קאי אלא על חמורות‪ ,‬ורק על חמורות מסיק‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫דבעי תשובה עם יוה״כ כדי לכפר ולא דנה הגמ׳ כלל על קלות‪ ,‬דאצל קלות הוי‬ ‫ותתן לנו את יום הכיפורים הזה למחילה לסליחה ולכפרה וכו'‪.‬‬ ‫פשיטא כל הזמן דכיון דיוה״כ מכפר על מזיד כשוגג‪ ,‬ודאי דמכפר גם בלי תשובה‪.‬‬ ‫ולא אמרינן יום מחילה וסליחה וכו' כמו שאומרים בר"ה יום הזכרון הזה‬ ‫יום תרועה וכו' ונראה דהטעם משום דאילו היה נקרא יום מחילה וכו' היה הכרח‬ ‫ותתן לנו וכו' את יום הכפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחל בו את כל‬ ‫למחול לכל אחד כמו שבר"ה יום תרועה פירושו שחייב כל אחד לשמוע תרועה‬ ‫בשופר אבל כיון דקי"ל בשבועות י"ג‪ .‬דיה"כ מכפר על השבים ואינו מכפר על‬ ‫עונותינו וכו'‪.‬‬ ‫שאינם שבים ממילא אין מחילה ממש לכל אחד וע"כ לא נקרא יום מחילה וכו'‬ ‫לכאורה תמוה כפל הלשון שמתחיל ואומר למחילה ולסליחה וכו' ואח"כ‬ ‫חוזר וכופל ולמחל בו את כל עונותינו וכו' והנה בתפילה של נעילה אמרינן קץ‬ ‫ותתן לנו וכו' למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו את כל עוונותינו מקרא קודש‬ ‫ומחילה וסליחה על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב אליך לעשות‬ ‫בשבת מוסיפין באהבה לפני מקרא קודש וכו' ויש להבין מה ענין אהבה‬ ‫חקי רצונך בלבב שלם וכו' ומבואר דבקשת המחילה בעיקרה אינה שלא ליענש‬ ‫בשבת לגבי כפרת עבירות של יה"כ ואולי י"ל דהנה יה"כ דוחה שבת אף דשבת‬ ‫על העבר אלא כדי שלא ליכשל לעתיד ואולי היינו ע"פ דברי חז"ל פ"ק‬ ‫קביעא וקיימא ונתקדשה ע"י הקב"ה ואילו יה"כ נתקדש רק ע"י קידוש בי"ד‬ ‫דקידושין דף כ‪ .‬כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה וכו' נעשית לו כהיתר ומבקש‬ ‫ושורת הדין היה שידחה יה"כ לפני השבת אלא דזה הוא ענין אהבה שאעפ"כ‬ ‫מחילה כדי שלא יהיה אצלו החטא בבחינת שנה בה ויכשל בו עוד דאם נמחל‬ ‫אמר הקב"ה לדחות השבת לפני יה"כ באהבתו את ישראל לכפר על ישראל שלא‬ ‫ונחשב כאיננו לא יעשה לו עוד כהיתר וינצל ממנו ויחדל מעושק ידו ולפ"ז י"ל‬ ‫תדחה כפרתן אפילו עוד יום אחד‪.‬‬ ‫דגם כאן מהאי טעמא כופלין בקשת המחילה דמקודם מבקשים מחילה וסליחה‬ ‫על העבר שלא יענש ואח"כ מבקשים מחילה כדי שלא לעבור וליכשל עוד‬ ‫וממילא מובן דמתחילה מוחל ועושה שגגות מכל העונות שהן הזדונות ואח"כ‬ ‫לעתיד ובזה מתפרש היטב גם נוסח החתימה של הברכה בא"י מלך מוחל וסולח‬ ‫סולח שמכל אלו הזדונות שנעשו שגגות יחד עם השגגות דמעיקרא כולם יחד‬ ‫לעונותינו ולעונות עמו בית ישראל מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה וכו' ומה‬ ‫סולח אותן ועושה מהן זכיות ומש"ה מסיים מוחל וסולח לעונותינו וכו' דדוקא‬ ‫ההבדל בין מוחל וסולח לעונותינו לבין מעביר אשמותינו ואולי ג"ז כדנ"ל‬ ‫נקט עונותינו שהם הזדונות ובהם שייך סדר זה‪.‬‬ ‫דמוחל וסולח היינו על העבר ומעביר אשמותינו על שם העתיד שלא ליכשל בהן‬ ‫על חטא שחטאנו וכו'‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫בסדר אמירת הווידוי על חטא שחטאנו וכו׳ מפסיקים בשלושה מקומות‬ ‫כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון וכו' ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח‬ ‫לומר ועל כולם וכו׳‪ ,‬לאחר אות י׳ ביודעים ובלא יודעים‪ ,‬לאחר אות ע׳ בעזות‬ ‫אלא אתה בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו וכו'‪.‬‬ ‫מצח‪ ,‬ולבסוף לאחר אות ת׳ בתמהון לבב‪ ,‬טעם חלוקה זו אינו מבואר כל כך‪,‬‬ ‫לכאורה יש כאן כמין סתירה שאומר מתחילה סלחן לישראל ומחלן לשבטי‬ ‫ובפרט שאין שלושת החלקים שווים‪ ,‬שהחלק הראשון עד אות י׳ ארוך משני‬ ‫וכו' נקט סליחה לפני מחילה ותיכף אח"כ מסיים אין לנו מלך מוחל וסולח וכו'‬ ‫החלקים האחרים‪.‬‬ ‫מחילה לפני סליחה והנה סליחה הוי פחות ממחילה ומש"ה כשמתוודין על חטא‬ ‫ואולי תיקנו להפסיק דווקא באותיות אלו‪ ,‬שבהן נרמזות אותיות עתי‪ ,‬על‬ ‫וכו' אמרינן סלח לנו מחל לנו כפר וכו' מתחילין עם סליחה ורק אח"כ מבקשים‬ ‫שם הכתוב אצל שעיר המשתלח ושלח ביד איש עתי המדברה וגו׳‪ .‬האיש העתי‬ ‫מחילה ולפ"ז ניחא דאמרינן סלחן לישראל תחילה ואח"כ מחלן לשבטי ישורון‬ ‫הוא השליח המשלים את הכפרה לאחר שהכהן הגדול התוודה על השעיר את‬ ‫אבל למה מיד אח"כ מהפכין הסדר להקדים מחילה ונראה דכשאומרים שאין‬ ‫כל עוונות בית ישראל‪ ,‬וכנגד זה רמזו בסדר הווידוי שלנו‪ ,‬שבעוה״ר הוא בלבד‬ ‫לנו מלך וכו' שפיר הוי הסדר מהופך דלא רק שאין לנו מלך מוחל דהוי דבר גדול‬ ‫נשאר לנו בזמן הזה‪ ,‬כדי לעורר את התקווה שמהרה ייבנה בית המקדש והאיש‬ ‫אלא אפילו מלך סולח דהוי דבר קל גם זה אין לנו אלא אתה וכו' וכיון דסמוך‬ ‫העתי יחזור לתפקידו‪.‬‬ ‫לחתימה נקט זה הסדר מטעם הנ"ל ע"כ גם בסיום הברכה מסיים בא"י מלך‬ ‫עוד יש לרמז בחלוקת הווידוי‪ ,‬שהפרק הראשון מתחיל באות א׳ באונס‬ ‫מוחל וסולח וכו' אע"ג דבזה לא שייכא האי טעמא או אולי אפשר עוד לומר‬ ‫וברצון‪ ,‬הפרק השני באות כ׳ בכחש ובכזב‪ ,‬והפרק השלישי באות פ׳ בפריקת‬ ‫דסליחה קאי על השגגות היינו לעשות מהם זכיות והיינו למי ששב בהם בתשובה‬ ‫עול‪ .‬באותיות אלו נרמזת תיבת אפך‪ ,‬על שם הכתוב שוב מחרון אפך‪ ,‬כי כדי‬ ‫מאהבה כדאיתא ביומא פ"ו‪ :‬דאל"ה מה מועיל להן הסליחה דהלא הן כבר רק‬ ‫להשיב את חרון האף אנו מתוודים‪ ,‬והמודה ומתחרט ירוחם‪.‬‬ ‫שגגות ומחילה קאי על הזדונות היינו לעשות מהם שגגות בתשובה מיראה‬ ‫בענין כהן גדול ביום הכיפורים‬ ‫באותו היום‪.‬‬ ‫מדותיו ותאוותיו וכל הנוגע לבין אדם לחבירו לא‬ ‫במתני' דיומא דף ע‪ .‬דכשגמר כ"ג עבודתו‬ ‫ומענין לענין ובדומה להנ"ל מצינו בספר מגיד‬ ‫יעלה במדרגה שלזה צריך שיעמול בעצמו לתקן‬ ‫ביה"כ הביאו לו בגדי עצמו ולבש ומלוין אותו עד‬ ‫תעלומה על מסכת ברכות [להרה"ק בעל בני‬ ‫עניניו והנהגותיו‪.‬‬ ‫ביתו ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא‬ ‫יששכר] פרק אין עומדין דף ל"ב‪ .‬שכותב שם וז"ל‬ ‫ויתירה מזו מצינו להרב חיד"א בספר פני דוד‬ ‫בשלו' מן הקודש ותני עלה בגמ' דף ע"א‪ :‬ת"ר‬ ‫בא"ד והנני מעיד כי ראיתי בעיני צדיקים גדולים‬ ‫על תחילת פרשת אמור שכותב שם לגבי הא דכתיב‬ ‫מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש והוו‬ ‫אשר יראתי לגשת אליהם וכאשר באו לידי נסיון‬ ‫אצל כ"ג אלמנה וגרושה לא יקח וז"ל הקשה רבינו‬ ‫אזלי כו"ע בתריה כיון דחזינהו לשמעיה ואבטליון‬ ‫והשתדלו להשיג ממון ובפרט בתביעה בפה נתרוקנו‬ ‫יהודה החסיד מ"ט כהן גדול אסור באלמנה וכהן‬ ‫שבקוהו לדידיה ואזל בתר שמעיה ואבטליון לסוף‬ ‫מכל וכל ואבדו מעלתם וכו' ע"ש הרי דכך טבע‬ ‫הדיוט מותר בה ותירץ דאמרינן פ' עשרה יוחסין‬ ‫אתו שמעיה ואבטילון לאיפטורי מיניה דכ"ג [מפרש‬ ‫הבחירה שניתנה לאדם שיכול לתקן עצמו מאד בין‬ ‫דאין מוסרין שם המפורש אלא לצנועין שבהם וכ"ג‬ ‫רש"י ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן] אמר להן‬ ‫אדם למקום ולישאר מקולקל בין אדם לחבירו אלא‬ ‫אומר אותו ביה"כ כדאמרינן ביומא ושמא ישא עיניו‬ ‫ייתון בני עממין לשלם [מפרש רש"י לשון גנאי הוא‬ ‫דשם מחמיר עליו טפי דאי לא מתקן הקלקול שנשאר‬ ‫באשת איש שיראה אותה יפה ויזכיר ה' על בעלה‬ ‫לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת‬ ‫בו בין אדם לחברו סופו שיאבד כל מה שתיקן כבר‬ ‫ויהרוג אותו ע"ש ואם שהדברים תמוהין טובא נראה‬ ‫גיטין] אמרו ליה ייתון בני עממין לשלם דעבדין‬ ‫בענינים שבין אדם למקום‪.‬‬ ‫להביא להם סמוכין מלשון המשנה באבות פ"ה מ"ז‬ ‫עובדא דאהרן [מפרש רש"י רודפי שלו'] ולא ייתי בר‬ ‫ובעוד אופן י"ל והוא ע"פ דברי השפ"א על‬ ‫דתנן התם עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש‬ ‫אהרן לשלם דלא עביד עובדא דאהרן [מפרש רש"י‬ ‫יומא דף י"ח‪ :‬בענין יהושע בן גמלא שנעשה כ"ג‬ ‫וכו' ובין הנסים האלו מונה שם תנא דלא אירע קרי‬ ‫שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר לא תונו איש את‬ ‫אע"ג דלא היה ראוי כ" שבד"ה דא"ר אסי תרקבא‬ ‫לכהן גדול ביום הכיפורים וכו' הרי דקרי לזה נס‬ ‫עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר אם היה בן גרים‬ ‫דדינרי וכו' כותב השפ"א וז"ל בתו"י כתב דאע"ג‬ ‫והיינו דבדרך הטבע ראוי היה ראות קרי אתמהה‬ ‫לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך]‪.‬‬ ‫דיהושע בן גמלא היה חשוב מ"מ היו טובים ממנו‬ ‫אבל לפי דברי החיד"א מובן היטב דעלול מאד‬ ‫הריטב"א בפירושו על הגמ' לא הולך בדרכו של‬ ‫וכו' אך התוס' בב"ב הוכיחו מיבמות ס"ג דשם‬ ‫להיות מהרהר בערוה וממילא גם ליטמא‪.‬‬ ‫רש"י אלא ממתיק הדברים וכותב דלא נתכוין הכ"ג‬ ‫משמע דלא היה ראוי למנותו מעיקר הדין והריטב"א‬ ‫הרי דבאותה שעה עצמה שזוכה להזכיר השם‬ ‫לבזות את שמעיה ואבטליון אלא אדרבה חשב‬ ‫תירץ דאחרי שנתמנה נתעלה לשבח ויתכן לפרש‬ ‫המפורש בסילודים בעיצומה של עבודת היום‬ ‫להעלות על נס גדלותם שאף שהיו גרים בני עממים‬ ‫דגם זה נכלל במאמר האחרים גדלהו משל אחיו‬ ‫הקדוש יתכן דב מחשבתו יתכוין גם לרציחה וגם‬ ‫נתעלו על כל חכמי דורם וכעי"ז פירש גם הבן איש‬ ‫דכולם נתנו כחם ותפלתם עליו והחזירוהו למוטב‬ ‫לג"ע וכי אין לתמוה פלאי פלאים האיך יתכן כזה‬ ‫חי בספרו בן יהוידע אבל המהרש"א בח"א דוחה‬ ‫ותדע מדאמרינן בגמ' בסמוך שהיה מהדר לאחיו‬ ‫ועוד דרואין דמהני עבודתו לכפר על ישראל אףם‬ ‫פירוש זה כדמוכח מתשובת שמעיה ואבטליון והוא‬ ‫בתשוב ומשמע דעל כ"ג כזה נמי איתמר עכ"ל הרי‬ ‫דבעצם שעת הזכרת השם הנורא בקדושה וטהרה‬ ‫מפרש דהיה זה כ"ג ע"ה מהני כ"ג דלא מעלי‬ ‫דיתכן דע"י תפילת אחיו הכהנים הוא דמתגדל הכ"ג‬ ‫מחשבתו ניתנת לעבירה חמורה שדינה ליהרג ולא‬ ‫ששמשו בבית שני והיינו כמו שפירש רש"י דלא‬ ‫להתקרב למקום עד שיכול להוריד שפע ברכה מן‬ ‫לעבור ובע"כ צ"ל דכך הם הדברים שיכול לעלות‬ ‫נתכוין הכ"ג אלא לבזותם מפני שנתקנא בכבוד‬ ‫השמים עליהם ועל כל ישראל דלצורך זה הם‬ ‫ולהתקרב מאד ברוחו לשמים ובב"א לירד בעומק‬ ‫שהרבו מלויו לכבד אותם יותר ממנו וגברה קנאתו‬ ‫מתפללים עבורו שיהא שלוחם וימליץ טוב בעדם‬ ‫קלקול עצום בנוגע לתאוותיו הגשמיות‪.‬‬ ‫עד כדי כך שלא נרתע מלעבור על אונאת דברים‬ ‫אבל על הנהגתו הפרטית ומדותיו לעניני עצמו ע"ז‬ ‫אלא דאיכא אולי לימוד זכות על הענין והוא‬ ‫אע"פ שזמן קצר לפנ"כ יצא מעבודת היום בביהמ"ק‬ ‫לא התפללו דמאי איכפת להם אם במדותיו ותאוותיו‬ ‫ע"פ מה שבספרו נוצר חסד על אבות מתמה הרה"ק‬ ‫שזכה ליכנס לפני ולפנים ולכפר בעד כל ישראל‬ ‫אינו מתוקן יעבוד הוא ע"ע כשאר כל אדם‪.‬‬ ‫רבי י"א מקאמרנא זצ"ל כדנ"ל וכי נס הוה שלא ראה‬ ‫ובכ"ז מיד אח"כ נכשל ולא הצליח להתגבר על מדה‬ ‫ומצינו סמוכין ליסודות הנ"ל בנוסח תפילת‬ ‫כה"ג קרי ביה"כ וכו' והוא מפרש דאדרבה היא‬ ‫מגונה זו של קנאה וכן כתב כאן גם המאירי להדיא‬ ‫לשם יחוד וכו' שנהגו לומר קודם הנחת תפילין בכל‬ ‫הנותנת דלפי גודל הכנתו וטרחתו של הכ"ג‬ ‫דהאי עובדא היתה ביציאה מהעבודה של יה"כ ולא‬ ‫יום שכתוב בה בא"ד וצונו להניח על היד לזכרון‬ ‫להתקדש כבר שבעת ימים מקודם וכ"ש בעיצומו של‬ ‫הוי האי כ"ג עביד עובדא דאהרן כלומר שהיה קנתרן‬ ‫זרוע הנטויה ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות‬ ‫יום כדי לעבוד עבודה מעולה ולכפר על ישראל היה‬ ‫ומקנא על כבוד זולתו ומספר בגנות תלמידי חכמים‬ ‫ומחשבות לבנו לעבודתו יתב"ש ועל הראש נגד‬ ‫השטן טורח עוד יותר להכשילו ולמונעו מן הקדושה‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫המוח שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכחותי‬ ‫ומש"ה נחשב נס אי ניצול ממנו ע"ש ואיכא אולי‬ ‫ואולי אפשר לומר דכיון דרק על עבירות שבין‬ ‫כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתב"ש וכו' הרי‬ ‫בזה גם דרך להבין שאר הסתירות שבהנהגת כה"ג‬ ‫אדם למקום יה"כ מכפר אבל על עבירות שבין אדם‬ ‫דאיכא באדם שני חלקים נפרדים שצריך לבקש‬ ‫לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו‬ ‫שיהיו משועבדים כ"א בפ"ע לעבוד את השי"ת‬ ‫כדתנן במתני' דשלהי יומא דף פ"ה‪ :‬כמ"כ יתכן‬ ‫אחד תלוי בלב ותאותיו אחד תלוי במוח ובנשמה‬ ‫דכ"ג יזכה להתעלות ברוחו במדרגה גבוהה‬ ‫וא"כ יתכן דהמוח והנשמה ישתעבדו להקב"ה‬ ‫שקדושת היום תשפיע שפע והארה גדולה על‬ ‫ויזכה לרוה"ק ואילו הלב ותאותיו לא נשתעבדו‬ ‫רוחו לגדל השגותיו הרוחניות ולקרבו למקום‬ ‫ויהא האדם עדיין משועבד להם כללים סי' רע"ט‬ ‫ויועיל בעבודתו ויחודו ותפילתו שבבית קה"ק‬ ‫להמליץ טובה וברכה על ישראל ואעפ"כ בעניני‬