עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בעזהשי " ת
עצה
ותבונה
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה
'עומק לב'
שיעורים ושיחות קודש
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
'מים עמוקים '
'דולה התבונה '
קול רינה וישועה באהלי צדיקים
בקול רנה ושמחה מתוך הדרת כבוד וחרדת קודש באנו לשגר בזאת ברכת מזלא טבא מעומקא דליבא
קדם פני מורה דרכינו ומאיר נתיבותינו עטרת ראשינו ונזר תפארתינו
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א עצה
לרגל השמחה השרויה במעון הקודש בהולדת הנכדה ,בת לחדב"נ
הרה"צ ר' ברוך הלברשטאם שליט"א ותבונה
אחת היא הברכה קדם הסבים הדגולים
מורינו הגה"צ שליט"א
חדב"ן כ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה ,רב דבית מדרשינו בב"ב
***
שליט"א כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז קובץ רכ"ג
***
שליט"א הרה"צ ר' יוסף משה דוב הלברשטאם
אב"ד צאנז ארה"ב וראש ישיבות צאנז ערש"ק
יהא רעוא מן קדם אבוהון דבשמיא שירווה רבינו שליט"א רוב נחת ותענוג דקדושה ממנה ומכל יוצ"ח בבריות גופא ונהורא מעליא, האזינו – שבת שובה
ומצלאין אנו לחיי מלכא שיאריך ימים על ממלכתו וינחנו במעגלי צדק על מי מנוחות עד ביאת גואל צדק בב"א.
תשפ"ז
לתרומות והנצחות:
נדבת לע"נ 052-7620204
מורינו הגה"צ שליט"א אבי מורי עט"ר
לע"נ אביו הרה"ח ר' דוב בערל רייכר זצ"ל לקבלת הגליון בדוא"ל:
a609200101002@gmail.com
בן הרה"ח ר' קלמן קלונימוס זצ"ל
הגה"צ ר' יצחק יהודה זצוק"ל
בן הגה"צ ר' משה שמואל נלב"ע ביום י"ג תשרי תשמ"ז
שטרן זצוק"ל ת.נ.צ.ב.ה.
גאב"ד ביליץ לזכרון עולם
כל בני משפחתו שנספו בשואה
נלב"ע י"א תשרי תשס"ט הי"ד
ת.נ.צ.ב.ה. נודב ע"י בנו יו"ל ע"י
הר"ר יעקב קלמן רייכר הי"ו
ירושלים
רחוב דוד 32ירושלים
ניתן להאזין לשיעורי
סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
חבורת "בני עולם הבא" מדי ליל שישי בשידור חי
קעד' ה' -סוה"ס השבוע -האזינו דחסידי סטריקוב במערכת 'קול סטריקוב'
בייסודו ובנשיאותו
ח"ו ,סי' תר"ז שואלין ודורשין: של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מס' 072-3371263שלוחה .4
••• כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור
חזרה ק"ע י"ח -קעד' שבוע הבא – סוכות קו הבחינות077-437-9774 :
מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה וכן בקו שיעורי כ"ק מרן
ח"ו ,סי' תרכ"ה .תרל"ו. שואלין ודורשין: ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'
מס' 073-2951269שלוחה .1
ג לב האזינו – יום הכיפורים עומק
האזינו
רק בגדר מעלה בלימוד התורה ,אלא מן הפסוק (לא ,יט) "ועתה כתבו לכם את
שבלי שמחה חסר בעיקר לימוד התורה. השירה הזאת" ,דקאי בפשטות על
שירת 'האזינו' כמו שפירש"י שם,
ואע"פ שתחילת הלימוד הוא בעמל ילפינן בגמרא (סנהדרין כא ):למצוות
וביגיעה ,באופן של מרירות, וביארו כולה, התורה כתיבת
צריך להיות שתביא בסופה מתיקות הראשונים (רמב"ם בספר המצוות מצוה יח
ונעימות .וגם בתחילה צריך להיות ובהלכות ס"ת פ"ז ה"א; חינוך מצוה תריג)
בשמחה ,ומה שאמרו חז"ל (ברכות סג):
שהכתוב מתפרש כך ,כתבו לכם תורה
"אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שיש בה שירה זו (לפי שאין כותבים את
שממית עצמו עליה" ,אין זה סותר התורה פרשיות פרשיות) .הרי שתלה
לשמחה ,וצריך שגם במצב זה של 'ממית הכתוב את כל התורה בזה שיש בה את
עצמו עליה' תביא התורה לשמחה, השירהא.
ואדרבה בלי זה אין נחשב ל'ממית עצמו
עליה'. וי"ל שנרמז בזה גודל הנחיצות של
השמחה -שהיא עניין השירה -
וכן רואים ממה שצורת הכתיבה של ללימוד התורה -שהיא בבחינת כתיבת
השירה הוא באופן אחר מצורת ספר תורה כדכתיב (משלי ג ,ג) "כתבם על
כתיבת שאר התורה (באמצע כל שיטה לוח לבך" (ראה קידושין ל ,):שאין השמחה
א) ראה שאגת אריה (סימן לד) שחקר בזה אם התכלית הוא לכתוב את כל התורה ורק הכתוב גילה זאת
באופן כזה שיש לכתוב את השירה וממילא צריך לכתוב את כל התורה כיוון שאין כותבים פרשיות
פרשיות ,או שהתכלית היא השירה ,רק שאי אפשר לכתוב את השירה לבדה ולכן צריך לכתוב את כל
התורה.
לב האזינו – יום הכיפורים עומק ד
ישראל ,גם בעת צר ומצוק ,תמיד תהיה ריווח כשיעור פרשה סתומה (שו"ע יו"ד
בישראל השמחה המוכרחת לתורה, סימן ערה ס"ה)) ,ונרמז בזה העניין הנ"ל,
ומכח זה מחזיקים מעמד בכל הגלויות שתורה עם שירה ושמחה היא תורה
ובכל המצבים. במדרגה אחרת לגמרי .והוא האמור
בתוכחה (לעיל כח ,מז) "תחת אשר לא
עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב
לבב" ,כי כאשר אין שמחה אזי כל התורה
ועבודת ה' חסרים מאוד (ראה רמב"ם סוף
ידוע (ראה ויק"ר פ"ל ס"ג; ספר הישר לר"ת פ"ח מהל' לולב ,ושער רוח הקודש לאריז"ל פ"י).
שער העשירי) שהשב בתשובה שלימה
זי"ע הרי"מ ובשם החידושי
הוא כקטן שנולד .וברמב"ם (פ"ב מהל'
מתאמרא (שם משמואל תרע"ח
תשובה ה"ד) איתא עניין זה בהאי לישנא:
ד"ה ויאמר אליהם) לפרש הכתוב (לעיל לא ,ל)
"ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו
"וידבר משה באזני כל קהל ישראל את
האיש שעשה אותן המעשים" .היינו
דברי השירה הזאת עד תמם" ,שתיבת
שהבעל תשובה נחשב לאחר התשובה
'תומם' קאי על בני ישראל שעשאם
לאיש אחר ממש.
תמימים ושלמים .ויש לפרשו ע"ד הנ"ל
ואמר רבינו הרה"ק מטשכנוב זי"ע ששלימות בני ישראל שבאה ע"י לימוד
עפ"ז לבאר מה שאמר משה התורה היא רק בצירוף השירה והשמחה
רבינו ע"ה על עדת קורח (במדבר טז ,כח- בלימוד התורה ,כי בלאו הכי אין לימוד
כט)" :בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות התורה בשלימות.
את כל המעשים האלה כי לא מלבי ,אם
והנה בשירת האזינו נאמרו כל המצבים
כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל
של עם ישראל עד ימות המשיח,
האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני".
הגלות הקשה והמר והגאולה העתידה
וקשה איך נתן סימן כזה ,שאם לא לבא ,וכל זה נקרא 'שירה' ,ונרמז בזה
ייענשו אלא ע"י שיברא ה' שבכל המצבים שיהיו שרויים בהם בני
ה לב האזינו – יום הכיפורים עומק
ימותון אזי יהיה מוכח ש'לא ה' שלחני', בריאה חדשה להמיתם הרי שלא עשה
ואילו אם יעשו תשובה הרי שוב אינם את מעשיו בשליחות ה' ,והלא היו יכולים
נחשבים האנשים ה'אלה' ,כיוון שע"י לעשות תשובה והיה נסלח להם ולא היו
התשובה הרי הם כאנשים אחרים לגמרי, נענשים כלל.
לא אותם האנשים שחטאו ,וממילא הרי
ותירץ שמרע"ה דקדק בדבריו שאמר
זה שפיר סימן טוב.
'אם כמות כל האדם ימותון
אלה' ,שרק אם האנשים ה'אלה' לא
יום הכיפורים
וכדאיתא שם בגמ' (ע"ב)" :בספר תורה
כתיב 'ארבעים' ואתו רבנן בצרו חדא".
וצ"ב טעם הדבר שבצרו רבנן ממה נוהגים ללקות מלקות ארבעים
שמפורש בתורה (יעו"ש בגמ' שדרשו המקור בערב יום הכיפורים (שו"ע
לזה) ,ועד כדי כך שאם יוסיפו מכה אחת או"ח סי' תרז ס"ו).
על הל"ט יעברו על לאו ד"לא יוסיף"
וי"ל הטעם לזה ,דהנה הרה"ק
(דברים שם) וכמבואר בגמ' שם שגם על
מאוסטרובצא זי"ע אמר בשם
תוספת רצועה אחת עוברים בלאו זה.
הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב
ואמר הרה"ק מטשורטקוב שזהו כדי זי"ע לבאר מה שאמרו חז"ל (מכות כב).
להורות לאדם המוכה לבל יחשוב "כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת",
שאחר שקיבל את המלקות הרי הוא כבר ואף שבתורה נאמר (דברים כה ,ג)
בא על שלימות תיקונו .ולכן נותנים לו "ארבעים יכנו" ,מ"מ דרשו חז"ל
רק ל"ט מלקות והרי באמת כתיב שבאמת יש להכותו רק ל"ט מלקות,
לב האזינו – יום הכיפורים עומק ו
חובל בחברו .אכן נראה שמה שנכתב 'ארבעים יכנו' ,ואז גם אחר שלקה ירגיש
איסור זה דווקא בפרשת מלקות ,י"ל שעדיין חסר בכפרתו ויש לו עדיין מה
שבא לרמז עניין זה שאפילו אדם כזה לתקן ,ולא חזר להיות כבתחילה.
שחטא ונתחייב מלקות מ"מ אין לנקוט
וי"ל עד"ז באופן אחר ,שהנה אומרים
עמו את מלוא חומרת הדין ,ועדיין צריך
(בפייט למוסף יום ראשון של ר"ה) "א-ל
להתנהג עמו גם במידת הרחמים ,ולכן
אמונה בערכך דין ,אם תמצה עומק
יש להיזהר שלא להוסיף לו אפילו מכה
הדין ,מי יצדק לפניך בדין" .והיינו שאין
אחת יותר ממה שנקצב לו.
שייך שתהיה הנהגה שכולה לפי מידת
וכן רואים בכל דיני מלקות שהם במידת הדין ,אלא בהכרח צריך ג"כ לערב בה
הרחמים ,וכדאיתא שם (מכות כב).
ממידת הרחמים.
"אין אומדין אותו אלא במכות ראויות ולכן בצרו רבנן חדא ,כי אף שבתורה
להשתלש" (שאם אמדוהו שיכול ללקות נאמר 'ארבעים יכנו' ,והיינו שלפי
עשרים אינו לוקה אלא י"ח שמתחלק שורת הדין דינו ללקות ארבעים לא פחות
לשלוש) ,ומבואר שאומדים אותו תחילה ולא יותר ,זהו כאשר ההנהגה היא רק
כמה מלקות הוא יכול לקבל ,ואם הוא לפי מידת הדין ,אבל היות שאין ממצים
חלש ואינו יכול לסבול ארבעים מלקות את עומק הדין ,ומערבים ג"כ את מידת
ילקה פחות (רמב"ם פי"ז מסנהדרין ה"א). הרחמים ,ממילא מורידים מכה אחת
והכל על דרך האמור ,שאף שהוא שעת והוא לוקה רק ל"ט.
עשיית דין ומשפט ,מ"מ גם במצב כזה
יש רחמנות על האדם (ראה חידושי הגר"ח
והנה הלאו ד'לא יוסיף' הוא איסור כללי
למכות שם ,ובכתבי הגרי"ז נזיר כג .).וזהו יסוד על כל חובל בחברו ולאו דווקא
בחוטא שלוקה יותר מדינו (כתובות לג,:
לאו ד'לא יוסיף' האמור כאן ,להורות
שגם במצב של דין יש לערב רחמים. ספר המצוות לרמב"ם מצוות ש-שיט) ,רק שאם
מלקים את החוטא יותר מן הקצוב לו
וכמו כן מה דאיתא התם (מכות כב): הרי מלקות יתירות אלו אין ניתנים לו מן
"נתקלקל בין בריעי בין במים הדין וממילא עוברים על איסור זה של
ז לב האזינו – יום הכיפורים עומק
פטור" היינו שאם אירע לו בשעת
המלקות איזה דבר הגורם לו לביזיון
נפטר מן המלקות ,וכדילפינן מקרא
ד"ונקלה אחיך לעיניך" (דברים שם),
ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל
"כיוון שנקלה הרי הוא אחיך" (מכות כג,.
המזבח מלפני ה' ומלא חפניו
רש"י שבועות כח .ד"ה התם רץ) .וזהו בחינה
קטרת סמים דקה והביא מבית
של המתקת הדינים .והרי שבשעת
לפרכת ,ונתן את הקטרת על האש
עשיית הדין בעצמו יש ג"כ מקום
לפני ה' וגו' (ויקרא טז ,יב-יג).
לרחמים.
הנה עבודת הקטורת נוהגת כל השנה
ונמצא שכל עניין המלקות מורה על
בכל יום ,אולם בזה התייחדה
(ראה בחינת ה"רחמים בדין"
הקטורת של יוה"כ ,אשר לעומת
רמב"ן ויקרא כג ,כדב) ,ולכן לוקים בערב
הקטורת שבשאר ימות השנה שמכניסים
יוה"כ ,כדי להמשיך עניין זה ,שאף אם
אותה אל ההיכל ,הקטורת של יוה"כ
אמנם כעת הוא מצב של דין ,לא יהיה זה
מכניסים ומקטירים בקודש הקדשים.
חלילה באופן של מיצוי עומק הדין ,אלא
ובכלליות עבודת הקטורת הוא ענין
במידת הרחמים ג"כ.
פנימי מאוד ולכן מקטירים אותה בפנים ג
הוא שצריך והנה לשון הרמב"ם
(ראה יומא מד ,).והקטורת של יוה"כ היא
האדם להתבייש בחטאיו ,והוא
פנימית ביותר ולכן היא מוקטרת לפני
שלימות התשובה ,וי"ל העניין בזה ,כי
ולפנים.
כאשר האדם בוש מחטאיו הרי בזה גופא
על מרמזת שהקטורת ומצאנו מתקיים 'ונקלה' ,וממילא 'כיוון שנקלה
(תהלים התפילה ,כדכתיב הרי הוא אחיך' ,וזוכה לכפרה גמורה.
ב) וז"ל שם" :כי הכל תלוי בתשובה אלא בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו וביום הכפורים
במדת הרחמים והוא מאמרם (ר"ה לב' ):מלך יושב על כסא דין' וכו' ,ראש השנה יום דין ברחמים ,ויום
הכפורים יום רחמים בדין".
ג) לא מצאנו מקורו בדברי הרמב"ם ,אולם כן איתא בשערי תשובה (ש"א אוכ"ב)" :והמדרגה העליונה
בזה ,שיכלם האדם על עונותיו מלפני השם יתברך" ,יעו"ש.
לב האזינו – יום הכיפורים עומק ח
ונשנתה ביוה"כ אשר אז שוב חזרו קמא ,ב) "תכון תפלתי קטרת לפניך".
והכניסו התפילות אלא שעתה היה זה ונראה שכאשר היה הכהן מקטיר
למקום נעלה יותר. הקטורת היה מכניס בזה תפילות בני
ישראל אל הקודש ומעלה אותם לעילא
והנה הקטורת של כל ימות השנה
ולעילא .וכל זה היה בכל ימות השנה,
הייתה צריכה להיות 'דקה',
וביוה"כ היה מכניס התפילות לפני
כדכתיב (שמות ל ,לו) "ושחקת ממנה
ולפנים ומעלה אותם עוד יותר למקום
הדק" ,אולם הקטורת של יוה"כ הייתה
עליון עד למאוד.
'דקה מן הדקה' ,והעניין ,שכדי להעלות
התפילות לפנים צריך תחילה לזככם וזהו ששנינו בברייתא דפטום
ולתקנם כדבעי ולהכניס בהם מחשבות הקטורת" :שלוש מאות
וכוונות טהורות ,וזהו 'דקה' ,שיהיו וששים ושמונה מנים היו בה ,שלוש
התפילות מבוררות ומתוקנות כדבעי. מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה,
וביוה"כ שמעלים אותם למקום פנימי מנה לכל יום פרס בשחרית ופרס בין
ועליון יותר ,אז צריכים להיות 'דקה מן הערבים ,ושלושה מנים יתרים שמהם
הדקה' ,לתקן ולברר התפילות עוד מכניס כה"ג מלא חפניו ביוה"כ ,ושוחקן
יותר. יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה".
ומשמע שהקטורת של יוה"כ נכללת
וי"ל עוד במה שהייתה הקטורת של
בחשבון אחד עם הקטורת של כל ימות
יוה"כ 'שלושה מנים יתרים',
השנה ,שהיו יחד שס"ח מנים ,ולא שהיו
וכביכול היא שיריים מהקטורת של כל
שני חשבונות נפרדים ,שס"ה מנים לכל
ימות השנה ,שבמשך כל ימות השנה היו
ימות השנה ועוד ג' מנים ליוה"כ ,אלא
תפילות שלא זכו להיכנס לפנים ,הן
שניהם באים בחשבון אחד.
תפילות שהיה ברצון בנ"י להתפלל ולא
התפללו בפועל ,והן תפילות שהתפללו וביאור הענין כנ"ל ,שעבודת הקטורת
אולם מחמת חלישותן לא התקבלו לרצון. של כל ימות השנה ,שעניינה
והם ה'שיריים' של תפילות כל ימות חזרה להכניס ולהעלות התפילות,
ט לב האזינו – יום הכיפורים עומק
ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה השנה ,שנשארו בחוץ .וביוה"כ שמעלים
ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו את התפילות בחילא יתיר ,אז זוכים גם
הענינים אינו הגון השחוק והשמחה". תפילות אלו להיכנס אל הקודש.
ולעומתם ימי חג הסוכות הם ימי
תשובה מאהבה ,וכמאמר
הנודע של הרה"ק הקדושת לוי
מברדיטשוב זי"ע (האזינו ד"ה מי א-ל)
בענין ארבעה הימים שבין יוה"כ
בביאור דברי המדרש (תנחומא אמור סכ"ב,
לסוכות (ראה שער הכוונות דרושי חג
ועד"ז בויק"ר פ"ל ס"ז) שאמרו עה"פ (ויקרא
הסוכות) ,נראה לומר שהוא על דרך עניין
כג ,מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי
הסליחות שאומרים לפחות ד' ימים לפני
עץ הדר" וגו'" ,וכי ראשון הוא ,והלא
ראש השנה (טור או"ח סי' תקפא) ,ואחד
יום חמשה עשר הוא ואת אמרת ביום
הטעמים בזה הוא (אליה רבא סי' תקפא או"ח)
הראשון ,אלא ראשון הוא לחשבון
שצריך האדם לעשות עצמו כקרבן בראש
עונות" ,וביארו שם העניין באריכות,
השנה ,ולכן צריך ד' ימים ,לבקר
ותוכן הדברים שבראש השנה ויוה"כ
ולפשפש במעשיו ולתקן חטאיו דומיא
עושים בני ישראל תשובה ,והקב"ה מוחל
דקרבן הטעון ביקור ד' ימים קודם
להם על כל עוונותיהם ,מה ישראל
ההקרבה מפני המומים.
עושין ,נוטלין לולביהן ביו"ט ראשון של
חג ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה, והנה ראש השנה ויוה"כ הם ימי תשובה
והוא מתרצה ומוחל להם ,ואומר להם הרמב"ם וכלשון מיראה,
הרי ויתרתי לכם את כל עוונותיכם בפירוש המשניות (ר"ה פ"ד מ"ז):
הראשונות ,אבל מעכשיו הוא ראש "שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא
חשבון ,ולכן חג הסוכות הוא ראשון ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה
לחשבון עוונות. והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה
לב האזינו – יום הכיפורים עומק י
חפץ בהם ,אבל בהגיע ימי הסוכות שאז וביאר הרה"ק מברדיטשוב שאחר ימי
נהפכות הזדונות לזכיות ,אזי הקב"ה ר"ה ויוה"כ שבהם אנו עושים
סופר ומונה העוונות כדי שירבו תשובה מיראה ,אזי בחג הסוכות בעסק
זכויותיהם של ישראל. מצוות סוכה ולולב שעושים אותם בחיבה
ולפ"ז י"ל שכאשר לפני ימי תשובה ובאהבה ומתוך שמחה וטוב לבב אנו
מיראה ,ר"ה ויוה"כ ,צריך ד' עושים תשובה מאהבה ,ואמרו חז"ל
ימי ביקור לבדוק ולפשפש במעשיו ,כן (יומא פו ):שע"י תשובה מיראה זדונות
לפני ימי התשובה מאהבה ,ימי חג נהפכות לשגגות וע"י תשובה מאהבה
הסוכות ,צריך ד' ימי ביקור להתכונן זדונות נהפכות לזכיות ,לכן עד לחג
לתשובה כדבעי. הסוכות אין מונים את העוונות כי אין
יא התבונה פר' האזינו תשס"ח דולה
דולה התבונה
האופן האיך לצאת מגדר "דצווחין ככלבין הב הב" –
כשמשתדל לכוון גם לשם ה' ובקשות רוחניות,
שאז אין חסרון בכך שמתפלל גם על גשמיות
שיחת קודש לבחורי החבורות
ליל שב"ק פרשת האזינו – שבת שובה ג' תשרי – ב"ב שנת תשס"ח
באיזה אופן אמור דברי הזוהר בגנות הצווחין הב הב
בכל הספרים מביאים את מאמר התיקוני זוהר (כב ע"א) שלא טוב עושים אלו ששמים
מגמת פניהם בימי ראש השנה לבקש על דברים גשמיים וצרכי גופם ,שהם ככלבין
דצווחין הב הב.
ולכאורה יש להבין ,וכי דורשים מהאדם להלך בגדולות ובנפלאות ממנו ,הרי לאו כל
אחד הוא בר הכי להיות בדרגה רמה כזו שכל מעייניו ומחשבותיו יהיו
נתונים אך ורק על צער השכינה ,והאיך יתכן שתהא התביעה מופנית אל כל אחד
מישראל שירגיש בחסרון השכינה ,בעוד שמטבעו להרגיש רק בחסרון צרכי עצמו.
אמנם יתכן לומר דכוונת הדברים הוא ,דאכן אין באים בטרוניא ובתביעה שהאדם
צריך לכוון אך ורק אל צער השכינה וחסרון של מעלה ,ואין באים בדרישה
שיסיח דעתו לגמרי מצרכיו ,אלא התביעה היא על כך שכל מחשבותיו נתונים ושקועים
אך ורק בעניני גשמיות ,ואין איש שם על לב לבקש ולהתחנן על עניני רוחניות,
והתביעה מכוונת אל האיש הישראלי ,איך זה שבמשך כל הימים הנוראים היית עסוק
התבונה שיחת קודש דולה יב
רק בבקשת רחמים על צרכי גשמיותך בלבד ולא נתת לבך גם אל החלק העיקרי שבשלו
נבראת ובאת לעולם ,שהוא החלק הרוחני .אשר באמת כל עוד שהאדם נמצא במדרגה
שפלה ,הרי בחינה זו הוא אצלו ענין של גלות השכינה .ואם כן ,עיקר התביעה על אלו
דצווחין הב הב ,הוא מדוע אין מבקשים גם על עניני רוחניות .אך אם מעלה על לבו
לבקש על כך ,דיינו ,ואז אין שום פגם ודופי כשמוסיף לבקש את אשר על לבו שה'
ימלא חסרונו בעניני גשמיות.
ובזה ירווח לן ליישב הא דהאריכו בספרים הקדושים בחיפוש דרכים האיך להמליץ
לימוד זכות על כלל ישראל בזה שמבקשים על דברי גשמיות .אמנם לדברינו יובן
ויתיישב הדבר ,דאין כוונת דברי הזוה"ק לשלול לבל יעלה על דל מחשבתינו עניני
גשמיות מכל וכל ,אלא שצריך לבקש גם על עניני רוחניות ולכוון עליהם.
והיינו על דרך שמבואר בספרים ,שבאמת כל התכלית בזה שהאיש הישראלי מבקש
על ענינים גשמיים ,הכל הוא "למענך אלקים חיים" ,כי כל הענינים הגשמיים
נצרכים הם רק לצורך עבודת הבורא.
החיסרון הוא רק כשמבקשים ככלבים מבלי שום כוונה לש"ש
והענין יומתק ביותר על פי דברי השם משמואל (פרשת משפטים) שדייק מהא דאמרו
דצווחין "ככלבין" הב הב ,על פי מאמר הגמרא (נדרים כד ע"א) דאיתא שם ,דאם
אמר אחד לחבירו מודרני ממך אם אינך נהנה ממני ,לחד מאן דאמר הוה נדר .והקשו
בגמרא אמאי לא הוה נדרי זריזין דקיימא לן שאינו נדר .ותירצו דזה אינו נקרא נדרי
זריזין משום דאמר ליה לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי ,ועל כן
מתכוון באמת לכך.
ומעתה זהו הכוונה במגרעת והחסרון שיש בזה שצווחין "ככלבין" ,דקאי על המבקש
"זכרנו לחיים" לצורך עצמו לבד ,היינו שתהיה תכלית כוונתו ליהנות הוא
לבדו ,זה נקרא צווחין ככלבין ,אבל אנחנו מסיימים "למענך אלקים חיים" ,שכל שאנו
מבקשים חיים הוא למענך ,שיצמח מזה כבוד ה' בעולם ,זוהי התפילה הנרצית,
עכתד"ה.
יג התבונה פר' האזינו תשס"ח דולה
ולפי דברינו יתבאר בטוב טעם ,כי כל החיסרון הוא רק כאשר מכוונים רק על צרכי
הגוף מבלי לתת מקום לה' לבקש גם על עניני רוחניות ,ולכן נקטו בלשונם דצווחין
"ככלבא" דייקא ,דמהות הכלב להיות רק נהנה מבלי להחזיר טובת הנאה ,וכמו כן כל
התביעה הוא על כך שמבקשים רק על צרכי הגוף מבלי להחזיר ולכוון גם על צרכי גבוה.
מתוך דברי התיקו"ז מוכח דהכוונה כפי שהתבאר
והנה המעיין במקור הדברים בלשון התיקוני זוהר ,בעיניו יראה ולבבו יבין דקוטב כוונת
הדברים המוכח מהתם הוא כדברינו הנזכרים ,דכך הוא לשון הזוה"ק שם" :ויפן
כה וכה ,מציץ מן החרכים ,אלו עשרת ימי תשובה ,וירא כי אין איש ,ועוד משגיח מן
החלונות ,אלין חלונות דבי כנישתא ,דאבא ובנוי אינון בבית הכנסת אסירן ,ואיהו בכל
יומא אשגחותיה עלייהו ויהיב לון מזונא ,ויפן כה וכה ,אם אית מאן דיתער בתיובתא
לתברא בית אסורין דילהון ,הדא הוא דכתיב (ישעיה מט ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר
בחשך הגלו ,ויפן כה וכה וירא כי אין איש ,אלא איש דרכו פנו בעסקין דילהון באורחין
דילהון איש לבצעו ,מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא ,ולאו אינון מסטרא
דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע ,אלא כלהו צווחין
בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים,
ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בושת אנפין דלא
אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא דאיהי מרחקא מיניה
למהדר לגביה ,ואדמיין לכלבים דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ,ואינון
ערב רב דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" ,עכלה"ק .ומשמע מכל זה גם כן ,דעיקר
התביעה הוא שאין שמים על לב כלל לבקש על צורך גבוה ,ולכוון גם למען שמו באהבה.
המתפלל במטבע שטבעו חכמים שוב אינו בכלל דצווחין ככלבין
ומעתה מי שמתפלל על סדר התפילה בנוסח שתקנו חכמינו ז"ל ,הרי שמלבד מקומות
מועטים שבהם מבקשים על צרכי עצמו ,כגון "זכרנו לחיים" וכו' ,וב"אבינו
מלכנו" ,הרי רוב הדברים והבקשות בתפילת ראש השנה המה על כבוד שמים,
שמבקשים על גילוי כבוד מלכותו בעולמו" ,ובכן תן פחדך" וכו'" ,וידע כל פעול כי
התבונה שיחת קודש דולה יד
אתה פעלתו" וכו' ,וכהנה בקשות רבות שמבוקשם הוא להרבות כבוד שמים שיתגלה
במהרה בזמן קרוב .ואם כן ,אם מתפללים את סדר התפילה שתקנו חכמינו ז"ל ,כבר
אין זה בכלל דברי התיקוני זוהר הנ"ל ,ואינם בגדר דצווחין ככלבין ,מאחר שמבקשים
בפה גם בקשות לצורך גבוה.
הדרכה ישרה על עבודת התפילה בימים הנוראים
והנה בנותן טעם להביא בזה מה שכתוב בספה"ק ליקוטים יקרים להמגיד הק'
ממעזריטש זי"ע (אות קל"ד) הדרכה ישרה על אופן צורת התפילה בימים
הנוראים ,ומעורר שם אודות הענין שלא לומר הפסוקי דזמרה במרוצה (וביושר דברי
אמת (קונטרס השני ,אות כב) כתב גם כן לעורר על כך ,וכותב בתוך דבריו" :ובדרושים של
הרב ר' בער זלה"ה בהכתבים יש שם דרוש ארוך על גנות האנשים האלו" .והוא הוא),
ומן הראוי להביא את לשונו הק'" :רמז הפסוק (תהלים פא ד) 'תקעו בחודש שופר בכסה
ליום חגינו' .אפשר שרומז על כל בני ישראל המתפללים בראש השנה .והנה מנהג המון
העם להתפלל התפילות של עמידה מלה במלה ובכוונה גדולה כל אחד ואחד לפי
השגתו ,ועיניו ולבו רק אל הרנה ואל התפילה ,ולא אל דבר אחר איזה מחשבה זרה
ח"ו ,מפני שהתפילות של ר"ה הם חדשים אצלו ואיידי דחביבי ליה יהיב דעתיה ,ומה
גם מפני פחד הדין והתעוררות התפילות שהם ממריכין הלבבות .ומזה נתעורר להם
הכוונה ,אבל לא כן התפילות שלפני עמידה ,כמו פסוקי דזמרה ויוצר אור שבהם הורגלו
כל השנה והם לפניהם כדיוטגמא ישינה ולא יהבי דעתם עלייהו ,כאשר דשו בה כל
השנה במרוצה כאשר הולך על גבי גחלים ובלי כוונה כלל.
ולזה הזהיר ואמר "תקעו בחודש שופר" ,כלומר על זה איני צריך להזהיר אתכם על
עיקר העמידה ,כי בוודאי תכוונו בה ,כי זה כבר תקעו ונגמר בלבם שצריכין כוונה
גדולה ,חדא מפני שהוא "חדש" ,תפילה של פרקים דיוטגמא חדשה החביבה ,ועוד
שהוא "שופר" ,כמו שאמרו רז"ל (ר"ה כו ע"א) שופר כיון דלזכרון הוא כלפני ולפנים דמי,
ובוודאי תתעוררו מעצמיכם לכוון בכוונה עצומה ,בכדי שיעלה זכרוניכם לפניו לטובה,
כי מי הוא הכסיל והבער חסר לב אשר הוא יודע כי היום יעמוד במשפט הגדול
והנורא לפניו יתברך ויחשה וישתוק ולא יתחנן על נפשו ונפש בניו ובני ביתו אשר
טו התבונה פר' האזינו תשס"ח דולה
הם תלויים בו ,ולפי מעשיו ידונו הם ,כי בוודאי יעשה כל יכולתו בכל כוחו ויתפלל
ביתר שאת ויתר עוז בכדי שישפרו ויתנאו דבריו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש
ברוך הוא .וזהו "בחודש שופר".
אבל בזה אני מזהיר אתכם בשארי התפילות ותחנונים וקרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת
שמע וברכותיה ,שאתם דשים אותם בעקב והם עומדים ברומו של עולם ,כל
אחד ואחד בפני עצמו הוא עולם שלם ועליון רם ונישא מאוד ,ואתם אומרים נואש
לתפילות אלו ,כי עיקר מגמותיהם לתפילת העמידה ,אבל אתם טועים ומבוכים בזה,
הגם שבאמת העמידה היא העיקרית שהיא כמדבר לפני המלך בעולם האצילות עצמו.
אכן ,מי שאין לו מפתחות חדרים החיצונים האיך יכול לכנוס בחדרים הפנימים ,כי לכן
תקנו הקדמונים מתחילה העולמות על הסדר כידוע ,שהם נגד ד' עולמות אצילות,
בריאה ,יצירה ,עשייה ,מתתא לעילא – כי ברכות השחר וקרבנות הם 'עשיה' ,ופסוקי
דזמרה הוא 'יצירה' ,וברכות קריאת שמע וקריאת שמע הם 'בריאה' ,ותפילת העמידה
'אצילות' ,והם בסדר עולה מתתא לעילא.
ופשיטא ביום הדין הגדול והנורא הזה קודם שיבוא לתפילת העמידה צריך שיהיה
"בכסה ליום חגינו" ,פירוש ,צריך לכסות ולהמתיק את יום הדין הגדול שהוא
ראש השנה הנקרא יום ,כמו שכתוב (איוב א ו) 'ויהי היום וגו' ויבוא גם השטן' ,זה ראש
השנה ,שהדין מתגבר בו ורבו המקטרגים והם המונעים ומבדילים מלהתפלל התפילות,
ויזכרו עוונותיו של אדם ח"ו .ומה יועיל כלל הכוונות בתפילות העמידה ,כי לכן תקנו
תחילה סדר הקרבנות שמכפרין ,כמו שאמרו רז"ל (מנחות קי ע"א) כל העוסק בתורת
עולה וחטאת כאלו הקריבם ,וכיוצא בזה שאר הקרבנות .ואחר זה תקנו לומר פסוקי
דזמרה ,לזמר הקליפות ולהכניעם ,שהוא מלשון 'לא תזמר' כידוע ,ומכל שכן ביום ר"ה
שצריך ליזהר בהם מאוד טרם בואו אל היכל המלך למשפט להשתיק המקטריגים
ולראות שיהיו לו מליצים טובים.
ועוד תקנו לומר מתחילה זמירות שירות ותשבחות להעביר פנים של זעם ,משל למלך
שבחר יום אחד מוגבל לעיין ולהשגיח במעשה בני המדינה ,והעמיד המלך
התבונה שיחת קודש דולה טז
מליצים ומקטריגים כנימוס המלכות .והנה כאשר שמעו בני המדינה את הדין הגדול
והנורא ,אימה חשיכה גדולה נפלה עליהם ולא קמה בהם עוד רוח ,ויצעקו צעקה גדולה
לאמר אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה ,וביותר שפני המלך זועמה עלינו כי הרבינו
לפשוע ולא עשינו ציוויו ומרדנו בו ומי יכול לעמוד מפני זעמו .ובוודאי מפני זעם המלך
נסתם פי המליצים הטובים עלינו ויתגברו המקטריגים .והתייעצו בני המדינה לאמר
סמא דמלתא מתחילה להשתדל להעביר זעם המלך ,מה עשו ,בחרו איש אחד חכם
מאוד ונבון הדבר ויוכל לכלכל דבר .והיה האיש ההוא בדחן מאוד ,וכאשר האיש ההוא
בא אל המלך התחיל לדבר בפניו דברי משל ומליצה ובדברי חשק ובשמחה גדולה
ובדברי שבחים וגדולתו ורוממותו של המלך .ובמלתא דבדיחותא כאלו אינו מכלל בני
המדינה ואינו בכלל הנידונים ,ולא זז משם עד שבא ממשל למשל ומשמחה לשמחה
עד שהעביר זעם המלך ,ולא עוד אלא שגרם שמחה ותענוג גדול למלך.
וזהו שכתוב בזוהר (ח"ב קז ע"א) "דוד מלכא בדיחא דמלכא הוה" ,שהיה משמחו
במלתא דבדיחותא בשירות ותשבחות ומזמורים שהיה מזמר בהם הקליפות,
ובזה העביר פנים של זעם והכעס מהמלך .ובראות המקטריגים כי המלך נתרצה ברצון
ושמחה ,נסתמו דבריהם וברחו להם ,ומליציו הטובים נתגברו ויצא לאור משפטם.
ולכן תקנו קודם עמידה קרבנות ופסוקי דזמרה ושאר שבחים וברכות ,לטעם הנזכר,
לכן צריך להזהר בהם מאוד ,לאמר בכוונה ובהתלהבות ושמחה גדולה להראות
שאנו בטוחים בחסדו שיוציא לאור משפטינו ,והטוב בעיניו יעשה.
וזהו שאמר "בכסה ליום חגינו" ,כי אף שהוא יום הדין ,עם כל זה נקרא "חג" ,שהוא
ר"ת ח'סד ג'בורה ,ר"ל גבורה ממותקת ע"י החסד .וזה "בכסה" ,שהחסדים
ימתיקו הגבורות ,ע"ד שנאמר (תהלים פה ג) 'כסית כל חטאתם סלה' ,ולא נאמר העברת
חטאתם ,כמו שכתוב (ש"ב יב יג) 'גם ה' העביר חטאתך' וגו' ,אך מפני שהם ימי דין אין
להעבירם מכל וכל רק למתקם כמו שכתוב בכתבי האר"י זללה"ה" ,עכלה"ק.
והנה מי יתן ויהיה לנו אחיזה באפס מה בדבריו הנוראים האלה ,והלואי שהיינו בדרגה
שכותב כמילתא דפשיטא דבתפילת העמידה מי הוא הכסיל והבער חסר לב
יז התבונה פר' האזינו תשס"ח דולה
שביודעו את גודל יום הדין ומי יכולנו ,בוודאי עושה ככל יכולתו ומתפלל בכל כוחו,
והלוואי שנאחוז בזה לכל הפחות.
סיפור מהרה"ק מראפשיץ
ובענין זה יסופר לדור עובדא דהוה אצל הרה"ק מראפשיץ זי"ע ,ששמעתיו
מהגה"ח רבי יוס'ל ציינווירט זצ"ל – ולאחמ"כ שמעתיו בנוסח אחר כפי
שסיפר כקש"ת אדמו"ר מבאבוב זצ"ל ,אך הלימוד והמוסר השכל היוצא מזה שוה
בשתי הנוסחאות ,ואספר אותו כפי ששמעתיו מרבי יוס'ל כמה וכמה פעמים שסיפרו
בנוסח זה – שבימיו של של הרה"ק מראפשיץ חיו באחת מהעיירות שני חברים שגדלו
יחד מנעוריהם ,ואחד מהם היה בנו של הרב דמתא ,והשני היה בנו של ראש הקהל,
ובני העיר החשיבו את הראשון על פני השני שלא היה חשוב ונערץ כל כך כמו חברו.
ותמיד כסדר היה ז ה השני מקנא בחברו והיטב חרה לו למה אין מעריכים אותו כמו
חברו ואין מכירים בייחודיותו שלדעתו הוא עולה על חברו עשרת מונים ,ותמיד חשב
שברבות הימים כשיגיעו לתקופת השידוכים אז יווכח לעיני כל מי הוא החשוב באמת,
אבל גם בהגיע עת דודים זכה בן הרב להשתדך עם משפחת אפרתים רמה ונכבדה,
וחברו נעשה שבור מזה עוד יותר .וכך חלפה עברה לה עוד שנה ועוד שנה.
ויהי היום ובנו של הרב הכין את עצמו לנסוע לעשות את השבת בצל קדשו של הרה"ק
מראפשיץ ,והחבר הזה גמר בנפשו להצטרף גם הוא לנסיעה זו ,ובראשו חשב
בדעתו שהנה שם במחיצת הצדיק הרי מדת האמת חופפת ,ובטח שם יתגלה האמת
בטהרתה וכולם יכירו ויידעו מי הוא החשוב והנעלה באמת .ונסעו לשם שניהם גם
יחד ,והנה את בן הרב כבדו בכל מיני כיבודים שונים ,בעת עריכת השולחן הטהור,
ובעליה לתורה ושאר מיני כיבוד ,וזה שבר לגמרי את לבו של חברו .ואחרי הצהריים
של שב"ק התהלך בביהמ"ד אנה ואנה מצד לצד כשכולו אחוז סערה ולבו שבור
לרסיסים ,דהנה הגיע לכאן אל נקודת האמת הגדולה בעולם ,וגם כאן אין מעריכים
את האמת ,וחשב שאין מנוס ואין דרך אחרת לגלות את האמת כי אם על ידי משיח
צדקנו ,שרק הוא יוכל לגלות לנו את האמת.
התבונה שיחת קודש דולה יח
ותוך כדי מחשבותיו נכנס הרה"ק מראפשיץ אל ביהמ"ד ,והדרך שם היה שכל אימת
שנכנס לביהמ"ד ידעו כולם שבפיו דברי חכמה ומוסר אשר כידוע שפעו מפה
קדשו ,ולכן התקרבו כל הקהל והתקבצו סביבו לשמוע מה בפה קדשו .והתחיל לומר
כך ,הנה בעולם האמת נעשה רעש גדול ,שמשיח צדקנו צעק שכלל ישראל נמצאים
כבר זמן רב כל כך בגלות הקשה ,ואי אפשר להמתין ולחכות עוד ,וצריך תיכף ומיד
להביא את הגאולה השלימה .ומיד נעשה קטרוג גדול משמאילים לעומת מיימינים,
והחליטו שישלחו את משיח צדקנו שילך לשאול את פיהם של כמה אנשים שהם
בעצמם יפסקו האם הוא צריך להגיע ,והלך להשוק ונכנס אצל הסנדלר ושאל בשלומו,
ענה לו שמשיח כבר מוכרח לבוא ,ושאל אותו מדוע ,וענה שמצב פרנסתו בכי רע
ועולה לו בקושי רב ,ואין לו די קונים לכדי פרנסה מספקת ,ורק משיח יכול להציל את
המצב .והלך לבעל מלאכה אחר ,וגם הוא כקודמו נאנח וחזר על אותם דיבורים .וחשב
משיח שישים פעמיו אל עבר בית המדרש דמסתמא שם נמצאים בני עליה שמבינים
באמת ,ונכנס אל ביהמ"ד והנה הוא מוצא אברך שמתהלך אנה ואנה בסערת נפש,
ושאל אותו מה אירע ,ואמר לו שמשיח מוכרח לבוא ,והרה"ק מראפשיץ מגולל את כל
סיפורו של אותו אברך והאיך שבגלל זה צריך משיח לבוא כדי לברר את האמת שהוא
חשוב ונעלה יותר מחברו .ונענה משיח בצער ,גם בביהמ"ד ההשגה במשיח הוא שצריך
להגיע רק בכדי לספק את הכבוד שחסר לו ,והרי לא זהו תכליתי ולא בשביל זה הגעתי
לעולם .כך סיפר הרה"ק מראפשיץ ,והאברך הזה הבין היטב את המוסר הנוקב.
והנה המוסר הטמון בסיפור זה נוקב ויורד ,שיש הרבה בני אדם שרוצים שמשיח יבוא,
אך כל אחד רוצה מחמת סיבה אחרת ,אחד רוצה מחמת האסונות והצרות
והמצוקות הפוקדות על ראשי עם קודש רח"ל ,ואילו זולתו חפץ בביאת המשיח כדי
לגאול את העולם מקנאת איש מרעהו ומכל הקטנות השולטות בכיפה ,אך באמת כל
זה אינו נכון ,וצריך לבקש רק על גלות השכינה ,להשים על לב עד כמה כבוד השכינה
הק' מושפלת עד שאול תחתיה ,ולבקש ולצפות ולייחל שכבר יהיה במהרה בימינו
התגלות כבוד שמים להיות תהלה ליראיך ותקוה טובה לארצך וכו' ,וידע כל פעול כי
אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו'.
יט התבונה פר' האזינו תשס"ח דולה
הדרך לבחון עצמו היכן הוא עומד
וראיתי עצה האיך יכול האדם לבחון את עצמו לדעת האם כוונתו באמת לשם שמים,
שכ"ק אדמו"ר בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זצ"ל הגיד לאחד ,מה
תעשה אם אליהו הנביא יבוא אליך ויגיד לך שנמנו וגמרו בשמים להעניק לך שנה
טובה וכל טוב סלה ,מבלי שתצטרך שום תפילות ובקשות על כך .הלא אז מסתמא
תקל מעט מעבודת הקודש ותוכל לנוח ולישון די צרכך ,אמנם תתפלל אז ג' תפילות
בכל יום ,אבל בלא התעוררות ויגיעה ,מאחר שהנך מובטח כבר בשנה טובה .אך באמת
אין כן הדבר ,כי צריך להודות ולזמר להקב"ה שנתן לנו את המתנה הנפלאה של ראש
השנה ויום הכיפורים.
המתנה הנפלאה של ימי הרחמים והרצון
וכן אומרים בנוסח התפילה" :ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הזכרון הזה",
שלכאורה הדבר צריך ביאור ,הרי הגע עצמך אילו היה בא שופט לעשות משפט
להאדם ,האם היינו מודים לו על כך ,הרי היו אומרים לו לא מדובשך ולא מעוקצך,
ומוטב שתעזוב אותנו לנפשינו.
אך אצל ראש השנה אין הדבר כן ,כי ביום זה אנו זוכים לקרבת אלקים גדולה מאד
לקרבה אליו ית' בהתקרבות יתירה ,וכדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (ר"ה פ"ד
מ"ו) בטעם שאין אומרים הלל בראש השנה ,שמפרש את מה שביארו בגמרא בענין זה,
וז"ל" :לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים ,לפי שהם ימי
עבודה ,והכנעה ,ופחד ,ומורא מה' ,ויראה ממנו ,ומברח ומנוס אליו ,ותשובה ותחנונים,
ובקשה וכפרה וסליחה .ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה" ,ע"כ.
וביאור הדבר מה שכתב "ומברח ומנוס אליו" ,הלא הקב"ה 'מלוא כל הארץ כבודו'
(ישעיה ו ג) ,ונמצא בכל מקום ,והכתוב אומר (תהלים קלט ז) 'אנה אלך מרוחך
ואנה מפניך אברח' .ובאמת יש פתגם מהראשונים ז"ל" :ממך אליך אברח" .אך הא
גופא צריך ביאור.
התבונה שיחת קודש דולה כ
אך הביאור הוא ,דאין הכי נמי הוא נמצא בכל מקום ,ובימים הנוראים הזמן גרמא
לברוח אליו ,דהיינו להבריח את המחשבות הגשמיות ודברי השטות וההבל,
ולעסוק בדברים רוחניים הנוגעים אליו יתברך .וצריך להתבונן האיך היינו נראים ללא
הימים האדירים האלה ,והאיך היינו מקבלים מושג לדעת מה זה תפילה ,ומה זה תקיעת
שופר ,הרי לכל האוצרות הללו אנו זוכים רק בזכות ראש השנה ויום הדין ,ואימתי היה
לנו זמן להתבונן על כל הדברים הנפלאים והרוחניים שימי הרחמים והרצון מעניקים
לנו ,הלא צריכים אנו לתת שבח יקר וגדולה וכבוד למלך מלכי המלכים אשר נתן לנו
מתנה טובה זו מבית גנזיו.
והנה כל זה אי אפשר לדבר בעצם ראש השנה ,כי אז עסוקים עדיין באימת הדין
ובעבודת 'מברח ומנוס אליו' ,אך אחר שזיכנו השי"ת ועבר עלינו לטובה ימי
ראש השנה ,כעת הוא הזמן שצריכים אנו להודות להשי"ת על הטוב שנתן לנו.
