gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי " ת‬ ‫עצה‬ ‫ותבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה‬ ‫'עומק לב'‬ ‫שיעורים ושיחות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫'מים עמוקים '‬ ‫'דולה התבונה '‬ ‫קול רינה וישועה באהלי צדיקים‬ ‫בקול רנה ושמחה מתוך הדרת כבוד וחרדת קודש באנו לשגר בזאת ברכת מזלא טבא מעומקא דליבא‬ ‫קדם פני מורה דרכינו ומאיר נתיבותינו עטרת ראשינו ונזר תפארתינו‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫עצה‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעון הקודש בהולדת הנכדה‪ ,‬בת לחדב"נ‬ ‫הרה"צ ר' ברוך הלברשטאם שליט"א‬ ‫ותבונה‬ ‫אחת היא הברכה קדם הסבים הדגולים‬ ‫מורינו הגה"צ שליט"א‬ ‫חדב"ן כ"ק מרן אדמו"ר זצללה"ה‪ ,‬רב דבית מדרשינו בב"ב‬ ‫***‬ ‫שליט"א‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז‬ ‫קובץ רכ"ג‬ ‫***‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"צ ר' יוסף משה דוב הלברשטאם‬ ‫אב"ד צאנז ארה"ב וראש ישיבות צאנז‬ ‫ערש"ק‬ ‫יהא רעוא מן קדם אבוהון דבשמיא שירווה רבינו שליט"א רוב נחת ותענוג דקדושה ממנה ומכל יוצ"ח בבריות גופא ונהורא מעליא‪,‬‬ ‫האזינו – שבת שובה‬ ‫ומצלאין אנו לחיי מלכא שיאריך ימים על ממלכתו וינחנו במעגלי צדק על מי מנוחות עד ביאת גואל צדק בב"א‪.‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫נדבת‬ ‫לע"נ‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫מורינו הגה"צ שליט"א‬ ‫אבי מורי עט"ר‬ ‫לע"נ אביו‬ ‫הרה"ח ר' דוב בערל רייכר זצ"ל‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫בן הרה"ח ר' קלמן קלונימוס זצ"ל‬ ‫הגה"צ ר' יצחק יהודה זצוק"ל‬ ‫בן הגה"צ ר' משה שמואל‬ ‫נלב"ע ביום י"ג תשרי תשמ"ז‬ ‫שטרן זצוק"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫גאב"ד ביליץ‬ ‫לזכרון עולם‬ ‫כל בני משפחתו שנספו בשואה‬ ‫נלב"ע י"א תשרי תשס"ט‬ ‫הי"ד‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נודב ע"י בנו‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫הר"ר יעקב קלמן רייכר הי"ו‬ ‫ירושלים‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫קעד' ה' ‪-‬סוה"ס‬ ‫השבוע ‪ -‬האזינו‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תר"ז‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫חזרה ק"ע י"ח ‪ -‬קעד'‬ ‫שבוע הבא – סוכות‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ח"ו‪ ,‬סי' תרכ"ה‪ .‬תרל"ו‪.‬‬ ‫שואלין ודורשין‪:‬‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫האזינו‬ ‫רק בגדר מעלה בלימוד התורה‪ ,‬אלא‬ ‫מן הפסוק (לא‪ ,‬יט) "ועתה כתבו לכם את‬ ‫שבלי שמחה חסר בעיקר לימוד התורה‪.‬‬ ‫השירה הזאת"‪ ,‬דקאי בפשטות על‬ ‫שירת 'האזינו' כמו שפירש"י שם‪,‬‬ ‫ואע"פ שתחילת הלימוד הוא בעמל‬ ‫ילפינן בגמרא (סנהדרין כא‪ ):‬למצוות‬ ‫וביגיעה‪ ,‬באופן של מרירות‪,‬‬ ‫וביארו‬ ‫כולה‪,‬‬ ‫התורה‬ ‫כתיבת‬ ‫צריך להיות שתביא בסופה מתיקות‬ ‫הראשונים (רמב"ם בספר המצוות מצוה יח‬ ‫ונעימות‪ .‬וגם בתחילה צריך להיות‬ ‫ובהלכות ס"ת פ"ז ה"א; חינוך מצוה תריג)‬ ‫בשמחה‪ ,‬ומה שאמרו חז"ל (ברכות סג‪):‬‬ ‫שהכתוב מתפרש כך‪ ,‬כתבו לכם תורה‬ ‫"אין דברי תורה מתקיימין אלא במי‬ ‫שיש בה שירה זו (לפי שאין כותבים את‬ ‫שממית עצמו עליה"‪ ,‬אין זה סותר‬ ‫התורה פרשיות פרשיות)‪ .‬הרי שתלה‬ ‫לשמחה‪ ,‬וצריך שגם במצב זה של 'ממית‬ ‫הכתוב את כל התורה בזה שיש בה את‬ ‫עצמו עליה' תביא התורה לשמחה‪,‬‬ ‫השירהא‪.‬‬ ‫ואדרבה בלי זה אין נחשב ל'ממית עצמו‬ ‫עליה'‪.‬‬ ‫וי"ל שנרמז בזה גודל הנחיצות של‬ ‫השמחה ‪ -‬שהיא עניין השירה ‪-‬‬ ‫וכן רואים ממה שצורת הכתיבה של‬ ‫ללימוד התורה ‪ -‬שהיא בבחינת כתיבת‬ ‫השירה הוא באופן אחר מצורת‬ ‫ספר תורה כדכתיב (משלי ג‪ ,‬ג) "כתבם על‬ ‫כתיבת שאר התורה (באמצע כל שיטה‬ ‫לוח לבך" (ראה קידושין ל‪ ,):‬שאין השמחה‬ ‫א) ראה שאגת אריה (סימן לד) שחקר בזה אם התכלית הוא לכתוב את כל התורה ורק הכתוב גילה זאת‬ ‫באופן כזה שיש לכתוב את השירה וממילא צריך לכתוב את כל התורה כיוון שאין כותבים פרשיות‬ ‫פרשיות‪ ,‬או שהתכלית היא השירה‪ ,‬רק שאי אפשר לכתוב את השירה לבדה ולכן צריך לכתוב את כל‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫ישראל‪ ,‬גם בעת צר ומצוק‪ ,‬תמיד תהיה‬ ‫ריווח כשיעור פרשה סתומה (שו"ע יו"ד‬ ‫בישראל השמחה המוכרחת לתורה‪,‬‬ ‫סימן ערה ס"ה))‪ ,‬ונרמז בזה העניין הנ"ל‪,‬‬ ‫ומכח זה מחזיקים מעמד בכל הגלויות‬ ‫שתורה עם שירה ושמחה היא תורה‬ ‫ובכל המצבים‪.‬‬ ‫במדרגה אחרת לגמרי‪ .‬והוא האמור‬ ‫בתוכחה (לעיל כח‪ ,‬מז) "תחת אשר לא‬ ‫עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב‬ ‫לבב"‪ ,‬כי כאשר אין שמחה אזי כל התורה‬ ‫ועבודת ה' חסרים מאוד (ראה רמב"ם סוף‬ ‫ידוע (ראה ויק"ר פ"ל ס"ג; ספר הישר לר"ת‬ ‫פ"ח מהל' לולב‪ ,‬ושער רוח הקודש לאריז"ל פ"י)‪.‬‬ ‫שער העשירי) שהשב בתשובה שלימה‬ ‫זי"ע‬ ‫הרי"מ‬ ‫ובשם החידושי‬ ‫הוא כקטן שנולד‪ .‬וברמב"ם (פ"ב מהל'‬ ‫מתאמרא (שם משמואל תרע"ח‬ ‫תשובה ה"ד) איתא עניין זה בהאי לישנא‪:‬‬ ‫ד"ה ויאמר אליהם) לפרש הכתוב (לעיל לא‪ ,‬ל)‬ ‫"ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו‬ ‫"וידבר משה באזני כל קהל ישראל את‬ ‫האיש שעשה אותן המעשים"‪ .‬היינו‬ ‫דברי השירה הזאת עד תמם"‪ ,‬שתיבת‬ ‫שהבעל תשובה נחשב לאחר התשובה‬ ‫'תומם' קאי על בני ישראל שעשאם‬ ‫לאיש אחר ממש‪.‬‬ ‫תמימים ושלמים‪ .‬ויש לפרשו ע"ד הנ"ל‬ ‫ואמר רבינו הרה"ק מטשכנוב זי"ע‬ ‫ששלימות בני ישראל שבאה ע"י לימוד‬ ‫עפ"ז לבאר מה שאמר משה‬ ‫התורה היא רק בצירוף השירה והשמחה‬ ‫רבינו ע"ה על עדת קורח (במדבר טז‪ ,‬כח‪-‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬כי בלאו הכי אין לימוד‬ ‫כט)‪" :‬בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות‬ ‫התורה בשלימות‪.‬‬ ‫את כל המעשים האלה כי לא מלבי‪ ,‬אם‬ ‫והנה בשירת האזינו נאמרו כל המצבים‬ ‫כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל‬ ‫של עם ישראל עד ימות המשיח‪,‬‬ ‫האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני"‪.‬‬ ‫הגלות הקשה והמר והגאולה העתידה‬ ‫וקשה איך נתן סימן כזה‪ ,‬שאם לא‬ ‫לבא‪ ,‬וכל זה נקרא 'שירה'‪ ,‬ונרמז בזה‬ ‫ייענשו אלא ע"י שיברא ה'‬ ‫שבכל המצבים שיהיו שרויים בהם בני‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫ימותון אזי יהיה מוכח ש'לא ה' שלחני'‪,‬‬ ‫בריאה חדשה להמיתם הרי שלא עשה‬ ‫ואילו אם יעשו תשובה הרי שוב אינם‬ ‫את מעשיו בשליחות ה'‪ ,‬והלא היו יכולים‬ ‫נחשבים האנשים ה'אלה'‪ ,‬כיוון שע"י‬ ‫לעשות תשובה והיה נסלח להם ולא היו‬ ‫התשובה הרי הם כאנשים אחרים לגמרי‪,‬‬ ‫נענשים כלל‪.‬‬ ‫לא אותם האנשים שחטאו‪ ,‬וממילא הרי‬ ‫ותירץ שמרע"ה דקדק בדבריו שאמר‬ ‫זה שפיר סימן טוב‪.‬‬ ‫'אם כמות כל האדם ימותון‬ ‫אלה'‪ ,‬שרק אם האנשים ה'אלה' לא‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫וכדאיתא שם בגמ' (ע"ב)‪" :‬בספר תורה‬ ‫כתיב 'ארבעים' ואתו רבנן בצרו חדא"‪.‬‬ ‫וצ"ב טעם הדבר שבצרו רבנן ממה‬ ‫נוהגים ללקות מלקות ארבעים‬ ‫שמפורש בתורה (יעו"ש בגמ' שדרשו המקור‬ ‫בערב יום הכיפורים (שו"ע‬ ‫לזה)‪ ,‬ועד כדי כך שאם יוסיפו מכה אחת‬ ‫או"ח סי' תרז ס"ו)‪.‬‬ ‫על הל"ט יעברו על לאו ד"לא יוסיף"‬ ‫וי"ל הטעם לזה‪ ,‬דהנה הרה"ק‬ ‫(דברים שם) וכמבואר בגמ' שם שגם על‬ ‫מאוסטרובצא זי"ע אמר בשם‬ ‫תוספת רצועה אחת עוברים בלאו זה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב‬ ‫ואמר הרה"ק מטשורטקוב שזהו כדי‬ ‫זי"ע לבאר מה שאמרו חז"ל (מכות כב‪).‬‬ ‫להורות לאדם המוכה לבל יחשוב‬ ‫"כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת"‪,‬‬ ‫שאחר שקיבל את המלקות הרי הוא כבר‬ ‫ואף שבתורה נאמר (דברים כה‪ ,‬ג)‬ ‫בא על שלימות תיקונו‪ .‬ולכן נותנים לו‬ ‫"ארבעים יכנו"‪ ,‬מ"מ דרשו חז"ל‬ ‫רק ל"ט מלקות והרי באמת כתיב‬ ‫שבאמת יש להכותו רק ל"ט מלקות‪,‬‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫חובל בחברו‪ .‬אכן נראה שמה שנכתב‬ ‫'ארבעים יכנו'‪ ,‬ואז גם אחר שלקה ירגיש‬ ‫איסור זה דווקא בפרשת מלקות‪ ,‬י"ל‬ ‫שעדיין חסר בכפרתו ויש לו עדיין מה‬ ‫שבא לרמז עניין זה שאפילו אדם כזה‬ ‫לתקן‪ ,‬ולא חזר להיות כבתחילה‪.‬‬ ‫שחטא ונתחייב מלקות מ"מ אין לנקוט‬ ‫וי"ל עד"ז באופן אחר‪ ,‬שהנה אומרים‬ ‫עמו את מלוא חומרת הדין‪ ,‬ועדיין צריך‬ ‫(בפייט למוסף יום ראשון של ר"ה) "א‪-‬ל‬ ‫להתנהג עמו גם במידת הרחמים‪ ,‬ולכן‬ ‫אמונה בערכך דין‪ ,‬אם תמצה עומק‬ ‫יש להיזהר שלא להוסיף לו אפילו מכה‬ ‫הדין‪ ,‬מי יצדק לפניך בדין"‪ .‬והיינו שאין‬ ‫אחת יותר ממה שנקצב לו‪.‬‬ ‫שייך שתהיה הנהגה שכולה לפי מידת‬ ‫וכן רואים בכל דיני מלקות שהם במידת‬ ‫הדין‪ ,‬אלא בהכרח צריך ג"כ לערב בה‬ ‫הרחמים‪ ,‬וכדאיתא שם (מכות כב‪).‬‬ ‫ממידת הרחמים‪.‬‬ ‫"אין אומדין אותו אלא במכות ראויות‬ ‫ולכן בצרו רבנן חדא‪ ,‬כי אף שבתורה‬ ‫להשתלש" (שאם אמדוהו שיכול ללקות‬ ‫נאמר 'ארבעים יכנו'‪ ,‬והיינו שלפי‬ ‫עשרים אינו לוקה אלא י"ח שמתחלק‬ ‫שורת הדין דינו ללקות ארבעים לא פחות‬ ‫לשלוש)‪ ,‬ומבואר שאומדים אותו תחילה‬ ‫ולא יותר‪ ,‬זהו כאשר ההנהגה היא רק‬ ‫כמה מלקות הוא יכול לקבל‪ ,‬ואם הוא‬ ‫לפי מידת הדין‪ ,‬אבל היות שאין ממצים‬ ‫חלש ואינו יכול לסבול ארבעים מלקות‬ ‫את עומק הדין‪ ,‬ומערבים ג"כ את מידת‬ ‫ילקה פחות (רמב"ם פי"ז מסנהדרין ה"א)‪.‬‬ ‫הרחמים‪ ,‬ממילא מורידים מכה אחת‬ ‫והכל על דרך האמור‪ ,‬שאף שהוא שעת‬ ‫והוא לוקה רק ל"ט‪.‬‬ ‫עשיית דין ומשפט‪ ,‬מ"מ גם במצב כזה‬ ‫יש רחמנות על האדם (ראה חידושי הגר"ח‬ ‫והנה הלאו ד'לא יוסיף' הוא איסור כללי‬ ‫למכות שם‪ ,‬ובכתבי הגרי"ז נזיר כג‪ .).‬וזהו יסוד‬ ‫על כל חובל בחברו ולאו דווקא‬ ‫בחוטא שלוקה יותר מדינו (כתובות לג‪,:‬‬ ‫לאו ד'לא יוסיף' האמור כאן‪ ,‬להורות‬ ‫שגם במצב של דין יש לערב רחמים‪.‬‬ ‫ספר המצוות לרמב"ם מצוות ש‪-‬שיט)‪ ,‬רק שאם‬ ‫מלקים את החוטא יותר מן הקצוב לו‬ ‫וכמו כן מה דאיתא התם (מכות כב‪):‬‬ ‫הרי מלקות יתירות אלו אין ניתנים לו מן‬ ‫"נתקלקל בין בריעי בין במים‬ ‫הדין וממילא עוברים על איסור זה של‬ ‫ז‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫פטור" היינו שאם אירע לו בשעת‬ ‫המלקות איזה דבר הגורם לו לביזיון‬ ‫נפטר מן המלקות‪ ,‬וכדילפינן מקרא‬ ‫ד"ונקלה אחיך לעיניך" (דברים שם)‪,‬‬ ‫ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל‬ ‫"כיוון שנקלה הרי הוא אחיך" (מכות כג‪,.‬‬ ‫המזבח מלפני ה' ומלא חפניו‬ ‫רש"י שבועות כח‪ .‬ד"ה התם רץ)‪ .‬וזהו בחינה‬ ‫קטרת סמים דקה והביא מבית‬ ‫של המתקת הדינים‪ .‬והרי שבשעת‬ ‫לפרכת‪ ,‬ונתן את הקטרת על האש‬ ‫עשיית הדין בעצמו יש ג"כ מקום‬ ‫לפני ה' וגו' (ויקרא טז‪ ,‬יב‪-‬יג)‪.‬‬ ‫לרחמים‪.‬‬ ‫הנה עבודת הקטורת נוהגת כל השנה‬ ‫ונמצא שכל עניין המלקות מורה על‬ ‫בכל יום‪ ,‬אולם בזה התייחדה‬ ‫(ראה‬ ‫בחינת ה"רחמים בדין"‬ ‫הקטורת של יוה"כ‪ ,‬אשר לעומת‬ ‫רמב"ן ויקרא כג‪ ,‬כדב)‪ ,‬ולכן לוקים בערב‬ ‫הקטורת שבשאר ימות השנה שמכניסים‬ ‫יוה"כ‪ ,‬כדי להמשיך עניין זה‪ ,‬שאף אם‬ ‫אותה אל ההיכל‪ ,‬הקטורת של יוה"כ‬ ‫אמנם כעת הוא מצב של דין‪ ,‬לא יהיה זה‬ ‫מכניסים ומקטירים בקודש הקדשים‪.‬‬ ‫חלילה באופן של מיצוי עומק הדין‪ ,‬אלא‬ ‫ובכלליות עבודת הקטורת הוא ענין‬ ‫במידת הרחמים ג"כ‪.‬‬ ‫פנימי מאוד ולכן מקטירים אותה בפנים‬ ‫ג‬ ‫הוא שצריך‬ ‫והנה לשון הרמב"ם‬ ‫(ראה יומא מד‪ ,).‬והקטורת של יוה"כ היא‬ ‫האדם להתבייש בחטאיו‪ ,‬והוא‬ ‫פנימית ביותר ולכן היא מוקטרת לפני‬ ‫שלימות התשובה‪ ,‬וי"ל העניין בזה‪ ,‬כי‬ ‫ולפנים‪.‬‬ ‫כאשר האדם בוש מחטאיו הרי בזה גופא‬ ‫על‬ ‫מרמזת‬ ‫שהקטורת‬ ‫ומצאנו‬ ‫מתקיים 'ונקלה'‪ ,‬וממילא 'כיוון שנקלה‬ ‫(תהלים‬ ‫התפילה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫הרי הוא אחיך'‪ ,‬וזוכה לכפרה גמורה‪.‬‬ ‫ב) וז"ל שם‪" :‬כי הכל תלוי בתשובה אלא בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו וביום הכפורים‬ ‫במדת הרחמים והוא מאמרם (ר"ה לב‪' ):‬מלך יושב על כסא דין' וכו'‪ ,‬ראש השנה יום דין ברחמים‪ ,‬ויום‬ ‫הכפורים יום רחמים בדין"‪.‬‬ ‫ג) לא מצאנו מקורו בדברי הרמב"ם‪ ,‬אולם כן איתא בשערי תשובה (ש"א אוכ"ב)‪" :‬והמדרגה העליונה‬ ‫בזה‪ ,‬שיכלם האדם על עונותיו מלפני השם יתברך"‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫ח‬ ‫ונשנתה ביוה"כ אשר אז שוב חזרו‬ ‫קמא‪ ,‬ב) "תכון תפלתי קטרת לפניך"‪.‬‬ ‫והכניסו התפילות אלא שעתה היה זה‬ ‫ונראה שכאשר היה הכהן מקטיר‬ ‫למקום נעלה יותר‪.‬‬ ‫הקטורת היה מכניס בזה תפילות בני‬ ‫ישראל אל הקודש ומעלה אותם לעילא‬ ‫והנה הקטורת של כל ימות השנה‬ ‫ולעילא‪ .‬וכל זה היה בכל ימות השנה‪,‬‬ ‫הייתה צריכה להיות 'דקה'‪,‬‬ ‫וביוה"כ היה מכניס התפילות לפני‬ ‫כדכתיב (שמות ל‪ ,‬לו) "ושחקת ממנה‬ ‫ולפנים ומעלה אותם עוד יותר למקום‬ ‫הדק"‪ ,‬אולם הקטורת של יוה"כ הייתה‬ ‫עליון עד למאוד‪.‬‬ ‫'דקה מן הדקה'‪ ,‬והעניין‪ ,‬שכדי להעלות‬ ‫התפילות לפנים צריך תחילה לזככם‬ ‫וזהו ששנינו בברייתא דפטום‬ ‫ולתקנם כדבעי ולהכניס בהם מחשבות‬ ‫הקטורת‪" :‬שלוש מאות‬ ‫וכוונות טהורות‪ ,‬וזהו 'דקה'‪ ,‬שיהיו‬ ‫וששים ושמונה מנים היו בה‪ ,‬שלוש‬ ‫התפילות מבוררות ומתוקנות כדבעי‪.‬‬ ‫מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה‪,‬‬ ‫וביוה"כ שמעלים אותם למקום פנימי‬ ‫מנה לכל יום פרס בשחרית ופרס בין‬ ‫ועליון יותר‪ ,‬אז צריכים להיות 'דקה מן‬ ‫הערבים‪ ,‬ושלושה מנים יתרים שמהם‬ ‫הדקה'‪ ,‬לתקן ולברר התפילות עוד‬ ‫מכניס כה"ג מלא חפניו ביוה"כ‪ ,‬ושוחקן‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫יפה יפה כדי שתהא דקה מן הדקה"‪.‬‬ ‫ומשמע שהקטורת של יוה"כ נכללת‬ ‫וי"ל עוד במה שהייתה הקטורת של‬ ‫בחשבון אחד עם הקטורת של כל ימות‬ ‫יוה"כ 'שלושה מנים יתרים'‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬שהיו יחד שס"ח מנים‪ ,‬ולא שהיו‬ ‫וכביכול היא שיריים מהקטורת של כל‬ ‫שני חשבונות נפרדים‪ ,‬שס"ה מנים לכל‬ ‫ימות השנה‪ ,‬שבמשך כל ימות השנה היו‬ ‫ימות השנה ועוד ג' מנים ליוה"כ‪ ,‬אלא‬ ‫תפילות שלא זכו להיכנס לפנים‪ ,‬הן‬ ‫שניהם באים בחשבון אחד‪.‬‬ ‫תפילות שהיה ברצון בנ"י להתפלל ולא‬ ‫התפללו בפועל‪ ,‬והן תפילות שהתפללו‬ ‫וביאור הענין כנ"ל‪ ,‬שעבודת הקטורת‬ ‫אולם מחמת חלישותן לא התקבלו לרצון‪.‬‬ ‫של כל ימות השנה‪ ,‬שעניינה‬ ‫והם ה'שיריים' של תפילות כל ימות‬ ‫חזרה‬ ‫להכניס ולהעלות התפילות‪,‬‬ ‫ט‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה‬ ‫השנה‪ ,‬שנשארו בחוץ‪ .‬וביוה"כ שמעלים‬ ‫ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה ובכל אלו‬ ‫את התפילות בחילא יתיר‪ ,‬אז זוכים גם‬ ‫הענינים אינו הגון השחוק והשמחה"‪.‬‬ ‫תפילות אלו להיכנס אל הקודש‪.‬‬ ‫ולעומתם ימי חג הסוכות הם ימי‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬וכמאמר‬ ‫הנודע של הרה"ק הקדושת לוי‬ ‫מברדיטשוב זי"ע (האזינו ד"ה מי א‪-‬ל)‬ ‫בענין ארבעה הימים שבין יוה"כ‬ ‫בביאור דברי המדרש (תנחומא אמור סכ"ב‪,‬‬ ‫לסוכות (ראה שער הכוונות דרושי חג‬ ‫ועד"ז בויק"ר פ"ל ס"ז) שאמרו עה"פ (ויקרא‬ ‫הסוכות)‪ ,‬נראה לומר שהוא על דרך עניין‬ ‫כג‪ ,‬מ) "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי‬ ‫הסליחות שאומרים לפחות ד' ימים לפני‬ ‫עץ הדר" וגו'‪" ,‬וכי ראשון הוא‪ ,‬והלא‬ ‫ראש השנה (טור או"ח סי' תקפא)‪ ,‬ואחד‬ ‫יום חמשה עשר הוא ואת אמרת ביום‬ ‫הטעמים בזה הוא (אליה רבא סי' תקפא או"ח)‬ ‫הראשון‪ ,‬אלא ראשון הוא לחשבון‬ ‫שצריך האדם לעשות עצמו כקרבן בראש‬ ‫עונות"‪ ,‬וביארו שם העניין באריכות‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬ולכן צריך ד' ימים‪ ,‬לבקר‬ ‫ותוכן הדברים שבראש השנה ויוה"כ‬ ‫ולפשפש במעשיו ולתקן חטאיו דומיא‬ ‫עושים בני ישראל תשובה‪ ,‬והקב"ה מוחל‬ ‫דקרבן הטעון ביקור ד' ימים קודם‬ ‫להם על כל עוונותיהם‪ ,‬מה ישראל‬ ‫ההקרבה מפני המומים‪.‬‬ ‫עושין‪ ,‬נוטלין לולביהן ביו"ט ראשון של‬ ‫חג ומהללים ומקלסים לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫והנה ראש השנה ויוה"כ הם ימי תשובה‬ ‫והוא מתרצה ומוחל להם‪ ,‬ואומר להם‬ ‫הרמב"ם‬ ‫וכלשון‬ ‫מיראה‪,‬‬ ‫הרי ויתרתי לכם את כל עוונותיכם‬ ‫בפירוש המשניות (ר"ה פ"ד מ"ז)‪:‬‬ ‫הראשונות‪ ,‬אבל מעכשיו הוא ראש‬ ‫"שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא‬ ‫חשבון‪ ,‬ולכן חג הסוכות הוא ראשון‬ ‫ביום הכפורים לפי שהם ימי עבודה‬ ‫לחשבון עוונות‪.‬‬ ‫והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה‬ ‫לב‬ ‫האזינו – יום הכיפורים‬ ‫עומק‬ ‫י‬ ‫חפץ בהם‪ ,‬אבל בהגיע ימי הסוכות שאז‬ ‫וביאר הרה"ק מברדיטשוב שאחר ימי‬ ‫נהפכות הזדונות לזכיות‪ ,‬אזי הקב"ה‬ ‫ר"ה ויוה"כ שבהם אנו עושים‬ ‫סופר ומונה העוונות כדי שירבו‬ ‫תשובה מיראה‪ ,‬אזי בחג הסוכות בעסק‬ ‫זכויותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫מצוות סוכה ולולב שעושים אותם בחיבה‬ ‫ולפ"ז י"ל שכאשר לפני ימי תשובה‬ ‫ובאהבה ומתוך שמחה וטוב לבב אנו‬ ‫מיראה‪ ,‬ר"ה ויוה"כ‪ ,‬צריך ד'‬ ‫עושים תשובה מאהבה‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫ימי ביקור לבדוק ולפשפש במעשיו‪ ,‬כן‬ ‫(יומא פו‪ ):‬שע"י תשובה מיראה זדונות‬ ‫לפני ימי התשובה מאהבה‪ ,‬ימי חג‬ ‫נהפכות לשגגות וע"י תשובה מאהבה‬ ‫הסוכות‪ ,‬צריך ד' ימי ביקור להתכונן‬ ‫זדונות נהפכות לזכיות‪ ,‬לכן עד לחג‬ ‫לתשובה כדבעי‪.‬‬ ‫הסוכות אין מונים את העוונות כי אין‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫פר' האזינו תשס"ח‬ ‫דולה‬ ‫דולה התבונה‬ ‫האופן האיך לצאת מגדר "דצווחין ככלבין הב הב" –‬ ‫כשמשתדל לכוון גם לשם ה' ובקשות רוחניות‪,‬‬ ‫שאז אין חסרון בכך שמתפלל גם על גשמיות‬ ‫שיחת קודש לבחורי החבורות‬ ‫ליל שב"ק פרשת האזינו – שבת שובה ג' תשרי – ב"ב שנת תשס"ח‬ ‫באיזה אופן אמור דברי הזוהר בגנות הצווחין הב הב‬ ‫בכל הספרים מביאים את מאמר התיקוני זוהר (כב ע"א) שלא טוב עושים אלו ששמים‬ ‫מגמת פניהם בימי ראש השנה לבקש על דברים גשמיים וצרכי גופם‪ ,‬שהם ככלבין‬ ‫דצווחין הב הב‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬וכי דורשים מהאדם להלך בגדולות ובנפלאות ממנו‪ ,‬הרי לאו כל‬ ‫אחד הוא בר הכי להיות בדרגה רמה כזו שכל מעייניו ומחשבותיו יהיו‬ ‫נתונים אך ורק על צער השכינה‪ ,‬והאיך יתכן שתהא התביעה מופנית אל כל אחד‬ ‫מישראל שירגיש בחסרון השכינה‪ ,‬בעוד שמטבעו להרגיש רק בחסרון צרכי עצמו‪.‬‬ ‫אמנם יתכן לומר דכוונת הדברים הוא‪ ,‬דאכן אין באים בטרוניא ובתביעה שהאדם‬ ‫צריך לכוון אך ורק אל צער השכינה וחסרון של מעלה‪ ,‬ואין באים בדרישה‬ ‫שיסיח דעתו לגמרי מצרכיו‪ ,‬אלא התביעה היא על כך שכל מחשבותיו נתונים ושקועים‬ ‫אך ורק בעניני גשמיות‪ ,‬ואין איש שם על לב לבקש ולהתחנן על עניני רוחניות‪,‬‬ ‫והתביעה מכוונת אל האיש הישראלי‪ ,‬איך זה שבמשך כל הימים הנוראים היית עסוק‬ ‫התבונה‬ ‫שיחת קודש‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫רק בבקשת רחמים על צרכי גשמיותך בלבד ולא נתת לבך גם אל החלק העיקרי שבשלו‬ ‫נבראת ובאת לעולם‪ ,‬שהוא החלק הרוחני‪ .‬אשר באמת כל עוד שהאדם נמצא במדרגה‬ ‫שפלה‪ ,‬הרי בחינה זו הוא אצלו ענין של גלות השכינה‪ .‬ואם כן‪ ,‬עיקר התביעה על אלו‬ ‫דצווחין הב הב‪ ,‬הוא מדוע אין מבקשים גם על עניני רוחניות‪ .‬אך אם מעלה על לבו‬ ‫לבקש על כך‪ ,‬דיינו ‪ ,‬ואז אין שום פגם ודופי כשמוסיף לבקש את אשר על לבו שה'‬ ‫ימלא חסרונו בעניני גשמיות‪.‬‬ ‫ובזה ירווח לן ליישב הא דהאריכו בספרים הקדושים בחיפוש דרכים האיך להמליץ‬ ‫לימוד זכות על כלל ישראל בזה שמבקשים על דברי גשמיות‪ .‬אמנם לדברינו יובן‬ ‫ויתיישב הדבר‪ ,‬דאין כוונת דברי הזוה"ק לשלול לבל יעלה על דל מחשבתינו עניני‬ ‫גשמיות מכל וכל‪ ,‬אלא שצריך לבקש גם על עניני רוחניות ולכוון עליהם‪.‬‬ ‫והיינו על דרך שמבואר בספרים‪ ,‬שבאמת כל התכלית בזה שהאיש הישראלי מבקש‬ ‫על ענינים גשמיים‪ ,‬הכל הוא "למענך אלקים חיים"‪ ,‬כי כל הענינים הגשמיים‬ ‫נצרכים הם רק לצורך עבודת הבורא‪.‬‬ ‫החיסרון הוא רק כשמבקשים ככלבים מבלי שום כוונה לש"ש‬ ‫והענין יומתק ביותר על פי דברי השם משמואל (פרשת משפטים) שדייק מהא דאמרו‬ ‫דצווחין "ככלבין" הב הב‪ ,‬על פי מאמר הגמרא (נדרים כד ע"א) דאיתא שם‪ ,‬דאם‬ ‫אמר אחד לחבירו מודרני ממך אם אינך נהנה ממני‪ ,‬לחד מאן דאמר הוה נדר‪ .‬והקשו‬ ‫בגמרא אמאי לא הוה נדרי זריזין דקיימא לן שאינו נדר‪ .‬ותירצו דזה אינו נקרא נדרי‬ ‫זריזין משום דאמר ליה לאו כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי‪ ,‬ועל כן‬ ‫מתכוון באמת לכך‪.‬‬ ‫ומעתה זהו הכוונה במגרעת והחסרון שיש בזה שצווחין "ככלבין"‪ ,‬דקאי על המבקש‬ ‫"זכרנו לחיים" לצורך עצמו לבד‪ ,‬היינו שתהיה תכלית כוונתו ליהנות הוא‬ ‫לבדו‪ ,‬זה נקרא צווחין ככלבין‪ ,‬אבל אנחנו מסיימים "למענך אלקים חיים"‪ ,‬שכל שאנו‬ ‫מבקשים חיים הוא למענך‪ ,‬שיצמח מזה כבוד ה' בעולם‪ ,‬זוהי התפילה הנרצית‪,‬‬ ‫עכתד"ה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫פר' האזינו תשס"ח‬ ‫דולה‬ ‫ולפי דברינו יתבאר בטוב טעם‪ ,‬כי כל החיסרון הוא רק כאשר מכוונים רק על צרכי‬ ‫הגוף מבלי לתת מקום לה' לבקש גם על עניני רוחניות‪ ,‬ולכן נקטו בלשונם דצווחין‬ ‫"ככלבא" דייקא‪ ,‬דמהות הכלב להיות רק נהנה מבלי להחזיר טובת הנאה‪ ,‬וכמו כן כל‬ ‫התביעה הוא על כך שמבקשים רק על צרכי הגוף מבלי להחזיר ולכוון גם על צרכי גבוה‪.‬‬ ‫מתוך דברי התיקו"ז מוכח דהכוונה כפי שהתבאר‬ ‫והנה המעיין במקור הדברים בלשון התיקוני זוהר‪ ,‬בעיניו יראה ולבבו יבין דקוטב כוונת‬ ‫הדברים המוכח מהתם הוא כדברינו הנזכרים‪ ,‬דכך הוא לשון הזוה"ק שם‪" :‬ויפן‬ ‫כה וכה‪ ,‬מציץ מן החרכים‪ ,‬אלו עשרת ימי תשובה‪ ,‬וירא כי אין איש‪ ,‬ועוד משגיח מן‬ ‫החלונות‪ ,‬אלין חלונות דבי כנישתא‪ ,‬דאבא ובנוי אינון בבית הכנסת אסירן‪ ,‬ואיהו בכל‬ ‫יומא אשגחותיה עלייהו ויהיב לון מזונא‪ ,‬ויפן כה וכה‪ ,‬אם אית מאן דיתער בתיובתא‬ ‫לתברא בית אסורין דילהון‪ ,‬הדא הוא דכתיב (ישעיה מט ט) לאמר לאסורים צאו ולאשר‬ ‫בחשך הגלו‪ ,‬ויפן כה וכה וירא כי אין איש‪ ,‬אלא איש דרכו פנו בעסקין דילהון באורחין‬ ‫דילהון איש לבצעו‪ ,‬מקצהו בבצעא דהאי עלמא לירתא האי עלמא‪ ,‬ולאו אינון מסטרא‬ ‫דאלין דאתמר בהון אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע‪ ,‬אלא כלהו צווחין‬ ‫בצלותין ביומא דכפורי ככלבים הב הב לנא מזונא וסליחו וכפרה וחיי כתבנו לחיים‪,‬‬ ‫ואינון עזי נפש ככלבים דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בושת אנפין דלא‬ ‫אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא דאיהי מרחקא מיניה‬ ‫למהדר לגביה‪ ,‬ואדמיין לכלבים דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם‪ ,‬ואינון‬ ‫ערב רב דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין"‪ ,‬עכלה"ק‪ .‬ומשמע מכל זה גם כן‪ ,‬דעיקר‬ ‫התביעה הוא שאין שמים על לב כלל לבקש על צורך גבוה‪ ,‬ולכוון גם למען שמו באהבה‪.‬‬ ‫המתפלל במטבע שטבעו חכמים שוב אינו בכלל דצווחין ככלבין‬ ‫ומעתה מי שמתפלל על סדר התפילה בנוסח שתקנו חכמינו ז"ל‪ ,‬הרי שמלבד מקומות‬ ‫מועטים שבהם מבקשים על צרכי עצמו‪ ,‬כגון "זכרנו לחיים" וכו'‪ ,‬וב"אבינו‬ ‫מלכנו"‪ ,‬הרי רוב הדברים והבקשות בתפילת ראש השנה המה על כבוד שמים‪,‬‬ ‫שמבקשים על גילוי כבוד מלכותו בעולמו‪" ,‬ובכן תן פחדך" וכו'‪" ,‬וידע כל פעול כי‬ ‫התבונה‬ ‫שיחת קודש‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫אתה פעלתו" וכו'‪ ,‬וכהנה בקשות רבות שמבוקשם הוא להרבות כבוד שמים שיתגלה‬ ‫במהרה בזמן קרוב‪ .‬ואם כן‪ ,‬אם מתפללים את סדר התפילה שתקנו חכמינו ז"ל‪ ,‬כבר‬ ‫אין זה בכלל דברי התיקוני זוהר הנ"ל‪ ,‬ואינם בגדר דצווחין ככלבין‪ ,‬מאחר שמבקשים‬ ‫בפה גם בקשות לצורך גבוה‪.‬‬ ‫הדרכה ישרה על עבודת התפילה בימים הנוראים‬ ‫והנה בנותן טעם להביא בזה מה שכתוב בספה"ק ליקוטים יקרים להמגיד הק'‬ ‫ממעזריטש זי"ע (אות קל"ד) הדרכה ישרה על אופן צורת התפילה בימים‬ ‫הנוראים‪ ,‬ומעורר שם אודות הענין שלא לומר הפסוקי דזמרה במרוצה (וביושר דברי‬ ‫אמת (קונטרס השני‪ ,‬אות כב) כתב גם כן לעורר על כך‪ ,‬וכותב בתוך דבריו‪" :‬ובדרושים של‬ ‫הרב ר' בער זלה"ה בהכתבים יש שם דרוש ארוך על גנות האנשים האלו"‪ .‬והוא הוא)‪,‬‬ ‫ומן הראוי להביא את לשונו הק'‪" :‬רמז הפסוק (תהלים פא ד) 'תקעו בחודש שופר בכסה‬ ‫ליום חגינו'‪ .‬אפשר שרומז על כל בני ישראל המתפללים בראש השנה‪ .‬והנה מנהג המון‬ ‫העם להתפלל התפילות של עמידה מלה במלה ובכוונה גדולה כל אחד ואחד לפי‬ ‫השגתו‪ ,‬ועיניו ולבו רק אל הרנה ואל התפילה‪ ,‬ולא אל דבר אחר איזה מחשבה זרה‬ ‫ח"ו‪ ,‬מפני שהתפילות של ר"ה הם חדשים אצלו ואיידי דחביבי ליה יהיב דעתיה‪ ,‬ומה‬ ‫גם מפני פחד הדין והתעוררות התפילות שהם ממריכין הלבבות‪ .‬ומזה נתעורר להם‬ ‫הכוונה‪ ,‬אבל לא כן התפילות שלפני עמידה‪ ,‬כמו פסוקי דזמרה ויוצר אור שבהם הורגלו‬ ‫כל השנה והם לפניהם כדיוטגמא ישינה ולא יהבי דעתם עלייהו‪ ,‬כאשר דשו בה כל‬ ‫השנה במרוצה כאשר הולך על גבי גחלים ובלי כוונה כלל‪.‬‬ ‫ולזה הזהיר ואמר "תקעו בחודש שופר"‪ ,‬כלומר על זה איני צריך להזהיר אתכם על‬ ‫עיקר העמידה‪ ,‬כי בוודאי תכוונו בה‪ ,‬כי זה כבר תקעו ונגמר בלבם שצריכין כוונה‬ ‫גדולה‪ ,‬חדא מפני שהוא "חדש"‪ ,‬תפילה של פרקים דיוטגמא חדשה החביבה‪ ,‬ועוד‬ ‫שהוא "שופר"‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל (ר"ה כו ע"א) שופר כיון דלזכרון הוא כלפני ולפנים דמי‪,‬‬ ‫ובוודאי תתעוררו מעצמיכם לכוון בכוונה עצומה‪ ,‬בכדי שיעלה זכרוניכם לפניו לטובה‪,‬‬ ‫כי מי הוא הכסיל והבער חסר לב אשר הוא יודע כי היום יעמוד במשפט הגדול‬ ‫והנורא לפניו יתברך ויחשה וישתוק ולא יתחנן על נפשו ונפש בניו ובני ביתו אשר‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫פר' האזינו תשס"ח‬ ‫דולה‬ ‫הם תלויים בו‪ ,‬ולפי מעשיו ידונו הם‪ ,‬כי בוודאי יעשה כל יכולתו בכל כוחו ויתפלל‬ ‫ביתר שאת ויתר עוז בכדי שישפרו ויתנאו דבריו לפני מלך מלכי המלכים הקדוש‬ ‫ברוך הוא‪ .‬וזהו "בחודש שופר"‪.‬‬ ‫אבל בזה אני מזהיר אתכם בשארי התפילות ותחנונים וקרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת‬ ‫שמע וברכותיה‪ ,‬שאתם דשים אותם בעקב והם עומדים ברומו של עולם‪ ,‬כל‬ ‫אחד ואחד בפני עצמו הוא עולם שלם ועליון רם ונישא מאוד‪ ,‬ואתם אומרים נואש‬ ‫לתפילות אלו‪ ,‬כי עיקר מגמותיהם לתפילת העמידה‪ ,‬אבל אתם טועים ומבוכים בזה‪,‬‬ ‫הגם שבאמת העמידה היא העיקרית שהיא כמדבר לפני המלך בעולם האצילות עצמו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬מי שאין לו מפתחות חדרים החיצונים האיך יכול לכנוס בחדרים הפנימים‪ ,‬כי לכן‬ ‫תקנו הקדמונים מתחילה העולמות על הסדר כידוע‪ ,‬שהם נגד ד' עולמות אצילות‪,‬‬ ‫בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשייה‪ ,‬מתתא לעילא – כי ברכות השחר וקרבנות הם 'עשיה'‪ ,‬ופסוקי‬ ‫דזמרה הוא 'יצירה'‪ ,‬וברכות קריאת שמע וקריאת שמע הם 'בריאה'‪ ,‬ותפילת העמידה‬ ‫'אצילות'‪ ,‬והם בסדר עולה מתתא לעילא‪.‬‬ ‫ופשיטא ביום הדין הגדול והנורא הזה קודם שיבוא לתפילת העמידה צריך שיהיה‬ ‫"בכסה ליום חגינו"‪ ,‬פירוש‪ ,‬צריך לכסות ולהמתיק את יום הדין הגדול שהוא‬ ‫ראש השנה הנקרא יום‪ ,‬כמו שכתוב (איוב א ו) 'ויהי היום וגו' ויבוא גם השטן'‪ ,‬זה ראש‬ ‫השנה‪ ,‬שהדין מתגבר בו ורבו המקטרגים והם המונעים ומבדילים מלהתפלל התפילות‪,‬‬ ‫ויזכרו עוונותיו של אדם ח"ו‪ .‬ומה יועיל כלל הכוונות בתפילות העמידה‪ ,‬כי לכן תקנו‬ ‫תחילה סדר הקרבנות שמכפרין‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל (מנחות קי ע"א) כל העוסק בתורת‬ ‫עולה וחטאת כאלו הקריבם‪ ,‬וכיוצא בזה שאר הקרבנות‪ .‬ואחר זה תקנו לומר פסוקי‬ ‫דזמרה‪ ,‬לזמר הקליפות ולהכניעם‪ ,‬שהוא מלשון 'לא תזמר' כידוע‪ ,‬ומכל שכן ביום ר"ה‬ ‫שצריך ליזהר בהם מאוד טרם בואו אל היכל המלך למשפט להשתיק המקטריגים‬ ‫ולראות שיהיו לו מליצים טובים‪.‬‬ ‫ועוד תקנו לומר מתחילה זמירות שירות ותשבחות להעביר פנים של זעם‪ ,‬משל למלך‬ ‫שבחר יום אחד מוגבל לעיין ולהשגיח במעשה בני המדינה‪ ,‬והעמיד המלך‬ ‫התבונה‬ ‫שיחת קודש‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫מליצים ומקטריגים כנימוס המלכות‪ .‬והנה כאשר שמעו בני המדינה את הדין הגדול‬ ‫והנורא‪ ,‬אימה חשיכה גדולה נפלה עליהם ולא קמה בהם עוד רוח‪ ,‬ויצעקו צעקה גדולה‬ ‫לאמר אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה‪ ,‬וביותר שפני המלך זועמה עלינו כי הרבינו‬ ‫לפשוע ולא עשינו ציוויו ומרדנו בו ומי יכול לעמוד מפני זעמו‪ .‬ובוודאי מפני זעם המלך‬ ‫נסתם פי המליצים הטובים עלינו ויתגברו המקטריגים‪ .‬והתייעצו בני המדינה לאמר‬ ‫סמא דמלתא מתחילה להשתדל להעביר זעם המלך‪ ,‬מה עשו‪ ,‬בחרו איש אחד חכם‬ ‫מאוד ונבון הדבר ויוכל לכלכל דבר‪ .‬והיה האיש ההוא בדחן מאוד‪ ,‬וכאשר האיש ההוא‬ ‫בא אל המלך התחיל לדבר בפניו דברי משל ומליצה ובדברי חשק ובשמחה גדולה‬ ‫ובדברי שבחים וגדולתו ורוממותו של המלך‪ .‬ובמלתא דבדיחותא כאלו אינו מכלל בני‬ ‫המדינה ואינו בכלל הנידונים‪ ,‬ולא זז משם עד שבא ממשל למשל ומשמחה לשמחה‬ ‫עד שהעביר זעם המלך‪ ,‬ולא עוד אלא שגרם שמחה ותענוג גדול למלך‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב בזוהר (ח"ב קז ע"א) "דוד מלכא בדיחא דמלכא הוה"‪ ,‬שהיה משמחו‬ ‫במלתא דבדיחותא בשירות ותשבחות ומזמורים שהיה מזמר בהם הקליפות‪,‬‬ ‫ובזה העביר פנים של זעם והכעס מהמלך‪ .‬ובראות המקטריגים כי המלך נתרצה ברצון‬ ‫ושמחה‪ ,‬נסתמו דבריהם וברחו להם‪ ,‬ומליציו הטובים נתגברו ויצא לאור משפטם‪.‬‬ ‫ולכן תקנו קודם עמידה קרבנות ופסוקי דזמרה ושאר שבחים וברכות‪ ,‬לטעם הנזכר‪,‬‬ ‫לכן צריך להזהר בהם מאוד‪ ,‬לאמר בכוונה ובהתלהבות ושמחה גדולה להראות‬ ‫שאנו בטוחים בחסדו שיוציא לאור משפטינו‪ ,‬והטוב בעיניו יעשה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר "בכסה ליום חגינו"‪ ,‬כי אף שהוא יום הדין‪ ,‬עם כל זה נקרא "חג"‪ ,‬שהוא‬ ‫ר"ת ח'סד ג'בורה‪ ,‬ר"ל גבורה ממותקת ע"י החסד‪ .‬וזה "בכסה"‪ ,‬שהחסדים‬ ‫ימתיקו הגבורות‪ ,‬ע"ד שנאמר (תהלים פה ג) 'כסית כל חטאתם סלה'‪ ,‬ולא נאמר העברת‬ ‫חטאתם‪ ,‬כמו שכתוב (ש"ב יב יג) 'גם ה' העביר חטאתך' וגו'‪ ,‬אך מפני שהם ימי דין אין‬ ‫להעבירם מכל וכל רק למתקם כמו שכתוב בכתבי האר"י זללה"ה"‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫והנה מי יתן ויהיה לנו אחיזה באפס מה בדבריו הנוראים האלה‪ ,‬והלואי שהיינו בדרגה‬ ‫שכותב כמילתא דפשיטא דבתפילת העמידה מי הוא הכסיל והבער חסר לב‬ ‫יז‬ ‫התבונה‬ ‫פר' האזינו תשס"ח‬ ‫דולה‬ ‫שביודעו את גודל יום הדין ומי יכולנו‪ ,‬בוודאי עושה ככל יכולתו ומתפלל בכל כוחו‪,‬‬ ‫והלוואי שנאחוז בזה לכל הפחות‪.‬‬ ‫סיפור מהרה"ק מראפשיץ‬ ‫ובענין זה יסופר לדור עובדא דהוה אצל הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ ,‬ששמעתיו‬ ‫מהגה"ח רבי יוס'ל ציינווירט זצ"ל – ולאחמ"כ שמעתיו בנוסח אחר כפי‬ ‫שסיפר כקש"ת אדמו"ר מבאבוב זצ"ל‪ ,‬אך הלימוד והמוסר השכל היוצא מזה שוה‬ ‫בשתי הנוסחאות‪ ,‬ואספר אותו כפי ששמעתיו מרבי יוס'ל כמה וכמה פעמים שסיפרו‬ ‫בנוסח זה – שבימיו של של הרה"ק מראפשיץ חיו באחת מהעיירות שני חברים שגדלו‬ ‫יחד מנעוריהם‪ ,‬ואחד מהם היה בנו של הרב דמתא‪ ,‬והשני היה בנו של ראש הקהל‪,‬‬ ‫ובני העיר החשיבו את הראשון על פני השני שלא היה חשוב ונערץ כל כך כמו חברו‪.‬‬ ‫ותמיד כסדר היה ז ה השני מקנא בחברו והיטב חרה לו למה אין מעריכים אותו כמו‬ ‫חברו ואין מכירים בייחודיותו שלדעתו הוא עולה על חברו עשרת מונים‪ ,‬ותמיד חשב‬ ‫שברבות הימים כשיגיעו לתקופת השידוכים אז יווכח לעיני כל מי הוא החשוב באמת‪,‬‬ ‫אבל גם בהגיע עת דודים זכה בן הרב להשתדך עם משפחת אפרתים רמה ונכבדה‪,‬‬ ‫וחברו נעשה שבור מזה עוד יותר‪ .‬וכך חלפה עברה לה עוד שנה ועוד שנה‪.‬‬ ‫ויהי היום ובנו של הרב הכין את עצמו לנסוע לעשות את השבת בצל קדשו של הרה"ק‬ ‫מראפשיץ‪ ,‬והחבר הזה גמר בנפשו להצטרף גם הוא לנסיעה זו‪ ,‬ובראשו חשב‬ ‫בדעתו שהנה שם במחיצת הצדיק הרי מדת האמת חופפת‪ ,‬ובטח שם יתגלה האמת‬ ‫בטהרתה וכולם יכירו ויידעו מי הוא החשוב והנעלה באמת‪ .‬ונסעו לשם שניהם גם‬ ‫יחד‪ ,‬והנה את בן הרב כבדו בכל מיני כיבודים שונים‪ ,‬בעת עריכת השולחן הטהור‪,‬‬ ‫ובעליה לתורה ושאר מיני כיבוד‪ ,‬וזה שבר לגמרי את לבו של חברו‪ .‬ואחרי הצהריים‬ ‫של שב"ק התהלך בביהמ"ד אנה ואנה מצד לצד כשכולו אחוז סערה ולבו שבור‬ ‫לרסיסים‪ ,‬דהנה הגיע לכאן אל נקודת האמת הגדולה בעולם‪ ,‬וגם כאן אין מעריכים‬ ‫את האמת‪ ,‬וחשב שאין מנוס ואין דרך אחרת לגלות את האמת כי אם על ידי משיח‬ ‫צדקנו‪ ,‬שרק הוא יוכל לגלות לנו את האמת‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫שיחת קודש‬ ‫דולה‬ ‫יח‬ ‫ותוך כדי מחשבותיו נכנס הרה"ק מראפשיץ אל ביהמ"ד‪ ,‬והדרך שם היה שכל אימת‬ ‫שנכנס לביהמ"ד ידעו כולם שבפיו דברי חכמה ומוסר אשר כידוע שפעו מפה‬ ‫קדשו‪ ,‬ולכן התקרבו כל הקהל והתקבצו סביבו לשמוע מה בפה קדשו‪ .‬והתחיל לומר‬ ‫כך‪ ,‬הנה בעולם האמת נעשה רעש גדול‪ ,‬שמשיח צדקנו צעק שכלל ישראל נמצאים‬ ‫כבר זמן רב כל כך בגלות הקשה‪ ,‬ואי אפשר להמתין ולחכות עוד‪ ,‬וצריך תיכף ומיד‬ ‫להביא את הגאולה השלימה‪ .‬ומיד נעשה קטרוג גדול משמאילים לעומת מיימינים‪,‬‬ ‫והחליטו שישלחו את משיח צדקנו שילך לשאול את פיהם של כמה אנשים שהם‬ ‫בעצמם יפסקו האם הוא צריך להגיע‪ ,‬והלך להשוק ונכנס אצל הסנדלר ושאל בשלומו‪,‬‬ ‫ענה לו שמשיח כבר מוכרח לבוא‪ ,‬ושאל אותו מדוע‪ ,‬וענה שמצב פרנסתו בכי רע‬ ‫ועולה לו בקושי רב‪ ,‬ואין לו די קונים לכדי פרנסה מספקת‪ ,‬ורק משיח יכול להציל את‬ ‫המצב‪ .‬והלך לבעל מלאכה אחר‪ ,‬וגם הוא כקודמו נאנח וחזר על אותם דיבורים‪ .‬וחשב‬ ‫משיח שישים פעמיו אל עבר בית המדרש דמסתמא שם נמצאים בני עליה שמבינים‬ ‫באמת‪ ,‬ונכנס אל ביהמ"ד והנה הוא מוצא אברך שמתהלך אנה ואנה בסערת נפש‪,‬‬ ‫ושאל אותו מה אירע‪ ,‬ואמר לו שמשיח מוכרח לבוא‪ ,‬והרה"ק מראפשיץ מגולל את כל‬ ‫סיפורו של אותו אברך והאיך שבגלל זה צריך משיח לבוא כדי לברר את האמת שהוא‬ ‫חשוב ונעלה יותר מחברו‪ .‬ונענה משיח בצער‪ ,‬גם בביהמ"ד ההשגה במשיח הוא שצריך‬ ‫להגיע רק בכדי לספק את הכבוד שחסר לו‪ ,‬והרי לא זהו תכליתי ולא בשביל זה הגעתי‬ ‫לעולם‪ .‬כך סיפר הרה"ק מראפשיץ‪ ,‬והאברך הזה הבין היטב את המוסר הנוקב‪.‬‬ ‫והנה המוסר הטמון בסיפור זה נוקב ויורד‪ ,‬שיש הרבה בני אדם שרוצים שמשיח יבוא‪,‬‬ ‫אך כל אחד רוצה מחמת סיבה אחרת‪ ,‬אחד רוצה מחמת האסונות והצרות‬ ‫והמצוקות הפוקדות על ראשי עם קודש רח"ל‪ ,‬ואילו זולתו חפץ בביאת המשיח כדי‬ ‫לגאול את העולם מקנאת איש מרעהו ומכל הקטנות השולטות בכיפה‪ ,‬אך באמת כל‬ ‫זה אינו נכון‪ ,‬וצריך לבקש רק על גלות השכינה‪ ,‬להשים על לב עד כמה כבוד השכינה‬ ‫הק' מושפלת עד שאול תחתיה‪ ,‬ולבקש ולצפות ולייחל שכבר יהיה במהרה בימינו‬ ‫התגלות כבוד שמים להיות תהלה ליראיך ותקוה טובה לארצך וכו'‪ ,‬וידע כל פעול כי‬ ‫אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו'‪.‬‬ ‫יט‬ ‫התבונה‬ ‫פר' האזינו תשס"ח‬ ‫דולה‬ ‫הדרך לבחון עצמו היכן הוא עומד‬ ‫וראיתי עצה האיך יכול האדם לבחון את עצמו לדעת האם כוונתו באמת לשם שמים‪,‬‬ ‫שכ"ק אדמו"ר בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זצ"ל הגיד לאחד‪ ,‬מה‬ ‫תעשה אם אליהו הנביא יבוא אליך ויגיד לך שנמנו וגמרו בשמים להעניק לך שנה‬ ‫טובה וכל טוב סלה‪ ,‬מבלי שתצטרך שום תפילות ובקשות על כך‪ .‬הלא אז מסתמא‬ ‫תקל מעט מעבודת הקודש ותוכל לנוח ולישון די צרכך‪ ,‬אמנם תתפלל אז ג' תפילות‬ ‫בכל יום‪ ,‬אבל בלא התעוררות ויגיעה‪ ,‬מאחר שהנך מובטח כבר בשנה טובה‪ .‬אך באמת‬ ‫אין כן הדבר‪ ,‬כי צריך להודות ולזמר להקב"ה שנתן לנו את המתנה הנפלאה של ראש‬ ‫השנה ויום הכיפורים‪.‬‬ ‫המתנה הנפלאה של ימי הרחמים והרצון‬ ‫וכן אומרים בנוסח התפילה‪" :‬ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הזכרון הזה"‪,‬‬ ‫שלכאורה הדבר צריך ביאור‪ ,‬הרי הגע עצמך אילו היה בא שופט לעשות משפט‬ ‫להאדם‪ ,‬האם היינו מודים לו על כך‪ ,‬הרי היו אומרים לו לא מדובשך ולא מעוקצך‪,‬‬ ‫ומוטב שתעזוב אותנו לנפשינו‪.‬‬ ‫אך אצל ראש השנה אין הדבר כן‪ ,‬כי ביום זה אנו זוכים לקרבת אלקים גדולה מאד‬ ‫לקרבה אליו ית' בהתקרבות יתירה‪ ,‬וכדברי הרמב"ם בפירוש המשניות (ר"ה פ"ד‬ ‫מ"ו) בטעם שאין אומרים הלל בראש השנה‪ ,‬שמפרש את מה שביארו בגמרא בענין זה‪,‬‬ ‫וז"ל‪" :‬לפי שלא היו קורין הלל לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים‪ ,‬לפי שהם ימי‬ ‫עבודה‪ ,‬והכנעה‪ ,‬ופחד‪ ,‬ומורא מה'‪ ,‬ויראה ממנו‪ ,‬ומברח ומנוס אליו‪ ,‬ותשובה ותחנונים‪,‬‬ ‫ובקשה וכפרה וסליחה‪ .‬ובכל אלו הענינים אינו הגון השחוק והשמחה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וביאור הדבר מה שכתב "ומברח ומנוס אליו"‪ ,‬הלא הקב"ה 'מלוא כל הארץ כבודו'‬ ‫(ישעיה ו ג)‪ ,‬ונמצא בכל מקום‪ ,‬והכתוב אומר (תהלים קלט ז) 'אנה אלך מרוחך‬ ‫ואנה מפניך אברח'‪ .‬ובאמת יש פתגם מהראשונים ז"ל‪" :‬ממך אליך אברח"‪ .‬אך הא‬ ‫גופא צריך ביאור‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫שיחת קודש‬ ‫דולה‬ ‫כ‬ ‫אך הביאור הוא‪ ,‬דאין הכי נמי הוא נמצא בכל מקום‪ ,‬ובימים הנוראים הזמן גרמא‬ ‫לברוח אליו‪ ,‬דהיינו להבריח את המחשבות הגשמיות ודברי השטות וההבל‪,‬‬ ‫ולעסוק בדברים רוחניים הנוגעים אליו יתברך‪ .‬וצריך להתבונן האיך היינו נראים ללא‬ ‫הימים האדירים האלה‪ ,‬והאיך היינו מקבלים מושג לדעת מה זה תפילה‪ ,‬ומה זה תקיעת‬ ‫שופר‪ ,‬הרי לכל האוצרות הללו אנו זוכים רק בזכות ראש השנה ויום הדין‪ ,‬ואימתי היה‬ ‫לנו זמן להתבונן על כל הדברים הנפלאים והרוחניים שימי הרחמים והרצון מעניקים‬ ‫לנו‪ ,‬הלא צריכים אנו לתת שבח יקר וגדולה וכבוד למלך מלכי המלכים אשר נתן לנו‬ ‫מתנה טובה זו מבית גנזיו‪.‬‬ ‫והנה כל זה אי אפשר לדבר בעצם ראש השנה‪ ,‬כי אז עסוקים עדיין באימת הדין‬ ‫ובעבודת 'מברח ומנוס אליו'‪ ,‬אך אחר שזיכנו השי"ת ועבר עלינו לטובה ימי‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כעת הוא הזמן שצריכים אנו להודות להשי"ת על הטוב שנתן לנו‪.‬‬