gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ראש השנה ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת האזינו ה'תשפ"ה‬ ‫יום כיפור ה'תשפ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫ראש השנה‬ ‫"שהחיינו טיש" ליל ב' דראש השנה ה'תשפ"ז‬ ‫את העוונות‪ ,‬שהם מרמזים על קטרוג למעלה‪,‬‬ ‫פו"א‪ :‬איתא ברמ"א (או"ח סי' תקפב ס"ט) ונוהגין‬ ‫מכל מקום הם מסיחים את דעתם‪ ,‬על ידי גודל‬ ‫שכל אחד אומר לחבירו "לשנה טובה‬ ‫מעלת התשובה ועזיבת החטא ובקבלת עול‬ ‫תכתב"‪ .‬וכתב הט"ז (שם סק"ד) בשם הלבוש (סימן‬ ‫מלכות שמים מתוך אמונה ובטחון בחסדיו‬ ‫תקנ"ו) ביום הראשון אחר התפילה אין לומר‬ ‫הגדולים‪ ,‬ובזה לבד ממשיכים עליהם חסד‬ ‫"לשנה טובה" וכו'‪ ,‬כי בג' שעות הראשונות היא‬ ‫ורחמים‪ ,‬וזוכים להתברך בשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫הכתיבה לצדיקים‪ ,‬ואין ראוי שיאמר לחבירו לשון‬ ‫המורה שאינו צדיק אלא בינוני‪ ,‬בשלמא כל אחד‬ ‫והיוצא לנו מזה מעלה יתירה מדברי הלבוש‪ ,‬כי‬ ‫בעצמו יחזיק עצמו לבינוני‪ .‬והיינו שכל אחד‬ ‫הלבוש מיירי כלפי אנשים אחרים‪ ,‬שצריך‬ ‫בעצמו יכול להחזיק את עצמו לבינוני‪ ,‬אבל על‬ ‫שתהיה אצלו מחשבה טובה עליהם שהם בגדר‬ ‫חברו צריך לחשוב לטובה‪ ,‬שבודאי הוא נכנס‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ובודאי תיכף בתחילת היום כבר‬ ‫בגדר הצדיקים שכבר בג' שעות הראשונות‬ ‫נכתבים לטובה‪ ,‬אבל מכאן רואים יותר מזה‪,‬‬ ‫נכתבים לאלתר לחיים‪ ,‬ולכן לא יברכו בליל שני‪,‬‬ ‫שצריך האדם לחשוב גם על עצמו מחשבה טובה‬ ‫שאז מראה שאינו מחזיק בגדר הצדיקים‪.‬‬ ‫כזו‪ ,‬שיהיה לבו סמוך ובטוח בכתיבה לטובה‪.‬‬ ‫ובענין זה יש להוסיף דברי אא"ז המגיד הגדול‬ ‫וכעין זה הובא בספר דרכי צדק (סימן א' אות נ"ד)‬ ‫ממעזריטש זיע"א (מובא בעבודת ישראל פ' נצבים)‬ ‫שאמר הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק‬ ‫כי הכתיבה לחיים בספר‪ ,‬פירושה הוא החקיקה‬ ‫זיע"א בשם רבו אא"ז המגיד הגדול זיע"א‪,‬‬ ‫במחשבתו של אדם‪ ,‬כי הרשע כשזוכר את‬ ‫שבראש השנה ויום הכיפורים הכתיבה היא‬ ‫עוונותיו‪ ,‬אוחזתו רעדה‪ ,‬ואין לבו ברשותו לשוב‬ ‫המחשבות שחושב האדם‪ ,‬ולכן ירגיל האדם עצמו‬ ‫אל ה'‪ ,‬הרי זה נכתב לאלתר למיתה‪ ,‬והמחשבות‬ ‫בימי הדין של ראש השנה לחשוב על עצמו ועל כל‬ ‫המבלבלות אותו ומפחידות את לבו הם הסימן‬ ‫ישראל רק מחשבות טובות לחיים ולשלום‪ ,‬ולא‬ ‫לזה‪ .‬אבל הצדיקים‪ ,‬אף שזוחלים ורועדים מאימת‬ ‫ישגיח על סימנים רעים ח"ו‪ ,‬ובכל מחשבות רעות‬ ‫השי"ת‪ ,‬מכל מקום הם בוטחים בישועתו ובחסדו‪,‬‬ ‫ומבלבלות שהיצר זורק בלבו‪ ,‬אלא ירחם על עצמו‪,‬‬ ‫ומתחזקים לשוב אליו‪ ,‬ועל ידי מחשבה זו נכתבים‬ ‫וידחה אותן על ידי שיחשב אצלו שהוא מוכן‬ ‫לאלתר לחיים‪ ,‬מחמת שחקוק במחשבתם הכתיבה‬ ‫למסור נפשו על קדושת ה'‪ ,‬ולקיים מצות עשה‬ ‫לטובה‪ .‬ואף שבאים אצלם הרהורים המזכירים‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫חגנו" אף שהדבר הוא מכוסה ונעלם‪ ,‬מכל מקום‬ ‫של "ונקדשתי"‪ ,‬ובזה הוא מבטל כל המקטרגים‪.‬‬ ‫"כי חק לישראל הוא"‪ ,‬עיקר הכתיבה תלוי בנו‪,‬‬ ‫נמצא שהמחשבה הטובה פועלת לטובה‪ ,‬וכפי‬ ‫שאם נתעורר בתשובה על העבר ובקבלה טובה‬ ‫שחושב האדם בדעתו ומאמין ובוטח שיהיה טוב‪,‬‬ ‫על העתיד‪ ,‬לקבל על עצמינו מהיום והלאה את‬ ‫כך פועל על עצמו שנה טובה ומבורכת‪" ,‬טראכט‬ ‫עול התורה והמצוות כדבעי‪ ,‬אזי "משפט לאלקי‬ ‫גוט וועט זיין גוט"‪.‬‬ ‫יעקב"‪ ,‬שהשי"ת יוציא לאור משפטנו ביום קדוש‬ ‫והנה ראוי להתבונן בנוסח התפילה של "יעלה‬ ‫זה‪ ,‬שנזכה לשנה טובה‪.‬‬ ‫ויבוא"‪ ,‬שבכל המועדים מזכירים את שם החג‬ ‫והנה בכל שנה יש רמז לטובה במספר השנים‪,‬‬ ‫על פי מצות היום‪ ,‬בפסח "חג המצות הזה"‪,‬‬ ‫וגם בשנת תשפ"ז יש רמזים לטובה בדרך‬ ‫בסוכות "חג הסוכות הזה"‪ ,‬ואילו בראש השנה‬ ‫"סימנא מילתא"‪ ,‬וכמו שכתב הרמב"ן (פ' לך) שכל‬ ‫אומרים "יום הזכרון הזה"‪ ,‬ולכאורה היה ראוי‬ ‫מעשי האבות הקדושים היו בבחינת "פועל‬ ‫שיאמרו "חג התרועה הזה"‪ ,‬על שם הכתוב (תהלים‬ ‫דמיוני" לבניהם אחריהם‪ ,‬וכמו כן אנו עושים‬ ‫פא‪ ,‬ד) "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי‬ ‫בראש השנה מנהגים וסימנים רבים שהם פועל‬ ‫חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"‪ .‬וביאור‬ ‫דמיוני לשנה טובה‪ ,‬ולכך דורשי רשומות היו‬ ‫הענין הוא‪ ,‬כי פסח וסוכות נקראים על שם‬ ‫מרמזים במספר השנים סימנים לטובה‪ ,‬תשפ"ז‬ ‫העבר‪" ,‬חג הפסח" על שם שפסח הקב"ה על בתי‬ ‫ראשי תבות ת'הא ש'נת ז'יסע פ'ירות‪ ,‬ת'הא‬ ‫אבותינו במצרים‪" ,‬חג המצות" על שם שלא‬ ‫ש'נת פ'יינע ז'יווגים‪ ,‬ויעזור השי"ת שכל אחד‬ ‫הספיק בציקם להחמיץ‪ ,‬וכן "חג הסוכות" על שם‬ ‫יזכה בפירות טובים‪ ,‬דהיינו בנים ובני בנים‬ ‫העבר‪ ,‬כדכתיב (ויקרא כג‪ ,‬מג) "כי בסוכות הושבתי‬ ‫עוסקים בתורה וביראה‪ ,‬וכמו כן פירות שהם‬ ‫את בני ישראל"‪ .‬אבל עיקר ראש השנה הוא על‬ ‫מצוות ומעשים טובים‪ ,‬שנזכה ללכת בדרכיו‪,‬‬ ‫העתיד‪ ,‬שיזכה האדם לכתיבה טובה‪ ,‬שהרי‬ ‫בבחינת הדבק במדותיו‪.‬‬ ‫"בראש השנה יכתבון"‪ ,‬וכדברי המגיד הגדול‬ ‫והלבוש שהכתיבה היא במחשבת האדם לטובה על‬ ‫והשי"ת יעזור שבזכות הקבלה הטובה שאנו‬ ‫הימים הבאים‪ ,‬הרי שעיקר בקשתינו היא על כל‬ ‫מקבלים עלינו מהיום ולהבא לעשות רק‬ ‫השנה הבאה שתהא שנה טובה ומבורכת‪ ,‬ואין‬ ‫רצון הבורא‪ ,‬נזכה להתברך בברכת גפ"ן ג'עזונט‬ ‫מתפללים על העבר אלא על העתיד‪ ,‬ולכן נקרא‬ ‫פ'רנסה נ'חת‪ ,‬וכן הצריכים לברכת זרעא חיא‬ ‫דייקא "יום הזכרון הזה"‪.‬‬ ‫וקיימא וזיווגים הגונים יוושעו בס"ד‪ ,‬ובשנה‬ ‫טובה ומבורכת‪ ,‬שנה טובה ומתוקה‪ ,‬ולקבל פני‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "תקעו בחודש שופר"‪ ,‬שעל‬ ‫הגואל צדק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫ידי השופר מתעוררים בתשובה‪" ,‬בכסה ליום‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫קודם התקיעות יום ב' דר"ה ה'תשפ"ז‬ ‫מה שנעשה בעולם‪ ,‬אמרה לו לאו‪ ,‬אמר לה‪ ,‬לקח‬ ‫פו"א‪ :‬איתא במדרש (ויק"ר כט‪ ,‬ו) אמר להם הקדוש‬ ‫אישך הזקן לנער יצחק והקריבו לעולה‪ ,‬והנער‬ ‫ברוך הוא לישראל‪" ,‬בחודש הזה שפרו‬ ‫בוכה ומילל שלא יכול להנצל‪ .‬מיד התחילה בוכה‬ ‫מעשיכם"‪ ,‬ואמר להם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אם‬ ‫ומיללת‪ ,‬בכתה שלש בכיות כנגד שלש תקיעות‪,‬‬ ‫שיפרתם מעשיכם הריני נעשה לכם כשופר הזה‪,‬‬ ‫שלש יללות כנגד שלש יבבות‪ ,‬ופרחה נשמתה‬ ‫מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו‪ ,‬כך אני עומד‬ ‫ומתה‪ .‬והרי דבר זה אירע ביום ראש השנה‪ ,‬ולכן‬ ‫מכסא הדין ויושב על כסא רחמים והופך לכם‬ ‫אנו קוראים בתורה ביום ראש השנה פרשת‬ ‫מדת הדין למדת רחמים‪ ,‬ואימתי "בחודש‬ ‫העקידה‪ ,‬כדי שהקריאה תעורר את הזמן‪ ,‬לעורר‬ ‫השביעי"‪.‬‬ ‫את זכות עקידת יצחק כדי להמשיך רחמים‬ ‫ובביאור ענין פעולת השופר לעורר רחמים‬ ‫וחסדים‪ .‬ולהכי מזכירים בתפלת מוסף מאורע זה‬ ‫וחסדים‪ ,‬מצינו בזוה"ק (ח"ג ק'‪ ):‬אמר רבי‬ ‫"ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"‪,‬‬ ‫יהודה כתיב (ויקרא כג‪ ,‬כד) "זכרון תרועה"‪" ,‬זכרון"‬ ‫מחמת שמעשה זה היה ביום ראש השנה‪ .‬ולפי זה‬ ‫עבדינן‪ ,‬לכוונא לבא ורעותא‪ ,‬ישראל עבדין זכרון‬ ‫נמצא שתקיעותינו בראש השנה הן כנגד בכיותיה‬ ‫לתתא‪ ,‬במה‪ ,‬בעובדא‪ ,‬בגין דיתער מלה כההוא‬ ‫ויללותיה של שרה אמנו‪.‬‬ ‫גוונא לעילא [תרגום‪ :‬אמר רבי יהודה‪ ,‬כתיב‬ ‫אמנם בשנה זו‪ ,‬שחל יום ראשון של ראש השנה‬ ‫"זכרון תרועה"‪ ,‬ומתמה הזוהר למה בא הזכרון‬ ‫בשבת קודש ואין תוקעים בו בשופר‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ומבאר שהכוונה היא לרעותא דלבא‪,‬‬ ‫ובמקדש היו תוקעים‪ ,‬אלא שחכמים גזרו שלא‬ ‫שהקב"ה חפץ שיכבד האדם את קונו בלבו‬ ‫לתקוע בשבת שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות‬ ‫וברצונו]‪ .‬ופירש הרמ"ק שעיקר הכוונה היא‬ ‫הרבים כדאיתא בגמרא (ר"ה כ"ט‪ .):‬ואמר אא"ז‬ ‫התשובה שבלב‪ ,‬ומעשה התרועה אינו אלא זכרון‬ ‫אדמו"ר הזקן זיע"א‪ ,‬כי בעולם הזה שחל בו דין‬ ‫בעלמא‪ ,‬לעורר זכרון למטה בארץ על ידי מעשה‬ ‫רשות הרבים אסור לתקוע‪ ,‬אבל למעלה בעולם‬ ‫תקיעת שופר‪ ,‬כדי שיתעורר כעין זה למעלה‪.‬‬ ‫האמת שהוא רשות היחיד‪ ,‬שם בוודאי מותר‪,‬‬ ‫והנה אחד הטעמים לתקיעת שופר הוא כדאיתא‬ ‫וכביכול הקב"ה בעצמו תוקע ביום הזה‪ ,‬בבחינת‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ב) כשבא אברהם‬ ‫תקע בשופר גדול לחירותנו‪.‬‬ ‫מהר המוריה חרה אפו של השטן שראה שלא‬ ‫וידוע בשם הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א‪ ,‬דהנה‬ ‫עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם‪,‬‬ ‫הקב"ה מקיים משמרתה של תורה‪ ,‬ואם כן‬ ‫מה עשה‪ ,‬הלך ואמר לשרה‪ ,‬אי שרה לא שמעת‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫דהא כמה דאשתכחו מקטרגין בעלמא לתתא‪,‬‬ ‫שומר את השבת כהלכתה‪ ,‬ונמצא שכאשר‬ ‫הכי נמי אשתכחו מקטרגין לעילא דקיימי עלייהו‬ ‫המקטרגים באים לקטרג על בני ישראל שאינם‬ ‫דבני נשא‪[ .‬תרגום‪ :‬כמה צריכים בני אדם ללכת‬ ‫ראויים להכתב לשנה טובה‪ ,‬אין הקב"ה יכול‬ ‫בדרכי הקב"ה ולשמור מצוות התורה‪ ,‬כדי שיזכו‬ ‫לכתוב דבר זה‪ ,‬שהרי אין בזה פיקוח נפש שדוחה‬ ‫בה לעולם הבא‪ ,‬וינצלו מכל הקטרוגים למעלה‬ ‫את השבת‪ .‬אבל מאידך גיסא‪ ,‬בשעה שאנו‬ ‫ולמטה‪ ,‬כי כשם שנמצאים מקטרגים בעולם‬ ‫מבקשים "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו‬ ‫למטה‪ ,‬כך נמצאים מקטרגים למעלה שעומדים‬ ‫בספר החיים למענך אלקים חיים"‪ ,‬והיינו חיים‬ ‫על בני אדם]‪ .‬והנה אותם מקטרגים העומדים‬ ‫של רוחניות‪ ,‬דביקות בתורה ועבודה ובמצוות‪,‬‬ ‫להסטין על האדם‪ ,‬כל דבר קל שבקלים הם‬ ‫והרי דבר זה הוא בגדר פיקוח נפש שדוחה את‬ ‫מזכירים‪ ,‬ואף מצוה שנהנה ממנה האדם‪ ,‬השטן‬ ‫השבת‪ ,‬ומותר לכתוב ולחתום על זה גם בשבת‬ ‫מקטרג עליה‪.‬‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫ולזה אמר הכתוב "אשרי העם יודעי תרועה ה'‬ ‫ובפרי צדיק (לר"ה אות כ"ט) מבאר נוסח הברכה "כי‬ ‫באור פניך יהלכון"‪ ,‬היינו שאנו מקיימים‬ ‫אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה"‪,‬‬ ‫מצות תקיעת שופר מפני שרחמנא אמר "תקעו"‪,‬‬ ‫ולכאורה קשה דלפי זה היה די לתקוע בלבד‪,‬‬ ‫ואין אנו באים עם כוונות רמות‪ ,‬ואולי זהו הטעם‬ ‫ולמה עיקר המצוה הוא השמיעה‪ ,‬וכמו‬ ‫שאין אנו נכנסים לכל עומק הענינים והסודות‬ ‫שמברכים "לשמוע קול שופר"‪ ,‬דהיינו שכל אחד‬ ‫שיש במצות תקיעת שופר‪ ,‬כדי שלא נבוא לידי‬ ‫צריך שישמע הקול‪ ,‬ולא לתקוע‪ .‬וביאר שזהו‬ ‫מכשול‪ ,‬אלא באים אנו לקיים בפשטות את מצות‬ ‫בבחינת הכתוב (תהלים קכא‪ ,‬ה) "ה' צלך"‪ ,‬כמו הצל‬ ‫הבורא ב"ה‪ ,‬אשר צוונו לתקוע בשופר‪.‬‬ ‫עושה מה שהאדם עושה‪ ,‬כמו כן כביכול הנהגת‬ ‫הבורא היא לפי הנהגת האדם‪ ,‬ונמצא שאם‬ ‫אולם יש כאן נקודה נעלה יותר‪ ,‬אשר הביא‬ ‫האדם שומע קול שופר‪ ,‬אזי גם הקב"ה שומע‪,‬‬ ‫הרה"ק בעל בני יששכר זי"ע בספרו אגרא‬ ‫ועל כן נצטוו בני ישראל לשמוע קול שופר‪.‬‬ ‫דפרקא‪ ,‬לבאר טעם הדבר מדוע באים אנו דווקא‬ ‫בזמן כזה‪ .‬דהנה כתב האר"י הק' זיע"א שבין‬ ‫ובזה יובן מה שאיתא בזוה"ק (פ' בא ל"ב‪ ):‬על‬ ‫התקיעות יאמר התוקע את תפילת "יהי רצון"‬ ‫הכתוב (תהלים פט‪ ,‬טז) "אשרי העם יודעי‬ ‫בלחש דווקא‪ ,‬לפי שאין ראוי להתוודות בזמן זה‪,‬‬ ‫תרועה ה' באור פניך יהלכון"‪ ,‬כמה אצטריכו בני‬ ‫שהרי אדרבה בעת זה אנו רוצים לערבב ולקרוע‬ ‫נשא למהך בארחי דקודשא בריך הוא‪ ,‬ולמטר‬ ‫את השטן‪ ,‬ולזה אומרים את הפסוקים המתחילים‬ ‫פקודי אורייתא‪ ,‬בגין דיזכון בה לעלמא דאתי‪,‬‬ ‫באותיות "קרע שטן" כדי שלא יוכל לקטרג‪ ,‬ואם‬ ‫ולשזבא לון מכל קטרוגין דלעילא ותתא‪ ,‬בגין‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫ראש השנה‬ ‫אמרי‬ ‫וזהו שאנו אומרים בנוסח הברכה "כי אתה שומע‬ ‫האדם מזכיר בפיו שחטא לפני הקב"ה‪ ,‬מיד יכול‬ ‫קול שופר ומאזין תרועה"‪ ,‬שרק "אתה" דייקא‪,‬‬ ‫המקטרג לקטרג עליו‪ .‬ומטעם זה צוה הקב"ה‬ ‫היינו הקב"ה בעצמו‪ ,‬מבין את קול השופר וכוונת‬ ‫לתקוע בשופר‪ ,‬שהוא קול בלא דיבור כלל‪ ,‬שזה‬ ‫הלב שיש בזה‪ ,‬ורק "אתה" לבדך יכול להאזין‬ ‫מעורר את כוונת הלב‪ ,‬והרי תעלומות הלב אינם‬ ‫לתרועה זו‪.‬‬ ‫גלויים רק לפני הקב"ה לבדו‪ ,‬ואין המלאכים‬ ‫מכירים מחשבות הלב‪ ,‬ועל ידי זה יפסוק את‬ ‫יעזור הקב"ה שנזכה לבוא לידי ההתעוררות‬ ‫דיננו לחסד ולרחמים‪.‬‬ ‫הראויה‪ ,‬כי רחמנא ליבא בעי‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫נוכל לשוב בתשובה שלמה‪ ,‬ובזכות זה הקב"ה‬ ‫והרי זה דומה לתפילת "ובא לציון" הנאמרת‬ ‫ימהר גאולתינו‪ ,‬ויתקע בשופר גדול לחרותינו‪,‬‬ ‫בלשון ארמי‪ ,‬כדי שלא יבינו המלאכים את לשון‬ ‫ונזכה לקבל פני גואל הצדק‪ ,‬ולהתברך בשנה‬ ‫התפלה הנשגבה הזו‪ ,‬וכן תקנו בקדיש ואמירת‬ ‫טובה ומבורכת‪ ,‬ושנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫"אמן יהא שמיה רבא"‪ .‬כמו כן הוא בענין‬ ‫התקיעות‪ ,‬שזהו שפה ודיבור שרק הקב"ה לבדו‬ ‫מבין אותה‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫האזינו‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫האזינו‬ ‫רעוא דרעוין פרשת האזינו – שבת תשובה ה'תשפ"ה‬ ‫הרע‪ ,‬הבא להכשילו בשעה שמתעורר בקרבו‬ ‫פו"א‪ :‬נמצאים אנו בשבת תשובה‪ ,‬בשבת שהיא‬ ‫הרהור תשובה או רצון טוב לעסוק בתורה‬ ‫המשך לימי ראש השנה‪ ,‬וידועים דברי אא"ז‬ ‫ותפלה‪.‬‬ ‫מרן סבא קדישא מרוזי'ן זיע"א לפרש הפסוק‬ ‫(ישעי' נח‪ ,‬יג) 'אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך‬ ‫ובא הכתוב להורות לנו העצה לזה‪ ,‬סור מרע‬ ‫ביום קדשי' וגו'‪ ,‬שאם האדם מקבל על עצמו‬ ‫ועשה טוב‪ ,‬היינו שיסור מאותן המחשבות‬ ‫בשבת תשובה‪ ,‬לשוב בתשובה שלימה‪ ,‬והיינו 'אם‬ ‫המזכירות לך רוע מעשיך‪ ,‬ועשה טוב‪ ,‬ואל תתן‬ ‫תשוב משבת רגלך' אם תשוב מהרגילות שלך‪ ,‬אזי‬ ‫רפיון בעבודתך‪ ,‬רק תקיים המצוות כאלו לא‬ ‫'עשות חפציך ביום קדשי'‪ ,‬הקב"ה מבטיח לו‪ ,‬אני‬ ‫עשית רע מעולם‪.‬‬ ‫אעשה את חפציך במחילת העוונות‪' ,‬ביום קדשי'‬ ‫היינו ביום הקדוש‪ .‬ובודאי כאשר שבת תשובה‬ ‫וזהו שאמר הכתוב (תהלים קיט‪ ,‬נט) 'חשבתי דרכי‬ ‫הוא המשך לראש השנה‪ ,‬תיכף אחר שעסקו‬ ‫ואשיבה רגלי אל עדותיך'‪ ,‬כי 'חשבתי' הוא‬ ‫בתשובה ותפלה‪ ,‬כמו שהיא בשנה זו‪ ,‬שתיכף‬ ‫לשון חשיבות‪ ,‬היינו שצריך להחשיב דרכיו‬ ‫בצאת ימי ראש השנה נכנסים לקדושת השבת‪,‬‬ ‫בעבודת הבורא‪ ,‬כשיודע שכל מעשיו המה למען‬ ‫בודאי בעז"ה נזכה לשנה טובה ומבורכת‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬שכל אדם הרי הוא חלק אלוה ממעל‪,‬‬ ‫ובכח הפעולות של מצוות ומעשים טובים‪ ,‬תורה‬ ‫ותפלה וכל מחשבה טובה‪' ,‬אשיבה רגלי אל‬ ‫בספר אור המאיר מביא מה ששמע מאא"ז‬ ‫עדותיך'‪ ,‬שיהיה לי התעוררות לילך ממדריגה‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א על הכתוב‬ ‫למדריגה בהתלהבות‪.‬‬ ‫(תהלים לד‪ ,‬טו) סור מרע ועשה טוב‪ ,‬שבא להורות‬ ‫דרכי התשובה‪ ,‬שחובת גברא לדחות מאתו כל‬ ‫והנה בעבודת ישראל (פ' נצבים) מביא בשם אא"ז‬ ‫מחשבותיו הרעות‪ ,‬שהם באים אליו בשעת תורה‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א‪ ,‬כי 'הכתיבה‬ ‫ותפלה‪ ,‬שאז בא יצרו הרע ומסיתו באומרו לו‪ ,‬מי‬ ‫לחיים בספר'‪ ,‬פירושו החקוקה במחשבתו של‬ ‫אתה שפל בריה‪ ,‬הלא חטאת ועשית עבירות‪ ,‬ואיך‬ ‫אדם‪ ,‬כי הרשע בזוכרו את עונותיו ונפחד ונרעד‪,‬‬ ‫תוכל להתקרב לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪,‬‬ ‫אין לבו ברשותו לשוב אל ה'‪ ,‬והרי זה נכתב‬ ‫ואיך ימלא לבך לעמוד ולגשת אל עבודת הקודש‬ ‫לאלתר למיתה‪ ,‬מחמת המחשבות המבלבלות‬ ‫פנימה‪ ,‬אבל ידע נאמנה שכל זה מעצת היצר‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫האזינו‬ ‫אמרי‬ ‫שני אופנים בדרכי התשובה‪ ,‬שישנם אנשים‬ ‫אותו ומפיגין את לבו‪ ,‬מה שאין כן הצדיקים הגם‬ ‫החושבים שעיקר התשובה הוא לענות את נפשו‬ ‫שהם זוחלים ורועדים מאימת השי"ת‪ ,‬הם‬ ‫בתעניתים וסיגופים וטבילות‪ ,‬אולם אנשים‬ ‫בוטחים בישועתו וחסדו‪ ,‬ומתחזקים לשוב אל ה'‪,‬‬ ‫המשכילים ידעו שלא זה הדרך אשר ישכון אור‪,‬‬ ‫והם נכתבים לאלתר לחיים‪ ,‬מחמת שחקוק‬ ‫שעיקר התשובה הוא דבר התלוי בכוונת הלב‪,‬‬ ‫במחשבתם הכתיבה לטובה‪ ,‬מפני שמסיחים כל‬ ‫להיות תוהה על הראשונות‪ ,‬שבכל רגע צריך לשוב‬ ‫דעתם לתשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה‪,‬‬ ‫על רגע שקדם לו‪ ,‬כי לא יצדק אנוש מעשיו‪,‬‬ ‫ובקבלת עול מלכות שמים‪ ,‬ולבטוח בחסדו הגדול‪.‬‬ ‫בבחינת (תהלים נא‪ ,‬ה) 'וחטאתי נגדי תמיד'‪ ,‬שיהיה‬ ‫והיינו דאמרו אינשי 'טראכט גוט וועט זיין גוט'‪,‬‬ ‫מתאונן ומצטער תמיד על שחטאתו לנגדו עומד‬ ‫שבכח החקיקה של מחשבות והרהורים טובים‪,‬‬ ‫ומבדיל בינו לבין קונו‪ ,‬ויעבוד על עצמו שיהא לבו‬ ‫נזכה לפעול עלינו שנה טובה ומתוקה‪.‬‬ ‫נכסף לנועם ה'‪.‬‬ ‫ובבחינה זו דיבר בקדשו אא"ז הקדושת אהרן‬ ‫אבל יש אנשים הטועים במחשבתם‪ ,‬שמדמים‬ ‫זיע"א לפרש פסוק הנ"ל 'סור מרע ועשה‬ ‫שעיקר התשובה הוא עינוי הגוף‪ ,‬אבל אינם‬ ‫טוב'‪ ,‬שאיך יכולים לבוא לבחינת 'סור מרע'‪ ,‬על‬ ‫באים להעיקר‪ ,‬שהרי בלי גוף בריא אי אפשר‬ ‫ידי 'ועשה טוב'‪ ,‬שאם האדם טרוד תמיד בבחינת‬ ‫לשוב כראוי‪ ,‬שהאדם אשר נחלשו כוחותיו אין לו‬ ‫סור מרע‪ ,‬ומפשפש במעשיו ובעבירות שבידו‪,‬‬ ‫כח להתפלל כראוי‪.‬‬ ‫מזה בא לעצבות שמביא למרה שחורה‪ ,‬כידוע‬ ‫מאמר זקני הרה"ק הבית אהרן מקארלין זיע"א‪,‬‬ ‫ובענין זה ידוע שפעם אחת היה אא"ז מרן סבא‬ ‫עצבות איז נישט קיין עבירה‪ ,‬נאר דאס וואס‬ ‫קדישא מרוז'ין זיע"א בעיר קאמעניץ על‬ ‫עצבות ברענגט‪ ,‬קען נישט די גרעסטע עבירה‬ ‫ראש השנה‪ ,‬וישב ליד השולחן הטהור באימה‬ ‫ברענגען‪ ,‬ועל כן יעסוק רק בעשה טוב‪,‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ופתח ואמר‪' ,‬אם כבנים אם כעבדים'‪,‬‬ ‫במחשבות טובות‪ ,‬ואז יזכה לחתימה טובה‪.‬‬ ‫הפירוש הוא‪ ,‬שהקב"ה אומר לישראל‪ ,‬אם תהיו‬ ‫לי כעבדים נאמנים‪ ,‬לעבוד אותי כראוי‪ ,‬אז אהיה‬ ‫וכמו שאין דרך תשובה בכח עצבות ומרה שחורה‪,‬‬ ‫לכם כאב לבנים‪ ,‬ובני ישראל אומרים להשי"ת‪ ,‬אם‬ ‫כמו כן מצינו שאינו בדרך תעניות וסיגופים‪,‬‬ ‫תהיה לנו כאב לבנים‪ ,‬אזי נהיה אנחנו כעבדים‬ ‫וכמו שכתב במאור ושמש לפרש הכתוב (הושע יד‪,‬‬ ‫נאמנים לאדוניהם‪ .‬ואז פסק‪ ,‬וישב בשרעפי‬ ‫ב‪-‬ג) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת וגו' קחו‬ ‫קודש‪ ,‬אחוז בעומק מחשבותיו הטהורים‪,‬‬ ‫עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא‬ ‫ופתאום המשיך ואמר‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬אני מכיר‬ ‫עוון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬ומבאר שיש‬ ‫קודש‬ ‫האזינו‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫מסופר שביום ראש השנה קודם התקיעות‪ ,‬שלחה‬ ‫אותך זה שלשים שנה שאתה מנהיג את העולם‬ ‫אמו הרבנית הצ' ע"ה אם כל חי‪ ,‬להודיע‬ ‫במדת הדין‪ ,‬וכי הועיל דבר זה‪ ,‬אני אומר מוטב‬ ‫לבעלה אא"ז רבי שלום הגדול זיע"א‪ ,‬שתקפו‬ ‫שתשפיע להעולם שפע וברכה וכל טוב‪ ,‬ואז יהיו‬ ‫אותה חבלי לידה‪ ,‬נענה ואמר שיאמרו לה‬ ‫בני ישראל יכולים לעבדך בהרחבה‪ ,‬ואם אין אתה‬ ‫שאוחזים עכשיו קודם התקיעות‪ ,‬ואכן הס"ק נולד‬ ‫רוצה לשמוע לי‪ ,‬מה אני עושה בזה העולם‪.‬‬ ‫רק ביום צום גדליה‪.‬‬ ‫רואים מזה כבחינה הנ"ל‪ ,‬שזה היה דרכו של‬ ‫הס"ק להשפיע על בני ישראל‪ ,‬שיוכלו לעבוד את‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע התבטא עליה שהיא בבחינת‬ ‫ה' עם נפשות בריאים וחזקים‪.‬‬ ‫'ארון הקודש'‪ ,‬שנושאת בחיקה 'ספר תורה'‪.‬‬ ‫בהיותו בן שש שנים נבחר כחתן לבתו של רבי‬ ‫*‬ ‫משה שהיה ראש ישיבה בבארדיטשוב‪,‬‬ ‫היום בצום גדליה (שחל בשנה זו בשבת) הוא יום‬ ‫ופעם אחת כאשר היה נער בן שבע שנים הגיע‬ ‫ההולדת של אא"ז מרן סבא קדישא מרוז'ין‬ ‫הס"ק לשהות בבארדיטשוב אצל המיועד להיות‬ ‫זיע"א‪ ,‬שמקובל אצל חסידי רוזי'ן שזה יום גדול‬ ‫חותנו‪ .‬והרה"ק מבארדיטשוב זיע"א אמר אז מי‬ ‫ומסוגל‪ ,‬ואפילו לאחר פטירתן של צדיקים עדיין‬ ‫שיצא לקבל את פניו מבטיחו שלא יראה פני‬ ‫התאספו ביום הזה‪ ,‬וזה מיוסד על דברי הגמרא‬ ‫גיהנם‪ ,‬וכל בני העיר יצאו לקבל את פניו‪,‬‬ ‫(מגילה י"ג‪ ):‬תנא כיון שנפל פור בחודש אדר‪ ,‬שמח‬ ‫והרה"ק מבארדיטשוב ביקש שהחתן ישהה אצלו‬ ‫(המן הרשע) שמחה גדולה‪ ,‬אמר נפל לי פור בירח‬ ‫על יום א' מחג הסוכות‪ ,‬ונתן לו ארבעת המינים‬ ‫שמת בו משה‪ ,‬ולא היה יודע שבשבעה באדר מת‬ ‫משלו‪.‬‬ ‫ובשבעה באדר נולד‪ ,‬ולכאורה קשה למה הקדים‬ ‫ובאתה העת עמד הס"ק והתבונן בעבודת‬ ‫המיתה קודם הלידה‪ ,‬והרי קודם נולד האדם‬ ‫הנענועים של הרה"ק מבארדיטשוב‪,‬‬ ‫ואחר כך מת‪ ,‬ואא"ז מרן אדמו"ר הכנסת מרדכי‬ ‫וסיפר שאז נוכח לראות את עבודת הנענועים של‬ ‫זיע"א ביאר דאיתא בגמרא (נדה ל'‪ ):‬דכאשר נולד‬ ‫הרה"ק מבארדישטוב באש שלהבת קודש‪ ,‬שהיה‬ ‫אדם משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע‪,‬‬ ‫מנענע את הלולב בכל כוחו למעלה מהשגת אנוש‪,‬‬ ‫ולפי זה רק אחר מותו של האדם אז אתגלי מילתא‬ ‫עד שהיו מוכרחים להחליף לו כמה וכמה לולבים‪,‬‬ ‫למפרע האם קיים את השבועה אשר השביעו‬ ‫מחמת שהקודמים נפסלו‪ ,‬ואמר הס"ק ישנם‬ ‫אותו בעת שנולד‪ ,‬ויוצא מזה שביום שמת איתגלי‬ ‫אנשים שמרוה אהבת השי"ת היוקדת בקרבם‬ ‫מלתא למפרע שאותו היום שנולד בו הרי הוא‬ ‫משברים כל מה שיש תחת ידם‪ ,‬ולעומתם ישנם‬ ‫באמת יום שמחה וחדוה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫האזינו‬ ‫אמרי‬ ‫ואמר אוי ואבוי להיהלום של הכתר שאין אף אחד‬ ‫אנשים שמרוב יראת השי"ת אינם מסוגלים לנענע‬ ‫שמגין עליו‪.‬‬ ‫אפילו את עצמם‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי דוד מטאלנא זיע"א שאל את אא"ז‬ ‫הרה"ק בעל התניא זיע"א כאשר נשתחרר‬ ‫מרן אדמו"ר הזקן זיע"א שיבאר לו דברי‬ ‫ממאסרו‪ ,‬על אם הדרך בחזרה הגיע‬ ‫אביו הס"ק‪ ,‬שכאשר נכנס לברית רצה אביו‬ ‫לפרוהוביטש‪ ,‬ונפגש עם הס"ק שהיה ילד קטן‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי שלום מפרוהבישט זיע"א לקרותו‬ ‫ושאלו הס"ק איך אפשר לומר 'ואהבת את ה'‬ ‫בשם 'פייוויש'‪ ,‬על שם זקנו הרה"ק בעל משנת‬ ‫אלקיך וגו'‪ ,‬אחרי שאנו אומרים 'שמע ישראל ה'‬ ‫חכמים רבי פייוויש מקרעמניץ זיע"א‪ ,‬והתחיל‬ ‫אלקינו ה' אחד'‪ ,‬שהרי 'שמע ישראל' שהוא‬ ‫התינוק לבכות‪ ,‬ואז אמר הרבי ר' שלום הגדול‬ ‫קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬זהו ביטול היש‪ ,‬ואיך‬ ‫מסתמא אין התינוק חפץ להקרא בשם 'פייוויש'‪,‬‬ ‫שייך אהבה בזמן של ביטול היש‪ ,‬ואמר הרה"ק‬ ‫על כן קרא שמו 'ישראל'‪ ,‬ופעם אחת התבטא‬ ‫בעל התניא‪ ,‬אמרתי להיניק וחכים תירוץ ערוך‬ ‫הס"ק ואמר על עובדא זו‪ ,‬איזה פנים היה לי‬ ‫וארוך‪ ,‬אשר אילו היו הימים דיו וקני כל חורשתא‬ ‫אלמלי היו קוראים לי פייוויש‪.‬‬ ‫ודיירי ארעא ספרי ורשמי רשוותא‪ ,‬לא היו יכולין‬ ‫לכתוב כל הענין הזה‪ ,‬והילד הקטן הזה הבין את‬ ‫והשיב לו אדמו"ר הזקן‪ ,‬דכאשר נצטווה אדם‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫הראשון שלא יאכל מעץ הדעת‪ ,‬אמר לו‬ ‫הס"ק העיד פעם על עצמו שהוא נשמת חזקיהו‬ ‫הקב"ה (בראשית ב‪ ,‬יז) 'כי ביום אכלך ממנו מות‬ ‫המלך‪ ,‬ובנו הרה"ק רבי דוד משה‬ ‫תמות'‪ ,‬ואם כן היה צריך למות באותו יום שאכל‬ ‫מטשורטקוב זיע"א אמר‪ ,‬גדולי הצדיקים הרה"ק‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬ולמה נשאר חי עוד כמעט אלף שנה‪,‬‬ ‫מאפטא זיע"א ודודינו הרה"ק המגיד‬ ‫אלא שמחמת שעשה תשובה הפך השי"ת יומו‬ ‫מטשערנוביל זיע"א אמרו שנשמת אבינו היתה‬ ‫ליום של הקב"ה‪ ,‬דכתיב ביה (תהלים צ‪ ,‬ד) 'כי אלף‬ ‫מהיכל קן ציפור שהוא משיח‪ ,‬שכל הנשמות היה‬ ‫שנים בעינך כיום אתמול כי יעבור' (עי' בר"ר יט‪,‬‬ ‫להם חלק בפגם אדם הראשון‪ ,‬אבל נשמתו לא‬ ‫יד)‪ ,‬אבל השטן בא וקטרג לפני הקב"ה שאין‬ ‫היתה בכלל שם‪.‬‬ ‫מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬וכדי לסלק את פי‬ ‫המקטרג‪ ,‬נתנו לו כדי לפייסו ארבע נשמות‬ ‫פעם אחת התבטא הס"ק ואמר שצדיקי הדור הם‬ ‫גבוהות שיהיה לו שליטה עליהם‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫האיברים של מלך המשיח‪ ,‬צדיק פלוני הוא‬ ‫בשעיר לעזאזל שניתן להמקטרג כדי לפייסו‪,‬‬ ‫הראש‪ ,‬וצדיק פלוני הוא היד‪ ,‬ואז אמר אני הוא‬ ‫והנשמות האלו היו נתונים תחת שליטתו עד‬ ‫היהלום של הכתר שעל ראשו של משיח‪ ,‬והתאונן‬ ‫קודש‬ ‫האזינו‬ ‫אמרי‬ ‫י‬ ‫נשר אדם‪ ,‬ובחינת 'אדם' שבמרכבה לפעמים הוא‬ ‫שעלה משה רבינו למרום לקבל את התורה‪,‬‬ ‫נקרא בשם 'יעקב' ולפעמים בשם 'ישראל'‪,‬‬ ‫וכדאיתא בגמרא (שבת ס"ח‪ ).‬שמשה רבינו התווכח‬ ‫והחילוק שבין יעקב לישראל‪ ,‬שבישראל נאמר‬ ‫עם המלאכים‪ ,‬וכאשר נצח אותם נתנו לו כולם‬ ‫(ישעיה מט‪ ,‬נ) 'ישראל אשר בך אתפאר'‪ ,‬שכביכול‬ ‫מתנות‪ ,‬וגם השטן נתן לו מתנה‪ ,‬הנשמות שהיו‬ ‫הקב"ה מתפאר בישראל‪ ,‬וביעקב נאמר (תהלים‬ ‫כבושים תחת ידו אחר חטאו של אדם הראשון‪.‬‬ ‫קלה‪ ,‬ד) 'כי יעקב בחר לו י‪-‬ה'‪ ,‬שיעקב מתפאר‬ ‫וזהו שאמר הכתוב (תהלים סח‪ ,‬יט) 'עלית למרום‬ ‫וסניף לי"ה‪ .‬וכך אמר אביכם‪ ,‬אם תרצה לראות‬ ‫שבית שבי לקחת מתנות באדם'‪ ,‬בראשי תיבות‬ ‫בחינת 'ישראל' שבמרכבה‪ ,‬תביט בבני ישראל‪,‬‬ ‫של שב"י מרומז שמות אותם הנשמות שנמסרו‬ ‫שעליו נאמר 'ישראל אשר בך אתפאר'‪ ,‬וכאשר‬ ‫בידו‪ ,‬רבי ש'מעון ב'ן י'וחאי‪ ,‬רבי י'צחק ב'ן‬ ‫אמר דברים האלו באתם אל החדר‪ ,‬על כן רמז‬ ‫ש'למה שהוא האר"י הק' זיע"א‪ ,‬רבי י'שראל ב'ן‬ ‫אביכם שתצאו‪.‬‬ ‫ש'רה שהוא הבעש"ט הק' זיע"א‪ ,‬רבי י'שראל ב'ן‬ ‫הרה"ק רבי נחום בערניו זיע"א בן הרה"ק רבי‬ ‫ש'לום שהוא הס"ק וזהו הפירוש 'שבית שבי‬ ‫שלום יוסף זיע"א שהיה חתנו של אדמו"ר‬ ‫לקחת מתנות באדם'‪ ,‬היינו שלקח הנשמות שהיו‬ ‫הזקן זיע"א אמר‪ ,‬שאיתא שאברהם אבינו היה בן‬ ‫בשבי תחת יד השטן מזמן חטא האדם‪ .‬ומעתה‬ ‫שלש שנים כשהכיר את בוראו‪ ,‬אבל הס"ק בשעה‬ ‫מובן לנכון מה שאמר איזה פנים היה לי אלמלי‬ ‫שנולד כבר הכיר את בוראו‪ ,‬רק הדעת השלמה‬ ‫קראו לי פייוויש‪.‬‬ ‫לא היה לו עוד‪ ,‬וכאשר ראה את אמו על המיטה‬ ‫פעם אחת אמר הס"ק לחסיד אחד בשם ר' לייב‬ ‫אמר שזה ברא הקב"ה‪ ,‬ואחר כך כשראה את‬ ‫מאחניפקיר‪ ,‬שהסתופף עוד בצל אביו הק'‬ ‫הבית אמר גם זה ברא הקב"ה‪.‬‬ ‫רבי שלום הגדול‪ ,‬אפשר תוכלו לזכור‪ ,‬כשהייתי‬ ‫ודבר זה ניכר גם מהעובדא שבהיותו ילד קטן‬ ‫עוד נער קטן‪ ,‬באתי פעם אחת לחדרו של אבי‪,‬‬ ‫לערך שתי שנים‪ ,‬שיחק פעם אחת בערב שבת‬ ‫ודיבר אבי עמכם איזה ענין‪ ,‬וכאשר דרכתי על‬ ‫בחצר הבית‪ ,‬ואחיו הבכור הרה"ק רבי אברה'ניו‬ ‫מפתן החדר רמז לי אבי שאצא‪ ,‬אולי תוכלו לזכור‬ ‫זיע"א יצא אליו ואמר לו‪ ,‬אחי היקר וכי אינך יודע‬ ‫באיזה ענין עסקתם‪ ,‬אולי הם דברים שנוגעים‬ ‫שהשבת באה‪.‬‬ ‫לכללות ישראל‪ ,‬מבטיחכם אני שבוודאי יהיה‬ ‫טובה לכללות ישראל‪.‬‬ ‫והילד הרים את עיניו הק' לשמים ואמר עדיין לא‬ ‫שבת‪ ,‬שאלו אחיו מהיכן נודע לך הדבר זה‪,‬‬ ‫ענה לו החסיד ר' לייב הנ"ל‪ ,‬אביכם למד עמי‬ ‫שמא כבר הגיע השבת‪ ,‬אמר לו מפני שבשעת‬ ‫בעניני ארבע חיות שבמרכבה‪ ,‬שהם ארי שור‬ ‫יא‬ ‫קודש‬ ‫האזינו‬ ‫אמרי‬ ‫ישראל כבר גזרת עלינו את הגלות‪ ,‬כמו שאמרת‬ ‫כניסת השבת מתחלפים השמים‪ ,‬ועדיין איני‬ ‫לאברהם אבינו (בראשית טו‪ ,‬יג) 'ידוע תדע כי גר‬ ‫רואה שנתחלפו השמים‪.‬‬ ‫יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם‬ ‫הנה העולם זכה להמאור הגדול של הס"ק‪ ,‬שהיה‬ ‫ארבע מאות שנה'‪ ,‬ולפיכך אני אומר כמו שגזרת‬ ‫תמיד דרכו להמתיק טוב על כלל ישראל‪ ,‬ופעם‬ ‫עלינו הגלות עוד קודם החטא‪ ,‬כך תביא לנו את‬ ‫אחת אמר שהרה"ק הסבא משפאלע זיע"א‬ ‫המשיח עוד קודם שנשוב בתשובה‪ ,‬ואחר כך אני‬ ‫הקשה לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬למה אינך‬ ‫ערב בעד ישראל שיעשו תשובה‪.‬‬ ‫מביא את המשיח‪ ,‬האם הנך מצפה עד אשר בני‬ ‫והנה עברה עלינו שנה‪ ,‬שהתקיים בנו בחינת אני‬ ‫ישראל יעשו תשובה‪ ,‬ואחז בזקנו הק' ואמר‪ ,‬הנני‬ ‫מעמיד לכם מלך קשה כהמן (סנהדרין צ"ז‪,):‬‬ ‫נשבע בזקני שבני ישראל לא יעשו תשובה‪ ,‬ואם כן‬ ‫ובטוחים אנו שכל אחד מכלל ישראל נתעורר‬ ‫למה אתה מעכב את הגאולה‪ ,‬הבא להם כבר את‬ ‫בתשובה‪ ,‬אלא שעכשיו רואים בחוש את‬ ‫המשיח ואז בודאי שיעשו תשובה שלימה‪.‬‬ ‫המשמעות של שנאת ישראל‪ ,‬שהרי כל אומות‬ ‫והוסיף הס"ק ואמר‪ ,‬הרי הרמב"ם (הל' תשובה ז‪ ,‬ה)‬ ‫העולם שמעו איך שיהודים נהרגו ונעקדו‬ ‫כתב‪ ,‬הבטיחנו הבורא יתברך שישראל יעשו‬ ‫עקד"ה‪ ,‬ולא שת לבם לכל זה‪ ,‬ואין זאת רק שעשו‬ ‫תשובה‪ ,‬שנאמר (דברים ד‪ ,‬ל) 'בצר לך ומצאוך כל‬ ‫שונא ליעקב‪ ,‬אבל אנו מאמינים בני מאמינים‪,‬‬ ‫הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה'‬ ‫שראינו גודל החיזוק באמונה פשוטה בתקופות‬ ‫אלקיך' וגו'‪ ,‬ואין אני חולק ח"ו על הסבא‬ ‫הסוערות האלה‪ ,‬שהתחילו קצת להבין הבחינה‬ ‫משפאלע‪ ,‬אלא שאתה כביכול 'האסט די יודן‬ ‫של 'הראנו ה' חסדך'‪ ,‬ובודאי שאנו כבר זכאים‬ ‫פארבינדן די אויגן‪ ,‬און פארשטאפט די העצער‪,‬‬ ‫להגאולה השלימה‪.‬‬ ‫ואיך תרצה שבני ישראל יעשו תשובה‪ ,‬בינד זי‬ ‫ובודאי שביום הזה‪ ,‬יום הולדת הס"ק‪ ,‬יכולים אנו‬ ‫אויף די אויגן‪ ,‬און שטאפ זיי אויף די הערצער‪,‬‬ ‫לפעול שהס"ק ילך לפני כסא הכבוד לעורר‬ ‫והבא להם את המשיח‪ ,‬ואני מבטיחך שאחר כך‬ ‫רחמים וחסדים בכח דיבוריו הקדושים‪,‬‬ ‫יעשו בני ישראל תשובה שלימה מאהבה‪.‬‬ ‫שהתפילות שלנו כבר נתקבלו לרחמים ולרצון‪,‬‬ ‫והמשיך עוד להמליץ טוב על בני ישראל לפני‬ ‫ושגם יתקבלו לרחמים ולרצון‪ ,‬וכבר נזכה כולנו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬במה שאומרים בתפילת מוסף‬ ‫לשנת גאולה וישועה‪ ,‬ת'הא ש'נת פ'דות‬ ‫ליו"ט 'ומפני חטאינו גלינו מארצינו'‪' ,‬מפני' הוא‬ ‫ה'צלתינו‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫מלשון 'לפני'‪ ,‬דהיינו שעוד קודם שחטאו בני‬ ‫קודש‬ ‫יום כיפורים‬ ‫אמרי‬ ‫יב‬ ‫יום כיפורים‬ ‫קודם תפילת נעילה – יום הכיפורים ה'תשפ"ו‬ ‫הגזירות הרעות של העולם‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר יהודי‬ ‫פו"א‪ :‬נמצאים אנו קודם תפילת נעילה‪ ,‬שהיא‬ ‫בוכה ומוריד דמעות בזמן תפילת נעילה‪ ,‬מיד‬ ‫הזמן הגדול ביותר מכל ימי הרחמים והרצון‬ ‫חומלת עליו השכינה הקדושה‪.‬‬ ‫שכבר עברו עלינו‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי‬ ‫תשובה‪ ,‬ויום הקדוש‪ .‬והזמן הגדול ביותר מכל‬ ‫ובגודל מעלת הבכיה ביום הזה‪ ,‬מצינו להדיא‬ ‫הזמנים הנעלים האלו הוא שעת נעילה‪ ,‬שאז‬ ‫בדברי חז"ל ארבעים יום שעלה משה‬ ‫ניתנת לבני ישראל הזדמנות מיוחדת שיוכלו לשוב‬ ‫למרום להביא תורה לישראל‪ ,‬היו ישראל נוהגין‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬בבחינת "פתח לנו שער בעת‬ ‫כל אותן הימים צום ותענית‪ ,‬ויום אחרון שבכולן‬ ‫נעילת שער"‪.‬‬ ‫גזרו תענית ולנו בתענית‪ ,‬למחר הסכימו ועלו‬ ‫לפני הר סיני‪ ,‬והיו בוכים לקראת משה‪ ,‬ומשה‬ ‫ואיתא בספה"ק כי כאשר מנצלים את הרגעים‬ ‫בוכה לקראתם‪ ,‬עד שעלתה בכיתם לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫האחרונים של פתיחת השערים‪ ,‬ומתפללים‬ ‫באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה‪ ,‬וקיבל‬ ‫בכוונה ורצון הלב‪ ,‬עם בכי ודמעות‪ ,‬הדבר‬ ‫אותם בתשובה‪ ,‬ובשרה אותם רוח הקדש בשורה‬ ‫מעורר רחמים וחסדים גדולים בעולמות‬ ‫טובה מלפניו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬בני‪ ,‬נשבעתי בכסא‬ ‫העליונים‪ .‬וכפי שאמרו חז"ל אע"פ ששערי‬ ‫הכבוד שלי‪ ,‬שתהא לכם בכיה זו בכית שמחה‪,‬‬ ‫תפילה ננעלו‪ ,‬שערי דמעות לא ננעלו‪ ,‬שנאמר‬ ‫ויהא לכם יום כפרה וסליחה‪ ,‬לכם ולבני בניכם‬ ‫"שמעה תפילתי ה' ושוועתי האזינה אל דמעתי‬ ‫עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫אל תחרש"‪ .‬וכן מבואר בזוה"ק שכל השערים‬ ‫ננעלו ונסגרו‪ ,‬אך שערי דמעות נשארו פתוחים‪.‬‬ ‫נמצא שרק בזכות הדמעות ששפכו בני ישראל‬ ‫לרגלי הר סיני בפני הקב"ה‪ ,‬הם זכו לקבל‬ ‫ויתירה מזאת‪ ,‬אפילו אם ח"ו כבר נגזרה גזירה‬ ‫הבטחה מהקב"ה‪ ,‬שאותו יום נקבע בשבילם כיום‬ ‫רעה‪ ,‬היא מתבטלת בכח הבכיה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫של מחילה סליחה וכפרה‪ ,‬להם ולבניהם אחריהם‬ ‫שמתהפכת לטובה‪ ,‬כמבואר בזוה"ק על הפסוק‬ ‫עד סוף כל הדורות‪ .‬לפיכך בוודאי כאשר אנחנו‬ ‫"ותראהו את הילד והנה נער בוכה"‪ ,‬כלומר בני‬ ‫מתעוררים להתפלל את תפילת הנעילה בבכי‬ ‫ישראל שהם ילד שעשועים לפני הקב"ה‪ ,‬כאשר‬ ‫ובדמעות‪ ,‬יתעוררו עלינו רחמי שמיים‪ ,‬בבחינת‬ ‫הם מתחטאים לפני מלכם‪ ,‬וחוזרים בתשובה‬ ‫"והנה הנער בוכה ותחמול עליו"‪ ,‬ונזכה למחילה‬ ‫ובוכים לפניו‪ ,‬מיד "ותחמול עליו"‪ ,‬שמתעוררים‬ ‫סליחה וכפרה עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫עליהם רחמי שמים‪ ,‬לבטל ולשבר מעליהם את כל‬ ‫יג‬ ‫קודש‬ ‫יום כיפורים‬ ‫אמרי‬ ‫ואא"ז מרן סבא קדישא מרוז'ין זיע"א פירש‬ ‫בזרע קודש כתב‪ ,‬כי "נעילה" הוא מלשון "נעל י‪-‬‬ ‫הפסוק "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫ה"‪ ,‬כביכול כאדם שמתייחד עם אהובו במקום‬ ‫אתכם מכל חטאתיכם לפי ה' תטהרו"‪ ,‬דתיבת‬ ‫מוסגר וחתום‪ .‬והביאור הוא‪ ,‬כי "נעל י‪-‬ה"‪,‬‬ ‫'כי' משמשת בלשון אע"פ‪ ,‬וזהו פירוש הפסוק‬ ‫כלומר ביום זה הקב"ה נועל וסותם פיות כל‬ ‫"כי ביום הזה יכפר" דאע"פ שיום זה מכפר‪ ,‬כמו‬ ‫המסטינים והמקטריגים‪ ,‬כדי שלא יוכלו לקטרג‬ ‫שכתב הרמב"ם שעצומו של יום מכפר‪ ,‬אבל‬ ‫על בני ישראל‪ .‬ועל כן יש לנו להתעורר מאוד‬ ‫"עליכם לטהר אתכם" שצריכים אתם להקדים‬ ‫בזמן זה‪ ,‬שהוא עת רצון וזמן מוכשר להתפלל‬ ‫להכין את נפשיכם‪ ,‬לטהר את עצמכם ולשוב‬ ‫מעומקא דליבא‪ ,‬ואזי התפילות יתקבלו לרחמים‬ ‫בתשובה‪ ,‬ובזה נזכה "לפני ה' תטהרו"‪.‬‬ ‫ולרצון‪.‬‬ ‫*‬ ‫איתא בירושלמי שני טעמים לתפילת "נעילה"‪.‬‬ ‫הטעם הראשון‪ ,‬שמרמז על נעילת שער‬ ‫ידוע פירושו של אא"ז מרן סבא קדישא מרוז'ין‬ ‫המקדש‪ ,‬שהיתה סמוכה לסוף היום‪ ,‬לאחר‬ ‫זיע"א על הפסוק "ולך ה' חסד כי אתה‬ ‫הקרבת תמיד של בין הערביים‪ ,‬שזהו שעת‬ ‫תשלם לאיש כמעשהו"‪ ,‬והדקדוק ידוע‪ ,‬דאם‬ ‫תפילת נעילה‪ .‬הטעם השני‪ ,‬שמרמז על הזמן‬ ‫משלם לאיש 'כמעשהו' הרי אין זה בחסד‪ ,‬אלא‬ ‫שננעלים שערי שמים‪ ,‬וזהו כשנעשה לילה‪ .‬וכדי‬ ‫משלם לו בדין כפי המגיע לו בשכר פעולתו‪.‬‬ ‫לצאת ידי שני הטעמים האלה‪ ,‬מתחילים תפילת‬ ‫ותירץ בדרך משל לסוחר אחד שהיה מפורסם‬ ‫נעילה בעוד יום וממשיכים עד שנכנס הלילה‪.‬‬ ‫בעושרו‪ ,‬שנסע למרחקים‪ ,‬וקנה לעצמו‬ ‫ובדרשות חתם סופר כתב‪ ,‬שמשה רבינו תיקן‬ ‫מנורה נהדרת המרהיבה עיני כל רואיה‪ ,‬לקבוע‬ ‫תפילת נעילה‪ ,‬שידוע שהתפלל תקט"ו‬ ‫אותה בפרוזדור של ביתו ליד המדרגות לכל‬ ‫תפילות כמנין "ואתחנן"‪ ,‬וביום הכיפורים אחר‬ ‫הקומות שבביתו‪ ,‬והתקין עבורה מכונה שהיתה‬ ‫מנחה כבר עמד על תקי"ד תפילות‪ ,‬ועמד משה‬ ‫קשורה לחבל‪ ,‬והמנורה קבועה בה‪ ,‬ועל ידי החבל‬ ‫רבינו עתה ותיקן תפילת נעילה דיום כיפור‪ ,‬והיא‬ ‫היה לו האפשרות להרים או להוריד את המנורה‬ ‫תפילה התקט"ו‪ ,‬שאם לא עכשיו אימתי על כן‬ ‫כאוות נפשו‪.‬‬ ‫אמר ואתחנן אל ה' "בעת ההיא"‪ ,‬דייקא בעת‬ ‫ופעם אחת נכנס לביתו עני ואביון לבקש ממנו‬ ‫נעילת יום הכיפורים‪ .‬ומבואר מכאן כמה גדלה‬ ‫נדבה‪ ,‬והסוחר יצא מהחדר לרגע‪ ,‬ואז‬ ‫מעלת זמן זה‪ ,‬וצריך להיות לנו שכל בראשינו לנצל‬ ‫התבונן העני בביתו‪ ,‬והבחין במנורה שהייתה‬ ‫זמן זה כדבעי‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫יום כיפורים‬ ‫אמרי‬ ‫יד‬ ‫ח"ו לפגום בעולמות העליונים‪ ,‬וכל כוונתו רק‬ ‫תלויה שם‪ ,‬והיות שנקרע לו החבל של תרמילו‪,‬‬ ‫לתאוותו הגשמית שנהנה בשעת מעשה‪ ,‬על כן‬ ‫לקח סכין בידו וחתך את החבל של המנורה‪ ,‬שהרי‬ ‫השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו‪ ,‬משלם לו רק גמולו‬ ‫לא הייתה לו השגה שהמנורה היא יקרת‬ ‫כפי התענוג וההנאה שיש לו בעת עוברו על‬ ‫המציאות‪ ,‬וגם לא עלה בדעתו לחשוב על תוצאות‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫הדבר‪ ,‬וכמובן שהמנורה נפלה בקול רעש גדול‪,‬‬ ‫ונשברה לרסיסים‪.‬‬ ‫ובזה ביאר כוונת הפסוק "ולך ה' חסד כי אתה‬ ‫תשלם לאיש כמעשהו"‪ ,‬הפירוש הוא שהקב"ה‬ ‫כששמעו העבדים והמשרתים את קול השבירה‪,‬‬ ‫משלם רק 'כמעשהו'‪ ,‬היינו כפי ההנאה והתענוג‬ ‫הגיעו בחיפזון‪ ,‬ונחשכו עיניהם בראותם‬ ‫שהיה לו בשעת מעשה העבירה‪ ,‬ולא כפי ההיזק‬ ‫את החורבן שהעני גרם‪ .‬גם הסוחר שמע את‬ ‫שגרם למעלה‪ .‬וכי יש לך חסד גדול מזה‪.‬‬ ‫הקול הרעד הגדול‪ ,‬ומיד יצא מהחדר הפנימי‬ ‫וראה איך שכל בני ביתו עומדים אובדי עצות‪,‬‬ ‫ובספר ראשי בשמים ביאר באופן דומה לזה‪,‬‬ ‫ואין יודעים לשית עצות בנפשם‪ .‬אולם הסוחר‬ ‫דאיתא בילקוט אין אדם עובר עבירה אלא‬ ‫בראותו את ההיזק הגדול שעשה לו זה העני‬ ‫אם כן נכנסה בו רוח שטות‪ .‬ולפי זה נמצא‬ ‫מדעת ובמזיד‪ ,‬מה עשה לו‪ ,‬תפס לעצמו את‬ ‫שמעשה העבירה הוא בגדר שטות‪ ,‬וזהו מגודל‬ ‫הכובע שעל ראשו של העני‪ .‬בני ביתו והמשרתים‬ ‫חסדי ה'‪ ,‬כי "אתה תשלם לאיש כמעשהו"‪ ,‬היינו‬ ‫תמהו מאוד למעשיו‪ ,‬האם זהו הגמול בעד‬ ‫שמשלם לאיש בערך ובבחינה ההיא‪ ,‬כפי מה‬ ‫החורבן הנורא‪ ,‬שלקח ממנו כובע השווה כמה‬ ‫שהיה בשעת העבירה‪.‬‬ ‫פרוטות כנגד המנורה השווה הון רב‪.‬‬ ‫ובזה מפרש הכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫הסביר להם הסוחר‪ ,‬העני הזה לא חשב כלל‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאתיכם"‪ ,‬דאומרו‬ ‫לעשות לי היזק גדול‪ ,‬וכל כוונתו הייתה רק‬ ‫'חטאותיכם' הוא מלשון 'כמעשיכם'‪ ,‬והרי 'חטא'‬ ‫לקחת את החבל‪ ,‬שאינו משיג כלל את שוויות‬ ‫הוא בשוגג‪ ,‬וכלומר דכיון שהחטא נעשה בלי‬ ‫המנורה‪ ,‬וכנגד גניבת החבל לקחתי ממנו את‬ ‫דעת מפני שנכנסה בו רוח שטות‪ ,‬נחשב לפני‬ ‫הכובע השווה לשוויות החבל‪ ,‬כדי שישיג לפי‬ ‫הקב"ה כאילו נעשה בשוגג‪ ,‬שהקב"ה מעריך את‬ ‫דעתו שעשה מעשה גניבה‪ ,‬וצריך לשלם על זה‪.‬‬ ‫המעשה כפי שהיה החוטא בשעת החטא‪ ,‬אבל‬ ‫"לפני ה' תטהרו"‪ ,‬שאתם צריכים לעשות תשובה‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬כי האדם בעשותו אחת מכל‬ ‫גדולה‪ ,‬ולידע גודל החטא‪ ,‬ולפני מי חטאתם‪,‬‬ ‫המצוות אשר לא תיעשנה‪ ,‬עושה פגם‬ ‫לפני ה' הגדול הגיבור והנורא‪.‬‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬אבל הלא אין כוונת האדם‬ ‫טו‬ ‫קודש‬ ‫יום כיפורים‬ ‫אמרי‬ ‫מצוה ותורה אור‪ ,‬לשוב בתשובה ולהתעורר‬ ‫אמנם יש להוסיף במה שמסיים הכתוב "לפני ה'‬ ‫בקבלה טובה לשמור ולקיים את מצוות ה'‪.‬‬ ‫תטהרו"‪ ,‬דהיינו שיש לנו לחזור בתשובה‬ ‫שלמה‪ ,‬מפני שהקב"ה ידו פשוטה לקבל השבים‪,‬‬ ‫וגם יש לפרש עוד בחינת "הדליקו את הנר"‪,‬‬ ‫ושערי תשובה לא ננעלו‪ ,‬ומקבל תשובת כל אחד‬ ‫שקאי על הזמן שאנו עומדים בו‪ ,‬קודם תפילת‬ ‫ואחד מישראל‪.‬‬ ‫נעילה‪ ,‬בזמן דמדומי חמה‪ ,‬ועוד מעט ופנה יום‪,‬‬ ‫והיו מקומות שנהגו להדליק נרות קודם נעילה‬ ‫*‬ ‫על ידי עכו"ם (עי' פתחי עולם ומטעמי השולחן‬ ‫ונסיים בדברי הרה"ק השר שלום מבעלזא זיע"א‪,‬‬ ‫או"ח סי' תרכ"ג סק"ב)‪ ,‬ועל כן צריכים אנו לנצל‬ ‫שהיה רגיל לומר בערב יום הקדוש קודם‬ ‫את הזמן המועט שעוד נשאר מעצומו של יום‬ ‫תפילת 'כל נדרי'‪ ,‬דאיתא במשנה שלושה דברים‬ ‫הקדוש‪ .‬וגם מרמז שעוד מעט כבר מדליקים את‬ ‫צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה‪,‬‬ ‫נר ההבדלה שצריך להדליקו מנר ששבת‪ ,‬ואם כן‬ ‫עשרתם‪ ,‬ערבתם‪ ,‬הדליקו את הנר‪ .‬דבערב יום‬ ‫בעוד זמן קצר נסגרים שערי שמים‪ ,‬ועל כן צריך‬ ‫הכיפורים יתבונן האדם בשלושה דברים הללו‪,‬‬ ‫לנצל זמן גדול זה‪ ,‬ולהתעורר בתשובה ותיקון‬ ‫'עשרתם' שכבר עברו עשרת ימי תשובה שהם‬ ‫המעשים‪.‬‬ ‫מיוחדים לתשובה‪' ,‬ערבתם' שכבר עבר גם ערב‬ ‫ויעזור השי"ת שנזכה לפעול בס"ד שנה טובה‬ ‫יום הכיפורים‪' ,‬הדליקו את הנר' שכבר הדליקו‬ ‫ומתוקה‪ ,‬שנה טובה ומבורכת‪ ,‬ברכת גפ"ן‬ ‫את נרות יום הכיפורים‪ ,‬ועד מתי יתמהמה‬ ‫ג'עזונט פ'רנסה נ'חת‪ ,‬ושהתפילות יתקבלו‬ ‫מלשוב בתשובה‪.‬‬ ‫לרחמים ולרצון לפני אדון כל‪ ,‬ונזכה לישועתן של‬ ‫ויש להוסיף בפירוש אומרו "הדליקו את הנר"‪,‬‬ ‫ישראל בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן כן‬ ‫כלומר שכבר הגיע זמן מועד להתעורר בנר‬ ‫יהי רצון‪.‬‬