gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לב שומע - אידיש · Lev Shomea - Yiddish — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: לב שומע - אידיש · Lev Shomea - Yiddish

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לב שומע - אידיש · Lev Shomea - Yiddish — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫י‬‫ק‬ ‫בגדר "חו‬ ‫יה ם‬ ‫‪ú‬ה‬ ‫פסול ורו‬ ‫"‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ד'‬‫םב‬ ‫מ‬ ‫ינים‬ ‫שיעורי הרה"ג‬ ‫רבי שמעי' לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ קהל יטב לב דסאטמאר‬ ‫לונדון‬ ‫על פרשת השבוע‬ ‫האזינו ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים ב'קול הלשון'‬ ‫‪020 81917000‬‬ ‫[‪]ex3,1.11.1‬‬ ‫שגיאות מי יבין ‪ -‬אי אפשר לבר בלא תבן‬ ‫בבקשה‪ ,‬המוצא שגיאה כלשהוא יואיל להודיע למו''ל למען יתוקן אי''ה‬ ‫להערות והארות ולקבלת הגליון‬ ‫יש לשלוח לאימעל‪levshomeya@gmail.com :‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרה"ח מקים עולה של תורה‬ ‫ר' ישעי' זאב בן הרה"ח ר' ישראל ישכר זלה"ה‬ ‫נלב"ע י"ב תשרי תשע"ו‬ ‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫עורך‪ :‬יצחק אייכלר‬ ‫‪052-7121811‬‬ ‫סדר ועימוד‪ :‬א‪ .‬י‪ .‬גרינוואלד‬ ‫‪054-8494370‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫כי לא דבר ריק הוא ‪ ‬מכ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ‬ד‬ ‫‪ ‬שימו לבבכ‪ ‬לכל הדברי‪  ‬להבי‪ ‬את התורה ‪ ‬חיות ישראל ושרש‪ ‬בתורה‬ ‫ואותיותיה ‪ ‬המונע הלכה מפי תלמיד ‪ ‬כאילו גוזלו מנחלת אבותיו ‪ ‬גדולה תורה‬ ‫שנותנת חיי‪ ‬לעושיה‬ ‫שבת שובה‬ ‫'ארפא משובת‪ ‬אוהב‪ ‬נדבה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫התשובה קדמה לבריאת העול‪  ‬על כ‪ ‬יורה חטאי‪ ‬בדר‪  ‬כי עמ‪ ‬הסליחה ‪ ‬אני‬ ‫נושא לכ‪ ‬פני‪  ‬אי‪ ‬הדבר תלוי אלא בי ‪ ‬ועתה א‪ ‬שמוע תשמעו בקולי ‪ ‬היו‪‬‬ ‫הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד‬ ‫יו‪ ‬כיפור‬ ‫ערב יו‪ ‬כיפור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫‪ ‬התפייסות ע‪ ‬התורה בערב יו‪ ‬כיפור ‪ ‬יפה שעה אחת בתשובה ומעשי‪ ‬טובי‪‬‬ ‫‪ ‬טובה מרדות אחת בלבו של אד‪ ‬יותר מכמה מלקיות ‪ ‬כבקרת רועה עדרו ‪ ‬ההכנה‬ ‫לאמירת אשמנו בגדנו וכו'‬ ‫והכהני‪ ‬והע‪ ‬העומדי‪ ‬בעזרה וכו' היו כורעי‪ ‬ומשתחווי‪ . . . . . . . ‬טז‬ ‫‪ ‬מהות ההשתחוויה מורה על הכנעה והתבטלות והיא סוד הכפרה ‪ ‬קריאת שמע מתו‪‬‬ ‫מסירת נפש נחשבת למיתה ומכפרת על כל העוונות ‪ ‬התבטלות מוחלטת להקב"ה ‪‬‬ ‫כטבילה במקווה ‪ ‬ואת‪ ‬הדבקי‪ ‬בה' אלוקיכ‪ ‬חיי‪ ‬כולכ‪ ‬היו‪‬‬ ‫ק‪ ‬מחילה וסליחה על כל עוונותינו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫‪ ‬עיצומו של יו‪ ‬מכפר ‪ ‬יו‪ ‬כיפור מכפר ל'שאינ‪ ‬שבי‪  '‬הקב"ה שומע עתירת‪‬‬ ‫של ישראל מ‪ ‬הקטיגור שלה‪ ‬ומכפר ‪ ‬בואו ושמחו עמי שמחה גדולה ‪ ‬שאני מוחל‬ ‫לעונותיה‪ ‬של ישראל‬ ‫מוצאי יו‪ ‬הכיפורי‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ‬כא‬ ‫‪ ‬ויו‪ ‬טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלו‪ ‬מ‪ ‬הקודש ‪ ‬השכמה לתפילה‬ ‫ממחרת יו‪ ‬הכיפורי‪  ‬עשיית סוכה 'זכר לענני הכבוד' ‪ ‬הוכחה על כפרת‪ ‬של ישראל‬ ‫ביו‪ ‬הכיפורי‪‬‬ ‫פרשת האזינו ‪ ‬לב שומע‬ ‫ד‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫כי לא דבר ריק הוא ‪ ‬מכ‪‬‬ ‫‪ ‬שימו לבבכ‪ ‬לכל הדברי‪  ‬להבי‪ ‬את התורה ‪ ‬חיות ישראל ושרש‪ ‬בתורה‬ ‫ואותיותיה ‪ ‬המונע הלכה מפי תלמיד ‪ ‬כאילו גוזלו מנחלת אבותיו ‪ ‬גדולה תורה‬ ‫שנותנת חיי‪ ‬לעושיה‬ ‫חיות ישראל ושרשן בתורה ואותיותיה‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים‬ ‫ויש להרחיב במה שהתורה היא מקור‬ ‫‪ ‬להבין את התורה‬ ‫החיים של כל אחד מישראל – 'כי‬ ‫'ויאמר אליהם‪ ,‬שימו לבבכם לכל הדברים‬ ‫הוא חייכם'‪ ,‬עם דברי הערבי נחל )פרשתן ‪‬‬ ‫אשר אנכי מעיד בכם היום‪ ,‬אשר‬ ‫דרוש ד' ד"ה ולפירוש(‪ ,‬שכתב 'ולפירוש רש"י‬ ‫תצוום את בניכם לשמר לעשות את כל‬ ‫ז"ל דקאי על כל התורה‪ ,‬יש לפרש ג"כ‬ ‫דברי התורה הזאת‪ .‬כי לא דבר רק הוא‬ ‫תיבת 'מכם' קרוב להנ"ל‪ ,‬בהקדם מה‬ ‫מכם‪ ,‬כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו‬ ‫שידוע כי ס' רבוא אותיות בתורה נגד ס'‬ ‫ימים על האדמה אשר אתם עברים את‬ ‫רבוא נשמות ישראל‪ ,‬הכולל כל שיעור‬ ‫הירדן שמה לרשתה' )לב מו‪‬מז(‪.‬‬ ‫קומה דקדושה‪ ,‬וכל נשמה ונשמה שורשה‬ ‫אות אחת מהתורה‪.‬‬ ‫וברש"י )ד"ה שימו לבבכם( כתב לפרש 'שימו‬ ‫ובהקדמה זו ביאר הגאון תבואות שור‬ ‫לבבכם ‪ ‬צריך אדם שיהיו עיניו‬ ‫במסכת ראש השנה אהא‬ ‫ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה‪ ,‬וכן הוא‬ ‫דאמרינן )ראש השנה טז‪' (:‬ג' ספרים נפתחים‪,‬‬ ‫אומר )יחזקאל מ ד( 'בן אדם ראה בעיניך‬ ‫של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים‪,‬‬ ‫ובאזניך שמע ושים לבך' וגו'‪ ,‬הרי דברים‬ ‫ופירש התבואות שור‪ ,‬שאין צריך שיהיה‬ ‫קל וחומר‪ ,‬ומה תבנית הבית שהוא נראה‬ ‫כתוב שם בספרים כל איש בשמו ושיהיה‬ ‫לעינים ונמדד בקנה‪ ,‬צריך אדם שיהיו עיניו‬ ‫כתוב אם הוא צדיק או רשע‪ ,‬אלא לפי‬ ‫ואזניו ולבו מכוונים להבין‪ ,‬דברי תורה שהן‬ ‫שידוע שבתורה יש אותיות תגין נקודות‬ ‫כהררין התלויין בשערה על אחת כמה‬ ‫טעמים‪ ,‬ואותיות הם בחינת גופים‪ ,‬ותגין‬ ‫וכמה‪ .‬כי לא דבר רק הוא מכם ‪ ‬לא לחנם‬ ‫נקודות טעמים הם נפש רוח נשמה‪ ,‬ולכן‬ ‫אתם יגעים בה‪ ,‬כי הרבה שכר תלוי בה‪ ,‬כי‬ ‫התגין דבוקים להאות כי אי אפשר לגוף‬ ‫הוא חייכם'‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לב שומע ‪ ‬כי לא דבר ריק הוא ‪ ‬מכ‪‬‬ ‫מאיר אות שלו בתורה העליונה עם התגין‬ ‫שיחיה בלא נפש‪ ,‬אבל הנקודות והטעמים‬ ‫נקודות טעמים אור צח ובהיר‪ ,‬ומי שפגם‬ ‫אינם נוגעים בגוף האות‪ ,‬כי זכה יתיר יהבין‬ ‫בנשמה ואין מאיר באות שלו שבתורה‬ ‫ליה רוח‪ ,‬זכה יתיר יהבין ליה נשמה )זח"ב‬ ‫בחינת הטעמים רק בחינת הנקודות לבד‪,‬‬ ‫צד‪ ,(:‬ולכן אינם דבוקים כל כך כמו התגין‪.‬‬ ‫והוא בינוני‪ ,‬ומי שפגם גם בזה הוא רשע‪,‬‬ ‫ואמנם בספר תורה שלנו לא ניתן לנו רק‬ ‫אלו דבריו ז"ל א‪.‬‬ ‫האותיות עם התגין‪ ,‬כי בבחינת נפש שוים‬ ‫כל ישראל‪ ,‬אך בתורה העליונה יש הכל‪.‬‬ ‫המונע הלכה מפי תלמיד‬ ‫ונמצא כי כל אות שבתורה הוא גוף איש‬ ‫‪ ‬כאילו גוזלו מנחלת אבותיו‬ ‫ישראלי‪ ,‬והתג הוא נפשו‪ ,‬ונקודו וטעמו הם‬ ‫הדברים שכל אחד ואחד מקור‬ ‫לאור‬ ‫רוח נשמה שלו‪ ,‬ובזה יבחן הצדיק ורשע‬ ‫חיותו ושורשו בא מהתורה – 'כי‬ ‫ובינוני‪ ,‬כי הצדיק שיש לו נר"נ ולא פגמם‪,‬‬ ‫א‪ .‬ולפי זה ממשי‪ ‬הערבי נחל לבאר את חשיבות האחדות בי‪ ‬בני ישראל‪ ,‬וזו לשונו 'וע‪ ‬זה‬ ‫יש לי להבי‪ ‬טע‪ ‬מצות השלו‪ ‬שהוא 'ואהבת לרע‪ ‬כמו‪) '‬ויקרא יט יח(‪ ,‬ונצטווינו על‬ ‫האחדות‪ ,‬ויש מקו‪ ‬לשואל לשאול מה יזיק א‪ ‬יש בעיר ב' כתות אנשי‪ ‬ושני הכתות ה‪‬‬ ‫אנשי‪ ‬ישרי‪ ‬כראוי‪ ,‬וה‪ ‬כתות חלוקות שונאי‪ ‬זה את זה‪ ,‬מה יזיק זאת‪ ,‬מאחר שאנשי כל‬ ‫כת וכת הולכי‪ ‬בדר‪ ‬התורה‪.‬‬ ‫ונבי‪ ‬זאת כאשר נשכיל קדושת ספר תורה כי גדלה מאד‪ ,‬וכל ענינה הוא קיבו‪ ‬ס' רבוא‬ ‫אותיות בקל‪ ‬אחד‪ ,‬ומברכי‪ ‬עליה ברכת התורה שהיא גדולה באיכות מכל הברכות‪ ,‬כי ברכת‬ ‫המצות אי‪ ‬כל ברכה רק על מצוה פרטית‪ ,‬וברכה זו היא על כללה‪ ,‬ומטע‪ ‬זה הפליגו רז"ל‬ ‫)נדרי‪ ‬פא‪ (.‬בדבר‪ ,‬ואמרו‪' :‬על שלא ברכו בתורה תחלה'‪ .‬אבל א‪ ‬יחסר אות א' מהספר תורה‬ ‫נקראת ספר תורה פסולה‪ ,‬ואי‪ ‬בה קדושה ההיא ואינה ראויה שוב לבר‪ ‬עליה‪ ,‬וא‪ ‬א‪ ‬יקחו‬ ‫קל‪ ‬קט‪ ‬ויכתבו בה האות החסר ויניחוהו בספר תורה אי‪ ‬מועיל‪ ,‬כי עיקר קדושת ספר תורה‬ ‫בהצטרפות ס' רבוא אותיות הה‪ ‬בקל‪ ‬אחד‪ ,‬כי ס' רבוא אותיות הה‪ ‬ה‪ ‬כל שיעור קומה‬ ‫דקדושה‪ .‬ויותר מזה אמרו )גיטי‪ ‬ס‪' (.‬אי‪ ‬קורי‪ ‬בחומשי‪ ,'‬והיינו אפילו ספר תורה שאי‪ ‬חסר‬ ‫ממנה אות א' רק חלוקה לחומשי‪ ‬כל ספר בפני עצמו אי‪ ‬מברכי‪ ‬עליה‪ ,‬והכל מטע‪ ‬הנ"ל כי‬ ‫אי‪ ‬קדושתה אלא בהצטרפות כל הס' רבוא אותיות יחד‪.‬‬ ‫וכיו‪ ‬שנתבאר לנו שהס' רבוא אותיות התורה ה‪ ‬ה‪ ‬הס' רבוא ישראל ע‪ ‬נר"נ שלה‪,‬‬ ‫ממילא בהיות כל ישראל באחדות אז ה‪ ‬ספר תורה כשירה וראוי‪ ‬לברכה‪ ,‬משא"כ א‪ ‬יפרדו‬ ‫לכתות הרי הספר תורה חלוקה ושוב כל כת מה‪ ‬אינ‪ ‬ראוי‪ ‬לברכה‪ ,‬וזהו מאמר התנא )עוקצי‪‬‬ ‫פ"ג מי"ב( 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלו‪ ,'‬כי אינ‪ ‬ראוי‪ ‬לברכה אלא‬ ‫בהיות לה‪ ‬שלו‪ ‬ואחדות‪ ,‬והב‪.‬‬ ‫'חלק לב‪ ‬עתה יאשמו )הושע י ב(‪ .‬כי‬ ‫ובזה יוב‪ ‬ג‪ ‬כ‪' ‬חבור עצבי‪ ‬אפרי‪ ‬הנח לו' )הושע ד‪ ,‬יז( ָ ַ‬ ‫לכאורה יפלא טעמא מאי‪.‬‬ ‫אול‪ ‬ודאי אסור למחוק אות א' מהתורה ‪ ‬לפסול ספר תורה שלימה קדושה‪ ,‬כמו נות‪ ‬אב‪‬‬ ‫פרשת האזינו ‪ ‬לב שומע‬ ‫ו‬ ‫הרב שאין התלמיד הגון וראוי לכך ואי‬ ‫הוא חייכם'‪ ,‬יובן ביתר ביאור דברי הגמ'‬ ‫אפשר לו ללמדו‪ ,‬הרי גוזלו מנחלת אבותיו‪,‬‬ ‫)סנהדרין צא‪' (:‬אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬כל‬ ‫שהתורה היא מורשה לכל ישראל מששת‬ ‫המונע הלכה מפי תלמיד ‪ ‬כאילו גוזלו‬ ‫ימי בראשית‪ ,‬רוצה לומר לפי בריאותם‬ ‫מנחלת אבותיו‪ ,‬שנאמר )לג ד( 'תורה צוה לנו‬ ‫וטבעם‪ ,‬מששת ימי בראשית מוכנים כל‬ ‫משה מורשה קהלת יעקב'‪ ,‬מורשה היא‬ ‫ישראל ללמוד תורה' ג‪.‬‬ ‫לכל ישראל מששת ימי בראשית' ב‪.‬‬ ‫וביאר שם המהרש"א )חידושי אגדות שם( את‬ ‫גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה‬ ‫דברי הגמ'‪ ,‬וזו לשונו 'רוצה לומר‪,‬‬ ‫ובפנים יפות )פרשתן ד"ה כי לא דבר רק( האריך‬ ‫שאינו לומד עם התלמיד כר' פרידא שהיה‬ ‫בזה וכתב דברים נפלאים על‬ ‫למד עם תלמידו ד' מאות פעמים ‪ ‬עד‬ ‫תועלת הרב בעצמו‪ ,‬שלא זו בלבד שאינו‬ ‫שהיתה שגורה לו בפה‪ ,‬וז"ש 'המונע הלכה‬ ‫נפסד ונגרע ממה שהוא מלמד את‬ ‫מפי תלמידו' ‪ ‬ללמוד עמו עד שתהא‬ ‫התלמיד‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הוא יוצא נשכר‬ ‫שגורה לו בפה )עיין עירובין נד‪ ,(:‬לפי שאומר‬ ‫מהמזבח‪ ,‬וידוע כי יתבר‪ ‬שמו מקיי‪ ‬כל המצות שצוה לנו‪ ,‬ולכ‪ ‬בהיות אחדות בישראל אז‬ ‫כלל ישראל ה‪ ‬ספר תורה כשרה‪ ,‬לא יעניש ה' לה‪ ‬לפגו‪ ‬ח"ו בקדושת הספר תורה העליונה‪,‬‬ ‫חלק לב‪ ,‬דאז בלאו הכי אי‪ ‬ש‪ ‬קדושת ספר תורה‪.‬‬ ‫משא"כ בהיות ָ ַ‬ ‫ועכ"פ יצא לנו שאי‪ ‬הספר תורה רק קיבו‪ ‬כל ישראל ביחד גופיה‪ ‬ונר"נ שלה‪ ,‬וכל איש‬ ‫ישראלי נצב כולו תו‪ ‬התורה‪ ,‬כי גופו הוא האות ונר"נ שלו ה‪ ‬תגי‪ ‬נקודות טעמי‪ ,‬וראוי‬ ‫לאד‪ ‬לבל ישכח זאת בשו‪ ‬רגע כמה גדלה מעלתו ואז לא יחטא‪ ,‬כי א‪ ‬יזדמ‪ ‬לו איזה‬ ‫חטא או דבר שלא כהוג‪ ‬הלא יבוש ויכל‪ ‬מעצמו בחושבו מי ראה אות מהתורה יחטא או‬ ‫יעשה דבר שלא כהוג‪ ‬ח"ו‪.‬‬ ‫וזה שאמר משה רבינו ע"ה‪' :‬שימו לבבכ‪ ‬לכל הדברי‪ ,'‬היינו בכל התורה‪ .‬ותזהרו בה‪ ,‬כי לא‬ ‫דבר ֵרק הוא מכ‪ ,‬שאי‪ ‬בכל התורה אפילו אות א' שיהיה ריק מכ‪ ,‬אלא כל אות הוא מלא‬ ‫מאיש אחד מישראל מגופו ונר"נ שלו‪ .‬והטע‪' ‬כי הוא חייכ‪ ,'‬שזה שאת‪ ‬בתו‪ ‬התורה הוא‬ ‫חיות שלכ‪ ,‬ותזכרו זאת תמיד ולא תחטאו'‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ויש בזה קיו‪ ‬מצות צדקה באופ‪ ‬המעולה ביותר‪ ,‬כמובא בבני יששכר )מאמרי חודש אדר‪ ,‬מאמר‬ ‫ב ‪ ‬שקל הקודש דרוש א ד"ה בגמ'( בזו הלשו‪' ‬הנה הצדקה הגדולה שבצדקות ‪ ‬כשמלמד דעת‬ ‫לעני בדעת‪ ,‬כי אי‪ ‬ל‪ ‬עני כעני בדעת )נדרי‪ ‬מא‪.'(.‬‬ ‫ג‪ .‬בספר חסידי‪ ‬מובא )מרגליות סי' תתקמו( 'טוב שיחזור ההלכה ע‪ ‬אות‪ ‬שאינ‪ ‬יודעי‪ ‬כל כ‪‬‬ ‫כמותו‪ ,‬כדי שלא ילכו בטלי‪ ,‬משיחזור ע‪ ‬חביריו הדומי‪ ‬לו‪ .‬כמו שאמרו חכמי‪ ‬המלמד‬ ‫ע‪ ‬האר‪ ‬תורה מבטל גזירות‪ ,‬ורבי פרידא שהיה אומר ארבע מאות פעמי‪ ‬ההלכה לתלמיד‬ ‫אחד‪ .‬כי זה דומה ל'מת מצוה' שאי‪ ‬לו עוסקי‪ ‬לחזור עמו‪ .‬אבל א‪ ‬יש לו חבר אחד שיחזור‬ ‫עמו אינו זקוק לו‪ .‬וא‪ ‬הוא עשיר‪ ,‬יאמר לו קנה ל‪ ‬חבר‪ .‬וא‪ ‬אינו כחפצו יחזור עמו‪ ,‬וא‪‬‬ ‫על פי שמפסיד מעט מתורתו‪ ,‬תורתו מתקיימת בידו'‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לב שומע ‪ ‬כי לא דבר ריק הוא ‪ ‬מכ‪‬‬ ‫על פי שבאותו שעה שלומד עם תלמידיו‬ ‫בדעת ובאריכות ימים‪ .‬וזו לשונו 'והנה הרב‬ ‫ועושהו אינו יכול לעלות למעלה‪ ,‬נגד זה‬ ‫הלומד עם התלמיד‪ ,‬אם כוונתו בלימוד‬ ‫מאריכין לו ימיו ושניו להשלים מעלתו‪.‬‬ ‫בשביל עצמו ‪ ‬לעלות למעלה‪ ,‬אין‬ ‫התלמיד יכול לקבל ממנו‪ ,‬וצריך להשפיע‬ ‫'צדיק כתמר יפרח' )תהלים צב יג(‪ ,‬דהיינו‬ ‫במידת התלמיד כדי להעלותו‪ ,‬והיינו‬ ‫כתמר שעושה פירות ואינו גדל‬ ‫דכתיב במשה רבינו ע"ה )שמות לג יא( 'ודיבר‬ ‫למעלה‪ ,‬אבל ה'ארז בלבנון ישגה'‪ ,‬מתוך‬ ‫ה' אל משה פנים אל פנים ושב אל‬ ‫שאינו עושה פירות הוא גדל למעלה מאוד‪.‬‬ ‫המחנה'‪ ,‬דהיינו ששב מן המעלה שהיה לו‬ ‫א"כ יאמרו ה'שתולים בבית ה''‪ ,‬דהיינו‬ ‫בשעה שדיבר ה' עמו פנים אל פנים אל‬ ‫במעלות עליונות הנקראים 'בית ה'' ‪‬‬ ‫מדריגת המחנה‪ ,‬כדי שיכול להעלותו‬ ‫חדרים הפנימיים‪ ,‬כדכתיב )משלי כד ד(‬ ‫ולקבל ממנו‪ .‬וזהו 'דומה למלאך' )חגיגה טו‪,(:‬‬ ‫'ובדעת חדרים ימלאו'‪ ,‬וכשהם יפריחו‬ ‫שאינו הולך למעלה אלא עומד במעלתו‬ ‫ללמוד לאחרים‪ ,‬נמשלין ל'חצרות ה''‪,‬‬ ‫באותו שעה כדי להעלות התלמיד אליו‪,‬‬ ‫דהיינו כחצר לבית‪ ,‬חדרים חיצונים‪ .‬על זה‬ ‫וזהו 'דומה למלאך'‪.‬‬ ‫אמר 'עוד ינובון בשיבה'‪ ,‬דהיינו שיאריך‬ ‫‪Ł‬נתם להיות דשנים ורעננים‬ ‫השי"ת ְ ָ ָ‬ ‫וכדי שלא יאמר החכם כי הלימוד הוא‬ ‫מחכמתם ודעתם‪ ,‬כמ"ש )קנים פ"ג מ"ו(‬ ‫כשמזקינים דעתם מתישבת‪ .‬ורמז לדבר‬ ‫גרעון אליו‪ ,‬שאם היה באותו שעה‬ ‫'זקן' ו'שיבה' מספרו 'דעת' ד‪.‬‬ ‫לומד בעצמו‪ ,‬היה הולך במעלה יותר‪ .‬אמנם‬ ‫מצינו בר' פרידא )עירובין נד‪ (:‬ששנה לתלמידו‬ ‫וזה שאמר משה רבינו ע"ה )לב מו‪‬מז( 'אשר‬ ‫ארבע מאות בזה‪ ,‬שמוסיפין לו שניו כדי‬ ‫תצוום את בניכם‪ ,‬ואל תאמרו כי דבר‬ ‫שישלים חכמתו הראוי לו אם היה שונה‬ ‫רק הוא מכם'‪ ,‬שכבר עלו באותו מעלה‬ ‫לעצמו‪ .‬וזה שאמרו )אבות פ"ו מ"ז( 'גדולה‬ ‫ואיך ימנעו מעלתם ועלייתם למעלה‪ ,‬ועל‬ ‫תורה שנותנת חיים לעושיה'‪ ,‬פירוש כי‬ ‫זה )ל כ( 'כי הוא חייך ואורך ימיך'‪ ,‬ואמר‬ ‫אמרו חז"ל )סנהדרין צט‪' (:‬המלמד לחברו‬ ‫)שם( 'לשבת על האדמה'‪ ,‬כמ"ש )בבא בתרא‬ ‫תורה הוא כאילו עשהו'‪ ,‬וכן בשאר מעשיו‬ ‫קנח‪' (:‬אוירא דארץ ישראל מחכים''‪.‬‬ ‫שאי אפשר לו לעשות על ידי אחרים‪ ,‬אף‬ ‫‪‬‬ ‫ד‪ .‬כלומר‪ ,‬מילות זק‪ ‬ושיבה עולי‪ ‬יחדיו במספר‪ ‬כמני‪' ‬דעת'‪.‬‬ ‫שבת שובה ‪ ‬לב שומע‬ ‫ח‬ ‫שבת שובה‬ ‫'ארפא משובת‪ ‬אוהב‪ ‬נדבה'‬ ‫התשובה קדמה לבריאת העול‪  ‬על כ‪ ‬יורה חטאי‪ ‬בדר‪  ‬כי עמ‪ ‬הסליחה ‪ ‬אני‬ ‫נושא לכ‪ ‬פני‪  ‬אי‪ ‬הדבר תלוי אלא בי ‪ ‬ועתה א‪ ‬שמוע תשמעו בקולי ‪ ‬היו‪‬‬ ‫הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד‬ ‫שיש ללמוד מדברי הירושלמי )מכות פ"ב ה"ו(‬ ‫התשובה קדמה לבריאת העולם‬ ‫'שאלו לחכמה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמרו‬ ‫מפטירין )הושע יד ה( 'ארפא משובתם‬ ‫להם‪' :‬חטאים תרדוף רעה' )משלי יג כא(‪.‬‬ ‫אוהבם נדבה‪ ,‬כי שב אפי‬ ‫שאלו לנבואה‪ ,‬חוטא מהו עונשו‪ .‬אמרה‬ ‫ממנו'‪ .‬מובא במדרש רבה )פר' בראשית א ד(‬ ‫להן‪' :‬הנפש החוטאת היא תמות' )יחזקאל יח‬ ‫''בראשית ברא אלוקים'‪ .‬ששה דברים קדמו‬ ‫ד(‪ .‬שאלו לקודשא בריך הוא‪ ,‬חוטא מהו‬ ‫לבריאת העולם‪ .‬יש מהן שנבראו‪ ,‬ויש מהן‬ ‫עונשו‪ .‬אמר להן‪ :‬יעשו תשובה ויתכפר לו‪.‬‬ ‫שעלו במחשבה להבראות‪ .‬התורה והכסא‬ ‫היינו דכתיב )תהלים כה ח( 'על כן יורה חטאים‬ ‫הכבוד נבראו וכו'‪ .‬רבי אהבה ברבי זעירא‬ ‫בדרך' ‪ ‬יורה לחטאים דרך לעשות תשובה'‪.‬‬ ‫אמר‪ ,‬אף התשובה‪ ,‬שנאמר )תהלים צ ב(‬ ‫'בטרם הרים יולדו'‪ ,‬ואותה השעה )תהלים צ‬ ‫והביאור בדברי הירושלמי‪ ,‬שכשם‬ ‫ג( 'תשב אנוש עד דכא' וגו' ה‪.‬‬ ‫שבעניני הגוף‪ ,‬אם חלילה‬ ‫נחתך לאדם אחד מאיבריו ‪ ‬אין לו תיקון‬ ‫על כן יורה חטאים בדרך‬ ‫שלא יהא בעל מום‪ ,‬כך לכאורה כאשר‬ ‫ובעצם‪ ,‬כל ענינה של תשובה הוא חידוש‬ ‫אדם עובר על אחת ממצוות התורה‬ ‫מופלא מחוץ לגדר הטבע‪ ,‬כפי‬ ‫ה‪ .‬במאור עיני‪) ‬פרשת‪ (‬הביא את דברי המדרש הללו‪ ,‬ומתו‪ ‬דבריו מתבאר סוד התשובה‪.‬‬ ‫וזו לשונו 'והנה ידוע כי העול‪ ‬נכלל ממדות‪ .‬מדת החסד ומדת הדי‪ ‬כנודע‪ ,‬ולמעלה‬ ‫מהמדות ‪ ‬הוא למעלה מעולמות‪ ,‬ש‪ ‬אי‪ ‬די‪ ‬כלל‪ ,‬רק רצו‪ ‬וחסד‪ ,‬מפני שאי‪ ‬ש‪ ‬מדות‬ ‫חלוקות‪ .‬ומשבעה דברי‪ ‬שקדמו לעול‪ ‬היא ה'תשובה' )בראשית רבה א ד(‪ .‬נמצא כששב‬ ‫בתשובה בא לבחינת שקדמה לעולמות‪ ,‬שהוא למעלה ממדות‪ ,‬ונמצא ממילא נמחל הכל‪ ,‬כי‬ ‫ש‪ ‬הכל חסד‪.‬‬ ‫וזהו 'כל המעביר על מדותיו' )ראש השנה יז‪ ,(.‬שעובר למעלה מהמדות למקו‪ ‬תשובה‪ ,‬אז מוחלי‪‬‬ ‫ט‬ ‫לב שומע ‪' ‬ארפא משובת‪ ‬אוהב‪ ‬נדבה'‬ ‫הסליחה ‪ ‬לא נתת רשות לשליח לסלוח‪,‬‬ ‫שמכוונות לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו‪,‬‬ ‫כמו שנאמר )שמות כג כא( כי לא ישא‬ ‫הריהו צריך להיות כבעל מום שנחתך ממנו‬ ‫לפשעכם‪ .‬למען תורא ‪ ‬על זאת שלא יהא‬ ‫אבר מאיבריו‪ ,‬ולכן החכמה השיבה 'חטאים‬ ‫אדם בטוח על סליחת אחר'‪.‬‬ ‫תרדף רעה'‪ ,‬והנבואה השיבה 'הנפש‬ ‫החוטאת היא תמות'‪ ,‬כיון שלהבנתם לא‬ ‫ובפשטות‪ ,‬מקור דברי רש"י באים מדברי‬ ‫שייך לתקן זאת‪.‬‬ ‫המדרש תנחומא )פר' משפטים‬ ‫אלא שהקב"ה ברא וחידש את כח‬ ‫סי' יא( ''כי לא ישא לפשעכם' )שמות כג כא(‪,‬‬ ‫התשובה שעל ידה נברא האדם‬ ‫למה‪ ,‬שהוא שליח‪ ,‬וכל מה שהשליח‬ ‫לבריה חדשה ושלימה ‪ ‬כמי שלא חטא‬ ‫מצווה לעשות הוא עושה‪ .‬אבל אני נושא‬ ‫מעולם‪ ,‬וכמובא במדרש תנחומא )פר' וירא סי'‬ ‫לכם פנים‪ ,‬שנאמר )במדבר ו כו( 'ישא ה'‬ ‫טז( 'ראה מה יפה התשובה‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫פניו'‪ .‬אמר לו דוד‪ :‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫)מלאכי ג ז( 'שובו אלי ואשובה אליכם'‪ ,‬שאם‬ ‫ולמלאך אתה מוסרני ‪ ‬שאינו נושא פנים‪,‬‬ ‫ביד אדם כמה עונות והוא שב לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫מי יוכל לעמוד בו‪' ,‬אם עונות תשמר י‪‬ה‬ ‫הוא מעלה עליו כאילו לא חטא‪ ,‬שנאמר‬ ‫)ה'(‪] ,‬אדני[ מי יעמוד' )תהלים קל ג(‪ .‬אם‬ ‫)יחזקאל יח כב( 'כל )חטאותיו( ]פשעיו[ אשר‬ ‫תאמר שהסליחה אינה עמך‪' ,‬עמך היא'‪,‬‬ ‫עשה ]לא יזכרו לו[ וגו'' ו‪.‬‬ ‫שנאמר )שם פסוק ד( 'כי עמך הסליחה למען‬ ‫תורא''‪ .‬ויש ללמוד מדברי המדרש ומדברי‬ ‫כי עמך הסליחה‬ ‫רש"י‪ ,‬על גודל אהבתו של הקב"ה אלינו‪,‬‬ ‫‪ ‬אני נושא לכם פנים‬ ‫ש'אני ולא שליח' בא להתפייס עמנו‬ ‫והנה נאמר )תהלים קל ד( 'כי עמך הסליחה‬ ‫ולקרבנו אליו – 'כי עמך הסליחה' ז‪.‬‬ ‫למען תורא'‪ .‬ופירש"י )שם( ''כי עמך‬ ‫לו כל פשעיו‪ .‬וכל אד‪ ‬שמעביר על מדותיו ‪ ‬למי שהכעיס כנגדו‪ ,‬הרי הוא למעלה מ‪ ‬המדות‪,‬‬ ‫שהרי זה הכעיסו והוא מרוצה לו‪ ,‬לכ‪ ‬ג‪ ‬כ‪ ‬שכרו שמוחלי‪ ‬לו הכל'‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ולא זו בלבד שמועילה התשובה לתק‪ ‬את העבר‪ ,‬אלא יתר על כ‪ ,‬הקב"ה ממתי‪ ‬לכל יהודי‬ ‫שישוב אליו‪ ,‬כמובא באליהו רבה )פרשה כט( בזו הלשו‪' ‬מעיד אני עלי את השמי‪ ‬ואת‬ ‫האר‪ ,‬שיושב אני ומצפה לה‪ ‬לישראל יותר מאב לבנו ומאשה לבתה‪ ,‬שיעשו תשובה ויתקיימו‬ ‫דברי שלי'‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וממילא‪ ,‬יחד ע‪ ‬החרטה והמרירות על החטא 'כי רע ומר עזב‪ ‬את ה' אלוקי‪) '‬ירמיהו ב יט(‪,‬‬ ‫וכפי שפסק הרמב"‪) ‬הל' תשובה פ"ב ה"ב( 'וכ‪ ‬יתנח‪ ‬על שעבר‪ ,‬שנאמר )ירמיהו לא יח( 'כי אחרי‬ ‫שובי נחמתי'‪ .‬צרי‪ ‬להיות ג‪ ‬שמחה ומתיקות מאהבת ה' לישראל‪.‬‬ ‫ויבואר על פי המעשה המסופר על הרה"ק ר' זושא זיע"א‪ ,‬ששמע את אחד מהמגידי‪ ‬מוכיח‬ ‫את הציבור על חטאיה‪ ‬ועוונותיה‪ ,‬א‪ ‬כול‪ ‬נותרו דוממי‪ ‬ואטומי‪ ‬למשמע דבריו‪ .‬לאחר‬ ‫מכ‪ ‬התחיל הרה"ק ר' זושא לדבר לפניה‪ ,‬ומשרק התחיל לדבר אליה‪ ,‬החלו לבכות והתעוררו‬ ‫לתשובה שלימה‪.‬‬ ‫שבת שובה ‪ ‬לב שומע‬ ‫י‬ ‫)ישעיהו כד כג( 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'‪.‬‬ ‫אין הדבר תלוי אלא בי‬ ‫אמר‪ :‬כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים‪.‬‬ ‫כיון שכך‪ ,‬אין החזרה בתשובה תלויה אלא‬ ‫אמרו לו‪ :‬עד שאנו מבקשים עליך נבקש על‬ ‫בחוטא עצמו – להתעורר ולשוב אל‬ ‫עצמנו‪ ,‬שנאמר )ישעיהו לד ד( 'ונמקו כל צבא‬ ‫ה'‪ ,‬וכפי שיש ללמוד מן המסופר בגמ'‬ ‫השמים‪ .‬אמר‪ :‬אין הדבר תלוי אלא בי‪ .‬הניח‬ ‫)עבודה זרה יז‪ (.‬על ר' אליעזר בן דורדיא‪,‬‬ ‫ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה ‪ ‬עד שיצתה‬ ‫שחטא כל ימיו בחטאים חמורים‪ ,‬עד‬ ‫נשמתו‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪ :‬רבי אליעזר‬ ‫שפעם אחת בשעת החטא התעורר‬ ‫בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא'‪.‬‬ ‫בתשובה וחיפש שיבקשו עליו רחמים אצל‬ ‫בעל הרחמים – עד שהבין שאין הדבר תלוי‬ ‫ממעשה זה למדו גדולי בעלי המוסר על‬ ‫אלא בו‪.‬‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬שלא יתלה‬ ‫מבטחו ותקוותו באחרים שהם יגרמו לו‬ ‫וזו לשון הגמ' 'הלך וישב בין שני הרים‬ ‫להטיב את אחריתו‪ ,‬משום ש'אין הדבר‬ ‫וגבעות‪ ,‬אמר‪ :‬הרים וגבעות בקשו עלי‬ ‫תלוי אלא בי' – ברצונו הפנימי והאמיתי של‬ ‫רחמים‪ .‬אמרו לו‪ :‬עד שאנו מבקשים עליך‬ ‫האדם בעצמו לשוב בתשובה‪ ,‬להניח את‬ ‫נבקש על עצמנו‪ ,‬שנאמר )ישעיהו נד י( 'כי‬ ‫ראשו בין ברכיו ולגעות בבכי 'השיבני‬ ‫ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'‪ .‬אמר‪:‬‬ ‫ואשובה כי אתה ה' אלוקי' )ירמיהו לא יז(‪.‬‬ ‫שמים וארץ בקשו עלי רחמים‪ .‬אמרו‪ :‬עד‬ ‫וברצות ה'‪ ,‬יתקיים בו המשך הפסוקים‬ ‫שאנו מבקשים עליך‪ ,‬נבקש על עצמנו‪,‬‬ ‫שם )פסוק יט( 'הבן יקיר לי אפרים‬ ‫שנאמר )ישעיהו נא ו( 'כי שמים כעשן נמלחו‬ ‫אם ילד שעשועים‪ ,‬כי מדי דברי בו זכור‬ ‫והארץ כבגד תבלה'‪ .‬אמר‪ :‬חמה ולבנה‬ ‫אזכרנו עוד‪ .‬על כן המו מעי לו‪ ,‬רחם‬ ‫בקשו עלי רחמים‪ .‬אמרו לו‪ :‬עד שאנו‬ ‫ארחמנו נאם ה'' ח‪.‬‬ ‫מבקשים עליך נבקש על עצמנו‪ ,‬שנאמר‬ ‫לאחר מכ‪ ‬ביאר הרה"ק ר' זושא זיע"א‪ ,‬מדוע ה‪ ‬התעוררו מדבריו‪ .‬מפני שהמגיד ההוא הוכיח‬ ‫אות‪ ‬במוסר קשה וביראת העונש‪ ,‬וזה הוא דיבורי‪ ‬אל הגו‪ ,‬והגו‪ ‬רוצה בתו‪ ‬שלו‪ ,‬ובדבריו‬ ‫סגר את ליב‪ .‬ואילו אני דברתי אל הנשמה שלה‪ ,‬שהוא טוב ורוצה רק לעשות רצו‪ ‬ה'‪,‬‬ ‫ואמרתי לה‪ ‬הרי השי"ת אוהב אותנו כל כ‪ ,‬כדכתיב )מלאכי א ב( 'אהבתי אתכ‪ ‬אמר ה''‪ ,‬ואי‪‬‬ ‫אפשר לעשות נגד רצונו ית'‪ .‬וכששמעו זאת הקהל נפתח לבב‪ ‬הערל וגעו כול‪ ‬בבכי‪.‬‬ ‫ויש להוסי‪ ‬על כ‪ ‬מה שאמרו צדיקי‪ ,‬שאילו יאספו כל ה'אהבה' שקיימת בעול‪ ,‬לא יגיעו‬ ‫לאהבה שאוהב הקב"ה את היהודי הכי גרוע ושפל‪ .‬אלא שכמה שאנו מאמיני‪ ‬באהבת הקב"ה‬ ‫אלינו‪ ,‬עדיי‪ ‬אי‪ ‬משיגי‪ ‬ויודעי‪ ‬עד היכ‪ ‬הדברי‪ ‬מגיעי‪ ,‬וכמובא בזוה"ק )פר' שמות ה‪' (:‬אילו‬ ‫הוו ידעי‪ ‬בני נשאה גודל רחימותא דרחי‪ ‬קוב"ה לישראל‪ ,‬הוו שאגי‪ ‬ככפיריא ומרדפי‪ ‬אבתריה'‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ומדוע 'אפרי‪ '‬נקרא 'ילד שעשועי‪ ,'‬הלא נאמר עליו )הושע יב טו( 'הכעיס אפרי‪ ‬תמרורי‪.'‬‬ ‫אלא שיהודי ב'עצ‪ '‬עצמותו טוב וטהור‪ ,‬רק ש'במקרה' נפל וחטא‪ ,‬וכפי שנרמז בשילוח‬ ‫השעיר לעזאזל‪ ,‬כמובא במהר"ל )דרוש נאה לשבת תשובה ד"ה אבל החטא הזה(‪ ,‬וזו לשונו 'אבל החטא‬ ‫הזה אינו מצד נפש ישראל‪ ,‬רק הוא בשביל גירוי השט‪ ‬אשר הוא מתגרה בישראל ומצד זה‬ ‫יא‬ ‫לב שומע ‪' ‬ארפא משובת‪ ‬אוהב‪ ‬נדבה'‬ ‫וזה מצות תשובה‪ ,‬והוא חסדו הגדול‬ ‫ועתה אם שמוע תשמעו בקולי‬ ‫שרוצה לקרב השבים ושלא לזכור להם‬ ‫ויש להתחזק עם דברי העבודת ישראל‬ ‫מעשיהם הראשונים' ט‪.‬‬ ‫)פר' יתרו ד"ה ועתה( שכתב ''ועתה אם‬ ‫שמוע תשמעו בקולי' )שמות יט ה(‪ .‬איתא‬ ‫היום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד‬ ‫במדרש )בראשית רבה כא ו( 'אין ועתה אלא‬ ‫והנה מצינו ברמב"ם )הל' תשובה פ"ז הלכה ו‪‬ז(‬ ‫תשובה'‪ ,‬עיין שם‪ .‬ויש לומר בנידון דידן‪,‬‬ ‫כמה וכמה לשונות מיוחדים על‬ ‫‪Ł‬אל‬ ‫שהקב"ה רמז להמתקרבים אליו‪ַ ְ ,‬‬ ‫מעלת התשובה‪ ,‬ולגודל חביבותן נעתיק את‬ ‫יתיאשו ואל ייראו מגשת אליו ‪ ‬עבור‬ ‫דבריו‪ ,‬וזו לשונו 'גדולה תשובה שמקרבת‬ ‫עוונותיהם שעשו מקודם‪ ,‬כי העיקר על כל‬ ‫את האדם לשכינה‪ ,‬שנאמר )הושע יד ב(‬ ‫פנים להתקרב מהיום והלאה ושלא לחטוא‬ ‫'שובה ישראל עד ה' אלוקיך'‪ .‬ונאמר )עמוס‬ ‫עוד‪ .‬ולזה 'ועתה' אם שמע תשמעו בקולי‪,‬‬ ‫בא החטא‪ .‬ולכ‪ ‬אמרה תורה‪ ,‬כי מצד שישראל יש לה‪ ‬נפש טהורה ויש לה‪ ‬קרב‪ ‬להקריב‬ ‫לפני ולפני‪ ,‬א‪ ‬כ‪ ‬החטאי‪ ‬שישראל עושי‪ ‬הוא מיצר הרע שהוא השט‪ ,‬לא מצד עצמ‪.‬‬ ‫עד שיש לשט‪ – ‬הוא היצר הרע חלק בישראל – ה‪ ‬החטאי‪ ‬שה‪ ‬מצד היצר הרע‪ .‬ולכ‪‬‬ ‫אמרה תורה שית‪ ‬עוונות ישראל על השעיר השני וישלח השעיר במדבר‪ ,‬עד שיקח חלקו‬ ‫מ‪ ‬ישראל אשר יש לו אצל‪ .‬וחס ושלו‪ ,‬לא שיהיה כא‪ ‬הקרבה אליו כלל – שהיא העבודה‪.‬‬ ‫רק נקרא 'ושלח את השעיר'‪ ,‬הוא ששלח אותו החוצה‪ .‬כי החטאי‪ ‬בישראל אינ‪ ‬מצד‬ ‫עצמ‪ ,‬רק מצד החו‪ ‬באו‪ ,‬דהיינו מצד יצר הרע‪ .‬ודבר שבא מ‪ ‬החו‪ ‬אפשר שישלח אות‪‬‬ ‫ג‪ ‬כ‪ ‬מעליו'‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ועתה בתוככי חשכות הגלות‪ ,‬מי ששב להשי"ת ומתנקה מעוונותיו כראוי‪ ,‬יכול לזכות‬ ‫להשראת השכינה ‪ ‬יותר ממה שהיה בזמ‪ ‬שבית המקדש היה קיי‪ ,‬כמובא בנוע‪ ‬אלימל‪‬‬ ‫)פר' וישב ד"ה או יאמר( וזו לשונו 'וזהו 'הפע‪ ‬יזבלני אישי' )בראשית ל כ(‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬שיהיה דירת‬ ‫השי"ת אצל הצדיק‪ .‬על דר‪ ‬ששמעתי משל מתוק מפי אדומ"ו הרב המגיד דק"ק ראווני זלה"ה‪,‬‬ ‫והוא שאנו רואי‪ ‬שכעת אשר אנחנו בגלות המר יש בני אד‪ ‬שזוכי‪ ‬לרוח הקודש בקל יותר‬ ‫ה‪‬ע‪‬ת והתבודדות רב כידוע‪ ,‬כדי שישיגו הנבואה ורוח הקודש‪.‬‬‫מבימי הנביאי‪ ‬שהיו צריכי‪ָ ְ ַ ‬‬ ‫ואמר משל נפלא ומתוק‪ ,‬למשל המל‪ ‬שהוא במקו‪ ‬כבודו בביתו בחצירו בפלטי‪ ‬שלו ויבא‬ ‫איזה אוהב המל‪ ‬וירצה להזמינו לסעודתו לביתו‪ ,‬אזי בוודאי יכעוס עליו המל‪ ,‬כי אי‪ ‬זה כבוד‬ ‫של מל‪ ‬לצאת מפלטי‪ ‬שלו לבית אחרי‪  ‬ג‪ ‬א‪ ‬יהיה הסעודה גדולה עד למאוד‪ ,‬ובלתי‬ ‫אפשרי שיזמי‪ ‬את המל‪ ‬לביתו עד שיכי‪ ‬כל הכנות ויעמיד מליצי‪ ‬ופרקליטי‪ ‬גדולי‪ ‬שימצא‬ ‫ח‪ ‬בעיני המל‪ ‬שיבא לסעודתו‪ .‬אבל כשהמל‪ ‬נוסע בדר‪ ‬ורוצה ללו‪ ‬בדר‪ ,‬אזי כאשר ימצא‬ ‫מקו‪ ‬נקי באכסניא נקי‪ ,‬א‪ ‬א‪ ‬בית המלו‪ ‬הוא בכפר‪ ,‬א‪ ‬הוא רק נקי‪ ,‬אזי זה בית מלונו‬ ‫ללו‪ ‬ש‪.‬‬ ‫והנמשל מוב‪ ‬ממילא‪ ,‬בזמ‪ ‬שבית המקדש קיי‪ ‬והיה שכינת כבודו בבית קדשי הקדשי‪ ,‬אזי‬ ‫א‪ ‬היה אד‪ ‬רוצה לשאוב רוח הקודש או נביאות‪ ,‬היה צרי‪ ‬עבודה גדולה‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫שבת שובה ‪ ‬לב שומע‬ ‫יב‬ ‫)ישעיהו נט ב( 'עונותיכם היו מבדילים ביניכם‬ ‫עדי נאם ה''‪ .‬ונאמר )ירמיהו‬ ‫ד ו( 'ולא שבתם ָ ַ‬ ‫לבין אלוקיכם'‪ .‬צועק ואינו נענה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ד א( 'אם תשוב ישראל‪ ,‬נאם ה'‪ ,‬אלי תשוב'‪.‬‬ ‫)ישעיהו א טו( 'כי תרבו תפלה' וגו'‪ .‬ועושה‬ ‫כלומר‪ ,‬אם תחזור בתשובה בי תדבק‪.‬‬ ‫מצות וטורפין אותן בפניו‪ ,‬שנאמר )ישעיהו א‬ ‫התשובה מקרבת את הרחוקים‪ ,‬אמש היה‬ ‫יב( 'מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי‪ ,‬מי גם‬ ‫זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק‬ ‫בכם ויסגר דלתים' וגו'‪ .‬והיום הוא מודבק‬ ‫ותועבה‪ ,‬והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד‪.‬‬ ‫בשכינה‪ ,‬שנאמר )דברים ד ד( 'ואתם הדבקים‬ ‫וכן אתה מוצא‪ ,‬שבלשון שהקב"ה מרחיק‬ ‫בה' אלוקיכם'‪ ,‬צועק ונענה מיד‪ ,‬שנאמר‬ ‫החוטאים‪ ,‬בה מקרב את השבים ‪ ‬בין יחיד‬ ‫)ישעיהו סה כד( 'והיה טרם יקראו ואני אענה‪,‬‬ ‫בין רבים‪ ,‬שנאמר )הושע ב א( 'והיה במקום‬ ‫ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה‪,‬‬ ‫אשר יאמר להם לא עמי אתם‪ ,‬יאמר להם‬ ‫שנאמר )קהלת ט ז( 'כי כבר רצה האלוקים את‬ ‫בני א‪‬ל חי' וכו'‪.‬‬ ‫מעשיך'‪ ,‬ולא עוד אלא שמתאוים להם‪,‬‬ ‫שנאמר )מלאכי ג ד( 'וערבה לה' מנחת יהודה‬ ‫כמה מעולה מעלת התשובה‪ ,‬אמש היה זה‬ ‫וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות'' י‪.‬‬ ‫מובדל מה' אלוקי ישראל‪ ,‬שנאמר‬ ‫‪‬‬ ‫ב'שמחת בית השואבה' שש‪ ‬היו שואבי‪ ‬רוח הקודש )ירושלמי סוכה פ"ה ה"א(‪ .‬אבל עתה בגלות‬ ‫המר‪ ,‬הג‪ ‬השכינה קדושה גלתה עמנו ובעוונותינו הרבי‪ ‬היא נע ונד באר‪ ,‬ותשוקתה מאוד‬ ‫]ל[מצוא מקו‪ ‬דירה לשכו‪ ‬בה‪ ,‬וא‪ ‬מצאה מנוח מקו‪ ‬נקי ‪ ‬אד‪ ‬שהוא רק נקי מעבירות‬ ‫וחטאי‪ ,‬אזי ש‪ ‬היא דירתה‪ ,‬ודברי פי חכ‪ ‬ח‪ .‬וזהו 'הפע‪ ‬יזבלני' כו'‪ ,‬לשו‪ ‬דירה‪ ,‬דהיינו‬ ‫בגלות המר יהיה לה דירה להשכינה'‪.‬‬ ‫י‪ .‬עוד בעני‪ ‬התשובה‪ ,‬מצינו בספר בוצינא קדישא )אות פו( ראשי תיבות שהיה להרה"ק ר'‬ ‫זושא זיע"א‪ ,‬מהי דר‪ ‬התשוב"ה‪ .‬וכ‪ ‬מסופר ש‪' ‬פע‪ ‬אחת בימי התשובה‪ ,‬כד הוה יתיב‬ ‫הרב הצדיק מו"ה רבי זוסיא מהאניפאלי זצ"ל על כסאו‪ ,‬וכל הע‪ ‬עומדי‪ ‬עליו מ‪ ‬הבוקר עד‬ ‫הערב‪ ,‬והרב הצדיק הנ"ל נשא עיניו ולבו לשמי‪ ,‬וישב בהתדבקות המוחי‪ ‬לקוב"ה‪ ,‬מופשט‬ ‫מכל מחשבות גשמיות כדרכו בקודש‪ .‬והנה אחד מתלמידיו נתעורר בו הרהור תשובה‪ ,‬והיה‬ ‫מהרהר בתשובה‪ ,‬וזלגו עיניו דמעות‪ .‬וכאשר ראו אחרי‪ ‬והבינו זאת‪ ,‬התלהבו ג‪ ‬כ‪ ‬מאוד‪,‬‬ ‫כדר‪ ‬הגחלת שאחד מתלהב מחבירו‪ ,‬ונתהוה בי‪ ‬כול‪ ‬התעוררות והתלהבות גדול‪ ,‬ועמדו בפחי‬ ‫נפש‪ .‬וכאשר ראה זאת הרב הצדיק הנ"ל‪ ,‬נשא עיניו למקו‪ ,‬ואמר לפניו‪ ,‬רבונו של עול‪ :‬הנה‬ ‫בודאי העת והעונה לעשות תשובה‪ ,‬אלא שאתה יודע האמת‪ ,‬שאי‪ ‬לי כח לעשות תשובה‪.‬‬ ‫אלא מה יכול זוסיא לעשות‪ .‬יעלה ל‪ ‬האותיות של 'תשובה'‪ ,‬היינו הראשי תיבות של תשובה‪.‬‬ ‫הת' רומז‪' :‬תמי‪ ‬תהיה ע‪ ‬ד' אלקי‪ .'‬הש' רומז‪' :‬שויתי ד' לנגדי תמיד'‪ .‬הו' רומז‪' :‬ואהבת‬ ‫לרע‪ ‬כמו‪ .'‬הב' רומז‪' :‬בכל דרכי‪ ‬דעהו'‪ .‬הה' רומז‪' :‬הצנע לכת ע‪ ‬ד' אלקי‪ .'‬זאת יעבוד ל‪‬‬ ‫זוסיא‪ .‬זכרו יג‪ ‬עלינו'‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לב שומע ‪ ‬ערב יו‪ ‬כיפור‬ ‫יום כיפור‬ ‫ערב יו‪ ‬כיפור‬ ‫‪ ‬התפייסות ע‪ ‬התורה בערב יו‪ ‬כיפור ‪ ‬יפה שעה אחת בתשובה ומעשי‪ ‬טובי‪‬‬ ‫‪ ‬טובה מרדות אחת בלבו של אד‪ ‬יותר מכמה מלקיות ‪ ‬כבקרת רועה עדרו ‪ ‬ההכנה‬ ‫לאמירת אשמנו בגדנו וכו'‬ ‫ערב יום כיפור‪ .‬וזו לשונו 'או יאמר‬ ‫התפייסות עם התורה בערב יום כיפור‬ ‫'התבוננו' וגו'‪ ,‬כי יש מסטינים הסובבים‬ ‫מצינו בבעל שם טוב )לראש השנה ויום כיפור‬ ‫הכסא‪ ,‬ובנפש יקיפו עלינו לבלענו חיים‪,‬‬ ‫אות מט( שכתב 'על כן יש בכיה‬ ‫כמו שכתוב )איוב א ו( 'ויהי היום'‪ ,‬הוא יום‬ ‫והתעוררות גדול לכל אדם בערב יום כיפור‬ ‫ראש השנה )זוהר פר' בא לב‪' .(:‬ויבואו בני‬ ‫‪ ‬לעת ערב‪ ,‬כי אז בא השטן לקטרג על כל‬ ‫אלוקים'‪ ,‬הם בעלי הדין‪' ,‬להתייצב על ה'‬ ‫אחד בכח גדול‪ ,‬מפני שהוא שעה אחרונה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫של עשרת ימי תשובה‪ ,‬דביום כיפור לית‬ ‫והנה אז במצרים נאמר )שמות יד י( 'וישאו‬ ‫ליה רשות לאסטוני )יומא כ‪ ,(.‬על כן נתוודה‬ ‫בני ישראל את עיניהם‪ ,‬והנה מצרים‬ ‫ונפייס את התורה שמרדנו בה‪ ,‬כי 'מודה‬ ‫נוסע אחריהם וגו'‪ ,‬ויצעקו בני ישראל אל‬ ‫ועוזב ירוחם' )משלי כח יג(‪ .‬כי על כן פתח‬ ‫ה''‪ .‬ועתה השטן השונא הגדול‪ ,‬נוסע‬ ‫הקב"ה את התורה בבי"ת ולא באל"ף שהוא‬ ‫לשון ארור‪ ,‬וב' הוא לשון ברכה )בראשית רבה‬ ‫אחרינו עם חיילותיו לבלענו חיים‪ ,‬למה‬ ‫תשתקו‪ ,‬נתנפל לפני כסא הכבוד ונשאל מה‬ ‫א י(‪ .‬נתוודה כמה ברכות לא ברכנו בכוונה‪,‬‬ ‫יהיה בסופינו‪.‬‬ ‫וגזלנו אבינו שבשמים כביכול‪ ,‬כי הנהנה‬ ‫מעולם הזה בלא ברכה מעל וגוזל )ברכות‬ ‫כי על כן יש חרדה ובכיה ערב יום‬ ‫לה‪ .(.‬על כן פתח התורה 'בראשית ברא‬ ‫הכיפורים לעת ערב‪ ,‬שאז שעה‬ ‫אלוקים את השמים ואת הארץ'‪ .‬בראשית‬ ‫אחרונה של עשרת ימי תשובה‪ ,‬וביום‬ ‫הוא לשון ברכה‪ ,‬שעיקרו מלך העולם‪,‬‬ ‫הכיפורים לית ליה רשות לאסטוני )יומא כ‪.(.‬‬ ‫'שמים וארץ' הוא עולם‪.‬‬ ‫על כן בא השטן בכל כוחו לקטרג על כל‬ ‫אדם‪ ,‬ומזלם חזי‪ .‬על כן בוכים אנשים‬ ‫יפה שעה אחת בתשובה‬ ‫ונשים וטף‪ .‬וראוי לעשות כן בכל שעה‬ ‫ומעשים טובים‬ ‫מעשרת ימי תשובה‪ ,‬דאמרו רבותינו ז"ל‬ ‫מצינו בבעל שם טוב )לראש השנה ויום‬ ‫עוד‬ ‫)אבות פ"ד מי"ז( 'יפה שעה אחת בתשובה‬ ‫כיפור אות כב( על השעה האחרונה של‬ ‫יו‪ ‬כיפור ‪ ‬לב שומע‬ ‫יד‬ ‫כבקרת רועה עדרו‬ ‫ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם‬ ‫)דרשה ב(‬ ‫בספר דרשות משמר הלוי‬ ‫הבא'‪ ,‬כל שכן וקל וחומר כל שעה ושעה‬ ‫מתוארת הדרשה שדרש המשגיח‬ ‫מעשרת ימי תשובה' יא‪.‬‬ ‫ר' אלי' לאפיאן זצ"ל קודם תפילת נעילה‬ ‫ב'כפר חסידים'‪ ,‬שכל מי שנכח שם‪ ,‬דרשתו‬ ‫טובה מרדות אחת בלבו של אדם‬ ‫לא תמחה מזיכרונו‪ .‬ר' אליהו הסביר שם‬ ‫יותר מכמה מלקיות‬ ‫מה הכוונה 'כבקרת רועה עדרו'‪ ,‬שראש‬ ‫מובא בגמ' )ברכות ז‪' (.‬ואמר רבי יוחנן משום‬ ‫השנה ויום כיפור המה פרק 'מעשר בהמה'‬ ‫רבי יוסי‪ :‬טובה מרדות אחת בלבו‬ ‫‪ ‬שבמסכת בכורות‪ ,‬שמכניסים את כל‬ ‫של אדם יב ‪ ‬יותר מכמה מלקיות‪ .‬שנאמר‬ ‫הכבשים לדיר‪ ,‬והם יוצאים אחד אחד –‬ ‫)הושע ב ט( 'ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה‬ ‫כבני מרון‪ ,‬ואי אפשר להשתמט ולצאת‬ ‫אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי‬ ‫בלא מספר‪ ,‬וכשמגיע העשירי‪ ,‬סוקרים‬ ‫אז מעתה'‪ .‬וריש לקיש אמר‪ ,‬יותר ממאה‬ ‫אותו בסיקרא‪ ,‬והוא נהיה קדוש‪ .‬ואותו עגל‬ ‫מלקיות‪ .‬שנאמר )משלי יז י( 'תחת גערה‬ ‫אינו יודע שיש עליו סיקרא‪ ,‬ובעוד זמן מה‬ ‫במבין‪ ,‬מהכות כסיל מאה'' יג‪.‬‬ ‫יא‪ .‬פע‪ ‬אחת אמר הגה"ק מפאפא זיע"א בתו‪ ‬דברי כיבושי‪ ‬שאמר לפני 'כל נדרי'‪ ,‬שהרה"ק‬ ‫השר שלו‪ ‬מבעלזא זיע"א הביא את דברי התנא )שבת לד‪' (.‬שלשה דברי‪ ‬צרי‪ ‬אד‪ ‬לומר‬ ‫ערב שבת ע‪ ‬חשיכה'‪ ,‬ורמז בדבריו על ערב היו‪ ‬הק' הנקרא 'שבת שבתו‪' .'‬עשרת‪  '‬כבר‬ ‫עברו וחלפו הימי‪ ‬שבי‪ ‬כסה לעשור‪' .‬ערבת‪  '‬כבר נשל‪ ‬והל‪ ‬לו ערב יו‪ ‬הכיפורי‪' .‬הדליקו‬ ‫את הנר' – כבר הדליקו את נרות יו‪ ‬כיפור‪' ,‬מ'ברוי‪ ‬תשובה צו טועה‪...'‬‬ ‫יב‪ .‬פירש"י )ד"ה מרדות אחת( 'לשו‪ ‬רדוי והכנעה‪ ,‬שאד‪ ‬ש‪ ‬על לבו מאליו'‪.‬‬ ‫יג‪ .‬מסופר על הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקאוו זיע"א שבכל ערב יו‪ ‬כיפור היה מנהגו‬ ‫להרבות בבכי‪ .‬ואות‪ ‬יחידי סגולה שזכו לכנוס אצלו בצהרי‪ ‬קוד‪ ‬מנחה‪ ,‬נפלה עליה‪‬‬ ‫חרדה גדולה להביט בפני קדשו‪ .‬פע‪ ‬אחת בערב יו‪ ‬הכיפורי‪ ‬נכנס בנו יחידו ‪ ‬הרה"ק רבי‬ ‫ישראל זיע"א אצלו‪ ,‬לבקש 'מתיקה' ‪ ‬כמנהגו בכל ערב יו‪ ‬הכיפורי‪ .‬וכשראה את בכיותיו‬ ‫של אביו נפל עליו פחד ויראה‪ .‬משראה הרה"ק ר' דוד משה את בנו משתומ‪ ‬ומתפחד מחמת‬ ‫בכיותיו‪ ,‬התקרב אליו ואמר בהאי לישנא קדישא 'זעהסטו מיי‪ ‬קינד‪ ,‬אזוי דאר‪ ‬מע‪ ‬ווייני‪ ‬אז‬ ‫מע‪ ‬איז נישט עהרלי‪...'‬‬ ‫עוד מסופר על הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוו זיע"א‪ ,‬שבערוב ימיו היה חלוש מאד‪ ,‬וג‪‬‬ ‫מאור עיניו נחלש אצלו‪ ,‬והיו מוליכי‪ ‬אותו שני גבאי‪ .‬ובערב יו‪ ‬הקדוש‪ ,‬כשהל‪ ‬בדרכו לומר‬ ‫'כל נדרי'‪ ,‬הוליכו אותו הגבאי‪ ‬מזה ומזה‪ .‬וכשעברו בפאליש של הקלויז‪ ,‬נעמד מלכת‪ ,‬ונאנח‬ ‫מאד‪ .‬ושאל במרירות את הגבאי‪ ,‬להיכ‪ ‬את‪ ‬מוליכי‪ ‬אותי? לית‪ ‬די‪ ‬וחשבו‪ ‬לפני מל‪ ‬מלכי‬ ‫המלכי‪ !?‬הלא טר‪ ‬עשיתי תשובה כהוג‪ ...‬והתייפח בבכי כל כ‪ ,‬עד שכל העומדי‪ ‬ש‪ ‬געו‬ ‫בבכייה והתעוררו בכל לב‪ ‬לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לב שומע ‪ ‬ערב יו‪ ‬כיפור‬ ‫ההכנה לאמירת אשמנו בגדנו וכו'‬ ‫יקח אותו בעליו לבית המקדש ויקריבהו‬ ‫הגאון ר' ישראל יצחק רייזמאן זצ"ל )ראב"ד‬ ‫לקרבן‪.‬‬ ‫העדה החרדית( אמר בשם הרה"ק‬ ‫מבארניב זצ"ל‪ ,‬טעם למצות סעודת ערב‬ ‫וכך המשיך ר' אלי' להמשיל‪ ,‬שכך הוא‬ ‫יום כיפור‪ ,‬בהקדם מעשה שהיה אצל‬ ‫משפטו של הקב"ה‪ ,‬האדם אינו יודע‬ ‫הרה"ק רבי אלימלך זיע"א‪ .‬שפעם אחת בא‬ ‫שיש עליו סיקרא – חותם של 'עשירי יהיה‬ ‫אליו בעל עבירה גדול ר"ל‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫קודש'‪ ,‬והוא יוצא מבית הכנסת שמח עם‬ ‫דרך תשובה‪ .‬וציווה הרה"ק רבי אלימלך‬ ‫חבריו‪ ,‬וב'חג הסוכות' הוא שמח עם חבריו‪,‬‬ ‫זיע"א‪ ,‬שיכניסוהו לביתו ויאכילוהו‬ ‫וב'שמחת בית השואבה' ו'שמחת תורה'‬ ‫במאכלים טובים ‪ ‬כדי שיתחזקו כוחותיו‪.‬‬ ‫הוא רוקד עם כולם‪ ,‬אך הוא אינו יודע‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬החל הרה"ק רבי אלימלך זיע"א‬ ‫שעל הגב שלו יש 'סיקרא' – של ה'עשירי‬ ‫לדבר עמו מגדלות הבורא‪ ,‬ועד כמה פוגם‬ ‫קודש'‪ ...‬וכי מה אתה רוקד?! ממה אתה‬ ‫החטא בעולמות העליונים‪ .‬וכך האריך‬ ‫שמח? הרי אתה העשירי‪ ,‬יש לך פס אדום‬ ‫ודיבר עמו‪ ,‬עד שציווהו לומר 'אשמנו' וכו'‪.‬‬ ‫על הגב! היום‪ ,‬מחר‪ ,‬מחרתיים‪...‬‬ ‫אמנם‪ ,‬מיד כשהתחיל לומר 'אשמנו' נפלה‬ ‫עליו חלישות גדולה והתעלף‪ ,‬והיו צריכים‬ ‫וסיים ר' אלי' בשם רבותיו‪ ,‬שאם הכבש‬ ‫להשיב אליו את נפשו‪ .‬לאחר ששבה אליו‬ ‫היה יודע שיש עליו את ה'פאסיקל'‬ ‫רוחו‪ ,‬ציווה הרה"ק רבי אלימלך זיע"א לתת‬ ‫הזה‪ ,‬וזה מה שמסגיר אותו‪ ,‬הוא היה רץ‬ ‫לו סעודה טובה שתיתן בו כוח וחוזק‪ .‬ושוב‬ ‫לנהר ועושה את כל המאמצים לנקות‪,‬‬ ‫דיבר עמו מגדלות הבורא ועד כמה חטאו‬ ‫לשפשף ולהוריד מעצמו את ה'פאסיקל'‪,‬‬ ‫של יהודי פוגם בעולמות העליונים‪ ,‬וציווה‬ ‫אלא שאנחנו לא יודעים‪ ...‬וכל אחד בספק‬ ‫עליו להמשיך לומר 'בגדנו' וכו'‪ .‬ושוב נפלה‬ ‫של 'רויטע פאסיקל' ה' ירחם‪' ,‬יסרתני‬ ‫עליו חלישות גדולה והתעלף‪ .‬וכך נמשך‬ ‫ואוסר כעגל לא לומד' )ירמיהו לא יז(‪.‬‬ ‫הדבר כמה חדשים ‪ ‬עד שסיים לומר עמו‬ ‫את כל סדר 'אשמנו'‪ .‬וביאר הרה"ק‬ ‫ומהי העצה – שאג ר' אלי' בשנת‬ ‫מבארניב זצ"ל לפ"ז‪ ,‬שמכיון שביום הקדוש‬ ‫התשעים ושתיים לחייו‪ .‬גם אנחנו‬ ‫כלל ישראל יצטרכו לומר 'אשמנו' וכו'‪ ,‬על‬ ‫צריכים לרוץ לים כדי לנקות מעצמינו את‬ ‫כן אנו צריכין להתחזק ביום הקודם ולאכול‬ ‫ה'פאסיקל'! ואיזה ים? ים של דמעות! ים‬ ‫בו – כדי שיהיה בנו כוח וחוזק ולא ניפול‬ ‫של תשובה! ים של תפילה! ים של צדקה!‬ ‫בחולשה ועילפון‪.‬‬ ‫ים של תורה!‬ ‫‪‬‬ ‫יו‪ ‬כיפור ‪ ‬לב שומע‬ ‫טז‬ ‫והכהני‪ ‬והע‪ ‬העומדי‪ ‬בעזרה וכו'‬ ‫היו כורעי‪ ‬ומשתחווי‪‬‬ ‫‪ ‬מהות ההשתחוויה מורה על הכנעה והתבטלות והיא סוד הכפרה ‪ ‬קריאת שמע מתו‪‬‬ ‫מסירת נפש נחשבת למיתה ומכפרת על כל העוונות ‪ ‬התבטלות מוחלטת להקב"ה ‪‬‬ ‫כטבילה במקווה ‪ ‬ואת‪ ‬הדבקי‪ ‬בה' אלוקיכ‪ ‬חיי‪ ‬כולכ‪ ‬היו‪‬‬ ‫היא סוד הכפרה של יום הכיפורים‪ .‬וזו‬ ‫מהות ההשתחוויה מורה על הכנעה‬ ‫לשונו 'וידוע שיום הכפורים אינו מכפר רק‬ ‫והתבטלות והיא סוד הכפרה‬ ‫עד שיכניס עצמו לגדר האי"ן‪ ,‬שיאמר אני‬ ‫ההכנעה לפני הקב"ה באה על ידי ב'‬ ‫ומה שיש לי וכל הכוחות שלי הכל הוא‬ ‫אופנים‪' .‬שפלות עצמו' –‬ ‫מהבורא יתברך‪ ,‬ואז מדבק עצמו במדת‬ ‫שנכנע מחמת עוונותיו ובושתו כנגד טובות‬ ‫אי"ן‪ .‬ואפשר שזהו כוונת השתחויה של יום‬ ‫הבורא אליו‪ ,‬ובכלל ממה שהוא קרוץ‬ ‫הכפורים של כהן גדול בקדשי קדשים‪,‬‬ ‫מחומר שסופו לעפר‪ .‬וישנו אופן נוסף‬ ‫שבשעה שהשתחוה היה מכוין שכל מה‬ ‫שהאדם בא אל השפלות‪ ,‬והוא על ידי‬ ‫שיש בו‪ ,‬הכל להבורא ברוך הוא‪ ,‬ושם‬ ‫ההכרה ב'גדלות הבורא'‪ ,‬שבשעה שמבין‬ ‫יחליפו כח' טו‪.‬‬ ‫ומשיג קצת עד כמה גדול הקב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫קריאת שמע מתוך מסירת נפש‬ ‫ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית‬ ‫נחשבת למיתה ומכפרת על כל‬ ‫אתר פנוי מיניה‪ ,‬הריהו מרגיש עפר ואפר‬ ‫העוונות‬ ‫– כמי שאינו יד‪.‬‬ ‫מצינו באגרא דכלה )פר' שופטים( עוד אופן‬ ‫והנה מצינו במשנתו של הקדושת לוי )ליום‬ ‫של התבטלות עד בחינת 'אין'‪ ,‬על‬ ‫הכפורים ד"ה וידוע(‪ ,‬שההכנעה בתכלית‪,‬‬ ‫יד‪ .‬בספר זהב המנורה )ער‪ ‬עבודת השי"ת‪ ,‬עמ' קיט( מסופר‪ ,‬שהאחי‪ ‬הק'‪ ,‬הרה"ק רבי אלימל‪‬‬ ‫מליז'ענסק זיע"א ורבי זושא מאניפולי זיע"א‪ ,‬התווכחו ביניה‪ ,‬במה צרי‪ ‬להשקיע בעבודת‬ ‫הבורא‪ ,‬הא‪ ‬ההכרה ב'שפלות עצמו' או ב'גדלות הבורא'‪ .‬וזו לשונו 'שמעתי מפי הקדוש המנוח‬ ‫הרב מוהר"ז מאניפאלי‪ ,‬שפע‪ ‬אחד היה מתווכח ע‪ ‬אחיו המפורס‪ ‬מוהר"ר אלימל‪ ,‬שאחד‬ ‫מה‪ ‬אמר שהעיקר הוא שיהיה האד‪ ‬מקוד‪ ‬שפל רוח לתכליתו ‪ ‬עד שמגודל השפלות‬ ‫יבוא אחר כ‪ ‬להבי‪ ‬גדולת הבורא ב"ה‪ .‬ואחד מה‪ ‬אמר בהיפו‪ ,‬שיסתכל מקוד‪ ‬בגדולת‬ ‫הבורא ברו‪ ‬הוא‪ ,‬ומצד זה יבוא אחר כ‪ ‬להכרת שפלות עצמו על נכו‪ .‬ושאלו את הרב המגיד‬ ‫מוה"ר דוב בער זצוק"ל שיכריע ביניה‪ ‬ע‪ ‬מי האמת‪ .‬וצדקו יחדיו דברי שניה‪ ‬בעיניו‪ .‬ואמר‪,‬‬ ‫שאלו ואלו דברי אלקי‪ ‬חיי‪ ‬ה‪ .‬א‪ ‬מדרגה זו שחושב קוד‪ ‬שפלות עצמו היא מדרגה‬ ‫הגדולה מחברתה'‪.‬‬ ‫טו‪ .‬להרחבת הדברי‪ ‬נביא עוד ממה שכתב הקדושת לוי )פר' וירא ד"ה ולזה כיוונו( 'ולזה כיונו‬ ‫יז‬ ‫לב שומע ‪ ‬והכהני‪ ‬והע‪ ‬העומדי‪ ‬בעזרה וכו'‬ ‫הקריאת שמע‪ ,‬שאנו מסכימין למסור כל‬ ‫ידי קריאת שמע מתוך הסכמה למסירת‬ ‫תאוותנו וחשקי לבבנו וכל נפשנו‪ ,‬מן‬ ‫נפש למען כבוד שמים‪ .‬וזו לשונו 'והנה לפי‬ ‫האברים ‪ ‬ועד נטילת נפש והממון‪ ,‬על יחוד‬ ‫זה‪ ,‬האיך אפשר לומר דבהרהור תשובה‬ ‫קדושת שמו וקבלת מלכותו‪ ,‬ושנראה בציור‬ ‫בלבד יכופרו כל העונות‪ ,‬הרי תשובה לבדה‬ ‫הלב כאילו באנו לידי כך וקיימנו‪ .‬והוא‬ ‫אינה מכפרת רק על מצות עשה‪.‬‬ ‫אומרו )תהלים מד כג( 'כי עליך הורגנו כל‬ ‫היום'‪ .‬וכי אפשר ליהרג בכל יום? אלא‬ ‫אך עצה היעוצה לזה מבואר בזוה"ק‬ ‫שבכל יום שאנו קורין בקריאת שמע 'ובכל‬ ‫פרשת במדבר )קכא‪ ,(.‬אם מוסר האדם‬ ‫נפשך' ומסכימים על כך‪ ,‬הרי הוא כאילו‬ ‫את נפשו באמיתיית הקבלה בלב בשעת‬ ‫הורגנו באותה שעה עליו ית'‪ ,‬כי כל‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬איתחשיב ליה כאילו מסר את‬ ‫המסכים על זה כאילו עשאו' טז‪.‬‬ ‫עצמו בפועל למיתה על קדושת השם‬ ‫ומתכפר לו אפילו אותן העונות שאין להם‬ ‫כפרה אלא במיתה'‪.‬‬ ‫התבטלות מוחלטת להקב"ה‬ ‫‪ ‬כטבילה במקווה‬ ‫וכבר מצינו כדבריו בתשובות הרשב"א‬ ‫הנה ידוע‪ ,‬שכל מי שייכנס ראשו ורובו‬ ‫)שו"ת חלק ה סי' נה(‪ ,‬וזו לשונו‬ ‫למקווה לא תעלה לו הטבילה ‪ ‬עד‬ ‫המופלאה 'והכלל‪ ,‬שצריכין אנו לקבוע‬ ‫שייכנס כל כולו אל תוך המים‪ .‬וכך על דרך‬ ‫בנפשנו הסכמה מוחלטת בכל עת שנקרא‬ ‫חכמינו ז"ל במדרש פרשה זו )בראשית רבה נו ב( ''ונשתחוה ונשובה אליכ‪) '‬להל‪ ‬כב ה(‪ .‬אמר ר'‬ ‫יהודה הכל בזכות השתחויה‪ ,‬אברה‪ ‬לא חזר מהר המוריה כו'‪ .‬שהשתחויה מורה על השפלות‪,‬‬ ‫מחמת הסתכלו בגדלות מי שהשתחוה אליו‪ ,‬מבי‪ ‬שפלות עצמו ובא לאי"‪ ,‬ומכח זה נמתקי‪‬‬ ‫כל הדיני‪ .‬ולזה אמר 'אברה‪ ‬אבינו ע"ה לא חזר מהר המוריה של‪ ‬אלא בהשתחויה'‪ ,‬כי על‬ ‫ידי שבא לאי"‪ ‬חזר לשלו‪ ‬בלי שו‪ ‬פגע‪ ,‬כי היה ממתיק מעליו כל הדיני‪ .‬וכ‪ ‬התורה לא‬ ‫נתנה אלא בהשתחויה‪ ,‬דהיינו על ידי אי"‪ ,‬שנתדבקו באי"‪ ,‬והיו יכולי‪ ‬לקבל את התורה וכו'‪.‬‬ ‫וכ‪ ‬הגלות אי‪ ‬אנו מתכנסי‪ ‬אלא בזכות השתחויה‪ ,‬שעל ידי שיבואו למדת אי"‪ ‬יסתו‪ ‬פיות‬ ‫המקטריגי‪ ,‬שנאמר )ישעיהו כז יג( 'והיה ביו‪ ‬ההוא יתקע וכו' והשתחוו' וכו'‪ ,‬ודו"ק היטב'‪.‬‬ ‫טז‪ .‬על דר‪ ‬זה מצינו שכתב האבודרה‪) ‬סדר תפלת ראש השנה( 'ואמרינ‪ ‬בפרק קמא דראש השנה‬ ‫)טז‪' (:‬אמר ר' אבהו‪ ,‬למה תוקעי‪ ‬בשופר של איל‪ .‬אמר הקב"ה‪ :‬תקעו לפני בשופר של איל‬ ‫כדי שאזכור לכ‪ ‬עקידת יצחק ומעלה אני עליכ‪ ‬כאלו עקדת‪ ‬עצמכ‪ ‬לפני'‪ .‬כלומר‪ ,‬שכל‬ ‫אחד ואחד חייב לכו‪ ‬נפשו ויכוי‪ ‬לבו ויזמי‪ ‬עצמו לעשות רצו‪ ‬יוצרו‪ ,‬ומעלה עליו כאלו עקד‬ ‫עצמו לפניו'‪.‬‬ ‫וכ‪ ‬ציווה הרה"ק רבי אלימל‪ ‬זיע"א בצעטיל קט‪) ‬אות א( 'בכל עת ורגע שהוא פנוי מ‪ ‬התורה‪,‬‬ ‫ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול ליש‪ ,‬יהיה מהרהר במצות‬ ‫עשה זו של 'ונקדשתי בתו‪ ‬בני ישראל' )ויקרא כב לב(‪ .‬וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש‬ ‫גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמי‪ ,‬והוא בשביל קדושת הש"י שובר את טבעו ומפיל את‬ ‫יו‪ ‬כיפור ‪ ‬לב שומע‬ ‫יח‬ ‫'אשריכם ישראל לפני אתם מיטהרים'‪ ,‬כי‬ ‫זה צריכה להיות ההתבטלות להקב"ה‪,‬‬ ‫אין מעלה יותר מזה‪.‬‬ ‫באופן מוחלט בבחינת 'אין'‪ .‬ואז מקווה‬ ‫ישראל ‪ ‬ה'‪ .‬וזו לשון השפת אמת )ליום‬ ‫והוסיף לומר 'ומי מטהר אתכם אביכם‬ ‫כיפור שנת תרמא ד"ה איתא וכי( 'כי יום‬ ‫שבשמים'‪ .‬שבשביל שישראל הם‬ ‫הכיפורים הוא הביטול אליו ית' לגמרי‪ .‬כמו‬ ‫דבקים לגמרי בו יתעלה‪ ,‬דבר זה עצמו הוא‬ ‫שאמרו חז"ל ''מקוה ישראל ה''‪ ,‬מה מקוה‬ ‫הסרת והסתלקות החטא מישראל‪ .‬כי‬ ‫מטהר ‪ ‬כך הקב"ה מטהר את ישראל'‪.‬‬ ‫מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא‪,‬‬ ‫ומינה‪ ,‬מה טהרת המקוה כשנכנס כל קומה‬ ‫מסלק החטא מן הדבקים בו‪ .‬ולכך ביום‬ ‫של האדם במים‪ .‬כן צריך כל האדם‬ ‫הכיפורים מפני עינויי הנפש והסתלקות‬ ‫להתבטל אליו ית'' יז‪.‬‬ ‫הגופניות מישראל‪ ,‬ואז יש לישראל דבקות‬ ‫בו יתעלה‪ ,‬ודבר זה הוא מסלק החטא‬ ‫ואתם הדבקים בה' אלוקיכם‬ ‫מישראל‪.‬‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מצינו במהר"ל )דרוש נאה לשבת תשובה ד"ה ויש‬ ‫ולכך קאמר 'מה מקוה מטהר את‬ ‫לשאול( לשונות מופלאים בגדר‬ ‫הטמאים‪ ,‬אף הקב"ה מטהר את‬ ‫הטהרה הבאה מהדביקות בה'‪ ,‬וזו לשונו‬ ‫ישראל'‪ .‬כי המקווה מטהר הטמא כאשר‬ ‫''אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים'‪.‬‬ ‫יתדבק בו לגמרי מבלי שום חציצה בעולם‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שמה שישראל מיטהרים ביום‬ ‫כי המקוה לא שייך בו טומאה‪ ,‬לכך כאשר‬ ‫הכיפורים הוא בשביל שיש לישראל דביקות‬ ‫יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן‬ ‫בו יתעלה‪ ,‬כדכתיב )דברים ד ד( 'ואתם‬ ‫הטומאה'‪.‬‬ ‫הדבקים בה' אלוקיכם'‪ .‬ועל זה אמר‬ ‫‪‬‬ ‫עצמו להאש על קידוש הש"י‪ ,‬ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪ ,‬ונמצא שאינו שוכב‬ ‫ויושב בטל רק מקיי‪ ‬מצות עשה דאורייתא'‪.‬‬ ‫יז‪ .‬מצינו בש‪ ‬משמואל )סוכות שנת תערג ד"ה ובמה שאמרנו( שכתב 'ובמה שאמרנו יש לפרש דברי‬ ‫הש"ס יומא )מז‪' (.‬אמרו עליו על ר' ישמעאל ב‪ ‬קמחית‪ ,‬פע‪ ‬אחת סיפר דברי‪ ‬ע‪ ‬ערבי‬ ‫אחד בשוק ונתזה צינורא מפיו על בגדיו וכו'‪ .‬ומשמע ש‪ ‬שהיה ביו‪ ‬הכיפורי‪ .‬ועוד מעשה‬ ‫כזה‪ .‬ותימא אי‪ ‬ביו‪ ‬הכיפורי‪ ‬אחר ז' ימי הפרישה‪ ,‬יצא מבית המקדש לדבר ע‪ ‬גוי‪.‬‬ ‫ותמיד הייתי מסביר לי‪ ,‬שהיה בעת ששלטו האומות על ישראל‪ ,‬וג‪ ‬זה דוחק גדול‪ .‬ולהנ"ל‬ ‫יש לפרש בפשיטות‪ ,‬דידוע ד'יתרו‪ ‬האור מ‪ ‬החוש‪) '‬קהלת ב יג(‪ ,‬דכשרואי‪ ‬שיש במציאות‬ ‫חוש‪ ‬ניכרת מעלת האור‪ .‬והנה הכה‪ ‬גדול היה צרי‪ ‬אז להראות מעלת ישראל ולאהב‪ ‬לפני‬ ‫אבינו שבשמי‪ .‬על כ‪ ‬עשה מעשה זה לצאת ולדבר ע‪ ‬הגוי‪ ,‬ובודאי השיג גיאות מאוד מזה‬ ‫שכה‪ ‬גדול ביו‪ ‬הזה ידבר עמו‪ .‬בזה הראה לפני המקו‪ ‬מעלת ישראל‪ ,‬שא‪ ‬אהר‪ ‬הכה‪ ‬היה‬ ‫יט‬ ‫לב שומע ‪ ‬ק‪ ‬מחילה וסליחה על כל עוונותינו‬ ‫ק‪ ‬מחילה וסליחה על כל עוונותינו‬ ‫‪ ‬עיצומו של יו‪ ‬מכפר ‪ ‬יו‪ ‬כיפור מכפר ל'שאינ‪ ‬שבי‪  '‬הקב"ה שומע עתירת‪‬‬ ‫של ישראל מ‪ ‬הקטיגור שלה‪ ‬ומכפר ‪ ‬בואו ושמחו עמי שמחה גדולה ‪ ‬שאני מוחל‬ ‫לעונותיה‪ ‬של ישראל‬ ‫פירוש‪ ,‬כי עיצומו של יום מכפר‪ ,‬ויש לך‬ ‫עיצומו של יום מכפר‬ ‫אדם שהזמן מכפר עליו והוא עסוק‬ ‫מצינו שכתב רבינו בחיי )ויקרא כג כח( ''וכל‬ ‫דבר עיצומו של‬ ‫במלאכתו‪ .‬והמשכיל על ְ ַ‬ ‫מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה‪,‬‬ ‫יום‪ ,‬לבבו יבין המכפר‪ ,‬כי הוא אדון המאיר‬ ‫כי יום כפורים הוא'‪ .‬מה שהזכיר הכתוב‬ ‫לסגל ֶ ֶ‬ ‫סגל דבר זה'‪.‬‬ ‫היום ְ ַ ֶ‬ ‫כאן לשון 'כפרה' ולשון 'עצם'‪ ,‬מפני שלא‬ ‫תאמר כיון שלא הזכיר קרבן בפרשה‪ ,‬אם‬ ‫)הלכות תשובה פ"א ה"ג(‬ ‫וכך מצינו ברמב"ם‬ ‫אין מקדש ואין קרבן אין יום הכפורים‬ ‫שפסק להלכתא 'בזמן הזה שאין בית‬ ‫מכפר‪ .‬לכך בא לומר‪ ,‬שאין הכפרה תלויה‬ ‫המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה‪ ,‬אין שם‬ ‫בקרבן ולא בשום דבר אחר‪ ,‬אלא עצומו של‬ ‫אלא תשובה‪ .‬התשובה מכפרת על כל‬ ‫יום מכפר‪ ,‬ויש לו סגולה זו שהוא מכפר‪.‬‬ ‫העבירות‪ ,‬אפילו רשע כל ימיו ועשה‬ ‫ובלבד לשבים וכו'‪.‬‬ ‫תשובה באחרונה‪ ,‬אין מזכירין לו שום דבר‬ ‫מרשעו‪ ,‬שנאמר )יחזקאל לג יב( 'רשעת הרשע‬ ‫מעין זה כתב אף האור החיים הק' )ויקרא‬ ‫לא יכשל בה ‪ ‬ביום שובו מרשעו'‪ ,‬ועיצומו‬ ‫כג כח( ''וכל מלאכה וגו' כי יום‬ ‫של יום הכפורים מכפר לשבים‪ ,‬שנאמר‬ ‫כיפורים' וגו'‪ .‬נתינת טעם זה‪ ,‬הוא על דרך‬ ‫)ויקרא טז ל( 'כי ביום הזה יכפר עליכם'' יח‪.‬‬ ‫מה שאמרו בסוטה דף מ' שאין אומרים‬ ‫פסוקים כשהכהנים מברכין את העם‪.‬‬ ‫יום כיפור מכפר ל'שאינם שבים'‬ ‫והטעם אמרו )במדבר רבה יא ד( וז"ל 'כלום‬ ‫והנה מצינו שלדעת רבי‪ ,‬עיצומו של יום‬ ‫יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין'‪ ,‬עד‬ ‫מכפר אף לחוטאים שטרם שבו‬ ‫כאן‪ .‬ולדרך זה אמר 'וכל מלאכה לא‬ ‫בתשובה‪ .‬כמובא בגמ' )יומא פה‪' (:‬רבי אומר‪:‬‬ ‫תעשו'‪ .‬והטעם‪ ,‬כי יום כיפורים הוא‪.‬‬ ‫מדבר ע‪ ‬אחד‪ ,‬היה עוד ממעט עצמו כנ"ל ונשבר לבו בקרבו‪ .‬וא"כ ראויי‪ ‬ישראל לברכה‬ ‫ולחיי‪ ‬טובי‪ ‬ולכל השפעות טובות'‪.‬‬ ‫יח‪ .‬פע‪ ‬אחת במהל‪ ‬היו‪ ‬הקדוש‪ ,‬הסתובב ה'שר שלו‪ '‬מבעלזא זיע"א בחדרו הלו‪ ‬ושוב‬ ‫ושאב אל תו‪ ‬פיו אוויר מלוא ריאותיו‪ ,‬נפח והכניס עוד פע‪ ,‬וכ‪ ‬היה עושה מש‪ ‬זמ‪,‬‬ ‫שוא‪ ‬ונוש‪ ,‬שוא‪ ‬ונושב בקורת רוח – כאד‪ ‬השוא‪ ‬אוויר צח בראש הרי‪ .‬כאשר הבי‪‬‬ ‫שמקורביו תמהי‪ ‬על כ‪ ,‬הסביר לה‪ ‬כי יו‪ ‬זה גדול ונורא‪ ,‬אשר לפי דעת רבי 'עיצומו של‬ ‫יו‪ ‬מכפר' )עיי‪ ‬שבועות יג‪ ,(.‬ולכ‪ ‬אני משתוקק לשאו‪ ‬אל קרבי מרוח היו‪ ‬עוד ועוד‪...‬‬ ‫יו‪ ‬כיפור ‪ ‬לב שומע‬ ‫כ‬ ‫)בלאטע(‪ .‬ועל כך אמר רבי‪ ,‬שגדול יום‬ ‫על כל עבירות שבתורה‪ ,‬בין עשה תשובה‬ ‫הכיפורים שהוא מכפר אף לאינם שבים‪,‬‬ ‫בין לא עשה תשובה‪ ,‬יום הכפורים מכפר‪,‬‬ ‫כלומר למי שרוצה לעשות תשובה ואינו‬ ‫חוץ )מפורק עול( ]מהלועג על חבירו[ ומגלה‬ ‫יכול לשוב – 'שאינם שבים'‪ .‬אך כשבא יום‬ ‫פנים בתורה ומיפר ברית בשר‪ ,‬שאם עשה‬ ‫כיפור‪ ,‬הקב"ה מוציאו מהטיט והרפש‬ ‫תשובה ‪ ‬יום הכפורים מכפר‪ ,‬ואם לא עשה‬ ‫ששקוע בו ומכפר לו‪ .‬ואז הוא יכול‬ ‫תשובה ‪ ‬אין יום הכפורים מכפר'‪.‬‬ ‫להתחרט ולהתמרמר על כל מה שעבר עליו‬ ‫ובפשטות‪ ,‬שיטתו של רבי תמוהה מאוד‪,‬‬ ‫ולשוב בתשובה שלימה ואמתית‪.‬‬ ‫כיצד ייתכן שרשע מרושע‬ ‫שעובר עבירות בהווה ואינו מקבל על עצמו‬ ‫הקב"ה שומע עתירתן של ישראל‬ ‫שלא לחטוא לעתיד‪ ,‬כשבא יום הכיפורים‬ ‫מן הקטיגור שלהם ומכפר‬ ‫מתכפר לו‪ .‬ובדומה לזה הקשה המאור‬ ‫ויש ללמוד על מעלת יופיים ותפארתם של‬ ‫עינים )פר' האזינו ד"ה איתא( 'ולכאורה איך‬ ‫בני ישראל בעצם יום הכיפורים‪ ,‬מן‬ ‫אפשר שרבי יהיה סובר שיום הכיפורים‬ ‫המובא בפרקי דרבי אליעזר )פרק מה(‪,‬‬ ‫מכפר אף לשאינם שבים‪ ,‬הלא אמרו‬ ‫שאפילו השטן מתהפך מכל טענותיו‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה )בבא קמא נ‪' (.‬כל‬ ‫וקיטרוגיו‪ ,‬ובמקום זאת מדבר טוב על‬ ‫האומר הקב"ה וותרן וכו''‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬וזו לשונו 'אמר לפניו‪ ,‬רבון כל‬ ‫העולמים! יש לך עם אחד כמלאכי השרת‬ ‫ותירץ המאור עינים‪ ,‬שכוונת רבי שיום‬ ‫שבשמים‪ .‬מה מלאכי ישראל אין בהם‬ ‫הכיפורים מכפר 'לשאינם שבים'‪,‬‬ ‫אכילה ושתיה כך ישראל אין להם אכילה‬ ‫היינו על אותן עבירות שאין עליהם תשובה‪,‬‬ ‫ושתיה ביום הכפורים וכו'‪ ,‬מה מלאכי‬ ‫כמובא בזוה"ק )פר' ויחי ריט‪' (:‬אמר ר' יהודה‪,‬‬ ‫השרת שלום ביניהם‪ ,‬כך ישראל שלום‬ ‫לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה‬ ‫ביניהם ביום הכפורים‪ ,‬והקב"ה שומע‬ ‫‪ ‬בר מהאי'‪ ,‬והיינו שאין חטא בעולם שלא‬ ‫עתירתן של ישראל מן הקטיגור שלהם‪,‬‬ ‫שייך לעשות עליו תשובה חוץ מחטאים‬ ‫ומכפר על המזבח‪ ,‬ועל המקום‪ ,‬ועל הכהנים‬ ‫בענייני קדושה – שאין עליהם תשובה‪ .‬ועל‬ ‫ועל כל הקהל ‪ ‬מקטון ועד גדול‪ ,‬ועל כל‬ ‫כך בא רבי לחדש‪ ,‬שכשבא יום כיפור‪,‬‬ ‫עונותיהם של ישראל ועל כל העם'‪.‬‬ ‫אפשר לשוב אפילו על חטאים אלו שאין‬ ‫עליהם תשובה – 'שאינם שבים' יט‪.‬‬ ‫בואו ושמחו עמי שמחה גדולה ‪‬‬ ‫אופן אחר מצינו בהבנת דברי רבי‪ ,‬בשם‬ ‫שאני מוחל לעונותיהם של ישראל‬ ‫הרה"ק מקאצק זיע"א‪ .‬שביאר‪,‬‬ ‫וגדולה שמחתו של הקב"ה למחול לנו על‬ ‫שבשעה שהאדם משוקע בחטאיו‪ ,‬הגם‬ ‫כל עוונותינו‪ ,‬עד כדי שהוא קורא‬ ‫שהוא רוצה לשוב‪ ,‬הוא איננו מסוגל‬ ‫לכל הבריאה כולה להצטרף לשמחתו‪,‬‬ ‫להיטהר כיון שהוא טובע בתוך הבוץ‬ ‫יט‪ .‬מקובל מפי צדיקי‪ ,‬שלאחר שהמאור עיני‪ ‬אמר את דבריו‪ ,‬יצתה בת קול ואמרה‪:‬‬ ‫'הלכה כנחו‪.'‬‬ ‫כא‬ ‫לב שומע ‪ ‬מוצאי יו‪ ‬הכיפורי‪‬‬ ‫ולגאיות‪ :‬בואו ושמחו עמי שמחה גדולה‪,‬‬ ‫כמובא בתנא דבי אליהו )פרשה א( ''ימים‬ ‫שאני מוחל לעונותיהם של ישראל‪ .‬לפיכך‬ ‫יוצרו ולו אחד' ‪ ‬זה יום הכפורים לישראל‪,‬‬ ‫יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב"ה באברהם‬ ‫שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה‬ ‫עד אותה שעה‪ ,‬וכל טובות וצדקות שעשה‬ ‫העולם‪ ,‬שנתנו באהבה רבה לישראל‪ .‬משלו‬ ‫עם ישראל בכל שעה ושעה‪ ,‬שנאמר )ישעיה‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למלך בשר ודם‬ ‫מד כא( 'זכר אלה יעקב'‪ .‬ואומר )שם פסוק כב(‬ ‫שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים‬ ‫'מחיתי כעב פשעיך'‪ .‬מה עבים הללו נמחין‬ ‫ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך‪,‬‬ ‫על ידי הרוח‪ ,‬כך עונותיהם של ישראל‬ ‫וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים )היה( ]הוא[‬ ‫נמחין בעולם הזה ואין להם תקומה לעולם‬ ‫שמח שמחה גדולה‪ .‬לכך )נאמר( ]נדמה[ יום‬ ‫הבא‪ ,‬שנאמר 'מחיתי כעב'‪ .‬מה תלמוד‬ ‫הכיפורים‪ ,‬שנתנו הקב"ה באהבה רבה‬ ‫לומר 'כי גאלתיך' )שם פסוק מד(‪' .‬גאלתיך' ‪‬‬ ‫]ובשמחה[‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא בשעה‬ ‫מספר מיתה‪ ,‬ונתתיך בספר חיים‪ ,‬לכך נאמר‬ ‫שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל‪ ,‬אין‬ ‫'כי גאלתיך'‪ ,‬מה ענין שלאחריו? 'רונו שמים'‬ ‫מתעצב בלבבו‪ ,‬אלא שמח שמחה גדולה‪,‬‬ ‫)שם פסוק כג('‪.‬‬ ‫ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים‬ ‫‪‬‬ ‫מוצאי יו‪ ‬הכיפורי‪‬‬ ‫‪ ‬ויו‪ ‬טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלו‪ ‬מ‪ ‬הקודש ‪ ‬השכמה לתפילה‬ ‫ממחרת יו‪ ‬הכיפורי‪  ‬עשיית סוכה 'זכר לענני הכבוד' ‪ ‬הוכחה על כפרת‪ ‬של ישראל‬ ‫ביו‪ ‬הכיפורי‪‬‬ ‫סעודה )וכמו שלמדו מזה שהוא סעודת מצוה‪ ,‬עיין‬ ‫ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה‬ ‫ים של שלמה בבא קמא סוף פרק מרובה(‪.‬‬ ‫שיצא בשלום מן הקודש‬ ‫ומה זה לשון 'יומא טבא'‪ ,‬והיה לו לומר‬ ‫מובא בפרי צדיק )מוצאי יום הכפורים ג( ''ויום‬ ‫'סעודה'‪ .‬אך ענין יום טוב הוא‬ ‫טוב היה עושה לאוהביו בשעה‬ ‫'שמחה'‪ ,‬כמו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה‪:‬‬ ‫שיצא בשלום מן הקודש' )יומא ע‪ .(.‬מצינו‬ ‫'מועדים ‪ ‬לשמחה‪ ,‬חגים וזמנים – לששון'‪.‬‬ ‫בש"ס )קידושין לא‪ (.‬גבי רב יוסף‪' ,‬עבידנא‬ ‫ובגמר מצוה עושין שמחה וסעודה‪ ,‬כמו‬ ‫יומא טבא לרבנן‪ ,‬מאן דהוה אמר לי הלכה‬ ‫שעשה שלמה בגמר בנין בית המקדש‪,‬‬ ‫כרבי יהודה' וכו'‪ .‬ואחר כך 'מאן דאמר לי‬ ‫משתה שבעה ימים‪.‬‬ ‫אין הלכה כרבי יהודה' וכו'‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫ובידם היה כח להכניס שמחה בלב הכלל‪,‬‬ ‫'יומא טבא לרבנן' ‪ ‬סעודה לתלמידים‪ .‬וכן‬ ‫שיהיה 'ישמח ישראל בעושיו'‪,‬‬ ‫'כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה‪,‬‬ ‫'שמחו צדיקים בה''‪ .‬דבלאו הכי‪ ,‬לשמחה‬ ‫עבידנא יומא טבא לרבנן' )שבת קיט‪ (.‬והיינו‬ ‫יו‪ ‬כיפור ‪ ‬לב שומע‬ ‫כב‬ ‫עם ישראל ביום המחילה והסליחה‪ .‬וזו‬ ‫מה זו עושה‪ .‬וכן כאן שנעשה לו נס ‪‬‬ ‫לשונו 'זכור תזכור את אשר כתבתי לך‬ ‫שיצא בשלום וידע שגמר מצותו‪ ,‬היה לו‬ ‫לעיל )אות יח( אחד מן הטעמים‪ ,‬מה שנראה‬ ‫יום טוב ושמחה לגמר מצותו שעשה‬ ‫לי לתרץ קושיית הראשונים‪ ,‬למה ציווה ה'‬ ‫בשלימות‪ .‬ואף שיום טוב ‪ ‬שלו היה‪ ,‬היה‬ ‫יתברך לעשות זכר לענני הכבוד )שהיו בזכות‬ ‫בכוחו לעשות יום טוב לאוהביו‪.‬‬ ‫אהרן(‪ ,‬ולא עשה כן לצוות לעשות זכר למן‬ ‫ובזה הזמן שאין לנו כהן ומקדש‪' ,‬ונשלמה‬ ‫ובאר )שהיו בזכות משה ומרים(‪.‬‬ ‫פרים שפתינו'‪ .‬ומחמת החשק שלנו‬ ‫והוא עפ"י דברי הקדמונים‪ ,‬דתשובה מהני‬ ‫לעשות‪ ,‬הרי אמרו )ברכות ו‪' (.‬חשב אדם‬ ‫רק לישראל ולא לאומות העולם )והוא‬ ‫לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫מדברי הספרי כאשר כתבתי כמה פעמים(‪ .‬וכתבו‬ ‫הכתוב כאילו עשאה'‪ .‬כל אחד מישראל גומר‬ ‫הטעם‪ ,‬דהרי קיימא לן )כתובות יז‪' (.‬מלך‬ ‫מצותו‪ ,‬והוי יום טוב לכל‪ ,‬כמו שכתבו תוס'‬ ‫שמחל על כבודו אין כבודו מחול'‪ ,‬על כן לא‬ ‫)שבת קיד‪ :‬ד"ה ואמאי( 'יצאה בת קול במוצאי‬ ‫מהני תשובה לאומות העולם‪ .‬משא"כ‬ ‫יום כיפור‪ :‬לך אכול בשמחה לחמך ושתה‬ ‫ישראל כתיב בהו )דברים יד א( 'בנים אתם לה'‬ ‫טוב יינך‪ ,‬כי כבר רצה אלוקים את מעשיך''‪.‬‬ ‫אלקיכם'‪ ,‬וה' יתברך נקרא עליהם אב‪ ,‬ו'אב‬ ‫שמחל על כבודו ‪ ‬כבודו מחול' )קדושין לב‪.(.‬‬ ‫השכמה לתפילה ממחרת‬ ‫יום הכיפורים‪‬‬ ‫והנה הסוכה היא 'זכר לענני הכבוד'‪,‬‬ ‫וקיימא לן )סנהדרין כב‪' (.‬אין רוכבין‬ ‫)סוכה פרק נר מצוה אות ב(‬ ‫מצינו בשל"ה‬ ‫על סוסו ואין משתמשין בשרביטו'‪ .‬והנה‬ ‫שהביא מנהג וטעמא מדוע צריכים‬ ‫כתיב )שמות כ כא( 'ומשה נגש אל הערפל‬ ‫להשכים לתפילה ממחרת יום הכיפורים‪ .‬וזו‬ ‫אשר שם האלקים'‪ .‬וכתיב )שם יט ט( 'הנה‬ ‫לשונו 'ביום הכפורים הראה הקב"ה‪ ,‬שהוא‬ ‫אנכי בא אליך בעב הענן'‪ ,‬ועוד פסוקים‬ ‫רחום וחנון וסולח ומוחל‪ .‬ותיכף למחרת‬ ‫אחרים‪ .‬הנה הענן הוא כביכול כענין במלך‬ ‫דיום הכפורים עוד המלך במסיבו‪ ,‬חס‬ ‫בשר ודם הרוכב על סוס‪ ,‬והאיך היו ישראל‬ ‫י‪ôä‬ר הרצועה למרוד בו?! חלילה‬ ‫ושלום ַ‬ ‫רשאין להשתמש בענני הכבוד‪ .‬אלא על‬ ‫לומר כן‪ .‬ואדרבה‪ ,‬נהגו בית ישראל לעשות‬ ‫כרחך שהם נקראים 'בנים' והשי"ת נקרא‬ ‫השכמה לתפלה במחרת יום הכפורים‪ ,‬כדי‬ ‫עליהם 'אב'‪ ,‬וכיון שהם 'בנים' מהני להו‬ ‫שלא יקטרג השטן'‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬על כן אחר יום הכפורים צוה הש"י‬ ‫עשיית סוכה 'זכר לענני הכבוד' ‪‬‬ ‫לעשות 'זכר לענני הכבוד'‪ ,‬בכדי שיאמינו‬ ‫הוכחה על כפרתם של ישראל‬ ‫ישראל בכפרתן ‪ ‬שנתכפר להם על ידי‬ ‫ביום הכיפורים‬ ‫התשובה ויום הכפורים'‬ ‫מצינו בבני יששכר )מאמרי חודש תשרי מאמר‬ ‫ויה"ר שנזכה לגמח"ת‪ ,‬והשי"ת יקבל‬ ‫י ‪ ‬צלא דמהימנותא( שכתב על סמיכת‬ ‫ברחמים וברצון את תפילתנו‪,‬‬ ‫בניית הסוכה למחרת יום הכיפורים‪ ,‬שיש‬ ‫‪‬‬ ‫שנת גאולה וישועה בביאת גו"צ בב"א‪.‬‬ ‫ממנה הוכחה על הריצוי שהתרצה הקב"ה‬ ‫הלכות והליכות‬ ‫מתוך שיעורי ההלכה‪,‬‬ ‫והוספות פסקים בעל פה‬ ‫שנמסרו מפי הגאון‬ ‫רבי שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫כללים בגדרי הפסולים‬ ‫בד' מינים‬ ‫לשאלות והערות‪ ,‬יש לפנות ל‪07538-654-646 -‬‬ ‫כללי‪ ‬בגדרי הפסולי‪ ‬בד' מיני‪  ‬לב שומע‬ ‫כד‬ ‫כללים בגדרי הפסולים בד' מינים‬ ‫ג' מיני פסולים בד' מינים‬ ‫א‪ .‬מצינו ג' מיני פסולים בד' מינים‪] ,‬א[ אלו הנלמדים מן הכתוב 'ולקחתם לכם'‬ ‫ולאפוקי שאול וגזול וכדו' שאינו חשובים 'לכם'‪] ,‬ב[ אלו הנלמדים מן הכתוב‬ ‫'ולקחתם' ודרשו חז"ל דבעינן שתהא 'לקיחה תמה' ולאפוקי חסר וכדו'‪] ,‬ג[‬ ‫אלו הנלמדים מן הכתוב 'הדר' וכדכתי' גבי אתרוג 'פרי עץ הדר' וילפי' מיניה‬ ‫בהיקש אף לכל שאר ג' המינים‪.‬‬ ‫פסולי 'לכם' ו'לקיחה תמה' רק ביום הראשון‬ ‫ב‪ .‬הפסולים הנלמדים מן הכתוב 'לכם' לכו"ע אינם נוהגים אלא ביום הראשון‪,‬‬ ‫וכדכתי' ולקחתם לכם 'ביום הראשון'‪ .‬וכן הפסולים הנלמדים מן הדין המסויים‬ ‫של 'לקיחה תמה' נוהגים ג"כ רק ביום הראשון מן הטעם הנ"ל‪ ,‬וכן מבו' ג"כ‬ ‫בגמ' סוכה ל"ו ע"ב שרב חנינא אכל מאתרוגו אחר שיצא בו ביום הראשון‬ ‫וחזר ויצא בו בשאר ימים ומבואר דשרי לצאת באתרוג החסר בשאר ימים‪.‬‬ ‫דין פסולי הדר בחוה"מ‬ ‫ג‪ .‬אמנם לענין פסול הדר הוא מחלוקת גדולה בין הראשונים וכמבו' בשו"ע סי'‬ ‫תרמ"ט‪ - ,‬דשיטת הרמב"ם שגם דין הדר פסולו הוא רק ביום הראשון‪ ,‬ואילו‬ ‫שי' התוס' והרא"ש שפסול הדר נוהג גם בשאר הימים‪ .‬ולענין הלכה הוא‬ ‫פלוגתת המחבר והרמ"א שם‪ ,‬דהמחבר מיקל כהרמב"ם‪ ,‬והרמ"א מחמיר‬ ‫כהרא"ש‪ .‬וכתב בא"ר שאף שהרמ"א מחמיר כהרא"ש‪ ,‬מ"מ בדיעבד שפיר יש‬ ‫לסמוך על שי' הרמב"ם לקולא כיון שרוב הפוסקים סוברים כוותיה‪.‬‬ ‫דין יו"ט שני של גלויות‬ ‫ד‪ .‬לענין יו"ט שני של גלויות אי דינו כיום ראשון או כשאר ימים נחלקו ג"כ‬ ‫הראשונים‪ ,‬דהרמב"ם מיקל שדינו כשאר ימים ומשום דאנן בקיאים בקביעא‬ ‫כה‬ ‫לב שומע ‪ ‬כללי‪ ‬בגדרי הפסולי‪ ‬בד' מיני‪‬‬ ‫דירחא‪ ,‬ואילו הרא"ש מחמיר שדינו כיום הראשון ומשום שסו"ס אנו נוהגים‬ ‫שני ימים טובים משום ספיקא דיומא‪ ,‬ולענין הלכה אנו חוששים לב' השיטות‬ ‫מספק דהיינו שמחד גיסא אנו נוטלים את פסולי הראשון בשני דשמא זה כשר‬ ‫ביון השני‪ ,‬אבל מאידך לא מברכים על נטילה זו דספק ברכות להקל וכמבו'‬ ‫כ"ז בשו"ע שם סעיף ה'‪.‬‬ ‫פסולים שאינם נראים לעיניים‬ ‫ה‪ .‬גם יש נפ"מ גדולה בכל אלו הפסולים לענין פסול שאינו נראה לעיניים‪ ,‬דמבואר‬ ‫במבי"ט הו' במג"א תרמ"ח סקט"ז שפסולי הדר הפוסלים במשהו היינו דוקא‬ ‫בפסול הנראה לעיניים כשאוחזו בידו 'אבל אם אינו נראה לעין מחמת דקותו‬ ‫וצריך להסתכל בו הרבה כדי שיהיה נרגש בראיה לא נפיק מכלל הדר'‪ ,‬ואמנם‬ ‫כ"ז דוקא לענין הדר אבל לגבי הפסולים הנלמדים מדין לקיחה תמה מבואר‬ ‫ברעק"א )הובא בחי' ר"פ לולב הגזול ומקורו בדו"ח( דאף שאינו נראה לעיניים‬ ‫מ"מ סו"ס הרי זה חסר בלקיחה תמה‪.‬‬ ‫גדר אינו נראה לעיניים‬ ‫ו‪ .‬בענין הגדר מהו נקרא פסול 'שאינו נראה לעיניים' – כתב השעה"צ )תרמ"ח‬ ‫סקמ"ט( בשם הפמ"ג דהיינו 'כשצריך עיון והסתכלות ומרחוק אינו נראה'‪,‬‬ ‫ואולם בחזו"א סו"ס קמ"ז כתב דמה שכתב המבי"ט שאם אינו נראה לעיניים‬ ‫אין בו חסרון הדר היינו דוקא באופן שגם כשמביט בקירוב צריך התבוננות‬ ‫והסתכלות‪.‬‬ ‫פסולים הנראים רק בזכוכית מגדילה‬ ‫ז‪ .‬וצריך לדעת שאף בפסול לקיחה תמה שנאסר אף דבר 'שאינו נראה לעיניים'‬ ‫וכמבו' ברעק"א הנ"ל‪ ,‬מיהו דבר שאינו נראה לעיניים אלא ע"י זכוכית‬ ‫המגדילה את המראה אין בו שום חסרון‪ ,‬וכן מבו' בפוסקים כו"כ פעמים לענין‬ ‫שאר דיני התורה וכגון לענן תולעים שאינם נראים בעיני בשר וכ"ה לענין ריבוע‬ ‫התפילין וכדו'‪ ,‬שכל שאינו נראה בעיני אדם לית לן בה ולא ניתנה תורה‬ ‫למלאכי השרת‪] ,‬וכן מובא בשם החזו"א שאמר להגר"ח שבהר סיני לא חילקו‬ ‫זכוכית מגדלת[‪ ,‬ומה שמורי הוראה מסתכלים בזכוכיות אלו היינו רק במקום‬ ‫שמסתפקים על איזה מראה ורוצים לראות יותר טוב כדי להכריע‪.‬‬ ‫כללי‪ ‬בגדרי הפסולי‪ ‬בד' מיני‪  ‬לב שומע‬ ‫כו‬ ‫ויש לידע שכלל זה הוא בין לקולא ובין לחומרא‪ ,‬דהיינו הן במקום שלא נראה‬ ‫הפסול לעיניים רק ע"י אותה זכוכית שאין בזה שום חסרון ולא נחשב לפסול‪,‬‬ ‫והן במקום שכפי הנראה לעיניים הוא פסול ורק ע"י אותה זכוכית נראה ככשר‬ ‫דלית לן גם בזה ונחשב כפסול‪.‬‬ ‫האם יש הידור בלקיחה תמה כל ז'‬ ‫ח‪ .‬איתא בגמ' סוכה ל"ו ע"ב שר' חנינא מטבל בה ונפק בה ור"ל שאכל מעט‬ ‫מהאתרוג אחר שיצא בו ביום הראשון ושוב חזר ויצא בו יד"ח בשאר הימים‪,‬‬ ‫ולכאו' מוכח מזה שאין שום חסרון לצאת באתרוג החסר בשאר ימי החג אפילו‬ ‫לכתחי' וכן הוכיח בדרישה ר"ס תרמ"ט‪ .‬ומאידך במאירי שם הקשה על ר'‬ ‫חנינא שהרי בודאי יש הידור של לקיחה תמה אף כל ז' והיאך אכל ר' חנינא‬ ‫לכתחילה מן האתרוג‪ ,‬ותירץ שר"ח היה סבור מלכתחי' לצאת באתרוג אחר‪.‬‬ ‫וכעי"ז מצינו בערול"נ שהק' קושיא אחרת על ר' חנינא‪ ,‬והוא שהרי יש דין‬ ‫לכתחי' לברך על דבר שלם‪ ,‬והיאך החסיר ר' חנינא לכתחי' מן האתרוג‪ ,‬ותי'‬ ‫ג"כ כהמאירי שמלכתחי' היה סבור ר"ח לצאת באתרוג אחר‪ .‬ואמנם מדברי‬ ‫שאר הראשונים ]רא"ש וריטב"א שם וכ"ה בתוס' מ"ו ב' ד"ה אתרוג[ מבואר‬ ‫שהיה זה אתרוג שייחדו ר' חנינא לצאת בו אף בשאר הימים ואעפ"כ אכל ממנו‪,‬‬ ‫ומוכח מזה תרתי‪ ,‬א[ שאין הידור בלקח"ת כל ז'‪ ,‬ב[ שאין חסרון בברכה על‬ ‫דבר שאינו שלם‪ ,‬והטעם בזה נראה שדין 'שלם' הוא רק דין 'קדימה' כשעומד‬ ‫לפניו וכעין תדיר ושאינו תדיר דתדיר קודם‪ ,‬אבל אין חיוב לדאוג שיהיה לו‬ ‫פרי שלם‪ ,‬וצ"ע בזה מאו"ח סי' קס"ח ס"ב שמי שיש לו שני חצאי לחם‬ ‫שיחברם יחד ע"י קיסם כדי לברך על שלם‪ ,‬וי"ל בזה‪-.‬‬ ‫והעולה לנו מזה שהוא פלוגתת הראשונים והפוסקים האם איכא הידור בלקיחה‬ ‫תמה בשאר ימים‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫הפסולים משום 'הדר' ומשום 'לקיחה תמה'‬ ‫ט‪ .‬הפסולים דלהלן הם משום 'הדר' ואלו הן‪ :‬שינוי מראה‪ ,‬חזזית‪ ,‬יבש‪ ,‬ומנומר‪.‬‬ ‫]וסימנך שמחי"ם – ש'ינוי מ'ראה‪ ,‬ח'זזית‪ ,‬י'בש‪ ,‬מ'נומר[‪ .‬ומאידך יש עוד ג'‬ ‫פסולים המתחילים באות נ' שיסוד פסולם הוא מדין 'לקיחה תמה'‪ ,‬ואלו הן‬ ‫נ'יקב נ'קלף ונ'סדק‪.‬‬ ‫כז‬ ‫לב שומע ‪ ‬כללי‪ ‬בגדרי הפסולי‪ ‬בד' מיני‪‬‬ ‫בדין נפל הפיטם נחלקו הפוסקים – דהרמ"א בסי' תרמ"ט ס"ה כתב שפסולו‬ ‫הוא משום לקיחה תמה‪ ,‬ואילו המג"א הביא דיש פוסקים הסוברים דפסולו הוא‬ ‫ג"כ משום הדר והמג"א מצדד כוותייהו‪ ,‬והכרעת המ"ב שם סקל"ו 'ועל כן אין‬ ‫להקל בנטלה הפטמא כל שבעה‪ ,‬ומכל מקום אם אי אפשר למצא אחר יש‬ ‫לסמוך על המקילין‪ ,‬דבלא"ה רוב הפוסקים סוברים כהרמב"ם דאף אותן‬ ‫שפסולין משום הדר כשר בשאר יומי' ע"כ‪] .‬ויש להוסיף שכל דברי המ"ב‬ ‫להחמיר בניטלה פיטמתו‪ ,‬היינו דוקא בניטלה לגמרי אף מה שתחוב בתוך‬ ‫האתרוג ונעשה שם כמו גומא‪ ,‬אבל באם לא ניטל לגמרי יש בזה עוד צירופים‬ ‫ויש להקל[‪.‬‬ ‫‪‬‬