gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קיח ‪ -‬האזינו ‪ -‬שובה ‪ -‬יום הקדוש תשפ"ז‬ ‫אמרות טהורות‬ ‫בשלימותה‪ ,‬ואינה מוציאה הנשפע בה לאיבוד‪ ,‬וכדרך כלי שלם‪,‬‬ ‫לפרשת האזינו ושבת שובה‬ ‫אבל כשיש ביניהם פירוד‪ ,‬הרי אותיות התורה מפורדות‪ ,‬ויש‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪.‬‬ ‫ביניהן סדקים‪ ,‬ולכן נשפך ממנה הנשפע בה‪ ,‬וכדרך כלי נקוב‬ ‫ובהפטרה‪ :‬שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו‬ ‫וסדוק‪ ,‬ומקבלים השפע הקליפות‪ ,‬ורק התמצית הנדבק בדופני‬ ‫עמכם דברים ושובו אל ה'‪.‬‬ ‫הכלי מגיע לישראל‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫נראה לבאר על פי מה שכתב בישמח משה (פרשת האזינו‪,‬‬ ‫והנה ביום הקדוש הזה‪ ,‬שאנו מקוים ומצפים להכתב‬ ‫ד"ה באופן חמישי)‪ ,‬כי המסית הגדול אומר שהיום קצר‪ ,‬יום‬ ‫ולהחתם בו בספר החיים‪ ,‬ולהיוושע בכל ההשפעות הטובות‪,‬‬ ‫או יומים לפני יום הקדוש והנורא‪ ,‬ובזמן קצר כזה‬ ‫אבל לפי המבואר הרי הכל מוכרח לעבור דרך התורה‪ ,‬ואם כן‬ ‫אי אפשר לתקן‪ ,‬והעצה היא שיקבל עליו לתקן את אשר‬ ‫בושה וכלימה תכסה פנינו‪ ,‬ואיך נוכל להעיז ולבקש ממנה‬ ‫עיוות‪ ,‬ויקבלו השי"ת כאילו תיקן‪ ,‬עכ"ד [עיין שם באריכות]‪.‬‬ ‫שתוריד לנו מלמעלה השפעה טובה‪ ,‬אחרי אשר פגמנו בה‬ ‫וזהו שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך‪ .‬אמנם הרי‬ ‫וחללנו אותה במשך השנה כולה‪ ,‬ורק זאת היא תקותינו היחידה‬ ‫לכלה פשע ולהתם חטאת הרי צריך זמן זמנים טובא‪ ,‬ומה‬ ‫בעת הזאת‪ ,‬כי כאשר נפייס אותה ונפציר בה למחול ולסלוח‬ ‫נעשה בזמן קצר כזה‪ ,‬יום או יומיים לפני היום הקדוש‪ .‬ולזה‬ ‫לנו על הפגמים שעשינו בה‪ ,‬תתרצה ותתפייס אלינו‪ ,‬ותוריד‬ ‫אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'‪ .‬היינו שתקחו ותקבלו‬ ‫לנו משמי מעל כל ההשפעות הטובות‪.‬‬ ‫עליכם גדרים וסייגים לתקן מעשיכם‪ ,‬ואז יהא נחשב אצלו‬ ‫וזהו שנאמר יום אירא ‪ -‬הוא היום הנורא הזה‪ ,‬שאנו‬ ‫יתברך כאילו שבתם לפניו בשלימות התשובה‪.‬‬ ‫עומדים בו בפחד ורעדה מאימת הדין‪ ,‬ובזה היום אני אליך‬ ‫וזהו שאמר הכתוב האזינו השמים ואדברה‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫אבטח ‪ -‬הוא התורה שהיא חד עם הקב"ה וכידוע‪ ,‬כי עיקר‬ ‫בשמים יאזינו לקול תשובתכם לקבל אותה באהבה‪ ,‬אף שהיום‬ ‫ציפי יתינו ביום הזה‪ ,‬היא שתהא התורה ממלצת טוב בעדינו‪,‬‬ ‫קצר‪ ,‬וכדי לתקן את אשר חטא צריך זמן זמנים טובא‪ .‬ואמר‬ ‫ותוריד לנו מלמעלה כל מיני השפעות טובות‪.‬‬ ‫הטעם לזה ותשמע הארץ אמרי פי‪ .‬כי בודאי תשמעו אמרי פי‬ ‫ויש לומר כי לכן מנהג ישראל‪ ,‬לפייס כל אחד את חבירו‬ ‫לקיים הגדרים והסייגים שקבלתם עליכם לתקן מעשיכם‪ ,‬לכן‬ ‫בערב יום הקדוש‪ ,‬כי אם תהא מחלוקת ופירוד לבבות בינינו‪,‬‬ ‫נחשב אצלו יתברך כאילו שבתם כבר לפניו כראוי‪( .‬עטרת יהושע‬ ‫האזינו‪ ,‬עמוד קפו‪).‬‬ ‫לשוא יהא כל עמלינו‪ ,‬כי אף אם תוריד לנו התורה שפע טוב‪,‬‬ ‫*‬ ‫אבל הרי הכל יצא לחוץ חלילה דרך הנקבים והסדקים שבה‪,‬‬ ‫מתוך דרשת כל נדרי ‪ -‬שנת תשנ"ד לפ"ק‬ ‫ונמצא כי לריק יגענו‪ ,‬ולכן אנו מקדימים ביום שלפני זה לפייס‬ ‫כל אחד את חבירו‪ ,‬ומרבים באהבה שלום וריעות‪ ,‬ואז נוכל‬ ‫יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו‪ ,‬ד)‪ .‬יש לבאר על פי‬ ‫לקוות לקבל ההשפעות היורדות על ידי התורה‪[ .‬אחרי זה אמר‬ ‫מה שכתב בישמח משה (פרשת נשא‪ ,‬ד"ה במדרש)‪ ,‬כי כל השפעות‬ ‫עם כל הקהל נוסח הוידוי 'אשמנו בגדנו' וכו' כמנהג רבינו הק'‬ ‫הברכות מלמעלה באות רק על ידי התורה‪ ,‬ולכן כשהתורה היא‬ ‫מסאטמאר זצ"ל‪ ,‬ואז אמר בלשון קדשו‪ :‬לאמיר טאקע גיין איבערבעטן‬ ‫בשלימותה‪ ,‬גם הברכה היא בשלמות לישראל המחזיקים אותה‪.‬‬ ‫די תורה הקדושה‪( .‬עתה הבה נלך לפייס את התורה הקדושה)‪ .‬ופנה‬ ‫והנה נשמות ישראל הן אותיות התורה‪ ,‬ונמצא שכשיש שלום‬ ‫להוציא הספר תורה מההיכל]‪( .‬עטרת יהושע מועדים‪ ,‬עמוד קל‪).‬‬ ‫בישראל‪ ,‬והם מקורבים זה אל זה ללא פירוד‪ ,‬התורה היא‬ ‫מרא דמנהגא‬ ‫כמה ממנהגי רבינו בערב יום הקדוש‬ ‫לצורך שחיטת העוף‪ ,‬ואחר שרבינו בדק את הסכין שחט השוחט את‬ ‫א‪ .‬בערב יום הקדוש השכים באשמורת הבוקר‪ ,‬הלך לטבול במקוה‬ ‫העוף‪ ,‬ואחר השחיטה קיים רבינו מצות כיסוי הדם‪.‬‬ ‫טהרה‪ ,‬ואמר סדר הסליחות‪ ,‬ואחר כך עשה סדר כפרות‪ ,‬והשעה היתה‬ ‫ד‪ .‬התלמידים מרטו את העוף ופתחוהו‪ ,‬והביאו את הריאות לרבינו‬ ‫אז קצת לפני עלות השחר‪.‬‬ ‫לבדקם מחשש טריפה‪ ,‬ובני המעיים זרקו על גג הבית‪ ,‬ואחר שהכשיר‬ ‫ב‪ .‬וכך היה סדר עשיית הכפרות‪ :‬לקח תרנגול לבן בידו‪ ,‬ואמר נוסח‬ ‫רבינו את העוף‪ ,‬הוא נמסר למבשלים‪ ,‬להכינו לקראת הסעודה המפסקת‪.‬‬ ‫'לשם יחוד' מתוך סידור בית יעקב להיעב"ץ‪ ,‬ואחריו פסוקי 'בני אדם'‪,‬‬ ‫ה‪ .‬אמר‪ ,‬כי המקיים מנהג כפרות בכסף‪ ,‬יקח כסף בשיווי תרנגול‪,‬‬ ‫ואחריהם נוסח 'זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי' וכו'‪ ,‬ובאמירתו סובב‬ ‫ויאמר‪" :‬התרנגול אשר ניתן הכסף תמורתו ילך למיתה‪ ,‬ואני אכנס ואלך‬ ‫עם התרנגול שלש פעמים סביב ראשו‪ .‬לאחר מכן אמר שוב פסוקי 'בני‬ ‫לחיים טובים ארוכים ולשלום"‪ ,‬ויתן הכסף לצדקה‪.‬‬ ‫אדם'‪ ,‬ונוסח 'זה חליפתי'‪ ,‬וסובב עם התרנגול שלש פעמים סביב ראשו‪,‬‬ ‫ו‪ .‬הלך לבית המדרש להתפלל‪ ,‬ואחר התפלה קיבל מיני תרגימא‬ ‫וכן עשה פעם שלישית‪ .‬וכשגמר הניח העוף על הארץ בנחת‪ ,‬וסמך את‬ ‫מידי גבאי בית המדרש‪ ,‬וכמנהג ישראל תורה‪.‬‬ ‫ידו על ראשו‪ ,‬ואמר "נפש תחת נפש"‪.‬‬ ‫ז‪ .‬קצץ צפורני ידיו ורגליו‪ ,‬ולפעמים הקדים לקצץ צפורני הרגלים‬ ‫ג‪ .‬ירד לחצר הבית‪ ,‬שם הותקן מבעוד מועד מאור עלעקטר"י מיוחד‬ ‫יד‪ .‬כמו כן לקח אתו בלכתו לתפלת המנחה סכום הגון‪ ,‬וחילקם בבית‬ ‫ביום שלפני ערב יום הקדוש‪.‬‬ ‫המדרש בקערות ולפושטי יד‪[ .‬וזאת מלבד סכומים עצומים שחילק‬ ‫ח‪ .‬בשעות הצהרים לבש מלבושי שבת‪ ,‬ונטל ידיו לסעודה‪.‬‬ ‫במשך היום לצדקה לחוזרים על הפתחים]‪.‬‬ ‫ט‪ .‬צוה לקנות דג גדול לכבוד סעודה זו‪ ,‬משום המעשה המובא בטור‬ ‫טו‪ .‬בשנים קדמוניות נהג במנהג 'מלקות' בערב יום הקדוש‪ ,‬ואחר‬ ‫(סימן תרד)‪ ,‬ולפעמים סיפר המעשה בפני המסובים אתו בסעודה‪.‬‬ ‫תפלת המנחה שחה לארץ על ברכיו בבית המדרש כשפניו לצפון וגבו‬ ‫י‪ .‬לפני ברכת המזון זימר הפיוט 'ירצה צום עמך' בניגון שהיה מקובל‬ ‫לדרום‪ ,‬ואחד המתפללים הכהו ל"ט מלקיות בגבו‪ ,‬והמלקה אמר בשעת‬ ‫אצלו מבית אבותיו‪ ,‬ופלגי מים ירדו עיניו בעת שירתו מפחד היום‬ ‫ההלקאה הפסוק 'והוא רחום'‪ .‬אך בשנים האחרונות חדל ממנהג זה‪.‬‬ ‫וקדושתו‪ ,‬עד כי אימה וחרדה נפלה על המסובים כולם בראותם צדיקו‬ ‫טז‪ .‬חזר לביתו‪ ,‬ונטל ידיו לסעודה המפסקת‪ ,‬ולא אכל דגים ולא‬ ‫של עולם גועה בבכי ומוריד דמעות שליש מאימת הדין‪.‬‬ ‫שתה יי"ש‪ ,‬ודקדק לאכול ירך של עוף [ואמר שכן היה מנהג מרן הק' בעל‬ ‫יא‪ .‬אחר ברכת המזון שכב לישון קצת‪ ,‬וכדרכו בערבי שבתות וימים‬ ‫דברי חיים מצאנז זצ"ל] ותפוחי אדמה‪ .‬ולא זמרו כלום בסעודה זו‪[ .‬פעם‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫שכחו להכין תפוחי אדמה לסעודה המפסקת‪ ,‬ושאל רבינו מדוע לא הכינו‪,‬‬ ‫יב‪ .‬כשקם‪ ,‬הלך לטבול במקוה טהרה‪ ,‬ולפני הטבילה רחץ במים‬ ‫וכשראו שרבינו מצטער על כך‪ ,‬הלכו ובישלו חיש מהר קצת תפוחי אדמה‪,‬‬ ‫חמין ובבורית‪ ,‬וכמנהגו בכל ערב יום טוב‪.‬‬ ‫והביאום לפני רבינו‪ ,‬והוא טעם מהם כף אחת בלבד לקיים המנהג הקדום‪ ,‬ולא‬ ‫יותר]‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אחר הטבילה תכן צעדיו ובא לבית המדרש לתפלת המנחה‪ ,‬ולקח‬ ‫יז‪ .‬אחר ברכת המזון חזר לטבול במקוה טהרה‪ ,‬בפעם השלישית‬ ‫אתו את שני הנרות שהכין ביום 'שלש עשרה מדות'‪ ,‬והניחם על העמוד‬ ‫באותו יום‪ ,‬ואחר הטבילה הגיע לבית המדרש‪ ,‬והדליק את שני הנרות‬ ‫שהש"ץ מתפלל לפניו‪ ,‬בתוך שני ספלים מלאים עפר [שלא יפלו‬ ‫שהכין ביום "שלש עשרה מדות"‪ ,‬ואז חזר לביתו‪.‬‬ ‫מגבהם]‪.‬‬ ‫משה רעיא מהימנא‬ ‫תי או ר י ו ם ה ק ד ו ש ש נ ת ת ש " ה ל פ " ק ת ח ת ש ל ט ו ן ה צ ו ר ר י ם י מ ח ש מ ם‬ ‫עברו להם עשרת ימי התשובה תחת יד הרשעים ימח שמם‪ ,‬והנה וכאשר יצא מהמים‪ ,‬חשך גופו הטהור משחור‪ ,‬ממראה המים‬ ‫הגיע ערב יום הקדוש‪ ,‬ורבינו מתהלך לו בדאגה עמוקה‪ .‬מובן‪ ,‬שלא המכוערים שהיו בבור‪ ,‬אך בלבו פנימה שרתה חדוה וצהלה עילאה‪,‬‬ ‫חסרו דאגות לרבינו באותם הימים‪ .‬הוא הרי היה נתון תחת ידי על שזכה לטהר עצמו לפני בוא היום הקדוש!‬ ‫יום הקדוש חל באותה שנה ביום רביעי‪ ,‬ולפלא היה שהרשעים‬ ‫הגרועים שבשונאי ישראל‪ ,‬אשר רדו בו כעובד‪-‬כפיה‪ .‬גם משפחתו‬ ‫גורשה אל ארץ גזירה‪ ,‬וגורלה לא נודע‪ .‬אך באותו היום היתה דאגתו לא הוציאום לעבודה באותו יום‪ ,‬וכך יכלו להתפלל בשלווה ומנוחה‪.‬‬ ‫של רבינו נתונה לענין אחר לגמרי‪ ,‬והוא‪ :‬היום המקודש ביותר בשנה בתפילות השתתפו בני הגדוד כולו‪ ,‬כמאתים וחמישים איש‪ ,‬והן‬ ‫מתקרב ובא‪ ,‬והוא עדיין לא טיהר את גופו במקוה כדין המבואר התקיימו במקום הלינה של אחת המחלקות‪ ,‬שהיה בבנין חדש שעדיין‬ ‫לא אוכלס‪ ,‬והיה בו מקום רחב ידים‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך!‬ ‫רבינו עבר לפני התיבה בליל יום הקדוש לתפילת כל נדרי וערבית‪,‬‬ ‫אימת בוראו היתה חזקה עליו יותר מאימת הצוררים‪ ,‬ולמרות‬ ‫האיסור החמור לשוטט במחנה‪ ,‬יצא רבינו לתור ולחפש בור מים כדי ולתפילת שחרית עבר אחד העובדים‪ .‬לתפילת מוספין בקשו כמה‬ ‫להטהר בו לפני היום הנורא‪ .‬מים חיים זכים וטהורים לא היו קיימים עובדים להעביר לפני התיבה אחד מבני הגדוד שהיה בעל מנגן יפה‪,‬‬ ‫כלל במחנה‪ ,‬ואולם לאזנו של רבינו גונבה השמועה‪ ,‬שאי שם במחנה אך לפי שמתחילה לא היה זהיר לאכול רק מבית‪-‬התבשיל הכשר‪ ,‬וגם‬ ‫ישנו בור גדול‪ ,‬ובו מים שאמנם לא היו נקיים‪ ,‬אך עדיין כשרים היו לפי היה מגלח את זקנו בתער ולא בסם [הקצינים לא היו מרוצים מהגילוח‬ ‫ההלכה לטבול בהם‪ .‬בבואו שמה ראה רבינו‪ ,‬שמדובר בבור בו השרו בסם‪ ,‬לפי שנדף ממנו ריח לא טוב‪ ,‬ולכן היו כאלה שכדי לשאת חן בעיניהם‬ ‫הצוררים עורות של פגרי בהמות וחיות‪ .‬הריח היה נורא‪ ,‬אך יען שעל התגלחו בתער‪ ,‬אך היראים היו למרות הכל מתגלחים בסם]‪ ,‬ארגן רבינו‬ ‫פי כללי ההלכה היו המים כשרים לטבילה‪ ,‬לא היסס רבינו לרגע‪ ,‬אלא מנין נוסף‪ ,‬ובו עבר הוא לפני התיבה לתפילת מוספין ונעילה‪( .‬משה‬ ‫ירד וטבל באותו "מקוה"‪ ,‬למרות הסכנה ואי הנעימות שהתלוו לכך‪ ,‬רעיא מהימנא פרקי תולדות‪ ,‬פרק ל)‬ ‫נועם ש י ח‬ ‫ש יחות קודש וסיפורי צדיקים‬ ‫שנשמעו מ פי רבינו‬ ‫ירושלים ובית המקדש היה פדות והצלה לישראל‪ ,‬כי לולא זאת לא‬ ‫להילולת מרן הק' רבי אלעזר ניסן טייטלבוים זצ"ל‬ ‫נשתייר חס ושלום משונאיהם של ישראל שריד ופליט‪ ,‬אלא‬ ‫רבה של דראהביטש ‪ -‬ח' תשרי‬ ‫ששפך חמתו על עצים ואבנים‪ .‬ועיקר הפדות היה בשביל שהדור‬ ‫מספר מרא דעובדא (חלק ב‪ ,‬עמוד רמה והלאה)‬ ‫שבימיהם נחרב הבית‪ ,‬אין לשער גודל הצער שהיה להם באותו‬ ‫בהיות הרה"ק מדראהביטש רבה של סיגעט‪ ,‬לא היה ניתן פעם‬ ‫הזמן‪ .‬ולפי זה גם עתה‪ ,‬הדור שמשים אל לבו ענין החורבן‪ ,‬ומחכה‬ ‫להשיג דגים בעיר לכבוד שבת קודש‪ ,‬וצוה הרה"ק מדראהביטש‬ ‫מתי יבנה‪ ,‬ומצטער על דלותן ושפלותן של ישראל וגלות השכינה‬ ‫לפתוח את ארובת העשן ('קוימען') ‪ -‬כי באותם הימים היתה ארובה‬ ‫ואשר עוד לא נבנה הבית‪ ,‬הנה זה מכפר עון הדור כאלו נחרב בימיו‪.‬‬ ‫כזו בכל בית ליציאת עשן התנורים ‪ -‬וכשפתחוה מצאו בתוכה דג‬ ‫וסיים בייטב פנים‪ ,‬שהרה"ק מדראהביטש אמר זאת לפני אביו‬ ‫גדול‪ ,‬שעוף אחד שלה מהים‪ ,‬והשליכו בתוכה‪.‬‬ ‫מרן הק' בעל בעל ישמח משה זצ"ל‪ ,‬וקלסיה‪ ,‬ואמר לו בזה הלשון‪:‬‬ ‫מחברתו הטהורה של הרה"ק מדראהביטש‪ ,‬היתה למדנית‬ ‫בני נחמתני"‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ובשבתות דכלה היתה באה לעזרת נשים לשמוע דרשת‬ ‫להילולת הרה"ק רבי הערצקא זצ"ל מראצפערט ‪ -‬ט' תשרי‬ ‫בעלה‪ ,‬ואחר כך היתה מקשה על חידושיו‪.‬‬ ‫מספר מרא דעובדא (חלק ב‪ ,‬עמוד כז‪ ,‬אות ה)‬ ‫הרה"ק מדראהביטש נסתלק לגנזי מרומים בשבת שובה‪.‬‬ ‫דרכו בקודש של הרה"ק רבי הערצקא זצ"ל מראצפערט‪ ,‬היתה‪,‬‬ ‫מחברתו היתה צדקנית גדולה‪ ,‬ובכל משך יום השבת לא הוכר עליה‬ ‫שהיה אוסף את הפתקאות והמעות שנתנו לו לפדיון נפש‪ ,‬וכשנסע‬ ‫דבר‪ ,‬ואכלה את הסעודות כאילו לא אירע מאומה‪ ,‬ורק בצאת‬ ‫לצאנז‪ ,‬היה מוסר את כולם לידי הרה"ק מצאנז‪ .‬פעם הוצרך הרה"ק‬ ‫השבת פרצה בבכי מר‪.‬‬ ‫מצאנז לסכום גדול לצרכי צדקה‪ ,‬ולא ידע מאין להשיגו‪ ,‬ולפתע‬ ‫בייטב פנים (מאמר יפה לעינים‪ ,‬אות א) מביא דבר תורה מאביו‬ ‫הגיע הרה"ק מראצפערט‪ ,‬ומסר לידו המעות שהתאספו אצלו‬ ‫שהסתכמו לסך גדול‪ .‬נענה הרה"ק מצאנז ואמר‪" :‬כתוב (תהלים קמו‪,‬‬ ‫הרה"ק מדראהביטש‪ ,‬אהא דאמרו (ירושלמי יומא א‪ ,‬יד)‪" :‬כל דור‬ ‫ג) 'אל תבטחו בנדיבים'‪ ,‬הם העשירים שברשותם ממון רב‪ ,‬אלא‬ ‫שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו"‪ .‬והוא תמוה‪ ,‬כי‬ ‫'בבן אדם שאין לו' מעות‪ ,‬ממנו אפשר לראות 'תשועה'"‪.‬‬ ‫מה אית לן למעבד יותר ממה שאנו מחכים ומתפללים בכל יום ויום‬ ‫שישוב ברחמים לביתו במהרה בימינו‪ .‬אך הביאור הוא‪ ,‬דהנה חורבן‬