זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

גליון קיח -האזינו -שובה -יום הקדוש תשפ"ז
אמרות טהורות
בשלימותה ,ואינה מוציאה הנשפע בה לאיבוד ,וכדרך כלי שלם, לפרשת האזינו ושבת שובה
אבל כשיש ביניהם פירוד ,הרי אותיות התורה מפורדות ,ויש האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי.
ביניהן סדקים ,ולכן נשפך ממנה הנשפע בה ,וכדרך כלי נקוב ובהפטרה :שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך קחו
וסדוק ,ומקבלים השפע הקליפות ,ורק התמצית הנדבק בדופני עמכם דברים ושובו אל ה'.
הכלי מגיע לישראל ,עכ"ד. נראה לבאר על פי מה שכתב בישמח משה (פרשת האזינו,
והנה ביום הקדוש הזה ,שאנו מקוים ומצפים להכתב ד"ה באופן חמישי) ,כי המסית הגדול אומר שהיום קצר ,יום
ולהחתם בו בספר החיים ,ולהיוושע בכל ההשפעות הטובות, או יומים לפני יום הקדוש והנורא ,ובזמן קצר כזה
אבל לפי המבואר הרי הכל מוכרח לעבור דרך התורה ,ואם כן אי אפשר לתקן ,והעצה היא שיקבל עליו לתקן את אשר
בושה וכלימה תכסה פנינו ,ואיך נוכל להעיז ולבקש ממנה עיוות ,ויקבלו השי"ת כאילו תיקן ,עכ"ד [עיין שם באריכות].
שתוריד לנו מלמעלה השפעה טובה ,אחרי אשר פגמנו בה וזהו שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך .אמנם הרי
וחללנו אותה במשך השנה כולה ,ורק זאת היא תקותינו היחידה לכלה פשע ולהתם חטאת הרי צריך זמן זמנים טובא ,ומה
בעת הזאת ,כי כאשר נפייס אותה ונפציר בה למחול ולסלוח נעשה בזמן קצר כזה ,יום או יומיים לפני היום הקדוש .ולזה
לנו על הפגמים שעשינו בה ,תתרצה ותתפייס אלינו ,ותוריד אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' .היינו שתקחו ותקבלו
לנו משמי מעל כל ההשפעות הטובות. עליכם גדרים וסייגים לתקן מעשיכם ,ואז יהא נחשב אצלו
וזהו שנאמר יום אירא -הוא היום הנורא הזה ,שאנו יתברך כאילו שבתם לפניו בשלימות התשובה.
עומדים בו בפחד ורעדה מאימת הדין ,ובזה היום אני אליך וזהו שאמר הכתוב האזינו השמים ואדברה .פירוש,
אבטח -הוא התורה שהיא חד עם הקב"ה וכידוע ,כי עיקר בשמים יאזינו לקול תשובתכם לקבל אותה באהבה ,אף שהיום
ציפי יתינו ביום הזה ,היא שתהא התורה ממלצת טוב בעדינו, קצר ,וכדי לתקן את אשר חטא צריך זמן זמנים טובא .ואמר
ותוריד לנו מלמעלה כל מיני השפעות טובות. הטעם לזה ותשמע הארץ אמרי פי .כי בודאי תשמעו אמרי פי
ויש לומר כי לכן מנהג ישראל ,לפייס כל אחד את חבירו לקיים הגדרים והסייגים שקבלתם עליכם לתקן מעשיכם ,לכן
בערב יום הקדוש ,כי אם תהא מחלוקת ופירוד לבבות בינינו, נחשב אצלו יתברך כאילו שבתם כבר לפניו כראוי( .עטרת יהושע
האזינו ,עמוד קפו).
לשוא יהא כל עמלינו ,כי אף אם תוריד לנו התורה שפע טוב,
*
אבל הרי הכל יצא לחוץ חלילה דרך הנקבים והסדקים שבה,
מתוך דרשת כל נדרי -שנת תשנ"ד לפ"ק
ונמצא כי לריק יגענו ,ולכן אנו מקדימים ביום שלפני זה לפייס
כל אחד את חבירו ,ומרבים באהבה שלום וריעות ,ואז נוכל יום אירא אני אליך אבטח (תהלים נו ,ד) .יש לבאר על פי
לקוות לקבל ההשפעות היורדות על ידי התורה[ .אחרי זה אמר מה שכתב בישמח משה (פרשת נשא ,ד"ה במדרש) ,כי כל השפעות
עם כל הקהל נוסח הוידוי 'אשמנו בגדנו' וכו' כמנהג רבינו הק' הברכות מלמעלה באות רק על ידי התורה ,ולכן כשהתורה היא
מסאטמאר זצ"ל ,ואז אמר בלשון קדשו :לאמיר טאקע גיין איבערבעטן בשלימותה ,גם הברכה היא בשלמות לישראל המחזיקים אותה.
די תורה הקדושה( .עתה הבה נלך לפייס את התורה הקדושה) .ופנה והנה נשמות ישראל הן אותיות התורה ,ונמצא שכשיש שלום
להוציא הספר תורה מההיכל]( .עטרת יהושע מועדים ,עמוד קל). בישראל ,והם מקורבים זה אל זה ללא פירוד ,התורה היא
מרא דמנהגא
כמה ממנהגי רבינו בערב יום הקדוש
לצורך שחיטת העוף ,ואחר שרבינו בדק את הסכין שחט השוחט את א .בערב יום הקדוש השכים באשמורת הבוקר ,הלך לטבול במקוה
העוף ,ואחר השחיטה קיים רבינו מצות כיסוי הדם. טהרה ,ואמר סדר הסליחות ,ואחר כך עשה סדר כפרות ,והשעה היתה
ד .התלמידים מרטו את העוף ופתחוהו ,והביאו את הריאות לרבינו אז קצת לפני עלות השחר.
לבדקם מחשש טריפה ,ובני המעיים זרקו על גג הבית ,ואחר שהכשיר ב .וכך היה סדר עשיית הכפרות :לקח תרנגול לבן בידו ,ואמר נוסח
רבינו את העוף ,הוא נמסר למבשלים ,להכינו לקראת הסעודה המפסקת. 'לשם יחוד' מתוך סידור בית יעקב להיעב"ץ ,ואחריו פסוקי 'בני אדם',
ה .אמר ,כי המקיים מנהג כפרות בכסף ,יקח כסף בשיווי תרנגול, ואחריהם נוסח 'זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי' וכו' ,ובאמירתו סובב
ויאמר" :התרנגול אשר ניתן הכסף תמורתו ילך למיתה ,ואני אכנס ואלך עם התרנגול שלש פעמים סביב ראשו .לאחר מכן אמר שוב פסוקי 'בני
לחיים טובים ארוכים ולשלום" ,ויתן הכסף לצדקה. אדם' ,ונוסח 'זה חליפתי' ,וסובב עם התרנגול שלש פעמים סביב ראשו,
ו .הלך לבית המדרש להתפלל ,ואחר התפלה קיבל מיני תרגימא וכן עשה פעם שלישית .וכשגמר הניח העוף על הארץ בנחת ,וסמך את
מידי גבאי בית המדרש ,וכמנהג ישראל תורה. ידו על ראשו ,ואמר "נפש תחת נפש".
ז .קצץ צפורני ידיו ורגליו ,ולפעמים הקדים לקצץ צפורני הרגלים ג .ירד לחצר הבית ,שם הותקן מבעוד מועד מאור עלעקטר"י מיוחד
יד .כמו כן לקח אתו בלכתו לתפלת המנחה סכום הגון ,וחילקם בבית ביום שלפני ערב יום הקדוש.
המדרש בקערות ולפושטי יד[ .וזאת מלבד סכומים עצומים שחילק ח .בשעות הצהרים לבש מלבושי שבת ,ונטל ידיו לסעודה.
במשך היום לצדקה לחוזרים על הפתחים]. ט .צוה לקנות דג גדול לכבוד סעודה זו ,משום המעשה המובא בטור
טו .בשנים קדמוניות נהג במנהג 'מלקות' בערב יום הקדוש ,ואחר (סימן תרד) ,ולפעמים סיפר המעשה בפני המסובים אתו בסעודה.
תפלת המנחה שחה לארץ על ברכיו בבית המדרש כשפניו לצפון וגבו י .לפני ברכת המזון זימר הפיוט 'ירצה צום עמך' בניגון שהיה מקובל
לדרום ,ואחד המתפללים הכהו ל"ט מלקיות בגבו ,והמלקה אמר בשעת אצלו מבית אבותיו ,ופלגי מים ירדו עיניו בעת שירתו מפחד היום
ההלקאה הפסוק 'והוא רחום' .אך בשנים האחרונות חדל ממנהג זה. וקדושתו ,עד כי אימה וחרדה נפלה על המסובים כולם בראותם צדיקו
טז .חזר לביתו ,ונטל ידיו לסעודה המפסקת ,ולא אכל דגים ולא של עולם גועה בבכי ומוריד דמעות שליש מאימת הדין.
שתה יי"ש ,ודקדק לאכול ירך של עוף [ואמר שכן היה מנהג מרן הק' בעל יא .אחר ברכת המזון שכב לישון קצת ,וכדרכו בערבי שבתות וימים
דברי חיים מצאנז זצ"ל] ותפוחי אדמה .ולא זמרו כלום בסעודה זו[ .פעם טובים.
שכחו להכין תפוחי אדמה לסעודה המפסקת ,ושאל רבינו מדוע לא הכינו, יב .כשקם ,הלך לטבול במקוה טהרה ,ולפני הטבילה רחץ במים
וכשראו שרבינו מצטער על כך ,הלכו ובישלו חיש מהר קצת תפוחי אדמה,
חמין ובבורית ,וכמנהגו בכל ערב יום טוב.
והביאום לפני רבינו ,והוא טעם מהם כף אחת בלבד לקיים המנהג הקדום ,ולא
יותר]. יג .אחר הטבילה תכן צעדיו ובא לבית המדרש לתפלת המנחה ,ולקח
יז .אחר ברכת המזון חזר לטבול במקוה טהרה ,בפעם השלישית אתו את שני הנרות שהכין ביום 'שלש עשרה מדות' ,והניחם על העמוד
באותו יום ,ואחר הטבילה הגיע לבית המדרש ,והדליק את שני הנרות שהש"ץ מתפלל לפניו ,בתוך שני ספלים מלאים עפר [שלא יפלו
שהכין ביום "שלש עשרה מדות" ,ואז חזר לביתו. מגבהם].
משה רעיא מהימנא
תי או ר י ו ם ה ק ד ו ש ש נ ת ת ש " ה ל פ " ק ת ח ת ש ל ט ו ן ה צ ו ר ר י ם י מ ח ש מ ם
עברו להם עשרת ימי התשובה תחת יד הרשעים ימח שמם ,והנה וכאשר יצא מהמים ,חשך גופו הטהור משחור ,ממראה המים
הגיע ערב יום הקדוש ,ורבינו מתהלך לו בדאגה עמוקה .מובן ,שלא המכוערים שהיו בבור ,אך בלבו פנימה שרתה חדוה וצהלה עילאה,
חסרו דאגות לרבינו באותם הימים .הוא הרי היה נתון תחת ידי על שזכה לטהר עצמו לפני בוא היום הקדוש!
יום הקדוש חל באותה שנה ביום רביעי ,ולפלא היה שהרשעים הגרועים שבשונאי ישראל ,אשר רדו בו כעובד-כפיה .גם משפחתו
גורשה אל ארץ גזירה ,וגורלה לא נודע .אך באותו היום היתה דאגתו לא הוציאום לעבודה באותו יום ,וכך יכלו להתפלל בשלווה ומנוחה.
של רבינו נתונה לענין אחר לגמרי ,והוא :היום המקודש ביותר בשנה בתפילות השתתפו בני הגדוד כולו ,כמאתים וחמישים איש ,והן
מתקרב ובא ,והוא עדיין לא טיהר את גופו במקוה כדין המבואר התקיימו במקום הלינה של אחת המחלקות ,שהיה בבנין חדש שעדיין
לא אוכלס ,והיה בו מקום רחב ידים. בשולחן ערוך!
רבינו עבר לפני התיבה בליל יום הקדוש לתפילת כל נדרי וערבית, אימת בוראו היתה חזקה עליו יותר מאימת הצוררים ,ולמרות
האיסור החמור לשוטט במחנה ,יצא רבינו לתור ולחפש בור מים כדי ולתפילת שחרית עבר אחד העובדים .לתפילת מוספין בקשו כמה
להטהר בו לפני היום הנורא .מים חיים זכים וטהורים לא היו קיימים עובדים להעביר לפני התיבה אחד מבני הגדוד שהיה בעל מנגן יפה,
כלל במחנה ,ואולם לאזנו של רבינו גונבה השמועה ,שאי שם במחנה אך לפי שמתחילה לא היה זהיר לאכול רק מבית-התבשיל הכשר ,וגם
ישנו בור גדול ,ובו מים שאמנם לא היו נקיים ,אך עדיין כשרים היו לפי היה מגלח את זקנו בתער ולא בסם [הקצינים לא היו מרוצים מהגילוח
ההלכה לטבול בהם .בבואו שמה ראה רבינו ,שמדובר בבור בו השרו בסם ,לפי שנדף ממנו ריח לא טוב ,ולכן היו כאלה שכדי לשאת חן בעיניהם
הצוררים עורות של פגרי בהמות וחיות .הריח היה נורא ,אך יען שעל התגלחו בתער ,אך היראים היו למרות הכל מתגלחים בסם] ,ארגן רבינו
פי כללי ההלכה היו המים כשרים לטבילה ,לא היסס רבינו לרגע ,אלא מנין נוסף ,ובו עבר הוא לפני התיבה לתפילת מוספין ונעילה( .משה
ירד וטבל באותו "מקוה" ,למרות הסכנה ואי הנעימות שהתלוו לכך ,רעיא מהימנא פרקי תולדות ,פרק ל)
נועם ש י ח
ש יחות קודש וסיפורי צדיקים
שנשמעו מ פי רבינו
ירושלים ובית המקדש היה פדות והצלה לישראל ,כי לולא זאת לא להילולת מרן הק' רבי אלעזר ניסן טייטלבוים זצ"ל
נשתייר חס ושלום משונאיהם של ישראל שריד ופליט ,אלא רבה של דראהביטש -ח' תשרי
ששפך חמתו על עצים ואבנים .ועיקר הפדות היה בשביל שהדור מספר מרא דעובדא (חלק ב ,עמוד רמה והלאה)
שבימיהם נחרב הבית ,אין לשער גודל הצער שהיה להם באותו בהיות הרה"ק מדראהביטש רבה של סיגעט ,לא היה ניתן פעם
הזמן .ולפי זה גם עתה ,הדור שמשים אל לבו ענין החורבן ,ומחכה להשיג דגים בעיר לכבוד שבת קודש ,וצוה הרה"ק מדראהביטש
מתי יבנה ,ומצטער על דלותן ושפלותן של ישראל וגלות השכינה לפתוח את ארובת העשן ('קוימען') -כי באותם הימים היתה ארובה
ואשר עוד לא נבנה הבית ,הנה זה מכפר עון הדור כאלו נחרב בימיו. כזו בכל בית ליציאת עשן התנורים -וכשפתחוה מצאו בתוכה דג
וסיים בייטב פנים ,שהרה"ק מדראהביטש אמר זאת לפני אביו גדול ,שעוף אחד שלה מהים ,והשליכו בתוכה.
מרן הק' בעל בעל ישמח משה זצ"ל ,וקלסיה ,ואמר לו בזה הלשון: מחברתו הטהורה של הרה"ק מדראהביטש ,היתה למדנית
בני נחמתני". גדולה ,ובשבתות דכלה היתה באה לעזרת נשים לשמוע דרשת
להילולת הרה"ק רבי הערצקא זצ"ל מראצפערט -ט' תשרי בעלה ,ואחר כך היתה מקשה על חידושיו.
מספר מרא דעובדא (חלק ב ,עמוד כז ,אות ה)
הרה"ק מדראהביטש נסתלק לגנזי מרומים בשבת שובה.
דרכו בקודש של הרה"ק רבי הערצקא זצ"ל מראצפערט ,היתה, מחברתו היתה צדקנית גדולה ,ובכל משך יום השבת לא הוכר עליה
שהיה אוסף את הפתקאות והמעות שנתנו לו לפדיון נפש ,וכשנסע דבר ,ואכלה את הסעודות כאילו לא אירע מאומה ,ורק בצאת
לצאנז ,היה מוסר את כולם לידי הרה"ק מצאנז .פעם הוצרך הרה"ק השבת פרצה בבכי מר.
מצאנז לסכום גדול לצרכי צדקה ,ולא ידע מאין להשיגו ,ולפתע בייטב פנים (מאמר יפה לעינים ,אות א) מביא דבר תורה מאביו
הגיע הרה"ק מראצפערט ,ומסר לידו המעות שהתאספו אצלו
שהסתכמו לסך גדול .נענה הרה"ק מצאנז ואמר" :כתוב (תהלים קמו,
הרה"ק מדראהביטש ,אהא דאמרו (ירושלמי יומא א ,יד)" :כל דור
ג) 'אל תבטחו בנדיבים' ,הם העשירים שברשותם ממון רב ,אלא שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" .והוא תמוה ,כי
'בבן אדם שאין לו' מעות ,ממנו אפשר לראות 'תשועה'". מה אית לן למעבד יותר ממה שאנו מחכים ומתפללים בכל יום ויום
שישוב ברחמים לביתו במהרה בימינו .אך הביאור הוא ,דהנה חורבן
