gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מ‬ ‫תורתך שעשועי‬ ‫ה‬ ‫דור‬ ‫יו‬ ‫המ‬ ‫ת‬‫חד‬ ‫שע"י ישי"ג 'נחלת תורה' ירושלים ת"ו‬ ‫תשפ"ו‬ ‫תשפ"ז‬ ‫נשא‬ ‫שובה‬ ‫פרשת ‪-‬‬ ‫גיליון לפלפול התלמידים בסוגיות הנלמדות בישיבתנו הק' האזינו‬ ‫גליון ו'יא'‬ ‫גליון‬ ‫תורובח‬ ‫דבר המערכת‬ ‫הישיבה‬ ‫ראשסוגיות‬ ‫חבורות‬ ‫דברי‬ ‫וסיכומי‬ ‫היכלא‬ ‫מתיבתא‬ ‫חבורות‬ ‫מביבניריש‬ ‫הנה עומדים אנו בימים גבוהים אלו 'בין כסא לעשור'‬ ‫בשבוע דשבת שובה‪ ,‬נביא כאן אי"ה עניין גודל מעלת לימוד‬ ‫התורה ויגיעתה בזמנים קדושים אלו‪.‬‬ ‫החת"ס בדרשה לשבת שובה (שנת תקנ"ח לפ"ק) מביא‬ ‫ילקוט (הושע רמז תקכ"ב) בפרשת שובה ישראל 'לכו ונשובה‬ ‫הבה"ח נחמן דוד ריטוב ני"ו‬ ‫הוא לגבי חד‪ ,‬וכיון דבהאי גברא מקיימת כאשר זמם לעשות במקצת‪,‬‬ ‫קרינא ביה כאשר זמם‪ ,‬אבל הכא איהו פסול להאי כהן ולזרעיה‬ ‫ני"ו‬ ‫אל ה' כי הוא טרף וירפאנו' (ו' א') משל לאחד שהיה לו מכה‬ ‫שהרג‬ ‫תם לוחבורה בענין חיוב מלקות בעד"ז שהעידו על שורו של פלוני‬ ‫ומפסיד מינייהו ממון ומזרעיה‪ ,‬אי נמי מקיימת ביה בדידיה מקצת‬ ‫ובא אצל הרופא וקרעה‪ ,‬כיון שלא נתרפא הולך אצל רופאים‬ ‫את הנפש‬ ‫כאשר זמם לעשות לו‪ ,‬כיון דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות לבנו‪,‬‬ ‫א‪ .‬כלל לגבי הבן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחרים ולא יכלו לרפאותו‪ ,‬אמרו לו לך אצל הרופא שקרעך‬ ‫וירפאך‪ .‬כך אומר הנביא לישראל‪ :‬כל מה שאתם מפליגים‬ ‫שר זמם" ודרשינן לאו כאשר זמם לעשות הוא‬ ‫מהקב"ה הנחמות רחוקות מכם‪ ,‬אלא עשו תשובה‪ .‬הוא המכה‬ ‫והוזמו‬ ‫כופר‬ ‫לחייב‬ ‫שרצו‬ ‫והדבר מובן שלריטב"א אין מתחיל כלל תירוץ הרמב"ן‪ ,‬ורק‬ ‫בעדים‬ ‫פלוגתא בדין מלקות‬ ‫ליפסליה לזרעיה‪,‬‬ ‫אתכם שנאמר 'ממרום שלח אש בעצמותי' (איכה א' י"ג) הוא‬ ‫נאמרו לעדותו‪ ,‬ואף הוא דינו מסור‬ ‫לומר זאת‪.‬‬‫דברים‬ ‫ד' ניתן‬ ‫[ב‪ ]:‬ת"ר‬ ‫לרמב"ן‬ ‫בגמ'‬ ‫הרופא אתכם מחצתי ואני ארפא (דברים ל"ב ל"ט) שנאמר‬ ‫בעד"ז אין נעשים ב"ג ובן חלוצה לשמים‪ ,‬והיינו דאמרינן והני לאו‬ ‫'אנכי אנכי הוא מנחמכם' (ישעיה נ"א י"ב)‪ ,‬זהו עניינו‪.‬‬ ‫ביאור דלכאו'‬ ‫עיקר‬ ‫כלומר‬ ‫צריכים‬ ‫כפרהדבריו‬ ‫נינהו‪,‬‬ ‫בניחדא עצם‬ ‫הרמב"ן‪,‬‬ ‫מקלטדבריואין‬‫לעריוהנה צ"ב‬‫ד]‬ ‫גולין‬ ‫ואיןועשיתם‬‫ביאור גדר‬ ‫ואומר החת"ס ע"פ מה שכתב הרמב"ם באגרת תימן‪,‬‬ ‫משלמים את הכופר ואין נמכרים חיובן לשמים כאשר זמם ולא‬ ‫וזרעו]‬ ‫[אדם‬ ‫בנ"א‬ ‫משני‬ ‫הנובע‬ ‫שבחיוב‬ ‫להיפך‬ ‫לומר‬ ‫נראה‬ ‫מסברא‬ ‫שעיקר שנאת אומות העולם עלינו הוא מחמת קנאת תורה‬ ‫הרמב"ן‪.‬‬ ‫מאחדעכ"ל‬ ‫כלללהם‪,‬‬ ‫לכפרה‬ ‫נתנה‬ ‫עברי וכו'‪.‬‬ ‫שהס"מ מקנא בנו‪ ,‬וענשו של בעל הקנאה הוא כמאמר חז"ל‬ ‫לחבירו‪ ,‬ובשני‬ ‫שייכות‬ ‫דומה הדבר לשני הזמות ואין‬ ‫בעבדהעדים‬‫פוסלין את‬ ‫'ורקב עצמותיו קנאה' (משלי י"ד ל') בגמ' שבת קנב‪ :‬כל מי‬ ‫להיפך שבשני‬ ‫עה"ת‬ ‫הרמב"ן‬ ‫בפירושכתב‬ ‫ויעויןכולם‪ ,‬והוא‬ ‫משלמים שיתקיימו‬ ‫באדם אחד בעינן‬ ‫חיובים"ואין‬‫להפסידו טעמא‬ ‫ה שרצה ומפרש‬ ‫שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין‪ ,‬וזהו העונש שיחול על‬ ‫"אם‬ ‫הפסוק‬ ‫משני בנ"א‬ ‫הנובע‬ ‫אחדעל‬ ‫בחיוב ל)‬ ‫ומשא"ככ"א‪,‬‬ ‫והאיכולם‪(,‬שמות‬ ‫אי"צכפרה‬ ‫שיתקיימו‬ ‫דכופרא‬ ‫את הכופר" חיובים‬ ‫דועשיתם לו לגבי‬ ‫העמים והס"מ‪.‬‬ ‫ואין כופר יושת עליו" דאם אינו חפץ‬ ‫ופרש"י‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫שיתקיימו‬ ‫נינהו‬‫לא בני כפרהבעינן‬ ‫לגבי חיוב הממון‬ ‫וידוע דבשעת מתן תורה היה חרות ממלאך המוות‬ ‫לבי"ד‬ ‫ולכן נמצא‬ ‫זרעו‪,‬לילך‬‫אותו‬ ‫כופיןעל‬ ‫איןמלשלם‬ ‫בכופר‬ ‫פטור‬ ‫במה בשור‬ ‫שכתב שהוא‬ ‫העידו‬‫עם צ"ב‬‫משלמים כופר‪ ,‬ועוד‬ ‫על הפסול]‪.‬‬ ‫ומאומות העולם‪ ,‬וכשחטאו בעגל נשתעבדו להם ונתעורר‬ ‫זרעו‪,‬כי‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫ממשכנים על‬ ‫פטור מלשלם‬ ‫הואאין‬ ‫לחייבואםוגם‬ ‫וצ"ע דממ"נ‬ ‫והוזמו‪,‬‬ ‫שלימה‪,‬‬ ‫האדם‬‫אתהזמה‬ ‫המועד שהרגדאינו‬ ‫עליהם קנאת הס"מ ואומות העולם (שמות רבה ל"ב א')‪ ,‬וזהו‬ ‫בכלי‬ ‫מחייבים את הבעלים כופר הכופר כפרה הוא‪ ,‬ויעוי"ש‬ ‫ע"כ שאין זרעו נכלל בהזמה [שאין כוונתו שבעצם חייב לשלם אלא‬ ‫ולא לזרעו"‬‫' ד"לואין‬ ‫המשל הנ"ל שהקב"ה קרעם אחר העגל שהוא המכה‪ ,‬וזהו‬ ‫בביאורי‬ ‫"אם כופר יושת עליו" חמדה אות י' דהאריך‬ ‫דכתיב‬ ‫שמפסיד‬ ‫שדי בזה‬ ‫קנאת אומות העולם‪.‬‬ ‫בחומש כלום"‬ ‫וכאן‬ ‫"שאינו חייב‬ ‫הרמב"ןשם‬‫הרמב"ם‬ ‫שהרי כתב‬ ‫פטור‪,‬דברי‬ ‫ולכןאת‬‫שהרג‬ ‫ע"זכמה‬ ‫לכפריודע‬ ‫כופרא כפרה‪,‬שאינו‬ ‫רצה להזים (ועוד‬ ‫ונוהג העולם שאם משתווה לחבירו פסקה הקנאה‪ ,‬וכך‬ ‫ודו"ק] ואם אין‬ ‫בריטב"א‬ ‫איתא‬ ‫התורה"‬ ‫בסוגיין חייבה‬ ‫וכעין זה‬ ‫"שמסתמא לא‬ ‫הריטב"א‬ ‫נינהו‪,‬‬ ‫כדכתבכפרה‬ ‫לאו בני‬ ‫האדם והאי ולא‬ ‫היא מחשבתם של ישראל וחוטאים להשתוות לאומות העולם‪,‬‬ ‫ובשינויובלא זה‬ ‫לשון‬ ‫בשמוואם מעכב‬ ‫ת"ר] ההזמה‪,‬‬‫להשלמת‬ ‫עכ"ל‪.‬למה מעכב[ב‪:‬‬ ‫אדם‪ ,‬בהזמה‬‫זרעו נכלל‬‫לפרוקישורם‬ ‫שלא הרג‬ ‫והקב"ה אומר לא כן‪ ,‬אלא ככל שאתם משתווים נעשית קנאתם‬ ‫פירש‬ ‫הרמב"ן‬ ‫זרעו‪ ,‬ועיין‬ ‫"ורבינו בעבור‬ ‫וז"ל‪ :‬לשלם גם‬ ‫קצת‬ ‫יהא חייב‬ ‫הזמה א"כ‬ ‫לחצי‬ ‫ההזמה‬ ‫נחשבת‬ ‫איכא נמי‬ ‫גדולה יותר‪ ,‬כי כן דרכה של תורה שרפואותיה הפכיים‪ ,‬כמו‬ ‫אףמדברי הגמ' דכשמעידין‬ ‫והיוצא‬ ‫הממון‪ ,‬שהרי‬ ‫שרואים אני במאמר חז"ל במסכת תמיד (לב‪' ).‬מה יעשה אדם‬ ‫אדם דלמ"ד כופרא כפרה לא שייכא‬ ‫בצ"ע‪.‬‬‫הרג‬‫שנשאר‬ ‫המועד‬‫בשר"ש‬ ‫ששורו‬ ‫באדם‬ ‫ויחיה – ימית עצמו'‪ ,‬וכן בעירובין (נד‪' ).‬חש בראשו יעסוק‬ ‫לחייבו‬ ‫עדותם‬ ‫עיקר‬ ‫דהא‬ ‫הזמה‪,‬‬ ‫היו‬ ‫שבעדותן‬ ‫אע"פ‬ ‫לשלם‬ ‫ואינו חייב‬ ‫והוזמו‪,‬‬ ‫ה] ויש לבאר דהרמב"ן הוכיח כן מדברי הגמ' "בעינן כאשר זמם‬ ‫בתורה'‪ ,‬ולפי הטבע מזיק הוא למיחוש הראש‪ ,‬וכן בגיטין (ז‪).‬‬ ‫הרמב"ן‬ ‫כוונת התורה‬ ‫[ולשון‬ ‫שמים‪.‬שאין‬ ‫בזהבידי‬ ‫יסוד מוצק‬ ‫מיתה‬ ‫את הכופר‪,‬‬ ‫שהרמב"ן ראה‬ ‫וליכא"‪,‬‬‫לשלם‬‫לעשות‬ ‫קיימיןמחייבים אותו‬ ‫זמם‬ ‫כאשר‬ ‫'הרואה שמזונותיו מצומצמים יעסוק בצדקה'‪ ,‬וכן כתב רבינו‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫משלמים היה "דעיקר חיובו בידי‬ ‫לחייבו מה שהיה נעשה ע"י עדותו‪ ,‬אלא התורה‬ ‫בחיוב אינם‬ ‫מקיימין אח"כ‬ ‫כשהוזמו‬ ‫מר שאין‬ ‫בחיי בפרשת כי‪-‬תישא בעניין זה ועוד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כדכתיב‬ ‫לו" הוא הוא בדלא יהיה כופריה]‪,‬‬ ‫כפרה‬ ‫"ועשיתם‬ ‫דכופרא‬ ‫המורם לנו מכל האמור שע"י התשובה ביוה"כ שהוא‬ ‫ועדותן ולכן יש‬ ‫לשמים‬ ‫על הנידון‪,‬‬ ‫יומת"‪,‬‬‫להשית‬‫בעליו‬‫"וגםרצה‬‫עליו מה שהוא‬ ‫להשית‬ ‫את הכופר‪ ,‬חייבה‬ ‫על חטא העגל‪ ,‬וריבוי בלימוד התורה ושקידתה בימים אלו‬ ‫שאםשרצה‬ ‫הרג‬ ‫מוריד‪ ,‬לדבר‬ ‫דומה במהותו‬ ‫עליו ולא‬ ‫מעלה‬ ‫משיתים‬ ‫שאנו לא‬ ‫דהוהבנילהקפיד שיהא הדבר‬ ‫כפרה‪.‬‬ ‫במאיאינם‬‫הזמהוהם‬ ‫מבטלת כח הס"מ ואומות העולם‪ .‬ויגיעה ועמל רב נתיגעו‬ ‫עדותםרצה‬ ‫של‬ ‫שהרי לא זה‬ ‫זמםבלא‬ ‫אתכאשר‬ ‫הנפש‬ ‫בכלל‬ ‫דומה אינו‬ ‫שורם‬ ‫שאתהאינויכול‬ ‫להשית‪ ,‬ואם‬ ‫דחשיביהואעדות‬ ‫טעםמקיימינן‬‫לוצה‪ ,‬לא‬ ‫ועמלו הבחורים בשבועות שחלפו והתאמצו לכתוב ולהעלות‬ ‫אלו יחייבהו בשמים‪ ,‬ואם לאו‪,‬‬ ‫כופר‪.‬‬ ‫משלמים‬ ‫שאין‬ ‫להשית‪.‬‬ ‫אף‬ ‫להזימה‬ ‫על גבי הכתב מחידושי פרי עטם‪ ,‬וכפי שתחזינה עיניכם כי‬ ‫חייבהו‬ ‫לא‬ ‫אלו‬ ‫של‬ ‫עדותן‬ ‫מפני‬ ‫ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא‬ ‫מחוייבים‬ ‫שאינם‬ ‫ואעפ"י‬ ‫דאין‬ ‫ר דעצם זה‬ ‫גליון זה הינו מצומצם בכמות‪ ,‬אך הוחלט להוציאו למען‬ ‫עדיין‬ ‫מ"מ‬ ‫כשהוזמו‬ ‫כופר‬ ‫לשלם‬ ‫הני צורבא מרבנן שהמשיכו לשקוד על כתיבת חידושיהם‬ ‫לעדותם‬ ‫להפסידו‪ ,‬שכן‬ ‫צריכים‬ ‫השמים שרצה‬ ‫ממון ואע"ג‬ ‫שאין‬ ‫יכוללחייבו‬ ‫אתההו"א‬ ‫"אי היה‬‫לזרעו") לא‬ ‫ין‪ ,‬משא"כ ברמב"ן‬ ‫גם בזמנים דחוקים אלו‪ ,‬ובאים אנו להוקירם בזה על פרי‬ ‫המיתה‬ ‫לגבי‬ ‫ליכא‬ ‫וא"כ‬ ‫כלל‪,‬‬ ‫בעבורמשום כך‬ ‫משלמיןנקרא‬ ‫אין לא‬ ‫איתאבאופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל‪ ,‬שזהו‬ ‫כאשר זמם‬‫דמילתא‬ ‫מקיימים בו‬ ‫וטעמא‬ ‫להזימה"‪.‬‬ ‫השקעתם והתמדתם‪ ,‬ואין אורה אלא תורה כידוע‪.‬‬ ‫אף‬ ‫אין [ואע"ג דלכאו' מה שרצה הוא להפסידו‪" ,‬ועשיתם לו" וכו'‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫שהואורק אם אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש‬ ‫ויה"ר שיתקבלו תפילותינו ויגיעת תורתינו לרחמים ולרצון‬ ‫שהכופר‬ ‫כופר לא שייך בהו‪,‬‬ ‫ברמב"ן [ב‪ .‬במתני' ד"ה‬ ‫שיבואר‪.‬‬ ‫וכמו‬ ‫רצה‬ ‫שהוא‬ ‫מה‬ ‫רק‬ ‫הוא‬‫כפרה‬ ‫זה‬ ‫גם‬ ‫דכופרא‬ ‫אבל‬ ‫לחייבו ממון‪,‬‬ ‫מלחצאין]‬ ‫גלות "דכיון‬ ‫ר חמורחייב‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫במקום מיתה בידי שמים ונכון‬ ‫החסירון‬ ‫ויים אלא‬ ‫בברכת גרמ חתיהמ טובה‬ ‫שליכא חיסרון שיהא חסר‬ ‫בזהעכ"ל‪.‬‬ ‫מאוד‪,‬‬ ‫להוסיף הוא‬ ‫שמתבאר‬ ‫שמיםיש הוא‬ ‫חיוביה בידי‬ ‫וביתר חידוד‬ ‫ועיקר‬ ‫עדות‬ ‫אין‬ ‫כופרא‪,‬‬ ‫יהיב‬ ‫בדלא‬ ‫המערכת‬ ‫הנ"לאבל‬ ‫אי‬ ‫בגמ'זמם"‪,‬‬‫ב"כאשר‬ ‫נתבאר‬ ‫לא נכלל‬‫הריהו‬ ‫והנה‬‫בכמות שהרי כל עוד שזה דומה‪,‬‬ ‫צריכין‬ ‫שאינן‬ ‫לשמיםחוסר‬ ‫מגמ' כשיש‬ ‫שהקשואלא‬‫יהם כאן‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫(דהיינו שהוא מהות אחרת) שוב אינו נכלל בגדר‬ ‫באיכות‬ ‫רצו לחייבה מיתה "כאשר זמם"‪.‬‬ ‫ולכן אם נפסלה לדידיה ולא לזרעיה‪ ,‬אין זה דומה למה שרצה זה‬ ‫על הפסד כתובתה‬ ‫לשיטתו דאין ממשכנים‪ ,‬וראייתו תהיה מהא דלא הביאה‬ ‫אלכיה י‬ ‫בני‬ ‫מתני' דין זה דאין משלמים כופר כשהוזמו משום דאין‬ ‫לוקים ומכיון דחזינן ממתני' דאיןתורובח‬ ‫חבורות‬ ‫חבורותוסיכומי סוגיות‬ ‫בני היכלא‬ ‫בני היכלא‬ ‫לוקין ע"כ גם אין‬ ‫חבורותדאם היו ממשכנים וודאי היו‬ ‫ממשכנים על הכופר ג"כ‪,‬‬ ‫לוקים וכדברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫ואפי' אי נימא כ"ז אכתי תיקשי לדבריו‪ ,‬דהרי היה‬ ‫לסוגיא בב"ק להביא ראיה זו‪ ,‬ולפשוט ממתני' האיבעיא‪,‬‬ ‫לעשותומצינו‬ ‫במקצת‪,‬‬ ‫הזוממת‪,‬‬ ‫כאשר זמם‬‫עדותם‬ ‫עלמקיימת‬ ‫ללקותגברא‬ ‫וכיון דבהאי‬‫עכ"פ‬ ‫מחויבים‬ ‫לגבי חד‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫"ו יהיו‬ ‫ולהוכיח דאין ממשכנים על הכופר‪ ,‬ונשאר הגאון ר' איסר‬ ‫הכא איהו פסול להאי כהן ולזרעיה‬ ‫הראשונים‪.‬‬ ‫כאשר זמם‪ ,‬אבל‬ ‫בדברי‬ ‫מחלוקת ביה‬ ‫קרינא‬ ‫בזה‬ ‫זלמן בצ"ע על הרמב"ן‪.‬‬ ‫מקצת‬ ‫בדידיה‬ ‫ביה‬ ‫מקיימת‬ ‫נמי‬ ‫אי‬ ‫שיטת הרמב"ם שלוקין והרמב"ן חולק משום שאין‬‫ומזרעיה‪,‬‬ ‫ממון‬ ‫מינייהו‬ ‫ומפסיד‬ ‫לו‬ ‫נמצא מדברי הגאון ר' איסר זלמן דתלה פלוגתא‬ ‫לשמים‪.‬לו‪ ,‬כיון דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות לבנו‪,‬‬ ‫זמם לעשות‬ ‫צריכה כאשר‬ ‫עדותם‬ ‫זמם" ודרשינן לאו כאשר זמם לעשות הוא כלל לגבי הבן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דהרמב"ם והרמב"ן בספיקא אי ממשכנים אי לא‪,‬‬ ‫בדברי הרמב"ם [פ"כ מהל' עדות ה"ח] מפורש שיהיו‬ ‫דהרמב"ם סבירא ליה דממשכנים‪ ,‬ולכך סבר גם בסוגיין‬ ‫ורק‬ ‫עדים‬ ‫הרמב"ן‪,‬‬ ‫תירוץוז"ל‪:‬‬ ‫כופר‬ ‫מחויביםכלל‬ ‫שאין אין מתחיל‬ ‫שלריטב"א‬‫אעפ"י‬ ‫מלקות‪ ,‬מובן‬ ‫והדבר‬ ‫חייבים‬ ‫פסליה לזרעיה‪,‬‬ ‫דלקי על כך‪ ,‬והרמב"ן למד דאין ממשכנים על כופר‪ ,‬ולכך‬ ‫לרמב"ן ניתן לומר זאת‪.‬‬ ‫שהעידו על אחד והרשיעו רשע שאין בו מלקות ואין בו‬ ‫בסוגיין אין העד"ז לוקין על כך‪ ,‬אלא דהקשה שלדברי‬ ‫ביאורממון‪,‬‬ ‫דלכאו'‬ ‫ולחייב‬ ‫צריכים‬ ‫להלקות‬ ‫זממועצם דבריו‬ ‫דברישלא‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬חדא‬ ‫אע"פ‬ ‫לוקין צ"ב‬ ‫ועשיתםממון ד] והנה‬ ‫ור גדר חיוב‬ ‫הרמב"ן היה צריך להיות פשיטותא ממתני' לאיבעיא‬ ‫וזרעו]‬ ‫[אדם‬ ‫בנ"א‬ ‫משני‬ ‫הנובע‬ ‫שבחיוב‬ ‫העידו על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו‪,‬‬ ‫להיפך‬ ‫לומר‬ ‫נראה‬ ‫מסברא‬‫כיצד וכו'‪,‬‬ ‫דבב"ק‪.‬‬ ‫ואין שייכות כלל מאחד לחבירו‪ ,‬ובשני‬ ‫הזמותע"כ‪.‬‬ ‫לשניכופר‬ ‫דומה הדבר‬ ‫משלמים‬ ‫העדים ואין‬ ‫לין אתלוקין‬ ‫שרצה להפסידו חיובים באדם אחד בעינן שיתקיימו כולם‪ ,‬והוא כתב להיפך שבשני‬ ‫צ"ע בדרכו על הגרא"ז‪.‬‬ ‫משניובכך‬ ‫בנ"א‬ ‫ממלקות‪,‬‬ ‫אףאחד הנובע‬ ‫בחיוב‬‫דפטורין‬ ‫כולם‪ ,‬ומשא"כ‬‫שיתקיימוהוא‬ ‫שיטתאי"צהרמב"ן‬ ‫אמנםחיובים‬ ‫ועפ"י האמת דוחק הוא לפרש שיטת הרמב"ן דאין‬ ‫כולם‪.‬במתני' בהדי דאין נעשה ב"ג אף‬ ‫התנא‬ ‫מנה‬ ‫טעמא דלא‬ ‫בעינן שיתקיימו‬ ‫עשיתם לו לגבי‬ ‫לוקין משום דאין ממשכנים על כך‪ ,‬דבפשטות מבואר‬ ‫זה דאין העדים משלמים כופר דמתני' תני בדברים‬ ‫ועוד צ"ב במה שכתב שהוא פטור מלשלם על זרעו‪ ,‬ולכן נמצא‬ ‫בי חיובדין‬ ‫הממון‬ ‫ברמב"ן טעם אחר דבשבילו לוקין והוא "דעדותן הוא‬ ‫שעכ"פ חייבים מלקות ושהעידו לחייבו כופר אפי' מלקות‬ ‫ל הפסול]‪.‬‬ ‫דאינו הזמה שלימה‪ ,‬וצ"ע דממ"נ אם הוא פטור מלשלם על זרעו‪,‬‬ ‫לשמים‪ ,‬וכו'‪ ,‬וע"כ אין לוקין ולא משום דאין ממשכנין‪.‬‬ ‫לזרעו" חייבים‪ ,‬ולכך לא הובא דין זה במתני' וז"ל "ולא‬ ‫ע"כ שאין זרעו נכלל בהזמה [שאין כוונתו שבעצם חייב לשלם אלא‬ ‫"לו ולאאינם‬ ‫ועוד בהא דחילק [בב"ק שם] בין חטאות לאשמות דאין‬ ‫אלא‬ ‫כופר‪,‬‬ ‫נמי‬ ‫ליתני‬ ‫כפרה‪,‬‬ ‫כופרא‬ ‫שאינו יודע כמה ולכן פטור‪ ,‬שהרי כתב הרמב"ן "שאינו חייב כלום"‬ ‫דכ"ע‬ ‫דלמ"ד‬ ‫מחוור‬ ‫די בזה שמפסיד‬ ‫ממשכנים אותן לעולות ושלמים דממשכנים‪ ,‬כתב הרמב"ן‬ ‫כופר‬ ‫אין‬ ‫וגם ואם‬ ‫שלוקין‪,‬ודו"ק]‬ ‫קתנילאאלא‬ ‫חייבה התורה"‬ ‫"שמסתמא‬‫דמתני' לא‬ ‫למימר הריטב"א‬‫ולא כדכתב‬ ‫איכא‬ ‫ה להזיםהכי‬ ‫(ועוד‬ ‫במלחמות [ב"ק יח בדפי הרי"ף ד"ה וי"מ] שהיוצא מדבריו‬ ‫הספרדי‬ ‫משה‬ ‫"והר"ר‬ ‫הרמב"ם‬ ‫הביא‬ ‫זרעו נכלל בהזמה למה מעכב להשלמת ההזמה‪ ,‬ואם מעכב ובלא זה‬ ‫ובסו"ד‬ ‫לקי‪,‬‬ ‫לא‬ ‫שם שאף במקומות שאין כופין‪ ,‬מ"מ שמגיע זמן מסוים‬ ‫דברי‬ ‫ועיין‬ ‫וביאורזרעו‪,‬‬ ‫מכוונים‪ ,‬גם בעבור‬ ‫יהא חייב לשלם‬ ‫דבריו‬ ‫ואין‬ ‫הזמה א"כ‬ ‫לוקין‪,‬לחצי‬ ‫נחשבת ההזמה‬‫לפרוקי שאין‬‫כא נמי פירש‬ ‫כגון קרבנות אחר ג' רגלים דאז וודאי כופין אותו‪ ,‬ואף‬ ‫כדבריו דנתבאר‪ ,‬והביאן הריטב"א‬ ‫הוא‬ ‫לקי‬ ‫בשר"ש שנשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫דלא‬ ‫הרמב"ן‬ ‫אף‬ ‫ממון‪ ,‬שהרי‬ ‫חטאות ואשמות שלפני כן דאין ממשכנים‪ .‬וכמו כן נימא‬ ‫וכיון‬ ‫עומד‪,‬‬ ‫הזמה‬ ‫במקם‬ ‫דוהצדיקו‬ ‫ה] ויש לבאר דהרמב"ן הוכיח כן מדברי הגמ' "בעינן כאשר זמם‬ ‫מלקות‬ ‫דהני‬ ‫וז"ל‬ ‫כאן‬ ‫לשלם‬ ‫ינו חייב‬ ‫גבי כופר דגם כן מגיע זמן שבי"ד חזי דאין בדעתו לשלם‬ ‫אף‬ ‫לשמים‪,‬‬ ‫צריך‬ ‫עדותן‬ ‫שאין‬ ‫לפי‬ ‫לעשות וליכא"‪ ,‬שהרמב"ן ראה בזה יסוד מוצק שאין כוונת התורה‬ ‫הזמה‪,‬‬ ‫ביה‬ ‫שייך‬ ‫דלא‬ ‫זמם‬ ‫מין כאשר‬ ‫הכופר ואז יכפוהו לשלם‪ ,‬וא"כ לפי דרכו של הגרא"ז היה‬ ‫"ועשיתם לו" לחייבו מה שהיה נעשה ע"י עדותו‪ ,‬אלא התורה‬ ‫בחיובליכא‪.‬‬‫מלקות נמי‬‫שאין מקיימין‬ ‫צריך להיות אף לשיטת הרמב"ן חיוב מלקות כשהוזמו‬ ‫העדים‬ ‫יש‬ ‫חייבים‬ ‫הנידון‪ ,‬ולכן‬ ‫בראשונים אי‬ ‫להשית על‬ ‫פלוגתאמה שהוא רצה‬ ‫לפנינולהשית עליו‬ ‫הנה חייבה‬ ‫העדים שבאו לחייבו כופר וצ"ע‪ .‬ורה"י הגה"ג ר' משה‬ ‫לשורש‬ ‫שרצה‬ ‫ולרדתלדבר‬ ‫דבריהם‬ ‫דומה במהותו‬ ‫שאנו לבאר‬ ‫משיתים עליו‬ ‫הדבר אנו‬ ‫וצריכים‬ ‫לא‪ ,‬שיהא‬ ‫להקפיד‬‫מלקות אי‬ ‫מה במאי דהוה‬ ‫פרידמן אמר לי שמלשון הרמב"ן עה"ת על הפסוק "אם‬ ‫פלוגתייהו‪ .‬להשית‪ ,‬ואם אינו דומה אינו בכלל כאשר זמם שהרי לא זה רצה‬ ‫ה‪ ,‬לא מקיימינן הוא‬ ‫כופר" דהובא לעיל [אות א' ד"ה טעם] משמע שלעולם‬ ‫ב‪.‬‬ ‫להשית‪.‬‬ ‫שיטת הגרא"ז מלצר בפלוגתא דתליא בספיקא דגמ' אי ממשכנים לא יכפוהו לשלם‪.‬‬ ‫ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא‬ ‫דעצם זה דאין‬ ‫ג‪.‬‬ ‫משא"כ ברמב"ן לזרעו") לא היה הו"א לחייבו ממון ואע"ג שרצה להפסידו‪ ,‬שכן‬ ‫על כופר‪.‬‬ ‫משלמין בעבור מקיימים בו כאשר זמם באופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל‪ ,‬שזהו‬ ‫שיטת הראשונים דאין כופין על תשלומי הכופר רק על הודאת‬ ‫הגאון ר' איסר זלמן מלצר כתב בהגהותיו על דברי‬ ‫[ואע"ג דלכאו' מה שרצה הוא להפסידו‪ ,‬ורק אם אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש‬ ‫החוב והרצון לשלם‪.‬‬ ‫דהרמב"ם‬ ‫נראה‬ ‫וכמו שיבואר‪.‬‬ ‫הרמב"םמהוז"ל‪,‬‬ ‫שהוא רצה‬ ‫גם זה הוא רק‬ ‫שהביא‬ ‫אחרממון‪ ,‬אבל‬ ‫הרמב"ן לחייבו‬ ‫מור מלחצאין]‬ ‫עמודי ד‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫הריטב"א הביא הר"י דלהלכה אין ממשכנים דסליקא‬ ‫דאפי'‬ ‫צ"ע‬ ‫הרמב"ן‬ ‫דברי‬ ‫אבל‬ ‫ממשכנים‬ ‫וביתר חידוד יש להוסיף שמתבאר בזה שליכא חיסרון שיהא חסר‬ ‫דפוסק‬ ‫לשיטתו‬ ‫ם אלא החסירון‬ ‫הגמרא בתיקו ולכן אין ממשכנים מספק דהולכים לקולא‬ ‫מתני'‬ ‫בזה‬ ‫מיישב‬ ‫איך‬ ‫אבל‬ ‫ממשכנים‪,‬‬ ‫בכמות שהרי כל עוד שזה דומה‪ ,‬הריהו נכלל ב"כאשר זמם"‪ ,‬אבל‬ ‫אין‬ ‫דמספק‬ ‫סבר‬ ‫אי‬ ‫[ודלא כהרמב"ם] ולכך לא שייכא הזמה‪ ,‬כי א"א לכפותו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫הבעיא‪,‬‬ ‫איפשטא‬ ‫ם שהקשו מגמ' כשיש חוסר באיכות (דהיינו שהוא מהות אחרת) שוב אינו נכלל בגדר‬ ‫דלא‬ ‫כיון‬ ‫חידושים‬ ‫לשלם ע"ז‪ ,‬ואח"כ הוסיף הריטב"א והביא דעת ר"י שכופין‬ ‫צריך לבאר כאן את כל הפלוגתא שם בב"ק‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫היהזמם"‪.‬‬ ‫"כאשר‬ ‫ובעצם‬ ‫ו לחייבה מיתה‬ ‫אותו להודות דהרג שורו אדם ולא על עצם התשלום‪,‬‬ ‫אי‬ ‫הספק‬ ‫וצדדי‬ ‫אכמ"ל‪,‬‬ ‫אך‬ ‫הכופר‬ ‫ולכן אם נפסלה לדידיה ולא לזרעיה‪ ,‬אין זה דומה למה שרצה זה‬‫על‬ ‫ממשכנים‬ ‫אי‬ ‫הפסד [מ‪].‬‬ ‫כתובתה‬ ‫ולכן לא משלמים כופר כי לא כפוהו לשלם אלא להודות‬ ‫דהאיבעיא‬ ‫חייבי]‬ ‫ד"ה‬ ‫[שם‬ ‫ובתוס'‬ ‫להשית עליו שהרי הוא רצה להשית על הנידון פסול של חלל שהוא‬‫וכו'‪,‬‬ ‫וכפרה‬ ‫ממשכנים‬‫רק‬ ‫מון ונותנים‬ ‫[וא"א לומר שכל הנידון בב"ק אי כופין אותו להודות ולא‬ ‫עצמו לא‬ ‫לפסול‬ ‫הואשייך כלל‬ ‫דאיואינו‬ ‫הרשב"א‬ ‫רק עליו‬ ‫ומדייקעליו פסול‬ ‫ביורשי ניזק‬ ‫לדורות‪ ,‬ומשיתים‬ ‫פסול‬ ‫הוא‬ ‫לשלם‪ ,‬והרמב"ן גם יסבור כדבריו אלו‪ ,‬א"כ הרי זה פשוט‬ ‫לשלם‪ ,‬בי"ד גובים וממשכנים ע"כ‪ ,‬ולא על זה כלל‬ ‫רצה‬ ‫בדרבה מיניה חלל‪.‬‬ ‫שאפי' אי נימא להלכה דכופין על הכופר‪ ,‬אעפ"כ לא‬ ‫דגמתא‪.‬‬ ‫ספיקא‬ ‫ץ דשם לא שייך‬ ‫וכן בממון הוא רצה להפסידו הפסד ממון של מתנות כהונה‬ ‫ילקו העדים שהוזמו‪ ,‬ודלא כדברי הגרא"ז‪ ,‬דאם סבירא‬ ‫שיטת הרמב"ם דממשכנים על כופר‬ ‫ני חיובים‪ ,‬וכיון לדורות‪ ,‬ואם ישלם רק לו‪ ,‬אינו נחשב לאותו סוג הפסד שרצה‬ ‫לן דכופין על הכופר צריכים העדים ללקות שהרי אף‬ ‫בל כאן שהחיוב‬ ‫אם כופין אין הכפיה אלא על ההודאה ונמצא שלא רצו‬ ‫"ואעפ"י‬ ‫תלוי‬ ‫וז"ל‬ ‫אין הממון‬ ‫כתב‬ ‫ובממון‬ ‫ה"ד]‬ ‫במיתה‬ ‫משא"כ‬ ‫נזק"מ‬ ‫מהל'לדורות‪.‬‬ ‫להשית[פ"י‬ ‫עליו הפסד‬ ‫ברמב"ם‬ ‫בכופרע"יבע"כ‪,‬‬ ‫הממון‪,‬‬ ‫שנתחייבמשתנה‬ ‫מיואין המיתה‬ ‫תלוי את‬ ‫בממון‪,‬‬ ‫ממשכנים‬ ‫כפרה‪,‬‬ ‫ואין המיתה‬ ‫ם אין זה נחשב‬ ‫שהכופרבמיתה‬ ‫לחייבו כופר ושוב אין לוקין‪.‬‬ ‫ואין ולכך‬ ‫חיסרון‬ ‫כהרשב"א‬ ‫ליהלשני הזמות‬ ‫סבירא‬ ‫ונחשב‬ ‫דהרמב"םהמיתה‪,‬‬ ‫המ"מ‬ ‫אינו משתנה ע"י‬ ‫וכתבהממון‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן‬ ‫והתוספות הגרעק"א על המשניות [מכות פ"א מ"ב]‬ ‫דממשכנים‪.‬‬ ‫שמשיתים עליו רק את הממון (ועיין בדבריו שכן משמע ודבריו‬ ‫תה חדאפסק‬ ‫מילתא בכך‬ ‫הקשה על דברי הריטב"א וז"ל‪ :‬וקשה לי דלפי זה יהא הדין‬ ‫באומרים ששורך הרג שלא בפניך שלא ידע שמשקרים‪,‬‬ ‫ולכן למד הגאון ר' איסר זלמן דהרמב"ם לשיטתו סבר‬ ‫יהיו העדים חייבים כופר‪ ,‬והיינו דאין יכול לדעת אי אמת‬ ‫דממשכנים וכופין לשלם‪ ,‬והעד"ז זממו לחייבו כופר‬ ‫אמרי‪ ,‬ומשלם כופר דלא יוכל להכחיש ולהדות דהרי הוה‬ ‫שאין משלמים כופר דהוא כפרה‪ ,‬לכך מחייבם אותו‬ ‫וכיון ‪6‬‬ ‫שלא בפניו‪ ,‬ולשיטת הריטב"א היה צריך להיות באופן זה‬ ‫מלקות על כך שרצו לחייבו לשלם כופר בכפיה‪ ,‬ובזה‬ ‫שיתחייבו העדים לשלם כופר כשהוזמו‪ ,‬ונשאר הגרעק"א‬ ‫נבאר שיטת הרמב"ם דסבירא ליה לחייבם מלקות‪.‬‬ ‫בקושיא עליו‪.‬‬ ‫בירור שיטת הרמב"ן בדין ממשכנים‪.‬‬ ‫והרש"ש הקשה על דברי הריטב"א מהתוס' בכריתות‬ ‫אמנם הרמב"ן הוקשה לו‪ ,‬דאפי' אי נימא דשאלת הגמ'‬ ‫היתה שממשכנים אותו ולא היורשים ונאמר שלהלכה‬ ‫‪2‬‬ ‫לא נימא דהם מעידים על עצם הכופר‪ ,‬דבדר"כ אין כופר‬ ‫אלכיה י‬ ‫בנ‬ ‫חל ע"פ‪ ,‬ואף שיכפה לשלם או שיבא לשלם מעצמו על‬ ‫צדדיחשנגרם מהם‪,‬‬ ‫פיהם‪ ,‬אי"ז עיקר עדותם‪ ,‬וזהו עניןתורוב‬ ‫חבורות‬ ‫חבורותוסיכומי סוגיות‬ ‫בני היכלא‬ ‫ומה שמשלם כשאינו יודע זה ג"כ ענין פרטי דעושה כן‬ ‫כי רוצה לפטור עצמו ממיתה ביד"ש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫אלכיה ינב‬ ‫תורובח‬ ‫ה‪.‬‬ ‫לעשות יוצא‬‫[סוד"ה או]‬ ‫ובתוס'כאשר זמם‬ ‫אכלתי‬ ‫ואומרוכיוןלא‬ ‫חלבלגבי חד‪,‬‬ ‫דאכלת הוא‬ ‫י"ו דאין‬ ‫יישוב שיטת הרמב"ם‪.‬‬ ‫במקצת‪,‬‬ ‫גברא מקיימת‬ ‫דבהאי‬ ‫שעדי כופר שהוזמו אעפ"י שאין משלמין לוקין‪ ,‬נבאר‬ ‫כהן ניחא‬ ‫ולזרעיה‬ ‫להאישלא‬ ‫שאומר‬ ‫איהו פסול‬‫רקהכאמתי‬ ‫חטאותאבל‬ ‫כאשר זמם‪,‬‬ ‫ביהעל‬ ‫ממשכנים‬ ‫קרינא‬ ‫בב' אנפי‪ :‬א‪ .‬הרמב"ם לשיטתיה אזיל‪ ,‬דמלקות בעדי‬ ‫שפטור‬ ‫מקצת‬ ‫חושבבדידיה‬‫מקיימת ביה‬‫נמי רק‬ ‫שניחא איליה‬ ‫ממון ומזרעיה‪,‬‬ ‫מינייהומתי‬ ‫ומפסידאבל‬ ‫ם לו ליה בכפרה‪,‬‬ ‫ב"ג משום לא תענה‪ ,‬ולוקין אפי' שאין בו מעשה מגילוי‬ ‫הקושיא‬ ‫לבנו‪,‬‬ ‫זמם לעשות‬ ‫וחזרה‬ ‫ביה כאשר‬ ‫מקייםוכו'‬ ‫בכופר‬‫כיון דלא‬‫יהיה‬ ‫וכמו כן‬ ‫לעשות לו‪,‬‬ ‫כאשר זמם‬ ‫ממשכנים‪,‬‬ ‫דוהצדיקו שלוקין על לא תענה בכהאי גוונא שהרשיעו‬ ‫כופר‪.‬‬ ‫הבן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫העדיםלגבי‬ ‫לעשות הוא כלל‬‫זמםיחייבו‬ ‫כאשרלא‬ ‫לדוכתיהלאולמה‬‫ר זמם" ודרשינן‬ ‫את הצדיק אף שאין בו מעשה‪ ,‬ולכך אתי שפיר בדידן‪,‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫והדבר מובן שלריטב"א אין מתחיל כלל תירוץ הרמב"ן‪ ,‬ורק‬ ‫פסליה לזרעיה‪,‬‬ ‫לרמב"ן ניתן לומר זאת‪.‬‬ ‫דסובר הרמב"ם לחייבן מלקות אפי' שלא חייבו בעדות‬ ‫ביאור שיטת הרמב"ן שאין כופר ומלקות שלא ע"ז היה עיקר‬ ‫תשלום כופר מ"מ גילתה התורה דלוקים משום לא תענה‬ ‫עדותן‪.‬‬ ‫ד] והנה צ"ב דברי הרמב"ן‪ ,‬חדא עצם דבריו צריכים ביאור דלכאו'‬ ‫אור גדר ועשיתם‬ ‫אם א"א לעשות בהם דין הזמה אחר‪ ,‬וכאן שהעידו ששורו‬ ‫מסברא נראה לומר להיפך שבחיוב הנובע משני בנ"א [אדם וזרעו]‬ ‫דכתב‬ ‫ובשני‬ ‫הרמב"ן‬ ‫לחבירו‪,‬‬ ‫בלשון מאחד‬ ‫שייכות כלל‬ ‫דכשנדייק‬ ‫בס"ד הזמות ואין‬ ‫הדבר לשני‬ ‫דומההוא‬ ‫והנראה‬ ‫הרג הנפש א"א לחייבם כופר דכופרא כפרא‪ ,‬לוקין על‬ ‫סלין את העדים‬ ‫עדותם משום לא תענה‪.‬‬ ‫"דכופראחיובים באדם אחד בעינן שיתקיימו כולם‪ ,‬והוא כתב להיפך שבשני‬ ‫בדלא‬ ‫הוא‬ ‫שמים‬ ‫בידי‬ ‫חיוביה‬ ‫ועיקר‬ ‫כפרה‪,‬‬ ‫צריכין‬ ‫בנ"א‬ ‫דאינן משני‬ ‫אחד הנובע‬ ‫לשמים‬ ‫כאן אלא‬ ‫ומשא"כ בחיוב‬ ‫עדותםכולם‪,‬‬ ‫איןשיתקיימו‬ ‫להפסידוכופריה‪,‬‬ ‫חיובים ‪-‬אי"צ‬ ‫שרצה יהיב‬ ‫וצ"ע לפי"ז בשיטת הרמב"ן אמאי אין לוקין משום לא‬ ‫מסור לשמים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דינו‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫ואף הוא‬ ‫שיתקיימו‬ ‫לגבי‬ ‫לעדותו‪,‬בעינן‬ ‫עשיתם לו‬ ‫תענה וכלשונו "דשווא דבר בטל הוא"‪ ,‬ובפרט לפי מה‬ ‫לגבי חיוב הממון‬ ‫"דהא‬ ‫נמצא‬ ‫וכדלעיל‪ ,‬ולכן‬ ‫מלשלם על זרעו‪,‬‬ ‫הרמב"ן‬ ‫שהוא פטור‬ ‫בשם‬ ‫שכתב‬ ‫הריטב"א‬ ‫ועוד צ"ב במה‬ ‫על הפסול]‪ .‬וכן בלשון‬ ‫שכתב בפי' עה"ת לא תענה ברעך‪ ,‬דאפי' מעידין על דבר‬ ‫מלקות דאינו הזמה שלימה‪ ,‬וצ"ע דממ"נ אם הוא פטור מלשלם על זרעו‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫וכיון‬ ‫עומד‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫הזמה‬ ‫במקום‬ ‫דוהצדיקו‬ ‫שלא מחייבו כלום לוקין‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫מלקות‬ ‫אלא‬ ‫חייב לשלם‬ ‫שבעצם אף‬ ‫לשמים‬ ‫צריך‬ ‫כוונתו‬ ‫[שאין‬ ‫עדותן‬ ‫דאין בהזמה‬ ‫זרעו נכלל‬‫הזמה‬ ‫בהו שאין‬ ‫ד"לו ולא לזרעו"‬ ‫שייכא ע"כ‬ ‫ובאמת ששוב צ"ע לפי"ז בשיטת הרמב"ן שהרי לעיל‬ ‫די בזה שמפסיד‬ ‫חייבהוא‬ ‫כלום"‬ ‫עדותן‬‫"שאינו‬‫עיקר‬‫הרמב"ן‬ ‫להעיד‬ ‫שהרי כתב‬‫דכשבאים‬ ‫הואולכן פטור‪,‬‬ ‫והיוצאכמה‬ ‫שאינו יודע‬ ‫ליכא"‬ ‫נמי‬ ‫צה להזים (ועוד‬ ‫למדנו שאף הוא סבר כהרמב"ם שמלקות בעדי ב"ג‬ ‫עדותן‬ ‫אין‬ ‫לענין זה‬ ‫ודו"ק] ואם‬ ‫ובאמת התורה"‬ ‫שמים לא חייבה‬ ‫"שמסתמא‬ ‫בידי‬ ‫כדכתבמיתה‬ ‫הריטב"א‬ ‫דחייב‬ ‫לשמים‪ ,‬ולא‬ ‫משום לאו דלא תענה אתי‪ ,‬וא"כ היה להרמב"ן לפסוק‬ ‫בעדותןזה‬ ‫מעכב ובלא‬ ‫ואםכן‬ ‫ועל‬ ‫העדות‪,‬‬ ‫ההזמה‪,‬‬ ‫להשלמת‬ ‫עיקר‬‫הואמעכב‬ ‫אך למה‬ ‫בהזמה‬ ‫ומוריד‬ ‫זרעו נכלל‬ ‫מעלה‬ ‫לא‬ ‫אף בנידון דידן בעדים שמעידים על הכופר דאף שאין‬ ‫זרעו‪,‬ע"י‬ ‫ועיין‬ ‫מהמיתה‬ ‫עצמו גם בעבור‬ ‫חייב לשלם‬ ‫לפטור‬ ‫שיוכלא"כ יהא‬ ‫לחצי הזמה‬ ‫בגרמא‬ ‫נחשבת ההזמה‬‫רק גרמו‬ ‫כא נמי לפרוקי‬ ‫הם‬ ‫בעדותן לחייבו כופר בע"כ‪ ,‬מ"מ צריך להיות בהם חיוב‬ ‫[ואפי' אי נימא שכופין ממש לשלם‬ ‫שנשאר בצ"ע‪.‬‬‫בשר"שכופר‬ ‫אף שהוא‬ ‫כפרה‬‫הממון‪ ,‬שהרי‬ ‫אינו חייב לשלם‬ ‫מלקות מחמת העדות שקר שהעידו‪ ,‬ותיפוק ליה דלילקו‬ ‫ליפטור‬ ‫זמם‬ ‫הגמ'רוצה‬ ‫"בעינן כאשר‬ ‫שהוא‬‫וזהמדברי‬ ‫עודתן]‬ ‫הוכיח כן‬ ‫דהרמב"ן‬ ‫לבארשל‬ ‫תוצאה‬ ‫כופר זה רקה] ויש‬ ‫משום לא תענה‪.‬‬ ‫ימין כאשר זמם‬ ‫לעשות מיתה בידי שמים זה ענין שלו ודין גברא‬ ‫התורה‬ ‫כוונת‬ ‫שאין‬ ‫מוצק‬ ‫יסוד‬ ‫בזה‬ ‫ראה‬ ‫שהרמב"ן‬ ‫וליכא"‪,‬‬ ‫מקיימין מחיוב‬ ‫ר שאין עצמו‬ ‫דרך נוספת ברמב"ם דמלקות משום הרשעת הצדיק‪.‬‬ ‫הגה"ג ר'‬ ‫התורה‬ ‫עדותו‪ ,‬אלא‬‫הישיבה‬‫נעשה ע"י‬ ‫ראש‬ ‫לי שהיה‬ ‫[כך לו"הגדיר‬ ‫לחייבו מה‬ ‫"ועשיתם‬ ‫תפילין‬ ‫כהנחת בחיוב‬ ‫עוד יש לבאר בשיטת הרמב"ם המחייב מלקות בעדים‬ ‫ה'מבשריש‬ ‫הנידון‪ ,‬ולכן‬ ‫בעל‬ ‫מו"ר על‬ ‫גםלהשית‬ ‫הגדיררצה‬ ‫וכך שהוא‬ ‫עליו מה‬ ‫שליט"א‬‫פרידמן להשית‬‫משה חייבה‬ ‫המעידים ששורו הרג את חבירו באופן אחר‪ ,‬דאחר‬ ‫שיהא הדבר שאנו משיתים עליו דומה במהותו לדבר שרצה‬ ‫דהוהזצוקלל"ה]‪.‬‬ ‫להקפיד‬ ‫טוב'‬ ‫זמה במאי‬ ‫צה‪ ,‬לא מקיימינן הוא להשית‪ ,‬ואם אינו דומה אינו בכלל כאשר זמם שהרי לא זה רצה‬ ‫שנתבונן בלשונו [פרק כ' מהלכות עדות הל' ח'] "עדים‬ ‫כעדות ממון שרוצים לחייבו ממון כדלעיל ובכך‬ ‫ואי"ז להשית‪.‬‬ ‫שהעידו על אחד והרשיעו רשע שאין בו לא מלקות ולא‬ ‫חייבים‬ ‫אין‬ ‫דכופר‬ ‫ופרח‬ ‫כפתור‬ ‫הרמב"ן‬ ‫שיטת‬ ‫מבואר‬ ‫דעצם זה דאין‬ ‫חיוב ממון‪ ,‬ואח"כ הוזמו‪ ,‬הרי אלו לוקין אעפ"י שלא‬ ‫ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא‬ ‫מלקות‬ ‫מחייבים‬ ‫אין‬ ‫וממילא‬ ‫עדותם‪,‬‬ ‫משא"כ ברמב"ן לזרעו") לא היה הו"א לחייבו ממון ואע"ג שרצה להפסידו‪ ,‬שכן‬ ‫היתה‬ ‫זו‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫זממו להלקות זה ולא לחייבו ממון"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דבמקום הזמה עומדים‪ ,‬וכאן שאין חיוב כופר דלא זמם‬ ‫משלמין בעבור מקיימים בו כאשר זמם באופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל‪ ,‬שזהו‬ ‫הרי מוכח מדבריו דמלקות שקבלו חכמים להלקות‬ ‫זאת‪.‬אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש‬ ‫תחתורק אם‬ ‫להפסידו‪,‬‬ ‫ליתא‬ ‫מלקות הוא‬ ‫חיוב מה שרצה‬ ‫דלכאו'‬‫ן [ואע"גגם‬ ‫העדים שאינם מחייבין את הנידון לא ממון ולא מלקות‬ ‫וכמו שיבואר‪.‬‬ ‫לגרום‪.‬‬ ‫שהוא רצה‬‫כאשרמהזמם‬‫ולא הוא רק‬ ‫לעשות גם זה‬ ‫זמם ממון‪ ,‬אבל‬ ‫כאשרלחייבו‬ ‫מלחצאין]‬ ‫חמור‬ ‫עמודי‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫הן משום שהצדיקו את הרשע והרשיעו את הצדיק‪.‬‬ ‫חזינן‬ ‫חסר‬ ‫שיהא‬ ‫כבר‬ ‫מעדותן‬ ‫חיסרון‬ ‫בזה שליכא‬ ‫שנגרמין‬ ‫מדבריםשמתבאר‬‫שפטוריםיש להוסיף‬‫ודבר זה וביתר חידוד‬ ‫החסירון‬ ‫אלא‬ ‫ם‬ ‫ונראה דלמד כאן הרמב"ם דין מיוחד‪ ,‬דכל שהעדים‬ ‫זמם"‪,‬ב"ג‬ ‫אבל‬ ‫לשווייה‬ ‫שבאוב"כאשר‬ ‫דומה‪,‬לכהן‬ ‫הריהו נכלל‬ ‫משלמים‬‫דאיןעוד שזה‬ ‫שהרי כל‬ ‫לעיל‬ ‫בכמות‬ ‫בראשונים‬ ‫באו להעיד עדות בבי"ד דע"י עדותן אם תתקבל יהיה‬ ‫כשישאת ממון המתנות כהונה שהפסיד ע"י‪ ,‬וכן‬ ‫חלוצה‬ ‫ובןמגמ'‬‫הם שהקשו‬ ‫חידושים‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫בגדר‬ ‫נכלל‬ ‫אינו‬ ‫שוב‬ ‫אחרת)‬ ‫מהות‬ ‫שהוא‬ ‫(דהיינו‬ ‫באיכות‬ ‫חוסר‬ ‫הנידון רשע‪ ,‬אז דבר זה מחייבם במלקות‪ ,‬כיון דיש חיוב‬ ‫צו לחייבהבלשון הריטב"א שם דכאשר זמם לעשות ולא לגרום‪,‬‬ ‫זמם"‪.‬‬ ‫"כאשר‬ ‫מיתה‬ ‫מיוחד להלקות עדים הבאים לפסול ולהרשיע אדם‬ ‫שהםזה‬ ‫למה שרצה‬ ‫בכופר‬ ‫יהיה דומה‬ ‫מכילתין] וכן‬ ‫לזרעיה‪ ,‬אין זה‬ ‫נפסלה לדידיה ולא‬ ‫ברמב"ן אם[בריש‬‫ולכן‬ ‫כתובתה‬ ‫ל הפסד וכנ"ל‬ ‫מישראל ולעשות עליו דין רשע‪ ,‬והוא חידוש מיוחד‬ ‫וממילא‬ ‫שהוא‬ ‫יפטרושל חלל‬ ‫כופרעלולכן‬ ‫הנידון פסול‬ ‫ולאלהשית‬ ‫ביד"ש רצה‬ ‫מיתהשהרי הוא‬ ‫להשית עליו‬ ‫רק‬ ‫זממו לחייב‬ ‫ממון ונותנים‬ ‫לפסול בדברי הכתוב "והרשיעו" וכו' שאעפ"י דאין העדים באים‬ ‫דטעמא‬ ‫לגרא"ז‬ ‫שייך כלל‬ ‫צריכים‬ ‫עליו ואינו‬ ‫פסול רק‬‫עליואנו‬ ‫ומשיתיםאין‬ ‫ממלקות‪ ,‬וא"כ‬ ‫פסול לדורות‪,‬‬‫גם יפטרו‬ ‫חלל‪.‬דאין ממשכנים‪ ,‬דהרי אם ממשכנים פטורים‪ ,‬לחייב לא ממון ולא מלקות מ"מ לוקין הם על דבר זה‬ ‫מיניהדסבר‬ ‫ה בדרבההוא‬ ‫כהונה בלבד על מה שהרשיעו את הצדיק‪ ,‬וכמו"כ בעניינו‬ ‫פטורים‬ ‫לגרוםמתנות‬ ‫שזממוממון של‬ ‫דעל מה‬ ‫להפסידו הפסד‬ ‫דהרמב"ןרצה‬ ‫שיטתיהבממון הוא‬ ‫וכן‬ ‫שייך‬ ‫לפום‬‫ץ דשם לא‬ ‫שני חיובים‪ ,‬וכיון לדורות‪ ,‬ואם ישלם רק לו‪ ,‬אינו נחשב לאותו סוג הפסד שרצה שמעידים על שורו המועד שהרג את פלוני הרי הם באים‬ ‫תלוי לעשותו רשע בעדותם עד כדי כך דאמרו שהוא חייב‬ ‫אמנם הרמב"ם סבירא ליה דאעפ"י שהעדים לא העידו‬ ‫בל כאן שהחיוב‬ ‫לוקין הממון‬ ‫העדים‬ ‫ובממון אין‬ ‫מיתה‪,‬במיתה‬ ‫אעפ"כ‬ ‫לדורות‪ .‬משא"כ‬ ‫הפסדהחיוב‬ ‫עליואלא‬ ‫עצםלהשית‬ ‫הכופר‬ ‫הם אין זהעל‬ ‫הממון‪ ,‬מיתה ביד"ש אם אינו משלם את הכופר‪ ,‬ועל כן שפיר‬ ‫להלן‪.‬המיתה משתנה ע"י‬ ‫בממון‪ ,‬ואין‬ ‫שיטתו תלוי‬ ‫ואין המיתה‬ ‫נחשב‬ ‫שהוזמו‪,‬במיתה‬ ‫יתבאר‬ ‫וכן הממון אינו משתנה ע"י המיתה‪ ,‬ונחשב לשני הזמות ואין חיסרון סבירא ליה להרמב"ם שהם לוקין כשהוזמו‪.‬‬‫וביאור‬ ‫בריטב"א‪.‬שכן משמע ודבריו השתא שוב אין אנו צריכים לבוא לדברי הגרא"ז‬ ‫שהובא(ועיין בדבריו‬ ‫את הממון‬‫הר"י‬ ‫שיטת רק‬ ‫תה חדא מילתא בכך יישוב‬ ‫שמשיתים עליו‬ ‫נראה דאף הוא סבר כיסוד זה אלא דהוסיף לבאר דאין דחיוב מלקות להרמב"ם הוא משום הכופר שרצו לחייבו‪,‬‬ ‫מעידין על הכופר אלא על המיתה כי בדר"כ אין מחייבים שלדברינו אתי שפיר בלאו הכי‪ ,‬ובפרט שכבר נתבאר‬ ‫בעדות כופר‪ ,‬דאפי' אם כופין‪ ,‬כופין על ההודאה‪ ,‬ואם אין שבאמת אין הגדת העדות באה על הכופר כלל אלא חיוב‬ ‫אין משלם‪ ,‬ולכן אף פעמים שבי"ד כופין לשלם כגון המלקות כאן להרמב"ם הוא משום שרצו לעשותו רשע‬ ‫מודה ‪6‬‬ ‫שאין מודה כי סובר שאומרים שקר ולא רוצה להרשיע בעדותם‪ ,‬אמנם הרמב"ן לא סבירא ליה דבר זה דהוא‬ ‫כקושיית הרש"ש או באופן שאמרו לו שהרג שורו את סבר שחייבים וק מתי שבאים לחייב ממון או מלקות‪,‬‬ ‫האדם שלא בפניו שרוצה ליתן כופר להיפטר ממיתה‪ ,‬ושמעידים על שורו הכופר הוא רק תוצאה‪ ,‬ולכך סבר‬ ‫ונמצא חייב על פיהם כקושיית הגרעק"א מ"מ משום הא דלא לקי על עדותן זו שהוזמו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫הבה"ח אפרים שוורץ ני"ו‬ ‫היכלאחלק ב'חבורות‬ ‫בני‬ ‫בעניין כאשר זמם ולא כאשר עשה‪.‬‬ ‫'לא תענה' ‪ ,‬כפי שרואים אנו במסקנת התומים‪ ,‬וכן כך‬ ‫הבאנו כאן בעבר עיקר הסוגיא מענין כאשר זמם‬ ‫רצו לומר הפני יהושע‪ ,‬והחת"ס בשמו‪ ,‬הצל"ח‪ ,‬רעק"א‪,‬‬ ‫ולא כאשר עשה‪ ,‬ונביא כאן אי"ה יסוד הדברים בקיצור‪,‬‬ ‫המנחת חינוך‪ ,‬הקהלות יעקב החזו"א ועוד הרבה‪ ,‬ונביא‬ ‫ונוסיף הערות‪ ,‬והמשך העניין להלכתא ולפלפולא‪.‬‬ ‫עקרי המהלכים הצדדים והסברות‪.‬‬ ‫א] הברייתא‪ ,‬תנא בריבי אומר הרגו אין נהרגין כו'‪.‬‬ ‫א‪ .‬התומים אומר שמהגמ' דבב"ג וחלוצה ע"פ תי' ב'‬ ‫הרמב"ם מביא דין זה וטעמו‪ ,‬שנא' כאשר זמם ולא כאשר‬ ‫דהתוס' דלוקין מ'לא תענה' דהוי עדות שקר והיא הסיבה‬ ‫עשה‪ .‬אבל במלקות וממון אין אומרים כאשר זמם ולא‬ ‫למלקות אם א"א לעשות כאשר זמם‪ ,‬כיון שאין יכולין‬ ‫כאשר עשה אלא אפי' כבר נעשה המעשה – במלקות‬ ‫לפסול את העדים בחללות‪ ,‬לכן כך גם כשאי אפשר‬ ‫לוקין ובממון משלמין‪ .‬הראב"ד חולק עליו ואומר‬ ‫לעשות כאשר זמם כיון דהוי כבר כאשר עשה – לוקין‬ ‫דאמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ואי לקי הנידון –‬ ‫מ'לא תענה'‪.‬‬ ‫לוקין‪.‬‬ ‫אולם אעפ"כ מקשה‪ ,‬דלכאו' הגמ' אומרת דא"א לפסול‬ ‫והנושאי כלים הסבירו בטעמי המח'‪ .‬הרדב"ז מסביר‬ ‫העדים דכתיב 'לו' ולא לזרעו ועפ"י זה דלוקין מלא תענה‬ ‫טעם הרמב"ם במלקות‪ ,‬כיון דעיקר הדין דהרגו אין‬ ‫הרי ל"ל קרא‪ ,‬כיון דאין לנו כלל פסוק דכאשר זמם‪,‬‬ ‫נהרגין ילפינן מ'לאחיו'‪ ,‬ובמלקות הרי אחיו קיים‪ .‬והכסף‬ ‫ואומר התומים דבאמת לא נצרכה האי קרא אלא בממזר‬ ‫משנה אומר שתי סברות‪ :‬א' דבהרגו גדול עוונו משא"כ‬ ‫ומצרי שני דאמרי' לו ולא לאשתו‪ ,‬ועדיין לא גירש‪.‬‬ ‫גבי מלקות‪ ,‬בשם המאירי‪ .‬בק דכתיב 'אלוקים ניצב בעדת‬ ‫וצע"ג בדברי התומים כיון דלא משמע כן כלל בגמ'‬ ‫קל' וכאילו הסכים הקב"ה עם מיתתו משא"כ במלקות‬ ‫אלא דווקא על פסול חללות‪ .‬והערוך לנר מקשה על‬ ‫(מקורו ברמב"ן עה"ת ובחינוך)‪ .‬והרמב"ם במור"נ מסביר‬ ‫התומים דהרי בב"ג לא נקרא שאם בי"ד אמר שהוא חלל‬ ‫דבמיתה יתפרסם קלון הב"ד דלא חתכו דינו לאמת‬ ‫'נעשה מעשה' כיון דהעתיד לא עשו ולכן ג"כ אין לדמות‬ ‫משא"כ במלקות דאינו חמור כ"כ‪ .‬והגר"ח מחדש דאין‬ ‫עניין ב"ג וחלוצה למלקות‪.‬‬ ‫כאן כאשר עשה כיון דמלקות היא רק כשחייבים אבל‬ ‫ב‪ .‬אך הערוך לנר עצמו כן סובר מעניין זה שהרמב"ם‬ ‫אם נתברר שהוא שקר ה"ז רק חבלות בעלמא‪ ,‬וא"כ הוי‬ ‫סבר שלוקין מ'לא תענה'‪ ,‬וסברתו היא שכשיש לאו שאין‬ ‫כאש"ז שפיר‪ .‬ע"כ עיקר הדברים‪ ,‬ונתבארו שם הסברות‬ ‫בו מעשה עם ק"ו כגון כאן דאם כבר עשה ילקו‪ ,‬אפשר‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫ללקות‪ .‬והחולקין עליו כהראב"ד חלוקין עליו בעניין זה‬ ‫ב] אפשר להוסיף בהסבר הכס"מ בטעם דגדול עוונו‪,‬‬ ‫ושיטתם היא דאפי' עם ק"ו אין לוקין‪ .‬ועיי"ש ערול"נ ה‪:‬‬ ‫דראינו דמעביר כל בניו למולך פטור (סנהדרין סד‪).‬‬ ‫ד"ה הרגו‪ .‬די"א דעיקר הטעם שבהרגו אין נהרגין דהרי‬ ‫דילפי' כו' וי"א דהטעם הוא דגדול עוונו וכן כאן‪ .‬יד‬ ‫הוא נגד הסברא והשכל‪ ,‬ואעפ"כ אמרינן אין עונשין מן‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫הדין מ"מ במלקות הדין שונה‪ ,‬ועיי"ש‪.‬‬ ‫והתומים אומר עוד סברה‪ ,‬דבעדי נפשות הדין הוא‬ ‫ג‪ .‬והפני יהושע אומר דהסיבה היא דאע"פ שלא תענה‬ ‫שאם הנידון מודה לדברי העדים‪ ,‬אפי' הוזמו ה"ה‬ ‫הוי לאו שאין בו מעשה מכל מקום קרא ד'והצדיקו' מגלה‬ ‫פטורים‪ ,‬לכן אם הרגו כיון דאפשר היה שיודה לדברי‬ ‫ליה עליו‪ ,‬כהרמב"ן והריטב"א וא"כ לקי שפיר‪ ,‬והחת"ס‬ ‫העדים ואין אנו יודעים כיון שמת‪ ,‬פטורים‪ .‬כך יש אומרים‬ ‫חו"מ סי ל"ג מביאו‪.‬‬ ‫שזה הסברא‪ ,‬לכן גבי מלקות אין הדין כך כיון ששעומד‬ ‫ד‪ .‬המנחת חינוך ג"כ אומר עניין זה אולם מקשה עליו‬ ‫חי ומכחיש‪ .‬ומשמע מזה הסברא שם מת הבע"ד אחר‬ ‫כמה קושיות‪ :‬א' דהרמב"ם היה צריך להביא דין זה‬ ‫שנגמר דינו למיתה אחר שהוזמו פטורין‪ ,‬ולכאו' אין הדין‬ ‫בטעמו ולא משמע כן כלל בדבריו‪ .‬ב' אם העידו על אחד‬ ‫כך‪ .‬וכן ראיתי במשכן העדות שאין הדין כך וצ"ע‪ .‬ועוד‬ ‫כמה מלקיות משמע מהרמב"ם דלוקה כמה פעמים ולא‬ ‫ראיות מביא ועיי"ש באריכות דבריו סי' לח סק"א‪.‬‬ ‫רק פעם אחת‪ ,‬ועיין משכן העדות ש"ח פ"ה ד"ה וגם‪.‬‬ ‫ג‪.‬ויש שרצו להביא ראיה מדין בן גרושה ובן חלוצה דאז‬ ‫(ולכאו' אין זה קשה כ"כ כיון דאפ"ל דכל אחד הוי עדות‬ ‫אפי' כבר נעשה מעשה לוקין‪ ,‬אולם אם נאמר דהמלקות‬ ‫מיוחדת ונפרדת ואפשר ללקות כמה פעמים)‪ .‬ג' דא"כ גם‬ ‫הוא מדין כאשר זמם אין זה ראיה משום כמה סברות‪ :‬א'‬ ‫במיתה או בממון ילקו מטעם זה‪ ,‬ולשון המנח"ח שם 'וכל‬ ‫כיון דאפשר בחזרה‪ ,‬דברגע אחד נעשה שוב כהן כשר‬ ‫זה צ"ע‪ ,‬וכעת אין אני מעיין בעניינים אלו כי הוא אריכות‬ ‫וא"כ אין זה כמו מלקות גרידא ולא דמי הא להא אבל‬ ‫גדולה ובאתי רק לעורר' עכ"ל‪.‬‬ ‫עפ"י הגר"ח דמלקות היא ג"כ אפשר בחזרה‪ ,‬א"כ דמי‬ ‫ה‪ .‬המשכן העדות ג"כ מקשה קו' המנח"ח במיתה‬ ‫האי מילתא להאי מילתא‪ ,‬אך לכאו' אפי' בכאשר זמם‬ ‫ובכמה חיובי מלקיות‪ ,‬ומביא בשם הפתח הבית שמתרץ‬ ‫ילפי' בגמ' ד'והצדיקו' מגלה עליו כסברת המאירי‪ ,‬וא"כ‬ ‫דבעדות מיתה אם הוזמו הוי לא תענה לאו שניתן‬ ‫רק שם בעדות ב"ג וב"ח דיש חיסרון של כאשר זמם‬ ‫לאזהרת מיתת בי"ד‪ ,‬ושוב מקשה מהגמ' דבא הרוג‬ ‫אמרינן דלקי אבל בשאר מלקיות לא‪.‬‬ ‫ברגליו‪ ,‬ומתרץ עפ"י רש"י בסנהדרין פו‪ ,:‬ועיי"ש בכל‬ ‫ואם לא נאמר כסברת הגר"ח למעלה (כפי שביארנו‬ ‫המערכה משכן העדות שער ח' פרק ה'‪.‬‬ ‫בעבר בקושי שבסברת הגר"ח) תקשי טפי‪ ,‬כיון דדווקא‬ ‫והחזו"א אומר דאם נאמר דבבא הרוג ברגליו לוקין‪,‬‬ ‫בפסול חללות דהבי"ד רק מאשרים שכך היה מלכתחילה‬ ‫וכמו"כ בהרגו העדים‪ ,‬עפי"ז אפ"ל דלוקין מדין לא‬ ‫כדיני ממונות‪ ,‬משא"כ מלקות דללא הבי"ד אינו מתחייב‬ ‫תענה‪ ,‬וכן בעניין התראה כמו"ש החת"ס‪ ,‬ועיי"ש חזו"א‬ ‫מלקות כלל והמלקהו חייב על כל חבלה וחבלה‪ ,‬וא"כ‬ ‫בבא קמא סי' י"ח אות יב ד"ה ויש‪.‬‬ ‫לא דמי עניין זה לעניין זה‪.‬‬ ‫ז‪ .‬וכן הקה"י מביא בעניין לא תענה ועוד ראיות לעניין‬ ‫והרבה מן האחרונים רצו לחדש שכל החי' של הרמב"ם‬ ‫זה ועיי"ש קה"י מכות סי' או אות ה' ואות ו'‪.‬‬ ‫שלוקין העדים אף אם כבר לקה הנידון הוא רק מדין‬ ‫‪4‬‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫בניבהיכלא חבורות‬ ‫חבורות‬ ‫היכלא‬ ‫הרמבן עה"ת והחינוך‪,‬‬ ‫אילו לא שהיה זה חייב מיתה לא היה מסכים הקב"ה שתיאבד נפש‬ ‫גרוסמן ני"ו‬ ‫וממון‪ ,‬ויל"ע‪.‬‬ ‫תענה‬ ‫חבורות‬ ‫מי שרצה להזיקו כך כולם יקבלו עונש ולא לחצאין‪.‬‬ ‫אלכיה ינ‬ ‫ראות בי"ד מ"מ הוי מדרבנן‪ ,‬וכן אינו כפרה)‪ .‬וכן אפ"ל עוד על דרך זה‬ ‫והבן מדעתך ואכהמ"ל‪.‬‬ ‫בני ב'‪ ,‬ע"פ‬ ‫וכל זה במיתה אבל במלקות ייענש אפי' אחר שלקה‪.‬‬ ‫חבורות דכתיב 'אלוקים ניצב בעדת קל'‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫אחת מישראל‪ ,‬וכיון דנהרג נכון היה‪ .‬משא"כ במקלות‪ .‬וכן אין להאריך‬ ‫לוקין‬ ‫דאיןישראל‬ ‫דסבריהבה"ח‬ ‫מהראשונים‬ ‫חלקנפש למלקות‬ ‫כאן שיטת‬ ‫בחילוקים בין‬ ‫בני היכלא‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫תורובח עמודי דגרסא‬ ‫וכן רואים בראשונים ובתוס' בשם הריב"א והכסף משנה על‬ ‫הרמב"ם בשמו‪ ,‬דכיון דאפשר בחזרה אין כאשר עשה כלל‪ ,‬והלימוד‬ ‫של כאשר זמם ולא כאשר עשה אינה נוגעת כאן בכל אופן‪.‬‬ ‫וכן ע"פ סברא ניחא דחיוב ממון של בי"ד אינו אלא כח מיוחד‬ ‫שניתנה לבי"ד ולפסקיהם‪ ,‬אך ברור דהחיוב היתה לפנ"כ גם (א"כ לא‬ ‫נעיין עתה בשחייבו קנס)‪ ,‬ולכן כשהעדים חייבו אחד בדבר שלא היה‬ ‫סדר עיון‬ ‫עיון‬ ‫סדר‬ ‫ולא נברא‪ ,‬אע"פ שיש לבי"ד סמכות לחייבו‪ ,‬מ"מ אין כאן חיוב ממון‬ ‫פרק כיצד העדים‬ ‫דלאלא‬ ‫מדועלאו‬ ‫משום‬ ‫כלל‪ ,‬וא"כ הוי רק זמם‪ .‬ולא ראיתי שהסבירו כן‪.‬‬ ‫כפרה‬ ‫דלאו בני‬ ‫שחייב מנה‪,‬‬ ‫אמרינן‬ ‫דמעידין אנו‬ ‫מהמשנה‬ ‫בגלות‬ ‫שמשמע‬ ‫הק'אומר‬ ‫הריטב"א‬ ‫המגדל עוז‬ ‫אבל‬ ‫כבר‬ ‫אם זמם‬ ‫כאשר‬ ‫אמאי‬ ‫אמרינן‬‫וקשה‬ ‫העדים‬ ‫לא‬ ‫במלקותעשה‪.‬‬ ‫דלמה‬ ‫כיצד‬ ‫פרק כאשר‬ ‫ולא‬ ‫זמםנהיית‬ ‫הקושי‬‫כאשר‬ ‫בעניןעיקר‬‫אולם‬ ‫מכפרת‪,‬‬‫הגילוי‬ ‫כ"ג‬ ‫את‬‫מיתת‬ ‫דאיכא‬ ‫אלא‬ ‫'ממש'‬ ‫מהראשונים‪,‬‬ ‫כפרה‬ ‫חלק‬ ‫שחייב מלקות‪ ,‬שמדובר שכבר חייבו ולקו ושלמו‪ ,‬והמשנה אומר‬ ‫אינה‬ ‫לשיטת‬‫דגלות‬ ‫ותי'‬ ‫להוסיף‬ ‫נינהו‪,‬‬ ‫או יש‬ ‫אז‬ ‫קיימו‬ ‫ממזר‬ ‫שמעידיןלאשהוא‬‫ואם עוד‬ ‫המשנה‬ ‫עונש‬ ‫נקטה‬ ‫מקבלים‬ ‫ייפטרו‪.‬‬ ‫למה לא‬ ‫לקה‬ ‫אינם‬ ‫עדותו‬ ‫עשה‪ ,‬ואם‬ ‫שואלים‬ ‫התוס'‬‫כאשר‬‫קיימו‬ ‫ולא‬ ‫וכנגדווצ"ל‬ ‫הראב"ד‪,‬‬ ‫מעשה‪,‬‬ ‫מביןבו‬ ‫נהרג‪.‬‬ ‫דברי‬ ‫שאין‬ ‫לתחום‬‫לכןאף‬ ‫אינו‬ ‫תענה‬ ‫חוץ‬ ‫על לא‬ ‫יצא‬ ‫מלקות‪,‬‬ ‫דאם‬‫לוקין‬ ‫בחיוב‬ ‫לוקיןשכאן‬ ‫הריטב"א‬ ‫אעפ"כ‬ ‫דוהצדיקו‬ ‫ואומר‬‫שהם‬ ‫זמם‬ ‫כאשר‬ ‫אינו‬ ‫בכה"ג‬ ‫כי‬ ‫הרעק"א‬ ‫זמם‪.‬‬ ‫ויישב‬ ‫כאשר‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫עונש‬ ‫גם‬ ‫שייך‬‫מקבלים‬ ‫שזה‬ ‫אין‬ ‫למסקנה‬ ‫שאף‬ ‫והמאירי‬ ‫חננאל‬ ‫רבינו‬ ‫החולקים‬ ‫שיטת‬ ‫איתא‬ ‫ואין לומר כאן תירוצי דממון א' הר"י בתוס' והרידב"ז על הרמב"ם‬ ‫במכות שם‪.‬‬ ‫מעידין)‬ ‫(ד"ה‬‫ערול"נ‬ ‫ועייןבע"א‬ ‫לעיל‬ ‫החיוב‪,‬‬ ‫היאא'לפני‬ ‫בתוס'‬ ‫המשנהתי'‬ ‫דא"כ לפי‬ ‫להק'דכל‬ ‫דהראב"ד למד‬ ‫ויש‬ ‫כי‬ ‫משנה‬ ‫והכסףאסור‬‫ובממזר ג"כ‬ ‫הריב"א‬ ‫בישראל‬‫אסורדממון‬ ‫אוחז ב'‬ ‫תירוצי‬‫ממזר אז‬ ‫וכן‬ ‫לתרץאותו‬ ‫הדין‪,‬‬ ‫שעושיםמן‬ ‫עונשים‬ ‫שכיון‬ ‫כיון דאין‬ ‫לוקין על לא תענה‪ ,‬כלשון הר"ח (ב‪" ):‬לאו דלא תענה אין לוקין‬ ‫העדות‬ ‫באמצע‬ ‫עדיין‬ ‫כשאדם‬ ‫משום‬ ‫ואפשר‬ ‫בנפש‬ ‫כתיב נפש‬ ‫שהרגו‪ ,‬כיון‬ ‫דהאזוממין‬ ‫בעדים‬ ‫להזימה‬ ‫הטעם‬ ‫יכול‬ ‫אתה‬ ‫מעשה"‪,‬כתב‬ ‫ח"ג פ"ד‬‫שאי‬ ‫והרמב"םעדות‬ ‫ק' דהויא‬ ‫כשר‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫באמת‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫במור"נבו‬ ‫לאו שאין‬ ‫דהוה ליה‬ ‫כאשרמן‬ ‫אותו‬ ‫יאמרו‬ ‫קיימועדותו למה לא‬ ‫מרחיקים‬ ‫אינם בחזרה‪ ,‬וא"כ‬ ‫דמלקות לא‬ ‫דהיינו שעוד‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬כיון‬ ‫עלהשקר‬ ‫וצ"ע‪.‬למיתה‬ ‫במלקות‪,‬‬ ‫לחתוך דינו‬ ‫שטעו‬ ‫כאשר –זמם‬ ‫מקיים העדים‬ ‫איןבהריגת‬ ‫מיתה‬ ‫הבי"ד‬ ‫חייבקלון‬ ‫ואם‬ ‫דיתפרסם‬ ‫ממזרים‬ ‫נעשין‬ ‫כרת‬ ‫שמאיסור‬ ‫העבירה בכל דרך שהוא וגם אם זה על ידי מיתה אבל אם‬ ‫אמרה‬ ‫שהתורה‬ ‫עשה‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫כאשר‬ ‫הרי‬ ‫וצ"ע‬ ‫זמם ולא‬ ‫וכן במאירי "לוקה את הארבעים משום עדות שקר ולא משום‬ ‫באישהדם‬ ‫אנוגואל‬ ‫"מעידיןאין‬ ‫ד‪ .‬דהרי‬ ‫מיתה‬ ‫במלקות‪.‬‬ ‫משא"כ‬ ‫כדין‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫חיובלהלן‬ ‫בעיקר‬ ‫יש להק'‬ ‫ובכללאלא‬ ‫ולמה‬ ‫העדות דלא‬ ‫ולכן‬ ‫דהזכרנוממזר‪,‬‬ ‫לעיל‪,‬‬ ‫נעשה‬ ‫אז אחרי‬ ‫ממזר‬ ‫הראב"ד‬ ‫כבר‬ ‫אוחזים‬ ‫שהשני‬ ‫השגתו של‬ ‫הוזמו‬‫שמלהעיד‬ ‫בעצם‬ ‫שזוואח"כ‬ ‫התורה‬‫אמרהטוען‬ ‫הנידון‬ ‫והרדב"ז‬ ‫הרגו‬ ‫ה"נ‬ ‫כבר‬ ‫וכו'‪ ,‬וכן‬ ‫מוהצדיקו"‬ ‫לא תענה‪,‬‬ ‫שכשאין‬ ‫כמ"דדאם‬ ‫סבריבי"ד‬ ‫וקי"ל‬ ‫וממון‪ ,‬כיון‬ ‫דרבנן‬ ‫ג"כ‬ ‫וכתבאחד‬ ‫למלקות‬ ‫המאירי‬ ‫אף‬‫מיתה‬‫רצחו‬ ‫ביןזוז"‬ ‫דלא‬ ‫דהחילוק‬ ‫מאתיים‬ ‫הנרצח‬ ‫של‬ ‫שחייבכותב‬ ‫לחבירו‬ ‫קרוב‬ ‫והגר"ח‬ ‫פלוני‬ ‫במלקות‪,‬‬ ‫כשרים‪.‬‬ ‫חולק‬ ‫הם‬ ‫אלא‬ ‫שבאמת‬ ‫ייתכן הורגין אותו אלא אז דנים באיזה עונש להענישם‪.‬‬ ‫דוקא‬ ‫הרמב"ם‬ ‫על‬ ‫נהרג‬ ‫על‬ ‫הרעק"א‬ ‫חולק‬ ‫אומר‬ ‫דהראב"ד‬ ‫א"כ‬‫אין‬ ‫שהרמב"ם‬ ‫הוא רק‬ ‫שמואל‬ ‫ר'‬ ‫תי'‬ ‫וע"ז‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫כל‬ ‫ביד‬ ‫הרגו‪,‬תענה לאו שאין בו מעשה הוא‪ ,‬ואין לוקין עליו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫המלקות‬ ‫עצם‬ ‫אז‬ ‫מלקות‬ ‫אבל‬ ‫להשיב‪,‬‬ ‫רשות‬ ‫אין‬ ‫הנעשה‬ ‫אין‬ ‫את‬‫גוה"ד‬ ‫דלא‬ ‫עונשין מן‬ ‫שחייבי‬ ‫אומר‬‫שר"עואין‬ ‫במלקות‬ ‫דישנו(יד‪):‬‬ ‫הלוקין‬ ‫עשה‬ ‫כאשר הן‬ ‫של האלו‬ ‫אלוהגמ'‬ ‫קושיותע"פ‬ ‫ומכח וי"ל‬ ‫כשאוחזין בהזמה אוחזין כבר אחרי‬ ‫הרי גם‬ ‫הרמב"ם‪.‬‬ ‫כי על‬ ‫קשה‬ ‫וחולק‬ ‫וקצתכן‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬אמר‬ ‫כל‬ ‫זה דין‬ ‫נפקע‬ ‫למפרעעל‬ ‫עדיין ק'‬‫זוממין‪,‬‬‫אולם‬‫עליו‪,‬עדים‬ ‫חייבין שהם‬ ‫למעשה‬‫איןאחת‪.‬‬ ‫נתברר‬ ‫דרשעה‬‫אדם‬ ‫דכל‬ ‫ללימודאם‬ ‫כתב‬ ‫כשחייב‪ ,‬אך‬ ‫צריכי‬ ‫לוקין ולא חייבי מיתות בי"ד‪ ,‬והטעם‬ ‫העבירה משום שכבר הזימו‪ .‬ויש צדדים לומר שאוחזין עדיין‬ ‫למלקות‬ ‫שהתרו‬ ‫מיתות‬ ‫כל‬ ‫הוי אין‬ ‫ולכןכאן‬ ‫בעלמאוהרי‬ ‫הנרצח‪,‬‬ ‫הדם של‬ ‫אתה‬ ‫ד"לאחיו"‬ ‫מחייבו ואי‬ ‫לעיל ילפי'‬ ‫אתה‬ ‫רשעה אחת‬ ‫דהזכרנו‬ ‫הרמב"ם‬ ‫דמשום‬ ‫לתרץ את‬ ‫רשעתו –‬ ‫משום כדי‬ ‫הרדב"ז רוצה‬ ‫אך‬ ‫כאשר‬ ‫וחבלות‬ ‫לגאול • •‬ ‫הכאות‬ ‫זהכי אם •‬ ‫גוה"ד‬ ‫כלום‬ ‫המלקות‪ ,‬של‬ ‫ולא הוי‬ ‫העניין‬ ‫לא‬ ‫לעשות‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫בכרת‬ ‫למהאין‬ ‫א"כקיים‬ ‫אחרי‬ ‫ושואלתכבר‬ ‫הגמ' אינו‬ ‫אחיו כבר‬ ‫שאוחזין‬ ‫רשעיות‪,‬דאם‬ ‫צדדים לומר‬ ‫שלומדים משם‬ ‫משום שתי‬ ‫בעבירה ויש‬ ‫מחייבואומרת‬ ‫דהמשנה‬ ‫דהמלקות‬ ‫תוס'‬ ‫לשיטת‬ ‫מהראשונים‬ ‫להרגו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫סייעתא‬ ‫סיבהעשה‪.‬‬ ‫ואיןכאשר‬ ‫דםולא‬ ‫זמם‬ ‫אחת אתה מחייבו ולא‬ ‫קיים‪.‬‬ ‫רשעה‬ ‫אחיו‬ ‫***‬‫במלקות הרי‬ ‫משום‬ ‫ילקה שהרי‬ ‫אך כאן‬ ‫שלא‬ ‫זמם‪,‬‬ ‫לו כאשר‬ ‫אומרים‬ ‫ני"ו‬ ‫דבמה‬‫בערנסאן‬ ‫ישראל‬ ‫כאן‪ ,‬כיון‬ ‫תענהשראינו‬ ‫הבה"חעד‬ ‫עפ"י מה‬‫ביאורלא‬ ‫משום‬ ‫אולם חידוש זה צריך‬ ‫שבי"ד‬ ‫התרומות‬ ‫דהראב"ד חולק‬‫מדבר‪,‬‬ ‫הכתוב‬ ‫אומר של‬ ‫לבי"ד‬ ‫וכן הנזק‬ ‫המסורה‬ ‫פטוריןאלועל‬ ‫ברשעה‬ ‫דהעדיםמכח קו'‬‫ג"כ מקשה‬ ‫הגמ'‬ ‫כתב‬‫ועונה‬ ‫משנה‬ ‫שתיים‪,‬‬ ‫הרמב"ן‬ ‫והכסף‬ ‫דבממוןב' אם שילם קודם שבאו לדין‬ ‫שונה דין ממון מדין מלקות‪,‬‬ ‫התוס' סדר‬ ‫שסובר (בדף ד' ע"ב ד"ה ורבנן)‬ ‫יש להעיר שמלבד‬ ‫על‬‫שתי‬ ‫לשלםאלא‬ ‫עליעשו‬ ‫נהרג‬ ‫שלא‬‫לבי"דקאי‬ ‫פטורין‬ ‫שהעדים‬ ‫ולא‬ ‫הרבינוהתורה‬ ‫ירוחם‪.‬‬ ‫ואומרת‬ ‫כתב‬ ‫הזוממין‪,‬כתב‬ ‫ועוד‬ ‫הבנים‪,‬‬ ‫של הוא' וכן‬ ‫את‬ ‫'שבוש‬ ‫מענישים‬ ‫ומעשרות‬ ‫וזה לשונו‬ ‫מפטר‪ ,‬ואין כח לבי"ד רק לחייב מה שהוא חייב כבר‪ .‬אך במלקות אין‬ ‫כשעבר‬ ‫פרק אלו הן הלוקין‬ ‫שמלקות משום לא תענה‪ ,‬כן נפסק ברמב"ם בספר המצוות (ל"ת‬ ‫עלהנזק של התורמות ומעשרות של האב משום דכתיב "כאשר‬ ‫נקט‪.‬‬ ‫הבבא‬ ‫ותחילת‬ ‫עונשים‪.‬‬ ‫מלקות‪,‬‬ ‫אע"פ וכו'‪,‬‬ ‫סתםברעך‬ ‫לחבירותענה‬ ‫והמלקה‬ ‫אומרו לא‬ ‫לבי"ד‪,‬והוא‬ ‫חוץשקר‪,‬‬ ‫למלקות‬ ‫מעדות‬ ‫רפ"ה)חלות‬ ‫שום‬ ‫ארמי‬ ‫פרש"י‪:‬‬ ‫לאוריפוי‬ ‫צער‬ ‫נזק‬ ‫עליהן‪,‬‬ ‫ותשלומין‬‫קרא‬ ‫שלא‬ ‫יוסיף‪,‬‬ ‫ופן‬‫עד‬ ‫ד"ה‬ ‫יוסיף‬ ‫במשנה‬ ‫לא‬ ‫על‬ ‫עובר‬ ‫"הזהיריז‪.‬‬ ‫ברש"י‬ ‫במזיד‬ ‫עבירה‬ ‫שכשיש‬ ‫הבנים‬ ‫זמם ולא‬ ‫שמיםעל‬‫פטורין‬ ‫כאשר‬ ‫שבידי‬ ‫דהעדים של‬ ‫א'זה דבר‬ ‫דהסברא‬ ‫דממזר‬ ‫משום‬‫סברות‪,‬‬ ‫בהקדם‬ ‫דהיינו‬ ‫אומר שני‬ ‫להוסיף‬ ‫לחצאין‪,‬‬ ‫הכס"מ‬ ‫ויש‬ ‫ולא‬ ‫זמם"‬ ‫אולם‬ ‫ונכפל זה במקו"א ובלשון אחר "והוא עד שוא"‪ ,‬והעובר על‬ ‫ממזרים‪.‬‬ ‫נעשים‬ ‫משמים‬ ‫אז‬ ‫כרת‬ ‫ביאת‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫אובד אבי‬ ‫חבירו ע"י‬ ‫יכולים‬ ‫דאינם‬ ‫להורג‬‫לתתהאב‬ ‫שיכוליםשל‬ ‫עונשעל הנזק‬ ‫בגלל שאין‬ ‫פטורין ג"כ‬ ‫הואולכן‬ ‫עשהלהם‬ ‫שהזיקו‬ ‫כאשר‬ ‫מכך‪.‬ועשיתם לו כאשר זמם‪ ,‬ולשון‬ ‫ואמרה‬ ‫המשתמעין‬ ‫גזרה וכל‬ ‫עליו התורה‬ ‫ובושת‪,‬‬ ‫כבר‬‫שבת‬ ‫זה‬ ‫מ"הגדתי‬ ‫ובזההוא‬ ‫בביכורים‬ ‫הקריאה‬ ‫חיוב‬ ‫תענהדהרי‬ ‫ולכאורה צ"ב‬ ‫אלא וכן‬ ‫זה‬ ‫שמים דינו‪,‬‬ ‫בשרק נגמר‬‫לא בידי‬ ‫משא"כ‬ ‫זה‬ ‫זמם‬‫תורה‪,‬‬‫שכאשר‬ ‫דיברה‬ ‫כזה‬ ‫שכיון‬ ‫לשלם רק על חלק מהאנשים שהזיקו‪.‬‬ ‫רשע‬ ‫מבואר‬ ‫על‬ ‫ולא‬ ‫וא"כ‬ ‫עדות‬ ‫בעלמא‪,‬‬‫הלאו ג"כ‬ ‫כחבלות‬ ‫כשריןזוממין‪,‬‬ ‫נעשים‬ ‫לעדים‬ ‫אזהרה‬ ‫שבבי"ד‬ ‫ברעך"‬ ‫דמלקות‬ ‫אומר‬ ‫"לא‬ ‫המכילתאהיאך‬ ‫וא"כ‬ ‫נתנה‬ ‫'לנהוג' בו‬ ‫ולא‬ ‫כפרה‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫העונשין‬ ‫שכל‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫דעומקו‬ ‫ונ"ל‬ ‫המאירי‪.‬‬ ‫כתבציווי‬ ‫מלקות"‪.‬‬ ‫תמה החזו"א ע"ז‪ ,‬ועיין בגליונות חזו"א על חי' רח"ה‪.‬‬‫בריש‬ ‫כדנתבאר‬ ‫היום"‪.‬‬ ‫מלקות‬ ‫וכן‬‫ויש‬ ‫שלרקהבנים‪.‬‬ ‫יכולים‬‫ההיזק‬‫על בי"ד‬ ‫לשלםוא"כ‬ ‫כאשר זמם‪.‬‬ ‫פטורין‬ ‫שיעשו‬ ‫אמאי‬ ‫לבי"ד‬ ‫וקשה‬ ‫לכאו' צ"ל‬ ‫כשר אלא‬ ‫רוצחהואבמזיד‪,‬‬ ‫ומה עם‬‫תימהנמצא‬ ‫וממילאוכילפי"ז‬ ‫כממזר‪ .‬כפרה‪.‬‬ ‫לו התורה‬ ‫מהגדתי‬ ‫מעשה‪.‬‬‫שמתחיל‬ ‫בו‬ ‫דאין‬ ‫א')‬ ‫לאו‬ ‫(א'‬ ‫בביכורים‬ ‫דהוא‬ ‫איפכא‬ ‫המשנה‬ ‫עד כאן חלק א'‪ .‬ואי"ה בעתיד נביא כאן הקשר מסוגיא זו למלקות‬‫כאן‬ ‫משמע‬ ‫ע"פ‬ ‫לתרץ‬ ‫דלכאורה‬ ‫ויש‬ ‫וצ"ב‬ ‫אמרהלו‬ ‫"ועשיתם‬ ‫רע‪ ,‬וע"י‬ ‫שהתורה‬ ‫הגמ'‬ ‫ויוצאלדבר‬ ‫שהתורהדברי‬ ‫זמם‪ ,‬לו –‬ ‫כאשר נתנה‬ ‫דבאמת‬ ‫שפירש את‬ ‫נאמנותו‬ ‫הרמב"ן‬ ‫משתמשבובכח‬ ‫דכשאדם בדברי‬ ‫לפרש‬ ‫אסור‬ ‫דהוא‬ ‫משום‬ ‫כממזר‬ ‫לבי"ד לנהוג‬ ‫דוהצדיקושניה‬ ‫אבל משנה‬ ‫בגזה"כ‬ ‫ממצרים‪,‬‬ ‫והמסתעף‪.‬‬ ‫המיוחד‬ ‫שעלו‬ ‫דגילוי‬ ‫הראשונה‬ ‫זוממין‪,‬‬ ‫דסביראבעדים‬ ‫לרמב"ם‬ ‫ובהכרח בשנה‬ ‫וחלוצה‬ ‫רק‬ ‫גרושה‬‫היום‬ ‫דבן‬ ‫מקבלים‬ ‫העדים‬ ‫של‬ ‫הבנים‬ ‫אין‬ ‫אדם מישראל אין לו תקנה מדאורייתא (ואע"פ שנענשים כפי‬ ‫מדוע‬ ‫שלכאו'‬ ‫לזרעו"‬ ‫ולא‬‫זהלונהרג‬ ‫בכשירה‪.‬‬ ‫חמדה‬ ‫לוקין‬‫בפירושמ"מכלי‬ ‫בו מעשה‬ ‫איתא‬ ‫וכן שאין‬ ‫אבי‪ .‬לאו‬ ‫אובד שהוא‬ ‫תענה אף‬ ‫מארמי‬ ‫קוראים‬ ‫דלאו דלא‬ ‫גילה‬ ‫של‬ ‫הבנים‬ ‫שפריי ני"ו‬ ‫הבה"ח של‬ ‫יצחק דוד‬ ‫עונש‪ ,‬אלא משום דהעדים פטורין על הנזק‬ ‫אור התורה |‬ ‫בתוס'‪.‬תבוא‪.‬‬ ‫פרשת כי‬ ‫כדאיתא‬ ‫עה"ת‬ ‫עליו‬ ‫הנידון וממילא הבנים שלהם אינם מקבלים עונש‪.‬‬ ‫ריטוב ני"ו‬ ‫סנהדרין‬‫בעה"מ דוד‬ ‫הבה"ח נחמן‬ ‫בשיטמ"ק [ב"ק עד‪ ]:‬וכן‬ ‫הסוגיא‬ ‫בעניני‬ ‫הראב"ד‬ ‫הארהכתב‬ ‫וכן‬ ‫בדברי• •הרמב"ן "כאשר זמם" ולא‬ ‫•‬ ‫ועוד אפשר לומר‬ ‫(הובאו בספר חמרא וחיי‬ ‫(פ"ו)‪ ,‬וכן כתבו ר"פ והריב"ם ז"ל‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫אפילו‬ ‫והצדיקו‬ ‫שהזיקו‬ ‫א'‬ ‫לוקין‪,‬‬ ‫מהאנשים‬ ‫מאיפה‬ ‫לחלק‬ ‫הגמ'‬ ‫רק‬ ‫למסקנת‬ ‫עונש‬ ‫החקירה‬ ‫ליתן‬ ‫ידועשא"א‬ ‫לחצאין‬ ‫ג'‬ ‫סדר‬ ‫בראשוניםלדעת‬ ‫כמבואר‬ ‫שיטות עיר הללו‬ ‫לדעת ומ"ב‬ ‫שלאמצינו‬ ‫אולםוביןעכ"פ‬ ‫שם)‪.‬לדעת‬ ‫מסעילחצאין חלק קולטות‬ ‫סנהדרין בין‬ ‫דלצד‬ ‫דין‬ ‫בגמר‬ ‫מטותנקרא‬ ‫נפק"מ‬ ‫יש‬ ‫אעפ"כ‬ ‫ישראל פ'‬ ‫ולפי"ז‬ ‫תענה‪.‬‬ ‫לא הזיקו‬ ‫אוהב‬ ‫לא‬ ‫על‬ ‫מגלה‬ ‫והצדיקו‬ ‫שהבנים של העדים‬ ‫ב'‬ ‫מבואר‬‫תענהע"פ‬ ‫דלאזה ג"כ‬ ‫הגולין‬ ‫ויבואר‬‫"דלאו‬‫ע"כ‪.‬‬ ‫הן‬ ‫אלו‬ ‫קולטותי"ג]‬ ‫פרק‬ ‫אינןד' ס"ק‬ ‫[מצווה‬‫בפשטותלדעת‬ ‫קולטות‪ .‬ושלא‬ ‫צריך‪.‬‬ ‫מהאנשים שצריכים לקבל עונש משום דהעדים רצו להזיק במנח"ח‬ ‫אין‬ ‫ב'‬ ‫ולצד‬ ‫דין‬ ‫גמר‬ ‫שיהיה‬ ‫צריך‬ ‫א'‬ ‫יוצא משם‬ ‫אינו‬ ‫שהרג‬ ‫גדול‬ ‫וכהן‬ ‫גדול‬ ‫כהן‬ ‫'וההורג‬ ‫מתני'‬ ‫המקלט‬ ‫שב"ג לוקין‬ ‫יוצא ערי‬‫שלפי"ז שש‬ ‫ללוים את‬ ‫אומר‬ ‫תתנו‬ ‫אשר‬ ‫לכןורבנן‬ ‫הערים‬ ‫הנידון‪,‬ד"ה‬ ‫בדף ד‪:‬‬ ‫ואת‬ ‫והתוס'‬ ‫דאין לוקין דהוי לאו שאין בו מעשה"‪.‬‬ ‫העדים שם‬ ‫שבהם צריך למסור נפשו‬ ‫דרכינו‪ .‬כי וא"ו תיבות הראשונות‬ ‫להבין‬ ‫של‬ ‫לב‬ ‫הבנים‬ ‫בהעיר‬ ‫כך‬ ‫גו'‪.‬‬ ‫זמם"‬ ‫עיר‬ ‫"כאשר‬ ‫ושתים‬ ‫ארבעים‬ ‫תתנו‬ ‫של‬ ‫ג"כ לבנים‬ ‫ועליהם‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫דין‪.‬‬ ‫גמר‬ ‫צריך‬ ‫שלא‬ ‫נמצא‬ ‫תענה‬ ‫לא‬ ‫משום‬ ‫ובתמים‪ .‬בין שעושה דברים‬ ‫כמו רוחו ונשמתו להש"י באמת• • •‬ ‫לעולם'‪.‬‬ ‫התורה‬ ‫צריכים לקבל עונש ואם הבנים לא מקבלים עונש משום‬ ‫כי‬ ‫זמן‬ ‫בכל‬ ‫נוהגת‬ ‫זו‬ ‫מצוה‬ ‫כי‬ ‫בזה‬ ‫לרמז‬ ‫יש‬ ‫ולדעת‬ ‫דיןזהוב"ג זה‬ ‫הבניםגמר‬ ‫מרוצח שיש‬ ‫יליףעל נזק‬ ‫שהעדיםדגלות‬ ‫בדף ד‪ :‬נראה‬ ‫ולכאו'לעיל‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫בשעת‬ ‫כ"כ או‬ ‫עד‬ ‫מיתה‬ ‫גדולשלא‬ ‫בשעת‬ ‫יש האם‬ ‫מלקותהוא‬ ‫שמס"נ‬ ‫גלות‪,‬‬ ‫ובין‬ ‫הסתירה החיוב‬ ‫והשכל‪.‬‬ ‫חל‬ ‫בדיעה‬‫באמתמתי‬‫נקרא אלו יל"ע‬ ‫לכן‬ ‫פטורין‬ ‫שפירשנו‬ ‫תחתיו‬ ‫מתקיים‬ ‫אחר‬ ‫ומינו‬ ‫מי‬ ‫בכל‬ ‫גדול‪,‬‬ ‫כהן‬ ‫בהורג‬ ‫ברמב"ם אי‬ ‫בסוגיין‬ ‫ונפק"מ‬ ‫בבירור‬ ‫דין‪,‬‬ ‫גמר‬ ‫למכה‬ ‫תיקון‬ ‫והוא‬ ‫לחצאין‪.‬‬ ‫שייכות‬ ‫ולא‬ ‫לה‬ ‫זמם"‬ ‫יש‬‫"כאשר‬‫בזה"ז‬ ‫דין‪.‬‬ ‫גמר‬ ‫אפילו‬ ‫כתוב‬ ‫יש‬ ‫כן‬‫וע"כ‬ ‫אז‬ ‫ובתורה‬ ‫נצחית‬ ‫מלקות‬ ‫אותו‬ ‫"לחצאין"‬ ‫קצרים‬ ‫חידושים השיעור‬ ‫בו תורת הזמה וכמו שכבר העלה בדבריו רה"י שליט"א במהלך‬ ‫כמעט יצא מדעתו ובחי' זאת כפי הנראה שבכאן הוא‬ ‫אשר‬ ‫בב"ג‪.‬ומשחית את‬ ‫ועונות‬ ‫משא"כ‬ ‫בחטאים‬ ‫שאחריםדין‬ ‫גמר‬ ‫ששגג‬‫כמושיש‬ ‫מי‬ ‫בשגגה‪.‬ישר"ל‬ ‫גזה"כ‬ ‫נפש‬ ‫גמ"ד‪.‬כי‪-‬תצא)‬ ‫היה (יום ג'‬ ‫ואח"כ‬ ‫שבגלותלמד‬ ‫וי"ל‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫כללי‬ ‫זמם" יותר חשובה ויקרה מהראשונה וכמבואר בהפוסקים בכמה‬ ‫מלכות‬ ‫לומדים ש"כאשר‬ ‫עול‬ ‫בקבלת‬ ‫זה‪.‬‬ ‫תיקון‬ ‫שיעשה‬ ‫ר"ל‬ ‫יעשנה‪.‬‬ ‫והרמב"ן לא‬ ‫הוא‬ ‫נפשו‬ ‫אחדאחר‬ ‫'שלאעלמינו‬ ‫הראשון‪.‬ממון‬ ‫שהעידו‬ ‫ולא חיוב‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫מן‬ ‫מיתה‬ ‫כה"ג‬ ‫"עדים‬ ‫פשוט‬ ‫ולא‬ ‫וההורג‬ ‫הל"ח]‪:‬‬ ‫יותר‬ ‫הוא‬ ‫מלקות‬ ‫בד"העדות‬ ‫האחרון‬ ‫לא‬ ‫מהלכות‬ ‫תחתיו – עד שנגמר דינו של זה לגלות'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬‫בו‬ ‫בסוגיין‬ ‫בין‬ ‫שאין‬ ‫בכ"מ‬ ‫רשע‬ ‫כי‬‫קצרים‬ ‫מרש"י [פ"כ‬ ‫ברמב"ם‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫והרשיעוהו‬ ‫חידושים‬ ‫ולא •שייך שכולם צריכים לקבל‬ ‫להש"י‬ ‫לבבו‬ ‫בכל‬ ‫באמת‬ ‫גדול‬ ‫צריך להיות כל מה שהיה • •‬ ‫ובמס"נ‬ ‫שלימה‬ ‫שמים באהבה‬ ‫דגלות‪.‬צריכים להיענש‪.‬‬ ‫לזמום כך‬ ‫מעידין‬ ‫שרצו‬‫מה ד"ה‬‫אלאדף ב‪:‬‬‫עונש‪,‬תוס'‬ ‫זממובין שלא‬ ‫לדעת‬ ‫קולטות פיבין‬ ‫תיבות‬ ‫השש‬ ‫נמצאכךשאלו‬ ‫בהששה תיבות שמע ישראל כו'‪.‬‬ ‫זה‬ ‫להלקות‬ ‫שהעידו‬ ‫כגון‬ ‫ואהבת‬ ‫חלל‬ ‫שלא‬ ‫שהוא‬ ‫פ'‬ ‫של‬ ‫על‬ ‫וברש"י בסנהדרין (יח‪ ):‬בא"ד 'דכיון דאין כה"ג במקדש‬ ‫ששם‬ ‫כו'‪.‬‬ ‫אף‬ ‫תיבות כהן‬ ‫לוקין‬ ‫[העידו על‬ ‫בהמ"ב‬ ‫אלו‬ ‫כיצד‬ ‫הרי‬ ‫אמנם‬ ‫הוזמו‬ ‫קצרים‬ ‫כנ"ל‪.‬ממון‬ ‫לחייבו‬ ‫לדעת‬‫חידושים ולא‬ ‫ואחר‬ ‫הרמב"ן‬ ‫רגליים לדבר‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫עיר‪,‬‬ ‫כדברי‬ ‫מ"ב‬ ‫שלמדמשום‬ ‫תתנו‬ ‫ששונא יגלה‬ ‫ועליהם‬ ‫שרוצה רש"י‬ ‫מקלט‪.‬‬ ‫משמעבדברי‬ ‫ערי‬ ‫שש‬ ‫לדקדק‬ ‫בחי'‬ ‫והמה‬ ‫ואפשר‬ ‫התוס' בקו'‬ ‫ולכאורה של "כאשר זמם" ולא לחצאין‪ ,‬משום דרש"י כתב כשהוא גולה במיתת מי ישוב'‪ ,‬וביאר שם תוס' את דבריו‬ ‫לר"ש‬ ‫ת"ק‬ ‫בין‬ ‫מחלוקת‬ ‫יש‬ ‫ט‪:‬‬ ‫דף‬ ‫במתני'‬ ‫שהרי‬ ‫קשה‬ ‫בהפירוש‬ ‫דינו'‪.‬‬ ‫צריך‬ ‫והוזמו‬ ‫שנגמר‬ ‫ביום לזה‬ ‫פלוני‬ ‫עד‬‫והמצות‪.‬‬‫התוה"קפלוני‬ ‫תחתיו‬ ‫נחלצה במקום‬ ‫אחר‬ ‫ואהבת‬ ‫מינו‬ ‫שלא‬ ‫וכגוןית'‬ ‫או‬ ‫אהבתו‬ ‫אמו‬ ‫וז"ל‪:‬קבלת‬ ‫נתגרשה‬ ‫'פירוש‬ ‫הנידון הוא‬ ‫בפנינו‬ ‫תיבות‪.‬‬ ‫התוס' היא‬ ‫קושייתמ"ב‬ ‫את‬ ‫וא"כשיש בה‬ ‫לפסול‬ ‫ואהבת‪.‬‬ ‫זמם‬ ‫בכה"ג‪,‬‬ ‫'והוא‬ ‫שהוא‬‫ואפי'‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫ק"ש‬ ‫פעם‬ ‫זמם"‬‫של‬ ‫א'‬ ‫כאשרכל‬ ‫פרשה‬ ‫שגולה‬ ‫שת"קבחי'‪,‬‬ ‫סובר‬ ‫"בעינן‬ ‫בד"ה‬ ‫הרי הן לוקין וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו לוקין‬ ‫בהשכלתו‬ ‫להשכיל‬ ‫שזכה‬ ‫מי‬ ‫ובפרט‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫ושכל‬ ‫דעת‬ ‫דוקא‬ ‫רק והיינו קבלת אהבתו ית' ותורתו בכל לב ונפש‪ .‬וע"י המס"נ‬ ‫רש"ש‬ ‫ועי'‬ ‫גולה‪.‬‬ ‫נתכוון‬ ‫שלא‬ ‫בדעת‬ ‫יש‬ ‫שאים‬ ‫שסובר‬ ‫ר"ש‬ ‫לפי‬ ‫הן ואם‬ ‫הרידין‬‫והוזמוגמר‬ ‫הנפשבשעת‬ ‫חל רק‬‫שהרג‬ ‫החיוב‬ ‫של זה‬ ‫שכל‬ ‫שורו‬‫מדבריהם‬ ‫ומשמעהעידו על‬ ‫ואת זרעו' דלמה היה לו להוסיף 'ואת זרעו'‪ ,‬אלא רש"י התכוון ואינן גולין‬ ‫והש"יעברי‬ ‫קולטות‪.‬‬‫אינןלאחר‬ ‫לדעת‬‫שלאכ"ג‬ ‫אתאבל‬ ‫העליונים‬ ‫במושכלות‬ ‫וכאשרבאמת‬ ‫קבלתו‬ ‫דגםוע"י‬ ‫עמ"ש‪.‬‬ ‫עליו‬ ‫רצהלקבל‬ ‫לבבו‬ ‫לרבנן‪.‬‬ ‫שמבאר‬ ‫הריטב"א‬ ‫גבי‬ ‫בכלועי'‬ ‫באמת‬ ‫שמשוםזה‪,‬‬ ‫על‬ ‫שמדבר‬ ‫מיתתו‪.‬‬ ‫בעבד‬ ‫שנמכר‬ ‫יוצא‬ ‫עליו‬ ‫העידו‬ ‫הכתירו‬ ‫הכופר‬ ‫לגמ"ד‬‫משלמין‬‫הרציחה‬ ‫זמם בין‬ ‫לוקין ואין‬ ‫זרעו‪,‬‬ ‫ואת‬ ‫לנידון‬ ‫להזיק‬ ‫דהוא‬ ‫לומר‬ ‫וכיה"ר‬ ‫ובדעת‬ ‫ובתמים‬ ‫באמת‬ ‫ית'‬ ‫אותו‬ ‫ולאהבה‬ ‫לעבדו‬ ‫יזכנו‬ ‫הבה"ח נתנאל ליברמן ני"ו‬ ‫ובהלכה'אינו‬ ‫כה"גהן"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כשנגמר דינו‬ ‫הקבלה‬ ‫מפיהיה‬ ‫דאפי'‬‫דברים אלו‬ ‫וארבעהמש"כ‬ ‫בריטב"א‬ ‫לוקין]‬ ‫ועיין‬‫והוזמו‬ ‫נפשו‬ ‫רק‬ ‫את‬ ‫עונש‪,‬‬ ‫שהכה‬ ‫לקבל‬ ‫על‬ ‫לו‬ ‫צריכים‬ ‫נתכפר‬ ‫העדים‬ ‫בזה‬ ‫לבבו‬ ‫של‬ ‫בכל‬ ‫הבנים‬ ‫הש"י‬‫שגם‬ ‫אהבת‬ ‫לומר‬ ‫בא‬ ‫אלולכ"ג‬ ‫הוא שד'‬ ‫כפרה‬ ‫הכתוב‬ ‫שהקבלה‬ ‫שלא נתן‬‫מדבריו‬ ‫דזהוהיוצא‬ ‫גזיה"כ‬ ‫חכמים"‪,‬‬ ‫היטב‪:‬‬ ‫לעולם'‬ ‫כ"ז‬ ‫קיבלו‬‫משם‬ ‫כתבוהבן‬ ‫"כך‬ ‫יוצא‬ ‫בכאשר הללו‬ ‫זמם‪ ,‬ט'אמן‪.‬‬ ‫ערי המקלט‬ ‫ששכאן‬ ‫אבייחסר‬ ‫אמרא"כ‬ ‫לזרעו‪•,‬‬ ‫איתא‪• .‬‬ ‫ולא •‬ ‫מכות‬ ‫"לו"‬‫ובגמ'‬ ‫אמרה‬ ‫בשגגה‪.‬‬‫שהתורה‬ ‫לכן הוסיף רש"י 'והוא זמם לפסול את הנידון ואת זרעו' שכל‬ ‫‪10‬‬ ‫‪95‬‬ ‫חבורות‬ ‫עמודיבנידגרסא‬ ‫היכלא‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫מת‬ ‫הרמב"ם‬‫וכתב גדול‬ ‫שהכהן‬ ‫דברירקרביאחר‬ ‫יהודה"‪.‬‬ ‫בבי"ד‬ ‫נפסקגולה‬ ‫(ט‪:):‬הגלות‬ ‫"הסומא אינו‬ ‫מתני'אם‬ ‫ואפילו‬ ‫זמני)‪.‬כך‪.‬‬ ‫באופןפירש‬ ‫במאירי‬ ‫גדול‪ ,‬וגם‬ ‫(ולפחות‬ ‫במקומו‬ ‫לכהן‬ ‫לעשות‬‫שייכות‬ ‫לזה יכול‬ ‫כשאין אחר‬ ‫אלא‬ ‫מצוה‪ ,‬ואין‬ ‫חידושים קצרים‬ ‫סומאכל‬ ‫מכפרת‬ ‫גדול‬ ‫כהן‬ ‫שמיתת‬ ‫משום‬ ‫מהגלות‬ ‫יצא‬ ‫אעפ"כ‬ ‫דאינו יוצא‬ ‫דהדין‬ ‫הגדרה בפרק ו' הלכה י"ד – משום דסומא קרוב לאונס‪ .‬וצ"ב אמאי‬ ‫ה"י)בי"ד‬ ‫שמלקותפ"ז‬ ‫(הלכות רוצח‬ ‫ברמב"ם‬ ‫ועיין‬ ‫שעשועי‬ ‫דגרסארות‬ ‫תורתךךת‬ ‫יעושעש‬ ‫הוו כמו‬ ‫דשליח‬ ‫בתוס' סבר‬ ‫המקשן‬ ‫אבל‬ ‫אח"כ‬ ‫היה‬ ‫בי"ד‬ ‫הפסק‬ ‫אם‬ ‫ואפילו‬ ‫בשוגג‪,‬‬ ‫שהרג‬ ‫ולכה"פ הוי קרוב ל"אונס" הרי הוא קרוב ל"מזיד" דהרי אם הולך ליער‬ ‫העוון‬ ‫היא'‪,‬דין אבל‬ ‫לגמר‬ ‫לאו עד‬‫במקומו‬ ‫מצוה‬ ‫אחר לקה‬‫מינו'דאילו‬ ‫התוס'‬‫מלשון לא‬ ‫כדמוכחרק אם‬ ‫לעולם הוא‬‫א'‪,‬‬ ‫הכ"ג‬ ‫וכשמתלפניו‬ ‫עבר אחר‬ ‫הכ"ג‬ ‫שעה‬‫שמת‬ ‫לפני‬ ‫ובאותו‬ ‫נהיה כבר‬ ‫עבודתו‬ ‫באמצע‬ ‫בשוגג‬ ‫שהרגועצר‬ ‫העוון‬ ‫לחטוב עצים‬ ‫אחר‪.‬יוצא לאחר מיתתו‪.‬‬ ‫הגמ"ד –‬ ‫היהבשליח‬‫ואפשר‬‫ואח"כ‬ ‫אם מינו‬ ‫כהגדרה ב'‬ ‫הסומא לבקוע שוב‪ ,‬והאדם שעבר לא ידע‬ ‫התחילעליו‪.‬‬ ‫הזמןמכפר‬ ‫ובאותואינו‬ ‫מדוע‬ ‫עמודי‬ ‫רואה‬ ‫נותנת שאינו‬ ‫התורהולא ידע‬ ‫כביכול ייראהו‬ ‫דהוישהסומא‬ ‫בדעתו‬ ‫ובתוס'וחשב‬ ‫עיקר וכיון‬ ‫השיתו מעוורונו‬ ‫גדול דבי"ד‬ ‫'דכהן‬ ‫ג'‪ ,‬וכיון‬ ‫שהואוז"ל‪:‬‬ ‫כהגדרה‬ ‫מש"כ‬ ‫ואומר‬‫(עג‪).‬‬ ‫יומאזאת‬ ‫בתוס'שולל‬ ‫ועי'והתרצן‬ ‫למי‬ ‫"חנינה"‬ ‫משמע‬ ‫במיתת הני או במיתת כהן אותו‪ ,‬ונהרג על ידו‪ ,‬אמאי לא הוי קרוב למזיד‪ ,‬הרי על הסומא‬ ‫הדרשלו‪.‬‬ ‫לאמצוה‬ ‫שהרגהוי‬ ‫בשעה‬ ‫להלקותו‪,‬‬ ‫דהוה כ"ג‬ ‫שליח זה‬ ‫על‬ ‫סתם‪,‬‬ ‫הבה"ח אליהו צבי הלפרין ני"ו והבה"ח אפרים שוורץ ני"ו שהרג בשוגג‪ ,‬אבל צריך להבין אמאי נתנה התורה‬ ‫להיזהר ולשים ליבו לסביבתו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫גדול אחר שהעמידו תחתיו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫קצרים‬ ‫חידושים וכלשון‬ ‫כפרה‬ ‫הכ"גישראלהוי‬ ‫צריך לומר שהחנינה היא דמיתתהבה"ח‬ ‫אלא‬ ‫גרוסמן ני"ו‬ ‫הבה"ח נפתלי צבי הכהן דויטש ני"ו‬ ‫•••‬ ‫בדרך• •אחר דאמנם חנינה עושה‬ ‫תורה'עשירושלים ת"ו‬ ‫'נחלתישי י"‬ ‫ישי"גלחנ' ג"‬ ‫שע"ירות ת‬ ‫הגמ' מיתת הוא דמכפרא‪.‬‬ ‫ועוד אפשר לומר •‬ ‫ו"ת םילשורי 'ה‬ ‫מצוהומנו‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫אינו גדול‬ ‫חטוב כהן‬ ‫דינו מת‬ ‫מצא‬‫נגמר‬‫שלאדאם‬‫עדדכיון‬ ‫במתני'‪' :‬אם‬ ‫מתרצת‬ ‫יא‪:‬ח‪ .‬הגמ'‬‫דףדף‬ ‫בת כהן‬ ‫שבזוממיהדם‬ ‫לאחותו‪,‬‬ ‫לצאת"לאחיו" ולא‬ ‫למדנו דרש של‬ ‫שני'‪,‬‬ ‫עדיין‬ ‫אבל הגואל‬ ‫מהערי ןויליג‬ ‫מקלט‬ ‫הק'פל‬ ‫בישיבתנוופל‬ ‫יכולמלתה ל‬ ‫ובועלה מקבלים חנק ולא שריפה מגזה"כ של "לאחיו"‪ .‬ויל"ע גבי‬ ‫הנלמדותדי‬ ‫שהרוצחםי‬ ‫בסוגיותתויגוסב‬ ‫עצינה‬ ‫שלו‬ ‫דהרידמל‬ ‫במיתתו‬ ‫התלמידים‬ ‫לכרותם‪,‬ב ת‬ ‫לפלפולנתבישי‬‫חוזרו‬ ‫דינו‬ ‫חובה 'קה‬ ‫וצריך‬ ‫נגמר‬ ‫גיליון‬ ‫עצים שיש‬‫ולאחר מכן‬ ‫קשה דשייך‬‫תחתיו‬ ‫אחר‬ ‫ולכאו'‬ ‫יכול להורגו‪ ,‬אבל אם נימא שמיתת הכ"ג מכפר – אז כיפר על‬ ‫אשירה תמיד יש חוב ומצוה לכרותם‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫הבה"ח אליעזר זילביגער ני"ו קטן שהיות ואין חיוב חנק שהרי קטן לאו בר חיוביה הוא‪ ,‬האם‬ ‫להורגו‪.‬‬ ‫העוון שהרג בשוגג וממילא הגואל הדם אינו יכול‬ ‫וצ"ב אמאי אינו יוצא כשהכהן גדול הראשון מת‪ ,‬דהא העדים יכולים לטעון דלא ידעו שהוא קטן ורוצים לקבל חנק‪.‬‬ ‫גרוסמןני"וני"ו‬ ‫ישראליעקב המר‬ ‫הבה"חהבה"ח‬ ‫על• כל אותם הרוצחים בשוגג‬ ‫המיתה של הכהן גדול מכפר• •‬ ‫דבר המ‬ ‫ראשבמ‬ ‫הישיבה‬ ‫דברייר י‬ ‫דשמעתתאש‬ ‫מתיבתאתמ‬ ‫צורתאאתבי‬ ‫רישבד‬ ‫מבי‬ ‫שאר יר‬ ‫הבישיה‬ ‫מה רבד‬ ‫סיכום סוגיא נבחרת מתוך הגמרא‬ ‫כאשר זמם – צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו‬ ‫כפי מה שיקבל כשימכרנה‪[ ,‬כגון‬ ‫מעידים אנו את איש פלוני שגירש הכתובה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מאחר שחוב זה ספק אם חמישים]‪.‬‬ ‫את אשתו ולא נתן לה כתובתה‬ ‫מזו‪,‬‬ ‫יתרה‬ ‫הדלת‬ ‫זכות את‬ ‫בה וימצא‬‫המלון‬‫מחדרי לו‬ ‫ועוד יש‬ ‫הבעל‪ ,‬אל אחד‬ ‫וישלמו‬ ‫שיעשה לו נס‪,‬‬ ‫פירעונו ראוי‬ ‫החזיק את עצמו‬ ‫ולא זמן‬ ‫שזמןכי יגיע‬ ‫שטר חוב‪,‬‬ ‫מסאפינקע זי״ע‪,‬‬ ‫היאהגה״ק‬ ‫כתובה מרן‬ ‫סיפר‬ ‫זכותה‪,‬‬ ‫אתכך נכנס‬ ‫מהאשהואחר‬ ‫יקנהנכנס וישכב‪,‬‬‫שאםפתוחה‪,‬‬ ‫ויזכה הזאת‬ ‫עומד לבדו‬‫פירעונו‬ ‫הלילה הוא‬ ‫באמצע זמן‬ ‫כי יגיע‬ ‫וספקראהלא‬ ‫פעם אך‬‫ודאי‪,‬‬ ‫ואינוהלך‬ ‫חתונתו‬‫ידוע‬ ‫אינואחר‬ ‫שלו ז״ל‬ ‫הפירעון בנעט‬ ‫הר״מ‬ ‫יטולאתאת‬ ‫שכןלעסוק בסחורה לעיר וויען‪ ,‬ובעת ההיא ברחוב עיר וויען‪ .‬אחרי כן בא אליו שומר אביו שסבר שהיהודי שוכב שם ויהרוג‬ ‫הוא‬ ‫בכתובה‬ ‫תזכה‬ ‫שאם‬ ‫הבעל‬ ‫אצל‬ ‫הוא‬ ‫שווה‬ ‫בכולו‪,‬‬ ‫הבעל‬ ‫כשתצא‬ ‫הוא‬ ‫הפירעון‬ ‫זמן‬ ‫ישלם‬ ‫שוב לא‬ ‫נחלץ ויבא‬ ‫ואם כן‬ ‫צדיק מצרה‬ ‫המגיעבטנולה‪,‬‬ ‫בשגגה‪,‬‬ ‫לאחרים בנו בר‬ ‫עומד באמצע‬ ‫זכותם‬ ‫למכור‬ ‫איש אותו‬ ‫האשה וירא‬ ‫משומרי העיר‬ ‫שם ואצל‬ ‫ואין‬‫לדור‬‫במותו]‪,‬‬ ‫או יהודים‬ ‫רשות [בגט‬ ‫לאורחים‬ ‫מבעלה‬ ‫האשההי ׳‬ ‫לא‬ ‫בוודאי‬ ‫בידו‬ ‫שיהיה‬ ‫ונמצא‬ ‫כלום‪,‬‬ ‫לה‬ ‫הספק‪.‬‬ ‫על‬ ‫שום‬ ‫בקביעות‪ ,‬ולן בבית אכסניא גדולה ויעסוק הסימטא‪ ,‬ויגש אליו וישאלהו‪ :‬מי אתה ומה אחר תחתיו‪ .‬ר׳ מרדכי בנעט לקח את שלו‬ ‫אין‬ ‫וכן‬ ‫זה‪,‬‬ ‫זמן‬ ‫יגיע‬ ‫מתי‬ ‫ידוע‬ ‫תשלום‬ ‫מאה בנעט כל שווי הכתובה‪ ,‬על ידי‬ ‫מנה‪ ,‬ויצא‪ ,‬והרוצח בעל האכסניא גם כן נתעלה‬ ‫הכתובהמרדכי‬‫שוויויאמר‪ :‬ר'‬‫אם פה?‬ ‫עושה‬ ‫כגון‬ ‫אלקיותמות‬ ‫ויישן‪ .‬אתה‬ ‫אל אם‬ ‫פעם‪ ,‬כי‬ ‫שיגיע אי‬ ‫וישכב ויקרא‬ ‫ודאות‬ ‫בשיעוריו‬ ‫ממנה‬ ‫בחמישים זכותה בלבד‪[ ,‬כגון אם יקנה‬ ‫לאחרים‬ ‫זכותו‬ ‫מוכרסוחר‬ ‫הבעל איש‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫יורש‬ ‫הוא‬ ‫בעלה‪,‬‬ ‫לפני‬ ‫האשה‬ ‫שאספר בטח לא על ראש העץ‪ ,‬כן יאבדו כל אויביך ה׳‪.‬‬ ‫אך מה‬ ‫ויהי בלילה ויבא אליו אביו ז״ל מעולם אנכי‪,‬‬ ‫ברםכל‬‫בידו‬ ‫ימות את זכותה בארבעים‪ ,‬יהיו‬ ‫ידעתי‬ ‫או‬ ‫ולא‬ ‫האשה‬ ‫מאמין‪,‬‬ ‫את‬ ‫אינני‬ ‫יגרש‬ ‫אני‬ ‫גם‬ ‫שאם‬ ‫כי‬ ‫הכתובה‪,‬כי מנה‪,‬‬ ‫תאמין‪,‬‬ ‫חובוהלכת מפה‬ ‫את קום‬ ‫ויאמר זה‬ ‫אל בנו‪:‬‬ ‫העליון‪,‬ובכלל‬ ‫נכסיה‪,‬‬ ‫הנס‪,‬‬ ‫על‬ ‫לתודה‬ ‫עוד‬ ‫לסחור‬ ‫מנה המאה‪ ,‬ואם כן שווה לו זכותו בה‬ ‫הוסיף‬ ‫לא‬ ‫רבינו‬ ‫מרחפתהזה‪.‬‬ ‫גדולההחוב‬ ‫יתבטל‬ ‫ובכך‬ ‫מאהאת כל‬ ‫הקונים‬ ‫ויספר לו‬ ‫להנעור‪.‬‬ ‫ישלמו או‬ ‫חולם אנכי‬ ‫לפניה‪,‬‬ ‫עליך‪ .‬וייקץ‪ ,‬ויאמר אם‬ ‫סכנה‬ ‫ששים]‪ .‬עתידותיו בלתי לה׳ לבדו‪.‬‬ ‫ויקדש את‬ ‫הם‬ ‫יזכוואביו‬ ‫הוא דר‬ ‫לפניו‪,‬‬ ‫האלה כיתמות‬ ‫במלון פלוני‬ ‫הדברים ואם‬ ‫שישן תחתיו‪,‬‬ ‫עדים‬ ‫כמעט‬ ‫שני‬‫כשהעידושנית‪.‬‬ ‫ומעתה‪,‬‬ ‫חלום הוא‪ ,‬ויישן‬ ‫בלבו‬ ‫בבנו‬ ‫היה‬ ‫שזה‬ ‫שמעתי‬ ‫וכשהעידו העדים בשקר‪ ,‬שכבר‬ ‫אחרים‬ ‫ומפי‬ ‫ימות‪ .‬ויאמר השומר‪ :‬הלא‬ ‫לבלמנה‪.‬‬ ‫המאה‬ ‫הוציאהו‬‫והתלבש בכל‬ ‫מהר אשתו‪,‬‬ ‫ויאמר‪ :‬את‬ ‫אחדעוד‪,‬שגירש‬ ‫על אביו‬ ‫בשקר‬ ‫ויקיצהו‬ ‫זממו‬ ‫הכתובה‪,‬‬ ‫מלח‪ ,‬אשר‬ ‫בעל ברית‬ ‫פירעון‬ ‫נפתלי ז״ל‬‫זמן‬‫הגיעמו״ה‬ ‫מוכרת זכותה לאחרים הגאון‬ ‫נלכה ונראה‪.‬‬ ‫והאשה‬‫ולאצא מן המקום פן תמות‪ .‬אך הוא אמר דברי דבר הוא‬ ‫לא‬ ‫הכתובה‪,‬‬ ‫חוב‬ ‫את‬ ‫לה‬ ‫שילם‬ ‫זו‪.‬לוויען‪,‬‬‫זכויותובא‬ ‫סוחר משי‬‫הבעל‬ ‫אתהיה‬ ‫להפסיד‬ ‫נעשה רב‬ ‫חזק בארבעים מנה‪ ,‬שאם יגרשנה בעלה טרם‬ ‫מוטל‬ ‫שאינוולבו‬ ‫חובמורידין‬‫בשקר ולא‬ ‫לא מעלין‬ ‫עליו‬ ‫הטילו‬ ‫חלומות‬ ‫ויעלו שניהם ויכנסו למלון לחדר אשר‬ ‫שומרורב‬ ‫אושעיא‬ ‫בצאתו מצאו‬‫ז"ל‪ .‬בר‬ ‫הרמ״בנתן‬ ‫לדעת רב‬‫מנה והקיצו אביו‬ ‫המאה איש‬ ‫בכל במטתו‬ ‫וימצאו‬ ‫שם‪,‬הם‬‫שכביזכו‬‫תתאלמן‪,‬‬ ‫אור׳ מרדכי‬ ‫ששיקרו לומר‪ ,‬שהגיע‬ ‫מצוראלא‬ ‫לבל יחרד‪.‬‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫יקנה‬ ‫הבעל‬ ‫אנכי ולא‬ ‫שאם פליט‬ ‫וישאלהו–מהמאחר‬ ‫מבוקשו‪ ,‬ויאמר‬ ‫לא פפא‬ ‫בעלה‪,‬‬ ‫השומר‬ ‫מהר קרא‬‫חישלפני‬ ‫תמות‬ ‫ואםבדמו‪.‬‬ ‫מתגולל‬ ‫תחתיה‪,‬‬ ‫אין‬ ‫כשהוזמו‪,‬‬ ‫כן‬ ‫ואם‬ ‫עודו מתנמנם ויבא אביו ז״ל ויקחהו הרוג‬ ‫הפירעון‪,‬‬ ‫זמן‬ ‫הכתובה‬ ‫תהיה כל‬ ‫האלה‪ .‬ויעלו‬ ‫זכותה‪,‬‬ ‫כדברים‬ ‫ממה‪,‬את‬ ‫ויספר לו‬ ‫מהאשה‬ ‫האכסניא‪ ,‬וירא בעל האכסניא את ידעתי‬ ‫כלום‪.‬‬‫יטלובעל‬ ‫לחייבם לשלם לו את כל שיעור חוב‬ ‫בציציות ראשו‪ ,‬ויוציאהו מן המטה‪ ,‬ודרך את‬ ‫אישכל‬‫נושאאת‬ ‫להפסידו‬ ‫שזממוהאכסניא‬ ‫נמצא את בעל‬ ‫יותר‪ ,‬שלו‪,‬‬ ‫שניהם וימצאו‬ ‫שווה ויודה‬ ‫הבעל ויבהל‬‫שזכות היהודי‪,‬‬ ‫[הסיבהעל מטת‬ ‫הכתובה‪ ,‬שכן לא זממו להטיל עליו‬ ‫החלון הוציאהו ויציגהו באמצע הרחוב כמו בנו שוכב‬ ‫בה‪,‬עלוכל‬ ‫האשה‬ ‫חוץאתמזכות‬ ‫הכתובה‬ ‫ואוכל הרוג‪,‬‬ ‫בנכסים‪,‬‬ ‫את החיוב הזה‪ ,‬אלא להפסידו במה‬ ‫השקיף‬ ‫היהודי חי‪,‬‬ ‫וכראותו‬ ‫היהודי כסף‬ ‫מוחזקשיש את‬ ‫כי בדעתו‬ ‫כבר‬ ‫הואומיד‪,‬‬‫שהי׳ שוכב במטה לבוש כתונת ומכנסי בד כיתיכף‬ ‫לו‪.‬כי בנו הוא‪ ,‬הלך בעצמו אל‬ ‫ישלמו‬ ‫וירא‬ ‫זה ההרוג‬ ‫ברשותו‪].‬בנו פני‬ ‫זמן שהם‬ ‫פירותיהם כל‬ ‫שנפסד בהגעת זמן הפירעון בלבד‪.‬‬ ‫בינתיים כנראה שב‬ ‫להרגו‪ ,‬אך‬ ‫ומצנפת לבנה על ראשו‪ ,‬ויעמוד שם כאיש רב אמר‬ ‫עכ״לרק‬ ‫ישלמו לו‬ ‫חסדא –‬ ‫פשעו האיום‪.‬‬ ‫ולדעת רב‬ ‫ויודה על‬ ‫זמן שרי המשפט‬ ‫ומבשתו שהגיע‬ ‫ומיראתו מפני‬ ‫הרעים‪ ,‬קודם‬ ‫ואם כן‪,‬‬ ‫נפסדלא מדרכיו‬ ‫מה גם כי‬‫במה‬ ‫לברר‪ ,‬אתו‪,‬‬ ‫יש מה נהיה‬ ‫ולפיכך‬ ‫ולא ידע‬ ‫נדהם‪,‬‬ ‫מקבל‪ ,‬אם היה הוא‬ ‫שהיהוואראל‪.‬‬ ‫אבד״ק ס׳‬ ‫כפיהג׳מה‬ ‫זכות דו״ז‬ ‫אמר לילך‬‫בכתובה‬ ‫עקלקלות‪,‬‬ ‫לבעל‬ ‫הפירעון‪ ,‬יש‬ ‫שהלך בדרך‬ ‫הבעל בהגעת זמן הפירעון של‬ ‫הכיר את אביו לבעל שם או למלומד בנסים‪ ,‬אביו על‬ ‫>>‬ ‫‪14‬‬ ‫‪6‬‬ ‫םיטוקיל אתלימד אחוור‬ ‫ליקוטים‬ ‫דמילתא‬ ‫בניאבתלימ‬ ‫היכלאד‬ ‫רווחאאחוור‬ ‫חבורות‬ ‫םיטוקיל אתלימד תאורחוובוחר אםילטוכקיילה ינ‬ ‫בעניין "שלוש טעויות עתיד שרו של רומי לטעות"‬ ‫מקלט‬ ‫מדוע יצטרכו לעתיד לבוא להוסיף ערי‬ ‫אמר ריש לקיש שלש טעיות עתיד הקב"ה שהשטן לא יהיה שם במעמד אתה 'אהבו ה'' כאמור‪ ,‬וזה שיסדו אותו‬ ‫יזכו לכל היעודים שהובטח להם‪ ,‬וכבר לא‬ ‫להיכן גולין לערי מקלט‪ ,‬לשלש בספר 'חסדי דוד' על התוספתא‪ ,‬וז"ל‪" :‬ואי‬ ‫בס"ד"‪.‬‬ ‫בזמירות והבן‪ ,‬וזה ענין נפלא‬ ‫ישראל‬ ‫שרו של רומי לטעות‪ ,‬דכתיב (ישעי' הר סיני‪ ,‬שלא יקטרג על בני‬ ‫מקלט‪ .‬שנחשב השטן כהורג‬ ‫לעריהדבר‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫ובעומק‬‫יצטרכו‬ ‫יעו"ש)‪(...‬ישעי'‬ ‫התורה‪.‬לבא כתיב‬ ‫דהא לעתיד‬ ‫לך‪ ,‬את‬ ‫שקבלו‬ ‫כנען‪ ,‬מהקשיא‬ ‫בגדים‬ ‫שבארץ‬ ‫ולשלשחמוץ‬ ‫הירדן מאדום‬ ‫שבעברזה בא‬ ‫סג‪ ,‬א) "מי‬ ‫וכיו"בלבא‬ ‫לעתיד‬‫"שהדברים ההם‬ ‫ושחיטתו‬ ‫ילמדו‬ ‫הנפש‪,‬לחלק‬ ‫ולא‬ ‫את עוד כתב‬ ‫חרב‬ ‫גוי‬ ‫אל‬ ‫גוי‬ ‫ישא‬ ‫'לא‬ ‫שנאמרטועה שאינה קולטת אלא כן אני אומר‪ ,‬כי בעת שישראל מזמרין‬ ‫ד)‬ ‫ב‪,‬‬ ‫הערים‬ ‫שלש‬ ‫'את‬ ‫יד)‬ ‫לה‪,‬‬ ‫(במדבר‬ ‫מבצרה"‪,‬‬ ‫נאמריםסוכה נב‪ ).‬תהיה מדין גואל הדם‪,‬‬ ‫ובזה‬ ‫דוד‪...‬‬ ‫בן‬ ‫משיח‬ ‫ביאת‬ ‫אתיא‬ ‫קודם‬ ‫מתניתא‬ ‫(ראה‬ ‫דהך‬ ‫תריץ‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫מלחמה'‬ ‫בצר והוא גולה לבצרה‪ ,‬טועה שאינה 'יחשוב לו בבצרה' כו'‪ ,‬הנה סיבה מאת‬‫עוד‬ ‫תתנו‬ ‫הערים‬ ‫שלש‬ ‫ואת‬ ‫לירדן‬ ‫מעבר‬ ‫תתנו‬ ‫כגואל‬ ‫בנין בית‬‫עבורנו‬ ‫גדולה‪ ,‬הנה‬ ‫קושיאנחשב‬ ‫היצר לימות‬ ‫כביכול‬ ‫הרע‬ ‫העולם הזה‬ ‫גם כן‬‫והקב"ה‬ ‫יתורץ‬ ‫השטן‬ ‫'אין בין‬‫דאמר את‬ ‫לשלח‬ ‫כשמואל‬ ‫"בעבר השי"ת‬ ‫הקשו‪:‬טועה‬ ‫מזיד היה‪,‬‬ ‫ובגמרא‬ ‫והוא‬ ‫שוגגוגו'‪.‬‬ ‫אלאכנען'‬ ‫בארץ‬ ‫קולטת‬ ‫ה'אור‬ ‫דבריוהזכיר‬ ‫להביא עתיד‬ ‫הנכוןהבית של‬ ‫(ברכות‬ ‫בלבד'‬ ‫הדם‪ ,‬מן‬ ‫מלכיות‬ ‫שעבוד‬ ‫אלא‬ ‫המשיח‬ ‫שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך לבל ישמע זאת‪ ,‬למען יתקיים מאמרם‬ ‫יחזקאל הוא‬ ‫של‬ ‫ופירש"י‪:‬‬ ‫תלת"‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫בארץ‬ ‫תלת‪,‬‬ ‫הירדן‬ ‫שופטים‬ ‫בפר' לעתיד‬ ‫וקשה‪ ...‬הלא‬ ‫הפסוקים‬ ‫מהז"ל בפי"ב‬ ‫הק' על‬ ‫שפירש‬ ‫ואשמות‪,‬‬ ‫חטאות‬ ‫הרמב"ם‬ ‫החיים'‬‫שם‬ ‫נקטוידוע‬ ‫עתידשיטתא‬ ‫לטעות‪,‬‬ ‫לד‪ ,):‬וכהך‬ ‫רומי ‪-‬כמו ז"ל כי‬ ‫של שלש‬ ‫שבטים‬ ‫וברש"י‪:‬שני"שרו‬ ‫א)‪ ,‬בנחלת‬ ‫"בתמיה‪,‬‬ ‫הוא" (יב‪,‬‬ ‫שונא‬‫קשה‬ ‫איש‬‫יהיהעוד‬ ‫"וכיתמיד‪,‬‬ ‫יא‪-‬יב)‪:‬זולת‬ ‫צ"לכל יעודי‬ ‫יט‪,‬הקרבנות‬ ‫מהר"ש‬ ‫(דבריםכל‬ ‫והיינו‪ ,‬כי‬ ‫יתבטלו‬ ‫(לכאורה‬ ‫אלגאזיה"א"‪,‬‬ ‫מהר"ש מלכים‬ ‫"אמר מהל'‬ ‫ותירצו‪:‬יפרע‬ ‫שבתחלה‬ ‫שבטים"‪,‬‬ ‫לבצרה‪,‬‬ ‫עשרה‬ ‫שיברח‬‫סמאלבנחלת‬ ‫לאביונפש‬‫והכהו‬ ‫עליומת ‪-‬‬ ‫טומאת‬ ‫מזכירוקם‬ ‫הבא ‪ -‬ולא‬ ‫וארב לו‬ ‫בספרו‬‫ביחזקאל‬ ‫לרעהו‬ ‫נמצאים‬ ‫שם‬ ‫הדברים לעולם‬ ‫הנביאיםכינאמרו רק‬ ‫(הושע אלקבץ‪,‬‬ ‫כדכתיב‬ ‫להחרב‪,‬דכתיב‬ ‫שכיחי רוצחים‪,‬‬ ‫בגלעדהקץ‬ ‫כשיגיע‬ ‫ממנו אביי‪,‬‬ ‫ושלחו‬ ‫כה‪ ,‬ח)‬ ‫האל‪.‬‬ ‫(ישעי'‬ ‫הערים‬ ‫אחת כתיב‬ ‫יהיו‬ ‫שעדיין‬ ‫ולאמוונס אל‬ ‫יטמאו‪ ,‬הלא‬ ‫ומת‬ ‫יתכן‬ ‫ושפיר‬ ‫המשיח‪,‬‬ ‫לימות‬ ‫(שם ו‪,‬כד‪,‬ח)כא) 'יפקוד ה' על צבא המרום 'אילת אהבים' על שיר השירים‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫מדם'‪,‬‬ ‫עקובה‬ ‫און‬ ‫פועלי‬ ‫קרית‬ ‫'גלעד‬ ‫ונתנודכלאתו‬‫משםלפרש‬ ‫אתונראה‬ ‫ולקחועל כן‬ ‫המבואר' וזהו דלא‬ ‫עירו לנצח'‪,‬‬ ‫(ארה"ב‬ ‫'בלע המות‬ ‫משהלערי מקלט‪,‬‬ ‫זקני‬ ‫ויצטרכו‬ ‫'ישמח‬ ‫רוצחים‬ ‫עוקבין ראה‬ ‫האדמה על‬ ‫אלעזר שהיו‬ ‫מלכי‬ ‫עלא"ר‬ ‫מדם'‬ ‫'עקובהכך‬ ‫מאיואחר‬ ‫במרום'‪,‬‬ ‫"פרשה‬ ‫בידמדבר בזמן משיח בן יוסף‪ ,‬וההבטחות‬ ‫וזל"ק‪:‬‬ ‫וגו'"‪,‬‬ ‫ומת‬ ‫הדם‬ ‫משה' אות‬ ‫גואל‬ ‫בתירוץ זה‪.‬‬ ‫זה‬ ‫נתרצה 'דרש‬ ‫בהערות‬ ‫כהש"כ שלא‬ ‫להרוג נפשות"‪ ,‬וכיוצא בזה אמרו כלפי תשע"ז)‬ ‫האדמה"‪.‬‬ ‫מכות‪,‬‬ ‫בגמרא‬ ‫וברוך הוא‬ ‫שאמרו דוד‪,‬‬ ‫בזמן משיח בן‬ ‫הם מה‬ ‫'מכל‬ ‫רומזת‬ ‫תאמר‪ ,‬סוף‬‫ד‪ ,‬כג)‬ ‫הגדולות‬ ‫זו‬ ‫"ואם‬ ‫(משלי‬‫ה'חסדי דוד'‪:‬‬‫וממשיךשכתוב‬ ‫ישראל‪ :‬יב‪ ).‬מקרא‬ ‫למהארץשייסד‬ ‫המקור של‬ ‫הוא במרכזה‬ ‫שהיתה‬ ‫שכם זה‬ ‫מאמר‬ ‫'שלשה טעיות עתיד שרו של אדום‬ ‫חיים'‪,‬‬ ‫תוצאתהנביאים‬ ‫דאמר 'כל‬ ‫היודע"‪.‬‬ ‫יוחנןממנו‬ ‫לבך כי‬ ‫משמר נצור‬ ‫תיקשי לר'‬ ‫דודוט) סוף‬ ‫יצחק‪( ,‬שם‪,‬‬ ‫הזקן בן ר'‬ ‫רוצחים‪ ,‬דכתיב‬ ‫שכיחי‬ ‫שמעון‬‫"בשכם נמי‬ ‫הפייטן ר'‬ ‫רבינוהוא‬‫דברימהם‬ ‫הביאואחד‬ ‫דבריולבא'‪,‬‬ ‫ובסיוםלעתיד‬ ‫'נצור‬ ‫המשיח אבל‬ ‫לטעות‬ ‫לימותיצר הרע‬ ‫מאסר של‬ ‫נתנבאו אלא‬ ‫ענינו‪' ,‬מכל'‬‫ירצחו לא‬ ‫דרךפה‪:‬‬ ‫שבת‬ ‫במס'‬ ‫כהנים‬ ‫מזכירוחבר‬ ‫(רש"יגדודים‬ ‫'וכחכי איש‬ ‫של רש"י‬ ‫שערי מקלט קולטות ההורג בשוגג‬ ‫יצר‬ ‫במאסר‬ ‫הלב‬ ‫לעולם הבא עין לא ראתה וכו''‪ ,"...‬ועל כך‬ ‫תהא‬ ‫שלא‬ ‫לבך'‪,‬‬ ‫יום"‬ ‫המקלט‬ ‫יום‬ ‫ערי‬ ‫ה'‬ ‫הבדלת‬ ‫"ברוך‬‫כי‬ ‫בזמר‬ ‫והיינו‪,‬‬ ‫בנוטה)‪,‬‬ ‫וגו''‪,‬‬ ‫שכמה‬ ‫ד"ה‬ ‫בכמההוא‬‫אחרשלבזהאדום‬ ‫שרו‬ ‫האר"י ז"ל שהעלה תירוץ‬ ‫והוא מזיד‪ ,‬וידוע כי‬ ‫חיים'‪,‬‬ ‫'תוצאות‬ ‫מהלב‬ ‫'ממנו'‬ ‫כי‬ ‫הרע‪,‬‬ ‫נועדה בגלל הרוצחים‪ ,‬וככל שהתרבו מציין לדברי השל"ה הק' ב'תולדות אדם'‬ ‫בסעודת‬ ‫ישראל‬ ‫בתפוצות‬ ‫לאמרו‬ ‫(נהוג‬ ‫מקומות‪ ,‬והא לך לשונו ב'שער המצות'‬ ‫ס"מ הוא שטן הוא יצר הרע‪ ,‬ועליו העיד‬ ‫מקור‬ ‫את דבריו‬ ‫ונביא בה'‬‫ודבקות‬ ‫ויראהבזה‪,‬‬ ‫שהאריך‬ ‫אהבה‬‫פירוש‪ ,‬דוד)‬ ‫(בית‬ ‫שלישית)‪:‬‬ ‫בסעודהערי מקלט‪.‬‬ ‫היהאוצורך ליותר‬ ‫דשבתא‬ ‫צפראהרוצחים‬ ‫איש כי הרי‬ ‫שונא'‪ ,‬כי‬ ‫יהיהקשה‪,‬‬ ‫"לכאורה‬ ‫ואמר 'כי‬ ‫שופטים)‪:‬‬ ‫הכתוב כאן‬ ‫(פר'‬ ‫[ראה 'אילת אהבים' על שיר‬ ‫וכתיב‬ ‫וגו'‪,‬‬ ‫חרב'‬ ‫גוי‬ ‫אל‬ ‫גוי‬ ‫ישא‬ ‫'לא‬ ‫כתיב‬ ‫"בבואו ומכאן עולה התמיהא כלפי מה שמצינו במילואם‪.‬‬ ‫החיים‬ ‫לו‬ ‫זבח‬ ‫בגדים‪,‬‬ ‫חמוץ‬ ‫מאדום‬ ‫אין שונא לאדם כיצרו הרע‪ ,‬והוא מקור‬ ‫עתידים השירים (ד‪ ,‬יד)‪" :‬שמעתי בקול מורי‬ ‫וגו'‪,‬לבאראותו‬ ‫בבוגדים‬ ‫שלעתיד‬ ‫וטבח לו‬ ‫חכמינו ז"ל‪,‬‬ ‫בדברי‬ ‫בבצרה‬ ‫מראה 'בלע‬ ‫ריעות‬ ‫הוא וכתיב‬ ‫ישחיתו וגו''‬ ‫'לרעהו'‪ ,‬כי‬‫בדבריו‪ ,‬כי סדרן‬ ‫השנאה‪ .‬ולא‬ ‫בפסוק‬ ‫שמה המה‪,‬‬ ‫'לא ירעו‬ ‫בארץ‬ ‫הק' יסד‬ ‫אשר‬ ‫השל"ה‬ ‫שכתב קדושים‬ ‫בבצרה‬ ‫לו‬ ‫יחשוב‬ ‫העוצר‪,‬‬ ‫אדומי‬ ‫כי כן‬ ‫נצטווינו‬ ‫למדרגה‪,‬‬ ‫ממדרגה‬ ‫יהיה‬ ‫המשיח‬ ‫ימות‬ ‫של‬ ‫להבדיל עוד שלש ערי מקלט‪ ,‬וכמו‬ ‫שונא‬ ‫ולמהוהוא‬ ‫מיעצם‪,‬‬ ‫ואם כן איך‬ ‫לטובתם‬‫לנצח' וגו'‪,‬‬‫המות כי‬ ‫לכל‪,‬‬ ‫"ואם 'מכל משמר נצר לבך' וכו'‪ ,‬כי 'משמר'‬ ‫בתוכה‬ ‫תקלוט כבצר‪ ,‬ומלאך כאדם‬ ‫רש"י על הפסוק (דברים יט‪ ,‬ח ט)‪:‬‬ ‫אחרות‪,‬‬ ‫מקלט‬ ‫ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות‪,‬‬ ‫ערי‬ ‫ג'‬ ‫להוסיף‬‫אחת‪,‬מ‪,‬ובכן‬ ‫ג)‬ ‫לבא‬ ‫לעתיד‬ ‫(בראשית‬ ‫המעלות בבת‬ ‫לו‬ ‫לסוהר‪ ,‬כענין‬ ‫שיזכו לכל‬ ‫אהבואת הואולאשם‬ ‫יעצר‪,‬‬ ‫ינצר‪ ,‬ומזיד כשוגג במקלט‬ ‫צריך לך‬ ‫אבלכי יש‬ ‫להחטיאו‪,‬‬ ‫ירבו לוהרוצחים‪.‬‬ ‫הלב קשה‬ ‫שאורב‬ ‫הזה‬ ‫שהיתה‬ ‫'וארב' ‪-‬שאז‬ ‫כנראה‬‫קושיא כי‬ ‫במשמר'‪ ,‬אמר‬ ‫"ובזה יתורץ‬ ‫אתם‬ ‫כתב‪:‬‬‫כי תשמר 'ויתן‬ ‫ירחיב ה' אלקיך את גבלך וגו'‬ ‫נוצר"‪.‬‬ ‫את ה' כל חסידיו אמונים‬ ‫האדם‬‫שעושה הוא‬ ‫נתחייב מיתה‬ ‫ראשונה‬ ‫כשחטא הבל‬ ‫והישר‪',‬ואם‬ ‫שעבירה‬ ‫אם‬ ‫שופטים כתיב‬ ‫שתדע‪ ,‬כי‬ ‫לדעת‬ ‫אלא הטוב‬ ‫בפרשת‬ ‫לכסוף‬ ‫מטבעומימי‪,‬‬ ‫ערים לי‬ ‫שלש(פר'‬ ‫משה'‬ ‫כל המצוה הזאת ויספת לך עוד‬ ‫וידוע מה שכתוב ב'ישמח‬ ‫מוצא‬‫אחיו ‪...‬‬ ‫ובזה‬ ‫כשגגה‪ ,‬קין‬ ‫ולכן נהרג ע"י‬ ‫וגו' ויספת לך‬ ‫זרעיותיו‪...‬אלא‬ ‫אינו עושה‬ ‫מכמרתו‪,‬‬ ‫גבולך אל‬ ‫וכל‬ ‫ויאספהו‬ ‫אלקיך את‬‫יעיקהו היצר‬ ‫ירחיב' לאירחיב ה'‬ ‫"'ואם זמר‬‫וברש"י‪:‬אודות‬ ‫תורה צוה)‬ ‫על השלש האלה"‪,‬‬ ‫וזאת הברכה ד"ה‬ ‫זכו‬ ‫אם‬ ‫המשיח‪,‬‬ ‫לביאת‬ ‫היצר שער ליכנס לנפש‪ ...‬גם מסביר לו‬ ‫קצים‬‫תשע‪,‬‬ ‫שני‬ ‫'הרי‬ ‫כי‬ ‫רש"י‬ ‫ונודע‬ ‫ופירש‬ ‫ערים'‬ ‫שלוש‬ ‫"ומן האמור פירשתי בזמירות ולכן אמר 'מכל משמר'‪ ,‬מכל מיני מאסר‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫וקנזי‬ ‫קיני‬ ‫ארץ‬ ‫לך‬ ‫לתת‬ ‫נשבע‬ ‫וז"ל‪:‬כאשר‬ ‫זה‪- ,‬‬ ‫טוב‪,‬‬‫הקץ‬ ‫לרע‬‫והנה אם‬ ‫ויאמר‬ ‫מעשה ‪-‬הרע‬ ‫'בעתה'‪,‬‬ ‫קלהכנען‬ ‫או‬ ‫בארץ‬ ‫‪-‬פנים על‬ ‫'אחישנה'‪ ,‬לא זכו‬ ‫עבירה‬ ‫דברושלש‬ ‫הירדן‬ ‫בעברומכל‬ ‫שלשלבך'‪,‬‬ ‫תשע‪' ,‬נצור‬‫בידינו‬‫קבלה‪ -‬הרי‬ ‫עוד שלש'‬ ‫(כאשר‬‫'ויספת לך‬ ‫קודש‬ ‫וקדמוני‪.‬‬ ‫של שבת‬ ‫מתגבר‬ ‫של הבל‪,‬‬ ‫ובזה‬ ‫מזה‪,‬זרעו‬ ‫אורב גדול‬ ‫שיתוקנו כל‬ ‫בבחירתו כי בבוא‬ ‫ורשותו‬ ‫בעתו ודאי‬ ‫לבוא'‪ .‬ותמיהה‪,‬‬ ‫ואין לך‬‫הוא‬ ‫לעתיד ישאר‬ ‫ושלש כי אם‬ ‫לעתיד‬ ‫וג'‬ ‫כנען‬ ‫שהזמירות שנתפשטו בישראל נאמרו חמורה‪,‬‬‫שבארץ‬ ‫וג'‬ ‫הירדן‬ ‫שבעבר‬ ‫ג'‬ ‫משא"כ‬ ‫לא נתקן‬ ‫עליו'‪,‬‬ ‫'וקם עדיין‬ ‫'אחישנה'‬ ‫אומרו‬ ‫מעצמו‬ ‫עליו‪,‬אםוהוא‬ ‫הואשום רע‪...‬‬ ‫הקץ הוא‬ ‫חיים'‪,‬יקרה‬ ‫אבל‬ ‫בודאי לא‬ ‫תוצאות‬ ‫השלימות הזה‬ ‫(פר'‬ ‫בספרי‬ ‫הוא‬ ‫ברוח הקודש)‪' :‬ראותו כי כן אדומי – 'ממנו‬ ‫הדברים‬ ‫ומקור‬ ‫לבא"‪,‬‬ ‫שיהרגוועל‬ ‫השערה‪...‬‬ ‫כחוט הוא זה‬ ‫והתיקון להם‬‫הבל‪,‬שהיה‬ ‫טוב‬ ‫קודםשללכן‪,‬‬ ‫יעלה מעלה בית אל‪ ,"...‬והיינו‪ ,‬כי בעת‬ ‫רק‬ ‫יהיה‬ ‫זרעו‬ ‫ולא‬ ‫מהעולם‬ ‫יכלה‬ ‫הרע‬ ‫במכילתין כי‬ ‫אהבו את‬ ‫בירושלמי‬ ‫לווכן הוא‬ ‫בבצרה וגו'‪,‬‬ ‫יחשובמב)‬ ‫שופטים‬ ‫העוצר‬ ‫ואומרו‬ ‫שהרי אז‬ ‫עליו‪.‬‬‫במזיד‪,‬‬ ‫ויקום‬‫יתגבראך לא‬ ‫החטאהמשיח‪,‬‬ ‫הריהו‬ ‫בפסוק הנ"ל‬ ‫אחר ביאת‬ ‫ידי‬ ‫קושיא‪ ,‬הרע‪,‬‬ ‫בידי יצר‬ ‫נשלט לי‬ ‫האדםעוד יש‬ ‫בהחלט‪...‬‬ ‫וכן‬ ‫ה"ג)‪,‬‬ ‫פ"ב‬ ‫(מכות‬ ‫חסידיו אמונים נוצר'‪ ,‬והוא מיוסד שאין‬ ‫ובתוספתא‬ ‫ה"ו)‬ ‫ה' כל(פ"ב‬ ‫יהיהעל‬ ‫מדבר‬ ‫אלא‬ ‫שהוא‬ ‫העיר וגו'‪,‬‬ ‫גוי חרב'‬ ‫נפש'‪,‬אלכאן‬ ‫וזוכה‬ ‫'והכהו‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫ופירשו רז"ל‬ ‫ישא גוי‬ ‫'לא‬‫במעלותערים'‪,‬‬ ‫מעצמועוד שלוש‬ ‫'ויספת לך‬ ‫נפש עולה‬ ‫עתיד‬‫ושמירת‬ ‫טעות‬ ‫רוצח‬‫(הל' 'ג'‬ ‫מאמר הרמב"ם‬ ‫חכמינו ז"ל‬ ‫על הביא‬ ‫פירוש‪,‬‬ ‫נפש'‪,‬בשוגג‪,‬‬ ‫הרוצחים‬ ‫'והכהו‬ ‫אמריתרבו‬ ‫ולזהידי כן‬ ‫מקום‬ ‫קדמוני'‪ ,‬שהוא‬ ‫ס"מ‪,‬‬ ‫ודבקות בה'‬ ‫בשוגג‪ ,‬ועל‬ ‫ויראה 'קיני קניזי‬ ‫ל"אהבהנו‪ ).‬דהיינו‬ ‫מוסיפין (ב"ב‬‫המשיחלהבין‬ ‫המלךאבל יש‬ ‫ה"ד)‪" :‬בימי‬ ‫לטעות' כו'‪,‬‬ ‫פ"חאדום‬ ‫שרו של‬ ‫עמודי דגרסא‬ ‫תמות‬ ‫החטא‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫ובפרט שצריך למהר תיקון זרעיותיו‬ ‫כי‬ ‫בנפשו‬ ‫בהביאו‬ ‫שחובל‬ ‫משה'‬ ‫ה'ישמח‬ ‫עמון ומואב ואדום‪ ,‬כי עשר אומות הבטיח‬ ‫וכוונת‬ ‫החיים"‪,‬‬ ‫'ויספת‬ ‫ענין‬ ‫שנאמר‬ ‫מה‬ ‫וגם‬ ‫השש‬ ‫אלו‬ ‫בזמירות‪,‬‬ ‫על‬ ‫זה‬‫אחרות‬‫יסדו‬ ‫שלש‬ ‫מה‬ ‫לענין‬ ‫לבא כי‬ ‫שלעתידרוצח‪,‬‬ ‫צריך הס"מ‬ ‫ולכןנחשב‬ ‫גדול‪ ,‬כן‬ ‫במהירות[בגלל‬ ‫אמירת‬ ‫אלא שבע‪,‬‬ ‫הנפש‬ ‫בזמן‬‫ולא נתן‬ ‫ללמדנו‪ ,‬כי‬ ‫לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫הקב"ההללו‪,‬‬ ‫הסמיכות לזה 'אהבו את ה' כל חסידיו' דברים‬ ‫האלה'‪,"...‬‬ ‫השלש‬ ‫על‬ ‫ערים‬ ‫שלש‬ ‫עוד‬ ‫לך‬ ‫נוספיםנפש‬ ‫ומיתת‬ ‫לפגם‬ ‫גרם‬ ‫תוסיף ג' ערי מקלט"‪[ .‬לתירוצים‬ ‫החטא‬ ‫השטן‬ ‫לעתיד יש‬ ‫מחמת‬ ‫שולח‬ ‫הקב"ה וכי‬ ‫שלוש‪ .‬וקשה‬ ‫האמור‪ ,‬שבו‬ ‫ולעתיד עוד‬ ‫עה"ת הזמר‬ ‫מאחר‬ ‫להבין‪,‬כהן'‬ ‫יש 'שפתי‬ ‫בספר‬ ‫לומר‪ ,‬כי‬‫עמד בזה‬ ‫והנראה‬‫וכו'‪ ,‬וכבר‬ ‫פירוש‬ ‫לבצר‬ ‫אל אחת'‪,‬‬ ‫פארמא אות‬ ‫האל'‬ ‫מכת"י‬ ‫'הערים‬ ‫'ונס‬ ‫הישראלי]‪,‬‬ ‫חסידים'‬ ‫אחת‬ ‫ממילא‬ ‫עב‪ ,‬ח)‬ ‫קצרים‬ ‫ראה 'ספר‬ ‫אל‬ ‫ינוס‬ ‫חידושים (תהלים‬ ‫האיש‬ ‫נזכה‬ ‫כראוי]‪.‬‬ ‫בזה‬ ‫אם‬ ‫שבו‬ ‫הקדושה‬ ‫רצוי‬ ‫זמן‬ ‫גבול בדבר‪ ,‬הלא כתיב‬ ‫במעלות‬ ‫הוא‬ ‫מאתנו‪,‬‬ ‫לעלות‬ ‫שלוש‬‫בשבתו‪,‬‬ ‫ושומעו‪,‬‬ ‫רצחנים‬ ‫לשאול‬ ‫יש‬ ‫וכי‬ ‫שבת‬ ‫עומד‬ ‫"ויש‬ ‫למה‪,‬‬ ‫מדי‬ ‫שם)‪:‬‬ ‫הרע‬ ‫המשיח‬ ‫זה‬ ‫שופטים‬ ‫יצר‬ ‫מזמרין‬ ‫לימות‬ ‫הוא‬ ‫שאנו(פר'‬ ‫ערים‬ ‫והשטן‬ ‫תתרנד; 'ידי משה' על המדרש (דב"ר ב‪ ,‬ל);‬ ‫'וירד מים עד ים'‪ ,‬כי בודאי ימשול משיח‬ ‫'ושלחו‬ ‫הליקוטים'‬ ‫המקלט‪,‬‬ ‫מערי 'ספר‬ ‫שהיאשופטים;‬‫שיסדו‬ ‫"וזהכן נראה‬ ‫דוד' פר'‬ ‫עצמה‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬על‬ ‫'פני‬ ‫משה'‪:‬‬ ‫ה'ישמחסופו‬‫העולם עד‬ ‫ומסיים‬ ‫בעולם‪ ,‬מסוף‬ ‫שלוםשעתיד‬ ‫שידברחז"ל‬ ‫יתקיים מאמר‬ ‫אופן המשיח‬ ‫באיזהלימות‬ ‫מעלה‪,‬‬ ‫של‬ ‫דין‬ ‫בית‬ ‫לבעל סדר הדורות (אות קיט); 'ילקוט‬ ‫הם‬‫אדומי‬ ‫עירו'‪,‬‬‫כן‬ ‫זקני‬ ‫כי‬ ‫'ראותו‬ ‫שכל ההצלחות הגדולות לא יהיו תיכף‬ ‫חז"ל‬ ‫מאמר‬ ‫בזמירות‬ ‫י"ב‬ ‫את‬‫פרק‬ ‫שומע‬ ‫שכתב‬ ‫הוא‬ ‫לשיטתו‬ ‫גם‬ ‫(‪-‬הלא‬ ‫הולך‬ ‫שהוא‬ ‫לטעות‬ ‫הוא אע"פ‬ ‫'ולקחו‬ ‫אדום‪,‬למלך'‬ ‫של 'משנה‬ ‫השרקד);‬ ‫משיח אות‬ ‫עיר של‬ ‫ובודאי‬ ‫שהיא(ערך‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫בבצרה'‬ ‫בביאת הגאולה‪ ,‬רק בהמשך זמן שתתרבה‬ ‫חדש'‬ ‫לו‬ ‫יחשוב‬ ‫העוצר‬ ‫א)‬ ‫לאמיתו‪,‬‬ ‫(הלכה‬ ‫הדבר‬ ‫ומלחמותיהם‬ ‫לו‬ ‫נתברר‬‫מלכים‬ ‫וכבר‬‫מהלכות‬ ‫הדברים‪,‬‬ ‫גואל‬ ‫'ביד‬ ‫יתנוהו‬ ‫המשפט‬ ‫לרמ"ד וואלי (פרשת שופטים שם); 'תורת‬ ‫ה'‬ ‫פי‬ ‫ועל‬ ‫אותו'‪,‬‬ ‫והיאך'אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל הדעה בישראל‪ ...‬אז תתבטל הקליפה מכל‬ ‫מאת‬ ‫סיבה‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫שמזמרין‬ ‫בשעה‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫צריך‬ ‫כרחך‬ ‫ועל‬ ‫יטעה)‪,‬‬ ‫שאנו‬ ‫הדם' הוא אבינו שבשמים [=אחרי‬ ‫משה' לבעל החת"ס (פר' שופטים שם);‬ ‫וכיון‬ ‫יתבטלו‬ ‫הרע‪,‬‬ ‫היצר ואז‬‫הוא עד ים‪,‬‬ ‫השטן מים‬‫ויתקיים וירד‬ ‫לשלוח את‬ ‫כמנהגו וכל‬ ‫עולם מתן‬ ‫בשעת‬ ‫עולםכיאלא‬ ‫הגאון‪,‬‬ ‫דבר שכתב‬ ‫ממנהגו של‬ ‫על דרך‬ ‫הבורא‬ ‫בנים למקום‪ ,‬נחשב כביכול‬ ‫'מהר"ם שיק' על תרי"ג מצות (מצוה תקכ);‬ ‫העת‬ ‫הנה‬ ‫שעה‪,‬‬ ‫באותו‬ ‫כל הקרבנות זולת תודה‪ ,‬ואז לא יצטרכו‬ ‫אז‬ ‫איננו‬ ‫שהוא‬ ‫שם‬ ‫שיהיה‬ ‫יהא‬ ‫הדעת‬ ‫לבל‬ ‫על‬ ‫לשלחו‬ ‫עולה‬ ‫אין‬ ‫זה‬ ‫סיבה‬ ‫כל‬ ‫עם‬ ‫היה‬ ‫נוהג'‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫עבורנו‪,‬‬ ‫ב"ה אבינו שבשמים גואל הדם‬ ‫כי‬ ‫חסידיו'‪,‬‬ ‫כל‬ ‫ה'‬ ‫את‬ ‫'אהבו‬ ‫והעונה‬ ‫באותו זמן רצחנים" (ועי"ש דרכו בביאור לערי מקלט"‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי בתחילה יצטרכו‬ ‫יצחק'‬ ‫'זרע‬ ‫מספר‬ ‫שהביא‬ ‫שם‬ ‫(ראה‬ ‫'מנחת חינוך' (מצוה תקכ); 'משך חכמה'‬ ‫וגואל‬ ‫וישחוט את היצר הרע מדין קרוב‬ ‫נוצר'‪,‬‬ ‫'אמונים‬ ‫כי‬ ‫והמעכב‪,‬‬ ‫לערי מקלט‪ ,‬אחרי שעדיין לא יבואו בני‬ ‫המונע‬ ‫הוסר‬ ‫בשם‬ ‫מט"ז)‬ ‫פ"ג‬ ‫(מכות‬ ‫המשניות‬ ‫על הפסוק)‪.‬‬ ‫(פר' שופטים); 'שם משמואל' (פר' שופטים‬ ‫ה'‬ ‫'נוצר'‬‫הדם]‪."...‬‬ ‫מאמינים‪,‬‬ ‫שישראל‬ ‫מה‬ ‫והנה‪ ,‬מה שהעלה ה'שפתי כהן' ‪ -‬ישראל לשלימותם‪ ,‬ואז יבדלו עוד שלש‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫מלובלין‬ ‫יעקב‬ ‫מוהר"ר‬ ‫הגדול‬ ‫"הגאון‬ ‫כרחך שנת תרע"ו) ו'ערוך לנר' (מכות ט‪.):‬‬ ‫אביו של הגאון המפורסם מוהר"ר שיתקיים כמאמר חז"ל‪ ,‬והיינו על‬ ‫שליט"א‬ ‫שטרנליכטשליט"א‬ ‫אהרן‬ ‫אהרן שטרנליכט‬ ‫להרה"ג ר'‬ ‫להרה"ג ר'‬ ‫תשוח"חתשוח"ח‬ ‫שיתכן שהרמב"ם לשיטתיה ‪ -‬כתב כן גם ערים בקני וקניזי וקדמוני‪ ,‬ובהמשך הזמן‬ ‫לכן‬ ‫העשיל ז"ל"‪ ,‬שבשעת מתן תורה סיבב בשלוח את היצר הרע באותו שעה‪,‬‬ ‫‪157‬‬ ‫וכתבו התוס'‪ ,‬שכשם שיש לעדים‬ ‫>> מוכר את הכתובה לאחרים‪[ ,‬כי שאין כאן מחלוקת‪ ,‬אלא שאומדים‬ ‫מדרשא‬ ‫רישדבי‬ ‫מתיבתא‬ ‫פלפולא‬ ‫מבי‬ ‫רק זכות זו בוודאי שלו היא‪ ,‬ואינה את זכות האשה לפי נכסי הבעל‪ ,‬האומרים גירש פלוני את אשתו‪,‬‬ ‫ביהמ"ד‬ ‫הישיבה‬‫שרצו‬ ‫כתלי‬ ‫ראש‬ ‫חבורותלשלם לאשה שאר [מזונות]‬ ‫להפסידו‪ ,‬כך‬ ‫לשלםדברי‬ ‫פלפולים מה‬ ‫שעלו בין‬ ‫לבעל‬ ‫היכלא‬ ‫בני‬ ‫זכותה]‪.‬באשה‪ ,‬שתסכים למכור לו אם הם עידית או זיבורית‪ ,‬כי הקונה |‬ ‫מדקדק בזה‪ ,‬ואם יחד לה הבעל יש להם‬ ‫תלויה‬ ‫ואמר רב פפא שאין משלמים לו קרקע לכתובתה‪ ,‬לפי הקרקע הזה וכסות‪ ,‬שבעל חייב לאשתו‪ ,‬וכשבאו‬ ‫להחזיקה כמגורשת‪ ,‬באו להפסידה‬ ‫אלא מה שזממו להפסידו בכתובה אומדים‪.‬‬ ‫גוי‪,‬‬ ‫מישראל‬ ‫להיות‬ ‫דל"ש‬ ‫תשובות‪:‬‬ ‫הזמה‪,‬‬ ‫ובטור כתוב‪ :‬ושומה זו תלויה מהם‪:‬‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫הכי‬ ‫בלאו‬ ‫לכאו'‬ ‫סדר א'‬ ‫עצמה [כנ"ל]‪ .‬ואף על פי שבעדותם‬ ‫‪ -‬אלא אם כן מעשה ידיה שווים‬ ‫הם באים להפסידו גם‪ ,‬שלא יאכל באשה‪ ,‬שאם היא זקנה או חולה‪,‬‬ ‫רק בכהן‬ ‫כנגד מה‬ ‫שאז‬ ‫וכסות‪,‬היה‬ ‫פסלות לא‬ ‫שאר‬ ‫כשיעור של‬ ‫בפרט להראשונים שכל ההו"א‬ ‫דהא יכול‬ ‫נתחייבאינם‬ ‫גלות ע"פ עדים‬ ‫היאך זה‬ ‫נתקשה את‬ ‫בריטב"אמלוג‪,‬‬ ‫פירות נכסי‬ ‫הזמה‪.‬‬ ‫כלל‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫בגויים‬ ‫ק"ו‬ ‫הזמה‬ ‫כלל‬ ‫וכן‬ ‫ל"ש‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫בישראל‬ ‫שוה‬ ‫אבל‬ ‫למות‪ ,‬אז‬ ‫שקרובה‬ ‫גירושין‪ ,‬אם היא קנטרנית‪ ,‬שמפסידים אותה‪ ,‬מזכים אותה‬ ‫שהרג אבל לא‬ ‫לומר‪,‬הג')לאשמודה‬ ‫לעניין‬ ‫יכולים(בתירוץ‬ ‫מזיד כי‬ ‫הייתי‪ ,‬וכתב‬ ‫משלמים לו‪,‬‬ ‫לומר‬ ‫מורנו רה"י הגאון הגדול ר' משה פרידמן שליט"א‬ ‫שאיןכאןהבעל יכול לסובלה‪ ,‬במעשה ידיה‪.‬‬ ‫וא"כ אין‬ ‫עצמו‬ ‫בעניין‬ ‫באנו‬ ‫ע"פ‬ ‫גולה‬ ‫ולא‬ ‫שהרי‬ ‫מלוג‪,‬‬ ‫בזה‬ ‫נכסי‬ ‫ותמה‬ ‫לה‬ ‫יעוי"ש‪.‬‬ ‫שהיו‬ ‫בפניכם‬‫ידענו‬ ‫או •שגם היא אומרת שנתגרשה‬ ‫‪•• -‬‬ ‫בדבר‬ ‫שיש‬ ‫קרובה להתגרש יותר‪ .‬וגם שמין לפי‬ ‫כיון‬ ‫עצמו‬ ‫ע"פ‬ ‫גולה‬ ‫דאינו‬ ‫אלא להפסידו כתובתה‪.‬‬ ‫די"ל‬ ‫לדחות‬ ‫וכתב‬ ‫הזמה‪.‬‬ ‫כפירוש רש"י ותוס'‪ .‬מה שהיא השדה המיוחדת לכתובתה‪ ,‬כדברי העדים‪ ,‬כי בכך היא מוחלת‬ ‫הדם‪.‬‬ ‫גואל‬ ‫שיהרגנו‬ ‫מיתההוא‬ ‫חיובהנ"ל‬ ‫כל‬ ‫סדר ג'‬ ‫מזידאו בינונית או זיבורית לבעל על חיובו לה כבעל‪.‬‬ ‫עידית‬ ‫היא‬ ‫לומר‬ ‫אלא אם‬ ‫שיכול‬ ‫לפרש‪,‬‬ ‫מרבותיו‬ ‫עדים שהרג‬ ‫שמע‬ ‫דהרי יש‬ ‫רש"ילעיין‬ ‫הייתי‪ ,‬והרי גואל הדם ודאי יכול להורגו וכמש"כ הפני יהושע‪,‬‬ ‫אולם ויש‬ ‫היכי תמצי – שאדם יהרוג אחר בשוגג ויהא חייב גלות‪ ,‬ואם‬ ‫וא"כ שוב יהא גולה ע"פ עצמו‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫בכה"ג יהרגהו במזיד (בעדים והתראה) לא יהא חייב מיתה?‬ ‫•••‬ ‫להיות‬ ‫יכולה‬ ‫צבי הכהן‬ ‫הזאת נפתלי‬ ‫המשבצת‬ ‫ע"י הבה"ח‬ ‫נתרם‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫דויטש ני"ו‬ ‫שלך! ר' מרדכי דוב‬ ‫הרה"ח החפץ בעילום שמו שליט"א‬ ‫לכל ענייני העלון וכן להנצחות‬ ‫לע"נ זקיניו הרה"ק‬ ‫לע"נ הרה"ח ר' מרדכי‬ ‫או לתרומות ניתן לפנות אל‬ ‫העורך‬ ‫לפנות אל‬ ‫יצחק זי"ע‬ ‫והקדשות ניתן‬ ‫משולם זושא‬ ‫בהרה"ק‬‫הנצחות‬ ‫בער‬ ‫בן ר' נפתלי זצ"ל‬ ‫הבה"ח יוסף מרדכי רייכמן ני"ו‬ ‫מהארנאסטייפאל‬ ‫רייכמן ני"ו‬ ‫הבה"ח יוסף מרדכי‬ ‫ולע"נ נחמה בת ר' משה קלמן ע"ה‬ ‫והרה"ק יעקב ישראל בהרה"ק‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ר' מרדכי זי"ע מטשערקאס‬ ‫עימוד‪ :‬מוטי נאמן ‪0548480552‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪8‬‬