תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מ
תורתך שעשועי
ה
דור
יו המ
תחד
שע"י ישי"ג 'נחלת תורה' ירושלים ת"ו
תשפ"ו
תשפ"ז נשא
שובה פרשת -
גיליון לפלפול התלמידים בסוגיות הנלמדות בישיבתנו הק' האזינו
גליון ו'יא'
גליון
תורובח דבר המערכת הישיבה
ראשסוגיות חבורות
דברי
וסיכומי היכלא
מתיבתא
חבורות מביבניריש
הנה עומדים אנו בימים גבוהים אלו 'בין כסא לעשור'
בשבוע דשבת שובה ,נביא כאן אי"ה עניין גודל מעלת לימוד
התורה ויגיעתה בזמנים קדושים אלו.
החת"ס בדרשה לשבת שובה (שנת תקנ"ח לפ"ק) מביא
ילקוט (הושע רמז תקכ"ב) בפרשת שובה ישראל 'לכו ונשובה
הבה"ח נחמן דוד ריטוב ני"ו
הוא לגבי חד ,וכיון דבהאי גברא מקיימת כאשר זמם לעשות במקצת,
קרינא ביה כאשר זמם ,אבל הכא איהו פסול להאי כהן ולזרעיה
ני"ו
אל ה' כי הוא טרף וירפאנו' (ו' א') משל לאחד שהיה לו מכה שהרג תם לוחבורה בענין חיוב מלקות בעד"ז שהעידו על שורו של פלוני
ומפסיד מינייהו ממון ומזרעיה ,אי נמי מקיימת ביה בדידיה מקצת
ובא אצל הרופא וקרעה ,כיון שלא נתרפא הולך אצל רופאים את הנפש
כאשר זמם לעשות לו ,כיון דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות לבנו,
א .כלל לגבי הבן ,עכ"ל.
אחרים ולא יכלו לרפאותו ,אמרו לו לך אצל הרופא שקרעך
וירפאך .כך אומר הנביא לישראל :כל מה שאתם מפליגים שר זמם" ודרשינן לאו כאשר זמם לעשות הוא
מהקב"ה הנחמות רחוקות מכם ,אלא עשו תשובה .הוא המכה והוזמו כופר לחייב שרצו
והדבר מובן שלריטב"א אין מתחיל כלל תירוץ הרמב"ן ,ורק
בעדים פלוגתא בדין מלקות
ליפסליה לזרעיה,
אתכם שנאמר 'ממרום שלח אש בעצמותי' (איכה א' י"ג) הוא נאמרו לעדותו ,ואף הוא דינו מסור לומר זאת.דברים ד' ניתן [ב ]:ת"ר
לרמב"ן בגמ'
הרופא אתכם מחצתי ואני ארפא (דברים ל"ב ל"ט) שנאמר בעד"ז אין נעשים ב"ג ובן חלוצה לשמים ,והיינו דאמרינן והני לאו
'אנכי אנכי הוא מנחמכם' (ישעיה נ"א י"ב) ,זהו עניינו. ביאור דלכאו'
עיקר כלומר צריכים כפרהדבריו
נינהו, בניחדא עצם הרמב"ן,
מקלטדבריואיןלעריוהנה צ"בד] גולין
ואיןועשיתםביאור גדר
ואומר החת"ס ע"פ מה שכתב הרמב"ם באגרת תימן, משלמים את הכופר ואין נמכרים חיובן לשמים כאשר זמם ולא
וזרעו] [אדם בנ"א משני הנובע שבחיוב להיפך לומר נראה מסברא
שעיקר שנאת אומות העולם עלינו הוא מחמת קנאת תורה הרמב"ן. מאחדעכ"ל כלללהם, לכפרה נתנה עברי וכו'.
שהס"מ מקנא בנו ,וענשו של בעל הקנאה הוא כמאמר חז"ל
לחבירו ,ובשני שייכות דומה הדבר לשני הזמות ואין בעבדהעדיםפוסלין את
'ורקב עצמותיו קנאה' (משלי י"ד ל') בגמ' שבת קנב :כל מי
להיפך שבשני
עה"ת הרמב"ן בפירושכתב
ויעויןכולם ,והוא
משלמים שיתקיימו
באדם אחד בעינן חיובים"ואיןלהפסידו טעמא
ה שרצה ומפרש
שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין ,וזהו העונש שיחול על "אם הפסוק
משני בנ"א הנובע אחדעל בחיוב ל)
ומשא"ככ"א,
והאיכולם(,שמות אי"צכפרה
שיתקיימו דכופרא
את הכופר" חיובים
דועשיתם לו לגבי
העמים והס"מ. ואין כופר יושת עליו" דאם אינו חפץ ופרש"י
כולם. שיתקיימו נינהולא בני כפרהבעינן
לגבי חיוב הממון
וידוע דבשעת מתן תורה היה חרות ממלאך המוות לבי"ד
ולכן נמצא זרעו,לילךאותו כופיןעל
איןמלשלם בכופר
פטור במה בשור
שכתב שהוא העידועם צ"במשלמים כופר ,ועוד על הפסול].
ומאומות העולם ,וכשחטאו בעגל נשתעבדו להם ונתעורר זרעו,כי
אותו,
ממשכנים על
פטור מלשלם הואאין
לחייבואםוגם
וצ"ע דממ"נ והוזמו,
שלימה, האדםאתהזמה המועד שהרגדאינו
עליהם קנאת הס"מ ואומות העולם (שמות רבה ל"ב א') ,וזהו בכלי מחייבים את הבעלים כופר הכופר כפרה הוא ,ויעוי"ש
ע"כ שאין זרעו נכלל בהזמה [שאין כוונתו שבעצם חייב לשלם אלא
ולא לזרעו"' ד"לואין
המשל הנ"ל שהקב"ה קרעם אחר העגל שהוא המכה ,וזהו בביאורי "אם כופר יושת עליו" חמדה אות י' דהאריך דכתיב
שמפסיד שדי בזה
קנאת אומות העולם. בחומש כלום"
וכאן "שאינו חייב הרמב"ןשםהרמב"ם שהרי כתב
פטור,דברי ולכןאתשהרג ע"זכמה לכפריודע
כופרא כפרה,שאינו
רצה להזים (ועוד
ונוהג העולם שאם משתווה לחבירו פסקה הקנאה ,וכך ודו"ק] ואם אין
בריטב"א איתא התורה" בסוגיין חייבה
וכעין זה "שמסתמא לא הריטב"א
נינהו, כדכתבכפרה לאו בני האדם והאי ולא
היא מחשבתם של ישראל וחוטאים להשתוות לאומות העולם, ובשינויובלא זה
לשון בשמוואם מעכב ת"ר] ההזמה,להשלמת עכ"ל.למה מעכב[ב: אדם ,בהזמהזרעו נכלללפרוקישורם
שלא הרג
והקב"ה אומר לא כן ,אלא ככל שאתם משתווים נעשית קנאתם
פירש הרמב"ן
זרעו ,ועיין "ורבינו בעבור
וז"ל :לשלם גם קצת
יהא חייב הזמה א"כ לחצי ההזמה נחשבת איכא נמי
גדולה יותר ,כי כן דרכה של תורה שרפואותיה הפכיים ,כמו אףמדברי הגמ' דכשמעידין והיוצא
הממון ,שהרי
שרואים אני במאמר חז"ל במסכת תמיד (לב' ).מה יעשה אדם אדם דלמ"ד כופרא כפרה לא שייכא בצ"ע.הרגשנשאר המועדבשר"ש ששורו באדם
ויחיה – ימית עצמו' ,וכן בעירובין (נד' ).חש בראשו יעסוק לחייבו עדותם עיקר דהא הזמה, היו שבעדותן אע"פ לשלם ואינו חייב
והוזמו,
ה] ויש לבאר דהרמב"ן הוכיח כן מדברי הגמ' "בעינן כאשר זמם
בתורה' ,ולפי הטבע מזיק הוא למיחוש הראש ,וכן בגיטין (ז). הרמב"ן
כוונת התורה [ולשון שמים.שאין בזהבידי
יסוד מוצק מיתה את הכופר,
שהרמב"ן ראה וליכא",לשלםלעשות קיימיןמחייבים אותו
זמם כאשר
'הרואה שמזונותיו מצומצמים יעסוק בצדקה' ,וכן כתב רבינו שמים, משלמים היה "דעיקר חיובו בידי
לחייבו מה שהיה נעשה ע"י עדותו ,אלא התורה בחיוב אינם מקיימין אח"כ
כשהוזמו מר שאין
בחיי בפרשת כי-תישא בעניין זה ועוד ,ע"כ. כדכתיב לו" הוא הוא בדלא יהיה כופריה], כפרה
"ועשיתם
דכופרא
המורם לנו מכל האמור שע"י התשובה ביוה"כ שהוא
ועדותן ולכן יש
לשמים על הנידון, יומת",להשיתבעליו"וגםרצהעליו מה שהוא להשית את הכופר ,חייבה
על חטא העגל ,וריבוי בלימוד התורה ושקידתה בימים אלו שאםשרצה
הרג מוריד ,לדבר
דומה במהותו עליו ולא
מעלה משיתים
שאנו לא דהוהבנילהקפיד שיהא הדבר
כפרה. במאיאינםהזמהוהם
מבטלת כח הס"מ ואומות העולם .ויגיעה ועמל רב נתיגעו עדותםרצה
של שהרי לא זה זמםבלא אתכאשר
הנפש בכלל דומה אינו
שורם שאתהאינויכול
להשית ,ואם דחשיביהואעדות טעםמקיימינןלוצה ,לא
ועמלו הבחורים בשבועות שחלפו והתאמצו לכתוב ולהעלות אלו יחייבהו בשמים ,ואם לאו, כופר. משלמים שאין
להשית. אף להזימה
על גבי הכתב מחידושי פרי עטם ,וכפי שתחזינה עיניכם כי
חייבהו לא אלו של עדותן מפני
ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא
מחוייבים שאינם ואעפ"י
דאין ר דעצם זה
גליון זה הינו מצומצם בכמות ,אך הוחלט להוציאו למען עדיין מ"מ כשהוזמו כופר לשלם
הני צורבא מרבנן שהמשיכו לשקוד על כתיבת חידושיהם לעדותם
להפסידו ,שכן צריכים השמים שרצה
ממון ואע"ג שאין יכוללחייבו
אתההו"א "אי היהלזרעו") לא ין ,משא"כ ברמב"ן
גם בזמנים דחוקים אלו ,ובאים אנו להוקירם בזה על פרי המיתה לגבי ליכא וא"כ כלל, בעבורמשום כך משלמיןנקרא
אין לא
איתאבאופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל ,שזהו כאשר זמםדמילתא מקיימים בו
וטעמא להזימה".
השקעתם והתמדתם ,ואין אורה אלא תורה כידוע. אף אין [ואע"ג דלכאו' מה שרצה הוא להפסידו" ,ועשיתם לו" וכו' ,וכיון שכן
שהואורק אם אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש
ויה"ר שיתקבלו תפילותינו ויגיעת תורתינו לרחמים ולרצון שהכופר כופר לא שייך בהו, ברמב"ן [ב .במתני' ד"ה
שיבואר. וכמו רצה שהוא מה רק הואכפרה
זה גם דכופרא
אבל לחייבו ממון, מלחצאין]
גלות "דכיון ר חמורחייב
עמודי דגרסא
במקום מיתה בידי שמים ונכון החסירון ויים אלא
בברכת גרמ חתיהמ טובה שליכא חיסרון שיהא חסר בזהעכ"ל. מאוד, להוסיף הוא
שמתבאר שמיםיש הוא חיוביה בידי
וביתר חידוד ועיקר
עדות אין כופרא, יהיב בדלא
המערכת הנ"לאבל
אי בגמ'זמם",ב"כאשר נתבאר לא נכללהריהו
והנהבכמות שהרי כל עוד שזה דומה,
צריכין שאינן לשמיםחוסר
מגמ' כשיש שהקשואלאיהם כאן
חידושים קצרים
(דהיינו שהוא מהות אחרת) שוב אינו נכלל בגדר באיכות
רצו לחייבה מיתה "כאשר זמם".
ולכן אם נפסלה לדידיה ולא לזרעיה ,אין זה דומה למה שרצה זה על הפסד כתובתה
לשיטתו דאין ממשכנים ,וראייתו תהיה מהא דלא הביאה
אלכיה י
בני מתני' דין זה דאין משלמים כופר כשהוזמו משום דאין
לוקים ומכיון דחזינן ממתני' דאיןתורובח חבורות
חבורותוסיכומי סוגיות בני היכלא
בני היכלא
לוקין ע"כ גם אין
חבורותדאם היו ממשכנים וודאי היו
ממשכנים על הכופר ג"כ,
לוקים וכדברי הרמב"ם.
ואפי' אי נימא כ"ז אכתי תיקשי לדבריו ,דהרי היה
לסוגיא בב"ק להביא ראיה זו ,ולפשוט ממתני' האיבעיא, לעשותומצינו
במקצת, הזוממת, כאשר זמםעדותם
עלמקיימת ללקותגברא
וכיון דבהאיעכ"פ מחויבים
לגבי חד, הוא "ו יהיו
ולהוכיח דאין ממשכנים על הכופר ,ונשאר הגאון ר' איסר הכא איהו פסול להאי כהן ולזרעיה הראשונים.
כאשר זמם ,אבל בדברי מחלוקת ביה
קרינא בזה
זלמן בצ"ע על הרמב"ן. מקצת בדידיה ביה מקיימת נמי אי
שיטת הרמב"ם שלוקין והרמב"ן חולק משום שאיןומזרעיה, ממון מינייהו ומפסיד לו
נמצא מדברי הגאון ר' איסר זלמן דתלה פלוגתא לשמים.לו ,כיון דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות לבנו, זמם לעשות צריכה כאשר
עדותם
זמם" ודרשינן לאו כאשר זמם לעשות הוא כלל לגבי הבן ,עכ"ל.
דהרמב"ם והרמב"ן בספיקא אי ממשכנים אי לא, בדברי הרמב"ם [פ"כ מהל' עדות ה"ח] מפורש שיהיו
דהרמב"ם סבירא ליה דממשכנים ,ולכך סבר גם בסוגיין ורק
עדים הרמב"ן,
תירוץוז"ל:
כופר מחויביםכלל
שאין אין מתחיל שלריטב"אאעפ"י מלקות ,מובן
והדבר חייבים
פסליה לזרעיה,
דלקי על כך ,והרמב"ן למד דאין ממשכנים על כופר ,ולכך לרמב"ן ניתן לומר זאת.
שהעידו על אחד והרשיעו רשע שאין בו מלקות ואין בו
בסוגיין אין העד"ז לוקין על כך ,אלא דהקשה שלדברי ביאורממון,
דלכאו' ולחייב
צריכים להלקות
זממועצם דבריו דברישלא
הרמב"ן ,חדא אע"פ לוקין צ"ב
ועשיתםממון ד] והנה ור גדר חיוב
הרמב"ן היה צריך להיות פשיטותא ממתני' לאיבעיא וזרעו] [אדם בנ"א משני הנובע שבחיוב
העידו על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו, להיפך לומר נראה מסבראכיצד וכו',
דבב"ק. ואין שייכות כלל מאחד לחבירו ,ובשני הזמותע"כ.
לשניכופר דומה הדבר
משלמים העדים ואין
לין אתלוקין
שרצה להפסידו חיובים באדם אחד בעינן שיתקיימו כולם ,והוא כתב להיפך שבשני
צ"ע בדרכו על הגרא"ז. משניובכך
בנ"א ממלקות,
אףאחד הנובע בחיובדפטורין
כולם ,ומשא"כשיתקיימוהוא
שיטתאי"צהרמב"ן אמנםחיובים
ועפ"י האמת דוחק הוא לפרש שיטת הרמב"ן דאין כולם.במתני' בהדי דאין נעשה ב"ג אף התנא מנה טעמא דלא
בעינן שיתקיימו
עשיתם לו לגבי
לוקין משום דאין ממשכנים על כך ,דבפשטות מבואר זה דאין העדים משלמים כופר דמתני' תני בדברים
ועוד צ"ב במה שכתב שהוא פטור מלשלם על זרעו ,ולכן נמצא
בי חיובדין
הממון
ברמב"ן טעם אחר דבשבילו לוקין והוא "דעדותן הוא שעכ"פ חייבים מלקות ושהעידו לחייבו כופר אפי' מלקות ל הפסול].
דאינו הזמה שלימה ,וצ"ע דממ"נ אם הוא פטור מלשלם על זרעו,
לשמים ,וכו' ,וע"כ אין לוקין ולא משום דאין ממשכנין. לזרעו" חייבים ,ולכך לא הובא דין זה במתני' וז"ל "ולא
ע"כ שאין זרעו נכלל בהזמה [שאין כוונתו שבעצם חייב לשלם אלא
"לו ולאאינם
ועוד בהא דחילק [בב"ק שם] בין חטאות לאשמות דאין אלא כופר, נמי ליתני כפרה, כופרא
שאינו יודע כמה ולכן פטור ,שהרי כתב הרמב"ן "שאינו חייב כלום"
דכ"ע דלמ"ד מחוור
די בזה שמפסיד
ממשכנים אותן לעולות ושלמים דממשכנים ,כתב הרמב"ן כופר
אין וגם ואם
שלוקין,ודו"ק] קתנילאאלא
חייבה התורה" "שמסתמאדמתני' לא
למימר הריטב"אולא כדכתב איכא ה להזיםהכי
(ועוד
במלחמות [ב"ק יח בדפי הרי"ף ד"ה וי"מ] שהיוצא מדבריו הספרדי משה "והר"ר הרמב"ם הביא
זרעו נכלל בהזמה למה מעכב להשלמת ההזמה ,ואם מעכב ובלא זה ובסו"ד לקי, לא
שם שאף במקומות שאין כופין ,מ"מ שמגיע זמן מסוים דברי
ועיין וביאורזרעו,
מכוונים ,גם בעבור
יהא חייב לשלם דבריו ואין
הזמה א"כ לוקין,לחצי
נחשבת ההזמהלפרוקי שאיןכא נמי פירש
כגון קרבנות אחר ג' רגלים דאז וודאי כופין אותו ,ואף כדבריו דנתבאר ,והביאן הריטב"א הוא לקי
בשר"ש שנשאר בצ"ע. דלא הרמב"ן
אף ממון ,שהרי
חטאות ואשמות שלפני כן דאין ממשכנים .וכמו כן נימא וכיון עומד, הזמה במקם דוהצדיקו
ה] ויש לבאר דהרמב"ן הוכיח כן מדברי הגמ' "בעינן כאשר זמם
מלקות דהני וז"ל כאן
לשלם ינו חייב
גבי כופר דגם כן מגיע זמן שבי"ד חזי דאין בדעתו לשלם אף לשמים, צריך עדותן שאין לפי
לעשות וליכא" ,שהרמב"ן ראה בזה יסוד מוצק שאין כוונת התורה
הזמה, ביה שייך דלא
זמם מין כאשר
הכופר ואז יכפוהו לשלם ,וא"כ לפי דרכו של הגרא"ז היה "ועשיתם לו" לחייבו מה שהיה נעשה ע"י עדותו ,אלא התורה בחיובליכא.מלקות נמישאין מקיימין
צריך להיות אף לשיטת הרמב"ן חיוב מלקות כשהוזמו העדים
יש חייבים
הנידון ,ולכן בראשונים אי
להשית על פלוגתאמה שהוא רצה לפנינולהשית עליו הנה חייבה
העדים שבאו לחייבו כופר וצ"ע .ורה"י הגה"ג ר' משה לשורש
שרצה ולרדתלדבר דבריהם
דומה במהותו שאנו לבאר
משיתים עליו הדבר אנו
וצריכים לא ,שיהא
להקפידמלקות אי
מה במאי דהוה
פרידמן אמר לי שמלשון הרמב"ן עה"ת על הפסוק "אם פלוגתייהו .להשית ,ואם אינו דומה אינו בכלל כאשר זמם שהרי לא זה רצה ה ,לא מקיימינן הוא
כופר" דהובא לעיל [אות א' ד"ה טעם] משמע שלעולם ב. להשית.
שיטת הגרא"ז מלצר בפלוגתא דתליא בספיקא דגמ' אי ממשכנים לא יכפוהו לשלם.
ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא דעצם זה דאין
ג. משא"כ ברמב"ן לזרעו") לא היה הו"א לחייבו ממון ואע"ג שרצה להפסידו ,שכן
על כופר.
משלמין בעבור מקיימים בו כאשר זמם באופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל ,שזהו
שיטת הראשונים דאין כופין על תשלומי הכופר רק על הודאת הגאון ר' איסר זלמן מלצר כתב בהגהותיו על דברי
[ואע"ג דלכאו' מה שרצה הוא להפסידו ,ורק אם אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש
החוב והרצון לשלם. דהרמב"ם נראה
וכמו שיבואר. הרמב"םמהוז"ל,
שהוא רצה גם זה הוא רק שהביא
אחרממון ,אבל הרמב"ן לחייבו
מור מלחצאין]
עמודי ד עמודי דגרסא
הריטב"א הביא הר"י דלהלכה אין ממשכנים דסליקא דאפי' צ"ע הרמב"ן דברי אבל ממשכנים
וביתר חידוד יש להוסיף שמתבאר בזה שליכא חיסרון שיהא חסר
דפוסק לשיטתו
ם אלא החסירון
הגמרא בתיקו ולכן אין ממשכנים מספק דהולכים לקולא מתני' בזה מיישב איך אבל ממשכנים,
בכמות שהרי כל עוד שזה דומה ,הריהו נכלל ב"כאשר זמם" ,אבל
אין דמספק סבר אי
[ודלא כהרמב"ם] ולכך לא שייכא הזמה ,כי א"א לכפותו עכ"ל. הבעיא, איפשטא
ם שהקשו מגמ' כשיש חוסר באיכות (דהיינו שהוא מהות אחרת) שוב אינו נכלל בגדר
דלא כיון
חידושים
לשלם ע"ז ,ואח"כ הוסיף הריטב"א והביא דעת ר"י שכופין צריך לבאר כאן את כל הפלוגתא שם בב"ק חידושים קצרים
היהזמם".
"כאשר ובעצם ו לחייבה מיתה
אותו להודות דהרג שורו אדם ולא על עצם התשלום, אי הספק וצדדי אכמ"ל, אך הכופר
ולכן אם נפסלה לדידיה ולא לזרעיה ,אין זה דומה למה שרצה זהעל ממשכנים אי הפסד [מ].
כתובתה
ולכן לא משלמים כופר כי לא כפוהו לשלם אלא להודות דהאיבעיא חייבי] ד"ה [שם ובתוס'
להשית עליו שהרי הוא רצה להשית על הנידון פסול של חלל שהואוכו', וכפרה ממשכניםרק מון ונותנים
[וא"א לומר שכל הנידון בב"ק אי כופין אותו להודות ולא עצמו לא
לפסול הואשייך כלל
דאיואינו הרשב"א
רק עליו ומדייקעליו פסול ביורשי ניזק
לדורות ,ומשיתים פסול הוא
לשלם ,והרמב"ן גם יסבור כדבריו אלו ,א"כ הרי זה פשוט לשלם ,בי"ד גובים וממשכנים ע"כ ,ולא על זה כלל רצה
בדרבה מיניה חלל.
שאפי' אי נימא להלכה דכופין על הכופר ,אעפ"כ לא דגמתא. ספיקא
ץ דשם לא שייך
וכן בממון הוא רצה להפסידו הפסד ממון של מתנות כהונה
ילקו העדים שהוזמו ,ודלא כדברי הגרא"ז ,דאם סבירא שיטת הרמב"ם דממשכנים על כופר
ני חיובים ,וכיון לדורות ,ואם ישלם רק לו ,אינו נחשב לאותו סוג הפסד שרצה
לן דכופין על הכופר צריכים העדים ללקות שהרי אף בל כאן שהחיוב
אם כופין אין הכפיה אלא על ההודאה ונמצא שלא רצו "ואעפ"י
תלוי וז"ל
אין הממון כתב
ובממון ה"ד]
במיתה משא"כ נזק"מ
מהל'לדורות. להשית[פ"י
עליו הפסד ברמב"ם
בכופרע"יבע"כ,
הממון, שנתחייבמשתנה
מיואין המיתה תלוי את
בממון, ממשכנים כפרה,
ואין המיתה ם אין זה נחשב
שהכופרבמיתה
לחייבו כופר ושוב אין לוקין.
ואין ולכך
חיסרון כהרשב"א
ליהלשני הזמות סבירא
ונחשב דהרמב"םהמיתה, המ"מ
אינו משתנה ע"י וכתבהממון
עכ"ל .וכן
והתוספות הגרעק"א על המשניות [מכות פ"א מ"ב] דממשכנים.
שמשיתים עליו רק את הממון (ועיין בדבריו שכן משמע ודבריו תה חדאפסק
מילתא בכך
הקשה על דברי הריטב"א וז"ל :וקשה לי דלפי זה יהא הדין
באומרים ששורך הרג שלא בפניך שלא ידע שמשקרים, ולכן למד הגאון ר' איסר זלמן דהרמב"ם לשיטתו סבר
יהיו העדים חייבים כופר ,והיינו דאין יכול לדעת אי אמת דממשכנים וכופין לשלם ,והעד"ז זממו לחייבו כופר
אמרי ,ומשלם כופר דלא יוכל להכחיש ולהדות דהרי הוה שאין משלמים כופר דהוא כפרה ,לכך מחייבם אותו
וכיון 6
שלא בפניו ,ולשיטת הריטב"א היה צריך להיות באופן זה מלקות על כך שרצו לחייבו לשלם כופר בכפיה ,ובזה
שיתחייבו העדים לשלם כופר כשהוזמו ,ונשאר הגרעק"א נבאר שיטת הרמב"ם דסבירא ליה לחייבם מלקות.
בקושיא עליו. בירור שיטת הרמב"ן בדין ממשכנים.
והרש"ש הקשה על דברי הריטב"א מהתוס' בכריתות אמנם הרמב"ן הוקשה לו ,דאפי' אי נימא דשאלת הגמ'
היתה שממשכנים אותו ולא היורשים ונאמר שלהלכה
2
לא נימא דהם מעידים על עצם הכופר ,דבדר"כ אין כופר
אלכיה י
בנ חל ע"פ ,ואף שיכפה לשלם או שיבא לשלם מעצמו על
צדדיחשנגרם מהם,
פיהם ,אי"ז עיקר עדותם ,וזהו עניןתורוב חבורות
חבורותוסיכומי סוגיות בני היכלא
ומה שמשלם כשאינו יודע זה ג"כ ענין פרטי דעושה כן
כי רוצה לפטור עצמו ממיתה ביד"ש ,ודו"ק.
אלכיה ינב תורובח
ה.
לעשות יוצא[סוד"ה או]
ובתוס'כאשר זמם אכלתי ואומרוכיוןלא
חלבלגבי חד, דאכלת הוא
י"ו דאין
יישוב שיטת הרמב"ם. במקצת, גברא מקיימת דבהאי
שעדי כופר שהוזמו אעפ"י שאין משלמין לוקין ,נבאר כהן ניחא
ולזרעיה להאישלא שאומר איהו פסולרקהכאמתי חטאותאבל
כאשר זמם, ביהעל ממשכנים
קרינא
בב' אנפי :א .הרמב"ם לשיטתיה אזיל ,דמלקות בעדי שפטור
מקצת חושבבדידיהמקיימת ביהנמי רק שניחא איליה
ממון ומזרעיה, מינייהומתי
ומפסידאבל ם לו ליה בכפרה,
ב"ג משום לא תענה ,ולוקין אפי' שאין בו מעשה מגילוי הקושיא
לבנו, זמם לעשות וחזרה
ביה כאשר מקייםוכו'
בכופרכיון דלאיהיה וכמו כן
לעשות לו, כאשר זמם ממשכנים,
דוהצדיקו שלוקין על לא תענה בכהאי גוונא שהרשיעו כופר.
הבן ,עכ"ל. העדיםלגבי
לעשות הוא כללזמםיחייבו כאשרלא לדוכתיהלאולמהר זמם" ודרשינן
את הצדיק אף שאין בו מעשה ,ולכך אתי שפיר בדידן, ד.
והדבר מובן שלריטב"א אין מתחיל כלל תירוץ הרמב"ן ,ורק פסליה לזרעיה,
לרמב"ן ניתן לומר זאת.
דסובר הרמב"ם לחייבן מלקות אפי' שלא חייבו בעדות ביאור שיטת הרמב"ן שאין כופר ומלקות שלא ע"ז היה עיקר
תשלום כופר מ"מ גילתה התורה דלוקים משום לא תענה עדותן.
ד] והנה צ"ב דברי הרמב"ן ,חדא עצם דבריו צריכים ביאור דלכאו' אור גדר ועשיתם
אם א"א לעשות בהם דין הזמה אחר ,וכאן שהעידו ששורו מסברא נראה לומר להיפך שבחיוב הנובע משני בנ"א [אדם וזרעו]
דכתב
ובשני הרמב"ן
לחבירו, בלשון מאחד
שייכות כלל דכשנדייק
בס"ד הזמות ואין הדבר לשני דומההוא והנראה
הרג הנפש א"א לחייבם כופר דכופרא כפרא ,לוקין על סלין את העדים
עדותם משום לא תענה. "דכופראחיובים באדם אחד בעינן שיתקיימו כולם ,והוא כתב להיפך שבשני
בדלא הוא שמים בידי חיוביה ועיקר כפרה,
צריכין
בנ"א דאינן משני
אחד הנובע לשמים כאן אלא
ומשא"כ בחיוב עדותםכולם,
איןשיתקיימו להפסידוכופריה,
חיובים -אי"צ שרצה יהיב
וצ"ע לפי"ז בשיטת הרמב"ן אמאי אין לוקין משום לא מסור לשמים ,ע"כ. דינו
כולם. ואף הוא
שיתקיימו
לגבי
לעדותו,בעינן
עשיתם לו
תענה וכלשונו "דשווא דבר בטל הוא" ,ובפרט לפי מה לגבי חיוב הממון
"דהא
נמצא וכדלעיל ,ולכן
מלשלם על זרעו, הרמב"ן
שהוא פטור בשם שכתב הריטב"א
ועוד צ"ב במה על הפסול] .וכן בלשון
שכתב בפי' עה"ת לא תענה ברעך ,דאפי' מעידין על דבר מלקות דאינו הזמה שלימה ,וצ"ע דממ"נ אם הוא פטור מלשלם על זרעו,
שלא וכיון עומד, הוא הזמה במקום דוהצדיקו
שלא מחייבו כלום לוקין ,וצ"ע. מלקות
אלא חייב לשלם שבעצם אף
לשמים צריך
כוונתו [שאין עדותן
דאין בהזמה זרעו נכללהזמה בהו שאין
ד"לו ולא לזרעו"
שייכא ע"כ
ובאמת ששוב צ"ע לפי"ז בשיטת הרמב"ן שהרי לעיל די בזה שמפסיד
חייבהוא
כלום" עדותן"שאינועיקרהרמב"ן להעיד
שהרי כתבדכשבאים
הואולכן פטור, והיוצאכמה
שאינו יודע ליכא" נמי
צה להזים (ועוד
למדנו שאף הוא סבר כהרמב"ם שמלקות בעדי ב"ג עדותן
אין לענין זה
ודו"ק] ואם ובאמת התורה"
שמים לא חייבה
"שמסתמא בידי כדכתבמיתה
הריטב"א דחייב לשמים ,ולא
משום לאו דלא תענה אתי ,וא"כ היה להרמב"ן לפסוק בעדותןזה
מעכב ובלא ואםכן
ועל העדות,
ההזמה, להשלמת עיקרהואמעכב אך למה בהזמה ומוריד
זרעו נכלל מעלה לא
אף בנידון דידן בעדים שמעידים על הכופר דאף שאין זרעו,ע"י
ועיין מהמיתה
עצמו גם בעבור חייב לשלם לפטור
שיוכלא"כ יהא
לחצי הזמה בגרמא
נחשבת ההזמהרק גרמו כא נמי לפרוקי
הם
בעדותן לחייבו כופר בע"כ ,מ"מ צריך להיות בהם חיוב [ואפי' אי נימא שכופין ממש לשלם שנשאר בצ"ע.בשר"שכופר אף שהוא כפרההממון ,שהרי
אינו חייב לשלם
מלקות מחמת העדות שקר שהעידו ,ותיפוק ליה דלילקו ליפטור
זמם הגמ'רוצה
"בעינן כאשר שהואוזהמדברי עודתן]
הוכיח כן דהרמב"ן לבארשל תוצאה כופר זה רקה] ויש
משום לא תענה. ימין כאשר זמם
לעשות מיתה בידי שמים זה ענין שלו ודין גברא
התורה כוונת שאין מוצק יסוד בזה ראה שהרמב"ן וליכא", מקיימין מחיוב
ר שאין עצמו
דרך נוספת ברמב"ם דמלקות משום הרשעת הצדיק. הגה"ג ר'
התורה עדותו ,אלאהישיבהנעשה ע"י ראש
לי שהיה [כך לו"הגדיר
לחייבו מה "ועשיתם תפילין
כהנחת בחיוב
עוד יש לבאר בשיטת הרמב"ם המחייב מלקות בעדים ה'מבשריש
הנידון ,ולכן בעל מו"ר על
גםלהשית הגדיררצה
וכך שהוא עליו מה שליט"אפרידמן להשיתמשה חייבה
המעידים ששורו הרג את חבירו באופן אחר ,דאחר שיהא הדבר שאנו משיתים עליו דומה במהותו לדבר שרצה דהוהזצוקלל"ה].
להקפיד טוב' זמה במאי
צה ,לא מקיימינן הוא להשית ,ואם אינו דומה אינו בכלל כאשר זמם שהרי לא זה רצה
שנתבונן בלשונו [פרק כ' מהלכות עדות הל' ח'] "עדים כעדות ממון שרוצים לחייבו ממון כדלעיל ובכך ואי"ז להשית.
שהעידו על אחד והרשיעו רשע שאין בו לא מלקות ולא חייבים אין דכופר ופרח כפתור הרמב"ן שיטת מבואר
דעצם זה דאין
חיוב ממון ,ואח"כ הוזמו ,הרי אלו לוקין אעפ"י שלא ונכלל בזה גם הא שאם היו פוסלים אותו (ללא דרש ד"לו ולא
מלקות מחייבים אין וממילא עדותם,
משא"כ ברמב"ן לזרעו") לא היה הו"א לחייבו ממון ואע"ג שרצה להפסידו ,שכן
היתה זו לא כי
זממו להלקות זה ולא לחייבו ממון" ,עכ"ל. דבמקום הזמה עומדים ,וכאן שאין חיוב כופר דלא זמם
משלמין בעבור מקיימים בו כאשר זמם באופן מושלם ע"י שעושים אותו חלל ,שזהו
הרי מוכח מדבריו דמלקות שקבלו חכמים להלקות זאת.אין פוסלין אותו יש הוא שאכתי יש תחתורק אם להפסידו, ליתא מלקות הוא
חיוב מה שרצה דלכאו'ן [ואע"גגם
העדים שאינם מחייבין את הנידון לא ממון ולא מלקות וכמו שיבואר. לגרום.
שהוא רצהכאשרמהזמםולא הוא רק לעשות גם זה
זמם ממון ,אבל כאשרלחייבו מלחצאין] חמור
עמודי עמודי דגרסא
הן משום שהצדיקו את הרשע והרשיעו את הצדיק. חזינן
חסר שיהא כבר מעדותן
חיסרון בזה שליכא שנגרמין
מדבריםשמתבארשפטוריםיש להוסיףודבר זה וביתר חידוד החסירון אלא ם
ונראה דלמד כאן הרמב"ם דין מיוחד ,דכל שהעדים זמם",ב"ג
אבל לשווייה
שבאוב"כאשר דומה,לכהן
הריהו נכלל משלמיםדאיןעוד שזה שהרי כל לעיל בכמות בראשונים
באו להעיד עדות בבי"ד דע"י עדותן אם תתקבל יהיה כשישאת ממון המתנות כהונה שהפסיד ע"י ,וכן חלוצה ובןמגמ'הם שהקשו
חידושים חידושים קצרים
בגדר נכלל אינו שוב אחרת) מהות שהוא (דהיינו באיכות חוסר
הנידון רשע ,אז דבר זה מחייבם במלקות ,כיון דיש חיוב צו לחייבהבלשון הריטב"א שם דכאשר זמם לעשות ולא לגרום, זמם". "כאשר מיתה
מיוחד להלקות עדים הבאים לפסול ולהרשיע אדם שהםזה
למה שרצה בכופר יהיה דומה מכילתין] וכן
לזרעיה ,אין זה נפסלה לדידיה ולא ברמב"ן אם[ברישולכן כתובתה
ל הפסד וכנ"ל
מישראל ולעשות עליו דין רשע ,והוא חידוש מיוחד וממילא
שהוא יפטרושל חלל כופרעלולכן
הנידון פסול ולאלהשית ביד"ש רצה
מיתהשהרי הוא להשית עליו רק
זממו לחייב ממון ונותנים
לפסול בדברי הכתוב "והרשיעו" וכו' שאעפ"י דאין העדים באים
דטעמא לגרא"ז
שייך כלל צריכים
עליו ואינו פסול רקעליואנו
ומשיתיםאין
ממלקות ,וא"כ
פסול לדורות,גם יפטרו
חלל.דאין ממשכנים ,דהרי אם ממשכנים פטורים ,לחייב לא ממון ולא מלקות מ"מ לוקין הם על דבר זה מיניהדסבר
ה בדרבההוא
כהונה בלבד על מה שהרשיעו את הצדיק ,וכמו"כ בעניינו פטורים
לגרוםמתנות
שזממוממון של דעל מה
להפסידו הפסד דהרמב"ןרצה
שיטתיהבממון הוא
וכן שייך
לפוםץ דשם לא
שני חיובים ,וכיון לדורות ,ואם ישלם רק לו ,אינו נחשב לאותו סוג הפסד שרצה שמעידים על שורו המועד שהרג את פלוני הרי הם באים
תלוי לעשותו רשע בעדותם עד כדי כך דאמרו שהוא חייב אמנם הרמב"ם סבירא ליה דאעפ"י שהעדים לא העידו בל כאן שהחיוב
לוקין הממון
העדים ובממון אין מיתה,במיתה
אעפ"כ לדורות .משא"כ
הפסדהחיוב עליואלא עצםלהשית
הכופר הם אין זהעל
הממון ,מיתה ביד"ש אם אינו משלם את הכופר ,ועל כן שפיר להלן.המיתה משתנה ע"י בממון ,ואין שיטתו תלוי
ואין המיתה נחשב
שהוזמו,במיתה
יתבאר
וכן הממון אינו משתנה ע"י המיתה ,ונחשב לשני הזמות ואין חיסרון סבירא ליה להרמב"ם שהם לוקין כשהוזמו.וביאור
בריטב"א.שכן משמע ודבריו השתא שוב אין אנו צריכים לבוא לדברי הגרא"ז שהובא(ועיין בדבריו
את הממוןהר"י
שיטת רק תה חדא מילתא בכך יישוב
שמשיתים עליו
נראה דאף הוא סבר כיסוד זה אלא דהוסיף לבאר דאין דחיוב מלקות להרמב"ם הוא משום הכופר שרצו לחייבו,
מעידין על הכופר אלא על המיתה כי בדר"כ אין מחייבים שלדברינו אתי שפיר בלאו הכי ,ובפרט שכבר נתבאר
בעדות כופר ,דאפי' אם כופין ,כופין על ההודאה ,ואם אין שבאמת אין הגדת העדות באה על הכופר כלל אלא חיוב
אין משלם ,ולכן אף פעמים שבי"ד כופין לשלם כגון המלקות כאן להרמב"ם הוא משום שרצו לעשותו רשע מודה 6
שאין מודה כי סובר שאומרים שקר ולא רוצה להרשיע בעדותם ,אמנם הרמב"ן לא סבירא ליה דבר זה דהוא
כקושיית הרש"ש או באופן שאמרו לו שהרג שורו את סבר שחייבים וק מתי שבאים לחייב ממון או מלקות,
האדם שלא בפניו שרוצה ליתן כופר להיפטר ממיתה ,ושמעידים על שורו הכופר הוא רק תוצאה ,ולכך סבר
ונמצא חייב על פיהם כקושיית הגרעק"א מ"מ משום הא דלא לקי על עדותן זו שהוזמו ,ודו"ק.
3
הבה"ח אפרים שוורץ ני"ו
היכלאחלק ב'חבורות בני
בעניין כאשר זמם ולא כאשר עשה.
'לא תענה' ,כפי שרואים אנו במסקנת התומים ,וכן כך הבאנו כאן בעבר עיקר הסוגיא מענין כאשר זמם
רצו לומר הפני יהושע ,והחת"ס בשמו ,הצל"ח ,רעק"א, ולא כאשר עשה ,ונביא כאן אי"ה יסוד הדברים בקיצור,
המנחת חינוך ,הקהלות יעקב החזו"א ועוד הרבה ,ונביא ונוסיף הערות ,והמשך העניין להלכתא ולפלפולא.
עקרי המהלכים הצדדים והסברות. א] הברייתא ,תנא בריבי אומר הרגו אין נהרגין כו'.
א .התומים אומר שמהגמ' דבב"ג וחלוצה ע"פ תי' ב' הרמב"ם מביא דין זה וטעמו ,שנא' כאשר זמם ולא כאשר
דהתוס' דלוקין מ'לא תענה' דהוי עדות שקר והיא הסיבה עשה .אבל במלקות וממון אין אומרים כאשר זמם ולא
למלקות אם א"א לעשות כאשר זמם ,כיון שאין יכולין כאשר עשה אלא אפי' כבר נעשה המעשה – במלקות
לפסול את העדים בחללות ,לכן כך גם כשאי אפשר לוקין ובממון משלמין .הראב"ד חולק עליו ואומר
לעשות כאשר זמם כיון דהוי כבר כאשר עשה – לוקין דאמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ואי לקי הנידון –
מ'לא תענה'. לוקין.
אולם אעפ"כ מקשה ,דלכאו' הגמ' אומרת דא"א לפסול והנושאי כלים הסבירו בטעמי המח' .הרדב"ז מסביר
העדים דכתיב 'לו' ולא לזרעו ועפ"י זה דלוקין מלא תענה טעם הרמב"ם במלקות ,כיון דעיקר הדין דהרגו אין
הרי ל"ל קרא ,כיון דאין לנו כלל פסוק דכאשר זמם, נהרגין ילפינן מ'לאחיו' ,ובמלקות הרי אחיו קיים .והכסף
ואומר התומים דבאמת לא נצרכה האי קרא אלא בממזר משנה אומר שתי סברות :א' דבהרגו גדול עוונו משא"כ
ומצרי שני דאמרי' לו ולא לאשתו ,ועדיין לא גירש. גבי מלקות ,בשם המאירי .בק דכתיב 'אלוקים ניצב בעדת
וצע"ג בדברי התומים כיון דלא משמע כן כלל בגמ' קל' וכאילו הסכים הקב"ה עם מיתתו משא"כ במלקות
אלא דווקא על פסול חללות .והערוך לנר מקשה על (מקורו ברמב"ן עה"ת ובחינוך) .והרמב"ם במור"נ מסביר
התומים דהרי בב"ג לא נקרא שאם בי"ד אמר שהוא חלל דבמיתה יתפרסם קלון הב"ד דלא חתכו דינו לאמת
'נעשה מעשה' כיון דהעתיד לא עשו ולכן ג"כ אין לדמות משא"כ במלקות דאינו חמור כ"כ .והגר"ח מחדש דאין
עניין ב"ג וחלוצה למלקות. כאן כאשר עשה כיון דמלקות היא רק כשחייבים אבל
ב .אך הערוך לנר עצמו כן סובר מעניין זה שהרמב"ם אם נתברר שהוא שקר ה"ז רק חבלות בעלמא ,וא"כ הוי
סבר שלוקין מ'לא תענה' ,וסברתו היא שכשיש לאו שאין כאש"ז שפיר .ע"כ עיקר הדברים ,ונתבארו שם הסברות
בו מעשה עם ק"ו כגון כאן דאם כבר עשה ילקו ,אפשר באריכות.
ללקות .והחולקין עליו כהראב"ד חלוקין עליו בעניין זה ב] אפשר להוסיף בהסבר הכס"מ בטעם דגדול עוונו,
ושיטתם היא דאפי' עם ק"ו אין לוקין .ועיי"ש ערול"נ ה: דראינו דמעביר כל בניו למולך פטור (סנהדרין סד).
ד"ה הרגו .די"א דעיקר הטעם שבהרגו אין נהרגין דהרי דילפי' כו' וי"א דהטעם הוא דגדול עוונו וכן כאן .יד
הוא נגד הסברא והשכל ,ואעפ"כ אמרינן אין עונשין מן המלך.
הדין מ"מ במלקות הדין שונה ,ועיי"ש. והתומים אומר עוד סברה ,דבעדי נפשות הדין הוא
ג .והפני יהושע אומר דהסיבה היא דאע"פ שלא תענה שאם הנידון מודה לדברי העדים ,אפי' הוזמו ה"ה
הוי לאו שאין בו מעשה מכל מקום קרא ד'והצדיקו' מגלה פטורים ,לכן אם הרגו כיון דאפשר היה שיודה לדברי
ליה עליו ,כהרמב"ן והריטב"א וא"כ לקי שפיר ,והחת"ס העדים ואין אנו יודעים כיון שמת ,פטורים .כך יש אומרים
חו"מ סי ל"ג מביאו. שזה הסברא ,לכן גבי מלקות אין הדין כך כיון ששעומד
ד .המנחת חינוך ג"כ אומר עניין זה אולם מקשה עליו חי ומכחיש .ומשמע מזה הסברא שם מת הבע"ד אחר
כמה קושיות :א' דהרמב"ם היה צריך להביא דין זה שנגמר דינו למיתה אחר שהוזמו פטורין ,ולכאו' אין הדין
בטעמו ולא משמע כן כלל בדבריו .ב' אם העידו על אחד כך .וכן ראיתי במשכן העדות שאין הדין כך וצ"ע .ועוד
כמה מלקיות משמע מהרמב"ם דלוקה כמה פעמים ולא ראיות מביא ועיי"ש באריכות דבריו סי' לח סק"א.
רק פעם אחת ,ועיין משכן העדות ש"ח פ"ה ד"ה וגם. ג.ויש שרצו להביא ראיה מדין בן גרושה ובן חלוצה דאז
(ולכאו' אין זה קשה כ"כ כיון דאפ"ל דכל אחד הוי עדות אפי' כבר נעשה מעשה לוקין ,אולם אם נאמר דהמלקות
מיוחדת ונפרדת ואפשר ללקות כמה פעמים) .ג' דא"כ גם הוא מדין כאשר זמם אין זה ראיה משום כמה סברות :א'
במיתה או בממון ילקו מטעם זה ,ולשון המנח"ח שם 'וכל כיון דאפשר בחזרה ,דברגע אחד נעשה שוב כהן כשר
זה צ"ע ,וכעת אין אני מעיין בעניינים אלו כי הוא אריכות וא"כ אין זה כמו מלקות גרידא ולא דמי הא להא אבל
גדולה ובאתי רק לעורר' עכ"ל. עפ"י הגר"ח דמלקות היא ג"כ אפשר בחזרה ,א"כ דמי
ה .המשכן העדות ג"כ מקשה קו' המנח"ח במיתה האי מילתא להאי מילתא ,אך לכאו' אפי' בכאשר זמם
ובכמה חיובי מלקיות ,ומביא בשם הפתח הבית שמתרץ ילפי' בגמ' ד'והצדיקו' מגלה עליו כסברת המאירי ,וא"כ
דבעדות מיתה אם הוזמו הוי לא תענה לאו שניתן רק שם בעדות ב"ג וב"ח דיש חיסרון של כאשר זמם
לאזהרת מיתת בי"ד ,ושוב מקשה מהגמ' דבא הרוג אמרינן דלקי אבל בשאר מלקיות לא.
ברגליו ,ומתרץ עפ"י רש"י בסנהדרין פו ,:ועיי"ש בכל ואם לא נאמר כסברת הגר"ח למעלה (כפי שביארנו
המערכה משכן העדות שער ח' פרק ה'. בעבר בקושי שבסברת הגר"ח) תקשי טפי ,כיון דדווקא
והחזו"א אומר דאם נאמר דבבא הרוג ברגליו לוקין, בפסול חללות דהבי"ד רק מאשרים שכך היה מלכתחילה
וכמו"כ בהרגו העדים ,עפי"ז אפ"ל דלוקין מדין לא כדיני ממונות ,משא"כ מלקות דללא הבי"ד אינו מתחייב
תענה ,וכן בעניין התראה כמו"ש החת"ס ,ועיי"ש חזו"א מלקות כלל והמלקהו חייב על כל חבלה וחבלה ,וא"כ
בבא קמא סי' י"ח אות יב ד"ה ויש. לא דמי עניין זה לעניין זה.
ז .וכן הקה"י מביא בעניין לא תענה ועוד ראיות לעניין והרבה מן האחרונים רצו לחדש שכל החי' של הרמב"ם
זה ועיי"ש קה"י מכות סי' או אות ה' ואות ו'. שלוקין העדים אף אם כבר לקה הנידון הוא רק מדין
4
עמודי דגרסא
בניבהיכלא חבורות
חבורות
היכלא
הרמבן עה"ת והחינוך,
אילו לא שהיה זה חייב מיתה לא היה מסכים הקב"ה שתיאבד נפש
גרוסמן ני"ו וממון ,ויל"ע.
תענה
חבורות
מי שרצה להזיקו כך כולם יקבלו עונש ולא לחצאין.
אלכיה ינ
ראות בי"ד מ"מ הוי מדרבנן ,וכן אינו כפרה) .וכן אפ"ל עוד על דרך זה
והבן מדעתך ואכהמ"ל.
בני ב' ,ע"פ
וכל זה במיתה אבל במלקות ייענש אפי' אחר שלקה.
חבורות דכתיב 'אלוקים ניצב בעדת קל'
חידושים קצרים
אחת מישראל ,וכיון דנהרג נכון היה .משא"כ במקלות .וכן אין להאריך
לוקין
דאיןישראל
דסבריהבה"ח מהראשונים
חלקנפש למלקות כאן שיטת
בחילוקים בין
בני היכלא
חידושים קצרים
תורובח עמודי דגרסא
וכן רואים בראשונים ובתוס' בשם הריב"א והכסף משנה על
הרמב"ם בשמו ,דכיון דאפשר בחזרה אין כאשר עשה כלל ,והלימוד
של כאשר זמם ולא כאשר עשה אינה נוגעת כאן בכל אופן.
וכן ע"פ סברא ניחא דחיוב ממון של בי"ד אינו אלא כח מיוחד
שניתנה לבי"ד ולפסקיהם ,אך ברור דהחיוב היתה לפנ"כ גם (א"כ לא
נעיין עתה בשחייבו קנס) ,ולכן כשהעדים חייבו אחד בדבר שלא היה
סדר עיון
עיון סדר
ולא נברא ,אע"פ שיש לבי"ד סמכות לחייבו ,מ"מ אין כאן חיוב ממון
פרק כיצד העדים
דלאלא מדועלאו משום כלל ,וא"כ הוי רק זמם .ולא ראיתי שהסבירו כן.
כפרה דלאו בני
שחייב מנה, אמרינן
דמעידין אנו מהמשנה בגלות
שמשמע הק'אומר הריטב"א
המגדל עוז אבל כבר
אם זמם כאשר אמאי אמרינןוקשה העדים
לא במלקותעשה.
דלמה כיצד
פרק כאשר ולא
זמםנהיית הקושיכאשר בעניןעיקראולם
מכפרת,הגילוי כ"ג אתמיתת
דאיכא אלא 'ממש'
מהראשונים, כפרה חלק
שחייב מלקות ,שמדובר שכבר חייבו ולקו ושלמו ,והמשנה אומר אינה
לשיטתדגלות ותי'
להוסיף נינהו,
או יש
אז קיימו
ממזר שמעידיןלאשהואואם עוד המשנה עונש נקטה מקבלים
ייפטרו.
למה לא לקה אינם עדותו
עשה ,ואם
שואלים התוס'כאשרקיימו ולא
וכנגדווצ"ל
הראב"ד, מעשה, מביןבו
נהרג.
דברי שאין
לתחוםלכןאף
אינו תענה
חוץ על לא
יצא
מלקות, דאםלוקין
בחיוב לוקיןשכאן
הריטב"א
אעפ"כ דוהצדיקו
ואומרשהם זמם כאשר אינו בכה"ג כי הרעק"א זמם.
ויישב כאשר
בישראל. עונש
גם שייךמקבלים
שזה
אין למסקנה שאף והמאירי חננאל רבינו החולקים שיטת איתא ואין לומר כאן תירוצי דממון א' הר"י בתוס' והרידב"ז על הרמב"ם
במכות שם.
מעידין) (ד"הערול"נ
ועייןבע"א לעיל החיוב, היאא'לפני
בתוס' המשנהתי'
דא"כ לפי להק'דכל
דהראב"ד למד
ויש כי
משנה והכסףאסורובממזר ג"כ
הריב"א בישראלאסורדממון
אוחז ב' תירוציממזר אז
וכן לתרץאותו
הדין, שעושיםמן
עונשים שכיון
כיון דאין
לוקין על לא תענה ,כלשון הר"ח (ב" ):לאו דלא תענה אין לוקין העדות באמצע עדיין כשאדם משום ואפשר
בנפש כתיב נפש
שהרגו ,כיון דהאזוממין בעדים להזימה
הטעם יכול אתה
מעשה",כתב
ח"ג פ"דשאי והרמב"םעדות
ק' דהויא כשר. הוא באמת
עכ"ל. במור"נבו
לאו שאין דהוה ליה כאשרמן אותו יאמרו קיימועדותו למה לא
מרחיקים אינם בחזרה ,וא"כ דמלקות לא
דהיינו שעוד הרמב"ם ,כיון עלהשקר
וצ"ע.למיתה במלקות,
לחתוך דינו שטעו כאשר –זמם
מקיים העדים
איןבהריגת מיתה
הבי"ד חייבקלון ואם
דיתפרסם ממזרים נעשין כרת שמאיסור
העבירה בכל דרך שהוא וגם אם זה על ידי מיתה אבל אם אמרה שהתורה עשה.
כמו כאשר
הרי וצ"ע זמם ולא
וכן במאירי "לוקה את הארבעים משום עדות שקר ולא משום
באישהדם אנוגואל "מעידיןאין
ד .דהרי מיתה במלקות. משא"כ כדין, שלא
חיובלהלן בעיקר יש להק' ובכללאלא
ולמה
העדות דלא
ולכן דהזכרנוממזר,
לעיל, נעשה
אז אחרי ממזר
הראב"ד
כבר אוחזים שהשני
השגתו של
הוזמושמלהעיד
בעצם
שזוואח"כ התורהאמרהטוען
הנידון והרדב"ז
הרגו ה"נ
כבר
וכו' ,וכן מוהצדיקו" לא תענה,
שכשאין כמ"דדאם
סבריבי"ד וקי"ל
וממון ,כיון
דרבנן ג"כ וכתבאחד
למלקות
המאירי אףמיתהרצחו
ביןזוז" דלא
דהחילוק
מאתיים הנרצח של
שחייבכותב
לחבירו קרוב
והגר"ח פלוני במלקות, כשרים.
חולק הם
אלא שבאמת
ייתכן הורגין אותו אלא אז דנים באיזה עונש להענישם.
דוקא הרמב"ם על נהרג על הרעק"א
חולק אומר
דהראב"ד א"כאין
שהרמב"ם
הוא רק שמואל ר' תי' וע"ז אדם, כל ביד
הרגו,תענה לאו שאין בו מעשה הוא ,ואין לוקין עליו ,ולכן לא
המלקות עצם אז מלקות אבל להשיב, רשות
אין הנעשה אין אתגוה"ד
דלא עונשין מן
שחייבי אומרשר"עואין
במלקות דישנו(יד):
הלוקין עשה כאשר הן
של האלו אלוהגמ' קושיותע"פ
ומכח וי"ל
כשאוחזין בהזמה אוחזין כבר אחרי הרי גם
הרמב"ם. כי על קשה
וחולק וקצתכן,
הדין ,אמר
כל
זה דין
נפקע למפרעעל
עדיין ק'זוממין,אולםעליו,עדים
חייבין שהם
למעשהאיןאחת.
נתברר
דרשעהאדם דכל
ללימודאם כתב
כשחייב ,אך
צריכי לוקין ולא חייבי מיתות בי"ד ,והטעם
העבירה משום שכבר הזימו .ויש צדדים לומר שאוחזין עדיין
למלקות שהתרו מיתות
כל הוי אין
ולכןכאן
בעלמאוהרי
הנרצח, הדם של אתה
ד"לאחיו" מחייבו ואי
לעיל ילפי' אתה רשעה אחת
דהזכרנו הרמב"ם דמשום
לתרץ את רשעתו – משום כדי
הרדב"ז רוצה אך
כאשר וחבלות
לגאול • •
הכאות
זהכי אם • גוה"ד
כלום המלקות ,של
ולא הוי העניין
לא
לעשות
העבירה.
בכרת למהאין
א"כקיים
אחרי ושואלתכבר
הגמ' אינו
אחיו כבר
שאוחזין
רשעיות,דאם
צדדים לומר
שלומדים משם משום שתי
בעבירה ויש
מחייבואומרת דהמשנה
דהמלקות תוס' לשיטת מהראשונים
להרגו ,וצ"ע.
סייעתא
סיבהעשה.
ואיןכאשר דםולא זמם
אחת אתה מחייבו ולא קיים.
רשעה אחיו ***במלקות הרי
משום ילקה שהרי אך כאן שלא זמם, לו כאשר
אומרים
ני"ו
דבמהבערנסאן ישראל
כאן ,כיון תענהשראינו
הבה"חעד עפ"י מהביאורלא
משום אולם חידוש זה צריך
שבי"ד
התרומות
דהראב"ד חולקמדבר, הכתוב
אומר של לבי"ד
וכן הנזק המסורה
פטוריןאלועל ברשעה
דהעדיםמכח קו'ג"כ מקשה הגמ' כתבועונה
משנה שתיים,
הרמב"ן
והכסף
דבממוןב' אם שילם קודם שבאו לדין שונה דין ממון מדין מלקות,
התוס' סדר
שסובר (בדף ד' ע"ב ד"ה ורבנן) יש להעיר שמלבד עלשתי
לשלםאלא עליעשו
נהרג שלאלבי"דקאי
פטורין שהעדים
ולא הרבינוהתורה
ירוחם. ואומרת
כתב הזוממין,כתב
ועוד הבנים,
של הוא' וכן את
'שבוש מענישים
ומעשרות
וזה לשונו
מפטר ,ואין כח לבי"ד רק לחייב מה שהוא חייב כבר .אך במלקות אין
כשעבר
פרק אלו הן הלוקין
שמלקות משום לא תענה ,כן נפסק ברמב"ם בספר המצוות (ל"ת עלהנזק של התורמות ומעשרות של האב משום דכתיב "כאשר נקט. הבבא ותחילת עונשים.
מלקות,
אע"פ וכו',
סתםברעך לחבירותענה והמלקה
אומרו לא לבי"ד,והוא
חוץשקר, למלקות
מעדות רפ"ה)חלות
שום
ארמי פרש"י:
לאוריפוי
צער נזק עליהן,
ותשלומיןקרא שלא
יוסיף, ופןעד ד"ה
יוסיף במשנה
לא על עובר "הזהיריז.
ברש"י
במזיד עבירה
שכשיש
הבנים
זמם ולא שמיםעלפטורין
כאשר שבידי
דהעדים של א'זה דבר
דהסברא דממזר
משוםסברות, בהקדם
דהיינו
אומר שני להוסיף
לחצאין, הכס"מ ויש
ולא זמם"
אולם
ונכפל זה במקו"א ובלשון אחר "והוא עד שוא" ,והעובר על ממזרים. נעשים משמים אז כרת ביאת
וגו'. אובד אבי חבירו ע"י
יכולים דאינם להורגלתתהאב שיכוליםשל
עונשעל הנזק בגלל שאין
פטורין ג"כ הואולכן עשהלהם שהזיקו כאשר
מכך.ועשיתם לו כאשר זמם ,ולשון ואמרה המשתמעין גזרה וכל
עליו התורה ובושת,
כברשבת
זה
מ"הגדתי ובזההוא בביכורים הקריאה חיוב תענהדהרי ולכאורה צ"ב אלא וכן
זה שמים דינו,
בשרק נגמרלא בידי משא"כ
זה זמםתורה,שכאשר דיברה כזה
שכיון
לשלם רק על חלק מהאנשים שהזיקו. רשע
מבואר על ולא
וא"כ עדות
בעלמא,הלאו ג"כ
כחבלות כשריןזוממין,
נעשים לעדים אזהרה
שבבי"ד ברעך"
דמלקות אומר "לא
המכילתאהיאך
וא"כ נתנה
'לנהוג' בו ולא כפרה, הוי העונשין שכל הוא, דעומקו ונ"ל המאירי. כתבציווי
מלקות".
תמה החזו"א ע"ז ,ועיין בגליונות חזו"א על חי' רח"ה.בריש כדנתבאר היום".
מלקות וכןויש שלרקהבנים. יכוליםההיזקעל בי"ד לשלםוא"כ כאשר זמם. פטורין שיעשו אמאי לבי"ד וקשה
לכאו' צ"ל כשר אלא רוצחהואבמזיד, ומה עםתימהנמצא וממילאוכילפי"ז
כממזר .כפרה.
לו התורה
מהגדתי מעשה.שמתחיל
בו דאין א')
לאו (א' בביכורים
דהוא איפכא המשנה
עד כאן חלק א' .ואי"ה בעתיד נביא כאן הקשר מסוגיא זו למלקותכאן משמע ע"פ לתרץ
דלכאורה ויש
וצ"ב אמרהלו "ועשיתם
רע ,וע"י
שהתורה
הגמ'
ויוצאלדבר
שהתורהדברי
זמם ,לו –
כאשר נתנה
דבאמת
שפירש את נאמנותו
הרמב"ן
משתמשבובכח
דכשאדם בדברי לפרש
אסור דהוא משום כממזר לבי"ד לנהוג
דוהצדיקושניה
אבל משנה בגזה"כ ממצרים,
והמסתעף.
המיוחד שעלו
דגילוי הראשונה
זוממין, דסביראבעדים
לרמב"ם ובהכרח בשנה
וחלוצה רק
גרושההיום דבן מקבלים העדים של הבנים אין
אדם מישראל אין לו תקנה מדאורייתא (ואע"פ שנענשים כפי מדוע שלכאו' לזרעו" ולאזהלונהרג
בכשירה.
חמדה לוקיןבפירושמ"מכלי
בו מעשה איתא
וכן שאין אבי .לאו
אובד שהוא תענה אף מארמי קוראים
דלאו דלא גילה של הבנים
שפריי ני"ו הבה"ח של
יצחק דוד עונש ,אלא משום דהעדים פטורין על הנזק
אור התורה |
בתוס'.תבוא. פרשת כי
כדאיתא עה"ת עליו הנידון וממילא הבנים שלהם אינם מקבלים עונש.
ריטוב ני"ו
סנהדריןבעה"מ דוד
הבה"ח נחמן בשיטמ"ק [ב"ק עד ]:וכן הסוגיא בעניני
הראב"ד הארהכתב וכן בדברי• •הרמב"ן "כאשר זמם" ולא • ועוד אפשר לומר
(הובאו בספר חמרא וחיי (פ"ו) ,וכן כתבו ר"פ והריב"ם ז"ל בלבד.
אפילו והצדיקו
שהזיקו א' לוקין,
מהאנשים מאיפה
לחלק הגמ'
רק למסקנת
עונש החקירה
ליתן ידועשא"א לחצאין
ג' סדר
בראשוניםלדעת
כמבואר שיטות עיר הללו לדעת ומ"ב שלאמצינו אולםוביןעכ"פ שם).לדעת מסעילחצאין חלק קולטות
סנהדרין בין דלצד דין בגמר מטותנקרא
נפק"מ יש
אעפ"כ ישראל פ'
ולפי"ז תענה.
לא הזיקו אוהב
לא על מגלה והצדיקו
שהבנים של העדים ב'
מבוארתענהע"פ
דלאזה ג"כ
הגולין
ויבואר"דלאוע"כ.
הן אלו
קולטותי"ג] פרק
אינןד' ס"ק [מצווהבפשטותלדעת
קולטות .ושלא
צריך.
מהאנשים שצריכים לקבל עונש משום דהעדים רצו להזיק במנח"ח אין ב' ולצד דין גמר שיהיה צריך א'
יוצא משם אינו שהרג גדול וכהן גדול כהן 'וההורג מתני'
המקלט
שב"ג לוקין
יוצא ערישלפי"ז שש
ללוים את אומר
תתנו אשר
לכןורבנן
הערים
הנידון,ד"ה
בדף ד:
ואת
והתוס'
דאין לוקין דהוי לאו שאין בו מעשה". העדים שם
שבהם צריך למסור נפשו דרכינו .כי וא"ו תיבות הראשונות להבין של
לב הבנים
בהעיר כך
גו'. זמם"
עיר "כאשר
ושתים ארבעים תתנו של ג"כ לבנים
ועליהם
עמודי דגרסא
דין. גמר צריך שלא נמצא תענה לא משום
ובתמים .בין שעושה דברים כמו רוחו ונשמתו להש"י באמת• • • לעולם'.
התורה
צריכים לקבל עונש ואם הבנים לא מקבלים עונש משום
כי זמן בכל נוהגת זו מצוה כי בזה לרמז יש ולדעת
דיןזהוב"ג זה הבניםגמר
מרוצח שיש
יליףעל נזק שהעדיםדגלות
בדף ד :נראה ולכאו'לעיל
עמודי דגרסא
בשעת כ"כ או
עד מיתה
גדולשלא בשעת יש האם
מלקותהוא
שמס"נ גלות,
ובין הסתירה החיוב
והשכל. חל
בדיעהבאמתמתינקרא אלו יל"ע לכן פטורין שפירשנו
תחתיו
מתקיים
אחר ומינו
מי בכל
גדול, כהן בהורג
ברמב"ם אי
בסוגיין ונפק"מ
בבירור
דין, גמר למכה תיקון והוא
לחצאין. שייכות
ולא לה
זמם" יש"כאשרבזה"ז
דין. גמר אפילו
כתוב יש כןוע"כ
אז
ובתורה נצחית
מלקות אותו
"לחצאין"
קצרים
חידושים השיעור
בו תורת הזמה וכמו שכבר העלה בדבריו רה"י שליט"א במהלך
כמעט יצא מדעתו ובחי' זאת כפי הנראה שבכאן הוא אשר בב"ג.ומשחית את ועונות
משא"כ בחטאים
שאחריםדין
גמר ששגגכמושיש מי בשגגה.ישר"ל
גזה"כ נפש
גמ"ד.כי-תצא) היה (יום ג' ואח"כ שבגלותלמד וי"ל
עמודי דגרסא
כללי
זמם" יותר חשובה ויקרה מהראשונה וכמבואר בהפוסקים בכמה מלכות
לומדים ש"כאשר
עול בקבלת זה. תיקון שיעשה ר"ל יעשנה.
והרמב"ן לא
הוא נפשו
אחדאחר 'שלאעלמינו
הראשון.ממון
שהעידו
ולא חיוב
וז"ל:
מן מיתה
כה"ג
"עדים
פשוט ולא
וההורג
הל"ח]:
יותר הוא
מלקות
בד"העדות
האחרון
לא
מהלכות
תחתיו – עד שנגמר דינו של זה לגלות' ,עכ"ל.בו
בסוגיין
בין
שאין בכ"מ
רשע כיקצרים
מרש"י [פ"כ
ברמב"ם
מקומות.
והרשיעוהו
חידושים
ולא •שייך שכולם צריכים לקבל
להש"י לבבו בכל באמת גדול
צריך להיות כל מה שהיה • •
ובמס"נ שלימה שמים באהבה
דגלות.צריכים להיענש. לזמום כך מעידין שרצומה ד"האלאדף ב:עונש,תוס'
זממובין שלא לדעת קולטות פיבין תיבות השש נמצאכךשאלו בהששה תיבות שמע ישראל כו'.
זה להלקות
שהעידו כגון ואהבת
חלל
שלא
שהוא פ' של
על
וברש"י בסנהדרין (יח ):בא"ד 'דכיון דאין כה"ג במקדש
ששם כו'.
אף
תיבות כהן
לוקין
[העידו על בהמ"ב
אלו
כיצד
הרי
אמנם
הוזמו
קצרים
כנ"ל.ממון
לחייבו לדעתחידושים ולא
ואחר
הרמב"ן
רגליים לדבר.
הוא עיר,
כדברי
מ"ב
שלמדמשום
תתנו
ששונא יגלה
ועליהם
שרוצה רש"י
מקלט.
משמעבדברי
ערי שש
לדקדק
בחי' והמה
ואפשר
התוס' בקו'
ולכאורה של "כאשר זמם" ולא לחצאין ,משום דרש"י כתב כשהוא גולה במיתת מי ישוב' ,וביאר שם תוס' את דבריו לר"ש ת"ק בין מחלוקת יש ט: דף במתני' שהרי קשה בהפירוש
דינו'. צריך
והוזמו
שנגמר ביום לזה
פלוני
עדוהמצות.התוה"קפלוני
תחתיו
נחלצה במקום
אחר ואהבת
מינו שלא וכגוןית'
או אהבתו
אמו וז"ל:קבלת
נתגרשה
'פירוש הנידון הוא
בפנינו תיבות.
התוס' היא קושייתמ"ב
את וא"כשיש בה
לפסול ואהבת.
זמם בכה"ג,
'והוא שהואואפי'
וז"ל: ק"ש
פעם
זמם"של א'
כאשרכל פרשה
שגולה שת"קבחי',
סובר
"בעינן בד"ה
הרי הן לוקין וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו לוקין
בהשכלתו להשכיל שזכה מי ובפרט גדול. ושכל דעת דוקא רק והיינו קבלת אהבתו ית' ותורתו בכל לב ונפש .וע"י המס"נ
רש"ש ועי' גולה. נתכוון שלא בדעת יש שאים שסובר ר"ש לפי
הן ואם הרידיןוהוזמוגמר
הנפשבשעת חל רקשהרג החיוב
של זה שכל שורומדבריהם
ומשמעהעידו על ואת זרעו' דלמה היה לו להוסיף 'ואת זרעו' ,אלא רש"י התכוון ואינן גולין
והש"יעברי קולטות.אינןלאחר לדעתשלאכ"ג אתאבל העליונים במושכלות וכאשרבאמת קבלתו דגםוע"י עמ"ש. עליו רצהלקבל לבבו
לרבנן. שמבאר הריטב"א גבי בכלועי' באמת
שמשוםזה,
על שמדבר
מיתתו.
בעבד שנמכר יוצא
עליו העידו הכתירו
הכופר לגמ"דמשלמיןהרציחה זמם בין
לוקין ואין זרעו, ואת לנידון להזיק דהוא לומר
וכיה"ר ובדעת ובתמים באמת ית' אותו ולאהבה לעבדו יזכנו
הבה"ח נתנאל ליברמן ני"ו
ובהלכה'אינו כה"גהן" ,עכ"ל.
כשנגמר דינו הקבלה מפיהיה דאפי'דברים אלו
וארבעהמש"כ בריטב"א לוקין]
ועייןוהוזמו נפשו
רק את
עונש, שהכה
לקבל על לו
צריכים נתכפר העדים בזה לבבו
של בכל
הבנים הש"ישגם אהבת
לומר בא
אלולכ"ג הוא שד'
כפרה הכתוב שהקבלה שלא נתןמדבריו דזהוהיוצא
גזיה"כ חכמים", היטב:
לעולם' כ"ז
קיבלומשם כתבוהבן
"כך יוצא בכאשר הללו
זמם ,ט'אמן. ערי המקלט ששכאן אבייחסר אמרא"כ לזרעו•,
איתא• .
ולא • מכות "לו"ובגמ'
אמרה בשגגה.שהתורה
לכן הוסיף רש"י 'והוא זמם לפסול את הנידון ואת זרעו' שכל
10
95
חבורות עמודיבנידגרסא
היכלא
עמודי דגרסא
חידושים קצרים
מת הרמב"םוכתב גדול
שהכהן דברירקרביאחר
יהודה". בבי"ד
נפסקגולה (ט:):הגלות
"הסומא אינו מתני'אם
ואפילו זמני).כך.
באופןפירש
במאירי גדול ,וגם
(ולפחות במקומו לכהן
לעשותשייכות
לזה יכול
כשאין אחר אלא
מצוה ,ואין
חידושים קצרים
סומאכל מכפרת גדול כהן שמיתת משום מהגלות יצא אעפ"כ דאינו יוצא דהדין
הגדרה בפרק ו' הלכה י"ד – משום דסומא קרוב לאונס .וצ"ב אמאי ה"י)בי"ד שמלקותפ"ז
(הלכות רוצח ברמב"ם ועיין
שעשועי
דגרסארות
תורתךךת
יעושעש
הוו כמו דשליח בתוס' סבר המקשן
אבל אח"כ היה בי"ד הפסק אם ואפילו בשוגג, שהרג
ולכה"פ הוי קרוב ל"אונס" הרי הוא קרוב ל"מזיד" דהרי אם הולך ליער העוון היא',דין אבל
לגמר לאו עדבמקומו
מצוה אחר לקהמינו'דאילו
התוס'מלשון לא
כדמוכחרק אם
לעולם הואא',
הכ"ג
וכשמתלפניו
עבר אחר הכ"ג
שעהשמת לפני
ובאותו נהיה כבר
עבודתו באמצע בשוגג
שהרגועצר העוון
לחטוב עצים אחר.יוצא לאחר מיתתו. הגמ"ד –
היהבשליחואפשרואח"כ אם מינו
כהגדרה ב'
הסומא לבקוע שוב ,והאדם שעבר לא ידע התחילעליו.
הזמןמכפר
ובאותואינו
מדוע
עמודי
רואה נותנת שאינו
התורהולא ידע
כביכול ייראהו
דהוישהסומא בדעתו ובתוס'וחשב עיקר וכיון
השיתו מעוורונו גדול דבי"ד 'דכהן
ג' ,וכיון שהואוז"ל:
כהגדרה מש"כ ואומר(עג).
יומאזאת
בתוס'שולל
ועי'והתרצן
למי "חנינה" משמע
במיתת הני או במיתת כהן אותו ,ונהרג על ידו ,אמאי לא הוי קרוב למזיד ,הרי על הסומא הדרשלו.
לאמצוה שהרגהוי בשעה
להלקותו, דהוה כ"ג
שליח זה על
סתם, הבה"ח אליהו צבי הלפרין ני"ו והבה"ח אפרים שוורץ ני"ו שהרג בשוגג ,אבל צריך להבין אמאי נתנה התורה
להיזהר ולשים ליבו לסביבתו ,וצ"ע. גדול אחר שהעמידו תחתיו' ,ע"כ.
קצרים
חידושים וכלשון
כפרה הכ"גישראלהוי
צריך לומר שהחנינה היא דמיתתהבה"ח אלא
גרוסמן ני"ו
הבה"ח נפתלי צבי הכהן דויטש ני"ו •••
בדרך• •אחר דאמנם חנינה עושה
תורה'עשירושלים ת"ו
'נחלתישי י"
ישי"גלחנ' ג"
שע"ירות ת
הגמ' מיתת הוא דמכפרא.
ועוד אפשר לומר • ו"ת םילשורי 'ה מצוהומנו
וכו'. אינו גדול
חטוב כהן
דינו מת מצאנגמרשלאדאםעדדכיון במתני'' :אם
מתרצת יא:ח .הגמ'דףדף
בת כהן שבזוממיהדם לאחותו, לצאת"לאחיו" ולא למדנו דרש של שני',
עדיין אבל הגואל מהערי ןויליג
מקלט הק'פל
בישיבתנוופל
יכולמלתה ל
ובועלה מקבלים חנק ולא שריפה מגזה"כ של "לאחיו" .ויל"ע גבי
הנלמדותדי
שהרוצחםי
בסוגיותתויגוסב
עצינה שלו
דהרידמל במיתתו
התלמידים
לכרותם,ב ת
לפלפולנתבישיחוזרו דינו
חובה 'קה
וצריך נגמר
גיליון
עצים שישולאחר מכן
קשה דשייךתחתיו אחר
ולכאו'
יכול להורגו ,אבל אם נימא שמיתת הכ"ג מכפר – אז כיפר על אשירה תמיד יש חוב ומצוה לכרותם. ע"כ.
הבה"ח אליעזר זילביגער ני"ו קטן שהיות ואין חיוב חנק שהרי קטן לאו בר חיוביה הוא ,האם
להורגו. העוון שהרג בשוגג וממילא הגואל הדם אינו יכול
וצ"ב אמאי אינו יוצא כשהכהן גדול הראשון מת ,דהא העדים יכולים לטעון דלא ידעו שהוא קטן ורוצים לקבל חנק.
גרוסמןני"וני"ו
ישראליעקב המר
הבה"חהבה"ח על• כל אותם הרוצחים בשוגג המיתה של הכהן גדול מכפר• •
דבר המ ראשבמ
הישיבה דברייר י
דשמעתתאש
מתיבתאתמ
צורתאאתבי
רישבד מבי
שאר יר הבישיה מה רבד
סיכום סוגיא נבחרת מתוך הגמרא
כאשר זמם – צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו
כפי מה שיקבל כשימכרנה[ ,כגון מעידים אנו את איש פלוני שגירש הכתובה.
והנה ,מאחר שחוב זה ספק אם חמישים]. את אשתו ולא נתן לה כתובתה
מזו, יתרה
הדלת זכות את
בה וימצאהמלוןמחדרי לו
ועוד יש הבעל ,אל אחד וישלמו
שיעשה לו נס, פירעונו ראוי
החזיק את עצמו ולא זמן שזמןכי יגיע שטר חוב,
מסאפינקע זי״ע, היאהגה״ק כתובה מרן
סיפר
זכותה,
אתכך נכנס מהאשהואחר
יקנהנכנס וישכב,שאםפתוחה, ויזכה הזאת
עומד לבדופירעונו
הלילה הוא באמצע זמן
כי יגיע וספקראהלא פעם אךודאי, ואינוהלך
חתונתוידוע
אינואחר
שלו ז״ל
הפירעון בנעט
הר״מ
יטולאתאת
שכןלעסוק בסחורה לעיר וויען ,ובעת ההיא ברחוב עיר וויען .אחרי כן בא אליו שומר אביו שסבר שהיהודי שוכב שם ויהרוג
הוא בכתובה תזכה שאם הבעל אצל הוא שווה בכולו, הבעל כשתצא הוא הפירעון זמן
ישלם שוב לא
נחלץ ויבא ואם כן
צדיק מצרה המגיעבטנולה,
בשגגה, לאחרים בנו בר
עומד באמצע זכותם למכור
איש אותו האשה וירא
משומרי העיר שם ואצל ואיןלדורבמותו],
או יהודים רשות [בגט
לאורחים מבעלה האשההי ׳
לא
בוודאי בידו שיהיה ונמצא כלום, לה הספק. על שום
בקביעות ,ולן בבית אכסניא גדולה ויעסוק הסימטא ,ויגש אליו וישאלהו :מי אתה ומה אחר תחתיו .ר׳ מרדכי בנעט לקח את שלו
אין וכן זה, זמן יגיע מתי ידוע
תשלום מאה בנעט כל שווי הכתובה ,על ידי
מנה ,ויצא ,והרוצח בעל האכסניא גם כן נתעלה הכתובהמרדכישוויויאמר :ר'אם פה? עושה כגון אלקיותמות
ויישן .אתה אל אם פעם ,כי שיגיע אי
וישכב ויקרא ודאות
בשיעוריו
ממנה בחמישים זכותה בלבד[ ,כגון אם יקנה לאחרים זכותו
מוכרסוחר הבעל איש כל את יורש הוא בעלה, לפני האשה
שאספר בטח לא על ראש העץ ,כן יאבדו כל אויביך ה׳. אך מה ויהי בלילה ויבא אליו אביו ז״ל מעולם אנכי,
ברםכלבידו ימות את זכותה בארבעים ,יהיו ידעתי או
ולא האשה
מאמין, את
אינני יגרש
אני גם שאם
כי הכתובה,כי מנה,
תאמין, חובוהלכת מפה את קום ויאמר זה
אל בנו: העליון,ובכלל
נכסיה,
הנס, על לתודה עוד לסחור
מנה המאה ,ואם כן שווה לו זכותו בה הוסיף לא רבינו מרחפתהזה.
גדולההחוב
יתבטל ובכך
מאהאת כל הקונים
ויספר לו להנעור. ישלמו או
חולם אנכי לפניה,
עליך .וייקץ ,ויאמר אם סכנה
ששים] .עתידותיו בלתי לה׳ לבדו.
ויקדש את
הם
יזכוואביו
הוא דר לפניו, האלה כיתמות
במלון פלוני הדברים ואם
שישן תחתיו, עדים כמעט שניכשהעידושנית. ומעתה,
חלום הוא ,ויישן בלבו
בבנו היה שזה שמעתי
וכשהעידו העדים בשקר ,שכבר אחרים ומפי ימות .ויאמר השומר :הלא לבלמנה. המאה הוציאהווהתלבש בכל
מהר אשתו, ויאמר :את
אחדעוד,שגירש על אביו בשקר
ויקיצהו
זממו הכתובה,
מלח ,אשר בעל ברית פירעון
נפתלי ז״לזמןהגיעמו״ה
מוכרת זכותה לאחרים הגאון נלכה ונראה. והאשהולאצא מן המקום פן תמות .אך הוא אמר דברי דבר הוא
לא הכתובה, חוב את לה שילם
זו.לוויען,זכויותובא
סוחר משיהבעל אתהיה להפסיד
נעשה רב חזק בארבעים מנה ,שאם יגרשנה בעלה טרם מוטל שאינוולבו
חובמורידיןבשקר ולא
לא מעלין עליו הטילו
חלומות
ויעלו שניהם ויכנסו למלון לחדר אשר
שומרורב
אושעיא
בצאתו מצאוז"ל .בר
הרמ״בנתן
לדעת רבמנה והקיצו אביו המאה איש
בכל במטתו וימצאו שם,הםשכביזכותתאלמן,
אור׳ מרדכי
ששיקרו לומר ,שהגיע מצוראלא
לבל יחרד. עליו,
יקנה הבעל
אנכי ולא שאם פליט וישאלהו–מהמאחר
מבוקשו ,ויאמר לא פפא בעלה,
השומר מהר קראחישלפני תמות
ואםבדמו. מתגולל תחתיה, אין כשהוזמו, כן ואם
עודו מתנמנם ויבא אביו ז״ל ויקחהו הרוג
הפירעון, זמן
הכתובה תהיה כל
האלה .ויעלו זכותה,
כדברים ממה,את
ויספר לו מהאשה האכסניא ,וירא בעל האכסניא את ידעתי כלום.יטלובעל
לחייבם לשלם לו את כל שיעור חוב
בציציות ראשו ,ויוציאהו מן המטה ,ודרך את
אישכלנושאאת להפסידו
שזממוהאכסניא
נמצא את בעל יותר ,שלו,
שניהם וימצאו שווה ויודה
הבעל ויבהלשזכות היהודי,
[הסיבהעל מטת
הכתובה ,שכן לא זממו להטיל עליו
החלון הוציאהו ויציגהו באמצע הרחוב כמו בנו שוכב
בה,עלוכל האשה חוץאתמזכות הכתובה ואוכל הרוג, בנכסים, את החיוב הזה ,אלא להפסידו במה
השקיף היהודי חי, וכראותו היהודי כסף מוחזקשיש את כי בדעתו כבר הואומיד,שהי׳ שוכב במטה לבוש כתונת ומכנסי בד כיתיכף
לו.כי בנו הוא ,הלך בעצמו אל ישלמו
וירא זה ההרוג ברשותו].בנו פני זמן שהם פירותיהם כל שנפסד בהגעת זמן הפירעון בלבד.
בינתיים כנראה שב להרגו ,אך ומצנפת לבנה על ראשו ,ויעמוד שם כאיש רב אמר
עכ״לרק
ישלמו לו חסדא –
פשעו האיום. ולדעת רב
ויודה על זמן שרי המשפט ומבשתו שהגיע
ומיראתו מפני הרעים ,קודם ואם כן, נפסדלא מדרכיו מה גם כיבמה לברר ,אתו,
יש מה נהיה ולפיכך
ולא ידע נדהם,
מקבל ,אם היה הוא שהיהוואראל.
אבד״ק ס׳ כפיהג׳מה זכות דו״ז
אמר לילךבכתובה
עקלקלות, לבעל הפירעון ,יש
שהלך בדרך
הבעל בהגעת זמן הפירעון של
הכיר את אביו לבעל שם או למלומד בנסים ,אביו על
>>
14
6
םיטוקיל אתלימד אחוור
ליקוטים דמילתא בניאבתלימ
היכלאד
רווחאאחוור
חבורות םיטוקיל אתלימד תאורחוובוחר אםילטוכקיילה ינ
בעניין "שלוש טעויות עתיד שרו של רומי לטעות"
מקלט מדוע יצטרכו לעתיד לבוא להוסיף ערי
אמר ריש לקיש שלש טעיות עתיד הקב"ה שהשטן לא יהיה שם במעמד אתה 'אהבו ה'' כאמור ,וזה שיסדו אותו
יזכו לכל היעודים שהובטח להם ,וכבר לא להיכן גולין לערי מקלט ,לשלש בספר 'חסדי דוד' על התוספתא ,וז"ל" :ואי
בס"ד". בזמירות והבן ,וזה ענין נפלא ישראל שרו של רומי לטעות ,דכתיב (ישעי' הר סיני ,שלא יקטרג על בני
מקלט .שנחשב השטן כהורג לעריהדבר,
כמו ובעומקיצטרכו
יעו"ש)(...ישעי'
התורה.לבא כתיב דהא לעתיד לך ,את שקבלו כנען ,מהקשיא בגדים שבארץ ולשלשחמוץ הירדן מאדום שבעברזה בא סג ,א) "מי
וכיו"בלבא לעתיד"שהדברים ההם ושחיטתו ילמדו
הנפש,לחלק ולא
את עוד כתב חרב גוי אל גוי ישא 'לא
שנאמרטועה שאינה קולטת אלא כן אני אומר ,כי בעת שישראל מזמרין ד) ב, הערים שלש 'את יד) לה, (במדבר מבצרה",
נאמריםסוכה נב ).תהיה מדין גואל הדם,
ובזה דוד... בן משיח ביאת אתיא
קודם מתניתא (ראה דהך תריץ וכו', מלחמה'
בצר והוא גולה לבצרה ,טועה שאינה 'יחשוב לו בבצרה' כו' ,הנה סיבה מאתעוד תתנו הערים שלש ואת לירדן מעבר תתנו
כגואל
בנין ביתעבורנו גדולה ,הנה קושיאנחשב היצר לימות
כביכול
הרע העולם הזה
גם כןוהקב"ה
יתורץ השטן 'אין ביןדאמר את לשלח כשמואל "בעבר השי"ת הקשו:טועה מזיד היה, ובגמרא והוא שוגגוגו'.
אלאכנען' בארץ קולטת
ה'אור
דבריוהזכיר להביא עתיד הנכוןהבית של (ברכות בלבד'
הדם ,מן מלכיות שעבוד אלא המשיח
שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך לבל ישמע זאת ,למען יתקיים מאמרם
יחזקאל הוא של ופירש"י: תלת", ישראל בארץ תלת, הירדן
שופטים
בפר' לעתיד וקשה ...הלא הפסוקים מהז"ל בפי"ב
הק' על
שפירש
ואשמות, חטאות הרמב"ם
החיים'שם נקטוידוע עתידשיטתא
לטעות, לד ,):וכהך רומי -כמו ז"ל כי
של שלש שבטים וברש"י:שני"שרו א) ,בנחלת "בתמיה,
הוא" (יב,
שונאקשה אישיהיהעוד "וכיתמיד, יא-יב):זולת צ"לכל יעודי
יט,הקרבנות
מהר"ש (דבריםכל והיינו ,כי
יתבטלו (לכאורה אלגאזיה"א", מהר"ש מלכים "אמר מהל' ותירצו:יפרע שבתחלה שבטים", לבצרה, עשרה שיברחסמאלבנחלת
לאביונפשוהכהו עליומת - טומאת מזכירוקם הבא -ולא
וארב לו
בספרוביחזקאל לרעהו
נמצאים
שם הדברים לעולם הנביאיםכינאמרו רק (הושע אלקבץ, כדכתיב להחרב,דכתיב שכיחי רוצחים, בגלעדהקץ כשיגיע ממנו אביי,
ושלחו
כה ,ח) האל. (ישעי' הערים אחת כתיב יהיו שעדיין
ולאמוונס אל
יטמאו ,הלא ומת יתכן ושפיר המשיח, לימות
(שם ו,כד,ח)כא) 'יפקוד ה' על צבא המרום 'אילת אהבים' על שיר השירים ,כנ"ל. מדם', עקובה און פועלי קרית 'גלעד
ונתנודכלאתומשםלפרש אתונראה ולקחועל כן המבואר' וזהו דלא
עירו לנצח',
(ארה"ב 'בלע המות משהלערי מקלט,
זקני ויצטרכו 'ישמח רוצחים עוקבין ראה
האדמה על אלעזר שהיו מלכי עלא"ר מדם' 'עקובהכך
מאיואחר במרום',
"פרשה
בידמדבר בזמן משיח בן יוסף ,וההבטחות
וזל"ק: וגו'", ומת הדם
משה' אות גואל בתירוץ זה.
זה נתרצה 'דרש בהערות כהש"כ שלא להרוג נפשות" ,וכיוצא בזה אמרו כלפי תשע"ז) האדמה".
מכות, בגמרא
וברוך הוא שאמרו דוד,
בזמן משיח בן הם מה
'מכל רומזת
תאמר ,סוףד ,כג)
הגדולות זו
"ואם (משליה'חסדי דוד':וממשיךשכתוב ישראל :יב ).מקרא למהארץשייסד המקור של
הוא במרכזה שהיתה שכם זה מאמר
'שלשה טעיות עתיד שרו של אדום חיים',
תוצאתהנביאים דאמר 'כל
היודע". יוחנןממנו לבך כי משמר נצור
תיקשי לר' דודוט) סוף יצחק( ,שם, הזקן בן ר'
רוצחים ,דכתיב שכיחי שמעון"בשכם נמי הפייטן ר'
רבינוהואדברימהם הביאואחד דבריולבא', ובסיוםלעתיד
'נצור
המשיח אבל לטעות
לימותיצר הרע מאסר של נתנבאו אלא ענינו' ,מכל'ירצחו לא דרךפה: שבת במס'
כהנים מזכירוחבר
(רש"יגדודים 'וכחכי איש של רש"י
שערי מקלט קולטות ההורג בשוגג יצר במאסר הלב
לעולם הבא עין לא ראתה וכו'' ,"...ועל כך תהא שלא לבך', יום"
המקלט יום
ערי ה'
הבדלת "ברוךכי בזמר
והיינו, בנוטה),
וגו'', שכמה ד"ה
בכמההואאחרשלבזהאדום שרו האר"י ז"ל שהעלה תירוץ
והוא מזיד ,וידוע כי
חיים', 'תוצאות מהלב 'ממנו' כי הרע,
נועדה בגלל הרוצחים ,וככל שהתרבו מציין לדברי השל"ה הק' ב'תולדות אדם' בסעודת ישראל בתפוצות לאמרו (נהוג
מקומות ,והא לך לשונו ב'שער המצות'
ס"מ הוא שטן הוא יצר הרע ,ועליו העיד מקור
את דבריו ונביא בה'ודבקות ויראהבזה, שהאריך אהבהפירוש ,דוד)
(בית שלישית):
בסעודהערי מקלט. היהאוצורך ליותר דשבתא
צפראהרוצחים
איש כי הרי
שונא' ,כי יהיהקשה, "לכאורה
ואמר 'כי שופטים):
הכתוב כאן (פר'
[ראה 'אילת אהבים' על שיר
וכתיב וגו', חרב' גוי אל גוי ישא 'לא כתיב "בבואו ומכאן עולה התמיהא כלפי מה שמצינו במילואם.
החיים לו זבח בגדים, חמוץ מאדום
אין שונא לאדם כיצרו הרע ,והוא מקור עתידים השירים (ד ,יד)" :שמעתי בקול מורי וגו',לבאראותו בבוגדים
שלעתיד וטבח לו
חכמינו ז"ל, בדברי בבצרה
מראה 'בלע
ריעות הוא וכתיב ישחיתו וגו''
'לרעהו' ,כיבדבריו ,כי סדרן
השנאה .ולא
בפסוק שמה המה,
'לא ירעו בארץ הק' יסד אשר השל"ה שכתב קדושים בבצרה לו יחשוב העוצר, אדומי כי כן
נצטווינו למדרגה, ממדרגה יהיה המשיח ימות של להבדיל עוד שלש ערי מקלט ,וכמו
שונא ולמהוהוא מיעצם, ואם כן איך לטובתםלנצח' וגו',המות כי
לכל,
"ואם 'מכל משמר נצר לבך' וכו' ,כי 'משמר' בתוכה תקלוט כבצר ,ומלאך כאדם
רש"י על הפסוק (דברים יט ,ח ט):
אחרות, מקלט
ומבקש רעתו בדרך אהבה וריעות, ערי ג' להוסיףאחת,מ,ובכן
ג) לבא לעתיד
(בראשית המעלות בבת
לו לסוהר ,כענין שיזכו לכל אהבואת הואולאשם יעצר, ינצר ,ומזיד כשוגג במקלט
צריך לך
אבלכי יש להחטיאו, ירבו לוהרוצחים. הלב קשה
שאורב
הזה שהיתה
'וארב' -שאז
כנראהקושיא כי
במשמר' ,אמר "ובזה יתורץ אתם כתב:כי תשמר 'ויתן ירחיב ה' אלקיך את גבלך וגו'
נוצר". את ה' כל חסידיו אמונים
האדםשעושה הוא
נתחייב מיתה ראשונה כשחטא הבל והישר',ואם
שעבירה
אם שופטים כתיב
שתדע ,כי
לדעת אלא הטוב בפרשת לכסוף מטבעומימי, ערים לי שלש(פר' משה' כל המצוה הזאת ויספת לך עוד
וידוע מה שכתוב ב'ישמח
מוצאאחיו ...
ובזה כשגגה ,קין
ולכן נהרג ע"י וגו' ויספת לך
זרעיותיו...אלא
אינו עושה
מכמרתו, גבולך אל
וכל ויאספהו אלקיך אתיעיקהו היצר ירחיב' לאירחיב ה' "'ואם זמרוברש"י:אודות תורה צוה) על השלש האלה",
וזאת הברכה ד"ה
זכו אם המשיח, לביאת
היצר שער ליכנס לנפש ...גם מסביר לו קציםתשע, שני 'הרי
כי רש"י
ונודע ופירש ערים' שלוש
"ומן האמור פירשתי בזמירות ולכן אמר 'מכל משמר' ,מכל מיני מאסר, עוד וקנזי קיני ארץ לך לתת נשבע וז"ל:כאשר זה- ,
טוב,הקץ לרעוהנה אם ויאמר מעשה -הרע
'בעתה', קלהכנען
או בארץ
-פנים על
'אחישנה' ,לא זכו עבירה דברושלש הירדן
בעברומכל שלשלבך', תשע' ,נצורבידינוקבלה -הרי עוד שלש' (כאשר'ויספת לך קודש וקדמוני.
של שבת
מתגבר
של הבל, ובזה מזה,זרעו אורב גדול
שיתוקנו כל בבחירתו כי בבוא
ורשותו
בעתו ודאי לבוא' .ותמיהה,
ואין לךהוא לעתיד ישאר ושלש כי אם לעתיד וג' כנען
שהזמירות שנתפשטו בישראל נאמרו חמורה,שבארץ וג' הירדן שבעבר ג'
משא"כ
לא נתקן עליו',
'וקם עדיין 'אחישנה' אומרו מעצמו עליו,אםוהוא
הואשום רע...
הקץ הוא חיים',יקרה
אבל בודאי לא תוצאות השלימות הזה (פר' בספרי הוא
ברוח הקודש)' :ראותו כי כן אדומי – 'ממנו הדברים ומקור לבא",
שיהרגוועל
השערה... כחוט הוא זה והתיקון להםהבל,שהיה
טוב קודםשללכן,
יעלה מעלה בית אל ,"...והיינו ,כי בעת
רק יהיה
זרעו ולא מהעולם יכלה הרע במכילתין כי
אהבו את בירושלמי לווכן הוא
בבצרה וגו', יחשובמב) שופטים העוצר
ואומרו
שהרי אז עליו.במזיד, ויקוםיתגבראך לא החטאהמשיח,
הריהו
בפסוק הנ"ל
אחר ביאת ידי
קושיא ,הרע, בידי יצר נשלט לי
האדםעוד יש בהחלט... וכן ה"ג), פ"ב (מכות
חסידיו אמונים נוצר' ,והוא מיוסד שאין ובתוספתא ה"ו) ה' כל(פ"ב
יהיהעל
מדבר אלא שהוא העיר וגו',
גוי חרב' נפש',אלכאן
וזוכה 'והכהו
הקדושה,
ופירשו רז"ל
ישא גוי 'לאבמעלותערים', מעצמועוד שלוש 'ויספת לך נפש עולה עתידושמירת טעות רוצח(הל' 'ג' מאמר הרמב"ם
חכמינו ז"ל על הביא
פירוש,
נפש',בשוגג, הרוצחים 'והכהו
אמריתרבו ולזהידי כן
מקום
קדמוני' ,שהוא ס"מ,
ודבקות בה'
בשוגג ,ועל ויראה 'קיני קניזי ל"אהבהנו ).דהיינו מוסיפין (ב"בהמשיחלהבין המלךאבל יש ה"ד)" :בימי
לטעות' כו', פ"חאדום שרו של
עמודי דגרסא
תמות החטא ידי על
ובפרט שצריך למהר תיקון זרעיותיו כי בנפשו
בהביאו שחובל
משה' ה'ישמח
עמון ומואב ואדום ,כי עשר אומות הבטיח וכוונת החיים", 'ויספת
ענין שנאמר
מה וגם השש אלו
בזמירות, על זהאחרותיסדו שלש
מה לענין
לבא כי
שלעתידרוצח, צריך הס"מ ולכןנחשב גדול ,כן
במהירות[בגלל
אמירת
אלא שבע, הנפש
בזמןולא נתן ללמדנו ,כי
לאברהם אבינו, הקב"ההללו, הסמיכות לזה 'אהבו את ה' כל חסידיו' דברים
האלה',"... השלש על ערים שלש עוד לך
נוספיםנפש
ומיתת לפגם גרם
תוסיף ג' ערי מקלט"[ .לתירוצים החטא
השטן
לעתיד יש מחמת
שולח הקב"ה וכי
שלוש .וקשה האמור ,שבו ולעתיד עוד עה"ת הזמר מאחר להבין,כהן'
יש 'שפתי בספר לומר ,כיעמד בזה והנראהוכו' ,וכבר
פירוש
לבצר
אל אחת',
פארמא אות
האל'
מכת"י
'הערים
'ונס הישראלי],
חסידים'
אחת
ממילא
עב ,ח) קצרים
ראה 'ספר
אל ינוס
חידושים (תהלים
האיש
נזכה
כראוי].
בזה
אם
שבו
הקדושה
רצוי זמן
גבול בדבר ,הלא כתיב
במעלות
הוא מאתנו,
לעלות
שלושבשבתו,
ושומעו,
רצחנים
לשאול
יש וכי
שבת
עומד
"ויש
למה,
מדי
שם):
הרע
המשיח
זה
שופטים
יצר
מזמרין
לימות הוא
שאנו(פר'
ערים והשטן
תתרנד; 'ידי משה' על המדרש (דב"ר ב ,ל); 'וירד מים עד ים' ,כי בודאי ימשול משיח
'ושלחו
הליקוטים' המקלט, מערי 'ספר שהיאשופטים;שיסדו
"וזהכן נראה
דוד' פר' עצמה,
וכו' .על
'פני משה': ה'ישמחסופוהעולם עד ומסיים
בעולם ,מסוף שלוםשעתיד שידברחז"ל יתקיים מאמר אופן המשיח באיזהלימות
מעלה, של דין בית
לבעל סדר הדורות (אות קיט); 'ילקוט הםאדומי עירו',כן זקני
כי 'ראותו
שכל ההצלחות הגדולות לא יהיו תיכף חז"ל מאמר בזמירות י"ב אתפרק שומע
שכתב הוא
לשיטתו גם (-הלא
הולך שהוא לטעות
הוא אע"פ
'ולקחו
אדום,למלך' של 'משנה השרקד); משיח אות עיר של
ובודאי שהיא(ערך
וכו', בבצרה'
בביאת הגאולה ,רק בהמשך זמן שתתרבה
חדש' לו יחשוב העוצר א) לאמיתו,
(הלכה הדבר
ומלחמותיהם לו נתבררמלכים וכברמהלכות הדברים,
גואל 'ביד יתנוהו המשפט
לרמ"ד וואלי (פרשת שופטים שם); 'תורת
ה' פי ועל אותו',
והיאך'אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל הדעה בישראל ...אז תתבטל הקליפה מכל
מאת סיבה אותו, שמזמרין בשעה לומר, צריך כרחך ועל יטעה),
שאנו הדם' הוא אבינו שבשמים [=אחרי
משה' לבעל החת"ס (פר' שופטים שם);
וכיון
יתבטלו הרע, היצר ואזהוא עד ים, השטן מיםויתקיים וירד לשלוח את כמנהגו וכל עולם מתן בשעת עולםכיאלא הגאון, דבר שכתב
ממנהגו של על דרך
הבורא בנים למקום ,נחשב כביכול
'מהר"ם שיק' על תרי"ג מצות (מצוה תקכ);
העת הנה שעה, באותו
כל הקרבנות זולת תודה ,ואז לא יצטרכו אז איננו שהוא שם
שיהיה יהא
הדעת לבל
על לשלחו
עולה אין זה סיבה
כל עם היה
נוהג', תורה
עבורנו, ב"ה אבינו שבשמים גואל הדם כי חסידיו', כל ה' את 'אהבו והעונה
באותו זמן רצחנים" (ועי"ש דרכו בביאור לערי מקלט" ,והיינו ,כי בתחילה יצטרכו
יצחק' 'זרע מספר שהביא שם (ראה
'מנחת חינוך' (מצוה תקכ); 'משך חכמה'
וגואל וישחוט את היצר הרע מדין קרוב נוצר', 'אמונים כי והמעכב,
לערי מקלט ,אחרי שעדיין לא יבואו בני
המונע הוסר בשם מט"ז) פ"ג (מכות המשניות
על הפסוק).
(פר' שופטים); 'שם משמואל' (פר' שופטים
ה' 'נוצר'הדם]."...
מאמינים, שישראל מה
והנה ,מה שהעלה ה'שפתי כהן' -ישראל לשלימותם ,ואז יבדלו עוד שלש
כלומר, מלובלין יעקב מוהר"ר הגדול "הגאון
כרחך שנת תרע"ו) ו'ערוך לנר' (מכות ט.): אביו של הגאון המפורסם מוהר"ר שיתקיים כמאמר חז"ל ,והיינו על
שליט"א
שטרנליכטשליט"א אהרן
אהרן שטרנליכט להרה"ג ר'
להרה"ג ר' תשוח"חתשוח"ח שיתכן שהרמב"ם לשיטתיה -כתב כן גם ערים בקני וקניזי וקדמוני ,ובהמשך הזמן
לכן העשיל ז"ל" ,שבשעת מתן תורה סיבב בשלוח את היצר הרע באותו שעה,
157
וכתבו התוס' ,שכשם שיש לעדים >> מוכר את הכתובה לאחרים[ ,כי שאין כאן מחלוקת ,אלא שאומדים
מדרשא רישדבי
מתיבתא פלפולא
מבי
רק זכות זו בוודאי שלו היא ,ואינה את זכות האשה לפי נכסי הבעל ,האומרים גירש פלוני את אשתו,
ביהמ"ד הישיבהשרצו
כתלי ראש
חבורותלשלם לאשה שאר [מזונות]
להפסידו ,כך לשלםדברי
פלפולים מה
שעלו בין לבעל
היכלא בני
זכותה].באשה ,שתסכים למכור לו אם הם עידית או זיבורית ,כי הקונה |
מדקדק בזה ,ואם יחד לה הבעל יש להם
תלויה
ואמר רב פפא שאין משלמים לו קרקע לכתובתה ,לפי הקרקע הזה וכסות ,שבעל חייב לאשתו ,וכשבאו
להחזיקה כמגורשת ,באו להפסידה אלא מה שזממו להפסידו בכתובה אומדים.
גוי, מישראל להיות דל"ש
תשובות:
הזמה,
ובטור כתוב :ושומה זו תלויה מהם:
שייך לא הכי בלאו לכאו'
סדר א'
עצמה [כנ"ל] .ואף על פי שבעדותם
-אלא אם כן מעשה ידיה שווים הם באים להפסידו גם ,שלא יאכל באשה ,שאם היא זקנה או חולה,
רק בכהן
כנגד מה שאז וכסות,היה
פסלות לא שאר כשיעור של
בפרט להראשונים שכל ההו"א דהא יכול נתחייבאינם
גלות ע"פ עדים היאך זה
נתקשה את
בריטב"אמלוג,
פירות נכסי
הזמה. כלל שייך לא בגויים ק"ו הזמה כלל
וכן
ל"ש
יותר.
בישראל
שוה
אבל
למות ,אז שקרובה
גירושין ,אם היא קנטרנית ,שמפסידים אותה ,מזכים אותה שהרג אבל לא לומר,הג')לאשמודה
לעניין יכולים(בתירוץ מזיד כי
הייתי ,וכתב משלמים לו,
לומר
מורנו רה"י הגאון הגדול ר' משה פרידמן שליט"א
שאיןכאןהבעל יכול לסובלה ,במעשה ידיה. וא"כ אין עצמו
בעניין באנו
ע"פ גולה ולא
שהרי מלוג,
בזה נכסי
ותמה לה
יעוי"ש. שהיו
בפניכםידענו
או •שגם היא אומרת שנתגרשה •• - בדבר שיש
קרובה להתגרש יותר .וגם שמין לפי כיון עצמו ע"פ גולה דאינו אלא להפסידו כתובתה.
די"ל לדחות וכתב הזמה.
כפירוש רש"י ותוס' .מה שהיא השדה המיוחדת לכתובתה ,כדברי העדים ,כי בכך היא מוחלת הדם. גואל שיהרגנו
מיתההוא
חיובהנ"ל
כל
סדר ג'
מזידאו בינונית או זיבורית לבעל על חיובו לה כבעל. עידית היא
לומר אלא אם
שיכול לפרש, מרבותיו
עדים שהרג שמע
דהרי יש רש"ילעיין
הייתי ,והרי גואל הדם ודאי יכול להורגו וכמש"כ הפני יהושע,
אולם ויש
היכי תמצי – שאדם יהרוג אחר בשוגג ויהא חייב גלות ,ואם וא"כ שוב יהא גולה ע"פ עצמו ,וצ"ב.
בכה"ג יהרגהו במזיד (בעדים והתראה) לא יהא חייב מיתה? •••
להיות יכולה
צבי הכהן הזאת נפתלי המשבצת
ע"י הבה"ח נתרם
נתרם ע"י
דויטש ני"ו
שלך! ר' מרדכי דוב
הרה"ח החפץ בעילום שמו שליט"א
לכל ענייני העלון וכן להנצחות לע"נ זקיניו הרה"ק
לע"נ הרה"ח ר' מרדכי
או לתרומות ניתן לפנות אל העורך לפנות אל
יצחק זי"ע והקדשות ניתן
משולם זושא בהרה"קהנצחות
בער
בן ר' נפתלי זצ"ל
הבה"ח יוסף מרדכי רייכמן ני"ו מהארנאסטייפאל
רייכמן ני"ו הבה"ח יוסף מרדכי ולע"נ נחמה בת ר' משה קלמן ע"ה
והרה"ק יעקב ישראל בהרה"ק
ת.נ.צ.ב.ה.
ר' מרדכי זי"ע מטשערקאס
עימוד :מוטי נאמן 0548480552
16
8
