הורינו · Horeinu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
האזינו שבת שובה תשפ"ז | שנה ג'
143
הכרת הטובה שצריך הבן להכיר להורים בלי מדה וגבול הן קבל הורינו דברות קדשך
מהם רוב טובה כל תוכן חייהם נתנו לו ועל ידם בא לו הכל ,ומי כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
שאינו חש בהכרת טובה להוריו עליו אמר הקב"ה יפה עשיתי
שלא דרתי ביניהם (קידושין ל"א) כי לא יכיר גם את חסדי השם. ַַה ְְְל� ה' ִּּתְגְ ְְמלּו ֹזֹאת ַַעם ָנָָבָ ל ְוְ ֹלא ָָח ָָכם ֲֲהלֹוא הּוא ָָא ִִביָך ָּּקֶנֶ ָך
ָלְָדָך ֶּתִּׁשׁ י ַוַ ִּּת ְׁׁשַּכּח ֵֵא-ל ְְמֹחְֹלְ ֶלֶ ָך (ל"ב ,י"ח)
צּור ְיְ ְ הּוא ָעָ ְׂׂשָך ַוַ ְיְ ֹכְֹנְ ֶנֶ ָך( .ל"ב ,ו')
רש"י אומר בפירושו הראשון ,שהמילה 'תשי' היא לשון שכחה, בפסוק הזה יש טענה על כלל ישראל ,מדוע גמלו זאת לקב"ה
שכחת מי ילד אותך .צריך אם כן לבאר את כפל הלשון בפסוק, שהוא אביהם אשר קנה ,ברא ושכלל ,הוליד וגידל אותם .הרי
צור ילדך – שכחת ,ואז – ותשכח את הקב"ה? מבארים האחרונים, מבואר ,וכמו שרואים גם בתרגום יונתן ,שדבר פשוט שלאביהם
שמדובר על ההורים בשר ודם ,ואז רק על הקב"ה .שע"י שאדם לא היו עושים כך .וכתבו מהאחרונים ,שלומדים כאן מהפסוק
שוכח את מי שילדו ,האבא והאמא שגידלו אותו ,על ידי כך הוא חיוב הכרת הטוב להורים.
מגיע גם לשכוח כביכול את הקב"ה. הרמב"ן כותב על הפסוק הזה ,ולפי דעתי העושה טובת חינם
ומביאים סייעתא ממה שפירש ה'בינה לעיתים' על הפסוק2, יקרא נדיב ,והמשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל וכו' אם כן
"ַוַ ְִּיְּק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ָָדִוִ ד ָלָ מּות ַוַ ְיְ ַַצו ֶֶאת ְׁׁשֹלֹמֹה ְְבנֹו ֵלֵ אֹמֹר" ,שהכוונה היא שואל הכתוב ,הזאת תגמלו את ה' על הטובות שעשה עמכם?!
שדוד המלך ביקש מבנו ,שלמה המלך ,שיאמר תמיד שהוא עם נבל -שהוא משלם רעה תחת טובה וכו' הלא הא-ל הוא
בנו של דוד ,וממילא יש עליו תחושת תביעה להתנהג בצדקות אביך כי הולידך וגדלך!
כאביו .ומביאים מספר 'חוות יאיר' שהבן מחויב לקיים המצווה וכך גם לשון החינוך ,מי שאינו מכיר טובה הרי הוא נבל .וזה לשונו:
והמנהג הטוב שנהג אביו ,מצד אל תיטוש תורת אמך .ומצינו "שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא
בגמ' שאחד האמוראים אמר על עצמו ,אני לעניין זה כמו חומץ יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה" מבואר שיש חיוב הכרת הטוב
בן יין לגבי אבא .וזהו זעקת הנביא הביטו אל צור חצבתם וכו' להורים ,ומי שמתנכר לחיוב זה נחשב במושגי התורה ל"נבל".
הביטו אל אברהם אביכם .וזה מה שאומר הפסוק – צור ילדך מן הראוי להביא דברי המכתב מאליהו 1אף אם נהנו ההורים
תשי ,על ידי ששכחתכם מי אביכם ,על ידי זה תשכח א-ל מעצם טיפולם וגידולם של הילדים ,אין זה גורע במאומה בחיוב
מחוללך וכו' .1ח"ג עמ' .2 99הראשון בפרק ב' של מלכים א'
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה',
לדעת שהוא נכשל. להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'
בן שאביו מאושפז בבית אבות ,וצריך האב לאכול ביום כיפור הלכות הנוגעות ליום הכיפורים בכיבוד אב ואם
פחות משיעור ,אך הוא צריך השגחה על כך ,ואם הבן לא ישגיח המנחת חינוך (מצוה ל"ג) מסתפק האם כיבוד אב ואם היא
עליו ,הוא יאכל יותר מכשיעור ,מחויב הבן להתבטל מתפילה מהמצוות שבין אדם לחברו שעליהם נאמר 1שאין יום הכפורים
בצבור ביום כיפור בכדי להשגיח על האב ולדאוג שיאכל כדין. מכפר עד שירצה את חברו ,וממילא צריך לרצות את ההורים
כך פוסק הגאון רבי יצחק זילברשטיין ,ונימוקו עמו ,שהיות ועל ולבקש את מחילתם ,או שהיא מהמצוות שבין אדם למקום,
הבן מוטל ולכן אין עניין לבקש את סליחתם .הבן איש חי 2כותב בתחילת
חיוב של “מאכלו ומשקהו" ,א"כ חלק מהחיוב המוטל עליו הוא דבריו שמצווה לנשק את ידי ההורים בערב יום כיפור לפני
גם להאכילו כפי שצריך ,מתי שצריך ולא יותר .דהיינו ,שזה שהולכים לבית הכנסת ,ואז מוסיף ואומר -חובה גדולה לבקש
חלק מעיקר דין כיבוד גם לדאוג לכך שלא יאכל יותר מכשיעור מהם מחילה בערב יום כיפור ,ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא
המותר לו ביו"כ. ומזלזל בכבוד ההורים .שאם בין אדם לחברו חייבו חז"ל לבקש
מחילה בערב יום כיפור כ"ש מהוריו שאין אדם ניצל מחטא זה
המדבר לשה"ר על אביו אפילו שלא בפניו ,עובר בנוסף בכל יום .
לשאר איסורים ,גם על מצות עשה של כיבוד שנוהג אף מנהג קדוש נהגו בקהילות ישראל בערב יום הכיפורים לאחר
שלא בפניו .שכיון שמבזהו שמדבר עליו לשה"ר ,בודאי תפילת מנחה כל הקהל לוקים מלקות ארבעים בבית הכנסת
שאינו מכבדו ועובר על כך ,מלבד מה שעובר על ארור אחד ע"י השני ,ואם האב מצוה את בנו שילקה אותו מלקות
מקלה אביו ואימו( .חפץ חיים פתיחה אות י') קלות בערב יום כיפור ,אסור לבן לשמוע בקולו ,כיון שזה דרך
בזיון לאב וע"ז לא מועילה מחילת האב.3
.1יומא דף פ"ה ע"ב .2בן איש חי שנה א' פרשת וילך סעיף ו’ .3שו"ת שבט הקהתי חלק ד' סי' קס"ו
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
מנחם מנדל בן יהושע דב
האזינו שבת שובה תשפ”ז //גליון 143 ישראל בן אילנה בעילום שם רבקה בת רות מוקדש לכל המחנכים ולכל התלמידים
שהתחילו שנת לימודים חדשה
בס"ד
מעשה אבות
סיפור מהחיים
הזכות הגדולה והעצומה שיכולים לפעול לזכות ההורים ,גם לאחר
פטירתם
מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם והיה טוען
על ראשו חבילת עצים גדולה מאוד ,והיה רץ כמרוצת הסוס .גזר עליו רבי
עקיבא והעמידו ,ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת?
אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו ,ואם עני אתה אני
מעשיר אותך!
אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי .אמר
לו מה זה ומה מעשיך? אמר לו אותו האיש {כלומר אני} מת הוא ,ובכל יום
ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם .ואמר לו רבי עקיבא –
בני ,מה הייתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו גבאי המס הייתי,
והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים .אמר לו כלום שמעת
מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו בבקשה ממך על תעכבני
רב הנסתר
שמא ירגזו עלי בעלי פורענות ,שאותו האיש אין לו תקנה .אלא שמעתי
מהם דבר שאינו יכול להיות שאלמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
ואומר ברכו את ה' המבורך ,ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ,או
יאמר יתגדל ועונים אחריו יהא שמיה רבא מברך ,מיד מתירים אותו האיש
מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
מן הפורענות .ואותו איש לא הניח בן בעולם ,ועזב אשתו מעוברת ,ואיני יודע גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
אם תלד זכר מי מלמדו שאין לאותו האיש אהוב בעולם.
באותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו horeinuorg@gmail.com
או בפקס077-6021640 :
תורה ויעמידו לפני הצבור .אמר לו מה שמך? אמר לו עקיבא .ושם אשתך?
אמר לו :שושניבא .ושם עירך? אמר לו :לודקיא .מיד הצטער רבי עקיבא צער
גדול והלך ושאל עליו .כיון שבא לאותו מקום שאל עליו אמרו לו ישתחקו
עצמותיו של אותו הרשע .שאל על אשתו אמרו לו ימחה זכרה מן העולם.
שאל על הבן אמרו הרי ערל הוא ,אפילו מצות מילה לא קיים.
מיד נטלו רבי עקיבא ומל אותו ,והושיבו לפניו ,ולא היה הבן מקבל תורה,
עד שישב עליו רבי עקיבא מ' יום בתענית ,יצאה בת קול ואמרה לו :רבי
עקיבא ,לך ְוְ ַלַ ֵֵּמד לו! הלך ולמדו תורה ,וקריאת שמע ,וי"ח ברכות ,וברכת
המזון ,והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה'
המבורך לעולם ועד ,יתגדל ,יהא שמיה רבא .באותה שעה מיד התירו המת
מן הפורעניות ,מיד בא לרבי עקיבא בחלום ואמר :יהי רצון מלפני ה' שתנוח
דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהינום .מיד פתח רבי עקיבא ואמר פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת נצבים וילך
יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור .ע"כ המעשה ,ומוסיף בעל האור זרוע; אם יש בין האחים אח ת"ח יחזיקו הם בידו וכו' וזו זכות
וכן מצא מורי ה"ר אלעזר מוורמשא דתנא דבי אליהו רבא קטן האומר גדולה להם ולנפש אביהם וכו' ואין לך כבוד אב ואם גדול
יתגדל מציל אביו מן הפורענות" מזה( .פלא יועץ ערך חיזוק ,עכ"ל .והביאור :שמדובר
(מסכת כלה רבתי פרק ב' ,ובאריכות בספר "אור זרוע" ח"ב הלכות שבת לאחר מיתת הוריו שדבר זה יועיל להוריו בעולם העליון)
סימן נ):
בספר הזוהר (זוהר חדש פ' אחרי דף מ"ט) מובא המעשה הנ"ל ושם כתוב
שר' עקיבא לימדו לומר הפטרה בבית הכנסת ,וכן עשה ,והמשיך ולימדו
תורה עד שנסמך בתואר רבי ,ואז נגלה המת בחלום אצל ר' עקיבא ,ואמר הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
לו" :רבי ,הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני ,כי בשעה שאמר בני ההפטרה,
הפקיעו ממני דין גיהינום ,ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש ,קרעו לי
גזר דיני מכל וכל ,ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך ,עטרוני בכתרם של
צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן".
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
האזינו שבת שובה תשפ”ז //גליון 143
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
עבודת ה' ,בקושי ובניסיונות .אז לא צריך להיבהל מהקושי, איך אפשר להגיע באמת לכיבוד אמיתי ,מהלב? אני
ומהתהליך ,והקצב שלו ,ברמה כזאת של לחדול מהעבודה חשה שאני משקיעה מאמץ רב בניסיון לחולל שינוי פנימי
העצמית .ודווקא ניכרת כאן אכפתיות מאוד משמעותית. ביחסי עם הורי ,ובכל זאת מרגישה שאיני מצליחה להגיע ליעד.
שנית – אחת מעצות היצר הידועות בכל תחום שאדם מנסה יש בי תחושה שכל מה שאני עושה נשאר ברובד החיצוני בלבד,
להתקדם ,זה לומר לאדם :מה זה שווה שאתה עושה כך ,כשאתה ואינו נוגע במקום העמוק שבו הכיבוד אמור לשכון.
לא עושה כך .מה זה שווה שאתה לומד חמש דקות אם כל היום מול אבי ,אני מוצאת את הדרך ביתר קלות .אולם מול אמי הדבר
אתה מתבטל ,מה זה שווה כל התפילה שלך אם באמצע שמונה קשה לי הרבה יותר .אישיותה שונה מאוד משלי ,ולמרות ניסיונות
עשרה אתה חושב על דברים אחרים ,מה זה שווה מה שאת חוזרים ונשנים לאורך תקופה ארוכה ,בדרכים שונות ומגוונות,
נזהרת שעה בכבוד אמא שלך ,כשבערב את מתחצפת אליה. אני חשה שאיני מצליחה להתקדם באמת.
וכן הלאה ..וזה השקר הכי גדול והכי קשה ,כי ברור שזה שווה ,כל ניסיתי לנקוט בפעולות מעשיות חיצוניות ,מתוך תקווה שהן
רגע וכל מחשבה וכל מעשה שווים ,והם מצווה ,והם התקדמות. ישפיעו בהדרגה גם על מה שמתרחש בליבי .אך למרבה הצער,
גם אם זה כרגע מהשפה ולחוץ ,גם אם זה כרגע לא שלמות ,וגם אני מרגישה שהפעולות הללו נותרות טכניות ,נטולות תוכן רגשי
אם זה כרגע רק שעה ביום וכל השאר אחרת ,וודאי שזה שווה אמיתי ,ואינן מהוות את אותו כיבוד פנימי וכן שהייתי רוצה לחוש.
מאוד ויקר היקרים. ניסיתי גם לערוך חשבון נפש ולחשוב אילו תכונות וצדדים אני
איך להתגבר -הרמב"ם אומר לגבי חינוך הבנים ללימוד תורה, באמת מעריכה באמי .אכן מצאתי כמה נקודות כאלה ,אך
שקודם נותנים ממתק ,אחרי זה פרס וכו' עד שהילד מתרגל תחושתי היא שמדובר בפרטים מצומצמים ומוגבלים ,שאינם
ללמוד תורה לשמה .כי זה לא רק שאחרי הפעולות נמשכים משקפים שינוי עמוק ואמיתי בגישתי הכללית.
הלבבות ,אלא מתוך שלא לשמה בא לשמה .נכון שיש מצבים אשמח מאוד לקבל הכוונה כיצד ניתן להגיע לכיבוד פנימי
שזה לא הולך בקלות ,אבל בזמן כזה אפשר לחשוב על גודל ואמיתי ,שכן אני מתמודדת עם השאלה הזו זמן רב ללא הצלחה.
השכר שהתורה אומרת בעולם הזה ובעולם הבא ,על הטובות הרי עיקרו של הכיבוד הוא בליבו של אדם ,ואם כן ,מה ערכן של
הגדולות שאנחנו מושפעים מהמצווה ,וזה נותן כוח. הפעולות החיצוניות שאני עושה ,אם איני מצליחה לכבד את
ודבר אחרון – אחד הדברים המעניינים והמוכחים שהקב"ה יסד הורי באמת ובאמת?
בבריאה ,זה שנתינה מולידה אהבה .אמא מעניקה בלי סוף
לילדיה ,ולכן אוהבת אותם כל כך .לתת לא חייב להיות מתנות. ראשית ,ברור שכאשר מדובר במצווה כל כך גדולה ויקרה
יכול להיות זמן ,תשומת לב ,כוס קפה ,והערכה .יכול להיות כל לקב"ה ,עד שהשווה כבודו לכבודם ,ואם אתם מכבדים אותם
דבר ,רק צריך שימת לב לנתינה .ונתינה מולידה אהבת הלב. אני "דר איתכם" ואם לא ,הקב"ה ח"ו מסלק שכינה בינינו ,בכזה
עניין וודאי שגם ההתנגדות הפנימית היא גדולה כי זו דרכה של
וכן נפסק להלכה בשו"ע 1שנהגו לנדור צדקות ביום
הכיפורים בעד המתים :ובשם המרדכי ,שמזכירים
ספר החיים
התעוררות בימי הרחמים,
נשמותיהם ,כיון שלמתים גם כן יש כפרה ביום הכיפורים. לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך".
וכבר הובא כאן בעבר שהנה שאלו המפרשים ,מדוע בר"ה
נפתחים ספרי חיים וספרי מתים ,ואיך ידונו על המתים במדרש תנחומא על פרשת הזכרת נשמות
לאחר שאין בכוחם לאסוף זכויות ולא חובות ,וכן לא לעשות ההורים ונתינת צדקה השבוע (האזינו סי' א') מובא;
תשובה על מעשיהם .ומובא בשם החפץ חיים שאמר עבורם ביום הכיפורים לכן רגילים להזכיר נשמות
שמכאן שהילדים יכולים לכבד הוריהם ולהוסיף להם זכויות, המתים בשבת שלא ישובו
ובכך לגרום שישתנה דינם לטובה בבי"ד של מעלה ,והיינו לגיהינום ,שהרי כתוב "כפר לעמך" אלו החיים" ,אשר פדית"
ספרי מתים נפתחים. אלו המתים -מכאן שהחיים פודים את המתים .לכן אנו
ובמשנ"ב שם ,שהמתים ג"כ יש להם כפרה ביוה"כ: נוהגים להזכיר את המתים ביום הכפורים ,ולפסוק עליהם
כשנודרים בעבורם כיון שאומרים 'אילו היה חי היה נותן ג"כ צדקה שכן שנינו "יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה,
צדקה' .ולכאורה איך אפשר לומר כן ולפעול זכות עבור תלמוד לומר 'אשר פדית' מכאן שפוסקים צדקה בשבילם,
מישהו ש"אם היה חי היה נותן צדקה"? והביאור שמבארים מוציאים ומעלים אותם (בשמים) כחץ מקשת ,מיד נעשה
כאן ,שמעשי הילדים ,כיון שנובעים מחמת כח ההורים ,הרי רך ונקי כגדי ומטהרים אותו כשעה שנולד ,ומזים עליו מים
זה באמת פעולה מכוחו שמשפיעה לזכותו .כיון שהבנים טהורים מדלי ,וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים ,כך הוא
מכוח ההורים ,א"כ הפעולה הזאת ממש נחשבת לזכותם טובל כל שעה בנהרי אפרסמון ובחלב ובשמן ובדבש ,ואוכל
עד כדי שאנו אומרים שאם היה חי היו תולים את זה ממש מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים ונופו נוטה על
לזכותו ,ועכשיו זה ברא מזכה אבא. כל שלחן של צדיק וצדיק וחי לעולם.
.1תרכ”א ו’ ,ובמשנ”ב ס”ק י”ט
האזינו שבת שובה תשפ”ז //גליון 143
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים
ְְסִלִ ָיָחהֲֲ ,א ָָבל ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת
יֹוְדעֹות יֶׁשהּו ְְמ ַַד ֵֵּבר ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבח ַוַ ֲֲאִנִ י ַַּב ָָּסלֹוןָָ ,ה ָָאְזְ ַנַ ִיִ ם ֶֶׁשִּלִ י ֹלא ְ ְְּכ ֶֶׁש ִִּמ ֶ ֵיֵ ׁש ְְּתקּופֹות ְְּב ָָׁשָנָ ה ֶֶׁש ָָּב ֶֶהן ִִּפ ְְתאֹום ֻֻּכָּלָ ם ַנַ ֲֲע ִִׂשים ְְמאֹוד ְְמֻנֻ ָָּמ ִִסים.
"ִא ָָּמא", הֹוִרים ְוְ ִלִ ְְסֹּגֹר ֶֶאת ַַע ְְצ ָָמןִ . ֶֶׁש ֵֵהן ֲֲאמּורֹות ַלַ ֲֲעׂשֹות ִִּכּבּוד ִ ְְסִלִ ָיָחה ִִאם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי אֹו ִנִ ְְפַּגַ ְְע ָָּת ִִמ ֶֶּמִּנִ יְְ ,סִלִ ָיָחה.
אֹוֶמ ֶֶרתָ"ָ ,ר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַד ֵֵּבר ִִא ָָּתְך ִלִ ְְפֵנֵ י יֹום ִִּכּפּור". ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ִִא ָָּמא ֶ ָָה ֱֱא ֶֶמת? ְלְ ַַב ֵֵּקׁש ְְסִלִ ָיָחה ֶזֶ ה ֲֲהָלָ ָָכהְ ,לְ ַַפֵּיֵ ס ֶֶאת ֲֲח ֵֵברֹוְ ,וְ ֶזֶ ה ַּגַ ם ְְמ ַַרֵּגֵ ׁש
ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ִִעם ָָס ְְב ָָתא. אֹוָתּה ָָּכל ָָּכְך ַַמ ֵֵהרֶֶׁ ,ש ַַא ָָּתה ֹלא אֹוְמ ִִרים ָ ְוְ ָיָ ֶֶפהַַ .ה ְְּב ָָעָיָ ה ַַמ ְְת ִִחיָלָ ה ְְּכ ֶֶׁש ְ
ֶּׁשהּו ֶֶׁשֹּלא רֹוָצּה ְלְ ַַב ֵֵּקׁש ִִמ ֵֵּמְך ְְסִלִ ָיָחה ִִאם ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ָָהָיָ ה ַַמ ֶ � "ֲאִנִ י ָ ֲ בּוַע,
ָּׁש ַ ָּׁש ָָעהַַ .ה ָ �אֹוְתָך ָָמה ַַה ָ � טּוַח ִִאם ִִּב ְְּקׁשּו ִִמ ְְּמָך ְְסִלִ ָיָחה אֹו ָָׁש ֲֲאלּו ְ ָָּב ַ
ֶּׁשהּו ֶֶׁשֹּלא ָָהָיָ ה ַַּב ָָּמקֹום, ָָע ִִׂש ִיִתי ַַמ ְְס ִִּפיק ְְּב ָָכבֹוד ,אֹו ִִאם ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ַַמ ֶ � "ֵמִּנִ יִִ ,אם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה, ַַּב ַַה ְְפ ָָס ָָקה ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדרְְׁ ,שמּוִלִ יק ִנִ ַּגַ ׁש ֵֵאַלַ יֵ .
אֹו ִִאם ֹלא ָָהִיִ ִיִתי ַַמ ְְס ִִּפיק ְְּפנּוָיָ ה ֵֵאַלַ ִיִ ְךִִ ".ה ְְפ ַַס ְְק ִִּתי ִלִ ְְקֹרֹאִִ .א ָָּמא ֶֶׁשִּלִ י "יֹוִסי,
יֹוִסיִ . ְְסִלִ ָיָחה" .עֹוד ִלִ ְְפֵנֵ י ֶֶׁש ִִה ְְס ַַּפ ְְק ִִּתי ַלַ ֲֲענֹות ,הּוא ְְּכ ָָבר ָָע ַַבר ְלְ ִ
ְְמ ַַב ֶֶּק ֶֶׁשת ְְסִלִ ָיָחה ִִמ ָָּס ְְב ָָתא? ֶזֶ ה ָָהָיָ ה ִלִ י ְְק ָָצת מּוָזָ ר. ִִאם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך ַַה ָָּׁש�ָנָ הְְ ,סִלִ ָיָחה"ִִ .מ ָָּׁש�ם הּוא ִִה ְְמ ִִׁשיְך ְלְ ַַא ְְב ִ
רּוִמי.
ֹלא ִִּבְגְ ַלַ ל ֶֶׁש ִִא ָָּמא ַַאף ַַּפ ַַעם ֹלא ְיְ כֹוָלָ ה ִלִ ְְטעֹותֲֲ ,א ָָבל ִִא ָָּמא ִִהיא... ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ָָעָלָ יוַַּ .ב ֶֶּק ֶֶצב ַַהֶּזֶ הָָ ,ח ַַׁש ְְב ִִּתי ְלְ ַַע ְְצ ִִמיַַ ,עד סֹוף ַַה ַַה ְְפ ָָס ָָקה
מּוָׁשה ֶֶׁשְּיְ כֹוָלָ ה ְלְ ַַה ֲֲחִלִ יט ִִא ָָּמאֵ .יֵ ׁש ָלָ ּה ַַּבִיִ תֵ ,יֵ ׁש ָלָ ּה ְיְ ָלָ ִִדיםֵ ,יֵ ׁש ָלָ ּה ֶנֶ ַַח ָ הּוא ְְמ ֻֻס ָָּדר ִִעם ָָּכל ַַה ִִּכ ָָּתהְ ,וְ ַַעד ִִמְנְ ָָחה אּוַלַ י ַּגַ ם ִִעם ִִּכ ָָּתה ד'ַַ .רק
ְְּב ָָׁשלֹוׁש ִלִ ְְפנֹות ֹּב ֶֶֹקר ֶֶׁש ַַע ְְכ ָָׁשו ֹּב ֶֶֹקרְּ .וְב ָָכל ֹזֹאתְְּ ,כ ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ִִעם ֶֶׁש ֶֶא ְְצִלִ י ָָהְיְ ָָתה ְְּב ָָעָיָ ה ְְק ַַטָּנָ הְְׁ ,שמּוִלִ יק ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָּפַגַ ע ִִּביִ .לִ ְְפֵנֵ י ְְּב ֵֵע ֶֶרְך
ָָס ְְב ָָתאִִּ ,פ ְְתאֹום ִִהיא ִנִ ְְׁש ַַמ ַַעת ְְּכמֹו ַַּבת. ֶּׁשהּו ְְמֻיֻ ָָחד ְלְ ִִקּׁשּׁוט בּוַעִיִ ם ֵֵה ַַכּנּו ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר ַַמ ֶ �
ְְׁש ַ
ַַא ַַחר ָָּכְך ָָהָיָ ה ֶֶׁש ֶֶקטַַּ ,כִּנִ ְְר ֶֶאה ָָס ְְב ָָתא ָָא ְְמ ָָרה ַַה ִִּכ ָָּתה ַַה ֲֲח ָָד ָָׁשה ִִמ ְְּת ִִחַּלַ ת ַַה ָָּׁש�ָנָ הֲֲ ,אִנִ י
אֹוֶמ ֶֶרת: ַַמ ֶֶּׁש�הּוְ .וְ ָָאז ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ִִא ָָּמא ֶ ִִה ְְׁש ַַק ְְע ִִּתי ְְּב ֶֶׁשִּלִ י ִִּכ ְְמ ַַעט ַַה ְְפ ָָס ָָקה ְְׁשֵלֵ ָָמה.
"ָנָ כֹוןִִ ,א ָָּמאֲֲ .אִנִ י ְְמ ִִביָנָ ה ".עֹוד ְְׁש ִִת ָיָקה. ָּגָ ַזַ ְְר ִִּתיִִ ,ה ְְד ַַּב ְְק ִִּתיָָּ ,כ ַַת ְְב ִִּתי ָיָ ֶֶפהֲֲ ,א ִִפּלּו
יֹוֵתר". צֹוֶד ֶֶקתֲֲ .אִנִ י ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ֶֶא ְְׁש ַַּת ֵֵּדל ֵ "ַא ְְּת ֶ ַ ִִּת ַַּקְנְ ִִּתי אֹות ַַא ַַחת ֶֶׁשָּיָ ְְצ ָָאה ִלִ י ֲֲע ֻֻק ָָּמה.
ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ָּגָ ַַרם ִלִ י ִלִ ְְסֹּגֹר ֶֶאת ַַה ֵֵּס ֶֶפרִִ .א ָָּמא ְוְ ָָאז ְְׁשמּוִלִ יק ָלָ ַַקח ֶֶאת ֶזֶ ה ְְּבִלִ י ִלִ ְְׁשֹאֹל ְְּכ ֵֵדי
ֹלא ַַרק ִִּב ְְּק ָָׁשה ְְסִלִ ָיָחהִִ ,היא ַּגַ ם ָָהְיְ ָָתה יֶׁשהּוַַּ .ב ֶֶּד ֶֶרְך ֶזֶ ה ִִה ְְת ַַק ֵֵּמט. ְלְ ַַה ְְראֹות ְלְ ִִמ ֶ
בּוִרי ִִחּדּוׁש. ׁשּוָבהְ ,וְ ֶזֶ ה ֲֲע ִ מּוָכָנָ ה ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּת ָ ָ ְְּכ ֶֶׁש ָָא ַַמ ְְר ִִּתי לֹוְְׁ :שמּוִלִ יקָ ,לָ ָָּמה ָלָ ַַק ַַחת ְְּבִלִ י
ִִּכי ֲֲה ִִכי ַַקל ְלְ ַַב ֵֵּקׁש ְְסִלִ ָיָחה ְְּכ ֶֶׁש ַַא ָָּתה ְְּכ ָָבר ְְרׁשּות? הּוא ָָצ ַַחק ְוְ ָָא ַַמרֵֵ :מִנִ יָָ ,מה ַַא ָָּתה
רֹוֶצה ׁשּוָבה ֶֶׁש ַַא ָָּתה ֶ ַַמ ְְחִזִ יק ַַּבָּיָ ד ֶֶאת ַַה ְְּת ָ עֹוֶׂשה ִִעְנְ ָיָ ן? ַַסְך ַַהֹּכֹל ַַּדףֲֲ .א ָָבל ֶזֶ ה ֹלא ַַסְך ֶ
"ָמה ִִּפ ְְתאֹום! ַַהֹּכֹל ְְּב ֵֵס ֶֶדר! ֵֵאין ַַעל ְלְ ַַק ֵֵּבלָ : ַַהֹּכֹל ַַּדףָָ ,ע ַַב ְְד ִִּתי ָָעָלָ יו ָָק ֶֶׁשה" .טֹוב ,טֹוב,
ָָמה!" ֲֲא ָָבל ִִא ָָּמא ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָר ְְצ ָָתה ָלָ ַַד ַַעת. ַַאל ִִּת ְְב ֶֶּכה ַַע ְְכ ָָׁשוֲֲ ".אִנִ י ֹלא ָָּב ִִכ ִיִתיֲֲ ,א ִִפּלּו
ְלְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר ְְׁשמּוִלִ יק ִנִ ַּגַ ׁש ֵֵאַלַ י ׁשּוב. ֹלא ָָהִיִ ִיִתי ָָקרֹוב ִלִ ְְבּכֹותֲֲ ,א ָָבל ַַה ִִּמ ְְׁש ָָּפט
מֹוֵחל ִלִ י?" ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ֵ "נּוֵֵ ,מִנִ יַַ ,א ָָּתה יֹוֵתר ֵֵמ ַַה ַַּדףְְ .מאֹוד ֹלא אֹוִתי ֵ ַַהֶּזֶ ה ִִה ְְרִּגִ יז ִ
"ְׁשמּוִלִ יקֶֶ ,א ְְפ ָָׁשר ָָעָלָ יוִ ,נִ ְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי ְְּב ִִא ָָּמאְ . ֶּׁשהּוְ ,וְ ָָאז עֹוד עֹוֶׂשה ְלְ ָך ַַמ ֶ � יֶׁשהּו ֶ ָנָ ִִעים ְְּכ ֶֶׁש ִִּמ ֶ
ֶּׁשהּו? ֶֶא ְְתמֹול ָָא ַַמ ְְר ָָּת ִ'ִאם אֹוְתָך ַַמ ֶ �
ִלִ ְְׁשֹאֹל ְ ַַמ ְְס ִִּביר ְלְ ָך ָלָ ָָּמה ָָאסּור ְלְ ָך ְלְ ִִה ָָּפַגַ ע ִִמ ֶֶּמּנּו.
ֶּׁשהּו ֶֶׁש ָָּפַגַ ְְע ָָּת זֹוֵכר ַַמ ֶ � ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך'ַַ .א ָָּתה ֵ עֹוֵבר בּוַעִיִ ם ַַא ַַחר ָָּכְךְְׁ ,שמּוִלִ יק ֵ ְוְ ַַע ְְכ ָָׁשוְְׁ ,ש ַ
ִִּבי?" ְְׁשמּוִלִ יק ָָח ַַׁשבָָ .ר ִִא ִיִתי ַַעל ַַה ַַּפ ְְרצּוף "ִאם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה, ִלִ ֵיֵדי ִִּב ְְמ ִִהירּותִ :
יֹוֵד ַַעְְ ...ס ָָתם. ֶֶׁשּלֹו ֶֶׁשהּוא ְְמ ַַח ֵֵּפׂשֹ" .לא ֵ ְְסִלִ ָיָחהִִ ".אם?! ָָר ִִצ ִיִתי ִלִ ְְקֹרֹא לֹו ַַּב ֲֲחָזָ ָָרה:
ֶּׁשהּוִִ ".הְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי לֹו ֶֶאת ְְּכ ִִאּלּוִִ ,אם ָָהָיָ ה ַַמ ֶ � "ִאם"ֵ .יֵ ׁש ָלָ נּו ִִמ ְְק ֶֶרה ְְׁשמּוִלִ יקֵֵ ,אין ֹּפֹה ִ
ַַה ַַּדף. ְְמ ֻֻס ָָּדר ִִעם ַַּת ֲֲא ִִריְךָָ ,מקֹום ְוְ ֵֵע ִִדיםֲֲ .א ָָבל ֹלא ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ְְּכלּום.
ַַּב ַַה ְְת ָָחָלָ ה הּוא ִִחֵּיֵ ְך .נּוֵֵ ,מִנִ יֲֲ ,א ָָבל ֶזֶ ה ָָהָיָ ה ִִּב ְְצחֹוקַַ .ה ַַּפ ַַעם ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַהּיֹום ֶזֶ ה ִִה ְְמ ִִׁשיְך ְלְ ָָה ִִציק ִלִ יִִ .מ ַַּצד ֶֶא ָָחד ,עֹוד ְְמ ַַעט יֹום ִִּכּפּור,
יֹוֵד ַַע ֶֶׁש ַַא ָָּתה ֹלא ִִה ְְת ַַּכַּוְַנְ ָָּתֲֲ .א ָָבל ְְּכ ֶֶׁש ָָא ַַמ ְְר ָָּת ִלִ י ַ'ַאל "ֲאִנִ י ֵ
ְְּב ֶֶׁש ֶֶקטֲ : ּפּוִרים ֵֵאינֹו ְְמ ַַכ ֵֵּפר ַַעד ָלָ ַַמ ְְדנּו ֶֶׁש ֲֲע ֵֵברֹות ֶֶׁש ֵֵּבין ָָא ָָדם ַלַ ֲֲח ֵֵברֹו יֹום ַַה ִִּכ ִ
אֹוִתיִִ .ה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ֶֶׁש ַַא ָָּתה ַּגַ ם ְְמ ַַקְלְ ֵֵקל ִִּת ְְב ֶֶּכה ַַע ְְכ ָָׁשו'ֶ ,זֶ ה ַַמ ָָּמׁש ֶֶה ֱֱעִלִ יב ִ ֶֶׁשְּיְ ַַר ֶֶּצה ֶֶאת ֲֲח ֵֵברֹוִִ .מ ַַּצד ֵֵׁשִנִ יָָ ,מה ֲֲאִנִ י ָָאמּור ַלַ ֲֲעׂשֹות? ְלְ ַַהִּגִ יד ָָמחּול
צֹוֵחק ָָעַלַ י ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ַַרֵּגֵ זַַ ".ה ִִחּיּוְך ֶֶׁשּלֹו ֶנֶ ֱֱעַלַ ם ,הּוא ָָׁש ַַתק ֶֶרַגַ ע, ִלִ י ְוְ ַגַ ם ֵ ְלְ ָך ְְּכ ֶֶׁש ַַהֵּלֵ ב ֶֶׁשִּלִ י ִִּב ְְכָלָ ל עֹוד ִנִ ְְמ ָָצא ְלְ ַיַ ד ַַה ַַּדף ַַה ְְּמ ֻֻק ָָּמט?
"ֵמִנִ יֹ ,לא ָיָ ַַד ְְע ִִּתיְ .וְ ַַה ַַּפ ַַעם ֶּׁשהּו ֶֶׁשֹּלא ִִצ ִִּפ ִיִתי לֹו .הּוא ָָא ַַמרֵ : ְוְ ָָאז ָָק ָָרה ַַמ ֶ � מֹוֵחל לֹוַַ .א ֲֲח ֵֵרי ְְׁש ֵֵּתי ַַּדּקֹות ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך ַַה ַַּבְיְ ָָתה ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ
הּוא ֹלא ִִמ ֵֵהר ְלְ ׁשּום ָָמקֹוםֶֶּ .ב ֱֱא ֶֶמת ְְסִלִ ָיָחהֹ .לא ָָהִיִ ִיִתי ָָצ ִִריְך ָלָ ַַק ַַחת ֶֶׁשֹּלאַַ .א ֲֲח ֵֵרי עֹוד ַַּד ָָּקה ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ֵֵּכןַַ .עד ֶֶׁש ִִהַּגַ ְְע ִִּתי ַַה ַַּבְיְ ָָתה ְְּכ ָָבר
ְלְ ָך ֶֶאת ֶזֶ הֶּ ,וֶב ַַטח ֶֶׁשֹּלא ִלִ ְְצֹחֹק ָָעֶלֶ יָך ַַא ַַחר ָָּכְךַַ .ע ְְכ ָָׁשו ַַה ְְּסִלִ ָיָחה ֶֶׁשּלֹו ָּׁשלֹוׁש ֵֵמ ֶֶהן.ָָמ ַַחְלְ ִִּתי לֹו ְְּב ֵֵע ֶֶרְך ַַא ְְר ַַּבע ְְּפ ָָע ִִמים ְוְ ָָחַזַ ְְר ִִּתי ִִּבי ִִמ ָ �
ִנִ ְְׁש ְְמ ָָעה ַַא ֶֶח ֶֶרת ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵריָָ .א ַַמ ְְר ִִּתי לֹוָָ :מחּול ְלְ ָךְ ,וְ ַַה ַַּפ ַַעם ַּגַ ם ַַהֵּלֵ ב ֶֶׁשִּלִ י אִתיִִ .א ָָּמא ָָהְיְ ָָתה ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבחְ ,וְ ָָאז ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ָָּב ֶֶע ֶֶרב ָיָ ַַׁש ְְב ִִּתי ַַּב ָָּסלֹון ְוְ ָָק ָָר ִ
ֶּׁשהּו ֶֶׁשָּלָ ַַמ ְְד ִִּתי ֵֵמ ִִא ָָּמאְְּ ,ב ִִדּיּוק ַַּבְּזְ ַַמן.
ָָא ַַמר ֶֶאת ֶזֶ הֶ .זֶ ה ַַמ ֶ � אֹוָתּה ְְמ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ַַּב ֵֵּטֵלֵ פֹוןֹ .לא ִִה ְְק ַַׁש ְְב ִִּתי ְְּב ַַכָּוָָנָ הֶֶּ ,ב ֱֱא ֶֶמתֲֲ ,א ָָבל ָ
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
