gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הורינו · Horeinu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: הורינו · Horeinu

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

הורינו · Horeinu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד‬ ‫האזינו שבת שובה תשפ"ז | שנה ג'‬ ‫‪143‬‬ ‫הכרת הטובה שצריך הבן להכיר להורים בלי מדה וגבול הן קבל‬ ‫הורינו דברות קדשך‬ ‫מהם רוב טובה כל תוכן חייהם נתנו לו ועל ידם בא לו הכל‪ ,‬ומי‬ ‫כיבוד אב ואם בפרשת השבוע‬ ‫שאינו חש בהכרת טובה להוריו עליו אמר הקב"ה יפה עשיתי‬ ‫שלא דרתי ביניהם (קידושין ל"א) כי לא יכיר גם את חסדי השם‪.‬‬ ‫ַַה ְְְל� ה' ִּּתְגְ ְְמלּו ֹזֹאת ַַעם ָנָָבָ ל ְוְ ֹלא ָָח ָָכם ֲֲהלֹוא הּוא ָָא ִִביָך ָּּקֶנֶ ָך‬ ‫ָלְָדָך ֶּתִּׁשׁ י ַוַ ִּּת ְׁׁשַּכּח ֵֵא‪-‬ל ְְמֹחְֹלְ ֶלֶ ָך (ל"ב‪ ,‬י"ח)‬ ‫צּור ְיְ ְ‬ ‫הּוא ָעָ ְׂׂשָך ַוַ ְיְ ֹכְֹנְ ֶנֶ ָך‪( .‬ל"ב‪ ,‬ו')‬ ‫רש"י אומר בפירושו הראשון‪ ,‬שהמילה 'תשי' היא לשון שכחה‪,‬‬ ‫בפסוק הזה יש טענה על כלל ישראל‪ ,‬מדוע גמלו זאת לקב"ה‬ ‫שכחת מי ילד אותך‪ .‬צריך אם כן לבאר את כפל הלשון בפסוק‪,‬‬ ‫שהוא אביהם אשר קנה‪ ,‬ברא ושכלל‪ ,‬הוליד וגידל אותם‪ .‬הרי‬ ‫צור ילדך – שכחת‪ ,‬ואז – ותשכח את הקב"ה? מבארים האחרונים‪,‬‬ ‫מבואר‪ ,‬וכמו שרואים גם בתרגום יונתן‪ ,‬שדבר פשוט שלאביהם‬ ‫שמדובר על ההורים בשר ודם‪ ,‬ואז רק על הקב"ה‪ .‬שע"י שאדם‬ ‫לא היו עושים כך‪ .‬וכתבו מהאחרונים‪ ,‬שלומדים כאן מהפסוק‬ ‫שוכח את מי שילדו‪ ,‬האבא והאמא שגידלו אותו‪ ,‬על ידי כך הוא‬ ‫חיוב הכרת הטוב להורים‪.‬‬ ‫מגיע גם לשכוח כביכול את הקב"ה‪.‬‬ ‫הרמב"ן כותב על הפסוק הזה‪ ,‬ולפי דעתי העושה טובת חינם‬ ‫ומביאים סייעתא ממה שפירש ה'בינה לעיתים' על הפסוק‪2,‬‬ ‫יקרא נדיב‪ ,‬והמשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל וכו' אם כן‬ ‫"ַוַ ְִּיְּק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ָָדִוִ ד ָלָ מּות ַוַ ְיְ ַַצו ֶֶאת ְׁׁשֹלֹמֹה ְְבנֹו ֵלֵ אֹמֹר"‪ ,‬שהכוונה היא‬ ‫שואל הכתוב‪ ,‬הזאת תגמלו את ה' על הטובות שעשה עמכם?!‬ ‫שדוד המלך ביקש מבנו‪ ,‬שלמה המלך‪ ,‬שיאמר תמיד שהוא‬ ‫עם נבל ‪ -‬שהוא משלם רעה תחת טובה וכו' הלא הא‪-‬ל הוא‬ ‫בנו של דוד‪ ,‬וממילא יש עליו תחושת תביעה להתנהג בצדקות‬ ‫אביך כי הולידך וגדלך!‬ ‫כאביו‪ .‬ומביאים מספר 'חוות יאיר' שהבן מחויב לקיים המצווה‬ ‫וכך גם לשון החינוך‪ ,‬מי שאינו מכיר טובה הרי הוא נבל‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫והמנהג הטוב שנהג אביו‪ ,‬מצד אל תיטוש תורת אמך‪ .‬ומצינו‬ ‫"שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא‬ ‫בגמ' שאחד האמוראים אמר על עצמו‪ ,‬אני לעניין זה כמו חומץ‬ ‫יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה" מבואר שיש חיוב הכרת הטוב‬ ‫בן יין לגבי אבא‪ .‬וזהו זעקת הנביא הביטו אל צור חצבתם וכו'‬ ‫להורים‪ ,‬ומי שמתנכר לחיוב זה נחשב במושגי התורה ל"נבל"‪.‬‬ ‫הביטו אל אברהם אביכם‪ .‬וזה מה שאומר הפסוק – צור ילדך‬ ‫מן הראוי להביא דברי המכתב מאליהו‪ 1‬אף אם נהנו ההורים‬ ‫תשי‪ ,‬על ידי ששכחתכם מי אביכם‪ ,‬על ידי זה תשכח א‪-‬ל‬ ‫מעצם טיפולם וגידולם של הילדים‪ ,‬אין זה גורע במאומה בחיוב‬ ‫מחוללך וכו'‬ ‫‪ .1‬ח"ג עמ' ‪ .2 99‬הראשון בפרק ב' של מלכים א'‬ ‫כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות‪ ,‬כהלכות‬ ‫ברכות‪ ,‬שבת‪ ,‬שמירת הלשון ועוד‪ ,‬כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות‬ ‫הורינו דרך חיים‬ ‫כיבוד אב ואם ומוראם‪ ,‬שמצווה זו היא תמידית בכל זמן‪ ,‬וחמורה היא עד מאוד‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג‬ ‫ואם לא ילמד את הלכותיה‪ ,‬מאין ידע היאך לקיימן‪ ,‬ויכשל בדברים רבים‪ ,‬מבלי‬ ‫עפ"י 'קונטרס הלכות כיבוד אב ואם בשבתות ומועדי השנה'‪,‬‬ ‫לדעת שהוא נכשל‪.‬‬ ‫להגאון רבי שמשון קורלנדסקי מח"ס 'המאורות הגדולים'‬ ‫בן שאביו מאושפז בבית אבות‪ ,‬וצריך האב לאכול ביום כיפור‬ ‫הלכות הנוגעות ליום הכיפורים בכיבוד אב ואם‬ ‫פחות משיעור‪ ,‬אך הוא צריך השגחה על כך‪ ,‬ואם הבן לא ישגיח‬ ‫המנחת חינוך (מצוה ל"ג) מסתפק האם כיבוד אב ואם היא‬ ‫עליו‪ ,‬הוא יאכל יותר מכשיעור‪ ,‬מחויב הבן להתבטל מתפילה‬ ‫מהמצוות שבין אדם לחברו שעליהם נאמר‪ 1‬שאין יום הכפורים‬ ‫בצבור ביום כיפור בכדי להשגיח על האב ולדאוג שיאכל כדין‪.‬‬ ‫מכפר עד שירצה את חברו‪ ,‬וממילא צריך לרצות את ההורים‬ ‫כך פוסק הגאון רבי יצחק זילברשטיין‪ ,‬ונימוקו עמו‪ ,‬שהיות ועל‬ ‫ולבקש את מחילתם‪ ,‬או שהיא מהמצוות שבין אדם למקום‪,‬‬ ‫הבן מוטל‬ ‫ולכן אין עניין לבקש את סליחתם‪ .‬הבן איש חי‪ 2‬כותב בתחילת‬ ‫חיוב של “מאכלו ומשקהו"‪ ,‬א"כ חלק מהחיוב המוטל עליו הוא‬ ‫דבריו שמצווה לנשק את ידי ההורים בערב יום כיפור לפני‬ ‫גם להאכילו כפי שצריך‪ ,‬מתי שצריך ולא יותר‪ .‬דהיינו‪ ,‬שזה‬ ‫שהולכים לבית הכנסת‪ ,‬ואז מוסיף ואומר ‪ -‬חובה גדולה לבקש‬ ‫חלק מעיקר דין כיבוד גם לדאוג לכך שלא יאכל יותר מכשיעור‬ ‫מהם מחילה בערב יום כיפור‪ ,‬ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא‬ ‫המותר לו ביו"כ‪.‬‬ ‫ומזלזל בכבוד ההורים‪ .‬שאם בין אדם לחברו חייבו חז"ל לבקש‬ ‫מחילה בערב יום כיפור כ"ש מהוריו שאין אדם ניצל מחטא זה‬ ‫המדבר לשה"ר על אביו אפילו שלא בפניו‪ ,‬עובר בנוסף‬ ‫בכל יום ‪.‬‬ ‫לשאר איסורים‪ ,‬גם על מצות עשה של כיבוד שנוהג אף‬ ‫מנהג קדוש נהגו בקהילות ישראל בערב יום הכיפורים לאחר‬ ‫שלא בפניו‪ .‬שכיון שמבזהו שמדבר עליו לשה"ר‪ ,‬בודאי‬ ‫תפילת מנחה כל הקהל לוקים מלקות ארבעים בבית הכנסת‬ ‫שאינו מכבדו ועובר על כך‪ ,‬מלבד מה שעובר על ארור‬ ‫אחד ע"י השני‪ ,‬ואם האב מצוה את בנו שילקה אותו מלקות‬ ‫מקלה אביו ואימו‪( .‬חפץ חיים פתיחה אות י')‬ ‫קלות בערב יום כיפור‪ ,‬אסור לבן לשמוע בקולו‪ ,‬כיון שזה דרך‬ ‫בזיון לאב וע"ז לא מועילה מחילת האב‪.3‬‬ ‫‪ .1‬יומא דף פ"ה ע"ב ‪.2‬בן איש חי שנה א' פרשת וילך סעיף ו’ ‪.3‬שו"ת שבט הקהתי חלק ד' סי' קס"ו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לרפואה שלמה‬ ‫לזרע של קיימא‬ ‫לזיווג‬ ‫להצלחה וס"ד‬ ‫מנחם מנדל בן יהושע דב‬ ‫האזינו שבת שובה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪143‬‬ ‫ישראל בן אילנה‬ ‫בעילום שם‬ ‫רבקה בת רות‬ ‫מוקדש לכל המחנכים ולכל התלמידים‬ ‫שהתחילו שנת לימודים חדשה‬ ‫בס"ד‬ ‫מעשה אבות‬ ‫סיפור מהחיים‬ ‫הזכות הגדולה והעצומה שיכולים לפעול לזכות ההורים‪ ,‬גם לאחר‬ ‫פטירתם‬ ‫מעשה ברבי עקיבא שראה אדם אחד שהיה ערום ושחור כפחם והיה טוען‬ ‫על ראשו חבילת עצים גדולה מאוד‪ ,‬והיה רץ כמרוצת הסוס‪ .‬גזר עליו רבי‬ ‫עקיבא והעמידו‪ ,‬ואמר לאותו האיש למה אתה עושה עבודה קשה כזאת?‬ ‫אם עבד אתה ואדונך עושה לך כך אני אפדה אותך מידו‪ ,‬ואם עני אתה אני‬ ‫מעשיר אותך!‬ ‫אמר לו בבקשה ממך אל תעכבני שמא ירגזו עלי אותם הממונים עלי‪ .‬אמר‬ ‫לו מה זה ומה מעשיך? אמר לו אותו האיש {כלומר אני} מת הוא‪ ,‬ובכל יום‬ ‫ויום שולחים אותי לחטוב עצים ושורפים אותי בהם‪ .‬ואמר לו רבי עקיבא –‬ ‫בני‪ ,‬מה הייתה מלאכתך בעולם שבאת ממנו? אמר לו גבאי המס הייתי‪,‬‬ ‫והייתי מראשי העם ונושא פנים לעשירים והורג עניים‪ .‬אמר לו כלום שמעת‬ ‫מן הממונים עליך אם יש לך תקנה? אמר לו בבקשה ממך על תעכבני‬ ‫רב הנסתר‬ ‫שמא ירגזו עלי בעלי פורענות‪ ,‬שאותו האיש אין לו תקנה‪ .‬אלא שמעתי‬ ‫מהם דבר שאינו יכול להיות שאלמלי היה לו לזה העני בן שהוא עומד בקהל‬ ‫מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי‬ ‫ואומר ברכו את ה' המבורך‪ ,‬ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד‪ ,‬או‬ ‫יאמר יתגדל ועונים אחריו יהא שמיה רבא מברך‪ ,‬מיד מתירים אותו האיש‬ ‫מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה‪,‬‬ ‫מן הפורענות‪ .‬ואותו איש לא הניח בן בעולם‪ ,‬ועזב אשתו מעוברת‪ ,‬ואיני יודע‬ ‫גלו ושלחו לנו‪ ,‬ואולי תזכו בפרסים!‬ ‫אם תלד זכר מי מלמדו שאין לאותו האיש אהוב בעולם‪.‬‬ ‫באותה שעה קיבל עליו רבי עקיבא לילך ולחפש אם הוליד בן כדי שילמדו‬ ‫‪horeinuorg@gmail.com‬‬ ‫או בפקס‪077-6021640 :‬‬ ‫תורה ויעמידו לפני הצבור‪ .‬אמר לו מה שמך? אמר לו עקיבא‪ .‬ושם אשתך?‬ ‫אמר לו‪ :‬שושניבא‪ .‬ושם עירך? אמר לו‪ :‬לודקיא‪ .‬מיד הצטער רבי עקיבא צער‬ ‫גדול והלך ושאל עליו‪ .‬כיון שבא לאותו מקום שאל עליו אמרו לו ישתחקו‬ ‫עצמותיו של אותו הרשע‪ .‬שאל על אשתו אמרו לו ימחה זכרה מן העולם‪.‬‬ ‫שאל על הבן אמרו הרי ערל הוא‪ ,‬אפילו מצות מילה לא קיים‪.‬‬ ‫מיד נטלו רבי עקיבא ומל אותו‪ ,‬והושיבו לפניו‪ ,‬ולא היה הבן מקבל תורה‪,‬‬ ‫עד שישב עליו רבי עקיבא מ' יום בתענית‪ ,‬יצאה בת קול ואמרה לו‪ :‬רבי‬ ‫עקיבא‪ ,‬לך ְוְ ַלַ ֵֵּמד לו! הלך ולמדו תורה‪ ,‬וקריאת שמע‪ ,‬וי"ח ברכות‪ ,‬וברכת‬ ‫המזון‪ ,‬והעמידו לפני הקהל ואמר ברכו את ה' המבורך וענו הקהל ברוך ה'‬ ‫המבורך לעולם ועד‪ ,‬יתגדל‪ ,‬יהא שמיה רבא‪ .‬באותה שעה מיד התירו המת‬ ‫מן הפורעניות‪ ,‬מיד בא לרבי עקיבא בחלום ואמר‪ :‬יהי רצון מלפני ה' שתנוח‬ ‫דעתך בגן עדן שהצלת אותי מדינה של גיהינום‪ .‬מיד פתח רבי עקיבא ואמר‬ ‫פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת נצבים וילך‬ ‫יהי שמך ה' לעולם ה' זכרך לדור ודור‪ .‬ע"כ המעשה‪ ,‬ומוסיף בעל האור זרוע;‬ ‫אם יש בין האחים אח ת"ח יחזיקו הם בידו וכו' וזו זכות‬ ‫וכן מצא מורי ה"ר אלעזר מוורמשא דתנא דבי אליהו רבא קטן האומר‬ ‫גדולה להם ולנפש אביהם וכו' ואין לך כבוד אב ואם גדול‬ ‫יתגדל מציל אביו מן הפורענות"‬ ‫מזה‪( .‬פלא יועץ ערך חיזוק‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והביאור‪ :‬שמדובר‬ ‫(מסכת כלה רבתי פרק ב'‪ ,‬ובאריכות בספר "אור זרוע" ח"ב הלכות שבת‬ ‫לאחר מיתת הוריו שדבר זה יועיל להוריו בעולם העליון)‬ ‫סימן נ‪):‬‬ ‫בספר הזוהר (זוהר חדש פ' אחרי דף מ"ט) מובא המעשה הנ"ל ושם כתוב‬ ‫שר' עקיבא לימדו לומר הפטרה בבית הכנסת‪ ,‬וכן עשה‪ ,‬והמשיך ולימדו‬ ‫תורה עד שנסמך בתואר רבי‪ ,‬ואז נגלה המת בחלום אצל ר' עקיבא‪ ,‬ואמר‬ ‫הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל‪.‬‬ ‫לו‪" :‬רבי‪ ,‬הקב"ה ינחמך כפי שניחמתני‪ ,‬כי בשעה שאמר בני ההפטרה‪,‬‬ ‫הפקיעו ממני דין גיהינום‪ ,‬ובשעה שעבר להתפלל ואמר קדיש‪ ,‬קרעו לי‬ ‫גזר דיני מכל וכל‪ ,‬ובשעה שנתחכם בני והוסמך על ידך‪ ,‬עטרוני בכתרם של‬ ‫צדיקים והושיבוני עמהם בגן עדן"‪.‬‬ ‫ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל‬ ‫גם באנגלית ובאידיש‬ ‫כתבו לנו הצטרפות – אנגלית ‪ /‬אידיש‬ ‫וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם‬ ‫הצטרפו עכשיו‪horeinuorg@gmail.com :‬‬ ‫האזינו שבת שובה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪143‬‬ ‫ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה‬ ‫והשיב לב‬ ‫בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון‪ .‬סודיות מובטחת‪.‬‬ ‫שאלות ותשובות משולחנם של‬ ‫יועצים רבניים ומטפלים‬ ‫עבודת ה'‪ ,‬בקושי ובניסיונות‪ .‬אז לא צריך להיבהל מהקושי‪,‬‬ ‫איך אפשר להגיע באמת לכיבוד אמיתי‪ ,‬מהלב? אני‬ ‫ומהתהליך‪ ,‬והקצב שלו‪ ,‬ברמה כזאת של לחדול מהעבודה‬ ‫חשה שאני משקיעה מאמץ רב בניסיון לחולל שינוי פנימי‬ ‫העצמית‪ .‬ודווקא ניכרת כאן אכפתיות מאוד משמעותית‪.‬‬ ‫ביחסי עם הורי‪ ,‬ובכל זאת מרגישה שאיני מצליחה להגיע ליעד‪.‬‬ ‫שנית – אחת מעצות היצר הידועות בכל תחום שאדם מנסה‬ ‫יש בי תחושה שכל מה שאני עושה נשאר ברובד החיצוני בלבד‪,‬‬ ‫להתקדם‪ ,‬זה לומר לאדם‪ :‬מה זה שווה שאתה עושה כך‪ ,‬כשאתה‬ ‫ואינו נוגע במקום העמוק שבו הכיבוד אמור לשכון‪.‬‬ ‫לא עושה כך‪ .‬מה זה שווה שאתה לומד חמש דקות אם כל היום‬ ‫מול אבי‪ ,‬אני מוצאת את הדרך ביתר קלות‪ .‬אולם מול אמי הדבר‬ ‫אתה מתבטל‪ ,‬מה זה שווה כל התפילה שלך אם באמצע שמונה‬ ‫קשה לי הרבה יותר‪ .‬אישיותה שונה מאוד משלי‪ ,‬ולמרות ניסיונות‬ ‫עשרה אתה חושב על דברים אחרים‪ ,‬מה זה שווה מה שאת‬ ‫חוזרים ונשנים לאורך תקופה ארוכה‪ ,‬בדרכים שונות ומגוונות‪,‬‬ ‫נזהרת שעה בכבוד אמא שלך‪ ,‬כשבערב את מתחצפת אליה‪.‬‬ ‫אני חשה שאיני מצליחה להתקדם באמת‪.‬‬ ‫וכן הלאה‪ ..‬וזה השקר הכי גדול והכי קשה‪ ,‬כי ברור שזה שווה‪ ,‬כל‬ ‫ניסיתי לנקוט בפעולות מעשיות חיצוניות‪ ,‬מתוך תקווה שהן‬ ‫רגע וכל מחשבה וכל מעשה שווים‪ ,‬והם מצווה‪ ,‬והם התקדמות‪.‬‬ ‫ישפיעו בהדרגה גם על מה שמתרחש בליבי‪ .‬אך למרבה הצער‪,‬‬ ‫גם אם זה כרגע מהשפה ולחוץ‪ ,‬גם אם זה כרגע לא שלמות‪ ,‬וגם‬ ‫אני מרגישה שהפעולות הללו נותרות טכניות‪ ,‬נטולות תוכן רגשי‬ ‫אם זה כרגע רק שעה ביום וכל השאר אחרת‪ ,‬וודאי שזה שווה‬ ‫אמיתי‪ ,‬ואינן מהוות את אותו כיבוד פנימי וכן שהייתי רוצה לחוש‪.‬‬ ‫מאוד ויקר היקרים‪.‬‬ ‫ניסיתי גם לערוך חשבון נפש ולחשוב אילו תכונות וצדדים אני‬ ‫איך להתגבר ‪ -‬הרמב"ם אומר לגבי חינוך הבנים ללימוד תורה‪,‬‬ ‫באמת מעריכה באמי‪ .‬אכן מצאתי כמה נקודות כאלה‪ ,‬אך‬ ‫שקודם נותנים ממתק‪ ,‬אחרי זה פרס וכו' עד שהילד מתרגל‬ ‫תחושתי היא שמדובר בפרטים מצומצמים ומוגבלים‪ ,‬שאינם‬ ‫ללמוד תורה לשמה‪ .‬כי זה לא רק שאחרי הפעולות נמשכים‬ ‫משקפים שינוי עמוק ואמיתי בגישתי הכללית‪.‬‬ ‫הלבבות‪ ,‬אלא מתוך שלא לשמה בא לשמה‪ .‬נכון שיש מצבים‬ ‫אשמח מאוד לקבל הכוונה כיצד ניתן להגיע לכיבוד פנימי‬ ‫שזה לא הולך בקלות‪ ,‬אבל בזמן כזה אפשר לחשוב על גודל‬ ‫ואמיתי‪ ,‬שכן אני מתמודדת עם השאלה הזו זמן רב ללא הצלחה‪.‬‬ ‫השכר שהתורה אומרת בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬על הטובות‬ ‫הרי עיקרו של הכיבוד הוא בליבו של אדם‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מה ערכן של‬ ‫הגדולות שאנחנו מושפעים מהמצווה‪ ,‬וזה נותן כוח‪.‬‬ ‫הפעולות החיצוניות שאני עושה‪ ,‬אם איני מצליחה לכבד את‬ ‫ודבר אחרון – אחד הדברים המעניינים והמוכחים שהקב"ה יסד‬ ‫הורי באמת ובאמת?‬ ‫בבריאה‪ ,‬זה שנתינה מולידה אהבה‪ .‬אמא מעניקה בלי סוף‬ ‫לילדיה‪ ,‬ולכן אוהבת אותם כל כך‪ .‬לתת לא חייב להיות מתנות‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬ברור שכאשר מדובר במצווה כל כך גדולה ויקרה‬ ‫יכול להיות זמן‪ ,‬תשומת לב‪ ,‬כוס קפה‪ ,‬והערכה‪ .‬יכול להיות כל‬ ‫לקב"ה‪ ,‬עד שהשווה כבודו לכבודם‪ ,‬ואם אתם מכבדים אותם‬ ‫דבר‪ ,‬רק צריך שימת לב לנתינה‪ .‬ונתינה מולידה אהבת הלב‪.‬‬ ‫אני "דר איתכם" ואם לא‪ ,‬הקב"ה ח"ו מסלק שכינה בינינו‪ ,‬בכזה‬ ‫עניין וודאי שגם ההתנגדות הפנימית היא גדולה כי זו דרכה של‬ ‫וכן נפסק להלכה בשו"ע‪ 1‬שנהגו לנדור צדקות ביום‬ ‫הכיפורים בעד המתים‪ :‬ובשם המרדכי‪ ,‬שמזכירים‬ ‫ספר החיים‬ ‫התעוררות בימי הרחמים‪,‬‬ ‫נשמותיהם‪ ,‬כיון שלמתים גם כן יש כפרה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך"‪.‬‬ ‫וכבר הובא כאן בעבר שהנה שאלו המפרשים‪ ,‬מדוע בר"ה‬ ‫נפתחים ספרי חיים וספרי מתים‪ ,‬ואיך ידונו על המתים‬ ‫במדרש תנחומא על פרשת‬ ‫הזכרת נשמות‬ ‫לאחר שאין בכוחם לאסוף זכויות ולא חובות‪ ,‬וכן לא לעשות‬ ‫ההורים ונתינת צדקה השבוע (האזינו סי' א') מובא;‬ ‫תשובה על מעשיהם‪ .‬ומובא בשם החפץ חיים שאמר‬ ‫עבורם ביום הכיפורים לכן רגילים להזכיר נשמות‬ ‫שמכאן שהילדים יכולים לכבד הוריהם ולהוסיף להם זכויות‪,‬‬ ‫המתים בשבת שלא ישובו‬ ‫ובכך לגרום שישתנה דינם לטובה בבי"ד של מעלה‪ ,‬והיינו‬ ‫לגיהינום‪ ,‬שהרי כתוב "כפר לעמך" אלו החיים‪" ,‬אשר פדית"‬ ‫ספרי מתים נפתחים‪.‬‬ ‫אלו המתים ‪ -‬מכאן שהחיים פודים את המתים‪ .‬לכן אנו‬ ‫ובמשנ"ב שם‪ ,‬שהמתים ג"כ יש להם כפרה ביוה"כ‪:‬‬ ‫נוהגים להזכיר את המתים ביום הכפורים‪ ,‬ולפסוק עליהם‬ ‫כשנודרים בעבורם כיון שאומרים 'אילו היה חי היה נותן ג"כ‬ ‫צדקה שכן שנינו "יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה‪,‬‬ ‫צדקה'‪ .‬ולכאורה איך אפשר לומר כן ולפעול זכות עבור‬ ‫תלמוד לומר 'אשר פדית' מכאן שפוסקים צדקה בשבילם‪,‬‬ ‫מישהו ש"אם היה חי היה נותן צדקה"? והביאור שמבארים‬ ‫מוציאים ומעלים אותם (בשמים) כחץ מקשת‪ ,‬מיד נעשה‬ ‫כאן‪ ,‬שמעשי הילדים‪ ,‬כיון שנובעים מחמת כח ההורים‪ ,‬הרי‬ ‫רך ונקי כגדי ומטהרים אותו כשעה שנולד‪ ,‬ומזים עליו מים‬ ‫זה באמת פעולה מכוחו שמשפיעה לזכותו‪ .‬כיון שהבנים‬ ‫טהורים מדלי‪ ,‬וגדל ברוב הנאה כדג הנהנה במים‪ ,‬כך הוא‬ ‫מכוח ההורים‪ ,‬א"כ הפעולה הזאת ממש נחשבת לזכותם‬ ‫טובל כל שעה בנהרי אפרסמון ובחלב ובשמן ובדבש‪ ,‬ואוכל‬ ‫עד כדי שאנו אומרים שאם היה חי היו תולים את זה ממש‬ ‫מעץ החיים תמיד הנטוע במחיצת הצדיקים ונופו נוטה על‬ ‫לזכותו‪ ,‬ועכשיו זה ברא מזכה אבא‪.‬‬ ‫כל שלחן של צדיק וצדיק וחי לעולם‪.‬‬ ‫‪ .1‬תרכ”א ו’‪ ,‬ובמשנ”ב ס”ק י”ט‬ ‫האזינו שבת שובה תשפ”ז ‪ //‬גליון ‪143‬‬ ‫כתיבה‪ :‬י‪ .‬בנימין‬ ‫מני מספר על אבא ואמא‬ ‫ומצוות כיבוד הורים‬ ‫ְְסִלִ ָיָחה‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת‬ ‫יֹוְדעֹות‬ ‫יֶׁשהּו ְְמ ַַד ֵֵּבר ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבח ַוַ ֲֲאִנִ י ַַּב ָָּסלֹון‪ָָ ,‬ה ָָאְזְ ַנַ ִיִ ם ֶֶׁשִּלִ י ֹלא ְ‬ ‫ְְּכ ֶֶׁש ִִּמ ֶ‬ ‫ֵיֵ ׁש ְְּתקּופֹות ְְּב ָָׁשָנָ ה ֶֶׁש ָָּב ֶֶהן ִִּפ ְְתאֹום ֻֻּכָּלָ ם ַנַ ֲֲע ִִׂשים ְְמאֹוד ְְמֻנֻ ָָּמ ִִסים‪.‬‬ ‫"ִא ָָּמא‪",‬‬ ‫הֹוִרים ְוְ ִלִ ְְסֹּגֹר ֶֶאת ַַע ְְצ ָָמן‪ִ .‬‬ ‫ֶֶׁש ֵֵהן ֲֲאמּורֹות ַלַ ֲֲעׂשֹות ִִּכּבּוד ִ‬ ‫ְְסִלִ ָיָחה ִִאם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי אֹו ִנִ ְְפַּגַ ְְע ָָּת ִִמ ֶֶּמִּנִ י‪ְְ ,‬סִלִ ָיָחה‪.‬‬ ‫אֹוֶמ ֶֶרת‪ָ"ָ ,‬ר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַד ֵֵּבר ִִא ָָּתְך ִלִ ְְפֵנֵ י יֹום ִִּכּפּור‪".‬‬ ‫ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ִִא ָָּמא ֶ‬ ‫ָָה ֱֱא ֶֶמת? ְלְ ַַב ֵֵּקׁש ְְסִלִ ָיָחה ֶזֶ ה ֲֲהָלָ ָָכה‪ְ ,‬לְ ַַפֵּיֵ ס ֶֶאת ֲֲח ֵֵברֹו‪ְ ,‬וְ ֶזֶ ה ַּגַ ם ְְמ ַַרֵּגֵ ׁש‬ ‫ֵֵה ַַבְנְ ִִּתי ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ִִעם ָָס ְְב ָָתא‪.‬‬ ‫אֹוָתּה ָָּכל ָָּכְך ַַמ ֵֵהר‪ֶֶׁ ,‬ש ַַא ָָּתה ֹלא‬ ‫אֹוְמ ִִרים ָ‬ ‫ְוְ ָיָ ֶֶפה‪ַַ .‬ה ְְּב ָָעָיָ ה ַַמ ְְת ִִחיָלָ ה ְְּכ ֶֶׁש ְ‬ ‫ֶּׁשהּו ֶֶׁשֹּלא‬ ‫רֹוָצּה ְלְ ַַב ֵֵּקׁש ִִמ ֵֵּמְך ְְסִלִ ָיָחה ִִאם ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה ָָהָיָ ה ַַמ ֶ �‬ ‫"ֲאִנִ י ָ‬ ‫ֲ‬ ‫בּוַע‪,‬‬ ‫ָּׁש ַ‬ ‫ָּׁש ָָעה‪ַַ .‬ה ָ �‬‫אֹוְתָך ָָמה ַַה ָ �‬ ‫טּוַח ִִאם ִִּב ְְּקׁשּו ִִמ ְְּמָך ְְסִלִ ָיָחה אֹו ָָׁש ֲֲאלּו ְ‬ ‫ָָּב ַ‬ ‫ֶּׁשהּו ֶֶׁשֹּלא ָָהָיָ ה ַַּב ָָּמקֹום‪,‬‬ ‫ָָע ִִׂש ִיִתי ַַמ ְְס ִִּפיק ְְּב ָָכבֹוד‪ ,‬אֹו ִִאם ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ַַמ ֶ �‬ ‫"ֵמִּנִ י‪ִִ ,‬אם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪,‬‬ ‫ַַּב ַַה ְְפ ָָס ָָקה ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר‪ְְׁ ,‬שמּוִלִ יק ִנִ ַּגַ ׁש ֵֵאַלַ י‪ֵ .‬‬ ‫אֹו ִִאם ֹלא ָָהִיִ ִיִתי ַַמ ְְס ִִּפיק ְְּפנּוָיָ ה ֵֵאַלַ ִיִ ְך‪ִִ ".‬ה ְְפ ַַס ְְק ִִּתי ִלִ ְְקֹרֹא‪ִִ .‬א ָָּמא ֶֶׁשִּלִ י‬ ‫"יֹוִסי‪,‬‬ ‫יֹוִסי‪ִ .‬‬ ‫ְְסִלִ ָיָחה"‪ .‬עֹוד ִלִ ְְפֵנֵ י ֶֶׁש ִִה ְְס ַַּפ ְְק ִִּתי ַלַ ֲֲענֹות‪ ,‬הּוא ְְּכ ָָבר ָָע ַַבר ְלְ ִ‬ ‫ְְמ ַַב ֶֶּק ֶֶׁשת ְְסִלִ ָיָחה ִִמ ָָּס ְְב ָָתא? ֶזֶ ה ָָהָיָ ה ִלִ י ְְק ָָצת מּוָזָ ר‪.‬‬ ‫ִִאם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪ְְ ,‬סִלִ ָיָחה"‪ִִ .‬מ ָָּׁש�ם הּוא ִִה ְְמ ִִׁשיְך ְלְ ַַא ְְב ִ‬ ‫רּוִמי‪.‬‬ ‫ֹלא ִִּבְגְ ַלַ ל ֶֶׁש ִִא ָָּמא ַַאף ַַּפ ַַעם ֹלא ְיְ כֹוָלָ ה ִלִ ְְטעֹות‪ֲֲ ,‬א ָָבל ִִא ָָּמא ִִהיא‪...‬‬ ‫ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ָָעָלָ יו‪ַַּ .‬ב ֶֶּק ֶֶצב ַַהֶּזֶ ה‪ָָ ,‬ח ַַׁש ְְב ִִּתי ְלְ ַַע ְְצ ִִמי‪ַַ ,‬עד סֹוף ַַה ַַה ְְפ ָָס ָָקה‬ ‫מּוָׁשה ֶֶׁשְּיְ כֹוָלָ ה ְלְ ַַה ֲֲחִלִ יט‬ ‫ִִא ָָּמא‪ֵ .‬יֵ ׁש ָלָ ּה ַַּבִיִ ת‪ֵ ,‬יֵ ׁש ָלָ ּה ְיְ ָלָ ִִדים‪ֵ ,‬יֵ ׁש ָלָ ּה ֶנֶ ַַח ָ‬ ‫הּוא ְְמ ֻֻס ָָּדר ִִעם ָָּכל ַַה ִִּכ ָָּתה‪ְ ,‬וְ ַַעד ִִמְנְ ָָחה אּוַלַ י ַּגַ ם ִִעם ִִּכ ָָּתה ד'‪ַַ .‬רק‬ ‫ְְּב ָָׁשלֹוׁש ִלִ ְְפנֹות ֹּב ֶֶֹקר ֶֶׁש ַַע ְְכ ָָׁשו ֹּב ֶֶֹקר‪ְּ .‬וְב ָָכל ֹזֹאת‪ְְּ ,‬כ ֶֶׁש ִִהיא ְְמ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ִִעם‬ ‫ֶֶׁש ֶֶא ְְצִלִ י ָָהְיְ ָָתה ְְּב ָָעָיָ ה ְְק ַַטָּנָ ה‪ְְׁ ,‬שמּוִלִ יק ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָּפַגַ ע ִִּבי‪ִ .‬לִ ְְפֵנֵ י ְְּב ֵֵע ֶֶרְך‬ ‫ָָס ְְב ָָתא‪ִִּ ,‬פ ְְתאֹום ִִהיא ִנִ ְְׁש ַַמ ַַעת ְְּכמֹו ַַּבת‪.‬‬ ‫ֶּׁשהּו ְְמֻיֻ ָָחד ְלְ ִִקּׁשּׁוט‬ ‫בּוַעִיִ ם ֵֵה ַַכּנּו ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר ַַמ ֶ �‬ ‫ְְׁש ַ‬ ‫ַַא ַַחר ָָּכְך ָָהָיָ ה ֶֶׁש ֶֶקט‪ַַּ ,‬כִּנִ ְְר ֶֶאה ָָס ְְב ָָתא ָָא ְְמ ָָרה‬ ‫ַַה ִִּכ ָָּתה ַַה ֲֲח ָָד ָָׁשה ִִמ ְְּת ִִחַּלַ ת ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪ֲֲ ,‬אִנִ י‬ ‫אֹוֶמ ֶֶרת‪:‬‬ ‫ַַמ ֶֶּׁש�הּו‪ְ .‬וְ ָָאז ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי ֶֶאת ִִא ָָּמא ֶ‬ ‫ִִה ְְׁש ַַק ְְע ִִּתי ְְּב ֶֶׁשִּלִ י ִִּכ ְְמ ַַעט ַַה ְְפ ָָס ָָקה ְְׁשֵלֵ ָָמה‪.‬‬ ‫"ָנָ כֹון‪ִִ ,‬א ָָּמא‪ֲֲ .‬אִנִ י ְְמ ִִביָנָ ה‪ ".‬עֹוד ְְׁש ִִת ָיָקה‪.‬‬ ‫ָּגָ ַזַ ְְר ִִּתי‪ִִ ,‬ה ְְד ַַּב ְְק ִִּתי‪ָָּ ,‬כ ַַת ְְב ִִּתי ָיָ ֶֶפה‪ֲֲ ,‬א ִִפּלּו‬ ‫יֹוֵתר‪".‬‬ ‫צֹוֶד ֶֶקת‪ֲֲ .‬אִנִ י ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ֶֶא ְְׁש ַַּת ֵֵּדל ֵ‬ ‫"ַא ְְּת ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ִִּת ַַּקְנְ ִִּתי אֹות ַַא ַַחת ֶֶׁשָּיָ ְְצ ָָאה ִלִ י ֲֲע ֻֻק ָָּמה‪.‬‬ ‫ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ָּגָ ַַרם ִלִ י ִלִ ְְסֹּגֹר ֶֶאת ַַה ֵֵּס ֶֶפר‪ִִ .‬א ָָּמא‬ ‫ְוְ ָָאז ְְׁשמּוִלִ יק ָלָ ַַקח ֶֶאת ֶזֶ ה ְְּבִלִ י ִלִ ְְׁשֹאֹל ְְּכ ֵֵדי‬ ‫ֹלא ַַרק ִִּב ְְּק ָָׁשה ְְסִלִ ָיָחה‪ִִ ,‬היא ַּגַ ם ָָהְיְ ָָתה‬ ‫יֶׁשהּו‪ַַּ .‬ב ֶֶּד ֶֶרְך ֶזֶ ה ִִה ְְת ַַק ֵֵּמט‪.‬‬ ‫ְלְ ַַה ְְראֹות ְלְ ִִמ ֶ‬ ‫בּוִרי ִִחּדּוׁש‪.‬‬ ‫ׁשּוָבה‪ְ ,‬וְ ֶזֶ ה ֲֲע ִ‬ ‫מּוָכָנָ ה ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ְְּת ָ‬ ‫ָ‬ ‫ְְּכ ֶֶׁש ָָא ַַמ ְְר ִִּתי לֹו‪ְְׁ :‬שמּוִלִ יק‪ָ ,‬לָ ָָּמה ָלָ ַַק ַַחת ְְּבִלִ י‬ ‫ִִּכי ֲֲה ִִכי ַַקל ְלְ ַַב ֵֵּקׁש ְְסִלִ ָיָחה ְְּכ ֶֶׁש ַַא ָָּתה ְְּכ ָָבר‬ ‫ְְרׁשּות? הּוא ָָצ ַַחק ְוְ ָָא ַַמר‪ֵֵ :‬מִנִ י‪ָָ ,‬מה ַַא ָָּתה‬ ‫רֹוֶצה‬ ‫ׁשּוָבה ֶֶׁש ַַא ָָּתה ֶ‬ ‫ַַמ ְְחִזִ יק ַַּבָּיָ ד ֶֶאת ַַה ְְּת ָ‬ ‫עֹוֶׂשה ִִעְנְ ָיָ ן? ַַסְך ַַהֹּכֹל ַַּדף‪ֲֲ .‬א ָָבל ֶזֶ ה ֹלא ַַסְך‬ ‫ֶ‬ ‫"ָמה ִִּפ ְְתאֹום! ַַהֹּכֹל ְְּב ֵֵס ֶֶדר! ֵֵאין ַַעל‬ ‫ְלְ ַַק ֵֵּבל‪ָ :‬‬ ‫ַַהֹּכֹל ַַּדף‪ָָ ,‬ע ַַב ְְד ִִּתי ָָעָלָ יו ָָק ֶֶׁשה‪" .‬טֹוב‪ ,‬טֹוב‪,‬‬ ‫ָָמה!" ֲֲא ָָבל ִִא ָָּמא ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ָָר ְְצ ָָתה ָלָ ַַד ַַעת‪.‬‬ ‫ַַאל ִִּת ְְב ֶֶּכה ַַע ְְכ ָָׁשו‪ֲֲ ".‬אִנִ י ֹלא ָָּב ִִכ ִיִתי‪ֲֲ ,‬א ִִפּלּו‬ ‫ְלְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּב ֵֵחְיְ ֶֶּדר ְְׁשמּוִלִ יק ִנִ ַּגַ ׁש ֵֵאַלַ י ׁשּוב‪.‬‬ ‫ֹלא ָָהִיִ ִיִתי ָָקרֹוב ִלִ ְְבּכֹות‪ֲֲ ,‬א ָָבל ַַה ִִּמ ְְׁש ָָּפט‬ ‫מֹוֵחל ִלִ י?" ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי‬ ‫ֵ‬ ‫"נּו‪ֵֵ ,‬מִנִ י‪ַַ ,‬א ָָּתה‬ ‫יֹוֵתר ֵֵמ ַַה ַַּדף‪ְְ .‬מאֹוד ֹלא‬ ‫אֹוִתי ֵ‬ ‫ַַהֶּזֶ ה ִִה ְְרִּגִ יז ִ‬ ‫"ְׁשמּוִלִ יק‪ֶֶ ,‬א ְְפ ָָׁשר‬ ‫ָָעָלָ יו‪ִ ,‬נִ ְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי ְְּב ִִא ָָּמא‪ְ .‬‬ ‫ֶּׁשהּו‪ְ ,‬וְ ָָאז עֹוד‬ ‫עֹוֶׂשה ְלְ ָך ַַמ ֶ �‬ ‫יֶׁשהּו ֶ‬ ‫ָנָ ִִעים ְְּכ ֶֶׁש ִִּמ ֶ‬ ‫ֶּׁשהּו? ֶֶא ְְתמֹול ָָא ַַמ ְְר ָָּת ִ'ִאם‬ ‫אֹוְתָך ַַמ ֶ �‬ ‫ִלִ ְְׁשֹאֹל ְ‬ ‫ַַמ ְְס ִִּביר ְלְ ָך ָלָ ָָּמה ָָאסּור ְלְ ָך ְלְ ִִה ָָּפַגַ ע ִִמ ֶֶּמּנּו‪.‬‬ ‫ֶּׁשהּו ֶֶׁש ָָּפַגַ ְְע ָָּת‬ ‫זֹוֵכר ַַמ ֶ �‬ ‫ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך'‪ַַ .‬א ָָּתה ֵ‬ ‫עֹוֵבר‬ ‫בּוַעִיִ ם ַַא ַַחר ָָּכְך‪ְְׁ ,‬שמּוִלִ יק ֵ‬ ‫ְוְ ַַע ְְכ ָָׁשו‪ְְׁ ,‬ש ַ‬ ‫ִִּבי?" ְְׁשמּוִלִ יק ָָח ַַׁשב‪ָָ .‬ר ִִא ִיִתי ַַעל ַַה ַַּפ ְְרצּוף‬ ‫"ִאם ָָּפַגַ ְְע ִִּתי ְְּבָך ַַה ָָּׁש�ָנָ ה‪,‬‬ ‫ִלִ ֵיֵדי ִִּב ְְמ ִִהירּות‪ִ :‬‬ ‫יֹוֵד ַַע‪ְְ ...‬ס ָָתם‪.‬‬ ‫ֶֶׁשּלֹו ֶֶׁשהּוא ְְמ ַַח ֵֵּפׂש‪ֹ" .‬לא ֵ‬ ‫ְְסִלִ ָיָחה‪ִִ ".‬אם?! ָָר ִִצ ִיִתי ִלִ ְְקֹרֹא לֹו ַַּב ֲֲחָזָ ָָרה‪:‬‬ ‫ֶּׁשהּו‪ִִ ".‬הְזְ ַַּכ ְְר ִִּתי לֹו ֶֶאת‬ ‫ְְּכ ִִאּלּו‪ִִ ,‬אם ָָהָיָ ה ַַמ ֶ �‬ ‫"ִאם"‪ֵ .‬יֵ ׁש ָלָ נּו ִִמ ְְק ֶֶרה‬ ‫ְְׁשמּוִלִ יק‪ֵֵ ,‬אין ֹּפֹה ִ‬ ‫ַַה ַַּדף‪.‬‬ ‫ְְמ ֻֻס ָָּדר ִִעם ַַּת ֲֲא ִִריְך‪ָָ ,‬מקֹום ְוְ ֵֵע ִִדים‪ֲֲ .‬א ָָבל ֹלא ָָא ַַמ ְְר ִִּתי ְְּכלּום‪.‬‬ ‫ַַּב ַַה ְְת ָָחָלָ ה הּוא ִִחֵּיֵ ְך‪ .‬נּו‪ֵֵ ,‬מִנִ י‪ֲֲ ,‬א ָָבל ֶזֶ ה ָָהָיָ ה ִִּב ְְצחֹוק‪ַַ .‬ה ַַּפ ַַעם ָָא ַַמ ְְר ִִּתי‬ ‫ְְּב ֶֶמ ֶֶׁשְך ַַהּיֹום ֶזֶ ה ִִה ְְמ ִִׁשיְך ְלְ ָָה ִִציק ִלִ י‪ִִ .‬מ ַַּצד ֶֶא ָָחד‪ ,‬עֹוד ְְמ ַַעט יֹום ִִּכּפּור‪,‬‬ ‫יֹוֵד ַַע ֶֶׁש ַַא ָָּתה ֹלא ִִה ְְת ַַּכַּוְַנְ ָָּת‪ֲֲ .‬א ָָבל ְְּכ ֶֶׁש ָָא ַַמ ְְר ָָּת ִלִ י ַ'ַאל‬ ‫"ֲאִנִ י ֵ‬ ‫ְְּב ֶֶׁש ֶֶקט‪ֲ :‬‬ ‫ּפּוִרים ֵֵאינֹו ְְמ ַַכ ֵֵּפר ַַעד‬ ‫ָלָ ַַמ ְְדנּו ֶֶׁש ֲֲע ֵֵברֹות ֶֶׁש ֵֵּבין ָָא ָָדם ַלַ ֲֲח ֵֵברֹו יֹום ַַה ִִּכ ִ‬ ‫אֹוִתי‪ִִ .‬ה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ֶֶׁש ַַא ָָּתה ַּגַ ם ְְמ ַַקְלְ ֵֵקל‬ ‫ִִּת ְְב ֶֶּכה ַַע ְְכ ָָׁשו'‪ֶ ,‬זֶ ה ַַמ ָָּמׁש ֶֶה ֱֱעִלִ יב ִ‬ ‫ֶֶׁשְּיְ ַַר ֶֶּצה ֶֶאת ֲֲח ֵֵברֹו‪ִִ .‬מ ַַּצד ֵֵׁשִנִ י‪ָָ ,‬מה ֲֲאִנִ י ָָאמּור ַלַ ֲֲעׂשֹות? ְלְ ַַהִּגִ יד ָָמחּול‬ ‫צֹוֵחק ָָעַלַ י ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ִִמ ְְת ַַרֵּגֵ ז‪ַַ ".‬ה ִִחּיּוְך ֶֶׁשּלֹו ֶנֶ ֱֱעַלַ ם‪ ,‬הּוא ָָׁש ַַתק ֶֶרַגַ ע‪,‬‬ ‫ִלִ י ְוְ ַגַ ם ֵ‬ ‫ְלְ ָך ְְּכ ֶֶׁש ַַהֵּלֵ ב ֶֶׁשִּלִ י ִִּב ְְכָלָ ל עֹוד ִנִ ְְמ ָָצא ְלְ ַיַ ד ַַה ַַּדף ַַה ְְּמ ֻֻק ָָּמט?‬ ‫"ֵמִנִ י‪ֹ ,‬לא ָיָ ַַד ְְע ִִּתי‪ְ .‬וְ ַַה ַַּפ ַַעם‬ ‫ֶּׁשהּו ֶֶׁשֹּלא ִִצ ִִּפ ִיִתי לֹו‪ .‬הּוא ָָא ַַמר‪ֵ :‬‬ ‫ְוְ ָָאז ָָק ָָרה ַַמ ֶ �‬ ‫מֹוֵחל לֹו‪ַַ .‬א ֲֲח ֵֵרי ְְׁש ֵֵּתי ַַּדּקֹות ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי‬ ‫ַַּב ֶֶּד ֶֶרְך ַַה ַַּבְיְ ָָתה ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֵ‬ ‫הּוא ֹלא ִִמ ֵֵהר ְלְ ׁשּום ָָמקֹום‪ֶֶּ .‬ב ֱֱא ֶֶמת ְְסִלִ ָיָחה‪ֹ .‬לא ָָהִיִ ִיִתי ָָצ ִִריְך ָלָ ַַק ַַחת‬ ‫ֶֶׁשֹּלא‪ַַ .‬א ֲֲח ֵֵרי עֹוד ַַּד ָָּקה ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ֵֵּכן‪ַַ .‬עד ֶֶׁש ִִהַּגַ ְְע ִִּתי ַַה ַַּבְיְ ָָתה ְְּכ ָָבר‬ ‫ְלְ ָך ֶֶאת ֶזֶ ה‪ֶּ ,‬וֶב ַַטח ֶֶׁשֹּלא ִלִ ְְצֹחֹק ָָעֶלֶ יָך ַַא ַַחר ָָּכְך‪ַַ .‬ע ְְכ ָָׁשו ַַה ְְּסִלִ ָיָחה ֶֶׁשּלֹו‬ ‫ָּׁשלֹוׁש ֵֵמ ֶֶהן‪.‬‬‫ָָמ ַַחְלְ ִִּתי לֹו ְְּב ֵֵע ֶֶרְך ַַא ְְר ַַּבע ְְּפ ָָע ִִמים ְוְ ָָחַזַ ְְר ִִּתי ִִּבי ִִמ ָ �‬ ‫ִנִ ְְׁש ְְמ ָָעה ַַא ֶֶח ֶֶרת ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי‪ָָ .‬א ַַמ ְְר ִִּתי לֹו‪ָָ :‬מחּול ְלְ ָך‪ְ ,‬וְ ַַה ַַּפ ַַעם ַּגַ ם ַַהֵּלֵ ב ֶֶׁשִּלִ י‬ ‫אִתי‪ִִ .‬א ָָּמא ָָהְיְ ָָתה ַַּב ִִּמ ְְט ָָּבח‪ְ ,‬וְ ָָאז ָָׁש ַַמ ְְע ִִּתי‬ ‫ָָּב ֶֶע ֶֶרב ָיָ ַַׁש ְְב ִִּתי ַַּב ָָּסלֹון ְוְ ָָק ָָר ִ‬ ‫ֶּׁשהּו ֶֶׁשָּלָ ַַמ ְְד ִִּתי ֵֵמ ִִא ָָּמא‪ְְּ ,‬ב ִִדּיּוק ַַּבְּזְ ַַמן‪.‬‬ ‫ָָא ַַמר ֶֶאת ֶזֶ ה‪ֶ .‬זֶ ה ַַמ ֶ �‬ ‫אֹוָתּה ְְמ ַַד ֶֶּב ֶֶרת ַַּב ֵֵּטֵלֵ פֹון‪ֹ .‬לא ִִה ְְק ַַׁש ְְב ִִּתי ְְּב ַַכָּוָָנָ ה‪ֶֶּ ,‬ב ֱֱא ֶֶמת‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫ָ‬ ‫יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם‬ ‫בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל‬ ‫ע”ר ‪ | 580780617‬רח' יוסלה רוזנבלט ‪ 2‬ירושלים‪.‬‬ ‫תרומות יתקבלו בברכה‪ .‬אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה‪ ,‬זש"ק וזיווג ‪ -‬למען ייטב לך!‬ ‫לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל‪ ,‬וכן לפניות בנושאי תוכן‪ ,‬פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים‬ ‫בנושאי כיבוד הורים‪ horeinuorg@gmail.com :‬או בפקס‪Zelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :‬‬ ‫‪ /‬טעון גניזה ‪/‬‬ ‫‪www.horeinu.com‬‬