gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לודמיר · Ludmir — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: לודמיר · Ludmir

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לודמיר · Ludmir — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מקושרים לצדיק מאז ועד היום‬ ‫סמוך לציון קודש הקדשים‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫להפצת משנתו ותורתו הבהירה של‬ ‫קודש הקדשים רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫| גליון ‪| 299‬‬ ‫סיפורים ותולדותיו‪ ,‬ותולדות זרעו אחריו‬ ‫פרשת האזינו תשפ"ז‬ ‫אורו הקדוש‬ ‫שאלות ותשובות בחיי היום יום‬ ‫מתורתו של רבינו ותלמידיו הק'‬ ‫במשנת רבינו הקדוש‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שאלה‬ ‫בכל שנה ביום הכיפורים אני מוצא את עצמי מתוסכל מחדש‪:‬‬ ‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‬ ‫קיוויתי להגיע להתעלות ולחוות את היום הקדוש והמרומם‪ ,‬אבל‬ ‫(לב‪ ,‬ט)‪ .‬כי כמו שהחבל כשאדם‬ ‫בפועל אני חש כאבי ראש וצמאון חזק‪ ,‬וכל התפילה אני מביט בשעון‪ ,‬סופר את‬ ‫אוחז בראש החבל מלמטה‪ ,‬מתנועע‬ ‫השעות והדקות‪ ,‬ומחכה שהצום כבר יסתיים‪ .‬הדבר מציק לי מאוד‪ :‬איך אדם שנמצא‬ ‫כל החבל עד למעלה‪ ,‬כך הם ישראל‬ ‫שקוע כל כולו בסבל של הצום‪ ,‬יכול להרגיש את יום הכיפורים כיום של קדושה וקרבת אלוקים‪,‬‬ ‫כשעושים רצונו של מקום למטה‬ ‫ולא סתם כסבל מתיש ומייגע?‬ ‫בזה העולם‪ ,‬אזי הם מנענעים בזה כל‬ ‫העולמות עד למעלה‪ ,‬ומביאים חיות‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫וקדושת הבורא ברוך הוא לזה העולם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬חז"ל מגלים לנו במקצת במסכת ברכות על מהותה‬ ‫התחושה הזו שאתה מתאר אינה זרה כלל – היא מוכרת‬ ‫(בית אהרן מט‪):‬‬ ‫של העולם הבא‪" :‬העולם הבא אין בו לא אכילה ולא‬ ‫לרבים וטובים‪ .‬המאבק בראש הכואב‪ ,‬ביובש שבפה‪ ,‬ברעב‬ ‫שתייה"‪.‬‬ ‫המציק ובמבטים הבלתי פוסקים אל השעון‪ ,‬היא התמודדות‬ ‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‬ ‫בבוא יום הכיפורים‪ ,‬אנו מתנתקים מכבלי הגשמיות ויש‬ ‫אמיתית‪.‬‬ ‫(לב‪ ,‬ט)‪ .‬מרגלא בפומיה דהרה"ק‬ ‫לנו את ה"עולם הבא" ממש מתחת לידיים! היעדר האכילה‬ ‫אומר לך את האמת מיד על ההתחלה‪ :‬אין לנו באמתחתנו‬ ‫מקוברין ז"ל בשם הלעכוויטשער‪ :‬מה‬ ‫והשתייה ביום הכיפורים איננו "תנאי קשה" שצריך‬ ‫פתרון קסם או "גלולת פלא" שתוציא ממך את תחושת‬ ‫לסבול כדי לקבל שכר בעתיד – עצם הצום וההתנתקות‬ ‫הקושי של הצום‪ .‬הצום הוא קשה‪ ,‬הגוף סובל‪ ,‬והעייפות‬ ‫שמבקשים בקשתנו להצילנו מחבלי‬ ‫מהאכילה והשתייה הם‪-‬הם מציאות העולם הבא! ביום הזה‬ ‫היא מציאותית‪ .‬התורה אמרה 'ועניתם את נפשותיכם' וזהו‬ ‫משיח‪ ,‬הכוונה 'יעקב חבל נחלתו'‪ ,‬זהו‬ ‫אנו נמשלים למלאכי השרת‪ :‬אין לנו אכילה ושתייה‪ ,‬אנו‬ ‫אחד מחמשת העינויים שאנו מצווים עליהם ביום זה‪.‬‬ ‫מרוממים מעל החומר‪.‬‬ ‫אבל כדי להבין איך המבט שלך על כל זה יכול להשתנות מן‬ ‫ענין חבלי משיח‪ .‬שמקודם הגאולה‬ ‫אך כאן מגלה לנו רבינו הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫הקצה אל הקצה‪ ,‬עד שתוכל לחוש את קדושת היום וקרבת‬ ‫יהיה עיקר הניסיון באמונה שנדע‬ ‫רובד נפלא ביותר‪:‬‬ ‫האלוקים השורה בו‪ ,‬הבה נתבונן יחד במשל קצר‪:‬‬ ‫שאנו חבל נחלתו של השם יתברך‪,‬‬ ‫"יום הכפורים הוא מעין עולם הבא‪ ,‬שאין בו אכילה ושתיה‪.‬‬ ‫תאר לעצמך‪ :‬טבח שעבד ימים ולילות במטבח צפוף‪ ,‬מוקף‬ ‫צריך לקשור עצמו בחבל‪ ,‬אז מי שיזכה‬ ‫יתר עליו – שיש בו תשובה שאנו עושים!"‬ ‫בריחות ובעשן‪ ,‬סירים מבעבעים ותנורי ענק‪ ,‬שדרשו את‬ ‫חשוב רגע על עומק הדברים‪ :‬יום הכיפורים אינו רק מעין‬ ‫תשומת לבו ללא הרף‪.‬‬ ‫שיחזיק עצמו בחבל‪.‬‬ ‫עולם הבא – הוא גדול ונשגב יותר מהעולם הבא! שהרי‬ ‫יום אחד העניקו לו במתנה יום של חופש על שפת הים‪.‬‬ ‫(אמרות משה)‬ ‫שנינו במסכת אבות‪" :‬יפה שעה אחת בתשובה ומעשים‬ ‫והוא‪ ,‬במקום ליהנות מרחש הגלים השקט‪ ,‬הוא התיישב‬ ‫טובים בעולם הזה‪ ,‬מכל חיי העולם הבא"‪ .‬בעולם הבא‬ ‫על החוף והתלונן‪ :‬איפה ריח השמן השרוף ורעש בעבועי‬ ‫הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי‬ ‫עצמו‪ ,‬אי אפשר לעשות תשובה‪ .‬ואילו ביום הכיפורים זכינו‬ ‫הסירים?! מתי היום הזה מסתיים ואוכל לחזור לעבודה?"‬ ‫(לב‪ ,‬לד)‪ .‬אמר הרה"ק רבי יהודה צבי‬ ‫לשני המאורות כאחד‪ :‬אנו שרויים במציאות של עולם הבא‬ ‫ניגש אליו אדם ואמר לו‪" :‬היציאה מהמטבח הלוהט והעמוס‬ ‫מסטרעטין זי"ע‪ ,‬רמז בזה מי שנוסע‬ ‫(ללא אכילה ושתייה)‪ ,‬ובד בבד מחזיקים בידינו את כוח‬ ‫אינה עונש שצריך לסבול עד שיחלוף – השקט והמרחב‬ ‫התשובה היקר מכל!‬ ‫עצמם הם המתנה‪ .‬אל תחפש את העשן שהתרגלת אליו;‬ ‫לצדיק על ראש השנה צריך להיות שם‬ ‫איך זה משנה את המבט וההרגשה?‬ ‫תיהנה מהאוויר הנקי שזכית לנשום‪".‬‬ ‫עד אחר יום הכיפורים ועד הושענא‬ ‫כאשר אתה מביט בשעון וסופר את הרגעים שנשארו‪ ,‬זכור‬ ‫בכל השנה כולה‪ ,‬הנשמה שלנו "משועבדת" לצרכיו של‬ ‫רבה‪ .‬וזה רמז הכתוב 'כמס' ‪ -‬ראשי‬ ‫את משל הטבח‪ .‬הצום והרעב אינם 'הפרעה' לקדושה – הם‪-‬‬ ‫הגוף‪ :‬אנו נדרשים לאכול‪ ,‬לשתות‪ .‬אנו רגילים לחשוב‬ ‫הם הטהרה והחירות! הם הוכחה לכך שברגעים אלו ממש‬ ‫שאכילה ושתייה הן ה"חיים והתענוג"‪ ,‬ואילו הצום והיעדר‬ ‫תיבות ס'ליחה מ'חילה כ'פרה‪' .‬עמדי'‬ ‫נפטרת מטרדת החומר ואתה מצוי בתוך עולם הבא‪.‬‬ ‫האכילה הם "סבל ומייגע"‪.‬‬ ‫‪ -‬צריך להיות גם כן עמדי‪' .‬חתום'‬ ‫כשמבינים שהצום הוא עצמו הגן עדן‪ ,‬והיכולת לשוב‬ ‫בכל יהודי פועמת השתוקקות לזכות ל"עולם הבא"‪ .‬אנו‬ ‫‪ -‬היינו בשעת גמר החתימה הוא‬ ‫בתשובה ביום הזה היא האוצר הכי גדול שניתן לאדם עלי‬ ‫יודעים כי כל תענוגי העולם הזה אינם נחשבים מאומה מול‬ ‫אדמות – הלב מתמלא בשמחה‪ ,‬והקושי הגשמי הופך לשולי‬ ‫רגע אחד של קורת רוח בעולם הבא‪ ,‬שבו הצדיקים יושבים‬ ‫הושענא רבה‪.‬‬ ‫מול גודל הזכות‪.‬‬ ‫ונהנים מזיו השכינה‪.‬‬ ‫(דגל מחנה יהודה)‬ ‫למסירת שאלות‪ ,‬הערות או הארות למדור זה‪ ,‬ניתן לפנות לקו לודמיר‪ 02-30-111-22 :‬שלוחה ‪99‬‬ ‫או לדואר אלקטרוני‪ A023011122@gmail.com :‬לתשומת לבכם‪ :‬בחירת השאלות לפרסום נעשית על פי שיקול דעתם הבלעדי‬ ‫של חברי המערכת‪ .‬אין המערכת מתחייבת לבחור או להשיב לכל שאלה שנשלחה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אורי יהושע אשר‬ ‫אלחנן מפוריסוב־קאלביעל זי"ע‪,‬‬ ‫בהסכמתו על הספר הקדוש 'שמע‬ ‫שלמה'‪:‬‬ ‫"דברי תורה הנאמרים בצדק מפי‬ ‫הרה"ק זצ"ל הנ"ל‪ ,‬יהיו מסוגלים‬ ‫בכל בתי ישראל לשמירה וברכה‬ ‫והצלחה‪ ,‬ולהושע בכל טוב לכל‬ ‫ההוגים בהם"‪.‬‬ ‫סיפור מאילנא דחיי‬ ‫רבינו הקדוש ⋅ צדיקי דורו ⋅ הדבקים בחיים‬ ‫השידוך שנחתם בעולם העליון‬ ‫והנה‪ ,‬באחד מימי שישי‪ ,‬בערב שבת קודש‪ ,‬חלפו שני השליחים דרך העיר פרוהבישט‪.‬‬ ‫בן שבע שנים בלבד היה רבי שלום שכנא מפרוהבישט‪ ,‬כאשר הסתלק עליו בחטף‬ ‫מיד הורו לבעל העגלה‪ ,‬שאחז במושכות הסוסים‪ ,‬להגביר את מהירות הנסיעה ולצאת‬ ‫אביו הקדוש‪ ,‬הרבי הקדוש רבי אברהם המלאך‪ ,‬בנו של המגיד ממעזריטש‪.‬‬ ‫מהר ככל האפשר מתחומי המקום‪.‬‬ ‫נותרו אפוא הוא ואחיו רבי ישראל חיים יתומים רכים‪ .‬אימם הצדקנית‪ ,‬מרת גיטל‪,‬‬ ‫אף שכבר קרבה לבוא שבת קודש‪ ,‬ומוטב היה לשני השליחים להישאר ולשבות‬ ‫גמרה בדעתה שלא להינשא בשנית‪ ,‬לאחר שהייתה אשתו של קדוש ומלאך שכזה‪,‬‬ ‫בפרוהבישט‪ ,‬חזקה עליהם פקודת הקודש שלא להתעכב כלל בעיר‪.‬‬ ‫והחליטה לעלות לארץ הקודש‪ ,‬לחון את עפרה ולהשתקע בה‪.‬‬ ‫לאחר נסיעה טרופה יצאו מן העיר והתרחקו מגבולותיה של פרוהבישט‪ .‬כעת האט‬ ‫נטלה אפוא הרבנית את שני בניה הטהורים ומסרה אותם לידיו של הרבי הקדוש‬ ‫בעל העגלה את מרוצת הסוסים‪ ,‬כולם נשמו לרווחה ונחה דעתם‪ .‬הם המשיכו‬ ‫רבינו רבי שלמה מקארלין‪ ,‬שיגדלם בביתו‪ ,‬שכבר היה אז‪ ,‬לפי חשבון השנים‪ ,‬בעיר‬ ‫בנסיעתם עוד פרק זמן‪ ,‬עד שחנו באחד הכפרים הסמוכים‪.‬‬ ‫הגדולה לודמיר‪.‬‬ ‫לפתע נשמע מאחור קול שעטת עגלה הדוהרת במהירות‪ ,‬לקול צניפת סוסים בהולים‪.‬‬ ‫אמרו צדיקים כי להרה"ק רבי שלמה מקארלין הייתה‪ ,‬כידוע‪ ,‬נשמת משיח בן יוסף‪,‬‬ ‫העגלה עצרה באחת סמוך לעגלתם של שני השליחים‪ ,‬בחריקה עזה‪ ,‬וענן אבק גדול‬ ‫שהרי נהרג על ידי הגוי 'ארמילוס'‪ .‬ומטעם זה לקח והכניס לביתו את שני הבנים‬ ‫היתמר מעל שתי עגלות המסע‪.‬‬ ‫היתומים‪ ,‬בני המלאך הקדוש‪ ,‬שהיה כידוע ממלכות בית דוד‪ ,‬על פי הכתוב (ישעיה‬ ‫'שליחיו של רבי נחום אנו! הוא ציווה עלינו לדלוק אחריכם ולהשיבכם בכל מחיר אל‬ ‫יהּודה ֹלא יָ צֹר ֶאת ֶא ְפ ָריִ ם'‪.‬‬ ‫הּודה‪ִ ,‬ו ָ‬ ‫יא‪ ,‬יג)‪'ֶ :‬א ְפ ַריִ ם ֹלא יְ ַקּנֵ א ֶאת יְ ָ‬ ‫פרוהבישט‪ ,‬כי דבר חשוב יש לו לומר לכם'‪.‬‬ ‫בביתו ובהיכלו גדלו שני הנערים וקיבלו את חינוכו הטהור של רבינו‬ ‫לאחר הפצרות מרובות לא יכלו שליחיו של רבינו שלמה מקארלין‬ ‫שלמה‪ ,‬שהאציל עליהם מהודו והדרו מתוך חביבות וחיבה יתרה‪.‬‬ ‫להשיב את פניהם ריקם‪ ,‬וחזרו בלית ברירה אל פרוהבישט‪ ,‬לביתו של‬ ‫מסופר כי פעם אחת‪ ,‬באישון ליל‪ ,‬באה נשמה מן העולם העליון לבקש‬ ‫רבי נחום בעל המאור עיניים‪.‬‬ ‫תיקון מאת רבינו רבי שלמה‪ .‬הנשמה עוררה את שני הנערים משנתם‪,‬‬ ‫והם נתקפו בפחד גדול‪ .‬מיד גער בה הרבי הקדוש רבי שלמה ואמר‪:‬‬ ‫'את בניו של הרבי את רוצה להפריע? היזהרי לך‪ ,‬כי אם לא תחדלי‪,‬‬ ‫'שמעו נא את החלום אשר חלמתי'‪ ,‬פתח הרבי הקדוש רבי נחום‬ ‫אשליך אותך לשאול תחתית!‪'...‬‬ ‫וסיפר לשני השליחים‪' .‬נחתי במיטתי כהכנה לשבת קודש הקרבה‪,‬‬ ‫והרה"ק קדוש ישראל מרוז'ין סיפר‪:‬‬ ‫והנה חלמתי כי אנוכי ניצב בעולם העליון‪ ,‬ואומרים לי‪ :‬עתה היא שעת‬ ‫'בהיות אבי כבן תשע שנים‪ ,‬אמר לו הרה"ק רבי שלמה מקארלין‪:‬‬ ‫הכושר עבורך לשדך את נכדתך עם נכד המגיד הגדול ממעזריטש‪,‬‬ ‫"שלום'קע‪ ,‬דיר איז גוט צו זאך שטעלען דאוונען‪ ,‬ווארום אז די‬ ‫בן בנו רבי אברהם המלאך! מיד גמרתי את השידוך בחלומי‪ ,‬בעולם‬ ‫אוהל ציונו של הרה''ק רבי‬ ‫שטעלסט זיך דאוונען‪ ,‬קומט די אבות און חאפין צו די תפילות‪ ,‬און‬ ‫העליון‪ ,‬ומיד הקצתי משנתי‪ .‬שאלתי את אנשיי אם ראו עגלה חולפת‬ ‫שלום מפרוהביטש זצוק''ל‬ ‫ברענגען עס פארן אין סוף ברוך הוא‪ –[ "...‬שלום'קע‪ ,‬טוב לך שאתה‬ ‫ועוברת כאן‪ ,‬ושלחתי אותם להשיגכם ולהביאכם הנה במהרה‪...‬‬ ‫עומד ומתייצב לתפילה‪ ,‬כי כשאתה עומד להתפלל‪ ,‬באים האבות הקדושים‪ ,‬נוטלים‬ ‫'ועתה הסכיתו לדבריי היטב‪ :‬אף ששליחות יש בידכם מאת הרבי הקדוש רבי שלמה‬ ‫את תפילותיך ומביאים אותן לפני האין סוף ברוך הוא‪.']...‬‬ ‫מקארלין‪ ,‬דעו כי השידוך כבר נסגר ונחתם בשמיים; ֵמה' יָ ָצא ַה ָּד ָבר‪ ,‬ואין לכם לנטות‬ ‫ימין ושמאל‪'...‬‬ ‫הגיעו שני הנערים לפרקם‪ .‬את הבן הגדול והבכור‪ ,‬רבי ישראל חיים – שלימים נקרא השליחים‪ ,‬שאיש לא ידע את מטרת נסיעתם‪ ,‬התפלאו מאוד לשמע הדברים‪ .‬הם‬ ‫רבי ישראל חיים מלודמיר – לקח רבינו שלמה כחתן לבתו מרת יוטא‪ ,‬שנקראה על הבינו כי נכון הדבר מאת ה'‪ ,‬ונשארו לשבות בפרוהבישט‪.‬‬ ‫לאחר השבת שבו אל לודמיר‪ ,‬לבית רבינו שלמה מקארלין‪ ,‬וסיפרו את כל אשר‬ ‫שם אימו‪.‬‬ ‫ויהי כאשר הגיע הבן השני‪ ,‬רבי שלום שכנא‪ ,‬לפרקו‪ ,‬שלח רבינו שלמה מקארלין אירע‪ .‬מיד נתרצה רבינו שלמה והסכים לקיים את השידוך‪ ,‬ורבי שלום נלקח לחתן‬ ‫שניים מאנשיו לחפש עבורו שידוך מתאים‪ .‬אולם בטרם צאתם לדרכם התרה בהם לנכדת רבי נחום בעל המאור עיניים‪ ,‬מרת חווה‪ ,‬בת בתו מרת מלכה‪ ,‬אשת הרה"ק‬ ‫רבי אברהם מקאריסטשוב‪.‬‬ ‫רבינו ואמר‪:‬‬ ‫'הנה אתם עוברים בדרככם בעיר פרוהבישט‪ ,‬מקום מושבו של הרבי הקדוש רבי‬ ‫נחום‪ ,‬בעל המאור עיניים‪ .‬מזהיר אני אתכם לבל תתעכבו שם אפילו רגע אחד‪ ,‬אלא‬ ‫לרגל הילולת הרבי הקדוש רבי שלום שכנא מפרוהבישט‪ ,‬בן הרה"ק רבי אברהם‬ ‫תמשיכו הלאה בדרככם‪'...‬‬ ‫המלאך‪ ,‬בן המגיד ממעזריטש‪ ,‬שנתגדל מילדותו בבית רבינו הקדוש רבי שלמה‬ ‫יצאו שני השליחים לקיים את מאמר המלך‪ ,‬ונסעו מעיר לעיר לתור ולחפש אחר‬ ‫מקארלין‪ .‬הסתלק ביום י"ד בתשרי תקס"ג‪.‬‬ ‫שידוך נאה לבחור הנעלה רבי שלום‪.‬‬ ‫ׁשֹלמֹה ‪ִ //‬ח ַידת ַה ָּׁש ַ‬ ‫בּוע‬ ‫יַ ְל ֵדי ַר ֵּבנּו ְ‬ ‫החיים בלודמיר‬ ‫יע ְּב ָעלֹון זֶ ה‪.‬‬ ‫מֹופ ַ‬ ‫יח? ַה ִּפ ְּתרֹון ִ‬ ‫יאת ַה ָּמ ִׁש ַ‬ ‫קּופה ֶׁש ִּל ְפנֵ י ִּב ַ‬ ‫ָמה יִ ְהיֶ ה ִע ַּקר ַהּנִ ָּסיֹון ֶׁשל ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ְּת ָ‬ ‫הֹוראֹות‪.‬‬ ‫לּוד ִמיר ‪ְ 023011122‬ל ַה ִּקיׁש ‪ְ 0‬ו ִל ְפעֹל ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫ִּב ְכ ֵדי ַל ֲענֹות יֵ ׁש ְל ַחּיֵ ג ְל ַקו ְ‬ ‫מצבה מטרוסטיאנקה‬ ‫נִ ָּתן ַל ֲענֹות ַעד ְליֹום ֵׁשנִ י ֶׁשל ֻסּכֹות‬ ‫בימים אלו אותר חלק ממצבה בעיירה‬ ‫יׁשת ַמ ָּתנָ ה ְּב ַסְך ‪₪ 50‬‬ ‫ֵּבין ָהעֹונִ ים נָ כֹונָ ה‪ ,‬יֻ ְג ַרל זִ ּכּוי ִל ְר ִכ ַ‬ ‫טרוסטיאנקה‪.‬‬ ‫ׁשֹופ ִטים‪ָ :‬א ֵׁשר ּגְ רֹוס‪ְּ ,‬בנֵ י ְּב ַרק‬ ‫ַהּזֹוכֶ ה לְ ָפ ָר ַׁשת ְ‬ ‫טרוסטיאנקה הייתה עיירה שבה התגוררו‬ ‫יׁש‬ ‫רֹוהֹוב ְ‬ ‫ִ‬ ‫ַר ִּבי ָׁשלֹום ַׁשכְ נָ א ִמּפְ‬ ‫מעט יהודים‪ .‬היא שוכנת בסמוך ללודמיר‪,‬‬ ‫במרחק של כ־‪ 12–10‬קילומטרים בלבד‬ ‫ַר ִּבי ָׁשלֹום נִ ְס ַּתּלֵ ק ִּב ְד ֵמי יָ ָמיו‪ ,‬וְ הּוא ּכְ ֶבן ל"ד ָׁשנִ ים ִּבלְ ַבד‪,‬‬ ‫יׁשט‪ַ ,‬ה ְמכֻ ּנֶ ה ְּב ִפי ַה ֲח ִס ִיד ים‪'ֶ :‬ד ער‬ ‫רֹוהֹוב ְ‬ ‫ִ‬ ‫ַר ִּבי ָׁשלֹום ַׁשכְ נָ א ִמ ְּפ‬ ‫מצפון־מערב למרכז העיר‪ ,‬באזור שבין‬ ‫ְּביֹום י"ד ְּב ִת ְׁש ֵר י‪ ,‬עֶ ֶרב ַחג ַה ֻּסּכֹות תקס"ג‪ ,‬וְ נִ ְט ַמן ָּבעִ יר‬ ‫רֹויסער ַר ִּבי ָׁשלֹום ַׁשכְ נָ א'‪ ,‬נֹולַ ד ִּב ְׁשנַ ת תקכ"ט‪ ,‬לְ ָא ִביו ַר ִּבי‬ ‫גְ ֶ‬ ‫לודמיר לבין העיירה אוסטילה‪ ,‬הגובלת‬ ‫יׁשט‪.‬‬‫רֹוהֹוב ְ‬ ‫ִ‬ ‫ְּפ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַה ַּמלְ ָאְך‪ְּ ,‬בנֹו ֶׁשל ַה ַּמּגִ יד ִמ ֶּמעְ זְ ִר ְיטׁש‪ּ ,‬ולְ ִאּמֹו ַהּצַ ֶּד ֶקת‬ ‫בפולין‪.‬‬ ‫ָא ַמר ָה ַר ִּבי ַה ָּקדֹוׁש ַר ִּבי ַא ְב ָר ָהם ַמ ִּת ְתיָ הּו ִמ ְּׁש ֶט ַפנֶ ְׁשט ְּב ֵׁשם‬ ‫ייביׁש ִמ ְּק ֶר ְמנִ יץ‪.‬‬‫ָמ ַרת ּגִ ְיטל‪ַּ ,‬בת ַר ִּבי ַפ ִ‬ ‫שבר המצבה הובא על ידי המקומיים שאיתרו‬ ‫"מי ֶׁשרֹוצֶ ה ֶׁש ִּת ְהיֶ ה לֹו ַׁש ַּבת ק ֶֹד ׁש ְׂש ֵמ ָחה‪ֶׁ ,‬שּיַ זְ ּכִ יר‬ ‫ָא ִביו‪ִ :‬‬ ‫ִּב ְהיֹותֹו ּכְ ֶבן ד' ָׁשנִ ים נִ ְס ַּתּלֵ ק זְ ֵקנֹו ַה ָּקדֹוׁש‪ַ ,‬ה ַּמּגִ יד‪ִּ ,‬וב ְהיֹותֹו‬ ‫אותו אל בית הכנסת אורחים לודמיר‪ ,‬ומשם‬ ‫וִ ַיד ֵּבר ְּבלֵ יל ִׁש ִּׁשי ִמּזְ ֵקנִ י ַה ָּקדֹוׁש‪ַ ,‬ר ִּבי ָׁשלֹום ַׁשכְ נָ א ַהּגָ דֹול‬ ‫ּכְ ֶבן ז' ָׁשנִ ים ִה ְתיַ ֵּתם ֵמ ָא ִביו‪ֵ .‬מ ָאז ּגָ ַדל יַ ַחד עִ ם ָא ִחיו ַר ִּבי‬ ‫הועבר למתחם הזיכרון המיוחד שבחצר 'בית‬ ‫יֹוד עַ ִסּפּור לְ ַס ֵּפר ִמ ֶּמּנּו‪ֶׁ ,‬שּיְ ַד ֵּבר‬ ‫יׁשט‪ .‬וְ ִאם ֵאינֹו ֵ‬ ‫רֹוהֹוב ְ‬ ‫ִ‬ ‫ִמ ְּפ‬ ‫ארלִ ין‪,‬‬‫יִ ְׂש ָר ֵאל ַחּיִ ים‪ְּ ,‬ב ֵבית ָה ַר ִּבי ַה ָּקדֹוׁש ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ִמ ַּק ְ‬ ‫רבינו'‪.‬‬ ‫יׁשן אּון ֶּבענְ ק‪"...‬‬ ‫עַ ל זַ יינֶ ע ֵהיילִ יגֶ ע ִט ְ‬ ‫ֶׁשּגִ ֵּדל ֶאת ְׁשנֵ ֶיהם ּכְ ָבנָ יו ַמ ָּמ ׁש‪ְּ ,‬בכָ בֹוד ְּוב ִח ָּבה ּגְ דֹולָ ה‪.‬‬ ‫נביא בזאת בפני הקוראים את המילים‬ ‫שנותרו על חלק המצבה‪ .‬מי מבין הקוראים‬ ‫שיש בידו מידע בעניין‪ ,‬מוזמן לפנות ולשפוך‬ ‫עליו אור‪.‬‬ ‫פה‬ ‫[=‬ ‫"פ"נ‬ ‫ּול ַק ֵּׁשר‬ ‫בֹותיו ִמ ָּכל ִענְ יְ נֵ י ִאּסּור ְו ֻט ְמ ָאה ְו ַג ְׁש ִמּיּות‪ְ ,‬‬ ‫ׁשּובה‪ַ ,‬היְ נּו ְל ַט ֵהר ַמ ְח ְׁש ָ‬ ‫ִע ַּקר ַה ְּת ָ‬ ‫נטמנה] רחל בת ר'‬ ‫ּתֹורתֹו‬ ‫ַמ ְרּגָ ִלית ִמ ָ‬ ‫ּובזֶ ה יְ ַת ֵּקן ַהּכֹל‪.‬‬ ‫ַמ ֲח ַׁש ְבּתֹו ַרק ְלטֹוב‪ָ ,‬‬ ‫מאיר בלשטיין‪ ,‬נ'‬ ‫ֶׁשל ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ְמ ַק ְר ִלין‪:‬‬ ‫[= נפטרה] ט"ו‪"...‬‬ ‫המעוניין לקחת חלק בהפצת העלון מוזמן להתקשר לקו לודמיר ‪ 02-30-111-22‬שלוחה ‪ | 8‬רוצה לקבל את העלון במייל? שלח הודעה ל‪A023011122@gmail.com -‬‏‬ ‫קו לודמיר למשנתו ותורתו וסיפורי נפלאות מהרב הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע ‪ 02-30-111-22‬אידיש‪/‬עברית‪ .‬קיים גם מענה אנושי בכל ענייני העלון‬