gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

שירת התורה · Shiras Hatorah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת האזינו‬ ‫יום הכיפורים תשפ"ז‬ ‫שנה ו' גליון ‪312‬‬ ‫נדבת ידידי הרב יצחק הלוי דינר שליט"א‬ ‫לע"נ‬ ‫זקינתו הרבנית יטא בת הר"ר זאב ע"ה‬ ‫נלב"ע ח' תשרי תשע"א‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫חידוש התפלה בעולמה של תשובה ‪..................‬כב‬ ‫פרשת האזינו ‪...............................................‬ד‬ ‫עיקר גדר יו"כ שזה יום מתן תורה מחודשת ‪ ....‬כג‬ ‫השירה הוא עדות שישראל קיימים לעולם ‪........‬ד‬ ‫ביאור מהירות קבלת התשובה בעשי"ת ‪..........‬כד‬ ‫ע"י התורה כלל ישראל מנהיגים כל הבריאה ‪.....‬ד‬ ‫ביו"כ לא חסר גדר ההתקרבות דתשובה ‪ ........‬כה‬ ‫עדות שמים וארץ הוא ע"י שכל הבריאה מתנהג‬ ‫בעושה תשובה בעשי"ת א"צ ד' חילוקי כפרה ‪ .‬כה‬ ‫ע"פ מעשיהם ‪ ..................................................‬ה‬ ‫האם איסור מלאכה דיו"כ דומה לשבת ‪ ...........‬כז‬ ‫השירה כולל כל הדורות וכן הוא בכל שנה ‪ ........‬ה‬ ‫איסור הוצאה ביו"כ ‪ ......................................‬כז‬ ‫ההבדל בין השירה ומלחמת עמלק ‪ ....................‬ו‬ ‫הוכחתו של רפרם ‪ ........................................‬כח‬ ‫ענין ברכת התורה שנתחדש כאן ‪ .......................‬ו‬ ‫מח' רי"ש ורע"ק אי חלבי שבת קרבין ביו"כ‪ ...‬כט‬ ‫עיקר קיום נצחיות כלל ישראל הוא ע"י‬ ‫התקשרות לדורות הקודמים ‪ ............................‬ז‬ ‫איסור הבערה ביו"כ ‪ .....................................‬כט‬ ‫התועלת דוקא ע"י שאלה מאביך ‪ .....................‬ח‬ ‫איסור מחמר ושביתת עבדו ובהמתו ביו"כ ‪ .....‬כט‬ ‫שינוי דרך הלימוד בזמנינו ‪ ...............................‬ח‬ ‫חילוק מלאכות ביו"כ ‪ ......................................‬ל‬ ‫למה יש ירידת הדורות ‪ ....................................‬ח‬ ‫*איסור הנאה ממלאכה שנעשה ביו"כ ‪ ...............‬ל‬ ‫ירידת הדורות בענין הצנע לכת ‪ ........................‬ט‬ ‫*האם ביו"כ נחשב שחיטה שאינה ראויה ‪ .......‬לא‬ ‫הקב"ה השאיר לנו בדור הזה הרבה זקנים ‪ .......‬ט‬ ‫דין מלאכת מחשבת ביו"כ ‪ ..............................‬לב‬ ‫הגוים מופרדים מדורות הקודמים ‪ ....................‬י‬ ‫אי שבת ויו"כ נחשבים קדושה אחת ‪ ...............‬לג‬ ‫יש לכבד גוים זקנים ‪ ........................................‬י‬ ‫יו"כ בחינת שבת של המועדים ‪ ........................‬לד‬ ‫מס גולת קריאת פ' האזינו שלא להתקרר בין‬ ‫יו"כ הוא בחינת השבת שנעשה מכח ישראל ‪ ....‬לד‬ ‫הגוים ‪ ............................. ................................‬י‬ ‫יוהכ"פ שורש כל השבתות ‪ ..............................‬לד‬ ‫*שבת שובה או שבת תשובה ‪ ..........................‬יב‬ ‫יו"כ שורש החיות הפנימי של כל השנה ‪...........‬לה‬ ‫*מה מפטירין בשבת שובה ‪ ..............................‬יב‬ ‫ביו"כ ל"ש איסור הוצאה דליכא רשות סט"א ‪.‬לה‬ ‫*בטעם שנקרא שבת תשובה ‪ ............................‬יג‬ ‫דברי רפרם נכונים ע"פ פנימיות ‪......................‬לה‬ ‫*השייכות בין שבת לתשובה ‪ ............................‬יג‬ ‫עניני יוהכ"פ שחל בשבת ‪.................................‬לו‬ ‫*סדר הפסוקים שמשלימים בו את ההפטרה ‪ ...‬יד‬ ‫אם יו"כ ושבת חלים אהדדי לענין חיוב ‪............‬לו‬ ‫יום הכיפורים ‪............................................‬טז‬ ‫בעיני העולם יש ליו"כ חומר על שבת ‪...............‬לו‬ ‫מצות האכילה ערב יו"כ ‪.................................‬טז‬ ‫האם שבת ויוה"כ משפיעים אחד על השני ‪ .......‬לז‬ ‫האם יש מצות אכילה מבערב ‪.........................‬טז‬ ‫השיטות דקידוש יוהכ"פ דאורייתא ‪................‬לח‬ ‫מצות אכילה היכי תמצי לברכות ‪....................‬טז‬ ‫מאי דס"ד דאין שעיר המשתלח דוחה שבת ‪.....‬לח‬ ‫מה שסוגיות פיקו"נ וחולה הוא דוקא ביו"כ ‪ .....‬יז‬ ‫בשבת אין שליטה לסט"א ‪..............................‬לח‬ ‫להראות חביבות הקב"ה לכלל ישראל‪ ..............‬יז‬ ‫מה שביו"כ שחל בשבת יש לכו"ע איסור הוצאה‬ ‫‪ ................................... ................................‬לט‬ ‫חולה שאוכל א"צ כפרה ‪ .................................‬יח‬ ‫סגולת יוהכ"פ שחל בשבת ‪ .............................‬לט‬ ‫חולה שמסרב לאכול ‪ ......................................‬יח‬ ‫איך מתקיים דין עונג שבת ביו"כ שחל שבת ‪ ...‬לט‬ ‫שיעור צירוף כדי אכי"פ שנא' ביו"כ ‪ ................‬יח‬ ‫הגוים רצו לגזור דוקא על יו"כ שחל בשבת ‪ .......‬מ‬ ‫דין צירוף אכי"פ לענין ברכות ‪ .........................‬יט‬ ‫השמחה ביום הכיפורים ‪ ..................................‬מ‬ ‫צירוף אכי"פ לענין מצוות עשה ‪ .......................‬יט‬ ‫שהחיינו ביו"כ האם מורה על שמחה ‪ ...............‬מ‬ ‫דין חצי שיעור ביו"כ ‪........................................‬כ‬ ‫יו"כ לענין הפסק אבילות ‪ ..............................‬מא‬ ‫דין אכילת שיעורים לחולה ‪...............................‬כ‬ ‫ווידוי מתוך שמחה ‪ .......................................‬מב‬ ‫גדר כח התפלה בעשי"ת ויוהכ"פ ‪ ...................‬כא‬ ‫ד"ת וסדר יומו של אא"ז הג"ר בנציון סניידערס‬ ‫עיקר העסק בימי הרחמים והסליחות ויו"כ הוא‬ ‫זצ"ל ‪ ............................ ................................‬מב‬ ‫בתפלות ‪ .......................................................‬כא‬ ‫החילוק בין תשובת יו"כ לתשובת כל השנה ‪ ....‬כא‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫ראקאוו זצ"ל ‪ ...............................................‬מג‬ ‫קצת תיאור עבודת יו"כ של מו"ז הג"ר בנציון‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות‬ ‫אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫השירה הוא עדות שישראל קיימים לעולם‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫והנראה בעז"ה בהקדם דברי שפת אמת עה"פ ויאמר‬ ‫פרשה זו נקראת פרשת האזינו ע"ש מה שמשה רבינו‬ ‫אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וצ"ב כי מי בא‬ ‫קורא אל השמים שיאזינו לדבריו‪ ,‬וכן הוא קורא לארץ‬ ‫להלחם עמו ית' שאומר אראה‪ ,‬אבל יתכן לפרש הכל‬ ‫שישמע לאמריו ובתוכן הפרשה חזינן כמ"פ ענין‬ ‫לשבחן של ישראל‪ ,‬שהרי נקראת שירה‪ ,‬וזו השירה עדות‬ ‫השמיעה וההתבוננות ושימת הלב‪ ,‬לעיל בסו"פ וילך כ'‬ ‫כי בנ"י ישארו לעולם להיות חלק ה' ונחלתו‪ ,‬אבל בנ"י‬ ‫הקהילו אלי וגו' ואדברה ב"אזניהם" ‪ 1‬וכ' שדיבר משה‬ ‫צריכין לתקן כל הדרכים כענין שאמרו הפך בה והפך‬ ‫"באזני" כל קהל עדת ישראל את דברי השירה הזאת‪ ,‬וכן‬ ‫בה‪ ,‬ויש דורות שהקדושה נגלה בהם פנים בפנים‪ ,‬אבל‬ ‫בסוה"פ כ' ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת‬ ‫יש דור תהפוכות שנראין רע אבל אין תוכן כברן ועתידין‬ ‫"באזני" העם‪ ,‬וע"ז גם הוסיף להם שימו לבבכם לכל‬ ‫לחזור למוטב‪ ,‬וז"ש לא אמון בם‪ ,‬וזה אראה מה‬ ‫הדברים וגו' כי לא דבר ריק הוא מכם וגו' וגם בתוך‬ ‫אחריתם דכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו‪ ,‬ושירה‬ ‫השירה הוא מזכיר לקמן עם נבל ולא חכם וגו' וכ' זכר‬ ‫ראשונה הי' ראשיתן של ישראל שירה זו היא אחריתן‪,‬‬ ‫ימות עולם בינו שנות דור ודור היינו דבעי' התבוננות‬ ‫וע"י החטא ניטל מהם בחי' פנים בפנים ואסתירה פני‬ ‫ושימת לב‪ ,‬וצ"ב איזה התבוננות ושמיעה צריך דאיזה‬ ‫והתחיל בחי' אחרית‪ ,‬וזרוק חוטרא אאוירא אעיקרו‬ ‫עומק יש כאן הרי הדברים נראים פשוטים לכ' דאם תהיו‬ ‫קאים‪[ .‬תרנ"ה]‬ ‫כפויי טובה על כל החסד שעשה ה' עמכם יהי' עליכם‬ ‫כעס גדול‪.‬‬ ‫עוד כתב עה"פ האזינו השמים וגו' ותשמע הארץ וגו' כי‬ ‫התורה שורשה בשמים וכחה להמשיך כל מה שבארץ‬ ‫עוד חזינן שמשה מתייחס אל הבריאה בכללה שמדבר‬ ‫עד לשמים‪ ,‬וכבר כתבנו במ"א כי ב' בחי' אלו תלויין זה‬ ‫לשמים וארץ ושנזכור "ימות עולם" וכן מקיף כל‬ ‫בזה כפי מה שהאדם מקשר כל מצוה ותורה בכח‬ ‫ההסטורי' של כלל ישראל‪ ,‬וצ"ב מה מונח בזה‪ ,‬גם‬ ‫השורש כמו כן מתפשטת עד למטה יותר כי רום מעלה‬ ‫מבואר לעיל שאמר שיקרא לשמים וארץ שיהיו עדים‬ ‫ורום מטה תלויין זה בזה‪ ,‬וכל ענין הפרשה היא לבאר כי‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫בנ"י צריכין להעלות כל הדברים הגשמיים ותחתונים‪,‬‬ ‫ולכן אל יפול לב האדם עליו במה שצריך לעסוק‬ ‫וכן מבואר לעיל בסו"פ וילך דפרשה זו היא עיקרה של‬ ‫בדברים גשמיים ושפלים כי הלא הצור תמים פעלו‪ ,‬וכמו‬ ‫כה"ת כולה שע"ז נאמר שיכתבו את השירה הזאת ולמדה‬ ‫כן האדם כולל כל הבריאה‪ ,‬וכ"כ יצב גבולות עמים‬ ‫את בנ"י שימה בפיהם‪ ,‬שיהי' שגור מאד בפיהם וזה מה‬ ‫למספר בנ"י‪ ,‬וכן הוא בפרט שיש בכל איש ישראל אלו‬ ‫שיחזיק אותם בגלות הארוך וכל ההסתר‪ ,‬וצ"ב איזה‬ ‫ההסתרות שהם מכוחות כל האומות איש הישראלי צריך‬ ‫חשיבות יש כאן‪ ,‬הלא לכאורה יש כאן רק התראה שאם‬ ‫לתקנם‪ ,‬ימצאהו בארץ מדבר וכו' יסובבנהו יבוננהו‪ ,‬אף‬ ‫יהיו כפויי טובה להקב"ה שעשה להם כל טוב‪ ,‬אז‬ ‫שכתוב שבחר בבנ"י מימי קדם חלק ה' עמו כו' אבל‬ ‫יענישם הקב"ה‪ ,‬גם קשה הא דנקראת שירה ונכתב כשירה‬ ‫עיקר המציאה הוא בעת צר והסתר מקום חושך אשר איש‬ ‫אריח ע"ג לבינה ונקראת כשירה בשירה ובזמרה כמש"כ‬ ‫הישראלי מצפה להתגלות הקדושה בעולם הזה השפל‪,‬‬ ‫הרמב"ן לעיל‪ ,‬וצ"ב איזה שירה יש כאן ‪ 2‬הלא כולה‬ ‫וזה נקרא ארץ מדבר שאין לו רק הרצון‪ ,‬וכן הוא עבודת‬ ‫תוכחה הוא במה שכלל ישראל הם כפויי טובה ויקבלו‬ ‫האדם בחול וכשבא שב"ק יסובבנהו בפריסת סוכת‬ ‫עונש ע"ז‪ .‬ומאי שנא מפרשת כי תבוא דנקרא תוכחה‬ ‫שלום‪ ,‬יבוננהו בנשמה יתירה שנתוסף דעת לאדם‬ ‫ומקפידין לא לקראו סמוך לסוף השנה‪ ,‬ופרשת האזינו‬ ‫בש"ק‪ ,‬גם בכל יום יסובבנהו בטלית וציצית יבננהו‬ ‫תמיד קוראים או בשבת שובה או בשבת לפני סוכות‪ .‬גם‬ ‫בתפילין‪ ,‬שמצוות הללו מאירין לאדם כל יום בעוה"ז‪,‬‬ ‫צ"ע על מה שמדגיש כחה של תורה בהתחלה יערף כמטר‬ ‫גם אחר ר"ה ויו"כ שאדם נעשה טהור אבל אינו יודע איך‬ ‫לקחי וכן בסוה"פ מדבר על תורה שימו לבבכם וגו'‬ ‫למצוא הארת הקדושה בעוה"ז שהיא כמדבר‪ ,‬לכן‬ ‫ונראה שכל התורה תלוי בשירה הזאת דע"ז נאמר עיקר‬ ‫יסובבנהו בסוכה ויבוננהו בלולב שהיא המשכת הדעת‬ ‫מצות הכתיבה‪.‬‬ ‫גם יבוננהו רמז לשמחת תורה כמ"ש רש"י יבוננהו‬ ‫ויש גם לשאול ל"ל למימר לשמים וארץ שיאזינו הרי‬ ‫בתורה כו'‪[ .‬תרל"ז]‬ ‫בלא"ה הם שומעים‪.‬‬ ‫ע"י התורה כלל ישראל מנהיגים כל הבריאה‬ ‫עוד כתב בענין שירת האזינו כבר כתבתי שהוא תיקון‬ ‫כלל הבריאה ע"י בנ"י שהם נבראו לחבר כל אשר בארץ‬ ‫בשורשו בשמים‪ ,‬כמ"ש ואשים דברי בפיך בחי' תורה‬ ‫‪ 1‬וצ"ב וכי הקורא לאנשים צ"ל שידבר באזניהם‪ .‬וכ"ה באילת השחר‪.‬‬ ‫‪ 2‬אולם לרשב"ם שם כל מה שנקרא שירה הוא רק מחמת סידור הדברים‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫ובאמת אמית ואחי' בימי המשפט הוא לצורך תיקון‬ ‫שבע"פ והנהגה של הבריאה‪ ,‬ובצל ידי כסיתיך הוא‬ ‫העולם‪ ,‬כדאיתא אני אמית וכי הקב"ה ממית אך שממית‬ ‫השורש נשמת בנ"י בשמים‪ ,‬וע"ז נאמר יסובבנהו‬ ‫הפסולת וסט"א ומחי' לכח הפנימיות‪ ,‬ולכן ממית ומחי'‬ ‫יבוננהו כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ שעי"ז יש כח‬ ‫ומצמיח ישועה ומן המיתה בא הישועה וכן הוא בכלל‬ ‫בבנ"י לתקן בריאת שמים וארץ וכמ"ש חז"ל עמי אתם‬ ‫שמתבררין נפשות בנ"י בימים אלו כמ"ש יכפר עליכם‬ ‫בשותפות וכו' עפ"י הנ"ל אורייתא וקוב"ה וישראל הכל‬ ‫לטהר אתכם‪ ,‬ולכן אחר יו"כ צריכין לקבל עבודת השי"ת‬ ‫אחד‪ ,‬ויש בלבות בנ"י רשימות מכוונים לאותיות התורה‬ ‫בשמחה‪ ,‬כדאיתא בדור המדבר אחר שמחל להם הקב"ה‬ ‫וכענין רמ"ח אברים וגידים שהם רמזים למ"ע ול"ת‬ ‫החטא והקימו המשכן ויעמדו לפני ה' קרבו בשמחה‬ ‫שבתורה וכ' שימו לבבכם וכו' ושם כתיב ושמתם את‬ ‫ובזריזות לעבודת הבורא‪ ,‬וכן הוא בחג הסוכות ובזמן‬ ‫דברי כו' לבבכם כי יש להם התחברות כנ"ל‪[ .‬תרמ"ד]‬ ‫המקדש כשהלבין החוט בוודאי נתמלאו בנ"י בשמחה‪,‬‬ ‫וגם אתה צריכין להאמין כי נטהרנו מעונותינו ובאמת כי‬ ‫עדות שמים וארץ הוא ע"י שכל הבריאה‬ ‫זה האות כי כפי מה שמרגיש האדם שמחה בנפשו וגם‬ ‫מתנהג ע"פ מעשיהם‬ ‫זה תליא כפי המרירות והצער שיש לאדם מהחטאים כך‬ ‫מרגיש אחר יו"כ השמחה וזה שמחת החג אחר יו"כ‬ ‫ולעיל פ' וילך כ' כמ"פ בשם חי' הרי"ם במש"כ שם‬ ‫וניתן לבנ"י וכו' [תר"ס]‬ ‫להקדמה לפ' והאזינו ואעידה בם את השמים ואת הארץ‬ ‫דע"י בנ"י מתברר כבודו ית' שנסתר במעשה בראשית‬ ‫העולה מדברי שפת אמת דאין פ' האזינו בגדר תוכחה‬ ‫דכ' השמים מספרים כבוד קל והכל תלוי בנ"י‪ ,‬והוסיף‬ ‫והתראה גרידא כמו פ' כי תבוא‪ ,‬אלא עיקרה להעמיד‬ ‫השפ"א דהנה הפי' הפשוט ששמים וארץ נעשו עדים‬ ‫כלל ישראל במצב חדש שכל הנהגת הבריאה יהי' מונהג‬ ‫כמ"ש יד העדים תהי' וגו' נראה שהכל אחד שזה עצמו‬ ‫ע"י עבודתם וע"פ כח התורה שלהם ועד כמה שיתייגעו‬ ‫העדות מה שהטבע משתנה לפי עמידת בנ"י אם מטיבין‬ ‫בתורה שבע"פ עפי"ז גופא יהי' הנהגת הבריאה‪ ,‬ודבר‬ ‫מעשיהם ונתנה הארץ יבולה וגו' וא"ל ועצר את השמים‬ ‫זה הוא שבח גדול ועצום לכלל ישראל שכל הנהגת‬ ‫נמצא בנ"י מבררין מלכותו ית' והאמת כי זה מדרגה‬ ‫עוה"ז יהי' על ידם דוקא וזה התחדש דוקא ע"י כח‬ ‫חדשה שזכו בנ"י שיתמשך כל הטבע כפי עבודת‬ ‫התורה שמתייגעים בה‪ ,‬וע"ז הם מובטחים שלעולם יהי'‬ ‫התחתונים כי מקודם לא הי' כן כי שכר מצוה בהאי‬ ‫להם קיום גם כשהם נמצאים במצב שפול וירוד מאד וכן‬ ‫עלמא ליכא‪ ,‬רק בנ"י המשיכו דרך זה בכח התורה‪... ,‬‬ ‫בדורות האחרונים והשפלים מ"מ יש להם אחיזה‬ ‫ובנ"י בכל עת יש להם התקשרות בתורת ה' וגם בדורות‬ ‫בתורה‪ ,‬ובשביל זה גופא ניתנו אלו הפרשיות האחרונות‬ ‫האחרונים שנתגרשנו משלחן אבינו שבשמים יש לנו‬ ‫דכולו מדבר על אותם הדורות שיהיו בקצה השמים‪,‬‬ ‫חלק בתורה‪ ,‬והלא כמה פרשיות שלימות שמיוחדים רק‬ ‫וע"ז אנו שרים ומשבחים להקב"ה על שהעמיד אותנו‬ ‫על ימי הגלות והירידה‪ ,‬כמ"ש וענתה השירה הזאת שגם‬ ‫לפניו כעם נצחי‪ ,‬ובשביל צריך גם לעבור מצבים קשים‬ ‫בימים אלו יש להם חלק בתורה‪ ,‬וכ' אם יהי' נדחך בקצה‬ ‫אבל זה רק לזמן ורק במקרה כיון שבפנימיות אנו עדיין‬ ‫השמים וגו' לומר כי לעולם יש לבנ"י חלק בתורה‬ ‫אחוזים בתורה וגם כל הבחינות של מיתה שקורה לנו‬ ‫ובשמים הרבה או מעט‪ ,‬כמ"ש לא תשכח מפי זרעו‬ ‫הוא רק ע"מ להמית חלק הסט"א והיצה"ר וכדי‬ ‫פירש"י שאין התורה משתכחת מזרעם לגמרי כו' כמ"ש‬ ‫להחיותינו‪ ,‬וזה כענין שמחת החג אחרי ר"ה ויו"כ שהן‬ ‫שיש להם אחיזה תמיד בתורה ובשמים וע"ד הלצה כי‬ ‫ימי דין ומשפט‪ ,‬אבל כולו הוא ע"מ לזכות לחיים‬ ‫התורה היא השמים ואלה הפרשיות האחרונות שבתורה‬ ‫רוחניים ודבקות בהקב"ה‪ .‬וכן פרשה זו כולל כל הדורות‬ ‫שהם מדברים מדורות האחרונות נקרא בקצה השמים‬ ‫וכל המצבים וכל הזמנים‪ ,‬וכל יחיד ויחיד יש לו ג"כ‬ ‫כנ"ל‪[ .‬וילך תרמ"ד]‬ ‫מצבים שונים אבל הוא תמיד אחוז בתורה ע"י שירת‬ ‫האזינו‪.‬‬ ‫השירה כולל כל הדורות וכן הוא בכל שנה‬ ‫ויש להוסיף מש"כ בספרי של"ג "גדולה שירה זו שיש‬ ‫עוד כתב שירת האזינו כולל כל הדורות מבריאת העולם‬ ‫בה עכשיו יש בה לשעבר ויש בה לע"ל ויש בה‬ ‫ויציאת מצרים וקבה"ת וגלות וגאולה אחרונה‪ ,‬ומעין זה‬ ‫לעוה"ב" ובצרור המור בפסוק ב' כתב "דברי השירה‬ ‫נתחדש בכל שנה כל הסדר כי כך מדותיו של הקב"ה‬ ‫הזאת עמקו מאד ויש בה דברים נסתרים והיא כולל כל‬ ‫תמים פעלו ואפי' בכל יום יש בו מעין הבריאה‪ ,‬וכן‬ ‫התורה‪ ,‬ובה כלולים כל דברי הנביאים כולם‪ ,‬וכל מה‬ ‫במועדות חג המצות יציאת מצרים ואח"כ קבלת התורה‪,‬‬ ‫שעתיד לבוא על ישראל בגלותם‪ ,‬וזה פלא גדול‬ ‫וסוף הפרשה ראו עתה כו' אני אמית ואחי' הוא בחי'‬ ‫שבפרשה קטנה שאין בה אלא מ"ב פסוקים יהיו בה‬ ‫ר"ה ויוה"כ ספרי חיים וספרי מתים פתוחין ואח"כ‬ ‫עיקרים גדולים וסודות נעלמים וכל הדורות העתידים‬ ‫הרנינו גוים עמו בחג הסוכות שרומז לגאולה אחרונה‪,‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫ללמד את השירה לכל אחד מישראל‪ ,‬שמעתי מפי הג"ר‬ ‫אלא שלפי קוצר השגתינו אין אנו משיגים לפשטן של‬ ‫חיים ברוורמן שליט"א שפעם שאל את מרן הגרא"מ שך‬ ‫דברים לרוב העלמן"‪.‬‬ ‫זצ"ל מ"ש שירה הזאת שנאמר למשה שילמדה ליהושע‬ ‫וגם לכל כלל ישראל שיהי' שגור בפי כאו"א מישראל‪,‬‬ ‫עפי"ז יל"פ מה שהדגיש משרע"ה ענין ההאזנה‬ ‫ומאידך במלחמת עמלק בסו"פ בשלח [שמות י"ז י"ד]‬ ‫והשמיעה לדבריו אלו‪ ,‬שרצה שיקלטו דבריו בעצם‬ ‫כתוב ושים באזני יהושע כי מחה אמחה וגו' משמע‬ ‫הבריאה בשמים ובארץ ובכל ימות עולם‪ ,‬כדי שיקבע‬ ‫שיודיענו ליהושע דוקא ולא לכל ישראל‪ ,‬ואמר לו הרב‬ ‫לנצח דכל הבריאה מונהגת ע"פ עבודת בנ"י וכן יהי'‬ ‫שך "נו וואס זאגט איהר"? [‪-‬מה אתם אומרים?] והשיב‬ ‫מושרש דבריו היטב באזני בנ"י ושילמדו זה ויהא שימה‬ ‫הרב הנ"ל "דשירה נוגע לכאו"א מישראל‪ ,‬אבל‬ ‫בפיהם‪ ,‬דעי"ז גופא יהי' להם הכח לעבור כל המצבים‪,‬‬ ‫כשמדובר בעניני מלחמה הרי זה תלוי אך ורק במנהיגי‬ ‫שחלק זה של תורה פעל בקרבם הכח להנהיג מכוחם‬ ‫ישראל ואין הדבר מסור לכאו"א"‪ ,‬נהנה הרב שך מאד‬ ‫הבריאה בכל המצבים‪ ,‬ועי"ז יקבלו חיזוק תמיד שידעו‬ ‫ואמר "זייער גוט זייער גוט" [‪-‬טוב מאד טוב מאד] והלימוד‬ ‫שכל ההסתרה הוא רק כדי שיהי' לעולם קיום על ידם‪.‬‬ ‫מובן מאליו דלימוד התורה צריך כאו"א מישראל‪,‬‬ ‫ולכן הי' צריך להקיף בדבריו כל התקופות וכל המצבים‪,‬‬ ‫דלכאו"א יש חלק בתורה לפי דרגתו‪ ,‬אבל בעניני‬ ‫ולכן הדגיש בתחלת דבריו ענין התורה כיון שהתורה‬ ‫מלחמות ומחאות‪ ,‬והחלטות הנוגעים לכלל הציבור‪ ,‬אין‬ ‫הוא ההשפעה מן השמים שיורד לכלל ישראל שעל ידה‬ ‫הדבר תלוי רק במנהיגי העדה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫יש להם כח על כל הבריאה‪.‬‬ ‫וא"ש דאנו קוראין פ' זו בין ר"ה ליו"כ או בין יו"כ‬ ‫ענין ברכת התורה שנתחדש כאן‬ ‫לסוכות כיון דפ' האזינו כולל ג"כ כל המועדים והגמר‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו [ל"ב ג']‬ ‫הוא מה שאני אמית ואחי' שזה נגד ר"ה וי"כ‪ ,‬ומכוחה‬ ‫הרנינו גוים עמו שזה נגד חג הסוכות‪.‬‬ ‫הנה בברכות כא‪" .‬מנין לברכת התורה לפניה מן התורה‬ ‫שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" ופירש"י‬ ‫והנה בפשטות הי' אפש"ל מה שפ' האזינו נקראת שירה‬ ‫"כשבא משה לפתוח בדברי שירה א"ל לישראל אני‬ ‫ע"פ מה שהסביר הספורנו לקמן כל צורת הפרשה דזכר‬ ‫אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא‬ ‫ימות עולם וגו' דהיינו שהמכוון של הקדמת השירה‬ ‫בברכה אתם הבו גודל לאלקינו באמן" אבל פשטות‬ ‫דהצור תמים פעלו הוא "להגיד צדקת הקל שאין עוול‬ ‫הדרשא היא דעצם הלימוד הוא קריאת שם ה'‪ .‬ותמוה‬ ‫בדינו כלל‪ ,‬הואיל משה באר זה בהגדת העבר והעתיד‬ ‫מה זה קשור למצות ת"ת דקרא זה הוא ילפותא גם‬ ‫להודיע ראשונה כמה היתה כוונת הקל ית' להשיג זה‬ ‫לברכת הזימון (מה‪ ).‬וכן למה דאיתא ביומא לז‪ .‬דאמר‬ ‫התכלית בכל המין האנושי בימות עולם ובשנות דור‪,‬‬ ‫להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה‬ ‫ואיך כשלא עלה זה הגדיל ה' לעשות להעלות את‬ ‫אתם הבו גודל‪ ,‬ומשם ילפי' דאחרי שאמר כה"ג "אנא‬ ‫ישראל לגרם המעלות כאשר יעשה באחרית הימים‬ ‫השם" הן עונין אחריו בשכמל"ו אבל איך ילפי' דבשעה‬ ‫שנית‪ ,‬שנתן להם מקום לעבדו בשמחה ובטוב לבב‬ ‫ש"קורא בתורה" צריך ליתן גודל לאלקינו הרי זה לא‬ ‫מרוב כל‪ ,‬והמה מרו" וכו' עי"ש כל הקטע‪ ,‬ומבואר‬ ‫נכנס ב"כי שם ה' אקרא"?‬ ‫דאי"ז רק בגדר תוכחה ואזהרה מה שיקרה להם‪ ,‬אלא‬ ‫מכוון הפרשה הוא להעלות ולרומם צדקת אלוקינו איך‬ ‫ובדברי החת"ס כאן בתורת משה מצינו דברים נפלאים‬ ‫שכ"כ הוא רוצה להטיב לכל רק שכשלא עלה בידו לענין‬ ‫ויש להביא כאן דבריו‪[ ,‬וכבר העתקנו דבריו סו"פ וילך]‬ ‫כלל הבריאה בחר בכלל ישראל ורוממם כ"כ בכל‬ ‫דהקשה וכי כל מ' שנה לא אמרו ברכת התורה‪ ,‬גם צ"ב‬ ‫המעלות עד שממילא מובן שמי שימרה אותו ראוי‬ ‫ד' מג"א הל' יוה"כ (תרי"ט סק"ח) דבשכמל"ו גנבו‬ ‫לכליון‪ ,‬ונר' דע"י התבוננות בשירה זו אפשר להגיע‬ ‫משרע"ה מהמלאכים‪ ,‬ומה שייך גניבה בזה‪ ,‬עי"ש‬ ‫לתשובה מאהבה‪ ,‬דזה בגדר לימוד חובת הלבבות שער‬ ‫שהקדים משל‪ ,‬ופי' דברי חז"ל (שבת פח‪ ).‬דאמר‬ ‫הבחינה‪ ,‬שעל ידה יכול להגיע לכ"כ הכרת הטוב‬ ‫למלאכים כלום ירדתם למצרים‪ ,‬וצ"ב הלא מלאכים‬ ‫להקב"ה על כל הטובות אשר גמלו‪ ,‬ולכן כבר מתבייש‬ ‫ידעו זה ומה חשבו‪ ,‬אלא הענין עפמש"כ רמב"ן‬ ‫כ"כ מחטאו עד שכבר חושב מעצמו שלא מגיע לו כלל‬ ‫בהקדמה וכ"כ בזוה"ק יתרו‪ ,‬דכה"ת כולה שמותיו של‬ ‫מקום בעוה"ז‪.‬‬ ‫הקב"ה ואעפ"כ שהיא כתובה לפנינו‪ ,‬כמעשה מצרים‬ ‫ומרגלים ודינים ומשפטים גשמיים‪ ,‬מ"מ טמון בתוכו מה‬ ‫ההבדל בין השירה ומלחמת עמלק‬ ‫למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור מעשי מרכבה‬ ‫ומעשה בראשית‪ .‬וע"ז נתקנאו מלאכי השרת ורצו‬ ‫ולענין מה שהזכרנו הפסוק בפ' וילך ועתה כתבו לכם‬ ‫לדחותו‪ ,‬אמנם משרע"ה בתחבולה עשה מלחמה ועשה‬ ‫וגו' ולמדה את בנ"י שימה בפיהם דחזינן גדול הנחיצות‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫של הקב"ה הם שמנהיגים כל הבריאה ה"נ תורתו של‬ ‫עצמו כלא יודע ומבין תוכיות התורה אלא חיצוניות‪,‬‬ ‫הקב"ה שכולה שמותיו גם היא מנהגת כל הבריאה‪.‬‬ ‫ואמר להם כלום למצרים ירדתם וכיון שראו מלאכי‬ ‫השרת שלא נמסר לו אלא החיצוניות שאין להם בו שום‬ ‫עיקר קיום נצחיות כלל ישראל הוא ע"י‬ ‫תועלת הניחוהו‪ ,‬אבל אח"כ כשמרע"ה בא למטה‬ ‫התקשרות לדורות הקודמים‬ ‫לישראל הראה להם אבנים טובות ומרגליות היינו סתרי‬ ‫התורה‪ ,‬ובזה י"ל דהנה כשאנו מברכין ברה"ת הוא על‬ ‫זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אבך‬ ‫הפשטיות נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו כי‬ ‫ויגדך זקניך ויאמרו לך וגו' [שם ז']‬ ‫הלביש התורה בגשמיות חיי עולם‪ ,‬אבל מי שזוכה‬ ‫פשטות תוכן הפסוק הוא‪ ,‬דיש לזכור מה עשה ה'‬ ‫להפשיט הגשמיות וללמוד צרופי השמות רגילים‬ ‫לדורות הראשונים שהכעיסו לפניו ויש להתבונן בדור‬ ‫העוסקים בסתרי התורה לומר על כל ענין ברוך ה' לעולם‬ ‫אנוש ודור המבול שנאבדו מן העולם ע"י חטאם‪ ,‬ואם‬ ‫אמן ואמן כמש"כ בזה"ק כמ"פ‪ ,‬וי"ל דברכתן של‬ ‫שכחת מה שסיפרו לך שאל את הנביאים שנקראו אבות‬ ‫מלאכי השרת על עסק השמות הוא בשכמל"ו וא"כ י"ל‬ ‫שיגידו לך‪ ,‬וגם לחכמים ויאמרו לך את הראשונות וכ"פ‬ ‫דאע"פ שישראל הי' מברכין כל יום ברה"ת כשעסקו‬ ‫האבן עזרא‪ .‬והנה בדרך כלל חושבים דלספר את קורות‬ ‫בהל' התורה אבל היום אחר שירת האזינו בפשטות‬ ‫הימים הקודמים צריך לדעת הסטוריה אבל כאן כתוב‬ ‫שע"ז אמר יערף כמטר לקחי חזר ופי' להם סודות‬ ‫שצריך לשאול דברים אלו מהחכמים והנביאים‪ ,‬ויל"ע‬ ‫השירה וכל הטמון בתורה‪.‬‬ ‫דהרי עונש דור המבול מפורש בתורה ולמה צריך‬ ‫וכ"כ ההפלאה בפנים יפות סוף הסדרה עי"ש עה"פ כי‬ ‫לשאול לנביאים‪ ,‬ויונתן באמת פי' דשאל אביך ויגדך‬ ‫לא דבר ריק הוא מכם [לקמן ל"ב מ"ז] ופירש"י אין לך דבר‬ ‫היינו לקרוא בס"ת ששם מוזכרים מעשה האבות‪ ,‬זקניך‬ ‫ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר וכו' ואחות‬ ‫ויאמרו לך קאי על ספרי הנביאים‪ .‬ועדיין צ"ב דפשטי'‬ ‫לוטן תמנע‪ ,‬וכ' ההפלאה כי כל הפרשיות שבתורה כגון‬ ‫דקרא מ' דיש לשאול האבא והסבא ממש‪ ,‬ומ' דלעולם‬ ‫אלופי שעיר וכיו"ב הוא כדי להוציא ניצוצות הקדושות‬ ‫יש לשאול להם ולא מהני מה שכתוב בתורה ובחז"ל‪,‬‬ ‫שנפלו ביניהם וכמ"ש בפסוק והייתם לי סגולה מכל‬ ‫ולמה הוא כן הרי העיקר הוא יראת העונש‪ ,‬ומה איכפ"ל‬ ‫העמים‪ ,‬וכו'‪ ,‬וז"ש הקב"ה ליעקב ופרצת וגו' שירבו‬ ‫איך יתודע לו סיפור המעשה אם ע"י חכמים או אביו או‬ ‫ויפרצו בניצוצות קדושות המפוזרות בכל ד' כנפות‬ ‫ע"י ספר וכן יל"ע למה צ"ל דוקא ע"י שישאל לאביו‪,‬‬ ‫הארץ וכיון שחטאו ישראל ולא תיקנו אותם להכניסם‬ ‫ולא הוטל החיוב על האב והזקן גופא שהם יגידו‬ ‫לא"י הוצרכו להיות גולים‪ .‬וזה אמר משה להם שלא‬ ‫לבניהם‪.‬‬ ‫ימנעו מלעיין וללמוד פרשיות של אלופי אדום וכיו"ב‬ ‫והנראה בעז"ה באופ"א ביאור הפסוקים להנתבאר‬ ‫שכולם נצרכים מאוד כדי להוציא ניצוצות קדושות‬ ‫בתחלת דברינו בשם שפ"א שמה שנקראת שירה‪ ,‬ד"זו‬ ‫להביאם לא"י דאל"כ יצטרכו לילך לגלות עכ"ד‬ ‫השירה עדות כי בנ"י ישארו לעולם להיות חלק ה'‬ ‫ההפלאה‪ ,‬ע"ז אמר משרע"ה כי שם ה' אקרא פי'‬ ‫ונחלתו‪ ,‬אבל בנ"י צריכין לתקן כל הדרכים כענין‬ ‫כשאגלה לכם השמות הקדושים הנסתרים בשירה זו אז‬ ‫שאמרו הפך בה והפך בה‪ ,‬ויש דורות שהקדושה נגלה‬ ‫הבו גודל לאלקינו לומר בשכמל"ו והיינו שגנב משרע"ה‬ ‫בהם פנים בפנים‪ ,‬אבל יש דור תהפוכות שנראין רע אבל‬ ‫ע"י תחבולה עכ"ד הנפלאים של החת"ס‪.‬‬ ‫אין תוכן כברן ועתידין לחזור למוטב" והרי השירה‬ ‫ויש להוסיף דברי אור החיים הקדוש כאן דר"ל "כי‬ ‫הזאת הוא הוא הערובה וההבטחה שלא תשכח מפי‬ ‫הדבר אשר אליו יכוון במאמריו הוא שם ה'‪ ,‬ע"ד אומרם‬ ‫זרעו‪ ,‬א"כ הפסוקים באים לפרש איך יתכן שיהי' קיום‬ ‫כה"ת כולה שמותיו של הקב"ה ועלי' הוא אומר יערוף‬ ‫נצחי לכלל ישראל ולא תשכח מפי זרעו‪ ,‬בפרט אחרי‬ ‫כמטר לקחי שהיא התורה שהיא שמו ית'"‪ ,‬ולדברי‬ ‫שהתורה מעידה שיגיע דורות שיהיו דור תהפוכות ולא‬ ‫השפ"א שהקדמנו דעיקר תוכן הפרשה היא שכלל‬ ‫אמון בם‪ ,‬היינו שיהי' ירידת הדורות תמיד‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫ישראל ע"י כוח תורתם שבע"פ הם מנהיגים כל‬ ‫משה דהעצה הוא ע"י שתמיד תשאל לאביך ולזקניך‬ ‫הבריאה‪ ,‬א"כ דוקא כאן רצה להעמיד כל העומק וכל‬ ‫שיגידו לך ויספרו לך איך היו נראים יהודים של פעם‬ ‫פנימיות שיש בתורה דרק מכח זה שהתורה הוא כולה‬ ‫ואיזה יראת שמים הי' להם‪ ,‬ועי"ז תתבוננו בשנות דור‬ ‫שמותיו של הקב"ה ויש בו עומק לפנים מעומק‪ ,‬לכן יש‬ ‫ודור ותזכרו ימות עולם ויהי' לך קשר נצחי להמשך‬ ‫כח לתורה להשפיע על כל הבריאה‪ ,‬ולכן דוקא כאן‬ ‫הדורות וממילא יהי' לך קיום‪.‬‬ ‫לימד אותם שיברכו ברכת התורה ללמדך דתוכן ברכת‬ ‫התורה הוא ממש על דרך הא דמברכין כל פעם‬ ‫ששומעים הזכרת שם שמים‪ ,‬דכמו דמבינים ששמותיו‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫בתורה ואין אנו שולטים בש"ס כ"כ המציא לנו הקב"ה‬ ‫התועלת דוקא ע"י שאלה מאביך‬ ‫דרך קצרה והיא דרך ההבנה‪ ,‬שכ"ז עושה הקב"ה כדי‬ ‫ולכן נקט דוקא לשון "שאל" דהשפעה זו לא יתכן אא"כ‬ ‫שלא תשתכח תורה מפי כלל ישראל וממציא להם‬ ‫הדור הצעיר מעוניין ורוצה לדעת מה הי' פעם ובאים‬ ‫דרכים להבין התורה ביתר פשיטות לרוב חלישות הדור‪,‬‬ ‫לשאול את הזקן שיספרו לו‪ ,‬ואז שותים בצמא דברי‬ ‫וכן בענין מוסר מה שפעם הי' מספיק מימרא אחד‬ ‫הזקן ויכולים לראות על פנים של זקן איך שהוא רואה‬ ‫בחז"ל להתבונן בו היום צריך גם לשמח את השכל ולכן‬ ‫עכשיו בעיני רוחו אותו הדור שהוא מספר עליו‪ ,‬וזה‬ ‫צריך להכניס גם דרך המחשבה במוסר‪.‬‬ ‫עושה השפעה עצומה על השומעים‪[ .‬והשפעה זו לא‬ ‫למה יש ירידת הדורות‬ ‫יתכן ע"י ספר] אבל אם הזקן בא ורוצה לספר ולא‬ ‫מעוניינים לשמוע הרי זה בגדר "בהפרידו בני אדם"‬ ‫וכתב דבזה מובן מה שידוע שיש ענין של ירידת הדורות‬ ‫שחיים בעלמא דפרודא מן הדורות הקודמים‪ ,‬ואין בזה‬ ‫וכל דור מתרחק יותר מהר סיני‪ ,‬ויל"ע למה עשה ה' ככה‬ ‫כמעט שום תועלת‪.‬‬ ‫למה לא עשה ה' שנהי' גם אנחנו שווים כמו אבותינו‬ ‫בדור המדבר‪ ,‬אלא התשובה היא אילו הי' דורינו שווה‬ ‫וזה גופא חלק מן השירה על שזכינו לכזה הסטורי'‬ ‫לדור המדבר‪ ,‬היינו חושבים עצמינו שאין אנו צריכין‬ ‫עשירה ויש לנו מסורת יפה משא"כ הגוים אין להם כלום‬ ‫להתקשר לדורות הקודמים‪ ,‬אבל עכשיו נאמר שאל‬ ‫מן העבר ולכן אין להם קיום‪ .‬וא"ש דכ"ז נכלל בחלק‬ ‫אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך היינו שאנו זקוקים לשאול‬ ‫ההאזנה והשמיעה ושימת הלב שמשה מזהיר ע"ז כיון‬ ‫את רבותינו מדורות שעברו ללמוד מהם ועי"ז אנחנו‬ ‫שגם בזה יש להאזין ולשמוע היטב למה שהדור הקודם‬ ‫מקושרים עד דורם של מקבלי התורה‪ ,‬ובזה יש לימוד‬ ‫מספרים‪.‬‬ ‫גדול לבני תורה שהם בבחי' בר בי רב דחד יומא ועדיין‬ ‫וכן ראינו אצל אבותינו ואבות אבותינו שהי' עסוקים‬ ‫לא מילאו כריסם גם באותה מסכתא שלומדים בישיבה‪,‬‬ ‫תמיד לספר לדור הבא מה שראו בדור הקודם והם‬ ‫ותיכף הם נעשים "גדולים" בעיני עצמם ומבטלים גדולי‬ ‫בעצמם היו רגילים לחקור ולדרוש מה שהי' בדור הקודם‪,‬‬ ‫תורה ות"ח מובהקים בכל מיני לשונות וזה נגד רוח‬ ‫ועי"ז הצליחו לגדל דורות שהיו נמשכין והולכין אחר‬ ‫התורה שבנוי דוקא על עניוות ועל ביטול לדורת‬ ‫דורות הראשונים‪[ .‬ואאמו"ר שליט"א הוציא כבר כמה ספרים‬ ‫הקודמים‪ .‬ע"כ חלק מן המכתב‪.‬‬ ‫מתולדות וגדלות אבותינו וממה שראה וחקר ודרש מדורות‬ ‫הקודמים]‬ ‫ובענין ירידת הדורות אמר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‬ ‫בהספידו על מו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל‪ 4,‬דמורגלים‬ ‫וכדי לקיים קצת שאל אביך וגו' נביא קצת מדברי‬ ‫בהספדים להזכיר אבידת הדור שנאבד מאתנו אדם זקן‪,‬‬ ‫אבותינו ורבותינו איך שהם עסקו בענין זה ומה שהם‬ ‫והיינו שנאבד דור אחד אם נחשוב דור כעשרים או‬ ‫אמרו בענין ירידת הדורות‪.‬‬ ‫שלשים שנה‪ ,‬אולם בזמנינו יש גבול אחר לגמרי‪ ,‬הוא‬ ‫בין איש לפני המלחמה ואחרי המלחמה‪ ,‬ע"פ מה‬ ‫שינוי דרך הלימוד בזמנינו‬ ‫שהקשה הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל מי שם הגבול בין‬ ‫הנה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל כתב במכתב חדשים‬ ‫תנאים לאמוראים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪ ,‬ותי' דעקירת‬ ‫ספורים לפני פטירתו ע"מ לפרסמם ברבים ‪ ,3‬דבעצם‬ ‫מקום ותוקף הצרות גרמו לירידת כמה דורות בבת אחת‪,‬‬ ‫הפריע לו מאד המהלך החדש בלימוד ע"פ דרך הגר"ח‬ ‫דנשתכחו כמה קבלות איש מפי איש‪ ,‬ולכן יש כמה‬ ‫שלומדים בישיבות דמצד אחד קיבל דרך לימוד אביו‬ ‫מקומות שמחשיבים הגאונים שדבריהם דברי קבלה כיון‬ ‫הג"ר יו"ט ליפמאן זצ"ל שהי' דרך לימודו כמו שלמדו‬ ‫דלא נעקרו ממקומם‪ ,‬וכן אנו חיים בתקופה של ירידת‬ ‫פעם בוואלוזין ע"פ דרך הקצוה"ח ורעק"א‪ ,‬מאידך‬ ‫דורות הרבה ע"י קהלות ישראל שנעקרו ממה שהיו‬ ‫בישיבה למד דרך חדש ע"פ הגר"ח והגרב"ב והגרש"ש‪,‬‬ ‫במקום אחד מאות בשנים‪ ,‬ומי מאתנו זוכר בדיוק מנהגי‬ ‫וגם שמע מאלו האומרים‪ ,‬שבני תורה של היום יודעים‬ ‫אותם מקומות‪ ,‬לפ"ז נבין כאן גודל האבידה שהמנוח‬ ‫ללמוד יותר טוב מדור הקודם‪ ,‬ונצטער מזה מאד איך‬ ‫שימש מנעוריו אבותיו ורבותיו מתלמידי תלמידיו של‬ ‫יתכן זה‪ ,‬עד שרבו הגרא"א דסלר זצ"ל האיר את עיניו‬ ‫מרן החת"ס‪ ,‬והי' מדקדק מאד לזכור מההנהגות שלהם‬ ‫בזה‪ ,‬ע"פ דברי הח"ח‪ ,‬דאדרבה בדורות הקודמים מחמת‬ ‫בכל מקצועות התורה וע"כ נעשה לאיש הקבלה של‬ ‫רוב בקיאותם בכה"ת כולה יכלו לפשוט כל שאלה ועי"ז‬ ‫דורות הקודמים‪.‬‬ ‫הגיעו לאמת‪ ,‬אבל בדורות האחרונים שנתקטן ידיעתינו‬ ‫‪ 3‬המכתב במילואו הובא בריש ספר בצל הקודש ע' ט"ו‪ .‬ופורסם‬ ‫לראשונה במוסף יתד נאמן ש"ק שופטים תשס"ג ואמר לאחי שנחוץ‬ ‫‪ 4‬זכר זאת ליעקב ע' רמ"ב‪.‬‬ ‫מאד לעיין בו‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫[גם מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א בדרשתו‬ ‫ירידת הדורות בענין הצנע לכת‬ ‫לשבת שובה תשפ"ב הרחיב בנקודה זו דצניעות כולל גם‬ ‫והוסיף מו"ז לבאר במה מתבטא ירידת הדורות ע"פ גמ'‬ ‫אנשים ושיש לעשות הכל בצניעות ובפנימיות‪ ,‬והביא‬ ‫ברכות ל"ה‪ ,:‬בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות‬ ‫דבריו הנפלאים של הנועם אלימלך זי"ע [ליקוטי שושנה‬ ‫האחרונים דדורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן‬ ‫ד"ה הצנע] שדקדק במ"ש הצנע "לכת" ולא כתוב‬ ‫עראי וכו' דורות האחרונים שעשאו מלאכתן קבע‬ ‫"תלך" בל' נוכח כמו שסיים על אלקיך לשון נוכח אלא‬ ‫ותורתן עראי זו"ז לא נתקיימה בידן‪ ,‬ומ' בגמ' שלא הי'‬ ‫שצריך האדם להשכיל מאד מאד על היצה"ר העומד‬ ‫שום חילוק בכמות ובאיכות התורה של הדורות כי אותה‬ ‫עליו לפתותו שגם אם בחדרי חדרים יהי' מאין אדם‬ ‫עמל ויגיעה שהי' לראשונים הי' גם לאחרונים רק‬ ‫אעפ"כ ידע בעצמו שהוא עובד ה' דהיינו שעוסק בתורה‬ ‫ההבדל הי' אם הי' בגדר קבע או עראי‪ ,‬וגם בדורינו אשר‬ ‫ובמצוות וגמ"ח‪ ,‬אלא צריך האדם שלא יעלה על לבו‬ ‫ב"ה נת קיימה כי לא תשכח מפי זרעו מ"מ ע"ד צחות‬ ‫כלל לחשוב מחשבת מעשיו הטובים כלל ואדרבה לא‬ ‫יל"פ מש"כ "מלאכתן קבע" מלשון "מלאכותית"‬ ‫יוטבו בעיניו כל מעשיו‪ ,‬וזהו הצנע לכת דלכת הוא ג"כ‬ ‫שהחיצוניות הוא העיקר ולא הפנימיות‪5 ,‬ופעם‬ ‫לשון נסתר שהוא שם דבר לרמז שגם בהצנע יהי' הצנע‬ ‫המלאכותית לא הי' לה מקום‪ ,‬לדוגמא אבי אביו של‬ ‫בתוך הצנע ר"ל שגם בהצנע מאין אדם יהי' עוד הצנע‬ ‫המנוח הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל הראשון שעל שמו‬ ‫ממנו ומעצמו כל מעשיו שלא ידע שהוא עושה כלל‬ ‫נקרא בא מק"ק אמסטרדם ללמוד תורה אצל ר' זעקיל‬ ‫איזה דבר גדול]‬ ‫במברגר הווירצבורגר רב זצ"ל‪ ,‬ומשם הלך רגלי‬ ‫כתב דו"ז זצ"ל בדברי זכרון על הג"ר לייב גורביץ זצ"ל‬ ‫לפרסבורג ללמוד אצל הכתב סופר זצ"ל וע"י טילטול‬ ‫‪6‬‬ ‫ראש ישיבת גייטסהעד ד"כמעט כל פעם שהיו פונים‬ ‫הדרך לא הי' לו נעליים וכדי שלא להתראות יחף צבע‬ ‫אליו‪ ,‬לעצה הי' תשובתו מתוך עובדא או מימרא שראה‬ ‫עקביו בדיו רק שבעלת הבית הרגישה בזה‪ ,‬וסיפרה‬ ‫אצל רבותיו או שמע מגדולים שהיו אז‪ ,‬ונתקיים אצלו‬ ‫להכת"ס שלקחו אח"כ תחת חסותו והשיאו לבת אחיו‬ ‫שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך כי יסוד וקיום תורתינו‬ ‫של המהר"ם שיק זצ"ל זהו דוגמא של תורה קבע בלי‬ ‫הוא ע"י ממשיכי מסורת רבותינו מדור דור והם הם‬ ‫שום חיצוניות‪ ,‬רק הצנע לכת עם אלקיך וכן הי' מדת‬ ‫האבות של דורינו‪".‬‬ ‫נכדו המנוח שהי' מוצנע בכל הליכותיו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫הקב"ה השאיר לנו בדור הזה הרבה זקנים‬ ‫מורגלים לדבר על צניעות בנשים‪ ,‬אבל שוכחים שגם על‬ ‫האנשים על חיי התורה שלהם חלה מדת הצניעות אשר‬ ‫עוד אמר פעם‪ 7 ,‬דבזמנינו יש הרבה שמכירים את זקינם‬ ‫היא היא ההליכה עם ה"א‪ .‬עד כמה ירודה בדורינו מדת‬ ‫והרבה פעמים גם אבי זקנם‪ ,‬וד"ז לא הי' שכיח כ"כ‬ ‫הצניעות‪ ,‬נקח לדוגמא מה שהרגשתי דתמיד הי' קשה לי‬ ‫בדורות הקודמים וביאר דמחמת גודל ירידת הדורות‬ ‫מה שנקרא "הכרת הטוב" ולא "הודאת" הטוב שזה‬ ‫ורוב הקילקול שנושב ברחוב שיכול ח"ו להשפיע עלינו‬ ‫ההיפך מ"כפוי" טובה‪ ,‬אמנם בדרך צחות נתיישב לי‬ ‫ריחם עלינו הקב"ה והשאיר לנו ריבוי זקנים מדורות‬ ‫בראותי בעיתונים שלנו מודעות הכרת טובה למי שעשה‬ ‫הקודמים הקרובים לשורש ועוד זוכרים איך היו נראים‬ ‫טובה‪ ,‬ויש אשר מחזיקים חצי דף או אפי' דף שלם‬ ‫יהודים של פעם‪ ,‬כדי שיהי' אפשר ללמוד מדרכיהם‪ .‬ויש‬ ‫באותיות קידוש לבנה‪ ,‬להיות בטוח שגם סומא יראה מה‬ ‫להוסיף דלכן חשוב מאד דבקהלות חדשות וצעירות כמו‬ ‫שעשה‪ ,‬ושוכחים הפסוק מברך רעהו בקול גדול בבוקר‬ ‫אצלינו בקרית ספר שרוב הציבור הם מהדור החדש‪,‬‬ ‫השכם קללה תחשב לו דמגדרי הצניעות היא להצניע בין‬ ‫שיהי' עכ"פ כמה זקנים מדור הקודם שמכחם יוכל כל‬ ‫מצד העושה בין מצד המקבל‪ ,‬וכל הסילוף הזה בא לנו‬ ‫הציבור להתעלות ולהיות מקושר לדורות הקודמים‪,‬‬ ‫כיון דהכל אצלינו מלאכותית‪ .‬ע"כ חלק מדברי מו"ז‬ ‫אבל כפי שכתבנו דצריך בזה לקיים "שאל" לשאול מהם‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫שהם יספרו לנו איך הי' נראה דור הקודם‪8 .‬‬ ‫‪ 5‬ניבא ולא ידע מה ניבא ענין בינה מלאכותית שבכוחו לקלקל כל סדר‬ ‫‪6‬‬ ‫בצל הקודש עמ' כ"ו מחוברת קול התורה שי"ל לזכרון הגרא"ז‬ ‫האנושי כפי שגם מסכימים אומות העולם‪ .‬ואגב‪ -‬העיר ידידי הרב יעקב‬ ‫גורביץ‪.‬‬ ‫יוסף לרנר שליט"א דהרבה תורה יכול להתחדש בעקבות בינה‬ ‫‪ 7‬בצל הקודש עמ' ס"ט בשם הג"ר גבריאל קרויס שליט"א ראב"ד‬ ‫מלאכותית כגון ברובוט שיעשה רצונו ע"י דיבור בעלמא‪ ,‬האם באומר‬ ‫מנשסתר שאמר כן משמו‪.‬‬ ‫לו לעשות לו מלאכה בשבת דמי לעכו"ם או גרע דנחשב מעשה לו כיון‬ ‫‪ 8‬אצלינו בקהלה זכינו להג"ר חיים ברוורמן שליט"א שמספר לנו הרבה‬ ‫דאין דעה משל עצמו כלל‪ ,‬כן יש לחקור לענין נט"י דכ' בשו"ע קנ"ט‬ ‫מירושלים של פעם ואותם היהודים שחיו אז שהי' צנועים בדרכיהם‬ ‫ס"ו מח' אי קוף כשר האם הרובוט נחשב כקוף או עדיף כיון דעושה‬ ‫ומופלגים בתורתם כמו הג"ר יוסף סלנט בעל הבאר יוסף והגה"צ ר' ארי'‬ ‫ע"פ דיבורו ממש או דסו"ס אין כאן מעשה שלו כלל ואולי ע"י שנכניס‬ ‫לעווין זצ"ל וכן מספר לנו על המשגיח ר' יחזקאל זצ"ל ומרנן הגרא"מ‬ ‫ענין בינה מלאכותית בכותלי ביהמ"ד לדיונים בהלכה יתגבר הקדושה‬ ‫שך זצ"ל ועוד הרבה‪.‬‬ ‫על הטומאה והקילקול שיכול להגרם מזה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫רמ"ד ס"ז] מ' דס"ל דזה דאורייתא שהביא ע"ז הפסוק‬ ‫וכן הי' רגילים דו"ז וגם מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל תמיד‬ ‫מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע‪ ,‬וכבר הק' הלח"מ‬ ‫לספר על הדורות הקדומים וממה שראו ושמעו אזניהם‬ ‫דא"כ ל"ל טעמא דכמה הרפתקי עדו עלייהו וכדהק'‬ ‫מגדולים של פעם‪ ,‬והי' אומר דו"ז שהעיקר לספר‬ ‫תוס' שם לב‪ :‬ד"ה מאי ותי' דכיון דריו"ח הוי זקן ואינו‬ ‫עובדות ממה שאנו יכולים ללמוד מהם בפרט במדות‬ ‫לפי כבודו הי' פטור מעיקר הדין ולזה הוסיף טעמא‬ ‫טובות‪ ,‬כמו שידע על הח"ח דכשהי' ילד צעיר ושחק עם‬ ‫דכמה הרפקתי עדו עלייהו‪ .‬אבל לב"ח יו"ד שם פשיטא‬ ‫הילדים והילדים פיזרו התפוחים של אלמנה והח"ח הלך‬ ‫לי' דכוונת הרמב"ם רק בדרך אסמכתא בעלמא‪.‬‬ ‫ואספם והחזירם‪ ,‬וכדומה‪ ,‬אבל מה שמספרים שגמרו ד'‬ ‫מאות פעמים ש"ס אין בזה תועלת‪ ,‬וכן אמר על גודל‬ ‫והנה טע ם זה דהני הרפתקי עדו עלייהו בפשטות עצם‬ ‫הנחיצות להרבות בספרים של תולדות גדולי ישראל‪ ,‬וכן‬ ‫זה שכבר ראה מופתים בחייו עושה שיהי' ראוי לכבוד‬ ‫על נחיצות התמונות של גדולי ישראל בפרט בזמנינו‬ ‫וכן הוכיח גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א בספרו‬ ‫שנתרבו כ"כ הרבה תמונות תועבה‪ ,‬וביתו הי' מלא‬ ‫הידור פנים סי' כ"א מד' החינוך מ' רנ"ז שבא לפרש שי'‬ ‫תמונות גדולי ישראל וסיפר מה ששמע מא' מתלמידי‬ ‫איסי בן יהודה שצריך לכבד גם זקן אשמאי והיינו שאינו‬ ‫הח"ח שהי' לו תמונה מרבו הגה"צ ר' נחומקע מהורודנא‬ ‫חכם‪ ,‬דכיון דברוב שניו ראה והכיר קצת במעשה ה'‬ ‫בארון שלו ופעם בחודש הוציאו והי' מסתכל עלי' והי'‬ ‫ונפלאותיו מתוך כך ראוי לכבוד והיינו דאמר ריו"ח‬ ‫מראה אותו למשפחתו כדי להראות להם את השפלות‬ ‫הלכה כאיסי בן יהודה וזהו שאמרו בתנאי שלא יהי'‬ ‫רוח היר"ש שהי' ניכר על פניו‪ ,‬ואמר דו"ז שעל תמונתו‬ ‫בעל עבירות שא"כ מונע עצמו מכבוד ע"כ הרי מבואר‬ ‫של רעק"א ניכר אותו דבר‪.‬‬ ‫להדיא בחינוך דנדון הסוגיא הוא אם ראוי לכבוד‬ ‫דמה"ט פסק ריו"ח כאיסי ומהשתא בא ריו"ח ומוסיף‬ ‫הגוים מופרדים מדורות הקודמים‬ ‫דגם גוים זקנים בכלל דסו"ס ראו מעשי ה' וא"כ ראויים‬ ‫בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו' כי חלק‬ ‫לכבוד וגם א"ש ד' הרמב"ם דכ"ז נכלל בכל שיבה‬ ‫ה' עמו יעקב חבל נחלתו שם [ז‪ -‬ח]‬ ‫במשמע‪.‬‬ ‫בפשוטו הכוונה דמצד אחד הנחיל ה' גוים העונש‬ ‫אולם הי' אפש"ל באופ"א דלא מספיק זה שמכבדים את‬ ‫הזקן הגוי לבד‪ ,‬רק הכבוד הוא היכי תמצי להחשיב אותו‬ ‫שמגיע להם‪ ,‬ומאידך בעת שהפיץ את דור הפלגה לא‬ ‫ולשמוע מה יש לו לספר על העבר‪ ,‬ומתוך כך נלמד‬ ‫העביר ם מן העולם אלא הציב הגבולות שלהם בשביל‬ ‫אנחנו לאהבה וליראה את ה' אבל הגוי בעצמו יתכן דלא‬ ‫כלל ישראל שהי' כבוש ביניהם וזהו יעקב שהם חבל‬ ‫הושפע מכל המעשים ולא השתנה כלל מחמת הניסים‬ ‫נחלתו‪.‬‬ ‫שראה וא"כ לא מגיע לו כבוד עבוד זה אדרבה יתכן‬ ‫ולדברינו הנ"ל יל"פ דבא לחלק בין הגוים וכלל ישראל‬ ‫שיש תביעה עליו‪ ,‬אבל דין ההידור נוגע לנו כדי שנוכל‬ ‫דלגוים אין קיום נצחי כלל כיון שהם חיים בעלמא‬ ‫לשמוע יותר נפלאות הקב"ה‪ .‬ויתכן דכשאביי נתן להם‬ ‫דפרודא‪ ,‬דדור אחד מופרד מן הדור הקודם ומזלזלים‬ ‫יד שישענו עליו הי' שואל מהם שיספרו לו משהו מן‬ ‫בהם‪ ,‬וזהו "בהפרידו בני אדם" מאידך כי חלק ה' עמו‪,‬‬ ‫העבר‪ .‬ואולי זה כוונת הרמב"ם "לכבדו בדברים"‬ ‫ואיך רק כיון שהם כמו חבל בל ינתק דור א' מן הדור‬ ‫לשאול אותו על העבר‪ ,‬דאין לך כבוד לזקנים יותר מזה‬ ‫הקודם עד דור מקבלי התורה‪.‬‬ ‫שאתה שואל אותו מה הוא זוכר מן העבר דאז מרגיש‬ ‫עצמו מכובד מאד שיש לו מה לתת לך‪ ,‬דלבד מזה כבר‬ ‫יש לכבד גוים זקנים‬ ‫אין לו לזקן כלום בעולמו‪.‬‬ ‫אולם באמת יש להוסיף דגם אם אמנם אצל הגוים ל"ש‬ ‫מסגולת קריאת פ' האזינו שלא להתקרר בין‬ ‫כל מה שהארכנו לעיל‪ ,‬כ"ז אצל הגוים בעצמם שהם לא‬ ‫מחשיבים כלל את הזקנים שלהם‪ .‬אבל אצל כלל ישראל‬ ‫הגוים‬ ‫מחשיבים גם גוים זקנים דיש לנו מה לקחת מהם‪ .‬והוא‬ ‫ולהשלמת מעלת שירת האזינו וסגולתו להנתק מדרכי‬ ‫ע"פ דברי הגמ' קידושין לג‪ .‬ריו"ח הוי קאי מקמי סבי‬ ‫הגוים אעתיק בזה דברי ההספד של הג"ר ישכר שרייבער‬ ‫דארמאי [היינו שהי' קם מפני גוים זקנים] אמר כמה‬ ‫שליט"א על אביו מוח"ז הג"ר יצחק צבי שרייבער זצ"ל‬ ‫הרפתקי עדו עלייהו ופירש"י הרפתקי מקראות וצרות‬ ‫דור חמישי למרן החת"ס שנלב"ע בלונדון ח' בטבת‬ ‫וראו ניסים הרבה ומופתים עדו עליהן עברו עליהן‪ .‬ורבא‬ ‫תשפ"א‪:‬‬ ‫לא הי' קם אבל הי' עושה להם הידור ואביי הי' פושט‬ ‫להם ידו כשעברו אצלו שישענו עליו‪ .‬ורמב"ם פ"ו מת"ת‬ ‫"אבי הכ"מ שנא מאד את הגוישקייט‪ ,‬כאב לו שאוהבים‬ ‫ה"ט פסק כאביי שנותן להם יד והוסיף שמהדרים אותם‬ ‫לחקות את הגוים‪ ,‬להיות כגוים‪ .‬היה אומר הרבה‪ :‬מה‬ ‫בדברים וי"א דבזה כוון לדברי רבא‪[ ,‬וכ"פ בשו"ע יו"ד סי'‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫שירת‬ ‫אנו עזי פנים וכו' ואז חלילה מתרעמים על הנהגת‬ ‫צריך את זה‪ ,‬למה זה חסר בכלל‪ .‬מאד שנא את זה‪ .‬היה‬ ‫הבורא‪ ,‬אבל אנחנו ואבותינו חטאנו‪ ,‬ועם ה' הצדק בכל‬ ‫חוזר על מה שאמא שלו ע"ה היתה אומרת שגוי הוא‬ ‫משפטיו‪ ,‬וזהו שירה לבורא כל עולמים ולכן אומרים את‬ ‫פושע‪ ,‬לא דבר שאפשר למחול‪ ,‬זה פושע‪ ,‬הדבר הכי‬ ‫הווידוי ביו"כ בשיר וקול זמרה‪ ,‬וכך הי' חי והי' אומר‬ ‫גרוע שיכול להיות‪.‬‬ ‫תמיד שהכל חסדים" ע"כ מדברי ההספד‪.‬‬ ‫עשרות שנים היה האבא הכ"מ אומר את כל פרשת האזינו‬ ‫נורא למתבונן איך יהודי של פעם חשש כ"כ מאיזה זיק‬ ‫בכל יום‪ ,‬יום ביומו בשחרית הי' אומר את שירת האזינו‪.‬‬ ‫של התקררות ביסוד ות האמונה שהי' לו מילדותו עד‬ ‫מה זאת? הי' אומר‪ :‬אני הייתי ילד בוויען לפני‬ ‫שעשרות שנים אח"כ אומר שירת האזינו כל יום ומתאים‬ ‫המלחמה‪ ,‬לא היתה ברירה למדנו בכתה אחת עם הגוים‪,‬‬ ‫הרגש הזה לנכד מרן החת"ס זי"ע‪ ,‬ואכן ראו עליו תמיד‬ ‫הגוים חיו עם מבט של לית דין ולית דיין‪ ,‬כל החיים זה‬ ‫גודל היר"ש והאמונה שלו ובוודאי הי' זה גם בזכות‬ ‫כלום‪ .‬ואע"פ שהגוים ריחקו אותנו כי אנחנו יהודים‪,‬‬ ‫קריאת פ' האזינו‪ .‬ולדבריו א"ש הא דשירת האזינו גורם‬ ‫ולא הי' איזה קשר בינינו‪ ,‬ולא אהבנו אותם‪ ,‬אבל עצם‬ ‫הבטחת המשך הדורות שנא' בו לעיל בסו"פ וילך כי לא‬ ‫המציאות שהיינו יחד זה הכניס קרירות אצלי‪ ,‬וע"כ‬ ‫תשכח מפי זרעו כיון דמסגולת קריאת פ' האזינו להחדיר‬ ‫קבלתי לומר כל יום שירת האזינו שהוא עדות על שכר‬ ‫כל יסודות האמונה ולא להתקרר מן הגוים‪ ,‬ועוד א"ש‬ ‫ועונש משפט ואמונה ובטחון בה'‪ .‬כל יום אני צריך‬ ‫דדוקא כאן הודגש הענין שאל אביך ויגדך‪ ,‬דמה שגורם‬ ‫מחדש להכניס יסודות הללו כדי לשרש את הגוישקייט‬ ‫המשך קיום כלל ישראל בין הגוים הוא ע"י ששומע מפי‬ ‫שנכנס בי מאז‪ ,‬לשרש מן השורש את הלית דין ולית‬ ‫הזקנים ענין שכר ועונש והנהגת הבורא תמיד שהם אלו‬ ‫דיין‪ ,‬ולהחדיר יסודות האמונה ולכן אני אומרו כל יום‪.‬‬ ‫שראו והבינו דרכי השי"ת כדי שח"ו לא יתקרר ע"י‬ ‫המצאו בין הגוים שמופרדים מכל העבר וחושבים שלית‬ ‫והי' אומר הרבה פעמים‪ ,‬שפרשת האזינו הוא "שירה"‬ ‫דין ולית דיין‪.‬‬ ‫על קל אמונה ואין עול‪ ,‬והוסיף שגם הווידוי שאנו‬ ‫אומרים על חטא שחטאנו וכו' הוא שירה לה' שאנו‬ ‫מודים שה' הצדיק ואנחנו חטאנו‪ ,‬וכמו שאומרים שאין‬ ‫‪‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫עניני שבת שובה‬ ‫שירת‬ ‫והיינו דאחרי שוש תשיש שהיא לעולם לפני ר"ה מצד‬ ‫*שבת שובה או שבת תשובה‬ ‫שבעה דנחמתא‪ ,‬אומר תרי דתיובתא אחר ר"ה‪ ,‬דרשו ה'‪,‬‬ ‫שבת זו מצינו שנקראת בספרי ראשונים ואחרונים בשני‬ ‫שובה ישראל‪ ,‬ואם יש שתי שבתות בין ר"ה לסוכות‪,‬‬ ‫אופנים או שבת שובה או שבת תשובה‪[ .‬עי' לדוגמא‬ ‫קורין בראשון דרשו‪ ,‬ע"פ גמ' ר"ה יח‪ .‬דרשו ה' בהמצאו‬ ‫מהרי"ל הל' עשי"ת אות ד' וס' המנהגים עשי"ת‪ ,‬ששבת זו נקראת‬ ‫אימתי בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים‪ ,‬ולאחר‬ ‫שבת תשובה וכ"ה בשפ"א ובשם משמואל ועוד‪ ,‬וכן ברוב‬ ‫יום הכפורים שובה כיון שהיא דומה קצת לסוכות לפי‬ ‫סידורים במגן אבות ובשמו"ע בברכה שלישית כ' בר"ת "בש"ת"‬ ‫שגם לפני סוכות צריך לעשות תשובה לפי שבחג נידונין‬ ‫או בשבת תשובה אומרים המלך הקדוש ‪9‬מאידך בב"י סי' תכ"ח‬ ‫על המים‪ ,‬ולשון המרדכי [פרק בני העיר סי' תתלא] משום‬ ‫המובא לקמן נקט בפשיטות שקוראים לשבת זו שבת שובה וכ"ה‬ ‫דיפה צעקה לאדם קודם גמר דין ואחר גמר דין‪ ,‬ובתוס'‬ ‫בספרי מרן החת"ס ובניו ותלמידיו ורוב פוסקי זמנינו]‪.‬‬ ‫כ' הטעם כיון שכ' בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה'‬ ‫ויש שקראו לה "שבת בינתיים" וכה"ל השו"ע סי'‬ ‫נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים ושייך שפיר לפני‬ ‫תקפ"ב ס"ג " בשבת בינתיים‪ ,‬ערבית יאמר בברכת מעין‬ ‫סוכות‪ ,‬וכשחל ר"ה בשבת או ביום חמישי שאז יו"כ היא‬ ‫שבע המלך הקדוש" ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמ"ח‬ ‫בשבת‪ ,‬וא"כ יש רק שבת אחת בין ר"ה לסוכות‪ ,‬מפטיר‬ ‫ובצרור המור פרשת כי תשא עה"פ "אך את שבתותי‬ ‫בשבת שאחר ר"ה שובה‪ ,‬ולא דרשו משום שאין לחוש‬ ‫תשמורו" [שמות לא יג] וז"ל "נראה שרמז שבתותי על‬ ‫לה כ"כ כיון שבלא"ה קראה המפטיר בתשרי בצום‬ ‫שתי שבתות המיוחדים בשנה‪ .‬והם שבת הגדול ושבת‬ ‫גדליה‪ ,‬וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא‬ ‫בנתים‪ .‬וזהו אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני‬ ‫ורמזו התוס' לשי' רב ניסים גאון שמובא באריכות בתו'‬ ‫וביניכם‪ .‬ר"ל שהם אות על קדושת הגוף ועל קדושת‬ ‫הרא"ש דשובה לעולם לפני ר"ה ודרשו בנתים של ר"ה‬ ‫הנפש‪ .‬שבת הגדול הוא רמז לגאולת הגוף שבו נגאלו‬ ‫ויוה"כ‪ ,‬ושוש אשיש בין יו"כ לסוכות וכ' עליו התוס'‬ ‫ממצרים‪ .‬שבת בנתים הוא רמז על גאולת הנפש‪ ...‬עי"ש‪.‬‬ ‫דהעיקר כשי' ר"ת‪" ,‬ולא כדברי רב החובל ההופך‬ ‫ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור‬ ‫והנה שבת שובה נקראת ע"פ מה שפסק בשו"ע סי'‬ ‫לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא‬ ‫תכ"ח ס"ח "בשבת שבין ר"ה ליו"כ מפטירים לעולם‬ ‫כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו‬ ‫שובה" והוא הפסוק בהושע י"ד שובה ישראל עד ה"א‬ ‫ושובה באחריתו" וכ"כ התו' הרא"ש "והאידנא נהוג‬ ‫כי כשלת בעוניך‪ .‬וכ"כ מטה משה סי' תתל"ג‪.‬‬ ‫עלמא כר"ת וכן הלכה"‪.‬‬ ‫*מה מפטירין בשבת שובה‬ ‫וכ"כ הטור בסי' תכ"ח אלא שהביא שיש נוהגין שאם יש‬ ‫ומה שנקראת "שבת תשובה" הוא ע"ש שזה מעשי"ת‪,‬‬ ‫שתי שבתות בין ר"ה לסוכות מפטירין בין ר"ה ליו"כ‬ ‫ובאמת אם נתבונן נראה שמסתמא בזמנם קדומים הי'‬ ‫שובה ובין יו"כ לסוכות וא"כ יוצא שבין ר"ה ליו"כ‬ ‫נקרא יותר שבת תשובה כיון שמעיקר המנהג הי' עיקר‬ ‫מפטירין לעולם שובה‪ ,‬אולם הסימן של הפסיקתא מוכח‬ ‫ההפטרה לשבת זו בדרשו ורק בלית ברירה והי' רק שבת‬ ‫כמנהג הראשון דקאמר תרתי דתיובתא‪ .‬ופי' ב"י שם‬ ‫אחת בין ר"ה לסוכות הפטירו בשובה ישראל‪ ,‬ויסוד‬ ‫דאע"ג דלמנהג הראשון נמי אם יש רק שבת אחת בין‬ ‫הדברים בתוס' ותוס' הרא"ש מגילה לא‪ :‬ד"ה ר"ח אב‬ ‫ר"ה לסוכות מפטירין שובה ולא דרשו‪ ,‬מ"מ כיון דאם‬ ‫שהביאו מפסיקתא דרב כהנא שאף שבדרך כלל‬ ‫יש שתי שבתות אומרים תרתי דתיובתא מתקיים הסימן‬ ‫ההפטרות הם לפי פרשת השבוע אבל מי"ז תמוז ואילך‬ ‫שפיר‪ ,‬אבל למנהגם זה שבכל גווני אין מפטירין דרשו‪,‬‬ ‫עד סוף ספר דברים ההפטרות הם לפי הזמן והמאורע‪.‬‬ ‫לא מתקיים דברי הפסיקתא כלל‪ ,‬וגם האבודרהם [סדר‬ ‫והם "שלש דפרענותא שבעה דנחמתא תרתי דתיובתא"‬ ‫הפרשיות עמ' שג] דחה מנהג זה‪ .‬וא"כ לפי שיטה זו אין‬ ‫וניתן סימן להפטרות אלו "דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש"‬ ‫מקום לקרוא לשבת זו שבת שובה שהרי אין מוחלט כלל‬ ‫דברי ירמיהו‪ ,‬שמעו דבר ה'‪ ,‬חזון ישעיהו‪ ,‬והיינו תלתא‬ ‫שיפטירו בו שובה ישראל ואדרבה עיקר ההפטרה היא‬ ‫דפורענותא לפני ר"ח אב‪ ,‬ואח"כ אומרים שבעה‬ ‫דרשו רק באין ברירה ויש רק שבת אחת בין ר"ה ליו"כ‬ ‫דנחמתא וזהו נו"ע אר"ק שד"ש‪ ,‬נחמו נחמו‪ ,‬ותאמר‬ ‫אז בהכרח עלינו לסמוך על מה שקורין דרשו בצום‬ ‫ציון‪ ,‬עניה סוערה‪ ,‬אנכי אנכי הוא מנחמכם‪ ,‬רני עקרה‪,‬‬ ‫גדלי' וממילא נשאר לנו ההפטרה של דרשו‪.‬‬ ‫קומי אורי‪ ,‬שוש אשיש‪ ,‬ובביאור ר"ת שד"ש נחלקו‬ ‫אולם הב"י בעצמו קיים מנהג זה והוכחתו "שהרי‬ ‫הראשונים שי' ר"ת דר"ל שוש תשיש‪ ,‬דרשו‪ ,‬שובה‪,‬‬ ‫הפוסקים קורין לשבת זה שבת שובה" וגם הרמב"ם כתב‬ ‫בפי"ג מהלכות תפילה הי"ט דשבת שבין ראש השנה‬ ‫‪ 9‬לנתבאר לקמן שכן הי' נקרא בזמנים קדומים י"ל שלכן בסידור לא‬ ‫נשתנה ע"פ מש"כ בעניני ר"ה בשינוי נוסח "יום זכרון תרועה או זכרון‬ ‫ליום הכפורים מפטירין שובה ולא חילק בין אם יש רק‬ ‫תרועה" בשם הגרי"ז "אז מיטן סידור טשעפעט מען נישט" [‪-‬שאין‬ ‫פוגעים בסידור]‪.‬‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫עניני שבת שובה‬ ‫שירת‬ ‫התחיל לידע אף האל"ף וצריך לחזור וללמוד האל"ף‪.‬‬ ‫שבת אחת בין ר"ה לסוכות או לא‪ ,‬וכ"כ רבינו ירוחם‬ ‫ומזה הטעם י"ל מה שכל המסכתות מתחילין מדף ב'‬ ‫[נתיב ב' ח"ג כ' ע"ד]‪ ,‬ולהשלים תרתי דתיובתא נסמוך‬ ‫ולא מדף א'‪ ,‬להורות שלא יתגאה האדם אחר שלמד כל‬ ‫תמיד על מה שיאמר דרשו בצום גדליה‪ .‬וסיים ב"י‬ ‫המסכתות‪ ,‬כי עדיין לא למד האל"ף כו'‪ .‬וכן כל שבת‬ ‫"ויפה כח מנהג זה מכח המנהג הראשון דלמנהג הראשון‬ ‫הוא תיקון כל השבוע‪ .‬וא"כ השבת האחרון של כל‬ ‫לא איירי הפסיקתא אלא כשחל ראש השנה בב"ג דוקא‬ ‫השנה הוא נדמה לת' שהוא סוף האותיות‪ ,‬כן השבת‬ ‫ולמנהג זה איירי בכל השנים"‪ .‬ובשו"ע הביא שתי‬ ‫האחרון של כל השנה ידמה לאדם שכבר תיקן כל השנה‬ ‫המנהגים אבל רמ"א כ' דהמנהג להפטיר תמיד בשובה‪,‬‬ ‫ע"י השבתות‪ .‬אבל באמת צריך לחזור ולתקן כל‬ ‫וא"כ מבואר שהי' ענין דוקא להפטיר בשבת זו בשובה‬ ‫השבתות בעצמם‪ .‬וז"ש שבת ת' (פי' האחרון)‪ ,‬שובה‬ ‫ישראל וא"ש שיהי' שם השבת שבת שובה דוקא‪.‬‬ ‫לתקן עדיין שבת הראשון‪.‬‬ ‫וראיתי יש מי שאומר שבתקופת הגאונים ולאחרי' הי'‬ ‫ובדגל מחנה אפרים ליקוטים כתב טעם על שנקרא שבת‬ ‫נקרא בעיקר שבת תשובה‪ ,‬כי היא חלק מעשרת ימי‬ ‫שובה הגם שלפי פשוטו ידוע על שם שאומרים הפטרה‬ ‫תשובה‪ ,‬ומן הזמן שהתפשט המנהג להפטיר בשבת זו‬ ‫שובה ישראל בו ביום‪ ,‬אך יש לומר גם כן שמרמז על‬ ‫שובה ישראל התחילו לקרוא אותה שבת שובה‪.‬‬ ‫העתיד שיהיה יום שכולו שבת ועל זה קורין אותו שבת‬ ‫שובה היינו תיכף בצאת השבת חוזר ושב תיכף שבת‬ ‫וחזינן באמת עד כמה יש משמעות בהלכה בזה שנקרא‬ ‫ולא יהיה כלל בחינת חול באמצע רק יום שכולו שבת‪.‬‬ ‫השבת ע"ש ההפטרה‪ ,‬דהנה שי' המג"א סי' רפ"ב סקי"ב‬ ‫בשם מטה משה [והובא במשנ"ב סי' קל"ג סקכ"ג] שאין‬ ‫*השייכות בין שבת לתשובה‬ ‫להעלות קטן להפטיר בשבת שובה‪ .‬ויש שרצו לומר‬ ‫לפ"ז [שער אפרים שער ט ס"ג] שה"ה שאין ראוי להעלות‬ ‫והנה גם אם נימא שעיקר שם שבת שובה הוא ע"ש‬ ‫קטן למפטיר בר"ה ויו"כ‪ ,‬לפי שהם ימי דין‪ .‬אולם‬ ‫ההפטרה‪ ,‬מ"מ זה מראה על חשיבות עצם השבת לענין‬ ‫בתהילה לדוד [שם סק"ט] כתב שטעם המג"א שאין‬ ‫תשובה‪ ,‬דאל"כ למה יחול שם ההפטרה על השבת‪ ,‬הלא‬ ‫קוראין קטן להפטיר בשבת שובה‪ ,‬הוא משום כבוד‬ ‫לא בכל שבת נקרא השבת ע"ש ההפטרה רק בשבתות‬ ‫ההפטרה שהשבת נקראת על שמה ‪ -‬שבת שובה‪ ,‬אבל‬ ‫מיוחדים כמו שבת חזון ושבת נחמו‪ ,‬ובכל אחד מהם יש‬ ‫אין ללמוד מזה לימים נוראים‪.‬‬ ‫באמת סבה למה נקרא כן‪ ,‬וי"ל שלכן בשפ"א ושם‬ ‫משמואל השאירו השם "שבת תשובה" להורות שלא‬ ‫אולם באמת גם אי נקרא שבת תשובה י"ל דנקרא ג"כ‬ ‫נטעה לומר דעיקר שם השבת רק מפני ההפטרה ותו לא‬ ‫ע"ש ההפטרה שכ"כ בלבוש סי' תרג‪ ,‬ס"א "שבת שבין‬ ‫רק שזה מראה שיש שייכות מיוחדת בין שבת לתשובה‬ ‫ראש השנה ליום כיפור קורין שבת תשובה‪ ,‬שהוא ימי‬ ‫יותר משאר הימים‪ ,‬וא"כ יל"ע מ"ש באמת שבת משאר‬ ‫תשובה‪ ,‬ועוד שאומרים הפטרת שובה ישראל" הרי שגם‬ ‫עשי"ת שיחול על עצם השבת ענין התשובה‪ .‬וביותר‬ ‫שם שבת תשובה יתכן שהיא ע"ש ההפטרה‪.‬‬ ‫קשה הרי מכל עשי"ת א"א לעשות תשובה בשבת ע"י‬ ‫הזכרת חטאים וכדו' ואין להתוודות בשבת וא"כ איך‬ ‫*בטעם שנקרא שבת תשובה‬ ‫יהא נקרא שבת זו ע"ש התשובה‪.‬‬ ‫ובספר חמדת ימים [עשי"ת פ"ו] נקט ג"כ ששם שבת‬ ‫וכבר מצינו למהרח"ו בעץ הדעת טוב [ח"ג אות תעב]‬ ‫תשובה בפשוטו הוא ע"ש ההפטרה‪ ,‬וכ' שם עוד לפרש‬ ‫שהקשה במה שהשבת הזה יש קורין אותו שבת בנתים‪,‬‬ ‫ל מה נקראת שבת זו ע"ש התשובה‪ ,‬דמה שסגולת השבת‬ ‫ד מה תועלת והודעה יש בשם הזה‪ ,‬וכן לדברי הקורא‬ ‫לכפר על כל העבירות הוא מפני ששבת מעורר את‬ ‫אותו שבת שובה קשה והרי כל י' הימים נקראים בשם זה‬ ‫האדם לזכור שחיי עוה"ז טפלים לחיי עוה"ב יום שכולו‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬ולא עוד אלא שיום ראשון של ראש‬ ‫שבת‪ ,‬וכן כיון שמדרכי התשובה שאם עשה חבילות של‬ ‫השנה יום הדין ובו עיקר התשובה אינו נקרא כן‪ ,‬ואף‬ ‫עבירות יעשה כנגדו חבילות של מצוות בכל האברים‬ ‫אינן מפטירין בו בהפטרת תשובה‪ ,‬ובשבת זה שאסור‬ ‫שעשה בו עבירות וכיון שלא שייך לזכור כל מה שעשה‬ ‫לומר בו אבינו מלכנו חטאנו לפניך ולא שום זכר מעניני‬ ‫לכן רק ע"י סגולת שמירת שבת יתכפר על הכל‪ .‬עי"ש‬ ‫מעשה התשובה אסור לעשות בו‪ ,‬ואנו קורין אותו שבת‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫שובה‪ ,‬וגם מפטירין בהפטרת תשובה‪.‬‬ ‫ובטעמי המנהגים סימן תשכט הביא מספר ברית אברהם‬ ‫ותי' כי בראש השנה נדונין בו ומדת הדין מתוחה אז‬ ‫שנקט בפשיטות שקוראים לשבת זו שבת תשובה ולא‬ ‫ומלאכי אלהים והשטן בתוכם כמ"ש בזוהר [ח"ב לב‪]:‬‬ ‫שבת שובה‪ ,‬ופי' הטעם ע"ד האמת כי מי שסובר שכבר‬ ‫קיים כל התורה מאל"ף ועד תי"ו‪ ,‬באמת שעדיין לא‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫עניני שבת שובה‬ ‫שירת‬ ‫ֱֹלהים וַ ֲא ֹדנֵי הָּ ֲא ֹדנִׁים הָּ אֵ ל הַ ָּג ֹדל הַ גִׁ בֹר וְ הַ ּנו ָֹּרא‬ ‫אֱֹלהֵ י הָּ א ִׁ‬ ‫מקטרגין על ישראל ואם נתעורר בתשובה ובודויים ירבו‬ ‫אֲשֶׁ ר ֹלא יִׁשָּ א פָּ נִׁים וְ ֹלא יִׁקַ ח שֹחַ ד‪ :‬עֹ שֶׁ ה ִׁמ ְשפַ ט יָּתוֹם‬ ‫להזכיר מיני קטיגוריא‪ ,‬ולכן אין אנו רומזין בו עניני‬ ‫וְ ַאלְ מָּ נָּה וְ אֹ הֵ ב גֵר לָּתֶׁ ת ל ֹו לֶׁחֶׁ ם וְ ִׁש ְמלָּה‪ :‬וַאֲהַ בְ תֶׁ ם אֶׁ ת הַ גֵר‬ ‫תשובה‪ ,‬גם לא מפטירין בשובה ישראל‪ ,‬ובשאר ימי‬ ‫כִׁ י ג ִֵׁרים ֱהיִׁיתֶׁ ם בְ אֶׁ ֶׁרץ ִׁמצְ ָּריִׁם" וצ"ב מה שייכות ענין‬ ‫תשובה בחול כבר מרבים בתענית ותשובה וסליחות‪,‬‬ ‫יתום וגר למה שאין הקב"ה לוקח שוחד‪ ,‬אלא שכיון‬ ‫וביום הכיפורים גמר חותם גזר דין מתענין ומרבין‬ ‫שיתום ואלמנה אין להם על מי להשען ובטוחים‬ ‫בסליחות‪ ,‬גם מפטירין בהפטרת ואמר קולו סולו‪ ,‬כי שם‬ ‫וסמוכים רק על הקב"ה לכן הקב"ה עוזר להם בכל מצב‬ ‫נתבאר כל פרטי דרכי התשובה‪ .‬אך בשבת זה אסור בכל‬ ‫וכאילו הוא לוקח מהם שוחד‪ ,‬ובכן כל מי שמשים עצמו‬ ‫הוראת עניני תשובה‪ ,‬ולכן הוצרכנו להפטיר בפרשת‬ ‫כעני ויתום בזה שמרגיש אין לו על מי להשען יוכל‬ ‫תשובה‪ ,‬ולא עוד אלא שהמסתכל יבין שאין שום יום‬ ‫לזכות בדין וכאילו הוא נותן שוחד‪.‬‬ ‫אפילו יום הכיפורים ראוי להקרא יום תשובה אלא‬ ‫בשבת זה‪ ,‬וסוד הענין לפי שאפילו ביוה"כ אין מברכין‬ ‫*סדר הפסוקים שמשלימים בו את ההפטרה‬ ‫על הבשמים כי אין נפש יתירה אלא בשבת‪ ,‬וזו ניתנה‬ ‫והנה בעיקר שיטות אלו האם מפטירין שובה בין ר"ה‬ ‫באדם לשכח ממנו ולשבות מכל עניני העולם הזה‪,‬‬ ‫ליו"כ או בין יו"כ לסוכות תלוי גם חילוקי מנהגים‬ ‫וישתדל בעניני העולם הבא הנקרא שבת באמת‪ ,‬וע"י כן‬ ‫באיזה פסוקים מסיימים בהפטרה‪[ ,‬ויש להקדים שכולם הם‬ ‫ישוב בתשובה‪.‬‬ ‫בתרי עשר שובה הוא בהושע שהוא ראשונה בתרי עשר‪ ,‬ספר‬ ‫יואל הוא השני שמתחיל בפרק ב' תקעו שופר בציון וגו' ובפסוק‬ ‫והנה באמת יל"ע בעיקר ההפטרה מש"כ "אַ ּׁשּור ֹלא‬ ‫י"א וה' נתן קולו וגו' ומסיים בפסוקים כ"ו כ"ז ואכלתם אכול‬ ‫יו ִֹׁשיעֵ נּו עַ ל סּוס ֹלא נ ְִׁרכָּב וְ ֹלא נֹאמַ ר עוֹד אֱֹלהֵ ינּו לְ מַ עֲשֵ ה‬ ‫ושבוע וגו' ולא יבשו עמי לעולם והשישי הוא ספר מיכה ובפרק ז‬ ‫יָּדֵ ינּו אֲשֶׁ ר בְ ָך יְרֻ חַ ם יָּתוֹם" מה זה שייך לתשובה הרי זה‬ ‫יח ‪ -‬כ כ' מי קל כמוך וגו' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וקי"ל‬ ‫רק פרט אחד ממה שצריך לשוב עליו והוא להתחזק‬ ‫בשו"ע סי' קמ"ד ס"א שאין מדלגין מנביא לנביא חוץ מתרי עשר‬ ‫אבל גם בתרי עשר אין מדלגין מסופו לתחלתו] שלפי שבהושע‬ ‫בבטחון ולדעת שרק הקב"ה יכול לעזור‪ ,‬ויתבאר בעז"ה‬ ‫הוא סיום ההפטרה זו ופושעים יכשלו בם‪ ,‬ורוצים לסיים‬ ‫ע"פ מש"כ בשפ"א שבת תשובה תרל"ה במש"כ "פותח‬ ‫שער לדופקי בתשובה" כי עיקר התשובה להמשיך חיות‬ ‫בדבר טוב לכן אין מסיימין בזה‪ ,‬ומוסיפין בו פסוקים‪.‬‬ ‫ובאבודרהם כתב שמוסיפים פסוקי מיכה [ז יח ‪ -‬כ] מי אל‬ ‫מחדש שעי"ז יכול לתקן כל הקלקולים שנעשה ברי'‬ ‫כמוך וגו'‪ ,‬ובתוספות מגילה לא‪ :‬ד"ה ר"ח אב מוכח‬ ‫חדשה ולכן צריך להיות מקודם בטל לגמרי כדמיון תהו‬ ‫שמוסיפין פסוקי יואל [ב‪ ,‬טו] תקעו שופר וגו'‪ ,‬וא"ר סי'‬ ‫ובהו חושך אחר כך ויאמר אלקים יהי אור כן בע"ת‬ ‫תר"ג סק"ב "וכשחל שבת שובה בפרשת וילך כשנפרד‬ ‫צריך לידע שאין לו מציאות וקיום רק מה שהשי"ת יתן‬ ‫לו ואותיות תשובה הוא תהו ובהו וש' מרומז על חושך‬ ‫מנצבים יש מפקפקים במנהג ההפטורה‪ ,‬ומצאתי במנהגי‬ ‫הפטורה פה פראג שמפטירין שובה ישראל ומסיים כימי‬ ‫ואח"כ נפתח לו השער הפונה קדים שנאמר עליו יהי'‬ ‫קדם‪ ,‬ואומרים תקעו שופר‪ ,‬ומסיים לא יבושו עמי‬ ‫סגור ודופקי בתשובה מכלל שהוא סגור ולכן בשבת‬ ‫קודש נקל לשוב בתשובה דביום השבת יפתח"‪.‬‬ ‫לעולם" היינו שמקדימים פסוקי מיכה ואח"כ פסוקי‬ ‫יואל‪ ,‬ובדגול מרבבה סי' תכ"ח ס"ח כתב שנשתבשו‬ ‫הרי שלפי השפ"א עיקר נקודת התשובה הוא לקבל חיות‬ ‫המנהגים בזה‪ ,‬וגם בחומשים נרשם פעם כן ופעם כן‪.‬‬ ‫חדש וליעשות בריה חדשה‪ ,‬ולזה צריך להיות מקודם‬ ‫ומש"כ בא"ר על מנהג פראג "לא ידעתי לזה טעם וריח‬ ‫בטל לגמרי להקב"ה ולידע שאין לו כלל מציאות וקיום‬ ‫תרתי למה" ומש"כ תוס' להפטיר בפסוקי יואל י"ל שהם‬ ‫רק מה שהקב"ה נותן לו‪ .‬ובזה נפתח לו שער התשובה‬ ‫לשיטתם שם שמפטירין שובה בשבת בין יום הכפורים‬ ‫ושבת מסוגל לזה ביותר לפי שאז השער פתוח‪ .‬וא"ש‬ ‫לסוכות‪ ,‬ואז שייכים פסוקי יואל‪ ,‬כמ"ש שם התוס' שלכן‬ ‫שצריך להשריש בעצמו אשור לא יושיענו וגו' אשר בך‬ ‫מפטירין שובה בין יו"כ לסוכות כיון שמש"כ "נתתי לך‬ ‫ירוחם יתום היינו להרגיש ממש כיתום שאין לו שום‬ ‫יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי‬ ‫משען ועזרה אלא מהקב"ה ואז יוכל לקבל חיות חדשה‪.‬‬ ‫במים שייך שפיר לפני סוכות" הרי דכל עיקר קריאת‬ ‫וא"ש מה שנקרא שבת תשובה שבשבת הזמן מסוגל‬ ‫שובה לפני סוכות הוא מחמת פסוקי יואל המצורפים‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫לשובה‪ ,‬אבל אנן שלא נוהגין לקרא שובה רק בין ר"ה‬ ‫ליו"כ ל"ש זה ולכן הכריע להלכה שכשקורין וילך‬ ‫עוד י"ל ע"פ מה שאמרו חז"ל כל שנה שרשה מתחלתה‬ ‫בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה‪ ,‬כי מיכה והושע‬ ‫מתעשרת בסופה הרי שעיקר צורת התפלה בראשית‬ ‫שניהם נתנבאו בפרק אחד כמפורש בפסחים פז‪ .‬ועוד‬ ‫השנה הוא במה שמרגיש עצמו דל ורש וכמו שאומרים‬ ‫דפסוקי מיכה הם מעין הפרשה בפרשת וילך‪ ,‬דכתיב‬ ‫כדלים וכרשים דפקנו דלתיך‪ ,‬ולזה מדמה ליתום דהנה‬ ‫בפסוקים בפ' עקב [דברים י יז – יט] כתוב "כִׁ י ה"א הּוא‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫עניני שבת שובה‬ ‫שירת‬ ‫שניהם נתנבאו בפרק אחד כמש"כ בדגול מרבבה ולכ'‬ ‫[דברים לא‪ ,‬יז] וחרה אפי וגו' ובפסוקי מיכה [ז‪ ,‬יח] כתיב‬ ‫מכל פוסקים אלו מבואר שאף כשקוראים מתוך חומש‬ ‫לא החזיק לעד אפו אבל כשקורים האזינו בשבת שובה‬ ‫יש איסור לדלג למפרע‪.‬‬ ‫יש לסיים אחר ופושעים יכשלו בם בפסוקי יואל‪ ,‬לפי‬ ‫ששייך מעין הפרשה דכתיב יערוף כמטר לקחי וגו'‬ ‫והובא בשם החזו"א [קובץ בית אהרן וישראל גליון מט עמוד‬ ‫כשעירים וג ו' וכרביבים עלי עשב‪ ,‬וגם בפסוקי יואל‬ ‫קכט] שיש לקרוא גם את הפסוקים מספר יואל וגם את‬ ‫כתיב [ב כג] ויורד לכם גשם מורה וגו'‪ ,‬וזה דלא כלבוש‬ ‫הפסוקים מספר מיכה‪ ,‬אלא שאם קוראים מתוך הקלף‬ ‫[סימן תרג] ודלא כאליה רבה‪ .‬וכן משמע בחומשים ישנים‪,‬‬ ‫יש לקוראם כסדרם ‪ 10‬אך כשקוראים מחומש אפשר‬ ‫שבפרשת וילך סיימו בפסוקי מיכה‪ ,‬בהאזינו סיימו‬ ‫לקוראם שלא כסדרם כיון שבחומש אין איסור לדלג‬ ‫בפסוקי יואל‪ ,‬ולפי שלא ידעו שום טעם בזה לכן‬ ‫למפרע‪ .‬ולמעשה המנהג שהובא בלוח ההלכות‬ ‫נשתבשו המנהגים‪ .‬והובא כ"ז במשנ"ב סי' תכ"ח סקכ"ג‬ ‫והמנהגים ע"פ מטה אפרים תר"ב ס"מ להוסיף פסוקי‬ ‫וציין לשע"ת שמסיים בזה שהכל כפי המנהג ע"כ דברי‬ ‫יואל מתקעו שופר בציון עד ולא יבושו עמי לעולם‪ ,‬ואין‬ ‫המשנ"ב‪.‬‬ ‫אומרים את הפסוקים לפני כן וה' נתן קולו עד אלוקיכם‪,‬‬ ‫וגם לא הפסוקים ממיכה וכ"ה בפנקס הישן של ק"ק‬ ‫ובשו"ת אגרות משה ח"א סי' קעד מספר שבשבת שובה‬ ‫פוזנא וכ"ה בלוח וילנא [אלא ששם הקדים וה' נתן‬ ‫תרפ"ד הפטירו בנביא ורצו לומר גם פסוקי דסוף מיכה‬ ‫קולו] וכ"כ בהערות הג"ר בצלאל הכהן מוילנא בסו"ס‬ ‫קודם פסוקי יואל כמו שנדפס בחומשים‪ ,‬אבל כיון‬ ‫שלחן הקריאה שמנהג העולם לא לקרוא פסוקי מיכה‬ ‫שאסור לדלג למפרע בנביא רצו לומר זה בחומש שלא‬ ‫וכ"ה בלוח א"י‪ .‬ובלוח הגרימ"ט לחו"ל שכ' שתלוי אם‬ ‫מתוך קלף‪[ ,‬עי' משנ"ב סי' קמ"ד סק"ו דבחומש מותר לדלג‬ ‫קורין מקלף לא יקראו ממיכה כדי שלא לגלול ולהפסיק‬ ‫למפרע דל"ש טעם דכבוד ציבור המחכים בשתיקה] ולא הניח‬ ‫יותר מכשיעור וא"כ במקומות שקוראים בחומש יש‬ ‫להם לעשות כן רק אמר להם להפטיר תיכף אחרי פסוקי‬ ‫לקרוא פסוקי מיכה‪.‬‬ ‫הושע רק פסוקי יואל ולא הניח להם לדלג אח"כ לפסוקי‬ ‫מיכה שהוא רחוק‪ ,‬וגם אין שום צורך לזה כי גם ביואל‬ ‫ובפ' ויצא חלק מההפטרה הוא שובה ישראל וכ' בחיי‬ ‫נגמר בד בר טוב ולמה לן עוד‪ ,‬דמסתבר שרק בשביל‬ ‫אדם לסיים בפסוקי יואל ובהרבה חומשים לא מופיע‬ ‫לסיים בדבר טוב הצריכו לסיים או בפסוקי מיכה או‬ ‫פסוקים אלו ויש שהדפיסו פסוקי מיכה‪.‬‬ ‫בפסוקי יואל והמדפיסים הדפיסו בטעות תרוייהו ולא‬ ‫סיימו שאו זה או זה‪ .‬והעיקר הוא שבכל גווני בין שקורין‬ ‫בקלף בין שקוראין בחומש‪ ,‬סגי בפסוקי מיכה משום‬ ‫טרחא דצבורא וכשקורין בנביא שא"א במיכה מחמת‬ ‫שהוא רחוק מסיימין בפסוקי יואל וממילא מתחילין‬ ‫בפסוקי דתשובה אף שהוא הרבה וגם לגמור שיעור כ"א‬ ‫פסוקים כיון שחד ענינא הוא‪ .‬ומש"כ בדגול מרבבה‬ ‫לחלק בין שהוא בפ' וילך לאם הוא בפ' האזינו הוא‬ ‫דוחק‪.‬‬ ‫והאדר"ת [עובר ארח סי' קמ"ד ס"ב] כתב שיש לקרוא‬ ‫תחילה את הפסוקים מספר יואל ואחר כך את הפסוקים‬ ‫מספר מיכה‪ ,‬ולא יפה עשו המדפיסים שהדפיסו תחילה‬ ‫את הפסוקים מספר מיכה‪ ,‬שהרי זו קריאה למפרע‪ ,‬וכן‬ ‫מבואר בשערי אפרים [שער ט' סכ"ח]‪ .‬וכ"כ בלוח‬ ‫הגרימ"ט לחו"ל בשמו מכח הערה זאת שטעות נפלה‬ ‫בחומשים ולמעשה כ' שם הגרימ"ט לקרוא קודם פסוקי‬ ‫יואל וה' נתן קולו וגו' תקעו שופר וגו' וציין שבא"י‬ ‫מתחלים רק מתקעו שופר וגו' אולם באליה רבה הנ"ל‬ ‫מבואר שקוראים תחילה את הפסוקים מספר מיכה‪,‬‬ ‫והקשה עליו הבגדי ישע שם מדברי השו"ע כאן שאין‬ ‫‪ 10‬ובקובץ בית אהרן הנ"ל כתב שבכולל חזון איש אימנו עצמם לגלול‬ ‫מדלגים בנביא למפרע‪ .‬ובשערי חיים על השערי אפרים‬ ‫מהר מאד מיואל למיכה‪ ,‬אך לא היה זה ע"פ הוראת החזו"א‪.‬‬ ‫שם כתב שכנראה הטעם הוא משום שהושע ומיכה‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫אולם הגר"א ס"ב והיד אפרים כתבו להוכיח מכתובות ה‪.‬‬ ‫ורש"י שם ד"ה אית לי' שאין מצוה להרבות בסעודה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫בלילה וכ"כ הנצי"ב [העמק שאלה וזאת הברכה קס"ט סק"א]‬ ‫וערוה"ש ס"ה וביארו דכיון דעיקר הטעם לאכילה הוא‬ ‫מצות האכילה ערב יו"כ‬ ‫להכשיר גופו לתענית די באכילה ביום לשם כך‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫לפי הטעם שמרבים בסעודה לשם שמחה וכמו יו"ט‬ ‫מצוה מה"ת לאכול ולשתות בערב יו"כ ולהרבות‬ ‫אולי גם בלילה יש לאכול‪.‬‬ ‫בסעודה‪ ,‬והאוכל בו כאילו התענה תשיעי ועשירי וילפי'‬ ‫לה [ברכות ח‪ ]:‬מדכתיב ועיניתם את נפשותיכם בתשעה‬ ‫אולם מו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א ‪ 11‬דקדק‬ ‫לחודש בערב [ויקרא כ"ג כ"ז] וכי בתשעה מתענים והלא‬ ‫להיפך דלשונו דרבינו יונה כשהעתיק דברי הגמ' הוא‬ ‫בעשרה מתענים אלא כל האוכל בתשיעי מעלה עליו‬ ‫"להרבות בסעודה" ול' השו"ע "מצוה לאכול בערב‬ ‫הכתו ב כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ .‬ומה"ט מבואר שם‬ ‫יוה"כ ולהרבות בסעודה" היינו שיש כאן שני ענינים‬ ‫שרב ביבי בר אביי לא השלים העברת הסדרה באותו יום‬ ‫עצם מצות אכילה וגם ריבוי סעודה‪ ,‬ועיקר מצוה אכילה‬ ‫כיון שהי' צריך לאכול‪ .‬ופירש"י שם ביאור הענין‬ ‫יתכן מצד הכשר גופו לתענית‪ ,‬אולם ענין ריבוי סעודה‬ ‫שתכינו עצמכם ביום התשיעי כדי שתוכלו להתענות‬ ‫נובע מחמת שם יו"ט‪ ,‬ועל ענין ריבוי סעודה כ' הגר"א‬ ‫בעשירי‪ .‬וכ"כ רבינו יונה בשע"ת שער ד' י' דטעם‬ ‫שזה מוכח מכתובות ה‪ ,.‬וא"כ מש"כ הגר"א בסוף הסימן‬ ‫האכילה הוא שנהי' חזקים ויהי' לנו כח להרבות בתפלה‬ ‫להוכיח מכתובות דעיקר המצוה הוא רק ביום הוא רק‬ ‫ותחנונים ביו"כ ולשית עצות בנפשנו על התשובה‪.‬‬ ‫לענין ריבוי סעודה שנובע מחמת חלות שם יו"ט‪ ,‬וא"כ‬ ‫מוכח דבלילה עדיין אינו יו"ט ושפיר יש להרבות‬ ‫והרא"ש יומא דף פ"ח‪ .‬והובא בטור סי' תר"ד הוסיף‬ ‫בסליחות‪ ,‬אולם לענין מצות אכילה יתכן דמודה הגר"א‬ ‫להראות חיבתו של הקב"ה כאדם שיש לו ילד וגזר עליו‬ ‫דיש להתחיל מבערב‪.‬‬ ‫להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו ערב‬ ‫התענית כדי שיוכל לסבול התענית‪ ,‬כך מכל ימות השנה‬ ‫מצות אכילה היכי תמצי לברכות‬ ‫לא צוום הקב"ה להתענות רק פעם אחת לטובתם לכפרת‬ ‫ובעצם מצות האכילה פי' מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס‬ ‫עוונות והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית‪.‬‬ ‫זצ"ל בדרשתו לשבת שובה באופן אחר לגמרי‪ ,‬ע"פ‬ ‫עוד הוסיף רבינו יונה שם דהוא להראות השמחה בהגיע‬ ‫מש"כ בהפטרת שבת שובה ואכלתם אכול ושבוע‬ ‫זמן הכפרה‪ ,‬ועוד דכמו בשאר ימים טובים קובעים‬ ‫והללתם את שם ה' אלוקיכם‪[ ,‬יואל ב' כ"ו] דהענין לאכול‬ ‫סעודה על שמחת מצות היום‪ ,‬כן ביו"ט של יו"כ שא"א‬ ‫ולשתות הוא מצד עשיית ברכות דהרי חייב אדם לברך‬ ‫לקבוע סעודה ביו"ט עצמו קובעים אותו בערב היום‪.‬‬ ‫מאה ברכות בכל יום והיינו להתקשר להקב"ה מאה‬ ‫ולשון מרן החת"ס [בדרשות בספר הזכרון ח"א עמ' תקכ"ד‬ ‫פעמים בכל יום‪ ,‬ובין הברכות הוא גם ברכת הנהנין‪,‬‬ ‫בחת"ס החדש] ד"זאת כל פרי שמחתינו בערב יו"כ‬ ‫שאם האכילה והשתי' הוא במחשבה שהכל בא מהקב"ה‬ ‫להורות בטחונינו ביום שלאחריו דאי לאו הכי אינו‬ ‫ובדבקות בהקב"ה הוא עושה בזה קשר להקב"ה וכמ"ש‬ ‫מכפר‪".‬‬ ‫בירושלמי שהאמוראים הי' קונים פירות חדשים כדי‬ ‫שיוכלו לברך להקב"ה‪ 12,‬ובזה מובן דגם ביוה"כ עצמו‬ ‫האם יש מצות אכילה מבערב‬ ‫שכבר ממילא מלאים במחשבת דבקות להקב"ה מ"מ‬ ‫והנה יש נדון האם יש מצוה לאכול גם בליל ערב יו"כ‪,‬‬ ‫טורחים הפוסקים למצוא מאה ברכות‪ ,‬כיון דהדבקות‬ ‫והנה בנודר לא לאכול בשר חוץ מיו"ט מבואר בשו"ע‬ ‫שקונים ע"י מאה ברכות א"א לזכות גם בעמידה כל‬ ‫או"ח סי' תק"ע ס"ב שמותר לאכול בערב יו"כ דבלשון‬ ‫היום ביו"כ‪.‬‬ ‫בני אדם נקרא יו"ט‪ ,‬אבל בלילה של ערב יו"כ אסור‪,‬‬ ‫ולפ"ז א"ש טעם האכילה ערב יו"כ דכיון שיו"כ ענינו‬ ‫וכ"ז בנדר אבל אם רק נוהג שלא לאכול בימים שאין‬ ‫דבקות וקרבה להקב"ה וע"י ברכות הנהנין כהוגן‬ ‫אומרים תחנון כ' המג"א סי' תר"ד סק"א והובא במשנ"ב‬ ‫מגיעים לדבקות‪ ,‬לכן יש לעסוק בזה ערב יו"כ‪ .‬ויל"פ‬ ‫שם סק"ב דאפי' בלילה כבר מותר לאכול‪ .‬והטעם כ'‬ ‫בזה הא דהחייט שמסר נפשו לקנות דג לסעודת ערב‬ ‫המג"א בשם השל"ה דהלילה כבר נחשב אצלם ליו"ט‬ ‫יו"כ זכה לעשירות ע"י מציאת מרגליות בתוך הדג [טור‬ ‫אף לענין ריבוי אכילה‪ ,‬ו מה שמ"מ אומרים מעט‬ ‫סליחות מבואר בשל"ה כיון שעכ"פ הוא יום מימי‬ ‫התשובה וכ"כ הא"א [בוטשאטש ס"א] להלכה דנכון‬ ‫‪ 11‬בקובץ קול התורה תשרי תשפ"ג‪.‬‬ ‫לאכול גם בליל תשיעי‪.‬‬ ‫‪ 12‬וא"ש דלכן הדגיש אכול ושבוע דדוקא ע"י שביעה יש ברכת המזון‬ ‫דאורייתא‪ -‬בן אחותי הבה"ח דניאל דינר נ"י‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫ביו"כ עצמו הם עסוקים בהוראות בענין חולים ומעוברות‬ ‫וב"י או"ח סי' תר"ד] דזה ע"ד הא דזהיר בברכת המזון‬ ‫וכדו' אם יאכלו וכמה יאכלו‪ .‬ובפרט בשנים קודמות‬ ‫זוכה להשפעת פרנסה‪ ,‬ה"נ אכילת ערב יו"כ הוא גם‬ ‫שהיו הרבה חולי קורונה ואף אלו שכבר החלימו היו‬ ‫הידור בברכות הנהנין וזוכים להשפעות גשמיות‪.‬‬ ‫אלה שהיו עדיין חלשים מאד‪ ,‬והי' להם להתייעץ עם‬ ‫רופא ומורה הוראה אם מותר להם לצום ואם די להם‬ ‫ויהי' נפק"מ בזה האם יש מצות אכילה ערב יו"כ למי‬ ‫בשתי' או פחות מכשיעור‪ ,‬ויתכן שיהי' אחד שבמקום‬ ‫שלא יתענה דאם הטעם להכשיר גופו לתענית‪ ,‬פטור‬ ‫ממצוה זו‪ ,‬וכ"כ הנצי"ב [העמק שאלה שאילתא קס"ז ס"ק‬ ‫שיהי' פנוי להכנת נפשו לקדושת היום‪ ,‬יצטרך להסתובב‬ ‫בין הרופא לרב לברר בדיוק מה מצבו בענין התענית‪.‬‬ ‫י"ב] אולם לטעם זה דהאכילה הוא בשביל הברכה‬ ‫וי"א דמשו"ה במנחה ביו"כ קוראים "וחי בהם" שמשם‬ ‫להכשיר נשמתו לדבקות בהקב"ה וודאי יש לאכול‪.‬‬ ‫לומדים שמירת הגוף כיון שזה נוגע הרבה ביו"כ‪.‬‬ ‫ובלא"ה כ' הפוסקים דיש לאכול מצד טעם דרבינו יונה‬ ‫דהוי כסעודות יו"ט [הגרי"ש אלישיב והגרח"פ שיינברג זצ"ל‬ ‫ובפשטות כ"ז במקרה‪ ,‬כיון שיש חיוב תענית ויש חולים‬ ‫הובא במשנ"ב דרשו אות ‪ ]1‬אלא דלדברי הג"ר אברהם‬ ‫שא"י להתענות לכ"צ לדעת הדין וא"כ בדרך אגב כבר‬ ‫גורביץ שליט"א הנ"ל‪ ,‬לא יהי' בכה"ג החיוב בלילה‪.‬‬ ‫נכנס כל הסוגיות של פיקו"נ‪.‬‬ ‫ועוד נפק"מ האם כ' במצוה זו חיוב להכשיר גופו‬ ‫לתענית ולמשל מי שלא יוכל להתענות אא"כ יאכל מיני‬ ‫להראות חביבות הקב"ה לכלל ישראל‬ ‫תרופות האם מחוייב בזה‪ ,‬אלא דבשו"ת אגרו"מ ח"ג צ'‬ ‫אולם הנראה פשוט דשום דבר אינו במקרה ויש סבה‬ ‫כ' דבלא"ה הוא רק טעם למצוה‪ ,‬אבל עיקר המצוה הוא‬ ‫למה הקב"ה רוצה שבעסקינו בעניני יו"כ נעסוק גם‬ ‫רק גוף האכילה‪.‬‬ ‫בהלכות פיקו"נ ודאגה לחולים‪ ,‬והוא ע"פ דברי הרא"ש‬ ‫מה שסוגיות פיקו"נ וחולה הוא דוקא ביו"כ‬ ‫יומא שהבאנו לעיל‪ ,‬בטעם אכילת ערב יו"כ דזה‬ ‫להראות חיבתו של הקב"ה כאדם שיש לו ילד וגזר עליו‬ ‫הנה עיקר עניני פיקוח נפש וחולה בסוגיות הש"ס‬ ‫להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו ערב‬ ‫נמצאים במס' יומא מדף פ"ב עד דף פ"ה‪ ,‬ואלו הם‬ ‫התענית כדי שיוכל לסבול התענית‪ ,‬כך מכל ימות השנה‬ ‫בקצרה‪ ,‬תענית תינוקות‪ ,‬עוברה שהריחה‪ ,‬אין לך דבר‬ ‫לא צוום הקב"ה להתענות רק פעם אחת לטובתם לכפרת‬ ‫שעומד בפני פיקו"נ‪ ,‬נאמנות הרופאים‪ ,‬מי שאחזו‬ ‫עוונות והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית‪.‬‬ ‫בולמוס‪ ,‬ונשכו כלב שוטה‪ ,‬האכלת הקל הקל‪ ,‬כמה‬ ‫וכמה רפואות‪ ,‬ספק נפשות לענין שבת‪ ,‬מפקחין את הגל‪,‬‬ ‫וא"כ מטעם זה צוה הקב"ה והזהיר כ"כ על פיקו"נ כיון‬ ‫המקורות להא דפיקו"נ דוחה כה"ת כולה‪ ,‬ובשו"ע יש‬ ‫שרוצה שנדע ונרגיש דמה שצוונו להתענות ביו"כ אינו‬ ‫בהלכות יום כיפור שתי סימנים שלמים ע"ז תרי"ז‬ ‫מחמת רוב פשעינו ובא להעניש אותנו לסגף אותנו‪ ,‬אלא‬ ‫ותרי"ח‪ 13 ,‬ועיקר עסק הרבנים לפני יו"כ וגם כמה פעמים‬ ‫להיפך כיון שהקב"ה אוהב אותנו כ"כ כאהבת אב לבן‪,‬‬ ‫ורצה לנקות אותנו א"כ יום אחד בשנה צוה שנתנתק‬ ‫‪ 13‬אם אנחנו כבר דנים איזה נושאים נכנס בהל' יו"כ‪ ,‬יש להעיר דמי‬ ‫קצת מגשמיות כדי שנוכל להתקרב אליו יותר וממילא‬ ‫שמחפש פרטי דיני הל' תוכחה מתי צריך להוכיח ומתי אין להוכיח‪,‬‬ ‫נוכל בקלות להפטר מכל הליכלוך מחמת רוב קרבת ה'‪,‬‬ ‫ימצא אותו בהלכות יו"כ סי' תר"ח‪ ,‬וזה נכנס בדרך אגב‪ ,‬דבטור כתוב‬ ‫רק שיש להוסיף מחול על הקודש מדאורייתא ביו"כ‪ ,‬ובב"י העתיק ע"ז‬ ‫וכיון שזה רק לטובתינו כדי שנחי' ולא נמות‪ ,‬א"כ ברגע‬ ‫ד' הגמ' ביצה ל‪ .‬ושבת קמח‪ :‬דמדקא חזינא לנשי דאכלו ושתו עד‬ ‫שהקב"ה רואה שח"ו גוף האדם יסתכן הוא מצווה אותו‬ ‫שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי משום דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו‬ ‫מזידין הגם דתוס' יו"כ דאורייתא‪ ,‬מוכח דגם בדאורייתא אמרינן כן‪,‬‬ ‫כרחם אב על בנו "אהובי בני ח"ו שתסתכן הרי אני אוהב‬ ‫וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהלכות שביתת עשור ה"ז‪ ,‬ווהובא זה בשו"ע ס"ב‬ ‫וכ' ע"ז בדרכי משה ורמ"א דה"ה בכל דבר איסור אמרינן מוטב שיהיו‬ ‫שוגגין ולא יהיו מזידין‪ ,‬ודוקא שאינו מפורש בתורה‪ ,‬אף על פי שהוא‬ ‫עליו שהוא שוגג בדבר זה‪[ ,‬כמו שהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע הי'‬ ‫דאורייתא; אבל אם מפורש בתורה‪ ,‬מוחין בידן‪ ,‬ואם יודע שאין דבריו‬ ‫אומר על החילונים שהם חושבים ששבת הוא יום שישי] זה יוכל לפעול‬ ‫נשמעין‪ ,‬לא יאמר ברבים להוכיחן‪ ,‬רק פעם אחת‪ ,‬אבל לא ירבה‬ ‫בשמים שכן יהי' ההסתכלות על אותו יהודי‪ ,‬ולכן כשנכנס יוהכ"פ ואנו‬ ‫בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו‪ ,‬אבל ביחיד חייב להוכיחו עד‬ ‫רוצים כפרה וסליחה העבודה שלנו הוא להפחית חומרת החטא מכלל‬ ‫שיכנו או יקללנו‪ .‬ועי"ש במשנ"ב כל פרטי הדין‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬להורות להקב"ה שבעצם מצד הנקודה הפנימית כולנו רוצים‬ ‫ולכ' כ"ז נכנס בדרך אגב‪ ,‬אולם י"ל דלא בחנם יוצא שבדיוק באותם‬ ‫לעשות רצון ה' ולכן אנו מתירים להתפלל עם עבריינים‪ ,‬וגם אומרים‬ ‫רגעים שאנו אומרים בבית הכנסת אנו מתירין להתפלל עם עבריינים‪,‬‬ ‫ונסלח וגו' כי לכל העם בשגגה‪.‬‬ ‫וגם ונסלח לכל עדת בנ"י וגו' כי לכל העם בשגגה‪ ,‬אז נאמר עיקר‬ ‫והנה ע"פ מש"כ ברמ"א ופוסקים בדבר של רבים שבוודאי לא ישמעו‬ ‫ההלכה דמוטב שיהיו שוגגין להני נשי שמזלזלין בתוס' יו"כ‪ ,‬דבעיקר‬ ‫לנו כלל לא יאמר רק פעם אחת‪ ,‬וגם זה הטעם דאולי סו"ס ישמע‪ ,‬אבל‬ ‫האי דינא דמוטב שיהי' שוגגין י"ל דאי"ז רק בגדר מניעה בעלמא‪ ,‬רק‬ ‫בוודאי לא יותר מזה וכש"כ אם עי"ז יהי' יותר להכעיס‪ .‬ומזה יש להעיר‬ ‫דמעצם מצות תוכחה נר' שמוטל על יהודי לדאוג שכל יהודי ישא חן‬ ‫על מה שמארגנים תפלות יו"כ ברחובות בתל אביב במקומות שבוודאי‬ ‫בעיני ה'‪ ,‬וא"כ בוודאי עדיף אם יוכל למנוע אותו מעבירה לגמרי‪ ,‬אבל‬ ‫יבואו אנשי שמאל למחות ולזלזל להדיא בקדושת יו"כ‪ ,‬וגורמים בזה‬ ‫באם זה לא שייך‪ ,‬יש לו עבודה שלפחות ידאג שהעבירה לא יהי' כ"כ‬ ‫שיכעיסו את ה' בקום ועשה‪[ ,‬ואלו שרוצים להתפלל יכולים לבוא לבית‬ ‫חמ ור‪ ,‬ואם יש לו להפחיתו ממזיד לשוגג יעשה כן‪ ,‬וכש"כ שלא יגרום‬ ‫כנסת] אם לא דנימא דיצאו לגמרי מכלל עמיתך‪ ,‬ואין צריך לדאוג‬ ‫שיהי' משוגג למזיד‪ ,‬וה"ה אם יש לו עצה להורידו מלהיות להכעיס‬ ‫למצבם כלל‪.‬‬ ‫להיות בגדר מזיד בעלמא יעשה כן‪ ,‬וה"ה ללמד זכות על כל יהודי לומר‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫וידוע שהרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע כתב [לקט אמרי‬ ‫אותך כ"כ ואני רוצה שתחי' בטוב ובבריאות וכל מה‬ ‫קודש ח"ה עמוד קפ"א] שבעת שהי' אביו השר שלום חולה‬ ‫שאני עושה הוא רק לטובתך ובכה"ג כיון שאתה אנוס‬ ‫והלכנו במבוכה אולי לא ירצה לאכול‪ ,‬אולם בגודל‬ ‫תזכה לכפרתי גם בלי התענית"‪ .‬ולכן עלינו לעסוק הרבה‬ ‫צדקתו הי' זריז בדבר ותיכף אחרי כל נדרי מיהר וצוה‬ ‫בעניני פיקו"נ ללמדינו עד כמה הקב"ה דואג בשבילינו‬ ‫ליתן לו לאכול כפי שצריך ואמר בזה"ל "הנני מוכן‬ ‫ורצה בטובתינו עד כדי שכביכול מוותר על המצוות שלו‬ ‫ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל" ואכל‬ ‫כדי שנחי'‪.‬‬ ‫בשמחה יתירה כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת‬ ‫אכילת מצה ונטילת לולב‪14 .‬‬ ‫חולה שאוכל א"צ כפרה‬ ‫והנה דנו הפוסקים בחולה שאוכל ביו"כ האם צריך‬ ‫שיעור צירוף כדי אכי"פ שנא' ביו"כ‬ ‫כפרה‪ ,‬וכ' המשנ"ב סי' תרי"ח סק"ה בשם תשו' בנין‬ ‫הנה בדרך כלל כל איסורי אכילה בכזית אבל ביוה"כ‬ ‫ציון‪ ,‬דא"צ כפרה דאונס רחמנא פטרי' דכפרה לא נאמר‬ ‫השיעור להתחייב כרת היא בכותבת כמבואר משנה יומא‬ ‫רק על השוגג‪ ,‬והוסיף בבנין ציון דגם מקיים בזה מצות‬ ‫עג‪ ,:‬והטעם ‪ 15‬דביוה"כ לא כתיב איסור אכילה רק כתוב‬ ‫ונשמרתם‪ ,‬וכ"כ במור וקציעה סי' קצ"ו דחולה האוכל‬ ‫כל הנפש אשר לא תעונה‪[ ,‬ויקרא כ"ג כ"ט] וא"כ גדר‬ ‫ביו"כ שווה הוא למתענה דכמו שצוה הקב"ה על‬ ‫האיסור מה שמבטל העינוי ושיערו חכמים דבכותבת‬ ‫התענית כך צוה על האכילה מצד וחי בהם‪ ,‬וכ"כ במ"ב‬ ‫מייתב דעתי'‪ .‬ובגמ' יומא פ‪ .‬תניא רבי אומר כל‬ ‫של"ד סקע"ח דחילל שבת לצורך פיקו"נ א"צ כפרה‪.‬‬ ‫השיעורין כולם בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששינה הכ'‬ ‫ובגליון באר הפרשה הביא ממכתב שכתב השם משמואל‬ ‫במשמען ושינו חכמים בשיעורן וראי' לדבר יוה"כ‬ ‫לחתנו שהזהירו מאד שלא יתחכם על הרופא‪ ,‬כי מי‬ ‫דשינה הכ' במשמעו לכתוב לא תעונה ושינו חכמים‬ ‫שצוה לצום ביו"כ צוה לשמוע לרופא‪ ,‬ובמעשה איש‬ ‫בשיעורי' בכותבת‪ .‬עוד מבואר בגמ' שם ע"ב דכדי‬ ‫ח"ד קס"ג לא' שאמר שיש לו כאב מזה שיצטרך לאכול‬ ‫להתחייב כרת צריך לאכלו תוך כדי אכילת פרס‪ ,‬והק'‬ ‫ביו"כ וא"ל החזו"א דמעולם לא שמע מי שיש לו כאב‬ ‫רבא "כזית בכדי אכי"פ וכותבת בכדי אכי"פ" והביאור‬ ‫לב בזה שהי' צריך לעשות מילה בשבת‪.‬‬ ‫דבכריתות יב‪ :‬מבואר במשנה דבכל האיסורים אין‬ ‫מצטרף להתחייב אא"כ אכל כזית בכדי אכי"פ‪ ,‬והק'‬ ‫חולה שמסרב לאכול‬ ‫רבא דא"כ הו"ל להיות דכותבת שהוא יותר מכזית יהי'‬ ‫ובאופן שהחולה מסרב מאכילין אותו בע"כ‪ ,‬כדכ' באר‬ ‫לו יותר זמן להצטרף‪ ,‬א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי‬ ‫היטב סק"ג‪ ,‬ובערוך השלחן ס"ד כ' שמייסרים אותו‬ ‫מייתבא דעתי' בטפי מהכא לא מייתבא דעתי'‪[ .‬ויוה"כ‬ ‫בדברים ואומרים לו שמחוייב ע"פ תורה לאכול ואם לא‬ ‫ביישוב הדעת תליא מילתא דכתיב אשר לא תעונה‪ -‬רש"י] ויוצא‬ ‫יאכל וימות ה"ה מאבד עצמו לדעת ואין לו חלק‬ ‫דשיעור בכדי אכי"פ שנאמר ביו"כ ל"ש לדין אכי"פ‬ ‫לעוה"ב‪ .‬ולדברינו לעיל א"צ לדבר אליו בחריפות‪ ,‬רק‬ ‫שיש להסביר לו דאולי עקשנותו מגיע ממה שחושב‬ ‫‪ 14‬מסופר על מרן הג"ר ברוך בער זצ"ל שהי' פעם חולה בתקופה של‬ ‫שהקב"ה רוצה לסגפו בתור עונש כדי שיהי' לו כפרה‬ ‫עשי"ת‪ ,‬ובהוראת הרופאים הי' עליו לבצע בדיקת דם כדי לדעת האם‬ ‫וא"כ אם לא יסתגף ע"י תענית לא יהי' לו כפרה‪ ,‬ויש‬ ‫יוכל לצום ביום הקדוש‪ ,‬ולצורך זה הי' עליו לנסוע לוורשה כדי שיוכלו‬ ‫לבחון את הדם במעבדה שם‪ .‬נסע ר' ברוך בער לוורשה ושם התאכסן‬ ‫להסביר לו דאדרבה הקב"ה אוהב אותך מאד ולכן צווה‬ ‫בביתו של אדמו"ר שהתגורר במקום והמתין בביתו בצפייה שיגיעו‬ ‫על התענית כדי שתתעלה קצת ותתקרב אליו ויוכל‬ ‫תוצאות הבדיקה‪ ,‬חלף הזמן ולא הגיעו התוצאות עד שהי' נראה שלא‬ ‫יספיק לחזור לקמניץ לפני יו"כ‪ ,‬והוחלט להשאר בוורשה‪ .‬בהתקרב יום‬ ‫לנקותך‪ ,‬וכמ"ש החת"ס דרשות ח"ב שסט‪ :‬ד"תענית‬ ‫הקדוש והתוצאות עדיין לא הגיעו‪ ,‬הי' ר' ברוך בער שרוי במתח גדול‪,‬‬ ‫יו"כ אינו לענות נפש ולצער ישראל ח"ו כי אם מחמת‬ ‫והמתין בדריכות לדעת אם יוכל לצום‪ ,‬משראה זאת האדמו"ר פנה אליו‬ ‫בתמיהה " מה יש לך להיות במתח והרי בכל מקרה תזכה לקיים רצון ה'‬ ‫קדושה ודביקות כמלאכי השרת‪ ,‬כמ' ימים ראשונים‬ ‫אם התוצאה יהי' חיובית תקיימו את מצות הצום‪ ,‬וגם אם יהי' שלילית‬ ‫ואחרונים שהי' משה בהר דלחם לא אכל ומים לא שתה‬ ‫הרי תקיימו מצות פיקוח נפש‪ ,‬ולמה צריך להיות כ"כ במתח"? ענה ר'‬ ‫ברוך בער אכן כך לא זה מה שמטריד אותי בכל אופן אקיים מצוה‪,‬‬ ‫מדביקות וקדושה ונהנה מזיו השכינה ודכתיב תענו‬ ‫השאל ה היא איזה מצוה אני עומד לקיים‪ ,‬מצוה של הצום או מצוה של‬ ‫נפשותיכם אינו לשון עינוי אלא התעוררות" אבל החיים‬ ‫אכילה‪ ,‬לכן אני מתוח כי אינני יודע לאיזה מצוה להתכונן‪ .‬ולמד ממעשה‬ ‫זה הג"ר יהושע איינכשטיין שליט"א ר"י יד אהרן דצריך לדעת למה‬ ‫והבריאות שלך חשובים ביותר אצל הקב"ה ורוצה‬ ‫אנחנו מתקרבים ולהתכונן לזה לקראת יו"כ ל"ש בלי הכנה במצב כזה‬ ‫שתמשיך לחיות‪ ,‬ולכן הוא מעדיף כביכול שתאכל‬ ‫כמעט ולא נצליח ל התחבר ולתפוס משוה מהאור הגדול שבו אלא עלינו‬ ‫ותשתה ותגרום לו בזה נח"ר גדול שתשמור על‬ ‫למצוא הדרך להתכונן לקראתו כראוי‪.‬‬ ‫‪ 15‬ובדרשות חת"ס ל"א‪ :‬פי' ע"ד דרוש דשיערו זית מרמז למרירות‬ ‫הבריאות והוא שהוא כל יכול ידאג לנקותך מעונותיך גם‬ ‫כדאיתא בעירובין יח‪ :‬כי היונה אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית וכו'‬ ‫בלי התענית‪.‬‬ ‫וכותבת הוא מש"כ בתורה דבש‪ ,‬ושאר המצוות לעול על צוואריהן‬ ‫ני תנו ולכן שיעורם כזית משא"כ ביו"כ בעל התשובה נהפך הזית לדבש‬ ‫ולזכיות‪.‬‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫על אכילת מרור ואף דכבר הק' עליו השאג"א סי' ק' כמה‬ ‫דכה"ת כולה ובמקרה נזדמנו לפונדק אחד וצ"ע‪ .‬שו"מ‬ ‫קושיות כבר ביאר הגר"ח [סטנסיל סי' מ"ב] דמצות מרור‬ ‫במנ"ח מצוה שי"ג הוכיח משיעור צירוף כדי אכי"פ דגם‬ ‫אינו מצוה בפנ"ע רק שהוא פרט ממצות אכילת פסח‬ ‫אי נימא דביו"כ בעינן הנאת מעיו לכו"ע כיון דעינוי‬ ‫ולכן לא הי' שייך בו כזית לולא הברכה‪ ,‬אלא שכ'‬ ‫תלוי במעיים [עי' בזה בשו"ת חת"ס או"ח קכ"ז ובשו"ת כתב‬ ‫האחרונים [בשו"ת אבנ"ז או"ח שפ"ג אות ה' ושו"ת אגרו"מ‬ ‫סופר או"ח סי' קי"ז חלקת יואב יו"ד סי' ט' ואו"ש פ"ב משביתת‬ ‫או"ח ח"ג סי' ס"ו] דאין כוונת הרא"ש דכל דין אכילת כזית‬ ‫עשור ה"ד אחיעזר ח"ג סי' קכ"ד] מ"מ בוודאי בעינן הנאת‬ ‫הוא רק מחמת הברכה‪ ,‬אלא דמנוסח הברכה מוכח‬ ‫גרון דאל"כ מהיכי תיתי בעי' שיעור צירוף דכדי אכי"פ‬ ‫דחז"ל תיקנו לאכול כזית אף שמצ"ע לא הי' צריך‬ ‫דדין אכי"פ תלוי בצורת מעשה אכילה‪ ,‬וכ' העמק ברכה‬ ‫לאכול כזית‪ ,‬ולפ"ז י"ל דכיון דזהו תקנה מיוחדת של‬ ‫עמ' קכ"ז לדחות דמבואר בגמ' דיסוד דין אכי"פ ביו"כ‬ ‫חז"ל הקילו בה ואמרו דסגי שיאכלנו בכדי אכי"פ אבל‬ ‫הוא מצד יתובי דעתא ואם יש הפסק ארוך גם אם במעיו‬ ‫במצות בעלמא שצריך מעיקר הדין כזית אפי' אם זה רק‬ ‫נמצא יותר מכבותבת לא יתיישב דעתו‪.‬‬ ‫מדרבנן אולי צריך כזית בב"א דוקא‪.‬‬ ‫דין צירוף אכי"פ לענין ברכות‬ ‫ואכן למעיין ברמב"ם לא ימצא בשום מקום שיפסוק דין‬ ‫ונר' דדנו בזה המג"א והעולת תמיד‪ ,‬דבמג"א סי' ר"י‬ ‫שיעור צירוף אכי"פ במצוות גם לא הביא גמ' דפסחים‬ ‫סק"א דבאכל כזית ביותר מכדי אכי"פ א"א לברך‬ ‫לענין מרור‪ ,‬ורק לענין מאכ"א פסק כן בפ"ד ממאכ"א‬ ‫והוכיח כן מיו"כ דלא מייתבא דעתי' בפחות משיעור‬ ‫ה"ח שמצטרף לענין כרת או מלקות או קרבן‪ ,‬ובפ"ו‬ ‫אכי"פ‪ ,‬ועוד הוכיח ממש"כ רש"י ברכות לט‪ .‬דהא דבעי'‬ ‫משגגות ה"א דאיירי בחיוב קרבן כ' דבכדי אכי"פ‬ ‫כזית לבהמ"ז כמ"ש ואכלת ואכילה בכזית וכיון דבכל‬ ‫מצטרף לחיוב חטאת "שכשם שמצטרף השיעור למזיד‬ ‫מאכלות אסורות כ' בו אכילה ובשהה ביותר מכדי‬ ‫למלקות כך מצטרף לשוגג קרבן" מ' דעיקר הדין נאמר‬ ‫אכי"פ לא מצטרף ה"נ לענין ברכה וציין לסי' תע"ה ס"ו‬ ‫לענין מלקות ר ק דנתחדש דה"ה לענין קרבן אבל יותר‬ ‫באכילת מצה אבל בעולת תמיד כ' בשם שיירי כנסת‬ ‫מזה לא מצינו וכבר העיר בזה הג"ר שלמה איגר‬ ‫הגדולה לחלק בין ברהמ"ז ויו"כ וכדפי' במחצה"ש‬ ‫בהגהותיו לפסחים קיד‪ :‬ובס' העקרים שלו ח"ב עמ'‬ ‫דדוקא ביו"כ דביתובא דעתא תליא מילתא וביותר מכדי‬ ‫תמ"ה‪ ,‬והעיר ידידי הרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א‬ ‫אכי"פ לא מייתבא דעתי' אבל הכא בהנאה תליא וסו"ס‬ ‫דלמתבונן במקור דין אכי"פ בכריתות יראה דבמשנה‬ ‫נהנה‪ ,‬ומג"א חולק דהא כל האיסורים שבתורה שוים‬ ‫כריתות יב‪ :‬שכ' עיקר דין אכי"פ איירי בחיוב קרבן‪ ,‬רק‬ ‫ליוה"כ בזה נר' דאילו הי' כ' רק לענין יו"כ הי' המג"א‬ ‫דרבנאי בגמ' בדף יג‪ .‬הוסיף דבחלבים ונבילה עד‬ ‫מסכים דאין להוכיח משם אבל אחרי שראינו דכ"ה‬ ‫שישהא בתוך כדי אכי"פ הרי הוסיף נבילה דיש בו רק‬ ‫השיעור בכל איסורים שבתורה מסתבר שכל ענין אכי"פ‬ ‫מלקות‪ ,‬וא"כ לא מצינו יותר מזה דעיקר דין זה הוא‬ ‫יסוד אחד הוא‪.‬‬ ‫חידוש להחמיר עליו שיתחייב עונש גם בלא אכל כאחד‬ ‫אבל לענין מצוות מנ"ל דיוצא בלא אכל בב"א‪.‬‬ ‫צירוף אכי"פ לענין מצוות עשה‬ ‫והנה בשו"ת תרומת הדשן סי' קל"ט הוכיח מד' המרדכי‬ ‫והנה מה שציין המג"א לסי' תע"ה ס"ו היינו דשם נפסק‬ ‫לענין כורך דצריך לבלוע כזית מצה ומרור בבת אחת‬ ‫דגם במצות מצה מצטרף השיעור לכדי אכי"פ ולכ'‬ ‫ובמג"א סי' תע"ה סק"ד הוכיח כדבריו מגמ' חולין קג‪:‬‬ ‫כוונתו להוכיח דלא נימא דאולי לא נאמר שיעור צירוף‬ ‫ע"פ שי' רש"י שם ד"ה מהו דמבואר דסתם אכילה הוא‬ ‫לכדי אכי"פ רק באיסורים ולא במצוות וכדחקר בזה‬ ‫בב"א אלא שהלמ"מ שאכילות מצטרפות בכדי אכי"פ‬ ‫בשו"ת מוצל מאש סי' ט"ז [אלא שהוא חקר דאולי לא בעינן‬ ‫ולכן באבר מה"ח דחידוש הוא לא נאמר חידוש זה‪,‬‬ ‫כלל תוך כדי אכי"פ במצוות וזה לפי הצד דסתם אכילה שלא‬ ‫ו סבר מג"א שגם לגבי מצוות עשה עיקר המשמעות הוא‬ ‫בב"א כלל וההלכתא הוא דבעי' דוקא תוך כדי אכי"פ אבל דברינו‬ ‫לאכול בב"א וכן דקדק המג"א מס"ו לענין מצה והוא‬ ‫לשי' רש"י חולין קג‪ :‬עי' להלן] וא"כ גם בבהמ"ז ל"ש וצריך‬ ‫לשון הברייתא לענין מרור דרק בדיעבד יצא בכדי‬ ‫בב"א דוקא‪ ,‬לזה הוכיח דגם במצוות אמרינן כן‪ .‬ובאמת‬ ‫אכי"פ ולא לכתחלה‪ .‬והנה להבנת מג"א דלענין מ"ע‬ ‫למתבונן לא מצינו בש"ס שיעור צירוף כדי אכי"פ‬ ‫צריך לאכול לכתחלה בב"א הי' אפ"ל דכ"ה גם בדיעבד‬ ‫במצוות רק לענין מרור פסחים קיד‪ ,:‬והטור סי' תע"ה‬ ‫וד' הברייתא הוא רק לענין מרור רק דמג"א אזיל בשי'‬ ‫הוא שחידש דה"ה במצה וכדדקדק בזה הב"ח שם‪,‬‬ ‫הטור שלא חילק ולכן הי' מוכרח דזה רק לכתחלה‪ .‬אלא‬ ‫ולו"ד הטור הי' אפשר לדחות דבאמת ל"ש כלל במצוות‬ ‫דנר' להוסיף דחידושא דאכי"פ הוא בהפסיק ממש‬ ‫שיעור צירוף אכי"פ דסתם אכילה הוא בבת אחת‪ ,‬רק‬ ‫ביניהם רק שיש כאן צירוף בזמן אבל באכל בזאח"ז בלי‬ ‫שבמרור לא נאמר כלל דין אכילה וכד' הרא"ש שם סי'‬ ‫הפסק כך הוא צורת האכילה הרגילה וכ"כ ערוה"ש שם‬ ‫כ"ה דהא דבעי' כזית במרור הוא רק מצד נוסח הברכה‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫באוכל יותר מכזית ופחות מכותבת דכיון דיש לו שם‬ ‫ס"ד לדחות הראי' מלשון דיעבד שכ' לענין מרור דזה רק‬ ‫אכילה לכו"ע אסור מה"ת אבל בפחות מכזית עדיין שי‬ ‫בשהה באמצע אבל א"צ לבלוע כאחת‪.‬‬ ‫מח' ריו"ח ור"ל‪.‬‬ ‫עכ"פ מצינו פעמיים בשו"ע או"ח דין אכי"פ א' לענין‬ ‫והנה בטעמא דריו"ח מבואר שם בגמ' עד‪ .‬מדחזי‬ ‫יו"כ וא' לענין מצה ולכ' ל"ש זה לזה דדינא דיו"כ תלוי‬ ‫לאיצטרופי ובהמשך הק' על ר"ל מברייתא דיליף כן‬ ‫ביתובא דעתא ודינא דמצה הוא חידוש מיוחד דגם לענין‬ ‫ממש"כ וכל חלב‪ ,‬והק' התו' דא"כ ל"ל טעמא דחזי‬ ‫מצוות עשה נאמר שיעור דכדי אכי"פ ופעמים רבות‬ ‫לאצטרופי ותי' הגרח"ע בשו"ת אחיעזר ח"ב סי' כ"א‬ ‫מצינו בפוסקים שמציינים להל' יו"כ לדין כדי אכי"פ‬ ‫דמה שנלמד מכל חלב הוא רק איסור סתם ולא עצמות‬ ‫וזה ע"פ ד' המג"א שהבאנו לעיל‪ .‬ולמעיין במנ"ח יראה‬ ‫האיסור‪ ,‬אבל טעמא דחזי לאיצטרופי מראה שזה עצמות‬ ‫דעיקר אריכות שלו בנושא דאכי"פ הוא במצוה שי"ג‬ ‫‪16‬‬ ‫האיסור וביו"כ ל"ש טעמא דחזי לאיצטרופי דתלוי‬ ‫שהוא במצות תענית דיו"כ‪.‬‬ ‫ביישוב הדעת‪ ,‬ובפחות מכשיעור ליכא יישוב הדעת‬ ‫ושייך רק טעם דכל חלב ונפק"מ בנשבע לא לאכול‬ ‫דין חצי שיעור ביו"כ‬ ‫פחות מכשיעור עי"ש‪.‬‬ ‫והנה לענין איסור אכילת פחות מכשיעור דנחלקו ריו"ח‬ ‫ור"ל לעיל עג‪ :‬אי אסור מה"ת הי' אפשר לדון דזה שייך‬ ‫דין אכילת שיעורים לחולה‬ ‫רק בכל איסורי תורה דעיקרו תולה בשם אכילה וגם‬ ‫הנה בדף פב‪ .‬מבואר במשנה דעוברה שהריחה מאכילין‬ ‫בפחות מכזית יש לו איזה שם אכילה רק שחסר‬ ‫אותה עד שתשיב נפשה וכו' ובברייתא שעוברה‬ ‫בחשיבות‪ ,‬אבל ביו"כ דהכל תלוי ביישוב הדעת ובהכרח‬ ‫שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש‬ ‫דבפחות מכותבת ליכא יישוב הדעת ונקרא שנתענה‬ ‫ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב‬ ‫דאל"כ הי' חייב כרת גם בפחות וכדכ' כן בתשו' הריב"ש‬ ‫ואם לאו מאכילי ן אותה רוטב עצמה‪ ,‬ואם עדיין לא‬ ‫סי' רפ"ז‪ ,‬א"כ אולי לכו"ע אסור רק מדרבנן‪ ,‬אולם לעיל‬ ‫נתיישבה דעתה מאכילין אותה שומן עצמה דאין לך‬ ‫עג‪ :‬קאי במש"כ במשנה יוה"כ אסור באכילה ושתי'‪,‬‬ ‫דבר שעומד מפני פיקו"נ וכו' ובדף פג‪ .‬דמי שאחזו‬ ‫ופריך אסור‪ ,‬ענוש כרת הוא‪ ,‬ומשני דאיצטריך לחצי‬ ‫בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה וכו' ולא‬ ‫שיעור‪ ,‬ופריך דהניחא לריו"ח דח"ש אסור מה"ת אבל‬ ‫נתבאר בגמ' דיש ענין להאכילה פחות מכשיעור‪ ,‬והטעם‬ ‫לר"ל דח"ש מותר מה"ת מאי איכא למימר‪ ,‬ומשני מודה‬ ‫לכ' פשוט דלא צריך לפרש באופן דסגי לה בפחות‬ ‫ר"ל דח"ש אסור מדרבנן‪ ,‬הרי להדיא דמח' ריו"ח ור"ל‬ ‫מכשיעור דלא שכיח כלל דהרי ל"ש יישוב הדעת‬ ‫שייך גם ביו"כ‪ .‬אולם בירושלמי שם מבואר דמודה ר"ל‬ ‫בפחות מכשיעור‪ ,‬ואי לומר שתחלק האכילה ליותר‬ ‫ביו"כ ופי' הגר"א בביאוריו דכיון דתליא ביישוב הדעת‬ ‫מכדי אכי"פ גם לא מיישב הדעת כמבואר בגמ'‪ .‬אולם‬ ‫וגם בח"ש יש קצת יישוב הדעת לכן לכו"ע אסור מה"ת‪,‬‬ ‫ברא"ש סי' י"ג הביא דבכריתות יג‪ .‬מבואר דהתירו‬ ‫ולפ"ז נחלקו בבלי וירושלמי בזה וכבר כ' ביפה עיניים‬ ‫לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף‬ ‫דלירושלמי ל"ק קו' הבבלי דלכו"ע אסור מה"ת‪ ,‬אולם‬ ‫לכדי אכי"פ מפני הסכנה וכ"כ בעל ההלכות‪ ,‬ושכן‬ ‫בשואל ומשיב חמישאה סו"ס פ"ו כ' דד' ירושלמי הוא‬ ‫עושים לכל חולה כדי להקל מעליו איסור כרת ומלקות‪,‬‬ ‫והרא"ש הוסיף דאין עושין כן אלא ע"פ רופא שאמר‬ ‫‪ 16‬הנה שי' המנ"ח שם דאין שיעור קבוע לאכי"פ דתלוי כפי מאכל‬ ‫שמספיק לו להאכילו מעט מעט וכן בעוברה אם אין‬ ‫בכמה זמן נאכל שיעור פרס ממנו ולפ"ז ל"ש כלל לקבוע שיעור מסויים‬ ‫דעתה מיושבת צריך להאכילה כשיעור‪ .‬מ' דכ"ז שאין‬ ‫לכדי אכי"פ וביו"כ יהי' מסובך מאד לשער כמה זמן הוא שיעור אכי"פ‬ ‫דצריך ל ראות מה הוא אוכל‪ ,‬אולם מאחרונים שקבעו שיעור מיוחד כגון‬ ‫כאן רופא שקובע כן בבירור אכן הסתמא הוא שצריכה‬ ‫החת"ס ח"ו סי' ט"ז שכ' שלא קיבלנו שיעור בזה וקבע שיעור ט' דקות‬ ‫לאכול שיעור שלם ביחד וכדהבאנו מגמ' דזה כל ענין‬ ‫ע"פ מה שמוכח בכריתות יג‪ .‬דאפשר לטבול תוך כדי האכילה ושיעור‬ ‫טבילה מבואר בשבת לה‪ .‬דהוא ט' דקות‪ ,‬וחזו"א חולק‪ ,‬אבל מסכים‬ ‫שיעור צירוף בכדי אכי"פ ביו"כ דבפחות מזה לא‬ ‫לקבוע שיעור מיוחד עי' בקונ' השיעורים אות י"ח ובשיעורי תורה סי' ג'‬ ‫מיישבא דעתי'‪.‬‬ ‫אות ט"ו ובמדות ושיעורי תורה פ"כ אות י"ג השיטות בזה אבל עכ"פ‬ ‫כולם נקטו דאזלינן בשיעור מיוחד כמו בבית המנוגע דהוא כפי פת‬ ‫וכיון דעיקר מקור הרא"ש הוא מגמ' כריתות יש לנו‬ ‫חיטין‪ ,‬ולפ"ז לענין תערובות דנאמר בו שיעור כדי אכי"פ יהי' תלוי‬ ‫במח' זו ובתהלה לדוד סי' פ"א דקדק מל' רש"י פסחים מד‪ :‬ד"ה ומשני‬ ‫להתעמק במש"כ שם ולראות אם אכן יש ראי' מוכרחת‬ ‫שצריך לאכול מן התערובות שיעור ד' ביצים שיש בו כזית תרומה‬ ‫משם‪ .‬הנה בברייתא שם איירי בגזירת חז"ל דאוכלים‬ ‫מבואר שמשערין כל מאכל כפי מה שהוא וידידי הרב יעקב יוסף לרנר‬ ‫שליט"א העיר מלשון רש"י ע"ז סז‪ .‬ד"ה כל שמפורש בדבריו דשיעור ד'‬ ‫טמאים פוסלים את הגויי' מלאכול תרומה‪ ,‬ושיעורו חצי‬ ‫ביצים דתערובות נקבע כפי שיעור בית המנוגע ומאידך לשון הרמב"ם‬ ‫פרס‪ ,‬וחצי פרס זה צריך לאכול תוך כדי אכי"פ‪ ,‬עוד‬ ‫בפט"ו ממאכ"א ה"ג לענין טעמו וממשו בהי' כזית חלב מעורב בג'‬ ‫ביצים של גריסין ומבואר להדיא דאוכל בשיעור ג' ביצים דמאכל זה של‬ ‫איתא שם דלא התירו שיאכל רק חצי פרס ויטבול אולי‬ ‫גריסין ולא משערינן כפי שיעור פת חיטין ותמוה שלא הביאו האחרונים‬ ‫ראיות אלו‪.‬‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫בא להחמיר עליו לאכול פחות מכזית וזה לא נחשב‬ ‫ימשיך אח"כ לאכול עוד חצי"פ ויטמא‪ ,‬ולזה כתוב שם‬ ‫אכילה כלל ומנ"ל שחז"ל הצריכו זה‪[ .‬וידועים ד' הגרי"ז‬ ‫התירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה ופריך‬ ‫בפ"ב משביתת עשור ה"ח בשם אביו הגר"ח ואכמ"ל]‬ ‫מפני הסכנה אפי' טובא ומשני אר"פ הותרו לה לעוברה‬ ‫פחות פחות מכשיעור אפי' טובא‪ ,‬ובפשטות איירי‬ ‫גדר כח התפלה בעשי"ת ויוהכ"פ‬ ‫באוכלים טמאים‪ ,‬אלא שצ"ב איזה היתר היא צריכה‬ ‫הנני בזה להעתיק חלק ממה שכבר כתבתי בפ' עקב בכחה של‬ ‫לאכול אוכלים טמאים הרי זה רק דין שהגוף נפסל‬ ‫תפלה ותשובה בעשי"ת וביוהכ"פ וזה בהמשך למש"כ שם‬ ‫מלאכול תרומה וכ"ה בתוס' שם ד"ה התירו ותירצו‬ ‫דבפסוקים פ' עקב מבואר ריבוי התפלות של משה רבינו לכפרת‬ ‫חטא העגל וברמב"ן מבואר דבמ' יום אמצעיים הי' זה בלי שיעור‬ ‫דמיירי שצריכה גם לאכול תרומה אח"כ‪ .‬וצ"ע טובא הרי‬ ‫וגבול‪ ,‬ובזה פעל להוריד הקדושה של יוהכ"פ והכפרה על חטא‬ ‫עיקר פסול הגוף הוא רק באוכל חצי"פ תוך כדי אכי"פ‬ ‫העגל‪.‬‬ ‫ואם היא אוכלת שלא בתוך אכי"פ לא נטמאת כלל‬ ‫ועדיין ל"ל היתר‪ ,‬ובעולת שלמה חידש מטעם זה‬ ‫עיקר העסק בימי הרחמים והסליחות‬ ‫דמדרבנן אסרו לאכול גם חצי"פ אוכלים טמאים שמא‬ ‫ויו"כ הוא בתפלות‬ ‫יאכל כשיעור‪ .‬אולם ברמב"ם פ"ח מאבות הטומאות‬ ‫הי"ג דמעוברת התירו להן לאכול אוכלין טמאין פחות‬ ‫הנה המתבונן יראה דכל עיקר ימי הרחמים והסליחות‬ ‫מכשיעור ואע"פ שהיא אוכלת הרבה מפני הסכנה וא"צ‬ ‫שלנו המתחילים בר"ח אלול ומסתיימים ביוהכ"פ‪,‬‬ ‫טבילה אלא ה"ה טהורה‪ ,‬מ' להדיא דלולא היתר חז"ל‬ ‫שבנוי כולו על פעולת משה רבינו בכפרת חטא העגל‪,‬‬ ‫היתה נטמאת בעצם והיתה צריכה טבילה‪ ,‬וצ"ל לפ"ז‬ ‫בנוי על תפלות ותחנונים‪[ ,‬עי' לבוש אורח חיים סימן תקפא‬ ‫דהיתר חז"ל הי' להפקיע הצירוף של כדי אכי"פ דכ"ז‬ ‫סעיף א על מה שאומרים קדיש שלם עם תתקבל בסוף הסליחות‬ ‫אע"ג דבשאר ימה"ש אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה‬ ‫שמפסקת בין האכילות הגם שהי' תוך כדי אכי"פ מ"מ‬ ‫עשרה‪ ,‬שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה‪ ,‬וסתם‬ ‫מפני הסכנה אמרו חז"ל שלא מצטרף ונשארת בטהרתה‪,‬‬ ‫תפלה ר"ל תפלת שמו"ע‪ ,‬שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על‬ ‫וכ"פ הח"ח בליקוטי הלכות בכריתות שם ובאבי עזרי‬ ‫סדר התפלה של כל היום‪ ,‬כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד‬ ‫ריש הל' שבת‪ ,‬ומתאים יותר בד' גמ' שזה המשך‬ ‫פסוקי דזמרה‪ ,‬והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת‬ ‫למשנ"ת בכל הסוגיא דבא להעמיד ענין צירוף תוך כדי‬ ‫ואחת הם במקום תפלת י"ח‪ ,‬שעיקר התפלה הוא י"ג מדות‪,‬‬ ‫אכי"פ דתוך כדי אכי"פ יש צירוף גם בטובל באמצע‪,‬‬ ‫ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו‬ ‫לא נדע‪ ,‬לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר‬ ‫לזה קאמר דבעוברה התירו שלא לצרף תוך כדי אכי"פ‪,‬‬ ‫גמר כל תפלות השנה‪ ].‬רק שמזכירים בו ג"כ סדר וידוי‪,‬‬ ‫אבל לא בא להחמיר שלא לאכול תוך כדי אכי"פ דלזה‬ ‫ובסליחות זה רק בסוף הסליחות‪ ,‬וביוכ"פ הכניסו כל‬ ‫לא צריך היתר כלל דהרי לא נטמאת וכ"ה פשטות ד'‬ ‫ענין הווידוי בתוך שמו"ע וזה רק בסוף שמו"ע‪ ,‬הרי‬ ‫התוס' וכן נקט הח"ח‪.‬‬ ‫דעיקר הווידוי נאמר בצורה של תפלה‪ ,‬ובקושי אפשר‬ ‫עכ"פ לפי פי' זה בגמ' אין שום מקור לחולה ביו"כ‪,‬‬ ‫למצוא שם כל פרטי הלכות תשובה כגון לומר קבלה‬ ‫דהגמ' מיירי לענין אוכלים טמאים שהפקיעו הטומאה‪,‬‬ ‫מוחלטת שלעולם לא יחזור על החטא‪ ,‬ורק אומר בצורה‬ ‫ובפרט אי רק הפקיעו הצירוף דכדי אכי"פ היינו שבאמת‬ ‫של תפלה יה"ר שלא אחטא עוד‪ ,‬ומבואר דעיקר הימים‬ ‫אוכלת כל השיעור תוך כדי אכי"פ רק שאין מצטרפין‬ ‫בנוי על תפלה וצ"ב דהעיקר הי' צריך לראות להתעסק‬ ‫אבל לא שמענו כאן קפידא לחולה שצריכה לאכול‬ ‫בקיום פרטי הלכות תשובה‪ ,‬דהיינו להתבונן בחטאיו‬ ‫שיעור שתחלק אותו ליותר מכדי אכי"פ‪ ,‬אלא שרבינו‬ ‫בינו לבין עצמו ולהתחרט מהם ולקבל קבלות חזקות‬ ‫גרשום כאן פי' להדיא דקאי בחולה ביו"כ ואע"פ שהותר‬ ‫שלא ישוב לכסלו עוד ולהגיד הדברים האלה בפה‪,‬‬ ‫לה לאכול מ"מ מצוה לשנות כנר' שהי' ק"ל דלענין‬ ‫ולמה עיקר הימים בנוי על תפלות ותחנונים‪.‬‬ ‫אוכלים טמאים מה שייך היתר דאיזה איסור יש להיות‬ ‫החילוק בין תשובת יו"כ לתשובת כל השנה‬ ‫טמא וא"כ אולי פי' כן הרא"ש בגמ'‪ ,‬אולם הרמב"ן‬ ‫[בתורת האדם ענין הסכנה אות ד'] למד הסוגיא לענין אוכלים‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ דברים נפלאים שכ' בפחד יצחק‬ ‫טמאים ואעפ"כ הוכיח מזה לענין חולה ביו"כ‪ ,‬וק' כנ"ל‪.‬‬ ‫[ר"ה מאמר ל"ג ויוהכ"פ מאמר א'] שדקדק ג"כ דחזינן דביו"כ‬ ‫יש שינוי גדול באופי התפלה‪ ,‬ובפשטות כמו שדרשו ה'‬ ‫ובאו"ש פ"ב משביתת עשור ה"ח הק' עוד יותר על‬ ‫בהמ צאו לענין תשובה שייכת בימים אלו יותר‪ ,‬ה"נ חלק‬ ‫הרמב"ן דהוכיח מסוגיא זו לענין חולה ביו"כ דגם אי‬ ‫התפלה‪ ,‬וכיון דלרבינו יונה תפלה הוא מעיקרי התשובה‬ ‫נפרש דכ' כאן שהאשה תקפיד לאכול פחות מכשיעור‬ ‫א"כ בתפלתו של האדם השב לפני קונו יש בה גם משום‬ ‫זה רק באוכלין טמאין דגם בפחות מכשיעור זה עדיין‬ ‫קיום מצות תשובה נוסף על קיום מצות תפלה מצד‬ ‫דרך אכילה הרגיל דהרי השיעור הוא חצי"פ ופחות‬ ‫עצמה‪ .‬ומכיון שהימים ימי תשובה בעיקרם ממילא יש‬ ‫מכשיעור זה יותר מכזית‪ ,‬אבל לענין חולה ביו"כ אתה‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫שם הוי' הראשון אשר בי"ג מדות‪ .‬ה' קודם שיחטא‪.‬‬ ‫בהם בליטה בעילוי אופי התפלה מצד זה‪ .‬ואף שזה ג"כ‬ ‫אלא שכאן נוצר עולם חדש של תשובה אשר לזה בא‬ ‫נכון‪ ,‬מ"מ בוודאי יש עוד בזה עומק לפנים מעומק‪ .‬דהרי‬ ‫שם הוי' השני‪ .‬ומכיון שנמצאים אנחנו כבר בתחומו של‬ ‫חזינן דבנוסח הסליחות שהתפשט מנהג אמירתן‬ ‫עולם התשובה תו חלה כאן המדה של ארך אפים‬ ‫בישראל יש השתדלות מיוחדת לדמותן לצורת התפלות‬ ‫שענינה הוא צפיה לתשובתו של החוטא‪ ,‬מאחר שיש‬ ‫הקבועות‪ :‬הקדמת אשרי‪ ,‬נפילת אפים‪ ,‬קדיש של‬ ‫כאן למה לצפות‪ .‬ובודאי שבלעדיה של תשובה אין‬ ‫תתקבל‪ ,‬שלא מצינו דוגמת זה בשאר תחנונים על ענינים‬ ‫מקום למדה של ארך אפים‪ .‬שאם אין מקום לשינוי‬ ‫של בני‪ ,‬חיי‪ ,‬ומזוני‪ ,‬ובודאי שדבר זה מורה באצבע על‬ ‫המצב הארכת האף למה היא‪ .‬באופן שכוחה של תשובה‬ ‫תוכן פנימי מקופל בכאן‪.‬‬ ‫אינו המשך הכחות הפועלים בהתחלת הבריאה אלא‬ ‫שהוא נקודת בראשית חדשה‪ .‬השם קודם שיחטא‪ ,‬השם‬ ‫עוד העיר דאם בכל השנה כ' לשון תשובה שנא' ושבת‬ ‫עד ה"א ביו"כ כ' ל' "טהרה" [לפני ה' תטהרו ולרבינו יונה‬ ‫לאחר שיחטא‪.‬‬ ‫שע"ת ב' י"ד זה מצוה ולא הבטחה] ומבואר דשאני גדרה של‬ ‫ובזה מבואר עומק דברי מהר"ל דמדת ונקה הוא תשובה‬ ‫תשובת יו"כ מתשובת כל השנה‪ .‬דביו"כ העיקר הוא‬ ‫פרטית‪ ,‬דרק אחרי שנברא הוי' חדשה של אחר החטא‪,‬‬ ‫חלק הטהרה‪ ,‬ויתב' ע"פ ד' רבינו יונה [שער א' ט'] דיש‬ ‫באופן שיש מקום שיבוא הנברא למצב שלימות כמו‬ ‫מדרגות רבות לתשובה‪ ,‬ולפי המדרגות יתקרב האדם אל‬ ‫קודם החטא‪ ,‬ממילא יש מקום גם לתשובה פרטית‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולכל תשובה תמצא סליחה‪ ,‬אך לא‬ ‫ובאמת בלי מדה נוספת של ונקה לא היה מקום לתשובה‬ ‫תטהר הנפש זולתי כאשר יטהר האדם את לבו כאשר‬ ‫פרטית על חטאים מיוחדים והיינו זקוקים דוקא לתשובה‬ ‫יתבאר‪ .‬וכענין הבגד הצריך כבוס‪ .‬כי המעט מן הכיבוס‬ ‫כללית על כלליותה של הנפש‪ .‬ולזה פועלת היא המדה‬ ‫יועיל להעביר הגעל ממנו‪ ,‬אך לפי רוב הכיבוס יתלבן‪,‬‬ ‫של ונקה‪ ,‬שלאחר שנוצר ונתחדש עולם של תשובה‬ ‫עכ"ל יעו"ש‪ .‬ונמצא דאין לך שום תנועת הנפש בכיוון‬ ‫בכחו של שם הוי'‪ ,‬נמצא בו גם כח נקיון לתיקון פרטי‬ ‫התשובה שלא יהיה בה משום העברת געל אף על פי‬ ‫על קלקול פרטי‪.‬‬ ‫שלא נתקיימו עיקרי התשובה‪ ,‬דע"ז כתב רבינו יונה‬ ‫דלכל תשובה תמצא סליחה‪ .‬אך בנוגע לליבון הכתם‬ ‫חידוש התפלה בעולמה של תשובה‬ ‫דהיינו טהרת הנפש בזה לא תתהווה הטהרה כי אם‬ ‫ולפ"ז יתבאר מקומה של התפלה בעולם התשובה‪.‬‬ ‫בקיום כל עיקרי התשובה המעכבים בה‪ .‬וא"כ אה"נ כל‬ ‫דבאמת בענינים השייכים לתחלת היצירה ל"ש תפלה‬ ‫מדרגה של תשובה נכללת במצות ושבת‪ ,‬אבל תשובה‬ ‫כלל כמבואר בקריעת ים סוף שא"ל הקב"ה למשה מה‬ ‫של יוהכ"פ מחייבת טהרה וליבון לגמרי‪.‬‬ ‫תצעק אלי ואחז"ל עלי הדבר תלוי‪ ,‬היינו משום שקרי"ס‬ ‫וכ' בפחד יצחק דהנה שני שמות הוי' הנמצאים בראש‬ ‫היה תנאי במעשה בראשית‪ ,‬וענינים השייכים לתחילת‬ ‫השלש עשרה מדות אחז"ל שהשם הראשון הוא לפני‬ ‫היצירה אינם נכנסים בתחום פעולתה של התפלה‪ .‬וא"כ‬ ‫שיחטא האדם והשם השני הוא לאחר שיחטא האדם‬ ‫ה"ה לענין תשובה אין כח התפלה בזה כמו תפלה על‬ ‫ויעשה תשובה‪ .‬וצע"ט דתשובה שייכת למדת ונקה‬ ‫שאר צרכיו‪ ,‬דתשובה שייכת ליצירה חדשה דמעשה‬ ‫דאחז"ל ונקה הוא לשבים‪ ,‬ותי' במהר"ל [נתיב התשובה‬ ‫בראשית‪ ,‬שהרי לא הספיק שם הוי' הראשון ליצירת‬ ‫פ"ו] כי השב על כל חטאיו ריצוי תשובתו נמשך ממדת‬ ‫עולם התשובה‪ .‬ובהכרח דכשם דעצם הכחות של‬ ‫שם הוי' השני‪ .‬ואילו השב על מקצת חטאיו תשובתו‬ ‫תשובה אינו המשך מן כחות הקיום של קודם החטא‪,‬‬ ‫מתקבלת בכחה של מדת ונקה‪ .‬וביאור הדברים הוא‪,‬‬ ‫כמו כן אין כח התפלה בעניני תשובה משתייך לכחה של‬ ‫דהנה מזה דשם הוי' השני משמש מקור לכחה של‬ ‫תפלה בשטחים אחרים‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬חזינן דאין כחה של תשובה בא לידי ביטוי‬ ‫והוכחה לזה דהנה עיקר מצות תפלה ילפי' ממש"כ‬ ‫במימרא או בצירוף מילין שיש להם תרגום ויש להם‬ ‫ועבדתם את ה' אלקיכם [שמות כ"ג כ"ה]‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם‬ ‫מובן גם בשטחי חיים אחרים כדרך שנתבטאו המדות‬ ‫ריש הל' תפלה וכן ממ"ש בפ' עקב ולעבדו בכל לבבכם‬ ‫של נצר חסד או ארך אפים; אלא שכוחה של תשובה בא‬ ‫וגו'‪ ,‬ואילו כשבא משה להתפלל אחר מעשה העגל כתוב‬ ‫לכלל ביטוי דוקא על ידי "שם"‪ ,‬שם הוי' שלא ניתן‬ ‫ויעבור ה' על פניו ויקרא ואחז"ל [ר"ה יז‪ ]:‬שהתעטף‬ ‫להתרגם ואינו משות ף לשום ענין אחר בעולם בלתי לה'‬ ‫הקדוש ברוך הוא כש"ץ והראה לו סדר תפלה ולמה לא‬ ‫לבדו‪ .‬ולמדים אנו מכאן כי כחה של תשובה אינו כח בין‬ ‫למדו סדר תפלה בשעת הציווי על התפלה דהיינו בשעת‬ ‫שאר הכחות שהעולם מתנהג על ידיהן‪ ,‬אלא שהיא הוי'‬ ‫אמירת הפסוק של ועבדתם? אלא שהם הם הדברים‪.‬‬ ‫חדשה מעיקרה‪ .‬דאחרי החטא הי' נצרך להוות בריאה‬ ‫מכיון שתפלה זו של משה היתה שייכת לתשובה שהרי‬ ‫חדשה דמהדו"ק של הבריאה אין כחה מגיע אלא עד‬ ‫שעת החטא ושעת החטא שעת הקץ היא להוי' זו‪ .‬והיינו‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫חדשה לכן זקוק הוא לסדר תפלה משלו ולצורה של‬ ‫היא קשורה עם סליחת מעשה עגל‪ ,‬אין לתפלה זו שום‬ ‫קבלת התורה משלו‪ .‬וצום של יום הכפורים הוא‬ ‫שייכות עם ענין תפלה הכללי‪ .‬אלא שחידשו לו למשה‬ ‫השביתה ממעשה האכילה‪ .‬דכשם שמשונה הוא חג‬ ‫סדר תפלה גם בעולם התשובה ונתגלה לו דכשם שיש‬ ‫השבועות משאר המועדים דכו"ע מודי דבעינן לכם‬ ‫תפלה הפועלת בתוך עולמו של שם הוי' הראשון‪ ,‬כמו‬ ‫משום שהוא יום שבו ניתנה תורה; כמו כן משונה הוא‬ ‫כן יש סדר תפלה הפועל גם בתוך עולמו של שם הוי'‬ ‫יום הכפורים משאר המועדים שהוא כולו לה' ומופקע‬ ‫השני‪ .‬וחידוש זה של פעולת התפלה בעולם התשובה‬ ‫הוא לגמרי מה"לכם"‪ .‬דתענית מדרכי התשובה היא‬ ‫הוא כל כך עמוק עד שלא יספיק הציווי על זה‪ .‬חידוש זה‬ ‫משום דתענית היא בניגוד לצרכי הגוף‪ ,‬וצום יום‬ ‫צריך להתגלות דוקא במחזה‪ ,‬וירד ה' בענן מלמד‬ ‫הכפורים הוא משום דאכילה איננה מצרכי הנפש‪[ .‬עי"ש‬ ‫שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ‪ .‬אלמלא מקרא כתוב‬ ‫מש"כ בשם או"ש פ"ד מעבודת יו"כ ה"א דל"ש לעשות קידוש‬ ‫אי אפשר לאומרו‪ .‬אנחנו מתפללים על סיוע בעבודת‬ ‫לחולה ביו"כ גם כשחל בשבת כיון דעיקר קדו' היום בא מחמת‬ ‫התשובה כדרך שאנו מבקשים בתפלה על צרכים אחרים‪.‬‬ ‫השביתה מאכילה]‬ ‫וזה מפני שבנפשנו אינה חיה ההרגשה בהרבותא הגדולה‬ ‫ובזה יתבאר היטב ד' רבינו יונה דעיקר הדגשת בתשובת‬ ‫של תשובה‪ .‬לאמתן של דברים כחה של תשובה היא‬ ‫יוה"כ הוא הטהרה שלא מצינו כן בתשובה הכללית של‬ ‫הרבותא היותר גדולה אחרי הפלא של בריאת שמים‬ ‫שאר השנה‪ ,‬כי יש לו לעולם התשובה מתן תורה וקבלת‬ ‫וארץ‪ .‬ועל כן כשם שאין מקום לתפלה במעשה בראשית‬ ‫תו רה משלו‪ .‬ועבודת היום בעסק התשובה ביוה"כ‪,‬‬ ‫של שמים וארץ כמו כן היה מן הדין שהתמיה של מה‬ ‫מתייחסת היא למתן תורה של אותו היום שבו ניתנו‬ ‫תצעק אלי תחול על ראשו של כל מתפלל בעניני תשובה‪.‬‬ ‫לוחות אחרונות אשר סוף ענינם הוא מתן תורה בצורה‬ ‫אלא שהתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ והראה סדר‬ ‫המיוחדת לעולם התשובה‪ .‬ומכיון דעסק התשובה‬ ‫תפלה מיוחד לעניני תשובה‪ .‬ולכן נמצא במנהג ישראל‬ ‫ביוה"כ אינו עומד לעצמו‪ ,‬אלא שהוא מצטרף למתן‬ ‫של אמירת סליחות גוון מיוחד דומה לתפלות הקבועות‪,‬‬ ‫תורה של עיצומו של יום‪ ,‬לכן יש בו שיעור למטה ואין‬ ‫אשרי‪ ,‬תחנון‪ ,‬תתקבל‪ ,‬המייחד תפלה זו לסליחה לסוג‬ ‫אנו אומרים בו כי גם כל שהוא של תשובה נכנס בכללו‪,‬‬ ‫בפני עצמה ומבדילה משאר התפלות והבקשות בעניני‬ ‫מפני שהמקום אשר בו מצטרפת התשובה לקבלת‬ ‫בני‪ ,‬חיי‪ ,‬ומזוני‪ .‬ומכאן היא הבליטה בעילוי אופי‬ ‫התורה הוא דוקא בהטהרה שבה‪ ,‬ולכן יצאו מן הכלל כל‬ ‫התפלה של ימי התשובה‪ .‬מפני שבימי התשובה יש לנו‬ ‫אותן מדרגות התשובה שאינן אלא בגדר העברת הגעל‬ ‫לכל עניננו גישה של בעלי תשובה‪ ,‬ולקושטא דמילתא‬ ‫ושלא הגיעו למדרגת ליבון‪ .‬כי הגם שלכל תשובה‬ ‫תפלת התשובה נגדרת בגדר מיוחד וממילא יש לה גוון‬ ‫תמצא סליחה מ"מ לא לכל תשובה תמצא טהרה‪ ,‬ולכן‬ ‫וצורה מסוימה משל עצמה‪.‬‬ ‫בשעה שהמבוקש הוא טהרה מן החטא אז התנאי הוא‬ ‫עיקר גדר יו"כ שזה יום מתן תורה מחודשת‬ ‫דוקא "הרב כבסני"‪ ,‬דהיינו שהענין מתחיל דוקא מריבוי‬ ‫הכיבוס‪ ,‬ויש לו שיעור למטה‪ .‬ועיצומו של יום הכפורים‬ ‫עפי"ז ביאר בפחד יצחק גדרו של התענית ביו"כ שאינו‬ ‫שהוא יום סליחה ומחילה‪ ,‬מכל מקום חובת התשובה‬ ‫מדין צומות של תעניות ציבור שהוא מדרכי התשובה‪,‬‬ ‫שבו היא חובת הטהרה דוקא‪ ,‬לפני ה' תטהרו‪ .‬עכ"ד‬ ‫רק גדרו שביתה מצרכי הגוף‪ ,‬וכמדוקדק ברמב"ם‪,‬‬ ‫הפחד יצחק‪.‬‬ ‫וביאור הדברים דעיקר נקודת יו"כ אינו בזה שהוא יום‬ ‫תשובה וסליחה‪ ,‬אלא עיקר גדרו הוא כמבואר במשנה‬ ‫לפ"ז יתבאר לנו היטב למה עיקר עסק משה רבינו בשעת‬ ‫יום חתונתו זה מתן תורה שניתנו לוחות שניות ביום‬ ‫חטא העגל הי' בענין התפלה ולא נזכר כ"כ בתורה ענין‬ ‫הכפורים [תענית ל‪ ]:‬דשתי פעמים למדו ישראל אנכי ה'‬ ‫התשובה של כלל ישראל‪ ,‬דאה"נ דיתכן אם ישראל היו‬ ‫אלקיך בששה בסיון ועשרה בתשרי‪ .‬בין שני זמנים הללו‬ ‫עושים תשובה רגילה הי' להם איזה דרגה של סליחה‪,‬‬ ‫אירע חטא העגל ותשובה של ישראל‪ ,‬וביום גמר‬ ‫אבל מ"מ היו מאבדים לגמרי כל המעלות שהי' להם‬ ‫פעולתה של תשובה זו קבלו לוחות שניות‪ .‬וכמו‬ ‫קודם החטא‪ ,‬ומשה רבינו רצה כעת להוריד המציאות‬ ‫שנתבאר דיש לתפלה שני מקורות‪ ,‬גם קבלת התורה יש‬ ‫החדשה של עולם שלאחר החטא שיוכל להשתוות‬ ‫לה שני מקורות‪ ,‬מפני שקבלת התורה על דרך התשובה‬ ‫למצב דלפני החטא‪ ,‬ושיהי' בזה טהרה וליבון גמור לכל‬ ‫זקוקה היא למקור בפני עצמו‪ .‬וכמו שבששה בסיון‬ ‫מציאותם של כלל ישראל‪ ,‬ושממילא יהי' להם קבלת‬ ‫היתה קבלת התורה בהמצב של קודם שיחטא כמו כן‬ ‫התורה מחודשת‪ ,‬ושישאר לדורות ימים אלו מסוגלים‬ ‫היתה קבלת התורה בעשרה בתשרי על דרך התשובה‪.‬‬ ‫לקבל טהרה גמורה והוויה מחודשת וע"ז הי' צריך‬ ‫והגדרת יום הכפורים אינו בזה שהוא יום התשובה‪ ,‬אלא‬ ‫להתפלל הרבה‪ ,‬ואכן הצליח שיהיו ימי רצון ולהוריד‬ ‫בזה שהוא יום של קבלת התורה על דרך התשובה‪ .‬יום‬ ‫י"ג מדות שמתחיל עם שם הוי"ה מחודשת לאחר‬ ‫חתונתו‪ .‬מפני שעולם התשובה אינו המשך אלא הויה‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫בביאור ענין "קץ" דברים עמוקים בפחד יצחק יו"כ‬ ‫החטא‪ ,‬ובתוכו גם נכלל ממילא האפשרות של ונקה‬ ‫מאמר כ"א‪.‬‬ ‫שהוא תשובה פרטית‪ .‬ומזה זכינו ליום קדוש ונורא דיו"כ‬ ‫שאפשר בכל שנה להתקשר שוב לאותה כח שמשה‬ ‫ביאור מהירות קבלת התשובה בעשי"ת‬ ‫רבינו הוריד‪ ,‬אבל כדי לזכות לאותה כח אנו צריכים‬ ‫והנה כתב הרמב"ם שם ה"ו "אף על פי שהתשובה‬ ‫להמשיך בדרכו של משה רבינו ולהתפלל ע"ז הרבה‪,‬‬ ‫והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה הימים שבין ראש השנה‬ ‫ולכל התחלת ימי הרחמים והסליחות הוא סדר של‬ ‫ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר‬ ‫סליחות בצורה של תפלה אשרי יושבי ביתך וגו' וקדיש‪,‬‬ ‫דרשו ה' בהמצאו‪ ,‬בד"א ביחיד וכו' ומקורו בר"ה יח‪.‬‬ ‫דע"י תפלה אנו מצריכים להוריד שוב אותה קדושה של‬ ‫ושם לא נתבאר להדיא דמיירי בתשובה‪ ,‬דסוגיא דשם‬ ‫ימים אלו‪ .‬עוד א"ש לדבריו למה מיד אחרי שחזר משה‬ ‫מיירי בענין הדרכים לבטל גזר דין‪ ,‬דגזר דין של רבים‬ ‫על תפלתו אמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו'‬ ‫אפשר לבטל כל השנה ושל יחיד דוקא בעשרה ימים של‬ ‫וענין לוחות שניות כיון דעיקר התפלה והתשובה שעשה‬ ‫בין ר"ה ויו"כ ובפשטות מיירי בתפלה‪ ,‬ובש"ס לא מצינו‬ ‫הי' מצורף לקבלת התורה המחודשת בתור בעלי‬ ‫שנקרא עשרת ימי תשובה‪ ,‬רק בירושלמי ר"ה פ"א ה"ג‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ובמדרשים‪[ ,‬לדוגמא תנחומא האזינו ד' ומדרש שוח"ט תהילים‬ ‫ולדבריו יבואר היטב ד' הרמב"ם פ"ב מהלכות תשובה‬ ‫י"ז] ולכ' תשובה ותפלה הם שני אופנים של ביטול‬ ‫ה"ז "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים‬ ‫גזירות‪ ,‬ומנ"ל להשוות תשובה לתפלה‪ ,‬ועוד דבשלמא‬ ‫והוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכך חייבים הכל‬ ‫בתפלה יש שמתקבל ויש שאינו מתקבל וא"כ י"ל‬ ‫לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים" וצ"ע מ"ש‬ ‫דבימים אלו שהם ימי רצון מתקבלות התפלות יותר וזה‬ ‫חובת תשובה דיו"כ מכל השנה‪ ,‬הרי פשיטא דכל השנה‬ ‫לכל דבר‪ ,‬אבל לענין תשובה‪ ,‬ממנ"פ אם עשה כל פרטי‬ ‫כשחוטא יש לו לשוב‪ ,‬ומה נתחדש ביו"כ שהרמב"ם‬ ‫התשובה חרטה ועזיבת החטא וקבלה בלב עם וידוי‪ ,‬הרי‬ ‫קורא לזה "קץ" כאילו שביו"כ הוא סוף זמן תשובה‪,‬‬ ‫גם באמצע שנה מתקבל מיד בביטול מ"ע‪ ,‬ואם זה‬ ‫ורבינו יונה [שער ב' י"ד] כ' דממ"ש לפני ה' תטהרו כ' בזה‬ ‫כריתות או מיתות ב"ד או חילול ה' לא מהני לזה יו"כ‪,‬‬ ‫חובה מיוחדת לעשות תשובה לפני יו"כ‪ ,‬ולד' פחד‬ ‫וכי נימא דדברי הרמב"ם מתייחסים ללאוים גרידא‪,‬‬ ‫יצחק הנ"ל י"ל דבשאר ימות השנה גם בעשה תשובה‬ ‫ובשלמא מש"כ הרמב"ם דיפה יותר א"ש כיון דיש‬ ‫על עבירה אחת קיים מ"ע דתשובה‪ ,‬אבל ביו"כ דהוא‬ ‫מדרגות רבות בתשובה אבל מש"כ הרמב"ם שמתקבלת‬ ‫גדר טהרה‪ ,‬צריך לשוב מכל עבירה‪ ,‬ויתכן דכ"ז שאין לו‬ ‫יותר צ"ב‪[ ,‬ועי' פחד יצחק יו"כ מאמר כ"א שעמד בזה וכתב‬ ‫כפרה על עבירות דב"א לחבירו לא יתכפר על ב"א‬ ‫בזה דברים עמוקים] והי' אפש"ל דכוונת הרמב"ם לענין‬ ‫למקום דכ"ז שיש עליו איזה עבירה ל"ש גדר טהרה‪.‬‬ ‫חלק התפלה שנצרך לכל תשובה וכמ"ש רבינו יונה שער‬ ‫ומה שקורא לזה גדר "קץ" שמעתי מהגרמ"י רייזמן‬ ‫א' העיקר הט"ו‪ ,‬אולם מד' הרמב"ם משמע דקאי גם על‬ ‫שליט"א בשם החת"ס [ל"מ כעת] דכמו דיש זמנים‬ ‫עצם התשובה שמתקבלת יותר וכן לענין התפלה‬ ‫חלוקים לתפלה דמה"ת כל היום‪ ,‬ומדרבנן בדיעבד עד‬ ‫המיוחדת לתשובה ולא כח תפלה כללית‪ ,‬וצ"ע באיזה‬ ‫חצות ולכתחלה עד ד' שעות‪ ,‬ומן המובחר כותיקין ה"נ‬ ‫דבר זה מתבטא‪ ,‬עוד הי' אפש"ל דבשאר השנה צריך‬ ‫לענין מצות תשובה מה"ת בכל עת‪ ,‬אבל רבנן נתנו זמן‬ ‫לעמול הרבה בדרכי התשובה ובימים אלו קל יותר‬ ‫מסויים שעד אז מחוייב לשוב כדי שיתקיים כפרת יו"כ‪,‬‬ ‫לקיים תנאי התשובה כגון עזיבת החטא‪[ ,‬כך משמע‬ ‫ומהר"ם שיק הוסיף דכיון דיש בכח יו"כ לכפר על הכל‬ ‫בכוכבי אור מאמר ה'] אולם לשון הרמב"ם משמע דזה מצד‬ ‫שלא יצטרך גם לחילוקי כפרה כגון ע"י שעיר המשתלח‪,‬‬ ‫הקב"ה שתשובת האדם מתקבלת מהר משמע דבשאר‬ ‫[עי' לקמן בזה] ובזמנינו בכח ונשלמה פרים‪ ,‬כמבואר‬ ‫השנה יתכן שגם אם כבר קיים כל תנאי התשובה עדיין‬ ‫במדרש שהש"ר פרשה ד'‪ 17 ,‬ממילא הוי קץ המחילה‬ ‫לא יתקבל‪ .‬עי"ל ע"פ מה שחידש הצל"ח בדרשותיו‬ ‫שלא יצטרך שלב נוסף למחילה ולכן יש לו לעשות‬ ‫לצום גדלי' דכל תשובה מיראה בעשי"ת יש לו דין‬ ‫תשובה כ די שיוכל הקב"ה לטהר אותו לגמרי‪ .‬וע"ע‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬אלא דצ"ב לפרש כן ברמב"ם דל"ש זה‬ ‫לקבלת התשובה‪ ,‬דלא מצינו דתשובה מיראה קשה יותר‬ ‫שיתקבל רק מצינו דתשובה מהאהבה פועלת יותר כגון‬ ‫להפוך לזכיות‪18 .‬‬ ‫‪ 17‬וז"ל "ד"א כחוט השני שפתותיך‪ ,‬זה לשון של זהורית‪ ,‬ומדברך נאוה‪,‬‬ ‫זה שעיר המשתלח‪ ,‬אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אין לנו‬ ‫לשון זהורית ושעיר המשתלח‪ ,‬אמר להם כחוט השני שפתותיך‪ ,‬רחישת‬ ‫פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית‪ ,‬ר' אבהו אמר עלה (הושע י"ד)‬ ‫‪ 18‬שו"ר שכן דקדק הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל [במשנת ר' אהרן ח"ב עמ'‬ ‫ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח‬ ‫רי"ט] דמוכח ברמב"ם דמעלת עשרה ימים דבין ר"ה ויו"כ אינו לתפלה‬ ‫שפתינו" אלא דצ"ע לפ"ז מה קאמר הרמב"ם דבזמן דליכא שעיר צריך‬ ‫ולקריעת גז"ד בלבד‪ ,‬אלא שגם התשובה מקובלת יותר‪ ,‬והיינו דמלבד‬ ‫תשובה על הכל‪ ,‬וכי מיירי רק באופן שלא אמר סדר עבודת יוהכ"פ‪.‬‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫שהימים הם בחפצא ימי רצון‪ ,‬אז הקב"ה כבר קרוב‬ ‫ביו"כ לא חסר גדר ההתקרבות דתשובה‬ ‫אלינו גם בהיותינו במצב של חטא וכמו שרמזו דאני‬ ‫והי' אפש"ל ע"פ מש"כ בשפתי חיים [מועדים ח"א עמ'‬ ‫לדודי ודודי לי ר"ת אלול‪ ,‬ידידות זו הוא הרצון שבא‬ ‫רמ"ו] ע"פ המבי"ט [בספרו בית אלוקים שער ב' פ"א] אחרי‬ ‫מצד השי"ת שמקרב אותנו אליו וזה אנו זוכים כבר‬ ‫שחקר על גדר תשובה [כנר' שטעון חקירה ולא הי' כ"כ‬ ‫בחודש אלול‪ ,‬וכיון שאנו כבר נמצאים במצב של תכלית‬ ‫פשוט] מצא דגדרו אינו מחיקת החטא כדי להנצל מעונש‬ ‫התשובה שהוא הקירבה‪ ,‬כבר קל מאד לסלק ליכלוך‬ ‫ולזכות ביום הדין‪ ,‬רק עיקר גדרו להתקרב לבוראו‬ ‫החטא ממנו כדי להיות בגדר טהור גמור‪.‬‬ ‫שנתרחק ממנו‪ ,‬וזה רק ע"י שירצה הקב"ה באדם אז‬ ‫ויש לצרף לזה מש"כ בשפתי חיים שם עמ' שט בשם‬ ‫ממילא יתקרב לו‪ ,‬ותשובה שלימה הוא רק שרוצה‬ ‫מהר"ל בביאור דברי רע"ק לדמות טהרת ישראל למקוה‬ ‫להתקרב גם לולא שהי' לו עונש על החטא‪ ,‬ולכן מרצה‬ ‫דמקוה הוא מצד האדם שמנסה להתדבק ולהתדבק‬ ‫את הקב"ה בדברים ולכ"כ "ושבת עד ה"א" "שובה‬ ‫להקב"ה בלי שום חציצה‪ ,‬ולפ"ז יש להוסיף דזריקה‬ ‫ישראל עד ה"א" דהיינו לשוב ממקום שנתרחק‪ ,‬רק כדי‬ ‫היינו שגם כשהאדם נמצא במצב של ריחוק עם חציצה‬ ‫שנוכל להתקרב להקב"ה יש צורך לבקש על מחיקת‬ ‫ואטימה של חטא‪ ,‬מ"מ הקב"ה זורק עליו מים טהורים‬ ‫החטא דהחטא מטמא את נשמתו וטומאה זו חוצצת‬ ‫מרחוק שיוכל להתקרב‪.‬‬ ‫ומרחקתו מהקב"ה‪ ,‬ויסוד זה מבואר בברכת התשובה‬ ‫בשמו"ע‪ ,‬שמתחלה הקדימו חז"ל בקשת השיבנו אבינו‬ ‫והנה עיקר זה שהם ימי רצון וקירבה נפעל ע"י תפלת‬ ‫לתורתך‪ ,‬דה' קרוב אלינו כאב ועיקר הקירבה בא לידי‬ ‫משה רבינו‪ ,‬וא"כ מבואר היטב למה עיקר עסקו של‬ ‫ביטוי בנתינת התורה דעי"ז יש אפשרות להתקרב‬ ‫משה רבינו הי' תפלה‪ ,‬דחפצא של תפלה הוא קרבת ה'‪,‬‬ ‫להקב"ה וקרבינו מלכינו לעבודתך‪ ,‬דעיקר תכלית‬ ‫וע"י תפלתו פעל לדורות עולם שיהיו ימים אלו ימי‬ ‫עבודת ה' הוא קרבת ה'‪ ,‬והחזירנו בתשובה שלימה‬ ‫קירבה בעצם גם כשאדם נמצא במצב של חטא‪ ,‬ולכן גם‬ ‫לפניך פי' החזירנו למצב שהיינו לפניך ובזה נמדדת‬ ‫אנחנו צריכים להיות עסוק בתפלות ותחנונים כדי לחזק‬ ‫שלימות התשובה‪ ,‬אבל כדי שנוכל להתקרב אליו אנו‬ ‫ולהעצים הימים של קירבה בקרבינו ואז ממילא יהי' לנו‬ ‫מבקשים מיד סלח לנו אבינו כי חטאנו וכו' שיסלק את‬ ‫קל מאד לבקש סליחה על העבירות‪ .‬ולכן הכניסו כל‬ ‫החטא שחוצץ‪ ,‬מחל לנו מלכינו כי פשענו היינו הפגיעה‬ ‫סדר ימי הרחמים והסליחות בצורה של תפלה וגם פרטי‬ ‫בהקב"ה‪ ,‬וכיון שהקב"ה יסלק החטא ממילא נתקרב‬ ‫התשובה הכניסו בשמו"ע וצורת הווידוי הוא תוך בקשת‬ ‫להקב"ה‪ .‬ובזה מבואר דברי רבינו יונה שמנה בין עיקרי‬ ‫רחמים שיכפר לנו על החטאים‪ .‬ולפ"ז א"ש הגירסא‬ ‫התשובה התפלה שיחפוץ בו הקב"ה ושירצה בו דזהו‬ ‫במדרש להקדים תפלה לתשובה דיש זמנים שהעיקר‬ ‫עיקר השלמת התשובה‪.‬‬ ‫צריך להיות התפלות וההתקרבות להקב"ה ורק אח"כ‬ ‫חקל התשובה‪.‬‬ ‫ולפ"ז נבין ההבדל בין תשובה דכל השנה ותשובת יו"כ‪,‬‬ ‫דכל השנה לפני התחלת התשובה הוא מרוחק מהקב"ה‬ ‫בעושה תשובה בעשי"ת א"צ ד' חילוקי כפרה‬ ‫ע"י החטא‪ ,‬וא"כ מתחלה יש לו לעשות פעולות לסלק‬ ‫והנה הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל [במשנת ר' אהרן ח"ב עמ' רי"ט‬ ‫את החטא‪ ,‬וזה ע"י חרטה ועזיבת החטא‪ ,‬וקבלה בלב‬ ‫רכ"א] חידש חידוש עצום דמסתבר לו דמה דיש ד'‬ ‫עם ווידוי פה‪ ,‬ורק בהשלמת פרטי הלכות תשובה יש לו‬ ‫חילוקי כפרה [דמ"ע מהני תשובה מיד‪ ,‬ומל"ת רק בצירוף יו"כ‪,‬‬ ‫להתפלל להקב"ה שיקבל תשובתו‪ ,‬ואז יתקרב להקב"ה‪,‬‬ ‫כריתות ומיתות ב"ד רק בצירוף יסורים‪ ,‬וחילול ה' רק בצירוף‬ ‫[או שיוכל להתפלל מעיקרא שיעזור לו ה' שיוכל לקיים‬ ‫מיתה ‪ -‬יומא פו‪ ].‬היינו רק אם עשה תשובה בשאר ימות‬ ‫פרטי דיני התשובה] וכיון שבשעת עסקו בתשובה עדיין‬ ‫השנה דבזה אמרינן דפעמים שזה לא מספיק‪ ,‬אבל אם‬ ‫הוא רחוק מהקב"ה קשה יותר שיתקבל היינו שיחזור‬ ‫עשה תשובה בעשי"ת‪ ,‬מתקבלת תשובתו מיד וכלשון‬ ‫ויתקרב‪ ,‬דהוא בעצמו צריך לפעול הקירבה ע"י תשובתו‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ושוב א"צ דבר נוסף‪[ ,‬אולם עי' ברבינו יונה מובא‬ ‫ותפלתו אח"כ‪ ,‬אבל בימי אלול ועשי"ת ויו"כ כיון‬ ‫בהערה מבואר להדיא לא כן ‪ 19‬ויל"ע בל' הרמב"ם ‪ 20‬ועי' בהערה‬ ‫דנקל יותר לשוב‪ ,‬גם התשובה מקובלת יותר‪ ,‬וביאר כדברינו להלן דכיון‬ ‫דחפצא דתשובה הוא הקירוב אחרי הריחוק‪ ,‬וימים אלו הם ימי‬ ‫‪ 19‬וז"ל "ועל זה שאמרו חז"ל יומא פו‪ .‬כי על כריתות ומיתות בית דין‬ ‫התקרבות לכן התשובה מקובלת יותר‪ .‬וע"ע בדרושי הצל"ח דרוש ז'‬ ‫תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורים ממרקים‪ ,‬יש שאלה‪ :‬והלא כתוב‬ ‫דהטעם דלענין לאוין לא סגי בתשובה ויו"כ משלים‪ ,‬דבעצם בכל לאו‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ל)‪" :‬מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו"? והתשובה בזה‪ ,‬כי מה‬ ‫הי' צריך תשובת המשקל ויסורים‪ ,‬אבל כ"ז בכפרה שבא מצד הדין אבל‬ ‫שנאמר "לפני ה' תטהרו" מצות עשה על התשובה‪ ,‬שנחפש דרכינו‬ ‫כפרה שבא מצד מדת הרחמים א"צ לזה‪ ,‬וכיון שיו"כ מיוחד לי"ג מדות‬ ‫ונחקורה ונשובה אל ה' ביום הכפורים‪ .‬ואף על פי שנתחייבנו על זה‬ ‫של רחמים כמבואר ברש"י ר"ה יז‪ :‬דעיקר כריתת ברית שלא ישוב ריקם‬ ‫בכל עת ‪ -‬החיוב נוסף ביום הכפורים‪ ,‬והטהרה אשר בידינו היא‬ ‫נאמר בהזכרת י"ג מדות בתפלת תעניתם ואין לנו תפלת תענית‬ ‫התשובה ותיקון המעשים‪ ,‬אבל מה שכתוב (שם)‪" :‬כי ביום הזה יכפר‬ ‫דאורייתא רק ביו"כ לכן אז יש כפרה ממדת הרחמים‪ ,‬וא"צ סיגופים‬ ‫עליהם לטהר אתכם" ‪ -‬שהוא אמור על הטהרה‪ ,‬שהשם יתברך מטהר‬ ‫עכ"ד‪ ,‬וצ"ע לפ"ז למה בכריתות ומיתות ב"ד עדיין צריך יסורים‪.‬‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫מד' חילוקי כפרה בפרט על חילול ה'‪ ,‬כגון ע"י לימוד תורה‬ ‫בסוף הקטע] ולהנ"ל יתבאר היטב‪ ,‬דכל מה שצריכים‬ ‫ועשיית חסד כמבואר ברבינו יונה‪ ,‬ואדמו"רי בעלז דיברו הרבה‬ ‫חילוקי כפרה נובע מעוצם הריחוק שנגרם ע"י החטא‪,‬‬ ‫מזה שעיקר הדין על חילול ה' וצריך עצות לזה ואמרו ע"פ‬ ‫וכגודל הריחוק צריך להטריח יותר לסלק החטא ולחזור‬ ‫הפסוקים אשרי הגבר אשר תיסרנו קה ומתורתך תלמדינו ונא' זאת‬ ‫התורה אדם כי ימות וגו' הרי דעמל התורה כיסורים ומיתה‪ ,‬עוד‬ ‫ולהתקרב‪ ,‬אבל אם הקב"ה נמצא על ידו בלא"ה‪ ,‬כבר‬ ‫אמרו דמבואר ע"פ הרמב"ם הנ"ל דשעיר המשתלח א"צ ד'‬ ‫אין כאן מצב של ריחוק וא"כ סגי לכאו"א במעשה‬ ‫חילוקי כפרה ואיתא בספרי ומדרש ר"פ האזינו מה שעירים‬ ‫התפלה והתשובה גרידא‪ .‬והוסיף מו"ח הג"ר אליהו‬ ‫מכפרים על חטאות כך דברי תורה מכפרים על חטאות‪ ,‬וא"כ ע"י‬ ‫אליעזר קויפמן שליט"א דלכ' כ"ה בשעיר המשתלח‬ ‫לימוד תורה הו"ל כשעיר המשתלח שא"צ חילוקי כפרה‪ ,‬ולר'‬ ‫שמכפר לרבי על כל העבירות בלא תשובה ולרבנן עם‬ ‫אהרן יש לנו עצה קלה לעשות תשובה בעשי"ת‪ ,‬וכבר יש לנו‬ ‫תשובה וא"צ לד' חילוקי כפרה ולד' ריטב"א [שבועות יג‪.‬‬ ‫חידוש כעי"ז בד' המנ"ח סוף מצוה שס"ד וחיד"א במדבר קדמות‬ ‫ח' אות י"ח‪ ,‬וחרדים מצות התשובה פ"ג בשם הרמ"ה‪ ,‬ופי' ריא"ף‬ ‫ד"ה ורבי] כל שי' רבי דיו"כ א"צ תשובה הוא עם שעיר‬ ‫על עין יעקב יומא פו‪ :‬וכלי חמדה פ' נשא סק"א והובא במטה‬ ‫המשתלח אבל בלי שעיר מודה לד' חילוקי כפרה‪ ,‬וגם‬ ‫אפרים סי' תר"ג אלף המגן סק"ז שבכל תשובה מאהבה א"צ ד'‬ ‫לשי' המנ"ח שס"ד סקכ"ז דנקט בפשיטות דרבי ורבנן‬ ‫חילוקי כפרה‪ ,‬וכתב ע"ז הבני יששכר [מאמרי חודש תשרי מאמר ד ‪-‬‬ ‫פליגי על רי"ש דיש ד' חילוקי כפרה‪ ,‬מ"מ לרמב"ם פ"א‬ ‫גדולה תשובה דרוש יד] שחיד"א כתב כן בשם גדולי הקדמונים אבל‬ ‫מתשובה ה"ד דפסק כרי"ש דיש ד' חילוקי כפרה ומ"מ‬ ‫לא נודע לי מקומו איה‪ ,‬וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו‪,‬‬ ‫פסק שם בה"ב דשעיר המשתלח מכפר על עשה ול"ת‬ ‫"אבל כיון שפסק כן רב מובהק בדורו בבית דין של מטה‪ ,‬פוסקין‬ ‫כן להלכה בבית דין של מעלה‪ ",‬ולד' הצל"ח שהבאנו לעיל כל‬ ‫בלי תשובה ושאר עבירות עם תשובה‪ ,‬ומשמע דסגי בזה‬ ‫תשובה בעשי"ת דינו כתשובה מאהבה וא"כ גם לפ"ז יוצא‬ ‫לחוד וא"צ דבר נוסף‪ ,‬ובכה"ג לא נאמר ד' חילוקי‬ ‫דבעשי"ת א"צ ד' חילוקי כפרה עוד יסוד כ' בני יששכר שם בשם‬ ‫כפרה‪ ,‬וזה גופא תועלת השעיר יותר מעצם כפרת יו"כ‬ ‫החיד"א בכמה מקומות בשם להרב עיר בנימים דבלומד תורה‬ ‫בזמן המקדש‪ 21 ,‬א"כ בוודאי אפשר להבין כן גם בכל‬ ‫לשמה א"צ ד' חילוקי כפרה וכ' ע"ז הבני יששכר "צ"ע בזה‬ ‫יו"כ בזמנינו אם יעשה תשובה בו ביום שיתכפר בזה‬ ‫ממעשה דדוד‪ ,‬וגם צריך עיון מסוגיית הש"ס‪ ,‬אבל כיון שפסק כן‬ ‫לחוד וצ"ע‪[ 22 .‬והרבה חיפשו עצות בימי הרחמים איך להפטר‬ ‫הרב הגדול הנ"ל בודאי היה לו ראיות וקיי"ל כוותיה בבית דין של‬ ‫מעלה"‪ .‬וגם ר' אהרן קוטלר הי' רב מובהק בדורו וא"כ נקווה‬ ‫שפוסקים כן בב"ד של מעלה‪ ,‬ועי' משך חכמה סו"פ וילך‬ ‫אותנו מן העון ומכפר עלינו כפרה שלמה ביום הכפורים בלא יסורים‪ ,‬זה‬ ‫נאמר על מצות לא תעשה‪ ,‬אבל על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום‬ ‫בהפטרה דשובה ישראל שמחדש שבשעת נעילה שהקב"ה דן‬ ‫הכפורים תולים ויסורים ממרקים‪.‬‬ ‫יחידי אפשר לפעול כפרה על חילול ה'‪ ,‬וע"ע ט"ז בהקדמה לסי'‬ ‫‪ 20‬רמב"ם פ"א ה"ד "אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה‬ ‫רמ"ב דכל השומר שבת ועשה תשובה מוחלין לו על כל עוונותיו‬ ‫והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר‬ ‫וא"צ לחילוקי כפרה וכ' בספה"ק [עי' באר מים חקת י"ט י"א ד"ה‬ ‫לו כפרה גמורה עד שימות" מיירי שעשה תשובה באמצע השנה‪ ,‬מאידך‬ ‫והשני] הטעם לפי שאור השבת גדול כ"כ שאין שם אחיזת‬ ‫כ' שעדיין עומד בתשובתו‪ ,‬וכי צריך להתחיל מעשה התשובה דוקא‬ ‫בעשי"ת‪.‬‬ ‫החיצונים כלל ועי' שפ"א תצוה תרס"א‪ ,‬ועי' פלא יועץ ערך סגולה‬ ‫‪ 21‬כ"ה פשטות ד' הרמב"ם דבה"ב כ' דשעיר המשתלח מכפר על קלות‬ ‫שרשם כל הדברים שסגולתם להתכפר מכל העוונות ויל"ע בגדר‬ ‫בלי תשובה ועל חמורות עם תשובה ובה"ג כ' דכ"ז בזמן המקדש אבל‬ ‫דברים אלו האם הכוונה שא"צ חילוקי כפרה‪ ,‬ועי' בהקדמה לספר‬ ‫בזמה"ז אין שם אלא תשובה ובה"ד כ' דאע"פ שהתשובה מכפרת על‬ ‫דרך פיקודיך דמש"א חז"ל תשובה תולה עד יו"כ א"צ לחכות‬ ‫הכל ועצמו של יו"כ מכפר יש עבירות שאינן מתכפרים רק בדבר נוסף‪,‬‬ ‫ליו"כ בפועל רק אפשר להתקשר לקדושת יו"כ כל השנה וכן בחי'‬ ‫ומשמע דזה הגבלה לתשובה בזמן הזה וכן מפורש בפיה"מ סוף יומא‬ ‫שמביא החילוקי כפרה וע"ז כ' דכ"ז רק באין שעיר המשתלח אבל‬ ‫יסורים ומיתה אפשר לצאת באופנים אחרים עי"ש הרבה דברי‬ ‫בשעיר המשתלח "כבר ידעת" שזה מכפר על הכל כמבואר ריש‬ ‫חיזוק]‬ ‫שבועות‪ .‬אולם דעת הגבו"א יומא פה‪ :‬ד"ה ולכ' ס"ל בד' הרמב"ם‬ ‫דתמיד שעיר מיקל חד דרגא וא"כ חילול ה' בעי עכ"פ יסורים‪,‬‬ ‫ומהרלב"ח בספרו תוס' יוה"כ [יומא פו‪ .‬ד"ה עבר] דקדק ממש"כ‬ ‫תלו בגדרי חילוקי כפרה שהי' רי"ש דורש אלא בתשובה בלבד ומצד‬ ‫הרמב"ם בה"ד ולעולם אי"מ לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורים‬ ‫התקרבות הבורא בימים אלו" וביאר ידידי הנ"ל דאין כוונתו לפטור‬ ‫וכו' בא לרבות דגם בזמן שביהמ"ק קיים דאיכא שעיר אין מתכפר לו‬ ‫מחילוקי כפרה‪ ,‬רק כוונתו על חלק התשובה שעליו לעשות‪ ,‬דס"ד דמי‬ ‫כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין‪ .‬ומש"כ הרמב"ם בה"ב דשעיר‬ ‫שעבר עבירה חמורה קשה יותר שיתקבל חלק תשובתו‪ ,‬קמ"ל דלפחות‬ ‫מכפר על הכל עם תשובה י"ל דזה כפרה קלישא אבל אינו כפרה גמורה‪.‬‬ ‫חלק התשובה יתקבל מיד ויהי' מרוצה למקום‪ ,‬דזהו חפצא של תשובה‬ ‫ומביא ראיה דהא יליף דיסורין ממרקין מדכתיב ופקדתי בשבט פשעם‬ ‫להתקרב למקום וזהו מעלת ימים אלו‪ ,‬אף דעדיין צריך תהליך כפרה‬ ‫ובנגעים עונם‪ ,‬דאיירי בשלמה המלך שהביא עליו יסורין לכפר לו מה‬ ‫נוספת לסלק החטא לגמרי‪ ,‬וכן מש"כ שם דע"י עשי"ת הימים עצמם‬ ‫שחטא‪ ,‬והלא בזמן שלמה היו מקריבין שעיר אלא ודאי שצריך גם‬ ‫מתוקנים‪ ,‬שימיו שהיו פגומים ע"י החטא‪ ,‬זה יכול להיות ע"י תשובה‬ ‫יסורים‪ .‬אולם הגריש"א זצ"ל בהערות ליומא שם דחה דהא דאמר על‬ ‫בעצמו‪ ,‬ומ"מ יצטרך זיכוך נוסף לסלק החטא לגמרי‪ ,‬וכ"ה פשטות‬ ‫שלמה ופקדתי בשבט פשעם לא היה אלא לעוררו אל התשובה‪.‬‬ ‫הגמ' שבועות יג‪ :‬לענין שעיר המשתלח כשפריך ה"ד אי דעשה תשובה‬ ‫‪ 22‬הנה הבנה זו בד' ר' אהרן קוטלר זצ"ל שמעתי ממו"ר הגרמ"י רייזמן‬ ‫הרי בעבר על מ"ע מתכפר מיד וכו' הרי דמדמי ענין חילוקי כפרה גם‬ ‫שליט"א בשיעוריו לרמב"ם הל' תשובה ואמר ע"ז שמצוה לפרסם‪,‬‬ ‫במביא שעיר המשתלח‪ ,‬וכן י"ל בד' הרמב"ם דשעיר המשתלח על עשה‬ ‫אולם ידידי הג"ר אברהם משה נוסבוים שליט"א העיר דלמדקדק בלשון‬ ‫ול"ת מועיל במקום חלק התשובה‪ ,‬ועל שאר עבירות עם תשובה מועיל‬ ‫ר' אהרן יראה שאין כוונתו כן ונביא תו"ד ר' אהרן‪ :‬אחרי שדקדק מד'‬ ‫בתורת יוכ"פ ועדיין צריך יסורים ומיתה‪ .‬וכן כל מי שעושה תשובה‬ ‫הרמב"ם דהתשובה בימים אלו מקובלת יותר [הבאנו דבריו לעיל] כ'‬ ‫מאהבה יתכן שיתהפכו לזכיות אף שעדיין צריך כפרה נוספת‪ ,‬וכן‬ ‫דידוע כי כל יום מעשי"ת מתקן אותו יום של ימות השבוע וחוזרים‬ ‫ישראל שחטאו בעגל ועשו תשובה ונמחל להם ומ"מ נאמר עליהם‬ ‫הימים שכבר נאבדו ונתקלקלו‪ ,‬ובימים אלו התשובה מתקבלת באופן‬ ‫וביום פקדי ופקדתי וכמ"ש לקמן בשם שפ"א לענין חטא העגל‪.‬‬ ‫אחר לגמרי דתשובה הוא קירוב אחרי ריחוק וכיון שיש כבר קירבה‬ ‫ממילא התשובה מתקבלת יותר וע"ז הוא מסיים "ומסתבר מאד שאי"ז‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫והנה ז"פ דלא יתכן להחמיר ביו"כ יותר משבת מטעם‬ ‫עכ"פ המבואר מדברינו דכל מה שאנו זוכים בימי‬ ‫הנ"ל כיון דגדר האיסור הוא "מלאכה" וכל מה שאיננו‬ ‫הרחמים והסליחות‪ ,‬נובע ממש"כ בפסוקים בפרשת עקב‬ ‫אסור בשבת לא מוגדר כמלאכה‪ ,‬אולם עדיין יש‬ ‫שמשה רבינו מעיד על עצמו שהתנפל לפני ה' מ' יום ומ'‬ ‫להסתפק להיפך דכיון דטעם איסור מלאכה דיו"כ אינו‬ ‫לילה והתפלל עלינו בלי שיעור וגבול וכד' הרמב"ן‪ ,‬ועד‬ ‫כשבת וגם חזינן דהעונש לא חמיר כ"כ דשבת בסקילה‬ ‫כמה יש לנו להכיר טובה למשה רבינו על כך‪ .‬ומבואר‬ ‫ויו"כ בכרת‪ ,‬אולי לא החמירה התורה כ"כ באיסורו וכל‬ ‫דתפלות אלו הכתובים כאן וענין התפלה הכללית‬ ‫מה שלא נכלל בשם מלאכה וצריך עוד מקורות לאסור‬ ‫הנרמזת במש"כ ולעבדו בכל לבבכם וגו' ל"ש זל"ז‬ ‫בשבת לא נאסר ביו"כ‪ ,‬או דילמא כיון דיו"כ נקרא שבת‬ ‫דמש"כ הוא דין תפלה כללית של כל יום‪ ,‬אבל מש"כ‬ ‫שבתון כמו שבת שנא' "וביום השביעי יהי' לכם קודש‬ ‫כאן הוא התפלה המיוחדת של עולם התשובה דימי‬ ‫שבת שבתון לה'" [שמות ל"ה ב'] איסור מלאכה שבו‬ ‫אלול ותשרי‪.‬‬ ‫מוגדר כמו שבת וכל מה שאסור בשבת אסור ביו"כ‪ .‬ויש‬ ‫בזה כמה נפק"מ לדינא שיבואר לקמן‪.‬‬ ‫האם איסור מלאכה דיו"כ דומה לשבת‬ ‫ובאמת לשון המשנה מגילה ז‪ :‬אין בין יו"כ לשבת [היינו‬ ‫הנה מצינו הבדל באיסור מלאכה דיו"כ משאר ימים‬ ‫בענין איסור מלאכה דבלא"ה יש ה' עינויים ‪ -‬מאירי שם] אלא‬ ‫טובים‪ ,‬דבשאר ימים טובים כתוב הלשון כל מלאכת‬ ‫עבודה לא תעשו‪ ,‬והאריך הרמב"ן בפ' אמור [ויקרא כ"ג ז']‬ ‫שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת מ' שאין שום נפק"מ‬ ‫אחרת‪[ .‬וכבר העיר ממשנה זו בטו"א שם ד"ה אין בין ובשאג"א‬ ‫לפרש דכוונת הפסוק דכל שאינו לצורך אוכל נפש אסור‬ ‫סי' ע' דיקשה לרפרם להלן ובחי' חת"ס הנדפס בחי' חת"ס החדש‬ ‫אבל מלאכת או"נ מותר‪ ,‬עוד מבואר דזה רק לאו‪ ,‬אבל‬ ‫ליומא סו‪ :‬דחה ד' שאג"א ותי' באופ"א ועי' תשו' הנו"ב לתלמידו‬ ‫לענין יו"כ כתוב [שם פסוק כ"ח] וכל מלאכה לא תעשו‬ ‫בעל תשובה מאהבה ח"א סי' כ"א ועי' ישורון א' עמ' ל"ט במאמר‬ ‫בעצם היום הזה‪ ,‬שלל בזה כל מלאכה וכמו בשבת‪,‬‬ ‫מהרי"ל דיסקין ליישב קו' זו]‬ ‫וביאר הפסוק הטעם בזה "כי יום כיפורים הוא לכפר‬ ‫עליכם לפני ה"א" וממשיך "כי כל הנפש אשר לא תעונה‬ ‫והנה מצינו עיקר נדון זה בש"ס ובראשונים ובאחרונים‬ ‫וגו' וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה‬ ‫ונבארם בקיצור אחד לאחד בעז"ה‪.‬‬ ‫והאבדתי את הנפש ההיא בקרב עמה והוסיף עוד לאו‬ ‫איסור הוצאה ביו"כ‬ ‫כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם בכל‬ ‫מושבותיכם [אפי' בחו"ל כשליכא כפרה בביהמ"ק‪ -‬ספורנו]‬ ‫בש"ס מצינו הנדון לענין איסור הוצאה‪ ,‬ביומא סו‪:‬‬ ‫והוסיף עשה שבת שבתון הוא לכם וגו'‪.‬‬ ‫וכריתות יד‪ .‬ונוסח הגמ' הוא אי יש עירוב והוצאה ליו"כ‪,‬‬ ‫ול' עירוב צ"ב ורש"י יומא וכריתות שם פי' דקאי על‬ ‫ופי' הספורנו כי ראוי ביום הזה לפנות משאר עסקים‬ ‫הדין דרבנן דעירובי חצירות ‪ 23‬וצ"ב דזה כבר דין‬ ‫לתת לב להשיג מחילה וכפרה על היפך הן ביום צומכם‬ ‫דממילא דאם יש איסור הוצאה ממילא יש צורך לעירוב‬ ‫תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו [ישעי' נ"ח ג'] ובהיות‬ ‫ומה הענין להזכיר כאן עירוב וכ"ה הגבורות ארי ביומא‬ ‫שרוב מי שיחטא בענין העינוי יעשה זה לתיאבון בלבד‬ ‫שם‪ ,‬ותוס' כריתות ד"ה עירוב פי' דעירוב והוצאה הוא‬ ‫ורוב מי שיחטא בעשות מלאכה חוטא להכעיס ענש כרת‬ ‫דבר אחד היינו שנתערבה ההוצאה עם שאר המלאכות‬ ‫על הבלתי מתענה וענש אבדן נפש על עשיית מלאכה‪.‬‬ ‫דשבת לאיסור ולא נתערבה עם שאר מלאכות דיו"כ‬ ‫וכ"כ בס' החינוך מצוה שי"ז דטעם מצות השביתה‬ ‫וצ"ב מה רצה להוסיף בזה וכן דהול"ל עירוב הוצאה‬ ‫ממלאכה הוא כדי שלא נהי' טרודים בשום דבר ונשים‬ ‫ולא עירוב והוצאה‪ ,‬ורבינו אליקים ביומא פי' דעירוב‬ ‫כל מחשבותינו וכל כוונתינו לבקש מחילה וסליחה מאת‬ ‫קאי על דין עירוב תחומין‪.‬‬ ‫אדון הכל ביום זה‪[ .‬ולעיל במצוה שט"ו בלאו דלא תעשה‬ ‫מלאכה כ' דכבר ביאר למעלה ענין האיסור במצות השביתה‬ ‫והנה לא נתפרש בגמ' שורש השאלה‪ ,‬וריטב"א ותו'‬ ‫וכוונתו הוא למש"כ אצלינו לקמן במצוה שי"ז אלא שבדפוסים‬ ‫הרא"ש ביומא שם פי' דכיון דהוצאה אינה מלאכה‬ ‫הראשונים נסדרו בתחלה כל מ"ע שבפרשה ואח"כ הלאוין‬ ‫גמורה רק שנלמד ממש"כ ויכלא העם להביא [שמות ל"ו‬ ‫וכמ"ש בהג' מנ"ח החדש במצוה קי"ח]‬ ‫ו'] או ממש"כ אל יצא איש ממקומו [שם ט"ז כ"ט]‬ ‫נמצא דיסוד חומר איסור מלאכה נובע מזה שצריך‬ ‫ודרשינן אל יוציא א"כ לא נכלל בסתם מלאכה ואולי‬ ‫להיות עסוק ביום זה להשיג מחילה וכפרה ולכן אסרה‬ ‫ביו"כ לא נאסר‪[ .‬ובתוס' ישנים יומא שם פי' הטעם דהוצאה‬ ‫התורה כל מלאכה אפי' אוכל נפש‪ ,‬ומה שהחמיר לענוש‬ ‫‪ 23‬ולפ"ז בדרך צחות יש להעמיד השאלה האם נכון ללמוד מס' שבת‬ ‫כרת כיון דרוב מי שיחטא בו יהי' להכעיס‪.‬‬ ‫[דמתחיל עם איסור הוצאה וחלקים רבים בהמשך המס' הוא במלאכת‬ ‫הוצאה] וגם מס' עירובין שכולה השלמה להוצאה כהכנה ליו"כ או‬ ‫דיו"כ ל"ש למס' אלו כלל‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫רפרם זאת אומרת דאין איסור הוצאה ביו"כ דאי הי'‬ ‫מלאכה גרועה כמ"ש תוס' ריש שבת] ומו"ז הג"ר בנציון זצ"ל‬ ‫איסור הוצאה א"כ בכל יו"כ נוגע שאלה זו‪ ,‬ומ' סתימת‬ ‫בספרו ילקוט שיעורים שבת סי' ט' הביא ממשאת משה‬ ‫הגמ' דקי"ל כרפרם‪ ,‬אולם כבר העירו שם בתוס' ד"ה‬ ‫סי' י"ב שתלה המחלוקת אי הוצאה מקרי מלאכה‬ ‫אמר דבכריתות יד‪ .‬יש המשך לגמ' זו דדחו הראי' דאולי‬ ‫בגירסת הגמ' ריש הזורק צו‪ :‬אי הוצאה דנלמד מויכלא‬ ‫שאני שעיר המשתלח ביו"כ דהכשירו בכך‪[ ,‬דומיא‬ ‫העם להביא נלמד מגז"ש דיו"כ דאיירי בשבת ממילא‬ ‫דתמידין שקריבין בשבת‪ -‬רש"י] ומסיק אלא רפרם ברותא‬ ‫נדע דאסור ולא דהו"ל שם מלאכה‪ ,‬או כגי' ר"ח המובא‬ ‫הוא ויש גורסין בדותא הוא הרי דדחה הש"ס דברי‬ ‫בתו' שם בד"ה וממאי דאיירי בחול דרחמנא קריי'‬ ‫רפרם‪ .‬אלא דצ"ע דלא נתפרש ד"ז במקומו ביומא‪ ,‬וכ'‬ ‫מלאכה שנא' אל יעשו עוד מלאכה בבוקר בבוקר‪[ ,‬ומו"ז‬ ‫התוס' בכריתות שם ד"ה אלא דרגילות הוא דדברי תורה‬ ‫פקפק עליו ופי' באופ"א הבאתי דבריו לקמן בענין מלאכת‬ ‫עניים במקומם ועשירים במקום אחר‪ .‬ולפ"ז יש לנו‬ ‫מחשבת] ובשאג"א סי' ע' כ' להסביר ע"פ גמ' בביצה יב‪.‬‬ ‫לפסוק דלא כרפרם וכך פסק הרמב"ם פ"ח דעירובין‬ ‫דלד' רבה נחלקו ב"ש וב"ה אם יש איסור הוצאה ביו"ט‬ ‫ה"ד‪ ,‬ובשו"ע סי' תט"ז ס"ד וכ"פ הרי"ף ביצה יב‪[ .‬והובא‬ ‫והצד להתיר מדהזהיר ירמיה לא תוציאו משא מבתיכם‬ ‫ברא"ש שם סי' י"ט] בלי להזכיר דברי רפרם רק הוכחתו‬ ‫ביום השבת [ירמיה י"ז כ"א‪-‬כ"ב] ויש לדייק דוקא שבת‬ ‫ממה דאמרי' בעירובין ל‪ :‬מערבין לגדול ביו"כ הרי‬ ‫דחמיר דבסקילה ולא יו"ט וא"כ ה"נ יש לדייק דוקא‬ ‫דבעי' עירוב‪ ,‬אלא שרבים תמהו עליו [ב"י או"ח סי' תרי"א‬ ‫שבת ולא יו"כ דהוא רק בכרת וא"כ אי נסבור כרבה יהי'‬ ‫מהרש"ל ביצה פ"א סי' ל"ה ובפי' רא"ם על הסמ"ג בשם רבינו‬ ‫בזה מח' תנאים וא"כ כ"מ שתמצא דיש איסור הוצאה‬ ‫ישעי' נודע ביהודה בשו"ת תשובה מאהבה סי' כ"א] דהתם‬ ‫תוכל ליישב דאתיא כשי' ב"ש‪ .‬ולפ"ז למסקנא לד' רב‬ ‫בתחומין איירי דאסור גם ביו"ט‪ ,‬ותי' שאג"א סי' ע'‬ ‫יוסף דלכו"ע יש איסור הוצאה ביו"ט א"כ פשיטא דגם‬ ‫דשורש הנדון בהוצאה תלוי גם בתחומין לד' הרי"ף‬ ‫ביו"כ יש איסור הוצאה ומזה התפלא טובא על ראשונים‬ ‫בעצמו דס"ל י"ב מיל דתחומין דאורייתא וגם זה נלמד‬ ‫ואחרונים שנתחבטו איך לפסוק בזה להלכה כשיש לנו‬ ‫ממש"כ אל יצא איש ממקומו כמבואר עירובין יז‪ :‬ואם‬ ‫סוגיא ערוכה בביצה‪.‬‬ ‫מצאנו איסור תחומין בהכרח דיש גם איסור הוצאה‪ ,‬וגם‬ ‫הוכחתו של רפרם ‪24‬‬ ‫ביו"ט בעצם יש איסור הוצאה רק דהותר מצד מתוך‪,‬‬ ‫כמבואר בביצה שם עי"ש שפלפל לתרץ הסתירא בין‬ ‫והנה בגמ' יומא שם הביא רפרם הוכחה לנדון זה ממה‬ ‫גמ' יומא וגמ' כריתות ע"פ סברא זו‪[ .‬וכבר הבאנו דד'‬ ‫שדרשו להכין איש עתי לשעיר המשתלח עיתי אפי'‬ ‫רבינו אליקים ביומא דמש"כ עירוב הכוונה לתחומין]‬ ‫בשבת לומר שדוחה את השבת וביאר רב ששת דנפק"מ‬ ‫אולם ברש"י יבמות לד‪ .‬ד"ה אם נקט בפשיטות כד'‬ ‫בשעיר חולה שצריך לישא אותו על כתיפו‪ 25 ,‬ואמר‬ ‫רפרם דליכא איסור הוצאה ביו"כ [וכ"ה ברש"י שבת קב‪.‬‬ ‫ד"ה אף] וכ' הרשב"א והרמב"ן שם ובביאור הגר"א סי'‬ ‫‪ 24‬החת"ס יש לו דרשות לשבת שובה "בסוגיא דרפרם" ועסק בסוגיא‬ ‫דכריתות ויומא בימים אלו כמבואר בדרשתו ובחידושיו הנדפסים בחי'‬ ‫תט"ז ס"ד דרש"י סבר דשאלת הגמ' בכריתות הוא‬ ‫חת"ס החדש דמכון חת"ס עמ"ס יומא סו‪ :‬ובדרשות חת"ס כ"ח ג'‬ ‫דחייה בעלמא אבל העיקר כגמ' יומא דכנר' לא ניח"ל‬ ‫ויובאו קצת מדבריו בתוך דברינו וע"ש בדרשות איך שפי' הא דיש‬ ‫לומר בזה ד"ת עניים במקומם וכדהק' השאג"א סי' ע'‬ ‫אוכל אכילה אחת וחייב חמש חטאות דכריתות יג‪ :‬באופן שנוגע לכפרת‬ ‫יו"כ‪.‬‬ ‫"ומי יתן שהיו מראין לנו רבותינו אפי' מקום אחד שהגמ'‬ ‫‪ 25‬ועי"ש ריטב"א דנקט דעזרה הוא רשה"ר גם לענין שבת ולכן כ' דצ"ל‬ ‫מייתי דברי איזה אמורא במקום אחד בסתם ובמקום‬ ‫דהכוונה העברת ד"א ברשות הרבים דהוא תולדה דהוצאה‪ ,‬אבל מרש"י‬ ‫פסחים סה‪ :‬ד"ה הרכבתו ורא"ש תמיד פ"ה מ"ה מבואר דעזרה הוא רק‬ ‫אחר מייתי לי' ודחי לי' בשתי ידים כהך דהכא ולא עוד‬ ‫רשה"ר לענין טומאה‪ ,‬ומה דלא אמרינן מצד איסור תחומין כ' רש"י‬ ‫אלא שבמקומן לא מדחי לי'"‪ 26 ,‬ומרן החת"ס [בדרשתו‬ ‫כיון דתחומין דרבנן ולד' הרמב"ם פכ"ז משבת ה"א דתחומין די"ב מיל‬ ‫לשבת שובה תקס"ט נדפס בחי' יומא סו‪ :‬ושם מה שנדפס מכת"י]‬ ‫דאורייתא תי' בנו"ב תניינא או"ח מ"ו דברייתא זו אתיא כר' יהודה‬ ‫דמירושלים לצוק הי' רק עשרה מילין ובשו"ת דובב מישרים ח"ג סי' צ'‬ ‫כתב דהאי סברא דהכשירו בכך קשה להמציא דהרי‬ ‫תי' ע"פ מנ"ח מצוה כ"ד וכ"ה דעת רמב"ן עירובין יז‪ .‬דגם לענין תחומין‬ ‫רפרם לא ס"ל כך רק הש"ס נדחק כן שלא נוכיח דליכא‬ ‫י"ב מיל מהני עירוב וא"כ הי' אפשר לתקן ע"י עירוב‪ ,‬ויל"ע דגם‬ ‫באיסור הוצאה יוכל לעשות בהיתר כגון להוליך השעיר בתוך עגלה או‬ ‫כסא גלגלים שאגוד במקום פטור למעלה מעשרה טפחים ומבואר‬ ‫בשבת ח‪ .‬בסוגיא דכוורת דבכה"ג ליכא איסור דאורייתא עי' מג"א ס'‬ ‫עגלה לא נחשב שנשלח ביד איש עתי שצריך בידו דוקא‪ .‬גם יל"ע אם‬ ‫רס"ו סס"ק ז' שכתב כן בהדיא שאם העגלה גבוה יותר מי' אינו חייב על‬ ‫אפשר לשלוח ע"י שנים ויהי' בגדר שנים שעשו או ביד איש אחד דוקא‪,‬‬ ‫הוצאתו [ ומש"כ בתחילת דבריו דיש חיוב אפילו גבוה י' ורחב ד' היינו‬ ‫וכן אם ירכיבנו שלא כדרך‪ ,‬אי נחשב שנשלח ביד איש עתי‪ .‬עוד י"ל‬ ‫עבור החפצים המונחים בתוכה דאינם בעצמם גבוהים י'‪ ,‬נמצא שהוציא‬ ‫דבאמת יש אופנים שלא יהי' הוצאה דאורייתא כגון שיעמידו באמצע‬ ‫החפצים‪ ,‬אע"פ שלא עשה הוצאה להעגלה שהוציא] ובשו"ת מחזה‬ ‫הדרך ע"ג כרמלית או מקום פטור‪ ,‬ומ"מ התירה תורה בשופי בלי דוחק‪.‬‬ ‫אליהו ח"א סי' מ' צירף פטור זה להתיר להוליך זקן בכסא גלגלים ע"י‬ ‫‪ 26‬והא דהביאו התוס' דד"ת עניים במקומם וכו' מקורו מירושלמי פ"ג‬ ‫גוי דהוי שבות דשבות לצורך מצוה‪[ ,‬אולם בשו"ת תשובות והנהגות‬ ‫דר"ה והתם מיירי במה שמפורש בירמי' שהקב"ה צוה במצרים על‬ ‫ח"ד פ"ח פקפק דהחלק ביוצא הוא רק הידית של הכסא ול"ה חלק מן‬ ‫שילוח עבדים ובפ' וארא רק נרמז במש"כ ויצום וגו'‪ .‬אבל לא מצינו‬ ‫החפץ רק דבר נוסף ובכה"ג לא נאמר דין אגוד‪ ,‬ויל"ע אי נקודה זו תליא‬ ‫שישתמשו בזה לענין דחיית מימרא דאמורא‪.‬‬ ‫במח' אביי ורבא בסוגיא דכוורת שם בקרומיות של קנה‪ ].‬ואולי ע"י‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫דלא כרפרם דא"כ אכתי קדושת יו"כ קלה משבת ודחה‬ ‫איסור הוצאה ולפ"ז ביש לנו ראי' מצד אחר דליכא‬ ‫דגם לרפרם מדרבנן גזרו על הוצאה וצריך עירוב עי"ש‬ ‫איסור הוצאה לא נימא סברא זו כלל עי"ש באריכות‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫בכמה אופנים איך ליישב במה נחלקו הסוגיות‪ ,‬ורעק"א‬ ‫בגליון הש"ס כריתות שם ציין לד' רש"י בסוטה מא‪ .‬ד"ה‬ ‫עוד מבואר שם בגמ' דיו"כ שחל בשבת אסור בקניבת‬ ‫מכאן שהביא שני הצדדים‪ ,‬וע"ע בקובץ הערות סי' י"א‬ ‫ירק וביו"כ לבד התירו‪ ,‬וד' רש"י שם דאיסור קניבת ירק‬ ‫אות ח' דנחלקו גמ' יומא וכריתות בדין הואיל ואשתרי‬ ‫מדאורייתא ממש"כ "שבתון" והק' בתוד"ה אלא דא"כ‬ ‫אשתרי עי"ש‪ ,‬ובתו' ישנים יומא סו‪ :‬ד"ה עתי הציע דאין‬ ‫איך התירו ביו"כ והכריח מטעם זה דגם בשבת הוא רק‬ ‫מח' בין הסוגיות דביומא נתפרש דמיירי בשעיר חולה‬ ‫איסור דרבנן‪ ,‬אבל ביאור ד' רש"י ע"פ מש"כ רש"י‬ ‫ול"ש לומר ע"ז מצותו בכך דאין דרכו להיות חולה אבל‬ ‫בעצמו שם לחלק בין שבתון שכ' אצל שבת ושבתון שכ'‬ ‫גמ' כריתות הכוונה לאיסור תחומין ועד"ז כ' בשאג"א‬ ‫אצל יו"כ דבשבת איירי באיסור מלאכה וביו"כ איירי‬ ‫סי' ע' אלא שדחה בתו"י דסתימת הגמ' לא משמע‬ ‫בעינוי‪ ,‬וא"כ י"ל דדרשת איסור קניבת ירק הוא דוקא‬ ‫דרפרם דיומא ורפרם דכריתות מיירי בשני מקרים שונים‬ ‫בשבת וכ"כ בלח"מ פ"א משביתת עשור ה"ג בד' המ"מ‬ ‫וכ' חת"ס דכנר' לא ראה השאג"א דחיית הראשונים‪27 .‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מח' רי"ש ורע"ק אי חלבי שבת קרבין ביו"כ‬ ‫איסור הבערה ביו"כ‬ ‫עוד מצינו בגמ' מח' רי"ש ורע"ק בשבת קיד‪ .‬אי חלבי‬ ‫עוד דן בשאג"א בסי' ע"א האם יש איסור הבערה ביו"כ‬ ‫שבת קרבין ביו"כ הסמוך לה [בזמן שקידשו ע"פ ראייה]‬ ‫למ"ד הבערה ללאו יצאתה ומבואר בתוס' פסחים ה‪:‬‬ ‫דלד' רע"ק אין קרבין ומבואר שם בגמ' דלפ"ז קדושת‬ ‫ד"ה לחלק בשם ריב"א דאין ע"ז שם מלאכה ולא הי'‬ ‫יו"כ חמורה כשבת ואין תוקעין ביניהם להבדיל בין‬ ‫אסור ביו"ט א"כ גם ביו"כ לא נאסר‪ .‬ומסיק דגם לרפרם‬ ‫קדושה קלה לחמורה‪ ,‬ובשאג"א סי' ע' דן להוכיח משם‬ ‫דליכא איסור הוצאה ביו"כ מ"מ יש איסור הבערה‪,‬‬ ‫דשאני הוצאה דמלאכה גרועה ולולא פסוקים לא היינו‬ ‫‪ 27‬בר"ה תשפ"ד הבאנו ד' הקדושת לוי דבר"ה שחל בשבת אין הקב"ה‬ ‫יודעים בכלל לאסור ולכן נימא דלא חידשה תורה רק‬ ‫כותב את הדין דאין כתיבה דוחה שבת כי אם לצורך פיקו"נ ולכן כותב‬ ‫רק ספרי חיים‪ ,‬ומה שכל ר"ה דיש ג"כ איסור מלאכה כותב שאני ר"ה‬ ‫בשבת‪ ,‬אבל הבערה לולא דלא תבערו אש ללאו יצאת‬ ‫דמצותו בכך והבאנו ד' גמ' אלו דכריתות יד‪ ,.‬אולם לנתב' כאן יש‬ ‫הי' שוה לשאר מלאכות‪ ,‬וא"כ השתא דנאסר בלאו אסור‬ ‫בסברא זו מח' הסוגיות וגמ' דיומא לא ס"ל כן וא"כ ד' הקדושת לוי‬ ‫צריך להיות בכל ר"ה‪ ,‬ושמעתי לפקפק על עצם ד' קדושת לוי דהרי‬ ‫גם ביו"כ‪.‬‬ ‫בפועל רואים במשך השנה דהי' ספרי מתים פתוחים ולבד מה דל"ק‬ ‫למה שהרחבנו דקאי על חיי עוה"ב‪ ,‬אבל בלא"ה שמעתי מאחי הג"ר‬ ‫איסור מחמר ושביתת עבדו ובהמתו ביו"כ‬ ‫יעקב שליט"א בעמח"ס בצל הקודש דבר נכון‪ ,‬דהדבר פשוט דד'‬ ‫הקדושת לוי נאמרו כענין המתקה כמו שהי' רגיל לדבר להקב"ה בכל‬ ‫עוד דן בסי' ע"ב באיסור מחמר דנתחדש בעשרת‬ ‫צורה של לימוד זכות על ישראל ה"נ הגיד פירושים כאלה בשביל‬ ‫להמתיק דינים מכלל ישראל‪ ,‬וכמו שהרבה פירושים מצדיקים לא נאמרו‬ ‫הדברות בלא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך וא"כ‬ ‫כדי לפרש דזה אכן כוונת הפסוק רק שהרעיון התלבש בפירוש זה‪ ,‬כן‬ ‫אולי לא נכלל במלאכה דעלמא‪ ,‬ומסיק דוודאי יש גם‬ ‫הי' עושה הקדושת לוי‪ ,‬וכמו שאמר אחד הצדיקים שלא נברא כח‬ ‫הפילפול רק להגיד פילפול ללמד זכות על יהודי ולפ"ז יתכן שאמר כן‬ ‫איסור מחמר דאל"כ איך מבואר בחולין קא‪ :‬דרק יו"כ‬ ‫גם בשנה שר"ה לא חל בשבת בצורת המתקה‪ .‬ולפ"ז אין חכמה‬ ‫לגבי שבת הוי איסור כולל אבל שבת לגבי יו"כ הוא רק‬ ‫להקשות קושיות על דיבורי הקדושת לוי שכולנו צריכים להמלצתו‪ .‬עוד‬ ‫אני רוצה לתקן המעשה שהובא שם על שתי נכדי הקדו' לוי שבאו‬ ‫מוסיף להחמיר דבסקילה הלא גם שבת ליו"כ הוא כולל‬ ‫לח"ח כפי שסיפר הג"ר שמואל צצי"ק שליט"א להג"ר גמליאל רבינוביץ‬ ‫איסור מחמר [ולרפרם ל"ק דעיקר דינו תלוי במח' תנאים ב"ש‬ ‫שליט"א ששמע מאביו הגה"צ ר' וועלו'ל צ'צ'יק דשני נכדי הקדושת לוי‬ ‫וב"ה ביצה יב‪ .‬כדכ' שאג"א לעיל] ולכן מסיק דיש ביו"כ‬ ‫רצו להתקבל לישיבת מרן הח"ח זי"ע בחודש אלול ומחמת מצב‬ ‫הכלכלי הקשה לא הי' מקום‪ ,‬אבל כשנתודע לח"ח שהם נכדי בעל קדו'‬ ‫איסור מחמר וזה גם לצד דאין מחמר נוהג ביו"ט‪.‬‬ ‫לוי קבע מיד לקבלם בישיבה [ולא כמו שכתבתי בטעות דקיבלם רק‬ ‫לאלול] ולפליאתו של המנהל הסביר לו הח"ח שבהיותינו עומדים כעת‬ ‫עוד דן בשאג"א בסי' ע"ג בשביתת עבדו ובהמתו דאינו‬ ‫לקראת יום הדין וכבר מתקרב יומא רבא דר"ה מוכרחים אנו לאסוף עוד‬ ‫ועוד זכיות ולכן חפץ שיהי' אתו נכדיו של הרה"ק מבארדיטשוב‬ ‫אלא עשה דלמען ינוח האם שייך ביו"כ‪ ,‬ומחמר שאני‬ ‫כשיהיו עימנו בישיבה הקדושה תתעורר עלינו זכותו הגדולה של‬ ‫דנחשב שהוא בעצמו עושה המלאכה‪ ,‬ואין להביא ראי'‬ ‫סניגורן של ישראל‪ .‬עוד הראה לי אחי שליט"א בס' יפה שיחתן ח"ב עמ'‬ ‫רי"ב להג"ר אלחנן היילפרין זצ"ל מלונדון ששמע מהג"ר ישראל פרידמן‬ ‫ממה דשבת לא נחשב איסור כולל לגבי יו"כ כיון דלמי‬ ‫שליט"א ממנטשסטר נכד צדיקי בית טשורטקוב ששמע מפי איש נאמן‬ ‫שאין לו עבד ושפחה או בהמה לא נוגע איסור זה‪[ ,‬אבל‬ ‫שמרן הח"ח הורה לעיין בספר קדושת לוי בפרוס הימים הנוראים באמרו‬ ‫שבימי הדין אנחנו צריכים להמלצת זכותו של בעל הקדו' לוי זי"ע‪ .‬עוד‬ ‫מחמר הוא בכל בהמה] ומסיק מסברא לפי השיטות דאין‬ ‫ראיתי מובא סגולה נפלאה שבדוק ומנוסה‪ ,‬למי שאינו מצליח לתקוע‬ ‫דין שביתת עבדו ובהמתו ביו"ט כיון דא"א ללמוד יו"ט‬ ‫בשופר שיזכיר זכותו של הקדושת לוי ויעלו התקיעות כהוגן‪ .‬ואדמו"ר‬ ‫מתולדות משה שליט"א העיד ששנה אחת לא מצא השופר שלו וביום‬ ‫דקיל משבת דחמיר‪ ,‬א"כ ה"נ ביו"כ דא"א ללמוד משבת‬ ‫א' תקע בשופר אחר ולא הצליח כלל עד שא' אמר לו סגולה הנ"ל ואכן‬ ‫ביום השני עלו כל התקיעות כהוגן‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫לאו דהעיקר כסוף לשון רש"י שעיקר הנושא בסוגיא‬ ‫דחמיר וכן הסכים במנ"ח מצוה שי"ז‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫הוא רק לענין מלאכות דרבנן‪.‬‬ ‫בהגהות רעק"א או"ח סי' רמ"ו במג"א סקי"ב‪.‬‬ ‫ולענין אם עבר ועשה כל מלאכות דרבנן ביו"ט נחלקו‬ ‫חילוק מלאכות ביו"כ‬ ‫פוסקי זמנינו‪ ,‬דבשו"ת שבט הלוי שם הכריע להקל ע"פ‬ ‫מש"כ הפוסקים ריש סי' תק"ב [הובא במשנ"ב סק"ד] לענין‬ ‫עוד יש נדון האם יש דין חילוק מלאכות ביו"כ‪ ,‬דהנה‬ ‫האיסור דרבנן להוליד אש חדש ביו"ט שאם עבר‬ ‫בשבת אם עשה כמה מלאכות בהעלם אחת חייב על‬ ‫והמציא אש חדש מותר בהנאה‪ ,‬ומבואר שם בשו"ע הרב‬ ‫כאו"א כמבואר בשבת ע‪ .‬מב' מקורות וביו"ט מפורש‬ ‫ס"א שזה דין כללי בכל מלאכה דרבנן שהקילו לענין‬ ‫בסוף מכות כא‪ :‬דלא נאמר דין חילוק מלאכות לענין‬ ‫יו"ט יותר משבת‪ ,‬שלא קנסו חז"ל לעושה מלאכה‬ ‫מלקות ופירש"י ד"ה ואין דאי חילוק מלאכות נלמד‬ ‫ביו"ט כמו שקנסו בשבת‪ ,‬ומותרת בהנאה בין לו בין‬ ‫מהבערה הרי ביו"ט לא יצאת הבערה לחלק ואי נלמד‬ ‫לאחרים גם ביו"ט בעצמו‪ ,‬וכ"ה עפ"י הב"י ושו"ע‬ ‫מועשה מאחת מהנה זה שייך רק באיסורי חטאת‪ ,‬ויל"ע‬ ‫והפוסקים סוס"י תק"ג וסוס"י תקכ"ז וביה"ל ריש סי'‬ ‫מה דין יו"כ ודן בזה בטורי אבן מגילה ז‪ :‬ובמנ"ח מצוה‬ ‫תק"ב‪ .‬אבל הגרשז"א זצ"ל [במכתבו שבסו"ס יום טוב שני‬ ‫שי"ז סק"א ופנ"י שבת ע‪ .‬ותלאו זה במקור דין חילוק‬ ‫כהלכתו ובשש"כ פס"ח הערה מ"ד וכ"כ בשו"ת בצל החכמה ח"ה‬ ‫וכנ"ל דאם זה מצד הבערה לחלק יצאת א"כ גם יו"כ‬ ‫סי' צ"ד וח"ו סי' ה'] כ' שמדברי הראשונים מוכח להדיא‬ ‫כיו"ט‪ ,‬אבל אם נלמד ממ"ש מאחת מהנה נוגע גם ליו"כ‬ ‫דאפילו באיסורים דרבנן ואף ביו"ט שני אסור מעשה‬ ‫שיש בו חטאת ורעק"א בדו"ח סוף מערכה ז' נקט דכיון‬ ‫יום טוב‪ ,‬וכדאיתא בראשונים לענין הפרשת חלה‬ ‫דביו"כ יש חטאת פשיטא דיש דין חילוק מלאכות‪ .‬וע"ע‬ ‫וטבילת כלים ביו"ט שדינו כמו בשבת‪ ,‬וכן לענין אמירה‬ ‫מש"כ לקמן בשם שו"ת בית הלוי ח"א סי' ט"ז‪.‬‬ ‫לעכו"ם מבואר בסי' תקט"ו ס"א דאסור ליהנות ממה‬ ‫*איסור הנאה ממלאכה שנעשה ביו"כ‬ ‫שעשה בשבילו וכ"כ בס' ארחות שבת ח"ג פכ"ה הערה‬ ‫צ"א בשם החזו"א שאין הבדל בין 'מעשה שבת'‬ ‫עוד יל"ע לענין אם עבר ועשה מלאכה ביוהכ"פ אי‬ ‫ל'מעשה יום טוב'‪ .‬ומה שיש צד בגמ' ביצה וכ"ה‬ ‫מותר ליהנות ממנו‪ ,‬דהנה לענין שבת קי"ל דמעשה שבת‬ ‫להלכה‪ ,‬דבעבר ואפה מיו"ט לשבת ללא עירוב מותר‪,‬‬ ‫אסור בהנאה‪ ,‬ולענין יו"ט יש נדון גדול דבביצה יז‪ :‬בעי‬ ‫שאני התם לו "שהמזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא‬ ‫אם עבר ואפה ללא עירוב תבשילין ופשטינן ממבשל‬ ‫יעבור פעם אחרת" [רמב"ם פ"ו מהל' יום טוב ה"י]‪ ,‬וכן‬ ‫בשבת דיש חילוק בין שוגג למזיד‪ ,‬ודחינן איסורא‬ ‫שבזה שנתיר לו לאכול יתברר שהי' לצורך היום ויתוקן‬ ‫דשבת שאני‪ ,‬ופירש"י שם "בישול בשבת מאבות‬ ‫האיסור‪ .‬ומה שהקילו הפוסקים לענין המצאת אש שאני‬ ‫מלאכות הוא ואיסור סקילה היא הלכך קנסוה רבנן‬ ‫אש שהלהב מתחדש בכל רגע והעמוד הראשון שהודלק‬ ‫למזיד‪ ,‬אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת איסורא דרבנן‬ ‫באיסור חלף ועבר לו‪ ,‬אבל שאר איסורים אפילו דרבנן‪,‬‬ ‫הוא דעבד"‪ ,‬ובראשונים שם הסכימו שזה דחיי' בעלמא‬ ‫שעבר ועשאם ביום טוב‪ ,‬אין להתיר ההשתמשות‬ ‫והיא בעי דלא איפשטא וספק דרבנן לקולא‪ ,‬עי' ב"י‬ ‫וההנאה בהם ודינם כמו ב"מעשה שבת"‪.‬‬ ‫סו"ס תק"ג‪ ,‬ויל"ע בלשון רש"י האם איסור סקילה‬ ‫דוקא‪ ,‬אבל בליכא איסור סקילה גם אם זה מלאכה‬ ‫ולענין שימוש בחשמל שנעשה ע"י חילונים ביו"ט לדעת‬ ‫דאורייתא כגון כל מלאכת יו"ט שאינו אלא לאו נכלל‬ ‫שבט הלוי הנ"ל לכ' יש להקל דסו"ס המצאת אש ביו"ט‬ ‫בספק וא"כ להלכה יש להקל בכל מעשה יו"ט‪ ,‬או עיקר‬ ‫הוא רק דרבנן ואכן מצינו גדולי ישראל שהקילו בזה‬ ‫שאלת הגמ' רק באפי' ללא עירוב תבשילין שהוא רק‬ ‫[בספר יוטש"כ עמ' שס"ט מביא שהגרי"ז מבריסק זצ"ל השתמש‬ ‫איסור דרבנן‪ ,‬ורק בזה יש להקל להלכה‪ .‬והנה בפוסקים‬ ‫ביו"ט בחשמל לעת הצורך‪ ,‬ועי"ש בשם הגרשז"א טעם להקל‬ ‫נקטו בפשיטות [פמ"ג בפתיחה כוללת להל' יום טוב פ"ב אות‬ ‫שהרי בעצם זה לצורך אוכל נפש ומה שהעובדים מחללים את‬ ‫היו"ט זהו רק דבר צדדי ולא בעצם ההבערה] אולם הגרשז"א‬ ‫ה' וכ"מ ט"ז סי' תק"ב סק"א ופמ"ג שם] שאם עשה מלאכה‬ ‫לשיטתי' [שש"כ פי"ג הערה ט' והערה קמ"ו] צידד לאסור‬ ‫דאורייתא [כגון מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותם‬ ‫מאתמול‪ ,‬או אם בישל ביום טוב סמוך לחשיכה לצורך שבת או‬ ‫דכל טעם היתר בהוליד אש הוא כיון שכל רגע מתחלף‬ ‫לצורך יום טוב שני או לצורך חול‪ ,‬וכן כל שאר מלאכות‬ ‫האש ועמוד הראשון שנעשה באיסור חלף לו‪ ,‬אבל‬ ‫דאורייתא שאין בהם צורך אוכל נפש כלל] דינו ככל מעשה‬ ‫בחשמל אין ההדלקה השני' מחמת הראשונה ול"ש כלל‬ ‫שבת שמבואר בריש סי' שי"ח‪ .‬ועי' בשו"ת שבט הלוי‬ ‫עמוד ראשון ושני וא"כ יש לאסור ביו"ט כמו בשבת ‪28‬‬ ‫ח"ו סי' ס"ח שבירר כן באריכות דכן יוצא בפשיטות‬ ‫מסוגית הגמ' וראשונים בביצה שם‪ ,‬ואין לדייק כלל‬ ‫‪ 28‬ובשש"כ פי"ג הערה קמ"ו בשם הגרשז"א בספרו מאורי אש שצידד‬ ‫מתחלת לשון רש"י דיש חילוק בין איסור סקילה ואיסור‬ ‫מהאי חילוקא להחמיר במנורה שנדלק ביו"ט ע"י שעון לאסור‬ ‫טילטולה משום איסור נולד‪ ,‬משום דמעיקרא בביה"ש לא היה אור‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫דהשוחט בשבת ויו"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו‬ ‫ואכן כן נתפשט המנהג ברוב המקומות‪ ,‬שאלו שאין‬ ‫כשרה מ"מ אסורה באכילה מדין מעשה שבת דס"ל‬ ‫משתמשים בחשמל באר"י בשבת גם ביום טוב אינם‬ ‫כריו"ח הסנדלר דמעשה שבת אסור מדאורייתא וא"כ‬ ‫משתמשים‪[ .‬עי' באורחות רבנו ח"ב עמ' ק"ז שהחזו"א והקה"י‬ ‫שחיטה בשבת אי"ר לאכילה ופטור מדו"ה‪ .‬ע"כ סוגית‬ ‫לא השתמשו בחשמל ביום טוב לשום דבר ממש כמו בשבת ויתכן‬ ‫הגמ'‪.‬‬ ‫לשיטתם דחשמל יש בו משום בונה וא"כ אין לחלק בין שבת‬ ‫ליו"ט ‪.]29‬‬ ‫ולא נתבאר בגמ' להדיא אי הא דמעשה שבת אסור‬ ‫מדאורייתא קאי גם על שחיטת יו"כ‪ .‬והנה בפשטות כל‬ ‫והנה כ"ז ביו"ט‪ ,‬מעתה יש לדון ביו"כ‪ ,‬והנה בעשה‬ ‫דברי הגמ' בסוף קאי ליישב שי' ר"מ בברייתא שחייב‬ ‫מלאכה דאורייתא פשיטא שאסור כמו יו"ט‪ ,‬אבל הספק‬ ‫דו"ה גם בגנב וטבח בשבת ושי' רבנן שפטרו גם ע"י‬ ‫באיסור דרבנן לשי' השבט הלוי דביו"ט יש להקל בכל‬ ‫מלאכה דרבנן האם הקולא הי' רק ביו"ט שהוא רק‬ ‫שליח‪ ,‬אבל מה שחילק במשנה בין שבת ליו"כ נשאר‬ ‫איסור לאו והתירו בו מלאכת אוכל נפש‪ ,‬או דנימא‬ ‫דאתיא כשי' ר"מ דגם בגנב עצמו יש חילוק בין שבת‬ ‫ליו"כ דלוקה ומשלם אית לי' ומת ומשלם לית לי'‪ ,‬וס"ל‬ ‫דסו"ס אין ביו"כ איסור סקילה ולא גזרו בזה‪ ,‬והנה שי'‬ ‫דשחיטה שאי"ר שמי' שחיטה‪ ,‬אולם הרי"ף והרא"ש‬ ‫ר' יוחנן הסנדלר בב"ק עא‪ .‬דמעשה שבת אסור בהנאה‬ ‫מדאורייתא ממש"כ בפ' כי תשא "ושמרתם את השבת‬ ‫הביאו תי' הגמ' בטובח ע"י אחר על המשנה‪ ,‬בלי לומר‬ ‫כי קדש הוא לכם" [שמות לא יד] מה קדש אסור באכילה‬ ‫שזה כשי' ר"מ‪ ,‬ומשמע שסברו שלמסקנא יל"פ המשנה‬ ‫כרבנן בטובח ע"י אחר‪ ,‬וא"כ צ"ל דמה דפטור בשבת‬ ‫אף מעשה שבת אסורין באכילה אי מה קדש אסור‬ ‫הוא מצד שחיטה שאי"ר וכן מפורש ברא"ש‪ 30 ,‬ולפ"ז‬ ‫בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם‬ ‫מה שחייב ביו"כ מוכח דלא נחשב שחיטה שאי"ר‬ ‫יהא‪ ,‬יכול אפילו בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד‬ ‫דמעשה יו"כ אינו אסור מדאורייתא‪ 31 .‬וא"כ מה דאמרי'‬ ‫אמרתי לך ולא בשוגג" ויל"ע מה הדין ביו"כ‪.‬‬ ‫על משנה דחולין דשחיטת שבת ויו"כ כשרה ואסור‬ ‫*האם ביו"כ נחשב שחיטה שאינה ראויה‬ ‫באכילה מדין מעשה שבת קאי גם על יו"כ‪.‬‬ ‫והנה בב"ק ע‪ .‬במשנה איתא שאם גנב ומכר בשבת גנב‬ ‫והקשה המהרש"ל [יש"ש ב"ק פ"ז סי' כ' ובקצרה בתורת חיים‬ ‫וטבח ביו"כ חייב דו"ה ומבואר דיש חילוק בין שבת‬ ‫בב"ק שם] על הרא"ש דמאי נפק"מ בין שבת ליו"כ הרי‬ ‫ליו"כ דבשבת דיש חיוב סקילה אמרי' קלב"מ ואינו מת‬ ‫יו"כ נקרא שבתון ושוה לשבת בכל מילי וקי"ל במגילה‬ ‫ומשלם‪ ,‬אבל ביו"כ דהוא רק לאו וכרת לוקה ומשלם‪,‬‬ ‫דאין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בהכרת וזה זדונו‬ ‫ובדף עא‪ .‬פריך והרי יש מלקות ואינו לוקה ומשלם‪,‬‬ ‫בסקילה ומשמע דלכל שאר דברים שניהם שווים בפרט‬ ‫ומשני דאתיא כר"מ דס"ל לוקה ומשלם‪ ,‬ופריך הרי‬ ‫לעניין איסור שחיטה ובישול‪ .‬ואדרבה ביו"כ יש יותר‬ ‫לר"מ גם מת ומשלם שהוא מחייב גם בגנב וטבח בשבת‬ ‫סבה שיהי' נקרא שחיטה שאי"ר שהרי אסור לאכול‬ ‫דיש חיוב סקילה‪ ,‬ודחה דגם ר"מ לא מחייב שם רק‬ ‫ביו"כ‪ ,‬וכ"מ מסוגית הגמ' בחולין יד‪ .‬דעל המשנה שכ'‬ ‫שהגנב שלח שליח לשחוט וא"כ לא עבר הגנב על‬ ‫איסור ‪ ,‬ונתחדש מגזה"כ דחיוב דו"ה הוא גם ע"י שליח‪,‬‬ ‫ופריך א"כ מ"ט דרבנן‪ ,‬ומשני ס"ל כר"ש ששחיטה‬ ‫‪ 30‬ובעל המאור כתב על הרי"ף דלכאו' הוא שיבוש‪ ,‬דבגמ' הביאו להא‬ ‫דר' יוחנן על הברייתא דטבח בשבת‪ ,‬ולא על מתני' דטבח ביוה"כ‪ .‬ורמז‬ ‫שאינה ראוי' לאכילה ל"ש שחיטה ואף דתנן בחולין יד‪.‬‬ ‫בעה"מ למש"כ בסוף נזיקין ע"ז לב‪ .‬מדפי הרי"ף שזה אחד מהדוגמאות‬ ‫שחסר ברי"ף קטע גדול‪ ,‬אולם רמב"ן במלחמות בע"ז שם‪ ,‬שכך עשה‬ ‫הרי"ף כמה פעמים שתפס לשון הגמ' ומעמיד בעצמו את המשנה באופן‬ ‫ועכשיו יש אור בתוך הנורה‪ ,‬וכיון שהחוט נהפך לאש (החוט הלוהט)‬ ‫אחר‪ ,‬וכיון שלמד מן הגמ' שטבח ע"י אחר חייב כבר העמיד כן‬ ‫הרי מטלטל נולד‪ ,‬ושאני אש שיש עמוד ראשון ושני‪ ,‬והעמוד השני‬ ‫המשנה‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ בב"ק שם שאם ישחוט ביו"כ פטור‬ ‫שנדלק מהראשון לא חשיב כנולד ומותר‪ ,‬משא"כ בחשמל דליכא כלל‬ ‫דאינו לוקה ומשלם‪ ,‬אבל כשישחט ע"י אחר חייב‪ .‬אלא דא"כ תקשי‬ ‫שלהבת רק חוט שמלבין ומפיץ אור‪.‬‬ ‫מ"ש שבת מיו"כ‪ ,‬וכן תמה מהרש"א בתוד"ה בטובח על הרי"ף‬ ‫‪ 29‬אולם יש שאלה לענין בונה ביו"ט אם זה דאורייתא דשי' התוס' שבת‬ ‫והרא"ש‪ ,‬ורמב"ן שם כ' דמה שהעמיד הרי"ף בטובח ע"י אחר לא הי'‬ ‫צה‪ .‬ד"ה והרודה שביו"ט איסור בונה הוא רק מדרבנן‪ ,‬ובשו"ת באר‬ ‫כדי לא הי' כדי שתדקדק אבל בשבת פטור כמו שסברו בגמ'‪ ,‬אלא ע"מ‬ ‫יצחק או"ח סימן יג דן באריכות אם יש איסור בונה ביום טוב‬ ‫שתאמר יוה"כ בטביחה ע"י אחר חייב וה"ה לשבת‪ ,‬ושבת במכירה חייב‬ ‫מדאורייתא או לא‪ ,‬ונפק"מ אי מותר לבנות סוכה ע"י גוי כשנפלה‬ ‫וה"ה ליוה"כ‪ ,‬ותנא קולא בקולא וחומרא בחומרא‪ .‬אולם הרא"ש כ'‬ ‫ביו"ט‪ ,‬והעלה שתלוי במח' ראשונים אי בונה אסור ביו"ט מדאורייתא‪,‬‬ ‫באופ"א וכמ"ש בפנים‪.‬‬ ‫ומסיק דבכה"ג אפשר לצרף שי' העיטור דגם באיסור דאורייתא מותר‬ ‫‪ 31‬אולם הש"ך חו"מ סי' ש"נ סק"א כתב דאין כוונת הרא"ש לפרש‬ ‫שבות לצורך מצוה‪ ,‬וכ"פ במשנ"ב סי' תרל"ז סק"א ע"פ מה שהביא‬ ‫דבהכי מיירי מתני'‪ ,‬אלא הרא"ש נקט לשון קצרה‪" ,‬וכן דרכו של‬ ‫מפתחי עולם שהעתיק מסקנת הבאר יצחק‪[ .‬אולם במשנ"ב סי' תרכ"ו‬ ‫הרא"ש במס' ב"ק לקצר לשון הש"ס למי שבקי קצת בלשון הרא"ש‬ ‫סק"כ העתיק מפמ"ג שחלילה להקל לומר לגוי לבנות סוכתו באין לו‬ ‫בב"ק"‪ ,‬ומש"כ בטובח ע"י אחר קאי אברייתא דגנב בשבת‪ ,‬ומש"כ‬ ‫אחר ומציין לביכורי יעקב שהקיל כיון שזה לצורך מצוה‪ ,‬ולמש"כ בשם‬ ‫ואפ"ה בשבת פטור ר"ל דאע"ג דבטובח ע"י אחר חייב דיש שלד"ע‬ ‫פתחי עולם בלא"ה יש להקל] ולפ"ז מותר לומר לגוי להדליק את‬ ‫מ"מ בשבת פטור משום שחיטה שא"ר כר"י הסנדלר‪ ,‬ולא הוצרך‬ ‫החשמל ביו"ט לצורך מצוה גם לשי' החזו"א דיש בחשמל משום בונה‪.‬‬ ‫הרא"ש להביא כ"ז אלא לאשמועינן דבטביחה יש שלד"ע‪ ,‬ולהביא‬ ‫ולצורך מצוה דרבים בלא"ה אפשר לסמוך על בעל העיטור כמבואר‬ ‫אח"כ שו"ט אי הלכה כר"י הסנדלר או לא‪.‬‬ ‫במשנ"ב סי' רע"ו סקכ"ה‪.‬‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫מחשבת לא יהי' פטור דכלאח"י ופשוט שאינו כן‪ ,‬ועוד‬ ‫שם השוחט בשבת ויו"כ שחיטתו כשרה שו"ט בסתמא‬ ‫דדין מלאכה שאין צריך לגופו נלמד ממלאכת מחשבת‬ ‫בענין כל השיטות במעשה שבת‪ ,‬מ' שהיתר מעשה שבת‬ ‫כמבואר בחגיגה י‪ :‬ומפורש בביצה ח‪ .‬לענין עשיית גומא‬ ‫בשוגג ואיסור מעשה שבת במזיד שוה יו"כ לשבת‬ ‫ביו"ט דשייך פטורא דמלאכה שאצל"ג‪ ,‬וכן היעלה על‬ ‫לכ"ע‪[ ,‬עי' בשו"ת בית הלוי ח"א סי' ט"ז סק"ד שהרחיב דברי‬ ‫הדעת דסוגיא דשבת עב‪ :‬בחשב לחתוך תלוש וחתך‬ ‫היש"ש להראות שמוכח כן מגוף הסוגיא בחולין‪ ].‬וכן פסקו כל‬ ‫מחובר לא נוגע ביו"ט ויו"כ‪ ,‬ובהכרח דהגם דמלאכת‬ ‫הגאונים‪ .‬א"כ איך כתב הרא"ש שביו"כ חייב ע"י שליח‪,‬‬ ‫יו"ט ויו"כ לא נלמד ממשכן אבל כיון דאקרי שבתון יש‬ ‫ובשבת פטור‪" ,‬אלא ע"כ שגגה גדולה היא לו‪ ,‬ויצאה‬ ‫לו גדרי מלאכת שבת‪ .‬וצ"ל דשאני שביעית שלא כתוב‬ ‫מלפני השליט"‪.‬‬ ‫שם "מלאכה" ולכן א"צ למחשבת ובאמת לא יהי' היתר‬ ‫דכלאח"י‪ ,‬אבל לענין יו"כ ויו"ט שכ' מלאכה ילפי'‬ ‫ותי' הפנ"י להעמיד שי' הרא"ש דאדרבה מגמ' מוכח‬ ‫משבת גדרי המלאכה‪.‬‬ ‫כשי' הרא"ש דהרי המקור שמעשה שבת אסור‬ ‫מדאורייתא היא ממש"כ "ושמרתם את השבת כי קדש‬ ‫אולם אכתי יש נפק"מ בין יו"כ ויו"ט לשבת‪ ,‬דהנה‬ ‫הוא לכם מחלליה מות יומת" הרי שתלוי במיתת ב"ד‪,‬‬ ‫מבואר בשבת נ‪ :‬בד' הרשב"א דנחלקו תנאי שם אי גדרי‬ ‫ולכן ממעטינן שוגג שלא שייך בו מיתה‪ ,‬וא"כ ה"נ‬ ‫מלאכת שבת הוא לא לעשות מלאכה או לא לעשות‬ ‫ביו"כ ל"ש בי' מיתת ב"ד ול"ש לאסור מדאורייתא‪.‬‬ ‫מלאכת משכן וא"כ י"ל דרק אי גדר מלאכת שבת הוא‬ ‫לא לעשות מלאכה שפיר דמי יו"ט ויו"כ לשבת‪ ,‬אבל אי‬ ‫והנה לכאורה לשי' הרא"ש דל"ש איסור מעשה שבת‬ ‫גדר מלאכת שבת הוא לא לעשות מלאכת משכן יש‬ ‫ביו"כ למ"ד מעשה שבת דאורייתא א"כ כש"כ למאי‬ ‫לחלק בין שבת ליו"כ ויו"ט לענין סוג מיוחד של‬ ‫דקי"ל דאיסור מעשה שבת דרבנן יהי' מותר‪ ,‬אולם‬ ‫מחשבת‪ .‬דהנה מצינו שתי גדרים במחשבת א‪ :‬כנ"ל‬ ‫בשו"ת בית הלוי שם סק"ה הביא שיטת הפנ"י שבת ע‪.‬‬ ‫שהוא תנאי בכל מלאכה שיהי' צריך לגופה וכדרכו‪ .‬ב‪:‬‬ ‫דס"ל דאי ילפי' חילוק מלאכות ממש"כ לא תבערו אש‬ ‫דהמחשבה גופא עושהו למלאכה וכזורה ורוח מסייעתו‬ ‫וגו' אין יו"כ בכלל דס"ל דיו"כ לא נכלל בכל מילי‬ ‫דכ' הרא"ש ב"ק ס‪ .‬דהגם דהוי רק גרמא אבל כיון‬ ‫דשבת‪ .‬והשיג עליו הבית הלוי משי' היש"ש הנ"ל‬ ‫שמלאכת מחשבת אסרה תורה ועיקר עשייתה ע"י הרוח‬ ‫שהשיג על הרא"ש‪ ,‬וס"ל דאין לחלק בין יו"כ לשבת‪,‬‬ ‫החשיבה התורה למלאכה וכד' הרמב"ן שבת ה‪ .‬לענין‬ ‫והוסיף דגם לשי' הרא"ש [ובאמת הפנ"י ס"ל כרא"ש‬ ‫מחשבתו משוי לי' מקום נמצא דמחשבת עשאו למלאכה‬ ‫וכנ"ל] שחילק בין שבת ליו"כ כ"ז רק בשי' ריו"ח‬ ‫ענין זה הוא רק במלאכת משכן דמצד ילפותא דמשכן‬ ‫הסנדל שלמד איסור מעשה שבת ממש"כ כי קדש היא‬ ‫למדנו דעצם המחשבת עושהו למלאכה וזה ל"ש רק‬ ‫לכם ושם כ' מחללי' מות יומת ותלוי במיתת ב"ד וכמ"ש‬ ‫בשבת ולא ביו"כ ויו"ט‪ .‬אולם י"ל דעיקר דבר ד"ז תלוי‬ ‫הפנ"י‪ ,‬אבל למאי דקי"ל דמעשה שבת דרבנן כו"ע מודי‬ ‫במח' רש"י ורמב"ם [הובא בס' עין הרועים] אי מזהירין מן‬ ‫דאין שום מקום לחלק בין שבת ליו"כ‪ .‬ולשי' הבית הלוי‬ ‫הדין [לכ' הכוונה לחידושו של הרמב"ם בפ"ב ממאכלות אסורות‬ ‫באמת גם לפי השיטות דביו"ט יש להקל יותר עכ"פ‬ ‫ה"א דבדבר שכבר נאמר בו איסור אפי' בעשה שפיר יש ללמוד גם‬ ‫במלאכות דרבנן אבל ביו"כ אין להקל‪ .‬אולם לשי' פנ"י‬ ‫לאו בק"ו וכ"כ בספר המצוות שורש י"ד ורמב"ן חולק עליו אבל‬ ‫בעצמו דס"ל דאי ילפי' חילוק מלאכות מלא תבערו אין‬ ‫עצם כללא דאין מזהירין מן הדין מפורש בש"ס בכמה מקומות‬ ‫יו"כ בכלל א"כ י"ל ה"נ לענין מעשה שבת דרבנן‪.‬‬ ‫כגון יבמות כב‪ ]:‬דאי מזהירין מן הדין שפיר יש ללמוד‬ ‫הכל משבת דכיון דנלמד ממה מצינו משבת יש ללמוד‬ ‫דין מלאכת מחשבת ביו"כ‬ ‫גם חומרא להחשיב למלאכה מה שבעצמותו אינו‬ ‫עוד יש לדון האם נאמר תנאי דמלאכת מחשבת ביו"כ‬ ‫מלאכה‪.‬‬ ‫דיסוד מלאכת מחשבת נלמד ממשכן וזה בשבת אבל‬ ‫ובזה ביאר מו"ז בסי ט' שם הנדון אי יש איסור הוצאה‬ ‫יו"כ לא נלמד ממשכן ושאלה זה נוגע גם ביו"ט וחקר‬ ‫ביו"כ די"ל דלכו"ע לענין הוצאה לא נחשב שם מלאכה‬ ‫בזה מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בספרו ילקוט שיעורים שבת‬ ‫רק ע"י דין מלאכת מחשבת וכדביאר רמב"ן שבת ה‪ .‬דין‬ ‫סי' ג' והביא ד' התוס' סנהדרין כו‪ .‬ד"ה לעקל ומו"ק יג‪.‬‬ ‫מחשבתו משוי לי' מקום ה"נ עצם איסור הוצאה לא‬ ‫ד"ה נטייבה דבשביעית לא בעי' מלאכת מחשבת וא"כ‬ ‫נחשב מלאכה רק ע"י דין מחשבת‪ ,‬וא"כ י"ל בדעת‬ ‫לכ' ה"ה ביו"ט ויו"כ‪ ,‬אולם הוכיח דוודאי יש דין‬ ‫רפרם דס"ל ככל הנאמר לעיל דא"א ללמוד משבת מה‬ ‫מלאכת מחשבת דהרי לשי' החלקת מחוקק אה"ע סי'‬ ‫שלא הוי בעצם שם מלאכה‪ ,‬אבל החולקים ס"ל‬ ‫קכ"ג סק"ה כתיבת גט בשמאל כשר ולא דמי לשבת דדין‬ ‫דמזהירין מן הדין ושפיר יש ללמוד גם מה שבעצם אינו‬ ‫כלאחר יד הוא מצד מלאכת מחשבת דנלמד ממשכן‬ ‫מלאכה‪.‬‬ ‫ול"ש בגט‪ ,‬וא"כ אי נימא דביו"כ ויו"ט ליכא דין‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫קדושה אחת דהרי אחרי שכ' לענין יו"ט הסמוך לשבת‬ ‫אי שבת ויו"כ נחשבים קדושה אחת‬ ‫ושני ימים טובים ש"ג יש להחמיר לענין עירוב כ'‬ ‫והנה בעירובין ל"ח ל"ט יש נדון אי שני ימים טובים של‬ ‫דלענין יו"כ הוי קדושה אחת משמע דגם להקל ס"ל כן‪.‬‬ ‫גליות או שבת ויו"ט הסמוכים זל"ז נחשבים קדושה‬ ‫ושורש השאלה בכ"ז כ' מו"ז בספרו ילקוט שיעורים‬ ‫אחת או שני קדושות‪ ,‬ויש בזה חומרא וקולא דאי נחשב‬ ‫מועדים ח"ב מסי' ז' – י"א מה הקובע בקדושה אחת‬ ‫כקדושה אחת א"צ שני עירובי תחומין ונאכל עירובו‬ ‫האם בזה ששוים באיסור מלאכה או מה ששוים במצות‬ ‫בראשון הולך בשני‪ ,‬ולחומרא דביצה שנולד בראשון‬ ‫זכירה וקידוש ועשה דלמען ינוח שזה נגרם מחמת שם‬ ‫אסור בשני‪ .‬עוד קולא יוצא אי קדושה אחת דמותר‬ ‫שבת‪ ,‬דבפשטות קדושת היום נובע מאיסור מלאכה‬ ‫לעשות מעשה הכנה מיום א' לחבירו אבל אי הוי שני‬ ‫שנא' ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו [עי' שבועות יג‪.‬‬ ‫קדושות אסור להכין כגון לעשות עירוב או לבשל מיום‬ ‫תוד"ה לא קראו מקרא קודש]‪ ,‬מאידך י"ל הרי נאמר בפסוק‬ ‫לחבירו [אבל מעשה קל מותר עי' מג"א תרס"ז סק"ג] ולהלכה‬ ‫ג"כ ויקדש אותו כי בו שבת וגו' א"כ השביתה ע"י זכרון‬ ‫פסק הרמב"ם פ"ח דעירובין ה"ח דשבת ויו"ט שני‬ ‫ג"כ מהווה הקדושה ועצם שם היום דשבת ויו"ט קובע‬ ‫קדושות לחומרא לענין עירוב‪ ,‬ולענין ביצה שבת‬ ‫הקדושה‪ ,‬ונפק"מ לענין שבת ויו"ט דאי הקובע הוא‬ ‫הסמוכה ליו"ט אסור כמבואר בפ"א משביתת יו"ט‬ ‫איסור מלאכה הרי ביו"ט אוכל נפש מותר‪ ,‬אבל אי‬ ‫הכ"ד‪ ,‬ובשני ימים טובים של גליות הוא ב' קדושות‬ ‫הקובע הוא שם שבת‪ ,‬יהי' תלוי אי שביתת בהמה אסור‬ ‫אפי' לקולא דביצה מותרת כמבואר בהל' שביתת יו"ט‬ ‫ביו"ט דשביתת בהמתו תלוי בלמען ינוח ושם שבת‪,‬‬ ‫שם וכ"פ בשו"ע או"ח סי' תט"ז ובשני ימים טובים של‬ ‫ועוד יהי' תלוי אי קידוש דיו"ט דאורייתא דרק אז‬ ‫ר"ה שי' הרמב"ם דנחשב כקדושה אחת אפי' לקולא‬ ‫אפש"ל דשבת ויו"ט קדושה אחת‪ ,‬וגם לצד דתלוי‬ ‫לענין עירוב ודעת הראב"ד ה"ח דלא נחשב קדושה אחת‬ ‫באיסור מלאכה י"ל דתלוי בגדר היתר מלאכת או"נ אי‬ ‫רק לחומרא לענין ביצה‪ .‬ובמג"א סי' תט"ז ובמשנ"ב‬ ‫בעצם כל מלאכה נאסר ביו"ט כמו בשבת רק שהתירה‬ ‫סקי"א מבואר דקי"ל כשי' הרמב"ם‪.‬‬ ‫התורה אוכל נפש כגדר פיקו"נ בשבת וא"כ י"ל דגם‬ ‫והנה בגמ' לא נתפרש כלל ביו"כ ושבת הסמוכים זל"ז‬ ‫לאיסור מלאכה שווים הם או דעיקר מלאכה לא נאסר רק‬ ‫[בקידשו ע"פ ראיי'] האם נחשב כקדושה אחת או לא‪,‬‬ ‫שלא לצורך או"נ וא"כ אינם שווים‪.‬‬ ‫ורמב"ם שם בה"י חידש מעצמו דנחשב כקדושה אחת‬ ‫ומזה שהכריעו הרמב"ם והרשב"א דיו"כ ושבת קדושה‬ ‫וכ' המגיד משנה דטעמו גלויה כיון דשווים הם באיסור‬ ‫אחת אף ש אין שמותיהם שווים מבואר דהקדושה‬ ‫מלאכה‪ ,‬והביא דכן הכריע הרשב"א רק שלא הוסיף‬ ‫נקבעת ע"פ איסור מלאכה כן מבואר במ"מ‪ ,‬וי"ל‬ ‫דנוגע רק בזמן שקידשו ע"פ הראיי' [אולם נפק"מ‬ ‫דלשיטתי' אזיל דס"ל בפכ"ט דשבת הי"ח דקידוש‬ ‫למחמיר להתענות יומיים עי' להלן] ובמג"א סי' תרכ"ד‬ ‫ביו"ט דרבנן וא"כ ביו"כ לא תיקנו קידוש וא"כ לא שייך‬ ‫סק"ז כשהאריך בהלכות הנוגעות למי שמחמיר‬ ‫שיהי' יו"כ קדושה אחת עם שבת אא"כ הקדושה נקבעת‬ ‫להתענות ב' ימים יו"כ ‪ 32‬ובאופן דיו"כ חל ביום ה' וא"כ‬ ‫לפי איסור מלאכה‪ ,‬אבל אי נימא דקידוש ביו"ט‬ ‫אותם המחמירים נוהגים יו"כ גם ביום שישי וא"כ יל"ע‬ ‫דאורייתא שפיר י"ל דגם ביו"כ קידוש דאורייתא‬ ‫אי מותר להכין מע"ש לשבת‪ 33 ,‬והביא דברי הרמב"ם‬ ‫ויוצאים בתפלה וא"כ גם אם האיסור מלאכה לא יהי'‬ ‫והסתפק אי כוונת הרמב"ם רק לחומרא והוי כיו"ט‬ ‫שווים אכתי הי' קדושה אחת עי"ש באריכות‪34 .‬‬ ‫הסמוך לשבת דאסור בהכנה כמבואר בסי' תט"ז ס"ב או‬ ‫גם לקולא וא"כ שפיר מותר להכין מיו"כ לשבת‪ ,‬וכ'‬ ‫והנה מכל מה שנתבאר נר' דנקטו כולם דזה פשוט דיו"כ‬ ‫עליו רעק"א דמד' הרמב"ם מוכח דגם להקל ס"ל דהוי‬ ‫אין לו שייכות בעצם לשבת דשבת מצד זכר למעשה‬ ‫בראשית ויו"כ שייכא לכפרה רק הנדון אי במקרה נזדמן‬ ‫‪ 32‬היינו דבזמן שקידשו ע"פ ראיי' הי' חשש דאלול הי' מעובר הגם‬ ‫שיהי' שווה איסור מלאכה דיו"כ כמו בשבת‪ .‬אולם‬ ‫דרוב פעמים לא הי' אלול מעובר חששו למיעוטא ומה דאנן לא חיישינן‬ ‫באמת נר' ע"פ משנ"ת בספה"ק דיו"כ בעצמו יש בו‬ ‫כ' בירושלמי פ"א דחלה ה"א מפני הסכנה והי' אמורא שמחמת תענית‬ ‫שני ימים מת‪ ,‬אולם בהגהות מיימוני סוף הל' יוהכ"פ הביא ראשונים‬ ‫בחי' שבת‪.‬‬ ‫שחששו לעצמם עי' בזה באריכות בילקוט שיעורים למו"ז זצ"ל ריש‬ ‫ח"ב‪ ,‬ובדרשות חת"ס שנ"ח‪ :‬הק' דלמה לא ניכול פחות מכשיעור‬ ‫כחולה שי"ב סכנה ועוד דלכה"פ נאסור במלאכה ושארי עינויים‪ ,‬ותי'‬ ‫דנהי דיש לו לאדם לחוש לכל הספיקות אבל אין המצוות מקובלים כ"כ‬ ‫לפני הקב"ה רק כשעושה על הוודאי ולא על הספק וכל ענין יו"ט שני‬ ‫הוא עונש גלות כמבואר במדרש עה"פ שמוני נוטרה וגו' שה"ש א' ו'‪,‬‬ ‫ולכן לענין יו"כ לא רצו שיהי' כפרת כל ישראל תלוי בספק ואז לא הי'‬ ‫כפרה גמורה‪.‬‬ ‫‪ 34‬עי' לקמן בעניני יו"כ שחל בשבת שהבאנו הנדון באריכות אי קידוש‬ ‫‪ 33‬וידוע קו' רעק"א דלמה לא יהיו המאכלים מוקצה מחמת יוהכ"פ‬ ‫דיו"ט ויו"כ דאורייתא ועי"ש בהג"ה שהשלמנו עפי"ז ד' מו"ז זצ"ל‪.‬‬ ‫והאריך בזה מו"ז בילק"ש מועדים ח"ב בקו' מיוחד מסי' י"ב ואילך‪.‬‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫קדושת שבת שיש ששה יו"ט שמותר בהם אוכל נפש‬ ‫יו"כ בחינת שבת של המועדים‬ ‫ויו"כ הוא יום השביעי והוא נגד יום השבת‪ .‬ובשבת‬ ‫ונקדים דברי מהרש"א בחי' אגדות ריש מס' יומא בטעם‬ ‫שובה אחר אות כ"א הרחיב יותר דעצם קדושת יו"כ‬ ‫שם יומא ע"ש שיו"כ הוא יום אחד קדוש בשנה ומתחלת‬ ‫נקרא שבת שבתון מפני שהוא בחי' השבת ויום השביעי‬ ‫בשבעת ימים ע"ש הקדושה כי ז' הוא קדושה בכל מקום‬ ‫לחשבון המועדים שנקראים מקראי קודש שהם מצד‬ ‫וקדושת היום הזה בגדר הז' כקדושת יום השבת ויו"כ‬ ‫אתערותא דלתתא‪ ,‬והם ב' ימי פסח יום א' ויום ז' ויום א'‬ ‫נקרא שבת שבתון כשבת‪ ,‬משא"כ שאר ימים טובים‬ ‫דשבועות ויום א' דר"ה וב' ימי סוכות א' וח' שכולם הם‬ ‫נקראים רק שבתון‪ ,‬וזה שנתן לנו ה' ימים טובים ששה‬ ‫מבחי' קדושת ישראל ויו"כ הוא בחי' השבת שבהם‪,‬‬ ‫[והם ב' ימי פסח יום א' ויום ז' ויום א' דשבועות ויום א' דר"ה‬ ‫דכמו דקדושת שבת מקדש כל ימי המעשה שנבראו רק‬ ‫וב' ימי סוכות א' וח'] שהם קצת בדמיון ימות החול שמותר‬ ‫לעמל תורה ולמלאכת המשכן היינו מעשה המצוות‪ ,‬כן‬ ‫מלאכת או"נ ונתן לנו יום ז' יו"כ שהוא בדמיון קדושת‬ ‫לאחר הקילקול בחר ה' בנפשות ישראל לתקן ששת ימי‬ ‫שבת שאסור בכל מלאכה‪ ,‬וכמו שהשבת דוגמת עוה"ב‬ ‫המעשה דמקראי קודש מצד אתערותא דלתתא‪ ,‬וכמו‬ ‫כן הוא יוהכ"פ ויותר ממנו שיוה"כ אין בו לא אכילה‬ ‫שהקב"ה עשה שבת כן יש לישראל כח לעשות שבת‪,‬‬ ‫ולא שתי' דוגמת עוה"ב וגם אין בו כח שטן לקטרג‬ ‫ולזה נקרא שבת שבתון ואסור במלאכת או"נ כמו שבת‬ ‫כמ"ש השטן בגי' שס"ד וזהו כמו עוה"ב שאין בשטן‬ ‫ושבת הוא השביתה והנייחא בבחי' אתערותא דלעילא‬ ‫עי"ש עוד באריכות‪.‬‬ ‫ויו"כ הוא שביתה ונייחא מקדו' הימים שבבחי'‬ ‫אתערותא דלתתא‪.‬‬ ‫ובעיקר הדבר שכ' מהרש"א דביו"כ אנו במדרגת עוה"ב‬ ‫ע"ע בדרשות חת"ס [ספר הזכרון בדרשות חת"ס החדש ח"א‬ ‫ואפשר להסמיך בזה דברי הישמח משה [פ' אמור ד"ה‬ ‫עמ' תק"כ] דיו"כ אנחנו במדרגת עוה"ב שאין בו לא‬ ‫מערב לב‪ :‬הביאו אא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל בדרשא שלו‬ ‫אכילה ושתי' כי אם צדיקים יושבים ועטרותיהם‬ ‫לפני כל נדרי העתקתי בסוף הגליון] במש"כ מערב עד ערב‬ ‫בראשיהם‪ ,‬ובכל השנה לא חפץ הקב"ה בנפש האדם כי‬ ‫תשבתו שבתכם במש"כ שבתכם והיינו דש"ק בעלמא‬ ‫אם בהקרבת הבהמה תחת נפש האדם החוטאת ובזאת‬ ‫נקרא שבת לה' כיון דקביעא וקיימא ורק יו"ט תלוי‬ ‫יכופר לו‪ ,‬אבל ביו"כ ימעט חלבו ודמו ולא בסגי בנפש‬ ‫בכלל ישראל שהם מקדשים לזמנים וכמבואר חילוק זה‬ ‫הבהמה כדי שלא יהנה מעוה"ז כלל ולהסיג גבול הס"מ‪,‬‬ ‫בגמ' ברכות מט‪ .‬אך יש שבת אחד שהוא תולה בנו‬ ‫וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין פי' ביום שנקרא אין‬ ‫דהיינו שבת דלעתיד יום שכולו שבת תלוי בנו‪ ,‬כי מתי‬ ‫הוא יו"כ הוא בחי' עוה"ב‪ ,‬אז יש מותר לנפש האדם מן‬ ‫שנכשיר מעשינו יבוא משיח כי היום אם בקולו תשמעו‪,‬‬ ‫הבהמה משא"כ בכל השנה‪ .‬וראה הערה‪[ 35 .‬ועי' עבודת‬ ‫ואין לך יום מעותד לכך כמו היום הקדוש והנורא יו"כ‬ ‫ישראל פ' כי תשא ד"ה עוד במד"ר במה שאמרו ז"ל אין בין שבת‬ ‫כי מערב עד ערב כולם צמים ומתענים ומבקשים סליחה‪,‬‬ ‫ליוה"כ פי' שבשבת ויוה"כ עולים עד האי"ן]‬ ‫ואם יהי' בלי פגימה בוודאי יבוא משיח ויהי' יום שכולו‬ ‫שבת וע"ז צותה תורה מערב עד ערב היינו יוה"כ שהוא‬ ‫יו"כ הוא בחינת השבת שנעשה מכח ישראל‬ ‫מערב עד ערב תשבתו היינו תעשו מנוחה ר"ל שתפעלו‬ ‫ובפרי צדיק בפ' כי תצא אות א' הביא ד' מהרש"א‪ ,‬וביאר‬ ‫שתהי' שבתכם דייקא‪36 .‬‬ ‫יותר דיו"כ נקרא שבת שבתון היינו השבת שעושים‬ ‫ישראל שנתן הקב"ה לישראל שיוכלו לקבוע מצדם ג"כ‬ ‫יוהכ"פ שורש כל השבתות‬ ‫עכ"פ מבואר מכ"ז דיו"כ יש בו בעצמו בחי' שבת אולם‬ ‫באמת מבואר בספה"ק דלא רק שיש בו בחי' שבת אלא‬ ‫‪ 35‬ועי' חת"ס פ' פקודי קסה‪ .‬דאם הי' אדם יכול לכוון את כל מחשבתו‬ ‫לכבוד ה' בלי שום כוונה להנאת הגוף הי' מותר לו לאכול לשם מצוה‬ ‫יו"כ היא גופא שורש כל השבתות כולם ולכן נקרא שבת‬ ‫אפי' ביו"כ דהוי צורך גבוה כמו קרבנות וזה"פ במו"ק ט‪ .‬דבשנה שחינך‬ ‫שבתון וכ"כ בשפת אמת שנת תרנ"ב דיש נ' שערי בינה‬ ‫שלמה את ביהמ"ק לא עשו יו"כ דדרשו ק"ו מקרבנות דמשכן דדוחה‬ ‫שבת ולכן לא הקהיל שלמה בתחלה רק זקני ישראל [כמבואר במלכים‬ ‫וביוהכ"פ נפתח שער הנו"ן והוא שבת העליון מכל‬ ‫א' ח' א'] שיכולים לכוון דעתם לא ליהנות כלל‪ ,‬אבל ישראל קדושים‬ ‫שבתות השנה‪ ,‬ולכ"כ ועניתם כדי להתקרב לבחי' עוה"ב‬ ‫נקהלו מאליהם וכל אחד שיער בנפשו שיכול לעמוד על דעתו ולזה יצא‬ ‫בת קול להעיד שכולם אכלו כראוי‪ .‬ובחת"ס שמות צ"ב ד"ה לאכול‬ ‫שאין בו אכילה ושתי'‪ ,‬והנה בכל שבת כתוב ביני ובנ"י‬ ‫נתק' במה שזקני ישראל אכלו לחם עם משה רבינו ביו"כ וכ' שם בגליון‬ ‫אות הוא ובזוה"ק ויקהל כי רוח עליון היורד בשבת נהנה‬ ‫מהר"י דעפ"י ד' החת"ס הנ"ל א"ש כי אהרן וזקני ישראל בוודאי היו‬ ‫במדרגה לאכול בלי שום כוונה להנאת הגוף‪ ,‬ובחת"ס ויקהל קנג ד"ה‬ ‫לא א' כ' דלזה צריך דרשא מיוחדת במכילתא ר"פ ויקהל לאסור מלאכת‬ ‫‪ 36‬בס' בארות המים פ' ויקהל כ' דשאל חסיד אחד את הרה"ק ר' צבי‬ ‫אוכל נפש בשבת דס"ד דכמו דמלאכת או"נ מותר ביו"ט מצד שמחת‬ ‫מרימאנוב זי"ע מה יתרון ליוה"כ אשר נקרא שבת שבתון‪ ,‬הלא גם‬ ‫יו"ט כדכ' תו' פסחים פד‪ .‬בשם ר"ח ה"נ ס"ד דעובדי ה' שאינם אוכלים‬ ‫בשבת כתיב שבת שבתון בפ' ויקהל‪ ,‬והשיב לו רואה אנכי שאין אתה‬ ‫להנאת עצמם רק לענג את השבת ביתר שאת יהי' מותר מלאכת או"נ‬ ‫מעביר הסדרה בכוונה כי הלא בשבת כתיב שבתון לה' וביו"כ שבתון‬ ‫קמ"ל דאסור‪ -.‬ע"פ ספר דעת חת"ס לש"ב הג"ר בנציון שטראססער‬ ‫לכם כי אז אנו ממשיכין הקדוש העליונה למטה‪.‬‬ ‫שליט"א אבדק"ק נייטרא ב"פ ח"ג עמ' פ"ג‪.‬‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫ביו"כ ל"ש איסור הוצאה דליכא רשות סט"א‬ ‫מעונג שבת וכו' וכאן כ' ועיניתם כי ג"כ ע"י הרוח שבו‬ ‫והנה דברים נפלאים כ' מרן החת"ס דרשות שמ"ט‪ :‬לענין‬ ‫יש התקשרות ביני ובין בנ"י וכו' ועניתם לשון עונין על‬ ‫דברי רפרם אם יש איסור הוצאה ביו"כ‪ ,‬די"ל דהנה עיקר‬ ‫הן להיות נמשכין אחר הארת זה היום הטהור והקדוש‪,‬‬ ‫איסור הוצאה הוא שמוציא מרשות יחידו של עולם אל‬ ‫וזה לא יכול להיות רק ע"י עינוי מאכילה ושתי'‪ ,‬וגם‬ ‫מקום הקליפות שנא' בעשיו יש לי רב‪ ,‬להמשיך להם‬ ‫בכל שבת אמרו חז"ל דזה מעין עוה"ב ויוהכ"פ הוא‬ ‫שפע הקדושה ולהיפך להכניס מרה"ר לרה"י הוא‬ ‫שורש כל השבתות לכן הוא יום אחד בשנה ובנפש כל‬ ‫לעשות ששפחה יורשת גבירתה [הושלם ע"פ לשון חת"ס‬ ‫עבודת יו"כ אין כשרים רק בכ"ג שהוא אחד ומיוחד‬ ‫ח"ג כז‪ .‬בשם חכמים הקדמונים והוא ע"פ מש"כ בתיקוני זהר פה‪].‬‬ ‫בק"ק שהוא בשורש העליון למעלה מן הטבע‪ ,‬ובזוה"ק‬ ‫אמנם ביו"כ שהס"ם משלים עם ישראל [עי' פרקי דר"א‬ ‫שהמתענה בשבת קורעין לו גז"ד של שבעים שנה לכן‬ ‫פמ"ו] י"ל דאין הוצאה נאסרת בו עי"ש בהמשך הדברים‪.‬‬ ‫בנ"י המתענין בשבת שבתון נמחל להם עוונותיהם וכמו‬ ‫[הבאנו להלן בדברינו בענין יו"כ שחל בשבת]‬ ‫בכל שבת שישי מכין לשבת כמו כן בעיו"כ מכין‬ ‫התענית של יו"כ‪ .‬ע"כ ד' השפ"א‪.‬‬ ‫דברי רפרם נכונים ע"פ פנימיות‬ ‫ובליקוטי תורה לבעל התניא [פ' האזינו ד"ה והנה יו"כ]‬ ‫נמצא לפ"ז דקדושת יו"כ יש בו מעלה על שבת וא"ש‬ ‫דיו"כ נקרא שבת שבתון הוא השבת של שבתות‪ ,‬שכל‬ ‫לנתבאר לעיל דבעצם כל השבתות שורשם מקדושת‬ ‫שבתות השנה הם חשובים נגדו כימות החול לגבי‬ ‫י ו"כ וא"כ י"ל דיו"כ שהוא יותר בחי' עוה"ב אין שם‬ ‫השבת שהוא עיקר יום התשובה ובכל השבתות מאיר‬ ‫סט"א ול"ש רה"ר דביום זה הכל הוא רשות יחידו של‬ ‫הארה ממנו בלבד וביארו הענין כי עיקר התשובה הוא‬ ‫עולם‪ ,‬אבל שבת הוא רק מעין עוה"ב ורק מאיר בו‬ ‫ביטול רצונו ולהתהפכא מחשוכא לנהורא למעלה‬ ‫הארת יו"כ לכן עדיין יש כאן רה"ר ויש להזהר לא‬ ‫מהשגת שכלו וביום כיפור מתגלה רצון העליון‬ ‫להוציא מרשות לרשות‪ ,‬וא"כ לפ"ז רפרם לא בא‬ ‫ממדריגה יותר גבוה ונעלה וכו' עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫להפחית מקדושת יו"כ רק אדרבה להעלותו במדרגה‬ ‫וא"ש דדוקא במקומו בסוגיא דיומא לא הוזכר הדיחוי‬ ‫ולפ"ז א"ש מה שנקרא יו"כ שבת שבתון מאחר דהוא‬ ‫על דברי רפרם ונמצא דד"ת אלו עשירים במקומם שד'‬ ‫שורש כל השבתות כולן‪ .‬וכן דביו"כ יש שביתה‬ ‫רפרם נכונים בפנימיות‪ ,‬ורק בכריתות נזכר הדיחוי ואף‬ ‫מוחלטת לעניני הגוף משא"כ בשבת‪.‬‬ ‫אי קי"ל כדיחוי הגמ' הכוונה רק דהלכה למעשה אין‬ ‫להתיר להוציא מרשות לרשות ע"פ סברא הנ"ל אבל‬ ‫ובאמרי אמת לשבת שובה ד"ה ימים בזאת יבוא אהרן‬ ‫לענין שעיר המש תלח שזהו מעבודת היום לסלק מעלינו‬ ‫אל הקודש בזאת מרמז על קדושת הברית דמשורש‬ ‫העבירות "מצוותו בכך" היינו דא"צ להיתר כלל דזהו‬ ‫טהרת וקדושת יום הנורא נוכל לבוא אל גוף קדושת‬ ‫עיקר ענינו של יום שאין רשות לסט"א לאסטוני ול"ש‬ ‫הפנימיות קדושת הברית שהוא שורש קדושת שבת‬ ‫כלל ענין הוצאה‪ .‬וא"ש הלשון אין "עירוב והוצאה"‬ ‫כמ"ש ויקדש אותו‪ ,‬אותו מורה על רזא דברית וקדושת‬ ‫היינו דבשבת יש ענין לערב עירובי חצירות כדי להרבות‬ ‫שבת וקדושת יו"כ מתאחדים כאחד וכו'‪.‬‬ ‫גבולי הקדושה כדהקפיד בזה האריז"ל אבל ביו"כ אין‬ ‫ובדרשות חת"ס כ"ג‪ .‬דכח יוה"כ גדולה יותר מר"ה‬ ‫ענין בזה כיון שכל העולם הוא ברשות יחידו של עולם‪,‬‬ ‫ושבת שובה דתשובה דשבת ור"ה מרמז לתשובת אדם‬ ‫ויל"פ בדרך צחות לשון הגמ' דהא דרפרם ברותא הויא‬ ‫הראשון‪ ,‬אבל יו"כ הוא זכר ליום תשובתן של ישראל‬ ‫וכבר העיר מרן חת"ס [בדרשתו לשבת שובה תקס"ט שנדפס‬ ‫וגמר מתן תורה ושבו יקרבנו ה' לעבודתו כמו שצוה אז‬ ‫ביומא סו‪ ].‬דיש נסחאות שלא כתוב הלשון בדותא היא רק‬ ‫על מלאכת המשכן עי"ש עוד‪.‬‬ ‫ברותא היא‪ ,‬עי"ש שפי' ע"פ דרכו‪ ,‬ולדרכינו י"ל‬ ‫דהכוונה דדברי רפרם הוא לעולמות המופשטים‬ ‫יו"כ שורש החיות הפנימי של כל השנה‬ ‫מעולמינו הגשמי דכלפי הפנימיות אכן אין כאן רה"ר‬ ‫וזה מובן ע"פ מש"כ בספה"ק [שפת אמת תרנ"ב פנים יפות‬ ‫וסט"א‪ ,‬אבל בעולם המעשה שלנו אין לפסוק עפי"ז‬ ‫פ' אחרי ד"ה ויאמר ה' מגן אברהם הפטרה לשבת שובה מאור‬ ‫דבפועל בוודאי אסור להוציא מרשות לרשות‪ .‬עי"ל דלא‬ ‫עיניים פ' וישלח ד"ה על כן מנחם ציון ד"ה שלשת המה]‬ ‫בחנם נדחה איסור הוצאה דוקא בשעיר המשתלח‪,‬‬ ‫דיוהכ"פ הוא שורש חיות הפנימי של כל השנה‪ ,‬והוא‬ ‫דעיקר מה דליכא איסור הוצאה נובע מזה גופא‬ ‫מעלה כל ימי השנה כיון שזה מיוחד שמאיר בו אור‬ ‫שמוציאים את השעיר מרשות יחידו של עולם לרשות‬ ‫הארה מעולם העליון שנא' ימים יצרו ולו אחד בהם ויש‬ ‫הסט"א וזה מה שפועל ההשלמה עם הסט"א ורק אז‬ ‫בו כח כל השנה ולכן יום כיפור גי' שס"ד או הכיפורים‬ ‫בגי' שנ"ה‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫ריה"ג [למאי דאפכן] דחייב רק חטאת אחת וד' רע"ק חייב שנים‪,‬‬ ‫פקע איסור הוצאה ובכן לנו אסור להוציא ומ"מ עיקר‬ ‫ויליף לה מקראי דאצל שבת כתיב "שבת היא" וכן ביו"כ כתוב‬ ‫‪37‬‬ ‫הכשרו בכך של השעיר הוא ההוצאה מרל"ר‪.‬‬ ‫"יום הכיפורים הוא" להורות דתמיד הם עומדים בפני עצמם גם‬ ‫אם חלים כאחת‪ ,‬ואף דיש קרא ע"ז הבינה הגמ' דצריך להתאים‬ ‫לפ"ז יבואר היטב שיטת הרמב"ם דשבת ויו"כ קדושה‬ ‫עם כללי איסור חל על איסור וא"כ בהכרח ס"ל איסור מוסיף‬ ‫אחת אפי' לקולא לא רק מצד דמיון איסור מלאכה או‬ ‫וכיון דבשבת יש חיוב סקילה הרי זה מוסיף על יו"כ‪ ,‬וכן יו"כ הוי‬ ‫כולל לגבי שבת דכולל איסור אכילה‪ ,‬וכיון שאם היו באים בזה‬ ‫חובת קידוש רק מצד עצם שורש קדושת היום דאחת‬ ‫אח"ז היו חלים זה ע"ז זה מצד מוסיף וזה מצד כולל ה"נ בחל‬ ‫הם‪ ,‬ומה דביו"כ ליכא סקילה רק כרת יל"פ דשבת ענינו‬ ‫כאחת חלים שניהם‪[ ,‬כן פירש"י דמה דחל בבת אחת תלוי במה הי'‬ ‫להוריד הקדושה לתוך עולם המעשה והאכילה והשתי'‬ ‫הדין אם הי' בזה אח"ז‪ ,‬אולם תו' ורמב"ן ביארו דיו"כ שחל בשבת לא‬ ‫מתקדשת ובמחלל שבת גופו נפגם וחייב סקילה‪ ,‬אבל‬ ‫נחשב בת אחת כלל‪ ,‬דנחשב ששבת חל קודם כיון דלא תלוי בקביעות‬ ‫יו"כ ענינו להעלות גופנו לעוה"ב וכד' שפ"א דלכן צריך‬ ‫ב"ד‪ ,‬וריטב"א ביאר דלא שייך כאן כללא דאיסור בת אחת דחל לכו"ע‪,‬‬ ‫‪39‬‬ ‫כיון דיש לשבת ויו"כ שם אחת דשניהם נקראים שבת שבתון]‪.‬‬ ‫להתנתק מעניני גשמיות ולכן העונש הוא ג"כ להיות‬ ‫נכרת מעוה"ב‪ ,‬וזהו לשון המשנה אין בין שבת ליו"כ‬ ‫עוד מבואר בגמ' חידוש בשם ריו"ח דלריה"ג דמחייב אחת זה רק‬ ‫אלא שזה זדונו בהכרת וזה זדונו בידי אדם דבעיקר‬ ‫בשגג בשבת והזיד ביו"כ‪ ,‬אבל אם הזיד בשבת והשגגה הי' ביו"כ‬ ‫השורש אין שום נפק"מ דשניהם שייכים לבחי' עוה"ב‬ ‫פטור‪ ,‬ופי' אביי דלעולם לא חל יו"כ על שבת‪ ,‬כיון דשבת קביעא‬ ‫וקיימא‪ ,‬ויו"כ זה רק ע"פ ב"ד‪ ,‬אולם רבא הק' לו דסו"ס בפועל‬ ‫שהוא בחינת אי"ן כדביאר עבודת ישראל פ' כי תשא‬ ‫הם באים כאחת‪ ,‬וא"כ יש מקום לחייבו על כל אחת מהם או מצד‬ ‫בפי' משנה זו‪ ,‬אלא ששבת זדונו בידי אדם לכן לא נקט‬ ‫שבת או מצד יו"כ‪ ,‬ולכן פי' רבא דדברי ריו"ח נאמר על מציאות‬ ‫לשון סקילה דיסוד עונש שבת כיון שקדושתו כאן‬ ‫מסויימת של שעת השמד שגזרו על יו"כ‪ ,‬ושלחו מתם שינהגו‬ ‫בעולם המעשה בידי אדם‪ ,‬ובזה יל"פ שי' השאג"א‬ ‫יו"כ בשבת שלא ירגישו האויבים ושלא תשתכח תורת יו"כ וא"כ‬ ‫ורעק"א דגם שביתת בהמתו ועבדו לא יהי' ביו"כ אף‬ ‫לא הי' באמת יו"כ ולכן חייב רק על שגגת שבת‪ .‬וקמ"ל דמה‬ ‫דלכל שאר הענינים דומה ממש לשבת‪ ,‬דענין שביתת‬ ‫שקבעו לנהוג יו"כ הי' רק בתור זכר לדבר‪ ,‬ולא לענין חיובא‪.‬‬ ‫בהמתו ועבדו בא מזה שקדושת שבת התפשט כאן‬ ‫והק' ריטב"א שם דאם הי' שעת השמד הרי יש למסור נפש אפי'‬ ‫בעוה"ז על גופו ועל כל התלוי בגופו גם על הממונות‬ ‫על מצוה קלה‪ ,‬ותי' דהגזירה הי' על קידוש החודש שזה רק עשה‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬אבל ביו"כ אנו נכנסים לעולם אחר לגמרי ואיסור‬ ‫רק ע"י ביטול קידוש החודש לא יחול יו"כ וכ' הכלי חמדה [פ' בא‬ ‫מלאכה הוא היכי תמצי להתנתק מעניני עוה"ז ול"ש‬ ‫סי' א' אות א'] דמוכח מריטב"א דמה שאמר רבי אלעזר בר צדוק‬ ‫ר"ה כד‪ .‬דאם לא קידשו ב"ד אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו‬ ‫להכניס בזה בהמתו ועבדו ומחמר שאני שהאדם הוא זה‬ ‫שעושה המלאכה‪38 .‬‬ ‫שמים הוא רק באם ברור שב"ד היו מקדשין‪ ,‬אבל אם אין ב"ד‬ ‫רוצים לקדשו אז גם בשמים לא יקדשו אותו‪ .‬ולכ' צ"ע לריטב"א‬ ‫דעיקר כוונת הגזירה הי' רק על קידוש החודש‪ ,‬אז למה הוצרכו‬ ‫הקטעים הבאים שייך לשנה שיו"כ חל בשבת‪,‬‬ ‫להסתיר הנהגת יו"כ‪ ,‬וצ"ל דאם ינהגו יו"כ בגלוי יהי' נראה מזה‬ ‫אבל כיון שיש בו ענינים הנוגעים לכל יו"כ‬ ‫שאכן קידשו את החודש‪.‬‬ ‫השארתי אותו במקומו באותיות קטנות‪.‬‬ ‫בעיני העולם יש ליו"כ חומר על שבת‬ ‫עניני יוהכ"פ שחל בשבת‬ ‫והנה בעיקר הא דמבואר בגמ' דשייך להתחייב חטאת בשגג‬ ‫והנה אחרי כל הדברים האלה יש לדון בקדושת יו"כ כשחל‬ ‫ביו"כ והזיד בשבת‪ ,‬הקשו תוס' שם דהרי אינו שב מידיעתו דהרי‬ ‫בשבת‪ ,‬איזה תוספת מקבל היום ע"י שבת קודש אם בלא"ה שורש‬ ‫אפי' שידע שזה שבת מ"מ עבר ולא הי' איכפ"ל איסור סקילה‬ ‫פנימיות של יו"כ הוא מקדושת שבת‪.‬‬ ‫כש"כ שלא הי' איכפ"ל איסור יו"כ שבכרת‪[ ,‬אבל להיפך לא קשה‬ ‫דיתכן דמחמת חומר סקילה הי' פורש] ותירצו שאפשר שאיסור‬ ‫אם יו"כ ושבת חלים אהדדי לענין חיוב‬ ‫יו"כ חמור אצלו יותר מאיסור שבת שיום סליחה ומחילה הוא‪.‬‬ ‫הנה בתחלה יש לדון בחל יו"כ בשבת בגדרי איסור חל על איסור‬ ‫וביאר פמ"ג בראש יוסף דאין הכוונה שבאמת יו"כ חמיר יותר רק‬ ‫האם שניהם חלים‪ ,‬ונפק"מ בשגג בשתיהם האם חייב שתי‬ ‫דכך הוא בעיני העולם‪ .‬אולם לדברינו לעיל דיו"כ הוא שורש‬ ‫חטאות‪[ ,‬ובהזיד בשתיהם יל"ע אם חייב סקילה מצד שבת‪ ,‬וכרת או‬ ‫וחיות כל השבתות כולם ושבת כחול הוא לגבי יו"כ א"ש דאי"ז‬ ‫מלקות הפוטר מכרת בשביל יו"כ אבל אולי קלב"מ ויל"ע] ויש בזה‬ ‫גם הרגש בעלמא רק דיש בזה פנימיות‪ 40 .‬אולם הוסיף החת"ס‬ ‫סוגיא ערוכה בחולין קא‪ :‬דנחלקו בזה תנאי רע"ק וריה"ג‪ ,‬דד'‬ ‫‪ 37‬וי"ל בדרך צחות דעד כמה שמתעסקים בימים אלו בשיטת רפרם אנו‬ ‫‪ 39‬הק' החת"ס לד' הטור סי' תר"ח דתוס' יו"כ דאורייתא גם לענין‬ ‫זוכין להכנס יותר בעולם המופשט לגמרי מסט"א וא"ש שהחת"ס עסק‬ ‫מלאכה ונימא דתוס' שבת דרבנן מדלא הובא בטור הל' שבת‪ ,‬הרי קדו'‬ ‫הרבה בסוגיא דרפרם ודרשתו בשבת שובה הי' בענין זה‪.‬‬ ‫יו"כ חלה לפני שבת‪ ,‬ותי' דדין תוספת אינו אלא עשה וחלה רק עד‬ ‫‪ 38‬בזה יל"פ מה שגם הרחוקים ומחללי שבת מרגישים שייכות ליו"כ‪,‬‬ ‫צאה"כ ומשם ואילך מתחיל איסור חדש של כרת וזה חל כאח עם שבת‪,‬‬ ‫דבשבת צריך להכניס הגשמיות לקדושה וזה קשה להם אבל ביו"כ בא‬ ‫ע"ע שו"ת דברי יציב או"ח סי' קי"ז‪.‬‬ ‫הארה מעולם העליון ומקיף כל יהודי ומכניסו למדרגת עוה"ב ושמעתי‬ ‫‪ 40‬בס' וזאת ליצחק עמ"ס חולין להג"ר זלמן שווארץ זצ"ל כ' על זה‬ ‫מידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א שזקינו הגה"צ מהרי"ז סג"ל‬ ‫דמכאן מליצה ישרה לאחב"י דאמעריקא וענגלאנד דיו"כ חמור להם‬ ‫ממנטשסתר הי' אומר שאין לך יהודי בעולם שלא עובר עליו איזה‬ ‫דעיצומו של יום מכפר גם להם‪ .‬וכן רואים היום בא"י דרוב מבני אחינו‬ ‫הירהור תשובה קל ביו"כ‪.‬‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫מאידך באור שמח פ"ד מהלכות עבודת יוה"כ ה"א הביא דעת‬ ‫[בשו"ת ח"ו סי' פ"ג] דגם מוכח מתוס' דיש שחמור בעיניהם שבת‬ ‫הרמב"ם דיו"כ שחל בשבת יש לכהן גדול לעשות גם מוספי‬ ‫מיו"כ דאל"כ ק' להיפך איך יתחייב חטאת בשגג בשבת והזיד‬ ‫שבת‪ ,‬ומסתמא זה ע"פ גמ' זבחים צא‪ .‬דקדושת ר"ח חלה על‬ ‫ביו"כ הרי אינו שב מידיעתו‪ ,‬ובהכרח דבעיני בני אדם יש צד‬ ‫מוספי שבת וא"כ ה"ה בזה‪ ,‬עוד הביא גמ' פסחים נט‪ .‬דקרבן פסח‬ ‫חומר לשבת ויש צד חומר ליו"כ‪.‬‬ ‫שנשחט בשבת יש לו דין חלבי שבת להיות קרב אח"כ ביו"ט‪,‬‬ ‫חזינן דקדושת שבת השפיע על הפסח‪ ,‬ולזה מסיק "וכן נ"ל‬ ‫האם שבת ויוה"כ משפיעים אחד על השני‬ ‫דקדושת יוהכ"פ חיילא על שבת ג"כ‪ ,‬להקדישו בשבות מכל‬ ‫והנה הרמב"ם [פ"ד משגגות ה"א ושם פ"ו ה"ו] פסק דיו"כ שחל‬ ‫אכילה‪ ,‬דקדושת יוהכ"פ גם לשבת אהני שיוקדש בענות נפש‪,‬‬ ‫בשבת חייב שתים‪ ,‬וא"כ יש לנו לדון האם קדושה אחת משפיע‬ ‫ולכן ביוהכ"פ שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול‬ ‫על השני‪ ,‬או שכ"א עומד לחוד ורק נזדמנו לפונדק אחד‪ .‬ומצד‬ ‫מורה אני דלא מקדש גם על שבת‪ ,‬דזה קדושת שבת אז שלא‬ ‫המקור דשבת הוא לה' ויום כיפורים הוא נראה דבא לרמז דכל‬ ‫לאכול בו‪ ,‬ופשוט" הרי דפשיטא לי' דקדושת יו"כ השפיע כ"כ על‬ ‫אחד עומד לחוד בצורתו בכל זמן ואין השפעה מאחד על השני‪.‬‬ ‫שב ת‪ ,‬עד שקדושת שבת בעצמותו מחייב להתענות ולכן אין‬ ‫מקום לקידוש‪ .‬אולם יתכן דזה רק דין קידוש שייך לסעודה‪ ,‬אבל‬ ‫ונר' דנחלקו בזה רבותינו‪ ,‬דהנה במג"א סי' תריח סק"י כ' דחולה‬ ‫אי קידוש במקום סעודה דרבנן ומדאורייתא סגי בקידוש לחוד‪,‬‬ ‫שאוכל ביו"כ אין לו לקדש מחשש ברכה לבטלה‪ ,‬וכ' ע"ז רעק"א‬ ‫גם האו"ש יסכים שיש חובה לקדש וא"כ צריך לכוון כן בתפלה‪.‬‬ ‫דאפשר דזה רק ביוה"כ דעלמא כיון דקידוש י"ט דרבנן לא תקנו‬ ‫כלל קידוש ביוה"כ‪ ,‬אבל ביוה"כ שחל בשבת דחיוב עליו‬ ‫ובשו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' לט תמה במש"כ רעק"א‬ ‫מדאורייתא לקדש מצד שבת‪ ,‬א"כ נשאר חובת קידוש‪ 41 ,‬אלא‬ ‫דלהסוברים דבמקום סעודה הוא דאורייתא יש לומר דחולה צריך‬ ‫דדן דלהסוברים דקידוש במקום סעודה הוא רק דרבנן‪ ,‬א"כ כבר‬ ‫לקדש‪ ,‬דהרי הטעם דצריך במקום סעודה הוא משום קרא דוקראת‬ ‫יצא ידי חיוב דאורייתא בהזכרת שבת בתפלה אם מכוון לצאת‬ ‫לשבת עונג כמפורש בפסחים בדף ק"א ברשב"ם ותוס' ורא"ש‪,‬‬ ‫ולגבי דרבנן הוי כמו יוה"כ דעלמא‪ .‬אבל מ"מ גם בזה יש לחלק‬ ‫והרי"ף גורס זה בגמ'‪ ,‬או כטעם שני של הרשב"ם דסברא היא‬ ‫דדוקא מצד יוה"כ לא תקנו קידוש כלל‪ ,‬כיון דע"פ הרוב א"י‬ ‫מדאיקבע קידוש על היין מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע‪,‬‬ ‫לאכול לא תקנו משום חולה לחוד‪ ,‬משא"כ בחל בשבת דתקנת‬ ‫ושני הטעמים לא שייכי בשבת שחל ביו"כ ולכן ברור שאין בו דין‬ ‫חז"ל היה בכל שבת דיהיה קידוש במקום סעודה‪ .‬ממילא גם שבת‬ ‫דקידוש במקום סעודה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ויוצא ממילא‬ ‫זה בכלל‪ .‬ומסיק דזה החולה חל עליו החיוב דשבת עכ"פ‬ ‫בקידוש דתפלה‪.‬‬ ‫להסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מה"ת י"ל דצריך‬ ‫לקדש‪[ .‬ולא נתברר היטב מה כוונת רעק"א למעשה דהרי קאמר דזה רק‬ ‫ולכשת"ל נחלקו רבותינו אי יש דין עונג שבת ביו"כ שחל בשבת‪,‬‬ ‫לסוברים קידוש במקום סעודה דאו' אבל לסוברים דזה דרבנן יש לו‬ ‫דלרעק"א יש דין עונג רק דאנחנו אנוסים מלקיימו‪ ,‬ולכן חולה‬ ‫ספק] הנה פשיטא לי' לרעק"א עכ"פ לענין דאורייתא דבוודאי יש‬ ‫שיכול לקיימו חוזר הדין דקידוש במקום סעודה אבל לאו"ש‬ ‫חובת קידוש מצד שבת‪.‬‬ ‫ואגרות משה כיון דאסור לאכול מדאורייתא בהכרח דלא נאמר‬ ‫כלל על יום זה דין עונג‪ .‬וע"ע בשו"ת צמח צדק סי' ל"ו דהק'‬ ‫לר"ל דח"ש מותר מה"ת למה אין חיוב לאכול כזית פת ביו"כ‬ ‫שחל בשבת לקיים מצות עונג דשיעור דיו"כ הוא כותבת‪ ,‬ותי'‬ ‫דמדכתיב תענו את נפשותיכם פקע מצות עונג לגמרי‪42 .‬‬ ‫התועים מתענים ביו"כ‪ ,‬והרבה מהם מגיעים לבית הכנסת לפחות לחלק‬ ‫מהתפלה‪ ,‬וגם החוק מחייבת לסגור הכל והרחובות ריקים ממכוניות‪.‬‬ ‫[והנה יש להעיר על ד' האו"ש מסוגיא דשבת קיד‪ :‬דנחלקו בגמ' אי‬ ‫ובביאור הרגשה זו לד' פמ"ג הוא רק שכן הוא בעיני העולם אבל אינו‬ ‫קניבת ירק הותר ביו"כ שחל בשבת‪ ,‬והנה הטעם להתיר קניבת ירק‬ ‫כן באמת‪ ,‬וא"כ יתכן דכל מה שחמור אצל הרחוקים זה בשביל שכן‬ ‫ביו"כ פירש"י שם דזה מוסיף לעגמת נפש ומקיים בזה חובת עינוי‪ ,‬וזה‬ ‫הוא ההרגשה אצלינו וכבר אמרו בעלי מוסר שההרגשה שלנו משפיע‬ ‫גופא קיום ד תשבות‪ ,‬אבל בשבת גדר שביתה הוא מטירחה ולכן יש צד‬ ‫על הרחוקים‪ ,‬אולם לדברינו ע"פ הספה"ק ההרגשה זאת אמיתית דיו"כ‬ ‫יותר גבוה במדרגה משבת‪ .‬ויש להסתפק בזמנינו דוודאי חמור בעיני כל‬ ‫לאסור‪ .‬ולאו"ש הרי גם קדושת שבת מחייבת עינוי‪ ,‬והי' אפש"ל דבזה‬ ‫בני עולם יו"כ משבת‪ ,‬דרק בני תורה יודעים דאיסור שבת חמור‬ ‫גופא נחלקו בגמ' אי קדושת יו"כ משפיע על שבת ומשתנה גדר‬ ‫דבסקילה אבל אצל כל בני עולם נתפס יו"כ כיותר חמור‪ ,‬אכן ישתנה‬ ‫השביתה לחזק העינוי‪ ,‬אלא דהרמב"ם פסק פ"א משביתת עשור ה"ג‬ ‫הדין לענין חטאת‪.‬‬ ‫דאסור וכ' הגר"א סי' תרי"א אות ד' דבהכרח דהי' לו גירסא אחרת בגמ'‬ ‫והנה ביו"כ תשפ"ד הי' חילול ה' גדול בזה שכמה מאנשי שמאל בתל‬ ‫אבל אנן לא קי"ל כרמב"ם‪ ,‬והנה כל ד' או"ש הוא ברמב"ם וא"כ הי' לו‬ ‫אביב זלזלו ביו"כ באופן נורא‪ ,‬ורבים הרגישו שבעקבות זה בא חרון אף‬ ‫לרמב"ם לפסוק להתיר קניבת ירק וצ"ע‪].‬‬ ‫ה' בשמחת תורה‪ ,‬דיו"כ הוא הנקודה הפנימית של ישראל ועל ידה יש‬ ‫לכולם איזה קשר עם הקב"ה‪ ,‬ואם ניתקו עצמן גם בזה כבר אין תקוה‪,‬‬ ‫וכבר כתבנו שאז ר"ה חל בשבת ומי שלא שומר שבת אין לו ההגנה‬ ‫דשבת במקום שופר‪ ,‬והנה במשך השנה נתעוררו רבים מאחינו התועים‬ ‫‪ 42‬ולהלכה דקדק הכף החיים תרי"ח אות ס' מדברי המשנ"ב שם סקכ"ט‬ ‫להתקרב להקב"ה‪ ,‬וא"כ י"ל דבשנה זו דיו"כ שחל בשבת ובעז"ה‬ ‫דאין לקדש בשבת דרק בשעה"צ מציין בסו"ד לרעק"א ומ' דנקט‬ ‫ישמרו אותו רבים מכלל ישראל יהי' בזה כפרה גדולה והגנה עצומה בין‬ ‫להלכה דלא כרעק"א‪ .‬ויתכן דמשנ"ב לשיטתי' פסק שם בסקכ"ט דעד‬ ‫מצד קדו' שבת ובין מצד קדו' יו"כ ויסיר ה' חרון אפו מכלל ישראל‬ ‫כמה שחולה אינו אומר יעלה ויבוא בברכת המזון גם רצה לא יאמר‪,‬‬ ‫בעז"ה‪[ .‬אולם שמעתי מפי הג"ר אליהו הלל שליט"א ששמע מפי אביו‬ ‫ולד' או"ש א"ש דגם קדושת שבת בעצמותו לא מחייב אכילה כלל ולא‬ ‫הגאון המקובל ר' יעקב משה הלל שליט"א דמה שקרה אז בשמחת תורה‬ ‫תיקנו אזכרה‪ .‬עוד י"ל נפק"מ אי יש דין לחם משנה בשבת דלענין יו"כ‬ ‫הי' ע"פ מה שכבר נפסק בשמים בר"ה תשפ"ג כיון שהי' בשעות הבוקר‬ ‫גרידא ס"ל למג"א שם סק"י דלא תיקנו‪ ,‬ולענין שבת י"ל דתלוי אי יש‬ ‫לפני זמן תפלת מוסף‪ ,‬דאף דמסירת פתקין הוא כבר בהושענא רבא אבל‬ ‫בעצם דין עונג ביו"כ שחל בשבת‪ ,‬וכן נפק"מ בשכח במוסף להזכיר של‬ ‫אין להם רשות להוציא בפועל רק עד שמע"צ מזמן תפלת מוסף‪].‬‬ ‫שבת וחוזר‪ ,‬אי צריך לחזור גם על יו"כ‪ ,‬וזה נדון גם בכל יו"ט שחל‬ ‫‪ 41‬עי' בהגהות רעק"א או"ח סימן רעא סעיף א דהוכיח דיוצאים יד"ח‬ ‫בשבת עי' אגרו"מ או"ח ח"ד סי' ע' ובמנחת שלמה סי' ל"ה אות ו'‪ ,‬ולד'‬ ‫קידוש דאורייתא בתפלה‪ ,‬ממה דלא מקדשין ביוה"כ שחל בשבת לצאת‬ ‫או"ש יתכן דיש לו לחזור על הכל ואפי' בדיעבד לא יצא בלי זה דנעשו‬ ‫ידי קידוש דשבת דאורייתא‪ ,‬וע"כ משום דיוצאים בתפלה‪ .‬וא"ש‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫לשיטתי' דקידוש יו"כ לאו דאורייתא דאל"כ הו"ל להוכיח מכל יו"כ‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫עכ"פ לד' הפוסקים דקידוש יו"כ דאורייתא רק דלית בי' דין‬ ‫והנה יש כאן להעיר על תחלת לשון רעק"א שכ' דמה דחולה‬ ‫סעודה יש ג"כ לדון‪ ,‬מה דין קידוש דשבת בחולה האם השאירו‬ ‫ביו"כ א"צ לקדש הוא רק כיון דקידוש דיו"ט דרבנן ובכה"ג לא‬ ‫בו דין במקום סעודה כקידוש דעלמא או שנתנו לו דין יו"כ‪,‬‬ ‫תיקנו‪ ,‬וא"כ בשבת דקידוש דאורייתא אולי השאירו בו דין במקום‬ ‫ולאו"ש גם קידוש דשבת נתהפך להיות כקידוש דיו"כ שלא‬ ‫סעודה‪ ,‬ומשמע מדבריו דאילו קידוש ביו"כ הי' דאורייתא לא הי'‬ ‫מחייב סעודה כלל‪.‬‬ ‫מקום לדון בזה‪ ,‬וזה צ"ע דגם אי קידוש ביו"כ דאורייתא הרי‬ ‫בוודאי לא נאמר בו דין סעודה רק עיקרו בתפלה‪ ,‬וא"כ אכתי‬ ‫ושמעתי להעיר דלמה לא יקדים לקבל שבת מצד תוספת בלי יו"כ‬ ‫יל"ע מה הדין לענין שבת‪ .‬ואולי נקט רעק"א דאי קידוש יו"כ‬ ‫ואז יוכל לקדש ולאכול בפרט למאי דקי"ל ששניהם חלים בנפרד‬ ‫דאורייתא ומ"מ נקטו הפוסקים דאין לחולה לקדש כיון דביו"כ‬ ‫כ"א בפנ"ע‪ ,‬ויש לדון דשאלה זו תלוי בד' האו"ש ורעק"א‪ ,‬דלד'‬ ‫הפקיעו חז"ל דין סעודה א"כ גם לענין קידוש שבת הפקיעו חז"ל‬ ‫האו"ש דקדושת יוהכ"פ משפיע על השבת שאין בו דין אכילה‬ ‫דין סעודה‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬וא"כ גם אם יוסיף על השבת ל"ש שיהא טפל חמור מן‬ ‫העיקר‪ ,‬ורק לרעק"א דגם בשבת גופא יש דין אכילה ושתי'‬ ‫השיטות דקידוש יוהכ"פ דאורייתא‬ ‫וקידוש‪ ,‬רק דא"א מצד יוהכ"פ א"כ בהקדים את השבת ע"י‬ ‫ולעיקר מה שנקט רעק"א בפשיטות דקידוש יו"כ דרבנן וזה ע"פ‬ ‫תוספת יוכל לקדש ולאכול‪.‬‬ ‫שי' המגיד משנה שהובא במג"א ריש סי' רע"א דכל קידוש יו"ט‬ ‫מאי דס"ד דאין שעיר המשתלח דוחה שבת‬ ‫דרבנן‪ ,‬כבר הביא מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל [בספרו ילקוט שיעורים‬ ‫מועדים ח"ב סי' י"א] שי' השאלתות שאילתא נ"ד ובהעמק שאלה‬ ‫הנ ה כעת נחזור לעיקר הנדון אם יש איסור הוצאה ביו"כ דשי'‬ ‫שם דס"ל דגם קידוש יו"ט דאורייתא‪ ,‬ובתורת רפאל סי' ד' וסי'‬ ‫רפרם יומא סו‪ :‬דליכא איסור הוצאה‪ ,‬והוכחתו ממה דבעינן קרא‬ ‫צ"א בירר דכ"ה שי' רש"י שבועות יג‪ .‬בהא דביו"כ לא קראו‬ ‫דשילוח שעיר המשתלח דוחה שבת‪ ,‬ומשמע דבשביל יו"כ א"צ‬ ‫מקרא קודש‪ ,‬ופירש"י שם ד"ה לא קראו מקרא קודש – "לא‬ ‫קרא‪ ,‬וע"ז דחו בגמ' כריתות יד‪ .‬דשאני יו"כ דהכשירו בכך‪,‬‬ ‫קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוה"כ" ובתוס' שם חולק‬ ‫והבאנו דדעת רש"י לפסוק כרפרם דבאמת ליכא איסור הוצאה‬ ‫ד לא אשכחן ברכות ביום הכפורים דליהוו דאורייתא‪ ,‬ולכן פי'‬ ‫ביו"כ‪ ,‬אבל ביו"כ שחל בשבת איכא איסור הוצאה ולזה איצטריך‬ ‫ר"ת קראו מקרא קודש שמודה שב"ד קדשוהו ושובת ממלאכה‬ ‫קרא דשעיר המשתלח דוחה שבת‪ .‬ומבואר בגמ' יומא שם דנוגע‬ ‫בשביל קדושת היום ולא קראו מקרא קדש שאינו שובת מחמת‬ ‫איסור הוצאה באופן דהשעיר חולה וצריך להרכיבו על כתיפו‬ ‫קדושת היום אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכה‪ .‬וכ' ריטב"א‬ ‫ול"ש חי נושא את עצמו‪.‬‬ ‫דלד' רש"י ברכת המועדות מה"ת וא"כ י"ל דגם קידוש יו"ט‬ ‫ולפי פשוטו הא דליכא איסור הוצאה ביו"כ אף דכ' בו לא תעשה‬ ‫דאורייתא וכ"כ בהגהות יעב"ץ על התוס' שם ודריש לה מזכור את‬ ‫כל מלא כה והוצאה מלאכה הוא הארכנו לעיל ע"פ ראשונים‬ ‫יום את לרבות יו"כ ויו"ט‪ ,‬וכ' מו"ז דלפ"ז נחלקו רש"י ותוס' אי‬ ‫ואחרונים דחסר בשם מלאכה עי"ש‪ ,‬עוד מבואר בפשוטו דלמה‬ ‫קידוש יו"ט דאורייתא וד' התוס' כשי' המ"מ דקידוש יו"ט דרבנן‪.‬‬ ‫דס"ד דשעיר המשתלח אינו דוחה שבת‪ ,‬א"כ באופן שהשעיר‬ ‫והנה אחרונים אלו נקטו דאין מקום לחלק בין יו"כ ליו"ט‪ ,‬אולם‬ ‫חולה ולא יהי' שייך להוליכו רק ע"י הרכבה דהוא הוצאה מרשות‬ ‫מרן החת"ס [בחי' לשבועות שם ובהגהותיו למג"א ריש סי' רע"א]‬ ‫לרשות‪ ,‬יתבטל השעיר ובאמת יחסר לנו כפרת השעיר‪.‬‬ ‫במש"כ שם דקידוש יו"ט דרבנן‪ ,‬הביא דברי רש"י שבועות הנ"ל‬ ‫בשבת אין שליטה לסט"א‬ ‫להוכיח רק לענין יו"כ דקידוש שלו דאורייתא‪ ,‬ולא לענין יו"ט‪,‬‬ ‫וביאר הטעם דשבת ויו"כ דאורייתא ולא יו"ט‪ ,‬דשבת ויום‬ ‫אולם מרן החת"ס [בדרשות שמט‪ ]:‬מאיר לנו באור חדש כל‬ ‫הכיפורים דאין ליחיד בהם שום קום ועשה‪ ,‬רק שבות מאכילה‬ ‫הסוגיא‪ ,‬ולעיל כבר הבאנו חלק מזה וכעת נשלים כולה‪ ,‬דהסביר‬ ‫ומלאכה‪ ,‬אינו ניכר שהוא לשם מצוה אם אינו זוכרהו בכניסתו‪.‬‬ ‫סברת רפרם דליכא הוצאה ביו"כ כיון דהס"מ משלים עם ישראל‬ ‫דאי לאו הכי ליכא אלא שב ואל תעשה‪ .‬וזה דוקא שבת ויום‬ ‫ועיקר איסור הוצאה הוא להוציא מרשות יחידו של עולם לרשות‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אבל יום טוב דאיכא לכל יחיד מצות עשה‪ ,‬חגיגה‬ ‫ראייה‪ ,‬ושמחה אפילו בחוצה לארץ בזמן הזה‪ ,‬כיון דאיכא קום‬ ‫גדר הקדושה נקבעת כפי המצוות‪ ,‬ולד' התוס' דמקרא קודש הכוונה‬ ‫ועשה לכל יחיד אינו צריך זכירה והזמנה‪ ,‬ככל מצות עשה‬ ‫לאיסור מלאכה א"כ כך נקבעת גדרי הקדושה‪ ,‬וא"כ י"ל דכל דברי‬ ‫דעלמא‪ .‬וכתב חת"ס דלפ"ז למאי דקי"ל [סימן ס סעיף ד] מצות‬ ‫המ"מ דפי' ברמב"ם מצד מלאכה הוא לשיטתי' דקידוש דיו"ט דרבנן‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬צריך לכוין בתפלת יום הכיפורים בין בחול בין‬ ‫ובהכרח דס"ל כתוס'‪ ,‬אבל אי נסבור כרש"י דקידוש יו"ט דאורייתא‬ ‫נוכל ל ומר דהא דגדר הקדושה מצד המצוות‪ ,‬אלא דלפ"ז למה נחלק בין‬ ‫בשבת לצאת ידי חובת זכירה‪[ .‬אבל בשבתות דעלמא לא יכוין לצאת‬ ‫יו"כ ויו"ט דיו"ט ושבת קי"ל דהוי שתי קדושות ויו"כ ושבת קדושה‬ ‫בתפלה‪ ,‬כדי שיצא ידי חובת קידוש דאורייתא מן המובחר במקום‬ ‫אחת ותי' מו"ז דאז נצטרך לומר דקדושה אחת נקבעת בין לפי המצוות‬ ‫סעודה על הכוס‪ ,‬וכתיקון חז"ל‪ ].‬עכ"ד החת"ס‪43 .‬‬ ‫ובין לפי איסורי מלאכה‪ ,‬וכיון דשבת ויו"ט חלוקים מצד מלאכה ל"ה‬ ‫קדושה אחת‪ ,‬אולם לד' החת"ס דרק קידוש דיו"כ דאורייתא בלא"ה‬ ‫א"ש‪[ .‬ומו"ז לא הביא כלל דברי החת"ס רק אזיל שם דיו"כ שווה ליו"ט‬ ‫ואי קידוש דיו"כ דאורייתא גם יו"ט דאורייתא] ולפ"ז יהי' מוכרח דגם‬ ‫‪ 43‬עי' לעיל שהבאנו ד' מו"ז בילק"ש מועדים סי' ז' שחקר בנדון‬ ‫שביתת בהמתו ביו"כ דאורייתא דאל"כ אינם שווים גם מצד עשה‬ ‫דקדושה אחת ושני קדושות דשבת ויו"ט [עירובין ל"ח] אי הקדושה‬ ‫דתשבות‪ .‬אבל רעק"א לשיטתי' לא ס"ל כלל לחלק בין יו"ט ויו"כ‪ ,‬ולכן‬ ‫נובעת מאיסורי מלאכה‪ ,‬או ממצות היום כמו תשבות ושביתת בהמתו‬ ‫פשט בסי' תצ"ה ספיקת הפוסקים אי יש שביתת בהמה ביו"ט מד'‬ ‫ועבדו או מצות קידוש מצד מ"ע דזכור‪ ,‬ופשטו מד' המ"מ פ"ח‬ ‫רמב"ם אלו דאי ליכא שביתת בהמה ביו"ט גם ביו"כ ליכא וא"כ איך‬ ‫דעירובין ה"י שהסביר הא דחידש הרמב"ם דשבת ויו"כ הם קדושה‬ ‫יתכן דיהי' קדושה אחת‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬כיון דשווים באיסורי מלאכה‪ ,‬ומ' דתלוי באיסורי מלאכה‪ ,‬וא"כ‬ ‫והנה כל נדון זה אי קדושה אחת או שתי קדושות לא שייכא למח' רע"ק‬ ‫יל"פ מח' תנאים אי יו"ט ושבת קדושה אחת בגדר היתר אוכל נפש‪ ,‬אי‬ ‫ורי"ש שבת קיד‪ .‬אי חלבי שבת קרבים ביו"כ‪ ,‬דהצד דקרב ביו"כ הוא‬ ‫הפי' דלא נאסר כלל דגדר איסור מלאכה הוא מלאכת עבודה או שזה‬ ‫דנחשב יותר קל משבת דסו"ס יש רק כרת‪ ,‬אבל מ"מ סגי בזה דאיסורי‬ ‫בגדר הותרה‪ ,‬וכ' דבאמת י"ל דזה תלוי במח' רש"י ותוס' הנ"ל‬ ‫מלאכה שוים הם או עכ"פ עשה דתשבות כדי שיהי' נחשב קדושה אחת‪.‬‬ ‫בשבועות בגדר מקרא קודש דלד' רש"י דהכוונה על ברכות וקידוש א"כ‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫דכל הקולא בהוצאה בא מחמת שזה מלאכה גרועה ולכן ביו"כ‬ ‫הקליפות‪ ,‬וע"ז דחי הש"ס דשאני יו"כ דהכשירו בכך‪ ,‬לזה ביאר‬ ‫דקיל לא החמירה תורה‪ ,‬וא"כ גם אם קדו' יו"כ משפיע על שבת‬ ‫דיש סברא בעצם למה שעיר ידחה יו"כ ולא שבת‪ ,‬דכל עצמו של‬ ‫לא יתכן שיוריד מקדושתו להקל באיזה איסור וכמו שיש סקילה‪,‬‬ ‫שעיר המשתלח הוא דורון לס"מ כדי שלא יכנס לפנים שרוצה‬ ‫וכל שאלתינו לפי טעם הפנימי של החת"ס דקולת הוצאה הוא‬ ‫ללמד סנגוריא והקב"ה אינו חפץ לא מדובשו ולא מעוקצו כמ"ש‬ ‫מחמת גודל קדושת יו"כ‪ ,‬א"כ נימא דגם שבת יקבל קדושה זו‬ ‫רמב"ן בפ' אחרי [ויקרא ט"ז ח' אלא דשם מבואר דהשוחד ניתן שלא‬ ‫וכבר ממילא לא יהי' איסור הוצאה]‬ ‫יקטרג רק ידבר טוב וצ"ע] ובשבת בלא"ה אין לו שליטה דמשו"ה‬ ‫אין אומרים שומר עמו ישראל לעד דא"צ שמירה [טור או"ח רס"ז‬ ‫סגולת יוהכ"פ שחל בשבת‬ ‫ג'] ולזה ס"ד דא"צ שעיר המשתלח קמ"ל עיתי אפי' בשבת‪ .‬נמצא‬ ‫והנה עד כאן עסקנו בחלק ההלכה של יו"כ שחל בשבת אולם‬ ‫דבאינו עושה שעיר המשתלח בשבת לא יחסר לו כפרת השעיר‬ ‫מצד ענין הפנימי לבאר גדלות וסגולת היום כשיו"כ חל בשבת‬ ‫כיון שבלא"ה א"צ לפחד מסט"א‪.‬‬ ‫ראוי להביא בזה כמה מדברי רבותינו‪.‬‬ ‫ולפ"ז יוצא דמצד אחד יש מעלה ליו"כ על שבת דליכא רשות‬ ‫איך מתקיים דין עונג שבת ביו"כ שחל שבת‬ ‫סט"א כלל‪ ,‬כיון דהסט"א משלים עם ישראל‪ ,‬מאידך יש מעלה‬ ‫לשבת על יו"כ דבשבת אין אנו מפחדים כלל מהסט"א כיון שיש‬ ‫ונקדים דבאמת שתי הימים סותרים זה לזה דמעיקר קדושת שבת‬ ‫לנו שמירה‪ ,‬ולזה ס"ד דא"צ כלל לשעיר המשתלח‪ .‬ויל"פ ע"פ‬ ‫הוא העונג באכיל ה ושתי'‪ ,‬מאידך יוהכ"פ מחייב התרחקות‬ ‫דרוש דביו"כ אנו מתעלים מן העוה"ז ונכנסים לעוה"ב שאין בו‬ ‫מעניני הגוף‪ ,‬ושניהם נאמרו בפסוק אחד בישעי' נ"ח י"ג " ִׁאם‬ ‫לא אכילה ולא שתי' וכמ"ש לעיל בשם דרשות חת"ס [ספר הזכרון‬ ‫תָּ שִׁ יב מִׁ ּׁשַ בָּ ת ַרגְ לֶָׁך עֲשוֹת חֲפָּ צֶׁ יָך בְ יוֹם קָּ ְד ִׁשי וְ קָּ רָּ אתָּ לַּׁשַ בָּת עֹ נֶׁג‬ ‫בדרשות חת"ס החדש ח"א עמ' תק"כ] ומהרש"א ריש יומא‪ ,‬ולכן אין‬ ‫לִׁקְ דוֹש ה' מְ כֻבָּד וְ כִׁ בַ ְדת ֹו מֵ עֲשוֹת ְדרָּ כֶׁיָך ִׁממְ צוֹא חֶׁ פְ צְ ָך וְ דַ בֵ ר דָּ בָּ ר"‬ ‫שם שליטת הסט"א ול"ש איסור הוצאה‪ ,‬מאידך בשבת קודש אנו‬ ‫ובגמ' שבת קיח‪ :‬דדין עונג בשבת מחייב אכילה ושתי'‪ ,‬מאידך‬ ‫נשארים בעוה"ז וקדושת שבת יורדת על עולמינו הגשמי ולכן‬ ‫מבואר שם קיט‪ .‬דמש"כ לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים‪ ,‬שאין‬ ‫חלה רק במקום ישראל ובמקום הקדושה‪ ,‬ולא במדור הקליפות‬ ‫בו לא אכילה ולא שתיה‪ .‬אמרה תורה‪ :‬כבדהו בכסות נקיה‪ .‬וא"כ‬ ‫שהוא רשות הרבים‪ ,‬אבל הסט"א עדיין נמצא כאן אבל רק‬ ‫בשניהם נזדמנו לפונדק אחד נדחה לכ' דין עונג מפני יוהכ"פ‪.‬‬ ‫ברשה"ר‪ ,‬ולכן יש ליזהר מאד שלא להוציא‪ ,‬ולא לצאת חוץ‬ ‫ולקמן הבאנו מאא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל הי"ד לפרש‬ ‫ממקומו‪ ,‬וכן לא להעביר ד"א ברה"ר דענינו ג"כ כהוצאה מרשות‬ ‫במש"כ מערב עד ערב תשבתו שבתכם שכבר כבר דקדק ישמח‬ ‫לרשות כמ"ש בעל המאור ר"פ הזורק‪ ,‬וכל יהודי גם ברה"ר יש לו‬ ‫משה [פ' אמור ד"ה מערב לב‪ :‬הבאנו דבריו בשלמותו לעיל] למה כפל‬ ‫במקומו ד' אמות ששם שורה הקדושה ואין לו להעביר ממקום זה‬ ‫שבתכם‪ ,‬וישמח משה תי' דשבת בראשית תלוי רק בהקב"ה אבל‬ ‫למקום אחר‪ .‬ומאידך א"צ לפחד מהסט"א שנמצא בחוץ כיון‬ ‫יו"כ תלוי גם בפעולות ישראל‪ ,‬ואא"ז הוסיף לפרש די"ל דזה‬ ‫שאנו נמצאים ברשות הקדושה ואין אנו יוצאים ממקומינו‪.‬‬ ‫לרמז על יו"כ שחל בשבת שדוחה מצות עינוי את השבת‪.‬‬ ‫ויל"ע בזה דקמ"ל קרא דמ"מ צריך שעיר בשבת‪ ,‬האם הפשט‬ ‫אולם בדברי רבותינו מצינו מזור לזה‪ ,‬הנה מרן החת"ס בדרשות‬ ‫דאינו נכון שיש לנו שמירה מסט"א לענין זה‪ ,‬או י"ל דלעולם מצד‬ ‫לו‪ :‬מבאר דכולנו בר"ה ועשי"ת ויו"כ בעת צרה ולכן מקוים‬ ‫שבת א"צ לשעיר ומ"מ התורה לא רצתה לחלק בין יו"כ ליו"כ‬ ‫שיענך ה' ביום צרה וישלח עזרך מקודש ויזכרו כל מנחותיך‬ ‫ולזה הצריכה התורה שעיר בכל גווני‪[ .‬ועי' שו"ת שאגת ארי' סי'‬ ‫ועולתך כאילו הכה"ג עומד ומקריב‪ ,‬אבל בשבת אין יום צרה‪ ,‬כי‬ ‫נ"ג דהוכיח דשייך לא פלוג בדאורייתא] ואי נימא דזה רק מצד לא‬ ‫רגע אחד של שבת פועל יותר מכל הזמנים דמעונג שבת הוי נחלה‬ ‫פלוג א"כ יתכן דבגלות שאין לנו יכולת להביא שעיר‪ ,‬אז בשאר‬ ‫בלי מצרים [שבת קיח‪ ]:‬ע"כ יו"כ שחל בשבת זכות השבת יליץ‪,‬‬ ‫יו"כ אף שאנו אנוסים מ"מ סו"ס חסר לנו כפרת שעיר‪ ,‬אבל בחל‬ ‫והיינו מש"כ בישעי' נ"ח י"ג וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד‬ ‫בשבת דזה רק מצד לא פלוג א"כ לא חסר לנו כ"כ כפרת שעיר‪.‬‬ ‫ואחז"ל [שבת קיט‪ ].‬זה יוה"כ שאין בו אכילה ושתיה כבדהו‬ ‫בכסות נקיה ר"ל שקוראים לשבת עונג כל השנה אז כשמגיע יו"כ‬ ‫מה שביו"כ שחל בשבת יש לכו"ע איסור הוצאה‬ ‫בשבת אזי הוא מכובד בכסות נקיה ר"ל נקי מכל חטא על דרך‬ ‫אלא דצ"ע לד' החת"ס דאיך יתכן דביו"כ שחל בשבת מודה‬ ‫בכל עת יהיו בגדיך לבנים [קהלת ט ח] ואמנם בעו"ה משרבו‬ ‫רפרם דאיכא איסור הוצאה‪ ,‬הרי מצד קדושת יו"כ הסט"א משלים‬ ‫מחללי שבת בפרהסיא א"כ יו"כ שחל בשבת סניגור נעשה קטיגור‬ ‫עם ישראל‪ ,‬ול"ש איסור הוצאה‪ ,‬והי' אפש"ל גם בזה דזה גדר לא‬ ‫ח"ו‪ ,‬אך אם עתה ברגע זו מקבל עליו שלא לעשות עוד‪ ,‬אז יתהפך‬ ‫פלוג בדאורייתא‪ ,‬כיון דבשאר שבתות יש איסור הוצאה לא רצתה‬ ‫לזכיות והיינו אז תתענג על ה'‪ ,‬פי' אז ברגע יוהכ"פ שקראת‬ ‫התורה לחלק בזה‪ ,‬וי"ל דתלוי במח' תנאים שהבאנו לעיל אי‬ ‫לקדוש ה' מכובד אז באותה שעה תתענג על ה' יתהפכו כל‬ ‫ביו"כ שחל בשבת חלים שני האיסורים‪ ,‬וגם למאי דקי"ל דחלים‬ ‫השבתות שחילל לעונג שבת ומדוקדק אז תתענג על ה' עכ"ד מרן‬ ‫שני האיסורים מ"מ יהי' תלוי במח' רבותינו הנ"ל ביו"כ שחל‬ ‫החת"ס‪ .‬נמצא דאדרבה עיקר פסוק זה מיירי ביו"כ שחל בשבת‪,‬‬ ‫בשבת אי קדושת יו"כ משפיע על שבת‪ ,‬דלד' או"ש דקדושת שבת‬ ‫ואף דאין הוא מקיים דין עונג בשבת זו אבל זכות עונג כל‬ ‫משתנה ע"י יו"כ נצטרך לומר דנשאר איסור הוצאה מצד לא‬ ‫השבתות מסייעים לכפרת יו"כ‪ ,‬וע"י תשובה על שביטל דין עונג‬ ‫פלוג‪ ,‬אבל לד' רעק"א דכל דיני קידוש של שבת נשארו גם ביו"כ‬ ‫שבת נחשב היום שהתענג בכל השבתות‪.‬‬ ‫דדומה שבת זו לשאר שבתות השנה‪ ,‬א"כ י"ל דגם לענין הוצאה‬ ‫מאידך בספה"ק בני יששכר [מאמרי חודש תשרי מאמר ו – צומא רבא‬ ‫קדושת שבת בעצמותו אוסרת הוצאה‪ ,‬ולא איכפ"ל במה שיש‬ ‫היום גם קדושת יו"כ‪ .‬ואי נפרש דזה מצד לא פלוג‪ ,‬יתכן דגם‬ ‫אות י"ז] במה שאחז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד‬ ‫נגאלין [שבת קיח‪ .]:‬שראה בספר אחד קדוש מדבר היינו כד איקלע‬ ‫להלכה דלא קי"ל כרפרם מ"מ בפנימיות אנו מודים שלא הי' צריך‬ ‫להיות איסור הוצאה רק דכיון שגם יו"כ נקרא שבת שבתון לא‬ ‫ב' שבתות ביחד‪ ,‬היינו דאיקלע יום הכפורים בשבת‪ ,‬ופי' שהוא‬ ‫על דרך ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו [שמות כד יא]‪,‬‬ ‫חילקה תורה‪[ .‬אבל לולא ד' חת"ס פשיטא דא"א להקל בהוצאה‪,‬‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫יו"כ הי' באמת על קידוש החודש וכיון שלא קידשו את החודש‬ ‫ומתרגמינן והוון חדין בקורבניהן דאיתקבלו ברעוא כאילו אכלן‬ ‫ממילא התבטל יו"כ‪ ,‬ולא נהגו אותו רק כדי שלא תשתכח‪ ,‬ומה‬ ‫ושתן‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והנה יום הכפורים הוא יום שאין בו אכילה ולא שתיה‬ ‫שנהגו אותו בשבת דוקא דאם יהי' בימות החול יכירו בזה‬ ‫וא"כ אין כאן עונג שבת‪ ,‬אבל כשמתקבלים הקרבנות של יום‬ ‫האויבים ויחשדו בנו שאכן קידשו את החודש‪ ,‬ועדיין צ"ב דא"כ‬ ‫הכפורים ברצון א"כ יש תענוג כמו אכילה ושתיה‪ ,‬א"כ יש כאן‬ ‫מאי קמ"ל דלא מחייב חטאת על יו"כ הרי אינו בתאריך י' תשרי‬ ‫שמירת ב' השבתות‪ ,‬שביתת יום הכפורים בעינוי ושביתת שבת‬ ‫כלל‪ ,‬וראיתי בספר דור רביעי על מס' חולין [להג"ר משה שמואל‬ ‫באכילה‪ ,‬וכן בגלותינו ונשלמה פרים שפתינו כאשר נתבשר מן‬ ‫גלזנר זצ"ל רב עד"י בקלויזנבורג‪ ,‬הראשון ל"דור רביעי" של מרן‬ ‫הש"י שנתקבלו ברצון תפלתינו במקום הקרבנות לרצון לפני י"י‬ ‫החת"ס] שחידש דבאותה שנה באמת הי' לפי החשבון יו"כ בשבת‪,‬‬ ‫ויען ויאמר סלח תי‪ ,‬א"כ יהיה שביתות ב' השבתות ביחד העינוי‬ ‫ולכן ציוו לשמרו דוקא בשבת כיון דאז הי' אמור להיות בלא"ה‪,‬‬ ‫והעונג‪ ,‬אז מיד נגאלין‪ ,‬כן יאמר השי"ת במהרה בימינו‪ ,.‬הנה‬ ‫ובזה א"ש החידוש‪ ,‬דס"ד כיון דבלא"ה כך הי' החשבון וציוו‬ ‫לדברי בני יששכר מתקיים עונג שבת בזה גופא שמתבשרין‬ ‫חכמים לנהוג בו דין יו"כ‪ ,‬אולי יהי' בו דין יו"כ קמ"ל דכיון‬ ‫שנתקבלו הקרבנות והתפלות שלנו‪.‬‬ ‫דסו"ס לא קידשו את החודש אין בו דין עשירי בתשרי ואין בו‬ ‫קדושת יו"כ‪ .‬עכ"ד‪ .‬ולדבריו י"ל דדוקא באותה שנה רצו הגוים‬ ‫ובספר נעם מגדים פ' אמור כ' קצת בנוס"א‪ ,‬דהק' הרי כלל ישראל‬ ‫לגזור על יו"כ דידעו גודל סגולת יו"כ שחל בשבת‪ ,‬שמכוחה יהי'‬ ‫שמרו שתי שבתות ולא נגאלו‪ ,‬ולזה חידש דקאי על יו"כ שחל‬ ‫אפשר לישראל להגאל מתחת ממשלתם‪ ,‬ולכן רצו בכל הכוח‬ ‫בשבת דאז א"א לקיים שניהם דזה מצותו בעינוי וזה בעונג‪ ,‬אבל‬ ‫לבטל כח זה‪ ,‬ולכן נזכר סיפור זה בגמ' להורות שכשמגיע שנה‬ ‫בצדיק גמור שכל תענוג שלו הוא עבודת ה' א"כ יש לו תענוג‬ ‫כזו דיו"כ שחל בשבת‪ ,‬יש לנו להודות להקב"ה על מה שלא‬ ‫גדול בעצם זה שזוכה לעמוד לפני ה' להתפלל תפלת היום עם‬ ‫גוזרים עלינו שמדות ואנו זוכים לקיים בשלימות שבת ויוהכ"פ‬ ‫שירות ותשבחות‪ ,‬ולקיים מצות היום בחמש עינויים‪ ,‬ואיש כזה‬ ‫ביחד‪ ,‬ויש לנו לנצל אותו יום בשלימות‪ ,‬ומכח זה נזכה לגאולה‬ ‫שפיר מקיים שניהם‪ ,‬ואם היו כל ישראל במדרגה זו בוודאי הי' בן‬ ‫שלימה בב"א‪.‬‬ ‫דוד בא בלי איחור‪ .‬ולדבריו קיום העונג הוא בזה גופא שזוכה‬ ‫לקיים מצוות היום ולהתפלל התפלות הנוראות של יו"כ‪44 .‬‬ ‫השמחה ביום הכיפורים‬ ‫ויש להוסיף על דבריהם בביאור קרא דישעי' וקראת לשבת עונג‬ ‫[נערך מתוך כתבי אאמו"ר שליט"א]‬ ‫בשבת רגיל יכול לקיים ע"י אכילה ושתי' וכדוגמאות דגמ' שבת‬ ‫קיח‪ :‬בדגים גדולים וראשי שומין‪ ,‬אבל לכבוד ה' מכובד זה יו"כ‬ ‫‪ 45‬במדרש [הובא בתורה שלמה] עמש"כ וביום‬ ‫"אז" שא"א לצאת ע"י אכילה ושתי' בהכרח תתענג על ה' דזה‬ ‫שמחתכם זה יום הכיפורים שנתבשרו במחילת עוונותם‪,‬‬ ‫עיקר העונג וזה תכלית החיים כאן בעוה"ז כמ"ש במסילת ישרים‬ ‫ובתנא דבי אליהו [זוטא סו"פ ד'] אחרי שקיבל הקב"ה את‬ ‫פ"א‪.‬‬ ‫בכייתם ותשובתם של דור המדבר‪ ,‬אמר הקב"ה לישראל‬ ‫ולכ' נר' דד' חת"ס דאין דין עונג בשבת זו כלל ולכן צריכים אנו‬ ‫בני נשבע אני בשמי הגדול וכו' שתהא לכם בכי' זו‬ ‫להגיע ל דין עונג דשאר שבתות‪ ,‬אבל לד' בני יששכר ונעם מגדים‬ ‫לששון ולשמחה גדולה‪ ,‬ובתנא דבי אליהו פ"א דימים‬ ‫יש דין עונג בשבת זו ומתקיים ע"י בנח"ר של עבודת ה'‪ ,‬וי"ל דזה‬ ‫יוצרו ולא אחד בהם זה יוה"כ לישראל‪ ,‬לפי שהיתה‬ ‫תלוי במח' רעק"א ואו"ש ואגרו"מ שהבאנו לעיל אי נאמר דין‬ ‫שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל‬ ‫עונג שבת ביו"כ שחל בשבת‪ ,‬דלסברת רעק"א דשבת עומדת‬ ‫וכו' באו ושמחו שמחה גדולה שאני מוחל לעוונותיהם‬ ‫במקומה י"ל דאכתי מחייבת עונג‪ ,‬ולזה צריך להשלימו עם עונג‬ ‫של ישראל‪ ,‬ובדרשות חת"ס ריש ח"א דמצווה לשמוח‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬אבל לסברת האו"ש דקדושת יו"כ משפיע על קדושת‬ ‫שבת שיתחייב בעינוי אין כאן חובת עונג כלל‪.‬‬ ‫בבוא ימים אלו במ"ע של תשובה‪ .‬ובדברי רבינו יונה‬ ‫שהבאנו לעיל [שער ד' י'] מבואר דבעצם הי' לנו לעשות‬ ‫ובספר ייטב פנים [תוכחת מוסר לי"ג מדות ויו"כ אות ו'] כ' שכשדרש‬ ‫סעודת יו"ט ביו"כ וזהו אכילת ערב יו"כ מבואר לכאורה‬ ‫ביו"כ שחל בשבת אמר ע"פ הט"ז ריש הל' שבת בהא דאחז"ל כל‬ ‫דיש דין שמחה ביו"כ‪ .‬ולשון הרמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו‬ ‫השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז מוחלין לו על כל עוונותיו‬ ‫דמיירי ששב אלא דיש עבירות דתשובה תולה ורק יו"כ מכפר ויש‬ ‫"אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן‬ ‫שצריך גם יסורים‪ ,‬וע"ז שבת מכפר מיד‪ ,‬א"כ יל"פ כי ביום הזה‬ ‫ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה"‪ ,‬משמע‬ ‫החלה בשבת ושניהם חזי לאיצטרופי ע"כ יכפר עליכם מכל‬ ‫שהם נתמעטו רק מלהיות ימי שמחה יתירה אבל ימי‬ ‫חטאתיכם אפי' על כריתות ומיתות ב"ד דלפני הוי"ה מדת‬ ‫שמחה מיהא הן‪.‬‬ ‫הרחמים שלא יצטרך יסורים‪.‬‬ ‫שהחיינו ביו"כ האם מורה על שמחה‬ ‫הגוים רצו לגזור דוקא על יו"כ שחל בשבת‬ ‫והנה מבואר בגמ' עירובין מ‪ :‬דאומרים שהחיינו ביו"כ‬ ‫הרי לן מדברי רבותינו גודל עוצמת סגולת יו"כ שחל בשבת‪,‬‬ ‫הגם דלא נקרא רגל כיון דאתי מזמן לזמן‪ .‬והנה בתוס'‬ ‫שא"צ לפחד מסט"א‪ ,‬ויש בסגולתה להביא הגאולה‪ ,‬ובכוחה‬ ‫לכפר על כל החטאים‪ ,‬גם אם בדרך כלל צריך עוד יסורים‪ ,‬והנה‬ ‫סוכה מ"ו‪ .‬ד"ה העושה דיש לדקדק על איזה מצוות‬ ‫הבאנו לעיל ד' ריטב"א חולין קא‪ :‬דמה שגזרו בשעת השמד על‬ ‫מברכין שהחיינו ומסיק דדוקא מצוה שיש עלי' שמחה‪,‬‬ ‫‪ 44‬ידוע על מרן המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל שכ"כ‬ ‫‪45‬‬ ‫הקטע הראשון ע"פ באר הפרשה להגה"צ ר' אלימלך בידרמן‬ ‫התענג בתפלות דיו"כ שהי' ממשיך בעצמו התפלות הרבה אחרי שכבר‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫גמרו כולם להתפלל‪.‬‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫אם לא שב מדרכו הרעה וכו'‪ .‬וע"ע בס' מאורי שערים‬ ‫משא"כ מילה וכדו'‪ .‬ובפשוטו כוונת התוס' לענין מצוות‬ ‫למו"ר הגרא"ז גורביץ זצ"ל‪.‬‬ ‫כלולב וסוכה‪ ,‬אבל לא לענין מה דמברכין על קדושת‬ ‫היום‪ ,‬ולכן שפיר יש לברך גם על יו"כ גם אי נימא‬ ‫[ובענין ברכת שהחיינו הי' דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל תמיד‬ ‫דליכא שמחה‪ .‬אולם בשו"ת רשב"א [ח"א סי' שע"ט]‬ ‫מעורר ומכריז לפני הברכה [שהי' בעל תפלה] שנשים או‬ ‫הקשה לשיטה הסובר "שאין אומרין זמן אלא על מה‬ ‫מי שכבר הדליק נרות ובירך שהחיינו שלא יברך ביחד‬ ‫שהוא נהנה ממנו כחגים שנהנה בישיבת הסוכה ונטילת‬ ‫עם הקהל כי כבר יצא יד"ח‪]46.‬‬ ‫הלולב בארבעת המינין הרעננים והפסח באכילת המצה‬ ‫יו"כ לענין הפסק אבילות‬ ‫והחסא אם כן מה נעשה ליום הכפורים" ולכ' כוונתו‬ ‫להקשות על שי' התוס' הנ"ל מיו"כ ומבואר דס"ל דלפי‬ ‫והנה במו"ק יט‪ .‬ס"ל לרבן גמליאל דר"ה ויו"כ דינו‬ ‫כלל זה גם על קדושת היום ל"ש לברך רק ביש בה‬ ‫כרגל לענין אבילות וקי"ל הכי ולא נתבאר היטב בגמ'‬ ‫שמחה ופשיט"ל דביו"כ ליכא שמחה דהרי וודאי אין‬ ‫הנדון בזה‪ ,‬ובפשטות הטעם לחלק כיון דלא אקרי רגל‪,‬‬ ‫כוונתו דבעי' הנאה גשמית דוקא דהרי לולב וסוכה ג"כ‬ ‫והא דס"ל לר"ג דדינו כרגל כ' הרמב"ן ועו"ר כיון‬ ‫ליכא הנאה גשמית‪.‬‬ ‫דהוקשו כל המועדים זל"ז‪ ,‬אולם בדברי השאילתות ט"ו‬ ‫מצינו הוספה וז"ל "כיון דאית בהו שמחה‪ ,‬כרגלים דמי‬ ‫שו"מ ברוקח [סי' שע"א] שעמד בהא דמברכין זמן על‬ ‫ומפסיקין לאבילות"‪ ,‬ופי' הנצי"ב שם דהגם דאין בו‬ ‫יו"כ וכתב וז"ל "ועל שמחות תיקנו שהחיינו כמו‬ ‫שמחה דאכילה ושתי' מ"מ יש בו שמחה גם בפועל ע"פ‬ ‫הרגלים‪ .‬ולא היו ימי ם טובים לישראל כיום הכפורים‬ ‫ד"ת ע"פ הגמ' סוף תענית דלא היו ימים טובים לישראל‬ ‫כדאמרי' בשלהי תענית [כו‪ ]:‬ובפ' יש נוחלין [ב"ב קכא‪"].‬‬ ‫וכו' אבל שבת אף דכ' וביום שמחתכם אלו השבתות זה‬ ‫הרי שכתב דכל עניני שמחה [כבית חדש וכלים חדשים]‬ ‫רק שמחת הנפש אבל ר"ה ויו"כ כתיב בה נמי שמחת‬ ‫למדים מחגים‪ ,‬ומציין להגמ' סוף תענית לא היו ימים‬ ‫הגוף‪ .‬ומה שדנו הגאונים בנוסח התפלה אי לומר חגים‬ ‫טובים לישראל כיום הכיפורים‪ ,‬ובגמ' כתוב הטעם דהוי‬ ‫וזמנים לששון זה רק מצד שם חג‪ ,‬אבל מצד מועדים‬ ‫יום כפרה וסליחה יום שניתנו בו לוחות אחרונות‪ ,‬ולהלן‬ ‫לשמחה בוודאי שייך רק אי לא אמרינן חגים ומועדים‬ ‫במשנה וכן הוא אומר צאינה וראינה וכו' ביום חתונתו‬ ‫לששון כבר לא אומרים מועדים לשמחה‪.‬‬ ‫וביום שמחת לבו‪ ,‬ביום חתונתו יום שניתנו בו לוחות‬ ‫אחרונות‪ ,‬וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק‪ ,‬והלשון‬ ‫ובספר פסקי תשובות [תר"י אות ה'] הביא משו"ת מהרש"ג‬ ‫ברא"ה ומכתם שם "כלומר שיום הכיפורים נקרא יום‬ ‫ח"ב סי' ק"י דאסור לעשות ביו"כ פעולות של צער חוץ‬ ‫שמחה כמו שאמרו רז"ל ביום חתונתו זו מתן תורה‬ ‫מה' עינויים כיון דיוה"כ בכלל יו"ט לעונג ולשמחה‪,‬‬ ‫שנת חתן הקב"ה עם ישראל ביום הכיפורים שמעמד הר‬ ‫וע"פ דברי השאלתות הנ"ל‪ .‬וכן מבואר בפי' רבינו יונתן‬ ‫סיני היו האירוסין ויוה"כ היה כמו נישואין" דזה ראיה‬ ‫על הרי"ף בעירובין מ' ולשון תרגום יונתן ויקרא כ"ג‬ ‫דיום הכיפורים הוי יום שמחה‪ ,‬הרי דנקטו דיו"כ הוא‬ ‫ל"ב עה"פ שבת שבתון ועבדין זמנין דמועדיכן‬ ‫יום שמחה מצד הגמ' סוף תענית‪ ,‬ובמשנה כ' "יום‬ ‫בחדוותא‪ ,‬ובגליוני הש"ס מו"ק י"ט הביא דברי‬ ‫חתונתו זה מ"ת ויום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק" וטעם‬ ‫השאי לתות ומבאר דבריו והביא דביראים מבואר דיו"כ‬ ‫זה נקט הרא"ה‪ ,‬ובגמ' אמרי' בשלמא יו"כ כיון דיש בה‬ ‫הי' ראוי שיהי' לו דין שמחה אלא דע"י מצות עינוי‬ ‫סליחה ומחילה וכבר עמד בגבורות ארי שם למה שינה‬ ‫הופקע משמחה‪ ,‬ובשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קנ"ב‬ ‫הגמ' מטעם המשנה עי"ש‪.‬‬ ‫בשם מחזור ויטרי סי' שי"ב דליכא דין שמחה ביו"כ‪.‬‬ ‫ובעיקר קושיית הרשב"א למה מברכין שהחיינו הלא אין‬ ‫והגר"א בס' יהל אור [ליקוטים שלהי שמות ונדפס כמו"כ‬ ‫בו שמחה עי' בספר דברי יחזקאל [מהגה"ק משינאווא זי"ע‬ ‫בליקוטי הגר"א ווארשא עם בי' באר יצחק עמוד קנ"ר] וז"ל‬ ‫בסוף הספר] כתוב פעם שאל בליל יום הקדוש מה טעם‬ ‫" ענין פורים שהוא נגד יה"כ‪ ,‬כי י"ח י"ט בשנה שנים‬ ‫מברכין שהחיינו ולשמחה מה זו עושה והביא בשם‬ ‫שנים שבעה שבעה‪ ,‬והנה ח' ימים מהם שאין גומרין את‬ ‫שלה"ק שיש אור מיוחד שמביא "צהלה ושמחה‬ ‫הלל וכנגד ח' ימי חנוכה‪ ,‬ולכך א"צ שמחה כי הימים‬ ‫וכפרה"‪.‬‬ ‫האלו בכלל שמחה‪ ,‬אף בר"ה כמש"כ הגאונים וכמ"ש‬ ‫בעזרה (נחמיה ח)‪ ,‬רק ביה"כ שאין בו אכילה ושתיה‬ ‫ולשון המשך חכמה סו"פ נצבים כשמפליג בגודל העונש‬ ‫נגדו פורים‪ ,‬ולכן בו הרבה משתה כי אין לך י"ט‬ ‫למי שלא ניצל יו"כ לתשובה כתב "וכאשר ברך ברכת‬ ‫בישראל כיה"כ‪ ,‬וערב יום הכיפורים בשביל שמחה של‬ ‫שהחיינו שזה באמת שמחה אמיתית שהקב"ה נתן יום‬ ‫סליחה לכל פשעי בני אדם להסיר מעליהם השטן‪ ,‬ויאות‬ ‫לברכו ולהודות לשמו על גודל רחמיו מצדו יתברך אולם‬ ‫‪ 46‬בצל הקודש עמ' מ"ד‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫והשתפכות הנפש‪ 48.‬עוד נוסח שמעתי שהקב"ה כ"כ‬ ‫יום הכיפורים ניתקן‪ ,‬ובשביל שמחה של תשובה ג"כ‬ ‫שמח עם הווידוי שלנו לכן אנו שרים את זה ביחד עם‬ ‫שא"א בשעתה‪ ,‬ומרי בריה דרבינא הוה יתיב וכו'‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬ואא"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל [הראשון]‬ ‫[פסחים סח‪ ]:‬וכולן קבלת התורה‪[ ,‬שבועות כידוע]‪ ,‬יום‬ ‫אב"ד ראבב ביאר הא דאומרים ווידוי בנעימה כיון‬ ‫הכפורים כמו שאמרו [תענית ל‪ ,]:‬ופורים כמו שאמרו‬ ‫דהזדונות מתהפכות כזכיות ‪ 49‬ואי מתייחסים ליו"כ כיום‬ ‫[שבת פח‪ ].‬הדר קיבלוה בימי אחשורוש וכ' ולכן הוא נגד‬ ‫של שמחה א"ש כל זה שהכל יהי' בנעימות ושמחה‪.‬‬ ‫יוה"כ‪.‬‬ ‫מכיון שכבר הרחבנו בפ' האזינו בגודל הנחיצות לשמוע‬ ‫ומש"כ הגר"א דיו"כ הוא גדר קבלת התורה ולכ"צ‬ ‫ולהתקשר לדורות הקודמים ובפרט ביום הקדוש שאנו‬ ‫שמחה‪ ,‬יל"פ עפימ"ש בנפש החיים שער ד' פל"א דעיקר‬ ‫צריכין הזכות שלהם לכן נביא כאן קצת דברי תורה‬ ‫תשובה מאהבה הוא על ידי תורה ע"ש‪ ,‬ועי' בני יששכר‬ ‫ותיאור עבודת היום של אבי זקיני הגה"צ רבי בנציון‬ ‫[מאמרי חודש תשרי מאמר ד דרוש יד] בשם חיד"א שהלומד‬ ‫סניידערס הי"ד אב"ד ראבב סיגעט מתוך ספרו של‬ ‫תורה לשמה ועושה תשובה מאהבה אינו בכלל ד' חלקי‬ ‫אאמו"ר שליט"א זכר זאת ליעקב עמ' ל"ו‪.‬‬ ‫כפרה ע"ש‪[ .‬וכ' ע"ז הבני יששכר "ולא נודע לי מקומו איה‪,‬‬ ‫וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו‪ ,‬אבל כיון שפסק כן רב‬ ‫ד"ת וסדר יומו של אא"ז הג"ר בנציון סניידערס‬ ‫מובהק בדורו בבית דין של מטה‪ ,‬פוסקין כן להלכה בבית דין של‬ ‫מעלה"]‪.‬‬ ‫זצ"ל‬ ‫כתב תלמידו ר' אליקים קאפיל במכתב למו"ז הג"ר יעקב‬ ‫ויש להוסיף עפ"י מש"כ רבינו יונה בשערי תשובה‬ ‫זצ"ל‪ 50 :‬בשנה האחרונה שמעתי בדרשת כל נדרי מפי‬ ‫דהעוסק בתורה מכפר אפי' על חילול השם‪ ,‬וענין יגיעה‬ ‫קדשו של אדמו"ר זצ"ל זי"ע "ובימי אקרא מען האט‬ ‫בתורה נתחדש בלוחות שניות‪ ,‬וא"ש דהוי סליחה וכפרה‬ ‫אוממער אנדערע אונד אנדערע בקשות‪ ,‬דעהם יאר האט‬ ‫ויום שניתנה בו לוחות אחרונות הוי אחד‪[ .‬וכ"כ בס' שי‬ ‫גאנץ אנדערש ווי פאריגע יאר דאס הייסט ובימי אקרא"‬ ‫לתורה] ע"כ מדברי אאמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫[בכל שנה יש לנו בקשות שונות ומשונות משנים‬ ‫שו"ר בספר שובע שמחות על כל עניני שמחת יו"ט‪,‬‬ ‫הקודמים וזהו ובימי אקרא היינו כפי הימים והזמן כך‬ ‫[מידידי הג"ר צבי היימן שליט"א] שדן בסי' ס' בענין שמחה‬ ‫תהא הקריאה שלי]‬ ‫ביו"כ‪ ,‬וכתב דבגדרי הלכה הי' אפשר לקיים מצות‬ ‫כתב תלמידו רבי שמואל לעוינגער‪ :‬חלק מדרשתו בימים‬ ‫שמחה בכסות נקיה כדאיתא בפסחים עא‪ .‬למ"ד בעי'‬ ‫נוראים‪ :‬הא דיו"כ נבחר ליום כפרה וכן ליובל ושחרור‬ ‫זביחה בשעת שמחה‪ ,‬ואף דמבואר במו"ק ט‪ .‬לענין‬ ‫עבדים כיון דבו נתרצה הקב"ה לישראל על חטא העגל‬ ‫חנוכת ביהמ"ק ביו"כ דאין שמחה בלא אכילה ושתי'‪,‬‬ ‫ונתן להם לוחות אחרונות‪ ,‬וגאולת עבדים שהוא גאולת‬ ‫ה"מ כשעל האדם מוטל לשמוח מצד עצמו אבל‬ ‫הגוף היא כגאולת הנפש‪ ,‬ומש"כ מערב עד ערב תשבתו‬ ‫כשהקב"ה משמח את האדם ע"י שמטהר אותו מפשעיו‬ ‫שבתכם כבר דקדק ישמח משה [פ' אמור ד"ה מערב לב‪:‬‬ ‫שאני‪ .‬והביא מיראים סי' רכ"ז וספורנו ויקרא כ"ג כ"ה‬ ‫הבאנו דבריו בשלמותו לעיל] למה כפל שבתכם‪ ,‬אלא‬ ‫והגר"י פערלא על הרס"ג ח"א עשה נ"ט ‪ -‬ס"ט דליכא‬ ‫דשבת בראשית תלוי רק בהקב"ה אבל יו"כ תלוי גם‬ ‫דין שמחה ביו"כ‪ ,‬מאידך ברבינו יונתן שהבאנו ובס'‬ ‫בפעולות ישראל‪ ,‬וי"ל עוד דבר לרמז על יו"כ שחל‬ ‫המנהיג ריש הל' אירוסין ונישואין ונרמז כן בראבי"ה סי'‬ ‫בשבת שדוחה מצות עינוי את השבת‪.‬‬ ‫תקכ"ה אות ל"ז וכן מבואר בהעמק שאלה שאילתא ט"ו‬ ‫י' דיש דין שמחה ביו"כ‪ .‬עי"ש עוד‪.‬‬ ‫כדאי לציין שרבינו בדרשותיו רמז גם לעתידות פעמים‬ ‫הי' לטובה‪...‬אבל לצערינו גם להיפך ללא טובה נתקיימו‬ ‫ווידוי מתוך שמחה‬ ‫דבריו של אותו צדיק בדרשת כל נדרי בשנת תרצ"ח‬ ‫והנה אומרים העולם שלכן יש תנועה מיוחדת של ניגון‬ ‫התריע כקול שופר‪ ,‬כאשר השתמש במליצותיו פרט קטן‬ ‫באמירת ווידוי כדי להזכיר שגם עכשיו אסור להיות‬ ‫וגדול של שנה החדשה‪ ,‬ולחרדת כולם אמר בצעקה‬ ‫בעצבות‪ ,‬ואדרבה יעשנו מתוך שירה ונעימה והי' חזן‬ ‫ושאג כארי "הן אותיות תרצ"ח לפ"ק והתרצ"ח לפ"ג‪,‬‬ ‫שאמר ‪ 47‬תוך כדי שניגן בווידוי "רבש"ע אם לא היו בנ"י‬ ‫ובכה במר נפשו מאד מאד‪ ,‬ואמר רבש"ע התרצח את בית‬ ‫חוטאים מהיכן הי' לך אשמנו מתוק כזה"‪ ,‬וכן אמר הר"ר‬ ‫זושא זי"ע להקב"ה אם לא היינו חוטאים מאין הי'‬ ‫‪ 48‬שמעתי מת"ח מופלג שכבר מתפלל גם כל נדרי לפני העמוד שישים‬ ‫להקב"ה "ונסלח" כזה שאומרים בכזה נעימות‬ ‫שנה עד שאסר עליו הרופא‪ ,‬והתאונן איך יוכל להיות יו"כ בלי‬ ‫ה"ונסלח" שאומר בתור ש"ץ והתחיל לנגן זה בהשתוקקות גדול‪.‬‬ ‫‪ 49‬וכ"כ בגליון באר הפרשה בשם ר' שמעון סופר‪.‬‬ ‫‪ 50‬זכר זאת ליעקב עמ' ל"ו‪.‬‬ ‫‪ 47‬גליון באר הפרשה בשם החזן מזאסלאב‪.‬‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫יום הכיפורים‬ ‫שירת‬ ‫קצת תיאור עבודת יו"כ של מו"ז הג"ר בנציון‬ ‫ישראל מי ישמור מצוותך מי ילמוד את חוקי תורתך‪,‬‬ ‫ראקאוו זצ"ל ‪54‬‬ ‫רבש"ע אל תעשה כלה לבית ישראל רחם נא חוס נא על‬ ‫בזמנים קדומים הי' עובר לפני התיבה לכל נדרי ומעריב‬ ‫אבות ועל בנים" וגעה כל העם בבכיה" ע"כ המכתב‪.‬‬ ‫והי' דורש לפני מעריב‪ ,‬וביום התפלל מוסף לפני‬ ‫ואחר העיד שצעק "איה הם השלש מליון פוילישע‬ ‫התיבה‪ ,‬ובייחוד בסדר העבודה ובקינה על עשרה הרוגי‬ ‫יודן"‪.‬‬ ‫דרש‬‫מלכות שפך דמעות כמים‪ ...‬לפני נעילה ד ֹרש ַ‬ ‫‪51‬‬ ‫הי' קורא את יו"כ יום הקדוש וכן נהג בנו מו"ז‪.‬‬ ‫בחזרו מידי פעם ברגש לאמר "עומדים אנו כעת שוב‬ ‫[וכמ"ש בבני יששכר מאמר קדושת היום אות א' דלכן‬ ‫לפני תפלת נעילה" ועבר לפני התיבה בקול אדיר וחזק‬ ‫נקרא המס' שעוסק ביו"כ יומא סתם להורות כי קדושת‬ ‫ובקצב מהיר בסיימו כל קטע בקול גדול שעלה על כל‬ ‫היום הוא ממקום נעלם וע"כ מנהג אנשי מעשה שלא‬ ‫המתפללים‪ .‬הקדיש לפני שמו"ע נעילה הי' ג"כ‬ ‫להזכיר שמו בפשיטות רק כשמזכירים שמו אומרים רק‬ ‫בהתעוררות מיוחדת במינה‪ ,‬השתדל לאמר אבינו מלכינו‬ ‫יום הקדוש]‬ ‫בנעילה פיסקא פיסקא חזן וקהל‪ ,‬ומיהר כל התפלה‬ ‫למען יוכל עשות כן‪[ .‬התקיעה באמצע קדיש הי' תוקע‬ ‫סליחות ערב יום הקדוש התפלל לפני העמוד‪ ,‬תפלתו‬ ‫בעצמו גם כל חודש אלול תקע אחר התפלה‪].‬‬ ‫מתחלתו ועד סופו הי' בחרדה והתרוממות עליונה‬ ‫בבכיות עצומות‪ ,‬מי מהקהל שראה עבודה זו של רבינו‬ ‫‪‬‬ ‫ולא שב! לא נשכח מאתנו הפזמון בערב יו"כ "ירצה‬ ‫צום עמך אשר דמו לך מזה מחר יהי' האות הזה" את‬ ‫הכל אמר בהתרוממות עליונה ובבכיות עצומות הלא‬ ‫אבן מקיר תזעק והקהל בכה עמו‪52 .‬‬ ‫סיפר מו"ז הגה"צ ר' יעקב אבדק"ק באזל זצ"ל‪ :‬ערב יום‬ ‫הקדוש היה יום בו הרגישו אימת הדין עליו‪ ,‬ובפרט בעת‬ ‫שביקש מחילה מהספרים שלו בביתו בבכיות נוראות‬ ‫והי' עולים אליו האנשים החשובים שנקראו "מורינו"‬ ‫לקבל ברכתו‪ .‬ולפני דרשתו בכל נדרי עמד לפני הארון‬ ‫הקודש הפתוח וביקש מחילה מס"ת בהתעוררות עצומה‬ ‫בשם כל הקהל‪.‬‬ ‫כל הקהל הי' מדליקים נר נשמה ונותנים לשמש‬ ‫בביהמ"ד רק הוא הי' נותנו במקומו בביהמ"ד‪ ,‬וכל‬ ‫השנים דלק כל היום חוץ משנתו האחרונה כבה באמצע‬ ‫היום‪ -.‬בליל יו"כ לימד ברבים ז' פרקים הראשונים של‬ ‫מס' יומא‪ ,‬לא נעל שום מנעל ביו"כ וחלץ מנעליו בערב‬ ‫יו"כ בפתח ביהכ"נ‪ ,‬כן לבש גרביים לבנים‪.‬‬ ‫הי' מתפלל לפני העמוד כל נדרי ונעילה בניגון מיוחד‬ ‫וקדושה יתירה‪ ,‬ונורא הי' לראות בעת אמרו סדר‬ ‫העבודה במוסף‪ ,‬והי' עומד כל היום בהתפלות ולא יצא‬ ‫מביהכ"נ כל היום‪[ .‬מנהג ק"ק ראבב שהרב הי' אומר‬ ‫לפני הש"ץ בקול רם מונתנה תוקף] ‪ -‬מה נהדר הי'‬ ‫מראהו במוצאי יום הקדוש וצהלתו בפניו‪ .‬הקפיד‬ ‫שיתקעו התקיעה דוקא בארון קודש סגור דרק בחרם‬ ‫תוקעים לפני אה"ק פתוח‪53 .‬‬ ‫‪ 51‬שם עמוד ר"ג‪.‬‬ ‫‪ 52‬שם מכתב ר"ש לוינגר‪.‬‬ ‫‪ 54‬מספר ארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א עמ' קי"ז‪.‬‬ ‫‪ 53‬שם עמוד ר"ד‪.‬‬ ‫מג‬