שירת התורה · Shiras Hatorah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פרשת האזינו
יום הכיפורים תשפ"ז
שנה ו' גליון 312
נדבת ידידי הרב יצחק הלוי דינר שליט"א
לע"נ
זקינתו הרבנית יטא בת הר"ר זאב ע"ה
נלב"ע ח' תשרי תשע"א
תוכן העניינים
חידוש התפלה בעולמה של תשובה ..................כב פרשת האזינו ...............................................ד
עיקר גדר יו"כ שזה יום מתן תורה מחודשת ....כג השירה הוא עדות שישראל קיימים לעולם ........ד
ביאור מהירות קבלת התשובה בעשי"ת ..........כד ע"י התורה כלל ישראל מנהיגים כל הבריאה .....ד
ביו"כ לא חסר גדר ההתקרבות דתשובה ........כה עדות שמים וארץ הוא ע"י שכל הבריאה מתנהג
בעושה תשובה בעשי"ת א"צ ד' חילוקי כפרה .כה ע"פ מעשיהם ..................................................ה
האם איסור מלאכה דיו"כ דומה לשבת ...........כז השירה כולל כל הדורות וכן הוא בכל שנה ........ה
איסור הוצאה ביו"כ ......................................כז ההבדל בין השירה ומלחמת עמלק ....................ו
הוכחתו של רפרם ........................................כח ענין ברכת התורה שנתחדש כאן .......................ו
מח' רי"ש ורע"ק אי חלבי שבת קרבין ביו"כ ...כט עיקר קיום נצחיות כלל ישראל הוא ע"י
התקשרות לדורות הקודמים ............................ז
איסור הבערה ביו"כ .....................................כט
התועלת דוקא ע"י שאלה מאביך .....................ח
איסור מחמר ושביתת עבדו ובהמתו ביו"כ .....כט
שינוי דרך הלימוד בזמנינו ...............................ח
חילוק מלאכות ביו"כ ......................................ל
למה יש ירידת הדורות ....................................ח
*איסור הנאה ממלאכה שנעשה ביו"כ ...............ל
ירידת הדורות בענין הצנע לכת ........................ט
*האם ביו"כ נחשב שחיטה שאינה ראויה .......לא
הקב"ה השאיר לנו בדור הזה הרבה זקנים .......ט
דין מלאכת מחשבת ביו"כ ..............................לב
הגוים מופרדים מדורות הקודמים ....................י
אי שבת ויו"כ נחשבים קדושה אחת ...............לג
יש לכבד גוים זקנים ........................................י
יו"כ בחינת שבת של המועדים ........................לד
מס גולת קריאת פ' האזינו שלא להתקרר בין
יו"כ הוא בחינת השבת שנעשה מכח ישראל ....לד הגוים ............................. ................................י
יוהכ"פ שורש כל השבתות ..............................לד *שבת שובה או שבת תשובה ..........................יב
יו"כ שורש החיות הפנימי של כל השנה ...........לה *מה מפטירין בשבת שובה ..............................יב
ביו"כ ל"ש איסור הוצאה דליכא רשות סט"א .לה *בטעם שנקרא שבת תשובה ............................יג
דברי רפרם נכונים ע"פ פנימיות ......................לה *השייכות בין שבת לתשובה ............................יג
עניני יוהכ"פ שחל בשבת .................................לו *סדר הפסוקים שמשלימים בו את ההפטרה ...יד
אם יו"כ ושבת חלים אהדדי לענין חיוב ............לו
יום הכיפורים ............................................טז
בעיני העולם יש ליו"כ חומר על שבת ...............לו
מצות האכילה ערב יו"כ .................................טז
האם שבת ויוה"כ משפיעים אחד על השני .......לז
האם יש מצות אכילה מבערב .........................טז
השיטות דקידוש יוהכ"פ דאורייתא ................לח
מצות אכילה היכי תמצי לברכות ....................טז
מאי דס"ד דאין שעיר המשתלח דוחה שבת .....לח
מה שסוגיות פיקו"נ וחולה הוא דוקא ביו"כ .....יז
בשבת אין שליטה לסט"א ..............................לח
להראות חביבות הקב"ה לכלל ישראל ..............יז
מה שביו"כ שחל בשבת יש לכו"ע איסור הוצאה
................................... ................................לט חולה שאוכל א"צ כפרה .................................יח
סגולת יוהכ"פ שחל בשבת .............................לט חולה שמסרב לאכול ......................................יח
איך מתקיים דין עונג שבת ביו"כ שחל שבת ...לט שיעור צירוף כדי אכי"פ שנא' ביו"כ ................יח
הגוים רצו לגזור דוקא על יו"כ שחל בשבת .......מ דין צירוף אכי"פ לענין ברכות .........................יט
השמחה ביום הכיפורים ..................................מ צירוף אכי"פ לענין מצוות עשה .......................יט
שהחיינו ביו"כ האם מורה על שמחה ...............מ דין חצי שיעור ביו"כ ........................................כ
יו"כ לענין הפסק אבילות ..............................מא דין אכילת שיעורים לחולה ...............................כ
ווידוי מתוך שמחה .......................................מב גדר כח התפלה בעשי"ת ויוהכ"פ ...................כא
ד"ת וסדר יומו של אא"ז הג"ר בנציון סניידערס עיקר העסק בימי הרחמים והסליחות ויו"כ הוא
זצ"ל ............................ ................................מב בתפלות .......................................................כא
החילוק בין תשובת יו"כ לתשובת כל השנה ....כא
ב
תוכן העניינים
ראקאוו זצ"ל ...............................................מג קצת תיאור עבודת יו"כ של מו"ז הג"ר בנציון
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות
אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת האזינו שירת
השירה הוא עדות שישראל קיימים לעולם פרשת האזינו
והנראה בעז"ה בהקדם דברי שפת אמת עה"פ ויאמר פרשה זו נקראת פרשת האזינו ע"ש מה שמשה רבינו
אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וצ"ב כי מי בא קורא אל השמים שיאזינו לדבריו ,וכן הוא קורא לארץ
להלחם עמו ית' שאומר אראה ,אבל יתכן לפרש הכל שישמע לאמריו ובתוכן הפרשה חזינן כמ"פ ענין
לשבחן של ישראל ,שהרי נקראת שירה ,וזו השירה עדות השמיעה וההתבוננות ושימת הלב ,לעיל בסו"פ וילך כ'
כי בנ"י ישארו לעולם להיות חלק ה' ונחלתו ,אבל בנ"י הקהילו אלי וגו' ואדברה ב"אזניהם" 1וכ' שדיבר משה
צריכין לתקן כל הדרכים כענין שאמרו הפך בה והפך "באזני" כל קהל עדת ישראל את דברי השירה הזאת ,וכן
בה ,ויש דורות שהקדושה נגלה בהם פנים בפנים ,אבל בסוה"פ כ' ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת
יש דור תהפוכות שנראין רע אבל אין תוכן כברן ועתידין "באזני" העם ,וע"ז גם הוסיף להם שימו לבבכם לכל
לחזור למוטב ,וז"ש לא אמון בם ,וזה אראה מה הדברים וגו' כי לא דבר ריק הוא מכם וגו' וגם בתוך
אחריתם דכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו ,ושירה השירה הוא מזכיר לקמן עם נבל ולא חכם וגו' וכ' זכר
ראשונה הי' ראשיתן של ישראל שירה זו היא אחריתן, ימות עולם בינו שנות דור ודור היינו דבעי' התבוננות
וע"י החטא ניטל מהם בחי' פנים בפנים ואסתירה פני ושימת לב ,וצ"ב איזה התבוננות ושמיעה צריך דאיזה
והתחיל בחי' אחרית ,וזרוק חוטרא אאוירא אעיקרו עומק יש כאן הרי הדברים נראים פשוטים לכ' דאם תהיו
קאים[ .תרנ"ה] כפויי טובה על כל החסד שעשה ה' עמכם יהי' עליכם
כעס גדול.
עוד כתב עה"פ האזינו השמים וגו' ותשמע הארץ וגו' כי
התורה שורשה בשמים וכחה להמשיך כל מה שבארץ עוד חזינן שמשה מתייחס אל הבריאה בכללה שמדבר
עד לשמים ,וכבר כתבנו במ"א כי ב' בחי' אלו תלויין זה לשמים וארץ ושנזכור "ימות עולם" וכן מקיף כל
בזה כפי מה שהאדם מקשר כל מצוה ותורה בכח ההסטורי' של כלל ישראל ,וצ"ב מה מונח בזה ,גם
השורש כמו כן מתפשטת עד למטה יותר כי רום מעלה מבואר לעיל שאמר שיקרא לשמים וארץ שיהיו עדים
ורום מטה תלויין זה בזה ,וכל ענין הפרשה היא לבאר כי בדבר.
בנ"י צריכין להעלות כל הדברים הגשמיים ותחתונים,
ולכן אל יפול לב האדם עליו במה שצריך לעסוק וכן מבואר לעיל בסו"פ וילך דפרשה זו היא עיקרה של
בדברים גשמיים ושפלים כי הלא הצור תמים פעלו ,וכמו כה"ת כולה שע"ז נאמר שיכתבו את השירה הזאת ולמדה
כן האדם כולל כל הבריאה ,וכ"כ יצב גבולות עמים את בנ"י שימה בפיהם ,שיהי' שגור מאד בפיהם וזה מה
למספר בנ"י ,וכן הוא בפרט שיש בכל איש ישראל אלו שיחזיק אותם בגלות הארוך וכל ההסתר ,וצ"ב איזה
ההסתרות שהם מכוחות כל האומות איש הישראלי צריך חשיבות יש כאן ,הלא לכאורה יש כאן רק התראה שאם
לתקנם ,ימצאהו בארץ מדבר וכו' יסובבנהו יבוננהו ,אף יהיו כפויי טובה להקב"ה שעשה להם כל טוב ,אז
שכתוב שבחר בבנ"י מימי קדם חלק ה' עמו כו' אבל יענישם הקב"ה ,גם קשה הא דנקראת שירה ונכתב כשירה
עיקר המציאה הוא בעת צר והסתר מקום חושך אשר איש אריח ע"ג לבינה ונקראת כשירה בשירה ובזמרה כמש"כ
הישראלי מצפה להתגלות הקדושה בעולם הזה השפל, הרמב"ן לעיל ,וצ"ב איזה שירה יש כאן 2הלא כולה
וזה נקרא ארץ מדבר שאין לו רק הרצון ,וכן הוא עבודת תוכחה הוא במה שכלל ישראל הם כפויי טובה ויקבלו
האדם בחול וכשבא שב"ק יסובבנהו בפריסת סוכת עונש ע"ז .ומאי שנא מפרשת כי תבוא דנקרא תוכחה
שלום ,יבוננהו בנשמה יתירה שנתוסף דעת לאדם ומקפידין לא לקראו סמוך לסוף השנה ,ופרשת האזינו
בש"ק ,גם בכל יום יסובבנהו בטלית וציצית יבננהו תמיד קוראים או בשבת שובה או בשבת לפני סוכות .גם
בתפילין ,שמצוות הללו מאירין לאדם כל יום בעוה"ז, צ"ע על מה שמדגיש כחה של תורה בהתחלה יערף כמטר
גם אחר ר"ה ויו"כ שאדם נעשה טהור אבל אינו יודע איך לקחי וכן בסוה"פ מדבר על תורה שימו לבבכם וגו'
למצוא הארת הקדושה בעוה"ז שהיא כמדבר ,לכן ונראה שכל התורה תלוי בשירה הזאת דע"ז נאמר עיקר
יסובבנהו בסוכה ויבוננהו בלולב שהיא המשכת הדעת מצות הכתיבה.
גם יבוננהו רמז לשמחת תורה כמ"ש רש"י יבוננהו ויש גם לשאול ל"ל למימר לשמים וארץ שיאזינו הרי
בתורה כו'[ .תרל"ז]
בלא"ה הם שומעים.
ע"י התורה כלל ישראל מנהיגים כל הבריאה
עוד כתב בענין שירת האזינו כבר כתבתי שהוא תיקון
כלל הבריאה ע"י בנ"י שהם נבראו לחבר כל אשר בארץ
בשורשו בשמים ,כמ"ש ואשים דברי בפיך בחי' תורה 1וצ"ב וכי הקורא לאנשים צ"ל שידבר באזניהם .וכ"ה באילת השחר.
2אולם לרשב"ם שם כל מה שנקרא שירה הוא רק מחמת סידור הדברים.
ד
התורה פרשת האזינו שירת
ובאמת אמית ואחי' בימי המשפט הוא לצורך תיקון שבע"פ והנהגה של הבריאה ,ובצל ידי כסיתיך הוא
העולם ,כדאיתא אני אמית וכי הקב"ה ממית אך שממית השורש נשמת בנ"י בשמים ,וע"ז נאמר יסובבנהו
הפסולת וסט"א ומחי' לכח הפנימיות ,ולכן ממית ומחי' יבוננהו כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ שעי"ז יש כח
ומצמיח ישועה ומן המיתה בא הישועה וכן הוא בכלל בבנ"י לתקן בריאת שמים וארץ וכמ"ש חז"ל עמי אתם
שמתבררין נפשות בנ"י בימים אלו כמ"ש יכפר עליכם בשותפות וכו' עפ"י הנ"ל אורייתא וקוב"ה וישראל הכל
לטהר אתכם ,ולכן אחר יו"כ צריכין לקבל עבודת השי"ת אחד ,ויש בלבות בנ"י רשימות מכוונים לאותיות התורה
בשמחה ,כדאיתא בדור המדבר אחר שמחל להם הקב"ה וכענין רמ"ח אברים וגידים שהם רמזים למ"ע ול"ת
החטא והקימו המשכן ויעמדו לפני ה' קרבו בשמחה שבתורה וכ' שימו לבבכם וכו' ושם כתיב ושמתם את
ובזריזות לעבודת הבורא ,וכן הוא בחג הסוכות ובזמן דברי כו' לבבכם כי יש להם התחברות כנ"ל[ .תרמ"ד]
המקדש כשהלבין החוט בוודאי נתמלאו בנ"י בשמחה,
וגם אתה צריכין להאמין כי נטהרנו מעונותינו ובאמת כי עדות שמים וארץ הוא ע"י שכל הבריאה
זה האות כי כפי מה שמרגיש האדם שמחה בנפשו וגם מתנהג ע"פ מעשיהם
זה תליא כפי המרירות והצער שיש לאדם מהחטאים כך
מרגיש אחר יו"כ השמחה וזה שמחת החג אחר יו"כ ולעיל פ' וילך כ' כמ"פ בשם חי' הרי"ם במש"כ שם
וניתן לבנ"י וכו' [תר"ס] להקדמה לפ' והאזינו ואעידה בם את השמים ואת הארץ
דע"י בנ"י מתברר כבודו ית' שנסתר במעשה בראשית
העולה מדברי שפת אמת דאין פ' האזינו בגדר תוכחה דכ' השמים מספרים כבוד קל והכל תלוי בנ"י ,והוסיף
והתראה גרידא כמו פ' כי תבוא ,אלא עיקרה להעמיד השפ"א דהנה הפי' הפשוט ששמים וארץ נעשו עדים
כלל ישראל במצב חדש שכל הנהגת הבריאה יהי' מונהג כמ"ש יד העדים תהי' וגו' נראה שהכל אחד שזה עצמו
ע"י עבודתם וע"פ כח התורה שלהם ועד כמה שיתייגעו העדות מה שהטבע משתנה לפי עמידת בנ"י אם מטיבין
בתורה שבע"פ עפי"ז גופא יהי' הנהגת הבריאה ,ודבר מעשיהם ונתנה הארץ יבולה וגו' וא"ל ועצר את השמים
זה הוא שבח גדול ועצום לכלל ישראל שכל הנהגת נמצא בנ"י מבררין מלכותו ית' והאמת כי זה מדרגה
עוה"ז יהי' על ידם דוקא וזה התחדש דוקא ע"י כח חדשה שזכו בנ"י שיתמשך כל הטבע כפי עבודת
התורה שמתייגעים בה ,וע"ז הם מובטחים שלעולם יהי' התחתונים כי מקודם לא הי' כן כי שכר מצוה בהאי
להם קיום גם כשהם נמצאים במצב שפול וירוד מאד וכן עלמא ליכא ,רק בנ"י המשיכו דרך זה בכח התורה... ,
בדורות האחרונים והשפלים מ"מ יש להם אחיזה ובנ"י בכל עת יש להם התקשרות בתורת ה' וגם בדורות
בתורה ,ובשביל זה גופא ניתנו אלו הפרשיות האחרונות האחרונים שנתגרשנו משלחן אבינו שבשמים יש לנו
דכולו מדבר על אותם הדורות שיהיו בקצה השמים, חלק בתורה ,והלא כמה פרשיות שלימות שמיוחדים רק
וע"ז אנו שרים ומשבחים להקב"ה על שהעמיד אותנו על ימי הגלות והירידה ,כמ"ש וענתה השירה הזאת שגם
לפניו כעם נצחי ,ובשביל צריך גם לעבור מצבים קשים בימים אלו יש להם חלק בתורה ,וכ' אם יהי' נדחך בקצה
אבל זה רק לזמן ורק במקרה כיון שבפנימיות אנו עדיין השמים וגו' לומר כי לעולם יש לבנ"י חלק בתורה
אחוזים בתורה וגם כל הבחינות של מיתה שקורה לנו ובשמים הרבה או מעט ,כמ"ש לא תשכח מפי זרעו
הוא רק ע"מ להמית חלק הסט"א והיצה"ר וכדי פירש"י שאין התורה משתכחת מזרעם לגמרי כו' כמ"ש
להחיותינו ,וזה כענין שמחת החג אחרי ר"ה ויו"כ שהן שיש להם אחיזה תמיד בתורה ובשמים וע"ד הלצה כי
ימי דין ומשפט ,אבל כולו הוא ע"מ לזכות לחיים התורה היא השמים ואלה הפרשיות האחרונות שבתורה
רוחניים ודבקות בהקב"ה .וכן פרשה זו כולל כל הדורות שהם מדברים מדורות האחרונות נקרא בקצה השמים
וכל המצבים וכל הזמנים ,וכל יחיד ויחיד יש לו ג"כ כנ"ל[ .וילך תרמ"ד]
מצבים שונים אבל הוא תמיד אחוז בתורה ע"י שירת
האזינו. השירה כולל כל הדורות וכן הוא בכל שנה
ויש להוסיף מש"כ בספרי של"ג "גדולה שירה זו שיש עוד כתב שירת האזינו כולל כל הדורות מבריאת העולם
בה עכשיו יש בה לשעבר ויש בה לע"ל ויש בה ויציאת מצרים וקבה"ת וגלות וגאולה אחרונה ,ומעין זה
לעוה"ב" ובצרור המור בפסוק ב' כתב "דברי השירה נתחדש בכל שנה כל הסדר כי כך מדותיו של הקב"ה
הזאת עמקו מאד ויש בה דברים נסתרים והיא כולל כל תמים פעלו ואפי' בכל יום יש בו מעין הבריאה ,וכן
התורה ,ובה כלולים כל דברי הנביאים כולם ,וכל מה במועדות חג המצות יציאת מצרים ואח"כ קבלת התורה,
שעתיד לבוא על ישראל בגלותם ,וזה פלא גדול וסוף הפרשה ראו עתה כו' אני אמית ואחי' הוא בחי'
שבפרשה קטנה שאין בה אלא מ"ב פסוקים יהיו בה ר"ה ויוה"כ ספרי חיים וספרי מתים פתוחין ואח"כ
עיקרים גדולים וסודות נעלמים וכל הדורות העתידים הרנינו גוים עמו בחג הסוכות שרומז לגאולה אחרונה,
ה
התורה פרשת האזינו שירת
ללמד את השירה לכל אחד מישראל ,שמעתי מפי הג"ר אלא שלפי קוצר השגתינו אין אנו משיגים לפשטן של
חיים ברוורמן שליט"א שפעם שאל את מרן הגרא"מ שך דברים לרוב העלמן".
זצ"ל מ"ש שירה הזאת שנאמר למשה שילמדה ליהושע
וגם לכל כלל ישראל שיהי' שגור בפי כאו"א מישראל, עפי"ז יל"פ מה שהדגיש משרע"ה ענין ההאזנה
ומאידך במלחמת עמלק בסו"פ בשלח [שמות י"ז י"ד]
והשמיעה לדבריו אלו ,שרצה שיקלטו דבריו בעצם
כתוב ושים באזני יהושע כי מחה אמחה וגו' משמע הבריאה בשמים ובארץ ובכל ימות עולם ,כדי שיקבע
שיודיענו ליהושע דוקא ולא לכל ישראל ,ואמר לו הרב לנצח דכל הבריאה מונהגת ע"פ עבודת בנ"י וכן יהי'
שך "נו וואס זאגט איהר"? [-מה אתם אומרים?] והשיב מושרש דבריו היטב באזני בנ"י ושילמדו זה ויהא שימה
הרב הנ"ל "דשירה נוגע לכאו"א מישראל ,אבל בפיהם ,דעי"ז גופא יהי' להם הכח לעבור כל המצבים,
כשמדובר בעניני מלחמה הרי זה תלוי אך ורק במנהיגי שחלק זה של תורה פעל בקרבם הכח להנהיג מכוחם
ישראל ואין הדבר מסור לכאו"א" ,נהנה הרב שך מאד הבריאה בכל המצבים ,ועי"ז יקבלו חיזוק תמיד שידעו
ואמר "זייער גוט זייער גוט" [-טוב מאד טוב מאד] והלימוד שכל ההסתרה הוא רק כדי שיהי' לעולם קיום על ידם.
מובן מאליו דלימוד התורה צריך כאו"א מישראל, ולכן הי' צריך להקיף בדבריו כל התקופות וכל המצבים,
דלכאו"א יש חלק בתורה לפי דרגתו ,אבל בעניני ולכן הדגיש בתחלת דבריו ענין התורה כיון שהתורה
מלחמות ומחאות ,והחלטות הנוגעים לכלל הציבור ,אין הוא ההשפעה מן השמים שיורד לכלל ישראל שעל ידה
הדבר תלוי רק במנהיגי העדה .ודפח"ח. יש להם כח על כל הבריאה.
וא"ש דאנו קוראין פ' זו בין ר"ה ליו"כ או בין יו"כ
ענין ברכת התורה שנתחדש כאן לסוכות כיון דפ' האזינו כולל ג"כ כל המועדים והגמר
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו [ל"ב ג'] הוא מה שאני אמית ואחי' שזה נגד ר"ה וי"כ ,ומכוחה
הרנינו גוים עמו שזה נגד חג הסוכות.
הנה בברכות כא" .מנין לברכת התורה לפניה מן התורה
שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" ופירש"י והנה בפשטות הי' אפש"ל מה שפ' האזינו נקראת שירה
"כשבא משה לפתוח בדברי שירה א"ל לישראל אני ע"פ מה שהסביר הספורנו לקמן כל צורת הפרשה דזכר
אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא ימות עולם וגו' דהיינו שהמכוון של הקדמת השירה
בברכה אתם הבו גודל לאלקינו באמן" אבל פשטות דהצור תמים פעלו הוא "להגיד צדקת הקל שאין עוול
הדרשא היא דעצם הלימוד הוא קריאת שם ה' .ותמוה בדינו כלל ,הואיל משה באר זה בהגדת העבר והעתיד
מה זה קשור למצות ת"ת דקרא זה הוא ילפותא גם להודיע ראשונה כמה היתה כוונת הקל ית' להשיג זה
לברכת הזימון (מה ).וכן למה דאיתא ביומא לז .דאמר התכלית בכל המין האנושי בימות עולם ובשנות דור,
להם משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה ואיך כשלא עלה זה הגדיל ה' לעשות להעלות את
אתם הבו גודל ,ומשם ילפי' דאחרי שאמר כה"ג "אנא ישראל לגרם המעלות כאשר יעשה באחרית הימים
השם" הן עונין אחריו בשכמל"ו אבל איך ילפי' דבשעה שנית ,שנתן להם מקום לעבדו בשמחה ובטוב לבב
ש"קורא בתורה" צריך ליתן גודל לאלקינו הרי זה לא מרוב כל ,והמה מרו" וכו' עי"ש כל הקטע ,ומבואר
נכנס ב"כי שם ה' אקרא"? דאי"ז רק בגדר תוכחה ואזהרה מה שיקרה להם ,אלא
מכוון הפרשה הוא להעלות ולרומם צדקת אלוקינו איך
ובדברי החת"ס כאן בתורת משה מצינו דברים נפלאים
שכ"כ הוא רוצה להטיב לכל רק שכשלא עלה בידו לענין
ויש להביא כאן דבריו[ ,וכבר העתקנו דבריו סו"פ וילך]
כלל הבריאה בחר בכלל ישראל ורוממם כ"כ בכל
דהקשה וכי כל מ' שנה לא אמרו ברכת התורה ,גם צ"ב
המעלות עד שממילא מובן שמי שימרה אותו ראוי
ד' מג"א הל' יוה"כ (תרי"ט סק"ח) דבשכמל"ו גנבו לכליון ,ונר' דע"י התבוננות בשירה זו אפשר להגיע
משרע"ה מהמלאכים ,ומה שייך גניבה בזה ,עי"ש לתשובה מאהבה ,דזה בגדר לימוד חובת הלבבות שער
שהקדים משל ,ופי' דברי חז"ל (שבת פח ).דאמר הבחינה ,שעל ידה יכול להגיע לכ"כ הכרת הטוב
למלאכים כלום ירדתם למצרים ,וצ"ב הלא מלאכים להקב"ה על כל הטובות אשר גמלו ,ולכן כבר מתבייש
ידעו זה ומה חשבו ,אלא הענין עפמש"כ רמב"ן כ"כ מחטאו עד שכבר חושב מעצמו שלא מגיע לו כלל
בהקדמה וכ"כ בזוה"ק יתרו ,דכה"ת כולה שמותיו של מקום בעוה"ז.
הקב"ה ואעפ"כ שהיא כתובה לפנינו ,כמעשה מצרים
ומרגלים ודינים ומשפטים גשמיים ,מ"מ טמון בתוכו מה ההבדל בין השירה ומלחמת עמלק
למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור מעשי מרכבה
ומעשה בראשית .וע"ז נתקנאו מלאכי השרת ורצו ולענין מה שהזכרנו הפסוק בפ' וילך ועתה כתבו לכם
לדחותו ,אמנם משרע"ה בתחבולה עשה מלחמה ועשה וגו' ולמדה את בנ"י שימה בפיהם דחזינן גדול הנחיצות
ו
התורה פרשת האזינו שירת
של הקב"ה הם שמנהיגים כל הבריאה ה"נ תורתו של עצמו כלא יודע ומבין תוכיות התורה אלא חיצוניות,
הקב"ה שכולה שמותיו גם היא מנהגת כל הבריאה. ואמר להם כלום למצרים ירדתם וכיון שראו מלאכי
השרת שלא נמסר לו אלא החיצוניות שאין להם בו שום
עיקר קיום נצחיות כלל ישראל הוא ע"י תועלת הניחוהו ,אבל אח"כ כשמרע"ה בא למטה
התקשרות לדורות הקודמים לישראל הראה להם אבנים טובות ומרגליות היינו סתרי
התורה ,ובזה י"ל דהנה כשאנו מברכין ברה"ת הוא על
זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אבך הפשטיות נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו כי
ויגדך זקניך ויאמרו לך וגו' [שם ז']
הלביש התורה בגשמיות חיי עולם ,אבל מי שזוכה
פשטות תוכן הפסוק הוא ,דיש לזכור מה עשה ה' להפשיט הגשמיות וללמוד צרופי השמות רגילים
לדורות הראשונים שהכעיסו לפניו ויש להתבונן בדור העוסקים בסתרי התורה לומר על כל ענין ברוך ה' לעולם
אנוש ודור המבול שנאבדו מן העולם ע"י חטאם ,ואם אמן ואמן כמש"כ בזה"ק כמ"פ ,וי"ל דברכתן של
שכחת מה שסיפרו לך שאל את הנביאים שנקראו אבות מלאכי השרת על עסק השמות הוא בשכמל"ו וא"כ י"ל
שיגידו לך ,וגם לחכמים ויאמרו לך את הראשונות וכ"פ דאע"פ שישראל הי' מברכין כל יום ברה"ת כשעסקו
האבן עזרא .והנה בדרך כלל חושבים דלספר את קורות בהל' התורה אבל היום אחר שירת האזינו בפשטות
הימים הקודמים צריך לדעת הסטוריה אבל כאן כתוב שע"ז אמר יערף כמטר לקחי חזר ופי' להם סודות
שצריך לשאול דברים אלו מהחכמים והנביאים ,ויל"ע השירה וכל הטמון בתורה.
דהרי עונש דור המבול מפורש בתורה ולמה צריך וכ"כ ההפלאה בפנים יפות סוף הסדרה עי"ש עה"פ כי
לשאול לנביאים ,ויונתן באמת פי' דשאל אביך ויגדך לא דבר ריק הוא מכם [לקמן ל"ב מ"ז] ופירש"י אין לך דבר
היינו לקרוא בס"ת ששם מוזכרים מעשה האבות ,זקניך ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר וכו' ואחות
ויאמרו לך קאי על ספרי הנביאים .ועדיין צ"ב דפשטי' לוטן תמנע ,וכ' ההפלאה כי כל הפרשיות שבתורה כגון
דקרא מ' דיש לשאול האבא והסבא ממש ,ומ' דלעולם אלופי שעיר וכיו"ב הוא כדי להוציא ניצוצות הקדושות
יש לשאול להם ולא מהני מה שכתוב בתורה ובחז"ל, שנפלו ביניהם וכמ"ש בפסוק והייתם לי סגולה מכל
ולמה הוא כן הרי העיקר הוא יראת העונש ,ומה איכפ"ל העמים ,וכו' ,וז"ש הקב"ה ליעקב ופרצת וגו' שירבו
איך יתודע לו סיפור המעשה אם ע"י חכמים או אביו או ויפרצו בניצוצות קדושות המפוזרות בכל ד' כנפות
ע"י ספר וכן יל"ע למה צ"ל דוקא ע"י שישאל לאביו, הארץ וכיון שחטאו ישראל ולא תיקנו אותם להכניסם
ולא הוטל החיוב על האב והזקן גופא שהם יגידו לא"י הוצרכו להיות גולים .וזה אמר משה להם שלא
לבניהם. ימנעו מלעיין וללמוד פרשיות של אלופי אדום וכיו"ב
והנראה בעז"ה באופ"א ביאור הפסוקים להנתבאר שכולם נצרכים מאוד כדי להוציא ניצוצות קדושות
בתחלת דברינו בשם שפ"א שמה שנקראת שירה ,ד"זו להביאם לא"י דאל"כ יצטרכו לילך לגלות עכ"ד
השירה עדות כי בנ"י ישארו לעולם להיות חלק ה' ההפלאה ,ע"ז אמר משרע"ה כי שם ה' אקרא פי'
ונחלתו ,אבל בנ"י צריכין לתקן כל הדרכים כענין כשאגלה לכם השמות הקדושים הנסתרים בשירה זו אז
שאמרו הפך בה והפך בה ,ויש דורות שהקדושה נגלה הבו גודל לאלקינו לומר בשכמל"ו והיינו שגנב משרע"ה
בהם פנים בפנים ,אבל יש דור תהפוכות שנראין רע אבל ע"י תחבולה עכ"ד הנפלאים של החת"ס.
אין תוכן כברן ועתידין לחזור למוטב" והרי השירה ויש להוסיף דברי אור החיים הקדוש כאן דר"ל "כי
הזאת הוא הוא הערובה וההבטחה שלא תשכח מפי הדבר אשר אליו יכוון במאמריו הוא שם ה' ,ע"ד אומרם
זרעו ,א"כ הפסוקים באים לפרש איך יתכן שיהי' קיום כה"ת כולה שמותיו של הקב"ה ועלי' הוא אומר יערוף
נצחי לכלל ישראל ולא תשכח מפי זרעו ,בפרט אחרי כמטר לקחי שהיא התורה שהיא שמו ית'" ,ולדברי
שהתורה מעידה שיגיע דורות שיהיו דור תהפוכות ולא השפ"א שהקדמנו דעיקר תוכן הפרשה היא שכלל
אמון בם ,היינו שיהי' ירידת הדורות תמיד ,ולזה אמר ישראל ע"י כוח תורתם שבע"פ הם מנהיגים כל
משה דהעצה הוא ע"י שתמיד תשאל לאביך ולזקניך הבריאה ,א"כ דוקא כאן רצה להעמיד כל העומק וכל
שיגידו לך ויספרו לך איך היו נראים יהודים של פעם פנימיות שיש בתורה דרק מכח זה שהתורה הוא כולה
ואיזה יראת שמים הי' להם ,ועי"ז תתבוננו בשנות דור שמותיו של הקב"ה ויש בו עומק לפנים מעומק ,לכן יש
ודור ותזכרו ימות עולם ויהי' לך קשר נצחי להמשך כח לתורה להשפיע על כל הבריאה ,ולכן דוקא כאן
הדורות וממילא יהי' לך קיום. לימד אותם שיברכו ברכת התורה ללמדך דתוכן ברכת
התורה הוא ממש על דרך הא דמברכין כל פעם
ששומעים הזכרת שם שמים ,דכמו דמבינים ששמותיו
ז
התורה פרשת האזינו שירת
בתורה ואין אנו שולטים בש"ס כ"כ המציא לנו הקב"ה התועלת דוקא ע"י שאלה מאביך
דרך קצרה והיא דרך ההבנה ,שכ"ז עושה הקב"ה כדי
ולכן נקט דוקא לשון "שאל" דהשפעה זו לא יתכן אא"כ
שלא תשתכח תורה מפי כלל ישראל וממציא להם
הדור הצעיר מעוניין ורוצה לדעת מה הי' פעם ובאים
דרכים להבין התורה ביתר פשיטות לרוב חלישות הדור,
לשאול את הזקן שיספרו לו ,ואז שותים בצמא דברי
וכן בענין מוסר מה שפעם הי' מספיק מימרא אחד
הזקן ויכולים לראות על פנים של זקן איך שהוא רואה
בחז"ל להתבונן בו היום צריך גם לשמח את השכל ולכן
עכשיו בעיני רוחו אותו הדור שהוא מספר עליו ,וזה
צריך להכניס גם דרך המחשבה במוסר.
עושה השפעה עצומה על השומעים[ .והשפעה זו לא
למה יש ירידת הדורות יתכן ע"י ספר] אבל אם הזקן בא ורוצה לספר ולא
מעוניינים לשמוע הרי זה בגדר "בהפרידו בני אדם"
וכתב דבזה מובן מה שידוע שיש ענין של ירידת הדורות שחיים בעלמא דפרודא מן הדורות הקודמים ,ואין בזה
וכל דור מתרחק יותר מהר סיני ,ויל"ע למה עשה ה' ככה כמעט שום תועלת.
למה לא עשה ה' שנהי' גם אנחנו שווים כמו אבותינו
בדור המדבר ,אלא התשובה היא אילו הי' דורינו שווה וזה גופא חלק מן השירה על שזכינו לכזה הסטורי'
לדור המדבר ,היינו חושבים עצמינו שאין אנו צריכין עשירה ויש לנו מסורת יפה משא"כ הגוים אין להם כלום
להתקשר לדורות הקודמים ,אבל עכשיו נאמר שאל מן העבר ולכן אין להם קיום .וא"ש דכ"ז נכלל בחלק
אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך היינו שאנו זקוקים לשאול ההאזנה והשמיעה ושימת הלב שמשה מזהיר ע"ז כיון
את רבותינו מדורות שעברו ללמוד מהם ועי"ז אנחנו שגם בזה יש להאזין ולשמוע היטב למה שהדור הקודם
מקושרים עד דורם של מקבלי התורה ,ובזה יש לימוד מספרים.
גדול לבני תורה שהם בבחי' בר בי רב דחד יומא ועדיין
וכן ראינו אצל אבותינו ואבות אבותינו שהי' עסוקים
לא מילאו כריסם גם באותה מסכתא שלומדים בישיבה,
תמיד לספר לדור הבא מה שראו בדור הקודם והם
ותיכף הם נעשים "גדולים" בעיני עצמם ומבטלים גדולי
בעצמם היו רגילים לחקור ולדרוש מה שהי' בדור הקודם,
תורה ות"ח מובהקים בכל מיני לשונות וזה נגד רוח
ועי"ז הצליחו לגדל דורות שהיו נמשכין והולכין אחר
התורה שבנוי דוקא על עניוות ועל ביטול לדורת
דורות הראשונים[ .ואאמו"ר שליט"א הוציא כבר כמה ספרים
הקודמים .ע"כ חלק מן המכתב. מתולדות וגדלות אבותינו וממה שראה וחקר ודרש מדורות
הקודמים]
ובענין ירידת הדורות אמר מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל
בהספידו על מו"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל 4,דמורגלים וכדי לקיים קצת שאל אביך וגו' נביא קצת מדברי
בהספדים להזכיר אבידת הדור שנאבד מאתנו אדם זקן, אבותינו ורבותינו איך שהם עסקו בענין זה ומה שהם
והיינו שנאבד דור אחד אם נחשוב דור כעשרים או אמרו בענין ירידת הדורות.
שלשים שנה ,אולם בזמנינו יש גבול אחר לגמרי ,הוא
בין איש לפני המלחמה ואחרי המלחמה ,ע"פ מה שינוי דרך הלימוד בזמנינו
שהקשה הג"ר יחזקאל אברמסקי זצ"ל מי שם הגבול בין הנה דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל כתב במכתב חדשים
תנאים לאמוראים ,ראשונים ואחרונים ,ותי' דעקירת ספורים לפני פטירתו ע"מ לפרסמם ברבים ,3דבעצם
מקום ותוקף הצרות גרמו לירידת כמה דורות בבת אחת, הפריע לו מאד המהלך החדש בלימוד ע"פ דרך הגר"ח
דנשתכחו כמה קבלות איש מפי איש ,ולכן יש כמה שלומדים בישיבות דמצד אחד קיבל דרך לימוד אביו
מקומות שמחשיבים הגאונים שדבריהם דברי קבלה כיון הג"ר יו"ט ליפמאן זצ"ל שהי' דרך לימודו כמו שלמדו
דלא נעקרו ממקומם ,וכן אנו חיים בתקופה של ירידת פעם בוואלוזין ע"פ דרך הקצוה"ח ורעק"א ,מאידך
דורות הרבה ע"י קהלות ישראל שנעקרו ממה שהיו בישיבה למד דרך חדש ע"פ הגר"ח והגרב"ב והגרש"ש,
במקום אחד מאות בשנים ,ומי מאתנו זוכר בדיוק מנהגי וגם שמע מאלו האומרים ,שבני תורה של היום יודעים
אותם מקומות ,לפ"ז נבין כאן גודל האבידה שהמנוח ללמוד יותר טוב מדור הקודם ,ונצטער מזה מאד איך
שימש מנעוריו אבותיו ורבותיו מתלמידי תלמידיו של יתכן זה ,עד שרבו הגרא"א דסלר זצ"ל האיר את עיניו
מרן החת"ס ,והי' מדקדק מאד לזכור מההנהגות שלהם
בזה ,ע"פ דברי הח"ח ,דאדרבה בדורות הקודמים מחמת
בכל מקצועות התורה וע"כ נעשה לאיש הקבלה של רוב בקיאותם בכה"ת כולה יכלו לפשוט כל שאלה ועי"ז
דורות הקודמים. הגיעו לאמת ,אבל בדורות האחרונים שנתקטן ידיעתינו
3המכתב במילואו הובא בריש ספר בצל הקודש ע' ט"ו .ופורסם
לראשונה במוסף יתד נאמן ש"ק שופטים תשס"ג ואמר לאחי שנחוץ
4זכר זאת ליעקב ע' רמ"ב. מאד לעיין בו.
ח
התורה פרשת האזינו שירת
[גם מורינו הג"ר אפרים רוטשילד שליט"א בדרשתו ירידת הדורות בענין הצנע לכת
לשבת שובה תשפ"ב הרחיב בנקודה זו דצניעות כולל גם
והוסיף מו"ז לבאר במה מתבטא ירידת הדורות ע"פ גמ'
אנשים ושיש לעשות הכל בצניעות ובפנימיות ,והביא
ברכות ל"ה ,:בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות
דבריו הנפלאים של הנועם אלימלך זי"ע [ליקוטי שושנה
האחרונים דדורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן
ד"ה הצנע] שדקדק במ"ש הצנע "לכת" ולא כתוב
עראי וכו' דורות האחרונים שעשאו מלאכתן קבע
"תלך" בל' נוכח כמו שסיים על אלקיך לשון נוכח אלא
ותורתן עראי זו"ז לא נתקיימה בידן ,ומ' בגמ' שלא הי'
שצריך האדם להשכיל מאד מאד על היצה"ר העומד
שום חילוק בכמות ובאיכות התורה של הדורות כי אותה
עליו לפתותו שגם אם בחדרי חדרים יהי' מאין אדם
עמל ויגיעה שהי' לראשונים הי' גם לאחרונים רק
אעפ"כ ידע בעצמו שהוא עובד ה' דהיינו שעוסק בתורה
ההבדל הי' אם הי' בגדר קבע או עראי ,וגם בדורינו אשר
ובמצוות וגמ"ח ,אלא צריך האדם שלא יעלה על לבו
ב"ה נת קיימה כי לא תשכח מפי זרעו מ"מ ע"ד צחות
כלל לחשוב מחשבת מעשיו הטובים כלל ואדרבה לא
יל"פ מש"כ "מלאכתן קבע" מלשון "מלאכותית"
יוטבו בעיניו כל מעשיו ,וזהו הצנע לכת דלכת הוא ג"כ
שהחיצוניות הוא העיקר ולא הפנימיות5 ,ופעם
לשון נסתר שהוא שם דבר לרמז שגם בהצנע יהי' הצנע
המלאכותית לא הי' לה מקום ,לדוגמא אבי אביו של
בתוך הצנע ר"ל שגם בהצנע מאין אדם יהי' עוד הצנע
המנוח הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל הראשון שעל שמו
ממנו ומעצמו כל מעשיו שלא ידע שהוא עושה כלל
נקרא בא מק"ק אמסטרדם ללמוד תורה אצל ר' זעקיל
איזה דבר גדול]
במברגר הווירצבורגר רב זצ"ל ,ומשם הלך רגלי
כתב דו"ז זצ"ל בדברי זכרון על הג"ר לייב גורביץ זצ"ל לפרסבורג ללמוד אצל הכתב סופר זצ"ל וע"י טילטול
6
ראש ישיבת גייטסהעד ד"כמעט כל פעם שהיו פונים הדרך לא הי' לו נעליים וכדי שלא להתראות יחף צבע
אליו ,לעצה הי' תשובתו מתוך עובדא או מימרא שראה עקביו בדיו רק שבעלת הבית הרגישה בזה ,וסיפרה
אצל רבותיו או שמע מגדולים שהיו אז ,ונתקיים אצלו להכת"ס שלקחו אח"כ תחת חסותו והשיאו לבת אחיו
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך כי יסוד וקיום תורתינו של המהר"ם שיק זצ"ל זהו דוגמא של תורה קבע בלי
הוא ע"י ממשיכי מסורת רבותינו מדור דור והם הם שום חיצוניות ,רק הצנע לכת עם אלקיך וכן הי' מדת
האבות של דורינו". נכדו המנוח שהי' מוצנע בכל הליכותיו בעבודת ה'.
הקב"ה השאיר לנו בדור הזה הרבה זקנים מורגלים לדבר על צניעות בנשים ,אבל שוכחים שגם על
האנשים על חיי התורה שלהם חלה מדת הצניעות אשר
עוד אמר פעם 7 ,דבזמנינו יש הרבה שמכירים את זקינם היא היא ההליכה עם ה"א .עד כמה ירודה בדורינו מדת
והרבה פעמים גם אבי זקנם ,וד"ז לא הי' שכיח כ"כ הצניעות ,נקח לדוגמא מה שהרגשתי דתמיד הי' קשה לי
בדורות הקודמים וביאר דמחמת גודל ירידת הדורות מה שנקרא "הכרת הטוב" ולא "הודאת" הטוב שזה
ורוב הקילקול שנושב ברחוב שיכול ח"ו להשפיע עלינו ההיפך מ"כפוי" טובה ,אמנם בדרך צחות נתיישב לי
ריחם עלינו הקב"ה והשאיר לנו ריבוי זקנים מדורות בראותי בעיתונים שלנו מודעות הכרת טובה למי שעשה
הקודמים הקרובים לשורש ועוד זוכרים איך היו נראים טובה ,ויש אשר מחזיקים חצי דף או אפי' דף שלם
יהודים של פעם ,כדי שיהי' אפשר ללמוד מדרכיהם .ויש באותיות קידוש לבנה ,להיות בטוח שגם סומא יראה מה
להוסיף דלכן חשוב מאד דבקהלות חדשות וצעירות כמו שעשה ,ושוכחים הפסוק מברך רעהו בקול גדול בבוקר
אצלינו בקרית ספר שרוב הציבור הם מהדור החדש, השכם קללה תחשב לו דמגדרי הצניעות היא להצניע בין
שיהי' עכ"פ כמה זקנים מדור הקודם שמכחם יוכל כל מצד העושה בין מצד המקבל ,וכל הסילוף הזה בא לנו
הציבור להתעלות ולהיות מקושר לדורות הקודמים, כיון דהכל אצלינו מלאכותית .ע"כ חלק מדברי מו"ז
אבל כפי שכתבנו דצריך בזה לקיים "שאל" לשאול מהם זצ"ל.
שהם יספרו לנו איך הי' נראה דור הקודם8 .
5ניבא ולא ידע מה ניבא ענין בינה מלאכותית שבכוחו לקלקל כל סדר
6
בצל הקודש עמ' כ"ו מחוברת קול התורה שי"ל לזכרון הגרא"ז האנושי כפי שגם מסכימים אומות העולם .ואגב -העיר ידידי הרב יעקב
גורביץ. יוסף לרנר שליט"א דהרבה תורה יכול להתחדש בעקבות בינה
7בצל הקודש עמ' ס"ט בשם הג"ר גבריאל קרויס שליט"א ראב"ד מלאכותית כגון ברובוט שיעשה רצונו ע"י דיבור בעלמא ,האם באומר
מנשסתר שאמר כן משמו. לו לעשות לו מלאכה בשבת דמי לעכו"ם או גרע דנחשב מעשה לו כיון
8אצלינו בקהלה זכינו להג"ר חיים ברוורמן שליט"א שמספר לנו הרבה דאין דעה משל עצמו כלל ,כן יש לחקור לענין נט"י דכ' בשו"ע קנ"ט
מירושלים של פעם ואותם היהודים שחיו אז שהי' צנועים בדרכיהם ס"ו מח' אי קוף כשר האם הרובוט נחשב כקוף או עדיף כיון דעושה
ומופלגים בתורתם כמו הג"ר יוסף סלנט בעל הבאר יוסף והגה"צ ר' ארי' ע"פ דיבורו ממש או דסו"ס אין כאן מעשה שלו כלל ואולי ע"י שנכניס
לעווין זצ"ל וכן מספר לנו על המשגיח ר' יחזקאל זצ"ל ומרנן הגרא"מ ענין בינה מלאכותית בכותלי ביהמ"ד לדיונים בהלכה יתגבר הקדושה
שך זצ"ל ועוד הרבה. על הטומאה והקילקול שיכול להגרם מזה.
ט
התורה פרשת האזינו שירת
רמ"ד ס"ז] מ' דס"ל דזה דאורייתא שהביא ע"ז הפסוק וכן הי' רגילים דו"ז וגם מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל תמיד
מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע ,וכבר הק' הלח"מ לספר על הדורות הקדומים וממה שראו ושמעו אזניהם
דא"כ ל"ל טעמא דכמה הרפתקי עדו עלייהו וכדהק' מגדולים של פעם ,והי' אומר דו"ז שהעיקר לספר
תוס' שם לב :ד"ה מאי ותי' דכיון דריו"ח הוי זקן ואינו עובדות ממה שאנו יכולים ללמוד מהם בפרט במדות
לפי כבודו הי' פטור מעיקר הדין ולזה הוסיף טעמא טובות ,כמו שידע על הח"ח דכשהי' ילד צעיר ושחק עם
דכמה הרפקתי עדו עלייהו .אבל לב"ח יו"ד שם פשיטא הילדים והילדים פיזרו התפוחים של אלמנה והח"ח הלך
לי' דכוונת הרמב"ם רק בדרך אסמכתא בעלמא. ואספם והחזירם ,וכדומה ,אבל מה שמספרים שגמרו ד'
מאות פעמים ש"ס אין בזה תועלת ,וכן אמר על גודל
והנה טע ם זה דהני הרפתקי עדו עלייהו בפשטות עצם הנחיצות להרבות בספרים של תולדות גדולי ישראל ,וכן
זה שכבר ראה מופתים בחייו עושה שיהי' ראוי לכבוד על נחיצות התמונות של גדולי ישראל בפרט בזמנינו
וכן הוכיח גיסי הג"ר רפאל הלוי דינר שליט"א בספרו שנתרבו כ"כ הרבה תמונות תועבה ,וביתו הי' מלא
הידור פנים סי' כ"א מד' החינוך מ' רנ"ז שבא לפרש שי' תמונות גדולי ישראל וסיפר מה ששמע מא' מתלמידי
איסי בן יהודה שצריך לכבד גם זקן אשמאי והיינו שאינו הח"ח שהי' לו תמונה מרבו הגה"צ ר' נחומקע מהורודנא
חכם ,דכיון דברוב שניו ראה והכיר קצת במעשה ה' בארון שלו ופעם בחודש הוציאו והי' מסתכל עלי' והי'
ונפלאותיו מתוך כך ראוי לכבוד והיינו דאמר ריו"ח מראה אותו למשפחתו כדי להראות להם את השפלות
הלכה כאיסי בן יהודה וזהו שאמרו בתנאי שלא יהי' רוח היר"ש שהי' ניכר על פניו ,ואמר דו"ז שעל תמונתו
בעל עבירות שא"כ מונע עצמו מכבוד ע"כ הרי מבואר של רעק"א ניכר אותו דבר.
להדיא בחינוך דנדון הסוגיא הוא אם ראוי לכבוד
דמה"ט פסק ריו"ח כאיסי ומהשתא בא ריו"ח ומוסיף הגוים מופרדים מדורות הקודמים
דגם גוים זקנים בכלל דסו"ס ראו מעשי ה' וא"כ ראויים
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו' כי חלק
לכבוד וגם א"ש ד' הרמב"ם דכ"ז נכלל בכל שיבה
ה' עמו יעקב חבל נחלתו שם [ז -ח]
במשמע.
בפשוטו הכוונה דמצד אחד הנחיל ה' גוים העונש
אולם הי' אפש"ל באופ"א דלא מספיק זה שמכבדים את
הזקן הגוי לבד ,רק הכבוד הוא היכי תמצי להחשיב אותו שמגיע להם ,ומאידך בעת שהפיץ את דור הפלגה לא
ולשמוע מה יש לו לספר על העבר ,ומתוך כך נלמד העביר ם מן העולם אלא הציב הגבולות שלהם בשביל
אנחנו לאהבה וליראה את ה' אבל הגוי בעצמו יתכן דלא כלל ישראל שהי' כבוש ביניהם וזהו יעקב שהם חבל
הושפע מכל המעשים ולא השתנה כלל מחמת הניסים נחלתו.
שראה וא"כ לא מגיע לו כבוד עבוד זה אדרבה יתכן ולדברינו הנ"ל יל"פ דבא לחלק בין הגוים וכלל ישראל
שיש תביעה עליו ,אבל דין ההידור נוגע לנו כדי שנוכל דלגוים אין קיום נצחי כלל כיון שהם חיים בעלמא
לשמוע יותר נפלאות הקב"ה .ויתכן דכשאביי נתן להם דפרודא ,דדור אחד מופרד מן הדור הקודם ומזלזלים
יד שישענו עליו הי' שואל מהם שיספרו לו משהו מן בהם ,וזהו "בהפרידו בני אדם" מאידך כי חלק ה' עמו,
העבר .ואולי זה כוונת הרמב"ם "לכבדו בדברים" ואיך רק כיון שהם כמו חבל בל ינתק דור א' מן הדור
לשאול אותו על העבר ,דאין לך כבוד לזקנים יותר מזה הקודם עד דור מקבלי התורה.
שאתה שואל אותו מה הוא זוכר מן העבר דאז מרגיש
עצמו מכובד מאד שיש לו מה לתת לך ,דלבד מזה כבר יש לכבד גוים זקנים
אין לו לזקן כלום בעולמו. אולם באמת יש להוסיף דגם אם אמנם אצל הגוים ל"ש
מסגולת קריאת פ' האזינו שלא להתקרר בין כל מה שהארכנו לעיל ,כ"ז אצל הגוים בעצמם שהם לא
מחשיבים כלל את הזקנים שלהם .אבל אצל כלל ישראל
הגוים מחשיבים גם גוים זקנים דיש לנו מה לקחת מהם .והוא
ולהשלמת מעלת שירת האזינו וסגולתו להנתק מדרכי ע"פ דברי הגמ' קידושין לג .ריו"ח הוי קאי מקמי סבי
הגוים אעתיק בזה דברי ההספד של הג"ר ישכר שרייבער דארמאי [היינו שהי' קם מפני גוים זקנים] אמר כמה
שליט"א על אביו מוח"ז הג"ר יצחק צבי שרייבער זצ"ל הרפתקי עדו עלייהו ופירש"י הרפתקי מקראות וצרות
דור חמישי למרן החת"ס שנלב"ע בלונדון ח' בטבת וראו ניסים הרבה ומופתים עדו עליהן עברו עליהן .ורבא
תשפ"א: לא הי' קם אבל הי' עושה להם הידור ואביי הי' פושט
להם ידו כשעברו אצלו שישענו עליו .ורמב"ם פ"ו מת"ת
"אבי הכ"מ שנא מאד את הגוישקייט ,כאב לו שאוהבים
ה"ט פסק כאביי שנותן להם יד והוסיף שמהדרים אותם
לחקות את הגוים ,להיות כגוים .היה אומר הרבה :מה
בדברים וי"א דבזה כוון לדברי רבא[ ,וכ"פ בשו"ע יו"ד סי'
י
התורה פרשת האזינו שירת
אנו עזי פנים וכו' ואז חלילה מתרעמים על הנהגת צריך את זה ,למה זה חסר בכלל .מאד שנא את זה .היה
הבורא ,אבל אנחנו ואבותינו חטאנו ,ועם ה' הצדק בכל חוזר על מה שאמא שלו ע"ה היתה אומרת שגוי הוא
משפטיו ,וזהו שירה לבורא כל עולמים ולכן אומרים את פושע ,לא דבר שאפשר למחול ,זה פושע ,הדבר הכי
הווידוי ביו"כ בשיר וקול זמרה ,וכך הי' חי והי' אומר גרוע שיכול להיות.
תמיד שהכל חסדים" ע"כ מדברי ההספד.
עשרות שנים היה האבא הכ"מ אומר את כל פרשת האזינו
נורא למתבונן איך יהודי של פעם חשש כ"כ מאיזה זיק בכל יום ,יום ביומו בשחרית הי' אומר את שירת האזינו.
של התקררות ביסוד ות האמונה שהי' לו מילדותו עד מה זאת? הי' אומר :אני הייתי ילד בוויען לפני
שעשרות שנים אח"כ אומר שירת האזינו כל יום ומתאים המלחמה ,לא היתה ברירה למדנו בכתה אחת עם הגוים,
הרגש הזה לנכד מרן החת"ס זי"ע ,ואכן ראו עליו תמיד הגוים חיו עם מבט של לית דין ולית דיין ,כל החיים זה
גודל היר"ש והאמונה שלו ובוודאי הי' זה גם בזכות כלום .ואע"פ שהגוים ריחקו אותנו כי אנחנו יהודים,
קריאת פ' האזינו .ולדבריו א"ש הא דשירת האזינו גורם ולא הי' איזה קשר בינינו ,ולא אהבנו אותם ,אבל עצם
הבטחת המשך הדורות שנא' בו לעיל בסו"פ וילך כי לא המציאות שהיינו יחד זה הכניס קרירות אצלי ,וע"כ
תשכח מפי זרעו כיון דמסגולת קריאת פ' האזינו להחדיר קבלתי לומר כל יום שירת האזינו שהוא עדות על שכר
כל יסודות האמונה ולא להתקרר מן הגוים ,ועוד א"ש ועונש משפט ואמונה ובטחון בה' .כל יום אני צריך
דדוקא כאן הודגש הענין שאל אביך ויגדך ,דמה שגורם מחדש להכניס יסודות הללו כדי לשרש את הגוישקייט
המשך קיום כלל ישראל בין הגוים הוא ע"י ששומע מפי שנכנס בי מאז ,לשרש מן השורש את הלית דין ולית
הזקנים ענין שכר ועונש והנהגת הבורא תמיד שהם אלו דיין ,ולהחדיר יסודות האמונה ולכן אני אומרו כל יום.
שראו והבינו דרכי השי"ת כדי שח"ו לא יתקרר ע"י
המצאו בין הגוים שמופרדים מכל העבר וחושבים שלית והי' אומר הרבה פעמים ,שפרשת האזינו הוא "שירה"
דין ולית דיין. על קל אמונה ואין עול ,והוסיף שגם הווידוי שאנו
אומרים על חטא שחטאנו וכו' הוא שירה לה' שאנו
מודים שה' הצדיק ואנחנו חטאנו ,וכמו שאומרים שאין
יא
התורה עניני שבת שובה שירת
והיינו דאחרי שוש תשיש שהיא לעולם לפני ר"ה מצד *שבת שובה או שבת תשובה
שבעה דנחמתא ,אומר תרי דתיובתא אחר ר"ה ,דרשו ה',
שבת זו מצינו שנקראת בספרי ראשונים ואחרונים בשני
שובה ישראל ,ואם יש שתי שבתות בין ר"ה לסוכות,
אופנים או שבת שובה או שבת תשובה[ .עי' לדוגמא
קורין בראשון דרשו ,ע"פ גמ' ר"ה יח .דרשו ה' בהמצאו מהרי"ל הל' עשי"ת אות ד' וס' המנהגים עשי"ת ,ששבת זו נקראת
אימתי בעשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים ,ולאחר שבת תשובה וכ"ה בשפ"א ובשם משמואל ועוד ,וכן ברוב
יום הכפורים שובה כיון שהיא דומה קצת לסוכות לפי סידורים במגן אבות ובשמו"ע בברכה שלישית כ' בר"ת "בש"ת"
שגם לפני סוכות צריך לעשות תשובה לפי שבחג נידונין או בשבת תשובה אומרים המלך הקדוש 9מאידך בב"י סי' תכ"ח
על המים ,ולשון המרדכי [פרק בני העיר סי' תתלא] משום המובא לקמן נקט בפשיטות שקוראים לשבת זו שבת שובה וכ"ה
דיפה צעקה לאדם קודם גמר דין ואחר גמר דין ,ובתוס' בספרי מרן החת"ס ובניו ותלמידיו ורוב פוסקי זמנינו].
כ' הטעם כיון שכ' בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה' ויש שקראו לה "שבת בינתיים" וכה"ל השו"ע סי'
נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים ושייך שפיר לפני תקפ"ב ס"ג " בשבת בינתיים ,ערבית יאמר בברכת מעין
סוכות ,וכשחל ר"ה בשבת או ביום חמישי שאז יו"כ היא שבע המלך הקדוש" ובשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רמ"ח
בשבת ,וא"כ יש רק שבת אחת בין ר"ה לסוכות ,מפטיר ובצרור המור פרשת כי תשא עה"פ "אך את שבתותי
בשבת שאחר ר"ה שובה ,ולא דרשו משום שאין לחוש תשמורו" [שמות לא יג] וז"ל "נראה שרמז שבתותי על
לה כ"כ כיון שבלא"ה קראה המפטיר בתשרי בצום שתי שבתות המיוחדים בשנה .והם שבת הגדול ושבת
גדליה ,וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא בנתים .וזהו אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני
ורמזו התוס' לשי' רב ניסים גאון שמובא באריכות בתו' וביניכם .ר"ל שהם אות על קדושת הגוף ועל קדושת
הרא"ש דשובה לעולם לפני ר"ה ודרשו בנתים של ר"ה הנפש .שבת הגדול הוא רמז לגאולת הגוף שבו נגאלו
ויוה"כ ,ושוש אשיש בין יו"כ לסוכות וכ' עליו התוס' ממצרים .שבת בנתים הוא רמז על גאולת הנפש ...עי"ש.
דהעיקר כשי' ר"ת" ,ולא כדברי רב החובל ההופך
ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור והנה שבת שובה נקראת ע"פ מה שפסק בשו"ע סי'
לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא תכ"ח ס"ח "בשבת שבין ר"ה ליו"כ מפטירים לעולם
כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו שובה" והוא הפסוק בהושע י"ד שובה ישראל עד ה"א
ושובה באחריתו" וכ"כ התו' הרא"ש "והאידנא נהוג כי כשלת בעוניך .וכ"כ מטה משה סי' תתל"ג.
עלמא כר"ת וכן הלכה".
*מה מפטירין בשבת שובה
וכ"כ הטור בסי' תכ"ח אלא שהביא שיש נוהגין שאם יש ומה שנקראת "שבת תשובה" הוא ע"ש שזה מעשי"ת,
שתי שבתות בין ר"ה לסוכות מפטירין בין ר"ה ליו"כ ובאמת אם נתבונן נראה שמסתמא בזמנם קדומים הי'
שובה ובין יו"כ לסוכות וא"כ יוצא שבין ר"ה ליו"כ נקרא יותר שבת תשובה כיון שמעיקר המנהג הי' עיקר
מפטירין לעולם שובה ,אולם הסימן של הפסיקתא מוכח ההפטרה לשבת זו בדרשו ורק בלית ברירה והי' רק שבת
כמנהג הראשון דקאמר תרתי דתיובתא .ופי' ב"י שם אחת בין ר"ה לסוכות הפטירו בשובה ישראל ,ויסוד
דאע"ג דלמנהג הראשון נמי אם יש רק שבת אחת בין הדברים בתוס' ותוס' הרא"ש מגילה לא :ד"ה ר"ח אב
ר"ה לסוכות מפטירין שובה ולא דרשו ,מ"מ כיון דאם שהביאו מפסיקתא דרב כהנא שאף שבדרך כלל
יש שתי שבתות אומרים תרתי דתיובתא מתקיים הסימן ההפטרות הם לפי פרשת השבוע אבל מי"ז תמוז ואילך
שפיר ,אבל למנהגם זה שבכל גווני אין מפטירין דרשו, עד סוף ספר דברים ההפטרות הם לפי הזמן והמאורע.
לא מתקיים דברי הפסיקתא כלל ,וגם האבודרהם [סדר והם "שלש דפרענותא שבעה דנחמתא תרתי דתיובתא"
הפרשיות עמ' שג] דחה מנהג זה .וא"כ לפי שיטה זו אין וניתן סימן להפטרות אלו "דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש"
מקום לקרוא לשבת זו שבת שובה שהרי אין מוחלט כלל דברי ירמיהו ,שמעו דבר ה' ,חזון ישעיהו ,והיינו תלתא
שיפטירו בו שובה ישראל ואדרבה עיקר ההפטרה היא דפורענותא לפני ר"ח אב ,ואח"כ אומרים שבעה
דרשו רק באין ברירה ויש רק שבת אחת בין ר"ה ליו"כ דנחמתא וזהו נו"ע אר"ק שד"ש ,נחמו נחמו ,ותאמר
אז בהכרח עלינו לסמוך על מה שקורין דרשו בצום ציון ,עניה סוערה ,אנכי אנכי הוא מנחמכם ,רני עקרה,
גדלי' וממילא נשאר לנו ההפטרה של דרשו. קומי אורי ,שוש אשיש ,ובביאור ר"ת שד"ש נחלקו
אולם הב"י בעצמו קיים מנהג זה והוכחתו "שהרי הראשונים שי' ר"ת דר"ל שוש תשיש ,דרשו ,שובה,
הפוסקים קורין לשבת זה שבת שובה" וגם הרמב"ם כתב
בפי"ג מהלכות תפילה הי"ט דשבת שבין ראש השנה 9לנתבאר לקמן שכן הי' נקרא בזמנים קדומים י"ל שלכן בסידור לא
נשתנה ע"פ מש"כ בעניני ר"ה בשינוי נוסח "יום זכרון תרועה או זכרון
ליום הכפורים מפטירין שובה ולא חילק בין אם יש רק תרועה" בשם הגרי"ז "אז מיטן סידור טשעפעט מען נישט" [-שאין
פוגעים בסידור].
יב
התורה עניני שבת שובה שירת
התחיל לידע אף האל"ף וצריך לחזור וללמוד האל"ף. שבת אחת בין ר"ה לסוכות או לא ,וכ"כ רבינו ירוחם
ומזה הטעם י"ל מה שכל המסכתות מתחילין מדף ב' [נתיב ב' ח"ג כ' ע"ד] ,ולהשלים תרתי דתיובתא נסמוך
ולא מדף א' ,להורות שלא יתגאה האדם אחר שלמד כל תמיד על מה שיאמר דרשו בצום גדליה .וסיים ב"י
המסכתות ,כי עדיין לא למד האל"ף כו' .וכן כל שבת "ויפה כח מנהג זה מכח המנהג הראשון דלמנהג הראשון
הוא תיקון כל השבוע .וא"כ השבת האחרון של כל לא איירי הפסיקתא אלא כשחל ראש השנה בב"ג דוקא
השנה הוא נדמה לת' שהוא סוף האותיות ,כן השבת ולמנהג זה איירי בכל השנים" .ובשו"ע הביא שתי
האחרון של כל השנה ידמה לאדם שכבר תיקן כל השנה המנהגים אבל רמ"א כ' דהמנהג להפטיר תמיד בשובה,
ע"י השבתות .אבל באמת צריך לחזור ולתקן כל וא"כ מבואר שהי' ענין דוקא להפטיר בשבת זו בשובה
השבתות בעצמם .וז"ש שבת ת' (פי' האחרון) ,שובה ישראל וא"ש שיהי' שם השבת שבת שובה דוקא.
לתקן עדיין שבת הראשון.
וראיתי יש מי שאומר שבתקופת הגאונים ולאחרי' הי'
ובדגל מחנה אפרים ליקוטים כתב טעם על שנקרא שבת נקרא בעיקר שבת תשובה ,כי היא חלק מעשרת ימי
שובה הגם שלפי פשוטו ידוע על שם שאומרים הפטרה תשובה ,ומן הזמן שהתפשט המנהג להפטיר בשבת זו
שובה ישראל בו ביום ,אך יש לומר גם כן שמרמז על שובה ישראל התחילו לקרוא אותה שבת שובה.
העתיד שיהיה יום שכולו שבת ועל זה קורין אותו שבת
שובה היינו תיכף בצאת השבת חוזר ושב תיכף שבת וחזינן באמת עד כמה יש משמעות בהלכה בזה שנקרא
ולא יהיה כלל בחינת חול באמצע רק יום שכולו שבת. השבת ע"ש ההפטרה ,דהנה שי' המג"א סי' רפ"ב סקי"ב
בשם מטה משה [והובא במשנ"ב סי' קל"ג סקכ"ג] שאין
*השייכות בין שבת לתשובה להעלות קטן להפטיר בשבת שובה .ויש שרצו לומר
לפ"ז [שער אפרים שער ט ס"ג] שה"ה שאין ראוי להעלות
והנה גם אם נימא שעיקר שם שבת שובה הוא ע"ש
קטן למפטיר בר"ה ויו"כ ,לפי שהם ימי דין .אולם
ההפטרה ,מ"מ זה מראה על חשיבות עצם השבת לענין
בתהילה לדוד [שם סק"ט] כתב שטעם המג"א שאין
תשובה ,דאל"כ למה יחול שם ההפטרה על השבת ,הלא
קוראין קטן להפטיר בשבת שובה ,הוא משום כבוד
לא בכל שבת נקרא השבת ע"ש ההפטרה רק בשבתות
ההפטרה שהשבת נקראת על שמה -שבת שובה ,אבל
מיוחדים כמו שבת חזון ושבת נחמו ,ובכל אחד מהם יש
אין ללמוד מזה לימים נוראים.
באמת סבה למה נקרא כן ,וי"ל שלכן בשפ"א ושם
משמואל השאירו השם "שבת תשובה" להורות שלא אולם באמת גם אי נקרא שבת תשובה י"ל דנקרא ג"כ
נטעה לומר דעיקר שם השבת רק מפני ההפטרה ותו לא ע"ש ההפטרה שכ"כ בלבוש סי' תרג ,ס"א "שבת שבין
רק שזה מראה שיש שייכות מיוחדת בין שבת לתשובה ראש השנה ליום כיפור קורין שבת תשובה ,שהוא ימי
יותר משאר הימים ,וא"כ יל"ע מ"ש באמת שבת משאר תשובה ,ועוד שאומרים הפטרת שובה ישראל" הרי שגם
עשי"ת שיחול על עצם השבת ענין התשובה .וביותר שם שבת תשובה יתכן שהיא ע"ש ההפטרה.
קשה הרי מכל עשי"ת א"א לעשות תשובה בשבת ע"י
הזכרת חטאים וכדו' ואין להתוודות בשבת וא"כ איך *בטעם שנקרא שבת תשובה
יהא נקרא שבת זו ע"ש התשובה. ובספר חמדת ימים [עשי"ת פ"ו] נקט ג"כ ששם שבת
וכבר מצינו למהרח"ו בעץ הדעת טוב [ח"ג אות תעב] תשובה בפשוטו הוא ע"ש ההפטרה ,וכ' שם עוד לפרש
שהקשה במה שהשבת הזה יש קורין אותו שבת בנתים, ל מה נקראת שבת זו ע"ש התשובה ,דמה שסגולת השבת
ד מה תועלת והודעה יש בשם הזה ,וכן לדברי הקורא לכפר על כל העבירות הוא מפני ששבת מעורר את
אותו שבת שובה קשה והרי כל י' הימים נקראים בשם זה האדם לזכור שחיי עוה"ז טפלים לחיי עוה"ב יום שכולו
עשרת ימי תשובה ,ולא עוד אלא שיום ראשון של ראש שבת ,וכן כיון שמדרכי התשובה שאם עשה חבילות של
השנה יום הדין ובו עיקר התשובה אינו נקרא כן ,ואף עבירות יעשה כנגדו חבילות של מצוות בכל האברים
אינן מפטירין בו בהפטרת תשובה ,ובשבת זה שאסור שעשה בו עבירות וכיון שלא שייך לזכור כל מה שעשה
לומר בו אבינו מלכנו חטאנו לפניך ולא שום זכר מעניני לכן רק ע"י סגולת שמירת שבת יתכפר על הכל .עי"ש
מעשה התשובה אסור לעשות בו ,ואנו קורין אותו שבת באריכות.
שובה ,וגם מפטירין בהפטרת תשובה. ובטעמי המנהגים סימן תשכט הביא מספר ברית אברהם
ותי' כי בראש השנה נדונין בו ומדת הדין מתוחה אז שנקט בפשיטות שקוראים לשבת זו שבת תשובה ולא
ומלאכי אלהים והשטן בתוכם כמ"ש בזוהר [ח"ב לב]:
שבת שובה ,ופי' הטעם ע"ד האמת כי מי שסובר שכבר
קיים כל התורה מאל"ף ועד תי"ו ,באמת שעדיין לא
יג
התורה עניני שבת שובה שירת
ֱֹלהים וַ ֲא ֹדנֵי הָּ ֲא ֹדנִׁים הָּ אֵ ל הַ ָּג ֹדל הַ גִׁ בֹר וְ הַ ּנו ָֹּרא
אֱֹלהֵ י הָּ א ִׁ מקטרגין על ישראל ואם נתעורר בתשובה ובודויים ירבו
אֲשֶׁ ר ֹלא יִׁשָּ א פָּ נִׁים וְ ֹלא יִׁקַ ח שֹחַ ד :עֹ שֶׁ ה ִׁמ ְשפַ ט יָּתוֹם להזכיר מיני קטיגוריא ,ולכן אין אנו רומזין בו עניני
וְ ַאלְ מָּ נָּה וְ אֹ הֵ ב גֵר לָּתֶׁ ת ל ֹו לֶׁחֶׁ ם וְ ִׁש ְמלָּה :וַאֲהַ בְ תֶׁ ם אֶׁ ת הַ גֵר תשובה ,גם לא מפטירין בשובה ישראל ,ובשאר ימי
כִׁ י ג ִֵׁרים ֱהיִׁיתֶׁ ם בְ אֶׁ ֶׁרץ ִׁמצְ ָּריִׁם" וצ"ב מה שייכות ענין תשובה בחול כבר מרבים בתענית ותשובה וסליחות,
יתום וגר למה שאין הקב"ה לוקח שוחד ,אלא שכיון וביום הכיפורים גמר חותם גזר דין מתענין ומרבין
שיתום ואלמנה אין להם על מי להשען ובטוחים בסליחות ,גם מפטירין בהפטרת ואמר קולו סולו ,כי שם
וסמוכים רק על הקב"ה לכן הקב"ה עוזר להם בכל מצב נתבאר כל פרטי דרכי התשובה .אך בשבת זה אסור בכל
וכאילו הוא לוקח מהם שוחד ,ובכן כל מי שמשים עצמו הוראת עניני תשובה ,ולכן הוצרכנו להפטיר בפרשת
כעני ויתום בזה שמרגיש אין לו על מי להשען יוכל תשובה ,ולא עוד אלא שהמסתכל יבין שאין שום יום
לזכות בדין וכאילו הוא נותן שוחד. אפילו יום הכיפורים ראוי להקרא יום תשובה אלא
בשבת זה ,וסוד הענין לפי שאפילו ביוה"כ אין מברכין
*סדר הפסוקים שמשלימים בו את ההפטרה על הבשמים כי אין נפש יתירה אלא בשבת ,וזו ניתנה
והנה בעיקר שיטות אלו האם מפטירין שובה בין ר"ה באדם לשכח ממנו ולשבות מכל עניני העולם הזה,
ליו"כ או בין יו"כ לסוכות תלוי גם חילוקי מנהגים וישתדל בעניני העולם הבא הנקרא שבת באמת ,וע"י כן
באיזה פסוקים מסיימים בהפטרה[ ,ויש להקדים שכולם הם ישוב בתשובה.
בתרי עשר שובה הוא בהושע שהוא ראשונה בתרי עשר ,ספר
יואל הוא השני שמתחיל בפרק ב' תקעו שופר בציון וגו' ובפסוק והנה באמת יל"ע בעיקר ההפטרה מש"כ "אַ ּׁשּור ֹלא
י"א וה' נתן קולו וגו' ומסיים בפסוקים כ"ו כ"ז ואכלתם אכול יו ִֹׁשיעֵ נּו עַ ל סּוס ֹלא נ ְִׁרכָּב וְ ֹלא נֹאמַ ר עוֹד אֱֹלהֵ ינּו לְ מַ עֲשֵ ה
ושבוע וגו' ולא יבשו עמי לעולם והשישי הוא ספר מיכה ובפרק ז יָּדֵ ינּו אֲשֶׁ ר בְ ָך יְרֻ חַ ם יָּתוֹם" מה זה שייך לתשובה הרי זה
יח -כ כ' מי קל כמוך וגו' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וקי"ל
רק פרט אחד ממה שצריך לשוב עליו והוא להתחזק
בשו"ע סי' קמ"ד ס"א שאין מדלגין מנביא לנביא חוץ מתרי עשר
אבל גם בתרי עשר אין מדלגין מסופו לתחלתו] שלפי שבהושע בבטחון ולדעת שרק הקב"ה יכול לעזור ,ויתבאר בעז"ה
הוא סיום ההפטרה זו ופושעים יכשלו בם ,ורוצים לסיים ע"פ מש"כ בשפ"א שבת תשובה תרל"ה במש"כ "פותח
שער לדופקי בתשובה" כי עיקר התשובה להמשיך חיות
בדבר טוב לכן אין מסיימין בזה ,ומוסיפין בו פסוקים.
ובאבודרהם כתב שמוסיפים פסוקי מיכה [ז יח -כ] מי אל מחדש שעי"ז יכול לתקן כל הקלקולים שנעשה ברי'
כמוך וגו' ,ובתוספות מגילה לא :ד"ה ר"ח אב מוכח חדשה ולכן צריך להיות מקודם בטל לגמרי כדמיון תהו
שמוסיפין פסוקי יואל [ב ,טו] תקעו שופר וגו' ,וא"ר סי' ובהו חושך אחר כך ויאמר אלקים יהי אור כן בע"ת
תר"ג סק"ב "וכשחל שבת שובה בפרשת וילך כשנפרד צריך לידע שאין לו מציאות וקיום רק מה שהשי"ת יתן
לו ואותיות תשובה הוא תהו ובהו וש' מרומז על חושך
מנצבים יש מפקפקים במנהג ההפטורה ,ומצאתי במנהגי
הפטורה פה פראג שמפטירין שובה ישראל ומסיים כימי ואח"כ נפתח לו השער הפונה קדים שנאמר עליו יהי'
קדם ,ואומרים תקעו שופר ,ומסיים לא יבושו עמי סגור ודופקי בתשובה מכלל שהוא סגור ולכן בשבת
קודש נקל לשוב בתשובה דביום השבת יפתח".
לעולם" היינו שמקדימים פסוקי מיכה ואח"כ פסוקי
יואל ,ובדגול מרבבה סי' תכ"ח ס"ח כתב שנשתבשו הרי שלפי השפ"א עיקר נקודת התשובה הוא לקבל חיות
המנהגים בזה ,וגם בחומשים נרשם פעם כן ופעם כן. חדש וליעשות בריה חדשה ,ולזה צריך להיות מקודם
ומש"כ בא"ר על מנהג פראג "לא ידעתי לזה טעם וריח בטל לגמרי להקב"ה ולידע שאין לו כלל מציאות וקיום
תרתי למה" ומש"כ תוס' להפטיר בפסוקי יואל י"ל שהם רק מה שהקב"ה נותן לו .ובזה נפתח לו שער התשובה
לשיטתם שם שמפטירין שובה בשבת בין יום הכפורים ושבת מסוגל לזה ביותר לפי שאז השער פתוח .וא"ש
לסוכות ,ואז שייכים פסוקי יואל ,כמ"ש שם התוס' שלכן שצריך להשריש בעצמו אשור לא יושיענו וגו' אשר בך
מפטירין שובה בין יו"כ לסוכות כיון שמש"כ "נתתי לך ירוחם יתום היינו להרגיש ממש כיתום שאין לו שום
יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי משען ועזרה אלא מהקב"ה ואז יוכל לקבל חיות חדשה.
במים שייך שפיר לפני סוכות" הרי דכל עיקר קריאת וא"ש מה שנקרא שבת תשובה שבשבת הזמן מסוגל
שובה לפני סוכות הוא מחמת פסוקי יואל המצורפים לזה.
לשובה ,אבל אנן שלא נוהגין לקרא שובה רק בין ר"ה
ליו"כ ל"ש זה ולכן הכריע להלכה שכשקורין וילך עוד י"ל ע"פ מה שאמרו חז"ל כל שנה שרשה מתחלתה
בשבת שובה יש לסיים בפסוקי מיכה ,כי מיכה והושע מתעשרת בסופה הרי שעיקר צורת התפלה בראשית
שניהם נתנבאו בפרק אחד כמפורש בפסחים פז .ועוד השנה הוא במה שמרגיש עצמו דל ורש וכמו שאומרים
דפסוקי מיכה הם מעין הפרשה בפרשת וילך ,דכתיב כדלים וכרשים דפקנו דלתיך ,ולזה מדמה ליתום דהנה
בפסוקים בפ' עקב [דברים י יז – יט] כתוב "כִׁ י ה"א הּוא
יד
התורה עניני שבת שובה שירת
שניהם נתנבאו בפרק אחד כמש"כ בדגול מרבבה ולכ' [דברים לא ,יז] וחרה אפי וגו' ובפסוקי מיכה [ז ,יח] כתיב
מכל פוסקים אלו מבואר שאף כשקוראים מתוך חומש לא החזיק לעד אפו אבל כשקורים האזינו בשבת שובה
יש איסור לדלג למפרע. יש לסיים אחר ופושעים יכשלו בם בפסוקי יואל ,לפי
ששייך מעין הפרשה דכתיב יערוף כמטר לקחי וגו'
והובא בשם החזו"א [קובץ בית אהרן וישראל גליון מט עמוד
כשעירים וג ו' וכרביבים עלי עשב ,וגם בפסוקי יואל
קכט] שיש לקרוא גם את הפסוקים מספר יואל וגם את כתיב [ב כג] ויורד לכם גשם מורה וגו' ,וזה דלא כלבוש
הפסוקים מספר מיכה ,אלא שאם קוראים מתוך הקלף [סימן תרג] ודלא כאליה רבה .וכן משמע בחומשים ישנים,
יש לקוראם כסדרם 10אך כשקוראים מחומש אפשר שבפרשת וילך סיימו בפסוקי מיכה ,בהאזינו סיימו
לקוראם שלא כסדרם כיון שבחומש אין איסור לדלג בפסוקי יואל ,ולפי שלא ידעו שום טעם בזה לכן
למפרע .ולמעשה המנהג שהובא בלוח ההלכות נשתבשו המנהגים .והובא כ"ז במשנ"ב סי' תכ"ח סקכ"ג
והמנהגים ע"פ מטה אפרים תר"ב ס"מ להוסיף פסוקי וציין לשע"ת שמסיים בזה שהכל כפי המנהג ע"כ דברי
יואל מתקעו שופר בציון עד ולא יבושו עמי לעולם ,ואין המשנ"ב.
אומרים את הפסוקים לפני כן וה' נתן קולו עד אלוקיכם,
וגם לא הפסוקים ממיכה וכ"ה בפנקס הישן של ק"ק ובשו"ת אגרות משה ח"א סי' קעד מספר שבשבת שובה
פוזנא וכ"ה בלוח וילנא [אלא ששם הקדים וה' נתן תרפ"ד הפטירו בנביא ורצו לומר גם פסוקי דסוף מיכה
קולו] וכ"כ בהערות הג"ר בצלאל הכהן מוילנא בסו"ס קודם פסוקי יואל כמו שנדפס בחומשים ,אבל כיון
שלחן הקריאה שמנהג העולם לא לקרוא פסוקי מיכה שאסור לדלג למפרע בנביא רצו לומר זה בחומש שלא
וכ"ה בלוח א"י .ובלוח הגרימ"ט לחו"ל שכ' שתלוי אם מתוך קלף[ ,עי' משנ"ב סי' קמ"ד סק"ו דבחומש מותר לדלג
קורין מקלף לא יקראו ממיכה כדי שלא לגלול ולהפסיק למפרע דל"ש טעם דכבוד ציבור המחכים בשתיקה] ולא הניח
יותר מכשיעור וא"כ במקומות שקוראים בחומש יש להם לעשות כן רק אמר להם להפטיר תיכף אחרי פסוקי
לקרוא פסוקי מיכה. הושע רק פסוקי יואל ולא הניח להם לדלג אח"כ לפסוקי
מיכה שהוא רחוק ,וגם אין שום צורך לזה כי גם ביואל
ובפ' ויצא חלק מההפטרה הוא שובה ישראל וכ' בחיי נגמר בד בר טוב ולמה לן עוד ,דמסתבר שרק בשביל
אדם לסיים בפסוקי יואל ובהרבה חומשים לא מופיע לסיים בדבר טוב הצריכו לסיים או בפסוקי מיכה או
פסוקים אלו ויש שהדפיסו פסוקי מיכה. בפסוקי יואל והמדפיסים הדפיסו בטעות תרוייהו ולא
סיימו שאו זה או זה .והעיקר הוא שבכל גווני בין שקורין
בקלף בין שקוראין בחומש ,סגי בפסוקי מיכה משום
טרחא דצבורא וכשקורין בנביא שא"א במיכה מחמת
שהוא רחוק מסיימין בפסוקי יואל וממילא מתחילין
בפסוקי דתשובה אף שהוא הרבה וגם לגמור שיעור כ"א
פסוקים כיון שחד ענינא הוא .ומש"כ בדגול מרבבה
לחלק בין שהוא בפ' וילך לאם הוא בפ' האזינו הוא
דוחק.
והאדר"ת [עובר ארח סי' קמ"ד ס"ב] כתב שיש לקרוא
תחילה את הפסוקים מספר יואל ואחר כך את הפסוקים
מספר מיכה ,ולא יפה עשו המדפיסים שהדפיסו תחילה
את הפסוקים מספר מיכה ,שהרי זו קריאה למפרע ,וכן
מבואר בשערי אפרים [שער ט' סכ"ח] .וכ"כ בלוח
הגרימ"ט לחו"ל בשמו מכח הערה זאת שטעות נפלה
בחומשים ולמעשה כ' שם הגרימ"ט לקרוא קודם פסוקי
יואל וה' נתן קולו וגו' תקעו שופר וגו' וציין שבא"י
מתחלים רק מתקעו שופר וגו' אולם באליה רבה הנ"ל
מבואר שקוראים תחילה את הפסוקים מספר מיכה,
והקשה עליו הבגדי ישע שם מדברי השו"ע כאן שאין
10ובקובץ בית אהרן הנ"ל כתב שבכולל חזון איש אימנו עצמם לגלול
מדלגים בנביא למפרע .ובשערי חיים על השערי אפרים
מהר מאד מיואל למיכה ,אך לא היה זה ע"פ הוראת החזו"א. שם כתב שכנראה הטעם הוא משום שהושע ומיכה
טו
התורה יום הכיפורים שירת
אולם הגר"א ס"ב והיד אפרים כתבו להוכיח מכתובות ה.
ורש"י שם ד"ה אית לי' שאין מצוה להרבות בסעודה יום הכיפורים
בלילה וכ"כ הנצי"ב [העמק שאלה וזאת הברכה קס"ט סק"א]
וערוה"ש ס"ה וביארו דכיון דעיקר הטעם לאכילה הוא מצות האכילה ערב יו"כ
להכשיר גופו לתענית די באכילה ביום לשם כך ,ולפ"ז
לפי הטעם שמרבים בסעודה לשם שמחה וכמו יו"ט מצוה מה"ת לאכול ולשתות בערב יו"כ ולהרבות
אולי גם בלילה יש לאכול. בסעודה ,והאוכל בו כאילו התענה תשיעי ועשירי וילפי'
לה [ברכות ח ]:מדכתיב ועיניתם את נפשותיכם בתשעה
אולם מו"ר הג"ר אברהם גורביץ שליט"א 11דקדק לחודש בערב [ויקרא כ"ג כ"ז] וכי בתשעה מתענים והלא
להיפך דלשונו דרבינו יונה כשהעתיק דברי הגמ' הוא בעשרה מתענים אלא כל האוכל בתשיעי מעלה עליו
"להרבות בסעודה" ול' השו"ע "מצוה לאכול בערב הכתו ב כאילו התענה תשיעי ועשירי .ומה"ט מבואר שם
יוה"כ ולהרבות בסעודה" היינו שיש כאן שני ענינים שרב ביבי בר אביי לא השלים העברת הסדרה באותו יום
עצם מצות אכילה וגם ריבוי סעודה ,ועיקר מצוה אכילה כיון שהי' צריך לאכול .ופירש"י שם ביאור הענין
יתכן מצד הכשר גופו לתענית ,אולם ענין ריבוי סעודה שתכינו עצמכם ביום התשיעי כדי שתוכלו להתענות
נובע מחמת שם יו"ט ,ועל ענין ריבוי סעודה כ' הגר"א בעשירי .וכ"כ רבינו יונה בשע"ת שער ד' י' דטעם
שזה מוכח מכתובות ה ,.וא"כ מש"כ הגר"א בסוף הסימן האכילה הוא שנהי' חזקים ויהי' לנו כח להרבות בתפלה
להוכיח מכתובות דעיקר המצוה הוא רק ביום הוא רק ותחנונים ביו"כ ולשית עצות בנפשנו על התשובה.
לענין ריבוי סעודה שנובע מחמת חלות שם יו"ט ,וא"כ
מוכח דבלילה עדיין אינו יו"ט ושפיר יש להרבות והרא"ש יומא דף פ"ח .והובא בטור סי' תר"ד הוסיף
בסליחות ,אולם לענין מצות אכילה יתכן דמודה הגר"א להראות חיבתו של הקב"ה כאדם שיש לו ילד וגזר עליו
דיש להתחיל מבערב. להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו ערב
התענית כדי שיוכל לסבול התענית ,כך מכל ימות השנה
מצות אכילה היכי תמצי לברכות לא צוום הקב"ה להתענות רק פעם אחת לטובתם לכפרת
ובעצם מצות האכילה פי' מו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס עוונות והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית.
זצ"ל בדרשתו לשבת שובה באופן אחר לגמרי ,ע"פ עוד הוסיף רבינו יונה שם דהוא להראות השמחה בהגיע
מש"כ בהפטרת שבת שובה ואכלתם אכול ושבוע זמן הכפרה ,ועוד דכמו בשאר ימים טובים קובעים
והללתם את שם ה' אלוקיכם[ ,יואל ב' כ"ו] דהענין לאכול סעודה על שמחת מצות היום ,כן ביו"ט של יו"כ שא"א
ולשתות הוא מצד עשיית ברכות דהרי חייב אדם לברך לקבוע סעודה ביו"ט עצמו קובעים אותו בערב היום.
מאה ברכות בכל יום והיינו להתקשר להקב"ה מאה ולשון מרן החת"ס [בדרשות בספר הזכרון ח"א עמ' תקכ"ד
פעמים בכל יום ,ובין הברכות הוא גם ברכת הנהנין, בחת"ס החדש] ד"זאת כל פרי שמחתינו בערב יו"כ
שאם האכילה והשתי' הוא במחשבה שהכל בא מהקב"ה להורות בטחונינו ביום שלאחריו דאי לאו הכי אינו
ובדבקות בהקב"ה הוא עושה בזה קשר להקב"ה וכמ"ש מכפר".
בירושלמי שהאמוראים הי' קונים פירות חדשים כדי
שיוכלו לברך להקב"ה 12,ובזה מובן דגם ביוה"כ עצמו האם יש מצות אכילה מבערב
שכבר ממילא מלאים במחשבת דבקות להקב"ה מ"מ והנה יש נדון האם יש מצוה לאכול גם בליל ערב יו"כ,
טורחים הפוסקים למצוא מאה ברכות ,כיון דהדבקות והנה בנודר לא לאכול בשר חוץ מיו"ט מבואר בשו"ע
שקונים ע"י מאה ברכות א"א לזכות גם בעמידה כל או"ח סי' תק"ע ס"ב שמותר לאכול בערב יו"כ דבלשון
היום ביו"כ. בני אדם נקרא יו"ט ,אבל בלילה של ערב יו"כ אסור,
ולפ"ז א"ש טעם האכילה ערב יו"כ דכיון שיו"כ ענינו וכ"ז בנדר אבל אם רק נוהג שלא לאכול בימים שאין
דבקות וקרבה להקב"ה וע"י ברכות הנהנין כהוגן אומרים תחנון כ' המג"א סי' תר"ד סק"א והובא במשנ"ב
מגיעים לדבקות ,לכן יש לעסוק בזה ערב יו"כ .ויל"פ שם סק"ב דאפי' בלילה כבר מותר לאכול .והטעם כ'
בזה הא דהחייט שמסר נפשו לקנות דג לסעודת ערב המג"א בשם השל"ה דהלילה כבר נחשב אצלם ליו"ט
יו"כ זכה לעשירות ע"י מציאת מרגליות בתוך הדג [טור אף לענין ריבוי אכילה ,ו מה שמ"מ אומרים מעט
סליחות מבואר בשל"ה כיון שעכ"פ הוא יום מימי
התשובה וכ"כ הא"א [בוטשאטש ס"א] להלכה דנכון
11בקובץ קול התורה תשרי תשפ"ג. לאכול גם בליל תשיעי.
12וא"ש דלכן הדגיש אכול ושבוע דדוקא ע"י שביעה יש ברכת המזון
דאורייתא -בן אחותי הבה"ח דניאל דינר נ"י.
טז
התורה יום הכיפורים שירת
ביו"כ עצמו הם עסוקים בהוראות בענין חולים ומעוברות וב"י או"ח סי' תר"ד] דזה ע"ד הא דזהיר בברכת המזון
וכדו' אם יאכלו וכמה יאכלו .ובפרט בשנים קודמות זוכה להשפעת פרנסה ,ה"נ אכילת ערב יו"כ הוא גם
שהיו הרבה חולי קורונה ואף אלו שכבר החלימו היו הידור בברכות הנהנין וזוכים להשפעות גשמיות.
אלה שהיו עדיין חלשים מאד ,והי' להם להתייעץ עם
רופא ומורה הוראה אם מותר להם לצום ואם די להם ויהי' נפק"מ בזה האם יש מצות אכילה ערב יו"כ למי
בשתי' או פחות מכשיעור ,ויתכן שיהי' אחד שבמקום שלא יתענה דאם הטעם להכשיר גופו לתענית ,פטור
ממצוה זו ,וכ"כ הנצי"ב [העמק שאלה שאילתא קס"ז ס"ק
שיהי' פנוי להכנת נפשו לקדושת היום ,יצטרך להסתובב
בין הרופא לרב לברר בדיוק מה מצבו בענין התענית. י"ב] אולם לטעם זה דהאכילה הוא בשביל הברכה
וי"א דמשו"ה במנחה ביו"כ קוראים "וחי בהם" שמשם להכשיר נשמתו לדבקות בהקב"ה וודאי יש לאכול.
לומדים שמירת הגוף כיון שזה נוגע הרבה ביו"כ. ובלא"ה כ' הפוסקים דיש לאכול מצד טעם דרבינו יונה
דהוי כסעודות יו"ט [הגרי"ש אלישיב והגרח"פ שיינברג זצ"ל
ובפשטות כ"ז במקרה ,כיון שיש חיוב תענית ויש חולים הובא במשנ"ב דרשו אות ]1אלא דלדברי הג"ר אברהם
שא"י להתענות לכ"צ לדעת הדין וא"כ בדרך אגב כבר גורביץ שליט"א הנ"ל ,לא יהי' בכה"ג החיוב בלילה.
נכנס כל הסוגיות של פיקו"נ. ועוד נפק"מ האם כ' במצוה זו חיוב להכשיר גופו
לתענית ולמשל מי שלא יוכל להתענות אא"כ יאכל מיני
להראות חביבות הקב"ה לכלל ישראל תרופות האם מחוייב בזה ,אלא דבשו"ת אגרו"מ ח"ג צ'
אולם הנראה פשוט דשום דבר אינו במקרה ויש סבה כ' דבלא"ה הוא רק טעם למצוה ,אבל עיקר המצוה הוא
למה הקב"ה רוצה שבעסקינו בעניני יו"כ נעסוק גם רק גוף האכילה.
בהלכות פיקו"נ ודאגה לחולים ,והוא ע"פ דברי הרא"ש
מה שסוגיות פיקו"נ וחולה הוא דוקא ביו"כ
יומא שהבאנו לעיל ,בטעם אכילת ערב יו"כ דזה
להראות חיבתו של הקב"ה כאדם שיש לו ילד וגזר עליו הנה עיקר עניני פיקוח נפש וחולה בסוגיות הש"ס
להתענות יום אחד וצוה להאכילו ולהשקותו ערב נמצאים במס' יומא מדף פ"ב עד דף פ"ה ,ואלו הם
התענית כדי שיוכל לסבול התענית ,כך מכל ימות השנה בקצרה ,תענית תינוקות ,עוברה שהריחה ,אין לך דבר
לא צוום הקב"ה להתענות רק פעם אחת לטובתם לכפרת שעומד בפני פיקו"נ ,נאמנות הרופאים ,מי שאחזו
עוונות והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית. בולמוס ,ונשכו כלב שוטה ,האכלת הקל הקל ,כמה
וכמה רפואות ,ספק נפשות לענין שבת ,מפקחין את הגל,
וא"כ מטעם זה צוה הקב"ה והזהיר כ"כ על פיקו"נ כיון המקורות להא דפיקו"נ דוחה כה"ת כולה ,ובשו"ע יש
שרוצה שנדע ונרגיש דמה שצוונו להתענות ביו"כ אינו בהלכות יום כיפור שתי סימנים שלמים ע"ז תרי"ז
מחמת רוב פשעינו ובא להעניש אותנו לסגף אותנו ,אלא ותרי"ח 13 ,ועיקר עסק הרבנים לפני יו"כ וגם כמה פעמים
להיפך כיון שהקב"ה אוהב אותנו כ"כ כאהבת אב לבן,
ורצה לנקות אותנו א"כ יום אחד בשנה צוה שנתנתק
13אם אנחנו כבר דנים איזה נושאים נכנס בהל' יו"כ ,יש להעיר דמי
קצת מגשמיות כדי שנוכל להתקרב אליו יותר וממילא שמחפש פרטי דיני הל' תוכחה מתי צריך להוכיח ומתי אין להוכיח,
נוכל בקלות להפטר מכל הליכלוך מחמת רוב קרבת ה', ימצא אותו בהלכות יו"כ סי' תר"ח ,וזה נכנס בדרך אגב ,דבטור כתוב
רק שיש להוסיף מחול על הקודש מדאורייתא ביו"כ ,ובב"י העתיק ע"ז
וכיון שזה רק לטובתינו כדי שנחי' ולא נמות ,א"כ ברגע ד' הגמ' ביצה ל .ושבת קמח :דמדקא חזינא לנשי דאכלו ושתו עד
שהקב"ה רואה שח"ו גוף האדם יסתכן הוא מצווה אותו שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי משום דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו
מזידין הגם דתוס' יו"כ דאורייתא ,מוכח דגם בדאורייתא אמרינן כן,
כרחם אב על בנו "אהובי בני ח"ו שתסתכן הרי אני אוהב וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהלכות שביתת עשור ה"ז ,ווהובא זה בשו"ע ס"ב
וכ' ע"ז בדרכי משה ורמ"א דה"ה בכל דבר איסור אמרינן מוטב שיהיו
שוגגין ולא יהיו מזידין ,ודוקא שאינו מפורש בתורה ,אף על פי שהוא
עליו שהוא שוגג בדבר זה[ ,כמו שהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע הי' דאורייתא; אבל אם מפורש בתורה ,מוחין בידן ,ואם יודע שאין דבריו
אומר על החילונים שהם חושבים ששבת הוא יום שישי] זה יוכל לפעול נשמעין ,לא יאמר ברבים להוכיחן ,רק פעם אחת ,אבל לא ירבה
בשמים שכן יהי' ההסתכלות על אותו יהודי ,ולכן כשנכנס יוהכ"פ ואנו בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו ,אבל ביחיד חייב להוכיחו עד
רוצים כפרה וסליחה העבודה שלנו הוא להפחית חומרת החטא מכלל שיכנו או יקללנו .ועי"ש במשנ"ב כל פרטי הדין.
ישראל ,להורות להקב"ה שבעצם מצד הנקודה הפנימית כולנו רוצים ולכ' כ"ז נכנס בדרך אגב ,אולם י"ל דלא בחנם יוצא שבדיוק באותם
לעשות רצון ה' ולכן אנו מתירים להתפלל עם עבריינים ,וגם אומרים רגעים שאנו אומרים בבית הכנסת אנו מתירין להתפלל עם עבריינים,
ונסלח וגו' כי לכל העם בשגגה. וגם ונסלח לכל עדת בנ"י וגו' כי לכל העם בשגגה ,אז נאמר עיקר
והנה ע"פ מש"כ ברמ"א ופוסקים בדבר של רבים שבוודאי לא ישמעו ההלכה דמוטב שיהיו שוגגין להני נשי שמזלזלין בתוס' יו"כ ,דבעיקר
לנו כלל לא יאמר רק פעם אחת ,וגם זה הטעם דאולי סו"ס ישמע ,אבל האי דינא דמוטב שיהי' שוגגין י"ל דאי"ז רק בגדר מניעה בעלמא ,רק
בוודאי לא יותר מזה וכש"כ אם עי"ז יהי' יותר להכעיס .ומזה יש להעיר דמעצם מצות תוכחה נר' שמוטל על יהודי לדאוג שכל יהודי ישא חן
על מה שמארגנים תפלות יו"כ ברחובות בתל אביב במקומות שבוודאי בעיני ה' ,וא"כ בוודאי עדיף אם יוכל למנוע אותו מעבירה לגמרי ,אבל
יבואו אנשי שמאל למחות ולזלזל להדיא בקדושת יו"כ ,וגורמים בזה באם זה לא שייך ,יש לו עבודה שלפחות ידאג שהעבירה לא יהי' כ"כ
שיכעיסו את ה' בקום ועשה[ ,ואלו שרוצים להתפלל יכולים לבוא לבית חמ ור ,ואם יש לו להפחיתו ממזיד לשוגג יעשה כן ,וכש"כ שלא יגרום
כנסת] אם לא דנימא דיצאו לגמרי מכלל עמיתך ,ואין צריך לדאוג שיהי' משוגג למזיד ,וה"ה אם יש לו עצה להורידו מלהיות להכעיס
למצבם כלל. להיות בגדר מזיד בעלמא יעשה כן ,וה"ה ללמד זכות על כל יהודי לומר
יז
התורה יום הכיפורים שירת
וידוע שהרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע כתב [לקט אמרי אותך כ"כ ואני רוצה שתחי' בטוב ובבריאות וכל מה
קודש ח"ה עמוד קפ"א] שבעת שהי' אביו השר שלום חולה שאני עושה הוא רק לטובתך ובכה"ג כיון שאתה אנוס
והלכנו במבוכה אולי לא ירצה לאכול ,אולם בגודל תזכה לכפרתי גם בלי התענית" .ולכן עלינו לעסוק הרבה
צדקתו הי' זריז בדבר ותיכף אחרי כל נדרי מיהר וצוה בעניני פיקו"נ ללמדינו עד כמה הקב"ה דואג בשבילינו
ליתן לו לאכול כפי שצריך ואמר בזה"ל "הנני מוכן ורצה בטובתינו עד כדי שכביכול מוותר על המצוות שלו
ומזומן לקיים מצות בוראי כפי שאמרו חז"ל" ואכל כדי שנחי'.
בשמחה יתירה כמעט לא ראינו שמחה כזאת רק בעת
אכילת מצה ונטילת לולב14 . חולה שאוכל א"צ כפרה
והנה דנו הפוסקים בחולה שאוכל ביו"כ האם צריך
שיעור צירוף כדי אכי"פ שנא' ביו"כ כפרה ,וכ' המשנ"ב סי' תרי"ח סק"ה בשם תשו' בנין
הנה בדרך כלל כל איסורי אכילה בכזית אבל ביוה"כ ציון ,דא"צ כפרה דאונס רחמנא פטרי' דכפרה לא נאמר
השיעור להתחייב כרת היא בכותבת כמבואר משנה יומא רק על השוגג ,והוסיף בבנין ציון דגם מקיים בזה מצות
עג ,:והטעם 15דביוה"כ לא כתיב איסור אכילה רק כתוב ונשמרתם ,וכ"כ במור וקציעה סי' קצ"ו דחולה האוכל
כל הנפש אשר לא תעונה[ ,ויקרא כ"ג כ"ט] וא"כ גדר ביו"כ שווה הוא למתענה דכמו שצוה הקב"ה על
האיסור מה שמבטל העינוי ושיערו חכמים דבכותבת התענית כך צוה על האכילה מצד וחי בהם ,וכ"כ במ"ב
מייתב דעתי' .ובגמ' יומא פ .תניא רבי אומר כל של"ד סקע"ח דחילל שבת לצורך פיקו"נ א"צ כפרה.
השיעורין כולם בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששינה הכ' ובגליון באר הפרשה הביא ממכתב שכתב השם משמואל
במשמען ושינו חכמים בשיעורן וראי' לדבר יוה"כ לחתנו שהזהירו מאד שלא יתחכם על הרופא ,כי מי
דשינה הכ' במשמעו לכתוב לא תעונה ושינו חכמים שצוה לצום ביו"כ צוה לשמוע לרופא ,ובמעשה איש
בשיעורי' בכותבת .עוד מבואר בגמ' שם ע"ב דכדי ח"ד קס"ג לא' שאמר שיש לו כאב מזה שיצטרך לאכול
להתחייב כרת צריך לאכלו תוך כדי אכילת פרס ,והק' ביו"כ וא"ל החזו"א דמעולם לא שמע מי שיש לו כאב
רבא "כזית בכדי אכי"פ וכותבת בכדי אכי"פ" והביאור לב בזה שהי' צריך לעשות מילה בשבת.
דבכריתות יב :מבואר במשנה דבכל האיסורים אין
מצטרף להתחייב אא"כ אכל כזית בכדי אכי"פ ,והק' חולה שמסרב לאכול
רבא דא"כ הו"ל להיות דכותבת שהוא יותר מכזית יהי' ובאופן שהחולה מסרב מאכילין אותו בע"כ ,כדכ' באר
לו יותר זמן להצטרף ,א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי היטב סק"ג ,ובערוך השלחן ס"ד כ' שמייסרים אותו
מייתבא דעתי' בטפי מהכא לא מייתבא דעתי'[ .ויוה"כ בדברים ואומרים לו שמחוייב ע"פ תורה לאכול ואם לא
ביישוב הדעת תליא מילתא דכתיב אשר לא תעונה -רש"י] ויוצא יאכל וימות ה"ה מאבד עצמו לדעת ואין לו חלק
דשיעור בכדי אכי"פ שנאמר ביו"כ ל"ש לדין אכי"פ לעוה"ב .ולדברינו לעיל א"צ לדבר אליו בחריפות ,רק
שיש להסביר לו דאולי עקשנותו מגיע ממה שחושב
14מסופר על מרן הג"ר ברוך בער זצ"ל שהי' פעם חולה בתקופה של שהקב"ה רוצה לסגפו בתור עונש כדי שיהי' לו כפרה
עשי"ת ,ובהוראת הרופאים הי' עליו לבצע בדיקת דם כדי לדעת האם וא"כ אם לא יסתגף ע"י תענית לא יהי' לו כפרה ,ויש
יוכל לצום ביום הקדוש ,ולצורך זה הי' עליו לנסוע לוורשה כדי שיוכלו
לבחון את הדם במעבדה שם .נסע ר' ברוך בער לוורשה ושם התאכסן להסביר לו דאדרבה הקב"ה אוהב אותך מאד ולכן צווה
בביתו של אדמו"ר שהתגורר במקום והמתין בביתו בצפייה שיגיעו על התענית כדי שתתעלה קצת ותתקרב אליו ויוכל
תוצאות הבדיקה ,חלף הזמן ולא הגיעו התוצאות עד שהי' נראה שלא
יספיק לחזור לקמניץ לפני יו"כ ,והוחלט להשאר בוורשה .בהתקרב יום לנקותך ,וכמ"ש החת"ס דרשות ח"ב שסט :ד"תענית
הקדוש והתוצאות עדיין לא הגיעו ,הי' ר' ברוך בער שרוי במתח גדול, יו"כ אינו לענות נפש ולצער ישראל ח"ו כי אם מחמת
והמתין בדריכות לדעת אם יוכל לצום ,משראה זאת האדמו"ר פנה אליו
בתמיהה " מה יש לך להיות במתח והרי בכל מקרה תזכה לקיים רצון ה' קדושה ודביקות כמלאכי השרת ,כמ' ימים ראשונים
אם התוצאה יהי' חיובית תקיימו את מצות הצום ,וגם אם יהי' שלילית ואחרונים שהי' משה בהר דלחם לא אכל ומים לא שתה
הרי תקיימו מצות פיקוח נפש ,ולמה צריך להיות כ"כ במתח"? ענה ר'
ברוך בער אכן כך לא זה מה שמטריד אותי בכל אופן אקיים מצוה, מדביקות וקדושה ונהנה מזיו השכינה ודכתיב תענו
השאל ה היא איזה מצוה אני עומד לקיים ,מצוה של הצום או מצוה של נפשותיכם אינו לשון עינוי אלא התעוררות" אבל החיים
אכילה ,לכן אני מתוח כי אינני יודע לאיזה מצוה להתכונן .ולמד ממעשה
זה הג"ר יהושע איינכשטיין שליט"א ר"י יד אהרן דצריך לדעת למה והבריאות שלך חשובים ביותר אצל הקב"ה ורוצה
אנחנו מתקרבים ולהתכונן לזה לקראת יו"כ ל"ש בלי הכנה במצב כזה שתמשיך לחיות ,ולכן הוא מעדיף כביכול שתאכל
כמעט ולא נצליח ל התחבר ולתפוס משוה מהאור הגדול שבו אלא עלינו ותשתה ותגרום לו בזה נח"ר גדול שתשמור על
למצוא הדרך להתכונן לקראתו כראוי.
15ובדרשות חת"ס ל"א :פי' ע"ד דרוש דשיערו זית מרמז למרירות הבריאות והוא שהוא כל יכול ידאג לנקותך מעונותיך גם
כדאיתא בעירובין יח :כי היונה אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית וכו' בלי התענית.
וכותבת הוא מש"כ בתורה דבש ,ושאר המצוות לעול על צוואריהן
ני תנו ולכן שיעורם כזית משא"כ ביו"כ בעל התשובה נהפך הזית לדבש
ולזכיות.
יח
התורה יום הכיפורים שירת
על אכילת מרור ואף דכבר הק' עליו השאג"א סי' ק' כמה דכה"ת כולה ובמקרה נזדמנו לפונדק אחד וצ"ע .שו"מ
קושיות כבר ביאר הגר"ח [סטנסיל סי' מ"ב] דמצות מרור במנ"ח מצוה שי"ג הוכיח משיעור צירוף כדי אכי"פ דגם
אינו מצוה בפנ"ע רק שהוא פרט ממצות אכילת פסח אי נימא דביו"כ בעינן הנאת מעיו לכו"ע כיון דעינוי
ולכן לא הי' שייך בו כזית לולא הברכה ,אלא שכ' תלוי במעיים [עי' בזה בשו"ת חת"ס או"ח קכ"ז ובשו"ת כתב
האחרונים [בשו"ת אבנ"ז או"ח שפ"ג אות ה' ושו"ת אגרו"מ סופר או"ח סי' קי"ז חלקת יואב יו"ד סי' ט' ואו"ש פ"ב משביתת
או"ח ח"ג סי' ס"ו] דאין כוונת הרא"ש דכל דין אכילת כזית עשור ה"ד אחיעזר ח"ג סי' קכ"ד] מ"מ בוודאי בעינן הנאת
הוא רק מחמת הברכה ,אלא דמנוסח הברכה מוכח גרון דאל"כ מהיכי תיתי בעי' שיעור צירוף דכדי אכי"פ
דחז"ל תיקנו לאכול כזית אף שמצ"ע לא הי' צריך דדין אכי"פ תלוי בצורת מעשה אכילה ,וכ' העמק ברכה
לאכול כזית ,ולפ"ז י"ל דכיון דזהו תקנה מיוחדת של עמ' קכ"ז לדחות דמבואר בגמ' דיסוד דין אכי"פ ביו"כ
חז"ל הקילו בה ואמרו דסגי שיאכלנו בכדי אכי"פ אבל הוא מצד יתובי דעתא ואם יש הפסק ארוך גם אם במעיו
במצות בעלמא שצריך מעיקר הדין כזית אפי' אם זה רק נמצא יותר מכבותבת לא יתיישב דעתו.
מדרבנן אולי צריך כזית בב"א דוקא.
דין צירוף אכי"פ לענין ברכות
ואכן למעיין ברמב"ם לא ימצא בשום מקום שיפסוק דין
ונר' דדנו בזה המג"א והעולת תמיד ,דבמג"א סי' ר"י
שיעור צירוף אכי"פ במצוות גם לא הביא גמ' דפסחים
סק"א דבאכל כזית ביותר מכדי אכי"פ א"א לברך
לענין מרור ,ורק לענין מאכ"א פסק כן בפ"ד ממאכ"א
והוכיח כן מיו"כ דלא מייתבא דעתי' בפחות משיעור
ה"ח שמצטרף לענין כרת או מלקות או קרבן ,ובפ"ו
אכי"פ ,ועוד הוכיח ממש"כ רש"י ברכות לט .דהא דבעי'
משגגות ה"א דאיירי בחיוב קרבן כ' דבכדי אכי"פ
כזית לבהמ"ז כמ"ש ואכלת ואכילה בכזית וכיון דבכל
מצטרף לחיוב חטאת "שכשם שמצטרף השיעור למזיד
מאכלות אסורות כ' בו אכילה ובשהה ביותר מכדי
למלקות כך מצטרף לשוגג קרבן" מ' דעיקר הדין נאמר
אכי"פ לא מצטרף ה"נ לענין ברכה וציין לסי' תע"ה ס"ו
לענין מלקות ר ק דנתחדש דה"ה לענין קרבן אבל יותר
באכילת מצה אבל בעולת תמיד כ' בשם שיירי כנסת
מזה לא מצינו וכבר העיר בזה הג"ר שלמה איגר
הגדולה לחלק בין ברהמ"ז ויו"כ וכדפי' במחצה"ש
בהגהותיו לפסחים קיד :ובס' העקרים שלו ח"ב עמ'
דדוקא ביו"כ דביתובא דעתא תליא מילתא וביותר מכדי
תמ"ה ,והעיר ידידי הרב אלעזר חיים ליבערמן שליט"א
אכי"פ לא מייתבא דעתי' אבל הכא בהנאה תליא וסו"ס
דלמתבונן במקור דין אכי"פ בכריתות יראה דבמשנה
נהנה ,ומג"א חולק דהא כל האיסורים שבתורה שוים
כריתות יב :שכ' עיקר דין אכי"פ איירי בחיוב קרבן ,רק
ליוה"כ בזה נר' דאילו הי' כ' רק לענין יו"כ הי' המג"א
דרבנאי בגמ' בדף יג .הוסיף דבחלבים ונבילה עד
מסכים דאין להוכיח משם אבל אחרי שראינו דכ"ה
שישהא בתוך כדי אכי"פ הרי הוסיף נבילה דיש בו רק
השיעור בכל איסורים שבתורה מסתבר שכל ענין אכי"פ
מלקות ,וא"כ לא מצינו יותר מזה דעיקר דין זה הוא
יסוד אחד הוא.
חידוש להחמיר עליו שיתחייב עונש גם בלא אכל כאחד
אבל לענין מצוות מנ"ל דיוצא בלא אכל בב"א. צירוף אכי"פ לענין מצוות עשה
והנה בשו"ת תרומת הדשן סי' קל"ט הוכיח מד' המרדכי והנה מה שציין המג"א לסי' תע"ה ס"ו היינו דשם נפסק
לענין כורך דצריך לבלוע כזית מצה ומרור בבת אחת דגם במצות מצה מצטרף השיעור לכדי אכי"פ ולכ'
ובמג"א סי' תע"ה סק"ד הוכיח כדבריו מגמ' חולין קג: כוונתו להוכיח דלא נימא דאולי לא נאמר שיעור צירוף
ע"פ שי' רש"י שם ד"ה מהו דמבואר דסתם אכילה הוא לכדי אכי"פ רק באיסורים ולא במצוות וכדחקר בזה
בב"א אלא שהלמ"מ שאכילות מצטרפות בכדי אכי"פ בשו"ת מוצל מאש סי' ט"ז [אלא שהוא חקר דאולי לא בעינן
ולכן באבר מה"ח דחידוש הוא לא נאמר חידוש זה, כלל תוך כדי אכי"פ במצוות וזה לפי הצד דסתם אכילה שלא
ו סבר מג"א שגם לגבי מצוות עשה עיקר המשמעות הוא בב"א כלל וההלכתא הוא דבעי' דוקא תוך כדי אכי"פ אבל דברינו
לאכול בב"א וכן דקדק המג"א מס"ו לענין מצה והוא לשי' רש"י חולין קג :עי' להלן] וא"כ גם בבהמ"ז ל"ש וצריך
לשון הברייתא לענין מרור דרק בדיעבד יצא בכדי בב"א דוקא ,לזה הוכיח דגם במצוות אמרינן כן .ובאמת
אכי"פ ולא לכתחלה .והנה להבנת מג"א דלענין מ"ע למתבונן לא מצינו בש"ס שיעור צירוף כדי אכי"פ
צריך לאכול לכתחלה בב"א הי' אפ"ל דכ"ה גם בדיעבד במצוות רק לענין מרור פסחים קיד ,:והטור סי' תע"ה
וד' הברייתא הוא רק לענין מרור רק דמג"א אזיל בשי' הוא שחידש דה"ה במצה וכדדקדק בזה הב"ח שם,
הטור שלא חילק ולכן הי' מוכרח דזה רק לכתחלה .אלא ולו"ד הטור הי' אפשר לדחות דבאמת ל"ש כלל במצוות
דנר' להוסיף דחידושא דאכי"פ הוא בהפסיק ממש שיעור צירוף אכי"פ דסתם אכילה הוא בבת אחת ,רק
ביניהם רק שיש כאן צירוף בזמן אבל באכל בזאח"ז בלי שבמרור לא נאמר כלל דין אכילה וכד' הרא"ש שם סי'
הפסק כך הוא צורת האכילה הרגילה וכ"כ ערוה"ש שם כ"ה דהא דבעי' כזית במרור הוא רק מצד נוסח הברכה
יט
התורה יום הכיפורים שירת
באוכל יותר מכזית ופחות מכותבת דכיון דיש לו שם ס"ד לדחות הראי' מלשון דיעבד שכ' לענין מרור דזה רק
אכילה לכו"ע אסור מה"ת אבל בפחות מכזית עדיין שי בשהה באמצע אבל א"צ לבלוע כאחת.
מח' ריו"ח ור"ל.
עכ"פ מצינו פעמיים בשו"ע או"ח דין אכי"פ א' לענין
והנה בטעמא דריו"ח מבואר שם בגמ' עד .מדחזי יו"כ וא' לענין מצה ולכ' ל"ש זה לזה דדינא דיו"כ תלוי
לאיצטרופי ובהמשך הק' על ר"ל מברייתא דיליף כן ביתובא דעתא ודינא דמצה הוא חידוש מיוחד דגם לענין
ממש"כ וכל חלב ,והק' התו' דא"כ ל"ל טעמא דחזי מצוות עשה נאמר שיעור דכדי אכי"פ ופעמים רבות
לאצטרופי ותי' הגרח"ע בשו"ת אחיעזר ח"ב סי' כ"א מצינו בפוסקים שמציינים להל' יו"כ לדין כדי אכי"פ
דמה שנלמד מכל חלב הוא רק איסור סתם ולא עצמות וזה ע"פ ד' המג"א שהבאנו לעיל .ולמעיין במנ"ח יראה
האיסור ,אבל טעמא דחזי לאיצטרופי מראה שזה עצמות דעיקר אריכות שלו בנושא דאכי"פ הוא במצוה שי"ג
16
האיסור וביו"כ ל"ש טעמא דחזי לאיצטרופי דתלוי שהוא במצות תענית דיו"כ.
ביישוב הדעת ,ובפחות מכשיעור ליכא יישוב הדעת
ושייך רק טעם דכל חלב ונפק"מ בנשבע לא לאכול דין חצי שיעור ביו"כ
פחות מכשיעור עי"ש. והנה לענין איסור אכילת פחות מכשיעור דנחלקו ריו"ח
ור"ל לעיל עג :אי אסור מה"ת הי' אפשר לדון דזה שייך
דין אכילת שיעורים לחולה רק בכל איסורי תורה דעיקרו תולה בשם אכילה וגם
הנה בדף פב .מבואר במשנה דעוברה שהריחה מאכילין בפחות מכזית יש לו איזה שם אכילה רק שחסר
אותה עד שתשיב נפשה וכו' ובברייתא שעוברה בחשיבות ,אבל ביו"כ דהכל תלוי ביישוב הדעת ובהכרח
שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש דבפחות מכותבת ליכא יישוב הדעת ונקרא שנתענה
ברוטב ומניחין לה על פיה אם נתיישבה דעתה מוטב דאל"כ הי' חייב כרת גם בפחות וכדכ' כן בתשו' הריב"ש
ואם לאו מאכילי ן אותה רוטב עצמה ,ואם עדיין לא סי' רפ"ז ,א"כ אולי לכו"ע אסור רק מדרבנן ,אולם לעיל
נתיישבה דעתה מאכילין אותה שומן עצמה דאין לך עג :קאי במש"כ במשנה יוה"כ אסור באכילה ושתי',
דבר שעומד מפני פיקו"נ וכו' ובדף פג .דמי שאחזו ופריך אסור ,ענוש כרת הוא ,ומשני דאיצטריך לחצי
בולמוס מאכילין אותו הקל הקל טבל ונבילה וכו' ולא שיעור ,ופריך דהניחא לריו"ח דח"ש אסור מה"ת אבל
נתבאר בגמ' דיש ענין להאכילה פחות מכשיעור ,והטעם לר"ל דח"ש מותר מה"ת מאי איכא למימר ,ומשני מודה
לכ' פשוט דלא צריך לפרש באופן דסגי לה בפחות ר"ל דח"ש אסור מדרבנן ,הרי להדיא דמח' ריו"ח ור"ל
מכשיעור דלא שכיח כלל דהרי ל"ש יישוב הדעת שייך גם ביו"כ .אולם בירושלמי שם מבואר דמודה ר"ל
בפחות מכשיעור ,ואי לומר שתחלק האכילה ליותר ביו"כ ופי' הגר"א בביאוריו דכיון דתליא ביישוב הדעת
מכדי אכי"פ גם לא מיישב הדעת כמבואר בגמ' .אולם וגם בח"ש יש קצת יישוב הדעת לכן לכו"ע אסור מה"ת,
ברא"ש סי' י"ג הביא דבכריתות יג .מבואר דהתירו ולפ"ז נחלקו בבלי וירושלמי בזה וכבר כ' ביפה עיניים
לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף דלירושלמי ל"ק קו' הבבלי דלכו"ע אסור מה"ת ,אולם
לכדי אכי"פ מפני הסכנה וכ"כ בעל ההלכות ,ושכן בשואל ומשיב חמישאה סו"ס פ"ו כ' דד' ירושלמי הוא
עושים לכל חולה כדי להקל מעליו איסור כרת ומלקות,
והרא"ש הוסיף דאין עושין כן אלא ע"פ רופא שאמר
16הנה שי' המנ"ח שם דאין שיעור קבוע לאכי"פ דתלוי כפי מאכל
שמספיק לו להאכילו מעט מעט וכן בעוברה אם אין בכמה זמן נאכל שיעור פרס ממנו ולפ"ז ל"ש כלל לקבוע שיעור מסויים
דעתה מיושבת צריך להאכילה כשיעור .מ' דכ"ז שאין לכדי אכי"פ וביו"כ יהי' מסובך מאד לשער כמה זמן הוא שיעור אכי"פ
דצריך ל ראות מה הוא אוכל ,אולם מאחרונים שקבעו שיעור מיוחד כגון
כאן רופא שקובע כן בבירור אכן הסתמא הוא שצריכה החת"ס ח"ו סי' ט"ז שכ' שלא קיבלנו שיעור בזה וקבע שיעור ט' דקות
לאכול שיעור שלם ביחד וכדהבאנו מגמ' דזה כל ענין ע"פ מה שמוכח בכריתות יג .דאפשר לטבול תוך כדי האכילה ושיעור
טבילה מבואר בשבת לה .דהוא ט' דקות ,וחזו"א חולק ,אבל מסכים
שיעור צירוף בכדי אכי"פ ביו"כ דבפחות מזה לא לקבוע שיעור מיוחד עי' בקונ' השיעורים אות י"ח ובשיעורי תורה סי' ג'
מיישבא דעתי'. אות ט"ו ובמדות ושיעורי תורה פ"כ אות י"ג השיטות בזה אבל עכ"פ
כולם נקטו דאזלינן בשיעור מיוחד כמו בבית המנוגע דהוא כפי פת
וכיון דעיקר מקור הרא"ש הוא מגמ' כריתות יש לנו חיטין ,ולפ"ז לענין תערובות דנאמר בו שיעור כדי אכי"פ יהי' תלוי
במח' זו ובתהלה לדוד סי' פ"א דקדק מל' רש"י פסחים מד :ד"ה ומשני
להתעמק במש"כ שם ולראות אם אכן יש ראי' מוכרחת שצריך לאכול מן התערובות שיעור ד' ביצים שיש בו כזית תרומה
משם .הנה בברייתא שם איירי בגזירת חז"ל דאוכלים מבואר שמשערין כל מאכל כפי מה שהוא וידידי הרב יעקב יוסף לרנר
שליט"א העיר מלשון רש"י ע"ז סז .ד"ה כל שמפורש בדבריו דשיעור ד'
טמאים פוסלים את הגויי' מלאכול תרומה ,ושיעורו חצי ביצים דתערובות נקבע כפי שיעור בית המנוגע ומאידך לשון הרמב"ם
פרס ,וחצי פרס זה צריך לאכול תוך כדי אכי"פ ,עוד בפט"ו ממאכ"א ה"ג לענין טעמו וממשו בהי' כזית חלב מעורב בג'
ביצים של גריסין ומבואר להדיא דאוכל בשיעור ג' ביצים דמאכל זה של
איתא שם דלא התירו שיאכל רק חצי פרס ויטבול אולי גריסין ולא משערינן כפי שיעור פת חיטין ותמוה שלא הביאו האחרונים
ראיות אלו.
כ
התורה יום הכיפורים שירת
בא להחמיר עליו לאכול פחות מכזית וזה לא נחשב ימשיך אח"כ לאכול עוד חצי"פ ויטמא ,ולזה כתוב שם
אכילה כלל ומנ"ל שחז"ל הצריכו זה[ .וידועים ד' הגרי"ז התירו לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה ופריך
בפ"ב משביתת עשור ה"ח בשם אביו הגר"ח ואכמ"ל] מפני הסכנה אפי' טובא ומשני אר"פ הותרו לה לעוברה
פחות פחות מכשיעור אפי' טובא ,ובפשטות איירי
גדר כח התפלה בעשי"ת ויוהכ"פ באוכלים טמאים ,אלא שצ"ב איזה היתר היא צריכה
הנני בזה להעתיק חלק ממה שכבר כתבתי בפ' עקב בכחה של לאכול אוכלים טמאים הרי זה רק דין שהגוף נפסל
תפלה ותשובה בעשי"ת וביוהכ"פ וזה בהמשך למש"כ שם מלאכול תרומה וכ"ה בתוס' שם ד"ה התירו ותירצו
דבפסוקים פ' עקב מבואר ריבוי התפלות של משה רבינו לכפרת
חטא העגל וברמב"ן מבואר דבמ' יום אמצעיים הי' זה בלי שיעור
דמיירי שצריכה גם לאכול תרומה אח"כ .וצ"ע טובא הרי
וגבול ,ובזה פעל להוריד הקדושה של יוהכ"פ והכפרה על חטא עיקר פסול הגוף הוא רק באוכל חצי"פ תוך כדי אכי"פ
העגל. ואם היא אוכלת שלא בתוך אכי"פ לא נטמאת כלל
ועדיין ל"ל היתר ,ובעולת שלמה חידש מטעם זה
עיקר העסק בימי הרחמים והסליחות דמדרבנן אסרו לאכול גם חצי"פ אוכלים טמאים שמא
ויו"כ הוא בתפלות יאכל כשיעור .אולם ברמב"ם פ"ח מאבות הטומאות
הי"ג דמעוברת התירו להן לאכול אוכלין טמאין פחות
הנה המתבונן יראה דכל עיקר ימי הרחמים והסליחות מכשיעור ואע"פ שהיא אוכלת הרבה מפני הסכנה וא"צ
שלנו המתחילים בר"ח אלול ומסתיימים ביוהכ"פ, טבילה אלא ה"ה טהורה ,מ' להדיא דלולא היתר חז"ל
שבנוי כולו על פעולת משה רבינו בכפרת חטא העגל, היתה נטמאת בעצם והיתה צריכה טבילה ,וצ"ל לפ"ז
בנוי על תפלות ותחנונים[ ,עי' לבוש אורח חיים סימן תקפא דהיתר חז"ל הי' להפקיע הצירוף של כדי אכי"פ דכ"ז
סעיף א על מה שאומרים קדיש שלם עם תתקבל בסוף הסליחות
אע"ג דבשאר ימה"ש אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה
שמפסקת בין האכילות הגם שהי' תוך כדי אכי"פ מ"מ
עשרה ,שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה ,וסתם מפני הסכנה אמרו חז"ל שלא מצטרף ונשארת בטהרתה,
תפלה ר"ל תפלת שמו"ע ,שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על וכ"פ הח"ח בליקוטי הלכות בכריתות שם ובאבי עזרי
סדר התפלה של כל היום ,כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד ריש הל' שבת ,ומתאים יותר בד' גמ' שזה המשך
פסוקי דזמרה ,והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת למשנ"ת בכל הסוגיא דבא להעמיד ענין צירוף תוך כדי
ואחת הם במקום תפלת י"ח ,שעיקר התפלה הוא י"ג מדות, אכי"פ דתוך כדי אכי"פ יש צירוף גם בטובל באמצע,
ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימין ואנחנו
לא נדע ,לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר
לזה קאמר דבעוברה התירו שלא לצרף תוך כדי אכי"פ,
גמר כל תפלות השנה ].רק שמזכירים בו ג"כ סדר וידוי, אבל לא בא להחמיר שלא לאכול תוך כדי אכי"פ דלזה
ובסליחות זה רק בסוף הסליחות ,וביוכ"פ הכניסו כל לא צריך היתר כלל דהרי לא נטמאת וכ"ה פשטות ד'
ענין הווידוי בתוך שמו"ע וזה רק בסוף שמו"ע ,הרי התוס' וכן נקט הח"ח.
דעיקר הווידוי נאמר בצורה של תפלה ,ובקושי אפשר עכ"פ לפי פי' זה בגמ' אין שום מקור לחולה ביו"כ,
למצוא שם כל פרטי הלכות תשובה כגון לומר קבלה דהגמ' מיירי לענין אוכלים טמאים שהפקיעו הטומאה,
מוחלטת שלעולם לא יחזור על החטא ,ורק אומר בצורה ובפרט אי רק הפקיעו הצירוף דכדי אכי"פ היינו שבאמת
של תפלה יה"ר שלא אחטא עוד ,ומבואר דעיקר הימים אוכלת כל השיעור תוך כדי אכי"פ רק שאין מצטרפין
בנוי על תפלה וצ"ב דהעיקר הי' צריך לראות להתעסק אבל לא שמענו כאן קפידא לחולה שצריכה לאכול
בקיום פרטי הלכות תשובה ,דהיינו להתבונן בחטאיו שיעור שתחלק אותו ליותר מכדי אכי"פ ,אלא שרבינו
בינו לבין עצמו ולהתחרט מהם ולקבל קבלות חזקות גרשום כאן פי' להדיא דקאי בחולה ביו"כ ואע"פ שהותר
שלא ישוב לכסלו עוד ולהגיד הדברים האלה בפה, לה לאכול מ"מ מצוה לשנות כנר' שהי' ק"ל דלענין
ולמה עיקר הימים בנוי על תפלות ותחנונים. אוכלים טמאים מה שייך היתר דאיזה איסור יש להיות
החילוק בין תשובת יו"כ לתשובת כל השנה טמא וא"כ אולי פי' כן הרא"ש בגמ' ,אולם הרמב"ן
[בתורת האדם ענין הסכנה אות ד'] למד הסוגיא לענין אוכלים
והנראה בעז"ה ע"פ דברים נפלאים שכ' בפחד יצחק טמאים ואעפ"כ הוכיח מזה לענין חולה ביו"כ ,וק' כנ"ל.
[ר"ה מאמר ל"ג ויוהכ"פ מאמר א'] שדקדק ג"כ דחזינן דביו"כ
יש שינוי גדול באופי התפלה ,ובפשטות כמו שדרשו ה' ובאו"ש פ"ב משביתת עשור ה"ח הק' עוד יותר על
בהמ צאו לענין תשובה שייכת בימים אלו יותר ,ה"נ חלק הרמב"ן דהוכיח מסוגיא זו לענין חולה ביו"כ דגם אי
התפלה ,וכיון דלרבינו יונה תפלה הוא מעיקרי התשובה נפרש דכ' כאן שהאשה תקפיד לאכול פחות מכשיעור
א"כ בתפלתו של האדם השב לפני קונו יש בה גם משום זה רק באוכלין טמאין דגם בפחות מכשיעור זה עדיין
קיום מצות תשובה נוסף על קיום מצות תפלה מצד דרך אכילה הרגיל דהרי השיעור הוא חצי"פ ופחות
עצמה .ומכיון שהימים ימי תשובה בעיקרם ממילא יש מכשיעור זה יותר מכזית ,אבל לענין חולה ביו"כ אתה
כא
התורה יום הכיפורים שירת
שם הוי' הראשון אשר בי"ג מדות .ה' קודם שיחטא. בהם בליטה בעילוי אופי התפלה מצד זה .ואף שזה ג"כ
אלא שכאן נוצר עולם חדש של תשובה אשר לזה בא נכון ,מ"מ בוודאי יש עוד בזה עומק לפנים מעומק .דהרי
שם הוי' השני .ומכיון שנמצאים אנחנו כבר בתחומו של חזינן דבנוסח הסליחות שהתפשט מנהג אמירתן
עולם התשובה תו חלה כאן המדה של ארך אפים בישראל יש השתדלות מיוחדת לדמותן לצורת התפלות
שענינה הוא צפיה לתשובתו של החוטא ,מאחר שיש הקבועות :הקדמת אשרי ,נפילת אפים ,קדיש של
כאן למה לצפות .ובודאי שבלעדיה של תשובה אין תתקבל ,שלא מצינו דוגמת זה בשאר תחנונים על ענינים
מקום למדה של ארך אפים .שאם אין מקום לשינוי של בני ,חיי ,ומזוני ,ובודאי שדבר זה מורה באצבע על
המצב הארכת האף למה היא .באופן שכוחה של תשובה תוכן פנימי מקופל בכאן.
אינו המשך הכחות הפועלים בהתחלת הבריאה אלא
שהוא נקודת בראשית חדשה .השם קודם שיחטא ,השם עוד העיר דאם בכל השנה כ' לשון תשובה שנא' ושבת
עד ה"א ביו"כ כ' ל' "טהרה" [לפני ה' תטהרו ולרבינו יונה
לאחר שיחטא.
שע"ת ב' י"ד זה מצוה ולא הבטחה] ומבואר דשאני גדרה של
ובזה מבואר עומק דברי מהר"ל דמדת ונקה הוא תשובה תשובת יו"כ מתשובת כל השנה .דביו"כ העיקר הוא
פרטית ,דרק אחרי שנברא הוי' חדשה של אחר החטא, חלק הטהרה ,ויתב' ע"פ ד' רבינו יונה [שער א' ט'] דיש
באופן שיש מקום שיבוא הנברא למצב שלימות כמו מדרגות רבות לתשובה ,ולפי המדרגות יתקרב האדם אל
קודם החטא ,ממילא יש מקום גם לתשובה פרטית, הקדוש ברוך הוא ,ולכל תשובה תמצא סליחה ,אך לא
ובאמת בלי מדה נוספת של ונקה לא היה מקום לתשובה תטהר הנפש זולתי כאשר יטהר האדם את לבו כאשר
פרטית על חטאים מיוחדים והיינו זקוקים דוקא לתשובה יתבאר .וכענין הבגד הצריך כבוס .כי המעט מן הכיבוס
כללית על כלליותה של הנפש .ולזה פועלת היא המדה יועיל להעביר הגעל ממנו ,אך לפי רוב הכיבוס יתלבן,
של ונקה ,שלאחר שנוצר ונתחדש עולם של תשובה עכ"ל יעו"ש .ונמצא דאין לך שום תנועת הנפש בכיוון
בכחו של שם הוי' ,נמצא בו גם כח נקיון לתיקון פרטי התשובה שלא יהיה בה משום העברת געל אף על פי
על קלקול פרטי. שלא נתקיימו עיקרי התשובה ,דע"ז כתב רבינו יונה
דלכל תשובה תמצא סליחה .אך בנוגע לליבון הכתם
חידוש התפלה בעולמה של תשובה דהיינו טהרת הנפש בזה לא תתהווה הטהרה כי אם
ולפ"ז יתבאר מקומה של התפלה בעולם התשובה. בקיום כל עיקרי התשובה המעכבים בה .וא"כ אה"נ כל
דבאמת בענינים השייכים לתחלת היצירה ל"ש תפלה מדרגה של תשובה נכללת במצות ושבת ,אבל תשובה
כלל כמבואר בקריעת ים סוף שא"ל הקב"ה למשה מה של יוהכ"פ מחייבת טהרה וליבון לגמרי.
תצעק אלי ואחז"ל עלי הדבר תלוי ,היינו משום שקרי"ס
וכ' בפחד יצחק דהנה שני שמות הוי' הנמצאים בראש
היה תנאי במעשה בראשית ,וענינים השייכים לתחילת
השלש עשרה מדות אחז"ל שהשם הראשון הוא לפני
היצירה אינם נכנסים בתחום פעולתה של התפלה .וא"כ
שיחטא האדם והשם השני הוא לאחר שיחטא האדם
ה"ה לענין תשובה אין כח התפלה בזה כמו תפלה על
ויעשה תשובה .וצע"ט דתשובה שייכת למדת ונקה
שאר צרכיו ,דתשובה שייכת ליצירה חדשה דמעשה
דאחז"ל ונקה הוא לשבים ,ותי' במהר"ל [נתיב התשובה
בראשית ,שהרי לא הספיק שם הוי' הראשון ליצירת
פ"ו] כי השב על כל חטאיו ריצוי תשובתו נמשך ממדת
עולם התשובה .ובהכרח דכשם דעצם הכחות של
שם הוי' השני .ואילו השב על מקצת חטאיו תשובתו
תשובה אינו המשך מן כחות הקיום של קודם החטא,
מתקבלת בכחה של מדת ונקה .וביאור הדברים הוא,
כמו כן אין כח התפלה בעניני תשובה משתייך לכחה של
דהנה מזה דשם הוי' השני משמש מקור לכחה של
תפלה בשטחים אחרים.
תשובה ,חזינן דאין כחה של תשובה בא לידי ביטוי
והוכחה לזה דהנה עיקר מצות תפלה ילפי' ממש"כ במימרא או בצירוף מילין שיש להם תרגום ויש להם
ועבדתם את ה' אלקיכם [שמות כ"ג כ"ה] ,וכמ"ש הרמב"ם מובן גם בשטחי חיים אחרים כדרך שנתבטאו המדות
ריש הל' תפלה וכן ממ"ש בפ' עקב ולעבדו בכל לבבכם של נצר חסד או ארך אפים; אלא שכוחה של תשובה בא
וגו' ,ואילו כשבא משה להתפלל אחר מעשה העגל כתוב לכלל ביטוי דוקא על ידי "שם" ,שם הוי' שלא ניתן
ויעבור ה' על פניו ויקרא ואחז"ל [ר"ה יז ]:שהתעטף להתרגם ואינו משות ף לשום ענין אחר בעולם בלתי לה'
הקדוש ברוך הוא כש"ץ והראה לו סדר תפלה ולמה לא לבדו .ולמדים אנו מכאן כי כחה של תשובה אינו כח בין
למדו סדר תפלה בשעת הציווי על התפלה דהיינו בשעת שאר הכחות שהעולם מתנהג על ידיהן ,אלא שהיא הוי'
אמירת הפסוק של ועבדתם? אלא שהם הם הדברים. חדשה מעיקרה .דאחרי החטא הי' נצרך להוות בריאה
מכיון שתפלה זו של משה היתה שייכת לתשובה שהרי חדשה דמהדו"ק של הבריאה אין כחה מגיע אלא עד
שעת החטא ושעת החטא שעת הקץ היא להוי' זו .והיינו
כב
התורה יום הכיפורים שירת
חדשה לכן זקוק הוא לסדר תפלה משלו ולצורה של היא קשורה עם סליחת מעשה עגל ,אין לתפלה זו שום
קבלת התורה משלו .וצום של יום הכפורים הוא שייכות עם ענין תפלה הכללי .אלא שחידשו לו למשה
השביתה ממעשה האכילה .דכשם שמשונה הוא חג סדר תפלה גם בעולם התשובה ונתגלה לו דכשם שיש
השבועות משאר המועדים דכו"ע מודי דבעינן לכם תפלה הפועלת בתוך עולמו של שם הוי' הראשון ,כמו
משום שהוא יום שבו ניתנה תורה; כמו כן משונה הוא כן יש סדר תפלה הפועל גם בתוך עולמו של שם הוי'
יום הכפורים משאר המועדים שהוא כולו לה' ומופקע השני .וחידוש זה של פעולת התפלה בעולם התשובה
הוא לגמרי מה"לכם" .דתענית מדרכי התשובה היא הוא כל כך עמוק עד שלא יספיק הציווי על זה .חידוש זה
משום דתענית היא בניגוד לצרכי הגוף ,וצום יום צריך להתגלות דוקא במחזה ,וירד ה' בענן מלמד
הכפורים הוא משום דאכילה איננה מצרכי הנפש[ .עי"ש שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ .אלמלא מקרא כתוב
מש"כ בשם או"ש פ"ד מעבודת יו"כ ה"א דל"ש לעשות קידוש אי אפשר לאומרו .אנחנו מתפללים על סיוע בעבודת
לחולה ביו"כ גם כשחל בשבת כיון דעיקר קדו' היום בא מחמת התשובה כדרך שאנו מבקשים בתפלה על צרכים אחרים.
השביתה מאכילה]
וזה מפני שבנפשנו אינה חיה ההרגשה בהרבותא הגדולה
ובזה יתבאר היטב ד' רבינו יונה דעיקר הדגשת בתשובת של תשובה .לאמתן של דברים כחה של תשובה היא
יוה"כ הוא הטהרה שלא מצינו כן בתשובה הכללית של הרבותא היותר גדולה אחרי הפלא של בריאת שמים
שאר השנה ,כי יש לו לעולם התשובה מתן תורה וקבלת וארץ .ועל כן כשם שאין מקום לתפלה במעשה בראשית
תו רה משלו .ועבודת היום בעסק התשובה ביוה"כ, של שמים וארץ כמו כן היה מן הדין שהתמיה של מה
מתייחסת היא למתן תורה של אותו היום שבו ניתנו תצעק אלי תחול על ראשו של כל מתפלל בעניני תשובה.
לוחות אחרונות אשר סוף ענינם הוא מתן תורה בצורה אלא שהתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ והראה סדר
המיוחדת לעולם התשובה .ומכיון דעסק התשובה תפלה מיוחד לעניני תשובה .ולכן נמצא במנהג ישראל
ביוה"כ אינו עומד לעצמו ,אלא שהוא מצטרף למתן של אמירת סליחות גוון מיוחד דומה לתפלות הקבועות,
תורה של עיצומו של יום ,לכן יש בו שיעור למטה ואין אשרי ,תחנון ,תתקבל ,המייחד תפלה זו לסליחה לסוג
אנו אומרים בו כי גם כל שהוא של תשובה נכנס בכללו, בפני עצמה ומבדילה משאר התפלות והבקשות בעניני
מפני שהמקום אשר בו מצטרפת התשובה לקבלת בני ,חיי ,ומזוני .ומכאן היא הבליטה בעילוי אופי
התורה הוא דוקא בהטהרה שבה ,ולכן יצאו מן הכלל כל התפלה של ימי התשובה .מפני שבימי התשובה יש לנו
אותן מדרגות התשובה שאינן אלא בגדר העברת הגעל לכל עניננו גישה של בעלי תשובה ,ולקושטא דמילתא
ושלא הגיעו למדרגת ליבון .כי הגם שלכל תשובה תפלת התשובה נגדרת בגדר מיוחד וממילא יש לה גוון
תמצא סליחה מ"מ לא לכל תשובה תמצא טהרה ,ולכן וצורה מסוימה משל עצמה.
בשעה שהמבוקש הוא טהרה מן החטא אז התנאי הוא עיקר גדר יו"כ שזה יום מתן תורה מחודשת
דוקא "הרב כבסני" ,דהיינו שהענין מתחיל דוקא מריבוי
הכיבוס ,ויש לו שיעור למטה .ועיצומו של יום הכפורים עפי"ז ביאר בפחד יצחק גדרו של התענית ביו"כ שאינו
שהוא יום סליחה ומחילה ,מכל מקום חובת התשובה מדין צומות של תעניות ציבור שהוא מדרכי התשובה,
שבו היא חובת הטהרה דוקא ,לפני ה' תטהרו .עכ"ד רק גדרו שביתה מצרכי הגוף ,וכמדוקדק ברמב"ם,
הפחד יצחק. וביאור הדברים דעיקר נקודת יו"כ אינו בזה שהוא יום
תשובה וסליחה ,אלא עיקר גדרו הוא כמבואר במשנה
לפ"ז יתבאר לנו היטב למה עיקר עסק משה רבינו בשעת יום חתונתו זה מתן תורה שניתנו לוחות שניות ביום
חטא העגל הי' בענין התפלה ולא נזכר כ"כ בתורה ענין הכפורים [תענית ל ]:דשתי פעמים למדו ישראל אנכי ה'
התשובה של כלל ישראל ,דאה"נ דיתכן אם ישראל היו אלקיך בששה בסיון ועשרה בתשרי .בין שני זמנים הללו
עושים תשובה רגילה הי' להם איזה דרגה של סליחה, אירע חטא העגל ותשובה של ישראל ,וביום גמר
אבל מ"מ היו מאבדים לגמרי כל המעלות שהי' להם פעולתה של תשובה זו קבלו לוחות שניות .וכמו
קודם החטא ,ומשה רבינו רצה כעת להוריד המציאות שנתבאר דיש לתפלה שני מקורות ,גם קבלת התורה יש
החדשה של עולם שלאחר החטא שיוכל להשתוות לה שני מקורות ,מפני שקבלת התורה על דרך התשובה
למצב דלפני החטא ,ושיהי' בזה טהרה וליבון גמור לכל זקוקה היא למקור בפני עצמו .וכמו שבששה בסיון
מציאותם של כלל ישראל ,ושממילא יהי' להם קבלת היתה קבלת התורה בהמצב של קודם שיחטא כמו כן
התורה מחודשת ,ושישאר לדורות ימים אלו מסוגלים היתה קבלת התורה בעשרה בתשרי על דרך התשובה.
לקבל טהרה גמורה והוויה מחודשת וע"ז הי' צריך והגדרת יום הכפורים אינו בזה שהוא יום התשובה ,אלא
להתפלל הרבה ,ואכן הצליח שיהיו ימי רצון ולהוריד בזה שהוא יום של קבלת התורה על דרך התשובה .יום
י"ג מדות שמתחיל עם שם הוי"ה מחודשת לאחר חתונתו .מפני שעולם התשובה אינו המשך אלא הויה
כג
התורה יום הכיפורים שירת
בביאור ענין "קץ" דברים עמוקים בפחד יצחק יו"כ החטא ,ובתוכו גם נכלל ממילא האפשרות של ונקה
מאמר כ"א. שהוא תשובה פרטית .ומזה זכינו ליום קדוש ונורא דיו"כ
שאפשר בכל שנה להתקשר שוב לאותה כח שמשה
ביאור מהירות קבלת התשובה בעשי"ת רבינו הוריד ,אבל כדי לזכות לאותה כח אנו צריכים
והנה כתב הרמב"ם שם ה"ו "אף על פי שהתשובה להמשיך בדרכו של משה רבינו ולהתפלל ע"ז הרבה,
והצעקה יפה לעולם ,בעשרה הימים שבין ראש השנה ולכל התחלת ימי הרחמים והסליחות הוא סדר של
ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר סליחות בצורה של תפלה אשרי יושבי ביתך וגו' וקדיש,
דרשו ה' בהמצאו ,בד"א ביחיד וכו' ומקורו בר"ה יח. דע"י תפלה אנו מצריכים להוריד שוב אותה קדושה של
ושם לא נתבאר להדיא דמיירי בתשובה ,דסוגיא דשם ימים אלו .עוד א"ש לדבריו למה מיד אחרי שחזר משה
מיירי בענין הדרכים לבטל גזר דין ,דגזר דין של רבים על תפלתו אמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו'
אפשר לבטל כל השנה ושל יחיד דוקא בעשרה ימים של וענין לוחות שניות כיון דעיקר התפלה והתשובה שעשה
בין ר"ה ויו"כ ובפשטות מיירי בתפלה ,ובש"ס לא מצינו הי' מצורף לקבלת התורה המחודשת בתור בעלי
שנקרא עשרת ימי תשובה ,רק בירושלמי ר"ה פ"א ה"ג תשובה.
ובמדרשים[ ,לדוגמא תנחומא האזינו ד' ומדרש שוח"ט תהילים
ולדבריו יבואר היטב ד' הרמב"ם פ"ב מהלכות תשובה
י"ז] ולכ' תשובה ותפלה הם שני אופנים של ביטול
ה"ז "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים
גזירות ,ומנ"ל להשוות תשובה לתפלה ,ועוד דבשלמא
והוא קץ מחילה וסליחה לישראל ,לפיכך חייבים הכל
בתפלה יש שמתקבל ויש שאינו מתקבל וא"כ י"ל
לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים" וצ"ע מ"ש
דבימים אלו שהם ימי רצון מתקבלות התפלות יותר וזה
חובת תשובה דיו"כ מכל השנה ,הרי פשיטא דכל השנה
לכל דבר ,אבל לענין תשובה ,ממנ"פ אם עשה כל פרטי
כשחוטא יש לו לשוב ,ומה נתחדש ביו"כ שהרמב"ם
התשובה חרטה ועזיבת החטא וקבלה בלב עם וידוי ,הרי
קורא לזה "קץ" כאילו שביו"כ הוא סוף זמן תשובה,
גם באמצע שנה מתקבל מיד בביטול מ"ע ,ואם זה
ורבינו יונה [שער ב' י"ד] כ' דממ"ש לפני ה' תטהרו כ' בזה
כריתות או מיתות ב"ד או חילול ה' לא מהני לזה יו"כ,
חובה מיוחדת לעשות תשובה לפני יו"כ ,ולד' פחד
וכי נימא דדברי הרמב"ם מתייחסים ללאוים גרידא,
יצחק הנ"ל י"ל דבשאר ימות השנה גם בעשה תשובה
ובשלמא מש"כ הרמב"ם דיפה יותר א"ש כיון דיש
על עבירה אחת קיים מ"ע דתשובה ,אבל ביו"כ דהוא
מדרגות רבות בתשובה אבל מש"כ הרמב"ם שמתקבלת
גדר טהרה ,צריך לשוב מכל עבירה ,ויתכן דכ"ז שאין לו
יותר צ"ב[ ,ועי' פחד יצחק יו"כ מאמר כ"א שעמד בזה וכתב
כפרה על עבירות דב"א לחבירו לא יתכפר על ב"א
בזה דברים עמוקים] והי' אפש"ל דכוונת הרמב"ם לענין
למקום דכ"ז שיש עליו איזה עבירה ל"ש גדר טהרה.
חלק התפלה שנצרך לכל תשובה וכמ"ש רבינו יונה שער
ומה שקורא לזה גדר "קץ" שמעתי מהגרמ"י רייזמן
א' העיקר הט"ו ,אולם מד' הרמב"ם משמע דקאי גם על
שליט"א בשם החת"ס [ל"מ כעת] דכמו דיש זמנים
עצם התשובה שמתקבלת יותר וכן לענין התפלה
חלוקים לתפלה דמה"ת כל היום ,ומדרבנן בדיעבד עד
המיוחדת לתשובה ולא כח תפלה כללית ,וצ"ע באיזה
חצות ולכתחלה עד ד' שעות ,ומן המובחר כותיקין ה"נ
דבר זה מתבטא ,עוד הי' אפש"ל דבשאר השנה צריך
לענין מצות תשובה מה"ת בכל עת ,אבל רבנן נתנו זמן
לעמול הרבה בדרכי התשובה ובימים אלו קל יותר
מסויים שעד אז מחוייב לשוב כדי שיתקיים כפרת יו"כ,
לקיים תנאי התשובה כגון עזיבת החטא[ ,כך משמע
ומהר"ם שיק הוסיף דכיון דיש בכח יו"כ לכפר על הכל
בכוכבי אור מאמר ה'] אולם לשון הרמב"ם משמע דזה מצד
שלא יצטרך גם לחילוקי כפרה כגון ע"י שעיר המשתלח,
הקב"ה שתשובת האדם מתקבלת מהר משמע דבשאר
[עי' לקמן בזה] ובזמנינו בכח ונשלמה פרים ,כמבואר
השנה יתכן שגם אם כבר קיים כל תנאי התשובה עדיין
במדרש שהש"ר פרשה ד' 17 ,ממילא הוי קץ המחילה
לא יתקבל .עי"ל ע"פ מה שחידש הצל"ח בדרשותיו
שלא יצטרך שלב נוסף למחילה ולכן יש לו לעשות
לצום גדלי' דכל תשובה מיראה בעשי"ת יש לו דין
תשובה כ די שיוכל הקב"ה לטהר אותו לגמרי .וע"ע
תשובה מאהבה ,אלא דצ"ב לפרש כן ברמב"ם דל"ש זה
לקבלת התשובה ,דלא מצינו דתשובה מיראה קשה יותר
שיתקבל רק מצינו דתשובה מהאהבה פועלת יותר כגון
להפוך לזכיות18 .
17וז"ל "ד"א כחוט השני שפתותיך ,זה לשון של זהורית ,ומדברך נאוה,
זה שעיר המשתלח ,אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אין לנו
לשון זהורית ושעיר המשתלח ,אמר להם כחוט השני שפתותיך ,רחישת
פיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית ,ר' אבהו אמר עלה (הושע י"ד)
18שו"ר שכן דקדק הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל [במשנת ר' אהרן ח"ב עמ' ונשלמה פרים שפתינו ,מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח
רי"ט] דמוכח ברמב"ם דמעלת עשרה ימים דבין ר"ה ויו"כ אינו לתפלה שפתינו" אלא דצ"ע לפ"ז מה קאמר הרמב"ם דבזמן דליכא שעיר צריך
ולקריעת גז"ד בלבד ,אלא שגם התשובה מקובלת יותר ,והיינו דמלבד תשובה על הכל ,וכי מיירי רק באופן שלא אמר סדר עבודת יוהכ"פ.
כד
התורה יום הכיפורים שירת
שהימים הם בחפצא ימי רצון ,אז הקב"ה כבר קרוב ביו"כ לא חסר גדר ההתקרבות דתשובה
אלינו גם בהיותינו במצב של חטא וכמו שרמזו דאני
והי' אפש"ל ע"פ מש"כ בשפתי חיים [מועדים ח"א עמ'
לדודי ודודי לי ר"ת אלול ,ידידות זו הוא הרצון שבא
רמ"ו] ע"פ המבי"ט [בספרו בית אלוקים שער ב' פ"א] אחרי
מצד השי"ת שמקרב אותנו אליו וזה אנו זוכים כבר
שחקר על גדר תשובה [כנר' שטעון חקירה ולא הי' כ"כ
בחודש אלול ,וכיון שאנו כבר נמצאים במצב של תכלית
פשוט] מצא דגדרו אינו מחיקת החטא כדי להנצל מעונש
התשובה שהוא הקירבה ,כבר קל מאד לסלק ליכלוך
ולזכות ביום הדין ,רק עיקר גדרו להתקרב לבוראו
החטא ממנו כדי להיות בגדר טהור גמור.
שנתרחק ממנו ,וזה רק ע"י שירצה הקב"ה באדם אז
ויש לצרף לזה מש"כ בשפתי חיים שם עמ' שט בשם ממילא יתקרב לו ,ותשובה שלימה הוא רק שרוצה
מהר"ל בביאור דברי רע"ק לדמות טהרת ישראל למקוה להתקרב גם לולא שהי' לו עונש על החטא ,ולכן מרצה
דמקוה הוא מצד האדם שמנסה להתדבק ולהתדבק את הקב"ה בדברים ולכ"כ "ושבת עד ה"א" "שובה
להקב"ה בלי שום חציצה ,ולפ"ז יש להוסיף דזריקה ישראל עד ה"א" דהיינו לשוב ממקום שנתרחק ,רק כדי
היינו שגם כשהאדם נמצא במצב של ריחוק עם חציצה שנוכל להתקרב להקב"ה יש צורך לבקש על מחיקת
ואטימה של חטא ,מ"מ הקב"ה זורק עליו מים טהורים החטא דהחטא מטמא את נשמתו וטומאה זו חוצצת
מרחוק שיוכל להתקרב. ומרחקתו מהקב"ה ,ויסוד זה מבואר בברכת התשובה
בשמו"ע ,שמתחלה הקדימו חז"ל בקשת השיבנו אבינו
והנה עיקר זה שהם ימי רצון וקירבה נפעל ע"י תפלת לתורתך ,דה' קרוב אלינו כאב ועיקר הקירבה בא לידי
משה רבינו ,וא"כ מבואר היטב למה עיקר עסקו של ביטוי בנתינת התורה דעי"ז יש אפשרות להתקרב
משה רבינו הי' תפלה ,דחפצא של תפלה הוא קרבת ה', להקב"ה וקרבינו מלכינו לעבודתך ,דעיקר תכלית
וע"י תפלתו פעל לדורות עולם שיהיו ימים אלו ימי עבודת ה' הוא קרבת ה' ,והחזירנו בתשובה שלימה
קירבה בעצם גם כשאדם נמצא במצב של חטא ,ולכן גם לפניך פי' החזירנו למצב שהיינו לפניך ובזה נמדדת
אנחנו צריכים להיות עסוק בתפלות ותחנונים כדי לחזק שלימות התשובה ,אבל כדי שנוכל להתקרב אליו אנו
ולהעצים הימים של קירבה בקרבינו ואז ממילא יהי' לנו מבקשים מיד סלח לנו אבינו כי חטאנו וכו' שיסלק את
קל מאד לבקש סליחה על העבירות .ולכן הכניסו כל החטא שחוצץ ,מחל לנו מלכינו כי פשענו היינו הפגיעה
סדר ימי הרחמים והסליחות בצורה של תפלה וגם פרטי בהקב"ה ,וכיון שהקב"ה יסלק החטא ממילא נתקרב
התשובה הכניסו בשמו"ע וצורת הווידוי הוא תוך בקשת להקב"ה .ובזה מבואר דברי רבינו יונה שמנה בין עיקרי
רחמים שיכפר לנו על החטאים .ולפ"ז א"ש הגירסא התשובה התפלה שיחפוץ בו הקב"ה ושירצה בו דזהו
במדרש להקדים תפלה לתשובה דיש זמנים שהעיקר עיקר השלמת התשובה.
צריך להיות התפלות וההתקרבות להקב"ה ורק אח"כ
חקל התשובה. ולפ"ז נבין ההבדל בין תשובה דכל השנה ותשובת יו"כ,
דכל השנה לפני התחלת התשובה הוא מרוחק מהקב"ה
בעושה תשובה בעשי"ת א"צ ד' חילוקי כפרה ע"י החטא ,וא"כ מתחלה יש לו לעשות פעולות לסלק
והנה הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל [במשנת ר' אהרן ח"ב עמ' רי"ט את החטא ,וזה ע"י חרטה ועזיבת החטא ,וקבלה בלב
רכ"א] חידש חידוש עצום דמסתבר לו דמה דיש ד' עם ווידוי פה ,ורק בהשלמת פרטי הלכות תשובה יש לו
חילוקי כפרה [דמ"ע מהני תשובה מיד ,ומל"ת רק בצירוף יו"כ, להתפלל להקב"ה שיקבל תשובתו ,ואז יתקרב להקב"ה,
כריתות ומיתות ב"ד רק בצירוף יסורים ,וחילול ה' רק בצירוף [או שיוכל להתפלל מעיקרא שיעזור לו ה' שיוכל לקיים
מיתה -יומא פו ].היינו רק אם עשה תשובה בשאר ימות פרטי דיני התשובה] וכיון שבשעת עסקו בתשובה עדיין
השנה דבזה אמרינן דפעמים שזה לא מספיק ,אבל אם הוא רחוק מהקב"ה קשה יותר שיתקבל היינו שיחזור
עשה תשובה בעשי"ת ,מתקבלת תשובתו מיד וכלשון ויתקרב ,דהוא בעצמו צריך לפעול הקירבה ע"י תשובתו
הרמב"ם ,ושוב א"צ דבר נוסף[ ,אולם עי' ברבינו יונה מובא ותפלתו אח"כ ,אבל בימי אלול ועשי"ת ויו"כ כיון
בהערה מבואר להדיא לא כן 19ויל"ע בל' הרמב"ם 20ועי' בהערה
דנקל יותר לשוב ,גם התשובה מקובלת יותר ,וביאר כדברינו להלן דכיון
דחפצא דתשובה הוא הקירוב אחרי הריחוק ,וימים אלו הם ימי
19וז"ל "ועל זה שאמרו חז"ל יומא פו .כי על כריתות ומיתות בית דין התקרבות לכן התשובה מקובלת יותר .וע"ע בדרושי הצל"ח דרוש ז'
תשובה ויום הכיפורים תולים ויסורים ממרקים ,יש שאלה :והלא כתוב דהטעם דלענין לאוין לא סגי בתשובה ויו"כ משלים ,דבעצם בכל לאו
(ויקרא טז ,ל)" :מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו"? והתשובה בזה ,כי מה הי' צריך תשובת המשקל ויסורים ,אבל כ"ז בכפרה שבא מצד הדין אבל
שנאמר "לפני ה' תטהרו" מצות עשה על התשובה ,שנחפש דרכינו כפרה שבא מצד מדת הרחמים א"צ לזה ,וכיון שיו"כ מיוחד לי"ג מדות
ונחקורה ונשובה אל ה' ביום הכפורים .ואף על פי שנתחייבנו על זה של רחמים כמבואר ברש"י ר"ה יז :דעיקר כריתת ברית שלא ישוב ריקם
בכל עת -החיוב נוסף ביום הכפורים ,והטהרה אשר בידינו היא נאמר בהזכרת י"ג מדות בתפלת תעניתם ואין לנו תפלת תענית
התשובה ותיקון המעשים ,אבל מה שכתוב (שם)" :כי ביום הזה יכפר דאורייתא רק ביו"כ לכן אז יש כפרה ממדת הרחמים ,וא"צ סיגופים
עליהם לטהר אתכם" -שהוא אמור על הטהרה ,שהשם יתברך מטהר עכ"ד ,וצ"ע לפ"ז למה בכריתות ומיתות ב"ד עדיין צריך יסורים.
כה
התורה יום הכיפורים שירת
מד' חילוקי כפרה בפרט על חילול ה' ,כגון ע"י לימוד תורה בסוף הקטע] ולהנ"ל יתבאר היטב ,דכל מה שצריכים
ועשיית חסד כמבואר ברבינו יונה ,ואדמו"רי בעלז דיברו הרבה חילוקי כפרה נובע מעוצם הריחוק שנגרם ע"י החטא,
מזה שעיקר הדין על חילול ה' וצריך עצות לזה ואמרו ע"פ
וכגודל הריחוק צריך להטריח יותר לסלק החטא ולחזור
הפסוקים אשרי הגבר אשר תיסרנו קה ומתורתך תלמדינו ונא' זאת
התורה אדם כי ימות וגו' הרי דעמל התורה כיסורים ומיתה ,עוד ולהתקרב ,אבל אם הקב"ה נמצא על ידו בלא"ה ,כבר
אמרו דמבואר ע"פ הרמב"ם הנ"ל דשעיר המשתלח א"צ ד' אין כאן מצב של ריחוק וא"כ סגי לכאו"א במעשה
חילוקי כפרה ואיתא בספרי ומדרש ר"פ האזינו מה שעירים התפלה והתשובה גרידא .והוסיף מו"ח הג"ר אליהו
מכפרים על חטאות כך דברי תורה מכפרים על חטאות ,וא"כ ע"י אליעזר קויפמן שליט"א דלכ' כ"ה בשעיר המשתלח
לימוד תורה הו"ל כשעיר המשתלח שא"צ חילוקי כפרה ,ולר' שמכפר לרבי על כל העבירות בלא תשובה ולרבנן עם
אהרן יש לנו עצה קלה לעשות תשובה בעשי"ת ,וכבר יש לנו
תשובה וא"צ לד' חילוקי כפרה ולד' ריטב"א [שבועות יג.
חידוש כעי"ז בד' המנ"ח סוף מצוה שס"ד וחיד"א במדבר קדמות
ח' אות י"ח ,וחרדים מצות התשובה פ"ג בשם הרמ"ה ,ופי' ריא"ף ד"ה ורבי] כל שי' רבי דיו"כ א"צ תשובה הוא עם שעיר
על עין יעקב יומא פו :וכלי חמדה פ' נשא סק"א והובא במטה המשתלח אבל בלי שעיר מודה לד' חילוקי כפרה ,וגם
אפרים סי' תר"ג אלף המגן סק"ז שבכל תשובה מאהבה א"צ ד' לשי' המנ"ח שס"ד סקכ"ז דנקט בפשיטות דרבי ורבנן
חילוקי כפרה ,וכתב ע"ז הבני יששכר [מאמרי חודש תשרי מאמר ד - פליגי על רי"ש דיש ד' חילוקי כפרה ,מ"מ לרמב"ם פ"א
גדולה תשובה דרוש יד] שחיד"א כתב כן בשם גדולי הקדמונים אבל מתשובה ה"ד דפסק כרי"ש דיש ד' חילוקי כפרה ומ"מ
לא נודע לי מקומו איה ,וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו,
פסק שם בה"ב דשעיר המשתלח מכפר על עשה ול"ת
"אבל כיון שפסק כן רב מובהק בדורו בבית דין של מטה ,פוסקין
כן להלכה בבית דין של מעלה ",ולד' הצל"ח שהבאנו לעיל כל בלי תשובה ושאר עבירות עם תשובה ,ומשמע דסגי בזה
תשובה בעשי"ת דינו כתשובה מאהבה וא"כ גם לפ"ז יוצא לחוד וא"צ דבר נוסף ,ובכה"ג לא נאמר ד' חילוקי
דבעשי"ת א"צ ד' חילוקי כפרה עוד יסוד כ' בני יששכר שם בשם כפרה ,וזה גופא תועלת השעיר יותר מעצם כפרת יו"כ
החיד"א בכמה מקומות בשם להרב עיר בנימים דבלומד תורה בזמן המקדש 21 ,א"כ בוודאי אפשר להבין כן גם בכל
לשמה א"צ ד' חילוקי כפרה וכ' ע"ז הבני יששכר "צ"ע בזה יו"כ בזמנינו אם יעשה תשובה בו ביום שיתכפר בזה
ממעשה דדוד ,וגם צריך עיון מסוגיית הש"ס ,אבל כיון שפסק כן
לחוד וצ"ע[ 22 .והרבה חיפשו עצות בימי הרחמים איך להפטר
הרב הגדול הנ"ל בודאי היה לו ראיות וקיי"ל כוותיה בבית דין של
מעלה" .וגם ר' אהרן קוטלר הי' רב מובהק בדורו וא"כ נקווה
שפוסקים כן בב"ד של מעלה ,ועי' משך חכמה סו"פ וילך אותנו מן העון ומכפר עלינו כפרה שלמה ביום הכפורים בלא יסורים ,זה
נאמר על מצות לא תעשה ,אבל על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום
בהפטרה דשובה ישראל שמחדש שבשעת נעילה שהקב"ה דן הכפורים תולים ויסורים ממרקים.
יחידי אפשר לפעול כפרה על חילול ה' ,וע"ע ט"ז בהקדמה לסי' 20רמב"ם פ"א ה"ד "אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה
רמ"ב דכל השומר שבת ועשה תשובה מוחלין לו על כל עוונותיו והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר
וא"צ לחילוקי כפרה וכ' בספה"ק [עי' באר מים חקת י"ט י"א ד"ה לו כפרה גמורה עד שימות" מיירי שעשה תשובה באמצע השנה ,מאידך
והשני] הטעם לפי שאור השבת גדול כ"כ שאין שם אחיזת כ' שעדיין עומד בתשובתו ,וכי צריך להתחיל מעשה התשובה דוקא
בעשי"ת.
החיצונים כלל ועי' שפ"א תצוה תרס"א ,ועי' פלא יועץ ערך סגולה
21כ"ה פשטות ד' הרמב"ם דבה"ב כ' דשעיר המשתלח מכפר על קלות
שרשם כל הדברים שסגולתם להתכפר מכל העוונות ויל"ע בגדר בלי תשובה ועל חמורות עם תשובה ובה"ג כ' דכ"ז בזמן המקדש אבל
דברים אלו האם הכוונה שא"צ חילוקי כפרה ,ועי' בהקדמה לספר בזמה"ז אין שם אלא תשובה ובה"ד כ' דאע"פ שהתשובה מכפרת על
דרך פיקודיך דמש"א חז"ל תשובה תולה עד יו"כ א"צ לחכות הכל ועצמו של יו"כ מכפר יש עבירות שאינן מתכפרים רק בדבר נוסף,
ליו"כ בפועל רק אפשר להתקשר לקדושת יו"כ כל השנה וכן בחי' ומשמע דזה הגבלה לתשובה בזמן הזה וכן מפורש בפיה"מ סוף יומא
שמביא החילוקי כפרה וע"ז כ' דכ"ז רק באין שעיר המשתלח אבל
יסורים ומיתה אפשר לצאת באופנים אחרים עי"ש הרבה דברי בשעיר המשתלח "כבר ידעת" שזה מכפר על הכל כמבואר ריש
חיזוק] שבועות .אולם דעת הגבו"א יומא פה :ד"ה ולכ' ס"ל בד' הרמב"ם
דתמיד שעיר מיקל חד דרגא וא"כ חילול ה' בעי עכ"פ יסורים,
ומהרלב"ח בספרו תוס' יוה"כ [יומא פו .ד"ה עבר] דקדק ממש"כ
תלו בגדרי חילוקי כפרה שהי' רי"ש דורש אלא בתשובה בלבד ומצד הרמב"ם בה"ד ולעולם אי"מ לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורים
התקרבות הבורא בימים אלו" וביאר ידידי הנ"ל דאין כוונתו לפטור וכו' בא לרבות דגם בזמן שביהמ"ק קיים דאיכא שעיר אין מתכפר לו
מחילוקי כפרה ,רק כוונתו על חלק התשובה שעליו לעשות ,דס"ד דמי כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין .ומש"כ הרמב"ם בה"ב דשעיר
שעבר עבירה חמורה קשה יותר שיתקבל חלק תשובתו ,קמ"ל דלפחות מכפר על הכל עם תשובה י"ל דזה כפרה קלישא אבל אינו כפרה גמורה.
חלק התשובה יתקבל מיד ויהי' מרוצה למקום ,דזהו חפצא של תשובה ומביא ראיה דהא יליף דיסורין ממרקין מדכתיב ופקדתי בשבט פשעם
להתקרב למקום וזהו מעלת ימים אלו ,אף דעדיין צריך תהליך כפרה ובנגעים עונם ,דאיירי בשלמה המלך שהביא עליו יסורין לכפר לו מה
נוספת לסלק החטא לגמרי ,וכן מש"כ שם דע"י עשי"ת הימים עצמם שחטא ,והלא בזמן שלמה היו מקריבין שעיר אלא ודאי שצריך גם
מתוקנים ,שימיו שהיו פגומים ע"י החטא ,זה יכול להיות ע"י תשובה יסורים .אולם הגריש"א זצ"ל בהערות ליומא שם דחה דהא דאמר על
בעצמו ,ומ"מ יצטרך זיכוך נוסף לסלק החטא לגמרי ,וכ"ה פשטות שלמה ופקדתי בשבט פשעם לא היה אלא לעוררו אל התשובה.
הגמ' שבועות יג :לענין שעיר המשתלח כשפריך ה"ד אי דעשה תשובה 22הנה הבנה זו בד' ר' אהרן קוטלר זצ"ל שמעתי ממו"ר הגרמ"י רייזמן
הרי בעבר על מ"ע מתכפר מיד וכו' הרי דמדמי ענין חילוקי כפרה גם שליט"א בשיעוריו לרמב"ם הל' תשובה ואמר ע"ז שמצוה לפרסם,
במביא שעיר המשתלח ,וכן י"ל בד' הרמב"ם דשעיר המשתלח על עשה אולם ידידי הג"ר אברהם משה נוסבוים שליט"א העיר דלמדקדק בלשון
ול"ת מועיל במקום חלק התשובה ,ועל שאר עבירות עם תשובה מועיל ר' אהרן יראה שאין כוונתו כן ונביא תו"ד ר' אהרן :אחרי שדקדק מד'
בתורת יוכ"פ ועדיין צריך יסורים ומיתה .וכן כל מי שעושה תשובה הרמב"ם דהתשובה בימים אלו מקובלת יותר [הבאנו דבריו לעיל] כ'
מאהבה יתכן שיתהפכו לזכיות אף שעדיין צריך כפרה נוספת ,וכן דידוע כי כל יום מעשי"ת מתקן אותו יום של ימות השבוע וחוזרים
ישראל שחטאו בעגל ועשו תשובה ונמחל להם ומ"מ נאמר עליהם הימים שכבר נאבדו ונתקלקלו ,ובימים אלו התשובה מתקבלת באופן
וביום פקדי ופקדתי וכמ"ש לקמן בשם שפ"א לענין חטא העגל. אחר לגמרי דתשובה הוא קירוב אחרי ריחוק וכיון שיש כבר קירבה
ממילא התשובה מתקבלת יותר וע"ז הוא מסיים "ומסתבר מאד שאי"ז
כו
התורה יום הכיפורים שירת
והנה ז"פ דלא יתכן להחמיר ביו"כ יותר משבת מטעם עכ"פ המבואר מדברינו דכל מה שאנו זוכים בימי
הנ"ל כיון דגדר האיסור הוא "מלאכה" וכל מה שאיננו הרחמים והסליחות ,נובע ממש"כ בפסוקים בפרשת עקב
אסור בשבת לא מוגדר כמלאכה ,אולם עדיין יש שמשה רבינו מעיד על עצמו שהתנפל לפני ה' מ' יום ומ'
להסתפק להיפך דכיון דטעם איסור מלאכה דיו"כ אינו לילה והתפלל עלינו בלי שיעור וגבול וכד' הרמב"ן ,ועד
כשבת וגם חזינן דהעונש לא חמיר כ"כ דשבת בסקילה כמה יש לנו להכיר טובה למשה רבינו על כך .ומבואר
ויו"כ בכרת ,אולי לא החמירה התורה כ"כ באיסורו וכל דתפלות אלו הכתובים כאן וענין התפלה הכללית
מה שלא נכלל בשם מלאכה וצריך עוד מקורות לאסור הנרמזת במש"כ ולעבדו בכל לבבכם וגו' ל"ש זל"ז
בשבת לא נאסר ביו"כ ,או דילמא כיון דיו"כ נקרא שבת דמש"כ הוא דין תפלה כללית של כל יום ,אבל מש"כ
שבתון כמו שבת שנא' "וביום השביעי יהי' לכם קודש כאן הוא התפלה המיוחדת של עולם התשובה דימי
שבת שבתון לה'" [שמות ל"ה ב'] איסור מלאכה שבו אלול ותשרי.
מוגדר כמו שבת וכל מה שאסור בשבת אסור ביו"כ .ויש
בזה כמה נפק"מ לדינא שיבואר לקמן. האם איסור מלאכה דיו"כ דומה לשבת
ובאמת לשון המשנה מגילה ז :אין בין יו"כ לשבת [היינו
הנה מצינו הבדל באיסור מלאכה דיו"כ משאר ימים
בענין איסור מלאכה דבלא"ה יש ה' עינויים -מאירי שם] אלא טובים ,דבשאר ימים טובים כתוב הלשון כל מלאכת
עבודה לא תעשו ,והאריך הרמב"ן בפ' אמור [ויקרא כ"ג ז']
שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת מ' שאין שום נפק"מ
אחרת[ .וכבר העיר ממשנה זו בטו"א שם ד"ה אין בין ובשאג"א
לפרש דכוונת הפסוק דכל שאינו לצורך אוכל נפש אסור
סי' ע' דיקשה לרפרם להלן ובחי' חת"ס הנדפס בחי' חת"ס החדש אבל מלאכת או"נ מותר ,עוד מבואר דזה רק לאו ,אבל
ליומא סו :דחה ד' שאג"א ותי' באופ"א ועי' תשו' הנו"ב לתלמידו לענין יו"כ כתוב [שם פסוק כ"ח] וכל מלאכה לא תעשו
בעל תשובה מאהבה ח"א סי' כ"א ועי' ישורון א' עמ' ל"ט במאמר בעצם היום הזה ,שלל בזה כל מלאכה וכמו בשבת,
מהרי"ל דיסקין ליישב קו' זו] וביאר הפסוק הטעם בזה "כי יום כיפורים הוא לכפר
עליכם לפני ה"א" וממשיך "כי כל הנפש אשר לא תעונה
והנה מצינו עיקר נדון זה בש"ס ובראשונים ובאחרונים
וגו' וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה
ונבארם בקיצור אחד לאחד בעז"ה.
והאבדתי את הנפש ההיא בקרב עמה והוסיף עוד לאו
איסור הוצאה ביו"כ כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם בכל
מושבותיכם [אפי' בחו"ל כשליכא כפרה בביהמ"ק -ספורנו]
בש"ס מצינו הנדון לענין איסור הוצאה ,ביומא סו: והוסיף עשה שבת שבתון הוא לכם וגו'.
וכריתות יד .ונוסח הגמ' הוא אי יש עירוב והוצאה ליו"כ,
ול' עירוב צ"ב ורש"י יומא וכריתות שם פי' דקאי על ופי' הספורנו כי ראוי ביום הזה לפנות משאר עסקים
הדין דרבנן דעירובי חצירות 23וצ"ב דזה כבר דין לתת לב להשיג מחילה וכפרה על היפך הן ביום צומכם
דממילא דאם יש איסור הוצאה ממילא יש צורך לעירוב תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו [ישעי' נ"ח ג'] ובהיות
ומה הענין להזכיר כאן עירוב וכ"ה הגבורות ארי ביומא שרוב מי שיחטא בענין העינוי יעשה זה לתיאבון בלבד
שם ,ותוס' כריתות ד"ה עירוב פי' דעירוב והוצאה הוא ורוב מי שיחטא בעשות מלאכה חוטא להכעיס ענש כרת
דבר אחד היינו שנתערבה ההוצאה עם שאר המלאכות על הבלתי מתענה וענש אבדן נפש על עשיית מלאכה.
דשבת לאיסור ולא נתערבה עם שאר מלאכות דיו"כ וכ"כ בס' החינוך מצוה שי"ז דטעם מצות השביתה
וצ"ב מה רצה להוסיף בזה וכן דהול"ל עירוב הוצאה ממלאכה הוא כדי שלא נהי' טרודים בשום דבר ונשים
ולא עירוב והוצאה ,ורבינו אליקים ביומא פי' דעירוב כל מחשבותינו וכל כוונתינו לבקש מחילה וסליחה מאת
קאי על דין עירוב תחומין. אדון הכל ביום זה[ .ולעיל במצוה שט"ו בלאו דלא תעשה
מלאכה כ' דכבר ביאר למעלה ענין האיסור במצות השביתה
והנה לא נתפרש בגמ' שורש השאלה ,וריטב"א ותו' וכוונתו הוא למש"כ אצלינו לקמן במצוה שי"ז אלא שבדפוסים
הרא"ש ביומא שם פי' דכיון דהוצאה אינה מלאכה הראשונים נסדרו בתחלה כל מ"ע שבפרשה ואח"כ הלאוין
גמורה רק שנלמד ממש"כ ויכלא העם להביא [שמות ל"ו וכמ"ש בהג' מנ"ח החדש במצוה קי"ח]
ו'] או ממש"כ אל יצא איש ממקומו [שם ט"ז כ"ט]
נמצא דיסוד חומר איסור מלאכה נובע מזה שצריך
ודרשינן אל יוציא א"כ לא נכלל בסתם מלאכה ואולי להיות עסוק ביום זה להשיג מחילה וכפרה ולכן אסרה
ביו"כ לא נאסר[ .ובתוס' ישנים יומא שם פי' הטעם דהוצאה התורה כל מלאכה אפי' אוכל נפש ,ומה שהחמיר לענוש
23ולפ"ז בדרך צחות יש להעמיד השאלה האם נכון ללמוד מס' שבת
כרת כיון דרוב מי שיחטא בו יהי' להכעיס.
[דמתחיל עם איסור הוצאה וחלקים רבים בהמשך המס' הוא במלאכת
הוצאה] וגם מס' עירובין שכולה השלמה להוצאה כהכנה ליו"כ או
דיו"כ ל"ש למס' אלו כלל.
כז
התורה יום הכיפורים שירת
רפרם זאת אומרת דאין איסור הוצאה ביו"כ דאי הי' מלאכה גרועה כמ"ש תוס' ריש שבת] ומו"ז הג"ר בנציון זצ"ל
איסור הוצאה א"כ בכל יו"כ נוגע שאלה זו ,ומ' סתימת בספרו ילקוט שיעורים שבת סי' ט' הביא ממשאת משה
הגמ' דקי"ל כרפרם ,אולם כבר העירו שם בתוס' ד"ה סי' י"ב שתלה המחלוקת אי הוצאה מקרי מלאכה
אמר דבכריתות יד .יש המשך לגמ' זו דדחו הראי' דאולי בגירסת הגמ' ריש הזורק צו :אי הוצאה דנלמד מויכלא
שאני שעיר המשתלח ביו"כ דהכשירו בכך[ ,דומיא העם להביא נלמד מגז"ש דיו"כ דאיירי בשבת ממילא
דתמידין שקריבין בשבת -רש"י] ומסיק אלא רפרם ברותא נדע דאסור ולא דהו"ל שם מלאכה ,או כגי' ר"ח המובא
הוא ויש גורסין בדותא הוא הרי דדחה הש"ס דברי בתו' שם בד"ה וממאי דאיירי בחול דרחמנא קריי'
רפרם .אלא דצ"ע דלא נתפרש ד"ז במקומו ביומא ,וכ' מלאכה שנא' אל יעשו עוד מלאכה בבוקר בבוקר[ ,ומו"ז
התוס' בכריתות שם ד"ה אלא דרגילות הוא דדברי תורה פקפק עליו ופי' באופ"א הבאתי דבריו לקמן בענין מלאכת
עניים במקומם ועשירים במקום אחר .ולפ"ז יש לנו מחשבת] ובשאג"א סי' ע' כ' להסביר ע"פ גמ' בביצה יב.
לפסוק דלא כרפרם וכך פסק הרמב"ם פ"ח דעירובין דלד' רבה נחלקו ב"ש וב"ה אם יש איסור הוצאה ביו"ט
ה"ד ,ובשו"ע סי' תט"ז ס"ד וכ"פ הרי"ף ביצה יב[ .והובא והצד להתיר מדהזהיר ירמיה לא תוציאו משא מבתיכם
ברא"ש שם סי' י"ט] בלי להזכיר דברי רפרם רק הוכחתו ביום השבת [ירמיה י"ז כ"א-כ"ב] ויש לדייק דוקא שבת
ממה דאמרי' בעירובין ל :מערבין לגדול ביו"כ הרי דחמיר דבסקילה ולא יו"ט וא"כ ה"נ יש לדייק דוקא
דבעי' עירוב ,אלא שרבים תמהו עליו [ב"י או"ח סי' תרי"א שבת ולא יו"כ דהוא רק בכרת וא"כ אי נסבור כרבה יהי'
מהרש"ל ביצה פ"א סי' ל"ה ובפי' רא"ם על הסמ"ג בשם רבינו בזה מח' תנאים וא"כ כ"מ שתמצא דיש איסור הוצאה
ישעי' נודע ביהודה בשו"ת תשובה מאהבה סי' כ"א] דהתם תוכל ליישב דאתיא כשי' ב"ש .ולפ"ז למסקנא לד' רב
בתחומין איירי דאסור גם ביו"ט ,ותי' שאג"א סי' ע' יוסף דלכו"ע יש איסור הוצאה ביו"ט א"כ פשיטא דגם
דשורש הנדון בהוצאה תלוי גם בתחומין לד' הרי"ף ביו"כ יש איסור הוצאה ומזה התפלא טובא על ראשונים
בעצמו דס"ל י"ב מיל דתחומין דאורייתא וגם זה נלמד ואחרונים שנתחבטו איך לפסוק בזה להלכה כשיש לנו
ממש"כ אל יצא איש ממקומו כמבואר עירובין יז :ואם סוגיא ערוכה בביצה.
מצאנו איסור תחומין בהכרח דיש גם איסור הוצאה ,וגם
הוכחתו של רפרם 24
ביו"ט בעצם יש איסור הוצאה רק דהותר מצד מתוך,
כמבואר בביצה שם עי"ש שפלפל לתרץ הסתירא בין והנה בגמ' יומא שם הביא רפרם הוכחה לנדון זה ממה
גמ' יומא וגמ' כריתות ע"פ סברא זו[ .וכבר הבאנו דד' שדרשו להכין איש עתי לשעיר המשתלח עיתי אפי'
רבינו אליקים ביומא דמש"כ עירוב הכוונה לתחומין] בשבת לומר שדוחה את השבת וביאר רב ששת דנפק"מ
אולם ברש"י יבמות לד .ד"ה אם נקט בפשיטות כד' בשעיר חולה שצריך לישא אותו על כתיפו 25 ,ואמר
רפרם דליכא איסור הוצאה ביו"כ [וכ"ה ברש"י שבת קב.
ד"ה אף] וכ' הרשב"א והרמב"ן שם ובביאור הגר"א סי' 24החת"ס יש לו דרשות לשבת שובה "בסוגיא דרפרם" ועסק בסוגיא
דכריתות ויומא בימים אלו כמבואר בדרשתו ובחידושיו הנדפסים בחי'
תט"ז ס"ד דרש"י סבר דשאלת הגמ' בכריתות הוא חת"ס החדש דמכון חת"ס עמ"ס יומא סו :ובדרשות חת"ס כ"ח ג'
דחייה בעלמא אבל העיקר כגמ' יומא דכנר' לא ניח"ל ויובאו קצת מדבריו בתוך דברינו וע"ש בדרשות איך שפי' הא דיש
לומר בזה ד"ת עניים במקומם וכדהק' השאג"א סי' ע' אוכל אכילה אחת וחייב חמש חטאות דכריתות יג :באופן שנוגע לכפרת
יו"כ.
"ומי יתן שהיו מראין לנו רבותינו אפי' מקום אחד שהגמ' 25ועי"ש ריטב"א דנקט דעזרה הוא רשה"ר גם לענין שבת ולכן כ' דצ"ל
מייתי דברי איזה אמורא במקום אחד בסתם ובמקום דהכוונה העברת ד"א ברשות הרבים דהוא תולדה דהוצאה ,אבל מרש"י
פסחים סה :ד"ה הרכבתו ורא"ש תמיד פ"ה מ"ה מבואר דעזרה הוא רק
אחר מייתי לי' ודחי לי' בשתי ידים כהך דהכא ולא עוד רשה"ר לענין טומאה ,ומה דלא אמרינן מצד איסור תחומין כ' רש"י
אלא שבמקומן לא מדחי לי'" 26 ,ומרן החת"ס [בדרשתו כיון דתחומין דרבנן ולד' הרמב"ם פכ"ז משבת ה"א דתחומין די"ב מיל
לשבת שובה תקס"ט נדפס בחי' יומא סו :ושם מה שנדפס מכת"י] דאורייתא תי' בנו"ב תניינא או"ח מ"ו דברייתא זו אתיא כר' יהודה
דמירושלים לצוק הי' רק עשרה מילין ובשו"ת דובב מישרים ח"ג סי' צ'
כתב דהאי סברא דהכשירו בכך קשה להמציא דהרי תי' ע"פ מנ"ח מצוה כ"ד וכ"ה דעת רמב"ן עירובין יז .דגם לענין תחומין
רפרם לא ס"ל כך רק הש"ס נדחק כן שלא נוכיח דליכא י"ב מיל מהני עירוב וא"כ הי' אפשר לתקן ע"י עירוב ,ויל"ע דגם
באיסור הוצאה יוכל לעשות בהיתר כגון להוליך השעיר בתוך עגלה או
כסא גלגלים שאגוד במקום פטור למעלה מעשרה טפחים ומבואר
בשבת ח .בסוגיא דכוורת דבכה"ג ליכא איסור דאורייתא עי' מג"א ס'
עגלה לא נחשב שנשלח ביד איש עתי שצריך בידו דוקא .גם יל"ע אם רס"ו סס"ק ז' שכתב כן בהדיא שאם העגלה גבוה יותר מי' אינו חייב על
אפשר לשלוח ע"י שנים ויהי' בגדר שנים שעשו או ביד איש אחד דוקא, הוצאתו [ ומש"כ בתחילת דבריו דיש חיוב אפילו גבוה י' ורחב ד' היינו
וכן אם ירכיבנו שלא כדרך ,אי נחשב שנשלח ביד איש עתי .עוד י"ל עבור החפצים המונחים בתוכה דאינם בעצמם גבוהים י' ,נמצא שהוציא
דבאמת יש אופנים שלא יהי' הוצאה דאורייתא כגון שיעמידו באמצע החפצים ,אע"פ שלא עשה הוצאה להעגלה שהוציא] ובשו"ת מחזה
הדרך ע"ג כרמלית או מקום פטור ,ומ"מ התירה תורה בשופי בלי דוחק. אליהו ח"א סי' מ' צירף פטור זה להתיר להוליך זקן בכסא גלגלים ע"י
26והא דהביאו התוס' דד"ת עניים במקומם וכו' מקורו מירושלמי פ"ג גוי דהוי שבות דשבות לצורך מצוה[ ,אולם בשו"ת תשובות והנהגות
דר"ה והתם מיירי במה שמפורש בירמי' שהקב"ה צוה במצרים על ח"ד פ"ח פקפק דהחלק ביוצא הוא רק הידית של הכסא ול"ה חלק מן
שילוח עבדים ובפ' וארא רק נרמז במש"כ ויצום וגו' .אבל לא מצינו החפץ רק דבר נוסף ובכה"ג לא נאמר דין אגוד ,ויל"ע אי נקודה זו תליא
שישתמשו בזה לענין דחיית מימרא דאמורא. במח' אביי ורבא בסוגיא דכוורת שם בקרומיות של קנה ].ואולי ע"י
כח
התורה יום הכיפורים שירת
דלא כרפרם דא"כ אכתי קדושת יו"כ קלה משבת ודחה איסור הוצאה ולפ"ז ביש לנו ראי' מצד אחר דליכא
דגם לרפרם מדרבנן גזרו על הוצאה וצריך עירוב עי"ש איסור הוצאה לא נימא סברא זו כלל עי"ש באריכות
באריכות. בכמה אופנים איך ליישב במה נחלקו הסוגיות ,ורעק"א
בגליון הש"ס כריתות שם ציין לד' רש"י בסוטה מא .ד"ה
עוד מבואר שם בגמ' דיו"כ שחל בשבת אסור בקניבת מכאן שהביא שני הצדדים ,וע"ע בקובץ הערות סי' י"א
ירק וביו"כ לבד התירו ,וד' רש"י שם דאיסור קניבת ירק אות ח' דנחלקו גמ' יומא וכריתות בדין הואיל ואשתרי
מדאורייתא ממש"כ "שבתון" והק' בתוד"ה אלא דא"כ אשתרי עי"ש ,ובתו' ישנים יומא סו :ד"ה עתי הציע דאין
איך התירו ביו"כ והכריח מטעם זה דגם בשבת הוא רק מח' בין הסוגיות דביומא נתפרש דמיירי בשעיר חולה
איסור דרבנן ,אבל ביאור ד' רש"י ע"פ מש"כ רש"י ול"ש לומר ע"ז מצותו בכך דאין דרכו להיות חולה אבל
בעצמו שם לחלק בין שבתון שכ' אצל שבת ושבתון שכ' גמ' כריתות הכוונה לאיסור תחומין ועד"ז כ' בשאג"א
אצל יו"כ דבשבת איירי באיסור מלאכה וביו"כ איירי סי' ע' אלא שדחה בתו"י דסתימת הגמ' לא משמע
בעינוי ,וא"כ י"ל דדרשת איסור קניבת ירק הוא דוקא דרפרם דיומא ורפרם דכריתות מיירי בשני מקרים שונים
בשבת וכ"כ בלח"מ פ"א משביתת עשור ה"ג בד' המ"מ וכ' חת"ס דכנר' לא ראה השאג"א דחיית הראשונים27 .
שם.
מח' רי"ש ורע"ק אי חלבי שבת קרבין ביו"כ
איסור הבערה ביו"כ
עוד מצינו בגמ' מח' רי"ש ורע"ק בשבת קיד .אי חלבי
עוד דן בשאג"א בסי' ע"א האם יש איסור הבערה ביו"כ שבת קרבין ביו"כ הסמוך לה [בזמן שקידשו ע"פ ראייה]
למ"ד הבערה ללאו יצאתה ומבואר בתוס' פסחים ה: דלד' רע"ק אין קרבין ומבואר שם בגמ' דלפ"ז קדושת
ד"ה לחלק בשם ריב"א דאין ע"ז שם מלאכה ולא הי' יו"כ חמורה כשבת ואין תוקעין ביניהם להבדיל בין
אסור ביו"ט א"כ גם ביו"כ לא נאסר .ומסיק דגם לרפרם קדושה קלה לחמורה ,ובשאג"א סי' ע' דן להוכיח משם
דליכא איסור הוצאה ביו"כ מ"מ יש איסור הבערה,
דשאני הוצאה דמלאכה גרועה ולולא פסוקים לא היינו 27בר"ה תשפ"ד הבאנו ד' הקדושת לוי דבר"ה שחל בשבת אין הקב"ה
יודעים בכלל לאסור ולכן נימא דלא חידשה תורה רק כותב את הדין דאין כתיבה דוחה שבת כי אם לצורך פיקו"נ ולכן כותב
רק ספרי חיים ,ומה שכל ר"ה דיש ג"כ איסור מלאכה כותב שאני ר"ה
בשבת ,אבל הבערה לולא דלא תבערו אש ללאו יצאת דמצותו בכך והבאנו ד' גמ' אלו דכריתות יד ,.אולם לנתב' כאן יש
הי' שוה לשאר מלאכות ,וא"כ השתא דנאסר בלאו אסור בסברא זו מח' הסוגיות וגמ' דיומא לא ס"ל כן וא"כ ד' הקדושת לוי
צריך להיות בכל ר"ה ,ושמעתי לפקפק על עצם ד' קדושת לוי דהרי
גם ביו"כ. בפועל רואים במשך השנה דהי' ספרי מתים פתוחים ולבד מה דל"ק
למה שהרחבנו דקאי על חיי עוה"ב ,אבל בלא"ה שמעתי מאחי הג"ר
איסור מחמר ושביתת עבדו ובהמתו ביו"כ יעקב שליט"א בעמח"ס בצל הקודש דבר נכון ,דהדבר פשוט דד'
הקדושת לוי נאמרו כענין המתקה כמו שהי' רגיל לדבר להקב"ה בכל
עוד דן בסי' ע"ב באיסור מחמר דנתחדש בעשרת צורה של לימוד זכות על ישראל ה"נ הגיד פירושים כאלה בשביל
להמתיק דינים מכלל ישראל ,וכמו שהרבה פירושים מצדיקים לא נאמרו
הדברות בלא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך וא"כ כדי לפרש דזה אכן כוונת הפסוק רק שהרעיון התלבש בפירוש זה ,כן
אולי לא נכלל במלאכה דעלמא ,ומסיק דוודאי יש גם הי' עושה הקדושת לוי ,וכמו שאמר אחד הצדיקים שלא נברא כח
הפילפול רק להגיד פילפול ללמד זכות על יהודי ולפ"ז יתכן שאמר כן
איסור מחמר דאל"כ איך מבואר בחולין קא :דרק יו"כ גם בשנה שר"ה לא חל בשבת בצורת המתקה .ולפ"ז אין חכמה
לגבי שבת הוי איסור כולל אבל שבת לגבי יו"כ הוא רק להקשות קושיות על דיבורי הקדושת לוי שכולנו צריכים להמלצתו .עוד
אני רוצה לתקן המעשה שהובא שם על שתי נכדי הקדו' לוי שבאו
מוסיף להחמיר דבסקילה הלא גם שבת ליו"כ הוא כולל לח"ח כפי שסיפר הג"ר שמואל צצי"ק שליט"א להג"ר גמליאל רבינוביץ
איסור מחמר [ולרפרם ל"ק דעיקר דינו תלוי במח' תנאים ב"ש שליט"א ששמע מאביו הגה"צ ר' וועלו'ל צ'צ'יק דשני נכדי הקדושת לוי
וב"ה ביצה יב .כדכ' שאג"א לעיל] ולכן מסיק דיש ביו"כ רצו להתקבל לישיבת מרן הח"ח זי"ע בחודש אלול ומחמת מצב
הכלכלי הקשה לא הי' מקום ,אבל כשנתודע לח"ח שהם נכדי בעל קדו'
איסור מחמר וזה גם לצד דאין מחמר נוהג ביו"ט. לוי קבע מיד לקבלם בישיבה [ולא כמו שכתבתי בטעות דקיבלם רק
לאלול] ולפליאתו של המנהל הסביר לו הח"ח שבהיותינו עומדים כעת
עוד דן בשאג"א בסי' ע"ג בשביתת עבדו ובהמתו דאינו לקראת יום הדין וכבר מתקרב יומא רבא דר"ה מוכרחים אנו לאסוף עוד
ועוד זכיות ולכן חפץ שיהי' אתו נכדיו של הרה"ק מבארדיטשוב
אלא עשה דלמען ינוח האם שייך ביו"כ ,ומחמר שאני כשיהיו עימנו בישיבה הקדושה תתעורר עלינו זכותו הגדולה של
דנחשב שהוא בעצמו עושה המלאכה ,ואין להביא ראי' סניגורן של ישראל .עוד הראה לי אחי שליט"א בס' יפה שיחתן ח"ב עמ'
רי"ב להג"ר אלחנן היילפרין זצ"ל מלונדון ששמע מהג"ר ישראל פרידמן
ממה דשבת לא נחשב איסור כולל לגבי יו"כ כיון דלמי שליט"א ממנטשסטר נכד צדיקי בית טשורטקוב ששמע מפי איש נאמן
שאין לו עבד ושפחה או בהמה לא נוגע איסור זה[ ,אבל שמרן הח"ח הורה לעיין בספר קדושת לוי בפרוס הימים הנוראים באמרו
שבימי הדין אנחנו צריכים להמלצת זכותו של בעל הקדו' לוי זי"ע .עוד
מחמר הוא בכל בהמה] ומסיק מסברא לפי השיטות דאין ראיתי מובא סגולה נפלאה שבדוק ומנוסה ,למי שאינו מצליח לתקוע
דין שביתת עבדו ובהמתו ביו"ט כיון דא"א ללמוד יו"ט בשופר שיזכיר זכותו של הקדושת לוי ויעלו התקיעות כהוגן .ואדמו"ר
מתולדות משה שליט"א העיד ששנה אחת לא מצא השופר שלו וביום
דקיל משבת דחמיר ,א"כ ה"נ ביו"כ דא"א ללמוד משבת א' תקע בשופר אחר ולא הצליח כלל עד שא' אמר לו סגולה הנ"ל ואכן
ביום השני עלו כל התקיעות כהוגן.
כט
התורה יום הכיפורים שירת
לאו דהעיקר כסוף לשון רש"י שעיקר הנושא בסוגיא דחמיר וכן הסכים במנ"ח מצוה שי"ז ,וכן מבואר
הוא רק לענין מלאכות דרבנן. בהגהות רעק"א או"ח סי' רמ"ו במג"א סקי"ב.
ולענין אם עבר ועשה כל מלאכות דרבנן ביו"ט נחלקו חילוק מלאכות ביו"כ
פוסקי זמנינו ,דבשו"ת שבט הלוי שם הכריע להקל ע"פ
מש"כ הפוסקים ריש סי' תק"ב [הובא במשנ"ב סק"ד] לענין עוד יש נדון האם יש דין חילוק מלאכות ביו"כ ,דהנה
האיסור דרבנן להוליד אש חדש ביו"ט שאם עבר בשבת אם עשה כמה מלאכות בהעלם אחת חייב על
והמציא אש חדש מותר בהנאה ,ומבואר שם בשו"ע הרב כאו"א כמבואר בשבת ע .מב' מקורות וביו"ט מפורש
ס"א שזה דין כללי בכל מלאכה דרבנן שהקילו לענין בסוף מכות כא :דלא נאמר דין חילוק מלאכות לענין
יו"ט יותר משבת ,שלא קנסו חז"ל לעושה מלאכה מלקות ופירש"י ד"ה ואין דאי חילוק מלאכות נלמד
ביו"ט כמו שקנסו בשבת ,ומותרת בהנאה בין לו בין מהבערה הרי ביו"ט לא יצאת הבערה לחלק ואי נלמד
לאחרים גם ביו"ט בעצמו ,וכ"ה עפ"י הב"י ושו"ע מועשה מאחת מהנה זה שייך רק באיסורי חטאת ,ויל"ע
והפוסקים סוס"י תק"ג וסוס"י תקכ"ז וביה"ל ריש סי' מה דין יו"כ ודן בזה בטורי אבן מגילה ז :ובמנ"ח מצוה
תק"ב .אבל הגרשז"א זצ"ל [במכתבו שבסו"ס יום טוב שני
שי"ז סק"א ופנ"י שבת ע .ותלאו זה במקור דין חילוק
כהלכתו ובשש"כ פס"ח הערה מ"ד וכ"כ בשו"ת בצל החכמה ח"ה וכנ"ל דאם זה מצד הבערה לחלק יצאת א"כ גם יו"כ
סי' צ"ד וח"ו סי' ה'] כ' שמדברי הראשונים מוכח להדיא כיו"ט ,אבל אם נלמד ממ"ש מאחת מהנה נוגע גם ליו"כ
דאפילו באיסורים דרבנן ואף ביו"ט שני אסור מעשה שיש בו חטאת ורעק"א בדו"ח סוף מערכה ז' נקט דכיון
יום טוב ,וכדאיתא בראשונים לענין הפרשת חלה דביו"כ יש חטאת פשיטא דיש דין חילוק מלאכות .וע"ע
וטבילת כלים ביו"ט שדינו כמו בשבת ,וכן לענין אמירה מש"כ לקמן בשם שו"ת בית הלוי ח"א סי' ט"ז.
לעכו"ם מבואר בסי' תקט"ו ס"א דאסור ליהנות ממה *איסור הנאה ממלאכה שנעשה ביו"כ
שעשה בשבילו וכ"כ בס' ארחות שבת ח"ג פכ"ה הערה
צ"א בשם החזו"א שאין הבדל בין 'מעשה שבת' עוד יל"ע לענין אם עבר ועשה מלאכה ביוהכ"פ אי
ל'מעשה יום טוב' .ומה שיש צד בגמ' ביצה וכ"ה מותר ליהנות ממנו ,דהנה לענין שבת קי"ל דמעשה שבת
להלכה ,דבעבר ואפה מיו"ט לשבת ללא עירוב מותר, אסור בהנאה ,ולענין יו"ט יש נדון גדול דבביצה יז :בעי
שאני התם לו "שהמזיד אינו מצוי ואם עבר היום לא אם עבר ואפה ללא עירוב תבשילין ופשטינן ממבשל
יעבור פעם אחרת" [רמב"ם פ"ו מהל' יום טוב ה"י] ,וכן בשבת דיש חילוק בין שוגג למזיד ,ודחינן איסורא
שבזה שנתיר לו לאכול יתברר שהי' לצורך היום ויתוקן דשבת שאני ,ופירש"י שם "בישול בשבת מאבות
האיסור .ומה שהקילו הפוסקים לענין המצאת אש שאני מלאכות הוא ואיסור סקילה היא הלכך קנסוה רבנן
אש שהלהב מתחדש בכל רגע והעמוד הראשון שהודלק למזיד ,אבל עבר ואפה ביום טוב לשבת איסורא דרבנן
באיסור חלף ועבר לו ,אבל שאר איסורים אפילו דרבנן, הוא דעבד" ,ובראשונים שם הסכימו שזה דחיי' בעלמא
שעבר ועשאם ביום טוב ,אין להתיר ההשתמשות והיא בעי דלא איפשטא וספק דרבנן לקולא ,עי' ב"י
וההנאה בהם ודינם כמו ב"מעשה שבת". סו"ס תק"ג ,ויל"ע בלשון רש"י האם איסור סקילה
דוקא ,אבל בליכא איסור סקילה גם אם זה מלאכה
ולענין שימוש בחשמל שנעשה ע"י חילונים ביו"ט לדעת דאורייתא כגון כל מלאכת יו"ט שאינו אלא לאו נכלל
שבט הלוי הנ"ל לכ' יש להקל דסו"ס המצאת אש ביו"ט בספק וא"כ להלכה יש להקל בכל מעשה יו"ט ,או עיקר
הוא רק דרבנן ואכן מצינו גדולי ישראל שהקילו בזה שאלת הגמ' רק באפי' ללא עירוב תבשילין שהוא רק
[בספר יוטש"כ עמ' שס"ט מביא שהגרי"ז מבריסק זצ"ל השתמש איסור דרבנן ,ורק בזה יש להקל להלכה .והנה בפוסקים
ביו"ט בחשמל לעת הצורך ,ועי"ש בשם הגרשז"א טעם להקל
נקטו בפשיטות [פמ"ג בפתיחה כוללת להל' יום טוב פ"ב אות
שהרי בעצם זה לצורך אוכל נפש ומה שהעובדים מחללים את
היו"ט זהו רק דבר צדדי ולא בעצם ההבערה] אולם הגרשז"א ה' וכ"מ ט"ז סי' תק"ב סק"א ופמ"ג שם] שאם עשה מלאכה
לשיטתי' [שש"כ פי"ג הערה ט' והערה קמ"ו] צידד לאסור דאורייתא [כגון מכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לעשותם
מאתמול ,או אם בישל ביום טוב סמוך לחשיכה לצורך שבת או
דכל טעם היתר בהוליד אש הוא כיון שכל רגע מתחלף לצורך יום טוב שני או לצורך חול ,וכן כל שאר מלאכות
האש ועמוד הראשון שנעשה באיסור חלף לו ,אבל דאורייתא שאין בהם צורך אוכל נפש כלל] דינו ככל מעשה
בחשמל אין ההדלקה השני' מחמת הראשונה ול"ש כלל שבת שמבואר בריש סי' שי"ח .ועי' בשו"ת שבט הלוי
עמוד ראשון ושני וא"כ יש לאסור ביו"ט כמו בשבת 28
ח"ו סי' ס"ח שבירר כן באריכות דכן יוצא בפשיטות
מסוגית הגמ' וראשונים בביצה שם ,ואין לדייק כלל
28ובשש"כ פי"ג הערה קמ"ו בשם הגרשז"א בספרו מאורי אש שצידד מתחלת לשון רש"י דיש חילוק בין איסור סקילה ואיסור
מהאי חילוקא להחמיר במנורה שנדלק ביו"ט ע"י שעון לאסור
טילטולה משום איסור נולד ,משום דמעיקרא בביה"ש לא היה אור
ל
התורה יום הכיפורים שירת
דהשוחט בשבת ויו"כ אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו ואכן כן נתפשט המנהג ברוב המקומות ,שאלו שאין
כשרה מ"מ אסורה באכילה מדין מעשה שבת דס"ל משתמשים בחשמל באר"י בשבת גם ביום טוב אינם
כריו"ח הסנדלר דמעשה שבת אסור מדאורייתא וא"כ משתמשים[ .עי' באורחות רבנו ח"ב עמ' ק"ז שהחזו"א והקה"י
שחיטה בשבת אי"ר לאכילה ופטור מדו"ה .ע"כ סוגית לא השתמשו בחשמל ביום טוב לשום דבר ממש כמו בשבת ויתכן
הגמ'. לשיטתם דחשמל יש בו משום בונה וא"כ אין לחלק בין שבת
ליו"ט .]29
ולא נתבאר בגמ' להדיא אי הא דמעשה שבת אסור
מדאורייתא קאי גם על שחיטת יו"כ .והנה בפשטות כל והנה כ"ז ביו"ט ,מעתה יש לדון ביו"כ ,והנה בעשה
דברי הגמ' בסוף קאי ליישב שי' ר"מ בברייתא שחייב מלאכה דאורייתא פשיטא שאסור כמו יו"ט ,אבל הספק
דו"ה גם בגנב וטבח בשבת ושי' רבנן שפטרו גם ע"י באיסור דרבנן לשי' השבט הלוי דביו"ט יש להקל בכל
מלאכה דרבנן האם הקולא הי' רק ביו"ט שהוא רק
שליח ,אבל מה שחילק במשנה בין שבת ליו"כ נשאר
איסור לאו והתירו בו מלאכת אוכל נפש ,או דנימא
דאתיא כשי' ר"מ דגם בגנב עצמו יש חילוק בין שבת
ליו"כ דלוקה ומשלם אית לי' ומת ומשלם לית לי' ,וס"ל דסו"ס אין ביו"כ איסור סקילה ולא גזרו בזה ,והנה שי'
דשחיטה שאי"ר שמי' שחיטה ,אולם הרי"ף והרא"ש ר' יוחנן הסנדלר בב"ק עא .דמעשה שבת אסור בהנאה
מדאורייתא ממש"כ בפ' כי תשא "ושמרתם את השבת
הביאו תי' הגמ' בטובח ע"י אחר על המשנה ,בלי לומר
כי קדש הוא לכם" [שמות לא יד] מה קדש אסור באכילה
שזה כשי' ר"מ ,ומשמע שסברו שלמסקנא יל"פ המשנה
כרבנן בטובח ע"י אחר ,וא"כ צ"ל דמה דפטור בשבת אף מעשה שבת אסורין באכילה אי מה קדש אסור
הוא מצד שחיטה שאי"ר וכן מפורש ברא"ש 30 ,ולפ"ז בהנאה אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם
מה שחייב ביו"כ מוכח דלא נחשב שחיטה שאי"ר יהא ,יכול אפילו בשוגג ת"ל מחלליה מות יומת במזיד
דמעשה יו"כ אינו אסור מדאורייתא 31 .וא"כ מה דאמרי' אמרתי לך ולא בשוגג" ויל"ע מה הדין ביו"כ.
על משנה דחולין דשחיטת שבת ויו"כ כשרה ואסור *האם ביו"כ נחשב שחיטה שאינה ראויה
באכילה מדין מעשה שבת קאי גם על יו"כ.
והנה בב"ק ע .במשנה איתא שאם גנב ומכר בשבת גנב
והקשה המהרש"ל [יש"ש ב"ק פ"ז סי' כ' ובקצרה בתורת חיים וטבח ביו"כ חייב דו"ה ומבואר דיש חילוק בין שבת
בב"ק שם] על הרא"ש דמאי נפק"מ בין שבת ליו"כ הרי ליו"כ דבשבת דיש חיוב סקילה אמרי' קלב"מ ואינו מת
יו"כ נקרא שבתון ושוה לשבת בכל מילי וקי"ל במגילה ומשלם ,אבל ביו"כ דהוא רק לאו וכרת לוקה ומשלם,
דאין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בהכרת וזה זדונו ובדף עא .פריך והרי יש מלקות ואינו לוקה ומשלם,
בסקילה ומשמע דלכל שאר דברים שניהם שווים בפרט ומשני דאתיא כר"מ דס"ל לוקה ומשלם ,ופריך הרי
לעניין איסור שחיטה ובישול .ואדרבה ביו"כ יש יותר לר"מ גם מת ומשלם שהוא מחייב גם בגנב וטבח בשבת
סבה שיהי' נקרא שחיטה שאי"ר שהרי אסור לאכול דיש חיוב סקילה ,ודחה דגם ר"מ לא מחייב שם רק
ביו"כ ,וכ"מ מסוגית הגמ' בחולין יד .דעל המשנה שכ' שהגנב שלח שליח לשחוט וא"כ לא עבר הגנב על
איסור ,ונתחדש מגזה"כ דחיוב דו"ה הוא גם ע"י שליח,
ופריך א"כ מ"ט דרבנן ,ומשני ס"ל כר"ש ששחיטה
30ובעל המאור כתב על הרי"ף דלכאו' הוא שיבוש ,דבגמ' הביאו להא
דר' יוחנן על הברייתא דטבח בשבת ,ולא על מתני' דטבח ביוה"כ .ורמז שאינה ראוי' לאכילה ל"ש שחיטה ואף דתנן בחולין יד.
בעה"מ למש"כ בסוף נזיקין ע"ז לב .מדפי הרי"ף שזה אחד מהדוגמאות
שחסר ברי"ף קטע גדול ,אולם רמב"ן במלחמות בע"ז שם ,שכך עשה
הרי"ף כמה פעמים שתפס לשון הגמ' ומעמיד בעצמו את המשנה באופן ועכשיו יש אור בתוך הנורה ,וכיון שהחוט נהפך לאש (החוט הלוהט)
אחר ,וכיון שלמד מן הגמ' שטבח ע"י אחר חייב כבר העמיד כן הרי מטלטל נולד ,ושאני אש שיש עמוד ראשון ושני ,והעמוד השני
המשנה ,וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ בב"ק שם שאם ישחוט ביו"כ פטור שנדלק מהראשון לא חשיב כנולד ומותר ,משא"כ בחשמל דליכא כלל
דאינו לוקה ומשלם ,אבל כשישחט ע"י אחר חייב .אלא דא"כ תקשי שלהבת רק חוט שמלבין ומפיץ אור.
מ"ש שבת מיו"כ ,וכן תמה מהרש"א בתוד"ה בטובח על הרי"ף 29אולם יש שאלה לענין בונה ביו"ט אם זה דאורייתא דשי' התוס' שבת
והרא"ש ,ורמב"ן שם כ' דמה שהעמיד הרי"ף בטובח ע"י אחר לא הי' צה .ד"ה והרודה שביו"ט איסור בונה הוא רק מדרבנן ,ובשו"ת באר
כדי לא הי' כדי שתדקדק אבל בשבת פטור כמו שסברו בגמ' ,אלא ע"מ יצחק או"ח סימן יג דן באריכות אם יש איסור בונה ביום טוב
שתאמר יוה"כ בטביחה ע"י אחר חייב וה"ה לשבת ,ושבת במכירה חייב מדאורייתא או לא ,ונפק"מ אי מותר לבנות סוכה ע"י גוי כשנפלה
וה"ה ליוה"כ ,ותנא קולא בקולא וחומרא בחומרא .אולם הרא"ש כ' ביו"ט ,והעלה שתלוי במח' ראשונים אי בונה אסור ביו"ט מדאורייתא,
באופ"א וכמ"ש בפנים. ומסיק דבכה"ג אפשר לצרף שי' העיטור דגם באיסור דאורייתא מותר
31אולם הש"ך חו"מ סי' ש"נ סק"א כתב דאין כוונת הרא"ש לפרש שבות לצורך מצוה ,וכ"פ במשנ"ב סי' תרל"ז סק"א ע"פ מה שהביא
דבהכי מיירי מתני' ,אלא הרא"ש נקט לשון קצרה" ,וכן דרכו של מפתחי עולם שהעתיק מסקנת הבאר יצחק[ .אולם במשנ"ב סי' תרכ"ו
הרא"ש במס' ב"ק לקצר לשון הש"ס למי שבקי קצת בלשון הרא"ש סק"כ העתיק מפמ"ג שחלילה להקל לומר לגוי לבנות סוכתו באין לו
בב"ק" ,ומש"כ בטובח ע"י אחר קאי אברייתא דגנב בשבת ,ומש"כ אחר ומציין לביכורי יעקב שהקיל כיון שזה לצורך מצוה ,ולמש"כ בשם
ואפ"ה בשבת פטור ר"ל דאע"ג דבטובח ע"י אחר חייב דיש שלד"ע פתחי עולם בלא"ה יש להקל] ולפ"ז מותר לומר לגוי להדליק את
מ"מ בשבת פטור משום שחיטה שא"ר כר"י הסנדלר ,ולא הוצרך החשמל ביו"ט לצורך מצוה גם לשי' החזו"א דיש בחשמל משום בונה.
הרא"ש להביא כ"ז אלא לאשמועינן דבטביחה יש שלד"ע ,ולהביא ולצורך מצוה דרבים בלא"ה אפשר לסמוך על בעל העיטור כמבואר
אח"כ שו"ט אי הלכה כר"י הסנדלר או לא. במשנ"ב סי' רע"ו סקכ"ה.
לא
התורה יום הכיפורים שירת
מחשבת לא יהי' פטור דכלאח"י ופשוט שאינו כן ,ועוד שם השוחט בשבת ויו"כ שחיטתו כשרה שו"ט בסתמא
דדין מלאכה שאין צריך לגופו נלמד ממלאכת מחשבת בענין כל השיטות במעשה שבת ,מ' שהיתר מעשה שבת
כמבואר בחגיגה י :ומפורש בביצה ח .לענין עשיית גומא בשוגג ואיסור מעשה שבת במזיד שוה יו"כ לשבת
ביו"ט דשייך פטורא דמלאכה שאצל"ג ,וכן היעלה על לכ"ע[ ,עי' בשו"ת בית הלוי ח"א סי' ט"ז סק"ד שהרחיב דברי
הדעת דסוגיא דשבת עב :בחשב לחתוך תלוש וחתך היש"ש להראות שמוכח כן מגוף הסוגיא בחולין ].וכן פסקו כל
מחובר לא נוגע ביו"ט ויו"כ ,ובהכרח דהגם דמלאכת הגאונים .א"כ איך כתב הרא"ש שביו"כ חייב ע"י שליח,
יו"ט ויו"כ לא נלמד ממשכן אבל כיון דאקרי שבתון יש ובשבת פטור" ,אלא ע"כ שגגה גדולה היא לו ,ויצאה
לו גדרי מלאכת שבת .וצ"ל דשאני שביעית שלא כתוב מלפני השליט".
שם "מלאכה" ולכן א"צ למחשבת ובאמת לא יהי' היתר
דכלאח"י ,אבל לענין יו"כ ויו"ט שכ' מלאכה ילפי' ותי' הפנ"י להעמיד שי' הרא"ש דאדרבה מגמ' מוכח
משבת גדרי המלאכה. כשי' הרא"ש דהרי המקור שמעשה שבת אסור
מדאורייתא היא ממש"כ "ושמרתם את השבת כי קדש
אולם אכתי יש נפק"מ בין יו"כ ויו"ט לשבת ,דהנה הוא לכם מחלליה מות יומת" הרי שתלוי במיתת ב"ד,
מבואר בשבת נ :בד' הרשב"א דנחלקו תנאי שם אי גדרי ולכן ממעטינן שוגג שלא שייך בו מיתה ,וא"כ ה"נ
מלאכת שבת הוא לא לעשות מלאכה או לא לעשות ביו"כ ל"ש בי' מיתת ב"ד ול"ש לאסור מדאורייתא.
מלאכת משכן וא"כ י"ל דרק אי גדר מלאכת שבת הוא
לא לעשות מלאכה שפיר דמי יו"ט ויו"כ לשבת ,אבל אי והנה לכאורה לשי' הרא"ש דל"ש איסור מעשה שבת
גדר מלאכת שבת הוא לא לעשות מלאכת משכן יש ביו"כ למ"ד מעשה שבת דאורייתא א"כ כש"כ למאי
לחלק בין שבת ליו"כ ויו"ט לענין סוג מיוחד של דקי"ל דאיסור מעשה שבת דרבנן יהי' מותר ,אולם
מחשבת .דהנה מצינו שתי גדרים במחשבת א :כנ"ל בשו"ת בית הלוי שם סק"ה הביא שיטת הפנ"י שבת ע.
שהוא תנאי בכל מלאכה שיהי' צריך לגופה וכדרכו .ב: דס"ל דאי ילפי' חילוק מלאכות ממש"כ לא תבערו אש
דהמחשבה גופא עושהו למלאכה וכזורה ורוח מסייעתו וגו' אין יו"כ בכלל דס"ל דיו"כ לא נכלל בכל מילי
דכ' הרא"ש ב"ק ס .דהגם דהוי רק גרמא אבל כיון דשבת .והשיג עליו הבית הלוי משי' היש"ש הנ"ל
שמלאכת מחשבת אסרה תורה ועיקר עשייתה ע"י הרוח שהשיג על הרא"ש ,וס"ל דאין לחלק בין יו"כ לשבת,
החשיבה התורה למלאכה וכד' הרמב"ן שבת ה .לענין והוסיף דגם לשי' הרא"ש [ובאמת הפנ"י ס"ל כרא"ש
מחשבתו משוי לי' מקום נמצא דמחשבת עשאו למלאכה וכנ"ל] שחילק בין שבת ליו"כ כ"ז רק בשי' ריו"ח
ענין זה הוא רק במלאכת משכן דמצד ילפותא דמשכן הסנדל שלמד איסור מעשה שבת ממש"כ כי קדש היא
למדנו דעצם המחשבת עושהו למלאכה וזה ל"ש רק לכם ושם כ' מחללי' מות יומת ותלוי במיתת ב"ד וכמ"ש
בשבת ולא ביו"כ ויו"ט .אולם י"ל דעיקר דבר ד"ז תלוי הפנ"י ,אבל למאי דקי"ל דמעשה שבת דרבנן כו"ע מודי
במח' רש"י ורמב"ם [הובא בס' עין הרועים] אי מזהירין מן דאין שום מקום לחלק בין שבת ליו"כ .ולשי' הבית הלוי
הדין [לכ' הכוונה לחידושו של הרמב"ם בפ"ב ממאכלות אסורות
באמת גם לפי השיטות דביו"ט יש להקל יותר עכ"פ
ה"א דבדבר שכבר נאמר בו איסור אפי' בעשה שפיר יש ללמוד גם במלאכות דרבנן אבל ביו"כ אין להקל .אולם לשי' פנ"י
לאו בק"ו וכ"כ בספר המצוות שורש י"ד ורמב"ן חולק עליו אבל בעצמו דס"ל דאי ילפי' חילוק מלאכות מלא תבערו אין
עצם כללא דאין מזהירין מן הדין מפורש בש"ס בכמה מקומות יו"כ בכלל א"כ י"ל ה"נ לענין מעשה שבת דרבנן.
כגון יבמות כב ]:דאי מזהירין מן הדין שפיר יש ללמוד
הכל משבת דכיון דנלמד ממה מצינו משבת יש ללמוד דין מלאכת מחשבת ביו"כ
גם חומרא להחשיב למלאכה מה שבעצמותו אינו עוד יש לדון האם נאמר תנאי דמלאכת מחשבת ביו"כ
מלאכה. דיסוד מלאכת מחשבת נלמד ממשכן וזה בשבת אבל
ובזה ביאר מו"ז בסי ט' שם הנדון אי יש איסור הוצאה יו"כ לא נלמד ממשכן ושאלה זה נוגע גם ביו"ט וחקר
ביו"כ די"ל דלכו"ע לענין הוצאה לא נחשב שם מלאכה בזה מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל בספרו ילקוט שיעורים שבת
רק ע"י דין מלאכת מחשבת וכדביאר רמב"ן שבת ה .דין סי' ג' והביא ד' התוס' סנהדרין כו .ד"ה לעקל ומו"ק יג.
מחשבתו משוי לי' מקום ה"נ עצם איסור הוצאה לא ד"ה נטייבה דבשביעית לא בעי' מלאכת מחשבת וא"כ
נחשב מלאכה רק ע"י דין מחשבת ,וא"כ י"ל בדעת לכ' ה"ה ביו"ט ויו"כ ,אולם הוכיח דוודאי יש דין
רפרם דס"ל ככל הנאמר לעיל דא"א ללמוד משבת מה מלאכת מחשבת דהרי לשי' החלקת מחוקק אה"ע סי'
שלא הוי בעצם שם מלאכה ,אבל החולקים ס"ל קכ"ג סק"ה כתיבת גט בשמאל כשר ולא דמי לשבת דדין
דמזהירין מן הדין ושפיר יש ללמוד גם מה שבעצם אינו כלאחר יד הוא מצד מלאכת מחשבת דנלמד ממשכן
מלאכה. ול"ש בגט ,וא"כ אי נימא דביו"כ ויו"ט ליכא דין
לב
התורה יום הכיפורים שירת
קדושה אחת דהרי אחרי שכ' לענין יו"ט הסמוך לשבת אי שבת ויו"כ נחשבים קדושה אחת
ושני ימים טובים ש"ג יש להחמיר לענין עירוב כ'
והנה בעירובין ל"ח ל"ט יש נדון אי שני ימים טובים של
דלענין יו"כ הוי קדושה אחת משמע דגם להקל ס"ל כן.
גליות או שבת ויו"ט הסמוכים זל"ז נחשבים קדושה
ושורש השאלה בכ"ז כ' מו"ז בספרו ילקוט שיעורים אחת או שני קדושות ,ויש בזה חומרא וקולא דאי נחשב
מועדים ח"ב מסי' ז' – י"א מה הקובע בקדושה אחת כקדושה אחת א"צ שני עירובי תחומין ונאכל עירובו
האם בזה ששוים באיסור מלאכה או מה ששוים במצות בראשון הולך בשני ,ולחומרא דביצה שנולד בראשון
זכירה וקידוש ועשה דלמען ינוח שזה נגרם מחמת שם אסור בשני .עוד קולא יוצא אי קדושה אחת דמותר
שבת ,דבפשטות קדושת היום נובע מאיסור מלאכה לעשות מעשה הכנה מיום א' לחבירו אבל אי הוי שני
שנא' ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו [עי' שבועות יג. קדושות אסור להכין כגון לעשות עירוב או לבשל מיום
תוד"ה לא קראו מקרא קודש] ,מאידך י"ל הרי נאמר בפסוק לחבירו [אבל מעשה קל מותר עי' מג"א תרס"ז סק"ג] ולהלכה
ג"כ ויקדש אותו כי בו שבת וגו' א"כ השביתה ע"י זכרון פסק הרמב"ם פ"ח דעירובין ה"ח דשבת ויו"ט שני
ג"כ מהווה הקדושה ועצם שם היום דשבת ויו"ט קובע קדושות לחומרא לענין עירוב ,ולענין ביצה שבת
הקדושה ,ונפק"מ לענין שבת ויו"ט דאי הקובע הוא הסמוכה ליו"ט אסור כמבואר בפ"א משביתת יו"ט
איסור מלאכה הרי ביו"ט אוכל נפש מותר ,אבל אי הכ"ד ,ובשני ימים טובים של גליות הוא ב' קדושות
הקובע הוא שם שבת ,יהי' תלוי אי שביתת בהמה אסור אפי' לקולא דביצה מותרת כמבואר בהל' שביתת יו"ט
ביו"ט דשביתת בהמתו תלוי בלמען ינוח ושם שבת, שם וכ"פ בשו"ע או"ח סי' תט"ז ובשני ימים טובים של
ועוד יהי' תלוי אי קידוש דיו"ט דאורייתא דרק אז ר"ה שי' הרמב"ם דנחשב כקדושה אחת אפי' לקולא
אפש"ל דשבת ויו"ט קדושה אחת ,וגם לצד דתלוי לענין עירוב ודעת הראב"ד ה"ח דלא נחשב קדושה אחת
באיסור מלאכה י"ל דתלוי בגדר היתר מלאכת או"נ אי רק לחומרא לענין ביצה .ובמג"א סי' תט"ז ובמשנ"ב
בעצם כל מלאכה נאסר ביו"ט כמו בשבת רק שהתירה סקי"א מבואר דקי"ל כשי' הרמב"ם.
התורה אוכל נפש כגדר פיקו"נ בשבת וא"כ י"ל דגם
והנה בגמ' לא נתפרש כלל ביו"כ ושבת הסמוכים זל"ז
לאיסור מלאכה שווים הם או דעיקר מלאכה לא נאסר רק
[בקידשו ע"פ ראיי'] האם נחשב כקדושה אחת או לא,
שלא לצורך או"נ וא"כ אינם שווים.
ורמב"ם שם בה"י חידש מעצמו דנחשב כקדושה אחת
ומזה שהכריעו הרמב"ם והרשב"א דיו"כ ושבת קדושה וכ' המגיד משנה דטעמו גלויה כיון דשווים הם באיסור
אחת אף ש אין שמותיהם שווים מבואר דהקדושה מלאכה ,והביא דכן הכריע הרשב"א רק שלא הוסיף
נקבעת ע"פ איסור מלאכה כן מבואר במ"מ ,וי"ל דנוגע רק בזמן שקידשו ע"פ הראיי' [אולם נפק"מ
דלשיטתי' אזיל דס"ל בפכ"ט דשבת הי"ח דקידוש למחמיר להתענות יומיים עי' להלן] ובמג"א סי' תרכ"ד
ביו"ט דרבנן וא"כ ביו"כ לא תיקנו קידוש וא"כ לא שייך סק"ז כשהאריך בהלכות הנוגעות למי שמחמיר
שיהי' יו"כ קדושה אחת עם שבת אא"כ הקדושה נקבעת להתענות ב' ימים יו"כ 32ובאופן דיו"כ חל ביום ה' וא"כ
לפי איסור מלאכה ,אבל אי נימא דקידוש ביו"ט אותם המחמירים נוהגים יו"כ גם ביום שישי וא"כ יל"ע
דאורייתא שפיר י"ל דגם ביו"כ קידוש דאורייתא אי מותר להכין מע"ש לשבת 33 ,והביא דברי הרמב"ם
ויוצאים בתפלה וא"כ גם אם האיסור מלאכה לא יהי' והסתפק אי כוונת הרמב"ם רק לחומרא והוי כיו"ט
שווים אכתי הי' קדושה אחת עי"ש באריכות34 . הסמוך לשבת דאסור בהכנה כמבואר בסי' תט"ז ס"ב או
גם לקולא וא"כ שפיר מותר להכין מיו"כ לשבת ,וכ'
והנה מכל מה שנתבאר נר' דנקטו כולם דזה פשוט דיו"כ עליו רעק"א דמד' הרמב"ם מוכח דגם להקל ס"ל דהוי
אין לו שייכות בעצם לשבת דשבת מצד זכר למעשה
בראשית ויו"כ שייכא לכפרה רק הנדון אי במקרה נזדמן
32היינו דבזמן שקידשו ע"פ ראיי' הי' חשש דאלול הי' מעובר הגם
שיהי' שווה איסור מלאכה דיו"כ כמו בשבת .אולם דרוב פעמים לא הי' אלול מעובר חששו למיעוטא ומה דאנן לא חיישינן
באמת נר' ע"פ משנ"ת בספה"ק דיו"כ בעצמו יש בו כ' בירושלמי פ"א דחלה ה"א מפני הסכנה והי' אמורא שמחמת תענית
שני ימים מת ,אולם בהגהות מיימוני סוף הל' יוהכ"פ הביא ראשונים
בחי' שבת. שחששו לעצמם עי' בזה באריכות בילקוט שיעורים למו"ז זצ"ל ריש
ח"ב ,ובדרשות חת"ס שנ"ח :הק' דלמה לא ניכול פחות מכשיעור
כחולה שי"ב סכנה ועוד דלכה"פ נאסור במלאכה ושארי עינויים ,ותי'
דנהי דיש לו לאדם לחוש לכל הספיקות אבל אין המצוות מקובלים כ"כ
לפני הקב"ה רק כשעושה על הוודאי ולא על הספק וכל ענין יו"ט שני
הוא עונש גלות כמבואר במדרש עה"פ שמוני נוטרה וגו' שה"ש א' ו',
ולכן לענין יו"כ לא רצו שיהי' כפרת כל ישראל תלוי בספק ואז לא הי'
כפרה גמורה.
34עי' לקמן בעניני יו"כ שחל בשבת שהבאנו הנדון באריכות אי קידוש 33וידוע קו' רעק"א דלמה לא יהיו המאכלים מוקצה מחמת יוהכ"פ
דיו"ט ויו"כ דאורייתא ועי"ש בהג"ה שהשלמנו עפי"ז ד' מו"ז זצ"ל. והאריך בזה מו"ז בילק"ש מועדים ח"ב בקו' מיוחד מסי' י"ב ואילך.
לג
התורה יום הכיפורים שירת
קדושת שבת שיש ששה יו"ט שמותר בהם אוכל נפש יו"כ בחינת שבת של המועדים
ויו"כ הוא יום השביעי והוא נגד יום השבת .ובשבת
ונקדים דברי מהרש"א בחי' אגדות ריש מס' יומא בטעם
שובה אחר אות כ"א הרחיב יותר דעצם קדושת יו"כ
שם יומא ע"ש שיו"כ הוא יום אחד קדוש בשנה ומתחלת
נקרא שבת שבתון מפני שהוא בחי' השבת ויום השביעי
בשבעת ימים ע"ש הקדושה כי ז' הוא קדושה בכל מקום
לחשבון המועדים שנקראים מקראי קודש שהם מצד
וקדושת היום הזה בגדר הז' כקדושת יום השבת ויו"כ
אתערותא דלתתא ,והם ב' ימי פסח יום א' ויום ז' ויום א'
נקרא שבת שבתון כשבת ,משא"כ שאר ימים טובים
דשבועות ויום א' דר"ה וב' ימי סוכות א' וח' שכולם הם
נקראים רק שבתון ,וזה שנתן לנו ה' ימים טובים ששה
מבחי' קדושת ישראל ויו"כ הוא בחי' השבת שבהם, [והם ב' ימי פסח יום א' ויום ז' ויום א' דשבועות ויום א' דר"ה
דכמו דקדושת שבת מקדש כל ימי המעשה שנבראו רק וב' ימי סוכות א' וח'] שהם קצת בדמיון ימות החול שמותר
לעמל תורה ולמלאכת המשכן היינו מעשה המצוות ,כן מלאכת או"נ ונתן לנו יום ז' יו"כ שהוא בדמיון קדושת
לאחר הקילקול בחר ה' בנפשות ישראל לתקן ששת ימי שבת שאסור בכל מלאכה ,וכמו שהשבת דוגמת עוה"ב
המעשה דמקראי קודש מצד אתערותא דלתתא ,וכמו כן הוא יוהכ"פ ויותר ממנו שיוה"כ אין בו לא אכילה
שהקב"ה עשה שבת כן יש לישראל כח לעשות שבת, ולא שתי' דוגמת עוה"ב וגם אין בו כח שטן לקטרג
ולזה נקרא שבת שבתון ואסור במלאכת או"נ כמו שבת כמ"ש השטן בגי' שס"ד וזהו כמו עוה"ב שאין בשטן
ושבת הוא השביתה והנייחא בבחי' אתערותא דלעילא עי"ש עוד באריכות.
ויו"כ הוא שביתה ונייחא מקדו' הימים שבבחי'
אתערותא דלתתא. ובעיקר הדבר שכ' מהרש"א דביו"כ אנו במדרגת עוה"ב
ע"ע בדרשות חת"ס [ספר הזכרון בדרשות חת"ס החדש ח"א
ואפשר להסמיך בזה דברי הישמח משה [פ' אמור ד"ה עמ' תק"כ] דיו"כ אנחנו במדרגת עוה"ב שאין בו לא
מערב לב :הביאו אא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל בדרשא שלו
אכילה ושתי' כי אם צדיקים יושבים ועטרותיהם
לפני כל נדרי העתקתי בסוף הגליון] במש"כ מערב עד ערב
בראשיהם ,ובכל השנה לא חפץ הקב"ה בנפש האדם כי
תשבתו שבתכם במש"כ שבתכם והיינו דש"ק בעלמא
אם בהקרבת הבהמה תחת נפש האדם החוטאת ובזאת
נקרא שבת לה' כיון דקביעא וקיימא ורק יו"ט תלוי
יכופר לו ,אבל ביו"כ ימעט חלבו ודמו ולא בסגי בנפש
בכלל ישראל שהם מקדשים לזמנים וכמבואר חילוק זה
הבהמה כדי שלא יהנה מעוה"ז כלל ולהסיג גבול הס"מ,
בגמ' ברכות מט .אך יש שבת אחד שהוא תולה בנו
וזהו ומותר האדם מן הבהמה אין פי' ביום שנקרא אין
דהיינו שבת דלעתיד יום שכולו שבת תלוי בנו ,כי מתי
הוא יו"כ הוא בחי' עוה"ב ,אז יש מותר לנפש האדם מן
שנכשיר מעשינו יבוא משיח כי היום אם בקולו תשמעו,
הבהמה משא"כ בכל השנה .וראה הערה[ 35 .ועי' עבודת
ואין לך יום מעותד לכך כמו היום הקדוש והנורא יו"כ ישראל פ' כי תשא ד"ה עוד במד"ר במה שאמרו ז"ל אין בין שבת
כי מערב עד ערב כולם צמים ומתענים ומבקשים סליחה, ליוה"כ פי' שבשבת ויוה"כ עולים עד האי"ן]
ואם יהי' בלי פגימה בוודאי יבוא משיח ויהי' יום שכולו
שבת וע"ז צותה תורה מערב עד ערב היינו יוה"כ שהוא יו"כ הוא בחינת השבת שנעשה מכח ישראל
מערב עד ערב תשבתו היינו תעשו מנוחה ר"ל שתפעלו ובפרי צדיק בפ' כי תצא אות א' הביא ד' מהרש"א ,וביאר
שתהי' שבתכם דייקא36 .
יותר דיו"כ נקרא שבת שבתון היינו השבת שעושים
ישראל שנתן הקב"ה לישראל שיוכלו לקבוע מצדם ג"כ
יוהכ"פ שורש כל השבתות
עכ"פ מבואר מכ"ז דיו"כ יש בו בעצמו בחי' שבת אולם
באמת מבואר בספה"ק דלא רק שיש בו בחי' שבת אלא 35ועי' חת"ס פ' פקודי קסה .דאם הי' אדם יכול לכוון את כל מחשבתו
לכבוד ה' בלי שום כוונה להנאת הגוף הי' מותר לו לאכול לשם מצוה
יו"כ היא גופא שורש כל השבתות כולם ולכן נקרא שבת אפי' ביו"כ דהוי צורך גבוה כמו קרבנות וזה"פ במו"ק ט .דבשנה שחינך
שבתון וכ"כ בשפת אמת שנת תרנ"ב דיש נ' שערי בינה שלמה את ביהמ"ק לא עשו יו"כ דדרשו ק"ו מקרבנות דמשכן דדוחה
שבת ולכן לא הקהיל שלמה בתחלה רק זקני ישראל [כמבואר במלכים
וביוהכ"פ נפתח שער הנו"ן והוא שבת העליון מכל א' ח' א'] שיכולים לכוון דעתם לא ליהנות כלל ,אבל ישראל קדושים
שבתות השנה ,ולכ"כ ועניתם כדי להתקרב לבחי' עוה"ב נקהלו מאליהם וכל אחד שיער בנפשו שיכול לעמוד על דעתו ולזה יצא
בת קול להעיד שכולם אכלו כראוי .ובחת"ס שמות צ"ב ד"ה לאכול
שאין בו אכילה ושתי' ,והנה בכל שבת כתוב ביני ובנ"י נתק' במה שזקני ישראל אכלו לחם עם משה רבינו ביו"כ וכ' שם בגליון
אות הוא ובזוה"ק ויקהל כי רוח עליון היורד בשבת נהנה מהר"י דעפ"י ד' החת"ס הנ"ל א"ש כי אהרן וזקני ישראל בוודאי היו
במדרגה לאכול בלי שום כוונה להנאת הגוף ,ובחת"ס ויקהל קנג ד"ה
לא א' כ' דלזה צריך דרשא מיוחדת במכילתא ר"פ ויקהל לאסור מלאכת
36בס' בארות המים פ' ויקהל כ' דשאל חסיד אחד את הרה"ק ר' צבי אוכל נפש בשבת דס"ד דכמו דמלאכת או"נ מותר ביו"ט מצד שמחת
מרימאנוב זי"ע מה יתרון ליוה"כ אשר נקרא שבת שבתון ,הלא גם יו"ט כדכ' תו' פסחים פד .בשם ר"ח ה"נ ס"ד דעובדי ה' שאינם אוכלים
בשבת כתיב שבת שבתון בפ' ויקהל ,והשיב לו רואה אנכי שאין אתה להנאת עצמם רק לענג את השבת ביתר שאת יהי' מותר מלאכת או"נ
מעביר הסדרה בכוונה כי הלא בשבת כתיב שבתון לה' וביו"כ שבתון קמ"ל דאסור -.ע"פ ספר דעת חת"ס לש"ב הג"ר בנציון שטראססער
לכם כי אז אנו ממשיכין הקדוש העליונה למטה. שליט"א אבדק"ק נייטרא ב"פ ח"ג עמ' פ"ג.
לד
התורה יום הכיפורים שירת
ביו"כ ל"ש איסור הוצאה דליכא רשות סט"א מעונג שבת וכו' וכאן כ' ועיניתם כי ג"כ ע"י הרוח שבו
והנה דברים נפלאים כ' מרן החת"ס דרשות שמ"ט :לענין יש התקשרות ביני ובין בנ"י וכו' ועניתם לשון עונין על
דברי רפרם אם יש איסור הוצאה ביו"כ ,די"ל דהנה עיקר הן להיות נמשכין אחר הארת זה היום הטהור והקדוש,
איסור הוצאה הוא שמוציא מרשות יחידו של עולם אל וזה לא יכול להיות רק ע"י עינוי מאכילה ושתי' ,וגם
מקום הקליפות שנא' בעשיו יש לי רב ,להמשיך להם בכל שבת אמרו חז"ל דזה מעין עוה"ב ויוהכ"פ הוא
שפע הקדושה ולהיפך להכניס מרה"ר לרה"י הוא שורש כל השבתות לכן הוא יום אחד בשנה ובנפש כל
לעשות ששפחה יורשת גבירתה [הושלם ע"פ לשון חת"ס עבודת יו"כ אין כשרים רק בכ"ג שהוא אחד ומיוחד
ח"ג כז .בשם חכמים הקדמונים והוא ע"פ מש"כ בתיקוני זהר פה]. בק"ק שהוא בשורש העליון למעלה מן הטבע ,ובזוה"ק
אמנם ביו"כ שהס"ם משלים עם ישראל [עי' פרקי דר"א שהמתענה בשבת קורעין לו גז"ד של שבעים שנה לכן
פמ"ו] י"ל דאין הוצאה נאסרת בו עי"ש בהמשך הדברים. בנ"י המתענין בשבת שבתון נמחל להם עוונותיהם וכמו
[הבאנו להלן בדברינו בענין יו"כ שחל בשבת] בכל שבת שישי מכין לשבת כמו כן בעיו"כ מכין
התענית של יו"כ .ע"כ ד' השפ"א.
דברי רפרם נכונים ע"פ פנימיות
ובליקוטי תורה לבעל התניא [פ' האזינו ד"ה והנה יו"כ]
נמצא לפ"ז דקדושת יו"כ יש בו מעלה על שבת וא"ש דיו"כ נקרא שבת שבתון הוא השבת של שבתות ,שכל
לנתבאר לעיל דבעצם כל השבתות שורשם מקדושת שבתות השנה הם חשובים נגדו כימות החול לגבי
י ו"כ וא"כ י"ל דיו"כ שהוא יותר בחי' עוה"ב אין שם השבת שהוא עיקר יום התשובה ובכל השבתות מאיר
סט"א ול"ש רה"ר דביום זה הכל הוא רשות יחידו של הארה ממנו בלבד וביארו הענין כי עיקר התשובה הוא
עולם ,אבל שבת הוא רק מעין עוה"ב ורק מאיר בו ביטול רצונו ולהתהפכא מחשוכא לנהורא למעלה
הארת יו"כ לכן עדיין יש כאן רה"ר ויש להזהר לא מהשגת שכלו וביום כיפור מתגלה רצון העליון
להוציא מרשות לרשות ,וא"כ לפ"ז רפרם לא בא ממדריגה יותר גבוה ונעלה וכו' עי"ש באריכות.
להפחית מקדושת יו"כ רק אדרבה להעלותו במדרגה
וא"ש דדוקא במקומו בסוגיא דיומא לא הוזכר הדיחוי ולפ"ז א"ש מה שנקרא יו"כ שבת שבתון מאחר דהוא
על דברי רפרם ונמצא דד"ת אלו עשירים במקומם שד' שורש כל השבתות כולן .וכן דביו"כ יש שביתה
רפרם נכונים בפנימיות ,ורק בכריתות נזכר הדיחוי ואף מוחלטת לעניני הגוף משא"כ בשבת.
אי קי"ל כדיחוי הגמ' הכוונה רק דהלכה למעשה אין
להתיר להוציא מרשות לרשות ע"פ סברא הנ"ל אבל ובאמרי אמת לשבת שובה ד"ה ימים בזאת יבוא אהרן
לענין שעיר המש תלח שזהו מעבודת היום לסלק מעלינו אל הקודש בזאת מרמז על קדושת הברית דמשורש
העבירות "מצוותו בכך" היינו דא"צ להיתר כלל דזהו טהרת וקדושת יום הנורא נוכל לבוא אל גוף קדושת
עיקר ענינו של יום שאין רשות לסט"א לאסטוני ול"ש הפנימיות קדושת הברית שהוא שורש קדושת שבת
כלל ענין הוצאה .וא"ש הלשון אין "עירוב והוצאה" כמ"ש ויקדש אותו ,אותו מורה על רזא דברית וקדושת
היינו דבשבת יש ענין לערב עירובי חצירות כדי להרבות שבת וקדושת יו"כ מתאחדים כאחד וכו'.
גבולי הקדושה כדהקפיד בזה האריז"ל אבל ביו"כ אין ובדרשות חת"ס כ"ג .דכח יוה"כ גדולה יותר מר"ה
ענין בזה כיון שכל העולם הוא ברשות יחידו של עולם, ושבת שובה דתשובה דשבת ור"ה מרמז לתשובת אדם
ויל"פ בדרך צחות לשון הגמ' דהא דרפרם ברותא הויא הראשון ,אבל יו"כ הוא זכר ליום תשובתן של ישראל
וכבר העיר מרן חת"ס [בדרשתו לשבת שובה תקס"ט שנדפס וגמר מתן תורה ושבו יקרבנו ה' לעבודתו כמו שצוה אז
ביומא סו ].דיש נסחאות שלא כתוב הלשון בדותא היא רק על מלאכת המשכן עי"ש עוד.
ברותא היא ,עי"ש שפי' ע"פ דרכו ,ולדרכינו י"ל
דהכוונה דדברי רפרם הוא לעולמות המופשטים יו"כ שורש החיות הפנימי של כל השנה
מעולמינו הגשמי דכלפי הפנימיות אכן אין כאן רה"ר
וזה מובן ע"פ מש"כ בספה"ק [שפת אמת תרנ"ב פנים יפות
וסט"א ,אבל בעולם המעשה שלנו אין לפסוק עפי"ז פ' אחרי ד"ה ויאמר ה' מגן אברהם הפטרה לשבת שובה מאור
דבפועל בוודאי אסור להוציא מרשות לרשות .עי"ל דלא עיניים פ' וישלח ד"ה על כן מנחם ציון ד"ה שלשת המה]
בחנם נדחה איסור הוצאה דוקא בשעיר המשתלח, דיוהכ"פ הוא שורש חיות הפנימי של כל השנה ,והוא
דעיקר מה דליכא איסור הוצאה נובע מזה גופא מעלה כל ימי השנה כיון שזה מיוחד שמאיר בו אור
שמוציאים את השעיר מרשות יחידו של עולם לרשות הארה מעולם העליון שנא' ימים יצרו ולו אחד בהם ויש
הסט"א וזה מה שפועל ההשלמה עם הסט"א ורק אז בו כח כל השנה ולכן יום כיפור גי' שס"ד או הכיפורים
בגי' שנ"ה.
לה
התורה יום הכיפורים שירת
ריה"ג [למאי דאפכן] דחייב רק חטאת אחת וד' רע"ק חייב שנים, פקע איסור הוצאה ובכן לנו אסור להוציא ומ"מ עיקר
ויליף לה מקראי דאצל שבת כתיב "שבת היא" וכן ביו"כ כתוב 37
הכשרו בכך של השעיר הוא ההוצאה מרל"ר.
"יום הכיפורים הוא" להורות דתמיד הם עומדים בפני עצמם גם
אם חלים כאחת ,ואף דיש קרא ע"ז הבינה הגמ' דצריך להתאים לפ"ז יבואר היטב שיטת הרמב"ם דשבת ויו"כ קדושה
עם כללי איסור חל על איסור וא"כ בהכרח ס"ל איסור מוסיף אחת אפי' לקולא לא רק מצד דמיון איסור מלאכה או
וכיון דבשבת יש חיוב סקילה הרי זה מוסיף על יו"כ ,וכן יו"כ הוי
כולל לגבי שבת דכולל איסור אכילה ,וכיון שאם היו באים בזה
חובת קידוש רק מצד עצם שורש קדושת היום דאחת
אח"ז היו חלים זה ע"ז זה מצד מוסיף וזה מצד כולל ה"נ בחל הם ,ומה דביו"כ ליכא סקילה רק כרת יל"פ דשבת ענינו
כאחת חלים שניהם[ ,כן פירש"י דמה דחל בבת אחת תלוי במה הי' להוריד הקדושה לתוך עולם המעשה והאכילה והשתי'
הדין אם הי' בזה אח"ז ,אולם תו' ורמב"ן ביארו דיו"כ שחל בשבת לא מתקדשת ובמחלל שבת גופו נפגם וחייב סקילה ,אבל
נחשב בת אחת כלל ,דנחשב ששבת חל קודם כיון דלא תלוי בקביעות יו"כ ענינו להעלות גופנו לעוה"ב וכד' שפ"א דלכן צריך
ב"ד ,וריטב"א ביאר דלא שייך כאן כללא דאיסור בת אחת דחל לכו"ע,
39
כיון דיש לשבת ויו"כ שם אחת דשניהם נקראים שבת שבתון]. להתנתק מעניני גשמיות ולכן העונש הוא ג"כ להיות
נכרת מעוה"ב ,וזהו לשון המשנה אין בין שבת ליו"כ
עוד מבואר בגמ' חידוש בשם ריו"ח דלריה"ג דמחייב אחת זה רק אלא שזה זדונו בהכרת וזה זדונו בידי אדם דבעיקר
בשגג בשבת והזיד ביו"כ ,אבל אם הזיד בשבת והשגגה הי' ביו"כ
השורש אין שום נפק"מ דשניהם שייכים לבחי' עוה"ב
פטור ,ופי' אביי דלעולם לא חל יו"כ על שבת ,כיון דשבת קביעא
וקיימא ,ויו"כ זה רק ע"פ ב"ד ,אולם רבא הק' לו דסו"ס בפועל שהוא בחינת אי"ן כדביאר עבודת ישראל פ' כי תשא
הם באים כאחת ,וא"כ יש מקום לחייבו על כל אחת מהם או מצד בפי' משנה זו ,אלא ששבת זדונו בידי אדם לכן לא נקט
שבת או מצד יו"כ ,ולכן פי' רבא דדברי ריו"ח נאמר על מציאות לשון סקילה דיסוד עונש שבת כיון שקדושתו כאן
מסויימת של שעת השמד שגזרו על יו"כ ,ושלחו מתם שינהגו בעולם המעשה בידי אדם ,ובזה יל"פ שי' השאג"א
יו"כ בשבת שלא ירגישו האויבים ושלא תשתכח תורת יו"כ וא"כ ורעק"א דגם שביתת בהמתו ועבדו לא יהי' ביו"כ אף
לא הי' באמת יו"כ ולכן חייב רק על שגגת שבת .וקמ"ל דמה
דלכל שאר הענינים דומה ממש לשבת ,דענין שביתת
שקבעו לנהוג יו"כ הי' רק בתור זכר לדבר ,ולא לענין חיובא.
בהמתו ועבדו בא מזה שקדושת שבת התפשט כאן
והק' ריטב"א שם דאם הי' שעת השמד הרי יש למסור נפש אפי' בעוה"ז על גופו ועל כל התלוי בגופו גם על הממונות
על מצוה קלה ,ותי' דהגזירה הי' על קידוש החודש שזה רק עשה, שלו ,אבל ביו"כ אנו נכנסים לעולם אחר לגמרי ואיסור
רק ע"י ביטול קידוש החודש לא יחול יו"כ וכ' הכלי חמדה [פ' בא
מלאכה הוא היכי תמצי להתנתק מעניני עוה"ז ול"ש
סי' א' אות א'] דמוכח מריטב"א דמה שאמר רבי אלעזר בר צדוק
ר"ה כד .דאם לא קידשו ב"ד אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו
להכניס בזה בהמתו ועבדו ומחמר שאני שהאדם הוא זה
שעושה המלאכה38 .
שמים הוא רק באם ברור שב"ד היו מקדשין ,אבל אם אין ב"ד
רוצים לקדשו אז גם בשמים לא יקדשו אותו .ולכ' צ"ע לריטב"א
דעיקר כוונת הגזירה הי' רק על קידוש החודש ,אז למה הוצרכו הקטעים הבאים שייך לשנה שיו"כ חל בשבת,
להסתיר הנהגת יו"כ ,וצ"ל דאם ינהגו יו"כ בגלוי יהי' נראה מזה אבל כיון שיש בו ענינים הנוגעים לכל יו"כ
שאכן קידשו את החודש. השארתי אותו במקומו באותיות קטנות.
בעיני העולם יש ליו"כ חומר על שבת עניני יוהכ"פ שחל בשבת
והנה בעיקר הא דמבואר בגמ' דשייך להתחייב חטאת בשגג והנה אחרי כל הדברים האלה יש לדון בקדושת יו"כ כשחל
ביו"כ והזיד בשבת ,הקשו תוס' שם דהרי אינו שב מידיעתו דהרי בשבת ,איזה תוספת מקבל היום ע"י שבת קודש אם בלא"ה שורש
אפי' שידע שזה שבת מ"מ עבר ולא הי' איכפ"ל איסור סקילה פנימיות של יו"כ הוא מקדושת שבת.
כש"כ שלא הי' איכפ"ל איסור יו"כ שבכרת[ ,אבל להיפך לא קשה
דיתכן דמחמת חומר סקילה הי' פורש] ותירצו שאפשר שאיסור אם יו"כ ושבת חלים אהדדי לענין חיוב
יו"כ חמור אצלו יותר מאיסור שבת שיום סליחה ומחילה הוא. הנה בתחלה יש לדון בחל יו"כ בשבת בגדרי איסור חל על איסור
וביאר פמ"ג בראש יוסף דאין הכוונה שבאמת יו"כ חמיר יותר רק האם שניהם חלים ,ונפק"מ בשגג בשתיהם האם חייב שתי
דכך הוא בעיני העולם .אולם לדברינו לעיל דיו"כ הוא שורש חטאות[ ,ובהזיד בשתיהם יל"ע אם חייב סקילה מצד שבת ,וכרת או
וחיות כל השבתות כולם ושבת כחול הוא לגבי יו"כ א"ש דאי"ז מלקות הפוטר מכרת בשביל יו"כ אבל אולי קלב"מ ויל"ע] ויש בזה
גם הרגש בעלמא רק דיש בזה פנימיות 40 .אולם הוסיף החת"ס סוגיא ערוכה בחולין קא :דנחלקו בזה תנאי רע"ק וריה"ג ,דד'
37וי"ל בדרך צחות דעד כמה שמתעסקים בימים אלו בשיטת רפרם אנו
39הק' החת"ס לד' הטור סי' תר"ח דתוס' יו"כ דאורייתא גם לענין זוכין להכנס יותר בעולם המופשט לגמרי מסט"א וא"ש שהחת"ס עסק
מלאכה ונימא דתוס' שבת דרבנן מדלא הובא בטור הל' שבת ,הרי קדו' הרבה בסוגיא דרפרם ודרשתו בשבת שובה הי' בענין זה.
יו"כ חלה לפני שבת ,ותי' דדין תוספת אינו אלא עשה וחלה רק עד 38בזה יל"פ מה שגם הרחוקים ומחללי שבת מרגישים שייכות ליו"כ,
צאה"כ ומשם ואילך מתחיל איסור חדש של כרת וזה חל כאח עם שבת, דבשבת צריך להכניס הגשמיות לקדושה וזה קשה להם אבל ביו"כ בא
ע"ע שו"ת דברי יציב או"ח סי' קי"ז. הארה מעולם העליון ומקיף כל יהודי ומכניסו למדרגת עוה"ב ושמעתי
40בס' וזאת ליצחק עמ"ס חולין להג"ר זלמן שווארץ זצ"ל כ' על זה מידידי הרב אהרן הכהן ארנטרוי שליט"א שזקינו הגה"צ מהרי"ז סג"ל
דמכאן מליצה ישרה לאחב"י דאמעריקא וענגלאנד דיו"כ חמור להם ממנטשסתר הי' אומר שאין לך יהודי בעולם שלא עובר עליו איזה
דעיצומו של יום מכפר גם להם .וכן רואים היום בא"י דרוב מבני אחינו הירהור תשובה קל ביו"כ.
לו
התורה יום הכיפורים שירת
מאידך באור שמח פ"ד מהלכות עבודת יוה"כ ה"א הביא דעת [בשו"ת ח"ו סי' פ"ג] דגם מוכח מתוס' דיש שחמור בעיניהם שבת
הרמב"ם דיו"כ שחל בשבת יש לכהן גדול לעשות גם מוספי מיו"כ דאל"כ ק' להיפך איך יתחייב חטאת בשגג בשבת והזיד
שבת ,ומסתמא זה ע"פ גמ' זבחים צא .דקדושת ר"ח חלה על ביו"כ הרי אינו שב מידיעתו ,ובהכרח דבעיני בני אדם יש צד
מוספי שבת וא"כ ה"ה בזה ,עוד הביא גמ' פסחים נט .דקרבן פסח חומר לשבת ויש צד חומר ליו"כ.
שנשחט בשבת יש לו דין חלבי שבת להיות קרב אח"כ ביו"ט,
חזינן דקדושת שבת השפיע על הפסח ,ולזה מסיק "וכן נ"ל האם שבת ויוה"כ משפיעים אחד על השני
דקדושת יוהכ"פ חיילא על שבת ג"כ ,להקדישו בשבות מכל והנה הרמב"ם [פ"ד משגגות ה"א ושם פ"ו ה"ו] פסק דיו"כ שחל
אכילה ,דקדושת יוהכ"פ גם לשבת אהני שיוקדש בענות נפש, בשבת חייב שתים ,וא"כ יש לנו לדון האם קדושה אחת משפיע
ולכן ביוהכ"פ שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול על השני ,או שכ"א עומד לחוד ורק נזדמנו לפונדק אחד .ומצד
מורה אני דלא מקדש גם על שבת ,דזה קדושת שבת אז שלא המקור דשבת הוא לה' ויום כיפורים הוא נראה דבא לרמז דכל
לאכול בו ,ופשוט" הרי דפשיטא לי' דקדושת יו"כ השפיע כ"כ על אחד עומד לחוד בצורתו בכל זמן ואין השפעה מאחד על השני.
שב ת ,עד שקדושת שבת בעצמותו מחייב להתענות ולכן אין
מקום לקידוש .אולם יתכן דזה רק דין קידוש שייך לסעודה ,אבל ונר' דנחלקו בזה רבותינו ,דהנה במג"א סי' תריח סק"י כ' דחולה
אי קידוש במקום סעודה דרבנן ומדאורייתא סגי בקידוש לחוד, שאוכל ביו"כ אין לו לקדש מחשש ברכה לבטלה ,וכ' ע"ז רעק"א
גם האו"ש יסכים שיש חובה לקדש וא"כ צריך לכוון כן בתפלה. דאפשר דזה רק ביוה"כ דעלמא כיון דקידוש י"ט דרבנן לא תקנו
כלל קידוש ביוה"כ ,אבל ביוה"כ שחל בשבת דחיוב עליו
ובשו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' לט תמה במש"כ רעק"א מדאורייתא לקדש מצד שבת ,א"כ נשאר חובת קידוש 41 ,אלא
דלהסוברים דבמקום סעודה הוא דאורייתא יש לומר דחולה צריך דדן דלהסוברים דקידוש במקום סעודה הוא רק דרבנן ,א"כ כבר
לקדש ,דהרי הטעם דצריך במקום סעודה הוא משום קרא דוקראת יצא ידי חיוב דאורייתא בהזכרת שבת בתפלה אם מכוון לצאת
לשבת עונג כמפורש בפסחים בדף ק"א ברשב"ם ותוס' ורא"ש, ולגבי דרבנן הוי כמו יוה"כ דעלמא .אבל מ"מ גם בזה יש לחלק
והרי"ף גורס זה בגמ' ,או כטעם שני של הרשב"ם דסברא היא דדוקא מצד יוה"כ לא תקנו קידוש כלל ,כיון דע"פ הרוב א"י
מדאיקבע קידוש על היין מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע, לאכול לא תקנו משום חולה לחוד ,משא"כ בחל בשבת דתקנת
ושני הטעמים לא שייכי בשבת שחל ביו"כ ולכן ברור שאין בו דין חז"ל היה בכל שבת דיהיה קידוש במקום סעודה .ממילא גם שבת
דקידוש במקום סעודה לא מדאורייתא ולא מדרבנן ויוצא ממילא זה בכלל .ומסיק דזה החולה חל עליו החיוב דשבת עכ"פ
בקידוש דתפלה. להסוברים דאין קידוש אלא במקום סעודה הוא מה"ת י"ל דצריך
לקדש[ .ולא נתברר היטב מה כוונת רעק"א למעשה דהרי קאמר דזה רק
ולכשת"ל נחלקו רבותינו אי יש דין עונג שבת ביו"כ שחל בשבת,
לסוברים קידוש במקום סעודה דאו' אבל לסוברים דזה דרבנן יש לו
דלרעק"א יש דין עונג רק דאנחנו אנוסים מלקיימו ,ולכן חולה ספק] הנה פשיטא לי' לרעק"א עכ"פ לענין דאורייתא דבוודאי יש
שיכול לקיימו חוזר הדין דקידוש במקום סעודה אבל לאו"ש חובת קידוש מצד שבת.
ואגרות משה כיון דאסור לאכול מדאורייתא בהכרח דלא נאמר
כלל על יום זה דין עונג .וע"ע בשו"ת צמח צדק סי' ל"ו דהק'
לר"ל דח"ש מותר מה"ת למה אין חיוב לאכול כזית פת ביו"כ
שחל בשבת לקיים מצות עונג דשיעור דיו"כ הוא כותבת ,ותי'
דמדכתיב תענו את נפשותיכם פקע מצות עונג לגמרי42 .
התועים מתענים ביו"כ ,והרבה מהם מגיעים לבית הכנסת לפחות לחלק
מהתפלה ,וגם החוק מחייבת לסגור הכל והרחובות ריקים ממכוניות.
[והנה יש להעיר על ד' האו"ש מסוגיא דשבת קיד :דנחלקו בגמ' אי ובביאור הרגשה זו לד' פמ"ג הוא רק שכן הוא בעיני העולם אבל אינו
קניבת ירק הותר ביו"כ שחל בשבת ,והנה הטעם להתיר קניבת ירק כן באמת ,וא"כ יתכן דכל מה שחמור אצל הרחוקים זה בשביל שכן
ביו"כ פירש"י שם דזה מוסיף לעגמת נפש ומקיים בזה חובת עינוי ,וזה הוא ההרגשה אצלינו וכבר אמרו בעלי מוסר שההרגשה שלנו משפיע
גופא קיום ד תשבות ,אבל בשבת גדר שביתה הוא מטירחה ולכן יש צד על הרחוקים ,אולם לדברינו ע"פ הספה"ק ההרגשה זאת אמיתית דיו"כ
יותר גבוה במדרגה משבת .ויש להסתפק בזמנינו דוודאי חמור בעיני כל
לאסור .ולאו"ש הרי גם קדושת שבת מחייבת עינוי ,והי' אפש"ל דבזה בני עולם יו"כ משבת ,דרק בני תורה יודעים דאיסור שבת חמור
גופא נחלקו בגמ' אי קדושת יו"כ משפיע על שבת ומשתנה גדר דבסקילה אבל אצל כל בני עולם נתפס יו"כ כיותר חמור ,אכן ישתנה
השביתה לחזק העינוי ,אלא דהרמב"ם פסק פ"א משביתת עשור ה"ג הדין לענין חטאת.
דאסור וכ' הגר"א סי' תרי"א אות ד' דבהכרח דהי' לו גירסא אחרת בגמ' והנה ביו"כ תשפ"ד הי' חילול ה' גדול בזה שכמה מאנשי שמאל בתל
אבל אנן לא קי"ל כרמב"ם ,והנה כל ד' או"ש הוא ברמב"ם וא"כ הי' לו אביב זלזלו ביו"כ באופן נורא ,ורבים הרגישו שבעקבות זה בא חרון אף
לרמב"ם לפסוק להתיר קניבת ירק וצ"ע]. ה' בשמחת תורה ,דיו"כ הוא הנקודה הפנימית של ישראל ועל ידה יש
לכולם איזה קשר עם הקב"ה ,ואם ניתקו עצמן גם בזה כבר אין תקוה,
וכבר כתבנו שאז ר"ה חל בשבת ומי שלא שומר שבת אין לו ההגנה
דשבת במקום שופר ,והנה במשך השנה נתעוררו רבים מאחינו התועים
42ולהלכה דקדק הכף החיים תרי"ח אות ס' מדברי המשנ"ב שם סקכ"ט להתקרב להקב"ה ,וא"כ י"ל דבשנה זו דיו"כ שחל בשבת ובעז"ה
דאין לקדש בשבת דרק בשעה"צ מציין בסו"ד לרעק"א ומ' דנקט ישמרו אותו רבים מכלל ישראל יהי' בזה כפרה גדולה והגנה עצומה בין
להלכה דלא כרעק"א .ויתכן דמשנ"ב לשיטתי' פסק שם בסקכ"ט דעד מצד קדו' שבת ובין מצד קדו' יו"כ ויסיר ה' חרון אפו מכלל ישראל
כמה שחולה אינו אומר יעלה ויבוא בברכת המזון גם רצה לא יאמר, בעז"ה[ .אולם שמעתי מפי הג"ר אליהו הלל שליט"א ששמע מפי אביו
ולד' או"ש א"ש דגם קדושת שבת בעצמותו לא מחייב אכילה כלל ולא הגאון המקובל ר' יעקב משה הלל שליט"א דמה שקרה אז בשמחת תורה
תיקנו אזכרה .עוד י"ל נפק"מ אי יש דין לחם משנה בשבת דלענין יו"כ הי' ע"פ מה שכבר נפסק בשמים בר"ה תשפ"ג כיון שהי' בשעות הבוקר
גרידא ס"ל למג"א שם סק"י דלא תיקנו ,ולענין שבת י"ל דתלוי אי יש לפני זמן תפלת מוסף ,דאף דמסירת פתקין הוא כבר בהושענא רבא אבל
בעצם דין עונג ביו"כ שחל בשבת ,וכן נפק"מ בשכח במוסף להזכיר של אין להם רשות להוציא בפועל רק עד שמע"צ מזמן תפלת מוסף].
שבת וחוזר ,אי צריך לחזור גם על יו"כ ,וזה נדון גם בכל יו"ט שחל 41עי' בהגהות רעק"א או"ח סימן רעא סעיף א דהוכיח דיוצאים יד"ח
בשבת עי' אגרו"מ או"ח ח"ד סי' ע' ובמנחת שלמה סי' ל"ה אות ו' ,ולד' קידוש דאורייתא בתפלה ,ממה דלא מקדשין ביוה"כ שחל בשבת לצאת
או"ש יתכן דיש לו לחזור על הכל ואפי' בדיעבד לא יצא בלי זה דנעשו ידי קידוש דשבת דאורייתא ,וע"כ משום דיוצאים בתפלה .וא"ש
כאחד. לשיטתי' דקידוש יו"כ לאו דאורייתא דאל"כ הו"ל להוכיח מכל יו"כ.
לז
התורה יום הכיפורים שירת
עכ"פ לד' הפוסקים דקידוש יו"כ דאורייתא רק דלית בי' דין והנה יש כאן להעיר על תחלת לשון רעק"א שכ' דמה דחולה
סעודה יש ג"כ לדון ,מה דין קידוש דשבת בחולה האם השאירו ביו"כ א"צ לקדש הוא רק כיון דקידוש דיו"ט דרבנן ובכה"ג לא
בו דין במקום סעודה כקידוש דעלמא או שנתנו לו דין יו"כ, תיקנו ,וא"כ בשבת דקידוש דאורייתא אולי השאירו בו דין במקום
ולאו"ש גם קידוש דשבת נתהפך להיות כקידוש דיו"כ שלא סעודה ,ומשמע מדבריו דאילו קידוש ביו"כ הי' דאורייתא לא הי'
מחייב סעודה כלל. מקום לדון בזה ,וזה צ"ע דגם אי קידוש ביו"כ דאורייתא הרי
בוודאי לא נאמר בו דין סעודה רק עיקרו בתפלה ,וא"כ אכתי
ושמעתי להעיר דלמה לא יקדים לקבל שבת מצד תוספת בלי יו"כ יל"ע מה הדין לענין שבת .ואולי נקט רעק"א דאי קידוש יו"כ
ואז יוכל לקדש ולאכול בפרט למאי דקי"ל ששניהם חלים בנפרד דאורייתא ומ"מ נקטו הפוסקים דאין לחולה לקדש כיון דביו"כ
כ"א בפנ"ע ,ויש לדון דשאלה זו תלוי בד' האו"ש ורעק"א ,דלד' הפקיעו חז"ל דין סעודה א"כ גם לענין קידוש שבת הפקיעו חז"ל
האו"ש דקדושת יוהכ"פ משפיע על השבת שאין בו דין אכילה דין סעודה.
כלל ,וא"כ גם אם יוסיף על השבת ל"ש שיהא טפל חמור מן
העיקר ,ורק לרעק"א דגם בשבת גופא יש דין אכילה ושתי' השיטות דקידוש יוהכ"פ דאורייתא
וקידוש ,רק דא"א מצד יוהכ"פ א"כ בהקדים את השבת ע"י
ולעיקר מה שנקט רעק"א בפשיטות דקידוש יו"כ דרבנן וזה ע"פ
תוספת יוכל לקדש ולאכול.
שי' המגיד משנה שהובא במג"א ריש סי' רע"א דכל קידוש יו"ט
מאי דס"ד דאין שעיר המשתלח דוחה שבת דרבנן ,כבר הביא מו"ז הג"ר בנציון זצ"ל [בספרו ילקוט שיעורים
מועדים ח"ב סי' י"א] שי' השאלתות שאילתא נ"ד ובהעמק שאלה
הנ ה כעת נחזור לעיקר הנדון אם יש איסור הוצאה ביו"כ דשי'
שם דס"ל דגם קידוש יו"ט דאורייתא ,ובתורת רפאל סי' ד' וסי'
רפרם יומא סו :דליכא איסור הוצאה ,והוכחתו ממה דבעינן קרא
צ"א בירר דכ"ה שי' רש"י שבועות יג .בהא דביו"כ לא קראו
דשילוח שעיר המשתלח דוחה שבת ,ומשמע דבשביל יו"כ א"צ
מקרא קודש ,ופירש"י שם ד"ה לא קראו מקרא קודש – "לא
קרא ,וע"ז דחו בגמ' כריתות יד .דשאני יו"כ דהכשירו בכך,
קיבלו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויוה"כ" ובתוס' שם חולק
והבאנו דדעת רש"י לפסוק כרפרם דבאמת ליכא איסור הוצאה
ד לא אשכחן ברכות ביום הכפורים דליהוו דאורייתא ,ולכן פי'
ביו"כ ,אבל ביו"כ שחל בשבת איכא איסור הוצאה ולזה איצטריך
ר"ת קראו מקרא קודש שמודה שב"ד קדשוהו ושובת ממלאכה
קרא דשעיר המשתלח דוחה שבת .ומבואר בגמ' יומא שם דנוגע
בשביל קדושת היום ולא קראו מקרא קדש שאינו שובת מחמת
איסור הוצאה באופן דהשעיר חולה וצריך להרכיבו על כתיפו
קדושת היום אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכה .וכ' ריטב"א
ול"ש חי נושא את עצמו.
דלד' רש"י ברכת המועדות מה"ת וא"כ י"ל דגם קידוש יו"ט
ולפי פשוטו הא דליכא איסור הוצאה ביו"כ אף דכ' בו לא תעשה דאורייתא וכ"כ בהגהות יעב"ץ על התוס' שם ודריש לה מזכור את
כל מלא כה והוצאה מלאכה הוא הארכנו לעיל ע"פ ראשונים יום את לרבות יו"כ ויו"ט ,וכ' מו"ז דלפ"ז נחלקו רש"י ותוס' אי
ואחרונים דחסר בשם מלאכה עי"ש ,עוד מבואר בפשוטו דלמה קידוש יו"ט דאורייתא וד' התוס' כשי' המ"מ דקידוש יו"ט דרבנן.
דס"ד דשעיר המשתלח אינו דוחה שבת ,א"כ באופן שהשעיר
והנה אחרונים אלו נקטו דאין מקום לחלק בין יו"כ ליו"ט ,אולם
חולה ולא יהי' שייך להוליכו רק ע"י הרכבה דהוא הוצאה מרשות
מרן החת"ס [בחי' לשבועות שם ובהגהותיו למג"א ריש סי' רע"א]
לרשות ,יתבטל השעיר ובאמת יחסר לנו כפרת השעיר.
במש"כ שם דקידוש יו"ט דרבנן ,הביא דברי רש"י שבועות הנ"ל
בשבת אין שליטה לסט"א להוכיח רק לענין יו"כ דקידוש שלו דאורייתא ,ולא לענין יו"ט,
וביאר הטעם דשבת ויו"כ דאורייתא ולא יו"ט ,דשבת ויום
אולם מרן החת"ס [בדרשות שמט ]:מאיר לנו באור חדש כל הכיפורים דאין ליחיד בהם שום קום ועשה ,רק שבות מאכילה
הסוגיא ,ולעיל כבר הבאנו חלק מזה וכעת נשלים כולה ,דהסביר ומלאכה ,אינו ניכר שהוא לשם מצוה אם אינו זוכרהו בכניסתו.
סברת רפרם דליכא הוצאה ביו"כ כיון דהס"מ משלים עם ישראל דאי לאו הכי ליכא אלא שב ואל תעשה .וזה דוקא שבת ויום
ועיקר איסור הוצאה הוא להוציא מרשות יחידו של עולם לרשות הכיפורים ,אבל יום טוב דאיכא לכל יחיד מצות עשה ,חגיגה
ראייה ,ושמחה אפילו בחוצה לארץ בזמן הזה ,כיון דאיכא קום
גדר הקדושה נקבעת כפי המצוות ,ולד' התוס' דמקרא קודש הכוונה ועשה לכל יחיד אינו צריך זכירה והזמנה ,ככל מצות עשה
לאיסור מלאכה א"כ כך נקבעת גדרי הקדושה ,וא"כ י"ל דכל דברי דעלמא .וכתב חת"ס דלפ"ז למאי דקי"ל [סימן ס סעיף ד] מצות
המ"מ דפי' ברמב"ם מצד מלאכה הוא לשיטתי' דקידוש דיו"ט דרבנן צריכות כוונה ,צריך לכוין בתפלת יום הכיפורים בין בחול בין
ובהכרח דס"ל כתוס' ,אבל אי נסבור כרש"י דקידוש יו"ט דאורייתא
נוכל ל ומר דהא דגדר הקדושה מצד המצוות ,אלא דלפ"ז למה נחלק בין בשבת לצאת ידי חובת זכירה[ .אבל בשבתות דעלמא לא יכוין לצאת
יו"כ ויו"ט דיו"ט ושבת קי"ל דהוי שתי קדושות ויו"כ ושבת קדושה בתפלה ,כדי שיצא ידי חובת קידוש דאורייתא מן המובחר במקום
אחת ותי' מו"ז דאז נצטרך לומר דקדושה אחת נקבעת בין לפי המצוות סעודה על הכוס ,וכתיקון חז"ל ].עכ"ד החת"ס43 .
ובין לפי איסורי מלאכה ,וכיון דשבת ויו"ט חלוקים מצד מלאכה ל"ה
קדושה אחת ,אולם לד' החת"ס דרק קידוש דיו"כ דאורייתא בלא"ה
א"ש[ .ומו"ז לא הביא כלל דברי החת"ס רק אזיל שם דיו"כ שווה ליו"ט
ואי קידוש דיו"כ דאורייתא גם יו"ט דאורייתא] ולפ"ז יהי' מוכרח דגם 43עי' לעיל שהבאנו ד' מו"ז בילק"ש מועדים סי' ז' שחקר בנדון
שביתת בהמתו ביו"כ דאורייתא דאל"כ אינם שווים גם מצד עשה דקדושה אחת ושני קדושות דשבת ויו"ט [עירובין ל"ח] אי הקדושה
דתשבות .אבל רעק"א לשיטתי' לא ס"ל כלל לחלק בין יו"ט ויו"כ ,ולכן נובעת מאיסורי מלאכה ,או ממצות היום כמו תשבות ושביתת בהמתו
פשט בסי' תצ"ה ספיקת הפוסקים אי יש שביתת בהמה ביו"ט מד' ועבדו או מצות קידוש מצד מ"ע דזכור ,ופשטו מד' המ"מ פ"ח
רמב"ם אלו דאי ליכא שביתת בהמה ביו"ט גם ביו"כ ליכא וא"כ איך דעירובין ה"י שהסביר הא דחידש הרמב"ם דשבת ויו"כ הם קדושה
יתכן דיהי' קדושה אחת. אחת ,כיון דשווים באיסורי מלאכה ,ומ' דתלוי באיסורי מלאכה ,וא"כ
והנה כל נדון זה אי קדושה אחת או שתי קדושות לא שייכא למח' רע"ק יל"פ מח' תנאים אי יו"ט ושבת קדושה אחת בגדר היתר אוכל נפש ,אי
ורי"ש שבת קיד .אי חלבי שבת קרבים ביו"כ ,דהצד דקרב ביו"כ הוא הפי' דלא נאסר כלל דגדר איסור מלאכה הוא מלאכת עבודה או שזה
דנחשב יותר קל משבת דסו"ס יש רק כרת ,אבל מ"מ סגי בזה דאיסורי בגדר הותרה ,וכ' דבאמת י"ל דזה תלוי במח' רש"י ותוס' הנ"ל
מלאכה שוים הם או עכ"פ עשה דתשבות כדי שיהי' נחשב קדושה אחת. בשבועות בגדר מקרא קודש דלד' רש"י דהכוונה על ברכות וקידוש א"כ
לח
התורה יום הכיפורים שירת
דכל הקולא בהוצאה בא מחמת שזה מלאכה גרועה ולכן ביו"כ הקליפות ,וע"ז דחי הש"ס דשאני יו"כ דהכשירו בכך ,לזה ביאר
דקיל לא החמירה תורה ,וא"כ גם אם קדו' יו"כ משפיע על שבת דיש סברא בעצם למה שעיר ידחה יו"כ ולא שבת ,דכל עצמו של
לא יתכן שיוריד מקדושתו להקל באיזה איסור וכמו שיש סקילה, שעיר המשתלח הוא דורון לס"מ כדי שלא יכנס לפנים שרוצה
וכל שאלתינו לפי טעם הפנימי של החת"ס דקולת הוצאה הוא ללמד סנגוריא והקב"ה אינו חפץ לא מדובשו ולא מעוקצו כמ"ש
מחמת גודל קדושת יו"כ ,א"כ נימא דגם שבת יקבל קדושה זו רמב"ן בפ' אחרי [ויקרא ט"ז ח' אלא דשם מבואר דהשוחד ניתן שלא
וכבר ממילא לא יהי' איסור הוצאה] יקטרג רק ידבר טוב וצ"ע] ובשבת בלא"ה אין לו שליטה דמשו"ה
אין אומרים שומר עמו ישראל לעד דא"צ שמירה [טור או"ח רס"ז
סגולת יוהכ"פ שחל בשבת ג'] ולזה ס"ד דא"צ שעיר המשתלח קמ"ל עיתי אפי' בשבת .נמצא
והנה עד כאן עסקנו בחלק ההלכה של יו"כ שחל בשבת אולם דבאינו עושה שעיר המשתלח בשבת לא יחסר לו כפרת השעיר
מצד ענין הפנימי לבאר גדלות וסגולת היום כשיו"כ חל בשבת כיון שבלא"ה א"צ לפחד מסט"א.
ראוי להביא בזה כמה מדברי רבותינו.
ולפ"ז יוצא דמצד אחד יש מעלה ליו"כ על שבת דליכא רשות
איך מתקיים דין עונג שבת ביו"כ שחל שבת סט"א כלל ,כיון דהסט"א משלים עם ישראל ,מאידך יש מעלה
לשבת על יו"כ דבשבת אין אנו מפחדים כלל מהסט"א כיון שיש
ונקדים דבאמת שתי הימים סותרים זה לזה דמעיקר קדושת שבת לנו שמירה ,ולזה ס"ד דא"צ כלל לשעיר המשתלח .ויל"פ ע"פ
הוא העונג באכיל ה ושתי' ,מאידך יוהכ"פ מחייב התרחקות דרוש דביו"כ אנו מתעלים מן העוה"ז ונכנסים לעוה"ב שאין בו
מעניני הגוף ,ושניהם נאמרו בפסוק אחד בישעי' נ"ח י"ג " ִׁאם לא אכילה ולא שתי' וכמ"ש לעיל בשם דרשות חת"ס [ספר הזכרון
תָּ שִׁ יב מִׁ ּׁשַ בָּ ת ַרגְ לֶָׁך עֲשוֹת חֲפָּ צֶׁ יָך בְ יוֹם קָּ ְד ִׁשי וְ קָּ רָּ אתָּ לַּׁשַ בָּת עֹ נֶׁג בדרשות חת"ס החדש ח"א עמ' תק"כ] ומהרש"א ריש יומא ,ולכן אין
לִׁקְ דוֹש ה' מְ כֻבָּד וְ כִׁ בַ ְדת ֹו מֵ עֲשוֹת ְדרָּ כֶׁיָך ִׁממְ צוֹא חֶׁ פְ צְ ָך וְ דַ בֵ ר דָּ בָּ ר" שם שליטת הסט"א ול"ש איסור הוצאה ,מאידך בשבת קודש אנו
ובגמ' שבת קיח :דדין עונג בשבת מחייב אכילה ושתי' ,מאידך נשארים בעוה"ז וקדושת שבת יורדת על עולמינו הגשמי ולכן
מבואר שם קיט .דמש"כ לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים ,שאין חלה רק במקום ישראל ובמקום הקדושה ,ולא במדור הקליפות
בו לא אכילה ולא שתיה .אמרה תורה :כבדהו בכסות נקיה .וא"כ שהוא רשות הרבים ,אבל הסט"א עדיין נמצא כאן אבל רק
בשניהם נזדמנו לפונדק אחד נדחה לכ' דין עונג מפני יוהכ"פ. ברשה"ר ,ולכן יש ליזהר מאד שלא להוציא ,ולא לצאת חוץ
ולקמן הבאנו מאא"ז הג"ר בנציון סניידערס זצ"ל הי"ד לפרש ממקומו ,וכן לא להעביר ד"א ברה"ר דענינו ג"כ כהוצאה מרשות
במש"כ מערב עד ערב תשבתו שבתכם שכבר כבר דקדק ישמח לרשות כמ"ש בעל המאור ר"פ הזורק ,וכל יהודי גם ברה"ר יש לו
משה [פ' אמור ד"ה מערב לב :הבאנו דבריו בשלמותו לעיל] למה כפל במקומו ד' אמות ששם שורה הקדושה ואין לו להעביר ממקום זה
שבתכם ,וישמח משה תי' דשבת בראשית תלוי רק בהקב"ה אבל למקום אחר .ומאידך א"צ לפחד מהסט"א שנמצא בחוץ כיון
יו"כ תלוי גם בפעולות ישראל ,ואא"ז הוסיף לפרש די"ל דזה שאנו נמצאים ברשות הקדושה ואין אנו יוצאים ממקומינו.
לרמז על יו"כ שחל בשבת שדוחה מצות עינוי את השבת.
ויל"ע בזה דקמ"ל קרא דמ"מ צריך שעיר בשבת ,האם הפשט
אולם בדברי רבותינו מצינו מזור לזה ,הנה מרן החת"ס בדרשות דאינו נכון שיש לנו שמירה מסט"א לענין זה ,או י"ל דלעולם מצד
לו :מבאר דכולנו בר"ה ועשי"ת ויו"כ בעת צרה ולכן מקוים שבת א"צ לשעיר ומ"מ התורה לא רצתה לחלק בין יו"כ ליו"כ
שיענך ה' ביום צרה וישלח עזרך מקודש ויזכרו כל מנחותיך ולזה הצריכה התורה שעיר בכל גווני[ .ועי' שו"ת שאגת ארי' סי'
ועולתך כאילו הכה"ג עומד ומקריב ,אבל בשבת אין יום צרה ,כי נ"ג דהוכיח דשייך לא פלוג בדאורייתא] ואי נימא דזה רק מצד לא
רגע אחד של שבת פועל יותר מכל הזמנים דמעונג שבת הוי נחלה פלוג א"כ יתכן דבגלות שאין לנו יכולת להביא שעיר ,אז בשאר
בלי מצרים [שבת קיח ]:ע"כ יו"כ שחל בשבת זכות השבת יליץ, יו"כ אף שאנו אנוסים מ"מ סו"ס חסר לנו כפרת שעיר ,אבל בחל
והיינו מש"כ בישעי' נ"ח י"ג וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד בשבת דזה רק מצד לא פלוג א"כ לא חסר לנו כ"כ כפרת שעיר.
ואחז"ל [שבת קיט ].זה יוה"כ שאין בו אכילה ושתיה כבדהו
בכסות נקיה ר"ל שקוראים לשבת עונג כל השנה אז כשמגיע יו"כ מה שביו"כ שחל בשבת יש לכו"ע איסור הוצאה
בשבת אזי הוא מכובד בכסות נקיה ר"ל נקי מכל חטא על דרך אלא דצ"ע לד' החת"ס דאיך יתכן דביו"כ שחל בשבת מודה
בכל עת יהיו בגדיך לבנים [קהלת ט ח] ואמנם בעו"ה משרבו רפרם דאיכא איסור הוצאה ,הרי מצד קדושת יו"כ הסט"א משלים
מחללי שבת בפרהסיא א"כ יו"כ שחל בשבת סניגור נעשה קטיגור עם ישראל ,ול"ש איסור הוצאה ,והי' אפש"ל גם בזה דזה גדר לא
ח"ו ,אך אם עתה ברגע זו מקבל עליו שלא לעשות עוד ,אז יתהפך פלוג בדאורייתא ,כיון דבשאר שבתות יש איסור הוצאה לא רצתה
לזכיות והיינו אז תתענג על ה' ,פי' אז ברגע יוהכ"פ שקראת התורה לחלק בזה ,וי"ל דתלוי במח' תנאים שהבאנו לעיל אי
לקדוש ה' מכובד אז באותה שעה תתענג על ה' יתהפכו כל ביו"כ שחל בשבת חלים שני האיסורים ,וגם למאי דקי"ל דחלים
השבתות שחילל לעונג שבת ומדוקדק אז תתענג על ה' עכ"ד מרן שני האיסורים מ"מ יהי' תלוי במח' רבותינו הנ"ל ביו"כ שחל
החת"ס .נמצא דאדרבה עיקר פסוק זה מיירי ביו"כ שחל בשבת, בשבת אי קדושת יו"כ משפיע על שבת ,דלד' או"ש דקדושת שבת
ואף דאין הוא מקיים דין עונג בשבת זו אבל זכות עונג כל משתנה ע"י יו"כ נצטרך לומר דנשאר איסור הוצאה מצד לא
השבתות מסייעים לכפרת יו"כ ,וע"י תשובה על שביטל דין עונג פלוג ,אבל לד' רעק"א דכל דיני קידוש של שבת נשארו גם ביו"כ
שבת נחשב היום שהתענג בכל השבתות. דדומה שבת זו לשאר שבתות השנה ,א"כ י"ל דגם לענין הוצאה
מאידך בספה"ק בני יששכר [מאמרי חודש תשרי מאמר ו – צומא רבא
קדושת שבת בעצמותו אוסרת הוצאה ,ולא איכפ"ל במה שיש
היום גם קדושת יו"כ .ואי נפרש דזה מצד לא פלוג ,יתכן דגם
אות י"ז] במה שאחז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד
נגאלין [שבת קיח .]:שראה בספר אחד קדוש מדבר היינו כד איקלע להלכה דלא קי"ל כרפרם מ"מ בפנימיות אנו מודים שלא הי' צריך
להיות איסור הוצאה רק דכיון שגם יו"כ נקרא שבת שבתון לא
ב' שבתות ביחד ,היינו דאיקלע יום הכפורים בשבת ,ופי' שהוא
על דרך ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו [שמות כד יא], חילקה תורה[ .אבל לולא ד' חת"ס פשיטא דא"א להקל בהוצאה,
לט
התורה יום הכיפורים שירת
יו"כ הי' באמת על קידוש החודש וכיון שלא קידשו את החודש ומתרגמינן והוון חדין בקורבניהן דאיתקבלו ברעוא כאילו אכלן
ממילא התבטל יו"כ ,ולא נהגו אותו רק כדי שלא תשתכח ,ומה ושתן ,ע"כ ,והנה יום הכפורים הוא יום שאין בו אכילה ולא שתיה
שנהגו אותו בשבת דוקא דאם יהי' בימות החול יכירו בזה וא"כ אין כאן עונג שבת ,אבל כשמתקבלים הקרבנות של יום
האויבים ויחשדו בנו שאכן קידשו את החודש ,ועדיין צ"ב דא"כ הכפורים ברצון א"כ יש תענוג כמו אכילה ושתיה ,א"כ יש כאן
מאי קמ"ל דלא מחייב חטאת על יו"כ הרי אינו בתאריך י' תשרי שמירת ב' השבתות ,שביתת יום הכפורים בעינוי ושביתת שבת
כלל ,וראיתי בספר דור רביעי על מס' חולין [להג"ר משה שמואל באכילה ,וכן בגלותינו ונשלמה פרים שפתינו כאשר נתבשר מן
גלזנר זצ"ל רב עד"י בקלויזנבורג ,הראשון ל"דור רביעי" של מרן הש"י שנתקבלו ברצון תפלתינו במקום הקרבנות לרצון לפני י"י
החת"ס] שחידש דבאותה שנה באמת הי' לפי החשבון יו"כ בשבת, ויען ויאמר סלח תי ,א"כ יהיה שביתות ב' השבתות ביחד העינוי
ולכן ציוו לשמרו דוקא בשבת כיון דאז הי' אמור להיות בלא"ה, והעונג ,אז מיד נגאלין ,כן יאמר השי"ת במהרה בימינו ,.הנה
ובזה א"ש החידוש ,דס"ד כיון דבלא"ה כך הי' החשבון וציוו לדברי בני יששכר מתקיים עונג שבת בזה גופא שמתבשרין
חכמים לנהוג בו דין יו"כ ,אולי יהי' בו דין יו"כ קמ"ל דכיון שנתקבלו הקרבנות והתפלות שלנו.
דסו"ס לא קידשו את החודש אין בו דין עשירי בתשרי ואין בו
קדושת יו"כ .עכ"ד .ולדבריו י"ל דדוקא באותה שנה רצו הגוים ובספר נעם מגדים פ' אמור כ' קצת בנוס"א ,דהק' הרי כלל ישראל
לגזור על יו"כ דידעו גודל סגולת יו"כ שחל בשבת ,שמכוחה יהי' שמרו שתי שבתות ולא נגאלו ,ולזה חידש דקאי על יו"כ שחל
אפשר לישראל להגאל מתחת ממשלתם ,ולכן רצו בכל הכוח בשבת דאז א"א לקיים שניהם דזה מצותו בעינוי וזה בעונג ,אבל
לבטל כח זה ,ולכן נזכר סיפור זה בגמ' להורות שכשמגיע שנה בצדיק גמור שכל תענוג שלו הוא עבודת ה' א"כ יש לו תענוג
כזו דיו"כ שחל בשבת ,יש לנו להודות להקב"ה על מה שלא גדול בעצם זה שזוכה לעמוד לפני ה' להתפלל תפלת היום עם
גוזרים עלינו שמדות ואנו זוכים לקיים בשלימות שבת ויוהכ"פ שירות ותשבחות ,ולקיים מצות היום בחמש עינויים ,ואיש כזה
ביחד ,ויש לנו לנצל אותו יום בשלימות ,ומכח זה נזכה לגאולה שפיר מקיים שניהם ,ואם היו כל ישראל במדרגה זו בוודאי הי' בן
שלימה בב"א. דוד בא בלי איחור .ולדבריו קיום העונג הוא בזה גופא שזוכה
לקיים מצוות היום ולהתפלל התפלות הנוראות של יו"כ44 .
השמחה ביום הכיפורים
ויש להוסיף על דבריהם בביאור קרא דישעי' וקראת לשבת עונג
[נערך מתוך כתבי אאמו"ר שליט"א] בשבת רגיל יכול לקיים ע"י אכילה ושתי' וכדוגמאות דגמ' שבת
קיח :בדגים גדולים וראשי שומין ,אבל לכבוד ה' מכובד זה יו"כ
45במדרש [הובא בתורה שלמה] עמש"כ וביום "אז" שא"א לצאת ע"י אכילה ושתי' בהכרח תתענג על ה' דזה
שמחתכם זה יום הכיפורים שנתבשרו במחילת עוונותם, עיקר העונג וזה תכלית החיים כאן בעוה"ז כמ"ש במסילת ישרים
ובתנא דבי אליהו [זוטא סו"פ ד'] אחרי שקיבל הקב"ה את פ"א.
בכייתם ותשובתם של דור המדבר ,אמר הקב"ה לישראל
ולכ' נר' דד' חת"ס דאין דין עונג בשבת זו כלל ולכן צריכים אנו
בני נשבע אני בשמי הגדול וכו' שתהא לכם בכי' זו להגיע ל דין עונג דשאר שבתות ,אבל לד' בני יששכר ונעם מגדים
לששון ולשמחה גדולה ,ובתנא דבי אליהו פ"א דימים יש דין עונג בשבת זו ומתקיים ע"י בנח"ר של עבודת ה' ,וי"ל דזה
יוצרו ולא אחד בהם זה יוה"כ לישראל ,לפי שהיתה תלוי במח' רעק"א ואו"ש ואגרו"מ שהבאנו לעיל אי נאמר דין
שמחה גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל עונג שבת ביו"כ שחל בשבת ,דלסברת רעק"א דשבת עומדת
וכו' באו ושמחו שמחה גדולה שאני מוחל לעוונותיהם במקומה י"ל דאכתי מחייבת עונג ,ולזה צריך להשלימו עם עונג
של ישראל ,ובדרשות חת"ס ריש ח"א דמצווה לשמוח בעבודת ה' ,אבל לסברת האו"ש דקדושת יו"כ משפיע על קדושת
שבת שיתחייב בעינוי אין כאן חובת עונג כלל.
בבוא ימים אלו במ"ע של תשובה .ובדברי רבינו יונה
שהבאנו לעיל [שער ד' י'] מבואר דבעצם הי' לנו לעשות ובספר ייטב פנים [תוכחת מוסר לי"ג מדות ויו"כ אות ו'] כ' שכשדרש
סעודת יו"ט ביו"כ וזהו אכילת ערב יו"כ מבואר לכאורה ביו"כ שחל בשבת אמר ע"פ הט"ז ריש הל' שבת בהא דאחז"ל כל
דיש דין שמחה ביו"כ .ולשון הרמב"ם פ"ג מחנוכה ה"ו השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז מוחלין לו על כל עוונותיו
דמיירי ששב אלא דיש עבירות דתשובה תולה ורק יו"כ מכפר ויש
"אבל ראש השנה ויום הכפורים אין בהן הלל לפי שהן שצריך גם יסורים ,וע"ז שבת מכפר מיד ,א"כ יל"פ כי ביום הזה
ימי תשובה ויראה ופחד לא ימי שמחה יתירה" ,משמע החלה בשבת ושניהם חזי לאיצטרופי ע"כ יכפר עליכם מכל
שהם נתמעטו רק מלהיות ימי שמחה יתירה אבל ימי חטאתיכם אפי' על כריתות ומיתות ב"ד דלפני הוי"ה מדת
שמחה מיהא הן. הרחמים שלא יצטרך יסורים.
שהחיינו ביו"כ האם מורה על שמחה הגוים רצו לגזור דוקא על יו"כ שחל בשבת
והנה מבואר בגמ' עירובין מ :דאומרים שהחיינו ביו"כ הרי לן מדברי רבותינו גודל עוצמת סגולת יו"כ שחל בשבת,
הגם דלא נקרא רגל כיון דאתי מזמן לזמן .והנה בתוס' שא"צ לפחד מסט"א ,ויש בסגולתה להביא הגאולה ,ובכוחה
לכפר על כל החטאים ,גם אם בדרך כלל צריך עוד יסורים ,והנה
סוכה מ"ו .ד"ה העושה דיש לדקדק על איזה מצוות הבאנו לעיל ד' ריטב"א חולין קא :דמה שגזרו בשעת השמד על
מברכין שהחיינו ומסיק דדוקא מצוה שיש עלי' שמחה,
44ידוע על מרן המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוונשטיין זצ"ל שכ"כ
45
הקטע הראשון ע"פ באר הפרשה להגה"צ ר' אלימלך בידרמן התענג בתפלות דיו"כ שהי' ממשיך בעצמו התפלות הרבה אחרי שכבר
שליט"א. גמרו כולם להתפלל.
מ
התורה יום הכיפורים שירת
אם לא שב מדרכו הרעה וכו' .וע"ע בס' מאורי שערים משא"כ מילה וכדו' .ובפשוטו כוונת התוס' לענין מצוות
למו"ר הגרא"ז גורביץ זצ"ל. כלולב וסוכה ,אבל לא לענין מה דמברכין על קדושת
היום ,ולכן שפיר יש לברך גם על יו"כ גם אי נימא
[ובענין ברכת שהחיינו הי' דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל תמיד דליכא שמחה .אולם בשו"ת רשב"א [ח"א סי' שע"ט]
מעורר ומכריז לפני הברכה [שהי' בעל תפלה] שנשים או הקשה לשיטה הסובר "שאין אומרין זמן אלא על מה
מי שכבר הדליק נרות ובירך שהחיינו שלא יברך ביחד שהוא נהנה ממנו כחגים שנהנה בישיבת הסוכה ונטילת
עם הקהל כי כבר יצא יד"ח]46. הלולב בארבעת המינין הרעננים והפסח באכילת המצה
יו"כ לענין הפסק אבילות והחסא אם כן מה נעשה ליום הכפורים" ולכ' כוונתו
להקשות על שי' התוס' הנ"ל מיו"כ ומבואר דס"ל דלפי
והנה במו"ק יט .ס"ל לרבן גמליאל דר"ה ויו"כ דינו
כלל זה גם על קדושת היום ל"ש לברך רק ביש בה
כרגל לענין אבילות וקי"ל הכי ולא נתבאר היטב בגמ'
שמחה ופשיט"ל דביו"כ ליכא שמחה דהרי וודאי אין
הנדון בזה ,ובפשטות הטעם לחלק כיון דלא אקרי רגל,
כוונתו דבעי' הנאה גשמית דוקא דהרי לולב וסוכה ג"כ
והא דס"ל לר"ג דדינו כרגל כ' הרמב"ן ועו"ר כיון ליכא הנאה גשמית.
דהוקשו כל המועדים זל"ז ,אולם בדברי השאילתות ט"ו
מצינו הוספה וז"ל "כיון דאית בהו שמחה ,כרגלים דמי שו"מ ברוקח [סי' שע"א] שעמד בהא דמברכין זמן על
ומפסיקין לאבילות" ,ופי' הנצי"ב שם דהגם דאין בו יו"כ וכתב וז"ל "ועל שמחות תיקנו שהחיינו כמו
שמחה דאכילה ושתי' מ"מ יש בו שמחה גם בפועל ע"פ הרגלים .ולא היו ימי ם טובים לישראל כיום הכפורים
ד"ת ע"פ הגמ' סוף תענית דלא היו ימים טובים לישראל כדאמרי' בשלהי תענית [כו ]:ובפ' יש נוחלין [ב"ב קכא"].
וכו' אבל שבת אף דכ' וביום שמחתכם אלו השבתות זה הרי שכתב דכל עניני שמחה [כבית חדש וכלים חדשים]
רק שמחת הנפש אבל ר"ה ויו"כ כתיב בה נמי שמחת למדים מחגים ,ומציין להגמ' סוף תענית לא היו ימים
הגוף .ומה שדנו הגאונים בנוסח התפלה אי לומר חגים טובים לישראל כיום הכיפורים ,ובגמ' כתוב הטעם דהוי
וזמנים לששון זה רק מצד שם חג ,אבל מצד מועדים יום כפרה וסליחה יום שניתנו בו לוחות אחרונות ,ולהלן
לשמחה בוודאי שייך רק אי לא אמרינן חגים ומועדים במשנה וכן הוא אומר צאינה וראינה וכו' ביום חתונתו
לששון כבר לא אומרים מועדים לשמחה. וביום שמחת לבו ,ביום חתונתו יום שניתנו בו לוחות
אחרונות ,וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק ,והלשון
ובספר פסקי תשובות [תר"י אות ה'] הביא משו"ת מהרש"ג
ברא"ה ומכתם שם "כלומר שיום הכיפורים נקרא יום
ח"ב סי' ק"י דאסור לעשות ביו"כ פעולות של צער חוץ
שמחה כמו שאמרו רז"ל ביום חתונתו זו מתן תורה
מה' עינויים כיון דיוה"כ בכלל יו"ט לעונג ולשמחה,
שנת חתן הקב"ה עם ישראל ביום הכיפורים שמעמד הר
וע"פ דברי השאלתות הנ"ל .וכן מבואר בפי' רבינו יונתן
סיני היו האירוסין ויוה"כ היה כמו נישואין" דזה ראיה
על הרי"ף בעירובין מ' ולשון תרגום יונתן ויקרא כ"ג
דיום הכיפורים הוי יום שמחה ,הרי דנקטו דיו"כ הוא
ל"ב עה"פ שבת שבתון ועבדין זמנין דמועדיכן יום שמחה מצד הגמ' סוף תענית ,ובמשנה כ' "יום
בחדוותא ,ובגליוני הש"ס מו"ק י"ט הביא דברי
חתונתו זה מ"ת ויום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק" וטעם
השאי לתות ומבאר דבריו והביא דביראים מבואר דיו"כ זה נקט הרא"ה ,ובגמ' אמרי' בשלמא יו"כ כיון דיש בה
הי' ראוי שיהי' לו דין שמחה אלא דע"י מצות עינוי
סליחה ומחילה וכבר עמד בגבורות ארי שם למה שינה
הופקע משמחה ,ובשו"ת בצל החכמה ח"ה סי' קנ"ב
הגמ' מטעם המשנה עי"ש.
בשם מחזור ויטרי סי' שי"ב דליכא דין שמחה ביו"כ.
ובעיקר קושיית הרשב"א למה מברכין שהחיינו הלא אין
והגר"א בס' יהל אור [ליקוטים שלהי שמות ונדפס כמו"כ
בו שמחה עי' בספר דברי יחזקאל [מהגה"ק משינאווא זי"ע
בליקוטי הגר"א ווארשא עם בי' באר יצחק עמוד קנ"ר] וז"ל
בסוף הספר] כתוב פעם שאל בליל יום הקדוש מה טעם
" ענין פורים שהוא נגד יה"כ ,כי י"ח י"ט בשנה שנים
מברכין שהחיינו ולשמחה מה זו עושה והביא בשם
שנים שבעה שבעה ,והנה ח' ימים מהם שאין גומרין את
שלה"ק שיש אור מיוחד שמביא "צהלה ושמחה
הלל וכנגד ח' ימי חנוכה ,ולכך א"צ שמחה כי הימים
וכפרה".
האלו בכלל שמחה ,אף בר"ה כמש"כ הגאונים וכמ"ש
בעזרה (נחמיה ח) ,רק ביה"כ שאין בו אכילה ושתיה ולשון המשך חכמה סו"פ נצבים כשמפליג בגודל העונש
נגדו פורים ,ולכן בו הרבה משתה כי אין לך י"ט למי שלא ניצל יו"כ לתשובה כתב "וכאשר ברך ברכת
בישראל כיה"כ ,וערב יום הכיפורים בשביל שמחה של שהחיינו שזה באמת שמחה אמיתית שהקב"ה נתן יום
סליחה לכל פשעי בני אדם להסיר מעליהם השטן ,ויאות
לברכו ולהודות לשמו על גודל רחמיו מצדו יתברך אולם
46בצל הקודש עמ' מ"ד.
מא
התורה יום הכיפורים שירת
והשתפכות הנפש 48.עוד נוסח שמעתי שהקב"ה כ"כ יום הכיפורים ניתקן ,ובשביל שמחה של תשובה ג"כ
שמח עם הווידוי שלנו לכן אנו שרים את זה ביחד עם שא"א בשעתה ,ומרי בריה דרבינא הוה יתיב וכו',
הקב"ה .ואא"ז הג"ר יעקב סניידערס זצ"ל [הראשון] [פסחים סח ]:וכולן קבלת התורה[ ,שבועות כידוע] ,יום
אב"ד ראבב ביאר הא דאומרים ווידוי בנעימה כיון הכפורים כמו שאמרו [תענית ל ,]:ופורים כמו שאמרו
דהזדונות מתהפכות כזכיות 49ואי מתייחסים ליו"כ כיום [שבת פח ].הדר קיבלוה בימי אחשורוש וכ' ולכן הוא נגד
של שמחה א"ש כל זה שהכל יהי' בנעימות ושמחה. יוה"כ.
מכיון שכבר הרחבנו בפ' האזינו בגודל הנחיצות לשמוע ומש"כ הגר"א דיו"כ הוא גדר קבלת התורה ולכ"צ
ולהתקשר לדורות הקודמים ובפרט ביום הקדוש שאנו שמחה ,יל"פ עפימ"ש בנפש החיים שער ד' פל"א דעיקר
צריכין הזכות שלהם לכן נביא כאן קצת דברי תורה תשובה מאהבה הוא על ידי תורה ע"ש ,ועי' בני יששכר
ותיאור עבודת היום של אבי זקיני הגה"צ רבי בנציון [מאמרי חודש תשרי מאמר ד דרוש יד] בשם חיד"א שהלומד
סניידערס הי"ד אב"ד ראבב סיגעט מתוך ספרו של תורה לשמה ועושה תשובה מאהבה אינו בכלל ד' חלקי
אאמו"ר שליט"א זכר זאת ליעקב עמ' ל"ו. כפרה ע"ש[ .וכ' ע"ז הבני יששכר "ולא נודע לי מקומו איה,
וסוגיות הש"ס לא נודעו במסילות הללו ,אבל כיון שפסק כן רב
ד"ת וסדר יומו של אא"ז הג"ר בנציון סניידערס מובהק בדורו בבית דין של מטה ,פוסקין כן להלכה בבית דין של
מעלה"].
זצ"ל
כתב תלמידו ר' אליקים קאפיל במכתב למו"ז הג"ר יעקב ויש להוסיף עפ"י מש"כ רבינו יונה בשערי תשובה
זצ"ל 50 :בשנה האחרונה שמעתי בדרשת כל נדרי מפי דהעוסק בתורה מכפר אפי' על חילול השם ,וענין יגיעה
קדשו של אדמו"ר זצ"ל זי"ע "ובימי אקרא מען האט בתורה נתחדש בלוחות שניות ,וא"ש דהוי סליחה וכפרה
אוממער אנדערע אונד אנדערע בקשות ,דעהם יאר האט ויום שניתנה בו לוחות אחרונות הוי אחד[ .וכ"כ בס' שי
גאנץ אנדערש ווי פאריגע יאר דאס הייסט ובימי אקרא" לתורה] ע"כ מדברי אאמו"ר שליט"א.
[בכל שנה יש לנו בקשות שונות ומשונות משנים
שו"ר בספר שובע שמחות על כל עניני שמחת יו"ט,
הקודמים וזהו ובימי אקרא היינו כפי הימים והזמן כך
[מידידי הג"ר צבי היימן שליט"א] שדן בסי' ס' בענין שמחה
תהא הקריאה שלי]
ביו"כ ,וכתב דבגדרי הלכה הי' אפשר לקיים מצות
כתב תלמידו רבי שמואל לעוינגער :חלק מדרשתו בימים שמחה בכסות נקיה כדאיתא בפסחים עא .למ"ד בעי'
נוראים :הא דיו"כ נבחר ליום כפרה וכן ליובל ושחרור זביחה בשעת שמחה ,ואף דמבואר במו"ק ט .לענין
עבדים כיון דבו נתרצה הקב"ה לישראל על חטא העגל חנוכת ביהמ"ק ביו"כ דאין שמחה בלא אכילה ושתי',
ונתן להם לוחות אחרונות ,וגאולת עבדים שהוא גאולת ה"מ כשעל האדם מוטל לשמוח מצד עצמו אבל
הגוף היא כגאולת הנפש ,ומש"כ מערב עד ערב תשבתו כשהקב"ה משמח את האדם ע"י שמטהר אותו מפשעיו
שבתכם כבר דקדק ישמח משה [פ' אמור ד"ה מערב לב: שאני .והביא מיראים סי' רכ"ז וספורנו ויקרא כ"ג כ"ה
הבאנו דבריו בשלמותו לעיל] למה כפל שבתכם ,אלא והגר"י פערלא על הרס"ג ח"א עשה נ"ט -ס"ט דליכא
דשבת בראשית תלוי רק בהקב"ה אבל יו"כ תלוי גם דין שמחה ביו"כ ,מאידך ברבינו יונתן שהבאנו ובס'
בפעולות ישראל ,וי"ל עוד דבר לרמז על יו"כ שחל המנהיג ריש הל' אירוסין ונישואין ונרמז כן בראבי"ה סי'
בשבת שדוחה מצות עינוי את השבת. תקכ"ה אות ל"ז וכן מבואר בהעמק שאלה שאילתא ט"ו
י' דיש דין שמחה ביו"כ .עי"ש עוד.
כדאי לציין שרבינו בדרשותיו רמז גם לעתידות פעמים
הי' לטובה...אבל לצערינו גם להיפך ללא טובה נתקיימו ווידוי מתוך שמחה
דבריו של אותו צדיק בדרשת כל נדרי בשנת תרצ"ח והנה אומרים העולם שלכן יש תנועה מיוחדת של ניגון
התריע כקול שופר ,כאשר השתמש במליצותיו פרט קטן באמירת ווידוי כדי להזכיר שגם עכשיו אסור להיות
וגדול של שנה החדשה ,ולחרדת כולם אמר בצעקה בעצבות ,ואדרבה יעשנו מתוך שירה ונעימה והי' חזן
ושאג כארי "הן אותיות תרצ"ח לפ"ק והתרצ"ח לפ"ג, שאמר 47תוך כדי שניגן בווידוי "רבש"ע אם לא היו בנ"י
ובכה במר נפשו מאד מאד ,ואמר רבש"ע התרצח את בית חוטאים מהיכן הי' לך אשמנו מתוק כזה" ,וכן אמר הר"ר
זושא זי"ע להקב"ה אם לא היינו חוטאים מאין הי'
48שמעתי מת"ח מופלג שכבר מתפלל גם כל נדרי לפני העמוד שישים להקב"ה "ונסלח" כזה שאומרים בכזה נעימות
שנה עד שאסר עליו הרופא ,והתאונן איך יוכל להיות יו"כ בלי
ה"ונסלח" שאומר בתור ש"ץ והתחיל לנגן זה בהשתוקקות גדול.
49וכ"כ בגליון באר הפרשה בשם ר' שמעון סופר.
50זכר זאת ליעקב עמ' ל"ו. 47גליון באר הפרשה בשם החזן מזאסלאב.
מב
התורה יום הכיפורים שירת
קצת תיאור עבודת יו"כ של מו"ז הג"ר בנציון ישראל מי ישמור מצוותך מי ילמוד את חוקי תורתך,
ראקאוו זצ"ל 54 רבש"ע אל תעשה כלה לבית ישראל רחם נא חוס נא על
בזמנים קדומים הי' עובר לפני התיבה לכל נדרי ומעריב אבות ועל בנים" וגעה כל העם בבכיה" ע"כ המכתב.
והי' דורש לפני מעריב ,וביום התפלל מוסף לפני ואחר העיד שצעק "איה הם השלש מליון פוילישע
התיבה ,ובייחוד בסדר העבודה ובקינה על עשרה הרוגי יודן".
דרשמלכות שפך דמעות כמים ...לפני נעילה ד ֹרש ַ 51
הי' קורא את יו"כ יום הקדוש וכן נהג בנו מו"ז.
בחזרו מידי פעם ברגש לאמר "עומדים אנו כעת שוב [וכמ"ש בבני יששכר מאמר קדושת היום אות א' דלכן
לפני תפלת נעילה" ועבר לפני התיבה בקול אדיר וחזק נקרא המס' שעוסק ביו"כ יומא סתם להורות כי קדושת
ובקצב מהיר בסיימו כל קטע בקול גדול שעלה על כל היום הוא ממקום נעלם וע"כ מנהג אנשי מעשה שלא
המתפללים .הקדיש לפני שמו"ע נעילה הי' ג"כ להזכיר שמו בפשיטות רק כשמזכירים שמו אומרים רק
בהתעוררות מיוחדת במינה ,השתדל לאמר אבינו מלכינו יום הקדוש]
בנעילה פיסקא פיסקא חזן וקהל ,ומיהר כל התפלה
למען יוכל עשות כן[ .התקיעה באמצע קדיש הי' תוקע סליחות ערב יום הקדוש התפלל לפני העמוד ,תפלתו
בעצמו גם כל חודש אלול תקע אחר התפלה]. מתחלתו ועד סופו הי' בחרדה והתרוממות עליונה
בבכיות עצומות ,מי מהקהל שראה עבודה זו של רבינו
ולא שב! לא נשכח מאתנו הפזמון בערב יו"כ "ירצה
צום עמך אשר דמו לך מזה מחר יהי' האות הזה" את
הכל אמר בהתרוממות עליונה ובבכיות עצומות הלא
אבן מקיר תזעק והקהל בכה עמו52 .
סיפר מו"ז הגה"צ ר' יעקב אבדק"ק באזל זצ"ל :ערב יום
הקדוש היה יום בו הרגישו אימת הדין עליו ,ובפרט בעת
שביקש מחילה מהספרים שלו בביתו בבכיות נוראות
והי' עולים אליו האנשים החשובים שנקראו "מורינו"
לקבל ברכתו .ולפני דרשתו בכל נדרי עמד לפני הארון
הקודש הפתוח וביקש מחילה מס"ת בהתעוררות עצומה
בשם כל הקהל.
כל הקהל הי' מדליקים נר נשמה ונותנים לשמש
בביהמ"ד רק הוא הי' נותנו במקומו בביהמ"ד ,וכל
השנים דלק כל היום חוץ משנתו האחרונה כבה באמצע
היום -.בליל יו"כ לימד ברבים ז' פרקים הראשונים של
מס' יומא ,לא נעל שום מנעל ביו"כ וחלץ מנעליו בערב
יו"כ בפתח ביהכ"נ ,כן לבש גרביים לבנים.
הי' מתפלל לפני העמוד כל נדרי ונעילה בניגון מיוחד
וקדושה יתירה ,ונורא הי' לראות בעת אמרו סדר
העבודה במוסף ,והי' עומד כל היום בהתפלות ולא יצא
מביהכ"נ כל היום[ .מנהג ק"ק ראבב שהרב הי' אומר
לפני הש"ץ בקול רם מונתנה תוקף] -מה נהדר הי'
מראהו במוצאי יום הקדוש וצהלתו בפניו .הקפיד
שיתקעו התקיעה דוקא בארון קודש סגור דרק בחרם
תוקעים לפני אה"ק פתוח53 .
51שם עמוד ר"ג.
52שם מכתב ר"ש לוינגר.
54מספר ארחות ישרים לאאמו"ר שליט"א עמ' קי"ז. 53שם עמוד ר"ד.
מג
