שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פרשת וילך תשס"ט
כפרה שלמה
תקיעת שופר בזמן המשפט
ביום הכיפורים הכהן הגדול נכנס לכפר בבגדי לבן ,ולא בבגדי זהב שהוא לובש כל השנה .בגמרא בראש השנה (דף כו ).איתא:
כל השופרות כשרים ,חוץ משל פרה מפני שהוא קרן ...עולא אמר היינו טעמא דרבנן ,כדרב חסדא .דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי
זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור (זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא -רש"י) נעשה סניגור( .מקשה הגמרא) ולא ,והא איכא דם פר?
(מזים מדמו בקדש הקדשים ,והרי אין קטיגור נעשה סנגור? -מתרצת הגמרא) הואיל ואשתני (להיות דם ,ואין מראית הפר ניכר -רש"י) ,אשתני( .מקשה הגמרא) והא איכא
ארון וכפורת וכרוב? (שהם מזהב ונמצאים בקדש? -מתרצת הגמרא) חוטא בל יקריב קאמרינן( .האדם לא יקריבנו הלום ,שהוא חטא בו -רש"י .מקשה הגמרא) והא
איכא כף ומחתה? (שבהם מקטירים והם מזהב) חוטא בל יתנאה קא אמרינן( .להתקשט בו בקרבו הלום -רש"י .מקשה הגמרא) והא איכא בגדי זהב מבחוץ? (מתרצת
הגמרא) ,מבפנים קא אמרינן( .מקשה הגמרא) שופר נמי מבחוץ הוא? (ומדוע אסור שופר עם ציפוי זהב? -מתרצת הגמרא) ,כיון דלזכרון הוא ,כבפנים דמי (שופר
נמי ,אף על גב דלית ביה משום חוטא בל יקריב ,ולית ביה משום חוטא בל יתנאה ,כיון דלזכרון קא אתי ,כבגדי כהן גדול שלפנים דמי -רש"י).
מדייק מכאן רבי ישראל סלנטר (אור ישראל ,ז):
האדם הוא ובני ביתו התלוים עליו בסכנה גדולה .לעת דין הגדול ,היא עת תקיעת שופר בראש השנה ,אשר האדם נזכר ונשפט על מעשיו .והוא בעת
הלזה נדמה לכהן גדול בעת שנכנס לבית קודש הקדשים ,כמאמר חז"ל (ראש השנה דף כו" ).שופר בראש השנה כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי" ,עיין
שם .ומה יחרד לב האדם האוהב את עצמו ואת בני ביתו התלוים עליו להטיב דרכו ...וכאשר כוח הציור מועיל למוסר ,יצייר האדם בעצמו אילו היה
כהן גדול והיה צריך לכנס ביום הכיפורים לבית קדשי הקדשים ,היה חרד מאוד לנפשו בל יפגעהו רעה חלילה ,כן יחזק אמונתו אמונת חכמים רבותינו
חכמי התלמוד ז"ל ,אשר פסקו וחדלו שופר של פרה ,משום אין קטיגור נעשה סניגור (ראש השנה דף כו ,).הגם שבבית הכנסת המקודש בבגדי זהב
נכנסים ,אכן שופר כיון דלזכרון אתי ,והאדם נזכר ונשפט על כל מעשיו ,ככהן גדול הנכנס לקודש הקדשים דמי ,והדברים כהויתן ,ומאד מאד יחרד
לב האדם ,המעמיק בדבר הנורא הלזה.
מבאר הרב שטיינמן (ימלא פי תהילתך ימים נוראים ,עמוד :)125
וצריך ביאור למה שופר נחשב כלפנים ,ובכלל מה הטעם דדוקא בפנים אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור?
ואפשר לפרש דהנה לאחר חטא העגל כתוב שמשה התפלל ארבעים יום וארבעים לילה ,ואחר כך הוסיף להתפלל עד שהקב"ה אמר לו (במדבר יד,
כ) "סלחתי כדברך" (פסוק זה נאמר לאחר חטא המרגלים ,אולם במדרש (תנחומא וירא ,יג) מבאר שאף אחר חטא העגל נאמרה הבטחה זו) ,ובכל זאת כתוב (שמות לב,
לד) שהקב"ה אמר למשה "וביום פקדי ופקדתי" ,ופירש רש"י שאין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל עד כאן דבריו ,וזה כבר
לאחר הסליחה.
והביאור בזה יש לומר דהנה במלכותא דארעא כשאדם עובר על החוק ,כל זמן שלא נמסר הדבר לשופטים גבוהים יותר קל לטשטש הדבר ,אבל כפי
שהדבר נמסר ליותר גבוה קשה למחוק העבירה לגמרי ,וכן הוא במלכותא דרקיעא ,דאף על פי דמלא כל הארץ כבודו ,מכל מקום לא כל החטאים
מגיעים בשוה ,אלא יש המגיעים יותר גבוה .והנה בספרים כתוב דבחטא העגל פגמו בשורש המרכבה העליונה ,אם כן אף על פי שהיה׳סליחה
ומחילה ,מכל מקום נשאר פגם במקום גבוה שלא נמחק לגמרי ,ושייך שיצטרף לחטא אחר להיענש על זה.
והנה כמו שיש דרגות למעלה ,כך יש דרגות קדושה בעולם הזה ,והדרגה הגדולה ביותר של קדושה זה בקדש הקדשים ,ולכן בחוץ אפשר לעבוד
בבגדי זהב לכפר ולהתנאות ,דבכל דרגות אלו לא נשאר רושם החטא .אבל בדרגה העליונה של הקדושה ,דהיינו בקדש הקדשים ,נשאר עדיין רושם
של חטא העגל ,ואי אפשר להתנאות שם בבגדי זהב ,כיון דלגבי מקום קדוש זה נשאר רושם חטא ,והקטיגור לא נעשה סניגור .וחז"ל אמרו דשופר
כיון דלזכרון הוא בא ,הוא צריך להגיע למקום הגדול ביותר של השראת השכינה ,ובמקום זה כלפנים דמי ,ורושם החטא נשאר שם ,ואי אפשר לתקוע
בדבר שמזכיר את חטא העגל ,דאין קטיגור נעשה סניגור.
בשעת תקיעת שופר ,האדם דומה לכהן הגדול העומד בבית קדשי הקדשים ,ולכך בדרגה זו צריך להיזהר ולהקפיד יותר ,בשעה זו אין קטגור
נעשה סנגור.
ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת
3246347@gmail.com
לתרומות לחץ כאן
בהיכלו של מלך
בקדש הקדשים שרתה קדושה נשגבה .מביא רבי יצחק אייזיק שר (לקט שיחות מוסר ב ,עמוד :)118
שנינו במסכת יומא (דף ע" :).ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן המקדש" ,וכן יסד הפייט ב"סדר העבודה" דתפילת מוסף דיום
הכפורים" :ויום טוב היה עושה כהן גדול לכל אהביו כשנכנס בשלום ויצא בשלום בלי פגע".
רבים נטו לפרש כי שמחתו של הכהן הגדול ביציאתו מבית קדשי הקדשים היתה מפני היותו יוצא חי לשלום ממקום סכנה ,שהרי "הרבה כהנים
גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראויין ,או אם ישנה דבר ממעשה הקטרת" -כלשון הרמב"ם בפירוש המשניות (יומא ה ,א) .וזו היתה
סיבת שמחתו ,שלא פגעה בו יד ה' בהיותו בדביר קדשו אלא יצא לשלום.
אמנם נראה לבאר באופן אחר .והוא ,דבאמת לא היתה בעבודת הכהן הגדול משום סכנה לנפשו ,כי העבודה בעצמותה לא טמנה בחובה ובסודה
חשש לנפש העובד ,ומה שמצינו שהיו כהנים גדולים מתים שם ,היינו משום שהם בעצמותם טמנו פח לנפשם ,בהיותם קרבים אל היכל הקדש פנימה
מבלי להיות ראויים לקרבה אל המלאכה לעשות אותה ,וכלשון הרמב"ם הנזכר" :אם לא היו ראויין" .או שהיתה זאת להם מחמת ששינו במלאכת בית
ה' ועשאוה שלא כדת ,כלשון הרמב״ם שם" :או אם ישנה דבר ממעשה הקטרת" ,וכעובדא דההוא צדוקי שתיקן הקטורת על האש מבחוץ והכניס
לפנים ובא מלאך וחבטו על פניו ,כדאיתא ביומא (דף יט .):אבל הכהנים הצדיקים הראויים ליכנס לפני ולפנים ועושים שם עבודתם עבודה תמה
באמונה ,מדוע להם לחוש כי ינזקו ויארעם פגע בעבודת היום ,עד כי תהיה זאת להם לסיבה לעשותו יום טוב באם עלתה להם ויצאו לשלום מן
המקדש -ולשמחה מה זו עושה? אלא ,ענינו וטעמו של דבר כי יסוד שמחת הכהן הגדול היא על אשר זכה להכנס לפני ה' בהיכל קדשו ,להעתיר
לפניו ולבקש מהדר גאונו סליחה וכפרה על עם בית ישראל אשר שלחוהו (כוחה של תפילת הכהן הגדול עצומה ,הרוצח בשוגג נמצא בעיר מקלט עד מות כהן הגדול.
מבארת הגמרא (מכות דף י ,).כיון שהכהן הגדול לא התפלל שלא ירצחו בימיו ,חטא הרציחה מוטל עליו ,ולכך עונש הרוצחים קצוב כפי חייו .ולכך אמו של הכהן הגדול מביאה
אוכל ומזון לרוצחים ,כדי שלא יתפללו על מות בנה הכהן הגדול) .כי אכן ,הצדיקים ההם ,השלמים במעלתם לפני קונם ,חשו בכניסה זו תחושה שלימה ממש
של הנכנס לראיון לפני מלך בשר ודם ,ויתרה הרבה מזאת פי כמה וכמה מונים .והלא כך הוא באמת משפט התורה בקדושת הקדש והמקדש -שיהא
הנכנס לשם חש בכל נימי נפשו תחושה עילאית מרוממת כמי שעומד בהיכלו של מלך ,ועל אחת כמה וכמה שזו היא תחושתו של הכהן הגדול ביום
הכפורים בעמדו לפני ולפנים ,בהיותו היחיד הנבחר מכל העם אשר לו הזכות הקדושה הנשגבה הזו ,להתקבל לראיון לפני ה' בהיכלו.
בא וראה כי כן מצינו מפורש במסכת יומא ,בחובתו של הכהן גדול לחוש הרגשה נעלית זו של נכנס אל היכל המלך ,שכך שנו רבותינו" :בשחר היה
לובש פלוסין של שנים עשר מנה ,בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז" (יומא דף לד .):היינו ,דהבגדי בד אשר לבש הכהן הגדול ,היו צריכים
להיות שווים ח"י מאות זוז -לא פחות! וכל כך למה? -אלא ,ללמדנו כי חובת הכהן הגדול לחוש תחושה שלימה ומלאה כי אכן הינו נכנס לפני
המלך .ויתרה מזאת אמרו בירושלמי (יומא א ,ה)" :וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש" (ויקרא טז ,יז) -מהו "וכל" ,לרבות אפילו אותם
שכתוב בהם " (יחזקאל א ,י)" ,ודמות פניהם פני אדם"; כלומר :אפילו מלאכי השרת אינם רצויים להראות שם באותה שעה ,אשר מלכו של עולם
מקבל לפניו את שלוחם של כלל ישראל .עד כדי כך היתה שעה זו נאצלת ונשגבה ,עד כי גם המלאכים המשרתים פני׳ה' ,אין מקומם שם בההיא
שעתא עילאה של התייחדות הכהן הגדול בהיכלו של מלך.
עוד זאת תניא בברייתא (יומא דף לט" ):תנו רבנן ,אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק ,אמר להם בשנה זו אני מת .אמרו לו מנין אתה יודע .אמר להם
בכל יום הכפורים היה מזרמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים ,נכנס עמי ויצא עמי .והיום ,נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים".
והיינו ,דשמעון הצדיק ראה במחזה כי השכינה בדמות אדם בבגדי לבן יוצאת כנגדו להקביל פניו .כביכול ,הקב"ה בכבודו ובעצמו מכבדו ומקדם
פניו להכניסו אל חדרו פנימה ,להתייחד עמו ולשמוע אל אשר בפיו .היש מילים באוצרנו למצות את שגב תחושתו של הכהן הגדול ברגעים מרוממים
אלו?! הנוכל לעמוד בסודם של אותם הרגשים נעלים האוחזים את הכהן הגדול אותה עת קודש?! היש בכח אנוש כלל לשער ולתאר את אותו הוד
קודש אשר אפף את הכהן הגדול עת עמדו אל מול החזיון הנהדר הזה של שכינה יוצאת לקראתו?! -ודאי ,אין בכוחנו! אבל כך לימדונו חז"ל
במעלתם של הכהנים הגדולים ,השלמים במעלתם כדוגמת שמעון הצדיק " -מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים ,נכנס עמי ויוצא עמי".
ועתה ,נבואה חשבון .הלא ודאי בשעה שהיה הכהן הגדול עומד לפני קונו בהרגשים נשגבים אלו ,באמת היה כולו נרעש ונפחד למאד מהדר גאון
עוזו ,עד כדי עילפון ממש טרם הכנסו אל הקדש ,ומפני יראתו ופחדו היה עלול -חס ושלום -לפגום עבודתו על־ידי שתפול המחתה או הכף מידו
מרוב חיל ורעדה ,ולמען לא יבא לכלל זאת ולא יקלקל העבודה ויפגמנה היה עליו להתחזק בכל כוחותיו -הגשמיים והרוחניים כאחד -לעשות את
העבודה בתכלית הדקדוק והעיון ,לבל יגרע חלילה -ולו במעט -משלימות עבודת הקדש .ועל כן ,כשנכנס ויצא לשלום בלי פגע ,כלומר בלא קלקול
בעבודתו העלול לבא עליו מעוצם פחדו ויראתו -היה עושה יום טוב מרוב שמחתו על הכבוד אשר כבדו מלך העולם בקבלו אותו לראות פני האדון
בהיכל קדשו ולדבר עם המלך בהתייחדות.
הכהן הגדול מכפר על עם ישראל בעבודת המקדש ,וכמו שאומרים במוסף של יום הכיפורים ,הכהן הגדול עושה את עבודת המקדש ,והעם
משתחווים כששומעים את הכהן הגדול אומר את השם המפורש .שניהם יחד מביאים לכפרת יום הכיפורים ,וכפי שראו בלשון של זהורית
שהלבינה ,שהתכפרו החטאים .עיצומו של יום מעלה את האדם לדרגה אחרת" ,אמר רבי עקיבא :אשריכם ישראל ,לפני מי אתם מטהרין ,מי
מטהר אתכם ,אביכם שבשמים ,שנאמר (יחזקאל לו ,כה)" ,וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ,ואומר (ירמיהו יז ,יג)" ,מקוה ישראל" ,מה
מקוה מטהר את הטמאים ,אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא דף פה .):כל יהודי בכל מצב שהוא ,הקב"ה מטהר אותו מכל חטאיו ,גם אם הוא
לא עשה את כל דרגות התשובה ,אך כשהוא נכנס למקוה ,הוא נטהר כולו .כך כשעומדים לפני הקב"ה ביום הכיפורים ,זוכים לטהרה שלימה.
ב
ביום הכיפורים הקב"ה יושב בכסא רחמים וותרנות
מוסיף רבי דב יפה (לעברך באמת א ,עמוד :)113
איתא בזוהר הקדוש (ג ,דף קב[ ):מתורגם מארמית]" :אשריהם ישראל שהקב"ה לימד אותם את דרכיו ,כדי להינצל מן הדין ושימצאו זכאים לפניו.
וזהו מה שכתוב (ויקרא טז ,ל)" :כי ביום הזה יכפר עליכם" .עוד כתוב שם (ג ,דף סב" :):מתוך אהבה שאהב הקב"ה את ישראל ,נתן להם יום אחד
בשנה לטהרם מכל חטאיהם ,שיהיו זכאים בעולם הבא ובעולם הבא" .נמצאנו למדים מדברי הזוהר הקדוש ,שעצם נתינת יום הכיפורים לישראל,
אשר בו נטהרים ישראל מחטאיהם ויוצאים זכאים לפניו בעולם הזה ובעולם הבא -מגלה את האהבה היתירה שהקב"ה אוהב אותנו .ואם כן צריך
לשמוח ביום הכיפורים שמחה כפולה :בכפרת העוונות ובהתגלות אהבת ה' אלינו...
עוד איתא בזוהר הקדוש (ג ,דף סז ,).שהסיבה שצוותה התורה לאכול בערב יום הכיפורים" :כי צריכים ישראל למטה לשמוח לפני אדוניהם ,מפני
שהוא מזומן ליום המחרת ,לשבת עליהם בכסא הקדוש של רחמים ובכסא ותרנות" .והיינו ,שבערב יום כיפור עושים סעודה לבטא את השמחה על
כך שביום הכיפורים הקב"ה יושב בכסא של רחמים וותרנות .ובפשטות ,ישיבת הקב"ה ביום הכיפורים בכסא רחמים וותרנות היא המביאה לכפרת
עוונותיהם של ישראל ולזכאותם בעולם הזה ובעולם הבא [כפי דברי הזוהר המובאים לעיל].
בסידור הגר"א (על הפרק "לדוד ה' אורי וישעי") כתב ,שביום כיפורים נוהגת המידה" :וחנותי את אשר אחון" (שמות לג ,יט) -אף על פי שאינו הגון.
" -וריחמתי את אשר ארחם" -אף על פי שאינו הגון" (ברכות דף ז .).ועל פי זה פירש הגר"א שם" :שמע ה' קולי" -זה קול השופר של ראש השנה.
"אקרא וחנני וענני"׳ -זה יום הכיפורים ,ששולטת בו ההנהגה של "וחנותי" -אף על פי שאינו הגון" .אם כן כמה צריך לייקר כל רגע מהיום הקדוש
והנשגב הזה ,אשר הקב"ה יושב בו על כסא רחמים וותרנות ומרחם אפילו על מי שאינו הגון...
גדר 'עיצומו של יום מכפר'
והנה ,הרמב"ם בהלכות תשובה (א ,ג) פסק" :בזמן שאין בית המקדש קיים אין שם אלא תשובה .התשובה מכפרת על העבירות ...ועצמו של יום כפור
מכפר לשבים שנאמר (ויקרא טז ,ל)" :כי ביום הזה יכפר עליכם" (גם מי שאינו עשה את כל דרגות התשובה ,קדושת יום הכיפורים מכפרת עליו) .ופירש הכסף
משנה ,שהרמב"ם פסק כדעת רבנן (שבועות דף יג ,).שיום כפורים מכפר רק לשבים .ויש לעיין ,שהרי תשובה מכפרת כל השנה ואם כן מה הוסיף יום
הכיפורים על התשובה?
ואמר המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל ,שדין התשובה בכל השנה ודין התשובה ביום הכיפורים חלוקים ביסודם ,שבכל השנה התשובה
לבדה היא הפועלת את הכפרה ולפיכך היא צריכה להיות מעולה כדי שיהא בכוחה לכפר ,בעוד שביום הכפורים עיצומו של יום הוא המכפר והתשובה
היא רק תנאי בכפרה ,והואיל שביום הכיפורים היא אינה פועלת את עצם הכפרה ,מועילה ביום זה גם תשובה שאינה שלימה.
נמצינו למדים שביום כפור מועילה תשובה שבימים אחרים אינה מועילה .וכמה עלינו להודות על שזכינו ליום הנפלא הזה .הגאון רבי ישראל סלנטר
זצ"ל היה אומר ,שגם אם יום כיפור היה רק פעם בשבעים שנה גם היה זה חסד גדול ...אלא שיש צד שני למטבע :דווקא האור הגדול המאיר ביום
הזה ,דווקא ביום שקיימת הנהגה מופלאה של רחמים וותרנות ,עלולה להתעורר תביעה עצומה על מי שאינו משכיל לנצל זאת.
יום הכיפורים הוא יום נשגב ,יום שאפשר להתכפר בו על כל החטאים ,צריך להיזהר שלא לפספס ולאבד את היום הקדוש הזה.
המבטים השונים על החוטא וענשו
איתא בילקוט שמעוני (תהילים ,תשב)" ,שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה( ,משלי יג ,כא) .שאלו לנבואה חוטא מה
עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות( ,יחזקאל יח ,ד) .שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא אשם ויתכפר ,שאלו להקב"ה חוטא מה
עונשו אמר יעשה תשובה ויתכפר" .מבאר השפתי חיים (מועדים א ,עמוד :)192
בפשטות נראה מדברי חז"ל אלו שלדברי החכמה והנבואה אין פתרון לחוטא אלא עונש שהוא מכלה את החטא ,או מיתה שמסלקת החטא .אולם
התורה מקילה על החוטא על־ידי הבאת קרבנות ,ורק הקב"ה מגלה את הדרך של תשובה .אלא שיש לתמוה :א .מה שאמרו חז"ל שהנבואה אמרה כי
אין עצה לחוטא אלא במיתה ,הרי עיקר תפקידם של הנביאים היה להוכיח את כלל ישראל ולהורות להם דרך התשובה .ב"שערי תשובה" מבוארים
עיקרי התשובה והדרכים להגיע אליה בעיקר על פי דברי הנביאים והכתובים (וכמוהו עשו עוד ראשונים) .יתירה מזאת ,יחזקאל הנביא שאמר "הנפש
החוטאת היא תמות" הוא זה שהתווכח עם אותם שטענו שאין אפשרות לשוב באמרם "כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה" (שם,
לג ,י ,ועיין שם ברש"י) ,מפני שידעו עד כמה גדולה וחזקה מציאות הטומאה והקלקול של החטא.ועל זה ענה להם יחזקאל (שם ,שם ,יא) "אמור
אליהם חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה .שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל".
אכן ביאור הדברים הוא ,ברור שהתורה והנביאים הורו בשם ה' לישראל את אפשרות התשובה ועוררו אותם לשוב ממעשיהם הרעים .אבל שאלת
חז"ל היא איך נראים הדברים ממבט החכמה ,הנבואה והתורה ,ויש לכל אחד מהם מבט שונה על חטאי האדם ותוצאותיהם .הדברים יובהרו על פי
משלו של המהר"ל (נתיבות עולם ,נתיב התשובה ,א) על דברי חז"ל אלו.
"משל אל מלך בשר ודם שנתן לאחד כלי לשמור והכלי נשבר ,והוא מצטער על זה מאימת המלך ולא ידע מה יעשה ,לכך הוא שואל חכם אחד מה
יעשה ,והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך ,ואדם זה לא ידע מה יעשה ,ויאמר כי באולי זה לא ידע הנהגת מלך זה,
אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות שהם מכירים את המלך ,וכאשר הוא שואל אותו משיב לו כי אני מכיר את המלך גדולתו ורוממותו אין ראוי להביא
ג
כלי זה לפניו ,ולכך אמר כי יש לאבדו לגמרי ,והנה לא ידע מה יעשה ולכך אומר ,אלך אל האומן שתיקן את הכלי אולי ימצא לו תקנה ובא אל האומן,
אמר שיש תקנה לזה הכלי אבל התקנה קשה ,גם לא לכל הקלקולים שבו רק לאחד או לשניים ,והנה זה אומר על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה
אלך אל המלך עצמו יעשה רצונו מה שיעשה ,והנה המלך אמר הכלי הזה שבור אני משתמש בו ,והראשונים שלא אמרו לך כך מפני כבודי עשו ולא
מצד הנהגתי אבל אני משתמש בו כך" .נבאר את המשל בשילוב הנמשל לפרטיו.
"משל אל מלך" המלך הוא הקב"ה" ,שנתן לאחד כלי לשמור והכלי נשבר" זה האדם שקיבל את נשמתו [הכלי] לשמרה מחטא ,ופשע בשמירתה וחטא
ושבר את הכלי" ,והוא מצטער על זה מאימת המלך ולא ידע מה יעשה" כי פגע בכבוד המלך שלא שמר את הכלי כפי שנצטווה.
"לכך הוא שואל חכם אחד מה יעשה והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך" .זהו מבט החכמה המתבוננת בעומק כל
דבר ,הרואה בחטא מציאות כשבירת הכלי .כשם שאם רצח אדם את חברו אי אפשר להשיב את הנעשה שהרי אינו יכול להחיותו ,כן הוא באמת בכל
חטא היוצר מציאות של רע.ומבט החכמה הוא שאין תיקון למציאות זו ,כי אי אפשר להחזיר למלך כלי שבור ,דהיינו נשמה פגומה -רק על־ידי
העונשים כמו שכתוב "חטאים תרדף רעה".
"ואדם זה לא ידע מה יעשה ויאמר כי באולי זה -החכם שנשאל ראשון -לא ידע הנהגת מלך זה ,אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות שהם מכירים את
המלך" .מבט החכמה על החטא כמציאות שאינה ניתנת למחיקה נובע מראיית החטא ופגמו באדם כשלעצמו ,מבלי להכיר את המלך והנהגתו ,דהיינו
מבלי להכיר את דרכי ה' יתברך.
אך הנשאל השני שהוא אחד מקרובי המלך ,הוא הנביא ,המכיר את המלך ה' יתברך ,הנהגותיו והעולמות הרוחניים שברא ,ויודע ומכיר יותר מהחכמה
בהשלכות הקשות של החטאים בעולמות העליונים ובדרכי ההשפעה של ה' יתברך [מלבד הפגם באדם עצמו] .לכך תשובת הנבואה היא "כי אני מכיר
את המלך גדולתו ורוממותו ...ולכך אמר כי יש לאבד הכלי לגמרי" וכמו שכתוב "הנפש החוטאת היא תמות" ,מפני שכל זמן שהחוטא שפגם בכבוד
המלך קיים ,אף על פי שמתחרט על חטאו ושב ממנו ,עצם מציאותו מזכירה את העוון ,ויש בכך חילול ה' ופגם בכבודו יתברך ,וממילא בהשפעה
ממנו יתברך .על כן רק במותו מתבטל חילול ה' והקלקול שעשה .זהו מבט הנבואה מצד עצמה ,על החוטא והגמול הראוי לו.
"והנה לא ידע מה יעשה ,ולכך אומר ,אלך אל האומן שתיקן את הכלי ,אולי ימצא לו תקנה ובא אל האומן" .האומן שתיקן את הכלי הוא התורה
כמבואר במדרש (בראשית רבה א ,ב)" :היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם" .וכיון שכל הבריאה נבראה על פי התורה ,אם כן בוודאי ישנן
בתורה גם הוראות תיקון לקלקולים שנעשו בבריאה ובאדם על־ידי חטאיו .ותשובת האומן [התורה] היא "שיש תקנה לזה הכלי ,אבל התקנה קשה,
גם לא לכל הקלקולים שבו רק לאחד או לשניים" דהיינו כי התקנה של התורה לחוטא" :יביא קרבן ויתכפר" אינה תקנה לכל העבירות ,שהרי חטאת
ואשם אינם באים על כל חטא ,ואף על החטאים שיש בהם חיוב קרבן החיוב הוא בדרך כלל רק על השוגג ,ולא על החוטא במזיד.
ויתכן גם לומר שעצת התורה היא אף לחטאים שבמזיד ,ואין המדובר בהבאת הקרבנות בפועל ,אלא לכוונת החוטא בשעת הבאת הקרבן ,וכדברי
הרמב"ן (ויקרא א ,ט) "כי כאשר יחטא ויביא קרבן ...ישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה ,והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם
העושים כל מלאכתו ,ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו ,וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא
שלקח ממנו תמורה ."...בשעה שמקריבים הקרבן צריך לצייר בלבו ולהרגיש שכל הנעשה עם הבהמה צריך היה להיעשות אתו ,ועל־ידי שמרגיש כך
מסתלק מהגשמיות לגמרי ומתקרב אל הקב"ה ,ועל ידי זה מתכפר החטא.
מבט התורה על החטא ועצתה אל החוטא היא שכוונה זו של החוטא המביא קרבן ,צריך להרגיש כל אחד ששב מחטאיו ,שבעצם היה ראוי למות
ולהסתלק מהגשמיות שגרמה לו לחטוא ,אלא שה' יתברך בחסדו נותן לו החיים .על־ידי התבוננות והרגשה זו יסתלק מכל כוחות הגוף ותאוותיו
שהביאוהו לחטוא ויתקרב אל ה' יתברך ,ובזה יתוקן חטאו .נמצא אם כן שהתורה (האומן) אכן נותנת עצה לחוטא ,אבל זו דרך קשה לשב ,להרגיש
שבעצם היה צריך למות בחטאו ,ורק בחסד ה' יתברך לא ממיתו ,ואך עליו להינתק מהחומר לגמרי.
בדלית ברירה מחליט החוטא "על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה אלך אל המלך (הקב"ה) עצמו ,יעשה רצונו מה שיעשה ,והנה המלך אמר ,הכלי
הזה שבור אני משתמש בו ,והראשונים -החכמה ,הנבואה והתורה - ,שלא אמרו לך כך ,מפני כבודי עשו - ,כי הבינו שהשתמשות בכלי השבור היא
פגיעה בכבוד המלך והצדק עמם לפי מבטם - ,ולא מצד הנהגתי ,אבל אני משתמש בו -בכלי השבור -כך".
הקב"ה מגלה לנו שאף על פי שמצד המבטים השונים על החטא שהוא פגיעה בכבוד המלך ,אין אפשרות לתשובה ,אך הוא יתברך מוותר על כבודו,
ומנהיג העולם בהנהנה מיוחדת של תשובה .זהו המבט על החטא מצד הקב"ה .רק ה' יתברך יכול למחול על חטאים ולמחוק את מציאות הרע שנוצרה
על ידם ,וזאת על־ידי התשובה.
ביום הכיפורים הקב"ה נותן לנו את האפשרות לפעול בבריאה ,למעלה מהמבט הרגיל בטבע ,למעלה מכוחות החכמה הנבואה והתורה .ביום
אחד בשנה הקב"ה מטהר אותנו ,מכפר לנו על החטאים .אך התנאי לכפרה הוא לעשות תשובה ,כשאדם מתחיל לעשות תשובה ,הוא כדרגת
הכהן הגדול בקדש הקדשים ,הקב"ה מטהר אותו טהרה שלמה.
ד
