gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת וילך תשס"ט‬ ‫כפרה שלמה‬ ‫תקיעת שופר בזמן המשפט‬ ‫ביום הכיפורים הכהן הגדול נכנס לכפר בבגדי לבן‪ ,‬ולא בבגדי זהב שהוא לובש כל השנה‪ .‬בגמרא בראש השנה (דף כו‪ ).‬איתא‪:‬‬ ‫כל השופרות כשרים‪ ,‬חוץ משל פרה מפני שהוא קרן‪ ...‬עולא אמר היינו טעמא דרבנן‪ ,‬כדרב חסדא‪ .‬דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי‬ ‫זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור (זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא ‪ -‬רש"י) נעשה סניגור‪( .‬מקשה הגמרא) ולא‪ ,‬והא איכא דם פר?‬ ‫(מזים מדמו בקדש הקדשים‪ ,‬והרי אין קטיגור נעשה סנגור? ‪ -‬מתרצת הגמרא) הואיל ואשתני (להיות דם‪ ,‬ואין מראית הפר ניכר ‪ -‬רש"י)‪ ,‬אשתני‪( .‬מקשה הגמרא) והא איכא‬ ‫ארון וכפורת וכרוב? (שהם מזהב ונמצאים בקדש? ‪ -‬מתרצת הגמרא) חוטא בל יקריב קאמרינן‪( .‬האדם לא יקריבנו הלום‪ ,‬שהוא חטא בו ‪ -‬רש"י‪ .‬מקשה הגמרא) והא‬ ‫איכא כף ומחתה? (שבהם מקטירים והם מזהב) חוטא בל יתנאה קא אמרינן‪( .‬להתקשט בו בקרבו הלום ‪ -‬רש"י‪ .‬מקשה הגמרא) והא איכא בגדי זהב מבחוץ? (מתרצת‬ ‫הגמרא)‪ ,‬מבפנים קא אמרינן‪( .‬מקשה הגמרא) שופר נמי מבחוץ הוא? (ומדוע אסור שופר עם ציפוי זהב? ‪ -‬מתרצת הגמרא)‪ ,‬כיון דלזכרון הוא‪ ,‬כבפנים דמי (שופר‬ ‫נמי‪ ,‬אף על גב דלית ביה משום חוטא בל יקריב‪ ,‬ולית ביה משום חוטא בל יתנאה‪ ,‬כיון דלזכרון קא אתי‪ ,‬כבגדי כהן גדול שלפנים דמי ‪ -‬רש"י)‪.‬‬ ‫מדייק מכאן רבי ישראל סלנטר (אור ישראל‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫האדם הוא ובני ביתו התלוים עליו בסכנה גדולה‪ .‬לעת דין הגדול‪ ,‬היא עת תקיעת שופר בראש השנה‪ ,‬אשר האדם נזכר ונשפט על מעשיו‪ .‬והוא בעת‬ ‫הלזה נדמה לכהן גדול בעת שנכנס לבית קודש הקדשים‪ ,‬כמאמר חז"ל (ראש השנה דף כו‪" ).‬שופר בראש השנה כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי"‪ ,‬עיין‬ ‫שם‪ .‬ומה יחרד לב האדם האוהב את עצמו ואת בני ביתו התלוים עליו להטיב דרכו‪ ...‬וכאשר כוח הציור מועיל למוסר‪ ,‬יצייר האדם בעצמו אילו היה‬ ‫כהן גדול והיה צריך לכנס ביום הכיפורים לבית קדשי הקדשים‪ ,‬היה חרד מאוד לנפשו בל יפגעהו רעה חלילה‪ ,‬כן יחזק אמונתו אמונת חכמים רבותינו‬ ‫חכמי התלמוד ז"ל‪ ,‬אשר פסקו וחדלו שופר של פרה‪ ,‬משום אין קטיגור נעשה סניגור (ראש השנה דף כו‪ ,).‬הגם שבבית הכנסת המקודש בבגדי זהב‬ ‫נכנסים‪ ,‬אכן שופר כיון דלזכרון אתי‪ ,‬והאדם נזכר ונשפט על כל מעשיו‪ ,‬ככהן גדול הנכנס לקודש הקדשים דמי‪ ,‬והדברים כהויתן‪ ,‬ומאד מאד יחרד‬ ‫לב האדם‪ ,‬המעמיק בדבר הנורא הלזה‪.‬‬ ‫מבאר הרב שטיינמן (ימלא פי תהילתך ימים נוראים‪ ,‬עמוד ‪:)125‬‬ ‫וצריך ביאור למה שופר נחשב כלפנים‪ ,‬ובכלל מה הטעם דדוקא בפנים אמרינן אין קטיגור נעשה סניגור?‬ ‫ואפשר לפרש דהנה לאחר חטא העגל כתוב שמשה התפלל ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬ואחר כך הוסיף להתפלל עד שהקב"ה אמר לו (במדבר יד‪,‬‬ ‫כ) "סלחתי כדברך" (פסוק זה נאמר לאחר חטא המרגלים‪ ,‬אולם במדרש (תנחומא וירא‪ ,‬יג) מבאר שאף אחר חטא העגל נאמרה הבטחה זו)‪ ,‬ובכל זאת כתוב (שמות לב‪,‬‬ ‫לד) שהקב"ה אמר למשה "וביום פקדי ופקדתי"‪ ,‬ופירש רש"י שאין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל עד כאן דבריו‪ ,‬וזה כבר‬ ‫לאחר הסליחה‪.‬‬ ‫והביאור בזה יש לומר דהנה במלכותא דארעא כשאדם עובר על החוק‪ ,‬כל זמן שלא נמסר הדבר לשופטים גבוהים יותר קל לטשטש הדבר‪ ,‬אבל כפי‬ ‫שהדבר נמסר ליותר גבוה קשה למחוק העבירה לגמרי‪ ,‬וכן הוא במלכותא דרקיעא‪ ,‬דאף על פי דמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬מכל מקום לא כל החטאים‬ ‫מגיעים בשוה‪ ,‬אלא יש המגיעים יותר גבוה‪ .‬והנה בספרים כתוב דבחטא העגל פגמו בשורש המרכבה העליונה‪ ,‬אם כן אף על פי שהיה׳סליחה‬ ‫ומחילה‪ ,‬מכל מקום נשאר פגם במקום גבוה שלא נמחק לגמרי‪ ,‬ושייך שיצטרף לחטא אחר להיענש על זה‪.‬‬ ‫והנה כמו שיש דרגות למעלה‪ ,‬כך יש דרגות קדושה בעולם הזה‪ ,‬והדרגה הגדולה ביותר של קדושה זה בקדש הקדשים‪ ,‬ולכן בחוץ אפשר לעבוד‬ ‫בבגדי זהב לכפר ולהתנאות‪ ,‬דבכל דרגות אלו לא נשאר רושם החטא‪ .‬אבל בדרגה העליונה של הקדושה‪ ,‬דהיינו בקדש הקדשים‪ ,‬נשאר עדיין רושם‬ ‫של חטא העגל‪ ,‬ואי אפשר להתנאות שם בבגדי זהב‪ ,‬כיון דלגבי מקום קדוש זה נשאר רושם חטא‪ ,‬והקטיגור לא נעשה סניגור‪ .‬וחז"ל אמרו דשופר‬ ‫כיון דלזכרון הוא בא‪ ,‬הוא צריך להגיע למקום הגדול ביותר של השראת השכינה‪ ,‬ובמקום זה כלפנים דמי‪ ,‬ורושם החטא נשאר שם‪ ,‬ואי אפשר לתקוע‬ ‫בדבר שמזכיר את חטא העגל‪ ,‬דאין קטיגור נעשה סניגור‪.‬‬ ‫בשעת תקיעת שופר‪ ,‬האדם דומה לכהן הגדול העומד בבית קדשי הקדשים‪ ,‬ולכך בדרגה זו צריך להיזהר ולהקפיד יותר‪ ,‬בשעה זו אין קטגור‬ ‫נעשה סנגור‪.‬‬ ‫ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת‬ ‫‪3246347@gmail.com‬‬ ‫לתרומות לחץ כאן‬ ‫בהיכלו של מלך‬ ‫בקדש הקדשים שרתה קדושה נשגבה‪ .‬מביא רבי יצחק אייזיק שר (לקט שיחות מוסר ב‪ ,‬עמוד ‪:)118‬‬ ‫שנינו במסכת יומא (דף ע‪" :).‬ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן המקדש"‪ ,‬וכן יסד הפייט ב"סדר העבודה" דתפילת מוסף דיום‬ ‫הכפורים‪" :‬ויום טוב היה עושה כהן גדול לכל אהביו כשנכנס בשלום ויצא בשלום בלי פגע"‪.‬‬ ‫רבים נטו לפרש כי שמחתו של הכהן הגדול ביציאתו מבית קדשי הקדשים היתה מפני היותו יוצא חי לשלום ממקום סכנה‪ ,‬שהרי "הרבה כהנים‬ ‫גדולים היו מתים בקדש הקדשים אם לא היו ראויין‪ ,‬או אם ישנה דבר ממעשה הקטרת" ‪ -‬כלשון הרמב"ם בפירוש המשניות (יומא ה‪ ,‬א)‪ .‬וזו היתה‬ ‫סיבת שמחתו‪ ,‬שלא פגעה בו יד ה' בהיותו בדביר קדשו אלא יצא לשלום‪.‬‬ ‫אמנם נראה לבאר באופן אחר‪ .‬והוא‪ ,‬דבאמת לא היתה בעבודת הכהן הגדול משום סכנה לנפשו‪ ,‬כי העבודה בעצמותה לא טמנה בחובה ובסודה‬ ‫חשש לנפש העובד‪ ,‬ומה שמצינו שהיו כהנים גדולים מתים שם‪ ,‬היינו משום שהם בעצמותם טמנו פח לנפשם‪ ,‬בהיותם קרבים אל היכל הקדש פנימה‬ ‫מבלי להיות ראויים לקרבה אל המלאכה לעשות אותה‪ ,‬וכלשון הרמב"ם הנזכר‪" :‬אם לא היו ראויין"‪ .‬או שהיתה זאת להם מחמת ששינו במלאכת בית‬ ‫ה' ועשאוה שלא כדת‪ ,‬כלשון הרמב״ם שם‪" :‬או אם ישנה דבר ממעשה הקטרת"‪ ,‬וכעובדא דההוא צדוקי שתיקן הקטורת על האש מבחוץ והכניס‬ ‫לפנים ובא מלאך וחבטו על פניו‪ ,‬כדאיתא ביומא (דף יט‪ .):‬אבל הכהנים הצדיקים הראויים ליכנס לפני ולפנים ועושים שם עבודתם עבודה תמה‬ ‫באמונה‪ ,‬מדוע להם לחוש כי ינזקו ויארעם פגע בעבודת היום‪ ,‬עד כי תהיה זאת להם לסיבה לעשותו יום טוב באם עלתה להם ויצאו לשלום מן‬ ‫המקדש ‪ -‬ולשמחה מה זו עושה? אלא‪ ,‬ענינו וטעמו של דבר כי יסוד שמחת הכהן הגדול היא על אשר זכה להכנס לפני ה' בהיכל קדשו‪ ,‬להעתיר‬ ‫לפניו ולבקש מהדר גאונו סליחה וכפרה על עם בית ישראל אשר שלחוהו (כוחה של תפילת הכהן הגדול עצומה‪ ,‬הרוצח בשוגג נמצא בעיר מקלט עד מות כהן הגדול‪.‬‬ ‫מבארת הגמרא (מכות דף י‪ ,).‬כיון שהכהן הגדול לא התפלל שלא ירצחו בימיו‪ ,‬חטא הרציחה מוטל עליו‪ ,‬ולכך עונש הרוצחים קצוב כפי חייו‪ .‬ולכך אמו של הכהן הגדול מביאה‬ ‫אוכל ומזון לרוצחים‪ ,‬כדי שלא יתפללו על מות בנה הכהן הגדול)‪ .‬כי אכן‪ ,‬הצדיקים ההם‪ ,‬השלמים במעלתם לפני קונם‪ ,‬חשו בכניסה זו תחושה שלימה ממש‬ ‫של הנכנס לראיון לפני מלך בשר ודם‪ ,‬ויתרה הרבה מזאת פי כמה וכמה מונים‪ .‬והלא כך הוא באמת משפט התורה בקדושת הקדש והמקדש ‪ -‬שיהא‬ ‫הנכנס לשם חש בכל נימי נפשו תחושה עילאית מרוממת כמי שעומד בהיכלו של מלך‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה שזו היא תחושתו של הכהן הגדול ביום‬ ‫הכפורים בעמדו לפני ולפנים‪ ,‬בהיותו היחיד הנבחר מכל העם אשר לו הזכות הקדושה הנשגבה הזו‪ ,‬להתקבל לראיון לפני ה' בהיכלו‪.‬‬ ‫בא וראה כי כן מצינו מפורש במסכת יומא‪ ,‬בחובתו של הכהן גדול לחוש הרגשה נעלית זו של נכנס אל היכל המלך‪ ,‬שכך שנו רבותינו‪" :‬בשחר היה‬ ‫לובש פלוסין של שנים עשר מנה‪ ,‬בין הערבים הנדויין של שמונה מאות זוז" (יומא דף לד‪ .):‬היינו‪ ,‬דהבגדי בד אשר לבש הכהן הגדול‪ ,‬היו צריכים‬ ‫להיות שווים ח"י מאות זוז ‪ -‬לא פחות! וכל כך למה? ‪ -‬אלא‪ ,‬ללמדנו כי חובת הכהן הגדול לחוש תחושה שלימה ומלאה כי אכן הינו נכנס לפני‬ ‫המלך‪ .‬ויתרה מזאת אמרו בירושלמי (יומא א‪ ,‬ה)‪" :‬וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש" (ויקרא טז‪ ,‬יז) ‪ -‬מהו "וכל"‪ ,‬לרבות אפילו אותם‬ ‫שכתוב בהם " (יחזקאל א‪ ,‬י)‪" ,‬ודמות פניהם פני אדם"; כלומר‪ :‬אפילו מלאכי השרת אינם רצויים להראות שם באותה שעה‪ ,‬אשר מלכו של עולם‬ ‫מקבל לפניו את שלוחם של כלל ישראל‪ .‬עד כדי כך היתה שעה זו נאצלת ונשגבה‪ ,‬עד כי גם המלאכים המשרתים פני׳ה'‪ ,‬אין מקומם שם בההיא‬ ‫שעתא עילאה של התייחדות הכהן הגדול בהיכלו של מלך‪.‬‬ ‫עוד זאת תניא בברייתא (יומא דף לט‪" ):‬תנו רבנן‪ ,‬אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק‪ ,‬אמר להם בשנה זו אני מת‪ .‬אמרו לו מנין אתה יודע‪ .‬אמר להם‬ ‫בכל יום הכפורים היה מזרמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים‪ ,‬נכנס עמי ויצא עמי‪ .‬והיום‪ ,‬נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף שחורים"‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬דשמעון הצדיק ראה במחזה כי השכינה בדמות אדם בבגדי לבן יוצאת כנגדו להקביל פניו‪ .‬כביכול‪ ,‬הקב"ה בכבודו ובעצמו מכבדו ומקדם‬ ‫פניו להכניסו אל חדרו פנימה‪ ,‬להתייחד עמו ולשמוע אל אשר בפיו‪ .‬היש מילים באוצרנו למצות את שגב תחושתו של הכהן הגדול ברגעים מרוממים‬ ‫אלו?! הנוכל לעמוד בסודם של אותם הרגשים נעלים האוחזים את הכהן הגדול אותה עת קודש?! היש בכח אנוש כלל לשער ולתאר את אותו הוד‬ ‫קודש אשר אפף את הכהן הגדול עת עמדו אל מול החזיון הנהדר הזה של שכינה יוצאת לקראתו?! ‪ -‬ודאי‪ ,‬אין בכוחנו! אבל כך לימדונו חז"ל‬ ‫במעלתם של הכהנים הגדולים‪ ,‬השלמים במעלתם כדוגמת שמעון הצדיק ‪" -‬מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים‪ ,‬נכנס עמי ויוצא עמי"‪.‬‬ ‫ועתה‪ ,‬נבואה חשבון‪ .‬הלא ודאי בשעה שהיה הכהן הגדול עומד לפני קונו בהרגשים נשגבים אלו‪ ,‬באמת היה כולו נרעש ונפחד למאד מהדר גאון‬ ‫עוזו‪ ,‬עד כדי עילפון ממש טרם הכנסו אל הקדש‪ ,‬ומפני יראתו ופחדו היה עלול ‪ -‬חס ושלום ‪ -‬לפגום עבודתו על־ידי שתפול המחתה או הכף מידו‬ ‫מרוב חיל ורעדה‪ ,‬ולמען לא יבא לכלל זאת ולא יקלקל העבודה ויפגמנה היה עליו להתחזק בכל כוחותיו ‪ -‬הגשמיים והרוחניים כאחד ‪ -‬לעשות את‬ ‫העבודה בתכלית הדקדוק והעיון‪ ,‬לבל יגרע חלילה ‪ -‬ולו במעט ‪ -‬משלימות עבודת הקדש‪ .‬ועל כן‪ ,‬כשנכנס ויצא לשלום בלי פגע‪ ,‬כלומר בלא קלקול‬ ‫בעבודתו העלול לבא עליו מעוצם פחדו ויראתו ‪ -‬היה עושה יום טוב מרוב שמחתו על הכבוד אשר כבדו מלך העולם בקבלו אותו לראות פני האדון‬ ‫בהיכל קדשו ולדבר עם המלך בהתייחדות‪.‬‬ ‫הכהן הגדול מכפר על עם ישראל בעבודת המקדש‪ ,‬וכמו שאומרים במוסף של יום הכיפורים‪ ,‬הכהן הגדול עושה את עבודת המקדש‪ ,‬והעם‬ ‫משתחווים כששומעים את הכהן הגדול אומר את השם המפורש‪ .‬שניהם יחד מביאים לכפרת יום הכיפורים‪ ,‬וכפי שראו בלשון של זהורית‬ ‫שהלבינה‪ ,‬שהתכפרו החטאים‪ .‬עיצומו של יום מעלה את האדם לדרגה אחרת‪" ,‬אמר רבי עקיבא‪ :‬אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם מטהרין‪ ,‬מי‬ ‫מטהר אתכם‪ ,‬אביכם שבשמים‪ ,‬שנאמר (יחזקאל לו‪ ,‬כה)‪" ,‬וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"‪ ,‬ואומר (ירמיהו יז‪ ,‬יג)‪" ,‬מקוה ישראל"‪ ,‬מה‬ ‫מקוה מטהר את הטמאים‪ ,‬אף הקב"ה מטהר את ישראל" (יומא דף פה‪ .):‬כל יהודי בכל מצב שהוא‪ ,‬הקב"ה מטהר אותו מכל חטאיו‪ ,‬גם אם הוא‬ ‫לא עשה את כל דרגות התשובה‪ ,‬אך כשהוא נכנס למקוה‪ ,‬הוא נטהר כולו‪ .‬כך כשעומדים לפני הקב"ה ביום הכיפורים‪ ,‬זוכים לטהרה שלימה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ביום הכיפורים הקב"ה יושב בכסא רחמים וותרנות‬ ‫מוסיף רבי דב יפה (לעברך באמת א‪ ,‬עמוד ‪:)113‬‬ ‫איתא בזוהר הקדוש (ג‪ ,‬דף קב‪[ ):‬מתורגם מארמית]‪" :‬אשריהם ישראל שהקב"ה לימד אותם את דרכיו‪ ,‬כדי להינצל מן הדין ושימצאו זכאים לפניו‪.‬‬ ‫וזהו מה שכתוב (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם"‪ .‬עוד כתוב שם (ג‪ ,‬דף סב‪" :):‬מתוך אהבה שאהב הקב"ה את ישראל‪ ,‬נתן להם יום אחד‬ ‫בשנה לטהרם מכל חטאיהם‪ ,‬שיהיו זכאים בעולם הבא ובעולם הבא"‪ .‬נמצאנו למדים מדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬שעצם נתינת יום הכיפורים לישראל‪,‬‬ ‫אשר בו נטהרים ישראל מחטאיהם ויוצאים זכאים לפניו בעולם הזה ובעולם הבא ‪ -‬מגלה את האהבה היתירה שהקב"ה אוהב אותנו‪ .‬ואם כן צריך‬ ‫לשמוח ביום הכיפורים שמחה כפולה‪ :‬בכפרת העוונות ובהתגלות אהבת ה' אלינו‪...‬‬ ‫עוד איתא בזוהר הקדוש (ג‪ ,‬דף סז‪ ,).‬שהסיבה שצוותה התורה לאכול בערב יום הכיפורים‪" :‬כי צריכים ישראל למטה לשמוח לפני אדוניהם‪ ,‬מפני‬ ‫שהוא מזומן ליום המחרת‪ ,‬לשבת עליהם בכסא הקדוש של רחמים ובכסא ותרנות"‪ .‬והיינו‪ ,‬שבערב יום כיפור עושים סעודה לבטא את השמחה על‬ ‫כך שביום הכיפורים הקב"ה יושב בכסא של רחמים וותרנות‪ .‬ובפשטות‪ ,‬ישיבת הקב"ה ביום הכיפורים בכסא רחמים וותרנות היא המביאה לכפרת‬ ‫עוונותיהם של ישראל ולזכאותם בעולם הזה ובעולם הבא [כפי דברי הזוהר המובאים לעיל]‪.‬‬ ‫בסידור הגר"א (על הפרק "לדוד ה' אורי וישעי") כתב‪ ,‬שביום כיפורים נוהגת המידה‪" :‬וחנותי את אשר אחון" (שמות לג‪ ,‬יט)‪ -‬אף על פי שאינו הגון‪.‬‬ ‫‪" -‬וריחמתי את אשר ארחם" ‪ -‬אף על פי שאינו הגון" (ברכות דף ז‪ .).‬ועל פי זה פירש הגר"א שם‪" :‬שמע ה' קולי" ‪ -‬זה קול השופר של ראש השנה‪.‬‬ ‫"אקרא וחנני וענני"׳‪ -‬זה יום הכיפורים‪ ,‬ששולטת בו ההנהגה של "וחנותי" ‪ -‬אף על פי שאינו הגון"‪ .‬אם כן כמה צריך לייקר כל רגע מהיום הקדוש‬ ‫והנשגב הזה‪ ,‬אשר הקב"ה יושב בו על כסא רחמים וותרנות ומרחם אפילו על מי שאינו הגון‪...‬‬ ‫גדר 'עיצומו של יום מכפר'‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב"ם בהלכות תשובה (א‪ ,‬ג) פסק‪" :‬בזמן שאין בית המקדש קיים אין שם אלא תשובה‪ .‬התשובה מכפרת על העבירות‪ ...‬ועצמו של יום כפור‬ ‫מכפר לשבים שנאמר (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם" (גם מי שאינו עשה את כל דרגות התשובה‪ ,‬קדושת יום הכיפורים מכפרת עליו)‪ .‬ופירש הכסף‬ ‫משנה‪ ,‬שהרמב"ם פסק כדעת רבנן (שבועות דף יג‪ ,).‬שיום כפורים מכפר רק לשבים‪ .‬ויש לעיין‪ ,‬שהרי תשובה מכפרת כל השנה ואם כן מה הוסיף יום‬ ‫הכיפורים על התשובה?‬ ‫ואמר המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל‪ ,‬שדין התשובה בכל השנה ודין התשובה ביום הכיפורים חלוקים ביסודם‪ ,‬שבכל השנה התשובה‬ ‫לבדה היא הפועלת את הכפרה ולפיכך היא צריכה להיות מעולה כדי שיהא בכוחה לכפר‪ ,‬בעוד שביום הכפורים עיצומו של יום הוא המכפר והתשובה‬ ‫היא רק תנאי בכפרה‪ ,‬והואיל שביום הכיפורים היא אינה פועלת את עצם הכפרה‪ ,‬מועילה ביום זה גם תשובה שאינה שלימה‪.‬‬ ‫נמצינו למדים שביום כפור מועילה תשובה שבימים אחרים אינה מועילה‪ .‬וכמה עלינו להודות על שזכינו ליום הנפלא הזה‪ .‬הגאון רבי ישראל סלנטר‬ ‫זצ"ל היה אומר‪ ,‬שגם אם יום כיפור היה רק פעם בשבעים שנה גם היה זה חסד גדול‪ ...‬אלא שיש צד שני למטבע‪ :‬דווקא האור הגדול המאיר ביום‬ ‫הזה‪ ,‬דווקא ביום שקיימת הנהגה מופלאה של רחמים וותרנות‪ ,‬עלולה להתעורר תביעה עצומה על מי שאינו משכיל לנצל זאת‪.‬‬ ‫יום הכיפורים הוא יום נשגב‪ ,‬יום שאפשר להתכפר בו על כל החטאים‪ ,‬צריך להיזהר שלא לפספס ולאבד את היום הקדוש הזה‪.‬‬ ‫המבטים השונים על החוטא וענשו‬ ‫איתא בילקוט שמעוני (תהילים‪ ,‬תשב)‪" ,‬שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו אמרה חטאים תרדף רעה‪( ,‬משלי יג‪ ,‬כא)‪ .‬שאלו לנבואה חוטא מה‬ ‫עונשו אמרה הנפש החוטאת היא תמות‪( ,‬יחזקאל יח‪ ,‬ד)‪ .‬שאלו לתורה חוטא מהו עונשו אמרה יביא אשם ויתכפר‪ ,‬שאלו להקב"ה חוטא מה‬ ‫עונשו אמר יעשה תשובה ויתכפר"‪ .‬מבאר השפתי חיים (מועדים א‪ ,‬עמוד ‪:)192‬‬ ‫בפשטות נראה מדברי חז"ל אלו שלדברי החכמה והנבואה אין פתרון לחוטא אלא עונש שהוא מכלה את החטא‪ ,‬או מיתה שמסלקת החטא‪ .‬אולם‬ ‫התורה מקילה על החוטא על־ידי הבאת קרבנות‪ ,‬ורק הקב"ה מגלה את הדרך של תשובה‪ .‬אלא שיש לתמוה‪ :‬א‪ .‬מה שאמרו חז"ל שהנבואה אמרה כי‬ ‫אין עצה לחוטא אלא במיתה‪ ,‬הרי עיקר תפקידם של הנביאים היה להוכיח את כלל ישראל ולהורות להם דרך התשובה‪ .‬ב"שערי תשובה" מבוארים‬ ‫עיקרי התשובה והדרכים להגיע אליה בעיקר על פי דברי הנביאים והכתובים (וכמוהו עשו עוד ראשונים)‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬יחזקאל הנביא שאמר "הנפש‬ ‫החוטאת היא תמות" הוא זה שהתווכח עם אותם שטענו שאין אפשרות לשוב באמרם "כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה" (שם‪,‬‬ ‫לג‪ ,‬י‪ ,‬ועיין שם ברש"י)‪ ,‬מפני שידעו עד כמה גדולה וחזקה מציאות הטומאה והקלקול של החטא‪.‬ועל זה ענה להם יחזקאל (שם‪ ,‬שם‪ ,‬יא) "אמור‬ ‫אליהם חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה‪ .‬שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל"‪.‬‬ ‫אכן ביאור הדברים הוא‪ ,‬ברור שהתורה והנביאים הורו בשם ה' לישראל את אפשרות התשובה ועוררו אותם לשוב ממעשיהם הרעים‪ .‬אבל שאלת‬ ‫חז"ל היא איך נראים הדברים ממבט החכמה‪ ,‬הנבואה והתורה‪ ,‬ויש לכל אחד מהם מבט שונה על חטאי האדם ותוצאותיהם‪ .‬הדברים יובהרו על פי‬ ‫משלו של המהר"ל (נתיבות עולם‪ ,‬נתיב התשובה‪ ,‬א) על דברי חז"ל אלו‪.‬‬ ‫"משל אל מלך בשר ודם שנתן לאחד כלי לשמור והכלי נשבר‪ ,‬והוא מצטער על זה מאימת המלך ולא ידע מה יעשה‪ ,‬לכך הוא שואל חכם אחד מה‬ ‫יעשה‪ ,‬והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך‪ ,‬ואדם זה לא ידע מה יעשה‪ ,‬ויאמר כי באולי זה לא ידע הנהגת מלך זה‪,‬‬ ‫אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות שהם מכירים את המלך‪ ,‬וכאשר הוא שואל אותו משיב לו כי אני מכיר את המלך גדולתו ורוממותו אין ראוי להביא‬ ‫ג‬ ‫כלי זה לפניו‪ ,‬ולכך אמר כי יש לאבדו לגמרי‪ ,‬והנה לא ידע מה יעשה ולכך אומר‪ ,‬אלך אל האומן שתיקן את הכלי אולי ימצא לו תקנה ובא אל האומן‪,‬‬ ‫אמר שיש תקנה לזה הכלי אבל התקנה קשה‪ ,‬גם לא לכל הקלקולים שבו רק לאחד או לשניים‪ ,‬והנה זה אומר על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה‬ ‫אלך אל המלך עצמו יעשה רצונו מה שיעשה‪ ,‬והנה המלך אמר הכלי הזה שבור אני משתמש בו‪ ,‬והראשונים שלא אמרו לך כך מפני כבודי עשו ולא‬ ‫מצד הנהגתי אבל אני משתמש בו כך"‪ .‬נבאר את המשל בשילוב הנמשל לפרטיו‪.‬‬ ‫"משל אל מלך" המלך הוא הקב"ה‪" ,‬שנתן לאחד כלי לשמור והכלי נשבר" זה האדם שקיבל את נשמתו [הכלי] לשמרה מחטא‪ ,‬ופשע בשמירתה וחטא‬ ‫ושבר את הכלי‪" ,‬והוא מצטער על זה מאימת המלך ולא ידע מה יעשה" כי פגע בכבוד המלך שלא שמר את הכלי כפי שנצטווה‪.‬‬ ‫"לכך הוא שואל חכם אחד מה יעשה והוא משיב כי דבר זה אינו כבודו של מלך ואין להשיב לו הכלי כך"‪ .‬זהו מבט החכמה המתבוננת בעומק כל‬ ‫דבר‪ ,‬הרואה בחטא מציאות כשבירת הכלי‪ .‬כשם שאם רצח אדם את חברו אי אפשר להשיב את הנעשה שהרי אינו יכול להחיותו‪ ,‬כן הוא באמת בכל‬ ‫חטא היוצר מציאות של רע‪.‬ומבט החכמה הוא שאין תיקון למציאות זו‪ ,‬כי אי אפשר להחזיר למלך כלי שבור‪ ,‬דהיינו נשמה פגומה ‪ -‬רק על־ידי‬ ‫העונשים כמו שכתוב "חטאים תרדף רעה"‪.‬‬ ‫"ואדם זה לא ידע מה יעשה ויאמר כי באולי זה ‪ -‬החכם שנשאל ראשון ‪ -‬לא ידע הנהגת מלך זה‪ ,‬אלך ואשאל אחד מקרובי המלכות שהם מכירים את‬ ‫המלך"‪ .‬מבט החכמה על החטא כמציאות שאינה ניתנת למחיקה נובע מראיית החטא ופגמו באדם כשלעצמו‪ ,‬מבלי להכיר את המלך והנהגתו‪ ,‬דהיינו‬ ‫מבלי להכיר את דרכי ה' יתברך‪.‬‬ ‫אך הנשאל השני שהוא אחד מקרובי המלך‪ ,‬הוא הנביא‪ ,‬המכיר את המלך ה' יתברך‪ ,‬הנהגותיו והעולמות הרוחניים שברא‪ ,‬ויודע ומכיר יותר מהחכמה‬ ‫בהשלכות הקשות של החטאים בעולמות העליונים ובדרכי ההשפעה של ה' יתברך [מלבד הפגם באדם עצמו]‪ .‬לכך תשובת הנבואה היא "כי אני מכיר‬ ‫את המלך גדולתו ורוממותו‪ ...‬ולכך אמר כי יש לאבד הכלי לגמרי" וכמו שכתוב "הנפש החוטאת היא תמות"‪ ,‬מפני שכל זמן שהחוטא שפגם בכבוד‬ ‫המלך קיים‪ ,‬אף על פי שמתחרט על חטאו ושב ממנו‪ ,‬עצם מציאותו מזכירה את העוון‪ ,‬ויש בכך חילול ה' ופגם בכבודו יתברך‪ ,‬וממילא בהשפעה‬ ‫ממנו יתברך‪ .‬על כן רק במותו מתבטל חילול ה' והקלקול שעשה‪ .‬זהו מבט הנבואה מצד עצמה‪ ,‬על החוטא והגמול הראוי לו‪.‬‬ ‫"והנה לא ידע מה יעשה‪ ,‬ולכך אומר‪ ,‬אלך אל האומן שתיקן את הכלי‪ ,‬אולי ימצא לו תקנה ובא אל האומן"‪ .‬האומן שתיקן את הכלי הוא התורה‬ ‫כמבואר במדרש (בראשית רבה א‪ ,‬ב)‪" :‬היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם"‪ .‬וכיון שכל הבריאה נבראה על פי התורה‪ ,‬אם כן בוודאי ישנן‬ ‫בתורה גם הוראות תיקון לקלקולים שנעשו בבריאה ובאדם על־ידי חטאיו‪ .‬ותשובת האומן [התורה] היא "שיש תקנה לזה הכלי‪ ,‬אבל התקנה קשה‪,‬‬ ‫גם לא לכל הקלקולים שבו רק לאחד או לשניים" דהיינו כי התקנה של התורה לחוטא‪" :‬יביא קרבן ויתכפר" אינה תקנה לכל העבירות‪ ,‬שהרי חטאת‬ ‫ואשם אינם באים על כל חטא‪ ,‬ואף על החטאים שיש בהם חיוב קרבן החיוב הוא בדרך כלל רק על השוגג‪ ,‬ולא על החוטא במזיד‪.‬‬ ‫ויתכן גם לומר שעצת התורה היא אף לחטאים שבמזיד‪ ,‬ואין המדובר בהבאת הקרבנות בפועל‪ ,‬אלא לכוונת החוטא בשעת הבאת הקרבן‪ ,‬וכדברי‬ ‫הרמב"ן (ויקרא א‪ ,‬ט) "כי כאשר יחטא ויביא קרבן‪ ...‬ישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה‪ ,‬והכרעים כנגד ידיו ורגליו של אדם‬ ‫העושים כל מלאכתו‪ ,‬ויזרוק הדם על המזבח כנגד דמו בנפשו כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו‪ ,‬וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא‬ ‫שלקח ממנו תמורה‪ ."...‬בשעה שמקריבים הקרבן צריך לצייר בלבו ולהרגיש שכל הנעשה עם הבהמה צריך היה להיעשות אתו‪ ,‬ועל־ידי שמרגיש כך‬ ‫מסתלק מהגשמיות לגמרי ומתקרב אל הקב"ה‪ ,‬ועל ידי זה מתכפר החטא‪.‬‬ ‫מבט התורה על החטא ועצתה אל החוטא היא שכוונה זו של החוטא המביא קרבן‪ ,‬צריך להרגיש כל אחד ששב מחטאיו‪ ,‬שבעצם היה ראוי למות‬ ‫ולהסתלק מהגשמיות שגרמה לו לחטוא‪ ,‬אלא שה' יתברך בחסדו נותן לו החיים‪ .‬על־ידי התבוננות והרגשה זו יסתלק מכל כוחות הגוף ותאוותיו‬ ‫שהביאוהו לחטוא ויתקרב אל ה' יתברך‪ ,‬ובזה יתוקן חטאו‪ .‬נמצא אם כן שהתורה (האומן) אכן נותנת עצה לחוטא‪ ,‬אבל זו דרך קשה לשב‪ ,‬להרגיש‬ ‫שבעצם היה צריך למות בחטאו‪ ,‬ורק בחסד ה' יתברך לא ממיתו‪ ,‬ואך עליו להינתק מהחומר לגמרי‪.‬‬ ‫בדלית ברירה מחליט החוטא "על כל פנים לא אוכל להיות נקי מזה אלך אל המלך (הקב"ה) עצמו‪ ,‬יעשה רצונו מה שיעשה‪ ,‬והנה המלך אמר‪ ,‬הכלי‬ ‫הזה שבור אני משתמש בו‪ ,‬והראשונים ‪ -‬החכמה‪ ,‬הנבואה והתורה‪ - ,‬שלא אמרו לך כך‪ ,‬מפני כבודי עשו‪ - ,‬כי הבינו שהשתמשות בכלי השבור היא‬ ‫פגיעה בכבוד המלך והצדק עמם לפי מבטם‪ - ,‬ולא מצד הנהגתי‪ ,‬אבל אני משתמש בו ‪ -‬בכלי השבור ‪ -‬כך"‪.‬‬ ‫הקב"ה מגלה לנו שאף על פי שמצד המבטים השונים על החטא שהוא פגיעה בכבוד המלך‪ ,‬אין אפשרות לתשובה‪ ,‬אך הוא יתברך מוותר על כבודו‪,‬‬ ‫ומנהיג העולם בהנהנה מיוחדת של תשובה‪ .‬זהו המבט על החטא מצד הקב"ה‪ .‬רק ה' יתברך יכול למחול על חטאים ולמחוק את מציאות הרע שנוצרה‬ ‫על ידם‪ ,‬וזאת על־ידי התשובה‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים הקב"ה נותן לנו את האפשרות לפעול בבריאה‪ ,‬למעלה מהמבט הרגיל בטבע‪ ,‬למעלה מכוחות החכמה הנבואה והתורה‪ .‬ביום‬ ‫אחד בשנה הקב"ה מטהר אותנו‪ ,‬מכפר לנו על החטאים‪ .‬אך התנאי לכפרה הוא לעשות תשובה‪ ,‬כשאדם מתחיל לעשות תשובה‪ ,‬הוא כדרגת‬ ‫הכהן הגדול בקדש הקדשים‪ ,‬הקב"ה מטהר אותו טהרה שלמה‪.‬‬ ‫ד‬