שארית מנחם · She'eiris Menachem — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פרשת האזינו
הדברים) ,וזש"ה האזינו השמים ואדברה ,אימתי בזמן ותשמע האזינו השמים ותשמע הארץ וגו' ,יערף כמטר לקחי וגו'.
הארץ אמר"י פי ,אמירה לשון רכה בלי תוכחה קשה וטוב לנו. וברש"י שתהיו עדים ,וי"ל עפי"מ דאי' במס' ע"ז (ג' ע"א)
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי .מובא שהאו"ה יאמרו להקב"ה ישראל שקבלו התורה היכן קיימוה
בספרי ,משה אמר האזינו השמים וישעי' פתח שמעו שמים אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו שקיימו את התורה,
והאזינו ארץ להיפך ,וי"ל דאיתא בב"ב (כ"ה ע"ב) דמשחרב ואוה"ע אומרים שהם נוגעים בדבר דבלי התורה אין להם קיום,
ביהמ"ק אין הגשמים יורדין מאוצר הטוב שנאמר (דברים כ"ח דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
י"ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך אמנם טענתם אינה טענה דאם נסבור כב"ה במס' עירובין (י"ג
וגו' ,ולכאורה יש להבין האיך נרמז בקרא ,וי"ל דהנה כתיב (שם ע"ב) דס"ל דנוח לו לאדם שנברא ,וידוע דדיבור שיצא מפי
י"א ט"ז) השמרו לכם פן יפתה וגו' ועצר את השמים ,ולכאורה הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר כדאיתא במס' ברכות
איך מועיל תנאי דירידת מטר בהתנהגות ישראל הא כיון (ז' ע"א) גבי משה ,וכ"ה מפורש בישעיה (נ"ה י"א) כן יהיה דברי
שהתנאי א"א להעשות ע"י שליח כדאי' במס' תענית (ב' ע"א) אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו' ,וממילא אינם נוגעים
דמפתח דמטר לא נמסר לשליח ,ממילא התנאי בטל והמעשה בעדותם דהא בכל אופן יתקיימו כיון שיצא מפי הקב"ה לטובה.
קיים( ,עיין כתובות ע"ד ע"א) ,אמנם לפי הגמ' דב"ב הנ"ל שבחו"ל וזש"א האזינו השמים וגו' שתהיו עדים ,וע"כ שאינם נוגעים
אינם מאוצר הטוב ,נוכל לפרש דהיינו שאינו מיד הקב"ה רק בעדות ,אכן כ"ז אם נאמר שבריאת שמים וארץ טובה היא,
ע"י שליח ,א"כ ניחא דשפיר יכול להתקיים ע"י שליח וא"כ הוי משא"כ אי' ס"ל כב"ש דנוח שלא נברא א"כ הוי הבריאה רעה
תנאי טוב ,ובזה ניחא דשפיר יליף בב"ב מקרא דיפתח ה', ולרעה חוזר ,והוי שמים וארץ נוגעים בעדותם .וזשה"כ כי
דבזמן שאינן שרוין על אדמתן אינו מאוצר הטוב ,שאל"כ אין אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם (תהלים פ"ט
כאן תנאי .והנה בגמ' תענית (כ"ג ע"א) דריש עה"פ (ויקרא כ"ו ד') ג') ,פי' חסד יבנה שטוב שנברא ,והראיה שמים תכין אמונתך
ונתתי גשמיכם בעתם ,אלו לילי שבתות ,ואי' במד"ר בראשית בהם ,שהם עדים ואינם נחשבים לנוגעים בעדותם.
שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איך הקב"ה מוריד האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי .אפשר לומר
גשמים בשבת הא הוי מוציא מרשות לרשות ,והשיב לו דכל כי אבינו שבשמים ית"ש אב הרחמן אינו רוצה לשמוע חסרונות
העולם של הקב"ה ,והוי רשות אחת ,והנה זה תינח אם המטר בניו ,ע"כ כשישראל חוטאים ח"ו וצדיקי הדור צריכים להוכיחם
הוא מהקב"ה בעצמו כיון דכ"ע דיליה הוא ,משא"כ כששולח מסתיר פניו כבי' ,וזש"ה (דברים ל"א י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני
ע"י שליח נשאר הטענה דהוי מוציא מרשות לרשות ,ואפשר ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו' ,דכיון שעשו רעה
דמה"ט לא נמסר מפתח של גשמים לשליח .וזשה"כ יפתח מוכיחים אותם ,ע"כ כביכול מסתיר פניו ועושה עצמו כבי'
"ה'" לך וכו' ,ה' דייקא ולא שליח ,לתת מטר "ארצך" כשהנך כאילו אינו שומע ,וזש"נ (משלי כ"ח כ"ג) מוכיח אדם אחרי חן
בארצך ,בעתו בשבת דייקא. ימצא ,ר"ל מוכיח אדם אחרי ,כבי' כאילו היה שלא בפניו ,חן
ועפי"ז נבוא לביאור הספרי דהנה ידוע דהאזנה הוא טפי ימצא בעיני הקב"ה שאינו רוצה לשמוע עונות ישראל ,ועיין
משמועה ,ומשו"ה משה שהיה בחו"ל ושם אין הברכה של במד"ר דברים שדורש פסוק זה על משרע"ה ,וזש"ה וילך משה
"בעתם" שהוא לילי שבתות ,א"כ יכולין להיות הגשמים ע"י וידבר (דברים ל"א א') ,פי' שכשרצה להוכיח את העם הלך מלפני
שליח ,לכך תלה האזנה בשמים שלא יתן מטר כמו שפירש"י קוב"ה כבי' וידבר קשות( ,ועיין ספה"ק אמרי נועם פר' דברים ד"ה אלה
שמו כדאי' בשבת (י"ב ע"ב) ,הצור תמים פעלו כי כל דרכיו מטעם יד העדים תהיה בו בראשונה ,וממילא הארץ לא תתן
משפט הוא דין ,אל אמונה ואין עול" ,אמת" וכ"ה מרומז בקרא פריה ,דכיון שיכול להיות ע"י שליח יתקיים התנאי ,משא"כ
(בראשית א' י"א) תדשא הארץ דש"א ,עפ"י המשנה (בספ"א ישעיה שהיה בא"י ששם הגשמים באים ע"י הקב"ה בעצמו
דאבות) על שלשה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל ולא ע"י שליח ,א"כ לא הוי תנאי כבני גד ובני ראובן ,לכך התנאי
השלום ,והיינו תדשא הארץ ע"י דש"א כנ"ל. דהשמרו לכם וגו' בטל והמעשה קיים כנ"ל ,לכן תלה האזינו
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו .אפשר לומר דאם האדם שהוא עיקר כנ"ל על ה"ארץ" ,היינו שתלכו מא"י לארץ ועי"ז
אף שהוא במצב של דחקות וחשכות אינו מתייאש ושם יתקיים התנאי.
מבטחו ויהבו על ה' ,עי"ז גופא ה' בעזרו ,וזהו כי שם ה' אקרא, יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וגו'.
אפילו מתוך הסתרת פנים ,עי"ז הבו גודל לאלהינו גודל שהוא י"ל דאפשר לדמות התורה לגשם ,דהנה פעולת הגשם
חסד כידוע ,לאלהינו שהוא דין ,ונמתקו דיני אלהים ברחמים. מרגישים לאחר זמן כשמתחיל הצמיחה ,כן התורה אפילו מי
א"י עפ"י מה שפירשו תלמידי ר"י בברכות (פ"ג ,ועיין רש"י סוטה שאינו מרגיש טעם ונועם התורה בשעת תלמודו ,מ"מ ירגיש
מ' ע"א) מה שאומרים בתפלה בברכת מודים על מה שאנו אח"כ ,וזהו יערוף כמטר לקחי ,כי המאור שבה יחזירנה למוטב,
מודים לך ברוך אל ההודאות ,פי' על שזכינו להודות לך ע"ז אמנם זה רק למי שלומד תורה עם יר"ש כדאי' במס' שבת (ל"א
גופא ברוך אל ההודאות ,וז"ש כי שם ה' אקרא ,וע"ז לבד הבו ע"א) כל אדם שי"ב תורה ואין בו יר"ש דומה לגזבר שמסרו לו
גודל לאלהינו. מפתחות הפנימיות בלא החיצוניות בהאי עייל ,וא"כ אין
כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו .י"ל עפ"י הידוע החילוק מחזירו למוטב ,וזש"א כשעירים עלי דשא ,ר"ל דאף שרואים
בין גדול לרם דבחינת רם מתייחס לדבר שעומד רק למעלה, שיש לומדים ואינם חוזרים למוטב ,ע"ז אמר כשעירים עלי
ובחינת גדול הוא מלמעלה למטה ,ופרשו בזה (תהלים צ"ט ב') ה' דשא ,דכמו שהגשם אינו פועל רק על דשא ולא על קרקע
בציון גדול ורם הוא על כל העמים ,פי' ה' בציון ,היינו אצל ריקנית ,כן התורה פועלת דוקא על מי שיש בו יר"ש.
ישראל המצוינים בתורה ומצוות ומאמינים בהשגחתו יתב' א"י יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא
בעליונים ותחתונים ,אצלם הוא בבחינת גדול ,ורם על כל וכרביבים עלי עשב .רש"י מפרש כשעירים לשון רוח סערה,
העמים ,אצליהם הוא רק בחינת רם כי דעתם הנפסדת הוא ועלי דשא מפרש עטיפת הארץ מכוסה בירק ,ובד"ה עשב קלח
שח"ו עזב ה' את הארץ והשגחתו רק בעליונים ,לכך אצלם הוא אחד קרוי עשב וכו' ,י"ל דהתורה מלמדת אותנו דרכי תוכחה
בבחי' רם ,והנה שם הוי' ב"ה רומז על השגחתו יתב' המהוה שהבא להוכיח יזהר שיוכיח בנחת ולא יבייש חבירו ,וכדאי'
בתמידות כל ההויות ,וזש"א כי שם ה' אקרא הרומז על במס' ערכין (ט"ז ע"ב) תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח,
השגחתו כנ"ל ,אז הבו "גודל" לאלהינו ,ר"ל שהשי"ת כבי' הוא ופירש"י דרך כבוד שלא יהו פניו משתנין ,והנה הדבר חלוק אם
בבחינת גדול ה' ,משגיח בעליונים ובתחתונים ולא רק רם. מוכיח ליחיד דאז מתבייש ובין מוכיח לרבים ,וזה יערף רומז
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' .י"ל עפ"י המובא למוכיח ,כמטר שהולך בזעף ,ולפעמים תזל "כטל" בנחת,
בספה"ק דהאדם צריך להאמין דכל מה דעביד רחמנא לטב "אמרתי" לשון רכה ,ומפרש כשעירים ,בסער כפירש"י שהוא
עביד ,ואף שבעיניו נראים הדברים לרעה ,מ"מ לעת"ל יתברר לשון חוזק ,עלי דשא שהוא שם הכולל עטיפת הארץ והיינו
שהכל הי' לטובה ,וזה"פ הצור "תמים" פעלו ,תמים לשון גמר, לרבים מותר להגיד קשות ,וכרביבים עלי עשב ,וכפרש"י כל
ר"ל כשיגמור פעלו שרוצה כבי' לעשות ,אז יתברר כי כל דרכיו עשב כל קלח ,היינו אם התוכחה הוא ביחידות אזי יהיה בנחת
משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא ,וזה גם מרומז שלא לביישו .והנה אמרו חז"ל (ב"מ נ"ח ע"ב) כל המלבין פני
בפסוק הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג י"ג) ,ודרשו חכז"ל חברו ברבים כאילו שופך דמים וכו' ומשו"ה כשקורין עשרת
(ברכות ז' ע"א) ששאל מרבע"ה מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הדברות ביחיד אזי קוראין לא תרצח בפתח ,פי' לא תרצח שלא
ע"ז השיבו הקב"ה אני אעביר כל טובי על פניך ,ר"ל כשיגמור יפתח פיו בתוכחתו יותר מדאי ועי"ז ישפוך דמו ,אבל לצבור
הדבר ,אז תדע ותבין וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר קוראין בקמץ ,שלא לרצוח ח"ו ע"י שיקמוץ פיו מלאמר דברים
ארחם ,שהכל הוא רחמים וחנינה. קשים ,וטוב לנו.
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל .י"ל הכונה עפימ"ד כשעירים עלי דשא וגו' כי שם ה' אקרא וגו' הצור תמים
(קידושין מ' ע"ב) דהעולם נידון אחר הרוב ,וכשיש רוב צדיקים פעלו כי כל דבריו משפט אל אמונה ואין עול .י"ל דש"א ר"ת
אזי גם הרשעים שמכונים לאיסור בטלים והאיסור נהפך להיתר דין שלום אמת ,ומפרש בקרא כי שם ה' אקרא ,זה שלום שכך
גליון שארית מנחם -ב
במד"ר. (עיין טיו"ד סי' ק"ט) ,וא"ת הלא בעלי חי אינו בטל ,י"ל דרשעים
צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך .י"ל עפ"י מאחז"ל (פסחים בחייהן קרויים מתים כדאי' במס' ברכות (י"ח ע"ב) ,וזה תינח מי
נ"ד ע"ב) גזרה על המת שישתכח מן הלב ,והוא למען קיום שמכיר ברשעותו והוא שפל בעיניו ,משא"כ מי שהוא בעיני
העולם שלא יהיה עצב לעולם על אבותיו ,וזה י"ל בפשט עצמו בריה ואינו מכיר ברשעותו אזי אינו בטל כדקיי"ל ביור"ד
הכתוב (לעיל פסוק ז') בינו שנות דור ודור ,שהשכחה ניתנו רק (סי' ק' ס"א) דברי' לא בטלה ,וזה יש לרמוז במשנה (אבות פ"ו מ"ב)
למען שנות דור ודור ולא יהיה עצב על הדור הקודם (עיין באהבת אוי להם "לבריות" מעלבונה של תורה ,פי' אוי למי שחטא והוא
ישראל) .וזשה"כ צור ילדך תשי ,שנבראת בחסד הבורא עם עוד בעיניו ל"ברי'" ,מעלבונה של תורה ,שאינו יכלו להבטל
מדת השכחה ,כדי שתשכח ,אבותיך שילדוך כנ"ל ,ולבסוף עפ"י דין התורה ,אמנם הא דברי' אינה בטלה הוא רק אם
ותשכח אל מחולליך ,אתה כפוי טובה ומשתמש במדת האיסור מתחלת ברייתו אבל אם אין האיסור מתחלת ברייתו
השכחה לשכוח ,את אביך החי וקיים ,וגם מחולליך לשון גם בריה בטילה ,וזשה"כ שחת "לו" לא ,פי' אם ההשחתה הוא
שמחה כדכתיב (תהלים קמ"ט ג') יהללו שמו במחול ואתה שוכח רק לו אז "לא" פי' ההשחתה הוא כאין דכיון שאינו איסור
את ה' המשמח הלב. מתחלת ברייתו יבוטל בהרוב ,אבל ח"ו אם "בניו" מומם כיון
וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו וכו' .אפשר לומר בדרך שהם דור עקש ופתלתל מתחלת ברייתו ,אזי קשה לבטלו,
מוסר נגד המגלחים פאת הראש והזקן ,וזה וינאץ מכעס בניו השי"ת ישמרנו.
שמגלחים פאת הראש והזקן ,ובנותיו שהולכות בגילוי שער, הלוא הוא אביך קנך וגו' .אפשר לומר עפ"י מאמרם ז"ל (ב"ב
ויאמר אסתירה פני מהם ,כי הזקן רומז על י"ג מכילין דרחמי כ"ד ע"א) דטבע של היונה הוא דכל דמדדי וחזי ליה לקינה מידדי
וח"ו אם מגלחו גורם להסתרת פנים ,ואמר כי דור תהפוכות ואי לא חזי אינה מידדי ,וכן הוא עם ישראל שנמשלה ליונה
המה ,כי נשים מגדלות שערן והאנשים מגלחין כדרך אוה"ע, כדאי' בברכות (נ"ג ע"ב) ,אעפ"י שמדדה אחור מעבודתו יתב"ש,
והוא ההיפך מהנכון עפ"י התורה הקדושה ,וזה גורם לבנים לא אינו מדדה ומתרחקת מה' רק עד שתוכל לשוב בתשובה
אמון בם ר"ל. לקינה ,וזש"ה עם נבל ולא חכם ,אע"פ שמחמת טפשותם
וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם נתרחקו מה' ,אעפ"כ הלא הוא אביך "קנך" ולבסוף חוזרים
וגו' ,כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם .אפשר לומר לקינם למקור מחצבתם ,וז"ש (שה"ש ב' י"ד) יונתי בחגוי הסלע
עד"ז דהנה ידוע דהחיוב על האב ללמד בנו תורה כדאי' במס' בסתר המדרגה הראיני את מראיך ,פי' אף שהוא במדרגה
קידושין (כ"ט ע"א) ,ועל הבן מוטל החוב לפרנס את אביו (עיי"ש התחתונה ח"ו ,מ"מ מבקשת הראיני את מראיך כמו היונה,
ל"ב ע"א) ,והיום לדאבוננו עולם הפוך שהאב אינו דואג לבנו וזאת מגינה עלינו.
לתורה ויר"ש ובמקום זה שם כל מעינו בדאגת פרנסתו ,וענין כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו .אפשר לומר דהנה ישנם ב'
זה נרמז בפסוק (בראשית כ"ב י') ויקח האב ה"מאכלת" לשחוט הדרגות בכלל ישראל ,א' ,אנשים יראים ושלמים לה' ולתורתו
את בנו ,פי' "מאכלת" מלשון מלאכה ,שלומדו מלאכה במקום והם נקראים חלק ה' ,ב' ,אנשים שאינם הגונים ומעשיהם
לימוד התורה והוא כדי שיהיה לו לעתיד לבוא כשיגדל ממה מקולקלים ,רק מכח קדושת כללות ישראל גם הם נחשבים
לאכול" ,וגם נרמז ב"מאכלת" שהוא לשון אכילה .לשחוט את לחלק ה' ,וזש"א כי חלק ה' עמו ,פי' אע"פ שרק חלק ה' עמו
בנו ,פי' אעפ"י שעי"ז הוא מסכן את בנו מבחינה רוחנית ,וזה מ"מ יעקב חבל נחלתו ,מכח קדושת יעקב אע"ה חבל נחלתו
גורם שהרבה פעמים שלא די שהאב לא הדריך את בנו בדרך שכולם בניו חבל נחלתו והחבל מצרפם ,אזי נחשבים כולם
הישר אלא הבן רוצה עוד לגרור את אביו בדרך הנלוזה ,ולא די לטובה.
שהוא "סורר" מדרך ה' הוא גם "מורה" להוריו בדרך אשר ילכו צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך .יל"פ הפסוק בהקדם מה
בה ,וממילא גם הש"י מדה כנגד מדה אינו מתנהג איתנו כאב שפירש כ"ק אאמו"ר הק' זצללה"ה (בראשית ב' כ"ד) על כן יעזוב
לעורר לבנו לתשובה ,וזש"ה וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר איש את אביו ואמו ,דהיינו שיעזוב את החומר שלו הבא מחלק
אסתירה פני מהם לעוררם בתשובה כי דור תהפוכות המה, אב ואם עפ"י הגמ' (נדה ל"א ע"ב) שלשה שותפין באדם הקב"ה
שע"י מעשיו לא האב מדריך את הבן אלא להיפך ח"ו בנים לא אביו ואמו ,ודבק באשת"ו ר"ת באהבת תורה ויראת שמים,
אמון בם" ,אמון" מלשון הדרכה ע"ד (אסתר ב' ז') ויהי אומן את וממילא כשזה קם זה נופל ,וזש"ה צור ילדך ר"ל החלק שנולדת
הדסה ,ועד"ז יש להעמיס היעוד הנאמר באליהו (מלאכי ג' כ"ד) מהם תש"י ,מלשון "תש" ,היינו אם החלשת את החלק הזה ,אז
והשיב לב אבות על בנים וכו' ,דהיינו שהאב יחנך את הבנים. ותשכח ,פי' עי"ז תמצא א"ל את הש"י ,וע"י מדת אל שהוא
חסד אל כל היום ,מחוללך ,הוא ענין מחילה ,מחול לך ,כדאי'
גליון שארית מנחם -ג
וזה י"ל בכוונת הגמ' (מגילה י"ז ע"ב) ת"ר מנין שאומרים אבות וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו .י"ל עפי מאמרם ז"ל (בילקוט
שנאמר הבו לה' בני אלים ,דהיינו קודם אמונה מצד קבלת יתרו רע"ג) ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו
האבות ,ואח"כ הבו לו כבוד ועוז ע"י חקירה ,ואח"כ כבוד שמו ממצרים ,והיו חלוקים אלו על אלו היו נוסעין במריבה וחונין
חכמת הנסתר שמותיו ית"ש .וזש"א במשנה (אבות פ"ג מ"ה) במריבה ,כשבאו לסיני השוו כולם אגודה אחת ,אמר הקב"ה
הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום
מתחייב בנפשו ,ר"ל הנעור בלילה "להעיר" חשכת לילה ע"י ע"כ ,היוצא מדברי הילקוט שאם אין שלום ואחדות בין ישראל,
החקירה ,ומהלך בדרך יחידי ,פי' בלי הקדמת אמונה פשוטה, אי אפשר להם לקיים התורה בשלימות וממילא אין ח"ו כבי'
עי"ז מפנה לבו לבטלה ,כי החקירה בד"ז אינה מועילה רק נחת רוח להבוית"ש ,וזהו וירא ה' וינאץ ,והסיבה לכך כעס בניו
מזיקה ,לפיכך הרי זה מתחייב בנפשו .וז"ש וירא ה' וינאץ מכעס ובנותיו שהם ברוגזא ומחלוקת זה עם זה ,ועי"ז חסר מהם עיקר
בניו ובנותיו כי דור תהפוכות המה ,ר"ל שמהפכין הסדר שצריך קיום התורה שהוא ע"י שלום אהבה אחוה וריעות.
להקדים אמונה לחקירה והם מקדימים החקירה לאמונה דור תהפכת המה בנים לא אמון בם .הכת"ס ז"ל פירש דור
פשוטה ,וזהו בנים לא אמון בם שאין בהם כח אמונת אבותיהם. תהפוכות המה שהבנים מדריכים הוריהם ,ועפי"ז פירשנו
ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וגו' .יש לומר הסיום בנים לא אמון בם ,אמון מלשון הדרכה ,שאינם מקבלים
עפ"י המבואר דהשי"ת שהוא מקור הרחמים אפילו בעת של הדרכה רק הוא "סורר" מדרך אבותיו מקודם ,ואח"כ "מורה"
השראת דינים והסתר ח"ו ,מ"מ חושב מחשבות לבלתי ידח דרך לאבותיו ,ומיושב כפל לשון סורר ומורה .וזה יל"פ בפסוקי
ממנו נדח ולהשפיע טובה לישראל ,וז"א אסתירה פני מהם, (דברים ו' ו') והיו הדברים האלה וגו' ,ושננתם לבניך וגו' ובלכתך
אבל זה רק לשעה ,אבל אראה מה אחריתם להמציא להם בדרך ,ודרשו חז"ל (ברכות י"ג ע"א) והיו הדברים האלה שלא
אחרית ושארית טוב. יקרא למפרע ,היינו שהבן לא ידריך לאביו ,רק ושננתם לבניך
ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה. וכו' שהאב ידריך את בניו לתוה"ק ,ועי"ז בשבתך בביתך ,היינו
עיין צל"ח פסחים (נ' ע"א) בשם הגדול ר' אפרים ריישר זצ"ל בעוה"ז וגם בלכתך בדרך היינו אף כשהאב ילך כבר בדרך כל
מ"מ דק"ק בראד ,שמפרש הגמ' לא כעוה"ז עוה"ב ,העוה"ז על הארץ ,גם אז ע"י התורה ותפלה של בנו יהיה נחשב כאילו לומד
בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות גם כעת ,דברא מזכה אבא.
אומר ברוך דיין האמת ,לעולם הבא כולו הטוב והמטיב, דור תהפכת המה וגו' ,הם קנאוני בלא אל וגו' .דהנה עיקר
שבעוה"ז נראה שח"ו יש בשורות רעות ,אבל בעוה"ב ישיגו תקותינו לגאולה הוא יען שהש"י מרגיש בצערינו ,והגם שכתוב
שהכל טוב ומטיב ,ואילו זכו היו רואים כבר היום בעוה"ז שהכל (ישעי' ס"ג ט') בכל צרתם לא צר" ,לא" באלף שמשמעו שאינו
לטובה ,ובזה י"ל ראו עתה כי אני אני הוא ,פי' ראו "עתה" כבר צר ,מהפכין ה"לא" ל"אל" וכבי' אל צר בעת צרותינו ,וז"ש
בעוה"ז שהכל משם הויה ב"ה רחמים ואין אלהים מדה"ד יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח ט"ז) אכן יש ה' במקום הזה ,היינו
עמדי ,וזה יתגלה בזמן שאני אמית ואחיה ,היינו בתחה"מ שאז שה' כבי' אתנו בגלות כדאי' במדרש שראה במראה הסולם
יתגלה לכולם שכל היה לטובה ,והוא ית"ש יראנו חסדים נגלים. הגלות ,ואנכי "לא" ידעתי ,כלומר "לא" צר ידעתי ,ועתה נודע
ועפי"ז יל"פ הפסוק (זכרי' י"ד ט') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו לי כי הש"י עמם בצרה והלא נתהפך לאל ,וכבי' צר עמם ,וע"כ
אחד ,ובפסחים (נ' ע"א) אטו האידנא לאו שמו אחד הוא ,אמר אין זה "לא" כי אם בית "אלהים" בבחינת בית אל .וז"ש (במדבר
ר"א ב"ר חנינא לא כעולם הזה עוה"ב וכו' לעוה"ב כולו הטוב כ"ג ט') הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ,פי' שהש"י עמהם
והמטיב ,ואפ"ל דהנה ידוע כי שם הוי"ה רומז שהיה הוה ויהיה, ע"ד ה' בדד ינחנו (לעיל פסוק י"ב) בחינת "לו" צר ,ורק בגוים
ובזמן הגלות והסתר פנים אינו נראה בחוש שהכל לטובה "לא" יתחשב ,פי' שהם קוראים "לא" צר באל"ף ,שחושבים
ואדרבה היה הוה נראה לרע בעיניו ,ואינו דומה ליהיה שהוא שאין השי"ת עם ישראל בצרתם ,וזהו כי דור תהפוכות המה
לעת"ל בזמן הגאולה שיהיה רק טוב ,וכעת נראה ח"ו הוה ויהיה הם קנאוני "בלא" "אל" ,שהפכו מ"אל" ל"לא" ,בחשבם
כשני רשויות ,אבל לעת"ל שיהיה כולו הטוב והמטיב ,יהיה ,ה' שהשי"ת עזב אותנו בגלות ,וזהו לא אמון בם ,והאמת הוא שה'
אחד ושמו אחד ,פי' שהכל יהיה בבחי' "יהיה" שהוא טוב ,ובזה אתנו.
יש לרמוז הפסוק (תהלים קט"ז ד') צרה ויגון אמצא ובשם ה' דור תהפכת המה בנים לא אמון בם .עפ"י הידוע מספה"ק
אקרא ,פי' אף שאמצא צרה בהיה והוה ,אעפ"כ בשם ה' דיש אמונה פשוטה שהוא ע"י קבלה מאבותינו ,ויש אמונה ע"י
הרחמים הרומז גם ליהיה "אקרא" וזה בקשתנו הרחמן הוא חקירה ,והנה אף האדם הרוצה לעסוק בחקירה ,מ"מ קודם
ינחילינו ליום שכולו טוב ,היינו ליום שכולם יראו בחוש שהכל החקירה צ"ל אמונה פשוטה בקבלה מאבותיו אמונה שלימה,
גליון שארית מנחם -ד
הוא מזיק ע"י שגוררת לעבירה חמורה עד לע"ז הוי כמזיק טוב ,שאפילו לשעבר היה טוב.
בדיבורו כנ"ל. א"י ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית
וזה שהזהיר משרבע"ה באמרו שימו לבבכם לכל הדברים כי ואחיה וגו' .עפי"מ דאי' במס' תענית (ב' ע"א) שהמפתח של
לא דבר רק הוא ,ואפילו הוא עבירה קלה דנין דינא דגרמי יען תחית המתים הוא בידו של הקב"ה ,ובאמת זו טובה גדולה כיון
שמזיק בדיבורו ,ז"ש (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר שהוא בעל הרחמים וירחם גם על מי שאינו כדאי ,והנה ידוע
מצרות נפשו ,פי' דאם שומר פיו מדברים אסורים אז אינו מזיק הקושיא דלכאורה איך יטמא הקב"ה למתים בתחיית המתים
בדיבורו ,אז אין מתחייב ,אבל אם ח"ו אינו שומר וכו' ,אז כיון כיון שהוא כהן כביכול וכקושיית הגמ' בסנהדרין (ל"ט ע"א) כי
דבמזיק בדיבורו דנים דיני דגרמי גורם ח"ו לחייבו. קבריה למשה במאי טביל ,ועיי"ש בתוס' שהקשו אמאי לא
שימו לבבכם לכל הדברים וגו' לעשות את כל דברי התורה פריך הגמ' איך נטמא .ותי' דישראל נקראו בנים למקום ,ולפי"ז
הזאת וגו' ,ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם אם נהיה בחינת בנים ,שפיר יכול להטמא לבניו .והנה לפי
עוברים את הירדן וגו' .ידוע מספה"ק שהלומד תורה שלא המבואר בקידושין (ל"ו ע"א) דר' יהודה ס"ל דבזמן שעושין
לשמה הרי הוא בבחי' נקיבה בחינת מקבל ,והלומד לשמה הוא רצונו של מקום קרוים בנים ,א"כ להיות בחינת בן הוא ע"י
בבחינת זכר משפיע ,וכדאי' באבות (פ"ו מ"א) שכל העולם כדאי תשובה שזהו רצונו של מקום שנעשה תשובה ,וזשה"כ ראו
הוא לו ,ולכן תמצא לפעמים התורה נקראת בלשון נקיבה עתה ,אין ועתה אלא תשובה (עיין בר"ר פכ"א) ,כי אני אני הוא,
כדכתיב (דברים ד' מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה לבני ר"ל "אני" הנאמר בתחיית המתים (יחזקאל ל"ז י"ב) וידעתם כי
ישראל ,דבתוך כלל ישראל יש שאין לומדים לשמה ,וביהושע "אני" ה' בפתחי קברותיכם" ,אני הוא" פי' אני ולא השליח ,כמו
כתיב (יהושע א' ח') לא ימיש ספר התורה "הזה" מפיך" ,הזה" הפירוש של אני ה' דכתיב גבי יציאת מצרים הוא אני ולא
הוא לשון זכר דפסוק זה הוא ברכה ללמוד תורה לשמה ,כדאי' השליח (עיין מכילתא שם) ,כך אני ה' דכתיב גבי תחיה"מ יהיה אני
(מנחות צ"ט ע"ב) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן פסוק זה אינו ולא השליח ,וזה סיום הפסוק ואין אלהים עמדי ,ר"ל בלי שום
לא חובה ולא מצוה אלא ברכה ,עיי"ש לכך נקיט שם לשון זכר. מדה"ד רק ברחמים גדולים אקבצם ,ויהיה כל מה שאמית אני
ועיין בנדה (ל"א ע"ב) שזכר פניו למטה ונקיבה למעלה ,ומשו"ה אחיה אפילו מי שאינו כדאי כנ"ל.
איתא בגמ' (ירושלמי שבת פ"א ה"ב) הלומד תורה שלא לשמה א"י ראו עתה כי אני אני הוא וגו' אני אמית ואחיה מחצתי
ראוי לו שתתהפך שליתו על פניו למעלה ,כיון שהוא בחינת ואני ארפא וגו' .עיין ברש"י פר' וארא (ו' ב') דלשון "אני ה'"
נקיבה. נאמר כשהוא לשלם שכר וגם על נאמן להפרע נאמר אני ה'
וזש"א משרבע"ה שימו לבבכם לשמור וגו' התורה "הזאת", היינו שם רחמים ,ועל כרחך משום שגם זה רחמים ,וזש"ה ראו
לשון נקיבה ,דעכ"פ תשמרו אפילו שלא לשמה ,וזה גם מרומז כי "אני" "אני" הוא ר"ל כמו שנאמר בשכר אני ה' נאמר גם
באומרו כי לא דבר רק הוא "מכם" ,אע"פ שאתם מכוונים לכם, בפרעון ,והטעם לזה הוא יען אני אמית ואחיה מחצתי ואני
וכדדריש בגמ' (ביצה כ"ח ע"ב) "לכם" לכל צרכיכם ,אעפ"י כן יש ארפא והכל ברחמים.
בזה תועלת ,כי הוא חייכם ,לבוא לחיות אמיתי לשמה ,ע"ד שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר רק הוא מכם וגו'.
אמרם ז"ל (פסחים נ' ע"ב) שמתוך שלא לשמה בא לשמה, י"ל עפי"מ שפי' בפר' וילך הפסוק ואמר ביום ההוא הלא כי אין
והמשך הפסוק ובדבר "הזה" תאריכון ימים על האדמה, אלהי וגו' (ל"א י"ח) ,להוציא מלב הטועים החושבין שאינו מגיע
להורות בא שעכ"פ תדעו שרק בדבר "הזה" בחינת "זכר" ,היינו עונש רק על ע"ז ,ובאמת יש לעשות תשובה אפילו על עבירה
לשמה תאריכון ימים על האדמה בארץ ישראל בזמן יהושע קלה יען שגוררת עבירה גדולה עד ע"ז ר"ל ,וז"ש הלא כי אין
כנ"ל ,וכדרשת חז"ל במס' שבת (ס"ג ע"א) הפסוק (משלי ג' ט"ז) אלהי "בקרבי" שהוא עון ע"ז מצאנו הרעות האלה ,ולא על
אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ,בימינה למימינים בה, שאר עבירות ,ובאמת אומר הש"י אנכי אסתיר פני על "כל"
ופירש"י להעוסקין לשמה .והנה להעוסקין שלא לשמה ששכרן הרעה ,פי' אפילו משהו מן הרעה ,ולמה ,כי פנה ,אל אלהים
עושר וכבוד כדדריש למשמאילים בה ,היינו שעוסקים שלא אחרים ,שעבירות קלות גוררות לע"ז ,והנה לכאורה לרבה
לשמה ,צ"ל הטעם שמקבלין שכר הוא משום שהוא אמצעי דס"ל (ב"ק צ"ח ע"א) דאין דנין דינא דגרמי ,א"כ אמאי מעניש
לבוא לשמה ,וזש"ה (דברים כ"ט כ"ח) הנסתרות לה' אלהינו הקב"ה על עבירות קלות משום שגורמים לחמורות ,דמ"מ
והנגלות לנו ולבנינו וגו' ,ר"ל הנסתרות שכר עוה"ב ,שייך למי היכא דמזיק בדיבורו חייב אפילו אם לא דאין דינא דגרמי (עיין
שעובד "לה' אלהינו" לשמה ,והנגלות ,ר"ל השכר בעוה"ז היא רא"ש סנהדרין פרק אחד דיני ממונות סי' ה' גבי שיקול הדעת ,ול"ד למ"ש
גם להעובד לנו ולבנינו שלא לשמה ,והטעם לקבלת השכר הוא בפרק הכותב כתובות פ"ו עיין בפוסקים ואכ"מ) ,וכיון שבעבירה קלה
גליון שארית מנחם -ה
הבנים לתורה ומצוות ,ואמר כי לא דבר רק מכם לומר שאינכם מפני שהיא אמצעי לעשות את כל דברי התורה הזאת.
אחראים בעד בניכם ,ונתן ב' טעמים על חובת ותועלת בחינוך וזש"א (תהלים קט"ו ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני
הבנים ,א' ,כי הוא חייכם ,היינו בעוה"ב כי ברא מזכה אבא ,ועוד אדם ,לא המתים יהללו יה וגו' ,ואנחנו נברך יה מעתה ועד
טעם אמר ובדבר הזה תאריכון ימים גם בעוה"ז ,והוא ע"ד עולם ,היינו השמים שמים ,ר"ל שכר שמימי שהוא עוה"ב ,לה',
שהבאתי לעיל בשם החת"ס ז"ל עה"פ והותירך ה' בפרי בטנך היינו להעובד לשמה ,והארץ ,שכר בעוה"ז ,נתן לבני אדם ,היינו
לטובה ,שהשי"ת מאריך ימי אדם כדי שיוכל לחנך בניו לטוב להעובדים נגד בני אדם שרואים בעבודתו והיינו שלא לשמה,
עיי"ש. ובא בנותן טעם שזוכים העוסקים שלא לשמה לשכרם בעוה"ז,
שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי וגו' .כי לא דבר רק ואמר לא המתים יהללויה ,זה עני שחשוב כמת כדאי' (נדרים ס"ד
הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים וגו' .איתא ע"ב) ,וכיון שחסר מזון ושפע אינו יכול להלל ,ואנחנו נברך יה,
בספה"ק שכל נפש מישראל דבוק באות מאותיות התורה (עיין אם רוצים לזכות לברך ולהודות לה' צריכים להשפעות טובות
פנ"י קדושין ל' ע"א ,ובריש תשו' מהרש"ם ח"ב) ,וכדאי' בספה"ק מעתה ועד עולם.
ד"ישראל" נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה ,שהוא נגד שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר
ס' רבוא שרשי נשמות ישראל (עיין בספה"ק מאור עיניים פר' חקת), תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת,
ובפשטות נ"ל דמי שדבוק בשם משמות הקדושים או בברכה כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו
מברכות שבתורה או במשרבע"ה ,טוב הוא יותר ממי שדבק ימים וגו' .וי"ל בד"ז עפ"י משאחז"ל במס' (סוכה ל' ע"א) דקרא
בקללה ,בעשיו או בעמלק וכדומה ,אך נראה דבתשובה ומע"ט דאדם כי יקריב "מכם" קרבן לה' (ויקרא א' ב') בא ללמד דדוקא
יכול לתקן את האות של שורש נשמתו ,וע"ז ביקש דהמע"ה מכם שלכם יש להקריב משא"כ מה שאינו שלכם ואפילו שלא
(תהלים פ"ו י"ז) עשה עמי "אות" לטובה ,וזה יל"פ הפסוק ושמתי בא בעבירה ,מ"מ כיון לא קנאהו מקרי אינו לכם (עיין במג"א סי'
פדות וגו' למחר יהיה האות "הזה" (שמות ח' י"ט)" ,הזה" גימ' תרל"ז סק"ג) ואין להקריבו ,והנה קנין בעי כונה לקנות ובלא"ה
טוב ,ר"ל שהאות יהיה אות טוב שכל האותיות שורש אינו קונה כידוע ,ולכן העושה מצוה צריך שיכוין לבו ובזה קונה
נשמותיהם של ישראל יהיו מתוקנים בעת הפדויה בזמן המצוה ויכול להקריבה לשמים( ,ועכ"פ קצת הקילו חז"ל בקנין מצוה
הגאולה .והנה כמו"כ בכח הצדיק להפוך האות לטובה ,ולכן והעמידו דבריהם על ד"ת עיין רמ"א חו"מ סי' קצ"ט ס"ג בשם המהרי"ל,
מצינו שאמר הקב"ה למשה רבע"ה (שמות ז' ט') כי ידבר אליכם הגם דבמג"א סי' שס"ט מקשה ע"ז ,מ"מ עיין בפרמ"ג שם בשם תוספות
פרעה תנו לכם מופת וכו' קח את מטך והשלך וכו' יהי לתנין, שבת ובשו"ת בית יצחק ח' או"ח סי' ק"ז שתירץ קושית המג"א ומסיק
מופת הוא "אות" ,ר"ל שירצה לידע שורש נשמתכם מאיזה לדינא כהרמ"א ,ובמק"א הארכנו בזה ואין כאן מקומו).
אות הוא ,אז השלך המטה ויהיה לתנין ,ואח"כ יחזור למטה, ועוד תועלת רבה יש כשעושה המצוה בכוונת הלב שאז עושהו
כדי להראותו שבכח הצדיק להפוך לטוב כרצונו ,ואין לך דבר בחיות ובשמחה ,וזה מועיל מאד לחינוך הבנים בדרך התורה
שעומד בפני התשובה ,כאמרם ז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א). והמצוה ,והנה האדם שמחנך בניו לתורה ומצוות זוכה לאריכות
ובד"ז יל"פ הפסוק (בראשית ו' ט"ז) צהר תעשה ל"תיבה" "תיבה" ימים ,והוא עפ"י המבואר בספה"ק שלפעמים נשלמו שנותיו
רומז לתיבות ואותיות שבתורה ,וז"א צהר פי' שתאיר ותזריח של אדם שהשלים עצמו כבר בעוה"ז בתורה ועבודת ה',
האות שבתורה לעשותה לטוב ,ואל "אמה" ,רומז להשכינה והשי"ת נותן לו חיים רק למען שיגדל בניו בדרך התורה
והיראה ,וכמו שפי' החת"ם סופר הפסוק (דברים כ"ח י"א)
הקדושה תכלנה מלמעלה שתהיה אם הבנים שמחה ,וזה גם
מה שרגילים לומר "אותיות" מחכימות (מגדול עוז אישות פ"ד), והותירך ה' לטובה בפרי בטנך ,ר"ל שה' מותיר את האדם בזה
ולכן מצינו שהש"ץ שהוא השליח להמתיק השורש של אותיות העולם בשביל הבנים שיוכל לגדלם על דרך התורה והיראה,
התפלה .לפעמים מכונה "יורד" לפני התיבה (עיין ברכות ל"ד
וזש"ה שימו לבבכם ,היינו כוונת הלב שיכוין לקנות המצוה ,כי
ע"א) ,והוא מפני שהוא בבחי' ירידה לגבי ה"תיבה" שהם לא דבר רק הוא מכם ,ר"ל "מכם" דכתיב גבי קרבן להוציא
האותיות ש"התיבה" שולטת עליו ,ואז אין תפלתו מתקבלת, שאינו שלו ורק ע"י כונת הלב קונה המצוה בשלימות כי אין קנין
ולפעמים נקרא הש"ץ "עובר" לפני התיבה ,והוא כשזוכה אז בלי כוונה כנ"ל ,ועוד מביא הכוונה הרצויה אשר תצום את
הוא עובר הוא לפני "התיבה" ומתקנה כראוי .וזה יש לרמוז בניכם ובדבר הזה תאריכו ימים וכו' אמן.
במה שציותה התורה"ק שימו לבבכם לכל הדברים ,היינו שימו לבבכם לכל הדברים וגו' ,אשר תצום את בניכם וגו',
הדיבורי תורה ואותיותיה ,כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו
חייכם ,כלומר שורש נשמתכם ,כנ"ל ע"כ נצרך שימת לב ימים וגו' .ר"ל שימו לבבכם אשר תצום את בניכם ,פי' לחנך
גליון שארית מנחם -ו
להעלותה ,ובדבר "הזה" גימ' טו"ב ,דהינו שתהפכו האות לטוב
תאריכו ימים.
והנה לפמש"נ דנשמות ישראל שורשם באותיות התורה ,היה
נלפענ"ד דנשמה יתירה של שבת שורשה בשבת קודש עצמה,
ועז"נ כי "אות" היא ביני וביניכם (שמות ל"א י"ג) ,ביני ובין בני
ישראל "אות" היא לעולם (שם ל"ג י"ז) .ובזה י"ל מה שאומרים
בתפלה ומאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו
קראת את שמו ישראל וישורון ,דהנה ישרא"ל ר"ת יש ששים
רבוא אותיות לתורה כידוע מספה"ק ,וישרו"ן ר"ת ויש ששים
רבוא נשמות ישראל ,והנה מצינו אהבת הש"י את ישראל
כמש"נ (דברים ז' ח') כי מאהבת ה' אתכם ,ובתורה מצינו
שמשמחת לב כמש"נ (תהלים י"ט ט') פקודי ה' ישרים משמחי
לב ,וזש"א ומאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו
קראת את שמו ישרא"ל וישרו"ן וד"ל .וזש"נ (דברים ל"ג ב')
מימינו אש דת למו ,א"ש נוטריקון אהבה שמחה ,דת-למו
תורה ע"י יחוד תורה וישראל.
שימו לבבכם לכל הדברים וגו' לעשות את כל דברי התורה
הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם .עין מסכת
ברכות (מ' ע"א) בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם
מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק ,והקב"ה מלא
מחזיק ריקן אינו מחזיק ,ובמהרש"א שם פי' דברוחניות רק מלא
מחזיק ,משום שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו לכן מקום שהוא
מלא מרוחניות יכול להחזיק עוד ,משא"כ מקום שמלא
מגשמיות ,ובזה י"ל מאמר הכתוב שימו לבבכם וכו' לשמור
לעשות את כל דברי התורה הזאת שהוא רוחניות ,כי לא דבר
רק הוא מכם ,דבריקן אינו מחזיק.
גליון שארית מנחם -ז
