gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שארית מנחם · She'eiris Menachem — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: שארית מנחם · She'eiris Menachem

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

שארית מנחם · She'eiris Menachem — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת האזינו‬ ‫הדברים)‪ ,‬וזש"ה האזינו השמים ואדברה‪ ,‬אימתי בזמן ותשמע‬ ‫האזינו השמים ותשמע הארץ וגו'‪ ,‬יערף כמטר לקחי וגו'‪.‬‬ ‫הארץ אמר"י פי‪ ,‬אמירה לשון רכה בלי תוכחה קשה וטוב לנו‪.‬‬ ‫וברש"י שתהיו עדים‪ ,‬וי"ל עפי"מ דאי' במס' ע"ז (ג' ע"א)‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ .‬מובא‬ ‫שהאו"ה יאמרו להקב"ה ישראל שקבלו התורה היכן קיימוה‬ ‫בספרי‪ ,‬משה אמר האזינו השמים וישעי' פתח שמעו שמים‬ ‫אמר להם הקב"ה שמים וארץ יעידו שקיימו את התורה‪,‬‬ ‫והאזינו ארץ להיפך‪ ,‬וי"ל דאיתא בב"ב (כ"ה ע"ב) דמשחרב‬ ‫ואוה"ע אומרים שהם נוגעים בדבר דבלי התורה אין להם קיום‪,‬‬ ‫ביהמ"ק אין הגשמים יורדין מאוצר הטוב שנאמר (דברים כ"ח‬ ‫דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי‪.‬‬ ‫י"ב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך‬ ‫אמנם טענתם אינה טענה דאם נסבור כב"ה במס' עירובין (י"ג‬ ‫וגו'‪ ,‬ולכאורה יש להבין האיך נרמז בקרא‪ ,‬וי"ל דהנה כתיב (שם‬ ‫ע"ב) דס"ל דנוח לו לאדם שנברא‪ ,‬וידוע דדיבור שיצא מפי‬ ‫י"א ט"ז) השמרו לכם פן יפתה וגו' ועצר את השמים‪ ,‬ולכאורה‬ ‫הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר כדאיתא במס' ברכות‬ ‫איך מועיל תנאי דירידת מטר בהתנהגות ישראל הא כיון‬ ‫(ז' ע"א) גבי משה‪ ,‬וכ"ה מפורש בישעיה (נ"ה י"א) כן יהיה דברי‬ ‫שהתנאי א"א להעשות ע"י שליח כדאי' במס' תענית (ב' ע"א)‬ ‫אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'‪ ,‬וממילא אינם נוגעים‬ ‫דמפתח דמטר לא נמסר לשליח‪ ,‬ממילא התנאי בטל והמעשה‬ ‫בעדותם דהא בכל אופן יתקיימו כיון שיצא מפי הקב"ה לטובה‪.‬‬ ‫קיים‪( ,‬עיין כתובות ע"ד ע"א)‪ ,‬אמנם לפי הגמ' דב"ב הנ"ל שבחו"ל‬ ‫וזש"א האזינו השמים וגו' שתהיו עדים‪ ,‬וע"כ שאינם נוגעים‬ ‫אינם מאוצר הטוב‪ ,‬נוכל לפרש דהיינו שאינו מיד הקב"ה רק‬ ‫בעדות‪ ,‬אכן כ"ז אם נאמר שבריאת שמים וארץ טובה היא‪,‬‬ ‫ע"י שליח‪ ,‬א"כ ניחא דשפיר יכול להתקיים ע"י שליח וא"כ הוי‬ ‫משא"כ אי' ס"ל כב"ש דנוח שלא נברא א"כ הוי הבריאה רעה‬ ‫תנאי טוב‪ ,‬ובזה ניחא דשפיר יליף בב"ב מקרא דיפתח ה'‪,‬‬ ‫ולרעה חוזר‪ ,‬והוי שמים וארץ נוגעים בעדותם‪ .‬וזשה"כ כי‬ ‫דבזמן שאינן שרוין על אדמתן אינו מאוצר הטוב‪ ,‬שאל"כ אין‬ ‫אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם (תהלים פ"ט‬ ‫כאן תנאי‪ .‬והנה בגמ' תענית (כ"ג ע"א) דריש עה"פ (ויקרא כ"ו ד')‬ ‫ג')‪ ,‬פי' חסד יבנה שטוב שנברא‪ ,‬והראיה שמים תכין אמונתך‬ ‫ונתתי גשמיכם בעתם‪ ,‬אלו לילי שבתות‪ ,‬ואי' במד"ר בראשית‬ ‫בהם‪ ,‬שהם עדים ואינם נחשבים לנוגעים בעדותם‪.‬‬ ‫שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איך הקב"ה מוריד‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ .‬אפשר לומר‬ ‫גשמים בשבת הא הוי מוציא מרשות לרשות‪ ,‬והשיב לו דכל‬ ‫כי אבינו שבשמים ית"ש אב הרחמן אינו רוצה לשמוע חסרונות‬ ‫העולם של הקב"ה‪ ,‬והוי רשות אחת‪ ,‬והנה זה תינח אם המטר‬ ‫בניו‪ ,‬ע"כ כשישראל חוטאים ח"ו וצדיקי הדור צריכים להוכיחם‬ ‫הוא מהקב"ה בעצמו כיון דכ"ע דיליה הוא‪ ,‬משא"כ כששולח‬ ‫מסתיר פניו כבי'‪ ,‬וזש"ה (דברים ל"א י"ח) ואנכי הסתר אסתיר פני‬ ‫ע"י שליח נשאר הטענה דהוי מוציא מרשות לרשות‪ ,‬ואפשר‬ ‫ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה וגו'‪ ,‬דכיון שעשו רעה‬ ‫דמה"ט לא נמסר מפתח של גשמים לשליח‪ .‬וזשה"כ יפתח‬ ‫מוכיחים אותם‪ ,‬ע"כ כביכול מסתיר פניו ועושה עצמו כבי'‬ ‫"ה'" לך וכו'‪ ,‬ה' דייקא ולא שליח‪ ,‬לתת מטר "ארצך" כשהנך‬ ‫כאילו אינו שומע‪ ,‬וזש"נ (משלי כ"ח כ"ג) מוכיח אדם אחרי חן‬ ‫בארצך‪ ,‬בעתו בשבת דייקא‪.‬‬ ‫ימצא‪ ,‬ר"ל מוכיח אדם אחרי‪ ,‬כבי' כאילו היה שלא בפניו‪ ,‬חן‬ ‫ועפי"ז נבוא לביאור הספרי דהנה ידוע דהאזנה הוא טפי‬ ‫ימצא בעיני הקב"ה שאינו רוצה לשמוע עונות ישראל‪ ,‬ועיין‬ ‫משמועה‪ ,‬ומשו"ה משה שהיה בחו"ל ושם אין הברכה של‬ ‫במד"ר דברים שדורש פסוק זה על משרע"ה‪ ,‬וזש"ה וילך משה‬ ‫"בעתם" שהוא לילי שבתות‪ ,‬א"כ יכולין להיות הגשמים ע"י‬ ‫וידבר (דברים ל"א א')‪ ,‬פי' שכשרצה להוכיח את העם הלך מלפני‬ ‫שליח‪ ,‬לכך תלה האזנה בשמים שלא יתן מטר כמו שפירש"י‬ ‫קוב"ה כבי' וידבר קשות‪( ,‬ועיין ספה"ק אמרי נועם פר' דברים ד"ה אלה‬ ‫שמו כדאי' בשבת (י"ב ע"ב)‪ ,‬הצור תמים פעלו כי כל דרכיו‬ ‫מטעם יד העדים תהיה בו בראשונה‪ ,‬וממילא הארץ לא תתן‬ ‫משפט הוא דין‪ ,‬אל אמונה ואין עול‪" ,‬אמת" וכ"ה מרומז בקרא‬ ‫פריה‪ ,‬דכיון שיכול להיות ע"י שליח יתקיים התנאי‪ ,‬משא"כ‬ ‫(בראשית א' י"א) תדשא הארץ דש"א‪ ,‬עפ"י המשנה (בספ"א‬ ‫ישעיה שהיה בא"י ששם הגשמים באים ע"י הקב"ה בעצמו‬ ‫דאבות) על שלשה דברים העולם קיים על האמת ועל הדין ועל‬ ‫ולא ע"י שליח‪ ,‬א"כ לא הוי תנאי כבני גד ובני ראובן‪ ,‬לכך התנאי‬ ‫השלום‪ ,‬והיינו תדשא הארץ ע"י דש"א כנ"ל‪.‬‬ ‫דהשמרו לכם וגו' בטל והמעשה קיים כנ"ל‪ ,‬לכן תלה האזינו‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו‪ .‬אפשר לומר דאם האדם‬ ‫שהוא עיקר כנ"ל על ה"ארץ"‪ ,‬היינו שתלכו מא"י לארץ ועי"ז‬ ‫אף שהוא במצב של דחקות וחשכות אינו מתייאש ושם‬ ‫יתקיים התנאי‪.‬‬ ‫מבטחו ויהבו על ה'‪ ,‬עי"ז גופא ה' בעזרו‪ ,‬וזהו כי שם ה' אקרא‪,‬‬ ‫יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וגו'‪.‬‬ ‫אפילו מתוך הסתרת פנים‪ ,‬עי"ז הבו גודל לאלהינו גודל שהוא‬ ‫י"ל דאפשר לדמות התורה לגשם‪ ,‬דהנה פעולת הגשם‬ ‫חסד כידוע‪ ,‬לאלהינו שהוא דין‪ ,‬ונמתקו דיני אלהים ברחמים‪.‬‬ ‫מרגישים לאחר זמן כשמתחיל הצמיחה‪ ,‬כן התורה אפילו מי‬ ‫א"י עפ"י מה שפירשו תלמידי ר"י בברכות (פ"ג‪ ,‬ועיין רש"י סוטה‬ ‫שאינו מרגיש טעם ונועם התורה בשעת תלמודו‪ ,‬מ"מ ירגיש‬ ‫מ' ע"א) מה שאומרים בתפלה בברכת מודים על מה שאנו‬ ‫אח"כ‪ ,‬וזהו יערוף כמטר לקחי‪ ,‬כי המאור שבה יחזירנה למוטב‪,‬‬ ‫מודים לך ברוך אל ההודאות‪ ,‬פי' על שזכינו להודות לך ע"ז‬ ‫אמנם זה רק למי שלומד תורה עם יר"ש כדאי' במס' שבת (ל"א‬ ‫גופא ברוך אל ההודאות‪ ,‬וז"ש כי שם ה' אקרא‪ ,‬וע"ז לבד הבו‬ ‫ע"א) כל אדם שי"ב תורה ואין בו יר"ש דומה לגזבר שמסרו לו‬ ‫גודל לאלהינו‪.‬‬ ‫מפתחות הפנימיות בלא החיצוניות בהאי עייל‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו‪ .‬י"ל עפ"י הידוע החילוק‬ ‫מחזירו למוטב‪ ,‬וזש"א כשעירים עלי דשא‪ ,‬ר"ל דאף שרואים‬ ‫בין גדול לרם דבחינת רם מתייחס לדבר שעומד רק למעלה‪,‬‬ ‫שיש לומדים ואינם חוזרים למוטב‪ ,‬ע"ז אמר כשעירים עלי‬ ‫ובחינת גדול הוא מלמעלה למטה‪ ,‬ופרשו בזה (תהלים צ"ט ב') ה'‬ ‫דשא‪ ,‬דכמו שהגשם אינו פועל רק על דשא ולא על קרקע‬ ‫בציון גדול ורם הוא על כל העמים‪ ,‬פי' ה' בציון‪ ,‬היינו אצל‬ ‫ריקנית‪ ,‬כן התורה פועלת דוקא על מי שיש בו יר"ש‪.‬‬ ‫ישראל המצוינים בתורה ומצוות ומאמינים בהשגחתו יתב'‬ ‫א"י יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא‬ ‫בעליונים ותחתונים‪ ,‬אצלם הוא בבחינת גדול‪ ,‬ורם על כל‬ ‫וכרביבים עלי עשב‪ .‬רש"י מפרש כשעירים לשון רוח סערה‪,‬‬ ‫העמים‪ ,‬אצליהם הוא רק בחינת רם כי דעתם הנפסדת הוא‬ ‫ועלי דשא מפרש עטיפת הארץ מכוסה בירק‪ ,‬ובד"ה עשב קלח‬ ‫שח"ו עזב ה' את הארץ והשגחתו רק בעליונים‪ ,‬לכך אצלם הוא‬ ‫אחד קרוי עשב וכו'‪ ,‬י"ל דהתורה מלמדת אותנו דרכי תוכחה‬ ‫בבחי' רם‪ ,‬והנה שם הוי' ב"ה רומז על השגחתו יתב' המהוה‬ ‫שהבא להוכיח יזהר שיוכיח בנחת ולא יבייש חבירו‪ ,‬וכדאי'‬ ‫בתמידות כל ההויות‪ ,‬וזש"א כי שם ה' אקרא הרומז על‬ ‫במס' ערכין (ט"ז ע"ב) תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח‪,‬‬ ‫השגחתו כנ"ל‪ ,‬אז הבו "גודל" לאלהינו‪ ,‬ר"ל שהשי"ת כבי' הוא‬ ‫ופירש"י דרך כבוד שלא יהו פניו משתנין‪ ,‬והנה הדבר חלוק אם‬ ‫בבחינת גדול ה'‪ ,‬משגיח בעליונים ובתחתונים ולא רק רם‪.‬‬ ‫מוכיח ליחיד דאז מתבייש ובין מוכיח לרבים‪ ,‬וזה יערף רומז‬ ‫הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'‪ .‬י"ל עפ"י המובא‬ ‫למוכיח‪ ,‬כמטר שהולך בזעף‪ ,‬ולפעמים תזל "כטל" בנחת‪,‬‬ ‫בספה"ק דהאדם צריך להאמין דכל מה דעביד רחמנא לטב‬ ‫"אמרתי" לשון רכה‪ ,‬ומפרש כשעירים‪ ,‬בסער כפירש"י שהוא‬ ‫עביד‪ ,‬ואף שבעיניו נראים הדברים לרעה‪ ,‬מ"מ לעת"ל יתברר‬ ‫לשון חוזק‪ ,‬עלי דשא שהוא שם הכולל עטיפת הארץ והיינו‬ ‫שהכל הי' לטובה‪ ,‬וזה"פ הצור "תמים" פעלו‪ ,‬תמים לשון גמר‪,‬‬ ‫לרבים מותר להגיד קשות‪ ,‬וכרביבים עלי עשב‪ ,‬וכפרש"י כל‬ ‫ר"ל כשיגמור פעלו שרוצה כבי' לעשות‪ ,‬אז יתברר כי כל דרכיו‬ ‫עשב כל קלח‪ ,‬היינו אם התוכחה הוא ביחידות אזי יהיה בנחת‬ ‫משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא‪ ,‬וזה גם מרומז‬ ‫שלא לביישו‪ .‬והנה אמרו חז"ל (ב"מ נ"ח ע"ב) כל המלבין פני‬ ‫בפסוק הודיעני נא את דרכיך (שמות ל"ג י"ג)‪ ,‬ודרשו חכז"ל‬ ‫חברו ברבים כאילו שופך דמים וכו' ומשו"ה כשקורין עשרת‬ ‫(ברכות ז' ע"א) ששאל מרבע"ה מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו‪,‬‬ ‫הדברות ביחיד אזי קוראין לא תרצח בפתח‪ ,‬פי' לא תרצח שלא‬ ‫ע"ז השיבו הקב"ה אני אעביר כל טובי על פניך‪ ,‬ר"ל כשיגמור‬ ‫יפתח פיו בתוכחתו יותר מדאי ועי"ז ישפוך דמו‪ ,‬אבל לצבור‬ ‫הדבר‪ ,‬אז תדע ותבין וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר‬ ‫קוראין בקמץ‪ ,‬שלא לרצוח ח"ו ע"י שיקמוץ פיו מלאמר דברים‬ ‫ארחם‪ ,‬שהכל הוא רחמים וחנינה‪.‬‬ ‫קשים‪ ,‬וטוב לנו‪.‬‬ ‫שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל‪ .‬י"ל הכונה עפימ"ד‬ ‫כשעירים עלי דשא וגו' כי שם ה' אקרא וגו' הצור תמים‬ ‫(קידושין מ' ע"ב) דהעולם נידון אחר הרוב‪ ,‬וכשיש רוב צדיקים‬ ‫פעלו כי כל דבריו משפט אל אמונה ואין עול‪ .‬י"ל דש"א ר"ת‬ ‫אזי גם הרשעים שמכונים לאיסור בטלים והאיסור נהפך להיתר‬ ‫דין שלום אמת‪ ,‬ומפרש בקרא כי שם ה' אקרא‪ ,‬זה שלום שכך‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ב‬ ‫במד"ר‪.‬‬ ‫(עיין טיו"ד סי' ק"ט)‪ ,‬וא"ת הלא בעלי חי אינו בטל‪ ,‬י"ל דרשעים‬ ‫צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך‪ .‬י"ל עפ"י מאחז"ל (פסחים‬ ‫בחייהן קרויים מתים כדאי' במס' ברכות (י"ח ע"ב)‪ ,‬וזה תינח מי‬ ‫נ"ד ע"ב) גזרה על המת שישתכח מן הלב‪ ,‬והוא למען קיום‬ ‫שמכיר ברשעותו והוא שפל בעיניו‪ ,‬משא"כ מי שהוא בעיני‬ ‫העולם שלא יהיה עצב לעולם על אבותיו‪ ,‬וזה י"ל בפשט‬ ‫עצמו בריה ואינו מכיר ברשעותו אזי אינו בטל כדקיי"ל ביור"ד‬ ‫הכתוב (לעיל פסוק ז') בינו שנות דור ודור‪ ,‬שהשכחה ניתנו רק‬ ‫(סי' ק' ס"א) דברי' לא בטלה‪ ,‬וזה יש לרמוז במשנה (אבות פ"ו מ"ב)‬ ‫למען שנות דור ודור ולא יהיה עצב על הדור הקודם (עיין באהבת‬ ‫אוי להם "לבריות" מעלבונה של תורה‪ ,‬פי' אוי למי שחטא והוא‬ ‫ישראל)‪ .‬וזשה"כ צור ילדך תשי‪ ,‬שנבראת בחסד הבורא עם‬ ‫עוד בעיניו ל"ברי'"‪ ,‬מעלבונה של תורה‪ ,‬שאינו יכלו להבטל‬ ‫מדת השכחה‪ ,‬כדי שתשכח‪ ,‬אבותיך שילדוך כנ"ל‪ ,‬ולבסוף‬ ‫עפ"י דין התורה‪ ,‬אמנם הא דברי' אינה בטלה הוא רק אם‬ ‫ותשכח אל מחולליך‪ ,‬אתה כפוי טובה ומשתמש במדת‬ ‫האיסור מתחלת ברייתו אבל אם אין האיסור מתחלת ברייתו‬ ‫השכחה לשכוח‪ ,‬את אביך החי וקיים‪ ,‬וגם מחולליך לשון‬ ‫גם בריה בטילה‪ ,‬וזשה"כ שחת "לו" לא‪ ,‬פי' אם ההשחתה הוא‬ ‫שמחה כדכתיב (תהלים קמ"ט ג') יהללו שמו במחול ואתה שוכח‬ ‫רק לו אז "לא" פי' ההשחתה הוא כאין דכיון שאינו איסור‬ ‫את ה' המשמח הלב‪.‬‬ ‫מתחלת ברייתו יבוטל בהרוב‪ ,‬אבל ח"ו אם "בניו" מומם כיון‬ ‫וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו וכו'‪ .‬אפשר לומר בדרך‬ ‫שהם דור עקש ופתלתל מתחלת ברייתו‪ ,‬אזי קשה לבטלו‪,‬‬ ‫מוסר נגד המגלחים פאת הראש והזקן‪ ,‬וזה וינאץ מכעס בניו‬ ‫השי"ת ישמרנו‪.‬‬ ‫שמגלחים פאת הראש והזקן‪ ,‬ובנותיו שהולכות בגילוי שער‪,‬‬ ‫הלוא הוא אביך קנך וגו'‪ .‬אפשר לומר עפ"י מאמרם ז"ל (ב"ב‬ ‫ויאמר אסתירה פני מהם‪ ,‬כי הזקן רומז על י"ג מכילין דרחמי‬ ‫כ"ד ע"א) דטבע של היונה הוא דכל דמדדי וחזי ליה לקינה מידדי‬ ‫וח"ו אם מגלחו גורם להסתרת פנים‪ ,‬ואמר כי דור תהפוכות‬ ‫ואי לא חזי אינה מידדי‪ ,‬וכן הוא עם ישראל שנמשלה ליונה‬ ‫המה‪ ,‬כי נשים מגדלות שערן והאנשים מגלחין כדרך אוה"ע‪,‬‬ ‫כדאי' בברכות (נ"ג ע"ב)‪ ,‬אעפ"י שמדדה אחור מעבודתו יתב"ש‪,‬‬ ‫והוא ההיפך מהנכון עפ"י התורה הקדושה‪ ,‬וזה גורם לבנים לא‬ ‫אינו מדדה ומתרחקת מה' רק עד שתוכל לשוב בתשובה‬ ‫אמון בם ר"ל‪.‬‬ ‫לקינה‪ ,‬וזש"ה עם נבל ולא חכם‪ ,‬אע"פ שמחמת טפשותם‬ ‫וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני מהם‬ ‫נתרחקו מה'‪ ,‬אעפ"כ הלא הוא אביך "קנך" ולבסוף חוזרים‬ ‫וגו'‪ ,‬כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם‪ .‬אפשר לומר‬ ‫לקינם למקור מחצבתם‪ ,‬וז"ש (שה"ש ב' י"ד) יונתי בחגוי הסלע‬ ‫עד"ז דהנה ידוע דהחיוב על האב ללמד בנו תורה כדאי' במס'‬ ‫בסתר המדרגה הראיני את מראיך‪ ,‬פי' אף שהוא במדרגה‬ ‫קידושין (כ"ט ע"א)‪ ,‬ועל הבן מוטל החוב לפרנס את אביו (עיי"ש‬ ‫התחתונה ח"ו‪ ,‬מ"מ מבקשת הראיני את מראיך כמו היונה‪,‬‬ ‫ל"ב ע"א)‪ ,‬והיום לדאבוננו עולם הפוך שהאב אינו דואג לבנו‬ ‫וזאת מגינה עלינו‪.‬‬ ‫לתורה ויר"ש ובמקום זה שם כל מעינו בדאגת פרנסתו‪ ,‬וענין‬ ‫כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו‪ .‬אפשר לומר דהנה ישנם ב'‬ ‫זה נרמז בפסוק (בראשית כ"ב י') ויקח האב ה"מאכלת" לשחוט‬ ‫הדרגות בכלל ישראל‪ ,‬א'‪ ,‬אנשים יראים ושלמים לה' ולתורתו‬ ‫את בנו‪ ,‬פי' "מאכלת" מלשון מלאכה‪ ,‬שלומדו מלאכה במקום‬ ‫והם נקראים חלק ה'‪ ,‬ב'‪ ,‬אנשים שאינם הגונים ומעשיהם‬ ‫לימוד התורה והוא כדי שיהיה לו לעתיד לבוא כשיגדל ממה‬ ‫מקולקלים‪ ,‬רק מכח קדושת כללות ישראל גם הם נחשבים‬ ‫לאכול‪" ,‬וגם נרמז ב"מאכלת" שהוא לשון אכילה‪ .‬לשחוט את‬ ‫לחלק ה'‪ ,‬וזש"א כי חלק ה' עמו‪ ,‬פי' אע"פ שרק חלק ה' עמו‬ ‫בנו‪ ,‬פי' אעפ"י שעי"ז הוא מסכן את בנו מבחינה רוחנית‪ ,‬וזה‬ ‫מ"מ יעקב חבל נחלתו‪ ,‬מכח קדושת יעקב אע"ה חבל נחלתו‬ ‫גורם שהרבה פעמים שלא די שהאב לא הדריך את בנו בדרך‬ ‫שכולם בניו חבל נחלתו והחבל מצרפם‪ ,‬אזי נחשבים כולם‬ ‫הישר אלא הבן רוצה עוד לגרור את אביו בדרך הנלוזה‪ ,‬ולא די‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫שהוא "סורר" מדרך ה' הוא גם "מורה" להוריו בדרך אשר ילכו‬ ‫צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך‪ .‬יל"פ הפסוק בהקדם מה‬ ‫בה‪ ,‬וממילא גם הש"י מדה כנגד מדה אינו מתנהג איתנו כאב‬ ‫שפירש כ"ק אאמו"ר הק' זצללה"ה (בראשית ב' כ"ד) על כן יעזוב‬ ‫לעורר לבנו לתשובה‪ ,‬וזש"ה וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר‬ ‫איש את אביו ואמו‪ ,‬דהיינו שיעזוב את החומר שלו הבא מחלק‬ ‫אסתירה פני מהם לעוררם בתשובה כי דור תהפוכות המה‪,‬‬ ‫אב ואם עפ"י הגמ' (נדה ל"א ע"ב) שלשה שותפין באדם הקב"ה‬ ‫שע"י מעשיו לא האב מדריך את הבן אלא להיפך ח"ו בנים לא‬ ‫אביו ואמו‪ ,‬ודבק באשת"ו ר"ת באהבת תורה ויראת שמים‪,‬‬ ‫אמון בם‪" ,‬אמון" מלשון הדרכה ע"ד (אסתר ב' ז') ויהי אומן את‬ ‫וממילא כשזה קם זה נופל‪ ,‬וזש"ה צור ילדך ר"ל החלק שנולדת‬ ‫הדסה‪ ,‬ועד"ז יש להעמיס היעוד הנאמר באליהו (מלאכי ג' כ"ד)‬ ‫מהם תש"י‪ ,‬מלשון "תש"‪ ,‬היינו אם החלשת את החלק הזה‪ ,‬אז‬ ‫והשיב לב אבות על בנים וכו'‪ ,‬דהיינו שהאב יחנך את הבנים‪.‬‬ ‫ותשכח‪ ,‬פי' עי"ז תמצא א"ל את הש"י‪ ,‬וע"י מדת אל שהוא‬ ‫חסד אל כל היום‪ ,‬מחוללך‪ ,‬הוא ענין מחילה‪ ,‬מחול לך‪ ,‬כדאי'‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ג‬ ‫וזה י"ל בכוונת הגמ' (מגילה י"ז ע"ב) ת"ר מנין שאומרים אבות‬ ‫וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו‪ .‬י"ל עפי מאמרם ז"ל (בילקוט‬ ‫שנאמר הבו לה' בני אלים‪ ,‬דהיינו קודם אמונה מצד קבלת‬ ‫יתרו רע"ג) ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו‬ ‫האבות‪ ,‬ואח"כ הבו לו כבוד ועוז ע"י חקירה‪ ,‬ואח"כ כבוד שמו‬ ‫ממצרים‪ ,‬והיו חלוקים אלו על אלו היו נוסעין במריבה וחונין‬ ‫חכמת הנסתר שמותיו ית"ש‪ .‬וזש"א במשנה (אבות פ"ג מ"ה)‬ ‫במריבה‪ ,‬כשבאו לסיני השוו כולם אגודה אחת‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה‬ ‫התורה כולה שלום ולמי אני נותנה לאומה שהיא אוהבת שלום‬ ‫מתחייב בנפשו‪ ,‬ר"ל הנעור בלילה "להעיר" חשכת לילה ע"י‬ ‫ע"כ‪ ,‬היוצא מדברי הילקוט שאם אין שלום ואחדות בין ישראל‪,‬‬ ‫החקירה‪ ,‬ומהלך בדרך יחידי‪ ,‬פי' בלי הקדמת אמונה פשוטה‪,‬‬ ‫אי אפשר להם לקיים התורה בשלימות וממילא אין ח"ו כבי'‬ ‫עי"ז מפנה לבו לבטלה‪ ,‬כי החקירה בד"ז אינה מועילה רק‬ ‫נחת רוח להבוית"ש‪ ,‬וזהו וירא ה' וינאץ‪ ,‬והסיבה לכך כעס בניו‬ ‫מזיקה‪ ,‬לפיכך הרי זה מתחייב בנפשו‪ .‬וז"ש וירא ה' וינאץ מכעס‬ ‫ובנותיו שהם ברוגזא ומחלוקת זה עם זה‪ ,‬ועי"ז חסר מהם עיקר‬ ‫בניו ובנותיו כי דור תהפוכות המה‪ ,‬ר"ל שמהפכין הסדר שצריך‬ ‫קיום התורה שהוא ע"י שלום אהבה אחוה וריעות‪.‬‬ ‫להקדים אמונה לחקירה והם מקדימים החקירה לאמונה‬ ‫דור תהפכת המה בנים לא אמון בם‪ .‬הכת"ס ז"ל פירש דור‬ ‫פשוטה‪ ,‬וזהו בנים לא אמון בם שאין בהם כח אמונת אבותיהם‪.‬‬ ‫תהפוכות המה שהבנים מדריכים הוריהם‪ ,‬ועפי"ז פירשנו‬ ‫ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם וגו'‪ .‬יש לומר‬ ‫הסיום בנים לא אמון בם‪ ,‬אמון מלשון הדרכה‪ ,‬שאינם מקבלים‬ ‫עפ"י המבואר דהשי"ת שהוא מקור הרחמים אפילו בעת של‬ ‫הדרכה רק הוא "סורר" מדרך אבותיו מקודם‪ ,‬ואח"כ "מורה"‬ ‫השראת דינים והסתר ח"ו‪ ,‬מ"מ חושב מחשבות לבלתי ידח‬ ‫דרך לאבותיו‪ ,‬ומיושב כפל לשון סורר ומורה‪ .‬וזה יל"פ בפסוקי‬ ‫ממנו נדח ולהשפיע טובה לישראל‪ ,‬וז"א אסתירה פני מהם‪,‬‬ ‫(דברים ו' ו') והיו הדברים האלה וגו'‪ ,‬ושננתם לבניך וגו' ובלכתך‬ ‫אבל זה רק לשעה‪ ,‬אבל אראה מה אחריתם להמציא להם‬ ‫בדרך‪ ,‬ודרשו חז"ל (ברכות י"ג ע"א) והיו הדברים האלה שלא‬ ‫אחרית ושארית טוב‪.‬‬ ‫יקרא למפרע‪ ,‬היינו שהבן לא ידריך לאביו‪ ,‬רק ושננתם לבניך‬ ‫ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה‪.‬‬ ‫וכו' שהאב ידריך את בניו לתוה"ק‪ ,‬ועי"ז בשבתך בביתך‪ ,‬היינו‬ ‫עיין צל"ח פסחים (נ' ע"א) בשם הגדול ר' אפרים ריישר זצ"ל‬ ‫בעוה"ז וגם בלכתך בדרך היינו אף כשהאב ילך כבר בדרך כל‬ ‫מ"מ דק"ק בראד‪ ,‬שמפרש הגמ' לא כעוה"ז עוה"ב‪ ,‬העוה"ז על‬ ‫הארץ‪ ,‬גם אז ע"י התורה ותפלה של בנו יהיה נחשב כאילו לומד‬ ‫בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות‬ ‫גם כעת‪ ,‬דברא מזכה אבא‪.‬‬ ‫אומר ברוך דיין האמת‪ ,‬לעולם הבא כולו הטוב והמטיב‪,‬‬ ‫דור תהפכת המה וגו'‪ ,‬הם קנאוני בלא אל וגו'‪ .‬דהנה עיקר‬ ‫שבעוה"ז נראה שח"ו יש בשורות רעות‪ ,‬אבל בעוה"ב ישיגו‬ ‫תקותינו לגאולה הוא יען שהש"י מרגיש בצערינו‪ ,‬והגם שכתוב‬ ‫שהכל טוב ומטיב‪ ,‬ואילו זכו היו רואים כבר היום בעוה"ז שהכל‬ ‫(ישעי' ס"ג ט') בכל צרתם לא צר‪" ,‬לא" באלף שמשמעו שאינו‬ ‫לטובה‪ ,‬ובזה י"ל ראו עתה כי אני אני הוא‪ ,‬פי' ראו "עתה" כבר‬ ‫צר‪ ,‬מהפכין ה"לא" ל"אל" וכבי' אל צר בעת צרותינו‪ ,‬וז"ש‬ ‫בעוה"ז שהכל משם הויה ב"ה רחמים ואין אלהים מדה"ד‬ ‫יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח ט"ז) אכן יש ה' במקום הזה‪ ,‬היינו‬ ‫עמדי‪ ,‬וזה יתגלה בזמן שאני אמית ואחיה‪ ,‬היינו בתחה"מ שאז‬ ‫שה' כבי' אתנו בגלות כדאי' במדרש שראה במראה הסולם‬ ‫יתגלה לכולם שכל היה לטובה‪ ,‬והוא ית"ש יראנו חסדים נגלים‪.‬‬ ‫הגלות‪ ,‬ואנכי "לא" ידעתי‪ ,‬כלומר "לא" צר ידעתי‪ ,‬ועתה נודע‬ ‫ועפי"ז יל"פ הפסוק (זכרי' י"ד ט') ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו‬ ‫לי כי הש"י עמם בצרה והלא נתהפך לאל‪ ,‬וכבי' צר עמם‪ ,‬וע"כ‬ ‫אחד‪ ,‬ובפסחים (נ' ע"א) אטו האידנא לאו שמו אחד הוא‪ ,‬אמר‬ ‫אין זה "לא" כי אם בית "אלהים" בבחינת בית אל‪ .‬וז"ש (במדבר‬ ‫ר"א ב"ר חנינא לא כעולם הזה עוה"ב וכו' לעוה"ב כולו הטוב‬ ‫כ"ג ט') הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב‪ ,‬פי' שהש"י עמהם‬ ‫והמטיב‪ ,‬ואפ"ל דהנה ידוע כי שם הוי"ה רומז שהיה הוה ויהיה‪,‬‬ ‫ע"ד ה' בדד ינחנו (לעיל פסוק י"ב) בחינת "לו" צר‪ ,‬ורק בגוים‬ ‫ובזמן הגלות והסתר פנים אינו נראה בחוש שהכל לטובה‬ ‫"לא" יתחשב‪ ,‬פי' שהם קוראים "לא" צר באל"ף‪ ,‬שחושבים‬ ‫ואדרבה היה הוה נראה לרע בעיניו‪ ,‬ואינו דומה ליהיה שהוא‬ ‫שאין השי"ת עם ישראל בצרתם‪ ,‬וזהו כי דור תהפוכות המה‬ ‫לעת"ל בזמן הגאולה שיהיה רק טוב‪ ,‬וכעת נראה ח"ו הוה ויהיה‬ ‫הם קנאוני "בלא" "אל"‪ ,‬שהפכו מ"אל" ל"לא"‪ ,‬בחשבם‬ ‫כשני רשויות‪ ,‬אבל לעת"ל שיהיה כולו הטוב והמטיב‪ ,‬יהיה‪ ,‬ה'‬ ‫שהשי"ת עזב אותנו בגלות‪ ,‬וזהו לא אמון בם‪ ,‬והאמת הוא שה'‬ ‫אחד ושמו אחד‪ ,‬פי' שהכל יהיה בבחי' "יהיה" שהוא טוב‪ ,‬ובזה‬ ‫אתנו‪.‬‬ ‫יש לרמוז הפסוק (תהלים קט"ז ד') צרה ויגון אמצא ובשם ה'‬ ‫דור תהפכת המה בנים לא אמון בם‪ .‬עפ"י הידוע מספה"ק‬ ‫אקרא‪ ,‬פי' אף שאמצא צרה בהיה והוה‪ ,‬אעפ"כ בשם ה'‬ ‫דיש אמונה פשוטה שהוא ע"י קבלה מאבותינו‪ ,‬ויש אמונה ע"י‬ ‫הרחמים הרומז גם ליהיה "אקרא" וזה בקשתנו הרחמן הוא‬ ‫חקירה‪ ,‬והנה אף האדם הרוצה לעסוק בחקירה‪ ,‬מ"מ קודם‬ ‫ינחילינו ליום שכולו טוב‪ ,‬היינו ליום שכולם יראו בחוש שהכל‬ ‫החקירה צ"ל אמונה פשוטה בקבלה מאבותיו אמונה שלימה‪,‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ד‬ ‫הוא מזיק ע"י שגוררת לעבירה חמורה עד לע"ז הוי כמזיק‬ ‫טוב‪ ,‬שאפילו לשעבר היה טוב‪.‬‬ ‫בדיבורו כנ"ל‪.‬‬ ‫א"י ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית‬ ‫וזה שהזהיר משרבע"ה באמרו שימו לבבכם לכל הדברים כי‬ ‫ואחיה וגו'‪ .‬עפי"מ דאי' במס' תענית (ב' ע"א) שהמפתח של‬ ‫לא דבר רק הוא‪ ,‬ואפילו הוא עבירה קלה דנין דינא דגרמי יען‬ ‫תחית המתים הוא בידו של הקב"ה‪ ,‬ובאמת זו טובה גדולה כיון‬ ‫שמזיק בדיבורו‪ ,‬ז"ש (משלי כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר‬ ‫שהוא בעל הרחמים וירחם גם על מי שאינו כדאי‪ ,‬והנה ידוע‬ ‫מצרות נפשו‪ ,‬פי' דאם שומר פיו מדברים אסורים אז אינו מזיק‬ ‫הקושיא דלכאורה איך יטמא הקב"ה למתים בתחיית המתים‬ ‫בדיבורו‪ ,‬אז אין מתחייב‪ ,‬אבל אם ח"ו אינו שומר וכו'‪ ,‬אז כיון‬ ‫כיון שהוא כהן כביכול וכקושיית הגמ' בסנהדרין (ל"ט ע"א) כי‬ ‫דבמזיק בדיבורו דנים דיני דגרמי גורם ח"ו לחייבו‪.‬‬ ‫קבריה למשה במאי טביל‪ ,‬ועיי"ש בתוס' שהקשו אמאי לא‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים וגו' לעשות את כל דברי התורה‬ ‫פריך הגמ' איך נטמא‪ .‬ותי' דישראל נקראו בנים למקום‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫הזאת וגו'‪ ,‬ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם‬ ‫אם נהיה בחינת בנים‪ ,‬שפיר יכול להטמא לבניו‪ .‬והנה לפי‬ ‫עוברים את הירדן וגו'‪ .‬ידוע מספה"ק שהלומד תורה שלא‬ ‫המבואר בקידושין (ל"ו ע"א) דר' יהודה ס"ל דבזמן שעושין‬ ‫לשמה הרי הוא בבחי' נקיבה בחינת מקבל‪ ,‬והלומד לשמה הוא‬ ‫רצונו של מקום קרוים בנים‪ ,‬א"כ להיות בחינת בן הוא ע"י‬ ‫בבחינת זכר משפיע‪ ,‬וכדאי' באבות (פ"ו מ"א) שכל העולם כדאי‬ ‫תשובה שזהו רצונו של מקום שנעשה תשובה‪ ,‬וזשה"כ ראו‬ ‫הוא לו‪ ,‬ולכן תמצא לפעמים התורה נקראת בלשון נקיבה‬ ‫עתה‪ ,‬אין ועתה אלא תשובה (עיין בר"ר פכ"א)‪ ,‬כי אני אני הוא‪,‬‬ ‫כדכתיב (דברים ד' מ"ד) וזאת התורה אשר שם משה לבני‬ ‫ר"ל "אני" הנאמר בתחיית המתים (יחזקאל ל"ז י"ב) וידעתם כי‬ ‫ישראל‪ ,‬דבתוך כלל ישראל יש שאין לומדים לשמה‪ ,‬וביהושע‬ ‫"אני" ה' בפתחי קברותיכם‪" ,‬אני הוא" פי' אני ולא השליח‪ ,‬כמו‬ ‫כתיב (יהושע א' ח') לא ימיש ספר התורה "הזה" מפיך‪" ,‬הזה"‬ ‫הפירוש של אני ה' דכתיב גבי יציאת מצרים הוא אני ולא‬ ‫הוא לשון זכר דפסוק זה הוא ברכה ללמוד תורה לשמה‪ ,‬כדאי'‬ ‫השליח (עיין מכילתא שם)‪ ,‬כך אני ה' דכתיב גבי תחיה"מ יהיה אני‬ ‫(מנחות צ"ט ע"ב) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן פסוק זה אינו‬ ‫ולא השליח‪ ,‬וזה סיום הפסוק ואין אלהים עמדי‪ ,‬ר"ל בלי שום‬ ‫לא חובה ולא מצוה אלא ברכה‪ ,‬עיי"ש לכך נקיט שם לשון זכר‪.‬‬ ‫מדה"ד רק ברחמים גדולים אקבצם‪ ,‬ויהיה כל מה שאמית אני‬ ‫ועיין בנדה (ל"א ע"ב) שזכר פניו למטה ונקיבה למעלה‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫אחיה אפילו מי שאינו כדאי כנ"ל‪.‬‬ ‫איתא בגמ' (ירושלמי שבת פ"א ה"ב) הלומד תורה שלא לשמה‬ ‫א"י ראו עתה כי אני אני הוא וגו' אני אמית ואחיה מחצתי‬ ‫ראוי לו שתתהפך שליתו על פניו למעלה‪ ,‬כיון שהוא בחינת‬ ‫ואני ארפא וגו'‪ .‬עיין ברש"י פר' וארא (ו' ב') דלשון "אני ה'"‬ ‫נקיבה‪.‬‬ ‫נאמר כשהוא לשלם שכר וגם על נאמן להפרע נאמר אני ה'‬ ‫וזש"א משרבע"ה שימו לבבכם לשמור וגו' התורה "הזאת"‪,‬‬ ‫היינו שם רחמים‪ ,‬ועל כרחך משום שגם זה רחמים‪ ,‬וזש"ה ראו‬ ‫לשון נקיבה‪ ,‬דעכ"פ תשמרו אפילו שלא לשמה‪ ,‬וזה גם מרומז‬ ‫כי "אני" "אני" הוא ר"ל כמו שנאמר בשכר אני ה' נאמר גם‬ ‫באומרו כי לא דבר רק הוא "מכם"‪ ,‬אע"פ שאתם מכוונים לכם‪,‬‬ ‫בפרעון‪ ,‬והטעם לזה הוא יען אני אמית ואחיה מחצתי ואני‬ ‫וכדדריש בגמ' (ביצה כ"ח ע"ב) "לכם" לכל צרכיכם‪ ,‬אעפ"י כן יש‬ ‫ארפא והכל ברחמים‪.‬‬ ‫בזה תועלת‪ ,‬כי הוא חייכם‪ ,‬לבוא לחיות אמיתי לשמה‪ ,‬ע"ד‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים וגו' כי לא דבר רק הוא מכם וגו'‪.‬‬ ‫אמרם ז"ל (פסחים נ' ע"ב) שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪,‬‬ ‫י"ל עפי"מ שפי' בפר' וילך הפסוק ואמר ביום ההוא הלא כי אין‬ ‫והמשך הפסוק ובדבר "הזה" תאריכון ימים על האדמה‪,‬‬ ‫אלהי וגו' (ל"א י"ח)‪ ,‬להוציא מלב הטועים החושבין שאינו מגיע‬ ‫להורות בא שעכ"פ תדעו שרק בדבר "הזה" בחינת "זכר"‪ ,‬היינו‬ ‫עונש רק על ע"ז‪ ,‬ובאמת יש לעשות תשובה אפילו על עבירה‬ ‫לשמה תאריכון ימים על האדמה בארץ ישראל בזמן יהושע‬ ‫קלה יען שגוררת עבירה גדולה עד ע"ז ר"ל‪ ,‬וז"ש הלא כי אין‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וכדרשת חז"ל במס' שבת (ס"ג ע"א) הפסוק (משלי ג' ט"ז)‬ ‫אלהי "בקרבי" שהוא עון ע"ז מצאנו הרעות האלה‪ ,‬ולא על‬ ‫אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד‪ ,‬בימינה למימינים בה‪,‬‬ ‫שאר עבירות‪ ,‬ובאמת אומר הש"י אנכי אסתיר פני על "כל"‬ ‫ופירש"י להעוסקין לשמה‪ .‬והנה להעוסקין שלא לשמה ששכרן‬ ‫הרעה‪ ,‬פי' אפילו משהו מן הרעה‪ ,‬ולמה‪ ,‬כי פנה‪ ,‬אל אלהים‬ ‫עושר וכבוד כדדריש למשמאילים בה‪ ,‬היינו שעוסקים שלא‬ ‫אחרים‪ ,‬שעבירות קלות גוררות לע"ז‪ ,‬והנה לכאורה לרבה‬ ‫לשמה‪ ,‬צ"ל הטעם שמקבלין שכר הוא משום שהוא אמצעי‬ ‫דס"ל (ב"ק צ"ח ע"א) דאין דנין דינא דגרמי‪ ,‬א"כ אמאי מעניש‬ ‫לבוא לשמה‪ ,‬וזש"ה (דברים כ"ט כ"ח) הנסתרות לה' אלהינו‬ ‫הקב"ה על עבירות קלות משום שגורמים לחמורות‪ ,‬דמ"מ‬ ‫והנגלות לנו ולבנינו וגו'‪ ,‬ר"ל הנסתרות שכר עוה"ב‪ ,‬שייך למי‬ ‫היכא דמזיק בדיבורו חייב אפילו אם לא דאין דינא דגרמי (עיין‬ ‫שעובד "לה' אלהינו" לשמה‪ ,‬והנגלות‪ ,‬ר"ל השכר בעוה"ז היא‬ ‫רא"ש סנהדרין פרק אחד דיני ממונות סי' ה' גבי שיקול הדעת‪ ,‬ול"ד למ"ש‬ ‫גם להעובד לנו ולבנינו שלא לשמה‪ ,‬והטעם לקבלת השכר הוא‬ ‫בפרק הכותב כתובות פ"ו עיין בפוסקים ואכ"מ)‪ ,‬וכיון שבעבירה קלה‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ה‬ ‫הבנים לתורה ומצוות‪ ,‬ואמר כי לא דבר רק מכם לומר שאינכם‬ ‫מפני שהיא אמצעי לעשות את כל דברי התורה הזאת‪.‬‬ ‫אחראים בעד בניכם‪ ,‬ונתן ב' טעמים על חובת ותועלת בחינוך‬ ‫וזש"א (תהלים קט"ו ט"ז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני‬ ‫הבנים‪ ,‬א'‪ ,‬כי הוא חייכם‪ ,‬היינו בעוה"ב כי ברא מזכה אבא‪ ,‬ועוד‬ ‫אדם‪ ,‬לא המתים יהללו יה וגו'‪ ,‬ואנחנו נברך יה מעתה ועד‬ ‫טעם אמר ובדבר הזה תאריכון ימים גם בעוה"ז‪ ,‬והוא ע"ד‬ ‫עולם‪ ,‬היינו השמים שמים‪ ,‬ר"ל שכר שמימי שהוא עוה"ב‪ ,‬לה'‪,‬‬ ‫שהבאתי לעיל בשם החת"ס ז"ל עה"פ והותירך ה' בפרי בטנך‬ ‫היינו להעובד לשמה‪ ,‬והארץ‪ ,‬שכר בעוה"ז‪ ,‬נתן לבני אדם‪ ,‬היינו‬ ‫לטובה‪ ,‬שהשי"ת מאריך ימי אדם כדי שיוכל לחנך בניו לטוב‬ ‫להעובדים נגד בני אדם שרואים בעבודתו והיינו שלא לשמה‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ובא בנותן טעם שזוכים העוסקים שלא לשמה לשכרם בעוה"ז‪,‬‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי וגו'‪ .‬כי לא דבר רק‬ ‫ואמר לא המתים יהללויה‪ ,‬זה עני שחשוב כמת כדאי' (נדרים ס"ד‬ ‫הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים וגו'‪ .‬איתא‬ ‫ע"ב)‪ ,‬וכיון שחסר מזון ושפע אינו יכול להלל‪ ,‬ואנחנו נברך יה‪,‬‬ ‫בספה"ק שכל נפש מישראל דבוק באות מאותיות התורה (עיין‬ ‫אם רוצים לזכות לברך ולהודות לה' צריכים להשפעות טובות‬ ‫פנ"י קדושין ל' ע"א‪ ,‬ובריש תשו' מהרש"ם ח"ב)‪ ,‬וכדאי' בספה"ק‬ ‫מעתה ועד עולם‪.‬‬ ‫ד"ישראל" נוטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה‪ ,‬שהוא נגד‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר‬ ‫ס' רבוא שרשי נשמות ישראל (עיין בספה"ק מאור עיניים פר' חקת)‪,‬‬ ‫תצום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת‪,‬‬ ‫ובפשטות נ"ל דמי שדבוק בשם משמות הקדושים או בברכה‬ ‫כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו‬ ‫מברכות שבתורה או במשרבע"ה‪ ,‬טוב הוא יותר ממי שדבק‬ ‫ימים וגו'‪ .‬וי"ל בד"ז עפ"י משאחז"ל במס' (סוכה ל' ע"א) דקרא‬ ‫בקללה‪ ,‬בעשיו או בעמלק וכדומה‪ ,‬אך נראה דבתשובה ומע"ט‬ ‫דאדם כי יקריב "מכם" קרבן לה' (ויקרא א' ב') בא ללמד דדוקא‬ ‫יכול לתקן את האות של שורש נשמתו‪ ,‬וע"ז ביקש דהמע"ה‬ ‫מכם שלכם יש להקריב משא"כ מה שאינו שלכם ואפילו שלא‬ ‫(תהלים פ"ו י"ז) עשה עמי "אות" לטובה‪ ,‬וזה יל"פ הפסוק ושמתי‬ ‫בא בעבירה‪ ,‬מ"מ כיון לא קנאהו מקרי אינו לכם (עיין במג"א סי'‬ ‫פדות וגו' למחר יהיה האות "הזה" (שמות ח' י"ט)‪" ,‬הזה" גימ'‬ ‫תרל"ז סק"ג) ואין להקריבו‪ ,‬והנה קנין בעי כונה לקנות ובלא"ה‬ ‫טוב‪ ,‬ר"ל שהאות יהיה אות טוב שכל האותיות שורש‬ ‫אינו קונה כידוע‪ ,‬ולכן העושה מצוה צריך שיכוין לבו ובזה קונה‬ ‫נשמותיהם של ישראל יהיו מתוקנים בעת הפדויה בזמן‬ ‫המצוה ויכול להקריבה לשמים‪( ,‬ועכ"פ קצת הקילו חז"ל בקנין מצוה‬ ‫הגאולה‪ .‬והנה כמו"כ בכח הצדיק להפוך האות לטובה‪ ,‬ולכן‬ ‫והעמידו דבריהם על ד"ת עיין רמ"א חו"מ סי' קצ"ט ס"ג בשם המהרי"ל‪,‬‬ ‫מצינו שאמר הקב"ה למשה רבע"ה (שמות ז' ט') כי ידבר אליכם‬ ‫הגם דבמג"א סי' שס"ט מקשה ע"ז‪ ,‬מ"מ עיין בפרמ"ג שם בשם תוספות‬ ‫פרעה תנו לכם מופת וכו' קח את מטך והשלך וכו' יהי לתנין‪,‬‬ ‫שבת ובשו"ת בית יצחק ח' או"ח סי' ק"ז שתירץ קושית המג"א ומסיק‬ ‫מופת הוא "אות"‪ ,‬ר"ל שירצה לידע שורש נשמתכם מאיזה‬ ‫לדינא כהרמ"א‪ ,‬ובמק"א הארכנו בזה ואין כאן מקומו)‪.‬‬ ‫אות הוא‪ ,‬אז השלך המטה ויהיה לתנין‪ ,‬ואח"כ יחזור למטה‪,‬‬ ‫ועוד תועלת רבה יש כשעושה המצוה בכוונת הלב שאז עושהו‬ ‫כדי להראותו שבכח הצדיק להפוך לטוב כרצונו‪ ,‬ואין לך דבר‬ ‫בחיות ובשמחה‪ ,‬וזה מועיל מאד לחינוך הבנים בדרך התורה‬ ‫שעומד בפני התשובה‪ ,‬כאמרם ז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א)‪.‬‬ ‫והמצוה‪ ,‬והנה האדם שמחנך בניו לתורה ומצוות זוכה לאריכות‬ ‫ובד"ז יל"פ הפסוק (בראשית ו' ט"ז) צהר תעשה ל"תיבה" "תיבה"‬ ‫ימים‪ ,‬והוא עפ"י המבואר בספה"ק שלפעמים נשלמו שנותיו‬ ‫רומז לתיבות ואותיות שבתורה‪ ,‬וז"א צהר פי' שתאיר ותזריח‬ ‫של אדם שהשלים עצמו כבר בעוה"ז בתורה ועבודת ה'‪,‬‬ ‫האות שבתורה לעשותה לטוב‪ ,‬ואל "אמה"‪ ,‬רומז להשכינה‬ ‫והשי"ת נותן לו חיים רק למען שיגדל בניו בדרך התורה‬ ‫והיראה‪ ,‬וכמו שפי' החת"ם סופר הפסוק (דברים כ"ח י"א)‬ ‫הקדושה תכלנה מלמעלה שתהיה אם הבנים שמחה‪ ,‬וזה גם‬ ‫מה שרגילים לומר "אותיות" מחכימות (מגדול עוז אישות פ"ד)‪,‬‬ ‫והותירך ה' לטובה בפרי בטנך‪ ,‬ר"ל שה' מותיר את האדם בזה‬ ‫ולכן מצינו שהש"ץ שהוא השליח להמתיק השורש של אותיות‬ ‫העולם בשביל הבנים שיוכל לגדלם על דרך התורה והיראה‪,‬‬ ‫התפלה‪ .‬לפעמים מכונה "יורד" לפני התיבה (עיין ברכות ל"ד‬ ‫וזש"ה שימו לבבכם‪ ,‬היינו כוונת הלב שיכוין לקנות המצוה‪ ,‬כי‬ ‫ע"א)‪ ,‬והוא מפני שהוא בבחי' ירידה לגבי ה"תיבה" שהם‬ ‫לא דבר רק הוא מכם‪ ,‬ר"ל "מכם" דכתיב גבי קרבן להוציא‬ ‫האותיות ש"התיבה" שולטת עליו‪ ,‬ואז אין תפלתו מתקבלת‪,‬‬ ‫שאינו שלו ורק ע"י כונת הלב קונה המצוה בשלימות כי אין קנין‬ ‫ולפעמים נקרא הש"ץ "עובר" לפני התיבה‪ ,‬והוא כשזוכה אז‬ ‫בלי כוונה כנ"ל‪ ,‬ועוד מביא הכוונה הרצויה אשר תצום את‬ ‫הוא עובר הוא לפני "התיבה" ומתקנה כראוי‪ .‬וזה יש לרמוז‬ ‫בניכם ובדבר הזה תאריכו ימים וכו' אמן‪.‬‬ ‫במה שציותה התורה"ק שימו לבבכם לכל הדברים‪ ,‬היינו‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים וגו'‪ ,‬אשר תצום את בניכם וגו'‪,‬‬ ‫הדיבורי תורה ואותיותיה‪ ,‬כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא‬ ‫כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו‬ ‫חייכם‪ ,‬כלומר שורש נשמתכם‪ ,‬כנ"ל ע"כ נצרך שימת לב‬ ‫ימים וגו'‪ .‬ר"ל שימו לבבכם אשר תצום את בניכם‪ ,‬פי' לחנך‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ו‬ ‫להעלותה‪ ,‬ובדבר "הזה" גימ' טו"ב‪ ,‬דהינו שתהפכו האות לטוב‬ ‫תאריכו ימים‪.‬‬ ‫והנה לפמש"נ דנשמות ישראל שורשם באותיות התורה‪ ,‬היה‬ ‫נלפענ"ד דנשמה יתירה של שבת שורשה בשבת קודש עצמה‪,‬‬ ‫ועז"נ כי "אות" היא ביני וביניכם (שמות ל"א י"ג)‪ ,‬ביני ובין בני‬ ‫ישראל "אות" היא לעולם (שם ל"ג י"ז)‪ .‬ובזה י"ל מה שאומרים‬ ‫בתפלה ומאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו‬ ‫קראת את שמו ישראל וישורון‪ ,‬דהנה ישרא"ל ר"ת יש ששים‬ ‫רבוא אותיות לתורה כידוע מספה"ק‪ ,‬וישרו"ן ר"ת ויש ששים‬ ‫רבוא נשמות ישראל‪ ,‬והנה מצינו אהבת הש"י את ישראל‬ ‫כמש"נ (דברים ז' ח') כי מאהבת ה' אתכם‪ ,‬ובתורה מצינו‬ ‫שמשמחת לב כמש"נ (תהלים י"ט ט') פקודי ה' ישרים משמחי‬ ‫לב‪ ,‬וזש"א ומאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו‬ ‫קראת את שמו ישרא"ל וישרו"ן וד"ל‪ .‬וזש"נ (דברים ל"ג ב')‬ ‫מימינו אש דת למו‪ ,‬א"ש נוטריקון אהבה שמחה‪ ,‬דת‪-‬למו‬ ‫תורה ע"י יחוד תורה וישראל‪.‬‬ ‫שימו לבבכם לכל הדברים וגו' לעשות את כל דברי התורה‬ ‫הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם‪ .‬עין מסכת‬ ‫ברכות (מ' ע"א) בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם‬ ‫מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק‪ ,‬והקב"ה מלא‬ ‫מחזיק ריקן אינו מחזיק‪ ,‬ובמהרש"א שם פי' דברוחניות רק מלא‬ ‫מחזיק‪ ,‬משום שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו לכן מקום שהוא‬ ‫מלא מרוחניות יכול להחזיק עוד‪ ,‬משא"כ מקום שמלא‬ ‫מגשמיות‪ ,‬ובזה י"ל מאמר הכתוב שימו לבבכם וכו' לשמור‬ ‫לעשות את כל דברי התורה הזאת שהוא רוחניות‪ ,‬כי לא דבר‬ ‫רק הוא מכם‪ ,‬דבריקן אינו מחזיק‪.‬‬ ‫גליון שארית מנחם ‪ -‬ז‬