gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

רוממות · Roimemis — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ברכת שנה טובה‬ ‫מערכת הגליון מאחלת לכל הכותבים והתורמים‪ ,‬שולחי ההערות והמפיצים‪,‬‬ ‫לכל הקוראים החשובים שליט"א‪ ,‬ולכלל ציבור בני התורה די בכל אתר ואתר‪,‬‬ ‫גלי‪8‬ון מוגדל‬ ‫ולכל בית ישראל‬ ‫ברכת שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב‬ ‫גמר חתימה טובה‬ ‫עמודים‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר "לב שמואל"‬ ‫לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪ ,‬דברים‪-‬חזון‪ ,‬שבת נחמו‪ ,‬עקב‪,‬‬ ‫ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‪ ,‬כי תבוא‪-‬אלול‪ ,‬נצבים‪-‬סליחות‪ ,‬האזינו‪-‬שובה‬ ‫פרשת האזינו שובה תשפ"ז‬ ‫גליון ‪ 530‬שנה י"ב‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫שימו לב ‪ -‬השבוע מאמר רבינו נמצא בתוך הגליון‬ ‫בקשה אישית מכל קוראי הגליון לאוי”ט‬ ‫ב”ה עמל רב מושקע מידי שבוע בעריכת הגליון בהדפסתו ובהפצתו‬ ‫יא‪ .‬במלקות בערב יו”כ‬ ‫יום‬ ‫הכיפורים‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫מנהג הכפרות‬ ‫להביא בפני הציבור הקדוש דברים מרוממים בטוב טעם השכל ודעת‬ ‫אסור לבן להלקות את‬ ‫הרב רפאל אלחנן רבינוביץ‬ ‫וכבר אנו עומדים בסוף השנה האחד עשר לצאתו לאור עולם‬ ‫בכסף או בתרנגול‬ ‫אלא שכל החזקתו של הגליון עומד מכח הציבור‬ ‫אביו‪ ,‬וכן‬ ‫אשר נרתם מפעם לפעם ליתן הנצחה או הקדשה או תרומה‬ ‫‪ 1‬תלמיד‬ ‫מי‬ ‫א‪.‬‬ ‫ועל כן זקוקים אנו לתרומות הציבור למען המשך החזקתו‬ ‫וכן להנצחות או להקדשות‬ ‫לרבו‪ ,‬אף‬ ‫ש מ נ ה ג רבינו מרן עמוד ההוראה הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט”א‬ ‫במיוחד כאשר ישנם גליונות מרובים ומוגדלים‬ ‫אבותיו‬ ‫אנא ממכם‪ ,‬בפרוס הימים המקודשים הבעל”ט‬ ‫אין‬ ‫אם‬ ‫הרימו את תרומתכם למערכת הגליון‬ ‫אחר ואביו או רבו מבקשים ממנו שילקה‪.‬‬ ‫היה לעשות כפרות על כסף ראוי לו לשנות מנהגו‬ ‫ותהיו שותפים בזיכוי הרבים הגדול מידי שבוע‬ ‫ולעשות כפרות על תרנגולים‪.‬‬ ‫ובמיוחד בגליון מוגדל זה שבידיכם‬ ‫הטמנה בעריו”כ‬ ‫אשר לעת עתה לא נתכסה הדפסתו‬ ‫סכום הכסף‬ ‫בברכה מרובה בכל מילי דמיטב וכתיבה וחתימה טובה‬ ‫יב‪ .‬אף דנוהגים שלא להטמין מערב יוה”כ למוצאי‬ ‫יוה”כ‪ ,‬משום שנראה דביוה”כ מתבשל בתנור לצורך‬ ‫ב‪ .‬העושה כפרות בכסף יש לו לעשות בכסף כפי‬ ‫ב”אור החיים” הקדוש (סוף פרשת כי תבא) הקשה‪ ,‬למה בהקללות של פרשת‬ ‫בחוקתי נאמרו בסוף נחמות‪ ,‬ואילו בקללות של פרשת כי תבא לא נאמרו בסופן נחמות‪.‬‬ ‫חול‪ ,‬מ”מ כשמשהין תבשילין על האש מערב יוה”כ‬ ‫השווי של תרנגול‪.‬‬ ‫ותירץ‪ ,‬דהנה באמת צ”ב למה נאמרו בתורה הקללות פעמיים‪ ,‬וצ”ל דבפרשת בחוקתי‬ ‫הרי נאמרו הקללות בלשון רבים‪ ,‬כי זהו קאי על כלל ישראל‪ ,‬ואילו בפרשת כי תבא‬ ‫נאמרו הקללות בלשון יחיד‪ ,‬כי זהו קאי על כל יחיד ויחיד בפני עצמו‪ ,‬ולכן בפרשת‬ ‫לצורך קטנים או חולים האוכלים ביוה”כ‪ ,‬מותר‬ ‫זכר שעשה כפרות בנקבה‬ ‫בחוקתי נאמרו גם כן נחמות‪ ,‬כי כלל ישראל מובטח לו שבסוף יינצל ויתנחם מצערו‪,‬‬ ‫אך היחיד אינו מובטח‪ ,‬ע”כ תוכן דבריו‪.‬‬ ‫להוסיף בקדירה מערב יו”כ גם בשביל גדולים‪,‬‬ ‫ג‪ .‬איש שעשה כפרות בתרנגולת‪ ,‬או אשה שעשתה‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬דהנה הובא בשם חז”ל דעל ידי עשיית חסד יכולין לזכות בדין‪ ,‬וביארנו‬ ‫לצורך מוצאי יוה”כ‪.‬‬ ‫כפרות בתרנגול‪ ,‬אם תפסו את זה מיד שיחזרו‬ ‫כמה טעמים לזה‪ .‬אך להנ”ל יש בזה טעם נוסף‪ ,‬דכיון דעושה חסדים עם אחרים אזי‬ ‫הריהו נעשה שייך לכלל‪ ,‬וממילא יכול לזכות בדין בכח זכות הרבים‪ ,‬שהרי כלל ישראל‬ ‫מובטח שהקב”ה יעשה להם נס‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר “ ָּפדָה בְ ׁשָלו ֹם נַפְ ׁ ִשי ִמק ֲּרָב לִ י ִכ ּי בְ ַר ִב ּים הָיו ּ ִעמ ִָּדי”‪ ,‬די”ל דאין הכוונה רק‬ ‫דיני הדלקת נרות יום הכיפורים‬ ‫לעשות כפרות‪ .‬אולם אם תפסו את זה רק לאחר‬ ‫משום שהתפללו רבים עליו‪ ,‬אלא גם משום שזכות הרבים עמדה לו‪ ,‬דבזכות הרבים‬ ‫זמן‪ ,‬אי”צ לחזור ולעשות עוד פעם כפרות‪.‬‬ ‫יכול האדם להינצל מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה רח”ל‪.‬‬ ‫ברכת שהחיינו לאיש‬ ‫[קונטרס עצות לזכות בדין מהגר”ח קרלנשטיין זצ”ל]‬ ‫כפרות במעוברת‬ ‫יג‪ .‬איש המדליק נרות ביו”כ יברך שהחיינו בעת‬ ‫בהזדמנות זו – ערב ימי הדין‬ ‫הדלקתו‪ ,‬דהרי אין קידוש‪ ,‬ולכן עדיף לברך בשעת‬ ‫ד‪ .‬מעוברת שלוקחת ב’ תרנגולים לכפרות מסובבת‬ ‫יש להזכיר לכל מי שהתחייב במשך השנה‬ ‫הדלקת נרות‪ .‬ועי’ הערה‪.2‬‬ ‫את זה בזה אחר זה‪.‬‬ ‫תרומות להוצאות הגליון‪ ,‬להעביר ולשלם בהקדם‬ ‫מקום הדלקת נרות בישיבות‬ ‫תרנגול שנטרף‬ ‫הודעה חשובה‬ ‫ה‪ .‬תרנגול הכפרה שנמצאת טריפה או נתנבלה יש‬ ‫הגליון הבא יצא בע"ז גליון מוגדל לחג הסוכות הבעל"ט‬ ‫יד‪ .‬בישיבות שנוהגים להדליק נרות שבת בחדר‬ ‫ניתן להקדיש הנצחות עד יום רביעי י"ב תשרי בשעה ‪ 10‬בלילה‬ ‫אוכל‪ ,‬ביו”כ שידליקו בבית המדרש‪.‬‬ ‫לעשות שוב כפרה בתרנגול אחר והעושים כפרות‬ ‫[יום כיפור – אין גליון‪ ,‬סוכות‪-‬שמחת תורה – גליון מוגדל‪ ,‬בראשית – גליון רגיל]‬ ‫ע”י מוסדות תורה וחסד אי”צ לחשוש אולי הכפרות‬ ‫הדלקת נרות בחדר שינה‬ ‫שלהם נתנבלו או נטרפו‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫טו‪ .‬ביו”כ אף שאנו נוהגים להדליק נרות יו”כ אין‬ ‫הרב אברהם ישראל בהרה"צ רבי חיים טודרוס הרשלר זללה"ה‬ ‫מדליקים נר בחדר שינה וסומכים שנכנס לשם אור‬ ‫דיני ערב יום כיפור‬ ‫נלב"ע ו' תשרי תשפ"ב ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הונצח ע"י משפחת בנו ידידנו הגאון רבי דוד הרשלר שליט"א‬ ‫חשמל מבחוץ‪ ,‬וכן גדולי ישראל לא נהגו להדליק‬ ‫מחילה ממי שמוחל לו‬ ‫נר בחדר שינה בליל יו”כ אף שהדליקו נרות לכבוד‬ ‫ו‪ .‬מי שפגע בחבירו ויודע שמחל לו מ”מ יש לו‬ ‫לעילוי נשמת הגאון הצדיק‬ ‫יו”כ‪.‬‬ ‫לבקש ממנו מחילה כדי לרצות אותו‪.‬‬ ‫רבי חיים אליעזר בן ציון ב"ר בנימין ברוק זצ"ל‬ ‫ראש ישיבת בית יוסף נובהרדוק ובעמח"ס הגיוני מוסר‬ ‫נלב"ע י"ד תשרי תשמ"ו‬ ‫דיני התפילה ביום כיפור‬ ‫מצות אכילה לחולה שאוכל‬ ‫הונצח ע"י ניניו שליט"א‬ ‫לברך על הטלית אחרי שקיבל קדושת היום‬ ‫ז‪ .‬חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול ביו”כ כהרגלו‬ ‫טז‪ .‬המתעטף בטלית בערב יו”כ אחר שקיבל עליו‬ ‫מכל מקום הוא מצווה במצות אכילה בערב יו”כ‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת הגאון רבי ישראל אהרן ב"ר דוד דרומי זצ"ל‬ ‫שימש ברבנות העיר גדרה במשך ח"ן שנה‬ ‫קדושת היום מ”מ יש לו לברך להתעטף בטלית‪.‬‬ ‫השותה מים שלא יהיה צמא‬ ‫ורבים השיב מעוון‬ ‫נלב"ע למחרת יום הכיפורים י"א תשרי תשס"ח‬ ‫לבישת קיטל בשנה ראשונה‬ ‫ח‪ .‬השותה מים בערב יו”כ כדי שלא יהא צמא ביו”כ‪,‬‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו הרה"ג רבי יעקב דרומי שליט"א‬ ‫ועכשיו אינו צמא‪ ,‬אינו חשיב כשותה מים לצמאו‬ ‫יז‪ .‬חתן בשנה ראשונה ואבל תוך י”ב חודש נוהגים‬ ‫לע"נ הגאון הצדיק‬ ‫ללבוש קיטל ביו”כ‪.‬‬ ‫ולא יברך על המים שהכל‪.‬‬ ‫רבי ישראל מאיר ב"ר אברהם זכריש זצוק"ל‬ ‫לקיחת כדורים להקל על הצום‬ ‫מרבני ביהמ"ד ירחי כלה ומח"ס שפת הים ועו"ס‬ ‫נשים באמירת ‘ברוך שם’ בקול רם‬ ‫עובד ד' מנעוריו בכל כוחו‬ ‫ט‪ .‬מותר לקחת כדורים בערב יום הכיפורים להקל‬ ‫עזב בגפו את גולת ארה"ב בעודו נער כדי ללמוד תורה בטהרתה‬ ‫יח‪ .‬נשים ביו”כ אף שאין שייך בדידם ענין להדמות‬ ‫זכה בלומדו בישיבת פוניבז' להיות כבן בית אצל מרנא החזו"א זיע"א‬ ‫למלאכים מ”מ יכולות לומר בקול ברוך שם כבוד‬ ‫הצום‪.‬‬ ‫הרביץ תורה בכתב ובע"פ כל ימיו מתוך הדחק ומתוך יסורים‬ ‫ושקד בעמל נפשו על תקנת אחרים בגוף ובממון בהצנע לכת‬ ‫מלכותו וכו’ ביחד עם הציבור‪.‬‬ ‫חציצה בטבילת עריו”כ‬ ‫נלב"ע ו' תשרי תשע"ב‬ ‫י’ ווידויים למתפלל ביחידות‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו הרב הגאון רבי אלעזר זכריש שליט"א‬ ‫י‪ .‬אין נוהגים להקפיד על חציצה בטבילה של ערב‬ ‫יט‪ .‬המתפלל ביחידות ביו”כ גם צריך להתוודות י’‬ ‫יו”כ‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית‬ ‫וידויים‪.‬‬ ‫בן להלקות אביו ותלמיד להלקות רבו‬ ‫מרת עשירה דבורה רייכל קרלנשטיין ע"ה‬ ‫המשך בעמוד ‪4‬‬ ‫בת הגה"צ רבי מנחם מנדל פרוש זצ"ל‬ ‫אשת הרה"ג רבי ירוחם פישל קרלנשטיין זצ"ל‬ ‫דברך כלל איש מברך בשעת הקידוש‪ ,‬ואם‬ ‫שמורה היום רבינו שליט"א שיברך שהחיינו‬ ‫‪ .1‬מתוך רשימות הגאון רבי יוסף שוב‬ ‫אמה של מלכות לרבינו מרן בעל ה"מעגלי צדק" זצוק"ל‬ ‫יברך שהחיינו בין ברכת ההדלקה להדלקה‬ ‫בעת הדה"נ‪ ,‬יל"ע גבי מי שנוהג לברך על‬ ‫שליט"א‬ ‫נלב"ע י"ד תשרי תשס"ד‬ ‫עצמה יתכן דהשהחיינו מהוה הפסק בין‬ ‫נרות יום כיפור מתי יברך ברכת שהחיינו‪,‬‬ ‫‪ .2‬אמנם היו שנים שרבינו הגר"ע שליט"א‬ ‫הונצח ע"י נינה ידידנו הגאון רבי אריה קרלנשטיין שליט"א‬ ‫הברכה להדלקה‪ ,‬ואולי לפי"ז יצטרך לברך‬ ‫דבשלמא נשים כיון שנהגו לברך שהחיינו‬ ‫הורה שאיש המדליק נרות יו"כ אינו מברך‬ ‫ראש רשת הכוללים "אהל חנוך"‬ ‫שהחיינו אחרי ההדלקה‪ ,‬כמו שהורו כמה‬ ‫בשעת הדה"נ התירו להם הפוסקים לברך בין‬ ‫ברכת שהחיינו בשעת הדלקתו אלא מברך‬ ‫מפוסקי זמננו גבי שהחיינו לנשים בהדה"נ‬ ‫ברכת ההדלקה להדלקה ואין ברכת שהחיינו‬ ‫ביחד עם הציבור בביהכ"נ אחרי כל נדרי‪ ,‬כמו‬ ‫לעילוי נשמת סבינו מורינו ורבינו ציס"ע‬ ‫שמחשש הפסק יברכו אחר ההדלקה‪ ,‬ויל"פ‪,‬‬ ‫מהוה הפסק משום דזה המנהג‪ ,‬אבל גבי איש‬ ‫שהובא בשמו בס' בנתיבות ההלכה (חלק מ'‬ ‫הגאון הגדול רבי אליעזר ב"ר צבי קוגל זצ"ל‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫אין מנהג שיברך שהחיינו בשעת הדה"נ‪ ,‬משום‬ ‫עמ' ‪ 512‬וחלק נה עמ' ‪ .)245‬ויל"ע לפי מה‬ ‫ראש ישיבת "שבות עמי"‬ ‫הקים בהצנע לכת מופלאה עולה של תורה ותשובה‬ ‫בהרבה ישובים בארץ וליוצאי רוסיה‬ ‫נלב"ע ז' תשרי תשפ"ג‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הגאון רבי עזרא אליהו בן שמעון שליט"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ר"מ ישיבות יקירי ירושלים ואור אליצור‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרב הגאון רבי יעקב מרדכי יברוב שליט"א‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו הרב הגאון רבי צבי אוירבך שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫מרבני ישיבת חברון החדשה‬ ‫בהולדת נכדו עזרא אליהו שיחי' בשעטומו"צ‬ ‫באירוסי בנו הבה"ח המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫בן לבנו ידידנו הרה"ג רבי יצחק בן שמעון שליט"א ‪ -‬לונדון‬ ‫ידידנו נעים ההליכות כמר מאיר שמחה יברוב ני"ו‬ ‫מבחירי ישיבת חברון החדשה‬ ‫לעילוי נשמת האשה החשובה והצדקנית‬ ‫שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫מרת חנה כרמל ע"ה‬ ‫לתפארת אבות וזקנים ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי'‬ ‫בת הר"ר יצחק רדונסקי זצ"ל‬ ‫בת הרה"ג רבי כפיר שחר שליט"א‬ ‫שיזכו לקשר של קיימא ולבנות בית נאמן בישראל‬ ‫אשת יבדלחטו"א שלוחא דרבנן הרה"ג רבי מנחם הכהן כרמל שליט"א‬ ‫לעילוי נשמת מורי ורבי הגאון הגדול רבי משה ב"ר שמואל גפן זצוק"ל‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫נלב"ע ליל שב"ק האזינו‪-‬שובה ח' תשרי תשפ"ד‬ ‫מראשי ישיבת כנסת יצחק‪-‬חדרה‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נלב"ע י"א תשרי תשע"ב‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫הונצח ע"י בנה ידידנו הרה"ג רבי שבתי כרמל שליט"א‬ ‫הונצח ע"י תלמידו ידידנו הרה"ג רבי מנחם הלוי שליט"א‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫לביני‬ ‫יפסיקו‬ ‫בדין מחילה‬ ‫רוממות ‪+‬החידוד‬ ‫)‬ ‫שתים‬ ‫א‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫הגאון רבי חיים הירשמן שליט"א‬ ‫ה נ ה‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט"א‬ ‫מלאכתם עד שיופסק הדין‪ .‬אבל לא‬ ‫החובות המוטלות על איש יהודי‪ ,‬חובת‬ ‫מחשבותיו מחשבות “השכן‪-‬הטוב” באותה‬ ‫המעשים וחובת הלבבות‪ .‬ובימים הללו‪,‬‬ ‫אנשי ה’אמונה’‬ ‫מטר התורה‬ ‫שהות קמעה‪ ,‬כדי הילוך מיל‪ ,‬נזדרז העליון‪,‬‬ ‫ניצל היטב את הזמן הקצר‪ ,‬והעלה במנוף‬ ‫שבין כסה לעשו”ר‪ ,‬הדעת מתרוצצת לקיים‬ ‫שתיהן‪ ,‬חובת הלבבות של תשובה ותפילה‪,‬‬ ‫ואנשי ה’אין עול’‬ ‫יַ ֲערֹף ּכַ ָּמ ָטר לִ ְק ִחי ִּתּזַ ל ּכַ ַּטל ִא ְמ ָר ִתי ּכִ ְׂש ִע ִירם‬ ‫ֲעלֵ י ֶד ֶׁשא וְ כִ ְרבִ יבִ ים ֲעלֵ י ֵע ֶׂשב (לב‪ ,‬ב)‪ .‬א]‬ ‫את הברזלים למלעלה‪ ,‬ומיד הפועלים‬ ‫וחובת המעשים לבנות סוכה כהלכתה‬ ‫ֵאל ֱאמּונָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל‪ַ ,‬צ ִּדיק וְ יָ ָׁשר הּוא (לב‪,‬‬ ‫איתא במדרש לקח טוב‪‘ :‬מה מטר היורד‬ ‫עסוקים להתקינם ולחברם‪ .‬חזר התחתון‪,‬‬ ‫ולמצוא ד’ מינים כשרים מהודרים‪ .‬ואם‬ ‫ד)‪ .‬א] כתב רש”י‪ֵ :‬אל ֱאמּונָ ה ‪ -‬לשלם‬ ‫על האילנות נותן טעם לכל אחד לפי‬ ‫וכראותו את הדבר הזה ויצעק צעקה גדולה‬ ‫כי כלפי אמיתם של דברים‪ ,‬הרי אין כלל‬ ‫לצדיקים צדקתם לעולם הבא‪ .‬ואף על פי‬ ‫מה שהוא‪ ,‬כך התורה‪ ,‬יש שמחכמת‪ ,‬ויש‬ ‫ומרה עד מאוד‪ ,‬ויאמר‪“ :‬פלוני גזלנא!‬ ‫סתירה בין הפרשיות‪ ,‬ומקום יש בראש לשני‬ ‫שמאחר תגמולם‪ ,‬סופו לאמן דבריו‪ .‬וְ ֵאין‬ ‫שעושה אותם חסידים’‪ .‬והיינו שלפי כוונת‬ ‫פלוני גזלנא!” וכל העם רואים את הקולות‬ ‫תפילין‪ ,‬ואדרבה שתיהן משלימות זא”ז‪,‬‬ ‫ָעוֶ ל ‪ -‬אף לרשעים משלם שכר צדקתם‬ ‫האדם ותכליתו בחייו כך התורה מגדלתו‪.‬‬ ‫ושומעים היטב זעקת הדל‪.‬‬ ‫שהרי מרועה אחד ניתנו‪.‬‬ ‫בעולם הזה’‪ .‬והיינו כדכתיב (דברים ז‪ ,‬י)‬ ‫כיוצא בזה אמרו בילקוט (רמז תתקמב) ‘אם‬ ‫מיהר התחתון לבית דין חשוב ומקובל על‬ ‫לא נְ ּכַ ֵחד כי הבריות צרכיהן מרובים ודעתן‬ ‫“ּומ ַׁשּלֵ ם לְ ׂשֹנְ ָאיו ֶאל ָּפנָ יו לְ ַה ֲא ִבידֹו”‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫תלמיד חכם הגון הוא תיזל כטל‪ ,‬ואם לאו‬ ‫הבריות‪ ,‬להוציא צו‪-‬עיכוב‪ ,‬ונענה על ידיהם‪.‬‬ ‫קצרה‪ ,‬ואם כי ירא שמים יוצא ידי שניהם‪,‬‬ ‫מבואר שהצדיקים נקראים ‘אנשי האמונה’‪,‬‬ ‫עורפת כמטר’‪ ,‬ובסוף ספר מעלות התורה‬ ‫חזר כעבור מחצית השעה‪ ,‬והתפרץ לבית‬ ‫לאו כל מוחא סביל דא‪ .‬והרבה נמושות‬ ‫ה”אין ָעוֶ ל”‪.‬‬ ‫והרשעים אנשי ֵ‬ ‫ביאר בשם הגר”א ש’כמו שהמטר יורד‬ ‫העליון בואכה חצר סלונו אל המרפסת‬ ‫הלכו ושבו כסבי דאזלי אתיגרא‪ ,‬ונתפלמסו‬ ‫בענין שכר ‘אנשי האמונה’ כתב המדרש‬ ‫הגזולה‪ ,‬כאשר אדהכי והכי המלאכה כמעט‬ ‫בינם לבין עצמם‪ ,‬איה הסדר ישכן אור‪,‬‬ ‫ומשקה עשבים רעים וטובים‪ ,‬כך על ידי‬ ‫(שמ”ר נב‪ ,‬ג) כשעמד רבי אבהו להסתלק‬ ‫התורה‪ ,‬במי שאינו הגון מתגדלין תכונות‬ ‫נשלמה‪ .‬גירש בזעקות את הפועלים כשהוא‬ ‫ופשוט וברור שאין לנו אלא ליטול עצה‬ ‫מהעולם‪ ,‬ראה כל הטוב המתוקן לו לעולם‬ ‫מקריא את לשון הפסק של הבית דין‪,‬‬ ‫מן הזקנים‪ .‬ובאמת כבר השריש לן מרנא‬ ‫רעות בליבו’‪ .‬ונראה ש’אינו הגון’ היינו‬ ‫הבא‪ ,‬התחיל שמח‪ ,‬אמר כל אלין דאבהו‪,‬‬ ‫הלומד על מנת לקנטר (עיין ש”ך יו”ד רמו‬ ‫המתייחס גם להפועלים עצמם‪:‬‬ ‫המשגיח זללה”ה‪ ,‬כי ב”ימים הנחמדים” אנו‬ ‫“וַ ֲאנִ י ָא ַמ ְר ִּתי לְ ִריק יָ גַ ְע ִּתי‪ ,‬לְ תֹהּו וְ ֶה ֶבל‬ ‫“א‪ .‬מבלי שבית הדין מחווה את דעתו בגופם‬ ‫עסוקים בעבודת התשובה‪ ,‬ואין לנו עסק בד’‬ ‫סקי”ט)‪ ,‬אבל הלומד שלא לשמה בדרך‬ ‫יתי” (ישעיהו מט‪ ,‬ד)‪ ,‬וזהו שנאמר‬ ‫ּכ ִֹחי כִ ּלֵ ִ‬ ‫המביאה לידי לשמה‪ ,‬לא נאמר בו כן‪ ,‬כי זו‬ ‫של דברים‪ ,‬הרי לפי כללי ההלכה בית הדין‬ ‫מינים וסוכה‪.‬‬ ‫‘ותשחק ליום אחרון’‪ .‬והדברים טעונים‬ ‫היא דרך הלימוד שמתוך שלא לשמה בא‬ ‫מוסמך להוציא צו מניעה‪ ,‬המונע פעולות‬ ‫אמנם מן הנודעות שבבית בריסק לא תפסו‬ ‫ביאור‪ ,‬מה היה ההוא אמינא שעלה בדעתו‬ ‫בלתי הפיכות‪ .‬ב‪ .‬בית הדין מוציא בזאת‬ ‫כך‪ ,‬ושמעתי מפי מעתיק השמועה מו”ר‬ ‫לידי לשמה (פסחים נ‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫עיקול וצו מניעה להמשך העבודות‪ .‬ג‪ .‬ככל‬ ‫נשיא שבט הלויים הגר”מ הלוי נ”ע‪ ,‬שפעם‬ ‫שכל יגיעו לריק ולא יקבל שכרו‪ .‬וכתב‬ ‫והדבר טעון ביאור‪ ,‬מה פשר הדבר שהתורה‬ ‫שהבונה לא יענה ויקיים את פסק הדין‪,‬‬ ‫בערב היום הקדוש עבר חסיד אחד על פתח‬ ‫האלשיך (בראשית כה‪ ,‬ח) שני ביאורים‬ ‫מגדלת את הרע‪ - ,‬ביאור הדברים‪ ,‬כמבואר‬ ‫בית הדין יתיר להרב ‪ ...‬לפנות לערכאות‬ ‫בית אביו מרן הרב זללה”ה‪ ,‬והסתקרן לדעת‬ ‫בזה‪:‬‬ ‫במדרש (ב”ר א‪ ,‬א) שהקב”ה ‘הביט בתורה‬ ‫ולרשויות המדינה ולהביא להחזרת‬ ‫מה מעשיו של אביר הרועים בשעות קדושות‬ ‫הביאור הראשון ‪‘ -‬שכיון שהיה רבי אבהו‬ ‫וברא העולם’‪ ,‬וגם לאחר שנברא‪ ,‬בלא‬ ‫המצב לקדמותו‪ .‬ד‪ .‬הצו מופנה גם לקבלן‬ ‫אלו‪ ,‬טיפס ועלה‪ ,‬הציץ וראה שהאבא‬ ‫עשיר‪ ,‬וגם גדול בבית הקיסר‪ ,‬דאג שמא‬ ‫התורה העולם יחזור לתוהו ובהו (תנחומא‬ ‫והפועלים‪ ,‬שעליהם לעזוב מיד‪ ,‬ויפוצו על‬ ‫עמר הדסים” (דלי‬ ‫“ה ֶ‬‫זללה”ה יושב רכון על ֶ‬ ‫אף ששכרו גדול‪ ,‬אכלו בעולמו’‪ .‬וכן דרך‬ ‫בראשית א‪ ,‬א)‪ .‬וכתב הנפש החיים (ש”א‬ ‫כל נזק שיגרם להם”‪.‬‬ ‫מלא הדסים)‪ ,‬ומשלש בקדושה נוכח שכינה‬ ‫הצדיקים כמו שאמר רבי עקיבא על רבו‬ ‫פט”ז) ש’אילו היה העולם מקצהו ועד קצהו‬ ‫ג) כל אותה העת‪ ,‬ממתינים התלמידים‬ ‫שציוותה “ענף עץ אבות”‪“ ,‬עבות” כמשמעו‪,‬‬ ‫רבי אליעזר (סנהדרין קא‪ ,‬א) ‘כל זמן‬ ‫פנוי אף רגע אחד מעסק והתבוננות בתורה‬ ‫לרבם ומבקשים לחם ‪ -‬לחמה של תורה‪ ,‬אך‬ ‫בפרטיה ודקדוקיה‪ .‬אלו ואלו דברי אלוקים‬ ‫שראיתי רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬היו חוזרים כל העולמות לתוהו‬ ‫מה יעשה רבם שאינו רוצה לאבד את ממונו‪.‬‬ ‫לוקה וכו’‪ ,‬אמרתי שמא חס ושלום קיבל‬ ‫ובוהו’‪ .‬וזהו האמור בזוהר הקדוש (ח”ב‬ ‫טיכס עצה לערב פרשה בפרשה‪ ,‬הזמין וקרא‬ ‫ועל של עתה באנו‪ ,‬מעשה שהיה בימי הרצון‬ ‫רבי עולמו‪ ,‬ועכשיו שאני רואה רבי בצער‬ ‫אליו את תלמידיו לבוא אצלו בחצר בית‪-‬‬ ‫הללו‪ ,‬ויש בו מזה ומזה‪ ,‬באין כאחד‪ .‬ונחלקם‬ ‫קסא‪ ,‬ב) ‘קוב”ה אסתכל באורייתא וברא‬ ‫אני שמח’‪ .‬ואמרו בגמרא (ערכין טז‪ ,‬ב)‬ ‫עלמא‪ ,‬בר נש מסתכל באורייתא ומקיים‬ ‫המריבה‪ ,‬והבטיח להם שיעור מעניין במינו‪,‬‬ ‫לשנים בס”ד‪ ,‬המחצית הראשונה בהלכות‬ ‫ש’כל שעברו עליו ארבעים יום בלא‬ ‫הבלול מד’ חלקי שולחן ערוך‪ ,‬בתוספת נופך‬ ‫תשובה ובין אדם לחברו שאין יוה”כ מכפר‬ ‫עלמא’‪ .‬מעתה‪ ,‬כיון שתורה מקיימת את‬ ‫ייסורין‪ ,‬קיבל עולמו’‪.‬‬ ‫כל העולם‪ ,‬אף את הרע היא מקיימת‪.‬‬ ‫מה”חלק החמישי בשולחן ערוך”‪ ...‬צהלו‬ ‫עד שירצה את חברו‪ ,‬ובה נעסוק אי”ה‬ ‫הבחורים ונתקבצו אל מקום המעשה מקום‬ ‫במאמרנו בגיליון זה‪ .‬והמחצית השנית‬ ‫מעתה‪ ,‬אדם שמזלו מאיר לו פנים בבני חיי‬ ‫ב] והנה נאמר ‘יערוף’‪ ,‬וכתב רש”י שהוא‬ ‫הדין‪ ,‬והסכיתו אוזנם לשמוע השיעור‪.‬‬ ‫העוסקת בדיני חושן משפט וסוכה‪ ,‬נערכה‬ ‫ומזוני ובשאר דברים‪ ,‬יש לו לחוש שמא‬ ‫לשון ‘נטיפה’‪ .‬מאידך מצינו גם עריפה‬ ‫פתח ותיאר להם עובדא כהוויתה‪ ,‬וחרז‬ ‫בגיליון הבא של סוכות הבעל”ט‪ ,‬באם יספיק‬ ‫הוא בכלל אלו המקבלים שכרם בעולם‬ ‫מלשון ‘כריתה’ (ראה שמות יג יג‪ ,‬והושע‬ ‫בקול רעש גדול מהלכות סוכה שבאורח‬ ‫הזמן‪ ,‬בתת ה’ מוח כוח וחשק‪ ,‬ויחתימנו בזה‬ ‫הזה‪ .‬והנה הכתוב תלה הדבר ב’שונא ה’’‪,‬‬ ‫י‪ ,‬ב וברד”ק)‪ .‬ונראה ששני מובנים אלו‬ ‫חיים‪ ,‬עבר להלכות חזקה‪ ,‬השגת גבול ונזקי‬ ‫יום הדין בספר החיים‪ ,‬אנחנו וכל עמך בית‬ ‫וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ש”ג קס‪-‬‬ ‫מתקיימים הן במי שזרע זרעי גדולה‬ ‫שכנים שבחושן המשפט‪ ,‬וסיים בהלכות‬ ‫ישראל‪ ,‬לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫קסא)‪ ,‬ש’ענין שונאי השם נמצא לפעמים‬ ‫בקרבו‪ ,‬והן במי שזרע זרעי הרס‪.‬‬ ‫פיקוח נפש השייכים לחלק היורה דעה‪,‬‬ ‫ב) וכך היה מעשה‪ .‬איש יהודי עסוק בחוקי‬ ‫גם באנשים העושים המצוה ונזהרים מכל‬ ‫הזורע זרעי גדולה‪ ,‬התורה מצמיחה‬ ‫שהרי סיכן עצמו מחמת ממון להתעבר על‬ ‫חורב‪ ,‬נלקטו לפניו נער וצורב‪ ,‬קבוצות‬ ‫שמנה‬ ‫עבירה במעשה ולשון’‪ ,‬עיין שם ָ‬ ‫אותם כמטר‪ ,‬ומאידך עורפת ממנו את‬ ‫ריב עם ישמעאלים החיים על חרבם‪ ,‬כאשר‬ ‫תלמידים כבנים‪ ,‬זה כמה שנים‪ ,‬בישיבה‬ ‫ששה שהם בכלל שונאי ה’‪.‬‬ ‫זרעי הקוצים המועטים הנמצאים בקרבו‪,‬‬ ‫בידם כלי מלאכה הם הם כלי משחית וברזל‬ ‫רָמָה רבתי‪ ,‬הצליחו וגם עשו פרי‪ ,‬בסייעתא‬ ‫והביאור השני כתב האלשיך ‪ -‬שחשש רבי‬ ‫וכמאמר חכמים (קידושין ל‪ ,‬ב) ‘בראתי יצר‬ ‫שיש בהם כדי להמית‪ ,‬והפטיר בענוות‪-‬חן‪:‬‬ ‫דשמיא מופלאה‪ ,‬הלכה למעשה ממש‪ .‬יומא‬ ‫אבהו שרק ‘נפשו’ בטוב תלין‪ ,‬אבל ‘גופו’‬ ‫“הרי אמרו (חולין צא‪ ,‬א) ‘מכאן לצדיקים‬ ‫חדא בתחילת אלול‪ ,‬הבוקר אור‪ ,‬וצריך הוא‬ ‫הרע בראתי לו תורה תבלין’‪ .‬מאידך הזורע‬ ‫שטרח ויגע אין לו שכר‪ ,‬כי יבלה בקבר‪.‬‬ ‫זרעי הרס‪ ,‬התורה מצמיחה אותם כמטר‪,‬‬ ‫שחביב עליהם ממונם יותר מגופם’‪”...‬‬ ‫לילך בדרכו הקבועה להישיבה הקדושה‪,‬‬ ‫ועל זה הצטער שכל האושר יהיה לנפש‪,‬‬ ‫שאלו לו תלמידיו‪ :‬ומה זה נוגע לאבן העזר?‬ ‫אך ההשגחה הועידה לו שיאלץ לילך דרך‬ ‫ומאידך עורפת ממנו את מקצת הזרעים‬ ‫והראו לו שאף הגוף העמל יקבל שכר‪.‬‬ ‫הטובים שיש בו‪ ,‬כמאמר חכמים (תענית ז‪,‬‬ ‫השיב מיניה וביה‪“ :‬כבר אמר ריש מתיבתא‬ ‫עקלתון שלא מרצונו אך לטובתו‪ ,‬דרך‬ ‫ודבר זה מראים לאדם ביום האחרון לחייו‪,‬‬ ‫דסלונימא בברנוביץ הגה”ק רבי משה מינדר‬ ‫ארוכה שהיא קצרה‪.‬‬ ‫א) ‘לא זכה נעשית לו סם המות’‪.‬‬ ‫שאז הנפש חוששת מחמת שמפסיקה‬ ‫ג] מעתה יש לנו לעיין בעצמנו‪ :‬מה ימנע‬ ‫זיע”א‪ ,‬שסברא שאי אפשר להתיר בה עגונה‪,‬‬ ‫והנה עובר דרך רחוב העיר אשר שם קיטון‬ ‫לסגל מצוות ומעשים טובים‪ .‬והגוף חושש‬ ‫אסור לה שתֵּאָמֵר בבית המדרש‪ ...‬הֵא לכם‬ ‫קטן בבעלותו‪ ,‬המשכירו לאחרים‪ ,‬ואל מול‬ ‫שהולך למקום רמה ותולעה‪ .‬ומפייסם‬ ‫מלימוד התורה שלנו להצמיח את זרעי‬ ‫אפוא חלקכם באבן העזר‪”...‬‬ ‫עיניו המשתאות‪ ,‬עומדים פועלים בעליה‬ ‫הרע המקננים בליבנו‪ .‬ומצינו בזה שתי‬ ‫שמעל ביתו‪ ,‬ומתעסקים בגזוזטרתו של‬ ‫הקב”ה‪ ,‬בהראותו לנפש גודל שכרה בעולם‬ ‫דרכים‪.‬‬ ‫ד) נוות ביתו של העליון עומדת ורואה‬ ‫הבא‪ ,‬ומראה לגוף שאף הוא יקבל שכרו‪,‬‬ ‫בבושת אישהּ‪ ,‬גם השכנים חברים מקשיבים‪.‬‬ ‫שכנו‪ ,‬בשביל להרחיב המקום ולהוסיף שטח‬ ‫הדרך הראשונה ‪ -‬עבודת התשובה‪ :‬הרוקח‬ ‫וארבע טענות יש לו בהלכות שבין אדם‬ ‫לסוכת העליון באוויר סוכתו שלו‪.‬‬ ‫ועל כן נאמר ‘ותשחק ‪ -‬ליום אחרון’‪.‬‬ ‫(עמוד ט) הביא מתנא דבי אליהו ‘עד שאתה‬ ‫לחברו‪ ,‬ועוד טענה אחת שאינה מן המנין‪.‬‬ ‫האיש הנדהם לראות את הפועלים המזדרזים‬ ‫ועל כן‪ ,‬בכל עת יפייס האדם את גופו‬ ‫מבקש רחמים שיכנסו דברי תורה בתוך‬ ‫ואלו הן‪ :‬ראשית‪ ,‬תיכף שבאת‪ ,‬זעקת בקול‬ ‫להָצֵל על סוכתו‪ ,‬ובעל העליה משגיח עליהם‪,‬‬ ‫שעתיד הוא לקבל שכר גדול על רוב‬ ‫מעיך‪ ,‬תבקש רחמים על העבירות שעברת‬ ‫גדול כשאגת ארי שכול‪ ,‬מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫רמא קלא מלמטה למעלה‪“ :‬מה אתם עושים‬ ‫טרחתו‪ ,‬ובזה יקל עליו להמשיך ולטרוח‬ ‫שימחלו לך עליהם’‪ .‬וכתב הנפש החיים‬ ‫וחלילה מעשות כדבר הזה‪ ,‬שהרי דברי‬ ‫שם?! והרי אתם ממעטים הסוכה התחתונה!‬ ‫בשליחות הנפש כל ימי חייו‪.‬‬ ‫(ש”ד פ”ו) שקודם הלימוד ‘יתוודה על‬ ‫חכמים בנחת נשמעים‪ .‬שנית‪ ,‬בפעם השנית‪,‬‬ ‫מי התיר לכם? וממי נטלתם רשות?” בעל‬ ‫ב] ובענין שכר אנשי ה”‬ ‫חטאתו מעומקא דליבא‪ ,‬כדי שתהא תורתו‬ ‫ביישתני בפני רבים העוברים ושבים‬ ‫העליה הנבוך מיהר להשתיקו‪“ :‬מה תצעק‬ ‫ֵאין ָעוֶ ל” יש לעיין‪ ,‬כי מבואר בגמרא‬ ‫אלי‪ ,‬תיכף אנו יורדים”‪ .‬ירד הוא ופעליו עמו‪,‬‬ ‫קדושה וטהורה’‪ .‬ובפשטות הטעם כמו‬ ‫בשאגות “פלוני גזלנא‪ ,‬פלוני גזלנא”‪ .‬והיה‬ ‫(קידושין לט‪ ,‬ב) ש’שכר מצוות בהאי‬ ‫שכתב המסילת ישרים (פי”א) ש’העבירה‬ ‫לך ללחוש על אוזני בעדינות ונעימות‪.‬‬ ‫ואמרו שמבקשים מחילה שלא ביקשו רשות‪,‬‬ ‫עלמא ליכא’‪ .‬וכדאמרינן (עירובין כב‪ ,‬א)‬ ‫שלישית‪ ,‬מה לך כי נתפרצת לתוך ביתי‪,‬‬ ‫אבל עכשיו מבקשים רשות‪.‬‬ ‫מטמטמת לב האדם‪ ,‬כי מסלקת ממנו‬ ‫‘היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם’‪ .‬וכן‬ ‫הדעה האמיתית‪ ,‬ורוח השכל שהקב”ה נותן‬ ‫שהרי גם לדבריך אין לך אלא אוויר סוכתך‬ ‫השיב מיודענו‪“ :‬מה שייך כאן בקשת רשות‬ ‫פסק הרמב”ם (תשובה פ”ט ה”א)‪ ,‬ואם כן‬ ‫מתהום רבא עד לשמי שמיא‪ ,‬ואין לך‬ ‫ונתינת רשות‪ .‬מה נפשך‪ ,‬אם מותר לכם‬ ‫לחסידים‪ ,‬והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי‬ ‫למה הרשע מקבל שכרו בעולם הזה‪.‬‬ ‫משוקע בגסות העולם הזה’‪ .‬ועל כן צריך‬ ‫חלק ונחלה בביתי‪ ,‬אינך אלא ‘מסיג גבול’‪,‬‬ ‫מצד הדין‪ ,‬אין צריך רשות‪ .‬ואם אסור לכם‬ ‫והכתוב צווח “ֹלא ַת ִּסיג ּגְ בּול ֵר ֲעָך”‪ .‬רביעית‪,‬‬ ‫מצד הדין‪ ,‬מהיכי תיתי שאתן רשות‪ ,‬הרי‬ ‫“צ ִּדיק‬ ‫והנה רש”י פירש סוף הפסוק ַ‬ ‫לטהר דעתו ורוח שכלו‪ .‬אמנם למבואר יש‬ ‫פשע זה עולה על כולם‪ ,‬שקיבצת תלמידיך‬ ‫אין מדובר בממון מועט‪ ,‬אלא בהפסד גדול‬ ‫וְ יָ ָׁשר הּוא” ש’הכל מצדיקים עליהם את‬ ‫בזה ענין נוסף‪ ,‬שצריך לשוב כדי למעט‬ ‫להתפלפל במערוּמַי‪ ,‬ואם הם אינם יודעים‬ ‫מאוד‪ ,‬שאתם ממעטים סוכתי‪ .‬ואם בכל‬ ‫דינו‪‘ ,‬צדיק’ מפי הבריות‪ ,‬ו’ישר’ הוא‬ ‫זרעי הרע‪ ,‬ויתגברו זרעי הטוב‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫ומכירים הנפשות מי הן‪ ,‬הרי השכנים כאן‬ ‫סוכה‪ ,‬אדם משתוקק לישב בהרחבה בשמחה‬ ‫וראוי להצדיקו’‪ .‬ועל כן הרשע שאינו‬ ‫מטר התורה יצמיח הטוב ויערוף הרע‪.‬‬ ‫שומעים מתענגים ומתכבדים בקלון חברם‪.‬‬ ‫של מצווה‪ ,‬ודרך מליצה יאמר ‘גמרינן ט”ו‬ ‫מאמין בשכר העולם הבא‪ ,‬ורוצה לקבל‬ ‫הדרך השניה ‪ -‬התפילה‪ :‬מבואר בגמרא‬ ‫והוסיף עוד “טענה” שישית‪ ,‬וזו היא טענתו‪:‬‬ ‫ט”ו מחג המצות להסב כבני מלכים’‪ ...‬קל‬ ‫שכרו בעולם הזה‪ ,‬ואם לא יקבל‪ ,‬יטיח‬ ‫(ברכות כח‪ ,‬ב) שיתפלל קודם הלימוד‬ ‫“לפי שאמרו חז”ל שלא חרבה ירושלים אלא‬ ‫וחומר בסוכה זו אשר גם עתה מידת רוחבה‬ ‫דברים כלפי מעלה ויאמר ‘מבלתי יכולת‬ ‫‘שלא תארע תקלה על ידו’‪ ,‬ונראה שבכלל‬ ‫משום שהעמידו דבריהם על דין תורה (ב”מ‬ ‫מצומצמת‪ ,‬ואחרי המיעוט הרי אתם כמעט‬ ‫ה’’ ‪ -‬הקב”ה עושה רצונו ונותן לו שכרו‬ ‫התקלה שלא יהא לימודו מצמיח רעה‬ ‫ל‪ ,‬ב)‪ ,‬חמתי עליך שהלכת לדון דין תורה‪,‬‬ ‫מוציאים אותה מגדר שימוש בני אדם”‪.‬‬ ‫בעולם הזה‪ .‬וזה הטעם שהרשעים הגדולים‬ ‫בקרבו‪ .‬וכתב השל”ה הק’ (שבועות נ”מ‬ ‫הגם שיודע אני שאסור לי לברך על סוכתי”‪.‬‬ ‫הלכה למעשה‪ ,‬תבע ידידנו מהעליון ופועליו‬ ‫מקבלים שכר גדול מאוד‪ ,‬כי השגותיהם‬ ‫לה) שטוב שקודם שיפתח הספר יאמר‬ ‫ה) וניחזי אנן‪ - .‬לגופה של טענת “לפנים‬ ‫להפסיק המלאכה לאלתר [והפיס דעתם‬ ‫גדולות‪ ,‬וכדי למנוע טענתם‪ ,‬מקבלים לפי‬ ‫‘הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד‬ ‫משורת הדין” ו”מידת הוותרנות”‪ ,‬הנה‬ ‫של הפועלים‪ ,‬שיפצו אותם ולא יגיע להם‬ ‫השגותיהם‪.‬‬ ‫לידי מעשה‪ ,‬ומידות ישרות‪ ,‬ולידי ידיעת‬ ‫כאשר הטענה יוצאת מפיו של הבעל דין‬ ‫נזק ביטול מלאכה ח”ו]‪ ,‬ושאל לדעתו של‬ ‫ומעתה‪ ,‬יבדוק האדם עצמו‪ ,‬אם יאמרו‬ ‫העליון באיזה בי‪-‬דינא ירצה לדון דינם‪,‬‬ ‫התורה’‪ ,‬והיינו‪ ,‬שיהיה כמטר המצמיח‬ ‫השני‪ ,‬אינה טענה כמובן‪ ,‬ואין צריך להשיב‬ ‫לו על מצוה אחת שעשה שיכול לבחור‬ ‫דברים טובים בלבד‪ .‬ועל דרך זו כתב בספר‬ ‫עליה‪ .‬אך מיודענו השכן התחתון נבוך‬ ‫שהרי הולכים אחר הנתבע‪ .‬הציע העליון‬ ‫שֵׁם מסוים‪ ,‬הסכים התחתון‪ ,‬ואך אמר‬ ‫אם לקבל שכרה בעולם הבא‪ ,‬או סכום‬ ‫מעבר יבוק (אמרי נועם פי”ח) שקבלה בידו‬ ‫מאוד‪ ,‬הוא כשלעצמו‪ ,‬בעבודתו שלו לבוראו‬ ‫גדול של כסף או כבוד בעולם הזה‪ ,‬האם‬ ‫קונו וצורו‪ :‬האם נדרש מאדם שעשו מסוכתו‬ ‫שמוכרח להפסיק הדין ודברים לכמה דקות‪,‬‬ ‫לומר קודם הלימוד ‘יערוף כמטר לקחי‬ ‫במחטף ובגזל כמין גא”ם יוונית קיטוניות‬ ‫שכן תלמידיו בישיבה השוכנת [בסמיכות]‬ ‫לא יאמר בליבו שלעולם הבא יש לו עוד‬ ‫תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא‬ ‫קיטוניות (כדס”ד בסוכה ג‪ ,‬א על הלני‬ ‫מן הסתם דואגים לבואו‪ ,‬יֵלֵך אפוא אליהם‬ ‫‘מספיק’ מצוות ויבחר בכסף ובכבוד‪ ...‬ואם‬ ‫וכרביבים עלי עשב’‪.‬‬ ‫המלכה)‪ ,‬לוותר לעליון שיש לו בלאו הכי‬ ‫וישמיעם דבר‪ ,‬ומיד יחזור לסיים הדין‬ ‫כן הדבר‪ ,‬הוא בסכנה לקבל שכרו בעולם‬ ‫סוכה גדולה משלו?‬ ‫ודברים שבינו לבינו‪.‬‬ ‫הזה‪ .‬ועל זה ידוו כל הדווים‪.‬‬ ‫אכן כן‪ ,‬מידת הוותרנות‬ ‫והאמין התחתון‪ ,‬בתמימות ויושר לבב‪ ,‬שביני‬ ‫המשך בעמוד ‪6‬‬ ‫‪ .1‬מעובד מתוך כתביו‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫יום‬ ‫הכיפורים‬ ‫רוממות ‪+‬המועדים‬ ‫“סלַ ְח ִּתי ִּכ ְד ָב ֶר ָך”‬ ‫ָ‬ ‫גילוי חיבת ישראל ואהבתם ביוה”כ‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫הנה יום הכיפורים הוא יום סליחת ומחילת‬ ‫והן הרי מצאנו כמה גדלה החיבה אחר הריצוי‬ ‫העונות וכמו שכתוב בתורה “ּכִ י ַבּיֹום ַהּזֶ ה יְ כַ ֵּפר‬ ‫ֹאתיכֶ ם” (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪,‬‬ ‫ֲעלֵ יכֶ ם לְ ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם ִמּכֹל ַחּט ֵ‬ ‫ביוה”כ עד שזכו לאחר מכן ל”וְ נָ ַת ִּתי ִמ ְׁשּכָ נִ י‬ ‫מרן הגאב"ד הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א‬ ‫אך יש לעמוד ולברר שורש מהות עיצומו של יום‪.‬‬ ‫ְּבתֹוכֲ כֶ ם" להיות אהובים ורצויים כבימי קדם‪,‬‬ ‫יום הכיפורים ‪' -‬עת רצון'‬ ‫ובזוה”ק (ח”ג סט‪ ,‬ב) איתא ‘רבי יהודה אמר זכאין‬ ‫והנה תוקפו של יום הוא מכח יוה”כ הראשון שניתן‬ ‫אינון ישראל דקודשא בריך הוא אתרעי בהו ובעי‬ ‫ירצה מידו‪ ,‬ותאות הצדיקים מן ההצלחות להפק‬ ‫לעם ישראל אחר מתן תורה כאשר בו נסתיימו‬ ‫לדכאה להו דלא ישתכח בהו חובה בגין דיהון בני‬ ‫רצון מהשם ושיחפוץ בהם‪ ,‬ורצונו החיים הקיימים‬ ‫הארבעים יום האחרונים שעלה משה למרום‬ ‫היכליה וידורון בהיכליה’‪.‬‬ ‫והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות‪ ,‬כענין‬ ‫לרצות על חטא העגל‪ ,‬ונתרצה הקב”ה לישראל‬ ‫ומכח ה’עת רצון’ הזה של יוה”כ זכו ישראל עוד‬ ‫ֹלקים‬ ‫שנאמר ַחּיִ ים ִּב ְרצֹונֹו (תהלים ל‪ ,‬ו)‪ ,‬ונאמר ה’ ֱא ִ‬ ‫“סלַ ְח ִּתי‬‫בשמחה וברצון ובלב שלם ואמר לו למשה ָ‬ ‫יאנִ י ַה ֶּמלֶ ְך ֲח ָד ָריו" בכניסתו של הכהן הגדול‬ ‫ל”ה ִב ַ‬ ‫ֱ‬ ‫יבנּו ָה ֵאר ָּפנֶ יָך וְ נִ ּוָ ֵׁש ָעה (שם פ‪ ,‬כ) ואמרו‬ ‫ְצ ָבאֹות ֲה ִׁש ֵ‬ ‫ּכִ ְד ָב ֶרָך” (במדבר יד‪ ,‬כ)‪ ,‬ולכן הוקבע יום זה למחילה‬ ‫‪ -‬השליח של כל ישראל ‪ -‬לחדריו הפנימיים של‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה אין לנו אלא הארת פניך‬ ‫ולסליחה (רש”י שמות לג‪ ,‬יא ודברים ט‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫הקב"ה בקדש הקדשים הנקרא ָ"רצּוף ַא ֲה ָבה” כמו‬ ‫(מדרש שוח”ט שם)‪ ,‬והוא ענין הרצון‪ ,‬וכבר הקדמנו‬ ‫ובפרקי דרבי אליעזר (סוף פרק מו) ‘אמר משה‬ ‫שכתוב בשיר השירים (ג‪ ,‬י) “ּתֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲה ָבה”‬ ‫ובארנו זה‪ ,‬על כן תראה בתפלת דוד בעת התשובה‪,‬‬ ‫לפניו סלח נא לעונותיהם של ישראל על מעשה‬ ‫ופירש”י ‘סדור ברצפת אהבה ארון וכפורת וכרובים‬ ‫אתי ַט ֲה ֵרנִ י‬ ‫ּומ ַח ָּט ִ‬ ‫אחרי שאמר ֶה ֶרב ּכַ ְּב ֵסנִ י ֵמ ֲעוֹנִ י ֵ‬ ‫העגל‪ ,‬ואילו אמר משה סלח נא לעונותיהם של‬ ‫ולוחות’‪ ,‬והשכינה היתה יורדת על הכרובים כמו‬ ‫(תהלים נא‪ ,‬ד) התפלל עוד על הרצון להיות רצון‬ ‫ישראל עד סוף כל הדורות היה עושה כן לפי‬ ‫שכתוב “ּכִ י ֶּב ָענָ ן ֵא ָר ֶאה ַעל ַהּכַ ּפ ֶֹרת” (ויקרא טז‪,‬‬ ‫השם יתברך בו כקודם החטא‪ ,‬ואמר ַאל ַּת ְׁשלִ יכֵ נִ י‬ ‫יתיָך‬ ‫שהיתה שעת רצון‪ ,‬וכן הוא אומר ְּב ֵעת ָרצֹון ֲענִ ִ‬ ‫ב)‪ ,‬ואיתא בזוה”ק (ח”ג נט‪ ,‬א) שכשהיה הענן יורד‬ ‫רּוח ָק ְד ְׁשָך ַאל ִּת ַּקח ִמ ֶּמּנִ י (שם יג) אחרי כן‬ ‫ִמּלְ ָפנֶ יָך וְ ַ‬ ‫(ישעיה מט‪ ,‬ח)‪ ,‬אלא אמר סלח נא לעונותיהם‬ ‫על הכפורת היו הכרובים מתעוררים ומקישים‬ ‫יבה ּלִ י ְׂשׂשֹון יִ ְׁש ֶעָך (שם יד) שיהיו‬ ‫התפלל ואמר ָה ִׁש ָ‬ ‫של ישראל על מעשה העגל‪ ,‬אמר לו הקב”ה הרי‬ ‫בכנפיהם ואומרים שירה‪ ,‬והענין בזה כי הנה כידוע‬ ‫נסי ה’ וישעו מצויים אתו ושתצלח עליו רוח אלקים‬ ‫ֹאמר ה’ ָסלַ ְח ִּתי ּכִ ְד ָב ֶרָך’‪.‬‬ ‫כדברך עשיתי שנאמר וַ ּי ֶ‬ ‫‘שירה’ באה כאשר אי אפשר כבר לבטא רגשי הלב‬ ‫יבה ִּת ְס ְמכֵ נִ י‬ ‫רּוח נְ ִד ָ‬ ‫כאשר בתחלה‪ ,‬אחרי כן אמר וְ ַ‬ ‫בדיבור‪ ,‬וזה היה שירת הכרובים לתוקף אהבת‬ ‫פירוש‪ :‬הנה קטונתי מפני פשעי ואינני ראוי לְ נִ ֶּסיָך‬ ‫עת רצון לכל הדורות ולעת”ל‬ ‫הקב”ה לשיראל וישראל להקב”ה‪.‬‬ ‫ולהגלות עלי זרוע קדשך‪ ,‬ואם נשאת עון חטאתי‬ ‫ומכל זה אנו למדים שעיקר מהותו של יום‬ ‫אינני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם‪ ,‬אבל‬ ‫הכיפורים שהוא היה ‘עת רצון’‪ ,‬וכתוצאה מכך‬ ‫“דּ וֹ ִדי ׁ ָשלַ ח יָ דוֹ ִמן ַהחֹר ּו ֵמ ַעי ָהמ ּו ָע ָליו"‬ ‫יבה ִּת ְס ְמכֵ נִ י כי אין קץ לנדבתך וטובתך’‪.‬‬ ‫ברּוח נְ ִד ָ‬ ‫ַ‬ ‫זכו למחילה גמורה על חטא העגל‪ ,‬ומתוקף ‘עת‬ ‫וכל כך הוא תוקף ההארת פנים מהקב”ה שאפילו‬ ‫ותורף דבריו שכפרת העוונות עדיין אי”ז התכלית‬ ‫רצון’ זה היה שייך אז מחילה אף לדורות הבאים‬ ‫רגע אחד שמרגיש האדם הארת פנים וגילוי שהוא‬ ‫הנרצית כי אף אם העוון נסלח ולא יענש כלל עדיין‬ ‫על חטאים שלא באו עדיין לעולם‪ ,‬כי הריצוי שפיר‬ ‫רצוי ואהוב זה הופכו ממש כאילו לאדם אחר ואפי’‬ ‫יתכן שאין לה’ חפץ בו [ולמשל כמו מי שחבירו‬ ‫שייך כבר‪ ,‬ואמנם עכ”פ למעשה אף שבשעתו לא‬ ‫אם לא זכה לשוב בתשובה שלימה מ”מ הרי”ז נותן‬ ‫בגד בו שאפילו אם כבר מחל לו מ”מ אינו רוצה‬ ‫מחל כבר הקב”ה על עונות ישראל לכל הדורות‬ ‫לו כח להחזיק איתן באהבתו להשי”ת בכל מצב‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬ובודאי שאינו חפץ לעשות עמו ‘עסקים’]‪ ,‬והרי‬ ‫מ”מ הריצוי הזה מתעורר ביום זה בכל שנה מחדש‪,‬‬ ‫והנה כידוע בפסוקי שיר השירים נרמזים הזמנים‬ ‫שאיפת הצדיקים ותאוותם יותר מכל הצלחות‬ ‫וכך ניתן להשיג בו המחילה על החטאים‪.‬‬ ‫והמאורעות של כלל ישראל‪ ,‬וידוע לדרוש את‬ ‫להיות מרוצים לפני ה’ ושיחפוץ בהם‪.‬‬ ‫וזה הביאור במה דאיתא עוד שם בפרקי דר”א ‘שיום‬ ‫ּדֹודי‬ ‫“אנִ י יְ ֵׁשנָ ה וְ לִ ִּבי ֵער קֹול ִ‬ ‫הכתובים בפרק ה’ ֲ‬ ‫ומה שכתב בתוך דבריו שההארת פנים הוא הרצון‪,‬‬ ‫הכיפורים מכפר בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר‬ ‫דֹופק ִּפ ְת ִחי לִ י” וגו’ על ימים אלו מחדש אלול וכו’‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫היינו שהוא גילוי על הרצון כי כאשר בא עת רצון‬ ‫ַׁש ַּבת ַׁש ָּבתֹון ִהיא לָ כֶ ם (ויקרא טז‪ ,‬לא) ַׁש ַּבת העוה”ז‬ ‫וכך הם מתבארים לפי פירוש רש”י כדלהלן‪:‬‬ ‫ואהבה אז זוכים להארת פנים מהאוהב לאהובו‪,‬‬ ‫ַׁש ָּבתֹון העוה”ב‪ ,‬ואפילו כל המועדים עוברים יום‬ ‫“אנִ י יְ ֵׁשנָ ה” זה כנסת ישראל שהיא נואשת מלעבוד‬ ‫ֲ‬ ‫יתם" (תהלים‬ ‫ומקרא מפורש הוא “וְ אֹור ָּפנֶ יָך ּכִ י ְר ִצ ָ‬ ‫הכיפורים אינו עובר’‪ ,‬ולכאו’ הוא פלא כי הרי‬ ‫את הקב”ה כישנה ונרדמת‪“ ,‬וְ לִ ִּבי ֵער” זה הקב”ה‬ ‫מד‪ ,‬ד) [והארת פנים היינו כדפירש”י עה”כ “יָ ֵאר ה’‬ ‫לעתיד לבוא כבר לא יהיו חטאים כמו שנאמר‬ ‫‘שהוא צור לבבי וחלקי ֵער לשמרני ולהטיב לי’‪,‬‬ ‫ָּפנָ יו ֵאלֶ יָך” (במדבר ו‪ ,‬כה) ‘יראה לך פנים שוחקות‪,‬‬ ‫רּוח ַה ֻּט ְמ ָאה ַא ֲע ִביר ִמן ָה ָא ֶרץ” (זכריה יג‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫“וְ ֶאת ַ‬ ‫דֹופק” ‪‘ -‬לשון אדם שבא בלילה דופק‬ ‫ּדֹודי ֵ‬ ‫“קֹול ִ‬ ‫פנים צהובות’]‪.‬‬ ‫ובגמרא (סוכה נב‪ ,‬א) ‘דרש רבי יהודה לעתיד לבא‬ ‫על פתח אהובתו אומר כן בשביל חיבתך באתי‬ ‫מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו’ וכו’‪,‬‬ ‫וכיון שנתבאר שעיצומו של יום הכיפורים הוא ‘עת‬ ‫וא”כ מהו תכלית יוהכ”פ לעת”ל‪ ,‬וכי יהא בו צורך‬ ‫בלילה’ וכו’‪ ,‬וזה בימי חדש אלול שכל יהודי‬ ‫רצון’ שהוא זמן ריצוי לפני ה’‪ ,‬א”כ מבואר שכל‬ ‫דֹופק" לשוב אל‬ ‫ּדֹודי ֵ‬ ‫מרגיש לפי דרגתו את ה”קֹול ִ‬ ‫בסליחה ומחילה‪.‬‬ ‫דברי רבינו יונה הנ”ל הם מתקיימים ביוה”כ אשר‬ ‫"ּפ ְת ִחי לִ י"‪ ,‬אך כנסת ישראל נמנעת‬ ‫ה' בקריאת ִ‬ ‫בו שב האדם להיות נאהב ורצוי לה’ כירחי קדם‪.‬‬ ‫אלא כונת הדברים ששורש הכפרה היינו ה’עת‬ ‫"ּפ ַׁש ְט ִּתי ֶאת ּכֻ ָּתנְ ִּתי”‬ ‫מלפתוח את הדלת ומשיבה ָ‬ ‫רצון’ זה שפיר יהא שייך אף לעת”ל [והרי על זמן‬ ‫וגו’ ‘כלומר כבר למדתי לעצמי דרכים אחרים לא‬ ‫“ה ׁ ִשיבֵ נ ּו ָה ֵאר ּ ָפנֶ ָיך וְ נִ ָ ּו ׁ ֵש ָעה”‬ ‫ֲ‬ ‫זה שלעתיד לבוא נאמר (יחזקאל לו‪ ,‬כה) “וְ זָ ַר ְק ִּתי‬ ‫“ּדֹודי ָׁשלַ ח יָ דֹו ִמן‬‫ִ‬ ‫אוכל לשוב אליך עוד’ וכו’‪ ,‬ואז‬ ‫ֹלקים ְצ ָבאֹות‬ ‫וזה ענין הכתוב שהביא שם “ה’ ֱא ִ‬ ‫ּומּכָ ל‬ ‫אֹותיכֶ ם ִ‬ ‫ּוט ַה ְר ֶּתם ִמּכֹל ֻט ְמ ֵ‬ ‫הֹורים ְ‬ ‫ֲעלֵ יכֶ ם ַמיִ ם ְט ִ‬ ‫ּומ ַעי ָהמּו ָעלָ יו" ‪' -‬לשוב לאהבתו ולפתוח לו'‪,‬‬ ‫ַהחֹר ֵ‬ ‫יבנּו ָה ֵאר ָּפנֶ יָך וְ נִ ּוָ ֵׁש ָעה" שזה מתאים ליום‬ ‫ֲה ִׁש ֵ‬ ‫ּגִ ּלּולֵ יכֶ ם ֲא ַט ֵהר ֶא ְתכֶ ם"‪ ,‬ובמימרא דרבי עקיבא‬ ‫וזה ביום הכיפורים אשר בו הקב"ה שולח ידו ו'נותן‬ ‫הכיפורים אשר בו ה' מחזיר אותנו בתשובה שכן‬ ‫(שלהי יומא) מבואר שזה קאי על יוה”כ]‪.‬‬ ‫יד לפושעים' וכו' וכמו שנתבאר לעיל‪ ,‬ואמנם‬ ‫לעולם צריך שיהא תחילתו גם מצידנו‪ ,‬וכמו‬ ‫ולכך יום הכיפורים מכפר אף על עבירות שאין‬ ‫דֹודי ָח ַמק ָע ָבר" שעבר כבר‬ ‫דֹודי וְ ִ‬ ‫"ּפ ַת ְח ִּתי ֲאנִ י לְ ִ‬ ‫ָ‬ ‫יבנּו ה’ ֵאלֶ יָך‬ ‫שאמרו חז”ל (איכ”ר ה‪ ,‬כא) ֲה ִׁש ֵ‬ ‫התשובה לבדה מספיקה עליהם (עיין רמב”ם הל’‬ ‫אתיו וְ ֹלא‬ ‫אתיהּו ְק ָר ִ‬ ‫"ּב ַּק ְׁש ִּתיהּו וְ ֹלא ְמ ָצ ִ‬ ‫יוה"כ‪ ,‬ושוב ִ‬ ‫ׁשּובה אמרה כנסת ישראל לפני הקב”ה רבש”ע‬ ‫וְ נָ ָ‬ ‫תשובה פ”א ה”ד)‪ ,‬והיינו מתוקף כח ה’עת רצון’‬ ‫"מ ָצ ֻאנִ י ַהּׁש ְֹמ ִרים‬ ‫ָענָ נִ י"‪ ,‬ואעפ"כ אחר כך כאשר ְ‬ ‫שלך הוא השיבנו‪ ,‬אמר להם שלכם הוא שנאמר‬ ‫שביום זה‪.‬‬ ‫ַהּס ְֹב ִבים ָּב ִעיר ִהּכּונִ י ְפ ָצעּונִ י" היינו הנסיונות‬ ‫ׁשּובה ֲאלֵ יכֶ ם נְ ֻאם ה' (מלאכי ג‪ ,‬ז)‪,‬‬‫ׁשּובּו ֵאלַ י וְ ָא ָ‬ ‫ולכן אף מצינו שאין השטן מקטרג ביוה”כ כמו‬ ‫הקשים העוברים על האדם שאינם מרפים את ידיו‬ ‫ֹלהי‬ ‫ׁשּובנּו ֱא ֵ‬ ‫אמרה לפניו רבש”ע שלך הוא שנאמר ֵ‬ ‫שאמרו בגמ’ (יומא יט‪ ,‬ב) שבהנרדעא נבעלו ביום‬ ‫“אם ִּת ְמ ְצאּו ֶאת‬ ‫אלא אדרבה יוצאת מלבו האמירה ִ‬ ‫יבנּו ה’ ֵאלֶ יָך‬‫יִ ְׁש ֵענּו (תהלים פה‪ ,‬ה)‪ ,‬לכך נאמר ֲה ִׁש ֵ‬ ‫זה כמה בתולות‪ ,‬ואמר אליהו הנביא לרב יהודה‬ ‫ּדֹודי ַמה ַּתּגִ ידּו לֹו ֶׁשחֹולַ ת ַא ֲה ָבה ָאנִ י” כלומר יהיה‬ ‫ִ‬ ‫ׁשּובה’‪ ,‬אמנם ביוה”כ הוא במדרגה מיוחדת וכמו‬ ‫וְ נָ ָ‬ ‫אחוה דרב סלא חסידא שהשטן ביוה”כ אין לו רשות‬ ‫מה שיהיה אני כבר “חֹולַ ת ַא ֲה ָבה” להקב”ה ושום‬ ‫שאומרים בתפילת נעילה ‘אתה נותן יד לפושעים‬ ‫להשטין ולקטרג‪ ,‬וכמו שאמר רמי בר חמא שתיבת‬ ‫דבר לא ינתק אותי מאהבתי אליו‪.‬‬ ‫וימינך פשוטה לקבל שבים’ והיינו כאדם שטובע‬ ‫‘השטן’ בגימטריא שלוש מאות ששים וארבע כי‬ ‫ומכח זה זוכים להגיע למדרגה שתיאר בחובות‬ ‫בים ולא יכול להיחלץ בכח עצמו וצריך להושיט‬ ‫אלו הן הימים שיש לו רשות לקטרג וביוה”כ אין‬ ‫הלבבות (שער אהבת ה’ פ”א) ‘על אחד מן החסידים‬ ‫לו יד חזקה ואיתנה לאמר אחוז בידי והנצל‪ ,‬כך‬ ‫לו רשות‪ ,‬עכ”ד הגמ’‪ ,‬והיינו משום שיום זה הוא‬ ‫שהיה קם בלילה ואמר‪ :‬אלקי‪ ,‬הרעבתני‪ ,‬ועירום‬ ‫ביוה”כ אף מי שבכוחות עצמו מרגיש שאינו מסוגל‬ ‫‘עת רצון’ לכן הקב”ה אינו חפץ לשמוע שום קטרוג‪.‬‬ ‫עזבתני‪ ,‬ובמחשכי הלילה הושבתני‪ ,‬ובעוזך וגדלך‬ ‫כבר לשוב הרי הוא יכול להיאחז ביד שמושיט לו‬ ‫נשבעתי אם תשרפני באש לא אוסיף כי אם אהבה‬ ‫ה’ [וכמובן כל זה דוקא אם רוצה עכ”פ להשתנות‬ ‫‘עת רצון’ ‪ -‬רצויים ואהובים כמקדם‬ ‫אותך ושמחה בך‪ ,‬דומה למה שאמר ֵהן יִ ְק ְטלֵ נִ י‬ ‫ואוחז ביד שמושיט לו ה’]‪ ,‬וע”ז מבקשים ביום זה‬ ‫ופירוש משמעות ענין העת רצון ביאר רבינו יונה‬ ‫לֹו ֲאיַ ֵחל (איוב יג‪ ,‬טו)‪ ,‬ואל הענין הזה רמז החכם‬ ‫יבנּו”‪.‬‬ ‫“ה ִׁש ֵ‬ ‫ֲ‬ ‫בשערי תשובה (שער א’ אות מב)‪ ,‬וזה לשונו ‘ועוד‬ ‫ּדֹודי לִ י ֵּבין ָׁש ַדי יָ לִ ין” (שה”ש א‪,‬‬ ‫“צרֹור ַהּמֹר ִ‬ ‫באמרו ְ‬ ‫“ה ֵאר ָּפנֶ יָך‬ ‫ואחר בקשה זו שוב מוסיפים עוד לבקש ָ‬ ‫יתפלל בעל התשובה אל השם למחות כעב פשעיו‬ ‫יג)‪ ,‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על דרך הדרש‬ ‫וְ נִ ּוָ ֵׁש ָעה” שיראה לנו פנים שוחקות לגלות לנו שלא‬ ‫וכענן חטאתיו‪ ,‬ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר‬ ‫אף על פי שמיצר לי ומימר לי דודי ֵּבין ָׁש ַדי יָ לִ ין‬ ‫רק סולח לנו על כל עונותינו אלא אף אנו אהובים‬ ‫אם לא חטא‪ ,‬כענין שכתוב בדברי אליהוא על בעל‬ ‫(שבת פח‪ ,‬ב)‪ ,‬וזה דומה למה שאמר הנביא (דברים‬ ‫ורצויים לפניו יתברך‪ ,‬שזה הישועה השלימה‪ ,‬והרי‬ ‫לֹוּה וַ ּיִ ְר ֵצהּו‬ ‫התשובה אחרי היסורים יֶ ְע ַּתר ֶאל ֱא ַ‬ ‫ּובכָ ל נַ ְפ ְׁשָך‬‫ֹלהיָך ְּבכָ ל לְ ָב ְבָך ְ‬ ‫ו‪ ,‬ה) וְ ָא ַה ְב ָּת ֵאת ה’ ֱא ֶ‬ ‫כבר נקרא יוה”כ בלשון חז”ל בלשון ‘ישועה’‪ ,‬וכמו‬ ‫(איוב לג‪ ,‬כו)‪ ,‬כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מן‬ ‫ּובכָ ל ְמא ֶֹדָך'‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫אֹורי‬ ‫שהביאו הפוסקים מהמדרשים עה”פ “לְ ָדוִ ד ה’ ִ‬ ‫היסורים ומכל גזרה‪ ,‬ואין לה’ חפץ בו ומנחה לא‬ ‫וְ יִ ְׁש ִעי” וגו’ (תהלים כז‪ ,‬א) דאמרינן “וְ יִ ְׁש ִעי” זה יום‬ ‫‪ .1‬נערך מתוך מאמרים שנאמרו ע"י מרן שליט"א בשנים קודמות‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫יום‬ ‫הכיפורים‬ ‫רוממות ‪+‬ההוראה‬ ‫לדבר על ענייני השעה‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫עומדים אנו בשבת תשובה‪ ,1‬השבת של עשרת הימים שבהם‬ ‫דיני רחיצה וסיכה‬ ‫סדר העבודה למתפלל ביחידות‬ ‫כל השערים פתוחים‪ .‬וכבר כתב המגן אברהם (סי’ תכא‬ ‫ונעילת הסנדל‬ ‫כ‪ .‬מתפלל ביחידות ביו”כ אינו אומר‬ ‫סק”א) נגד הדרשנים שדורשים בפלפול בשבת זו [ובשבת‬ ‫את סדר העבודה דאומרים את זה רק‬ ‫הגדול] במקום להורות לעם ה’ את דרכי התשובה וללמד‬ ‫שיעור הנטילה עד קשרי האצבעות‬ ‫בציבור‪.‬‬ ‫רב‬ ‫המעשה אשר יעשון‪ ,‬ולדבר על עניני התשובה שהם חובת‬ ‫לג‪ .‬ביו”כ ות”ב שנוטלים את הידים‬ ‫אמירת עלינו לשבח במוסף‬ ‫השעה ‪‘ -‬ואם לא עכשיו אימתי’‪.‬‬ ‫עד סוף קשרי אצבעותיו היינו כולל‬ ‫העצמות שבולטות מעל כף היד‪.‬‬ ‫כא‪ .‬ביו”כ בסיום תפילת מוסף אין‬ ‫כבר עברו כמה ימים בהם אמרנו סליחות‪ ,‬ומעיקר הדין (שו”ע‬ ‫אומרים אין כאלקינו ועלינו לשבח‬ ‫להרטיב שפתיו בלשונו‬ ‫ואומרים רק שיר של יום‪.‬‬ ‫תקפא‪,‬א) צריך לומר את הסליחות באשמורת הבוקר וכן נהגו‬ ‫לד‪ .‬אפשר להקל להרטיב ביום כיפור‬ ‫מקדמת דנא‪ ,‬שעל ידי כך הסליחות סמוכות לתפילת שחרית‪,‬‬ ‫אמירת אבינו מלכנו במנחה‬ ‫את שפתיו בלשונו כדי שלא יתייבשו‬ ‫וממשיכים את השפעת הסליחות לתפילת שחרית וממילא הם‬ ‫השפתיים‪.‬‬ ‫כב‪ .‬במנחה של יו”כ אם יש עדיין‬ ‫זמן לתפילת נעילה אומרים אבינו‬ ‫משפיעים על כל היום‪.‬‬ ‫להרטיב פאותיו וזקנו‬ ‫מלכינו‪.‬‬ ‫אבל אנחנו נוהגים להקל לאומרם כבר מחצות הלילה‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫לה‪ .‬מי ששערותיו ארוכות כגון‬ ‫לעלות לתורה חולה שאוכל‬ ‫אין הכוונה שמיד אחרי אמירת הסליחות ישכחו מהכל וילכו‬ ‫פאותיו וזקנו אסור להרטיבם ביו”כ‬ ‫אף אם לא יגעו המים כלל במקום‬ ‫כג‪ .‬חולה האוכל ביו”כ מותר לו לקבל‬ ‫לישון‪ ,‬אלא צריך לעשות לזה המשך למעשה על ידי לימוד התורה‬ ‫חיבור השערות לגוף וגם לא יתרטבו‬ ‫עליה בשחרית‪ ,‬אבל במנחה אין לתת‬ ‫או לכל הפחות לימוד מוסר‪ ,‬שיהיה לסליחות קיום‪.‬‬ ‫ידיו או גופו עקב כך‪.‬‬ ‫לו עליה אלא אם כן אוכל בשיעורים‪.‬‬ ‫נתינת טיפות עינים‬ ‫אמירת ‘ברוך שם’ בקול בק”ש על‬ ‫וגם לא אומרים הכל אלא רק חלק מהסליחות‪ ,‬מטעם ש’טוב‬ ‫המיטה‬ ‫מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה’ (משנ”ב תרכב סקי”ג)‪ .‬אבל לכל‬ ‫לו‪ .‬מותר לשים טיפות עינים ביו”כ‬ ‫כד‪ .‬בק”ש שעל המיטה בליל יו”כ‬ ‫ּוב ְׂש ָפ ָתיו‬ ‫“ּב ִפיו ִ‬ ‫הפחות במעט שאומרים צריך להתבונן שלא יהא ְ‬ ‫באופן שאין בה משום איסור רפואה‬ ‫ביו”כ (כגון לחולה וכיו”ב)‪ ,‬ואין בזה‬ ‫אומרים ‘ברוך שם וגו’ בקול רם‪.‬‬ ‫ּכִ ְּבדּונִ י וְ לִ ּבֹו ִר ַחק ִמ ֶּמּנִ י” (ישעיה כט‪,‬יג)‪ .‬והמשך הפסוק הוא‪“ :‬וַ ְּת ִהי‬ ‫משום רחיצה וסיכה‪.‬‬ ‫יום כיפור שחל בשבת‬ ‫‪2‬‬ ‫יִ ְר ָא ָתם א ִֹתי ִמ ְצוַ ת ֲאנָ ִׁשים ְמלֻ ָּמ ָדה”‪...‬‬ ‫נעילת הסנדל לקטנים‬ ‫כה‪ .‬ביו”כ שחל בשבת נוהגים כלוח‬ ‫לאר”י לסיים את הסליחות באב‬ ‫ימים של פיקוח נפש‬ ‫לז‪ .‬מגיל ‪ 5-4‬יש לחנך את הקטנים‬ ‫לא להלביש נעלי עור ביו”כ‪ .‬אמנם‬ ‫הרחמים והסליחות‪ .‬וכמו”כ נוהגים‬ ‫הימים הללו הם זמן של פיקוח נפש ממש לעשות תשובה למעשה‪,‬‬ ‫אף קודם שהגיעו לגיל חינוך יש‬ ‫לומר ביוה”כ שחל בשבת י”ג מידות‬ ‫ומבואר בגמרא (ר”ה יז‪,‬ב) שאם לא עושה תשובה בימים אלו ‪-‬‬ ‫להקפיד בנעילת הסנדל דיש בזה‬ ‫ורבש”ע בשעת הוצאת הס”ת כמש”כ‬ ‫משום ספינן‪ ,‬דאף תינוק שצריך‬ ‫בלוח לאר”י‪.‬‬ ‫אפילו יביא כל אילי נביות שבעולם אין מוחלים לו‪.‬‬ ‫ללבוש נעלים אי”צ ללבוש בזמננו‬ ‫חולה שאוכל להיות ש”ץ‬ ‫וביאר הגר”א בספרא דצניעותא (פ”ב ד”ה בזמנא כ‪,‬א ועי’ אדרת‬ ‫דוקא נעלים של עור‪ .‬ולכן אסור‬ ‫כו‪ .‬חולה שמתענה לשיעורים ביו”כ‬ ‫אליהו בראשית א‪,‬יד) שמעלת הימים הללו היא משום ‘שבאלו‬ ‫לגדולים ביו”כ להנעיל נעלי עור‬ ‫יכול להיות ש”ץ‪ ,‬ואם הוא צריך‬ ‫עשרה ימים מתעברים בה כל הי”ב חדשים וכו’ ושנת החמה‬ ‫בידים לקטנים שכבר הולכים על‬ ‫לאכול ביו”כ יותר משיעורים לא‬ ‫רגליהם משום איסור ספינן‪ ,‬אבל‬ ‫כדאי שיהיה ש”ץ‪.‬‬ ‫יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים‪ ,‬ואלו הן עשרה ימים שבין‬ ‫אם נעלו הקטנים שלא הגיעו לחינוך‬ ‫ראש השנה ליום הכפורים ימי העיבור‪ ,‬ולכן הם נחשבים לשנה‬ ‫נעלי עור בעצמם אי”צ למחות בידם‪.‬‬ ‫דיני אכילה ושתיה‬ ‫שעברה‪ ,‬כמו שאמרו (ר”ה טז‪,‬א) אדם שאירע לו קרי קודם יום‬ ‫תכשיטי זהב ביו”כ‬ ‫לקטנים וחולים‬ ‫הכיפורים וכו’‪ ,‬ובשלשה שנים מצטרפין לחודש שהוא חודש‬ ‫לח‪ .‬אין נוהגים להקפיד ביו”כ שלא‬ ‫חולים וקטנים לגבי לחם משנה‬ ‫השלשה עשר‪ ,‬ולכן נקרא ‘חודש העיבור’‪ ,‬ע”כ‪ .‬וכיון שהימים הללו‬ ‫ללבוש תכשיטי זהב‪ ,‬דרק לפני‬ ‫כז‪ .‬חולים וקטנים האוכלים ביו”כ אין‬ ‫שייכים לכל החודשים של השנה שעברה‪ ,‬לכן הם מסוגלים לתקן‬ ‫ולפנים אמרינן אין קטיגור נעשה‬ ‫בוצעים על לחם משנה‪.‬‬ ‫את כל השנה‪.‬‬ ‫סניגור‪.‬‬ ‫קטנים שאוכלים לגבי קידוש‬ ‫וזה ביאור דברי האריז”ל (שער הכוונות ר”ה) שהובאו במשנה‬ ‫דיני מוצאי יום כיפור‬ ‫כח‪ .‬קטנים שהגיעו לחינוך שאוכלים‬ ‫ברורה (סימן תרג סק”ב) להלכה בשם היערות דבש (ח”א דרוש א)‬ ‫פסול בשופר או בתקיעה של מוצאי‬ ‫ביו”כ אין עושים קידוש‪.‬‬ ‫‘ששבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם כנגד שבעת‬ ‫יו”כ‬ ‫ג’ חולים שאוכלים יחד לגבי זימון‬ ‫ימי השבוע ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום‪ ,‬דרך משל ביום‬ ‫לט‪ .‬בתקיעה של מוצאי יו”כ אין צריך‬ ‫כט‪ .‬שלושה חולים שאכלו ביחד‬ ‫להקפיד שלא יהיה פסול בשופר או‬ ‫ביו”כ (מצוי בבית החולים וכד’)‪ ,‬יש‬ ‫ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון‪ ,‬וכן ביום‬ ‫בתקיעות‪.‬‬ ‫להם לזמן ואינו דומה בזה לת”ב‪.‬‬ ‫שני וכן כל שבעת הימים’‪.‬‬ ‫לשתות מים במוצאי יו”כ לפני הבדלה‬ ‫להאכיל קטנים ביו”כ‬ ‫בימים הללו נפתחים כל שערי בינה‪ ,‬והבינה זה תשובה וכדכתיב‬ ‫מ‪ .‬הצמא במוצאי יוה”כ לפני הבדלה‬ ‫ל‪ .‬מותר להאכיל קטנים ביוה”כ‬ ‫(ישעיה ו‪,‬י) “ּולְ ָבבֹו יָ ִבין וָ ָׁשב וְ ָר ָפא לֹו”‪ ,‬ולכן מקדימים בשמונה‬ ‫מותר לו לשתות מים‪ ,‬ואם עדיין לא‬ ‫ללא הגבלה‪ ,‬אולם ממתקים שאינם‬ ‫התפלל תפילת מעריב ולא אמר אתה‬ ‫מזינים אין לתת להם‪.‬‬ ‫חוננתנו שיאמר “ברוך המבדיל” לפני‬ ‫השתיה‪.‬‬ ‫מי שהקיא אם יכול לשטוף הפה‬ ‫‪ .1‬באחת השנים שראש השנה חל בימים חמישי‪-‬שישי‪ ,‬מסר רבינו את שיחתו הקבועה‬ ‫לשתות תה בלי סוכר לפני הבדלה‬ ‫לא‪ .‬מי שהקיא ביו”כ ויש לו טעם‬ ‫בליל שבת‪ ,‬ובתחילת דבריו שיבח את האוירה הרצינית המיוחדת שהיתה‪ ,‬ואת התפילות‬ ‫הקאה בפיו יכול לשטוף את הפה‬ ‫המרוממות‪ .‬אך מיד לאחר מכן דיבר על כך שח"ו מלהתרפות מיד בשבת שאחרי זה‪...‬‬ ‫מא‪ .‬תה עם סוכר אסור לשתות לפני‬ ‫במים פגומים ויכפוף את הראש שלא‬ ‫ודיבר הרבה בגדולת מעלת השבת‪ ,‬והוסיף‪ :‬מעלת השבת במיוחד בשבת זו של אחר ראש‬ ‫הבדלה‪ ,‬אולם תה בלי סוכר מותר‬ ‫יבלע מים‪ ,‬ואם אינו מסוגל לשטוף‬ ‫השנה גדולה היא עד מאוד‪ ,‬והתבטא‪ :‬כל ימי ראש השנה היו 'מי שטרח בערב שבת' כלפי‬ ‫לשתות‪ ,‬ולכן במוצאי יו”כ אפשר‬ ‫במים פגומים יכול לשטוף גם במים‬ ‫שבת זו‪ ...‬וכנגד מה שהיה רגיל להתאונן על מי שלא מנצל כראוי ערבי שבתות להכנה‬ ‫להקל לשתות תה בלי סוכר לפני‬ ‫רגילים‪.‬‬ ‫רוחנית לשבת ואין לו את ה'מי שטרח בערב שבת'‪ ,‬ומה יאכל בשבת‪ ...‬על זה אמר‪ :‬בשנה‬ ‫הבדלה למי שקשה לו הצום‪.‬‬ ‫זו היה לנו כל כך הרבה 'מי שטרח' בערב שבת‪ ,‬שעי"ז שייך להתעלות מאד בהשבת‪...‬‬ ‫בליעת כדורים‬ ‫להדליק נר הבדלה מנר הבריא או נר‬ ‫‪ .2‬כיוצא בזה היה רבינו מעורר על אמירת הוידוי ביום הכיפורים‪ ,‬שחייבים להתכוון בו‪,‬‬ ‫נשמה‬ ‫לב‪ .‬מותר לחולה שאין בו סכנה‬ ‫ואם לאו הרי על זה נאמר הפסוק (תהלים עח‪,‬לו) "וַ יְ ַפּתּוהּו ְּב ִפ ֶיהם ִּובלְ ׁשֹונָ ם יְ כַ ּזְ בּו לֹו"‪,‬‬ ‫לבלוע ביו”כ גלולות שאין להם טעם‬ ‫מב‪ .‬מותר לכתחילה להדליק את נר‬ ‫לרפואה‪ ,‬ואם אי אפשר לו לבלוע‬ ‫אמנם גם מי שמכוון צריך לדעת שבעצם כלפי גדלות הקב"ה זה עדיין נקרא סוג של‬ ‫ההבדלה במוצאי יו”כ מנר הבריא או‬ ‫'פיתוי'‪ ,‬ולא כמו שאנחנו חושבים שעושים טובה למישהו כשמתוודים‪...‬‬ ‫את זה ללא מים יכול לקחת עם‬ ‫נר נשמה‬ ‫זה מעט מים מרים כדי לבולעם‪,‬‬ ‫‪ .3‬שח הרה"ג תומר איזק זצ"ל כי בעת לומדו בישיבה ביקש מרבינו חיזוק לימי התשובה‪,‬‬ ‫והוא הדין לאשה שלוקחת כדורים‬ ‫להדליק נר הבדלה מגז בישול‬ ‫ודיבר עמו על נושא שמירת העיניים ולשון הרע וגם על חיזוק בתפילה‪ ,‬והסכים רבינו‬ ‫מג‪ .‬גז שמבשלים בו אינו מועיל‬ ‫במצבים שונים כיון דהוי צורך גדול‬ ‫לקבוע עמו כחצי שעה ביום לענינים הנ"ל‪ .‬אך הוסיף כי צריך קודם כל להקדים את נושא‬ ‫להדליק מזה נר במוצאי יו”כ דאינו‬ ‫לקחת כדורים אלו דינם כחולה שאין‬ ‫התפילה‪ ,‬ואע"פ שצריך קודם סור מרע ואח"כ עשה טוב‪ ,‬מכל מקום כיון שתפילה זה דבר‬ ‫עיקרי ביותר‪ ,‬צריך להקדימו‪ .‬ורבינו נתן לו עצה לכוין בתפילה על ידי שילמד פירוש חדש‬ ‫חשיב נר ששבת דלא נעשה להאיר‪.‬‬ ‫בו סכנה שמותר להם לקחת את‬ ‫על התפילה‪ ,‬כמו שכתב בהקדמת סידור הגר"א בשם הגרנ"ה הלוי זצ"ל מיפו‪.‬‬ ‫הכדורים ביו”כ כנ”ל‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬ ‫ביאור עניני‬ ‫גבוה’‪ ,‬ועל ידי האכילה גופא של‬ ‫שבת עושים תיקון לכל השנה‪,6‬‬ ‫עשרה בינה לתשובה‪,‬‬ ‫בגמרא‬ ‫כדאיתא‬ ‫הפרשה‬ ‫והזמן‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫מכל מקום רואים מזה את גדולת‬ ‫(מגילה יז‪,‬ב) ‘ומה ראו‬ ‫הימים שהם ימי תיקון‪ ,‬וצריכים‬ ‫לומר תשובה אחר‬ ‫הרב יוסף בריקמן‬ ‫ללמוד מזה עד היכן הדברים‬ ‫בינה דכתיב ולבבו יבין‬ ‫מגיעים‪...‬‬ ‫ושב ורפא לו’‪.‬‬ ‫בינו הגדול מרן ראש הישיבה ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫בימים אלו הקב”ה‬ ‫לשוב למעשה‬ ‫מאיר באופן ישיר ללבבות של‬ ‫אנו חייבים להתעורר למעשה ממש‬ ‫דִּ ְר ׁש ּו ה' ְּב ִה ָּמצְ אוֹ‬ ‫כל אחד ואחד‪ ,‬ובפרט בשבת‬ ‫ולשוב בתשובה בשבת זו‪ ,‬שהרי‬ ‫קודש יומא דנשמתא שצריך לשוב‬ ‫לא נשארו עוד הרבה ימי סליחות‪.‬‬ ‫בתשובה ולהתקרב להשי”ת בהיותו‬ ‫הימים הללו נזכרים ונעשים‪,‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫קרוב אלינו‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬ימים שכל השערים‬ ‫בין כסא לעשור‬ ‫פתוחים‪ּ“ִ ,‬ד ְרׁשּו ה’ ְּב ִה ָּמ ְצאֹו ְק ָר ֻאהּו‬ ‫תענית בשבת שובה‬ ‫הודעה ואזהרה חמורה‬ ‫ִּב ְהיֹותֹו ָקרֹוב” (ישעיה כט‪,‬יג)‪ ,‬ודרשו‬ ‫ועוד כתב רבינו הגר”א ז”ל שכל‬ ‫אל בני הישיבה שיחיו‪,‬‬ ‫חז”ל (ר”ה יח‪,‬א) שאלו עשרה ימים‬ ‫העשרה ימים מר”ה ועד יום‬ ‫שבין ראש השנה ליום הכיפורים‬ ‫מודעת זאת כי עיקר התשובה‪ ,‬השיבנו לתורתך‪ ,‬לימוד‬ ‫הכיפורים הם ה’מח’ וה’ראש’‬ ‫התורה אשר היא כנגד כולם וביטולה כנגד כולם‪ ,‬ותורה‬ ‫ולאחר מכן אפילו הביא כל אילי‬ ‫של השנה‪ ,‬והראש והמוח זהו‬ ‫נביות שבעולם לא מתכפר לו‪.‬‬ ‫על מנת לעשות ולקיים‪ .‬ונורא נורא כי נהפך לרועץ ח”ו‪,‬‬ ‫העיקר והשורש להכל‪ ,‬וכל מעשה‬ ‫אשר בימים הקדושים האלו‪ ,‬מזלזלים בעיקר התשובה‬ ‫ומי שאוטם את ליבו ואינו‬ ‫שעושים באלו הימים קובע את כל‬ ‫בתלמוד תורה‪.‬‬ ‫מתעורר‪ ,‬עליו הנביא ישעיה אומר‬ ‫השנה הבאה‪.4‬‬ ‫“ה ְׁש ֵמן לֵ ב ָה ָעם ַהּזֶ ה‬ ‫(ישעיה ו‪,‬י) ַ‬ ‫וראוי לכל אחד לחוס על נפשו ולקבל על עצמו קבלות‬ ‫והיה מנהג בזמן הגאונים שהיו‬ ‫חמורות בפרט בימים אלו לגדור עצמו להמנע מדיבורים‬ ‫וְ ָאזְ נָ יו ַהכְ ֵּבד וְ ֵעינָ יו ָה ַׁשע”‪ ,‬שעונשו‬ ‫צמים בכל עשי”ת וגם בשבת‪,‬‬ ‫הוא שמשמים אוטמים את ליבו‬ ‫וכל מיני ביטולים‪ ,‬וכל אחד כפי נגעי לבבו ד’ ישמרנו‪,‬‬ ‫והראשונים (עי’ רא”ש ר”ה ד‪,‬יד‬ ‫לשמור על סדרי הלימוד והתפלות בישיבה‪ ,‬וגם לא‬ ‫“ּפן יִ ְר ֶאה ְב ֵעינָ יו‬ ‫שלא יוכל לשוב ‪ֶ -‬‬ ‫ועוד) תמהו היאך שייך לצום‬ ‫ּוב ָאזְ נָ יו יִ ְׁש ָמע ּולְ ָבבֹו יָ ִבין וָ ָׁשב וְ ָר ָפא‬ ‫ְ‬ ‫לשמוע ליצר המסית ומקטרג רח”ל לברוח מן הישיבה גם‬ ‫‪5‬‬ ‫בשבת‪ .‬ואמר על כך הנודע ביהודה‬ ‫על מנת ללמוד‪ ,‬ואיני מקנא בהפורשים האלו הנכנעים‬ ‫לֹו”‪.‬‬ ‫(הו”ד בשו”ת תשובה מאהבה ח”ב‬ ‫ליצר הרע להחליש מקומות של תורה ותפלה‪.‬‬ ‫וצריך להזהר שלא תהיה רק‬ ‫הערות לשו”ע או”ח סימן תקצז)‬ ‫התעוררות מעט ואחר כך לשכוח‬ ‫שאחרי שזכינו לדברי קדשו של‬ ‫בושה וכלימה נוראה להתלהב באמירת סליחות מבלי‬ ‫מהכל‪ .‬ומפחיד להזכיר דברי רבינו‬ ‫האריז”ל שכל יום מתקן מה שפגם‬ ‫להתבונן ולפקח על עצמו על חייו ועל נפשו‪ ,‬לא להפקיר‬ ‫יונה והגר”א על הפסוק (משלי י‪,‬כ)‬ ‫כל השנה באותו היום‪ ,‬אם כן‬ ‫הימים והלילות ח”ו‪ .‬לשקוד על דלתי בית המדרש בשעות‬ ‫“לֵ ב ְר ָׁש ִעים ּכִ ְמ ָעט”‪ ,‬שמי שמתעורר‬ ‫הרי זה כמו בתענית חלום שיפה‬ ‫היום והלילה‪ ,‬ולא להמשך ולהגרר לשונא הוא היצר הרע‬ ‫לשעה ‪ּ“ -‬כִ ְמ ָעט”‪ ,‬ולא משתנה‪,‬‬ ‫כאש בנעורת דווקא באותו היום‬ ‫הוא וכו’‪ ,‬לקיים “באמונתו יחיה” ולא ח”ו כאילו לית וכו’‬ ‫נאמר עליו “לֵ ב ְר ָׁש ִעים”‪.7‬‬ ‫ולא לאחר מכן (שבת יא‪,‬א)‪ ,‬ולכן‬ ‫ולית וכו’‪ ,‬אין העולם הפקר יש דין ויש דיין‪.‬‬ ‫ובפרט בימי הנעורים שהם‬ ‫מותר להתענות תענית חלום‬ ‫התפילה צריך חיזוק יותר בפרט בימים הנוראים האלו‪,‬‬ ‫ה’חיצים’ לכל החיים כדכתיב‬ ‫בשבת (שו”ע רפח‪,‬ד)‪ ,‬ואם כן הוא‬ ‫להתעורר מהתרדמה המשחית כל חלקה טובה‪ ,‬ח”ו לא‬ ‫(תהילים קכז‪,‬ד) “ּכְ ִח ִּצים ְּביַ ד ּגִ ּבֹור‬ ‫הדין שמותר להתענות תענית של‬ ‫להגרר לאשר קרך וכו’ כי בשרירות לבי וכו’ רח”ל‪ .‬גם‬ ‫עּורים”‪ ,‬ובאמת כל החיים‬ ‫ּכֵ ן ְּבנֵ י ַהּנְ ִ‬ ‫תשובה בשבת של עשי”ת‪ ,‬שאם‬ ‫אמירת הסליחות‪ ,‬כל מה שאומרים ראוי שיהא במתינות‬ ‫הם ימי הנעורים באופן יחסי‪ ,‬אבל‬ ‫לא יתענה בשבת זו לתקן כל‬ ‫והתבוננות‪ ,‬עורו נא לחיות החיים האמיתיים הנצחיים‬ ‫ודאי שאינו דומה נעורים ממש‬ ‫השבתות של השנה‪ ,‬הרי זה מעוות‬ ‫בתבונה מעמיקה ביראת ד’ אשר זה כל האדם‪.‬‬ ‫לימים שיבואו אחר כך‪ ...‬ושנזכה‬ ‫לא יוכל לתקון‪.‬‬ ‫ואם לא עכשיו‪ ...‬עכשיו‪ ...‬אימתי‪ ...‬אימתי‪ ...‬כי קרוב יום‬ ‫לשוב בתשובה שלימה למעשה‬ ‫ולכן הכריע הנודע ביהודה שמותר‬ ‫הדין ומי יכילנו‪ .‬נא להשתדל לזכות לחיים‪ ,‬ובחרת בחיים‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬ושתשפיע עלינו השבת‬ ‫לצום בשבת זו‪ .‬ואף על פי שלא‬ ‫אחד מן החבורה‬ ‫הזו לכל השנה כולה‪ ,‬לטוב לנו כל‬ ‫נתקבלו דבריו‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬קיבלנו‬ ‫הימים‪.8‬‬ ‫מרבותינו ששבת היא ‘גבוה מעל‬ ‫שמואל‬ ‫‪ .4‬העולה מדברי רבינו הגר"א דעשרה ימים אלו משמעותם כפולה‪ ,‬מחד ‪ -‬יש בהם כח לתקן את כל השנה שעברה‪ ,‬ומאידך ‪ -‬הם תחילה וראש לכל השנה הבאה עלינו לטובה‪ ,‬שהמעשים‬ ‫בימים אלו קובעים את דרגת האדם לכל השנה‪ ,‬ומעשיו בכל השנה הם בחינת 'תולדה'‪.‬‬ ‫‪ .5‬כאשר רבינו הזכיר את דברי ה"נודע ביהודה" הוסיף בזה"ל‪' :‬רבינו הגדול והקדוש‪ ,‬שרבנו חיים הלוי כאשר היה מזכיר את הנודע ביהודה היו עומדים שערות ראשו מפחד'‪...‬‬ ‫"איׁש ַּב ַער ֹלא יֵ ָדע ּוכְ ִסיל ֹלא יָ ִבין ֶאת זֹאת" זה לא תירוץ‪...‬‬ ‫‪ .6‬במקו"א הוסיף רבינו בענין אכילת השבת‪ :‬מכאיב מאוד איך שמשפילים את השבת עד לעפר‪ ,‬והגם שזה בלא כוונה רעה‪ ,‬אבל ִ‬ ‫ובמקום שהשבת תהיה עיקרה תורה‪ ,‬עושים את הסעודה עיקר ואת התורה טפל‪ ,‬שבת היא יום של רוחניות! וצריכים לנצלה כראוי‪ .‬צריכים להשתייך לשבת קודש ולשוב בתשובה ולהתקרב‬ ‫להשי"ת‪...‬‬ ‫‪ .7‬נראה כי הכרחו של הגר"א הוא מלשון "לֵ ב"‪ ,‬שאם הוא רשע אין לו לב‪ ,‬ומה לו ול"לֵ ב"‪ ,‬אלא שבאמת מדובר על אחד שמתעורר בשומעו דברי המוסר‪ ,‬רק שהוא לשעה בלבד‪ ,‬ואין זה קנין‬ ‫בקרבו‪ ,‬ועל פרט זה מקבל את השם ְ"ר ָׁש ִעים"‪.‬‬ ‫עוד היו רבינו רגיל לעורר על כך שבמוצאי יוה"כ היצר הרע לא נח‪ ,‬והוא רוצה לעקור את הכל רח"ל‪ ,‬את כל מה שקיבל האדם מיוה"כ‪ ,‬ומי שלא מחזיק את עצמו אע"פ שהוא עייף ויגע וכו'‪,‬‬ ‫יכול לאבד ח"ו בשעה אחת את כל מה שקיבל ביוה"כ‪ ,‬והנסיון יעיד על זה בחוש‪.‬‬ ‫‪ .8‬רבינו היה רגיל לחזור על החובה להשתנות לטובה בפועל ממש‪ ,‬ומי שעושה אפילו מעט אבל הוא בדרך טובה‪ ,‬בזה יש לו תקוה‪ .‬ואפילו מי שחי בין הגויים ומחלל שבת רח"ל בכל מיני‬ ‫מלאכות‪ ,‬וביוה"כ החליט להמנע מכמה מלאכות מכאן ולהבא ועדיין עושה שאר איסורים‪ ,‬כבר יש לו תקווה שלעתיד יפרוש עוד‪ .‬אך מי שביוה"כ מתלהב ומתפלל בכוונה עם הציבור ובפועל‬ ‫לא השתנה כלום‪ ,‬מה עשה!?‪ ...‬לכן חייבים להשתנות!‬ ‫והיה רבינו אומר כי יש שלשה דרגות בדבר‪ :‬א‪ .‬תשובה אמיתית שגומר בלבו לעזוב כל חטאיו‪ ,‬ועושה זאת בפועל ממש‪ .‬ב‪ .‬שגומר בלבו לעזוב כל חטאיו‪ ,‬אבל אחר כך לא עומד בזה‪ ,‬אבל יש‬ ‫משהו שהוא כן השתפר בפועל‪ .‬אמנם זו לא תשובה שלימה‪ ,‬אבל הוא כבר ב"מצב של תשובה"‪ ,‬בדרך עליה‪ ,‬וגם זה משהו‪ .‬ג‪ .‬אדם שביום הכיפורים התפלל והתלהב מאוד‪ ,‬אבל הכל היה רק‬ ‫בגלל שהוא נגרר עם הציבור‪ ,‬ואח"כ לא השתנה אצלו שום דבר‪ ,‬וזה גרוע מאוד‪ ,‬כי מתי הוא ישתפר אם לא עכשיו!? ויתכן שכעת הוא באותה דרגה של הסוג השני‪ ,‬אבל זה כמו שני ראשים‬ ‫באותו גובה‪ ,‬רק שאחד עולה במדרגות ואחד יורד‪ ,‬ומי שלא עולה‪ ,‬בהכרח יורד‪...‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪5‬‬ ‫ענין אמירת‬ ‫הוי”ה השני‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫סליחות‬ ‫(ח"ב)‬ ‫רוממות ‪+‬הסליחות‬ ‫בעקבות המאמר שכתבתי בגליון האחרון לשנת‬ ‫תשפ”ו בתוכן ענין ‘אמירת הסליחות’‪ ,‬באתי בזה בכמה‬ ‫ומקורו של דבר במקרא מפורש בתורה‪ .‬שהרי על עבודת‬ ‫התפלה בכלל נצטוינו בכתוב ועבדתם את ה’ אלקיכם זו‬ ‫הרב נחום בריקמן‬ ‫גרגירים‪ ,‬האחד שנשמט מהגליון בטעות‪ ,‬ובלעדי‬ ‫תפילה‪ ,‬ואילו כשבא משה להתפלל אחר מעשה העגל‬ ‫ובקשה מפני התענית‪ ,‬וזו היא התפילה הנקראת תפלת‬ ‫תוספת היה חסר הבנה במקצת‪ ,‬והשני בו תיקונים זעירין‪.‬‬ ‫כתוב ויעבר ה’ על פניו ויקרא‪ ,‬שהתעטף הקדוש ברוך‬ ‫נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה‬ ‫ובפרט שעדיין נוגעים הדברים טובא לימי עשי”ת שבהם‬ ‫הוא כש”ץ והראה לו סדר תפילה‪ .‬ולמה לא לימדו סדר‬ ‫לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה’‪.‬‬ ‫ממשיכים ביתר שאת ב’אמירת הסדר סליחה’ בימים‬ ‫תפלה בשעת הציווי על התפילה? מכיון שתפילה זו של‬ ‫ועי’ עמק ברכה תפילה אות ב שלמד מדברי הרמב”ם‬ ‫שתוקפם ‘קראוהו בהיותו קרוב’‪.‬‬ ‫משה היתה שייכת לתשובה שהרי היא קשורה עם סליחת‬ ‫דמחמת דגדר תפילת נעילה אינה ‘תפילה נוספת’ בשם‬ ‫א‪ .‬על מה שעוררתי וכי היכן מצינו דוגמת מש”כ בשו”ע‬ ‫מעשה עגל‪ ,‬אין לתפילה זו שום שייכות עם ענין תפילה‬ ‫אחר אלא ‘ריבוי תפילה’ על כן לא שייך בה לדון מחמת‬ ‫(סימן תקפא) שהש”ץ של סליחות מתפלל כל היום משום‬ ‫הכללי‪ .‬אלא שחידש השי”ת למשה סדר תפילה גם בעולם‬ ‫בל תוסיף‪ .‬ולכך נדחית ראית הראב”ד דלא כהרי”ף‬ ‫המתחיל במצוה אומרים לו גמור‪ ,‬ובדרכי משה מבואר‬ ‫התשובה ונתגלה לו דכשם שיש תפילה הפועלת בתוך‬ ‫בברכות כא‪ ,‬ב ד’הלואי יתפלל אדם כל היום’ לא קאי‬ ‫אף מעריב שלפניו‪ .‬הלא דבר הוא‪ .‬לא נתפרש הישוב‬ ‫עולמו של שם הוי”ה הראשון‪ ,‬כמו כן יש סדר תפילה‬ ‫אתפילת חובה משום דאית ביה בל תוסיף‪ ,‬ומתפילת‬ ‫כל כך‪.‬‬ ‫הפועל גם בתוך עולמו של שם הוי”ה השני‪ .‬וחידוש זה של‬ ‫נעילה הוכיח דאינו ב”ת‪ ,‬והנה להר”מ נעילה לא שייכא‬ ‫ולכאורה ממנהג זה ובפרט לדעת הדרכ”מ מוכח דהימים‬ ‫פעולת התפילה בעולם התשובה הוא כ”כ עמוק עד שלא‬ ‫לב”ת‪[ .‬וצ”ע שברמב”ם לא הודגש ד”ז אלא בירושלמי]‪.‬‬ ‫עצמם בגדר ‘ימי סליחות’ ולא רק ימים שבהם מבקשים‬ ‫יספיק הציווי ע”ז‪ .‬חידוש זה צריך להתגלות דוקא במחזה‪,‬‬ ‫והראו לדברי הירושלמי תענית פרק ד הלכה א‪‘ ,‬ומניין‬ ‫סליחות‪ .‬וגם מבואר ד”ז מדברי המשנ”ב סימן תקפא סק”ו‪,‬‬ ‫וירד ה’ בענן‪ ,‬מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש”ץ‪.‬‬ ‫לנעילה א”ר לוי (ישעיה א‪ ,‬טו) גם כי תרבו תפילה אינני‬ ‫‘ועוד טעם שקבעו ד’ ימים שכן מצינו בקרבנות שטעונים‬ ‫אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪ .‬ולכן נמצא במנהג‬ ‫שומע מיכן שכל המרבה בתפילה נענה’‪ .‬ועדיין אין לי‬ ‫ביקור ממום ד’ ימים קודם הקרבה ובכל הקרבנות בפ’‬ ‫ישראל של אמירת סליחות גוון מיוחד דומה לתפלות‬ ‫הבנה בעומק הענין של ‘ריבוי תפילה’‪ ,‬תן לחכם ויחכם‪.‬‬ ‫פנחס כתיב והקרבתם עולה ובר”ה כתיב ועשיתם עולה‬ ‫הקבועות‪ ,‬אשרי‪ ,‬תחנון‪ ,‬תתקבל‪ ,‬המייחד ומבדיל תפלה‬ ‫ג‪ .‬ובשולי דברינו צויין לעיין ב’פחד יצחק’ (ראש השנה‬ ‫ללמד שבר”ה יעשה אדם עצמו כאלו מקריב את עצמו‬ ‫זו לסליחה לסוג בפני עצמה‪ ,‬ומכאן הוא הבליטה בעילוי‬ ‫מאמר לג; יום הכיפורים מאמר א) שסולל דרך נפלאה‬ ‫ולכן קבעו ד’ ימים לבקר כל מומי חטאתו ולשוב עליהם’‪.‬‬ ‫אופי התפלה של ימי התשובה‪ .‬מפני שבימי התשובה‬ ‫וחדשה בזה‪ ,‬ולא הבאנו הדברים‪ ,‬ודוקא כעת בעשי”ת‬ ‫ומקורו מדברי האליה רבה בשם העטרת זקנים‪ ,‬וז”ל‬ ‫יש לנו לכל עניננו גישה של בעלי תשובה‪ ,‬ולקושטא‬ ‫נוגע טפי‪ ,‬שעל זה סובבים כל דבריו‪ .‬תורף עיקר דבריו‬ ‫‘משום דאיתא במדרש בכל הקרבנות נאמר והקרבתם‪,‬‬ ‫דמילתא תפלת התשובה נגדרת בגדר מיוחד וממילא יש‬ ‫שם שמלשונו של הרמב”ם; “אף על פי שהתשובה והצעקה‬ ‫ובראש השנה נאמר (במדבר כט‪ ,‬ב) ועשיתם‪ ,‬שיעשה‬ ‫לה גוון וצורה מסוימה משל עצמה‪ .‬עכת”ד‪.‬‬ ‫יפה לעולם בעשרה ימים שבין ר”ה ליום הכפורים היא‬ ‫אדם עצמו קרבן בראש השנה‪ ,‬ולהכי צריך ארבעה ימים‬ ‫ולפ”ז גם נבין את מה שהובא להעיר בגליון שעבר‪ ,‬מה‬ ‫יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה’ בהמצאו”‪,‬‬ ‫לביקור מפני המומין‪ ,‬ועל ידי התענית יפשפש ויבקר‬ ‫ענין כל ה’פסוקי דזמרה’ שבהם פותחים את ה’סליחות’‪,‬‬ ‫למדנו כי הימים הללו ‘ימי תפילה’ בעצמותם כדרך שהם‬ ‫דומיא דקרבן (בזכרון משה ליקוטי דינים אות ה)’‪.‬‬ ‫פסוקי ‘אשרי’ ואח”כ ‘לך ה’ הצדקה’‪ ,‬עד שזה מהווה חלק‬ ‫‘ימי תשובה’‪ .‬הבנה יותר עמוקה בבליטת השינוי בתפילה‬ ‫ויש קצת מקור לזה דהנה כתב הרמ”א (סימן פח) וז”ל‪,‬‬ ‫משמעותי מאד ביחס לכל הסליחות‪ ,‬שבאמת יש כאן‬ ‫בימים הללו הוא מתבאר מדברי רבינו יונה בשערי‬ ‫‘יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית‬ ‫מהלך של שבח על הבריאה המחודשת שמכח שם ‘הוי”ה’‬ ‫תשובה (עיקר הט”ו) דתפילה להצלחת עבודת התשובה‬ ‫הכנסת ואפילו במקום שנהגו להחמיר‪ ,‬בימים נוראים‬ ‫לאחר החטא‪ .‬והדברים נשגבים‪.‬‬ ‫הרי היא מעיקרי עבודת התשובה‪ ,‬והיינו דבתפלתו‬ ‫וכה”ג‪ ,‬שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת‪ ,‬מותרין‬ ‫וכעת מצאתי סייעתא נפלאה‪ ,‬דהנה ענין ריבוי הפיוטים‬ ‫של האדם השב לפני קונו יש בה גם משום קיום מצות‬ ‫לילך לבהכ”נ כשאר נשים‪ ,‬כי הוא להן עצבון גדול שהכל‬ ‫ביום הכיפורים צ”ב‪ ,‬התינח בראש השנה‪ ,‬י”ל שרובם‬ ‫תשובה נוסף על קיום מצות תפלה מצד עצמה‪ .‬וזהו ענין‬ ‫מתאספים והן יעמדו חוץ (תרוה”ד ח”ב סימן קלב)’‪ .‬וכתב‬ ‫עוסקים בשבחי השי”ת וזה הדרך להמליכו ביום שכל‬ ‫‘סדר סליחות’ שאנו אומרים בכל הימים הללו‪[ ,‬וכפי אשר‬ ‫המג”א סק”ג וז”ל‪‘ ,‬בימים נוראים‪ .‬נראה דמיום ראשון‬ ‫ענינו הוא מלכיות‪ ,‬אבל ביוה”כ מהו‪ .‬ומצינו בדברי הר”ן‬ ‫הובא בדברינו מה שהצביע הלבוש על השתדלות מיוחדה‬ ‫של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה”ג (מעגלי‬ ‫במגילה (יג‪ ,‬א)‪ ,‬וז”ל‪‘ ,‬ביוה”כ ממהרין לבא ומאחרין‬ ‫לדמותן לצורת התפלות הקבועות‪ :‬הקדמת אשרי‪ ,‬נפילת‬ ‫צדק)’‪ .‬והובא במשנ”ב (סק”ח)‪ .‬וכ”כ המט”א (סימן רג)‪.‬‬ ‫לצאת‪ .‬פי’ ממהרין לבא שהרי אסור בעשיית מלאכה‬ ‫אפים‪ ,‬קדיש של תתקבל]‪.‬‬ ‫אכן אין מזה הוכחה ד’ימי הסליחות’ נחשבים בגדרם‬ ‫ומאחרין לצאת משום דנפיש סדורא דיומא שהיו רגילין‬ ‫וביאור הדבר כי שני שמות הוי”ה הנמצאים בראש השלש‬ ‫‘ימים נוראים’‪ ,‬אלא רק לענין זה שרבים מתאספים לילך‬ ‫לומר סדר עבודת היום כמו שאנו עושין‪ ...‬ומרבין ג”כ‬ ‫עשרה מדות נתבארו בחז”ל שהשם הראשון הוא לפני‬ ‫לביהכ”נ‪[ .‬דיעויין במג”א (סימן תקפא סק”ד) ד’אבל‬ ‫בדברי שבח ותפלה מפני שהוא יום מחילה וכפרה’‪ .‬ומבואר‬ ‫שיחטא האדם והשם השני הוא לאחר שיחטא האדם‬ ‫תוך י”ב חודש אסור להתפלל בימים נוראים דהא דינם‬ ‫שהריבוי בדברי שבח הוא מחמת המחילה והכפרה‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫ויעשה תשובה‪ ,‬הרי לן שכוחה של תשובה בא לכלל‬ ‫כרגלים לכל מילי’‪ ,‬ועיין במחצה”ש שם בשם הא”ר (סימן‬ ‫ד‪ .‬הובא בגליון ר”ה הנ”ל מש”כ הלקט יושר על רבו בעל‬ ‫ביטוי דוקא ע”י “שם”‪ ,‬שם הוי”ה שלא ניתן להתרגם‬ ‫תקפב סקכ”ב) דהיינו בר”ה וביו”כ דוקא]‪.‬‬ ‫התרומת הדשן; ‘כי הגאון ז”ל הוי מנגן מר”ח אלול בחול‬ ‫ואינו משותף לשום ענין אחר בעולם בלתי לה’ לבדו‪.‬‬ ‫ולפמשנ”ת (בגליון דר”ה הנ”ל) יותר מתבאר שהימים‬ ‫עד אחר יוהכ”פ בברוך שאמר כמעט שעה אחת’‪ .‬וכתבנו‬ ‫ולמדים אנו מכאן כי כוחה של תשובה אינו כח בין שאר‬ ‫מקבלים תואר של ‘ימי סליחות’‪ ,‬מאחר שכל סדר‬ ‫דיש לפרש דהמכוון מ’ברכת ברוך שאמר’ עד ‘ישתבח’‬ ‫הכוחות שהעולם מתנהג על ידיהן‪ ,‬אלא שהיא הוי”ה‬ ‫ה’תפילות’ שבהם משתנה דמלבד הג’ תפילות שבכל‬ ‫[שיש בה יחס של ברכה אחת]‪ ,‬אך באמת זו העזה לכתוב‬ ‫חדשה מעיקרה‪ .‬דכוונתו הפשוטה של שם הוי”ה היא‬ ‫יום נתווסף ‘עשו לפניי סדר תפילה’ נוסף של ‘סליחות’‪,‬‬ ‫כן בפשיטות‪ ,‬ואולי ניתן לכתוב בדרך ‘יתכן’‪ .‬אבל שמעתי‬ ‫המחיה ומהוה וממציא את כל המציאות כולה ומחדשה‬ ‫וכאמור‪.‬‬ ‫שהגיב על כך הגאון רבי יוסף פטרוף שליט”א ראש‬ ‫בכל רגע ורגע מאין המוחלט אל היש הגמור‪ .‬ומכיון שאין‬ ‫ב‪ .‬שמעתי מגאון אחד שליט”א שרצה לחדש בזה‬ ‫ישיבת ‘מעלות התורה’ שעל דא ממש התבטא מרנא‬ ‫שום ביטוי למקורה של מדת התשובה מלבד שם הוי”ה‬ ‫דיסוד אמירת הסליחות הוא כלשון מרן השו”ע (סימן‬ ‫ה’דרכי שמואל’ זצוק”ל; אולי מותר להגיד שהכונה בדברי‬ ‫הרי שהתשובה היא בריאת יש מאין במהדורא תנינא‪.‬‬ ‫תרב); ‘בכל הימים שבין ר”ה ליוה”כ מרבים בתפילות‬ ‫הלקט יושר מ’ברוך שאמר’ עד ‘ישתבח’‪ ,‬אבל זה קרירות‬ ‫המהדורא קמא של הבריאה אין כחה מגיע אלא עד שעת‬ ‫ובתחנונים’‪ ,‬והיינו המכוון ‘ריבוי תפילה’‪ ,‬וכיסוד הרמב”ם‬ ‫ב’ברוך שאמר’‪ ...‬כי אין לנו השגה מי זה ה”תרומת הדשן”‪,‬‬ ‫החטא ושעת החטא שעת הקץ היא להוי”ה זו‪ .‬והיינו שם‬ ‫בתפילת נעילה‪ ,‬כה כתב הרמב”ם בהלכות תפילה (פ”א‬ ‫ואין לנו השגה ב’ברוך שאמר’ שלו‪ ,‬ע”כ‪ .‬ואיתנו תלין‬ ‫הוי”ה הראשון אשר בי”ג מדות‪ .‬ה’ קודם שיחטא‪ .‬אלא‬ ‫ה”ז) וז”ל‪‘ ,‬וכן תקנו תפילה אחר תפילת מנחה סמוך‬ ‫משוגתינו‪.‬‬ ‫שכאן נוצר עולם חדש של תשובה אשר לזה בא שם‬ ‫לשקיעת החמה ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחינה‬ ‫‘עד ה’ אלוקיך’‪ .‬גם היה רבינו הדרכי שמואל’ זצוק”ל מביא את דברי הפרקי דרבי אליעזר פרק ג; ַ‘עד ֶׁשֹּלא נִ ְב ָרא ָהעֹולָ ם ָהיָ ה‬ ‫‪ .1‬ובזה כתב דמתפרש היטב דברי הירושלמי במכות (פ”ב ה”ו); ‘שאלו לחכמים נפש החוטאת מה ענשה? אמרו חטאים‬ ‫עֹומד‪ָ .‬מ ְׁשלּו‬ ‫ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְּוׁשמֹו ַהּגָ דֹול ִּבלְ ָבד וְ ָעלָ ה ַּב ַּמ ֲח ָׁש ָבה לִ ְברֹא ֶאת ָהעֹולָ ם‪ ,‬וְ ָהיָ ה ַמ ֲח ִריט ֶאת ָהעֹולָ ם לְ ָפנָ יו וְ ֹלא ָהיָ ה ֵ‬ ‫תרדף רעה (משלי יג)‪ ,‬שאלו לנבואה החוטא מה ענשו‪ ,‬אמרה והנפש החוטאת תמות (יחזקאל יח)‪ ,‬שאלו לתורה חוטא מה‬ ‫ּומֹוצ ָאיו‪ֵ ,‬אינֹו ַמ ְת ִחיל‬ ‫ּומֹוב ָאיו ָ‬ ‫סֹודֹותיו ָ‬‫ָ‬ ‫רֹוצה לִ ְבנֹות ַּפלְ ֵט ִרים ֶׁשּלֹו‪ִ ,‬אם ֵאינֹו ַמ ֲח ִריט ָּב ָא ֶרץ יְ‬ ‫ּדֹומה‪ ,‬לְ ֶמלֶ ְך ֶׁשהּוא ֶ‬ ‫ָמ ָׁשל לְ ָמה ַה ָּד ָבר ֶ‬ ‫עונשו אמרה יביא אשם ויתכפר לו דכתיב ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א’)‪ ,‬שאלו להקב”ה חוטא מה ענשו א”ל יעשה תשובה‬ ‫ׁשּובה'‪ .‬והאריך בזה שאין כאן ח"ו הוה‬ ‫עֹומד‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּב ָרא ֶאת ַה ְּת ָ‬‫לִ ְבנֹות‪ּ ,‬כָ ְך ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ֶה ֱח ִריט לְ ָפנָ יו ֶאת ָהעֹולָ ם וְ ֹלא ָהיָ ה ֵ‬ ‫ויתכפר לו דכתיב טוב וישר ה’ ע”כ יורה חטאים בדרך (תהלים כה)‪ ,‬פי’ לעשות תשובה’‪ .‬והיינו דאפילו דרך החכמים‪ ,‬הנבואה‬ ‫אמינא ומסקנא אלא דבאמת לעתיד לבוא יהיה מצב של עולם בלא חטאים שזהו השלימות והתכלית כפי שהיה צריך להיות‪,‬‬ ‫והתורה לא הגיע החידוש של כח התשובה רק הקב”ה בעצמו‪ .‬כי באמת מצד ה’שם הוי”ה’ של בריאת העולם אין מקום‬ ‫עיין בשיחות שהובאו בגליון קדוש זה‪ ,‬ובעוד דוכתי‪.‬‬ ‫למושג של ‘תשובה’‪ ,‬כי החטא כבר פגם וקלקל‪ .‬והוסיף בזה מרנא ה’דרכי שמואל’ זצוק”ל דגם בתורה אין מושג של ‘תשובה’‬ ‫בלא קרבן שמתכפר לחוטא ע”י ה’נפש תחת נפש’‪ ,‬אולם לאחר חורבן המקדש רק הקב”ה בעצמו כביכול חידש ‘תשובה’ של‬ ‫ועל אשר קצף העליון על התחתון‪ ,‬איך נכנס לביתו שלא‬ ‫ברשות‪ ,‬הנה באמת אין ברירא כ”כ האיסור בעצם הכניסה‬ ‫בדין מחילה‬ ‫רוממות ‪+‬החידוד‬ ‫טבועה צרובה בדם‪-‬התמצית של כל איש יהודי‪ ,‬גדל גם‬ ‫נתחנך על מידת הוותרנות של אֵם האומה רחל ע”ה‪ ,‬ומצפה‬ ‫לביתו [כל שעה שאינו משתמש בביתו‪ ,‬שזה נוגע בדיני הדר‬ ‫המשך מעמוד ‪2‬‬ ‫בעטיה לגאולה השלימה בב”א‪ .‬אך השכל הישר אומר שאין‬ ‫בחצר חבירו וכו’]‪ ,‬אם אין משתמש שם תשמישים צנועים‬ ‫אדם עני נותן לחברו עשרות אלפי שקלי כסף‪ ,‬ומוותר על‬ ‫באותה שעה [שהרי הפועלים שם]‪ ,‬וליכא היזק ראיה‪ .‬וכמובן וכידוע לכל בר‪-‬בי‪-‬רב‪-‬דחד‪-‬יומא‪,‬‬ ‫רחבת סוכתו‪ ,‬לישב במערה ארוכה וצרה מתפתלת כנחש‪ .‬והרי אנן סהדי‪ ,‬שהוא מצידו‪ ,‬היה‬ ‫הלאו של “הסגת גבול” אמור במחזיר סימן הגבול בארץ ישראל‪ ,‬כפירש”י שופטים יט‪ ,‬יד‪ ,‬וספר‬ ‫מוכן לשלם‪ ,‬באם היה לו‪ ,‬הרבה דמים כדי שסוכתו תהיה כאספלידא (הוא טרקלין יפה‪ ,‬עי’ רש”י‬ ‫המצוות לרמב”ם ל”ת רמו‪ ,‬ואינו עניין לכאן כלל‪.‬‬ ‫ב”ב ז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ ,‬אמרו לי כמה דיינים חשובים‪ ,‬שהוכרח התחתון להתפרץ לבית העליון כדי‬ ‫ובאשר ל”לפנים משורת הדין”‪ ,‬אף היא לכאורה יש לה שיעור ושורה‪ ,‬וכמה רחוק מן שורת‬ ‫להביא לעליון ולפועליו את צו‪-‬המניעה מהבית דין‪[ ,‬שהרי לפרוח באוויר ולעמוד נוכח המרפסת‬ ‫הדין מוכרח אדם לילך? איני יודע כל ראיה לזה‪ ,‬ומאן שילמדני גדרי משפטה‪ ,‬אוליך מאניה‬ ‫אינו יכול‪ ,‬כל עוד אין לו אבר כיונה]‪ .‬וקרוב הדבר שאם היה התחתון נוקש בעדינות‪ ,‬לא בלבד‬ ‫לבי מסותא‪ .‬אך כסברא חיצונית יש לומר‪ ,‬שכולי האי לוותר על שלו‪ ,‬לבעל דין אשר נוהג כפי‬ ‫שלא היתה הדלת נפתחת‪ ,‬אלא היתה נטרקת וננעלת‪.‬‬ ‫שנוהג‪ ,‬לא שמענו‪ .‬והאם צריך בשל זאת‪ ,‬לסבול כל חייו לשבת הוא‪ ,‬בניו‪ ,‬נכדיו ואורחיו‪ ,‬צפונים‬ ‫ז) כך או כך‪ ,‬כבר גמר אומר התחתון לעשות תשובה ולבקש מחילה ולפייס את חברו‪ .‬ואף אם‬ ‫ספונים וכפונים בימי השמחה?‬ ‫לא חטא לחברו בודאי‪ ,‬מכדי ספיקא לא נפקא‪( ,‬ויעוי’רמ”א תרג‪ ,‬א)‪ .‬אך האם מותר לו להלין‬ ‫ו) ועל אודות טענותיו השונות של העליון על הביזיון שביזה אותו התחתון‪ ,‬בצעקתו שני פעמים‪,‬‬ ‫בקשת המחילה עד אשר יבוא עמו העליון לבית דין ויצא כאור משפט‪ ,‬ובהאי פחדא יתיב‪ ,‬שאם‬ ‫ועל אשר קיבץ תלמידיו בפני שכניו‪ ,‬ואשר יש בזה לכאורה איסורים חמורים של לשה”ר ואונאת‬ ‫יבקש מחילה לפני כן‪ ,‬יתפרש הדבר אצל העליון כחולשת הראשון‪ ,‬וכבר הוחזק העליון כמי אשר‬ ‫דברים וכו’‪ .‬הנה באמת ככל שיש בדבר תועלת להציל ממון‪ ,‬הדבר מותר‪ ,‬וכדחזי’ בסוגיא דמחאה‬ ‫בלשון‪-‬המעטה אין פעולותיו ואורח חיים עולים בקנה אחד עם זה שהשו”ע נר לרגליו‪.‬‬ ‫(ב”ב לט‪ ,‬ב עי”ש ברשב”ם)‪ ,‬וכמו שהעמיד האיש חפץ חיים מרנא ורבנא זיע”א בהלכות רכילות‬ ‫ט‪ ,‬א ובמ”ח שם‪ ,‬ובלבד שיהיה זה לפי כל התנאים של “לתועלת”‪ ,‬יעוי”ש‪ .‬ולכאורה הוא הדין בא אצלי התחתון‪ ,‬ודאגה בלב איש ישיחנה‪ ,‬תולעת ולא איש‪ .‬בא הוא‪ ,‬אבלו בליבו ומצוקתו‬ ‫על פניו‪ ,‬בוכה ומבקש‪ :‬נבוך אני ביותר‪ ,‬ואין איתי יודע עד מה‪ .‬מתחנן אני‪ ,‬הורו לי הדרך ‪ -‬בני‬ ‫כאן‪ ,‬ככל ועל ידי כך יציל את ממונו‪ ,‬ולפי התנאים של הח”ח‪ ,‬שפיר דמי‪ ,‬ואין בזה איסור לה”ר‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬סולו המסילה‪ ,‬באיזה דרך מוליכין אותי‪ .‬מהי דעת התורה‪ ,‬באיזה דרך‬ ‫וכל הלאוין הנלווים לה אשר מנה הח”ח בריש ספרו‪.‬‬ ‫אנקוט‪ ,‬היטב בעיני ה’‪ .‬הבו עצה הלום‪.‬‬ ‫ויש לדון גם‪ ,‬דאף אם אין תועלת בעצם מה שישמעו העוברים ושבים את אשר נעשה‪ ,‬היות שאין‬ ‫וזכין שלא בפניו‪ ,‬שלא בפני מבקש ולא בפני המתבקש‪ ,‬לשמש בזה כשליח לקבלה ולהולכה‬ ‫בידם לעשות‪ ,‬אולם הא גופא שמוחה התחתון בפני רבים ומבייש את העליון‪ ,‬זה יגרום לעליון‬ ‫כאחד לבקש מחילה ממנו עליו‪ ,‬על כולם ובפרט על השיעור [שהרי לא יעלה על הדעת שיותר‬ ‫שיחדל ממעשיו‪ .‬ועוד יותר‪ ,‬דכדי להביע תרעומת בפני העליון צריך הרמת והרעמת קול [ואין‬ ‫לתועלת התלמידים לשפוך דמו של אחר]‪ ,‬אם יתגלגלו הדברים אליו‪ ,‬שיעביר על מידותיו ומן‬ ‫צריך להסביר צורתה של מחאה‪ ,‬אשר אם ידבר בעדינות ובנחת‪ ,‬נדמה הדבר כמעט כהסכמה‬ ‫השמים יעבירו על כל פשעיו‪ ,‬ועל פשעי עמך בית ישראל‪ .‬כן יהי רצון‪.‬‬ ‫ומחילה]‪ ,‬ומה יעשה התחתון שהקול נשמע ממילא באוזני הרבים‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪6‬‬ ‫בטור שכתב‬ ‫ברכת‬ ‫על‬ ‫נושא‬ ‫בפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫“כי חלק‬ ‫עבודת‬ ‫הימים‬ ‫רוממות עשי"‪+‬ת‬ ‫חכם הרזים‬ ‫ליינר‬ ‫יעקב‬ ‫הרב‬ ‫ה’ עמו‬ ‫הרה"ג רבי אלעזר זכריש שליט"א‬ ‫דאין לנו מי‬ ‫יעקב חבל‬ ‫יום הכיפורים ‪ -‬כי עמך הסליחה למען תורא‬ ‫שראוי לזה בזמן הזה‪ .‬מוכח דברכת שחלק‬ ‫מחכמתו שייך אף בזמן הזה‪ ,‬וכ”מ מש”ע‬ ‫נחלתו” (לב‪ ,‬ט)‬ ‫“רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם וגו’‪ .‬לכו נא ונוכחה יאמר ה’‬ ‫שכתבו‪.‬‬ ‫ברוך שחלק מחכמתו ליראיו‬ ‫אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר‬ ‫ובשו”ת שלמת חיים (או”ח סימן רג) כתב‪:‬‬ ‫יהיו” (ישעיה א’‪ ,‬טז‪-‬יח)‪ .‬וכתב רש”י‪ ,‬עשר אזהרות של תשובה‬ ‫אמת שהחיי”א העתיקו‪ ,‬אולם בקיצור שו”ע‬ ‫ישראל‬ ‫בגמ’ (ברכות נח‪ ,‬א) ת”ר הרואה חכמי‬ ‫יש כאן‪ ,‬כנגד עשרת ימי תשובה‪ ,‬וכנגד עשרה מלכויות זכרונות‬ ‫לא ראיתיו נזכר לפי שעה‪ .‬עכ”פ בעל חיי”א‬ ‫חכמי‬ ‫ליראיו‪.‬‬ ‫אומר ברוך שחלק מחכמתו‬ ‫שופרות‪ .‬ובביאור הגר”א כתב וז”ל חשב כאן תשעה דברים‪ ,‬ואחר‬ ‫אומות העולם אומר ברוך שנתן מחכמתו זכה לראות פני הגר”א זצללה”ה‪ ,‬ואין בו‬ ‫כך אמר לכו נא ונוכחה‪ .‬והמה כנגד עשרה ימי תשובה‪ ,‬והעשירי‬ ‫תימה שהעתיקו‪ .‬ובכל זאת מי שמברך לפי‬ ‫לבשר ודם‪.‬‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬ע”כ‪ .‬ומבואר דענין יוה”כ הוא “לכו נא ונוכחה”‪.‬‬ ‫וכתב האבודרהם (ברכת הראייה השבח)‪ :‬דעתו אין מזניחין אותו‪ .‬ופשוט מי שירצה‬ ‫הטעם שאומרים בישראל ‘חלק’ ובהאומות לצאת בו [בשמיעה] בוודאי עושה מצוה‪ ,‬כי‬ ‫וי”ל בביאור הענין עפימש”כ הרמב”ן בהקדמתו לחומש דברים‬ ‫העולם לשון ‘מתנה’‪ ,‬מפני שהחלק הוא כמו עכ”פ השומע צריך לענות אמן‪.‬‬ ‫וז”ל וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם‬ ‫הצנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ובשו”ת שבט הלוי (ח”י סימן יג) כתב ע”ד‬ ‫עונותיהם‪ ,‬כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקב”ה במדת‬ ‫ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו‪ ,‬מה שאין כן הערוך השלחן‪ :‬סתימת השו”ע והפוסקים‬ ‫הרחמים‪ ,‬וזה להודיע חסדיו עמהם‪ ,‬ועוד שיוכחו בדבריו שלא‬ ‫במתנה כי תלושה ופסוקה‪ .‬ובישראל כתיב שכולם העתיקו ההלכה לברך ולא גדרו לנו‬ ‫יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם‪ ,‬ולחזק לבם בהודיעו אותם‬ ‫(דברים לב‪ ,‬ט) “כי חלק ה’ עמו” ולפי זכותם משמע ודאי דשייך גם בזמן הזה‪ ,‬וכנראה‬ ‫כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם‪ ,‬שלא יאמר אדם לא נוכל‬ ‫מתרבה ומתמעט‪ .‬ואין חלק אלא ‘ליראיו’ בין הגדר הוא‪ ,‬שמקובל מבני הדור ומנוסה‬ ‫לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת‬ ‫בחכמה בין בממלכה בחכמה (איוב כח‪ ,‬כח) שחכמתו היא חכמת תורה אמיתית ולומד‬ ‫הדין מתוחה כנגדנו ונאבד‪ ,‬ולכן הודיעם משה רבינו כי הקב”ה‬ ‫“יראת ה’ היא חכמה”‪[ .‬בבית יוסף (או”ח רכד‪ ,‬בה לשמה‪ ,‬ונהירנא שכאשר בא גאון הגאונים‬ ‫רחמן מלא רחמים‪ ,‬כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר‬ ‫בעל הצפנת פענח ברכו עליו ברכה זו‪ ,‬ובב”ח‬ ‫ו) הביא דבריו]‪.‬‬ ‫לבני אדם בעבודתו‪ ,‬וכענין שאמר הכתוב (תהלים קל‪ ,‬ד) כי עמך‬ ‫השו”ע (או”ח רכד‪ ,‬ו) כתב‪‘ :‬הרואה חכמי (רכד) משמע קצת שצריך שיהי’ בקי בנגלה‬ ‫הסליחה למען תורא‪ .‬עכ”ל‪ .‬וביאור הדברים שאחד מעצות היצר‬ ‫ישראל‪ ,‬אומר בא”י אלהינו מלך העולם וגם בנסתר כי זה חכמתו חכמת ה’ ידיעת‬ ‫לאדם הוא שאחרי שנכשל ח”ו בחטא שוב אין לו אפשרות להתקרב‬ ‫שחלק מחכמתו ליריאיו’‪ .‬וכתב במקור חיים שמותיו וכו’‪.‬‬ ‫עוד להקב”ה וכמו שהאריך בזה הח”ח בספר שמירת הלשון (ח”ב‬ ‫להחוות יאיר (רכד‪ ,‬ו)‪ :‬דע”כ נשתקעו ברכות ובהליכות שלמה (תפילה עמוד רצד) הובא‬ ‫פי”ט) שהיצר יושב על שני מפתחי הלב יעו”ש בכ”ד‪ .‬ועל כן אמר‬ ‫דחכמה‪ ,‬דבעינן דווקא מופלג וגדול הדור שסיפר מרן הגרשז”א זצ”ל‪ ,‬שפעם הלך‬ ‫משה רבינו לכלל ישראל כי הקב”ה מלא רחמים‪ ,‬ומבואר בדברי‬ ‫כענין מלכים הנאמרים ולא ידעינן גדרו‪ ,‬ביחד עם הגה”ק ר”ד בהר”ן זצ”ל לבקר את‬ ‫הרמב”ן שזהו פירוש הכתוב “כי עמך הסליחה למען תורא”‪ ,‬ור”ל‬ ‫דאם בשביל שנעשה רב ומ”ץ א”כ כל אב”ד מרן החזו”א [כשהיה בשכונת גבעת שאול‬ ‫דביה עשרה נמי‪.‬‬ ‫שדבר זה שהקב”ה סולח ומוחל לעוונות הוא מביא לידי יראת‬ ‫בירושלם‪ ]2‬ובירך הגר”ד בהר”ן על החזו”א‬ ‫ברוך שחלק מחכמתו ליראיו‪ ,‬והחזו”א‬ ‫בלבי‬ ‫תרתי‬ ‫כתב‪:‬‬ ‫ו)‬ ‫(רכד‪,‬‬ ‫ובפתח הדביר‬ ‫שמים‪ ,‬כי בלא זה היה האדם מתייאש לאחר שחטא‪ ,‬ושוב לא‬ ‫לדעת‪ ,‬כי מיום שעמדתי על דעתי לא ראיתי חייך ולא אמר דבר‪ .3‬ופעם בלימוד הישיבה‬ ‫היה לו תקומה‪.‬‬ ‫לחכמי גדולי הדור שהיו מברכים ברכה זו האריך הגרש”ז בענין לפנ”ע‪ ,‬והזכיר את‬ ‫וזהו הויכוח של “לכו נא ונוכחה” אשר ביוה”כ‪ ,‬כיון שיוה”כ הוא‬ ‫בראיית וקבלת פני חכמים‪ ,‬אפילו גדולים מה שאומרים בשם מרנא הגר”י סלנטר זצ”ל‬ ‫יום סליחה ומחילת עוונות‪ ,‬ובזה התוכחה הגדולה לאדם שלא‬ ‫ועצומים בתורה‪ .‬זו בלבד חזינא להו דכי הוו שאין לפנ”ע במידות‪ ,4‬והאריך לבאר הדברים‪,‬‬ ‫יתייאש וישאר במצב החטא‪ ,‬שהרי הקב”ה מוחל וסולח‪.‬‬ ‫שמעי איזה חילוק מחודד מיוסד על אדני ואמר ששמע שבירכו לפני חכם אחד את‬ ‫ומצאתי בספר אמרי בינה (דרוש לשבת שובה דרוש ב’) וז”ל אוי‬ ‫האמת‪ ,‬או איזה היקף בהלכות על קו היושר הברכה ברוך ‘שחלק מחכמתו ליראיו’‪ ,‬וכולם‬ ‫לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה‪ ,‬ומה שאמר מיום התוכחה‬ ‫דהוו גרסי בספרן של צדיקים רבנן קמאי‪ ,‬ענו אמן‪ ,‬וכי יעלה על הדעת שהכשילו‬ ‫פתחי ואמרי ברוך שחלק מחכמתו ליראיו בלפנ”ע בגאוה‪ ,‬אלא אדרבה יודע אני בלי‬ ‫הוא עפ”י שאמר הנביא לכו נא ונוכחה יאמר ה’ אם יהיו חטאיכם‬ ‫בלא שם ומלכות‪ ,‬אבל בראיית החכמים ספק שהלה הצטער בשעת מעשה‪ ,‬ואמר אוי‬ ‫כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו‪ ,‬ואיזה תוכחה‬ ‫עצמם לא ראיתי מברכים אפילו בלא שם למי שהבריות מתעין בו‪ ,‬והיה זה לו למורת‬ ‫זה יוהכ”פ‪ .‬הבעל העיקרים אומר לא היו ישראל ראוין לאותו‬ ‫ומלכות‪ ,‬וצריך טעם לזה‪ .‬ונראה דהדין עמהם רוח‪[ ,‬ומסגנון הדברים היה נראה שבדידיה‬ ‫מעשה לעשות עגל רק להורות תשובה לרבים‪ ,‬ולא היה ראוי דוד‬ ‫‪5‬‬ ‫לפום מאי דאיפליגו רבנן קמאי ז”ל‪ ,‬אם יש הוה עובדא]‪.‬‬ ‫לאותה מעשה רק להורות תשובה ליחיד וכו’‪ ,‬כי באמת אין אדם‬ ‫דין ת”ח בזמן הזה‪ .‬דכי תקינו רבנן חכמי ובארחות רבינו (ח”א עמוד רכז) הובא שמרן‬ ‫שלא יחטא כו’ שיצה”ר מתגבר על האדם בכל יום‪ ,‬וזה נלמד‬ ‫התלמוד ברכה זו‪ ,‬מסתמא אינו אלא על הקה”י הורה לבנו הגר”ח זצ”ל שיברך ברוך‬ ‫שמועיל תשובה על כל עבירות‪ ,‬ולכן הוא העונש על אשר לא שב‪,‬‬ ‫החכמים שבימיהם‪ ,‬משא”כ חכמים שבזמנינו שחלק מיראיו על מרן הגרי”ז זצ”ל‪.‬‬ ‫ע”ד אם עונות תשמר יה ה’ מי יעמוד כי עמך הסליחה למען תורא‪,‬‬ ‫שלא הגיעו לשליש ולרביע מחכמת בני קדם‪,‬‬ ‫ואז צריך שירא כיון שיש מקום פליטה ע”י תשובה‪ .‬וזה התוכחות‬ ‫וכתב הגאב”ד הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס‬ ‫‪1‬‬ ‫כי כל דור ודור הולך ומתמעט‪.‬‬ ‫שליט”א‪ :‬דנתי קמיה רבינו ה’דרכי שמואל’‬ ‫אם יהיו חטאיכם כשנים הלא תוכלו להלבינם ולתקן הדרכים‪,‬‬ ‫זצ”ל על ברכת שחלק מחכמתו וכו’‪ ,‬ואמר‬ ‫שיעור‬ ‫וכמה‬ ‫ו)‬ ‫וכן כתב הערוך השלחן (רכד‪,‬‬ ‫וזה אוי לנו מיום התוכחה‪ ,‬ע”כ‪ .‬וע”ש עוד דברים קילורין לעינים‪.‬‬ ‫גדלו בתורה או בשארי חכמות לא נתבאר‪ ,‬שאביו לא בירך ברכה זו על גדולי ישראל‪,‬‬ ‫ובזה יש לפרש מה שנקראים ימים אלו ראש השנה ויום הכיפורים‬ ‫וגם בביקורו אצל מרן החזו”א זיע”א לא‬ ‫ולכן נמנעים עתה מברכה זו‪.‬‬ ‫‘ימים נוראים’ (עיין שע”ת ש”ב אות יד) ובפשוטו נוראותם משום‬ ‫אמנם העולת תמיד (רכד‪ ,‬ה) כתב‪ :‬הרואה בירך‪.‬אבל אמר רבינו ז”ל שעל מרן הגריש”א‬ ‫שהם ימי דין אך להנ”ל י”ל דנקראים כן משום שמימים אלו באה‬ ‫חכמי ישראל מברך וכו’‪ .‬פירוש הרבה חכמים זצ”ל יש לברך‪[ ,‬וכן נהגתי כשהייתי ביום‬ ‫אפילו אינם מופלגים‪ ,‬דלענין ברכת חכם שלישי בביה”ח ברכתי ברכה זו]‪ .‬וסיפרתי לו‬ ‫יראת שמים לאדם‪ ,‬מר”ה מחמת הדין ומיוה”כ מחמת הסליחה‬ ‫הרזים בעינן שיהא דוקא מופלג‪ ,‬אבל לענין שאברך תמים שאל פעם את מרן הגריש”א‬ ‫וכדברי הרמב”ן הנ”ל שעצם המציאות שהקב”ה סולח לעוונות היא‬ ‫זצ”ל למה אינו מסכים שיברכו עליו הברכה‪,‬‬ ‫ברכה זו לא בעינן מופלגים‪.‬‬ ‫המעמיד של היראה‪.‬‬ ‫והחיי אדם (כלל סג‪ ,‬ח) כתב‪ :‬אע”ג דבזמן בעוד שהוא עצמו סובר שלהגאב”ד מטשעבין‬ ‫וביום ישועה עזרתיך‬ ‫הזה אין לנו דין תלמיד חכם‪ ,‬מ”מ לענין זי”ע היה אפשר לברך‪ ,‬הרי הוא יודע גם‬ ‫ברכת ברוך שחלק‪ ,‬אף בזמן הזה מי שהוא כמוהו את התורה‪ ,‬והשיב לו שההבדל הוא‬ ‫ישעיה מ”ט‪ ,‬ח’‪ .‬כה אמר ה’ בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך‬ ‫מופלג בתורה מברך עליו ברכה זו‪ ,‬וכן מוכח ב”ליראיו”‪...‬‬ ‫וגו’‪ .‬י”ל דהנה רבינו יונה בשערי תשובה (שער השני אות יד) כתב‬ ‫דבעת רצון עניתיך קאי על עשרת ימי תשובה שהעת עת רצון‬ ‫ע”ש‪ ,‬ולפ”ז יש לפרש דמה שאמר וביום ישועה עזרתיך קאי על‬ ‫‪ .1‬בספר הזכרון תולדות למשה על החת”ס (עמוד פא) הובא שכשהחת”ס ראה את הגה”ק רבי משולם איגרא זצ”ל‪ ,‬היה מסופק‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬דאמרו חז”ל (מדרש שוח”ט תהילים פכ”ז) ישעי‬ ‫מה לעשות אודות הברכה שחלק מחכמתו ליראיו שהשמיטו הרמב”ם‪ ,‬דאין לנו חכמים כאלה הראוים לברך עליהם‪ ,‬אבל זה לא‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ומבואר דיוה”כ הוא יום ישועה‪ ,‬וע”ז אמר וביום‬ ‫נאמר על גאון כר’ משולם ז”ל‪ ,‬וטרם שפתח את הדלת‪ ,‬אמר בלחש‪ ,‬ת”ר הרואה חכם מחכמי ישראל אומר‪ ,‬ופתח את הדלת‪,‬‬ ‫ואמר בשם ומלכות בקול רם‪ ,‬בא”י אמ”ה שחלק מחכמו ליראיו‪ .‬ותיכף שאל את ר”מ למה לא הביא הרמב”ם הלכה זו‪ .‬והשיבו‬ ‫ישועה עזרתיך‪.‬‬ ‫דאין לנו ת”ח כזה‪.‬‬ ‫וביותר י”ל דהנה בר”ה (יז‪ ,‬א) איתא ורב חסד מטה כלפי חסד‬ ‫‪.2‬בשנת ת"ש ביקר החזו"א לראשונה בירושלים‪ ,‬כשהוא נשאר לשבות בה לאחר שהשתתף בנישואי הג"ר שלמה שמשון קרליץ‬ ‫ועליהם אמר דוד אהבתי ה’ כי ישמע קולי‪ ,‬ועליהם אמר דוד כל‬ ‫זצ"ל שנכנס לחופה בערב ש"ק‪.‬‬ ‫הפרשה כולה דלותי ולי יהושיע‪ ,‬ופירשו בתוס’ כשהוא דל במצוות‬ ‫‪ .3‬לא מוזכר שהחזו"א אמר אמן‪ ,‬אכן בספר ארח דוד (עמוד מט) הובא שרבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר שענה החזו"א אמן על‬ ‫זה‪ .‬ובמעשה איש (ח"א עמ' מב) הובא מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל‪ ,‬שפעם אמר החזו"א לאחד שבירך עליו ברך שחלק‪ ,‬שהריטב"א‬ ‫רב חסד מטה ומושיע‪ .‬ומבואר דהנהגת השי”ת שהוא מטה כלפי‬ ‫(הובא בשערי תשובה או"ח ריש סימן קנח) כתב שאם אחד נטל ידיו ובירך ענט"י ונמלך שלא לאכול‪ ,‬שאין זה ברכה לבטלה‪ .‬ויש‬ ‫חסד ומכריע את הכף לבינוני לצד זכות נקראת ישועה‪ .‬והנה‬ ‫לציין שבספר הזכרון יד אהרן (ברנשטיין‪ ,‬עמוד קנז) הובא מכתב מרבינו ה'דרכי שמואל' זצ"ל בענין 'בירך ולא עשה מצותו אי הוי‬ ‫בגמ’ שם (טז‪ ,‬ב) אמרינן דצדיקים גמורים ורשעים גמורים נכתבים‬ ‫ברכה לבטלה'‪ ,‬ובסו"ד כתב‪ :‬בענין דברי הריטב"א‪ ,‬נהירנא מאז כד הוינא טליא דאאמו"ר זללה"ה היה רגיל להזכיר דברי הריטב"א‪,‬‬ ‫ונחתמים בר”ה‪ ,‬ובינונים תלויים ועומדים עד יוה”כ‪ ,‬וא”כ עיקר‬ ‫ונהירנא דהוה פשיט ליה יותר מביעתא בכותחא דזה שייך רק בכה"ג שקיים הנטילה והברכה חלה על הנטילה‪ ,‬ונפלאתי כעת‬ ‫שראיתי אשר רו"מ שליט"א הביא מגדולים וטובים שהבינו בפשטות בדברי הריטב"א שזה בכל הברכות‪ ,‬וזה באמת מחודש מאד‬ ‫יום הדין ביוה”כ הוא לבינונים‪ ,‬וכיון דהנהגת ה’ לבינונים היא‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ומ"מ החזו"א לשיטתו (או"ח כה‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫להטות כלפי חסד [וע”ש בריטב”א דהא דאמרינן לא זכו נחתמים‬ ‫‪ .4‬כתב הגרי"ס באבן ישראל קדוש ישראל (ח"ג עמוד ק) והיותר כבד בבחינת התיקון‪ ,‬הוא בדבר המידות‪ ,‬כי זה כלל גדול במידות‪,‬‬ ‫למיתה ר”ל שהרשיעו‪ ,‬אבל אם נשארו בינונים הרי הם זוכים ע”י‬ ‫שרוב מידות הטובות המה רק במה שנוגע להאדם בעצמו‪ ,‬אבל במה שנוגע לחבירו‪ ,‬החוב להשתמש בכל עוז בהיפוכה‪ .‬כמו לברוח‬ ‫הנהגת רב חסד] א”כ נמצא דיוה”כ הוא יום ישועה להם‪ .‬והיינו‬ ‫מן הכבוד היא מידה יקרה כמאמרם ז"ל (אבות ד‪ ,‬כא) כי תאות הכבוד תוציא את האדם מן העולם‪ ,‬אכן במה שנוגע לחבירו‪ ,‬אמרו‬ ‫רז"ל (שם א) איזהו מכובד המכבד את הבריות‪.‬‬ ‫בעת רצון עניתיך בעשי”ת‪ ,‬וביום ישועה עזרתיך ביוה”כ בהנהגת‬ ‫‪ .5‬כתב הפלא יועץ (הילול) צריך לשקול בפלס שלא תהא מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬כגון לומר שבחו בפניו‪ ,‬שיוכל לבא לידי גאוה‬ ‫רב חסד מטה כלפי חסד‪ .‬אשרי העם שככה לו אשרי העם שה’‬ ‫ועובר על לפני עור‪ .‬ולפעמים ראוי להללו בפניו על מעשיו הטובים ולהודיעו גודל מצותו ומתן שכרו כדי שיתחזק במנהגו הטוב וכה‬ ‫אלקיו‪ .‬אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם‬ ‫יוסיף אבל ראוי לצרף בדבריו לומר אליו שאל יחזיק טובה לעצמו כי לכך היתה יצירתו ואין אדם יכול לצאת ידי חובתו‪.‬‬ ‫אביכם שבשמים‪.‬‬ ‫רוממות | עמוד ‪7‬‬ ‫לפתוח פיו‪ .‬ולכן מקדים ומבקש ‘ה’ שפתיי תפתח’‪ .‬כלומר‬ ‫ואני תפילה‬ ‫(ועד נ"ט)‬ ‫רוממות ‪+‬התפילה‬ ‫‘רחישת פיך חביבה עלי‬ ‫עזרני נא שאוכל לפתוח פי ולדבר לפניך‪.‬‬ ‫הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א‬ ‫כחוט השני של זהורית’‬ ‫וסיפר רבי אלי’ מעשה שהיה בימי הצאר ניקולאי שר’’י‪,‬‬ ‫טעמה של תפילה בדרגות גבוהות‪ ,‬ולחזור על דברים ויסודות‬ ‫שקבלן אחד סלל כביש גדול בעיר הבירה‪ ,‬והמלך נסע על‬ ‫כל תפילה חביבה ורצויה מאוד לפני הקב”ה‪ ,‬כדאיתא במדרש‬ ‫שהיו רגילים לדבר‪ ,‬כדי לרומם אותנו במעלת התפילה]‪.‬‬ ‫הכביש ומאוד מצא חן בעיניו טיב עבודתו‪ .‬וכאות כבוד גדול‬ ‫שיר השירים (פרשה ד)‪‘ :‬אמרו ישראל לפני הקב”ה; רבש”ע‪,‬‬ ‫לאותו קבלן‪ ,‬הזמינו לארמונו‪ ,‬וכשהופיע אותו קבלן לפני‬ ‫נראה לי שכל אחד מתלמידי ראש הישיבה זכה מפעם לפעם‬ ‫אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח‪ .‬אמר להם‪ :‬כחוט השני‬ ‫המלך‪ ,‬אחזו פחד ורעדה‪ ,‬ונתכווצו גידי לשונו‪ ,‬ונעשה אלם‬ ‫לראות מעמד תפילה מרומם כזה‪ ,‬ומשום כך שתי השאלות‬ ‫שפתותיך‪ ,‬רחישת פיך חביבה עלי‪ ,‬כחוט השני של זהורית‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬ולא יכול היה להוציא הגה מפיו מרוב פחד‪ .‬ואמר רבי‬ ‫הללו לא היו קשות לו‪ ,‬ואולי אחת מתרצת את חברתה‪ .‬אכן‬ ‫והוא יתברך מצפה לשמוע את קולנו כדאיתא בירושלמי‬ ‫אלי’‪ ,‬אם כן קל וחומר כשעומד לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫כן קרה משהו‪ ,‬כל תפילה היא מעמד עצום ונורא של עמידה‬ ‫מסכת ברכות; אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא‬ ‫הקב’’ה‪ ,‬אם יתבונן היטב לפני מי הוא עומד‪ ,‬אפשר שיאחזנו‬ ‫לפני הבורא יתברך‪ ,‬לעשות לו נחת רוח‪ ,‬שהרי הוא מצפה‬ ‫לגבריאל‪ ,‬אלא יצווח לי‪ ,‬ואני עונה לו מיד‪ ,‬שנאמר‪ :‬כל אשר‬ ‫רעד ופחד גדול ולא יוכל לדבר כלל‪ ,‬לכן מתחילים אנו‬ ‫ומשתוקק לתפילות שלנו‪ .‬להתפלל אליו תפילה שהיא כנגד‬ ‫יקרא בשם ה’ ימלט’‪ .‬ובמדרש תנחומא איתא; ‘לימד משה את‬ ‫בבקשת ‘ה’‪ ,‬שפתיי תפתח’‪.‬‬ ‫קרבן התמיד‪ ,‬ע”י תפילה מעומק הלב ואשפוך נפשי לפני ה’‪,‬‬ ‫כל באי עולם‪ ,‬שלא יאמר אדם הואיל וחולי שלי מסוכן ועשה‬ ‫נהיים שותפים ל’אישי ישראל ותפילתם’ באותם כבשים של‬ ‫צוואה וחילק כל אשר לו‪ ,‬לא יאמר הואיל שעשה צוואה לא‬ ‫גדולי עולם במדרגתם הגבוהה הבינו את משמעות הזכות‬ ‫אש שמיכאל שר הגדול עומד ומקריב לפניו‪.‬‬ ‫יתפלל עוד‪ ,‬אלא יתפלל‪ ,‬שאין הקדוש ברוך פוסל תפילת כל‬ ‫הנוראה לדבר עם מלך מלכי המלכים‪ ,‬מלך רם ונישא‪,‬‬ ‫שמשמשים אותו ריבי ריבוא מלאכים שרפים ואופנים‪,‬‬ ‫ובמיוחד לאחר הכנה רבה‪ ,‬להתפלל תפילה במקום שלא‬ ‫בריה‪ ,‬שהרי משה עשה צוואה וכו’‪ ,‬שמא תאמר הפסיק ולא‬ ‫שמשבחים מפארים מרוממים ומעריצים אותו‪ .‬וחרף‬ ‫זזה ממנו שכינה‪ ,‬שקדושת המקום מרחיקה ממנו מקטרגים‪,‬‬ ‫התפלל עוד? תלמוד לומר‪ :‬ואתחנן אל ה’ ‘‪.‬‬ ‫גדלותו‪ ,‬הוא בחר בנו‪ ,‬וחשוקה לפניו התפילה של כל אחד‬ ‫וכדרכו בדרך היה חוזר פעמים רבות ביראה ובהשתוקקות‬ ‫כתב רבי צדוק הכהן מלובלין; כאשר נופל על אדם פחד מאיזה‬ ‫מאיתנו יותר מכל משמשיו במרום‪ ,‬והוא מבקש ומתאווה‬ ‫על כמה פסוקים ומאמרי חז”ל‪ ,‬ועל הנהגתם של גדולי עולם‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬אז תיכף יבקש רחמים להנצל מזה‪ ,‬כי לכן עוררוהו‬ ‫ומקשיב לתפילה של כל יהודי באשר הוא שלוש פעמים‬ ‫ֹלקים‬ ‫ּנֹורא ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה ֵאין זֶ ה ּכִ י ִאם ֵּבית ֱא ִ‬ ‫ֹאמר ַמה ָ‬ ‫“וַ ּיִ ָירא וַ ּי ַ‬ ‫מן השמים בפחד זה‪ ,‬כמו שאמרו (סנהדרין קמד)‪‘ ,‬לעולם‬ ‫ביום‪ ,‬ומי שמחסר תפילה הוא ‘מעוות לא יוכל לתקון’‪ .‬ולכן‬ ‫וְ זֶ ה ַׁש ַער ַה ָּׁש ָמיִ ם” (בראשית כח‪ ,‬יז)‪ .‬ומבאר רש”י ‘וזה שער‬ ‫יקדים אדם תפילה לצרה’‪ ,‬ומנין יודע קודם הצרה?‪ ,‬ה’ יתברך‬ ‫הם השקיעו כוחות מרובים כדי לזכות לעוד תפילה טובה‪.‬‬ ‫השמים ‪ -‬מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה‪ .‬ומדרשו‪,‬‬ ‫מעוררו על ידי הפחד‪( .‬צדקת הצדיק קסט)‪.‬‬ ‫וכשהם פתחו במילים הקדושות של ‘ברכת אבות’ שכוללת‬ ‫שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה’‪.‬‬ ‫את כל תפילת שמו”ע [והכוונה מעכבת בה] הם התמלאו גיל‬ ‫ּנֹורא‬ ‫“מה ָ‬ ‫רגיל היה לחזור פעמים רבות; “וְ זֶ ה ַׁש ַער ַה ָּׁש ָמיִ ם”‪ַ ,‬‬ ‫הקב”ה בכבודו ובעצמו מקבל‬ ‫ַה ָּמקֹום ַהּזֶ ה”‪ .‬ועל דברי חז”ל בפרקי דרבי אליעזר (לה); ויירא‬ ‫וחרדה‪ ,‬ופעמים דמעות קודש זלגו מעיניהם‪[ ,‬הדמעות הללו‬ ‫מסייעות שהתפילה תתקבל]‪.‬‬ ‫ויאמר מה נורא המקום‪ ,‬מכאן אתה למד שכל המתפלל‬ ‫תפילות בדמעות‬ ‫בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד‪ ,‬ששער שמים הוא‬ ‫כל תפילה לא שבה ריקם‪ ,‬וכשמתפללים בדמעות ‘שערי‬ ‫זכות מיוחדת הייתה לראות את ראש הישיבה הגאון רבי אריה‬ ‫דמעות לא ננעלו’ והתפילה קרובה הרבה יותר להתקבל‬ ‫פתוח לשמוע תפלתן של ישראל‪.‬‬ ‫פינקל זצ”ל ניגש ברעדה כש”ץ לתפילת מוסף בימים נוראים‪,‬‬ ‫לפני ‘מלך מתרצה בדמעות’‪ .‬כמבואר בספר חסידים (קל)‪ ,‬יש‬ ‫ופניו חיוורות כסיד ההיכל‪ .‬ראו דוגמה ל’נרעש ונפחד מפחד‬ ‫הוא היה חוזר לעצמו ומעורר אותנו מדברי רבותינו‪ ,‬בגודל‬ ‫הזכות העצומה להתפלל במילים הקדושות העומדות ברומו‬ ‫אדם שאינו זכאי שיקבל המקום תפילתו‪ ,‬אלא בעבור תוקף‬ ‫יושב תהילות ישראל’ ולהדרכת ה’חסד לאברהם’ שכתב‪,‬‬ ‫תחנונים ודמעת עיניו‪ ,‬אשר תמיד בוכה ומתחנן – אף על‬ ‫ויחרד השליח ציבור ויילפת בבואו אל הקודש להיות מליץ‬ ‫של עולם‪ ,‬שמאה ועשרים אנשי כנסת הגדולה ומהם כמה‬ ‫נביאים‪ ,‬תיקנו לנו‪ ,‬בעת שהופיעה עליהם נבואה עצומה‪ ,‬והם‬ ‫פי שאין בידו זכות ומעשים טובים‪ ,‬מקבל הקדוש ברוך הוא‬ ‫בין ה’ ובין ישראל‪ .‬ובבכי של ערגה‪ ,‬הוא התחנן לאבינו‬ ‫תפילתו ועושה חפצו‪.‬‬ ‫שבשמים שיחמול עלינו‪ ,‬ויכבשו רחמיו את כעסו על ‘הבן‬ ‫הכינו עבורנו במילים ספורות ומדודות‪ ,‬את הנוסח הנכון‬ ‫יקיר לי אפרים’ על ילדי השעשועים שלו‪ .‬הוא הזכיר בחיל‬ ‫לכל תפילה ותפילה‪ ,‬בימות החול בשבתות ובמועדים‪ ,‬אשר‬ ‫ומגודל החשיבות והחביבות לתפילה בדמעות‪ ,‬הקב”ה בעצמו‬ ‫ברעדה‪ ,‬ובבכי ממיס לבבות את עקדת יצחק‪ ,‬והתחנן לה’‬ ‫בהם נבקש את פניו‪ .‬וכל תיבה מתיבות התפילה נצרכת מאד‬ ‫ובכבודו פותח את השער בפניהם‪ ,‬וכתב בספר ‘קב הישר’‬ ‫שיזכור את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבע לאברהם‬ ‫לתיקון ריבוי עולמות וכוחות עליונים וסדור המרכבה‪ ,‬והם‬ ‫(פרק ח)‪ :‬ויראה להתפלל בדמע‪ ,‬כי תפלה בדמעות היא‬ ‫אבינו בהר המוריה‪ .‬וישפיע רחמים וחסדים מרובים על הכלל‬ ‫זכו לכלול ולגנוז במטבע תפלה קבועה וסדורה בנוסח אחד‪,‬‬ ‫חשובה וקרובה מאוד להתקבל‪ ...‬ומרוב חשיבות התפילה‬ ‫והפרט‪.‬‬ ‫תיקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים‪ ,‬וסדרי פרקי‬ ‫בדמעות‪ ,‬הפתח אשר נכנסים שם התפילות אשר הם עם‬ ‫המרכבה‪ ,‬ושבכל פעם שמתפללים יגרם תיקונים חדשים‬ ‫דמעות‪ ,‬אינו פותח אותו פתח שום מלאך או ממונה‪ ,‬כי אם‬ ‫מי שזכה לראות מעט מדמותם של אלו שזכו לטעום מטעם‬ ‫הקב”ה בעצמו ובכבודו‪ ...‬וכשהתפילה היא עולה למעלה‪ ,‬אז‬ ‫בסדור העולמות והכוחות והמשכת מוחין חדשים אחרים‪.‬‬ ‫התפילה עומדים ומשמשים את קונם בסילודין‪ ,‬שראו עליהם‬ ‫אוֹפן אחד ושמו ירחמיאל והוא ממונה על‬ ‫ַ‬ ‫יוצא לקראתה‬ ‫“שוש אשיש בה’ תגל נפשי באלוקי”‪ ,‬את פניהם שהפיקו‬ ‫מה רב הזכות שאף שאנו בשר ודם ילודי אישה קרוצי חומר‪,‬‬ ‫הוא יתברך חפץ במילות התפילה שלנו‪ ,‬ועם המילים הללו‬ ‫שש מאות חיות של מעלה‪ ,‬ונוטל את אותה התפילה עם‬ ‫זיו מאור פני מלך חיים שהאיר עליהם בתפילתם שהיתה‬ ‫דמעות‪ ,‬ומעלה אותה והיא עולה ומתקשרת למעלה למקום‬ ‫ברוממות וברגשי קודש‪ ,‬מקיימים את תפקידנו – “עם זו‬ ‫הוא בונה עולמות ומשפיע שפע ברכה בכל העולמות כולם‪.‬‬ ‫מרן רה”י הגראמ”מ שך זצוק”ל אמר לתלמידיו; אין לי תענוג‬ ‫גבוה מאד‪.‬‬ ‫יצרתי לי ‪ -‬תהילתי יספרו”‪ ,‬בודאי התרומם הרבה מהמראות‬ ‫הגדולות שחזו עיניו‪.‬‬ ‫בעולם יותר מלעמוד בתפילה לפני הקב”ה‪ .‬זהו התענוג‬ ‫על ידי הדמעות האדם מוחק את הקטגורים אשר נבראו‬ ‫הגדול ביותר שיש לי‪...‬‬ ‫מעבירותיו‪ .‬וכל אדם ששופך דמעותיו לפני הקב”ה אפילו‬ ‫קיבלנו סדר הכנה איך לעלות מעולם לעולם עד שמגיעים‬ ‫אם כבר נגזר עליו עונש‪ ,‬גזר דינו יקרע ולא יוכל העונש‬ ‫‘לשכינה כנגדו’‪ ,‬ובתוך מעמד ‘פנים בפנים’ יש מדרגות לאין‬ ‫רבותינו הראשונים לימדונו‪ ,‬שבעת עומדו להתפלל לפני‬ ‫קונו ית”ש‪ ,‬יפנה את לבו מכל המחשבות‪ ,‬ויראה עצמו כאלו‬ ‫לשלוט עליו‪ .‬וכתבו הקדמונים שיש בני אדם שקשה להם‬ ‫שיעור‪ ,‬וכשאנו לפני ה’ יש לנו את הזכות ל’שפכי כמים‬ ‫להוריד דמעות‪ ,‬וגם כשרוצים לבכות‪ ,‬דלתי עיניהם סגורות‬ ‫ליבך נוכח פני השם’‪ .‬יכולים אנו לבקש גם מתנת חינם –‬ ‫הוא עומד לפני השכינה‪ ,‬ויתן עיניו למטה כאילו הוא מביט‬ ‫לארץ‪ ,‬ויהיה לבו פנוי למעלה כאילו הוא עומד בשמים‪...‬‬ ‫ומסוגרות אפילו לדמעה אחת‪ ,‬פעמים סיבת הדבר שנפשם‬ ‫‘ואתחנן אל ה’‪ .‬הקדושה שזוכים בתפילה [שיש לה שייכות‬ ‫לא מטוהרת‪ .‬וצריך כל אחד לעשות את אשר בכוחו‪ ,‬ולדחוק‬ ‫לנבואה בזכות שלושת אבות] מקדשת ומזככת אותנו הרבה‪,‬‬ ‫ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ופחד‪ ...‬ויפשיט גופו‬ ‫מעל נפשו‪ .‬היינו שיסיר כל רעיוני ההבלים הבאים מכוחות‬ ‫עצמו במחשבות רבות לעורר הבכי‪ ,‬כי ביד האדם להוציא‬ ‫ומרחיקה את הפסולת והדברים המעכבים‪ ,‬ומזכה באור עצום‬ ‫הדמעות‪ ,‬ואשרי אדם השופך דמעותיו לפני ה’ בתפילתו‪,‬‬ ‫מה’ יתברך‪.‬‬ ‫הגוף שנחקקו ונתדבקו בנפשו‪ ,‬ויבטל ויסיר מעליו במחשבתו‬ ‫כל תענוגי הגוף והנאותיו וכל עניניו‪ ,‬עד שיוקבע במחשבתו‬ ‫הכוכבים והמזלות בוכים עמו‪ ,‬ותפילתו נשמעת ומתקבלת‬ ‫הזוהר הקדוש כותב שהתפילה בוקעת אווירים ורקיעים‬ ‫ברצון‪ ,‬וסימן לדבר ‘וְ ִהנֵ ּה נַ ַער ֹבּכֶ ה וַ ַת ְּחמֹל ָעלָ יו’‪ .‬וכותב‬ ‫למאס הגוף כאלו אינו בעל גוף כלל‪ ,‬ורק נפשו לבדה היא‬ ‫ופותחת פתחים‪ ,‬ומילות התפילה שהאדם הוציא מפיו עולות‬ ‫הפלא יועץ שאם קשה עליו להוריד דמעות‪ ,‬לפחות ישמיע‬ ‫המדברת תפלתה‪ .‬ובדברו כל תיבה שהיא כח וחלק מנפשו‪,‬‬ ‫כולם למעלה ובוקעות רקיעים עד שמגיעות לראש המלך‬ ‫קול בכי שגם הוא חשוב לפני ה’ ומבריח את המקטרגים‬ ‫ידביק בה רעותיה מאד ליתן ולשפוך בה נפשו ממש לגמרי‪,‬‬ ‫שעושה מהם עטרה‪ .‬אותיות התפילה המצטרפות לתיבות‬ ‫שנאמר “סּורּו ִמ ֶּמּנִ י ּכָ ל ּפ ֲֹעלֵ י ָאוֶ ן ּכִ י ָׁש ַמע ה’ קֹול ִּבכְ יִ י”‪.‬‬ ‫ולהדביקה בשורש העליון של תיבות התפלה העומדים ברומו‬ ‫הם הם פרקי המרכבה העליונה‪ ,‬כל תיבה מתיבות התפילה‬ ‫[ופעמים צריך להצניע בכייתו שיהיה בינו לבין קונו‪ ,‬שלא‬ ‫של עולם‪.‬‬ ‫פועלת ברום העולמות‪ ...‬מלאכים מזככים כל תיבה מתיבות‬ ‫‪1‬‬ ‫ילעיגו עליו ושלא יֵ ָר ֶאה כגאוה]‪.‬‬ ‫התפילה ומעלים אותם מעלה מעלה לפעול את פעולתם‬ ‫ויכווין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו‪ ...‬ויחשוב כאלו‬ ‫בשורשם העליון המיוחד להם‪ ,‬וע”י מילות התפילה הקב”ה‬ ‫היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין‬ ‫בהם יפה לבל יכשל‪ ,‬ק”ו לפני ממ”ה הקב”ה שהוא חוקר‬ ‫התענוג הגדול בעולם לעמוד‬ ‫מתחבר אל העולמות‪ ,‬ובונה ונוטע מקיים ומעמיד כמה‬ ‫וכמה עולמות‪ ,‬וממשיך ומשפיע בתוכם רוב ברכות ותוספת‬ ‫כל המחשבות‪ .‬וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬שהיו‬ ‫בתפילה לפני הקב”ה‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות‬ ‫באחד מימי השישי כשעמד רבינו ראש הישיבה זצ”ל בתפילת‬ ‫הגשמיות ולהתגברות כח השכלי‪ ,‬ומגיעים קרוב למעלת‬ ‫מנחה ליד שריד בית מקדשינו‪ ,‬אברך יקר עמד והביט‬ ‫מיוחדת היא מצוות התפילה יותר משאר מצוות‪ ,‬שאנו‬ ‫הנבואה‪.‬‬ ‫בדבקות ובהתרגשות שראו על ראש השיבה בתפילתו‪ ,‬איך‬ ‫עומדים בה נוכח פני ה’‪ ,‬ויש לנו רשות לשאת ולתת עימו‪.‬‬ ‫הוא נמס בבכי לפני בוראו‪ ,‬דמעותיו נוטפות ויוצרות רטיבות‬ ‫אדוננו הגר”א זיע”א אמר שמילות התפילה הם כגחלת‪ ,‬וע”י‬ ‫ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך‬ ‫על הרצפה‪ ,‬מראהו נורא ההוד הסעיר אותו‪ ,‬ואמר‪ ,‬לא ראיתי‬ ‫תפילה בהתלהבות נופחים בהם‪ ,‬והם הופכים לשלהבת‪ .‬ואם‬ ‫כידוע שראש הישיבה היה מאריך ומתחנן הרבה ב’ה’ שפתי‬ ‫מימיי תפילה כזאת‪ ,‬האם קרה משהו‪ ...‬והוסיף עוד‪ ,‬שהוא‬ ‫ח”ו מתפללים אותם ביובש‪ ,‬הרי ש’מעמיא עמיא ואזלא’ ‪-‬‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫תפתח ופי יגיד תהלתך’ [הרי ‘מי ימלל גבורות ה’‪ ,‬ואנו קרוצי‬ ‫ראה שיש כאלו שבוכים ברפאינו‪ ,‬בשמע קולינו‪ ,‬יש באתה‬ ‫מכבים את הגחלת‪ .‬ועוד שבזמן שאין בית המקדש קיים‬ ‫חומר זקוקים לסיוע אלוקי רב כדי לספר את שבחיו ולהגיד‬ ‫חונן‪ ,‬ראש הישיבה בעיקר בכה בברכה ראשונה‪.‬‬ ‫העולם נמצא במצב של ‘תוהו ובוהו’‪ ,‬ובזמן התפילה העולם‬ ‫את תהילתו]‪ .‬הסבא קדישא המשגיח רבנו אליהו לופיאן זצוק’’ל‬ ‫[דרשו ה’ בהמצאו – בימים הללו שמתגלים גלוי גדול י”ג‬ ‫מקבל טל תחייה‪ .‬ובכל יום ויום יש צרופים חדשים בתפילה‪,‬‬ ‫עורר בשיחותיו על גודל ההכנה המוטלת עלינו כשאנו‬ ‫מידות הרחמים העליונות‪ ,‬ואפשר לקבל השפעה מרובה יותר‬ ‫ואין תפילה דומה לחברתה‪ .‬וגם מה שנתגלה להאר”י ז”ל הם‬ ‫ניגשים לתפילת שמו”ע‪ ,‬לעמוד לפני ה’ ולהתפלל לפניו‪,‬‬ ‫מכל השנה ע”י התפילות והבקשות שלנו‪ .‬חושבני שהזמן‬ ‫רק הכוונות הכלליות‪ ,‬אבל בשורשם של דברים לכל תפילה‬ ‫והביא בשם רבינו הקדוש רבי יהונתן אייבשיץ זצוק’’ל בספרו‬ ‫גרמא להתחזק בתפילה שהיא מהדברים הצריכים חיזוק‬ ‫ובכל יום יש כוונות חדשות ויחודיות‪ .‬ומרן החת”ס זיע”א‬ ‫יערות דבש‪ ,‬שכשהאדם מתבונן לפני מי הוא עומד להתפלל‪,‬‬ ‫באופן תמידי‪ ,‬ואף שרחיקנא טובא מדוכתא פלן‪ ,‬יש מעלה‬ ‫כותב שאפילו אנשי כנסת הגדולה עצמם שהתגלה להם‬ ‫צריך שיאחז בו פחד גדול‪ ,‬ואפשר שמרוב הפחד לא יוכל‬ ‫מיוחדת להתבונן ולראות את דרכיהם של אלה שזכו לטעום‬ ‫בנבואה נוסח התפילה‪ ,‬גם הם לא השיגו את כל מה שפועלת‬ ‫‪2‬‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫הזוהר הק'‪ ,‬שבכל זמן שאדם מתפלל‪ ,‬הקב"ה מקדים ומצפה לתפילתו‪ ,‬וסוד הדבר 'והאיש משתאה לה'‪ ,‬ואין איש אלא‬ ‫‪ .1‬כתב החתם סופר (דרשות אלול תק"ע) שאף שר"ה הוא יום דין ומשפט נורא על כל יצורי תבל‪ ,‬מ"מ אינו יום עצבון‪,‬‬ ‫קודשא בריך הוא‪ ,‬כדכתיב ה' איש מלחמה'‪ .‬הקב"ה ממתין ומצפה לראות האם נתפלל כראוי‪ ,‬והוא יוכל להוריד דרכנו שפע‬ ‫ואדרבא דוקא בחדות לב של תשובה ואהבה ודביקות ובכיה של שמחה‪" - ,‬הטיבו נגן בתרועה"‪ .‬ומוסיף‪ ,‬בשמך יגילון כל‬ ‫לעולם‪ ,‬או לא תוכל להינתן ההשפעה העליונה דרכנו‪.‬‬ ‫היום ר"ת 'בכיה'‪ ,‬אבל עצבות ושברון לא יזכר ולא יפקד‪ ,‬כי הוא מסטרא דקליפה וסטרא דדינא ואין לעורר דין ביום ההוא'‪.‬‬ ‫‪ .2‬עה"פ "והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא"‪ ,‬היה מביא רבינו ראש הישיבה זצ"ל את דברי‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪8‬‬