בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בלבבי
תוכן הגיליון שיעורים שבועיים בס"ד
נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������א'-ב' בלבביפדיה מחשבה
יתקיים אי”ה כל יום ד’
לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'
רח’ קדמון 4חולון
שיעור יום כיפור �������������������������������������������������������������������ג'-ה' 20:30
סוגיות במחשבה �������������������������������������������������������������������ו-ח'
ליקוטים ������������������������������������������������������������������������������������ט'
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה -הלכות יום כיפור ����������יב'-יג'
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה -יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון
עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה -יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון
משכן אבנה בלבביפדיה עבודת ה’
יתקיים אי”ה
כל יום ה’ 20:30
עץ חיים 21:00
רח’ הרב בלוי 33י-ם
האזינו-יום כיפור ♦ תשפ"ז #467
שיעורים עדכניים מקול הלשון צורת אדם
בלבביפדיה מחשבה “דפי” #42810835 רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ שיעור הבא אי”ה
בלבביפדיה עבודת ה’ “גובה” #42704685 • 03.578.2270משלוח לרחבי העולם טו’ חשון • נושא:
צורת אדם בנושא “שערות האוזן” #42692815 חוטם נקב החוטם
נקודה מתוך הפרשה
האזינו תשפ"ז
בפרשתן נאמר "כי חלק ה' עמו ,יעקב חלק נחלתו" .מכאן נלמד שהשי"ת ועמו ישראל קשורים בקשר עצמי ,בל
ינתק ,וכמו שלמדונו רבותינו ש'בכל צרתם לו צר' ,והקב"ה מצטער בצרתם של ישראל.
מּומם" ,ופירש רש"י :כתרגומו חבילו להון ,ולא ליה .בניו מומם -בניו היו
"ׁש ֵחת לֹו ֹלאָּ ,בנָ יו ָ
ומאידך ,נאמר בפרשתנו ִ
והשחתה שהשחיתו היא מומם ,מומם של בניו היה ולא מומו ,עכ"ל.
האם אין כאן קצת סתירה לקשר הנצחי שבין ה' יתברך לעמו? האם ישנם זמנים בהם הבורא אינו מצטער כשצר
לישראל? והאם זה קשור לימי התשובה והסליחות שאנו כעת בעיצומם?
ביאור מורינו הרב שליט"א
כתב בספר שערי ארוכה (למוהר"י אביחצירא ,אות ב) וז"ל ,בכל צרתם לו צר וגו' (ישעיה סג ,ט) ,הנה האי 'לו' דכתיב בהאי
קרא אית בה כתיב וקרי ,והינו לא-לו ,ושניהם הוין אותיות 'אלול' ,ובא רמז אלול כאן ,ללמדנו באם ישראל ח"ו אינם
עושים רצונו של מקום אינו מצר בצרתם ,וכו' ,וכשעושים רצונו של מקום וחוזרים בתשובה אז מיצר בצרתם ויש לו
צער ,וכו' .וחדש הזה של אלול יש בו סגולה מכל ימות השנה ,דהתשובה מתקבלת בו מיד בלי שום עיכוב ,וכו' ,וזהו
שכתוב בכל צרתם לו צר ,וכו' ,כלומר בחדש אלול דבר פשוט הוא דכשישראל מצטערים ומיצר להם על מה שחטאו
בימות השנה ,גם הקב"ה לו צר ומקבל מיד תשובתם בלי שום עיכוב ,עכ"ל.
גם במגן אברהם (טריסק ,ראה) כתב על נוטריקון 'אלול' בכהאי גוונא ,וז"ל ,החודש אלול שהוא אותיות לא-לו ,כמו
שאיתא בשם הבעש"ט זצלה"ה על הכתוב (מלאכי ג ו) אני ה' לא שניתי ,ואתם בית יעקב לא כליתם ,והיינו שהשי"ת
שינה תיבת 'לא' באלף שבפסוק בכל צרתם 'לא' צר ,לתיבת 'לו' בוא"ו ,שכביכול גם 'לו' צר בצרתם של ישראל ,ועי"ז
ואתם בית יעקב לא כליתם ,שבנ"י בטוחים שלא יכלו ח"ו .וזה מרומז באלול ,שהוא לא-לו ,שאז הוא הזמן להתפלל
על צער וגלות השכינה ,וכו' עכ"ל.
עוד כתב (פר' שופטים) וז"ל ,ורומז באלול ,שהוא אותיות לא-לו ,שבחדש הזה צריך האדם למרמר את רוחו בתשובה
שלמה לפניו ית' ,בכדי שישנה השי"ת מ'לא' באלף ל'לו' בוא"ו וכו' עכ"ל.
עוד כתב בתולדות אהרן (ראה) ,לא באל"ף משמעותו לשון ַ'אל' ,שאל יכנוס בפלטין המלך מחמת יראה ,ואז הבורא
מראה לו אהבה ומקרבו אצלו ,ואז 'לו' בוא"ו ,וכו' .וזה הוא 'אני לדודי' ,כלומר תיכף כשאני לדודי ,אז 'דודי לי' ,וזה הוא
עבודת הצדיקים שעובדים את הבורא לכתחילה מעצמם בלי שום סיוע ,ואצלם הוא לכתחילה 'לא' באלף ואח"כ 'לו'
בוא"ו ,אבל להבינונים ,התחלת העבדות הוא מהבורא ב"ה ,שהבורא מראה להם תחלה אהבתו ומכניס בלבם חשק
לעבודתו ,ואח"כ באים ליראה עלאה ,כי כשיראה להם בתחילה היראה הגדולה יתפחדו לקרב אל העבודה ,לכן אצלם
הוא לכתחילה 'לו' בוא"ו ,ואח"כ 'לא' באלף ,ואצלם הצירוף של אלול הוא להיפך ,לולא וכו' ,עכ"ל.
עוד ביאר בשפת אמת (שופטים תרמז) וז"ל ,בשם מו"ז ז"ל ,רמז על אלול דכתיב 'לא אנחנו' ,ויש קרי וכתיב' ,לו' בוא"ו
ובאל"ף ,והכל אחד ,כי בנ"י אין להם מציאות אחרת כלל בלתי לה' לבדו ,ולכן 'לו אנחנו' ,עכ"ל .ועיין עוד בדבריו ,וילך,
א
תרמ"ה ,וליקוטים לחודש אלול ,ד"ה אחר דרישת .
א ז"ל השפת אמת בליקוטים :ובענין ר"ח אלול אומר לך דברים קצרים .הרב שיחי' פירש 'אלול' ,כתיב 'ולא אנחנו' ,ויש קרי וכתיב' ,ולו' בוי"ו ,עי"ש במזמור לתודה.
ופירש שהכל אחד ,כי כל מה שהאדם 'לא אנחנו' ,ר"ל בפני עצמו אינו כלום ,הוא 'לו אנחנו' ,ר"ל להשי"ת אנחנו .וזה פירוש אלול ,מה שהאדם 'אל' מלשון לא כלום ,הוא 'לו'
להשי"ת ,עכ"ד .ופירוש הדברים ,כי כתיב (סוטה ה א ע"פ ישעיה נז טו) אשכון את דכא ושפל רוח ,ובגאות אחז"ל (סוטה שם) אין אני והוא יכולים לדור בעולם כאחד ,והטעם
ידוע משל למלך שיש לו אלף עבדים ,שנותן לזה דינר ולזה אלף דינרים ,ובא הגדול שבהם ומתגאה לפני המלך בשבחו שהוא נותן לו ומתגאה כנגדו ,והקטן שבהם מודה
בפני המלך ונותן לו תמיד שבח ,אח"כ כשצריכים טובה ,להקטן נותן לו ולא להגדול .והשי"ת יודע מחשבות וגדולת האדם לגבי השי"ת כחול לגבי מרגליות ,וק"ו בן בנו
של ק"ו ,כי מה חילוק ,גם המלאכים הכל רק ממנו שהוא עשה אותם גדולים ,ואם הי' רוצה הי' עושה אותנו ,ומה חילוק להתגאה ע"ז בגדלותינו ,רק הקטן שבהם שיודע
שהכל רק ממנו ית' לזה נותן תמיד יותר ויותר.
לקבלת העלון השבועי יש לשלוח בקשה במייל bilvavi231 @ gmail.com
נקודה בתוך הפרשה
ועוד בעניין צירוף אלול מ'לא לו' עיין ישמח ישראל ,ראהב ,ותפארת שמואל שופטיםג ,ואמרי מנחם ,ראה -שופטים
ד
-כי תבא .
ה
ועיין עוד אמרי נעם ,דברים ,עקב ,ולדבריו 'לו צר' היינו שישנן צרות ,ו'לא צר' הוא לטובה שאין צרות [וא"כ 'לא'
ו
הוא בחינת הטוב ,וזה אופן הפוך ממה שהובא לעיל] .ועיין שם בחידושים מבן המחבר לר"ה .ועיין עוד עטרת ישועה
ז
בהגדה של פסח על לשון 'לכם ולא לו' ,ואוצר החיים ,שמיני.
ב ז"ל הישמח ישראל אות ג :ואפשר לזה מרומז בחודש אלול ' -לא' 'לו' ,היינו ע"י הכנעה והבושה הגדולה והפחד מימי הדין הבאים עלינו ,עי"ז נעשה מבחינה הזה בחינת
'לא עמו' ,ואח"כ נעשה בחינות 'לו' ,מקורבים ואוהבים.
ג ז"ל התפארת שמואל ר"פ שופטים :אפילו בעת התגברות הדינים ,יחשוב שבוודאי הוא חסד מאת הבורא יתברך כדי להחזיר אותו בתשובה ,ויהי' לו לב נשבר ונדכה,
מהתבוננות הזה נתהפך מדת הדין למדת הרחמים ,מחמת שמחליט בדעתו שמדת הדין הזה הוא מדת הרחמים וחסד ,וכו' .וגם אפילו בעת התגברות החסדים ורחמים
עליו יחשוב שיכול להיות שיש בזה בחינת גבורה כמאמר הכתוב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ,ובחינת עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה יב) ,לכן צריך
להיות לבו של אדם נכנע ונשבר תמיד מגודל אימה ופחד ויראה מהבורא יתברך ,וכמה צריך האדם ליבוש ולהכלם מהבורא ב"ה בעת השפעת רחמים עליו והוא לא שוה
לזה .וזהו עיקר עבדות ה' ,בבחינת דעת ,התחברות חסד וגבורה .אך הסיבה להשגת בחינת דעת כזה אי אפשר בלתי עזר הבורא יתברך ,והסיבה שישיג עזר אלקי ממעל
הוא ע"י שמקדש ומטהר את עצמו בחינת סור מרע מצות לא תעשה ובחינת ועשה טוב מצות עשה ,וכו'' .ולוא אנחנו עמו' ,כתיב 'לא' באל"ף ונקרא 'לו' בוא"ו ,מרמזים על
בחינת מצות עשה ומצות לא תעשה ,היינו שעל ידי שמקדשים ומטהרים עצמם בבחינת סור מרע ועשה טוב ,זוכה לדעת הזה לחבר ב' מדות הפכיים ,ובחודש הזה חודש
אלול נוכל לזכות לדעת הזה ,כמרומז בצירוף תיבת אלול – 'לו לא'.
ד ז"ל האמרי מנחם בסו"פ ראה :וזהו רמז הכתוב דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו ,כדאיתא בספה"ק ישמח ישראל ,כתיב לא באל"ף וקרי לו בוא"ו' ,לא
לו' ,רמז לחודש 'אלול' ,שע"י הכנעה ובושה גדולה ופחד מימי הדין הבעל"ט ,נעשה בחינת 'לא' אנחנו עמו (ר"ל שמכיר עד כמה הוא מרוחק מהשי"ת) ,ואח"כ נעשה בחינת 'לו'
אנחנו עמו ,שנעשה ע"י זה מקורב ואהוב להשי"ת ,עיין שם .ותחילת הכתוב הוא 'דעו כי הוי"ה הוא אלקים' ,היינו כי עי"ז נמתקים הדינים הנרמזים בשם אלקים לרחמים
וחסדים הנרמזים בשם הוי''ה ב"ה ,ורמז לזה' ,דעו כי הוי"ה הוא האלקים' גימטריא 'ענו חסד הויה' ,להורות כי העניו זוכה בהכנעתו להפוך את מדת הדין שהיא בחי' שם
אלקים לחסד הוי"ה .וזה לשונו בפר' שופטים (אות ט) :והענין הזה נתעורר בימים האלה ,כאשר בהם עלה משה רבינו ע"ה לקבל לוחות שניות אחרי שחטאו ישראל בעגל,
והראם לדעת שאף בשפל מצבם יכולים לבוא ולהכיר שאין עוד מלבדו .וזהו הרמז שכתבו בספרים ,אלול הוא צירוף אותיות לא לו ,היינו אפילו כאשר בא למדריגת 'לא',
מדת אין ואפס ,תהיה הפעולה מזה להתקרב עי"כ 'לו' -להשי"ת .ושם (אות טו) :כי ימים אלו היו הכנה לקבל הלוחות שניות ונתגלה בהם אור התורה ,וכו' ,ואיתא בספה"ק
תפארת שמואל פרשה זו' ,לו' מרמז על בחינת מצוות עשה ,ו'לא' מרמז על מצוות לא תעשה ,היינו שמופיע בחודש זה התגלות כל התורה כולו .וזה לשונו בפר' כי תבא
(אות ט) :וזה תוכן ענינו של חודש אלול ,שבו נשפע שפע הכנעה ,כדאיתא בישמח ישראל צירוף 'אלול' 'לא לו' ,כי ע"י הכנעתו שיודע שהוא מרוחק מאור פני מלך חיים,
(פי' שיודע שהוא לא ,א גארנישט) ,ומתאמץ בתורה ותפילה ,יזכה להתקרבות להיות בחינת 'לו אנחנו עמו'.
ה ז"ל האמרי נועם בפרשת דברים (אות ב) :צריכין להמשיך רחמים ,שיהיה מן 'לו צר' 'לא צר' ,לצאת מן המצר למרחב .ועל כן מתחילין לתקוע בחודש 'אלול' ,שהוא צירוף
'לא לו' ,ולזה אלו הל"ו שעות של י"ז בתמוז ותשעה באב רומזים על 'לו צר' חלילה .ובתשעה באב שעה אחת אחר חצות היום הוא לידת משיח כדאיתא בספרים (שעה"כ
חג השבועות סוף דרוש א' ועי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד) ,רומז שיהיה במהרה 'לא צר' .וזה לשונו בפר' עקב (אות כ) :כל זמן שאנחנו בבחינת בן ,ודרך האב שמרגיש בצרות
בנו ,אפילו בשעה שמייסרו להוליכו בדרך הישר עכ"ז גם הוא מרגיש היסורין ,משא"כ בבחינת עבד אין האדון מרגיש כלל ביסורי העבד ,והוא בבחינת 'בכל צרתם לא צר'
באל"ף ,שהוא 'לא צר' שאינו מרגיש כלל בצערינו חלילה ,וזהו בחינת הסתרת פנים חלילה שהוא קשה מכולן .ולזה נתיסד החודש אלול הבא עלינו לטובה שהם ימי רצון,
שיהא נעשה מן 'לא' באלף יהיה 'לו' בוא"ו ,וירגיש בצערינו ונהיה במדריגת בן ,וממילא יתבטלו כל הדינים כשירגיש בצערינו .ועל כן הימים של אחר חג השבועות ,והיינו
לאחר תשלומי שבעה של החג ,עד ראש חדש אלול ,הם שבעים וששה ימים כמנין עבד ,כי אז היתה בחינת הסתרת פנים .ומראש חדש אלול עד שמיני עצרת הם נ"ב ימים
כמספר 'בן' ,שהוא 'לו צר' להרגיש בצערינו ויתבטלו הדינים.
ו ז"ל בן המחבר (בעהמ"ח עטרת ישועה) ליום ר"ה (אות כ) :בבוא חודש תשרי וכל איש רואה נגעי לבבו ,וכו' ,ועיקר הוא לשוב על פגם ברית המעור ,כי זהו יסוד ושורש לכל
עונות ,כנודע מפי סופרים וספרים .והתיקון לזה שיאחז אדם דרכו בענוה ,וכו' .וזה שהקדים הקב"ה רפואה למכה ונותן לנו מקודם חודש אלול שהוא צירוף 'לו לא' ,שהיא
בבחינת לא ואין.
ז ז"ל העטרת ישועה על הגש"פ ,בפיסקא רשע מה הוא אומר :כי זמן החשובה הוא באלול ,ובכל זאת מצינו בספה"ק דיותר גדלה מעלות התשובה בניסן ,יען דבאלול
רומז לתשובה מיראה ובניסן הוא מבחי' תשובה מאהבה ,וכו' .ע"כ שאל מה העבודה הזאת לכם ולא לו ,שכן תיבת 'ל"א ל"ו' הם אתוון 'אלו"ל' ,דשאלחו מה הוא העבודה
והתשובה כעת בפסח ומדוע לא סגי באלול שהוא אתוון ל"א ל"ו ,כי דמה בנפשו אשר למותר יחשב התשובה מאהבה ,וכו'' .לי ולא לו אילו הי' שם' ,היינו כי באלו"ל הנרמז
בתיבת ל"א ל"ו עדיין 'לא הי' נגאל' ,כי אז אין התשובה מבחי' גאולה שלימה לצאת מיד היצר ,וכו'.
קול ה' הנשמע במאורעות החיים
ַהּצּור ָּת ִמים ָּפ ֳעלֹו ּכִ י כָ ל ְּד ָרכָ יו ִמ ְׁש ָּפט וגו' (דברים לב ,ד)
קול ה' הנשמע במאורעות החיים
על האדם לחפש בכל מאורע ,את הנקודה הנדרשת שינוי ,שקול ה' תובע שינוי
זה .בבחינת בת קול שיוצאת בכל יום ואומרת :שובו בנים שובבים .וזהו קול ה'
ששמע אדה"ר ,והבן.
למעשה:
תחילה יש לתת לב בכל ענין מה נצרך לתקן ,ואח"כ לתת לב ,מה אני יכול לתקן
למעשה .וזהו קול ה' התובע תיקון זה.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם בב
שיעור ליום כיפור
מהות התשובה מהות עשרת ימי תשובה
ראשית מלאכת התשובה היא ההכרה שמיום החטא ראש השנה הוא תחילת זמן התשובה ,יום כיפור זה
הראשון המציאות של הרע מעורב בתוך קומת הנפש ,משעה האחרית של זמני התשובה" ,בראש השנה יכתבון וביום צום
שהאדם יוצא לאויר העולם היצה"ר דבוק בו ומעורב איתו, כיפור יחתמון" ,ראש השנה הוא ראשית בריאת העולם ,על
"לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד' ז'). כל הבריאה כולה הבורא בעצמו מעיד שהוא טוב מאוד" ,וירא
הפנים הראשונות של התשובה היא לברר בין חלקי הטוב את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית א' ל"א) ,זולת על
לבין חלקי הרע ,ולהבדיל את מציאות הטוב ממציאות הרע, דבר אחד שהוא יוצא מן הכלל עליו נאמר "עץ הדעת טוב
וככל שמתבוננים יותר אז האדם מכיר את עבירותיו וחוזר ורע" (שם ב' ט') ,טוב ורע מעורבים זה בזה.
בתשובה ,חרטה וידוי וקבלה לעתיד. ביום ר"ה ,יום יצירתו אכל אדה"ר מעץ הדעת טוב ורע,
ובלשון יותר חדה ויותר מוחלטת בסדר קומת נפש האדם, ונעשה עירוב של טוב ורע בשתי פנים עמוקים ,נעשה עירוב
ר"ה מתחיל את ימי התשובה ,והוא מכריח את האדם לקחת של טוב ורע בנפשות ,שנשמות ישראל מעורבים עם אומות
את עצמו ולחלק אותו לשני חלקים ,כדוגמת מסור שחותך את העולם ,ונעשה עירוב עמוק יותר של טוב ורע שבתוך נשמות
הדבר ,לחתוך את האדם עצמו לשני חלקים ,ראשית להכיר ישראל עצמם יש טוב ורע מעורבים זה בזה.
את חלק הטוב שבו ,ולהכיר את חלק הרע שבו ,ולהבדיל את
בר"ה יש תערובת מסוימת של ישראל ואומות העולם" ,כל
חלק הטוב מחלק הרע בקומת הנפש.
באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (ר"ה ט"ז א') ,אבל ר"ה זה
יש שתי צורות שורשיות איך עוזבים את הרע [כלל גם תחילת ההיפרדות של ישראל מאומות העולם ,ישראל
העבירות נקראים רע" ,רק רע כל היום" ,וזהו א' מז' שמותיו נכנסים לדין תחילה (ר"ה ח' ב') ,וכן שופר שהוא עיקרו של יום
של היצה"ר (סוכה נ"ב א')] ,האופן היותר פשוט הוא ההיבדלות
נאמר בו (במדבר כ"ט א') "יום תרועה יהיה לכם" דייקא ,וכל
מכל הפרטים של כל עבירה ,עוזבים מעט רע ועוד מעט רע
דינם של ישראל הוא בצורת אב ובנים' ,כרחם אב על בנים'
ועוד מעט רע ,עד שמגיעים לנקודת שורש הרע ופורשים
'אבינו מלכינו' ,שונה מדינם של אומות העולם.
מהרע כולו ,בוודאי שזה עמל ויגיעה ,ויש בזה ניסיון ובחירה,
וכל אחד יודע לפי ערכו והכרתו ממה הוא צריך לפרוש [כמובן והאחרון שבעשי"ת הוא יום הקדוש יום הכיפורים ,שבו
יש את הגלויות לנו ואת שאינם גלויות לנו ,אבל חלקם הלא נאמר" ,שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל" (ויקרא ט"ז ז'),
קטן בודאי הם מהגלויות לנו] ,אבל זה לא עומק התשובה ,זה ואומרים חז"ל שהשעיר לעזאזל ניתן לחלקו של עשיו -
התוצאה של התשובה ,זה עבודה מתתא לעילא ,השורש של אדום ,ושעיר לה' לחלק ישראל בנפרד ,כאן מונח האופן
העבודה היא לעזוב את עצם שורש הרע שמעורבת בקומת הכמעט מוחלט של ההיפרדות של ישראל מאומות העולם.
האדם" ,יעזוב איש דרכו" ,להבדיל בעומק הנפש בין טוב לרע, וכן מה שנאמר בפסוק כשיעקב שולח מנחה לעשיו" ,אכפרה
ומשם יש את הכוח לעזוב את כל הפרטים ,וזה ההבדל העצום פניו במנחה" (בראשית ל"ב כ"א) ,בזה מונח ההבדלה של ישראל
בין העבודה של כל השנה לעבודה של יוהכ"פ. מאומות העולם ,זה שורש יום הכיפורים ,הבדלה של יעקב
ועשיו .עשיו נפרד מיעקב כמ"ש וישב עשיו ארצה שעיר
ביוהכ"פ מתגלה הטוהר הפנימי (בראשית ל"ג ט"ז).
ביום הקדוש יוהכ"פ ,מתגלה הפנים העמוקות הנוספות
בפרישה מהמציאות של רע ,הנשמות בפנימיותם לא מעורב עירוב הטוב ורע
בהם טוב ורע ,אנחנו הרי אומרים את זה בכל יום' ,אלוקי בתחילת יצירתם היו יעקב ועשיו מעורבים זה עם זה,
נשמה שנתת בי טהורה היא' ,לא טהורה בעבר אלא טהורה "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (שם כ"ה כ"ב) ,וזה במקום העיבור,
בהווה כמו שמסבירים המפרשים ,הפנים של נשמת ישראל ישראל הם טוב ,אומות העולם שורשם רע[ ,כל הגויים ערלי
הוא טהור כמו בראשית יצירתו ,אבל זה רק הפנים ,מה לב כמו שמצינו בגמ' בנדרים (ל"א ב') בנדר מן הערלים שאסור
שנמצא מעט יותר בחוץ שם הכל מעורב טוב ברע. בכל אומות העולם] ,והחלק הראשון של התשובה ,הוא
ביוהכ"פ מגיעים למקום הטהרה ,עומדים לפניו ית"ש" ,לפני ההיבדלות מהתערובת של טוב ורע ,שורש המילה עבירה זה
ה'" ,ולפניו ית"ש אין מציאות של רע ,לא יגורך רע (תהלים ה' מלשון עירוב ,ומר"ה עד יוהכ"פ נעשה ההבדלה בין ישראל
ה') ,עוז וחדווה במקומו (דברי הימים א' ט"ז כ"ז) ,כולו עוז ,כולו לאומות העולם.
חדווה ,כולו טוב ,חוק הטוב להיטיב ,ומי שזוכה באמת עומד
ועצם הזכיה בדין ,בכתיבה בר"ה ובחתימה ביום הכיפורים,
לפני ה' בלי שום מציאות של רע ,יוהכ"פ מצד סגולת הזמן
הוא כפי השיעור של ההיבדלות של האדם מאומות העולם,
פותח ומגלה לאדם את המקום האמתי הפנימי בנפש ששם
כולו טוהר ,מקום שלא מעורב בו טוב ורע .המקום שממנו מחוקותיהם ,מהנהגותיהם ומהשפעותיהם ,וכפי שיעור
עומדים לפני ה' הוא מהאלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא, ההיבדלות כך שיעור החתימה לטובה ,כי עומק החתימה הוא
מהמקומות היותר חיצוניים בנפש אי אפשר לעמוד לפני ה', כפי מה שהאדם נדבק בטוב ונבדל מן הרע ,נדבק בישראל
כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק וק"ו בעבירות ,מי ונבדל מאומות העולם.
שנמצא עדיין במקום הטינוף לא יכול לעמוד לפני ה' ,אבל זה השורש הראשון של ההבדלה ,עשי"ת 'בין' ,בין לבין ,בין
מי שעומד לפני ה' זה מהמקום של האלוקי נשמה שנתת ישראל לאומות העולם.
ג בלבבי משכן אבנה • האזינו-יום כיפור • תשפ"ז • #467
שיעור ליום כיפור
את האמונה האמתית שאלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא בי טהורה היא .ודאי שישנה הבחנה של שכינתא בגלותא,
והיא עדיין בטהרתה ,והוא מאמין באמת שבתוך גופו בתוך "השוכן איתם בתוך טומאותם" (ויקרא ט"ז ט"ז) ,אבל הלפני ה'
ליבו שוכן דבר טהור עד למאוד ,על אף שזה הפוך לגמרי, בהתגלות ,הוא במקום הטוהר של הנשמה.
שהרי החלקים היותר נמוכים בנפש יותר מעורבים טוב ברע, מקור המחילה של יוהכ"פ הוא לא ממקום החטא שהרי
אבל הוא מאמין שלמרות מציאות התערובת ,למרות פסולת תשובה קדמה לעולם ,מקור המחילה הוא ממקום שקדם
הגוף ,פסולת המידות רעות ,פסולת המחשבות ופסולת לחטא' ,תבוא האם ותקנח צואת בנה' (תנחומא חוקת ח') ,הבן
הדיבורים ,בכ"ז מונח בתוכו דבר שכולו טהור ,וזה בעצם הוא, עצמו לא מקנח אלא מי שנמצא מעליו הוא המקנח ,מקום
אז כשמגיע יוהכ"פ והוא מרגיש מציאות של טהרה ,הרי זה הכפרה הוא מהכפורת שנמצאת מעל הכיפורים ,לא מתוך
כאדם שקולט מי זה הוא. הדבר עצמו אלא מהדבר שנמצא מעליו ,זה העומק הנורא
משל למה הדבר דומה ,תינוק שנשבה לבין האומות והוא של יוהכ"פ.
החזיק עצמו לגוי לכל דבר ,כשמתברר לו בשעה מסוימת הגילוי של יוהכ"פ הוא מאותו מקום בנפש שעדיין עומד
שבעצם אמו יהודיה והוא תופס שהוא בעצם לא נכרי אלא בטהרתו ,מהאלוקי נשמה שנתת בי היא עדיין טהורה ,כל זמן
ישראל ,זה לא ידיעה ,זה לא רוח טהרה ,זה קליטה שעד שהאדם נמצא בתערובת של טוב ורע ,ולא מכיר את המקום
עכשיו הוא לא תפס מי הוא ,כאן מונח עומק השינוי שיכול של הטוהר ,הוא אמנם יכול ללכת מתתא לעילא ולהבדיל את
לחול ביוהכ"פ. העבירות בפרטות עד שיעקור את שורש הרע וכמשנ"ת ,אבל
יוהכ"פ בעומקו לא בא להאיר רוח טהרה בלבד על האדם, יוהכ"פ יוצר מהלך אחר בסדר העבודה ,מי שעושה תשובה
ושעד שנה הבאה יהיו עוד עבירות ח"ו ועוד פעם צריך באמת ומתחבר לקדושת היום ,אז הארת היום מאירה בקרבו
מציאות של כפרה ,יוהכ"פ שעיצומו של יום מכפר הוא בא את המקום הפנימי הטהור ,וכשאדם מרגיש באמת את המקום
לגלות את העצמיות של נשמתן של ישראל ,ועל מנת להגיע של הנשמה הטהורה ,אז הוא מכיר ומבדיל בין הפנים האמתי
לאותו מקום צריך לעשות תשובה ,ואז התשובה תביא את לבין המקום החיצוני שנמצא במקום של תערובת.
האדם למקום הפנימי הזה ,שאז הוא מגלה את האני שלו כל זמן שנמצאים בתוך מקום התערובת נראה לאדם
האמתי ,ומכאן ואילך כל ההסתכלות שלו על עצמו מקבלת שזה הוא' ,בינונים זה וזה שופטם' (ברכות ס"א ב') ,נראה להם
פנים חדשות ,כאן מונח העומק הנורא איך להבדיל את שהיצה"ר הוא חלק ממנו ,ק"ו הרשעים שהיצה"ר בעצמו
התערובת ,ולהפריד בין הטוב ורע שמעורבים זה בזה. שופטם ,אבל כשעושים תשובה ,אם יש חרטה וידוי וקבלה
לעתיד אמתית ,אז קדושת היום של יוהכ"פ ,שהוא זמן כפרה
ההכרה שהעבירות אינם אלא לבוש חיצוני לכל ,מאיר לאדם בהכרה ברורה וחושית את האני האמתי
אם באנו לעבוד כסדר של כל השנה כולה ,צריך להבדיל שלו שכולו טוהר .זה עבודה לזמן ומי שזוכה ממשיך את זה
עוד מעט ולהבדיל עוד מעט וקומץ על יד ירבה (משלי י"ג לכל השנה כולה.
י"א) ,וזה אמת כמובן ,אבל מצד סגולת קדושת היום אחרי
שהאדם בוודאי פשפש במעשיו ועשה תשובה כדינא והלוואי קליטת האני האמיתי
שנזכה ,אז הוא זוכה להגיע להכרה של האני האמתי ,של פעמים שאדם מרגיש לרגע את האני ,האלוקי נשמה שנתת
הטוהר שנמצא בתוכו ,ומכאן ואילך הוא תופס שכל העבירות בי טהורה היא ,והוא קולט את זה כרוח של טהרה שעברה
שנמצאים על גביו זה לא עצם מציאותו ,בלשון הנביא הם עליו אבל האני בעצם עדיין נמצא במקום העבירה ,במקום
נקראים "בגדים צואים" (זכריה ג' ג') ,כלומר כל העבירות שלו התערובת ,אבל כשיש לאדם לב בוחן ויישוב דעת פנימי ביום
שמעורבים טוב ברע הם לבוש על האדם. הקדוש יוהכ"פ ,אז הוא תופס ומבין שזה לא רק רוח טהרה
הכפרה נקרא כיפור ,מלשון כיסוי" ,וכפרת אותו מבית שבאה מלמעלה כפשוטו ,לא טהרה באופן של שטף אותו
ומחוץ בכופר" (בראשית ו' י"ד) ,כשהנפש משיגה באמת את הגל באופן שתלוי אם כיוון ליבו לטהרה אם לאו ,אלא יוהכ"פ
האלוקי נשמה שנתת בי טהורה ,אז היא מכירה שכל העוונות שנאמר בו (יחזקאל ל"ו כ"ה) "וזרקתי עליכם מים טהורים" זה
כולם אינם אלא 'כופר' ,מציאות שמלביש ומכסה ומעלים, בעומק מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את
אבל העצמיות של הנפש היא שונה ,כאן מונח עומק הכפרה ישראל ,זה לא רק באופן של זריקת מים ,אלא הוא נמצא בתוך
וכאן מונח העומק של היציאה מיוהכ"פ לכל השנה כולה. המים ,כלומר יוהכ"פ בנקודת הטהרה שבנפש מגלה לאדם מי
גוי שנתגייר יש לו גדר של תינוק שנולד ,וידועים דברי זה האני האמתי ,ודאי שמי שלא עושה תשובה שלימה בדרך
הרמב"ם דאף בעל תשובה מוגדר "אינו אותו אדם כלל", כלל לא מגיע לאותו מקום של טוהר ,אבל מי שעושה תשובת
ולכאו' למה זה אינו אותו אדם כלל ,אה"נ שינוי מעשה קונה אמת ,הוא מרגיש את אותו טוהר פנימי ,בפרט בסוף היום
בגזילה וכדו' ,אבל למה אינו אותו אדם כלל .ועומק ההגדרה בזמן החתימה שזה זמן הכפרה הגמורה לדינא.
היא ,כי מי שעשה תשובה באמת זה לא שהוא שינה את אבל כאן כמשנ"ת צריך את האבן הבוחנת ואת הלב בוחן
מעשיו בלבד ,ודאי שע"מ להגיע לפנים של התשובה ,שורש שיבחן מהו הטוהר שמתגלה לו ,אם הטוהר שהתגלה הוא רק
כל העבודה לדינא הוא שינוי המעשה וא"א בלתו בשופו"א, וזרקתי עליכם מים טהורים ,מים שאולים ,ולאחר רגע קט
אבל כשמשנים את המעשים אז מגלים את האני האמתי עובר הזמן וזה לא שייך אליו ,יוצא שהוא קיבל כפרה ביוהכ"פ
החדש ,וע"ז אומר הרמב"ם אינו אותו אדם כלל ,זה לא אותו אבל העיצומו של יום לא נחקק אצלו בנפש ,אבל כשיש לאדם
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם דד
שיעור ליום כיפור
שכולו טוב ,כולו טוהר ,אין בו מציאות של טוב ורע מעורבים אדם שהוא הכיר לפני התשובה ,זה אותו אדם שהוא מכיר
זה בזה ,אז נפש הישראל יכול להכנס למעמקי היום ולאט אחרי התשובה ,ומי שהיוהכ"פ שלו באמת מאיר אצלו בנפש
לאט לעשות תשובת אמת יותר ויותר" ,כי אתה סלחן לישראל אז כל השנה שלו שונה.
ומחלן לשבטי ישורון בכל דור ודור" דייקא ישראל ודייקא ובכך מובנים דברי המהר"ל הידועים שהעבירות של
ישורון ,כי כשנבדל במעשיו אז נעשה מציאות ההבדלה, ישראל אינם אלא במקרה ולא בעצם ,כי אפילו אם הוא נופל
אכפרה פניו במנחה כמו שהוזכר לעיל. לעבירות זה לא האני האמתי שלו ,זה לא הנשמה הטהורה.
וכשהתשובה שלו באמת תהיה אמתית אז הוא ירגיש את
האמת של האלוקי נשמה שנתת בי טהורה ,ואז האדם יכיר ההבדלה מהאומות מביא להבדלה מהעבירות
בידיעה ברורה ובהכרה חושית את אמיתת הדבר של הלפני נתבאר שהיה שתי שורשים של תערובת בתחילת קלקול
ה' שהוא עומד לפניו ית"ש כפשוטו ,שזה קיום כל הנבראים הבריאה ,תערובת אחת בין ישראל לאומות ,תערובת שניה
כולם. שבתוך ישראל עצמו הטוב והרע מעורבים ,מצוות ועבירות
אליבא דאמת ,כשמגיעים לאותו מקום של הכרה ועומדים מידות טובות ומידות רעות כולם מעורבים זה בזה ,וכל זמן
לפני ה' יתברך ,והאדם מגלה את האני האמתי ,אז כל התערובת שהאדם לא מבדיל את עצמו מהעכו"ם אלא הוא שייך ח"ו
של טוב ורע שבו מתגלה כלבוש בגדים צואים ,שם זה הכפרה לעכו"ם ,אז החטא לא מתגלה אצלו כמקרה ,אלא החטא
מלשון לבוש ,ואז יכול להיות מציאות של הסרה ,אבל כל זמן מתגלה אצלו כמו שהוא מתגלה אצל העכו"ם כחטא בעצם.
שהחטא דבוק בנפשו של האדם והוא עצם מעצמיו ע"ז נאמר בפתיחת היום הקדוש אנחנו אומרים" ,על דעת המקום ועל
אדיקא ביה כמינות וחייבים מיתה המבדלת על מנת להיפרד דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים
מהרע. להתפלל עם העבריינים" ,מה עומק הדבר שצריך בתחילת
הפנים העמוקות של עבודת היום היא שהאדם ייצא מהיום היום להתיר להתפלל עם העבריינים ,ודאי שמי שחייב נידוי
עם אני חדש ,כלשון הרמב"ם שהוזכר "אינו אותו אדם כלל", וכדו' אסור לצרפו ,אבל העומק שבדבר ,תחילת היום מכריח
אבל לא רק בידיעה ,אלא בהכרה חדשה ואמתית של אני התבדלות מתפיסת אומות העולם [אצל כל אחד ואחד
חדש שמתגלה במעמקים של יוהכ"פ. מישראל זה קיים במידה מסוימת ,אנחנו נמצאים בגלות,
אמנם בא"י אבל בין האומות] ,ואותם אלו שהישראל שבהם
יתן הבורא ית"ש שראשית נזכה להבדלה המוחלטת בין
מטושטש לגמרי ומעורבים בין האומות ,אותם עבריינים
ישראל לאומות ,וכל אחד יודע בנפשו איזה חלקים של אומות
שעברו לצד השני [ע"ש כן הם נקראים עבריינים כמו
העולם נמצאים בביתו ובתוך נפשו ,ולתת להם גט כריתות,
שאומרים רבותינו] ,הם אלו שצריך להעביר אותם בחזרה
ברור ופשוט לכל בר דעת שהתנועה שהדור נמצא היום היא
לחלק של הכנסת ישראל ,ולעשות מסך המבדיל מוחלט,
הפוכה לגמרי מההיבדלות מאומות העולם ,הנ' שערי טומאה,
וכשמתחיל יוהכ"פ מוכרח שיהיה מחיצה מבדלת בין ישראל
"לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" ,זה הפוך בדיוק.
לאומות ,כל העולם כולו מעבר אחד וישראל מצד אחד,
נבדיל את עצמינו" ,ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ' כ"ו), אברהם העברי.
"ונפלינו אני ועמך" (שמות ל"ג ט"ז) כמו שביקש משה רבינו,
וזה הזמן לא רק לומר אנו מתירים להתפלל עם העבריינים,
ונגיע ליום הקדוש מתוך הבדלה מוחלטת בין ישראל לאוה"ע,
אלא זה הזמן שהאדם באמת מגיע לעומק הנפש שהוא
הבדלה במעמקים והבדלה בפועל הגמור למעשה ,ואז נזכה
נבדל מאומות העולם ,כמובן שצריך בשביל זה הכנה ,אם
במשך היום כולו להיטהר ולהתקדש ולהתקרב יותר ללפני
הוא לא נבדל מאומות העולם אז כל המכוון של הלהתפלל
ה' תטהרו עד שנזכה לעמוד באמת לפני ה' ,ומתוך העמידה
עם העבריינים אינו קיים ,כי הוא עצמו עדיין מעורב
הזו לפניו ית"ש נגיע להכרה האמתית באלוקי נשמה שנתת
ב"בחוקותיהם לא תלכו"" ,אל תפנו אל האלילים" וכמו
טהורה ,ואז הבגדים הצואים יהיו באופן של לבוש ,ושם
שדורשת הגמ' (שבת קמ"ט א') "אל תפנו אל מדעתכם" ,כל דבר
החרטה הוידוי והקבלה לעתיד ייצרו את מציאות ההבדלה
שמגיע מאומות העולם צריך שיהיה לו מציאות של הבדלה,
בין הטוב לרע שמעורבים זה בזה.
חתיכה ,וזהו השלב הראשון להכנס ליוהכ"פ ,אנו מתירים
נזכה יחד להשלים את קומת הבריאה ,ואולי נזכה לגאולה להתפלל עם העבריינים ,להבדיל את ישראל מאומות העולם.
השלימה ששם יהיה עומק ההבדלה של טוב ורע זה מזה ,אבל המבדיל 'בין' ישראל לעמים.
מ"מ בתוך כנסת ישראל שיהיה למבקשי פניו ית"ש דביקות
אם הבדלנו את ישראל מאומות העולם ,אז אפשר להגיע
בטוב ,קרבת אלוקים לי טוב ע"י התבדלות ממציאות הרע,
לשלב השני של העבודה ,שהחטא אצל ישראל הוא במקרה,
וע"י זה יתקיים בנו חתימה טובה.
וזה הסיבה שרוב בני האדם מרגישים שהחטא אצלם הוא
יום כיפור 031הבדלה בין טוב לרע- לא במקרה אלא בעצם ,כי הם לא מובדלים מהאומות ,הם
בין ישראל לאומות תשע"ז מצורפים מי פחות ומי יותר למחצה לשליש ולרביע לאומות
מספר שיעור בקול הלשון 1132289 העולם.
הכרת הטהרה ע"י תשובה
אבל כשמאיר האור של יום הקדוש יוהכ"פ ,ונעשה העומק
של ההבדלה בין ישראל לאומות העולם ,ונעמדים לפני ה'
ה בלבבי משכן אבנה • האזינו-יום כיפור • תשפ"ז • #467
סוגיות מחשבה ביום כיפור
תנן התם ,ודאשתמש בתגא חלף .תני ר”ל ,זה
המשתמש במי ששונה הלכות ,כתרה של תורה.
ואמרו (נדרים ,פב ,ע"א) ואמר רבה בבר”ח ,אמר ר’
כתר
(המשך משבוע הקודם)
יוחנן ,כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן
העולם וכו’( .מגילה כח ע"ב) ש”ס
והרי שההלכות נקראות “כתרה של תורה” ,ומתוך כך
שעוסק בכתרה של תורה ,אף הוא עצמו נעשה כתרה של ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו”ף לגבי רי”ש ,אמר
תורה .עיין רבינו חיי (אבות ,פ"א ,משנה י"ג). הקב”ה אם חוזר בו ,אני קושר לו כתר כמותי.
ואיתא בתניא (איגרת הקודש ,פרק כט) וז”ל ,וצריך להבין למה (שבת קד ע"א)
נקראו ההלכות בשם תגא וכתרה של תורה וכו’ ,והנה כמו ועוד אמרו (מנחות ,כט ,ע"ב) מפני מה נברא העוה”ז בה”י ,מפני
שבנשמת האדם יש בה כח התענוג שמתענגת ממה שיש לה שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא ,ומ”ט תליא כרעיה,
ענג ממנו ,כמו מהשכלת שכל חדש וכה”ג ,ובחינת חיצוניות דאי הדר בתשובה מעיילי ליה וכו’ ,ומ”ט אית ליה תאגא ,אמר
ואחוריים של כח ובחינת התענוג שבה היא בחינת כח הרצון הקב”ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר (קשר).
וכו’ ,וככה על דרך משל באור א”ס ב”ה ג”כ כביכול הרצון העליון ויתר על כן איתא בירושלמי (חגיגה ,פ"ב ,ה"א ,והובא בריטב"א ,שבת ,קג,
ב”ה היא בחינת חיצוניות ואחורים לבחינת הענג העליון ,ובו ע"ב) ה”א יש לה נקודה אחת למעלה ,שהמתים עתידים לעלות,
תר”ך עמודי אור וכו’ .פירוש דרך משל ,כמו שיש מעודים והיינו בסוף הגג .וזהו המקור לדברי הרמב”ן בספרו האמונה
בבית חומה גדולה נצבים בארץ וראשה מחובר בתקרה ,ככה והבטחון (פ"ד ,ד"ה ונחזור לענין).
עד”ז כתר עליון ב”ה הוא למעלה מבחינת מדרגת החכמה, ושורש התגים מראה על אלופו של עולם ,כתר בחינת
והוא מלשון כותרת שהוא מכתיר ומקיף על המוחין שבראש אל”ף ,כנודע .וכמ”ש הריטב”א (שם) וז”ל ,כדאמרינן בב”ר ,מ”ט
שהם בחינת חב”ד ,ורצון זה נתלבש בתרי”ג מצות התורה וז’ התחלה תורה בב’ ,מה ב’ יש לה שני עוקצין ,אחד למעלה
מצות דרבנן וכו’ .והנה מודעת זאת ,כי הנה רצון העליון ב”ה ואחד לאחוריו ,אמר לה מי בראך ,מראה בנקודה של מעלה,
המולבש בתרי”ג מצות שבתורה שבכתב ,הוא מופלא ומכוסה מה שמו ,מראה נקודה של אחוריו ,כלומר אל”ף ,פירוש,
טמיר ונעלם ,ואינו מתגלה אלא בתורה שבע”פ וכו’ ,כי התורה אלקים שמו ,עכ”ל.
שבע”פ הנקראת אשת חיל ("עטרת" בעלה) ,המולידה ומעמדת וכתב בתורת חיים (סנהדרין ,צ ,ע"א) וז”ל ,קושר לו כתר כמותו,
חיילות הרבה ,כמ”ש ועלמות אין מספר ,אל תקרי עלמות לינשא דכמותו קשה ,ולא שייך למימר הכי ,עיי”ש תירוצו.
אלא עולמות ,אלו הלכות דלית לון חושבנא ,כמ”ש בתיקונים, ולהנ”ל מבואר יותר ,שכמותו היינו שמאיר לו שורש התגין
וכולן הן בחינת גילוי רצון העליון ב”ה הנעלם בתושב”כ .ורצון שמראה על האל”ף ,כנ”ל ,אלופו של עולם .והזוכה לכתר זוכה
העליון ב”ה ,הוא למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה ,וכמו לאל”ף ,הן של שם אהי”ה ,והן של שם אלקים ,וזהו “כמותי”,
כתר ועטרה שעל המוחין שבראש ,לכן נקראו ההלכות בשם היינו אות אל”ף של שמו ית”ש .וזהו אל”ף ,מלשון פלא ,יפלא,
תגא וכתרה של תורה ,עכ”ל ,ועיי”ש כל הפרק בהרחבה. מופלא.
ואיתא בפרי צדיק (ל"ג בעומר ,וסיום הש"ס ,אות ח') וז”ל ,הלכות כתרה וביאר זאת במהר”ל (שבת ,נו ,ע"א) וז”ל ,אם חוזר בו אני קושר
של תורה – דההלכות הם מטלא דעתיקא ,טל תורה שבע”פ, לו כתר כמותי .וזה ,כי בעל תשובה יש לו מדרגה נבדלת
כמ”ש (דברים ,לב ,ב) תזל כטל אמרתי ,והיינו שבתורה שבע”פ כאשר הוא גובר ומולך על גופו לסלק החטא ממנו .וכדבר זה
שמופיע השי”ת בלב החכמים ,ואינו ניכר איך שיורד מן היה לו כתר ,כי הכתר מורה על מעלה נבדלת ,עכ”ל .ומעין כך
השמים ,כטל .והוא ע”י בחינת הדעת ,שהוא רוח הקודש ,וכו’, כתב שם במנחות (כט ,ע"ב) וז”ל ,ידוע כי כל תשובה הוא נבדל
ודעת היא פנימיות מכתר עליון ,וזהו כתרה של תורה .וכמ”ש מן הגוף ,ולפיכך אמר שאם חוזר בו אני קושר לו כתר ,כי
בר”ע דהוא שורש תושבע”פ ,כמ”ש האריז”ל ,ואיתא בגמ ’ (מ�נ
הכתר מורה על שהוא נבדל ,כי המלך שיש לו כתר ,נבדל מן
חות ,כט ,ע"ב) ,מצאו לקב”ה שיושב וקושר קשרים לאותיות וכו’, העם ,וביארנו זה במסכת אבות (פ"ד) אצל שלשה כתרים ,עכ”ל.
ועקיבא בן יוסף שמו ,שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי וכתב בנתיבות עולם (נתיב התשובה ,פ"ד ,ד"ה ועוד) וז”ל ,והכתר הזה
תילין של הלכות ,שהיה ר”ע דורש כתרי אותיות ,עכ”ל .עיי”ש נבדל ,שהרי הוא על האות ,עכ”ל.
בהרחבה .ועיין עוד בדבריו שם (לחג השבועות ,אות ט"ו ,כב-כג .ושלח,
אות י"ג .וכי תצא ,אות י"ד-י"ד-ט"ו-ט"ז) .ועיין פע”ח (שער קריאת התורה ,ד"ה ענין
וכאשר חטא הוא בה”א תתאה – בתראה של שם הוי”ה,
התרין רימונים) .ועיין פחד יצחק (שבועות ,מאמר ל"ו). וכאשר חוזר בתשובה עולה לה’ עילאה ,תשובה ,תשוב-ה,
כנודע .וכתב במחשבת חרוץ (אות ח') וז”ל ,הקב”ה אומר ,אני
וכתב בספר הברית (ח"א ,מאמר ד' ,פרק י"ד) וז”ל ,כתרה של תורה, קושר לו כתר כמותי ,הוא “כתר שם טוב” הרמוז בה’ ראשונה
היא פנימיותה ,הנקרא חכמת הקבלה ,עכ”ל .ובדגל מחנה של דאהי”ה ,עכ”ל.
אפרים (תצוה ,ד"ה איברא) כתב וז”ל ,כבוד התורה ,שהוא כתרה של
תורה ,עכ”ל.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם וו
סוגיות מחשבה במועד
ויבואו עד גרן אטד (בראשית נ ,י) ,וכי גורן יש לו אמר ר’ אלעזר ,מלאך אחד שהוא עומד בארץ
אטד ,א”ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של וראשו מגיע אצל החיות .במתניתא תנא ,סנדלפו”ן
יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד ,שבאו בני עשו שמו ,הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה,
ובני ישמעאל ובני קטורה .תנא ,כולם למלחמה באו, ועומד מאחורי המרכבה וקושר “כתרים” לקונו.
כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, (חגיגה יג ע"ב)
נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב .תנא, ועבודת סנדלפו”ן ,כמ”ש בציוני (שלח) וז”ל ,סנדלפו”ן נקרא
ל”ו כתרים תלו בארונו של יעקב (סוטה יג ע"א) אופן אחד בארץ ,ראוי לקבל תפלת עם אחד לאל אחד ,עכ”ל.
ול”ו כתרים אלו הם ,כתרו של יוסף ,י”ב כתרים של ישמעאל, וכתב בספר הפליאה (ד"ה ודע והאמין כי יש אופן אחד) וז”ל ,סנדלפון –
וכ”ג של עשו ,עיין רש”י שם. ופירושו ,סנו”י ד”ל פונ”ה ,ר”ל ישראל שהוא סנוי ודל ,פונה
והנה ג’ כתרים הם ,כתר כהונה ,מלכות ,ותורה .ועל גבם לתפלתם ,עכ”ל .וכתב בציוני (בא) וז”ל ,ונקרא סנדלפון ,כיון
כתר שם טוב ,כמ”ש באבות .ויעקב כתר תורה ,וכתר זה קיבל שישראל משוררים פונה לקבל הדבור לתקן עטרת (כתר) עוז
יוסף מיעקב ,שכל תורה שקיבל יעקב משם ועבר ,מסר לו. והוד למלך הכבוד ,עכ”ל .וכלשון הרקאנטי (תצוה) סנדלפון,
וכתר כהונה יסודו באברהם ,שקבל הכונה במקומו של שם. המלאך הקושר כתרים להקב”ה מתפלתן של ישראל ,עכ”ל.
וכתר מלכות ,מכוחו של יצחק (ועיין להלן ערך כתר מלכות ,ושם מבואר
וכלשון הסודי רזיא (ז ,ו) סנדלפון אינו ממש אופן ,אלא אופן
מדוע כתר מלכות שייך ליצחק). כענין דבור דבור על אופניו ,שהוא מתקן ומגלגל יחד התפלות
לתקן עטרה ,עכ”ל .ועיין שמו”ר (פרק כא ,ד) .ועיין מגלה עמוקות
ויוסף קיבל כתר כהונה מכח אברהם ,ולכך נשא את אסנת
(פנחס ,ד"ה בגמ' יומא) וז”ל ,ג’ שרי הפנים המקבלין כל צלותין
בת פוטיפרע “כהן” און .וכן קיבל כתר מלכות מכח יצחק,
דישראל ,כתריאל (בריאה) ,מטטרון (יצירה) ,סנדלפון (עשיה) ,עכ”ל.
ולכך נעשה משנה למלך ,לפרעה.
ועיין עץ חיים (שער מ"ז ,פ"ו) .וספר הליקוטים (תרומה ,פרק כה) .וכתב
ובקלקול ,ישמעאל קליפה לכהונה ,בנו של אברהם .ועשו בילקוט ראובני (בראשית ,אות תש"נ בשם עשרה מאמרות) וז”ל ,תיקון
קליפה למלכות ,ובו כתיב מלכות ,כמ”ש “ואלה המלכים אשר המחשבה ע”י אכתריאל שר הבריאה ,ותיקון הדיבור ע”י
מלכו בארץ אדום קודם מלוך מלך לישראל” .ויעקב נמצא מטטרון ביצירה ,ותיקון המעשה ע”י סנדלפון בעשיה ,עיי”ש.
במרכזם של כל אלו ,ולכך “הקיפוהו” כתרים לארונו של יעקב ועיין לשם (ספר הדע"ה ,ח"ב ,דרוש ה' ,ענף א' ,סימן א' ,ד"ה ונלע"ד).
(כתר לשון היקף ,כנודע) ,כי יעקב נקודת המרכז שמכוחו ועל ידו
וכתב בסודי רזיא (אות נ' ,ו') וז”ל ,ונקרא סנדלפון ,סנדלפון הם
נתפשטו כל כח מלכויות אלו .ושאר הכתרים בטלים לכתרו,
אבנים טובות ,כן דברים טובים שבתפלה (והיינו כי אותיות בחינת
וכמ”ש בפענח רזא (בראשית ,כז ,כט) וז”ל ,וישתחו לך לאומים – אבנים ,והם האותיות עם כוונות הלב שבתפלה .כן מבואר בספר הגימטריות לר"י החסיד,
כשמת יעקב נתקיים זה ,שבאו כולם ותלו כתריהם בארונו, ויצא ,לב .ועיין עמלק המלך ,שער י"ז ,פרק י"א .ועיין ליקוטי תורה ,חב"ד ,פנחס ,אות
מה”ר יוסף ,עכ”ל .והרי שפעולת נטלו כולן כתריהן “ותלאום” ב' ,עז ,ד) ,פון ,ע”ש פנה אל תפלת הערער וכו’ .וקושר כתרים
בארונו של יעקב ,הוא בחינת “וישתחוו” ,ביטול לכתרו של להקב”ה מתפילות ישראל ,ואינו רואה ואינו יודע היכן הקב”ה
יעקב. שרוי ,אלא עושה את הכתרים ,ומשביע אותם בשם המפורש,
וכתב בספר הפליאה (ד"ה בא וראה איך העדן) וז”ל ,אברהם ויצחק והם עולים ויושבים בראשו של הקב”ה ,עכ”ל.
הנאחזים במים (אברהם) ובאש (יצחק) ,היו צריכין שיצאו מהם ועוד מצינו בנסדלפון ,כמ”ש הציוני (בא) וז”ל ,דאיתא
גם סיגים ,ישמעאל ועשו ,והם נאחזים עד אבותיהם אברהם במעשה מרכבה כי סנדלפון קושר תפילין (כי התפילין בחינת כתר,
ויצחק ,והם הזרועות .אך מעלת יעקב שיצא מיצחק ,עולה הן תפילין של יד ,וכן תפילין של ראש ,עיין זוה"ק ,ח"א ,קכט ,ע"א .ופע"ח ,שער התפינ
עד כתר עליון ,זהו ירכיבהו על במתי ארץ ,עכ”ל .ועיין שערי לין ,פרק י"ב .והדברים ארוכים) בראש צור ה’ אלהי ישראל .ומאי כתיב
אורה (ש"ה ,ד"ה ואחר שבארנו) וז”ל ,יעקב שהוא קו האמצעי ,עולה בהו ,ומי כעמך ישראל ,ומי גוי גדול .וכשהוא חפץ להשבע
עד הכתר ,מקום שאין השרים עולים ,הרי כי אין בנחלת בתפילין ,נוטל תפילין מראשו ,ומבטל גזירות מן הארץ,
יעקב מצרים ,הוא פורץ כל המצרים ,שהרי כל השרים עולים וכשעולה הכתר בראש צור פני יעקב יאורו לפני אדירירון,
עד הימין והשמאל כנגד אברהם ויצחק ,אבל יעקב שהוא עכ”ל.
האמצע ,עולה לבדו עד הכתר ,עד אין סוף ,שהוא נחלה שאין ועיין מגיד מישרים (בשלח) וז”ל ,סוד סנדלפון שקושר כתרים
לה מצרים ,ונשארים כל השרים וממשלותם למטה מנחת לקונו ,דהוא קאים לתרעא דמלכת ,ומקבל “תורה ומעשים
יעקב ,עכ”ל .ועיין מצודות דוד לרדב”ז (מצוה קיא ,סוד הלולב) .ולכך טובים” וסלקין לעילא ,ומעייל יתהון במלכות ,ומתמן עד
נקרא יעקב בריח התיכון ,כנודע .ויעקב כלל בתוכו את כל הד’ כתר עליון ,עכ”ל .ועיין לימודי אצילות (סוד הצמצום ,ח"ב) וז”ל,
כתרים ,וכמ”ש במאירת עינים (לר"י דמן עכו ,יתרו) וז”ל ,כתר תורה, אכתריאל בעולם הבריאה ,וכו’ ,סנדלפון בעשיה ,עכ”ל .ולכך
כתר כהונה ,וכתר מלכות ,וכתר שם טוב ,כנגד ד’ נשי יעקב, מעלה “מעשים” טובים ,כי הוא “בעשיה” ,והבן.
עכ”ל ,עיי”ש.
וכן השתחוו כל האחים ליוסף ,כי קיבל הארת כתר זו
מיעקב כנ”ל .וכן האיר בבנימין שבחלקו ביהמ”ק ,מקום
השתחויה וביטול .עיין קהלת יעקב (ערך בנימין בן יעקב) .ועיין
שער ההקדמות (סד ,ע"ב) שורש כתר ביעקב היכן הוא.
ז בלבבי משכן אבנה • האזינו-יום כיפור • תשפ"ז • #467
סוגיות מחשבה ביום כיפור
המהר”ל (גור אריה ,פנחס ,כח ,טו) וז”ל ,כי כל מלך צריך שיהיה ויעש את שני המאורות הגדולים ,וכתיב את המאור
מיוחד ,ולא יהיה לו שותף אל זולתו כלל ,רק מיוחד בעצמו, הגדול ואת המאור הקטן (בראשית ,א ,טז -יז),
עכ”ל ,עיי”ש בהרחבה .וכן נחלקו ליום ולילה ,לשיטת האור אמרה ירח לפני הקב”ה ,רבש”ע אפשר לשני מלכים
החיים ,ואזי אינו “שותף” ,והבן. שישתמשו בכתר אחד ,אמר לה לכי ומעטי את עצמך.
אולם לעת”ל כן יהיה שימשו בכתר אחד ,כמ”ש ברקאנטי (חולין ס ע"ב)
(בראשית ,ח ,טז) וז”ל ,עד שיתקיים הכתוב (ישעיה ,ל ,כו) ,והיה אור ויסוד זה שאי אפשר לשנים לשמש בשוה יחדיו ,נלמד
הלבנה כאור החמה ,ישמשו שני המלכים בכתר אחד ,יהיה לכמה דינים .עיין לדוגמא פני שלמה (הוריות ,ט ,ע"ב) לגבי כהן
ה’ אחד ושמו אחד ,עכ”ל .ועיין רמב”ן שם .ומבואר שבשלמא גדול .וחידושי הר”ן (סנהדרין ,כג ,ע"א) לגבי בתי דין .ותורת חיים
מדין שאין ה’ “אחד” ושמו “אחד” ,אזי אי אפשר גם לשני (ע"ז ,ח ,ע"ב) לגבי יעקב ועשו .ועוד מקומות נוספים.
מלכים להשתמש בכתר “אחד” ,אולם כאשר יהיה גילוי של
וביאר במהר”ל (גור אריה ,בראשית ,א ,טז) וז”ל ,הממשלה שהם
הוי”ה “אחד” ושמו אחד ,גם שני מלכים ישתמשו בכתר
מושלים בעולם נקרא כתר ,שסימן המלכות הוא הכתר ,ולפי
“אחד” ,ודו”ק .כן בעולם הרוחני ,משמשים בכתר אחד .עיין
ששני המאורות ,אחד מושל בלילה ואחד מושל ביום ,ושניהם
עץ חיים (שער כה ,דרוש ב' .ושער ל"ו ,פ"ב) .ושער הכוונות (דרושי ר"ח).
מושלים במלכות אחד שהוא העולם ,נקרא שני מלכים בכתר
ועץ חיים (שי"ג ,פ"ח ,כתר או"א).
אחד ,וכו’ .ונראה לומר שזה בעצמו מה שאמר לכי ומעטי את
וביאור נוסף מצינו בפני דוד (בראשית ,חיי שרה ,אות ז') וז”ל, עצמך ,הוא התשובה (שהשיב הקב"ה לטענת הלבנה אין שני מלכים משמשים
באברהם ושרה היו שני מלכים משתמשים בכתר אחד ,שווים בכתר אחד) ,לפי שכאשר הירח מתמעט הנה נמצא החמה לבד
במעלה ,וכשהאיש והאשה שוים ,א”א להוליד .וכן אמרו א”א מושל ,שהרי האור בירח פוחת והולך עד שלא תשאר לה
לשני מלכים “שישתמשו” בכתר אחד“ ,שישתמשו” דייקא שום אור ,ואז החמה בלבד מאיר (וכל הארת הלבנה אינה משל עצמה
(לשון תשמיש) ,עכ”ל .ולפ”ז לעת”ל אין צורך בהולדה ,כי בנצחיות אלא מקבלת אורה מן החמה) ,וא”כ החמה היא מושלת בלבד ,עכ”ל.
הכל נקבע לנצח ,ולא שייך הולדה כפשוטו ,והבן. וברבינו בחיי (פנחס ,כח ,טו) כתב וז”ל ,והכתר הזה כינוי לזוהר
וביאור נוסף מצינו בפנים יפות (בראשית ,א ,טז) וז”ל ,טענת האור ,עכ”ל .וזהו שנקראים כתר ,כי הם מאירים .וכתב באור
הלבנה שאי אפשר שתשמש “ביום” עם החמה בכתר אחד, החיים (בראשית ,א ,יד) וז”ל ,וכשנאצל המאור ,נאצלו ב’ חלקים,
שלא יוכלו הבריות לסבול האור הגדול משניהם ,עכ”ל, ושניהם לשמש מדת יום נבראו ,ולזה תמצא שטענה הירח אי
עיי”ש .ולפ”ז לעת”ל שעתיד הקב”ה להוציא חמה מנרתיקה אפשר לשמש בכתר אחד ,פירוש בזמן אחד ,עכ”ל.
אזי יוכלו הבריות לסבול האור הגדול משניהם יחדיו ,והבן. ובעומק טענת אין שני מלכים משמשים בכתר אחד ,ביאר
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם חח
ליקוטים
• ַה ֲאזִ ינּו ַה ָּׁש ַמיִ ם וַ ֲא ַד ֵּב ָרה (לב א)
אׁשית ָּב ָרא ֱאֹלקים ֵאת ַה ָּׁש ַמיִ ם
"ּב ֵר ִ
על הפסוק (בראשית א א)ְ :
השורש שמשה רבינו חי מאה ועשרים שנה זה משום וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ" ,דורשים חז"ל (רש"י בראשית ד יד ,ועי' ב"ר א יד ,ורמב"ן
שמשה רבינו הוא 'איש השמים' כדברי חז"ל שלכן משה "את" בא "ה ָּׁש ַמיִ ם" – השמים עצמםֵ , "את ַה ָּׁש ַמיִ ם"ַ ,
שם א א)ֵ ,
רבינו אומר "האזינו השמים ואדרבה (שם לב ,א) שלשון האזנה "ה ָא ֶרץ" לרבות את כל תולדות השמים" .וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ" – ָ
היא לשון קרובה משום שמשה רבינו קרוב לשמים ,ולכן -הארץ עצמה" ,וְ ֵאת" בא לרבות את כל תולדות הארץ.
כיון שגם בזמן שהוא נולד והיה בארץ ,הוא היה בשמים ק"כ כלומר ,כל מה שנברא מכאן ואילך בכל ששת ימי מעשה
יום שאלו הם הג' פעמים ארבעים יום שעלה משה רבינו בראשית ,אינו אלא יציאה מהכח לפועל של השמים וכל
להר - ,ומדין 'יום לשנה יום לשנה' (במדבר יד ,לד) הוא חי ק"כ תולדותיהם ,ושל הארץ וכל תולדותיה .זה כל מה שנברא
שנה ,כלומר ,כיון שגם כשהוא נמצא בארץ הוא יותר קרוב בששת ימי בראשית ותו לא ,זהו כל מה שיש בבריאה.
לשמים ,לכן גם בארץ ,הקשר שלו לשמים הוא קשר מוחלט
– וזהו השורש לכך שהוא עולה ג' פעמים מ' יום לשמים "ה ָּׁש ַמיִ ם" ,שזוהי התפיסה
הגדרת הדבר שיש את מציאות ַ
שהם ק"כ יום ,כיון שזה שורש כל חיותו בק"כ שנות חייו. "ה ָא ֶרץ" ,שזוהי התפיסהששייכת לעליון ,ויש את מציאות ָ
"את ַה ָּׁש ַמיִ ם" וכל
ששייכת לתחתון .זהו העומק של ֵ
וזה מה שאומר משה רבינו "בן מאה ועשרים שנה אנכי תולדותיהם" ,וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ" וכל תולדותיה .כלומר ,כל דבר
היום" שרמוז כאן ב'היום' שגדר מאה ועשרים שנותיו הם ודבר שנמצא בבריאה ,משתייך בהכרח לאחד משתי
כנגד המאה ועשרים יום שהוא עלה לשמים ,יום לשנה יום הקצוות הללו ,ונוטה לאחד מהצדדים הללו ,או לכח
לשנה ,זה גדר מאה עשרים שנות חיותו של משה רבינו המחברם – האדם.
בבחינת צל דתיקון( .בלבביפדיה עבודת ה' ערך בצל)
"ה ֲאזִ ינּו ַה ָּׁש ַמיִ ם וַ ֲא ַד ֵּב ָרה וְ ִת ְׁש ַמע
משה רבינו ,הוא בבחינת ַ
ָה ָא ֶרץ ִא ְמ ֵרי ִפי" (דברים לב א) ,היפך כך זהו ישעיה ,שהוא
יַ ֲערֹף ּכַ ָּמ ָטר לִ ְק ִחי (לב ב) "ׁש ְמעּו ָׁש ַמיִ ם וְ ַה ֲאזִ ינִ י ֶא ֶרץ" (ישעיה א ב) .כלומר ,משה בבחינת ִ
"יערוף כמטר לקחי" – חז"ל אומרים 'כאשר בני ישראל "את ַה ָּׁש ַמיִ ם" ,וישעיה שייך לצד של "וְ ֵאת שייך לצד של ֵ
יקשו את ערפיהם' -כלומר כאשר מסלקים את קשיות ָה ָא ֶרץ" (עי' ספרי דברים שו ורש"י שם)( .בלבביפדיה עבודה ערך אבטיח)
•
עורף שלהם -אז יורד המטר לעולם.
זה האבחנה שנקרא 'גבורות גשמים' .המטר בא לסלק את
הקשיות עורף של הנבראים שחטאו ,שעל זה נאמר "ועצר כל דיבור זה כח ההתפשטות למרחוק ,והדוגמא השורשית
את השמים ולא יהיה מטר" .ה"יערוף כמטר לקחי" מסלק והיסודית מצינו בעשרת הדיברות שאמר הקדוש ברוך הוא
את הקשיות עורף שגרמה לעצירת השמים ועל ידי כן במתן תורה ,כדאיתא בחז"ל (שבת פח ע"ב) אמר רבי יהושע בן
חוזרים ויורדים גשמים .הכח הזה נקרא מטר( .דע את מידותיך לוי מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא
מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים.
•
מהות המידות יסוד המים)
והיינו שהדיברות נתפשטו והקיפו את כל העולם כולו .וכן
מצינו בדיבור כח התפשטות לקרוב ולרחוק כמו שכתוב
עורף ועפר הם מילים קרובות אההדי ,ושורשם חד .אומרים (דברים לב ,א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי,
חז"ל' ,ולשלג אמר הוי ארץ' ,השלג הפך להיות עפר".יערוף (ישעיהו א ,ב) "שמעו שמים והאזיני ארץ" ,והיינו כי הדיבור הוא
מתפשט[ .וכן מצינו דיבור שמתפשט למטה והוא לשון דיבור בלב 'וידבר על
כמטר לקחי" -ועד היכן יערף המטר? עד המקום של 'ולשלג
לבבם' (דברי הימים ב ,לב ,ו)' ,ולא אמרו בלבבם' (ירמיהו ה ,כד)] (בלבביפדיה עבודה
אמר הוי ארץ' .לא רק ברד שנמס ,כי השלג מתקשה ונעשה
•
ערך אבר)
עפר גמורה ,הרי שמציאותו הושפלה לגמרי למדרגת ארץ,
עפר" ,יגיענה עד ארץ ישפילנה עד עפר".
"יערוף כמטר לקחי" -המטר הופך את הדבר מעפר ליערוף, יש שאלה ידועה ,מפני מה במשה נאמר "האזינו השמים
ומסלק את העפריריות ,את העורף ,ועל ידי כן הופך להיות ואדברה ותשמע הארץ" (דברים לב א) ,ואילו בישעיה נאמר
'ותן טל ומטר לברכה' -היפוך הקללה של "עפר אתה "שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישעיה א ב) ,רבותינו מבארים שזה
ואל עפר תשוב"" .בזיעת אפיך תאכל לחם" -זה המים מכיוון שמשה היה קרוב יותר לשמים מאשר לארץ" .הכל
שנתקלקלו להיות זיעה שירדו למדרגת עפר ,והתיקון של בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" נאמר כלפי מי שקרוב
הדבר מתגלה על ידי "יערוף כמטר לקחי" ,העריפה של לארץ ,אבל כלפי משה רבינו שנמצא בשמיים ,גם יראת
הדבר ,עפר ,עורף ,הופך להיות 'ותן טל ומטר לברכה' ולא שמיים היא בידי שמים.
ח"ו לקללה( .דע את מידותיך מהות המידות יסוד המים)
•
בדקות' ,יראת שמים' זה כשהאדם נמצא על הארץ והוא
ירא מהשמים ,אולם מי שנמצא בשמיים הוא למעלה
חז"ל אומרים על הפסוק "יערוף כמטר לקחי" :מה מטר מגדר 'יראת שמיים' .המציאות של יראת שמיים חלה כלפי
עורף אבנים ,אף התורה מסלקת מן האדם את לב האבן. מי שנמצא על הארץ והשמיים מעליו ,אולם מי שנמצא
בשמיים אין עליו מציאות של 'יראת שמיים'( .משלי פרק א כט)
ט בלבבי משכן אבנה • האזינו-יום כיפור • תשפ"ז • #467
ליקוטים
בחירה .מצד אחד ,בחירה לבחור לעשות את רצון ה', כלומר ,יש בכח של עורף (מטר) לערוף אבנים .עומק הדבר,
"ּוב ַח ְר ָּת ַּב ַחּיִ ים"ג .ומצד שני ,בחירה לעשות כביכול נגד ָ העורף יכול להוציא מים מהאבן ,לא רק שהעורף יכול
רצונו ית"ש ח"ו .ולכן ,מצד כך ,נצרכת אמונה של הבורא לערוף את האבן :המן הסלע הזה נוציא לכם מים.
בנבראים .האמונה של הבורא בנבראים היא ,שבסוף כל
הגלגל של ימות העולם ,הבריאה תבוא לידי תכליתה .שהרי מאיפה יכול להוציא מן הסלע? בודאי כהגדרה חיצונית,
אם ישנו בכוחם של הנבראים לבחור לעשות כנגד רצון זה מעשה נסים .אבל בעומק ,הכח להוציא מים מן הסלע,
הבורא ית"ש כביכול ,הרי שישנו צד שהם יבחרו בבחירה "יערוף כמטר לקחי" ,זה הכח לגלות בעפר שאני יעריף
שאינה מביאה לידי התכלית ,ובכך הבריאה לא תבוא לידי את ערפו – ואז אני מגלה מים .וכך אפשר להוציא מים מן
תכליתה .ולפיכך נצרך שהקב"ה יאמין בנבראים ,שהבריאה הסלע.
לבסוף תבוא לידי תכליתה [ובעומק הדק ,המניע של כך זוהי ה'ידיעה' - בלשון אחרת ,אומרים חז"ל' ,ולשלג אמר הוי ארץ' ,כל העפר
ידיעתו יתברך שמו שהכל צפוי ,שהינה למעלה מהבחירה]( .דע את גאולתך פרק ח) בא משלג שנתהווה ממים ,העפר שורשו במים .מכח העורף
של "יערוף כמטר לקחי" ,אני מחזיר את העפר לשורשו -
ּופ ַתלְ ּתֹל (לב ה)
ּדֹור ִע ֵּקׁש ְ למים .ואז בהכרח שאפשר להוציא מים מן העפר .ולכן
מדה שלילית נוספת בנפש הבהמית היא כח הניצוח .נראה כאשר נאמר על ישראל "עם קשה עורף הוא" – אם הם
ראשית את פשוטם של דברים ולאחר מכן נרחיב בעז"ה.כח קשה עורף ,אז אפשר להוציא ממנו מים ,אם מסלקים את
הניצוח שבנפש האדם נקרא בלשון הפסוקים כח העקשנות. העורף הזה על ידי ה"כח של יערוף כמטר לקחי".
כך מצינו בספר דברים (לב ,ה)" :דור עיקש ופתלתל" ,ועוד
רבות בספר משלי ובתהלים.אם כן ,כח הניצוח מגלה הכח להוציא מים מן העפר -הוא בעצם הכח להחזיר את
בנפש האדם את כח העקשנות שבו.מהיכן מגיעה תכונה העפר למים .זה לא רק שמוציאים מים מעפר .הרי זה ברור
זו בנפש שאדם נעשה עקשן ,מהי אותה מדה הנקראת שאי אפשר להוציא מים מעפר כפשוטו .אבל אם מגלים את
"עיקש"?הזכרנו את לשון הכתוב בספר דברים ,המצרף שורש העפר בשלג ,ומחזירים אותו מנקודת ההגשמה שלו,
אז אפשר להוציא ממנו מים( .דע את מידותיך מהות המידות יסוד המים)
"עיקש" עם "פתלתל" ,ופירש רש"י שם שכל עקשנות
עניינה דרך עקומה ,מפותלת.זהו ,אם כן ,עומק העקשנות:
"אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות ִּתּזַ ל ּכַ ַּטל ִא ְמ ָר ִתי (לב ב)
רבים" (קהלת ז ,כט) .כאשר הולך האדם בדרך שאיננה ישרה 'גדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ' ,וכן 'כיום
אלא בדרך של "חשבונות רבים" ,והוא מתעקש באותה מתן תורה' ,וכן 'כיום תחיית המתים' .מה הפנים הפנימיות
דרך -עליו נאמר שהוא "עקש ופתלתל" ,הוא הנקרא שמתגלה ביום גשמים? הוא פותח פתח לשמים .דברים
עקשן.הרי ברור :מדוע בעצם הוא נצרך להתעקש? מחמת העומדים ברומו של עולם ,זה נקרא שהדבר נוזל" .תזל
שהדרך איננה ישרה ,יש בה מכשולים ,התנגדויות ,ומחמת כטל אמרתי" ,זה מזל שנוזל ללמטה ,ומכח כך נפתח
כך עליו להתעקש .אילו היה נשאר בצורתו הראשונה, לנו פתח לשמים .זה 'גדול יום הגשמים' – שיש בו הרבה
שהיא כלשון הפסוק "אשר עשה האלקים את האדם ישר" אבחנות בחז"ל ,אבל הצד השוה של כולם -שהוא פותח
-לא היה צריך להתעקש על משהו ,כיון ששום דבר לא פתח להגיע למדרגת שמים( .מהות המידות 'מים גשם מטר')
מתנגד ,וא"כ לשם מה הוא צריך להתעקש?! העקשנות
באה באופן שיש לאדם מסך המבדיל ,מחיצה שאינה נותנת ֵאל ֱאמּונָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל (לב ד)
לו להתקדם הלאה ,והוא מסרב להיעצר באותה מחיצה ישנה אמונה שורשית מאוד ,זוהי איננה אמונה של האדם,
ומבקש להמשיך הלאה -כאן מקומה של העקשנות. אלא להיפך -זוהי אמונה כביכול של הבורא ית"ש .שהרי,
וזאת עלינו לדעת :עקשנות איננה עזות .אלו הן שתי כל המידות שקיימות באדם הם מידותיו של הקב"ה,
מדות שונות .עז כוונת הדבר שאינו מתפעל מההתנגדות, וכביכול גם המידה והכח שנקרא 'אמונה' שקיים באדם,
אבל לא בהכרח שימשיך הלאה .ההמשכה הלאה למרות שורשו הוא באמונה של הבורא ית"ש.
ההתנגדות -היא הנקראת עקשנות .במילים קצרות :העז א
לא נסוג אחור ,העקשן ממשיך.לשון הגר"א הידועה - ובכן ,מהי האמונה של הקב"ה .בפסוק בספר דברים נאמר :
"העקשן יצליח" .כלומר ,בדרך שהוא הולך ,לא רק שהוא "אל ֱאמּונָ ה וְ ֵאין ָעוֶ לַ ,צ ִּדיק וְ יָ ָׁשר הּוא" ,ודרשו חז"ל בספריב,
ֵ
לא מתפעל מההתנגדויות אלא הוא ממשיך בדרכו הלאה, מהו 'א-ל אמונה'' :שהאמין בעולמו ובראו' .הקב"ה כביכול
וכיון שכך -יצליח .אם הוא רק עז שאינו מתפעל אך עדיין האמין בעולם ,וברא אותו .זוהי האמונה של הקב"ה ,אמונה
הוא לא ממשיך הלאה -עליו לא נאמר "העקשן יצליח". שהוא מאמין בנבראיו.
זוהי אם כן הגדרת העקשות -הוא הולך בדרך שיש בה
אולם ,כאן יש להתבונן ,מדוע נצרך שהקב"ה יאמין בנבראיו.
התנגדויות ,ולא רק שאינו מתפעל מהן אלא ממשיך הלאה.
(דע את הרגשותיך פרק יד) ביאור הדברים .כאשר הקב"ה ברא את העולם ,הבריאה
העיקרית שהוא ברא בעולמו זהו ה'אדם' .ולאדם ,נמסרה
א פרק ל"ב פסוק ד'.
ב פרשת האזינו ,פיסקא ש"ז.
ג דברים פרק ל' פסוק י"ט.
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם יי
ליקוטים
וז"ש דוד המלך ע"ה" ,אחת שאלתי וגו' ,שבתי בבית הוי"ה ֲהלֹוא הּוא ָאבִ יָך ָּקנֶ ָך (לב ו)
כל ימי חיי ,ולבקר בהיכלו" .וכבר הקשו רבים ,שתחלה אמר גם באב ישנן שתי הבחנות -פנימית וחיצונית .מצד
"שבתי וגו' כל ימי חיי" ,ולאחכ"מ אמר "ולבקר" וגו' .וביאור הדנ ההבחנה החיצונית ,האב הוא בבחינת "אביך קנך" ,כאדם
ברים כנ"ל .שבבית הוי"ה ,מתיבתא דקב"ה ,רצה להיות כל ימיו. הקונה חפץ .כשם שמצינו ש"אומן קונה בשבח כלי" (קידושין
ויחד עם זאת ,בקש לבקר בהיכל הצדיקים .אולם עיקר מושבו מח ע"ב) ,כך כאשר האב רוצה את בנו ,הוא קונה אותו מדין
במתיבתא דקב"ה .אלא שמצד חיבורו אף לכנס"י ,נכנס לבקר עשיה.
בהיכלות החיצונים של המלך ,והבן( .בלבבי ח"י ,קול דממה דקה
שסה') אבל מצד התפיסה הפנימית ,הוא בבחינת "הלא הוא אביך",
חלקי הבן הם חלקי האב ,הבן הוא עצם הוייתו ,ומכאן
אש – כח הביטול נובעת אהבתו כלפיו( .מסילת ישרים חלק ג פרק יט)
"מחית י כעב פשעיך" וגו' .מחיתי שורש מח ,אותיות חם .ה�ע
נין .כח הביטול בעוה"ז בעיקרו ע"י האש ,ע"י חום האש .וכן
כח מחיקת העוון הוא ע"י יסוד האש הרוחני שמכלה את כתם
יום כיפור
העוון .שכשם שלבוש האש מכלה בגשמיות ,כן פנימיות האש סוד התשובה
מכלה ברוחניות( .בלבבי ח"י ,קול דממה דקה תיט') אמרו חז"ל שדוד המלך ע"ה הקים עולה של תשובה .ועוד
מצינו שאמרו" ,כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" .וביאור
מהות החילוק בין הדברים ,יש בחינת ידע ,ובחינת לא ידע .ותיקון הדבר ,להעלותו
בעל תשובה לצדיק מידע ללא ידע .ולכך "כל האומר דוד חטא" ,הרי הוא עדיין אחוז
"במקו ם שבעלי תשובה עומדים ,צדיקים גמורים אינם יכ�ו
בבחינת ידע ,ורצו חז"ל להעלותו לבחינת לא ידע ,ולכך אמרו
לים לעמוד" .וביאור הדברים ,שהאדם נקרא הולך מצד הבחירה
שאינו אלא טועה ,ובזה גופא שיודע שאינו יודע ,דבק בלא ידע.
שבו .משא"כ המלאך נקרא עומד ,כי אין בו בחירה .והנה סוד
והבן ,כי תיקון של דבר ,הוא החזרתו לאלוקות .וכאשר הדבר
עומק מהות התשובה ,שורשו ממקום שלמעלה מן בחינת חטא,
בבחינת ידע ,הרי הדבר במדרגת נברא ,כי הוא מושג לנבראים.
והוא בחינת הידיעה שלמעלה מן הבחירה .וז"ש "במקום שבעלי
רק כאשר הדבר נעלם מהשגת הנבראים ,לא ידע ,אזי דבק הדבר
תשובה עומדים"" ,עומדים" דוקא ,בחינת ידיעה כנ"ל ,שמשם
בבורא ית"ש ,וזהו גופא תיקונו .והבן מאוד.
מושכים הארתם" ,צדיקים גמורים" וכו' ,כי הצדיק מושך חיות
מעתה הבן ,שמה שאמרו חז"ל שדוד המלך ע"ה הקים עולה
ממקום הבחירה ,ולכך הוא בבחינת הולך ולא בבחינת עומד.
של תשובה ,עומק הדברים הוא ,שהוא גילה את עומק מהות
והנה דוד המלך ע"ה שהוא הקים עולה של תשובה ,הוא דיקא
התשובה כנ"ל ,שהוא ענין הלא ידע .כי כאשר הדבר חוזר לבורא
בחינת משיח ,שיגלה את הידיעה ,כי התשובה והידיעה מאותו
ית"ש ,אצלו ח"ו לא שייך חטא כלל .וכל עבודת האדם תשובה,
שורש הם כנ"ל.
מלשון להשיב את החטא לקב"ה ,וזאת ע"י ביטול הידע ,השגת
וזה הוא הסוד במה שאמרו "תשב אנוש עד דכא" ,ואמרו חז"ל,
הנבראים ,והעלתו ללא ידע ,לקב"ה( .בלבבי ח"י ,קול דממה דקה
"אפילו עד דכדוכה של נפש" .ואע"פ שכתיב "אין שלטון ביום
שסא')
המות" ,הרי שאין בחירה אז (שהבחירה הוא בחינת שלטון),
אולם זהו גופא סוד התשובה שמתגלה דיקא במקום שאין בחינ מקום מושבו של כל אחד ואחד בעולם העליון
רה ,והבן .אלא שאף במקום שהתשובה באה על ידי בחירה ,מ"מ "עקבי א בן מהללאל אומר ,הסתכל בשלשה דברים וכו' ,ו�ל
זהו המשכת אור הידיעה. פני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ,לפני מלך מלכי המלכים
וזה ו כונת הזוה"ק שכתב ש"משיח אתי להשיב צדיקיא ב�ת הקב"ה" .והנה מצינו בספה"ק ,כמה פנים מי הב"ד של מעלה.
שובה" .כלומר ,הוא משיב אותם לעולם התשובה בשורשו, יש אמרו ,שהוא הצדיקים של אותו דור שנפטרו באחרונה .ויש
שהוא עולם הידיעה כנ"ל. שאמרו ,שזו השכינה או שאר ספירות .ויש שאמרו ,שזה מלאנ
והבן כי הנה יש נ' שערי בינה ,שהם נ' שערי תשובה .ועל שער כים .ויש שאמרו ,שזה הקב"ה ,כמ"ש כאן במתניתין .ובאמת
הנ' אמרו" ,כל באיה לא ישובון" ,הרי שאין שם בשער הנ' בחינת דברי כולם אמת ,כי כל אדם לפי מדרגתו ,היכן שדבוק ,הבחינה
תשובה .וביאור הדברים כנ"ל ,שבמ"ט יש תשובה על ידי בחירה. שדבוק בה ,היא זו שדנה אותו .ורק מי שדבוק כל כולו בקב"ה
משא"כ בשער הנ' ,מתגלה שורש עולם התשובה שלמעלה מן בכל עת ובכל שעה ,אזי נידון ע"י הקב"ה ,כי בו דבק .ומעתה הבן,
הבחירה ,והוא תשובה מעולם הידיעה ,כנ"ל .והרי שיש לנו ב' שמי שדבוק ביש כל שהוא ,אינו דבק בקב"ה ,וממילא אינו נידון
בחינות .א .מה שאור הנ' מאיר במ"ט ,ואזי הכלי הוא תשובה של ע"י הקב"ה .וז"ש התנא "דע מאין באת" ,ומי שדבק בבחינה זו,
בחירה ,אולם האור תשובה של ידיעה .ב .שער הנ' בעצמותו, באין ,אזי דבק בקב"ה .ואיש כזה ,הדין וחשבון שלו ,הוא "לפני
שברור הדבר שגם האור וגם הכלי של ידיעה( .בלבבי ח"י ,קול מלך מלכי המלכים הקב"ה".
דממה דקה תקעו') ומעת ה הבן ,כי הנה יש היכלות רבות בעולם העליון ,ויש מת�י
בתא דמשה רע"ה ,ודר"ע ,וכו' וכו' .וכל אדם ,היכן שהיה דבוק
בחייו ,שם יהיה .ומי שבחייו היה דבוק כל כולו בחי עולמים ,אזי
רשאי להיות בכל עת במתיבתא דקב"ה .וכל אדם לפי מהות וזמן
הדבקות שלו בחי החיים ,כן יזכה לערך זה ממש לזכות להיות
במתיבתא דקב"ה.
אי בלבבי משכן אבנה • האזינו-יום כיפור • תשפ"ז • #467
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הלכות יום הכיפורים
סימן תרד -סעיף א' :מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה .הגה :ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום
(מהרי"ל) ,ואם נדר להתענות בו עיין לעיל סימן תק"ע סעיף ב'.
בירור הלכה -סעיף א'
וכתב במג"א (סימן תקע ,ס"ק ט) וז"ל ,ערב יום הכיפורים מוכח שהוא דאורייתא ,והא ילפינן (ברכות ח ,ע"ב) מקרא
דועיניתם (ויקרא כג ,לב) שמצוה לאכול .ומה שכתב ב"י (סימן תיח ,ריש עמוד רסה) דאסמכתא בעלמא הוא ,תימא ,דהא
אמרינן ביומא (פא ע"א) ותנא דעצם האי ועיניתם מאי עביד ליה ,מבע"י ליה וכו' א"כ מוכח דדרשה גמורה ,דאם לא כן
הקושיא במקומה עומדת ועיניתם מאי עביד ליה וכו' וכן משמע בטור סימן תרד שהוא דאורייתא ,עכ"ל.
והנה לדעת הב"י וכן כתב עוד בכסף משנה (הלכות נדרים פ"ג ה"ט) ודאי מדאוריתא ערב יוה"כ אינו יו"ט .ואולם לדעת
המג"א ודעימיה יש לעין אם ערב יום הכיפורים שמצוה לאכול בו הוה יו"ט אם לאו.
כתב הלבוש על אתר וז"ל ,וכיון דאסור להתענות ,הרי הוא כיו"ט ,ולכן אין נופלין על פניהם וכו' ,מפני שהוא יו"ט,
עכ"ל עי"ש.
אולם בחתם סופר כתב וז"ל ,ערב יום הכיפורים איננו לא יום שמחה ויום טוב ,אלא "גזירת הכתוב" לאכול בו ,א"כ
אסור להתענות על כל פנים ,עכ"ל ולשיטתו זהו גזרת הכתוב ,שיש חיוב אכילה ,והוא חידוש.
אולם רש"י כתב (ר"ה ט ע"א ,ד"ה כל האוכל ושותה בתשיעי) וז"ל ,דהכי קאמר קרא ,ועינתם בתשעה" ,אכילת תשעה אני
קורא עינוי" ,וכיון שאכילתו עינוי חשיבא" ,כל דנפיש באכילה ושתיה טפי עדיף" ,דהא מדקאמר בערב ,על כרחך לא
מקפיד אעינוי דתשעה ,וכי קרי עינוי בתשעה אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי ,עכ"ל .ולשיטת רש"י נקרא אכילה זו
עינוי ,וא"כ י"ל שאינו נקרא יו"ט כלל ,אלא יש בו דין עינוי ,ורק חדשה תורה שאכילה זו נקרא עינוי .ואולי י"ל שאכילה
זו מחמת יו"ט ,אולם הכתוב קראו עינוי ,וכמו שיום הכיפורים עצמו נקרא יו"ט ויש בו עינוי.
ונראה בדעת רש"י שגדר 'אחשיב אכילה זו עינוי' ,היינו שראוי לאכול הרבה כלשונו 'כל דנפיש באכילה ושתיה טפי
עדיף' ,וכיון שאוכל הרבה ,יש בו עינוי בעצם האכילה ,והבן.
והנה לשון הגמ' כל האוכל בתשיעי וכו' ,ולא נתבאר מתי חיוב אכילה ביום או אף בליל תשיעי ,ונפק"מ מתי נקרא
יו"ט ביום או אף בלילה ,ליל תשיעי.
וכתב בערוך השולחן (אות ה') וז"ל ,ונראה דהמצוה אינה אלא ביום של ערב יום הכיפורים ולא בלילה שלפניה ,כיון
שהטעם הוא כדי שיהיה חזק להתענות ביום הכיפורים (תלוי בשיטות בזה ,ואכמ"ל) אין זה אלא ביום ולא בלילה ,וכן
משמע להדיא ברש"י כתובות ה ,ע"א ,בד"ה ידחה עכ"ל .וז"ל רש"י ,ידחה לשלישי בשבת ,שמא ישחוט בן עוף לצורך
סעודת "מחר" ,עכ"ל ,ודקדק מדוע כתב מחר ,ולא ליל מוצש"ק ,וע"כ שאין סעודה בליל תשיעי ,ודו"ק .ונראה שליל
מוצש"ק בין כך כבר אוכלים מלוה מלכה ,ולכך לא צריך לשחוט עבורו ,והבן( .ואע"פ שמבואר בגמ' שהיה אמורה ששחט
בעבור סעודת מלוה מלכה ,אין דרך העולם לעשות כן ,ולכן לא חשו לכך לחכמים).
הלכה פסוקה -סעיף א'
מצות אכילה בערב יו"כ ,ביום .אולם מדת חסידות לאכול מעט בליל תשיעי.
פירוש על דרך הסוד -סעיף א'
כתב בפרי עץ חיים (שער חג הסוכות פ"א) וז"ל ,ערב יוה"כ אמרו עליו כל האוכל ושותה בתשיעי ,כאלו מתענה תשיעי
ועשירי ,ושם ביארנו ,כי ט' וי' הם בחינת יסוד ומלכות ,בסוד הנסירה כנ"ל ,אמנם ג"כ נכנסין אז בו בחינת החסדים
התחתונים ,שהם כללות ה"ח שבמלכות ,ובחינת כללות ה"ג שביסוד וז"ס כאילו התענה תשיעי ועשירי ,עכ"ל.
וכתב הרמ"ע מפאנו (מאמר מעין גנים ,ח"ב) וז"ל ,יום ט' וי' ,שניהם בצד מערב ,וכולן בסיפה דידה כדאמרן ,ובמערב
הושלמה הנסירה בערב יוה"כ ,ואעפ"כ כוונת התשיעי ביסוד ,והעשירי במלכות ,והוא סוד האוכל ושותה בט' כאילו
התענה ט' וי' וכו' ,עוד טעם אחר מבואר במקומו ,שוה לשאר צומות בזה בין של חובה בין של נדבה עם יום הכפורים,
כי כל האוכל ושותה לפניהם בכוונת מצוה "מעלה" הנאכל לצורת אדם ,היא הצורה שעושה מצוה אחרת למחרת יום
האכילה ,הרי כאילו התענה תשיעי ועשירי ,כי צורת הנאכל מתענה עמו ,עכ"ל.
וכתב הרמח"ל (קיצור הכוונות סדר ערב יוה"כ) וז"ל ,והנה כיון שנשלמת נסירת החיצוניות ,על כן צריך להרבות באכילה,
וז"ס רז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' ,וסוד זה לפי שבערב יוה"כ ננסרת גם בחינת החיצוניות הנוגעת ליוה"כ ,והינו
יסוד ומלכות ,כי ביוה"כ צריכים לקבל הפנימיות מאימא ,והם ה' גבורות ממותקות וגם לוקחת הפנימיות של חג"ת
ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם ביבי
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
נ"ה ,והם סוד הה' עינויים והה' תפלות כמו שאפרש ,שמחיצוניות שלהם באים האכילה והשתיה וכו' שהם נעדרים
ביוה"כ ,ולכן צריך להשלים בתחלה כל החיצוניות להנסר ,כדי שתוכל לקבל ביוה"כ בפנימיות ,ועל כן צריך להרבות
באכילה ושתיה בערב יוה"כ ,ליקח גם החיצוניות כראוי ליוה"כ .ונחשב כאילו התענה תשיעי ועשירי ,כי אי אפשר
להתענות ולקבל סוד האכילה הפנימית אם לא קבלנו בתחלה כל החיצוניות ,ונמצא כי לצורך יוה"כ אנו מרבים ולכן כאלו
התענה ,וכמו שהרבה מדרגות של חיצוניות ,ננסרות ,כנגדן צריך להרבות באכילה ,עכ"ל .ועין שער הכוונות ,דרוש כל
האוכל ושותה בט' וכו' ,דרוש ר"ה ,דרוש ג' ,ז .ודרושי יוה"כ ,דרוש א ,ז .ודרוש חג הסוכות ,דרוש ג' .ובמצודות דוד
לרדב"ז (מצוה צה) כתב וז"ל ,מאי טעמא יש אכילה בט' ,ולפי הפשט י"ל ,כי אין הענוי ניכר אלא מתוך השובע ,כמו
שאין האור ניכר אלא מתוך החושך ,עכ"ל.
ועין עוד שמן זית זך ,סימן ל' ,ועין עוד של"ה ,מסכת יומא ,עמוד התשובה ,ט .שכתב ,וז"ל ,ביום ט' אוכל הרבה
זהו ענוי לנשמה ,ובי' צם ,וזה עינוי לגוף ,עיי"ש.
גי בלבבי משכן אבנה • האזינו-יום כיפור • תשפ"ז • #467
לקבלת העלון השבועי
בדוא"ל
יש לשלוח בקשה
לכתובת:
bilvavi231@gmail.com
לאזנה לשיעור
בקול הלשון
073-295-1245ישראל
USA 605-313-6660
ומקישים :כוכבית [*] © כל הזכויות שמורות
סולמית [>- ]# מספר ישיר לשמיעת
[מספר שיעור] >- השיעורים בקול הלשון:
073-295-1245ישראל
סולמית []# USA 605.313.6660
תוכן
ה הכנה ליום הקדוש ,יום הכיפורים
חלק ראשון – ת -
ה תמים תהיה עם ה' אלוקיך
חלק שני – ש -
ו שויתי ה' לנגדי תמיד
החלק השלישי – ו –
ז ואהבת לרעך כמוך
החלק הרביעי – ב' –
ט בכל דרכיך דעהו
החלק החמישי – ה' –
י הצנע לכת עם אלוקיך
תשובה
תשובה
מצד יצירתו תמים ,מצד מה שנמצא סביבותיו הכנה ליום הקדוש ,יום הכיפורים
העולם מחוספס יותר ,גס יותר ,עכור יותר, נמצאים בס"ד בעשרת ימי תשובה ,רבותינו
רחוק מהתמימות .ילד בטבעו כמו שכל אחד מלמדים אותנו שתשובה זה ר"ת של יסודי
רואה עושה מה שעושים סביבותיו ,הוא רואה שורשי העבודה של האדם ,תשובה ר"ת של
שאוכלים בצורה מסויימת ,הוא מנסה לעשות חמשה פסוקים ,ת' – תמים תהיה עם ה' אלוקיך,
כמותם ,שותים בצורה מסויימת ,הוא מנסה ש' – שויתי ה' לנגדי תמיד ,ו' – ואהבת לרעך
לעשות כמותם ,מניעים את הידיים בצורה כמוך ,ב' – בכל דרכיך דעהו ,ה' – הצנע לכת עם
מסויימת ,הוא מנסה לעשות כמותם .כך גם אלוקיך.
בעומק הפנימי של הנפש ,הוא נולד תמים,
אבל לאט לאט הם מתאימים את עצמם למה ננסה להתבונן מעט להבין ,זה לא חמשה
שנמצא סביב ,התמימות הולכת ונעלמת וקונים פסוקים במקרה שהם הר"ת של תשובה ,תשובה
לאט לאט את ההתאמה לחיות את חיי העולם. עניינה לחזור למקור ,לחזור לשורש ,לחזור
אבל התמימות הפנימית הזו היא התמימות להתחלה ,וכל החמשה פסוקים הללו הם ה' פנים,
הקדושה ,עליה נאמר בעומק "תמים תהיה עם ה' אופנים איך לחזור לשורש שהיה מתחילה.
ה' אלוקיך" .אילו מעיקרא לא היה לנו את אותה ננסה להעמיד בס"ד בקצרה את ה' החלקים
תמימות ,היה קשה להשיג לקנות דבר שמעולם הללו ,לקחת את כל החמשה חלקים למעשה זה
לא היה לנו ,אבל הבורא עולם ברחמיו הרבים הרבה ,אבל הבחירה נתונה ביד כל אחד ואחת
נטע מעיקרא אצל כל אחד ואחת מאיתנו את לבחור לפחות אחד מהחלקים הללו ולהשתמש
אותה תמימות ע"מ שנתגבר לא נצטרך לקנות איתו בס"ד בימים הבאים עלינו לטובה.
תמימות מהתחלה ,נצטרך לחזור למצב הראשון
של אותה תמימות שהייתה קיימת בנו רק היא
התכסתה ונעלמה ,אבל אליבא דאמת היא חלק ראשון – ת -
נמצאת עמוק בתוך קומת האדם.
תמים תהיה עם ה' אלוקיך
שבאים להעמיד את הימים הללו ,ימים של החלק הראשון ,ת' של תשובה ,תמים תהיה
כפרה ותשובה ,הרי כל אחד ואחת מאיתנו מי עם ה' אלוקיך ,כל אחד ואחת מאיתנו שנולדנו,
שמעט יש לו נפש יהודית פתוחה ,בוכה לפניו היינו קטנים ,תינוקות ,היינו תמימים .לאחר
יתברך שמו בימים הללו ,מי בוכה בדר"כ יותר, מכן ,סדר ברייתו של עולם ,האדם גדל עוד מעט
האדם המבוגר או התינוקות ,ברור שתינוקות ועוד מעט ,וככל שהוא גדל אז התמימות שלו
בוכים יותר ,כל אחד ואחד מאיתנו חוזר למעין הולכת ונקטנת ,רואים זאת בחוש ברור מאד,
מה שהוא היה תינוק ,או תינוקות ,ולכן הבכי כאשר הילד או הילדה תינוקות הם הרבה יותר
מתעורר יותר ,וטהר ליבנו לעבדך באמת ,וזרקתי תמימים או תמימות ,כאשר לאט לאט האדם
עליכם מים טהורים וטהרתם ,הימים הללו הם גדל הוא מכיר את העולם יותר בבירור ,נחשף
ימים של לפני ה' תטהרו ,נטהרים ואז חוזרים יותר למציאות של העולם שהיא רחוקה הרבה
למקום היותר פשוט של התמים ,של התינוק, מאד בדר"כ מהתמימות ,והנפש שלו לאט לאט
תמים תהיה עם ה' אלוקיך .העבודה היא ,להכיר מתאימה את עצמה למה שנמצא סביבותיו ,הוא
בלבבי משכן אבנה
ה
תשובה
לבורא עולם ,ולתת לבכי לנוע ,להתפשט ,לנבוע שהתמימות הזו קיימת בתוכנו ,ולתת לנפש
מהמעמקים האמיתיים של האדם ,ולהרגיש לבכות באמת מתוך פשיטות ותמימות ,לחזור
שזה העומק של העבודה של הימים הללו ,תמים לפחות פעם אחת בשנה למעין תינוק .על זה
תהיה עם ה' אלוקיך ,לחיות עם אותה תמימות. אמר דוד המלך ע"ה "כגמול עלי אמו" כתינוק
שנמצא על אמו ,זה המקום האמיתי שבו אנו
צריכים להימצא בימים הבאים עלינו לטובה.
חלק שני – ש - לחזור למקום הפשוט ,למקום התמים ,על אף
שכלפי העולם קשה לחיות כל הזמן בתמימות,
שויתי ה' לנגדי תמיד זה נראה משונה ,אבל מול הבורא עולם ,מול
החלק השני ,ש' של תשובה ,שויתי ה' לנגדי
העולם הפנימי ,תמים תהיה עם ה' אלוקיך ,לתת
תמיד .כידוע תחילת השלחן ערוך באורח
לנפש את המקום האמיתי שלה ,את הדרור
חיים מתחיל בדברי הרמ"א בהג"ה שמביא
של הבכי של התינוק שעומד מול מציאות ה'
שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלות
יתברך ובוכה .אפשר להשתמש בכח הדמיון של
הצדיקים ההולכים לפני האלוקים ,כי אין ישיבת
הציור כיצד תינוק חבוק בידי אמו ,כיצד התינוק
האדם ותנועותיו בביתו דומה לישיבת האדם
באמת בוכה ,וכיצד לאחר מכן אביו ואמו מנסים
ותנועותיו שהוא נמצא בבית המלך ,ולפני המלך.
למלאות את בקשתו.
הרמ"א מדבר על כל השנה כולה ,אבל לפחות
בימים הללו .הימים הללו הרי נקראים כידוע תחילת הימים הללו זה תקיעת שופר,
כמ"ש הגמ' "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו ראש השנה ,האחרית של הימים הללו זה יום
קרוב" ,זמן שמצד הזמן עצמו יש יותר קרבה הכיפורים .תקיעת שופר אומרת הגמ' זה קול
אליו יתברך שמו ,אפילו אם כל השנה כולה של בכי ,תינוק בשעה שהוא נולד הרי עדיין
לחיות בשויתי ה' לנגדי תמיד זה גבוהה ,וגבוהה איננו יכול לדבר ,אפי' לומר אבא או אמא ,מה
הרבה ,אבל בימים הללו ,עשי"ת ,ולפחות ביום הוא כן יכול להשמיע ,קול בכי בלבד ,זה נקרא
הכיפורים ,לפני שעומדים ומתחילים להתפלל, קול שופר ,לשמוע קול שופר ,עניינו של קול
מתפללים כל נדרי ,מתפללים את הה' תפילות שופר ,זה מי שנמצא במדרגת תינוק שיכול
עד נעילה ,תפילה כל מהותה הוא עומד לפני לבכות ולא יכול לדבר ,זה תחילת הימים של
המלך ,עומד לפניו יתברך שמו ,אומר הרמח"ל ר"ה .והאחרית שלהם ,יוה"כ ,זהו זמן של בכי,
כדבר איש אל רעהו .לפני שמתחילים את אבל לא בכי של חורבן ,זה שייך לחודש אב,
התפילות ,בכל תפילה ותפילה של י"ח ,מעריב זה בכי שנובע מחרטה על המעשים שכל אחד
שחרית מוסף מנחה ונעילה ,לפני תחילת י"ח, ואחת עשו שלא כהוגן ,וכואב לנו .זה בכי שנובע
לעמוד דקה ,חצי דקה ,כל אחד ואחת לפי מגעגועים ,כתינוק שמתגעגע לאביו ואמו ,הוא
כוחותיו וערכו ,ולנסות ראשית להתבונן לפי מי רואה את האמא יוצאת מהבית ומשאירה אותו
אנחנו עומדים עכשיו לדבר ,עם מי אנו עומדים עם מישהו אחר ,אז הוא בוכה ,זה הבכי ששייך
לדבר .לפני מי הולכים לדבר זה שלב אחד, לימים הללו.
השלב השני הוא עם מי הולכים לדבר ,והשלב
השלישי היכן הוא נמצא .יש אדם שנמצא א"כ האופן הראשון של העבודה הוא תמים
כאן בארץ ומדבר עם פלוני בארה"ב ,הם גם תהיה עם ה' אלוקיך ,לשבת בשקט ,לחזור מעט
מדברים ,מדברים בטלפון אבל רחוקים במקום. למקום התמים יותר בנפשו של האדם ,לחזור
שמדברים עם הקב"ה "מלא כל הארץ כבודו", למקום הטהור שקיים בתוכנו ,משם לפנות
כדבר איש אל רעהו ,בעומק הקב"ה נמצא כאן
בלבבי משכן אבנה
ו
תשובה
האחרון של תפילת נעילה אומרים לשנה הבאה לפנינו ועמו אנחנו מדברים ,אין לו גוף ואין לו
בירושלים הבנויה ,רגע אחד של מחשבה ,עשרים דמות הגוף ,אבל מציאותו יתברך שמו מתמדת
שניות ,שלושים שניות ,איש לפי עניינו ,לחשוב ונמצאת ועמו אנחנו משוחחים ומדברים .בודאי
שניה אחת ,מה היה כל המהות של היום ,לעמוד שמי שיכול להמשיך זאת לכל השנה כולה,
לפניו יתברך שמו בלי מחיצות ,בלי עוונות, תפלה אחת ביום לפני שמתפללים לחשוב דקה,
להעמיד את הנפש רגע אחד שעומדים אצל ה' חצי דקה ,עם מי מדברים ,ולהתיישב עם אותו
יתברך ואצלו אנחנו נמצאים ועמו שוחחנו ,כמה דבריו אשריו וטוב לו .אבל אפילו אם לכל השנה
זה ימשיך לכל השנה כולה ,כל אחד ואחת לפי כולה זה ימשיך למחצה ,לשליש ולרביע ,לפחות
ערכו כמה שהוא יכול להמשיך ,אבל שהמחשבה בימים הללו ,ולפחות ביוה"כ ,חמש פעמים של
האחרונה של היום שממנה נפטרים לכל השנה תפילה שאנו מתפללים ,כמו שהוזכר ,לפני
כולה ,יוצאים מיוה"כ לכל השנה כולה ,מחשבה כל תחילת תפילת י"ח לעמוד דקה ,חצי דקה,
פשוטה ואמיתית ,מי שיזכה יותר היא תהיה גם ולהתבונן .מי שעוד יותר מסוגל ,אפשר לעצור
חושית יותר ,אבל המחשבה הפשוטה ביותר באמצע תפילת י"ח מידי פעם ולחזור למחשבה
שיהודי צריך לחשוב ,שהוא עומד לפניו יתברך האמיתית והברורה שהיא תכלית היצירה,
שמו ,איתו הוא דיבר כל היום ,ואם הוא יזכה ,גם להתבונן עם מי אנו מדברים עכשיו ,והיכן הוא
למשך השנה יהיה עוד רגעים כאלה ,כמה שיהיו נמצא .פעמים הרבה שנכנסים לתוך המהלך
שיהיו ,אבל שיהיו עוד רגעים כאלו. של תפילת י"ח ,פעמים הרי המחשבות הולכות
רחוק מאד ,הולכות למקומות שונים ומשונים
מי שנכנס כך ליוה"כ בתפילת מעריב ,ויוצא ומסיחים דעת מהתפלה ,ואפי' אם נמצאים
מיוה"כ ברגע האחרון של יוה"כ עם המחשבה בתוך התפלה פעמים שקועים במה שרוצים,
הזו ,משהו יותר מרומם למשך השנה בס"ד יהיה. אבל שוכחים עם מי מדברים ולפני מי מדברים,
כמה? כמובן שיש בחירה לכל השנה כולה .אבל שהוא נמצא כאן .חלק מהקומה של תשובה זה
אם זו צורת הכניסה ליוה"כ ,וזו צורת היציאה שויתי ה' לנגדי תמיד ,לחיות במדרגה של תמיד,
בסוף היום בנעילה מיוה"כ ,אז הנפש מקבלת קבוע ,זו מעלת הצדיקים ,כלשון הגר"א ,זה "כל"
פנים עמוקות יותר ,אמת טהורה יותר ,וטהרתם מעלת הצדיקים .אבל אם אין לנו את כל מעלת
לפני ה' אלוקיך ,לפני ה' תטהרו ,חיים באופן הצדיקים ,לפחות שיהיה בבחינת מתי יגיעו
היותר נכון .כל אחד ואחת לפי ערכו בודאי מעשי למעשי אבותי ,ואומרים רבותינו כידוע
ובהכרח שיצור השפעה מסויימת לקומת הנפש. מתי יגיעו מלשון של נגיעה ,לפחות ניגע באותה
זהו החלק השני. מדרגה ואותו אופן .מי שזוכה לתשובה שלמה,
אז כל השנה כולה הוא יכול לחיות שם ,אבל
לפחות שבימים הללו מדרגת התשובה תביא
החלק השלישי – ו – את האדם לשויתי ה' לנגדי תמיד לכמה רגעים
ואהבת לרעך כמוך בכל היום כולו.
החלק השלישי ,ו' של תשובה ואהבת לרעך
אבל יתר על כן ,מסיימים נעילה ,הרגע
כמוך ,כל תחילת יוה"כ הרי אנו אומרים "על
האחרון של תפילת נעילה ,עומדים רגע אחד
דעת המקום ועל דעת הקהל ,בישיבה של מעלה
לפני סופו של יום ,עם איזו מחשבה עוזבים
ובישיבה של מטה ,אנו מתירים להתפלל עם
את היום ,עוזבים את היום פעם אחת בשנה
העבריינים" כל השנה כולה אין היתר להתפלל
שהקב"ה נתן לנו ,עם איזו מחשבה עוזבים את
עם אותם עבריינים ,אבל שמגיע יוה"כ ,יום אחד
תפילת נעילה .כמובן שיש לזה כמה צורות,
בשנה ,שאפילו נדחי עמו ישראל רובם ככולם
ואנו מעמידים צורה אחת מעשית מאד ,הרגע
בלבבי משכן אבנה
ז
תשובה
שלו חשה את האמת שזמן של יוה"כ הוא צירוף מגיעים לתפילה ,ביום הזה אנו אומרים מתירים
של כל הכנסת ישראל. להתפלל עם העבריינים .אבל להבין אמיתי
יותר ,זה לא רק שבית הכנסת מתמלא בעוד
ניתן דוגמא פשוטה למעשה ,נמצאים בס"ד אנשים שכל השנה כולה הרבה פחות מגיעים,
בבית הכנסת ביום כיפור ,יש מקומות ,כל אחד מה שמקבץ ביוה"כ את כולם זה מחמת שמתגלה
ואחת פעמים רבים מנסה לדאוג לעצמו למקום ואהבת לרעך כמוך שיכול לצרף באמת את כולם.
הכי טוב שיכול להיות ,גם בזמן שהוא עומד יוה"כ זה היום היחיד בשנה שמתאספים בו עוד
לפניו יתברך שמו ביום הכי קדוש ועליון שיכול בני אדם ועוד בנ"א שכל השנה כולה נמצאים
להיות ,לחשוב דבר על עצמו? ש"לי" יהיה את בחוץ ,למחצה שליש ולרביע ,אבל מגיע יוה"כ,
המקום הכי נח בצורה הכי הטובה ,או פן שמא אפילו אלו שרחוקים כל השנה ,ברובם בס"ד
ואולי אפשר לחפש היכן ביוה"כ יש ואהבת מגיעים ,זו לא הנהגה מעשית רק ,אלא הלב
לרעך כמוך ,לדאוג למישהו אחר לפני .אם יש הפועם שבהם ,פועם ומחפש כפרה ממנו יתברך
מישהו או מישהי אחרת שצריכה עזרה ,פעמים שמו ,אבל זה מול הקב"ה .אבל שהם מתאספים
זה עם תינוקות ,פעמים בנקודה אחרת ,בודאי בבית הכנסת ,הם מתאספים עם הכנסת ישראל,
שיש כאן שיקול דעת עמוק ,מחד אנחנו רוצים עם הציבור שיושב בבית כנסת .הצירוף הזה
ורוצות להתפלל ,אבל מאידך יש אופן של בן הוא לא במקרה שהם צריכים לדבר עם הקב"ה,
אדם לחבירו .למעשה ,שיהיה לפחות נקודה רק שזה נעשה עם הדיבור בבית הכנסת ,אלא
אחת ביום שאני נותן על חשבון הגשמיות אבל הצירוף הזה נעשה מהאור האמיתי שיורד
גם על חשבון הרוחניות ,לא את כל הרוחניות של ביוה"כ ,חלק מהתשובה ,ו' של התשובה ,ואהבת
כל היום ,בשום פנים ואופן לא ,אבל נקודה אחת לרעך כמוך ,ביוה"כ מתגלה ,אמר ר' עקיבא
של רוחניות ביום שמתוך אהבת הבריות אנחנו לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם ,אביכם
נותנים זאת לזולתנו .לא רק לבקש סליחה שאני שבשמים ,מה מקווה מטהר את הטמאים אף
דואג לעצמי שלי יהיה סליחה ומחילה. הקב"ה מטהר את ישראל ,זה אמר ר' עקיבא,
וזה אותו ר' עקיבא שאומר זה כלל גדול בתורה
נקודה נוספת ,אנחנו אומרים בתפילה זכה, ואהבת לרעך כמוך ,זה לא שני מימרות של ר'
וראוי להשתדל לומר זאת כמו שהביא המשנה עקיבא ,זו אותה מימרא ,יוה"כ הפנימיות שלו
ברורה ,שהריני מוחל וסולח ופשע כנגדי בין זה החיבור של האדם לקב"ה ,לפי ה' תטהרו,
בגלגול זה בין בגלגולים אחרים ,חוץ מהדברים שויתי ה' לנגדי תמיד ,אבל יוה"כ הוא חיבור של
שאין חובה לסלוח עליהם כמו שהביאו בן אדם לחבירו ,ולכן אין יוה"כ מכפר עד שירצה
הפסוקים ,אבל חוץ מזה ,באמת לסלוח מעומקא את חבירו ,כי המהות של יוה"כ הוא צירוף
דליבא לכל אחד ואחד מישראל ,לא רק מפני של בן אדם למקום אבל גם צירוף של בן אדם
שמידה כנגד מידה שאם אני יסלח אז יסלחו לחבירו .יוה"כ מחד הוא זמן שמבקשים סליחה
לי ,זה אמת ,אלא באמת למחול לכל אחד ואחת מחילה וכפרה מהקב"ה ,זה בן אדם למקום,
מהכנסת ישראל מתוך אהבת הבריות אמיתית אבל הוא הזמן שכל כנסת ישראל נוהגים הרי
שאני רוצה וחפץ שבאמת יהיה לו טוב ,זה לא לבקש מחילה וסליחה אחד מרעהו ,לא רק בכדי
רק נוסח לומר אותו כדי לדאוג לעצמי שימחלו שמול הקב"ה יהיה סליחה ומחילה ,אלא זהו
לי אז אני מוחל לכולם ,במידה שאדם מודד כך מפני שביום הכיפורים יש אור גדול של אהבת
מודדים לו ,אם אני ימחל גם ימחלו לי ,זה אמת, הבריות ,של ואהבת לרעך כמוך .ולכן הנפשות
אבל זה צריך להיות הרבה יותר פנימי. מבקשות אחת מהשניה מחילה סליחה וכפרה,
מפני שבעומק כולם מרגישים ,אפילו אם האדם
לפי שנכנס יוה"כ לעורר את הנפש לאהבת בשכל פחות מרגיש ,אבל מזליה חזי ,הפנימיות
בלבבי משכן אבנה
ח
תשובה
אבינו ,אשריו וטוב לו למי שזוכה ,אבל לפחות ישראל ,האם אנחנו רוצים שכל הכנסת ישראל
שיהיה בכל יום למעשה ,לא הולכים לישון באמת יזכו לשנה טובה ,לחתימה טובה ,או
לפני שעושים חשבון פשוט ,האם הטבתי היום שאנחנו חושבים רק שאני יזכה לחתימה טובה,
עם מישהו או לא ,ואם לא ,אז עכשיו מטיבים, שלי יהיה שנה טובה .שמעוררים קצת את הנפש
אם זה שעה שאפשר להטיב בפועל – בשמחה ומתבוננים על הכנסת ישראל ,וחפצים שלכולם
רבה ,ואם לא ,מתפללים על מישהו ,חושבים יהיה טוב ,אז הדבר הראשון ,הרי אם מקפידים
איך מחר יעשו לו טובה ,אבל לראות שלא ללכת על בני אדם אחרים ,ובפרט אם ההקפדה היא
לישון לפני שיש באמת הטבה אחת אמיתית ,זה הקפדה אמיתית כי מישהו באמת פגע בי והרע
להמשיך את האור של יום הכיפורים לכל השנה לי ,אבל אם אני באמת חפץ לא רק בטובתי אלא
כולה .שואהבת לרעך כמוך שמתגלה ביוה"כ בטובתם של הכנסת ישראל ,הרי שאני מנסה
לא יהיה רק ליום אחד ,על אף שביום הזה כולנו לפחות למחול בלב שלם ,להגיע ללב שלם זה
מנסים לחיות יותר מרומם ויותר גבוה ,אבל מדרגות ,אבל לנסות למחול בלב שלם ,בלב
שיהיה לזה המשך לכל השנה כולה ,נקודה אמיתי ,לכל אחד ואחת מהכנסת ישראל שפגע
אחת למעשה בכל יום שלא הולכים לישון לפני בי ,באופן כזה שאני רוצה באמת שהוא יזכה
שמטיבים לזולתי. בדין ,שהוא יזכה בדין .מי שיכול ויכולה להוסיף
להתפלל להדיא על בני אדם אחרים שיזכו בדין,
ומי שעוד טיפה יותר זך ,זוכר במשך השנה מי
החלק הרביעי – ב' – שפגע בו ,ולהתפלל עליו שהוא יזכה בדין ,על
אף שהוא נהג בו שלא כשורה.
בכל דרכיך דעהו
החלק הרביעי ,ב' של תשובה ,בכל דרכיך כמובן ,כל אחד ואחת צריכים לבדוק את
דעהו .סימן שלם יש באורח חיים ,סימן רל"א
מדרגת ליבם לפני שעושים זאת ,רק אנחנו
שמאריך ב"בכל דרכיך דעהו" .בלשון ברורה מנסים להעמיד כיוונים של דברים באופן מעשי.
ופשוטה ,אנו עושים המון מעשים במשך היום, היסוד ברור עד למאד ,יוה"כ חלקו הוא בין אדם
כל אחד ואחת עושים מאות ואלפי מעשים
למקום ,אבל חלקו הוא בין אדם לחבירו ,ואהבת
במשך כל היום כולו ,יש את החלקים הרוחניים
לרעך כמוך ,ו' של תשובה ,והו' הזו של התשובה
שאנחנו עושים בכל יום ,ויש את החלקים
היא מיסודי היום ,שהבן אדם לחבירו ביוה"כ
הגשמיים שעושים בכל יום .החלקים הרוחניים
צריך להיות יותר גבוה ,גם בהנהגה המעשית,
כתפילה וכדומה ,והחלקים הגשמיים רבים הם
אבל לא רק בהנהגה המעשית ,אלא בעיקר שזה
עד למאד .בכל דרכיך דעהו עניינו שלא רק יבא מלב יותר טוב ומלב יותר טהור.
החלקים הרוחניים יהיו רוחניים ,אלא שגם
החלקים הגשמיים יהיה בהם צד מסויים של מי שיכול ויכולה לקבל קבלה פשוטה ,לא
רוחניות .להפוך את כל המעשים הגשמיים ללכת לישון ולו לילה אחד לפני שעשינו טובה
לרוחניים זה המדרגה השלמה שנקראת "בכל אחת אמיתית ליהודי ,טובה אמיתית אחת.
דרכיך דעהו" בכל מה שאתה דורך פועל ועושה, ואם עדיין לא עשינו ,אפשר לעשות אותו בכל
"דעהו" תדע ותצטרף ותתחבר לבורא עולם. יום יום .יום שיהודי ויהודיה עובר בלי להטיב
תפסת מרובה לא תפסת ,תפסת מועט תפסת, לזולתו ,למה לו חיים ,בשביל מה הוא חי באותו
בכל דרכיך דעהו ,שיהיה לפחות משהו אחד יום .הנפש החיים כותב בהקדמה שלו "כי זה כל
במשך היום שהאדם חי חיי גשמיות אבל הוא האדם לא נברא אלא להועיל לאחריני" ,זה כל
מכוון בהם באמת לעבודת הבורא יתברך שמו. האדם לא נברא אלא להועיל לאחרים .לעשות
זאת מהבוקר ועד הלילה כמדרגתו של אברהם
בלבבי משכן אבנה
ט
תשובה
אזי האפשרות לנצל את יוה"כ מועט יותר ,מה ניתן את הדוגמא הפשוטה ששייכת ליוה"כ,
חושבים למעשה בסעודה המפסקת .השאלה "תשיעי בתשרי" כל האוכל בתשיעי מעלה עליו
היותר מדויקת ,האם חושבים .אבל שבאים הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי ,טעמים
לדבר למעשה ,בכל דרכיך דעהו ,להמשיך את רבים נאמרו בדברי רבותינו למעשה מה יחשוב
זה לכל השנה כולה זה מדרגה נוספת ,אבל האדם בשעה שהוא אוכל ביום התשיעי .יש
ראשית מה ששייך לעבודת יוה"כ ,עומדים בערב מרבותינו שכתבו שראוי לאדם לאכול כפליים
יוה"כ ,יושבים לסעודה המפסקת ,חושבים רגע ביום תשיעי מה שהוא היה אוכל ביום העשירי
אחד לפני הסעודה ,ואם אפשר גם בתוך כדי שיאכל ביום התשיעי כפליים .אבל למעשה כל
הסעודה ,למה אנחנו אוכלים ,מדוע אוכלים אחד ואחת מאיתנו מגיע יום התשיעי אוכלים
יותר .שתהיה כל האכילה כולה לשם שמים זה בודאי ,מקיימים את המצווה ,ואוכלים גם יותר.
גבוה מאד ,אבל לנסות לפחות לחשוב מחשבה מה חושבים בשעה שאוכלים ביום התשיעי,
אמיתית ,אני באמת מעוניין או מעוניינת לאכול איזה מחשבה אמיתית ,אנו נמצאים בערב
על מנת שמחר יהיה לי כח להתפלל בצורה יותר יום כיפור בסעודה המפסקת ,מה המחשבה
פנימית ,בצורה יותר אמיתית .אם אפשר לחשוב שחושבים בשעה שאוכלים ,עוסקים עכשיו
כך לפני תחילת הסעודה ומידי פעם בתוך בדבר רוחני או עוסקים בדבר גשמי.
הסעודה עצמה ,ויתר על כן לאכול מאכל אחד
באמת בכוונה הזו ,לשם כך שמחר יהיה לי כח בבפועל עוסקים בדבר גשמי ,אוכלים
לצום ושאני יוכל להתפלל ולעבוד את הקב"ה סעודה ,אבל זו סעודה של מצווה ,סעודה
יותר באמת .להגיע ל"בכל" דרכיך דעהו זה גבוה, המפסקת ,יש פנים רבות למחשבות מה לחשוב,
תפסת מרובה לא תפסת ,תפסת מועט תפסת. מחשבות אמת ,אבל ננסה להעמיד פנים אחד.
אם מעמידים א"כ אופן למעשה של בכל דרכיך כל אחד ואחת מאיתנו בס"ד כמעט ללא יוצא
דעהו ביחס ליוה"כ ,סעודה המפסקת היא העיקר מן הכלל יזכה לצום ביוה"כ ,בכדי שנוכל
של הגשמיות שקשור ליוה"כ ,ביוה"כ עצמו יש לצום ביוה"כ אפשר גם לא לאכול בתשיעי או
חמשה עינויים ,אנחנו כמעט לא משתמשים לאכול מעט ,אבל נהיה מאד חלשים ,אם אנחנו
בגשמיות ,מעט מה שיושנים וכדומה ,עיקר רוצים באמת שנוכל לכוון בתפילה ,שיהיה כח
הגשמיות זו ההכנה בערב יוה"כ ,לפני הסעודה במחשבה ,שיהיה כח בלב ,שיהיה כח בגוף לעמוד
ותוך כדי הסעודה מעט מחשבות על האמת בתפילה ,צריך שיהיה לאדם יותר כוחות ,בשעה
מדוע אוכלים ,בכל דרכיך דעהו .ויתר על כן כמו שהאדם אוכל ביום התשיעי ,כתוב להדיא ,אחד
שהוזכר ,לאכול מאכל אחד עם הכוונה אמיתית מהכוונות בדברי רבותינו ,שיכוון שיהיה לו כח
לאוכלו על מנת שיהיה כח לעבוד את הקב"ה לצום ביום העשירי ,אבל לשם מה יהיה לו כח
באמת ,לצום באופן כזה שנוכל להתפלל ולכוון לצום ביום העשירי ,בכדי שירגיש יותר נח? בני
כראוי ,שהלב יהיה יותר פתוח ,נוכל לקיים אדם רגילים לברך אחד את השני בערב צומות,
בעצמנו שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' ,לפניו "שהיה לך צום קל" ,למה רוצים שהצום יהיה
יתברך שמו. קל ,שיהיה קצת פחות ייסורים? יש כבר כדורים,
קפסולות" ,קלי צום" שיהיה צום קל ,לשם מה
שיהיה צום קל .אבל מכוונים קצת יותר אמיתי,
החלק החמישי – ה' – זה לא ענין שיהיה רק יותר קל ויותר נח ונעים
ושיהיו יותר בריאים ,הרי אנו רוצים להגיע
הצנע לכת עם אלוקיך ליוה"כ ולנצל את היום הזה מתחילתו ועד סופו
החלק החמישי והאחרון של תשובה ,ה'
כמה שניתן .ברור ופשוט הרי לכל אחד ואחת
של תשובה ,הצנע לכת עם אלוקיך .בכללות
מאיתנו שאם נאכל פחות והגוף יהיה חלש יותר
בלבבי משכן אבנה
י
תשובה
מאד מהיום בתוך מציאות של בית .זה מחמת כל קומת הצניעות זו עבודה מיוחדת אצל
שהמעמקים של היום ,הפנים של היום ,הוא נשים ,אבל להבין יותר שורשי ,נקודה דקה
מקום של הצנע לכת אלוקיך ,מקום של צניעות. קצת ועמוקה .שורש יצירת האדם ,הוא עובר
במעי אמו ,מעיקרא אף אחד לא רואה אותו,
אבל להבין יותר ברור ,צניעות זה לא רק הוא צנוע ומכוסה ,כל שורש צורת היצירה של
צניעות של גוף ,זה עיקר הצניעות בחוץ ,אבל האדם הוא נולד באופן של צנוע ,וזה לא במקרה,
הצניעות הפנימי שזה מה שצנוע ומכוסה המהר"ל אומר שכל הדברים הגדולים שקורים
במעמקי הלב של האדם ,זה מקום הצניעות. בבריאה הם אינם במקרה ,ובדקות יותר ,אפילו
יש מקום בפנים של האדם שהוא צנוע ,הוא הדברים הקטנים הם לא במקרה ,וקל וחומר
מכוסה ,וממי הוא מכוסה ,ממנו עצמו ,ושמגיע כל שורש יצירת האדם .מדוע עשה כך הקב"ה
יום הכיפורים ,המקום הפנימי הזה ,נפתחים שצורת היצירה שהאדם נוצר מעיקרא הוא
שערי הלב ,נפתח הפנימיות של ליבו של האדם, צנוע ,הוא כולו מכוסה ,ז' חודשים ,ט' חודשים,
ומקום זה של הצניעות מתגלה לאדם עצמו. הוא מתחילתו מכוסה ,ורק לאחר מכן הוא יוצא
רחל אמרה על ר' עקיבא "חזייה ביה דהוי צנוע לאוויר העולם ,רואים אותו ,שמחים איתו ,הוא
ומעלי" היא ראתה שהוא צנוע ומעולה ,אבל בוכה ,אבל כל אלו שרואים אותו על דרך כלל
במעמקים של כל יחיד ויחיד ,בפנים של הלב, שמחים איתו .מדוע עשה כך הקב"ה שתחילת
נמצא מקום של צנוע ,לשם צריך להגיע ביוה"כ. כל היצירה של האדם באה באופן שהוא מכוסה,
באופן שהוא נעלם ,באופן כזה שהוא צנוע ,כל
כל השנה כולה לכל אחד מאיתנו יש לו לב, זאת מפני שראשית הימים הללו צריכים להיות
ויש לו את המקום של הלב שאיתו הוא חי ,אבל באופן של צניעות .הראש השנה נקרא היום
יש מקום יותר פנימי בלב אצל כל אחד ואחת הרת עולם ,אומרים רבותינו מלשון הריון ,זה
מנפשות ישראל ,שמגיע יוה"כ ,וטהר ליבנו שורש הצניעות שמתגלה בתחילת הימים הללו.
לעבדך באמת ,שם עיקר מקום הטהרה ,וכל ראש השנה נקרא "תקעו בחודש שופר בכסה
אחד לפי מדרגתו יכול להיכנס למקום יותר ליום חגנו"" ,כסה" אומרים חז"ל זמן שהלבנה
פנימי בליבו שלו ,זה המקום הצנוע העמוק של מתכסה ,אז גם היא צנועה ,הלבנה מתכסה
התשובה .בשביל לעשות תשובה צריך להיכנס ונעלמת זה מהעומק של הצניעות של הלבנה.
למקום יותר פנימי לב ,לא עם אותם ההרגשות עשרה ימים הללו מר"ה ועד יוה"כ זה זמן של
שחיים כל השנה כולה ,עם אותם ההרגשות צניעות ,היכן זה מתגלה ביום כיפור אפילו באופן
עושים את מציאות התשובה .תשובה מכריחה הכי פשוט שיכול להיות ,היכן אנו נמצאים כל
שהאדם יתבונן מעט קצת בשעת השקט עם היום כיפור ,בתוך בית ,בתוך בית כנסת.
עצמו ביישוב דעת ,וינסה להרגיש את עצמו
יותר ,עמוק יותר ,משם מגיעה החרטה של על כל השנה כולה נאמר "כל כבודה בת מלך
התשובה ,משם מגיעה הקבלה לעתיד של שנה פנימה" בתוך הבית ולא הפוך ,אבל אם כל השנה
הבאה בע"ה ישתדל להיות יותר טוב .זה לא כולה סוף כל סוף נאמר "אשתך בירכתי ביתך"
מהיום יום היכן שחיים בהרגשה נכנסים גם אבל בודאי שהיא יוצאת לחוץ ,היא לא נמצאת
ליוה"כ ומשם החרטה והקבלה לעתיד ,יוה"כ כל היום בביתה ,ובפרט בדורות הללו ,אבל יום
מגלה את המקום היותר פנימי ,את המקום אחד בשנה יש שחלק גדול מכל הכנסת ישראל
היותר צנוע ,מי שיושבת עם עצמה בערב יוה"כ מתקיים בהם "כל כבודה בת מלך פנימה"
ומכינה את עצמה באמת ,היא בהכרח תיכנס נמצאים בבית ,זה לא במקרה שיש יום אחד
ולו במעט למקום יותר פנימי בלב ,להרגשה בשנה שביחס לשאר כל הימים כולם רוב ככל
יותר אמיתית ,להרגשה יותר עמוקה ,זה המקום נשות ישראל ,וק"ו הגברים ,נמצאים חלק גדול
בלבבי משכן אבנה
אי
תשובה
לפחות לקחת אחד מהחמשת הדברים הללו ,מי הצנוע של והצנע לכת ,אז הוא עם אלוקיך.
שיזכה לקחת שתים מוטב ,אחד מתוך החמשה הצנע לכת ,יש את הצניעות שצריך להיות בחוץ,
הללו ,שמרגישים שיותר מדבר אליו ,שיותר הן מצד בגדים ,אבל בעיקר מצד לא לפרסם
קרוב לליבו ,כל אחד ואחת יש דברים כמובן ולשבח מעשיו ,אבל זה עדיין ההנהגה החיצונית
שדיברנו אליהם יותר ,ויש דברים שדיברו של הצניעות ,וצריך שיהיה לה שורש פנימי .מה
אליהם פחות ,אין הנפשות שוות ,ולכן כאשר שאנו רואים אצל בני דורנו שנקודת הצניעות
שומעים דברים ,פעמים הם מדברים אל האדם היא נקודה חלשה מאד ,מחמת שחסר גם הפנים
יותר ופעמים פחות ,צריך לשבת מעט ולהתבונן של הצניעות .מנסים בדר"כ להתמודד עם
ולהרגיש איזה א' מתוך ה' החלקים שהזכרנו התוצאה החיצונית של הצניעות ,פעם מצליחים
מדברי רבותינו ,אני מדגיש מדברי רבותינו יותר ופעם מצליחים פחות ,אבל צריך לבנות
ולא משלי ,זה נאמר בשם כמה וכמה חכמים, את הדברים מהשורש הפנימי שלהם ,הצנע
הר"ת הללו ,לנסות לבדוק כל אחד ואחת איזה לכת עם אלוקיך ,הקב"ה ,ושכנתי בתוכם ,בתוכו
לפחות אחד מתוך החמשה חלקים הללו יותר לא נאמר אומרים חז"ל על המשכן ,אלא בתוך
קרוב ,ולפחות את הימים הבאים עלינו לטובה, כל יחיד ויחיד ,בתוך ליבו של כל יחיד ויחיד ,כל
ז' תשרי ,ח' תשרי ,ט' תשרי ,וי' ,יוה"כ ,ולפחות אשר ידבנו ליבו .בעומק הפנימי של מציאות
את יוה"כ עצמו ,שיהיה נגיעה מסויימת בצורה הלב של כל אחד ואחת מאיתנו יש מקום צנוע,
הפנימית יותר של התשובה. מקום נעלם ,לשם צריך להיכנס ביום הכיפורים.
דבר אחד צריך שיהיה ברור לכל אחד ואחת ובלשון ברורה ופשוטה ,שאנחנו עומדים
מאיתנו ,הימים הבאים עלינו לטובה ,זה לא רק בתפילה לפניו יתברך שמו ביוה"כ צריך
ענין של תפילה ,להתפלל טיפה יותר ,משהו, להתאמץ אבל בנחת ובשקט ,להתאמץ מחד
משהו לחיות יותר גבוה ,ומשהו משהו אם אפשר אבל בנחת ובשקט ,להגיע למקום יותר פנימי,
להשתנות שישפיע גם על כל השנה. להרגיש יותר את האמת ,שכח ההרגשה יהיה
ממקום יותר חזק ,יותר אמיתי ,יותר טהור .ככל
יתן הבורא יתברך שמו ונזכה יחד בס"ד שנפעיל בס"ד את כח הטהרה מכח התשובה
להתרומם ,לעלות ,כל אחד ואחת לפי נפשו, שלנו ,ונרגיש יותר ולו במעט ממה שאנחנו
ולהתרומם עוד יותר ועוד יותר ,שנזכה להיות מרגישים כל השנה כולה – נכנסנו למקום של
יותר טובים ולו במעט ,ולו במעט ,בשנה הבאה והצנע לכת עם אלוקיך .במקום הצנוע הזה
עלינו לטובה ,מי שיזכה יותר ממעט אשריו וטוב נמצאים עם ה' אלוקיך .ההנהגה החיצונית של
לו ,אבל לפחות שנזכה כל אחד ואחת להיות צניעות היא צד אחד של העבודה ,אבל צריך
יותר טובים ולו במעט ,שעל המעט הזה אנחנו בהגבלה לדבר לעורר רגש יותר אמיתי ,רגש
יכולים לבוא ולבקש לפניו יתברך שמו ,שיתן יותר נקי ,רגש יותר פנימי ,ולו במעט ,שיתעורר
לנו עוד שנה של חיים ,ששווה לפחות בשביל ביוה"כ.
להתקדמות ברוחניות מועטת ,שהיא שווה
הרבה מאד .נזכה יחד בע"ה להיחתם בספרם של העמדנו בס"ד בקצרה עד למאד את חמשת
צדיקים ,כל הכנסת ישראל ,שיהיה גמר חתימה החלקים של התשובה כמו שנתבאר ,תמים תהיה
טובה לכולם. עם אלוקיך ,שויתי ה' לנגדי תמיד ,ואהבת לרעך
כמוך ,בכל דרכיך דעהו ,והצנע לכת עם אלוקיך.
כמו שהוזכר בהתחלה ,לקחת את כל החמשת
יום כיפור 028ת-ש-ו-ב-ה תשע"ז חלקים שנאמרו ולקיים אותם ,זה הרבה מידי,
מספר שיעור בקול הלשון 1132286 והרבה יותר מידי ,אבל כל אחד ואחת צריך
בלבבי משכן אבנה
בי
