gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בלבבי‬ ‫תוכן הגיליון‬ ‫שיעורים שבועיים‬ ‫בס"ד‬ ‫נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������א'‪-‬ב'‬ ‫בלבביפדיה מחשבה‬ ‫יתקיים אי”ה כל יום ד’‬ ‫לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'‬ ‫רח’ קדמון ‪ 4‬חולון‬ ‫שיעור יום כיפור �������������������������������������������������������������������ג'‪-‬ה'‬ ‫‪20:30‬‬ ‫סוגיות במחשבה �������������������������������������������������������������������ו‪-‬ח'‬ ‫ליקוטים ������������������������������������������������������������������������������������ט'‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה ‪ -‬הלכות יום כיפור ����������יב'‪-‬יג'‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה ‪ -‬יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון‬ ‫עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה ‪ -‬יופיעו שוב ב'ה בחודש חשון‬ ‫משכן אבנה‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’‬ ‫יתקיים אי”ה‬ ‫כל יום ה’ ‪20:30‬‬ ‫עץ חיים ‪21:00‬‬ ‫רח’ הרב בלוי ‪ 33‬י‪-‬ם‬ ‫האזינו‪-‬יום כיפור ♦ תשפ"ז ‪#467‬‬ ‫שיעורים עדכניים מקול הלשון‬ ‫צורת אדם‬ ‫בלבביפדיה מחשבה “דפי” ‪#42810835‬‬ ‫רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ‬ ‫שיעור הבא אי”ה‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’ “גובה” ‪#42704685‬‬ ‫‪ • 03.578.2270‬משלוח לרחבי העולם‬ ‫טו’ חשון • נושא‪:‬‬ ‫צורת אדם בנושא “שערות האוזן” ‪#42692815‬‬ ‫חוטם נקב החוטם‬ ‫נקודה מתוך הפרשה‬ ‫האזינו תשפ"ז‬ ‫בפרשתן נאמר "כי חלק ה' עמו‪ ,‬יעקב חלק נחלתו"‪ .‬מכאן נלמד שהשי"ת ועמו ישראל קשורים בקשר עצמי‪ ,‬בל‬ ‫ינתק‪ ,‬וכמו שלמדונו רבותינו ש'בכל צרתם לו צר'‪ ,‬והקב"ה מצטער בצרתם של ישראל‪.‬‬ ‫מּומם"‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬כתרגומו חבילו להון‪ ,‬ולא ליה‪ .‬בניו מומם ‪ -‬בניו היו‬ ‫"ׁש ֵחת לֹו ֹלא‪ָּ ,‬בנָ יו ָ‬ ‫ומאידך‪ ,‬נאמר בפרשתנו ִ‬ ‫והשחתה שהשחיתו היא מומם‪ ,‬מומם של בניו היה ולא מומו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האם אין כאן קצת סתירה לקשר הנצחי שבין ה' יתברך לעמו? האם ישנם זמנים בהם הבורא אינו מצטער כשצר‬ ‫לישראל? והאם זה קשור לימי התשובה והסליחות שאנו כעת בעיצומם?‬ ‫ביאור מורינו הרב שליט"א‬ ‫כתב בספר שערי ארוכה (למוהר"י אביחצירא‪ ,‬אות ב) וז"ל‪ ,‬בכל צרתם לו צר וגו' (ישעיה סג‪ ,‬ט)‪ ,‬הנה האי 'לו' דכתיב בהאי‬ ‫קרא אית בה כתיב וקרי‪ ,‬והינו לא‪-‬לו‪ ,‬ושניהם הוין אותיות 'אלול'‪ ,‬ובא רמז אלול כאן‪ ,‬ללמדנו באם ישראל ח"ו אינם‬ ‫עושים רצונו של מקום אינו מצר בצרתם‪ ,‬וכו'‪ ,‬וכשעושים רצונו של מקום וחוזרים בתשובה אז מיצר בצרתם ויש לו‬ ‫צער‪ ,‬וכו'‪ .‬וחדש הזה של אלול יש בו סגולה מכל ימות השנה‪ ,‬דהתשובה מתקבלת בו מיד בלי שום עיכוב‪ ,‬וכו'‪ ,‬וזהו‬ ‫שכתוב בכל צרתם לו צר‪ ,‬וכו'‪ ,‬כלומר בחדש אלול דבר פשוט הוא דכשישראל מצטערים ומיצר להם על מה שחטאו‬ ‫בימות השנה‪ ,‬גם הקב"ה לו צר ומקבל מיד תשובתם בלי שום עיכוב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גם במגן אברהם (טריסק‪ ,‬ראה) כתב על נוטריקון 'אלול' בכהאי גוונא‪ ,‬וז"ל‪ ,‬החודש אלול שהוא אותיות לא‪-‬לו‪ ,‬כמו‬ ‫שאיתא בשם הבעש"ט זצלה"ה על הכתוב (מלאכי ג ו) אני ה' לא שניתי‪ ,‬ואתם בית יעקב לא כליתם‪ ,‬והיינו שהשי"ת‬ ‫שינה תיבת 'לא' באלף שבפסוק בכל צרתם 'לא' צר‪ ,‬לתיבת 'לו' בוא"ו‪ ,‬שכביכול גם 'לו' צר בצרתם של ישראל‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ואתם בית יעקב לא כליתם‪ ,‬שבנ"י בטוחים שלא יכלו ח"ו‪ .‬וזה מרומז באלול‪ ,‬שהוא לא‪-‬לו‪ ,‬שאז הוא הזמן להתפלל‬ ‫על צער וגלות השכינה‪ ,‬וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫עוד כתב (פר' שופטים) וז"ל‪ ,‬ורומז באלול‪ ,‬שהוא אותיות לא‪-‬לו‪ ,‬שבחדש הזה צריך האדם למרמר את רוחו בתשובה‬ ‫שלמה לפניו ית'‪ ,‬בכדי שישנה השי"ת מ'לא' באלף ל'לו' בוא"ו וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫עוד כתב בתולדות אהרן (ראה)‪ ,‬לא באל"ף משמעותו לשון ַ'אל'‪ ,‬שאל יכנוס בפלטין המלך מחמת יראה‪ ,‬ואז הבורא‬ ‫מראה לו אהבה ומקרבו אצלו‪ ,‬ואז 'לו' בוא"ו‪ ,‬וכו'‪ .‬וזה הוא 'אני לדודי'‪ ,‬כלומר תיכף כשאני לדודי‪ ,‬אז 'דודי לי'‪ ,‬וזה הוא‬ ‫עבודת הצדיקים שעובדים את הבורא לכתחילה מעצמם בלי שום סיוע‪ ,‬ואצלם הוא לכתחילה 'לא' באלף ואח"כ 'לו'‬ ‫בוא"ו‪ ,‬אבל להבינונים‪ ,‬התחלת העבדות הוא מהבורא ב"ה‪ ,‬שהבורא מראה להם תחלה אהבתו ומכניס בלבם חשק‬ ‫לעבודתו‪ ,‬ואח"כ באים ליראה עלאה‪ ,‬כי כשיראה להם בתחילה היראה הגדולה יתפחדו לקרב אל העבודה‪ ,‬לכן אצלם‬ ‫הוא לכתחילה 'לו' בוא"ו‪ ,‬ואח"כ 'לא' באלף‪ ,‬ואצלם הצירוף של אלול הוא להיפך‪ ,‬לולא וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עוד ביאר בשפת אמת (שופטים תרמז) וז"ל‪ ,‬בשם מו"ז ז"ל‪ ,‬רמז על אלול דכתיב 'לא אנחנו'‪ ,‬ויש קרי וכתיב‪' ,‬לו' בוא"ו‬ ‫ובאל"ף‪ ,‬והכל אחד‪ ,‬כי בנ"י אין להם מציאות אחרת כלל בלתי לה' לבדו‪ ,‬ולכן 'לו אנחנו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין עוד בדבריו‪ ,‬וילך‪,‬‬ ‫א‬ ‫תרמ"ה‪ ,‬וליקוטים לחודש אלול‪ ,‬ד"ה אחר דרישת ‪.‬‬ ‫א ז"ל השפת אמת בליקוטים‪ :‬ובענין ר"ח אלול אומר לך דברים קצרים‪ .‬הרב שיחי' פירש 'אלול'‪ ,‬כתיב 'ולא אנחנו'‪ ,‬ויש קרי וכתיב‪' ,‬ולו' בוי"ו‪ ,‬עי"ש במזמור לתודה‪.‬‬ ‫ופירש שהכל אחד‪ ,‬כי כל מה שהאדם 'לא אנחנו'‪ ,‬ר"ל בפני עצמו אינו כלום‪ ,‬הוא 'לו אנחנו'‪ ,‬ר"ל להשי"ת אנחנו‪ .‬וזה פירוש אלול‪ ,‬מה שהאדם 'אל' מלשון לא כלום‪ ,‬הוא 'לו'‬ ‫להשי"ת‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ופירוש הדברים‪ ,‬כי כתיב (סוטה ה א ע"פ ישעיה נז טו) אשכון את דכא ושפל רוח‪ ,‬ובגאות אחז"ל (סוטה שם) אין אני והוא יכולים לדור בעולם כאחד‪ ,‬והטעם‬ ‫ידוע משל למלך שיש לו אלף עבדים‪ ,‬שנותן לזה דינר ולזה אלף דינרים‪ ,‬ובא הגדול שבהם ומתגאה לפני המלך בשבחו שהוא נותן לו ומתגאה כנגדו‪ ,‬והקטן שבהם מודה‬ ‫בפני המלך ונותן לו תמיד שבח‪ ,‬אח"כ כשצריכים טובה‪ ,‬להקטן נותן לו ולא להגדול‪ .‬והשי"ת יודע מחשבות וגדולת האדם לגבי השי"ת כחול לגבי מרגליות‪ ,‬וק"ו בן בנו‬ ‫של ק"ו‪ ,‬כי מה חילוק‪ ,‬גם המלאכים הכל רק ממנו שהוא עשה אותם גדולים‪ ,‬ואם הי' רוצה הי' עושה אותנו‪ ,‬ומה חילוק להתגאה ע"ז בגדלותינו‪ ,‬רק הקטן שבהם שיודע‬ ‫שהכל רק ממנו ית' לזה נותן תמיד יותר ויותר‪.‬‬ ‫לקבלת העלון השבועי יש לשלוח בקשה במייל ‪bilvavi231 @ gmail.com‬‬ ‫נקודה בתוך הפרשה‬ ‫ועוד בעניין צירוף אלול מ'לא לו' עיין ישמח ישראל‪ ,‬ראהב‪ ,‬ותפארת שמואל שופטיםג‪ ,‬ואמרי מנחם‪ ,‬ראה ‪ -‬שופטים‬ ‫ד‬ ‫‪ -‬כי תבא ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ועיין עוד אמרי נעם‪ ,‬דברים‪ ,‬עקב ‪ ,‬ולדבריו 'לו צר' היינו שישנן צרות‪ ,‬ו'לא צר' הוא לטובה שאין צרות [וא"כ 'לא'‬ ‫ו‬ ‫הוא בחינת הטוב‪ ,‬וזה אופן הפוך ממה שהובא לעיל]‪ .‬ועיין שם בחידושים מבן המחבר לר"ה ‪ .‬ועיין עוד עטרת ישועה‬ ‫ז‬ ‫בהגדה של פסח על לשון 'לכם ולא לו' ‪ ,‬ואוצר החיים‪ ,‬שמיני‪.‬‬ ‫ב ז"ל הישמח ישראל אות ג‪ :‬ואפשר לזה מרומז בחודש אלול ‪' -‬לא' 'לו'‪ ,‬היינו ע"י הכנעה והבושה הגדולה והפחד מימי הדין הבאים עלינו‪ ,‬עי"ז נעשה מבחינה הזה בחינת‬ ‫'לא עמו'‪ ,‬ואח"כ נעשה בחינות 'לו'‪ ,‬מקורבים ואוהבים‪.‬‬ ‫ג ז"ל התפארת שמואל ר"פ שופטים‪ :‬אפילו בעת התגברות הדינים‪ ,‬יחשוב שבוודאי הוא חסד מאת הבורא יתברך כדי להחזיר אותו בתשובה‪ ,‬ויהי' לו לב נשבר ונדכה‪,‬‬ ‫מהתבוננות הזה נתהפך מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬מחמת שמחליט בדעתו שמדת הדין הזה הוא מדת הרחמים וחסד‪ ,‬וכו'‪ .‬וגם אפילו בעת התגברות החסדים ורחמים‬ ‫עליו יחשוב שיכול להיות שיש בזה בחינת גבורה כמאמר הכתוב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו‪ ,‬ובחינת עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה יב)‪ ,‬לכן צריך‬ ‫להיות לבו של אדם נכנע ונשבר תמיד מגודל אימה ופחד ויראה מהבורא יתברך‪ ,‬וכמה צריך האדם ליבוש ולהכלם מהבורא ב"ה בעת השפעת רחמים עליו והוא לא שוה‬ ‫לזה‪ .‬וזהו עיקר עבדות ה'‪ ,‬בבחינת דעת‪ ,‬התחברות חסד וגבורה‪ .‬אך הסיבה להשגת בחינת דעת כזה אי אפשר בלתי עזר הבורא יתברך‪ ,‬והסיבה שישיג עזר אלקי ממעל‬ ‫הוא ע"י שמקדש ומטהר את עצמו בחינת סור מרע מצות לא תעשה ובחינת ועשה טוב מצות עשה‪ ,‬וכו'‪' .‬ולוא אנחנו עמו'‪ ,‬כתיב 'לא' באל"ף ונקרא 'לו' בוא"ו‪ ,‬מרמזים על‬ ‫בחינת מצות עשה ומצות לא תעשה‪ ,‬היינו שעל ידי שמקדשים ומטהרים עצמם בבחינת סור מרע ועשה טוב‪ ,‬זוכה לדעת הזה לחבר ב' מדות הפכיים‪ ,‬ובחודש הזה חודש‬ ‫אלול נוכל לזכות לדעת הזה‪ ,‬כמרומז בצירוף תיבת אלול – 'לו לא'‪.‬‬ ‫ד ז"ל האמרי מנחם בסו"פ ראה‪ :‬וזהו רמז הכתוב דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולא אנחנו עמו‪ ,‬כדאיתא בספה"ק ישמח ישראל‪ ,‬כתיב לא באל"ף וקרי לו בוא"ו‪' ,‬לא‬ ‫לו'‪ ,‬רמז לחודש 'אלול'‪ ,‬שע"י הכנעה ובושה גדולה ופחד מימי הדין הבעל"ט‪ ,‬נעשה בחינת 'לא' אנחנו עמו (ר"ל שמכיר עד כמה הוא מרוחק מהשי"ת)‪ ,‬ואח"כ נעשה בחינת 'לו'‬ ‫אנחנו עמו‪ ,‬שנעשה ע"י זה מקורב ואהוב להשי"ת‪ ,‬עיין שם‪ .‬ותחילת הכתוב הוא 'דעו כי הוי"ה הוא אלקים'‪ ,‬היינו כי עי"ז נמתקים הדינים הנרמזים בשם אלקים לרחמים‬ ‫וחסדים הנרמזים בשם הוי''ה ב"ה‪ ,‬ורמז לזה‪' ,‬דעו כי הוי"ה הוא האלקים' גימטריא 'ענו חסד הויה'‪ ,‬להורות כי העניו זוכה בהכנעתו להפוך את מדת הדין שהיא בחי' שם‬ ‫אלקים לחסד הוי"ה‪ .‬וזה לשונו בפר' שופטים (אות ט)‪ :‬והענין הזה נתעורר בימים האלה‪ ,‬כאשר בהם עלה משה רבינו ע"ה לקבל לוחות שניות אחרי שחטאו ישראל בעגל‪,‬‬ ‫והראם לדעת שאף בשפל מצבם יכולים לבוא ולהכיר שאין עוד מלבדו‪ .‬וזהו הרמז שכתבו בספרים‪ ,‬אלול הוא צירוף אותיות לא לו‪ ,‬היינו אפילו כאשר בא למדריגת 'לא'‪,‬‬ ‫מדת אין ואפס‪ ,‬תהיה הפעולה מזה להתקרב עי"כ 'לו' ‪ -‬להשי"ת‪ .‬ושם (אות טו)‪ :‬כי ימים אלו היו הכנה לקבל הלוחות שניות ונתגלה בהם אור התורה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואיתא בספה"ק‬ ‫תפארת שמואל פרשה זו‪' ,‬לו' מרמז על בחינת מצוות עשה‪ ,‬ו'לא' מרמז על מצוות לא תעשה‪ ,‬היינו שמופיע בחודש זה התגלות כל התורה כולו‪ .‬וזה לשונו בפר' כי תבא‬ ‫(אות ט)‪ :‬וזה תוכן ענינו של חודש אלול‪ ,‬שבו נשפע שפע הכנעה‪ ,‬כדאיתא בישמח ישראל צירוף 'אלול' 'לא לו'‪ ,‬כי ע"י הכנעתו שיודע שהוא מרוחק מאור פני מלך חיים‪,‬‬ ‫(פי' שיודע שהוא לא‪ ,‬א גארנישט)‪ ,‬ומתאמץ בתורה ותפילה‪ ,‬יזכה להתקרבות להיות בחינת 'לו אנחנו עמו'‪.‬‬ ‫ה ז"ל האמרי נועם בפרשת דברים (אות ב)‪ :‬צריכין להמשיך רחמים‪ ,‬שיהיה מן 'לו צר' 'לא צר'‪ ,‬לצאת מן המצר למרחב‪ .‬ועל כן מתחילין לתקוע בחודש 'אלול'‪ ,‬שהוא צירוף‬ ‫'לא לו'‪ ,‬ולזה אלו הל"ו שעות של י"ז בתמוז ותשעה באב רומזים על 'לו צר' חלילה‪ .‬ובתשעה באב שעה אחת אחר חצות היום הוא לידת משיח כדאיתא בספרים (שעה"כ‬ ‫חג השבועות סוף דרוש א' ועי' ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד)‪ ,‬רומז שיהיה במהרה 'לא צר'‪ .‬וזה לשונו בפר' עקב (אות כ)‪ :‬כל זמן שאנחנו בבחינת בן‪ ,‬ודרך האב שמרגיש בצרות‬ ‫בנו‪ ,‬אפילו בשעה שמייסרו להוליכו בדרך הישר עכ"ז גם הוא מרגיש היסורין‪ ,‬משא"כ בבחינת עבד אין האדון מרגיש כלל ביסורי העבד‪ ,‬והוא בבחינת 'בכל צרתם לא צר'‬ ‫באל"ף‪ ,‬שהוא 'לא צר' שאינו מרגיש כלל בצערינו חלילה‪ ,‬וזהו בחינת הסתרת פנים חלילה שהוא קשה מכולן‪ .‬ולזה נתיסד החודש אלול הבא עלינו לטובה שהם ימי רצון‪,‬‬ ‫שיהא נעשה מן 'לא' באלף יהיה 'לו' בוא"ו‪ ,‬וירגיש בצערינו ונהיה במדריגת בן‪ ,‬וממילא יתבטלו כל הדינים כשירגיש בצערינו‪ .‬ועל כן הימים של אחר חג השבועות‪ ,‬והיינו‬ ‫לאחר תשלומי שבעה של החג‪ ,‬עד ראש חדש אלול‪ ,‬הם שבעים וששה ימים כמנין עבד‪ ,‬כי אז היתה בחינת הסתרת פנים‪ .‬ומראש חדש אלול עד שמיני עצרת הם נ"ב ימים‬ ‫כמספר 'בן'‪ ,‬שהוא 'לו צר' להרגיש בצערינו ויתבטלו הדינים‪.‬‬ ‫ו ז"ל בן המחבר (בעהמ"ח עטרת ישועה) ליום ר"ה (אות כ)‪ :‬בבוא חודש תשרי וכל איש רואה נגעי לבבו‪ ,‬וכו'‪ ,‬ועיקר הוא לשוב על פגם ברית המעור‪ ,‬כי זהו יסוד ושורש לכל‬ ‫עונות‪ ,‬כנודע מפי סופרים וספרים‪ .‬והתיקון לזה שיאחז אדם דרכו בענוה‪ ,‬וכו'‪ .‬וזה שהקדים הקב"ה רפואה למכה ונותן לנו מקודם חודש אלול שהוא צירוף 'לו לא'‪ ,‬שהיא‬ ‫בבחינת לא ואין‪.‬‬ ‫ז ז"ל העטרת ישועה על הגש"פ‪ ,‬בפיסקא רשע מה הוא אומר‪ :‬כי זמן החשובה הוא באלול‪ ,‬ובכל זאת מצינו בספה"ק דיותר גדלה מעלות התשובה בניסן‪ ,‬יען דבאלול‬ ‫רומז לתשובה מיראה ובניסן הוא מבחי' תשובה מאהבה‪ ,‬וכו'‪ .‬ע"כ שאל מה העבודה הזאת לכם ולא לו‪ ,‬שכן תיבת 'ל"א ל"ו' הם אתוון 'אלו"ל'‪ ,‬דשאלחו מה הוא העבודה‬ ‫והתשובה כעת בפסח ומדוע לא סגי באלול שהוא אתוון ל"א ל"ו‪ ,‬כי דמה בנפשו אשר למותר יחשב התשובה מאהבה‪ ,‬וכו'‪' .‬לי ולא לו אילו הי' שם'‪ ,‬היינו כי באלו"ל הנרמז‬ ‫בתיבת ל"א ל"ו עדיין 'לא הי' נגאל'‪ ,‬כי אז אין התשובה מבחי' גאולה שלימה לצאת מיד היצר‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫קול ה' הנשמע במאורעות החיים‬ ‫ַהּצּור ָּת ִמים ָּפ ֳעלֹו ּכִ י כָ ל ְּד ָרכָ יו ִמ ְׁש ָּפט וגו' (דברים לב‪ ,‬ד)‬ ‫קול ה' הנשמע במאורעות החיים‬ ‫על האדם לחפש בכל מאורע‪ ,‬את הנקודה הנדרשת שינוי‪ ,‬שקול ה' תובע שינוי‬ ‫זה‪ .‬בבחינת בת קול שיוצאת בכל יום ואומרת‪ :‬שובו בנים שובבים‪ .‬וזהו קול ה'‬ ‫ששמע אדה"ר‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫תחילה יש לתת לב בכל ענין מה נצרך לתקן‪ ,‬ואח"כ לתת לב‪ ,‬מה אני יכול לתקן‬ ‫למעשה‪ .‬וזהו קול ה' התובע תיקון זה‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫בב‬ ‫שיעור ליום כיפור‬ ‫מהות התשובה‬ ‫מהות עשרת ימי תשובה‬ ‫ראשית מלאכת התשובה היא ההכרה שמיום החטא‬ ‫ראש השנה הוא תחילת זמן התשובה‪ ,‬יום כיפור זה‬ ‫הראשון המציאות של הרע מעורב בתוך קומת הנפש‪ ,‬משעה‬ ‫האחרית של זמני התשובה‪" ,‬בראש השנה יכתבון וביום צום‬ ‫שהאדם יוצא לאויר העולם היצה"ר דבוק בו ומעורב איתו‪,‬‬ ‫כיפור יחתמון"‪ ,‬ראש השנה הוא ראשית בריאת העולם‪ ,‬על‬ ‫"לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד' ז')‪.‬‬ ‫כל הבריאה כולה הבורא בעצמו מעיד שהוא טוב מאוד‪" ,‬וירא‬ ‫הפנים הראשונות של התשובה היא לברר בין חלקי הטוב‬ ‫את כל אשר עשה והנה טוב מאוד" (בראשית א' ל"א)‪ ,‬זולת על‬ ‫לבין חלקי הרע‪ ,‬ולהבדיל את מציאות הטוב ממציאות הרע‪,‬‬ ‫דבר אחד שהוא יוצא מן הכלל עליו נאמר "עץ הדעת טוב‬ ‫וככל שמתבוננים יותר אז האדם מכיר את עבירותיו וחוזר‬ ‫ורע" (שם ב' ט')‪ ,‬טוב ורע מעורבים זה בזה‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬חרטה וידוי וקבלה לעתיד‪.‬‬ ‫ביום ר"ה‪ ,‬יום יצירתו אכל אדה"ר מעץ הדעת טוב ורע‪,‬‬ ‫ובלשון יותר חדה ויותר מוחלטת בסדר קומת נפש האדם‪,‬‬ ‫ונעשה עירוב של טוב ורע בשתי פנים עמוקים‪ ,‬נעשה עירוב‬ ‫ר"ה מתחיל את ימי התשובה‪ ,‬והוא מכריח את האדם לקחת‬ ‫של טוב ורע בנפשות‪ ,‬שנשמות ישראל מעורבים עם אומות‬ ‫את עצמו ולחלק אותו לשני חלקים‪ ,‬כדוגמת מסור שחותך את‬ ‫העולם‪ ,‬ונעשה עירוב עמוק יותר של טוב ורע שבתוך נשמות‬ ‫הדבר‪ ,‬לחתוך את האדם עצמו לשני חלקים‪ ,‬ראשית להכיר‬ ‫ישראל עצמם יש טוב ורע מעורבים זה בזה‪.‬‬ ‫את חלק הטוב שבו‪ ,‬ולהכיר את חלק הרע שבו‪ ,‬ולהבדיל את‬ ‫בר"ה יש תערובת מסוימת של ישראל ואומות העולם‪" ,‬כל‬ ‫חלק הטוב מחלק הרע בקומת הנפש‪.‬‬ ‫באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" (ר"ה ט"ז א')‪ ,‬אבל ר"ה זה‬ ‫יש שתי צורות שורשיות איך עוזבים את הרע [כלל‬ ‫גם תחילת ההיפרדות של ישראל מאומות העולם‪ ,‬ישראל‬ ‫העבירות נקראים רע‪" ,‬רק רע כל היום"‪ ,‬וזהו א' מז' שמותיו‬ ‫נכנסים לדין תחילה (ר"ה ח' ב')‪ ,‬וכן שופר שהוא עיקרו של יום‬ ‫של היצה"ר (סוכה נ"ב א')]‪ ,‬האופן היותר פשוט הוא ההיבדלות‬ ‫נאמר בו (במדבר כ"ט א') "יום תרועה יהיה לכם" דייקא‪ ,‬וכל‬ ‫מכל הפרטים של כל עבירה‪ ,‬עוזבים מעט רע ועוד מעט רע‬ ‫דינם של ישראל הוא בצורת אב ובנים‪' ,‬כרחם אב על בנים'‬ ‫ועוד מעט רע‪ ,‬עד שמגיעים לנקודת שורש הרע ופורשים‬ ‫'אבינו מלכינו'‪ ,‬שונה מדינם של אומות העולם‪.‬‬ ‫מהרע כולו‪ ,‬בוודאי שזה עמל ויגיעה‪ ,‬ויש בזה ניסיון ובחירה‪,‬‬ ‫וכל אחד יודע לפי ערכו והכרתו ממה הוא צריך לפרוש [כמובן‬ ‫והאחרון שבעשי"ת הוא יום הקדוש יום הכיפורים‪ ,‬שבו‬ ‫יש את הגלויות לנו ואת שאינם גלויות לנו‪ ,‬אבל חלקם הלא‬ ‫נאמר‪" ,‬שני שעירים אחד לה' ואחד לעזאזל" (ויקרא ט"ז ז')‪,‬‬ ‫קטן בודאי הם מהגלויות לנו]‪ ,‬אבל זה לא עומק התשובה‪ ,‬זה‬ ‫ואומרים חז"ל שהשעיר לעזאזל ניתן לחלקו של עשיו ‪-‬‬ ‫התוצאה של התשובה‪ ,‬זה עבודה מתתא לעילא‪ ,‬השורש של‬ ‫אדום‪ ,‬ושעיר לה' לחלק ישראל בנפרד‪ ,‬כאן מונח האופן‬ ‫העבודה היא לעזוב את עצם שורש הרע שמעורבת בקומת‬ ‫הכמעט מוחלט של ההיפרדות של ישראל מאומות העולם‪.‬‬ ‫האדם‪" ,‬יעזוב איש דרכו"‪ ,‬להבדיל בעומק הנפש בין טוב לרע‪,‬‬ ‫וכן מה שנאמר בפסוק כשיעקב שולח מנחה לעשיו‪" ,‬אכפרה‬ ‫ומשם יש את הכוח לעזוב את כל הפרטים‪ ,‬וזה ההבדל העצום‬ ‫פניו במנחה" (בראשית ל"ב כ"א)‪ ,‬בזה מונח ההבדלה של ישראל‬ ‫בין העבודה של כל השנה לעבודה של יוהכ"פ‪.‬‬ ‫מאומות העולם‪ ,‬זה שורש יום הכיפורים‪ ,‬הבדלה של יעקב‬ ‫ועשיו‪ .‬עשיו נפרד מיעקב כמ"ש וישב עשיו ארצה שעיר‬ ‫ביוהכ"פ מתגלה הטוהר הפנימי‬ ‫(בראשית ל"ג ט"ז)‪.‬‬ ‫ביום הקדוש יוהכ"פ‪ ,‬מתגלה הפנים העמוקות הנוספות‬ ‫בפרישה מהמציאות של רע‪ ,‬הנשמות בפנימיותם לא מעורב‬ ‫עירוב הטוב ורע‬ ‫בהם טוב ורע‪ ,‬אנחנו הרי אומרים את זה בכל יום‪' ,‬אלוקי‬ ‫בתחילת יצירתם היו יעקב ועשיו מעורבים זה עם זה‪,‬‬ ‫נשמה שנתת בי טהורה היא'‪ ,‬לא טהורה בעבר אלא טהורה‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (שם כ"ה כ"ב)‪ ,‬וזה במקום העיבור‪,‬‬ ‫בהווה כמו שמסבירים המפרשים‪ ,‬הפנים של נשמת ישראל‬ ‫ישראל הם טוב‪ ,‬אומות העולם שורשם רע‪[ ,‬כל הגויים ערלי‬ ‫הוא טהור כמו בראשית יצירתו‪ ,‬אבל זה רק הפנים‪ ,‬מה‬ ‫לב כמו שמצינו בגמ' בנדרים (ל"א ב') בנדר מן הערלים שאסור‬ ‫שנמצא מעט יותר בחוץ שם הכל מעורב טוב ברע‪.‬‬ ‫בכל אומות העולם]‪ ,‬והחלק הראשון של התשובה‪ ,‬הוא‬ ‫ביוהכ"פ מגיעים למקום הטהרה‪ ,‬עומדים לפניו ית"ש‪" ,‬לפני‬ ‫ההיבדלות מהתערובת של טוב ורע‪ ,‬שורש המילה עבירה זה‬ ‫ה'"‪ ,‬ולפניו ית"ש אין מציאות של רע‪ ,‬לא יגורך רע (תהלים ה'‬ ‫מלשון עירוב‪ ,‬ומר"ה עד יוהכ"פ נעשה ההבדלה בין ישראל‬ ‫ה')‪ ,‬עוז וחדווה במקומו (דברי הימים א' ט"ז כ"ז)‪ ,‬כולו עוז‪ ,‬כולו‬ ‫לאומות העולם‪.‬‬ ‫חדווה‪ ,‬כולו טוב‪ ,‬חוק הטוב להיטיב‪ ,‬ומי שזוכה באמת עומד‬ ‫ועצם הזכיה בדין‪ ,‬בכתיבה בר"ה ובחתימה ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫לפני ה' בלי שום מציאות של רע‪ ,‬יוהכ"פ מצד סגולת הזמן‬ ‫הוא כפי השיעור של ההיבדלות של האדם מאומות העולם‪,‬‬ ‫פותח ומגלה לאדם את המקום האמתי הפנימי בנפש ששם‬ ‫כולו טוהר‪ ,‬מקום שלא מעורב בו טוב ורע‪ .‬המקום שממנו‬ ‫מחוקותיהם‪ ,‬מהנהגותיהם ומהשפעותיהם‪ ,‬וכפי שיעור‬ ‫עומדים לפני ה' הוא מהאלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא‪,‬‬ ‫ההיבדלות כך שיעור החתימה לטובה‪ ,‬כי עומק החתימה הוא‬ ‫מהמקומות היותר חיצוניים בנפש אי אפשר לעמוד לפני ה'‪,‬‬ ‫כפי מה שהאדם נדבק בטוב ונבדל מן הרע‪ ,‬נדבק בישראל‬ ‫כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק וק"ו בעבירות‪ ,‬מי‬ ‫ונבדל מאומות העולם‪.‬‬ ‫שנמצא עדיין במקום הטינוף לא יכול לעמוד לפני ה'‪ ,‬אבל‬ ‫זה השורש הראשון של ההבדלה‪ ,‬עשי"ת 'בין' ‪ ,‬בין לבין‪ ,‬בין‬ ‫מי שעומד לפני ה' זה מהמקום של האלוקי נשמה שנתת‬ ‫ישראל לאומות העולם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בלבבי משכן אבנה • האזינו‪-‬יום כיפור • תשפ"ז • ‪#467‬‬ ‫שיעור ליום כיפור‬ ‫את האמונה האמתית שאלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא‬ ‫בי טהורה היא‪ .‬ודאי שישנה הבחנה של שכינתא בגלותא‪,‬‬ ‫והיא עדיין בטהרתה‪ ,‬והוא מאמין באמת שבתוך גופו בתוך‬ ‫"השוכן איתם בתוך טומאותם" (ויקרא ט"ז ט"ז)‪ ,‬אבל הלפני ה'‬ ‫ליבו שוכן דבר טהור עד למאוד‪ ,‬על אף שזה הפוך לגמרי‪,‬‬ ‫בהתגלות‪ ,‬הוא במקום הטוהר של הנשמה‪.‬‬ ‫שהרי החלקים היותר נמוכים בנפש יותר מעורבים טוב ברע‪,‬‬ ‫מקור המחילה של יוהכ"פ הוא לא ממקום החטא שהרי‬ ‫אבל הוא מאמין שלמרות מציאות התערובת‪ ,‬למרות פסולת‬ ‫תשובה קדמה לעולם‪ ,‬מקור המחילה הוא ממקום שקדם‬ ‫הגוף‪ ,‬פסולת המידות רעות‪ ,‬פסולת המחשבות ופסולת‬ ‫לחטא‪' ,‬תבוא האם ותקנח צואת בנה' (תנחומא חוקת ח')‪ ,‬הבן‬ ‫הדיבורים‪ ,‬בכ"ז מונח בתוכו דבר שכולו טהור‪ ,‬וזה בעצם הוא‪,‬‬ ‫עצמו לא מקנח אלא מי שנמצא מעליו הוא המקנח‪ ,‬מקום‬ ‫אז כשמגיע יוהכ"פ והוא מרגיש מציאות של טהרה‪ ,‬הרי זה‬ ‫הכפרה הוא מהכפורת שנמצאת מעל הכיפורים‪ ,‬לא מתוך‬ ‫כאדם שקולט מי זה הוא‪.‬‬ ‫הדבר עצמו אלא מהדבר שנמצא מעליו‪ ,‬זה העומק הנורא‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬תינוק שנשבה לבין האומות והוא‬ ‫של יוהכ"פ‪.‬‬ ‫החזיק עצמו לגוי לכל דבר‪ ,‬כשמתברר לו בשעה מסוימת‬ ‫הגילוי של יוהכ"פ הוא מאותו מקום בנפש שעדיין עומד‬ ‫שבעצם אמו יהודיה והוא תופס שהוא בעצם לא נכרי אלא‬ ‫בטהרתו‪ ,‬מהאלוקי נשמה שנתת בי היא עדיין טהורה‪ ,‬כל זמן‬ ‫ישראל‪ ,‬זה לא ידיעה‪ ,‬זה לא רוח טהרה‪ ,‬זה קליטה שעד‬ ‫שהאדם נמצא בתערובת של טוב ורע‪ ,‬ולא מכיר את המקום‬ ‫עכשיו הוא לא תפס מי הוא‪ ,‬כאן מונח עומק השינוי שיכול‬ ‫של הטוהר‪ ,‬הוא אמנם יכול ללכת מתתא לעילא ולהבדיל את‬ ‫לחול ביוהכ"פ‪.‬‬ ‫העבירות בפרטות עד שיעקור את שורש הרע וכמשנ"ת‪ ,‬אבל‬ ‫יוהכ"פ בעומקו לא בא להאיר רוח טהרה בלבד על האדם‪,‬‬ ‫יוהכ"פ יוצר מהלך אחר בסדר העבודה‪ ,‬מי שעושה תשובה‬ ‫ושעד שנה הבאה יהיו עוד עבירות ח"ו ועוד פעם צריך‬ ‫באמת ומתחבר לקדושת היום‪ ,‬אז הארת היום מאירה בקרבו‬ ‫מציאות של כפרה‪ ,‬יוהכ"פ שעיצומו של יום מכפר הוא בא‬ ‫את המקום הפנימי הטהור‪ ,‬וכשאדם מרגיש באמת את המקום‬ ‫לגלות את העצמיות של נשמתן של ישראל‪ ,‬ועל מנת להגיע‬ ‫של הנשמה הטהורה‪ ,‬אז הוא מכיר ומבדיל בין הפנים האמתי‬ ‫לאותו מקום צריך לעשות תשובה‪ ,‬ואז התשובה תביא את‬ ‫לבין המקום החיצוני שנמצא במקום של תערובת‪.‬‬ ‫האדם למקום הפנימי הזה‪ ,‬שאז הוא מגלה את האני שלו‬ ‫כל זמן שנמצאים בתוך מקום התערובת נראה לאדם‬ ‫האמתי‪ ,‬ומכאן ואילך כל ההסתכלות שלו על עצמו מקבלת‬ ‫שזה הוא‪' ,‬בינונים זה וזה שופטם' (ברכות ס"א ב')‪ ,‬נראה להם‬ ‫פנים חדשות‪ ,‬כאן מונח העומק הנורא איך להבדיל את‬ ‫שהיצה"ר הוא חלק ממנו‪ ,‬ק"ו הרשעים שהיצה"ר בעצמו‬ ‫התערובת‪ ,‬ולהפריד בין הטוב ורע שמעורבים זה בזה‪.‬‬ ‫שופטם‪ ,‬אבל כשעושים תשובה‪ ,‬אם יש חרטה וידוי וקבלה‬ ‫לעתיד אמתית‪ ,‬אז קדושת היום של יוהכ"פ‪ ,‬שהוא זמן כפרה‬ ‫ההכרה שהעבירות אינם אלא לבוש חיצוני‬ ‫לכל‪ ,‬מאיר לאדם בהכרה ברורה וחושית את האני האמתי‬ ‫אם באנו לעבוד כסדר של כל השנה כולה‪ ,‬צריך להבדיל‬ ‫שלו שכולו טוהר‪ .‬זה עבודה לזמן ומי שזוכה ממשיך את זה‬ ‫עוד מעט ולהבדיל עוד מעט וקומץ על יד ירבה (משלי י"ג‬ ‫לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫י"א)‪ ,‬וזה אמת כמובן‪ ,‬אבל מצד סגולת קדושת היום אחרי‬ ‫שהאדם בוודאי פשפש במעשיו ועשה תשובה כדינא והלוואי‬ ‫קליטת האני האמיתי‬ ‫שנזכה‪ ,‬אז הוא זוכה להגיע להכרה של האני האמתי‪ ,‬של‬ ‫פעמים שאדם מרגיש לרגע את האני‪ ,‬האלוקי נשמה שנתת‬ ‫הטוהר שנמצא בתוכו‪ ,‬ומכאן ואילך הוא תופס שכל העבירות‬ ‫בי טהורה היא‪ ,‬והוא קולט את זה כרוח של טהרה שעברה‬ ‫שנמצאים על גביו זה לא עצם מציאותו‪ ,‬בלשון הנביא הם‬ ‫עליו אבל האני בעצם עדיין נמצא במקום העבירה‪ ,‬במקום‬ ‫נקראים "בגדים צואים" (זכריה ג' ג')‪ ,‬כלומר כל העבירות שלו‬ ‫התערובת‪ ,‬אבל כשיש לאדם לב בוחן ויישוב דעת פנימי ביום‬ ‫שמעורבים טוב ברע הם לבוש על האדם‪.‬‬ ‫הקדוש יוהכ"פ‪ ,‬אז הוא תופס ומבין שזה לא רק רוח טהרה‬ ‫הכפרה נקרא כיפור‪ ,‬מלשון כיסוי‪" ,‬וכפרת אותו מבית‬ ‫שבאה מלמעלה כפשוטו‪ ,‬לא טהרה באופן של שטף אותו‬ ‫ומחוץ בכופר" (בראשית ו' י"ד)‪ ,‬כשהנפש משיגה באמת את‬ ‫הגל באופן שתלוי אם כיוון ליבו לטהרה אם לאו‪ ,‬אלא יוהכ"פ‬ ‫האלוקי נשמה שנתת בי טהורה‪ ,‬אז היא מכירה שכל העוונות‬ ‫שנאמר בו (יחזקאל ל"ו כ"ה) "וזרקתי עליכם מים טהורים" זה‬ ‫כולם אינם אלא 'כופר'‪ ,‬מציאות שמלביש ומכסה ומעלים‪,‬‬ ‫בעומק מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את‬ ‫אבל העצמיות של הנפש היא שונה‪ ,‬כאן מונח עומק הכפרה‬ ‫ישראל‪ ,‬זה לא רק באופן של זריקת מים‪ ,‬אלא הוא נמצא בתוך‬ ‫וכאן מונח העומק של היציאה מיוהכ"פ לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫המים‪ ,‬כלומר יוהכ"פ בנקודת הטהרה שבנפש מגלה לאדם מי‬ ‫גוי שנתגייר יש לו גדר של תינוק שנולד‪ ,‬וידועים דברי‬ ‫זה האני האמתי‪ ,‬ודאי שמי שלא עושה תשובה שלימה בדרך‬ ‫הרמב"ם דאף בעל תשובה מוגדר "אינו אותו אדם כלל"‪,‬‬ ‫כלל לא מגיע לאותו מקום של טוהר‪ ,‬אבל מי שעושה תשובת‬ ‫ולכאו' למה זה אינו אותו אדם כלל‪ ,‬אה"נ שינוי מעשה קונה‬ ‫אמת‪ ,‬הוא מרגיש את אותו טוהר פנימי‪ ,‬בפרט בסוף היום‬ ‫בגזילה וכדו'‪ ,‬אבל למה אינו אותו אדם כלל‪ .‬ועומק ההגדרה‬ ‫בזמן החתימה שזה זמן הכפרה הגמורה לדינא‪.‬‬ ‫היא‪ ,‬כי מי שעשה תשובה באמת זה לא שהוא שינה את‬ ‫אבל כאן כמשנ"ת צריך את האבן הבוחנת ואת הלב בוחן‬ ‫מעשיו בלבד‪ ,‬ודאי שע"מ להגיע לפנים של התשובה‪ ,‬שורש‬ ‫שיבחן מהו הטוהר שמתגלה לו‪ ,‬אם הטוהר שהתגלה הוא רק‬ ‫כל העבודה לדינא הוא שינוי המעשה וא"א בלתו בשופו"א‪,‬‬ ‫וזרקתי עליכם מים טהורים‪ ,‬מים שאולים‪ ,‬ולאחר רגע קט‬ ‫אבל כשמשנים את המעשים אז מגלים את האני האמתי‬ ‫עובר הזמן וזה לא שייך אליו‪ ,‬יוצא שהוא קיבל כפרה ביוהכ"פ‬ ‫החדש‪ ,‬וע"ז אומר הרמב"ם אינו אותו אדם כלל‪ ,‬זה לא אותו‬ ‫אבל העיצומו של יום לא נחקק אצלו בנפש‪ ,‬אבל כשיש לאדם‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫דד‬ ‫שיעור ליום כיפור‬ ‫שכולו טוב‪ ,‬כולו טוהר‪ ,‬אין בו מציאות של טוב ורע מעורבים‬ ‫אדם שהוא הכיר לפני התשובה‪ ,‬זה אותו אדם שהוא מכיר‬ ‫זה בזה‪ ,‬אז נפש הישראל יכול להכנס למעמקי היום ולאט‬ ‫אחרי התשובה‪ ,‬ומי שהיוהכ"פ שלו באמת מאיר אצלו בנפש‬ ‫לאט לעשות תשובת אמת יותר ויותר‪" ,‬כי אתה סלחן לישראל‬ ‫אז כל השנה שלו שונה‪.‬‬ ‫ומחלן לשבטי ישורון בכל דור ודור" דייקא ישראל ודייקא‬ ‫ובכך מובנים דברי המהר"ל הידועים שהעבירות של‬ ‫ישורון‪ ,‬כי כשנבדל במעשיו אז נעשה מציאות ההבדלה‪,‬‬ ‫ישראל אינם אלא במקרה ולא בעצם‪ ,‬כי אפילו אם הוא נופל‬ ‫אכפרה פניו במנחה כמו שהוזכר לעיל‪.‬‬ ‫לעבירות זה לא האני האמתי שלו‪ ,‬זה לא הנשמה הטהורה‪.‬‬ ‫וכשהתשובה שלו באמת תהיה אמתית אז הוא ירגיש את‬ ‫האמת של האלוקי נשמה שנתת בי טהורה‪ ,‬ואז האדם יכיר‬ ‫ההבדלה מהאומות מביא להבדלה מהעבירות‬ ‫בידיעה ברורה ובהכרה חושית את אמיתת הדבר של הלפני‬ ‫נתבאר שהיה שתי שורשים של תערובת בתחילת קלקול‬ ‫ה' שהוא עומד לפניו ית"ש כפשוטו‪ ,‬שזה קיום כל הנבראים‬ ‫הבריאה‪ ,‬תערובת אחת בין ישראל לאומות‪ ,‬תערובת שניה‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫שבתוך ישראל עצמו הטוב והרע מעורבים‪ ,‬מצוות ועבירות‬ ‫אליבא דאמת‪ ,‬כשמגיעים לאותו מקום של הכרה ועומדים‬ ‫מידות טובות ומידות רעות כולם מעורבים זה בזה‪ ,‬וכל זמן‬ ‫לפני ה' יתברך‪ ,‬והאדם מגלה את האני האמתי‪ ,‬אז כל התערובת‬ ‫שהאדם לא מבדיל את עצמו מהעכו"ם אלא הוא שייך ח"ו‬ ‫של טוב ורע שבו מתגלה כלבוש בגדים צואים‪ ,‬שם זה הכפרה‬ ‫לעכו"ם‪ ,‬אז החטא לא מתגלה אצלו כמקרה‪ ,‬אלא החטא‬ ‫מלשון לבוש‪ ,‬ואז יכול להיות מציאות של הסרה‪ ,‬אבל כל זמן‬ ‫מתגלה אצלו כמו שהוא מתגלה אצל העכו"ם כחטא בעצם‪.‬‬ ‫שהחטא דבוק בנפשו של האדם והוא עצם מעצמיו ע"ז נאמר‬ ‫בפתיחת היום הקדוש אנחנו אומרים‪" ,‬על דעת המקום ועל‬ ‫אדיקא ביה כמינות וחייבים מיתה המבדלת על מנת להיפרד‬ ‫דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים‬ ‫מהרע‪.‬‬ ‫להתפלל עם העבריינים"‪ ,‬מה עומק הדבר שצריך בתחילת‬ ‫הפנים העמוקות של עבודת היום היא שהאדם ייצא מהיום‬ ‫היום להתיר להתפלל עם העבריינים‪ ,‬ודאי שמי שחייב נידוי‬ ‫עם אני חדש‪ ,‬כלשון הרמב"ם שהוזכר "אינו אותו אדם כלל"‪,‬‬ ‫וכדו' אסור לצרפו‪ ,‬אבל העומק שבדבר‪ ,‬תחילת היום מכריח‬ ‫אבל לא רק בידיעה‪ ,‬אלא בהכרה חדשה ואמתית של אני‬ ‫התבדלות מתפיסת אומות העולם [אצל כל אחד ואחד‬ ‫חדש שמתגלה במעמקים של יוהכ"פ‪.‬‬ ‫מישראל זה קיים במידה מסוימת‪ ,‬אנחנו נמצאים בגלות‪,‬‬ ‫אמנם בא"י אבל בין האומות]‪ ,‬ואותם אלו שהישראל שבהם‬ ‫יתן הבורא ית"ש שראשית נזכה להבדלה המוחלטת בין‬ ‫מטושטש לגמרי ומעורבים בין האומות‪ ,‬אותם עבריינים‬ ‫ישראל לאומות‪ ,‬וכל אחד יודע בנפשו איזה חלקים של אומות‬ ‫שעברו לצד השני [ע"ש כן הם נקראים עבריינים כמו‬ ‫העולם נמצאים בביתו ובתוך נפשו‪ ,‬ולתת להם גט כריתות‪,‬‬ ‫שאומרים רבותינו]‪ ,‬הם אלו שצריך להעביר אותם בחזרה‬ ‫ברור ופשוט לכל בר דעת שהתנועה שהדור נמצא היום היא‬ ‫לחלק של הכנסת ישראל‪ ,‬ולעשות מסך המבדיל מוחלט‪,‬‬ ‫הפוכה לגמרי מההיבדלות מאומות העולם‪ ,‬הנ' שערי טומאה‪,‬‬ ‫וכשמתחיל יוהכ"פ מוכרח שיהיה מחיצה מבדלת בין ישראל‬ ‫"לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי"‪ ,‬זה הפוך בדיוק‪.‬‬ ‫לאומות‪ ,‬כל העולם כולו מעבר אחד וישראל מצד אחד‪,‬‬ ‫נבדיל את עצמינו‪" ,‬ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ' כ"ו)‪,‬‬ ‫אברהם העברי‪.‬‬ ‫"ונפלינו אני ועמך" (שמות ל"ג ט"ז) כמו שביקש משה רבינו‪,‬‬ ‫וזה הזמן לא רק לומר אנו מתירים להתפלל עם העבריינים‪,‬‬ ‫ונגיע ליום הקדוש מתוך הבדלה מוחלטת בין ישראל לאוה"ע‪,‬‬ ‫אלא זה הזמן שהאדם באמת מגיע לעומק הנפש שהוא‬ ‫הבדלה במעמקים והבדלה בפועל הגמור למעשה‪ ,‬ואז נזכה‬ ‫נבדל מאומות העולם‪ ,‬כמובן שצריך בשביל זה הכנה‪ ,‬אם‬ ‫במשך היום כולו להיטהר ולהתקדש ולהתקרב יותר ללפני‬ ‫הוא לא נבדל מאומות העולם אז כל המכוון של הלהתפלל‬ ‫ה' תטהרו עד שנזכה לעמוד באמת לפני ה'‪ ,‬ומתוך העמידה‬ ‫עם העבריינים אינו קיים‪ ,‬כי הוא עצמו עדיין מעורב‬ ‫הזו לפניו ית"ש נגיע להכרה האמתית באלוקי נשמה שנתת‬ ‫ב"בחוקותיהם לא תלכו"‪" ,‬אל תפנו אל האלילים" וכמו‬ ‫טהורה‪ ,‬ואז הבגדים הצואים יהיו באופן של לבוש‪ ,‬ושם‬ ‫שדורשת הגמ' (שבת קמ"ט א') "אל תפנו אל מדעתכם"‪ ,‬כל דבר‬ ‫החרטה הוידוי והקבלה לעתיד ייצרו את מציאות ההבדלה‬ ‫שמגיע מאומות העולם צריך שיהיה לו מציאות של הבדלה‪,‬‬ ‫בין הטוב לרע שמעורבים זה בזה‪.‬‬ ‫חתיכה‪ ,‬וזהו השלב הראשון להכנס ליוהכ"פ‪ ,‬אנו מתירים‬ ‫נזכה יחד להשלים את קומת הבריאה‪ ,‬ואולי נזכה לגאולה‬ ‫להתפלל עם העבריינים‪ ,‬להבדיל את ישראל מאומות העולם‪.‬‬ ‫השלימה ששם יהיה עומק ההבדלה של טוב ורע זה מזה‪ ,‬אבל‬ ‫המבדיל 'בין' ישראל לעמים‪.‬‬ ‫מ"מ בתוך כנסת ישראל שיהיה למבקשי פניו ית"ש דביקות‬ ‫אם הבדלנו את ישראל מאומות העולם‪ ,‬אז אפשר להגיע‬ ‫בטוב‪ ,‬קרבת אלוקים לי טוב ע"י התבדלות ממציאות הרע‪,‬‬ ‫לשלב השני של העבודה‪ ,‬שהחטא אצל ישראל הוא במקרה‪,‬‬ ‫וע"י זה יתקיים בנו חתימה טובה‪.‬‬ ‫וזה הסיבה שרוב בני האדם מרגישים שהחטא אצלם הוא‬ ‫יום כיפור ‪ 031‬הבדלה בין טוב לרע‪-‬‬ ‫לא במקרה אלא בעצם‪ ,‬כי הם לא מובדלים מהאומות‪ ,‬הם‬ ‫בין ישראל לאומות תשע"ז‬ ‫מצורפים מי פחות ומי יותר למחצה לשליש ולרביע לאומות‬ ‫מספר שיעור בקול הלשון ‪1132289‬‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫הכרת הטהרה ע"י תשובה‬ ‫אבל כשמאיר האור של יום הקדוש יוהכ"פ‪ ,‬ונעשה העומק‬ ‫של ההבדלה בין ישראל לאומות העולם‪ ,‬ונעמדים לפני ה'‬ ‫ה‬ ‫בלבבי משכן אבנה • האזינו‪-‬יום כיפור • תשפ"ז • ‪#467‬‬ ‫סוגיות מחשבה ביום כיפור‬ ‫תנן התם‪ ,‬ודאשתמש בתגא חלף‪ .‬תני ר”ל‪ ,‬זה‬ ‫המשתמש במי ששונה הלכות‪ ,‬כתרה של תורה‪.‬‬ ‫ואמרו (נדרים‪ ,‬פב‪ ,‬ע"א) ואמר רבה בבר”ח‪ ,‬אמר ר’‬ ‫כתר‬ ‫(המשך משבוע הקודם)‬ ‫יוחנן‪ ,‬כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן‬ ‫העולם וכו’‪( .‬מגילה כח ע"ב)‬ ‫ש”ס‬ ‫והרי שההלכות נקראות “כתרה של תורה”‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫שעוסק בכתרה של תורה‪ ,‬אף הוא עצמו נעשה כתרה של‬ ‫ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו”ף לגבי רי”ש‪ ,‬אמר‬ ‫תורה‪ .‬עיין רבינו חיי (אבות‪ ,‬פ"א‪ ,‬משנה י"ג)‪.‬‬ ‫הקב”ה אם חוזר בו‪ ,‬אני קושר לו כתר כמותי‪.‬‬ ‫ואיתא בתניא (איגרת הקודש‪ ,‬פרק כט) וז”ל‪ ,‬וצריך להבין למה‬ ‫(שבת קד ע"א)‬ ‫נקראו ההלכות בשם תגא וכתרה של תורה וכו’‪ ,‬והנה כמו‬ ‫ועוד אמרו (מנחות‪ ,‬כט‪ ,‬ע"ב) מפני מה נברא העוה”ז בה”י‪ ,‬מפני‬ ‫שבנשמת האדם יש בה כח התענוג שמתענגת ממה שיש לה‬ ‫שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא‪ ,‬ומ”ט תליא כרעיה‪,‬‬ ‫ענג ממנו‪ ,‬כמו מהשכלת שכל חדש וכה”ג‪ ,‬ובחינת חיצוניות‬ ‫דאי הדר בתשובה מעיילי ליה וכו’‪ ,‬ומ”ט אית ליה תאגא‪ ,‬אמר‬ ‫ואחוריים של כח ובחינת התענוג שבה היא בחינת כח הרצון‬ ‫הקב”ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר (קשר)‪.‬‬ ‫וכו’‪ ,‬וככה על דרך משל באור א”ס ב”ה ג”כ כביכול הרצון העליון‬ ‫ויתר על כן איתא בירושלמי (חגיגה‪ ,‬פ"ב‪ ,‬ה"א‪ ,‬והובא בריטב"א‪ ,‬שבת‪ ,‬קג‪,‬‬ ‫ב”ה היא בחינת חיצוניות ואחורים לבחינת הענג העליון‪ ,‬ובו‬ ‫ע"ב) ה”א יש לה נקודה אחת למעלה‪ ,‬שהמתים עתידים לעלות‪,‬‬ ‫תר”ך עמודי אור וכו’‪ .‬פירוש דרך משל‪ ,‬כמו שיש מעודים‬ ‫והיינו בסוף הגג‪ .‬וזהו המקור לדברי הרמב”ן בספרו האמונה‬ ‫בבית חומה גדולה נצבים בארץ וראשה מחובר בתקרה‪ ,‬ככה‬ ‫והבטחון (פ"ד‪ ,‬ד"ה ונחזור לענין)‪.‬‬ ‫עד”ז כתר עליון ב”ה הוא למעלה מבחינת מדרגת החכמה‪,‬‬ ‫ושורש התגים מראה על אלופו של עולם‪ ,‬כתר בחינת‬ ‫והוא מלשון כותרת שהוא מכתיר ומקיף על המוחין שבראש‬ ‫אל”ף‪ ,‬כנודע‪ .‬וכמ”ש הריטב”א (שם) וז”ל‪ ,‬כדאמרינן בב”ר‪ ,‬מ”ט‬ ‫שהם בחינת חב”ד‪ ,‬ורצון זה נתלבש בתרי”ג מצות התורה וז’‬ ‫התחלה תורה בב’‪ ,‬מה ב’ יש לה שני עוקצין‪ ,‬אחד למעלה‬ ‫מצות דרבנן וכו’‪ .‬והנה מודעת זאת‪ ,‬כי הנה רצון העליון ב”ה‬ ‫ואחד לאחוריו‪ ,‬אמר לה מי בראך‪ ,‬מראה בנקודה של מעלה‪,‬‬ ‫המולבש בתרי”ג מצות שבתורה שבכתב‪ ,‬הוא מופלא ומכוסה‬ ‫מה שמו‪ ,‬מראה נקודה של אחוריו‪ ,‬כלומר אל”ף‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫טמיר ונעלם‪ ,‬ואינו מתגלה אלא בתורה שבע”פ וכו’‪ ,‬כי התורה‬ ‫אלקים שמו‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫שבע”פ הנקראת אשת חיל ("עטרת" בעלה)‪ ,‬המולידה ומעמדת‬ ‫וכתב בתורת חיים (סנהדרין‪ ,‬צ‪ ,‬ע"א) וז”ל‪ ,‬קושר לו כתר כמותו‪,‬‬ ‫חיילות הרבה‪ ,‬כמ”ש ועלמות אין מספר‪ ,‬אל תקרי עלמות‬ ‫לינשא דכמותו קשה‪ ,‬ולא שייך למימר הכי‪ ,‬עיי”ש תירוצו‪.‬‬ ‫אלא עולמות‪ ,‬אלו הלכות דלית לון חושבנא‪ ,‬כמ”ש בתיקונים‪,‬‬ ‫ולהנ”ל מבואר יותר‪ ,‬שכמותו היינו שמאיר לו שורש התגין‬ ‫וכולן הן בחינת גילוי רצון העליון ב”ה הנעלם בתושב”כ‪ .‬ורצון‬ ‫שמראה על האל”ף‪ ,‬כנ”ל‪ ,‬אלופו של עולם‪ .‬והזוכה לכתר זוכה‬ ‫העליון ב”ה‪ ,‬הוא למעלה מעלה ממעלת חכמה עילאה‪ ,‬וכמו‬ ‫לאל”ף‪ ,‬הן של שם אהי”ה‪ ,‬והן של שם אלקים‪ ,‬וזהו “כמותי”‪,‬‬ ‫כתר ועטרה שעל המוחין שבראש‪ ,‬לכן נקראו ההלכות בשם‬ ‫היינו אות אל”ף של שמו ית”ש‪ .‬וזהו אל”ף‪ ,‬מלשון פלא‪ ,‬יפלא‪,‬‬ ‫תגא וכתרה של תורה‪ ,‬עכ”ל‪ ,‬ועיי”ש כל הפרק בהרחבה‪.‬‬ ‫מופלא‪.‬‬ ‫ואיתא בפרי צדיק (ל"ג בעומר‪ ,‬וסיום הש"ס‪ ,‬אות ח') וז”ל‪ ,‬הלכות כתרה‬ ‫וביאר זאת במהר”ל (שבת‪ ,‬נו‪ ,‬ע"א) וז”ל‪ ,‬אם חוזר בו אני קושר‬ ‫של תורה – דההלכות הם מטלא דעתיקא‪ ,‬טל תורה שבע”פ‪,‬‬ ‫לו כתר כמותי‪ .‬וזה‪ ,‬כי בעל תשובה יש לו מדרגה נבדלת‬ ‫כמ”ש (דברים‪ ,‬לב‪ ,‬ב) תזל כטל אמרתי‪ ,‬והיינו שבתורה שבע”פ‬ ‫כאשר הוא גובר ומולך על גופו לסלק החטא ממנו‪ .‬וכדבר זה‬ ‫שמופיע השי”ת בלב החכמים‪ ,‬ואינו ניכר איך שיורד מן‬ ‫היה לו כתר‪ ,‬כי הכתר מורה על מעלה נבדלת‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומעין כך‬ ‫השמים‪ ,‬כטל‪ .‬והוא ע”י בחינת הדעת‪ ,‬שהוא רוח הקודש‪ ,‬וכו’‪,‬‬ ‫כתב שם במנחות (כט‪ ,‬ע"ב) וז”ל‪ ,‬ידוע כי כל תשובה הוא נבדל‬ ‫ודעת היא פנימיות מכתר עליון‪ ,‬וזהו כתרה של תורה‪ .‬וכמ”ש‬ ‫מן הגוף‪ ,‬ולפיכך אמר שאם חוזר בו אני קושר לו כתר‪ ,‬כי‬ ‫בר”ע דהוא שורש תושבע”פ‪ ,‬כמ”ש האריז”ל‪ ,‬ואיתא בגמ ’ (מ�נ‬ ‫הכתר מורה על שהוא נבדל‪ ,‬כי המלך שיש לו כתר‪ ,‬נבדל מן‬ ‫חות‪ ,‬כט‪ ,‬ע"ב)‪ ,‬מצאו לקב”ה שיושב וקושר קשרים לאותיות וכו’‪,‬‬ ‫העם‪ ,‬וביארנו זה במסכת אבות (פ"ד) אצל שלשה כתרים‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ועקיבא בן יוסף שמו‪ ,‬שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי‬ ‫וכתב בנתיבות עולם (נתיב התשובה‪ ,‬פ"ד‪ ,‬ד"ה ועוד) וז”ל‪ ,‬והכתר הזה‬ ‫תילין של הלכות‪ ,‬שהיה ר”ע דורש כתרי אותיות‪ ,‬עכ”ל‪ .‬עיי”ש‬ ‫נבדל‪ ,‬שהרי הוא על האות‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫בהרחבה‪ .‬ועיין עוד בדבריו שם (לחג השבועות‪ ,‬אות ט"ו‪ ,‬כב‪-‬כג‪ .‬ושלח‪,‬‬ ‫אות י"ג‪ .‬וכי תצא‪ ,‬אות י"ד‪-‬י"ד‪-‬ט"ו‪-‬ט"ז)‪ .‬ועיין פע”ח (שער קריאת התורה‪ ,‬ד"ה ענין‬ ‫וכאשר חטא הוא בה”א תתאה – בתראה של שם הוי”ה‪,‬‬ ‫התרין רימונים)‪ .‬ועיין פחד יצחק (שבועות‪ ,‬מאמר ל"ו)‪.‬‬ ‫וכאשר חוזר בתשובה עולה לה’ עילאה‪ ,‬תשובה‪ ,‬תשוב‪-‬ה‪,‬‬ ‫כנודע‪ .‬וכתב במחשבת חרוץ (אות ח') וז”ל‪ ,‬הקב”ה אומר‪ ,‬אני‬ ‫וכתב בספר הברית (ח"א‪ ,‬מאמר ד'‪ ,‬פרק י"ד) וז”ל‪ ,‬כתרה של תורה‪,‬‬ ‫קושר לו כתר כמותי‪ ,‬הוא “כתר שם טוב” הרמוז בה’ ראשונה‬ ‫היא פנימיותה‪ ,‬הנקרא חכמת הקבלה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ובדגל מחנה‬ ‫של דאהי”ה‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫אפרים (תצוה‪ ,‬ד"ה איברא) כתב וז”ל‪ ,‬כבוד התורה‪ ,‬שהוא כתרה של‬ ‫תורה‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫וו‬ ‫סוגיות מחשבה במועד‬ ‫ויבואו עד גרן אטד (בראשית נ‪ ,‬י)‪ ,‬וכי גורן יש לו‬ ‫אמר ר’ אלעזר‪ ,‬מלאך אחד שהוא עומד בארץ‬ ‫אטד‪ ,‬א”ר אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של‬ ‫וראשו מגיע אצל החיות‪ .‬במתניתא תנא‪ ,‬סנדלפו”ן‬ ‫יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד‪ ,‬שבאו בני עשו‬ ‫שמו‪ ,‬הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה‪,‬‬ ‫ובני ישמעאל ובני קטורה‪ .‬תנא‪ ,‬כולם למלחמה באו‪,‬‬ ‫ועומד מאחורי המרכבה וקושר “כתרים” לקונו‪.‬‬ ‫כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב‪,‬‬ ‫(חגיגה יג ע"ב)‬ ‫נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב‪ .‬תנא‪,‬‬ ‫ועבודת סנדלפו”ן‪ ,‬כמ”ש בציוני (שלח) וז”ל‪ ,‬סנדלפו”ן נקרא‬ ‫ל”ו כתרים תלו בארונו של יעקב (סוטה יג ע"א)‬ ‫אופן אחד בארץ‪ ,‬ראוי לקבל תפלת עם אחד לאל אחד‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ול”ו כתרים אלו הם‪ ,‬כתרו של יוסף‪ ,‬י”ב כתרים של ישמעאל‪,‬‬ ‫וכתב בספר הפליאה (ד"ה ודע והאמין כי יש אופן אחד) וז”ל‪ ,‬סנדלפון –‬ ‫וכ”ג של עשו‪ ,‬עיין רש”י שם‪.‬‬ ‫ופירושו‪ ,‬סנו”י ד”ל פונ”ה‪ ,‬ר”ל ישראל שהוא סנוי ודל‪ ,‬פונה‬ ‫והנה ג’ כתרים הם‪ ,‬כתר כהונה‪ ,‬מלכות‪ ,‬ותורה‪ .‬ועל גבם‬ ‫לתפלתם‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וכתב בציוני (בא) וז”ל‪ ,‬ונקרא סנדלפון‪ ,‬כיון‬ ‫כתר שם טוב‪ ,‬כמ”ש באבות‪ .‬ויעקב כתר תורה‪ ,‬וכתר זה קיבל‬ ‫שישראל משוררים פונה לקבל הדבור לתקן עטרת (כתר) עוז‬ ‫יוסף מיעקב‪ ,‬שכל תורה שקיבל יעקב משם ועבר‪ ,‬מסר לו‪.‬‬ ‫והוד למלך הכבוד‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וכלשון הרקאנטי (תצוה) סנדלפון‪,‬‬ ‫וכתר כהונה יסודו באברהם‪ ,‬שקבל הכונה במקומו של שם‪.‬‬ ‫המלאך הקושר כתרים להקב”ה מתפלתן של ישראל‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫וכתר מלכות‪ ,‬מכוחו של יצחק (ועיין להלן ערך כתר מלכות‪ ,‬ושם מבואר‬ ‫וכלשון הסודי רזיא (ז‪ ,‬ו) סנדלפון אינו ממש אופן‪ ,‬אלא אופן‬ ‫מדוע כתר מלכות שייך ליצחק)‪.‬‬ ‫כענין דבור דבור על אופניו‪ ,‬שהוא מתקן ומגלגל יחד התפלות‬ ‫לתקן עטרה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין שמו”ר (פרק כא‪ ,‬ד)‪ .‬ועיין מגלה עמוקות‬ ‫ויוסף קיבל כתר כהונה מכח אברהם‪ ,‬ולכך נשא את אסנת‬ ‫(פנחס‪ ,‬ד"ה בגמ' יומא) וז”ל‪ ,‬ג’ שרי הפנים המקבלין כל צלותין‬ ‫בת פוטיפרע “כהן” און‪ .‬וכן קיבל כתר מלכות מכח יצחק‪,‬‬ ‫דישראל‪ ,‬כתריאל (בריאה)‪ ,‬מטטרון (יצירה)‪ ,‬סנדלפון (עשיה)‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫ולכך נעשה משנה למלך‪ ,‬לפרעה‪.‬‬ ‫ועיין עץ חיים (שער מ"ז‪ ,‬פ"ו)‪ .‬וספר הליקוטים (תרומה‪ ,‬פרק כה)‪ .‬וכתב‬ ‫ובקלקול‪ ,‬ישמעאל קליפה לכהונה‪ ,‬בנו של אברהם‪ .‬ועשו‬ ‫בילקוט ראובני (בראשית‪ ,‬אות תש"נ בשם עשרה מאמרות) וז”ל‪ ,‬תיקון‬ ‫קליפה למלכות‪ ,‬ובו כתיב מלכות‪ ,‬כמ”ש “ואלה המלכים אשר‬ ‫המחשבה ע”י אכתריאל שר הבריאה‪ ,‬ותיקון הדיבור ע”י‬ ‫מלכו בארץ אדום קודם מלוך מלך לישראל”‪ .‬ויעקב נמצא‬ ‫מטטרון ביצירה‪ ,‬ותיקון המעשה ע”י סנדלפון בעשיה‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫במרכזם של כל אלו‪ ,‬ולכך “הקיפוהו” כתרים לארונו של יעקב‬ ‫ועיין לשם (ספר הדע"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬דרוש ה'‪ ,‬ענף א'‪ ,‬סימן א'‪ ,‬ד"ה ונלע"ד)‪.‬‬ ‫(כתר לשון היקף‪ ,‬כנודע)‪ ,‬כי יעקב נקודת המרכז שמכוחו ועל ידו‬ ‫וכתב בסודי רזיא (אות נ'‪ ,‬ו') וז”ל‪ ,‬ונקרא סנדלפון‪ ,‬סנדלפון הם‬ ‫נתפשטו כל כח מלכויות אלו‪ .‬ושאר הכתרים בטלים לכתרו‪,‬‬ ‫אבנים טובות‪ ,‬כן דברים טובים שבתפלה (והיינו כי אותיות בחינת‬ ‫וכמ”ש בפענח רזא (בראשית‪ ,‬כז‪ ,‬כט) וז”ל‪ ,‬וישתחו לך לאומים –‬ ‫אבנים‪ ,‬והם האותיות עם כוונות הלב שבתפלה‪ .‬כן מבואר בספר הגימטריות לר"י החסיד‪,‬‬ ‫כשמת יעקב נתקיים זה‪ ,‬שבאו כולם ותלו כתריהם בארונו‪,‬‬ ‫ויצא‪ ,‬לב‪ .‬ועיין עמלק המלך‪ ,‬שער י"ז‪ ,‬פרק י"א‪ .‬ועיין ליקוטי תורה‪ ,‬חב"ד‪ ,‬פנחס‪ ,‬אות‬ ‫מה”ר יוסף‪ ,‬עכ”ל‪ .‬והרי שפעולת נטלו כולן כתריהן “ותלאום”‬ ‫ב'‪ ,‬עז‪ ,‬ד)‪ ,‬פון‪ ,‬ע”ש פנה אל תפלת הערער וכו’‪ .‬וקושר כתרים‬ ‫בארונו של יעקב‪ ,‬הוא בחינת “וישתחוו”‪ ,‬ביטול לכתרו של‬ ‫להקב”ה מתפילות ישראל‪ ,‬ואינו רואה ואינו יודע היכן הקב”ה‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫שרוי‪ ,‬אלא עושה את הכתרים‪ ,‬ומשביע אותם בשם המפורש‪,‬‬ ‫וכתב בספר הפליאה (ד"ה בא וראה איך העדן) וז”ל‪ ,‬אברהם ויצחק‬ ‫והם עולים ויושבים בראשו של הקב”ה‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫הנאחזים במים (אברהם) ובאש (יצחק)‪ ,‬היו צריכין שיצאו מהם‬ ‫ועוד מצינו בנסדלפון‪ ,‬כמ”ש הציוני (בא) וז”ל‪ ,‬דאיתא‬ ‫גם סיגים‪ ,‬ישמעאל ועשו‪ ,‬והם נאחזים עד אבותיהם אברהם‬ ‫במעשה מרכבה כי סנדלפון קושר תפילין (כי התפילין בחינת כתר‪,‬‬ ‫ויצחק‪ ,‬והם הזרועות‪ .‬אך מעלת יעקב שיצא מיצחק‪ ,‬עולה‬ ‫הן תפילין של יד‪ ,‬וכן תפילין של ראש‪ ,‬עיין זוה"ק‪ ,‬ח"א‪ ,‬קכט‪ ,‬ע"א‪ .‬ופע"ח‪ ,‬שער התפינ‬ ‫עד כתר עליון‪ ,‬זהו ירכיבהו על במתי ארץ‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין שערי‬ ‫לין‪ ,‬פרק י"ב‪ .‬והדברים ארוכים) בראש צור ה’ אלהי ישראל‪ .‬ומאי כתיב‬ ‫אורה (ש"ה‪ ,‬ד"ה ואחר שבארנו) וז”ל‪ ,‬יעקב שהוא קו האמצעי‪ ,‬עולה‬ ‫בהו‪ ,‬ומי כעמך ישראל‪ ,‬ומי גוי גדול‪ .‬וכשהוא חפץ להשבע‬ ‫עד הכתר‪ ,‬מקום שאין השרים עולים‪ ,‬הרי כי אין בנחלת‬ ‫בתפילין‪ ,‬נוטל תפילין מראשו‪ ,‬ומבטל גזירות מן הארץ‪,‬‬ ‫יעקב מצרים‪ ,‬הוא פורץ כל המצרים‪ ,‬שהרי כל השרים עולים‬ ‫וכשעולה הכתר בראש צור פני יעקב יאורו לפני אדירירון‪,‬‬ ‫עד הימין והשמאל כנגד אברהם ויצחק‪ ,‬אבל יעקב שהוא‬ ‫עכ”ל‪.‬‬ ‫האמצע‪ ,‬עולה לבדו עד הכתר‪ ,‬עד אין סוף‪ ,‬שהוא נחלה שאין‬ ‫ועיין מגיד מישרים (בשלח) וז”ל‪ ,‬סוד סנדלפון שקושר כתרים‬ ‫לה מצרים‪ ,‬ונשארים כל השרים וממשלותם למטה מנחת‬ ‫לקונו‪ ,‬דהוא קאים לתרעא דמלכת‪ ,‬ומקבל “תורה ומעשים‬ ‫יעקב‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין מצודות דוד לרדב”ז (מצוה קיא‪ ,‬סוד הלולב)‪ .‬ולכך‬ ‫טובים” וסלקין לעילא‪ ,‬ומעייל יתהון במלכות‪ ,‬ומתמן עד‬ ‫נקרא יעקב בריח התיכון‪ ,‬כנודע‪ .‬ויעקב כלל בתוכו את כל הד’‬ ‫כתר עליון‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין לימודי אצילות (סוד הצמצום‪ ,‬ח"ב) וז”ל‪,‬‬ ‫כתרים‪ ,‬וכמ”ש במאירת עינים (לר"י דמן עכו‪ ,‬יתרו) וז”ל‪ ,‬כתר תורה‪,‬‬ ‫אכתריאל בעולם הבריאה‪ ,‬וכו’‪ ,‬סנדלפון בעשיה‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ולכך‬ ‫כתר כהונה‪ ,‬וכתר מלכות‪ ,‬וכתר שם טוב‪ ,‬כנגד ד’ נשי יעקב‪,‬‬ ‫מעלה “מעשים” טובים‪ ,‬כי הוא “בעשיה”‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫עכ”ל‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫וכן השתחוו כל האחים ליוסף‪ ,‬כי קיבל הארת כתר זו‬ ‫מיעקב כנ”ל‪ .‬וכן האיר בבנימין שבחלקו ביהמ”ק‪ ,‬מקום‬ ‫השתחויה וביטול‪ .‬עיין קהלת יעקב (ערך בנימין בן יעקב)‪ .‬ועיין‬ ‫שער ההקדמות (סד‪ ,‬ע"ב) שורש כתר ביעקב היכן הוא‪.‬‬ ‫ז‬ ‫בלבבי משכן אבנה • האזינו‪-‬יום כיפור • תשפ"ז • ‪#467‬‬ ‫סוגיות מחשבה ביום כיפור‬ ‫המהר”ל (גור אריה‪ ,‬פנחס‪ ,‬כח‪ ,‬טו) וז”ל‪ ,‬כי כל מלך צריך שיהיה‬ ‫ויעש את שני המאורות הגדולים‪ ,‬וכתיב את המאור‬ ‫מיוחד‪ ,‬ולא יהיה לו שותף אל זולתו כלל‪ ,‬רק מיוחד בעצמו‪,‬‬ ‫הגדול ואת המאור הקטן (בראשית‪ ,‬א‪ ,‬טז ‪ -‬יז)‪,‬‬ ‫עכ”ל‪ ,‬עיי”ש בהרחבה‪ .‬וכן נחלקו ליום ולילה‪ ,‬לשיטת האור‬ ‫אמרה ירח לפני הקב”ה‪ ,‬רבש”ע אפשר לשני מלכים‬ ‫החיים‪ ,‬ואזי אינו “שותף”‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫שישתמשו בכתר אחד‪ ,‬אמר לה לכי ומעטי את עצמך‪.‬‬ ‫אולם לעת”ל כן יהיה שימשו בכתר אחד‪ ,‬כמ”ש ברקאנטי‬ ‫(חולין ס ע"ב)‬ ‫(בראשית‪ ,‬ח‪ ,‬טז) וז”ל‪ ,‬עד שיתקיים הכתוב (ישעיה‪ ,‬ל‪ ,‬כו) ‪ ,‬והיה אור‬ ‫ויסוד זה שאי אפשר לשנים לשמש בשוה יחדיו‪ ,‬נלמד‬ ‫הלבנה כאור החמה‪ ,‬ישמשו שני המלכים בכתר אחד‪ ,‬יהיה‬ ‫לכמה דינים‪ .‬עיין לדוגמא פני שלמה (הוריות‪ ,‬ט‪ ,‬ע"ב) לגבי כהן‬ ‫ה’ אחד ושמו אחד‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ועיין רמב”ן שם‪ .‬ומבואר שבשלמא‬ ‫גדול‪ .‬וחידושי הר”ן (סנהדרין‪ ,‬כג‪ ,‬ע"א) לגבי בתי דין‪ .‬ותורת חיים‬ ‫מדין שאין ה’ “אחד” ושמו “אחד”‪ ,‬אזי אי אפשר גם לשני‬ ‫(ע"ז‪ ,‬ח‪ ,‬ע"ב) לגבי יעקב ועשו‪ .‬ועוד מקומות נוספים‪.‬‬ ‫מלכים להשתמש בכתר “אחד”‪ ,‬אולם כאשר יהיה גילוי של‬ ‫וביאר במהר”ל (גור אריה‪ ,‬בראשית‪ ,‬א‪ ,‬טז) וז”ל‪ ,‬הממשלה שהם‬ ‫הוי”ה “אחד” ושמו אחד‪ ,‬גם שני מלכים ישתמשו בכתר‬ ‫מושלים בעולם נקרא כתר‪ ,‬שסימן המלכות הוא הכתר‪ ,‬ולפי‬ ‫“אחד”‪ ,‬ודו”ק‪ .‬כן בעולם הרוחני‪ ,‬משמשים בכתר אחד‪ .‬עיין‬ ‫ששני המאורות‪ ,‬אחד מושל בלילה ואחד מושל ביום‪ ,‬ושניהם‬ ‫עץ חיים (שער כה‪ ,‬דרוש ב'‪ .‬ושער ל"ו‪ ,‬פ"ב)‪ .‬ושער הכוונות (דרושי ר"ח)‪.‬‬ ‫מושלים במלכות אחד שהוא העולם‪ ,‬נקרא שני מלכים בכתר‬ ‫ועץ חיים (שי"ג‪ ,‬פ"ח‪ ,‬כתר או"א)‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬וכו’‪ .‬ונראה לומר שזה בעצמו מה שאמר לכי ומעטי את‬ ‫וביאור נוסף מצינו בפני דוד (בראשית‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬אות ז') וז”ל‪,‬‬ ‫עצמך‪ ,‬הוא התשובה (שהשיב הקב"ה לטענת הלבנה אין שני מלכים משמשים‬ ‫באברהם ושרה היו שני מלכים משתמשים בכתר אחד‪ ,‬שווים‬ ‫בכתר אחד)‪ ,‬לפי שכאשר הירח מתמעט הנה נמצא החמה לבד‬ ‫במעלה‪ ,‬וכשהאיש והאשה שוים‪ ,‬א”א להוליד‪ .‬וכן אמרו א”א‬ ‫מושל‪ ,‬שהרי האור בירח פוחת והולך עד שלא תשאר לה‬ ‫לשני מלכים “שישתמשו” בכתר אחד‪“ ,‬שישתמשו” דייקא‬ ‫שום אור‪ ,‬ואז החמה בלבד מאיר (וכל הארת הלבנה אינה משל עצמה‬ ‫(לשון תשמיש)‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ולפ”ז לעת”ל אין צורך בהולדה‪ ,‬כי בנצחיות‬ ‫אלא מקבלת אורה מן החמה)‪ ,‬וא”כ החמה היא מושלת בלבד‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫הכל נקבע לנצח‪ ,‬ולא שייך הולדה כפשוטו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫וברבינו בחיי (פנחס‪ ,‬כח‪ ,‬טו) כתב וז”ל‪ ,‬והכתר הזה כינוי לזוהר‬ ‫וביאור נוסף מצינו בפנים יפות (בראשית‪ ,‬א‪ ,‬טז) וז”ל‪ ,‬טענת‬ ‫האור‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וזהו שנקראים כתר‪ ,‬כי הם מאירים‪ .‬וכתב באור‬ ‫הלבנה שאי אפשר שתשמש “ביום” עם החמה בכתר אחד‪,‬‬ ‫החיים (בראשית‪ ,‬א‪ ,‬יד) וז”ל‪ ,‬וכשנאצל המאור‪ ,‬נאצלו ב’ חלקים‪,‬‬ ‫שלא יוכלו הבריות לסבול האור הגדול משניהם‪ ,‬עכ”ל‪,‬‬ ‫ושניהם לשמש מדת יום נבראו‪ ,‬ולזה תמצא שטענה הירח אי‬ ‫עיי”ש‪ .‬ולפ”ז לעת”ל שעתיד הקב”ה להוציא חמה מנרתיקה‬ ‫אפשר לשמש בכתר אחד‪ ,‬פירוש בזמן אחד‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫אזי יוכלו הבריות לסבול האור הגדול משניהם יחדיו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ובעומק טענת אין שני מלכים משמשים בכתר אחד‪ ,‬ביאר‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫חח‬ ‫ליקוטים‬ ‫•‬ ‫ַה ֲאזִ ינּו ַה ָּׁש ַמיִ ם וַ ֲא ַד ֵּב ָרה (לב א)‬ ‫אׁשית ָּב ָרא ֱאֹלקים ֵאת ַה ָּׁש ַמיִ ם‬ ‫"ּב ֵר ִ‬ ‫על הפסוק (בראשית א א)‪ְ :‬‬ ‫השורש שמשה רבינו חי מאה ועשרים שנה זה משום‬ ‫וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ"‪ ,‬דורשים חז"ל (רש"י בראשית ד יד‪ ,‬ועי' ב"ר א יד‪ ,‬ורמב"ן‬ ‫שמשה רבינו הוא 'איש השמים' כדברי חז"ל שלכן משה‬ ‫"את" בא‬ ‫"ה ָּׁש ַמיִ ם" – השמים עצמם‪ֵ ,‬‬ ‫"את ַה ָּׁש ַמיִ ם"‪ַ ,‬‬ ‫שם א א)‪ֵ ,‬‬ ‫רבינו אומר "האזינו השמים ואדרבה (שם לב‪ ,‬א) שלשון האזנה‬ ‫"ה ָא ֶרץ"‬ ‫לרבות את כל תולדות השמים‪" .‬וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ" – ָ‬ ‫היא לשון קרובה משום שמשה רבינו קרוב לשמים‪ ,‬ולכן‬ ‫‪ -‬הארץ עצמה‪" ,‬וְ ֵאת" בא לרבות את כל תולדות הארץ‪.‬‬ ‫כיון שגם בזמן שהוא נולד והיה בארץ‪ ,‬הוא היה בשמים ק"כ‬ ‫כלומר‪ ,‬כל מה שנברא מכאן ואילך בכל ששת ימי מעשה‬ ‫יום שאלו הם הג' פעמים ארבעים יום שעלה משה רבינו‬ ‫בראשית‪ ,‬אינו אלא יציאה מהכח לפועל של השמים וכל‬ ‫להר‪ - ,‬ומדין 'יום לשנה יום לשנה' (במדבר יד‪ ,‬לד) הוא חי ק"כ‬ ‫תולדותיהם‪ ,‬ושל הארץ וכל תולדותיה‪ .‬זה כל מה שנברא‬ ‫שנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיון שגם כשהוא נמצא בארץ הוא יותר קרוב‬ ‫בששת ימי בראשית ותו לא‪ ,‬זהו כל מה שיש בבריאה‪.‬‬ ‫לשמים‪ ,‬לכן גם בארץ‪ ,‬הקשר שלו לשמים הוא קשר מוחלט‬ ‫– וזהו השורש לכך שהוא עולה ג' פעמים מ' יום לשמים‬ ‫"ה ָּׁש ַמיִ ם"‪ ,‬שזוהי התפיסה‬ ‫הגדרת הדבר שיש את מציאות ַ‬ ‫שהם ק"כ יום‪ ,‬כיון שזה שורש כל חיותו בק"כ שנות חייו‪.‬‬ ‫"ה ָא ֶרץ"‪ ,‬שזוהי התפיסה‬‫ששייכת לעליון‪ ,‬ויש את מציאות ָ‬ ‫"את ַה ָּׁש ַמיִ ם" וכל‬ ‫ששייכת לתחתון‪ .‬זהו העומק של ֵ‬ ‫וזה מה שאומר משה רבינו "בן מאה ועשרים שנה אנכי‬ ‫תולדותיהם‪" ,‬וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ" וכל תולדותיה‪ .‬כלומר‪ ,‬כל דבר‬ ‫היום" שרמוז כאן ב'היום' שגדר מאה ועשרים שנותיו הם‬ ‫ודבר שנמצא בבריאה‪ ,‬משתייך בהכרח לאחד משתי‬ ‫כנגד המאה ועשרים יום שהוא עלה לשמים‪ ,‬יום לשנה יום‬ ‫הקצוות הללו‪ ,‬ונוטה לאחד מהצדדים הללו‪ ,‬או לכח‬ ‫לשנה‪ ,‬זה גדר מאה עשרים שנות חיותו של משה רבינו‬ ‫המחברם – האדם‪.‬‬ ‫בבחינת צל דתיקון‪( .‬בלבביפדיה עבודת ה' ערך בצל)‬ ‫"ה ֲאזִ ינּו ַה ָּׁש ַמיִ ם וַ ֲא ַד ֵּב ָרה וְ ִת ְׁש ַמע‬ ‫משה רבינו‪ ,‬הוא בבחינת ַ‬ ‫ָה ָא ֶרץ ִא ְמ ֵרי ִפי" (דברים לב א)‪ ,‬היפך כך זהו ישעיה‪ ,‬שהוא‬ ‫יַ ֲערֹף ּכַ ָּמ ָטר לִ ְק ִחי (לב ב)‬ ‫"ׁש ְמעּו ָׁש ַמיִ ם וְ ַה ֲאזִ ינִ י ֶא ֶרץ" (ישעיה א ב)‪ .‬כלומר‪ ,‬משה‬ ‫בבחינת ִ‬ ‫"יערוף כמטר לקחי" – חז"ל אומרים 'כאשר בני ישראל‬ ‫"את ַה ָּׁש ַמיִ ם"‪ ,‬וישעיה שייך לצד של "וְ ֵאת‬ ‫שייך לצד של ֵ‬ ‫יקשו את ערפיהם' ‪ -‬כלומר כאשר מסלקים את קשיות‬ ‫ָה ָא ֶרץ" (עי' ספרי דברים שו ורש"י שם)‪( .‬בלבביפדיה עבודה ערך אבטיח)‬ ‫•‬ ‫עורף שלהם ‪ -‬אז יורד המטר לעולם‪.‬‬ ‫זה האבחנה שנקרא 'גבורות גשמים'‪ .‬המטר בא לסלק את‬ ‫הקשיות עורף של הנבראים שחטאו‪ ,‬שעל זה נאמר "ועצר‬ ‫כל דיבור זה כח ההתפשטות למרחוק‪ ,‬והדוגמא השורשית‬ ‫את השמים ולא יהיה מטר"‪ .‬ה"יערוף כמטר לקחי" מסלק‬ ‫והיסודית מצינו בעשרת הדיברות שאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫את הקשיות עורף שגרמה לעצירת השמים ועל ידי כן‬ ‫במתן תורה‪ ,‬כדאיתא בחז"ל (שבת פח ע"ב) אמר רבי יהושע בן‬ ‫חוזרים ויורדים גשמים‪ .‬הכח הזה נקרא מטר‪( .‬דע את מידותיך‬ ‫לוי מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם כל דבור ודבור שיצא‬ ‫מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים‪.‬‬ ‫•‬ ‫מהות המידות יסוד המים)‬ ‫והיינו שהדיברות נתפשטו והקיפו את כל העולם כולו‪ .‬וכן‬ ‫מצינו בדיבור כח התפשטות לקרוב ולרחוק כמו שכתוב‬ ‫עורף ועפר הם מילים קרובות אההדי‪ ,‬ושורשם חד‪ .‬אומרים‬ ‫(דברים לב‪ ,‬א) האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪,‬‬ ‫חז"ל‪' ,‬ולשלג אמר הוי ארץ'‪ ,‬השלג הפך להיות עפר‪".‬יערוף‬ ‫(ישעיהו א‪ ,‬ב) "שמעו שמים והאזיני ארץ"‪ ,‬והיינו כי הדיבור הוא‬ ‫מתפשט‪[ .‬וכן מצינו דיבור שמתפשט למטה והוא לשון דיבור בלב 'וידבר על‬ ‫כמטר לקחי" ‪ -‬ועד היכן יערף המטר? עד המקום של 'ולשלג‬ ‫לבבם' (דברי הימים ב‪ ,‬לב‪ ,‬ו)‪' ,‬ולא אמרו בלבבם' (ירמיהו ה‪ ,‬כד)] (בלבביפדיה עבודה‬ ‫אמר הוי ארץ'‪ .‬לא רק ברד שנמס‪ ,‬כי השלג מתקשה ונעשה‬ ‫•‬ ‫ערך אבר)‬ ‫עפר גמורה‪ ,‬הרי שמציאותו הושפלה לגמרי למדרגת ארץ‪,‬‬ ‫עפר‪" ,‬יגיענה עד ארץ ישפילנה עד עפר"‪.‬‬ ‫"יערוף כמטר לקחי" ‪ -‬המטר הופך את הדבר מעפר ליערוף‪,‬‬ ‫יש שאלה ידועה‪ ,‬מפני מה במשה נאמר "האזינו השמים‬ ‫ומסלק את העפריריות‪ ,‬את העורף‪ ,‬ועל ידי כן הופך להיות‬ ‫ואדברה ותשמע הארץ" (דברים לב א)‪ ,‬ואילו בישעיה נאמר‬ ‫'ותן טל ומטר לברכה' ‪ -‬היפוך הקללה של "עפר אתה‬ ‫"שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישעיה א ב)‪ ,‬רבותינו מבארים שזה‬ ‫ואל עפר תשוב"‪" .‬בזיעת אפיך תאכל לחם" ‪ -‬זה המים‬ ‫מכיוון שמשה היה קרוב יותר לשמים מאשר לארץ‪" .‬הכל‬ ‫שנתקלקלו להיות זיעה שירדו למדרגת עפר‪ ,‬והתיקון של‬ ‫בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" נאמר כלפי מי שקרוב‬ ‫הדבר מתגלה על ידי "יערוף כמטר לקחי"‪ ,‬העריפה של‬ ‫לארץ‪ ,‬אבל כלפי משה רבינו שנמצא בשמיים‪ ,‬גם יראת‬ ‫הדבר‪ ,‬עפר‪ ,‬עורף‪ ,‬הופך להיות 'ותן טל ומטר לברכה' ולא‬ ‫שמיים היא בידי שמים‪.‬‬ ‫ח"ו לקללה‪( .‬דע את מידותיך מהות המידות יסוד המים)‬ ‫•‬ ‫בדקות‪' ,‬יראת שמים' זה כשהאדם נמצא על הארץ והוא‬ ‫ירא מהשמים‪ ,‬אולם מי שנמצא בשמיים הוא למעלה‬ ‫חז"ל אומרים על הפסוק "יערוף כמטר לקחי"‪ :‬מה מטר‬ ‫מגדר 'יראת שמיים'‪ .‬המציאות של יראת שמיים חלה כלפי‬ ‫עורף אבנים‪ ,‬אף התורה מסלקת מן האדם את לב האבן‪.‬‬ ‫מי שנמצא על הארץ והשמיים מעליו‪ ,‬אולם מי שנמצא‬ ‫בשמיים אין עליו מציאות של 'יראת שמיים'‪( .‬משלי פרק א כט)‬ ‫ט‬ ‫בלבבי משכן אבנה • האזינו‪-‬יום כיפור • תשפ"ז • ‪#467‬‬ ‫ליקוטים‬ ‫בחירה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬בחירה לבחור לעשות את רצון ה'‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬יש בכח של עורף (מטר) לערוף אבנים‪ .‬עומק הדבר‪,‬‬ ‫"ּוב ַח ְר ָּת ַּב ַחּיִ ים"ג‪ .‬ומצד שני‪ ,‬בחירה לעשות כביכול נגד‬ ‫ָ‬ ‫העורף יכול להוציא מים מהאבן‪ ,‬לא רק שהעורף יכול‬ ‫רצונו ית"ש ח"ו‪ .‬ולכן‪ ,‬מצד כך‪ ,‬נצרכת אמונה של הבורא‬ ‫לערוף את האבן‪ :‬המן הסלע הזה נוציא לכם מים‪.‬‬ ‫בנבראים‪ .‬האמונה של הבורא בנבראים היא‪ ,‬שבסוף כל‬ ‫הגלגל של ימות העולם‪ ,‬הבריאה תבוא לידי תכליתה‪ .‬שהרי‬ ‫מאיפה יכול להוציא מן הסלע? בודאי כהגדרה חיצונית‪,‬‬ ‫אם ישנו בכוחם של הנבראים לבחור לעשות כנגד רצון‬ ‫זה מעשה נסים‪ .‬אבל בעומק‪ ,‬הכח להוציא מים מן הסלע‪,‬‬ ‫הבורא ית"ש כביכול‪ ,‬הרי שישנו צד שהם יבחרו בבחירה‬ ‫"יערוף כמטר לקחי"‪ ,‬זה הכח לגלות בעפר שאני יעריף‬ ‫שאינה מביאה לידי התכלית‪ ,‬ובכך הבריאה לא תבוא לידי‬ ‫את ערפו – ואז אני מגלה מים‪ .‬וכך אפשר להוציא מים מן‬ ‫תכליתה‪ .‬ולפיכך נצרך שהקב"ה יאמין בנבראים‪ ,‬שהבריאה‬ ‫הסלע‪.‬‬ ‫לבסוף תבוא לידי תכליתה [ובעומק הדק‪ ,‬המניע של כך זוהי ה'ידיעה' ‪-‬‬ ‫בלשון אחרת‪ ,‬אומרים חז"ל‪' ,‬ולשלג אמר הוי ארץ'‪ ,‬כל העפר‬ ‫ידיעתו יתברך שמו שהכל צפוי‪ ,‬שהינה למעלה מהבחירה]‪( .‬דע את גאולתך פרק ח)‬ ‫בא משלג שנתהווה ממים‪ ,‬העפר שורשו במים‪ .‬מכח העורף‬ ‫של "יערוף כמטר לקחי"‪ ,‬אני מחזיר את העפר לשורשו ‪-‬‬ ‫ּופ ַתלְ ּתֹל (לב ה)‬ ‫ּדֹור ִע ֵּקׁש ְ‬ ‫למים‪ .‬ואז בהכרח שאפשר להוציא מים מן העפר‪ .‬ולכן‬ ‫מדה שלילית נוספת בנפש הבהמית היא כח הניצוח‪ .‬נראה‬ ‫כאשר נאמר על ישראל "עם קשה עורף הוא" – אם הם‬ ‫ראשית את פשוטם של דברים ולאחר מכן נרחיב בעז"ה‪.‬כח‬ ‫קשה עורף‪ ,‬אז אפשר להוציא ממנו מים‪ ,‬אם מסלקים את‬ ‫הניצוח שבנפש האדם נקרא בלשון הפסוקים כח העקשנות‪.‬‬ ‫העורף הזה על ידי ה"כח של יערוף כמטר לקחי"‪.‬‬ ‫כך מצינו בספר דברים (לב‪ ,‬ה)‪" :‬דור עיקש ופתלתל"‪ ,‬ועוד‬ ‫רבות בספר משלי ובתהלים‪.‬אם כן‪ ,‬כח הניצוח מגלה‬ ‫הכח להוציא מים מן העפר ‪ -‬הוא בעצם הכח להחזיר את‬ ‫בנפש האדם את כח העקשנות שבו‪.‬מהיכן מגיעה תכונה‬ ‫העפר למים‪ .‬זה לא רק שמוציאים מים מעפר‪ .‬הרי זה ברור‬ ‫זו בנפש שאדם נעשה עקשן‪ ,‬מהי אותה מדה הנקראת‬ ‫שאי אפשר להוציא מים מעפר כפשוטו‪ .‬אבל אם מגלים את‬ ‫"עיקש"?הזכרנו את לשון הכתוב בספר דברים‪ ,‬המצרף‬ ‫שורש העפר בשלג‪ ,‬ומחזירים אותו מנקודת ההגשמה שלו‪,‬‬ ‫אז אפשר להוציא ממנו מים‪( .‬דע את מידותיך מהות המידות יסוד המים)‬ ‫"עיקש" עם "פתלתל"‪ ,‬ופירש רש"י שם שכל עקשנות‬ ‫עניינה דרך עקומה‪ ,‬מפותלת‪.‬זהו‪ ,‬אם כן‪ ,‬עומק העקשנות‪:‬‬ ‫"אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות‬ ‫ִּתּזַ ל ּכַ ַּטל ִא ְמ ָר ִתי (לב ב)‬ ‫רבים" (קהלת ז‪ ,‬כט)‪ .‬כאשר הולך האדם בדרך שאיננה ישרה‬ ‫'גדול יום הגשמים כיום שנברא בו שמים וארץ'‪ ,‬וכן 'כיום‬ ‫אלא בדרך של "חשבונות רבים"‪ ,‬והוא מתעקש באותה‬ ‫מתן תורה'‪ ,‬וכן 'כיום תחיית המתים'‪ .‬מה הפנים הפנימיות‬ ‫דרך ‪ -‬עליו נאמר שהוא "עקש ופתלתל"‪ ,‬הוא הנקרא‬ ‫שמתגלה ביום גשמים? הוא פותח פתח לשמים‪ .‬דברים‬ ‫עקשן‪.‬הרי ברור‪ :‬מדוע בעצם הוא נצרך להתעקש? מחמת‬ ‫העומדים ברומו של עולם‪ ,‬זה נקרא שהדבר נוזל‪" .‬תזל‬ ‫שהדרך איננה ישרה‪ ,‬יש בה מכשולים‪ ,‬התנגדויות‪ ,‬ומחמת‬ ‫כטל אמרתי"‪ ,‬זה מזל שנוזל ללמטה‪ ,‬ומכח כך נפתח‬ ‫כך עליו להתעקש‪ .‬אילו היה נשאר בצורתו הראשונה‪,‬‬ ‫לנו פתח לשמים‪ .‬זה 'גדול יום הגשמים' – שיש בו הרבה‬ ‫שהיא כלשון הפסוק "אשר עשה האלקים את האדם ישר"‬ ‫אבחנות בחז"ל‪ ,‬אבל הצד השוה של כולם ‪ -‬שהוא פותח‬ ‫‪ -‬לא היה צריך להתעקש על משהו‪ ,‬כיון ששום דבר לא‬ ‫פתח להגיע למדרגת שמים‪( .‬מהות המידות 'מים גשם מטר')‬ ‫מתנגד‪ ,‬וא"כ לשם מה הוא צריך להתעקש?! העקשנות‬ ‫באה באופן שיש לאדם מסך המבדיל‪ ,‬מחיצה שאינה נותנת‬ ‫ֵאל ֱאמּונָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל (לב ד)‬ ‫לו להתקדם הלאה‪ ,‬והוא מסרב להיעצר באותה מחיצה‬ ‫ישנה אמונה שורשית מאוד‪ ,‬זוהי איננה אמונה של האדם‪,‬‬ ‫ומבקש להמשיך הלאה ‪ -‬כאן מקומה של העקשנות‪.‬‬ ‫אלא להיפך ‪ -‬זוהי אמונה כביכול של הבורא ית"ש‪ .‬שהרי‪,‬‬ ‫וזאת עלינו לדעת‪ :‬עקשנות איננה עזות‪ .‬אלו הן שתי‬ ‫כל המידות שקיימות באדם הם מידותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫מדות שונות‪ .‬עז כוונת הדבר שאינו מתפעל מההתנגדות‪,‬‬ ‫וכביכול גם המידה והכח שנקרא 'אמונה' שקיים באדם‪,‬‬ ‫אבל לא בהכרח שימשיך הלאה‪ .‬ההמשכה הלאה למרות‬ ‫שורשו הוא באמונה של הבורא ית"ש‪.‬‬ ‫ההתנגדות ‪ -‬היא הנקראת עקשנות‪ .‬במילים קצרות‪ :‬העז‬ ‫א‬ ‫לא נסוג אחור‪ ,‬העקשן ממשיך‪.‬לשון הגר"א הידועה ‪-‬‬ ‫ובכן‪ ,‬מהי האמונה של הקב"ה‪ .‬בפסוק בספר דברים נאמר ‪:‬‬ ‫"העקשן יצליח"‪ .‬כלומר‪ ,‬בדרך שהוא הולך‪ ,‬לא רק שהוא‬ ‫"אל ֱאמּונָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל‪ַ ,‬צ ִּדיק וְ יָ ָׁשר הּוא"‪ ,‬ודרשו חז"ל בספריב‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫לא מתפעל מההתנגדויות אלא הוא ממשיך בדרכו הלאה‪,‬‬ ‫מהו 'א‪-‬ל אמונה'‪' :‬שהאמין בעולמו ובראו'‪ .‬הקב"ה כביכול‬ ‫וכיון שכך ‪ -‬יצליח‪ .‬אם הוא רק עז שאינו מתפעל אך עדיין‬ ‫האמין בעולם‪ ,‬וברא אותו‪ .‬זוהי האמונה של הקב"ה‪ ,‬אמונה‬ ‫הוא לא ממשיך הלאה ‪ -‬עליו לא נאמר "העקשן יצליח"‪.‬‬ ‫שהוא מאמין בנבראיו‪.‬‬ ‫זוהי אם כן הגדרת העקשות ‪ -‬הוא הולך בדרך שיש בה‬ ‫אולם‪ ,‬כאן יש להתבונן‪ ,‬מדוע נצרך שהקב"ה יאמין בנבראיו‪.‬‬ ‫התנגדויות‪ ,‬ולא רק שאינו מתפעל מהן אלא ממשיך הלאה‪.‬‬ ‫(דע את הרגשותיך פרק יד)‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬כאשר הקב"ה ברא את העולם‪ ,‬הבריאה‬ ‫העיקרית שהוא ברא בעולמו זהו ה'אדם'‪ .‬ולאדם‪ ,‬נמסרה‬ ‫א פרק ל"ב פסוק ד'‪.‬‬ ‫ב פרשת האזינו‪ ,‬פיסקא ש"ז‪.‬‬ ‫ג דברים פרק ל' פסוק י"ט‪.‬‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫יי‬ ‫ליקוטים‬ ‫וז"ש דוד המלך ע"ה‪" ,‬אחת שאלתי וגו'‪ ,‬שבתי בבית הוי"ה‬ ‫ֲהלֹוא הּוא ָאבִ יָך ָּקנֶ ָך (לב ו)‬ ‫כל ימי חיי‪ ,‬ולבקר בהיכלו"‪ .‬וכבר הקשו רבים‪ ,‬שתחלה אמר‬ ‫גם באב ישנן שתי הבחנות ‪ -‬פנימית וחיצונית‪ .‬מצד‬ ‫"שבתי וגו' כל ימי חיי"‪ ,‬ולאחכ"מ אמר "ולבקר" וגו'‪ .‬וביאור הדנ‬ ‫ההבחנה החיצונית‪ ,‬האב הוא בבחינת "אביך קנך"‪ ,‬כאדם‬ ‫ברים כנ"ל‪ .‬שבבית הוי"ה‪ ,‬מתיבתא דקב"ה‪ ,‬רצה להיות כל ימיו‪.‬‬ ‫הקונה חפץ‪ .‬כשם שמצינו ש"אומן קונה בשבח כלי" (קידושין‬ ‫ויחד עם זאת‪ ,‬בקש לבקר בהיכל הצדיקים‪ .‬אולם עיקר מושבו‬ ‫מח ע"ב)‪ ,‬כך כאשר האב רוצה את בנו‪ ,‬הוא קונה אותו מדין‬ ‫במתיבתא דקב"ה‪ .‬אלא שמצד חיבורו אף לכנס"י‪ ,‬נכנס לבקר‬ ‫עשיה‪.‬‬ ‫בהיכלות החיצונים של המלך‪ ,‬והבן‪( .‬בלבבי ח"י‪ ,‬קול דממה דקה‬ ‫שסה')‬ ‫אבל מצד התפיסה הפנימית‪ ,‬הוא בבחינת "הלא הוא אביך"‪,‬‬ ‫חלקי הבן הם חלקי האב‪ ,‬הבן הוא עצם הוייתו‪ ,‬ומכאן‬ ‫אש – כח הביטול‬ ‫נובעת אהבתו כלפיו‪( .‬מסילת ישרים חלק ג פרק יט)‬ ‫"מחית י כעב פשעיך" וגו'‪ .‬מחיתי שורש מח‪ ,‬אותיות חם‪ .‬ה�ע‬ ‫נין‪ .‬כח הביטול בעוה"ז בעיקרו ע"י האש‪ ,‬ע"י חום האש‪ .‬וכן‬ ‫כח מחיקת העוון הוא ע"י יסוד האש הרוחני שמכלה את כתם‬ ‫יום כיפור‬ ‫העוון‪ .‬שכשם שלבוש האש מכלה בגשמיות‪ ,‬כן פנימיות האש‬ ‫סוד התשובה‬ ‫מכלה ברוחניות‪( .‬בלבבי ח"י‪ ,‬קול דממה דקה תיט')‬ ‫אמרו חז"ל שדוד המלך ע"ה הקים עולה של תשובה‪ .‬ועוד‬ ‫מצינו שאמרו‪" ,‬כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"‪ .‬וביאור‬ ‫מהות החילוק בין‬ ‫הדברים‪ ,‬יש בחינת ידע‪ ,‬ובחינת לא ידע‪ .‬ותיקון הדבר‪ ,‬להעלותו‬ ‫בעל תשובה לצדיק‬ ‫מידע ללא ידע‪ .‬ולכך "כל האומר דוד חטא"‪ ,‬הרי הוא עדיין אחוז‬ ‫"במקו ם שבעלי תשובה עומדים‪ ,‬צדיקים גמורים אינם יכ�ו‬ ‫בבחינת ידע‪ ,‬ורצו חז"ל להעלותו לבחינת לא ידע‪ ,‬ולכך אמרו‬ ‫לים לעמוד"‪ .‬וביאור הדברים‪ ,‬שהאדם נקרא הולך מצד הבחירה‬ ‫שאינו אלא טועה‪ ,‬ובזה גופא שיודע שאינו יודע‪ ,‬דבק בלא ידע‪.‬‬ ‫שבו‪ .‬משא"כ המלאך נקרא עומד‪ ,‬כי אין בו בחירה‪ .‬והנה סוד‬ ‫והבן‪ ,‬כי תיקון של דבר‪ ,‬הוא החזרתו לאלוקות‪ .‬וכאשר הדבר‬ ‫עומק מהות התשובה‪ ,‬שורשו ממקום שלמעלה מן בחינת חטא‪,‬‬ ‫בבחינת ידע‪ ,‬הרי הדבר במדרגת נברא‪ ,‬כי הוא מושג לנבראים‪.‬‬ ‫והוא בחינת הידיעה שלמעלה מן הבחירה‪ .‬וז"ש "במקום שבעלי‬ ‫רק כאשר הדבר נעלם מהשגת הנבראים‪ ,‬לא ידע‪ ,‬אזי דבק הדבר‬ ‫תשובה עומדים"‪" ,‬עומדים" דוקא‪ ,‬בחינת ידיעה כנ"ל‪ ,‬שמשם‬ ‫בבורא ית"ש‪ ,‬וזהו גופא תיקונו‪ .‬והבן מאוד‪.‬‬ ‫מושכים הארתם‪" ,‬צדיקים גמורים" וכו'‪ ,‬כי הצדיק מושך חיות‬ ‫מעתה הבן‪ ,‬שמה שאמרו חז"ל שדוד המלך ע"ה הקים עולה‬ ‫ממקום הבחירה‪ ,‬ולכך הוא בבחינת הולך ולא בבחינת עומד‪.‬‬ ‫של תשובה‪ ,‬עומק הדברים הוא‪ ,‬שהוא גילה את עומק מהות‬ ‫והנה דוד המלך ע"ה שהוא הקים עולה של תשובה‪ ,‬הוא דיקא‬ ‫התשובה כנ"ל‪ ,‬שהוא ענין הלא ידע‪ .‬כי כאשר הדבר חוזר לבורא‬ ‫בחינת משיח‪ ,‬שיגלה את הידיעה‪ ,‬כי התשובה והידיעה מאותו‬ ‫ית"ש‪ ,‬אצלו ח"ו לא שייך חטא כלל‪ .‬וכל עבודת האדם תשובה‪,‬‬ ‫שורש הם כנ"ל‪.‬‬ ‫מלשון להשיב את החטא לקב"ה‪ ,‬וזאת ע"י ביטול הידע‪ ,‬השגת‬ ‫וזה הוא הסוד במה שאמרו "תשב אנוש עד דכא"‪ ,‬ואמרו חז"ל‪,‬‬ ‫הנבראים‪ ,‬והעלתו ללא ידע‪ ,‬לקב"ה‪( .‬בלבבי ח"י‪ ,‬קול דממה דקה‬ ‫"אפילו עד דכדוכה של נפש"‪ .‬ואע"פ שכתיב "אין שלטון ביום‬ ‫שסא')‬ ‫המות"‪ ,‬הרי שאין בחירה אז (שהבחירה הוא בחינת שלטון)‪,‬‬ ‫אולם זהו גופא סוד התשובה שמתגלה דיקא במקום שאין בחינ‬ ‫מקום מושבו של כל אחד ואחד בעולם העליון‬ ‫רה‪ ,‬והבן‪ .‬אלא שאף במקום שהתשובה באה על ידי בחירה‪ ,‬מ"מ‬ ‫"עקבי א בן מהללאל אומר‪ ,‬הסתכל בשלשה דברים וכו'‪ ,‬ו�ל‬ ‫זהו המשכת אור הידיעה‪.‬‬ ‫פני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬לפני מלך מלכי המלכים‬ ‫וזה ו כונת הזוה"ק שכתב ש"משיח אתי להשיב צדיקיא ב�ת‬ ‫הקב"ה"‪ .‬והנה מצינו בספה"ק‪ ,‬כמה פנים מי הב"ד של מעלה‪.‬‬ ‫שובה"‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא משיב אותם לעולם התשובה בשורשו‪,‬‬ ‫יש אמרו‪ ,‬שהוא הצדיקים של אותו דור שנפטרו באחרונה‪ .‬ויש‬ ‫שהוא עולם הידיעה כנ"ל‪.‬‬ ‫שאמרו‪ ,‬שזו השכינה או שאר ספירות‪ .‬ויש שאמרו‪ ,‬שזה מלאנ‬ ‫והבן כי הנה יש נ' שערי בינה‪ ,‬שהם נ' שערי תשובה‪ .‬ועל שער‬ ‫כים‪ .‬ויש שאמרו‪ ,‬שזה הקב"ה‪ ,‬כמ"ש כאן במתניתין‪ .‬ובאמת‬ ‫הנ' אמרו‪" ,‬כל באיה לא ישובון"‪ ,‬הרי שאין שם בשער הנ' בחינת‬ ‫דברי כולם אמת‪ ,‬כי כל אדם לפי מדרגתו‪ ,‬היכן שדבוק‪ ,‬הבחינה‬ ‫תשובה‪ .‬וביאור הדברים כנ"ל‪ ,‬שבמ"ט יש תשובה על ידי בחירה‪.‬‬ ‫שדבוק בה‪ ,‬היא זו שדנה אותו‪ .‬ורק מי שדבוק כל כולו בקב"ה‬ ‫משא"כ בשער הנ'‪ ,‬מתגלה שורש עולם התשובה שלמעלה מן‬ ‫בכל עת ובכל שעה‪ ,‬אזי נידון ע"י הקב"ה‪ ,‬כי בו דבק‪ .‬ומעתה הבן‪,‬‬ ‫הבחירה‪ ,‬והוא תשובה מעולם הידיעה‪ ,‬כנ"ל‪ .‬והרי שיש לנו ב'‬ ‫שמי שדבוק ביש כל שהוא‪ ,‬אינו דבק בקב"ה‪ ,‬וממילא אינו נידון‬ ‫בחינות‪ .‬א‪ .‬מה שאור הנ' מאיר במ"ט‪ ,‬ואזי הכלי הוא תשובה של‬ ‫ע"י הקב"ה‪ .‬וז"ש התנא "דע מאין באת"‪ ,‬ומי שדבק בבחינה זו‪,‬‬ ‫בחירה‪ ,‬אולם האור תשובה של ידיעה‪ .‬ב‪ .‬שער הנ' בעצמותו‪,‬‬ ‫באין‪ ,‬אזי דבק בקב"ה‪ .‬ואיש כזה‪ ,‬הדין וחשבון שלו‪ ,‬הוא "לפני‬ ‫שברור הדבר שגם האור וגם הכלי של ידיעה‪( .‬בלבבי ח"י‪ ,‬קול‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה"‪.‬‬ ‫דממה דקה תקעו')‬ ‫ומעת ה הבן‪ ,‬כי הנה יש היכלות רבות בעולם העליון‪ ,‬ויש מת�י‬ ‫בתא דמשה רע"ה‪ ,‬ודר"ע‪ ,‬וכו' וכו'‪ .‬וכל אדם‪ ,‬היכן שהיה דבוק‬ ‫בחייו‪ ,‬שם יהיה‪ .‬ומי שבחייו היה דבוק כל כולו בחי עולמים‪ ,‬אזי‬ ‫רשאי להיות בכל עת במתיבתא דקב"ה‪ .‬וכל אדם לפי מהות וזמן‬ ‫הדבקות שלו בחי החיים‪ ,‬כן יזכה לערך זה ממש לזכות להיות‬ ‫במתיבתא דקב"ה‪.‬‬ ‫אי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • האזינו‪-‬יום כיפור • תשפ"ז • ‪#467‬‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫הלכות יום הכיפורים‬ ‫סימן תרד ‪ -‬סעיף א'‪ :‬מצוה לאכול בערב יו"כ ולהרבות בסעודה‪ .‬הגה‪ :‬ואסור להתענות בו אפילו תענית חלום‬ ‫(מהרי"ל)‪ ,‬ואם נדר להתענות בו עיין לעיל סימן תק"ע סעיף ב'‪.‬‬ ‫בירור הלכה ‪ -‬סעיף א'‬ ‫וכתב במג"א (סימן תקע‪ ,‬ס"ק ט) וז"ל‪ ,‬ערב יום הכיפורים מוכח שהוא דאורייתא‪ ,‬והא ילפינן (ברכות ח‪ ,‬ע"ב) מקרא‬ ‫דועיניתם (ויקרא כג‪ ,‬לב) שמצוה לאכול‪ .‬ומה שכתב ב"י (סימן תיח‪ ,‬ריש עמוד רסה) דאסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬תימא‪ ,‬דהא‬ ‫אמרינן ביומא (פא ע"א) ותנא דעצם האי ועיניתם מאי עביד ליה‪ ,‬מבע"י ליה וכו' א"כ מוכח דדרשה גמורה‪ ,‬דאם לא כן‬ ‫הקושיא במקומה עומדת ועיניתם מאי עביד ליה וכו' וכן משמע בטור סימן תרד שהוא דאורייתא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה לדעת הב"י וכן כתב עוד בכסף משנה (הלכות נדרים פ"ג ה"ט) ודאי מדאוריתא ערב יוה"כ אינו יו"ט‪ .‬ואולם לדעת‬ ‫המג"א ודעימיה יש לעין אם ערב יום הכיפורים שמצוה לאכול בו הוה יו"ט אם לאו‪.‬‬ ‫כתב הלבוש על אתר וז"ל‪ ,‬וכיון דאסור להתענות‪ ,‬הרי הוא כיו"ט‪ ,‬ולכן אין נופלין על פניהם וכו'‪ ,‬מפני שהוא יו"ט‪,‬‬ ‫עכ"ל עי"ש‪.‬‬ ‫אולם בחתם סופר כתב וז"ל‪ ,‬ערב יום הכיפורים איננו לא יום שמחה ויום טוב‪ ,‬אלא "גזירת הכתוב" לאכול בו‪ ,‬א"כ‬ ‫אסור להתענות על כל פנים‪ ,‬עכ"ל ולשיטתו זהו גזרת הכתוב‪ ,‬שיש חיוב אכילה‪ ,‬והוא חידוש‪.‬‬ ‫אולם רש"י כתב (ר"ה ט ע"א‪ ,‬ד"ה כל האוכל ושותה בתשיעי) וז"ל‪ ,‬דהכי קאמר קרא‪ ,‬ועינתם בתשעה‪" ,‬אכילת תשעה אני‬ ‫קורא עינוי"‪ ,‬וכיון שאכילתו עינוי חשיבא‪" ,‬כל דנפיש באכילה ושתיה טפי עדיף"‪ ,‬דהא מדקאמר בערב‪ ,‬על כרחך לא‬ ‫מקפיד אעינוי דתשעה‪ ,‬וכי קרי עינוי בתשעה אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולשיטת רש"י נקרא אכילה זו‬ ‫עינוי‪ ,‬וא"כ י"ל שאינו נקרא יו"ט כלל‪ ,‬אלא יש בו דין עינוי‪ ,‬ורק חדשה תורה שאכילה זו נקרא עינוי‪ .‬ואולי י"ל שאכילה‬ ‫זו מחמת יו"ט‪ ,‬אולם הכתוב קראו עינוי‪ ,‬וכמו שיום הכיפורים עצמו נקרא יו"ט ויש בו עינוי‪.‬‬ ‫ונראה בדעת רש"י שגדר 'אחשיב אכילה זו עינוי'‪ ,‬היינו שראוי לאכול הרבה כלשונו 'כל דנפיש באכילה ושתיה טפי‬ ‫עדיף'‪ ,‬וכיון שאוכל הרבה‪ ,‬יש בו עינוי בעצם האכילה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫והנה לשון הגמ' כל האוכל בתשיעי וכו'‪ ,‬ולא נתבאר מתי חיוב אכילה ביום או אף בליל תשיעי‪ ,‬ונפק"מ מתי נקרא‬ ‫יו"ט ביום או אף בלילה‪ ,‬ליל תשיעי‪.‬‬ ‫וכתב בערוך השולחן (אות ה') וז"ל‪ ,‬ונראה דהמצוה אינה אלא ביום של ערב יום הכיפורים ולא בלילה שלפניה‪ ,‬כיון‬ ‫שהטעם הוא כדי שיהיה חזק להתענות ביום הכיפורים (תלוי בשיטות בזה‪ ,‬ואכמ"ל) אין זה אלא ביום ולא בלילה‪ ,‬וכן‬ ‫משמע להדיא ברש"י כתובות ה‪ ,‬ע"א‪ ,‬בד"ה ידחה עכ"ל‪ .‬וז"ל רש"י‪ ,‬ידחה לשלישי בשבת‪ ,‬שמא ישחוט בן עוף לצורך‬ ‫סעודת "מחר"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ודקדק מדוע כתב מחר‪ ,‬ולא ליל מוצש"ק‪ ,‬וע"כ שאין סעודה בליל תשיעי‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ונראה שליל‬ ‫מוצש"ק בין כך כבר אוכלים מלוה מלכה‪ ,‬ולכך לא צריך לשחוט עבורו‪ ,‬והבן‪( .‬ואע"פ שמבואר בגמ' שהיה אמורה ששחט‬ ‫בעבור סעודת מלוה מלכה‪ ,‬אין דרך העולם לעשות כן‪ ,‬ולכן לא חשו לכך לחכמים‪).‬‬ ‫הלכה פסוקה ‪ -‬סעיף א'‬ ‫מצות אכילה בערב יו"כ‪ ,‬ביום‪ .‬אולם מדת חסידות לאכול מעט בליל תשיעי‪.‬‬ ‫פירוש על דרך הסוד ‪ -‬סעיף א'‬ ‫כתב בפרי עץ חיים (שער חג הסוכות פ"א) וז"ל‪ ,‬ערב יוה"כ אמרו עליו כל האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬כאלו מתענה תשיעי‬ ‫ועשירי‪ ,‬ושם ביארנו‪ ,‬כי ט' וי' הם בחינת יסוד ומלכות‪ ,‬בסוד הנסירה כנ"ל‪ ,‬אמנם ג"כ נכנסין אז בו בחינת החסדים‬ ‫התחתונים‪ ,‬שהם כללות ה"ח שבמלכות‪ ,‬ובחינת כללות ה"ג שביסוד וז"ס כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"ע מפאנו (מאמר מעין גנים‪ ,‬ח"ב) וז"ל‪ ,‬יום ט' וי'‪ ,‬שניהם בצד מערב‪ ,‬וכולן בסיפה דידה כדאמרן‪ ,‬ובמערב‬ ‫הושלמה הנסירה בערב יוה"כ‪ ,‬ואעפ"כ כוונת התשיעי ביסוד‪ ,‬והעשירי במלכות‪ ,‬והוא סוד האוכל ושותה בט' כאילו‬ ‫התענה ט' וי' וכו'‪ ,‬עוד טעם אחר מבואר במקומו‪ ,‬שוה לשאר צומות בזה בין של חובה בין של נדבה עם יום הכפורים‪,‬‬ ‫כי כל האוכל ושותה לפניהם בכוונת מצוה "מעלה" הנאכל לצורת אדם‪ ,‬היא הצורה שעושה מצוה אחרת למחרת יום‬ ‫האכילה‪ ,‬הרי כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬כי צורת הנאכל מתענה עמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכתב הרמח"ל (קיצור הכוונות סדר ערב יוה"כ) וז"ל‪ ,‬והנה כיון שנשלמת נסירת החיצוניות‪ ,‬על כן צריך להרבות באכילה‪,‬‬ ‫וז"ס רז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי וכו'‪ ,‬וסוד זה לפי שבערב יוה"כ ננסרת גם בחינת החיצוניות הנוגעת ליוה"כ‪ ,‬והינו‬ ‫יסוד ומלכות‪ ,‬כי ביוה"כ צריכים לקבל הפנימיות מאימא‪ ,‬והם ה' גבורות ממותקות וגם לוקחת הפנימיות של חג"ת‬ ‫ִ ּכי ִמ ִ ּציּ וֹ ן ֵּת ֵצא תוֹ ָרה ו ְּד ַבר ה' ִמירו ָּׁש ָלִם‬ ‫ביבי‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫נ"ה‪ ,‬והם סוד הה' עינויים והה' תפלות כמו שאפרש‪ ,‬שמחיצוניות שלהם באים האכילה והשתיה וכו' שהם נעדרים‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ולכן צריך להשלים בתחלה כל החיצוניות להנסר‪ ,‬כדי שתוכל לקבל ביוה"כ בפנימיות‪ ,‬ועל כן צריך להרבות‬ ‫באכילה ושתיה בערב יוה"כ‪ ,‬ליקח גם החיצוניות כראוי ליוה"כ‪ .‬ונחשב כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫להתענות ולקבל סוד האכילה הפנימית אם לא קבלנו בתחלה כל החיצוניות‪ ,‬ונמצא כי לצורך יוה"כ אנו מרבים ולכן כאלו‬ ‫התענה‪ ,‬וכמו שהרבה מדרגות של חיצוניות‪ ,‬ננסרות‪ ,‬כנגדן צריך להרבות באכילה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועין שער הכוונות‪ ,‬דרוש כל‬ ‫האוכל ושותה בט' וכו'‪ ,‬דרוש ר"ה‪ ,‬דרוש ג'‪ ,‬ז‪ .‬ודרושי יוה"כ‪ ,‬דרוש א‪ ,‬ז‪ .‬ודרוש חג הסוכות‪ ,‬דרוש ג'‪ .‬ובמצודות דוד‬ ‫לרדב"ז (מצוה צה) כתב וז"ל‪ ,‬מאי טעמא יש אכילה בט'‪ ,‬ולפי הפשט י"ל‪ ,‬כי אין הענוי ניכר אלא מתוך השובע‪ ,‬כמו‬ ‫שאין האור ניכר אלא מתוך החושך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועין עוד שמן זית זך‪ ,‬סימן ל'‪ ,‬ועין עוד של"ה‪ ,‬מסכת יומא‪ ,‬עמוד התשובה‪ ,‬ט‪ .‬שכתב‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ביום ט' אוכל הרבה‬ ‫זהו ענוי לנשמה‪ ,‬ובי' צם‪ ,‬וזה עינוי לגוף‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫גי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • האזינו‪-‬יום כיפור • תשפ"ז • ‪#467‬‬ ‫לקבלת העלון השבועי‬ ‫בדוא"ל‬ ‫יש לשלוח בקשה‬ ‫לכתובת‪:‬‬ ‫‪bilvavi231@gmail.com‬‬ ‫לאזנה לשיעור‬ ‫בקול הלשון‬ ‫‪ 073-295-1245‬ישראל‬ ‫‪USA 605-313-6660‬‬ ‫ומקישים‪ :‬כוכבית [*]‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫סולמית [‪>- ]#‬‬ ‫מספר ישיר לשמיעת‬ ‫[מספר שיעור] ‪>-‬‬ ‫השיעורים בקול הלשון‪:‬‬ ‫‪ 073-295-1245‬ישראל‬ ‫סולמית [‪]#‬‬ ‫‪USA 605.313.6660‬‬ ‫תוכן‬ ‫ה‬ ‫הכנה ליום הקדוש‪ ,‬יום הכיפורים ‬ ‫חלק ראשון – ת ‪-‬‬ ‫ה‬ ‫תמים תהיה עם ה' אלוקיך ‬ ‫חלק שני – ש ‪-‬‬ ‫ו‬ ‫שויתי ה' לנגדי תמיד ‬ ‫החלק השלישי – ו –‬ ‫ז‬ ‫ואהבת לרעך כמוך ‬ ‫החלק הרביעי – ב' –‬ ‫ט‬ ‫בכל דרכיך דעהו ‬ ‫החלק החמישי – ה' –‬ ‫י‬ ‫הצנע לכת עם אלוקיך ‬ ‫תשובה‬ ‫תשובה‬ ‫מצד יצירתו תמים‪ ,‬מצד מה שנמצא סביבותיו‬ ‫הכנה ליום הקדוש‪ ,‬יום הכיפורים‬ ‫העולם מחוספס יותר‪ ,‬גס יותר‪ ,‬עכור יותר‪,‬‬ ‫נמצאים בס"ד בעשרת ימי תשובה‪ ,‬רבותינו‬ ‫רחוק מהתמימות‪ .‬ילד בטבעו כמו שכל אחד‬ ‫מלמדים אותנו שתשובה זה ר"ת של יסודי‬ ‫רואה עושה מה שעושים סביבותיו‪ ,‬הוא רואה‬ ‫שורשי העבודה של האדם‪ ,‬תשובה ר"ת של‬ ‫שאוכלים בצורה מסויימת‪ ,‬הוא מנסה לעשות‬ ‫חמשה פסוקים‪ ,‬ת' – תמים תהיה עם ה' אלוקיך‪,‬‬ ‫כמותם‪ ,‬שותים בצורה מסויימת‪ ,‬הוא מנסה‬ ‫ש' – שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬ו' – ואהבת לרעך‬ ‫לעשות כמותם‪ ,‬מניעים את הידיים בצורה‬ ‫כמוך‪ ,‬ב' – בכל דרכיך דעהו‪ ,‬ה' – הצנע לכת עם‬ ‫מסויימת‪ ,‬הוא מנסה לעשות כמותם‪ .‬כך גם‬ ‫אלוקיך‪.‬‬ ‫בעומק הפנימי של הנפש‪ ,‬הוא נולד תמים‪,‬‬ ‫אבל לאט לאט הם מתאימים את עצמם למה‬ ‫ננסה להתבונן מעט להבין‪ ,‬זה לא חמשה‬ ‫שנמצא סביב‪ ,‬התמימות הולכת ונעלמת וקונים‬ ‫פסוקים במקרה שהם הר"ת של תשובה‪ ,‬תשובה‬ ‫לאט לאט את ההתאמה לחיות את חיי העולם‪.‬‬ ‫עניינה לחזור למקור‪ ,‬לחזור לשורש‪ ,‬לחזור‬ ‫אבל התמימות הפנימית הזו היא התמימות‬ ‫להתחלה‪ ,‬וכל החמשה פסוקים הללו הם ה' פנים‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬עליה נאמר בעומק "תמים תהיה עם‬ ‫ה' אופנים איך לחזור לשורש שהיה מתחילה‪.‬‬ ‫ה' אלוקיך"‪ .‬אילו מעיקרא לא היה לנו את אותה‬ ‫ננסה להעמיד בס"ד בקצרה את ה' החלקים‬ ‫תמימות‪ ,‬היה קשה להשיג לקנות דבר שמעולם‬ ‫הללו‪ ,‬לקחת את כל החמשה חלקים למעשה זה‬ ‫לא היה לנו‪ ,‬אבל הבורא עולם ברחמיו הרבים‬ ‫הרבה‪ ,‬אבל הבחירה נתונה ביד כל אחד ואחת‬ ‫נטע מעיקרא אצל כל אחד ואחת מאיתנו את‬ ‫לבחור לפחות אחד מהחלקים הללו ולהשתמש‬ ‫אותה תמימות ע"מ שנתגבר לא נצטרך לקנות‬ ‫איתו בס"ד בימים הבאים עלינו לטובה‪.‬‬ ‫תמימות מהתחלה‪ ,‬נצטרך לחזור למצב הראשון‬ ‫של אותה תמימות שהייתה קיימת בנו רק היא‬ ‫התכסתה ונעלמה‪ ,‬אבל אליבא דאמת היא‬ ‫חלק ראשון – ת ‪-‬‬ ‫נמצאת עמוק בתוך קומת האדם‪.‬‬ ‫תמים תהיה עם ה' אלוקיך‬ ‫שבאים להעמיד את הימים הללו‪ ,‬ימים של‬ ‫החלק הראשון‪ ,‬ת' של תשובה‪ ,‬תמים תהיה‬ ‫כפרה ותשובה‪ ,‬הרי כל אחד ואחת מאיתנו מי‬ ‫עם ה' אלוקיך‪ ,‬כל אחד ואחת מאיתנו שנולדנו‪,‬‬ ‫שמעט יש לו נפש יהודית פתוחה‪ ,‬בוכה לפניו‬ ‫היינו קטנים‪ ,‬תינוקות‪ ,‬היינו תמימים‪ .‬לאחר‬ ‫יתברך שמו בימים הללו‪ ,‬מי בוכה בדר"כ יותר‪,‬‬ ‫מכן‪ ,‬סדר ברייתו של עולם‪ ,‬האדם גדל עוד מעט‬ ‫האדם המבוגר או התינוקות‪ ,‬ברור שתינוקות‬ ‫ועוד מעט‪ ,‬וככל שהוא גדל אז התמימות שלו‬ ‫בוכים יותר‪ ,‬כל אחד ואחד מאיתנו חוזר למעין‬ ‫הולכת ונקטנת‪ ,‬רואים זאת בחוש ברור מאד‪,‬‬ ‫מה שהוא היה תינוק‪ ,‬או תינוקות‪ ,‬ולכן הבכי‬ ‫כאשר הילד או הילדה תינוקות הם הרבה יותר‬ ‫מתעורר יותר‪ ,‬וטהר ליבנו לעבדך באמת‪ ,‬וזרקתי‬ ‫תמימים או תמימות‪ ,‬כאשר לאט לאט האדם‬ ‫עליכם מים טהורים וטהרתם‪ ,‬הימים הללו הם‬ ‫גדל הוא מכיר את העולם יותר בבירור‪ ,‬נחשף‬ ‫ימים של לפני ה' תטהרו‪ ,‬נטהרים ואז חוזרים‬ ‫יותר למציאות של העולם שהיא רחוקה הרבה‬ ‫למקום היותר פשוט של התמים‪ ,‬של התינוק‪,‬‬ ‫מאד בדר"כ מהתמימות‪ ,‬והנפש שלו לאט לאט‬ ‫תמים תהיה עם ה' אלוקיך‪ .‬העבודה היא‪ ,‬להכיר‬ ‫מתאימה את עצמה למה שנמצא סביבותיו‪ ,‬הוא‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫ה‬ ‫תשובה‬ ‫לבורא עולם‪ ,‬ולתת לבכי לנוע‪ ,‬להתפשט‪ ,‬לנבוע‬ ‫שהתמימות הזו קיימת בתוכנו‪ ,‬ולתת לנפש‬ ‫מהמעמקים האמיתיים של האדם‪ ,‬ולהרגיש‬ ‫לבכות באמת מתוך פשיטות ותמימות‪ ,‬לחזור‬ ‫שזה העומק של העבודה של הימים הללו‪ ,‬תמים‬ ‫לפחות פעם אחת בשנה למעין תינוק‪ .‬על זה‬ ‫תהיה עם ה' אלוקיך‪ ,‬לחיות עם אותה תמימות‪.‬‬ ‫אמר דוד המלך ע"ה "כגמול עלי אמו" כתינוק‬ ‫שנמצא על אמו‪ ,‬זה המקום האמיתי שבו אנו‬ ‫צריכים להימצא בימים הבאים עלינו לטובה‪.‬‬ ‫חלק שני – ש ‪-‬‬ ‫לחזור למקום הפשוט‪ ,‬למקום התמים‪ ,‬על אף‬ ‫שכלפי העולם קשה לחיות כל הזמן בתמימות‪,‬‬ ‫שויתי ה' לנגדי תמיד‬ ‫זה נראה משונה‪ ,‬אבל מול הבורא עולם‪ ,‬מול‬ ‫החלק השני‪ ,‬ש' של תשובה‪ ,‬שויתי ה' לנגדי‬ ‫העולם הפנימי‪ ,‬תמים תהיה עם ה' אלוקיך‪ ,‬לתת‬ ‫תמיד‪ .‬כידוע תחילת השלחן ערוך באורח‬ ‫לנפש את המקום האמיתי שלה‪ ,‬את הדרור‬ ‫חיים מתחיל בדברי הרמ"א בהג"ה שמביא‬ ‫של הבכי של התינוק שעומד מול מציאות ה'‬ ‫שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול במעלות‬ ‫יתברך ובוכה‪ .‬אפשר להשתמש בכח הדמיון של‬ ‫הצדיקים ההולכים לפני האלוקים‪ ,‬כי אין ישיבת‬ ‫הציור כיצד תינוק חבוק בידי אמו‪ ,‬כיצד התינוק‬ ‫האדם ותנועותיו בביתו דומה לישיבת האדם‬ ‫באמת בוכה‪ ,‬וכיצד לאחר מכן אביו ואמו מנסים‬ ‫ותנועותיו שהוא נמצא בבית המלך‪ ,‬ולפני המלך‪.‬‬ ‫למלאות את בקשתו‪.‬‬ ‫הרמ"א מדבר על כל השנה כולה‪ ,‬אבל לפחות‬ ‫בימים הללו‪ .‬הימים הללו הרי נקראים כידוע‬ ‫תחילת הימים הללו זה תקיעת שופר‪,‬‬ ‫כמ"ש הגמ' "דרשו ה' בהימצאו קראוהו בהיותו‬ ‫ראש השנה‪ ,‬האחרית של הימים הללו זה יום‬ ‫קרוב"‪ ,‬זמן שמצד הזמן עצמו יש יותר קרבה‬ ‫הכיפורים‪ .‬תקיעת שופר אומרת הגמ' זה קול‬ ‫אליו יתברך שמו‪ ,‬אפילו אם כל השנה כולה‬ ‫של בכי‪ ,‬תינוק בשעה שהוא נולד הרי עדיין‬ ‫לחיות בשויתי ה' לנגדי תמיד זה גבוהה‪ ,‬וגבוהה‬ ‫איננו יכול לדבר‪ ,‬אפי' לומר אבא או אמא‪ ,‬מה‬ ‫הרבה‪ ,‬אבל בימים הללו‪ ,‬עשי"ת‪ ,‬ולפחות ביום‬ ‫הוא כן יכול להשמיע‪ ,‬קול בכי בלבד‪ ,‬זה נקרא‬ ‫הכיפורים‪ ,‬לפני שעומדים ומתחילים להתפלל‪,‬‬ ‫קול שופר‪ ,‬לשמוע קול שופר‪ ,‬עניינו של קול‬ ‫מתפללים כל נדרי‪ ,‬מתפללים את הה' תפילות‬ ‫שופר‪ ,‬זה מי שנמצא במדרגת תינוק שיכול‬ ‫עד נעילה‪ ,‬תפילה כל מהותה הוא עומד לפני‬ ‫לבכות ולא יכול לדבר‪ ,‬זה תחילת הימים של‬ ‫המלך‪ ,‬עומד לפניו יתברך שמו‪ ,‬אומר הרמח"ל‬ ‫ר"ה‪ .‬והאחרית שלהם‪ ,‬יוה"כ‪ ,‬זהו זמן של בכי‪,‬‬ ‫כדבר איש אל רעהו‪ .‬לפני שמתחילים את‬ ‫אבל לא בכי של חורבן‪ ,‬זה שייך לחודש אב‪,‬‬ ‫התפילות‪ ,‬בכל תפילה ותפילה של י"ח‪ ,‬מעריב‬ ‫זה בכי שנובע מחרטה על המעשים שכל אחד‬ ‫שחרית מוסף מנחה ונעילה‪ ,‬לפני תחילת י"ח‪,‬‬ ‫ואחת עשו שלא כהוגן‪ ,‬וכואב לנו‪ .‬זה בכי שנובע‬ ‫לעמוד דקה‪ ,‬חצי דקה‪ ,‬כל אחד ואחת לפי‬ ‫מגעגועים‪ ,‬כתינוק שמתגעגע לאביו ואמו‪ ,‬הוא‬ ‫כוחותיו וערכו‪ ,‬ולנסות ראשית להתבונן לפי מי‬ ‫רואה את האמא יוצאת מהבית ומשאירה אותו‬ ‫אנחנו עומדים עכשיו לדבר‪ ,‬עם מי אנו עומדים‬ ‫עם מישהו אחר‪ ,‬אז הוא בוכה‪ ,‬זה הבכי ששייך‬ ‫לדבר‪ .‬לפני מי הולכים לדבר זה שלב אחד‪,‬‬ ‫לימים הללו‪.‬‬ ‫השלב השני הוא עם מי הולכים לדבר‪ ,‬והשלב‬ ‫השלישי היכן הוא נמצא‪ .‬יש אדם שנמצא‬ ‫א"כ האופן הראשון של העבודה הוא תמים‬ ‫כאן בארץ ומדבר עם פלוני בארה"ב‪ ,‬הם גם‬ ‫תהיה עם ה' אלוקיך‪ ,‬לשבת בשקט‪ ,‬לחזור מעט‬ ‫מדברים‪ ,‬מדברים בטלפון אבל רחוקים במקום‪.‬‬ ‫למקום התמים יותר בנפשו של האדם‪ ,‬לחזור‬ ‫שמדברים עם הקב"ה "מלא כל הארץ כבודו"‪,‬‬ ‫למקום הטהור שקיים בתוכנו‪ ,‬משם לפנות‬ ‫כדבר איש אל רעהו‪ ,‬בעומק הקב"ה נמצא כאן‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫ו‬ ‫תשובה‬ ‫האחרון של תפילת נעילה אומרים לשנה הבאה‬ ‫לפנינו ועמו אנחנו מדברים‪ ,‬אין לו גוף ואין לו‬ ‫בירושלים הבנויה‪ ,‬רגע אחד של מחשבה‪ ,‬עשרים‬ ‫דמות הגוף‪ ,‬אבל מציאותו יתברך שמו מתמדת‬ ‫שניות‪ ,‬שלושים שניות‪ ,‬איש לפי עניינו‪ ,‬לחשוב‬ ‫ונמצאת ועמו אנחנו משוחחים ומדברים‪ .‬בודאי‬ ‫שניה אחת‪ ,‬מה היה כל המהות של היום‪ ,‬לעמוד‬ ‫שמי שיכול להמשיך זאת לכל השנה כולה‪,‬‬ ‫לפניו יתברך שמו בלי מחיצות‪ ,‬בלי עוונות‪,‬‬ ‫תפלה אחת ביום לפני שמתפללים לחשוב דקה‪,‬‬ ‫להעמיד את הנפש רגע אחד שעומדים אצל ה'‬ ‫חצי דקה‪ ,‬עם מי מדברים‪ ,‬ולהתיישב עם אותו‬ ‫יתברך ואצלו אנחנו נמצאים ועמו שוחחנו‪ ,‬כמה‬ ‫דבריו אשריו וטוב לו‪ .‬אבל אפילו אם לכל השנה‬ ‫זה ימשיך לכל השנה כולה‪ ,‬כל אחד ואחת לפי‬ ‫כולה זה ימשיך למחצה‪ ,‬לשליש ולרביע‪ ,‬לפחות‬ ‫ערכו כמה שהוא יכול להמשיך‪ ,‬אבל שהמחשבה‬ ‫בימים הללו‪ ,‬ולפחות ביוה"כ‪ ,‬חמש פעמים של‬ ‫האחרונה של היום שממנה נפטרים לכל השנה‬ ‫תפילה שאנו מתפללים‪ ,‬כמו שהוזכר‪ ,‬לפני‬ ‫כולה‪ ,‬יוצאים מיוה"כ לכל השנה כולה‪ ,‬מחשבה‬ ‫כל תחילת תפילת י"ח לעמוד דקה‪ ,‬חצי דקה‪,‬‬ ‫פשוטה ואמיתית‪ ,‬מי שיזכה יותר היא תהיה גם‬ ‫ולהתבונן‪ .‬מי שעוד יותר מסוגל‪ ,‬אפשר לעצור‬ ‫חושית יותר‪ ,‬אבל המחשבה הפשוטה ביותר‬ ‫באמצע תפילת י"ח מידי פעם ולחזור למחשבה‬ ‫שיהודי צריך לחשוב‪ ,‬שהוא עומד לפניו יתברך‬ ‫האמיתית והברורה שהיא תכלית היצירה‪,‬‬ ‫שמו‪ ,‬איתו הוא דיבר כל היום‪ ,‬ואם הוא יזכה‪ ,‬גם‬ ‫להתבונן עם מי אנו מדברים עכשיו‪ ,‬והיכן הוא‬ ‫למשך השנה יהיה עוד רגעים כאלה‪ ,‬כמה שיהיו‬ ‫נמצא‪ .‬פעמים הרבה שנכנסים לתוך המהלך‬ ‫שיהיו‪ ,‬אבל שיהיו עוד רגעים כאלו‪.‬‬ ‫של תפילת י"ח‪ ,‬פעמים הרי המחשבות הולכות‬ ‫רחוק מאד‪ ,‬הולכות למקומות שונים ומשונים‬ ‫מי שנכנס כך ליוה"כ בתפילת מעריב‪ ,‬ויוצא‬ ‫ומסיחים דעת מהתפלה‪ ,‬ואפי' אם נמצאים‬ ‫מיוה"כ ברגע האחרון של יוה"כ עם המחשבה‬ ‫בתוך התפלה פעמים שקועים במה שרוצים‪,‬‬ ‫הזו‪ ,‬משהו יותר מרומם למשך השנה בס"ד יהיה‪.‬‬ ‫אבל שוכחים עם מי מדברים ולפני מי מדברים‪,‬‬ ‫כמה? כמובן שיש בחירה לכל השנה כולה‪ .‬אבל‬ ‫שהוא נמצא כאן‪ .‬חלק מהקומה של תשובה זה‬ ‫אם זו צורת הכניסה ליוה"כ‪ ,‬וזו צורת היציאה‬ ‫שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬לחיות במדרגה של תמיד‪,‬‬ ‫בסוף היום בנעילה מיוה"כ‪ ,‬אז הנפש מקבלת‬ ‫קבוע‪ ,‬זו מעלת הצדיקים‪ ,‬כלשון הגר"א‪ ,‬זה "כל"‬ ‫פנים עמוקות יותר‪ ,‬אמת טהורה יותר‪ ,‬וטהרתם‬ ‫מעלת הצדיקים‪ .‬אבל אם אין לנו את כל מעלת‬ ‫לפני ה' אלוקיך‪ ,‬לפני ה' תטהרו‪ ,‬חיים באופן‬ ‫הצדיקים‪ ,‬לפחות שיהיה בבחינת מתי יגיעו‬ ‫היותר נכון‪ .‬כל אחד ואחת לפי ערכו בודאי‬ ‫מעשי למעשי אבותי‪ ,‬ואומרים רבותינו כידוע‬ ‫ובהכרח שיצור השפעה מסויימת לקומת הנפש‪.‬‬ ‫מתי יגיעו מלשון של נגיעה‪ ,‬לפחות ניגע באותה‬ ‫זהו החלק השני‪.‬‬ ‫מדרגה ואותו אופן‪ .‬מי שזוכה לתשובה שלמה‪,‬‬ ‫אז כל השנה כולה הוא יכול לחיות שם‪ ,‬אבל‬ ‫לפחות שבימים הללו מדרגת התשובה תביא‬ ‫החלק השלישי – ו –‬ ‫את האדם לשויתי ה' לנגדי תמיד לכמה רגעים‬ ‫ואהבת לרעך כמוך‬ ‫בכל היום כולו‪.‬‬ ‫החלק השלישי‪ ,‬ו' של תשובה ואהבת לרעך‬ ‫אבל יתר על כן‪ ,‬מסיימים נעילה‪ ,‬הרגע‬ ‫כמוך‪ ,‬כל תחילת יוה"כ הרי אנו אומרים "על‬ ‫האחרון של תפילת נעילה‪ ,‬עומדים רגע אחד‬ ‫דעת המקום ועל דעת הקהל‪ ,‬בישיבה של מעלה‬ ‫לפני סופו של יום‪ ,‬עם איזו מחשבה עוזבים‬ ‫ובישיבה של מטה‪ ,‬אנו מתירים להתפלל עם‬ ‫את היום‪ ,‬עוזבים את היום פעם אחת בשנה‬ ‫העבריינים" כל השנה כולה אין היתר להתפלל‬ ‫שהקב"ה נתן לנו‪ ,‬עם איזו מחשבה עוזבים את‬ ‫עם אותם עבריינים‪ ,‬אבל שמגיע יוה"כ‪ ,‬יום אחד‬ ‫תפילת נעילה‪ .‬כמובן שיש לזה כמה צורות‪,‬‬ ‫בשנה‪ ,‬שאפילו נדחי עמו ישראל רובם ככולם‬ ‫ואנו מעמידים צורה אחת מעשית מאד‪ ,‬הרגע‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫ז‬ ‫תשובה‬ ‫שלו חשה את האמת שזמן של יוה"כ הוא צירוף‬ ‫מגיעים לתפילה‪ ,‬ביום הזה אנו אומרים מתירים‬ ‫של כל הכנסת ישראל‪.‬‬ ‫להתפלל עם העבריינים‪ .‬אבל להבין אמיתי‬ ‫יותר‪ ,‬זה לא רק שבית הכנסת מתמלא בעוד‬ ‫ניתן דוגמא פשוטה למעשה‪ ,‬נמצאים בס"ד‬ ‫אנשים שכל השנה כולה הרבה פחות מגיעים‪,‬‬ ‫בבית הכנסת ביום כיפור‪ ,‬יש מקומות‪ ,‬כל אחד‬ ‫מה שמקבץ ביוה"כ את כולם זה מחמת שמתגלה‬ ‫ואחת פעמים רבים מנסה לדאוג לעצמו למקום‬ ‫ואהבת לרעך כמוך שיכול לצרף באמת את כולם‪.‬‬ ‫הכי טוב שיכול להיות‪ ,‬גם בזמן שהוא עומד‬ ‫יוה"כ זה היום היחיד בשנה שמתאספים בו עוד‬ ‫לפניו יתברך שמו ביום הכי קדוש ועליון שיכול‬ ‫בני אדם ועוד בנ"א שכל השנה כולה נמצאים‬ ‫להיות‪ ,‬לחשוב דבר על עצמו? ש"לי" יהיה את‬ ‫בחוץ‪ ,‬למחצה שליש ולרביע‪ ,‬אבל מגיע יוה"כ‪,‬‬ ‫המקום הכי נח בצורה הכי הטובה‪ ,‬או פן שמא‬ ‫אפילו אלו שרחוקים כל השנה‪ ,‬ברובם בס"ד‬ ‫ואולי אפשר לחפש היכן ביוה"כ יש ואהבת‬ ‫מגיעים‪ ,‬זו לא הנהגה מעשית רק‪ ,‬אלא הלב‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬לדאוג למישהו אחר לפני‪ .‬אם יש‬ ‫הפועם שבהם‪ ,‬פועם ומחפש כפרה ממנו יתברך‬ ‫מישהו או מישהי אחרת שצריכה עזרה‪ ,‬פעמים‬ ‫שמו‪ ,‬אבל זה מול הקב"ה‪ .‬אבל שהם מתאספים‬ ‫זה עם תינוקות‪ ,‬פעמים בנקודה אחרת‪ ,‬בודאי‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬הם מתאספים עם הכנסת ישראל‪,‬‬ ‫שיש כאן שיקול דעת עמוק‪ ,‬מחד אנחנו רוצים‬ ‫עם הציבור שיושב בבית כנסת‪ .‬הצירוף הזה‬ ‫ורוצות להתפלל‪ ,‬אבל מאידך יש אופן של בן‬ ‫הוא לא במקרה שהם צריכים לדבר עם הקב"ה‪,‬‬ ‫אדם לחבירו‪ .‬למעשה‪ ,‬שיהיה לפחות נקודה‬ ‫רק שזה נעשה עם הדיבור בבית הכנסת‪ ,‬אלא‬ ‫אחת ביום שאני נותן על חשבון הגשמיות אבל‬ ‫הצירוף הזה נעשה מהאור האמיתי שיורד‬ ‫גם על חשבון הרוחניות‪ ,‬לא את כל הרוחניות של‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬חלק מהתשובה‪ ,‬ו' של התשובה‪ ,‬ואהבת‬ ‫כל היום‪ ,‬בשום פנים ואופן לא‪ ,‬אבל נקודה אחת‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬ביוה"כ מתגלה‪ ,‬אמר ר' עקיבא‬ ‫של רוחניות ביום שמתוך אהבת הבריות אנחנו‬ ‫לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם‪ ,‬אביכם‬ ‫נותנים זאת לזולתנו‪ .‬לא רק לבקש סליחה שאני‬ ‫שבשמים‪ ,‬מה מקווה מטהר את הטמאים אף‬ ‫דואג לעצמי שלי יהיה סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫הקב"ה מטהר את ישראל‪ ,‬זה אמר ר' עקיבא‪,‬‬ ‫וזה אותו ר' עקיבא שאומר זה כלל גדול בתורה‬ ‫נקודה נוספת‪ ,‬אנחנו אומרים בתפילה זכה‪,‬‬ ‫ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬זה לא שני מימרות של ר'‬ ‫וראוי להשתדל לומר זאת כמו שהביא המשנה‬ ‫עקיבא‪ ,‬זו אותה מימרא‪ ,‬יוה"כ הפנימיות שלו‬ ‫ברורה‪ ,‬שהריני מוחל וסולח ופשע כנגדי בין‬ ‫זה החיבור של האדם לקב"ה‪ ,‬לפי ה' תטהרו‪,‬‬ ‫בגלגול זה בין בגלגולים אחרים‪ ,‬חוץ מהדברים‬ ‫שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬אבל יוה"כ הוא חיבור של‬ ‫שאין חובה לסלוח עליהם כמו שהביאו‬ ‫בן אדם לחבירו‪ ,‬ולכן אין יוה"כ מכפר עד שירצה‬ ‫הפסוקים‪ ,‬אבל חוץ מזה‪ ,‬באמת לסלוח מעומקא‬ ‫את חבירו‪ ,‬כי המהות של יוה"כ הוא צירוף‬ ‫דליבא לכל אחד ואחד מישראל‪ ,‬לא רק מפני‬ ‫של בן אדם למקום אבל גם צירוף של בן אדם‬ ‫שמידה כנגד מידה שאם אני יסלח אז יסלחו‬ ‫לחבירו‪ .‬יוה"כ מחד הוא זמן שמבקשים סליחה‬ ‫לי‪ ,‬זה אמת‪ ,‬אלא באמת למחול לכל אחד ואחת‬ ‫מחילה וכפרה מהקב"ה‪ ,‬זה בן אדם למקום‪,‬‬ ‫מהכנסת ישראל מתוך אהבת הבריות אמיתית‬ ‫אבל הוא הזמן שכל כנסת ישראל נוהגים הרי‬ ‫שאני רוצה וחפץ שבאמת יהיה לו טוב‪ ,‬זה לא‬ ‫לבקש מחילה וסליחה אחד מרעהו‪ ,‬לא רק בכדי‬ ‫רק נוסח לומר אותו כדי לדאוג לעצמי שימחלו‬ ‫שמול הקב"ה יהיה סליחה ומחילה‪ ,‬אלא זהו‬ ‫לי אז אני מוחל לכולם‪ ,‬במידה שאדם מודד כך‬ ‫מפני שביום הכיפורים יש אור גדול של אהבת‬ ‫מודדים לו‪ ,‬אם אני ימחל גם ימחלו לי‪ ,‬זה אמת‪,‬‬ ‫הבריות‪ ,‬של ואהבת לרעך כמוך‪ .‬ולכן הנפשות‬ ‫אבל זה צריך להיות הרבה יותר פנימי‪.‬‬ ‫מבקשות אחת מהשניה מחילה סליחה וכפרה‪,‬‬ ‫מפני שבעומק כולם מרגישים‪ ,‬אפילו אם האדם‬ ‫לפי שנכנס יוה"כ לעורר את הנפש לאהבת‬ ‫בשכל פחות מרגיש‪ ,‬אבל מזליה חזי‪ ,‬הפנימיות‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫ח‬ ‫תשובה‬ ‫אבינו‪ ,‬אשריו וטוב לו למי שזוכה‪ ,‬אבל לפחות‬ ‫ישראל‪ ,‬האם אנחנו רוצים שכל הכנסת ישראל‬ ‫שיהיה בכל יום למעשה‪ ,‬לא הולכים לישון‬ ‫באמת יזכו לשנה טובה‪ ,‬לחתימה טובה‪ ,‬או‬ ‫לפני שעושים חשבון פשוט‪ ,‬האם הטבתי היום‬ ‫שאנחנו חושבים רק שאני יזכה לחתימה טובה‪,‬‬ ‫עם מישהו או לא‪ ,‬ואם לא‪ ,‬אז עכשיו מטיבים‪,‬‬ ‫שלי יהיה שנה טובה‪ .‬שמעוררים קצת את הנפש‬ ‫אם זה שעה שאפשר להטיב בפועל – בשמחה‬ ‫ומתבוננים על הכנסת ישראל‪ ,‬וחפצים שלכולם‬ ‫רבה‪ ,‬ואם לא‪ ,‬מתפללים על מישהו‪ ,‬חושבים‬ ‫יהיה טוב‪ ,‬אז הדבר הראשון‪ ,‬הרי אם מקפידים‬ ‫איך מחר יעשו לו טובה‪ ,‬אבל לראות שלא ללכת‬ ‫על בני אדם אחרים‪ ,‬ובפרט אם ההקפדה היא‬ ‫לישון לפני שיש באמת הטבה אחת אמיתית‪ ,‬זה‬ ‫הקפדה אמיתית כי מישהו באמת פגע בי והרע‬ ‫להמשיך את האור של יום הכיפורים לכל השנה‬ ‫לי‪ ,‬אבל אם אני באמת חפץ לא רק בטובתי אלא‬ ‫כולה‪ .‬שואהבת לרעך כמוך שמתגלה ביוה"כ‬ ‫בטובתם של הכנסת ישראל‪ ,‬הרי שאני מנסה‬ ‫לא יהיה רק ליום אחד‪ ,‬על אף שביום הזה כולנו‬ ‫לפחות למחול בלב שלם‪ ,‬להגיע ללב שלם זה‬ ‫מנסים לחיות יותר מרומם ויותר גבוה‪ ,‬אבל‬ ‫מדרגות‪ ,‬אבל לנסות למחול בלב שלם‪ ,‬בלב‬ ‫שיהיה לזה המשך לכל השנה כולה‪ ,‬נקודה‬ ‫אמיתי‪ ,‬לכל אחד ואחת מהכנסת ישראל שפגע‬ ‫אחת למעשה בכל יום שלא הולכים לישון לפני‬ ‫בי‪ ,‬באופן כזה שאני רוצה באמת שהוא יזכה‬ ‫שמטיבים לזולתי‪.‬‬ ‫בדין‪ ,‬שהוא יזכה בדין‪ .‬מי שיכול ויכולה להוסיף‬ ‫להתפלל להדיא על בני אדם אחרים שיזכו בדין‪,‬‬ ‫ומי שעוד טיפה יותר זך‪ ,‬זוכר במשך השנה מי‬ ‫החלק הרביעי – ב' –‬ ‫שפגע בו‪ ,‬ולהתפלל עליו שהוא יזכה בדין‪ ,‬על‬ ‫אף שהוא נהג בו שלא כשורה‪.‬‬ ‫בכל דרכיך דעהו‬ ‫החלק הרביעי‪ ,‬ב' של תשובה‪ ,‬בכל דרכיך‬ ‫כמובן‪ ,‬כל אחד ואחת צריכים לבדוק את‬ ‫דעהו‪ .‬סימן שלם יש באורח חיים‪ ,‬סימן רל"א‬ ‫מדרגת ליבם לפני שעושים זאת‪ ,‬רק אנחנו‬ ‫שמאריך ב"בכל דרכיך דעהו"‪ .‬בלשון ברורה‬ ‫מנסים להעמיד כיוונים של דברים באופן מעשי‪.‬‬ ‫ופשוטה‪ ,‬אנו עושים המון מעשים במשך היום‪,‬‬ ‫היסוד ברור עד למאד‪ ,‬יוה"כ חלקו הוא בין אדם‬ ‫כל אחד ואחת עושים מאות ואלפי מעשים‬ ‫למקום‪ ,‬אבל חלקו הוא בין אדם לחבירו‪ ,‬ואהבת‬ ‫במשך כל היום כולו‪ ,‬יש את החלקים הרוחניים‬ ‫לרעך כמוך‪ ,‬ו' של תשובה‪ ,‬והו' הזו של התשובה‬ ‫שאנחנו עושים בכל יום‪ ,‬ויש את החלקים‬ ‫היא מיסודי היום‪ ,‬שהבן אדם לחבירו ביוה"כ‬ ‫הגשמיים שעושים בכל יום‪ .‬החלקים הרוחניים‬ ‫צריך להיות יותר גבוה‪ ,‬גם בהנהגה המעשית‪,‬‬ ‫כתפילה וכדומה‪ ,‬והחלקים הגשמיים רבים הם‬ ‫אבל לא רק בהנהגה המעשית‪ ,‬אלא בעיקר שזה‬ ‫עד למאד‪ .‬בכל דרכיך דעהו עניינו שלא רק‬ ‫יבא מלב יותר טוב ומלב יותר טהור‪.‬‬ ‫החלקים הרוחניים יהיו רוחניים‪ ,‬אלא שגם‬ ‫החלקים הגשמיים יהיה בהם צד מסויים של‬ ‫מי שיכול ויכולה לקבל קבלה פשוטה‪ ,‬לא‬ ‫רוחניות‪ .‬להפוך את כל המעשים הגשמיים‬ ‫ללכת לישון ולו לילה אחד לפני שעשינו טובה‬ ‫לרוחניים זה המדרגה השלמה שנקראת "בכל‬ ‫אחת אמיתית ליהודי‪ ,‬טובה אמיתית אחת‪.‬‬ ‫דרכיך דעהו" בכל מה שאתה דורך פועל ועושה‪,‬‬ ‫ואם עדיין לא עשינו‪ ,‬אפשר לעשות אותו בכל‬ ‫"דעהו" תדע ותצטרף ותתחבר לבורא עולם‪.‬‬ ‫יום יום‪ .‬יום שיהודי ויהודיה עובר בלי להטיב‬ ‫תפסת מרובה לא תפסת‪ ,‬תפסת מועט תפסת‪,‬‬ ‫לזולתו‪ ,‬למה לו חיים‪ ,‬בשביל מה הוא חי באותו‬ ‫בכל דרכיך דעהו‪ ,‬שיהיה לפחות משהו אחד‬ ‫יום‪ .‬הנפש החיים כותב בהקדמה שלו "כי זה כל‬ ‫במשך היום שהאדם חי חיי גשמיות אבל הוא‬ ‫האדם לא נברא אלא להועיל לאחריני"‪ ,‬זה כל‬ ‫מכוון בהם באמת לעבודת הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫האדם לא נברא אלא להועיל לאחרים‪ .‬לעשות‬ ‫זאת מהבוקר ועד הלילה כמדרגתו של אברהם‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫ט‬ ‫תשובה‬ ‫אזי האפשרות לנצל את יוה"כ מועט יותר‪ ,‬מה‬ ‫ניתן את הדוגמא הפשוטה ששייכת ליוה"כ‪,‬‬ ‫חושבים למעשה בסעודה המפסקת‪ .‬השאלה‬ ‫"תשיעי בתשרי" כל האוכל בתשיעי מעלה עליו‬ ‫היותר מדויקת‪ ,‬האם חושבים‪ .‬אבל שבאים‬ ‫הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬טעמים‬ ‫לדבר למעשה‪ ,‬בכל דרכיך דעהו‪ ,‬להמשיך את‬ ‫רבים נאמרו בדברי רבותינו למעשה מה יחשוב‬ ‫זה לכל השנה כולה זה מדרגה נוספת‪ ,‬אבל‬ ‫האדם בשעה שהוא אוכל ביום התשיעי‪ .‬יש‬ ‫ראשית מה ששייך לעבודת יוה"כ‪ ,‬עומדים בערב‬ ‫מרבותינו שכתבו שראוי לאדם לאכול כפליים‬ ‫יוה"כ‪ ,‬יושבים לסעודה המפסקת‪ ,‬חושבים רגע‬ ‫ביום תשיעי מה שהוא היה אוכל ביום העשירי‬ ‫אחד לפני הסעודה‪ ,‬ואם אפשר גם בתוך כדי‬ ‫שיאכל ביום התשיעי כפליים‪ .‬אבל למעשה כל‬ ‫הסעודה‪ ,‬למה אנחנו אוכלים‪ ,‬מדוע אוכלים‬ ‫אחד ואחת מאיתנו מגיע יום התשיעי אוכלים‬ ‫יותר‪ .‬שתהיה כל האכילה כולה לשם שמים זה‬ ‫בודאי‪ ,‬מקיימים את המצווה‪ ,‬ואוכלים גם יותר‪.‬‬ ‫גבוה מאד‪ ,‬אבל לנסות לפחות לחשוב מחשבה‬ ‫מה חושבים בשעה שאוכלים ביום התשיעי‪,‬‬ ‫אמיתית‪ ,‬אני באמת מעוניין או מעוניינת לאכול‬ ‫איזה מחשבה אמיתית‪ ,‬אנו נמצאים בערב‬ ‫על מנת שמחר יהיה לי כח להתפלל בצורה יותר‬ ‫יום כיפור בסעודה המפסקת‪ ,‬מה המחשבה‬ ‫פנימית‪ ,‬בצורה יותר אמיתית‪ .‬אם אפשר לחשוב‬ ‫שחושבים בשעה שאוכלים‪ ,‬עוסקים עכשיו‬ ‫כך לפני תחילת הסעודה ומידי פעם בתוך‬ ‫בדבר רוחני או עוסקים בדבר גשמי‪.‬‬ ‫הסעודה עצמה‪ ,‬ויתר על כן לאכול מאכל אחד‬ ‫באמת בכוונה הזו‪ ,‬לשם כך שמחר יהיה לי כח‬ ‫בבפועל עוסקים בדבר גשמי‪ ,‬אוכלים‬ ‫לצום ושאני יוכל להתפלל ולעבוד את הקב"ה‬ ‫סעודה‪ ,‬אבל זו סעודה של מצווה‪ ,‬סעודה‬ ‫יותר באמת‪ .‬להגיע ל"בכל" דרכיך דעהו זה גבוה‪,‬‬ ‫המפסקת‪ ,‬יש פנים רבות למחשבות מה לחשוב‪,‬‬ ‫תפסת מרובה לא תפסת‪ ,‬תפסת מועט תפסת‪.‬‬ ‫מחשבות אמת‪ ,‬אבל ננסה להעמיד פנים אחד‪.‬‬ ‫אם מעמידים א"כ אופן למעשה של בכל דרכיך‬ ‫כל אחד ואחת מאיתנו בס"ד כמעט ללא יוצא‬ ‫דעהו ביחס ליוה"כ‪ ,‬סעודה המפסקת היא העיקר‬ ‫מן הכלל יזכה לצום ביוה"כ‪ ,‬בכדי שנוכל‬ ‫של הגשמיות שקשור ליוה"כ‪ ,‬ביוה"כ עצמו יש‬ ‫לצום ביוה"כ אפשר גם לא לאכול בתשיעי או‬ ‫חמשה עינויים‪ ,‬אנחנו כמעט לא משתמשים‬ ‫לאכול מעט‪ ,‬אבל נהיה מאד חלשים‪ ,‬אם אנחנו‬ ‫בגשמיות‪ ,‬מעט מה שיושנים וכדומה‪ ,‬עיקר‬ ‫רוצים באמת שנוכל לכוון בתפילה‪ ,‬שיהיה כח‬ ‫הגשמיות זו ההכנה בערב יוה"כ‪ ,‬לפני הסעודה‬ ‫במחשבה‪ ,‬שיהיה כח בלב‪ ,‬שיהיה כח בגוף לעמוד‬ ‫ותוך כדי הסעודה מעט מחשבות על האמת‬ ‫בתפילה‪ ,‬צריך שיהיה לאדם יותר כוחות‪ ,‬בשעה‬ ‫מדוע אוכלים‪ ,‬בכל דרכיך דעהו‪ .‬ויתר על כן כמו‬ ‫שהאדם אוכל ביום התשיעי‪ ,‬כתוב להדיא‪ ,‬אחד‬ ‫שהוזכר‪ ,‬לאכול מאכל אחד עם הכוונה אמיתית‬ ‫מהכוונות בדברי רבותינו‪ ,‬שיכוון שיהיה לו כח‬ ‫לאוכלו על מנת שיהיה כח לעבוד את הקב"ה‬ ‫לצום ביום העשירי‪ ,‬אבל לשם מה יהיה לו כח‬ ‫באמת‪ ,‬לצום באופן כזה שנוכל להתפלל ולכוון‬ ‫לצום ביום העשירי‪ ,‬בכדי שירגיש יותר נח? בני‬ ‫כראוי‪ ,‬שהלב יהיה יותר פתוח‪ ,‬נוכל לקיים‬ ‫אדם רגילים לברך אחד את השני בערב צומות‪,‬‬ ‫בעצמנו שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'‪ ,‬לפניו‬ ‫"שהיה לך צום קל"‪ ,‬למה רוצים שהצום יהיה‬ ‫יתברך שמו‪.‬‬ ‫קל‪ ,‬שיהיה קצת פחות ייסורים? יש כבר כדורים‪,‬‬ ‫קפסולות‪" ,‬קלי צום" שיהיה צום קל‪ ,‬לשם מה‬ ‫שיהיה צום קל‪ .‬אבל מכוונים קצת יותר אמיתי‪,‬‬ ‫החלק החמישי – ה' –‬ ‫זה לא ענין שיהיה רק יותר קל ויותר נח ונעים‬ ‫ושיהיו יותר בריאים‪ ,‬הרי אנו רוצים להגיע‬ ‫הצנע לכת עם אלוקיך‬ ‫ליוה"כ ולנצל את היום הזה מתחילתו ועד סופו‬ ‫החלק החמישי והאחרון של תשובה‪ ,‬ה'‬ ‫כמה שניתן‪ .‬ברור ופשוט הרי לכל אחד ואחת‬ ‫של תשובה‪ ,‬הצנע לכת עם אלוקיך‪ .‬בכללות‬ ‫מאיתנו שאם נאכל פחות והגוף יהיה חלש יותר‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫י‬ ‫תשובה‬ ‫מאד מהיום בתוך מציאות של בית‪ .‬זה מחמת‬ ‫כל קומת הצניעות זו עבודה מיוחדת אצל‬ ‫שהמעמקים של היום‪ ,‬הפנים של היום‪ ,‬הוא‬ ‫נשים‪ ,‬אבל להבין יותר שורשי‪ ,‬נקודה דקה‬ ‫מקום של הצנע לכת אלוקיך‪ ,‬מקום של צניעות‪.‬‬ ‫קצת ועמוקה‪ .‬שורש יצירת האדם‪ ,‬הוא עובר‬ ‫במעי אמו‪ ,‬מעיקרא אף אחד לא רואה אותו‪,‬‬ ‫אבל להבין יותר ברור‪ ,‬צניעות זה לא רק‬ ‫הוא צנוע ומכוסה‪ ,‬כל שורש צורת היצירה של‬ ‫צניעות של גוף‪ ,‬זה עיקר הצניעות בחוץ‪ ,‬אבל‬ ‫האדם הוא נולד באופן של צנוע‪ ,‬וזה לא במקרה‪,‬‬ ‫הצניעות הפנימי שזה מה שצנוע ומכוסה‬ ‫המהר"ל אומר שכל הדברים הגדולים שקורים‬ ‫במעמקי הלב של האדם‪ ,‬זה מקום הצניעות‪.‬‬ ‫בבריאה הם אינם במקרה‪ ,‬ובדקות יותר‪ ,‬אפילו‬ ‫יש מקום בפנים של האדם שהוא צנוע‪ ,‬הוא‬ ‫הדברים הקטנים הם לא במקרה‪ ,‬וקל וחומר‬ ‫מכוסה‪ ,‬וממי הוא מכוסה‪ ,‬ממנו עצמו‪ ,‬ושמגיע‬ ‫כל שורש יצירת האדם‪ .‬מדוע עשה כך הקב"ה‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬המקום הפנימי הזה‪ ,‬נפתחים‬ ‫שצורת היצירה שהאדם נוצר מעיקרא הוא‬ ‫שערי הלב‪ ,‬נפתח הפנימיות של ליבו של האדם‪,‬‬ ‫צנוע‪ ,‬הוא כולו מכוסה‪ ,‬ז' חודשים‪ ,‬ט' חודשים‪,‬‬ ‫ומקום זה של הצניעות מתגלה לאדם עצמו‪.‬‬ ‫הוא מתחילתו מכוסה‪ ,‬ורק לאחר מכן הוא יוצא‬ ‫רחל אמרה על ר' עקיבא "חזייה ביה דהוי צנוע‬ ‫לאוויר העולם‪ ,‬רואים אותו‪ ,‬שמחים איתו‪ ,‬הוא‬ ‫ומעלי" היא ראתה שהוא צנוע ומעולה‪ ,‬אבל‬ ‫בוכה‪ ,‬אבל כל אלו שרואים אותו על דרך כלל‬ ‫במעמקים של כל יחיד ויחיד‪ ,‬בפנים של הלב‪,‬‬ ‫שמחים איתו‪ .‬מדוע עשה כך הקב"ה שתחילת‬ ‫נמצא מקום של צנוע‪ ,‬לשם צריך להגיע ביוה"כ‪.‬‬ ‫כל היצירה של האדם באה באופן שהוא מכוסה‪,‬‬ ‫באופן שהוא נעלם‪ ,‬באופן כזה שהוא צנוע‪ ,‬כל‬ ‫כל השנה כולה לכל אחד מאיתנו יש לו לב‪,‬‬ ‫זאת מפני שראשית הימים הללו צריכים להיות‬ ‫ויש לו את המקום של הלב שאיתו הוא חי‪ ,‬אבל‬ ‫באופן של צניעות‪ .‬הראש השנה נקרא היום‬ ‫יש מקום יותר פנימי בלב אצל כל אחד ואחת‬ ‫הרת עולם‪ ,‬אומרים רבותינו מלשון הריון‪ ,‬זה‬ ‫מנפשות ישראל‪ ,‬שמגיע יוה"כ‪ ,‬וטהר ליבנו‬ ‫שורש הצניעות שמתגלה בתחילת הימים הללו‪.‬‬ ‫לעבדך באמת‪ ,‬שם עיקר מקום הטהרה‪ ,‬וכל‬ ‫ראש השנה נקרא "תקעו בחודש שופר בכסה‬ ‫אחד לפי מדרגתו יכול להיכנס למקום יותר‬ ‫ליום חגנו"‪" ,‬כסה" אומרים חז"ל זמן שהלבנה‬ ‫פנימי בליבו שלו‪ ,‬זה המקום הצנוע העמוק של‬ ‫מתכסה‪ ,‬אז גם היא צנועה‪ ,‬הלבנה מתכסה‬ ‫התשובה‪ .‬בשביל לעשות תשובה צריך להיכנס‬ ‫ונעלמת זה מהעומק של הצניעות של הלבנה‪.‬‬ ‫למקום יותר פנימי לב‪ ,‬לא עם אותם ההרגשות‬ ‫עשרה ימים הללו מר"ה ועד יוה"כ זה זמן של‬ ‫שחיים כל השנה כולה‪ ,‬עם אותם ההרגשות‬ ‫צניעות‪ ,‬היכן זה מתגלה ביום כיפור אפילו באופן‬ ‫עושים את מציאות התשובה‪ .‬תשובה מכריחה‬ ‫הכי פשוט שיכול להיות‪ ,‬היכן אנו נמצאים כל‬ ‫שהאדם יתבונן מעט קצת בשעת השקט עם‬ ‫היום כיפור‪ ,‬בתוך בית‪ ,‬בתוך בית כנסת‪.‬‬ ‫עצמו ביישוב דעת‪ ,‬וינסה להרגיש את עצמו‬ ‫יותר‪ ,‬עמוק יותר‪ ,‬משם מגיעה החרטה של‬ ‫על כל השנה כולה נאמר "כל כבודה בת מלך‬ ‫התשובה‪ ,‬משם מגיעה הקבלה לעתיד של שנה‬ ‫פנימה" בתוך הבית ולא הפוך‪ ,‬אבל אם כל השנה‬ ‫הבאה בע"ה ישתדל להיות יותר טוב‪ .‬זה לא‬ ‫כולה סוף כל סוף נאמר "אשתך בירכתי ביתך"‬ ‫מהיום יום היכן שחיים בהרגשה נכנסים גם‬ ‫אבל בודאי שהיא יוצאת לחוץ‪ ,‬היא לא נמצאת‬ ‫ליוה"כ ומשם החרטה והקבלה לעתיד‪ ,‬יוה"כ‬ ‫כל היום בביתה‪ ,‬ובפרט בדורות הללו‪ ,‬אבל יום‬ ‫מגלה את המקום היותר פנימי‪ ,‬את המקום‬ ‫אחד בשנה יש שחלק גדול מכל הכנסת ישראל‬ ‫היותר צנוע‪ ,‬מי שיושבת עם עצמה בערב יוה"כ‬ ‫מתקיים בהם "כל כבודה בת מלך פנימה"‬ ‫ומכינה את עצמה באמת‪ ,‬היא בהכרח תיכנס‬ ‫נמצאים בבית‪ ,‬זה לא במקרה שיש יום אחד‬ ‫ולו במעט למקום יותר פנימי בלב‪ ,‬להרגשה‬ ‫בשנה שביחס לשאר כל הימים כולם רוב ככל‬ ‫יותר אמיתית‪ ,‬להרגשה יותר עמוקה‪ ,‬זה המקום‬ ‫נשות ישראל‪ ,‬וק"ו הגברים‪ ,‬נמצאים חלק גדול‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫אי‬ ‫תשובה‬ ‫לפחות לקחת אחד מהחמשת הדברים הללו‪ ,‬מי‬ ‫הצנוע של והצנע לכת‪ ,‬אז הוא עם אלוקיך‪.‬‬ ‫שיזכה לקחת שתים מוטב‪ ,‬אחד מתוך החמשה‬ ‫הצנע לכת‪ ,‬יש את הצניעות שצריך להיות בחוץ‪,‬‬ ‫הללו‪ ,‬שמרגישים שיותר מדבר אליו‪ ,‬שיותר‬ ‫הן מצד בגדים‪ ,‬אבל בעיקר מצד לא לפרסם‬ ‫קרוב לליבו‪ ,‬כל אחד ואחת יש דברים כמובן‬ ‫ולשבח מעשיו‪ ,‬אבל זה עדיין ההנהגה החיצונית‬ ‫שדיברנו אליהם יותר‪ ,‬ויש דברים שדיברו‬ ‫של הצניעות‪ ,‬וצריך שיהיה לה שורש פנימי‪ .‬מה‬ ‫אליהם פחות‪ ,‬אין הנפשות שוות‪ ,‬ולכן כאשר‬ ‫שאנו רואים אצל בני דורנו שנקודת הצניעות‬ ‫שומעים דברים‪ ,‬פעמים הם מדברים אל האדם‬ ‫היא נקודה חלשה מאד‪ ,‬מחמת שחסר גם הפנים‬ ‫יותר ופעמים פחות‪ ,‬צריך לשבת מעט ולהתבונן‬ ‫של הצניעות‪ .‬מנסים בדר"כ להתמודד עם‬ ‫ולהרגיש איזה א' מתוך ה' החלקים שהזכרנו‬ ‫התוצאה החיצונית של הצניעות‪ ,‬פעם מצליחים‬ ‫מדברי רבותינו‪ ,‬אני מדגיש מדברי רבותינו‬ ‫יותר ופעם מצליחים פחות‪ ,‬אבל צריך לבנות‬ ‫ולא משלי‪ ,‬זה נאמר בשם כמה וכמה חכמים‪,‬‬ ‫את הדברים מהשורש הפנימי שלהם‪ ,‬הצנע‬ ‫הר"ת הללו‪ ,‬לנסות לבדוק כל אחד ואחת איזה‬ ‫לכת עם אלוקיך‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬ושכנתי בתוכם‪ ,‬בתוכו‬ ‫לפחות אחד מתוך החמשה חלקים הללו יותר‬ ‫לא נאמר אומרים חז"ל על המשכן‪ ,‬אלא בתוך‬ ‫קרוב‪ ,‬ולפחות את הימים הבאים עלינו לטובה‪,‬‬ ‫כל יחיד ויחיד‪ ,‬בתוך ליבו של כל יחיד ויחיד‪ ,‬כל‬ ‫ז' תשרי‪ ,‬ח' תשרי‪ ,‬ט' תשרי‪ ,‬וי'‪ ,‬יוה"כ‪ ,‬ולפחות‬ ‫אשר ידבנו ליבו‪ .‬בעומק הפנימי של מציאות‬ ‫את יוה"כ עצמו‪ ,‬שיהיה נגיעה מסויימת בצורה‬ ‫הלב של כל אחד ואחת מאיתנו יש מקום צנוע‪,‬‬ ‫הפנימית יותר של התשובה‪.‬‬ ‫מקום נעלם‪ ,‬לשם צריך להיכנס ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫דבר אחד צריך שיהיה ברור לכל אחד ואחת‬ ‫ובלשון ברורה ופשוטה‪ ,‬שאנחנו עומדים‬ ‫מאיתנו‪ ,‬הימים הבאים עלינו לטובה‪ ,‬זה לא רק‬ ‫בתפילה לפניו יתברך שמו ביוה"כ צריך‬ ‫ענין של תפילה‪ ,‬להתפלל טיפה יותר‪ ,‬משהו‪,‬‬ ‫להתאמץ אבל בנחת ובשקט‪ ,‬להתאמץ מחד‬ ‫משהו לחיות יותר גבוה‪ ,‬ומשהו משהו אם אפשר‬ ‫אבל בנחת ובשקט‪ ,‬להגיע למקום יותר פנימי‪,‬‬ ‫להשתנות שישפיע גם על כל השנה‪.‬‬ ‫להרגיש יותר את האמת‪ ,‬שכח ההרגשה יהיה‬ ‫ממקום יותר חזק‪ ,‬יותר אמיתי‪ ,‬יותר טהור‪ .‬ככל‬ ‫יתן הבורא יתברך שמו ונזכה יחד בס"ד‬ ‫שנפעיל בס"ד את כח הטהרה מכח התשובה‬ ‫להתרומם‪ ,‬לעלות‪ ,‬כל אחד ואחת לפי נפשו‪,‬‬ ‫שלנו‪ ,‬ונרגיש יותר ולו במעט ממה שאנחנו‬ ‫ולהתרומם עוד יותר ועוד יותר‪ ,‬שנזכה להיות‬ ‫מרגישים כל השנה כולה – נכנסנו למקום של‬ ‫יותר טובים ולו במעט‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬בשנה הבאה‬ ‫והצנע לכת עם אלוקיך‪ .‬במקום הצנוע הזה‬ ‫עלינו לטובה‪ ,‬מי שיזכה יותר ממעט אשריו וטוב‬ ‫נמצאים עם ה' אלוקיך‪ .‬ההנהגה החיצונית של‬ ‫לו‪ ,‬אבל לפחות שנזכה כל אחד ואחת להיות‬ ‫צניעות היא צד אחד של העבודה‪ ,‬אבל צריך‬ ‫יותר טובים ולו במעט‪ ,‬שעל המעט הזה אנחנו‬ ‫בהגבלה לדבר לעורר רגש יותר אמיתי‪ ,‬רגש‬ ‫יכולים לבוא ולבקש לפניו יתברך שמו‪ ,‬שיתן‬ ‫יותר נקי‪ ,‬רגש יותר פנימי‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬שיתעורר‬ ‫לנו עוד שנה של חיים‪ ,‬ששווה לפחות בשביל‬ ‫ביוה"כ‪.‬‬ ‫להתקדמות ברוחניות מועטת‪ ,‬שהיא שווה‬ ‫הרבה מאד‪ .‬נזכה יחד בע"ה להיחתם בספרם של‬ ‫העמדנו בס"ד בקצרה עד למאד את חמשת‬ ‫צדיקים‪ ,‬כל הכנסת ישראל‪ ,‬שיהיה גמר חתימה‬ ‫החלקים של התשובה כמו שנתבאר‪ ,‬תמים תהיה‬ ‫טובה לכולם‪.‬‬ ‫עם אלוקיך‪ ,‬שויתי ה' לנגדי תמיד‪ ,‬ואהבת לרעך‬ ‫כמוך‪ ,‬בכל דרכיך דעהו‪ ,‬והצנע לכת עם אלוקיך‪.‬‬ ‫כמו שהוזכר בהתחלה‪ ,‬לקחת את כל החמשת‬ ‫יום כיפור ‪ 028‬ת‪-‬ש‪-‬ו‪-‬ב‪-‬ה תשע"ז‬ ‫חלקים שנאמרו ולקיים אותם‪ ,‬זה הרבה מידי‪,‬‬ ‫מספר שיעור בקול הלשון ‪1132286‬‬ ‫והרבה יותר מידי‪ ,‬אבל כל אחד ואחת צריך‬ ‫בלבבי משכן אבנה‬ ‫בי‬