הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

גיליון | 257שנה ו' בסייעתא
פרשת האזינו-שובה תשפ"ז דשמיא
הכתוב לחיים
נבלים
• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •
ברשות
התורה
• נשחט תמורו איל • • עם נבל ולא חכם •
סיבוכי היצר? מבט של תורה על כפיות טובה
גיליון | 257שנה ו' בסייעתא
פרשת האזינו-שובה תשפ"ז דשמיא
הכתוב לחיים
• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •
עם נבל -ולא חכם
נשחט תמורו איל מבט של תורה על כפיות טובה וסערות התקופה
איך מתירים את סיבוכי היצר?
הוא ונעריו לשומרי ורועי צאנו של איש גדול ויכתב משה את השירה הזאת ...וילמדה את בני
וירא והנה איל אחר! מהו אחר? מאוד בעושרו שלו שלשת אלפים צאן ואלף ישראל( .דברים לא כב)
אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעברות עיזים ומטים כתף מסייעת לשמירת הצאן.
לקח את ספר התורה הזה ...והיה שם בך לעד.
ומסתבכים בצרות .והיה אברהם רואה את והנה קרב ובא ראש השנה ונצרכו דוד והנערים (שם כו)
האיל נותש מחורש זה ונסבך בחורש אחר אשר עמו לסעודת יום טוב -ואין.
אמר לו הקב"ה כך עתידים בניך להסתבך כל מי שיושב לפני ספר תורה יושב בכובד ראש
במלכיות מבבל למדי ,וממדי ליון ,ומיון -באימה -ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי
לאדום ,ולא זו אף זו בכל ימות השנה ישראל ומה נפלא שגם לפרישות עולם( .סוף הלכות ס”ת)
נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות ובראש
השנה הן נוטלים שופר ותוקעין בו ונזכרים
זו נקבע הזמן המיוחד של ויכבדהו כפי כחו -יאמרו חכמים הראשונים כל
לפני הקב"ה והוא מוחל להן ,ולמה צריכים עשרת הימים שבין ראש המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות( .שם)
אנו לאותו קול שופר גדול?
השנה ליוהכ”פ וכדאיתא ואשר על כן בנותן טעם עדכני ללמוד מתוך
ר' זכריה אומר :אותו איל שנברא בין השירה -כלומר תורה שיש בה שירה (פ”ז מס”ת)
השמשות היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק, בירושלמי המובא בשו”ע את אחת מהגדרות הקשות שמעיד בנו משה
והיה ס"מ עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו שבעשרת ימי תשובה (סימן תרג) בכנותו אותנו “עם נבל” ,וצריכים אנו למודעי
של אברהם אבינו ,ונאחז בשתי קרניו בין את דברי הרמב”ן בפרושו שהטיב לדקדק -
האילנות .מה עשה אותו איל -פשט את ידו צריך ליזהר בפת של כותי הדק היטב -בתואר מחפיר זה.
ואת רגלו בטליתו של אברהם אבינו והביט שאף שבשאר ימות השנה ולפי דעתי העושה טובת חנם יקרא -נדיב.
אחריו וראה את האיל והתירו והקריבו.
יש מקום להקל ,יקדש והמשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא -נבל -
הראה הבורא לנוער ממזרח שמתחילה היו
אבותיו -תרח -עובדי ע"ז וחפש הוא בעצמו עצמו במותר לו בימים אלו בעבור שהוא נופל ונובל ממעלת ומדריגת בני
אדם וכשם שהורגלנו לקרא לבעל חי שנפח
את בעל הבירה שנגלה עליו בהיותו בגיל ג' שקדוש הוא לאלקיו .ומי נשמתו “נבלה” -מחמת שנופל מת ושדוד
[או מ' -פ"א מע"ז ברמב"ם] ואמר לו אני הוא
בעל הבירה ,וכיון שנגמל איתן זה והכיר יודע ישוב ונחם מהנבלות ארצה( .לב ו’ ברמב”ן)
וידע שכל העם טועים התחיל להודיע לעם של משלם רעה תחת טובה ולפיכך העם שאינו מחכים לזכור ולשנן את
שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם ...והיה הקל שהולידו וגדלו ,ואת מי שעשאו ושמו
מהלך וקורא ומקבץ העם לאלפים ולרבבות ההופכתו לנבל ברשות לקנין בהוציאו אותו מאין להיות יש ,והקנה לו
והם אנשי בית אברהם( .פ"א מע"ז) וגמירי התורה בעשרה ימים אלו מכל אשר יש לו כנאמר :ה’ קנני ראשית דרכו,
שבע"ז דאברהם אבינו ארבע מאות פירקי והקנה לו שמים וארץ והוא הצור שעשאם
הוו( .ע"ז י"ד):
כדי שלא נגף במגפה לפני וכוננם ,והוא גומל ומשלם רעה תחת טובה ראוי
את אשר יקרה את בניו באחרית הימים ה’ כאותו נבל היסטורי לקרותו נבל שאינו חכם להשכיל ולהבין כי
לנפשם גמלו זאת הרעה והרי זה כאותה תוכחת
שמעשה שטן יצליח וראשי הבריות יהיו שנתבע ונענש ביום צום האמורה באיוב (לה ו’) אם חטאת מה תפעל בו,
מסובכים בקרניהם בין האילנות ,אך כל
שישכיל ויפשוט ידו או רגלו לעבר טליתו של רבא על כפיות הטובה ורבו פשעיך מה תעשה לו ,אם צדקת מה תתן
לו או מה מידך יקח.
אברהם ירגיש בו אברהם יתירנו ויקריבנו. שנהג ביום ראש השנה
ובהשקפת הרמב”ן בדברי ימי עמנו מגלה הוא
וכיצד יעשה זאת?
כי דוקא בעשרה ימים אלו שבין ראש השנה
אכן כששמע דוד שאותו עשיר אמור לחגוג
לזה שייר את הקרן הימנית שתהא מיועדת ליום הכיפורים הוא שעת הדין והענש לאותם
עם גוזזי צאנו הרהיב עוז בנפשו לשלח עשרה
לתקוע בשופר גדול ביום ההוא ובאו משלמי רעה תחת טובה.
נערים לעלות אל האיש לכרמל -מקום מושבו
האובדים בארץ אשור ,והנדחים בארץ
לשאול בשלומו ולתמוך את בקשתו בטובות כי הנה אדוננו דוד אשר נמשח בבית לחם על
מצרים -על מנת להשתחוו לה' בהר הקדש
שעשו הוא ונעריו עם נערי אותו האיש ולחלות ידי שמואל לנגיד על ישראל ותצלח עליו רוח
בירושלים.
את פניו לעזור להם בהשגת צרכי היום טוב ה’ ,נרדף מאז על ידי שאול המלך שנמאס
שלשה אלו מורים ומלמדים לרודפי הבצע המשמש ובא. ממלכותו ורוח ה’ סכה מעליו (ש”א טז יג-יד) וגולה
והשואפים לעושר וכסף שבדור אחרון במדבר ושש מאות איש עמו ובנדודיו מסייע
מאותו בעל הבית זחוח העושר הפריח [ויעט]
שיאזינו
המוקלדים ומקושטים בסימני קריאה והענין כי התורה הזהירה בעריות במילים חצופות ועזות את נערי דוד לקול
ושאלה המשולבים במאמרים כציצים ובמאכלות האסורים והתירה אכילת מעליו :מי דוד ומי בן ישי! היאך אקח השופר
ופרחים וכל נרות המנורה מאירות אל הבשר והיין .ואם כן ימצא בעל התאוה מלחמתי ,מימי ומהסעודה שהכינותי שישמע
מול פני המנורה הנצבת בדרום ,וכל מקום להיות שטוף בנשיו הרבות ,או לגוזזי ואתן לפני אנשים אשר לא ידעתי בחלל
הרוצה להחכים ומדרים לישר מעקשיו להיות בסובאי יין וזוללי בשר למו, אי מזה המה( .ש”א כה ד-יב) בעולם
ולכוון את לבו ולשעבד את עניו לאביו וידבר ברצונו בכל הנבלות שלא הוזכר וירימו ידם
שבשמים. איסור זה בתורה: לדוד -ה’ אוֹרִי -זה ראש השנה.
ליתן הכסף
באר החתם סופר בדרשותיו וחש את
תרומה לה',
וה’ עמו -להביאו בערב ראש השנה זה והנה יהיה נבל זה -ברשות תחושתו הכואבת של אדוננו דוד
ולעלות
לגליון מספר [ 746תשמ”ו] כשהוא חוזר התורה( .רמב”ן ויקרא יט ב’)
שמטייל ונודד רעב וחסר כל באמצע
להר הקדש
ומפתיע מדי שבוע בארבעת העמודים המדבר ושש מאות נעריו עמו מושפלים
שבירושלים
המוקלדים ומפיקים מזן אל זן. ודבריו עולים בקנה אחד שאדם זה ומבוזים וחשים עלבון צורב וכואב
ולהשתחוות
משתמש בטובותיו של מקום עמו לגמול מתשלום הרעה וכפיות הטובה בליל
זאת ועוד אחרת זִכוּ לו משמיא להיות -שהיא
לו רעה תחת טובה ומושך את עצמו התקדש השנה.
חובר חבר ועשות ספרים הרבה המלאים הכנעה
בתאות בשרים מגונה ,באכילת בשר המוחלטת
במאמריו המחזקים בקרבת ה’ כי טוב מופרזת ושתית יין בלא גבול ומשלח עד שירדה אשתו של אותו עשיר גלתה
בתפלה [אהבתי] ,קבלת יסורים באהבה את שוקה והלך לאוֹרה (רש”י) לאוּרה (תוס’ על אפים
לחפשי את לשונו לדבר ככל העולה ארץ לכבודו
[ואהבת] שלשת כרכי הלכה למעשה על רוחו ,וכל זה בהיתר גמור וברשות מגילה יד ):ופייסה את דוד באמרה (שם כה):
הסדורים לפי ימות השנה והמגלות ולשמו
התורה שלא אסרה זאת . אל נא ישים אדוני את לבו אל איש הגדול.
את עקד אוצר הספרים החרות על
לפיכך בא הכתוב וצוה בדבר כללי הבליעל הזה על נבל -כי נבל שמו
לוח לבו שיכול לתרגמם לשפת היום ולקבוע
שנהיה פרושים מן המותרות ...ויקדש ונבלה עמו.
יום ובלישנא קלילא לסדר המערכה ולהפנים
משמיא דגמרא ,לאכול חוליו בטהרה עצמו מן היין במעוטו ...וכן יפריש ולכך אמרו על נבל הכרמלי כשמו כן בלבותם
ולהיות איש “אמונה” הזורע ומאמין בחי עצמו מן הטומאה ...וגם ישמור פיו הוא נבל שמו ונבלה עמו כי דוד עשה שכשם
עולמים. ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר שאברהם לא
ומן הדבור הנמאס ויקדש עצמו בזה עד לו והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט חזר בו מהר
וכבר סמך ידו עליו איש המחשבה שיגיע לפרישות( .רמב”ן שם) המוריה
במלאכיו ויבזהו( .רמב”ן עה”ת לב ו’)
וגאון ההשקפה האמיתי והטהורה אלא בזכות
-הגאון ר’ עזריאל טאובר זצ”ל - ומה נפלא שגם לפרישות זו נקבע הזמן
המיוחד של עשרת הימים שבין ראש
וצא וראה מה עלתה לאותו כפוי ההשחויה
בשנתיים הסמוכות להסתלקותו ומסר כאמור
לו ה”שלהבת” ללבותה ביודעה שלא השנה ליוהכ”פ וכדאיתא בירושלמי טובה.
ונשתחוה
תהא עולה מאיליה ולהאיר עמה לדור המובא בשו”ע (סימן תרג) שבעשרת ימי
ויהי כעשרת הימים ויגף ה’ את נבל ונשובה
יבוא את החורין והסדקין שיש הטועים תשובה צריך ליזהר בפת של כותי שאף
וימת( .ש”א כה לח) אליכם ,אף
והתועים שלא זרח אור ה’ שמה. שבשאר ימות השנה יש מקום להקל,
הגלויות
יקדש עצמו במותר לו בימים אלו ורבותינו אמרו (ר”ה יח ).אלו עשרת ימי אינן
והנה עתה בעשרת הימים שבין ראש שקדוש הוא לאלקיו. תשובה .הימים המתוקנים ליחיד לשוב מתכנסות
השנה ליום הכיפורים קמו אנשים אל בוראו ולקרוא לו בהיותו קרוב
ומי יודע ישוב ונחם מהנבלות של אלא בזכות
שחתימתם ידועה מזה עשרות בשנים משמשים כימי מבחן עד כמה משתרש
משלם רעה תחת טובה ההופכתו לנבל ההשתחויה
“ולה’ הישועה” וקברוהו בין רשעים היחיד בחטא של משלם רעה תחת
ברשות התורה בעשרה ימים אלו כדי שנאמר
גמורים וכפרו בטובתו והודיעו על טובה.
שלא נגף במגפה לפני ה’ כאותו נבל והשתחוו
דעתם שהארס תחת לשון הכותב [אדון
היסטורי שנתבע ונענש ביום צום רבא לה' ובית
“אז נדברו”] כהסתת המשכילים של פעם. וכשנבדק ונמצא פגום -נגמר דינו המקדש
על כפיות הטובה שנהג ביום ראש
ועבידי אינשי אלו דינא לנפשייהו כי השנה.
למיתה. אינו נבנה
כפיות טובה זו ,ותשלום הרעה תחת אלא בזכות
וישעי -זה יום הכיפורים -שראה דוד
הטובה שנהנו בחורי חמד ,אברכי פז ג. ההשתחויה
את חסדי המקום עמו בריבו את ריב
ואנשים בעלי קומה הופכתם לנבל שנאמר
חרפתו ואת אשר השיב ה’ את רעת נבל
ברשות התורה ,שכבר נפסק להנגף בואו ונחזיק טובה עם כל שלומי אמוני רוממו ה'
בראשו( .שם לח-לט)
בעשרת ימים אלו שבין ראש השנה ליום ישראל ליוצא בית מדרשנו שצלחה עליו אלוקינו
הכיפורים. רוח ה’ להחיות לב נשברים ולהחיות והשתחוו,
לב נדכאים מדי שבת בשבתו ולהפיץ ב. ואף המתים
וכבר התרו והזהירו חז”ל (ברכות יט). בישראל ולהביא להיכלי הישיבות את הרמב”ן ברוב עיונו חדש בפרושו מושג אינם חיים
ששאני צורבא מדרבנן דקודשא בריך דבר יראי ה’ ש”אז” -בשומעם מגור נרחב ומחודש במדה שפלה זו של נבל. אלא בזכות
הוא תבע ביקרה ומה עוד שכרוך בזה מסביב את התלחשויות ההמון כי שוא ההשתחואה
צעקתו של יתום שהובטחו לו :ושמעתי עבד אלקים ומה בצע כי הלכנו קדורנית קדשים תהיו -ולפי דעתי אין הפרישות שנאמר באו
כי חנון אני! מפניו וכהבטחת הנביא מלאכי” ,נדברו” הזו לפרוש מן העריות כדברי רש”י, נשתחוה
יראיו בהכשר יתרון לחזק איש את אלא היא הפרישות המוזכרת בכל מקום ונכרעה.
גמר חתימה טובה! רעהו ואיש את אחיו בנועם רעיוניו בתלמוד שבעליה נקראים פרושים.
יו"ל ע"י המכון להוצאת כתבי הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א | לקבלת הגיליון בדוא"לmlkr8114@gmail.com :
