gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪ | 257‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת האזינו‪-‬שובה תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫נבלים‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫ברשות‬ ‫התורה‬ ‫• נשחט תמורו איל •‬ ‫• עם נבל ולא חכם •‬ ‫סיבוכי היצר?‬ ‫מבט של תורה על כפיות טובה‬ ‫גיליון ‪ | 257‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת האזינו‪-‬שובה תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫עם נבל ‪ -‬ולא חכם‬ ‫נשחט תמורו איל‬ ‫מבט של תורה על כפיות טובה וסערות התקופה‬ ‫איך מתירים את סיבוכי היצר?‬ ‫הוא ונעריו לשומרי ורועי צאנו של איש גדול‬ ‫ויכתב משה את השירה הזאת‪ ...‬וילמדה את בני‬ ‫וירא והנה איל אחר! מהו אחר?‬ ‫מאוד בעושרו שלו שלשת אלפים צאן ואלף‬ ‫ישראל‪( .‬דברים לא כב)‬ ‫אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעברות‬ ‫עיזים ומטים כתף מסייעת לשמירת הצאן‪.‬‬ ‫לקח את ספר התורה הזה‪ ...‬והיה שם בך לעד‪.‬‬ ‫ומסתבכים בצרות‪ .‬והיה אברהם רואה את‬ ‫והנה קרב ובא ראש השנה ונצרכו דוד והנערים‬ ‫(שם כו)‬ ‫האיל נותש מחורש זה ונסבך בחורש אחר‬ ‫אשר עמו לסעודת יום טוב ‪ -‬ואין‪.‬‬ ‫אמר לו הקב"ה כך עתידים בניך להסתבך‬ ‫כל מי שיושב לפני ספר תורה יושב בכובד ראש‬ ‫במלכיות מבבל למדי‪ ,‬וממדי ליון‪ ,‬ומיון‬ ‫‪ -‬באימה ‪ -‬ופחד שהוא העד הנאמן לכל באי‬ ‫לאדום‪ ,‬ולא זו אף זו בכל ימות השנה ישראל‬ ‫ומה נפלא שגם לפרישות‬ ‫עולם‪( .‬סוף הלכות ס”ת)‬ ‫נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות ובראש‬ ‫השנה הן נוטלים שופר ותוקעין בו ונזכרים‬ ‫זו נקבע הזמן המיוחד של‬ ‫ויכבדהו כפי כחו ‪ -‬יאמרו חכמים הראשונים כל‬ ‫לפני הקב"ה והוא מוחל להן‪ ,‬ולמה צריכים‬ ‫עשרת הימים שבין ראש‬ ‫המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות‪( .‬שם)‬ ‫אנו לאותו קול שופר גדול?‬ ‫השנה ליוהכ”פ וכדאיתא‬ ‫ואשר על כן בנותן טעם עדכני ללמוד מתוך‬ ‫ר' זכריה אומר‪ :‬אותו איל שנברא בין‬ ‫השירה ‪ -‬כלומר תורה שיש בה שירה (פ”ז מס”ת)‬ ‫השמשות היה רץ ובא להתקרב תחת יצחק‪,‬‬ ‫בירושלמי המובא בשו”ע‬ ‫את אחת מהגדרות הקשות שמעיד בנו משה‬ ‫והיה ס"מ עומד ומסטינו כדי לבטל קרבנו‬ ‫שבעשרת ימי תשובה‬ ‫(סימן תרג)‬ ‫בכנותו אותנו “עם נבל”‪ ,‬וצריכים אנו למודעי‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬ונאחז בשתי קרניו בין‬ ‫את דברי הרמב”ן בפרושו שהטיב לדקדק ‪-‬‬ ‫האילנות‪ .‬מה עשה אותו איל ‪-‬פשט את ידו‬ ‫צריך ליזהר בפת של כותי‬ ‫הדק היטב ‪ -‬בתואר מחפיר זה‪.‬‬ ‫ואת רגלו בטליתו של אברהם אבינו והביט‬ ‫שאף שבשאר ימות השנה‬ ‫ולפי דעתי העושה טובת חנם יקרא ‪ -‬נדיב‪.‬‬ ‫אחריו וראה את האיל והתירו והקריבו‪.‬‬ ‫יש מקום להקל‪ ,‬יקדש‬ ‫והמשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא ‪ -‬נבל ‪-‬‬ ‫הראה הבורא לנוער ממזרח שמתחילה היו‬ ‫אבותיו‪ -‬תרח ‪-‬עובדי ע"ז וחפש הוא בעצמו‬ ‫עצמו במותר לו בימים אלו‬ ‫בעבור שהוא נופל ונובל ממעלת ומדריגת בני‬ ‫אדם וכשם שהורגלנו לקרא לבעל חי שנפח‬ ‫את בעל הבירה שנגלה עליו בהיותו בגיל ג'‬ ‫שקדוש הוא לאלקיו‪ .‬ומי‬ ‫נשמתו “נבלה” ‪ -‬מחמת שנופל מת ושדוד‬ ‫[או מ' ‪-‬פ"א מע"ז ברמב"ם] ואמר לו אני הוא‬ ‫בעל הבירה‪ ,‬וכיון שנגמל איתן זה והכיר‬ ‫יודע ישוב ונחם מהנבלות‬ ‫ארצה‪( .‬לב ו’ ברמב”ן)‬ ‫וידע שכל העם טועים התחיל להודיע לעם‬ ‫של משלם רעה תחת טובה‬ ‫ולפיכך העם שאינו מחכים לזכור ולשנן את‬ ‫שאין ראוי לעבוד אלא לאלוק העולם‪ ...‬והיה‬ ‫הקל שהולידו וגדלו‪ ,‬ואת מי שעשאו ושמו‬ ‫מהלך וקורא ומקבץ העם לאלפים ולרבבות‬ ‫ההופכתו לנבל ברשות‬ ‫לקנין בהוציאו אותו מאין להיות יש‪ ,‬והקנה לו‬ ‫והם אנשי בית אברהם‪( .‬פ"א מע"ז) וגמירי‬ ‫התורה בעשרה ימים אלו‬ ‫מכל אשר יש לו כנאמר‪ :‬ה’ קנני ראשית דרכו‪,‬‬ ‫שבע"ז דאברהם אבינו ארבע מאות פירקי‬ ‫והקנה לו שמים וארץ והוא הצור שעשאם‬ ‫הוו‪( .‬ע"ז י"ד‪):‬‬ ‫כדי שלא נגף במגפה לפני‬ ‫וכוננם‪ ,‬והוא גומל ומשלם רעה תחת טובה ראוי‬ ‫את אשר יקרה את בניו באחרית הימים‬ ‫ה’ כאותו נבל היסטורי‬ ‫לקרותו נבל שאינו חכם להשכיל ולהבין כי‬ ‫לנפשם גמלו זאת הרעה והרי זה כאותה תוכחת‬ ‫שמעשה שטן יצליח וראשי הבריות יהיו‬ ‫שנתבע ונענש ביום צום‬ ‫האמורה באיוב (לה ו’) אם חטאת מה תפעל בו‪,‬‬ ‫מסובכים בקרניהם בין האילנות‪ ,‬אך כל‬ ‫שישכיל ויפשוט ידו או רגלו לעבר טליתו של‬ ‫רבא על כפיות הטובה‬ ‫ורבו פשעיך מה תעשה לו‪ ,‬אם צדקת מה תתן‬ ‫לו או מה מידך יקח‪.‬‬ ‫אברהם ירגיש בו אברהם יתירנו ויקריבנו‪.‬‬ ‫שנהג ביום ראש השנה‬ ‫ובהשקפת הרמב”ן בדברי ימי עמנו מגלה הוא‬ ‫וכיצד יעשה זאת?‬ ‫כי דוקא בעשרה ימים אלו שבין ראש השנה‬ ‫אכן כששמע דוד שאותו עשיר אמור לחגוג‬ ‫לזה שייר את הקרן הימנית שתהא מיועדת‬ ‫ליום הכיפורים הוא שעת הדין והענש לאותם‬ ‫עם גוזזי צאנו הרהיב עוז בנפשו לשלח עשרה‬ ‫לתקוע בשופר גדול ביום ההוא ובאו‬ ‫משלמי רעה תחת טובה‪.‬‬ ‫נערים לעלות אל האיש לכרמל ‪ -‬מקום מושבו‬ ‫האובדים בארץ אשור‪ ,‬והנדחים בארץ‬ ‫לשאול בשלומו ולתמוך את בקשתו בטובות‬ ‫כי הנה אדוננו דוד אשר נמשח בבית לחם על‬ ‫מצרים ‪-‬על מנת להשתחוו לה' בהר הקדש‬ ‫שעשו הוא ונעריו עם נערי אותו האיש ולחלות‬ ‫ידי שמואל לנגיד על ישראל ותצלח עליו רוח‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫את פניו לעזור להם בהשגת צרכי היום טוב‬ ‫ה’‪ ,‬נרדף מאז על ידי שאול המלך שנמאס‬ ‫שלשה אלו מורים ומלמדים לרודפי הבצע‬ ‫המשמש ובא‪.‬‬ ‫ממלכותו ורוח ה’ סכה מעליו (ש”א טז יג‪-‬יד) וגולה‬ ‫והשואפים לעושר וכסף שבדור אחרון‬ ‫במדבר ושש מאות איש עמו ובנדודיו מסייע‬ ‫מאותו בעל הבית זחוח העושר הפריח [ויעט]‬ ‫שיאזינו‬ ‫המוקלדים ומקושטים בסימני קריאה‬ ‫והענין כי התורה הזהירה בעריות‬ ‫במילים חצופות ועזות את נערי דוד‬ ‫לקול‬ ‫ושאלה המשולבים במאמרים כציצים‬ ‫ובמאכלות האסורים והתירה אכילת‬ ‫מעליו‪ :‬מי דוד ומי בן ישי! היאך אקח‬ ‫השופר‬ ‫ופרחים וכל נרות המנורה מאירות אל‬ ‫הבשר והיין‪ .‬ואם כן ימצא בעל התאוה‬ ‫מלחמתי‪ ,‬מימי ומהסעודה שהכינותי‬ ‫שישמע‬ ‫מול פני המנורה הנצבת בדרום‪ ,‬וכל‬ ‫מקום להיות שטוף בנשיו הרבות‪ ,‬או‬ ‫לגוזזי ואתן לפני אנשים אשר לא ידעתי‬ ‫בחלל‬ ‫הרוצה להחכים ומדרים לישר מעקשיו‬ ‫להיות בסובאי יין וזוללי בשר למו‪,‬‬ ‫אי מזה המה‪( .‬ש”א כה ד‪-‬יב)‬ ‫בעולם‬ ‫ולכוון את לבו ולשעבד את עניו לאביו‬ ‫וידבר ברצונו בכל הנבלות שלא הוזכר‬ ‫וירימו ידם‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫איסור זה בתורה‪:‬‬ ‫לדוד ‪ -‬ה’ אוֹרִי ‪ -‬זה ראש השנה‪.‬‬ ‫ליתן הכסף‬ ‫באר החתם סופר בדרשותיו וחש את‬ ‫תרומה לה'‪,‬‬ ‫וה’ עמו ‪ -‬להביאו בערב ראש השנה זה‬ ‫והנה יהיה נבל זה ‪ -‬ברשות‬ ‫תחושתו הכואבת של אדוננו דוד‬ ‫ולעלות‬ ‫לגליון מספר ‪[ 746‬תשמ”ו] כשהוא חוזר‬ ‫התורה‪( .‬רמב”ן ויקרא יט ב’)‬ ‫שמטייל ונודד רעב וחסר כל באמצע‬ ‫להר הקדש‬ ‫ומפתיע מדי שבוע בארבעת העמודים‬ ‫המדבר ושש מאות נעריו עמו מושפלים‬ ‫שבירושלים‬ ‫המוקלדים ומפיקים מזן אל זן‪.‬‬ ‫ודבריו עולים בקנה אחד שאדם זה‬ ‫ומבוזים וחשים עלבון צורב וכואב‬ ‫ולהשתחוות‬ ‫משתמש בטובותיו של מקום עמו לגמול‬ ‫מתשלום הרעה וכפיות הטובה בליל‬ ‫זאת ועוד אחרת זִכוּ לו משמיא להיות‬ ‫‪-‬שהיא‬ ‫לו רעה תחת טובה ומושך את עצמו‬ ‫התקדש השנה‪.‬‬ ‫חובר חבר ועשות ספרים הרבה המלאים‬ ‫הכנעה‬ ‫בתאות בשרים מגונה‪ ,‬באכילת בשר‬ ‫המוחלטת‬ ‫במאמריו המחזקים בקרבת ה’ כי טוב‬ ‫מופרזת ושתית יין בלא גבול ומשלח‬ ‫עד שירדה אשתו של אותו עשיר גלתה‬ ‫בתפלה [אהבתי]‪ ,‬קבלת יסורים באהבה‬ ‫את שוקה והלך לאוֹרה (רש”י) לאוּרה (תוס’‬ ‫על אפים‬ ‫לחפשי את לשונו לדבר ככל העולה‬ ‫ארץ לכבודו‬ ‫[ואהבת] שלשת כרכי הלכה למעשה‬ ‫על רוחו ‪ ,‬וכל זה בהיתר גמור וברשות‬ ‫מגילה יד‪ ):‬ופייסה את דוד באמרה (שם כה)‪:‬‬ ‫הסדורים לפי ימות השנה והמגלות‬ ‫ולשמו‬ ‫התורה שלא אסרה זאת ‪.‬‬ ‫אל נא ישים אדוני את לבו אל איש‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫את עקד אוצר הספרים החרות על‬ ‫לפיכך בא הכתוב וצוה בדבר כללי‬ ‫הבליעל הזה על נבל ‪ -‬כי נבל שמו‬ ‫לוח לבו שיכול לתרגמם לשפת היום‬ ‫ולקבוע‬ ‫שנהיה פרושים מן המותרות‪ ...‬ויקדש‬ ‫ונבלה עמו‪.‬‬ ‫יום ובלישנא קלילא לסדר המערכה‬ ‫ולהפנים‬ ‫משמיא דגמרא‪ ,‬לאכול חוליו בטהרה‬ ‫עצמו מן היין במעוטו‪ ...‬וכן יפריש‬ ‫ולכך אמרו על נבל הכרמלי כשמו כן‬ ‫בלבותם‬ ‫ולהיות איש “אמונה” הזורע ומאמין בחי‬ ‫עצמו מן הטומאה‪ ...‬וגם ישמור פיו‬ ‫הוא נבל שמו ונבלה עמו כי דוד עשה‬ ‫שכשם‬ ‫עולמים‪.‬‬ ‫ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה‬ ‫עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר‬ ‫שאברהם לא‬ ‫ומן הדבור הנמאס ויקדש עצמו בזה עד‬ ‫לו והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט‬ ‫חזר בו מהר‬ ‫וכבר סמך ידו עליו איש המחשבה‬ ‫שיגיע לפרישות‪( .‬רמב”ן שם)‬ ‫המוריה‬ ‫במלאכיו ויבזהו‪( .‬רמב”ן עה”ת לב ו’)‬ ‫וגאון ההשקפה האמיתי והטהורה‬ ‫אלא בזכות‬ ‫‪ -‬הגאון ר’ עזריאל טאובר זצ”ל ‪-‬‬ ‫ומה נפלא שגם לפרישות זו נקבע הזמן‬ ‫המיוחד של עשרת הימים שבין ראש‬ ‫וצא וראה מה עלתה לאותו כפוי‬ ‫ההשחויה‬ ‫בשנתיים הסמוכות להסתלקותו ומסר‬ ‫כאמור‬ ‫לו ה”שלהבת” ללבותה ביודעה שלא‬ ‫השנה ליוהכ”פ וכדאיתא בירושלמי‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫ונשתחוה‬ ‫תהא עולה מאיליה ולהאיר עמה לדור‬ ‫המובא בשו”ע (סימן תרג) שבעשרת ימי‬ ‫ויהי כעשרת הימים ויגף ה’ את נבל‬ ‫ונשובה‬ ‫יבוא את החורין והסדקין שיש הטועים‬ ‫תשובה צריך ליזהר בפת של כותי שאף‬ ‫וימת‪( .‬ש”א כה לח)‬ ‫אליכם‪ ,‬אף‬ ‫והתועים שלא זרח אור ה’ שמה‪.‬‬ ‫שבשאר ימות השנה יש מקום להקל‪,‬‬ ‫הגלויות‬ ‫יקדש עצמו במותר לו בימים אלו‬ ‫ורבותינו אמרו (ר”ה יח‪ ).‬אלו עשרת ימי‬ ‫אינן‬ ‫והנה עתה בעשרת הימים שבין ראש‬ ‫שקדוש הוא לאלקיו‪.‬‬ ‫תשובה‪ .‬הימים המתוקנים ליחיד לשוב‬ ‫מתכנסות‬ ‫השנה ליום הכיפורים קמו אנשים‬ ‫אל בוראו ולקרוא לו בהיותו קרוב‬ ‫ומי יודע ישוב ונחם מהנבלות של‬ ‫אלא בזכות‬ ‫שחתימתם ידועה מזה עשרות בשנים‬ ‫משמשים כימי מבחן עד כמה משתרש‬ ‫משלם רעה תחת טובה ההופכתו לנבל‬ ‫ההשתחויה‬ ‫“ולה’ הישועה” וקברוהו בין רשעים‬ ‫היחיד בחטא של משלם רעה תחת‬ ‫ברשות התורה בעשרה ימים אלו כדי‬ ‫שנאמר‬ ‫גמורים וכפרו בטובתו והודיעו על‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫שלא נגף במגפה לפני ה’ כאותו נבל‬ ‫והשתחוו‬ ‫דעתם שהארס תחת לשון הכותב [אדון‬ ‫היסטורי שנתבע ונענש ביום צום רבא‬ ‫לה' ובית‬ ‫“אז נדברו”] כהסתת המשכילים של פעם‪.‬‬ ‫וכשנבדק ונמצא פגום ‪ -‬נגמר דינו‬ ‫המקדש‬ ‫על כפיות הטובה שנהג ביום ראש‬ ‫ועבידי אינשי אלו דינא לנפשייהו כי‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫למיתה‪.‬‬ ‫אינו נבנה‬ ‫כפיות טובה זו‪ ,‬ותשלום הרעה תחת‬ ‫אלא בזכות‬ ‫וישעי ‪ -‬זה יום הכיפורים ‪ -‬שראה דוד‬ ‫הטובה שנהנו בחורי חמד‪ ,‬אברכי פז‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ההשתחויה‬ ‫את חסדי המקום עמו בריבו את ריב‬ ‫ואנשים בעלי קומה הופכתם לנבל‬ ‫שנאמר‬ ‫חרפתו ואת אשר השיב ה’ את רעת נבל‬ ‫ברשות התורה‪ ,‬שכבר נפסק להנגף‬ ‫בואו ונחזיק טובה עם כל שלומי אמוני‬ ‫רוממו ה'‬ ‫בראשו‪( .‬שם לח‪-‬לט)‬ ‫בעשרת ימים אלו שבין ראש השנה ליום‬ ‫ישראל ליוצא בית מדרשנו שצלחה עליו‬ ‫אלוקינו‬ ‫הכיפורים‪.‬‬ ‫רוח ה’ להחיות לב נשברים ולהחיות‬ ‫והשתחוו‪,‬‬ ‫לב נדכאים מדי שבת בשבתו ולהפיץ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ואף המתים‬ ‫וכבר התרו והזהירו חז”ל (ברכות יט‪).‬‬ ‫בישראל ולהביא להיכלי הישיבות את‬ ‫הרמב”ן ברוב עיונו חדש בפרושו מושג‬ ‫אינם חיים‬ ‫ששאני צורבא מדרבנן דקודשא בריך‬ ‫דבר יראי ה’ ש”אז” ‪ -‬בשומעם מגור‬ ‫נרחב ומחודש במדה שפלה זו של נבל‪.‬‬ ‫אלא בזכות‬ ‫הוא תבע ביקרה ומה עוד שכרוך בזה‬ ‫מסביב את התלחשויות ההמון כי שוא‬ ‫ההשתחואה‬ ‫צעקתו של יתום שהובטחו לו‪ :‬ושמעתי‬ ‫עבד אלקים ומה בצע כי הלכנו קדורנית‬ ‫קדשים תהיו ‪ -‬ולפי דעתי אין הפרישות‬ ‫שנאמר באו‬ ‫כי חנון אני!‬ ‫מפניו וכהבטחת הנביא מלאכי‪” ,‬נדברו”‬ ‫הזו לפרוש מן העריות כדברי רש”י‪,‬‬ ‫נשתחוה‬ ‫יראיו בהכשר יתרון לחזק איש את‬ ‫אלא היא הפרישות המוזכרת בכל מקום‬ ‫ונכרעה‪.‬‬ ‫גמר חתימה טובה!‬ ‫רעהו ואיש את אחיו בנועם רעיוניו‬ ‫בתלמוד שבעליה נקראים פרושים‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י המכון להוצאת כתבי הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א | לקבלת הגיליון בדוא"ל‪mlkr8114@gmail.com :‬‬