gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫יום הכפורים‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫ורצונו לומר‪:‬‬ ‫ְּבעַ ב הֶ עָ נָן‪ .‬בע"ב שמות הקדש‬ ‫יום הכפורים‬ ‫היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא ויט‪.‬‬ ‫מתפילת יום הכפורים‪:‬‬ ‫ועדיין יש ליתן טעם מה התכוון‬ ‫יתי כָעָ ב פְּ שָ עֶ יָך וְּ כֶעָ נָן‬ ‫מָ ִח ִ‬ ‫באמרו‪ :‬הֶ עָ נָן‪.‬‬ ‫חַ ט ֹּאותֶ יָך שּובָ ה אֵ לַי כִ י גְּ אַ לְּ ִתיָך‪.‬‬ ‫(ישעיהו‪,‬מד‪,‬כב') ‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫שהמילה ענ"ן היא כנגד ִמנְ יָן התיבות‬ ‫שבקריאת שמע פרשה ראשונה‬ ‫וכן נאמר‪ִ :‬הנֵה אָ נֹּ כִ י בָ א אֵ לֶיָך ְּבעַ ב‬ ‫ושניה‪ .‬שכביכול נִשָ א הקב"ה על כנפי‬ ‫הֶ עָ נָן (שמות יט‪,‬ט'‪.),‬‬ ‫קריאת שמע שאומרים ישראל לקיים‬ ‫בזה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל‪,‬‬ ‫יש ליתן את הדעת מה הוא העב‬ ‫וכן נאמר ִהנֵה אָ נֹּ כִ י בָ א אֵ לֶיָך ְּבעַ ב‬ ‫והענן שבהם בא אלינו כביכול‬ ‫הֶ עָ נָן‪ ,‬בע"ב שמות הק'‪ ,‬ובמאה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ובדמיונם מוחה ה' פשעינו‪.‬‬ ‫ושבעים תיבות של ק"ש‪ .‬שכן ענ''ן‬ ‫בגימטרי'ה ‪ .170‬כמנין התיבות שיש‬ ‫לפשט הדברים ובדרך המשל‬ ‫בפרשה ראשונה ושניה בק''ש‪.‬‬ ‫והנמשל‪ ,‬יש לומר שביום הכפורים‬ ‫התשובה קלה ומתקבלת ביותר‪ ,‬והיא‬ ‫ועל פי הדברים הנ"ל‪ ,‬יובן מה שמובא‬ ‫עת רצון‪ ,‬כעבים האלו אשר יעופו‬ ‫בזהר חדש והביאו בעל סדר הדורות‬ ‫ברוח‪ ,‬וברגע קטון ואינם‪.‬‬ ‫בערך ר' יהושע בן לוי‪:‬‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד יש לומר‬ ‫שלח לו רבן גמליאל לר' יהושע בן לוי‬ ‫כמובא בזוהר הק'‪ ,‬זהר חדש ספרא‬ ‫לאחר שנכנס חי לגן עדן‪ ,‬שיאמר לו מה‬ ‫ּומנֵּּה‬ ‫תנינא‪ :‬וְ הַ אי ִאיהּו ְּב ַעב הֶ ָענָן‪ִ ,‬‬ ‫עליונים‪.‬‬ ‫בהיכלות‬ ‫נעשה‬ ‫ִא ְש ְתכַח שֵּ ם בֵּ ן ע''ב ְּשמָ הָ ן [ע''ב‬ ‫שמות היוצאים מג' פסוקים בפרשת‬ ‫שלח לו ר' יהושע בן לוי שיש בגן עדן‬ ‫בשלח ַויִסַ ע ַו ָיב ֹא ַויֵּט‪[ .‬פרק יד‪ ,‬פס' יט‪-‬‬ ‫מ"ב חדרים של אור למי שמדקדק‬ ‫כא']‪.‬‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫ָכעָב פְּ שָ עֶיָך וְּ כֶעָ נָן חַ ט ֹּאותֶ יָך שּובָ ה‬ ‫בקריאת פרשה ראשונה "ואהבת" שיש‬ ‫אֵ לַי כִ י גְּ אַ לְּ ִתיָך‪.‬‬ ‫בה מ"ב תיבות‪,‬‬ ‫[ויחד עם פסוק ראשון הרי הם מ"ח‬ ‫ענ"ן בגימ' ע"ב‪ ,‬מ"ח‪ ,‬נ'‪ ,‬הרי ענ"ן‪.‬‬ ‫לקמן]‬ ‫כמבואר‬ ‫תיבות‪,‬‬ ‫ועוד ע"ב של ויאמר הרי בע"ב‬ ‫הענ"ן‪.‬‬ ‫ואח"כ הראה לו ע"ב מדורין של אור‬ ‫[ב' וה' הנותרים של בע"ב הענ"ן הרי‬ ‫למי שמדקדק בפרשה שניה מ"והיה אם‬ ‫הם כנגד תיבת אמת הנוספת ושש‬ ‫שמע"‪ ,‬עד תיבת "ושמתם" ועד בכלל‪.‬‬ ‫תיבות של פסוק ראשון]‪.‬‬ ‫שהם ע"ב תיבות‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שעל ידי ההשתדלות‬ ‫ואח"כ הראה לו נ' שערים של אור‬ ‫בכוונות שמות הקדש‪ ,‬ובתיבות ק"ש‪,‬‬ ‫למדקדק מ"את דברי אלה" עד "כימי‬ ‫הרי בזה מתקנים בתשובת המשקל את‬ ‫השמים על הארץ"‪ ,‬שיש בהן עוד נ'‬ ‫מה שכביכול פגמו בהם‪ ,‬ולכן ימחו‬ ‫תיבות‪.‬‬ ‫פשעיו כעב וכענן‪ .‬שהעב והענן הם‬ ‫כנגד שמות הקדש‪.‬‬ ‫ואח"כ הראה לו עוד ע"ב היכלות של‬ ‫אור למדקדק מן ויאמר עד אמת‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר לפי‬ ‫שבפרשת ציצית‪ ,‬כולל החזרה על הג'‬ ‫דברים אלו‪ ,‬שלכן מובא בזהר‬ ‫תיבות של ה' אלקיכם אמת‪.‬‬ ‫ובתיקונים לכוון בק"ש בשמות ע"ב‬ ‫ומ"ב‪[ .‬כמובא בפירוט בלעומקו של‬ ‫[ויחד עם תיבת אמת הרי הם ע"ב‬ ‫מקרא לפרשת בשלח]‪.‬‬ ‫תיבות ועוד אחת‪ ,‬כמבואר לקמן]‬ ‫וכן תוספת ה‪-‬ו' של וְּ ֶכ ָענָן‪ ,‬מחיתי כעב‬ ‫ואח"כ הראה לו חדרים ומדורין‬ ‫פשעיך וכענן חטאתיך‪ ,‬תֹו ֶרה על עוד שש‬ ‫והיכלות של חשך למי שאינו מדקדק‬ ‫תיבות שהקורא ק"ש משתדל בהם‪ ,‬והם‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬והם‬ ‫ואשר על כן יובן על נכון מה‬ ‫המכה בפטיש של תשובת האדם‪ ,‬כי‬ ‫יתי‬ ‫שאומרים בתפילת יום הכפורים מָ ִח ִ‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫פּורים שֶ הֵ ן נְּ קִ יִ ים‬ ‫אֲבָ ל ְּביֹום הַ כִ ִ‬ ‫חביבין דברי סופרים‪ .‬ובעיקר שהוא שבח‬ ‫אֹומ ִרים אֹותֹו‬ ‫ְ‬ ‫כְּ מַ לְּ ֲאכֵי הַ שָ ֵרת‪ ,‬הֵּ ן‬ ‫גדול של המלאכים‪.‬‬ ‫בְ פ ְַרהֶ ְסיָא‪ ,‬בָ רּוְך שֵ ם כְּ בֹוד מַ לְּ כּותֹו‬ ‫לְּ עֹולָם וָעֶד‪[ .‬עכ"ל]‪.‬‬ ‫ואשר על כן אמירת ברוך שם כבוד‬ ‫מלכותו לעולם ועד בקול רם ביום‬ ‫וכן מובא בפסחים נו עמ'א'‪ ,‬דאמר‬ ‫ּומ ַז ֶככֶת את תשובת‬ ‫הכפורים ְמלַבֶ נֶת ְ‬ ‫רשב''ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫האספו ואגידה לכם (בראשית מט‪,‬א')‬ ‫^^^^‬ ‫ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין‬ ‫ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס‬ ‫אמירת ברוך שם כבוד‬ ‫ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא‬ ‫מלכותו לעולם ועד‬ ‫ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו‬ ‫עשו אמרו לו בניו שמע ישראל‬ ‫בקול רם‬ ‫(אבינו) ה' אלהינו ה' אחד‪ .‬כשם שאין‬ ‫בשלחן ערוך אורח חיים‪-‬סימן תריט‬ ‫בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא‬ ‫סדר ליל יום הכיפורים‪ :‬בליל יום‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם‬ ‫באותה שעה פתח יעקב אבינו‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם‪.‬‬ ‫ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫והלכה זו היא על פי המדרש רבה‬ ‫אמרי רבנן היכי נעביד‪ ,‬נאמרוהו‪ ,‬לא‬ ‫ואתחנן‪ַ :‬רבָ נָן אָ ְמ ִרין‪ ,‬בְ שָ עָה שֶ ָעלָה‬ ‫אֲמָ רֹו משה רבינו‪[ .‬ששבח זה אינו‬ ‫משֶ ה לַמָ רֹום שָ מַ ע לְּ מַ לְּ ֲאכֵי הַ שָ ֵרת‬ ‫כתוב בתורה]‪.‬‬ ‫אֹומ ִרים לְ הַ קָ דֹוש בָ רּוְך הּוא בָ רּוְך‬ ‫שֶ הָ יּו ְ‬ ‫לא נאמרוהו‪ ,‬אֲמָ רֹו יעקב‪ .‬התקינו‬ ‫הֹוריד‬‫שֵ ם כְּ בֹוד מַ לְּ כּותֹו לְּ עֹולָם ָועֶד‪ ,‬וְ ִ‬ ‫שיהו אומרים אותו בחשאי‪.‬‬ ‫יִש ָראֵּ ל‪ ,‬וְ לָמָ ה אֵּ ין י ְִש ָראֵּ ל‬ ‫אֹותָ ּה לְ ְ‬ ‫אֹומ ִרים אֹותֹו בְ פ ְַרהֶ סְ יָא‪[ ,‬בקול]‪,‬אָ מַ ר‬ ‫ְ‬ ‫ויש לעיין ממה שהביאו התוס'‬ ‫ַרבִ י אַ סֵּ י לְ מָ ה הַ דָ בָ ר דֹומֶ ה לְּ אֶ חָ ד שֶ ָגנַב‬ ‫(ברכות‪ ,‬ג‪ .‬ד"ה ועונין) בשם מה‬ ‫קֹוז ְִּמין ִמתֹוְך ָפל ִָטין שֶ ל מֶ לְֶך‪ ,‬נְּ תָ נָּה‬ ‫שאומרים העולם‪ ,‬לגבי הקדיש‪,‬‬ ‫לָּה לְּ ִא ְּשתֹו וְּ אָ מַ ר לָּה אַ ל ִת ְּתקַ ְּש ִטי בָ ּה‬ ‫שלכך אומרים קדיש בלשון ארמית לפי‬ ‫ְּבפ ְַּרהֶ ְּסיָא אֶ לָא ְּבתֹוְך בֵ יתֵ ְך‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫כשבחם של המלאכים ברוך שם כבוד‬ ‫שתפלה נאה ושבח גדול הוא‪ ,‬על כן‬ ‫מלכותו לעולם ועד‪ .‬ואין הם מתקנאים‬ ‫נתקן בלשון תרגום שלא יבינו‬ ‫בו‪ ,‬שהרי הם יראים מפניו ואף הולכים‬ ‫המלאכים ויהיו מתקנאין בנו‪.‬‬ ‫בשליחותו‪ .‬אבל אנו שאין המלאכים‬ ‫ואע"פ שדחו התוס' טענה זו לגבי‬ ‫מתיראים ממנו‪ ,‬אין לומר בקול פרט‬ ‫הקדיש‪ ,‬הרי ודאי היא תקיפה ועומדת‬ ‫ליו"כ‪.‬‬ ‫לגבי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫ועד‪ ,‬שהרי תפלה נאה ושבח גדול הוא‪,‬‬ ‫ובתרגום ירושלמי על התורה‪,‬‬ ‫ועוד שהוא לשון המלאכים עצמם‪,‬‬ ‫פרשת ויחי‪ ,‬מובאים דברי יעקב אבינו‬ ‫ולקחה מהם משה רבנו וְ הֹו ִרידָ ּה‬ ‫לבניו בדרך אחרת‪:‬‬ ‫ובודאי יתקנאו בנו‬ ‫לישראל‪,‬‬ ‫המלאכים באומרנו אותה בקול רם‪.‬‬ ‫באותה שעה פתח יעקב אבינו‬ ‫ואמר יהא שמיה רבא מבורך לעלם‬ ‫משמע מכל הנ"ל שאין אומרים‬ ‫ולעלמי עולמיא‪.‬‬ ‫בשכמל"ו בקול רם מפני הקפידא של‬ ‫המלאכים‪ .‬פרט ליום כפור שאז אנחנו‬ ‫נמצאנו למדים מדברי התרגום‬ ‫כמלאכים‪ ,‬לא אוכלים ולא שותים‪,‬‬ ‫הירושלמי שהתרגום [שאינו מילולי]‬ ‫ולכן לא יתקנאו בנו ואפשר לאומרו‬ ‫של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫בקול רם‪.‬‬ ‫ועד הוא יהא שמיה רבא מבורך לעלם‬ ‫ולעלמי עולמיא‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לְ שַ בֵּ ר את‬ ‫האוזן לגבי יעקב אבינו (לעיל‪ ,‬ופסחים‬ ‫ואשר על כן יובנו על נכון דברי‬ ‫נו‪ ,).‬מנין ידע יעקב לומר שבח זה של‬ ‫המדרש רבה ואתחנן‪ ,‬אֲבָ ל ְּביֹום‬ ‫המלאכים‪ ,‬ומדוע לא חשש לאמרו בקול‬ ‫פּורים שֶ הֵ ן נְּ קִ יִ ים כְּ מַ לְּ אֲ כֵי הַ שָ ֵרת‪,‬‬ ‫הַ כִ ִ‬ ‫רם‪ ,‬יש לומר שהרי דמותו חקוקה‬ ‫פַרהֶ ְּסיָא [בקול רם]‬ ‫אֹומ ִרים אֹותֹו ְּב ְּ‬‫הֵ ן ְּ‬ ‫בכסא הכבוד‪ ,‬ומלאכים עולים ויורדים‬ ‫בָ רּוְך שֵ ם כְּ בֹוד מַ לְּ כּותֹו לְּ עֹולָם וָעֶד‪.‬‬ ‫בו בסולם‪ ,‬לראותו בשינתו בבית א‪-‬ל‪,‬‬ ‫והיו מלאכים מתיראים ממנו ואף עָשֹ ּו‬ ‫ולפי שאמרו חז"ל כל האומר יהא‬ ‫כרצונו לילך בשליחותו כנאמר וישלח‬ ‫שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עולמיא‬ ‫יעקב מלאכים וכו'‪ .‬לכן פתח ואמר‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫עוד בעניין "יהא שמיה רבא"‬ ‫בכל כוחו קורעין לו גזר דינו‪ ,‬אפילו‬ ‫ו"ברוך שם"‬ ‫של שבעים שנה‪ ,‬יש צד לומר שהוא‬ ‫הדין ל"ברוך שם"‪ ,‬שהוא התרגום של‬ ‫מובא בפסחים כנ''ל [נו עמ'א']‪ ,‬דאמר‬ ‫"יהא שמיה רבא"‪ ,‬שהיה ראוי לאומרו‬ ‫רשב''ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר‬ ‫גם בכל כוחו‪ .‬אלא ש"ברוך שם" הוא‬ ‫האספו ואגידה לכם (בראשית מט‪,‬א')‬ ‫שפת המלאכים ויתקנאו בנו‪ ,‬לכן יש‬ ‫ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין‬ ‫לאומרו בשקט‪ ,‬פרט ליום הכפורים‬ ‫ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס‬ ‫שאנו כמלאכים‪ ,‬ואז אף מצוה לאומרו‬ ‫ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא‬ ‫בקול רם‪ ,‬כדין "יהא שמיה רבא"‪.‬‬ ‫ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו‬ ‫עשו אמרו לו בניו‪ :‬שמע ישראל‬ ‫ויהא שמיה רבא שהוא התרגום של‬ ‫(אבינו) ה' אלהינו ה' אחד‪ .‬כשם שאין‬ ‫ברוך שם‪[ ,‬לפי תרגום יונתן בפר' ויחי]‬ ‫בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא‬ ‫אפשר לאומרו בקול רם‪ ,‬שהרי אמרו‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫העולם שאין המלאכים מבינים שפת‬ ‫באותה שעה פתח יעקב אבינו‬ ‫בנו‬ ‫הארמית‪ .‬ולכן לא יתקנאו‬ ‫ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫באומרנו בקול יהא שמיה‪.‬‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬יש לנו ללמוד מזה על זה‪,‬‬ ‫ובתרגום ירושלמי על התורה‪,‬‬ ‫ובאומרנו בקול רם יהא שמיה רבא‬ ‫פרשת ויחי‪ ,‬מובאים דברי יעקב אבינו‬ ‫מבורך לעלם ולעלמי עולמיא ְי ֻכּוַן‬ ‫לבניו בדרך תרגום לארמית‪:‬‬ ‫לתרגום שהוא ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד‪ .‬ובאומרנו בלחש בשאר‬ ‫באותה שעה פתח יעקב אבינו‬ ‫ימות השנה לבד מיום כפור ברוך שם‬ ‫ואמר יהא שמיה רבא מבורך לעלם‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד‪ְ ,‬י ֻכּוַן ליהא‬ ‫ולעלמי עולמיא‪.‬‬ ‫שמיה רבא מבורך לעלם ולעלמי‬ ‫עולמיא‪.‬‬ ‫כלומר יהא שמיה רבא הוא התרגום‬ ‫של "ברוך שם"‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫ואשר על כן אומרים יהא שמיה רבא‬ ‫ולפי זה יִ ָפ ֵלא מה שדחו התוספות את‬ ‫בארמית כדי שלא יתקנאו המלאכים‪,‬‬ ‫מה שאומרים העולם כמובא בתוס'‬ ‫כמאמר העולם‪ ,‬כי שבח נאה הוא של‬ ‫[ברכות ג‪ ].‬ד''ה ועונין‪:‬‬ ‫המלאכים שהרי הוא תרגום של‬ ‫ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬ ‫וגם מה שאומרי' העולם לכך אומרים‬ ‫קדיש בלשון ארמית לפי שתפלה נאה‬ ‫וכשהובאו הדברים לפני רבי שלמה‬ ‫ושבח גדול הוא‪ ,‬על כן נתקן בלשון‬ ‫פישר זצוק''ל [ראש ישיבת איתרי‬ ‫תרגום שלא יבינו המלאכים ויהיו‬ ‫בירושלים]‪ ,‬הגיע למסקנה כי אכן‪,‬‬ ‫מתקנאין בנו‪.‬‬ ‫צריך לומר שלנגד עיני התוספות לא‬ ‫והתוספות דוחים טענה זו‪ :‬וזה אינו‬ ‫היה התרגום הנ''ל‪ .‬כי הקדיש הוא לא‬ ‫נראה שהרי כמה תפלות יפות שהם‬ ‫עוד תפילה יפה‪ ,‬וכדבריהם‪ :‬שהרי‬ ‫בלשון עברי‪.‬‬ ‫כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי‪,‬‬ ‫ומכח דחייתם התוספות מבארים בדרך‬ ‫אלא התרגום הירושלמי על פרשת ויחי‬ ‫אחרת מדוע הקדיש נאמר בארמית‪:‬‬ ‫הוא מורה בעליל כי "יהא שמיה רבא"‬ ‫שהיו רגילין לומר קדיש אחר‬ ‫הוא תרגום של "ברוך שם כבוד‬ ‫הדרשה ושם היו עמי הארצות ולא‬ ‫מלכותו לעולם ועד" שהוא השבח‬ ‫היו מבינים כולם לשון הקודש לכך‬ ‫הגדול של המלאכים המתקנאים במי‬ ‫תקנוהו בלשון תרגום שהיו הכל‬ ‫שאומרו בקול מלבדם‪ .‬ואשר על כן‬ ‫מבינים שזה היה לשונם‪.‬‬ ‫אומרים אותו בלחש ביום חול‪ ,‬פרט‬ ‫ליום כיפור שבנ''י כמלאכים ואומרים‬ ‫וְּ י ֵֶָראֶ ה למעיין בדברי התוספות‬ ‫"ברוך שם" בקול‪ ,‬כביכול ברשות‬ ‫ובדברי התרגום הירושלמי הנ''ל‪ ,‬שאין‬ ‫המלאכים‪ ,‬ואין המלאכים מתקנאים‪.‬‬ ‫כל צורך לדחות את מה שאומרים‬ ‫העולם‪ .‬שהרי לפי התרגום‪" ,‬יהא‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬ביום כפור כשישראל‬ ‫שמיה רבא" הוא התרגום של "ברוך‬ ‫כמלאכים יאמרו "ברוך שם" בקול רם‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד" השבח‬ ‫כמו שאומרים יהא שמיה רבא‪ ,‬ובכך‬ ‫הגדול של המלאכים המתקנאים במי‬ ‫קורעין להם גזר דינם אפילו של‬ ‫שאומר אותו בקול בקריאת שמע‪.‬‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫אלהים אמת‪ .‬והוא צירוף מובן‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬לגמר חתימה טובה‬ ‫שהצירוף לעבדך באמת כי אתה‬ ‫לחיים טובים ארוכים ולשלום‪.‬‬ ‫אלקים אמת‪ ,‬הוא אותו ענין‪.‬‬ ‫אך לעומת זאת‪ ,‬ביום כפור הנוסח הוא‬ ‫והשתא דאתית להכי‪ ,‬נימא בה מילתא‪,‬‬ ‫שונה‪ :‬וטהר לבנו לעבדך באמת‪ ,‬כי‬ ‫לענין בשכמל"ו בקול בימי החול‪.‬‬ ‫אתה סלחן לישראל‪ .‬ויש ליתן את‬ ‫שכל הקפידא של המלאכים היא כאשר‬ ‫הדעת מה הקשר בין אמת ובין סלחן‪.‬‬ ‫משתמשים בשבח שלהם לשבח‬ ‫להקב"ה בתוך השבח הגדול שלנו‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא י''ל שמצינו כי‬ ‫בתוך קריאת שמע שאנו קוראים לשם‬ ‫אחת מי"ג מידות של רחמים היא האמת‪.‬‬ ‫מצוה‪ .‬וכדברי המדרש רבה לעיל‪ ,‬שלא‬ ‫ויש לעיין שהרי מדת האמת אינה מדת‬ ‫יאמרו כי גנוב הוא עמנו כדי לשבח בו‬ ‫רחמים כלל וכלל‪ ,‬כי אם מדת הדין‪ .‬כפי‬ ‫את בוראנו‪.‬‬ ‫שנאמר יקוב הדין את ההר‪ .‬וזה שייך רק‬ ‫אבל שלא בעת ק"ש‪ ,‬כגון תפילת‬ ‫במדת האמת‪ .‬ויש ליתן טעם כיצד נהיתה‬ ‫התינוקות‪ ,‬או בדרך לימוד וכד' אין כל‬ ‫מדה זו למדת הרחמים‪.‬‬ ‫קפידא כלל‪ .‬ואדרבה‪ ,‬שבח הוא‬ ‫ובשימת לב יש לומר כי מדת‬ ‫למלאכים שאנו מכבדים ומוקירים‬ ‫האמת היא אמצעית בתוך כל י"ג‬ ‫ומפרסמים את שבחם‪.‬‬ ‫המידות‪[ .‬לפי אחת השיטות]‪ :‬ה' ה' אל‬ ‫רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת‬ ‫נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע‬ ‫^^^^‬ ‫וחטאה ונקה‪ .‬נמצא שֶ יֵּש מידות רחמים‬ ‫מכאן ויש מידות רחמים מכאן והאמת‬ ‫בתווך‪ ,‬כלשון המאזניים‪ .‬לומר לך‬ ‫וטהר לבנו לעבדך באמת‬ ‫שכל י"ב מידות הרחמים מימין‬ ‫המדה "אמת" בצירופה עם‬ ‫ומשמאל מהאמת נמצאים‪.‬‬ ‫"סלחן"‬ ‫ואמנם כן‪ ,‬האמת היא מדת הדין‪,‬‬ ‫בנוסח התפילה של ראש השנה מובא‪:‬‬ ‫ושאר כל הי"ב מידות הן מידות‬ ‫וטהר לבנו לעבדך באמת‪ ,‬כי אתה‬ ‫הרחמים‪ ,‬והם לפנים משורת הדין‪ .‬אך‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫לפי החשבון‪ .‬אך מדת הסלחן היא לפנים‬ ‫בלי הדין אין המדה של לפנים משורת‬ ‫משורת הדין והאמת‪.‬‬ ‫הדין ניכרת‪ .‬וכדי שיהיה לפנים משורת‬ ‫וכן מובא באוהב ישראל מאפטא‪ ,‬על‬ ‫הדין צריכה להיות מבוררת מדת הדין‪.‬‬ ‫הפסוק בתהלים (יז‪,‬ב') ִמלְּ ָפנֶיָך ִמ ְּש ָפ ִטי‬ ‫ואשר על כן ברא הקב"ה את‬ ‫יֵצֵ א‪ .‬שמדת המלפניך היא מדה שלפנים‬ ‫העולם במדת הדין ואחר כן שיתף‬ ‫משורת הדין ואינה בחשבון של שכר‬ ‫בבריאה את מדת הרחמים‪ .‬לכן מידות‬ ‫ועונש‪ .‬כדכתיב וְּ חַ נֹּ ִתי אֶ ת אֲשֶ ר אָ חֹּ ן‬ ‫אֲרחֵ ם‪.‬‬ ‫וְּ ִרחַ ְּמ ִתי אֶ ת אֲשֶ ר ַ‬ ‫הרחמים נשענות על לשון המאזניים‬ ‫של האמת‪ .‬של הדין‪ .‬ובזה הופכת מדת‬ ‫הדין אף היא למדת הרחמים‪ .‬באשר‬ ‫^^^^‬ ‫היא מבררת את הרחמים‪.‬‬ ‫עַ ל‪-‬הַ כַפֶֹּּֽ ֶרת‬ ‫אֵ ָר ֶ ֶ֖אה‬ ‫ֶ ֶּֽבעָ ָָ֔נן‬ ‫ִּ֚ ִכי‬ ‫(טז‪ ,‬ב)‬ ‫התפילה‬ ‫בנוסח‬ ‫הובא‬ ‫ולכן‬ ‫סלחן יחד עם אמת‪ .‬וטהר לבנו לעבדך‬ ‫יש ליתן טעם לְ אָ ְמרֹ ו ֶ ֶּֽבעָ ָָ֔נן‪.‬‬ ‫באמת כי אתה סלחן‪ .‬כי מדת הסלחן‬ ‫ולפשוטו של מקרא יכוון הכתוב לענן‬ ‫מתבררת מתוך מדת האמת‪.‬‬ ‫הקטורת אשר על הכפורת‪ ,‬כבפסוק יג'‬ ‫וְ נ ַ ַָ֧תן ֶ ֶֽאת‪-‬הַ קְ טֹֹ֛ ֶרת עַל‪-‬הָ ֵּ ֵ֖אש לִ פְ נֵּ ֵ֣י ה'‬ ‫או ַכלְֵך לדרך זו‪ .‬מדת האמת היא מדת‬ ‫יקוב הדין את ההר‪ .‬ובראש השנה‪,‬‬ ‫ֲשר‬ ‫וְּ כִ ָ ָּ֣סה עֲנַ ַָּ֣֣ן הַ קְּ טֹֹּ֗ ֶרת אֶ ת‪-‬הַ כַפֹֹּּ֛ ֶרת א ֶ ֶׁ֥‬ ‫דאיכא תקיעות שופר שממתקות את‬ ‫עַל‪-‬הָ ע ֵֵּ֖דּות וְ ֶׁ֥ל ֹא י ֶָֽמּות‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬אפשר לומר מדת האמת‪ .‬וטהר‬ ‫לבנו לעבדך באמת כי אתה אלקים‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יש לומר שהוא ענן‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫של אהבה המכסה על הכפרת‬ ‫אך ביום כפור שאין לנו מיתוק הדין על‬ ‫המכפרת על כל פשעים‪ .‬שכן‪:‬‬ ‫ידי השופר‪ ,‬ועוד יתירה מזו‪ ,‬שאנו‬ ‫מזכירין כל עוונותינו‪ ,‬אנו מזכירין יחד‬ ‫וְּ כִ ָ ָּ֣סה עֲנַ ַָּ֣֣ן הַ קְּ טֹֹּ֗ ֶרת בגימטרי'ה קטנה ‪3‬‬ ‫עם מדת האמת את מדת הסלחנות‪ .‬וטהר‬ ‫היא גימטריה קטנה של תכסה אהבה‬ ‫לבנו לעבדך באמת‪ ,‬כי אתה סלחן‬ ‫ככתוב וְ עַל כָל‪-‬פְ שָ עִ ים ְתכַסֶ ה אַ ה ָ ֲֶֽבה‬ ‫לישורון‪ .‬שמדת הסלחן היא מעל ומעבר‬ ‫(משלי י‪,‬יב') וכאן מתגלית מדת‬ ‫למדת האמת‪ .‬שמדת האמת היא לפי הדין‪,‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫והיינו ארץ גזירה‪ ,‬ארץ שגזר עליה‬ ‫הרחמים ואהבת ה' ביפי תפארתה‪,‬‬ ‫אדם הראשון לא לישוב‪ .‬להיות ִמדְ בָ ר‪.‬‬ ‫ואשר על כן נאמר בה ִּ֚ ִכי ֶ ֶּֽבעָ ָָ֔נן אֵ ָר ֶ ֶ֖אה‬ ‫וזה שתרגם אונקלוס אֶ ל ֶ ָּ֣א ֶרץ גְּ ז ָ ֵָ֑רה‪.‬‬ ‫עַ ל‪-‬הַ כַפֶֹּּֽ ֶרת‪.‬‬ ‫לְּ אַ ְּר ָעא ְּדלָא י ְָּתבָ א‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫ביאור איש עִ ִ ֶ֖תי ו ֶ ָּ֣א ֶרץ גְּ ז ָ ֵָ֑רה‬ ‫שהמילה י ְָּתבָ א שהובאה באונקלוס‬ ‫לתרגום של יִ שּוב‪ ,‬היא גם לשון‬ ‫וְּ ִש ַ ֹּ֛לח ְּביַד‪ִ֥ ִ -‬איש עִ ִ ֶ֖תי הַ ִמ ְּד ָ ֶּֽב ָרה‪ :‬וְּ נָשָָׂ֨ א‬ ‫תשובה‪ .‬והשעיר המשתלח הוא כנגד‬ ‫הַ שָ ִ ִ֥עיר ָע ָ ֹּ֛ליו אֶ ת‪-‬כָל‪-‬עֲֹונֹּ ָ ֶ֖תם אֶ ל ֶ ָּ֣א ֶרץ‬ ‫עשו הרשע‪ .‬שנגזר עליו שלא יָשּוב‪,‬‬ ‫גְּ ז ָ ֵָ֑רה‬ ‫ולא יתיישב ביישובו של יעקב‪ .‬אלא‬ ‫(טז‪ ,‬כא‪-‬כב')‬ ‫בארץ שעיר‪.‬‬ ‫וזה שנאמר בו וילך אל ארץ מפני‬ ‫ֶ ָּ֣א ֶרץ גְּ ז ָ ֵָ֑רה‬ ‫יעקב אחיו (בראשית לו‪ ,‬ו')‪ .‬מאי וילך‬ ‫תרגם אונקלוס לְּ אַ ְּר ָעא ְּדלָא י ְָּתבָ א‪.‬‬ ‫אל ארץ‪ ,‬אל ארץ גזרה‪ ,‬אל ארץ‬ ‫ארץ שלא נתישבה‪ .‬ויש להבין שייכות‬ ‫שנגזר עליו לילך שם ולא לישב כאן‪.‬‬ ‫התרגום ְּדלָא י ְָּתבָ א לארץ גְּ ז ָ ֵָ֑רה‪.‬‬ ‫וזה סוד השעיר המשתלח‪ ,‬הוא‬ ‫ויש לפרש כמובא במסכת ברכות‬ ‫עשו‪ ,‬אשר בכל יום כיפור משתלח‬ ‫(לא‪ ,).‬מאי ְּבאֶ ֶרץ ל ֹא עָבַ ר בָ ּה ִאיש וְ ל ֹא‬ ‫מחדש אל ארץ גזרה‪ ,‬מפני יעקב‪,‬‬ ‫יָשַ ב אָ דָ ם שָ ם (ירמיהו ב‪ ,‬ו')‪ ,‬אם לא‬ ‫וישראל ישכון לבטח בתשובה‪.‬‬ ‫עבר כיצד ישב‪ ,‬אלא לומר לך כל מקום‬ ‫שנאמר ַויֵשֶ ב ַיעֲקֹּ ב‪ .‬והוא גם לשון‬ ‫שגזר עליו אדם הראשון לישוב‬ ‫יִ שּוב וגם לשון תשובה‪.‬‬ ‫נתישבה‪ .‬וכל מקום שלא גזר עליו‬ ‫לישוב לא נתישבה‪.‬‬ ‫ועל ידי כך לא תתקיים בעשו‬ ‫ברכת יצחק לעולם‪ .‬שהרי יצחק ברכו‬ ‫וכאומרם‪ :‬כל מקום אשר גזר עליו‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל‬ ‫לא לישוב‪ ,‬לא נתישבה‪.‬‬ ‫צוארך‪ .‬ומאי כאשר תריד‪ ,‬נוטריקון‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫יום הכפורים‬ ‫איש עִ ִתי‬ ‫כאשר תראהו יורד‪ .‬וביום הכיפורים‬ ‫אין ליעקב ירידה אלא רק עלייה‪.‬‬ ‫ואשר על כן נאמר ביד איש עִ ִתי‪.‬‬ ‫שה אֶ ת‪-‬עֶֹּּֽ לָתֹוֹ֙‬ ‫שנאמר (טז‪ ,‬כד') וְּ ָע ָ ָׂ֤‬ ‫לפשטן של דברים‪ ,‬איש עִ ִתי שהוא‬ ‫וְּ אֶ ת‪-‬עֹּ ַ ָּ֣לת הָ ָָ֔עם‪ .‬אל תקרי עֶֹּּֽ לָתֹוֹ֙ אלא‬ ‫מוכן ומזומן לכך‪ .‬אך לעומקו של‬ ‫עלייתו‪ ,‬ואל תקרי וְ אֶ ת עֹּ ַ ָּ֣לת הָ ָָ֔עם אלא‬ ‫מקרא היא העת המיוחלת שבה‬ ‫ישראל עולים מעלה מעלה‪.‬‬ ‫ואת עליית העם‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שהיא עת גאולתנו ופדות‬ ‫שיום כפור וקרבנותיו מעלים את העם‬ ‫נפשנו‪ ,‬שאין ישראל נגאלין אלא‬ ‫לדרגה רוחנית עליונה‪ .‬ואין לעשו כל‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫שליטה בו‪.‬‬ ‫ועוד ירמוז ִאיש עִ ִתי למלך המשיח‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫בעת המיוחלה‪ ,‬וישלח את השעיר אל‬ ‫ארץ גזירה‪ ,‬שם יתגזרו וישתברו‬ ‫עצמותיו‪ ,‬שכן נצטוינו למנות עלינו‬ ‫מלך‪ ,‬להכרית זרעו של עמלק‪ ,‬ולבנות‬ ‫בית מקדשנו בב"א‪.‬‬ ‫^^^^‬