gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב יִצְּחָּ ק זְּאֵ ב הַ לֵ וִי סֹולֶ בֶ יְּצִ'יק זצ"ל‪ -‬הגרי"ז‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון ה רב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל‪ ,‬הידוע בשם הגרי"ז והרב מבריסק‪ :‬נולד ב‪-‬כ'‬ ‫תשרי ה'תרמ"ז (‪ )6881‬בוולוז'ין‪ .‬נולד בעת שאביו כיהן כראש ישיבת וולוז'ין‪ .‬כבר בצעירותו נודע‬ ‫כעילוי מופלג‪ ,‬ובהיותו כבן ‪ 61‬כבר ידע בעל־פה ש"ס עם רש"י‪ .‬את עיקר תורתו ודרך לימודו קיבל‬ ‫מאביו‪ ,‬מייסד שיטת הלימוד הבריסקאית‪ .‬בראשית שנת ה'תר"ע (‪ ,)6161‬בהיותו כבן ‪ ,32‬נשא‬ ‫את מרת אלטע הענדיל‪ ,‬בת הגאון ר' חיים אוירבך ונכדת בעל ה'אמרי בינה'‪ .‬לאחר פטירת אביו‬ ‫בשנת ה'תרע"ח (‪ )6168‬התמנה למלא את מקומו כרבה של בריסק וכראש הישיבה בעיר‪ .‬נודע‬ ‫בגאונותו העצומה‪ ,‬בחריפותו ובסברתו הישרה‪ ,‬והמשיך ופיתח את דרך הלימוד של אביו‪,‬‬ ‫שנודעה לימים כ'שיטת בריסק'‪ .‬בימי מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט מאירופה‪ ,‬ובשנת‬ ‫ה'תש"א (‪ )6196‬הגיע לירושלים וייסד מחדש את ישיבת בריסק והעמיד תלמידים רבים‪ .‬אשתו‬ ‫ושלושה מילדיו נרצחו בשואה‪ .‬בירושלים נעשה לאחד מגדולי התורה וממנהיגיו הבולטים של‬ ‫הציבור החרדי־ליטאי‪ ,‬ונודע בדקדוקו ובהחמרתו המופלגת בקיום המצוות‪ .‬בשנותיו האחרונות‬ ‫ס בל ממחלת ריאות קשה‪ ,‬ובעקבותיה שהה פעמים רבות בשווייץ‪ .‬נפטר בערב יום הכיפורים‪ ,‬ט'‬ ‫תשרי ה'תש"כ (‪ )6191‬בירושלים‪ .‬חי כ‪ 32-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬הגאון ר' יוסף דב (רבה של בריסק‪ ,‬בעל 'בית הלוי')‪ .‬סבא (מצד האם)‪ :‬הגאון ר'‬ ‫רפאל שפירא (ראש ישיבת וולוז'ין)‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' חיים (רבה של בריסק וראש ישיבת וולוז'ין‪ ,‬מייסד‬ ‫שיטת בריסק)‪ .‬אמו‪ :‬מרת ליפשא (בת הגאון ר' רפאל שפירא ונכדת הנצי"ב)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אלטע‬ ‫הענדיל הי"ד (בת הגאון ר' חיים אוירבך‪ -‬נרצחה בשואה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאון אביו‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים‬ ‫ר' אלעזר מנחם מן שך‪ ,‬ר' משה שמואל שפירא (ראש ישיבת 'באר יעקב')‪ ,‬ר' משה שטרנבוך‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם לנדא (האדמו"ר מסטריקוב)‪ ,‬ר' מרדכי אפל‪ ,‬ר' חיים יעקב גולדוויכט‪ ,‬ר' אליקים שלזינגר‪,‬‬ ‫ר' שמואל רוזובסקי‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאונים ר' יוסף דב (מילא את מקום אביו בראשות הישיבה)‪ ,‬ר' משולם‬ ‫דוד (ראש ישיבת בריסק)‪ ,‬ר' מאיר (ראש ישיבת בריסק)‪ ,‬ר' רפאל‪ ,‬ר' חיים‪ ,‬מרת ליפשא (נישאה לגאון‬ ‫ר' יחיאל מיכל פיינשטיין)‪ ,‬מרת רבקה (נישאה לגאון ר' יעקב שיף)‪ ,‬בנוסף היו לו חמישה ילדים‬ ‫נוספים‪ ,‬שניים מהם נפטרו בצעירותם ושלושה נרצחו עם אמם בשואה‪ .‬מספריו‪• :‬חידושי‬ ‫הגרי"ז‪ -‬על התורה‪ ,‬על הרמב"ם‪ ,‬על מסכתות סדר קדשים‪ ,‬על יומא וסוכה‪ ,‬על קידוש החודש‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי זאב איידלמן זצ"ל‪ :‬בתקופת ההפגזות הקשות על היישוב היהודי בירושלים‪ ,‬בשנת ה'תש"ח‪ ,‬בעת שהושגה הפוגה בין‬ ‫הצדדים הלוחמים‪ ,‬יצא הגרי"ז מביתו לטייל מעט ולשאוף אויר צח‪ .‬הוא פגש באחיו של רבי זאב ושאל אותו על המצב‪ .‬השיב הלה‪ ,‬כי יום‬ ‫אתמול היה קשה במיוחד שכן ההפגזות היו תכופות מתמיד‪ .‬השיב לו הגרי"ז‪" :‬אתמול באמת היה מצב נורא‪ ,‬אבל בגלל זה ידעו והבינו כולם‪,‬‬ ‫שצריכים להעתיר בתפילה ובתחנונים לה'‪ .‬אבל היום‪ ,‬כאשר ישנה רגיעה בהפגזות‪ ,‬כבר מסיחים דעת ועוברים לסדר היום השגרתי‪ .‬והאמת‬ ‫שעקב כך זקוקים דווקא היום לרחמים מרובים"‪ .‬אנשים רגילים שכאשר ישנה מעט הרווחה לאחר צרות קשות‪ ,‬ששים ושמחים‪ .‬ואולם‪ ,‬אי‬ ‫אפשר לשמוח עד שהישועה שלמה‪ .‬וראיה לכך ממרדכי היהודי‪ ,‬שאף שכבר ראה מעט הרווחה בכך שאסתר נלקחה להיות מלכה‪ ,‬והוא היה‬ ‫גם זה‪ ,‬שגילה על שומרי המלך שרצו לשלוח יד במלך אחשורוש‪ ,‬וכבר הרכיב המן בפקודת המלך את מרדכי על הסוס‪ .‬עם כל זה לא היה שש‬ ‫ושמח ולא שקט על שמריו‪ ,‬אלא‪ ,‬כפי שכתוב במגילת אסתר‪' :‬וישב מרדכי אל שער המלך' ופירש רש"י 'לשקו ולתעניתו'‪' .‬זאת למרות שכבר‬ ‫התחילה להתנוצץ הישועה‪ .‬משום שכל זמן שעדיין אין הישועה בשלימותה‪ ,‬צריכים לעורר רחמים מרובים כמו לפני כן‪ .‬ואכן‪ ,‬ישב הגרי"ז כל‬ ‫זמן ההפוגה ואמר תהילים‪ ,‬ועורר את מקורביו שעתה הוא הזמן לומר תהילים ולעורר רחמי שמים‪ .‬באומרו שלעתיד לבוא‪ ,‬כאשר יראו מה‬ ‫יכלו לפעול באמירת תהילים‪ ,‬ימרוט כל אחד את שערות ראשו‪ :‬למה לא אמר יותר תהילים! (שאל אביך ויגדך)‬ ‫סיפר הגאון ר' ישראל גרוסמן‪" :‬פעם ביקש ממני ר' הלל שלזינגר (מראשי 'העדה החרדית' בירושלים) שאגש לגרי"ז ואבקש ממנו סיוע כספי‬ ‫עבור ת"ח בירושלים אשר מדוכא בייסורים קשים ומרים ואינו מבוטח ולכן ההוצאות הגדולות של התרופות והרופאים מוטלים עליו‪ .‬מלבד כל‬ ‫זאת הריהו מטופל בביתו עם הרבה ילדים‪ ,‬בלע"ר‪ .‬והמצב בבית קשה מנשוא‪ .‬השבתי לרבי הלל‪' :‬כיצד אפשר ללכת ולבקש כסף מהגרי"ז‪,‬‬ ‫שהוא ב עצמו דחוק מאוד בביתו‪ ,‬ו איך אפשר לבקש ממנו כסף עבור אחרים?' ואולם רבי הלל לא הרפה ממני עד שלא יכולתי לעמוד‬ ‫בהפצרותיו והלכתי לביתו של הגרי"ז כבקשתו‪ .‬תיניתי את צרתו של אותו ת"ח ופרטתי את מצבו הקשה‪ ,‬הגרי"ז אמר לי‪ ,‬כי אין באפשרותו‬ ‫להיות לעזר שכן מצבו הכספי קשה מאוד‪ .‬הרגשתי הייתה מאוד לא נעימה‪ ,‬והתנצלתי בפני הגרי"ז‪ ,‬שגם אני ידעתי‪ ,‬שאין זה הוגן לבקשו‬ ‫עבור העניין‪ ,‬אך לא יכולתי לסרב להפצרותיו של רבי הלל שלזינגר‪ .‬והנה למחרת באשמורת הבוקר‪ ,‬נשמעו דפיקות על דלת ביתי‪ ,‬בפתח‬ ‫עמד בנו של הגרי"ז ובידו מעטפה‪ .‬וכך אמר לי‪ ' :‬אבא לא היה יכול לישון כל הלילה בעקבות דבריכם אתמול על צרתו של תלמיד חכם‪ .‬גם‬ ‫הזכרתם שמצבו של אותו ת"ח הוא 'ספק פיקוח נפש'‪ .‬מרוב צער לא נח ולא שקט‪ ,‬ולפנות בוקר ביקש ממני‪ ,‬שאלך לנגיד ר' אברהם‬ ‫יצחק רוטשטיין ואבקש הלוואה‪ ,‬סכום הגון של כסף‪ ,‬ומיד אלך להביא לכם‪ ,‬הנה המעטפה עם הכסף‪( "...‬עובדות והנהגות לבית בריסק)‬ ‫במלחמת השחרור שהה ר' יצחק זאב סולביצ'יק בירושלים שהיתה אז במצור ונתונה תחת הפגזות מרובות‪ .‬למרות זאת המשיך הרב ללמוד‬ ‫בחדרו בקומה העליונה שבבניין ולא רצה לרדת למקלט‪ .‬כשגברו ההפצצות‪ ,‬עלה בנו‪ ,‬כדי לשכנעו שירד למקלט‪ .‬והרב אכן נענה לבקשת בנו‪.‬‬ ‫כשחלה הפוגה בהפצצות‪ ,‬עלו בני הבית לביתם ומצאו שבקיר חדרו של הרב פגע פגז ונחת ממש סמוך למיטתו‪ .‬אדם 'פשוט' בוודאי היה‬ ‫אומר‪" :‬ראו איזה נס! אלמל א היה הרב יורד למקלט בוודאי היה נפגע" ‪ .‬אלא שהרב מבריסק שהיה בעל אמונה ובטחון חזקים בבוראו‪ ,‬פנה‬ ‫בגערה לבנו ואמר‪" :‬אתה מזיק! אילו הייתי נשאר כאן לא היה הקיר מתקלקל!" ולמה? מכיוון שאם היה נגזר עליו להיפגע‪ ,‬בוודאי שהפגז‬ ‫היה "משיג" אותו גם במקלט ואם היה נותר בחדרו‪ ,‬הרי שהקיר לא היה מתקלקל‪( .....‬מפי ר' שלום שבדרון זצוק"ל)‪.‬‬ ‫ב ישיבת באר יעקב עבדה תקופה ארוכה מבשלת שהייתה אשה אלמנה‪ ,‬כאשר הזדקנה‪ ,‬עבודתה לא הייתה משכבר הימים והדבר גרם צער‬ ‫לבני הישיבה עד אשר נאלצו לפטרה‪ .‬ר"י הגאון ר' משה שמואל שפירא חשש לפטרה שהרי אלמנה היא וידוע ומפורסם עד כמה החמירה‬ ‫התורה על צער אלמנה‪ .‬שאל ר' משה לדעתו של הגרי"ז מה לעשות‪ .‬והשיב הרב‪ ,‬שאומנם אם מוכרחים לפטרה‪ ,‬אין ברירה וצריכים לפטרה‬ ‫אלא שיחתמו על מכתב הפיטורין גם שאר חברי הנהלת הישיבה‪ ,‬כדי שכולם ישאו בשותפות הדין הקשה שעלול ליפול עליהם רח"ל‪ ,‬ולא שרק‬ ‫אחד ישא בכולו‪ .‬עוד הוסיף ויעץ‪ " :‬כדאי לתת לה כסף ככל שתדרוש‪ ,‬כי כסף הוא הדבר הכי זול שאפשר על ידו להיפטר מגרימת צער"‪.‬‬ ‫‪2/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב נַפְּ תָּ לִ י הִ י ָּ‬ ‫ְּרצקא הַ לֵ וִי זִילְּ ב ְֶּרמָּ ן מראצפרט זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב נפתלי הירצקא הלוי זילברמן מראצפרט זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תק"פ (‪)6861‬‬ ‫בכפר מאריאפוץ' שבהונגריה‪ .‬בימי ילדותו היה עוד חסיד ופרוש ועני ומדוכא כי העולם לא‬ ‫הבינו את גודל צדקותו‪ .‬נתקבל לאבד"ק יאנושי‪ ,‬בהשתדלות רבו הגה"ק בעל 'מנוחת‬ ‫אשר'‪ .‬רבינו נסע לימים הקדושים לרה"ק ר' יהושע רוקח מבעלזא (האדמו"ר השני‬ ‫בשושלת בעלזא)‪ .‬כשהציעו לפני רבינו את כתר הרבנות בעיר ראצפערט‪ ,‬התייעץ בזה עם‬ ‫מהר"י מבעלזא ובשנת ה'תרמ"א (‪ )6881‬עבר לראצפרט וכיהן שם עד לפטירתו‪ .‬רבים פנו‬ ‫אליו ונ ושעו‪ ,‬שכן רבינו פעל ישועות בקרב הארץ וכמה פעמים נתקדש שם שמיים על‬ ‫ידו גם בין האומות‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪.‬‬ ‫ענוותן מופלאה‪ .‬חילק את כל כספו לעניים עד קשיטה אחרונה ולעצמו היה חי בצניעות‬ ‫ובפשטות חיי עוני ולמרות שהיו זמנים שהיה לו הכנסה מכובדת של כארבעים עד חמשים‬ ‫אלף כסף לשנה‪ ,‬לא השתמש בזה לצרכו‪ ,‬ולא רצה להנות מכסף הפדיונות וחילק הכל‬ ‫צדקה לעניים‪ .‬טעם נוסף שלא רצה להנות מפדיונות‪ ,‬כי היה פלא בעיניו שפועלים אצלו‬ ‫ישועות‪ ,‬והיה מחזיק את הכל למעשי ניסים‪ .‬ידע את מועד פטירתו‪ ,‬וכן אמר יום לפני‬ ‫הסתלקותו לאשה אשר דמעתה הייתה על לחיה‪ ,‬שאליו לא תבוא עוד‪ ,‬וכך היה‪ ,‬כי ביום‬ ‫המחרת הסתלק לבית‪-‬עולמו וכן בשבת תשובה האחרונה לחייו עלי אדמות‪ ,‬דרש ברבים‬ ‫והודיע כי זו היא דרשה האחרונה‪ ,‬ובערב יוה"כ קודם שחיטת הכפרות הלך למקווה‬ ‫טהרה בטוב לב‪ ,‬ועשה את סדר הכפרות ואח"כ אמר סליחות ולא התפלל רק קרא קריאת‬ ‫שמע‪ ,‬באמרו שבאותו יום פטורים מתפילה‪ .‬כשחזר לביתו הסתגר בחדרו‪ ,‬והנה כבר‬ ‫קידש היום והמתינו בביהמ"ד לבואו לכל נדרי‪ ,‬וכשראו שהזמן חלף ועבר‪ ,‬נכנסו לחדרו‬ ‫ומצאו כי התבקש לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫הסתלקותו הייתה אבידה קשה לכל יהודי אונגארין ששיחרו לפתחו והתברכו מפיו‪ ,‬וכל‬ ‫קשיי יום ודלים ואביונים אשר מצאו אצלו אוזן קשבת וכאב רחום הרעיף עליהם טללי‬ ‫חיזוק ונדבות הגונות‪ ,‬נשארו בפתע מבלי משען ומשענה‪ ,‬ובמיוחד התאבלו עליו כל חסידי‬ ‫צאנז ושינאווא‪ .‬נפטר ב‪-‬ט' תשרי והלווייתו התקיימה במוצאי הכיפורים בשנת ה'תרנ"ח‬ ‫(‪ ,)6813‬בהשתתפות אלפי אנשים ובראשם עשרות רבנים‪ .‬חי כ‪ 38-‬שנים‪ .‬מנוחת כבודו‬ ‫בעיר ראצפרט ששם חלקת מחוקק ספון‪ .‬זקן אחד העיד שזוכר את הפטירה של רבינו‪,‬‬ ‫וביום הכיפורים ההוא ירד גשם עם סערה חזקה כל כך כמוהו לא נראה מעולם‪ ,‬עד‬ ‫שחשבו כל הקהל אז שהעולם נחרב‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יעקב פרץ (שו"ב דכפר פויטש‪ ,‬בן אחר בן מהט"ז)‪ .‬אמו‪ :‬מרת פרומט‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת‬ ‫צביה (זיווג שני; אלמנת הגאון ר' מרדכי רוזנברג‪ ,‬אב"ד טערצאל וניר־באטור)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' אשר אנשיל הלוי יונגרייז מטשנגר (בעל 'מנוחת אשר')‪ ,‬ר' משולם‬ ‫פייש לאווי מטאש‪ ,‬ר' שמואל שמעלקא קליין מסעליש (בעל 'צרור החיים')‪ ,‬ר' ישעיה בנט מקאלוב; האדמו"רים ר' צבי הירש‬ ‫פרידמן מליסקא (בעל 'אך פרי תבואה')‪ ,‬ר' חיים הלברשטאם מצאנז (בעל 'דברי חיים')‪ ,‬ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא‪,‬‬ ‫ר' יהושע רוקח מבעלזא‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' יעקב פרץ‪ ,‬ר' משה‪ .‬מספריו‪• :‬זכרון נפתלי‪ -‬חידושי תורה‪ ,‬אמרות וסיפורים מאורחות חייו‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי צבי הירש מרודניק זי"ע על רבינו זיע"א‪ ,‬שהיה צם משבת לשבת‪ ,‬ולא אכל כלום מעת סעודה שלישית בשבת עד לשבת‬ ‫הבאה‪ ,‬ובשבת כשהיה מפסיק מתעניתו לא היה אוכל חלה מיד‪ ,‬כי אם לקח שני תפוחי אדמה קרים‪ ,‬ונראה‪ ,‬שחשש‪ ,‬שאם יאכלם כמות‬ ‫שהם יאכלם בתאבון גדול מדי‪ ,‬הלך והטביל את התפוחי האדמה בתוך קופסת הטבק שלו‪ ,‬וכך אכלם‪.‬‬ ‫רבינו היה מתנהג בענווה יתירה וברח כמטחוי קשת מן הרבנות והשררה‪ .‬פעם שבת בסיגט אצל הרה"ק חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים‬ ‫זיע"א (בעל 'קדושת יו"ט')‪ ,‬ובשב"ק בבוקר אמר הקדושת יו"ט לגבאי ר' אשר שיכבד את רבינו בפסוקי דזמרה לפני התיבה‪ ,‬והיו שם הרבה‬ ‫רבנים באותה שבת ור' אשר פנה לכותל המזרח וחיפש אותו כדי לכבדו בפסוקי דזימרא‪ ,‬וכשהבחין בזה הקדושת יו"ט‪ ,‬אמר לו כשבת‬ ‫שחוק עלתה על שפתיו‪" :‬אין לך מה לחפש את ר' הירצקא בכותל המזרח‪ ,‬לך לחפש אותו בצד מערב"‪.‬‬ ‫כשבאו להציע לו את הרבנות כעיר רצפרט לא רצה לשמוע‪ ,‬עד שטיכסו עצה בנפשם‪ ,‬כשאירע שלא היה בביתו באו באמצע הלילה ולקחו‬ ‫את כל הספרים וכלי הבית והעמיסום על עגלה והובילוהו לרצפרט‪ ,‬וכך מחוסר ברירה היה מוכרח ללכת ולהשתקע שם‪.‬‬ ‫בימי נעוריו של החסיד ר' אשר ביקין בנו כשהיה ילד קטן חלה ברגליו ולא יכל אפילו לעמוד עליהם‪ .‬אביו דרש ברופאים ולא הועילו כלום‪.‬‬ ‫לבסוף בא לפני רבינו‪ .‬אמר לו הצדיק‪ ,‬שייקח אבטיח וייקח את הפנימיות שלו ויתן על רגל הילד ותהיה לו רפואה שלימה‪ .‬עשה האב כאשר‬ ‫ציווה רבינו‪ ,‬והילד התרפא‪ .‬כא שר ראה הרופא את הילד שהולך על רגליו כאחד האדם‪ ,‬שאל את האבא‪" :‬אצל איזה רופא מומחה היית‪,‬‬ ‫ומה נתן לך לרפואה?"‪ .‬כשסיפר לו דברים כהווייתם‪ ,‬שהיה אצל רבינו בראצפרט‪ ,‬אשר היה מפורסם גם אצלם‪ ,‬והוא ציווה לו כך וכך ומזה‬ ‫התרפא‪ ,‬תמה הרופא מאוד ואמר‪" :‬עתה ידעתי כי יש אלוקים בשמיים ששומע לתפילת צדיקים‪ ,‬כי דבר זה הוא למעלה מן הטבע"‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' בעריש טייכמאן זצ"ל ממונקאטש‪ ,‬אשר בימי עלומיו היה דר בחצר יחד עם ערל זקן‪ ,‬שהיה איש רע מעללים מאוד‪ ,‬והערל‬ ‫היה בעל הבית והיצר לו מאוד עד שלא היה יכול לסבול‪ ,‬אבל הדירה בעצמה הייתה טובה לו‪ .‬פעם הגיע רבינו בסביבות מקום מגוריו‪,‬‬ ‫ותפציר בו אשתו‪" :‬הנה הרבי הוא בסביבותינו לך וספר לו מה שאנו עוברים‪ ,‬אולי יהיה לנו ישועה"‪ ,‬והוא שמע לקול אשתו‪ ,‬ויסע אל רבינו‬ ‫ויספר אודות אותו ערל זקן ורשע‪ ,‬ורבינו אמר לו‪" :‬יעבור מכאן הגוי‪ ,‬כל טוב"‪ ,‬ויסע לביתו ויספר לאשתו‪ ,‬את כל אשר אמר רבינו‪ ,‬ופתאום‬ ‫בא הערל לביתו בצעקות‪" :‬מה עשיתי‪ ,‬אנכי אטמא את עצמי לגור בין יהודים‪ ,‬אני מניח את כל רכושי והולך מכאן"‪ ,‬וכן קיים‪ ,‬שהלך‬ ‫משם ולא נודע מקומו‪ ,‬והתקיים אצלו ויעבור והנה איננו‪.‬‬ ‫‪3/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר ַר ִבי ׁשִ מְּ עֹון נָּתַ ן נֶטַ ע ב ֵ‬ ‫ִידרמָּ ן הַ שֵ ִני מלעלוב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע בידרמן (השני) מלעלוב זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ב' טבת ה'תרצ"א (‪)6121‬‬ ‫בבני‪-‬ברק‪ .‬בילדותו למד תורה בת"ת "חיי עולם" ולאחר מכן התעלה במדרגות התורה והיראה‬ ‫בישיבת 'שפת אמת'‪ .‬גאון בתורה‪ .‬חסיד‪ .‬כל ימיו שקד בתורה הקדושה‪ .‬סגפן עצום‪ .‬לאחר נישואיו‬ ‫התגורר בקראון הייטס ובבורו פארק שבארה"ב‪ .‬עם הסתלקות אביו בשנת ה'תשמ"ז (‪ )6183‬קיבלו‬ ‫עליהם חסידי לעלוב את מרותו‪ .‬הנהיג את עדת מרעיתו והחדיר בהם תורה ואהבת השם יתברך‪.‬‬ ‫אלפים נהרו לפתחו לקבל את עצתו וברכתו‪ .‬כל ימיו זעק על המכשלה של הדיבור בעת התפילה‪.‬‬ ‫הרב אף הבטיח שמי שיקבל על עצמו להיזהר בעניין זה‪ -‬יוושע‪ .‬ועד היום רבים המקבלים על עצמם‬ ‫עניין זה רואים ישועות ונפלאות בכל העניינים‪.‬‬ ‫הרב מסר את נפשו למען עם‪-‬ישראל וידע את מועד פטירתו‪ .‬בסעודה שלישית של שבת שובה‬ ‫הרב חזר חמש פעמים! על המשפט שלוקח על עצמו את חטאי עם ישראל ומוסר את נפשו‬ ‫עליהם‪ .‬לאחר מכן התעניין הרב איזה יארצייט יש ביום‪-‬הכיפורים‪ ,‬ואיש לא עמד על סודו‪ .‬כאשר הרב‬ ‫עלה על יצועו‪ -‬לראשונה לא הכין מים לנטילה כדרכו בקודש‪ ,‬קרא קריאת שמע וביקש מהמשב"ק רבי‬ ‫שמחה קרקובסקי שיסדר לו את הכיפה‪ ,‬ובאופן חריג מגדר הרגיל ביקש ממנו ליישר את רגליו על‬ ‫המיטה‪ ,‬דבר שמעולם לא ביקש‪ .‬כידוע ליודעי ח"ן‪ ,‬יש עניין מיוחד לסדר את הגוף לקראת יציאת‬ ‫הנשמה‪ .‬הרב סימן בתנועת יד נחרצת למשב"ק לצאת מהחדר‪ .‬ואז הצדיק התבקש לבית‪-‬עולמו‪.‬‬ ‫נפטר ביום הכיפורים‪ ,‬י' תשרי ה'תש"ע (‪ .)3111‬חי כ‪ 31-‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬האדמו"ר ר' שמעון נתן נטע‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' משה מרדכי‪ .‬אחיו‪ :‬האדמו"רים ר'‬ ‫אברהם שלמה‪ ,‬ר' אלטר אלעזר מנחם‪ ,‬ר' יששכר דוב‪ ,‬ר' פינחס יצחק ור' שמואל שמעלקא‪ .‬אשתו‪:‬‬ ‫בת ר' שלמה פריינד (נכד ר' סנדר פריינד מבאכטא)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"רים ר' אליהו עזריאל (האדמו"ר‬ ‫מלעלוב בבני ברק)‪ ,‬ר' אהרן (האדמו"ר מלעלוב בבית שמש)‪ ,‬ר' יעקב יצחק (האדמו"ר מלעלוב בירושלים)‪,‬‬ ‫מרת גולדה פרידה (נישאה לאדמו"ר ר' פינחס ישכר דב לייפר מנדבורנא‪-‬צפת)‪ ,‬ובנות נוספות שנישאו לר'‬ ‫אליהו בוכנער‪ ,‬ר' שמחה אברהם קורנרייך‪ ,‬ר' מנדל גולד ור' אברהם משה גרוס‪ .‬מספריו‪• :‬הר בשן‪-‬‬ ‫חידושים על הרמב"ם והש"ס •דברות קודש‪ -‬דברי תורה שאמר בפני חסידיו‪.‬‬ ‫כ ל חבריי שנישאו בפרק הזמן בו אני נישאתי כבר היו הורים לילדים והובילו עגלות ילדים ברחובה של עיר‪ .‬רק‬ ‫אנו נשארנו מאחור‪ .‬שנים אחדות חלפו מאז נישואנו ועדיין לא נפקדנו‪ .‬השקענו אלפים רבים של דולרים‬ ‫בטיפולים רפואיים‪ ,‬אך הם לא הצליחו‪ .‬מדי פעם היינו מתבשרים 'בשורה' שפצעה את ליבנו כי הטיפול שוב לא הצליח‪ .‬אבל האמנו כי יום‬ ‫יבוא וניוושע‪ .‬לאמונה החזקה שלנו היה א חראי האדמו"ר מלעלוב‪ ,‬שכל הזמן עודד ויעץ לנו להמשיך בטיפולים המאוד יקרים‪ .‬מאחר ולאברך‬ ‫כולל כמוני אין אלפי דולרים‪ ,‬נכנסנו לחובות‪ ,‬אך מה לא עושים למען ילדים‪.‬‬ ‫מדי פעם בפעם קיבלנו תשובה שלילית נוספת‪ ,‬אבל קיבלנו הכול באהבה‪ .‬האמנו‪ ,‬כי בסופו של דבר נזכה בפיצוי הולם על כל הצער והסבל‪.‬‬ ‫לא אשכח את היום בו ביקרנו אצל פרופ' דור בתל אביב‪ ,‬מגדולי המומחים בארץ בתחום‪ ,‬אם לא הגדול מכולם‪ ,‬והלה הטיח את האמת‬ ‫בפרצופנו‪" :‬חבל על כל הכספים העצומים‪ ,‬שאתם משקיעים בטיפולים היקרים האלו! לא תוכלו ללדת ילדים‪ .‬חבל על כל המאמץ‬ ‫שלכם"‪ .‬היינו המומ ים וכמעט התעלפנו מול המילים הכואבות‪ ,‬פוצעות הלב‪ .‬אך הרופא‪ ,‬חשב לנכון לומר את דעתו הרפואית המקצועית‪ ,‬כדי‬ ‫שנחדל לשגות באשליות‪" .‬תשמעו"‪ ,‬יעץ לנו‪" ,‬התור לאימוץ ארוך וממושך ויכול לארוך שנים‪ .‬הירשמו כבר עתה כדי שתוכלו לאמץ ילד"‪.‬‬ ‫מתל אביב נסענו הישר לבני ברק אל שיכון ה'‪ .‬נכנסנו לחדרו של הרבי הקדוש מלעלוב זיע"א‪ ,‬כמי שנכנס לחדר טיפול נמרץ‪ ,‬ואך עמדנו מול‬ ‫מבטו הרחום והחנון פרצנו בבכי מר‪ .‬בכי שניקז לתוכו סבל‪ ,‬ציפיות שהתנפצו‪ ,‬אכזבות קשות ומפח נפש של שנים‪ .‬את כל הצער והמרירות‬ ‫שפכנו באותו בכי‪ ,‬שבכינו בחדרו של הרבי מול עיניו הטהורות‪ .‬באהבה רחימאית אין קץ‪ ,‬כמו אב אוהב פנה אלינו הרבי זצ"ל ואמר לנו‬ ‫במילים פסקניות‪" .‬אל תעשו יותר מאומה‪ ,‬ואל תדברו עם אף אחד חוץ ממני בעניין זה‪ .‬עם שום אדם‪ ,‬ותכנסו אליי מיד אחרי החגים"‪.‬‬ ‫למחרת שמחת‪-‬תורה נכנסנו לחדרו‪ ,‬ואז אמר הרבי‪" :‬כל זמן שהפרופ' והרופאים נתנו תקווה‪ ,‬אמרתי לכם‪ ,‬שתלכו לטפל בעניין‪ .‬אך לאחר‬ ‫שהפרופסור בעצמו אומר‪ ,‬שאין שום תקווה‪ -‬זה לא תפקידו"‪ .‬ופתאום‪ ,‬לנגד עינינו הנדהמות קם הרבי מכסאו בסערת נפש בלתי אופיינית‬ ‫וצעק לעברנו‪" :‬בקרוב תבשרו לי בשורות טובות!"‪ .‬לאחר שבועיים! התברר‪ ,‬כמה קצרה ידם של הרופאים‪ ,‬ואז התגלה‪ ,‬כמה ארוכה ידו של‬ ‫הקב"ה‪ .‬נושענו באופן על טבעי‪ ,‬וביום י"ז בתמוז אותה שנה נולד בננו הבכור ישראל‪ .‬בהכוונתו של האדמו"ר שיעץ לי לקרוא לו ע"ש‬ ‫הבעש"ט הקדוש זיע"א‪ .‬היינו המאושרים באדם‪ ,‬לאחר שזכינו לפרי בטן‪ .‬אך יש לסיפור זה עוד המשך מפתיע‪.‬‬ ‫עברה שנה ועוד שנה‪ ,‬והנה בליל יום כיפור לפני כשנתיים‪ ,‬עלה הרבי הקדוש בסערה השמימה‪ .‬אם כולם הרגישו כיתומים‪ ,‬אנו חשנו עצמנו‬ ‫כיתומים כפולים ומכופלים‪ .‬הרבי היה המשענת שלנו בתקווה לילד נוסף‪ .‬בערב חג השבועות ה'תש"ע‪ ,‬עלינו לציונו הקדוש בהר הזיתים‪.‬‬ ‫לקחנו עמנו את בננו שכל הזמן היה שאל‪ ,‬במה שונה הוא מכל חבריו‪ ,‬שלהם יש אחים קטנים‪ ,‬ורק הוא בן יחיד‪.‬‬ ‫עמדנו על ציונו הקדוש בהר הזיתים‪ ,‬כשאנו נושאים תפילה משתפכת ממעמקי הלב‪ ,‬אבל הגדיל לעשות בננו הקטן שרוליק שבכה מרה‬ ‫מקרב לב‪" :‬מדוע שונה אני מיתר חבריי‪ ,‬להם יש אחים קטנים‪ ,‬ורק לי אין עם מי לשחק?! אני רוצה אח קטן"‪ .‬באותו רגע ידענו שנושענו‪.‬‬ ‫במה שעוסק האדם בעולם הזה‪ ,‬עוסק הוא גם בעולם הבא‪ .‬מן המפורסמות היה צערו וכאבו של הרבי זיע"א בחייו לצערו של ינוקא‪ ,‬וכמה‬ ‫התכרכמו פניו לשמע קול בכייתו של ילד קטן‪ .‬ידענו‪ ,‬כי כמו בחייו‪ ,‬גם עתה לא תוכל נשמתו הטהורה של הצדיק לשמוע את קול בכיו של‬ ‫הילד הפעוט בלא להיעתר לו‪ .‬ואומנם זמן קצר אחרי כן נושענו בשנית‪.‬‬ ‫אך הנה החלו מתגלות בעיות קשות וחרדה נכנסה בלבנו‪ ,‬שמא כל עמלנו ירד לטמיון‪ .‬או אז החלטתי לעלות על ציונו של הרבי ולקבל על‬ ‫עצמי את הדבר שהיה נקודת ליבו‪ :‬לא לדבר כלל בשעת התפילה וקריאת התורה! ידעתי כי דבר זה היה חשוב בעיניו עד מאד וכל השנים‬ ‫עשה הכו ל עד שהצליח להטביע את חומר האיסור בדמה של עדתנו הקדושה‪ ,‬וכיון שכך‪ ,‬אם אקבל על עצמי קבלה כזו‪ ,‬בוודאי איוושע‪ .‬עליתי‬ ‫על ציונו הק' ושם עשיתי כפי שאמרתי וקיבלתי על עצמי את הקבלה האמורה ומאז ב"ה שומר אני עליה בכל כוחי‪ .‬ואכן ביום כ' אדר א'‬ ‫ה'תשע"א‪ ,‬הכנסתי בבריתו של אברהם אבינו ע"ה את בני השני‪ ,‬שמעון נתן נטע‪ ,‬לאורך ימים טובים‪.‬‬ ‫‪4/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּכמַ לְּ ָא ִ‬ ‫כים‪ -‬האדמו"ר ַר ִבי ׁשִ מְּ עֹון נָּתַ ן נֶטַ ע ב ֵ‬ ‫ִידרמָּ ן הַ שֵ ִני מלעלוב זצ"ל‬ ‫פורסמת העובדה שסיפר משב"ק בית לעלוב הרה"ח שמחה קרקובסקי שליט"א בשם כ"ק מרן האדמו"ר מלעלוב שליט"א בכנס שנערך‬ ‫מ‬ ‫במלאת י"א חודש להסתלקותו‪ ,‬מעשה בשני אחים מארה"ב שאחד מהם היה חשוך ילדים כמה וכמה שנים לאחר נישואיו‪ ,‬ורצו להיכנס‬ ‫לקודש פנימה אל האדמו"ר מלעלוב להזכיר עצמם לפניו לאחר חג הסוכות ה'תש"ע‪ ,‬וקנו כרטיסי טיסה ארצה לקראת סוכות‪.‬‬ ‫בצער נדהמו לשמוע על הסתלקותו הפתאומית בליל יום הכיפורים‪ ,‬שנחתה על כלל ישראל כרעם ביום בהיר‪ .‬לאחר החג החליטו לעלות‬ ‫על ציונו הקדוש‪ ,‬ושם נענה האח אל אחיו הזקוק לישועה ואמר לו‪" :‬הרי הרבי זצ"ל כל ימיו בער כולו על עניין הדיבור בתפילה‪ ,‬וזה‬ ‫היה אצלו כאישון בת עין‪ ,‬הבה תקבל על עצמך שלא תדבר עוד בשעת התפילה ובטוחני שתיוושע"‪ .‬ואומנם‪ ,‬הלה קיבל על עצמו‬ ‫באותו מעמד‪ ,‬ולא רק קיבל‪ ,‬אלא גם קיים את הבטחתו ומאותו יום והלאה חדל כליל לדבר בשעת התפילה‪ ,‬ואכן תיכף נושע בדבר ישועה‬ ‫ורחמים ולפקודת השנה זכה בזש"ק‪.‬‬ ‫הלן סיפור אותו סיפר מגיד‪-‬השיעור של הנער החולה‪" :‬הנער אוריאל הוא תלמיד שלי בישיבה‪ ,‬נער כבן ‪ 62‬לערך‪ .‬לפני תקופה קצרה‬ ‫ל‬ ‫חלה במחלה האיומה ומצבו הלך והידרדר בהדרגה עד שלפני כשבועיים הוא שכב במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים‪ ,‬ומצבו הוגדר‬ ‫על ידי הרופאים 'קריטי'‪" .‬ביקרתי אצל הנער‪-‬תלמידי היקר באותן שעות קשות‪ .‬לי בי נקרע לגזרים לראותו שוכב כמעט חסר הכרה וסביבו‬ ‫תכונה עצובה‪ .‬הרקע קשה מאד‪ ,‬הנער בא מבית הרוס‪ ,‬ואני ממלא את מקומו של האב שאינו בתמונה כלל ודואג לכל צרכיו‪ .‬דימיתי‬ ‫לשמוע במסדרונות בית החולים את משק כנפיו של מלאך המוות‪.‬‬ ‫ישבתי לידו‪ ,‬כשגרוני נחנק מדמעות ואמרתי לו‪" :‬אוריאל‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬שמעתי‪ ,‬שהרבה אנשים שהיו זקוקים לישועה ורפואה עלו על ציונו‬ ‫של הרבי הקדוש מלעלוב וקי בלו שם על עצמם לא לדבר כלל בעת התפילה ובקריאת התורה‪ ,‬ובזכות זה הם נושעו‪ .‬מה דעתך‬ ‫אוריאל‪ ,‬אתה יכול לעמוד בזה?" הנער שמע אותי‪ ,‬הוא פקח את עיניו ומלמל בקושי ובלחישה רפה‪:‬‬ ‫' אני מקבל על עצמי לא לדבר כל החיים שלי בשעת התפילה ובקריאת התורה'‪ .‬מיד הודעתי את הדבר לאחד האברכים המסורים‪ ,‬והלה‬ ‫הגיע לירושלים באופן מיידי ועלה תיכף על הציון של האדמו"ר מלעלוב זיע"א‪ ,‬שם הזכיר את שם הנער ושם אמו‪ ,‬והתחייב בשמו‪ ,‬כי‬ ‫הנער מקבל על עצמו לא לדבר כל החיים בעת התפילה ובקריאת התורה"‪.‬‬ ‫" מה שקרה אחר כך עובר את כל גבולות הדמיון האנושי‪ .‬מיד החל לחול שיפור במצבו האיום של הנער‪ .‬אם עד עכשיו היה מעין ייאוש‪,‬‬ ‫ודיברו על בידוד ועוד טיפולים קשים‪ ,‬שהלוואי ויעזרו‪ .‬הנה כעת פתאום לאחר יומיים הוצא הנער ממחלקת טיפול נמרץ ועבר למחלקה‬ ‫רגילה‪ .‬מצבו הולך ומשתפר מיום ליום‪ .‬הרופאים מגדירים במילה 'נס' את מצבו הרפואי‪.‬‬ ‫לאחר ימים קשים‪ ,‬בהם הוא לא דיבר ולא העלה בת שחוק על שפתיו‪ ,‬כעת הוא כבר מדבר ומחייך‪ ,‬יורד מהמיטה ומסתובב במחלקה‪,‬‬ ‫ומה שחשוב יותר מהכל‪ :‬הוא משתחרר היום לביתו לכבוד חג ראש השנה! "עם זאת"‪ ,‬מבקש המג"ש להדגיש‪" ,‬אוריאל עדיין צריך‬ ‫לעבור טיפולים קשים‪ ,‬וזקוק לרחמי שמיים מרובים‪ ,‬שהכל יצליח ובעז"ה תהיה לו רפואה שלמה"‪ .‬מאז חלפה כשנה וב"ה הנער הבריא‬ ‫לחלוטין והוא כאחד האדם!‬ ‫ברך מסוים‪ ,‬שאינו נמנה כלל על חסידי לעלוב‪ ,‬והוא נשוי כבר תשע שנים ולא זכה לזש"ק‪ .‬ביום י"ג מידות ה'תשע"א בעת העליה על‬ ‫א‬ ‫הציון‪ ,‬עלה גם הוא בתוך הקהל הקדוש‪ ,‬עמד ליד הציון‪ ,‬ושם החליט לקבל על עצמו לא לדבר בשעת התפילה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן נפקד‬ ‫בדבר ישועה ורחמים‪ .‬ביום שני של ראש השנה ה'תשע"ב נולדה לו בת בכורה למזל טוב‪.‬‬ ‫‪5/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב מ ֹׁשֶ ה יִצְּחָּ ק ְּגו ְּ‬ ‫ִירצְּמָּ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב משה יצחק גווירצמן המכונה רבי איציק'ל זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ב טבת‬ ‫ה'תרמ"ב (‪ )6883‬בגורליץ שבגליציה‪ .‬בשנת ה'תרמ"ו (‪ )6881‬כשהיה כבן ארבע שנים‬ ‫עברה משפחתו על פי ציווי דודו הרב יחזקאל שרגא משינאווא לגור בעיר שינאווא‪.‬‬ ‫בבגרותו למד בישיבת העיר טארנע‪ .‬לאחר נישואיו עבר לגור בעיר פשעווארסק‬ ‫שבפולין‪ ,‬שם ייסד את חסידות פשעווארסק ושימש כאדמו"ר הראשון‪ .‬בשנת ה'תש"ט‬ ‫(‪ ,)6191‬לאחר השואה‪ ,‬עבר להתגורר עם אשתו בפריז שבצרפת‪ .‬בשנת ה'תשט"ז‬ ‫(‪ )6191‬חזר לאנטוורפן שבבלגיה ושם כיהן כנשיא כולל גליציה‪-‬חבת ירושלים‪ .‬ענוותן‪.‬‬ ‫מלומד בניסים‪ .‬פיזר את ממונו לנזקקים‪ .‬נפטר באנטוורפן (בלגיה) ב‪-‬י' תשרי‬ ‫ה'תשל"ז (‪ )6131‬יום כיפור שחל להיות בשבת וזאת לאחר ‪ 92‬שנות אדמו"רות‪ .‬חי כ‪-‬‬ ‫‪ 19‬שנים‪ .‬ציונו בפיט (הולנד)‪ .‬חתנו‪ ,‬ר' יעקב לייזר מילא את מקומו כאדמו"ר השני‬ ‫מפשווארסק‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬ר' אברהם (אביה של הרבנית שיינדל‪ ,‬אשתו החמישית של הרב יחזקאל‬ ‫שרגא הלברשטאם האדמו"ר משינאווא)‪ .‬אביו‪ :‬ר' נפתלי אלימלך (נינו של ר' אלימלך וייסבלום‬ ‫מליז'נסק‪ -‬בעל ה'נועם אלימלך')‪ .‬אימו‪ :‬מרת חנה בריינדל‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' משה אפטר (בעל‬ ‫'אמרי יושר')‪ ,‬ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם האדמו"ר משינאווא (דודו)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת‬ ‫צירל טילא הי"ד (בת ר' יששכר דב גלאנץ‪ ,‬נכד ר' אריה לייב ליפשיץ‪ -‬בעל אריה דבי עילאי‬ ‫משינאווא)‪ .‬ילדיו‪ :‬לרב נולדו חמישה ילדים אולם אשתו וארבעה מילדיהם נספו בשואה‬ ‫ורק בתם‪ ,‬מרת אלטע בינא ניצלה (נישאה לר' יעקב לייזר ששימש אחריו כאדמו"ר)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬שיח יצחק‪ -‬דברי תורתו‪ ,‬סיפורים והנהגות •רועה אבן ישראל‪ -‬תולדותיו‪.‬‬ ‫יפר המשפיע הרה"צ ר' אלימלך בידרמן‪ :‬סיפר לי יהודי חשוב מתושבי אנגליה‪ ,‬שלפני כחמישים‬ ‫ס‬ ‫שנה נולדה לו בת בימי הקיץ‪ ,‬ולדאבון לב הבת נולדה בלי קיבה רח"ל‪ ,‬ואמרו לו הרופאים‬ ‫שהתינוקת לא תחיה אלא יום או יומיים‪ .‬כששמע האב‪ ,‬כי נולדה הבת בלי בני מעיים העלה בדעתו‬ ‫למהר ב'קריאת השם' עוד בימות החול כל עוד שהיא בחיי חיותה‪ ,‬וסיפר לרבינו על רצונו לקרוא‬ ‫מיד שם‪ ,‬אך הרה"ק אמר לו‪ ,‬שימתין עד שבת‪ .‬אבי הבת ניסה להסביר כי מי יודע אם תאריך ימים‬ ‫עד שבת‪ ,‬אולם רבינו עמד על שלו שיתן שם בשבת‪ .‬ואכן כך עשה‪.‬‬ ‫הרופאים נתנו לה לאכול אך היא מיד פלטה את המאכל אולם למרבית הפלא נשארה בחיים‪,‬‬ ‫כשהרופאים אומרים שניסי ניסים מתרחשים עימה בכל רגע ‪ -‬מעל לדרך הטבע‪ .‬כך נמשך הדבר‬ ‫עד יום ראשון של חנוכה‪ .‬באו תו היום גילה הרופא להורי הבת שאין בידו כל הסבר בדרכי הטבע‪,‬‬ ‫אבל לנגד עיניו נראה בצילומים דבר הפלא ופלא‪ ,‬כי נברא 'יש מאין' ובמקום הקיבה החל לגדול‬ ‫קצת עור ואולי יש תקווה‪ ,‬וביום שמעלים את האור עלה העור‪ ...‬עד שבתוך שבועיים נבראה‬ ‫בקרבה קיבה חדשה‪ ,‬ויהי לפלא ולמופת‪.‬‬ ‫בר"ח ניסן נכנס האבא עם בני ביתו לרבי‪ ,‬והגיש קוויטל ובו רשום בקשה לרפואה של בתו‪ .‬נענה‬ ‫הרבי ואמר‪" :‬מיד כשנולדה לך הבת‪ ,‬הבנתי מדבריך‪ ,‬שאין כל מציאות שתחיה‪ ,‬על כן החלטתי‬ ‫להמתין לשעת הכושר ‪ -‬נר ראשון של חנוכה‪ ,‬ואז התפללתי עד שהרגשתי שפעלתי עבורה‬ ‫ישועה"‪ .‬מששמעה ה אם דברים מפורשים אלו יוצאים מפי הרב‪ ,‬התעלפה‪ ,‬שהרי באותו היום החל‬ ‫העור לצמוח‪ ,‬והם לא סיפרו לרבי‪ ,‬באיזה יום אירע הנס‪ ,‬כי לא ידעו מתחילה שהישועה הייתה‬ ‫תלויה ביום זה‪.‬‬ ‫יפר הגאון רבי יצחק טוביה וייס (גאב"ד העדה החרדית) על רבינו‪ :‬באיסרו חג שבועות של שנת ה'תשכ"ב נסעתי בספינה מלונדון‬ ‫ס‬ ‫לאנטוורפן כדי לשהות כמה ימים במחיצת קודשו של רבינו‪ .‬לפני שחזרתי לביתי הזכרתי אצלו חולה‪ ,‬ונתן לי יין מ'כוס של ברכה' של‬ ‫סעודת מלווה מלכה‪ ,‬וגם השאיל לי את הגביע שבו זימן‪ ,‬כדי שישתה החולה את שיורי היין באותו גביע‪ ,‬וסיפר לי אז על מופת אחד מני‬ ‫רבות שעשה עם 'כוס של ברכה' של מלווה מלכה – שהיה יהודי באנטוורפן‪ ,‬שאישתו הפכה לשוטה רח"ל‪ ,‬ושלח רבינו שיתנו לה לשתות‬ ‫מ'כוס של ברכה' של סעודת מלווה מלכה‪ ,‬ובדרך נס חזרה פתאום לדעתה‪ .‬בעלה היה באותה שעה באסיפה ציבורית‪ ,‬ומרוב התפעלות‬ ‫מגודל הנס קראו לו באמצע האסיפה לבשר לו‪ ,‬שזוגתו התרפאה‪.‬‬ ‫יפר ר' ישראל שטרן‪" :‬פעם אחת כשהייתי עם אבי ומורי בבאדגסטיין‪ ,‬לקחתי מרבינו את ברכת הדרך‪ ,‬כי נחפזתי לנסוע לברית מילה‬ ‫ס‬ ‫שהתקיימה בארץ אחרת‪ ,‬ובדרך היו עיכובים גדולים וחששתי מאוד שנאחר את הנסיעה‪ ,‬והתקשרתי לרבינו וביקשתי את ברכתו‪ ,‬שלא‬ ‫אאחר את הנסיעה‪ .‬ענה רבינו‪" :‬כשנוסעים להכניס ילד לבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬הם ממתינים"‪ .‬ואכן כדבריו כן היה‪ ,‬שהכרכרה‬ ‫המתינה לי‪ ,‬עד שהגעתי‪ ,‬ורק אחר כך יצאה לדרך‪ ,‬אף שכבר איחרתי יותר משעה‪ ,‬ואף שבדרך כלל אין ממתינים לנוסעים‬ ‫המאחרים"‪( .‬שיח ישראל)‬ ‫וד סיפר ר' יצחק טוביה וייס‪ :‬מעשה באחד ממתפללי בית מדרשנו בלונדון בשם רבי מאיר רפאל שפרינגר ז"ל שהיה חולה מאוד בלב‬ ‫ע‬ ‫רח"ל‪ ,‬והחליטו הרופאים שצריכים לעשות ניתוח בליבו‪ ,‬ושאלתי עבורו את רבינו‪ ,‬האם לעשות הניתוח‪ .‬והשיב לי שמעשה כזה בא לפני‬ ‫הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זצ"ל בנוגע למחלת הלב של התינוק‪ ,‬והשיב בלשון שאלה‪" :‬האם הם מבינים בלב יהודי?"‪ .‬וכמובן‪ ,‬אחרי‬ ‫תשובה כזאת מרבינו לא עשו את הניתוח‪ ,‬וב"ה חי אותו יהודי עוד כחצי יובל שנים‪.‬‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬יואל וייס‪ ,‬רישיון ‪ -CC BY-SA 4.0, Wikimedia Commons‬לאחר עיבוד‬ ‫‪6/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב ַאב ְָּּרהָּ ם י ְּהֹושֻ עַ הֶ ׁשִ יל טְּ ב ְֶּרסְּ ִקי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב אברהם יהושע השיל טברסקי ממכנובקה זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ד אדר ה'תרנ"ה‬ ‫(‪ )6819‬במכנובקה‪ .‬משחר ילדותו ניכר כי לגדולות נועד‪ .‬במיוחד בלטה התמדתו בתורה‪.‬‬ ‫מקורביו יכלו להעיד כי ראו אותו יושב ולומד שמונה‪-‬עשרה שעות ברציפות! נודע כ'עילוי‬ ‫ממכנובקה'‪ .‬כשהיה כבן עשרים ושתיים שנים אביו נפטר (כ"ט אב ה'תרע"ז‪ .)6163-‬רבינו סירב‬ ‫להתמנות במקומו לאדמו"ר עד שדודו‪ ,‬ר' דוד מסקווירא‪ ,‬לחץ עליו להסכים לקבל את המינוי‬ ‫והוא התחיל לשמש כאדמו"ר השני בשושלת מכנובקה‪.‬‬ ‫גם כאשר הבולשביקים השתלטו על רוסיה והוציאו את היהדות מחוץ לחוק‪ ,‬רבינו המשיך‬ ‫להנהיג את הציבור ולהפיח בהם אמונה וביטחון‪ .‬בשנת ה'תרצ"ב (‪ )6123‬עבר למוסקבה כדי‬ ‫לחזק ולהעמיד את הדת על תילה‪ .‬השלטונות התנגדו לפעולותיו‪ .‬הם האשימו אותו במרד‬ ‫וחתירה כנגד השלטון והם איימו לא פעם על חייו‪ .‬בהמשך נעצר ועבר עינויים אכזריים וקשים‬ ‫כאשר במשך היום הוחזק בצינוק כמעט ללא יכולת לנוע‪ .‬באמצע הלילה‪ ,‬כשחשבו שרבינו‬ ‫מתמוטט מעייפות‪ ,‬הוציאו אותו לחקירות‪ .‬שם הוכה מכות נמרצות אבל לא הרגו אותו בפחדם‬ ‫פן הדבר יעורר רעש ברחבי העולם‪ .‬לבסוף לנוכח עקשנותו היגלו אותו לסיביר למשך עשר‬ ‫שנים עם עבודת פרך! רק לאחר השתדלות של רבי יעקב יוסף מסקווירא שוחרר משם‪ .‬לאחר‬ ‫שחרורו מסיביר ניתנה לו האפשרות לעזוב את ברית המועצות‪ ,‬אבל הוא סירב לכך בנימוקו‬ ‫כי עליו לדאוג למצבם הרוחני של יהודי המדינה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשכ"ה (‪ )6119‬עלה לישראל ופתח מחדש את חצרו בבני ברק‪ .‬שימש כאחד מראשי‬ ‫מועצת גדולי התורה בארה"ק‪ .‬היה מפורסם בקדושתו ובצדקותו‪ .‬התמדתו ושקידתו בתורה‬ ‫היתה מופלאה‪ .‬מעולם לא ראו את רבינו מתבטל אף לא רגע אחד‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬סיים‬ ‫במשך שנות חייו עשרות פעמים את הש"ס‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬היה חשוך בנים‪ .‬עוד בחייו‬ ‫אימץ כבן את בן‪-‬אחיינו‪ ,‬רבי יהושע רוקח (נינו של רבי ישכר דב מבעלז)‪ .‬נפטר ב‪-‬י' בתשרי‬ ‫ה'תשמ"ח (‪ .)6183‬חי כ‪ 13-‬שנים‪ .‬ציונו בהר‪-‬הזיתים בירושלים באוהל אדמו"רי‬ ‫רחמסטריווקא‪ .‬אחיינו‪ ,‬ר' יהושע רוקח‪ ,‬מילא את מקומו‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר ר' יוסף מאיר ממכנובקה (הראשון בשושלת‪ .‬בנו הבכור של האדמו"ר רבי אברהם יהושע השיל מסקווירא)‪.‬‬ ‫אימו‪ :‬מרת בתיה רבקה (בת ר' מנחם נחום מלויב)‪ .‬אשתו‪ :‬בתו של ר' דוד אהרון מז'וריק (בנו של האדמו"ר ר' יעקב אריה לייב‬ ‫טברסקי מטריסק)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון ר' יהושע רוקח‪ .‬ילדיו‪ :‬לא היו (אימץ כבן את בן‪-‬אחיינו ר' יהושע רוקח)‪ .‬מספריו‪• :‬לעבדך‬ ‫באמת‪ -‬ביוגרפיה‪ ,‬סיפורים והנהגות על רבינו‪.‬‬ ‫אחר שהוגלה לסיביר‪ ,‬כעונש‪ ,‬השלטונות טרטרו אותו שיבוא כל יום לחתום את שמו בבניין המשטרה‪ .‬הרבי ציית והגיע למשרדי‬ ‫ל‬ ‫המשטרה בכל יום‪ ,‬כולל בשבת‪ ,‬אבל ביום זה לא הסכים לחתום ואמר‪" :‬היום שבת קודש ואסור לי לחתום‪ .‬אני מוכן לבוא לחתום בלילה"‪.‬‬ ‫הקצין‪ ,‬שהופתע לשמוע את הדברים‪ ,‬שאל את הרבי בזעם‪" :‬ידוע לך שהינך נמצא כעת בסיביר?!"‪ .‬בסיכומו של עניין הקצין החליט להביא‬ ‫אותו למפקד הראשי שהיה אחראי על המחנה כולו‪ .‬הוא כבר ידע לטפל בו‪...‬‬ ‫בחדר של המפקד רבצו שני כלבים ענקיים‪ ,‬שרק הימצאותם בחדר‪ ,‬היה בו כדי לעורר פחד ובעתה‪ .‬הרבי לא נבהל וגם בפניו חזר והודיע‪:‬‬ ‫"אצלנו היהודים היום שבת קודש‪ ,‬ואסור לי לחתום!"‪ .‬המפקד התמלא זעם והרעים על הרבי בקול מאיים‪" :‬דע לך שפה בסיביר לא ניתן‬ ‫להתחכם‪ .‬מי שמתחכם הורגים אותו!"‪ .‬הרבי לא נרתע מהאיומים‪ .‬הוא מוכן ומזומן למסור את נפשו למען שמו יתברך באהבה‪ ,‬ולא לחלל‬ ‫את השבת‪ .‬מול האיומים‪ ,‬פתח את מעילו ואמר בקול תקיף ונחרץ‪" :‬הנה אתם יכולים לירות בי‪ ,‬עשו בי כטוב בעיניכם‪ .‬אני את השבת לא‬ ‫אחלל בכל מחיר"‪.‬‬ ‫חמתו של המפקד בערה בו עד להשחית‪ .‬בחמת זעם שלף נמרצות את אקדחו‪ ,‬והתחיל ללחוץ בידו על ההדק‪ .‬אחת‪ ...‬שתיים‪ ...‬שלוש‪...‬‬ ‫הכדורים שנפלטו בזעם ובקול רעש גדול לא פגעו ברבי‪ .‬הם רק שרקו וחלפו לידו‪ .‬הרבי לא זע ולא נע‪ .‬נותר על עמדו‪ ,‬זקוף ויציב‪,‬‬ ‫כשליבו חשוף‪ ,‬מוכן ומזומן להחזיר את נשמתו הק' לבוראו‪ ,‬ולא לחלל חלילה את השבת‪ .‬המפקד היה המום‪ .‬לפתע‪ ,‬הניח את האקדח‬ ‫ותחיל לומר כשהוא נרגש‪" :‬נזכרתי שגם אני יהודי"‪.‬‬ ‫הדבר השפיע עליו עד כדי כך שמיד הודיע לרבי כי מכאן ואילך הוא פטור ומשוחרר בשבתות וחגים מכל דבר שיש בו חילול שבת‪ .‬לא זאת‬ ‫בלבד‪ ,‬אלא הוסיף לשאול בהכנעה אם הרבי מעוניין בדברים נוספים‪ .‬הרבי ניצל את ההזדמנות‪ ,‬ואמר למפקד שראש השנה מתקרב ובא‬ ‫והוא זקוק לשופר‪ .‬לא ברור כיצד המפקד הצליח להשיג שופר במעמקי סיביר‪ ,‬אבל לפני ר"ה המפקד הגיע עם שופר בידו והעביר אותו‬ ‫בחשאי לידי הרבי‪.‬‬ ‫ל פעם שיצא לדרך לקח איתו את הגמרא‪ ,‬בה הגה כל שעת הנסיעה‪ .‬בערוב ימיו היו פעמים שלקח איתו משניות כאשר בדרכו שינן‬ ‫כ‬ ‫פרקים שלמים מהמשניות‪ .‬מרן הגאון ר' ניסים קרליץ סיפר פעם בהתפעלות מהתמדתו המופלאה של הרבי ואמר‪ ,‬כי בעת שהתקיימו‬ ‫ישיבות 'מועצת גדולי התורה' בירושלים‪ ,‬הזדמן הדבר שנסעו בצוותא חדא כמה מחברי מועצת גדולי התורה‪ ,‬שהתגוררו באיזור המרכז‪.‬‬ ‫בשעת הנסיעה שוחחו בעניינים שעמדו על הפרק כמו גם בשאר שיחות חולין של ת"ח‪ .‬שונה מכולם היה הרבי‪ .‬כאשר הוא נכנס אל‬ ‫המכונית‪ ,‬מיד פתח את הגמרא שלקח איתו ושקע בתלמודו עד גמר הנסיעה מבלי להרים את עיניו ולו פעם אחת מהגמרא‪ ,‬ולא התערב‬ ‫בשיחה כלל‪.‬‬ ‫חד המקורבים אף סיפר כי בעת מחלתו של רבינו כאשר התייסר ביסורים קשים ביותר‪ ,‬עד כי ראהו מתגולל על הארץ ביסורים‪ .‬כאשר‬ ‫א‬ ‫רבינו ראה שאינו יכול להירדם‪ ,‬הוא נטל את הגמרא וניגש למקום בו דלקה נורת חשמל‪ ,‬מכיוון שלא רצה להדליק אור בחדר מחשש‬ ‫להעיר את המשמש‪ .‬כך הרבי למד במשך כמה שעות ברציפות‪.‬‬ ‫‪7/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ צ ִַדיק הָּ ַרב ַנפְּ תָּ לִ י חַ יִים ְּ‬ ‫הֹורבִ יץ ַז ַצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק הרב נפתלי חיים הורביץ מדז'יקוב זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'ת"ר (‪ .)6821‬כבר‬ ‫בנעוריו התפרסם בעירו ובכל הגלילות‪ .‬שקדן בתורה‪ ,‬למדן‪ ,‬חריף‪ ,‬חכם גדול וספרא‬ ‫רבא‪ .‬ה' בירך אותו גם בקול נעים‪ .‬בעל מידות ומעלות טובות‪ .‬לאחר נישואיו עבר‬ ‫לצאנז ואכל על שולחן חותנו‪-‬זקינו‪ ,‬האדמו"ר ר' חיים הלברשטאם מצאנז‪ .‬למד‬ ‫בשקידה רבה‪ .‬היה סגור בחדרו ויצא החוצה רק למקווה ותפילה‪ .‬לא ביטל רגע אחד‬ ‫משקידה בתורה ולא היה מעורב בין הבריות‪ .‬שוחח רק עם יחידי סגולה בדברי תורה‬ ‫וחסידות‪ .‬מקומות רבים ביקשו שישמש כמורה הוראה ורב אצלם אבל הוא סירב‪.‬‬ ‫רבינו גילה לתלמידו הרה” ק מבארניב‪ ,‬כי הוא רוצה להעלים ולהסתיר את עצמו מעיני‬ ‫כל חי‪ .‬ברח מהכבוד כמטחווי קשת‪ .‬מאחר ולחצו עליו מאוד לקבל עול רבנות עוד‬ ‫כשהיה בצאנז הוא התחיל לעשות תחבולות כדי שיחשבו אותו לאיש שאינו מתנהג‬ ‫בדרך העולם‪ .‬רבינו לפעמים היה מוסיף לעצמו את הכינוי 'המשוגע' כשהוא חותם‬ ‫את שמו 'נפתלי חיים משוגנר'‪ .‬התחבולות לא עזרו לו והוא נאלץ לעזוב לארץ ישראל‪.‬‬ ‫בהתחלה גר בצפת‪ .‬מכיוון שהיו שם אנשים מצאנז וידעו עליו הוא נאלץ לברוח‬ ‫לירושלים העתיקה‪ ,‬שם גר במרתף עמוק מאוד‪ .‬כדי להגיע אליו היו צריכים לרדת‬ ‫מדריגות רבות‪ .‬לאחר זמן התחילו להרגיש בו מעט והוא קירב רק מועטים‪ .‬זקינו‬ ‫הרה"ק מהר"א מדז'יקוב זיע"א אמר עליו שלא חטא מימיו‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬נשגב‬ ‫היה בהנהגות מופלאות עד מאוד‪ .‬מדי לילה שכב לנוח על מיטת ברזל ללא מזרון‪.‬‬ ‫מתחת המיטה היה מניח את הפתקאות שנתנו לו ומבעירם באש‪ ,‬כך שכב במיטתו‪.‬‬ ‫בצאנז השאיר את אשתו וארבע ילדיו הקטנים‪ .‬משפחתו שלחה לו מכתבים רבים‬ ‫וביקשו ממנו שיחזור אבל הוא לא שמע להם‪ .‬פעם אחת כתב לו האדמו"ר מצאנז‬ ‫בעצמו מכתב והוא השיב‪" :‬לא אוכל עוד לחזור לצאנז כי יש לי פה שתי נשים‪ ,‬אחת‬ ‫שמה 'ציון' ואחת שמה 'ירושלים'‪ ,‬ופה אשב כי אויתים"‪ .‬גם כשעלתה השאלה לגבי‬ ‫תרנגולים של קיבריץ ורבינו הגיע לצאנז עם התרנגולים גם אז כיסה את פניו וברח‬ ‫מפני הכבוד‪ .‬כל ימיו נהג לסיים את שיחותיו עם אנשים במלה 'והכהנים' בניגון סדר‬ ‫'העבודה' ביום הכיפורים‪ .‬כאשר נפטר ב‪-‬י' תשרי ה'תרנ"ה (‪ )6819‬בתפילת מוסף‬ ‫כאשר הש”ץ אמר 'והכהנים' בסדר העבודה הבינו את כוונתו‪ .‬חי כ‪ 99-‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בהר‪-‬הזיתים בירושלים‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬האדמו"ר ר' אליעזר (האדמו"ר מדז'יקוב)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' מאיר (בעל 'אמרי נועם')‪ .‬אמו‪ :‬מרת דבורה‬ ‫(בת ר' קלמן פיצליס)‪ .‬אשתו‪ :‬בת הגה"ק ר' משה אונגר מדומברובה (חתן האדמו"ר ר' חיים הלברשטאם מצאנז‪ ,‬בעל 'דברי‬ ‫חיים')‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאונים הצדיקים ר' אליהו מז'אלין (באחרית ימיו ישב בריישא)‪ ,‬ר' בצלאל (אב"ד פילזנא)‪ ,‬ר' אליעזר ניסן‪ ,‬מרת‬ ‫פרומט (נישאה בזיווג שני לאדמו"ר ר' אהרן הורוויץ מבייטש)‪ .‬מספריו‪• :‬מנחה חדשה‪ -‬חידושים וביאורים על מסכתות‬ ‫הש"ס ועל הגדה של פסח‪.‬‬ ‫מרן ה'דברי חיים' נפטר בשנת ה'תר"ל‪ .‬רבינו ה'אמרי נועם' (אביו של רבינו) שנה לאחר מכן אמר‪" :‬כעת מתכוונים אלי"‪ .‬כשחלה‪,‬‬ ‫הרופאים ציוו שיסע למקום המרפא קארלסבאד‪ ,‬אבל הוא סירב‪ .‬בניו הפצירו בו שיסע אבל הוא אמר להם שאם יניחו לו הוא עוד יאמר‬ ‫איתם מלכיות‪ ,‬זכרונות ו שופרות‪ .‬הם דאגו לו ולכן רצו לשמוע בקול הרופא ואמרו שהוא חייב לנסוע‪ .‬בלית ברירה נסע‪ .‬על אם הדרך ראו‬ ‫שתי וערב‪ .‬ה'אמרי נועם' אמר שרצונו לחזור לביתו‪ ,‬כי מקובל מהרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב זיע"א שאם רואים שתי וערב על אם‬ ‫הדרך‪ -‬צריכים לחזור‪ .‬הבנים לא הניחו לו והוא הגיע לקארלסבאד‪ ,‬שם נפטר ביום ח' תמוז‪ .‬לפי החוק שם היו חייבים לקבור את המתים‬ ‫במקום פטירתם והיה אסור להעבירם לקבורה בעיר אחרת אלא לאחר זמן מסוים וגם זאת ברישיון מיוחד‪ .‬בנו ה'עטרת ישועה' התלבט‬ ‫מה לעשות אודות קבורת אביו הק'‪ .‬למרבה הפלא הגיע אליו מכתב מאחיו (רבינו) ששלח לו מעיה"ק ירושלים מספר שבועות לפני כן ובו‬ ‫כתב‪" :‬היות וב‪-‬ח' תמוז יסתלק אבינו ויסתפקו היכן לקברו‪ ,‬אזי אומר לך מה לעשות‪ .‬ילבישו אותו בבגדיו כאדם חי‪ .‬שני אנשים ישאו אותו‬ ‫בזרועותיהם לרכבת‪ .‬גם ברכבת יחזיקו בו עד לתחנה האחרונה בקראקא‪ .‬מקראקא ועד דז'יקוב יכינו בכל כמה פרסאות מרכבת סוסים‬ ‫כדי שיספיקו להגיע קודם כניסת השבת‪ .‬אני יחד עם ה'חברה קדישא' נעביר אותו לירושלים עוד לפני שבת"‪ .‬כמובן ששמעו להוראתו‪,‬‬ ‫וה'אמרי נועם' נטמן בדז'יקוב סמוך לכניסת השבת‪ .‬הם לא הבינו מה כוונתו שהוא יעביר את אביו עם ה'חברה קדישא' לירושלים‪.‬‬ ‫באותו זמן ערב שבת רבינו עלה על גג בית הכנסת 'תפארת ישראל' כשעיניו צופיות לעבר מקום המקדש והתחיל קורא בקול‪" :‬שריפה!"‪.‬‬ ‫הקהל שרצה לדעת פשר הדבר עלה לראות את סיבת הזעקה אולם הם לא ראו אש או עשן‪ .‬היות והיתה להם דרך ארץ כלפיו לא אמרו‬ ‫דבר‪ .‬הם התפלאו לשמוע את בקשתו שיאמרו מזמורי תהילים‪ .‬כשסיימו פתח ואמר קדיש יתום‪ .‬לתמיהתם אמר‪" :‬כעת מלאכים מובילים‬ ‫את גופו הטהור של אבי ה'אמרי נועם' לקבורה בהר הזיתים וזה השריפה ומזה הזדעזעתי"‪ .‬פליאתם גברה שבעתיים‪ .‬כעבור מספר‬ ‫שבועות‪ ,‬כשנודע בירושלים על פטירתו של ה'אמרי נועם' בקארלסבאד וכי הובא למנוחות בערב שבת בדז'יקוב נוכחו לראות כי איש‬ ‫אלוקים הוא שחזה בדיוק באותה שעה את קבורת אביו הקדוש‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי נ פתלי חיים מדז'יקוב זי"ע בזמן שהיה גר בירושלים כתב מכתבים למכיריו בחוץ לארץ‪ .‬למרבה הפלא רבינו כיוון במכתביו‬ ‫לכל אחד ואחד‪ ,‬מה שטוב לו לידע לספיקותיו בעיני מסחרו‪ ,‬ומה שנצרך לו לעשות כעת‪ ,‬וטוב יהיה לו‪ ,‬וכן היה‪ .‬פעם אחת כתב מכתב‬ ‫לאחד וגזר עליו שלא יפתח את המכתב רק לאחר מספר חודשים (רבינו ציין את התאריך)‪ .‬כשהגיע המועד פתח את המכתב‪ ,‬להפתעתו‬ ‫המרובה רבינו יעץ לו שם מה שיאמר לפני השופט במשפטו שנקבע לו באותו היום! הלה עשה כפי שרבינו כתב‪ ,‬כך טען וזכה במשפט‪.‬‬ ‫(הסיפורים מעובדים מתוך 'זכרונם לברכה' מאת הרב אהרון פרלוב)‬ ‫‪8/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב ַאב ְָּּרהָּ ם ָאבִיש מְּ לִ יסָּ א זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב אברהם אביש (אבוש) מליסא ומפרנקפורט זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'ת"נ‬ ‫(‪ )6181‬לערך במזריטש (ליטא)‪ .‬בצעירותו לא נודע כבעל כישרון יוצא דופן‪ ,‬אולם הִ רבה‬ ‫בתחנון ותפילה‪ ,‬ונפתחו לו שערי תורה ומאז לא פסק מלשפוע דברי תורה‪ .‬התפרסם‬ ‫כ איש מופת וקדוש עליון‪ .‬כיהן כרב והרביץ תורה בקהילות שונות‪ :‬וואין‪ ,‬ווישניץ‪ ,‬לוקאבי‪,‬‬ ‫יאנוב דליטא‪ ,‬מעזריטש‪ ,‬רוצוועל‪ ,‬קארוב‪ .‬לאחר פטירת אחיו‪ ,‬ר' מרדכי‪ ,‬נקרא לכהן‬ ‫ברבנות בליסא שבפולין ושם שימש אב"ד בליסא‪ .‬בשנת ה'תקי"ט (‪ )6398‬לאחר פטירת‬ ‫הגאון ר' יעקב יהושע פלק (בעל ה'פני יהושע') התבקש לבוא לפרנקפורט ושימש כראש‬ ‫בית דין שם עד פטירתו‪ .‬היה מראשי האוסרים בפרשת 'הגט מקליווא'‪ ,‬מהמחלוקות‬ ‫ההלכתיות הגדולות שהתעוררו‪.‬‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬עשה צדקה וגמל חסד עם כל הבאים אליו‪,‬‬ ‫בחסידות ובענווה לא הניח כמותו‪ ,‬וריפא בס"ד נפשות רבות חינם אין כסף‪ .‬עשה צדקות‬ ‫רבות בישראל ופיזרן תמידין כסדרן לעניים ואביונים‪ ,‬לרחוקים וקרובים‪ .‬ביתו היה פתוח‬ ‫לרווחה‪ .‬הפריש חומש ממעותיו לצדקה‪ ,‬ופדה כל יום קודם סעודתו‪ ,‬את שווי הסעודה‬ ‫והיה נותן את המעות לעניים‪ ,‬אכל בצמצום רק לצורך קיום הגוף‪ .‬נגלה אליו אליהו זכור‬ ‫לטוב‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬העביר על מידותיו מפנים משורת הדין‪ .‬חיבר גם חיבור גדול‬ ‫בתורת הקבלה על ספר הזוהר‪ ,‬אולם החיבור אבד בחייו והדבר גרם לו צער רב‪.‬‬ ‫גדולי עולם שיבחו את רבינו‪ ,‬ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז'אן כתב‪" :‬הרב המחבר היה אחד מגאוני הדור זה ערך ק״נ‬ ‫שנים‪ ,‬ושמו גדול בישראל״‪ .‬והגרש"ז מלובלין כתב‪ :‬״הגאון הגדול המפורסם בתורתו וקדושתו וחסידותו‪ ,‬נזר דורו‪ ,‬מאור‬ ‫הגולה״‪ .‬והוסיף הגאון ר׳ חיים ברלין‪ :‬״קודש הקדשים‪ ,‬שר התורה ואמון מוצנע"‪ .‬הגאון ר׳ ישראל יהושע טרונק מקוטנא‪,‬‬ ‫בעל ׳ישועות מלכו׳‪ ,‬כתב‪" :‬הגאון החסיד האמיתי‪ ,‬איש אלקים קדוש יאמר לו‪ ."...‬נפטר ב‪-‬י"א תשרי ה'תקכ"ט (‪ )6318‬ונקבר‬ ‫למחרת ביום שישי בפרנקפורט‪ .‬חי כ‪ 31-‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין היהודי העתיק בפרנקפורט; בעקבות הרס המצבות‬ ‫בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מקום קברו המדויק אינו ידוע כיום‪ .‬על כסאו ישב הגאון ר' פנחס הורביץ (בעל 'ההפלאה')‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬ר' אלעזר‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' צבי הירש (אב"ד אלטשטאדט ומזריטש)‪ .‬אחיו‪ :‬הגאון ר' מרדכי (אב"ד ליסא)‪ .‬גיסו‪:‬‬ ‫הגאון ר' איצק מרגליות מליסא (חותנו של הגאון ר' עקיבא איגר)‪ .‬אשתו‪ :‬נכדת הגאון ר' שמואל פייביש (בעל 'בית שמואל')‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' שמואל פייביש (אב"ד שידלוב ופיורדא ובעל 'בית שמואל' על שולחן ערוך אבן העזר)‪ ,‬המקובל ר' נפתלי כ"ץ‬ ‫(בעל 'סמיכת חכמים' ורבה של פוזנא)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' חיים אוירבך‪ ,‬ר' זלמן חסיד‪ ,‬ר' יעקב נאומבורג‪ .‬מספריו‪• :‬ברכת‬ ‫אברהם‪ -‬חידושים על מסכתות ברכות‪ ,‬עירובין‪ ,‬פסחים וביצה ועל מגילת רות •קנה אברהם‪ -‬על התורה •מחזה אברהם‪ -‬על‬ ‫הגדה של פסח •עמק המלך‪ -‬הגהות על הרמב"ם‪.‬‬ ‫בכפר סמוך לעיר קאריב‪ ,‬התגורר יהודי בשם ר' אביש שעסק למחייתו בהפקת שמן מעצים‪ .‬איש לא ידע כי מאחורי חזותו של יהודי‬ ‫פשוט מסתתר גאון ומקובל שיצק מים על ידי הגאון בעל ה'סמיכת חכמים'‪ .‬פע ם נקלע הרב מקאריב לכפר עם בני לווייתו וכששמע‪ ,‬שגר‬ ‫שם יהודי‪ ,‬נכנס לביתו‪ .‬שאל את בעלת הבית‪" :‬היכן בעלך?"‪ .‬והיא השיבה‪" :‬מאכיל את הבהמות"‪ .‬אותו הלילה היה קר מאוד‪ ,‬והרב לא‬ ‫הבין‪ ,‬מי מאכיל את בהמותיו זמן רב בכפור כזה‪ .‬בסוף יצא החוצה ושמע מבית סמוך קול שני אנשים מתנצחים בלימוד‪ .‬קרב לחלון‬ ‫וראה את רבי אביש לבדו! הבין שאליהו הנביא מצוי אצלו‪ ...‬רבינו הצטער‪ ,‬שהתגלה‪ ,‬אך הרב הבטיח שלא יגלה דבר‪.‬‬ ‫לאחר שנים נפטר רבה של קארוב‪ .‬טרם פטירתו ציווה לקחת לרב את רבינו מהכפר‪ .‬באו לרבינו ושאלו אותו אם ירצה להיות רב‪ .‬שאל‬ ‫אותם‪" :‬מה זה רב?"‪ .‬השיבו‪" :‬מורה בשאלות תערובת בשר וחלב‪ ,‬טריפות‪ ,‬טומאה"‪ .‬פנה לאשתו ואמר‪" :‬שמעת? הם אומרים‪ ,‬שאסור‬ ‫לערב בשר וחלב"‪ .‬האנשים נחרדו ושבו לעירם בפחי נפש‪ .‬רבני העיר הסיקו‪ ,‬כי בוודאי רבינו מן הנסתרים וביקשו לקבלו לרב למרות‬ ‫הכל‪ ,‬אולם הצדיק סירב‪ .‬יום אחד כשהגיע למכור שמן בשוק‪ ,‬ארבו לו והושיבוהו בכוח על כס הרבנות‪ .‬בחלוף הזמן נוכחו‪ ,‬כי הרב מחבב‬ ‫מאוד מצוות כמו ברית מילה וסנדקאות ואף הבחינו בגילויי רוח הקודש המתרחשים במחיצתו‪ .‬אז גזרו עליו להסיר את המסווה מעל פניו‬ ‫וגאונותו נודעה ברבים‪ .‬רבינו התפרסם כאיש קדוש ונורא ואמר עליו הבעש"ט‪ ,‬שהוא בעל רוח הקודש ובקי במתיבתא דרקיעא! אחר‬ ‫רבנותו בקאריב‪ ,‬כיהן בראש קהילות רבות שהאחרונה בהן פראנקפורט דמיין‪ ,‬על שמה נחרט‪' :‬רבי אביש'ל פרנקפורטר'‪.‬‬ ‫במהדורה ישנה של ספרו מביא פשט בדברי תוספות מוקשה "מפי הרוג אחד"‪ ...‬מאחורי הפירוש מסתתר הסיפור הבא‪ :‬איש נבער‬ ‫מתושבי פראנקפורט דמיין היה נהג להתייעץ עם רבינו על כל דבר‪ .‬בדרכו פעם להציע את שאלותיו‪ ,‬חלף בסבך יער ונרצח על קידוש‬ ‫ה' בידי שודדים‪ .‬עם פטירתו נעשה רעש בשמיים‪ ,‬ומלאכי מעלה ביקשו להכניסו לגן עדן‪ .‬כנגדם התייצבו מלאכים רעים‪ ,‬שהזכירו את‬ ‫חייו הריקים‪ .‬בסוף פסקו‪" :‬כיוון שהיה בא לשאול כל דבר את רבינו‪ ,‬ילך גם עכשיו לשאול‪ ,‬מה דינו"‪ .‬בחצי הלילה רבינו למד תורה‪.‬‬ ‫היהודי נכנס פנימה בלי לנקוש בדלת ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬נפטרתי מהעולם‪ ,‬ובבי" ד של מעלה מבקשים לשמוע את דעת רבינו להיכן יוליכוני"‪.‬‬ ‫הקפיד רבינו על שמפריעו בדברי הבל באמצע הלימוד ושילחו‪ .‬אך האיש בכה‪" :‬רבי‪ ,‬נפטרתי מהעולם!"‪ .‬אמר ר' אביש‪" :‬כרגע אני‬ ‫מתקשה בפשט דברי התוס'‪ .‬אם כנים דבריך‪ ,‬הבא לי פירוש מעולם האמת"‪ .‬אחר שעה חזר האיש עם פשט! אז ידע רבי אביש‪ ,‬כי‬ ‫האיש מדבר אמת כי בחייו לא מהי ידע צורת אות‪...‬‬ ‫רבינו שמע פעם קול בכיו של יהודי‪ ,‬שאיבד אמתחת מעות‪ ,‬והיה הפסדו גדול מאד ולכן בכה המון‪ .‬פנה אליו רבי אביש ושאל אותו על‬ ‫סימנים ברורים בצורת האמתחת ומספר המעות שהיו בה בדיוק רב‪ .‬לאחר מכן פנה אל השוק ורכש אמתחת לפי סימניו של האיש ומילא‬ ‫בה כמספר המעות‪ ,‬שנקב המאבד‪ ,‬ובא אליו באמרו‪" :‬הא לך את כספך הנה מצאתים"‪ ,‬ואורו עיני היהודי‪ .‬לאחר מכן משסידר הלה את‬ ‫חפציו מצא את אמתחתו והבין את העניין לאשורו‪ ,‬שאין כאן 'השבת אבידה'‪ ,‬כי אם 'גמילות חסדים'‪ .‬תיכף פנה אל רבי אביש‬ ‫להשיב לו כספו ולשאלו מדוע עשה מעשה נאצל זה‪ ,‬ענהו הצדיק‪" :‬דע לך שבשעה שאין האדם ביישוב הדעת ומוחו כואב עליו הרי הוא‬ ‫כעיוור ואינו יכול לראות אף את המונח לנוכח עיניו‪ .‬כך אתה ברוב יגונך וערפול המוחין על איבוד המעות‪ ,‬לא יתכן מציאות שבעולם‬ ‫שתמצא את שלך‪ ,‬לכן רכשתי עבורך מה שרכשתי ומילאתי במעות‪ ,‬לומר ‪ -‬הנה שלך לפניך‪ ,‬וכך שקטה רוחך ותמצא את שלך"‪.‬‬ ‫‪9/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָּ ַרב אֲ ׁשֶ ר פְּ ַרי ְּינְּד זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב אשר (אושר) פריינד זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ה אלול ה'תע"ר (‪ )6161‬בירושלים‪ .‬משפחתו‬ ‫השתייכה ליישוב הישן בארץ ישראל והתפרנסו ממסחר במטבעות וזהב‪ .‬מגיל צעיר סייע‬ ‫לעניים ולנדכאים‪ .‬כבר בהיותו כבן שבע נהג לחלק מזון למשפחות עניות בירושלים‪.‬‬ ‫רבים פנו אליו כדי לבקש את עצתו וברכתו‪ .‬מבקשי פניו המתינו בחצרו שעות במשך רוב‬ ‫שעות היממה‪ .‬רבינו הושפע ממספר זרמי מחשבה‪ ,‬ביניהם מהספר 'פרי הארץ' (לר'‬ ‫מנחם מנדל מוויטבסק)‪ ,‬ומהספר 'ישמח ישראל' (לאדמו"ר ר' ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר‬ ‫מאלכסנדר)‪ .‬בנוסף הושפע מחברו ר' גדליה קניג (מחסידות ברסלב)‪ ,‬וכן התבונן בהנהגותיו‬ ‫של האדמו"ר ר' שלמה גולדמן מזוועהיל‪ ,‬שגר בשכנותו‪ .‬תכלית האדם בעולם על פי‬ ‫השקפת הצדיק היא עבודת הבורא‪ .‬לשם כך דרש מחסידיו לראות כל אירוע בחייהם‪,‬‬ ‫טוב או רע כעניין בעל טעם ומשמעות‪ ,‬וכמסר ישיר מאת הבורא כדי לכוון אותו ל"דבקות‬ ‫בבורא"‪ .‬נהג לצאת עם חסידיו ל'התבודדות' ביום ובעיקר בלילה‪ .‬חיזק‪ ,‬עודד ושמח‬ ‫אנשים שבורים ורצוצים וכו' באמונה בבורא העולם‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪.‬‬ ‫השלים והשכין שלום בין זוגות שביקשו להתגרש‪ .‬רבים פנו אליו וברכותיו עשו פרי‪.‬‬ ‫בשנות השישים ייסד את מוסדות 'יד עזרה' המסייעת למשפחות במצוקה בכל הארץ‪.‬‬ ‫מוסדות אלה כללו בית דפוס‪ ,‬כריכיה ומטבח שהעסיקו פגועי נפש לשם שילובם בחיי‬ ‫הקהילה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוקמו בשליחותו מרפאות שיניים מוזלות‪ ,‬גני ילדים (בשיתוף עם מוסדות‬ ‫איתרי)‪ ,‬חברת רכבי הסעות‪ ,‬מפעל לחלוקת סלי מזון לנזקקים (חלקם 'עודפים' שנועדו‬ ‫להשמדה)‪ .‬הקים מספר בנייני מגורים בירושלים ואשדוד ומכר את הדירות בזול‪ .‬בנה‬ ‫אכסניה במירון וישיבה בשכונת 'ימין משה' בירושלים‪ .‬הקים מספר בתי כנסת‪.‬‬ ‫בשליחותו הוקם לראשונה אולם שמחות שערך אירועים במחירי עלות בבני ברק‪ .‬הקים‬ ‫מפעלי שיקום לגברים ולנשים‪ ,‬ובהם מתפרה‪ ,‬נגרייה ומסגרייה‪ ,‬וכן בית החלמה ליולדות‬ ‫'מעון צביה'‪ .‬כאשר בנו של אחד ממכריו נטה מדרך הישר‪ ,‬תיקן לומר מייד אחר תפילת‬ ‫שחרית את הפרקים צ'‪-‬ק"א בתהילים והוסיף‪ ,‬כי ראוי שאנשים‪ ,‬נשים וטף יאמרו‬ ‫בקביעות מזמורי תהילים אלה המצילים מהרחוב ומועילים לילדים טובים וכשרים‪ .‬נפטר‬ ‫במוצאי יום הכיפורים‪ ,‬י"א תשרי ה'תשס"ד (‪ .)3112‬חי כ‪ 12-‬שנים‪ .‬ציונו בהר‪-‬המנוחות‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אריה מרדכי (דור חמישי ל'יהודי הקדוש')‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה רבקה דבורה (מצאצאי‬ ‫האדמו"ר ר' אהרן הגדול מקרלין)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת צביה (בת הגאון ר' אברהם שטרנברג‪ ,‬מרבני‬ ‫צפת‪ ,‬ומצאצאי צדיקי קרלין וקוז'ניץ)‪ .‬אחיו‪ :‬ר' דוד‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' אברהם (נפטר בחיי אביו; נישא‬ ‫למרת בלה פריינד)‪ ,‬מרת חיה (נישאה לדיין ר' אלימלך וסרמן)‪ ,‬מרת לאה (נישאה לר' שמואל‬ ‫קלירס)‪ ,‬מרת פנינה (נישאה לר' משה הרשטיק)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' יצחק גינזבורג‪ ,‬ר' גדליה‬ ‫סגל‪ ,‬ר' יהודה פרוש‪ ,‬ר' שלמה מן‪ ,‬האדמו"רים ר' ישראל חיים ווייס מספינקא‪-‬דונולו ור'‬ ‫עקיבא רבינוביץ מפוריסוב‪ ,‬ר' אברהם יורוביץ (מנהיג קהילת 'אוהל מנחם ‪ -‬וויטבסק')‪.‬‬ ‫מכתביו‪• :‬אמרי אשר‪ -‬מכתביו שנדפסו לאחר פטירתו •כתב העת 'חברותא'‪ -‬לקט‬ ‫מתורתו ומדרכו‪.‬‬ ‫ל העובדה‪,‬כי על רבנו שרתה רוח‪-‬הקודש יעיד הסיפור המופלא הבא‪ :‬מעשה בזוג שהתגוררו‬ ‫ע‬ ‫בבריטניה‪ .‬מדי פעם בפעם פרץ סכסוך ביניהם והבעל היה מרים את קולו על אשתו‪ .‬מאחר ומעשה‬ ‫זה נשנה פעמים רבות החליטה האישה‪ ,‬שאין היא רוצה להמשיך ולחיות עם בעלה וביקשה להיפרד‪.‬‬ ‫כמוצא אחרון לפני הגט וכדי לנסות להציל את חיי המשפחה‪ ,‬סוכם בין הבעל והאשה לטוס לישראל‬ ‫ולספר לרבנו את המצב אליו נקלעו‪ .‬הצדיק היה רגיש מאוד בכל מה שקשור לפירוק משפחות והוא‬ ‫איפשר לזוג לשטוח טענותיו ללא הגבלה של זמן‪.‬‬ ‫בסופה של שיחת ארוכה בין השניים‪ ,‬אמר ר' אושר לבעל‪ ,‬שהוא אוסר עליו באיסור חמור מכאן‬ ‫ולהבא להרים קול על האשה‪ ,‬יהיה מה שיהיה‪ .‬הבעל התחייב‪ ,‬שאכן כך ינהג והזוג חזר לביתו‬ ‫בלונדון‪ ,‬כשהשלום שוכן ביניהם‪.‬‬ ‫עברו מספר חודשים ובעיצומו של וויכוח הבעל שכח את התחייבותו לר' אושר והחל צועק על אשתו‬ ‫בקול כבימים ימימה‪ .‬בעוד הוא צועק מצלצל הטלפון‪ .‬הבעל הרים את השפופרת בחמת זעם‪ ,‬ומה‬ ‫מאוד נדהם לשמוע מעברו השני של הקו את קולו של ר' אושר האומר לו‪" :‬הרי בשיחה בינינו‬ ‫הבטחת לי‪ ,‬שלא תצעק על אשתך"‪ .‬האיש ההמום התנצל ונשבע‪ ,‬כי מכאן ולהבא ישמור על‬ ‫הבטחתו בהקפדה רבה‪.‬‬ ‫ווק אחד היה מתייצב חדשים לבקרים בפני ר' אושר ומבקש ברכה למציאת זיווג מתאים‪ .‬הצדיק היה מברך אותו‪ ,‬והלה היה ממשיך‬ ‫ר‬ ‫בדרכו‪ .‬ויהי היום ולרווק נמאס מהברכות והחליט לעשות מעשה‪ .‬בעודו עומד ומבקש מהרב ברכה‪ ,‬והצדיק מברך‪ ,‬לכד האיש את צווארו של‬ ‫ר' אושר בשתי ידיו והחל חונק אותו‪" .‬האם אתה מבטיח לי שאתחתן?!"‪ ,‬שאל‪ ,‬ועל אף מעשהו השיב ר' אושר בחיוב‪" .‬תגיד לי‪ ,‬אבל‬ ‫מתי?"‪" -‬השנה" השיב הצדיק‪ .‬כך גם היה‪ ,‬האיש נישא באותה השנה‪.‬‬ ‫‪10/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב יֹוסֵ ף ְּזכ ְַּרי ָּה ׁשְּ טֶ ְּרן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יוסף זכריה שטרן זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקצ"א (‪ )6826‬בניישטוט‪-‬שאקי‬ ‫שבפלך סובאלק (פולין)‪ .‬כבר בילדותו ניכר בכח שקידה עצום והוא הצטיין בחידושיו‬ ‫המופלאים‪ .‬בהיותו כבן שלוש‪-‬עשרה הוא התייתם מאביו‪ .‬לפני שמלאו לו ‪ 68‬שנים‬ ‫התחתן‪ .‬חותנו הגאון הכתיר אותו‪" :‬גאון ישורון אשר חכמתו בחוץ תרונן‪ .‬עוקר הרי‬ ‫הרים וטוחנן בפלפוליו לשברים סיני בקודש נודע בשערים" וזאת כשהיה רק בן ‪ .68‬בגיל‬ ‫‪ 31‬התמנה לרב ביאשינובקה‪ .‬לאחר כעשר שנים התמנה לרב בשאוולי‪ .‬בתפקיד זה‬ ‫החזיק במשך ‪ 92‬שנה עד יומו האחרון‪ .‬כל ימיו היה חולני וכמעט שלא ירד ממיטת‬ ‫חוליו‪ .‬מפאת מחלתו יצא רק לעיתים נדירות מפתח־ביתו‪ .‬לתפילת מנחה היה מגיע‬ ‫לביה"כ בקושי רב ועשה כן מכיוון שביתו היה קרוב מאוד לביה"כ‪ .‬בשבת מניין אנשים‬ ‫היו מתפללים בביתו‪.‬‬ ‫איש אמת‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬כשראה את התארים שהיו כותבים לו היה צועק וקובל על כך‪.‬‬ ‫התפרסם מאוד בשל זכרונו ה ֵפנֹומֵ נָלִי‪ .‬כונה 'הרב הזוכר' ו'הגאון מווילנא השאוולי'‪.‬‬ ‫הצטיין בבקיאות עצומה ומעמיקה בכל ספרות התלמוד וההלכה‪ ,‬הראשונים והאחרונים‪.‬‬ ‫זכה להערכה רבה מגדולי דורו‪ .‬מכל החוגים הפנו אליו שאלות‪ ,‬ביניהם‪ :‬הגאונים הרב חיים חזקיהו מדיני‪ ,‬הרב אליהו‬ ‫דוד רבינוביץ' תאומים‪ ,‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק ועוד‪ .‬הרב יצחק יעקב רבינוביץ מפוניביז' שהגיע ללוויה‪ ,‬הספיד‬ ‫אותו ואמר‪" :‬בקבר זה גנוזים עכשיו ש"ס בבלי וירושלמי‪ ,‬ספרא ספרי תוספתא מכילתא‪ ,‬ראשונים ואחרונים"‪.‬‬ ‫נפטר ב‪-‬י"א תשרי ה'תרס"ד (‪ .)6112‬חי כ‪ 33-‬שנים‪ .‬ציונו בשאוולי שבליטא‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' נתן (כונה 'רבי נתן ראש הברזל'‪ .‬שימש כרבה של ניישטוט‪-‬שאקי‪ ,‬ולדיסלבוב וקהילות נוספות במשך כארבעים שנה)‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת רבקה (בת הגאון ר' מרדכי גימפל יפה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬הגאון ר' נתן‪ .‬בנו‪ :‬ר' שמואל‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת חיה קיילא‬ ‫(נישאה לר' יעקב דב רפפורט‪ ,‬רב בזיימל וכפר סבא)‪ ,‬מרת יוכבד (נישאה לר' אשר ניסן לויטן‪ ,‬רב וראש ישיבה בשאוולי‪ .‬בהמשך שימש‬ ‫כאב"ד בברונקס ומראשי 'אגודת הרבנים' בארה"ב)‪ ,‬מרת רחל (נישאה לר' מרדכי זק"ש)‪ .‬מספריו‪• :‬זכר יהוסף‪ -‬על ברכות וסדר‬ ‫מועד ונשים‪ ,‬שו"ת על אורח חיים בשו"ע‪ ,‬ביאור על חמש מגילות וביאור על הגדה של פסח‪ .‬השאיר כתבי יד רבים‪,‬‬ ‫ביניהם‪ :‬הגהות על תלמוד בבלי‪ ,‬ירושלמי ומשניות‪ ,‬הגהות וחידושים על ה'יד החזקה' ו'ספר המצוות' לרמב"ם‪ ,‬חיבור על‬ ‫סוגיות וכללי הש"ס‪ ,‬חיבור על התנ"ך‪ ,‬ביאור על 'מורה נבוכים'‪ ,‬הגהות על 'ספר חסידים'‪ ,‬ביאורים והגהות על פיוטים‬ ‫ועוד‪ .‬הספרים וכתבי היד כוללים כארבעים ספרים‪ ,‬מלבד שו"ת עצום ואלפי גליונות של חידושי תורה שנשרפו בשאוולי‬ ‫בט' באב ה'תר"ל (‪.)6831‬‬ ‫יום אחד הגיע לרבינו אחד משכניו בריצה‪ .‬הוא סיפר כי אשתו חלתה ל"ע במחלה אנושה והרופאים לאחר בדיקה אמרו כי קיצה קרב ואין‬ ‫לרופאים אין שום יכולת להושיעה‪ .‬רבינו נענה מיד ואמר‪" :‬מה? הם מייאשים? וכי הם נהיו בעלי‪-‬הבית החדשים על החיים?! תדע לך כי‬ ‫הם טועים! אשתך תחיה! ולא זו בלבד אלא היא תחיה עוד חמישים שנה!!!"‪.‬‬ ‫הגאון הרב שלום שבדרון ה'מגיד הירושלמי' העיד שהרב מרדכי גימפל וולק סיפר לו‪ ,‬כי שהיה באמריקה הוא פגש באדם שנולד בליטא‪.‬‬ ‫הלה סיפר לו כי האישה שבירך אותה רבינו היא אימו‪ .‬אימו פעם אחת חלתה מאוד‪ .‬רצו בניה להזמין רופא לבית‪ .‬אולם היא אמרה‬ ‫בביטחון‪ ,‬בשמחה ובידיעה כי עדיין יש לה עוד שנתיים לחיות ואין כל צורך בהזמין רופא! לאחר שנתיים פגש שוב את האיש שאמר לו‪ ,‬כי‬ ‫ברכתו של הרב התקיימה במלואה‪ .‬בדיוק כשנגמרו חמישים שנה‪ ,‬האישה כבר הייתה זקנה‪ .‬היא כינסה את כל ילדיה וצאצאיה וסיפרה‬ ‫להם שוב את כל הסיפור ואמרה להם‪" :‬היום מלאו לי חמישים שנה בדיוק מאותו היום בו רבינו הבטיח לי שאחיה עוד חמישים שנה!"‪.‬‬ ‫היא ציוותה את צוואתה האחרונה‪ ,‬בירכה את כולם ונפרדה מהם‪ .‬לאחר מכן היא נכנסה למיטתה ומיד השיבה את נשמתה ליוצרה!‬ ‫בימים ההם היה נהוג שמוכרי ספרים היו סובבים בעיירות‪ .‬הם היו נכנסים לביהמ"ד‪ ,‬פותחים שם את חבילות הספרים‪ ,‬מסדרים אותם‬ ‫על השולחן ליד כניסת בית‪-‬המדרש ומוצאים שם את לקוחותיהם‪ .‬רבינו פעם כשנכנס להתפלל מנחה בביהמ"ד הוא ניגש לשולחן מוכר‬ ‫הספרים וראה ספר שעניין אותו‪ .‬רבינו עמד על מקומו הציץ בו כמה רגעים‪ .‬לאחר מכן שאל את המוכר למחיר הספר והחזיר לו את הספר‬ ‫וגם עשר קופיקות שדרש המוכר בעדו‪ .‬מוכר הספרים תמה על מעשה הרב ושאל‪" :‬מפני מה רבינו החזיר את הספר וגם שילם עבורו?"‪.‬‬ ‫רבינו ענה לו‪" :‬עברתי על הספר ואני יודע את כל מה שכתוב בו‪ .‬מעכשו אין לי יותר צורך בו‪ ,‬לכן אני חייב לשלם לך עבורו"‪.‬‬ ‫רבינו נכנס באחת הפעמים להתפלל מנחה בבית‪-‬המדרש ולקח ממוכר הספרים ספר מסוים‪ .‬לאחר מספר דקות החזיר אותו‪ .‬דבר זה‬ ‫הפנה את תשומת ליבם של המתפללים‪ .‬נמצאו ביניהם סקרנים שהחליטו לבחון את רבינו ולהיווכח אם באמת הוא יודע את תוכנו של‬ ‫הספר‪ .‬הם ניגשו למוכר הספרים‪ ,‬קנו את הספר ולמדו אותו במשך זמן רב עד שידעו את תוכנו בעל‪-‬פה‪ .‬לאחר מכן הם נכנסו לרבינו‬ ‫ושוחחו עימו בעניין הנידון‪ .‬תמיהתם היתה גדולה עד מאוד כשנוכחו לראות שהרב יודע את תוכנו של הספר בעל‪-‬פה‪.‬‬ ‫זקני הדור בשאוולי סיפרו‪ :‬כשהיה רבי יוסף זכריה מועמד לרבנות בשאוולי הוא דרש בשבת בבית‪-‬המדרש הגדול‪ .‬כשעלה על הבימה‬ ‫לדרוש‪ ,‬רבינו פנה לשמש וביקש ממנו שיביא לו גמרא‪" -‬לא משנה איזה מסכת"‪ .‬אחד מגדולי התורה שבעיר בשם ר' שמואל הלמן עמד‬ ‫באותו הזמן על יד הבימה‪ .‬כשהשמש הוציא מארון הספרים את מסכת פסחים להגישה לרבינו‪ ,‬לקח ר' שמואל הלמן את הגמרא מידו‪,‬‬ ‫דפדף ועשה קמט בדף כ"ט‪ .‬הוא רצה שרבינו יגיד את חלוקה דרבנן בעניין כל איסורין שבתורה בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם‪.‬‬ ‫השמש הגיש את הגמרא לרבינו וזה פתח בהלכה באותו עמוד‪ ,‬אבל בעניין אחר לגמרי‪ .‬רבינו עמד על דברי התוספות 'אין פורץ את‬ ‫הקדשים' ודרש בהלכה במשך שלוש שעות רצופות‪ .‬כל שומעיו היו מרותקים לדבריו ולגאוניותו‪.‬‬ ‫הגאון רבי מאיר רובינזון מרדושקביץ סיפר שפעם אחת הגיע לשאוולי ונכנס להקביל את פני רבינו‪ .‬כשראה אותו הצדיק‪ ,‬החזיר לו שלום‬ ‫תפשו בדש בגדו ופתח את פיו בדבר תורה שארך כשלוש שעות רצופות!‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬אוסף אברהם שבדרון – פורטרטים‪ ,‬הספרייה הלאומית‪ ,‬נחלת הכלל (‪.)Public Domain‬‬ ‫‪11/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָּ ַרב ַאב ְָּּרהָּ ם פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמַ ן זצ"ל הַ יָּדּועַ כר' ַאב ְָּּרהָּ ם הַ מַ לְּ אָּ ְך‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב אברהם פרידמן זצ"ל המכונה רבי אברהם המלאך‪ -‬נולד‬ ‫במזריטש ב‪-‬י"ב תשרי ה'תק"א (‪ .)6396‬הוריו היו חשוכי בנים‪ ,‬כשהיה‬ ‫המגיד בן ל"ו שנים הציעה רעייתו שיגרשה ע"מ שישא אשה שתזכהו‬ ‫בבנים‪ .‬אולם הוא דחה את הצעתה‪ .‬שמו של הבעש"ט הגיע עד למזריטש‬ ‫ור' דב החליט לנסוע למז'יבוז' אליו ואכן לאחר הברכה המיוחלת תוך‬ ‫פחות משנה התקיימה ברכתו ונולד רבינו‪ .‬המגיד ממזריטש עם הימים‬ ‫הפך לגדול תלמידיו ולממשיך דרכו של הבעש"ט‪ .‬בייחוד נמשך רבינו‬ ‫לתורת הסוד בה העמיק עד שהפך לבקי בה כבר בגיל צעיר מאוד‪ .‬בעל‬ ‫רוח‪-‬הקודש‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬פרישותו מופלאה‪ .‬מעט באכילתו‪.‬‬ ‫מפורסם בקדושתו ובצדקותו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תקל"ג (‪ )6333‬ציווה אביו לתלמידו רבי שניאור זלמן מלאדי‬ ‫(חב"ד) כי יפעל שלאחר פטירתו‪ ,‬בנו יחידו ימשיך את הנהגתו ואכן כך‬ ‫היה‪ .‬זמן קצר ישב על כסאו עד שהתברר כי קדושתו ופרישותו מכל הוויות‬ ‫העולם הזה אינן מאפשרות לו להנהיג חצר חסידית ולכן הוחלט ברשותו‬ ‫לבחור ועד הנהגה‪ .‬שיפיץ את אור החסידות בעולם כולו‪ .‬לאחר מכן עבר‬ ‫רבינו להתגורר בעיירה פאסטוב שעל יד קייב ושימש בה כמגיד‪ .‬זכה‬ ‫לכינוי "המלאך" עקב קדושתו ופרישותו מהעולם במשך שנים בלא לראות‬ ‫פני איש והתדבקותו המוחלטת ברוחניות ועבודת ה' יתברך‪ .‬וזאת למרות‬ ‫ההערצה הרבה אותה רחשו אליו כל צדיקי הדור סירב להתערב בהנהגה‬ ‫החסידית וחי עד לסוף ימיו בהתבודדות‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ב תשרי ה'תקל"ז‬ ‫(‪ .)6333‬חי כ‪ 21-‬שנים בדיוק‪ .‬ציונו בעיירה פאסטוב‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬ר' אברהם‪ .‬סבא (מצד האם)‪ :‬ר' שלום שכנא מטורטשין‪ .‬אביו‪ :‬הצדיק ר' דב בער (המגיד ממזריטש‪ ,‬מגדולי‬ ‫תלמידי הבעש"ט וממשיך דרכו)‪ .‬אמו‪ :‬מרת קיילא (בת ר' שלום שכנא מטורטשין)‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת גיטל (זיווג שני‪ -‬בת ר' משולם פייבוש‬ ‫הורוביץ מקרמניץ‪ ,‬בעל 'משנת חכמים' על המשניות)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬הצדיק ר' דב בער המגיד ממזריטש‪ .‬בניו (מזיווג שני)‪ :‬ר'‬ ‫שלום שכנא מפראהביטש (רבי שלום הגדול‪ ,‬אביו של ר' ישראל מרוז'ין)‪ ,‬ר' ישראל חיים מלודמיר (חתן ר' שלמה מקרלין ובזיווג שני‬ ‫חתן ר' גדליה מליניץ)‪ .‬בתו (מזיווג שני)‪ :‬מרת בלומא רבינוביץ'‪ .‬חברותא‪ :‬ר' שניאור זלמן מלאדי (בהוראת המגיד למדו יחד; ר'‬ ‫ש ניאור זלמן לימד את ר' אברהם בתורת הנגלה ור' אברהם לימד את ר' שניאור זלמן בתורת הנסתר והחסידות)‪ .‬מספריו‪• :‬חסד‬ ‫לאברהם‪ -‬אמרותיו וחידושיו בתורה ובחסידות‪.‬‬ ‫אחד מחסידי הרבי‪ ,‬גביר עשיר‪ ,‬ראה כי לפתע מסחרו לרדת ולהחסיר ללא סיבה הנראית לעין‪ ,‬דווקא בעת שהעסקים שגשגו והניבו פירות‪,‬‬ ‫הפדיון פחת והלך‪ ,‬וסך ההוצאות גדל מההכנסות‪ .‬הוא בדק את ספרי חשבונותיו‪ ,‬הכל נראה תקין‪ .‬הוא הגיע לגירעונות כבדים‪ ,‬ועמד על סף‬ ‫'פשיטת רגל'‪ .‬הוא נסע לרבינו ושטח את מועקתו הגדולה על מצבו הכלכלי‪ .‬רבינוענה לו לפליאתו‪" :‬גש לביתך והכן סעודה טובה כיד המלך‪,‬‬ ‫אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך"‪ .‬יצא האיש מהחדר נבוך ומבולבל‪ ,‬אולם ניגש לקיים את הפקודה ככתבה וכלשונה! הכין 'סעודה'‬ ‫עם יינות טובים ומשקאות חריפים ומשובחים‪ ,‬והזמין את משפחתו וידידיו לארוחת ערב חברתית‪.‬‬ ‫בתום המשתה היה הסוחר עייף ושתוי כהוגן‪ ,‬ועד מהרה נרדם על הספה שבחדר האורחים‪ .‬לאחר זמן מה התעורר‪ ,‬הציץ בשעונו וראה‪,‬‬ ‫שהשעה מאוחרת מאוד‪ .‬רעש מחדר העסקים הגיע לאוזניו‪ .‬הוא קם הלך לחדר העסקאות ועיניו חשכו! מול עיניו הנדהמות הוא גילה את‬ ‫מנהל החשבונות האישי שלו‪ ,‬כשגבו מופנה אליו וראשו תקוע עמוק בתוך הכספת הסודית החבויה בעמקי הקיר העבה‪ ,‬שחוץ משניהם אף‬ ‫אחד בעולם לא ידע על קיומה‪ ,‬ואותו עובד מרוקן שטרות רבים היישר לתוך תיקו הפרטי! היה זה יועצו האישי הסודי ביותר‪ ,‬שנתן בו‬ ‫תמיד אמון מלא ומוחלט‪ .‬כנראה‪ ,‬היה סמוך ובטוח‪ ,‬שהגביר בשכרותו יישן עוד זמן רב‪.‬‬ ‫בבת אחת קלט כעת העשיר את 'סוד' כישלונות מסחרו בתקופה האחרונה‪ ...‬העסקים הניבו רווח גדול אלא שיד נעלמת פשוט מרוקנת את‬ ‫הקופה‪" ...‬גנב !"‪ ,‬שאג הסוחר בקול גדול‪ .‬מנהל החשבונות הסתובב בבהלה וראה את אדונו בפתח החדר‪ .‬עתה הובנה במלואה תשובת‬ ‫הרבי‪ .‬החל מנהל החשבונות בוכה ומיילל‪" :‬סלח נא לי! לא עמדתי בפיתוי! אני רוקנתי את הקופה בחודשים האחרונים! אחזיר לך את כל‬ ‫הכספים במלואם עד פרוטה אחרונה‪ ,‬רק אל תסגירני למשטרה! הרי יודע אתה‪ ,‬שבעל משפחה אני‪ ,‬בעיות רבות תקפוני בתקופה‬ ‫האחרונה בביתי‪ ,‬ומרוב צער הידרדרתי עד שפל המדרגה של 'גנב' נבזה"‪.‬‬ ‫"קום על רגליך!"‪ ,‬פקד הגביר‪" .‬החזר את הגנבה וסע הישר לרבי המלאך הקדוש!"‪ .‬מנהל החשבונות החזיר את הגזלה ונסע לרבי‪ ,‬שם גולל‬ ‫את צרתו הגדולה‪" ,‬בתי הגדולה הגיעה זה עידן לפרקה‪ ,‬וכבר שנים יושבת וממתינה‪ ,‬הצעות רבות וטובות כולם נכשלו"‪ .‬הרבי ענהלו‪" :‬גש‬ ‫אל 'ההקדש' שבעירך‪ ,‬עבור העניים והקבצנים המתאספים לסעוד את ליבם מתרומת שיירי מאכל בני העיר‪ ,‬תשנה את לבושך ומראה פניך‬ ‫כדי שלא יכירוך‪ ,‬ותסעד עמהם את סעודתך‪ ,‬מפיתם תאכל ואת מימם תשתה‪ ,‬כשווה בין שווים‪ ,‬וה' יהא בעזרך!"‪.‬‬ ‫על אף תמיהתו הרבה‪ ,‬מאחר ש כבר הספיק לשמוע מהסוחר כיצד סיבב אליו הרבי את ישועתו דרך סעודה‪ ,‬הבין‪ ,‬שעליו לקיים את ההוראה‬ ‫במלואה‪ .‬הוא חזר לעירו‪ ,‬לבש בגדים קרועים ובלואים והתיישב באחת מפינות ההקדש‪ .‬עד מהרה נטפל אליו אחד מהוותיקים שבקבצנים‪,‬‬ ‫שבראותו עני 'חדש' ניגש לשוחח עמו‪ .‬תוך כדי שיחתם בענייני קיבוץ נדבות ‪ -‬אמר‪" :‬ישנם אנשים אמידים‪ ,‬אולם אינם מוציאים פרוטה אחת‬ ‫לצדקה"‪ .‬ביניהם מנה את שמו של מנהל החשבונות‪" .‬ניסינו רבות לעוררו‪ ,‬אך משנוכחנו בקמצנותו ‪ -‬החלטנו ללמדו לקח‪ .‬למנהל זה בת‬ ‫בוגרת בשידוכים‪ ,‬כל הצעת שידוך שנודעת לנו‪ -‬יוצאים אנו מיד לרוץ ולספר על קמצנותו ודואגים 'להרוס' את ההצעה‪ ,‬ועד היום יושבת‬ ‫בביתה‪ ,‬שתשב עד שתלבין ראשה!"‪ .‬עתה הבין את העניין‪ .‬הוא שב לביתו ועל אתר החל לפזר לצדקה ביד רחבה‪ ,‬כל עני שנכנס לביתו יצא‬ ‫עם מתת יד הגונה‪ .‬העניים חדלו ממנהגם הרע בראותם‪ ,‬כי התהפך‪ ,‬ובתוך זמן קצר נמצא חתן הגון לבתו‪ ,‬והשמחה חזרה לביתו‪.‬‬ ‫‪12/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב ׁשָּ לֹום סָּ אפְּ ִרין מִ ָּקאמְּ ַר ָּנא זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב שלום סאפרין מקאמרנא זצ"ל בעל ה'מעשה שלום'‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ד תמוז‬ ‫ה'תרע"ו (‪ )6161‬בעיר בוריסלוב שבגליציה‪ .‬נקרא ע"ש סבו מצד אימו (האדמו"ר ר' שלום רוקח‬ ‫מבעלזא‪ ,‬בעל 'שר שלום')‪ .‬בהיותו כבן שלוש התייתם מאמו‪ ,‬שנפטרה במגפה‪ .‬לאחר מכן גדל‬ ‫אצל סבו‪ ,‬האדמו"ר ר' אברהם מרדכי מקאמרנא‪ ,‬שלימדו תורה וקבלה‪ .‬למד בישיבת צהלים‬ ‫בהונגריה וכן בישיבת ראחוב וביחוד בישיבת מונקאטש‪ .‬בצעירותו הוסמך להוראה ע"י הגאון‬ ‫ר' דוד שליסל ראב"ד מונקאטש‪ ,‬הגאון ר' יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר והגאון ר' בן ציון‬ ‫ווייס‪ .‬בניסי ניסים ניצל מהשואה כשברגע האחרון עלה על ספינת מעפילים שהפליגה‬ ‫מרומניה לארץ כשהוא מקיים במסירות נפש את המצוות בספינה‪ .‬כשהגיע לארץ נלקח‬ ‫למחנה מעצר בעתלית‪ .‬שם הכשיר את מטבח המחנה וניהל בית כנסת ואורח חיים לאנשים‬ ‫שרצו להרגיש טעם שבת וחג‪ .‬לאחר כחצי שנה שוחרר ממחנה המעצר‪ .‬לאחר מכן עבר לגור‬ ‫בשכונת 'שערי חסד' בירושלים והחל לשמש לרב של ביה"כ 'קהל חסידים'‪ .‬בשנת ה'תשכ"ט‬ ‫(‪ ,)6111‬לאחר פטירת אביו‪ ,‬הוכתר לממלא את מקומו כאדמו"ר מקאמרנא והקים בית מדרש‬ ‫בשכונת שערי חסד בירושלים‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ג תשרי ה'תשנ"ח (‪ .)6113‬חי כ‪ 86-‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בחלקת הרבנים בהר המנוחות בירושלים‪ .‬בנו בכורו‪ ,‬האדמו"ר ר' נתנאל סאפרין מילא את‬ ‫מקומו‪ .‬על שמו הוקמו המוסדות התורניים 'עטרת שלום' בתי מדרש וישיבות וכוללים‪ ,‬הוצאת‬ ‫ספרים וכן הוצאת עלון שבועי תורני בשם 'עטרת שלום' ועוד‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם מרדכי מקאמרנא (בעל 'מדרכי אברהם')‪ .‬סבא (מצד‬ ‫אמו)‪ :‬הגאון ר' יצחק פלאם (אב"ד קארטשין ודיין בלבוב)‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' חיים יעקב‬ ‫מקאמרנא (בעל 'פרי חיים')‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת ציפורה יוטא (זיווג ראשון‪ -‬בת הגאון‬ ‫ר' בן ציון ווייס אב"ד ראסוויגעף‪ .‬נפטרה ממחלה יחד עם בנם הקטן אהרן)‪ ,‬מרת גולדה לאה (זיווג‬ ‫שני‪ -‬בת הגאון ר' ישראל יצחק רייזמן‪ ,‬ראב"ד קהל חסידים וחבר בד"ץ העדה החרדית בירושלים)‪.‬‬ ‫ילדיו‪ :‬האדמו"ר המקובל ר' נתנאל (האדמו"ר מקאמרנא)‪ ,‬ר' אברהם מרדכי (בעל 'הלכה‬ ‫אחרונה')‪ ,‬האדמו"ר ר' אליעזר צבי (האדמו"ר מקאמרנא בבית שמש)‪ ,‬מרת חוה סימה (נישאה‬ ‫לאדמו"ר ר' יששכר שטוקהמר מקאמרנא‪-‬רמת שלמה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו האדמו"ר ר' חיים יעקב‬ ‫מקאמרנא‪ ,‬סבו האדמו"ר ר' אברהם מרדכי מקאמרנא‪ ,‬הגאונים ר' לוי יצחק גרינוולד‬ ‫מצעהלים‪ ,‬ר' שלמה זלמן פרידמן מראחוב‪ ,‬ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש (בעל 'מנחת‬ ‫אלעזר')‪ ,‬המקובל ר' חיים שאול דוויק הכהן (השד"ה)‪ ,‬האדמו"ר ר' ישראל הגר מויז'ניץ (בעל 'אהבת ישראל')‪ ,‬האדמו"ר ר' אהרן‬ ‫רוקח מבעלזא‪ ,‬הגאון ר' ישראל יצחק רייזמן‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' אברהם צבי בק (רבה של קהילת 'עדת ישראל' במלבורן)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬מעשה שלום‪ -‬על התורה •נפש שלום‪ -‬על תהילים ופרקי אבות •נשמת שלום‪ -‬על המועדים‪ ,‬סדר התפילה‬ ‫ואגדות הש"ס‪.‬‬ ‫אשר רבינו עלה על ספינת מעפילים שהפליגה מרומניה לארץ ישראל‪ ,‬הוברר לו כי אחיו‪ ,‬ר' מנחם מאניש יושב בכלא על עוון ריגול‪ ,‬מיד‬ ‫כ‬ ‫עשה את כל המאמצים לשחררו למרות שידע כי הוא עומד להפסיד את ההפלגה ולמעשה הצלת חייו תלויה בספינה זו‪ .‬בסיכומו של עניין‬ ‫בחסדי שמיים הצליח גם לשחרר את אחיו בערבות מתאימה וגם להספיק את הספינה שבזכותה הגיע לארץ ישראל וכך ניצל מהשואה‬ ‫האיומה ברגע האחרון‪.‬‬ ‫בזמן ההפלגה רבינו מסר את נפשו על המצוות ובכללם גם על נטילת ידיים ולכן בחר לישון על הדרגש הנמוך על יד הרצפה שישן קרוב‬ ‫לדוד המים שעל הספינה‪ ,‬וכן בימי החנוכה הדליק נרות חנוכה על הספינה מהשמן ששמר מהמנה היומית הקצובה לאוכל‪.‬‬ ‫בינו אמר שמי שיעזור לו לחתן את בנו הגדול יבטיח לו כל מה שצריך‪ .‬אחד העשירים הגדולים בלונדון אמר לו שהוא מוכן לשלם את‬ ‫ר‬ ‫הוצאות החתונה‪ ,‬אבל בתנאי‪ -‬יש לו משפט עם גוי ולמרות שהוא יודע שהוא זכאי חושש הוא מתוצאות המשפט שכן השופט שעתיד לדון‬ ‫בענייניו ידוע בתור אנטישמי ובוודאי יפסוק לרעתו‪ .‬ולכן הוא רוצה שהצדיק יבטיח לו כי יצא זכאי‪ .‬אמר לו רבינו‪" :‬אל תדאג‪ ,‬יהיה בסדר"‪.‬‬ ‫ביום המשפט בבוקר שמעו בחדשות כי השופט האנטישמי הלך לישון במיטתו ולא קם בבוקר‪ .‬לפיכך נקבע כי שופט אחר יפסוק‬ ‫בעניינו והוא זיכה את העשיר כדברי רבינו‪.‬‬ ‫בינו נהג לקום בכל יום לפנות בוקר בשעה שלוש לפנות בוקר כדי לעשות תיקון חצות וללכת לבית הכנסת להגיד שיעור במשניות‬ ‫ר‬ ‫ולהתפלל כותיקין ואחר התפילה היה אומר בנוסף גם שיעור בהלכה‪ .‬כשהיה צעיר לימים והיו לו ילדים קטנים בבית‪ ,‬חשש רבינו‪ ,‬שאם‬ ‫יקום לפנות בוקר בבית‪ ,‬ילדיו יתעוררו משנתם ויהיה גזל שינה וכן יפריע לרעייתו‪ ,‬ולכן בחר לישון בחצר שהיה לו לפני הבית‪ .‬רבינו ישן‬ ‫על ספסל שהיה ברוחב שלושים ס"מ בלבד וכך נהג גם בימי החורף הקרים לישון על הספסל‪ ,‬וכך העביר את שעות השינה הקצרים שלו‪.‬‬ ‫הג לשים הסכך על הסוכה שלו אפילו שהיה זקן והיה לו קשה לעלות על הסולם‪ .‬מספר שנים לפני שנפטר עלה על הסולם ונפל ושבר‬ ‫נ‬ ‫את רגלו‪ .‬שנה לאחר מכן חשבו התלמידים כי בוודאי השנה לא יטריח לשים הסכך בעצמו אחרי מה שקרה שנה קודמת אלא יבקש מאחד‬ ‫הבחורים עזרה‪ .‬אולם להפתעתם המרובה ראו ערב החג כי רבינו לקח את הסולם ועלה את שלביו והניח את הסכך כדי לקיים את‬ ‫המצווה בעצמו ובהידור‪.‬‬ ‫חד מחסידי רבינו היה לו בן שחלה במחלה קשה ל"ע והרופאים לא נתנו שום סיכוי לבן שיברא‪ .‬בצר לו פניו לרבינו שאמר לו לעשות‬ ‫א‬ ‫פדיון על ידי שהאבא של הבן יעניק לו את הבן מתנה‪ ,‬וכך הוא יהיה בנו של הרב‪ ,‬והרי על הבן שלו לא גזרו בשמים שיהיה חולה במחלה‪.‬‬ ‫וכך עשו מעמד נתינת מתנה של הילד חולה לצדיק‪ ,‬והילד הבריא נגד כל התחזיות‪ ,‬וכל השנים הרבי החזיק את עצמו כאבא של הבן ואף‬ ‫הטריח לנסוע עד לאמריקה בשביל להשתתף בחתונה של הילד‪.‬‬ ‫‪13/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב מְּ נַחֵ ם מֶ נ ְֶּדל פָּ ֵנט מדעעש זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב מנחם מנדל פנט מדעעש זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תקע"ח (‪ )6868‬בטרצל‬ ‫שבהונגריה‪ .‬כבר מילדותו הועידו לו גדולות ונצורות‪ .‬שקדן ולמדן עצום‪ .‬ענוותן‪ .‬בצעירותו‬ ‫למד בישיבת פרשבורג אצל הגאון ר' משה סופר‪ ,‬בעל 'חתם סופר'‪ ,‬שהיה מקרבו ומפליג‬ ‫בשבחו‪ .‬לאחר נישואיו התקרב לאדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאויהל‪ ,‬בעל 'ישמח משה'‪,‬‬ ‫וממנו למד את תורת החסידות‪ .‬שימש כרב בעיר אורישור שברומניה‪ .‬לאחר פטירת אביו‬ ‫בכ' בניסן ה'תר"ה (‪ )6899‬המשיך את דרכו‪ ,‬ולימים קבע את מקומו בדעעש וכיהן כרבה‬ ‫וכאדמו"ר השני בשושלת דעעש‪ .‬בתחילה לא רצה לנהוג באדמו"רות‪ ,‬אך לאחר‬ ‫שהאדמו"ר ר' חיים הלברשטאם מצאנז הורה לחסידיו לפנות אליו‪ ,‬ניאות לקבל את‬ ‫הבאים אליו‪ .‬גם לאחר מכן המשיך לנסוע אל רבו מצאנז‪ .‬היה נערץ על ידי אלפים כצדיק‬ ‫וכן היה עמוד ההוראה בטרנסילבניה‪ .‬דעעש הפכה בתקופתו למרכז חסידי חשוב‪ ,‬והוא‬ ‫היה ממפיצי דרך החסידות ונוסח ספרד באזור‪ .‬בשנת ה'תרל"ה (‪ )6839‬ייסד את "כולל‬ ‫אהבת ציון לזינבירגן סילאדי וקיוואר" לטובת בני ארץ ישראל וכן הקים ישיבה גדולה‬ ‫בדעעש‪ .‬גאון‪ .‬מסר עצמו כל חייו בעבודת הקודש לטובת היהודים‪ .‬נפטר בי"ג בתשרי‬ ‫ה'תרמ"ה (‪ )6889‬בדעעש‪ .‬חי כ‪ 11-‬שנים‪ .‬ציונו באוהל אדמו"רי דעעש שבהונגריה‪ .‬בנו‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' משה‪ ,‬מילא את מקומו באדמו"רות‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר ר' יחזקאל (רב העיר קרלסבורג‪ ,‬מייסד חסידות דעעש‪ ,‬בעל 'מראה יחזקאל')‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת חיה רחל (בת ר' משה הניג מלינסק שבגליציה)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רייזל (בת ר' יהודה‬ ‫לייביש הלוי קרויס מאויהל; נישאו בשנת ה'תקצ"ט [‪ .)]6821‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר ר' משה (מילא את‬ ‫מקום אביו באדמו"רות)‪ ,‬בתו (נישאה לר' שבתי בן ר' משה‪ ,‬מחבר הספר 'מבשר טוב')‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאון ר' משה סופר (בעל 'חתם סופר')‪ ,‬האדמו"ר ר' משה טייטלבוים מאויהל‬ ‫(בעל 'ישמח משה')‪ ,‬האדמו"ר ר' חיים הלברשטאם מצאנז (בעל 'דברי חיים')‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬שערי צדק‪ -‬שו"ת על אורח חיים ויורה דעה •משפט צדק‪ -‬שו"ת על חושן‬ ‫משפט •אבני צדק‪ -‬שו"ת על אבן העזר •מעגלי צדק‪ -‬על חמשה חומשי תורה •מבחר‬ ‫צדק‪ -‬חידושים על מסכתות פסחים וקידושין‪.‬‬ ‫בספר 'גדולת יהושע' מובא שיום אחד רבינו אמר למשמשו‪ ,‬רבי משה פדר ז"ל‪" :‬אמש התעמקתי‬ ‫בסוגיא ויישבתי דבריו של התנא האלוקי רבי עקיבא והתגלה אלי בחלום להכיר לי טובה‪ .‬אמר לי‬ ‫שזה יהיה לאות שהחלום אמת‪ ,‬שהיום שליח מארץ הקודש יגיע לכאן‪ ,‬ויביא לי במתנה גלימה‬ ‫ממלבושי ירושלים"‪ .‬אכן כך היה‪.‬‬ ‫אביו של רבינו שלח את בנו מנחם מנדל לישיבה של ה'חת"ם סופר' בפרשבורג‪ .‬הבן המוכשר ובעל‬ ‫המידות למד יומם ולילה בישיבה והתעלה במעלות התורה והיראה‪ .‬כאשר הגיע לפרקו רצה לשוב‬ ‫לבית הוריו כדי למצוא את זיווגו‪ .‬לפני כן ניגש לרבו כדי לקבל ברכת פרידה‪ .‬ה'חת"ם סופר' אמר לו‪:‬‬ ‫"בדרכך לביתך כדאי שתעבור בעיר אויהל ותכיר את הרב הקדוש ה'ישמח משה'‪ ,‬שהוא מופת‬ ‫לגדלות בתורה וליראת ה' תמה והידבק בדרכיו"‪.‬‬ ‫רבינו עשה כדבריו‪ .‬הוא הגיע לאויהל‪ .‬שכר חדר באכסניה המקומית ופנה ללמוד במחיצת ה'ישמח משה'‪ .‬בקרבתו התעלה עוד בלימוד‬ ‫התורה ובמעלות הקדושה‪ .‬יום אחד‪ ,‬כאשר חזר מלימוד אצל ה'ישמח משה' ופנה לעבר האכסניה שבה גר‪ ,‬נפשו חשקה לקנות מֶ לֹון באחד‬ ‫מדוכני השוק שנמצא בדרכו‪ .‬הוא ניגש לאחד מדוכני הפירות ושאל את הנערה המוכרת למחיר המלון‪ .‬היא אמרה מחיר שנשמע לו גבוה‬ ‫למדי‪ .‬הוא עמד ללכת לדוכן אחר‪ .‬אז ש מע את הנערה אומרת בלשון נופל על לשון‪" :‬צדיק זה בא לבית מלוני וייפטר בלא מלון?!" הוא‬ ‫התפעל מאוד מלשון המליצה של הנערה בשוק‪ .‬הוא נשא את עיניו והביט בה לשניה אחת‪ .‬מיד נשא את רגליו לאכסנייתו‪ ,‬עלה בריצה‬ ‫לחדרו‪ ,‬השתטח על הארץ והתחיל למרר בבכי‪ .‬האכסנאי שמע את בכיו‪ ,‬חשב שקרה לו אסון‪ ,‬מיהר לחדרו ושאל אותו בדאגה רבה לסיבת‬ ‫הדבר‪ .‬ענה לו הנער בקולו הנשבר‪" :‬איך לא אבכה אם נשאתי את עיניי להסתכל בבת ישראל? איך אוכל לשוב על כך בתשובה?!"‪.‬‬ ‫האכסנאי שמע את פרטי המקרה ואמר‪" :‬יש לי עצה עבורך כיצד תוכל לתקן את הדבר למפרע‪ .‬הרי חז"ל אסרו על האדם לקדש אישה עד‬ ‫שיראנה‪ .‬אותה נערה בודאי הגיעה לפרקה‪ .‬ובכן‪ ,‬אם תסכים לשאתה‪ ,‬יהיה התר למפרע להסתכלות זאת והיא תסכים בודאי מכיוון שהיא‬ ‫בת עניים היא"‪ .‬העצה התקבלה על דעתו של הנער והרגיעה אותו מעט‪ .‬הוא התנה את החלטתו בהסכמת המרא דאתרא‪ .‬ה'ישמח משה'‬ ‫שמע את המקרה מפי הנער ויעץ לו כי יכתבו מכתב להורי ו בו יבקשו מהם שיגיעו לאויהל כדי לבדוק את השידוך‪ .‬אם יסכימו לו‪ ,‬הדבר יגמר‬ ‫בכי טוב‪ .‬המכתב נשלח ליעדו‪ .‬לאחר כמה שבועות הרב מקרלסבורג ורעייתו הגיעו לאויהל‪ .‬הם נועדו תחילה בביתו של ה'ישמח משה'‬ ‫שהביע בפניהם את דעתו שכדאי להם להסכים לשידוך כדי להציל את בנם מצער ועוגמת נפש כה מרובים‪.‬‬ ‫הרבנית התמרמרה על כך שעליהם לשדך את בנם העילוי בתורה והמושלם במידות עם נערה מוכרת פירות בשוק שמשתייכת לדלת‬ ‫העם ‪ ,‬אבל שני הרבנים נמנו וגמרו שאם הנערה נאה במידותיה ובמעשיה‪ ,‬די בכך כדי שתינשא עם הבן‪ .‬אמו של הנער ביקשה לראות את‬ ‫הנערה כדי להתרשם ממנה‪ .‬הפגישה סודרה מהרה ובסיומה האמא חזרה לביתו של הרב מאויהל כשהיא ממררת בבכי‪" :‬פגשתי בה‪...‬‬ ‫היא בהחלט נערה עדינה‪ ,‬אבל צורתה החיצונית אינה נאה! מדוע מגיע לנו עונש כזה?! אם הקדוש ברוך הוא חנן אותנו בבן כליל‬ ‫המעלות‪ ,‬מדוע עליו לשאת נערה פשוטה וחיצונית לא מתאימה? הרי הוא בן יחיד‪ ,‬מיוחס ומיוחד‪.‬‬ ‫ה'ישמח משה' לא מצא תשובה משכנעת לטענת האם‪ .‬הוא פנה לבן ואמר‪" :‬נראה כי אימך צודקת"‪ .‬כאשר הבן שמע זאת‪ ,‬הוא פרץ בבכי‬ ‫עז וזעק‪" :‬אבל מה יהיה על הראיה?!"‪ .‬ה'ישמח משה' ראה כי הצער של הבן גדול אפילו מהצער של אמו‪ .‬הוא קם ממקומו וקרא לרב‬ ‫ולרבנית שיכנסו איתו לחדר הפנימי בביתו‪ .‬כאשר שלושתם נועדו‪ ,‬פייס את האם והבטיח להורים‪" :‬אם תסכימו לשדך את בנכם עם הנערה‪,‬‬ ‫אני מבטיח שתזכו לדורות ישרים מזיווג זה!"‪ .‬ההורים נמלכו בדעתם והחליטו לשמוע בקול הרב‪ .‬השידוך נגמר בכי טוב‪ .‬רבינו הקים עם‬ ‫רעייתו בית לתפארת והפך לרבה של דעעש‪ .‬ברבות הימים בני הזוג זכו לשושלת רבנים גאונים‪ ,‬גדולים בתורה וביראה לדורי דורות‪.‬‬ ‫‪14/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב עֲ ִקיבָּ א אֵ יגֶר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון ר' עקיבא (גינז) איגר זצ"ל‪ -‬נולד בא' בחשוון ה'תקכ"ב (‪ )6316‬בפרשבורג שבהונגריה‪.‬‬ ‫את שם המשפחה איגר קיבל מאמו‪ ,‬מרת גיטל‪ ,‬בת הגאון ר' עקיבא איגר מהלברשטט‪ ,‬בעל‬ ‫'משנת רבי עקיבא'‪ ,‬שנחשב לאחד מגדולי רבני גרמניה‪ .‬למד אצל דודו‪ ,‬הגאון ר' בנימין וואלף‬ ‫איגר‪ ,‬בברסלוי‪ .‬בהיותו כבן ‪ 62‬שנים בלבד חיבר חידושים על מסכת חולין ובגיל ‪ 69‬הרצה בפני‬ ‫תלמידים‪ .‬בקיץ ה'תקמ"א (‪ ,)6386‬בהיותו כבן עשרים התחתן‪ .‬לאחר נישואיו ישב על שולחן‬ ‫חותנו במשך שנים ושקד על התורה‪ .‬בשנת ה'תק"נ (‪ )6311‬התרושש חותנו לאחר שריפה‬ ‫שכילתה את רכושו‪ ,‬ובשנת ה'תקנ"א (‪ )6316‬התמנה רבינו לרבה של מרקיש‪-‬פרידלנד‪ ,‬ובה‬ ‫הקים ישיבה‪ .‬בשנת ה'תקע"ד (‪ )6869‬נבחר לרבה של העיר פוזנא‪ ,‬ולאחר שהיסס לקבל את‬ ‫המינוי עבר אליה בשנת ה'תקע"ה (‪ ,)6869‬וכיהן כרבה עד לפטירתו‪ .‬גאון אדיר‪ .‬חריף‪.‬‬ ‫בנוסף על בקיאותו הגדולה בכל חדרי התורה‪ ,‬היה עניו מאוד‪ ,‬רודף חסד וגומל חסדים‪ .‬נלחם‬ ‫ברפורמים ובמשכילים‪ .‬בעת מגפת הכולרה בפוזנא פעל רבות למען בריאות הציבור‪ ,‬פרסם‬ ‫הוראות להתמודדות עם המגפה ודאג לעניי העיר‪ .‬כהוכחה לענוותנותו ביקש שיכתבו על מצבתו‪:‬‬ ‫"פה נקבר ר' עקיבא איגר עבד לעבדי ה' בק"ק פרידלאנד ובק"ק פוזנה"‪ .‬נפטר בעיר פוזנא בי"ג‬ ‫בתשרי ה'תקצ"ח (‪ ,)6823‬לאחר שחלה בדלקת ריאות‪ .‬חי כ‪ 31-‬שנים‪ .‬ציונו בפוזנא‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬ר' שמואל‪ .‬סבא (מצד אמו)‪ :‬הגאון ר' עקיבא איגר מהלברשטט (בעל 'משנת רבי‬ ‫עקיבא')‪ .‬אביו‪ :‬ר' משה גינז‪ .‬אמו‪ :‬מרת גיטל איגר‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת גליקכה (זיווג ראשון‪ -‬בת הגביר ר'‬ ‫יצחק מרגליות מליסא; נישאו בשנת ה'תקמ"א [‪ ,)]6386‬מרת בריינדל (זיווג שני‪ -‬בת ר' יהושע הלוי‬ ‫פייבלמן)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' בנימין וואלף איגר מברסלוי (דודו)‪ ,‬ר' נתן נטע ממטרסדורף‪ ,‬ר'‬ ‫יוסף תאומים‪-‬פרנקל מברסלוי‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' צבי הירש קלישר‪ ,‬ר' אליהו גוטמכר‪ ,‬ר'‬ ‫יוסף זונדל מסלנט‪ .‬ילדיו (מזיווג ראשון)‪ :‬הגאונים ר' אברהם (עסק רבות בעריכת כתבי אביו וסידורם‬ ‫לדפוס)‪ ,‬ר' שלמה (רבה של קאליש ולאחר מכן רבה של פוזנא; אביו של ר' יהודה לייב איגר מלובלין ובעל‬ ‫'גליון מהרש"א')‪ ,‬מרת שיינדל‪ ,‬מרת שרל (נישאה בזיווג ראשון לר' אברהם משה קאלישר ובזיווג שני‬ ‫לגאון ר' משה סופר‪ ,‬בעל 'חתם סופר')‪ ,‬מרת ציפורה (נפטרה בצעירותה)‪ .‬ילדיו (מזיווג שני)‪ :‬ר' משה‪,‬‬ ‫ר' בנימין וואלף‪ ,‬ר' שמואל‪ ,‬ר' שמחה בונם‪ ,‬ר' פייבלמן (נפטר בילדותו)‪ ,‬מרת הדסה (נישאה לר'‬ ‫מאיר אריה לייב רוזנס)‪ ,‬מרת רודיש (נישאה לר' וואלף שיף)‪ ,‬מרת גיטל (נישאה לר' שמואל קורנפלד)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬גיליון הש"ס‪ -‬הערות וחידושים על הש"ס •הגהות רבי עקיבא איגר‪ -‬על שו"ע •דרוש‬ ‫וחידוש‪ -‬חידושים ודרשות •חידושי רבי עקיבא איגר‪ -‬על מסכתות הש"ס •שו"ת רבי עקיבא‬ ‫איגר‪ -‬שו"ת בהלכה •תוספות רבי עקיבא איגר‪ -‬על המשניות‪.‬‬ ‫רבינו בבחרותו‪ ,‬נודע שמו לתהילה כעילוי חריף ובקי בכל חדרי תורה‪ .‬בגיל ‪ 69‬כבר בא בברית האירוסין עם‬ ‫בתו של עשיר אחד‪ ,‬שחשק בו לחתן‪ ,‬בשל למדנותו הגדולה‪ .‬בתקופת האירוסין‪ ,‬הזמינו העשיר לעירו‪,‬‬ ‫להתפאר בו בפני למדני המקום‪ .‬מיד כשהגיע‪ ,‬הקיפוהו בקושיות מסובכות‪ -‬לעמוד על ידיעותיו ולמדנותו‪,‬‬ ‫והוא כאילם לא פצה פיו‪ .‬השתאו הלומדים‪" :‬הזה החתן המהולל שכה שיבחוהו? הארי נעשה שועל"‪.‬‬ ‫התאכזב החותן העשיר אף ספג שנינות לעג‪ ,‬וכבר חשב לנתק את הקשר! ביקשו החתן‪" :‬ימתין כבודו יומיים‬ ‫נוספים‪ ,‬ואז יחליט"‪ .‬כעבור יומיים נכנס החתן לבית המדרש וחשף את חילו לאורייתא ‪.‬ענה על כל השאלות‬ ‫ופתר את כל הספיקות‪ ,‬הוכיח את גאונותו‪ ,‬חריפותו ובקיאותו והכל נדהמו מגדלותו‪" .‬מדוע המתנת יומיים?"‪,‬‬ ‫התפלא החותן‪ .‬השיב החתן‪" :‬בימים הקודמים היה פה חתן נוסף‪ ,‬מוכשר מאוד‪ ,‬שרצה חותנו להתפאר‬ ‫בו‪ ,‬והוא אכן זכה להערכה רבה‪ .‬אך אם אני הייתי עונה‪ ,‬הייתי מאפיל על גאונותו ועל ההתפעלות ממנו‪,‬‬ ‫והיה נגרם צער לחתן ולחותן גם יחד‪ .‬לכן העדפתי לשים עצמי כעם הארץ‪ ,‬עד שהחתן יצא מהעיר"‪.‬‬ ‫רבינו נהג לקיים מצוות ביקור‪-‬חולים אצל כל חולי העיר פוזנא‪ .‬פעם הגיע לביקור אצל חולה שחלה במחלה‬ ‫נדירה‪ ,‬שלא היה לה תרופה‪ .‬באותו רגע עבר רופאו של המלך‪ .‬רבינו מיהר לשגר שליח לרופא‪ ,‬שיעלה‬ ‫ויבדוק את החולה‪ .‬כשהגיע וראה שמדובר במחלה שאין לה תרופה‪ ,‬שאל את רבינו‪" :‬מדוע הזעקת אותי‬ ‫לבוא‪ ,‬הרי אתה יודע שאי אפשר לרפא את מי שחלה בחולי זה?!"‪ .‬השיבו הגאון‪" :‬ואם המלך היה נתקף‬ ‫במחלה זו‪ ,‬וכי גם אז היית אומר שאין תרופה למחלה וממשיך בדרכך?"‪ .‬נזכר הרופא ואמר‪:‬‬ ‫"לפני מספר שנים חלה המלך במחלה זו‪ ,‬וגם אז אמרתי שאין לה תרופה‪ ,‬אולם ציינתי שבעצם קיימת תרופה‬ ‫אחת‪ ,‬אבל אין אפשרות להגיע אליה‪ .‬המלך התעניין בפרטי הדברים‪ ,‬ואמרתי לו שכדי להשיג את התרופה‬ ‫צריך ללכוד ציפור נדירה המצויה במדבר‪ ,‬הרחק הרחק מעיר המלוכה‪ ,‬ולהאכילו מבשרה‪ ,‬ואז יתרפא‪.‬‬ ‫המלך שיגר גדודים של חיילים למדבר ההוא‪ ,‬כדי שילכדו את הציפור‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחר מאמצים מרובים עד מאוד‪,‬‬ ‫הצליחו החיילים במשימתם ותפסו את הציפור‪ ,‬הביאוה למלך‪ ,‬שאכל ממנה והתרפא"‪.‬‬ ‫"כל זה כאשר מדובר במלך‪ ,‬אבל כאן מדובר ב אדם פשוט‪ ,‬ומהיכן ישיג את האמצעים ללכידת הציפור?"‪ .‬רבינו התפלל‪" :‬ה' אלוקי ישראל‪,‬‬ ‫בני ישראל הם בניך‪ ,‬ועכשיו זקוק אחד מהם לציפור הזו‪ .‬האם לא תשלח לנו אותה?"‪ .‬לא חלפו כמה דקות‪ ,‬והנה‪ ,‬מתדפקת ציפור על‬ ‫חלון הבית‪ .‬רבינו ציווה ללוכדה‪ ,‬והורה להשאי ר בידיו את הכנפיים‪ ,‬ואת השאל לבשל ולהאכיל את החולה‪ .‬כך עשו‪ ,‬והחולה התרפא‪ .‬כעבור‬ ‫זמן‪-‬מה עבר שוב רופא המלך בעיר‪ ,‬ורבינו הודיע שלא היה צריך לנדוד למדבר כדי ללכוד את הציפור הנדירה ההיא‪ .‬הרופא השיב‪" :‬לא‬ ‫ייתכן‪ .‬ציפור כזו מצויה רק במדבר ההוא‪ ,‬ובוודאי לא בעיר גדולה כמו פוזנה"‪ .‬אז שיגר לו ר' עקיבא כראיה את כנפי הציפור שהותיר‬ ‫אצלו‪ .‬הרופא התפעל מאוד מכך‪ ,‬ואמר שדבר כזה יכול לעשות רק הרב היהודי‪ .‬הדברים התפרסמו בחוצות עיר‪ ,‬וגדול היה באותה שעה‬ ‫כבודו של הקב"ה בעיני הבריות‪( .‬מעובד מתוך 'עלינו לשבח')‬ ‫‪15/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב עֲ ִקיבָּ א אֵ יגֶר זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫רבינו ני צל כל רגע ללימודו‪ .‬אולם למען הפרט עסק אף שעות ארוכות‪ .‬יום אחד ניגש אליו בחור ושאל‪" :‬כשנכנס לברית‪ ,‬מוהל העיירה היה‬ ‫אז חדש‪ ,‬כשמהל אותו פגע בו יתר על המידה‪ .‬ולא ברור כי יכול להביא ילדים‪ ,‬האם מותר לו להינשא?" הרב שאל מספר שאלות ולבסוף‬ ‫אמר לו‪" :‬תקרא למוהל‪ .‬אני רוצה לשאול אותו מספר שאלות"‪.‬‬ ‫הבחור ניגש למוהל‪ .‬כאשר חזר לרב‪ ,‬פניו חוורו ואמר‪" :‬אין לי מזל‪ ,‬המוהל יושב שבעה"‪ .‬הרב התבונן בפני הבחור ושאל‪" :‬היכן הוא‬ ‫יושב?" והבחור ענה‪" :‬בסוף העיירה‪ ,‬מרחק מספר שע ות"‪ .‬הרב הזמין עגלה ונסע למוהל‪ .‬המוהל בראותו את רבינו‪ ,‬קם מלא קומתו והרב‬ ‫לאחר דקות מספר החל להכנס לעובי הקורה ולשאול לגבי אותה הברית‪ .‬והמוהל השיב לשאלות הרב‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬הרב נסע לביתו‪ .‬אולם הבחור כבר שב לביתו‪ .‬הרב הצטער שלא ביקש מהבחור להשאר ושאל את אשתו‪" :‬את יודעת היכן‬ ‫מתגורר הבחור?"‪" -‬לא‪ ,‬אבל לבטח הוא ישוב מחר כדי לדעת את התשובה"‪ .‬הרב לא המתין‪ ,‬וחקר עד שנודע לו מהי הכתובת‪ .‬מיד ניגש‬ ‫לבית הבחור‪ ,‬ונקש בדלת‪ .‬השעה היתה מאוחרת מאוד‪ .‬הבחור‪ ,‬שפתח את הדלת הופתע מאוד לראות את הרב‪ .‬והרב אמר‪" :‬יש לי‬ ‫בשורה טובה‪ ,‬אתה יכול להתחתן"‪ .‬ובירך את הבחור ברכות רבות‪.‬‬ ‫הבחור פנה לרב בתהיה‪" :‬מדוע כבודו הטריח את עצמו באמצע הלילה? הרי מחר הייתי שואל את הרב"‪ .‬ואז הרב שאל‪" :‬האם הטרדתי‬ ‫את מנוחתך?"‪ .‬והבחור ענה‪" :‬לא יכולתי לעצום עין‪ ,‬לא ידעתי מה הרב ישיב לי "‪ .‬ואז הרב ענה‪" :‬אומנם יכולתי בפרק זמן זה ללמוד‬ ‫עוד תורה ולחדש חידושים‪ ,‬אולם לא יכולתי לעשות זאת בידיעה שיש מישהו שממתין לתשובתי ולעזרתי!"‬ ‫מובא ב'עלינו לשבח' שפעם נסע רבינו כל הלילה לעיר אחת‪ .‬באותו לילה ירד גשם רב‪ .‬משרתו הרגיש שהעגלה נוטה לשקוע לצד הדרך‪.‬‬ ‫לא היתה ברירה והוא ירד מהעגלה‪ ,‬ותמך בה מהצד‪ .‬כך צעד המשרת כברת דרך ארוכה ברגל‪ ,‬כשכולו בתוך המים והבוץ‪ .‬כאשר חלפה‬ ‫הסכנה‪ ,‬והמשרת חזר לעגלה‪ ,‬הרב הודה לו ואמר‪" :‬מן הסתם הגרביים שלך התרטבו‪ ,‬הנה לך גרביים יבשות להחלפה" והושיט לו‬ ‫גרביים יבשות‪" .‬אדוני החיה את נפש עבדו"‪ ,‬אמר המשרת לגאון‪ ,‬ולבש את הגרביים היבשות‪.‬‬ ‫במהלך הדרך המשרת התפלא מהיכן השיג הרב גרביים יבשות‪ ,‬שהרי הבגדים שנטל הגאון מביתו‪ ,‬לפני היציאה לדרך‪ ,‬היו במזוודה‪,‬‬ ‫והמפתח של המזוודה בכיסו‪ .‬בבוקר‪ ,‬כאשר רבינו ירד מהעגלה‪ ,‬נדהם להווכח שרגלי רבינו יחפות‪ .‬אז הבין כי בעודנו הולך בצידי‬ ‫העגלה‪ ,‬רבינו פשט את הגרביים מרגליו‪ ,‬בהבינו שכאשר יישוב לעגלה תהיינה הגרביים שלו רטובות עד לשד עצמותיו‪ ,‬ומסרם לו‪.‬‬ ‫מסופר ב'מורשת אבות' כי רבינו וידידו ר' יעקב לוברבוים רבה של ליסא באו לוורשה לכנס גדול של רבנים‪ .‬יצאו יהודי וורשה לשער העיר‬ ‫לקבל את שני גדולי הדור‪ .‬בכבוד הובילום במרכבה הדורה רתומה לשני סוסים‪ ,‬והכניסום לעיר בקול תרועת המון חוגג‪ .‬מרוב התהלבות‬ ‫התירו את הסוסים מהמרכבה‪ ,‬רתמו עצמם במקום הסוסים והסיעו את המרכבה‪.‬‬ ‫כשהרגיש רבינו בדבר‪ ,‬אמר‪" :‬למי כל הכבוד הזה‪ ,‬אם לא לר' יעקב מליסא?" ירד מהמרכבה ונבלע בין ההמון ומרוב צפיפות לא הכירו‬ ‫בו‪ ,‬והוא הצטרף להסיע את המרכבה‪ .‬ר' יעקב אמר בלבו‪ " :‬למי כל הכבוד הגדול אם לא לר' עקיבא גאון הדור?" ירד גם הוא מהמרכבה‪.‬‬ ‫כך הסיעו והסיעו עד שהרגישו שהיא ריקה מאדם‪.‬‬ ‫‪16/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב ׁשְּ מּואֵ ל ׁשְּ נ ְּ‬ ‫ִיאֹורסֹון זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב שמואל שניאורסון זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ב' אייר (תפארת שבתפארת בספירת העומר) שנת‬ ‫ה'תקצ"ד (‪ )6829‬בליובוויטש שברוסיה כבן הזקונים‪ .‬בגיל שבע כבר היה בקי בתורה ובחלק גדול‬ ‫מנ"ך ולמד גמרא עם פירוש רש"י ותוספות מלוקטים‪ .‬בשעה שהיה משחק עם חבריו היה חוזר על‬ ‫התנ"ך בעל‪-‬פה‪ .‬אביו נהג לבחון אותו אחת לחודש ואת חבריו בחדר‪ ,‬שרובים היו מבני המשפחה‪.‬‬ ‫אחרי הבחינה נתן להם כסף על פי הצלחתם‪ ,‬רבינו היה מצרף סכומים אלה וקונה בהם ספרים‪.‬‬ ‫בגיל ‪ 61‬ידע בעל‪-‬פה את כל התנ"ך‪ .‬כשהיה בגיל ‪ 63‬שקד על לימוד משניות בעל‪-‬פה‪ .‬הצטיין‬ ‫בענווה וצניעות‪ ,‬עד שכל הסובבים אותו לא ידעו על למדנותו ועל גאונותו העצומים‪.‬‬ ‫רבינו העיד על עצמו‪ :‬יש כאלו שחושבים שהם מכירים אותו‪ ,‬אבל האמת היא שהם אינם מכירים‬ ‫אותי בכלל‪ ,‬אפילו זוגתי חושבת שהיא מכירה אותי‪ ,‬והאמת‪ ,‬שגם היא לא מכירה אותי‪ .‬היו זמנים‬ ‫שהייתי עמל עשרים ושלוש שעות ביממה וזוגתי חשבה שאני הולך בטל‪ .‬בגיל ‪ 63‬הוסמך לרבנות‬ ‫ומחודש חשוון ה'תרי"ג עד אלול ה'תרט"ז (‪ )6893-6891‬למד כל יום עם אביו ספרי קבלה‪ ,‬כוזרי‪,‬‬ ‫מורה נבוכים‪ ,‬עיקרים ורס"ג עם ביאורי חסידות‪ .‬נודע כבעל זיכרון מופלא‪ .‬התפרסם כגאון בתורת‬ ‫הנגלה והנסתר ובקיאות בחכמת הרפואה‪ .‬בגיל צעיר אביו שיתף אותו בעסקנות בענייני הכלל‪.‬‬ ‫לשם כך נסע הרבה פעמים למדינות שונות ברחבי העולם כדי לפעול למען יהודים במצוקה‪ .‬כחצי‬ ‫שנה לפני שאביו נפטר הוא הפציר ברבינו שיתחיל להנהיג את הנשיאות וכך כתב לחסידים‪" :‬אליו‬ ‫תשמעון כאשר שמעתם אלי"‪ .‬בשנת ה'תרכ"ו (‪ )6811‬לאחר פטירת אביו רבינו התחיל לכהן‬ ‫כאדמו"ר הרביעי לחסידות ליובאוויטש‪ .‬בעל יסורים גדולים למרות זאת לא מש החיוך מפניו כל ימי‬ ‫חייו‪ .‬בסוף שנת ה'תרמ"ב (‪ )6883‬חלה ובחודש תשרי ה'תרמ"ג אור ליום שלישי ניתק את שעון‬ ‫הכיס מהשרשרת ותחב פיסת נייר בשעון ובו כתב שייעצר בשעה ‪ .66:96‬הורה לבניו את צוואתו‬ ‫ובעודו יושב על כיסאו השיב את נשמתו ליוצרה בדיוק בשעה ‪ .66:96‬נפטר ב‪-‬י"ג תשרי ה'תרמ"ג‬ ‫(‪ .)6883‬חי כ‪ 98-‬שנים‪ .‬ציונו בליובאוויטש‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר ר' מנחם מנדל (האדמו"ר השלישי מחב"ד‪-‬ליובאוויטש‪ ,‬בעל 'צמח צדק')‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה‬ ‫מושקא‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת שטערנא (זיווג ראשון‪ -‬בת אחיו ר' חיים שניאור זלמן; נישאו בשנת ה'תר"ז‬ ‫[‪ ,]6893‬ונפטרה כשלושה חודשים לאחר נישואיהם)‪ ,‬מרת רבקה (זיווג שני‪ -‬בת ר' אהרן אלכסנדרוב ונכדת‬ ‫האדמו"ר האמצעי)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' שניאור זלמן אהרן‪ ,‬האדמו"ר ר' שלום דובער (האדמו"ר החמישי מחב"ד‪-‬‬ ‫ליובאוויטש)‪ ,‬ר' אברהם סנדר‪ ,‬ר' מנחם מנדל‪ ,‬מרת דבורה לאה (נישאה לר' משה אריה לייב גינזבורג)‪,‬‬ ‫מרת חיה מושקא (נישאה לר' משה הורנשטיין)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' מנחם מנדל‪ ,‬בעל 'צמח‬ ‫צדק'‪ .‬מספריו‪• :‬ליקוטי תורה‪ -‬מאמרי חסידות •תורת שמואל‪ -‬שיחותיו •שו"ת אדמו"ר מהר"ש‪-‬‬ ‫•אגרות קודש‪ -‬אגרותיו‪.‬‬ ‫החסיד רבי יוזיק גורביץ מווארשא סיפר‪" :‬אחר הסתלקותו של הרה"׳ק ה'צמח צדק' מליובאוויטש זיע"א‪,‬‬ ‫החסידים בעיר מולדתי דוקשיץ הסכימו לקבל את מרותו של בנו הצעיר (רבינו)‪ .‬באותו זמן עמד זוג חשוכי‬ ‫בנים מתושבי העיר להתגרש‪ .‬על פי פסק בית דין‪ ,‬חילקו ברצונם הטוב את נכסיהם עזרה בשווה‪ ,‬ועמדו‬ ‫לנסוע לעיר אחרת מחמת הבושה במקומם‪ ,‬לערוך בה את הגירושין ונתינת הגט‪.‬‬ ‫בלב החסידים שבעיר התעוררו רגשי רחמים על בני הזוג החיים ביניהם באחווה ופרנסתם מצויה בכבוד‪.‬‬ ‫עתה הם נאלצים להיפרד‪ .‬הם החליטו לייעץ להם לפנות לרבי ולשמוע לעצתו‪ .‬קראו לאיש ודיברו באוזניו‪,‬‬ ‫כי מאחר וחושבים הם לנסוע לעיר אחרת‪ ,‬טוב להם שיסעו לליובאוויטש‪ ,‬שם נמצא רב שיוכל לסדר‬ ‫הגרושין‪ ,‬בנוסף יוכלו לשהות בה ביום השוק‪ ,‬אשר רוב סוחרי פלך מאהילוב פונים ליריד זה‪ ,‬בו יוכלו לקנות‬ ‫סחורות זולות‪ ,‬אגב כך אולי כבר יכנסו לרבי שמואל‪ ,‬לשמוע את חוות דעתו על עניינם‪.‬‬ ‫הבעל נאות להצעה ונסע לליובאוויטש‪ .‬כאשר הוא נכנס לרבי וסיפר על צרתו רבי שמואל התפלא ואמר‪" :‬מי‬ ‫פסק לכם להתגרש? לא‪ ,‬לא‪ ,‬תקוותי לה' יתברך שתזכו לזרעא חייא וקיימא"‪ .‬האיש השתומם למשמע‬ ‫אזניו‪ ,‬הוא התייאש מכבר מהולדת בנים‪ ,‬ספקותיו סבבו רק האם להתגרש אם לאו‪ ,‬לא עלתה בדעתו בדל‬ ‫מחשבה אודות בנים‪ .‬מאחר והוא רצה שגם אשתו תשמע הדברים ותתעודד‪ ,‬ביקש את רשות הצדיק כי‬ ‫הוא יביא את אשתו‪ ,‬והיא תעמוד מאחורי הדלת‪ ,‬והרבי יחזור על דעתו וברכתו‪ .‬הוא קיבל את רשותו‬ ‫ולמחרת שוב נכנס הבעל‪ .‬אשתו שמעה מעבר הדלת את דברי הרבי המצווה אותם שלא יתגרשו‪ .‬הצדיק‬ ‫גם הוסיף הבטחה שיזכו בזרע של קיימא‪.‬‬ ‫את הימים הסמוכים ניצלו לקניית סחורה ביריד‪ .‬הם שבו בשמחה לדוקשיץ כשהם מחכים בקוצר רוח‬ ‫שיפקדו‪ .‬מדברי הרבי לא נפל דבר‪ ,‬כעבור תקופה קצרה הם נפקדו בבן זכר‪ .‬שמחתם הרקיעה שחקים‬ ‫אולם לא למשך זמן‪ .‬התינוק לא היה שקט‪ .‬הוא צרח יומם ולילה והטריד את מנוחתם‪ ,‬עד כי כמעט קצו‬ ‫בחייהם‪ .‬משראו כי חייהם אינם חיים‪ ,‬הם החליטו לנסוע אל רבי שמואל ולשאול בעצתו‪ .‬לתמיהתם המרובה‪ ,‬הרבי הורה לומר לעולל הצורח‬ ‫באוזנו כי אל לו 'להתייחסן' כל כך‪ ,‬הוא אינו בן יחיד ובקרוב תהיה לו אחות‪ .‬ההורים התפעלו מאוד והתרגשו מדברי רבינו‪ .‬מדברי הצדיק לא‬ ‫נפל דבר‪ .‬ברגע שהם אמרו באוזן התינוק את דברי הרבי הדברים פעלו את פעולתם והתינוק שתק‪.‬‬ ‫כעבור שלושה חדשים‪ ,‬פרחה צרעת על גוף התינוק‪ .‬הוריו שוב נסעו לליובאוויטש‪ .‬הם ניגשו לצדיק וסיפרו לו על צרתם‪" .‬רפואה ידועה‬ ‫היא"‪ ,‬הרבי אמר‪" ,‬מטמינים את כתונת הילד במחסן העצים והמחלה תחלוף"‪ .‬למרות שהדברים היו מוזרים הם קיימו את הדברים כפי‬ ‫שהצדיק הורה להם וכמובן הילד התרפא ולאחר מכן נולדה להם גם בת‪( .‬מגדל עוז)‬ ‫‪17/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים – האדמו"ר ר' ׁשָּ לֹום ׁשַ ְּכנָּא פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמַ ן מִ פְּ ָּרהֹובִיטְּ ׁש זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב שלום שכנא פרידמן מפראהבישט זצ"ל הידוע בכינויו 'רבי שלום‬ ‫הגדול'‪ -‬נולד בשנת ה'תקכ"ט (‪ )6311‬במזריטש שבאוקראינה‪ .‬נקרא על שם אבי‬ ‫סבתו ר' שלום שכנא מטורטשין‪ .‬בהיותו כבן שמונה שנים נפטר אביו‪ .‬רבינו ואחיו‬ ‫הגדול ר' ישראל חיים מלאדמיר נשלחו על ידי אמם‪ ,‬שבחרה שלא להינשא בשנית‬ ‫לאחר פטירת בעלה הקדוש‪ ,‬לביתו של ידידו של בעלה ותלמידו של חמיה ר' שלמה‬ ‫מקרלין‪ ,‬על מנת שיגדלם ויחנכם בדרכי התורה והחסידות‪ ,‬בראותה בו המוכשר ביותר‬ ‫מבין ידידי בעלה למלאכה זו (היא עצמה עלתה לארץ וחיה שם בהסתר)‪ .‬ר' שלמה‬ ‫מקרלין דאג גם לנישואיו של רבינו‪ ,‬והוא נישא והקים את ביתו‪.‬‬ ‫לאחר שעבר סב אשתו‪ ,‬ר' מנחם נחום‪ ,‬לכהן כמגיד בעיר צ'רנוביל‪ ,‬רבינו מונה לשמש‬ ‫כמגיד בפראהבישט‪ .‬גדלותו העצומה הביאה אליו תלמידים מכל רחבי אוקראינה‪.‬‬ ‫גדולי דורו התייחסו אליו בהערכה רבה‪ .‬ר' נתן מברסלב התבטא לאחר פטירתו‪:‬‬ ‫"בפראהבישט היה אור גדול שכבה והותיר אחריו חשיכה עצומה"‪ .‬גיסו ר' ישראל‬ ‫מבאפאליא מתארו‪" :‬צדיק יסוד עולם‪ ,‬אדוני מורי ורבי גיסי"‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬רבים‬ ‫פנו אליו ונושעו‪ .‬נפטר בערב חג סוכות בי"ג בתשרי ה'תקס"ג (‪ .)6813‬חי כ‪ 22-‬שנים‪.‬‬ ‫ציונו בפראהבישט‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר ר' אברהם‪ ,‬המשיך את מקומו‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' דב בער (המגיד ממזריטש)‪ .‬סבא (מצד אמו)‪ :‬ר' משולם‬ ‫פייבוש מקרמניץ (בעל 'משנת חכמים')‪ .‬אביו‪ :‬ר' אברהם המלאך‪ .‬אמו‪ :‬מרת גיטל‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת חוה (נכדת האדמו"ר ר' מנחם נחום מטשרנוביל‪ ,‬בעל 'מאור עיניים'‪ ,‬בת מרת‬ ‫מלכה ור' אברהם מקאריסצ'וב)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים ר' שלמה מקרלין‪ ,‬ר' מנחם נחום‬ ‫מטשרנוביל (בעל 'מאור עיניים')‪ ,‬ר' גדליה מליניץ‪ .‬מתלמידיו‪ :‬ר' נתן מברסלב‪ ,‬ר' ישראל‬ ‫מבאפאליא‪ ,‬ר' אריה לייב מבנדר (אחיו של ר' משה צבי מסאווראן)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר ר'‬ ‫אברהם מפראהבישט (מילא את מקום אביו בהיותו כבן שבע‪-‬עשרה)‪ ,‬האדמו"ר ר' ישראל‬ ‫מרוז'ין (מייסד שושלת רוז'ין‪ ,‬שממנה הסתעפו שושלות סדיגורא‪ ,‬בויאן‪ ,‬בוהוש‪ ,‬וסלוי וקופיטשניץ)‪ ,‬ר' דב בער (נפטר בצעירותו בחיי אביו;‬ ‫היה מאורס לבתו של ר' לוי יצחק מברדיטשוב)‪ ,‬מרת חיה איטה (נישאה לר' יצחק מגארנוב‪ ,‬בן ר' מרדכי מקרמניץ)‪ .‬מתורתו‪• :‬משמיע‬ ‫שלום •דרכי שלום •נר ישראל‪ -‬שלושת הספרים מדברי תורתו‪.‬‬ ‫בינו בחר לו דרך נסתרה שלא מצאה חן בעיני החסידים של הרה"ק רבי נחום מצ'רנוביל‪ ,‬וביקשו מרבם שיגיד לו על ההתנהגות כזה‪ ,‬ודיבר‬ ‫ר‬ ‫עמו ואמר לו משל על דרכו‪ ,‬וכאשר שמע הרה"ק רבי נחום את דבריו ראה אשר "על דרכיו נגה אור" ואמר לו‪" :‬עתה לך בני כאשר אתה‬ ‫רוצה ותתנהג באשר תחפוץ"‪ ,‬ופסק מלאמר לו מאומה‪ .‬דרכו של הרה"ק רבי נחום היה להתפלל כותיקין וללמוד אח"כ כל היום‪ ,‬ואילו חתן‬ ‫בתו (רבינו) התפלל רק בשעה תשע ולא ראו אותו לומד‪.‬‬ ‫ביקשו החסידים של הרה"ק רבי נחום מצ'רנוביל שידבר עם חתנו על כך‪ ,‬עד שביום אחד בבוקר אמר רבי נחום שילך לדבר עימו‪ ,‬ונכנס‬ ‫לביתו והרה"ק רבי שלום היה עדיין ישן‪ ,‬וכאשר פתח דלת חדרו נשאר עומד על מפתן הדלת ולא נכנס‪ ,‬ושאלו אותו החסידים למה לא נכנס‪,‬‬ ‫והשיב להם‪" :‬ראיתי את הבעש"ט הק' עומד אצלו מצד אחד והמגיד הק' ממזריטש עומד מצד השני ומדברים עמו בסודי רזין‪ ,‬ואיך‬ ‫יכולתי להיכנס?"‪ .‬ומאז הפסיקו החסידים לדבר עליו‪.‬‬ ‫בינו היה מסתיר מאוד את מעשיו ואת עבודת ה' שלו‪ .‬כשהיה סמוך על שולחן חותנו זקנו הרה״ק רבי נחום מצ'רנוביל זי״ע היה רגיל‬ ‫ר‬ ‫להיכנס אצלו בכל שבת ויו"ט לאמור לו שבתא טבא ‪ -‬יומא טבא‪ ,‬פעם אחת ביום הראשון של ראש השנה לא יכל רבינו להתרומם בתפילתו‬ ‫במדרגה הראויה לו‪ ,‬ויאמר אל ליבו‪" :‬אם כן למה זה אנוכי עומד מלמעלה ‪ -‬בקיר המזרח"‪ ,‬וירד ועמד בקרן זווית והתפלל‪ .‬אחר התפילה‬ ‫נכנס אצל הרה"ק רבי נחום ויברכו זה את זה כנהוג ויצא‪ ,‬ביום השני התפלל רבינו כראוי לו‪ ,‬ויהי אחר התפילה כשנכנס רבינו אצל הרה"ק‬ ‫רבי נחום‪ ,‬קרא לו הרה"ק רבי נחום‪" :‬איפוא הן הנשמות אשר דחקו עצמן להתקרב אצלך אתמול כשהתפללת בקרן זווית?"‪.‬‬ ‫יפר הרה״ק האדמו"ר ר' ישראל מרוז׳ין‪ :‬אבי היה פעם אחת אצל הרה״ק הרב אריה לייב משפולי בשבת‪ .‬הרה"ק היה זקן מופלג ואבי היה‬ ‫ס‬ ‫אברך ולמרות זאת כיבד את אבי מאוד מאוד‪ ,‬בכל שלוש הסעודות הושיב את אבי בראש השולחן והוא ישב בצד השולחן‪ ,‬גם אירע באותו‬ ‫זמן בהיות אבי אצלו‪ ,‬ישב אבי בחדרו ושתה קפה‪ ,‬והרבה אנשים עמדו סביבו במעגל‪ ,‬והרה"ק משפולי עמד בחוץ והקשיב למעשה שסיפר‬ ‫אבי מישמעאל אחד‪ .‬וכל אלו שעמדו מסביב חשבו שדברים כהווייתן כמו שהוא מספר‪ ,‬אולם אחר המעשה ניגש הרה"ק משפולי ואמר לאבי‪:‬‬ ‫"אני למדתי מהמעשה הזה כוונות של טל וגשם"‪ ,‬ואמר אבי‪" :‬איי‪ ,‬הזקן הזה לא איש בער הוא!"‪.‬‬ ‫כשרצה אבי לנסוע משם נפרד מהרה״ק משפולי‪ ,‬והוא ביקש מאבי שיברך אותו‪ ,‬ואבי לא רצה ואמר לו‪" :‬הלוא אתה זקן וישיש ברכו אתם‬ ‫אותי" ‪ ,‬ולא רצה‪ ,‬ואחר הוויכוח שביניהם זה אומר בכה וזה אומר בכה‪ ,‬הגיעו לידי פשרה‪ -‬אבי יברך את הרה״ק קודם ואח"כ יברך הוא את‬ ‫אבי‪ .‬וכן היה שהניח אבי ידיו הקדושות על ראש הרה"ק ובירך אותו‪ ,‬וכאשר הרים את ידיו מעל ראשו‪ ,‬אמר הרה"ק לאבי‪" :‬עכשיו נעלם"‪ ,‬ולא‬ ‫רצה לברכו כי לא החזיק את עצמו ראוי לכך מפני ענוותנותו הגדולה‪ ,‬אלא מאבי הוא הצליח להוציא את הברכה‪.‬‬ ‫יפר הרה"ק מרוז'ין זיע"א‪ :‬בעל בית‪-‬מרזח אחד בא פעם אל אבי זיע"א וסיפר לו שהאדון שלו רוצה לדחותו קודם פסח ולתת את בית‪-‬‬ ‫ס‬ ‫המרזח למישהו אחר והוא יאבד את פרנסתו‪ ,‬והיה אבי יושב ומספר סיפורי מעשיות‪ ,‬וקודם צאתו שאל בעל הבית‪-‬מרזח‪" :‬רבי! ומהו‬ ‫התשובה על זה שביקשתי?"‪ ,‬אמר לו אבי‪" :‬כבר עשיתי לך טובה עם הסיפורים שלי‪ ,‬לך לשלום"‪ .‬ואכן הפריץ השאיר אותו על כנו‪.‬‬ ‫עם אחת ר' נחום מצ'רנוביל שאל אותו ממחרת ראש השנה‪" :‬מדוע ביום הראשון ראיתי מלאכים ושרפים מסתובבים סביבך‪ ,‬וביום השני‬ ‫פ‬ ‫כבר לא ראיתי?"‪ .‬והשיב לו רבינו‪" :‬ביום השני נתעליתי למדרגה גבוהה כזו‪ ,‬שהם לא היו יכולים עוד לגשת אליי"‪.‬‬ ‫‪18/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב יִשְּ ָּראֵ ל פְּ ִר ְּ‬ ‫ידמַ ן מִ סָּ ִד ָּ‬ ‫יגּורה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב ישראל פרידמן מסדיגורה זצ"ל המכונה ה'אור ישראל'‪ -‬נולד ב‪-‬כ'‬ ‫שבט ה'תרי"ב (‪ )6893‬בסדיגורה כבן רביעי להוריו‪ .‬רבינו כשנולד היה ללא רוח חיים‪.‬‬ ‫אביו הק' ביקש שילחשו לו באוזנו‪ ,‬שהוא קיבל את נשמתו של הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫מברדיטשוב זיע"א (סנגורם של ישראל)‪ .‬מיד לאחר שעשו כן‪ ,‬השתנה מצבו לטובה‬ ‫בעזרת השי"ת והוא התחיל לנשום‪ .‬אחיו וגיסו היו מיועדים לרשת את החסידות‪ ,‬אך‬ ‫שניהם נפטרו בחיי אביו‪ .‬לאחר פטירת אביו בי"א באלול ה'תרמ"ג (‪ ,)6882‬רבינו מונה‬ ‫יחד עם אחיו רבי יצחק לכהן באדמו"רות‪ .‬בשנת ה'תרמ"ו (‪ )6881‬נעשתה בין האחים‬ ‫חלוקת ירושה‪ .‬רבינו זכה בחצר בסדיגורה ובחלקת אבותיו‪ ,‬ואילו רבי יצחק (ה'פחד‬ ‫יצחק') זכה בנשיאות כולל ווהלין ועבר לבויאן‪ ,‬שם ייסד את שושלת חסידות בויאן‪.‬‬ ‫צורתו היתה מופלאה עד מאוד‪ .‬כאשר רבינו הלך ברחוב‪ ,‬אפילו הגויים ואצילי הסביבה‬ ‫היו נעמדים כדי להתבונן בדמותו ממושכות‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬סירב‬ ‫שיצלמו אותו בשום פנים ואופן‪ .‬נפטר בי"ג בתשרי ה'תרס"ז (‪ .)6111‬חי כ‪ 99-‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בסדיגורה באוהל אדמו"רי בית רוז'ין וסדיגורה‪ .‬לאחר פטירתו כיהנו בניו באדמו"רות‪,‬‬ ‫ובראשם האדמו"ר ר' אהרן‪ ,‬בעל 'קדושת אהרן'‪ ,‬שאליו נסעו רוב חסידי אביו‪ ,‬והאדמו"ר‬ ‫ר' אברהם יעקב‪ ,‬בעל 'אביר יעקב'‪ .‬גם בניו ר' שלום יוסף‪ ,‬ר' יצחק ור' שלמה חיים‬ ‫שימשו באדמו"רות‪.‬‬ ‫סבא (מצד אביו)‪ :‬האדמו"ר ר' ישראל מרוז'ין‪ .‬סבא (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' אהרן פרלוב‬ ‫מקרלין (בעל 'בית אהרן')‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם יעקב (האדמו"ר הזקן מסדיגורה)‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת מרים‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת אסתר (זיווג ראשון‪ -‬בת האדמו"ר ר' יצחק פרידמן מבוהוש‪ ,‬בן‬ ‫דודו)‪ ,‬מרת בת שבע (זיווג שני‪ -‬בת האדמו"ר ר' שלום יוסף מסדיגורה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' אברהם יעקב מסדיגורה‪ .‬ילדיו (מזיווג ראשון)‪ :‬ר' משה מרדכי מנחם (נפטר‬ ‫בגיל ‪ ,)66‬האדמו"ר ר' אהרן (בעל 'קדושת אהרן')‪ ,‬האדמו"ר ר' שלום יוסף (כיהן כאדמו"ר‬ ‫מסדיגורה בצ'רנוביץ)‪ ,‬מרת חוה חיה (נישאה לר' שלום יוסף פרידמן ממילניצא)‪ ,‬מרת ציפורה‬ ‫פייגא (נישאה לר' יצחק מרדכי שפירא מגוואדז'יץ)‪ .‬ילדיו (מזיווג שני)‪ :‬האדמו"ר ר' אברהם‬ ‫יעקב (בעל 'אביר יעקב')‪ ,‬האדמו"ר ר' יצחק (האדמו"ר מרימנוב)‪ ,‬ר' דוד יהושע (נפטר‬ ‫בצעירותו)‪ ,‬האדמו"ר ר' שלמה חיים (כיהן בסדיגורה ובווינה)‪ ,‬ר' יהודה צבי‪ ,‬מרת רחל‬ ‫(נישאה לר' שלמה פרידמן מצ'ורטקוב)‪ ,‬מרת בלומא רייזל ומרת מרים (נפטרו בילדותן)‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬אור ישראל‪ -‬דברי תורה על התורה והמועדים‪.‬‬ ‫בינו לא הסכים שיצלמו אותו‪ .‬פעם לאחר תפילת שחרית נודע לרבינו שבין הקלויז לביתו עומד‬ ‫ר‬ ‫קצין צבא שהרוצה לצלמו‪ .‬כששמע על כך נמנע מלצאת מהקלויז‪ ,‬כך עברו כמה שעות ולא רצה‬ ‫לצאת מחדרו‪ .‬אחד מהיושבים כעס על כך‪ ,‬איך יתכן שבשביל גוי הרבי יאלץ להמתין זמן כה רב?‬ ‫הוא הלך לשם וגירש את הקצין משם בבוז‪.‬‬ ‫הקצין תבע אותו למשפט על הזלזול בכבודו‪ .‬גזר הדין היה שעל החסיד לשבת במאסר שבוע ימים‪.‬‬ ‫אחר שהודיעו לו את גזר הדין הוא נכנס לרבינו ואמר לו‪" :‬בשביל כבוד הרבי לא איכפת לי לשבת‬ ‫במאסר‪ ,‬אבל אני מצטער שעלי לשבת במאסר בשבת"‪.‬‬ ‫הרבי הבטי ח לו שבשבת הוא לא יצטרך לשבת‪ .‬ואכן ביום שישי כשהכריזו את שמות המשוחררים‬ ‫הכריזו גם את שמו ברשימה‪ .‬הוא הלך לביתו בשמחה‪ .‬במוצאי שבת קודש אנשי בית הסוהר באו‬ ‫לביתו והודיעו לו שחלה טעות ברישום ועליו לחזור לבית הסוהר כדי להשלים ביום א' את היום‬ ‫השביעי של המאסר‪( .‬מעובד מתוך ליקוטי מאמרים ושיחות)‬ ‫יש אחד גר סמוך לסדיגורה‪ .‬היה לו בחור כבן שלוש‪-‬עשרה שנים‪ .‬יום אחד הבחור הפך להיות‬ ‫א‬ ‫אילם ר"ל‪ .‬האיש הלך לרופאים מומחים כדי שיבדקו את הבן‪ ,‬אבל לצערו הם לא הצלי חו למצוא מה הסיבה שנהיה אילם וכיצד ניתן לרפא‬ ‫אותו‪ .‬פעם אחת האדמו"ר הזקן‪ ,‬מרן הרה"ק מטשארטקוב הגיע לחתונה שהתקיימה בביאן‪ .‬האיש חשב לנצל את ההזדמנות‪ .‬הוא נסע עם‬ ‫בנו לביאן‪ .‬מרן אמר לו שילך אצל רבינו ה'אור ישראל' מסדיגורה זיע"א והוא בעז"ה יעזור לו‪ .‬האיש עשה כפי שצווה‪ .‬הוא בא לפני רבינו‬ ‫ואמר לו שאדמו"ר מטשארטקוב שלח אותו אליו‪.‬‬ ‫האיש מסר לידו את הקוויטיל ובו כתב את שם בנו וכן על העובדה שהוא אילם‪ .‬רבינו קרא את הקוויטיל‪ .‬להפתעת הסובברים אמר לבחור‬ ‫האילם‪" :‬אני אברך אותך ואתה תענה אמן על ברכתי"‪ .‬הבחור התפלא והצביע על פיו כאילו רוצה לומר לרבינו שאינו יכול לדבר ועל כן לא‬ ‫יכול לענות אמן על ברכתו‪.‬‬ ‫רבינו אמר לו‪" :‬אני מצווה עליך שתענה אחר ברכתי אמן"‪ .‬רבינו בירך אותו‪" :‬ה' יתברך יעזור שתהיה לך רפואה שלמה ושתהיה בריא"‪.‬‬ ‫כאשר סיים ברכתו אמר לבחור‪" :‬אמור נא אמן"‪ .‬הבחור למרבה הפלא ענה‪" :‬אמן"‪ .‬מאותו הרגע הבחור האילם התחיל לדבר כמי שמעולם‬ ‫לא חלה‪ .‬רבינו ציווה לאבא שיסע תיכף לביתו עם הבן שלא תשלוט חלילה עין הרע בבנו‪.‬‬ ‫הסיפור מעובד מתוך 'כרם בית ישראל'‬ ‫‪19/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ צ ִַדיק הָּ ַרב מֵ אִ יר הַ כ ֹהֵ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק הרב מאיר הכהן זצ"ל‪ -‬נולד ביום פסח שני‪ ,‬י"ד באייר ה'תרפ"ח (‪,)6138‬‬ ‫למשפחת כהנים מיוחסת באי התורה ג'רבא‪ .‬גדל בצילם של גאוני העיר‪ .‬מגיל קטן‬ ‫ניכרו בו הפשטות והענווה‪ ,‬הן בלבושו‪ ,‬הן בהילוכו והן בדיבורו עם הבריות‪ .‬היה בקי‬ ‫עצום בחכמת העיבור‪ .‬צדיקים העידו עליו שהוא מל"ו הצדיקים הנסתרים‪.‬‬ ‫בעל חסד עצום‪ .‬נזהר מאוד שלא לדבר בבית הכנסת‪ .‬ניחן בזיכרון חזק מאוד‪ .‬לימד‬ ‫את התלמידים הקטנים באי ג'רבא תנ"ך ופרשת שבוע בטעמים‪ .‬לאחר נישואיו‬ ‫הפצירה בו אשתו לעלות לארץ‪ ,‬אך הוא סירב מחשש לחינוך ילדיו‪ ,‬שמא יתקלקלו‬ ‫בארץ‪ .‬רק לאחר שהבטי חה לו כי היא תדאג לחינוכם של הילדים‪ ,‬הסכים והם עלו‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫רבינו התיישב בעיר אשדוד והיה נחבא אל הכלים‪ .‬כעשר שנים קודם פטירתו חלה‬ ‫ונחלש מאוד ולא היה יוצא ובא בין הבריות עד ליום פטירתו‪ ,‬כחודשיים לאחר פטירת‬ ‫אשתו‪ .‬רמז לילדיו על פטירתו‪ .‬נתבקש לבית עולמו בערב חג הסוכות‪ ,‬י"ד בתשרי‬ ‫ה'תשע"ח (‪ .)3163‬חי כ‪ 81-‬שנים‪ .‬נטמן לצדה בבית העלמין באשדוד‪ .‬אמרו עליו‬ ‫שלא אהב להטריח אחרים‪ ,‬לא בחייו ואף לא לאחר מותו‪ ,‬ובניו ישבו עליו שעה קלה‬ ‫בלבד עד כניסת החג‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אוזיפא‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרינה (בת הגאון ר' דידו הכהן)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת ג'ינה (בת‬ ‫הצדיק ר' יוסף סיסף הכהן)‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' דוד דידו הכהן‪ .‬בניו‪ :‬הרבנים ר' יוסף (אשדוד)‪,‬‬ ‫ר' שמעון (נתיבות)‪ ,‬ר' אהרן‪ ,‬ר' עמנואל‪ ,‬ר' ישראל ור' אפרים‪ .‬חתניו‪ :‬הרבנים ר'‬ ‫משה זיו הכהן (אשדוד)‪ ,‬ר' חגי חיים‪ ,‬ר' משה טולדאנו (בן ר' עמנואל‪ ,‬מראשי ישיבת‬ ‫'שארית יוסף')‪ ,‬ר' מסיעד מדאר‪ ,‬ר' משה כהן ור' אפרים עלוש‪ .‬מתורתו‪ :‬חידושיו‬ ‫התפרסמו בעלוני 'חסדי דוד'‪ .‬לאחר פטירתו נדפס לזכרו הקונטרס 'אור המאיר'‪.‬‬ ‫נו רבי עמנואל כהן סיפר‪ :‬הייתי מתפלל עם אבי בבית‪-‬הכנסת בית דוד‪ .‬יום אחד ראיתי אותו‬ ‫ב‬ ‫בחצר בית‪-‬הכנסת מרים תינוק ומשתעשע איתו‪ .‬שאלתי אותו‪" :‬אבא‪ ,‬מי זה התינוק הזה? אפילו‬ ‫לנכדים שלך אתה לא מרים אותם ככה?"‪.‬‬ ‫אבא ענה לי בערבית‪" :‬הדא תעי" (זה שלי)‪ .‬לשאלתי הסביר כי ההורים של הילד הזה במשך שנים‬ ‫רבות לא זכו לילדים‪ .‬אביו של הילד הזה ביקש ממני שאני אברך אותם שה' יפקוד אותם בזרע בר‪-‬‬ ‫קיימא‪ .‬אמרתי לו‪" :‬כעת חיה ולשרה בן"‪ .‬שנה אחר כך נולד להם הבן הזה שאני עכשיו מחזיק‬ ‫אותו תהילות להשם יתברך‪.‬‬ ‫מילי דעלמא היה חי בדוחק ובצמצום‪ .‬מכיוון שהפרוטה לא היתה מצויה אצלו היה קונה לעיתים בהקפה במכולת‪ .‬הוא לא סמך רק על‬ ‫ב‬ ‫בעל המכולת שירשום אלא הוא בעצמו רשם את החובות בפנקס משלו‪ .‬פעם שלח את הבת שלו להחזיר סכום כסף לבעל המכולת‪ .‬בעל‬ ‫המכולת בדק אצלו ברישומים ואמר לה בפליאה‪" :‬מדוע הבאת סכום כל כך גדול? לפי הרישומים שלי אתם חייבים לי רק חצי מהסכום‬ ‫שאביך נתן"‪.‬‬ ‫אבל אז היא שלפה את הפנקס של אביה והראתה לו שלפי הרישומים של אביה הם חייבים את כל הסכום שהיא הביאה לשלם‪ .‬בעל‬ ‫החנות התבונן ברישומים‪ ,‬עבר עליהם‪ ,‬סיכם את המספרים ואז נזכר שאכן כך היה‪ ,‬שרבינו לקח ממנו עוד מוצרים בהקפה אבל מסיבה‬ ‫כלשהי הוא שכח לרשום‪.‬‬ ‫באי בית‪-‬הכנסת בית דוד באשדוד סיפר‪ :‬שבת אחת‪ ,‬רב בית‪-‬הכנסת רבי משה פנש זצ''ל שהיה גם קורא בתורה לא הגיע מסיבה‬ ‫ג‬ ‫כלשהי‪ .‬הם לא ידעו מה לעשות עם הקריאה בתורה‪ .‬רבינו התנדב לקרוא‪ .‬למרבה הפלא רבינו קרא את כל הפרשה בטעמיה ודקדוקיה‬ ‫בלי שום טעות ובלי שום הכנה‪.‬‬ ‫נו רבי ישראל כהן סיפר כי בערב ראש השנה האחרון לחייו‪ -‬שבועיים לפני פטירתו כאשר שהה בבית אבות בבני ברק רבינו שאל אותו‪:‬‬ ‫ב‬ ‫האם ניקו את הבית שלו ואמר לו שהוא רוצה לחזור לבית‪ .‬בזה רמז לו על הסתלקותו לגנזי רום‪ .‬בערב יום כיפור האחרון לחייו ביקש מבנו‬ ‫הרב רבי יוסף לקחת אותו לבית‪-‬הכנסת‪ ,‬שם שהה בתפילה זמן ממושך יותר מהרגלו ועסק בתפילה זמן רב כאילו ידע שזה יום כיפור‬ ‫האחרון לחייו‪.‬‬ ‫חת מבנותיו הי''ו סיפרה כשהיתה בגיל שבע בערך היא הלכה עם אביה מביתם שברובע ג' באשדוד אל הכולל ברובע ו'‪ .‬לפתע שבעה‬ ‫א‬ ‫כלבים גדולים משוחררים באו לקראתם‪ .‬היא אמרה לאביה שהיא מפחדת מאוד מהכלבים‪ .‬אביה השיב לה‪" :‬אל תדאגי‪ ,‬בעזרת ה'‬ ‫הכלבים לא יעשו כלום"‪ .‬כאשר הם התקרבו יותר ויותר לעברם‪ ,‬הצדיק קרא לעברם‪" :‬לכו"‪ .‬הכלבים האימתניים לפתע ברחו מהמקום‬ ‫כאילו נבהלו מדבר מה‪.‬‬ ‫בי שם טוב אור הי''ו ממתפללי בית‪-‬הכנסת בית דוד סיפר כי הוא חזר בתשובה בזכות הצדיק זצ"ל‪ .‬בית הכנסת בעבר היה בתוך בניין‬ ‫ר‬ ‫דירות (כיום ב"ה בית‪-‬הכנסת ממוקם במקום מרווח)‪ .‬ליד בית‪-‬הכנסת היה מגרש כדורגל‪-‬סל‪ .‬הרב תמיד היה קורא לו בחיבה ומבקש‬ ‫ממנו שיצטרף אליהם כדי שישלים מניין וכיו''ב‪ .‬כך הצדיק השפיע עליו בדרכי נועם והוא זכה והתקרב על ידו לדרך התורה והמצוות‪ ,‬הוא‬ ‫וביתו אחריו‪.‬‬ ‫החומר והתמונות באדיבות מכון 'ממלכת כהנים'‬ ‫‪20/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב יֹוסֵ ף ְּצבִ י דֹוׁשִ ינְּסְּ ִקי זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב יוסף צבי דושינסקי זצ"ל המכונה 'מהרי"צ דושינסקי'‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ה תמוז ה'תרכ"ז‬ ‫(‪ )6813‬בעיירה פאקש שבהונגריה‪ .‬בשנת ה'תרנ"ה (‪ ,)6819‬כשהיה כבן ‪ 38‬שנים בלבד‪ ,‬התקבל‬ ‫לכהן כרבה של גלנטה שבסלובקיה‪ ,‬שם הקים ישיבה גדולה‪ .‬בשנת ה'תרפ"א (‪ )6136‬עבר לכהן‬ ‫כרבה של חוסט והקים שם ישיבה‪ ,‬שהייתה לאחת הישיבות הגדולות בהונגריה‪ .‬בשנת ה'תרצ"ג‬ ‫(‪ )6122‬עלה לארץ יחד עם חלק מתלמידיו והתיישב בירושלים‪ .‬הקים בה ישיבה‪ ,‬שלאחר פטירתו‬ ‫נקראה 'בית יוסף צבי'‪ .‬שימש כגאב"ד העדה החרדית בירושלים והיה למייסד חסידות דושינסקי‪.‬‬ ‫באלול ה'תרצ"ז (‪ )6123‬השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שהתקיימה במרינבד שבצ'כוסלובקיה‬ ‫ונמנה עם חברי מועצת גדולי התורה‪ .‬גאון בתורה‪ .‬שקדנותו היתה מופלאה‪ .‬נפטר בערב חג‬ ‫הסוכות‪ ,‬י"ד בתשרי ה'תש"ט (‪ .)6198‬חי כ‪ 86-‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין 'שערי צדק' בירושלים‪ .‬בנו‬ ‫היחיד‪ ,‬ר' ישראל משה‪ ,‬מילא את מקומו‪.‬‬ ‫סבא (מצד האב)‪ :‬ר' אהרן‪ .‬אביו‪ :‬ר' ישראל‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה עלקא‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת שיינדל (זיווג‬ ‫ראשון‪ -‬בת הגאון ר' מרדכי יהודה לייב וינקלר‪ ,‬רבה של מאד ובעל 'לבושי מרדכי'‪ .‬נפטרה ללא ילדים)‪ ,‬מרת‬ ‫אסתר (זיווג שני‪ -‬בת ר' יואל צבי נויהאוז)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' שמחה בונם סופר (רבה של פרשבורג‬ ‫ובעל 'שבט סופר')‪ ,‬ר' משה פולק (רבה של בוניהד)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"ר ר' יעקב ישכר בער רוזנבוים‬ ‫(האדמו"ר מנדבורנה)‪ ,‬האדמו"ר ר' ישראל חיים הירש (רבה של בילקא ולימים האדמו"ר מבאדישל‬ ‫בירושלים)‪ ,‬הגאון ר' דוד שלמה אייכלר (יו"ר העדה החרדית האשכנזית בירושלים)‪ ,‬הגאון ר' יהושע‬ ‫סג"ל דייטש (אב"ד טרגו מורש ולאחר מכן רב שכונת קטמון בירושלים)‪ .‬בנו‪ :‬האדמו"ר ר' ישראל משה‬ ‫(בנו היחיד‪ .‬שימש גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש הישיבה והקהילה לאחר אביו)‪ .‬מספריו‪• :‬תורת‬ ‫מהרי"ץ‪ -‬על התורה •חידושי מהרי"ץ‪ -‬על מסכתות ברכות ופסחים •צאן יוסף •תהילות מהרי"ץ‪-‬‬ ‫פירוש לספר תהילים •שו"ת מהרי"ץ •מעט צר"י‪ -‬ענייני חנוכה •הגדת מהרי"ץ •דרשות מהרי"ץ‪-‬‬ ‫למועדי השנה‪ .‬מתולדותיו‪• :‬עוד יוסף חי‪ -‬תולדות חייו‪ ,‬הנהגות והדרכות‪ ,‬אגדות‪ ,‬דרשות ושיחות‪.‬‬ ‫סיפר הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל‪ :‬זכיתי ללמוד בישיבתו של מרא דארעא דישראל הגה"צ ר' יוסף צבי‬ ‫דושינסקי זצ"ל‪ .‬ראש הישיבה היה לנו לדוגמא לאהבת התורה בשיעוריו הארוכים והמופלאים ובהרבצת‬ ‫תורה‪ ,‬שלא ידעה גבולות‪ .‬שיעוריו התקיימו אפילו בערבי שבתות וחגים‪ ,‬לרבות התקופות הקשות של‬ ‫המלחמות‪ ,‬שהתנהלו באותם ימים בין אנשי המחתרות מול חיילי הצבא הבריטי‪ .‬סיפור מדהים שהייתי עד‬ ‫לו‪ ,‬התרחש באחד הימים‪ ,‬כשרבינו אחז באמצע השיעור‪ .‬הוא הקשה קושיה מסוימת ופתח בדפי המהרש"א‬ ‫לעיין שם בעניין‪ .‬בחלל בית המדרש שררה דממה‪ .‬התלמידים נזהרו שלא להפריע לעיונו של ראש הישיבה‪.‬‬ ‫לפתע נשמע פיצוץ עז‪ ,‬שהרעיד את כל הבניין‪ .‬תלמידי הישיבה נתקפו בפחד ובבהלה ונסו מבית המדרש‬ ‫בריצה כל עוד נשמתם בם‪ .‬בית המדרש נהפך כולו‪ ,‬כסאות וסטנדרים עפו והתגלגלו לכל הכיוונים‪.‬‬ ‫בבית המדרש ההפוך נותרו שני אנשים‪ :‬ראש הישיבה‪ ,‬המהרי"ץ‪ ,‬שהיה רכון על דפי המהרש"א והיה נראה‬ ‫בעליל‪ ,‬שהוא מנותק מכל הסובב אותו ואינו חש כלל בכל מה שמתחולל; וגם אני נשארתי לשבת במקומי‪,‬‬ ‫והסיבה – כדי לא להשאיר את רבינו לבד בבית‪-‬המדרש‪ .‬עברו מספר דקות‪ ,‬ראש הישיבה הגביה את ראשו‬ ‫ורצה להמשיך בשיעור‪ ,‬ונדהם ונבהל למראה עיניו‪ :‬בית המדרש היה ריק מתלמידים‪ .‬כשהבחין בנוכחותי‪ ,‬פנה אלי ושאל‪" :‬לאן נעלמו‬ ‫התלמידים?"‪ .‬שאלתי את רבי בתמיהה‪" :‬האם הרב לא שמע כלום?! הרי כל כל הבניין כולו רעד‪ ,‬רעש והמולה‪ ,‬איך יתכן שהרב לא שמע?!"‬ ‫וסיפרתי לו כל מה שקרה‪ .‬הגה"ק המהרי"ץ אמר‪ ,‬שבאמת לא הרגיש מאומה‪( .‬לב ישראל)‬ ‫סיפר הרב ליפא גלדווירטה מנהל ומגי"ש בישיבה תו"ת בברוקלין‪ .‬פעם כשעבר ברחוב בין בנייני הישיבה ראה זקן אחד‪ ,‬שגר באזור‪,‬‬ ‫מסתכל בו בהשתאות‪ .‬כשהתקרב ר' ליפא אליו‪ ,‬שאל אותו הזקן מה הוא עושה בישיבה ותוך כדי השיחה אליו‪ ,‬שאל אותו‪" :‬האם הכרת את‬ ‫הרבי שלי‪ ,‬מהרי"ץ דושינסקי?"‪" -‬כן‪ ,‬אומנם לא הכרתי אותו אישית‪ ,‬אבל מי לא שמע עליו"‪" .‬אתה לא מכיר את הרבי שלי"‪ ,‬ענה הזקן‪" ,‬אני‬ ‫אגיד לך‪ ,‬מי הוא היה באמת"‪ .‬הזקן סיפר שהוא למד אצל המהרי"ץ בשנות העשרים בישיבה בחוסט‪ .‬הגיעו ימי הזעם‪ ,‬וחייו היו תלויים‬ ‫מנגד‪ .‬הוא ניצל בחסדי ה' מגאי ההריגה‪ ,‬אולם הוא התרחק ל"ע מדרך התורה‪.‬‬ ‫הוא היה שבור ומדוכא כשעלה לארץ אחרי המלחמה‪ .‬באחד הימים נפגש עם רבו מהרי"ץ דושינסקי‪ .‬הוא ניגש אליו ופניו העידו שלא הכירו‬ ‫והזכיר לו את שמו‪ .‬תיכף שאל אותו רבינו‪" :‬האם אתה הוא פלוני שלמדת איתי מסכת פלוני בשנה פלוני?"‪" -‬כן!"‪ ,‬ענה בהשתוממות‪" ,‬איך‬ ‫הרב זוכר את כל פרטי הפרטים לאחר כל מה שעבר עלינו בינתיים?"‪ .‬הרב כתשובה הוציא מחיקו פנקס בלוי שבו היו רשומים כל שמות‬ ‫התלמידים שלמדו אצלו במשך השנים‪" .‬אתה רואה את זה? בפנקס הזה רשומים שמות כל התלמידים שלי‪ .‬מי יודע כמה מהם בין‬ ‫החיים ומי זוכר אותם בכלל‪ .‬אצלי הם חיים וקיימים בלב‪ ,‬ואני נוהג לקרוא את שמותיהם ולזכור אותם בכל יום‪ ,‬כדי שלא ימוש זכרם‬ ‫מקרב הארץ"‪ .‬סיים הזקן את סיפורו‪" .‬נכון מאוד"‪ ,‬אמר ר' ליפא‪" ,‬אכן לא זכיתי להכיר את הרב הגדול שלך"‪.‬‬ ‫כאשר רבינו התמנה לרבה של העיר גלנטה סיפרו לו כשהגיע לעיר‪ ,‬כי לאחרונה פרצה בעיר מגיפת ילדים‪ ,‬וכבר מתו כמה ילדים ל"ע‪ .‬הרב‬ ‫נדהם מהבשורה המרה‪ ,‬ולא ידע מה להשיב‪ .‬כעבור מספר ימים קרא אליו את ראשי הקהל וחקר אותם‪ ,‬אם ביטלו לאחרונה איזה מנהג‪.‬‬ ‫התברר שהם ביטלו את מנהג השיר 'יגדל אלוקים חי'‪ ,‬שנהגו לשיר ביום ז' באדר‪ .‬המנהג לפנים היה שאנשי ה'חברה קדישא' היו עוברים‬ ‫על פתחי הבתים ושרים זמר זה בניגון מיוחד וכופלים את הפיסקה "מתים יחיה א‪-‬ל"‪ .‬וכל אבא היה נותן ביצים‪ ,‬כמספר ילדיו הקטנים‬ ‫לטובת גחש"א‪ .‬אחר כך ערכו סעודה‪ .‬סיפרו‪ ,‬כי אשתקד ביטלו מנהג זה‪ ,‬שהיה נראה להם כמיושן‪.‬‬ ‫כיוון ששמע כך אמר‪" :‬אכן נודע הדבר! דעו שהראו לי בחלום את המילים 'מנהג עוקר דין'‪ ,‬ולא ידעתי פשרן‪ .‬אולם עתה אני מבין שביטול‬ ‫המנהג שנועד לחזק את האמונה בתחיית המתים‪ ,‬הוא שגרם למתיחת מידת הדין על ילדי העיר‪ .‬לכן נקבל על עצמנו לחדש את המנהג‬ ‫כקדם!"‪ .‬כשסיים פרצו כולם בבכי‪ ,‬וקיבלו להחזיר את המנהג‪ ,‬ולהיזהר בכל מנהגי ישראל‪ .‬ומיום זה פסקה המגיפה ויהי לפלא‪.‬‬ ‫‪21/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪-‬האדמו"ר הָּ ַרב י ִשְּ ָּראֵ ל הֹופְּ ׁשטֵ ין‪ -‬הַ מַ גִיד מְּ קֹו ְּזנִיץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב ישראל הופשטיין זצ"ל הידוע בכינויו 'המגיד מקוז'ניץ'‪ -‬נולד בשנת ה'תצ"ז‬ ‫(‪ )6321‬באפטא שבפולין למשפחה ענייה‪ .‬אביו היה כורך ספרים‪ ,‬ועל פי המסורת החסידית נולד‬ ‫לאחר שהוריו זכו לברכת הבעש"ט הקדוש‪ .‬עוד בצעירותו נודע כעילוי וכגאון מופלג בתורה‪ .‬העיד על‬ ‫עצמו שלמד כשמונה מאות ספרי קבלה לפני שהחל ללמוד אצל המגיד ממזריטש‪ .‬לימים היה לאחד‬ ‫מגדולי החסידות בפולין ולמייסד חסידות קוז'ניץ‪ .‬נקרא 'המגיד מקוז'ניץ' על שום דרשותיו הרבות‪.‬‬ ‫מפורסם כבעל מופת‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬רוב ימיו היה חולני ורפה‪-‬אונים‪ ,‬ובכל זאת היה מתגבר‬ ‫כארי בעבודת ה'‪ ,‬ובמשך קרוב לחמישים שנה הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים‪ .‬מעולם לא‬ ‫התאונן על מחלותיו‪ .‬כשנשאל כיצד הוא מצליח לסבול את מחלותיו‪ ,‬ענה‪" :‬וכי מה יש לי לסבול‪ -‬את‬ ‫הרגע שעבר? כבר עבר‪ .‬את הרגע שיהיה? עוד לא הגיע‪ ,‬אין לי אלא לסבול את הרגע עכשיו‪ ,‬רגע‬ ‫אחד‪ -‬אני לא יכול לסבול?"‪ .‬על גדלותו בתורה העידו גדולי דורו‪ .‬ר' חיים מוולוז'ין סיפר לרבה של‬ ‫בריסק שבעת שהותו בקוז'ניץ עסק בתורה עם רבינו יום תמים‪ ,‬ומצאו בקי בכל התלמוד הבבלי בעל‬ ‫פה ממש עם לשון התוספות‪ ,‬מלבד בקיאותו בתלמוד הירושלמי‪ ,‬בראשונים ובאחרונים‪ ,‬כאחד‬ ‫הגאונים‪ .‬נפטר בי"ד בתשרי ה'תקע"ה (‪ .)6869‬חי כ‪ 38-‬שנים‪ .‬ציונו בקוז'ניץ‪ .‬בנו‪ ,‬האדמו"ר ר' משה‬ ‫אליקים בריעה‪ ,‬מילא את מקומו והמשיך את שושלת קוז'ניץ‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' שבתי‪ .‬אמו‪ :‬מרת פרל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רויזא‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"רים ר' דב בער (המגיד‬ ‫ממזריטש)‪ ,‬ר' שמואל שמלקה הורוביץ מניקלשבורג‪ ,‬ר' אלימלך מליז'נסק‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"רים‬ ‫ר' איתמר מקונסקיוולה‪ ,‬ר' אליעזר הורוביץ מטרנוגרד‪ ,‬ר' אריה לייבוש מלאנצוט (בעל 'גבורות אריה')‪,‬‬ ‫ר' דוד יצחק ברומברג‪ ,‬ר' יהודה לייב מזקילקוב‪ ,‬ר' יחזקאל טאוב מקוזמיר (אבי שושלת מודז'יץ)‪,‬‬ ‫ר' יששכר דב בער מראדושיץ (ה'סבא קדישא')‪ ,‬ר' משה מזאלושין‪ ,‬ר' נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ‪,‬‬ ‫ר' קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין (בעל 'מאור ושמש')‪ ,‬ר' שמחה בונים מפשיסחה‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר‬ ‫ר' משה אליקים בריעה (מילא את מקום אביו)‪ ,‬ר' מוטל‪ ,‬מרת לאה פרל (נישאה לר' אבי עזרא זליג‬ ‫שפירא מגרניץ)‪ .‬מספריו‪• :‬בית ישראל‪ -‬על הש"ס •עבודת ישראל‪ -‬על התורה והמועדים •אור‬ ‫ישראל‪ -‬על תיקוני הזוהר •נזר ישראל‪ -‬על הזוהר •תהילות ישראל‪ -‬פירוש לתהילים •יקר מפז‪ -‬על‬ ‫התורה‪ ,‬ההפטרות ושו"ע •שארית ישראל‪ -‬על מדרשים •אבות ישראל‪ -‬על מסכת אבות •רמזי‬ ‫ישראל‪ -‬הערות בספרי קבלה •נר ישראל‪ -‬בענייני קבלה •גאולת ישראל‪ -‬על הגדה של פסח •חידושי‬ ‫מגיד משנה‪ -‬על הש"ס •כתבי קודש‪ -‬דברי תורה וחסידות •עגונת ישראל‪ -‬בענייני הלכה‪.‬‬ ‫פעם אחת שבת רבי יצחק‪-‬מאיר מזינקוב בעיר קמיניץ‪ .‬קהל רב התקבץ ובא לביהמ"ד בו ערך הצדיק את‬ ‫שולחנו‪ .‬בעיצומה של סעודת יום השבת ביקש להביא לפניו את הספר 'עבודת ישראל'‪" .‬מעטים הם היודעים‬ ‫אילו אוצרות טמונים בספר נפלא זה ובכלל מעטים יודעים את רום‪-‬ערכו של המגיד הקדוש מקוז'ניץ" וסיפר‪:‬‬ ‫"אבי‪-‬מורי (ה'אוהב ישראל' מאפטה) פקד עלי שנה אחת‪ ,‬בערש"ק פרשת דברים‪ ,‬שבת חזון‪ ,‬לנסוע לקוז'ניץ‬ ‫ולעשות את השבת במחיצת המגיד‪ .‬שם חזיתי במו‪-‬עיניי במופת שחולל המגיד‪ .‬עשר שנים חלפו‪-‬עברו מאז‬ ‫נישאו יעקב‪-‬ברוך וזוגתו ועדיין לא נפקדו בפרי‪-‬בטן‪ .‬יעקב‪-‬ברוך‪ ,‬למרות שאדם שבור היה‪ ,‬הצליח להסוות‬ ‫את עיצבון‪-‬ליבו ולמראית עין הקרין שמחת חיים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬רעייתו עצבות קבועה נשקפה מעיניה‪ .‬יום אחד‬ ‫ניגשה אליה שכנתה ואמרה‪' :‬מדוע את בחיבוק‪-‬ידיים ואינך עושה דבר להיוושע' ‪'-‬וכי מה עוד יכולה אני‬ ‫לעשות שלא עשיתי? רופאים פקדתי‪ ,‬סגולות קיימתי ואת ספר התהילים כבר מזמן הרטבתי בדמעות!'‪' .‬סעי‬ ‫אל המגיד הקדוש מקוז'ניץ‪ ,‬יעצה לה‪' ,‬רבים מאוד כבר נושעו מברכותיו!‬ ‫"כששב בעלה באותו היום לביתו הוא הופתע למראה פניה הקורנות של אשתו‪' .‬שמחה זו מה עושה?'‪ ,‬שאלה‬ ‫בזהירות‪' .‬בקרוב‪ ,‬אי"ה ניוושע!'‪ ,‬ענתה‪' .‬אסע למגיד הקדוש מקוז'ניץ ולא אעזוב את ביתו‪ ,‬עד שיבטיח לנו‬ ‫זרע בר‪-‬קיימא'‪' .‬לו יהי'‪ ,‬ענה בספקנות‪" .‬שבועות היטלטלה בדרכים עד שהגיעה לקוז'ניץ‪ .‬כשהגיעה‪ ,‬פנתה‬ ‫לביהמ"ד של המגיד‪ ,‬ניגשה לגבאי ושטחה לפניו את צרתה וביקשה להיכנס לצדיק‪ .‬הקשיב הגבאי בהערכה‬ ‫על נחישותה לעשות את הדרך הארוכה‪' .‬שמעי לעצתי'‪ ,‬אמר‪' ,‬מחר‪ ,‬ערב שבת‪-‬קודש‪ ,‬הצדיק קורא שניים‬ ‫מקרא ואחד תרגום לאחר חצות היום‪ .‬זו עת‪-‬רצון בדוקה‪ .‬כדאי להמתין לשעה זו‪ .‬אז תיכנסי לחדרו‪ ,‬תמתיני‬ ‫בדממה‪ ,‬וכשיסיים את קריאתו‪ ,‬תפני אליו‪ ,‬ונראה איך ייפול דבר'‪ .‬שמעה האישה‪ ,‬פנתה לאכסניה בעיר ובלב‬ ‫זועק קראה תהילים‪ ,‬ושפכה דמעות כמים‪ .‬כל הלילה התקשתה לעצום את עיניה‪ .‬בבוקר השכם התפללה‬ ‫שחרית וחזרה אל ספר התהילים‪ .‬לקראת חצות היום פנתה אל בית המגיד‪ .‬מנהגו היה לקרוא את הפרשה‬ ‫מתוך ספר‪-‬תורה כשר‪ .‬הגבאי היה נוטל ספר‪-‬תורה מן הארון ומכניסו לחדר המגיד‪ ,‬כשתלמידיו סובבים אותו‪.‬‬ ‫עמד המגיד סמוך לשולחן‪ ,‬שעליו הונח ספר‪-‬התורה‪ ,‬והחל בקריאת פרשת דברים בהתלהבות רבה ובדבקות‬ ‫עצומה‪ .‬לפתע נפתחה הדלת והאישה נכנסה בלוויית הגבאי‪ .‬היא נעמדה בפתח מאחורי המגיד‪ .‬הרב לא ראה‬ ‫אותה‪ .‬הוא היה היה בכוונת הקריאה‪ .‬כשסיים קרא‪' :‬הביאו לפני את האישה'‪ .‬כשהתייצבה לפניו אמר‪' .‬שמך‬ ‫הוא לאה בת זיסל?!'‪' .‬כן'‪ ,‬ענתה בהשתוממות‪ ,‬שהרי מעולם לא הציגה את שמה‪ ,‬לא לפני הגבאי ולא לפני‬ ‫איש אחר בקוז'ניץ‪' .‬את מבקשת את ישועת ה' להיפקד בילדים'‪ ,‬הוסיף ואמר‪' .‬כן'‪ ,‬ענתה בהתרגשות‪.‬‬ ‫שתיקה השתררה בחדר‪ .‬כעבור רגע אמר‪' :‬דבר ישועתך כבר התפרש בפרשת השבוע‪" .‬וטפכם אשר‬ ‫אמרתם" – ביקשתם להיפקד בטף "לבז" – ר"ת לאה בת זיסל יהיה! לכי לביתך וה' ימלא את בקשתך'‪.‬‬ ‫התמלאו עיניה דמעות אושר והיא יצאה בידיעה שתיוושע"‪ .‬בתוך כך הובא לשולחן הספר 'עבודת ישראל'‪.‬‬ ‫סיים הרב ואמר‪" :‬ועתה‪ ,‬לאחר שקיבלתם שמץ של מושג על גדולתו‪ ,‬הבה ואקרא באוזניכם קטע קצר‬ ‫מתוך ספרו ‪ -‬דברי אלוקים חיים ממש!"‪.‬‬ ‫‪22/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪-‬האדמו"ר הָּ ַרב י ִשְּ ָּראֵ ל הֹופְּ ׁשטֵ ין‪ -‬הַ מַ גִיד מְּ קֹו ְּזנִיץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫ר' יוסף היה מחסידי רבינו‪ .‬למרבה צערו לא זכה לפרי‪-‬בטן‪ .‬מדי חודש בחודשו נסע לרבינו והפציר בו לברכו בזרע של קיימא‪ ,‬אולם‬ ‫המגיד התעלם מהפצרותיו‪ .‬אשתו של ר' יוסף לא הרפתה‪ .‬היא לחצה על בעלה לתבוע מרבו ברכה‪ .‬פעם אחת התייצב ר' יוסף לפני רבו‬ ‫ואמר‪" :‬מורי ורבי הקדוש‪ ,‬איני זז מכאן עד שאזכה בברכתו!"‪ .‬הרהר המגידולבסוף אמר‪" :‬אם תסכימו לאבד את כל ממונכם‪ ,‬אברך‬ ‫אתכם בזרע של קיימא"‪.‬‬ ‫המילים נעתקו מפיו והוא שב לביתו להיוועץ ברעייתו‪ .‬האישה הסכימה מיד לתנאי והחסיד חזר לקוזניץ והודיע כי הם מוכנים לחיי עוני‬ ‫ומחסור אם בתמורה יזכו לצאצאים‪" .‬סע לחוזה מלובלין וכל אשר יאמר לך‪ ,‬תעשה"‪ ,‬אמר המגיד‪ .‬נסע ר' יוסף ללובלין וסיפר ל'חוזה' מדוע‬ ‫בא אליו ובשליחות מי‪" .‬הישאר עד אשר יאיר ה' את עיניי"‪ ,‬הורה לו‪.‬‬ ‫יום אחד קרא לו ה'חוזה' ואמר‪" :‬בימי נעוריך היית משודך לנערה מבנות עירך‪ .‬כשגדלת ביטלת את השידוך ופגעת בכבודה‪ .‬מעולם‬ ‫לא טרחת לפייסה‪ ,‬ומשום כך נמנע ממך פרי‪-‬בטן‪ .‬עד שלא תפייס אותה‪ ,‬לא יהיו לך ילדים‪ .‬סע ליריד בבלטה‪ ,‬שם תמצא את‬ ‫המשודכת ובקש מחילה"‪.‬‬ ‫ר' יוסף היה נרעש‪ .‬בנעוריו שידכוהו הוריו לנערה בת‪-‬טובים‪ ,‬אסתר‪-‬שפרה שמה‪ ,‬אך כשהתבגר נשא עיניו להצעה אחרת‪ .‬מעולם לא טרח‬ ‫לפייס את הנערה‪ .‬נסע ר' יוסף לבלטה‪ .‬בדרכו לשם חקר כל מי שפגש אם הוא מכיר אישה ושמה אסתר‪-‬שפרה מעיר פלונית‪ .‬גם ביריד‬ ‫שאל‪ ,‬אך כל בירוריו העלו חרס‪.‬‬ ‫שלושה ימים לפני תום היריד‪ ,‬צעד ברחוב‪ .‬לפתע ניתך גשם עז ארצה‪ .‬נכנס ר' יוסף לאחת החנויות‪ ,‬למצוא מחסה מהגשם‪ .‬בין האנשים‬ ‫שנדחקו לחנות הייתה אישה‪ .‬זז ר' יוסף הצידה‪ ,‬מטעמי צניעות‪ .‬נעלבה האישה וקראה בקול רם באוזני כל הנוכחים‪" :‬ראו איש זה‪,‬‬ ‫בצעירותי נטשני וגם עכשיו אין הוא רוצה לעמוד בקרבתי"‪.‬‬ ‫הביט ר' יוסף וזיהה את המשודכת מהעבר‪ .‬הוא פנה אליה בדברי תחנונים וביקש ממנה לסלוח לו וסיפר כי הגיע עד בלטה כדי לבקש את‬ ‫מחילה והוא פרץ בבכי‪" .‬מוכנה אנוכי לסלוח בתנאי אחד‪ .‬סע לסובלק‪ ,‬שם מתגורר אחי המסכן‪ .‬עני וחסר כול הוא‪ .‬תן לו מאתיים‬ ‫זהובים לנדוניית בתו‪ .‬אם כך תעשה‪ ,‬אסלח לך על הפגיעה שפגעת בי"‪ .‬חישב ר' יוסף ומצא‪ ,‬כי אם ימכור את כל רכושו ויצרף את‬ ‫המזומנים שברשותו‪ ,‬יהיו בידיו כמאתיים זהובים‪ .‬הוא הסכים לתנאי וחזר לביתו‪ .‬לאחר שהיו בידיו ‪ 311‬זהובים‪ ,‬נסע לסובלק‪.‬‬ ‫חיפש את אחי האישה עד שמצאו יושב בביתו‪ ,‬מדוכא ועלוב‪" .‬קרב יום נישואי בתי ואין בידי פרוטה לפורטה"‪ ,‬סיפר האח‪" .‬הנה לך‬ ‫מאתיים זהובים‪ ,‬להכין את כל צורכי החתונה‪ ,‬כאחד הנגידים!"‪ ,‬אמר לו ר' יוסף והושיט את צרור הכסף‪ .‬האיש הביט בר' יוסף ושאל‪" :‬מי‬ ‫אתה ומה פשר המתנה שהבאת לי?!"‪ ,‬השתאה‪" .‬אל חשש!"‪ ,‬הרגיעו ר' יוסף‪" ,‬אני מוסר לך אותו במצוות אחותך‪ ,‬שפרה‪-‬אסתר‪.‬‬ ‫בצעירותי ה יינו משודכים‪ ,‬עד שעזבתיה ונשאתי אישה אחרת‪ .‬לפני ימים אחדים פגשתיה כדי לפייסה‪ ,‬והיא ציוותה עלי לתת לך מאתיים‬ ‫זהובים‪ ,‬כתנאי לסליחה"‬ ‫"באת לשטות בי?! הלוא כבר חמש‪-‬עשרה שנים שאחותי אינה בין החיים‪ .‬בסובלק נפטרה בדמי‪-‬ימיה ואני בעצמי קברתיה!"‪ .‬רעד‬ ‫אחז בגופו של ר' יוסף‪ .‬לאחר שנרגע סיפר את השתלשלות הדברים – תחילה עם המגיד מקוזניץ ולאחר מכן עם ה'חוזה' מלובלין‪ .‬לבסוף‬ ‫תיאר את דמות האישה שפגש בבלטה‪ .‬לאח לא נותר אלא לאשר כי הייתה אכן זו שפרה‪-‬אסתר אחותו היא ולא אחרת! כעבור פחות‬ ‫משנה נפקדו ר' יוסף ורעייתו בפרי‪-‬בטן‪ .‬בשנים הבאות זכו לבנים נוספים וכולם הלכו בדרך התורה‪.‬‬ ‫‪23/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָּ ַרב הַ מְּ ֻקבָּל צִיֹון חָּ בִ יב ב ְָּּרכָּה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל רבי ציון חביב ברכה זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תרע"ט (‪ )6161‬בעיר חאלב שבסוריה‪ .‬אביו‬ ‫נפטר לפני שנולד‪ ,‬ולכן נוסף לו השם 'חביב' ע"ש אביו‪ .‬אמו הצדקת‪ ,‬למרות שהייתה עיוורת‪ ,‬גידלה‬ ‫אותו לבדה במסירות נפש על ברכי התורה והיראה‪ .‬למד בבית היתומים בחאלב והצטיין בלימודיו‪.‬‬ ‫כשהיה בגיל מצוות בערה נפשו לעלות לארץ ולאחר טלטולי דרך רבים זכה והגיע לארץ‪ .‬בתחילה‬ ‫גר בתל אביב‪ ,‬אך לאחר שהתארח בשבת אצל דודתו בירושלים הרגיש משיכה עזה להרגשת‬ ‫הקדושה והטהרה בעיר‪ ,‬ושם קבע את משכנו עד יומו האחרון‪ .‬לאחר נישואיו התגורר בדוחק גדול‪.‬‬ ‫לצורך מחייתו עבד מספר שעות כירקן בשוק ולאחר מכן כדוור בבנק הדואר‪ .‬חי בדוחק גדול אך‬ ‫המשיך בעבודת ה' במסירות‪ .‬נהג ללכת בכל יום לאחר עבודתו לכותל המערבי‪ ,‬שם סיים את כל‬ ‫ספר תהילים ועסק בתורת הנגלה והנסתר במשך היום ושוב מחצות הלילה ועד הבוקר‪.‬‬ ‫למד שנים בחברותא עם המקובל ר' סלמאן מוצפי זצ"ל‪ .‬הם היו לומדים במשך כשבע שעות‬ ‫רצופות בתורת הנסתר‪ .‬בימות החול היו לומדים גמרא וכך גמרו את לימוד כל הש"ס‪ ,‬ובשבתות היו‬ ‫לומדים בתורת הסוד החל מצהרי השבת ועד חצות הלילה‪ .‬שימש כחזן וכ"מכוון" בישיבת‬ ‫המקובלים 'נהר שלום'‪ ,‬לאחר שרבו המקובל ר' מרדכי שרעבי מינה אותו לכך‪ .‬בשנת ה'תש"ל‬ ‫(‪ )6131‬פתח בשכונת נחלאות את ישיבת לש"ם – ראשי תיבות 'לאקמת שכינתא מעפרא'‪ .‬שם‬ ‫קיבל בחורי חמד ואף מבוגרים רבים וקירבם לתורה ולמצוות‪ .‬הוא הקפיד בכל מעשיו‪ ,‬תפילותיו‬ ‫ו מצוותיו לכוון למען הקמת השכינה מגלותה‪ .‬כיתת את רגליו מחנות לחנות ובין עוברי אורח כדי‬ ‫למצוא נשמות תועות‪ ,‬והיה מעוררן לשמירת תורה ומצוות‪ .‬היה שכיח לראות נערים ארוכי שיער‬ ‫נכנסים לישיבתו ויוצאים עם מראה יהודי‪ ,‬כשציציות מבצבצות מתחת לבגדיהם‪.‬‬ ‫אהב את תלמידיו אהבת נפש‪ .‬העיד על עצמו שבכל חצות לילה היה בוכה בתפילה על אחד‬ ‫מתלמידיו‪ ,‬ואין תלמיד שלא בכה עליו שעות‪ .‬הקפיד מאוד על שמירת גדרי הקדושה‪ .‬העיד על‬ ‫עצמו כי אחד מהדברים שעליהם שב לעולם הזה הוא לתקן את עניין טלית קטן‪ .‬לא אחת ראו כיצד‬ ‫העיר לאדם‪ ,‬אף שנראה בלבוש של שומר תורה ומצוות‪ ,‬כי אינו לובש ציצית‪ ,‬והתברר למפרע כי‬ ‫הלה שכחה בטעות‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬ענוותן‪ .‬בעל ביטחון נדיר‪ .‬חי באמונה‬ ‫מוחשית‪ .‬את כל החזקת ביתו והחזקת הישיבה והאברכים נשא על כתפיו באמונה עילאית‪ ,‬ללא‬ ‫מגביות וללא פרסום‪ ,‬רק בפנייה ישירה לבורא עולם‪ ,‬אשר היה משפיע עליו כל מחסורו בכלליות‬ ‫ובפרטיות‪ .‬פעמים רבות סירב לקחת כסף מאנשים מסוימים מטעמים השמורים עמו‪ ,‬גם כאשר היה זקוק מאוד לסכומים אלה‬ ‫(באחת העדויות מסופר כי ויתר על ‪ 211,111‬דולר ולא הסכים לקחתם מידי אותו תורם)‪ .‬סבל ייסורים קשים בעשורים האחרונים לחייו‪,‬‬ ‫ובתוך כל הייסורים היה דבוק בבוראו וקיבלם באהבה רבה‪ .‬הוא לא הסכים לעבור ניתוח כדי להקל על ייסוריו‪ ,‬והיה צועק‪" :‬מה‬ ‫אתם רוצים שהשכינה תסבול בשבילי?"‪ .‬נפטר בערב חג הסוכות‪ ,‬י"ד בתשרי ה'תשס"ה (‪ ,)3119‬במיתת נשיקה לאחר שלקה‬ ‫בהתקף לב‪ ,‬ונטמן במהירות ובאופן שהלם כל כך את הלך חייו הצנוע‪ ,‬מאחר שלא הוצרכו לשבת עליו שבעה‪ .‬ציונו בהר המנוחות‬ ‫בירושלים‪ ,‬בסמוך לציונו של המקובל ר' מרדכי שרעבי זצ"ל‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' חביב (נפטר קודם לידתו)‪ .‬אמו‪ :‬מרת ג'מילה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת פנינה נזימה (אחות הצדיק הנסתר ר' אהרן מועלם‪ ,‬בעל 'תולדות‬ ‫אהרן ומשה')‪ .‬מרבותיו‪ :‬המקובלים ר' יהודה פתיה‪ ,‬ר' מרדכי שרעבי‪ .‬חברותא‪ :‬המקובלים ר' סלמאן מוצפי‪ ,‬ר' בנימין זאב חשין‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬המקובלים ר' בניהו שמואלי‪ ,‬ר' גדעון הולנד‪ ,‬ר' חיים מזרחי‪ ,‬ר' אהרן ביטון‪ ,‬ר' שאול ששון‪ .‬בניו‪ :‬הרבנים ר' יצחק‬ ‫(בעל 'ברכת יצחק')‪ ,‬ר' משה‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת אסתר‪ ,‬מרת יפה (אשת ר' מאיר קידר)‪ ,‬מרת נחמה (אשת ר' צדוק פנחס אלהאב הכהן)‪,‬‬ ‫מרת רבקה (אשת ר' שמעון ועקנין)‪ ,‬מרת שמחה (אשת ר' יוסף שר שלום)‪ .‬אחיו‪ :‬ר' אברהם ור' חלפון‪ .‬אחיותיו‪ :‬מרת לטיפה (אשת ר'‬ ‫אליהו בליליוס)‪ ,‬מרת סלחה‪.‬‬ ‫יום אחד אחרי שסיים את לימודו בגמ' מסכת פסחים עם הגאון המקובל ר' סלמאן מוצפי זיע"א‪ ,‬אמר חכם סלמאן לבנו הגאון ר' בן־ציון מוצפי‪:‬‬ ‫"אם היו אומרים לי לוותר על כל חיי העולם הבא שלי או לוותר על שעת לימוד עם ר' ציון‪ ,‬הייתי מוכן לוותר על העולם הבא שלי!"‪.‬‬ ‫דרכו בחג הסוכות היה לנענע את הלולב במשך יותר מארבע שעות! וכל מי שהיה רואה אותו בזמן הנענוע היה מתמלא יראת שמים‪ .‬יום אחד‬ ‫הלך לסוכה שבביתו כדי לנענע וביקש מהשמש בפירוש‪ ,‬שלא ייתן לאף אחד להכנס ולהפריע‪ ,‬אך בתוך כך הגיע אחד מגדולי האדמורי"ם‬ ‫לבקרו‪ ,‬השמש היה בהתלבטות‪ ,‬האם להפריע לרב או לא‪ .‬והנה בעודו מתלבט‪ ,‬יצא הרב בהתלהבות לקבל את האדמו"ר‪.‬‬ ‫ב אחד הימים נסע עם שמשו לקברי האבות‪ ,‬והנה בנוסעם חזרה לירושלים טעה הנהג ונכנס לכפר ערבי עויין ממש לתוך השוק‪ ,‬השמש נבהל‬ ‫במיוחד מהמבטים שלהם‪ ,‬הוא הסתכל על הרב אולם הצדיק נראה ישן‪ ,‬והנה בעודו אובד עצות עצר לידו רכב והנהג אמר לו‪" :‬סע אחריי"‪,‬‬ ‫הקול של האיש הרגיע את השמש והוא נסע אחריו‪ ,‬מיד הוציא אותו לכיוון ירושלים‪ ,‬השמש רצה להודות לו‪ ,‬אבל הוא נעלם כאילו בלעה‬ ‫אותו האדמה‪ .‬בדיוק באותו רגע הרב התעורר הסתכל על הנהג וחייך‪...‬‬ ‫פעם הבחינה זוגתו של הגאון הקדוש ר' חיים סינוואני זי"ע‪ ,‬כי בעלה יוצא לכיוון שער הכניסה לעיר יהוד בה התגוררו‪ ,‬זוגתו בראותה את‬ ‫התרגשותו שאלה‪" :‬מה יום מיומיים?"‪ .‬השיב הרב‪" :‬אדם גדול מירושלים צריך להגיע הנה היום"‪ .‬והנה לאחר זמן לא רב‪ ,‬הגיע לעיר הרב‬ ‫ציון‪ ,‬שהרב סינוואני ציפה לבואו‪.‬‬ ‫מידת בטחונו בה' הייתה מופלאה‪ ,‬היה אוסף סכומי כסף גדולים מאנשים‪ ,‬שהיו באים אליו ומחלק לתלמידים ולעניים‪ ,‬עד כי לעצמו לא מותיר‬ ‫כלום ולפעמים היה מבזה את עצמו ומתחנן לאנשים‪ ,‬שיתרמו לישיבה והוא עצמו היה עד יומו האחרון חי בצניעות בבית שָ כּור‪ ,‬בית עלוב‬ ‫שמי שהיה נכנס לביתו לא היה מאמין‪ ,‬עד כמה הרב היה חי בדוחק ובעניות‪ .‬ארע בערב שבת אחד אשר ניגש אליו משמשו ואמר‪" :‬רבנו‪ ,‬כבר‬ ‫חצות היום בפתח ואין שום כסף לחלק לצורכי שבת עבור האברכים"‪ ,‬נענה לו ר' ציון ואמר‪" :‬זמן רב אתה פה ואין לך אמונה? חכה ותראה‬ ‫בישועת ה'‪ .‬והנה לא עברו דקות ספורות‪ ,‬ובפתח ניצב אדם עם סך ‪ 0,555‬שקלים מכספי מעשרות‪ ,‬ומיד חילקו את הכסף לאברכים‪.‬‬ ‫‪24/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪25/25‬‬ ‫הצדיקים |‬ ‫פניני הצדיקי‬ ‫פרשת האזינו | ח' תשרי תשפ"ז – י"ד תשרי תשפ"ז | גיליון ‪ | 427‬פניני‬