gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: בוא אל התיבה · Boi El Hateivu

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫יוֹם הכפרים‬ ‫ב"ה‬ ‫ַתבָה – יֹום הכפרים‬ ‫ֹצהַר ַ‬ ‫תע ֲשֶׂה ל ֵּ‬ ‫ׁשעָ ה לחֹדֶּ ׁש?‬ ‫בֶּ עָ ׂשֹור לחֹדֶּ ׁש‪...‬יֹום הכפרים או שמא בְּ ת ְּ‬ ‫________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________ _____________________________________________________________________________________‬ ‫‪2‬‬ ‫יוֹם הַ כִּ פ ִֻּּרים (להלן יוה"כ) המוגדר בתורה כ" ַשבַ ת ַשבָּ תוֹן"‪ ,‬הוא יום מיוחד במינו מכל המועדים האחרים‪ ,‬ולכן אין אנו‬ ‫יודעים "כיצד לאכול אותו" בדיוק‪ ,‬וקשה לנו לסווג או לקטלג אותו במחיצה אחת עם מועדים אחרים‪ ,‬כי אין דומה לו‪.‬‬ ‫אילו צופה מן הצד‪ ,‬החסר כל רקע ביהדות‪ ,‬היה מודע לכל הסממנים החיצוניים של יוה"כ‪ ,‬הוא עוד היה עלול לגלות בו‬ ‫היבטים של "פיצול אישיות"‪ ,‬בשל מגמות הפכיות הקיימות בו‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬נחשב יוה"כ כ"יום טוב"‪ ,‬על סמך המימרא‬ ‫המפורסמת מהתלמוד "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים"‪ .‬די בצירוף זה לבדו‪ ,‬כדי להעלות‬ ‫את התמיהה על הדמיון שנמצא בין ט"ו באב‪ ,‬החג בו היו יוצאות בנות ישראל וחולות בכרמים‪ ,‬ובין היום שבו אנו‬ ‫"מסתגרים" בבתי כנסיות ושופכים את לבנו כמים‪ ,‬לפני אבינו שבשמיים‪ ,‬כדי שיכפר לנו‪ .‬יש אמנם מקום לשמחה ביוה"כ‪,‬‬ ‫ֹאתיכֶּם"‪ ,‬אך מאידך יש כאן גם דרישה מפחידה‬ ‫שהרי כפי שקובעת התורה "כִּ י בַ ּיוֹם הַ זֶּה ְיכַפֵּ ר עֲ לֵּיכֶּם לְ ַטהֵּ ר אֶּ ְתכֶּם ִּמכֹל חַ ט ֵּ‬ ‫יתם אֶּ ת נַפְ ש ֵֹּתיכֶּם"‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬של "וְ ִּענִּ ֶּ‬ ‫ביוה"כ יש צד חשוב מאוד של עשייה מרובה ‪ :‬תפילה‪ ,‬תשובה‪ ,‬וידוי‪ ,‬חרטה על העבירות שעברנו‪ ,‬וגם של קבלה טובה‬ ‫לעתיד‪ ,‬שלא נחזור על הקלקולים וכיו"ב‪ .‬כנגד פעולות העֲ ֵּשה‪ ,‬נכנסים לתוקף ביום זה חמישה איסורים מיוחדים (עינויי‬ ‫נפש)‪ ,‬שאינם נוהגים כמקשה באף יום טוב אחר‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שקיים יום אחד נוסף בשנה שגם בו נכנסים כל חמשת‬ ‫האיסורים לתוקף‪ ,‬הלא הוא תשעה באב‪ ,‬היום בו עם ישראל מתאבל על חורבן בית המקדש‪ .‬האם יוה"כ נחשב חלילה‪,‬‬ ‫כיום אבל? ואם לאו‪ ,‬מדוע קיימים דווקא בו‪ ,‬ורק בו‪ ,‬אותם הסממנים של יום האבל הקשה ביותר בשנה?‬ ‫בראש הרשימה של ההנאות האסורות ביוה"כ‪ ,‬מופיעות האכילה והשתייה‪ .‬להבדיל משאר ההנאות שניתן להימנע מהן‬ ‫ליום אחד‪ ,‬ללא קושי מיוחד‪ ,‬האכילה והשתייה הן צורך קיומי בסיסי‪ .‬אומנם ניתן להגיע להנאה מרובה מאכילה ושתייה‪,‬‬ ‫אך די היה לכאורה‪ ,‬בהגבלתן לכמות מינימאלית‪ ,‬שאין בה משום תענוג? ובעצם‪ ,‬מדוע לאסור בכלל? יוה"כ קרוי בתורה‬ ‫" ַשבַ ת ַשבָּ תוֹן"‪ ,‬הגדרה המציבה אותו במדרגה גבוהה יותר מזו של שבת‪ .‬ואם בשבת‪ ,‬אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי‬ ‫את ל ַַשבָּ ת ֹענֶּג"‪ ,‬להעלות מעדנים על שולחן השבת‪ ,‬מן הראוי היה שב ַשבַ ת ַשבָּ תוֹן‪,‬‬ ‫לעמוד בציוויו של הנביא ישעיה "וְ ָּק ָּר ָּ‬ ‫על אחת כמה וכמה? ואם נתייחס ליוה"כ כ"יום טוב"‪ ,‬הרי התורה מצוה אותנו "וְ ָּשמַ ְח ָּת בְ חַ גֶָּך"‪ ,‬וקבעו חז"ל ש"אין שמחה‬ ‫אלא בבשר ויין"‪ ,‬הרי ביוה"כ‪ ,‬אפילו פת חרבה או מים במשורה אסורים?‬ ‫נצטמצם למילה 'צוֹם' ולאיסור האכילה ביוה"כ‪ ,‬וגם ליחסי הגומלין שביניהם‪ ,‬על דרך פנימיות וחסידות‪ .‬נהוג לכנות כיום‪,‬‬ ‫את יוה"כ גם "צוֹם כִּ יפור"‪ ,‬כפי שאנו מוצאים בתפילת ונְ ַתנֶּה ת ֶֹּקף‪" ,‬ובְ יוֹם צוֹם כִּ פור יֵּחָּ ֵּתמון"‪ .‬מעניין שהמילה 'צוֹם' אינה‬ ‫מופיעה כלל בתורה‪ ,‬וגם בנביאים היא מיוחסת רק לתעניות הציבור הקשורות לחורבן הבית ולגלות‪ ,‬כמו שאנו מוצאים‬ ‫יעי (צום גדליה) וְ צוֹם הָּ עֲ ִּש ִּירי‬ ‫ישי (ט' באב) וְ צוֹם הַ ְשבִּ ִּ‬ ‫יעי (י"ז בתמוז) וְ צוֹם הַ חֲ ִּמ ִּ‬ ‫בזכריה "כֹה ָאמַ ר ה' ְצבָּ ‪-‬אוֹת צוֹם הָּ ְרבִּ ִּ‬ ‫ְהודה לְ ָּששוֹן ולְ ִּש ְמחָּ ה ולְ מֹ עֲ ִּדים טוֹבִּ ים"‪ .‬מעצם ההבטחה שימים אלה יהפכו למועדים טובים‪,‬‬ ‫(עשרה בטבת) י ְִּהיֶּה לְ בֵּ ית י ָּ‬ ‫ברור שעד אז אינם כאלה‪ ,‬בלשון המעטה‪ .‬מהו הצוֹם?‬ ‫מילה זו קשורה כנראה גם לתחושת הצמא של הצם‪ ,‬הקשה יותר בצוֹם ממושך‪ ,‬מתחושת הרעב‪ .‬בנוסף משמעותו של‬ ‫השורש צ‪.‬ו‪.‬מ היא צמצום‪ ,‬ולפעמים נגזר הצום מצמצום באספקה וממחסור‪ ,‬כמו במצור וכדומה‪ .‬ביום צוֹם בו אנו‬ ‫מתאבלים‪ ,‬אנו רואים את צרכינו הגשמיים בעיקר‪ ,‬ככאלה שאינם ראויים להתייחסות‪ ,‬בהתחשב ובמצב הקשה בו אנו‬ ‫מצויים‪ .‬בכך אנו כמו אומרים לקב"ה‪ ,‬מה טעם יש בקיומנו ובחיינו כאשר אלה הם פני הדברים‪ .‬הצוֹם גורם לאדם לאבד‬ ‫ממשקלו ומנפחו‪ ,‬עקב אובדנם של נוזלים‪ ,‬שומנים ומרכיבים נוספים‪ ,‬ובכך גם כבודו (=כובדו) וישותו כמו מצטמצמים‬ ‫להם‪ .‬עד כאן באשר לצום‪ ,‬אך יוה"כ הרי אינו נקרא צוֹם במקורות‪ ,‬וממילא אינו שייך למשפחה זו כלל?‬ ‫יעי הַ זֶּה יוֹם הַ כִּ פ ִֻּּרים הוא ִּמ ְק ָּרא קֹדֶּ ש י ְִּהיֶּה‬ ‫הפרשיה המתייחסת ליוה"כ בתורה‪ ,‬פותחת בפסוק "אַ ְך בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש הַ ְשבִּ ִּ‬ ‫יתם אֶּ ת נַפְ ש ֵֹּתיכֶּם"‪ ,‬אך בהגיענו לסוף הפרשיה‪ ,‬נגלה פסוק "תמוה"‪ ,‬הסותר לכאורה את האמור בראשיתה‪ַ " ,‬שבַ ת‬ ‫ָּלכֶּם וְ ִּענִּ ֶּ‬ ‫יתם אֶּ ת נַפְ ש ֵֹּתיכֶּם בְ ִּת ְשעָּ ה ַלחֹדֶּ ש בָּ עֶּ ֶּרב מֵּ עֶּ ֶּרב עַ ד עֶּ ֶּרב ִּת ְשבְ תו ַשבַ ְתכֶּם"‪ .‬מתי אם כן חל יוה"כ‪ ,‬האם‬ ‫ַשבָּ תוֹן הוא ָּלכֶּם וְ ִּענִּ ֶּ‬ ‫בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש או שמא בְ ִּת ְשעָּ ה בו? ואולי מדובר ביומיים רצופים? שאלה זו נלקחה בעצם מהגמרא‪" ,‬וכי בתשעה מתענין‪,‬‬ ‫והלא בעשרה?"‪ ,‬והתשובה המובאת שם‪" ,‬אלא לומר לך‪ ,‬כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה‬ ‫תשיעי ועשירי"‪.‬‬ ‫כאן אנו מגלים פן דו‪-‬מגמתי חדש המייחד את יוה"כ ‪ :‬העובדה שיוה"כ אינו עשוי מקשה אחת‪ ,‬ומצוותו מתחלקת גם‬ ‫כרונולוגית וגם מעשית לשתיים‪ ,‬לשני חלקים הפכיים לכאורה‪ .‬בְ ִּת ְשעָּ ה בתשרי‪ ,‬הקרוי ערב יוה"כ‪ ,‬אנו ְמצֻּוִּ ים דוקא‬ ‫להרבות במאכל‪ ,‬ולערוך סעודה חגיגית כמו זו המקובלת ביום טוב‪ ,‬ואף נאסר עלינו לצום ביום זה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ב"חצי‬ ‫השני"‪ ,‬בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש‪ ,‬האכילה והשתייה אסורים באיסור מוחלט! מה פשרו של ה"זיג‪-‬זג" הזה ושל המהפך של מאה‬ ‫ושמונים מעלות‪ ,‬מהציווי לאכול‪ ,‬עד כדי (תוך רגע) לאיסור כה חמור על האכילה? ואם בסופו של דבר האכילה נאסרת‬ ‫ביום העשירי‪ ,‬מדוע להרבות באכילה בתשיעי‪ ,‬ועוד לקבל על כך ציון לשבח?!‬ ‫מוכרות לנו דרשות מוסר שונות‪ ,‬המפארות ומאדירות את הנשמה והרוחניות של האדם‪ ,‬ובמקביל משפילות עד עפר‬ ‫(ממנו נוצר האדם)‪ ,‬את גופו ואת צרכיו הגשמיים‪ .‬אך על דרך פנימיות וחסידות‪ ,‬גם הגוף והחומר יקרים הם לאין ערוך‪,‬‬ ‫שהרי בלעדיהם אין משמעות לרוחניות‪ ,‬לפחות לא בעולם הזה הגשמי‪ .‬הנשמה יורדת לעולם הזה כדי לזכות בעלייה‬ ‫רוחנית‪ ,‬אותה היא יכולה להשיג רק באמצעות התלבשות בגוף גשמי וקידוש החומר‪ .‬היא יכולה "לכרות יהלומים" רוחניים‬ ‫רק בעולם הזה הגשמי‪ ,‬ע"י קיום מצוות ומעשים טובים באמצעות איברי הגוף ובשימוש באמצעים חומריים דווקא ‪ :‬כסף‬ ‫לצדקה‪ ,‬יין לקידוש‪ ,‬ארבעת המינים‪ ,‬חיי אישות לפרו ורבו ועוד‪ .‬אחת מהצורות בהן הדבר בא לידי ביטוי‪ ,‬היא האכילה‪.‬‬ ‫במסגרת ההלכה אנו ְמצֻּוִּ ים על ברכות רבות‪ ,‬שאותן עלינו לברך‪ ,‬בדרך כלל לפני קיום מצוות או בנסיבות אחרות‪ .‬אם‬ ‫נבדוק את רשימת הברכות הקיימות‪ ,‬נגלה שלדעת כל הפוסקים‪ ,‬כמעט כולן‪ ,‬למעט שתיים‪ ,‬הן מדרבנן (נקבעו ע"י חז"ל)‪.‬‬ ‫לדעת חלק מהפוסקים ברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו‪ ,"...‬היא מדאורייתא‪ ,‬ולמרות שהיא‬ ‫נראית ראויה במיוחד להצטוות עליה‪ ,‬נקבע בשולחן ערוך שהיא מדרבנן‪ .‬ומפתיע לגלות שדווקא "ברכת המזון"‪ ,‬השייכת‬ ‫לתחום הרבה יותר גשמי‪ ,‬היא הברכה היחידה שלגביה מופיע בתורה ציווי מפורש לאומרה‪" ,‬וְ ָאכַלְ ָּת וְ ָּשבָּ ְע ָּת ובֵּ ַרכְ ָּת"‪ .‬ויש‬ ‫מקום לשאול‪ ,‬האם דווקא על מזון גשמי עלינו לברך ולהודות? על אוכל‪ ,‬העונה על התאווה לזלול ולהתענג‪ ,‬להעלות‬ ‫פימה וכסל? מה פשר חשיבותה של האכילה?‬ ‫כדי להשיב‪ ,‬עלינו לפתוח צוהר לפעולת האכילה ולעלות לשורשה‪ .‬נחלק את אותיות השורש א‪.‬כ‪.‬ל לשתיים‪ ,‬במתכונת‬ ‫א‪-‬כל‪ ,‬חלוקה שכמו רומזת לנו על מהותה של האכילה‪ .‬היבט אחד של חלוקה זו הוא "א' ֹכל"‪ ,‬כפי שנוהגים "עמך" ישראל‬ ‫לומר‪ ,‬במשמעות של "ראשית"‪ ,‬או "קודם לכל"‪ .‬כלומר שהמזון הוא הראשון (=א') מבין כֹל הצרכים הבסיסיים החיוניים‬ ‫לקיומו של האדם‪ .‬אנו מוצאים זאת גם בבקשתו של יעקב אבינו‪ ,‬מהקב"ה‪" ,‬וְ נ ַָּתן לִּ י לֶּחֶּ ם לֶּאֱ כֹל ובֶּ גֶּד לִּ לְ בֹש"‪ .‬אך קיימת‬ ‫גם זווית ראיה נוספת לחלוקה א‪-‬כל‪ .‬האות א' מייצגת בפנימיות את הקב"ה אלופו של עולם‪ ,‬ובעצם את אורו‪ ,‬או ניצוצות‬ ‫ממנו הכלולים באוכל ‪ :‬א' ‪ -‬אור אלוקי‪ ,‬כל – כלול (באוכל)‪ .‬רמז לאורות הפנימיים ניתן למצוא גם בבחירה באותיות כ'‬ ‫ו‪-‬ל ' דוקא‪ .‬אם נציג את אותיות האלפבית בשורה‪ ,‬מימין לשמאל בסדר המקורי‪ ,‬נגלה שהאותיות כ' ו‪-‬ל' הן המרכזיות‬ ‫ביותר (הפנימיות ביותר) ‪ ,‬דבר המרמז לכך שעלינו להכניס את האוכל פנימה‪ ,‬לא רק למערכת העיכול שלנו‪ ,‬אלא עלינו‬ ‫למצות מתוכו את ניצוצות הקדושה ולהזין בהן את פנימיותנו‪ ,‬את נשמתנו‪.‬‬ ‫ובעצם מדוע אנו אוכלים? התשובה הפשוטה היא‪ ,‬שאנו חייבים לאכול כדי לספק לגופנו חומרי בעירה וחומרים חיוניים‬ ‫אחרים‪ ,‬הנותנים לגופנו את הכוח והיכולת לתפקד באופן תקין‪ .‬אנרגיה זו ניתן לנתב ולתעל לכיוונים שונים‪ .‬כמו זרם‬ ‫חשמלי שניתן להפעיל באמצעותו מקפיא או תנור‪ ,‬הפועלים במגמה הפוכה זה מזה‪ ,‬כך ניתן לנתב ולתעל את האנרגיה‬ ‫המופקת מהאוכל כדי לעלות או לרדת‪ ,‬כדי לבנות או כדי להרוס וכיו"ב‪ .‬ניתן להאיר באמצעות ניצוצות אלה‪ ,‬כאשר אנו‬ ‫עושים מצוות או גמילות חסדים למשל‪ ,‬ומצד שני ניתן "להחשיך אותם"‪ ,‬לכלוא אותם בבועה אטומה לקרינה‪ ,‬אם נעשה‬ ‫בהם שימוש לביצוע מעשה פשע‪ ,‬או למילוי אחר תאוות גשמיות בלבד‪.‬‬ ‫האוכל הגשמי קשור בקשר בל ינתק‪ ,‬עם העשייה הרוחנית‪ ,‬כי אפילו חשיבה דורשת אנרגיה‪ .‬אלא שביום רגיל חלק‬ ‫מה ֹא ֶּכל הולך לעשייה רוחנית וחלקו הולך לעשייה גשמית‪ ,‬לעבודה‪ ,‬לבילויים ועוד‪ .‬ביוה"כ אנו הולכים לקראת התקדשות‪,‬‬ ‫לחיבור עם הקב"ה‪ ,‬חיבור שממנו נִּ ָּטעֵּ ן ואף נִּ ְטעַ ן אחרים במהלך השנה הבאה לקראתנו‪ .‬לשם כך עלינו לסלק קליפות של‬ ‫פסולת המסתירות על האלוקות‪ ,‬ולהתקרב אליה‪ .‬הדבר נעשה ביוה"כ‪ ,‬אך לשם כך לא די ברוחניות בלבד‪ .‬כדי שנוכל‬ ‫להתקדש ברוחני אנו זקוקים למזון חומרי‪ ,‬שאותו נוכל להפוך לאנרגיה רוחנית‪,‬שבאמצעותה נפרוץ את החסימות שבדרך‪.‬‬ ‫לכן אנו מזינים את עצמנו במיוחד למטרה זו‪ ,‬ביום התשיעי‪.‬‬ ‫כאשר אדם נדרש לאכול‪ ,‬אכילתו מהצד הגשמי‪ ,‬היא פחות נהנתנית‪ .‬הנפש הבהמית שלנו אוהבת יותר את מה שאסור‬ ‫לנו‪ ,‬בגדר "מַ יִּם גְ נובִּ ים י ְִּמ ָּתקו"‪ ,‬ולא כל כך נהנית ממה שהיא חייבת לעשות‪ .‬יוצא איפוא שהאכילה ביום התשיעי היא‬ ‫לשם שמיים‪ ,‬כדי שנוכל לצום ולפעול ביוה"כ מצד הקדושה‪ .‬ומה יוצא מכל זה? זכינו לצבור בגופנו דלק בעל "אוקטן‬ ‫גבוה" במיוחד‪ ,‬תרכובת של חומר עם כוונות רוחניות‪ ,‬שיאפשר לנו להיטהר ולהתקדש מכוחו‪ ,‬ביוה"כ‪ .‬כל ההישגים‬ ‫הרוחניים שנשיג ביוה"כ‪ ,‬הם מכוחו של אותו ה ֹאכֶּל שיסייע לנו ביוה"כ לשרוף ולבער את המחיצות והקליפות שבינינו‬ ‫ובין אבינו שבשמים‪ ,‬חומר שיהפוך להיות אורות רוחניים‪ ,‬שיאירו לנו את הדרך לאורך השנה‪ .‬יוצא איפוא שהתשיעי‬ ‫והעשירי הם שני חלקים המשלימים זה את זה‪ .‬לכן רק מי שמקפיד לאכול בתשיעי‪ ,‬זוכה לקיים נכונה גם את העשירי‪.‬‬ ‫ומדוע חל יוה"כ בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש דוקא‪ ,‬ומה הקשר בין יום זה ובין אכילה? ניתן אולי לקשר מועד זה‪ ,‬ל"חטא הקדמון"‬ ‫שהשאיר את רישומו בשורש נשמתנו‪ .‬אדם וחוה נבראו בראש השנה‪ ,‬ביום השישי לבריאה‪ ,‬ולאחר שחטאו בעץ הדעת‪,‬‬ ‫הם גורשו מגן העדן במוצאי שבת (היום השני לבריאתם)‪ .‬בגשמי‪ ,‬חטא עץ הדעת בא לידי ביטוי באכילה מפריו של העץ‬ ‫היחיד שנאסר עליהם לאכילה‪ .‬הרישום של חטא זה כמו שב ומתעורר לקטרג עלינו‪" ,‬בני האדם"‪ ,‬ניצוצות מנשמתו של‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬מידי שנה באותו מועד‪ .‬לכן זכינו לארכה של שבוע שלם‪ ,‬שבעת הימים שבין ראש השנה ליוה"כ‪ ,‬כדי‬ ‫להיערך לתשובה גם על חטא זה‪.‬‬ ‫התיקון ביהדות נעשה "בדומה"‪ ,‬בדבר בו נכשל‪ ,‬בו יוכל להיתקן‪ ,‬ע"י עמידה מחדש במצב דומה‪ ,‬אך הפעם מבלי להיכשל‬ ‫בו‪ .‬ביוה"כ אנו ְמצֻּ וִּ ים תחילה להרבות באכילה‪ ,‬ובבת אחת לעבור למצב של איסור אכילה גורף‪ ,‬משימה הקשה יותר מזו‬ ‫המוטלת על מי שלא אכל קודם לכן ועליו רק להמשיך בהימנעות מאכילה‪ .‬יוצא שהאכילה מפרי עץ הדעת‪ ,‬בה קלקלנו‬ ‫בשל " ַתאֲ וָּ ה הוא ָּלעֵּ י ַנ ִּים"‪ ,‬מתחלפת באכילה לְ ֵּשם ָּשמַ ִּים בתשיעי‪ ,‬ואיסור האכילה שעברנו עליו באותו החטא‪ ,‬נשמר‬ ‫בהקפדה בעשירי‪" ,‬ובָּ א לְ ִּצּיוֹן גוֹאֵּ ל ולְ ָּשבֵּ י פֶּ ַשע‪ ,"...‬ובע"ה נזכה השנה לישע‪.‬‬ ‫דבר חסידות‬ ‫המילה 'תשובה' מדגישה שיבה חזרה‪ .‬יהודי הוא טוב בעצם‪ ,‬ורצונו האמיתי הפנימי הוא לעשות טוב‪,‬‬ ‫אלא שבדרכו להוציא את רצונו לפועל‪ ,‬מסיבות שונות‪ ,‬יצא מתחת ידו דבר לא טוב‪ ,‬למרות שבשורש מהותו הוא טוב‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬עניין התשובה בעבורו הוא לחזור לשרשו ומקורו‪ ,‬אל ה"אני" הפנימי שלו‪,‬‬ ‫(מעובד משיחה של הרבי מליובאוויטש ‪ -‬האזינו תשי"ג)‬ ‫לגלות אותו ולהפוך אותו ל"בעל הבית" על חייו‪.‬‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫וגמר חתימה טובה‬ ‫ח נ ן ח ס ן‬ ‫אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל‪ ,‬פנה אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬