בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ב"ה
יוֹם הכפרים
ב"ה
ַתבָה – יֹום הכפרים ֹצהַר ַ
תע ֲשֶׂה ל ֵּ
ׁשעָ ה לחֹדֶּ ׁש?
בֶּ עָ ׂשֹור לחֹדֶּ ׁש...יֹום הכפרים או שמא בְּ ת ְּ
________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________ _____________________________________________________________________________________
2
יוֹם הַ כִּ פ ִֻּּרים (להלן יוה"כ) המוגדר בתורה כ" ַשבַ ת ַשבָּ תוֹן" ,הוא יום מיוחד במינו מכל המועדים האחרים ,ולכן אין אנו
יודעים "כיצד לאכול אותו" בדיוק ,וקשה לנו לסווג או לקטלג אותו במחיצה אחת עם מועדים אחרים ,כי אין דומה לו.
אילו צופה מן הצד ,החסר כל רקע ביהדות ,היה מודע לכל הסממנים החיצוניים של יוה"כ ,הוא עוד היה עלול לגלות בו
היבטים של "פיצול אישיות" ,בשל מגמות הפכיות הקיימות בו .מחד גיסא ,נחשב יוה"כ כ"יום טוב" ,על סמך המימרא
המפורסמת מהתלמוד "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" .די בצירוף זה לבדו ,כדי להעלות
את התמיהה על הדמיון שנמצא בין ט"ו באב ,החג בו היו יוצאות בנות ישראל וחולות בכרמים ,ובין היום שבו אנו
"מסתגרים" בבתי כנסיות ושופכים את לבנו כמים ,לפני אבינו שבשמיים ,כדי שיכפר לנו .יש אמנם מקום לשמחה ביוה"כ,
ֹאתיכֶּם" ,אך מאידך יש כאן גם דרישה מפחידה
שהרי כפי שקובעת התורה "כִּ י בַ ּיוֹם הַ זֶּה ְיכַפֵּ ר עֲ לֵּיכֶּם לְ ַטהֵּ ר אֶּ ְתכֶּם ִּמכֹל חַ ט ֵּ
יתם אֶּ ת נַפְ ש ֵֹּתיכֶּם".
לכאורה ,של "וְ ִּענִּ ֶּ
ביוה"כ יש צד חשוב מאוד של עשייה מרובה :תפילה ,תשובה ,וידוי ,חרטה על העבירות שעברנו ,וגם של קבלה טובה
לעתיד ,שלא נחזור על הקלקולים וכיו"ב .כנגד פעולות העֲ ֵּשה ,נכנסים לתוקף ביום זה חמישה איסורים מיוחדים (עינויי
נפש) ,שאינם נוהגים כמקשה באף יום טוב אחר .ולא זו בלבד ,אלא שקיים יום אחד נוסף בשנה שגם בו נכנסים כל חמשת
האיסורים לתוקף ,הלא הוא תשעה באב ,היום בו עם ישראל מתאבל על חורבן בית המקדש .האם יוה"כ נחשב חלילה,
כיום אבל? ואם לאו ,מדוע קיימים דווקא בו ,ורק בו ,אותם הסממנים של יום האבל הקשה ביותר בשנה?
בראש הרשימה של ההנאות האסורות ביוה"כ ,מופיעות האכילה והשתייה .להבדיל משאר ההנאות שניתן להימנע מהן
ליום אחד ,ללא קושי מיוחד ,האכילה והשתייה הן צורך קיומי בסיסי .אומנם ניתן להגיע להנאה מרובה מאכילה ושתייה,
אך די היה לכאורה ,בהגבלתן לכמות מינימאלית ,שאין בה משום תענוג? ובעצם ,מדוע לאסור בכלל? יוה"כ קרוי בתורה
" ַשבַ ת ַשבָּ תוֹן" ,הגדרה המציבה אותו במדרגה גבוהה יותר מזו של שבת .ואם בשבת ,אנו עושים כמיטב יכולתנו כדי
את ל ַַשבָּ ת ֹענֶּג" ,להעלות מעדנים על שולחן השבת ,מן הראוי היה שב ַשבַ ת ַשבָּ תוֹן, לעמוד בציוויו של הנביא ישעיה "וְ ָּק ָּר ָּ
על אחת כמה וכמה? ואם נתייחס ליוה"כ כ"יום טוב" ,הרי התורה מצוה אותנו "וְ ָּשמַ ְח ָּת בְ חַ גֶָּך" ,וקבעו חז"ל ש"אין שמחה
אלא בבשר ויין" ,הרי ביוה"כ ,אפילו פת חרבה או מים במשורה אסורים?
נצטמצם למילה 'צוֹם' ולאיסור האכילה ביוה"כ ,וגם ליחסי הגומלין שביניהם ,על דרך פנימיות וחסידות .נהוג לכנות כיום,
את יוה"כ גם "צוֹם כִּ יפור" ,כפי שאנו מוצאים בתפילת ונְ ַתנֶּה ת ֶֹּקף" ,ובְ יוֹם צוֹם כִּ פור יֵּחָּ ֵּתמון" .מעניין שהמילה 'צוֹם' אינה
מופיעה כלל בתורה ,וגם בנביאים היא מיוחסת רק לתעניות הציבור הקשורות לחורבן הבית ולגלות ,כמו שאנו מוצאים
יעי (צום גדליה) וְ צוֹם הָּ עֲ ִּש ִּירי
ישי (ט' באב) וְ צוֹם הַ ְשבִּ ִּ
יעי (י"ז בתמוז) וְ צוֹם הַ חֲ ִּמ ִּ
בזכריה "כֹה ָאמַ ר ה' ְצבָּ -אוֹת צוֹם הָּ ְרבִּ ִּ
ְהודה לְ ָּששוֹן ולְ ִּש ְמחָּ ה ולְ מֹ עֲ ִּדים טוֹבִּ ים" .מעצם ההבטחה שימים אלה יהפכו למועדים טובים, (עשרה בטבת) י ְִּהיֶּה לְ בֵּ ית י ָּ
ברור שעד אז אינם כאלה ,בלשון המעטה .מהו הצוֹם?
מילה זו קשורה כנראה גם לתחושת הצמא של הצם ,הקשה יותר בצוֹם ממושך ,מתחושת הרעב .בנוסף משמעותו של
השורש צ.ו.מ היא צמצום ,ולפעמים נגזר הצום מצמצום באספקה וממחסור ,כמו במצור וכדומה .ביום צוֹם בו אנו
מתאבלים ,אנו רואים את צרכינו הגשמיים בעיקר ,ככאלה שאינם ראויים להתייחסות ,בהתחשב ובמצב הקשה בו אנו
מצויים .בכך אנו כמו אומרים לקב"ה ,מה טעם יש בקיומנו ובחיינו כאשר אלה הם פני הדברים .הצוֹם גורם לאדם לאבד
ממשקלו ומנפחו ,עקב אובדנם של נוזלים ,שומנים ומרכיבים נוספים ,ובכך גם כבודו (=כובדו) וישותו כמו מצטמצמים
להם .עד כאן באשר לצום ,אך יוה"כ הרי אינו נקרא צוֹם במקורות ,וממילא אינו שייך למשפחה זו כלל?
יעי הַ זֶּה יוֹם הַ כִּ פ ִֻּּרים הוא ִּמ ְק ָּרא קֹדֶּ ש י ְִּהיֶּה
הפרשיה המתייחסת ליוה"כ בתורה ,פותחת בפסוק "אַ ְך בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש הַ ְשבִּ ִּ
יתם אֶּ ת נַפְ ש ֵֹּתיכֶּם" ,אך בהגיענו לסוף הפרשיה ,נגלה פסוק "תמוה" ,הסותר לכאורה את האמור בראשיתהַ " ,שבַ ת ָּלכֶּם וְ ִּענִּ ֶּ
יתם אֶּ ת נַפְ ש ֵֹּתיכֶּם בְ ִּת ְשעָּ ה ַלחֹדֶּ ש בָּ עֶּ ֶּרב מֵּ עֶּ ֶּרב עַ ד עֶּ ֶּרב ִּת ְשבְ תו ַשבַ ְתכֶּם" .מתי אם כן חל יוה"כ ,האם
ַשבָּ תוֹן הוא ָּלכֶּם וְ ִּענִּ ֶּ
בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש או שמא בְ ִּת ְשעָּ ה בו? ואולי מדובר ביומיים רצופים? שאלה זו נלקחה בעצם מהגמרא" ,וכי בתשעה מתענין,
והלא בעשרה?" ,והתשובה המובאת שם" ,אלא לומר לך ,כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה
תשיעי ועשירי".
כאן אנו מגלים פן דו-מגמתי חדש המייחד את יוה"כ :העובדה שיוה"כ אינו עשוי מקשה אחת ,ומצוותו מתחלקת גם
כרונולוגית וגם מעשית לשתיים ,לשני חלקים הפכיים לכאורה .בְ ִּת ְשעָּ ה בתשרי ,הקרוי ערב יוה"כ ,אנו ְמצֻּוִּ ים דוקא
להרבות במאכל ,ולערוך סעודה חגיגית כמו זו המקובלת ביום טוב ,ואף נאסר עלינו לצום ביום זה .לעומת זאת ,ב"חצי
השני" ,בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש ,האכילה והשתייה אסורים באיסור מוחלט! מה פשרו של ה"זיג-זג" הזה ושל המהפך של מאה
ושמונים מעלות ,מהציווי לאכול ,עד כדי (תוך רגע) לאיסור כה חמור על האכילה? ואם בסופו של דבר האכילה נאסרת
ביום העשירי ,מדוע להרבות באכילה בתשיעי ,ועוד לקבל על כך ציון לשבח?!
מוכרות לנו דרשות מוסר שונות ,המפארות ומאדירות את הנשמה והרוחניות של האדם ,ובמקביל משפילות עד עפר
(ממנו נוצר האדם) ,את גופו ואת צרכיו הגשמיים .אך על דרך פנימיות וחסידות ,גם הגוף והחומר יקרים הם לאין ערוך,
שהרי בלעדיהם אין משמעות לרוחניות ,לפחות לא בעולם הזה הגשמי .הנשמה יורדת לעולם הזה כדי לזכות בעלייה
רוחנית ,אותה היא יכולה להשיג רק באמצעות התלבשות בגוף גשמי וקידוש החומר .היא יכולה "לכרות יהלומים" רוחניים
רק בעולם הזה הגשמי ,ע"י קיום מצוות ומעשים טובים באמצעות איברי הגוף ובשימוש באמצעים חומריים דווקא :כסף
לצדקה ,יין לקידוש ,ארבעת המינים ,חיי אישות לפרו ורבו ועוד .אחת מהצורות בהן הדבר בא לידי ביטוי ,היא האכילה.
במסגרת ההלכה אנו ְמצֻּוִּ ים על ברכות רבות ,שאותן עלינו לברך ,בדרך כלל לפני קיום מצוות או בנסיבות אחרות .אם
נבדוק את רשימת הברכות הקיימות ,נגלה שלדעת כל הפוסקים ,כמעט כולן ,למעט שתיים ,הן מדרבנן (נקבעו ע"י חז"ל).
לדעת חלק מהפוסקים ברכת התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ,"...היא מדאורייתא ,ולמרות שהיא
נראית ראויה במיוחד להצטוות עליה ,נקבע בשולחן ערוך שהיא מדרבנן .ומפתיע לגלות שדווקא "ברכת המזון" ,השייכת
לתחום הרבה יותר גשמי ,היא הברכה היחידה שלגביה מופיע בתורה ציווי מפורש לאומרה" ,וְ ָאכַלְ ָּת וְ ָּשבָּ ְע ָּת ובֵּ ַרכְ ָּת" .ויש
מקום לשאול ,האם דווקא על מזון גשמי עלינו לברך ולהודות? על אוכל ,העונה על התאווה לזלול ולהתענג ,להעלות
פימה וכסל? מה פשר חשיבותה של האכילה?
כדי להשיב ,עלינו לפתוח צוהר לפעולת האכילה ולעלות לשורשה .נחלק את אותיות השורש א.כ.ל לשתיים ,במתכונת
א-כל ,חלוקה שכמו רומזת לנו על מהותה של האכילה .היבט אחד של חלוקה זו הוא "א' ֹכל" ,כפי שנוהגים "עמך" ישראל
לומר ,במשמעות של "ראשית" ,או "קודם לכל" .כלומר שהמזון הוא הראשון (=א') מבין כֹל הצרכים הבסיסיים החיוניים
לקיומו של האדם .אנו מוצאים זאת גם בבקשתו של יעקב אבינו ,מהקב"ה" ,וְ נ ַָּתן לִּ י לֶּחֶּ ם לֶּאֱ כֹל ובֶּ גֶּד לִּ לְ בֹש" .אך קיימת
גם זווית ראיה נוספת לחלוקה א-כל .האות א' מייצגת בפנימיות את הקב"ה אלופו של עולם ,ובעצם את אורו ,או ניצוצות
ממנו הכלולים באוכל :א' -אור אלוקי ,כל – כלול (באוכל) .רמז לאורות הפנימיים ניתן למצוא גם בבחירה באותיות כ'
ו-ל ' דוקא .אם נציג את אותיות האלפבית בשורה ,מימין לשמאל בסדר המקורי ,נגלה שהאותיות כ' ו-ל' הן המרכזיות
ביותר (הפנימיות ביותר) ,דבר המרמז לכך שעלינו להכניס את האוכל פנימה ,לא רק למערכת העיכול שלנו ,אלא עלינו
למצות מתוכו את ניצוצות הקדושה ולהזין בהן את פנימיותנו ,את נשמתנו.
ובעצם מדוע אנו אוכלים? התשובה הפשוטה היא ,שאנו חייבים לאכול כדי לספק לגופנו חומרי בעירה וחומרים חיוניים
אחרים ,הנותנים לגופנו את הכוח והיכולת לתפקד באופן תקין .אנרגיה זו ניתן לנתב ולתעל לכיוונים שונים .כמו זרם
חשמלי שניתן להפעיל באמצעותו מקפיא או תנור ,הפועלים במגמה הפוכה זה מזה ,כך ניתן לנתב ולתעל את האנרגיה
המופקת מהאוכל כדי לעלות או לרדת ,כדי לבנות או כדי להרוס וכיו"ב .ניתן להאיר באמצעות ניצוצות אלה ,כאשר אנו
עושים מצוות או גמילות חסדים למשל ,ומצד שני ניתן "להחשיך אותם" ,לכלוא אותם בבועה אטומה לקרינה ,אם נעשה
בהם שימוש לביצוע מעשה פשע ,או למילוי אחר תאוות גשמיות בלבד.
האוכל הגשמי קשור בקשר בל ינתק ,עם העשייה הרוחנית ,כי אפילו חשיבה דורשת אנרגיה .אלא שביום רגיל חלק
מה ֹא ֶּכל הולך לעשייה רוחנית וחלקו הולך לעשייה גשמית ,לעבודה ,לבילויים ועוד .ביוה"כ אנו הולכים לקראת התקדשות,
לחיבור עם הקב"ה ,חיבור שממנו נִּ ָּטעֵּ ן ואף נִּ ְטעַ ן אחרים במהלך השנה הבאה לקראתנו .לשם כך עלינו לסלק קליפות של
פסולת המסתירות על האלוקות ,ולהתקרב אליה .הדבר נעשה ביוה"כ ,אך לשם כך לא די ברוחניות בלבד .כדי שנוכל
להתקדש ברוחני אנו זקוקים למזון חומרי ,שאותו נוכל להפוך לאנרגיה רוחנית,שבאמצעותה נפרוץ את החסימות שבדרך.
לכן אנו מזינים את עצמנו במיוחד למטרה זו ,ביום התשיעי.
כאשר אדם נדרש לאכול ,אכילתו מהצד הגשמי ,היא פחות נהנתנית .הנפש הבהמית שלנו אוהבת יותר את מה שאסור
לנו ,בגדר "מַ יִּם גְ נובִּ ים י ְִּמ ָּתקו" ,ולא כל כך נהנית ממה שהיא חייבת לעשות .יוצא איפוא שהאכילה ביום התשיעי היא
לשם שמיים ,כדי שנוכל לצום ולפעול ביוה"כ מצד הקדושה .ומה יוצא מכל זה? זכינו לצבור בגופנו דלק בעל "אוקטן
גבוה" במיוחד ,תרכובת של חומר עם כוונות רוחניות ,שיאפשר לנו להיטהר ולהתקדש מכוחו ,ביוה"כ .כל ההישגים
הרוחניים שנשיג ביוה"כ ,הם מכוחו של אותו ה ֹאכֶּל שיסייע לנו ביוה"כ לשרוף ולבער את המחיצות והקליפות שבינינו
ובין אבינו שבשמים ,חומר שיהפוך להיות אורות רוחניים ,שיאירו לנו את הדרך לאורך השנה .יוצא איפוא שהתשיעי
והעשירי הם שני חלקים המשלימים זה את זה .לכן רק מי שמקפיד לאכול בתשיעי ,זוכה לקיים נכונה גם את העשירי.
ומדוע חל יוה"כ בֶּ עָּ שוֹר ַלחֹדֶּ ש דוקא ,ומה הקשר בין יום זה ובין אכילה? ניתן אולי לקשר מועד זה ,ל"חטא הקדמון"
שהשאיר את רישומו בשורש נשמתנו .אדם וחוה נבראו בראש השנה ,ביום השישי לבריאה ,ולאחר שחטאו בעץ הדעת,
הם גורשו מגן העדן במוצאי שבת (היום השני לבריאתם) .בגשמי ,חטא עץ הדעת בא לידי ביטוי באכילה מפריו של העץ
היחיד שנאסר עליהם לאכילה .הרישום של חטא זה כמו שב ומתעורר לקטרג עלינו" ,בני האדם" ,ניצוצות מנשמתו של
אדם הראשון ,מידי שנה באותו מועד .לכן זכינו לארכה של שבוע שלם ,שבעת הימים שבין ראש השנה ליוה"כ ,כדי
להיערך לתשובה גם על חטא זה.
התיקון ביהדות נעשה "בדומה" ,בדבר בו נכשל ,בו יוכל להיתקן ,ע"י עמידה מחדש במצב דומה ,אך הפעם מבלי להיכשל
בו .ביוה"כ אנו ְמצֻּ וִּ ים תחילה להרבות באכילה ,ובבת אחת לעבור למצב של איסור אכילה גורף ,משימה הקשה יותר מזו
המוטלת על מי שלא אכל קודם לכן ועליו רק להמשיך בהימנעות מאכילה .יוצא שהאכילה מפרי עץ הדעת ,בה קלקלנו
בשל " ַתאֲ וָּ ה הוא ָּלעֵּ י ַנ ִּים" ,מתחלפת באכילה לְ ֵּשם ָּשמַ ִּים בתשיעי ,ואיסור האכילה שעברנו עליו באותו החטא ,נשמר
בהקפדה בעשירי" ,ובָּ א לְ ִּצּיוֹן גוֹאֵּ ל ולְ ָּשבֵּ י פֶּ ַשע ,"...ובע"ה נזכה השנה לישע.
דבר חסידות
המילה 'תשובה' מדגישה שיבה חזרה .יהודי הוא טוב בעצם ,ורצונו האמיתי הפנימי הוא לעשות טוב,
אלא שבדרכו להוציא את רצונו לפועל ,מסיבות שונות ,יצא מתחת ידו דבר לא טוב ,למרות שבשורש מהותו הוא טוב.
לכן ,עניין התשובה בעבורו הוא לחזור לשרשו ומקורו ,אל ה"אני" הפנימי שלו,
(מעובד משיחה של הרבי מליובאוויטש -האזינו תשי"ג) לגלות אותו ולהפוך אותו ל"בעל הבית" על חייו.
שבת שלום ומבורך
וגמר חתימה טובה
ח נ ן ח ס ן
אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל ,פנה אל hhananv@gmail.comאו לטלפון 052-569-9691
