gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יציאת‬ ‫כניסת‬ ‫ח' תשרי‬ ‫שבת‬ ‫שבת‬ ‫ה'תשפ"ז‬ ‫‪19:16‬‬ ‫‪18:06‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪18:21‬‬ ‫ת"א‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪18:12‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪19:18‬‬ ‫‪18:23‬‬ ‫באר שבע‬ ‫פרשת "הַ אֲ זִ ינּו" (שבת שובה)‬ ‫" ְּמזי ָּרעָּ ב ּולְּחֻ מי ֶרשֶ ף וְּ ֶקטֶ ב ְּמ ִר ִירי וְּ שֶ ן בְּ המֹת אֲ שַ לַח בָּ ם עִ ם חֲ מַ ת זֹחֲ לי‬ ‫שירת האזינו היא הפרשה האחרונה שלימד משה רבינו את בני ישראל‪.‬‬ ‫עָּ פָּר‪( ".‬לב‪ ,‬כד)‬ ‫הוא בירכם באריכות לפני מותו כמתואר בפרשת 'וזאת הברכה'‪ ,‬אך הלימוד‬ ‫בצורת קשה וממושכת פקדה את מחוז 'שרעב' שבתימן‪ ,‬שש שנים היו‬ ‫האחרון ששינן להם נמצא בפרשתנו‪.‬‬ ‫הבורות ריקים ממים‪ ,‬התבואה לא צמחה בשדות‪ ,‬ואנשים רבים מתו ברעב‪,‬‬ ‫" ַי ֲערֹף כַמָּ טָּ ר ל ְִק ִחי ִתזַל כַטַ ל ִא ְמ ָּר ִתי" (לב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אלו ששרדו בחיים סבלו חרפת רעב‪.‬‬ ‫תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר (רש"י)‪.‬‬ ‫כשהגיע ובא יום הכיפורים של שנת הרעב השביעית התאספו יהודי המקום‬ ‫אמר רבי ישראל מסלנט זי"ע‪ :‬נמשלו דברי תורה למטר‪ ,‬ללמדך שכשם‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬הם לא היו חלשים מחמת צום יום הכיפורים‪ ,‬כי אם מחמת‬ ‫שאין די בירידת המטר בלבד‪ ,‬אלא על בעל השדה לעמול‪ ,‬לחרוש לזרוע‬ ‫הצום הארוך שעבר עליהם בשש השנים האחרונות‪ .‬לפני תפילת נעילה עלה‬ ‫ולנכש ושאר העבודות‪ .‬כך בלימוד התורה אפשר להצליח רק אם האדם גם‬ ‫על בימת בית הכנסת הגאון המקובל מארי חיים אלעורר זי"ע‪ ,‬רב הכפר‬ ‫מוסיף מצדו עמל ויגיעה‪.‬‬ ‫שועיב במחוז שרעב‪ ,‬וכשדמעות בעיניו פתח ואמר‪ :‬שמעו נא רבותי‪ ,‬האם‬ ‫וכתב החזקוני‪ :‬כשם שבירידת המטר אין ניכרת תיכף התועלת של המטר‪,‬‬ ‫זוכרים אתם את שנות השובע שהיו לפני שנים רבות? התבואה היתה מצויה‬ ‫רק לאחר זמן כשיצמחו הפירות‪ ,‬כך גם דברי תורה‪ ,‬אף אם כעת אין ניכרת‬ ‫בשפע רב‪ ,‬והדוחן נמכר בפרוטות‪ ,‬זוכרים אתם כיצד נהגו הבריות באותן‬ ‫השפעת על האדם‪ ,‬סופם שיעשו פירות של השפעה טובה בנפשו‪.‬‬ ‫שנים? כיצד זלזלו באוכל? הן יום הכיפורים הוא היום‪ ,‬יום מחילת עוונות‬ ‫הבה ונשוב בתשובה על שביזינו את האוכל בשנות השובע‪.‬‬ ‫ֵׁאֹלקינּו" (לב‪ ,‬ג)‬ ‫"כִ י שֵׁ ם ה' ֶא ְק ָּרא הָּ בּו גֹדֶ ל ל ֵׁ‬ ‫החל הרב לומר נוסח חדש של 'על חטא' כשהקהל חוזר אחריו ומכה על לוח‬ ‫מפסוק זה דרשו חז"ל (ברכות כא‪ ,‬א) את החיוב לברך ברכת התורה לפני‬ ‫לבם‪' ,‬חטאנו בחיטה'‪' ,‬עוינו בשעורה‪' ,‬פשענו בדוחן'‪ ,‬הציבור געה בבכי‬ ‫לימוד התורה‪ .‬ונפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' מז‪ ,‬ב) שיש חיוב לברך ברכת‬ ‫ובאותה שעה ממש התכסו השמים בעבים‪ ,‬ברקים הבריקו וגשם עז ניתך‬ ‫התורה בין ללימוד מקרא‪ ,‬בין למשנה‪ ,‬בין לגמרא ומדרש‪.‬‬ ‫ארצה והבצורת הנוראה באה אל קיצה‪.‬‬ ‫"הַ ּצּור ָּת ִמים ׇּפעֳלֹו כִ י כׇּל ְד ָּרכָּיו ִמ ְשפָּט ֵׁא‪-‬ל אֱ מּונָּה וְ ֵׁאין עָּ וֶל צַ ִדיק וְ יָּשָּ ר‬ ‫" וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵׁהֶ ם ִשימּו לְבַ בְ כֶם ְלכׇּל הַ ְדבָּ ִרים אֲ שֶ ר ָּאנֹכִ י מֵׁ עִ יד בָּ כֶם הַ יֹום אֲ שֶ ר‬ ‫הּוא‪( ".‬לב‪ ,‬ד)‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת‪( ".‬לב‪ ,‬מו)‬ ‫ִשמֹר ַלעֲשֹות ֶאת כׇּל ִדבְ ֵׁרי הַ ָּ‬ ‫נביא פירוש נפלא אשר התנבאו כמה וכמה נביאים בסגנון אחד‪ ,‬הגה"ק רבי ְתצַ ּוֻּם ֶאת בְ נֵׁיכֶם ל ְ‬ ‫דוד מדינוב זי"ע בספרו 'צמח‪-‬דוד'; הגה"ק רבי ישראל מסלנט זי"ע (מובא‬ ‫כותב הגה"ק בעל כתב סופר זי"ע‪ :‬בפסוק זו מלמדת אותנו התורה את‬ ‫בספר חפץ חיים על התורה)‪ ,‬ועוד מגדולי הדורות‪:‬‬ ‫ההבדל בין מי שמקיים מצוות באופן יבש וקר‪ ,‬כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬ובין‬ ‫בנוהג שבעולם‪ ,‬אם אדם נידון למאסר‪ ,‬או עונש אחר‪ ,‬בגלל שעבר על חוק המקיים מצוות עם כל הלב ורגש של שמחה‪ .‬ההבדל ביניהם ניכר היטב‬ ‫המלכות‪ ,‬הדבר גורם צער לקרובי משפחתו החפים מפשע‪ ,‬אך השופטים בהשפעה החינוכית על בניהם‪ ,‬שכן העושה את המצוות בדרך של רגילות‪,‬‬ ‫אינם מתחשבים בכך‪ ,‬והם משיתים את העונש על החוטא‪ ,‬גם אם אחרים יקשה לו להנחיל לבניו שילכו בדרך זו‪ .‬רק המקיים מצוות מתוך שמחה יכול‬ ‫להנחיל לבניו את קיום המצות‪ ,‬שירצו גם הם ללכת בדרך זו‪.‬‬ ‫מצטערים מכך‪.‬‬ ‫אולם משפטו של הקב"ה אינו כן‪ .‬אין הקב"ה מביא עונש על האדם רק‬ ‫כאשר כל האנשים שסביבו‪ ,‬שיצטערו מחמת עונש זה‪ ,‬גם הם חטאו וראויים הוא שאמר הכתוב‪ִ " :‬שימּו לְּבַ בְּ כֶם ְּלכָּל הַ ְּדבָּ ִרים" וגו' – כלומר‪ ,‬תכניסו את‬ ‫'ת ִמים' ָּפעֳלֹו – כשהקב"ה מעניש אדם‪ ,‬הרי עונש כל הלב והרגש במצוות שאתם מקיימים‪ ,‬ורק כך – "אֲ שֶ ר ְּתצַ ּוֻם ֶאת בְּ ניכֶם‬ ‫לעונש‪ .‬לכך נאמר‪ :‬הַ ּצּור ָּ‬ ‫תֹורה הַ ז ֹאת" – יעלה בידכם לצוות את בניכם‬ ‫זה הוא תמים ושלם‪ ,‬כולל כל ההשלכות הנגזרות מעונש זה על אחרים‪ ,‬כִ י ל ְִּשמֹר ַלעֲשֹות ֶאת כָּל ִדבְּ רי הַ ָּ‬ ‫כָּל ְּד ָּרכָּיו ִמ ְּשפָּט‪ .‬ועל כך בא כפל הלשון‪ :‬א‪-‬ל אֱ מּונָּה – בנוגע לאיש זה שגם הם ישמרו את דברי התורה‪.‬‬ ‫מוסיף הכתוב ואומר בפסוק העוקב‪" :‬כִ י ל ֹא דָּ בָּ ר רק הּוא ִמכֶם" – אל‬ ‫המקבל את העונש‪ ,‬וְּ אין עָּ וֶל – לגבי אחרים‪ ,‬צַ ִדיק וְּ יָּשָּ ר הּוא‪!.‬‬ ‫תקיימו את המצוות כדבר ריק‪ ,‬כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬אלא באופן של‬ ‫מדי שבת אנו קוראים לתורה שבעה קרואים‪ ,‬אולם בגמרא ובכל הראשונים "כִ י הּוא חַ ייכֶם"‪ ,‬מתך חיות ושמחה‪ ,‬ואז יתקיים בכם "ּובַ דָּ בָּ ר הַ זֶה ַתאֲ ִריכּו‬ ‫והפוסקים‪ ,‬לא נזכר באיזו חלוקה יש לחלק הפרשה לשבעה קרואים‪ ,‬וניתנת י ִָּמים עַ ל הָּ אֲ דָּ מָּ ה" – כי בשכר חינוך הבנים לתורה זוכה אדם לאריכות‬ ‫האפשרות לחלק את הפרשה בכל חלוקה שהיא‪ ,‬כפי שכותב המאירי (קרית ימים‪ ,‬כאמור (לעיל יא‪ ,‬יט) ולמדתם אותם את בניכם וגו' למען ירבו ימיכם‪.‬‬ ‫ספר מאמר ה"ב)‪' :‬קריאות שבשאר ימות השנה ושבתות ומועדים אין‬ ‫יֹום הַ כִ פ ִֻּרים‬ ‫מניינם ידוע‪ ,‬אלא שהחזן מקרא כרצונו'‪.‬‬ ‫בזמן בית המקדש‪ ,‬נעשתה 'עבודת יום הכיפורים' על ידי הכהן הגדול‪ ,‬וככל‬ ‫יוצאת מן הכלל היא פרשת האזינו‪ ,‬עליה יש הוראה מפורשת כיצד לחלק העבודות שנעשו בבית המקדש‪ ,‬משמשת לנו גם עבודה זו כמורה דרך‬ ‫אותה‪ ,‬כפי שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (לא‪ ,‬א) שיש לחלק את באורחות חיינו‪ ,‬זאת אם נשכיל לפענח את הסמליות הטמונה בה‪.‬‬ ‫הפרשה בקריאתה בבית הכנסת לפי הסימן 'הזי"ו ל"ך'‪ ,‬שהוא ראשי תיבות‬ ‫של פסוקים המתחילים באותיות אלו‪ .‬ובטעם שפוסקים דווקא בפסוקים במרכז עבודת היום עמדו שני שעירים‪ ,‬עיזים זכרים‪ .‬אחד מהם‪ ,‬מי שהוכרע‬ ‫אלו כתב הרמב"ם (הלכות תפילה יג‪ ,‬ה) מפני שהם דברי תוכחה כדי שיחזרו לה'‪ ,‬ימות בשחיטה‪ ,‬בסכין חריף של המקדש‪ ,‬יתקבל בכלי המקדש ויגיע‬ ‫משם אל קודש הקדשים‪ ,‬ואילו השני‪ ,‬מי שהוכרע לעזאזל‪ ,‬לא ייפגע בסכין‬ ‫העם בתשובה‪ ,‬ולכן מפסיקים דווקא בפסוקים שיש בהם תוכחה מיוחדת‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬הוא לא ימות בשחיטה‪ ,‬אלא יעמוד חי‪ ,‬בלא פגע‪ .‬הוא יוצא מן‬ ‫אולם זאת לא מבואר בגמרא‪ :‬מה הם הפסוקים שראשי התיבות שלהם הוא המקדש כאשר הוא במלא כוחותיו וישלח ממקומו "בשלום" אל השממה‪,‬‬ ‫אולם שם יושלך מאחד הצוקים הגבוהים‪ ,‬ייפול לתהום ויתרסק‪.‬‬ ‫'"הזי"ו ל"ך" – ולהלן נראה כמה שיטות עיקריות שנאמרו בעניין זה‪:‬‬ ‫כותב הרש"ר הירש זי"ע‪ :‬שני שעירי יום הכיפורים מסמלים שני דרכים‪:‬‬ ‫רש"י במסכת ראש השנה כתב שהכוונה היא לפסוקים דלהלן‪:‬‬ ‫ה'אזינו‪ ,‬ז'כור ימות עולם‪ ,‬י'רכבהו על במתי ארץ‪ ,‬ו'ירא ה' וינאץ‪ ,‬עד כאן יכול האדם לבחור בדרך ה'‪ ,‬לרכז את כל הכוחות והשאיפות שבו כדי לסרב‬ ‫ששה פסוקים לכל אחד‪ ,‬ומכאן ואילך שמונה פסוקים לכל אחד (עי' רש"ש)‪ :‬לכל הבא לעקרו מייעודו‪ ,‬להיות קרוב ודומה לה' בקיום רצונו ובעשיית כל‬ ‫ל'ולי כעס אויב אגור‪ ,‬כ'י ידין ה' עמו‪ .‬וכתבו התוספות שם שכן הוא המנהג‪ .‬טוב‪ ,‬אז יבוא בשמחה אל חצר מקדשו‪ ,‬וסכין חריף של מקדש יבטל את חיי‬ ‫מהלך שני מביאים שם התוספות בשם מסכת סופרים‪ ,‬שהוא כשיטת רש"י הבהמיות והחושניות‪ ,‬ויזכה להתקבל ולהתקרב אל ה' אף בחייו החומריים‬ ‫על ידי עשיית רצון קודשו עלי אדמות‪.‬‬ ‫מלבד שני שינויים באותיות ו' ל'‪ :‬ו'ישמן ישורון ויבעט‪ ,‬ל'ו חכמו ישכילו‪.‬‬ ‫מהלך נוסף ‪ ,‬והוא המהלך בו נקטו רוב הראשונים‪ ,‬וכן פסקו הרמב"ם (הל' אך יכול האדם לבחור בעזאזל‪ ,‬הוא יעמוד בפתח המקדש ויכוון את כוחותיו‬ ‫תפילה יג‪ ,‬ה) והטור והשלחן ערוך (או"ח סי' תכח‪ ,‬ה)‪ ,‬שהסדר הוא כדלהלן‪ :‬כנגד רצון ה'‪ .‬הוא יסרב להקריב את חיי הבהמה שבו‪ ,‬וימאן למסור את‬ ‫תאוותיו בידי הסכין‪ .‬אדם זה מייצג את האדם והחברה‪ ,‬שלעולם אינם‬ ‫מוכנים לוותר‪ ,‬ולו במשהו‪ ,‬מן השאיפות החומריות למען הערך המוסרי‬ ‫ה'אזינו השמים‪ ,‬ז'כור ימות‪ ,‬י'רכיבהו על במתי‪ ,‬ו'ירא ה'‪,‬‬ ‫הטהור‪ .‬לעולם לא ייסוגו מן האנוכיות‪ ,‬מיצר הכבוד וההשתלטות‪ ,‬מהקנאה‬ ‫לו' חכמו‪ ,‬כ'י אשא אל שמים ‪ -‬עד סוף השירה‪.‬‬ ‫ומטומאת השנאה‪.‬‬ ‫לכל השיטות ‪ -‬השביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה‪.‬‬ ‫אדם זה נשאר חי‪" ,‬שלם עם עצמו"‪ .‬בוודאי‪ ,‬מלא רחמים על רעהו שזה עתה‬ ‫אמנם לעיל הזכרנו שהתוספות כתבו שהמנהג הוא כרש"י‪ ,‬אולם בבית יוסף נשחט‪ .‬הוא‪ ,‬לא הקריב דבר מעצמיותו הגשמית למען הרוח והמוסר‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫שם כתב שבימיו פשט המנהג כשיטת הרמב"ם והטור‪ ,‬ומהלך זה אכן נקבע את סף היכל המקדש לא עבר‪ .‬אולם דרכו מובילה אותו אל מחוץ לתחום‬ ‫מושבם של הבריות‪ ,‬אל דרך ללא מוצא – למדבר‪.‬‬ ‫בכל החומשים הנדפסים בחמש מאות השנים האחרונות‪.‬‬ ‫סופו של אדם זה לטבוע במצולות החיים‪ ,‬אל התרסקות בלתי נמנעת הרב עשה אתנחתה קלה ומיד המשיך‪" :‬הבוקר‪ ,‬כך נראה‪ ,‬נשלמה תשובתו‬ ‫של ר' שרגא‪-‬פייביש ז"ל והוא נתבקש לישיבה של מעלה‪' .‬במקום שבעלי‪-‬‬ ‫וחסרת מטרה בתהום האבדון‪ ,‬שמעבר לצוק העזאזל‪.‬‬ ‫תשובה עומדים‪ ,‬אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'"‪ ,‬סיים הרב‬ ‫שני שעירים אלו שנפרדו דרכיהם‪ ,‬מגלים לאדם שהוא אישית ניצב תמיד על את דבריו הנרגשים‪.‬‬ ‫פרשת דרכים מוסרית‪ .‬יכול כל אדם להיות לה' או לעזאזל !!!‬ ‫כולנו עבדים לחומר‪ ,‬וכולנו רוצים לצאת ולהיגאל‪ .‬בשבת זו‪ ,‬הראשונה‬ ‫בשנה‪ ,‬אנו מפטירים בנבואת הושע שזועק לעם ישראל‪:‬‬ ‫בידו ניתנת האפשרות לבחור באיזו משתי הדרכים יחליט לצעוד‪.‬‬ ‫ֹלקיָך כִ י כָּשַ ל ְָּת בַ עֲֹונֶָך‪.‬‬ ‫רק מתי‪-‬מספר ידעו את שמו האמיתי‪ .‬איש זקן וגלמוד‪ ,‬לבוש בגדים "שּובָּ ה י ְ‬ ‫ִש ָּר ֵׁאל עַ ד ה' אֱ ֶ‬ ‫מרופטים‪ ,‬שחי את חייו השקטים בשולי החברה‪ .‬שתקן מופלג היה וכמעט ְקחּו עִ מָּ כֶם ְדבָּ ִרים וְ שּובּו ֶאל ה'"! (הושע יד‪ ,‬ב‪ -‬ג)‬ ‫לא דיבר עם איש‪ .‬קולו הנעים והעמוק‪ ,‬שבכל פעם הצליח להפתיע את‬ ‫שומעיו‪ ,‬נשמע רק כשעבר לפני התיבה בשני ימי‪-‬השנה לפטירת הוריו או מסביר רבי לייב חסמן זצ"ל‪ :‬מעשה בלתי ראוי שעשה האדם אינו מעשה‬ ‫בודד‪ ,‬הינו בעל שורשים שנובעים מדרכו של האדם‪ .‬החפץ באמת לתקן את‬ ‫כשנקרא לעלות לתורה‪.‬‬ ‫כשהיו משכימי‪-‬הקום באים לבית‪-‬הכנסת‪ ,‬כבר היה שם – עטוף טלית מעשיו‪ ,‬לא יתמקד רק במעשים‪ ,‬אלא יתקן את הדרך‪ ,‬את המקור למעשיו‪.‬‬ ‫ומעוטר תפילין‪ ,‬ממתין לתפילת הוותיקין‪ .‬כשעזבו מאחרי‪-‬השבת את שערי ומה היא אותה דרך שיש להלך בה כדי לשוב בתשובה?‬ ‫בית‪-‬הכנסת‪ ,‬עדיין ישב על מקומו‪ ,‬רכון על ספר כלשהו ‪ -‬חומש‪ ,‬משניות או‬ ‫דרך המידות! כל מעשיו של האדם נובעים מנטיות ליבו‪ ,‬קנאה תאווה‪ ,‬כבוד‪,‬‬ ‫עין‪-‬יעקב‪ .‬איש לא ידע מתי הוא בכלל ישן‪.‬‬ ‫ביתו‪ ,‬בן חדר אחד בלבד‪ ,‬שכן בקצה סמטת החייטים‪ .‬יהודים טובי‪-‬לב ולהיכן שיוליך את לבו ואת מידותיו – לשם ילכו מעשיו!‬ ‫תחבו לכיסו מדי פעם כמה מטבעות‪ ,‬ונשים צדקניות נהגו לשלוח עם ילדיהן מלמדנו הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז ה"ג)‪ :‬אל תאמר שאין תשובה אלא‬ ‫מזון מבושל לביתו‪ .‬כינויו בפי‪-‬כול היה ארוך ומוזר ביותר – "שוב יום מעבירות שיש בהם מעשה‪ ,‬כגון חילול שבת‪ ,‬וגזל‪ ,‬ועריות‪ ,‬אלא כשם שצריך‬ ‫אחד"‪ .‬בפועל הגו זאת האנשים בנשימה אחת‪ ,‬דבר שהפך את הכינוי למילה לשוב בתשובה מעונות אלו כך צריך אדם לחפש בדעות רעות שיש לו‪ ,‬ולשוב‬ ‫מוזרה עוד יותר – "שוביומחד"‪" .‬מי נמצא בבית‪-‬הכנסת?"‪ ,‬שאל‪ ,‬למשל‪ ,‬מן הגאווה והכעס‪ ,‬ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול‪ ,‬ומרדיפת הממון‬ ‫והכבוד‪ ,‬ומרדיפת המאכלות וכיו"ב‪ ,‬מן הכל צריך לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫פלוני את רעהו‪" .‬שוביומחד ועוד שניים"‪ ,‬עשויה הייתה להיות התשובה‪.‬‬ ‫על שאלת אישיותו המסתורית ועברו הנעלם נוספה אפוא גם חידת כינויו ואילו העוונות קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה‪ ,‬שבזמן שאדם משתקע‬ ‫המשונה‪ .‬ובכל‪-‬זאת‪ ,‬דומה כי נוכחותו בנוף המקומי‪ ,‬כמו כינויו הבלתי‪ -‬במי דות רעות אלו קשה לפרש מהם‪ .‬ונאמר‪ :‬יעזוב רשע דרכו ואיש און‬ ‫שגרתי‪ ,‬נתקבלו בטבעיות גמורה‪ .‬טרדות היום‪-‬יום העסיקו את אנשי מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו‪ ,‬ואל אלהינו כי ירבה לסלוח‪ .‬וכתב הרב‬ ‫מגדל עוז‪ ,‬שכל אלו העבירות‪ :‬גאווה כעס וקנאה וכו'‪ ,‬שהם תלויים‬ ‫העיירה הרבה יותר משאלת זהותו של "שוביומחד"‪.‬‬ ‫יום אחד פשטה הבשורה – "שוביומחד נפטר"‪ .‬בבת‪-‬אחת הופנתה כל במחשבת האדם‪ ,‬הם בכלל מה שאמרו (ביומא כט‪ ).‬הרהורי עבירה קשים‬ ‫תשומת‪-‬הלב לדמותו‪ .‬לפתע‪ ,‬כאילו לא הספיקו תשעים ושש שנות חייו מן העבירה‪[ .‬ילקוט יוסף מועדים עמוד עא] ‪.‬‬ ‫(לדברי אנשי החברה‪-‬קדישא) לבירור העניין – החלה עתה חרושת של‬ ‫שמועות סביב האיש‪ .‬ניחושים רבים ריחפו בחלל‪ ,‬מ'גר‪-‬צדק' ועד 'צדיק ואמר רבנו אליהו לופיאן זיע"א‪ :‬כי מי שמתגבר על יצרו ומתעלם מראיות‬ ‫נסתר'‪ .‬גם כשקרא רב העיירה לציבור להשתתף בהלוויית הנפטר לא היה שיש להימנע מהן ‪ -‬מידה כנגד מידה גומל לו ה' שאף הוא אינו מסתכל על‬ ‫עוונותיו‪ .‬ואמר ה'תפארת שלמה'‪" :‬יִּצְּ ֶרנְּהּו כְּ ִאישֹון עינֹו" (לב‪ ,‬י) ‪ -‬הקב"ה‬ ‫בכך לשפוך אור על דמותו האמיתית‪.‬‬ ‫הציבור נענה לקריאת הרב ובא להלוויה‪ .‬על קברו הטרי פתח הרב את פיו שומר על האדם‪ ,‬באותה מידה שהאדם שומר על אישון עינו שלא להסתכל‬ ‫לשאת דברי‪-‬הספד‪ .‬הס הושלך בקהל הרב‪ ,‬שציפה בסקרנות מתוחה לתגלית על הסתכלויות אסורות‪.‬‬ ‫עוד היה נוהג הסבא קדישא רבנו אליהו לופיאן לומר בימים הנוראים‪ ,‬דברי‬ ‫שאולי תצא מפיו‪ .‬וזו אכן באה‪.‬‬ ‫חיזוק במאמר הפייטן‪" :‬כבקרת רועה עדרו"‪ ,‬וכה היו דבריו‪:‬‬ ‫חייו‬ ‫סיפור‬ ‫"את‬ ‫ואמר‪.‬‬ ‫הרב‬ ‫פתח‬ ‫בקרבנו"‪,‬‬ ‫הנפטר‬ ‫"קרוב לארבעים שנה חי‬ ‫המיוחד שמעתי מפי קודמי ברבנות‪ ,‬שהלך לעולמו לפני כמחצית היובל‪ .‬שמו "עומד לו בעל העדר‪ ,‬וסופר ומונה את הבהמות‪ ,‬אחת שתים שלוש… עד‬ ‫האמיתי של הנפטר היה שרגא‪-‬פייביש – ר' שרגא‪-‬פייביש בן ר' יהודה‪-‬לייב‪ .‬אשר מגיע לעשירי‪" ,‬עשירי קדש"‪ ,‬או אז סוקר עליה בסיקרא‪ ,‬ועושה לה פס‬ ‫אדום‪ ,‬ובזה נגזר דינה לשחיטה ולהקרבה על גבי המזבח‪.‬‬ ‫יליד עיירה פלונית היה‪.‬‬ ‫ומה קורה בינתיים? עד אשר יבואו לביהמ"ק? בינתיים הולכת לה הבהמה‬ ‫וכי‬ ‫עליו‬ ‫קטנה‬ ‫העיירה‬ ‫כי‬ ‫החליט‬ ‫צעיר‪,‬‬ ‫בחור‬ ‫אז‬ ‫פייביש‪,‬‬ ‫"ויהי היום ושרגא‪-‬‬ ‫החיים בין כותלי השטיבל החסידי שבו גדל אינם מספקים אותו‪ .‬קם ועזב‪ .‬לטייל ולשחק עם חברותיה‪ ,‬עליזה ושמחה היא לגמרי לא חולמת איזה גזר‬ ‫דין שיש עליה! אילו היה לבהמה קצת דעת‪ ,‬קצת שכל‪ ,‬מה היתה עושה?‬ ‫נסע לאחת הערים הגדולות‪ ,‬שלח ידו במסחר וראה ברכה בעמלו‪.‬‬ ‫"אולם נתקיים בו הכתוב 'וישמן ישורון ויבעט'‪ .‬עם ההצלחה באה היתה עוזבת את כל המשחקים‪ ,‬את כל הטיולים‪ ,‬והולכת לנהר‪ ,‬ושם היתה‬ ‫הידרדרות רוחנית‪ .‬אט‪-‬אט השיל מעליו את תלבושתו הישנה ולבש תחתיה טובלת במי הנהר‪ ,‬ורוחצת את עצמה חזק חזק‪ ,‬עד אשר יימחק מעל גבה‬ ‫חליפה מודרנית‪ .‬בשלב הבא אימץ לעצמו שם חדש וניהל חיים של פריקת‪ -‬הפס האדום… ותיכנס ותלך לחיים טובים‪.‬‬ ‫עול מוחלטת‪ .‬שום דבר מכל מה שלמד וחונך עליו לא עמד בדרכו‪ ,‬דרך וכך עמד הס"ק רבינו אליהו זיע"א בשיחותיו הקדושות ואמר‪ :‬עבר ראש‬ ‫החטא‪ .‬בכל פעם שנזכר בחבריו שהותיר בעיירה‪ ,‬חש כלפיהם בוז עמוק‪ .‬השנה‪ ,‬עוד מעט יעבור גם יום הכפורים‪ ,‬ואין לאדם שום מושג מה באמת‬ ‫גאווה רבה הציפה את ליבו על העוז שמצא לפרוץ את המסגרת ולסלול נגזר עליו בשמים‪ ,‬מי יודע אם לא שמו על מצחו "פס אדום"‪ ,‬והוא המסכן‬ ‫חי לו בגן עדן של שוטים‪ ,‬הוא הולך לו מידי יום ביומו צוהל ושמח‪ ,‬ומבזבז‬ ‫לעצמו דרך‪-‬חיים עצמאית‪.‬‬ ‫את הזמן‪ .‬אילו רק היה יודע‪ ,‬הרי היה עוזב את הכל‪ ,‬והיה הולך ורוחץ את‬ ‫לעיירה‬ ‫בדרכו‬ ‫נקלע‬ ‫פייביש‬ ‫‪-‬‬ ‫שרגא‬ ‫עסקים‪.‬‬ ‫סיבוב‬ ‫"זה היה בעיצומו של‬ ‫שלנו‪ .‬הוא נכנס לאכסניה ללינת‪-‬לילה וכשהתעורר בבוקר להט כל גופו‪ .‬נפשו בים של תשובה‪ ,‬ים של תפילה‪ ,‬ים של דמעות‪ ,‬ולא מבזבז אף רגע‬ ‫ביומיים הבאים החמיר מצבו‪ .‬רופא הוזעק למיטתו‪ ,‬אך כל מאמציו היו מלהוסיף עוד ועוד מליצי יושר לנפשו‪ ,‬אולי היה זוכה והיה נקרע רוע גזר‬ ‫לשווא‪ .‬מרגע לרגע עזבוהו כוחותיו ושרגא‪-‬פייביש חש כי שעותיו ספורות‪ .‬דינו…!!!"‬ ‫הוא ביקש להזעיק אליו את קודמי‪ ,‬הרב‪.‬‬ ‫"כשהגיע הרב למיטתו התקשה שרגא‪-‬פייביש בדיבורו‪ .‬במילים ספורות כיצד מתעלים? בעשרת ימי תשובה‪ ,‬בין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬נהוג‬ ‫סיפר לרב על חייו ומסר לו את שם עיירת‪-‬הולדתו ושם הוריו‪ ,‬שאותם נטש לקבל על עצמנו קבלה טובה‪ .‬להחליט החלטה אחת מעשית לשיפור בתחום‬ ‫לאנחות‪ .‬הרב הקשיב לו ולבסוף אמר‪' :‬חכמינו ז"ל הורו לנו ‪' -‬שוב יום אחד מסוים בחיינו – ולהתמיד בה‪ .‬זה יכול להיות כל דבר קטן וחיובי‪ :‬החלטה‬ ‫לפני מיתתך'‪ .‬כלומר‪ ,‬ראוי לאדם לשוב בתשובה בכל יום ויום‪ ,‬שמא מחר ביחס לעצמנו‪ ,‬למשפחה‪ ,‬לקהילה‪ ,‬לצדקה‪ ,‬לגלישה ברשת‪ ,‬לתפילה‪ ,‬ללימוד‬ ‫הוא יום מיתתו‪ .‬ומה קורה אם יום המוות הקדים ובא והאדם לא הספיק ועוד‪ .‬ככה אנחנו מבטיחים שכל ההבטחות והמחשבות של תחילת השנה לא‬ ‫לשוב בתשובה?'‪ ,‬שאל הרב ומיד השיב‪' ,‬ובכן‪ ,‬חז"ל אמרו עוד‪' ,‬הבא ליטהר ייעלמו‪ .‬משהו קטן אחד יישאר‪ ,‬וימשיך ללוות אותנו‪.‬‬ ‫שלמה‪ ,‬מן יש פרשנים שהסבירו שהקבלה החדשה לשנה החדשה היא כמו בגד חדש‬ ‫מסייעין בידו'‪ .‬אם אדם מקבל עליו החלטה נחושה לשוב בתשובה‬ ‫עתה שאדם קונה לעצמו – בגד לנפש ולא לגוף‪ .‬ההחלטה צריכה להיות צנועה‬ ‫השמים מסייעין בידו לעשות כן ואף מאריכים את חייו‪ .‬קבל עליך‬ ‫בתשובה שלמה ואולי תזכה לרחמים'‪ .‬כך אמר הרב קודם שנפרד ואפשרית‪ ,‬לא בשמיים‪ .‬הרב אלימלך בידרמן סיפר שפעם תלמיד ניגש לרב‬ ‫לשוב‬ ‫מהחולה‪.‬‬ ‫לא יכול לדעת את צפונות מוחו וליבו של שרגא‪-‬פייביש‪ ,‬אולם עובדה שלו בתחילת השנה ושאל מה כדאי לקבל על עצמו‪ .‬ענה הרב‪ :‬תחשוב‪,‬‬ ‫"איש‬ ‫תתבונן‪ ,‬ותבחר דבר קל שאתה בטוח שתוכל לעמוד בו לאורך השנה‪.‬‬ ‫היא כי באותו יום החלה התאוששותו‪ .‬שרגא‪-‬פייביש לא שב לביתו התלמיד חזר לרב עם תשובה‪ ,‬והרב ענה‪ :‬ועכשיו תחצה את הקבלה לשניים‪,‬‬ ‫ולמשפחתו בעיר הגדולה‪ ,‬אלא נשאר בעיירה‪ ,‬וכאן בילה את כל שארית ותקבל על עצמך רק מחצית‪ ,‬כדי שבטוח תצליח‪.‬‬ ‫חייו‪ .‬מעשיו הוכיחו כי אכן שעה לעצת הרב והחליט להיות בעל‪-‬תשובה‬ ‫אמיתי‪ .‬הסיפור‪ ,‬שנודע בשעתו לתושבי העיירה‪ ,‬נשתכח עם השנים‪ ,‬וכך הדרך לעליה מתבצעת לאט‪ ,‬מצווה קטנה שיש בכוחנו להתמיד בה‬ ‫בעקביות‪ ,‬היא זו שתביא לנו שינוי מהותי בחיינו‪.‬‬ ‫נשאר רק הכינוי שדבק בו מאז"‪.‬‬