אילו של יצחק · Ailoy Shel Yitzchok — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

יציאת כניסת ח' תשרי
שבת שבת ה'תשפ"ז
19:16 18:06 ירושלים
19:18 18:21 ת"א
19:18 18:12 חיפה
19:18 18:23 באר שבע
פרשת "הַ אֲ זִ ינּו" (שבת שובה)
" ְּמזי ָּרעָּ ב ּולְּחֻ מי ֶרשֶ ף וְּ ֶקטֶ ב ְּמ ִר ִירי וְּ שֶ ן בְּ המֹת אֲ שַ לַח בָּ ם עִ ם חֲ מַ ת זֹחֲ לי שירת האזינו היא הפרשה האחרונה שלימד משה רבינו את בני ישראל.
עָּ פָּר( ".לב ,כד) הוא בירכם באריכות לפני מותו כמתואר בפרשת 'וזאת הברכה' ,אך הלימוד
בצורת קשה וממושכת פקדה את מחוז 'שרעב' שבתימן ,שש שנים היו האחרון ששינן להם נמצא בפרשתנו.
הבורות ריקים ממים ,התבואה לא צמחה בשדות ,ואנשים רבים מתו ברעב, " ַי ֲערֹף כַמָּ טָּ ר ל ְִק ִחי ִתזַל כַטַ ל ִא ְמ ָּר ִתי" (לב ,ב).
אלו ששרדו בחיים סבלו חרפת רעב. תורה נתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר (רש"י).
כשהגיע ובא יום הכיפורים של שנת הרעב השביעית התאספו יהודי המקום אמר רבי ישראל מסלנט זי"ע :נמשלו דברי תורה למטר ,ללמדך שכשם
בבית הכנסת ,הם לא היו חלשים מחמת צום יום הכיפורים ,כי אם מחמת שאין די בירידת המטר בלבד ,אלא על בעל השדה לעמול ,לחרוש לזרוע
הצום הארוך שעבר עליהם בשש השנים האחרונות .לפני תפילת נעילה עלה ולנכש ושאר העבודות .כך בלימוד התורה אפשר להצליח רק אם האדם גם
על בימת בית הכנסת הגאון המקובל מארי חיים אלעורר זי"ע ,רב הכפר מוסיף מצדו עמל ויגיעה.
שועיב במחוז שרעב ,וכשדמעות בעיניו פתח ואמר :שמעו נא רבותי ,האם וכתב החזקוני :כשם שבירידת המטר אין ניכרת תיכף התועלת של המטר,
זוכרים אתם את שנות השובע שהיו לפני שנים רבות? התבואה היתה מצויה רק לאחר זמן כשיצמחו הפירות ,כך גם דברי תורה ,אף אם כעת אין ניכרת
בשפע רב ,והדוחן נמכר בפרוטות ,זוכרים אתם כיצד נהגו הבריות באותן השפעת על האדם ,סופם שיעשו פירות של השפעה טובה בנפשו.
שנים? כיצד זלזלו באוכל? הן יום הכיפורים הוא היום ,יום מחילת עוונות
הבה ונשוב בתשובה על שביזינו את האוכל בשנות השובע. ֵׁאֹלקינּו" (לב ,ג)
"כִ י שֵׁ ם ה' ֶא ְק ָּרא הָּ בּו גֹדֶ ל ל ֵׁ
החל הרב לומר נוסח חדש של 'על חטא' כשהקהל חוזר אחריו ומכה על לוח מפסוק זה דרשו חז"ל (ברכות כא ,א) את החיוב לברך ברכת התורה לפני
לבם' ,חטאנו בחיטה'' ,עוינו בשעורה' ,פשענו בדוחן' ,הציבור געה בבכי לימוד התורה .ונפסק בשלחן ערוך (או"ח סי' מז ,ב) שיש חיוב לברך ברכת
ובאותה שעה ממש התכסו השמים בעבים ,ברקים הבריקו וגשם עז ניתך התורה בין ללימוד מקרא ,בין למשנה ,בין לגמרא ומדרש.
ארצה והבצורת הנוראה באה אל קיצה.
"הַ ּצּור ָּת ִמים ׇּפעֳלֹו כִ י כׇּל ְד ָּרכָּיו ִמ ְשפָּט ֵׁא-ל אֱ מּונָּה וְ ֵׁאין עָּ וֶל צַ ִדיק וְ יָּשָּ ר
" וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵׁהֶ ם ִשימּו לְבַ בְ כֶם ְלכׇּל הַ ְדבָּ ִרים אֲ שֶ ר ָּאנֹכִ י מֵׁ עִ יד בָּ כֶם הַ יֹום אֲ שֶ ר הּוא( ".לב ,ד)
תֹורה הַ ז ֹאת( ".לב ,מו) ִשמֹר ַלעֲשֹות ֶאת כׇּל ִדבְ ֵׁרי הַ ָּ נביא פירוש נפלא אשר התנבאו כמה וכמה נביאים בסגנון אחד ,הגה"ק רבי ְתצַ ּוֻּם ֶאת בְ נֵׁיכֶם ל ְ
דוד מדינוב זי"ע בספרו 'צמח-דוד'; הגה"ק רבי ישראל מסלנט זי"ע (מובא
כותב הגה"ק בעל כתב סופר זי"ע :בפסוק זו מלמדת אותנו התורה את בספר חפץ חיים על התורה) ,ועוד מגדולי הדורות:
ההבדל בין מי שמקיים מצוות באופן יבש וקר ,כמצות אנשים מלומדה ,ובין
בנוהג שבעולם ,אם אדם נידון למאסר ,או עונש אחר ,בגלל שעבר על חוק המקיים מצוות עם כל הלב ורגש של שמחה .ההבדל ביניהם ניכר היטב
המלכות ,הדבר גורם צער לקרובי משפחתו החפים מפשע ,אך השופטים בהשפעה החינוכית על בניהם ,שכן העושה את המצוות בדרך של רגילות,
אינם מתחשבים בכך ,והם משיתים את העונש על החוטא ,גם אם אחרים יקשה לו להנחיל לבניו שילכו בדרך זו .רק המקיים מצוות מתוך שמחה יכול
להנחיל לבניו את קיום המצות ,שירצו גם הם ללכת בדרך זו. מצטערים מכך.
אולם משפטו של הקב"ה אינו כן .אין הקב"ה מביא עונש על האדם רק
כאשר כל האנשים שסביבו ,שיצטערו מחמת עונש זה ,גם הם חטאו וראויים הוא שאמר הכתובִ " :שימּו לְּבַ בְּ כֶם ְּלכָּל הַ ְּדבָּ ִרים" וגו' – כלומר ,תכניסו את
'ת ִמים' ָּפעֳלֹו – כשהקב"ה מעניש אדם ,הרי עונש כל הלב והרגש במצוות שאתם מקיימים ,ורק כך – "אֲ שֶ ר ְּתצַ ּוֻם ֶאת בְּ ניכֶם לעונש .לכך נאמר :הַ ּצּור ָּ
תֹורה הַ ז ֹאת" – יעלה בידכם לצוות את בניכם זה הוא תמים ושלם ,כולל כל ההשלכות הנגזרות מעונש זה על אחרים ,כִ י ל ְִּשמֹר ַלעֲשֹות ֶאת כָּל ִדבְּ רי הַ ָּ
כָּל ְּד ָּרכָּיו ִמ ְּשפָּט .ועל כך בא כפל הלשון :א-ל אֱ מּונָּה – בנוגע לאיש זה שגם הם ישמרו את דברי התורה.
מוסיף הכתוב ואומר בפסוק העוקב" :כִ י ל ֹא דָּ בָּ ר רק הּוא ִמכֶם" – אל המקבל את העונש ,וְּ אין עָּ וֶל – לגבי אחרים ,צַ ִדיק וְּ יָּשָּ ר הּוא!.
תקיימו את המצוות כדבר ריק ,כמצוות אנשים מלומדה ,אלא באופן של
מדי שבת אנו קוראים לתורה שבעה קרואים ,אולם בגמרא ובכל הראשונים "כִ י הּוא חַ ייכֶם" ,מתך חיות ושמחה ,ואז יתקיים בכם "ּובַ דָּ בָּ ר הַ זֶה ַתאֲ ִריכּו
והפוסקים ,לא נזכר באיזו חלוקה יש לחלק הפרשה לשבעה קרואים ,וניתנת י ִָּמים עַ ל הָּ אֲ דָּ מָּ ה" – כי בשכר חינוך הבנים לתורה זוכה אדם לאריכות
האפשרות לחלק את הפרשה בכל חלוקה שהיא ,כפי שכותב המאירי (קרית ימים ,כאמור (לעיל יא ,יט) ולמדתם אותם את בניכם וגו' למען ירבו ימיכם.
ספר מאמר ה"ב)' :קריאות שבשאר ימות השנה ושבתות ומועדים אין
יֹום הַ כִ פ ִֻּרים מניינם ידוע ,אלא שהחזן מקרא כרצונו'.
בזמן בית המקדש ,נעשתה 'עבודת יום הכיפורים' על ידי הכהן הגדול ,וככל
יוצאת מן הכלל היא פרשת האזינו ,עליה יש הוראה מפורשת כיצד לחלק העבודות שנעשו בבית המקדש ,משמשת לנו גם עבודה זו כמורה דרך
אותה ,כפי שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (לא ,א) שיש לחלק את באורחות חיינו ,זאת אם נשכיל לפענח את הסמליות הטמונה בה.
הפרשה בקריאתה בבית הכנסת לפי הסימן 'הזי"ו ל"ך' ,שהוא ראשי תיבות
של פסוקים המתחילים באותיות אלו .ובטעם שפוסקים דווקא בפסוקים במרכז עבודת היום עמדו שני שעירים ,עיזים זכרים .אחד מהם ,מי שהוכרע
אלו כתב הרמב"ם (הלכות תפילה יג ,ה) מפני שהם דברי תוכחה כדי שיחזרו לה' ,ימות בשחיטה ,בסכין חריף של המקדש ,יתקבל בכלי המקדש ויגיע
משם אל קודש הקדשים ,ואילו השני ,מי שהוכרע לעזאזל ,לא ייפגע בסכין העם בתשובה ,ולכן מפסיקים דווקא בפסוקים שיש בהם תוכחה מיוחדת.
המקדש ,הוא לא ימות בשחיטה ,אלא יעמוד חי ,בלא פגע .הוא יוצא מן
אולם זאת לא מבואר בגמרא :מה הם הפסוקים שראשי התיבות שלהם הוא המקדש כאשר הוא במלא כוחותיו וישלח ממקומו "בשלום" אל השממה,
אולם שם יושלך מאחד הצוקים הגבוהים ,ייפול לתהום ויתרסק. '"הזי"ו ל"ך" – ולהלן נראה כמה שיטות עיקריות שנאמרו בעניין זה:
כותב הרש"ר הירש זי"ע :שני שעירי יום הכיפורים מסמלים שני דרכים: רש"י במסכת ראש השנה כתב שהכוונה היא לפסוקים דלהלן:
ה'אזינו ,ז'כור ימות עולם ,י'רכבהו על במתי ארץ ,ו'ירא ה' וינאץ ,עד כאן יכול האדם לבחור בדרך ה' ,לרכז את כל הכוחות והשאיפות שבו כדי לסרב
ששה פסוקים לכל אחד ,ומכאן ואילך שמונה פסוקים לכל אחד (עי' רש"ש) :לכל הבא לעקרו מייעודו ,להיות קרוב ודומה לה' בקיום רצונו ובעשיית כל
ל'ולי כעס אויב אגור ,כ'י ידין ה' עמו .וכתבו התוספות שם שכן הוא המנהג .טוב ,אז יבוא בשמחה אל חצר מקדשו ,וסכין חריף של מקדש יבטל את חיי
מהלך שני מביאים שם התוספות בשם מסכת סופרים ,שהוא כשיטת רש"י הבהמיות והחושניות ,ויזכה להתקבל ולהתקרב אל ה' אף בחייו החומריים
על ידי עשיית רצון קודשו עלי אדמות. מלבד שני שינויים באותיות ו' ל' :ו'ישמן ישורון ויבעט ,ל'ו חכמו ישכילו.
מהלך נוסף ,והוא המהלך בו נקטו רוב הראשונים ,וכן פסקו הרמב"ם (הל' אך יכול האדם לבחור בעזאזל ,הוא יעמוד בפתח המקדש ויכוון את כוחותיו
תפילה יג ,ה) והטור והשלחן ערוך (או"ח סי' תכח ,ה) ,שהסדר הוא כדלהלן :כנגד רצון ה' .הוא יסרב להקריב את חיי הבהמה שבו ,וימאן למסור את
תאוותיו בידי הסכין .אדם זה מייצג את האדם והחברה ,שלעולם אינם
מוכנים לוותר ,ולו במשהו ,מן השאיפות החומריות למען הערך המוסרי ה'אזינו השמים ,ז'כור ימות ,י'רכיבהו על במתי ,ו'ירא ה',
הטהור .לעולם לא ייסוגו מן האנוכיות ,מיצר הכבוד וההשתלטות ,מהקנאה לו' חכמו ,כ'י אשא אל שמים -עד סוף השירה.
ומטומאת השנאה. לכל השיטות -השביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה.
אדם זה נשאר חי" ,שלם עם עצמו" .בוודאי ,מלא רחמים על רעהו שזה עתה
אמנם לעיל הזכרנו שהתוספות כתבו שהמנהג הוא כרש"י ,אולם בבית יוסף נשחט .הוא ,לא הקריב דבר מעצמיותו הגשמית למען הרוח והמוסר .על כן,
שם כתב שבימיו פשט המנהג כשיטת הרמב"ם והטור ,ומהלך זה אכן נקבע את סף היכל המקדש לא עבר .אולם דרכו מובילה אותו אל מחוץ לתחום
מושבם של הבריות ,אל דרך ללא מוצא – למדבר. בכל החומשים הנדפסים בחמש מאות השנים האחרונות.
סופו של אדם זה לטבוע במצולות החיים ,אל התרסקות בלתי נמנעת הרב עשה אתנחתה קלה ומיד המשיך" :הבוקר ,כך נראה ,נשלמה תשובתו
של ר' שרגא-פייביש ז"ל והוא נתבקש לישיבה של מעלה' .במקום שבעלי- וחסרת מטרה בתהום האבדון ,שמעבר לצוק העזאזל.
תשובה עומדים ,אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'" ,סיים הרב
שני שעירים אלו שנפרדו דרכיהם ,מגלים לאדם שהוא אישית ניצב תמיד על את דבריו הנרגשים.
פרשת דרכים מוסרית .יכול כל אדם להיות לה' או לעזאזל !!!
כולנו עבדים לחומר ,וכולנו רוצים לצאת ולהיגאל .בשבת זו ,הראשונה
בשנה ,אנו מפטירים בנבואת הושע שזועק לעם ישראל: בידו ניתנת האפשרות לבחור באיזו משתי הדרכים יחליט לצעוד.
ֹלקיָך כִ י כָּשַ ל ְָּת בַ עֲֹונֶָך. רק מתי-מספר ידעו את שמו האמיתי .איש זקן וגלמוד ,לבוש בגדים "שּובָּ ה י ְ
ִש ָּר ֵׁאל עַ ד ה' אֱ ֶ
מרופטים ,שחי את חייו השקטים בשולי החברה .שתקן מופלג היה וכמעט ְקחּו עִ מָּ כֶם ְדבָּ ִרים וְ שּובּו ֶאל ה'"! (הושע יד ,ב -ג)
לא דיבר עם איש .קולו הנעים והעמוק ,שבכל פעם הצליח להפתיע את
שומעיו ,נשמע רק כשעבר לפני התיבה בשני ימי-השנה לפטירת הוריו או מסביר רבי לייב חסמן זצ"ל :מעשה בלתי ראוי שעשה האדם אינו מעשה
בודד ,הינו בעל שורשים שנובעים מדרכו של האדם .החפץ באמת לתקן את כשנקרא לעלות לתורה.
כשהיו משכימי-הקום באים לבית-הכנסת ,כבר היה שם – עטוף טלית מעשיו ,לא יתמקד רק במעשים ,אלא יתקן את הדרך ,את המקור למעשיו.
ומעוטר תפילין ,ממתין לתפילת הוותיקין .כשעזבו מאחרי-השבת את שערי ומה היא אותה דרך שיש להלך בה כדי לשוב בתשובה?
בית-הכנסת ,עדיין ישב על מקומו ,רכון על ספר כלשהו -חומש ,משניות או
דרך המידות! כל מעשיו של האדם נובעים מנטיות ליבו ,קנאה תאווה ,כבוד, עין-יעקב .איש לא ידע מתי הוא בכלל ישן.
ביתו ,בן חדר אחד בלבד ,שכן בקצה סמטת החייטים .יהודים טובי-לב ולהיכן שיוליך את לבו ואת מידותיו – לשם ילכו מעשיו!
תחבו לכיסו מדי פעם כמה מטבעות ,ונשים צדקניות נהגו לשלוח עם ילדיהן מלמדנו הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ז ה"ג) :אל תאמר שאין תשובה אלא
מזון מבושל לביתו .כינויו בפי-כול היה ארוך ומוזר ביותר – "שוב יום מעבירות שיש בהם מעשה ,כגון חילול שבת ,וגזל ,ועריות ,אלא כשם שצריך
אחד" .בפועל הגו זאת האנשים בנשימה אחת ,דבר שהפך את הכינוי למילה לשוב בתשובה מעונות אלו כך צריך אדם לחפש בדעות רעות שיש לו ,ולשוב
מוזרה עוד יותר – "שוביומחד"" .מי נמצא בבית-הכנסת?" ,שאל ,למשל ,מן הגאווה והכעס ,ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ,ומרדיפת הממון
והכבוד ,ומרדיפת המאכלות וכיו"ב ,מן הכל צריך לחזור בתשובה. פלוני את רעהו" .שוביומחד ועוד שניים" ,עשויה הייתה להיות התשובה.
על שאלת אישיותו המסתורית ועברו הנעלם נוספה אפוא גם חידת כינויו ואילו העוונות קשים יותר מאותם שיש בהם מעשה ,שבזמן שאדם משתקע
המשונה .ובכל-זאת ,דומה כי נוכחותו בנוף המקומי ,כמו כינויו הבלתי -במי דות רעות אלו קשה לפרש מהם .ונאמר :יעזוב רשע דרכו ואיש און
שגרתי ,נתקבלו בטבעיות גמורה .טרדות היום-יום העסיקו את אנשי מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ,ואל אלהינו כי ירבה לסלוח .וכתב הרב
מגדל עוז ,שכל אלו העבירות :גאווה כעס וקנאה וכו' ,שהם תלויים העיירה הרבה יותר משאלת זהותו של "שוביומחד".
יום אחד פשטה הבשורה – "שוביומחד נפטר" .בבת-אחת הופנתה כל במחשבת האדם ,הם בכלל מה שאמרו (ביומא כט ).הרהורי עבירה קשים
תשומת-הלב לדמותו .לפתע ,כאילו לא הספיקו תשעים ושש שנות חייו מן העבירה[ .ילקוט יוסף מועדים עמוד עא] .
(לדברי אנשי החברה-קדישא) לבירור העניין – החלה עתה חרושת של
שמועות סביב האיש .ניחושים רבים ריחפו בחלל ,מ'גר-צדק' ועד 'צדיק ואמר רבנו אליהו לופיאן זיע"א :כי מי שמתגבר על יצרו ומתעלם מראיות
נסתר' .גם כשקרא רב העיירה לציבור להשתתף בהלוויית הנפטר לא היה שיש להימנע מהן -מידה כנגד מידה גומל לו ה' שאף הוא אינו מסתכל על
עוונותיו .ואמר ה'תפארת שלמה'" :יִּצְּ ֶרנְּהּו כְּ ִאישֹון עינֹו" (לב ,י) -הקב"ה בכך לשפוך אור על דמותו האמיתית.
הציבור נענה לקריאת הרב ובא להלוויה .על קברו הטרי פתח הרב את פיו שומר על האדם ,באותה מידה שהאדם שומר על אישון עינו שלא להסתכל
לשאת דברי-הספד .הס הושלך בקהל הרב ,שציפה בסקרנות מתוחה לתגלית על הסתכלויות אסורות.
עוד היה נוהג הסבא קדישא רבנו אליהו לופיאן לומר בימים הנוראים ,דברי שאולי תצא מפיו .וזו אכן באה.
חיזוק במאמר הפייטן" :כבקרת רועה עדרו" ,וכה היו דבריו: חייו סיפור "את ואמר. הרב פתח בקרבנו", הנפטר "קרוב לארבעים שנה חי
המיוחד שמעתי מפי קודמי ברבנות ,שהלך לעולמו לפני כמחצית היובל .שמו "עומד לו בעל העדר ,וסופר ומונה את הבהמות ,אחת שתים שלוש… עד
האמיתי של הנפטר היה שרגא-פייביש – ר' שרגא-פייביש בן ר' יהודה-לייב .אשר מגיע לעשירי" ,עשירי קדש" ,או אז סוקר עליה בסיקרא ,ועושה לה פס
אדום ,ובזה נגזר דינה לשחיטה ולהקרבה על גבי המזבח. יליד עיירה פלונית היה.
ומה קורה בינתיים? עד אשר יבואו לביהמ"ק? בינתיים הולכת לה הבהמה וכי עליו קטנה העיירה כי החליט צעיר, בחור אז פייביש, "ויהי היום ושרגא-
החיים בין כותלי השטיבל החסידי שבו גדל אינם מספקים אותו .קם ועזב .לטייל ולשחק עם חברותיה ,עליזה ושמחה היא לגמרי לא חולמת איזה גזר
דין שיש עליה! אילו היה לבהמה קצת דעת ,קצת שכל ,מה היתה עושה? נסע לאחת הערים הגדולות ,שלח ידו במסחר וראה ברכה בעמלו.
"אולם נתקיים בו הכתוב 'וישמן ישורון ויבעט' .עם ההצלחה באה היתה עוזבת את כל המשחקים ,את כל הטיולים ,והולכת לנהר ,ושם היתה
הידרדרות רוחנית .אט-אט השיל מעליו את תלבושתו הישנה ולבש תחתיה טובלת במי הנהר ,ורוחצת את עצמה חזק חזק ,עד אשר יימחק מעל גבה
חליפה מודרנית .בשלב הבא אימץ לעצמו שם חדש וניהל חיים של פריקת -הפס האדום… ותיכנס ותלך לחיים טובים.
עול מוחלטת .שום דבר מכל מה שלמד וחונך עליו לא עמד בדרכו ,דרך וכך עמד הס"ק רבינו אליהו זיע"א בשיחותיו הקדושות ואמר :עבר ראש
החטא .בכל פעם שנזכר בחבריו שהותיר בעיירה ,חש כלפיהם בוז עמוק .השנה ,עוד מעט יעבור גם יום הכפורים ,ואין לאדם שום מושג מה באמת
גאווה רבה הציפה את ליבו על העוז שמצא לפרוץ את המסגרת ולסלול נגזר עליו בשמים ,מי יודע אם לא שמו על מצחו "פס אדום" ,והוא המסכן
חי לו בגן עדן של שוטים ,הוא הולך לו מידי יום ביומו צוהל ושמח ,ומבזבז לעצמו דרך-חיים עצמאית.
את הזמן .אילו רק היה יודע ,הרי היה עוזב את הכל ,והיה הולך ורוחץ את לעיירה בדרכו נקלע פייביש - שרגא עסקים. סיבוב "זה היה בעיצומו של
שלנו .הוא נכנס לאכסניה ללינת-לילה וכשהתעורר בבוקר להט כל גופו .נפשו בים של תשובה ,ים של תפילה ,ים של דמעות ,ולא מבזבז אף רגע
ביומיים הבאים החמיר מצבו .רופא הוזעק למיטתו ,אך כל מאמציו היו מלהוסיף עוד ועוד מליצי יושר לנפשו ,אולי היה זוכה והיה נקרע רוע גזר
לשווא .מרגע לרגע עזבוהו כוחותיו ושרגא-פייביש חש כי שעותיו ספורות .דינו…!!!"
הוא ביקש להזעיק אליו את קודמי ,הרב.
"כשהגיע הרב למיטתו התקשה שרגא-פייביש בדיבורו .במילים ספורות כיצד מתעלים? בעשרת ימי תשובה ,בין ראש השנה ליום הכיפורים ,נהוג
סיפר לרב על חייו ומסר לו את שם עיירת-הולדתו ושם הוריו ,שאותם נטש לקבל על עצמנו קבלה טובה .להחליט החלטה אחת מעשית לשיפור בתחום
לאנחות .הרב הקשיב לו ולבסוף אמר' :חכמינו ז"ל הורו לנו ' -שוב יום אחד מסוים בחיינו – ולהתמיד בה .זה יכול להיות כל דבר קטן וחיובי :החלטה
לפני מיתתך' .כלומר ,ראוי לאדם לשוב בתשובה בכל יום ויום ,שמא מחר ביחס לעצמנו ,למשפחה ,לקהילה ,לצדקה ,לגלישה ברשת ,לתפילה ,ללימוד
הוא יום מיתתו .ומה קורה אם יום המוות הקדים ובא והאדם לא הספיק ועוד .ככה אנחנו מבטיחים שכל ההבטחות והמחשבות של תחילת השנה לא
לשוב בתשובה?' ,שאל הרב ומיד השיב' ,ובכן ,חז"ל אמרו עוד' ,הבא ליטהר ייעלמו .משהו קטן אחד יישאר ,וימשיך ללוות אותנו.
שלמה ,מן יש פרשנים שהסבירו שהקבלה החדשה לשנה החדשה היא כמו בגד חדש מסייעין בידו' .אם אדם מקבל עליו החלטה נחושה לשוב בתשובה
עתה שאדם קונה לעצמו – בגד לנפש ולא לגוף .ההחלטה צריכה להיות צנועה השמים מסייעין בידו לעשות כן ואף מאריכים את חייו .קבל עליך
בתשובה שלמה ואולי תזכה לרחמים' .כך אמר הרב קודם שנפרד ואפשרית ,לא בשמיים .הרב אלימלך בידרמן סיפר שפעם תלמיד ניגש לרב לשוב
מהחולה.
לא יכול לדעת את צפונות מוחו וליבו של שרגא-פייביש ,אולם עובדה שלו בתחילת השנה ושאל מה כדאי לקבל על עצמו .ענה הרב :תחשוב, "איש
תתבונן ,ותבחר דבר קל שאתה בטוח שתוכל לעמוד בו לאורך השנה.
היא כי באותו יום החלה התאוששותו .שרגא-פייביש לא שב לביתו התלמיד חזר לרב עם תשובה ,והרב ענה :ועכשיו תחצה את הקבלה לשניים,
ולמשפחתו בעיר הגדולה ,אלא נשאר בעיירה ,וכאן בילה את כל שארית ותקבל על עצמך רק מחצית ,כדי שבטוח תצליח.
חייו .מעשיו הוכיחו כי אכן שעה לעצת הרב והחליט להיות בעל-תשובה
אמיתי .הסיפור ,שנודע בשעתו לתושבי העיירה ,נשתכח עם השנים ,וכך הדרך לעליה מתבצעת לאט ,מצווה קטנה שיש בכוחנו להתמיד בה
בעקביות ,היא זו שתביא לנו שינוי מהותי בחיינו. נשאר רק הכינוי שדבק בו מאז".
