gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫שבת שובה ‪ -‬יום כיפור תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪434‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת האזינו‬ ‫"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"‪ .‬כלומר‪ :‬שאל נא‬ ‫בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות‬ ‫את הדורות הראשונים‪ ,‬למספר בני ישראל ‪ -‬שאלם‬ ‫עמים למספר בני ישראל (לב‪ ,‬ח)‬ ‫למספרם ‪ -‬ויאמרו לך‪ ,‬כמה מועטים היו ישראל‬ ‫הרבה נתקשו המפרשים בביאור חתימת פסוק‬ ‫במספר‪ ,‬בעת שהתפלגו האומות‪ ,‬וכמה רחוקים‬ ‫זה ‪" -‬למספר בני ישראל"‪ ,‬וכמעט שלא נמצאו שנים‬ ‫היו מלהיחשב כ'עם' בהשוואה ליתר העמים‪ .‬ועד‬ ‫מכוונים לדבר אחד‪ .‬רש"י פירש‪ ,‬כי הפרדת העמים‬ ‫מהרה תיווכח‪ ,‬כי בעת ההיא לא מנה מספר ישראל‬ ‫והנחלת ארצותיהם לא נעשתה אלא בשביל ישראל‪,‬‬ ‫אפילו איש אחד‪ ,‬כאשר כל אומות העולם כבר נחלו‬ ‫וכתב שהמספר האמור כאן‪ ,‬פירושו‪ ,‬מספר שבעים‬ ‫נפש של בני יעקב שכנגדם הציב שבעים לשון‪ .‬הרשב"ם‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫כתב‪ ,‬שלא נמצא גוי שפירש הכתוב את גבולות ארצו‬ ‫אלא בכנען‪ ,‬משום שעתידים ישראל לרשת את ארצו‪,‬‬ ‫פרשת נצבים וילך‬ ‫והמספר הוא מספר שנים‪-‬עשר בני יעקב‪ ,‬שכנגדם‬ ‫היו בני כנען אחד‪-‬עשר‪ ,‬ועם כנען אביהם הרי שנים‪-‬‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫עשר‪ .‬באבן עזרא פירש את הכתוב על דור הפלגה‪,‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫כי אז הועיד ה' ארץ שבעה גויים לישראל‪ ,‬שתספיק‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫למספרם‪ .‬עוד כתב כי למספר בני ישראל הוא – 'כי‬ ‫צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד‪ ,‬והוא סוד‬ ‫בגדרי מצות התשובה‬ ‫גדול'‪ .‬ועיין עוד במפרשים שביארו בזה בהרבה פנים‪,‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬ ‫ועל כל אלה רבו מדרשי חז"ל‪ ,‬וכולם נאמרו על פי‬ ‫דרך הדרש והרמז‪.‬‬ ‫יום הכיפורים ‪ -‬חידוש השראת השכינה‬ ‫עמוד ‪7‬‬ ‫אך על דרך הפשט נראה‪ ,‬כי "למספר בני ישראל"‬ ‫‪ -‬המשך הוא לתחילת הדברים שבא לומר בהמשך –‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גיליון זה נודב לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד רודף צדקה וחסד‪ ,‬איש חמודות ורב תבונות‬ ‫מגדולי העושים והמעשים בכל ענייני תורה ותעודה בקהילתנו הקדושה‬ ‫מסור במיוחד לכל מפעלות המכון‬ ‫הרב דוד רוטמן שליט"א‬ ‫מנהל ישיבת תורת ה'‬ ‫לרגל אירוסי בנו שמעון עב"ג‬ ‫בת ידידנו הנכבד מגדולי תומכי מכוננו‬ ‫הרב דוד לור שליט"א‬ ‫אשר נדב חלק מהוצאות הגליון לרגל השמחה‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫ערב ראש השנה תשפ"ז‬ ‫בעזרת ה' יתברך‬ ‫ברכת השנים‬ ‫לידידינו אוהדי תורת רבינו‪ ,‬מבקשי תורתו ולומדי בית מדרשו‪,‬‬ ‫תלמידיו מעריציו‪ ,‬וכל עמך בית ישראל‪,‬‬ ‫התומכים הנאמנים של מפעלי‬ ‫"מכון בן מלך"‬ ‫אשר בזכותכם הפצת אור תורתו הבהירה לא פסקה לרגע‬ ‫הן בשערים בליבון והחייאת תורתו הגדולה בליבות מבקשי תורתו‬ ‫הן בספרים שהוצאנו לאור ומה שעומדים באמצע העריכה והכתיבה‬ ‫והן בהפצעת האור‪:‬‬ ‫בגיליונות "להתמוגג" וגיליון "למען דעת"‬ ‫המביאים את כל חלקי התורה וההשקפה בכלים חדשים ומעודכנים‬ ‫המכנסים יחד את כל בני המשפחה וכל הגילים והמעמדים לבית היוצר הגדול‬ ‫והמשך פעילות "קו בן מלך" ע"י המארגנים מטעם המכון‬ ‫המפעילים את בית המדרש ואת מוקדי ההתעניינות בקרב אברכי קהילתנו‬ ‫סביב תורת הבן מלך מכל צד ומכל פינה‬ ‫הכל‬ ‫בזכותכם התומכים הנאמנים‪ ,‬והתורמים החודשיים הקבועים‬ ‫בשותפותכם נפתחים שערים חדשים ומתגשמות תוכניות מדהימות להמשך‬ ‫ועל הכל יבורכו‬ ‫מורינו שליט"א ורבני הקהילה וותיקי התלמידים שליט"א‬ ‫על פיהם יישק דבר בכל מפעלות הפצת תורת הבן מלך‬ ‫תתברכו כולכם בשנה טובה ומתוקה‪ ,‬מתוך הצלחה רבה בגשמיות וברוחניות‪,‬‬ ‫שנת ברכה וגאולה ריבוי תורה וחכמה כמים לים מכסים‬ ‫המברכים בלו"נ שילהי תשפ"ו‬ ‫אריה קרישבסקי‬ ‫הנהלת המכון‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫היצירה שבעשייתנו לגוי עצום ורב‪ ,‬בהנהגה מיוחדת‬ ‫את ארצותיהם והתבססו בגבולותיהם‪ ,‬בעוד שעם‬ ‫רצופת ניסים ונפלאות‪.‬‬ ‫ישראל טרם היה קיים בעולם‪.‬‬ ‫ויש כאן תמיהה מדוע נעדר מהפסוקים שלפנינו‬ ‫כי עיקר מגמתה של 'שירת האזינו'‪ ,‬הפותחת‬ ‫זכירת הוצאתם ממצרים‪ ,‬שיצאו ישראל מעבדות‬ ‫בדברי התוכחה – "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא‬ ‫לחירות‪ ,‬שהלוא היא ראש לכל הטובות שגמל ה'‬ ‫חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" ‪ -‬הוא‬ ‫עמהם‪ ,‬ולמרבה הפלא הכתוב מזכיר את הימצאותם‬ ‫להדגיש את היותנו נחשבים לה' כבנים לאביהם‪,‬‬ ‫בארץ מדבר‪ ,‬כביכול נולדו במדבר‪ ,‬וכי לא ה' הוא‬ ‫שהוא אשר חוללנו ובראנו‪ ,‬וכל יסוד קיומנו‬ ‫שהוציאם ממצרים מבית עבדים אל המדבר הזה‪.‬‬ ‫ותוחלתנו‪ ,‬ממנו הוא‪ .‬ואמר – "זכור ימות עולם בינו‬ ‫שנות דור ודור‪ ,‬שאל אביך‪ ...‬למספר בני ישראל"‬ ‫ונראה שמכיון שהמטרה כאן היא לציין את‬ ‫– שלא נדמה בנפשנו כי מספר בני ישראל היה‬ ‫מציאותם כיצירה מחודשת מאת ה'‪ ,‬אין נכון להזכיר‬ ‫מאז ומקדם ככוכבי השמים לרוב‪ ,‬אלא ניתן את‬ ‫לגבי זה את יציאת מצרים‪ ,‬כי במצרים היה להם קיום‬ ‫הדעת על כך שלא בחר ה' בעם קיים ומבוסס‪ ,‬אלא‬ ‫כלשהו‪ ,‬אף שרק כעבדים‪ ,‬והקב"ה הוציאם ועשאם‬ ‫בקומץ אנשים זעום‪ ,‬מספר אפסי‪ ,‬שבאורח טבעי‬ ‫לבני חורין‪ .‬אולם למרות זאת נחשבים כיצירה חדשה‬ ‫לא היה להם כל דרך להתקיים ולהיות גוי בארץ‪,‬‬ ‫מאת ה'‪ ,‬שהרי לעבדים אין כל קיום עצמי כעם‪,‬‬ ‫הן מחמת מיעוטם והן מחמת קוצר ידם להיבנות‬ ‫ובטלים הם לגבי העם המשעבדם‪ .‬נמצא שבאמת‬ ‫בכח עצמם‪ .‬על כן אנו חבים לו את עצם הווייתנו‪,‬‬ ‫כשבאים לבחון את הדברים ממבט של יצירת 'עם'‪,‬‬ ‫וטיפחנו יש מאין‪ ,‬בחינת "ואעבור עליך‬ ‫ָ‬ ‫שגידלָ נו‬ ‫אכן לא היה להם כל קיום במצרים‪ ,‬והתחלת קיומם‬ ‫ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי"‬ ‫כעם היא מעת יציאתם שאז אכן "ימצאהו בארץ‬ ‫(יחזקאל טז‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫מדבר"‪ ,‬שהיו אבודים בארץ ציה וישימון וצמאון‬ ‫אשר אין מים‪ .‬ומעתה אינם אלא יצירה מחודשת‬ ‫[]‬ ‫מאת ה' שהעניק להם קיום בארץ ציה שאין בו‬ ‫ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון‬ ‫אפשרות קיום טבעית‪ ,‬והוא עשאם וכוננם‪.‬‬ ‫יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (לב‪ ,‬י)‬ ‫[]‬ ‫אף פסוק זה מתפרש כהמשך לתיאור בדרך‬ ‫שירה כאמור לעיל‪ ,‬הבא להוכיח את ישראל שכל‬ ‫לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם‬ ‫קיומם הוא יצירה מאת ה'; וכאן מתוארת ראשית‬ ‫וחש עתידות למו‪ .‬כי ידין ה' עמו ועל עבדיו‬ ‫דרכם של ישראל‪ ,‬כמספר אנשים חסרי כל‪ ,‬האבודים‬ ‫יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב‬ ‫במדבר‪ ,‬בתנאים שאינם מאפשרים חיים וקיום‪,‬‬ ‫וגו'‪ .‬הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם‬ ‫והקב"ה הוא אשר פורש כנפיו עליהם ומצילם‪,‬‬ ‫ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו (לב‪ ,‬לה‪-‬מג)‬ ‫ומספק להם כל מחסורם‪ ,‬כאב הדואג לבנו – "כנשר‬ ‫פסוקי נחמה אלו‪ ,‬אינם דברי עידוד בלבד לסיים‬ ‫יעיר קנו על גוזליו ירחף‪ ,‬יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו‬ ‫הנבואה בדבר טוב‪ ,‬אלא הם עצמם מעיקרי הדברים‬ ‫על אברתו" (פסוק יא)‪ .‬ומכאן התוכחה הגדולה‪,‬‬ ‫שבאה למסור לנו שירת האזינו‪ .‬שכן הידיעה שמכות‬ ‫על הכסילות והבגידה שבנטישת דרך ה'‪ ,‬שהיא‬ ‫הגלות עצמן הן מאת ה'‪ ,‬מתבררת נכון בליבנו‪,‬‬ ‫כהתנערות מלהיות בנים לה'‪ ,‬וכעזיבת מקור החיים‬ ‫מתוך ההכרה שבסופו של דבר תהיה פדות וגאולה‪,‬‬ ‫– "שיחת לו לא בניו מומם דור עיקש ופתלתול"‬ ‫כאשר החיים בגלות מתנהלים מתוך תחושה ברורה‪,‬‬ ‫(פסוק ה) – אשר על כך מוסבת הקריאה‪" :‬הלה'‬ ‫שאיננו עזובים ומופקרים לידי כל עריץ‪ ,‬ותוחלתנו‬ ‫תגמלו זאת ‪ -‬עם נבל ולא חכם ‪ -‬הלוא הוא אביך‬ ‫היא עד אין קץ‪ .‬אלא בצד הדלת עומד רוענו ומצפה‬ ‫קנך הוא עשך ויכוננך" (פסוק ו)‪.‬‬ ‫לגאלנו; "לי נקם ושילם"‪" ,‬וכיפר אדמתו עמו"‪ ,‬והנה‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬מוקד עניינה של פרשה זו‪ ,‬הוא‬ ‫הנה הקב"ה מחזיר אותנו אליו‪ .‬אמונה זו בביאת‬ ‫דברי תוכחה וכיבושין על חובתנו להכיר בטובה‬ ‫המשיח ובגאולה הקרובה‪ ,‬מגדירה את כל מצב‬ ‫אשר עשה עמנו ה'‪ ,‬שהוא עשנו והוא אשר בראנו‬ ‫מאורעות הגלות במבט שונה‪ ,‬להבין שמעולם ה'‬ ‫לכבודו‪ ,‬בחינת "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג‪ ,‬כא)‪ .‬וזהו‬ ‫לא עזב אותנו‪ ,‬וגם אם נדמה שאנו נטושים ועזובים‬ ‫טעם ההדגשה הניתנת על מיעוט מספרם של בני‬ ‫לגורלנו‪ ,‬באמת הקב"ה משגיח מן החלונות ומציץ‬ ‫ישראל בראשית הווייתם‪ ,‬המציין יותר מכל‪ ,‬את גודל‬ ‫‪3‬‬ ‫יחזיר אותנו אליו‪ ,‬זה אומר שמשעת היציאה לגלות‪,‬‬ ‫מן החרכים‪ ,‬ואף שיעור הסבל והצרות בגלות מכוון‬ ‫ה' כבר התנתק מעמנו לגמרי‪ ,‬ואף שמאמין שהקב"ה‬ ‫מאתו‪ ,‬במידה המדויקת‪.‬‬ ‫הוא זה שמכה אותנו בגלות‪ ,‬אבל אלו כבר מכות‬ ‫והנה הרמב"ם (בהקדמה לפרק 'חלק' ממסכת‬ ‫בהגדרה אחרת‪ ,‬מכות שאין להן שום תכלית‪ ,‬וכל‬ ‫סנהדרין) ייסד כנודע‪ ,‬שהאמונה בביאת המשיח היא‬ ‫מצבנו כבר מאז יצאנו לגלות‪ ,‬הוא מצב של ניתוק‬ ‫מי"ג עיקרי האמונה‪ ,‬ויש שתמהו בזה‪ ,‬וכן העיר‬ ‫סופי מה'‪ .‬ולכן יש בדעה כזאת משום פגם בעיקרי‬ ‫החתם סופר (שו"ת יו"ד סימן שנו) על הרמב"ם מדוע‬ ‫האמונה‪ ,‬מפני שמעיקרי האמונה הוא להאמין‬ ‫ענין ביאת המשיח הוא מעיקרי הדת‪ ,‬ומדוע מי‬ ‫שסבור שלא תהיה עוד גאולה‪ ,‬ומצבנו יישאר תמיד‬ ‫שמצבנו גם 'כיום'‪ ,‬שאנו נמצאים כל הזמן עם ה'‪,‬‬ ‫כהיום במצב של גלות‪ ,‬חסר לו בעיקרי הדת‪ ,‬גם אם‬ ‫ולעולם לא נטש אותנו לגמרי‪ ,‬וההתבטאות הגדולה‬ ‫הוא שומר תורה קלה כחמורה‪.‬‬ ‫לכך היא שעוד יבוא יום וה' יחזיר אותנו אליו למצב‬ ‫אלא הביאור בדעת הרמב"ם הוא‪ ,‬שמי שסבור‬ ‫המתוקן של קרבה וידידות מושלמת‪ .‬על כן גם בעת‬ ‫שלא תהיה עוד תקומה‪ ,‬אין כאן דעה משונה ביחס‬ ‫הצרות הגדולות לא עזבנו‪ ,‬ועדיין ידו נטויה עלינו‪,‬‬ ‫כלפי העתיד‪ ,‬אלא הוא רואה באופן משובש את‬ ‫וכמו שנתבאר שזו מגמת 'שירת האזינו'‪.‬‬ ‫הגדרת המצב הנכון כיום בהווה‪ .‬שכן אם ה' לא‬ ‫בעניינא דיומא‬ ‫בגדרי מצות התשובה‬ ‫עצם עזיבת החטא אינה מצוה בפני עצמה‪ ,‬דבלאו‬ ‫שיטות הראשונים במצות התשובה‬ ‫הכי מצווים כל ישראל לשמוע בקול ה' ולקיים כל‬ ‫במצות התשובה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן‪.‬‬ ‫מצוותיו בכל עת‪ ,‬וגם אם ח"ו עבר וחטא‪ ,‬הרי הוא‬ ‫שלדעת הרמב"ן (דברים ל‪ ,‬יא) עצם התשובה היא‬ ‫מחוייב מיד לעזוב דרכיו הרעים ולחזור לדת התורה‪,‬‬ ‫מצוה מדאורייתא‪ ,‬ונלמדת מהא דכתיב (שם פסוק‬ ‫גם לולא מצות התשובה‪ ,‬שהרי חובת קיום המצוות‬ ‫מוטלת עליו תמיד‪ ,‬וכי משום שעבר וחטא יהא פטור‬ ‫ב) 'ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו'‪ .‬אבל לדעת‬ ‫מכאן ואילך‪[ .‬ועל זה אמרו בגמרא בתמיה (שבת לא‪):‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬מצות התשובה היא שיתוודה כשעושה‬ ‫'מי שאכל שום וריחו נודף‪ ,‬יחזור ויאכל שום אחר‬ ‫תשובה‪ ,‬אבל לא עצם התשובה‪ ,‬שהפסוק 'ושבת עד‬ ‫ויהא ריחו נודף']‪.‬‬ ‫ה' אלוקיך'‪ ,‬אינו ציווי אלא הבטחה‪ ,‬כמ"ש בהלכות‬ ‫תשובה (פ"ז ה"ה)‪.‬‬ ‫לפיכך אין צריך מצוה מיוחדת 'ושבת עד ה'‬ ‫אלוקיך ושמעת בקולו'‪ ,‬שהרי ממילא הוא חייב‬ ‫וכך כתב הרמב"ם בפתח הלכות תשובה (פ"א‬ ‫לעזוב את חטאיו ודרכיו הרעים ולחזור לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ה"א)‪' :‬כל מצוות שבתורה וכו' אם עבר אדם על‬ ‫אלא החידוש בענין התשובה הוא‪ ,‬שיש אפשרות‬ ‫אחת מהן בין בזדון בין בשגגה‪ ,‬כשיעשה תשובה‬ ‫לרצות את הקב"ה ולפייסו‪ ,‬שימחל לו גם על העבר‬ ‫וישוב מחטאו‪ ,‬חייב להתוודות לפני הא‪-‬ל ברוך הוא‬ ‫שכבר חטא‪ .‬ולדבר זה נצרכים כל תנאי התשובה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את‬ ‫דהיינו וידוי וחרטה על העבר וקבלה על העתיד‪ ,‬ועל‬ ‫חטאתם אשר עשו‪ ,‬זה וידוי דברים'‪.‬‬ ‫זה באה המצוה של וידוי‪ ,‬שכשישוב ויבוא להתכפר‬ ‫דעת הרמב"ם צריכה ביאור‪ ,‬שהרי וודאי עיקר‬ ‫על חטאיו צריך להתוודות (ועיין 'מנחת חינוך' מצוה‬ ‫החוב הוא לשוב מחטאיו ולעשות תשובה‪ ,‬ולא‬ ‫שסד‪' ,‬משך חכמה' פרשת וילך‪ ,‬ו'העמק דבר' דברים ל‪ ,‬א‪.).‬‬ ‫יעלה על הדעת שאין האדם חייב מדאורייתא לשוב‬ ‫כן נראה פשוט גם בדעת הרמב"ן שכתב שהוא‬ ‫מחטאיו ולעזוב דרכיו הרעים‪.‬‬ ‫מצוה מן התורה לחזור בתשובה‪ ,‬שאין כוונתו לעצם‬ ‫עזיבת החטא והדרכים הרעים שלא יחטא עוד‪ ,‬שזו‬ ‫החידוש בתשובה שמתכפר לו על העבר‬ ‫אינה צריכה מצוה בפני עצמה‪ ,‬אלא הכוונה היא‬ ‫אלא נראה לבאר בדעת הרמב"ם‪ ,‬שאדרבה‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫בדבריו את החרטה‪ ,‬שכתב 'והרי ניחמתי ובושתי‬ ‫על החרטה והריצוי ובקשת הסליחה‪ ,‬שחייבים‬ ‫במעשי'‪ ,‬וגם צריך לפרט בפיו את הקבלה לעתיד‪,‬‬ ‫לבוא להתרצות ולהתפייס על חטאי העבר‪[ .‬מה‬ ‫כמו שכתב 'ולעולם איני חוזר לדבר זה'‪.‬‬ ‫שאין כן לדעת הרמב"ם‪ ,‬שבכל ימות השנה היא רק‬ ‫כן כתב גם בהמשך (פ"ב ה"ב)‪' :‬ומה היא התשובה‪,‬‬ ‫אפשרות ועצה טובה‪ ,‬אך אין בזה מצוה חיובית כי‬ ‫הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו‪ ,‬ויגמור‬ ‫אם ביוהכ"פ‪ ,‬כאשר יבואר]‪.‬‬ ‫בלבו שלא יעשהו עוד‪ ,‬שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו'‪,‬‬ ‫וכן יתנחם על שעבר‪ ,‬שנאמר כי אחרי שובי נחמתי‪.‬‬ ‫הרהור תשובה מכאן ולהבא ‪ -‬צדיק גמור‬ ‫ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא‬ ‫האחרונים הקשו על דעת הרמב"ם‪ ,‬כיצד ניתן‬ ‫לעולם‪ ,‬שנאמר ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה‬ ‫לומר שהוידוי בפה מעכב בתשובה‪ ,‬והרי איתא‬ ‫ידינו וגו' וצריך להתוודות בשפתיו עניינות אלו‬ ‫בגמרא שהמקדש אשה 'על מנת שאני צדיק'‪ ,‬אפילו‬ ‫שגמר בלבו'‪.‬‬ ‫רשע גמור‪ ,‬מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה בדעתו‬ ‫לפי זה יש להעיר כלפי מנהגנו‪ ,‬שאין אנו‬ ‫(קידושין מט‪ ,):‬והרי אם הוידוי בפה מעכב התשובה‪,‬‬ ‫מזכירים בסדר הוידוי אלא אשמנו בגדנו וכו'‪ ,‬ואינו‬ ‫א"כ כיצד הועילה לו תשובתו בהרהור הלב כדי‬ ‫כדברי הרמב"ם שמשמע שצריך לפרט חוץ מעצם‬ ‫להחשב כצדיק גמור‪.‬‬ ‫הוידוי גם את החרטה והקבלה על העתיד‪ .‬אכן על‬ ‫אכן לפי דברינו אתי שפיר‪ ,‬שכדי להחשב מעתה‬ ‫החרטה יש לומר דהיינו מה שאנו מסיימים בנוסח‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬אין עליו לתקן מעשיו שהיו בעבר‪ ,‬אלא די‬ ‫הוידוי – 'סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא‬ ‫בזה שמהרהר בדעתו בתשובה לעזוב דרכיו הרעים‪,‬‬ ‫שוה לנו'‪ ,‬שהוא ביטוי של חרטה‪ ,‬שלא היה הדבר‬ ‫ומחליט שמעכשיו יקיים כל המצוות בשלימות‪.‬‬ ‫שוה לנו ואנו מתחרטים על כך‪ .‬אולם עדיין יש‬ ‫הוידוי בפה שמעכב‪ ,‬הוא כתנאי לכפרה‪ ,‬כדי לכפר‬ ‫לעיין מדוע אין אנו מפרטים את הקבלה על העתיד‪.‬‬ ‫ולתקן את מעשיו הרעים שכבר נעשו בעבר‪ ,‬כי לזה‬ ‫[ואפשר שגם זה נכלל במשמעות הוידוי והחרטה‪,‬‬ ‫נצרכים כל תנאי התשובה‪ ,‬כדי שהקב"ה יתפייס‬ ‫דאחר שאנו מפרשים שהיה זה חטא ואשמה ומשגה‪,‬‬ ‫וימחול לו על מה שאשם ופשע כנגדו‪ ,‬אלא שהדבר‬ ‫ואנו כבר מתחרטים על כל הענין‪ ,‬מובן הדבר ששוב‬ ‫העיקרי שנזכר בתורה להדיא‪ ,‬הוא הוידוי‪ ,‬שמודה‬ ‫לא נחזור לזה‪ ,‬ועדיין צ"ע]‪.‬‬ ‫ומכיר בחטאו‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬שני עניינים אלו‪ ,‬החרטה על העבר‪,‬‬ ‫ועזיבת החטא מכאן ואילך‪ ,‬הם עיקרי התשובה‪ .‬וכן‬ ‫עיקרי התשובה ‪ -‬חרטה ועזיבת החטא‬ ‫סידר רבינו יונה שני עניינים אלו ב'שערי תשובה'‬ ‫בגדר הוידוי‪ ,‬כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"א)‪:‬‬ ‫בתחילת עיקרי התשובה (שער ראשון י‪-‬א) 'העיקר‬ ‫הראשון ‪ -‬החרטה‪ ,‬יבין לבבו כי רע ומר עזבו את‬ ‫'כיצד מתוודין‪ ,‬אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי‬ ‫ה' וכו'‪ .‬העיקר השני ‪ -‬עזיבת החטא‪ ,‬כי יעזוב דרכיו‬ ‫לפניך ועשיתי כך וכך‪ ,‬והרי ניחמתי ובושתי במעשי‪,‬‬ ‫הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך‬ ‫ולעולם איני חוזר לדבר זה‪ ,‬וזהו עיקרו של וידוי‪ ,‬וכל‬ ‫הזה עוד' וכו'‪.‬‬ ‫המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח'‪.‬‬ ‫ולפי האמור‪' ,‬עזיבת החטא' היא דבר מחוייב‬ ‫עיקר הוידוי הוא עצם האמירה 'חטאתי'‪ ,‬והיינו‬ ‫מצד עצם חובת התורה גם אלמלא מצות התשובה‪,‬‬ ‫שמכיר בחטא ומודה שהוא מעשה שלילי שאינו‬ ‫אלא שהיא תנאי מקדים והכרחי לתשובה‪ .‬וה'חרטה'‬ ‫רצוי‪ .‬והוא שורש התיקון‪ ,‬שמכיר שחטא‪ ,‬ובא לפני‬ ‫היא עיקר התשובה‪ ,‬שהיא מכפרת גם על העבר‪ ,‬על‬ ‫ה' בבושת פנים ומודה שחטא ואשם‪ .‬ובכך מתקיימת‬ ‫ידי שיתוודה בפיו בהכרה שחטא‪ .‬וברוב רחמי ה'‬ ‫עזיבת החטא בדיבור פיו‪ ,‬כיון שאומר שאותו מעשה‬ ‫עלינו‪ ,‬מן הטובות אשר היטיב עם ברואיו‪ ,‬שכאשר‬ ‫הוא חטא אשר לא ייעשה‪.‬‬ ‫האדם שב בתשובה‪ ,‬נמחל ומתכפר לו העבר‪ ,‬ככתוב‬ ‫כך אנו מקדימים לומר לפני סדר הוידוי‪' ,‬שאין‬ ‫'וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח'‪.‬‬ ‫אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו‬ ‫ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו חטאנו'‪ .‬שאנו מודים‬ ‫תמיהת ה'קובץ הערות' על החידוש של תשובה‬ ‫שחטאנו ואנו מכירים בחטא‪ ,‬וכדכתיב (ירמיה ב‪ ,‬לה)‪:‬‬ ‫במסילת ישרים פ"ד כתב כי לפי שורת הדין‬ ‫'הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי'‪.‬‬ ‫היה ראוי שלא יהיה תיקון לחטא כלל‪ ,‬כי איך יתקן‬ ‫אכן בדברי הרמב"ם מבואר‪ ,‬שצריך גם לפרט‬ ‫‪5‬‬ ‫טומאותיכם' (יחזקאל לו‪ ,‬כה)‪' .‬ותשליך במצולות ים‬ ‫האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה‪ ,‬הרי שרצח‬ ‫כל חטאותם' (מיכה ז‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫האדם את חבירו הרי שאכל את הטריפה‪ ,‬איך יוכל‬ ‫אבל במי שהיה צדיק ולבסוף הרשיע ותוהה על‬ ‫לתקן הדבר הזה‪ ,‬היוכל להסיר המעשה העשוי‬ ‫הראשונות‪ ,‬אין מעשיו הטובים נמחים‪ ,‬אלא שאינם‬ ‫מן המציאות‪ ,‬אמנם מידת הרחמים היא הנותנת‬ ‫נחשבים לו‪ ,‬ואין מזכירים לו שום זכות‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫שהתשובה תועיל לחוטאים‪ ,‬והוא טובה מיוחדת‬ ‫עצמו אינו רוצה בהם ודחה אותם‪ .‬אך לא נאמר בזה‬ ‫מחסדיו ורחמיו הנפלאים על הבריות‪.‬‬ ‫שעל ידי החרטה מתבטלים זכויותיו כאילו לא עשה‬ ‫והקשה בביאורי אגדות להג"ר אלחנן ווסרמן‬ ‫אותם מעולם‪.‬‬ ‫זצ"ל (סוף קובץ הערות סימן ג)‪ ,‬דהרי אמרו חז"ל דגם‬ ‫ונפקא מינה‪ ,‬דאם אחר שתהה על הראשונות‬ ‫כלפי הפסד זכויות הוא כן‪ ,‬שאם מתחרט האדם על‬ ‫חזר ושב אל ה'‪ ,‬ושוב רוצה בזכויותיו‪ ,‬אזי ודאי‬ ‫מעשיו הטובים‪ ,‬אינם נחשבים לו לזכות‪ .‬כדאיתא‬ ‫חוזרות ונחשבות לו כל זכויותיו‪ ,‬דכיון דעכשיו הוא‬ ‫בגמרא (קידושין מ‪' :):‬רבי שמעון בן יוחי אומר‬ ‫רוצה בהן‪ ,‬מחשיבין אותן לו‪ ,‬כיון שלא נתבטלו‬ ‫אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה‪ ,‬איבד את‬ ‫ונמחו לגמרי‪ .‬אבל מידה טובה מרובה‪ ,‬שבתשובה‬ ‫הראשונות‪ ,‬שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום‬ ‫נמחו עוונותיו מכל וכל‪ ,‬ושוב אין נזכרים לו כלל‪,‬‬ ‫פשעו' וכו'‪ ,‬והקשו 'וניהוי כמחצה עוונות ומחצה‬ ‫וזהו החסד הגדול שנתחדש במעלת התשובה‪ ,‬דכיוון‬ ‫זכויות'‪ ,‬וע"כ אמר ריש לקיש 'בתוהא על הראשונות'‪.‬‬ ‫שנתפייס ונמחל לו‪ ,‬נתבטלה מציאות קיום החטאים‪.‬‬ ‫ולכן אפילו אם אחרי התשובה חזר לסורו ח"ו‪ ,‬מ"מ‬ ‫וכן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ג)‪' :‬כל‬ ‫אין נחשבים לו שוב עוונותיו הראשונים‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫מי שניחם על המצוות שעשה‪ ,‬ותהה על הזכויות‪,‬‬ ‫נמחל לו כאשר שב לפני ה'‪ ,‬ונמחו ובטלו לגמרי‪.‬‬ ‫ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן‪ ,‬הלואי לא עשיתי‬ ‫אותן‪ ,‬הרי זה איבד את כולן‪ ,‬ואין מזכירים לו שום‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬כי מצד הדין אין מקום למחיית‬ ‫זכות בעולם'‪.‬‬ ‫המעשים הקודמים לגמרי‪ ,‬אלא שמצד מידת רחמיו‬ ‫של הקב"ה המוחל לו על עוונותיו‪ ,‬נמחה העוון‬ ‫ואם כן נמצא לכאורה‪ ,‬שאין חסד מיוחד בקבלת‬ ‫ומתבטלת כל מציאות קיומו לגמרי‪ .‬אבל מעשים‬ ‫התשובה‪ ,‬שהרי כן הוא גם כלפי הפסד זכויות‪ ,‬שאחר‬ ‫טובים אין שייך למחות ולעקור את קיומן‪ ,‬אלא שאין‬ ‫שמתחרט ותוהה על מעשיו הראשונים‪ ,‬אין נחשבים‬ ‫נחשבים לו לזכות בשעה שאינו רוצה בהם‪.‬‬ ‫לו מאחר שאינו רוצה בהם‪ .‬והאריכו האחרונים‬ ‫בישוב הדבר‪.‬‬ ‫מצות התשובה ביום הכיפורים‬ ‫מבואר בראשונים שביום הכיפורים יש חיוב‬ ‫החידוש בתשובה ‪ -‬מחיית העוון‬ ‫מיוחד לשוב מן החטאים‪ ,‬יתר על כל ימות השנה‪.‬‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬שאמנם גם כלפי הפסד זכויות‬ ‫לדעת רבינו יונה בשערי תשובה‪ ,‬חיוב זה נלמד‬ ‫אמרי' שהמתחרט על מעשיו הטובים מאבד את‬ ‫מן הכתוב 'תטהרו'‪ ,‬וזה לשונו (שער שני אות יד)‪:‬‬ ‫זכותם‪ ,‬ואין מזכירים לו שום זכות‪ ,‬אבל בתשובה‬ ‫'ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור‬ ‫מן המעשים הרעים מצינו מעלה גדולה הרבה יותר‪,‬‬ ‫בתשובה ביום הכפורים‪ ,‬שנאמר מכל חטאתיכם לפני‬ ‫בחסדי ה' עלינו‪ ,‬שלא זו בלבד שאין מחשיבים את‬ ‫ה' תטהרו‪ ,‬על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה'‬ ‫חטאיו הראשונים‪ ,‬אלא שעל ידי התשובה נמחה‬ ‫בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו'‪.‬‬ ‫החטא מכל וכל כאילו לא חטא מעולם‪.‬‬ ‫אבל הרמב"ם במניין המצוות לא מנה התשובה‬ ‫דבר זה מודגש ביותר בלשונות הכתובים‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים למצות עשה (ועיין חינוך מצוה שסד‬ ‫שהמחילה נקראת 'מחיית העוון'‪ ,‬והיינו שנמחה‬ ‫ויראים סימן קכא)‪ .‬ונראה‪ ,‬דנקט דפירוש הכתוב‬ ‫ונמחק לגמרי‪ ,‬ככתוב בפסוקים המדברים בסליחת‬ ‫'תטהרו' אינו חיוב וציווי‪ ,‬אלא הוא הבטחה מאת ה'‬ ‫העוון‪' :‬מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם‪ ,‬וממילא תטהרו לפני ה'‪.‬‬ ‫כי גאלתיך' (ישעיה מד‪ ,‬כב)‪' .‬לכו נא ונווכחה יאמר‬ ‫אכן ודאי הכל מודים שהוא חיוב מדאורייתא‪,‬‬ ‫ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו' (שם א‪,‬‬ ‫לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים‪ .‬אלא‬ ‫יח)‪' .‬אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני' (שם מג‪,‬‬ ‫נראה שלדעת הרמב"ם נכלל חיוב זה במצות הצום‬ ‫כה)‪' .‬וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל‬ ‫‪6‬‬ ‫זוהי אם כן חובת התשובה ביום הכיפורים‪ ,‬כי‬ ‫והעינוי‪ ,‬שהרי עניינו של הצום הוא התשובה‪ ,‬ומעצם‬ ‫בכל ימות השנה אין מוטלת על האדם חובה למהר‬ ‫חובת הצום מובן וכלול בזה גם התשובה עם הוידוי‪,‬‬ ‫להתכפר ולהטהר לפני ה' מיד כשחטא‪ ,‬אלא שמונח‬ ‫שהרי הצום במהותו בא כדי לכפר על החטאים‪,‬‬ ‫עליו משא שמכביד עליו‪ ,‬שרובצת עליו תביעה מאת‬ ‫כדכתיב 'כי יום כפורים הוא לכפר עליכם'‪ .‬וזהו כל‬ ‫ה'‪ .‬אולם כשמגיע יום הכיפורים‪ ,‬אזי מצות היום‬ ‫תוכן משמעותו של הצום‪ ,‬שמביע בזה צערו וחרטתו‬ ‫על החטאים שעשה‪ ,‬ומבטא בכך את עוצם תחנוניו‬ ‫היא לבוא לפני ה'‪ ,‬להתכפר ולהטהר לפניו בתשובה‬ ‫לזכות לסליחה ומחילה‪.‬‬ ‫ווידוי‪ ,‬לפייסו ולבקש מלפניו סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שביוה"כ החובה היא להתנקות ולהטהר‬ ‫חובת התשובה ביום הכיפורים‬ ‫מכל המעשים שהיו בעבר‪ ,‬ולהתפייס לפני ה' וישוב‬ ‫צריך אפוא ביאור‪ ,‬מהו הגדר המיוחד של‬ ‫אל ה' וירחמהו‪ .‬ואין די בזה שיעזוב מעשיו ודרכיו‬ ‫התשובה ביום הכיפורים‪ ,‬יותר משאר כל ימות השנה‪.‬‬ ‫הרעים מעתה ואילך‪ .‬וכדכתיב 'כי ביום הזה יכפר‬ ‫לפי מה שנתבאר לעיל מבואר שפיר‪ ,‬שזה וודאי‬ ‫עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'‪.‬‬ ‫שכל מי שעבר וחטא חייב מיד לעזוב החטאים‬ ‫זהו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ז)‪' :‬יום‬ ‫והדרכים הרעים שאוחז בהם‪ ,‬ולשוב אל ה' ולתורתו‬ ‫הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים‪ ,‬והוא‬ ‫ולקיים כל מצוותיו‪ .‬וכאמור‪ ,‬אין זו עצם מצות‬ ‫קץ מחילה וסליחה לישראל‪ .‬לפיכך חייבים הכל‬ ‫תשובה‪ ,‬ואין זה שייך דווקא ליום הכפורים‪ .‬אף‬ ‫שנקרא צדיק גמור לענין מצבו כעת‪ ,‬כיון שגמר‬ ‫לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים'‪ .‬הלשון‬ ‫בדעתו לשמוע בקול ה' ולקיים כל המצוות‪.‬‬ ‫'קץ מחילה וסליחה'‪ ,‬מקורו בתפילת נעילה‪ ,‬והיינו‬ ‫אלא מצות התשובה היא לאחר שפסק מלחטוא‪,‬‬ ‫שכל ימות השנה עדיין יכול לדחות ולהמתין מלתקן‬ ‫כי עדיין לא תיקן ולא כלום מחטאותיו ומעשיו‬ ‫את זוהמת חטאיו מן העבר‪ ,‬אבל יום הכפורים הוא‬ ‫הראשונים‪ ,‬ועדיין הם מעיקים עליו כעבותות‬ ‫'קץ מחילה וסליחה'‪ ,‬שביום זה הוא מחוייב לשוב‬ ‫העגלה‪ ,‬וצריך הוא לכפרה וסליחה‪ .‬ובוודאי שהאדם‬ ‫ולהתוודות ולהתפייס בכדי לבוא לידי סליחה‬ ‫הנאמן לה' ונלבב למצוותיו וחפץ בקירבתו‪ ,‬כאשר‬ ‫ומחילה‪ ,‬ואין יכול לדחות זאת מכאן ואילך‪ ,‬והוא‬ ‫נכשל בחטא‪ ,‬מיד ימהר לזכך ולרחוץ כפיו בתשובה‬ ‫עיקר מצות היום‪.‬‬ ‫ובצום ובתחנונים שיסלח לו על חטאתו‪.‬‬ ‫יום הכיפורים ‪ -‬חידוש השראת השכינה‬ ‫רוממות מעלתם‪ ,‬שיש בהם השראת השכינה וה'‬ ‫שכינת ה' בתוך עם ישראל‬ ‫יושב בקרבם ושוכן אתם בתוך טומאותם‪.‬‬ ‫תכלית הכפרה ביום הכיפורים כתובה ומפורשת‬ ‫כלומר‪ ,‬לא זו בלבד שמנהיג אותם מן השמים‬ ‫בפרשת אחרי (ויקרא טז‪ ,‬טז) 'וכפר על הקודש‬ ‫ממרחק להיטיב להם ולהשגיח על צרכיהם‪ ,‬אלא‬ ‫מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם‪ ,‬וכן‬ ‫בא כביכול לשכון בקרבם בארץ‪ ,‬כמלך היושב בתוך‬ ‫יעשה לאהל מועד השוכן איתם בתוך טומאותם'‪.‬‬ ‫עמו ומנהיג אותם בדרך של קירבה והבטה תמידית‬ ‫כלומר‪ ,‬שמציאות השראת השכינה השוכנת בתוך‬ ‫אל צרכיהם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬מחייבת אותנו לבוא לבקש כפרה על טומאות‬ ‫מעלה נשגבה זו היא עניינו של המקדש‪ ,‬המשכן‬ ‫חטאינו‪ ,‬ולהיטהר מטומאת החטאים‪ ,‬ככתוב (שם טז‪,‬‬ ‫ובית עולמים‪ ,‬שהקב"ה בחר בישראל ובציון למושב‬ ‫ל) 'לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'‪.‬‬ ‫לו‪ .‬כדכתיב בתחילת ציווי המשכן (שמות כה‪ ,‬ח) 'ועשו‬ ‫לי מקדש ושכנתי בתוכם'‪ ,‬וכן בסיום מצות המשכן‬ ‫אחד מביטויי מלכות ה' המיוחדת על ישראל‪,‬‬ ‫(שם כט‪ ,‬מו) 'וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי‬ ‫הוא שהקב"ה שוכן בתוך בני ישראל‪ ,‬ומנהיגם‬ ‫אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם'‪ .‬והשראת שכינה‬ ‫באופן שהוא נמצא ביניהם כמלך היושב בתוך עמו‪.‬‬ ‫זו יש לה משמעות גם לגבי מה שמנהיגם בהנהגה‬ ‫וזו מדריגה נעלית ביותר שקיימת בעם ישראל לפי‬ ‫‪7‬‬ ‫מציאותנו ותפקידנו בעולם הם להיות עמו של ה'‬ ‫מיוחדת ומגן ושומר עליהם‪ ,‬כדכתיב (דברים כג‪ ,‬טו)‬ ‫ולעמוד לפניו‪ ,‬ובראשית כל שנה כביכול מחדשים‬ ‫'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך‪ ,‬ולתת‬ ‫את מעמדנו‪ ,‬כאשר אנו באים להיות עמו ולמלא‬ ‫אויביך לפניך‪ ,‬והיה מחניך קדוש'‪.‬‬ ‫תפקידנו שנה נוספת‪ ,‬עוד שנה של עבודת ה'‪ ,‬עוד‬ ‫קיימות מצוות רבות‪ ,‬ששורש חיובנו בהן הוא‬ ‫שנה של עמידה לפניו‪ .‬ולכן כאשר מתחילים את‬ ‫בהנהגה מיוחדת זו של קירבה יתירה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫השנה החדשה‪ ,‬מוטל עלינו להיטהר לפניו ולהתפייס‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬ב) 'קדושים תהיו כי קדוש אני'‪ .‬ובמדרש‬ ‫עמו כדי שנוכל לקיים תפקידנו‪.‬‬ ‫שם (ילקו"ש ויקרא יט רמז תרד) 'פמליא של מלך מה‬ ‫[יתכן עוד‪ ,‬שגם אלמלא מציאות החטאים‪ ,‬הרי‬ ‫עליה להיות מחקה למלך'‪ .‬כי מציאות רוממה כל‬ ‫עצם ההתחדשות שאנו באים לעמוד לפניו תקופה‬ ‫כך שהקב"ה יושב בקרבנו‪ ,‬מחייבת קדושה יתירה‬ ‫נוספת‪ ,‬מחייב כפרה והיטהרות‪ .‬שכאשר באים‬ ‫והנהגה קדושה כראוי לעומדים בקירבת המלך‪.‬‬ ‫ומתקרבים אל ה'‪ ,‬מוטל על האדם תחילה להיטהר‪.‬‬ ‫וכענין שמצינו בקרבנות של מחוסרי כפרה‪ ,‬שאף‬ ‫הפגם והטומאה בעקבות החטאים‬ ‫שאין בהם חטא‪ ,‬מ"מ כיון שהיו טמאים ומרוחקים‬ ‫לאור זאת‪ ,‬כאשר אין נוהגים בקדושה בהתאם‬ ‫ואסורים לבוא למקדש‪ ,‬אזי עצם הדבר שהם באים‬ ‫למתחייב ממצב מרומם זה‪ ,‬יש בכך זלזול בכבוד ה'‬ ‫לפני ה' מחדש‪ ,‬מחייב כפרה‪ .‬ועל כן גם השנה‬ ‫אשר קדושתו שורה בקרבנו‪ .‬ויתירה על כך‪ ,‬שעל ידי‬ ‫החדשה מחייבת חטאת וכפרה והיטהרות‪ ,‬משום‬ ‫החטאים באה טומאה עד שאין הקב"ה חפץ לשכון‬ ‫שעם ישראל חוזר ובא לפני ה' לתקופה חדשה‪,‬‬ ‫במחנה ישראל‪ ,‬ונגרם ריחוק וסילוק השכינה רח"ל‪,‬‬ ‫ועליהם להקדים לכך היטהרות של יום הכיפורים]‪.‬‬ ‫כדכתיב (דברים שם) 'ולא יראה בך ערות דבר ושב‬ ‫מאחריך'‪ ,‬שהחטאים 'מטמאים' את מקדש ה' [ומצינו‬ ‫יום הכיפורים הראשון ‪ -‬לאחר חטא העגל‬ ‫כעין זה לגבי חטא ע"ז שגורם טומאה לכנסת ישראל‬ ‫אחר חטא העגל כבר התרחש מהלך זה‪,‬‬ ‫(ויקרא כ‪ ,‬ג)‪' :‬כי מזרעו נתן למולך‪ ,‬למען טמא את‬ ‫שהשכינה היתה שרויה בתוכם‪ ,‬ומחמת החטא‬ ‫מקדשי' וגו']‪.‬‬ ‫נסתלקה השכינה‪ ,‬ולשם כך שב משה אל ה' וביקש‬ ‫על ידי העוונות נעשה מסך ומחיצה שמבדלת‬ ‫כפרה וחזרת השכינה‪.‬‬ ‫בין ישראל לאביהם שבשמים‪ .‬כדכתיב (ישעיה נט‪ ,‬ב)‬ ‫זה היה יום הכיפורים הראשון בעם ישראל‪.‬‬ ‫'כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם‬ ‫אמנם בכתוב לא נתפרש אימתי אירעו הדברים‬ ‫וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע'‪ .‬וכל עוד‬ ‫הללו‪ ,‬אולם חז"ל גילו לנו שביום הכיפורים הסתיימו‬ ‫שהחטא עומד בעינו‪ ,‬מתקיים הריחוק ועומדת‬ ‫ארבעים יום האחרונים‪ ,‬ובו ירד משה עם הלוחות‬ ‫המחיצה המפסקת‪ ,‬אולם כאשר החטא נמחה על‬ ‫השניות והיה יום סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫ידי התשובה והכפרה‪ ,‬שוב חוזרים ומתקרבים אל‬ ‫בתחילה בעקבות החטא אמר הקב"ה למשה כי‬ ‫ה' ומתבטל הריחוק והסתר הפנים‪ ,‬וחוזרת ההנהגה‬ ‫שוב לא ילך לפני העם‪ ,‬אלא ישלח מלאך לפניהם‪,‬‬ ‫וההשגחה בגילוי פנים בתוקף ובעוז‪.‬‬ ‫כדכתיב (שמות לג‪ ,‬א‪-‬ג) 'לך עלה מזה אתה והעם‬ ‫אשר העלית מארץ מצרים וגו' ושלחתי לפניך מלאך‬ ‫מהות העבודה ביום הכיפורים‬ ‫וגו'‪ ,‬כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה'‬ ‫זוהי אם כן תמצית עניינו של יום הכיפורים‪,‬‬ ‫וגו'‪ .‬ולבסוף ביקש משה רבנו על הדבר הזה ונענה‪,‬‬ ‫שכיוון שאנו נמצאים תמיד עם ה'‪ ,‬ועומדים לפניו‬ ‫כמפורש שם (שם יב‪-‬יז) 'ראה אתה אומר אלי העל‬ ‫ויש לנו תפקיד כלפיו‪ ,‬והרי יש שנכשלים בחטאים‬ ‫את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח‬ ‫זדונות ושגגות‪ ,‬על כן ציוה עלינו שפעם אחת‬ ‫עמי וגו'‪ ,‬ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'‪ ,‬וראה‬ ‫בשנה נבוא להתכפר לפניו‪ ,‬ומוטל עלינו חוב לשוב‬ ‫כי עמך הגוי הזה‪ ,‬ויאמר פני ילכו והנחתי לך‪ ,‬ויאמר‬ ‫בתשובה ולעשות מעשים של פיוס כדי להגיע לידי‬ ‫אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה‪ ,‬ובמה‬ ‫כך שימחול לנו‪.‬‬ ‫יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא‬ ‫ונבחר הזמן לכך בתחילת השנה‪ ,‬כי כל שנה היא‬ ‫בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על‬ ‫תקופה חדשה ומציאות מחודשת‪ ,‬ואחר שהסתיימה‬ ‫פני האדמה‪ ,‬ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה‬ ‫השנה הקודמת‪ ,‬כשמתחילים להיכנס לתקופה‬ ‫אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם'‪.‬‬ ‫החדשה‪ ,‬מתכוננים ומכינים עצמנו לכך‪ ,‬שהרי כל‬ ‫‪8‬‬ ‫וכבר נתבאר הדבר בהרחבה (פרשת כי תשא)‬ ‫בהמשך לכך כרת עמו ברית י"ג מידות של‬ ‫דזהו שאמרו חז"ל (עירובין נד‪' ).‬מאי דכתיב חרות על‬ ‫רחמים‪ ,‬מידות רחמים של נשיאת עוון ונקה‪ ,‬וכרת‬ ‫הלוחות‪ ,‬אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא‬ ‫עמו ברית על כך שילך בקרבם וינהיגם בהנהגה‬ ‫נשתכחה תורה מישראל'‪ .‬שכיון שעצם לבם נוטה‬ ‫מופלאה של גילוי שכינה בניסים ונפלאות‪ ,‬כבקשת‬ ‫לטוב ולמצוות אין זה יכול להשתכח מהם‪ ,‬שיודעים‬ ‫משה (שם לד‪ ,‬ט) 'ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף‬ ‫הכל מלבם‪ .‬וכשחזרו וניתנו להם הלוחות חזרה להם‬ ‫הוא וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו'‪.‬‬ ‫נתינת התורה בפועל בלבם‪ ,‬אף שבלוחות שניות לא‬ ‫כלומר‪ ,‬שלא זו בלבד שניחם על הרעה אשר‬ ‫חזרה המעלה הנשגבה של דרגת לוחות ראשונות‪.‬‬ ‫דיבר לעשות לעמו‪ ,‬ואין מכלה אותם מחמת העוון‪,‬‬ ‫אולם מאידך זכו בלוחות שניות מבחינה מסויימת‬ ‫אלא שעל ידי הסליחה יזכו לכך שה' ילך בקרבם‪,‬‬ ‫לעניינים שלא היו זוכים להם בלוחות ראשונות‪,‬‬ ‫ונהיה לנחלה לו‪ .‬וברש"י שם‪' :‬ונחלתנו ‪ -‬ותתננו לך‬ ‫והוא בחינת תושבע"פ (ונתבאר הענין בהרחבה 'בן מלך‬ ‫לנחלה מיוחדת‪ ,‬זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך‪,‬‬ ‫‪ -‬חג השבועות')‪.‬‬ ‫שלא תשרה שכינתך על האומות עובדי כוכבים'‪.‬‬ ‫ולכן כשירד משה רבינו ע"ה מיד נצטוו בבניין‬ ‫ומתוך שהוא הולך עמהם‪ ,‬זוכים להנהגה מיוחדת‬ ‫המשכן‪ ,‬וכששרתה בו שכינה ידעו שנמחל להם אותו‬ ‫בניסים ובנפלאות‪ ,‬כמו שאמר לו הקב"ה שם (פסוק י)‬ ‫עוון‪ .‬וידועים דברי הגר"א בפירושו לשיר השירים‬ ‫'הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות‬ ‫(א‪ ,‬ד בפירוש על דרך הפשט) שזה הטעם שאנו עושים‬ ‫אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים' וגו'‪ .‬שעל‬ ‫סוכות בתשרי זכר לענני כבוד‪ ,‬דמעת שחטאו בעגל‬ ‫ידי הכפרה זכו לחזרת מעלה נשגבה זו שהקב"ה‬ ‫נסתלקו העננים‪ ,‬ולא חזרו עד שהתחילו לעשות‬ ‫משרה שכינתו עליהם ומתגלה עליהם ומדבר עם‬ ‫המשכן‪ ,‬ומשה ירד ביוה"כ וכו' וכשהחלו לבנות‬ ‫הנביאים‪ ,‬והרי הוא מנהיג אותם בניסים ונפלאות‪.‬‬ ‫המשכן היה זה בט"ו בתשרי ואז חזרו להם ענני‬ ‫הכבוד‪ .‬ומבואר בדבריו שענני הכבוד ובניין המשכן‬ ‫על ידי הסליחה זכו למשכן וללוחות‬ ‫תלויים זה בזה‪ ,‬ששניהם עניינם השראת השכינה‪,‬‬ ‫כאשר נעיין בפרשיות של אותו עוון ותפילות‬ ‫ועל ידי החטא נסתלקו‪ ,‬ולא חזרו אלא כשנתכפר‬ ‫משה‪ ,‬הרי לא היתה משמעותה של מחילת העוון‬ ‫להם ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫רק עבור ביטול העונש והזעם‪ .‬אלא המטרה היתה‬ ‫ובמדרש תנחומא (פקודי פרק יא) 'ואימתי נאמר‬ ‫גם שישובו אליהם כל המעלות והחביבות והרוממות‬ ‫לו למשה לעשות את המשכן‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬לפי‬ ‫שהיו להם לפני החטא‪ ,‬הלוחות והמשכן והליכת פני‬ ‫שעלה משה להר שלושה פעמים‪ ,‬ועשה שם מאה‬ ‫ה' לפניהם‪ ,‬אשר נסתלקו בעקבות החטא‪ ,‬ואכן לאחר‬ ‫ועשרים יום‪ ,‬מששה בסיון שעלה לשם עד יום‬ ‫שביקש משה רחמים עליהם כל אותם ארבעים יום‪,‬‬ ‫הכיפורים שהוא עשרה בתשרי‪ ,‬ואותו היום נאמר‬ ‫חזר הכל להיות כבראשונה‪.‬‬ ‫וינחם ה' על מעשה העגל‪ ,‬אותו היום אמר לו 'סלחתי‬ ‫וכך איתא בברייתא דסדר עולם רבה (פ"ו)‬ ‫כדבריך'‪ ,‬ואותו היום נאמר לו 'ועשו לי מקדש'‪ ,‬ובו‬ ‫'באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה‬ ‫ביום אמר לו 'וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו'‪,‬‬ ‫לפסול לוחות שניות ולעלות וכו' ירד בעשרה בתשרי‬ ‫היום הזה תנחילנו סליחה לדורות ובו ביום אמר לו‬ ‫והוא היה יום הכיפורים‪ ,‬ובישרם שנתרצה לפני‬ ‫הקב"ה כי ביום הזה יכפר עליכם'‪.‬‬ ‫המקום שנאמר וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו‪,‬‬ ‫ולכאורה דברי המדרש שהדיבור שנאמר למשה‬ ‫לפיכך נתקיים יום זה חוק וזכרון לדורות שנאמר‬ ‫'ועשו לי מקדש' היה ביום הכיפורים‪ ,‬הם מחודשים‬ ‫והיתה זאת לכם לחוקת עולם' (מובא ברש"י תענית ל‪:‬‬ ‫ודברי פלא‪ ,‬שהרי בפשטות דיבור זה נאמר לו מיד‬ ‫ועיין מה שכתבו בזה בתוס' שבת פט‪ .‬ד"ה לסוף‪ ,‬ותוס' ב"ק‬ ‫בארבעים יום הראשונים כשעלה למרום‪ ,‬כמבואר‬ ‫פב‪ .‬ד"ה כדי‪ ,‬ושם בשטמ"ק)‪.‬‬ ‫בתורה בפרשיות תרומה ותצוה וכי תשא‪ ,‬עד פרשת‬ ‫ומשמעות נתינת לוחות שניות היא שמכתב‬ ‫אך את שבתותי תשמורו‪ .‬אולם לפי האמור הכוונה‬ ‫אלוקים נמצא בתוכנו ובקרבנו‪ ,‬ויותר מכך נתבאר‬ ‫מבוארת שפיר‪ ,‬שהרי אחר שחטאו ונשתברו הלוחות‬ ‫בחז"ל שמשמעות הלוחות היא שדברי התורה ניתנו‬ ‫ממילא בטלה מצוה זו‪ ,‬שכשאין לוחות העדות אין‬ ‫לישראל באופן של חקיקה‪ ,‬והיינו שהתורה והמצוות‬ ‫ארון העדות ואין משכן העדות‪ .‬וביום הכיפורים‬ ‫יהיו חקוקות בליבם של ישראל‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫וכן אצל כל יחיד עבודת יום הכיפורים היא‬ ‫שנמחל להם אותו עוון וניתנו לו לוחות שניות‪ ,‬חזרה‬ ‫להכין מקום בלבו להשראת השכינה‪ ,‬לנקות ולטהר‬ ‫ונאמרה לו מצות 'ועשו לי מקדש'‪ ,‬לקיים הדבר‪.‬‬ ‫עצמו מכל שמץ של זוהמה ולשוב אל ה' בתשובה‬ ‫עוד אמרו שם (תנחומא פקודי פרק ו) 'עמד משה‬ ‫שלמה‪ ,‬ואז זוכה להשראת השכינה‪ ,‬לתורה‬ ‫ובקש רחמים‪ ,‬ואמר לו סלחתי כדבריך‪ ,‬אמר משה‬ ‫ולהשגות‪ ,‬ולהנהגה מיוחדת בהשגחה פרטית‬ ‫מי מודיע לאומות‪ ,‬אמר ליה ועשו לי מקדש‪ ,‬כיון‬ ‫וסייעתא דשמיא נפלאה בכל ענייניו‪.‬‬ ‫שראו אומות העולם הריח של קטרת מתמר ועולה‬ ‫ובמזמור התשובה (תהלים נא) נאמר 'תחטאני‬ ‫מתוך המשכן ידעו שנתרצה להם הקב"ה'‪.‬‬ ‫באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין‪ ,‬תשמיעני‬ ‫ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית וגו'‪ ,‬לב טהור‬ ‫יום חתונתו זה מתן תורה ויום שמחת‬ ‫ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי‪ ,‬אל תשליכני‬ ‫לבו זה בניין בית המקדש‬ ‫מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני‪ ,‬השיבה לי ששון‬ ‫ישעך ורוח נדיבה תסמכני'‪ .‬שעל ידי התשובה‬ ‫כמו כן שנינו (תענית ל‪' :):‬לא היו ימים טובים‬ ‫והמחילה זוכה כל יחיד ל'ששון ישע' ול'רוח נדיבה'‪.‬‬ ‫לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים'‪ .‬ואמרו‬ ‫בגמרא 'בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה‬ ‫כפרת יום הכיפורים להשבת השראת השכינה‬ ‫סליחה ומחילה‪ ,‬יום שניתנו בו לוחות האחרונות'‪.‬‬ ‫כלומר שגם זה מענין שמחת יום הכיפורים‪ ,‬שניתנו‬ ‫הרי שעל ידי הכפרה של יום הכיפורים הראשון‪,‬‬ ‫בו לוחות אחרונות‪ ,‬שחזרה השכינה לישראל וניתנו‬ ‫שנמחל החטא‪ ,‬זכינו לכך שהקב"ה מתהלך בקרבנו‪,‬‬ ‫לוחות העדות‪ ,‬אות ועדות שהשכינה שורה בישראל‪.‬‬ ‫ומנהיגנו בהנהגת ניסים ונפלאות‪ ,‬וכן חזרו לנו‬ ‫השראת השכינה והלוחות‪ .‬ונתחדשה אז מעלה‬ ‫השמחה הבאה בעקבות התשובה והכפרה‬ ‫נפלאה זו‪ ,‬שגם אחר החטא יש אפשרות לתקן‬ ‫היא גם על עצם המחילה והסליחה‪ ,‬אך השמחה‬ ‫ולהחזיר המצב לכמות שהיה‪ ,‬להיטהר ולנקות‬ ‫היתירה היא בכך שזוכים על ידי כן למעלות רמות‬ ‫עצמנו באופן שכל החטא נעלם‪ ,‬עד שהשכינה‬ ‫ונישאות‪ .‬מאחר שהחטא גורם התרחקות מאור‬ ‫חוזרת לשכון בקרבנו באהבה וידידות כמקדם‪.‬‬ ‫השכינה ומהשראת השכינה שבקרבנו‪ ,‬ומסתלקת‬ ‫ולכן נסתבב הדבר שחנוכת הבית בימי שלמה‬ ‫ההשגחה הפרטית והסייעתא המיוחדת‪ ,‬הרי על‬ ‫היתה ביום הכיפורים‪ ,‬וגם אכלו בו‪ ,‬כי ענין העינוי‬ ‫ידי התשובה חוזרים וזוכים שוב שה' הולך בקרבנו‪,‬‬ ‫הוא שצריך לשוב ולהתפייס לפניו ולהחזיר את‬ ‫כלומר שמנהיג אותנו ומשגיח עלינו‪ ,‬וכן לגילוי‬ ‫השראת השכינה שנסתלקה מפני חטאינו‪ ,‬אולם‬ ‫שכינה והנהגה מופלאה של ניסים ונפלאות‪ .‬וכן‬ ‫כיון שביום ההוא באה השכינה אל עם ישראל‬ ‫זוכים להשראת השכינה ונבואה בישראל‪ ,‬ככתוב‬ ‫לשכון בתוכנו‪ ,‬הרי זה קיום עצם מהותו של יום‬ ‫'ונחלתנו' ‪' -‬ונפלינו אני ועמך'‪ ,‬שישראל זוכים‬ ‫הכיפורים‪ .‬ומכיון שהיתה השראת השכינה במילואה‬ ‫לנבואה ודבר ה'‪.‬‬ ‫בגלוי‪ ,‬כדכתיב שם 'וכבוד ה' מלא את הבית'‪ ,‬הרי‬ ‫וכמו כן זכו ללוחות שניות‪ ,‬דהיינו חידוש קבלת‬ ‫שאין צורך לעינוי יום הכיפורים‪ ,‬שהרי הוכח שאין‬ ‫התורה‪ ,‬שהחטא גורם היעדר תורה מישראל‪ ,‬ובכל‬ ‫חטאים בישראל‪ ,‬וכל ישראל נקיים מעוון‪ .‬ואדרבה‬ ‫חטא שיש‪ ,‬הן בכלל ישראל והן אצל כל יחיד ויחיד‪,‬‬ ‫הרי זה יום שמחה על זה שהוא נמצא עמנו ובא‬ ‫גורם הדבר להתרחקות מן התורה וירידה בהבנת‬ ‫לשרות בתוכנו‪ .‬ונמצא שעיקר שמחת החינוך‬ ‫התורה‪ ,‬שזהו עניינה של שבירת הלוחות‪ .‬ועל ידי‬ ‫היה ניכר ביום הכיפורים שהוא יום מיועד לחזרת‬ ‫התשובה והסליחה חוזרים וזוכים שוב ללוחות‬ ‫השכינה בישראל‪ ,‬ואכלו בו לשם שמחה זו‪.‬‬ ‫שניות‪ ,‬להתחדשות בתורה ולפתיחת הלב להבין‬ ‫ובאופן זה הוא עניינו של יום הכיפורים בכל‬ ‫תורה‪ .‬וכמאמר הפייטן (פיוט 'ק‪-‬ל נא רפא נא') 'טהר‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬שכיון שהקב"ה שוכן בתוכנו‪ ,‬על כן‬ ‫טומאתנו ולמאור תורתך עינינו גל'‪.‬‬ ‫עלינו להיות טהורים וקדושים כדי שתשרה שכינתו‬ ‫ונמצא שיש ביום הכיפורים התחדשות כללית‬ ‫בקרבנו‪ .‬וזו זכות וחובה שניתנה לנו‪ ,‬שעלינו לעשות‬ ‫של מבנה קומתו של עם ישראל‪ ,‬וקירבת ה' לעמו‬ ‫עצמנו ראויים להשראת השכינה‪.‬‬ ‫בצורתה הנשגבה והמקורית‪ .‬ביום הכיפורים‬ ‫והנה לפני שנתגלו מידות הרחמים כאשר ירד‬ ‫מתחדשת מלכות ה' על ישראל במדרגותיה‬ ‫ה' בענן והראה דרכי טובו למשה עבדו‪ ,‬לא היה‬ ‫המיוחדות והרמות‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫שמיני למילואים‪ ,‬שקדמו לו שבעת ימי המילואים‬ ‫מקום לפיוס ולחזרת הידידות לאחר החטא‪ .‬אולם‬ ‫שישבו ולא יצאו מפתח אהל מועד שבעת ימים‪.‬‬ ‫מאז אותו יום כיפורים בהר סיני‪ ,‬נקבעה הנהגה זו‬ ‫ויש להבין מה הוא המשותף בין עניינו של‬ ‫לדורות‪ ,‬כי ה' הוא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד‪,‬‬ ‫יום הכיפורים לענין שמיני למילואים‪ ,‬שמשם באה‬ ‫שב ללכת בקרבנו ואנו נחלתו‪.‬‬ ‫התורה ללמדנו שהכהן טעון פרישה‪.‬‬ ‫ואיתא בגמרא (שם ג‪' :):‬דנין עבודה תחילה‬ ‫יום הכיפורים כתחילת עבודה ‪ -‬חידוש‬ ‫במקום‪ ,‬מעבודה תחילה במקום'‪ ,‬והיינו שחובת‬ ‫מעמד הר סיני וחנוכת המשכן‬ ‫הפרישה לפני שמיני למילואים‪ ,‬היתה משום‬ ‫בריש מסכת יומא שנינו 'שבעת ימים קודם יום‬ ‫שנתחדשה עבודה במקום חדש‪ ,‬שלפני כן לא‬ ‫הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו' וכו'‪ ,‬ובגמרא‬ ‫היה כלל המזבח והמקדש‪ ,‬ומעתה נתחדשה‬ ‫שם נחלקו בטעם הדבר מנין למדין לפרישת כהן‬ ‫התחלה חדשה שהכהנים נכנסים לעבוד במקום‬ ‫גדול ביום הכפורים‪ ,‬והנה לחד מ"ד ילפינן לה מיום‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב מרדכי בר"א הרצל שליט"א‬ ‫הרב יוסף ברב"ז אייזנבאך שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב אהרן בר"מ מינצברג שליט"א‬ ‫הרב יעקב ברמ"ש בלוי שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב פנחס רובין שליט"א‬ ‫הרב מנחם ברנדויין שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב יעקב רוזנברג שליט"א‬ ‫הרב נחום גוטפרב שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב משה רוזנברג שליט"א‬ ‫הרב שלמה זלמן ברב"צ גוטפרב שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫‪11‬‬ ‫הקודש‪ ,‬ולכך לפני שיכנסו להתחיל לעבוד במקום שנה ביום הכיפורים יש כעין 'שמיני למילואים'‪ ,‬ולכך‬ ‫המקודש הם מחוייבים בפרישה שבעת ימים‪ .‬וכמו ילפינן מהתם דין פרישת שבעת ימים‪ ,‬שהתחדשות‬ ‫כן הכהן גדול חייב בפרישה לפני שנכנס לקודש השראת השכינה מחייבת התכוננות ופרישה של‬ ‫הקדשים‪ ,‬שהוא מקום קדוש חדש שלא היה בו שבעת ימים‪.‬‬ ‫ואמרי' בגמרא (שם) דלחד מ"ד ילפינן לה מסיני‪,‬‬ ‫עבודה כל השנה‪.‬‬ ‫ולפי מה שביארנו יש להוסיף בטעם הדבר‪ ,‬דכתיב 'וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת‬ ‫דמעין הקמת המשכן יש בכל שנה ושנה‪ ,‬שעל ידי ימים ויקרא אל משה ביום השביעי' וכו'‪ ,‬וזה בנה אב‬ ‫החטאים יש בחינה של הסתלקות השראת השכינה‪ ,‬שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה‪ .‬ועיין‬ ‫ועל ידי התשובה ויום הכפורים מתכפרים החטאים שם דשבעת ימים שנאמרו בכהן גדול הוא מצד ענין‬ ‫והשראת השכינה חוזרת על ישראל‪ ,‬ונמצא שבכל אחר‪ ,‬אבל דין פרישה הוא רק ששת ימים‪.‬‬ ‫ולפי טעם זה דילפינן לה‬ ‫מסיני‪ ,‬חיוב הפרישה הוא‬ ‫משום שנכנס למחנה שכינה‪,‬‬ ‫ובזה ההשוואה ליום הכפורים‬ ‫שנכנס לקודש הקדשים‬ ‫לפני ולפנים‪.‬‬ ‫תשרי תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫ולפי דברינו יש לומר‪,‬‬ ‫שיש קשר ודמיון בין יום‬ ‫הכיפורים למהות המאורע‬ ‫של העליה להר סיני שבה‬ ‫ברכות שמים מעל‬ ‫נאמרה פרישת ששת הימים‪,‬‬ ‫שעלה אז משה רבינו לקבל‬ ‫ירעפו לראש משביר‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזה ברכת מזל טוב חמה ונרגשת‬ ‫את הלוחות הראשונות‪ .‬שהרי‬ ‫לידידנו עוז‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬רודף צדקה וחסד‬ ‫גם עניינו של יום הכפורים‬ ‫ממקימי עולה של תורה‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫האי גברא רבה ויקירא איש חי רב פעלים‬ ‫הראשון היה כאשר משה‬ ‫עלה להר סיני לקבל לוחות‬ ‫שניות‪ .‬כלומר‪ ,‬שעל ידי‬ ‫שליט"א‬ ‫יהושע פרוש‬ ‫הרב רבי‬ ‫מסור ונאמן למען מכוננו מפעל חייו של רבינו זצוק"ל‬ ‫פטרון העלון החשוב "למען דעת"‬ ‫העוונות היתה הסתלקות של‬ ‫היוצא לאור לעילוי נשמת זקנו הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל‬ ‫אור התורה ושבירת הלוחות‪,‬‬ ‫ועל ידי מחילת העוון זכו‬ ‫ואחת היא הברכה לאביו הדגול תלמידו המובהק של רבינו זצ"ל‬ ‫לקבל לוחות שניות‪ .‬וכעין‬ ‫הגאון הגדול רבי מנדל פרוש שליט"א‬ ‫חבר "וועד הנחלת תורת רבינו"‬ ‫זה הוא ביום הכיפורים‬ ‫שבכל שנה ושנה‪ ,‬שעל ידי‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונם‬ ‫החטא אור תורה מסתלק‬ ‫עם שמחת אירוסי הבן‪/‬הנכד‬ ‫מאתנו‪ ,‬ועל ידי כפרת יום‬ ‫הבה"ח ראובן הי"ו‬ ‫הכיפורים זוכים להתחדשות‬ ‫עב"ג הכלה המהוללה תחי' למזל טוב‬ ‫בתורה ובחינת קבלת לוחות‬ ‫יתן ה' שיזכו הוא ומשפחתו לרוות רוב נחת דקדושה‬ ‫שניות‪ ,‬שנגלה אור תורה‬ ‫להתברך‬ ‫ממנו ומכל צאצאיהם וזכות התורה תעמוד להם‬ ‫בכל הברכות תורה וגדולה עושר וכבוד וימלא ה' כל‬ ‫מחודש‪ .‬וכהכנה לזה מתכונן‬ ‫משאלות לבם לטובה וברכה עד בלי די‪.‬‬ ‫הכהן בפרישה ששת ימים‪,‬‬ ‫הנהלת‬ ‫בדומה לפרישה שפירש משה‬ ‫מכון "כתבי בן מלך"‬ ‫בעלייתו להר סיני‪.‬‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬