אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות פרשת האזינו
•דרכי החינוך •גלות וגאולה
שבת שובה -יום כיפור תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com : גליון מס' 434 מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת האזינו
"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" .כלומר :שאל נא בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות
את הדורות הראשונים ,למספר בני ישראל -שאלם עמים למספר בני ישראל (לב ,ח)
למספרם -ויאמרו לך ,כמה מועטים היו ישראל הרבה נתקשו המפרשים בביאור חתימת פסוק
במספר ,בעת שהתפלגו האומות ,וכמה רחוקים זה " -למספר בני ישראל" ,וכמעט שלא נמצאו שנים
היו מלהיחשב כ'עם' בהשוואה ליתר העמים .ועד מכוונים לדבר אחד .רש"י פירש ,כי הפרדת העמים
מהרה תיווכח ,כי בעת ההיא לא מנה מספר ישראל והנחלת ארצותיהם לא נעשתה אלא בשביל ישראל,
אפילו איש אחד ,כאשר כל אומות העולם כבר נחלו וכתב שהמספר האמור כאן ,פירושו ,מספר שבעים
נפש של בני יעקב שכנגדם הציב שבעים לשון .הרשב"ם
בגליון: כתב ,שלא נמצא גוי שפירש הכתוב את גבולות ארצו
אלא בכנען ,משום שעתידים ישראל לרשת את ארצו,
פרשת נצבים וילך והמספר הוא מספר שנים-עשר בני יעקב ,שכנגדם
היו בני כנען אחד-עשר ,ועם כנען אביהם הרי שנים-
ביאורי פסוקים עשר .באבן עזרא פירש את הכתוב על דור הפלגה,
עמוד 1
כי אז הועיד ה' ארץ שבעה גויים לישראל ,שתספיק
בעניינא דיומא למספרם .עוד כתב כי למספר בני ישראל הוא – 'כי
צורת יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד ,והוא סוד
בגדרי מצות התשובה גדול' .ועיין עוד במפרשים שביארו בזה בהרבה פנים,
עמוד 4
ועל כל אלה רבו מדרשי חז"ל ,וכולם נאמרו על פי
דרך הדרש והרמז.
יום הכיפורים -חידוש השראת השכינה
עמוד 7 אך על דרך הפשט נראה ,כי "למספר בני ישראל"
-המשך הוא לתחילת הדברים שבא לומר בהמשך –
פרנס השבוע
תשרי תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גיליון זה נודב לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד רודף צדקה וחסד ,איש חמודות ורב תבונות
מגדולי העושים והמעשים בכל ענייני תורה ותעודה בקהילתנו הקדושה
מסור במיוחד לכל מפעלות המכון
הרב דוד רוטמן שליט"א
מנהל ישיבת תורת ה'
לרגל אירוסי בנו שמעון עב"ג
בת ידידנו הנכבד מגדולי תומכי מכוננו
הרב דוד לור שליט"א
אשר נדב חלק מהוצאות הגליון לרגל השמחה
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
ערב ראש השנה תשפ"ז בעזרת ה' יתברך
ברכת השנים
לידידינו אוהדי תורת רבינו ,מבקשי תורתו ולומדי בית מדרשו,
תלמידיו מעריציו ,וכל עמך בית ישראל,
התומכים הנאמנים של מפעלי
"מכון בן מלך"
אשר בזכותכם הפצת אור תורתו הבהירה לא פסקה לרגע
הן בשערים בליבון והחייאת תורתו הגדולה בליבות מבקשי תורתו
הן בספרים שהוצאנו לאור ומה שעומדים באמצע העריכה והכתיבה
והן בהפצעת האור:
בגיליונות "להתמוגג" וגיליון "למען דעת"
המביאים את כל חלקי התורה וההשקפה בכלים חדשים ומעודכנים
המכנסים יחד את כל בני המשפחה וכל הגילים והמעמדים לבית היוצר הגדול
והמשך פעילות "קו בן מלך" ע"י המארגנים מטעם המכון
המפעילים את בית המדרש ואת מוקדי ההתעניינות בקרב אברכי קהילתנו
סביב תורת הבן מלך מכל צד ומכל פינה
הכל
בזכותכם התומכים הנאמנים ,והתורמים החודשיים הקבועים
בשותפותכם נפתחים שערים חדשים ומתגשמות תוכניות מדהימות להמשך
ועל הכל יבורכו
מורינו שליט"א ורבני הקהילה וותיקי התלמידים שליט"א
על פיהם יישק דבר בכל מפעלות הפצת תורת הבן מלך
תתברכו כולכם בשנה טובה ומתוקה ,מתוך הצלחה רבה בגשמיות וברוחניות,
שנת ברכה וגאולה ריבוי תורה וחכמה כמים לים מכסים
המברכים בלו"נ שילהי תשפ"ו
אריה קרישבסקי הנהלת המכון
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
היצירה שבעשייתנו לגוי עצום ורב ,בהנהגה מיוחדת את ארצותיהם והתבססו בגבולותיהם ,בעוד שעם
רצופת ניסים ונפלאות. ישראל טרם היה קיים בעולם.
ויש כאן תמיהה מדוע נעדר מהפסוקים שלפנינו כי עיקר מגמתה של 'שירת האזינו' ,הפותחת
זכירת הוצאתם ממצרים ,שיצאו ישראל מעבדות בדברי התוכחה – "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא
לחירות ,שהלוא היא ראש לכל הטובות שגמל ה' חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך" -הוא
עמהם ,ולמרבה הפלא הכתוב מזכיר את הימצאותם להדגיש את היותנו נחשבים לה' כבנים לאביהם,
בארץ מדבר ,כביכול נולדו במדבר ,וכי לא ה' הוא שהוא אשר חוללנו ובראנו ,וכל יסוד קיומנו
שהוציאם ממצרים מבית עבדים אל המדבר הזה. ותוחלתנו ,ממנו הוא .ואמר – "זכור ימות עולם בינו
שנות דור ודור ,שאל אביך ...למספר בני ישראל"
ונראה שמכיון שהמטרה כאן היא לציין את
– שלא נדמה בנפשנו כי מספר בני ישראל היה
מציאותם כיצירה מחודשת מאת ה' ,אין נכון להזכיר מאז ומקדם ככוכבי השמים לרוב ,אלא ניתן את
לגבי זה את יציאת מצרים ,כי במצרים היה להם קיום הדעת על כך שלא בחר ה' בעם קיים ומבוסס ,אלא
כלשהו ,אף שרק כעבדים ,והקב"ה הוציאם ועשאם בקומץ אנשים זעום ,מספר אפסי ,שבאורח טבעי
לבני חורין .אולם למרות זאת נחשבים כיצירה חדשה לא היה להם כל דרך להתקיים ולהיות גוי בארץ,
מאת ה' ,שהרי לעבדים אין כל קיום עצמי כעם, הן מחמת מיעוטם והן מחמת קוצר ידם להיבנות
ובטלים הם לגבי העם המשעבדם .נמצא שבאמת בכח עצמם .על כן אנו חבים לו את עצם הווייתנו,
כשבאים לבחון את הדברים ממבט של יצירת 'עם', וטיפחנו יש מאין ,בחינת "ואעבור עליך
ָ שגידלָ נו
אכן לא היה להם כל קיום במצרים ,והתחלת קיומם ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי"
כעם היא מעת יציאתם שאז אכן "ימצאהו בארץ (יחזקאל טז ,ו).
מדבר" ,שהיו אבודים בארץ ציה וישימון וצמאון
אשר אין מים .ומעתה אינם אלא יצירה מחודשת []
מאת ה' שהעניק להם קיום בארץ ציה שאין בו ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון
אפשרות קיום טבעית ,והוא עשאם וכוננם. יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (לב ,י)
[] אף פסוק זה מתפרש כהמשך לתיאור בדרך
שירה כאמור לעיל ,הבא להוכיח את ישראל שכל
לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם קיומם הוא יצירה מאת ה'; וכאן מתוארת ראשית
וחש עתידות למו .כי ידין ה' עמו ועל עבדיו דרכם של ישראל ,כמספר אנשים חסרי כל ,האבודים
יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב במדבר ,בתנאים שאינם מאפשרים חיים וקיום,
וגו' .הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם והקב"ה הוא אשר פורש כנפיו עליהם ומצילם,
ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו (לב ,לה-מג) ומספק להם כל מחסורם ,כאב הדואג לבנו – "כנשר
פסוקי נחמה אלו ,אינם דברי עידוד בלבד לסיים יעיר קנו על גוזליו ירחף ,יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו
הנבואה בדבר טוב ,אלא הם עצמם מעיקרי הדברים על אברתו" (פסוק יא) .ומכאן התוכחה הגדולה,
שבאה למסור לנו שירת האזינו .שכן הידיעה שמכות על הכסילות והבגידה שבנטישת דרך ה' ,שהיא
הגלות עצמן הן מאת ה' ,מתבררת נכון בליבנו, כהתנערות מלהיות בנים לה' ,וכעזיבת מקור החיים
מתוך ההכרה שבסופו של דבר תהיה פדות וגאולה, – "שיחת לו לא בניו מומם דור עיקש ופתלתול"
כאשר החיים בגלות מתנהלים מתוך תחושה ברורה, (פסוק ה) – אשר על כך מוסבת הקריאה" :הלה'
שאיננו עזובים ומופקרים לידי כל עריץ ,ותוחלתנו תגמלו זאת -עם נבל ולא חכם -הלוא הוא אביך
היא עד אין קץ .אלא בצד הדלת עומד רוענו ומצפה קנך הוא עשך ויכוננך" (פסוק ו).
לגאלנו; "לי נקם ושילם"" ,וכיפר אדמתו עמו" ,והנה הנה כי כן ,מוקד עניינה של פרשה זו ,הוא
הנה הקב"ה מחזיר אותנו אליו .אמונה זו בביאת דברי תוכחה וכיבושין על חובתנו להכיר בטובה
המשיח ובגאולה הקרובה ,מגדירה את כל מצב אשר עשה עמנו ה' ,שהוא עשנו והוא אשר בראנו
מאורעות הגלות במבט שונה ,להבין שמעולם ה' לכבודו ,בחינת "עם זו יצרתי לי" (ישעיה מג ,כא) .וזהו
לא עזב אותנו ,וגם אם נדמה שאנו נטושים ועזובים טעם ההדגשה הניתנת על מיעוט מספרם של בני
לגורלנו ,באמת הקב"ה משגיח מן החלונות ומציץ ישראל בראשית הווייתם ,המציין יותר מכל ,את גודל
3
יחזיר אותנו אליו ,זה אומר שמשעת היציאה לגלות, מן החרכים ,ואף שיעור הסבל והצרות בגלות מכוון
ה' כבר התנתק מעמנו לגמרי ,ואף שמאמין שהקב"ה מאתו ,במידה המדויקת.
הוא זה שמכה אותנו בגלות ,אבל אלו כבר מכות והנה הרמב"ם (בהקדמה לפרק 'חלק' ממסכת
בהגדרה אחרת ,מכות שאין להן שום תכלית ,וכל סנהדרין) ייסד כנודע ,שהאמונה בביאת המשיח היא
מצבנו כבר מאז יצאנו לגלות ,הוא מצב של ניתוק מי"ג עיקרי האמונה ,ויש שתמהו בזה ,וכן העיר
סופי מה' .ולכן יש בדעה כזאת משום פגם בעיקרי החתם סופר (שו"ת יו"ד סימן שנו) על הרמב"ם מדוע
האמונה ,מפני שמעיקרי האמונה הוא להאמין ענין ביאת המשיח הוא מעיקרי הדת ,ומדוע מי
שסבור שלא תהיה עוד גאולה ,ומצבנו יישאר תמיד
שמצבנו גם 'כיום' ,שאנו נמצאים כל הזמן עם ה', כהיום במצב של גלות ,חסר לו בעיקרי הדת ,גם אם
ולעולם לא נטש אותנו לגמרי ,וההתבטאות הגדולה הוא שומר תורה קלה כחמורה.
לכך היא שעוד יבוא יום וה' יחזיר אותנו אליו למצב אלא הביאור בדעת הרמב"ם הוא ,שמי שסבור
המתוקן של קרבה וידידות מושלמת .על כן גם בעת שלא תהיה עוד תקומה ,אין כאן דעה משונה ביחס
הצרות הגדולות לא עזבנו ,ועדיין ידו נטויה עלינו, כלפי העתיד ,אלא הוא רואה באופן משובש את
וכמו שנתבאר שזו מגמת 'שירת האזינו'. הגדרת המצב הנכון כיום בהווה .שכן אם ה' לא
בעניינא דיומא
בגדרי מצות התשובה
עצם עזיבת החטא אינה מצוה בפני עצמה ,דבלאו שיטות הראשונים במצות התשובה
הכי מצווים כל ישראל לשמוע בקול ה' ולקיים כל במצות התשובה נחלקו הרמב"ם והרמב"ן.
מצוותיו בכל עת ,וגם אם ח"ו עבר וחטא ,הרי הוא שלדעת הרמב"ן (דברים ל ,יא) עצם התשובה היא
מחוייב מיד לעזוב דרכיו הרעים ולחזור לדת התורה, מצוה מדאורייתא ,ונלמדת מהא דכתיב (שם פסוק
גם לולא מצות התשובה ,שהרי חובת קיום המצוות
מוטלת עליו תמיד ,וכי משום שעבר וחטא יהא פטור ב) 'ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו' .אבל לדעת
מכאן ואילך[ .ועל זה אמרו בגמרא בתמיה (שבת לא):
הרמב"ם ,מצות התשובה היא שיתוודה כשעושה
'מי שאכל שום וריחו נודף ,יחזור ויאכל שום אחר תשובה ,אבל לא עצם התשובה ,שהפסוק 'ושבת עד
ויהא ריחו נודף']. ה' אלוקיך' ,אינו ציווי אלא הבטחה ,כמ"ש בהלכות
תשובה (פ"ז ה"ה).
לפיכך אין צריך מצוה מיוחדת 'ושבת עד ה'
אלוקיך ושמעת בקולו' ,שהרי ממילא הוא חייב וכך כתב הרמב"ם בפתח הלכות תשובה (פ"א
לעזוב את חטאיו ודרכיו הרעים ולחזור לעבוד את ה'. ה"א)' :כל מצוות שבתורה וכו' אם עבר אדם על
אלא החידוש בענין התשובה הוא ,שיש אפשרות אחת מהן בין בזדון בין בשגגה ,כשיעשה תשובה
לרצות את הקב"ה ולפייסו ,שימחל לו גם על העבר וישוב מחטאו ,חייב להתוודות לפני הא-ל ברוך הוא
שכבר חטא .ולדבר זה נצרכים כל תנאי התשובה, וכו' ,שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את
דהיינו וידוי וחרטה על העבר וקבלה על העתיד ,ועל חטאתם אשר עשו ,זה וידוי דברים'.
זה באה המצוה של וידוי ,שכשישוב ויבוא להתכפר דעת הרמב"ם צריכה ביאור ,שהרי וודאי עיקר
על חטאיו צריך להתוודות (ועיין 'מנחת חינוך' מצוה החוב הוא לשוב מחטאיו ולעשות תשובה ,ולא
שסד' ,משך חכמה' פרשת וילך ,ו'העמק דבר' דברים ל ,א.). יעלה על הדעת שאין האדם חייב מדאורייתא לשוב
כן נראה פשוט גם בדעת הרמב"ן שכתב שהוא מחטאיו ולעזוב דרכיו הרעים.
מצוה מן התורה לחזור בתשובה ,שאין כוונתו לעצם
עזיבת החטא והדרכים הרעים שלא יחטא עוד ,שזו החידוש בתשובה שמתכפר לו על העבר
אינה צריכה מצוה בפני עצמה ,אלא הכוונה היא אלא נראה לבאר בדעת הרמב"ם ,שאדרבה,
4
בדבריו את החרטה ,שכתב 'והרי ניחמתי ובושתי על החרטה והריצוי ובקשת הסליחה ,שחייבים
במעשי' ,וגם צריך לפרט בפיו את הקבלה לעתיד, לבוא להתרצות ולהתפייס על חטאי העבר[ .מה
כמו שכתב 'ולעולם איני חוזר לדבר זה'. שאין כן לדעת הרמב"ם ,שבכל ימות השנה היא רק
כן כתב גם בהמשך (פ"ב ה"ב)' :ומה היא התשובה, אפשרות ועצה טובה ,אך אין בזה מצוה חיובית כי
הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ,ויגמור אם ביוהכ"פ ,כאשר יבואר].
בלבו שלא יעשהו עוד ,שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו',
וכן יתנחם על שעבר ,שנאמר כי אחרי שובי נחמתי. הרהור תשובה מכאן ולהבא -צדיק גמור
ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא האחרונים הקשו על דעת הרמב"ם ,כיצד ניתן
לעולם ,שנאמר ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה לומר שהוידוי בפה מעכב בתשובה ,והרי איתא
ידינו וגו' וצריך להתוודות בשפתיו עניינות אלו בגמרא שהמקדש אשה 'על מנת שאני צדיק' ,אפילו
שגמר בלבו'. רשע גמור ,מקודשת ,שמא הרהר תשובה בדעתו
לפי זה יש להעיר כלפי מנהגנו ,שאין אנו (קידושין מט ,):והרי אם הוידוי בפה מעכב התשובה,
מזכירים בסדר הוידוי אלא אשמנו בגדנו וכו' ,ואינו א"כ כיצד הועילה לו תשובתו בהרהור הלב כדי
כדברי הרמב"ם שמשמע שצריך לפרט חוץ מעצם להחשב כצדיק גמור.
הוידוי גם את החרטה והקבלה על העתיד .אכן על אכן לפי דברינו אתי שפיר ,שכדי להחשב מעתה
החרטה יש לומר דהיינו מה שאנו מסיימים בנוסח צדיק גמור ,אין עליו לתקן מעשיו שהיו בעבר ,אלא די
הוידוי – 'סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא בזה שמהרהר בדעתו בתשובה לעזוב דרכיו הרעים,
שוה לנו' ,שהוא ביטוי של חרטה ,שלא היה הדבר ומחליט שמעכשיו יקיים כל המצוות בשלימות.
שוה לנו ואנו מתחרטים על כך .אולם עדיין יש הוידוי בפה שמעכב ,הוא כתנאי לכפרה ,כדי לכפר
לעיין מדוע אין אנו מפרטים את הקבלה על העתיד. ולתקן את מעשיו הרעים שכבר נעשו בעבר ,כי לזה
[ואפשר שגם זה נכלל במשמעות הוידוי והחרטה, נצרכים כל תנאי התשובה ,כדי שהקב"ה יתפייס
דאחר שאנו מפרשים שהיה זה חטא ואשמה ומשגה, וימחול לו על מה שאשם ופשע כנגדו ,אלא שהדבר
ואנו כבר מתחרטים על כל הענין ,מובן הדבר ששוב העיקרי שנזכר בתורה להדיא ,הוא הוידוי ,שמודה
לא נחזור לזה ,ועדיין צ"ע]. ומכיר בחטאו.
על כל פנים ,שני עניינים אלו ,החרטה על העבר,
ועזיבת החטא מכאן ואילך ,הם עיקרי התשובה .וכן עיקרי התשובה -חרטה ועזיבת החטא
סידר רבינו יונה שני עניינים אלו ב'שערי תשובה'
בגדר הוידוי ,כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"א ה"א):
בתחילת עיקרי התשובה (שער ראשון י-א) 'העיקר
הראשון -החרטה ,יבין לבבו כי רע ומר עזבו את 'כיצד מתוודין ,אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי
ה' וכו' .העיקר השני -עזיבת החטא ,כי יעזוב דרכיו לפניך ועשיתי כך וכך ,והרי ניחמתי ובושתי במעשי,
הרעים ויגמור בכל לבבו כי לא יוסיף לשוב בדרך ולעולם איני חוזר לדבר זה ,וזהו עיקרו של וידוי ,וכל
הזה עוד' וכו'. המרבה להתוודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח'.
ולפי האמור' ,עזיבת החטא' היא דבר מחוייב עיקר הוידוי הוא עצם האמירה 'חטאתי' ,והיינו
מצד עצם חובת התורה גם אלמלא מצות התשובה, שמכיר בחטא ומודה שהוא מעשה שלילי שאינו
אלא שהיא תנאי מקדים והכרחי לתשובה .וה'חרטה' רצוי .והוא שורש התיקון ,שמכיר שחטא ,ובא לפני
היא עיקר התשובה ,שהיא מכפרת גם על העבר ,על ה' בבושת פנים ומודה שחטא ואשם .ובכך מתקיימת
ידי שיתוודה בפיו בהכרה שחטא .וברוב רחמי ה' עזיבת החטא בדיבור פיו ,כיון שאומר שאותו מעשה
עלינו ,מן הטובות אשר היטיב עם ברואיו ,שכאשר הוא חטא אשר לא ייעשה.
האדם שב בתשובה ,נמחל ומתכפר לו העבר ,ככתוב כך אנו מקדימים לומר לפני סדר הוידוי' ,שאין
'וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח'. אנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו
ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו חטאנו' .שאנו מודים
תמיהת ה'קובץ הערות' על החידוש של תשובה שחטאנו ואנו מכירים בחטא ,וכדכתיב (ירמיה ב ,לה):
במסילת ישרים פ"ד כתב כי לפי שורת הדין 'הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי'.
היה ראוי שלא יהיה תיקון לחטא כלל ,כי איך יתקן אכן בדברי הרמב"ם מבואר ,שצריך גם לפרט
5
טומאותיכם' (יחזקאל לו ,כה)' .ותשליך במצולות ים האדם את אשר עיוות והחטא כבר נעשה ,הרי שרצח
כל חטאותם' (מיכה ז ,יט). האדם את חבירו הרי שאכל את הטריפה ,איך יוכל
אבל במי שהיה צדיק ולבסוף הרשיע ותוהה על לתקן הדבר הזה ,היוכל להסיר המעשה העשוי
הראשונות ,אין מעשיו הטובים נמחים ,אלא שאינם מן המציאות ,אמנם מידת הרחמים היא הנותנת
נחשבים לו ,ואין מזכירים לו שום זכות ,כיון שהוא שהתשובה תועיל לחוטאים ,והוא טובה מיוחדת
עצמו אינו רוצה בהם ודחה אותם .אך לא נאמר בזה מחסדיו ורחמיו הנפלאים על הבריות.
שעל ידי החרטה מתבטלים זכויותיו כאילו לא עשה והקשה בביאורי אגדות להג"ר אלחנן ווסרמן
אותם מעולם. זצ"ל (סוף קובץ הערות סימן ג) ,דהרי אמרו חז"ל דגם
ונפקא מינה ,דאם אחר שתהה על הראשונות כלפי הפסד זכויות הוא כן ,שאם מתחרט האדם על
חזר ושב אל ה' ,ושוב רוצה בזכויותיו ,אזי ודאי מעשיו הטובים ,אינם נחשבים לו לזכות .כדאיתא
חוזרות ונחשבות לו כל זכויותיו ,דכיון דעכשיו הוא בגמרא (קידושין מ' :):רבי שמעון בן יוחי אומר
רוצה בהן ,מחשיבין אותן לו ,כיון שלא נתבטלו אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה ,איבד את
ונמחו לגמרי .אבל מידה טובה מרובה ,שבתשובה הראשונות ,שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום
נמחו עוונותיו מכל וכל ,ושוב אין נזכרים לו כלל, פשעו' וכו' ,והקשו 'וניהוי כמחצה עוונות ומחצה
וזהו החסד הגדול שנתחדש במעלת התשובה ,דכיוון זכויות' ,וע"כ אמר ריש לקיש 'בתוהא על הראשונות'.
שנתפייס ונמחל לו ,נתבטלה מציאות קיום החטאים.
ולכן אפילו אם אחרי התשובה חזר לסורו ח"ו ,מ"מ וכן כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג ה"ג)' :כל
אין נחשבים לו שוב עוונותיו הראשונים ,אחר שכבר מי שניחם על המצוות שעשה ,ותהה על הזכויות,
נמחל לו כאשר שב לפני ה' ,ונמחו ובטלו לגמרי. ואמר בלבו ומה הועלתי בעשייתן ,הלואי לא עשיתי
אותן ,הרי זה איבד את כולן ,ואין מזכירים לו שום
והטעם הוא ,כי מצד הדין אין מקום למחיית
זכות בעולם'.
המעשים הקודמים לגמרי ,אלא שמצד מידת רחמיו
של הקב"ה המוחל לו על עוונותיו ,נמחה העוון ואם כן נמצא לכאורה ,שאין חסד מיוחד בקבלת
ומתבטלת כל מציאות קיומו לגמרי .אבל מעשים התשובה ,שהרי כן הוא גם כלפי הפסד זכויות ,שאחר
טובים אין שייך למחות ולעקור את קיומן ,אלא שאין שמתחרט ותוהה על מעשיו הראשונים ,אין נחשבים
נחשבים לו לזכות בשעה שאינו רוצה בהם. לו מאחר שאינו רוצה בהם .והאריכו האחרונים
בישוב הדבר.
מצות התשובה ביום הכיפורים
מבואר בראשונים שביום הכיפורים יש חיוב החידוש בתשובה -מחיית העוון
מיוחד לשוב מן החטאים ,יתר על כל ימות השנה. ונראה בזה ,שאמנם גם כלפי הפסד זכויות
לדעת רבינו יונה בשערי תשובה ,חיוב זה נלמד אמרי' שהמתחרט על מעשיו הטובים מאבד את
מן הכתוב 'תטהרו' ,וזה לשונו (שער שני אות יד): זכותם ,ואין מזכירים לו שום זכות ,אבל בתשובה
'ומצות עשה מן התורה להעיר אדם את רוחו לחזור מן המעשים הרעים מצינו מעלה גדולה הרבה יותר,
בתשובה ביום הכפורים ,שנאמר מכל חטאתיכם לפני בחסדי ה' עלינו ,שלא זו בלבד שאין מחשיבים את
ה' תטהרו ,על כן הזהירנו הכתוב שנטהר לפני ה' חטאיו הראשונים ,אלא שעל ידי התשובה נמחה
בתשובתנו והוא יכפר עלינו ביום הזה לטהר אותנו'. החטא מכל וכל כאילו לא חטא מעולם.
אבל הרמב"ם במניין המצוות לא מנה התשובה דבר זה מודגש ביותר בלשונות הכתובים,
ביום הכיפורים למצות עשה (ועיין חינוך מצוה שסד שהמחילה נקראת 'מחיית העוון' ,והיינו שנמחה
ויראים סימן קכא) .ונראה ,דנקט דפירוש הכתוב ונמחק לגמרי ,ככתוב בפסוקים המדברים בסליחת
'תטהרו' אינו חיוב וציווי ,אלא הוא הבטחה מאת ה' העוון' :מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך שובה אלי
כי ביום הזה יכפר עליכם ,וממילא תטהרו לפני ה'. כי גאלתיך' (ישעיה מד ,כב)' .לכו נא ונווכחה יאמר
אכן ודאי הכל מודים שהוא חיוב מדאורייתא, ה' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו' (שם א,
לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים .אלא יח)' .אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני' (שם מג,
נראה שלדעת הרמב"ם נכלל חיוב זה במצות הצום כה)' .וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל
6
זוהי אם כן חובת התשובה ביום הכיפורים ,כי והעינוי ,שהרי עניינו של הצום הוא התשובה ,ומעצם
בכל ימות השנה אין מוטלת על האדם חובה למהר חובת הצום מובן וכלול בזה גם התשובה עם הוידוי,
להתכפר ולהטהר לפני ה' מיד כשחטא ,אלא שמונח שהרי הצום במהותו בא כדי לכפר על החטאים,
עליו משא שמכביד עליו ,שרובצת עליו תביעה מאת כדכתיב 'כי יום כפורים הוא לכפר עליכם' .וזהו כל
ה' .אולם כשמגיע יום הכיפורים ,אזי מצות היום תוכן משמעותו של הצום ,שמביע בזה צערו וחרטתו
על החטאים שעשה ,ומבטא בכך את עוצם תחנוניו
היא לבוא לפני ה' ,להתכפר ולהטהר לפניו בתשובה
לזכות לסליחה ומחילה.
ווידוי ,לפייסו ולבקש מלפניו סליחה ומחילה.
כלומר ,שביוה"כ החובה היא להתנקות ולהטהר חובת התשובה ביום הכיפורים
מכל המעשים שהיו בעבר ,ולהתפייס לפני ה' וישוב צריך אפוא ביאור ,מהו הגדר המיוחד של
אל ה' וירחמהו .ואין די בזה שיעזוב מעשיו ודרכיו התשובה ביום הכיפורים ,יותר משאר כל ימות השנה.
הרעים מעתה ואילך .וכדכתיב 'כי ביום הזה יכפר לפי מה שנתבאר לעיל מבואר שפיר ,שזה וודאי
עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'. שכל מי שעבר וחטא חייב מיד לעזוב החטאים
זהו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ז)' :יום והדרכים הרעים שאוחז בהם ,ולשוב אל ה' ולתורתו
הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים ,והוא ולקיים כל מצוותיו .וכאמור ,אין זו עצם מצות
קץ מחילה וסליחה לישראל .לפיכך חייבים הכל תשובה ,ואין זה שייך דווקא ליום הכפורים .אף
שנקרא צדיק גמור לענין מצבו כעת ,כיון שגמר
לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכפורים' .הלשון בדעתו לשמוע בקול ה' ולקיים כל המצוות.
'קץ מחילה וסליחה' ,מקורו בתפילת נעילה ,והיינו
אלא מצות התשובה היא לאחר שפסק מלחטוא,
שכל ימות השנה עדיין יכול לדחות ולהמתין מלתקן
כי עדיין לא תיקן ולא כלום מחטאותיו ומעשיו
את זוהמת חטאיו מן העבר ,אבל יום הכפורים הוא הראשונים ,ועדיין הם מעיקים עליו כעבותות
'קץ מחילה וסליחה' ,שביום זה הוא מחוייב לשוב העגלה ,וצריך הוא לכפרה וסליחה .ובוודאי שהאדם
ולהתוודות ולהתפייס בכדי לבוא לידי סליחה הנאמן לה' ונלבב למצוותיו וחפץ בקירבתו ,כאשר
ומחילה ,ואין יכול לדחות זאת מכאן ואילך ,והוא נכשל בחטא ,מיד ימהר לזכך ולרחוץ כפיו בתשובה
עיקר מצות היום. ובצום ובתחנונים שיסלח לו על חטאתו.
יום הכיפורים -חידוש השראת השכינה
רוממות מעלתם ,שיש בהם השראת השכינה וה' שכינת ה' בתוך עם ישראל
יושב בקרבם ושוכן אתם בתוך טומאותם. תכלית הכפרה ביום הכיפורים כתובה ומפורשת
כלומר ,לא זו בלבד שמנהיג אותם מן השמים בפרשת אחרי (ויקרא טז ,טז) 'וכפר על הקודש
ממרחק להיטיב להם ולהשגיח על צרכיהם ,אלא מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם ,וכן
בא כביכול לשכון בקרבם בארץ ,כמלך היושב בתוך יעשה לאהל מועד השוכן איתם בתוך טומאותם'.
עמו ומנהיג אותם בדרך של קירבה והבטה תמידית
כלומר ,שמציאות השראת השכינה השוכנת בתוך
אל צרכיהם.
ישראל ,מחייבת אותנו לבוא לבקש כפרה על טומאות
מעלה נשגבה זו היא עניינו של המקדש ,המשכן חטאינו ,ולהיטהר מטומאת החטאים ,ככתוב (שם טז,
ובית עולמים ,שהקב"ה בחר בישראל ובציון למושב
ל) 'לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'.
לו .כדכתיב בתחילת ציווי המשכן (שמות כה ,ח) 'ועשו
לי מקדש ושכנתי בתוכם' ,וכן בסיום מצות המשכן אחד מביטויי מלכות ה' המיוחדת על ישראל,
(שם כט ,מו) 'וידעו כי אני ה' אלוקיהם אשר הוצאתי הוא שהקב"ה שוכן בתוך בני ישראל ,ומנהיגם
אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם' .והשראת שכינה באופן שהוא נמצא ביניהם כמלך היושב בתוך עמו.
זו יש לה משמעות גם לגבי מה שמנהיגם בהנהגה וזו מדריגה נעלית ביותר שקיימת בעם ישראל לפי
7
מציאותנו ותפקידנו בעולם הם להיות עמו של ה' מיוחדת ומגן ושומר עליהם ,כדכתיב (דברים כג ,טו)
ולעמוד לפניו ,ובראשית כל שנה כביכול מחדשים 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ,ולתת
את מעמדנו ,כאשר אנו באים להיות עמו ולמלא אויביך לפניך ,והיה מחניך קדוש'.
תפקידנו שנה נוספת ,עוד שנה של עבודת ה' ,עוד קיימות מצוות רבות ,ששורש חיובנו בהן הוא
שנה של עמידה לפניו .ולכן כאשר מתחילים את בהנהגה מיוחדת זו של קירבה יתירה ,כדכתיב
השנה החדשה ,מוטל עלינו להיטהר לפניו ולהתפייס (ויקרא יט ,ב) 'קדושים תהיו כי קדוש אני' .ובמדרש
עמו כדי שנוכל לקיים תפקידנו. שם (ילקו"ש ויקרא יט רמז תרד) 'פמליא של מלך מה
[יתכן עוד ,שגם אלמלא מציאות החטאים ,הרי עליה להיות מחקה למלך' .כי מציאות רוממה כל
עצם ההתחדשות שאנו באים לעמוד לפניו תקופה כך שהקב"ה יושב בקרבנו ,מחייבת קדושה יתירה
נוספת ,מחייב כפרה והיטהרות .שכאשר באים והנהגה קדושה כראוי לעומדים בקירבת המלך.
ומתקרבים אל ה' ,מוטל על האדם תחילה להיטהר.
וכענין שמצינו בקרבנות של מחוסרי כפרה ,שאף הפגם והטומאה בעקבות החטאים
שאין בהם חטא ,מ"מ כיון שהיו טמאים ומרוחקים לאור זאת ,כאשר אין נוהגים בקדושה בהתאם
ואסורים לבוא למקדש ,אזי עצם הדבר שהם באים למתחייב ממצב מרומם זה ,יש בכך זלזול בכבוד ה'
לפני ה' מחדש ,מחייב כפרה .ועל כן גם השנה אשר קדושתו שורה בקרבנו .ויתירה על כך ,שעל ידי
החדשה מחייבת חטאת וכפרה והיטהרות ,משום החטאים באה טומאה עד שאין הקב"ה חפץ לשכון
שעם ישראל חוזר ובא לפני ה' לתקופה חדשה, במחנה ישראל ,ונגרם ריחוק וסילוק השכינה רח"ל,
ועליהם להקדים לכך היטהרות של יום הכיפורים]. כדכתיב (דברים שם) 'ולא יראה בך ערות דבר ושב
מאחריך' ,שהחטאים 'מטמאים' את מקדש ה' [ומצינו
יום הכיפורים הראשון -לאחר חטא העגל כעין זה לגבי חטא ע"ז שגורם טומאה לכנסת ישראל
אחר חטא העגל כבר התרחש מהלך זה, (ויקרא כ ,ג)' :כי מזרעו נתן למולך ,למען טמא את
שהשכינה היתה שרויה בתוכם ,ומחמת החטא מקדשי' וגו'].
נסתלקה השכינה ,ולשם כך שב משה אל ה' וביקש על ידי העוונות נעשה מסך ומחיצה שמבדלת
כפרה וחזרת השכינה. בין ישראל לאביהם שבשמים .כדכתיב (ישעיה נט ,ב)
זה היה יום הכיפורים הראשון בעם ישראל. 'כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם
אמנם בכתוב לא נתפרש אימתי אירעו הדברים וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע' .וכל עוד
הללו ,אולם חז"ל גילו לנו שביום הכיפורים הסתיימו שהחטא עומד בעינו ,מתקיים הריחוק ועומדת
ארבעים יום האחרונים ,ובו ירד משה עם הלוחות המחיצה המפסקת ,אולם כאשר החטא נמחה על
השניות והיה יום סליחה ומחילה. ידי התשובה והכפרה ,שוב חוזרים ומתקרבים אל
בתחילה בעקבות החטא אמר הקב"ה למשה כי ה' ומתבטל הריחוק והסתר הפנים ,וחוזרת ההנהגה
שוב לא ילך לפני העם ,אלא ישלח מלאך לפניהם, וההשגחה בגילוי פנים בתוקף ובעוז.
כדכתיב (שמות לג ,א-ג) 'לך עלה מזה אתה והעם
אשר העלית מארץ מצרים וגו' ושלחתי לפניך מלאך מהות העבודה ביום הכיפורים
וגו' ,כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה' זוהי אם כן תמצית עניינו של יום הכיפורים,
וגו' .ולבסוף ביקש משה רבנו על הדבר הזה ונענה, שכיוון שאנו נמצאים תמיד עם ה' ,ועומדים לפניו
כמפורש שם (שם יב-יז) 'ראה אתה אומר אלי העל ויש לנו תפקיד כלפיו ,והרי יש שנכשלים בחטאים
את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח זדונות ושגגות ,על כן ציוה עלינו שפעם אחת
עמי וגו' ,ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' ,וראה בשנה נבוא להתכפר לפניו ,ומוטל עלינו חוב לשוב
כי עמך הגוי הזה ,ויאמר פני ילכו והנחתי לך ,ויאמר בתשובה ולעשות מעשים של פיוס כדי להגיע לידי
אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ,ובמה כך שימחול לנו.
יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא ונבחר הזמן לכך בתחילת השנה ,כי כל שנה היא
בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על תקופה חדשה ומציאות מחודשת ,ואחר שהסתיימה
פני האדמה ,ויאמר ה' אל משה גם את הדבר הזה השנה הקודמת ,כשמתחילים להיכנס לתקופה
אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם'. החדשה ,מתכוננים ומכינים עצמנו לכך ,שהרי כל
8
וכבר נתבאר הדבר בהרחבה (פרשת כי תשא) בהמשך לכך כרת עמו ברית י"ג מידות של
דזהו שאמרו חז"ל (עירובין נד' ).מאי דכתיב חרות על רחמים ,מידות רחמים של נשיאת עוון ונקה ,וכרת
הלוחות ,אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא עמו ברית על כך שילך בקרבם וינהיגם בהנהגה
נשתכחה תורה מישראל' .שכיון שעצם לבם נוטה מופלאה של גילוי שכינה בניסים ונפלאות ,כבקשת
לטוב ולמצוות אין זה יכול להשתכח מהם ,שיודעים משה (שם לד ,ט) 'ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף
הכל מלבם .וכשחזרו וניתנו להם הלוחות חזרה להם הוא וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו'.
נתינת התורה בפועל בלבם ,אף שבלוחות שניות לא כלומר ,שלא זו בלבד שניחם על הרעה אשר
חזרה המעלה הנשגבה של דרגת לוחות ראשונות. דיבר לעשות לעמו ,ואין מכלה אותם מחמת העוון,
אולם מאידך זכו בלוחות שניות מבחינה מסויימת אלא שעל ידי הסליחה יזכו לכך שה' ילך בקרבם,
לעניינים שלא היו זוכים להם בלוחות ראשונות, ונהיה לנחלה לו .וברש"י שם' :ונחלתנו -ותתננו לך
והוא בחינת תושבע"פ (ונתבאר הענין בהרחבה 'בן מלך לנחלה מיוחדת ,זו היא בקשת ונפלינו אני ועמך,
-חג השבועות'). שלא תשרה שכינתך על האומות עובדי כוכבים'.
ולכן כשירד משה רבינו ע"ה מיד נצטוו בבניין ומתוך שהוא הולך עמהם ,זוכים להנהגה מיוחדת
המשכן ,וכששרתה בו שכינה ידעו שנמחל להם אותו בניסים ובנפלאות ,כמו שאמר לו הקב"ה שם (פסוק י)
עוון .וידועים דברי הגר"א בפירושו לשיר השירים 'הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות
(א ,ד בפירוש על דרך הפשט) שזה הטעם שאנו עושים אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים' וגו' .שעל
סוכות בתשרי זכר לענני כבוד ,דמעת שחטאו בעגל ידי הכפרה זכו לחזרת מעלה נשגבה זו שהקב"ה
נסתלקו העננים ,ולא חזרו עד שהתחילו לעשות משרה שכינתו עליהם ומתגלה עליהם ומדבר עם
המשכן ,ומשה ירד ביוה"כ וכו' וכשהחלו לבנות הנביאים ,והרי הוא מנהיג אותם בניסים ונפלאות.
המשכן היה זה בט"ו בתשרי ואז חזרו להם ענני
הכבוד .ומבואר בדבריו שענני הכבוד ובניין המשכן על ידי הסליחה זכו למשכן וללוחות
תלויים זה בזה ,ששניהם עניינם השראת השכינה, כאשר נעיין בפרשיות של אותו עוון ותפילות
ועל ידי החטא נסתלקו ,ולא חזרו אלא כשנתכפר משה ,הרי לא היתה משמעותה של מחילת העוון
להם ביום הכיפורים. רק עבור ביטול העונש והזעם .אלא המטרה היתה
ובמדרש תנחומא (פקודי פרק יא) 'ואימתי נאמר גם שישובו אליהם כל המעלות והחביבות והרוממות
לו למשה לעשות את המשכן ,ביום הכיפורים ,לפי שהיו להם לפני החטא ,הלוחות והמשכן והליכת פני
שעלה משה להר שלושה פעמים ,ועשה שם מאה ה' לפניהם ,אשר נסתלקו בעקבות החטא ,ואכן לאחר
ועשרים יום ,מששה בסיון שעלה לשם עד יום שביקש משה רחמים עליהם כל אותם ארבעים יום,
הכיפורים שהוא עשרה בתשרי ,ואותו היום נאמר חזר הכל להיות כבראשונה.
וינחם ה' על מעשה העגל ,אותו היום אמר לו 'סלחתי וכך איתא בברייתא דסדר עולם רבה (פ"ו)
כדבריך' ,ואותו היום נאמר לו 'ועשו לי מקדש' ,ובו 'באותה שעה נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה
ביום אמר לו 'וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו', לפסול לוחות שניות ולעלות וכו' ירד בעשרה בתשרי
היום הזה תנחילנו סליחה לדורות ובו ביום אמר לו והוא היה יום הכיפורים ,ובישרם שנתרצה לפני
הקב"ה כי ביום הזה יכפר עליכם'. המקום שנאמר וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו,
ולכאורה דברי המדרש שהדיבור שנאמר למשה לפיכך נתקיים יום זה חוק וזכרון לדורות שנאמר
'ועשו לי מקדש' היה ביום הכיפורים ,הם מחודשים והיתה זאת לכם לחוקת עולם' (מובא ברש"י תענית ל:
ודברי פלא ,שהרי בפשטות דיבור זה נאמר לו מיד ועיין מה שכתבו בזה בתוס' שבת פט .ד"ה לסוף ,ותוס' ב"ק
בארבעים יום הראשונים כשעלה למרום ,כמבואר פב .ד"ה כדי ,ושם בשטמ"ק).
בתורה בפרשיות תרומה ותצוה וכי תשא ,עד פרשת ומשמעות נתינת לוחות שניות היא שמכתב
אך את שבתותי תשמורו .אולם לפי האמור הכוונה אלוקים נמצא בתוכנו ובקרבנו ,ויותר מכך נתבאר
מבוארת שפיר ,שהרי אחר שחטאו ונשתברו הלוחות בחז"ל שמשמעות הלוחות היא שדברי התורה ניתנו
ממילא בטלה מצוה זו ,שכשאין לוחות העדות אין לישראל באופן של חקיקה ,והיינו שהתורה והמצוות
ארון העדות ואין משכן העדות .וביום הכיפורים יהיו חקוקות בליבם של ישראל.
9
וכן אצל כל יחיד עבודת יום הכיפורים היא שנמחל להם אותו עוון וניתנו לו לוחות שניות ,חזרה
להכין מקום בלבו להשראת השכינה ,לנקות ולטהר ונאמרה לו מצות 'ועשו לי מקדש' ,לקיים הדבר.
עצמו מכל שמץ של זוהמה ולשוב אל ה' בתשובה עוד אמרו שם (תנחומא פקודי פרק ו) 'עמד משה
שלמה ,ואז זוכה להשראת השכינה ,לתורה ובקש רחמים ,ואמר לו סלחתי כדבריך ,אמר משה
ולהשגות ,ולהנהגה מיוחדת בהשגחה פרטית מי מודיע לאומות ,אמר ליה ועשו לי מקדש ,כיון
וסייעתא דשמיא נפלאה בכל ענייניו. שראו אומות העולם הריח של קטרת מתמר ועולה
ובמזמור התשובה (תהלים נא) נאמר 'תחטאני מתוך המשכן ידעו שנתרצה להם הקב"ה'.
באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין ,תשמיעני
ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית וגו' ,לב טהור יום חתונתו זה מתן תורה ויום שמחת
ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי ,אל תשליכני לבו זה בניין בית המקדש
מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני ,השיבה לי ששון
ישעך ורוח נדיבה תסמכני' .שעל ידי התשובה כמו כן שנינו (תענית ל' :):לא היו ימים טובים
והמחילה זוכה כל יחיד ל'ששון ישע' ול'רוח נדיבה'. לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים' .ואמרו
בגמרא 'בשלמא יום הכיפורים משום דאית ביה
כפרת יום הכיפורים להשבת השראת השכינה סליחה ומחילה ,יום שניתנו בו לוחות האחרונות'.
כלומר שגם זה מענין שמחת יום הכיפורים ,שניתנו
הרי שעל ידי הכפרה של יום הכיפורים הראשון, בו לוחות אחרונות ,שחזרה השכינה לישראל וניתנו
שנמחל החטא ,זכינו לכך שהקב"ה מתהלך בקרבנו, לוחות העדות ,אות ועדות שהשכינה שורה בישראל.
ומנהיגנו בהנהגת ניסים ונפלאות ,וכן חזרו לנו
השראת השכינה והלוחות .ונתחדשה אז מעלה השמחה הבאה בעקבות התשובה והכפרה
נפלאה זו ,שגם אחר החטא יש אפשרות לתקן היא גם על עצם המחילה והסליחה ,אך השמחה
ולהחזיר המצב לכמות שהיה ,להיטהר ולנקות היתירה היא בכך שזוכים על ידי כן למעלות רמות
עצמנו באופן שכל החטא נעלם ,עד שהשכינה ונישאות .מאחר שהחטא גורם התרחקות מאור
חוזרת לשכון בקרבנו באהבה וידידות כמקדם. השכינה ומהשראת השכינה שבקרבנו ,ומסתלקת
ולכן נסתבב הדבר שחנוכת הבית בימי שלמה ההשגחה הפרטית והסייעתא המיוחדת ,הרי על
היתה ביום הכיפורים ,וגם אכלו בו ,כי ענין העינוי ידי התשובה חוזרים וזוכים שוב שה' הולך בקרבנו,
הוא שצריך לשוב ולהתפייס לפניו ולהחזיר את כלומר שמנהיג אותנו ומשגיח עלינו ,וכן לגילוי
השראת השכינה שנסתלקה מפני חטאינו ,אולם שכינה והנהגה מופלאה של ניסים ונפלאות .וכן
כיון שביום ההוא באה השכינה אל עם ישראל זוכים להשראת השכינה ונבואה בישראל ,ככתוב
לשכון בתוכנו ,הרי זה קיום עצם מהותו של יום 'ונחלתנו' ' -ונפלינו אני ועמך' ,שישראל זוכים
הכיפורים .ומכיון שהיתה השראת השכינה במילואה לנבואה ודבר ה'.
בגלוי ,כדכתיב שם 'וכבוד ה' מלא את הבית' ,הרי וכמו כן זכו ללוחות שניות ,דהיינו חידוש קבלת
שאין צורך לעינוי יום הכיפורים ,שהרי הוכח שאין התורה ,שהחטא גורם היעדר תורה מישראל ,ובכל
חטאים בישראל ,וכל ישראל נקיים מעוון .ואדרבה חטא שיש ,הן בכלל ישראל והן אצל כל יחיד ויחיד,
הרי זה יום שמחה על זה שהוא נמצא עמנו ובא גורם הדבר להתרחקות מן התורה וירידה בהבנת
לשרות בתוכנו .ונמצא שעיקר שמחת החינוך התורה ,שזהו עניינה של שבירת הלוחות .ועל ידי
היה ניכר ביום הכיפורים שהוא יום מיועד לחזרת התשובה והסליחה חוזרים וזוכים שוב ללוחות
השכינה בישראל ,ואכלו בו לשם שמחה זו. שניות ,להתחדשות בתורה ולפתיחת הלב להבין
ובאופן זה הוא עניינו של יום הכיפורים בכל תורה .וכמאמר הפייטן (פיוט 'ק-ל נא רפא נא') 'טהר
שנה ושנה ,שכיון שהקב"ה שוכן בתוכנו ,על כן טומאתנו ולמאור תורתך עינינו גל'.
עלינו להיות טהורים וקדושים כדי שתשרה שכינתו ונמצא שיש ביום הכיפורים התחדשות כללית
בקרבנו .וזו זכות וחובה שניתנה לנו ,שעלינו לעשות של מבנה קומתו של עם ישראל ,וקירבת ה' לעמו
עצמנו ראויים להשראת השכינה. בצורתה הנשגבה והמקורית .ביום הכיפורים
והנה לפני שנתגלו מידות הרחמים כאשר ירד מתחדשת מלכות ה' על ישראל במדרגותיה
ה' בענן והראה דרכי טובו למשה עבדו ,לא היה המיוחדות והרמות.
10
שמיני למילואים ,שקדמו לו שבעת ימי המילואים מקום לפיוס ולחזרת הידידות לאחר החטא .אולם
שישבו ולא יצאו מפתח אהל מועד שבעת ימים. מאז אותו יום כיפורים בהר סיני ,נקבעה הנהגה זו
ויש להבין מה הוא המשותף בין עניינו של לדורות ,כי ה' הוא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד,
יום הכיפורים לענין שמיני למילואים ,שמשם באה שב ללכת בקרבנו ואנו נחלתו.
התורה ללמדנו שהכהן טעון פרישה.
ואיתא בגמרא (שם ג' :):דנין עבודה תחילה יום הכיפורים כתחילת עבודה -חידוש
במקום ,מעבודה תחילה במקום' ,והיינו שחובת מעמד הר סיני וחנוכת המשכן
הפרישה לפני שמיני למילואים ,היתה משום בריש מסכת יומא שנינו 'שבעת ימים קודם יום
שנתחדשה עבודה במקום חדש ,שלפני כן לא הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו' וכו' ,ובגמרא
היה כלל המזבח והמקדש ,ומעתה נתחדשה שם נחלקו בטעם הדבר מנין למדין לפרישת כהן
התחלה חדשה שהכהנים נכנסים לעבוד במקום גדול ביום הכפורים ,והנה לחד מ"ד ילפינן לה מיום
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב מרדכי בר"א הרצל שליט"א הרב יוסף ברב"ז אייזנבאך שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב אהרן בר"מ מינצברג שליט"א הרב יעקב ברמ"ש בלוי שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב פנחס רובין שליט"א הרב מנחם ברנדויין שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב יעקב רוזנברג שליט"א הרב נחום גוטפרב שליט"א
לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב משה רוזנברג שליט"א הרב שלמה זלמן ברב"צ גוטפרב שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט
11
הקודש ,ולכך לפני שיכנסו להתחיל לעבוד במקום שנה ביום הכיפורים יש כעין 'שמיני למילואים' ,ולכך
המקודש הם מחוייבים בפרישה שבעת ימים .וכמו ילפינן מהתם דין פרישת שבעת ימים ,שהתחדשות
כן הכהן גדול חייב בפרישה לפני שנכנס לקודש השראת השכינה מחייבת התכוננות ופרישה של
הקדשים ,שהוא מקום קדוש חדש שלא היה בו שבעת ימים.
ואמרי' בגמרא (שם) דלחד מ"ד ילפינן לה מסיני, עבודה כל השנה.
ולפי מה שביארנו יש להוסיף בטעם הדבר ,דכתיב 'וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת
דמעין הקמת המשכן יש בכל שנה ושנה ,שעל ידי ימים ויקרא אל משה ביום השביעי' וכו' ,וזה בנה אב
החטאים יש בחינה של הסתלקות השראת השכינה ,שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה .ועיין
ועל ידי התשובה ויום הכפורים מתכפרים החטאים שם דשבעת ימים שנאמרו בכהן גדול הוא מצד ענין
והשראת השכינה חוזרת על ישראל ,ונמצא שבכל אחר ,אבל דין פרישה הוא רק ששת ימים.
ולפי טעם זה דילפינן לה
מסיני ,חיוב הפרישה הוא
משום שנכנס למחנה שכינה,
ובזה ההשוואה ליום הכפורים
שנכנס לקודש הקדשים
לפני ולפנים.
תשרי תשפ"ז בס"ד
ולפי דברינו יש לומר,
שיש קשר ודמיון בין יום
הכיפורים למהות המאורע
של העליה להר סיני שבה ברכות שמים מעל
נאמרה פרישת ששת הימים,
שעלה אז משה רבינו לקבל
ירעפו לראש משביר
מעומקא דליבא שלוחה בזה ברכת מזל טוב חמה ונרגשת
את הלוחות הראשונות .שהרי לידידנו עוז ,ראש וראשון לכל דבר שבקדושה ,רודף צדקה וחסד
גם עניינו של יום הכפורים ממקימי עולה של תורה ,מחשובי אברכי קהילתנו
האי גברא רבה ויקירא איש חי רב פעלים
הראשון היה כאשר משה
עלה להר סיני לקבל לוחות
שניות .כלומר ,שעל ידי
שליט"א יהושע פרוש הרב רבי
מסור ונאמן למען מכוננו מפעל חייו של רבינו זצוק"ל
פטרון העלון החשוב "למען דעת"
העוונות היתה הסתלקות של היוצא לאור לעילוי נשמת זקנו הגה"ח רבי שלום חיים פרוש זצ"ל
אור התורה ושבירת הלוחות,
ועל ידי מחילת העוון זכו ואחת היא הברכה לאביו הדגול תלמידו המובהק של רבינו זצ"ל
לקבל לוחות שניות .וכעין הגאון הגדול רבי מנדל פרוש שליט"א
חבר "וועד הנחלת תורת רבינו"
זה הוא ביום הכיפורים
שבכל שנה ושנה ,שעל ידי לרגל השמחה השרויה במעונם
החטא אור תורה מסתלק עם שמחת אירוסי הבן/הנכד
מאתנו ,ועל ידי כפרת יום הבה"ח ראובן הי"ו
הכיפורים זוכים להתחדשות עב"ג הכלה המהוללה תחי' למזל טוב
בתורה ובחינת קבלת לוחות יתן ה' שיזכו הוא ומשפחתו לרוות רוב נחת דקדושה
שניות ,שנגלה אור תורה להתברך ממנו ומכל צאצאיהם וזכות התורה תעמוד להם
בכל הברכות תורה וגדולה עושר וכבוד וימלא ה' כל
מחודש .וכהכנה לזה מתכונן משאלות לבם לטובה וברכה עד בלי די.
הכהן בפרישה ששת ימים, הנהלת
בדומה לפרישה שפירש משה מכון "כתבי בן מלך"
בעלייתו להר סיני.
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
