אמרי מנחם · Imrei Menachem — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
שבת שובה -יום הכיפורים
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
עשרת ימי תשובה
כל ישראל כשרים בעשרת ימי תשובה
איתא בירושלמי (שקלים פ"ה ה"ד) שהיו זקנים שגבו צדקה בעשרת ימי
תשובה בלבד.
ויש לומר הטעם בכך משום שחששו לענין כח הפועל בנפעל ,והוא
מבואר בספה"ק אגרא דכלה (פר' שופטים) וזה לשונו 'קבלתנו מרבותינו
כח הפועל בנפעל ,ממילא ממונו ורכושו של אדם שהאדם מסגלו על ידי
מעשיו הנה יש בממון ורכוש ההוא כח הפועל ,והאדם הכשר יקחנו לעצמו
הנה יגרום לנפשו פעולת זרות כפי כח הפועל הנפשיי מבעלים הראשונים.
ובהמשך דבריו מאריך בדבר אשר ראה בעיניו את ההיזק וההשפעה
השלילית החמורה של הנאה ממון רשעים ,ואלו דבריו :ועתה אם עיני שכל
לך תבין את אשר לפניך ,אשר בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתם
היצר לתבוע חלקם ,והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם ,ונשארו
אחר כך כלים ריקים ,כי הממון שסיגלו מבני בלי שם דבק בם ובנפשם
וכיבתה השלהבת אש אשר בער בקרבם באהבת היוצר.
עוד מביא הנהגת רבותינו הקדושים בענין ההנאה ממון זרים ,וזה לשונו:
ידוע מאנשי מעשה רבותינו הקדושים בעלי רוח הקודש כאשר בא לידם
איזה ממון מאנשים בלתי הגונים לא רצו ליהנות ממנו ,בכדי שלא יקנו
קנין בנפשם מכח הפועל שבקרב הממון ,וכבר היה לי פתחון פה לפני
רבותינו בנידון זה ,ואמרו לי שעכ"פ בממון כזה בבוא לידי האדם יראה
האיש המקבל שיבא לידי איש אשר לא מבני עמינו הוא.
ולכך לא נטלו צדיקים אלו ממון מישראל במשך כל ימי השנה ,שמא
הנותנים אינם במדרגה הראויה ופן ואולי הם משפיעים לרעה בממון שלהם,
אמנם בעשרת ימי תשובה בהם שב ומתעורר כל אחד ואחד מישראל
בתשובה שלימה לא חששו לכך.
***** ב ******
חשיבות תשובה חסירה
וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל
הארץ מתחת אין עוד (דברים ד ,לט).
בחומש היכל הברכה מדייק דכתיב חסר'' ,והשבת' חסר ,דחסר חסר יו"ד
וחסר וא"ו' ומבאר לפי דרכו.
ויש לומר על פי מה שפירש רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' ויחי עמ' תקנח;
ויואל משה מאמר ישוב ארץ ישראל סימן מז) 'מה שאומרים 'ודרך תשובה הורית',
שלכאורה סגי לומר 'תשובה הורית' כי מזה אנו מדברים ,ומה שהוסיף
תיבת 'דרך' הוא לכאורה מיותר .גם אינו מובן הכוונה .אלא נראה ,שאמר
שאף שאין בכחו לעשות תשובה שלימה מקוצר דעתו והשגתו ומצב לבבו
הסתום והאטום ,מכל מקום הורה לנו הקב"ה לילך בדרך תשובה ,שאם יש
לו איזה הרהור תשובה זהו הדרך שיוכל להביא אח"כ לידי תשובה שלימה,
ובאמת אם זוכה אח"כ לעשות תשובה כראוי ,ואף אם ברגע אחרונה קודם
מיתתו יבוא לידי תשובה אמיתית יחזור הכל אל הקדושה.
בזה יש לפרש ענין הכתוב ,דהנה כבר נאמר (שם פס' ל) 'ושבת עד ה'
אלקיך ושמעת בקולו' ,והענין שכפל שוב לומר 'וידעת היום והשבת אל
לבבך' הוא להורות כי אין הקב"ה מבקש אלא 'דרך תשובה'' ,לילך בדרך
תשובה' ,וזהו שיביא את האדם לכדי 'ושבת עד ה' אלקיך' בלבב שלם ,כי
תחילת עבודת התשובה היא ברצון טוב ובהרהור תשובה אחד.
וזהו שנאמר 'והשבת' חסר ,ללמד כי אף התשובה החסירה ,רצויה
ומקובלת ,משום שאחר כך תביא את האדם לידי תשובה שלימה ,כמבואר
בדברי קדשו של רביה"ק זי"ע.
טעם דבש
מנהג ישראל לטבול הפת בדבש בחודש תשרי.
יש לתת טעם למנהג ישראל תורה ,כי סימנא מילתא הוא ,שהדבש טבעו
להיות קיים ועומד ,והוא רמז 'יהי רצון שתחדש עלינו שנת טובה תמידית',
שיהא קיום ועמידה לטובה ולא תתבטל חלילה ברעה.
'הב לן' – שתהא התפילה שגורה
הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך (סליחות).
יש לפרש הלשון 'הב לן' ,שהוא בקשה שתהא תפילתנו שגורה בפינו,
***** ג ******
שהוא סימן שהתפילה מתקבלת ,כמו שאמרו בגמרא (ברכות לד' ):אם שגורה
תפלתי בפי ,יודע אני שהוא מקובל'.
'הב לן' – שנראה את הטוב
הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך (סליחות).
הלשון 'הב לן' צריך ביאור ,מאי 'לן'.
יש לפרש שהוא בקשה שנזכה לחסדים מגולים ורחמים פשוטים ,היינו
שזה פשוט ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (ברכות ס ):והכל אך ורק
לטובה ,אמנם אנו מבקשים מהשי"ת שתתחדש עלינו שנה של טוב מגולה
ושל חסדים פשוטים' ,הב לן' היינו שתהא שנה שנראה בעינינו את קבלת
התפילות ומילוי הבקשות לרחמים ולרצון.
והוא כענין הבקשה שמבקשים בחודש תשרי ,תחילת השנה' ,הרחמן
הוא יחדש עלינו שנה טובה וברוכה שנה טובה ומתוקה' ,היינו שתבוא
הטובה באופן מתוק ומבורך ,שאף בעיני בשר יראה הטוב ולא תהא הטובה
תחת מעטה והסתרה.
'הב לן' – כי אנו אין יודעים על מה לבקש
הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך (סליחות).
האמת היא ,שאנו אין יודעים על מה לבקש ועל מה להתחנן ,ובראשית
השנה אין אנו יודעים על איזה דברים וענינים צריכים אנו לבקש ולהעתיר,
מה שיארע ויתרחש בהמשך השנה.
לכך אנו מבקשים 'הב לן שאילתין' שקב"ה ,אשר הוא יודע כל מה שאנו
צריכים ,ימלא את מבוקשינו האמתי.
***
***** ד ******
יום הכפורים
'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה' -כליון גמור לאומת בני ישמעאל ימ"ש
וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ (תפילת
ימים נוראים).
רביה"ק זי"ע (דברי יואל מוצאי יום כפור עמ' תלח) פירש 'וכל הרשעה כלה
כעשן תכלה' .דהנה בני ישמעאל נמשלו לעננים כמאמר הכתוב 'ולישמעאל
שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' שנים עשר נשיאים יוליד' ,והרמז בזה דכמו
שהענן כלה והולך ולא נשאר הימנו שריד כך בני ישמעאל אחרי גדולותם
ומלכותם עתידים שיכלו ויתבטלו מן העולם' .וכשם שהמשיל הכתוב את
בני ישמאל לעננים משום שהם כלים והולכים ,כמו כן סגנון התפילה
'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה' ,היא גם כן בענין זה עצמו ,דקאי על בני
ישמעאל שכינה אותם בעשן שהוא מתנדף והולך כעננים ,ועליהם אנו
מתפללים ואומרים 'וכל הרשעה כלה כעשן תכלה' ,היינו מלכות ישמעאל
שעתידה שתכלה כעשן וענן ,אמנם תנאי הוא הדבר 'כי תעביר ממשלת
זדון מן הארץ' ,היינו מלכות המינות והזדון השולטת בארץ הקודש ,דאך
כאשר יתבטל המלכות המינות מן העולם אז אנו מובטחים כי יתקיים וכל
הרשעה כולה כעשן תכלה ,דאילו כל זמן שעדיין קיימת ממשלת הזדון
בארץ ישראל אין אנו בטוחים כי הרשעה כעשן תכלה ,כי מי יודע מה יולד
יום ומה יעבור עוד על ישראל באשמת ובסיבת מלכו הזדון היינו ממשלת
המינים שבארץ הקודש .הבורא כל עולמים יעזור שתבטל מלכות המינות
במהרה על ידי מלך המשיח ולא על ידי האומות ח"ו שאז הוא סכנה גדולה
לישראל רח"ל ה' ירחם .אבל זה ברור להמאמין בהשי"ת ובתורה הק' כי
לפני ביאת המשיח תתבטל כל אותה מלוכה הטמאה ותהוי כעפרא דארעא,
וכאשר יתקיים כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ אז יתקיים בשלימות וכל
הרשעה כולה כעשן תכלה'.
ויש להוסיף בפירוש התפילה על דרך דברי רביה"ק זי"ע ,בהקדם יסוד
היוצא מדברי סידור האר"י לרבי שבתי מראשקוב בכוונת תשליך שכתב
***** ה ******
וז"ל' ,וזהו 'ותשליך במצולת ים כל חטאתם' ,שהם השליכו הקליפות שבעון,
לזה אמר 'חטאתם' ולא אמר 'חטאותינו' להשליך הקליפות שבעון ,ובזה
'יכבוש עונותינו' ,שאינו משליך אותם רק כובש ולפי שאין חטאת וקליפה
שאין בתוכה ניצוץ קדושה לכך תנקה אותם על ידי 'ונקה'' ,עכ"ל.
והיינו שתמיד יש לבקש 'יכבוש עוונותינו' ולא שיבטל לגמרי משום
הניצוצות הקדושות שיש בתוך העוון ,וזהו גם בכל דבר טומאה בעולם,
ולכן בתפילות שמבקשים ישראל להינצל מאומות העולם אין מבקשים
שיתבטלו אומות העולם כליל ,משום שאף בתוכם ישנם ניצוצי קדושה
העתידים לצאת ולהאיר ,והניצוצי קדושה שיש באומות העולם הם הגרים
הבאים ומסתפחים לישראל בכל הדורות.
אמנם הנה כתב הרב חיד"א ז"ל (חומת אנך פר' תולדות) בשם 'גורי רבנו
האריז"ל' ,ש'מישמעאל אין יוצאים גרים ,ומעשו באים' .ובספרו מדבר
קדמות (מערכת או"ג ס"ק ט) כתב שוב לדברים אלו בשם 'רב מקובל זלה"ה'
ושוב מצאו בספר משיבת נפש כת"י למהר"י צמח זצוק"ל .וכן כתב בספר
חרדים (פר' תולדות) 'ועינינו הרואות כמה מתגיירים מזרע שיו בכל הדורות,
לא כן מישמעאל' .ובעל התניא זי"ע כתב (מאמרים תקס"ב עמ' תקה) 'שלא
ימצא גרים מאומת הישמעאלים כי אם בדרך מקרה פעם בשמיטה'.
נמצא שעל אומת בני ישמעאל מותר וראוי להתפלל שיבטלו כליל,
משום שאין בהם ניצוצי קדושה ,כדמוכח מכך שאין יוצאים מהם גרים.
ויש לפרש שזוהי התפילה 'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה' ,שעולה על
בני ישמעאל כמו שכתב רביה"ק זי"ע ,ומשום שהתפילה היא כנגד בני
ישמעאל שפיר ראוי ונכון להתפלל עליהם 'כולה כעשן תכלה' ,היינו 'כולה'
ללא שיור' ,תכלה' כליל ,משום שאין בהם קדושה.
והטעם לכך ששונה אומת בני ישמעאל משאר אומות העולם ,אשר
לא נמצא בהם ניצוצות הקדושים ,יש לומר שהוא משום שישמעאל עשה
תשובה בסוף ימיו כדאיתא בגמרא (ב"ב טז ,):ובזה תיקן את כל הניצוצות
הקדושים שיש בתוך קליפת ישמעאל עד שכיום אין שם ניצוצות קדושים.
שונה קליפת עשיו מקליפת ישמעאל ,שבעוד שישמעאל עשה תשובה
בסוף ימיו כמבואר בגמרא ,עשיו לא עשה תשובה עד יום מותו ועמד תמיד
ברשעו ,ובכך לא היה תיקון ועליה לניצוצות הקדושים הטמונים וגנוזים בו.
ועל כן מוטלת עבודה על בני ישראל לתקן ולהעלות אלו הניצוצות שיש
בקליפת עשיו.
ויש לפרש המשך לשון התפילה 'כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'' ,כי
***** ו ******
תעביר' אינו משמע לשון כליה בשלימות ,אלא העברה בעלמא ,והביאור
בכך ,ד'ממשלת זדון' עולה על קליפת ישמעאל ,ועליה מבקשים 'כי תעביר
ממשלת זדון מן הארץ' ,שיעברו ניצוצות הקדושים שבקליפה זו ,מצד
הסטרא אחרא לצד הקדושה ,ותתרוקן הקליפה מכל ניצוץ קדושה ותרפה
מכל אחיזה בקדושה.
על פי מה שנתבאר יש להוסיף ולפרש הכתוב 'ונקה לא ינקה' ,דבגמרא
(יומא פו ).איתא 'אי אפשר לומר 'נקה' שכבר נאמר 'לא ינקה' ואי אפשר
לומר 'לא ינקה' שכבר נאמר 'ונקה' ,הא כיצד ,מנקה הוא לשבין ואינו מנקה
לשאינן שבין'.
ולפי דברי סידור רבי שבתי בפירוש 'ונקה' שהכוונה לניקוי ניצוצות
הקדושים שיש בתוך הקליפות הטמאות ,ונתבאר שיש קליפות שאין בהן
ניצוצות קדושים ,יש לפרש 'ונקה' עולה על סוג הקליפות שיש בהם ניצוצות
הקדושים' ,לא ינקה' עולה על הקליפות שאין בהם שום ניצוצות קדושים,
כמו קליפת ישמעאל ,שאותן אין צריך לנקות אלא להשמיד ולכלות כליל,
'כולה כעשן תכלה'.
כפרה ביום הכפורים על שם העתיד
ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה ...מקרא קודש זכר
ליציאת מצרים (תפלת יוה"כ).
יש להבין ענין הזכרת 'זכר ליציאת מצרים' ביום הכפורים.
ויש לומר שהוא בכדי להזכיר את מה שאמר הקב"ה למשה רבינו ,בהיות
עם ישראל בארץ מצרים ,כתשובה לשאלתו 'וכי אוציא את בני ישראל
ממצרים' (שמות ג ,יא) ,וכוונת השאלה' ,מה זכו ישראל שתעשה להם נס
ואוציאם ממצרים' (רש"י) .והתשובה היתה 'בהוצאיך את העם ממצרים
תעבדון את האלקים על ההר הזה' (שם פס' יב) ,ופירש רש"י 'ששאלת מה
זכות יש לישראל שיצאו ממצרים ,דבר גדול יש לי על הוצאה זו ,שהרי
עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים'.
ואנו מבקשים 'ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה' ,בו
תתנהג עמנו כמו שנהגת עם ישראל במצרים ,שדנת אותם על שם העתיד,
שעתידים לקבל את התורה ,כן תחוס ותרחם עלינו על שם מה שאנו
מקבלים עלינו להיות טובים וכשרים לעתיד ,כי דבר גדול יש לך בכפרה
ביום הכפורים על עוונות העם הזה ,שהרי עתידים בני ישראל להתנהג
כראוי בשנה הבאה.
***** ז ******
והענין מבואר יותר בדברי הרה"ק הישמח משה זי"ע בספרו תפילה
למשה על תהלים בפסוק (תהלים כה ,יא) 'למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב
הוא' ,בהקדם מה שהאריך בעל משנה למלך בספרו פרשת דרכים (דרוש ד)
להוכיח מענין יציאת מצרים ,שהוציא הקב"ה את בני ישראל ממצרים אף
שלא היו ראויים באותו הזמן ,משום שעתידים לקבל את התורה ,שכך היא
הנהגת הקב"ה עם בני ישראל ,שדן אותם על פי העתיד .וכותב בתפילה
למשה שהנהגה זו מקורה מצד שם 'הוי"ה' ברוך הוא ,כי בשו"ע (או"ח סי' ה
ס"א) כתב שבאמירת שם זה יש לכוון 'היה הוה ויהיה' ,והשבח בזה שהקב"ה
הוא למעלה מהזמן ,ומצד זה המעלה דן הקב"ה את ישראל על פי העתיד,
כי אין הפרש אצלו בין ההוה להעתיד.
ובדברי הישמח משה מבואר כי יש להקב"ה להחשיב לישראל את מה
שעתידים לשוב בתשובה בעת שיבוא מלך המשיח .ורביה"ק זי"ע (דברי יואל
שמות עמ' נז; חנוכה עמ' תלח; ועוד) היה רגיל לחזור ולשנן דברי קדשו של ק"ז
הישמח משה ,וביאר 'ושורש הדבר ,שראוי לפניו יתברך לדון את ישראל
לטובה על שם סופם ,נצמח משמו הקדוש היה הוה ויהיה ,דאצלו יתברך
אין השתנות בזמן ,ועבר והוה ויהיה הכל אחד הוא ,ומה שעתיד להיות
כבר היה'.
וזה פירוש 'למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא' ,היינו למען השם
הקדוש 'הוי"ה' אשר הוא מורה על הנהגת זו המדה ,של 'היה הוה ויהיה'
להחשיב את העתיד כמו שהוא הוה ,ובכך דן הקב"ה ומוחל וסולח לישראל
על כל עוונותיהם משום התשובה העתידה.
ואף זכות המצוות והמעשים טובים שעתידים ישראל לקיים במשך חודש
תשרי ,החודש שהוא תקיף במצוות (עי' ר"ה יא ,).עומד לישראל שיצאו זכאים
בדין.
עוד עומד לישראל זכות המצוות והמעשים טובים של המועדים הבאים
לקראתם לשלום במשך השנה ,ובספה"ק כתבו על הפסוק (שמות יג ,ה)
'ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה'' ,העבודה הזאת' היינו עבודת יום
הכפורים ,בו הכהן גדול נכנס לפני ולפנים ,והרמז הוא בתיבת 'זאת' כנגד
הכתוב (ויקרא טז ,ג) 'בזאת יבוא אהרן אל הקודש' ,ו'בחודש הזה' עולה על
חודש ניסן ,והרמז הוא דעבודת חודש ניסן נחשבת לזכות עבור בני ישראל
לצאת זכאים בדין בחודש תשרי.
***** ח ******
גילוי מלכות שמים כמו ביציאת מצרים
ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה ...מקרא קודש זכר
ליציאת מצרים (תפלת יוה"כ).
יש לבאר טעם הזכרת יציאת מצרים בראש השנה ויום הכפורים ,כי
הנה תכלית יציאת מצרים היתה 'להיות לכם לאלקים' (ויקרא כב ,לג) ,וכן
אנו מבקשים עתה ,בזמן ששמו הגדול מחולל בין הגויים' ,יתגדל ויתקדש
שמיה רבה' ,שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלקים ,כמו הגילוי
שהיה בעת יציאת מצרים.
וזהו שמבקשים 'הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים',
היינו באותו אופן של גילוי אלקתו יתברך כמו בעת יציאת מצרים.
כפרה אף על עוונות שבין אדם לחבירו
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו
(ויקרא טז ,ל).
איתא במשנה (יומא פה ):דרש ר' אלעזר בן עזריה 'מכל חטאותיכם לפני ה'
תטהרו' (ויקרא טז ,ל) ,עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות
שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו .אמר רבי
עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם
שבשמים שנאמר (יחזקאל לו ,כה) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם',
ואומר (ירמיה יז ,יג) 'מקוה ישראל ה'' מה מקוה מטהר את הטמאים אף
הקב"ה מטהר את ישראל'.
כתב הרב חיד"א (מראית העין ר"ה יז ):בשם העיון יעקב (ר"ה שם) ,דכתב
המהרש"א (עי' ח"א יומא פה :ד"ה מכל) דרבי עקיבא חולק על רבי אליעזר
וסובר שהקב"ה מטהר ,ואין חילוק בין חטא שבין אדם לחבירו או למקום.
וכתב החיד"א דהמהרש"א לא כתב כן אלא הרב מהר"י פינטו ברי"ף על
עין יעקב.
ויש לומר הטעם בשיטת רבי עקיבא על פי מה שכתב רביה"ק זי"ע (דברי
יואל פר' מצורע עמ' שצ) בענין תשובה על עון לשון הרע וז"ל ,הנה במסכת
ערכין (טו ):פליגי אמוראי אי מהניא תשובה למספרי לשון הרע ...ולכאורה
יש לתמוה מאוד על הא דאמר ר' אחר בר' חנינא סיפר אין לו תקנה ,שהרי
כלל זה מסור בידינו 'אין לך דבר העומד בפני התשובה' (ירושלמי פ"א ה"א),
וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פ"ג הי"ד) אחר שמונה והולך כל אחד
מאלו שאין לו חלק לעולם הבא וז"ל ,בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק
***** ט ******
לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה
הרי זה מבני עולם הבא ,שאין לך דבר שעומד בפני התשובה...
הטעם שאין תקנה למספרי לה"ר משום שהקול נשמע מקצה השמים
ועד קצהו ,ושוב אין בידו לתקן את אשר קלקל ,כי מה בצע אם יתחרט על
חטאו ויחזור ויכחיש הדברים ,מכל מקום קולו כנחש ילך ,וישיחו בדבריו
יושבי שער ,וישאו ויתנו בהם מוזרות בלבנה ,ואין לאל ידו להשתיק את
הקול...
דהנה כללא הוא דכאשר אדם מישראל חפץ ומשתוקק לעשות תשובה
שלימה על חטאיו לפני הבוי"ת ,זקוק הוא לסייעתא דשמיא ,שתעלה בידו
לעשות תשובה כהוגן ...ברם אינו דומה התשובה על שאר עבירות לתשובה
על עוון לשון הרע ,כי השב ומבקש מחילה מלפני רבון כל העולמים ,הרי
הוא מתקן בתשובתו את הפגם כפי כוחו ,ומה שנבצר ממנו לתקן מן השמים
יסייעוהו ,אבל שאני מספר לשון הרע ,דאף אם הוא מתחרט על מה שחטא
בסיפור לה"ר ,לא סגי בהכי ,שהרי אין בידו לתקן מה שנכשלו אחרים על
ידו בשמיעת לה"ר ,ואח"כ חזר וסיפרו דבריו לאחרים ,ועד מהרה ירוץ דברו
ממזרח שמש עד מבואו.
אמנם הנה הבוכה"ע הוא כל יכול ,ואם המספר יעשה תשובה שלימה
ורצויה על מה שחטא בלשונו ,בידו של הקב"ה לבטל את הקול שהוציא
זה בסיפור הלשון הרע ,ולהשכיח מלבות על השומעים ענין זה לגמרי...
ובזה יתבארו דברי ר' אחא בר' חנינא 'סיפר לה"ר אין לו תקנה'' ,לו'
דייקא ,כלומר דהמספר בעצמו אין בידו לתקן את אשר עוות ,כי כבר
נשמע הקול בכל העולם ...אמנם אף הוא מודה שעל ידי הקב"ה שפיר יש
תקנה למספר לה"ר ,עכ"ל.
וזה יש לפרש 'כי ביום הזה יכפר עליכם' על כל העוונות ,על ידי ש'לפני
ה' תטהרו' היינו שהקב"ה יכניס הרהורי מחילה וסליחה אצל בני אדם
שנצרך הבעל תשובה לסליחתם.
טהרה אף אליבא דמדת הדין
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו
(ויקרא טז ,ל).
איתא בספרים (שפתי מהר"ש) כי על ידי התשובה ביום הכפורים ,אף מדת
הדין אשר כל השנה מתנגדת לקבלת התשובה מסכמת לקבל את השבים
בתשובה שלימה.
***** י ******
ויש לרמז כן בפסוק 'לפני ה' תטהרו' ,דמבואר בכתבי האר"י ז"ל דהאותיות
שלפני שם 'הוי"ה' ב"ה הם 'טדה"ד' והם מורים על דין ,וזהו 'לפני ה'' היינו
שאף על פי האותיות שלפני שם ה' ,אשר הם מורים על דין' ,תטהרו' אפשר
להטהר ביום הכפורים.
ויש לפרש בזה הפסוק (הושע יד ,ב) 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' ,שביום
הכפורים אפשר לשוב בתשובה אף עד שם 'אלקים' אשר הוא מורה על
מדת הדין כדאיתא בדברי חז"ל (בר"ר לג ,ג; תקו"ז ה ,קמא ,א).
וידוי כהן גדול על עוונות ישראל
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז ,ו)
וברש"י 'מתוודה עליו עוונותיו ועוונות ביתו) .ולהלן (פס' יא) והקריב אהרן
את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת
אשר לו .וברש"י 'וכפר בעדו .וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים ,שהם כולם
קרויים ביתו' .ולהלן (פס' יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר
בקודש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.
שלש פעמים היה הכהן גדול מתוודה ,פעם אחת על עוונותיו ושל ביתו,
פעם שניה אף על עוונות כל הכהנים ,ופעם שלישית אף על עוונות כל
קהל ישראל .ויש להבין מדוע בכל ווידוי ווידוי היה הכהן גדול צריך לחזור
ולהתוודות על עוונותיו שלו ,ומה טעם לא סגי ליה בווידוי הראשון.
ויש לומר דהנה כתב המהרי"ט (ח"א סי' קכז) דאי אפשר לקיים מצוות
ודוי על ידי שליח ,משום דאמרינן בגמרא (גיטין עא ).דמילי לא מימסרי
לשליח ,ולכאורה קשה האיך היה יכול הכהן גדול להתוודות על עוונות
בני ישראל.
ויש לומר בהקדם קושיית המנחת חינוך (מצוה שס"ד) האיך יש לומר דאין
להתוודות על ידי שליח ,הרי משה רבינו עומד ומתוודה כשליח על עוון
בני ישראל ואומר 'אנא חטא העם הזה' (שמות לב ,לא).
והיישוב שיש לומר הוא ,על פי מה שכתב הרה"ק ר' משה מקאלוב זי"ע
בספרו עת רצון (ריש פר' בראשית) בשם זקינו הרה"ק מקאמרנא זי"ע בעל
היכל הברכה ,ביאור בענין חרון אף משה כאשר ירד וראה את העגל ושבר
את הלוחות בחמתו ,דהיה זה בכונה תחילה ,על מנת לתקן ולזכות את בני
ישראל שחטאו אז בחטא העגל החמור ,דהנה איתא בחז"ל (ר"ה כט ).ש'מי
שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן' .והוא הדבר לגבי
מי שרוצה לתקן נפשות ישראל ולנקותם מהחטא צריך שיהיה לו שייכות
***** אי ******
לחטא .והנה משה רבינו כאשר ירד למטה וגילה שבני ישראל חטאו בחטא
העגל החמור והנורא ,השית עצה בנפשו ,דמאחר שהיה נקי וטהור מחטא
זה של עבודה זרה לא יוכל לזכך את ישראל מחטא עבודה זרה ,על כן
שיבר את הלוחות ,והרי אמרו חז"ל (שבת קה' ):כל השובר כלי בחמתו כאילו
עובד עבודה זרה' ,ובזה נמצא שהיה משה כאילו 'מחויב בדבר' וכך עלה
בידו להוציא את בני ישראל ידי חובתן ,ולהצילם מכליה.
ויש לומר דמאחר שהיה לו חלק בחטא העגל ,יכול היה להתוודות
בשביל שאר בני ישראל ,ולומר 'אנא חטא העם הזה'.
כעין זה יש לומר אצל וודוי הכהן גדול על עוונות בני ישראל ,דהטעם
והסיבה שהיה יכול להתוודות על עוונות בני ישראל הוא משום שהיה
מתוודה גם על עוונות עצמו עם עוונות ישראל ,ובזה מתיישב מה טעם
היה צריך לשוב ולהתוודות בכל סדר ווידוי על עוונות עצמו.
התעלות יותר ויותר
ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ורחץ (ויקרא טז ,כג).
יש לתמוה מדוע צריך רחיצה בין קדושה חמורה לקדושה קלה ,היינו בין
בגדי לבן שעשה בהם הכהן עבודת פנים לבגדי זהב שעשה בהם עבדות
חוץ.
וכתב החתם סופר (עה"ת כאן) וז"ל ,וי"ל לפמ"ש לקמן דלאחר שנתקדש
אדם בקדושה יתירה אז אח"כ מצותיו ותורתו אפילו הפשוטים מתעלים
ומתקדשים ביתר שאת ,ע"כ אחר שנתקדש בבגדי לבן ועבודת פנים ,אז
עבודתו בבגדי זהב אעפ"י שעובד בחול וקרבנות פשוטים הרגילים ושכיחים,
מ"מ הם מתעלים ביתר שאת שנעשים עתה ע"י קדוש עליון כזה ,ע"כ צריך
טבילה לעילוי קדושה ,עכ"ל.
על פי דברי החתם סופר יש לבאר הטעם מדוע היה הכהן גדול מתוודה
וחוזר ומתוודה על עוונותיו בכל סדר וידוי ,כדכתיב בפרשה (ויקרא טז) כמה
פעמם 'וכפר בעדו' ,משום דאחר כל עבודה היה מתעלה יותר עד שהתשובה
והוידוי שלפני זה לא נחשב בעיניו והיה צריך לשוב ולהתוודות.
ובספה"ק האריכו בענין תשובה כזו' ,תשובת הצדיקים' אשר לעולם
חוזרים ושבים בתשובה עוד ועוד ,משום שהתשובה של אתמול אין נחשבת
בעיניהם לפי מדרגתם של עכשיו .ובספה"ק סדורו של שבת (ח"ב דרוש ג פרק
ג מאמר ה) כתב וז"ל ,שמעתי בשם רב סעדיה גאון (עי' חובות הלבבות שער עבודת
האלקים פרק ג) שפעם אחת בא אצלו אחד מתלמידיו פתאם בלילה ,ומצא
***** בי ******
אותו שהיה מתגלגל בשלג והיה התלמיד עומד משתומם ונחרד ונרתת.
ואמר לו ,רבי רבי ,כלום חס ושלום אתם צריכין לתשובה ביסורים וסגופים
גדולים כאלה ,ואם הדרת כבודו ,ואם הדרת כבודו שמעולם נשמר מכל
ליכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך מה נעשה עוד אנחנו איזובי קיר
מלאים פשעים ועונות מנעורינו ,הלא לא יספיקו לנו כל מיני צער ויסורים
בסיגופים גדולים מרים כמות לפי ערך הדרת מעלת כבוד תורתו ,שיהיה
צריך לגילגול שלג.
והשיב לו ,תדע שמעולם לא עשיתי כזאת כי ידעתי בנפשי שלא עברתי
על עבירה כזו ח"ו ,שאהיה צריך כזה .ואך למדתי דרך הזה מבעל הבית
אחד שבאתי לבית מלונו ,ונתאכסנתי אצלו ,והוא לא היה מכיר בי אם אני
בעל תורה או לא וכבדני כערך הכבוד שעושין לכל אדם מהמוני עם בני
ישראל ,ואחר כך יצא הקול בעיר שאני באתי לשם ונתאספו כל בני העיר
אנשים ונשים וטף ובאו כולם לכבודי כדרך אנשי ישראל שכבוד תלמיד
חכם יקר בעיניהם וכולם מכבדין אות ומספרין בשבחו ומשמשין אותי
למאוד ,ובראות הבעה"ב שכן הוא ,התחיל גם הוא אחר כך לכבדני בכבוד
גדול נורא מאוד ולעשות לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו ויותר,
וכשרציתי לצאת משם לשום לדרך פעמי וכל בני הקהילה עומדים ללויני,
ויפול הבעל הבית לפני רגלי ויבך ויתחנן לי לאמור ימחול נא כבוד תורתו
לי על כבודו ,ואמרתי לו ,הלא כל הכבוד הזה עשית לי ,מאשר היה בידך
ובכוחך לעשות ,ומה היית יוכל לעשות עוד בכבודי ,והשיבני ,אני מפייסו
על השעה הראשונה ,שלא הייתי יודע במעלות גדולת אדוני מורי ורבי ,ולא
כבדתו בכבוד הראוי לכבודו הרמתה ,רק כפי שמכבדין שארי אנשים ,על
זה אני נופל לפני רגלי אדוני מורי ורבי ומבקש מלפניו יסלח אדוני לעבדו
על מעט הכבוד שעשיתי לו שלא ידעתי אז בגדולת אדוני מורי ורבי.
ואלה הדברים נכנסו בתוך מעמקי לבי ,אם בכבוד בשר ודם נפל לפני
בבכי ובתחנונים שאסלח לו על העבר ,מכל שכן דכל שכן בגדולת יוצר
בראשית שידעתי בטיב אשר עתה נתרבה הדעת וההכרה אצלי ביותר ויותר
מאשר ידעתיו מאז ועתה גדלה עבודתי ויראתי ואהבתי אליו ביתר שאת
לפי ערך גדולת ההכרה בו ,ועל העבר אני מתחנן ומבקש מלפניה ומסגף
עצמי בסגופים האלה שימחול לי על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי
בימים שעברו כי מצער הוא מאוד לפי ערך העבודה שראוי לעבדו בפחד
ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו .ולא זו בלבד שהוא בחינה הכלליות
תשובה על העבר ,אף גם בעזה"י בכל יום ויום אני מכיר יותר בגדולתו
לפי שכלי ועבודה רבה נוספת אלי בכל עת .ובכל יום אני מתחרט ועושה
***** גי ******
תשבוה לשימה על יום אתמול כי יעבור במיעוט הכבוד הראוי לפי אשר
ידעתי ביום זה ,עכ"ל.
כוונת ההזאה האחת למעלה
ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה
שבע פעמים מן הדם באצבעו (ויקרא טז ,יד).
וברש"י 'והזה באצבעו .הזאה אחת במשמע .ולפני הכפורת יזה שבע .הרי
אחת למעלה ושבע למטה'.
בכל ההזאות שהזה הכהן גדול ביום הכפורים ,היה מזה אחת למעלה
ושבע למטה ,ויש לומר הרמז בכך על פי מה שכתבו בספה"ק (עי' זרע קודש
פר' נצבים) שהקב"ה עושה תשובה על כך שברא יצר הרע המפתה ומסית את
בני האדם להמרות את פי ה' .וכן אמרו בגמרא (סוכה נב ):שהקב"ה מתחרט
על בריאת יצר הרע.
ובהזאה האחת למעלה מעוררים את תשובת הקב"ה ,לצרף את התשובה
שלנו עם התשובה של הקב"ה ולהתקבל בכך לרחמים ולרצון.
כוונת העבודה על דעת משה רבינו
בא לו כהן גדול לקרות וכו' וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד ,וקרוא
אחרי מות ואך בעשור .וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה
שקראתי לפניכם כתוב כאן (יומא סח.):
רש"י מבאר מקור חיוב הקריאה ,על פי מה שאמרו בגמרא (שם ו' ):מנין
שאף מקרא פרשה מעכב ,תלמוד לומר (ויקרא ח ,ד) 'ויאמר משה אל העדה
זה הדבר אשר צוה ה'' ,אפילו דיבור מעכב'.
ובירושלמי (יומא פ"ז ה"א) איתא 'מנין לקריאת הפרשה ,ר' אידי בשם
ר' יצחק' ,יעש כאשר צוה ה' את משה' (ויקרא טז ,לד) ,מה תלמוד לומר
'כאשר צוה ה' את משה' ,מכן לקריאת הפרשה' .ובריטב"א מבאר הכוונה
'לומר דאפילו צואות יש לו לעשות כאשר צוה ,לומר שיקראם אף הוא
בדיבור' .ובתוס' הרא"ש מבאר 'אחר שעשה עיקר עבודות של כפרת היום
קורא בפרשה להודיע שעשה העבודה כסדר המקראות ,ומתפלל שתקובל
עבודתו .וזהו באור בירושלמי' ,ויעש כאשר צוה ה' מכאן לקריאת הפרשה',
פירוש ,להודיע שעשה כאשר צוה ה'.
יש להוסיף בטעמא דמילתא שענין הזכרת 'כאשר ציוה ה' את משה' ,בא
לתכלית קבלת עבודת הכהן גדול ,שהכהן גדול יודע שאף שהוא מצידו
***** די ******
ערך את העבודה בתכלית השלימות ,אין זה במדרגת השלימות הראויה,
ולזה מתכלל ומתאחד הכהן גדול עם משה רבינו ,אשר הוא ידע את כוונת
העבודה בשלימות הראויה ,וזכותו עומדת לכהנים הגדולים שבכל דור
ודור.
'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן' – השגות
הכהן גדול בקודש הקדשים ביום הכפורים
בא לו כהן גדול לקרות וכו' וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד ,וקרוא
אחרי מות ואך בעשור .וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה
שקראתי לפניכם כתוב כאן (יומא סח.):
הרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק השר שלום
מבעלזא זי"ע ,דאיתא בפסיקתא שבכל רגע ורגע הקב"ה מחדש את כל
התורה כולה ,ואמר שהכהן גדול כאשר היה עומד ביום הכיפורים בקודש
הקדשים ,אז היה קדושה משולשת ,שהצטרפו האדם הקדוש ביותר במקום
הקדוש ביותר והזמן הקדוש ביותר ,שאז השיג הכהן את כל החידושים
שעתיד הקב"ה לחדש בכל רגע .והוסיף הרה"ק השר שלום מבעלזא כי
רבו הרה"ק ר' איציק'ל [הרבי מלובלין] זי"ע ,לא היה במדרגה כזו ,אך בכל
רגע ורגע היה משיג את מה שנתחדש כעת ,היינו שלא השיג מה שעתיד
הקב"ה לחדש ,אלא מה שנתחדש עתה.
יש לפרש כי כך אמר הכהן גדול לישראל 'יותר ממה שקראתי לפניכם
כתוב כאן' ,שההשגות להן זכיתי ביום הזה ,הם גבוה מעל גבוה ,ויותר ממה
שידוע לפניכם היום ,נודע לי מה שעתיד להתחדש להבא.
היחוד שעל ידי הכף ומחתה
וחמש עבודות הן ,תמיד של שחר בבגדי זהב ,עבודת היום בבגדי לבן,
אילו ואיל העם בבגדי זהב ,כף ומחתה בבגדי לבן ,תמיד של בין הערבים
בבגדי זהב (יומא לב.).
ברש"י (ד"ה לא משכחת) מבואר כי הוצאת כף ומחתה היתה קודם הקרבת
קרבן תמיד של בין הערבים ,כדמשמע מסדר העבודה המבואר בגמרא.
אולם שיטת הרמב"ם (פרק ב מהלכות יום הכפורים הלכה ב) והרמב"ן (ויקרא טז,
כג) דהוצאת הכף ומחתה היה לאחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים.
והביא הרמב"ן מה דאיתא כן להדיא בירושלמי (יומא פרק ז הלכה ב) 'אמר ר'
יוחנן הכל מודים בהוצאת הכף ומחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים'.
***** וט ******
ויש לבאר הטעם אליבא דהרמב"ם והרמב"ן על פי מה שכתב בעבודת
ישראל (יוה"כ ד"ה חמש) וז"ל' ,וקבלנו מאדומ"ר הגאון החסיד מהד"ב זלה"ה
שלזה היה מרומז הכף והמחתה ,הכף הוא צורת אות ו' והמחתה היא צורת
ה' ,והיה מכניסם לבית קודש הקדשים המרמז לבחי' י"ד ,שהקודש מתיחד
בקדשים ,והיה מתקנם ע"י הקטורת עד שהוציאם לחוץ ולגלות אלהות
בקרב הארץ .והבן.
ולפי"ז ניחא שהכה"ג בהכניסו את הכף והמחתה לפני ולפנים ,הניחם
שם עד אחר גמר עבודת היום ,הביאו לו בגדי לבן ולבש נכנס להוציא
הכף והמחתה ע"ש ,וקשה ,בשלמא המחתה היתה צריכה להיות שם עד
גמר עלות עשן הקטורת ,אבל הכף הי' לו להוציאו תיכף בראשונה אחרי
אשר נתן את הקטורת על האש לפני ה' ,וכבר הרגיש בזה החכם אברבנאל
בספרו ע"ש ,ולפי דרכינו ניחא שלא הי' רשאי להפריד הכף מהמחתה שהם
אותיות 'ו"ה' עד אשר תיקן עבודתו כראוי .ואחר כך הוציאם יחד' ,עכ"ל.
ויש לומר דלכך הוציאו את הכף והמחתה לאחר תמיד של בין הערביים,
בכדי שימשך היחוד והקדושה עד לסיום עבודת יום הכפורים.
אגב אורחא על פי דברי העבודת ישראל בשם המגיד ממעזריטש אודות
יחוד שם הוי"ה בקודש הקדשים ,יש לבאר הטעם שהיה הכהן צריך את
הכף בידו השמאלית ואת המחתה בידו הימנית (עי' יומא מח ,):דלפי המתבאר
שבצירוף הכף ,המחתה וקודש הקדשים יש יחוד שם 'יהו-ה' ,נמצא דזה
הכהן הבא כנגד קודש הקדשים ,צריך להחזיק את הכף ומחתה באופן
שיתאם הצירוף על פי הסדר.
ועבודתו של הכהן גדול היה להמשיך את התיקון השלם ,ולקרב את
היום שהיחוד יהא שלם ,וזהו דאיתא 'אף הוא היה מכוון לגמור את השם',
שהיה מכוון בעבודתו לגמור את יחוד השם שימשך הלאה ,אף אחר יום
הכפורים ,ושלא יצטרך להוציא את הכף ומחתה אחר יום הכיפורים.
מחלוקת אם תמיד של בין הערביים בא לכפרה
וחמש עבודות הן ,תמיד של שחר בבגדי זהב ,עבודת היום בבגדי לבן,
אילו ואיל העם בבגדי זהב ,כף ומחתה בבגדי לבן ,תמיד של בין הערבים
בבגדי זהב (יומא לב.).
ברש"י (ד"ה לא משכחת) מבואר כי הוצאת כף ומחתה היתה קודם הקרבת
קרבן תמיד של בין הערבים ,כדמשמע מסדר העבודה המבואר בגמרא.
אולם שיטת הרמב"ם (פרק ב מהלכות יום הכפורים הלכה ב) והרמב"ן (ויקרא טז,
***** זט ******
כג) דהוצאת הכף ומחתה היה לאחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים.
והביא הרמב"ן מה דאיתא כן להדיא בירושלמי (יומא פרק ז הלכה ב) 'אמר ר'
יוחנן הכל מודים בהוצאת הכף ומחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים'.
יש לבאר ענין המחלוקת דרש"י סבירא ליה דהא דאמרינן דעיצומו של
יום הכפורים מכפר ,זהו רק משתחשך (עי' תוס' שבועות יג .ד"ה דעבד) ולכך
סבירא ליה דתמיד של בין הערביים ,אשר בא לכפרה ,כמו שאמרו חז"ל
(במ"ר כא ,כא) מעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו ,שתמיד של שחר
מכפר על עבירות שהאדם עשה בערב ותמיד של בין הערביים מכפר על
עוונות שעשה האדם ביום .הוא היה חלק מעבודת יום הכפורים לכפר על
עוונות בני ישראל.
אך הרמב"ם לשיטתיה שכתב (פ"א מהלכות תשובה ה"ב) 'שעיר המשתלח
מכפר על כל העבירות שבתורה הקלות והחמורות' .ולכך סבירא ליה שלא
היה תמיד של בין הערביים נצרך לכפרה ביום הכיפורים.
יאמר לגלותנו די ונזכה להקריב מוסף יום הכפורים
מצוה שי"ד .מצוות קרבן מוסף ביום עשירי בתשרי שהוא נקרא יום
הכפורים (ספר החינוך).
'שי"ד' הוא אותיות השם הק' 'שד"י'.
ויש לפרש הרמז על פי מה שדרשו חז"ל (תנחומא מקץ י) על הפסוק 'ואל
שדי יתן לכם רחמים'' ,מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די'.
וזהו שאנו מבקשים לפעול בסדר העבודה ביום הכפורים ,שמי שאמר
לעולמו די יאמר כבר לצרותינו עתה בזמן הגלות ,שאין בידינו להקריב
קרבן מוסף במועדו וכסדרו ,ואין אנו עושים אלא זכר לו ,ויחיש לנו את
הגאולה ויבנה לנו את בית הבחירה בו נזכה לשוב ולעבוד את השי"ת כפי
הכתוב בתורתו.
יום שס"ה
מצוה שס"ד .מצוות ודוי על החטא (ספר החינוך).
יש לומר שמנין מצוות וידוי ,שהוא מצוות היום של יום הכפורים' ,שס"ד',
הוא רמז למה שאמרו בגמרא (יומא כ'' ).השטן' בגמטריא תלת מאה ושיתין
וארבעה הוי תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני
ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני'.
***** זי ******
וזהו שנמנה מצוות וידוי במספר 'שס"ד' לרמז על שמצוה זו נוהגת ביום
שהוא שאינו כמו שאר שס"ד הימים ,שלא קיבל השטן רשות לאסטוני בו.
גדר מצוות תשובה
אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה (יומא פו.):
במנחת חינוך (מצוה שסד ,מצוות וידוי על החטא) חוקר במהות מצוות תשובה,
האם היא מצוה חיובית' ,דהתורה צותה אם עבר עבירה דמחויב לעשות
תשובה וגם וידו ,כמו תפילין ומצה ודומיהם ,אם כן אם לא עשה תשובה
כהוגן עובר בכל רגע על מצוות עשה ,ואם מת בלא תשובה כמו שנפרעין
ממנו על העבירה שלא אכל מצה הכי נמי נפרעין ממנו דהיה חייב בעשה
דתשובה ולא עשה' .או דאין התשובה מצוות עשה כמו שיש לדייק מדברי
הרמב"ם בהלכות תשובה וז"ל 'כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה,
אם עבר אדם על אחת מהן ,בין בזדון בין בשגגה ,כשיעשה תשובה וישוב
מחטאו ,חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא .שנאמר (במדבר ה ,ו-ז) 'איש או
אשה אשר יעשו וכו' והתודו את חטאתם אשר עשו' ,זה וידוי דברים .וידוי
זה מצות עשה' ,עכ"ל.
'מבואר בדבריו דאין התשובה מצות עשה ,דלא כתב 'מצוות עשה
שיעשה תשובה' ,רק 'אם בא לעשות ,מצוות עשה שיתוודה בפיו''' .ואם כן
אם לא עשה תשובה אין לו עונש כלל על מה שלא עשה תשובה רק על
העבירה שעבר.
יש להקשות על הצד דאין התשובה מצוות עשה ,כמבואר בדברי
הרמב"ם ,מדברי הגמרא 'אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא
תעשה שבתורה'' .ולכאורה הוא משום דעשה דוחה לא תעשה .והרי
שמצוות התשובה היא מצוות עשה כשאר מצוות עשה שבתורה.
ואולי יש ליישב על פי מה שאמרו בגמרא (קידושין לט' ):ישב ולא עבר
עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה' .בזה יש לומר שכאשר שב האדם
בתשובה על כך שחטא נמחק העבירה ,והשעה בה חטא נהפך להיות
כשעה בה ישב ולא עבר עבירה ,והרי הוא נוטל שכר כעושה מצוה ,וזהו
'גדולה תשובה' שיש בה את המצוה של 'ישב ולא עבר עבירה'.
עוד יש לומר על פי מה שאמרו בגמרא (יומא פו ).דהעושה תשובה
מאהבה העוונות נהפכים לזכויות ,נמצא דנחשב הבעל תשובה כמו שעשה
מצוה ,ומצוה זו גדולה ודוחה לא תעשה.
***** חי ******
על ידי 'ואמת' יהא 'ורב חסד'
כתיב (שמות לד ,ו) 'ורב חסד' וכתיב (שם) 'ואמת' ,בתחלה 'ואמת' ולבסוף
'ורב חסד' (ר"ה יז.):
שמעתי מרבהי"ק זי"ע בדרשת התעוררות קודם תקיעת שופר שנת
תשכ"ח ,כי הטעם שלא גאל הקב"ה את בני ישראל מהגלות הנוראה בזמן
שהצדיקים הגדולים היו בארץ ,ואף על פי כן עתיד הוא לגאול אותנו
בזמן כזה ,שאין צדיקים בארץ .משום ש'הקב"ה שומר משמרתה של תורה'
(ירושלמי פ"א ה"ג) ,וחפץ לקיים מצות צדקה בהידור ,ולכך כאשר אנו עניים
באמת יבוא ויגאלנו בחסד וברחמים.
ובזה יש לפרש הכתוב 'ורב חסד ואמת' ,וכפי שדרשוהו בגמרא (ברכות ה):
'בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד' ,ד'אמת' עולה על התורה שנקראת 'אמת',
והוא רמז שמאחר שהקב"ה שומר משמרתה של תורה' ,ורב חסד' ,הוא
עתיד לקיים עמנו חסד וצדקה ויגאלנו בהיותנו דור שכולו חייב.
'הב לן' – את כח התפילה
הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך.
יש לפרש הלשון 'הב לן' ,על פי מה שפירש הבעש"ט הק' זי"ע הפסוק
'תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו' ,על פי משל למלך שהיה לו
יום גינוסיא והיה שרוי בשמחה וטוב לב וצוה להכריז כל מי שיבקש דבר
מאת המלך ימלאו מבוקשו ,והנה נקבצו ובאו אנשים הרבה וכל אחד ביקש
מה שלבו היה חפץ ,זה ביקש עושר וזה ביקש לעשות אותו שר או ממונה
וזה ביקש נקמה מאויביו והמלך נתן לכל אחד מבוקשו .והיה שם חכם
אחד שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר עם המלך בעצמו שלש פעמים ביום
ובזה ממילא יתעטפו כל התפלות והבקשות ולא יחסר לו כל טוב כי כלום
חסר מבית המלך כי המלך בראותו איך שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד
ומכל תענוגי העולם ממילא המלך אוהבו מאד וממלא כל משאלותיו.
וזוהי כוונת הבקשה 'הב לן שאלתין ובעותין' ,במטותא מינך הב לנו את
כח הבקשה ,שבכל עת מצוא נוכל לבוא לפני המלך ולבקש ולהתחנן.
'הב לן' – עד אלינו
הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך.
איתא בשו"ע (עי' יו"ד סי' רסה סי"א בהג"ה) כי הסנדקאות מסוגלת לעשירות,
והקשה הגר"א (שם ס"ק מו) כי 'לעולם לא ראינו סנדק שמתעשר'.
***** טי ******
והחתם סופר (שו"ת סימן קנח) כתב כי 'היא מעשרת בלי ספק' ,ומה שלא
תמיד רואים את קיום הברכה ,יתכן כי משמים רואים כי איש זה ,מאחר
שחטא עומד לקבל יסורים קשים ,ועל כן תמורת ברכת העשירות הוא
נפטר מיסוריו.
לזה אנו מבקשים 'הב לן שאלתין ובעותין' ,שהשפע והמתנה עליו אנו
מבקשים ופועלים יבוא עד אלינו ,ולא יצטרך להתחלף תמורת דברים
אחרים.
ולכוונת זו הבקשה ,מברך כל אחד את חבירו בתחילת השנה בברכת
'שנה טובה ומתוקה' ,והיינו שהטוב יבוא אליך באופן של 'מתוק' ,ולא
באופן של 'מר' ,כלומר תמורת דבר מר.
עוד אנו מבקשים 'אבינו מלכנו מלא ידינו מברכותיך' ,היינו שנוכל לממש
את הברכה בידינו ממש ,שתבוא הברכה בפועל ובמעשה.
סליחה ומחילה כל השנה
אבינו מלכינו כתבנו בספר סליחה ומחילה.
יש לפרש דאנו מבקשים מהקב"ה שישפיע לנו כל הברכות וההשפעות
שאנו מונים לעיל' ,אבינו מלכינו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה וכו'' ,ואנו
אומרים כי על ידי שיהא לנו ברכות והשפעות לרוב ,נבוא לבקש סליחה
ומחילה כל השנה עוד ועוד.
כי ככל שיושפע עלינו יותר טוב ,נבין ונשיג כי אנו מחוייבים יותר ויותר
לבקש סליחה ומחילה מאת הבורא יתברך ,כי האיך התנהגנו גרוע כל כך
בפני המלך שמתנהג אלינו באופן טוב כל כך.
בני ישראל אינם מלאכים
תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש
בערב' ,וכי בתשעה מתענין ,והלא בעשרה מתענין ,אלא לומר לך כל האוכל
ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה בתשיעי ובעשירי (ברכות
ח.):
יש לבאר טעם מצוות האכילה בערב יום הכיפורים ,כי יש בזה משום
לימוד זכות לישראל ,להזכיר את היות בני ישראל בעל
י גוף גשמי ופחות ,אשר נצרך לאכול ולשתות בכדי להתקיים ,וכאשר
הגוף עומד לפני יום תענית הוא זקוק להרבה אוכל ומשתה ,וכאשר
***** כ ******
מזכירים את היות בני ישראל קרוצי חומר ובעלי גוף חומרי יש בזה לימוד
זכות ,אשר כל חטאם ועוונם הוא מחמת הגוף והגשמיות.
ובדרך מליצה יש לפרש מה שמשבחים את המלאכים ואומרים 'כולם
אהובים כולם ברורים כולם גבורים כולם קדושים וכולם עושים באימה
וביראה רצון קוניהם' ,שאומרים אנו שהטעם שהמלאכים אהובים וברורים
ועושים תמיד את רצון הבורא ,הוא משום שהם גבורים ואין להם חולשת
הגוף ,אך כנגדם נמצאים בני האדם בעלי הגוף ,שאין ביכולתם לעשות
תמיד רצון הבורא משום משיכת החומר.
'בצר לך' – בצער לך
בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך
ושמעת בקולו (דברים ד ,ל).
כתב רביה"ק זי"ע (דברי יואל תנינא פר' תצא) כי האם בצער על כך שאין בידו
לעשות תשובה ,ואין לבו מתעורר לשוב בתשובה באופן הראוי לפי רוב
עוונותיו ,בזכות צער זה' ,הקב"ה בעצמו מסייע' בידו ופותח לפניו שערי
תשובה.
ויש לרמז כן בפסוק 'בצר לך' ,אם תהיה בצער ויגון על כך שאין בידך
לעשות תשובה מעלייתא' ,ושבת עד ה' אלקיך' ,יסייע לך הקב"ה בעצמו
לעשות תשובה נכונה.
'שונא פסול להעיד'
בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו
(תהלים כז ,ב).
יש לפרש ד'מרעים' אלו המקטרגים העומדים ואומרים טענות על בני
ישראל ,ומעידים עליהם שאינם מקיימים מצוות השי"ת כדבעי ,ועל כן
אינם ראויים לשנה טובה.
ואנו אומרים להשי"ת כנגדם ,דהדין הוא (עי' סנהדרין כז ):ד'שונא פסול
להעיד' ,ומאחר דאלו המקטרגים הם שרי אומות העולם המקנאים ושונאים
לישראל 'עם סגולה' ,יש לפסול את עדותם מכל וכל ,ולא לקבל שום טענת
קטרוג מהם' ,המה כשלו ונפלו' ממקום העדות.
הביטול של הכהן הגדול
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא טז ,יז).
***** אכ ******
ביומא (לט ,ב) ,תנו רבנן ,אמר להם [שמעון הצדיק] בכל יום הכפורים
היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי .וכן
הובא גם בירושלמי (יומא פ"ה ה"ב) ,ושם נוסף :בעון קומי ר' אבהו והא כתיב
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו ,אפי' אותן
שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון מה אמר
לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה היה.
הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה כיצד יכל הכהן הגדול
עצמו להיות בקדש הקדשים (וביאר שהוא היה כמלאך).
נראה לבאר ,שבעת כניסתו היה הכהן הגדול בטל במציאות לגמרי בפני
התגלות השכינה ,עד שלא היה בבחינת "אדם" כלל.
ולכן נאמר בסיום סדר העבודה "ויעש כאשר צוה ה' את משה" (ויקרא
טז ,לד) ,ולא נאמר "ויעש אהרן" ,כי היה כל כך בטל עד שכלל לא נרגשה
מציאותו.
הרמז בעשרת הוידויים
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו
(ויקרא טז ,ל).
כתבו הטור והלבוש (סי' תרכ) ,שעשרת הוידויים שמתוודים ביום הכיפורים
הם כנגד עשר פעמים שהיה הכהן הגדול מזכיר את השם ביום הכיפורים.
יש לומר שזה נרמז בלשון הכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם" – אלו
הוידויים ,והם כנגד "לפני ה' תטהרו" ,דהיינו השם הנאמר בקדושה ובטהרה
מפי הכה"ג בבית המקדש.
ביאור פרטי הדינים דיום הכיפורים ,לפי הבנת מהותו
וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה ,כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם
לפני ה' אלקיכם (ויקרא כג ,כח).
הטעם שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום הכיפורים ,יש לבאר על דרך
הפשט ,שרצה הקדוש ברוך הוא שנייחד כל מעיינינו ומחשבותינו ביום
הכיפורים לבקשת מחילה מאתו יתברך .לכן נאסרנו בעשיית מלאכה ,כדי
שלא נהיה טרודים בשום דבר אחר ונוכל לרכז את כל המחשבה והכוונה
בבקשת המחילה.
ובזה יש לבאר גם דעת הטור בענין תוספת מחול על הקודש .דהנה
הרמב"ם ,אף על פי שהביא דין תוספת מחול על הקודש לענין עינוי ביום
***** בכ ******
הכיפורים (הל' שביתת עשור פ"א ה"ו) ,הרי שלענין איסור מלאכה לא הביא כלל
שצריך להוסיף מן החול על הקודש ,לא ביום הכיפורים ולא בשבת ויום
טוב .והיינו דפסק (כרבי עקיבא) שאין צריך להוסיף מן החול על הקודש.
ויש ראשונים שפסקו שחובה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות
ממלאכה כבר לפני כניסת שבת ,יום טוב ויום הכיפורים (ראה הה"מ הל' שביתת
עשור שם .תוס' כתובות מז ,א ד"ה דמסר .ועוד).
והטור עשה כעין פשרה בין השיטות ,דלגבי יום הכיפורים הביא דין
תוספת מחול על הקודש אף לענין איסור מלאכה (סי' תרח) ,אבל בשבת ויום
טוב לא הביא דין זה (ועי' ב"י סי' רסא).
ויש לעיין מה טעמו ,דאם פוסק כהרמב"ם דליכא לחיוב זה בשבת ויום
טוב ,מהי הסברא שביום הכיפורים דוקא יהיה חיוב תוספת.
ואולי יש לבאר לפי הנ"ל ,דבשביל שביום הכיפורים נוכל לעסוק בכל
לבנו וכוונתנו בעבודת היום ,תשובה ובקשת מחילה ,נדרש לעצור מעשיית
מלאכות זמן מה טרם בוא היום הקדוש ,כך שבכניסת היום הקדוש תהיה
כבר מחשבתנו פנויה משאר טרדות ומיוחדת לעבודת היום.
עוד יש לומר ,שזהו גם הטעם למצוה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים
– דגם בזה כדי שלא ייחלש האדם אלא יוכל לעסוק בכוונה בעבודת היום,
תשובה ובקשת מחילה.
זאת ועוד ,יש מי ששקו"ט אם יש ענין להוסיף ולסגף א"ע בכל מיני
סיגופים ביום הכיפורים .ויש שכתבו שאסור לו לאדם לסגף עצמו מלבד
חמשת העינויים שאמרו חז"ל ,משום שיום הכיפורים הוא יום טוב וצריך
לשמוח בו (מה גם שביום זה הקדוש ברוך הוא דן את עולמו ,ואנו בטוחים שהקב"ה
מוחל על עוונותינו ויְ זַ ֶּכה אותנו בדין ,ועל דרך מ"ש הטור בהל' ראש השנה סוף סי' תקפא),
והמענה עצמו במה שלא ציוותה תורה הרי הוא פוגם בקדושת היום – .וכן
נראה ,שהרי אילו היה עניינו של יום הכיפורים להסתגף ,לא היתה התורה
מצווה אותנו לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים .אלא כנ"ל שעיקר הענין
הוא לרכז דעתנו ולייחד עצמנו לתשובה ובקשת מחילה מהקב"ה ,ולכן ַאל
לו לאדם לסגף עצמו ולהחליש בכך את כוחו.
***
עוד ענין במצות האכילה בערב יום הקדוש ,כיון שביום הכיפורים אנו
דומים למלאכים ,צריכים להיות גם כן גיבורים ובעלי כוח כמו המלאכים.
***** גכ ******
ביאור המחלוקת בנוסח הוידוי
ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי וחטאתי ...וכן במשה הוא אומר נושא
עון ופשע וחטאה ,דברי ר' מאיר .וחכ"א עונות אלו הזדונות ...פשעים
אלו המרדים ...חטאתם אלו השגגות ...ומאחר שהתודה על הזדונות ועל
המרדים חוזר ומתודה על השגגות ,אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי
ופשעתי לפניך אני וביתי וכו' ...אמר רב הלכה כדברי חכמים ,פשיטא יחיד
ורבים הלכה כרבים ,מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקמסייע ליה
קרא דמשה קמ"ל (יומא לו ,ב).
ותניא כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי חטאתי דברי רבי מאיר ,וחכמים
אומרים חטאתי עויתי פשעתי .ופסק רב סעדיה כר"מ ,וכן פסק ה"ר יצחק
גיאת ובעל העיטור .אבל רי"ף פסק כרבנן ,וכן כתב בעל הלכות ורב פלטוי
ורבינו חננאל ,והכי נהיגי כרבנן (טור סי' תרכא).
יש לבאר על פי ששמעתי כמה פעמים מרבינו הקדוש מסאטמאר זיע"א,
בפירוש "אל תזכר לנו עוונות ראשונים" – דהנה אמרו חז"ל אשר כיון שעבר
אדם שונה נעשה לו כהיתר .נמצא שהעוונות שלאחרי זה הינם כעין אונס,
כי אין לאדם כוח כל כך להתגבר על היצר בזה .ולכן עיקר התשובה צריכה
להיות על עוונות הראשונים ,שאותם עשה האדם מדעתו ממש.
לפי זה יש לבאר שיטת רבי מאיר ,שאכן עיקר התשובה צריכה להיות
על מה שעבר האדם במזיד ,אלא שלאחרי זה צריך להוסיף ולהתוודות
ולשוב גם על מה שנמשך מזה אחר כך עבירות קלות יותר בשוגג.
מעלת השמאל
נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (משנה יומא מז ,א).
אף על פי שבכל התורה הימין חשובה ,את כף הקטורת ביום הכיפורים
היה הכהן נוטל בשמאל.
בפשטות הרי זה מפני שהמחתה בימינו ,אמנם יש להוסיף ולבאר זאת
גם בדרך הרמז .דהלא ידוע שהקטורת מעשרת (יומא כו ,א .מנחות נ ,א) .והנה
הכהן הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים על פרנסה לכלל בית ישראל" ,ולא
יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה" (יומא נג ,ב) .ועל פי זה יש לבאר
הרמז ביד שמאל ,שהרי נאמר במשלי "בשמאולה עושר וכבוד".
הריבוי בתורה שבעל פה
יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן (משנה יומא סח ,ב).
***** דכ ******
ידוע שתורה שבעל פה היא בחינת חסד ותורה שבכתב בחינת דין.
וזה נרמז במאמר רבי יוחנן (גיטין ס ,ב) תורה רוב על פה ומיעוט בכתב
– חסד מורה על השפעה בריבוי ,ואילו גבורה ודין ענינה צמצום ,ולכן רוב
על פה ומיעוט בכתב.
נראה לפרש שעל זה רומזת המשנה כאן ,שיותר ממה שקראתי ,היינו מה
שמפורש בתורה שבכתב ,הנה הרבה יותר מזה טמון ומרומז כאן ונתפרש
רק בתורה שבעל פה.
ואכן סדר העבודה של הכהן הגדול לא נתפרש בתורה שבכתב ,ונמסר
לנו בעל פה ממשה רבינו.
תפילת הקב"ה
ויתיצב עמו שם (שמות לד ,ה).
מבואר ברש"י (שמות לג ,יט) ,שהקב"ה לימדו למשה סדר תפילה .ויש
להוסיף על פי לשון הכתוב "ויתיצב עמו"" ,ויתיצב" משמעו עמידה ,והרי
אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו ,ב) ,ואם כן נמצא שהקב"ה מתפלל ממש
יחד עם ישראל כביכול.
***
אמרו חז"ל במדרש (ויק"ר פכ"ט ,ג)" ,בשעה שישראל נוטלין את שופריהן
ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים".
יש לפרש ,דקיי"ל שבעל דין צריך לעמוד (שבועות ל ,א .רמב"ם הל' סנהדרין
פכ"א ה"ג) .וכאשר הקב"ה דן את ישראל ,הרי שהוא עצמו גם כן בעל דין
כביכול ,שהרי בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני
מזרועי (סנה' מו ,א) ,וכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם .לכן כביכול
"עומד" מכסא הדין.
לפי זה יובן גם מה שהקב"ה מלמד את ישראל עצה לזכות בדין ,ע"י
תקיעת שופר .והרי אסור לו לדיין לסייע ביד בעל הדין וללמדו עצות כיצד
לזכות בדין? אלא שכנ"ל הקב"ה עומד לדין יחד עם ישראל ,והוא עצמו
נחשב כביכול בעל דין הצריך עצה לעצמו לזכות בדין.
ענין זה נרמז אף בלשון הכתוב "תקעו בחודש שופר גו' ,כי חק לישראל
הוא משפט לאלקי יעקב" (תהלים פא ,ד-ה) – כיצד יכול הקב"ה להורות
לישראל עצה זו "תקעו בחודש שופר" – כיון שאף על פי ש"חוק לישראל
***** הכ ******
הוא" ,שהם בעלי דין ,אבל סוף סוף "משפט לאלקי יעקב" ,המשפט הוא
גם לאלקי יעקב כביכול ,שהוא גם כן בעל דין.
ולפי כל זה אתי שפיר יותר מה שהקב"ה עצמו עומד להתפלל עם
ישראל" ,ויתיצב עמו" ,שהוא גם כן בעל דין כביכול.
הרמז בבליטת בדי הארון אל ההיכל
בגמרא יומא (נד ,א) מובאת ברייתא ,אשר בדי הארון היו דוחקין ובולטין
ויוצאין בפרוכת [הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה על כך,
דלכאורה הרי בנביא (מלכים-א' ו ,לא) נאמר "ואת פתח הדביר עשה דלתות
עצי שמן" ,ואם כך ,שהיתה דלת ,מה שייך דוחקין ובולטין בפרוכת כו'?
והביא על כך מברייתא דמלאכת המשכן ,שאף על פי שהיו דלתות ,הדלתות
היו פתוחות ,והפרוכת היא זו שהיתה עומדת בחלל הפתח ,ושפיר אמרינן
דבדי הארון היו דוחקין ובולטין וכו'].
ויש לבאר הרמז בזה ,דהלא הארון עניינו תורה ,ואם כן בזה שבדי הארון
היו בולטין כלפי ההיכל ,הרי זה מורה שכל ההשפעות הטובות לישראל,
גם בגשמיות ,באות מכוח התורה.
כפרה מתמדת
מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה (נוסח התפילה דיוהכ"פ).
לשם מה מזכירים בתפילה שהקב"ה מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה,
דלכאורה מה נוגע בשנה זו ,להזכיר מה שאירע בשנים אחרות.
אלא ,עצם זה שיהודי יודע שהקב"ה כבר מחל לו בשנים שלפני זה ,הרי
זה מיקל לו עוד יותר את התשובה ובקשת המחילה .משא"כ אילו היתה
הכפרה רק פעם אחת בימי חייו ,לא היה האדם מכיר את האפשרות הזו
ולא היה בא בנקל לבקש מחילה.
***
עוד יש לבאר בזה ,שדוקא על ידי זה שמעביר אשמותינו שוב ושוב ,בכל
שנה ושנה ,הרי זה מגדיל החסד והאהבה.
וכמשל שאמר מורי ורבי הרה"ק רבי מנחם שלמה בן רבי משה מקאלוב
זיע"א ,לשני ידידים או איש ואשתו שנפל ביניהם איזה פירוד וקטטה ,הנה
כאשר ישלימו ויחזרו לאהבתם כאשר בתחילה ,תגדל האהבה ביניהם עוד
יותר.
כך כביכול בכל פעם שיש קטרוג ודינים למעלה ,והקב"ה מעביר ומוחל
***** וכ ******
על אשמותינו ,הרי זה מגדיל עוד את החסד והאהבה והחיבור של ישראל
עם הקב"ה.
מהו הציווי בסיפוג
וירד וטבל ועלה ונסתפג כמו שהוזהר (סדר עבודה).
מסדר הדברים נראה כי מה שאומרים "כמו שהוזהר" קאי גם על הסיפוג
ולא רק על הטבילה .ונראה לפרש על דרך הפשט ,דכיון שמי הטבילה
חוצצים בין גופו לבגדי הכהונה ,לכן גם זה שנסתפג הוא "כמו שהוזהר".
מניינא למה לי
מצות הקרבת קרבן מוסף ביום הכיפורים ,לפי סדר המצוות שבספר
החינוך היא מצוה שיד.
יש לומר שזה רומז לשם הקדוש שד-י ,שעל ידי עבודת יום הכיפורים
הקב"ה מוחל על העוונות בחסד וברחמים.
כוח התורה ככוח השעיר
הרמב"ם כתב ששעיר המשתלח מכפר על כל החטאים ,אפילו על חילול
השם.
הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א מביא על כך מספרי ,שמה
שנאמר בפרשת האזינו "כשעירים עלי דשא" היינו שלימוד התורה (הנזכר
לפנ"ז – "יערוף כמטר לקחי") יש בכוחו לכפר כמו שעירי יום הכיפורים.
***
ונכנס למקום שנכנס (משנה יומא נג ,ב .סדר עבודה).
"נכנס" בגימטריא ק"פ.
***
***** זכ ******
שפתי ישנים
מיין טאטע ,ר' מאיר בן ר' מנחם ז"ל האט דערציילט וואס ער האט
געהערט פון זיין רבי'ן דער מאקאווער רב ר' משה פארהאנד זי"ע ,אז אין
די צייט וואס דער ישמח משה איז געווען רב אין אוהעל ,איז דער ראש
הקהל אים געקומען זוכן אסאך מאל ,און למעשה האט ער נישט געקענט
צוקומען צום ישמח משה.
כידוע אז דער ישמח משה האט געהאט א גרויסע עבודה וואס יעדן
מעריב האט ער געמוזט דאווענען ביחידות ,ווייל יעדער שם וואס ער האט
געזאגט ,ער האט ארויסגעזאגט דעם שם ,איז דאס געווען מיט א גרויס
פחד ,ממש ער איז געפאלן חלשות יעדעס מאל ער האט געזאגט דעם
שם ,ארויסגעזאגט דעם שם .ממילא האט געקענט זייער לאנג דויערן דאס
דאווענען ,און מאידך גיסא איז דאך אויך געווען זיין דביקות אין תורה ,ער
איז געזעצן און געלערנט ,אזוי אז ער האט כסדר געהאלטן אדער ביים
דאווענען אדער ביים לערנען.
איינמאל ווען דער ראש הקהל איז אים געקומען זוכן ,און אויך דעמאלס
איז ער פונקט געגאנגען דאווענען ,האט ער זיך אנגערופן" ,איר ווייסט איך
בין דער ראש הקהל? ,איך ווייס אפילו נישט צו דער רבי ווייסט ווער איך
בין .איך קען דאך נישט צוקומען צו רעדן מיט אייך ,איך האב אזויפיל זאכן
צו רעדן ,ענינים וואס איז נוגע פאר קהל!.
האט אים דער ישמח משה געענטפערט" ,וויפיל מאל איז געווען ,חס
ושלום ,מענטשן וואס זענען אוועק פאר די צייט? ,וויפיל איז נישט געווען
קיין קינדער ,שידוכים ,די אלע זאכן?" האט ער מודה געווען אז זייט דער
ישמח משה איז געווארן רב ,איז געווען א גרויסע שינוי לטובה אין די אלע
ענינים .ס'האט זיך נישט געטראפן מענטשן זאלן ח"ו פריצייטיג אוועקגיין,
אידן האבן געלעבט לענגער וכו' .האט ער געזאגט" ,דאס איז די עיקר וואס
איך בין פארנומען ,דאס איז מיין עניני קהילה" .דאס איז די זאך מיט וואס
***** חכ ******
ער איז פארנומען ,מיט וואס ער איז טרוד מיט'ן כח התפילה ,דאס איז
געווען זיין גרויסע כח.
מ'האט שוין געשמועסט כמה פעמים ,אז דער ישמח משה איז געפארן
צום הייליגן לובלינער זי"ע .האט אים אמאל דער חוזה געזאגט אז ער איז
געווען איינמאל ירמיה הנביא( ,א"ה :יצויין כי בתולדותיו אי' שאמר זאת היש"מ על
עצמו) ,ער איז געווען אין די צווייטע גלגול איז ער געווען ירמיה הנביא,
און פארדעם איז ער געווען מורא'דיג פארנומען מיט די גאולה ,ווי ס'איז
באקאנט אז ער איז געווען געפערליך פארקאכט מיט די צער השכינה ,ער
האט כסדר איינגעריסן פאר די גאולה שלימה ,פאר משיח ,זכותו יגן עלינו.
***
האבן געשמועסט צו די יארצייט פון די הייליגע רבי נפתלי הערצקע
ראצפערטער זי"ע ,די יארצייט קומט אויס ערב יום הקדוש .איז געווען,
דאס האב איך געהערט פון מיין טאטע אז ער איז געווען מורא'דיג דבוק
אין הייליגן דברי חיים ,ער איז געווען ממש זייער זייער שטארק דבוק ,ער
איז געווען דבוק אין דעם הייליגן צאנזער רב .און סוף ימיו ,לעצטע יאר
ווען דער רבי דער דברי חיים איז אוועק ,איז ער געווען דארט ימים נוראים,
ער פלעגט דאך קומען יעדעס יאר ,ער האט זיך געוואלט געזעגענען ,האט
אים דער רבי דברי חיים געזאגט ,ווי איילט איר זיך אזוי ,וואס דאס דארפט
איר שוין אוועקפארן ,ער קען אביסל בלייבן דא ,און ער האט אים כסדר
אפגעשטופט .ער איז געווען אין חידוש א שטיק צייט שפעטער ,אפאר וואכן
שפעטער ,האט ער אים געטראפן אין בית המדרש ,האט ער אים געזאגט,
וואס? איר זענט נאך דא? איר זענט דאך א רב ,איר דארפט אהיימפארן.
ווי איינער זאגט ,ס'האט אים געבאדערט אז ער וויל אים נישט אוועקשיקן.
אזוי איז געווען כמה פעמים ,ער האט אים ווען געוואלט זעגענען ,און ער
האט אים נישט געלאזט אוועקפארן.
און צום סוף ,נאך אפאר חדשים וואס ער איז געווען דארטן ,האט
ער אים געזעגנט .ער האט זיך זייער שטארק געזעגנט ,און ער האט זיך
אנגערופן" ,וועלן מיר זיך זען אין עולם העליון ,וועלן מיר זיך ווייטער זען
דארטן" ,און למעשה איז טאקע געווען ,יענע יאר איז ער נפטר געווארן.
ער האט זיך נישט געקענט געזעגענען פון אים ,ער האט אים אפגעהאלטן
***** טכ ******
און אפגעהאלטן ,ער איז געווען ווייטער דבוק אין אים .דער צאנזער רב
פארקערט איז געווען דבוק אין אים.
***
נאך דער צאנזער רב זי"ע איז אוועק פון דער וועלט ,איז ער געפארן
צו הרה"ק ר' יהושע'לע ,דער מיטעלער בעלזער רב ,ער איז אנגעקומען
דארטן ,און ער ווייסט דאך אז ער דאוונט קולות קולות .איז ער געקומען
דארטן ,ער איז אנגעקומען אויף ראש השנה ,האט ער זיך אויפגעפירט
דארטן ווי אין צאנז ,ווי ער איז געווען געוואוינט צו דאווענען מיט קולי
קולות .פארשטייט זיך אז די יושבים דארט האט דאס זייער געבאדערט,
אבער דער הייליגער מיטעלער בעלזער רב זכרונו לברכה האט צוגעגאנגען
צו אים ,און אראפגענומען דעם טלית ,און געגעבן א קוק ,און ער האט
געזאגט" ,יא ,ער דאוונט צאנז ,ער דאוונט צאנז ".האט ער זיך אנגערופן,
דער ר' נפתלי'טשע" ,אוודאי ,איך האב געהאט א הוה אמינא אז דא איז
נישט אזוי ווי אין צאנז וואלט איך נישט געקומען" ,האט דער בעלזער רב
זיך אנגערופן" ,חס ושלום ,איך האב געזען אז ס'איז כולו אמת ,איך האב
אים באטראכט מכף רגל ועד ראש ,כולו אמת ,כולו אמת ,איך האב חס
ושלום נישט געטשעפעט".
***
און ס'איז באקאנט ,איך געדענק דאס אויך פון מיין טאטן ,אמאל איז
אריינגעקומען א פרוי צום הייליגן רבי הערצקעל'ע ראצפערטער ,און ער
האט איר געזאגט ,הער נאר צו ,איך געב דיר א גוטער רבי ,איך געב דיר
א רבי וואס דו קענסט גיין צו אים ווען דו ווילסט יעדע שעה וואס דו
ווילסט קענסטו אריינגיין ,דארפסט נישט ווארטן ,ס'איז נישט דא קיין גבאי,
דארפסט נישט געבן קיין געלט ,וויפיל געלט דו גיבסט ,איין דאלער צו צוויי,
קענסטו פועל'ן דארט ביי דעם רבי'ן ,און דו דארפסט נישט געבן עקסטערע
געלט פארן גבאי'ן ,דו דארפסט נישט ווארטן ,דו קענסט גיין ווען דו ווילסט.
און וואסערע בקשה דו האסט ,קענסטו גיין צו אים .און אויך ,איך וועל דיר
זאגן נאך א זאך ,אז דארטן ביי דעם רבי'ן וועסטו אלעמאל פועל'ן.
און ער האט איר געפרעגט ,ווייסט ווער איז דער רבי? האט ער געוויזן
אויפ'ן טיש ,ס'איז דארט געשטאנען א פושקע" ,ס'איז דא רבי מאיר בעל
הנס" .צו דעם רבי'ן קענסטו גיין ווען דו ווילסט ,וויפיל דו געסט איז נתקבל
***** ל ******
ברצון ,און דו קענסט גיין ווען דו ווילסט .דארפסט נישט צאלן פאר קיין
גבאי ,דארף דאס ,דארף דאס ,דו קענסט גיין ווען דו ווילסט.
און אויך ,אז דארט וועסטו זיכער פועל'ן ,און יעדע זאך ווען דו דארפסט
א ישועה ,געזונט צו געלט ,און דו וועסט מתפלל זיין ,בזכות פון דעם הייליגן
תנא רבי מאיר בעל הנס ,און דו וועסט געהאלפן ווערן ,זכותו יגן עלינו.
***
ס'איז מיר טאקע געווען א פלא ,ווען אונז זע'מיר געווען טאקע על מקום
מנוחת קדשו יארן צוריק ,מיט מיין טאטן עליו השלום ,שנת תש"מ ,ער
איז געגאנגען דארטן אויך ,צום ציון פונעם הייליגן ראצפערטער רבי זכותו
יגן עלינו .איז ער אנגעקומען דארט ,און ס'איז געווען צוגעשפארט די טיר,
מ'האט נישט געקענט אריינגיין אין אוהל .דער גוי וואס האט געהאט די
שליסל ,האט מען גערופן און גערופן ,און ער האט נישט אויפגעהויבן ,שוין,
האט מען זיך געשטעלט זאגן תהלים אינדרויסן נעבן אוהל ,און מ'האט
גענומען קוויטלעך שפעטער ,און מ'האט עס אריינגעלייגט אונטער די טיר.
און א פלא עצום ,ווי נאר מ'האט אריינגעלייגט די קוויטלעך ,איז דער גוי
געקומען צו לויפן .ס'זעהט זיך אויס אז דעמאלס האט דער צדיק מרגיש
געווען אז אידן זענען געקומען צו אים ,וואס דאס איז א נחת רוח לנשמתו
הטהורה ,האט ער געפוע'לט אז מ'זאל קענען אריינקומען זיך משתטח זיין.
זכותם הגדול פון די אלע צדיקים ,יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
***
***** אל ******
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
