gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫שבת שובה ‪ -‬יום הכיפורים‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫עשרת ימי תשובה‬ ‫כל ישראל כשרים בעשרת ימי תשובה‬ ‫איתא בירושלמי (שקלים פ"ה ה"ד) שהיו זקנים שגבו צדקה בעשרת ימי‬ ‫תשובה בלבד‪.‬‬ ‫ויש לומר הטעם בכך משום שחששו לענין כח הפועל בנפעל‪ ,‬והוא‬ ‫מבואר בספה"ק אגרא דכלה (פר' שופטים) וזה לשונו 'קבלתנו מרבותינו‬ ‫כח הפועל בנפעל‪ ,‬ממילא ממונו ורכושו של אדם שהאדם מסגלו על ידי‬ ‫מעשיו הנה יש בממון ורכוש ההוא כח הפועל‪ ,‬והאדם הכשר יקחנו לעצמו‬ ‫הנה יגרום לנפשו פעולת זרות כפי כח הפועל הנפשיי מבעלים הראשונים‪.‬‬ ‫ובהמשך דבריו מאריך בדבר אשר ראה בעיניו את ההיזק וההשפעה‬ ‫השלילית החמורה של הנאה ממון רשעים‪ ,‬ואלו דבריו‪ :‬ועתה אם עיני שכל‬ ‫לך תבין את אשר לפניך‪ ,‬אשר בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתם‬ ‫היצר לתבוע חלקם‪ ,‬והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם‪ ,‬ונשארו‬ ‫אחר כך כלים ריקים‪ ,‬כי הממון שסיגלו מבני בלי שם דבק בם ובנפשם‬ ‫וכיבתה השלהבת אש אשר בער בקרבם באהבת היוצר‪.‬‬ ‫עוד מביא הנהגת רבותינו הקדושים בענין ההנאה ממון זרים‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫ידוע מאנשי מעשה רבותינו הקדושים בעלי רוח הקודש כאשר בא לידם‬ ‫איזה ממון מאנשים בלתי הגונים לא רצו ליהנות ממנו‪ ,‬בכדי שלא יקנו‬ ‫קנין בנפשם מכח הפועל שבקרב הממון‪ ,‬וכבר היה לי פתחון פה לפני‬ ‫רבותינו בנידון זה‪ ,‬ואמרו לי שעכ"פ בממון כזה בבוא לידי האדם יראה‬ ‫האיש המקבל שיבא לידי איש אשר לא מבני עמינו הוא‪.‬‬ ‫ולכך לא נטלו צדיקים אלו ממון מישראל במשך כל ימי השנה‪ ,‬שמא‬ ‫הנותנים אינם במדרגה הראויה ופן ואולי הם משפיעים לרעה בממון שלהם‪,‬‬ ‫אמנם בעשרת ימי תשובה בהם שב ומתעורר כל אחד ואחד מישראל‬ ‫בתשובה שלימה לא חששו לכך‪.‬‬ ‫***** ב ******‬ ‫חשיבות תשובה חסירה‬ ‫וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל‬ ‫הארץ מתחת אין עוד (דברים ד‪ ,‬לט)‪.‬‬ ‫בחומש היכל הברכה מדייק דכתיב חסר‪'' ,‬והשבת' חסר‪ ,‬דחסר חסר יו"ד‬ ‫וחסר וא"ו' ומבאר לפי דרכו‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שפירש רביה"ק זי"ע (דברי יואל פר' ויחי עמ' תקנח;‬ ‫ויואל משה מאמר ישוב ארץ ישראל סימן מז) 'מה שאומרים 'ודרך תשובה הורית'‪,‬‬ ‫שלכאורה סגי לומר 'תשובה הורית' כי מזה אנו מדברים‪ ,‬ומה שהוסיף‬ ‫תיבת 'דרך' הוא לכאורה מיותר‪ .‬גם אינו מובן הכוונה‪ .‬אלא נראה‪ ,‬שאמר‬ ‫שאף שאין בכחו לעשות תשובה שלימה מקוצר דעתו והשגתו ומצב לבבו‬ ‫הסתום והאטום‪ ,‬מכל מקום הורה לנו הקב"ה לילך בדרך תשובה‪ ,‬שאם יש‬ ‫לו איזה הרהור תשובה זהו הדרך שיוכל להביא אח"כ לידי תשובה שלימה‪,‬‬ ‫ובאמת אם זוכה אח"כ לעשות תשובה כראוי‪ ,‬ואף אם ברגע אחרונה קודם‬ ‫מיתתו יבוא לידי תשובה אמיתית יחזור הכל אל הקדושה‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש ענין הכתוב‪ ,‬דהנה כבר נאמר (שם פס' ל) 'ושבת עד ה'‬ ‫אלקיך ושמעת בקולו'‪ ,‬והענין שכפל שוב לומר 'וידעת היום והשבת אל‬ ‫לבבך' הוא להורות כי אין הקב"ה מבקש אלא 'דרך תשובה'‪' ,‬לילך בדרך‬ ‫תשובה'‪ ,‬וזהו שיביא את האדם לכדי 'ושבת עד ה' אלקיך' בלבב שלם‪ ,‬כי‬ ‫תחילת עבודת התשובה היא ברצון טוב ובהרהור תשובה אחד‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר 'והשבת' חסר‪ ,‬ללמד כי אף התשובה החסירה‪ ,‬רצויה‬ ‫ומקובלת‪ ,‬משום שאחר כך תביא את האדם לידי תשובה שלימה‪ ,‬כמבואר‬ ‫בדברי קדשו של רביה"ק זי"ע‪.‬‬ ‫טעם דבש‬ ‫מנהג ישראל לטבול הפת בדבש בחודש תשרי‪.‬‬ ‫יש לתת טעם למנהג ישראל תורה‪ ,‬כי סימנא מילתא הוא‪ ,‬שהדבש טבעו‬ ‫להיות קיים ועומד‪ ,‬והוא רמז 'יהי רצון שתחדש עלינו שנת טובה תמידית'‪,‬‬ ‫שיהא קיום ועמידה לטובה ולא תתבטל חלילה ברעה‪.‬‬ ‫'הב לן' – שתהא התפילה שגורה‬ ‫הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך (סליחות)‪.‬‬ ‫יש לפרש הלשון 'הב לן'‪ ,‬שהוא בקשה שתהא תפילתנו שגורה בפינו‪,‬‬ ‫***** ג ******‬ ‫שהוא סימן שהתפילה מתקבלת‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא (ברכות לד‪' ):‬אם שגורה‬ ‫תפלתי בפי‪ ,‬יודע אני שהוא מקובל'‪.‬‬ ‫'הב לן' – שנראה את הטוב‬ ‫הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך (סליחות)‪.‬‬ ‫הלשון 'הב לן' צריך ביאור‪ ,‬מאי 'לן'‪.‬‬ ‫יש לפרש שהוא בקשה שנזכה לחסדים מגולים ורחמים פשוטים‪ ,‬היינו‬ ‫שזה פשוט ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' (ברכות ס‪ ):‬והכל אך ורק‬ ‫לטובה‪ ,‬אמנם אנו מבקשים מהשי"ת שתתחדש עלינו שנה של טוב מגולה‬ ‫ושל חסדים פשוטים‪' ,‬הב לן' היינו שתהא שנה שנראה בעינינו את קבלת‬ ‫התפילות ומילוי הבקשות לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫והוא כענין הבקשה שמבקשים בחודש תשרי‪ ,‬תחילת השנה‪' ,‬הרחמן‬ ‫הוא יחדש עלינו שנה טובה וברוכה שנה טובה ומתוקה'‪ ,‬היינו שתבוא‬ ‫הטובה באופן מתוק ומבורך‪ ,‬שאף בעיני בשר יראה הטוב ולא תהא הטובה‬ ‫תחת מעטה והסתרה‪.‬‬ ‫'הב לן' – כי אנו אין יודעים על מה לבקש‬ ‫הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך (סליחות)‪.‬‬ ‫האמת היא‪ ,‬שאנו אין יודעים על מה לבקש ועל מה להתחנן‪ ,‬ובראשית‬ ‫השנה אין אנו יודעים על איזה דברים וענינים צריכים אנו לבקש ולהעתיר‪,‬‬ ‫מה שיארע ויתרחש בהמשך השנה‪.‬‬ ‫לכך אנו מבקשים 'הב לן שאילתין' שקב"ה‪ ,‬אשר הוא יודע כל מה שאנו‬ ‫צריכים‪ ,‬ימלא את מבוקשינו האמתי‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** ד ******‬ ‫יום הכפורים‬ ‫'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה' ‪ -‬כליון גמור לאומת בני ישמעאל ימ"ש‬ ‫וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ (תפילת‬ ‫ימים נוראים)‪.‬‬ ‫רביה"ק זי"ע (דברי יואל מוצאי יום כפור עמ' תלח) פירש 'וכל הרשעה כלה‬ ‫כעשן תכלה'‪ .‬דהנה בני ישמעאל נמשלו לעננים כמאמר הכתוב 'ולישמעאל‬ ‫שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' שנים עשר נשיאים יוליד'‪ ,‬והרמז בזה דכמו‬ ‫שהענן כלה והולך ולא נשאר הימנו שריד כך בני ישמעאל אחרי גדולותם‬ ‫ומלכותם עתידים שיכלו ויתבטלו מן העולם‪' .‬וכשם שהמשיל הכתוב את‬ ‫בני ישמאל לעננים משום שהם כלים והולכים‪ ,‬כמו כן סגנון התפילה‬ ‫'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה'‪ ,‬היא גם כן בענין זה עצמו‪ ,‬דקאי על בני‬ ‫ישמעאל שכינה אותם בעשן שהוא מתנדף והולך כעננים‪ ,‬ועליהם אנו‬ ‫מתפללים ואומרים 'וכל הרשעה כלה כעשן תכלה'‪ ,‬היינו מלכות ישמעאל‬ ‫שעתידה שתכלה כעשן וענן‪ ,‬אמנם תנאי הוא הדבר 'כי תעביר ממשלת‬ ‫זדון מן הארץ'‪ ,‬היינו מלכות המינות והזדון השולטת בארץ הקודש‪ ,‬דאך‬ ‫כאשר יתבטל המלכות המינות מן העולם אז אנו מובטחים כי יתקיים וכל‬ ‫הרשעה כולה כעשן תכלה‪ ,‬דאילו כל זמן שעדיין קיימת ממשלת הזדון‬ ‫בארץ ישראל אין אנו בטוחים כי הרשעה כעשן תכלה‪ ,‬כי מי יודע מה יולד‬ ‫יום ומה יעבור עוד על ישראל באשמת ובסיבת מלכו הזדון היינו ממשלת‬ ‫המינים שבארץ הקודש‪ .‬הבורא כל עולמים יעזור שתבטל מלכות המינות‬ ‫במהרה על ידי מלך המשיח ולא על ידי האומות ח"ו שאז הוא סכנה גדולה‬ ‫לישראל רח"ל ה' ירחם‪ .‬אבל זה ברור להמאמין בהשי"ת ובתורה הק' כי‬ ‫לפני ביאת המשיח תתבטל כל אותה מלוכה הטמאה ותהוי כעפרא דארעא‪,‬‬ ‫וכאשר יתקיים כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ אז יתקיים בשלימות וכל‬ ‫הרשעה כולה כעשן תכלה'‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בפירוש התפילה על דרך דברי רביה"ק זי"ע‪ ,‬בהקדם יסוד‬ ‫היוצא מדברי סידור האר"י לרבי שבתי מראשקוב בכוונת תשליך שכתב‬ ‫***** ה ******‬ ‫וז"ל‪' ,‬וזהו 'ותשליך במצולת ים כל חטאתם'‪ ,‬שהם השליכו הקליפות שבעון‪,‬‬ ‫לזה אמר 'חטאתם' ולא אמר 'חטאותינו' להשליך הקליפות שבעון‪ ,‬ובזה‬ ‫'יכבוש עונותינו'‪ ,‬שאינו משליך אותם רק כובש ולפי שאין חטאת וקליפה‬ ‫שאין בתוכה ניצוץ קדושה לכך תנקה אותם על ידי 'ונקה''‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והיינו שתמיד יש לבקש 'יכבוש עוונותינו' ולא שיבטל לגמרי משום‬ ‫הניצוצות הקדושות שיש בתוך העוון‪ ,‬וזהו גם בכל דבר טומאה בעולם‪,‬‬ ‫ולכן בתפילות שמבקשים ישראל להינצל מאומות העולם אין מבקשים‬ ‫שיתבטלו אומות העולם כליל‪ ,‬משום שאף בתוכם ישנם ניצוצי קדושה‬ ‫העתידים לצאת ולהאיר‪ ,‬והניצוצי קדושה שיש באומות העולם הם הגרים‬ ‫הבאים ומסתפחים לישראל בכל הדורות‪.‬‬ ‫אמנם הנה כתב הרב חיד"א ז"ל (חומת אנך פר' תולדות) בשם 'גורי רבנו‬ ‫האריז"ל'‪ ,‬ש'מישמעאל אין יוצאים גרים‪ ,‬ומעשו באים'‪ .‬ובספרו מדבר‬ ‫קדמות (מערכת או"ג ס"ק ט) כתב שוב לדברים אלו בשם 'רב מקובל זלה"ה'‬ ‫ושוב מצאו בספר משיבת נפש כת"י למהר"י צמח זצוק"ל‪ .‬וכן כתב בספר‬ ‫חרדים (פר' תולדות) 'ועינינו הרואות כמה מתגיירים מזרע שיו בכל הדורות‪,‬‬ ‫לא כן מישמעאל'‪ .‬ובעל התניא זי"ע כתב (מאמרים תקס"ב עמ' תקה) 'שלא‬ ‫ימצא גרים מאומת הישמעאלים כי אם בדרך מקרה פעם בשמיטה'‪.‬‬ ‫נמצא שעל אומת בני ישמעאל מותר וראוי להתפלל שיבטלו כליל‪,‬‬ ‫משום שאין בהם ניצוצי קדושה‪ ,‬כדמוכח מכך שאין יוצאים מהם גרים‪.‬‬ ‫ויש לפרש שזוהי התפילה 'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה'‪ ,‬שעולה על‬ ‫בני ישמעאל כמו שכתב רביה"ק זי"ע‪ ,‬ומשום שהתפילה היא כנגד בני‬ ‫ישמעאל שפיר ראוי ונכון להתפלל עליהם 'כולה כעשן תכלה'‪ ,‬היינו 'כולה'‬ ‫ללא שיור‪' ,‬תכלה' כליל‪ ,‬משום שאין בהם קדושה‪.‬‬ ‫והטעם לכך ששונה אומת בני ישמעאל משאר אומות העולם‪ ,‬אשר‬ ‫לא נמצא בהם ניצוצות הקדושים‪ ,‬יש לומר שהוא משום שישמעאל עשה‬ ‫תשובה בסוף ימיו כדאיתא בגמרא (ב"ב טז‪ ,):‬ובזה תיקן את כל הניצוצות‬ ‫הקדושים שיש בתוך קליפת ישמעאל עד שכיום אין שם ניצוצות קדושים‪.‬‬ ‫שונה קליפת עשיו מקליפת ישמעאל‪ ,‬שבעוד שישמעאל עשה תשובה‬ ‫בסוף ימיו כמבואר בגמרא‪ ,‬עשיו לא עשה תשובה עד יום מותו ועמד תמיד‬ ‫ברשעו‪ ,‬ובכך לא היה תיקון ועליה לניצוצות הקדושים הטמונים וגנוזים בו‪.‬‬ ‫ועל כן מוטלת עבודה על בני ישראל לתקן ולהעלות אלו הניצוצות שיש‬ ‫בקליפת עשיו‪.‬‬ ‫ויש לפרש המשך לשון התפילה 'כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'‪' ,‬כי‬ ‫***** ו ******‬ ‫תעביר' אינו משמע לשון כליה בשלימות‪ ,‬אלא העברה בעלמא‪ ,‬והביאור‬ ‫בכך‪ ,‬ד'ממשלת זדון' עולה על קליפת ישמעאל‪ ,‬ועליה מבקשים 'כי תעביר‬ ‫ממשלת זדון מן הארץ'‪ ,‬שיעברו ניצוצות הקדושים שבקליפה זו‪ ,‬מצד‬ ‫הסטרא אחרא לצד הקדושה‪ ,‬ותתרוקן הקליפה מכל ניצוץ קדושה ותרפה‬ ‫מכל אחיזה בקדושה‪.‬‬ ‫על פי מה שנתבאר יש להוסיף ולפרש הכתוב 'ונקה לא ינקה'‪ ,‬דבגמרא‬ ‫(יומא פו‪ ).‬איתא 'אי אפשר לומר 'נקה' שכבר נאמר 'לא ינקה' ואי אפשר‬ ‫לומר 'לא ינקה' שכבר נאמר 'ונקה'‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬מנקה הוא לשבין ואינו מנקה‬ ‫לשאינן שבין'‪.‬‬ ‫ולפי דברי סידור רבי שבתי בפירוש 'ונקה' שהכוונה לניקוי ניצוצות‬ ‫הקדושים שיש בתוך הקליפות הטמאות‪ ,‬ונתבאר שיש קליפות שאין בהן‬ ‫ניצוצות קדושים‪ ,‬יש לפרש 'ונקה' עולה על סוג הקליפות שיש בהם ניצוצות‬ ‫הקדושים‪' ,‬לא ינקה' עולה על הקליפות שאין בהם שום ניצוצות קדושים‪,‬‬ ‫כמו קליפת ישמעאל‪ ,‬שאותן אין צריך לנקות אלא להשמיד ולכלות כליל‪,‬‬ ‫'כולה כעשן תכלה'‪.‬‬ ‫כפרה ביום הכפורים על שם העתיד‬ ‫ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה‪ ...‬מקרא קודש זכר‬ ‫ליציאת מצרים (תפלת יוה"כ)‪.‬‬ ‫יש להבין ענין הזכרת 'זכר ליציאת מצרים' ביום הכפורים‪.‬‬ ‫ויש לומר שהוא בכדי להזכיר את מה שאמר הקב"ה למשה רבינו‪ ,‬בהיות‬ ‫עם ישראל בארץ מצרים‪ ,‬כתשובה לשאלתו 'וכי אוציא את בני ישראל‬ ‫ממצרים' (שמות ג‪ ,‬יא)‪ ,‬וכוונת השאלה‪' ,‬מה זכו ישראל שתעשה להם נס‬ ‫ואוציאם ממצרים' (רש"י)‪ .‬והתשובה היתה 'בהוצאיך את העם ממצרים‬ ‫תעבדון את האלקים על ההר הזה' (שם פס' יב)‪ ,‬ופירש רש"י 'ששאלת מה‬ ‫זכות יש לישראל שיצאו ממצרים‪ ,‬דבר גדול יש לי על הוצאה זו‪ ,‬שהרי‬ ‫עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלשה חדשים שיצאו ממצרים'‪.‬‬ ‫ואנו מבקשים 'ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה'‪ ,‬בו‬ ‫תתנהג עמנו כמו שנהגת עם ישראל במצרים‪ ,‬שדנת אותם על שם העתיד‪,‬‬ ‫שעתידים לקבל את התורה‪ ,‬כן תחוס ותרחם עלינו על שם מה שאנו‬ ‫מקבלים עלינו להיות טובים וכשרים לעתיד‪ ,‬כי דבר גדול יש לך בכפרה‬ ‫ביום הכפורים על עוונות העם הזה‪ ,‬שהרי עתידים בני ישראל להתנהג‬ ‫כראוי בשנה הבאה‪.‬‬ ‫***** ז ******‬ ‫והענין מבואר יותר בדברי הרה"ק הישמח משה זי"ע בספרו תפילה‬ ‫למשה על תהלים בפסוק (תהלים כה‪ ,‬יא) 'למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב‬ ‫הוא'‪ ,‬בהקדם מה שהאריך בעל משנה למלך בספרו פרשת דרכים (דרוש ד)‬ ‫להוכיח מענין יציאת מצרים‪ ,‬שהוציא הקב"ה את בני ישראל ממצרים אף‬ ‫שלא היו ראויים באותו הזמן‪ ,‬משום שעתידים לקבל את התורה‪ ,‬שכך היא‬ ‫הנהגת הקב"ה עם בני ישראל‪ ,‬שדן אותם על פי העתיד‪ .‬וכותב בתפילה‬ ‫למשה שהנהגה זו מקורה מצד שם 'הוי"ה' ברוך הוא‪ ,‬כי בשו"ע (או"ח סי' ה‬ ‫ס"א) כתב שבאמירת שם זה יש לכוון 'היה הוה ויהיה'‪ ,‬והשבח בזה שהקב"ה‬ ‫הוא למעלה מהזמן‪ ,‬ומצד זה המעלה דן הקב"ה את ישראל על פי העתיד‪,‬‬ ‫כי אין הפרש אצלו בין ההוה להעתיד‪.‬‬ ‫ובדברי הישמח משה מבואר כי יש להקב"ה להחשיב לישראל את מה‬ ‫שעתידים לשוב בתשובה בעת שיבוא מלך המשיח‪ .‬ורביה"ק זי"ע (דברי יואל‬ ‫שמות עמ' נז; חנוכה עמ' תלח; ועוד) היה רגיל לחזור ולשנן דברי קדשו של ק"ז‬ ‫הישמח משה‪ ,‬וביאר 'ושורש הדבר‪ ,‬שראוי לפניו יתברך לדון את ישראל‬ ‫לטובה על שם סופם‪ ,‬נצמח משמו הקדוש היה הוה ויהיה‪ ,‬דאצלו יתברך‬ ‫אין השתנות בזמן‪ ,‬ועבר והוה ויהיה הכל אחד הוא‪ ,‬ומה שעתיד להיות‬ ‫כבר היה'‪.‬‬ ‫וזה פירוש 'למען שמך ה' וסלחת לעוני כי רב הוא'‪ ,‬היינו למען השם‬ ‫הקדוש 'הוי"ה' אשר הוא מורה על הנהגת זו המדה‪ ,‬של 'היה הוה ויהיה'‬ ‫להחשיב את העתיד כמו שהוא הוה‪ ,‬ובכך דן הקב"ה ומוחל וסולח לישראל‬ ‫על כל עוונותיהם משום התשובה העתידה‪.‬‬ ‫ואף זכות המצוות והמעשים טובים שעתידים ישראל לקיים במשך חודש‬ ‫תשרי‪ ,‬החודש שהוא תקיף במצוות (עי' ר"ה יא‪ ,).‬עומד לישראל שיצאו זכאים‬ ‫בדין‪.‬‬ ‫עוד עומד לישראל זכות המצוות והמעשים טובים של המועדים הבאים‬ ‫לקראתם לשלום במשך השנה‪ ,‬ובספה"ק כתבו על הפסוק (שמות יג‪ ,‬ה)‬ ‫'ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה'‪' ,‬העבודה הזאת' היינו עבודת יום‬ ‫הכפורים‪ ,‬בו הכהן גדול נכנס לפני ולפנים‪ ,‬והרמז הוא בתיבת 'זאת' כנגד‬ ‫הכתוב (ויקרא טז‪ ,‬ג) 'בזאת יבוא אהרן אל הקודש'‪ ,‬ו'בחודש הזה' עולה על‬ ‫חודש ניסן‪ ,‬והרמז הוא דעבודת חודש ניסן נחשבת לזכות עבור בני ישראל‬ ‫לצאת זכאים בדין בחודש תשרי‪.‬‬ ‫***** ח ******‬ ‫גילוי מלכות שמים כמו ביציאת מצרים‬ ‫ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום הכפורים הזה‪ ...‬מקרא קודש זכר‬ ‫ליציאת מצרים (תפלת יוה"כ)‪.‬‬ ‫יש לבאר טעם הזכרת יציאת מצרים בראש השנה ויום הכפורים‪ ,‬כי‬ ‫הנה תכלית יציאת מצרים היתה 'להיות לכם לאלקים' (ויקרא כב‪ ,‬לג)‪ ,‬וכן‬ ‫אנו מבקשים עתה‪ ,‬בזמן ששמו הגדול מחולל בין הגויים‪' ,‬יתגדל ויתקדש‬ ‫שמיה רבה'‪ ,‬שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלקים‪ ,‬כמו הגילוי‬ ‫שהיה בעת יציאת מצרים‪.‬‬ ‫וזהו שמבקשים 'הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים'‪,‬‬ ‫היינו באותו אופן של גילוי אלקתו יתברך כמו בעת יציאת מצרים‪.‬‬ ‫כפרה אף על עוונות שבין אדם לחבירו‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫איתא במשנה (יומא פה‪ ):‬דרש ר' אלעזר בן עזריה 'מכל חטאותיכם לפני ה'‬ ‫תטהרו' (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪ ,‬עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות‬ ‫שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו‪ .‬אמר רבי‬ ‫עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם‬ ‫שבשמים שנאמר (יחזקאל לו‪ ,‬כה) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'‪,‬‬ ‫ואומר (ירמיה יז‪ ,‬יג) 'מקוה ישראל ה'' מה מקוה מטהר את הטמאים אף‬ ‫הקב"ה מטהר את ישראל'‪.‬‬ ‫כתב הרב חיד"א (מראית העין ר"ה יז‪ ):‬בשם העיון יעקב (ר"ה שם)‪ ,‬דכתב‬ ‫המהרש"א (עי' ח"א יומא פה‪ :‬ד"ה מכל) דרבי עקיבא חולק על רבי אליעזר‬ ‫וסובר שהקב"ה מטהר‪ ,‬ואין חילוק בין חטא שבין אדם לחבירו או למקום‪.‬‬ ‫וכתב החיד"א דהמהרש"א לא כתב כן אלא הרב מהר"י פינטו ברי"ף על‬ ‫עין יעקב‪.‬‬ ‫ויש לומר הטעם בשיטת רבי עקיבא על פי מה שכתב רביה"ק זי"ע (דברי‬ ‫יואל פר' מצורע עמ' שצ) בענין תשובה על עון לשון הרע וז"ל‪ ,‬הנה במסכת‬ ‫ערכין (טו‪ ):‬פליגי אמוראי אי מהניא תשובה למספרי לשון הרע‪ ...‬ולכאורה‬ ‫יש לתמוה מאוד על הא דאמר ר' אחר בר' חנינא סיפר אין לו תקנה‪ ,‬שהרי‬ ‫כלל זה מסור בידינו 'אין לך דבר העומד בפני התשובה' (ירושלמי פ"א ה"א)‪,‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ם ז"ל (הלכות תשובה פ"ג הי"ד) אחר שמונה והולך כל אחד‬ ‫מאלו שאין לו חלק לעולם הבא וז"ל‪ ,‬בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק‬ ‫***** ט ******‬ ‫לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה‬ ‫הרי זה מבני עולם הבא‪ ,‬שאין לך דבר שעומד בפני התשובה‪...‬‬ ‫הטעם שאין תקנה למספרי לה"ר משום שהקול נשמע מקצה השמים‬ ‫ועד קצהו‪ ,‬ושוב אין בידו לתקן את אשר קלקל‪ ,‬כי מה בצע אם יתחרט על‬ ‫חטאו ויחזור ויכחיש הדברים‪ ,‬מכל מקום קולו כנחש ילך‪ ,‬וישיחו בדבריו‬ ‫יושבי שער‪ ,‬וישאו ויתנו בהם מוזרות בלבנה‪ ,‬ואין לאל ידו להשתיק את‬ ‫הקול‪...‬‬ ‫דהנה כללא הוא דכאשר אדם מישראל חפץ ומשתוקק לעשות תשובה‬ ‫שלימה על חטאיו לפני הבוי"ת‪ ,‬זקוק הוא לסייעתא דשמיא‪ ,‬שתעלה בידו‬ ‫לעשות תשובה כהוגן‪ ...‬ברם אינו דומה התשובה על שאר עבירות לתשובה‬ ‫על עוון לשון הרע‪ ,‬כי השב ומבקש מחילה מלפני רבון כל העולמים‪ ,‬הרי‬ ‫הוא מתקן בתשובתו את הפגם כפי כוחו‪ ,‬ומה שנבצר ממנו לתקן מן השמים‬ ‫יסייעוהו‪ ,‬אבל שאני מספר לשון הרע‪ ,‬דאף אם הוא מתחרט על מה שחטא‬ ‫בסיפור לה"ר‪ ,‬לא סגי בהכי‪ ,‬שהרי אין בידו לתקן מה שנכשלו אחרים על‬ ‫ידו בשמיעת לה"ר‪ ,‬ואח"כ חזר וסיפרו דבריו לאחרים‪ ,‬ועד מהרה ירוץ דברו‬ ‫ממזרח שמש עד מבואו‪.‬‬ ‫אמנם הנה הבוכה"ע הוא כל יכול‪ ,‬ואם המספר יעשה תשובה שלימה‬ ‫ורצויה על מה שחטא בלשונו‪ ,‬בידו של הקב"ה לבטל את הקול שהוציא‬ ‫זה בסיפור הלשון הרע‪ ,‬ולהשכיח מלבות על השומעים ענין זה לגמרי‪...‬‬ ‫ובזה יתבארו דברי ר' אחא בר' חנינא 'סיפר לה"ר אין לו תקנה'‪' ,‬לו'‬ ‫דייקא‪ ,‬כלומר דהמספר בעצמו אין בידו לתקן את אשר עוות‪ ,‬כי כבר‬ ‫נשמע הקול בכל העולם‪ ...‬אמנם אף הוא מודה שעל ידי הקב"ה שפיר יש‬ ‫תקנה למספר לה"ר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וזה יש לפרש 'כי ביום הזה יכפר עליכם' על כל העוונות‪ ,‬על ידי ש'לפני‬ ‫ה' תטהרו' היינו שהקב"ה יכניס הרהורי מחילה וסליחה אצל בני אדם‬ ‫שנצרך הבעל תשובה לסליחתם‪.‬‬ ‫טהרה אף אליבא דמדת הדין‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫איתא בספרים (שפתי מהר"ש) כי על ידי התשובה ביום הכפורים‪ ,‬אף מדת‬ ‫הדין אשר כל השנה מתנגדת לקבלת התשובה מסכמת לקבל את השבים‬ ‫בתשובה שלימה‪.‬‬ ‫***** י ******‬ ‫ויש לרמז כן בפסוק 'לפני ה' תטהרו'‪ ,‬דמבואר בכתבי האר"י ז"ל דהאותיות‬ ‫שלפני שם 'הוי"ה' ב"ה הם 'טדה"ד' והם מורים על דין‪ ,‬וזהו 'לפני ה'' היינו‬ ‫שאף על פי האותיות שלפני שם ה'‪ ,‬אשר הם מורים על דין‪' ,‬תטהרו' אפשר‬ ‫להטהר ביום הכפורים‪.‬‬ ‫ויש לפרש בזה הפסוק (הושע יד‪ ,‬ב) 'שובה ישראל עד ה' אלקיך'‪ ,‬שביום‬ ‫הכפורים אפשר לשוב בתשובה אף עד שם 'אלקים' אשר הוא מורה על‬ ‫מדת הדין כדאיתא בדברי חז"ל (בר"ר לג‪ ,‬ג; תקו"ז ה‪ ,‬קמא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וידוי כהן גדול על עוונות ישראל‬ ‫והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז‪ ,‬ו)‬ ‫וברש"י 'מתוודה עליו עוונותיו ועוונות ביתו)‪ .‬ולהלן (פס' יא) והקריב אהרן‬ ‫את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת‬ ‫אשר לו‪ .‬וברש"י 'וכפר בעדו‪ .‬וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים‪ ,‬שהם כולם‬ ‫קרויים ביתו'‪ .‬ולהלן (פס' יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר‬ ‫בקודש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל‪.‬‬ ‫שלש פעמים היה הכהן גדול מתוודה‪ ,‬פעם אחת על עוונותיו ושל ביתו‪,‬‬ ‫פעם שניה אף על עוונות כל הכהנים‪ ,‬ופעם שלישית אף על עוונות כל‬ ‫קהל ישראל‪ .‬ויש להבין מדוע בכל ווידוי ווידוי היה הכהן גדול צריך לחזור‬ ‫ולהתוודות על עוונותיו שלו‪ ,‬ומה טעם לא סגי ליה בווידוי הראשון‪.‬‬ ‫ויש לומר דהנה כתב המהרי"ט (ח"א סי' קכז) דאי אפשר לקיים מצוות‬ ‫ודוי על ידי שליח‪ ,‬משום דאמרינן בגמרא (גיטין עא‪ ).‬דמילי לא מימסרי‬ ‫לשליח‪ ,‬ולכאורה קשה האיך היה יכול הכהן גדול להתוודות על עוונות‬ ‫בני ישראל‪.‬‬ ‫ויש לומר בהקדם קושיית המנחת חינוך (מצוה שס"ד) האיך יש לומר דאין‬ ‫להתוודות על ידי שליח‪ ,‬הרי משה רבינו עומד ומתוודה כשליח על עוון‬ ‫בני ישראל ואומר 'אנא חטא העם הזה' (שמות לב‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫והיישוב שיש לומר הוא‪ ,‬על פי מה שכתב הרה"ק ר' משה מקאלוב זי"ע‬ ‫בספרו עת רצון (ריש פר' בראשית) בשם זקינו הרה"ק מקאמרנא זי"ע בעל‬ ‫היכל הברכה‪ ,‬ביאור בענין חרון אף משה כאשר ירד וראה את העגל ושבר‬ ‫את הלוחות בחמתו‪ ,‬דהיה זה בכונה תחילה‪ ,‬על מנת לתקן ולזכות את בני‬ ‫ישראל שחטאו אז בחטא העגל החמור‪ ,‬דהנה איתא בחז"ל (ר"ה כט‪ ).‬ש'מי‬ ‫שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן'‪ .‬והוא הדבר לגבי‬ ‫מי שרוצה לתקן נפשות ישראל ולנקותם מהחטא צריך שיהיה לו שייכות‬ ‫***** אי ******‬ ‫לחטא‪ .‬והנה משה רבינו כאשר ירד למטה וגילה שבני ישראל חטאו בחטא‬ ‫העגל החמור והנורא‪ ,‬השית עצה בנפשו‪ ,‬דמאחר שהיה נקי וטהור מחטא‬ ‫זה של עבודה זרה לא יוכל לזכך את ישראל מחטא עבודה זרה‪ ,‬על כן‬ ‫שיבר את הלוחות‪ ,‬והרי אמרו חז"ל (שבת קה‪' ):‬כל השובר כלי בחמתו כאילו‬ ‫עובד עבודה זרה'‪ ,‬ובזה נמצא שהיה משה כאילו 'מחויב בדבר' וכך עלה‬ ‫בידו להוציא את בני ישראל ידי חובתן‪ ,‬ולהצילם מכליה‪.‬‬ ‫ויש לומר דמאחר שהיה לו חלק בחטא העגל‪ ,‬יכול היה להתוודות‬ ‫בשביל שאר בני ישראל‪ ,‬ולומר 'אנא חטא העם הזה'‪.‬‬ ‫כעין זה יש לומר אצל וודוי הכהן גדול על עוונות בני ישראל‪ ,‬דהטעם‬ ‫והסיבה שהיה יכול להתוודות על עוונות בני ישראל הוא משום שהיה‬ ‫מתוודה גם על עוונות עצמו עם עוונות ישראל‪ ,‬ובזה מתיישב מה טעם‬ ‫היה צריך לשוב ולהתוודות בכל סדר ווידוי על עוונות עצמו‪.‬‬ ‫התעלות יותר ויותר‬ ‫ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ורחץ (ויקרא טז‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫יש לתמוה מדוע צריך רחיצה בין קדושה חמורה לקדושה קלה‪ ,‬היינו בין‬ ‫בגדי לבן שעשה בהם הכהן עבודת פנים לבגדי זהב שעשה בהם עבדות‬ ‫חוץ‪.‬‬ ‫וכתב החתם סופר (עה"ת כאן) וז"ל‪ ,‬וי"ל לפמ"ש לקמן דלאחר שנתקדש‬ ‫אדם בקדושה יתירה אז אח"כ מצותיו ותורתו אפילו הפשוטים מתעלים‬ ‫ומתקדשים ביתר שאת‪ ,‬ע"כ אחר שנתקדש בבגדי לבן ועבודת פנים‪ ,‬אז‬ ‫עבודתו בבגדי זהב אעפ"י שעובד בחול וקרבנות פשוטים הרגילים ושכיחים‪,‬‬ ‫מ"מ הם מתעלים ביתר שאת שנעשים עתה ע"י קדוש עליון כזה‪ ,‬ע"כ צריך‬ ‫טבילה לעילוי קדושה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על פי דברי החתם סופר יש לבאר הטעם מדוע היה הכהן גדול מתוודה‬ ‫וחוזר ומתוודה על עוונותיו בכל סדר וידוי‪ ,‬כדכתיב בפרשה (ויקרא טז) כמה‬ ‫פעמם 'וכפר בעדו'‪ ,‬משום דאחר כל עבודה היה מתעלה יותר עד שהתשובה‬ ‫והוידוי שלפני זה לא נחשב בעיניו והיה צריך לשוב ולהתוודות‪.‬‬ ‫ובספה"ק האריכו בענין תשובה כזו‪' ,‬תשובת הצדיקים' אשר לעולם‬ ‫חוזרים ושבים בתשובה עוד ועוד‪ ,‬משום שהתשובה של אתמול אין נחשבת‬ ‫בעיניהם לפי מדרגתם של עכשיו‪ .‬ובספה"ק סדורו של שבת (ח"ב דרוש ג פרק‬ ‫ג מאמר ה) כתב וז"ל‪ ,‬שמעתי בשם רב סעדיה גאון (עי' חובות הלבבות שער עבודת‬ ‫האלקים פרק ג) שפעם אחת בא אצלו אחד מתלמידיו פתאם בלילה‪ ,‬ומצא‬ ‫***** בי ******‬ ‫אותו שהיה מתגלגל בשלג והיה התלמיד עומד משתומם ונחרד ונרתת‪.‬‬ ‫ואמר לו‪ ,‬רבי רבי‪ ,‬כלום חס ושלום אתם צריכין לתשובה ביסורים וסגופים‬ ‫גדולים כאלה‪ ,‬ואם הדרת כבודו‪ ,‬ואם הדרת כבודו שמעולם נשמר מכל‬ ‫ליכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך מה נעשה עוד אנחנו איזובי קיר‬ ‫מלאים פשעים ועונות מנעורינו‪ ,‬הלא לא יספיקו לנו כל מיני צער ויסורים‬ ‫בסיגופים גדולים מרים כמות לפי ערך הדרת מעלת כבוד תורתו‪ ,‬שיהיה‬ ‫צריך לגילגול שלג‪.‬‬ ‫והשיב לו‪ ,‬תדע שמעולם לא עשיתי כזאת כי ידעתי בנפשי שלא עברתי‬ ‫על עבירה כזו ח"ו‪ ,‬שאהיה צריך כזה‪ .‬ואך למדתי דרך הזה מבעל הבית‬ ‫אחד שבאתי לבית מלונו‪ ,‬ונתאכסנתי אצלו‪ ,‬והוא לא היה מכיר בי אם אני‬ ‫בעל תורה או לא וכבדני כערך הכבוד שעושין לכל אדם מהמוני עם בני‬ ‫ישראל‪ ,‬ואחר כך יצא הקול בעיר שאני באתי לשם ונתאספו כל בני העיר‬ ‫אנשים ונשים וטף ובאו כולם לכבודי כדרך אנשי ישראל שכבוד תלמיד‬ ‫חכם יקר בעיניהם וכולם מכבדין אות ומספרין בשבחו ומשמשין אותי‬ ‫למאוד‪ ,‬ובראות הבעה"ב שכן הוא‪ ,‬התחיל גם הוא אחר כך לכבדני בכבוד‬ ‫גדול נורא מאוד ולעשות לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו ויותר‪,‬‬ ‫וכשרציתי לצאת משם לשום לדרך פעמי וכל בני הקהילה עומדים ללויני‪,‬‬ ‫ויפול הבעל הבית לפני רגלי ויבך ויתחנן לי לאמור ימחול נא כבוד תורתו‬ ‫לי על כבודו‪ ,‬ואמרתי לו‪ ,‬הלא כל הכבוד הזה עשית לי‪ ,‬מאשר היה בידך‬ ‫ובכוחך לעשות‪ ,‬ומה היית יוכל לעשות עוד בכבודי‪ ,‬והשיבני‪ ,‬אני מפייסו‬ ‫על השעה הראשונה‪ ,‬שלא הייתי יודע במעלות גדולת אדוני מורי ורבי‪ ,‬ולא‬ ‫כבדתו בכבוד הראוי לכבודו הרמתה‪ ,‬רק כפי שמכבדין שארי אנשים‪ ,‬על‬ ‫זה אני נופל לפני רגלי אדוני מורי ורבי ומבקש מלפניו יסלח אדוני לעבדו‬ ‫על מעט הכבוד שעשיתי לו שלא ידעתי אז בגדולת אדוני מורי ורבי‪.‬‬ ‫ואלה הדברים נכנסו בתוך מעמקי לבי‪ ,‬אם בכבוד בשר ודם נפל לפני‬ ‫בבכי ובתחנונים שאסלח לו על העבר‪ ,‬מכל שכן דכל שכן בגדולת יוצר‬ ‫בראשית שידעתי בטיב אשר עתה נתרבה הדעת וההכרה אצלי ביותר ויותר‬ ‫מאשר ידעתיו מאז ועתה גדלה עבודתי ויראתי ואהבתי אליו ביתר שאת‬ ‫לפי ערך גדולת ההכרה בו‪ ,‬ועל העבר אני מתחנן ומבקש מלפניה ומסגף‬ ‫עצמי בסגופים האלה שימחול לי על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי‬ ‫בימים שעברו כי מצער הוא מאוד לפי ערך העבודה שראוי לעבדו בפחד‬ ‫ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו‪ .‬ולא זו בלבד שהוא בחינה הכלליות‬ ‫תשובה על העבר‪ ,‬אף גם בעזה"י בכל יום ויום אני מכיר יותר בגדולתו‬ ‫לפי שכלי ועבודה רבה נוספת אלי בכל עת‪ .‬ובכל יום אני מתחרט ועושה‬ ‫***** גי ******‬ ‫תשבוה לשימה על יום אתמול כי יעבור במיעוט הכבוד הראוי לפי אשר‬ ‫ידעתי ביום זה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כוונת ההזאה האחת למעלה‬ ‫ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה‬ ‫שבע פעמים מן הדם באצבעו (ויקרא טז‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והזה באצבעו‪ .‬הזאה אחת במשמע‪ .‬ולפני הכפורת יזה שבע‪ .‬הרי‬ ‫אחת למעלה ושבע למטה'‪.‬‬ ‫בכל ההזאות שהזה הכהן גדול ביום הכפורים‪ ,‬היה מזה אחת למעלה‬ ‫ושבע למטה‪ ,‬ויש לומר הרמז בכך על פי מה שכתבו בספה"ק (עי' זרע קודש‬ ‫פר' נצבים) שהקב"ה עושה תשובה על כך שברא יצר הרע המפתה ומסית את‬ ‫בני האדם להמרות את פי ה'‪ .‬וכן אמרו בגמרא (סוכה נב‪ ):‬שהקב"ה מתחרט‬ ‫על בריאת יצר הרע‪.‬‬ ‫ובהזאה האחת למעלה מעוררים את תשובת הקב"ה‪ ,‬לצרף את התשובה‬ ‫שלנו עם התשובה של הקב"ה ולהתקבל בכך לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫כוונת העבודה על דעת משה רבינו‬ ‫בא לו כהן גדול לקרות וכו' וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד‪ ,‬וקרוא‬ ‫אחרי מות ואך בעשור‪ .‬וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה‬ ‫שקראתי לפניכם כתוב כאן (יומא סח‪.):‬‬ ‫רש"י מבאר מקור חיוב הקריאה‪ ,‬על פי מה שאמרו בגמרא (שם ו‪' ):‬מנין‬ ‫שאף מקרא פרשה מעכב‪ ,‬תלמוד לומר (ויקרא ח‪ ,‬ד) 'ויאמר משה אל העדה‬ ‫זה הדבר אשר צוה ה''‪ ,‬אפילו דיבור מעכב'‪.‬‬ ‫ובירושלמי (יומא פ"ז ה"א) איתא 'מנין לקריאת הפרשה‪ ,‬ר' אידי בשם‬ ‫ר' יצחק‪' ,‬יעש כאשר צוה ה' את משה' (ויקרא טז‪ ,‬לד)‪ ,‬מה תלמוד לומר‬ ‫'כאשר צוה ה' את משה'‪ ,‬מכן לקריאת הפרשה'‪ .‬ובריטב"א מבאר הכוונה‬ ‫'לומר דאפילו צואות יש לו לעשות כאשר צוה‪ ,‬לומר שיקראם אף הוא‬ ‫בדיבור'‪ .‬ובתוס' הרא"ש מבאר 'אחר שעשה עיקר עבודות של כפרת היום‬ ‫קורא בפרשה להודיע שעשה העבודה כסדר המקראות‪ ,‬ומתפלל שתקובל‬ ‫עבודתו‪ .‬וזהו באור בירושלמי‪' ,‬ויעש כאשר צוה ה' מכאן לקריאת הפרשה'‪,‬‬ ‫פירוש‪ ,‬להודיע שעשה כאשר צוה ה'‪.‬‬ ‫יש להוסיף בטעמא דמילתא שענין הזכרת 'כאשר ציוה ה' את משה'‪ ,‬בא‬ ‫לתכלית קבלת עבודת הכהן גדול‪ ,‬שהכהן גדול יודע שאף שהוא מצידו‬ ‫***** די ******‬ ‫ערך את העבודה בתכלית השלימות‪ ,‬אין זה במדרגת השלימות הראויה‪,‬‬ ‫ולזה מתכלל ומתאחד הכהן גדול עם משה רבינו‪ ,‬אשר הוא ידע את כוונת‬ ‫העבודה בשלימות הראויה‪ ,‬וזכותו עומדת לכהנים הגדולים שבכל דור‬ ‫ודור‪.‬‬ ‫'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן' – השגות‬ ‫הכהן גדול בקודש הקדשים ביום הכפורים‬ ‫בא לו כהן גדול לקרות וכו' וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד‪ ,‬וקרוא‬ ‫אחרי מות ואך בעשור‪ .‬וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה‬ ‫שקראתי לפניכם כתוב כאן (יומא סח‪.):‬‬ ‫הרה"ק ר' יהושע מבעלזא זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק השר שלום‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬דאיתא בפסיקתא שבכל רגע ורגע הקב"ה מחדש את כל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬ואמר שהכהן גדול כאשר היה עומד ביום הכיפורים בקודש‬ ‫הקדשים‪ ,‬אז היה קדושה משולשת‪ ,‬שהצטרפו האדם הקדוש ביותר במקום‬ ‫הקדוש ביותר והזמן הקדוש ביותר‪ ,‬שאז השיג הכהן את כל החידושים‬ ‫שעתיד הקב"ה לחדש בכל רגע‪ .‬והוסיף הרה"ק השר שלום מבעלזא כי‬ ‫רבו הרה"ק ר' איציק'ל [הרבי מלובלין] זי"ע‪ ,‬לא היה במדרגה כזו‪ ,‬אך בכל‬ ‫רגע ורגע היה משיג את מה שנתחדש כעת‪ ,‬היינו שלא השיג מה שעתיד‬ ‫הקב"ה לחדש‪ ,‬אלא מה שנתחדש עתה‪.‬‬ ‫יש לפרש כי כך אמר הכהן גדול לישראל 'יותר ממה שקראתי לפניכם‬ ‫כתוב כאן'‪ ,‬שההשגות להן זכיתי ביום הזה‪ ,‬הם גבוה מעל גבוה‪ ,‬ויותר ממה‬ ‫שידוע לפניכם היום‪ ,‬נודע לי מה שעתיד להתחדש להבא‪.‬‬ ‫היחוד שעל ידי הכף ומחתה‬ ‫וחמש עבודות הן‪ ,‬תמיד של שחר בבגדי זהב‪ ,‬עבודת היום בבגדי לבן‪,‬‬ ‫אילו ואיל העם בבגדי זהב‪ ,‬כף ומחתה בבגדי לבן‪ ,‬תמיד של בין הערבים‬ ‫בבגדי זהב (יומא לב‪.).‬‬ ‫ברש"י (ד"ה לא משכחת) מבואר כי הוצאת כף ומחתה היתה קודם הקרבת‬ ‫קרבן תמיד של בין הערבים‪ ,‬כדמשמע מסדר העבודה המבואר בגמרא‪.‬‬ ‫אולם שיטת הרמב"ם (פרק ב מהלכות יום הכפורים הלכה ב) והרמב"ן (ויקרא טז‪,‬‬ ‫כג) דהוצאת הכף ומחתה היה לאחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫והביא הרמב"ן מה דאיתא כן להדיא בירושלמי (יומא פרק ז הלכה ב) 'אמר ר'‬ ‫יוחנן הכל מודים בהוצאת הכף ומחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים'‪.‬‬ ‫***** וט ******‬ ‫ויש לבאר הטעם אליבא דהרמב"ם והרמב"ן על פי מה שכתב בעבודת‬ ‫ישראל (יוה"כ ד"ה חמש) וז"ל‪' ,‬וקבלנו מאדומ"ר הגאון החסיד מהד"ב זלה"ה‬ ‫שלזה היה מרומז הכף והמחתה‪ ,‬הכף הוא צורת אות ו' והמחתה היא צורת‬ ‫ה'‪ ,‬והיה מכניסם לבית קודש הקדשים המרמז לבחי' י"ד‪ ,‬שהקודש מתיחד‬ ‫בקדשים‪ ,‬והיה מתקנם ע"י הקטורת עד שהוציאם לחוץ ולגלות אלהות‬ ‫בקרב הארץ‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫ולפי"ז ניחא שהכה"ג בהכניסו את הכף והמחתה לפני ולפנים‪ ,‬הניחם‬ ‫שם עד אחר גמר עבודת היום‪ ,‬הביאו לו בגדי לבן ולבש נכנס להוציא‬ ‫הכף והמחתה ע"ש‪ ,‬וקשה‪ ,‬בשלמא המחתה היתה צריכה להיות שם עד‬ ‫גמר עלות עשן הקטורת‪ ,‬אבל הכף הי' לו להוציאו תיכף בראשונה אחרי‬ ‫אשר נתן את הקטורת על האש לפני ה'‪ ,‬וכבר הרגיש בזה החכם אברבנאל‬ ‫בספרו ע"ש‪ ,‬ולפי דרכינו ניחא שלא הי' רשאי להפריד הכף מהמחתה שהם‬ ‫אותיות 'ו"ה' עד אשר תיקן עבודתו כראוי‪ .‬ואחר כך הוציאם יחד'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ויש לומר דלכך הוציאו את הכף והמחתה לאחר תמיד של בין הערביים‪,‬‬ ‫בכדי שימשך היחוד והקדושה עד לסיום עבודת יום הכפורים‪.‬‬ ‫אגב אורחא על פי דברי העבודת ישראל בשם המגיד ממעזריטש אודות‬ ‫יחוד שם הוי"ה בקודש הקדשים‪ ,‬יש לבאר הטעם שהיה הכהן צריך את‬ ‫הכף בידו השמאלית ואת המחתה בידו הימנית (עי' יומא מח‪ ,):‬דלפי המתבאר‬ ‫שבצירוף הכף‪ ,‬המחתה וקודש הקדשים יש יחוד שם 'יהו‪-‬ה'‪ ,‬נמצא דזה‬ ‫הכהן הבא כנגד קודש הקדשים‪ ,‬צריך להחזיק את הכף ומחתה באופן‬ ‫שיתאם הצירוף על פי הסדר‪.‬‬ ‫ועבודתו של הכהן גדול היה להמשיך את התיקון השלם‪ ,‬ולקרב את‬ ‫היום שהיחוד יהא שלם‪ ,‬וזהו דאיתא 'אף הוא היה מכוון לגמור את השם'‪,‬‬ ‫שהיה מכוון בעבודתו לגמור את יחוד השם שימשך הלאה‪ ,‬אף אחר יום‬ ‫הכפורים‪ ,‬ושלא יצטרך להוציא את הכף ומחתה אחר יום הכיפורים‪.‬‬ ‫מחלוקת אם תמיד של בין הערביים בא לכפרה‬ ‫וחמש עבודות הן‪ ,‬תמיד של שחר בבגדי זהב‪ ,‬עבודת היום בבגדי לבן‪,‬‬ ‫אילו ואיל העם בבגדי זהב‪ ,‬כף ומחתה בבגדי לבן‪ ,‬תמיד של בין הערבים‬ ‫בבגדי זהב (יומא לב‪.).‬‬ ‫ברש"י (ד"ה לא משכחת) מבואר כי הוצאת כף ומחתה היתה קודם הקרבת‬ ‫קרבן תמיד של בין הערבים‪ ,‬כדמשמע מסדר העבודה המבואר בגמרא‪.‬‬ ‫אולם שיטת הרמב"ם (פרק ב מהלכות יום הכפורים הלכה ב) והרמב"ן (ויקרא טז‪,‬‬ ‫***** זט ******‬ ‫כג) דהוצאת הכף ומחתה היה לאחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫והביא הרמב"ן מה דאיתא כן להדיא בירושלמי (יומא פרק ז הלכה ב) 'אמר ר'‬ ‫יוחנן הכל מודים בהוצאת הכף ומחתה שהיא לאחר תמיד של בין הערבים'‪.‬‬ ‫יש לבאר ענין המחלוקת דרש"י סבירא ליה דהא דאמרינן דעיצומו של‬ ‫יום הכפורים מכפר‪ ,‬זהו רק משתחשך (עי' תוס' שבועות יג‪ .‬ד"ה דעבד) ולכך‬ ‫סבירא ליה דתמיד של בין הערביים‪ ,‬אשר בא לכפרה‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל‬ ‫(במ"ר כא‪ ,‬כא) מעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו‪ ,‬שתמיד של שחר‬ ‫מכפר על עבירות שהאדם עשה בערב ותמיד של בין הערביים מכפר על‬ ‫עוונות שעשה האדם ביום‪ .‬הוא היה חלק מעבודת יום הכפורים לכפר על‬ ‫עוונות בני ישראל‪.‬‬ ‫אך הרמב"ם לשיטתיה שכתב (פ"א מהלכות תשובה ה"ב) 'שעיר המשתלח‬ ‫מכפר על כל העבירות שבתורה הקלות והחמורות'‪ .‬ולכך סבירא ליה שלא‬ ‫היה תמיד של בין הערביים נצרך לכפרה ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫יאמר לגלותנו די ונזכה להקריב מוסף יום הכפורים‬ ‫מצוה שי"ד‪ .‬מצוות קרבן מוסף ביום עשירי בתשרי שהוא נקרא יום‬ ‫הכפורים (ספר החינוך)‪.‬‬ ‫'שי"ד' הוא אותיות השם הק' 'שד"י'‪.‬‬ ‫ויש לפרש הרמז על פי מה שדרשו חז"ל (תנחומא מקץ י) על הפסוק 'ואל‬ ‫שדי יתן לכם רחמים'‪' ,‬מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותי די'‪.‬‬ ‫וזהו שאנו מבקשים לפעול בסדר העבודה ביום הכפורים‪ ,‬שמי שאמר‬ ‫לעולמו די יאמר כבר לצרותינו עתה בזמן הגלות‪ ,‬שאין בידינו להקריב‬ ‫קרבן מוסף במועדו וכסדרו‪ ,‬ואין אנו עושים אלא זכר לו‪ ,‬ויחיש לנו את‬ ‫הגאולה ויבנה לנו את בית הבחירה בו נזכה לשוב ולעבוד את השי"ת כפי‬ ‫הכתוב בתורתו‪.‬‬ ‫יום שס"ה‬ ‫מצוה שס"ד‪ .‬מצוות ודוי על החטא (ספר החינוך)‪.‬‬ ‫יש לומר שמנין מצוות וידוי‪ ,‬שהוא מצוות היום של יום הכפורים‪' ,‬שס"ד'‪,‬‬ ‫הוא רמז למה שאמרו בגמרא (יומא כ‪'' ).‬השטן' בגמטריא תלת מאה ושיתין‬ ‫וארבעה הוי תלת מאה ושיתין וארבעה יומי אית ליה רשותא לאסטוני‬ ‫ביומא דכיפורי לית ליה רשותא לאסטוני'‪.‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫וזהו שנמנה מצוות וידוי במספר 'שס"ד' לרמז על שמצוה זו נוהגת ביום‬ ‫שהוא שאינו כמו שאר שס"ד הימים‪ ,‬שלא קיבל השטן רשות לאסטוני בו‪.‬‬ ‫גדר מצוות תשובה‬ ‫אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה (יומא פו‪.):‬‬ ‫במנחת חינוך (מצוה שסד‪ ,‬מצוות וידוי על החטא) חוקר במהות מצוות תשובה‪,‬‬ ‫האם היא מצוה חיובית‪' ,‬דהתורה צותה אם עבר עבירה דמחויב לעשות‬ ‫תשובה וגם וידו‪ ,‬כמו תפילין ומצה ודומיהם‪ ,‬אם כן אם לא עשה תשובה‬ ‫כהוגן עובר בכל רגע על מצוות עשה‪ ,‬ואם מת בלא תשובה כמו שנפרעין‬ ‫ממנו על העבירה שלא אכל מצה הכי נמי נפרעין ממנו דהיה חייב בעשה‬ ‫דתשובה ולא עשה'‪ .‬או דאין התשובה מצוות עשה כמו שיש לדייק מדברי‬ ‫הרמב"ם בהלכות תשובה וז"ל 'כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה‪,‬‬ ‫אם עבר אדם על אחת מהן‪ ,‬בין בזדון בין בשגגה‪ ,‬כשיעשה תשובה וישוב‬ ‫מחטאו‪ ,‬חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא‪ .‬שנאמר (במדבר ה‪ ,‬ו‪-‬ז) 'איש או‬ ‫אשה אשר יעשו וכו' והתודו את חטאתם אשר עשו'‪ ,‬זה וידוי דברים‪ .‬וידוי‬ ‫זה מצות עשה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'מבואר בדבריו דאין התשובה מצות עשה‪ ,‬דלא כתב 'מצוות עשה‬ ‫שיעשה תשובה'‪ ,‬רק 'אם בא לעשות‪ ,‬מצוות עשה שיתוודה בפיו''‪' .‬ואם כן‬ ‫אם לא עשה תשובה אין לו עונש כלל על מה שלא עשה תשובה רק על‬ ‫העבירה שעבר‪.‬‬ ‫יש להקשות על הצד דאין התשובה מצוות עשה‪ ,‬כמבואר בדברי‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬מדברי הגמרא 'אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא‬ ‫תעשה שבתורה''‪ .‬ולכאורה הוא משום דעשה דוחה לא תעשה‪ .‬והרי‬ ‫שמצוות התשובה היא מצוות עשה כשאר מצוות עשה שבתורה‪.‬‬ ‫ואולי יש ליישב על פי מה שאמרו בגמרא (קידושין לט‪' ):‬ישב ולא עבר‬ ‫עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה'‪ .‬בזה יש לומר שכאשר שב האדם‬ ‫בתשובה על כך שחטא נמחק העבירה‪ ,‬והשעה בה חטא נהפך להיות‬ ‫כשעה בה ישב ולא עבר עבירה‪ ,‬והרי הוא נוטל שכר כעושה מצוה‪ ,‬וזהו‬ ‫'גדולה תשובה' שיש בה את המצוה של 'ישב ולא עבר עבירה'‪.‬‬ ‫עוד יש לומר על פי מה שאמרו בגמרא (יומא פו‪ ).‬דהעושה תשובה‬ ‫מאהבה העוונות נהפכים לזכויות‪ ,‬נמצא דנחשב הבעל תשובה כמו שעשה‬ ‫מצוה‪ ,‬ומצוה זו גדולה ודוחה לא תעשה‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫על ידי 'ואמת' יהא 'ורב חסד'‬ ‫כתיב (שמות לד‪ ,‬ו) 'ורב חסד' וכתיב (שם) 'ואמת'‪ ,‬בתחלה 'ואמת' ולבסוף‬ ‫'ורב חסד' (ר"ה יז‪.):‬‬ ‫שמעתי מרבהי"ק זי"ע בדרשת התעוררות קודם תקיעת שופר שנת‬ ‫תשכ"ח‪ ,‬כי הטעם שלא גאל הקב"ה את בני ישראל מהגלות הנוראה בזמן‬ ‫שהצדיקים הגדולים היו בארץ‪ ,‬ואף על פי כן עתיד הוא לגאול אותנו‬ ‫בזמן כזה‪ ,‬שאין צדיקים בארץ‪ .‬משום ש'הקב"ה שומר משמרתה של תורה'‬ ‫(ירושלמי פ"א ה"ג)‪ ,‬וחפץ לקיים מצות צדקה בהידור‪ ,‬ולכך כאשר אנו עניים‬ ‫באמת יבוא ויגאלנו בחסד וברחמים‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש הכתוב 'ורב חסד ואמת'‪ ,‬וכפי שדרשוהו בגמרא (ברכות ה‪):‬‬ ‫'בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד'‪ ,‬ד'אמת' עולה על התורה שנקראת 'אמת'‪,‬‬ ‫והוא רמז שמאחר שהקב"ה שומר משמרתה של תורה‪' ,‬ורב חסד'‪ ,‬הוא‬ ‫עתיד לקיים עמנו חסד וצדקה ויגאלנו בהיותנו דור שכולו חייב‪.‬‬ ‫'הב לן' – את כח התפילה‬ ‫הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך‪.‬‬ ‫יש לפרש הלשון 'הב לן'‪ ,‬על פי מה שפירש הבעש"ט הק' זי"ע הפסוק‬ ‫'תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'‪ ,‬על פי משל למלך שהיה לו‬ ‫יום גינוסיא והיה שרוי בשמחה וטוב לב וצוה להכריז כל מי שיבקש דבר‬ ‫מאת המלך ימלאו מבוקשו‪ ,‬והנה נקבצו ובאו אנשים הרבה וכל אחד ביקש‬ ‫מה שלבו היה חפץ‪ ,‬זה ביקש עושר וזה ביקש לעשות אותו שר או ממונה‬ ‫וזה ביקש נקמה מאויביו והמלך נתן לכל אחד מבוקשו‪ .‬והיה שם חכם‬ ‫אחד שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר עם המלך בעצמו שלש פעמים ביום‬ ‫ובזה ממילא יתעטפו כל התפלות והבקשות ולא יחסר לו כל טוב כי כלום‬ ‫חסר מבית המלך כי המלך בראותו איך שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד‬ ‫ומכל תענוגי העולם ממילא המלך אוהבו מאד וממלא כל משאלותיו‪.‬‬ ‫וזוהי כוונת הבקשה 'הב לן שאלתין ובעותין'‪ ,‬במטותא מינך הב לנו את‬ ‫כח הבקשה‪ ,‬שבכל עת מצוא נוכל לבוא לפני המלך ולבקש ולהתחנן‪.‬‬ ‫'הב לן' – עד אלינו‬ ‫הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך‪.‬‬ ‫איתא בשו"ע (עי' יו"ד סי' רסה סי"א בהג"ה) כי הסנדקאות מסוגלת לעשירות‪,‬‬ ‫והקשה הגר"א (שם ס"ק מו) כי 'לעולם לא ראינו סנדק שמתעשר'‪.‬‬ ‫***** טי ******‬ ‫והחתם סופר (שו"ת סימן קנח) כתב כי 'היא מעשרת בלי ספק'‪ ,‬ומה שלא‬ ‫תמיד רואים את קיום הברכה‪ ,‬יתכן כי משמים רואים כי איש זה‪ ,‬מאחר‬ ‫שחטא עומד לקבל יסורים קשים‪ ,‬ועל כן תמורת ברכת העשירות הוא‬ ‫נפטר מיסוריו‪.‬‬ ‫לזה אנו מבקשים 'הב לן שאלתין ובעותין'‪ ,‬שהשפע והמתנה עליו אנו‬ ‫מבקשים ופועלים יבוא עד אלינו‪ ,‬ולא יצטרך להתחלף תמורת דברים‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫ולכוונת זו הבקשה‪ ,‬מברך כל אחד את חבירו בתחילת השנה בברכת‬ ‫'שנה טובה ומתוקה'‪ ,‬והיינו שהטוב יבוא אליך באופן של 'מתוק'‪ ,‬ולא‬ ‫באופן של 'מר'‪ ,‬כלומר תמורת דבר מר‪.‬‬ ‫עוד אנו מבקשים 'אבינו מלכנו מלא ידינו מברכותיך'‪ ,‬היינו שנוכל לממש‬ ‫את הברכה בידינו ממש‪ ,‬שתבוא הברכה בפועל ובמעשה‪.‬‬ ‫סליחה ומחילה כל השנה‬ ‫אבינו מלכינו כתבנו בספר סליחה ומחילה‪.‬‬ ‫יש לפרש דאנו מבקשים מהקב"ה שישפיע לנו כל הברכות וההשפעות‬ ‫שאנו מונים לעיל‪' ,‬אבינו מלכינו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה וכו''‪ ,‬ואנו‬ ‫אומרים כי על ידי שיהא לנו ברכות והשפעות לרוב‪ ,‬נבוא לבקש סליחה‬ ‫ומחילה כל השנה עוד ועוד‪.‬‬ ‫כי ככל שיושפע עלינו יותר טוב‪ ,‬נבין ונשיג כי אנו מחוייבים יותר ויותר‬ ‫לבקש סליחה ומחילה מאת הבורא יתברך‪ ,‬כי האיך התנהגנו גרוע כל כך‬ ‫בפני המלך שמתנהג אלינו באופן טוב כל כך‪.‬‬ ‫בני ישראל אינם מלאכים‬ ‫תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש‬ ‫בערב'‪ ,‬וכי בתשעה מתענין‪ ,‬והלא בעשרה מתענין‪ ,‬אלא לומר לך כל האוכל‬ ‫ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה בתשיעי ובעשירי (ברכות‬ ‫ח‪.):‬‬ ‫יש לבאר טעם מצוות האכילה בערב יום הכיפורים‪ ,‬כי יש בזה משום‬ ‫לימוד זכות לישראל‪ ,‬להזכיר את היות בני ישראל בעל‬ ‫י גוף גשמי ופחות‪ ,‬אשר נצרך לאכול ולשתות בכדי להתקיים‪ ,‬וכאשר‬ ‫הגוף עומד לפני יום תענית הוא זקוק להרבה אוכל ומשתה‪ ,‬וכאשר‬ ‫***** כ ******‬ ‫מזכירים את היות בני ישראל קרוצי חומר ובעלי גוף חומרי יש בזה לימוד‬ ‫זכות‪ ,‬אשר כל חטאם ועוונם הוא מחמת הגוף והגשמיות‪.‬‬ ‫ובדרך מליצה יש לפרש מה שמשבחים את המלאכים ואומרים 'כולם‬ ‫אהובים כולם ברורים כולם גבורים כולם קדושים וכולם עושים באימה‬ ‫וביראה רצון קוניהם'‪ ,‬שאומרים אנו שהטעם שהמלאכים אהובים וברורים‬ ‫ועושים תמיד את רצון הבורא‪ ,‬הוא משום שהם גבורים ואין להם חולשת‬ ‫הגוף‪ ,‬אך כנגדם נמצאים בני האדם בעלי הגוף‪ ,‬שאין ביכולתם לעשות‬ ‫תמיד רצון הבורא משום משיכת החומר‪.‬‬ ‫'בצר לך' – בצער לך‬ ‫בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך‬ ‫ושמעת בקולו (דברים ד‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫כתב רביה"ק זי"ע (דברי יואל תנינא פר' תצא) כי האם בצער על כך שאין בידו‬ ‫לעשות תשובה‪ ,‬ואין לבו מתעורר לשוב בתשובה באופן הראוי לפי רוב‬ ‫עוונותיו‪ ,‬בזכות צער זה‪' ,‬הקב"ה בעצמו מסייע' בידו ופותח לפניו שערי‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן בפסוק 'בצר לך'‪ ,‬אם תהיה בצער ויגון על כך שאין בידך‬ ‫לעשות תשובה מעלייתא‪' ,‬ושבת עד ה' אלקיך'‪ ,‬יסייע לך הקב"ה בעצמו‬ ‫לעשות תשובה נכונה‪.‬‬ ‫'שונא פסול להעיד'‬ ‫בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו‬ ‫(תהלים כז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫יש לפרש ד'מרעים' אלו המקטרגים העומדים ואומרים טענות על בני‬ ‫ישראל‪ ,‬ומעידים עליהם שאינם מקיימים מצוות השי"ת כדבעי‪ ,‬ועל כן‬ ‫אינם ראויים לשנה טובה‪.‬‬ ‫ואנו אומרים להשי"ת כנגדם‪ ,‬דהדין הוא (עי' סנהדרין כז‪ ):‬ד'שונא פסול‬ ‫להעיד'‪ ,‬ומאחר דאלו המקטרגים הם שרי אומות העולם המקנאים ושונאים‬ ‫לישראל 'עם סגולה'‪ ,‬יש לפסול את עדותם מכל וכל‪ ,‬ולא לקבל שום טענת‬ ‫קטרוג מהם‪' ,‬המה כשלו ונפלו' ממקום העדות‪.‬‬ ‫הביטול של הכהן הגדול‬ ‫וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו (ויקרא טז‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫ביומא (לט‪ ,‬ב)‪ ,‬תנו רבנן‪ ,‬אמר להם [שמעון הצדיק] בכל יום הכפורים‬ ‫היה מזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי‪ .‬וכן‬ ‫הובא גם בירושלמי (יומא פ"ה ה"ב)‪ ,‬ושם נוסף‪ :‬בעון קומי ר' אבהו והא כתיב‬ ‫וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו‪ ,‬אפי' אותן‬ ‫שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון מה אמר‬ ‫לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה היה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה כיצד יכל הכהן הגדול‬ ‫עצמו להיות בקדש הקדשים (וביאר שהוא היה כמלאך)‪.‬‬ ‫נראה לבאר‪ ,‬שבעת כניסתו היה הכהן הגדול בטל במציאות לגמרי בפני‬ ‫התגלות השכינה‪ ,‬עד שלא היה בבחינת "אדם" כלל‪.‬‬ ‫ולכן נאמר בסיום סדר העבודה "ויעש כאשר צוה ה' את משה" (ויקרא‬ ‫טז‪ ,‬לד)‪ ,‬ולא נאמר "ויעש אהרן"‪ ,‬כי היה כל כך בטל עד שכלל לא נרגשה‬ ‫מציאותו‪.‬‬ ‫הרמז בעשרת הוידויים‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‬ ‫(ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫כתבו הטור והלבוש (סי' תרכ)‪ ,‬שעשרת הוידויים שמתוודים ביום הכיפורים‬ ‫הם כנגד עשר פעמים שהיה הכהן הגדול מזכיר את השם ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫יש לומר שזה נרמז בלשון הכתוב "כי ביום הזה יכפר עליכם" – אלו‬ ‫הוידויים‪ ,‬והם כנגד "לפני ה' תטהרו"‪ ,‬דהיינו השם הנאמר בקדושה ובטהרה‬ ‫מפי הכה"ג בבית המקדש‪.‬‬ ‫ביאור פרטי הדינים דיום הכיפורים‪ ,‬לפי הבנת מהותו‬ ‫וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה‪ ,‬כי יום כיפורים הוא לכפר עליכם‬ ‫לפני ה' אלקיכם (ויקרא כג‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫הטעם שנצטווינו לשבות ממלאכה ביום הכיפורים‪ ,‬יש לבאר על דרך‬ ‫הפשט‪ ,‬שרצה הקדוש ברוך הוא שנייחד כל מעיינינו ומחשבותינו ביום‬ ‫הכיפורים לבקשת מחילה מאתו יתברך‪ .‬לכן נאסרנו בעשיית מלאכה‪ ,‬כדי‬ ‫שלא נהיה טרודים בשום דבר אחר ונוכל לרכז את כל המחשבה והכוונה‬ ‫בבקשת המחילה‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר גם דעת הטור בענין תוספת מחול על הקודש‪ .‬דהנה‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אף על פי שהביא דין תוספת מחול על הקודש לענין עינוי ביום‬ ‫***** בכ ******‬ ‫הכיפורים (הל' שביתת עשור פ"א ה"ו)‪ ,‬הרי שלענין איסור מלאכה לא הביא כלל‬ ‫שצריך להוסיף מן החול על הקודש‪ ,‬לא ביום הכיפורים ולא בשבת ויום‬ ‫טוב‪ .‬והיינו דפסק (כרבי עקיבא) שאין צריך להוסיף מן החול על הקודש‪.‬‬ ‫ויש ראשונים שפסקו שחובה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות‬ ‫ממלאכה כבר לפני כניסת שבת‪ ,‬יום טוב ויום הכיפורים (ראה הה"מ הל' שביתת‬ ‫עשור שם‪ .‬תוס' כתובות מז‪ ,‬א ד"ה דמסר‪ .‬ועוד)‪.‬‬ ‫והטור עשה כעין פשרה בין השיטות‪ ,‬דלגבי יום הכיפורים הביא דין‬ ‫תוספת מחול על הקודש אף לענין איסור מלאכה (סי' תרח)‪ ,‬אבל בשבת ויום‬ ‫טוב לא הביא דין זה (ועי' ב"י סי' רסא)‪.‬‬ ‫ויש לעיין מה טעמו‪ ,‬דאם פוסק כהרמב"ם דליכא לחיוב זה בשבת ויום‬ ‫טוב‪ ,‬מהי הסברא שביום הכיפורים דוקא יהיה חיוב תוספת‪.‬‬ ‫ואולי יש לבאר לפי הנ"ל‪ ,‬דבשביל שביום הכיפורים נוכל לעסוק בכל‬ ‫לבנו וכוונתנו בעבודת היום‪ ,‬תשובה ובקשת מחילה‪ ,‬נדרש לעצור מעשיית‬ ‫מלאכות זמן מה טרם בוא היום הקדוש‪ ,‬כך שבכניסת היום הקדוש תהיה‬ ‫כבר מחשבתנו פנויה משאר טרדות ומיוחדת לעבודת היום‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שזהו גם הטעם למצוה לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים‬ ‫– דגם בזה כדי שלא ייחלש האדם אלא יוכל לעסוק בכוונה בעבודת היום‪,‬‬ ‫תשובה ובקשת מחילה‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬יש מי ששקו"ט אם יש ענין להוסיף ולסגף א"ע בכל מיני‬ ‫סיגופים ביום הכיפורים‪ .‬ויש שכתבו שאסור לו לאדם לסגף עצמו מלבד‬ ‫חמשת העינויים שאמרו חז"ל‪ ,‬משום שיום הכיפורים הוא יום טוב וצריך‬ ‫לשמוח בו (מה גם שביום זה הקדוש ברוך הוא דן את עולמו‪ ,‬ואנו בטוחים שהקב"ה‬ ‫מוחל על עוונותינו ויְ זַ ֶּכה אותנו בדין‪ ,‬ועל דרך מ"ש הטור בהל' ראש השנה סוף סי' תקפא)‪,‬‬ ‫והמענה עצמו במה שלא ציוותה תורה הרי הוא פוגם בקדושת היום‪ – .‬וכן‬ ‫נראה‪ ,‬שהרי אילו היה עניינו של יום הכיפורים להסתגף‪ ,‬לא היתה התורה‬ ‫מצווה אותנו לאכול ולשתות בערב יום הכיפורים‪ .‬אלא כנ"ל שעיקר הענין‬ ‫הוא לרכז דעתנו ולייחד עצמנו לתשובה ובקשת מחילה מהקב"ה‪ ,‬ולכן ַאל‬ ‫לו לאדם לסגף עצמו ולהחליש בכך את כוחו‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד ענין במצות האכילה בערב יום הקדוש‪ ,‬כיון שביום הכיפורים אנו‬ ‫דומים למלאכים‪ ,‬צריכים להיות גם כן גיבורים ובעלי כוח כמו המלאכים‪.‬‬ ‫***** גכ ******‬ ‫ביאור המחלוקת בנוסח הוידוי‬ ‫ת"ר כיצד מתודה עויתי פשעתי וחטאתי‪ ...‬וכן במשה הוא אומר נושא‬ ‫עון ופשע וחטאה‪ ,‬דברי ר' מאיר‪ .‬וחכ"א עונות אלו הזדונות‪ ...‬פשעים‬ ‫אלו המרדים‪ ...‬חטאתם אלו השגגות‪ ...‬ומאחר שהתודה על הזדונות ועל‬ ‫המרדים חוזר ומתודה על השגגות‪ ,‬אלא כך היה מתודה חטאתי ועויתי‬ ‫ופשעתי לפניך אני וביתי וכו'‪ ...‬אמר רב הלכה כדברי חכמים‪ ,‬פשיטא יחיד‬ ‫ורבים הלכה כרבים‪ ,‬מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר דקמסייע ליה‬ ‫קרא דמשה קמ"ל (יומא לו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ותניא כיצד מתוודה אומר עויתי פשעתי חטאתי דברי רבי מאיר‪ ,‬וחכמים‬ ‫אומרים חטאתי עויתי פשעתי‪ .‬ופסק רב סעדיה כר"מ‪ ,‬וכן פסק ה"ר יצחק‬ ‫גיאת ובעל העיטור‪ .‬אבל רי"ף פסק כרבנן‪ ,‬וכן כתב בעל הלכות ורב פלטוי‬ ‫ורבינו חננאל‪ ,‬והכי נהיגי כרבנן (טור סי' תרכא)‪.‬‬ ‫יש לבאר על פי ששמעתי כמה פעמים מרבינו הקדוש מסאטמאר זיע"א‪,‬‬ ‫בפירוש "אל תזכר לנו עוונות ראשונים" – דהנה אמרו חז"ל אשר כיון שעבר‬ ‫אדם שונה נעשה לו כהיתר‪ .‬נמצא שהעוונות שלאחרי זה הינם כעין אונס‪,‬‬ ‫כי אין לאדם כוח כל כך להתגבר על היצר בזה‪ .‬ולכן עיקר התשובה צריכה‬ ‫להיות על עוונות הראשונים‪ ,‬שאותם עשה האדם מדעתו ממש‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר שיטת רבי מאיר‪ ,‬שאכן עיקר התשובה צריכה להיות‬ ‫על מה שעבר האדם במזיד‪ ,‬אלא שלאחרי זה צריך להוסיף ולהתוודות‬ ‫ולשוב גם על מה שנמשך מזה אחר כך עבירות קלות יותר בשוגג‪.‬‬ ‫מעלת השמאל‬ ‫נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (משנה יומא מז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אף על פי שבכל התורה הימין חשובה‪ ,‬את כף הקטורת ביום הכיפורים‬ ‫היה הכהן נוטל בשמאל‪.‬‬ ‫בפשטות הרי זה מפני שהמחתה בימינו‪ ,‬אמנם יש להוסיף ולבאר זאת‬ ‫גם בדרך הרמז‪ .‬דהלא ידוע שהקטורת מעשרת (יומא כו‪ ,‬א‪ .‬מנחות נ‪ ,‬א)‪ .‬והנה‬ ‫הכהן הגדול היה מתפלל ביום הכיפורים על פרנסה לכלל בית ישראל‪" ,‬ולא‬ ‫יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה" (יומא נג‪ ,‬ב)‪ .‬ועל פי זה יש לבאר‬ ‫הרמז ביד שמאל‪ ,‬שהרי נאמר במשלי "בשמאולה עושר וכבוד"‪.‬‬ ‫הריבוי בתורה שבעל פה‬ ‫יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן (משנה יומא סח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫***** דכ ******‬ ‫ידוע שתורה שבעל פה היא בחינת חסד ותורה שבכתב בחינת דין‪.‬‬ ‫וזה נרמז במאמר רבי יוחנן (גיטין ס‪ ,‬ב) תורה רוב על פה ומיעוט בכתב‬ ‫– חסד מורה על השפעה בריבוי‪ ,‬ואילו גבורה ודין ענינה צמצום‪ ,‬ולכן רוב‬ ‫על פה ומיעוט בכתב‪.‬‬ ‫נראה לפרש שעל זה רומזת המשנה כאן‪ ,‬שיותר ממה שקראתי‪ ,‬היינו מה‬ ‫שמפורש בתורה שבכתב‪ ,‬הנה הרבה יותר מזה טמון ומרומז כאן ונתפרש‬ ‫רק בתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫ואכן סדר העבודה של הכהן הגדול לא נתפרש בתורה שבכתב‪ ,‬ונמסר‬ ‫לנו בעל פה ממשה רבינו‪.‬‬ ‫תפילת הקב"ה‬ ‫ויתיצב עמו שם (שמות לד‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫מבואר ברש"י (שמות לג‪ ,‬יט)‪ ,‬שהקב"ה לימדו למשה סדר תפילה‪ .‬ויש‬ ‫להוסיף על פי לשון הכתוב "ויתיצב עמו"‪" ,‬ויתיצב" משמעו עמידה‪ ,‬והרי‬ ‫אין עמידה אלא תפילה (ברכות ו‪ ,‬ב)‪ ,‬ואם כן נמצא שהקב"ה מתפלל ממש‬ ‫יחד עם ישראל כביכול‪.‬‬ ‫***‬ ‫אמרו חז"ל במדרש (ויק"ר פכ"ט‪ ,‬ג)‪" ,‬בשעה שישראל נוטלין את שופריהן‬ ‫ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים"‪.‬‬ ‫יש לפרש‪ ,‬דקיי"ל שבעל דין צריך לעמוד (שבועות ל‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם הל' סנהדרין‬ ‫פכ"א ה"ג)‪ .‬וכאשר הקב"ה דן את ישראל‪ ,‬הרי שהוא עצמו גם כן בעל דין‬ ‫כביכול‪ ,‬שהרי בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת קלני מראשי קלני‬ ‫מזרועי (סנה' מו‪ ,‬א)‪ ,‬וכאשר גלו ישראל גלתה שכינה עמהם‪ .‬לכן כביכול‬ ‫"עומד" מכסא הדין‪.‬‬ ‫לפי זה יובן גם מה שהקב"ה מלמד את ישראל עצה לזכות בדין‪ ,‬ע"י‬ ‫תקיעת שופר‪ .‬והרי אסור לו לדיין לסייע ביד בעל הדין וללמדו עצות כיצד‬ ‫לזכות בדין? אלא שכנ"ל הקב"ה עומד לדין יחד עם ישראל‪ ,‬והוא עצמו‬ ‫נחשב כביכול בעל דין הצריך עצה לעצמו לזכות בדין‪.‬‬ ‫ענין זה נרמז אף בלשון הכתוב "תקעו בחודש שופר גו'‪ ,‬כי חק לישראל‬ ‫הוא משפט לאלקי יעקב" (תהלים פא‪ ,‬ד‪-‬ה) – כיצד יכול הקב"ה להורות‬ ‫לישראל עצה זו "תקעו בחודש שופר" – כיון שאף על פי ש"חוק לישראל‬ ‫***** הכ ******‬ ‫הוא"‪ ,‬שהם בעלי דין‪ ,‬אבל סוף סוף "משפט לאלקי יעקב"‪ ,‬המשפט הוא‬ ‫גם לאלקי יעקב כביכול‪ ,‬שהוא גם כן בעל דין‪.‬‬ ‫ולפי כל זה אתי שפיר יותר מה שהקב"ה עצמו עומד להתפלל עם‬ ‫ישראל‪" ,‬ויתיצב עמו"‪ ,‬שהוא גם כן בעל דין כביכול‪.‬‬ ‫הרמז בבליטת בדי הארון אל ההיכל‬ ‫בגמרא יומא (נד‪ ,‬א) מובאת ברייתא‪ ,‬אשר בדי הארון היו דוחקין ובולטין‬ ‫ויוצאין בפרוכת [הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א הקשה על כך‪,‬‬ ‫דלכאורה הרי בנביא (מלכים‪-‬א' ו‪ ,‬לא) נאמר "ואת פתח הדביר עשה דלתות‬ ‫עצי שמן"‪ ,‬ואם כך‪ ,‬שהיתה דלת‪ ,‬מה שייך דוחקין ובולטין בפרוכת כו'?‬ ‫והביא על כך מברייתא דמלאכת המשכן‪ ,‬שאף על פי שהיו דלתות‪ ,‬הדלתות‬ ‫היו פתוחות‪ ,‬והפרוכת היא זו שהיתה עומדת בחלל הפתח‪ ,‬ושפיר אמרינן‬ ‫דבדי הארון היו דוחקין ובולטין וכו']‪.‬‬ ‫ויש לבאר הרמז בזה‪ ,‬דהלא הארון עניינו תורה‪ ,‬ואם כן בזה שבדי הארון‬ ‫היו בולטין כלפי ההיכל‪ ,‬הרי זה מורה שכל ההשפעות הטובות לישראל‪,‬‬ ‫גם בגשמיות‪ ,‬באות מכוח התורה‪.‬‬ ‫כפרה מתמדת‬ ‫מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה (נוסח התפילה דיוהכ"פ)‪.‬‬ ‫לשם מה מזכירים בתפילה שהקב"ה מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה‪,‬‬ ‫דלכאורה מה נוגע בשנה זו‪ ,‬להזכיר מה שאירע בשנים אחרות‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬עצם זה שיהודי יודע שהקב"ה כבר מחל לו בשנים שלפני זה‪ ,‬הרי‬ ‫זה מיקל לו עוד יותר את התשובה ובקשת המחילה‪ .‬משא"כ אילו היתה‬ ‫הכפרה רק פעם אחת בימי חייו‪ ,‬לא היה האדם מכיר את האפשרות הזו‬ ‫ולא היה בא בנקל לבקש מחילה‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד יש לבאר בזה‪ ,‬שדוקא על ידי זה שמעביר אשמותינו שוב ושוב‪ ,‬בכל‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬הרי זה מגדיל החסד והאהבה‪.‬‬ ‫וכמשל שאמר מורי ורבי הרה"ק רבי מנחם שלמה בן רבי משה מקאלוב‬ ‫זיע"א‪ ,‬לשני ידידים או איש ואשתו שנפל ביניהם איזה פירוד וקטטה‪ ,‬הנה‬ ‫כאשר ישלימו ויחזרו לאהבתם כאשר בתחילה‪ ,‬תגדל האהבה ביניהם עוד‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫כך כביכול בכל פעם שיש קטרוג ודינים למעלה‪ ,‬והקב"ה מעביר ומוחל‬ ‫***** וכ ******‬ ‫על אשמותינו‪ ,‬הרי זה מגדיל עוד את החסד והאהבה והחיבור של ישראל‬ ‫עם הקב"ה‪.‬‬ ‫מהו הציווי בסיפוג‬ ‫וירד וטבל ועלה ונסתפג כמו שהוזהר (סדר עבודה)‪.‬‬ ‫מסדר הדברים נראה כי מה שאומרים "כמו שהוזהר" קאי גם על הסיפוג‬ ‫ולא רק על הטבילה‪ .‬ונראה לפרש על דרך הפשט‪ ,‬דכיון שמי הטבילה‬ ‫חוצצים בין גופו לבגדי הכהונה‪ ,‬לכן גם זה שנסתפג הוא "כמו שהוזהר"‪.‬‬ ‫מניינא למה לי‬ ‫מצות הקרבת קרבן מוסף ביום הכיפורים‪ ,‬לפי סדר המצוות שבספר‬ ‫החינוך היא מצוה שיד‪.‬‬ ‫יש לומר שזה רומז לשם הקדוש שד‪-‬י‪ ,‬שעל ידי עבודת יום הכיפורים‬ ‫הקב"ה מוחל על העוונות בחסד וברחמים‪.‬‬ ‫כוח התורה ככוח השעיר‬ ‫הרמב"ם כתב ששעיר המשתלח מכפר על כל החטאים‪ ,‬אפילו על חילול‬ ‫השם‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי יששכר דוב מבעלזא זיע"א מביא על כך מספרי‪ ,‬שמה‬ ‫שנאמר בפרשת האזינו "כשעירים עלי דשא" היינו שלימוד התורה (הנזכר‬ ‫לפנ"ז – "יערוף כמטר לקחי") יש בכוחו לכפר כמו שעירי יום הכיפורים‪.‬‬ ‫***‬ ‫ונכנס למקום שנכנס (משנה יומא נג‪ ,‬ב‪ .‬סדר עבודה)‪.‬‬ ‫"נכנס" בגימטריא ק"פ‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** זכ ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫מיין טאטע‪ ,‬ר' מאיר בן ר' מנחם ז"ל האט דערציילט וואס ער האט‬ ‫געהערט פון זיין רבי'ן דער מאקאווער רב ר' משה פארהאנד זי"ע‪ ,‬אז אין‬ ‫די צייט וואס דער ישמח משה איז געווען רב אין אוהעל‪ ,‬איז דער ראש‬ ‫הקהל אים געקומען זוכן אסאך מאל‪ ,‬און למעשה האט ער נישט געקענט‬ ‫צוקומען צום ישמח משה‪.‬‬ ‫כידוע אז דער ישמח משה האט געהאט א גרויסע עבודה וואס יעדן‬ ‫מעריב האט ער געמוזט דאווענען ביחידות‪ ,‬ווייל יעדער שם וואס ער האט‬ ‫געזאגט‪ ,‬ער האט ארויסגעזאגט דעם שם‪ ,‬איז דאס געווען מיט א גרויס‬ ‫פחד‪ ,‬ממש ער איז געפאלן חלשות יעדעס מאל ער האט געזאגט דעם‬ ‫שם‪ ,‬ארויסגעזאגט דעם שם‪ .‬ממילא האט געקענט זייער לאנג דויערן דאס‬ ‫דאווענען‪ ,‬און מאידך גיסא איז דאך אויך געווען זיין דביקות אין תורה‪ ,‬ער‬ ‫איז געזעצן און געלערנט‪ ,‬אזוי אז ער האט כסדר געהאלטן אדער ביים‬ ‫דאווענען אדער ביים לערנען‪.‬‬ ‫איינמאל ווען דער ראש הקהל איז אים געקומען זוכן‪ ,‬און אויך דעמאלס‬ ‫איז ער פונקט געגאנגען דאווענען‪ ,‬האט ער זיך אנגערופן‪" ,‬איר ווייסט איך‬ ‫בין דער ראש הקהל?‪ ,‬איך ווייס אפילו נישט צו דער רבי ווייסט ווער איך‬ ‫בין‪ .‬איך קען דאך נישט צוקומען צו רעדן מיט אייך‪ ,‬איך האב אזויפיל זאכן‬ ‫צו רעדן‪ ,‬ענינים וואס איז נוגע פאר קהל!‪.‬‬ ‫האט אים דער ישמח משה געענטפערט‪" ,‬וויפיל מאל איז געווען‪ ,‬חס‬ ‫ושלום‪ ,‬מענטשן וואס זענען אוועק פאר די צייט?‪ ,‬וויפיל איז נישט געווען‬ ‫קיין קינדער‪ ,‬שידוכים‪ ,‬די אלע זאכן?" האט ער מודה געווען אז זייט דער‬ ‫ישמח משה איז געווארן רב‪ ,‬איז געווען א גרויסע שינוי לטובה אין די אלע‬ ‫ענינים‪ .‬ס'האט זיך נישט געטראפן מענטשן זאלן ח"ו פריצייטיג אוועקגיין‪,‬‬ ‫אידן האבן געלעבט לענגער וכו'‪ .‬האט ער געזאגט‪" ,‬דאס איז די עיקר וואס‬ ‫איך בין פארנומען‪ ,‬דאס איז מיין עניני קהילה"‪ .‬דאס איז די זאך מיט וואס‬ ‫***** חכ ******‬ ‫ער איז פארנומען‪ ,‬מיט וואס ער איז טרוד מיט'ן כח התפילה‪ ,‬דאס איז‬ ‫געווען זיין גרויסע כח‪.‬‬ ‫מ'האט שוין געשמועסט כמה פעמים‪ ,‬אז דער ישמח משה איז געפארן‬ ‫צום הייליגן לובלינער זי"ע‪ .‬האט אים אמאל דער חוזה געזאגט אז ער איז‬ ‫געווען איינמאל ירמיה הנביא‪( ,‬א"ה‪ :‬יצויין כי בתולדותיו אי' שאמר זאת היש"מ על‬ ‫עצמו)‪ ,‬ער איז געווען אין די צווייטע גלגול איז ער געווען ירמיה הנביא‪,‬‬ ‫און פארדעם איז ער געווען מורא'דיג פארנומען מיט די גאולה‪ ,‬ווי ס'איז‬ ‫באקאנט אז ער איז געווען געפערליך פארקאכט מיט די צער השכינה‪ ,‬ער‬ ‫האט כסדר איינגעריסן פאר די גאולה שלימה‪ ,‬פאר משיח‪ ,‬זכותו יגן עלינו‪.‬‬ ‫***‬ ‫האבן געשמועסט צו די יארצייט פון די הייליגע רבי נפתלי הערצקע‬ ‫ראצפערטער זי"ע‪ ,‬די יארצייט קומט אויס ערב יום הקדוש‪ .‬איז געווען‪,‬‬ ‫דאס האב איך געהערט פון מיין טאטע אז ער איז געווען מורא'דיג דבוק‬ ‫אין הייליגן דברי חיים‪ ,‬ער איז געווען ממש זייער זייער שטארק דבוק‪ ,‬ער‬ ‫איז געווען דבוק אין דעם הייליגן צאנזער רב‪ .‬און סוף ימיו‪ ,‬לעצטע יאר‬ ‫ווען דער רבי דער דברי חיים איז אוועק‪ ,‬איז ער געווען דארט ימים נוראים‪,‬‬ ‫ער פלעגט דאך קומען יעדעס יאר‪ ,‬ער האט זיך געוואלט געזעגענען‪ ,‬האט‬ ‫אים דער רבי דברי חיים געזאגט‪ ,‬ווי איילט איר זיך אזוי‪ ,‬וואס דאס דארפט‬ ‫איר שוין אוועקפארן‪ ,‬ער קען אביסל בלייבן דא‪ ,‬און ער האט אים כסדר‬ ‫אפגעשטופט‪ .‬ער איז געווען אין חידוש א שטיק צייט שפעטער‪ ,‬אפאר וואכן‬ ‫שפעטער‪ ,‬האט ער אים געטראפן אין בית המדרש‪ ,‬האט ער אים געזאגט‪,‬‬ ‫וואס? איר זענט נאך דא? איר זענט דאך א רב‪ ,‬איר דארפט אהיימפארן‪.‬‬ ‫ווי איינער זאגט‪ ,‬ס'האט אים געבאדערט אז ער וויל אים נישט אוועקשיקן‪.‬‬ ‫אזוי איז געווען כמה פעמים‪ ,‬ער האט אים ווען געוואלט זעגענען‪ ,‬און ער‬ ‫האט אים נישט געלאזט אוועקפארן‪.‬‬ ‫און צום סוף‪ ,‬נאך אפאר חדשים וואס ער איז געווען דארטן‪ ,‬האט‬ ‫ער אים געזעגנט‪ .‬ער האט זיך זייער שטארק געזעגנט‪ ,‬און ער האט זיך‬ ‫אנגערופן‪" ,‬וועלן מיר זיך זען אין עולם העליון‪ ,‬וועלן מיר זיך ווייטער זען‬ ‫דארטן"‪ ,‬און למעשה איז טאקע געווען‪ ,‬יענע יאר איז ער נפטר געווארן‪.‬‬ ‫ער האט זיך נישט געקענט געזעגענען פון אים‪ ,‬ער האט אים אפגעהאלטן‬ ‫***** טכ ******‬ ‫און אפגעהאלטן‪ ,‬ער איז געווען ווייטער דבוק אין אים‪ .‬דער צאנזער רב‬ ‫פארקערט איז געווען דבוק אין אים‪.‬‬ ‫***‬ ‫נאך דער צאנזער רב זי"ע איז אוועק פון דער וועלט‪ ,‬איז ער געפארן‬ ‫צו הרה"ק ר' יהושע'לע‪ ,‬דער מיטעלער בעלזער רב‪ ,‬ער איז אנגעקומען‬ ‫דארטן‪ ,‬און ער ווייסט דאך אז ער דאוונט קולות קולות‪ .‬איז ער געקומען‬ ‫דארטן‪ ,‬ער איז אנגעקומען אויף ראש השנה‪ ,‬האט ער זיך אויפגעפירט‬ ‫דארטן ווי אין צאנז‪ ,‬ווי ער איז געווען געוואוינט צו דאווענען מיט קולי‬ ‫קולות‪ .‬פארשטייט זיך אז די יושבים דארט האט דאס זייער געבאדערט‪,‬‬ ‫אבער דער הייליגער מיטעלער בעלזער רב זכרונו לברכה האט צוגעגאנגען‬ ‫צו אים‪ ,‬און אראפגענומען דעם טלית‪ ,‬און געגעבן א קוק‪ ,‬און ער האט‬ ‫געזאגט‪" ,‬יא‪ ,‬ער דאוונט צאנז‪ ,‬ער דאוונט צאנז‪ ".‬האט ער זיך אנגערופן‪,‬‬ ‫דער ר' נפתלי'טשע‪" ,‬אוודאי‪ ,‬איך האב געהאט א הוה אמינא אז דא איז‬ ‫נישט אזוי ווי אין צאנז וואלט איך נישט געקומען"‪ ,‬האט דער בעלזער רב‬ ‫זיך אנגערופן‪" ,‬חס ושלום‪ ,‬איך האב געזען אז ס'איז כולו אמת‪ ,‬איך האב‬ ‫אים באטראכט מכף רגל ועד ראש‪ ,‬כולו אמת‪ ,‬כולו אמת‪ ,‬איך האב חס‬ ‫ושלום נישט געטשעפעט"‪.‬‬ ‫***‬ ‫און ס'איז באקאנט‪ ,‬איך געדענק דאס אויך פון מיין טאטן‪ ,‬אמאל איז‬ ‫אריינגעקומען א פרוי צום הייליגן רבי הערצקעל'ע ראצפערטער‪ ,‬און ער‬ ‫האט איר געזאגט‪ ,‬הער נאר צו‪ ,‬איך געב דיר א גוטער רבי‪ ,‬איך געב דיר‬ ‫א רבי וואס דו קענסט גיין צו אים ווען דו ווילסט יעדע שעה וואס דו‬ ‫ווילסט קענסטו אריינגיין‪ ,‬דארפסט נישט ווארטן‪ ,‬ס'איז נישט דא קיין גבאי‪,‬‬ ‫דארפסט נישט געבן קיין געלט‪ ,‬וויפיל געלט דו גיבסט‪ ,‬איין דאלער צו צוויי‪,‬‬ ‫קענסטו פועל'ן דארט ביי דעם רבי'ן‪ ,‬און דו דארפסט נישט געבן עקסטערע‬ ‫געלט פארן גבאי'ן‪ ,‬דו דארפסט נישט ווארטן‪ ,‬דו קענסט גיין ווען דו ווילסט‪.‬‬ ‫און וואסערע בקשה דו האסט‪ ,‬קענסטו גיין צו אים‪ .‬און אויך‪ ,‬איך וועל דיר‬ ‫זאגן נאך א זאך‪ ,‬אז דארטן ביי דעם רבי'ן וועסטו אלעמאל פועל'ן‪.‬‬ ‫און ער האט איר געפרעגט‪ ,‬ווייסט ווער איז דער רבי? האט ער געוויזן‬ ‫אויפ'ן טיש‪ ,‬ס'איז דארט געשטאנען א פושקע‪" ,‬ס'איז דא רבי מאיר בעל‬ ‫הנס"‪ .‬צו דעם רבי'ן קענסטו גיין ווען דו ווילסט‪ ,‬וויפיל דו געסט איז נתקבל‬ ‫***** ל ******‬ ‫ברצון‪ ,‬און דו קענסט גיין ווען דו ווילסט‪ .‬דארפסט נישט צאלן פאר קיין‬ ‫גבאי‪ ,‬דארף דאס‪ ,‬דארף דאס‪ ,‬דו קענסט גיין ווען דו ווילסט‪.‬‬ ‫און אויך‪ ,‬אז דארט וועסטו זיכער פועל'ן‪ ,‬און יעדע זאך ווען דו דארפסט‬ ‫א ישועה‪ ,‬געזונט צו געלט‪ ,‬און דו וועסט מתפלל זיין‪ ,‬בזכות פון דעם הייליגן‬ ‫תנא רבי מאיר בעל הנס‪ ,‬און דו וועסט געהאלפן ווערן‪ ,‬זכותו יגן עלינו‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז מיר טאקע געווען א פלא‪ ,‬ווען אונז זע'מיר געווען טאקע על מקום‬ ‫מנוחת קדשו יארן צוריק‪ ,‬מיט מיין טאטן עליו השלום‪ ,‬שנת תש"מ‪ ,‬ער‬ ‫איז געגאנגען דארטן אויך‪ ,‬צום ציון פונעם הייליגן ראצפערטער רבי זכותו‬ ‫יגן עלינו‪ .‬איז ער אנגעקומען דארט‪ ,‬און ס'איז געווען צוגעשפארט די טיר‪,‬‬ ‫מ'האט נישט געקענט אריינגיין אין אוהל‪ .‬דער גוי וואס האט געהאט די‬ ‫שליסל‪ ,‬האט מען גערופן און גערופן‪ ,‬און ער האט נישט אויפגעהויבן‪ ,‬שוין‪,‬‬ ‫האט מען זיך געשטעלט זאגן תהלים אינדרויסן נעבן אוהל‪ ,‬און מ'האט‬ ‫גענומען קוויטלעך שפעטער‪ ,‬און מ'האט עס אריינגעלייגט אונטער די טיר‪.‬‬ ‫און א פלא עצום‪ ,‬ווי נאר מ'האט אריינגעלייגט די קוויטלעך‪ ,‬איז דער גוי‬ ‫געקומען צו לויפן‪ .‬ס'זעהט זיך אויס אז דעמאלס האט דער צדיק מרגיש‬ ‫געווען אז אידן זענען געקומען צו אים‪ ,‬וואס דאס איז א נחת רוח לנשמתו‬ ‫הטהורה‪ ,‬האט ער געפוע'לט אז מ'זאל קענען אריינקומען זיך משתטח זיין‪.‬‬ ‫זכותם הגדול פון די אלע צדיקים‪ ,‬יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** אל ******‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬