שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 294תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
מדוע אין איסור של "בין אדם למקום" באדם המקניט את חבירו
בשו"ע )תר"ז ס"ד( פסק 'דעונות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר ולא שנה עליהם ,אפ"ה יכול לחזור
ולהתוודות עליהם' ,והוא כשיטת רבי אליעזר בן יעקב ביומא )פו (:שס"ל שעונות שהתודה כבר עליהם אם חוזר
ומתוודה עליהם הר"ז משובח.
ובמ"ב שם כתב 'דאף בין אדם לחבירו ,גנב וגזל וכדומה ,אע"פ שמחל לו והשיב את הגזילה ,מכל מקום מתודה
ביום הכיפורים לעולם ,דמכל מקום בין אדם למקום חטא ,אבל אם הקניט חבירו בדברים או עני המהפך בחררה,
יש לומר כי האי גונא ,כיון שביקש מחילה מחבירו והתודה ביום כיפור ראשון ,אין צריך להתודות ביום כפור
שנית'.
ובשער הציון שם )סקי"ג( הוסיף דאפשר שאף ביום הכיפורים ראשון אין צריך להתודות כיון שכבר פייס אותו,
ומקור דבריו הוא מהפרי מגדים )סי' תר"ו( וז"ל הפמ"ג שם 'והנה עבירות שבין אדם לחבירו יש בו תרתי בין אדם
למקום ג"כ לא תגזול וכדומה ,ואם הקניט בדברים או עני המהפך בחררה וכדומה צ"ע די"ל דלא הוי רק בין אדם
לחבירו'.
ודברי המ"ב צריכים עיון ,מה החילוק בין המקניט את חבירו ועני המהפך בחררה לבין שאר העבירות שבין
אדם לחבירו ,דמאיזה טעם לא יהיה בשני דברים אלו 'בין אדם למקום' כשאר העבירות.
ועמד ע"כ מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל בחוט שני )הלכ' יוה"כ עמ' ק"י( וכתב דצ"ל שהחילוק הוא בין עבירות שיש בהם
לאו שבהם יש חטא של 'בין אדם למקום' גם כשפייס את חבירו ,לבין מקניט את חבירו ועני המהפך בחררה שאין
בהם איסור לאו.
וביאר דאע"פ שיש לאו של 'לא תונו איש את עמיתו' שקאי על הונאת דברים ,כ"ז הוא דוקא בצער גדול אך אם
מקניטו מעט אין בו את הלאו ,כמדויק מרש"י בב"ק )צב( דהונאת דברים היינו 'שדואג על בושתו' ,ואף בעני
המהפך בחררה אין לאו ,דאין בזה איסור גזילה רק שהיה לשני זכות בזה ,ועבור שלא נהג כדין ולקחה לעצמו
נקרא רשע ,ולכך כשהשני מחל אין בזה אפי' 'בין אדם למקום'.
ויש לתמוה על דבריו ,דמה בכך שאין לאו בדבר ,הרי הדבר אסור וכשעובר עליו ממרה את פי הבורא ,וא"כ יש לו
ג"כ חטא 'שבין אדם למקום'? )ומה שמשמע מדבריו שם לחלק שבעבירה שאין בה לאו 'האיסור בין אדם למקום'
הוא בדרגה נמוכה ונפקע במחילת חבירו ,צריך הסבר טובא מה חילוק יש בזה(.
ועוד דלשון המ"ב "הקניט את חבירו" בכללות משמע דמיירי בכל ענין בין ציער את חבירו מעט ובין ציערו הרבה,
ומשמע דבכל אופן של מקניט את חבירו ליכא איסור של בין אדם למקום.
ונראה לבאר ,דיש לחלק בין שני סוגי עבירות שבין אדם לחבירו ,דישנם סוגי עבירות שאף ששורשם הוא בכדי
להימנע מפגיעה בשני ,בכ"ז העבירה היא בעצם המעשה ועובר עליהם אף אם חבירו אינו יודע עליהם ולא נצטער
כלל ,ולכך אף שפייס את חבירו ומחל לו ,כיפר בזה רק את צער חבירו ,אך את החלק שבין אדם למקום שנגרם
מעצם המעשה לא כיפר.
וכגון איסור לשוה"ר שכתב הח"ח )הלכ' לשוה"ר כלל ד' סעיף י"ב( דלאחר שפייס את חבירו עדיין צריך להתוודות על
חטא 'שבין אדם למקום' הכלול בעבירה זו ,והיינו משום שעובר על איסור לשוה"ר אף אם השומע לא יודע מהדבר
כלל ,וכן באיסורי גזילה וכדומה.
אך במקניט את חבירו כל העבירה היא עצם הפגיעה בחבירו בפועל ,ופשוט שאם דבריו לא מפריעים לחבירו כלל
לא עבר בזה על שום איסור ,ולכך כשמחל לו חבירו נמחק החטא לגמרי ,שהרי כל החטא נגרם מצער חבירו וכעת
הצער איננו.
וכן בעני המהפך בחררה פשוט שכל החטא הוא עצם הפגיעה בזכות חבירו ,דאם מעשהו לא מפריע לחבירו
כלל ברור שהדבר מותר לכתחילה ,ולכך כל קיום החטא תלוי רק בחבירו ,וכשפייסו ומחל לו אין כאן אפי' חטא
שבין אדם למקום ,ומשום כך כתב השעה"צ שיתכן שאפילו וידוי ראשון לא יצטרך לומר על חטאים אלו ,שהרי
נמחקים הם כליל במחילת חבירו.
מאותה סיבה שאדם יודע לאכול הוא צריך לדעת לעשות תשובה
רבני ישיבת 'גאון יעקב' נכנסו למעונו של רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל ,ושאלוהו בשם בחורי הישיבה
'כיצד עושים תשובה'?
השיב להם מרן 'מודה ועוזב ירוחם'.
ואולם המשגיח הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א ,אמר לרבינו זצ"ל דמסר כזה היו מבינים בדורות
הקודמים ,אך בדור שלנו צריך להסביר את הדברים.
נענה מרן ואמר "האם לאכול הם יודעים"? ומדוע א"כ צריך להסביר להם כיצד לעשות תשובה? וניסו רבני
הישיבה לומר 'לאכול זה תאווה' ,ולכן הכל יודעים זאת ,אך למרות זאת לא קיבל רבינו את דבריהם וחזר
ואמר להם ,כמו שאדם יודע לאכול ,כך הוא צריך לדעת כיצד לעשות תשובה!
וכשיצאו הרבנים מצאו שדברי מרן זצ"ל מפורשים במדרש )ילקוט שמעוני ,סו"פ נצבים( על אליהו הנביא 'פעם
אחת הייתי מהלך ומצאני אדם אחד ,היה מתלוצץ ומלעיג בדברי ,אמרתי לו מה תשיב ליוצרך ביום הדין,
אמר לי בינה ודעה לא נתנה לי שאקרא ואשנה ,אמרתי לו בני מה מלאכתך ,א"ל צייד ,ואני אמרתי לו מי
למדך שתטול פשתן ותארגנו מצודות ותשליכה לים ותעלה הדגים מן הים ,אמר לי בינה נתנו לי מן השמים,
אמרתי לו מה ליטול פשתן ולארוג מצודות ,להשליכהו לים ,להעלות בה דגים מן הים נתנו לך דעה ובינה מן
השמים ,לדברי תורה שכתוב בהם 'כי קרוב אליך הדבר מאוד' לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים?
וביאור הדברים הוא שאמר אליהו הנביא לאותו יהודי דהכל תלוי כמה הדברים נוגעים לך 'בחיים' ,כמו שלגבי
פרנסתך המוכרחת לקיומך יש לך שכל ובינה אפילו בדברים קשים ומסובכים ,כ"ש לגבי התורה שכתוב בה
'כי קרוב אליך הדבר מאוד' ,אם תרגיש שבלעדיה אין לך חיים ובה תלוי קיומך ,יהיה לך את הדעה והבינה
ללומדה ולהגות בה.
וזה מה שאמר מרן זצ"ל לגבי מצות התשובה ,דכמו שלאכול אנו יודעים כי בזה תלוי חיינו ,כך גם תשובה,
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
אם נזכור שתשובה היא בגדר 'פיקוח נפש' בשבילינו שהרי 'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניך' ,ממילא
נדע כיצד לעשות תשובה!
