gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ מרן רבי יצחק זאב בן רבי‬ ‫בס"ד‬ ‫חיים הלוי סולבייציק זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 352‬פרשת האזינו תשפ''ז‬ ‫בכורות ב‪ -‬ח‬ ‫אותם לגמרי מקדושת כהן אך במום הוא לא פוקע מקדושת כהן‪ ,‬עוד י''ל שרב מרי הפסיד שאמנם‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫דף ב‬ ‫הוא ידע למכור כראוי אך אדם אחר שרואהו יבא למכור כל שהוא כמו שעשה רב מרי והוא יבא‬ ‫פרק הלוקח עובר חמורו‬ ‫לידי תקלה‪.‬‬ ‫משנה מי שקנה עובר חמור של עכו''ם או שמכר לו אף שאינו רשאי וכן מי שהשתתף עמו או שנתן‬ ‫משנה כהנים ולויים פטורים מפטר חמור מק''ו שאם הם פטרו את של ישראל במדבר כ''ש שיפטרו‬ ‫לו בקבלה פטור מבכורה שכתוב בישראל ולא באחרים‪ .‬גמרא המשנה צריכה לחדש את כל הפרטים‬ ‫את של עצמם‪.‬‬ ‫לפטור מבכורה‪ ,‬שאם היינו שונים לוקח מעכו''ם היינו אומרים שהוא פטור כי הוא מביא אותו‬ ‫דף ד גמרא יש להקשות על המשנה שבמדבר אדם פטר אדם ובהמה פטרה בהמה שכתוב קח את‬ ‫לקדושה אך במוכר שהוא מפקיע אותו מקדושה היינו אומרים שנקנוס אותו לפדותו מהעכו''ם‪,‬‬ ‫הלויים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלויים תחת בהמתם‪ ,‬ואביי מבאר שהכוונה היא‬ ‫קמ''ל שפטור‪ ,‬ושנו משתתף עמו להוציא מדעת ר' יהודה ששותפות עכו''ם חייבת בבכורה‪ ,‬ושנו‬ ‫שכהנים ולויים בהמתם פטורה מק''ו שאם בהמתם פטרה את בהמתם של ישראל במדבר כ''ש‬ ‫מקבל שלא נאמר שכיון שעיקר הבהמה היא של ישראל א''כ נקנוס אותו שלא יבא להחליף בבהמה‬ ‫שהבהמה של עצמם פטורה‪ ,‬ורבא מקשה הרי המשנה אומרת שהם עצמם פוטרים‪ ,‬ועוד שא''כ הם‬ ‫אחרת‪ ,‬קמ''ל שלא קונסים ופטור‪.‬‬ ‫פטורים גם מבכור בהמה טהורה והרי שנינו שכהנים לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא רק‬ ‫שנינו במסכת ע''ז שר' יהודה מתיר למכור שבורה לעכו''ם ור' יהודה בן בתירא מתיר למכור סוס‪,‬‬ ‫מפדיון הבן ופטר חמור‪ ,‬ומבאר רבא שהכוונה במשנה היא שכהנים ולויים פוטרים בעצמם מק''ו‬ ‫והסתפקו לדעת ר' יהודה אם מותר למכור עובר שכמו שר' יהודה התיר שבורה כך הוא יתיר עובר‬ ‫שאם הפקיעה קדושתם של הלויים את קדושת ישראל במדבר ודאי יפקיעו את של עצמם‪ ,‬ובק''ו‬ ‫שהוא כשבור לגבי המלאכה או שסובר ר' יהודה שבשבורה לא גזרו כי אין דרכו לקנות שבורה אך‬ ‫למדנו אדם‪ ,‬ופטר חמור יש ללמוד מהפסוק אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה‬ ‫עובר שדרכו לקנות אסור למכור לו שאינו כשבור‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח מדברי המשנה 'והמוכר לו‬ ‫הטמאה תפדה מה שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה ומה שאינו בבכור אדם אינו בבכור‬ ‫אף שאינו רשאי' ור' יהודה לא חלק על כך‪ ,‬אך יש לדחות שהרי המשנה ממשיכה משתתף ונותן לו‬ ‫בהמה טמאה‪ ,‬ורב ספרא אמר לאביי שלדבריו שלומדים מבהמתם א''כ יוצא שרק לבן לוי שהיה לו‬ ‫בקבלה שר' יהודה חולק ובכ''ז המשנה לא מזכירה שהוא חולק א''כ גם לגבי עובר ר' יהודה חולק‬ ‫שה שיפקיע הוא פוטר ואם אין לו שה אינו פטור וקשה בין לדבריך ובין לדברי רבא‪ ,‬שבן חדש‬ ‫והמשנה לא מזכירה את זה‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהודה אומר שמי שקיבל בהמה מעכו''ם‬ ‫שהפקיע הפקיע ואם הוא היה פחות מבן חודש לא פקעה בו קדושת בכור והרי רב אדא בר אהבה‬ ‫וילדה מעלה אותו בשויו ונותן חצי דמיו לכהן‪ ,‬והנותן לו בקבלה אף שאינו רשאי קונסים אותו עד‬ ‫אמר שלויה שיולדה בנה פטור מחמשת סלעים‪ ,‬ויש לומר כדברי מר בר רב יוסף בשם רבא שהתורה‬ ‫עשרה בדמיו ונותן את כל דמיו לכהן‪ ,‬עמוד ב ולכאורה מדובר גם על עובר וכתוב שאינו רשאי‪ ,‬ויש‬ ‫אמרה פטר רחם והכל תלוי בפטר רחם‪ ,‬אך קשה שאהרן שלא היה באותו מנין הוא לא מפקיע שהרי‬ ‫לדחות שמדובר על בהמה‪ ,‬אך קשה א''כ מדוע כתוב כל דמיו ויש לומר שיש לשנות דמיה‪ ,‬אך קשה‬ ‫שנינו שנקוד על אהרן שבחומש הפקודים שהוא לא היה במנין הלויים‪ ,‬ויש לומר שכתוב הלויים‬ ‫שכתוב שנותן את כל דמיו לכהן ובבהמה עצמה אין שייכות לכהן‪ ,‬ויש לומר שמדובר שהוא נתן לו‬ ‫והוקשו כל הלויים זה לזה‪ ,‬וכהנים לומדים כדברי ריב''ל שבכ''ד מקומות נקראו הכהנים לויים‬ ‫בהמה מעוברת לפטמה שמתוך שקונסים אותו על הבהמה קונסים אותו על הולד‪ ,‬ורב אשי מוכיח‬ ‫ואחד מהם והכהנים והלויים בני צדוק‪ ,‬עמוד ב ושהלויים פוטרים לדורות לומדים מהפסוק והיו לי‬ ‫ממה ששנינו שר' יהודה מתיר בשבורה כי אינה יכולה להתרפאות והרי עובר הוא כסופו להתרפאות‬ ‫הלויים‪ ,‬והיו בהוייתם יהיו‪ ,‬והשה של הלוי פטר כמו שאמר רב חסדא שכתוב באדם כסף לדורות‬ ‫ומשמע שר' יהודה יודה בעובר‪ ,‬ויש ששנו את זה על המשנה שכתוב המוכר אף שאינו רשאי‬ ‫ונאמר שה לדורות וכמו שבכסף שפודים לדורות כך פדו באותה שעה כך בשה שאמור לדורות פטרו‬ ‫לכאורה זה לא כר' יהודה שמתיר בשבורה‪ ,‬ויש לדחות ששבורה אין דרכה להמכר אך עובר דרכו‬ ‫באותה שעה‪ ,‬אך יש לפרוך שבכסף פודים הקדשות ומעשר שני‪ ,‬אלא יש ללמוד מהפסוק אך פדה‬ ‫להמכר‪ ,‬ויש להוכיח מהברייתא שר' יהודה אומר שמי שקיבל בהמה מעכו''ם וילדה מעלים אותה‬ ‫תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכמו שבבכור אדם אין חילוק בין שעה‬ ‫בדמים ונותן חצי דמיו לכהן ואם נתן לעכו''ם בקבלה אף שאינו רשאי קונסים אותו עד י' בדמיו‬ ‫לדורות בכסף‪ ,‬כך בבכור בהמה טמאה אין חילוק בין שעה לדורות בשה‪.‬‬ ‫ונותן כל דמיו לכהן ולכאורה מדובר בעובר‪ ,‬ויש לדחות שמדובר על הבהמה‪ ,‬אך קשה שכתוב דמיו‬ ‫ר' חנינא אומר ששה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל‪ ,‬ואביי מוכיח שהתורה‬ ‫ויש לשנות דמיה‪ ,‬אך קשה שכתוב שנותן לכהן ומה זה שייך לבהמה‪ ,‬ויש לומר שמדובר שהוא‬ ‫מנתה את העודפים בבכורים יותר מכנגד הלויים ואילו בבהמות לא מנו עודפים‪ ,‬אך יש לדחות שלא‬ ‫קיבל בהמה מעוברת לפטמה ומתוך שקונסים על הבהמה קונסים על העובר‪ ,‬ויש להוכיח מברייתא‬ ‫היו להם הרבה בהמות ויש לומר שכתוב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד‪ ,‬אך יש לדחות‬ ‫שאומרת שר' יהודה מתיר בשבורה כי היא לא יכולה להתרפאות משמע שביכולה להתרפאות אסור‬ ‫שפשוטי בהמות הלויים היו יותר מהבכורות של ישראל אלא לומדים מהפסוק ואת בהמת הלויים‬ ‫ועובר הוא כיכול להתרפאות‪.‬‬ ‫תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה אך קשה שיש פסוק ובהמה רבה אך יש לומר שאם‬ ‫הסתפקו באופן שמכר בהמה לעובריה‪ ,‬וספק זה הוא גם לר' יהודה שהתיר בשבורה כי לא יבואו‬ ‫נאמר שבהמה כנגד בהמה יש לכתוב בהמה תחת בהמה או בהמות תחת בהמות‪ ,‬וכתוב בהמת תחת‬ ‫להתיר בשלימה אך בשלימה יש לגזור שיבואו להחליף במכירה גמורה‪ ,‬או שנאמר שר' יהודה התיר‬ ‫בהמתם א''כ אחד פוטר הרבה‪ ,‬ורבא מוכיח ממה ששנינו פודה בו פעמים הרבה ואכן ר' חנינא‬ ‫בשבורה שמכרה לגמרי וכ''ש שלימה שלא מכרה לגמרי‪ ,‬והספק הוא גם לרבנן שהם אסרו בשבורה‬ ‫מפרש את הטעם של המשנה שמדוע פודה באחד בהמות הרבה כי שה אחד של לויים פטר הרבה‬ ‫כי מכרה לגמרי אך בהמה לעובריה שלא מכרה לגמרי מותר‪ ,‬או שהם אסרו בשבורה שלא יבוא‬ ‫בהמות של ישראל‪.‬‬ ‫להחליפה בשלמה וכ''ש שיאסרו בבהמה לעובריה שיכול להחליפה בשלמה‪ ,‬אך קשה וכי טעמם‬ ‫ר' יוחנן סובר שהבכורות קדשו במדבר שהתורה אמרה קדש לי כל בכור ור''ל סובר שלא קדשו‬ ‫של רבנן זה בגלל החלפה הרי שנינו שהם אמרו לר' יהודה הרי מרביעים עליה ויולדת א''כ הגזירה‬ ‫הבכורות במדבר שכתוב והיה כי יביאך ואח''כ כתוב והעברת משמע שקודם לכן לא קדשו‪ ,‬ור'‬ ‫היא משום עוברים‪ ,‬ויש לומר שרבנן אמרו לו שהטעם שלנו הוא בגלל שיבא להחליף אך לשיטתך‬ ‫יוחנן הקשה שכתוב שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה היתה בבכורות‪ ,‬אמר לו‬ ‫שהתרת כי אינה יכולה להתרפאות וזה כמכרה לשחיטה הרי יכולים להרביע עליה והיא תלד וא''כ‬ ‫ר''ל שמדובר על אותם שיצאו ממצרים וכך מסתבר שהרי בן שנה אינו יכול לעבוד‪ ,‬ור' יוחנן‬ ‫הוא לא ישחוט אותה‪ ,‬ור' יהודה אמר לכשתלד שהרי אינה מקבלת זכר‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח מדברי‬ ‫שהביא ראיה סבר שזה מובן רק אם נאמר שיש קדושה במדבר א''כ כמו שהבכורים שיצאו ממצרים‬ ‫המשנה הנותן לו בקבלה ולא כתוב שאינו רשאי‪ ,‬ויש לדחות שגם במשתתף עמו לא כתוב שאינו‬ ‫נמשכה קדושתם במדבר‪ ,‬כך לנולדים במדבר היתה להם קדושה אך אם נאמר שפסקה קדושת בכור‬ ‫רשאי ופשוט שאינו רשאי שהרי אביו של שמואל אמר שאסור לעשות שותפות עם עכו''ם שמא‬ ‫במדבר א''כ גם קדושת היוצאים פקעה‪ ,‬ור''ל סבר שמי שהיה קדוש נשאר קדוש ומי שנולד אח''כ‬ ‫יתחייב לו שבועה והוא ישבע לו בשם ע''ז והתורה אמרה לא ישמע על פיך‪ ,‬אלא שהתנא שנה‬ ‫אינו קדוש‪ ,‬ור' יוחנן הקשה ששנינו שבאותו יום שהוקם המשכן הקריבו ישראל נדרים ונדבות‬ ‫מכירה ואותו דין בשותפות א''כ הוא שנה מכירה ואותו הדין בקבלנות ונקטו מכירה שהיא עיקר‬ ‫חטאות ואשמות בכורות ומעשרות‪ ,‬ויש לומר שמדובר באותם שיצאו ממצרים ולכאורה יש להוכיח‬ ‫האיסור‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהודה אמר שהנותן בקבלה לעכו''ם אף שאינו רשאי קונסים‬ ‫לצד השני שדוקא אותו יום קרבו ולא מכאן ואילך כדברי ר''ל‪ ,‬ויש אומרים שמתחילה ר''ל שאל‬ ‫אותו עד י' בדמיו ונותן כל דמיו לכהן ולחכמים כל זמן שיד עכו''ם באמצע הוא פטור מהבכורה‪,‬‬ ‫משם על ר' יוחנן שרק אותו היום הקריבו ולא מכאן ואילך‪ ,‬ויש לומר שהכוונה מאותו יום ואילך‬ ‫דף ג ולכאורה מדובר על הבהמה‪ ,‬ויש לדחות שמדובר על העובר ומוכח כן ממה שכתוב עד עשרה‬ ‫והחידוש הוא שרק מאותו יום ולא קודם שלא קרבו חובות בבמה‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שבג'‬ ‫בדמיו‪ ,‬ויש להוכיח כר''ל ממה ששנינו שמי שמכר בהמה גסה לעכו''ם קונסים אותו עד עשרה‬ ‫מקומות קדשו הבכורות‪ :‬במצרים‪ ,‬במדבר‪ ,‬ובכניסתם לארץ‪ ,‬במצרים נאמר קדש לי כל בכור‪,‬‬ ‫בדמיה‪ ,‬יש להסתפק אם עד עשרה דוקא או לאו דוקא‪ ,‬ויש להוכיח מדברי ריב''ל שמי שמכר עבדו‬ ‫במדבר נאמר כי לי כל בכור בבני ישראל‪ ,‬בכניסתם לארץ נאמר והיה כי יביאך‪ ,‬והעברת‪ ,‬ור''נ בר‬ ‫לעכו''ם קונסים אותו עד מאה מדמיו‪ ,‬ויש לדחות שבעבד קנסו יותר כי הוא מפקיע אותו ממצוות‬ ‫יצחק מבאר שבג' מקומות הוזהרו על הבכורים להקדש אך לא קדשו‪ ,‬אך לכאורה במצרים גם ר''ל‬ ‫כל יום ויום‪ ,‬ללישנא בתרא רצו להוכיח מהמשנה שהנותן בקבלה אף שאינו רשאי קונסים אותו עד‬ ‫הודה שהם היו קדושים אלא יש לומר שיש מהם שקדשו ויש שלא קדשו‪ ,‬ורב פפא מקשה וכי לא‬ ‫עשרה בדמיו‪ ,‬ויש לדחות שבמכירה הוא פסק אותה ממנו לגמרי לכן קנסו אותו אך בקבלנות הוא‬ ‫קדשו במדבר הרי נאמר פקד כל בכור זכר לבני ישראל‪ ,‬אלא יש לומר שר' יוחנן ור''ל נחלקו שר'‬ ‫לא פסק אותו לגמרי‪ ,‬ויש להסתפק אם עד עשרה הוא דוקא או לא‪ ,‬ויש להוכיח מדברי ריב''ל‬ ‫יוחנן סבר שקדשו ולא פסקו ור''ל סבר שקדשו ופסקו‪,‬‬ ‫שבמכר עבדו לעכו''ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ויש לדחות שהעבד לא חוזר אליו אך הבהמה‬ ‫דף ה לר''ל מובן שהוא למד מהפסוק והיה כי יביאך והעברת‪ ,‬וטעמו של ר' יוחנן כדברי ר''א‬ ‫נשארת ברשותו‪ ,‬אך קשה שבבהמה שהיא נשארת ברשותו נקנוס עד אחד בדמיה‪ ,‬אלא יש לומר‬ ‫שהוא אמר שר' יוחנן הסכים בחלום על דבריו שהם דברים נכונים שכתוב לי יהיו בהוייתם יהיו‪,‬‬ ‫שמכירת עבד לא מצויה ולא קנסו בו חכמים אך בהמה זה מצוי‪.‬‬ ‫ומוהיה כי יביאך והעברת למד ר' יוחנן כמו ששנה התנא אצל ר' ישמעאל שהתורה אומרת עשה‬ ‫ר' יוחנן אומר שרבנן ור' יהודה נחלקו בפסוק כל בכור שלרבנן בכור משמע אפילו מקצת בכור‬ ‫מצוה זו כדי שתכנס בשבילה לארץ‪ ,‬רב מרדכי אמר לרב אשי אתם שניתם כך אך אנו שנינו להיפך‬ ‫והתורה מוסיפה כל עד שכולו בכור‪ ,‬ור' יהודה סובר שבכור משמע כולו וכתוב כל שגם כל שהוא‬ ‫שלר' יוחנן לא קדשו בכורים במדבר ולר''ל קדשו הבכורים במדבר‪ ,‬אמר לו רב אשי והפכתם גם את‬ ‫נקרא בכור‪ ,‬ועוד י''ל שלכו''ע בכור משמע שרובו בכור ונחלקו אם כל משמע שכולו בכור או שבא‬ ‫השאלות אמר לו כן‪ ,‬שאל אותו א''כ גם בדברי ר''א שראה את ר' יוחנן בחלום אמר לו שכן ולא‬ ‫לגרע אפילו מקצת בכור‪.‬‬ ‫קדשו לר' יוחנן הכוונה שלא הוצרכו לקדש‪ ,‬אמר לו רב אשי א''כ כך אנו שונים אמר לו רב מרדכי‬ ‫רב הונא סובר שאם יש שותפות של עכו''ם אפילו באזנו הוא פטור ור''נ מקשה שיאמר הישראל קח‬ ‫שאדם חייב לומר בלשון רבו‪.‬‬ ‫אזנך ולך‪ ,‬ורב חסדא סובר שהשותפות שפוטרת היא בדבר שעושה אותה נבילה‪ ,‬ורבא אומר בדבר‬ ‫קונטרוקוס השר שאל את ר' יוחנן בן זכאי שבפרוט הלויים המנין הוא כ''ב אלף ושלש מאות‬ ‫שעושה אותה טריפה‪ ,‬ונחלקו אם טריפה חיה שהסובר בדבר שעושה אותה טריפה כי היא לא חיה‬ ‫וכשמנו את הבכורים נאמר רק כ''ב אלף להיכן נעלמו אותם ג' מאות‪ ,‬אמר לו ר' יוחנן שהם היו‬ ‫והסובר בדבר שעושה אותה נבלה סובר שטריפה חיה‪ ,‬ואמרו את הנ''ל לפני רב פפא שרב הונא ורב‬ ‫בכורים ובכור לא מפקיע בכור‪ ,‬ומבאר אביי שדי לבכור להפקיע את קדושת עצמו‪ ,‬עוד שאל השר‬ ‫חסדא ורבא לא חולקים שרב הונא דיבר על העובר עצמו שאם יש לעכו''ם חלק אף באזנו הוא פטור‬ ‫שבגביית הכסף של הפקודים יוצא מאתיים ואחת ככר ועוד י''א מנה שכתוב בקע לגולגולת מחצית‬ ‫מבכורה ורב חסדא ורבא דברו על האם‪ ,‬והקשה להם רב פפא שכמו שפשוט לכם שבעובר גם‬ ‫השקל בשקל הקודש ואילו בנתינת הכסף נאמר מאת ככר‪ ,‬שכתוב ויהי מאת ככר הכסף לצקת וכי‬ ‫שותפות באזן פוטרת שנאמר כל בכור א''כ גם באמו זה פוטר שהרי נאמר כל מקנך תזכר‪ ,‬אלא אין‬ ‫משה רבכם גנב או קוביוסטוס או אינו בקי בחשבונות נתן מחצה ונטל מחצה ולא החזיר מחצה‬ ‫הבדל בינו לבין אמו‪ ,‬ומר בר רב אשי מקשה מדוע נפלים קדושים אף שאינם בני חיות כמו שכתוב‬ ‫שלם‪ ,‬אמר לו שמשה רבינו היה גזבר נאמן ובקי בחשבונות אלא שהמנה של קודש הוא כפול ורב‬ ‫פטר שגר בהמה והיינו שגר שבבהמה‪ ,‬ויש לומר שכשלא מעורב בהם חולין קוראים בבהמה כל‬ ‫אחאי דן בזה שמה היתה שאלת השר הרי נאמר מאת ככר לצקת והשאר לא לצקת אלא לאוצר‬ ‫בכור וכשהתערבו בו חולין זה לא נכלל בכל בכור‪.‬‬ ‫המשכן‪ ,‬ויש לומר שיש פסוק נוסף וכסף פקודי העדה מאת ככר‪ ,‬ולכאורה מהיכן ידע רבן יוחנן‬ ‫ר''א לא נכנס לביהמ''ד והוא פגש את ר' אסי ושאלו מה אמרו היום בביהמ''ד עמוד ב אמר ר' אסי‬ ‫שהמנה של קודש כפול אם מהמנין הזה שכתוב ואת האלף שבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים‬ ‫שר' יוחנן אמר ששותפות עכו''ם גם במקום של מום קל פוטרת מבכורה אך קשה ששנינו שאם רחל‬ ‫לעמודים והפסוק מונה את הפרטים ואם נאמר שהמנה של קודש אינו כפול א''כ באלף שבע מאות‬ ‫ילדה מין עז או עז שילדה מין רחל פטור מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייב בבכורה וזה מום‬ ‫שבעים וחמש יש ככר נוספת ועוד י''א מנה ואם התורה מנתה את זה רק בפרטים א''כ המנה של‬ ‫קבוע לשחוט עליו‪ ,‬ור' יוחנן אמר מום קל זה כדברי רב הונא ולא כרב חסדא ורבא ומה שהוא אמר‬ ‫קודש היה כפול‪ ,‬אך יש לדחות שיתכן שהמנה לא היה כפול ומה שלא מנו עוד ככר כיון שהוא אחז‬ ‫שזה מין קבוע לכאורה זה לא חידוש שאם הוא משונה מבהמות אחרות זה נקרא מום אך כבר שנינו‬ ‫במנין הככר ולכן לא מנאו באחד‪ ,‬אך יש להוכיח ממה שכתוב ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים‬ ‫שאם פיו דומה לשל חזיר זה מום ואין לומר שזה מום רק כשהשתנה לדבר שאינו מינו שהרי שנינו‬ ‫וארבע מאות שקל ויש כאן צ''ו מנה נוספים ובכ''ז לא מנו אלא פרטים א''כ המנה של קודש הוא‬ ‫עינו אחת גדולה ואחת קטנה ושנו על כך שגדולה כשל עגל וקטנה כשל אווז ולכאורה בדומה לשל‬ ‫כפול‪ ,‬אך יש לדחות שמנו רק פרטים גדולים בככרים ולא פרטים קטנים‪ ,‬ורב חסדא אומר שלומדים‬ ‫אווז זה דבר שאינו קדוש בבכורה אך עגל הוא דבר שקדוש בבכורה אלא שכיון שהוא השתנה‬ ‫מהפסוק והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה‬ ‫מאחרים זה נקרא מום‪ ,‬אך יש לדחות שזה מום שרוע ומוכח כך ששנינו שמומים אלו בין קבועים‬ ‫לכם יחד שישים שקלים שכל אחד הוא ד' דינרים‪ ,‬עמוד ב והרי מנה הוא ק' דינרים ואיך זה מגיע‬ ‫בין עוברים פסולים ואדם יתר עליהם כששתי עיניו גדולות או קטנות‪ ,‬ולכאורה דוקא באדם הוא‬ ‫למאתים וארבעים דינרים אלא שהמנה של קודש הוא כפול דהיינו מאתים דינרים ועוד מ' הוסיפו‬ ‫מום כיון שכתוב איש איש וצריך להיות ששוה לזרעו של אהרן אך בבהמה שתיהן גדולות ושתיהן‬ ‫בימי יחזקאל שמוסיפים על המדות‪ ,‬ולא מוסיפים יותר משתות‪ ,‬והשתות של מ' דינרים הוא מבחוץ‪.‬‬ ‫קטנות אינו מום וא''כ כשאחת גדולה ואחת קטנה אינו מום בגלל השינוי שהרי גם בשתיהן גדולות‬ ‫ר' חנינא אומר שהוא שאל את ר''א בביהמ''ד הגדול מדוע השתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים‬ ‫או קטנות זה שינוי אלא שזה נקרא מום שרוע‪ ,‬אך יש לדחות שבאמת אחת גדולה ואחת קטנה זה‬ ‫וגמלים אמר ר''א שזה גזירת הכתוב‪ ,‬ועוד שלא היה כל אחד מישראל שלא היה לו תשעים חמורים‬ ‫מום בגלל השינוי אך בשתיהן גדולות או קטנות זה לא מום אלא שבגלל בריאות יתירה שתיהן‬ ‫לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים‪ ,‬עוד הוא שאל את ר'''א מהו לשון רפידים אמר ר''א‬ ‫גדולות או מכחישות יתירה שתיהן קטנות ולכן אינו מום בבהמה‪.‬‬ ‫שרפידים שמה ונחלקו תנאים בזה שר''א אמר ששמה רפידים ור' יהושע אמר שריפו עצמם מדברי‬ ‫היתה גיורת שאחיה הגוים מסרו בהמות לפיטום והיא שאלה את רבא והוא אמר שאין מי שחושש‬ ‫תורה וכמו שכתוב לא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים‪ ,‬עוד שאל ר' חנינא מהו לשון שטים אמר לו‬ ‫לדברי רב יהודה ששותפות עכו''ם חייבת בבכורה‪.‬‬ ‫ר''א ששמה שטים ונחלקו תנאים בזה שר''א אמר ששמה שטים ור' יהושע אמר שהתעסקו שם‬ ‫לרב מרי בר רחל היו בהמות שהוא הקנה את אזנם לעכו''ם ובכ''ז הוא אסר את הבכורים בגיזה‬ ‫בדברי שטות ומה שכתוב ותקראן לעם לזבחי אלוהיהם‪ ,‬ר''א מבאר שהם פגעו בהם ערומות‪ ,‬ור'‬ ‫ועבודה ונתן אותם לכהנים וכלו בהמותיו‪ ,‬ויש להקשות שאם הוא נהג בהם כבכורים מדוע הוא‬ ‫יהושע אומר שכולם נעשו בעלי קרי‪.‬‬ ‫הקנה מתחילה את אזנם לעכו''ם ויש לומר שעשה כך כדי שלא יבואו בהם לתקלה‪ ,‬אך קשה א''כ‬ ‫משנה אם פרה ילדה מין חמור או שחמור ילדה מין סוס הוא פטור מבכורה שכתוב פטר חמור פטר‬ ‫מדוע כלו בהמותיו ויש לומר שהוא הפקיע אותם מקדושת בכורה‪ ,‬אך קשה הרי רב יהודה אמר‬ ‫חמור שני פעמים שהיולד חמור והנולד חמור‪ ,‬ולענין אכילה טהורה שילדה כטמאה מותר באכילה‬ ‫שאדם יכול להטיל לכתחילה מום בבכור קודם צאתו לאויר העולם‪ ,‬ויש לומר שרב מרי הפקיע‬ ‫כשבים ושה עזים א''כ זה בא לרבות שה מכל מקום‪ ,‬ור' יהושע סובר בכל מקום זה וזה גורם מותר‬ ‫וטמאה שילדה כטהורה אסור באכילה שהיוצא מטמא טמא והיוצא מהטהור טהור‪ .‬גמרא שנינו‬ ‫רק כאן היה ניתן לכתוב שור כשב ועז וכתוב כבשים ועזים ללמד שיהיה אביו כבש ואמו כבשה‪,‬‬ ‫לקמן שאם רחל ילדה מין עז או עז ילדה מין רחל הוא פטור מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים הוא‬ ‫ויש להוכיח ששנינו בברייתא שר''ש למד ממה שכתוב גמל שני פעמים אחד לגמל שנולד מגמלה‬ ‫חייב בבכורה‪ ,‬ואמר רב יהודה שלומדים את זה מהפסוק אך בכור שור שיהיה הוא שור ובכורו שור‪,‬‬ ‫ואחד לגמל שנולד מפרה וכשראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה רואים להדיא שר''ש סובר‬ ‫בכור כשב שיהיה הוא כשב ובכורו כשב‪ ,‬בכור עז שיהיה הוא עז ובכורו עז ואין לומר גם כשיש בו‬ ‫שצריך ראשו ורובו‪.‬‬ ‫מקצת סימנים שהרי כתוב אך לחלק‪ ,‬וקשה שבמשנתינו מובא הפסוק פטר פטר לגבי פרה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫שאלו את רב ששת אם מי רגלים של חמור מותרים באכילה‪ ,‬וקשה מדוע לא שאלו על של סוסים‬ ‫שהתנא לקמן סובר כר' יוסי הגלילי שלמדו מהפסוק אך בכור שור ובכור כשב ובכור עז שיהיה‬ ‫וגמלים‪ ,‬ויש לומר שזה ודאי מותר כיון שאינם עכורים ואינם כחלב אלא מים נכנסו ומים יצאו‪ ,‬אך‬ ‫היולד כנולד‪ ,‬ונחלקו שלדעת התנא של משנתינו התורה גלתה בקדושת דמים ולומדים משם‬ ‫הספק הוא בשל חמור שזה עכור ודומה לחלב וא''כ הוא ממצה את זה מגופו‪ ,‬או שמים נכנסו ומים‬ ‫לקדושת הגוף ור' יוסי סובר שהתנא מגלה בקדושת הגוף ולומדים משם לקדושת דמים‪ ,‬ולתנא של‬ ‫יצאו והעכירות היא מהבל הבשר‪ ,‬אמר רב ששת הרי שנינו שהיוצא מן הטמא טמא ומהטהור טהור‬ ‫המשנה לומדים מהיתור של בכור בכור כדברי ר' יוסי בר' חנינא שאומר מדוע נאמרו אימורים‬ ‫ולא כתוב טהור מטמא אלא היוצא מן הטמא עמוד ב וא''כ גם מי רגלים הם מין הטמא‪ ,‬ללישנא‬ ‫בבכור שור ובבכור כשב ובבכור עז שאם היה כתוב רק בשור היינו אומרים שרק בשור שהוא‬ ‫בתרא הם לא הסתפקו על של סוסים שודאי זה לא דבר שאנשים שותים אלא הספק הוא בשל חמור‬ ‫התרבה בנסכים וכשב התרבה באליה ועז התרבה להקריבו בע''ז ביחיד‪ ,‬ואמנם לא לומדים אחד‬ ‫שזה מועיל לחולי ירקון‪ ,‬ורב ששת הוכיח מהיוצא מהטמא שגם הם יצאו מטמא‪ ,‬ויש להקשות ממה‬ ‫מאחד ולכאורה ניתן ללמוד אחד משנים‪ ,‬אך אם לא היה כתוב בשור לא היינו לומדים מעז וכבש כי‬ ‫ששנינו מפני מה התירו דבש דבורים כי הן מכניסות אותן לגופן אך אינן ממצות אותם מגופם וא''כ‬ ‫הם התרבו אצל פסחים‪ ,‬ואם לא יכתבו בכבש לא היינו לומדים משור ועז כי הם התרבו אצל ע''ז‬ ‫לא נאמר בזה שיוצא מטמא טמא‪ ,‬ויש לומר שרב ששת סבר כר' יעקב שלומדים התר בדבש‬ ‫בציבור‪ ,‬ואם לא היה כתוב בעז לא היינו לומדים משור וכבש כי יש בהם צד ריבוי אצל מזבח לכן‬ ‫מהפסוק אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף שרק זה אתה אוכל ולא שרץ עוף טמא ולכאורה שרץ‬ ‫צריך לכתוב בכור בכל אחד‪ ,‬ור' יוסי הגלילי לא למד מפטר פטר שר' יוסי הגלילי למד מהפסוק אך‬ ‫עוף טמא נאסר להדיא אלא לומדים מהפסוק ששרץ עוף טמא אין אתה אוכל אך אתה אוכל מה‬ ‫פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה‪ ,‬ולכאורה היינו לומדים גם פטרי‬ ‫שעוף טמא משריץ והיינו דבש דבורים ואין לרבות גם דבש גזים וצרעים כי רק דבש דבורים אין לו‬ ‫סוסים וגמלים לכן נאמר פטר חמור פטר חמור פעמיים למעט פטרי סוסים וגמלים‪ ,‬אך עדיין ניתן‬ ‫שם לואי ואילו דבש גזים וצרעים יש לו שם לואי‪ ,‬ולפ''ז מה ששנינו שדבש גזים וצרעים טהור‬ ‫לומר שפטר חמור נפדה רק בשה ופטרי סוסים וגמלים יפדו בכל דבר‪,‬‬ ‫ומותר באכילה זה לא כר' יעקב‪ ,‬וממה שכתוב טהור יש לדייק שהוא צריך מחשבה כדי שיקבל‬ ‫דף ו לכן התורה כתבה פעמיים ללמד שרק פטרי חמורים הם בפדיון ולא פטרי סוסים וגמלים‪ ,‬ורב‬ ‫טומאה וכן שנינו שדבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלים בלי מחשבה‪.‬‬ ‫אחאי מקשה שצריך לכתוב פעמיים שאם היה כתוב אחד היינו אומרים שזה דבר שהיה בכלל ויצא‬ ‫ביצי היחמורה חשבו החכמים לאסרם כאבר מן החי ואמר רב ספרא שזה זרע האיל שהולך אחרי‬ ‫מהכלל ללמד לא רק על עצמו אלא על הכלל שגם סוסים וגמלים נפדים ורק בשה‪ ,‬והתורה כתבה‬ ‫האילה וכיון שרחמה צר היא לא נזקקת לו והוא הולך אחר היחמורה ואז זה נושר ממנו‪.‬‬ ‫פעמיים למעט רק משה אך לעולם הם נפדים בכל דבר‪ ,‬ויש לומר שא''כ היה צריך לכתוב פטר חמור‬ ‫רב הונא אומר שעור שבא כנגד פני החמור בשלייתו מותר שהוא פירשא בעלמא ורב חסדא מביא‬ ‫תפדה בשה וחמור תפדה בשה וכתוב פעמיים פטר למעט לגמרי מפדיון פטרי סוסים וגמלים‪ ,‬ורב‬ ‫תנא לסייע לו שעור שבא כנגד פניו של אדם בין חי בין מת הוא טהור ולכאורה הכוונה בין שהוא חי‬ ‫פפא אומר שהתנא של המשנה ממעט סוסים ומגלים‪ ,‬ממה שכתוב כל מקנך תזכר שהוא כלל‪ ,‬שור‬ ‫ואמו חיה ובין שהוא מת ואמו מתה‪ ,‬ויש לדחות שזה טהור רק כשהוא חי ואמו מתה או שהוא מת‬ ‫שה‪ ,‬וחמור הוא פרט וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט רק שור שה וחמור ולא דבר אחר‪ ,‬ור'‬ ‫ואמו חיה‪ ,‬אך ישנה ברייתא מפורשת בין שהוא חי ואמו חיה ובין שהוא מת ואמו מתה‪ ,‬וא''כ יש‬ ‫יוסי לא למד משם שהמילה פטר מפסיקה ורבנן אומרים שכתוב ו' לערבם ור' יוסי הגלילי סובר‬ ‫ראיה מהברייתא שזה לא אבר‪.‬‬ ‫שלא יכתבו ו' לערב ולא יצטרכו למעט מפטר‪ ,‬ורבנן סוברים שכיון שאחד זה קדושת הגוף והשני‬ ‫משנה אם דג טמא בלע דג טהור הוא מותר באכילה ואם דג טהור בלע דג טמא הוא אסור באכילה‬ ‫זה קדושת דמים לכן התורה חלקה אותם ואח''כ ערבה אותם‪.‬‬ ‫כי הוא לא מגידולו‪ .‬גמרא משמע רק כשראינו שבלע ואם לא יש לתלות שהדג הטמא השריץ אותו‬ ‫הסתפקו אם פרה ילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים האם התורה אמרה עז שילדה מין רחל או‬ ‫כמו ששנינו שדג טמא משריץ בתוכו ודג טהור מטיל ביצים‪ ,‬אך קשה א''כ גם כשראינו שבלע נאמר‬ ‫רחל שילדה מין עז שחייבים כשיש מקצת סימנים כי כל אחד מהם טהור ושניהם קדושת הגוף אך‬ ‫שהבלוע התעכל וזה הושרץ בתוכו‪ ,‬ומבאר רב ששת שמדובר שמצאו אותו דרך בית הרעי ורב פפא‬ ‫כאן אחד טמא ואחד טהור‪ ,‬אחד קדוש קדושת הגוף ואחד לא‪ ,‬או שכיון ששניהם שייכים בקדושת‬ ‫אומר שמצאו אותו דרך בית הבליעה‪ ,‬ור''נ אומר שמדובר שמצאו אותו שלם‪ ,‬ורב אשי אומר שרוב‬ ‫בכורה א''כ הוא קדוש‪ ,‬ואם נאמר שכיון ששניהם שייכים בקדושת בכורה לכן הוא קדוש‪ ,‬יש‬ ‫הדגים משריצים רק מינם וזה כאילו בלע בפנינו‪.‬‬ ‫להסתפק בחמור שילדה מין סוס ויש בו מקצת סימנים ונאמר שאין בסוס כלל קדושת בכורה או‬ ‫שנו בברייתא שדג טמא משריץ ודג טהור מטיל ביצים כל המוליד מיניק וכל המטיל ביצים מאכיל‬ ‫ששניהם הם מין טמאה ולכן הוא קדוש‪ ,‬ואם נאמר שהוא קדוש יש להסתפק בפרה שילדה מין סוס‬ ‫את בניו ע''י ליקוט חוץ מעטלף שהוא מניק אף שהוא מטיל ביצים‪,‬‬ ‫שודאי אחד טמא ואחד טהור ואחד יש בו קדושת בכורה ואחד לא‪ ,‬או שהסימנים הם סיבה לומר‬ ‫דף ח דולפנים יכולים לפרות ולרבות מאדם‪ ,‬ורב יהודה מבאר שדולפנים הם בני הים‪.‬‬ ‫שהוא קדוש‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאם טהורה ילדה מין טמאה פטורה מבכורה ואם יש בו‬ ‫מי שביציו מבחוץ מוליד ומי שביציו בפנים מטיל ביצים‪ ,‬יש להקשות הרי שמואל אומר שאווז‬ ‫מקצת סימנים חייבת ולכאורה הכוונה גם לפרה שילדה מין סוס‪ ,‬ויש לדחות שמדובר בפרה שילדה‬ ‫ואווז הבר כלאיים זה בזה‪ ,‬וביאר אביי שזה ביציו בחוץ וזה ביציו בפנים והרי שניהם מטילי ביצים‪,‬‬ ‫מין חמור‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שאם פרה ילדה מין חמור וחמור ילדה מין סוס פטורה‬ ‫ויש לומר שהכלל הוא שכל מה שזכרותו בחוץ הוא מוליד ומה שזכרותו בפנים הוא מטיל ביצים‪.‬‬ ‫מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה ולכאורה גם בחמור שילדה מין סוס‪ ,‬ויש לדחות‬ ‫כל מי שתשמישו ביום יולד ביום ומי שתשמישו בלילה יולד בלילה ומי שתשמישו ביום ובלילה‬ ‫שזה נאמר רק על פרה שילדה מין חמור‪ ,‬אך קשה א''כ מה שכתוב חמור שילדה מין סוס זה לפטור‬ ‫יולד בין ביום ובין בלילה‪ ,‬תרנגול תשמישו ביום ויולד ביום‪ ,‬עטלף תשמישו בלילה ויולד בלילה‪,‬‬ ‫אין בזה חידוש שהרי אם פרה ילדה מין חמור ששניהם שייכים בקדושת בכורה בכ''ז רק כשיש בו‬ ‫אדם תשמישו בין ביום ובין בלילה ויולד בין ביום ובין בלילה‪ ,‬והנ''מ היא כדברי רב מרי בר רב‬ ‫מקצת סימנים הוא חייב ואם לא לא א''כ פשוט שחמור שילדה מין סוס שפטור‪ ,‬ויש לומר‬ ‫כהנא שאם בדק בערב יו''ט בקן של תרנגולת ולא מצא בה ביצה והוא השכים למחרת ומצא בה‬ ‫שהחידוש הוא בחמור שלא נאמר שלפרה יש קרנים ופרסותיה סדוקות ולחמור אין קרנים ופרסותיו‬ ‫ביצה מותר לאכלה ביו''ט כי ודאי נולדה קודם והוא לא בדק‪ ,‬ולכאורה הרי בדק אך יש לומר שהוא‬ ‫קלוטות אך חמור שילדה מין סוס שלשניהם אין קרנים ובשניהם פרסותיהם קלוטות א''כ זה מין‬ ‫לא בדק כראוי ואף אם בדק כראוי יש לומר שהיא יצאה וחזרה‪ ,‬ור' יוחנן אמר שאם יצאה רובה‬ ‫חמור אדום ויהיה חייב בבכורה‪ ,‬קמ''ל שלא‪.‬‬ ‫מערב יו''ט היא מותרת גם אם חזרה‪.‬‬ ‫יש להקשות מדוע המשנה צריכה לפרט שהיוצא מהטהור טהור‪ ,‬יש לומר שזה סימן שלא יתחלף‬ ‫כל דבר שצורת תשמישו וזמן עיבורו שוה יולד ומגדל זה מזה‪ ,‬כל בעלי החיים משמשים פנים כנגד‬ ‫שהיינו אומרים שנלך אחר הולד עצמו והוא טהור או טמא אלא הולכים אחר אמו‪ ,‬ולומדים את זה‬ ‫עורף מלבד ג' אדם דג ונחש שמשמשים פנים כנגד פנים‪ ,‬ואמר רב דימי שבא''י ביארו שרק עמהם‬ ‫כדברי הברייתא מהפסוק אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה שיש מעלה גרה‬ ‫דברה שכינה‪ ,‬ושנו שגמל משמש אחור כנגד אחור‪.‬‬ ‫ומפריס פרסה שאינך אוכלו כגון טהור שנולד מטמא ואין לומר שהפסוק מדבר על טמא שנולד‬ ‫עיבורה של ביצת תרנגולת כ''א יום וכנגדה באילן לוז‪ ,‬כלב עיבורו נ' יום וכנגדו באילן תאנה‪ ,‬חתול‬ ‫מטהור ומה שכתוב ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה עמוד ב הכוונה שיש דבר שבא ממעלי הגרה‬ ‫נ''ב יום וכנגדו באילן תות‪ ,‬חזיר לס' יום וכנגדו באילן תפוח‪ ,‬שועל וכל מיני שרצים ו' חדשים‬ ‫וממפריסי הפרסה שאינך אוכלו‪ ,‬קמ''ל שכתוב גמל טמא הוא שרק הוא טמא ולא הנולד מטהורה‬ ‫וכנגדם באילן תבואה‪ ,‬בהמה דקה טהורה לה' חדשים וכנגדה באילן גפן‪ ,‬בהמה גסה טמאה לי''ב‬ ‫ור''ש אומר שכתוב פעמיים גמל מאחד לומדים גמל שנולד מגמלה ומאחד לומדים גמל שנולד‬ ‫חדש וכנגדה באילן דקל‪ ,‬בהמה גסה טהורה לט' חדשים וכנגדה באילן זית‪ ,‬זאב ארי דוב נמר‬ ‫מפרה שאסור‪ ,‬ורבנן למדו מגמל אחד לאסור עצמו ומגמל אחד לאסור ֲחלֵב גמלה ור''ש למד לאסור‬ ‫ברדלס פיל קוף וקיפוף עיבורם ג' שנים וכנגדם באילן בנות שוח‪ ,‬אפעה לע' שנים וכנגדו באילן‬ ‫חלב מהפסוק את הגמל‪ ,‬ורבנן לא דרשו מאת כמו ששנינו ששמעון העמסוני דרש את כל המילים‬ ‫חרוב שמשעת נטיעתו עד שפירותיו נגמרים ע' שנה אך עיבורו ג' שנים‪ ,‬נחש עיבורו שבע שנים ולא‬ ‫את בתורה וכשהוא הגיע לפסוק את ה' אלוקיך תירא הוא פרש שאין לרבות יראה לה'‪ ,‬אמרו לו‬ ‫מצאו לאותו רשע חבר באילנות ויש אומרים שיש אילן מוכססים שהוא מין בנות שוח‪ ,‬ומנין למדו‬ ‫תלמידיו כל האתין שדרשת מה יהיה עליהם אמר להם כמו שקבלת שכר על הדרישה כך אקבל שכר‬ ‫את זמן הנחש אמר רב יהודה בשם רב ויש שאמרו בשם ר' יהושע בן חנניא שכתוב בקללת הנחש‬ ‫על הפרישה‪ ,‬עד שבא ר''ע ודרש מאת ה' אלוקיך תירא לרבות ת''ח‪ ,‬ורב אחא בר רבא מקשה‬ ‫ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה ולכאורה אם הוא התקלל מעיבור של בהמה ק''ו מחיה‬ ‫שלולא שרבנן למדו מגמל גמל ור''ש מאת הגמל היינו אומרים שחָ לָב של טמאה מותר ומה זה‬ ‫שזה פחות אלא לומר שכמו שהבהמה התקללה מחיה פי שבע והיינו חמור שעיבורו שנה מחתול‬ ‫שונה ממה שלמדו מהפסוק הטמאים לאסור צירן ורוטבם וקיפה שלהם‪ ,‬ויש לומר שצריך פסוק‬ ‫שעיבורו נ''ב יום כך הוא התקלל מהבהמה פי שבע שהם שבע שנים‪ ,‬אך קשה שנאמר שכמו‬ ‫למעט חָ לב שלא נאמר שגם מה שהתירו חלב של טהורה הוא חידוש ואם התירו של טהורה א''כ‬ ‫שהתקלל חיה מבהמה והיינו ארי מחמור שהוא ג' שנים אף נחש מארי הוא ג' פעמים שהם ט' שנים‪,‬‬ ‫נתיר גם של טהורה קמ''ל שלא‪ ,‬אך זה מובן למ''ד שדם נעכר ונעשה חלב אך אם נאמר שמה שאין‬ ‫עמוד ב יש לומר שלא כתוב מכל החיה ומכל הבהמה אלא כתוב מכל הבהמה ומכל החיה דהיינו‬ ‫דם אחר הלידה הוא בגלל שאבריה של היולדת מתפרקים ואין נפשה חוזרת עליה עד כ''ד חדש לא‬ ‫מבהמה שהתקללה מחיה‪ ,‬אך קשה שנאמר שכמו שהתקללה בהמה מחיה פי שלשה דהיינו עז‬ ‫מובן מה החידוש שחלב של טהורה מותר‪ ,‬ויש לומר שהיינו אומרים שאין דבר שבא מחי והוא‬ ‫מחתול כך התקלל הנחש מבהמה אחד לשלש דהיינו ט''ו חדשים‪ ,‬יש לומר שכתוב מכל הבהמה‬ ‫מותר שזה כאבר מהחי ובכ''ז התורה התירה וא''כ נתיר גם בטמאה‪ ,‬קמ''ל שלא‪ ,‬ואין לומר‬ ‫והחיה שהוא מקולל ועדיף לקללו קללה חמורה‪.‬‬ ‫שהמקור לכך שחלב מותר הוא ממה שהתורה אסרה בשר בחלב א''כ חלב לבדו מותר כי ניתן לומר‬ ‫הקיסר שאל את ר' יהושע בן חנניא כמה זמן עיבורו של נחש אמר לו ז' שנים אמר הקיסר הרי זקני‬ ‫שחלב עם בשר אסור בהנאה וחלב לבדו מותר בהנאה אך הוא אסור באכילה‪ ,‬ור''ש שמתיר גם בשר‬ ‫אתונה הרביעו והוא הוליד לג' שנים אמר ר' יהושע שהיא כבר היתה מעוברת ד' שנים קודם אמר לו‬ ‫בחלב בהנאה התורה באה לומר שלוקה על בישול בשר בחלב אך חלב לבדו אסור באכילה‪ ,‬אלא יש‬ ‫הקיסר הרי הם משמשים ובהמות מעוברות אינן משמשות אמר לו שהם משמשים כאדם אמר לו‬ ‫לומר שממה שגלתה התורה בפסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב א''כ חלב של חולין‬ ‫הקיסר הרי הם חכמים וידעו שלא היתה מעוברת אמר לו אנו חכמים מהם אמר לו הקיסר א''כ לך‬ ‫מותר‪ ,‬אך יתכן שהתורה באה לאסור חלב מוקדשים בהנאה‪ ,‬ושל חולין מותר בהנאה אך לא‬ ‫תנצחם ותביאם אלי‪ ,‬אמר ר' יהושע לקיסר כמה הם אמר הקיסר שישים איש אמר לו הבא לי ספינה‬ ‫באכילה‪ ,‬אלא לומדים מהפסוק ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך‪ ,‬אך יש לדחות‬ ‫שיש בה שישים בתים ובכל אחד שישים כסאות והביאו לו וכשהגיע לשם הוא הגיע לשוחט אחד‬ ‫שהפסוק מדבר רק על סחורה‪ ,‬אלא יש ללמוד מהפסוק ואת עשרת חריצי החלב‪ ,‬אך יש לדחות שזה‬ ‫שהיה מפשיט חיות אמר לו יש לך ראש למכור אמר לו כן אמר לו בכמה אמר לו בחצי זוז נתן לו‬ ‫לסחורה אך יש לומר שבמלחמה לא באים לעשות סחורה‪ ,‬עוד יש לומר שלומדים מהפסוק ארץ זבת‬ ‫והשוחט הביא לו ראש אמר לו רציתי את ראשך ואמר לו אם רצונך שאפטור אותך גלה לי היכן‬ ‫חלב ודבש ואם זה אסור איך הפסוק משבח את א''י בדבר שאינו ראוי‪ ,‬עוד י''ל שלומדים מהפסוק‬ ‫מקומם של חכמי אתונא אמר לו מפחד אני כי מי שמגלה את מקומם הם הורגים אותו אמר לו קח‬ ‫לכו שברו ואכלו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב‪ ,‬ויש להקשות מדוע התורה כתבה‬ ‫קנים כרוכות וכשתגיע לשם תעמיד אותם כאילו עמדת לנוח‪ ,‬והלך ר' יהושע לשם ומצא שומרים‬ ‫פעמיים שפן ארנבת וחזיר ולכאורה צריך לרבות כר''ש או כרבנן‪ ,‬ויש לומר כמו ששנינו שנשנו‬ ‫מבפנים ומבחוץ שאם רואים החכמים רגל שנכנסה הם הורגים את החיצונים ואם הם רואים רגל‬ ‫הבהמות הטהורות והטמאות בהמות מפני השסועה ועופות מפני הראה‪ ,‬וקשה א''כ לכן התורה‬ ‫שיצאה הם הורגים את הפנימיים ור' יהושע הפך את סנדלו ונכנס ודחפוהו וראו החכמים רגל יוצאת‬ ‫חזרה על גמל גמל‪ ,‬ויש לומר שכשאפשר לדרוש דורשים‪.‬‬ ‫והרגו את הפנימיים ואח''כ הוא הפך את סנדלו והם הרגו את כל השומרים והוא נכנס וראה את‬ ‫שנו בברייתא שאם רחל ילדה מין עז או עז ילדה מין רחל הוא פטור מבכורה ואם יש בו מקצת‬ ‫הצעירים למעלה ואת הזקנים למטה והוא אמר לעצמו אם אתן שלום לצעירים יהרגוהו הזקנים שהם‬ ‫סימנים הוא חייב‪ ,‬ור''ש סובר שהוא חייב רק כשראשו ורובו דומה לאמו‪ ,‬והסתפקו אם להיתר‬ ‫קשישים מהם ואם יתן שלום לזקנים יהרגוהו הצעירים שהם חשובים יותר‪ ,‬והוא אמר שלום לכולכם‬ ‫אכילה של טמא שנולד מטהורה ר''ש גם מצריך ראשו ורובו דומה לאמו או רק לענין בכורה שכתוב‬ ‫והם שאלוהו מה מעשיך אמר להם חכם היהודים אני ורוצה אני ללמוד חכמה מכם‪ ,‬אמרו לו א''כ‬ ‫אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור אבל לאכילה התורה אסרה גמל גמור‪,‬‬ ‫נשאל ממך אמר להם שכן ואם תנצחוני עשו בי ככל שתחפצו ואם אנצככם אכלו עמי בספינתי‪ ,‬והם‬ ‫דף ז אך אם הוא השתנה מגמל מותר‪ ,‬או שאין חילוק וצריך שיהיה דומה לאמו ראשו ורובו‪ ,‬ויש‬ ‫שאלוהו אם אדם חפץ לקחת אשה ולא הסכימו לו מדוע הוא הולך למיוחסת ממנה לבקשה‪ ,‬לקח ר'‬ ‫להוכיח ממה ששנינו שאם טהורה ילדה מין טמאה אסור באכילה ואם ראשו ורובו דומה לאמו חייב‬ ‫יהושע יתד ונעץ אותה מתחת ולא נכנסה ונעץ אותה גבוה יותר והיא נכנסה אמר להם א''כ יתכן‬ ‫בבכורה משמע שגם לאכילה ר''ש מצריך ראשו ורובו דומה לאמו‪ ,‬ויש לדחות שרק לבכורה צריך‬ ‫שבמקום חשוב יותר ימצא את בת מזלו‪ ,‬שאלוהו אדם שהלוה ובקושי גבה את חובו מלקוחות מדוע‬ ‫ראשו ורובו אך לאכילה לא צריך‪ ,‬וכך מדוייק ממה שהברייתא מתחילה עם אכילה ומסיימת‬ ‫הוא מלוה שוב לאחרים‪ ,‬אמר להם אדם הולך לקצוץ קנים ואינו יכול לנשאם והוא קוצץ יותר ואז‬ ‫בבכורה‪ ,‬אך יש לומר שגם לאכילה צריך ראשו ורובו וצריך לחדש לגבי בכורה שלא נאמר שכיון‬ ‫באים לעזור לו‪ ,‬אמרו לו אמור לנו דברי רוח אמר להם שהיתה פרדה שילדה והיה תלוי בצואר הולד‬ ‫שכתוב אך בכור שור וצריך שיהיה בכור שור לגמרי ולא מספיק ראשו ורובו‪ ,‬קמ''ל שמספיק ראשו‬ ‫פתק שנושים לבית אביה ק' אלפי זוז אמרו לו וכי פרדה יולדת אמר להם זה הדברי רוח‪ ,‬שאלוהו‬ ‫ורובו‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו על הפסוק אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה‬ ‫במה מולחים מלח מסריח אמר להם בשליא של פרדה אמרו לו וכי יש שליא לפרדה אמר להם וכי‬ ‫שלמד ר' יהושע שרק זה אתה לא אוכל את אתה אוכל את הבא בסימן אחד והיינו טמא שנולד‬ ‫מלח מסריח‪ ,‬אמרו לו בנה לנו בית באויר העולם והוא אמר שֵ ם ותלה עצמו באויר אמר להם הביאו‬ ‫מטהור ועיבורו מטהור‪ ,‬ואין לרבות גם כשעיבורו מטמא שהרי נאמר שה כשבים ושה עזים עד‬ ‫לי לבנים וטיט‪ ,‬שאלוהו היכן אמצע העולם והוא זקף את אצבעו ואמר כאן אמרו לו מי יוכיח לנו‬ ‫שיהיה אביו כבש ואמו כבשה ור''א למד שהפסוק לא בא להתיר מותר אלא להוסיף על המותר‬ ‫כדבריך אמר להם הביאו חבל ותמדדו‪ ,‬אמרו לו יש לנו בור במדבר הכנס אותו לעיר אמר להם‬ ‫והיינו טמא שנולד מטהור שעיבורו מהטמא ואין צורך לרבות עיבורו מטהור שהרי נאמר שור שה‬ ‫תפשילו לי חבלים מסובין ואכניס לכם‪ ,‬אמרו לו יש לנו ריחיים שבורות תפור אותם אמר להם‬ ‫כשבים ושה עזים מכל מקום‪ ,‬ויש לדקדק שהתנא קורא לו טמא כר''ש ובכ''ז התנא אומר שאתה‬ ‫תכרכו לי חוט מהריחיים ואתפור לכם‪ ,‬שאלוהו איך קוצרים ערוגת סכינים אמר להם בקרני חמור‬ ‫אוכל את הבא בסימן אחד‪ ,‬ויש לומר שהתנא סובר כר''ש כשאין סימנים כלל וחולק עליו כשיש‬ ‫אמרו לו וכי יש קרנים לחמור אמר להם וכי יש ערוגת סכינים‪ ,‬הביאו לו שני ביצים ושאלוהו מה של‬ ‫סימן אחד‪.‬‬ ‫תרנגולת לבנה ומה של שחורה הביא הוא להם שני גבינות ואמר להם מה של עז לבנה ומה של‬ ‫יש שמקשה ומתרץ על הברייתא איך יתכן שטהור מתעבר מטמא הרי ריב''ל אומר שלעולם אין‬ ‫שחורה‪ ,‬שאלו אותו מהיכן יוצאת נשמתו של אפרוח שמת אמר להם מהיכן שנכנסה רוחו משם‬ ‫עיבור של טמא מטהור או טהור מטמא לא גסה מדקה ולא דקה מגסה לא בהמה מחיה ולא חיה‬ ‫יצאה‪ ,‬אמרו לו הראה לנו כלי שלא שוה את הפסדו הביא להם מחצלת רחבה ופשטו אותה והיא לא‬ ‫מבהמה‪ ,‬חוץ מר''א ומחלוקתו שסוברים שחיה מתעברת מבהמה‪ ,‬ור' ירמיה מתרץ שמדובר‬ ‫נכנסה בשער אמר להם הביאו גרזן לסתור את השער אמר להם זה הדבר שלא שוה את הפסדו‪ ,‬והוא‬ ‫שטהורה התעברה מקלוט בן פרה שר''ש אסר אך היא יכולה להתעבר ממנו והתנא אומר שניתן‬ ‫הביא אותם לספינה וכל אחד מהם נכנס לחדר וראה שיש שם שישים כסאות והוא חשב שמיד יבואו‬ ‫לאכול את הבא בסימן אחד שהוא סובר כר''ש כשאין סימנים ומתיר כשיש סימן אחד‪ ,‬ויוצא שר''א‬ ‫לשם כולם והוא אמר לספן להתיר את הספינה ולהפליג ובינתיים הוא הביא מעפרם‪.‬‬ ‫סבר שזה וזה גורם מותר ור' יהושע סבר שזה וזה גורם אסור‪ ,‬וקשה שלענין ולד טריפה הם נחלקו‬ ‫להיפך שר''א אוסר ולד טריפה להקרבה במזבח כי הוא נולד גם מאיסור ור' יהושע מתיר‪ ,‬ויש לומר‬ ‫שאכן ר''א סובר שזה וזה גורם אסור אלא שכאן היה ניתן לכתוב שור כשב ועז ומדוע כתוב שור שה‬