מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לע''נ מרן רבי יצחק זאב בן רבי בס"ד
חיים הלוי סולבייציק זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 352פרשת האזינו תשפ''ז בכורות ב -ח
אותם לגמרי מקדושת כהן אך במום הוא לא פוקע מקדושת כהן ,עוד י''ל שרב מרי הפסיד שאמנם מסכת בכורות דף ב
הוא ידע למכור כראוי אך אדם אחר שרואהו יבא למכור כל שהוא כמו שעשה רב מרי והוא יבא פרק הלוקח עובר חמורו
לידי תקלה. משנה מי שקנה עובר חמור של עכו''ם או שמכר לו אף שאינו רשאי וכן מי שהשתתף עמו או שנתן
משנה כהנים ולויים פטורים מפטר חמור מק''ו שאם הם פטרו את של ישראל במדבר כ''ש שיפטרו לו בקבלה פטור מבכורה שכתוב בישראל ולא באחרים .גמרא המשנה צריכה לחדש את כל הפרטים
את של עצמם. לפטור מבכורה ,שאם היינו שונים לוקח מעכו''ם היינו אומרים שהוא פטור כי הוא מביא אותו
דף ד גמרא יש להקשות על המשנה שבמדבר אדם פטר אדם ובהמה פטרה בהמה שכתוב קח את לקדושה אך במוכר שהוא מפקיע אותו מקדושה היינו אומרים שנקנוס אותו לפדותו מהעכו''ם,
הלויים תחת כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלויים תחת בהמתם ,ואביי מבאר שהכוונה היא קמ''ל שפטור ,ושנו משתתף עמו להוציא מדעת ר' יהודה ששותפות עכו''ם חייבת בבכורה ,ושנו
שכהנים ולויים בהמתם פטורה מק''ו שאם בהמתם פטרה את בהמתם של ישראל במדבר כ''ש מקבל שלא נאמר שכיון שעיקר הבהמה היא של ישראל א''כ נקנוס אותו שלא יבא להחליף בבהמה
שהבהמה של עצמם פטורה ,ורבא מקשה הרי המשנה אומרת שהם עצמם פוטרים ,ועוד שא''כ הם אחרת ,קמ''ל שלא קונסים ופטור.
פטורים גם מבכור בהמה טהורה והרי שנינו שכהנים לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא רק שנינו במסכת ע''ז שר' יהודה מתיר למכור שבורה לעכו''ם ור' יהודה בן בתירא מתיר למכור סוס,
מפדיון הבן ופטר חמור ,ומבאר רבא שהכוונה במשנה היא שכהנים ולויים פוטרים בעצמם מק''ו והסתפקו לדעת ר' יהודה אם מותר למכור עובר שכמו שר' יהודה התיר שבורה כך הוא יתיר עובר
שאם הפקיעה קדושתם של הלויים את קדושת ישראל במדבר ודאי יפקיעו את של עצמם ,ובק''ו שהוא כשבור לגבי המלאכה או שסובר ר' יהודה שבשבורה לא גזרו כי אין דרכו לקנות שבורה אך
למדנו אדם ,ופטר חמור יש ללמוד מהפסוק אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה עובר שדרכו לקנות אסור למכור לו שאינו כשבור ,ולכאורה יש להוכיח מדברי המשנה 'והמוכר לו
הטמאה תפדה מה שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה ומה שאינו בבכור אדם אינו בבכור אף שאינו רשאי' ור' יהודה לא חלק על כך ,אך יש לדחות שהרי המשנה ממשיכה משתתף ונותן לו
בהמה טמאה ,ורב ספרא אמר לאביי שלדבריו שלומדים מבהמתם א''כ יוצא שרק לבן לוי שהיה לו בקבלה שר' יהודה חולק ובכ''ז המשנה לא מזכירה שהוא חולק א''כ גם לגבי עובר ר' יהודה חולק
שה שיפקיע הוא פוטר ואם אין לו שה אינו פטור וקשה בין לדבריך ובין לדברי רבא ,שבן חדש והמשנה לא מזכירה את זה ,ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהודה אומר שמי שקיבל בהמה מעכו''ם
שהפקיע הפקיע ואם הוא היה פחות מבן חודש לא פקעה בו קדושת בכור והרי רב אדא בר אהבה וילדה מעלה אותו בשויו ונותן חצי דמיו לכהן ,והנותן לו בקבלה אף שאינו רשאי קונסים אותו עד
אמר שלויה שיולדה בנה פטור מחמשת סלעים ,ויש לומר כדברי מר בר רב יוסף בשם רבא שהתורה עשרה בדמיו ונותן את כל דמיו לכהן ,עמוד ב ולכאורה מדובר גם על עובר וכתוב שאינו רשאי ,ויש
אמרה פטר רחם והכל תלוי בפטר רחם ,אך קשה שאהרן שלא היה באותו מנין הוא לא מפקיע שהרי לדחות שמדובר על בהמה ,אך קשה א''כ מדוע כתוב כל דמיו ויש לומר שיש לשנות דמיה ,אך קשה
שנינו שנקוד על אהרן שבחומש הפקודים שהוא לא היה במנין הלויים ,ויש לומר שכתוב הלויים שכתוב שנותן את כל דמיו לכהן ובבהמה עצמה אין שייכות לכהן ,ויש לומר שמדובר שהוא נתן לו
והוקשו כל הלויים זה לזה ,וכהנים לומדים כדברי ריב''ל שבכ''ד מקומות נקראו הכהנים לויים בהמה מעוברת לפטמה שמתוך שקונסים אותו על הבהמה קונסים אותו על הולד ,ורב אשי מוכיח
ואחד מהם והכהנים והלויים בני צדוק ,עמוד ב ושהלויים פוטרים לדורות לומדים מהפסוק והיו לי ממה ששנינו שר' יהודה מתיר בשבורה כי אינה יכולה להתרפאות והרי עובר הוא כסופו להתרפאות
הלויים ,והיו בהוייתם יהיו ,והשה של הלוי פטר כמו שאמר רב חסדא שכתוב באדם כסף לדורות ומשמע שר' יהודה יודה בעובר ,ויש ששנו את זה על המשנה שכתוב המוכר אף שאינו רשאי
ונאמר שה לדורות וכמו שבכסף שפודים לדורות כך פדו באותה שעה כך בשה שאמור לדורות פטרו לכאורה זה לא כר' יהודה שמתיר בשבורה ,ויש לדחות ששבורה אין דרכה להמכר אך עובר דרכו
באותה שעה ,אך יש לפרוך שבכסף פודים הקדשות ומעשר שני ,אלא יש ללמוד מהפסוק אך פדה להמכר ,ויש להוכיח מהברייתא שר' יהודה אומר שמי שקיבל בהמה מעכו''ם וילדה מעלים אותה
תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכמו שבבכור אדם אין חילוק בין שעה בדמים ונותן חצי דמיו לכהן ואם נתן לעכו''ם בקבלה אף שאינו רשאי קונסים אותו עד י' בדמיו
לדורות בכסף ,כך בבכור בהמה טמאה אין חילוק בין שעה לדורות בשה. ונותן כל דמיו לכהן ולכאורה מדובר בעובר ,ויש לדחות שמדובר על הבהמה ,אך קשה שכתוב דמיו
ר' חנינא אומר ששה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל ,ואביי מוכיח שהתורה ויש לשנות דמיה ,אך קשה שכתוב שנותן לכהן ומה זה שייך לבהמה ,ויש לומר שמדובר שהוא
מנתה את העודפים בבכורים יותר מכנגד הלויים ואילו בבהמות לא מנו עודפים ,אך יש לדחות שלא קיבל בהמה מעוברת לפטמה ומתוך שקונסים על הבהמה קונסים על העובר ,ויש להוכיח מברייתא
היו להם הרבה בהמות ויש לומר שכתוב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד ,אך יש לדחות שאומרת שר' יהודה מתיר בשבורה כי היא לא יכולה להתרפאות משמע שביכולה להתרפאות אסור
שפשוטי בהמות הלויים היו יותר מהבכורות של ישראל אלא לומדים מהפסוק ואת בהמת הלויים ועובר הוא כיכול להתרפאות.
תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה אך קשה שיש פסוק ובהמה רבה אך יש לומר שאם הסתפקו באופן שמכר בהמה לעובריה ,וספק זה הוא גם לר' יהודה שהתיר בשבורה כי לא יבואו
נאמר שבהמה כנגד בהמה יש לכתוב בהמה תחת בהמה או בהמות תחת בהמות ,וכתוב בהמת תחת להתיר בשלימה אך בשלימה יש לגזור שיבואו להחליף במכירה גמורה ,או שנאמר שר' יהודה התיר
בהמתם א''כ אחד פוטר הרבה ,ורבא מוכיח ממה ששנינו פודה בו פעמים הרבה ואכן ר' חנינא בשבורה שמכרה לגמרי וכ''ש שלימה שלא מכרה לגמרי ,והספק הוא גם לרבנן שהם אסרו בשבורה
מפרש את הטעם של המשנה שמדוע פודה באחד בהמות הרבה כי שה אחד של לויים פטר הרבה כי מכרה לגמרי אך בהמה לעובריה שלא מכרה לגמרי מותר ,או שהם אסרו בשבורה שלא יבוא
בהמות של ישראל. להחליפה בשלמה וכ''ש שיאסרו בבהמה לעובריה שיכול להחליפה בשלמה ,אך קשה וכי טעמם
ר' יוחנן סובר שהבכורות קדשו במדבר שהתורה אמרה קדש לי כל בכור ור''ל סובר שלא קדשו של רבנן זה בגלל החלפה הרי שנינו שהם אמרו לר' יהודה הרי מרביעים עליה ויולדת א''כ הגזירה
הבכורות במדבר שכתוב והיה כי יביאך ואח''כ כתוב והעברת משמע שקודם לכן לא קדשו ,ור' היא משום עוברים ,ויש לומר שרבנן אמרו לו שהטעם שלנו הוא בגלל שיבא להחליף אך לשיטתך
יוחנן הקשה שכתוב שעד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה היתה בבכורות ,אמר לו שהתרת כי אינה יכולה להתרפאות וזה כמכרה לשחיטה הרי יכולים להרביע עליה והיא תלד וא''כ
ר''ל שמדובר על אותם שיצאו ממצרים וכך מסתבר שהרי בן שנה אינו יכול לעבוד ,ור' יוחנן הוא לא ישחוט אותה ,ור' יהודה אמר לכשתלד שהרי אינה מקבלת זכר ,ולכאורה יש להוכיח מדברי
שהביא ראיה סבר שזה מובן רק אם נאמר שיש קדושה במדבר א''כ כמו שהבכורים שיצאו ממצרים המשנה הנותן לו בקבלה ולא כתוב שאינו רשאי ,ויש לדחות שגם במשתתף עמו לא כתוב שאינו
נמשכה קדושתם במדבר ,כך לנולדים במדבר היתה להם קדושה אך אם נאמר שפסקה קדושת בכור רשאי ופשוט שאינו רשאי שהרי אביו של שמואל אמר שאסור לעשות שותפות עם עכו''ם שמא
במדבר א''כ גם קדושת היוצאים פקעה ,ור''ל סבר שמי שהיה קדוש נשאר קדוש ומי שנולד אח''כ יתחייב לו שבועה והוא ישבע לו בשם ע''ז והתורה אמרה לא ישמע על פיך ,אלא שהתנא שנה
אינו קדוש ,ור' יוחנן הקשה ששנינו שבאותו יום שהוקם המשכן הקריבו ישראל נדרים ונדבות מכירה ואותו דין בשותפות א''כ הוא שנה מכירה ואותו הדין בקבלנות ונקטו מכירה שהיא עיקר
חטאות ואשמות בכורות ומעשרות ,ויש לומר שמדובר באותם שיצאו ממצרים ולכאורה יש להוכיח האיסור ,ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהודה אמר שהנותן בקבלה לעכו''ם אף שאינו רשאי קונסים
לצד השני שדוקא אותו יום קרבו ולא מכאן ואילך כדברי ר''ל ,ויש אומרים שמתחילה ר''ל שאל אותו עד י' בדמיו ונותן כל דמיו לכהן ולחכמים כל זמן שיד עכו''ם באמצע הוא פטור מהבכורה,
משם על ר' יוחנן שרק אותו היום הקריבו ולא מכאן ואילך ,ויש לומר שהכוונה מאותו יום ואילך דף ג ולכאורה מדובר על הבהמה ,ויש לדחות שמדובר על העובר ומוכח כן ממה שכתוב עד עשרה
והחידוש הוא שרק מאותו יום ולא קודם שלא קרבו חובות בבמה ,ויש להוכיח ממה ששנינו שבג' בדמיו ,ויש להוכיח כר''ל ממה ששנינו שמי שמכר בהמה גסה לעכו''ם קונסים אותו עד עשרה
מקומות קדשו הבכורות :במצרים ,במדבר ,ובכניסתם לארץ ,במצרים נאמר קדש לי כל בכור, בדמיה ,יש להסתפק אם עד עשרה דוקא או לאו דוקא ,ויש להוכיח מדברי ריב''ל שמי שמכר עבדו
במדבר נאמר כי לי כל בכור בבני ישראל ,בכניסתם לארץ נאמר והיה כי יביאך ,והעברת ,ור''נ בר לעכו''ם קונסים אותו עד מאה מדמיו ,ויש לדחות שבעבד קנסו יותר כי הוא מפקיע אותו ממצוות
יצחק מבאר שבג' מקומות הוזהרו על הבכורים להקדש אך לא קדשו ,אך לכאורה במצרים גם ר''ל כל יום ויום ,ללישנא בתרא רצו להוכיח מהמשנה שהנותן בקבלה אף שאינו רשאי קונסים אותו עד
הודה שהם היו קדושים אלא יש לומר שיש מהם שקדשו ויש שלא קדשו ,ורב פפא מקשה וכי לא עשרה בדמיו ,ויש לדחות שבמכירה הוא פסק אותה ממנו לגמרי לכן קנסו אותו אך בקבלנות הוא
קדשו במדבר הרי נאמר פקד כל בכור זכר לבני ישראל ,אלא יש לומר שר' יוחנן ור''ל נחלקו שר' לא פסק אותו לגמרי ,ויש להסתפק אם עד עשרה הוא דוקא או לא ,ויש להוכיח מדברי ריב''ל
יוחנן סבר שקדשו ולא פסקו ור''ל סבר שקדשו ופסקו, שבמכר עבדו לעכו''ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ויש לדחות שהעבד לא חוזר אליו אך הבהמה
דף ה לר''ל מובן שהוא למד מהפסוק והיה כי יביאך והעברת ,וטעמו של ר' יוחנן כדברי ר''א נשארת ברשותו ,אך קשה שבבהמה שהיא נשארת ברשותו נקנוס עד אחד בדמיה ,אלא יש לומר
שהוא אמר שר' יוחנן הסכים בחלום על דבריו שהם דברים נכונים שכתוב לי יהיו בהוייתם יהיו, שמכירת עבד לא מצויה ולא קנסו בו חכמים אך בהמה זה מצוי.
ומוהיה כי יביאך והעברת למד ר' יוחנן כמו ששנה התנא אצל ר' ישמעאל שהתורה אומרת עשה ר' יוחנן אומר שרבנן ור' יהודה נחלקו בפסוק כל בכור שלרבנן בכור משמע אפילו מקצת בכור
מצוה זו כדי שתכנס בשבילה לארץ ,רב מרדכי אמר לרב אשי אתם שניתם כך אך אנו שנינו להיפך והתורה מוסיפה כל עד שכולו בכור ,ור' יהודה סובר שבכור משמע כולו וכתוב כל שגם כל שהוא
שלר' יוחנן לא קדשו בכורים במדבר ולר''ל קדשו הבכורים במדבר ,אמר לו רב אשי והפכתם גם את נקרא בכור ,ועוד י''ל שלכו''ע בכור משמע שרובו בכור ונחלקו אם כל משמע שכולו בכור או שבא
השאלות אמר לו כן ,שאל אותו א''כ גם בדברי ר''א שראה את ר' יוחנן בחלום אמר לו שכן ולא לגרע אפילו מקצת בכור.
קדשו לר' יוחנן הכוונה שלא הוצרכו לקדש ,אמר לו רב אשי א''כ כך אנו שונים אמר לו רב מרדכי רב הונא סובר שאם יש שותפות של עכו''ם אפילו באזנו הוא פטור ור''נ מקשה שיאמר הישראל קח
שאדם חייב לומר בלשון רבו. אזנך ולך ,ורב חסדא סובר שהשותפות שפוטרת היא בדבר שעושה אותה נבילה ,ורבא אומר בדבר
קונטרוקוס השר שאל את ר' יוחנן בן זכאי שבפרוט הלויים המנין הוא כ''ב אלף ושלש מאות שעושה אותה טריפה ,ונחלקו אם טריפה חיה שהסובר בדבר שעושה אותה טריפה כי היא לא חיה
וכשמנו את הבכורים נאמר רק כ''ב אלף להיכן נעלמו אותם ג' מאות ,אמר לו ר' יוחנן שהם היו והסובר בדבר שעושה אותה נבלה סובר שטריפה חיה ,ואמרו את הנ''ל לפני רב פפא שרב הונא ורב
בכורים ובכור לא מפקיע בכור ,ומבאר אביי שדי לבכור להפקיע את קדושת עצמו ,עוד שאל השר חסדא ורבא לא חולקים שרב הונא דיבר על העובר עצמו שאם יש לעכו''ם חלק אף באזנו הוא פטור
שבגביית הכסף של הפקודים יוצא מאתיים ואחת ככר ועוד י''א מנה שכתוב בקע לגולגולת מחצית מבכורה ורב חסדא ורבא דברו על האם ,והקשה להם רב פפא שכמו שפשוט לכם שבעובר גם
השקל בשקל הקודש ואילו בנתינת הכסף נאמר מאת ככר ,שכתוב ויהי מאת ככר הכסף לצקת וכי שותפות באזן פוטרת שנאמר כל בכור א''כ גם באמו זה פוטר שהרי נאמר כל מקנך תזכר ,אלא אין
משה רבכם גנב או קוביוסטוס או אינו בקי בחשבונות נתן מחצה ונטל מחצה ולא החזיר מחצה הבדל בינו לבין אמו ,ומר בר רב אשי מקשה מדוע נפלים קדושים אף שאינם בני חיות כמו שכתוב
שלם ,אמר לו שמשה רבינו היה גזבר נאמן ובקי בחשבונות אלא שהמנה של קודש הוא כפול ורב פטר שגר בהמה והיינו שגר שבבהמה ,ויש לומר שכשלא מעורב בהם חולין קוראים בבהמה כל
אחאי דן בזה שמה היתה שאלת השר הרי נאמר מאת ככר לצקת והשאר לא לצקת אלא לאוצר בכור וכשהתערבו בו חולין זה לא נכלל בכל בכור.
המשכן ,ויש לומר שיש פסוק נוסף וכסף פקודי העדה מאת ככר ,ולכאורה מהיכן ידע רבן יוחנן ר''א לא נכנס לביהמ''ד והוא פגש את ר' אסי ושאלו מה אמרו היום בביהמ''ד עמוד ב אמר ר' אסי
שהמנה של קודש כפול אם מהמנין הזה שכתוב ואת האלף שבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים שר' יוחנן אמר ששותפות עכו''ם גם במקום של מום קל פוטרת מבכורה אך קשה ששנינו שאם רחל
לעמודים והפסוק מונה את הפרטים ואם נאמר שהמנה של קודש אינו כפול א''כ באלף שבע מאות ילדה מין עז או עז שילדה מין רחל פטור מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייב בבכורה וזה מום
שבעים וחמש יש ככר נוספת ועוד י''א מנה ואם התורה מנתה את זה רק בפרטים א''כ המנה של קבוע לשחוט עליו ,ור' יוחנן אמר מום קל זה כדברי רב הונא ולא כרב חסדא ורבא ומה שהוא אמר
קודש היה כפול ,אך יש לדחות שיתכן שהמנה לא היה כפול ומה שלא מנו עוד ככר כיון שהוא אחז שזה מין קבוע לכאורה זה לא חידוש שאם הוא משונה מבהמות אחרות זה נקרא מום אך כבר שנינו
במנין הככר ולכן לא מנאו באחד ,אך יש להוכיח ממה שכתוב ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים שאם פיו דומה לשל חזיר זה מום ואין לומר שזה מום רק כשהשתנה לדבר שאינו מינו שהרי שנינו
וארבע מאות שקל ויש כאן צ''ו מנה נוספים ובכ''ז לא מנו אלא פרטים א''כ המנה של קודש הוא עינו אחת גדולה ואחת קטנה ושנו על כך שגדולה כשל עגל וקטנה כשל אווז ולכאורה בדומה לשל
כפול ,אך יש לדחות שמנו רק פרטים גדולים בככרים ולא פרטים קטנים ,ורב חסדא אומר שלומדים אווז זה דבר שאינו קדוש בבכורה אך עגל הוא דבר שקדוש בבכורה אלא שכיון שהוא השתנה
מהפסוק והשקל עשרים גרה עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה מאחרים זה נקרא מום ,אך יש לדחות שזה מום שרוע ומוכח כך ששנינו שמומים אלו בין קבועים
לכם יחד שישים שקלים שכל אחד הוא ד' דינרים ,עמוד ב והרי מנה הוא ק' דינרים ואיך זה מגיע בין עוברים פסולים ואדם יתר עליהם כששתי עיניו גדולות או קטנות ,ולכאורה דוקא באדם הוא
למאתים וארבעים דינרים אלא שהמנה של קודש הוא כפול דהיינו מאתים דינרים ועוד מ' הוסיפו מום כיון שכתוב איש איש וצריך להיות ששוה לזרעו של אהרן אך בבהמה שתיהן גדולות ושתיהן
בימי יחזקאל שמוסיפים על המדות ,ולא מוסיפים יותר משתות ,והשתות של מ' דינרים הוא מבחוץ. קטנות אינו מום וא''כ כשאחת גדולה ואחת קטנה אינו מום בגלל השינוי שהרי גם בשתיהן גדולות
ר' חנינא אומר שהוא שאל את ר''א בביהמ''ד הגדול מדוע השתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים או קטנות זה שינוי אלא שזה נקרא מום שרוע ,אך יש לדחות שבאמת אחת גדולה ואחת קטנה זה
וגמלים אמר ר''א שזה גזירת הכתוב ,ועוד שלא היה כל אחד מישראל שלא היה לו תשעים חמורים מום בגלל השינוי אך בשתיהן גדולות או קטנות זה לא מום אלא שבגלל בריאות יתירה שתיהן
לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים ,עוד הוא שאל את ר'''א מהו לשון רפידים אמר ר''א גדולות או מכחישות יתירה שתיהן קטנות ולכן אינו מום בבהמה.
שרפידים שמה ונחלקו תנאים בזה שר''א אמר ששמה רפידים ור' יהושע אמר שריפו עצמם מדברי היתה גיורת שאחיה הגוים מסרו בהמות לפיטום והיא שאלה את רבא והוא אמר שאין מי שחושש
תורה וכמו שכתוב לא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים ,עוד שאל ר' חנינא מהו לשון שטים אמר לו לדברי רב יהודה ששותפות עכו''ם חייבת בבכורה.
ר''א ששמה שטים ונחלקו תנאים בזה שר''א אמר ששמה שטים ור' יהושע אמר שהתעסקו שם לרב מרי בר רחל היו בהמות שהוא הקנה את אזנם לעכו''ם ובכ''ז הוא אסר את הבכורים בגיזה
בדברי שטות ומה שכתוב ותקראן לעם לזבחי אלוהיהם ,ר''א מבאר שהם פגעו בהם ערומות ,ור' ועבודה ונתן אותם לכהנים וכלו בהמותיו ,ויש להקשות שאם הוא נהג בהם כבכורים מדוע הוא
יהושע אומר שכולם נעשו בעלי קרי. הקנה מתחילה את אזנם לעכו''ם ויש לומר שעשה כך כדי שלא יבואו בהם לתקלה ,אך קשה א''כ
משנה אם פרה ילדה מין חמור או שחמור ילדה מין סוס הוא פטור מבכורה שכתוב פטר חמור פטר מדוע כלו בהמותיו ויש לומר שהוא הפקיע אותם מקדושת בכורה ,אך קשה הרי רב יהודה אמר
חמור שני פעמים שהיולד חמור והנולד חמור ,ולענין אכילה טהורה שילדה כטמאה מותר באכילה שאדם יכול להטיל לכתחילה מום בבכור קודם צאתו לאויר העולם ,ויש לומר שרב מרי הפקיע
כשבים ושה עזים א''כ זה בא לרבות שה מכל מקום ,ור' יהושע סובר בכל מקום זה וזה גורם מותר וטמאה שילדה כטהורה אסור באכילה שהיוצא מטמא טמא והיוצא מהטהור טהור .גמרא שנינו
רק כאן היה ניתן לכתוב שור כשב ועז וכתוב כבשים ועזים ללמד שיהיה אביו כבש ואמו כבשה, לקמן שאם רחל ילדה מין עז או עז ילדה מין רחל הוא פטור מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים הוא
ויש להוכיח ששנינו בברייתא שר''ש למד ממה שכתוב גמל שני פעמים אחד לגמל שנולד מגמלה חייב בבכורה ,ואמר רב יהודה שלומדים את זה מהפסוק אך בכור שור שיהיה הוא שור ובכורו שור,
ואחד לגמל שנולד מפרה וכשראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה רואים להדיא שר''ש סובר בכור כשב שיהיה הוא כשב ובכורו כשב ,בכור עז שיהיה הוא עז ובכורו עז ואין לומר גם כשיש בו
שצריך ראשו ורובו. מקצת סימנים שהרי כתוב אך לחלק ,וקשה שבמשנתינו מובא הפסוק פטר פטר לגבי פרה ,ויש לומר
שאלו את רב ששת אם מי רגלים של חמור מותרים באכילה ,וקשה מדוע לא שאלו על של סוסים שהתנא לקמן סובר כר' יוסי הגלילי שלמדו מהפסוק אך בכור שור ובכור כשב ובכור עז שיהיה
וגמלים ,ויש לומר שזה ודאי מותר כיון שאינם עכורים ואינם כחלב אלא מים נכנסו ומים יצאו ,אך היולד כנולד ,ונחלקו שלדעת התנא של משנתינו התורה גלתה בקדושת דמים ולומדים משם
הספק הוא בשל חמור שזה עכור ודומה לחלב וא''כ הוא ממצה את זה מגופו ,או שמים נכנסו ומים לקדושת הגוף ור' יוסי סובר שהתנא מגלה בקדושת הגוף ולומדים משם לקדושת דמים ,ולתנא של
יצאו והעכירות היא מהבל הבשר ,אמר רב ששת הרי שנינו שהיוצא מן הטמא טמא ומהטהור טהור המשנה לומדים מהיתור של בכור בכור כדברי ר' יוסי בר' חנינא שאומר מדוע נאמרו אימורים
ולא כתוב טהור מטמא אלא היוצא מן הטמא עמוד ב וא''כ גם מי רגלים הם מין הטמא ,ללישנא בבכור שור ובבכור כשב ובבכור עז שאם היה כתוב רק בשור היינו אומרים שרק בשור שהוא
בתרא הם לא הסתפקו על של סוסים שודאי זה לא דבר שאנשים שותים אלא הספק הוא בשל חמור התרבה בנסכים וכשב התרבה באליה ועז התרבה להקריבו בע''ז ביחיד ,ואמנם לא לומדים אחד
שזה מועיל לחולי ירקון ,ורב ששת הוכיח מהיוצא מהטמא שגם הם יצאו מטמא ,ויש להקשות ממה מאחד ולכאורה ניתן ללמוד אחד משנים ,אך אם לא היה כתוב בשור לא היינו לומדים מעז וכבש כי
ששנינו מפני מה התירו דבש דבורים כי הן מכניסות אותן לגופן אך אינן ממצות אותם מגופם וא''כ הם התרבו אצל פסחים ,ואם לא יכתבו בכבש לא היינו לומדים משור ועז כי הם התרבו אצל ע''ז
לא נאמר בזה שיוצא מטמא טמא ,ויש לומר שרב ששת סבר כר' יעקב שלומדים התר בדבש בציבור ,ואם לא היה כתוב בעז לא היינו לומדים משור וכבש כי יש בהם צד ריבוי אצל מזבח לכן
מהפסוק אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף שרק זה אתה אוכל ולא שרץ עוף טמא ולכאורה שרץ צריך לכתוב בכור בכל אחד ,ור' יוסי הגלילי לא למד מפטר פטר שר' יוסי הגלילי למד מהפסוק אך
עוף טמא נאסר להדיא אלא לומדים מהפסוק ששרץ עוף טמא אין אתה אוכל אך אתה אוכל מה פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה ,ולכאורה היינו לומדים גם פטרי
שעוף טמא משריץ והיינו דבש דבורים ואין לרבות גם דבש גזים וצרעים כי רק דבש דבורים אין לו סוסים וגמלים לכן נאמר פטר חמור פטר חמור פעמיים למעט פטרי סוסים וגמלים ,אך עדיין ניתן
שם לואי ואילו דבש גזים וצרעים יש לו שם לואי ,ולפ''ז מה ששנינו שדבש גזים וצרעים טהור לומר שפטר חמור נפדה רק בשה ופטרי סוסים וגמלים יפדו בכל דבר,
ומותר באכילה זה לא כר' יעקב ,וממה שכתוב טהור יש לדייק שהוא צריך מחשבה כדי שיקבל דף ו לכן התורה כתבה פעמיים ללמד שרק פטרי חמורים הם בפדיון ולא פטרי סוסים וגמלים ,ורב
טומאה וכן שנינו שדבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלים בלי מחשבה. אחאי מקשה שצריך לכתוב פעמיים שאם היה כתוב אחד היינו אומרים שזה דבר שהיה בכלל ויצא
ביצי היחמורה חשבו החכמים לאסרם כאבר מן החי ואמר רב ספרא שזה זרע האיל שהולך אחרי מהכלל ללמד לא רק על עצמו אלא על הכלל שגם סוסים וגמלים נפדים ורק בשה ,והתורה כתבה
האילה וכיון שרחמה צר היא לא נזקקת לו והוא הולך אחר היחמורה ואז זה נושר ממנו. פעמיים למעט רק משה אך לעולם הם נפדים בכל דבר ,ויש לומר שא''כ היה צריך לכתוב פטר חמור
רב הונא אומר שעור שבא כנגד פני החמור בשלייתו מותר שהוא פירשא בעלמא ורב חסדא מביא תפדה בשה וחמור תפדה בשה וכתוב פעמיים פטר למעט לגמרי מפדיון פטרי סוסים וגמלים ,ורב
תנא לסייע לו שעור שבא כנגד פניו של אדם בין חי בין מת הוא טהור ולכאורה הכוונה בין שהוא חי פפא אומר שהתנא של המשנה ממעט סוסים ומגלים ,ממה שכתוב כל מקנך תזכר שהוא כלל ,שור
ואמו חיה ובין שהוא מת ואמו מתה ,ויש לדחות שזה טהור רק כשהוא חי ואמו מתה או שהוא מת שה ,וחמור הוא פרט וכלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט רק שור שה וחמור ולא דבר אחר ,ור'
ואמו חיה ,אך ישנה ברייתא מפורשת בין שהוא חי ואמו חיה ובין שהוא מת ואמו מתה ,וא''כ יש יוסי לא למד משם שהמילה פטר מפסיקה ורבנן אומרים שכתוב ו' לערבם ור' יוסי הגלילי סובר
ראיה מהברייתא שזה לא אבר. שלא יכתבו ו' לערב ולא יצטרכו למעט מפטר ,ורבנן סוברים שכיון שאחד זה קדושת הגוף והשני
משנה אם דג טמא בלע דג טהור הוא מותר באכילה ואם דג טהור בלע דג טמא הוא אסור באכילה זה קדושת דמים לכן התורה חלקה אותם ואח''כ ערבה אותם.
כי הוא לא מגידולו .גמרא משמע רק כשראינו שבלע ואם לא יש לתלות שהדג הטמא השריץ אותו הסתפקו אם פרה ילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים האם התורה אמרה עז שילדה מין רחל או
כמו ששנינו שדג טמא משריץ בתוכו ודג טהור מטיל ביצים ,אך קשה א''כ גם כשראינו שבלע נאמר רחל שילדה מין עז שחייבים כשיש מקצת סימנים כי כל אחד מהם טהור ושניהם קדושת הגוף אך
שהבלוע התעכל וזה הושרץ בתוכו ,ומבאר רב ששת שמדובר שמצאו אותו דרך בית הרעי ורב פפא כאן אחד טמא ואחד טהור ,אחד קדוש קדושת הגוף ואחד לא ,או שכיון ששניהם שייכים בקדושת
אומר שמצאו אותו דרך בית הבליעה ,ור''נ אומר שמדובר שמצאו אותו שלם ,ורב אשי אומר שרוב בכורה א''כ הוא קדוש ,ואם נאמר שכיון ששניהם שייכים בקדושת בכורה לכן הוא קדוש ,יש
הדגים משריצים רק מינם וזה כאילו בלע בפנינו. להסתפק בחמור שילדה מין סוס ויש בו מקצת סימנים ונאמר שאין בסוס כלל קדושת בכורה או
שנו בברייתא שדג טמא משריץ ודג טהור מטיל ביצים כל המוליד מיניק וכל המטיל ביצים מאכיל ששניהם הם מין טמאה ולכן הוא קדוש ,ואם נאמר שהוא קדוש יש להסתפק בפרה שילדה מין סוס
את בניו ע''י ליקוט חוץ מעטלף שהוא מניק אף שהוא מטיל ביצים, שודאי אחד טמא ואחד טהור ואחד יש בו קדושת בכורה ואחד לא ,או שהסימנים הם סיבה לומר
דף ח דולפנים יכולים לפרות ולרבות מאדם ,ורב יהודה מבאר שדולפנים הם בני הים. שהוא קדוש ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם טהורה ילדה מין טמאה פטורה מבכורה ואם יש בו
מי שביציו מבחוץ מוליד ומי שביציו בפנים מטיל ביצים ,יש להקשות הרי שמואל אומר שאווז מקצת סימנים חייבת ולכאורה הכוונה גם לפרה שילדה מין סוס ,ויש לדחות שמדובר בפרה שילדה
ואווז הבר כלאיים זה בזה ,וביאר אביי שזה ביציו בחוץ וזה ביציו בפנים והרי שניהם מטילי ביצים, מין חמור ,ולכאורה יש להוכיח ממה ששנינו שאם פרה ילדה מין חמור וחמור ילדה מין סוס פטורה
ויש לומר שהכלל הוא שכל מה שזכרותו בחוץ הוא מוליד ומה שזכרותו בפנים הוא מטיל ביצים. מבכורה ואם יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה ולכאורה גם בחמור שילדה מין סוס ,ויש לדחות
כל מי שתשמישו ביום יולד ביום ומי שתשמישו בלילה יולד בלילה ומי שתשמישו ביום ובלילה שזה נאמר רק על פרה שילדה מין חמור ,אך קשה א''כ מה שכתוב חמור שילדה מין סוס זה לפטור
יולד בין ביום ובין בלילה ,תרנגול תשמישו ביום ויולד ביום ,עטלף תשמישו בלילה ויולד בלילה, אין בזה חידוש שהרי אם פרה ילדה מין חמור ששניהם שייכים בקדושת בכורה בכ''ז רק כשיש בו
אדם תשמישו בין ביום ובין בלילה ויולד בין ביום ובין בלילה ,והנ''מ היא כדברי רב מרי בר רב מקצת סימנים הוא חייב ואם לא לא א''כ פשוט שחמור שילדה מין סוס שפטור ,ויש לומר
כהנא שאם בדק בערב יו''ט בקן של תרנגולת ולא מצא בה ביצה והוא השכים למחרת ומצא בה שהחידוש הוא בחמור שלא נאמר שלפרה יש קרנים ופרסותיה סדוקות ולחמור אין קרנים ופרסותיו
ביצה מותר לאכלה ביו''ט כי ודאי נולדה קודם והוא לא בדק ,ולכאורה הרי בדק אך יש לומר שהוא קלוטות אך חמור שילדה מין סוס שלשניהם אין קרנים ובשניהם פרסותיהם קלוטות א''כ זה מין
לא בדק כראוי ואף אם בדק כראוי יש לומר שהיא יצאה וחזרה ,ור' יוחנן אמר שאם יצאה רובה חמור אדום ויהיה חייב בבכורה ,קמ''ל שלא.
מערב יו''ט היא מותרת גם אם חזרה. יש להקשות מדוע המשנה צריכה לפרט שהיוצא מהטהור טהור ,יש לומר שזה סימן שלא יתחלף
כל דבר שצורת תשמישו וזמן עיבורו שוה יולד ומגדל זה מזה ,כל בעלי החיים משמשים פנים כנגד שהיינו אומרים שנלך אחר הולד עצמו והוא טהור או טמא אלא הולכים אחר אמו ,ולומדים את זה
עורף מלבד ג' אדם דג ונחש שמשמשים פנים כנגד פנים ,ואמר רב דימי שבא''י ביארו שרק עמהם כדברי הברייתא מהפסוק אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה שיש מעלה גרה
דברה שכינה ,ושנו שגמל משמש אחור כנגד אחור. ומפריס פרסה שאינך אוכלו כגון טהור שנולד מטמא ואין לומר שהפסוק מדבר על טמא שנולד
עיבורה של ביצת תרנגולת כ''א יום וכנגדה באילן לוז ,כלב עיבורו נ' יום וכנגדו באילן תאנה ,חתול מטהור ומה שכתוב ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה עמוד ב הכוונה שיש דבר שבא ממעלי הגרה
נ''ב יום וכנגדו באילן תות ,חזיר לס' יום וכנגדו באילן תפוח ,שועל וכל מיני שרצים ו' חדשים וממפריסי הפרסה שאינך אוכלו ,קמ''ל שכתוב גמל טמא הוא שרק הוא טמא ולא הנולד מטהורה
וכנגדם באילן תבואה ,בהמה דקה טהורה לה' חדשים וכנגדה באילן גפן ,בהמה גסה טמאה לי''ב ור''ש אומר שכתוב פעמיים גמל מאחד לומדים גמל שנולד מגמלה ומאחד לומדים גמל שנולד
חדש וכנגדה באילן דקל ,בהמה גסה טהורה לט' חדשים וכנגדה באילן זית ,זאב ארי דוב נמר מפרה שאסור ,ורבנן למדו מגמל אחד לאסור עצמו ומגמל אחד לאסור ֲחלֵב גמלה ור''ש למד לאסור
ברדלס פיל קוף וקיפוף עיבורם ג' שנים וכנגדם באילן בנות שוח ,אפעה לע' שנים וכנגדו באילן חלב מהפסוק את הגמל ,ורבנן לא דרשו מאת כמו ששנינו ששמעון העמסוני דרש את כל המילים
חרוב שמשעת נטיעתו עד שפירותיו נגמרים ע' שנה אך עיבורו ג' שנים ,נחש עיבורו שבע שנים ולא את בתורה וכשהוא הגיע לפסוק את ה' אלוקיך תירא הוא פרש שאין לרבות יראה לה' ,אמרו לו
מצאו לאותו רשע חבר באילנות ויש אומרים שיש אילן מוכססים שהוא מין בנות שוח ,ומנין למדו תלמידיו כל האתין שדרשת מה יהיה עליהם אמר להם כמו שקבלת שכר על הדרישה כך אקבל שכר
את זמן הנחש אמר רב יהודה בשם רב ויש שאמרו בשם ר' יהושע בן חנניא שכתוב בקללת הנחש על הפרישה ,עד שבא ר''ע ודרש מאת ה' אלוקיך תירא לרבות ת''ח ,ורב אחא בר רבא מקשה
ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה ולכאורה אם הוא התקלל מעיבור של בהמה ק''ו מחיה שלולא שרבנן למדו מגמל גמל ור''ש מאת הגמל היינו אומרים שחָ לָב של טמאה מותר ומה זה
שזה פחות אלא לומר שכמו שהבהמה התקללה מחיה פי שבע והיינו חמור שעיבורו שנה מחתול שונה ממה שלמדו מהפסוק הטמאים לאסור צירן ורוטבם וקיפה שלהם ,ויש לומר שצריך פסוק
שעיבורו נ''ב יום כך הוא התקלל מהבהמה פי שבע שהם שבע שנים ,אך קשה שנאמר שכמו למעט חָ לב שלא נאמר שגם מה שהתירו חלב של טהורה הוא חידוש ואם התירו של טהורה א''כ
שהתקלל חיה מבהמה והיינו ארי מחמור שהוא ג' שנים אף נחש מארי הוא ג' פעמים שהם ט' שנים, נתיר גם של טהורה קמ''ל שלא ,אך זה מובן למ''ד שדם נעכר ונעשה חלב אך אם נאמר שמה שאין
עמוד ב יש לומר שלא כתוב מכל החיה ומכל הבהמה אלא כתוב מכל הבהמה ומכל החיה דהיינו דם אחר הלידה הוא בגלל שאבריה של היולדת מתפרקים ואין נפשה חוזרת עליה עד כ''ד חדש לא
מבהמה שהתקללה מחיה ,אך קשה שנאמר שכמו שהתקללה בהמה מחיה פי שלשה דהיינו עז מובן מה החידוש שחלב של טהורה מותר ,ויש לומר שהיינו אומרים שאין דבר שבא מחי והוא
מחתול כך התקלל הנחש מבהמה אחד לשלש דהיינו ט''ו חדשים ,יש לומר שכתוב מכל הבהמה מותר שזה כאבר מהחי ובכ''ז התורה התירה וא''כ נתיר גם בטמאה ,קמ''ל שלא ,ואין לומר
והחיה שהוא מקולל ועדיף לקללו קללה חמורה. שהמקור לכך שחלב מותר הוא ממה שהתורה אסרה בשר בחלב א''כ חלב לבדו מותר כי ניתן לומר
הקיסר שאל את ר' יהושע בן חנניא כמה זמן עיבורו של נחש אמר לו ז' שנים אמר הקיסר הרי זקני שחלב עם בשר אסור בהנאה וחלב לבדו מותר בהנאה אך הוא אסור באכילה ,ור''ש שמתיר גם בשר
אתונה הרביעו והוא הוליד לג' שנים אמר ר' יהושע שהיא כבר היתה מעוברת ד' שנים קודם אמר לו בחלב בהנאה התורה באה לומר שלוקה על בישול בשר בחלב אך חלב לבדו אסור באכילה ,אלא יש
הקיסר הרי הם משמשים ובהמות מעוברות אינן משמשות אמר לו שהם משמשים כאדם אמר לו לומר שממה שגלתה התורה בפסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב א''כ חלב של חולין
הקיסר הרי הם חכמים וידעו שלא היתה מעוברת אמר לו אנו חכמים מהם אמר לו הקיסר א''כ לך מותר ,אך יתכן שהתורה באה לאסור חלב מוקדשים בהנאה ,ושל חולין מותר בהנאה אך לא
תנצחם ותביאם אלי ,אמר ר' יהושע לקיסר כמה הם אמר הקיסר שישים איש אמר לו הבא לי ספינה באכילה ,אלא לומדים מהפסוק ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך ,אך יש לדחות
שיש בה שישים בתים ובכל אחד שישים כסאות והביאו לו וכשהגיע לשם הוא הגיע לשוחט אחד שהפסוק מדבר רק על סחורה ,אלא יש ללמוד מהפסוק ואת עשרת חריצי החלב ,אך יש לדחות שזה
שהיה מפשיט חיות אמר לו יש לך ראש למכור אמר לו כן אמר לו בכמה אמר לו בחצי זוז נתן לו לסחורה אך יש לומר שבמלחמה לא באים לעשות סחורה ,עוד יש לומר שלומדים מהפסוק ארץ זבת
והשוחט הביא לו ראש אמר לו רציתי את ראשך ואמר לו אם רצונך שאפטור אותך גלה לי היכן חלב ודבש ואם זה אסור איך הפסוק משבח את א''י בדבר שאינו ראוי ,עוד י''ל שלומדים מהפסוק
מקומם של חכמי אתונא אמר לו מפחד אני כי מי שמגלה את מקומם הם הורגים אותו אמר לו קח לכו שברו ואכלו לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב ,ויש להקשות מדוע התורה כתבה
קנים כרוכות וכשתגיע לשם תעמיד אותם כאילו עמדת לנוח ,והלך ר' יהושע לשם ומצא שומרים פעמיים שפן ארנבת וחזיר ולכאורה צריך לרבות כר''ש או כרבנן ,ויש לומר כמו ששנינו שנשנו
מבפנים ומבחוץ שאם רואים החכמים רגל שנכנסה הם הורגים את החיצונים ואם הם רואים רגל הבהמות הטהורות והטמאות בהמות מפני השסועה ועופות מפני הראה ,וקשה א''כ לכן התורה
שיצאה הם הורגים את הפנימיים ור' יהושע הפך את סנדלו ונכנס ודחפוהו וראו החכמים רגל יוצאת חזרה על גמל גמל ,ויש לומר שכשאפשר לדרוש דורשים.
והרגו את הפנימיים ואח''כ הוא הפך את סנדלו והם הרגו את כל השומרים והוא נכנס וראה את שנו בברייתא שאם רחל ילדה מין עז או עז ילדה מין רחל הוא פטור מבכורה ואם יש בו מקצת
הצעירים למעלה ואת הזקנים למטה והוא אמר לעצמו אם אתן שלום לצעירים יהרגוהו הזקנים שהם סימנים הוא חייב ,ור''ש סובר שהוא חייב רק כשראשו ורובו דומה לאמו ,והסתפקו אם להיתר
קשישים מהם ואם יתן שלום לזקנים יהרגוהו הצעירים שהם חשובים יותר ,והוא אמר שלום לכולכם אכילה של טמא שנולד מטהורה ר''ש גם מצריך ראשו ורובו דומה לאמו או רק לענין בכורה שכתוב
והם שאלוהו מה מעשיך אמר להם חכם היהודים אני ורוצה אני ללמוד חכמה מכם ,אמרו לו א''כ אך בכור שור עד שיהיה הוא שור ובכורו שור אבל לאכילה התורה אסרה גמל גמור,
נשאל ממך אמר להם שכן ואם תנצחוני עשו בי ככל שתחפצו ואם אנצככם אכלו עמי בספינתי ,והם דף ז אך אם הוא השתנה מגמל מותר ,או שאין חילוק וצריך שיהיה דומה לאמו ראשו ורובו ,ויש
שאלוהו אם אדם חפץ לקחת אשה ולא הסכימו לו מדוע הוא הולך למיוחסת ממנה לבקשה ,לקח ר' להוכיח ממה ששנינו שאם טהורה ילדה מין טמאה אסור באכילה ואם ראשו ורובו דומה לאמו חייב
יהושע יתד ונעץ אותה מתחת ולא נכנסה ונעץ אותה גבוה יותר והיא נכנסה אמר להם א''כ יתכן בבכורה משמע שגם לאכילה ר''ש מצריך ראשו ורובו דומה לאמו ,ויש לדחות שרק לבכורה צריך
שבמקום חשוב יותר ימצא את בת מזלו ,שאלוהו אדם שהלוה ובקושי גבה את חובו מלקוחות מדוע ראשו ורובו אך לאכילה לא צריך ,וכך מדוייק ממה שהברייתא מתחילה עם אכילה ומסיימת
הוא מלוה שוב לאחרים ,אמר להם אדם הולך לקצוץ קנים ואינו יכול לנשאם והוא קוצץ יותר ואז בבכורה ,אך יש לומר שגם לאכילה צריך ראשו ורובו וצריך לחדש לגבי בכורה שלא נאמר שכיון
באים לעזור לו ,אמרו לו אמור לנו דברי רוח אמר להם שהיתה פרדה שילדה והיה תלוי בצואר הולד שכתוב אך בכור שור וצריך שיהיה בכור שור לגמרי ולא מספיק ראשו ורובו ,קמ''ל שמספיק ראשו
פתק שנושים לבית אביה ק' אלפי זוז אמרו לו וכי פרדה יולדת אמר להם זה הדברי רוח ,שאלוהו ורובו ,ויש להוכיח ממה ששנינו על הפסוק אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה
במה מולחים מלח מסריח אמר להם בשליא של פרדה אמרו לו וכי יש שליא לפרדה אמר להם וכי שלמד ר' יהושע שרק זה אתה לא אוכל את אתה אוכל את הבא בסימן אחד והיינו טמא שנולד
מלח מסריח ,אמרו לו בנה לנו בית באויר העולם והוא אמר שֵ ם ותלה עצמו באויר אמר להם הביאו מטהור ועיבורו מטהור ,ואין לרבות גם כשעיבורו מטמא שהרי נאמר שה כשבים ושה עזים עד
לי לבנים וטיט ,שאלוהו היכן אמצע העולם והוא זקף את אצבעו ואמר כאן אמרו לו מי יוכיח לנו שיהיה אביו כבש ואמו כבשה ור''א למד שהפסוק לא בא להתיר מותר אלא להוסיף על המותר
כדבריך אמר להם הביאו חבל ותמדדו ,אמרו לו יש לנו בור במדבר הכנס אותו לעיר אמר להם והיינו טמא שנולד מטהור שעיבורו מהטמא ואין צורך לרבות עיבורו מטהור שהרי נאמר שור שה
תפשילו לי חבלים מסובין ואכניס לכם ,אמרו לו יש לנו ריחיים שבורות תפור אותם אמר להם כשבים ושה עזים מכל מקום ,ויש לדקדק שהתנא קורא לו טמא כר''ש ובכ''ז התנא אומר שאתה
תכרכו לי חוט מהריחיים ואתפור לכם ,שאלוהו איך קוצרים ערוגת סכינים אמר להם בקרני חמור אוכל את הבא בסימן אחד ,ויש לומר שהתנא סובר כר''ש כשאין סימנים כלל וחולק עליו כשיש
אמרו לו וכי יש קרנים לחמור אמר להם וכי יש ערוגת סכינים ,הביאו לו שני ביצים ושאלוהו מה של סימן אחד.
תרנגולת לבנה ומה של שחורה הביא הוא להם שני גבינות ואמר להם מה של עז לבנה ומה של יש שמקשה ומתרץ על הברייתא איך יתכן שטהור מתעבר מטמא הרי ריב''ל אומר שלעולם אין
שחורה ,שאלו אותו מהיכן יוצאת נשמתו של אפרוח שמת אמר להם מהיכן שנכנסה רוחו משם עיבור של טמא מטהור או טהור מטמא לא גסה מדקה ולא דקה מגסה לא בהמה מחיה ולא חיה
יצאה ,אמרו לו הראה לנו כלי שלא שוה את הפסדו הביא להם מחצלת רחבה ופשטו אותה והיא לא מבהמה ,חוץ מר''א ומחלוקתו שסוברים שחיה מתעברת מבהמה ,ור' ירמיה מתרץ שמדובר
נכנסה בשער אמר להם הביאו גרזן לסתור את השער אמר להם זה הדבר שלא שוה את הפסדו ,והוא שטהורה התעברה מקלוט בן פרה שר''ש אסר אך היא יכולה להתעבר ממנו והתנא אומר שניתן
הביא אותם לספינה וכל אחד מהם נכנס לחדר וראה שיש שם שישים כסאות והוא חשב שמיד יבואו לאכול את הבא בסימן אחד שהוא סובר כר''ש כשאין סימנים ומתיר כשיש סימן אחד ,ויוצא שר''א
לשם כולם והוא אמר לספן להתיר את הספינה ולהפליג ובינתיים הוא הביא מעפרם. סבר שזה וזה גורם מותר ור' יהושע סבר שזה וזה גורם אסור ,וקשה שלענין ולד טריפה הם נחלקו
להיפך שר''א אוסר ולד טריפה להקרבה במזבח כי הוא נולד גם מאיסור ור' יהושע מתיר ,ויש לומר
שאכן ר''א סובר שזה וזה גורם אסור אלא שכאן היה ניתן לכתוב שור כשב ועז ומדוע כתוב שור שה
