להבין · Lehuvin — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

להתבונן
התבוננות מעמיקה ומחזקת
ביסודות עבודת האדם בעולמו
ע_ל מועדי השנה
חודשם *
א_לו_ל מאמריפ ו ר י
*
מאמרי ירח האיתנים
בס"ד
לִ ְקרֹא.
מהדורה
חדשה
להתבונן להתקדם להתרומם!
פוארתומ
לְ ָהבִ ין.
וּ לְ ִה ְת ַח ֵּבר.
הספר שיגרום לך להתחבר לאווירת
הימים הנוראים ,סוכות ושמחת תורה
מתוך התרוממות הרוח ושמחה אמיתית.
הספר זכה להסכמותיהם
של הגאונים הצדיקים זיע"א:
רבי דב יפה זצוק"ל ורבי חיים וואלקין זצוק"ל.
מאמרי המועדים
להתבונן
התבוננות מעמיקה ומחזקת
ביסודות עבודת האדם בעולמו
על מועדי השנה
ַמ ַא ְמ ֵרי חוֹ ֶד ׁש ֱא_ל ּו_ל
ַמ ַא ְמ ֵרי יֶ ַרח ָה ֵא ָיתנִ ים
ערוך על פי וועדים שנמסרו
בפני מבקשי דעת
ע"י הרה"ג
רבי אהרן שווב שליט"א
כתיבה ועריכה:
הרב אריה לייב גולדשטוף שליט"א
-----------------------------
עימוד וגרפיקה:
אהרן עמיר 052-7657995
-----------------------------
להארות ולהערות:
lehovin.tora@gmail.com | 050-4166000
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | טכק
ֲעבוֹ ַדת ַה ְּת ׁש ּובָ ה ְּב ֲ'עשֶׂ ֶרת יְ ֵמי ְּת ׁש ּובָ ה'
ִס פְ ָר ן ׁ ֶש ל ֵּב י נ וֹ נִ ִ ּי י ם
מהי עבודת ה"תשובה" של עשרת ימי תשובה?
אנו עומדים בעשרת ימי תשובה ,ימים גדולים ונשגבים המיועדים ְל ִה ְת ַע ּלוּ ת ושיפור
המעשים.
והנה ,ה'תשובה' על החטאים באופן כללי ,היא חובה שקיימת עלינו בכל ימות השנה
ולא רק בעשרת ימי תשובה .ואם כן ,יש להתבונן מהי עבודת ה'תשובה' המיוחדת
המוטלת עלינו בימים אלו בפרט?
עוד יש להתבונן :הרי שני ימים מתוך העשרה הם ימי ראש השנה ,ובימי ראש השנה
הלא אין מזכירים כלל לשון חטא ועוון ,127וכל עבודתנו היא אך ורק בהמלכת הקב"ה,
ואם כן ,במה באה לידי ביטוי עבודת התשובה בימים אלו?
גם על אמירת הוידוי יש להתבונן :להלכה נפסק 128שעיקר הוידוי הוא לומר "חטאתי",
גם בלא לפרט את החטא .ותמוה ,כיצד מתקיים בכך כל סדר התשובה של חרטה
עמוקה על כל חטא וחטא -כפי שמתואר בהרחבה בשער א' דספר 'שערי תשובה'
לרבנו יונה?
כמו כן ,בנוסח הוידוי ה'קבוע' – אשמנו ,בגדנו וכו' ,אנו מזכירים עבירות רבות שניתן
לחשוב שלא חטאנו בהם כלל .מדוע אנו צריכים להזכיר אותם ולהתוודות עליהם?
האם עשרת ימי תשובה נועדו רק ל'בינונים'?
על סדר הדין בראש השנה מצינו בגמרא:129
שלשה ספרים נפתחים בראש השנה :אחד של רשעים גמורים ,ואחד של
צדיקים גמורין ,ואחד של בינונים.
צדיקים גמורים -נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים -
נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה; בינונים -תלויין ועומדים מראש השנה
עד יום הכיפורים ,זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה.
.127ראה משנה ברורה סי' תקפד סק"ג.
.128משנה ברורה סי' תרז סק"ה
.129טז ע"ב.
לק | להתבונן
מדברי הגמרא עולה לכאורה ,שאין כל משמעות ל'עשרת ימי תשובה' עבור הצדיקים
והרשעים ,שכן אלו נכתבים ונחתמים כבר בימי ראש השנה -הצדיקים לחיים והרשעים
למיתה ,ורק הבינוניים הם אלו שתלויים ועומדים עד יום הכיפורים וזקוקים לעבודת
'עשרת ימי תשובה'.
אך מסקנא זו תמוהה מאוד ,משום שמבואר בגמרא 130ש'עשרת ימי תשובה' הם ימים
שבהם נדרש כל אדם ואדם מישראל לבקש את ה' ,ולא רק הבינונים!
דרשו ה' בהמצאו -אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים
[שגם יחיד נענה בתפילתו].
כל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים
בנוסף ,יש להתבונן בסדר הדין שהזכרנו קודם :כיצד ניתן לומר שהצדיקים נחתמים
לחיים בראש השנה והרשעים למיתה ,והלא אנו רואים בעינינו במהלך השנה שצדיקים
מתים ,ומאידך רשעים גמורים שחיים בטוב ובנעימים!
בקושיה זו התקשו התוספות ,131ומכוחה כתבו שהדין האמור עוסק ב'חיים' ו'מיתה'
הוא כלפי העולם הבא ,ולא על חיי העולם הזה.
אולם דעה זו צריכה ביאור :מדוע יש צורך לדון על 'חיי העולם הבא' מידי שנה ב'ראש
השנה'? הזמן המתאים לכך ביותר הוא בעת פטירת האדם מן העולם ,ומה טעם יש
ְלדוּ נוֹ על כך מידי שנה בשנה?
רבינו הגר"א מוילנא 132הוסיף לחזק את שיטת התוספות ,שהלא במקום אחר בגמרא
133
מפורש שכל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים ,ולא רק הבינונים! ומוכח
אם כן כדברי התוספות שאותם 'שלשה ספרים' הם רק כלפי 'חיי העולם הבא' ,ואילו
כלפי 'חיי העולם הזה' כל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים.
מדברי הגר"א למדנו ,שהצורך של עשרת ימי תשובה הוא עבור כל אדם ואדם ,ולא רק
להצלת הבינונים ,שכן כל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים ,ובאמצעות
עבודת ה'תשובה' שבימי 'עשרת ימי תשובה' -ניתן לקרוע את גזר הדין ולשנותו
ממיתה לחיים.
אך כעת עלינו להעמיק יותר :אם אכן הדין של כל אדם מתפרס על עשרה ימים ,מתחיל
בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים ,אם כן ,מהי העבודה אותה עלינו לבצע בעשרת
.130יח ע"א.
.131בד"ה ונחתמין
.132או"ח סי' תקפ"ב סעיף ט.
.133טז ע"א.
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | אלק
ימי תשובה? דבשלמא הבינונים ,יכולים להוסיף במעשיהם ולהתהפך לצדיקים ,אך
הצדיקים עצמם -מה עליהם להוסיף עוד ולשפר באותם עשרה ימים?
כעין זה יש להתבונן גם על הבינונים :מדוע נצרך ספרם של הבינונים בראש השנה,
הלא הם ממילא "תלויים ועומדים עד יום הכיפורים" ,ואם כן ,ניתן להמתין ליום
הכיפורים ואז לכותבם בספר הראוי להם .מה תוכנו של אותו "ספר של בינונים"?!
כמו כן ,יש להבין מדוע אותם עשרה ימים ניתנו לאחר תחילת השנה -בין ראש השנה
ליום הכיפורים? לכאורה היה מתאים יותר שיהיו קודם ראש השנה ,ואז יכינו עצמם
ל'דין' כראוי ואז ב'ראש השנה' יחתם גזר דינם של כולם!
"אשר כתבת -זה ספרן של בינונים"
בכדי להיכנס לעומקה של סוגיא זו ,נדקדק בדברים מחודשים שאמרו בגמרא על אותם
שלשה ספרים הנפתחים בראש השנה.
והנה ,לאחר שהגמרא הביאה את הידיעה על שלשת הספרים ,הוסיפה הגמרא ודרשה
לימוד מקור מן התורה על קיומם ,מלשון הפסוק שאמר משה רבינו להקב"ה:134
אתםְ ,ו ִאם ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י נָ א ִמ ִּס ְפ ְר ָך ֲאׁ ֶשר ָּכ ָת ְב ָּת"
ְ"ו ַע ָּתה ִאם ִּת ּ ָׂשא ַח ָּט ָ
וכך דורשת הגמרא:135
מחני נא -זה ספרן של רשעים.
מספרך -זה ספרן של צדיקים.
אשר כתבת -זה ספרן של בינונים.
כלומר ,משה רבינו בעצמו היה צריך להיות כתוב בכל שלשת הספרים! גם בספרם
של רשעים ,גם בספרם של בינונים ,וגם בספרם של צדיקים! ובבקשתו הוא אומר
להקב"ה :מחני מכל הספרים שהייתי צריך להיות כתוב בהם ,של הרשעים הבינונים
והצדיקים.
וזה פלא גדול ,כיצד ניתן להבין זאת? לא יעלה על הדעת שמשה רבינו היה צריך
להיכתב בספרן של רשעים!
בוודאי אין גמרא זו יכולה להתפרש כפשוטה!
גם בהמשך הדברים יש לדקדק :את ספרם של ה'בינונים' משה רבינו רמז במילים
"אשר כתבת" ,ואילו את שני הספרים האחרים ,של ה'צדיקים' וה'רשעים' ,לא כינה
.134שמות לב ,לב.
.135טז ע"ב.
בלק | להתבונן
בתואר כזה ,אלא באופן סתמי" :מחני נא ,מספרך" ,ומשמע שעל ספרים אלו לא ניתן
לומר עליהם כלפי הקב"ה "אשר כתבת" ,היות שהם כביכול נעשו בכתיבת יד האדם,
על ידי בחירתו ומעשיו.
דוקא ספרם של ה'בינונים' שתלויים ועומדים בין הטוב לרע ,שהיה נראה שזהו מצב
שהאדם הביא על עצמו -הוא זה שהוגדר בתורה כנכתב על ידי הקב"ה בעצמו!
מה פשר הדבר?
מהיכן ה'בינוניים' יונקים את חיותם?
"רב ֶח ֶסד" ,136ומבארת הגמרא 137שכאשר
אחת מהנהגות הרחמים של הקב"ה היא ַ
ה'בינוני' אינו מצליח לצאת זכאי בדינו ,הקב"ה פועל במידה זו ומטה את הכף
כלפי חסד.
הנהגה זו צריכה ביאור ,ונקדים לכך התבוננות במהותו של ה'בינוני' -
על הגדרתו של ה'בינוני' למדנו בגמרא:138
צדיקים -יצר טוב שופטן.
רשעים -יצר רע שופטן.
בינונים -זה וזה שופטן.
מבאר רבינו הגר"א מוילנא' :139שופטן' פירושו 'מנהיגם'.
את ה'צדיקים' מנהיג ומושך היצר הטוב ,את ה'רשעים' היצר הרע מנהיגם .ואילו
ה'בינונים' ,מונהגים ּ ְפ ָע ִמים על ידי היצר הטוב ,ולפעמים על ידי היצר הרע.
כלומר ,ה'בינונים' קרועים בפנימיותם בין הטוב לרע ,וחיים בסתירה עצמית :מחד ,הם
מקיימים תורה ומצוות ,ומאידך ,הם נמשכים ונגררים לעשיית עבירות.
ואם כן ,יש להבין:
בשלמא הצדיק שחי על פי ערכים אמיתיים ,ומנהיג את חייו על פי היצר הטוב ,מובן
כיצד הוא נכתב ונחתם לחיים -
"כי ַא ָּתה
משום שהקב"ה אמת ודבריו קיימים לנצח ,וכפי שאומרים בתפילהִּ :
ֱאל ִֹהים ֱא ֶמת ו ְּד ָב ְר ָך ֱא ֶמת ְו ַק ָ ּים ָל ַעד"ָ ,
והד ֵבק באלקים אמת ובדבריו דברי האמת,
שמות לד ,ו. .136
ראש השנה יז ע"ב .137
ברכות סא ע"ב. .138
אמרי נועם. .139
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | גלק
נעשה גם הוא מציאות של אמת נצחית ,ומכח זאת הוא גוזר על עצמו מציאות
של 'חיים'.
ה'צדיק' הוא "בן עולם הבא" העושה את מעשיו מתוך מחשבה על העתיד,
ובכך הוא מתחבר לקב"ה ויוצר מציאות של חיים נצחיים ,כמו שנאמר:140
יכם ַח ִ ּיים ֻּכ ְ ּל ֶכם ַה ּיוֹ ם".
"ו ַא ֶּתם ַהדְּ ֵב ִקים ַ ּבה' ֱאל ֵֹה ֶ
ְ
גם הרשע שמנותק מכל זיק אלוקי רוחני ,ומנהיג את חייו על פי היצר הרע ,מובן כיצד
הוא נכתב ונחתם למיתה -
משום שחיי ה'רשע' הם חיי שקר זמניים ועכשוויים שאינם מבוססים על
מציאות אמת .הוא "בן עולם הזה" החי את המציאות המצומצמת של "הזה"
בלבד .כי בלי חיבור לאמת -אין לו מקור חיוּ ת.
ועליו אמרו חז"ל" :141רשעים בחייהם קרויים מתים" ,כי אף בחייו אין לו שמץ
חיות מלבד החוויות הדמיוניות החולפות בין רגע .משכך ,ברור כי סופו ככל
הרשעה הוא "כעשן תכלה" ,בהיותו בר מוות בחייו כמו במותו.
אך ה'בינוני' אשר נקרע בין שני יצריו ,ומתנהג בפועל ּ ְפ ָע ִמים על פי ה'יצר טוב'
ולפעמים על פי ה'יצר הרע' ,ולמעשה אינו מנותק לגמרי מדרך הרשעים -כיצד ניתן
לגזור עליו "חיים"?!
וביותר צריך להבין ,מה פשר אותה הנהגת "רב חסד" המטה את הכף של הבינוני כלפי
החיים?
והרי גם אם אדם יאמר רוב הפעמים דברי אמת ,ורק מעט פעמים ישקר ,סוף
סוף אי אפשר להגדירו "איש אמת"! ואם הבינוני אינו איש אמת לגמרי ,מהיכן
ִיינַ ק את החיים הבאים מחיבור בלעדי ומוחלט לאלקים אמת?
הקב"ה עשה אותנו 'בינונים'
נִ ָּכנֵ ס לביאור עומק פנימיות הסוגיא:
האדם נברא בעולם הזה עם כח בחירה ׁ ָשקוּ ל בין הטוב והרע.
וכפי שכותב הרמח"ל:142
"היכולת ביד האדם לקנות השלימות ,אולם צריך שיהיה זה בבחירתו
.140דברים ד ,ד.
.141ברכות יח ע"ב
.142בספר "דרך ה'" חלק א פרק ג -במין האנושי.
דלק | להתבונן
ורצונו ,כי אילו היה מוכרח להיות בוחר בשלימות ,לא היה נקרא באמת
"בעל שלימותו" ,כיון שהוכרח מאחר לקנותו ,והמקנהו הוא בעל שלימותו,
ולא היתה הכונה העליונה מתקיימת.
על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו ,שתהיה נְ ִט ָ ּיתוֹ שקולה לשני הצדדין
ולא מוכרחת לאחד מהם ,ויהיה בו כח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה
מהם שירצה ,והיכולת גם כן בידו לקנות איזה מהם שירצה.
על כן נברא האדם ביצר טוב וביצר הרע ,והבחירה בידו להטות עצמו
לצד שהוא רוצה.
הקב"ה יצר את האדם בכוונה תחילה עם שיקול שווה לצד הטוב ולצד הרע.
כלומר ,הקב"ה הוא זה שעשה אותנו 'בינונים'!
מהות האדם "מהלך" מדרגה לדרגה
נשים לב ,כי האדם במהותו הוא 'בינוני' .כל הזמן מתמודד במרחב שבין ה'טוב' ל'רע',
פעמים הוא מנצח ולפעמים הוא נכשל.
אולם הקב"ה נתן לו מצבים שבהם יש לו יכולת להעלות אט אט את מעגל הבחירה
שלו לגובה חדש ,ולגרום לעוד שטחים שבחלק ה'רע' להיות מופקעים ממנו ,ולרכוש
עוד חלקים בחלק ה'טוב'.
הדבר דומה לחילוק שיש בין 'עיגול' ל'ספירלה':143
העיגול הוא ַמ ְע ַ ּגל החוזר ומסתובב סביב עצמו שוב ושוב בלא שום התקדמות.
לעומתו ה'ספירלה' היא עיגול עם נטייה מזערית לצד ,כזו שגורמת לסיבובים
שלכאורה חוזרים על עצמם -לגרום התקדמות הלאה והלאה לכיוון הרצוי.
התקדמות איטית אך בטוחה.
ועל כן האדם נקרא 'מהלך' ,כנאמר בזכריה:144
"ונָ ַת ִּתי לְ ָך ַמ ְהלְ ִכים ֵּבין ָהעֹ ְמ ִדים ָה ֵא ֶּלה".
ומבאר השל"ה הקדוש 145זי"ע:
"כי המלאכים נקראים 'עומדים' שעומדים במקומם ,והאדם נקרא
'מהלך' ,כי הוא הולך משלימות לשלימות עד שזוכה לידבק בין הכתות
.143מעין זו המצויה ב'בורג'.
.144ג ז.
.145ספר בראשית -פרשת נח תורה אור ג.
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | הלק
הקדושות האלה".
האדם ,יש לו יכולת ומטרה להתקדם ולהתהלך ִמדַּ ְר ָ ּגה אל דַּ ְר ָ ּגה באופן קבוע ותמידי.
אילו יבחר האדם חלילה ,להפסיק מלהיות 'מהלך' ,ויישאר על מקומו ומצבו בלא כל
תנועה קדימה ,לא תהיה עוד סיבה להשאירו קיים בעולם הזה.
קניינים שמשנים את כל מצבו
וכך האדם צועד במהלך חייו החל ִמ ַ ּי ְלדוּ תוֹ -שאז כולו בעל נטיה ל'רע' ,כנאמר" :כי
יצר לב האדם רע מנעוריו" ,ובהגיעו לגיל י"ג הוא מקבל את הארת הנשמה שתעמיד
את ה'טוב' אל מול נטיית ה'רע' של היצר הרע ,ומשעה זו הוא נהיה מחויב במצוות,
כי מעתה הוא יכול לבחור בטוב ולהתקדם.
ככל שהאדם גדל בגילו ובעבודת ה' כך הוא קונה עוד ועוד קניינים איכותיים של אמת
נצחית בתוך אישיותו ,וכך הוא מתרומם.
כאשר הוא מתרומם לדרגה רוחנית חדשה הרי זה ְמ ׁ ַש ֶ ּנה את כל אופי עבודת ה' שלו,
ימ ּיוּת ,כמו כן ,הוא נזהר מכל חטא ומ'אבק הוא עושה מצוות עם הרבה יותר שמחה ו ְּפנִ ִ
עבירה' ביתר שאת.
ברוממותו ,הוא מסתכל על עברו שהיה בדרגה נמוכה יותר ,ברור לו כי עבודת ה' שלו
בימים הללו היתה ברמה פחותה ,הן לגבי חמימות קיום המצוות והן מבחינת הזהירות
שלו שלא ַל ֲחטֹא.
המחשה ליסוד זה ניתן לראות במה שמפורסם על רבי סעדיה גאון ,שהיה שב
בתשובה כל יום מחדש ,למרות שלא היו לו חטאים ועוונות כלל .אלא הוא
היה מתוודה על כך שלפי המעלה הרוחנית החדשה שהשיג היום -נמצא שמה
ׁ ֶש ָע ַבד את ה' ביום האתמול היה זה כביכול השפלה וכעין 'עבירה'.
בדומה לכך סיפר מהרח"ו 146על נִ ׁ ְש ַמת אדם שבא לפני האריז"ל לבקש זכויות
שישים שנה לאחר פטירתו מן העולם .והסיבה שהיה זקוק לכך ,לדבריו ,היא
משום שבאותה שעה דנו אותו על כך שמרוב כוונתו ב'ובא לציון' -הסיח דעתו
מן התפילין אשר עליו...
וצריך להבין ,מדוע הוא נידון על כך רק שישים שנה לאחר פטירתו ולא
קודם לכן?
אלא ,שלפי דרגתו בזמן פטירתו מן העולם לא היה זה נחשב כפגם כלל ,אך
משום שגם לאחר פטירתו האדם ממשיך להתעלות ,ובכל דרגה חדשה ומרוממת
.146שער הגלגולים הקדמה כב.
ולק | להתבונן
שהוא עולה אליה נבחנים מעשיו בעולם הזה שוב ,לראות האם מתאימים
מעשיו דאז לדרגתו הרוחנית העליונה שהוא עולה עליה.
נמצא א"כ שכלפי הדרגה שזכה לעלות ,לכבוש ולקנות קנין בה ,הרי הוא בחינת
'צדיק' ,ואילו כלפי הדרגה שעדיין לא זכה בה והיא עדיין רחוקה ממנו ,הרי בחינת
'רשע' ,ובנקודה שבה הוא מתמודד בהווה הוא בחינת 'בינוני'.
כל אחד נכתב בכל שלשת הספרים
אלו הם שלשת הספרים בהם כל אדם נכתב בראש השנה.
בכולם הוא נכתב -האדם כותב את עצמו ואת מצבו על פי עבודתו ודרגתו .באלו
חלקים הוא כבר קנה קניין ֱא ֶמת ובזה הוא שייך ל"ספרן של צדיקים" ,באלו חלקים
הוא עדיין שייך ל"ספר של רשעים" ,ובאלו הוא בעיצומה של התמודדות והגדרתו
היא ב"ספרן של בינונים".
נמצא שגם אדם בדרגתו של משה רבינו רשום בשלשת הספרים הללו .כי אין אדם
הקיים בעולם הזה שלא נועד להתעלות ולכבוש שטחים חדשים.147
ועל כן כאשר משה רבינו ביקש מהקב"ה למחות את שמו מכל תחומי עבודת ה' ,הוא
הזכיר את שלשת הספרים ,ואמר:
"מחני נא -מספרן של רשעים" אלו הדרגות שעתיד להשיג בהמשך ,ולגביהם הוא
עדיין בבחינת 'רשע'.
"מספרך -ספר של צדיקים" אלו הדרגות שכבר כבש והשיג ,וזה נקרא "מספרך" משום
שהצדיק במעשיו מתחבר לדבר ה' ומקיימו ,ונמצא שהוא מייצג בעולם את דבר ה'
ואת תורתו.148
"אשר כתבת -ספרן של בינונים" ,זו הדרגה בה היה משה רבינו מצוי באותה שעה,
נקודת ההתמודדות שלו.
דוקא 'ספרן של בינונים' נקרא בנוסח "אשר כתבת" ,משום שדוקא על המצב הזה
של ההתמודדות השקולה בין הטוב לרע שכל אדם שרוי בתוכה ,היא זו שמיוחסת
להקב"ה שהעמידנו במצב זה בכוונה תחילה -על מנת לזכותנו לעתיד לבא להיות
בעלי השלימות.
.147וז"ל החת"ס בספרו 'תורת משה' (דרוש לכ"ז אלול) "ובזה פירשתי הפסוק לא אוכל עוד לצאת ולבוא
דצדיק בעה"ז בכל יום ויום יוצא ממדרגה שלו למדרגה אחרת החשובה ממנה ,אבל היום לא אוכל עוד
לצאת ממדרגה שלי ולבוא למדרגה אחרת כי הוא יום אחרון".
.148וכדברי הגמ' במסכת בבא בתרא עה ע"ב "אמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של
הקב"ה".
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | זלק
הה ְתמוֹ ְדדוּ ת ,היא
נמצא שחלקי ַה ִ ּצ ְדקוּ ת ְו ָה ִר ׁ ְשעוּ ת הם עבודה שלנו ,אך עצם מצב ִ
הצורה בה הקב"ה הביאנו לעולם הזה.
"ב ִה ָּמ צְ אוֹ "
הזמן להתקדם הוא ְּ
בכל שנה ושנה אנו נדרשים להתחדש ולעלות ְל ַמ ְד ֵר ָגה חדשה ,ולהעביר את 'מעגל
הבחירה' שלנו לשטח חדש ,כעניין ה'ספירלה' שהוזכרה לעיל.
ב'תורת הפנימיות' יש מושג של 'עיגולים ויושר' .אלו שני מיני הנהגות.
ה'עיגולים' היא הנהגה המסמלת את חיוּ ת הדבר לעצמו במחזוריות ללא
שינוי .וה'יושר' היא הנהגה המסמלת את ההתקדמות והפריחה הלאה
והלאה .השילוב של 'עיגולים ויושר' הוא המובחר ביותר ,להתקדם מעט,
ולהתעכב לספיגה נכונה במשך סיבוב שלם.
גם זכר ונקיבה בנויים במערכת של משפיע ומושפע .על הנקבה נאמר :149
"נְ ֵק ָבה ְּתסוֹ ֵבב גָּ ֶבר" .מטרת הגבר הזכר היא להשפיע את הרוח של בית
המדרש בביתו זו אשתו ,150כאשר היא "סובבת" אותו ומטמיעה בתוכה
היטב את הרוח שהביא אליה ,נשלם תפקידו כראוי ,והבית מתקדם שלב
אחרי שלב.
ואולם ,כפי שנתבאר במאמרים כאן ,אין לאדם יכולת לצאת ממצבו העצמי
ולהתעלות למדרגה חדשה בכוחו העצמי בלבד ,הוא זקוק לשם כך להארה עליונה
שתעורר ותמשוך אותו אל על.
"ד ְר ׁשוּ ה' ְּב ִה ּ ָמ ְצאוֹ " ,אלו וזו היא סגולתם של עשרת ימי תשובה ,עליהם נאמר ִּ
הם עשרה ימים בהם הקב"ה מאיר על נשמתנו הארה גבוהה יותר ,שאם אנו
נוהגים כראוי ומנצלים אותה ,ניתן להתעלות ולהעביר את ה'מעגל' שלנו לקומה
רמה יותר.151
כל מה שמוטל עלינו הוא רק "דִּ ְר ׁש ּו ה'" ,לעשות את הצעד שיעביר את ה'בינוניות'
שבנו למקום גבוה יותר ,לצאת מן המקום הקודם ,ולהתקדם בצעד נוסף
לפסגת ההר.
.149ירמיה לא ,כא.
.150ראה שבת קיח ע"ב.
וז"ל הר"י אייבשיץ זי"ע בספרו 'יערות דבש' (חלק שני -דרוש י) "וכן היה באברהם בתכלית הנסיון .151
שהוא עקידה ,ראה הקב"ה אם יהיה בעת אחר יגברו רחמיו ויסיתהו הס"א מבלי לעמוד בנסיון ,ולכך ציווהו
ביו"ד ימי תשובה דאז היה עקידה ,ואז אין יצר הרע גובר ,ולכך גבר חיילים לעמוד לפני ה' ולעקוד בנו
והזמן גרם".
חלק | להתבונן
"ב ִה ָּמ צְ אוֹ " בעשרה ימים הראשונים של התחדשות הבריאה
ְּ
אך עלינו לברר ,מדוע נבחר הזמן הזה של 'תחילת השנה' לקרבת ה' ולהתעלות זו.
ידועים דברי מרנא הגר"ח מוולאזין זי"ע שכתב ב'רוח חיים' 152שמה שמקיים את
הבריאה בכל רגע זהו ה'דיבור' של חידושי תורה המתחדשים בעולם כל הזמן .וביאור
הדבר ,שהקב"ה ברא את העולם על ידי התורה "דאיסתכל באורייתא וברא עלמא",
"ב ְד ַבר ה' ׁ ָש ַמ ִים נַ ֲעשׂ וּ וּ ְברוּ ַח ּ ִפיו ָּכל ְצ ָב ָאם" ,ואחר מתן
ודבור פיו ָ ּב ְראוּ ,כנאמרּ ִ :153
תורה הוא נתן לנו את התפקיד ְל ַחדְּ ׁשוֹ כל רגע על ידי דיבור התורה שאנו מחדשים כל
הזמן בלימודנו.
לאור זאת נקל להבין ,כי ב'ראש השנה' ,שעליו אנו אומרים" :זה היום תחילת מעשיך
זיכרון ליום ראשון" הקב"ה מחדש את הבריאה ,וממילא הוא מצפה מאיתנו שנהיה
שותפים להתחדשות זו ,ונתחדש בעצמנו בבנייה מחודשת של אישיותנו.
אך עלינו להמשיך ולברר ,מדוע נקבעו ימי העליה הללו בעשרה ימים הראשונים של
השנה ולא באחרונים ,הלא לכאורה כך היה ראוי יותר ,שהאדם יבוא לשנה הבאה כבר
בהתחדשותו.
עשרה ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה
נבאר זאת על פי דברי אדוננו הגר"א זי"ע:154
"שנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים ואלו הן עשרה ימים שבין
ר"ה ליה"כ ימי העיבור".
ביאור הדבר:
ימי הלבנה הם בבחינת ה'נקבה' -הרקע שבו אנו פועלים ,וימות החמה הם בבחינת
ה'זכר' -הכח המשפיע על הארת הלבנה.
ה'חודשים' זהו מסגרת הזמן ,וה'הארה' המאירה בה היא נותנת את התוכן של הזמן,
כגון חום בקיץ וקור בחורף וכו'.
דומה הדבר לעיגולים וליושר הנ"ל .ימי הלבנה אלו הם בחינת 'עיגולים' -
מסגרת הזמן ,והארת החמה הינם בבחינת 'יושר' -התוכן שבזמן.
נמצא א"כ ,שבתחילת כל שנה הקב"ה נותן זמן שבו יהיה מציאות של הארת החמה
גדולה מהמציאות המוגבלת של הלבנה .כך שאם האדם במהלך כל השנה הרי הוא
.152אבות פרק א משנה ב.
.153תהילים לג ,ו.
.154פי' הגר"א לספד"צ פרק ב.
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | טלק
מוגבל ומסתובב כל הזמן במצב של עליה וירידה של 'בינוניות' ,פחות או יותר באותו
הציר ,הרי בימים הללו השייכים ל'הארת החמה' כביכול ללא המגבלה של ה'לבנה'
הרי האדם יכול להתקדם אז הלאה ,ולצאת מהמסגרת המעגל הקודם ולהיכנס למעגל
חדש גבוה יותר ומרומם יותר.
"ב ִה ּ ָמ ְצאוֹ ".
אלו הם 'עשרת ימי תשובה' ,ימים של קרבת אלוקים גדולה מאד ְּ -
זה כוונת מאמרם ז"ל ,שכל אדם במצבו ה'בינוני' הרי הוא תלוי ועומד בין ראש השנה
ליום הכיפורים .אלו עשרה ימים בודדים בהם ניתנת לו האפשרות לקבוע את גובה
'מעגל הבחירה' שלו ,כלפי מה הוא 'צדיק' ,כלפי מה הוא 'רשע' ,ובאיזה שטח מצוי
תחום ההתמודדות שלו.
ביום הכיפורים העסק 'נחתם' .דרגת ההתמודדות נקבעת לכל השנה כולה ,וכמעט ואי
אפשר לשנות אותה.
בשאר ימות השנה זהו זמן העיכול ,בו אנו סופגים לתוך נפשינו את הדרגה החדשה
שזכינו לה ב'עשרת ימי תשובה' .וכך אנו עוברים במעגל השנה את התקופות השונות,
ָהעוֹ נוֹ ת ,וכל המצבים האפשריים ,ומפנימים היטב את ההתמודדות בשטח החדש.
כך בתוך השנה כולה אנו משפיעים אל ה'נפש' את כח ה'נשמה' שקיבלנו בעשי"ת.
כל אדם שמצבו משתנה ,דרושים לו י"ב חודש על מנת להפנים זאת היטב .כפי
שאנו רואים ְ ּב ָא ֵבל -שנפטר לו אחד מהקרובים .עיכול המצב החדש אורך לו
י"ב חודש .כך גם חתן -להבדיל ,עבר שינוי מצב אישי משמעותי ,הוא נשא
אשה ,וזמן העיכול של המצב החדש הוא כאמור ,י"ב חודש " -שנה ראשונה".
התשובה של עשי"ת -התעלות למצב חדש
כאשר ה'בינוני' מנצל את 'עשרת ימי תשובה' כראוי ,ומתעלה למקום חדש ומרומם
יותר ,אזי הקב"ה סולח ומוחל לו על מצבו ה'בינוני' של השנה שעברה ,וזאת משום
שאין חסרון בעצם במצב ה'בינוני' -במידה והוא מתקדם בסופו של דבר לעליה
לקומה נוספת.
ל'מ ְד ֵר ָגה' ,אמנם היא מפריעה להליכה הישרה ,אבל כשמתגברים
הרי זה דומה ַ
לע ִל ָ ּיה.
יה -היא מסייעת ֲ
ָע ֶל ָ
זה ביאור דברי הרמב"ם:155
"והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים ,אם עשה תשובה נחתם לחיים ,ואם
לאו נחתם למיתה".
.155הלכות תשובה פ"ג ה"ג.
מק | להתבונן
ולכאורה קשה ,מדוע הוא זקוק לתשובה ,שיוסיף עוד מצווה אחת או שתים ויהפך
להיות צדיק?
אך לאור הדברים הנ"ל מובן ביותר ,כי אין הכוונה כאן על 'בינוניות' במספר
המצוות והעבירות שעשה האדם ,אלא על 'מעגל הבחירה' בו אוחז האדם .ובכדי
להתעלות ממצבו הקודם ,על האדם לטפס לקומה חדשה ,זוהי ה'תשובה' שהוא
נזקק לה ,רק כך הוא יוצא מעצמו ומתרומם לדרגה חדשה -זו הנותנת לו סיבה
לחיים בשנה הבאה.
מי שאינו מבין שה'בינוניות' היא שטח התמודדות זמני שצריך להתעלות ממנו,
ועושה מה'בינוניות' דרך חיים ,הרי הוא מאבד את משמעות החיים .הוא מסתובב
סביב עצמו באותו שטח שוב ושוב .ללא תכלית והתקדמות ,וממילא אין לו זכות
קיום לבזבז על כך עוד שנה ,ונחתם דינו למיתה.
רק באמצעות התשובה הנכונה ,והטיפוס אל המדרגה החדשה ,יש סיבה לקיומו
בעוד שנה נוספת ,בה יכבוש שטח חדש ,ויוסיף ויתעלה שוב ושוב.
ועתה יבואר היטב מדוע עשרת ימי ה'תשובה' מתחילים בימי המלכות של ראש
השנה ,כי כדי לשנות את מצבו הרוחני של האדם ,ולהגביר בליבו את ידיעת האמת,
אל מול השקר של היצר הרע ,הרי הוא חייב להתחבר בכל כוחו למלכות ה' ולדעת
כי אין עוד מלבדו .ורק לאחר שהוא התחבר לאור קדושתו יתברך ,והמליך עליו
את הקב"ה מתוך התרוממות זו ,הוא מביט אל מצבו הקודם שחי בו במהלך השנה
האחרונה הרי הוא מבין שהיה בו בבחינת 'רשע' ,כי כעת שטח ההתמודדות שלו
מתחיל במקום גבוה יותר.
ולשם כך הוא זקוק לשבוע שלם של "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה" ,לבחון
מחדש מתוך מבט גבוה ומרומם זה את הליכות חייו ,ולראות האם הם עומדים ברמה
המוסרית שהוא נמצא בה כעת ,לאחר ההמלכה המחודשת.
הוידוי ב"טעם העליון"
ועתה נבין ונשכיל היטב מדוע עיקרו של הוידוי הוא אמירת "חטאתי" באופן כללי ,גם
בלא פירוט העבירות .משום שעיקר הנושא הוא ההבנה של האדם שמצבו הוא במקום
נמוך יחסית ,ועליו להתרומם ממנו ולהתעלות למקום חדש מרומם יותר .ובאמירת
"חטאתי" האדם מכיר במצבו החדש אל מול מצבו הקודם ,ועל ידי כך הוא זוכה
שהקב"ה מכיל את מצבו ה'בינוני' של השנה שעברה ,ומזכה אותו בדרגה חדשה -
איתה יפעל בשנה הבאה.
'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | אמק
זו גם הסיבה לכך שבוידוי אנו מזכירים אף מעשים שלכאורה לא חטאנו בהם:
"אשמנו ,בגדנו ,גזלנו ,דיברנו דופי" וכו' - .משום שלכל מושג יש משמעות פשוטה
ומשמעות עמוקה.
כפי שלעשרת הדברות יש "טעם עליון" ו"טעם תחתון" ,כגון' :לא תרצח' במובן
הפשוט ,ו'לא תרצח' במובן עליון יותר של הלבנת פנים; 'לא תנאף' במשמעות
פשוטה ,ו'לא תנאף' במשמעות עליונה יותר של מחשבות לא טהורות.
כך גם כל נוסח הוידוי ,יש בו עומק על גבי עומק ,וניתן להוסיף בדקדוק
ושלימות עוד ועוד .וכשאנו מתעלים ומתרוממים ,אנו עושים תשובה גם על
הבחינות הדקות והעליונות שלפי דרגתנו המרוממת כעת הם חטאים.
זה גם הביאור לכך שאנו קוראים בתורה במנחה של יום הכיפורים ב"פרשת
עריות" .דוקא כשאנו מגיעים לשיא טהרתינו ,בצהרי יום הכיפורים ,כשאנו זכים
וטהורים מכל מחשבת חטא ,זהו הזמן לקרוא פרשה זו ולזכך את עצמינו אפילו
ממחשבות ופגמים דקים מן הדקים בתחומים אלו.
ניצול עשרת ימי תשובה הוא צורך קריטי לעבודת השנה כולה!
לסיכום :כל אדם באשר הוא ,הריהו גם 'צדיק' גם 'בינוני' וגם 'רשע' .כי בשטחים
שכבש הוא 'צדיק' ,בשטחים הרחוקים ממנו עדיין הוא 'רשע' .ובשטח המרכזי בו הוא
מתמודד כעת -הוא 'בינוני'.
עשרת ימי תשובה הם ימים קריטיים ,בהם נקבע מצבו ה'בינוני' של האדם ,והיכן יהיה
שטח ההתמודדות שלו .ובימים אלו הקב"ה מצוי וקרוב לכל אחד ,בכדי לסייע לו
להתעלות ממצבו הנוכחי למדרגה גבוהה יותר.
בימים אלו עלינו לחדד את התפיסה שלנו על החיים ,להגביר את שליטת היצר הטוב,
להתחבר יותר אל הקב"ה ,ולפרוש עוד מעט מן החיבור אל הרע.
כשנעשה את המוטל עלינו ,ונגיע למצב שה'בינוניות' של השנה הקודמת תהיה מאוסה
עלינו ,הקב"ה ימחל לנו על מצבנו הבינוני של השנה הקודמת ,מאחר והוא עצמו
הכניס אותנו למצב זה.
במוצאי יום הכיפורים -נהיה 'בקומה חדשה' ,לא זו שהיינו בה שנה שעברה .וב'קומה
החדשה' נתמודד במשך השנה כולה ,עד שנבוא אל ראש השנה הבא כבני אדם אחרים!
במק | להתבונן
ֶ ּג ֶדר וְ סוֹ ד ִמצְ ווֹ ת ָה ֲאכִ ָילה ַּב ְּת ׁ ִש ִיעי
ַה ִּת ּק ּו ן ׁ ֶש ַּב ַה פְ ָס ָק ה
מה טעם מצוות האכילה בתשיעי
יכם ְ ּב ִת ׁ ְש ָעה ַלח ֶֹד ׁש ָ ּב ֶע ֶרבֵ ,מ ֶע ֶרב ַעד ֶע ֶרב ִּת ׁ ְש ְ ּבתוּ
יתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹת ֶ
"ו ִע ִ ּנ ֶ
נאמר בפסוקְ :156
יכם ְּב ִת ׁ ְש ָעה יתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹת ֶ
"ו ִע ִ ּנ ֶ
ׁ ַש ַ ּב ְּת ֶכם" .בלשון הפסוק יש קושי גדול -מדוע נאמר ְ
"ב ִת ׁ ְש ָעה ַלח ֶֹד ׁש" ,והרי התענית היא בעשירי ולא בתשיעי .ואמנם הפסוק מפרש ואומר ְ ּ
ַלח ֶֹד ׁש ָ ּב ֶע ֶרב" כלומר -בתחילת ליל עשירי ,אולם עדיין קשה שהיה ניתן לקצר יותר
ולומר 'בעשירי לחדש'.
מכח דקדוק זה למדו חז"ל שאכן יש מצוה להתענות גם בתשיעי ,אלא שהיא לא
מתקיימת על ידי תענית -אלא על ידי אכילה ,וזה לשון הגמרא" :157וכי בתשעה
מתענין ,והלא בעשירי מתענין .אלא לומר לך :כל האוכל ושותה בתשיעי ,מעלה עליו
הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
והדברים תמוהים ,כי אם אכן יש מטרה חיובית באכילה בתשיעי ,מדוע זה נאמר בצורה
עקיפה כזו בלשון 'ועיניתם' ו'כאילו התענה' ,מדוע לא נאמר מפורש שיש מצוה לאכול
בתשיעי? ועוד ,כיצד ניתן לומר דבר בלתי הגיוני שכזה -שהמצוה היא 'ועיניתם' אבל
הקיום שלה הוא על ידי אכילה .כיצד אכילה יכולה להיות 'עינוי'?
ויש שפירשו שעל ידי שהאדם ירבה באכילה ושתיה בתשיעי -יהיה לו קשה הרבה יותר
להתענות ולפרוש מאכילה בעשירי ,ולכן האכילה בתשיעי נחשבת כחלק מה'עינוי' של
העשירי .אולם דחוק ותמוה לומר שכוונת התורה להתעלל באדם כמה שיותר ,ובפרט
שובכל מקום בתורה הלשון 'עינוי' עניינו 'להחסיר צרכים' ,כמו 'עני' שחסר ממון,
ועוד .אך אין שום כוונה להתעלל באדם ולהכאיב לו ביסורים מרובים.158
דין תוספת יום הכיפורים
עוד יש לעיין ,שהרי הגמרא קודם לכן למדה מאותו דקדוק בפסוק דין 'תוספת יום
הכיפורים' ,שצריך להוסיף מחול על הקודש ולהתחיל את התענית מעט לפני השקיעה.
.156ויקרא כג ,לב.
.157יומא פא ע"ב.
.158ואף שמצינו כפרה על חטאים על ידי יסורים וכדומה ,מכל מקום בודאי שאין זה חלק ממהלך דיני
התורה ,ואין זו כוונת התורה בתענית יום הכיפורים.
יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | גמק
יכם ְ ּב ִת ׁ ְש ָעה ַלח ֶֹד ׁש" -שהרי באמת
יתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹת ֶ
"ו ִע ִ ּנ ֶ
ובזה מיושב היטב הלשון ְ
מתחילים את התענית בתשיעי.
ואם כן ,קשה -כיצד ניתן ללמוד מאותו פסוק שיש מצוה לאכול בתשיעי ולהחשב
'כאילו התענה' ,והרי כבר יש יישוב אחר לדקדוק הלשון ,שהתענית באמת מתחילה
בפועל בתשיעי.
מוכרח להיות שהדין של 'תוספת יום הכיפורים' והדין של האכילה ביום התשיעי -
עניינם משותף ,כך שניתן ללמוד את שתי הדרשות מאותו דקדוק ואין בכך סתירה ,אלא
אדרבה ,הם השלמה זה לזה .והדבר צריך ביאור.
גם עצם הדין של 'תוספת יום הכיפורים' יש להבין מה עניינו ,מה טעם ופשר המצוה
הזו להוסיף על התענית מתוך היום התשיעי .מה חסר בתענית של יום העשירי -שצריך
להוסיף לזה על ידי התענית ביום התשיעי?
טעם האכילה כדי להכין עצמו לתענית
והנה ,בטעם מצוות האכילה בתשיעי ,כתב רבינו יונה שני ביאורים :159א .להראות
שמחתו בהגיע זמן כפרתו ,ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו ,ויגונותיו לעונותיו .ב.
תמורת סעודת יום טוב שהיינו צריכים לאכול ביום הכיפורים.
אולם רש"י כתב ביאור אחר בטעם המצוה" :160הכי קאמר קרא ,הכינו עצמכם בתשעה
לחודש לעינוי המחרת ,והרי הוא בעיני כעינוי היום" .כלומר -מטרת האכילה בתשיעי
היא להכין את האדם לעינוי שיהיה למחרת.
ובפשטות כוונת דברי רש"י היא שמטרת האכילה בתשיעי למנוע את הקושי והצער
של התענית בעשירי ,כיון שאין רצונו של הקב"ה שהאדם יסבול ,אלא שעצם התענית
פועלת כפרה ,ולכן ראוי למנוע את החלק של הקושי והסבל שיש בה.
ויש נפקא מינה בביאור זה של רש"י ,שלפי דבריו לכאורה מצוות האכילה בתשיעי
קיימת רק אצל מי שעתיד להתענות בעשירי ,אבל מי שפטור מהצום בעשירי מחמת
חולי וכדומה ,לא תהיה לו מצווה באכילה בתשיעי ,שהרי כל מהות המצוה היא 'להכין
את גופו לתענית' ,ואם אינו מתענה -לא שייכת בו 'הכנה'.161
.159שערי תשובה ש"ד אות ט.
.160ברכות ח ע"ב ד"ה מעלה עליו.
.161ראה בשו"ת רעק"א סי' טו שהסתפק בחיוב נשים באכילת תשיעי ,ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' קיב
שדן לענין חיוב חולה באכילת תשיעי.
דמק | להתבונן
ועוד ,שלפי ביאור זה של רש"י לכאורה שיעור המצוה יהיה לאכול כל מה שיסייע
לו להתענות ,ובכל אדם זהו שיעור אחר ,ויתכן גם שתהיה מצוה בלקיחת ויטמינים
ותוספים שונים המחזקים את הגוף ומכינים אותו לצום בקלות .וזה שלא כדברי המנחת
חינוך 162שכתב שכשם שדין העינוי בעשירי הוא לפרוש מככותבת לאכילה וכמלוא
לוגמיו לשתיה ,163כך שיעור האכילה ושתיה בתשיעי הוא ככותבת לאכילה וכמלוא
לוגמיו לשתיה .כמו כן לפי הטעמים שכתב רבינו יונה שהמצוה היא לאכול 'סעודת
יום טוב' ,לכאורה השיעור יהיה כמו באכילת סעודת יום טוב.
אולם לפי מה שיתבאר להלן בביאור דברי רש"י ,יש לפקפק בכל זה ,כי יתכן שאף
לדעת רש"י אין מצוות ה'הכנה' נוהגת רק במי שעתיד להתענות בעשירי ,וכפי שיתבאר
להלן.
ועדיין לא מיושב מדוע האכילה בתשיעי נחשבת 'עינוי' ,ומה ההגיון במה שמסיים
רש"י וכותב "והרי הוא כעינוי היום" .כיצד אכילה נחשבת לעינוי?
גדר התענית בתשיעי על ידי ש'אוכל ומפסיק'
ונראה לבאר את דברי רש"י באופן אחר ,על פי מה שכתב בספר שבלי הלקט בשם
אחיו רבי בנימין ז"ל" :164חכמים דרשו עינוי זה שהוא באכילה ושתייה .אך שצריך
להפסיק אכילתו מבעוד יום ,והרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי ,שמפסיק אכילתו
מבעוד יום בעוד שהוא יום תשיעי עד שלא יכנס עשירי וכו' ,ולאו משום תוספת חול
על קודש נקט לה ,אלא להודיע שכל הדין שאוכל ושותה כל היום ,ואותה שעה קלה
חשיבה לו כתענית שלם".
מבואר מדבריו שמצוות יום התשיעי כוללת שני חלקים" :לאכול -ולהפסיק" ,ובאופן
זה מתקיים העינוי בתשיעי -על ידי שאוכל כל היום ומפסיק .וההפסקה מהאכילה היא
הפעולה של העינוי ,ובה מתקיים הדין 'ועיניתם'.
ובזה מבואר היטב מה שמצוות האכילה בתשיעי נקראת בכתוב "ועיניתם" ,כי באמת
נקודת המרכז של המצוה אינה פעולת האכילה והשביעה -אלא ההפסקה שבסיום
האכילה ,וזהו באמת ענין של 'עינוי'.
ולפי זה נמצא שהדין של 'תוספת יום הכיפורים' -להתחיל את התענית מעט קודם
הזמן ,עניינו שווה למצוות האכילה בתשיעי שגם היא במהותה מצוה 'להפסיק
.162מצוה שיג אות טו.
.163יומא עג ע"ב.
.164סדר יום הכיפורים סימן שז.
יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | המק
מאכילה' מעט לפני סוף היום התשיעי .ובזה מיושב מה שחכמים למדו מאותו פסוק
שני דינים שונים ,כי אינם דינים שונים אלא ענין אחד.165
לאור זאת נראה שעניינה של 'סעודת מפסקת' אינה רק להיות הסעודה האחרונה ביום,
אלא כשמה כן היא -סעודה שבה נעשית פעולת העינוי של ה'אוכל ומפסיק' ,ובה חל
העינוי של היום התשיעי.
וכמו כן ,גדר המצוה לאכול בתשיעי אינו דין התלוי בתענית העשירי ,ואף אינו דין
אכילה בפני עצמו .אלא הוא דין "תענית" בפני עצמו ביום התשיעי -המתקיים על ידי
שאוכל ומפסיק מאכילתו .וחיובו מוטל גם על מי שלא יתענה בעשירי.
ולכן השו"ע פתח את הלכות "סעודה המפסקת" במילים" :אוכלים ומפסיקים קודם
בין השמשות" וכו' ,כלומר סעודה המפסקת אינה רק הסעודה האחרונה ביום ,אלא כל
מהותה הוא האכילה וההפסקה.
ונראה לבאר על פי זה ,מה שנפסק להלכה 166שמי שמברך ברכת המזון אחר סעודה
המפסקת ורצונו להמשיך לאכול אחרי כן עליו להתנות על כך ,משמע מכאן שאילולא
זה עצם הפסקת הסעודה היא היא הכניסה לתענית.
ונראה לומר שזו גם כוונת רש"י באומרו' :הכינו עצמכם בתשעה לחודש לעינוי
המחרת' ,אך בכדי להבין זאת בעומקו עלינו להקדים -
מה טעם התענית ביום הכיפורים
הנה ,יש להתבונן בעצם מצוות התענית ביום הכיפורים ,מה תכליתה ומהותה .כי
אמנם ישנם דתות שעושים שימוש נרחב בצומות ובסיגופים על מנת להשיג השפעה
רוחנית .אך ביהדות לא מצינו הנהגה כזאת ,אלא אדרבה ,הדרך לקבל את שפע רוחני
בכל החגים והמועדים היא דוקא באמצעות אכילה ושתיה .הסעודות מצווה הם כלים
לקבלת שפע רוחני דרכם!
"כי לֹא ַעל ַה ֶ ּל ֶחם ְל ַב ּדוֹ ִי ְח ֶיה ָה ָא ָדםִּ ,כי ַעל ָּכל מוֹ ָצא
ועל כך נאמר בפרשת המןִּ :167
ִפי ה' ִי ְח ֶיה ָה ָא ָדם" .ומבאר האריז"ל :168כשם שהגוף הגשמי ניזון וחי על ידי החלק
הגשמי של המזון הנכנס לגוף ,כך הנפש הרוחנית של האדם ניזונת מהחלק הרוחני
.165והנה ,הרמב"ם לא הביא את הדין אכילה בתשיעי יחד עם שאר הלכות יום הכיפורים בהלכות שביתת
עשור ,אלא הזכיר זאת בדרך אגב בהלכות נדרים (פ"ג ה"ט) ,אולם את הדין תוספת יום הכיפורים הרמב"ם
כן הביא בהלכות שביתת עשור (פ"א ה"ו).
.166סימן תרח ,משנ"ב ס"ק יב בשם המגן אברהם והמהרי"ל.
.167דברים ח ,ג.
.168שער הכוונות יוהכ"פ דרוש א.
ומק | להתבונן
שבמאכל -הניצוץ האלוקי שמחיה אותו .ודוקא על ידי האכילה הגשמית -נספגת
באדם ההשפעה הרוחנית שמושפעת באותו זמן.
כך גם כתב האריז"ל' :169אכילה' נוטריקון 'אכל י"ה' ,ו'שתיה' נוטריקון 'שת י"ה' .כי
דרך האכילה והשתיה האדם סופג רוחניות!
ואכן בחג השבועות -יום מתן תורה ,אמרו חז"ל" :170הכל מודים בעצרת דבעינן נמי
לכם" ,שכן בכדי לקבל את אור התורה -יש צורך לשלב אותו באכילה ותענוג הגוף,
שיסייעו להספיג את ההארה הרוחנית בתוך הגוף הגשמי.
וכך ביום השבת הנקראת "קודש קודשים" - 171חובתנו לאכול ג' סעודות ,ואמרו
חז"ל" :172הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם" .כי רק באמצעות האכילה הגשמית
תחדור בנו ההארה הרוחנית.
ומעתה יש לתמוה ,מה נשתנה יום הכיפורים -בשונה מכל שאר המועדים ,שבו צריך
להתענות ולפרוש מאכילה ושתיה? ובפרט שביום הכיפורים קיבלנו את הלוחות
השניות -ויש לו בזה דמיון לחג השבועות ,והיה ראוי שגם עליו יאמרו 'הכל מודים
דבעינן נמי לכם'.
והרי שבת היא 'קודש קדשים' ,דהיינו שהיא שייכת למידת 'בינה' ,173והיא מקבילה
ליום הכיפורים שגם כן במידת 'בינה' ,174ואם כן ,מדוע בכדי לקבל את הארת הבינה
בשבת אנו צריכים לאכול ג' סעודות ,ואילו בכדי לקבל את הארת הבינה ביום הכיפורים
עלינו להתענות ולפרוש מאכילה ושתיה?
האכילה הרוחנית ביום הכיפורים על ידי התפילות
אלא מבאר האריז"ל :175ביום הכיפורים אנו מתעלים לדרגא כה גבוהה -בבחינת
מלאכים ,ולכן ביום זה אין לאוכל הגשמי יכולת להעביר אלינו את ה"מוֹ ָצא ִפי ה'",
אלא אנו צריכים ליטול את ה"מוֹ ָצא ִפי ה'" באופן ישיר -וזאת באמצעות התפילות.
כי אין מטרת העינוי ביום הכיפורים לצער ולאמלל את האדם ,אלא להחסיר ממנו את
הרובד הגשמי הנמוך -וכך לרומם אותו לקומה גבוהה יותר ,רוחנית ועליונה .ובקומה
הגבוהה הזו האדם ניזון מן התפילות ,והם מביאות אותו ל'שובע' רוחני ממשי.
.169שער הכוונות פורים.
.170פסחים סח ע"ב.
.171כלשון הגר"א באיגרתו.
.172פסחים שם.
.173זהר ח"א דף י ע"א.
.174תיקוני זהר תיקון כא דף סא ע"א.
.175שער הכוונות יוהכ"פ דרוש א.
יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | זמק
ועל כן נתקנו ביום הכיפורים חמשה תפילות -כנגד חמשה עינויים ,כי כל תפילה
משלימה חסרון שנחסר בעינוי ,ומתמלא על ידי התפילה.
וזה לשון האריז"ל" :בשאר ימות השנה חיים וניזונים על ידי הלחם הגופני ,אבל אינו
על הלחם הגופני לבדו רק בשיתוף מוצא פי ה' שהוא פנימיות ורוחניות בסוד הבל
היוצא מפי ה' המשתתף עמו".
"אבל ביום הכיפורים אין בו אכילת לחם -רק מוצא פי ה' ,שהוא אכילה פנימית
ורוחנית בסוד קול והבל היוצא מפה העליון .ולכן כנגדם תיקנו ה' תפילות ביום
הכיפורים ,כנגד ה' דברים אכילה ושתיה כו' ,כי התפילות הם בסוד הבלים היוצאים
מן הפה .כי על ידי ה' תפלות שאנו מתפללים ביום הכיפורים אנו ממשיכין ה' בחינות
אכילה ושתיה פנימיים בסוד ה' קולות היוצאות מהפה בסוד הבל כדמיון ה' קולות
תפילתינו".
מעתה ,לאחר שהתבאר עניינה של מצוות התענית ביום הכיפורים -להחסיר את
הגשמיות כדי להתרומם ולהתעלות לדרגה רוחנית עליונה שבה התפילות מעניקות
לנפש מזון אלוקי באופן ישיר.
כעת ,עלינו שוב להתבונן במצוות האכילה בתשיעי -מה פשרה ועניינה של מצוה זו.
ואמנם ביארנו שמטרת ותכלית המצוה הזו הוא "לאכול ולהפסיק" ,כלומר ,לעשות
פעולה של "הפסקה" ולפרוש מן האכילה בסיום היום .אולם דבר זה עצמו צריך ביאור,
האם המטרה היא לצער את האדם ולהציק לו שיצטרך להפסיק כשהוא בשיא תאוותו?
ה'נסירה' ובניית הכלים כהכנה לקבלת האור
לביאור הדבר נקדים את דברי האריז"ל על עניינם של 'עשרת ימי תשובה' ,שבכללם
ערב יום הכיפורים:
בכל שנה הקב"ה מתחבר מחדש עם כלל ישראל ,ועבודת חודש תשרי כולו סובבת
סביב האיחוד והחיבור הזה .תחילת התהליך במשפט והדין שנעשה בראש השנה
לבחון את מצבם של ישראל ואם הם ראויים לחיבור החדש ,ומשם לאורך כל חודש
תשרי נעשה בנין כלל ישראל באופן המתאים לחיבור המושלם עם הקב"ה ,עד שביום
שמיני עצרת נעשה הזיווג והחיבור השלם.
ומפרט האריז"ל :176בעשרת ימי תשובה מתרחשת 'נסירה' של כלל ישראל מהקב"ה,
כעין אותה נסירה שהיתה בין חוה לאדם הראשון ,ובכל יום 'ננסר' חלק אחד מה'עשר
מידות' המרכיבות את הקומה של כלל ישראל -וכלל ישראל נוטלים את אותו חלק
.176שער הכונות דרוש ג דראש השנה.
חמק | להתבונן
שנפרד ובונים אותו בבנין שלם הראוי להיות כלי להכיל את אור פני ה' שינתן בתוכו
בשעת הייחוד.
הסיבה שיש צורך ב'נסירה' הזו ,הוא מפני שכל זמן שהמשפיע והמקבל מאוחדים
ממש ,החיבור אינו מושלם .כי כל זמן שהם מחוברים יחד ,אין התעוררות של תשוקה
מצד המקבל -וממילא המשפיע אינו מתחבר ואינו משפיע בשלימות.
אבל על ידי שצד המקבל מתנתק ועומד לגמרי בפני עצמו ,ומתרוקן לגמרי מהחיבור
למשפיע ,הוא מתחיל לעורר תשוקה וגעגועים -ואזי החיבור עם המשפיע יהיה
בעוצמה ובאיכות שלימה יותר.
והנה ,ביום התשיעי -ערב יום הכיפורים ,נשלם תהליך ה'נסירה' ,וצד המקבל עומד
נפרד לעצמו לגמרי ,וביום העשירי -יום הכיפורים ,מתחיל תהליך ההשפעה לתוך
הכלים של המקבל ,והשפעה זו ממשיכה והולכת עד יום שמיני עצרת.
סדר זה הוא הגיוני ביותר -מפני שתחילה בונים את הכלים ומכינים אותם שיהיו
ראויים לקבל ,ורק לאחר מכן מתחילים להשפיע לתוכם הארה והשפעה .והרי זה כמו
בנין האדם שתחילה נברא הגוף החיצוני ,ולאחר מכן נזרקה בו נשמה וחיות פנימית.
וכן אופן גידול האדם הוא שתחילה בילדותו בונים ומייצבים היטב את מערכות גופו,
ורק לאחר מכן כשנעשה גדול ממלאים אותו בתוכן רוחני ,ואכמ"ל.177
תיקון כלי האכילה " -צַ דִּ יק ֹא כֵ ל ְל ֹׂש בַ ע נַ פְ ׁש וֹ "
לאחר הקדמה זו ,נשוב לענייננו -מצוות האכילה בתשיעי.
כאמור ,ביום התשיעי ,ערב יום הכיפורים ,אנו משלימים את בניית הכלים החיצוניים
-שבהם עתיד להכנס השפע הרוחני מיום הכיפורים והלאה.
ומעתה ברור הדבר שאף מצוות האכילה בתשיעי משמשת כחלק בלתי נפרד מתהליך
בניית הכלים ,וכיצד זה נעשה?
הדבר יבואר על פי יסוד גדול בענין האכילה המתוקנת .הנה ,על עצם ההנאה מן
האכילה מצינו בכמה מקורות שהיא דבר שלא ראוי לפרוש ממנה ,וכמו שאמרו בעניינו
של נזיר" :178מה תלמוד לומר ְו ִכ ּ ֶפר ָע ָליו ֵמ ֲא ׁ ֶשר ָח ָטא ַעל ַה ָ ּנ ֶפ ׁש -וכי באיזה נפש חטא
זה? אלא שציער עצמו מן היין! והלא דברים קל וחומר ,ומה זה שלא ציער עצמו אלא
מן היין נקרא חוטא ,המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה".
.177עיין בספר הכללים לבעל הלשם כלל ט ענף ט-י.
.178תענית יא ע"א.
יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | טמק
אולם ,פשוט הדבר שאין כאן היתר לאדם לומר שאם אסור להצטער ולהסתגף -אם כן
יאכל כל היום ויתענג בתענוגים עד בלי די ...וישקע בתאוותיו.
"צ ִּדיק א ֵֹכל ְלשׂ ַֹבע נַ ְפ ׁשוֹ " .כלומר ,הוא
אלא גדר הדבר הוא כמו שנאמר בפסוקַ :179
אוכל ואינו מסתגף -אבל רק מה שנדרש 'לשובע נפשו' ,ולא מותרות ותאוות מעבר
לצרכי גופו ונפשו.
כאשר השימוש בתאוה הוא בלי גבול ומידה ,זהו כלי פגום .אך כאשר השימוש בתאוה
הוא עם גבול ומידה ,הרי זה כלי בנוי היטב ומוכן לפעילות רוחנית.
כלל זה נכון לכל התאוות ,כך גם מצינו במצות 'עונה' שחז"ל קבעו זמנים מיוחדים
שבהם ראוי לקיים את המצוה .ועל ידי קביעת זמנים אלו השימוש בכח התאוה נעשה
כלי מתוקן עם גבול ומידה ,וראוי לשאת את המצוה ועבודת השם שנעשים בו.
וכך גם בענין האכילה ,אם אדם מתעסק באכילה כל הזמן -בלי גבול ומידה ,זו תאוות
אכילה בעלמא ,וזה נחשב כלי פגום .אך אם האדם שולט על תאוותו ואוכל בגבול מה
שצריך ועוצר את עצמו כשצריך לעצור -זהו כלי מובחר ובנוי לעבודת ה'.
מצוות האכילה בתשעי -הכנת ובניית הכלי
ובזה יתבאר ענין מצוות האכילה בתשיעי ,ודברי רש"י שזו 'הכנה' ליום הכיפורים .כי
יש לומר שאין הכוונה להכנה כדי שיהיה לאדם כח להתענות ביום הכיפורים ,וכמו
שכתבנו לעיל.
אלא הכוונה היא להכנה של כלי התאווה שבאדם ,לתקן ולבנות אותם בצורה הראויה
-שיהיו מוכנים לקבלת השפע הרוחני מיום הכיפורים ואילך .וההכנה הזו נעשית על
ידי שהאדם 'אוכל ומפסיק' ,שבזה הוא בונה את כח השליטה שלו על התאווה ,ובזאת
שהכלי שלו בנוי היטב ,ואכילתו שייכת לקדושה .וזה הכנה של הכלי לקבלת השפע
הרוחני ביום הכיפורים.
נמצא שיום התשיעי דעשרת ימי תשובה הוא יום השלמת בנית כלי הקיבול של האדם,
ושלימותו הוא בשליטה המוחלטת על המערכת הגופנית.
ובזה מובן כיצד עבודת האכילה בתשיעי היא חלק בלתי נפרדת מעבודת עשרת ימי
תשובה כולם ,כי בכל הימים הללו עבודתנו היא לבנות את הכלים -באמצעות סור
מרע ,על ידי הצבת גבול ומידה בכל אורח חיינו .לשלוט על הדחפים והתאוות שלנו,
ובזה לבנות כלים ראויים לקבלת השפע האלוקי.
.179משלי יג ,כה.
נק | להתבונן
ֲעבוֹ ַדת ַה ְּת ׁש ּובָ ה וְ ַה ִ ּודּ ּוי ְלפִ י דַּ ְר ַ ּגת ָה ָא ָדם
כּ וֹ ַח ַה דִּ בּ ּו ר ׁ ֶש ַּב ִ ּו דּ ּו י
מדוע יש צורך בוידוי בפה?
עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ' -עשרת ימי תשובה' ,נתייחדו לפשפוש
המעשים ולעבודת התשובה.
והנה ,במצוות התשובה יש שני חלקים ,התשובה שלב -והוידוי שבפה ,וכך כתב
יךִּ ...כי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָ
יך ַה ָּד ָבר "ו ׁ ַש ְב ָּת ַעד ה' ֱאל ֶֹה ָ
הרמב"ן בפרשת התשובה על הפסוקיםְ 180
יך וּ ִב ְל ָב ְב ָך ַל ֲעשׂ ֹתוֹ " .ופירש הרמב"ן:
ְמאֹד ְ ּב ִפ ָ
יך' – זה וידוי הנאמר בפה' ,וּ ִב ְל ָב ְב ָך' זה תשובה הנעשית בלב.
'ב ִפ ָ
ְּ
ויש להבין מדוע לא מספיק התשובה בלב ומוכרחים גם את הוידוי בפה ,הלא לכאורה
עיקר החרטה והחזרה אל ה' נעשים בלב ,ורחמנא ליבא בעי ,ומה התועלת המיוחדת
שיש דוקא בוידוי הנעשה בדיבור בפה.
מדוע מתוודים שוב על עוונות שכבר נתכפרו?
עוד יש להתבונן בהלכה מחודשת שמצינו במצוות הוידוי ,וכך נפסק בשולחן ערוך:181
עוונות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר ,ולא שינה עליהם ,אפילו
הכי יכול לחזור ולהתוודות עליהם.
הלכה זו תמוהה ביותר ,כי הרי יום הכיפורים מכפר על החטאים ,וכפי שנאמר
יכם ִל ְפנֵ י ה' ִּת ְט ָהרוּ ",
ֹאת ֶ "כי ַב ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ְי ַכ ּ ֵפר ֲע ֵל ֶ
יכם ְל ַט ֵהר ֶא ְת ֶכם ִמ ּכֹל ַח ּט ֵ בפסוקִּ 182
ולפי שיטת רבי' 183עיצומו של יום מכפר' אפילו כשלא עשה תשובה ,ואם כן ,מדוע
עלינו להתוודות שוב בשנה הבאה על אותם עוונות ,והלא הם כבר התכפרו ונמחקו
לגמרי ביום הכיפורים של השנה הקודמת!
.180דברים ל ,ב-יד.
.181או"ח תרו ,ד.
.182ויקרא טז ,ל.
.183פה ע"ב .פז ,ע"א.
םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | אנק
מדוע אדם נידון לאחר מותו על עוונות שכבר נתכפרו לו?
בדומה לזה ניתן לשאול :מדוע אדם שנפטר נידון בשמים על חטאיו ,והרי כבר נמחלו
עוונותיו בכל שנה ביום הכיפורים!
ואין לומר שהדין בשעת הפטירה הוא רק על העבירות שעשה בין יום הכיפורים לזמן
שמת באותה שנה ,שהרי בגמרא 184מבואר שה'מיתה' עצמה מכפרת ,185ואם כן יש
לשאול ,על מה יש לדונו לאחר שהכל נתכפר לו בשעת המיתה עצמה?!
עוד מצינו בחז"ל 186שבראש השנה "ספרי חיים וספרי מתים" פתוחים לפני הקב"ה,
והוא דן את החיים ואת המתים .ותמוה ,מה שייך לדון בכל שנה מחדש את המתים?
וכי נתחדשו להם עוונות משנה לשנה?
מדוע הכהן גדול נכנס לקודש הקדשים לפני הוידוי?
עוד יש להתבונן בעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים -
הנה ,בסדר העבודה ,הזמן שבו היה נכנס הכהן גדול לקדש הקדשים ,הוא לפני שהיה
מתוודה על עוונות כל ישראל על השעיר החי.
ויש להבין ,מדוע נכנס טרם התוודה על חטאי כלל ישראל ,אדרבה ,היה לו להקדים
את הוידוי על חטאי כלל ישראל ,וכך להכנס לקדש הקדשים מתוך טהרה ונקיות
שלימה יותר.
כיצד התשובה מתקנת את האדם
בביאור סוגיא זו נצעד בדרכו של הנפש החיים 187המבאר את דרך פעולת התשובה ,על
פי הידוע שהאדם מורכב משלשה רבדים עיקריים' :נפש' 'רוח' ו'נשמה'.
ועל פי זה מבאר הנפש החיים ,וזה לשונו (בתמצית):
הג' בחינות נפש רוח ונשמה ,קבעם בענין זה שכל בחינה מהג' אלו תתקשר
בהבחינה שעליה ,כדי שעל ידי זה יוכל האדם לעלות.
.184יומא פו ע"א.
.185ובשערי תשובה (שער ד אות כ) מחדש שאפילו אדם שרק חווה 'אימת מוות' ולא מת ממש ,ובאותה
שעה התוודה על חטאיו ,מתכפרים לו כל החטאים אפילו היה רשע גמור לפני כן.
.186ראש השנה לב ע"ב.
.187שער א פרקים יז ,יח ,יט ,כ.
בנק | להתבונן
כי יש כמה עונות שהנפש החוטאת באחת מהנה ,נפסק ונכרת משורשו ,ועל
ידי בחינת הרוח היינו על ידי וידוי דברים מלב שהוא בחינת רוח ,יתעלו גם
בחינות הנפש.
וכן אם פגם וקלקל ח"ו בחינת הדבור שלו על ידי עונות התלוים בשרשם
בבחינת הרוח ,ונתקלקל בזה בחינת הרוח ,יוכל הוא להתקן על ידי בחינת
הנשמה בהרהורי תשובה במחשבת הלב שהוא בחינת הנשמה.
ונפרש בהרחבה את דבריו.
חטא בנפש -פגם בכח הרצון
ה'נפש' היא החלק הנמוך שבאדם -הרצון והחשק הבסיסי שמפעיל אותו לכל ענין
שהוא 'רוצה' לעשות.
והנה ,האדם מצד עצמו נברא עם נפש זכה וטהורה ,ויש בו רצון טבעי לעשות את רצון
"ל ֲעשׂ וֹ ת ְרצוֹ נְ ָך ֱאל ַֹהי ָח ָפ ְצ ִּתי".
ה' ,כמו שאמר דוד המלךַ :188
אולם במשך החיים האדם מקלקל את מעשיו ,וכשהוא חוטא -אין כאן רק 'פעולה
חיצונית' של חטא ,אלא פירוש הדבר באופן עמוק ,שהנפש שלו התעוררה ברצון
שלילי לעשות היפך מרצון ה' ,וממילא הנפש בעצמה נפגשמה מכך ,ועל כך נאמר
"נֶ ֶפ ׁש ִּכי ֶת ֱח ָטא" ,כי שורש החטא הוא הפגימה ב'נפש' האדם.
והנה ,אילו החטא היה רק הפעולה החיצונית שנעשתה בפועל -לא היה נוצר מזה
רושם כל כך גדול על האדם ,אולם מאחר שכפי המבואר ,שורש החטא הוא הרצון
הפגום שבנפש ,ממילא כל חטא משאיר רושם גדול על נפש האדם ,וגורם לנפש שלו
להיות מקולקלת עם רצונות שלא מכוונים לפי רצון ה'.
ניתן להמחיש זאת על פי המושג 'טעם נרכש' .לדוגמא ,ישנם משקאות עם
טעם מריר כמו בירה או יין יבש ,שרוב האנשים בטעימה הראשונה לא אוהבים
אותם ,אולם כאשר האדם מרגיל את עצמו לשתות שוב ושוב את אותם
משקאות ,הוא 'רוכש' לעצמו את הטעם ,ומעתה ואילך הטעם הזה נהפך להיות
אצלו אהוב ונחשק.
כך גם ברצונות של הנפש -אמנם מתחילה הנפש בטהרתה חושקת ורוצה רק
את רצון ה' ,אך כשהאדם חוטא ושונה בחטאו ,הנפש 'רוכשת' את הרצונות
הפסולים ואינה מואסת בעבירות ,וזהו 'פגם' בעצמות הנפש.
.188תהלים מ ,ט.
םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | גנק
וזה עומק דברי חז"ל" :189כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה -נעשית לו כהיתר".
חידוש הנפש על ידי ה'רוח' – האידיאל שמוביל אחריו את הנפש
מעתה עלינו להבין ,כיצד ביד האדם לתקן את הפגם החמור שנעשה בנפש -שהרי אין
כאן רק מעשה רע חיצוני אלא נוצרה פגימה ממשית בכח הרצון שבנפש ,ואם כן ,כיצד
יכול האדם להחזיר את המצב לקדמותו ,שנפשו תהיה טהורה כבתחילתה?
מבאר הנפש החיים :בנפש האדם יש שלשה רבדים ,ולכל רובד עליון יש כח להעניק
חיות מחודשת לרובד שתחתיו ,להעלותו ולתקנו ,ולכן על ידי חיזוק כח ה'רוח' ניתן
לתקן ולחדש את כח ה'נפש'.
פירוש הדבר -
ה'רוח' הוא האידיאל והתכלית שמניעים את האדם לפעולה ,וזהו הרובד שיוצר את
הרצונות הפשוטים ,והוא מה שעומד מאחורי כל רצון ותשוקה של האדם .לדוגמא,
לאדם יש אידיאל ומטרה לגדל את בני משפחתו בנפש בריאה ,ומתוך כך מתעוררים
לו רצונות לקנות עבורם מאכלים ערבים ולדאוג לפרנסתם ורווחתם.
כוחו של האידיאל גדול כל כך -עד שבכוחו למחוק ולבטל את כל הרצונות הפשוטים.
לדוגמא ,לכל אדם יש רצון בסיסי לאכול ולשתות ,לישון ולדאוג לקיום גופו באופן
מושלם .אולם ברגע שעומד לפניו אידיאל גדול שסוחף אותו ,פרוייקט גדול ורציני,
הוא עלול להיות שקוע בו עד כדי ששוכח את צרכי גופו הנמוכים ,ופעמים ממש שוכח
לאכול ולשתות וכיוצ"ב .כך גם ניתן לראות אדם שמוסר את גופו למכים ואת נפשו
למוות -עבור תכלית גדולה שעומדת מול עיניו ,למרות שזה נגד הרצון הבסיסי בחיים,
כי כח הרוח גדול וחזק הרבה יותר מכח הנפש.
כח הרוח הוא כח הקיים אצל כל אדם ואינו קשור דוקא ליהדות ,ולכן גם אצל
אומות העולם ניתן למצוא אנשים שמקדישים את חייהם למימוש של 'אידיאל'
מסוים ,ומוסרים עבור זה את כל חייהם ורצונותיהם .כי החזון והמטרה שהציבו
לעצמם -גורמים לכל הרצונות הפשוטים להיות טפלים ובלתי חשובים.
ועל פי זה מובן שהדרך לתקן ולחדש את כח הרצון שבנפש -היא על ידי חיזוק כח
הרוח ובירור האידיאל והמטרה בחייו של עובד ה' ,כי כאשר יווצרו אצל האדם אידיאל
ומטרה הגדולים ,הם יסחפו אותו לעבודת ה' ויגררו אחריהם ממילא את כל הרצונות
הנמוכים הפגומים.
.189יומא פו ע"ב.
דנק | להתבונן
והפעלת כח הרוח נעשה על ידי הוידוי בדיבור פה ,מפני שכח הדיבור מעורר את הרוח,
וכן רמוז במילה 'דיבור' מלשון ַ'ד ָ ּבר' -מנהיג ,ועל ידי השימוש בכח הרוח בדיבור
בפה ,מעניקים חיות חדשה לכח הרצון שבנפש.
משמעות ה'וידוי' – דחיית החטא מהנפש
והנה ,תוכן האמירה בוידוי היא "הכרה במציאות החטא" ,שהרי תוכן הוידוי הוא
האמירה "חטאתי" .190ויש להבין מה כוונת ותועלת האמירה הזו? כיצד היא מחזקת
את המבט הנכון על האידיאל והמטרה שמובילים את האדם?
ביאור הדבר הוא ,שהפגם הגדול שיש בחטא הוא במה שהאדם מתעלם מכך שחטא,
ומרגיש כאילו מדובר בפעולה סתמית וחסרת חשיבות .מצב זה גורם שהעשיה הזו
מרגישה לאדם חלק מעצמותו ומהליכות חייו הרגילים ,וממילא זה נספג בנפשו וגורם
לו להיות בעל רצונות שליליים.
אולם כאשר האדם מתוודה ומכיר בחטא ,ואומר "חטאתי" -הוא מכיר בכך שעשה
מעשה רע הטעון תיקון ושיפור ,ובזאת הוא מנתק את הרצון הרע מנפשו ,ומעמיד אותו
מחוץ לו ,ואומר "זה לא אני".
וזהו התיקון הנעשה באמצעות הוידוי בפה -על ידי כך האדם מחזיר לעצמו את המבט
הנכון על האידיאל והמטרה שמובילים אותו ,ומדחיק את כל העוונות לצד ואומר 'הם
דברים חריגים שנכשלתי בהם ,אך אינם מייצגים את האישיות האמיתית שלי'.
לדיבור יש כח גדול ליצור התייחסות ,לדוגמא ,אדם שיאמר 'אני שונא דבר
פלוני' ,עצם הדיבור הזה יעורר בנפשו שנאה לאותו דבר .וכן להיפך מידה
טובה מרובה -בדיבורים טובים ואוהבים ומקרבים.
וזה גם ביאור החטא הגדול שיש בדיבור לשון הרע ,כי בכח הדיבור ליצור
התייחסות שלא היתה קיימת עד היום .וכאשר האדם מספר על חבירו דבר רע,
הוא מייצר כעת מבט רע על חבירו.
חידוש הרוח על ידי הנשמה
עד כאן התבארה דרך התיקון למי שנפשו נפגמה ברצונות שליליים -שעליו לחדש
את נפשו באמצעות חיזוק האידיאל והמטרה הנכונים ,שיגררו אחריהם את הרצונות
של הנפש.
.190רמ"א תרז ,ג.
םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | הנק
אולם ,מה יעשה אדם שחטאיו פגעו בו כל כך עד שגם אינו מחובר לתכלית של עשיית
רצונו יתברך .והרי ה'רוח' שלו בעצמה פגומה ,ובאמירת 'חטאתי' בדיבור בלבד עדיין
אינו יכול לחדש בעצמו את האידיאל והמטרה הנכונים ,ואת ההכרה הפנימית שהחטא
אינו חלק ממנו.
במקרה זה התיקון נעשה על ידי משיכת הארה ממקור גבוה יותר -מרובד הנשמה.
פירוש הדבר :ה'נשמה' היא האמת האלוקית העליונה שמאירה לאדם מלמעלה את
הדרך הנכונה ,ותפקידו לינוק את האמת הזו ולהצית על ידה את עצמו ב"רוח חדשה",
וכך לכוון את עצמו שוב לדרך הנכונה.
וכבקשת דוד המלך:191
לֵ ב ָטהוֹ ר ְּב ָרא לִ י ֱאל ִֹהיםְ ,ורו ַּח נָ כוֹ ן ַחדֵּ ׁש ְּב ִק ְר ִּבי.
ומעתה ,אדם שהאידיאל אינו מכוון אצלו ,ואין לו 'רוח נכונה' ,עליו להתבונן באמת
המובילה את חייו ולחדש לעצמו רוח חדשה ,דהיינו לעשות חשבון הנפש עבור מה
הוא בא לעולם ומה מטרת חייו בעולם הזה ,ועל ידי זה תיווצר אצלו תמונה ברורה
של התכלית והאידיאל שאמורים להוביל אותו .ועל ידי כך שוב יהיה תוקף לאמירת
הוידוי שלו ,שמעתה הוא יבין עד כמה מעשיו הרעים היו דברים חיצוניים ולא רצונו
האמיתי ,ויאמר 'חטאתי' וידחה אותם מעצמו ,לומר שהם דברים חיצוניים ולא הוא.
חזרה בתשובה מחדש בכל עליה רוחנית
בזאת נשוב לשאלות שפתחנו בהם בתחילת המאמר -
לאחר שהשכלנו להבין שהתשובה אינה רק 'בקשת סליחה' ,אלא התהפכות הנפש
למצב של חיבור מחדש לרצון ה' ,מעתה ניתן להבין מדוע יש ענין להתוודות בכל שנה
שוב ושוב על אותם חטאים -
מפני שככל שאדם גדל ונעשה מרומם יותר ,כך הנפש שלו מכוונת יותר לפי רצון ה',
וממילא הוא מבין יותר את עוצמת הפגם שנעשה בשעה שחטא ,והוא כעת מבין עד
כמה החטא מופקע ממנו עוד יותר ,ומכריז 'חטאתי' בעוצמה גדולה יותר.
דוגמא לדבר ,ילד קטן שפגע בחבירו ,אינו מבין כל כך את חומרת מעשיו ,ואף
אם מבקש 'סליחה' ,אינו מבקש זאת מעומק הלב .אולם כאשר הוא גדל ומבין
.191תהלים נא ,יב.
ונק | להתבונן
את חומרת המעשה ,הוא מתעורר לבקש שוב סליחה -מפני שרק כעת הוא מבין
באמת עד כמה המעשה שעשה היה מוקפע ולא ראוי.
כך גם אדם שחטא בחטא חמור ,ובעשרת ימי תשובה מתבונן בחטא ועושה על
כך תשובה מעומק ליבו ,וביום הכיפורים נמחל לו ,עדיין יתכן מאוד שבשנה
לאחר מכן הוא התעלה יותר בדרגתו הרוחנית ,וכעת הוא מבין הרבה יותר את
חומרת החטא שעשה ,ועד כמה זה דבר מופקע ,וממילא הוא מתחרט על כך
ומכריז 'חטאתי' מחדש.
ולכן נפסק בהלכה שיש להתוודות בכל שנה גם על חטאים משנים קודמות -אף על פי
שהחטא כבר התכפר ביום הכיפורים שעבר .כי בשנה זו הוא מתוודה על הרובד הנוסף
בחטא שהתגלה לו רק לפי דרגתו הרוחנית הנוכחית.
כיוצא בזה מסופר 192על רבי סעדיה גאון שבכל יום היה עושה תשובה מחדש.
שאלו אותו תלמידיו :הרי לא חטאת בינתיים? וביאר להם ,שמיום האתמול
נתקרב יותר להקב"ה ,וממילא הוא משיג כעת עומק נוסף בחומרת החטא
שעשה ,וכלפי העומק הזה הוא צריך לשוב בתשובה מחדש.
על פי זה גם מיושב גם מה שדנים את האדם לאחר מיתתו ,למרות שעוונותיו כבר
נתכפרו ביום הכיפורים או במיתה עצמה -כי אכן ,הקב"ה מכפר על החטאים ביום
הכיפורים ואף בשעת המיתה ,אך כפרה זו היא לפי רמת הקשר שיש לאדם אל הקב"ה
באותה שעה ,אולם לאחר מיתתו -ממשיך האדם ומתעלה מדרגה לדרגה ומתקרב
להקב"ה עוד ועוד ,וממילא צריכים שוב ושוב לדון את החטאים שעשה בעבר ולנקות
אותו גם מהרבדים העמוקים ביותר שיש בהם .ולכן בכל שנה ושנה 'ספרי מתים'
פתוחים לפני הקב"ה.193
נמצא איפה ,שמהות התשובה והוידוי -הינם דבר שאין לו סוף .לעולם יש מה לתקן
ולכפר ,וככל שהאדם מתרומם ומתעלה יותר ,ומבין את עומק חטאו ,נדרש ממנו -לפי
רוממותו כעת -להבין עוד יותר כמה החטא מגונה ו'לא מתאים לו' ,וממילא להתוודות
ולהשליך אותו ממנו בעוצמה גדולה יותר.
.192סידורו של שבת ח"ב דרוש ג פרק ג.
.193רבי חיים ויטאל מספר (שער הגלגולים הקדמה כב) שנשמת אדם נפטר באה לפני האריז"ל לבקש
שיעסוק בתיקונה ,ואמר לו האריז"ל שאותו אדם היה צדיק גדול ומכוון הרבה בתפילת 'ובא לציון' ,אלא
שמרוב כוונתו הסיח דעתו מהתפילין ,ולפי דרגתו לא היה בזה חטא ,אולם במשך השנים בהיותו בעולם
העליון הוא המשיך והתעלה עוד ועוד ,עד שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה ועמד לפני קבלת הארה רוחנית
עליונה ביותר שעבורה מדקדקין עמו כחוט השערה ,ולפי דרגתו זו דבר זה נחשב לו לחטא.
םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | זנק
משמעות חדשה ל'וידוי' לפי רוממות האדם
לאור האמור ,ניתן להבין מדוע הכהן הגדול מקדים את כניסתו לקודש הקדשים לפני
שהוא מתוודה על השעיר החי בשם כלל ישראל .כי על ידי שהוא מקדים להתעלות
ונכנס לקדש הקדשים ,הוא מגיע להשגה עליונה ביותר בחומרת החטאים ,וממילא
החרטה והבושה עוצמתיים הרבה יותר ,וכך הוא יכול לומר 'חטאתי' ממקום עמוק
יותר ,מתוך השגה גבוהה בחומרת החטאים.
וזהו גם התהליך שאנו עוברים בעת אמירת העשרה וידויים ביום הכיפורים -
את הוידוי הראשון אנו אומרים בתפילת מנחה בערב יום כיפור ,ולאחר מכן בכל
תפילה חוזרים בלחש ובחזרת הש"ת על אותו נוסח וידוי ,עד שבתפילת נעילה אומרים
את הוידוי האחרון.
ניתן לחשוב שיש כאן ענין סתמי של חזרה שוב ושוב על אותו וידוי ,אולם לאמיתו
של דבר אין זו חזרה בעלמא ,אלא בכל תפילה אנו מתעלים ומתרוממים יותר ,והוידוי
נאמר מתוך תפיסה עמוקה וגבוהה יותר בחומרת החטאים ,עד שניתן להרגיש בחוש
את ההבדל בין אמירת 'אשמנו' של ערב יום כיפור לבין אמירת 'אשמנו' בתפילת
נעילה.
ַמ ַא ְמ ֵרי
י"ג ִמדּ וֹ ת
ׁ ֶש_ל ַר ֲח ִמים
םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | אסק
ׁ ֹש ֶר ׁש ּו ַמה ּות ַה ַהנְ ָהגָ ה ְּב ִמדּ וֹ ת ָה ַר ֲח ִמים
י " ג ִמ דּ וֹ ת -א
י"ג מידות הרחמים
לאחר חטא העגל ,ביקש משה רבינו מהקב"ה:194
ַה ְר ֵאנִ י נָ א ֶאת ְּכבֹ ֶד ָך.
הקב"ה נאות לבקשתו ,ובמעמד מיוחד גילה לפניו את י"ג מידות הרחמים:195
ַו ַ ּי ֲעבֹ ר ה' ַעל ּ ָפנָ יו ַו ִ ּי ְק ָרא:
הוי"ה הוי"הֵ ,אל ַרחוּם ְו ַחנּ וּןֶ ,א ֶר ְך ַא ּ ַפיִ ם ְו ַרב ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת ,נֹ ֵצר ֶח ֶסד לָ ֲאלָ ִפים,
נֹ שֵׂ א ָעוֹ ן ָו ֶפׁ ַשע ְו ַח ָּט ָאה ְונַ ֵּקה.
את י"ג המידות הללו אנו מזכירים שוב ושוב ,כשאנו מבקשים רחמים בימי הסליחות
וביום הכיפורים ,וזאת על פי דברי הגמרא:196
נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ,והראה לו למשה סדר תפלה.
אמר לו :כל זמן שישראל חוטאין -יעשו לפני כסדר הזה ,ואני מוחל להם.
במאמר הבא נבקש לברר את מהותם של י"ג מידות הרחמים ,כיצד הם פועלים ,ומה
משמעות כל אחד ואחד מהם.
החידוש של המחילה והכפרה
והנה ,כאשר אדם רח"ל חוטא ועושה עבירה ,במחשבה או בדיבור או במעשה ,זו לא
רק מרידה בהקב"ה ,אלא הוא יוצר בבריאה מציאות רוחנית ממשית של פגם.
האפשרות לשוב בתשובה ולכפר על החטאים ,הינה חידוש עצום .שהלא לאחר
שאדם יצר 'מציאות של רע'ּ ְ ,ב ָמקוֹ ם שהיה צריך להיות בו 'מציאות של טוב' ,הרי
נצרך אז כוח מיוחד לכלות את אותו 'רע' שנוצר ולחדש תמורתו מציאות של 'טוב'.
וכיצד זה נעשה?
.194שמות לג ,יח.
.195שמות לד ,ו-ז.
.196ראש השנה יז ע"ב.
בסק | להתבונן
כשאדם מחסיר תפילה או מצוה ,מה תועיל החרטה העמוקה ביותר ,הלא מה
שהוא ביטל לא יתקיים עוד ,ומהיכן ישתלם?
הסוגיא של הכפרה היא מחודשת מאוד ,וכלל אינה מובנת לפי הכללים של השכל
האנושי שלנו.
על כך אמרו חז"ל:197
שאלו לחכמה :חוטא מהו עונשו? -אמרה להם "חטאים תרדף רעה".
שאלו לנבואה :חוטא מהו עונשו? אמרה להן "הנפש החוטאת היא תמות".
שאלו לקב"ה :חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו!
על פי ה'חכמה' ,ואפילו ה'נבואה' ,לא ניתן לכפר על חטאים .זו 'מציאות של רע'
שנוצרה ,ולהיכן היא תעלם?
רק הקב"ה גילה את החידוש הנורא ,שישנה מציאות של כפרה ומחילת עוונות.
מדוע המחילה היא חידוש ,הרי הקב"ה יכול לברוא מחדש בכל רגע!
אך נעמיק יותר ,ונשאל:
מדוע באמת ה'כפרה' הינה חידוש? הרי הקב"ה ברא את העולם מהאפס
המוחלט ,וביכולתו לברוא אותו בכל רגע מחדש לגמרי ,למחוק הכל ולהתחיל
מהתחלה!
עוד קשה:
בגמרא 198מבואר שהיה כביכול "קשה" להקב"ה לעשות את קריעת ים סוף.
כיצד זה יתכן? הרי הקב"ה כל יכול!
בנוסף ,יש לברר:
באופן כללי אנו מזכירים בתפילה ובמזמורי תהילים רבים ,שבחים מפורטים
על פעולותיו של הקב"ה ,במגוון דרכי ההשפעה שהוא פועל בהם בבריאה.
מה הצורך בפירוט הזה? אם הוא כל יכול וברצונו עושה מה שרוצה ,מה
החידוש בכך שהוא יכול לעשות פרט כזה או פרט אחר?
התשובה לכל השאלות האלו היא -
.197ירושלמי מכות פ"ב ה"ו.
.198פסחים קיח ע"א.
םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | גסק
אכן ,אמת הדבר שהקב"ה יכול לעשות כל מה שרוצה ,אבל אין רצונו לנהוג כך!
הקב"ה הגביל את עצמו לפעול רק על פי כללים של מערכת מוגדרת ,וכפי שנבאר.
התכלית להתגלות מתקיימת רק על ידי מערכת הגיונית ועקבית
התכלית והרצון של הקב"ה בבריאת העולם היא :להתגלות .שהנבראים יכירו אותו
באופן מפורט ככל היותר.
זו הסיבה שמשה רבינו כל כך השתוקק לראות את מדות הרחמים ולהיוודע להם,
בבקשתו "הראני נא את כבודך".
"ל ִא ׁ ְש ְּתמוֹ ָדע
משום שתכלית העולם היא שנשיג את הגלויים שהקב"ה מגלה מעצמוְ .
ֱאלֹקוּ ְָת ְך" ,199וככל שנשיג יותר ,כך נממש את התכלית באופן איכותי יותר.
ואמנם ,לשם כך הקב"ה היה 'מוכרח' כביכול להגביל את הנהגתו ה'בלתי מוגבלת',
ולקבוע בו כללים מסוימים שרק על פיהם תהיה הנהגתו בעולם .שכן רק באופן זה
יהיה ניתן להכירו בפירוט של כל הנהגה ופעולה.
אילו הקב"ה היה פועל במהלך שאין בה כללים מוגדרים מראש ,ולא לפי מערכת
קבועה ומסודרת ,לא היה ניתן לדעת עליו כלום.
משל למה הדבר דומה :אם המלמד מסביר לתלמיד ש'אחד ועוד אחד שווה
שנים'' ,שנים ועוד שנים שווה ארבע' ,וכן הלאה .התלמיד קולט את היסוד,
ומעתה הוא יכול לבצע כל תרגיל אחר שמתבסס על אותו עקרון.
אולם ,אם המלמד יאמר לתלמיד הצעיר ,ש'אחד ועוד אחד שווה שנים' ,אבל
'שנים ועוד שנים שווה עשר' .שזה חסר היגיון לחלוטין ,א"כ גם אם התלמיד
יאמין לרבו בתוצאה הזאת ,והוא אף ידע לצטט את דבר רבו בשלימות ,הרי
התלמיד הזה לא יתקדם לשום מקום הגיוני - .כשישאלו אותו 'כמה זה שלש
ועוד שלש' ,הוא לא ידע להשיב ,משום שאין לו עקרון הגיוני להתבסס עליו.
בכדי שתהיה לנו יכולת ללמוד את דרכיו והנהגותיו של הקב"ה ,מוכרח שתהיה לו
הנהגה עקבית ומסודרת בכללים מדויקים ,שנוכל להבין את המהלך שבו הוא הולך.
ה"ע ְק ִב ּיוּ ת".
ִ ועל כן ,אחד העקרונות החשובים בחינוך הוא:
.199כלשון תפילת השל"ה.
דסק | להתבונן
אם הורה בחר ביום אחד שהוא אינו מסכים לתת לילדיו דבר מה ,אך למחרת
הוא מסכים לכך ,ללא כל נימוק והסבר המניח את הדעת ,הרי בניו יגדלו
מבולבלים .הם לא יבינו מתי כן ,ומתי לא ,מהו הנכון והראוי להיעשות ומה
לא כדאי לעשות.
כאשר ילד מבקש ממתק ,לעולם אין לתת לו בלא סיבה .אם נותנים 'סתם' ,אזי
בפעם הבאה שהוא יבקש לא תהיה סיבה לסרב לו.
ראוי תמיד להוסיף לו הסבר על הנתינה' :לכבוד שבת'' ,לכבוד ראש חודש'
וכיוצא בזה ,כך שתהיה לילד מערכת ברורה של סיבות הגיוניות שהוא יכול
ללמוד אותה.
זה הבסיס לשאלת "צדיק ורע לו ,רשע וטוב לו" שאדם הראשון התקשה בדבר וכן
משה רבינו ועוד במשך הדורות- 200
כי אילו הנהגת הקב"ה בעולם הוא לעשות ככל אשר יחפוץ ללא כל סיבה הנראית
לעין ההגיון שלנו ,אזי לא היה מקום לשאלה זו .אך ורק מחמת שהוא הגביל את עצמו
לפעול באופן שנראה לנו כהגיונית ומערכתית על פי כללי וחוקי התורה ,וכל זאת בכדי
שנלמד אותו ואת הנהגותיו .על כן ישנה לגיטימיות לשאלה הזועקת :כיצד לפעמים
נראה שכביכול הטוב והרע פועלים בצורה בלתי הגיונית ,ואינה מתאימה לכללים,
ואם כן מה עלינו לחשוב כאשר אנו רואים 'רשעים' המקבלים שפע טוֹ ב ,ו'צדיקים'
המקבלים ַרע? כיצד עלינו ללמוד את ההנהגה הזו?
על דרך זו תתפרש זעקתו ושאלתו של דוד המלך:201
ישן ֲאדֹנָ -י!
עוּ ָרה! ָל ָּמה ִת ׁ ַ
מה פשר התביעה הזו ,שבעיניים שטחיות נשמעת כחוצפה כלפי מעלה?!
מבאר הרש"ר הירש זי"ע :202כוונת דוד המלך היא ,לשאולְ :ל ָמה ,כלומר איזה גילוי
אנו יכולים ללמוד מהנהגה הזאת הנראית כ'שינה'? כיצד היא משתלבת במערכת
ההגיונית של ההנהגות?! וכיצד זה אמור לרומם אותנו ולהביא את העולם לתיקונו?!
זה גם הביאור בכך שקריעת ים סוף היתה כביכול 'קשה' לפני הקב"ה ,שכן למרות
שהוא 'כל יכול' ,אך הוא הגביל את עצמו לפעול רק בכללים שיהיו מושגים אצלנו.
ולכן כל עשיה שמבטלת את חוקי הטבע ויוצאת מהסדר ,היא 'קשה' ביחס להנהגה
שהקב"ה קבע לעצמו להתנהג בה.
.200ראה ברכות ז ע"א ועוד.
.201תהילים מד ,כד.
.202בביאורו על הפסוק שם
םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | הסק
מעתה נשוב ונברר ְ ּב ֶי ֶתר שְׂ ֵאת:
כיצד ניתן להבין את ה'כפרה' וה'מחילה' בתוך המערכת של הכללים ההגיוניים.
הלא נוצרה בעולם 'מציאות של רע' ,וכיצד תתבטל מציאותה והשפעתה
בעולם?
האומר הקב"ה ותרן מבטל את הרצינות של דברי התורה
אמרו חז"ל:203
כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא -יותרו חייו ,שנאמר" :הצור תמים
פעלו כי כל דרכיו משפט".
צריך להבין ,איזה חיסרון יש במה שהקב"ה יוותר? הרי ויתור זו לכאורה מעלה
והנהגה טובה!
ועוד ,הרי אנו יודעים שהקב"ה מוחל וסולח .מדוע מחילה וסליחה הינם הנהגות
חיוביות ,ואילו וויתור לא?!
אלא ,ביאור הדבר -
'ויתור' נתפס אצל האנשים כחוסר רצינות .משום שאם המלך מצוה משהו וכשעוברים
עליו הוא אינו מעניש ,הרי אות הוא שהדבר אינו באמת כל כך חשוב ובעל משמעות.
אם אדם רח"ל חילל שבת במזיד ,שהעונש על זה הוא מוות בסקילה ,והקב"ה
'מוותר' לו -אנו עלולים להסיק מכך שחילול שבת ח"ו אינו מעשה חמור
כל כך.
כשמבינים שכל פרט בתורה הוא אמת יצוק ונצחי ,וכל מי שעובר על דבר מן התורה
הרי הוא יוצר 'מציאות של רע' ,אם כן לא שייך לוותר על זה! זו מציאות חמורה ,בכל
התוקף.
האומר הקב"ה וותרן ,במילים אחרות הוא בז לרצינות ְו ָל ֱא ֶמת של התורה!
אך לאור זאת ,קשה ביותר:
אם כן ,מה פשר הסליחה והמחילה ,ובמה זה שונה מ'ויתור'?
.203בבא קמא נ ע"א.
וסק | להתבונן
הנהגת "מלך" והנהגת "אבא"
נקדים לבאר בהעמדת יסוד בהנהגת ה' יתב' בעולמו:
ישנם שתי הנהגות כלליות של הבורא בעולמו -הנהגת 'מלך' ,והנהגת 'אבא'.
באופן כללי ובזמן רגיל ,ההנהגה היא של 'מלך' ,אשר יש בה מערכת חוקים וכללים
ברורים והגיוניים.
אולם יש מצבים וזמנים מיוחדים שבהם פועלת הנהגת 'אבא' ,שהיא הנהגה של
רחמים מעל הכללים.
נמחיש ונבאר זאת על פי משל:
אדם בעל ממון וּ ׁ ְש ֵאר רוח ,חפץ שבנו יהיה מחונך למופת ,ולשם כך הקים
'תלמוד תורה' .הוא השקיע בבניית הת"ת מאמצים רבים והוציא סכומי כסף
גדולים ,והכל במטרה אחת -שהבן שלו יגדל ב'תלמוד תורה' הטוב ביותר,
ויהיה מחונך היטב.
אותו אדם אשר נטל על עצמו את ניהול המוסד ,עם הקמתו פנה למלמדים
והסביר להם ,שעבור החינוך של התלמידים ,יש צורך לקבוע מערכת כללים
נוקשים לת"ת :מי שמפריע ,נענש .מי שמאחר ,מפסיד .מי שלומד כראוי,
מתוגמל ,וכך עוד כללים רבים על זו הדרך .וכן על מה מאבדים את הזכות
להמשיך ללמוד בת"ת .רק בצורה זו הילדים יגדלו מחונכים.
הוא הוסיף והדגיש :את כל הכללים יש להחיל גם על הבן שלי! משום שאם
לא תהיה עליו אכיפה של מערכת כללים נוקשה ,הוא לא יגדל מחונך כראוי,
ולא ירכוש כישורי חיים נכונים.
באחד הימים נתפס בנו של המנהל ,שעשה מעשה מחפיר ביותר .כזה שעל פי
הכללים חייבים לסלקו מהת"ת.
ואכן ,שבוע קודם היה ילד אחר שעשה בדיוק את אותו מעשה ,וסלקו אותו
ממוסד הלימודים.
אולם כאן ,כשמדובר בבנו של המנהל ,המנהל הגיב אחרת :הוא לא
סילק אותו!
שאלו המלמדים :הלא החדרת לנו כל השנים שגם על הבן שלך יחולו כל
כללי ההתנהגות כמו שאר הילדים ,ולפי הכללים צריך לסלק אותו!
השיב להם המנהל :ודאי הצדק איתכם .מוכרחים להחיל את כל הכללים גם
על בני .אך ישנו כלל אחד שהוא יוצא מן הכלל ,שהרי אין אפשרות לסלק
םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | זסק
אותו מהת"ת .משום שכל המוסד הוקם בעבורו ,ואם הוא יסולק ,אין עוד
סיבה להחזיק את המוסד!
כאשר מגיע מצב שלפי הכללים הילד הזה צריך לצאת מהמוסד ,חייבים
למצוא מסלול חדש "עוקף כללים".
בשעה זו הסיר המנהל את כובע ה'מנהל' ,וחבש את כובע ה'אבא' .האבא
הוא הסיבה של כל בניית הת"ת ,והוא לא נותן אפשרות שהבן שלו יסולק
לגמרי מהמערכת.
בתוך הנהגת ה'אבא' כבר מוצא המנהל דרך להשאיר את בנו במוסד
הלימודים ,אך גם זה חייב להיות באמצעות סדרת חינוך עמוקה המוודא
שמקרה זה לא ישוב על עצמו וכיוצא בזה.
הנהגת "אבא" דואגת שתמיד נשאר במערכת
כלומר ,להנהגה של הקב"ה יש שני פנים' ,מלך' -ו'אבא'.
הנהגת ה'מלך' היא במצב רגיל ,אז מוכרחים שיהיו כללים מסודרים ,כדי שיהיה
אפשר לקבל את הגילוי האלוקי בצורה מותאמת וראויה לקליטה.
אולם כאשר הכל קורס -מתעוררת הנהגת ה'אבא' ,שכרת ברית עם בנו שכל מציאות
הבריאה נעשית בעבורו ולעולם הוא 'ישאר במשחק'.
ברור הדבר ,כי אילו הנהגת ה'אבא' היתה פועלת באופן גלוי לאורך כל השנה ואף
בזמנים רגילים ,היה זה הורס את המערכת .כי ה'בן' היה מנצל את זה לרעה ,ולא
היה מרגיש מחויב לכללים ,וממילא לא היה מקבל את החינוך הראוי בעבורו ,שהרי
יש לו מפלט בהנהגת ה"אבא"...
רואים כיום אצל אחינו הטועים המשוררים שירי אהבה כביכול לקב"ה" ,אבא
מלך העולם"" ,גם כשאנו חוטאים אתה סולח ומוחל" .אולם בדרך כלל זה
לא מוביל אותם לדביקות בה' וחזרה בתשובה ,אלא אדרבה ,זה מרגיע להם
את הריק שיש בתוכם ,והגעגוע הטבעי שיש בנשמה מתמלא בערגה לזמן
מה ,ואדרבה יתכן ׁ ֶש ְ ּב ִמדַּ ת ָמה זה אפי' מכשיר להם את מעשי התועבה .וזאת
משום שהם מתייחסים לכל המשפטים האלו אהבה שטחית ,ושוללת את
המחויבות שבתורה.
הנהגת ה'אבא' קיימת רק כשאנו נפלטים מהמערכת ,והיא מחזירה אותנו
לתוכה.
חסק | להתבונן
וזה כוונתם ז"ל ,שהקב"ה אינו 'מוותר' על עבירות ,אבל הוא 'סולח ומוחל' לאור
חזרת האדם למחויבות למערכת הכללים.
הגילוי של הנהגת "אבא" הוא דוקא כשיש שיבוש במערכת
לאמיתו של דבר ,יש במחילה והכפרה גילוי מחודש ועמוק של הקב"ה ,שלא היה
קיים קודם.
שהרי כל זמן שהאדם מתנהג כראוי על פי כללי המערכת ,אזי מתגלה רק
הנהגת ה'מלך'.
הזמן שבו באה לגילוי הנהגת ה'אבא' הנפלאה ,הוא דווקא כאשר יֶ ׁ ְשנָ ּה שיבוש בשמירת
הכללים של המערכת .במצב כזה ה'אבא' כביכול מחשב מסלול מחדש ,וזוכר שבריאת
העולם נעשתה עבור האדם .והוא מגלה הנהגה מחודשת של כפרה.
זה הביאור למאמר חז"ל:204
מקום שבעלי תשובה עומדין -צדיקים גמורים אינם עומדין.
הבעל תשובה שחטא ופשע ,ומודע לעומק הפגם שיצר בעולמות ,כאשר הוא רואה
שכל זה נמחל לו והוא מושב חזרה אל המערכת ,הרי הוא מגלה בזאת את הנהגת
ה'אבא' ,וממילא זה יוצר קשר עמוק ואדיר בינו לאביו שבשמים האוהב אותו ומקבלו
למרות הכל.
הבעל תשובה יודע אלו חטאים נוראים הוא עשה ,וכמה גדול עוונו ועוצמת הפגם
שפגם ,וכאשר הוא נחשף לעומק הגילוי של הנהגת 'אבא' ,הרי רק הוא בעומק לבו
מודע לעוצמת ההנהגה הזו.
דבר הגורם לו הרגשת גובה ורוממות היוצרת דביקות חזקה בינו לקב"ה ,ומתוך כך
הוא מגיע ל'תשובה מאהבה'.
הגילוי של הנהגת 'אבא' באמצעות תקיעת שופר
את הפעולה של הנהגת 'אבא' אנו מושכים ומעוררים באמצעות 'תקיעת השופר' בראש
השנה.
אמרו במדרש:205
"אשרי העם יודעי תרועה" -
.204ברכות לד ע"ב.
.205ויקרא רבה כט ,ד.
םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | טסק
וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להן ,כמה בוקינוס
יש להם ,כמה סלפירגסי יש להם ,ואמרת "אשרי העם יודעי תרועה"?!
אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה ,והוא עומד מכסא הדין לכסא
רחמים ומתמלא עליהם רחמים ,והופך להם מדת הדין למדת רחמים.
המושג פיתוי הוא מלשון 'פתי מאמין'' .פתי' הוא מלשון 'פתאום' ,הוא לא רואה סיבה
ומסובב .כל דבר שקורה הוא חושב שזה אירע ב'פתאומיות'.
אין ל'פתי' הבנה במערכת הכללים ההגיונית כיצד מתרחשים האירועים מה היו
הגורמים המובילים את התוצאה .המוחין שלו לא מצליחים לנתח את המצב לאשורו.
את הפיתוי הזה ,שהוא למעלה ממערכת הכללים ,אשר מעביר את הנהגת הקב"ה
בעולם מכסא 'דין' לכסא 'רחמים' ,אנו עושים באמצעות 'תקיעת השופר'.
ונבאר בהעמקה:
בדברי חז"ל מצינו לכאורה סתירה במהות עניינו של תקיעת שופר .מחד מצינו שזמן
הדין של האדם הוא בעת התקיעות ,206ומאידך אנו מוצאים בדברי המדרש שזהו גופא
הזמן שבו הקב"ה עובר מכסא 'דין' לכסא 'רחמים' ,משמע שהוא היה בדין עוד קודם
לתקיעה .כיצד שני הידיעות הללו מתיישבים יחד?
והביאור הוא ,שאכן ,באמצעות תקיעת השופר אנו מזמינים על עצמינו את ה'דין' ,אלא
שזה גופא מעורר את מידת ה'רחמים' ,ועל כן הקב"ה עובר מכסא 'דין' ל'רחמים'!
נדגים זאת על דרך משל שהוזכר לעיל:
אילו הבן אומר לאביו המנהל :הבנתי היטב את טעותי ,ואני מעוניין בעצמי
שישפטו אותי ויחנכו אותי שלא לשוב לחטאי זה עוד ,ואני גם יעבור בין
הילדים לשכנע שלא יעשו כמעשי.
ב"רעוּת" -אחים לדעה ,כאשר הבן ואביו עומדים
הרי בזאת המנהל נעשה עמו ֵ
באותו צד ,ועל ידי כך בוודאי האב מרחם על בנו ונותן לו אפשרות לתקן.
שעת תקיעת השופר היא זמן הדין והמשפט .לכן כאשר אנו תוקעים דוקא משום ֵ
ומבקשים את המשפט ,אנו מראים שהבנו את חומרת מעשינו הרעים ורצוננו לפרוש
מהם ,וזה עצמו מעורר את הנהגת הרחמים העליונה.
כאמור ,בדרך כלל נסתר מאיתנו הגילויים הפנימיים של הנהגת 'אבא' ,משום שכאמור
זה עלול לגרום שלא נשמור על כללי המערכת ,ונסתמך עליו לחטוא חלילה מתוך
.206אור ישראל מכתב ז.
עק | להתבונן
אמונה כי הוא יושיענו בכל מצב .אך כאשר אנו מבינים היטב את מהות המלכות
ודרישותיו ,ומחמת כן אנו מבקשים את הדין על עצמינו כדי שנחזור בתשובה שלמה,
לגילוּ ֵֶי ֵָה באהבה גדולה מאבינו
אזי בזאת מתבטלת הסכנה שבהנהגה זו ,ואנו זוכים ִ
שבשמים ,אשר אינו חפץ במות המת אלא בשובו מדרכו וחיה -חיי אמת.
זו הסיבה שלאחר תקיעת שופר אנו הולכים אל הנהר ומשליכים את העוונות ,תוך
כדי הזכרת י"ג המידות הפנימיות ביותר כמובא בספר 'מיכה' .בשעה זו אנו נמצאים
במצב מרומם ומחובר לרצון ה' ,ועל כן חשיפת המידות העוצמתיות הללו לא יגרום
לנו חלילה לזלזל בשמירת דרכי ה'.
לסיכום:
ילה אין לו שום הגבלה הקב"ה הוא 'כל יכול' ,וכמו שהוא ברא את העולם ַ ּב ְּת ִח ָּ
לברוא אותו שוב אחרי שנקלקל .אלא ,שאין לו רצון לגלות הנהגה זו ,כי זה יגרום לנו
להסתמך על כך ולא להביא את העולם לתיקונו הראוי .ע"כ הוא קבע כללים ברורים
של שכר ועונש ,תגמול לפי מעשינו לטוב ולמוטב.
אולם ,במצב שמשמעות ַה ִה ָ ּצ ְמדוּ ת לכללים תגרום לכך ׁ ֶש ִ ּי ּ ָפ ֵסק כל התהליך ,מחמת
עוונותינו ,אזי הוא יעשה הכל שהעולם לא יאבד את תכליתו .וזאת על ידי שיחזיר
אותנו לדרך הישרה ,ואף ינקה אותנו ואת העולם מהשפעותיהם הרעות של מעשינו ,אך
בכדי שלא נסיק חלילה מסקנה מוטעית שכביכול דרישותיו וכלליו הינם בלתי מחייבים
וחסרים מתוכן אמיתי ,וניתנים להגמשה ,על כן עלינו להפנים תחילה שכל סליחתו הוא
רק מחמת שהוא כל כך חפץ בתיקון העולם ,וש'לא ידח ממנו נדח'.
לאור זאת ,עלינו להתחזק שבעתיים ברצוננו להתגייס מעתה לקיום רצונו בשלמות,
ולחזור בתשובה שלמה על מה שחטאנו ופשענו ,ולבקש ממנו להפעיל הנהגה מיוחדת
של רחמים כדי שאכן יחזיר אותנו לתלם.
וברור כי התהליך הנפלא הזה יוליד בלבבנו אהבה עצומה להקב"ה אשר חמל עלינו
חמלה גדולה ויתירה.
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | אעק
ֵּבא ּור ְמ ֹפ ָרט לי"ב ִמדּ וֹ ת ָה ַר ֲח ִמים
י " ג ִמ דּ וֹ ת -ב
י"ג מידות הרחמים של משה ושל מיכה
י"ג מידות הרחמים הוזכרו בשני מקומות ,ובנוסח שונה.
מקום אחד הוא מה שנאמר למשה רבינו:207
הוי"ה הוי"הֵ ,אל ַרחוּם ְו ַחנּ וּןֶ ,א ֶר ְך ַא ּ ַפיִ ם ְו ַרב ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת.
נֹ ֵצר ֶח ֶסד לָ ֲאלָ ִפים ,נֹ שֵׂ א ָעוֹ ן ָו ֶפׁ ַשע ְו ַח ָּט ָאה ְונַ ֵּקה.
ומקום שני הוא מה שכתב מיכה בספרו:208
ִמי ֵאל ָּכמוֹ ָך ,נֹ שֵׂ א ָעוֹ ןְ ,ועֹ ֵבר ַעל ּ ֶפׁ ַשע ,לִ ׁ ְש ֵא ִרית נַ ֲחלָ תוֹ ,לֹא ֶה ֱחזִ יק לָ ַעד
ַא ּפוֹ ִּ ,כי ָח ֵפץ ֶח ֶסד הוּא.
יָ ׁשוּב יְ ַר ֲח ֵמנוּ ,יִ ְכ ֹּבׁש ֲעוֹ נֹ ֵתינוְּ ,ו ַתׁ ְשלִ ְיך ִּב ְמ ֻצלוֹ ת יָ ם ָּכל ַח ּ ֹט ָ
אותם.
ִּת ֵּתן ֱא ֶמת לְ יַ ֲעקֹ בֶ ,ח ֶסד לְ ַא ְב ָר ָהםֲ ,אׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת לַ ֲאבֹ ֵתינ ּו ִמ ֵימי ֶק ֶדם.
עלינו להבין ,מה ההבדל בין הי"ג מידות שנאמרו למשה ,לי"ג מידות שאמר מיכה?
י"ג דמיכה -הפנימיות ,י"ג דמשה -החיצוניות
מבאר האריז"ל:209
הי"ג מידות שבספר 'מיכה' ,מתארים את מידות הרחמים בשורשם הפנימי העליון.
ואילו הי"ג מידות שנאמרו ל'משה רבינו' ,מתארים את מידות הרחמים באופן שבה
הם פועלים בפועל ברובד של העולם שלנו.
בדרך כלל אנו מזכירים רק את הי"ג מידות שנאמרו ל'משה' ,ולא את אלו שנאמרו
ל'מיכה' .הסיבה לכך היא משום שהתפיסה שלנו היא רק בהנהגה השייכת בעולם הזה,
.207שמות לד ,ו-ז.
.208מיכה ז ,יח-כ.
.209ב'שער מאמרי רשב"י' בפירושו על ספרא דצניעותא פרק א ,וז"ל" :מפני שיש י"ג מדות עליונות
שאמר מיכה וי"ג מדות שאמר משה והם לתתא באתר דדינא".
ובספר בית עולמים לרי"א חבר זי"ע (דף קלא ע"ב -ד"ה והני) "מיכה לא הזכיר הי"ג מדות לצורך תיקון העולם כי
אם בבחי' שבחא דעתיקא לבד וידוע שכל השירים והתשבחות הכל הם הבירורין דסלקין למוחא סתימתאה.
אבל משה רבינו ע"ה היה צריך להורידם לתתא למתק הדינים של דיקנא דז"א לכן הוצרך להזכיר החיצוניות
שלהם שהם מתלבשים בדיקנא דז"א ומבסמין אותם.
בעק | להתבונן
ולא בשורשים הקדומים והעליונים יותר.
כשם שבעולם הזה אנו לא מזכירים את שם 'הוי"ה' אלא רק שם 'אדנות',210
משום ששם 'הוי"ה' הינו עליון ומרומם יותר מהרובד המגולה בעולם הזה.
כך בדומה אנו מזכירים רק את הי"ג מידות ברובד הנמוך יותר ,זה שמתגלה
ופועל בעולמנו.
י"ג המידות נקראים בזוהר הקדוש" 211י"ג מכילין דרחמי ,תיקוני דיקנא" .כביכול הם
שערות הזקן היוצאים מהפנים ,בהם עובר אור הפנים באופן מצומצם וממועט.
האור הפנימי של י"ג מידות הרחמים הוא אור גדול ועצום שאין לנו בו השגה ,ורק את
מה שיוצא ממנו בפועל באופן מצומצם אנו יכולים להשיג לפי ערכנו.
ה' ה' -שתי בחינות בגילוי מידות הרחמים
בפתיחת הי"ג מידות שנאמרו ל'משה רבינו' ,מוזכר שם הוי"ה שני פעמים.
מבאר רש"י:212
ה' ה' -אני מרחם קודם שיחטא ,ואני מרחם אחר שיחטא ,אם ישוב.
הגר"א 213מבאר:
שני שמות הוי"ה שבתחילת הי"ג מידות אינם חלק ממידות הרחמים עצמם,
אלא הם שני סדרי גילוי של המידות.
שם הוי"ה הראשון -כנגד י"ג מידות הרחמים בפנימיותם ,כפי שהם בשורש הרצון
העליון לפני שהיה מציאות החטא בעולם .וזהו הרצון האלוקי בתיקון הבריאה ,והברית
שיש לו עם כל אחד מישראל שנוטל חלק מהתיקון השלם.
שם הוי"ה השני -כנגד י"ג מידות הרחמים בהנהגתם החיצונית ,כיצד הם פועלים
בפועל לאחר שהאדם חטא ונפל מהמערכת וצריך להשיב אותו אליה.
.210ראה קידושין עא ע"א.
ילן דְּ ַר ֲח ֵמי ,דְּ ָי ְר ָתא יסר ָע ִליןִ ,א ֵ ּלין ְּת ֵל ַ
יסר ְמ ִכ ָ "וכ ָ ֹּלא ְ ּב ָר ָזא דְּ ָח ְכ ְמ ָתא הוּ אְּ ,ת ֵל ַ
.211זוהר חלק ג דף רלג ע"ב ְ
ידן ְ ּב ִע ָק ָרא ֲח ָדא( ,ד"א דאינון י"ג תיקונין דדיקנא תתאה דאריך אנפין ,דאינון י"ג תיקונין ילאְ ,ו ֻכ ְ ּלהוּ ֲא ִח ָ
ְּכנֶ ֶסת ִישְׂ ָר ֵאל ִמ ְ ּל ֵע ָ ּ
עלאין דזעיר אנפין)".
.212ראש השנה יז ע"ב.
.213באור הגר"א על תקו"ז -תיקון יא מתיקונים אחרונים" ,איהו יהו"ה -ר"ל יהו"ה שנכתב קודם י"ג
מדות שמתחילין אל מסט' דחסד נכללין כולם בהויה שקודם להם כידוע בסוד י"ג תיקונים שהויה שלפניהם
כולל כל הי"ג תיקונים בסוד מצפ"ץ".
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | געק
כל השפעה יורדת בהשתלשלות
כל השפעה שמגיע ממעלה למטה ,עוברת תהליך של השתלשלות.
רבינו הגר"א 214כותב שכל הוצאה מכח לפועל מגיע בסדר של חמשה שלבים :רצון,
מחשבה ,הרהור ,דיבור ,מעשה.
הרצון הוא השלב הראשוני -כנגד אור ה'כתר'.
האדם מרגיש 'רצון' וחשק להתעלות ,רצון זה אינו בא לאדם משכלו וממחשבתו
אלא הוא גבוה יותר ממנו ,והוא נכנס אליו מהארה שמעליו.
המחשבה היא השלב השני -הרצון מתורגם לשפה ברורה 'מחשבה על עצם הרצון'.
הרהור -התכנון המעשי כיצד לממש את הרצון.
לדוגמא :אם הרצון הוא 'לבנות בית' ,ההרהור יהיה :היכן לבנות אותו ,באיזה
צורה ,מאלו חומרים ,ושאר פרטי הפרטים.
דיבור -שלב המעבר בין התוכניות למעשים.
אותו אחד שרצה 'לבנות בית' ,כעת מדבר עם קבלן ופועלים ,וכן עם בעלי
השטח ,ועם כל שאר הגורמים הנצרכים לשם מימוש ה'רצון'.
מעשה -השלב האחרון בו הכל יוצא לפועל ממש.
גם י"ג מידות הרחמים משתלשלות בהדרגה ובשלבים .וזו היא הכפילות של המידות
השונות כפי שיתבאר להלן.
י"ג מידות בחלוקה כנגד אותיות שם הוי"ה
נכנס לסוגיא לבאר כיצד פועלים י"ג המידות ,ומה סדר הגילוי המפורט שמתגלה בהם.
הסיבה שאנו מבררים זאת היא ,ראשית ,בכדי שלא נהיה ח"ו בבחינת "האומר
הקב"ה ותרן" ,וכפי שנתבאר במאמר הקודם ,שכאשר אנו מבינים ומכירים
את אופן הנהגתו ברחמים אין חשש שמא אמיתתה של התורה ניתנת לדיון
ולהגמשה ,חלילה.
ובנוסף לכך ,בכדי לממש את תכלית הבריאה ,שהיא ההכרה בגילויים השונים
של הקב"ה.
.214בפירושו על ספר יצירה פרק א משנה ח .ואמנם שם הביא "קול ודיבור" במקום "דיבור ומעשה" ,אופן
החלוקה היא שווה ,וכאן הבאתי על פי לשונו של ה'נהר שלום'.
וכן עיין בספר הקדו"ש לבעל הלשם שער ד פרק ג.
דעק | להתבונן
י"ג מידות של רחמים מחולקים לד' קבוצות של שלשה מידות ,כנגד ד' אותיות שם
הוי"ה .כאשר ישנה ַה ְק ָ ּב ָלה בין קבוצה לקבוצה ,ובכל פעם ההשתלשלות היא למקום
נמוך ומעשי יותר -
האות י' כנגד חכמה ,וג' מידות תלויות בה" :אל ,רחום ,וחנון".
האות ה' כנגד בינה ,וג' מידות תלויות בה" :ארך ,אפיים ,ורב חסד".
האות ו' כנגד תפארת ,וג' מידות תלויות בה" :ואמת ,נוצר חסד ,לאלפים".
האות ה' אחרונה כנגד מלכות ,וג' מידות תלויות בה" :נושא עוון ,ופשע,
וחטאה".
ולבסוף המדה המסכמת והמוציאה לפועל" :ונקה".
אות י' כנגד חכמה -וממנה ג' מידות :אל ,רחום ,וחנון
האות י' מסמלת את שורש ההשפעה.
צורת האות י' היא נקודה אחת - .בהמשך היא תתגלה בפירוט רחב יותר ,אך בשלב זה
כבר הכל טמון בה ,באופן שורשי.
לאות י' יש קוץ עליון הפונה כלפי מעלה ,והוא מסמל את המקור הקדום יותר
להשפעה ,שהוא אור ה'כתר'.
אור ה'כתר' אינו רמוז ְ ּבאוֹ ת בפני עצמה ,מפני שאין לנו השגה בשורש עליון
שכזה ,אך לכל הפחות אנו מבחינים שיש לה שורש גבוה מעל גבוה.
"ה ָח ְכ ָמה ֵמ ַא ִין ִּת ָּמ ֵצא" .ה'חכמה' יונקת ומושפעת מה'כתר'
על כך נאמרַ 215
'א ִין' לרוב העלמתו. המכונה ַ
הגילוי היסודי הרמוז באות י' הוא :הרצון להיטיב.
באופן הביצוע ,אותו רצון להיטיב מתחלק לשלשה חלקים" :א-ל"" ,רחום" ,ו"חנון".
מכאן והלאה ,יהיו כל המידות הבאות מבוססות על אותם שלשה חלקים,
כשבכל מקום יבטאו זווית נוספת באותם שלשה יסודות.
.215איוב כח ,יב.
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | העק
א-ל -רצון להשפיע טוב
א-ל -הרצון והכח להיטיב.
מידה זו היא ה'הארה הראשונה' שיוצאת מהאור אין סוף ,וכל מהותה הוא רצון להיטיב
ְ ּב ֶח ֶסד אין סופי ובלתי מוגבל.
כנגד מידה זו -אברהם אבינו ,עמוד החסד ,שחיפש להיטיב ולהשפיע כל מה שיכול.
עלינו לדעת ,כי בכל מקום שנזכר ִמ ְס ּ ָפר שיש לו ַה ְק ָ ּבלוֹ ת דומות ,תהיה גם
ַה ְק ָ ּב ָלה רעיונית ביניהם .לעולם שלשה מידות יהיו מקבילים לשלשה אבות,
ולשלשת עמודי העולם ,וכיוצ"ב.
רחום -להחזיר למסלול מי שנפל באופן חריג
רחום -רחמים להשיב מי שנכשל.
'מ ָחר'.
'רחום' מלשון ֶר ֶחם .וכן מלשון ָ
אדם שבדרך כלל צועד בדרך הנכונה ,ושגה ונפל באופן חד פעמי מן הדרך ,מרחמים
עליו ,ומביטים במבט רחב וכללי יותר ,ומשיבים אותו אל המסלול.
אם העולם יהיה נידון במידת הדין בלבד ,וכל מי שיכשל יאבד מידית הכל ,לא יהיה
קיום בעולם לבחירה חופשית .והעולם לא יגיע אל תיקונו הנרצה ,ולכן במבט כללי
שכולל את ה'מחר' ,צריך לשלב גם מידת רחמים ולמצוא דרך תשובה עבור מי שנפל
באופן חריג.
כביכול 'שווה' להקב"ה להמתין לאותו אדם שחטא ולא להעניש אותו מיד ,וגם לא
להעניש בכל התוקף .ויתירה מזו ,אם הוא יתחרט ויתוודה על חטאו ,יקבלו אותו
בחזרה .משום שרק בצורה כזו יהיה קיום לעולם ולברית עם ישראל.
זו היא 'מידת הרחמים' -להביט במבט רחב על כלל המציאות ,ומתוך אותו מבט לרחם
ולהשיב את מי שנכשל באופן חריג.
מידה זו היא שילוב של דין וחסדים גם יחד ,והיא כנגד יעקב אבינו.
"ת ֵּתן ֱא ֶמת
יעקב אבינו מסמל את מידת התפארת המשלבת בין החסד לגבורהִּ .
ְל ַי ֲעקֹב" ,216מידת האמת של יעקב היא הנהגת היושר הממוצעת בין הדין הגמור
לרחמים הגמורים.
.216מיכה ז ,כ.
ועק | להתבונן
חנון -מתנת חינם המשתייכת למידת הגבורה
חנון -סיוע במתנת חינם.
מי שחטא חטא חמור ביותר בפשיעה ,או ששנה בחטא עד שנהיה בעל עבירה ,הגם
שלא מגיע לו לקבל רחמים מצד הכללים הרגילים ,אם הוא מוצא 'חן' ,אזי נוהגים עמו
במידת 'חנון' ,ומעניקים לו במתנת 'חינם' הענקה של חסד ורחמים.
מידה זו היא כנגד יצחק אבינו ,שהיה מרכבה למידת הדין.
ולכאורה זה תמוה ביותר:
הכיצד? הלא מידה זו היא שיא הרחמים ,מתנת חינם גמורה .כיצד ניתן
להתאימה אל יצחק אבינו ,המייצג את 'מידת הגבורה'?!
גם בברכות שמונה עשרה אנו רואים את הפלא הזה -
הברכה הראשונה "מגן אברהם" כנגד אברהם אבינו .הברכה השלישית "אתה
קדוש" כנגד יעקב אבינו .והברכה האמצעית "מחיה מתים" כנגד יצחק אבינו.
בברכה האמצעית אנו מזכירים את החסדים הגדולים ביותר של הקב"ה,
"מכלכל חיים בחסד ,מחיה מתים ברחמים רבים ,סומך נופלים ורופא חולים
ומתיר אסורים" ,כיצד ניתן לייחס הנהגות אלו למידה שיצחק אבינו היה מרכבה
לה ,מידת הדין והגבורה?!
ביאור הדבר הוא ,שאמנם יצחק אבינו שייך למידת הדין .אך זו מידת הדין במלוא
תוקפה ,דווקא מחמת כן הוא המתאים ביותר לגילוי של מידת 'חנון' המבטאת מתנת
חינם גמורה.
משום שכאשר ב'בית מדרש שלו' רואים אדם חולה ,ברור הדבר שזה ניתן לו כעונש
על חטא שעשה .וכיון שמידת הדין היא במלא תוקפה ,לא צריכה להיות לו תקומה
ממחלתו .ואז -כאשר הקב"ה החליט לרפא את החולה ,אין זה אלא מתנת חינם ממש!
ככל שמכירים יותר בעוצמה ובתוקף של מידת הדין ,כך החסד שרואים הוא
יותר "מתנת חינם"!
ולכן הגילוי של 'מתנת חינם' שייכת דווקא ל'בית מדרש של יצחק אבינו' ,משום שלפי
ההנהגה שהוא מייצג ,כל הטבה למי שנפל הרי היא כבר מתנת חינם גמורה.
אל רחום וחנון ,כנגד :מי קל כמוך ,נשא עוון ,ועובר על פשע
כנגד י"ג המידות של משה ,ניצבים י"ג המידות של מיכה .וישנה הקבלה פנימית בתוכן
המאפיין אותם ,זה כנגד זה -
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | זעק
מי אל כמוך -כנגד מידת "אל" .הטבה בלי גבול.
נושא עון -כנגד מידת "רחום".
'עוון' הוא מלשון 'עיוות' .מדובר על אדם שבדרך כלל צועד בדרך הנכונה ,ורק
כעת הוא שגה ונפל .בחז"ל הנוסח "עוון" מדבר על חטא שבא מ'תאוה' .לאותו
אדם היתה תאוה שהוא לא התגבר עליה ,והוא נפל מהמסלול הרגיל.
כלפי אדם כזה יש מידה של 'רחום' ,שהיא פועלת לשאת את העוון ולכפר עליו,
ותשובתו מתקבלת.
ועובר על פשע -כנגד מידת "חנון".
'פשע' הוא מרידה במזיד .לאדם כזה אין את הזכות הרגילה של חזרה בתשובה.
"ל ִב ְל ִּתי ִי ַ ּדח ִמ ֶּמנּ וּ נִ ָ ּדח" ,217יש מידה של
ורק מחמת הברית של הקב"ה הפועל ְ
מתנת חינם שמעניקה חיות ותקווה גם לאותו פושע.
ביאור המחילה על עון ופשע בלא שזה יהיה 'ויתור'
לאור המבואר לעיל ,עלינו להבין:
כיצד פועלת המחילה על ה'עון' וה'פשע' ,בלא שיהיה זה בגדר 'ויתור'?
התשובה לכך היא ארוכה ועמוקה ,אך נאמר את שורש הענין ְ ּב ִת ְמצוּ ת -
שורש התאוה היא רצון האדם להוסיף ַח ּיוּת בעולם ,וביסודה -זו שאיפה טובה שיכולה
להביא תוצאות טובות.
כאשר האדם נכשל וחוטא ,אין כאן תכונה שורשית פגומה ,אלא רק 'הוצאה לפועל'
ה'ח ּיוּ ת' בצורה מעוותת.
של ַ
הקב"ה בהנהגת 'מידת הרחמים' מביט על שורש המידה של התאוה שהיה לאותו אדם,
ולא על הצורה בה הוא הוציא אותה לפועל .וכך הוא נושא את עוונו.
וכן הוא הדבר באופן שבו לימוד התורה הוא תיקון לניסיונות התאוה .218משום
שבאמצעות לימוד תורה בעיון ובהנאה ,ניתן להביא על סיפוקו את יצר התאוה.
וכך אותו דחף יוצא לפועל באופן הראוי והנכון.
זו גם הסיבה שבדרך כלל אנו לא מעוניינים לבטל את יצר התאוה מאיתנו
באמצעים רפואיים ,משום שהתאווה בשורשה היא תכונה טובה ונצרכת,
.217שמואל ב' יד ,יד.
.218וכדברי האגלי טל בהקדמתו ,וספרי הר"צ הכהן זי"ע בכמה מקומות.
חעק | להתבונן
ועבודתנו היא רק להוציא אותה לפועל בצורה נכונה ובלימוד בעיון.
על דרך זה -
שורש ה'פשע' הוא הדחף הפנימי והרצון של האדם למלוך להיות אחראי על השפעת
השפע 219לזולתו.
הרצון להשפיע לאחרים זו מידה טובה ,אך בתנאי שהאדם זוכר שהוא מקבל
את הכח והיכולת להשפיע ממקור עליון יותר ,מהקב"ה.
השגיאה היא המחשבה של האדם המשפיע ,שכביכול יש לו את השפע והכח
מעצמו .ומזה הוא מגיע למרידה בקב"ה ולחטאים במזיד.
ובמידה של 'מתנת חינם' הקב"ה מביט רק על שורש המידה הזו שהוא' :הרצון של
האדם להשפיע מעצמו' ,ואינו מביט על הצורה שבה האדם הוציא זאת לפועל בניתוק
מהקב"ה והתעלמות מרצונו במזיד.
יבה ,וממילא הוא ניתן
כלומר ,ההנהגת הרחמים מתייחסת לחטא בטעות ועיוות ַ ּב ֲח ׁ ִש ָ
לסליחה ,בתקווה שהאדם החוטא יתעשת ויבין את טעותו.
עד כאן נתבארו ג' המידות הראשונות שהם כנגד ספירת ה'חכמה' ,שהוא שורש
ההטבה בג' רבדיו.
אות ה' כנגד בינה -וממנה ג' מידות :ארך ,אפיים ,ורב חסד
האות ה' ִמ ׁ ֵשם הוי"ה מסמלת את התרחבות ההשפעה להתגלות יותר מפורטת.
אות ה' כנגד מידת ה'בינה' -הבנת דבר מתוך דבר.
בנקודת החכמה הכל מרוכז ומכונס לשורש אחד ,וכעת צריך לפרק את הנקודה הזאת
לחלקים חלקים ,ולהבין בכל פרט שטמון בה ,מהו הגילוי המדויק שהוא בא לגלות.
גם צורת האות ה' מורה על התרחבות של נקודת הגילוי.
ניתן להמשיל זאת לאדם שרוצה לבנות בית.
ה'חכמה' היא המחשבה על עצם הרצון לבנות בית .וה'בינה' היא התכנון המפורט,
כיצד יראה הבית ,ממה יהיה מורכב ,ומה הוא יכיל.
הכל עדיין בשלב התכנון ,אבל התכנון בשלב 'בינה' הוא בפירוט של כל הפרטי פרטים.
כמין שרטוט אדריכלי של הבית.
.219זוהר חלק ג קלא ע"א ובמפרשים שם.
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | טעק
אור ה'בינה' זה בא לידי ביטוי בשלשה מידות" :ארך"" ,אפיים" ו"רב חסד".
והם הרחבה לשלשת המידות שב'חכמה' שהובאו לעיל :א-ל ,רחום וחנון.
ארך -עיכוב שכר הצדיקים ,כדי להרבות שכרם לעולם הבא.
"א ֻר ָכה וּ ַמ ְר ּ ֵפא".220
"ארך" מלשון ֲ
בנוסף ,הקב"ה אף מעניש את הצדיקים על עבירותיהם הזעומות כאן בעולם הזה ,ואף
זאת בכדי להרבות את שכרם בעולם הבא.
המקביל למידה זו במידות שבספר 'מיכה' הוא" :לשארית נחלתו" ,שמורה על
דאגה מיוחדת לצדיקים שמשימים עצמם כשיריים.221
הנהגה זו היא הרחבה למידת "רחום" שב'חכמה' -הקב"ה מתנהג עם הצדיקים
על פי ה'מחר' .הוא מנהיג אותם כעת על פי מבט רחב יותר שכולל את העתיד.
אפיים -הארכת אף לרשעים ,שיספיקו לשוב בתשובה.
הקב"ה אינו מעניש את הרשעים מיד ובכל חומר הדין ,כדי שיספיקו לשוב בתשובה.
כנגד זה במידות שבמיכה" :לא החזיק לעד אפו".
הנהגה זו היא הרחבה למידת "חנון" שב'חכמה' -מתנת חינם לרשעים.
ורב חסד -הטיה כלפי חסד לבינונים שמעשיהם שקולים.222
המקביל במידות שבספר 'מיכה' הוא" :כי חפץ חסד הוא".
הנהגה זו היא הרחבה של מידת "אל" שב'חכמה' -נתינת חסד והטבה .מכוחה
נוסף עוד טוב ,אצל הבינונים השקולים במעשיהם.
אות ו' כנגד ההוצאה לפועל -וממנה ג' מידות :ואמת,
נוצר חסד ,לאלפים
האות ו' ׁ ֶש ְ ּב ׁ ֵשם הוי"ה מסמלת את הורדת השפע וחיבורו למעשה לעולם שלנו.
אות ו' מורה על חיבור ,ומשמעותה כאן הוא :חיבור שמים וארץ .הורדת השפע האלוקי
לאופן שבה הוא מתגלה למטה בארץ.
.220ירמיה לג ,ו.
.221ראש השנה יז ע"ב.
.222ראש השנה יז ע"ב.
פק | להתבונן
במשל שהזכרנו קודם על 'בניית הבית' -זהו השלב שבו נכנסים לתמונה הקבלן
והפועלים שמבצעים בפועל את התוכניות.
כנגד אות זו קיימים ג' המידות" :ואמת"" ,נוצר חסד"" ,לאלפים".
שלשת המידות שעוסקות ברחמים המתעוררים
בעקבות זכות מצד המקבלים
המידות שהזכרנו עד כאן היו תכונות של מצד הנותן.
אך שלשת המידות הכלולות כאן ,אלו מידות שפועלות מצד המקבלים .כלומר ,מתוך
המחשבה על המעלות הקיימות בנו ,המהוות סיבה לנהוג עמנו ברחמים.
ואמת -הבאת העולם לתיקונו ותכליתו.
המילה 'אמת' מורכבת מהאותיות א' מ' ת' ,שהם התחלת אמצע וסוף אותיות הא' ב'.
המשמעות היא :נקודת המוצא -עולם בלתי מתוקן ,נקודת הסיום -העולם המתוקן,
והתהליך שבינתיים בששת אלפי השנים שבהם העולם צועד לעבר תיקונו.
מידה זו מתעוררת על ידי אותה ברית שהקב"ה כרת עמנו ,שעל ידינו יתממש היעוד
של תיקון העולם.
מידה זו מקבילה ל"אל" שבמידות ה'חכמה' -הרצון הבסיסי להשפיע טוב
ולהביא את העולם לתיקונו.
כנגד מידה זו במידות שבמיכה" :ישוב ירחמנו" .כחלק מהתהליך ,הקב"ה נותן
לנו אפשרות לשוב ולהתחבר מחדש לתיקון שבסוף יתקיים רק על ידינו.
נוצר חסד -זכירת חסדי האבות.
הגמרא אומרת:223
שלשה סימנים יש באומה זו :רחמנים ,ביישנין ,וגומלי חסדים.
ג' מידות אלו הם כנגד שלשת עמודי העולם :עמוד התורה ,עמוד העבודה,
ועמוד החסד.224
המידות הטובות הללו הוטבעו בנו על ידי שלשת האבות .ואפילו האחרון שבישראל
יש בו מאותם מידות ,עד שמי שאינם קיימים בו ,הרי זה לאות וסימן שאינו מזרע
ישראל כלל.
.223יבמות עט ע"א.
.224אבות פ"א מ"ב.
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | אפק
מידה זו היא מקבילה למידת "רחום" שבמידות ה'חכמה' -דהיינו ראיית האדם
במבט כולל ורחב ,כך המבט על ישראל כמחוברים לדרכי האבות.
המידה המקבילה במידות שבמיכה היא" :יכבוש עוונותינו".
כבישת העוון היא כפי שהוזכר לעיל ,שהקב"ה מביט על שורש העוון שהוא
התאוה ,ולא על הצורה השגויה שבה האדם הוציא אותה לפועל.
וזה מתקיים בעקבות מה שישראל לעולם מחוברים המה ליסודות האומה,
שנבנו על ידי האבות ,ואף אם נפלו וחטאו אין זה פגם במהותם.
לאלפים -נקודת החיבור השורשית שקיימת בכל אחד מישראל.
ֶא ֶלף הוא הביטוי של הריבוי הגדול ביותר שקיים .לכן הביטוי בחז"ל הוא
"אפילו באלף לא בטיל".225
'א ֶלף' מבטא גם את המספר אחד ,גימטריה של האות א'.
מצד שניָ ,
כשמביטים על כל אדם מישראל בפני עצמו ,יש לכל אחד ייחודיות שונה מחברו .אך
כאשר בוחנים את כולם כיחידה אחת ,מבחינים בנקודת היסוד השורשית שמאחדת
את כולם.
נקודת החיבור השורשית הזו ,היא הנקודה הטהורה שקיימת בכל יהודי.
מידה זו היא כנגד מידת "חנון" שבמידות ה'חכמה' .ההבטה על הנקודה
השורשית הזו היא מחודשת ,ובגדר 'מתנת חינם'.
כנגד זה במידות שבמיכה" :ותשליך במצולות ים כל חטאותם".
הפרדת המים התחתונים בראשית הבריאה יצרה את ה'נפרדות'
במידת "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" יש עומק נוסף ,ולא לחינם זוהי המידה
העיקרית שאנו מבקשים לעורר בעת אמירת ה'תשליך'.
ביאור הדבר -
בראשית הבריאה היו כל המים במקום אחד.
לאחר מכן הקב"ה חילק את המים ה'עליונים' מן המים ה'תחתונים' ,ה'עליונים' עלו
להיות קרובים אליו כביכול ,וה'תחתונים' ירדו להיות בעולם הזה החשוך.
המים התחתונים בכו וביקשו לעלות ,והקב"ה גער בהם והוריד אותם שוב למטה.
.225ביצה ג ע"ב ועוד הרבה.
בפק | להתבונן
כפי שמובא ברבינו בחיי:226
אמרו במדרש" :227מים התחתונים נקראו מים בוכים".
ולמה נקראו מים בוכים? כי בשעה שחלק הקדוש ברוך הוא את המים נתן
אלו למעלה ואלו למטה ,התחילו מים התחתונים בוכים ,אמרו :אוי לנו
שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו .מה עשו ,העיזו פניהם
ובקעו תהומות ובקשו לעלות ,עד שגער בהן הקדוש ברוך הוא.
המים במהותם מחוברים הם בעצמותם ,זה טבעם .והקב"ה הפריד את המים התחתונים
מן העליונים ,ובכך יצר מציאות של 'נפרדות' בעולם.
"ה ָח ְכ ָמה
המים מסמלים את החיים " -מים חיים" .והחיים מסמלים את החכמה ַ -
ְּת ַח ֶ ּיה ְב ָע ֶל ָ
יה".228
לאור זאת משמעות הפרדת המים היא השורש למציאות שיש בעולם מקום ל'חכמה
נפרדת' כביכול מהחכמה האמיתית העליונה.
שורש החטא ב'נפרדות' ותיקונו על ידי ידיעת האמת
שורש החטאים של האדם נובע מה'נפרדות' שלו .אם לא היה במציאות תכונה זו של
ה'נפרדות' ,לא היינו חוטאים לעולם .משום שבמהותנו אנו 'חלק אלוק ממעל'.
והתיקון ל'נפרדות' הוא -ידיעת האמת.
הרמח"ל בספר 'דרך עץ חיים' כותב על כך בנחרצות -
ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי.
ואין דבר מחליש הנשמה לפי היצר כחסרון הידיעה!
ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם ,לא היו חוטאים לעולם!
כוחו של היצר הרע הוא רק באמצעות השכחה שהוא מטיל על האדם .הוא מסתיר
ממנו את האמת ,ומחבר אותו אל ה'נפרדות' ,וכך הוא מתדרדר אל החטא.
באמצעות ידיעת האמת אנו חוזרים אל החיבור למקור ,וזו המלחמה החזקה ביותר
כנגד היצר הרע.
בזוהר הקדוש מבואר ש"השטן" בגימטריה "הנשה" -גיד הנשה .פירוש המילה
יתי טוֹ ָבה" .229וזהו כוחו של השטן -להשכיח.
'נשה' היא שכחה ,כמו "נָ ׁ ִש ִ
ויקרא ב ,יג. .226
בראשית רבה ה ,ג. .227
קהלת ז ,יב. .228
איכה ג ,יז. .229
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | גפק
בראש השנה יש לשטן כח להשטין ולקטרג ,והדרך שלנו ללחום בו היא
ה"ז ְכרוֹ ן ְּתרוּ ָעה".230
ִ באמצעות
כשאנו זוכרים על ידי תקיעת השופר שאנו מחוברים ,מתבטלת השכחה שיוצרת
את ה'נפרדות'.231
המים התחתונים מסמלים את ה'נפרדות' ,ובמעמד התשליך אנו 'משליכים' את העוונות
אל המים הללו ,ומבהירים:
כל החטאים באו רק מחמת שכחת האמת ,והם כלל לא מבטאים את האמת
האמיתית ,לכן ראויים הם להשתלח למי התהום הנפרדים.
ובזאת אנו מייחלים לקיום המידה" :ותשליך במצולות ים כל חטאותם".
ה' אחרונה כנגד מלכות -וממנה ג' מידות :נושא עוון ,ופשע ,וחטאה
האות ה' האחרונה ׁ ֶש ְ ּב ׁ ֵשם הוי"ה מסמלת את הביצוע בפועל -כנגד מידת המלכות.
במשל שהזכרנו :זה כנגד הבית הבנוי לתלפיות ,בסוף התהליך.
כלומר ,היה 'רצון' כללי ראשוני' ,תוכנית מפורטת' משורטטת ,ולאחר מכן
ביצוע על ידי הקבלן והפועלים .וכעת הגיעה השעה ְל ַס ֵּכם :הבית מוכן.
בשלב זה מתקיימת ה'מחילה' וה'סליחה' בפועל.
גם הארת אות זו מתפרטת לשלשה מידות" :נושא עוון" ,ו"פשע" ,ו"חטאה".
נושא עון -מחילה על עון הבא מ'תאוה'.
כפי שביארנו לעיל ,אופן פעולת ה'מחילה' היא על ידי כך שהקב"ה מביט על שורש
התאוה ולא על השגיאה וה'עיוות' בביצוע שלה בפועל.
כנגד זה במידות שבמיכה" :תתן אמת ליעקב" ,אנו מבקשים בזכות יעקב שלא
ראה קרי מימיו ,232שיתכפרו לנו העוונות הבאים מחמת תאוות.
ופשע -מחילה על פשיעה ומרידה במזיד.
גם אופן פעולת ה'מחילה' בזה נתבאר ,שהקב"ה מביט על שורש הרצון להשפיע ,ולא
על השגיאה בביצוע שלה בפועל.
.230ויקרא כג ,כד.
.231הרחבנו על כך במאמר לראש השנה.
.232יבמות עו ע"א.
דפק | להתבונן
כנגד זה במידות שבמיכה" :חסד לאברהם" .המחילה על פשיעה היא חסד
גמור ,ומתקיימת רק באמצעות זכות אבות וברית הנצח שכרת עמנו הקב"ה.
ועוד ,שתכונת הרצון להשפיע 'שפע' שייכת לעמוד החסד של אברהם אבינו,
אלא שבאופן המעוות זה נהפך ל'פשע' -להיות מקור ההשפעות ללא תלות
בבורא המשפיע האמיתי ,אך ביסודו הוא רצון חיובי של השפעה לזולת.
וחטאה -מחילה על חטא שנעשה בשוגג.
ויש לבאר :מדוע החוטא בשוגג צריך כלל 'כפרה'? הרי הוא לא התכוון למרוד
ולהתריס?
אלא ,העונש על החטאים הוא לא רק על החוצפה והמרידה במלך ,אלא עצם החטא
יוצר מציאות ממשית של רע בכלל הבריאה ובנשמת האדם .והרי זה כמי שישתה
רעל ויתנצל שהיה זה בטעות גמורה.
על פגם שבמציאות לא מועילים התנצלויות .מי שנופל מגובה הרי הוא שובר את
ידיו ורגליו גם אם זה היה בשוגג ממש.
כאשר החוטא בשוגג מבקש כפרה על מה שעולל ,צריך שמישהו ייקח על עצמו
את הטיפול באותם כוחות הרע שנוצרו בבריאה .וזהו החסד המיוחד במחילה על
השגגות.
כנגד זה במידות שבספר 'מיכה'" :אשר נשבעת לאבותינו" ,כוונתו הוא ליצחק
אבינו ,כמו שנאמר" 233וּ ׁ ְשבוּ ָעתוֹ ְל ִי ְצ ָחק".
מדוע המחילה על השוגג שייכת למידת הגבורה?
ויש להבין :מדוע המחילה על השוגג מיוחסת למידת הגבורה של יצחק אבינו?
נוסיף ונקשה עוד:
הגמרא מספרת 234על דין ודברים שהיה בין הקב"ה לג' האבות ,הקב"ה פתח וסיפר
להם שבני ישראל חטאו ,אברהם אבינו הגיב ואמר מיד ש"ימחו על קדושת שמך",
יעקב אבינו אמר "ימחו על קדושת שמך" ,ורק יצחק אבינו ִסינְ ֶגר וערך חישוב
מדוקדק של הזמנים שניתן לחטוא בהם ,וסיים באמירה "פלגא עלי ופלגא עלך".
.233דברי הימים א' טז ,טז.
.234שבת פט ע"ב.
םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | הפק
וזה פלא :כיצד יתכן שדוקא יצחק אבינו המרכבה למידת ה'גבורה' שהוא 'דין',
ימצא את נקודות הזכות שלא מצאו האחרים?!
בנוסף ,מה פשר האמירה "פלגא עלי ופלגא עלך"? כיצד יצחק אבינו יכול ליטול על
עצמו חצי מהעוונות ,ומדוע שגם הקב"ה יתנהג כך?
מידת הדין מדקדקת בין להחמיר ובין להקל
ביאור הדבר -
למרות שיצחק אבינו שייך למידת הגבורה ,ול'יקוב הדין את ההר' ,בכל זאת דוקא הוא
מתאים ביותר ללמד זכות על ישראל.
וזאת ,משום שמידת הדין היא בין להקל ובין להחמיר - .כשם שהיא מדקדקת בקיום
מצוה ,כך היא מדקדקת בעשיית עבירה.
כאשר יצחק אבינו בוחן עבירה של אדם ,הוא בודק "האם זה באמת עבירה ,האם היא
נעשתה בלב שלם לגמרי" וכו' .וכאשר הוא מוצא את הפגמים בעבירה ,הוא מעורר
לימוד זכות על האדם.
ההוספה של יצחק אבינו באמירת "פלגא עלי ופלגא עלך" ,משמעותה היא:
כל החטאים שבני ישראל עושים ,נובעים משני סיבות ,שאור שבעיסה ושיעבוד
מלכויות .אחת נוצרה בגלל הקב"ה ואחת בגלל יצחק.
את השאור שבעיסה נתן הקב"ה באדם בעת לידתו ,ואת השעבוד מלכויות יצר
יצחק שנתן כח לעשיו.
וזהו אמרו" :פלגא עלי -בגללי ,ופלגא עלך -בגללך".
מעשה אחת טוב שנעשה בדעת ,שקול כנגד אלפי עבירות
שנעשות תוך רוח שטות
על דרך זה יתבארו דברי הגמרא:235
העולם נידון אחר רובו ,והיחיד נידון אחר רובו.
עשה מצוה אחת -אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.
עבר עבירה אחת -אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.
.235קידושין מ ע"ב.
ופק | להתבונן
לכאורה ,כיצד ניתן להתייחס לעולם כ"חציו זכאי וחציו חייב" ,הלא כמעט כל העולם
אלו אנשים חוטאים ובעלי עבירה ,ורק חלקיק האחוז מקיימים מצוות ושומרים את
דרך ה' .ואפילו בין היהודים המצב דומה לכך לדאבוננו ,וגם באדם עצמו יתכן שרוב
מעשיו הינם חטאים!
כיצד אם כן ניתן להתייחס למצב כאילו הוא שקול חצי חצי במדוייק?!
ביאור הדבר ,שמעתי ממורי ורבי הדיין רבי אליהו תורג'מן שליט"א:
כאשר בעל עבירה חוטא ,זה מחמת שנכנסה בו רוח שטות ,236ואילו עשיית המצוה באה
ִמדֵּ ָעה מושכלת לקיים את רצון ה'.
ולכן ,כנגד ִמ ְליוֹ נֵ י עבירות של 'משוגעים' שנתנו לרוח השטות לשלוט בהם ,מתמודדת
מצוה אחת של 'אדם' אשר בחר להתגבר ולקיים את המצוה וביטל רצונו בפני רצונו
של מקום .ואם כן אין כל השוואה בין המצות לעבירות ,ובכך המצב העולם והאדם
נעשים כשקולים חצי חצי.
זו היא מידת הדין של יצחק אבינו :לבחון את העבירה עד דק ,האם היא באמת נעשתה
בכוונה ,ועד כמה היא היתה בדעת? ובצורה זו נחלשים ונקלשים העוונות.
זכינו בזאת לבאר את הי"ב מידות של רחמים ,והמידה הי"ג "ונקה" יבואר בהרחבה
במאמר הבא.
.236סוטה ג ע"א.
"הֵּקַ נְו" -ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | זפק
ִענְ יָ נָ ּה ׁ ֶשל ַה ִּמדָּ ה הי"ג " -וְ נַ ֵ ּקה"
י " ג ִמ דּ וֹ ת -ג
"ונקה" חזרה לראשית הבריאה -כנגד "מימי קדם"
בפרק הקודם נתבאר משמעותם של י"ב המידות הראשונות.
המידה הי"ג " -ונקה" חולקת מקום לעצמה.
הרמח"ל ב'קיצור הכוונות' 237כותב שהמידה הזו מתעוררת בזמן תפילת 'נעילה',
ובאותה שעה ישנה אפשרות לתקן את חטא אדם הראשון .שמשמעותה היא ,להביא
את הבריאה לתכליתה!
המידה שכנגד זה במידות בספר 'מיכה' היא" :מימי קדם".
כלומר ,באמצעות מידה זו אפשר לשוב למצב הקדום של ראשית הבריאה.
ויש להבין ,מדוע מידה זו מתעוררת ומתגלה רק בשעת 'נעילה' שהיא הסיום של עשרת
ימי תשובה ,ולא קודם?!
י"ב מידות -מסגרת שלימה ,המידה הי"ג -המהות הפנימית
הזוהר הקדוש בכמה מקומות 238כותב ,שהמספר י"ג מורכב מ-י"ב ועוד אחד.
י"ב הם כללות הדבר .כמו שמצינו בספר יצירה 239שבכל דבר יש י"ב אלכסונים ,וכנגדם
י"ב שבטים ,י"ב חודשים ,וי"ב מזלות.
בכל חדר יש ד' רוחות ,מעלה ומטה ,והם ששה צדדים - .אבל 'נקודות החיבור'
של הזוויות ,הם י"ב .ונמצא שהמספר י"ב מסמל מסגרת שלימה.
המידה הי"ג היא הנקודה הפנימית שמאחדת סביבה את כל המערכת.
המבנה הגשמי של החדר הוא חסר מהות ,ורק התוכן הפנימי שלו הוא הנותן
את המשמעות הייחודיות שלו .לדוגמא' ,בית מדרש' ,או להבדיל 'חדר
אוכל' ,וכדומה.
.237ענין עבודת יום הכיפורים ,ד"ה ויש כאן.
ילין ְּד ַר ֲח ֵמי ,דְּ ַת ְל ָיין ִמ ַ ּנ ְייהוּ ְ ,ו ַחד דְּ ׁ ַש ְל ָטא
יסר ְמ ִכ ִ .238זהר חלק ב דף צא ע"א "וּ ְב ִא ֵ ּלין ְּת ֵר ַ
יסרִ ,אית ְּת ֵר ַ
יסר".
ְל ֶמ ֱה ֵוי ְּת ֵל ַ
.239פ"ה מ"ב.
חפק | להתבונן
מה משמעות ההתעטפות של הקב"ה 'בטלית לבנה' כ'שליח ציבור'?
המהרש"א 240מביא בענין ההתעטפות של הקב"ה בזמן אמירת י"ג מידות:
בספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל :נתעטף הקדוש ברוך הוא
באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם ,שעליו נאמר "עוטה אור
כשלמה" שמבהיק מסוף עולם ועד סופו וכו'.
מה המשמעות בכך שהקב"ה התעטף בטלית? ומדוע היא לבנה? ומה ענין 'כשליח
ציבור'? וגם מה השייכות לזמן בריאת העולם.
צבע לבן כולל את כל הגוונים
הגמרא אומרת:241
כתוב אחד אומר "לְ בוׁ ֵּש ּה ִּכ ְתלַ ג ִח ָּור [-כשלג לבן] ,וּשְׂ ַער ֵר ׁ ֵ
אש ּה ַּכ ֲע ַמר
נְ ֵקא [-כצמר נקי]".
וכתיב "קוצותיו תלתלים שחורות כעורב".
לא קשיא :כאן בישיבה ,כאן במלחמה.
דאמר מר :אין לך נאה בישיבה אלא זָ ֵקן ,ואין לך נאה במלחמה אלא בחור.
מדוע לאדם מבוגר יש ָז ָקן בצבע לבן?
אדם מבוגר ,בגיל שבעים ,הוא גיל שיבה -מלשון 'שובע' .עבר כבר את כל תהליך
החיים ונמצא בתקופת סיכום .בגיל כזה הוא לא רואה כל פרט בחייו במבט פרטני,
אלא יש לו מבט כוללני ורחב ,והוא רואה את כל המכלול על פי ניסיונו העשיר.
הדבר דומה לספר שמורכב מאוסף מאמרים ,כל מאמר יש לו מסר עצמי ,אבל
כשאוחזים את הספר כולו יחד ,מקבלים תמונה רחבה יותר על הנושא.
כך סיפור חייו של האדם מורכב הוא מאירועים שונים זה מזה ,אך בסיכום
חייו מתקבלת תמונה מושלמת אחת ברורה של כל מהלך החיים ,המגלה את
שלימות האדם ,כאשר כל אירוע ואירוע הוא חלק קטן בפסיפס המושלם
של חייו.
הצבע ה'לבן' מבטא את הכללות הזו .לצבע זה אין משמעות מיוחדת ,אלא הוא כולל
הכל .זאת לעומת הצבע השחור שיש לו ביטוי מסויים וייחודי.
.240ראש השנה יז ע"ב.
.241חגיגה יד ע"א.
"הֵּקַ נְו" -ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | טפק
בזמן מלחמה יש התמודדות של כח מול כח ,וצריך אדם בעל גבורה שילחם באותה
נקודה שעליה נטושה המערכה.
אולם האדם הזקן איננו 'איש מלחמה' .הוא כבר ראה הכל ,ויש לו תפיסה רחבה
הרבה יותר מהנקודה הספציפית שעומדת לפנינו.
לאור זאת יובן שהלימוד בישיבה צריך להיות לאורם של "זקנים שקנו
חכמה" ,242כי יש להם את המבט הכללי על המציאות ,ומהם ניתן לינוק
את ה'הוד קדומים' המרומם שקולט בתוכו את המבט המקיף והמושלם
על המציאות.
הכיסוי בטלית מאחד את כל האיברים לאחד ,וכן הש"ץ
מאחד את כל היחידים
הטלית מאחדת את האדם ליצירה אחת ,ומבטלת את ההתייחסות לאיברים השונים
כעומדים לעצמם .על דרך דברי הגמרא" :243גלימא -שנעשה בו כגולם" .ומבאר
רש"י" :כגולם -שאין לו חיתוך אברים".
כמו כן מצינו במשכן שכיסו אותו ביריעות ,והתורה מסכמת פעולה זו במילים:
"ו ָה ָיה ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן ֶא ָחד" .244כלומר ,לא נאמר "והיה המשכן מכוסה" .אלא "אחד".
ְ
ביאור הדבר שכאשר כלי המשכן עומדים ללא כיסוי ,לא רואים כאן יצירה של מקום
מוגדר ,אלא אוסף כלים שהתקבצו לאזור אחד .אך באמצעות פריסת היריעות על
המשכן ,נעשה כולו למקום אחד ,והכלים השונים לפרטים היוצרים את המבנה הכללי.
נמצא ,כי הכיסוי מאחד את כל הפרטים ונותן להם שם אחד.245
על דרך זו -
ההתעטפות של הקב"ה בטלית לבנה ,מסמלת את נקודת האיחוד של כללות המידות.
המידות השונות מחולקות כנגד איברי הגוף ,כמבואר בזוהר הקדוש:246
ֶח ֶסד ְ ּדרוֹ ָעא יְ ִמינָ אּ ְ ,גבו ָּרה ְדרוֹ ָעא ְ ׂש ָמאלָ אִּ .ת ְפ ֶא ֶרת גּ ו ָּפא .נֶ ַצח ְוהוֹ ד ְּת ֵרין
ׁשוֹ ִקין .יְ סוֹ ד ִס ּיו ָּמא ְ ּדגו ָּפא אוֹ ת ְּב ִרית קֹ ֶדׁשַ .מלְ כוּת ּ ֶפה.
.242ילקוט שמעוני בראשית פרק כד רמז קד.
.243שבת עז ע"ב.
.244שמות כו ,ו.
.245וכן במצוות עונה צריך כיסוי .ושמעתי ממו"ר הגר"מ גרוס שליט"א שזה לא רק מדין צניעות ,אלא
כחלק מיצירת האחדות .ולפי זה יש ענין לכסות גם את הראש.
.246הקדמת תיקוני זוהר' ,פתח אליהו'.
צק | להתבונן
החלוקה כנגד האיברים היא פירוט והגדרה לכל מידה על פי עניינה הפרטי.
בעת העיטוף בטלית לא ניכרים חילוקי האברים ,והכל נראה כמידה אחת כוללת ויחידה.
זה גם פשר עמידתו של הקב"ה "כשליח ציבור" .ציבור הוא אוסף יחידים שמאוחד
ליצירה אחת באמצעות הש"ץ.
הקב"ה גילה למשה רבינו את י"ג מידות הרחמים כשורש מאוחד ויסודי של מידת
רחמים ,ובתוך כך פירט לו את פרטי המידות הכלולות בזה.
בי"ב שעות חרוב עלמא ,ובשעה הי"ג נברא מחדש
בספרא דצניעותא 247נאמר:
שיתא אלפי שנין [יתקיים העולם] ...ויתחריב כלא בתריסר שעתי ,תליסר
יקים לון ברחמי ומתחדשן בקדמיתא.
בסיום ששת אלפי השנים ,יחרב העולם במשך י"ב שעות .ובשעה הי"ג יברא מחדש.
בביאור הגר"א 248מוסיף:
י"ב שעות החורבן -כנגד ליל שבת.
השעה הי"ג של החידוש -כנגד יום השבת.
מדוע החורבן שכנגד הלילה נמשך י"ב שעות ,ואילו התחיה שכנגד היום נמשכת שעה
אחת בלבד?
הביאור הוא -
כשיש חושך ואין גילוי ברור ,אזי רואים כל פרט לעצמו ,וממילא יש התפרטות של
כל החלקים .לעומת זאת כשהאור מאיר ,רואים בבת אחת את הדבר בשלימותו ,ואין
התייחסות לפרטים כעומדים לעצמם.
משל למה הדבר דומה:
חדר מלא חפצים .כשאדם נכנס לשם בחשכה ,הרי הוא ממשש כעיוור ומרגיש
כל חפץ וחפץ לעצמו.
אך כאשר נדלק האור ,הוא מזהה בבת אחת שמדובר ב'בית מדרש' ,וכבר אינו
מתייחס לכל פרט ופרט בפני עצמו ,אלא בשם הכולל את המקום.
.247פרק א'.
.248ספרא דצניעותא פרק א.
"הֵּקַ נְו" -ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | אצק
כאשר החושך מכסה ארץ ,והצמצום שולט בגילוי האלוקי ,מתעסקים עם פרטים שונים
של הגילויים .אבל כשנדלק האור והגילוי האלוקי נפרס על פני כל הבריאה ,מבחינים
רק בשורש המהותי של הכל ,ולא מתמקדים בפרטים לעצמם.
תהליך החורבן נמשך י"ב שעות ,ונעשה בו שבירה של גילוי אחר גילוי .אך תהליך
הבניין מתקיים בשעה אחת ,שבו מודלק אור הגילוי ,אשר מאיר ומבהיר את
כל המציאות.
ונקה -בריאה מחדש
י"ב המידות הראשונות עוסקות בהתמודדות עם החטאים והעוונות ודרכי המחילה
עליהם.
אבל המידה הי"ג "ונקה" פועלת בצורה שונה -
היא מחדשת את האדם כבריאה חדשה לגמרי.
'אין' מוחלט ,כך הוא
כשם שהקב"ה ברא את העולם לפני כששת אלפי שנים ממצב של ֵ
יכול ברצונו לברוא מחדש כל פרט ופרט שבה ,וכן לקבוע כללים חדשים להנהגתה.
ואמנם ,הקב"ה אינו חפץ לבטל את המערכת המובנת הקיימת בעולם ,יש לו ענין
באופן הגילוי הזה של הנהגת המשפט בכדי ללמדנו דרכי חיים ,אך בכל זאת במצבים
מסוימים ,מתגלה בעולם הנהגה מחודשת של "ונקה" ,שעניינה הוא חידוש גמור של
החוטא במין לידה מחודשת .וכפי שיתבאר בהמשך.
מדוע "ונקה" רק לשבים?
לכאורה יש לתהות :אם ישנה הנהגה של "ונקה" ,שמולידה את האדם מחדש ללא כל
העבר שלו .מדוע צריך לחזור בתשובה?
ומדוע לא מספיק שעיצומו של יום יפעל בנו לידה מחודשת?!
התשובה לכך היא ,שהקב"ה קבע שההשפעות יגיעו אלינו רק על ידי מעשינו ,וזאת
כדי שלא תהיה בחינת "נהמא דכיסופא".
אך עדיין נדרשת הרחבת ביאור בתהליך העבודה שעלינו לבצע בכדי לזכות בכל זאת
לגילוי מידה מיוחדת זו.
וכן ,לברר ולהבין :מדוע מידה זו פועלת רק בשעת ה'נעילה' של יום הכיפורים ,ולא
קודם לכן?
בצק | להתבונן
מהי העבודה המיוחדת לעשרת ימי תשובה
בכדי לבאר סוגיא זו ,נקדים ונבאר את עבודת 'עשרת ימי תשובה' כפי שכבר הורחב
במאמר 'עבודת התשובה בעשרת ימי תשובה'.
ונביא כאן את יסוד הדברים.
בסוגיית הגמרא נראה לכאורה שעשרת ימי תשובה מיועדים רק עבור הבינונים
שתלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים.
שהרי כך אמרו בגמרא:249
שלשה ספרים נפתחים בראש השנה :אחד של רשעים גמורים ,ואחד של
צדיקים גמורין ,ואחד של בינונים.
צדיקים גמורים -נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים -
נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה; בינונים -תלויין ועומדים מראש השנה
עד יום הכיפורים ,זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה.
מדברי הגמרא עולה לכאורה ,שאין כל משמעות ל'עשרת ימי תשובה' עבור הצדיקים
והרשעים ,שכן הם נכתבים ונחתמים כבר בימי ראש השנה ,ה'צדיקים' לחיים
וה'רשעים' למיתה .ורק ה'בינוניים' הם אלו שתלויים ועומדים עד יום הכיפורים
וזקוקים לעבודת 'עשרת ימי תשובה'.
אך מסקנא זו תמוהה מאוד ,משום שמבואר בגמרא:250
ִד ְר ׁש ּו ה' ְּב ִה ָמ ְצאוֹ -אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים
[שגם יחיד נענה בתפילתו].
נמצא ,כי 'עשרת ימי תשובה' הם ימים שבהם נדרש כל אדם ואדם מישראל לבקש את
ה' ,ולא רק ה'בינונים'!
כמו כן ,אדוננו הגר"א זי"ע 251מוסיף ומציין את דברי הגמרא 252שכל אדם נידון בראש
השנה ונחתם ביום הכיפורים ,ולא רק הבינונים! ולאור זאת ברור ש'עשרת ימי תשובה'
מיועדים לעבודה של כל ישראל ,גם לצדיקים.
ועל כן עלינו לברר ,מהי העבודה הכללית המוטלת עלינו בעשרת ימי תשובה?
.249ראש השנה טז ע"ב.
.250שם יח ע"א.
.251או"ח סי' תקפ"ב סעיף ט.
.252שם טז ע"א.
"הֵּקַ נְו" -ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | גצק
עוד יש להבין ,מדוע עשרת הימים של התשובה נקבעו לאחר ראש השנה ,מדוע לא
יהיו קודם ראש השנה ,בכדי האדם יגיע מוכן יותר ליום ההמלכה?
כל אדם הוא גם 'צדיק' ,גם 'רשע' ,ובעיקר 'בינוני'
אלא ביאור הדבר -
המושג 'צדיק ,בינוני ,ורשע' ,אינו עוסק בשלשה סוגי אנשים ,אלא באותו אדם עצמו.
לאמיתו של דבר ,כל אדם הוא גם 'צדיק' ,גם 'בינוני' ,וגם 'רשע'.
הגדרתו של האדם היא' :מהלך' .253הוא מתקדם ורוכש תמיד עוד ועוד.
כל מה שקנה כבר באישיותו ,ואינו מתמודד בניסיון עליו ,זה השטח שבו
הוא צדיק.
לעומת זאת ,כל מה שרחוק ממנו ואינו רואה אפילו צד להתמודד על זה ,זה
השטח בו האדם הוא עדיין בגדר 'רשע'.
השטח המרכזי שבו האדם מתמודד בהוה ,הוא השטח בו האדם 'בינוני'.
בגמרא מפורש 254שאפילו אצל משה רבינו היו שלשת הבחינות האלו .היה את
השטח בו התמודד ,השטח שכבש ,והשטח שעדיין רחוק ממנו.
"בן ֵמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנ ִֹכי ַה ּיוֹ ם לֹא או ַּכל עוֹ ד
החתם סופר כותב על הפסוקּ ֶ 255
ָל ֵצאת ְו ָלבוֹ א" ,שמהותו של האדם היא להתקדם באופן תמידי .אך כאן שמשה
רבינו הגיע לגיל שבו סיים את תפקידו ,אין לו עוד להיכן 'לצאת ולבא'.
במשך כל השנה האדם מתמודד בשטח שבו 'נקודת הבחירה' שלו מצויה ,והוא
נכשל ומתגבר נופל וקם ,בכמין מעגל בלתי שביר.
ואמנם ,אילו האדם היה נשאר כל ימיו באותה נקודה ,ללא התקדמות ,לא היתה
תכלית לקיומו .ולכן הוא מוכרח להתעלות.
הדרך לצאת ולהתרומם מהמעגל הזה ,היא באמצעות התקדמות קטנה שמעבירה את
'נקודת הבחירה' למקום עליון מעט יותר.
הרי זה דומה ל'ספירלה' של בורג .הסיבוב חוזר על עצמו שוב ושוב ,אך בכל
פעם ישנה עליה קטנה.
.253זכריה ג ,ז.
.254שם טז ע"ב.
.255דברים לא ,ב.
דצק | להתבונן
משל מדוייק יותר:
הצד של ַמ ְח ֶ ּב ֶרת 'ספירלה' .ישנם עיגולים רבים וביניהם חיבורים של קו זעיר
ישר .כל עבודת האדם היא לעבור דרך הפס הקטן אל עיגול אחר ,וכך שטח
ההתמודדות שלו מתעלה.
היכולת 'לעלות קומה' קיימת רק בעשרת ימי תשובה
במשך השנה קשה מאוד לאדם להתעלות ממצבו ,אבל בעשרת ימי תשובה ישנה
הארה המסייעת לאדם לעבור לנקודה חדשה ,ו'לעלות קומה' במדרגת ַה ֵ ּבינוֹ נִ ּיוּ ת.
"ד ְר ׁשוּ ה' בעשרת ימי תשובה ישנה הארה חזקה של הקב"ה ,שעליה אמרו חז"לִּ 256
ְ ּב ִה ָּמ ְצאוֹ -אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים".
בספר 'יערות דבש' 257כותב שעקידת יצחק היתה בעשרת ימי תשובה.
ומבאר שם שהסיבה לכך ,משום שבשאר ימות השנה אברהם אבינו לא היה
מצליח לעשות את המעשה הגדול הזה .ורק בימים מרוממים אלו שיש הארה
אלוקית חזקה ,היתה לו יכולת לעשות זאת.
מדוע האפשרות הזו להתעלות קיימת רק פעם אחת בכל שנה?
מפני שלעולם הפנמת מצב חדש נעשית במשך י"ב חודש .זהו שיעור הזמן שבו
האדם עובר את המצבים השונים ומעכל וסופג לתוכו את המצב החדש שהוא
שרוי בו.
כך זה באדם ָא ֵבל שנפטרו הוריו .במשך י"ב חודש הוא מעכל.
וכך זה להבדיל ,במי שנשא אשה חדשה ,נקי יהיה לביתו שנה אחת -י"ב
חודש ,לספוג ולהפנים את המצב החדש בתוך אישיותו.
נמצא ששינוי המצב של האדם נעשה רק בעשרת הימים הראשונים של השנה .וכל
שאר ימות השנה נועדו רק לספיגת ויישום המצב החדש בתוך החיים.
בביאור הגר"א על מגילת אסתר בדרך הרמז ,258משמע שהכפרה של יום
הכיפורים נשלמת רק בסיום השנה.
לאור הדברים האמורים יש בכך הגיון רב ,משום שבעשרת ימי תשובה רק נוצר
המצב החדש ,וכעת צריך להמתין שנה שלימה ,לבחון האם האדם באמת ספג
ומימש את הדרגה החדשה שניתנה לו.
.256ראש השנה יח ע"א.
.257חלק ב' דרוש י' ד"ה אבל הענין כמו שאמרו.
.258אסתר ב ,יב.
"הֵּקַ נְו" -ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | הצק
התשובה של עשי"ת -לשוב אל המקום המרומם יותר
עיקר סוגיית התשובה ב'עשרת ימי תשובה' ,היא לרומם את עצמינו למקום חדש,
לצאת מהמצב הנוכחי ,ולהעלות את נקודת הבחירה וההתמודדות למקום חדש.
במהלך השנה הבאה ,גם תהיה לנו התמודדות בין היצר טוב ליצר הרע ,אבל היא תהיה
במקום גבוה יותר.
כל אחד שיביט לאחור לפני עשר שנים ויותר ,יראה בחוש שיש דברים שבעבר
היו אצלו בתוך שטח ההתמודדות והנסיון ,ואילו כיום הוא מלגלג על עצמו
ואינו מבין מה היה הצד שלו ליפול בשטויות כאלו.
זו הסיבה שעשרת ימי תשובה פותחים בימי 'ראש השנה' -ימי המלכה לקב"ה .משום
שעיקר התשובה שמדובר עליה כאן היא פתיחת מערכת יחסים עמוקים יותר עם
הקב"ה ,ושיבה אל המקום הנכון.
ההתחדשות צריכה להיות דוקא בראשית השנה
את ההתחדשות של עצמינו אנו צריכים לבצע דוקא בעשרת ימי תשובה.
משום שאלו הם הימים שבהם הקב"ה מחדש את הבריאה כולה ,כפי שאנו אומרים
אשוֹ ן". "זה ַה ּיוֹ ם ְּת ִח ַ ּלת ַמ ֲעשֶׂ ָ
יךִ ,ז ָּכרוֹ ן ְליוֹ ם ִר ׁ בתפילת ראש השנהֶ :
וכאשר הבריאה מתחדשת -אנו צריכים להשתתף בכך ולחדש גם את עצמינו.
הבריאה נוצרה על ידי התורה ,וכמו שאמרו חז"ל" 259איתסכל באורייתא וברא
"ב ְד ַבר ה' ׁ ָש ַמ ִים נַ ֲעשׂ וּ " ,והכוונה לדיבורי התורה.
עלמא" .וכן נאמרּ ִ 260
כהמשך לכך -מעת שניתנה התורה לישראל ,הקב"ה מסר בידינו את קיום
העולם ואת חידושו בכל שנה .והדבר תלוי ב"דיבור של תורה" שאנו מדברים,
כלשון ה'רוח חיים'.261
"ונקה" -חידוש האדם ברגע הסיום של עבודת עשרת ימי תשובה
ההתחדשות הזו ,ועליית הדרגה של 'נקודת הבחירה' שהאדם מצוי בה ,היא המהות
של המידה הי"ג " -ונקה".
.259זוהר תרומה קסא ע"א.
.260תהילים לג ,ו.
.261אבות פ"א מ"ב.
וצק | להתבונן
בכל 'עשרת ימי תשובה' אנו עמלים לרכוש את הדרגה המרוממת הזו .אנו מתעלים
ומתרוממים ,מתעמקים בגודל חומרת החטא ,ומבינים כמה גדולים הרחמים שאנו
זקוקים להם.
אנו שבים בתשובה ,מתחרטים ,ומתחננים להתעלות .ועל ידי שאנו עושים כל מה שאנו
יכולים לעשות מצידנו כדי להשיג אותה ,אנו זוכים שבסוף עשרת הימים הקב"ה מעניק
לנו את הלידה המחודשת.
זו הסיבה שמידת "ונקה" פועלת רק בסיומם של עשרת הימים -בתפילת נעילה ,משום
שרק בנקודת הסיום של העבודה מגיע הזמן של הענקת הלידה המחודשת.
כשמבינים את התהליך נכון ,קל יותר להרגיש את הניקיון שחל בנו ביום
הכיפורים .הקב"ה מחדש אותנו בדרגה מרוממת יותר ,והכל תלוי רק ברצון
והעבודה מצידנו.
עשרה וידויים כנגד הזכרת שמות הוי"ה
ביום הכיפורים אנו מתוודים עשרה פעמים ,כנגד עשרת הפעמים שהכהן גדול הזכיר
את שם הוי"ה במקדש.
מה הקשר בין הוידוי להזכרת שם הוי"ה?
עניינו של ה"וידוי" הוא לא סיפור העבר ,ולא התעסקות עם הרע .אלא מהותו
"ו ַ ּי ּדוּ ֶא ֶבן ִ ּבי".
העיקרית היא פעולה של השלכה ,על דרך הכתובַ 262
האדם מזכיר עבירה אחר עבירה ,וכוונתו לומר :אני סולד מהמעשים הללו,
וכוונתי 'להשליך' אותם ממני .זה לא אני.
בזמן הבית ,הכהן הגדול הזכיר עשרה פעמים שם הוי"ה ,ובזאת הביא לביטוי את
הקשר המיוחד שהיה לו ולישראל עם הקב"ה ותורתו.
לאחר החורבן אין לנו קשר כזה ,ואין לנו יכולת להזכיר שם הוי"ה - .אך תמורת זאת
אנו מבקשים לבטאות את הקשר שלנו לכל הפחות בחלק של הסור מרע ,להשליך
מעצמינו כל מה מה שלא שייך לקב"ה.
.262איכה ג ,נג.
