gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להבין · Lehuvin — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: להבין · Lehuvin

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

להבין · Lehuvin — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫להתבונן‬ ‫התבוננות מעמיקה ומחזקת‬ ‫ביסודות עבודת האדם בעולמו‬ ‫ע_ל מועדי השנה‬ ‫חודשם *‬ ‫א_לו_ל‬ ‫מאמריפ ו ר י‬ ‫*‬ ‫מאמרי ירח האיתנים‬ ‫בס"ד‬ ‫לִ ְקרֹא‪.‬‬ ‫מהדורה‬ ‫חדשה‬ ‫להתבונן להתקדם להתרומם!‬ ‫פוארת‬‫ומ‬ ‫לְ ָהבִ ין‪.‬‬ ‫וּ לְ ִה ְת ַח ֵּבר‪.‬‬ ‫הספר שיגרום לך להתחבר לאווירת‬ ‫הימים הנוראים‪ ,‬סוכות ושמחת תורה‬ ‫מתוך התרוממות הרוח ושמחה אמיתית‪.‬‬ ‫הספר זכה להסכמותיהם‬ ‫של הגאונים הצדיקים זיע"א‪:‬‬ ‫רבי דב יפה זצוק"ל ורבי חיים וואלקין זצוק"ל‪.‬‬ ‫מאמרי המועדים‬ ‫להתבונן‬ ‫התבוננות מעמיקה ומחזקת‬ ‫ביסודות עבודת האדם בעולמו‬ ‫על מועדי השנה‬ ‫ַמ ַא ְמ ֵרי חוֹ ֶד ׁש ֱא_ל ּו_ל‬ ‫ַמ ַא ְמ ֵרי יֶ ַרח ָה ֵא ָיתנִ ים‬ ‫ערוך על פי וועדים שנמסרו‬ ‫בפני מבקשי דעת‬ ‫ע"י הרה"ג‬ ‫רבי אהרן שווב שליט"א‬ ‫כתיבה ועריכה‪:‬‬ ‫הרב אריה לייב גולדשטוף שליט"א‬ ‫‪-----------------------------‬‬ ‫עימוד וגרפיקה‪:‬‬ ‫אהרן עמיר ‪052-7657995‬‬ ‫‪-----------------------------‬‬ ‫להארות ולהערות‪:‬‬ ‫‪lehovin.tora@gmail.com | 050-4166000‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | טכק‬ ‫ֲעבוֹ ַדת ַה ְּת ׁש ּובָ ה ְּב ֲ'עשֶׂ ֶרת יְ ֵמי ְּת ׁש ּובָ ה'‬ ‫ִס פְ ָר ן ׁ ֶש ל ֵּב י נ וֹ נִ ִ ּי י ם‬ ‫מהי עבודת ה"תשובה" של עשרת ימי תשובה?‬ ‫אנו עומדים בעשרת ימי תשובה‪ ,‬ימים גדולים ונשגבים המיועדים ְל ִה ְת ַע ּלוּ ת ושיפור‬ ‫המעשים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬ה'תשובה' על החטאים באופן כללי‪ ,‬היא חובה שקיימת עלינו בכל ימות השנה‬ ‫ולא רק בעשרת ימי תשובה‪ .‬ואם כן‪ ,‬יש להתבונן מהי עבודת ה'תשובה' המיוחדת‬ ‫המוטלת עלינו בימים אלו בפרט?‬ ‫עוד יש להתבונן‪ :‬הרי שני ימים מתוך העשרה הם ימי ראש השנה‪ ,‬ובימי ראש השנה‬ ‫הלא אין מזכירים כלל לשון חטא ועוון‪ ,127‬וכל עבודתנו היא אך ורק בהמלכת הקב"ה‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬במה באה לידי ביטוי עבודת התשובה בימים אלו?‬ ‫גם על אמירת הוידוי יש להתבונן‪ :‬להלכה נפסק‪ 128‬שעיקר הוידוי הוא לומר "חטאתי"‪,‬‬ ‫גם בלא לפרט את החטא‪ .‬ותמוה‪ ,‬כיצד מתקיים בכך כל סדר התשובה של חרטה‬ ‫עמוקה על כל חטא וחטא ‪ -‬כפי שמתואר בהרחבה בשער א' דספר 'שערי תשובה'‬ ‫לרבנו יונה?‬ ‫כמו כן‪ ,‬בנוסח הוידוי ה'קבוע' – אשמנו‪ ,‬בגדנו וכו'‪ ,‬אנו מזכירים עבירות רבות שניתן‬ ‫לחשוב שלא חטאנו בהם כלל‪ .‬מדוע אנו צריכים להזכיר אותם ולהתוודות עליהם?‬ ‫האם עשרת ימי תשובה נועדו רק ל'בינונים'?‬ ‫על סדר הדין בראש השנה מצינו בגמרא‪:129‬‬ ‫שלשה ספרים נפתחים בראש השנה‪ :‬אחד של רשעים גמורים‪ ,‬ואחד של‬ ‫צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינונים‪.‬‬ ‫צדיקים גמורים ‪ -‬נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים ‪-‬‬ ‫נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה; בינונים ‪ -‬תלויין ועומדים מראש השנה‬ ‫עד יום הכיפורים‪ ,‬זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה‪.‬‬ ‫‪ .127‬ראה משנה ברורה סי' תקפד סק"ג‪.‬‬ ‫‪ .128‬משנה ברורה סי' תרז סק"ה‬ ‫‪ .129‬טז ע"ב‪.‬‬ ‫לק | להתבונן‬ ‫מדברי הגמרא עולה לכאורה‪ ,‬שאין כל משמעות ל'עשרת ימי תשובה' עבור הצדיקים‬ ‫והרשעים‪ ,‬שכן אלו נכתבים ונחתמים כבר בימי ראש השנה ‪ -‬הצדיקים לחיים והרשעים‬ ‫למיתה‪ ,‬ורק הבינוניים הם אלו שתלויים ועומדים עד יום הכיפורים וזקוקים לעבודת‬ ‫'עשרת ימי תשובה'‪.‬‬ ‫אך מסקנא זו תמוהה מאוד‪ ,‬משום שמבואר בגמרא‪ 130‬ש'עשרת ימי תשובה' הם ימים‬ ‫שבהם נדרש כל אדם ואדם מישראל לבקש את ה'‪ ,‬ולא רק הבינונים!‬ ‫דרשו ה' בהמצאו ‪ -‬אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים‬ ‫[שגם יחיד נענה בתפילתו]‪.‬‬ ‫כל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים‬ ‫בנוסף‪ ,‬יש להתבונן בסדר הדין שהזכרנו קודם‪ :‬כיצד ניתן לומר שהצדיקים נחתמים‬ ‫לחיים בראש השנה והרשעים למיתה‪ ,‬והלא אנו רואים בעינינו במהלך השנה שצדיקים‬ ‫מתים‪ ,‬ומאידך רשעים גמורים שחיים בטוב ובנעימים!‬ ‫בקושיה זו התקשו התוספות‪ ,131‬ומכוחה כתבו שהדין האמור עוסק ב'חיים' ו'מיתה'‬ ‫הוא כלפי העולם הבא‪ ,‬ולא על חיי העולם הזה‪.‬‬ ‫אולם דעה זו צריכה ביאור‪ :‬מדוע יש צורך לדון על 'חיי העולם הבא' מידי שנה ב'ראש‬ ‫השנה'? הזמן המתאים לכך ביותר הוא בעת פטירת האדם מן העולם‪ ,‬ומה טעם יש‬ ‫ְלדוּ נוֹ על כך מידי שנה בשנה?‬ ‫רבינו הגר"א מוילנא‪ 132‬הוסיף לחזק את שיטת התוספות‪ ,‬שהלא במקום אחר בגמרא‬ ‫‪133‬‬ ‫מפורש שכל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים‪ ,‬ולא רק הבינונים! ומוכח‬ ‫אם כן כדברי התוספות שאותם 'שלשה ספרים' הם רק כלפי 'חיי העולם הבא'‪ ,‬ואילו‬ ‫כלפי 'חיי העולם הזה' כל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫מדברי הגר"א למדנו‪ ,‬שהצורך של עשרת ימי תשובה הוא עבור כל אדם ואדם‪ ,‬ולא רק‬ ‫להצלת הבינונים‪ ,‬שכן כל אדם נידון בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים‪ ,‬ובאמצעות‬ ‫עבודת ה'תשובה' שבימי 'עשרת ימי תשובה' ‪ -‬ניתן לקרוע את גזר הדין ולשנותו‬ ‫ממיתה לחיים‪.‬‬ ‫אך כעת עלינו להעמיק יותר‪ :‬אם אכן הדין של כל אדם מתפרס על עשרה ימים‪ ,‬מתחיל‬ ‫בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים‪ ,‬אם כן‪ ,‬מהי העבודה אותה עלינו לבצע בעשרת‬ ‫‪ .130‬יח ע"א‪.‬‬ ‫‪ .131‬בד"ה ונחתמין‬ ‫‪ .132‬או"ח סי' תקפ"ב סעיף ט‪.‬‬ ‫‪ .133‬טז ע"א‪.‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | אלק‬ ‫ימי תשובה? דבשלמא הבינונים‪ ,‬יכולים להוסיף במעשיהם ולהתהפך לצדיקים‪ ,‬אך‬ ‫הצדיקים עצמם ‪ -‬מה עליהם להוסיף עוד ולשפר באותם עשרה ימים?‬ ‫כעין זה יש להתבונן גם על הבינונים‪ :‬מדוע נצרך ספרם של הבינונים בראש השנה‪,‬‬ ‫הלא הם ממילא "תלויים ועומדים עד יום הכיפורים"‪ ,‬ואם כן‪ ,‬ניתן להמתין ליום‬ ‫הכיפורים ואז לכותבם בספר הראוי להם‪ .‬מה תוכנו של אותו "ספר של בינונים"?!‬ ‫כמו כן‪ ,‬יש להבין מדוע אותם עשרה ימים ניתנו לאחר תחילת השנה ‪ -‬בין ראש השנה‬ ‫ליום הכיפורים? לכאורה היה מתאים יותר שיהיו קודם ראש השנה‪ ,‬ואז יכינו עצמם‬ ‫ל'דין' כראוי ואז ב'ראש השנה' יחתם גזר דינם של כולם!‬ ‫"אשר כתבת ‪ -‬זה ספרן של בינונים"‬ ‫בכדי להיכנס לעומקה של סוגיא זו‪ ,‬נדקדק בדברים מחודשים שאמרו בגמרא על אותם‬ ‫שלשה ספרים הנפתחים בראש השנה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬לאחר שהגמרא הביאה את הידיעה על שלשת הספרים‪ ,‬הוסיפה הגמרא ודרשה‬ ‫לימוד מקור מן התורה על קיומם‪ ,‬מלשון הפסוק שאמר משה רבינו להקב"ה‪:134‬‬ ‫אתם‪ְ ,‬ו ִאם ַאיִ ן ְמ ֵחנִ י נָ א ִמ ִּס ְפ ְר ָך ֲאׁ ֶשר ָּכ ָת ְב ָּת"‬ ‫ְ"ו ַע ָּתה ִאם ִּת ּ ָׂשא ַח ָּט ָ‬ ‫וכך דורשת הגמרא‪:135‬‬ ‫מחני נא ‪ -‬זה ספרן של רשעים‪.‬‬ ‫מספרך ‪ -‬זה ספרן של צדיקים‪.‬‬ ‫אשר כתבת ‪ -‬זה ספרן של בינונים‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬משה רבינו בעצמו היה צריך להיות כתוב בכל שלשת הספרים! גם בספרם‬ ‫של רשעים‪ ,‬גם בספרם של בינונים‪ ,‬וגם בספרם של צדיקים! ובבקשתו הוא אומר‬ ‫להקב"ה‪ :‬מחני מכל הספרים שהייתי צריך להיות כתוב בהם‪ ,‬של הרשעים הבינונים‬ ‫והצדיקים‪.‬‬ ‫וזה פלא גדול‪ ,‬כיצד ניתן להבין זאת? לא יעלה על הדעת שמשה רבינו היה צריך‬ ‫להיכתב בספרן של רשעים!‬ ‫בוודאי אין גמרא זו יכולה להתפרש כפשוטה!‬ ‫גם בהמשך הדברים יש לדקדק‪ :‬את ספרם של ה'בינונים' משה רבינו רמז במילים‬ ‫"אשר כתבת"‪ ,‬ואילו את שני הספרים האחרים‪ ,‬של ה'צדיקים' וה'רשעים'‪ ,‬לא כינה‬ ‫‪ .134‬שמות לב‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪ .135‬טז ע"ב‪.‬‬ ‫בלק | להתבונן‬ ‫בתואר כזה‪ ,‬אלא באופן סתמי‪" :‬מחני נא‪ ,‬מספרך"‪ ,‬ומשמע שעל ספרים אלו לא ניתן‬ ‫לומר עליהם כלפי הקב"ה "אשר כתבת"‪ ,‬היות שהם כביכול נעשו בכתיבת יד האדם‪,‬‬ ‫על ידי בחירתו ומעשיו‪.‬‬ ‫דוקא ספרם של ה'בינונים' שתלויים ועומדים בין הטוב לרע‪ ,‬שהיה נראה שזהו מצב‬ ‫שהאדם הביא על עצמו ‪ -‬הוא זה שהוגדר בתורה כנכתב על ידי הקב"ה בעצמו!‬ ‫מה פשר הדבר?‬ ‫מהיכן ה'בינוניים' יונקים את חיותם?‬ ‫"רב ֶח ֶסד"‪ ,136‬ומבארת הגמרא‪ 137‬שכאשר‬ ‫אחת מהנהגות הרחמים של הקב"ה היא ַ‬ ‫ה'בינוני' אינו מצליח לצאת זכאי בדינו‪ ,‬הקב"ה פועל במידה זו ומטה את הכף‬ ‫כלפי חסד‪.‬‬ ‫הנהגה זו צריכה ביאור‪ ,‬ונקדים לכך התבוננות במהותו של ה'בינוני' ‪-‬‬ ‫על הגדרתו של ה'בינוני' למדנו בגמרא‪:138‬‬ ‫צדיקים ‪ -‬יצר טוב שופטן‪.‬‬ ‫רשעים ‪ -‬יצר רע שופטן‪.‬‬ ‫בינונים ‪ -‬זה וזה שופטן‪.‬‬ ‫מבאר רבינו הגר"א מוילנא‪' :139‬שופטן' פירושו 'מנהיגם'‪.‬‬ ‫את ה'צדיקים' מנהיג ומושך היצר הטוב‪ ,‬את ה'רשעים' היצר הרע מנהיגם‪ .‬ואילו‬ ‫ה'בינונים'‪ ,‬מונהגים ּ ְפ ָע ִמים על ידי היצר הטוב‪ ,‬ולפעמים על ידי היצר הרע‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ה'בינונים' קרועים בפנימיותם בין הטוב לרע‪ ,‬וחיים בסתירה עצמית‪ :‬מחד‪ ,‬הם‬ ‫מקיימים תורה ומצוות‪ ,‬ומאידך‪ ,‬הם נמשכים ונגררים לעשיית עבירות‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬יש להבין‪:‬‬ ‫בשלמא הצדיק שחי על פי ערכים אמיתיים‪ ,‬ומנהיג את חייו על פי היצר הטוב‪ ,‬מובן‬ ‫כיצד הוא נכתב ונחתם לחיים ‪-‬‬ ‫"כי ַא ָּתה‬ ‫משום שהקב"ה אמת ודבריו קיימים לנצח‪ ,‬וכפי שאומרים בתפילה‪ִּ :‬‬ ‫ֱאל ִֹהים ֱא ֶמת ו ְּד ָב ְר ָך ֱא ֶמת ְו ַק ָ ּים ָל ַעד"‪ָ ,‬‬ ‫והד ֵבק באלקים אמת ובדבריו דברי האמת‪,‬‬ ‫שמות לד‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪.136‬‬ ‫ראש השנה יז ע"ב‬ ‫‪.137‬‬ ‫ברכות סא ע"ב‪.‬‬ ‫‪.138‬‬ ‫אמרי נועם‪.‬‬ ‫‪.139‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | גלק‬ ‫נעשה גם הוא מציאות של אמת נצחית‪ ,‬ומכח זאת הוא גוזר על עצמו מציאות‬ ‫של 'חיים'‪.‬‬ ‫ה'צדיק' הוא "בן עולם הבא" העושה את מעשיו מתוך מחשבה על העתיד‪,‬‬ ‫ובכך הוא מתחבר לקב"ה ויוצר מציאות של חיים נצחיים‪ ,‬כמו שנאמר‪:140‬‬ ‫יכם ַח ִ ּיים ֻּכ ְ ּל ֶכם ַה ּיוֹ ם"‪.‬‬ ‫"ו ַא ֶּתם ַהדְּ ֵב ִקים ַ ּבה' ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫ְ‬ ‫גם הרשע שמנותק מכל זיק אלוקי רוחני‪ ,‬ומנהיג את חייו על פי היצר הרע‪ ,‬מובן כיצד‬ ‫הוא נכתב ונחתם למיתה ‪-‬‬ ‫משום שחיי ה'רשע' הם חיי שקר זמניים ועכשוויים שאינם מבוססים על‬ ‫מציאות אמת‪ .‬הוא "בן עולם הזה" החי את המציאות המצומצמת של "הזה"‬ ‫בלבד‪ .‬כי בלי חיבור לאמת ‪ -‬אין לו מקור חיוּ ת‪.‬‬ ‫ועליו אמרו חז"ל‪" :141‬רשעים בחייהם קרויים מתים"‪ ,‬כי אף בחייו אין לו שמץ‬ ‫חיות מלבד החוויות הדמיוניות החולפות בין רגע‪ .‬משכך‪ ,‬ברור כי סופו ככל‬ ‫הרשעה הוא "כעשן תכלה"‪ ,‬בהיותו בר מוות בחייו כמו במותו‪.‬‬ ‫אך ה'בינוני' אשר נקרע בין שני יצריו‪ ,‬ומתנהג בפועל ּ ְפ ָע ִמים על פי ה'יצר טוב'‬ ‫ולפעמים על פי ה'יצר הרע'‪ ,‬ולמעשה אינו מנותק לגמרי מדרך הרשעים ‪ -‬כיצד ניתן‬ ‫לגזור עליו "חיים"?!‬ ‫וביותר צריך להבין‪ ,‬מה פשר אותה הנהגת "רב חסד" המטה את הכף של הבינוני כלפי‬ ‫החיים?‬ ‫והרי גם אם אדם יאמר רוב הפעמים דברי אמת‪ ,‬ורק מעט פעמים ישקר‪ ,‬סוף‬ ‫סוף אי אפשר להגדירו "איש אמת"! ואם הבינוני אינו איש אמת לגמרי‪ ,‬מהיכן‬ ‫ִיינַ ק את החיים הבאים מחיבור בלעדי ומוחלט לאלקים אמת?‬ ‫הקב"ה עשה אותנו 'בינונים'‬ ‫נִ ָּכנֵ ס לביאור עומק פנימיות הסוגיא‪:‬‬ ‫האדם נברא בעולם הזה עם כח בחירה ׁ ָשקוּ ל בין הטוב והרע‪.‬‬ ‫וכפי שכותב הרמח"ל‪:142‬‬ ‫"היכולת ביד האדם לקנות השלימות‪ ,‬אולם צריך שיהיה זה בבחירתו‬ ‫‪ .140‬דברים ד‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ .141‬ברכות יח ע"ב‬ ‫‪ .142‬בספר "דרך ה'" חלק א פרק ג ‪ -‬במין האנושי‪.‬‬ ‫דלק | להתבונן‬ ‫ורצונו‪ ,‬כי אילו היה מוכרח להיות בוחר בשלימות‪ ,‬לא היה נקרא באמת‬ ‫"בעל שלימותו"‪ ,‬כיון שהוכרח מאחר לקנותו‪ ,‬והמקנהו הוא בעל שלימותו‪,‬‬ ‫ולא היתה הכונה העליונה מתקיימת‪.‬‬ ‫על כן הוכרח שיונח הדבר לבחירתו‪ ,‬שתהיה נְ ִט ָ ּיתוֹ שקולה לשני הצדדין‬ ‫ולא מוכרחת לאחד מהם‪ ,‬ויהיה בו כח הבחירה לבחור בדעת ובחפץ באיזה‬ ‫מהם שירצה‪ ,‬והיכולת גם כן בידו לקנות איזה מהם שירצה‪.‬‬ ‫על כן נברא האדם ביצר טוב וביצר הרע‪ ,‬והבחירה בידו להטות עצמו‬ ‫לצד שהוא רוצה‪.‬‬ ‫הקב"ה יצר את האדם בכוונה תחילה עם שיקול שווה לצד הטוב ולצד הרע‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הקב"ה הוא זה שעשה אותנו 'בינונים'!‬ ‫מהות האדם "מהלך" מדרגה לדרגה‬ ‫נשים לב‪ ,‬כי האדם במהותו הוא 'בינוני'‪ .‬כל הזמן מתמודד במרחב שבין ה'טוב' ל'רע'‪,‬‬ ‫פעמים הוא מנצח ולפעמים הוא נכשל‪.‬‬ ‫אולם הקב"ה נתן לו מצבים שבהם יש לו יכולת להעלות אט אט את מעגל הבחירה‬ ‫שלו לגובה חדש‪ ,‬ולגרום לעוד שטחים שבחלק ה'רע' להיות מופקעים ממנו‪ ,‬ולרכוש‬ ‫עוד חלקים בחלק ה'טוב'‪.‬‬ ‫הדבר דומה לחילוק שיש בין 'עיגול' ל'ספירלה'‪:143‬‬ ‫העיגול הוא ַמ ְע ַ ּגל החוזר ומסתובב סביב עצמו שוב ושוב בלא שום התקדמות‪.‬‬ ‫לעומתו ה'ספירלה' היא עיגול עם נטייה מזערית לצד‪ ,‬כזו שגורמת לסיבובים‬ ‫שלכאורה חוזרים על עצמם ‪ -‬לגרום התקדמות הלאה והלאה לכיוון הרצוי‪.‬‬ ‫התקדמות איטית אך בטוחה‪.‬‬ ‫ועל כן האדם נקרא 'מהלך'‪ ,‬כנאמר בזכריה‪:144‬‬ ‫"ונָ ַת ִּתי לְ ָך ַמ ְהלְ ִכים ֵּבין ָהעֹ ְמ ִדים ָה ֵא ֶּלה"‪.‬‬ ‫ומבאר השל"ה הקדוש‪ 145‬זי"ע‪:‬‬ ‫"כי המלאכים נקראים 'עומדים' שעומדים במקומם‪ ,‬והאדם נקרא‬ ‫'מהלך'‪ ,‬כי הוא הולך משלימות לשלימות עד שזוכה לידבק בין הכתות‬ ‫‪ .143‬מעין זו המצויה ב'בורג'‪.‬‬ ‫‪ .144‬ג ז‪.‬‬ ‫‪ .145‬ספר בראשית ‪ -‬פרשת נח תורה אור ג‪.‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | הלק‬ ‫הקדושות האלה"‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬יש לו יכולת ומטרה להתקדם ולהתהלך ִמדַּ ְר ָ ּגה אל דַּ ְר ָ ּגה באופן קבוע ותמידי‪.‬‬ ‫אילו יבחר האדם חלילה‪ ,‬להפסיק מלהיות 'מהלך'‪ ,‬ויישאר על מקומו ומצבו בלא כל‬ ‫תנועה קדימה‪ ,‬לא תהיה עוד סיבה להשאירו קיים בעולם הזה‪.‬‬ ‫קניינים שמשנים את כל מצבו‬ ‫וכך האדם צועד במהלך חייו החל ִמ ַ ּי ְלדוּ תוֹ ‪ -‬שאז כולו בעל נטיה ל'רע'‪ ,‬כנאמר‪" :‬כי‬ ‫יצר לב האדם רע מנעוריו"‪ ,‬ובהגיעו לגיל י"ג הוא מקבל את הארת הנשמה שתעמיד‬ ‫את ה'טוב' אל מול נטיית ה'רע' של היצר הרע‪ ,‬ומשעה זו הוא נהיה מחויב במצוות‪,‬‬ ‫כי מעתה הוא יכול לבחור בטוב ולהתקדם‪.‬‬ ‫ככל שהאדם גדל בגילו ובעבודת ה' כך הוא קונה עוד ועוד קניינים איכותיים של אמת‬ ‫נצחית בתוך אישיותו‪ ,‬וכך הוא מתרומם‪.‬‬ ‫כאשר הוא מתרומם לדרגה רוחנית חדשה הרי זה ְמ ׁ ַש ֶ ּנה את כל אופי עבודת ה' שלו‪,‬‬ ‫ימ ּיוּת‪ ,‬כמו כן‪ ,‬הוא נזהר מכל חטא ומ'אבק‬ ‫הוא עושה מצוות עם הרבה יותר שמחה ו ְּפנִ ִ‬ ‫עבירה' ביתר שאת‪.‬‬ ‫ברוממותו‪ ,‬הוא מסתכל על עברו שהיה בדרגה נמוכה יותר‪ ,‬ברור לו כי עבודת ה' שלו‬ ‫בימים הללו היתה ברמה פחותה‪ ,‬הן לגבי חמימות קיום המצוות והן מבחינת הזהירות‬ ‫שלו שלא ַל ֲחטֹא‪.‬‬ ‫המחשה ליסוד זה ניתן לראות במה שמפורסם על רבי סעדיה גאון‪ ,‬שהיה שב‬ ‫בתשובה כל יום מחדש‪ ,‬למרות שלא היו לו חטאים ועוונות כלל‪ .‬אלא הוא‬ ‫היה מתוודה על כך שלפי המעלה הרוחנית החדשה שהשיג היום ‪ -‬נמצא שמה‬ ‫ׁ ֶש ָע ַבד את ה' ביום האתמול היה זה כביכול השפלה וכעין 'עבירה'‪.‬‬ ‫בדומה לכך סיפר מהרח"ו‪ 146‬על נִ ׁ ְש ַמת אדם שבא לפני האריז"ל לבקש זכויות‬ ‫שישים שנה לאחר פטירתו מן העולם‪ .‬והסיבה שהיה זקוק לכך‪ ,‬לדבריו‪ ,‬היא‬ ‫משום שבאותה שעה דנו אותו על כך שמרוב כוונתו ב'ובא לציון' ‪ -‬הסיח דעתו‬ ‫מן התפילין אשר עליו‪...‬‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מדוע הוא נידון על כך רק שישים שנה לאחר פטירתו ולא‬ ‫קודם לכן?‬ ‫אלא‪ ,‬שלפי דרגתו בזמן פטירתו מן העולם לא היה זה נחשב כפגם כלל‪ ,‬אך‬ ‫משום שגם לאחר פטירתו האדם ממשיך להתעלות‪ ,‬ובכל דרגה חדשה ומרוממת‬ ‫‪ .146‬שער הגלגולים הקדמה כב‪.‬‬ ‫ולק | להתבונן‬ ‫שהוא עולה אליה נבחנים מעשיו בעולם הזה שוב‪ ,‬לראות האם מתאימים‬ ‫מעשיו דאז לדרגתו הרוחנית העליונה שהוא עולה עליה‪.‬‬ ‫נמצא א"כ שכלפי הדרגה שזכה לעלות‪ ,‬לכבוש ולקנות קנין בה‪ ,‬הרי הוא בחינת‬ ‫'צדיק'‪ ,‬ואילו כלפי הדרגה שעדיין לא זכה בה והיא עדיין רחוקה ממנו‪ ,‬הרי בחינת‬ ‫'רשע'‪ ,‬ובנקודה שבה הוא מתמודד בהווה הוא בחינת 'בינוני'‪.‬‬ ‫כל אחד נכתב בכל שלשת הספרים‬ ‫אלו הם שלשת הספרים בהם כל אדם נכתב בראש השנה‪.‬‬ ‫בכולם הוא נכתב ‪ -‬האדם כותב את עצמו ואת מצבו על פי עבודתו ודרגתו‪ .‬באלו‬ ‫חלקים הוא כבר קנה קניין ֱא ֶמת ובזה הוא שייך ל"ספרן של צדיקים"‪ ,‬באלו חלקים‬ ‫הוא עדיין שייך ל"ספר של רשעים"‪ ,‬ובאלו הוא בעיצומה של התמודדות והגדרתו‬ ‫היא ב"ספרן של בינונים"‪.‬‬ ‫נמצא שגם אדם בדרגתו של משה רבינו רשום בשלשת הספרים הללו‪ .‬כי אין אדם‬ ‫הקיים בעולם הזה שלא נועד להתעלות ולכבוש שטחים חדשים‪.147‬‬ ‫ועל כן כאשר משה רבינו ביקש מהקב"ה למחות את שמו מכל תחומי עבודת ה'‪ ,‬הוא‬ ‫הזכיר את שלשת הספרים‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫"מחני נא ‪ -‬מספרן של רשעים" אלו הדרגות שעתיד להשיג בהמשך‪ ,‬ולגביהם הוא‬ ‫עדיין בבחינת 'רשע'‪.‬‬ ‫"מספרך ‪ -‬ספר של צדיקים" אלו הדרגות שכבר כבש והשיג‪ ,‬וזה נקרא "מספרך" משום‬ ‫שהצדיק במעשיו מתחבר לדבר ה' ומקיימו‪ ,‬ונמצא שהוא מייצג בעולם את דבר ה'‬ ‫ואת תורתו‪.148‬‬ ‫"אשר כתבת ‪ -‬ספרן של בינונים"‪ ,‬זו הדרגה בה היה משה רבינו מצוי באותה שעה‪,‬‬ ‫נקודת ההתמודדות שלו‪.‬‬ ‫דוקא 'ספרן של בינונים' נקרא בנוסח "אשר כתבת"‪ ,‬משום שדוקא על המצב הזה‬ ‫של ההתמודדות השקולה בין הטוב לרע שכל אדם שרוי בתוכה‪ ,‬היא זו שמיוחסת‬ ‫להקב"ה שהעמידנו במצב זה בכוונה תחילה ‪ -‬על מנת לזכותנו לעתיד לבא להיות‬ ‫בעלי השלימות‪.‬‬ ‫‪ .147‬וז"ל החת"ס בספרו 'תורת משה' (דרוש לכ"ז אלול) "ובזה פירשתי הפסוק לא אוכל עוד לצאת ולבוא‬ ‫דצדיק בעה"ז בכל יום ויום יוצא ממדרגה שלו למדרגה אחרת החשובה ממנה‪ ,‬אבל היום לא אוכל עוד‬ ‫לצאת ממדרגה שלי ולבוא למדרגה אחרת כי הוא יום אחרון"‪.‬‬ ‫‪ .148‬וכדברי הגמ' במסכת בבא בתרא עה ע"ב "אמר רבה א"ר יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של‬ ‫הקב"ה"‪.‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | זלק‬ ‫הה ְתמוֹ ְדדוּ ת‪ ,‬היא‬ ‫נמצא שחלקי ַה ִ ּצ ְדקוּ ת ְו ָה ִר ׁ ְשעוּ ת הם עבודה שלנו‪ ,‬אך עצם מצב ִ‬ ‫הצורה בה הקב"ה הביאנו לעולם הזה‪.‬‬ ‫"ב ִה ָּמ צְ אוֹ "‬ ‫הזמן להתקדם הוא ְּ‬ ‫בכל שנה ושנה אנו נדרשים להתחדש ולעלות ְל ַמ ְד ֵר ָגה חדשה‪ ,‬ולהעביר את 'מעגל‬ ‫הבחירה' שלנו לשטח חדש‪ ,‬כעניין ה'ספירלה' שהוזכרה לעיל‪.‬‬ ‫ב'תורת הפנימיות' יש מושג של 'עיגולים ויושר'‪ .‬אלו שני מיני הנהגות‪.‬‬ ‫ה'עיגולים' היא הנהגה המסמלת את חיוּ ת הדבר לעצמו במחזוריות ללא‬ ‫שינוי‪ .‬וה'יושר' היא הנהגה המסמלת את ההתקדמות והפריחה הלאה‬ ‫והלאה‪ .‬השילוב של 'עיגולים ויושר' הוא המובחר ביותר‪ ,‬להתקדם מעט‪,‬‬ ‫ולהתעכב לספיגה נכונה במשך סיבוב שלם‪.‬‬ ‫גם זכר ונקיבה בנויים במערכת של משפיע ומושפע‪ .‬על הנקבה נאמר ‪:149‬‬ ‫"נְ ֵק ָבה ְּתסוֹ ֵבב גָּ ֶבר"‪ .‬מטרת הגבר הזכר היא להשפיע את הרוח של בית‬ ‫המדרש בביתו זו אשתו ‪ ,150‬כאשר היא "סובבת" אותו ומטמיעה בתוכה‬ ‫היטב את הרוח שהביא אליה‪ ,‬נשלם תפקידו כראוי‪ ,‬והבית מתקדם שלב‬ ‫אחרי שלב‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬כפי שנתבאר במאמרים כאן‪ ,‬אין לאדם יכולת לצאת ממצבו העצמי‬ ‫ולהתעלות למדרגה חדשה בכוחו העצמי בלבד‪ ,‬הוא זקוק לשם כך להארה עליונה‬ ‫שתעורר ותמשוך אותו אל על‪.‬‬ ‫"ד ְר ׁשוּ ה' ְּב ִה ּ ָמ ְצאוֹ "‪ ,‬אלו‬ ‫וזו היא סגולתם של עשרת ימי תשובה‪ ,‬עליהם נאמר ִּ‬ ‫הם עשרה ימים בהם הקב"ה מאיר על נשמתנו הארה גבוהה יותר‪ ,‬שאם אנו‬ ‫נוהגים כראוי ומנצלים אותה‪ ,‬ניתן להתעלות ולהעביר את ה'מעגל' שלנו לקומה‬ ‫רמה יותר‪.151‬‬ ‫כל מה שמוטל עלינו הוא רק "דִּ ְר ׁש ּו ה'"‪ ,‬לעשות את הצעד שיעביר את ה'בינוניות'‬ ‫שבנו למקום גבוה יותר‪ ,‬לצאת מן המקום הקודם‪ ,‬ולהתקדם בצעד נוסף‬ ‫לפסגת ההר‪.‬‬ ‫‪ .149‬ירמיה לא‪ ,‬כא‪.‬‬ ‫‪ .150‬ראה שבת קיח ע"ב‪.‬‬ ‫וז"ל הר"י אייבשיץ זי"ע בספרו 'יערות דבש' (חלק שני ‪ -‬דרוש י) "וכן היה באברהם בתכלית הנסיון‬ ‫‪.151‬‬ ‫שהוא עקידה‪ ,‬ראה הקב"ה אם יהיה בעת אחר יגברו רחמיו ויסיתהו הס"א מבלי לעמוד בנסיון‪ ,‬ולכך ציווהו‬ ‫ביו"ד ימי תשובה דאז היה עקידה‪ ,‬ואז אין יצר הרע גובר‪ ,‬ולכך גבר חיילים לעמוד לפני ה' ולעקוד בנו‬ ‫והזמן גרם"‪.‬‬ ‫חלק | להתבונן‬ ‫"ב ִה ָּמ צְ אוֹ " בעשרה ימים הראשונים של התחדשות הבריאה‬ ‫ְּ‬ ‫אך עלינו לברר‪ ,‬מדוע נבחר הזמן הזה של 'תחילת השנה' לקרבת ה' ולהתעלות זו‪.‬‬ ‫ידועים דברי מרנא הגר"ח מוולאזין זי"ע שכתב ב'רוח חיים'‪ 152‬שמה שמקיים את‬ ‫הבריאה בכל רגע זהו ה'דיבור' של חידושי תורה המתחדשים בעולם כל הזמן‪ .‬וביאור‬ ‫הדבר‪ ,‬שהקב"ה ברא את העולם על ידי התורה "דאיסתכל באורייתא וברא עלמא"‪,‬‬ ‫"ב ְד ַבר ה' ׁ ָש ַמ ִים נַ ֲעשׂ וּ וּ ְברוּ ַח ּ ִפיו ָּכל ְצ ָב ָאם"‪ ,‬ואחר מתן‬ ‫ודבור פיו ָ ּב ְראוּ‪ ,‬כנאמר‪ּ ִ :153‬‬ ‫תורה הוא נתן לנו את התפקיד ְל ַחדְּ ׁשוֹ כל רגע על ידי דיבור התורה שאנו מחדשים כל‬ ‫הזמן בלימודנו‪.‬‬ ‫לאור זאת נקל להבין‪ ,‬כי ב'ראש השנה'‪ ,‬שעליו אנו אומרים‪" :‬זה היום תחילת מעשיך‬ ‫זיכרון ליום ראשון" הקב"ה מחדש את הבריאה‪ ,‬וממילא הוא מצפה מאיתנו שנהיה‬ ‫שותפים להתחדשות זו‪ ,‬ונתחדש בעצמנו בבנייה מחודשת של אישיותנו‪.‬‬ ‫אך עלינו להמשיך ולברר‪ ,‬מדוע נקבעו ימי העליה הללו בעשרה ימים הראשונים של‬ ‫השנה ולא באחרונים‪ ,‬הלא לכאורה כך היה ראוי יותר‪ ,‬שהאדם יבוא לשנה הבאה כבר‬ ‫בהתחדשותו‪.‬‬ ‫עשרה ימים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה‬ ‫נבאר זאת על פי דברי אדוננו הגר"א זי"ע‪:154‬‬ ‫"שנת החמה יתירה על שנת הלבנה עשרה ימים ואלו הן עשרה ימים שבין‬ ‫ר"ה ליה"כ ימי העיבור"‪.‬‬ ‫ביאור הדבר‪:‬‬ ‫ימי הלבנה הם בבחינת ה'נקבה' ‪ -‬הרקע שבו אנו פועלים‪ ,‬וימות החמה הם בבחינת‬ ‫ה'זכר' ‪ -‬הכח המשפיע על הארת הלבנה‪.‬‬ ‫ה'חודשים' זהו מסגרת הזמן‪ ,‬וה'הארה' המאירה בה היא נותנת את התוכן של הזמן‪,‬‬ ‫כגון חום בקיץ וקור בחורף וכו'‪.‬‬ ‫דומה הדבר לעיגולים וליושר הנ"ל‪ .‬ימי הלבנה אלו הם בחינת 'עיגולים' ‪-‬‬ ‫מסגרת הזמן‪ ,‬והארת החמה הינם בבחינת 'יושר' ‪ -‬התוכן שבזמן‪.‬‬ ‫נמצא א"כ‪ ,‬שבתחילת כל שנה הקב"ה נותן זמן שבו יהיה מציאות של הארת החמה‬ ‫גדולה מהמציאות המוגבלת של הלבנה‪ .‬כך שאם האדם במהלך כל השנה הרי הוא‬ ‫‪ .152‬אבות פרק א משנה ב‪.‬‬ ‫‪ .153‬תהילים לג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ .154‬פי' הגר"א לספד"צ פרק ב‪.‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | טלק‬ ‫מוגבל ומסתובב כל הזמן במצב של עליה וירידה של 'בינוניות'‪ ,‬פחות או יותר באותו‬ ‫הציר‪ ,‬הרי בימים הללו השייכים ל'הארת החמה' כביכול ללא המגבלה של ה'לבנה'‬ ‫הרי האדם יכול להתקדם אז הלאה‪ ,‬ולצאת מהמסגרת המעגל הקודם ולהיכנס למעגל‬ ‫חדש גבוה יותר ומרומם יותר‪.‬‬ ‫"ב ִה ּ ָמ ְצאוֹ "‪.‬‬ ‫אלו הם 'עשרת ימי תשובה'‪ ,‬ימים של קרבת אלוקים גדולה מאד ‪ְּ -‬‬ ‫זה כוונת מאמרם ז"ל‪ ,‬שכל אדם במצבו ה'בינוני' הרי הוא תלוי ועומד בין ראש השנה‬ ‫ליום הכיפורים‪ .‬אלו עשרה ימים בודדים בהם ניתנת לו האפשרות לקבוע את גובה‬ ‫'מעגל הבחירה' שלו‪ ,‬כלפי מה הוא 'צדיק'‪ ,‬כלפי מה הוא 'רשע'‪ ,‬ובאיזה שטח מצוי‬ ‫תחום ההתמודדות שלו‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים העסק 'נחתם'‪ .‬דרגת ההתמודדות נקבעת לכל השנה כולה‪ ,‬וכמעט ואי‬ ‫אפשר לשנות אותה‪.‬‬ ‫בשאר ימות השנה זהו זמן העיכול‪ ,‬בו אנו סופגים לתוך נפשינו את הדרגה החדשה‬ ‫שזכינו לה ב'עשרת ימי תשובה'‪ .‬וכך אנו עוברים במעגל השנה את התקופות השונות‪,‬‬ ‫ָהעוֹ נוֹ ת‪ ,‬וכל המצבים האפשריים‪ ,‬ומפנימים היטב את ההתמודדות בשטח החדש‪.‬‬ ‫כך בתוך השנה כולה אנו משפיעים אל ה'נפש' את כח ה'נשמה' שקיבלנו בעשי"ת‪.‬‬ ‫כל אדם שמצבו משתנה‪ ,‬דרושים לו י"ב חודש על מנת להפנים זאת היטב‪ .‬כפי‬ ‫שאנו רואים ְ ּב ָא ֵבל ‪ -‬שנפטר לו אחד מהקרובים‪ .‬עיכול המצב החדש אורך לו‬ ‫י"ב חודש‪ .‬כך גם חתן ‪ -‬להבדיל‪ ,‬עבר שינוי מצב אישי משמעותי‪ ,‬הוא נשא‬ ‫אשה‪ ,‬וזמן העיכול של המצב החדש הוא כאמור‪ ,‬י"ב חודש ‪" -‬שנה ראשונה"‪.‬‬ ‫התשובה של עשי"ת ‪ -‬התעלות למצב חדש‬ ‫כאשר ה'בינוני' מנצל את 'עשרת ימי תשובה' כראוי‪ ,‬ומתעלה למקום חדש ומרומם‬ ‫יותר‪ ,‬אזי הקב"ה סולח ומוחל לו על מצבו ה'בינוני' של השנה שעברה‪ ,‬וזאת משום‬ ‫שאין חסרון בעצם במצב ה'בינוני' ‪ -‬במידה והוא מתקדם בסופו של דבר לעליה‬ ‫לקומה נוספת‪.‬‬ ‫ל'מ ְד ֵר ָגה'‪ ,‬אמנם היא מפריעה להליכה הישרה‪ ,‬אבל כשמתגברים‬ ‫הרי זה דומה ַ‬ ‫לע ִל ָ ּיה‪.‬‬ ‫יה ‪ -‬היא מסייעת ֲ‬ ‫ָע ֶל ָ‬ ‫זה ביאור דברי הרמב"ם‪:155‬‬ ‫"והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים‪ ,‬אם עשה תשובה נחתם לחיים‪ ,‬ואם‬ ‫לאו נחתם למיתה"‪.‬‬ ‫‪ .155‬הלכות תשובה פ"ג ה"ג‪.‬‬ ‫מק | להתבונן‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬מדוע הוא זקוק לתשובה‪ ,‬שיוסיף עוד מצווה אחת או שתים ויהפך‬ ‫להיות צדיק?‬ ‫אך לאור הדברים הנ"ל מובן ביותר‪ ,‬כי אין הכוונה כאן על 'בינוניות' במספר‬ ‫המצוות והעבירות שעשה האדם‪ ,‬אלא על 'מעגל הבחירה' בו אוחז האדם‪ .‬ובכדי‬ ‫להתעלות ממצבו הקודם‪ ,‬על האדם לטפס לקומה חדשה‪ ,‬זוהי ה'תשובה' שהוא‬ ‫נזקק לה‪ ,‬רק כך הוא יוצא מעצמו ומתרומם לדרגה חדשה ‪ -‬זו הנותנת לו סיבה‬ ‫לחיים בשנה הבאה‪.‬‬ ‫מי שאינו מבין שה'בינוניות' היא שטח התמודדות זמני שצריך להתעלות ממנו‪,‬‬ ‫ועושה מה'בינוניות' דרך חיים‪ ,‬הרי הוא מאבד את משמעות החיים‪ .‬הוא מסתובב‬ ‫סביב עצמו באותו שטח שוב ושוב‪ .‬ללא תכלית והתקדמות‪ ,‬וממילא אין לו זכות‬ ‫קיום לבזבז על כך עוד שנה‪ ,‬ונחתם דינו למיתה‪.‬‬ ‫רק באמצעות התשובה הנכונה‪ ,‬והטיפוס אל המדרגה החדשה‪ ,‬יש סיבה לקיומו‬ ‫בעוד שנה נוספת‪ ,‬בה יכבוש שטח חדש‪ ,‬ויוסיף ויתעלה שוב ושוב‪.‬‬ ‫ועתה יבואר היטב מדוע עשרת ימי ה'תשובה' מתחילים בימי המלכות של ראש‬ ‫השנה‪ ,‬כי כדי לשנות את מצבו הרוחני של האדם‪ ,‬ולהגביר בליבו את ידיעת האמת‪,‬‬ ‫אל מול השקר של היצר הרע‪ ,‬הרי הוא חייב להתחבר בכל כוחו למלכות ה' ולדעת‬ ‫כי אין עוד מלבדו‪ .‬ורק לאחר שהוא התחבר לאור קדושתו יתברך‪ ,‬והמליך עליו‬ ‫את הקב"ה מתוך התרוממות זו‪ ,‬הוא מביט אל מצבו הקודם שחי בו במהלך השנה‬ ‫האחרונה הרי הוא מבין שהיה בו בבחינת 'רשע'‪ ,‬כי כעת שטח ההתמודדות שלו‬ ‫מתחיל במקום גבוה יותר‪.‬‬ ‫ולשם כך הוא זקוק לשבוע שלם של "נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה"‪ ,‬לבחון‬ ‫מחדש מתוך מבט גבוה ומרומם זה את הליכות חייו‪ ,‬ולראות האם הם עומדים ברמה‬ ‫המוסרית שהוא נמצא בה כעת‪ ,‬לאחר ההמלכה המחודשת‪.‬‬ ‫הוידוי ב"טעם העליון"‬ ‫ועתה נבין ונשכיל היטב מדוע עיקרו של הוידוי הוא אמירת "חטאתי" באופן כללי‪ ,‬גם‬ ‫בלא פירוט העבירות‪ .‬משום שעיקר הנושא הוא ההבנה של האדם שמצבו הוא במקום‬ ‫נמוך יחסית‪ ,‬ועליו להתרומם ממנו ולהתעלות למקום חדש מרומם יותר‪ .‬ובאמירת‬ ‫"חטאתי" האדם מכיר במצבו החדש אל מול מצבו הקודם‪ ,‬ועל ידי כך הוא זוכה‬ ‫שהקב"ה מכיל את מצבו ה'בינוני' של השנה שעברה‪ ,‬ומזכה אותו בדרגה חדשה ‪-‬‬ ‫איתה יפעל בשנה הבאה‪.‬‬ ‫'הָבּוׁשְּת יֵמְי תֶרֶׂשֲע'ְּב הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | אמק‬ ‫זו גם הסיבה לכך שבוידוי אנו מזכירים אף מעשים שלכאורה לא חטאנו בהם‪:‬‬ ‫"אשמנו‪ ,‬בגדנו‪ ,‬גזלנו‪ ,‬דיברנו דופי" וכו'‪ - .‬משום שלכל מושג יש משמעות פשוטה‬ ‫ומשמעות עמוקה‪.‬‬ ‫כפי שלעשרת הדברות יש "טעם עליון" ו"טעם תחתון"‪ ,‬כגון‪' :‬לא תרצח' במובן‬ ‫הפשוט‪ ,‬ו'לא תרצח' במובן עליון יותר של הלבנת פנים; 'לא תנאף' במשמעות‬ ‫פשוטה‪ ,‬ו'לא תנאף' במשמעות עליונה יותר של מחשבות לא טהורות‪.‬‬ ‫כך גם כל נוסח הוידוי‪ ,‬יש בו עומק על גבי עומק‪ ,‬וניתן להוסיף בדקדוק‬ ‫ושלימות עוד ועוד‪ .‬וכשאנו מתעלים ומתרוממים‪ ,‬אנו עושים תשובה גם על‬ ‫הבחינות הדקות והעליונות שלפי דרגתנו המרוממת כעת הם חטאים‪.‬‬ ‫זה גם הביאור לכך שאנו קוראים בתורה במנחה של יום הכיפורים ב"פרשת‬ ‫עריות"‪ .‬דוקא כשאנו מגיעים לשיא טהרתינו‪ ,‬בצהרי יום הכיפורים‪ ,‬כשאנו זכים‬ ‫וטהורים מכל מחשבת חטא‪ ,‬זהו הזמן לקרוא פרשה זו ולזכך את עצמינו אפילו‬ ‫ממחשבות ופגמים דקים מן הדקים בתחומים אלו‪.‬‬ ‫ניצול עשרת ימי תשובה הוא צורך קריטי לעבודת השנה כולה!‬ ‫לסיכום‪ :‬כל אדם באשר הוא‪ ,‬הריהו גם 'צדיק' גם 'בינוני' וגם 'רשע'‪ .‬כי בשטחים‬ ‫שכבש הוא 'צדיק'‪ ,‬בשטחים הרחוקים ממנו עדיין הוא 'רשע'‪ .‬ובשטח המרכזי בו הוא‬ ‫מתמודד כעת ‪ -‬הוא 'בינוני'‪.‬‬ ‫עשרת ימי תשובה הם ימים קריטיים‪ ,‬בהם נקבע מצבו ה'בינוני' של האדם‪ ,‬והיכן יהיה‬ ‫שטח ההתמודדות שלו‪ .‬ובימים אלו הקב"ה מצוי וקרוב לכל אחד‪ ,‬בכדי לסייע לו‬ ‫להתעלות ממצבו הנוכחי למדרגה גבוהה יותר‪.‬‬ ‫בימים אלו עלינו לחדד את התפיסה שלנו על החיים‪ ,‬להגביר את שליטת היצר הטוב‪,‬‬ ‫להתחבר יותר אל הקב"ה‪ ,‬ולפרוש עוד מעט מן החיבור אל הרע‪.‬‬ ‫כשנעשה את המוטל עלינו‪ ,‬ונגיע למצב שה'בינוניות' של השנה הקודמת תהיה מאוסה‬ ‫עלינו‪ ,‬הקב"ה ימחל לנו על מצבנו הבינוני של השנה הקודמת‪ ,‬מאחר והוא עצמו‬ ‫הכניס אותנו למצב זה‪.‬‬ ‫במוצאי יום הכיפורים ‪ -‬נהיה 'בקומה חדשה'‪ ,‬לא זו שהיינו בה שנה שעברה‪ .‬וב'קומה‬ ‫החדשה' נתמודד במשך השנה כולה‪ ,‬עד שנבוא אל ראש השנה הבא כבני אדם אחרים!‬ ‫‪‬‬ ‫במק | להתבונן‬ ‫ֶ ּג ֶדר וְ סוֹ ד ִמצְ ווֹ ת ָה ֲאכִ ָילה ַּב ְּת ׁ ִש ִיעי‬ ‫ַה ִּת ּק ּו ן ׁ ֶש ַּב ַה פְ ָס ָק ה‬ ‫מה טעם מצוות האכילה בתשיעי‬ ‫יכם ְ ּב ִת ׁ ְש ָעה ַלח ֶֹד ׁש ָ ּב ֶע ֶרב‪ֵ ,‬מ ֶע ֶרב ַעד ֶע ֶרב ִּת ׁ ְש ְ ּבתוּ‬ ‫יתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹת ֶ‬ ‫"ו ִע ִ ּנ ֶ‬ ‫נאמר בפסוק‪ְ :156‬‬ ‫יכם ְּב ִת ׁ ְש ָעה‬ ‫יתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹת ֶ‬ ‫"ו ִע ִ ּנ ֶ‬ ‫ׁ ַש ַ ּב ְּת ֶכם"‪ .‬בלשון הפסוק יש קושי גדול ‪ -‬מדוע נאמר ְ‬ ‫"ב ִת ׁ ְש ָעה‬ ‫ַלח ֶֹד ׁש"‪ ,‬והרי התענית היא בעשירי ולא בתשיעי‪ .‬ואמנם הפסוק מפרש ואומר ְ ּ‬ ‫ַלח ֶֹד ׁש ָ ּב ֶע ֶרב" כלומר ‪ -‬בתחילת ליל עשירי‪ ,‬אולם עדיין קשה שהיה ניתן לקצר יותר‬ ‫ולומר 'בעשירי לחדש'‪.‬‬ ‫מכח דקדוק זה למדו חז"ל שאכן יש מצוה להתענות גם בתשיעי‪ ,‬אלא שהיא לא‬ ‫מתקיימת על ידי תענית ‪ -‬אלא על ידי אכילה‪ ,‬וזה לשון הגמרא‪" :157‬וכי בתשעה‬ ‫מתענין‪ ,‬והלא בעשירי מתענין‪ .‬אלא לומר לך‪ :‬כל האוכל ושותה בתשיעי‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"‪.‬‬ ‫והדברים תמוהים‪ ,‬כי אם אכן יש מטרה חיובית באכילה בתשיעי‪ ,‬מדוע זה נאמר בצורה‬ ‫עקיפה כזו בלשון 'ועיניתם' ו'כאילו התענה'‪ ,‬מדוע לא נאמר מפורש שיש מצוה לאכול‬ ‫בתשיעי? ועוד‪ ,‬כיצד ניתן לומר דבר בלתי הגיוני שכזה ‪ -‬שהמצוה היא 'ועיניתם' אבל‬ ‫הקיום שלה הוא על ידי אכילה‪ .‬כיצד אכילה יכולה להיות 'עינוי'?‬ ‫ויש שפירשו שעל ידי שהאדם ירבה באכילה ושתיה בתשיעי ‪ -‬יהיה לו קשה הרבה יותר‬ ‫להתענות ולפרוש מאכילה בעשירי‪ ,‬ולכן האכילה בתשיעי נחשבת כחלק מה'עינוי' של‬ ‫העשירי‪ .‬אולם דחוק ותמוה לומר שכוונת התורה להתעלל באדם כמה שיותר‪ ,‬ובפרט‬ ‫שובכל מקום בתורה הלשון 'עינוי' עניינו 'להחסיר צרכים'‪ ,‬כמו 'עני' שחסר ממון‪,‬‬ ‫ועוד‪ .‬אך אין שום כוונה להתעלל באדם ולהכאיב לו ביסורים מרובים‪.158‬‬ ‫דין תוספת יום הכיפורים‬ ‫עוד יש לעיין‪ ,‬שהרי הגמרא קודם לכן למדה מאותו דקדוק בפסוק דין 'תוספת יום‬ ‫הכיפורים'‪ ,‬שצריך להוסיף מחול על הקודש ולהתחיל את התענית מעט לפני השקיעה‪.‬‬ ‫‪ .156‬ויקרא כג‪ ,‬לב‪.‬‬ ‫‪ .157‬יומא פא ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .158‬ואף שמצינו כפרה על חטאים על ידי יסורים וכדומה‪ ,‬מכל מקום בודאי שאין זה חלק ממהלך דיני‬ ‫התורה‪ ,‬ואין זו כוונת התורה בתענית יום הכיפורים‪.‬‬ ‫יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | גמק‬ ‫יכם ְ ּב ִת ׁ ְש ָעה ַלח ֶֹד ׁש" ‪ -‬שהרי באמת‬ ‫יתם ֶאת נַ ְפ ׁש ֵֹת ֶ‬ ‫"ו ִע ִ ּנ ֶ‬ ‫ובזה מיושב היטב הלשון ְ‬ ‫מתחילים את התענית בתשיעי‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬קשה ‪ -‬כיצד ניתן ללמוד מאותו פסוק שיש מצוה לאכול בתשיעי ולהחשב‬ ‫'כאילו התענה'‪ ,‬והרי כבר יש יישוב אחר לדקדוק הלשון‪ ,‬שהתענית באמת מתחילה‬ ‫בפועל בתשיעי‪.‬‬ ‫מוכרח להיות שהדין של 'תוספת יום הכיפורים' והדין של האכילה ביום התשיעי ‪-‬‬ ‫עניינם משותף‪ ,‬כך שניתן ללמוד את שתי הדרשות מאותו דקדוק ואין בכך סתירה‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה‪ ,‬הם השלמה זה לזה‪ .‬והדבר צריך ביאור‪.‬‬ ‫גם עצם הדין של 'תוספת יום הכיפורים' יש להבין מה עניינו‪ ,‬מה טעם ופשר המצוה‬ ‫הזו להוסיף על התענית מתוך היום התשיעי‪ .‬מה חסר בתענית של יום העשירי ‪ -‬שצריך‬ ‫להוסיף לזה על ידי התענית ביום התשיעי?‬ ‫טעם האכילה כדי להכין עצמו לתענית‬ ‫והנה‪ ,‬בטעם מצוות האכילה בתשיעי‪ ,‬כתב רבינו יונה שני ביאורים‪ :159‬א‪ .‬להראות‬ ‫שמחתו בהגיע זמן כפרתו‪ ,‬ותהיה לו לעדה על דאגתו לאשמתו‪ ,‬ויגונותיו לעונותיו‪ .‬ב‪.‬‬ ‫תמורת סעודת יום טוב שהיינו צריכים לאכול ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫אולם רש"י כתב ביאור אחר בטעם המצוה‪" :160‬הכי קאמר קרא‪ ,‬הכינו עצמכם בתשעה‬ ‫לחודש לעינוי המחרת‪ ,‬והרי הוא בעיני כעינוי היום"‪ .‬כלומר ‪ -‬מטרת האכילה בתשיעי‬ ‫היא להכין את האדם לעינוי שיהיה למחרת‪.‬‬ ‫ובפשטות כוונת דברי רש"י היא שמטרת האכילה בתשיעי למנוע את הקושי והצער‬ ‫של התענית בעשירי‪ ,‬כיון שאין רצונו של הקב"ה שהאדם יסבול‪ ,‬אלא שעצם התענית‬ ‫פועלת כפרה‪ ,‬ולכן ראוי למנוע את החלק של הקושי והסבל שיש בה‪.‬‬ ‫ויש נפקא מינה בביאור זה של רש"י‪ ,‬שלפי דבריו לכאורה מצוות האכילה בתשיעי‬ ‫קיימת רק אצל מי שעתיד להתענות בעשירי‪ ,‬אבל מי שפטור מהצום בעשירי מחמת‬ ‫חולי וכדומה‪ ,‬לא תהיה לו מצווה באכילה בתשיעי‪ ,‬שהרי כל מהות המצוה היא 'להכין‬ ‫את גופו לתענית'‪ ,‬ואם אינו מתענה ‪ -‬לא שייכת בו 'הכנה'‪.161‬‬ ‫‪ .159‬שערי תשובה ש"ד אות ט‪.‬‬ ‫‪ .160‬ברכות ח ע"ב ד"ה מעלה עליו‪.‬‬ ‫‪ .161‬ראה בשו"ת רעק"א סי' טו שהסתפק בחיוב נשים באכילת תשיעי‪ ,‬ובשו"ת כתב סופר או"ח סי' קיב‬ ‫שדן לענין חיוב חולה באכילת תשיעי‪.‬‬ ‫דמק | להתבונן‬ ‫ועוד‪ ,‬שלפי ביאור זה של רש"י לכאורה שיעור המצוה יהיה לאכול כל מה שיסייע‬ ‫לו להתענות‪ ,‬ובכל אדם זהו שיעור אחר‪ ,‬ויתכן גם שתהיה מצוה בלקיחת ויטמינים‬ ‫ותוספים שונים המחזקים את הגוף ומכינים אותו לצום בקלות‪ .‬וזה שלא כדברי המנחת‬ ‫חינוך‪ 162‬שכתב שכשם שדין העינוי בעשירי הוא לפרוש מככותבת לאכילה וכמלוא‬ ‫לוגמיו לשתיה‪ ,163‬כך שיעור האכילה ושתיה בתשיעי הוא ככותבת לאכילה וכמלוא‬ ‫לוגמיו לשתיה‪ .‬כמו כן לפי הטעמים שכתב רבינו יונה שהמצוה היא לאכול 'סעודת‬ ‫יום טוב'‪ ,‬לכאורה השיעור יהיה כמו באכילת סעודת יום טוב‪.‬‬ ‫אולם לפי מה שיתבאר להלן בביאור דברי רש"י‪ ,‬יש לפקפק בכל זה‪ ,‬כי יתכן שאף‬ ‫לדעת רש"י אין מצוות ה'הכנה' נוהגת רק במי שעתיד להתענות בעשירי‪ ,‬וכפי שיתבאר‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫ועדיין לא מיושב מדוע האכילה בתשיעי נחשבת 'עינוי'‪ ,‬ומה ההגיון במה שמסיים‬ ‫רש"י וכותב "והרי הוא כעינוי היום"‪ .‬כיצד אכילה נחשבת לעינוי?‬ ‫גדר התענית בתשיעי על ידי ש'אוכל ומפסיק'‬ ‫ונראה לבאר את דברי רש"י באופן אחר‪ ,‬על פי מה שכתב בספר שבלי הלקט בשם‬ ‫אחיו רבי בנימין ז"ל‪" :164‬חכמים דרשו עינוי זה שהוא באכילה ושתייה‪ .‬אך שצריך‬ ‫להפסיק אכילתו מבעוד יום‪ ,‬והרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי‪ ,‬שמפסיק אכילתו‬ ‫מבעוד יום בעוד שהוא יום תשיעי עד שלא יכנס עשירי וכו'‪ ,‬ולאו משום תוספת חול‬ ‫על קודש נקט לה‪ ,‬אלא להודיע שכל הדין שאוכל ושותה כל היום‪ ,‬ואותה שעה קלה‬ ‫חשיבה לו כתענית שלם"‪.‬‬ ‫מבואר מדבריו שמצוות יום התשיעי כוללת שני חלקים‪" :‬לאכול ‪ -‬ולהפסיק"‪ ,‬ובאופן‬ ‫זה מתקיים העינוי בתשיעי ‪ -‬על ידי שאוכל כל היום ומפסיק‪ .‬וההפסקה מהאכילה היא‬ ‫הפעולה של העינוי‪ ,‬ובה מתקיים הדין 'ועיניתם'‪.‬‬ ‫ובזה מבואר היטב מה שמצוות האכילה בתשיעי נקראת בכתוב "ועיניתם"‪ ,‬כי באמת‬ ‫נקודת המרכז של המצוה אינה פעולת האכילה והשביעה ‪ -‬אלא ההפסקה שבסיום‬ ‫האכילה‪ ,‬וזהו באמת ענין של 'עינוי'‪.‬‬ ‫ולפי זה נמצא שהדין של 'תוספת יום הכיפורים' ‪ -‬להתחיל את התענית מעט קודם‬ ‫הזמן‪ ,‬עניינו שווה למצוות האכילה בתשיעי שגם היא במהותה מצוה 'להפסיק‬ ‫‪ .162‬מצוה שיג אות טו‪.‬‬ ‫‪ .163‬יומא עג ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .164‬סדר יום הכיפורים סימן שז‪.‬‬ ‫יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | המק‬ ‫מאכילה' מעט לפני סוף היום התשיעי‪ .‬ובזה מיושב מה שחכמים למדו מאותו פסוק‬ ‫שני דינים שונים‪ ,‬כי אינם דינים שונים אלא ענין אחד‪.165‬‬ ‫לאור זאת נראה שעניינה של 'סעודת מפסקת' אינה רק להיות הסעודה האחרונה ביום‪,‬‬ ‫אלא כשמה כן היא ‪ -‬סעודה שבה נעשית פעולת העינוי של ה'אוכל ומפסיק'‪ ,‬ובה חל‬ ‫העינוי של היום התשיעי‪.‬‬ ‫וכמו כן‪ ,‬גדר המצוה לאכול בתשיעי אינו דין התלוי בתענית העשירי‪ ,‬ואף אינו דין‬ ‫אכילה בפני עצמו‪ .‬אלא הוא דין "תענית" בפני עצמו ביום התשיעי ‪ -‬המתקיים על ידי‬ ‫שאוכל ומפסיק מאכילתו‪ .‬וחיובו מוטל גם על מי שלא יתענה בעשירי‪.‬‬ ‫ולכן השו"ע פתח את הלכות "סעודה המפסקת" במילים‪" :‬אוכלים ומפסיקים קודם‬ ‫בין השמשות" וכו'‪ ,‬כלומר סעודה המפסקת אינה רק הסעודה האחרונה ביום‪ ,‬אלא כל‬ ‫מהותה הוא האכילה וההפסקה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר על פי זה‪ ,‬מה שנפסק להלכה‪ 166‬שמי שמברך ברכת המזון אחר סעודה‬ ‫המפסקת ורצונו להמשיך לאכול אחרי כן עליו להתנות על כך‪ ,‬משמע מכאן שאילולא‬ ‫זה עצם הפסקת הסעודה היא היא הכניסה לתענית‪.‬‬ ‫ונראה לומר שזו גם כוונת רש"י באומרו‪' :‬הכינו עצמכם בתשעה לחודש לעינוי‬ ‫המחרת'‪ ,‬אך בכדי להבין זאת בעומקו עלינו להקדים ‪-‬‬ ‫מה טעם התענית ביום הכיפורים‬ ‫הנה‪ ,‬יש להתבונן בעצם מצוות התענית ביום הכיפורים‪ ,‬מה תכליתה ומהותה‪ .‬כי‬ ‫אמנם ישנם דתות שעושים שימוש נרחב בצומות ובסיגופים על מנת להשיג השפעה‬ ‫רוחנית‪ .‬אך ביהדות לא מצינו הנהגה כזאת‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬הדרך לקבל את שפע רוחני‬ ‫בכל החגים והמועדים היא דוקא באמצעות אכילה ושתיה‪ .‬הסעודות מצווה הם כלים‬ ‫לקבלת שפע רוחני דרכם!‬ ‫"כי לֹא ַעל ַה ֶ ּל ֶחם ְל ַב ּדוֹ ִי ְח ֶיה ָה ָא ָדם‪ִּ ,‬כי ַעל ָּכל מוֹ ָצא‬ ‫ועל כך נאמר בפרשת המן‪ִּ :167‬‬ ‫ִפי ה' ִי ְח ֶיה ָה ָא ָדם"‪ .‬ומבאר האריז"ל‪ :168‬כשם שהגוף הגשמי ניזון וחי על ידי החלק‬ ‫הגשמי של המזון הנכנס לגוף‪ ,‬כך הנפש הרוחנית של האדם ניזונת מהחלק הרוחני‬ ‫‪ .165‬והנה‪ ,‬הרמב"ם לא הביא את הדין אכילה בתשיעי יחד עם שאר הלכות יום הכיפורים בהלכות שביתת‬ ‫עשור‪ ,‬אלא הזכיר זאת בדרך אגב בהלכות נדרים (פ"ג ה"ט)‪ ,‬אולם את הדין תוספת יום הכיפורים הרמב"ם‬ ‫כן הביא בהלכות שביתת עשור (פ"א ה"ו)‪.‬‬ ‫‪ .166‬סימן תרח‪ ,‬משנ"ב ס"ק יב בשם המגן אברהם והמהרי"ל‪.‬‬ ‫‪ .167‬דברים ח‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪ .168‬שער הכוונות יוהכ"פ דרוש א‪.‬‬ ‫ומק | להתבונן‬ ‫שבמאכל ‪ -‬הניצוץ האלוקי שמחיה אותו‪ .‬ודוקא על ידי האכילה הגשמית ‪ -‬נספגת‬ ‫באדם ההשפעה הרוחנית שמושפעת באותו זמן‪.‬‬ ‫כך גם כתב האריז"ל‪' :169‬אכילה' נוטריקון 'אכל י"ה'‪ ,‬ו'שתיה' נוטריקון 'שת י"ה'‪ .‬כי‬ ‫דרך האכילה והשתיה האדם סופג רוחניות!‬ ‫ואכן בחג השבועות ‪ -‬יום מתן תורה‪ ,‬אמרו חז"ל‪" :170‬הכל מודים בעצרת דבעינן נמי‬ ‫לכם"‪ ,‬שכן בכדי לקבל את אור התורה ‪ -‬יש צורך לשלב אותו באכילה ותענוג הגוף‪,‬‬ ‫שיסייעו להספיג את ההארה הרוחנית בתוך הגוף הגשמי‪.‬‬ ‫וכך ביום השבת הנקראת "קודש קודשים"‪ - 171‬חובתנו לאכול ג' סעודות‪ ,‬ואמרו‬ ‫חז"ל‪" :172‬הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם"‪ .‬כי רק באמצעות האכילה הגשמית‬ ‫תחדור בנו ההארה הרוחנית‪.‬‬ ‫ומעתה יש לתמוה‪ ,‬מה נשתנה יום הכיפורים ‪ -‬בשונה מכל שאר המועדים‪ ,‬שבו צריך‬ ‫להתענות ולפרוש מאכילה ושתיה? ובפרט שביום הכיפורים קיבלנו את הלוחות‬ ‫השניות ‪ -‬ויש לו בזה דמיון לחג השבועות‪ ,‬והיה ראוי שגם עליו יאמרו 'הכל מודים‬ ‫דבעינן נמי לכם'‪.‬‬ ‫והרי שבת היא 'קודש קדשים'‪ ,‬דהיינו שהיא שייכת למידת 'בינה'‪ ,173‬והיא מקבילה‬ ‫ליום הכיפורים שגם כן במידת 'בינה'‪ ,174‬ואם כן‪ ,‬מדוע בכדי לקבל את הארת הבינה‬ ‫בשבת אנו צריכים לאכול ג' סעודות‪ ,‬ואילו בכדי לקבל את הארת הבינה ביום הכיפורים‬ ‫עלינו להתענות ולפרוש מאכילה ושתיה?‬ ‫האכילה הרוחנית ביום הכיפורים על ידי התפילות‬ ‫אלא מבאר האריז"ל‪ :175‬ביום הכיפורים אנו מתעלים לדרגא כה גבוהה ‪ -‬בבחינת‬ ‫מלאכים‪ ,‬ולכן ביום זה אין לאוכל הגשמי יכולת להעביר אלינו את ה"מוֹ ָצא ִפי ה'"‪,‬‬ ‫אלא אנו צריכים ליטול את ה"מוֹ ָצא ִפי ה'" באופן ישיר ‪ -‬וזאת באמצעות התפילות‪.‬‬ ‫כי אין מטרת העינוי ביום הכיפורים לצער ולאמלל את האדם‪ ,‬אלא להחסיר ממנו את‬ ‫הרובד הגשמי הנמוך ‪ -‬וכך לרומם אותו לקומה גבוהה יותר‪ ,‬רוחנית ועליונה‪ .‬ובקומה‬ ‫הגבוהה הזו האדם ניזון מן התפילות‪ ,‬והם מביאות אותו ל'שובע' רוחני ממשי‪.‬‬ ‫‪ .169‬שער הכוונות פורים‪.‬‬ ‫‪ .170‬פסחים סח ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .171‬כלשון הגר"א באיגרתו‪.‬‬ ‫‪ .172‬פסחים שם‪.‬‬ ‫‪ .173‬זהר ח"א דף י ע"א‪.‬‬ ‫‪ .174‬תיקוני זהר תיקון כא דף סא ע"א‪.‬‬ ‫‪ .175‬שער הכוונות יוהכ"פ דרוש א‪.‬‬ ‫יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | זמק‬ ‫ועל כן נתקנו ביום הכיפורים חמשה תפילות ‪ -‬כנגד חמשה עינויים‪ ,‬כי כל תפילה‬ ‫משלימה חסרון שנחסר בעינוי‪ ,‬ומתמלא על ידי התפילה‪.‬‬ ‫וזה לשון האריז"ל‪" :‬בשאר ימות השנה חיים וניזונים על ידי הלחם הגופני‪ ,‬אבל אינו‬ ‫על הלחם הגופני לבדו רק בשיתוף מוצא פי ה' שהוא פנימיות ורוחניות בסוד הבל‬ ‫היוצא מפי ה' המשתתף עמו"‪.‬‬ ‫"אבל ביום הכיפורים אין בו אכילת לחם ‪ -‬רק מוצא פי ה'‪ ,‬שהוא אכילה פנימית‬ ‫ורוחנית בסוד קול והבל היוצא מפה העליון‪ .‬ולכן כנגדם תיקנו ה' תפילות ביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כנגד ה' דברים אכילה ושתיה כו'‪ ,‬כי התפילות הם בסוד הבלים היוצאים‬ ‫מן הפה‪ .‬כי על ידי ה' תפלות שאנו מתפללים ביום הכיפורים אנו ממשיכין ה' בחינות‬ ‫אכילה ושתיה פנימיים בסוד ה' קולות היוצאות מהפה בסוד הבל כדמיון ה' קולות‬ ‫תפילתינו"‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬לאחר שהתבאר עניינה של מצוות התענית ביום הכיפורים ‪ -‬להחסיר את‬ ‫הגשמיות כדי להתרומם ולהתעלות לדרגה רוחנית עליונה שבה התפילות מעניקות‬ ‫לנפש מזון אלוקי באופן ישיר‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬עלינו שוב להתבונן במצוות האכילה בתשיעי ‪ -‬מה פשרה ועניינה של מצוה זו‪.‬‬ ‫ואמנם ביארנו שמטרת ותכלית המצוה הזו הוא "לאכול ולהפסיק"‪ ,‬כלומר‪ ,‬לעשות‬ ‫פעולה של "הפסקה" ולפרוש מן האכילה בסיום היום‪ .‬אולם דבר זה עצמו צריך ביאור‪,‬‬ ‫האם המטרה היא לצער את האדם ולהציק לו שיצטרך להפסיק כשהוא בשיא תאוותו?‬ ‫ה'נסירה' ובניית הכלים כהכנה לקבלת האור‬ ‫לביאור הדבר נקדים את דברי האריז"ל על עניינם של 'עשרת ימי תשובה'‪ ,‬שבכללם‬ ‫ערב יום הכיפורים‪:‬‬ ‫בכל שנה הקב"ה מתחבר מחדש עם כלל ישראל‪ ,‬ועבודת חודש תשרי כולו סובבת‬ ‫סביב האיחוד והחיבור הזה‪ .‬תחילת התהליך במשפט והדין שנעשה בראש השנה‬ ‫לבחון את מצבם של ישראל ואם הם ראויים לחיבור החדש‪ ,‬ומשם לאורך כל חודש‬ ‫תשרי נעשה בנין כלל ישראל באופן המתאים לחיבור המושלם עם הקב"ה‪ ,‬עד שביום‬ ‫שמיני עצרת נעשה הזיווג והחיבור השלם‪.‬‬ ‫ומפרט האריז"ל‪ :176‬בעשרת ימי תשובה מתרחשת 'נסירה' של כלל ישראל מהקב"ה‪,‬‬ ‫כעין אותה נסירה שהיתה בין חוה לאדם הראשון‪ ,‬ובכל יום 'ננסר' חלק אחד מה'עשר‬ ‫מידות' המרכיבות את הקומה של כלל ישראל ‪ -‬וכלל ישראל נוטלים את אותו חלק‬ ‫‪ .176‬שער הכונות דרוש ג דראש השנה‪.‬‬ ‫חמק | להתבונן‬ ‫שנפרד ובונים אותו בבנין שלם הראוי להיות כלי להכיל את אור פני ה' שינתן בתוכו‬ ‫בשעת הייחוד‪.‬‬ ‫הסיבה שיש צורך ב'נסירה' הזו‪ ,‬הוא מפני שכל זמן שהמשפיע והמקבל מאוחדים‬ ‫ממש‪ ,‬החיבור אינו מושלם‪ .‬כי כל זמן שהם מחוברים יחד‪ ,‬אין התעוררות של תשוקה‬ ‫מצד המקבל ‪ -‬וממילא המשפיע אינו מתחבר ואינו משפיע בשלימות‪.‬‬ ‫אבל על ידי שצד המקבל מתנתק ועומד לגמרי בפני עצמו‪ ,‬ומתרוקן לגמרי מהחיבור‬ ‫למשפיע‪ ,‬הוא מתחיל לעורר תשוקה וגעגועים ‪ -‬ואזי החיבור עם המשפיע יהיה‬ ‫בעוצמה ובאיכות שלימה יותר‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬ביום התשיעי ‪ -‬ערב יום הכיפורים‪ ,‬נשלם תהליך ה'נסירה'‪ ,‬וצד המקבל עומד‬ ‫נפרד לעצמו לגמרי‪ ,‬וביום העשירי ‪ -‬יום הכיפורים‪ ,‬מתחיל תהליך ההשפעה לתוך‬ ‫הכלים של המקבל‪ ,‬והשפעה זו ממשיכה והולכת עד יום שמיני עצרת‪.‬‬ ‫סדר זה הוא הגיוני ביותר ‪ -‬מפני שתחילה בונים את הכלים ומכינים אותם שיהיו‬ ‫ראויים לקבל‪ ,‬ורק לאחר מכן מתחילים להשפיע לתוכם הארה והשפעה‪ .‬והרי זה כמו‬ ‫בנין האדם שתחילה נברא הגוף החיצוני‪ ,‬ולאחר מכן נזרקה בו נשמה וחיות פנימית‪.‬‬ ‫וכן אופן גידול האדם הוא שתחילה בילדותו בונים ומייצבים היטב את מערכות גופו‪,‬‬ ‫ורק לאחר מכן כשנעשה גדול ממלאים אותו בתוכן רוחני‪ ,‬ואכמ"ל‪.177‬‬ ‫תיקון כלי האכילה ‪" -‬צַ דִּ יק ֹא כֵ ל ְל ֹׂש בַ ע נַ פְ ׁש וֹ "‬ ‫לאחר הקדמה זו‪ ,‬נשוב לענייננו ‪ -‬מצוות האכילה בתשיעי‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬ביום התשיעי‪ ,‬ערב יום הכיפורים‪ ,‬אנו משלימים את בניית הכלים החיצוניים‬ ‫‪ -‬שבהם עתיד להכנס השפע הרוחני מיום הכיפורים והלאה‪.‬‬ ‫ומעתה ברור הדבר שאף מצוות האכילה בתשיעי משמשת כחלק בלתי נפרד מתהליך‬ ‫בניית הכלים‪ ,‬וכיצד זה נעשה?‬ ‫הדבר יבואר על פי יסוד גדול בענין האכילה המתוקנת‪ .‬הנה‪ ,‬על עצם ההנאה מן‬ ‫האכילה מצינו בכמה מקורות שהיא דבר שלא ראוי לפרוש ממנה‪ ,‬וכמו שאמרו בעניינו‬ ‫של נזיר‪" :178‬מה תלמוד לומר ְו ִכ ּ ֶפר ָע ָליו ֵמ ֲא ׁ ֶשר ָח ָטא ַעל ַה ָ ּנ ֶפ ׁש ‪ -‬וכי באיזה נפש חטא‬ ‫זה? אלא שציער עצמו מן היין! והלא דברים קל וחומר‪ ,‬ומה זה שלא ציער עצמו אלא‬ ‫מן היין נקרא חוטא‪ ,‬המצער עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה"‪.‬‬ ‫‪ .177‬עיין בספר הכללים לבעל הלשם כלל ט ענף ט‪-‬י‪.‬‬ ‫‪ .178‬תענית יא ע"א‪.‬‬ ‫יִעיִׁשְּתַּב הָליִכֲאָה תֹווְצִמ דֹוסְו רֶדֶּג | טמק‬ ‫אולם‪ ,‬פשוט הדבר שאין כאן היתר לאדם לומר שאם אסור להצטער ולהסתגף ‪ -‬אם כן‬ ‫יאכל כל היום ויתענג בתענוגים עד בלי די‪ ...‬וישקע בתאוותיו‪.‬‬ ‫"צ ִּדיק א ֵֹכל ְלשׂ ַֹבע נַ ְפ ׁשוֹ "‪ .‬כלומר‪ ,‬הוא‬ ‫אלא גדר הדבר הוא כמו שנאמר בפסוק‪ַ :179‬‬ ‫אוכל ואינו מסתגף ‪ -‬אבל רק מה שנדרש 'לשובע נפשו'‪ ,‬ולא מותרות ותאוות מעבר‬ ‫לצרכי גופו ונפשו‪.‬‬ ‫כאשר השימוש בתאוה הוא בלי גבול ומידה‪ ,‬זהו כלי פגום‪ .‬אך כאשר השימוש בתאוה‬ ‫הוא עם גבול ומידה‪ ,‬הרי זה כלי בנוי היטב ומוכן לפעילות רוחנית‪.‬‬ ‫כלל זה נכון לכל התאוות‪ ,‬כך גם מצינו במצות 'עונה' שחז"ל קבעו זמנים מיוחדים‬ ‫שבהם ראוי לקיים את המצוה‪ .‬ועל ידי קביעת זמנים אלו השימוש בכח התאוה נעשה‬ ‫כלי מתוקן עם גבול ומידה‪ ,‬וראוי לשאת את המצוה ועבודת השם שנעשים בו‪.‬‬ ‫וכך גם בענין האכילה‪ ,‬אם אדם מתעסק באכילה כל הזמן ‪ -‬בלי גבול ומידה‪ ,‬זו תאוות‬ ‫אכילה בעלמא‪ ,‬וזה נחשב כלי פגום‪ .‬אך אם האדם שולט על תאוותו ואוכל בגבול מה‬ ‫שצריך ועוצר את עצמו כשצריך לעצור ‪ -‬זהו כלי מובחר ובנוי לעבודת ה'‪.‬‬ ‫מצוות האכילה בתשעי ‪ -‬הכנת ובניית הכלי‬ ‫ובזה יתבאר ענין מצוות האכילה בתשיעי‪ ,‬ודברי רש"י שזו 'הכנה' ליום הכיפורים‪ .‬כי‬ ‫יש לומר שאין הכוונה להכנה כדי שיהיה לאדם כח להתענות ביום הכיפורים‪ ,‬וכמו‬ ‫שכתבנו לעיל‪.‬‬ ‫אלא הכוונה היא להכנה של כלי התאווה שבאדם‪ ,‬לתקן ולבנות אותם בצורה הראויה‬ ‫‪ -‬שיהיו מוכנים לקבלת השפע הרוחני מיום הכיפורים ואילך‪ .‬וההכנה הזו נעשית על‬ ‫ידי שהאדם 'אוכל ומפסיק'‪ ,‬שבזה הוא בונה את כח השליטה שלו על התאווה‪ ,‬ובזאת‬ ‫שהכלי שלו בנוי היטב‪ ,‬ואכילתו שייכת לקדושה‪ .‬וזה הכנה של הכלי לקבלת השפע‬ ‫הרוחני ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫נמצא שיום התשיעי דעשרת ימי תשובה הוא יום השלמת בנית כלי הקיבול של האדם‪,‬‬ ‫ושלימותו הוא בשליטה המוחלטת על המערכת הגופנית‪.‬‬ ‫ובזה מובן כיצד עבודת האכילה בתשיעי היא חלק בלתי נפרדת מעבודת עשרת ימי‬ ‫תשובה כולם‪ ,‬כי בכל הימים הללו עבודתנו היא לבנות את הכלים ‪ -‬באמצעות סור‬ ‫מרע‪ ,‬על ידי הצבת גבול ומידה בכל אורח חיינו‪ .‬לשלוט על הדחפים והתאוות שלנו‪,‬‬ ‫ובזה לבנות כלים ראויים לקבלת השפע האלוקי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ .179‬משלי יג‪ ,‬כה‪.‬‬ ‫נק | להתבונן‬ ‫ֲעבוֹ ַדת ַה ְּת ׁש ּובָ ה וְ ַה ִ ּודּ ּוי ְלפִ י דַּ ְר ַ ּגת ָה ָא ָדם‬ ‫כּ וֹ ַח ַה דִּ בּ ּו ר ׁ ֶש ַּב ִ ּו דּ ּו י‬ ‫מדוע יש צורך בוידוי בפה?‬ ‫עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ‪' -‬עשרת ימי תשובה'‪ ,‬נתייחדו לפשפוש‬ ‫המעשים ולעבודת התשובה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬במצוות התשובה יש שני חלקים‪ ,‬התשובה שלב ‪ -‬והוידוי שבפה‪ ,‬וכך כתב‬ ‫יך‪ִּ ...‬כי ָקרוֹ ב ֵא ֶל ָ‬ ‫יך ַה ָּד ָבר‬ ‫"ו ׁ ַש ְב ָּת ַעד ה' ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫הרמב"ן בפרשת התשובה על הפסוקים‪ְ 180‬‬ ‫יך וּ ִב ְל ָב ְב ָך ַל ֲעשׂ ֹתוֹ "‪ .‬ופירש הרמב"ן‪:‬‬ ‫ְמאֹד ְ ּב ִפ ָ‬ ‫יך' – זה וידוי הנאמר בפה‪' ,‬וּ ִב ְל ָב ְב ָך' זה תשובה הנעשית בלב‪.‬‬ ‫'ב ִפ ָ‬ ‫ְּ‬ ‫ויש להבין מדוע לא מספיק התשובה בלב ומוכרחים גם את הוידוי בפה‪ ,‬הלא לכאורה‬ ‫עיקר החרטה והחזרה אל ה' נעשים בלב‪ ,‬ורחמנא ליבא בעי‪ ,‬ומה התועלת המיוחדת‬ ‫שיש דוקא בוידוי הנעשה בדיבור בפה‪.‬‬ ‫מדוע מתוודים שוב על עוונות שכבר נתכפרו?‬ ‫עוד יש להתבונן בהלכה מחודשת שמצינו במצוות הוידוי‪ ,‬וכך נפסק בשולחן ערוך‪:181‬‬ ‫עוונות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר‪ ,‬ולא שינה עליהם‪ ,‬אפילו‬ ‫הכי יכול לחזור ולהתוודות עליהם‪.‬‬ ‫הלכה זו תמוהה ביותר‪ ,‬כי הרי יום הכיפורים מכפר על החטאים‪ ,‬וכפי שנאמר‬ ‫יכם ִל ְפנֵ י ה' ִּת ְט ָהרוּ "‪,‬‬ ‫ֹאת ֶ‬ ‫"כי ַב ּיוֹ ם ַה ֶ ּזה ְי ַכ ּ ֵפר ֲע ֵל ֶ‬ ‫יכם ְל ַט ֵהר ֶא ְת ֶכם ִמ ּכֹל ַח ּט ֵ‬ ‫בפסוק‪ִּ 182‬‬ ‫ולפי שיטת רבי‪' 183‬עיצומו של יום מכפר' אפילו כשלא עשה תשובה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מדוע‬ ‫עלינו להתוודות שוב בשנה הבאה על אותם עוונות‪ ,‬והלא הם כבר התכפרו ונמחקו‬ ‫לגמרי ביום הכיפורים של השנה הקודמת!‬ ‫‪ .180‬דברים ל‪ ,‬ב‪-‬יד‪.‬‬ ‫‪ .181‬או"ח תרו‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫‪ .182‬ויקרא טז‪ ,‬ל‪.‬‬ ‫‪ .183‬פה ע"ב‪ .‬פז‪ ,‬ע"א‪.‬‬ ‫םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | אנק‬ ‫מדוע אדם נידון לאחר מותו על עוונות שכבר נתכפרו לו?‬ ‫בדומה לזה ניתן לשאול‪ :‬מדוע אדם שנפטר נידון בשמים על חטאיו‪ ,‬והרי כבר נמחלו‬ ‫עוונותיו בכל שנה ביום הכיפורים!‬ ‫ואין לומר שהדין בשעת הפטירה הוא רק על העבירות שעשה בין יום הכיפורים לזמן‬ ‫שמת באותה שנה‪ ,‬שהרי בגמרא‪ 184‬מבואר שה'מיתה' עצמה מכפרת‪ ,185‬ואם כן יש‬ ‫לשאול‪ ,‬על מה יש לדונו לאחר שהכל נתכפר לו בשעת המיתה עצמה?!‬ ‫עוד מצינו בחז"ל‪ 186‬שבראש השנה "ספרי חיים וספרי מתים" פתוחים לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫והוא דן את החיים ואת המתים‪ .‬ותמוה‪ ,‬מה שייך לדון בכל שנה מחדש את המתים?‬ ‫וכי נתחדשו להם עוונות משנה לשנה?‬ ‫מדוע הכהן גדול נכנס לקודש הקדשים לפני הוידוי?‬ ‫עוד יש להתבונן בעבודת הכהן גדול ביום הכיפורים ‪-‬‬ ‫הנה‪ ,‬בסדר העבודה‪ ,‬הזמן שבו היה נכנס הכהן גדול לקדש הקדשים‪ ,‬הוא לפני שהיה‬ ‫מתוודה על עוונות כל ישראל על השעיר החי‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מדוע נכנס טרם התוודה על חטאי כלל ישראל‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היה לו להקדים‬ ‫את הוידוי על חטאי כלל ישראל‪ ,‬וכך להכנס לקדש הקדשים מתוך טהרה ונקיות‬ ‫שלימה יותר‪.‬‬ ‫כיצד התשובה מתקנת את האדם‬ ‫בביאור סוגיא זו נצעד בדרכו של הנפש החיים‪ 187‬המבאר את דרך פעולת התשובה‪ ,‬על‬ ‫פי הידוע שהאדם מורכב משלשה רבדים עיקריים‪' :‬נפש' 'רוח' ו'נשמה'‪.‬‬ ‫ועל פי זה מבאר הנפש החיים‪ ,‬וזה לשונו (בתמצית)‪:‬‬ ‫הג' בחינות נפש רוח ונשמה‪ ,‬קבעם בענין זה שכל בחינה מהג' אלו תתקשר‬ ‫בהבחינה שעליה‪ ,‬כדי שעל ידי זה יוכל האדם לעלות‪.‬‬ ‫‪ .184‬יומא פו ע"א‪.‬‬ ‫‪ .185‬ובשערי תשובה (שער ד אות כ) מחדש שאפילו אדם שרק חווה 'אימת מוות' ולא מת ממש‪ ,‬ובאותה‬ ‫שעה התוודה על חטאיו‪ ,‬מתכפרים לו כל החטאים אפילו היה רשע גמור לפני כן‪.‬‬ ‫‪ .186‬ראש השנה לב ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .187‬שער א פרקים יז‪ ,‬יח‪ ,‬יט‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫בנק | להתבונן‬ ‫כי יש כמה עונות שהנפש החוטאת באחת מהנה‪ ,‬נפסק ונכרת משורשו‪ ,‬ועל‬ ‫ידי בחינת הרוח היינו על ידי וידוי דברים מלב שהוא בחינת רוח‪ ,‬יתעלו גם‬ ‫בחינות הנפש‪.‬‬ ‫וכן אם פגם וקלקל ח"ו בחינת הדבור שלו על ידי עונות התלוים בשרשם‬ ‫בבחינת הרוח‪ ,‬ונתקלקל בזה בחינת הרוח‪ ,‬יוכל הוא להתקן על ידי בחינת‬ ‫הנשמה בהרהורי תשובה במחשבת הלב שהוא בחינת הנשמה‪.‬‬ ‫ונפרש בהרחבה את דבריו‪.‬‬ ‫חטא בנפש ‪ -‬פגם בכח הרצון‬ ‫ה'נפש' היא החלק הנמוך שבאדם ‪ -‬הרצון והחשק הבסיסי שמפעיל אותו לכל ענין‬ ‫שהוא 'רוצה' לעשות‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬האדם מצד עצמו נברא עם נפש זכה וטהורה‪ ,‬ויש בו רצון טבעי לעשות את רצון‬ ‫"ל ֲעשׂ וֹ ת ְרצוֹ נְ ָך ֱאל ַֹהי ָח ָפ ְצ ִּתי"‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬כמו שאמר דוד המלך‪ַ :188‬‬ ‫אולם במשך החיים האדם מקלקל את מעשיו‪ ,‬וכשהוא חוטא ‪ -‬אין כאן רק 'פעולה‬ ‫חיצונית' של חטא‪ ,‬אלא פירוש הדבר באופן עמוק‪ ,‬שהנפש שלו התעוררה ברצון‬ ‫שלילי לעשות היפך מרצון ה'‪ ,‬וממילא הנפש בעצמה נפגשמה מכך‪ ,‬ועל כך נאמר‬ ‫"נֶ ֶפ ׁש ִּכי ֶת ֱח ָטא"‪ ,‬כי שורש החטא הוא הפגימה ב'נפש' האדם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אילו החטא היה רק הפעולה החיצונית שנעשתה בפועל ‪ -‬לא היה נוצר מזה‬ ‫רושם כל כך גדול על האדם‪ ,‬אולם מאחר שכפי המבואר‪ ,‬שורש החטא הוא הרצון‬ ‫הפגום שבנפש‪ ,‬ממילא כל חטא משאיר רושם גדול על נפש האדם‪ ,‬וגורם לנפש שלו‬ ‫להיות מקולקלת עם רצונות שלא מכוונים לפי רצון ה'‪.‬‬ ‫ניתן להמחיש זאת על פי המושג 'טעם נרכש'‪ .‬לדוגמא‪ ,‬ישנם משקאות עם‬ ‫טעם מריר כמו בירה או יין יבש‪ ,‬שרוב האנשים בטעימה הראשונה לא אוהבים‬ ‫אותם‪ ,‬אולם כאשר האדם מרגיל את עצמו לשתות שוב ושוב את אותם‬ ‫משקאות‪ ,‬הוא 'רוכש' לעצמו את הטעם‪ ,‬ומעתה ואילך הטעם הזה נהפך להיות‬ ‫אצלו אהוב ונחשק‪.‬‬ ‫כך גם ברצונות של הנפש ‪ -‬אמנם מתחילה הנפש בטהרתה חושקת ורוצה רק‬ ‫את רצון ה'‪ ,‬אך כשהאדם חוטא ושונה בחטאו‪ ,‬הנפש 'רוכשת' את הרצונות‬ ‫הפסולים ואינה מואסת בעבירות‪ ,‬וזהו 'פגם' בעצמות הנפש‪.‬‬ ‫‪ .188‬תהלים מ‪ ,‬ט‪.‬‬ ‫םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | גנק‬ ‫וזה עומק דברי חז"ל‪" :189‬כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה ‪ -‬נעשית לו כהיתר"‪.‬‬ ‫חידוש הנפש על ידי ה'רוח' – האידיאל שמוביל אחריו את הנפש‬ ‫מעתה עלינו להבין‪ ,‬כיצד ביד האדם לתקן את הפגם החמור שנעשה בנפש ‪ -‬שהרי אין‬ ‫כאן רק מעשה רע חיצוני אלא נוצרה פגימה ממשית בכח הרצון שבנפש‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כיצד‬ ‫יכול האדם להחזיר את המצב לקדמותו‪ ,‬שנפשו תהיה טהורה כבתחילתה?‬ ‫מבאר הנפש החיים‪ :‬בנפש האדם יש שלשה רבדים‪ ,‬ולכל רובד עליון יש כח להעניק‬ ‫חיות מחודשת לרובד שתחתיו‪ ,‬להעלותו ולתקנו‪ ,‬ולכן על ידי חיזוק כח ה'רוח' ניתן‬ ‫לתקן ולחדש את כח ה'נפש'‪.‬‬ ‫פירוש הדבר ‪-‬‬ ‫ה'רוח' הוא האידיאל והתכלית שמניעים את האדם לפעולה‪ ,‬וזהו הרובד שיוצר את‬ ‫הרצונות הפשוטים‪ ,‬והוא מה שעומד מאחורי כל רצון ותשוקה של האדם‪ .‬לדוגמא‪,‬‬ ‫לאדם יש אידיאל ומטרה לגדל את בני משפחתו בנפש בריאה‪ ,‬ומתוך כך מתעוררים‬ ‫לו רצונות לקנות עבורם מאכלים ערבים ולדאוג לפרנסתם ורווחתם‪.‬‬ ‫כוחו של האידיאל גדול כל כך ‪ -‬עד שבכוחו למחוק ולבטל את כל הרצונות הפשוטים‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬לכל אדם יש רצון בסיסי לאכול ולשתות‪ ,‬לישון ולדאוג לקיום גופו באופן‬ ‫מושלם‪ .‬אולם ברגע שעומד לפניו אידיאל גדול שסוחף אותו‪ ,‬פרוייקט גדול ורציני‪,‬‬ ‫הוא עלול להיות שקוע בו עד כדי ששוכח את צרכי גופו הנמוכים‪ ,‬ופעמים ממש שוכח‬ ‫לאכול ולשתות וכיוצ"ב‪ .‬כך גם ניתן לראות אדם שמוסר את גופו למכים ואת נפשו‬ ‫למוות ‪ -‬עבור תכלית גדולה שעומדת מול עיניו‪ ,‬למרות שזה נגד הרצון הבסיסי בחיים‪,‬‬ ‫כי כח הרוח גדול וחזק הרבה יותר מכח הנפש‪.‬‬ ‫כח הרוח הוא כח הקיים אצל כל אדם ואינו קשור דוקא ליהדות‪ ,‬ולכן גם אצל‬ ‫אומות העולם ניתן למצוא אנשים שמקדישים את חייהם למימוש של 'אידיאל'‬ ‫מסוים‪ ,‬ומוסרים עבור זה את כל חייהם ורצונותיהם‪ .‬כי החזון והמטרה שהציבו‬ ‫לעצמם ‪ -‬גורמים לכל הרצונות הפשוטים להיות טפלים ובלתי חשובים‪.‬‬ ‫ועל פי זה מובן שהדרך לתקן ולחדש את כח הרצון שבנפש ‪ -‬היא על ידי חיזוק כח‬ ‫הרוח ובירור האידיאל והמטרה בחייו של עובד ה'‪ ,‬כי כאשר יווצרו אצל האדם אידיאל‬ ‫ומטרה הגדולים‪ ,‬הם יסחפו אותו לעבודת ה' ויגררו אחריהם ממילא את כל הרצונות‬ ‫הנמוכים הפגומים‪.‬‬ ‫‪ .189‬יומא פו ע"ב‪.‬‬ ‫דנק | להתבונן‬ ‫והפעלת כח הרוח נעשה על ידי הוידוי בדיבור פה‪ ,‬מפני שכח הדיבור מעורר את הרוח‪,‬‬ ‫וכן רמוז במילה 'דיבור' מלשון ַ'ד ָ ּבר' ‪ -‬מנהיג‪ ,‬ועל ידי השימוש בכח הרוח בדיבור‬ ‫בפה‪ ,‬מעניקים חיות חדשה לכח הרצון שבנפש‪.‬‬ ‫משמעות ה'וידוי' – דחיית החטא מהנפש‬ ‫והנה‪ ,‬תוכן האמירה בוידוי היא "הכרה במציאות החטא"‪ ,‬שהרי תוכן הוידוי הוא‬ ‫האמירה "חטאתי"‪ .190‬ויש להבין מה כוונת ותועלת האמירה הזו? כיצד היא מחזקת‬ ‫את המבט הנכון על האידיאל והמטרה שמובילים את האדם?‬ ‫ביאור הדבר הוא‪ ,‬שהפגם הגדול שיש בחטא הוא במה שהאדם מתעלם מכך שחטא‪,‬‬ ‫ומרגיש כאילו מדובר בפעולה סתמית וחסרת חשיבות‪ .‬מצב זה גורם שהעשיה הזו‬ ‫מרגישה לאדם חלק מעצמותו ומהליכות חייו הרגילים‪ ,‬וממילא זה נספג בנפשו וגורם‬ ‫לו להיות בעל רצונות שליליים‪.‬‬ ‫אולם כאשר האדם מתוודה ומכיר בחטא‪ ,‬ואומר "חטאתי" ‪ -‬הוא מכיר בכך שעשה‬ ‫מעשה רע הטעון תיקון ושיפור‪ ,‬ובזאת הוא מנתק את הרצון הרע מנפשו‪ ,‬ומעמיד אותו‬ ‫מחוץ לו‪ ,‬ואומר "זה לא אני"‪.‬‬ ‫וזהו התיקון הנעשה באמצעות הוידוי בפה ‪ -‬על ידי כך האדם מחזיר לעצמו את המבט‬ ‫הנכון על האידיאל והמטרה שמובילים אותו‪ ,‬ומדחיק את כל העוונות לצד ואומר 'הם‬ ‫דברים חריגים שנכשלתי בהם‪ ,‬אך אינם מייצגים את האישיות האמיתית שלי'‪.‬‬ ‫לדיבור יש כח גדול ליצור התייחסות‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬אדם שיאמר 'אני שונא דבר‬ ‫פלוני'‪ ,‬עצם הדיבור הזה יעורר בנפשו שנאה לאותו דבר‪ .‬וכן להיפך מידה‬ ‫טובה מרובה ‪ -‬בדיבורים טובים ואוהבים ומקרבים‪.‬‬ ‫וזה גם ביאור החטא הגדול שיש בדיבור לשון הרע‪ ,‬כי בכח הדיבור ליצור‬ ‫התייחסות שלא היתה קיימת עד היום‪ .‬וכאשר האדם מספר על חבירו דבר רע‪,‬‬ ‫הוא מייצר כעת מבט רע על חבירו‪.‬‬ ‫חידוש הרוח על ידי הנשמה‬ ‫עד כאן התבארה דרך התיקון למי שנפשו נפגמה ברצונות שליליים ‪ -‬שעליו לחדש‬ ‫את נפשו באמצעות חיזוק האידיאל והמטרה הנכונים‪ ,‬שיגררו אחריהם את הרצונות‬ ‫של הנפש‪.‬‬ ‫‪ .190‬רמ"א תרז‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | הנק‬ ‫אולם‪ ,‬מה יעשה אדם שחטאיו פגעו בו כל כך עד שגם אינו מחובר לתכלית של עשיית‬ ‫רצונו יתברך‪ .‬והרי ה'רוח' שלו בעצמה פגומה‪ ,‬ובאמירת 'חטאתי' בדיבור בלבד עדיין‬ ‫אינו יכול לחדש בעצמו את האידיאל והמטרה הנכונים‪ ,‬ואת ההכרה הפנימית שהחטא‬ ‫אינו חלק ממנו‪.‬‬ ‫במקרה זה התיקון נעשה על ידי משיכת הארה ממקור גבוה יותר ‪ -‬מרובד הנשמה‪.‬‬ ‫פירוש הדבר‪ :‬ה'נשמה' היא האמת האלוקית העליונה שמאירה לאדם מלמעלה את‬ ‫הדרך הנכונה‪ ,‬ותפקידו לינוק את האמת הזו ולהצית על ידה את עצמו ב"רוח חדשה"‪,‬‬ ‫וכך לכוון את עצמו שוב לדרך הנכונה‪.‬‬ ‫וכבקשת דוד המלך‪:191‬‬ ‫לֵ ב ָטהוֹ ר ְּב ָרא לִ י ֱאל ִֹהים‪ְ ,‬ורו ַּח נָ כוֹ ן ַחדֵּ ׁש ְּב ִק ְר ִּבי‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬אדם שהאידיאל אינו מכוון אצלו‪ ,‬ואין לו 'רוח נכונה'‪ ,‬עליו להתבונן באמת‬ ‫המובילה את חייו ולחדש לעצמו רוח חדשה‪ ,‬דהיינו לעשות חשבון הנפש עבור מה‬ ‫הוא בא לעולם ומה מטרת חייו בעולם הזה‪ ,‬ועל ידי זה תיווצר אצלו תמונה ברורה‬ ‫של התכלית והאידיאל שאמורים להוביל אותו‪ .‬ועל ידי כך שוב יהיה תוקף לאמירת‬ ‫הוידוי שלו‪ ,‬שמעתה הוא יבין עד כמה מעשיו הרעים היו דברים חיצוניים ולא רצונו‬ ‫האמיתי‪ ,‬ויאמר 'חטאתי' וידחה אותם מעצמו‪ ,‬לומר שהם דברים חיצוניים ולא הוא‪.‬‬ ‫חזרה בתשובה מחדש בכל עליה רוחנית‬ ‫בזאת נשוב לשאלות שפתחנו בהם בתחילת המאמר ‪-‬‬ ‫לאחר שהשכלנו להבין שהתשובה אינה רק 'בקשת סליחה'‪ ,‬אלא התהפכות הנפש‬ ‫למצב של חיבור מחדש לרצון ה'‪ ,‬מעתה ניתן להבין מדוע יש ענין להתוודות בכל שנה‬ ‫שוב ושוב על אותם חטאים ‪-‬‬ ‫מפני שככל שאדם גדל ונעשה מרומם יותר‪ ,‬כך הנפש שלו מכוונת יותר לפי רצון ה'‪,‬‬ ‫וממילא הוא מבין יותר את עוצמת הפגם שנעשה בשעה שחטא‪ ,‬והוא כעת מבין עד‬ ‫כמה החטא מופקע ממנו עוד יותר‪ ,‬ומכריז 'חטאתי' בעוצמה גדולה יותר‪.‬‬ ‫דוגמא לדבר‪ ,‬ילד קטן שפגע בחבירו‪ ,‬אינו מבין כל כך את חומרת מעשיו‪ ,‬ואף‬ ‫אם מבקש 'סליחה'‪ ,‬אינו מבקש זאת מעומק הלב‪ .‬אולם כאשר הוא גדל ומבין‬ ‫‪ .191‬תהלים נא‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫ונק | להתבונן‬ ‫את חומרת המעשה‪ ,‬הוא מתעורר לבקש שוב סליחה ‪ -‬מפני שרק כעת הוא מבין‬ ‫באמת עד כמה המעשה שעשה היה מוקפע ולא ראוי‪.‬‬ ‫כך גם אדם שחטא בחטא חמור‪ ,‬ובעשרת ימי תשובה מתבונן בחטא ועושה על‬ ‫כך תשובה מעומק ליבו‪ ,‬וביום הכיפורים נמחל לו‪ ,‬עדיין יתכן מאוד שבשנה‬ ‫לאחר מכן הוא התעלה יותר בדרגתו הרוחנית‪ ,‬וכעת הוא מבין הרבה יותר את‬ ‫חומרת החטא שעשה‪ ,‬ועד כמה זה דבר מופקע‪ ,‬וממילא הוא מתחרט על כך‬ ‫ומכריז 'חטאתי' מחדש‪.‬‬ ‫ולכן נפסק בהלכה שיש להתוודות בכל שנה גם על חטאים משנים קודמות ‪ -‬אף על פי‬ ‫שהחטא כבר התכפר ביום הכיפורים שעבר‪ .‬כי בשנה זו הוא מתוודה על הרובד הנוסף‬ ‫בחטא שהתגלה לו רק לפי דרגתו הרוחנית הנוכחית‪.‬‬ ‫כיוצא בזה מסופר‪ 192‬על רבי סעדיה גאון שבכל יום היה עושה תשובה מחדש‪.‬‬ ‫שאלו אותו תלמידיו‪ :‬הרי לא חטאת בינתיים? וביאר להם‪ ,‬שמיום האתמול‬ ‫נתקרב יותר להקב"ה‪ ,‬וממילא הוא משיג כעת עומק נוסף בחומרת החטא‬ ‫שעשה‪ ,‬וכלפי העומק הזה הוא צריך לשוב בתשובה מחדש‪.‬‬ ‫על פי זה גם מיושב גם מה שדנים את האדם לאחר מיתתו‪ ,‬למרות שעוונותיו כבר‬ ‫נתכפרו ביום הכיפורים או במיתה עצמה ‪ -‬כי אכן‪ ,‬הקב"ה מכפר על החטאים ביום‬ ‫הכיפורים ואף בשעת המיתה‪ ,‬אך כפרה זו היא לפי רמת הקשר שיש לאדם אל הקב"ה‬ ‫באותה שעה‪ ,‬אולם לאחר מיתתו ‪ -‬ממשיך האדם ומתעלה מדרגה לדרגה ומתקרב‬ ‫להקב"ה עוד ועוד‪ ,‬וממילא צריכים שוב ושוב לדון את החטאים שעשה בעבר ולנקות‬ ‫אותו גם מהרבדים העמוקים ביותר שיש בהם‪ .‬ולכן בכל שנה ושנה 'ספרי מתים'‬ ‫פתוחים לפני הקב"ה‪.193‬‬ ‫נמצא איפה‪ ,‬שמהות התשובה והוידוי ‪ -‬הינם דבר שאין לו סוף‪ .‬לעולם יש מה לתקן‬ ‫ולכפר‪ ,‬וככל שהאדם מתרומם ומתעלה יותר‪ ,‬ומבין את עומק חטאו‪ ,‬נדרש ממנו ‪ -‬לפי‬ ‫רוממותו כעת ‪ -‬להבין עוד יותר כמה החטא מגונה ו'לא מתאים לו'‪ ,‬וממילא להתוודות‬ ‫ולהשליך אותו ממנו בעוצמה גדולה יותר‪.‬‬ ‫‪ .192‬סידורו של שבת ח"ב דרוש ג פרק ג‪.‬‬ ‫‪ .193‬רבי חיים ויטאל מספר (שער הגלגולים הקדמה כב) שנשמת אדם נפטר באה לפני האריז"ל לבקש‬ ‫שיעסוק בתיקונה‪ ,‬ואמר לו האריז"ל שאותו אדם היה צדיק גדול ומכוון הרבה בתפילת 'ובא לציון'‪ ,‬אלא‬ ‫שמרוב כוונתו הסיח דעתו מהתפילין‪ ,‬ולפי דרגתו לא היה בזה חטא‪ ,‬אולם במשך השנים בהיותו בעולם‬ ‫העליון הוא המשיך והתעלה עוד ועוד‪ ,‬עד שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה ועמד לפני קבלת הארה רוחנית‬ ‫עליונה ביותר שעבורה מדקדקין עמו כחוט השערה‪ ,‬ולפי דרגתו זו דבר זה נחשב לו לחטא‪.‬‬ ‫םָדָאָה תַּגְרַּד יִפְל יּ ּודִּ וַהְו הָבּוׁשְּתַה תַדֹובֲע | זנק‬ ‫משמעות חדשה ל'וידוי' לפי רוממות האדם‬ ‫לאור האמור‪ ,‬ניתן להבין מדוע הכהן הגדול מקדים את כניסתו לקודש הקדשים לפני‬ ‫שהוא מתוודה על השעיר החי בשם כלל ישראל‪ .‬כי על ידי שהוא מקדים להתעלות‬ ‫ונכנס לקדש הקדשים‪ ,‬הוא מגיע להשגה עליונה ביותר בחומרת החטאים‪ ,‬וממילא‬ ‫החרטה והבושה עוצמתיים הרבה יותר‪ ,‬וכך הוא יכול לומר 'חטאתי' ממקום עמוק‬ ‫יותר‪ ,‬מתוך השגה גבוהה בחומרת החטאים‪.‬‬ ‫וזהו גם התהליך שאנו עוברים בעת אמירת העשרה וידויים ביום הכיפורים ‪-‬‬ ‫את הוידוי הראשון אנו אומרים בתפילת מנחה בערב יום כיפור‪ ,‬ולאחר מכן בכל‬ ‫תפילה חוזרים בלחש ובחזרת הש"ת על אותו נוסח וידוי‪ ,‬עד שבתפילת נעילה אומרים‬ ‫את הוידוי האחרון‪.‬‬ ‫ניתן לחשוב שיש כאן ענין סתמי של חזרה שוב ושוב על אותו וידוי‪ ,‬אולם לאמיתו‬ ‫של דבר אין זו חזרה בעלמא‪ ,‬אלא בכל תפילה אנו מתעלים ומתרוממים יותר‪ ,‬והוידוי‬ ‫נאמר מתוך תפיסה עמוקה וגבוהה יותר בחומרת החטאים‪ ,‬עד שניתן להרגיש בחוש‬ ‫את ההבדל בין אמירת 'אשמנו' של ערב יום כיפור לבין אמירת 'אשמנו' בתפילת‬ ‫נעילה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ַמ ַא ְמ ֵרי‬ ‫י"ג ִמדּ וֹ ת‬ ‫ׁ ֶש_ל ַר ֲח ִמים‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | אסק‬ ‫ׁ ֹש ֶר ׁש ּו ַמה ּות ַה ַהנְ ָהגָ ה ְּב ִמדּ וֹ ת ָה ַר ֲח ִמים‬ ‫י " ג ִמ דּ וֹ ת ‪ -‬א‬ ‫י"ג מידות הרחמים‬ ‫לאחר חטא העגל‪ ,‬ביקש משה רבינו מהקב"ה‪:194‬‬ ‫ַה ְר ֵאנִ י נָ א ֶאת ְּכבֹ ֶד ָך‪.‬‬ ‫הקב"ה נאות לבקשתו‪ ,‬ובמעמד מיוחד גילה לפניו את י"ג מידות הרחמים‪:195‬‬ ‫ַו ַ ּי ֲעבֹ ר ה' ַעל ּ ָפנָ יו ַו ִ ּי ְק ָרא‪:‬‬ ‫הוי"ה הוי"ה‪ֵ ,‬אל ַרחוּם ְו ַחנּ וּן‪ֶ ,‬א ֶר ְך ַא ּ ַפיִ ם ְו ַרב ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת‪ ,‬נֹ ֵצר ֶח ֶסד לָ ֲאלָ ִפים‪,‬‬ ‫נֹ שֵׂ א ָעוֹ ן ָו ֶפׁ ַשע ְו ַח ָּט ָאה ְונַ ֵּקה‪.‬‬ ‫את י"ג המידות הללו אנו מזכירים שוב ושוב‪ ,‬כשאנו מבקשים רחמים בימי הסליחות‬ ‫וביום הכיפורים‪ ,‬וזאת על פי דברי הגמרא‪:196‬‬ ‫נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור‪ ,‬והראה לו למשה סדר תפלה‪.‬‬ ‫אמר לו‪ :‬כל זמן שישראל חוטאין ‪ -‬יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬ואני מוחל להם‪.‬‬ ‫במאמר הבא נבקש לברר את מהותם של י"ג מידות הרחמים‪ ,‬כיצד הם פועלים‪ ,‬ומה‬ ‫משמעות כל אחד ואחד מהם‪.‬‬ ‫החידוש של המחילה והכפרה‬ ‫והנה‪ ,‬כאשר אדם רח"ל חוטא ועושה עבירה‪ ,‬במחשבה או בדיבור או במעשה‪ ,‬זו לא‬ ‫רק מרידה בהקב"ה‪ ,‬אלא הוא יוצר בבריאה מציאות רוחנית ממשית של פגם‪.‬‬ ‫האפשרות לשוב בתשובה ולכפר על החטאים‪ ,‬הינה חידוש עצום‪ .‬שהלא לאחר‬ ‫שאדם יצר 'מציאות של רע'‪ּ ְ ,‬ב ָמקוֹ ם שהיה צריך להיות בו 'מציאות של טוב'‪ ,‬הרי‬ ‫נצרך אז כוח מיוחד לכלות את אותו 'רע' שנוצר ולחדש תמורתו מציאות של 'טוב'‪.‬‬ ‫וכיצד זה נעשה?‬ ‫‪ .194‬שמות לג‪ ,‬יח‪.‬‬ ‫‪ .195‬שמות לד‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬ ‫‪ .196‬ראש השנה יז ע"ב‪.‬‬ ‫בסק | להתבונן‬ ‫כשאדם מחסיר תפילה או מצוה‪ ,‬מה תועיל החרטה העמוקה ביותר‪ ,‬הלא מה‬ ‫שהוא ביטל לא יתקיים עוד‪ ,‬ומהיכן ישתלם?‬ ‫הסוגיא של הכפרה היא מחודשת מאוד‪ ,‬וכלל אינה מובנת לפי הכללים של השכל‬ ‫האנושי שלנו‪.‬‬ ‫על כך אמרו חז"ל‪:197‬‬ ‫שאלו לחכמה‪ :‬חוטא מהו עונשו? ‪ -‬אמרה להם "חטאים תרדף רעה"‪.‬‬ ‫שאלו לנבואה‪ :‬חוטא מהו עונשו? אמרה להן "הנפש החוטאת היא תמות"‪.‬‬ ‫שאלו לקב"ה‪ :‬חוטא מהו עונשו? אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו!‬ ‫על פי ה'חכמה'‪ ,‬ואפילו ה'נבואה'‪ ,‬לא ניתן לכפר על חטאים‪ .‬זו 'מציאות של רע'‬ ‫שנוצרה‪ ,‬ולהיכן היא תעלם?‬ ‫רק הקב"ה גילה את החידוש הנורא‪ ,‬שישנה מציאות של כפרה ומחילת עוונות‪.‬‬ ‫מדוע המחילה היא חידוש‪ ,‬הרי הקב"ה יכול לברוא מחדש בכל רגע!‬ ‫אך נעמיק יותר‪ ,‬ונשאל‪:‬‬ ‫מדוע באמת ה'כפרה' הינה חידוש? הרי הקב"ה ברא את העולם מהאפס‬ ‫המוחלט‪ ,‬וביכולתו לברוא אותו בכל רגע מחדש לגמרי‪ ,‬למחוק הכל ולהתחיל‬ ‫מהתחלה!‬ ‫עוד קשה‪:‬‬ ‫בגמרא‪ 198‬מבואר שהיה כביכול "קשה" להקב"ה לעשות את קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫כיצד זה יתכן? הרי הקב"ה כל יכול!‬ ‫בנוסף‪ ,‬יש לברר‪:‬‬ ‫באופן כללי אנו מזכירים בתפילה ובמזמורי תהילים רבים‪ ,‬שבחים מפורטים‬ ‫על פעולותיו של הקב"ה‪ ,‬במגוון דרכי ההשפעה שהוא פועל בהם בבריאה‪.‬‬ ‫מה הצורך בפירוט הזה? אם הוא כל יכול וברצונו עושה מה שרוצה‪ ,‬מה‬ ‫החידוש בכך שהוא יכול לעשות פרט כזה או פרט אחר?‬ ‫התשובה לכל השאלות האלו היא ‪-‬‬ ‫‪ .197‬ירושלמי מכות פ"ב ה"ו‪.‬‬ ‫‪ .198‬פסחים קיח ע"א‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | גסק‬ ‫אכן‪ ,‬אמת הדבר שהקב"ה יכול לעשות כל מה שרוצה‪ ,‬אבל אין רצונו לנהוג כך!‬ ‫הקב"ה הגביל את עצמו לפעול רק על פי כללים של מערכת מוגדרת‪ ,‬וכפי שנבאר‪.‬‬ ‫התכלית להתגלות מתקיימת רק על ידי מערכת הגיונית ועקבית‬ ‫התכלית והרצון של הקב"ה בבריאת העולם היא‪ :‬להתגלות‪ .‬שהנבראים יכירו אותו‬ ‫באופן מפורט ככל היותר‪.‬‬ ‫זו הסיבה שמשה רבינו כל כך השתוקק לראות את מדות הרחמים ולהיוודע להם‪,‬‬ ‫בבקשתו "הראני נא את כבודך"‪.‬‬ ‫"ל ִא ׁ ְש ְּתמוֹ ָדע‬ ‫משום שתכלית העולם היא שנשיג את הגלויים שהקב"ה מגלה מעצמו‪ְ .‬‬ ‫ֱאלֹקוּ ְָת ְך"‪ ,199‬וככל שנשיג יותר‪ ,‬כך נממש את התכלית באופן איכותי יותר‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬לשם כך הקב"ה היה 'מוכרח' כביכול להגביל את הנהגתו ה'בלתי מוגבלת'‪,‬‬ ‫ולקבוע בו כללים מסוימים שרק על פיהם תהיה הנהגתו בעולם‪ .‬שכן רק באופן זה‬ ‫יהיה ניתן להכירו בפירוט של כל הנהגה ופעולה‪.‬‬ ‫אילו הקב"ה היה פועל במהלך שאין בה כללים מוגדרים מראש‪ ,‬ולא לפי מערכת‬ ‫קבועה ומסודרת‪ ,‬לא היה ניתן לדעת עליו כלום‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ :‬אם המלמד מסביר לתלמיד ש'אחד ועוד אחד שווה‬ ‫שנים'‪' ,‬שנים ועוד שנים שווה ארבע'‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬התלמיד קולט את היסוד‪,‬‬ ‫ומעתה הוא יכול לבצע כל תרגיל אחר שמתבסס על אותו עקרון‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם המלמד יאמר לתלמיד הצעיר‪ ,‬ש'אחד ועוד אחד שווה שנים'‪ ,‬אבל‬ ‫'שנים ועוד שנים שווה עשר'‪ .‬שזה חסר היגיון לחלוטין‪ ,‬א"כ גם אם התלמיד‬ ‫יאמין לרבו בתוצאה הזאת‪ ,‬והוא אף ידע לצטט את דבר רבו בשלימות‪ ,‬הרי‬ ‫התלמיד הזה לא יתקדם לשום מקום הגיוני‪ - .‬כשישאלו אותו 'כמה זה שלש‬ ‫ועוד שלש'‪ ,‬הוא לא ידע להשיב‪ ,‬משום שאין לו עקרון הגיוני להתבסס עליו‪.‬‬ ‫בכדי שתהיה לנו יכולת ללמוד את דרכיו והנהגותיו של הקב"ה‪ ,‬מוכרח שתהיה לו‬ ‫הנהגה עקבית ומסודרת בכללים מדויקים‪ ,‬שנוכל להבין את המהלך שבו הוא הולך‪.‬‬ ‫ה"ע ְק ִב ּיוּ ת"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ועל כן‪ ,‬אחד העקרונות החשובים בחינוך הוא‪:‬‬ ‫‪ .199‬כלשון תפילת השל"ה‪.‬‬ ‫דסק | להתבונן‬ ‫אם הורה בחר ביום אחד שהוא אינו מסכים לתת לילדיו דבר מה‪ ,‬אך למחרת‬ ‫הוא מסכים לכך‪ ,‬ללא כל נימוק והסבר המניח את הדעת‪ ,‬הרי בניו יגדלו‬ ‫מבולבלים‪ .‬הם לא יבינו מתי כן‪ ,‬ומתי לא‪ ,‬מהו הנכון והראוי להיעשות ומה‬ ‫לא כדאי לעשות‪.‬‬ ‫כאשר ילד מבקש ממתק‪ ,‬לעולם אין לתת לו בלא סיבה‪ .‬אם נותנים 'סתם'‪ ,‬אזי‬ ‫בפעם הבאה שהוא יבקש לא תהיה סיבה לסרב לו‪.‬‬ ‫ראוי תמיד להוסיף לו הסבר על הנתינה‪' :‬לכבוד שבת'‪' ,‬לכבוד ראש חודש'‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬כך שתהיה לילד מערכת ברורה של סיבות הגיוניות שהוא יכול‬ ‫ללמוד אותה‪.‬‬ ‫זה הבסיס לשאלת "צדיק ורע לו‪ ,‬רשע וטוב לו" שאדם הראשון התקשה בדבר וכן‬ ‫משה רבינו ועוד במשך הדורות‪- 200‬‬ ‫כי אילו הנהגת הקב"ה בעולם הוא לעשות ככל אשר יחפוץ ללא כל סיבה הנראית‬ ‫לעין ההגיון שלנו‪ ,‬אזי לא היה מקום לשאלה זו‪ .‬אך ורק מחמת שהוא הגביל את עצמו‬ ‫לפעול באופן שנראה לנו כהגיונית ומערכתית על פי כללי וחוקי התורה‪ ,‬וכל זאת בכדי‬ ‫שנלמד אותו ואת הנהגותיו‪ .‬על כן ישנה לגיטימיות לשאלה הזועקת‪ :‬כיצד לפעמים‬ ‫נראה שכביכול הטוב והרע פועלים בצורה בלתי הגיונית‪ ,‬ואינה מתאימה לכללים‪,‬‬ ‫ואם כן מה עלינו לחשוב כאשר אנו רואים 'רשעים' המקבלים שפע טוֹ ב‪ ,‬ו'צדיקים'‬ ‫המקבלים ַרע? כיצד עלינו ללמוד את ההנהגה הזו?‬ ‫על דרך זו תתפרש זעקתו ושאלתו של דוד המלך‪:201‬‬ ‫ישן ֲאדֹנָ ‪-‬י!‬ ‫עוּ ָרה! ָל ָּמה ִת ׁ ַ‬ ‫מה פשר התביעה הזו‪ ,‬שבעיניים שטחיות נשמעת כחוצפה כלפי מעלה?!‬ ‫מבאר הרש"ר הירש זי"ע‪ :202‬כוונת דוד המלך היא‪ ,‬לשאול‪ְ :‬ל ָמה‪ ,‬כלומר איזה גילוי‬ ‫אנו יכולים ללמוד מהנהגה הזאת הנראית כ'שינה'? כיצד היא משתלבת במערכת‬ ‫ההגיונית של ההנהגות?! וכיצד זה אמור לרומם אותנו ולהביא את העולם לתיקונו?!‬ ‫זה גם הביאור בכך שקריעת ים סוף היתה כביכול 'קשה' לפני הקב"ה‪ ,‬שכן למרות‬ ‫שהוא 'כל יכול'‪ ,‬אך הוא הגביל את עצמו לפעול רק בכללים שיהיו מושגים אצלנו‪.‬‬ ‫ולכן כל עשיה שמבטלת את חוקי הטבע ויוצאת מהסדר‪ ,‬היא 'קשה' ביחס להנהגה‬ ‫שהקב"ה קבע לעצמו להתנהג בה‪.‬‬ ‫‪ .200‬ראה ברכות ז ע"א ועוד‪.‬‬ ‫‪ .201‬תהילים מד‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪ .202‬בביאורו על הפסוק שם‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | הסק‬ ‫מעתה נשוב ונברר ְ ּב ֶי ֶתר שְׂ ֵאת‪:‬‬ ‫כיצד ניתן להבין את ה'כפרה' וה'מחילה' בתוך המערכת של הכללים ההגיוניים‪.‬‬ ‫הלא נוצרה בעולם 'מציאות של רע'‪ ,‬וכיצד תתבטל מציאותה והשפעתה‬ ‫בעולם?‬ ‫האומר הקב"ה ותרן מבטל את הרצינות של דברי התורה‬ ‫אמרו חז"ל‪:203‬‬ ‫כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא ‪ -‬יותרו חייו‪ ,‬שנאמר‪" :‬הצור תמים‬ ‫פעלו כי כל דרכיו משפט"‪.‬‬ ‫צריך להבין‪ ,‬איזה חיסרון יש במה שהקב"ה יוותר? הרי ויתור זו לכאורה מעלה‬ ‫והנהגה טובה!‬ ‫ועוד‪ ,‬הרי אנו יודעים שהקב"ה מוחל וסולח‪ .‬מדוע מחילה וסליחה הינם הנהגות‬ ‫חיוביות‪ ,‬ואילו וויתור לא?!‬ ‫אלא‪ ,‬ביאור הדבר ‪-‬‬ ‫'ויתור' נתפס אצל האנשים כחוסר רצינות‪ .‬משום שאם המלך מצוה משהו וכשעוברים‬ ‫עליו הוא אינו מעניש‪ ,‬הרי אות הוא שהדבר אינו באמת כל כך חשוב ובעל משמעות‪.‬‬ ‫אם אדם רח"ל חילל שבת במזיד‪ ,‬שהעונש על זה הוא מוות בסקילה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫'מוותר' לו ‪ -‬אנו עלולים להסיק מכך שחילול שבת ח"ו אינו מעשה חמור‬ ‫כל כך‪.‬‬ ‫כשמבינים שכל פרט בתורה הוא אמת יצוק ונצחי‪ ,‬וכל מי שעובר על דבר מן התורה‬ ‫הרי הוא יוצר 'מציאות של רע'‪ ,‬אם כן לא שייך לוותר על זה! זו מציאות חמורה‪ ,‬בכל‬ ‫התוקף‪.‬‬ ‫האומר הקב"ה וותרן‪ ,‬במילים אחרות הוא בז לרצינות ְו ָל ֱא ֶמת של התורה!‬ ‫אך לאור זאת‪ ,‬קשה ביותר‪:‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מה פשר הסליחה והמחילה‪ ,‬ובמה זה שונה מ'ויתור'?‬ ‫‪ .203‬בבא קמא נ ע"א‪.‬‬ ‫וסק | להתבונן‬ ‫הנהגת "מלך" והנהגת "אבא"‬ ‫נקדים לבאר בהעמדת יסוד בהנהגת ה' יתב' בעולמו‪:‬‬ ‫ישנם שתי הנהגות כלליות של הבורא בעולמו ‪ -‬הנהגת 'מלך'‪ ,‬והנהגת 'אבא'‪.‬‬ ‫באופן כללי ובזמן רגיל‪ ,‬ההנהגה היא של 'מלך'‪ ,‬אשר יש בה מערכת חוקים וכללים‬ ‫ברורים והגיוניים‪.‬‬ ‫אולם יש מצבים וזמנים מיוחדים שבהם פועלת הנהגת 'אבא'‪ ,‬שהיא הנהגה של‬ ‫רחמים מעל הכללים‪.‬‬ ‫נמחיש ונבאר זאת על פי משל‪:‬‬ ‫אדם בעל ממון וּ ׁ ְש ֵאר רוח‪ ,‬חפץ שבנו יהיה מחונך למופת‪ ,‬ולשם כך הקים‬ ‫'תלמוד תורה'‪ .‬הוא השקיע בבניית הת"ת מאמצים רבים והוציא סכומי כסף‬ ‫גדולים‪ ,‬והכל במטרה אחת ‪ -‬שהבן שלו יגדל ב'תלמוד תורה' הטוב ביותר‪,‬‬ ‫ויהיה מחונך היטב‪.‬‬ ‫אותו אדם אשר נטל על עצמו את ניהול המוסד‪ ,‬עם הקמתו פנה למלמדים‬ ‫והסביר להם‪ ,‬שעבור החינוך של התלמידים‪ ,‬יש צורך לקבוע מערכת כללים‬ ‫נוקשים לת"ת‪ :‬מי שמפריע‪ ,‬נענש‪ .‬מי שמאחר‪ ,‬מפסיד‪ .‬מי שלומד כראוי‪,‬‬ ‫מתוגמל‪ ,‬וכך עוד כללים רבים על זו הדרך‪ .‬וכן על מה מאבדים את הזכות‬ ‫להמשיך ללמוד בת"ת‪ .‬רק בצורה זו הילדים יגדלו מחונכים‪.‬‬ ‫הוא הוסיף והדגיש‪ :‬את כל הכללים יש להחיל גם על הבן שלי! משום שאם‬ ‫לא תהיה עליו אכיפה של מערכת כללים נוקשה‪ ,‬הוא לא יגדל מחונך כראוי‪,‬‬ ‫ולא ירכוש כישורי חיים נכונים‪.‬‬ ‫באחד הימים נתפס בנו של המנהל‪ ,‬שעשה מעשה מחפיר ביותר‪ .‬כזה שעל פי‬ ‫הכללים חייבים לסלקו מהת"ת‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬שבוע קודם היה ילד אחר שעשה בדיוק את אותו מעשה‪ ,‬וסלקו אותו‬ ‫ממוסד הלימודים‪.‬‬ ‫אולם כאן‪ ,‬כשמדובר בבנו של המנהל‪ ,‬המנהל הגיב אחרת‪ :‬הוא לא‬ ‫סילק אותו!‬ ‫שאלו המלמדים‪ :‬הלא החדרת לנו כל השנים שגם על הבן שלך יחולו כל‬ ‫כללי ההתנהגות כמו שאר הילדים‪ ,‬ולפי הכללים צריך לסלק אותו!‬ ‫השיב להם המנהל‪ :‬ודאי הצדק איתכם‪ .‬מוכרחים להחיל את כל הכללים גם‬ ‫על בני‪ .‬אך ישנו כלל אחד שהוא יוצא מן הכלל‪ ,‬שהרי אין אפשרות לסלק‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | זסק‬ ‫אותו מהת"ת‪ .‬משום שכל המוסד הוקם בעבורו‪ ,‬ואם הוא יסולק‪ ,‬אין עוד‬ ‫סיבה להחזיק את המוסד!‬ ‫כאשר מגיע מצב שלפי הכללים הילד הזה צריך לצאת מהמוסד‪ ,‬חייבים‬ ‫למצוא מסלול חדש "עוקף כללים"‪.‬‬ ‫בשעה זו הסיר המנהל את כובע ה'מנהל'‪ ,‬וחבש את כובע ה'אבא'‪ .‬האבא‬ ‫הוא הסיבה של כל בניית הת"ת‪ ,‬והוא לא נותן אפשרות שהבן שלו יסולק‬ ‫לגמרי מהמערכת‪.‬‬ ‫בתוך הנהגת ה'אבא' כבר מוצא המנהל דרך להשאיר את בנו במוסד‬ ‫הלימודים‪ ,‬אך גם זה חייב להיות באמצעות סדרת חינוך עמוקה המוודא‬ ‫שמקרה זה לא ישוב על עצמו וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫הנהגת "אבא" דואגת שתמיד נשאר במערכת‬ ‫כלומר‪ ,‬להנהגה של הקב"ה יש שני פנים‪' ,‬מלך' ‪ -‬ו'אבא'‪.‬‬ ‫הנהגת ה'מלך' היא במצב רגיל‪ ,‬אז מוכרחים שיהיו כללים מסודרים‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫אפשר לקבל את הגילוי האלוקי בצורה מותאמת וראויה לקליטה‪.‬‬ ‫אולם כאשר הכל קורס ‪ -‬מתעוררת הנהגת ה'אבא'‪ ,‬שכרת ברית עם בנו שכל מציאות‬ ‫הבריאה נעשית בעבורו ולעולם הוא 'ישאר במשחק'‪.‬‬ ‫ברור הדבר‪ ,‬כי אילו הנהגת ה'אבא' היתה פועלת באופן גלוי לאורך כל השנה ואף‬ ‫בזמנים רגילים‪ ,‬היה זה הורס את המערכת‪ .‬כי ה'בן' היה מנצל את זה לרעה‪ ,‬ולא‬ ‫היה מרגיש מחויב לכללים‪ ,‬וממילא לא היה מקבל את החינוך הראוי בעבורו‪ ,‬שהרי‬ ‫יש לו מפלט בהנהגת ה"אבא"‪...‬‬ ‫רואים כיום אצל אחינו הטועים המשוררים שירי אהבה כביכול לקב"ה‪" ,‬אבא‬ ‫מלך העולם"‪" ,‬גם כשאנו חוטאים אתה סולח ומוחל"‪ .‬אולם בדרך כלל זה‬ ‫לא מוביל אותם לדביקות בה' וחזרה בתשובה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬זה מרגיע להם‬ ‫את הריק שיש בתוכם‪ ,‬והגעגוע הטבעי שיש בנשמה מתמלא בערגה לזמן‬ ‫מה‪ ,‬ואדרבה יתכן ׁ ֶש ְ ּב ִמדַּ ת ָמה זה אפי' מכשיר להם את מעשי התועבה‪ .‬וזאת‬ ‫משום שהם מתייחסים לכל המשפטים האלו אהבה שטחית‪ ,‬ושוללת את‬ ‫המחויבות שבתורה‪.‬‬ ‫הנהגת ה'אבא' קיימת רק כשאנו נפלטים מהמערכת‪ ,‬והיא מחזירה אותנו‬ ‫לתוכה‪.‬‬ ‫חסק | להתבונן‬ ‫וזה כוונתם ז"ל‪ ,‬שהקב"ה אינו 'מוותר' על עבירות‪ ,‬אבל הוא 'סולח ומוחל' לאור‬ ‫חזרת האדם למחויבות למערכת הכללים‪.‬‬ ‫הגילוי של הנהגת "אבא" הוא דוקא כשיש שיבוש במערכת‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬יש במחילה והכפרה גילוי מחודש ועמוק של הקב"ה‪ ,‬שלא היה‬ ‫קיים קודם‪.‬‬ ‫שהרי כל זמן שהאדם מתנהג כראוי על פי כללי המערכת‪ ,‬אזי מתגלה רק‬ ‫הנהגת ה'מלך'‪.‬‬ ‫הזמן שבו באה לגילוי הנהגת ה'אבא' הנפלאה‪ ,‬הוא דווקא כאשר יֶ ׁ ְשנָ ּה שיבוש בשמירת‬ ‫הכללים של המערכת‪ .‬במצב כזה ה'אבא' כביכול מחשב מסלול מחדש‪ ,‬וזוכר שבריאת‬ ‫העולם נעשתה עבור האדם‪ .‬והוא מגלה הנהגה מחודשת של כפרה‪.‬‬ ‫זה הביאור למאמר חז"ל‪:204‬‬ ‫מקום שבעלי תשובה עומדין ‪ -‬צדיקים גמורים אינם עומדין‪.‬‬ ‫הבעל תשובה שחטא ופשע‪ ,‬ומודע לעומק הפגם שיצר בעולמות‪ ,‬כאשר הוא רואה‬ ‫שכל זה נמחל לו והוא מושב חזרה אל המערכת‪ ,‬הרי הוא מגלה בזאת את הנהגת‬ ‫ה'אבא'‪ ,‬וממילא זה יוצר קשר עמוק ואדיר בינו לאביו שבשמים האוהב אותו ומקבלו‬ ‫למרות הכל‪.‬‬ ‫הבעל תשובה יודע אלו חטאים נוראים הוא עשה‪ ,‬וכמה גדול עוונו ועוצמת הפגם‬ ‫שפגם‪ ,‬וכאשר הוא נחשף לעומק הגילוי של הנהגת 'אבא'‪ ,‬הרי רק הוא בעומק לבו‬ ‫מודע לעוצמת ההנהגה הזו‪.‬‬ ‫דבר הגורם לו הרגשת גובה ורוממות היוצרת דביקות חזקה בינו לקב"ה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫הוא מגיע ל'תשובה מאהבה'‪.‬‬ ‫הגילוי של הנהגת 'אבא' באמצעות תקיעת שופר‬ ‫את הפעולה של הנהגת 'אבא' אנו מושכים ומעוררים באמצעות 'תקיעת השופר' בראש‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫אמרו במדרש‪:205‬‬ ‫"אשרי העם יודעי תרועה" ‪-‬‬ ‫‪ .204‬ברכות לד ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .205‬ויקרא רבה כט‪ ,‬ד‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹ ּודִמְּב הָגָהְנַהַה תּ והַמּו ׁשֶרֹׁש | טסק‬ ‫וכי אין אומות העולם יודעים להריע? כמה קרנות יש להן‪ ,‬כמה בוקינוס‬ ‫יש להם‪ ,‬כמה סלפירגסי יש להם‪ ,‬ואמרת "אשרי העם יודעי תרועה"?!‬ ‫אלא שהן מכירין לפתות את בוראן בתרועה‪ ,‬והוא עומד מכסא הדין לכסא‬ ‫רחמים ומתמלא עליהם רחמים‪ ,‬והופך להם מדת הדין למדת רחמים‪.‬‬ ‫המושג פיתוי הוא מלשון 'פתי מאמין'‪' .‬פתי' הוא מלשון 'פתאום'‪ ,‬הוא לא רואה סיבה‬ ‫ומסובב‪ .‬כל דבר שקורה הוא חושב שזה אירע ב'פתאומיות'‪.‬‬ ‫אין ל'פתי' הבנה במערכת הכללים ההגיונית כיצד מתרחשים האירועים מה היו‬ ‫הגורמים המובילים את התוצאה‪ .‬המוחין שלו לא מצליחים לנתח את המצב לאשורו‪.‬‬ ‫את הפיתוי הזה‪ ,‬שהוא למעלה ממערכת הכללים‪ ,‬אשר מעביר את הנהגת הקב"ה‬ ‫בעולם מכסא 'דין' לכסא 'רחמים'‪ ,‬אנו עושים באמצעות 'תקיעת השופר'‪.‬‬ ‫ונבאר בהעמקה‪:‬‬ ‫בדברי חז"ל מצינו לכאורה סתירה במהות עניינו של תקיעת שופר‪ .‬מחד מצינו שזמן‬ ‫הדין של האדם הוא בעת התקיעות‪ ,206‬ומאידך אנו מוצאים בדברי המדרש שזהו גופא‬ ‫הזמן שבו הקב"ה עובר מכסא 'דין' לכסא 'רחמים'‪ ,‬משמע שהוא היה בדין עוד קודם‬ ‫לתקיעה‪ .‬כיצד שני הידיעות הללו מתיישבים יחד?‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬שאכן‪ ,‬באמצעות תקיעת השופר אנו מזמינים על עצמינו את ה'דין'‪ ,‬אלא‬ ‫שזה גופא מעורר את מידת ה'רחמים'‪ ,‬ועל כן הקב"ה עובר מכסא 'דין' ל'רחמים'!‬ ‫נדגים זאת על דרך משל שהוזכר לעיל‪:‬‬ ‫אילו הבן אומר לאביו המנהל‪ :‬הבנתי היטב את טעותי‪ ,‬ואני מעוניין בעצמי‬ ‫שישפטו אותי ויחנכו אותי שלא לשוב לחטאי זה עוד‪ ,‬ואני גם יעבור בין‬ ‫הילדים לשכנע שלא יעשו כמעשי‪.‬‬ ‫ב"רעוּת" ‪ -‬אחים לדעה‪ ,‬כאשר הבן ואביו עומדים‬ ‫הרי בזאת המנהל נעשה עמו ֵ‬ ‫באותו צד‪ ,‬ועל ידי כך בוודאי האב מרחם על בנו ונותן לו אפשרות לתקן‪.‬‬ ‫שעת תקיעת השופר היא זמן הדין והמשפט‪ .‬לכן כאשר אנו תוקעים‬ ‫דוקא משום ֵ‬ ‫ומבקשים את המשפט‪ ,‬אנו מראים שהבנו את חומרת מעשינו הרעים ורצוננו לפרוש‬ ‫מהם‪ ,‬וזה עצמו מעורר את הנהגת הרחמים העליונה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬בדרך כלל נסתר מאיתנו הגילויים הפנימיים של הנהגת 'אבא'‪ ,‬משום שכאמור‬ ‫זה עלול לגרום שלא נשמור על כללי המערכת‪ ,‬ונסתמך עליו לחטוא חלילה מתוך‬ ‫‪ .206‬אור ישראל מכתב ז‪.‬‬ ‫עק | להתבונן‬ ‫אמונה כי הוא יושיענו בכל מצב‪ .‬אך כאשר אנו מבינים היטב את מהות המלכות‬ ‫ודרישותיו‪ ,‬ומחמת כן אנו מבקשים את הדין על עצמינו כדי שנחזור בתשובה שלמה‪,‬‬ ‫לגילוּ ֵֶי ֵָה באהבה גדולה מאבינו‬ ‫אזי בזאת מתבטלת הסכנה שבהנהגה זו‪ ,‬ואנו זוכים ִ‬ ‫שבשמים‪ ,‬אשר אינו חפץ במות המת אלא בשובו מדרכו וחיה ‪ -‬חיי אמת‪.‬‬ ‫זו הסיבה שלאחר תקיעת שופר אנו הולכים אל הנהר ומשליכים את העוונות‪ ,‬תוך‬ ‫כדי הזכרת י"ג המידות הפנימיות ביותר כמובא בספר 'מיכה'‪ .‬בשעה זו אנו נמצאים‬ ‫במצב מרומם ומחובר לרצון ה'‪ ,‬ועל כן חשיפת המידות העוצמתיות הללו לא יגרום‬ ‫לנו חלילה לזלזל בשמירת דרכי ה'‪.‬‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫ילה אין לו שום הגבלה‬ ‫הקב"ה הוא 'כל יכול'‪ ,‬וכמו שהוא ברא את העולם ַ ּב ְּת ִח ָּ‬ ‫לברוא אותו שוב אחרי שנקלקל‪ .‬אלא‪ ,‬שאין לו רצון לגלות הנהגה זו‪ ,‬כי זה יגרום לנו‬ ‫להסתמך על כך ולא להביא את העולם לתיקונו הראוי‪ .‬ע"כ הוא קבע כללים ברורים‬ ‫של שכר ועונש‪ ,‬תגמול לפי מעשינו לטוב ולמוטב‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬במצב שמשמעות ַה ִה ָ ּצ ְמדוּ ת לכללים תגרום לכך ׁ ֶש ִ ּי ּ ָפ ֵסק כל התהליך‪ ,‬מחמת‬ ‫עוונותינו‪ ,‬אזי הוא יעשה הכל שהעולם לא יאבד את תכליתו‪ .‬וזאת על ידי שיחזיר‬ ‫אותנו לדרך הישרה‪ ,‬ואף ינקה אותנו ואת העולם מהשפעותיהם הרעות של מעשינו‪ ,‬אך‬ ‫בכדי שלא נסיק חלילה מסקנה מוטעית שכביכול דרישותיו וכלליו הינם בלתי מחייבים‬ ‫וחסרים מתוכן אמיתי‪ ,‬וניתנים להגמשה‪ ,‬על כן עלינו להפנים תחילה שכל סליחתו הוא‬ ‫רק מחמת שהוא כל כך חפץ בתיקון העולם‪ ,‬וש'לא ידח ממנו נדח'‪.‬‬ ‫לאור זאת‪ ,‬עלינו להתחזק שבעתיים ברצוננו להתגייס מעתה לקיום רצונו בשלמות‪,‬‬ ‫ולחזור בתשובה שלמה על מה שחטאנו ופשענו‪ ,‬ולבקש ממנו להפעיל הנהגה מיוחדת‬ ‫של רחמים כדי שאכן יחזיר אותנו לתלם‪.‬‬ ‫וברור כי התהליך הנפלא הזה יוליד בלבבנו אהבה עצומה להקב"ה אשר חמל עלינו‬ ‫חמלה גדולה ויתירה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | אעק‬ ‫ֵּבא ּור ְמ ֹפ ָרט לי"ב ִמדּ וֹ ת ָה ַר ֲח ִמים‬ ‫י " ג ִמ דּ וֹ ת ‪ -‬ב‬ ‫י"ג מידות הרחמים של משה ושל מיכה‬ ‫י"ג מידות הרחמים הוזכרו בשני מקומות‪ ,‬ובנוסח שונה‪.‬‬ ‫מקום אחד הוא מה שנאמר למשה רבינו‪:207‬‬ ‫הוי"ה הוי"ה‪ֵ ,‬אל ַרחוּם ְו ַחנּ וּן‪ֶ ,‬א ֶר ְך ַא ּ ַפיִ ם ְו ַרב ֶח ֶסד ֶו ֱא ֶמת‪.‬‬ ‫נֹ ֵצר ֶח ֶסד לָ ֲאלָ ִפים‪ ,‬נֹ שֵׂ א ָעוֹ ן ָו ֶפׁ ַשע ְו ַח ָּט ָאה ְונַ ֵּקה‪.‬‬ ‫ומקום שני הוא מה שכתב מיכה בספרו‪:208‬‬ ‫ִמי ֵאל ָּכמוֹ ָך‪ ,‬נֹ שֵׂ א ָעוֹ ן‪ְ ,‬ועֹ ֵבר ַעל ּ ֶפׁ ַשע‪ ,‬לִ ׁ ְש ֵא ִרית נַ ֲחלָ תוֹ ‪ ,‬לֹא ֶה ֱחזִ יק לָ ַעד‬ ‫ַא ּפוֹ ‪ִּ ,‬כי ָח ֵפץ ֶח ֶסד הוּא‪.‬‬ ‫יָ ׁשוּב יְ ַר ֲח ֵמנוּ‪ ,‬יִ ְכ ֹּבׁש ֲעוֹ נֹ ֵתינוּ‪ְ ,‬ו ַתׁ ְשלִ ְיך ִּב ְמ ֻצלוֹ ת יָ ם ָּכל ַח ּ ֹט ָ‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫ִּת ֵּתן ֱא ֶמת לְ יַ ֲעקֹ ב‪ֶ ,‬ח ֶסד לְ ַא ְב ָר ָהם‪ֲ ,‬אׁ ֶשר נִ ׁ ְש ַּב ְע ָּת לַ ֲאבֹ ֵתינ ּו ִמ ֵימי ֶק ֶדם‪.‬‬ ‫עלינו להבין‪ ,‬מה ההבדל בין הי"ג מידות שנאמרו למשה‪ ,‬לי"ג מידות שאמר מיכה?‬ ‫י"ג דמיכה ‪ -‬הפנימיות‪ ,‬י"ג דמשה ‪ -‬החיצוניות‬ ‫מבאר האריז"ל‪:209‬‬ ‫הי"ג מידות שבספר 'מיכה'‪ ,‬מתארים את מידות הרחמים בשורשם הפנימי העליון‪.‬‬ ‫ואילו הי"ג מידות שנאמרו ל'משה רבינו'‪ ,‬מתארים את מידות הרחמים באופן שבה‬ ‫הם פועלים בפועל ברובד של העולם שלנו‪.‬‬ ‫בדרך כלל אנו מזכירים רק את הי"ג מידות שנאמרו ל'משה'‪ ,‬ולא את אלו שנאמרו‬ ‫ל'מיכה'‪ .‬הסיבה לכך היא משום שהתפיסה שלנו היא רק בהנהגה השייכת בעולם הזה‪,‬‬ ‫‪ .207‬שמות לד‪ ,‬ו‪-‬ז‪.‬‬ ‫‪ .208‬מיכה ז‪ ,‬יח‪-‬כ‪.‬‬ ‫‪ .209‬ב'שער מאמרי רשב"י' בפירושו על ספרא דצניעותא פרק א‪ ,‬וז"ל‪" :‬מפני שיש י"ג מדות עליונות‬ ‫שאמר מיכה וי"ג מדות שאמר משה והם לתתא באתר דדינא"‪.‬‬ ‫ובספר בית עולמים לרי"א חבר זי"ע (דף קלא ע"ב ‪ -‬ד"ה והני) "מיכה לא הזכיר הי"ג מדות לצורך תיקון העולם כי‬ ‫אם בבחי' שבחא דעתיקא לבד וידוע שכל השירים והתשבחות הכל הם הבירורין דסלקין למוחא סתימתאה‪.‬‬ ‫אבל משה רבינו ע"ה היה צריך להורידם לתתא למתק הדינים של דיקנא דז"א לכן הוצרך להזכיר החיצוניות‬ ‫שלהם שהם מתלבשים בדיקנא דז"א ומבסמין אותם‪.‬‬ ‫בעק | להתבונן‬ ‫ולא בשורשים הקדומים והעליונים יותר‪.‬‬ ‫כשם שבעולם הזה אנו לא מזכירים את שם 'הוי"ה' אלא רק שם 'אדנות'‪,210‬‬ ‫משום ששם 'הוי"ה' הינו עליון ומרומם יותר מהרובד המגולה בעולם הזה‪.‬‬ ‫כך בדומה אנו מזכירים רק את הי"ג מידות ברובד הנמוך יותר‪ ,‬זה שמתגלה‬ ‫ופועל בעולמנו‪.‬‬ ‫י"ג המידות נקראים בזוהר הקדוש‪" 211‬י"ג מכילין דרחמי‪ ,‬תיקוני דיקנא"‪ .‬כביכול הם‬ ‫שערות הזקן היוצאים מהפנים‪ ,‬בהם עובר אור הפנים באופן מצומצם וממועט‪.‬‬ ‫האור הפנימי של י"ג מידות הרחמים הוא אור גדול ועצום שאין לנו בו השגה‪ ,‬ורק את‬ ‫מה שיוצא ממנו בפועל באופן מצומצם אנו יכולים להשיג לפי ערכנו‪.‬‬ ‫ה' ה' ‪ -‬שתי בחינות בגילוי מידות הרחמים‬ ‫בפתיחת הי"ג מידות שנאמרו ל'משה רבינו'‪ ,‬מוזכר שם הוי"ה שני פעמים‪.‬‬ ‫מבאר רש"י‪:212‬‬ ‫ה' ה' ‪ -‬אני מרחם קודם שיחטא‪ ,‬ואני מרחם אחר שיחטא‪ ,‬אם ישוב‪.‬‬ ‫הגר"א‪ 213‬מבאר‪:‬‬ ‫שני שמות הוי"ה שבתחילת הי"ג מידות אינם חלק ממידות הרחמים עצמם‪,‬‬ ‫אלא הם שני סדרי גילוי של המידות‪.‬‬ ‫שם הוי"ה הראשון ‪ -‬כנגד י"ג מידות הרחמים בפנימיותם‪ ,‬כפי שהם בשורש הרצון‬ ‫העליון לפני שהיה מציאות החטא בעולם‪ .‬וזהו הרצון האלוקי בתיקון הבריאה‪ ,‬והברית‬ ‫שיש לו עם כל אחד מישראל שנוטל חלק מהתיקון השלם‪.‬‬ ‫שם הוי"ה השני ‪ -‬כנגד י"ג מידות הרחמים בהנהגתם החיצונית‪ ,‬כיצד הם פועלים‬ ‫בפועל לאחר שהאדם חטא ונפל מהמערכת וצריך להשיב אותו אליה‪.‬‬ ‫‪ .210‬ראה קידושין עא ע"א‪.‬‬ ‫ילן דְּ ַר ֲח ֵמי‪ ,‬דְּ ָי ְר ָתא‬ ‫יסר ָע ִלין‪ִ ,‬א ֵ ּלין ְּת ֵל ַ‬ ‫יסר ְמ ִכ ָ‬ ‫"וכ ָ ֹּלא ְ ּב ָר ָזא דְּ ָח ְכ ְמ ָתא הוּ א‪ְּ ,‬ת ֵל ַ‬ ‫‪ .211‬זוהר חלק ג דף רלג ע"ב ְ‬ ‫ידן ְ ּב ִע ָק ָרא ֲח ָדא‪( ,‬ד"א דאינון י"ג תיקונין דדיקנא תתאה דאריך אנפין‪ ,‬דאינון י"ג תיקונין‬ ‫ילא‪ְ ,‬ו ֻכ ְ ּלהוּ ֲא ִח ָ‬ ‫ְּכנֶ ֶסת ִישְׂ ָר ֵאל ִמ ְ ּל ֵע ָ ּ‬ ‫עלאין דזעיר אנפין)"‪.‬‬ ‫‪ .212‬ראש השנה יז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .213‬באור הגר"א על תקו"ז ‪ -‬תיקון יא מתיקונים אחרונים‪" ,‬איהו יהו"ה ‪ -‬ר"ל יהו"ה שנכתב קודם י"ג‬ ‫מדות שמתחילין אל מסט' דחסד נכללין כולם בהויה שקודם להם כידוע בסוד י"ג תיקונים שהויה שלפניהם‬ ‫כולל כל הי"ג תיקונים בסוד מצפ"ץ"‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | געק‬ ‫כל השפעה יורדת בהשתלשלות‬ ‫כל השפעה שמגיע ממעלה למטה‪ ,‬עוברת תהליך של השתלשלות‪.‬‬ ‫רבינו הגר"א‪ 214‬כותב שכל הוצאה מכח לפועל מגיע בסדר של חמשה שלבים‪ :‬רצון‪,‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬הרהור‪ ,‬דיבור‪ ,‬מעשה‪.‬‬ ‫הרצון הוא השלב הראשוני ‪ -‬כנגד אור ה'כתר'‪.‬‬ ‫האדם מרגיש 'רצון' וחשק להתעלות‪ ,‬רצון זה אינו בא לאדם משכלו וממחשבתו‬ ‫אלא הוא גבוה יותר ממנו‪ ,‬והוא נכנס אליו מהארה שמעליו‪.‬‬ ‫המחשבה היא השלב השני ‪ -‬הרצון מתורגם לשפה ברורה 'מחשבה על עצם הרצון'‪.‬‬ ‫הרהור ‪ -‬התכנון המעשי כיצד לממש את הרצון‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬אם הרצון הוא 'לבנות בית'‪ ,‬ההרהור יהיה‪ :‬היכן לבנות אותו‪ ,‬באיזה‬ ‫צורה‪ ,‬מאלו חומרים‪ ,‬ושאר פרטי הפרטים‪.‬‬ ‫דיבור ‪ -‬שלב המעבר בין התוכניות למעשים‪.‬‬ ‫אותו אחד שרצה 'לבנות בית'‪ ,‬כעת מדבר עם קבלן ופועלים‪ ,‬וכן עם בעלי‬ ‫השטח‪ ,‬ועם כל שאר הגורמים הנצרכים לשם מימוש ה'רצון'‪.‬‬ ‫מעשה ‪ -‬השלב האחרון בו הכל יוצא לפועל ממש‪.‬‬ ‫גם י"ג מידות הרחמים משתלשלות בהדרגה ובשלבים‪ .‬וזו היא הכפילות של המידות‬ ‫השונות כפי שיתבאר להלן‪.‬‬ ‫י"ג מידות בחלוקה כנגד אותיות שם הוי"ה‬ ‫נכנס לסוגיא לבאר כיצד פועלים י"ג המידות‪ ,‬ומה סדר הגילוי המפורט שמתגלה בהם‪.‬‬ ‫הסיבה שאנו מבררים זאת היא‪ ,‬ראשית‪ ,‬בכדי שלא נהיה ח"ו בבחינת "האומר‬ ‫הקב"ה ותרן"‪ ,‬וכפי שנתבאר במאמר הקודם‪ ,‬שכאשר אנו מבינים ומכירים‬ ‫את אופן הנהגתו ברחמים אין חשש שמא אמיתתה של התורה ניתנת לדיון‬ ‫ולהגמשה‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫ובנוסף לכך‪ ,‬בכדי לממש את תכלית הבריאה‪ ,‬שהיא ההכרה בגילויים השונים‬ ‫של הקב"ה‪.‬‬ ‫‪ .214‬בפירושו על ספר יצירה פרק א משנה ח‪ .‬ואמנם שם הביא "קול ודיבור" במקום "דיבור ומעשה"‪ ,‬אופן‬ ‫החלוקה היא שווה‪ ,‬וכאן הבאתי על פי לשונו של ה'נהר שלום'‪.‬‬ ‫וכן עיין בספר הקדו"ש לבעל הלשם שער ד פרק ג‪.‬‬ ‫דעק | להתבונן‬ ‫י"ג מידות של רחמים מחולקים לד' קבוצות של שלשה מידות‪ ,‬כנגד ד' אותיות שם‬ ‫הוי"ה‪ .‬כאשר ישנה ַה ְק ָ ּב ָלה בין קבוצה לקבוצה‪ ,‬ובכל פעם ההשתלשלות היא למקום‬ ‫נמוך ומעשי יותר ‪-‬‬ ‫האות י' כנגד חכמה‪ ,‬וג' מידות תלויות בה‪" :‬אל‪ ,‬רחום‪ ,‬וחנון"‪.‬‬ ‫האות ה' כנגד בינה‪ ,‬וג' מידות תלויות בה‪" :‬ארך‪ ,‬אפיים‪ ,‬ורב חסד"‪.‬‬ ‫האות ו' כנגד תפארת‪ ,‬וג' מידות תלויות בה‪" :‬ואמת‪ ,‬נוצר חסד‪ ,‬לאלפים"‪.‬‬ ‫האות ה' אחרונה כנגד מלכות‪ ,‬וג' מידות תלויות בה‪" :‬נושא עוון‪ ,‬ופשע‪,‬‬ ‫וחטאה"‪.‬‬ ‫ולבסוף המדה המסכמת והמוציאה לפועל‪" :‬ונקה"‪.‬‬ ‫אות י' כנגד חכמה ‪ -‬וממנה ג' מידות‪ :‬אל‪ ,‬רחום‪ ,‬וחנון‬ ‫האות י' מסמלת את שורש ההשפעה‪.‬‬ ‫צורת האות י' היא נקודה אחת‪ - .‬בהמשך היא תתגלה בפירוט רחב יותר‪ ,‬אך בשלב זה‬ ‫כבר הכל טמון בה‪ ,‬באופן שורשי‪.‬‬ ‫לאות י' יש קוץ עליון הפונה כלפי מעלה‪ ,‬והוא מסמל את המקור הקדום יותר‬ ‫להשפעה‪ ,‬שהוא אור ה'כתר'‪.‬‬ ‫אור ה'כתר' אינו רמוז ְ ּבאוֹ ת בפני עצמה‪ ,‬מפני שאין לנו השגה בשורש עליון‬ ‫שכזה‪ ,‬אך לכל הפחות אנו מבחינים שיש לה שורש גבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫"ה ָח ְכ ָמה ֵמ ַא ִין ִּת ָּמ ֵצא"‪ .‬ה'חכמה' יונקת ומושפעת מה'כתר'‬ ‫על כך נאמר‪ַ 215‬‬ ‫'א ִין' לרוב העלמתו‪.‬‬ ‫המכונה ַ‬ ‫הגילוי היסודי הרמוז באות י' הוא‪ :‬הרצון להיטיב‪.‬‬ ‫באופן הביצוע‪ ,‬אותו רצון להיטיב מתחלק לשלשה חלקים‪" :‬א‪-‬ל"‪" ,‬רחום"‪ ,‬ו"חנון"‪.‬‬ ‫מכאן והלאה‪ ,‬יהיו כל המידות הבאות מבוססות על אותם שלשה חלקים‪,‬‬ ‫כשבכל מקום יבטאו זווית נוספת באותם שלשה יסודות‪.‬‬ ‫‪ .215‬איוב כח‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | העק‬ ‫א‪-‬ל ‪ -‬רצון להשפיע טוב‬ ‫א‪-‬ל ‪ -‬הרצון והכח להיטיב‪.‬‬ ‫מידה זו היא ה'הארה הראשונה' שיוצאת מהאור אין סוף‪ ,‬וכל מהותה הוא רצון להיטיב‬ ‫ְ ּב ֶח ֶסד אין סופי ובלתי מוגבל‪.‬‬ ‫כנגד מידה זו ‪ -‬אברהם אבינו‪ ,‬עמוד החסד‪ ,‬שחיפש להיטיב ולהשפיע כל מה שיכול‪.‬‬ ‫עלינו לדעת‪ ,‬כי בכל מקום שנזכר ִמ ְס ּ ָפר שיש לו ַה ְק ָ ּבלוֹ ת דומות‪ ,‬תהיה גם‬ ‫ַה ְק ָ ּב ָלה רעיונית ביניהם‪ .‬לעולם שלשה מידות יהיו מקבילים לשלשה אבות‪,‬‬ ‫ולשלשת עמודי העולם‪ ,‬וכיוצ"ב‪.‬‬ ‫רחום ‪ -‬להחזיר למסלול מי שנפל באופן חריג‬ ‫רחום ‪ -‬רחמים להשיב מי שנכשל‪.‬‬ ‫'מ ָחר'‪.‬‬ ‫'רחום' מלשון ֶר ֶחם‪ .‬וכן מלשון ָ‬ ‫אדם שבדרך כלל צועד בדרך הנכונה‪ ,‬ושגה ונפל באופן חד פעמי מן הדרך‪ ,‬מרחמים‬ ‫עליו‪ ,‬ומביטים במבט רחב וכללי יותר‪ ,‬ומשיבים אותו אל המסלול‪.‬‬ ‫אם העולם יהיה נידון במידת הדין בלבד‪ ,‬וכל מי שיכשל יאבד מידית הכל‪ ,‬לא יהיה‬ ‫קיום בעולם לבחירה חופשית‪ .‬והעולם לא יגיע אל תיקונו הנרצה‪ ,‬ולכן במבט כללי‬ ‫שכולל את ה'מחר'‪ ,‬צריך לשלב גם מידת רחמים ולמצוא דרך תשובה עבור מי שנפל‬ ‫באופן חריג‪.‬‬ ‫כביכול 'שווה' להקב"ה להמתין לאותו אדם שחטא ולא להעניש אותו מיד‪ ,‬וגם לא‬ ‫להעניש בכל התוקף‪ .‬ויתירה מזו‪ ,‬אם הוא יתחרט ויתוודה על חטאו‪ ,‬יקבלו אותו‬ ‫בחזרה‪ .‬משום שרק בצורה כזו יהיה קיום לעולם ולברית עם ישראל‪.‬‬ ‫זו היא 'מידת הרחמים' ‪ -‬להביט במבט רחב על כלל המציאות‪ ,‬ומתוך אותו מבט לרחם‬ ‫ולהשיב את מי שנכשל באופן חריג‪.‬‬ ‫מידה זו היא שילוב של דין וחסדים גם יחד‪ ,‬והיא כנגד יעקב אבינו‪.‬‬ ‫"ת ֵּתן ֱא ֶמת‬ ‫יעקב אבינו מסמל את מידת התפארת המשלבת בין החסד לגבורה‪ִּ .‬‬ ‫ְל ַי ֲעקֹב" ‪ ,216‬מידת האמת של יעקב היא הנהגת היושר הממוצעת בין הדין הגמור‬ ‫לרחמים הגמורים‪.‬‬ ‫‪ .216‬מיכה ז‪ ,‬כ‪.‬‬ ‫ועק | להתבונן‬ ‫חנון ‪ -‬מתנת חינם המשתייכת למידת הגבורה‬ ‫חנון ‪ -‬סיוע במתנת חינם‪.‬‬ ‫מי שחטא חטא חמור ביותר בפשיעה‪ ,‬או ששנה בחטא עד שנהיה בעל עבירה‪ ,‬הגם‬ ‫שלא מגיע לו לקבל רחמים מצד הכללים הרגילים‪ ,‬אם הוא מוצא 'חן'‪ ,‬אזי נוהגים עמו‬ ‫במידת 'חנון'‪ ,‬ומעניקים לו במתנת 'חינם' הענקה של חסד ורחמים‪.‬‬ ‫מידה זו היא כנגד יצחק אבינו‪ ,‬שהיה מרכבה למידת הדין‪.‬‬ ‫ולכאורה זה תמוה ביותר‪:‬‬ ‫הכיצד? הלא מידה זו היא שיא הרחמים‪ ,‬מתנת חינם גמורה‪ .‬כיצד ניתן‬ ‫להתאימה אל יצחק אבינו‪ ,‬המייצג את 'מידת הגבורה'?!‬ ‫גם בברכות שמונה עשרה אנו רואים את הפלא הזה ‪-‬‬ ‫הברכה הראשונה "מגן אברהם" כנגד אברהם אבינו‪ .‬הברכה השלישית "אתה‬ ‫קדוש" כנגד יעקב אבינו‪ .‬והברכה האמצעית "מחיה מתים" כנגד יצחק אבינו‪.‬‬ ‫בברכה האמצעית אנו מזכירים את החסדים הגדולים ביותר של הקב"ה‪,‬‬ ‫"מכלכל חיים בחסד‪ ,‬מחיה מתים ברחמים רבים‪ ,‬סומך נופלים ורופא חולים‬ ‫ומתיר אסורים"‪ ,‬כיצד ניתן לייחס הנהגות אלו למידה שיצחק אבינו היה מרכבה‬ ‫לה‪ ,‬מידת הדין והגבורה?!‬ ‫ביאור הדבר הוא‪ ,‬שאמנם יצחק אבינו שייך למידת הדין‪ .‬אך זו מידת הדין במלוא‬ ‫תוקפה‪ ,‬דווקא מחמת כן הוא המתאים ביותר לגילוי של מידת 'חנון' המבטאת מתנת‬ ‫חינם גמורה‪.‬‬ ‫משום שכאשר ב'בית מדרש שלו' רואים אדם חולה‪ ,‬ברור הדבר שזה ניתן לו כעונש‬ ‫על חטא שעשה‪ .‬וכיון שמידת הדין היא במלא תוקפה‪ ,‬לא צריכה להיות לו תקומה‬ ‫ממחלתו‪ .‬ואז ‪ -‬כאשר הקב"ה החליט לרפא את החולה‪ ,‬אין זה אלא מתנת חינם ממש!‬ ‫ככל שמכירים יותר בעוצמה ובתוקף של מידת הדין‪ ,‬כך החסד שרואים הוא‬ ‫יותר "מתנת חינם"!‬ ‫ולכן הגילוי של 'מתנת חינם' שייכת דווקא ל'בית מדרש של יצחק אבינו'‪ ,‬משום שלפי‬ ‫ההנהגה שהוא מייצג‪ ,‬כל הטבה למי שנפל הרי היא כבר מתנת חינם גמורה‪.‬‬ ‫אל רחום וחנון‪ ,‬כנגד‪ :‬מי קל כמוך‪ ,‬נשא עוון‪ ,‬ועובר על פשע‬ ‫כנגד י"ג המידות של משה‪ ,‬ניצבים י"ג המידות של מיכה‪ .‬וישנה הקבלה פנימית בתוכן‬ ‫המאפיין אותם‪ ,‬זה כנגד זה ‪-‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | זעק‬ ‫מי אל כמוך ‪ -‬כנגד מידת "אל"‪ .‬הטבה בלי גבול‪.‬‬ ‫נושא עון ‪ -‬כנגד מידת "רחום"‪.‬‬ ‫'עוון' הוא מלשון 'עיוות'‪ .‬מדובר על אדם שבדרך כלל צועד בדרך הנכונה‪ ,‬ורק‬ ‫כעת הוא שגה ונפל‪ .‬בחז"ל הנוסח "עוון" מדבר על חטא שבא מ'תאוה'‪ .‬לאותו‬ ‫אדם היתה תאוה שהוא לא התגבר עליה‪ ,‬והוא נפל מהמסלול הרגיל‪.‬‬ ‫כלפי אדם כזה יש מידה של 'רחום'‪ ,‬שהיא פועלת לשאת את העוון ולכפר עליו‪,‬‬ ‫ותשובתו מתקבלת‪.‬‬ ‫ועובר על פשע ‪ -‬כנגד מידת "חנון"‪.‬‬ ‫'פשע' הוא מרידה במזיד‪ .‬לאדם כזה אין את הזכות הרגילה של חזרה בתשובה‪.‬‬ ‫"ל ִב ְל ִּתי ִי ַ ּדח ִמ ֶּמנּ וּ נִ ָ ּדח"‪ ,217‬יש מידה של‬ ‫ורק מחמת הברית של הקב"ה הפועל ְ‬ ‫מתנת חינם שמעניקה חיות ותקווה גם לאותו פושע‪.‬‬ ‫ביאור המחילה על עון ופשע בלא שזה יהיה 'ויתור'‬ ‫לאור המבואר לעיל‪ ,‬עלינו להבין‪:‬‬ ‫כיצד פועלת המחילה על ה'עון' וה'פשע'‪ ,‬בלא שיהיה זה בגדר 'ויתור'?‬ ‫התשובה לכך היא ארוכה ועמוקה‪ ,‬אך נאמר את שורש הענין ְ ּב ִת ְמצוּ ת ‪-‬‬ ‫שורש התאוה היא רצון האדם להוסיף ַח ּיוּת בעולם‪ ,‬וביסודה ‪ -‬זו שאיפה טובה שיכולה‬ ‫להביא תוצאות טובות‪.‬‬ ‫כאשר האדם נכשל וחוטא‪ ,‬אין כאן תכונה שורשית פגומה‪ ,‬אלא רק 'הוצאה לפועל'‬ ‫ה'ח ּיוּ ת' בצורה מעוותת‪.‬‬ ‫של ַ‬ ‫הקב"ה בהנהגת 'מידת הרחמים' מביט על שורש המידה של התאוה שהיה לאותו אדם‪,‬‬ ‫ולא על הצורה בה הוא הוציא אותה לפועל‪ .‬וכך הוא נושא את עוונו‪.‬‬ ‫וכן הוא הדבר באופן שבו לימוד התורה הוא תיקון לניסיונות התאוה‪ .218‬משום‬ ‫שבאמצעות לימוד תורה בעיון ובהנאה‪ ,‬ניתן להביא על סיפוקו את יצר התאוה‪.‬‬ ‫וכך אותו דחף יוצא לפועל באופן הראוי והנכון‪.‬‬ ‫זו גם הסיבה שבדרך כלל אנו לא מעוניינים לבטל את יצר התאוה מאיתנו‬ ‫באמצעים רפואיים‪ ,‬משום שהתאווה בשורשה היא תכונה טובה ונצרכת‪,‬‬ ‫‪ .217‬שמואל ב' יד‪ ,‬יד‪.‬‬ ‫‪ .218‬וכדברי האגלי טל בהקדמתו‪ ,‬וספרי הר"צ הכהן זי"ע בכמה מקומות‪.‬‬ ‫חעק | להתבונן‬ ‫ועבודתנו היא רק להוציא אותה לפועל בצורה נכונה ובלימוד בעיון‪.‬‬ ‫על דרך זה ‪-‬‬ ‫שורש ה'פשע' הוא הדחף הפנימי והרצון של האדם למלוך להיות אחראי על השפעת‬ ‫השפע‪ 219‬לזולתו‪.‬‬ ‫הרצון להשפיע לאחרים זו מידה טובה‪ ,‬אך בתנאי שהאדם זוכר שהוא מקבל‬ ‫את הכח והיכולת להשפיע ממקור עליון יותר‪ ,‬מהקב"ה‪.‬‬ ‫השגיאה היא המחשבה של האדם המשפיע‪ ,‬שכביכול יש לו את השפע והכח‬ ‫מעצמו‪ .‬ומזה הוא מגיע למרידה בקב"ה ולחטאים במזיד‪.‬‬ ‫ובמידה של 'מתנת חינם' הקב"ה מביט רק על שורש המידה הזו שהוא‪' :‬הרצון של‬ ‫האדם להשפיע מעצמו'‪ ,‬ואינו מביט על הצורה שבה האדם הוציא זאת לפועל בניתוק‬ ‫מהקב"ה והתעלמות מרצונו במזיד‪.‬‬ ‫יבה‪ ,‬וממילא הוא ניתן‬ ‫כלומר‪ ,‬ההנהגת הרחמים מתייחסת לחטא בטעות ועיוות ַ ּב ֲח ׁ ִש ָ‬ ‫לסליחה‪ ,‬בתקווה שהאדם החוטא יתעשת ויבין את טעותו‪.‬‬ ‫עד כאן נתבארו ג' המידות הראשונות שהם כנגד ספירת ה'חכמה'‪ ,‬שהוא שורש‬ ‫ההטבה בג' רבדיו‪.‬‬ ‫אות ה' כנגד בינה ‪ -‬וממנה ג' מידות‪ :‬ארך‪ ,‬אפיים‪ ,‬ורב חסד‬ ‫האות ה' ִמ ׁ ֵשם הוי"ה מסמלת את התרחבות ההשפעה להתגלות יותר מפורטת‪.‬‬ ‫אות ה' כנגד מידת ה'בינה' ‪ -‬הבנת דבר מתוך דבר‪.‬‬ ‫בנקודת החכמה הכל מרוכז ומכונס לשורש אחד‪ ,‬וכעת צריך לפרק את הנקודה הזאת‬ ‫לחלקים חלקים‪ ,‬ולהבין בכל פרט שטמון בה‪ ,‬מהו הגילוי המדויק שהוא בא לגלות‪.‬‬ ‫גם צורת האות ה' מורה על התרחבות של נקודת הגילוי‪.‬‬ ‫ניתן להמשיל זאת לאדם שרוצה לבנות בית‪.‬‬ ‫ה'חכמה' היא המחשבה על עצם הרצון לבנות בית‪ .‬וה'בינה' היא התכנון המפורט‪,‬‬ ‫כיצד יראה הבית‪ ,‬ממה יהיה מורכב‪ ,‬ומה הוא יכיל‪.‬‬ ‫הכל עדיין בשלב התכנון‪ ,‬אבל התכנון בשלב 'בינה' הוא בפירוט של כל הפרטי פרטים‪.‬‬ ‫כמין שרטוט אדריכלי של הבית‪.‬‬ ‫‪ .219‬זוהר חלק ג קלא ע"א ובמפרשים שם‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | טעק‬ ‫אור ה'בינה' זה בא לידי ביטוי בשלשה מידות‪" :‬ארך"‪" ,‬אפיים" ו"רב חסד"‪.‬‬ ‫והם הרחבה לשלשת המידות שב'חכמה' שהובאו לעיל‪ :‬א‪-‬ל‪ ,‬רחום וחנון‪.‬‬ ‫ארך ‪ -‬עיכוב שכר הצדיקים‪ ,‬כדי להרבות שכרם לעולם הבא‪.‬‬ ‫"א ֻר ָכה וּ ַמ ְר ּ ֵפא"‪.220‬‬ ‫"ארך" מלשון ֲ‬ ‫בנוסף‪ ,‬הקב"ה אף מעניש את הצדיקים על עבירותיהם הזעומות כאן בעולם הזה‪ ,‬ואף‬ ‫זאת בכדי להרבות את שכרם בעולם הבא‪.‬‬ ‫המקביל למידה זו במידות שבספר 'מיכה' הוא‪" :‬לשארית נחלתו"‪ ,‬שמורה על‬ ‫דאגה מיוחדת לצדיקים שמשימים עצמם כשיריים‪.221‬‬ ‫הנהגה זו היא הרחבה למידת "רחום" שב'חכמה' ‪ -‬הקב"ה מתנהג עם הצדיקים‬ ‫על פי ה'מחר'‪ .‬הוא מנהיג אותם כעת על פי מבט רחב יותר שכולל את העתיד‪.‬‬ ‫אפיים ‪ -‬הארכת אף לרשעים‪ ,‬שיספיקו לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫הקב"ה אינו מעניש את הרשעים מיד ובכל חומר הדין‪ ,‬כדי שיספיקו לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫כנגד זה במידות שבמיכה‪" :‬לא החזיק לעד אפו"‪.‬‬ ‫הנהגה זו היא הרחבה למידת "חנון" שב'חכמה' ‪ -‬מתנת חינם לרשעים‪.‬‬ ‫ורב חסד ‪ -‬הטיה כלפי חסד לבינונים שמעשיהם שקולים‪.222‬‬ ‫המקביל במידות שבספר 'מיכה' הוא‪" :‬כי חפץ חסד הוא"‪.‬‬ ‫הנהגה זו היא הרחבה של מידת "אל" שב'חכמה' ‪ -‬נתינת חסד והטבה‪ .‬מכוחה‬ ‫נוסף עוד טוב‪ ,‬אצל הבינונים השקולים במעשיהם‪.‬‬ ‫אות ו' כנגד ההוצאה לפועל ‪ -‬וממנה ג' מידות‪ :‬ואמת‪,‬‬ ‫נוצר חסד‪ ,‬לאלפים‬ ‫האות ו' ׁ ֶש ְ ּב ׁ ֵשם הוי"ה מסמלת את הורדת השפע וחיבורו למעשה לעולם שלנו‪.‬‬ ‫אות ו' מורה על חיבור‪ ,‬ומשמעותה כאן הוא‪ :‬חיבור שמים וארץ‪ .‬הורדת השפע האלוקי‬ ‫לאופן שבה הוא מתגלה למטה בארץ‪.‬‬ ‫‪ .220‬ירמיה לג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ .221‬ראש השנה יז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .222‬ראש השנה יז ע"ב‪.‬‬ ‫פק | להתבונן‬ ‫במשל שהזכרנו קודם על 'בניית הבית' ‪ -‬זהו השלב שבו נכנסים לתמונה הקבלן‬ ‫והפועלים שמבצעים בפועל את התוכניות‪.‬‬ ‫כנגד אות זו קיימים ג' המידות‪" :‬ואמת"‪" ,‬נוצר חסד"‪" ,‬לאלפים"‪.‬‬ ‫שלשת המידות שעוסקות ברחמים המתעוררים‬ ‫בעקבות זכות מצד המקבלים‬ ‫המידות שהזכרנו עד כאן היו תכונות של מצד הנותן‪.‬‬ ‫אך שלשת המידות הכלולות כאן‪ ,‬אלו מידות שפועלות מצד המקבלים‪ .‬כלומר‪ ,‬מתוך‬ ‫המחשבה על המעלות הקיימות בנו‪ ,‬המהוות סיבה לנהוג עמנו ברחמים‪.‬‬ ‫ואמת ‪ -‬הבאת העולם לתיקונו ותכליתו‪.‬‬ ‫המילה 'אמת' מורכבת מהאותיות א' מ' ת'‪ ,‬שהם התחלת אמצע וסוף אותיות הא' ב'‪.‬‬ ‫המשמעות היא‪ :‬נקודת המוצא ‪ -‬עולם בלתי מתוקן‪ ,‬נקודת הסיום ‪ -‬העולם המתוקן‪,‬‬ ‫והתהליך שבינתיים בששת אלפי השנים שבהם העולם צועד לעבר תיקונו‪.‬‬ ‫מידה זו מתעוררת על ידי אותה ברית שהקב"ה כרת עמנו‪ ,‬שעל ידינו יתממש היעוד‬ ‫של תיקון העולם‪.‬‬ ‫מידה זו מקבילה ל"אל" שבמידות ה'חכמה' ‪ -‬הרצון הבסיסי להשפיע טוב‬ ‫ולהביא את העולם לתיקונו‪.‬‬ ‫כנגד מידה זו במידות שבמיכה‪" :‬ישוב ירחמנו"‪ .‬כחלק מהתהליך‪ ,‬הקב"ה נותן‬ ‫לנו אפשרות לשוב ולהתחבר מחדש לתיקון שבסוף יתקיים רק על ידינו‪.‬‬ ‫נוצר חסד ‪ -‬זכירת חסדי האבות‪.‬‬ ‫הגמרא אומרת‪:223‬‬ ‫שלשה סימנים יש באומה זו‪ :‬רחמנים‪ ,‬ביישנין‪ ,‬וגומלי חסדים‪.‬‬ ‫ג' מידות אלו הם כנגד שלשת עמודי העולם‪ :‬עמוד התורה‪ ,‬עמוד העבודה‪,‬‬ ‫ועמוד החסד‪.224‬‬ ‫המידות הטובות הללו הוטבעו בנו על ידי שלשת האבות‪ .‬ואפילו האחרון שבישראל‬ ‫יש בו מאותם מידות‪ ,‬עד שמי שאינם קיימים בו‪ ,‬הרי זה לאות וסימן שאינו מזרע‬ ‫ישראל כלל‪.‬‬ ‫‪ .223‬יבמות עט ע"א‪.‬‬ ‫‪ .224‬אבות פ"א מ"ב‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | אפק‬ ‫מידה זו היא מקבילה למידת "רחום" שבמידות ה'חכמה' ‪ -‬דהיינו ראיית האדם‬ ‫במבט כולל ורחב‪ ,‬כך המבט על ישראל כמחוברים לדרכי האבות‪.‬‬ ‫המידה המקבילה במידות שבמיכה היא‪" :‬יכבוש עוונותינו"‪.‬‬ ‫כבישת העוון היא כפי שהוזכר לעיל‪ ,‬שהקב"ה מביט על שורש העוון שהוא‬ ‫התאוה‪ ,‬ולא על הצורה השגויה שבה האדם הוציא אותה לפועל‪.‬‬ ‫וזה מתקיים בעקבות מה שישראל לעולם מחוברים המה ליסודות האומה‪,‬‬ ‫שנבנו על ידי האבות‪ ,‬ואף אם נפלו וחטאו אין זה פגם במהותם‪.‬‬ ‫לאלפים ‪ -‬נקודת החיבור השורשית שקיימת בכל אחד מישראל‪.‬‬ ‫ֶא ֶלף הוא הביטוי של הריבוי הגדול ביותר שקיים‪ .‬לכן הביטוי בחז"ל הוא‬ ‫"אפילו באלף לא בטיל"‪.225‬‬ ‫'א ֶלף' מבטא גם את המספר אחד‪ ,‬גימטריה של האות א'‪.‬‬ ‫מצד שני‪ָ ,‬‬ ‫כשמביטים על כל אדם מישראל בפני עצמו‪ ,‬יש לכל אחד ייחודיות שונה מחברו‪ .‬אך‬ ‫כאשר בוחנים את כולם כיחידה אחת‪ ,‬מבחינים בנקודת היסוד השורשית שמאחדת‬ ‫את כולם‪.‬‬ ‫נקודת החיבור השורשית הזו‪ ,‬היא הנקודה הטהורה שקיימת בכל יהודי‪.‬‬ ‫מידה זו היא כנגד מידת "חנון" שבמידות ה'חכמה'‪ .‬ההבטה על הנקודה‬ ‫השורשית הזו היא מחודשת‪ ,‬ובגדר 'מתנת חינם'‪.‬‬ ‫כנגד זה במידות שבמיכה‪" :‬ותשליך במצולות ים כל חטאותם"‪.‬‬ ‫הפרדת המים התחתונים בראשית הבריאה יצרה את ה'נפרדות'‬ ‫במידת "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" יש עומק נוסף‪ ,‬ולא לחינם זוהי המידה‬ ‫העיקרית שאנו מבקשים לעורר בעת אמירת ה'תשליך'‪.‬‬ ‫ביאור הדבר ‪-‬‬ ‫בראשית הבריאה היו כל המים במקום אחד‪.‬‬ ‫לאחר מכן הקב"ה חילק את המים ה'עליונים' מן המים ה'תחתונים'‪ ,‬ה'עליונים' עלו‬ ‫להיות קרובים אליו כביכול‪ ,‬וה'תחתונים' ירדו להיות בעולם הזה החשוך‪.‬‬ ‫המים התחתונים בכו וביקשו לעלות‪ ,‬והקב"ה גער בהם והוריד אותם שוב למטה‪.‬‬ ‫‪ .225‬ביצה ג ע"ב ועוד הרבה‪.‬‬ ‫בפק | להתבונן‬ ‫כפי שמובא ברבינו בחיי‪:226‬‬ ‫אמרו במדרש‪" :227‬מים התחתונים נקראו מים בוכים"‪.‬‬ ‫ולמה נקראו מים בוכים? כי בשעה שחלק הקדוש ברוך הוא את המים נתן‬ ‫אלו למעלה ואלו למטה‪ ,‬התחילו מים התחתונים בוכים‪ ,‬אמרו‪ :‬אוי לנו‬ ‫שלא זכינו לעלות למעלה להיות קרובים ליוצרנו‪ .‬מה עשו‪ ,‬העיזו פניהם‬ ‫ובקעו תהומות ובקשו לעלות‪ ,‬עד שגער בהן הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫המים במהותם מחוברים הם בעצמותם‪ ,‬זה טבעם‪ .‬והקב"ה הפריד את המים התחתונים‬ ‫מן העליונים‪ ,‬ובכך יצר מציאות של 'נפרדות' בעולם‪.‬‬ ‫"ה ָח ְכ ָמה‬ ‫המים מסמלים את החיים ‪" -‬מים חיים"‪ .‬והחיים מסמלים את החכמה ‪ַ -‬‬ ‫ְּת ַח ֶ ּיה ְב ָע ֶל ָ‬ ‫יה"‪.228‬‬ ‫לאור זאת משמעות הפרדת המים היא השורש למציאות שיש בעולם מקום ל'חכמה‬ ‫נפרדת' כביכול מהחכמה האמיתית העליונה‪.‬‬ ‫שורש החטא ב'נפרדות' ותיקונו על ידי ידיעת האמת‬ ‫שורש החטאים של האדם נובע מה'נפרדות' שלו‪ .‬אם לא היה במציאות תכונה זו של‬ ‫ה'נפרדות'‪ ,‬לא היינו חוטאים לעולם‪ .‬משום שבמהותנו אנו 'חלק אלוק ממעל'‪.‬‬ ‫והתיקון ל'נפרדות' הוא ‪ -‬ידיעת האמת‪.‬‬ ‫הרמח"ל בספר 'דרך עץ חיים' כותב על כך בנחרצות ‪-‬‬ ‫ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר ודאי‪.‬‬ ‫ואין דבר מחליש הנשמה לפי היצר כחסרון הידיעה!‬ ‫ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם‪ ,‬לא היו חוטאים לעולם!‬ ‫כוחו של היצר הרע הוא רק באמצעות השכחה שהוא מטיל על האדם‪ .‬הוא מסתיר‬ ‫ממנו את האמת‪ ,‬ומחבר אותו אל ה'נפרדות'‪ ,‬וכך הוא מתדרדר אל החטא‪.‬‬ ‫באמצעות ידיעת האמת אנו חוזרים אל החיבור למקור‪ ,‬וזו המלחמה החזקה ביותר‬ ‫כנגד היצר הרע‪.‬‬ ‫בזוהר הקדוש מבואר ש"השטן" בגימטריה "הנשה" ‪ -‬גיד הנשה‪ .‬פירוש המילה‬ ‫יתי טוֹ ָבה"‪ .229‬וזהו כוחו של השטן ‪ -‬להשכיח‪.‬‬ ‫'נשה' היא שכחה‪ ,‬כמו "נָ ׁ ִש ִ‬ ‫ויקרא ב‪ ,‬יג‪.‬‬ ‫‪.226‬‬ ‫בראשית רבה ה‪ ,‬ג‪.‬‬ ‫‪.227‬‬ ‫קהלת ז‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫‪.228‬‬ ‫איכה ג‪ ,‬יז‪.‬‬ ‫‪.229‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | גפק‬ ‫בראש השנה יש לשטן כח להשטין ולקטרג‪ ,‬והדרך שלנו ללחום בו היא‬ ‫ה"ז ְכרוֹ ן ְּתרוּ ָעה"‪.230‬‬ ‫ִ‬ ‫באמצעות‬ ‫כשאנו זוכרים על ידי תקיעת השופר שאנו מחוברים‪ ,‬מתבטלת השכחה שיוצרת‬ ‫את ה'נפרדות'‪.231‬‬ ‫המים התחתונים מסמלים את ה'נפרדות'‪ ,‬ובמעמד התשליך אנו 'משליכים' את העוונות‬ ‫אל המים הללו‪ ,‬ומבהירים‪:‬‬ ‫כל החטאים באו רק מחמת שכחת האמת‪ ,‬והם כלל לא מבטאים את האמת‬ ‫האמיתית‪ ,‬לכן ראויים הם להשתלח למי התהום הנפרדים‪.‬‬ ‫ובזאת אנו מייחלים לקיום המידה‪" :‬ותשליך במצולות ים כל חטאותם"‪.‬‬ ‫ה' אחרונה כנגד מלכות ‪ -‬וממנה ג' מידות‪ :‬נושא עוון‪ ,‬ופשע‪ ,‬וחטאה‬ ‫האות ה' האחרונה ׁ ֶש ְ ּב ׁ ֵשם הוי"ה מסמלת את הביצוע בפועל ‪ -‬כנגד מידת המלכות‪.‬‬ ‫במשל שהזכרנו‪ :‬זה כנגד הבית הבנוי לתלפיות‪ ,‬בסוף התהליך‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬היה 'רצון' כללי ראשוני‪' ,‬תוכנית מפורטת' משורטטת‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫ביצוע על ידי הקבלן והפועלים‪ .‬וכעת הגיעה השעה ְל ַס ֵּכם‪ :‬הבית מוכן‪.‬‬ ‫בשלב זה מתקיימת ה'מחילה' וה'סליחה' בפועל‪.‬‬ ‫גם הארת אות זו מתפרטת לשלשה מידות‪" :‬נושא עוון"‪ ,‬ו"פשע"‪ ,‬ו"חטאה"‪.‬‬ ‫נושא עון ‪ -‬מחילה על עון הבא מ'תאוה'‪.‬‬ ‫כפי שביארנו לעיל‪ ,‬אופן פעולת ה'מחילה' היא על ידי כך שהקב"ה מביט על שורש‬ ‫התאוה ולא על השגיאה וה'עיוות' בביצוע שלה בפועל‪.‬‬ ‫כנגד זה במידות שבמיכה‪" :‬תתן אמת ליעקב"‪ ,‬אנו מבקשים בזכות יעקב שלא‬ ‫ראה קרי מימיו‪ ,232‬שיתכפרו לנו העוונות הבאים מחמת תאוות‪.‬‬ ‫ופשע ‪ -‬מחילה על פשיעה ומרידה במזיד‪.‬‬ ‫גם אופן פעולת ה'מחילה' בזה נתבאר‪ ,‬שהקב"ה מביט על שורש הרצון להשפיע‪ ,‬ולא‬ ‫על השגיאה בביצוע שלה בפועל‪.‬‬ ‫‪ .230‬ויקרא כג‪ ,‬כד‪.‬‬ ‫‪ .231‬הרחבנו על כך במאמר לראש השנה‪.‬‬ ‫‪ .232‬יבמות עו ע"א‪.‬‬ ‫דפק | להתבונן‬ ‫כנגד זה במידות שבמיכה‪" :‬חסד לאברהם"‪ .‬המחילה על פשיעה היא חסד‬ ‫גמור‪ ,‬ומתקיימת רק באמצעות זכות אבות וברית הנצח שכרת עמנו הקב"ה‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שתכונת הרצון להשפיע 'שפע' שייכת לעמוד החסד של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אלא שבאופן המעוות זה נהפך ל'פשע' ‪ -‬להיות מקור ההשפעות ללא תלות‬ ‫בבורא המשפיע האמיתי‪ ,‬אך ביסודו הוא רצון חיובי של השפעה לזולת‪.‬‬ ‫וחטאה ‪ -‬מחילה על חטא שנעשה בשוגג‪.‬‬ ‫ויש לבאר‪ :‬מדוע החוטא בשוגג צריך כלל 'כפרה'? הרי הוא לא התכוון למרוד‬ ‫ולהתריס?‬ ‫אלא‪ ,‬העונש על החטאים הוא לא רק על החוצפה והמרידה במלך‪ ,‬אלא עצם החטא‬ ‫יוצר מציאות ממשית של רע בכלל הבריאה ובנשמת האדם‪ .‬והרי זה כמי שישתה‬ ‫רעל ויתנצל שהיה זה בטעות גמורה‪.‬‬ ‫על פגם שבמציאות לא מועילים התנצלויות‪ .‬מי שנופל מגובה הרי הוא שובר את‬ ‫ידיו ורגליו גם אם זה היה בשוגג ממש‪.‬‬ ‫כאשר החוטא בשוגג מבקש כפרה על מה שעולל‪ ,‬צריך שמישהו ייקח על עצמו‬ ‫את הטיפול באותם כוחות הרע שנוצרו בבריאה‪ .‬וזהו החסד המיוחד במחילה על‬ ‫השגגות‪.‬‬ ‫כנגד זה במידות שבספר 'מיכה'‪" :‬אשר נשבעת לאבותינו"‪ ,‬כוונתו הוא ליצחק‬ ‫אבינו‪ ,‬כמו שנאמר‪" 233‬וּ ׁ ְשבוּ ָעתוֹ ְל ִי ְצ ָחק"‪.‬‬ ‫מדוע המחילה על השוגג שייכת למידת הגבורה?‬ ‫ויש להבין‪ :‬מדוע המחילה על השוגג מיוחסת למידת הגבורה של יצחק אבינו?‬ ‫נוסיף ונקשה עוד‪:‬‬ ‫הגמרא מספרת‪ 234‬על דין ודברים שהיה בין הקב"ה לג' האבות‪ ,‬הקב"ה פתח וסיפר‬ ‫להם שבני ישראל חטאו‪ ,‬אברהם אבינו הגיב ואמר מיד ש"ימחו על קדושת שמך"‪,‬‬ ‫יעקב אבינו אמר "ימחו על קדושת שמך"‪ ,‬ורק יצחק אבינו ִסינְ ֶגר וערך חישוב‬ ‫מדוקדק של הזמנים שניתן לחטוא בהם‪ ,‬וסיים באמירה "פלגא עלי ופלגא עלך"‪.‬‬ ‫‪ .233‬דברי הימים א' טז‪ ,‬טז‪.‬‬ ‫‪ .234‬שבת פט ע"ב‪.‬‬ ‫םיִמֲחַרָה תֹוּדִמ ב"יל טָרֹפְמ רּואֵּב | הפק‬ ‫וזה פלא‪ :‬כיצד יתכן שדוקא יצחק אבינו המרכבה למידת ה'גבורה' שהוא 'דין'‪,‬‬ ‫ימצא את נקודות הזכות שלא מצאו האחרים?!‬ ‫בנוסף‪ ,‬מה פשר האמירה "פלגא עלי ופלגא עלך"? כיצד יצחק אבינו יכול ליטול על‬ ‫עצמו חצי מהעוונות‪ ,‬ומדוע שגם הקב"ה יתנהג כך?‬ ‫מידת הדין מדקדקת בין להחמיר ובין להקל‬ ‫ביאור הדבר ‪-‬‬ ‫למרות שיצחק אבינו שייך למידת הגבורה‪ ,‬ול'יקוב הדין את ההר'‪ ,‬בכל זאת דוקא הוא‬ ‫מתאים ביותר ללמד זכות על ישראל‪.‬‬ ‫וזאת‪ ,‬משום שמידת הדין היא בין להקל ובין להחמיר‪ - .‬כשם שהיא מדקדקת בקיום‬ ‫מצוה‪ ,‬כך היא מדקדקת בעשיית עבירה‪.‬‬ ‫כאשר יצחק אבינו בוחן עבירה של אדם‪ ,‬הוא בודק "האם זה באמת עבירה‪ ,‬האם היא‬ ‫נעשתה בלב שלם לגמרי" וכו'‪ .‬וכאשר הוא מוצא את הפגמים בעבירה‪ ,‬הוא מעורר‬ ‫לימוד זכות על האדם‪.‬‬ ‫ההוספה של יצחק אבינו באמירת "פלגא עלי ופלגא עלך"‪ ,‬משמעותה היא‪:‬‬ ‫כל החטאים שבני ישראל עושים‪ ,‬נובעים משני סיבות‪ ,‬שאור שבעיסה ושיעבוד‬ ‫מלכויות‪ .‬אחת נוצרה בגלל הקב"ה ואחת בגלל יצחק‪.‬‬ ‫את השאור שבעיסה נתן הקב"ה באדם בעת לידתו‪ ,‬ואת השעבוד מלכויות יצר‬ ‫יצחק שנתן כח לעשיו‪.‬‬ ‫וזהו אמרו‪" :‬פלגא עלי ‪ -‬בגללי‪ ,‬ופלגא עלך ‪ -‬בגללך"‪.‬‬ ‫מעשה אחת טוב שנעשה בדעת‪ ,‬שקול כנגד אלפי עבירות‬ ‫שנעשות תוך רוח שטות‬ ‫על דרך זה יתבארו דברי הגמרא‪:235‬‬ ‫העולם נידון אחר רובו‪ ,‬והיחיד נידון אחר רובו‪.‬‬ ‫עשה מצוה אחת ‪ -‬אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות‪.‬‬ ‫עבר עבירה אחת ‪ -‬אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה‪.‬‬ ‫‪ .235‬קידושין מ ע"ב‪.‬‬ ‫ופק | להתבונן‬ ‫לכאורה‪ ,‬כיצד ניתן להתייחס לעולם כ"חציו זכאי וחציו חייב"‪ ,‬הלא כמעט כל העולם‬ ‫אלו אנשים חוטאים ובעלי עבירה‪ ,‬ורק חלקיק האחוז מקיימים מצוות ושומרים את‬ ‫דרך ה'‪ .‬ואפילו בין היהודים המצב דומה לכך לדאבוננו‪ ,‬וגם באדם עצמו יתכן שרוב‬ ‫מעשיו הינם חטאים!‬ ‫כיצד אם כן ניתן להתייחס למצב כאילו הוא שקול חצי חצי במדוייק?!‬ ‫ביאור הדבר‪ ,‬שמעתי ממורי ורבי הדיין רבי אליהו תורג'מן שליט"א‪:‬‬ ‫כאשר בעל עבירה חוטא‪ ,‬זה מחמת שנכנסה בו רוח שטות‪ ,236‬ואילו עשיית המצוה באה‬ ‫ִמדֵּ ָעה מושכלת לקיים את רצון ה'‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כנגד ִמ ְליוֹ נֵ י עבירות של 'משוגעים' שנתנו לרוח השטות לשלוט בהם‪ ,‬מתמודדת‬ ‫מצוה אחת של 'אדם' אשר בחר להתגבר ולקיים את המצוה וביטל רצונו בפני רצונו‬ ‫של מקום‪ .‬ואם כן אין כל השוואה בין המצות לעבירות‪ ,‬ובכך המצב העולם והאדם‬ ‫נעשים כשקולים חצי חצי‪.‬‬ ‫זו היא מידת הדין של יצחק אבינו‪ :‬לבחון את העבירה עד דק‪ ,‬האם היא באמת נעשתה‬ ‫בכוונה‪ ,‬ועד כמה היא היתה בדעת? ובצורה זו נחלשים ונקלשים העוונות‪.‬‬ ‫זכינו בזאת לבאר את הי"ב מידות של רחמים‪ ,‬והמידה הי"ג "ונקה" יבואר בהרחבה‬ ‫במאמר הבא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ .236‬סוטה ג ע"א‪.‬‬ ‫"הֵּקַ נְו" ‪ -‬ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | זפק‬ ‫ִענְ יָ נָ ּה ׁ ֶשל ַה ִּמדָּ ה הי"ג ‪" -‬וְ נַ ֵ ּקה"‬ ‫י " ג ִמ דּ וֹ ת ‪ -‬ג‬ ‫"ונקה" חזרה לראשית הבריאה ‪ -‬כנגד "מימי קדם"‬ ‫בפרק הקודם נתבאר משמעותם של י"ב המידות הראשונות‪.‬‬ ‫המידה הי"ג ‪" -‬ונקה" חולקת מקום לעצמה‪.‬‬ ‫הרמח"ל ב'קיצור הכוונות'‪ 237‬כותב שהמידה הזו מתעוררת בזמן תפילת 'נעילה'‪,‬‬ ‫ובאותה שעה ישנה אפשרות לתקן את חטא אדם הראשון‪ .‬שמשמעותה היא‪ ,‬להביא‬ ‫את הבריאה לתכליתה!‬ ‫המידה שכנגד זה במידות בספר 'מיכה' היא‪" :‬מימי קדם"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬באמצעות מידה זו אפשר לשוב למצב הקדום של ראשית הבריאה‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מדוע מידה זו מתעוררת ומתגלה רק בשעת 'נעילה' שהיא הסיום של עשרת‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬ולא קודם?!‬ ‫י"ב מידות ‪ -‬מסגרת שלימה‪ ,‬המידה הי"ג ‪ -‬המהות הפנימית‬ ‫הזוהר הקדוש בכמה מקומות‪ 238‬כותב‪ ,‬שהמספר י"ג מורכב מ‪-‬י"ב ועוד אחד‪.‬‬ ‫י"ב הם כללות הדבר‪ .‬כמו שמצינו בספר יצירה‪ 239‬שבכל דבר יש י"ב אלכסונים‪ ,‬וכנגדם‬ ‫י"ב שבטים‪ ,‬י"ב חודשים‪ ,‬וי"ב מזלות‪.‬‬ ‫בכל חדר יש ד' רוחות‪ ,‬מעלה ומטה‪ ,‬והם ששה צדדים‪ - .‬אבל 'נקודות החיבור'‬ ‫של הזוויות‪ ,‬הם י"ב‪ .‬ונמצא שהמספר י"ב מסמל מסגרת שלימה‪.‬‬ ‫המידה הי"ג היא הנקודה הפנימית שמאחדת סביבה את כל המערכת‪.‬‬ ‫המבנה הגשמי של החדר הוא חסר מהות‪ ,‬ורק התוכן הפנימי שלו הוא הנותן‬ ‫את המשמעות הייחודיות שלו‪ .‬לדוגמא‪' ,‬בית מדרש'‪ ,‬או להבדיל 'חדר‬ ‫אוכל'‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫‪ .237‬ענין עבודת יום הכיפורים‪ ,‬ד"ה ויש כאן‪.‬‬ ‫ילין ְּד ַר ֲח ֵמי‪ ,‬דְּ ַת ְל ָיין ִמ ַ ּנ ְייהוּ ‪ְ ,‬ו ַחד דְּ ׁ ַש ְל ָטא‬ ‫יסר ְמ ִכ ִ‬ ‫‪ .238‬זהר חלק ב דף צא ע"א "וּ ְב ִא ֵ ּלין ְּת ֵר ַ‬ ‫יסר‪ִ ,‬אית ְּת ֵר ַ‬ ‫יסר"‪.‬‏‬ ‫ְל ֶמ ֱה ֵוי ְּת ֵל ַ‬ ‫‪ .239‬פ"ה מ"ב‪.‬‬ ‫חפק | להתבונן‬ ‫מה משמעות ההתעטפות של הקב"ה 'בטלית לבנה' כ'שליח ציבור'?‬ ‫המהרש"א‪ 240‬מביא בענין ההתעטפות של הקב"ה בזמן אמירת י"ג מידות‪:‬‬ ‫בספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל‪ :‬נתעטף הקדוש ברוך הוא‬ ‫באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם‪ ,‬שעליו נאמר "עוטה אור‬ ‫כשלמה" שמבהיק מסוף עולם ועד סופו וכו'‪.‬‬ ‫מה המשמעות בכך שהקב"ה התעטף בטלית? ומדוע היא לבנה? ומה ענין 'כשליח‬ ‫ציבור'? וגם מה השייכות לזמן בריאת העולם‪.‬‬ ‫צבע לבן כולל את כל הגוונים‬ ‫הגמרא אומרת‪:241‬‬ ‫כתוב אחד אומר "לְ בוׁ ֵּש ּה ִּכ ְתלַ ג ִח ָּור [‪-‬כשלג לבן]‪ ,‬וּשְׂ ַער ֵר ׁ ֵ‬ ‫אש ּה ַּכ ֲע ַמר‬ ‫נְ ֵקא [‪-‬כצמר נקי]"‪.‬‬ ‫וכתיב "קוצותיו תלתלים שחורות כעורב"‪.‬‬ ‫לא קשיא‪ :‬כאן בישיבה‪ ,‬כאן במלחמה‪.‬‬ ‫דאמר מר‪ :‬אין לך נאה בישיבה אלא זָ ֵקן‪ ,‬ואין לך נאה במלחמה אלא בחור‪.‬‬ ‫מדוע לאדם מבוגר יש ָז ָקן בצבע לבן?‬ ‫אדם מבוגר‪ ,‬בגיל שבעים‪ ,‬הוא גיל שיבה ‪ -‬מלשון 'שובע'‪ .‬עבר כבר את כל תהליך‬ ‫החיים ונמצא בתקופת סיכום‪ .‬בגיל כזה הוא לא רואה כל פרט בחייו במבט פרטני‪,‬‬ ‫אלא יש לו מבט כוללני ורחב‪ ,‬והוא רואה את כל המכלול על פי ניסיונו העשיר‪.‬‬ ‫הדבר דומה לספר שמורכב מאוסף מאמרים‪ ,‬כל מאמר יש לו מסר עצמי‪ ,‬אבל‬ ‫כשאוחזים את הספר כולו יחד‪ ,‬מקבלים תמונה רחבה יותר על הנושא‪.‬‬ ‫כך סיפור חייו של האדם מורכב הוא מאירועים שונים זה מזה‪ ,‬אך בסיכום‬ ‫חייו מתקבלת תמונה מושלמת אחת ברורה של כל מהלך החיים‪ ,‬המגלה את‬ ‫שלימות האדם‪ ,‬כאשר כל אירוע ואירוע הוא חלק קטן בפסיפס המושלם‬ ‫של חייו‪.‬‬ ‫הצבע ה'לבן' מבטא את הכללות הזו‪ .‬לצבע זה אין משמעות מיוחדת‪ ,‬אלא הוא כולל‬ ‫הכל‪ .‬זאת לעומת הצבע השחור שיש לו ביטוי מסויים וייחודי‪.‬‬ ‫‪ .240‬ראש השנה יז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .241‬חגיגה יד ע"א‪.‬‬ ‫"הֵּקַ נְו" ‪ -‬ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | טפק‬ ‫בזמן מלחמה יש התמודדות של כח מול כח‪ ,‬וצריך אדם בעל גבורה שילחם באותה‬ ‫נקודה שעליה נטושה המערכה‪.‬‬ ‫אולם האדם הזקן איננו 'איש מלחמה'‪ .‬הוא כבר ראה הכל‪ ,‬ויש לו תפיסה רחבה‬ ‫הרבה יותר מהנקודה הספציפית שעומדת לפנינו‪.‬‬ ‫לאור זאת יובן שהלימוד בישיבה צריך להיות לאורם של "זקנים שקנו‬ ‫חכמה" ‪ ,242‬כי יש להם את המבט הכללי על המציאות‪ ,‬ומהם ניתן לינוק‬ ‫את ה'הוד קדומים' המרומם שקולט בתוכו את המבט המקיף והמושלם‬ ‫על המציאות‪.‬‬ ‫הכיסוי בטלית מאחד את כל האיברים לאחד‪ ,‬וכן הש"ץ‬ ‫מאחד את כל היחידים‬ ‫הטלית מאחדת את האדם ליצירה אחת‪ ,‬ומבטלת את ההתייחסות לאיברים השונים‬ ‫כעומדים לעצמם‪ .‬על דרך דברי הגמרא‪" :243‬גלימא ‪ -‬שנעשה בו כגולם"‪ .‬ומבאר‬ ‫רש"י‪" :‬כגולם ‪ -‬שאין לו חיתוך אברים"‪.‬‬ ‫כמו כן מצינו במשכן שכיסו אותו ביריעות‪ ,‬והתורה מסכמת פעולה זו במילים‪:‬‬ ‫"ו ָה ָיה ַה ִּמ ׁ ְש ָּכן ֶא ָחד"‪ .244‬כלומר‪ ,‬לא נאמר "והיה המשכן מכוסה"‪ .‬אלא "אחד"‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ביאור הדבר שכאשר כלי המשכן עומדים ללא כיסוי‪ ,‬לא רואים כאן יצירה של מקום‬ ‫מוגדר‪ ,‬אלא אוסף כלים שהתקבצו לאזור אחד‪ .‬אך באמצעות פריסת היריעות על‬ ‫המשכן‪ ,‬נעשה כולו למקום אחד‪ ,‬והכלים השונים לפרטים היוצרים את המבנה הכללי‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי הכיסוי מאחד את כל הפרטים ונותן להם שם אחד‪.245‬‬ ‫על דרך זו ‪-‬‬ ‫ההתעטפות של הקב"ה בטלית לבנה‪ ,‬מסמלת את נקודת האיחוד של כללות המידות‪.‬‬ ‫המידות השונות מחולקות כנגד איברי הגוף‪ ,‬כמבואר בזוהר הקדוש‪:246‬‬ ‫ֶח ֶסד ְ ּדרוֹ ָעא יְ ִמינָ א‪ּ ְ ,‬גבו ָּרה ְדרוֹ ָעא ְ ׂש ָמאלָ א‪ִּ .‬ת ְפ ֶא ֶרת גּ ו ָּפא‪ .‬נֶ ַצח ְוהוֹ ד ְּת ֵרין‬ ‫ׁשוֹ ִקין‪ .‬יְ סוֹ ד ִס ּיו ָּמא ְ ּדגו ָּפא אוֹ ת ְּב ִרית קֹ ֶדׁש‪ַ .‬מלְ כוּת ּ ֶפה‪.‬‬ ‫‪ .242‬ילקוט שמעוני בראשית פרק כד רמז קד‪.‬‬ ‫‪ .243‬שבת עז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .244‬שמות כו‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ .245‬וכן במצוות עונה צריך כיסוי‪ .‬ושמעתי ממו"ר הגר"מ גרוס שליט"א שזה לא רק מדין צניעות‪ ,‬אלא‬ ‫כחלק מיצירת האחדות‪ .‬ולפי זה יש ענין לכסות גם את הראש‪.‬‬ ‫‪ .246‬הקדמת תיקוני זוהר‪' ,‬פתח אליהו'‪.‬‬ ‫צק | להתבונן‬ ‫החלוקה כנגד האיברים היא פירוט והגדרה לכל מידה על פי עניינה הפרטי‪.‬‬ ‫בעת העיטוף בטלית לא ניכרים חילוקי האברים‪ ,‬והכל נראה כמידה אחת כוללת ויחידה‪.‬‬ ‫זה גם פשר עמידתו של הקב"ה "כשליח ציבור"‪ .‬ציבור הוא אוסף יחידים שמאוחד‬ ‫ליצירה אחת באמצעות הש"ץ‪.‬‬ ‫הקב"ה גילה למשה רבינו את י"ג מידות הרחמים כשורש מאוחד ויסודי של מידת‬ ‫רחמים‪ ,‬ובתוך כך פירט לו את פרטי המידות הכלולות בזה‪.‬‬ ‫בי"ב שעות חרוב עלמא‪ ,‬ובשעה הי"ג נברא מחדש‬ ‫בספרא דצניעותא‪ 247‬נאמר‪:‬‬ ‫שיתא אלפי שנין [יתקיים העולם]‪ ...‬ויתחריב כלא בתריסר שעתי‪ ,‬תליסר‬ ‫יקים לון ברחמי ומתחדשן בקדמיתא‪.‬‬ ‫בסיום ששת אלפי השנים‪ ,‬יחרב העולם במשך י"ב שעות‪ .‬ובשעה הי"ג יברא מחדש‪.‬‬ ‫בביאור הגר"א‪ 248‬מוסיף‪:‬‬ ‫י"ב שעות החורבן ‪ -‬כנגד ליל שבת‪.‬‬ ‫השעה הי"ג של החידוש ‪ -‬כנגד יום השבת‪.‬‬ ‫מדוע החורבן שכנגד הלילה נמשך י"ב שעות‪ ,‬ואילו התחיה שכנגד היום נמשכת שעה‬ ‫אחת בלבד?‬ ‫הביאור הוא ‪-‬‬ ‫כשיש חושך ואין גילוי ברור‪ ,‬אזי רואים כל פרט לעצמו‪ ,‬וממילא יש התפרטות של‬ ‫כל החלקים‪ .‬לעומת זאת כשהאור מאיר‪ ,‬רואים בבת אחת את הדבר בשלימותו‪ ,‬ואין‬ ‫התייחסות לפרטים כעומדים לעצמם‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪:‬‬ ‫חדר מלא חפצים‪ .‬כשאדם נכנס לשם בחשכה‪ ,‬הרי הוא ממשש כעיוור ומרגיש‬ ‫כל חפץ וחפץ לעצמו‪.‬‬ ‫אך כאשר נדלק האור‪ ,‬הוא מזהה בבת אחת שמדובר ב'בית מדרש'‪ ,‬וכבר אינו‬ ‫מתייחס לכל פרט ופרט בפני עצמו‪ ,‬אלא בשם הכולל את המקום‪.‬‬ ‫‪ .247‬פרק א'‪.‬‬ ‫‪ .248‬ספרא דצניעותא פרק א‪.‬‬ ‫"הֵּקַ נְו" ‪ -‬ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | אצק‬ ‫כאשר החושך מכסה ארץ‪ ,‬והצמצום שולט בגילוי האלוקי‪ ,‬מתעסקים עם פרטים שונים‬ ‫של הגילויים‪ .‬אבל כשנדלק האור והגילוי האלוקי נפרס על פני כל הבריאה‪ ,‬מבחינים‬ ‫רק בשורש המהותי של הכל‪ ,‬ולא מתמקדים בפרטים לעצמם‪.‬‬ ‫תהליך החורבן נמשך י"ב שעות‪ ,‬ונעשה בו שבירה של גילוי אחר גילוי‪ .‬אך תהליך‬ ‫הבניין מתקיים בשעה אחת‪ ,‬שבו מודלק אור הגילוי‪ ,‬אשר מאיר ומבהיר את‬ ‫כל המציאות‪.‬‬ ‫ונקה ‪ -‬בריאה מחדש‬ ‫י"ב המידות הראשונות עוסקות בהתמודדות עם החטאים והעוונות ודרכי המחילה‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫אבל המידה הי"ג "ונקה" פועלת בצורה שונה ‪-‬‬ ‫היא מחדשת את האדם כבריאה חדשה לגמרי‪.‬‬ ‫'אין' מוחלט‪ ,‬כך הוא‬ ‫כשם שהקב"ה ברא את העולם לפני כששת אלפי שנים ממצב של ֵ‬ ‫יכול ברצונו לברוא מחדש כל פרט ופרט שבה‪ ,‬וכן לקבוע כללים חדשים להנהגתה‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬הקב"ה אינו חפץ לבטל את המערכת המובנת הקיימת בעולם‪ ,‬יש לו ענין‬ ‫באופן הגילוי הזה של הנהגת המשפט בכדי ללמדנו דרכי חיים‪ ,‬אך בכל זאת במצבים‬ ‫מסוימים‪ ,‬מתגלה בעולם הנהגה מחודשת של "ונקה"‪ ,‬שעניינה הוא חידוש גמור של‬ ‫החוטא במין לידה מחודשת‪ .‬וכפי שיתבאר בהמשך‪.‬‬ ‫מדוע "ונקה" רק לשבים?‬ ‫לכאורה יש לתהות‪ :‬אם ישנה הנהגה של "ונקה"‪ ,‬שמולידה את האדם מחדש ללא כל‬ ‫העבר שלו‪ .‬מדוע צריך לחזור בתשובה?‬ ‫ומדוע לא מספיק שעיצומו של יום יפעל בנו לידה מחודשת?!‬ ‫התשובה לכך היא‪ ,‬שהקב"ה קבע שההשפעות יגיעו אלינו רק על ידי מעשינו‪ ,‬וזאת‬ ‫כדי שלא תהיה בחינת "נהמא דכיסופא"‪.‬‬ ‫אך עדיין נדרשת הרחבת ביאור בתהליך העבודה שעלינו לבצע בכדי לזכות בכל זאת‬ ‫לגילוי מידה מיוחדת זו‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬לברר ולהבין‪ :‬מדוע מידה זו פועלת רק בשעת ה'נעילה' של יום הכיפורים‪ ,‬ולא‬ ‫קודם לכן?‬ ‫בצק | להתבונן‬ ‫מהי העבודה המיוחדת לעשרת ימי תשובה‬ ‫בכדי לבאר סוגיא זו‪ ,‬נקדים ונבאר את עבודת 'עשרת ימי תשובה' כפי שכבר הורחב‬ ‫במאמר 'עבודת התשובה בעשרת ימי תשובה'‪.‬‬ ‫ונביא כאן את יסוד הדברים‪.‬‬ ‫בסוגיית הגמרא נראה לכאורה שעשרת ימי תשובה מיועדים רק עבור הבינונים‬ ‫שתלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים‪.‬‬ ‫שהרי כך אמרו בגמרא‪:249‬‬ ‫שלשה ספרים נפתחים בראש השנה‪ :‬אחד של רשעים גמורים‪ ,‬ואחד של‬ ‫צדיקים גמורין‪ ,‬ואחד של בינונים‪.‬‬ ‫צדיקים גמורים ‪ -‬נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים ‪-‬‬ ‫נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה; בינונים ‪ -‬תלויין ועומדים מראש השנה‬ ‫עד יום הכיפורים‪ ,‬זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבים למיתה‪.‬‬ ‫מדברי הגמרא עולה לכאורה‪ ,‬שאין כל משמעות ל'עשרת ימי תשובה' עבור הצדיקים‬ ‫והרשעים‪ ,‬שכן הם נכתבים ונחתמים כבר בימי ראש השנה‪ ,‬ה'צדיקים' לחיים‬ ‫וה'רשעים' למיתה‪ .‬ורק ה'בינוניים' הם אלו שתלויים ועומדים עד יום הכיפורים‬ ‫וזקוקים לעבודת 'עשרת ימי תשובה'‪.‬‬ ‫אך מסקנא זו תמוהה מאוד‪ ,‬משום שמבואר בגמרא‪:250‬‬ ‫ִד ְר ׁש ּו ה' ְּב ִה ָמ ְצאוֹ ‪ -‬אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים‬ ‫[שגם יחיד נענה בתפילתו]‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬כי 'עשרת ימי תשובה' הם ימים שבהם נדרש כל אדם ואדם מישראל לבקש את‬ ‫ה'‪ ,‬ולא רק ה'בינונים'!‬ ‫כמו כן‪ ,‬אדוננו הגר"א זי"ע‪ 251‬מוסיף ומציין את דברי הגמרא‪ 252‬שכל אדם נידון בראש‬ ‫השנה ונחתם ביום הכיפורים‪ ,‬ולא רק הבינונים! ולאור זאת ברור ש'עשרת ימי תשובה'‬ ‫מיועדים לעבודה של כל ישראל‪ ,‬גם לצדיקים‪.‬‬ ‫ועל כן עלינו לברר‪ ,‬מהי העבודה הכללית המוטלת עלינו בעשרת ימי תשובה?‬ ‫‪ .249‬ראש השנה טז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .250‬שם יח ע"א‪.‬‬ ‫‪ .251‬או"ח סי' תקפ"ב סעיף ט‪.‬‬ ‫‪ .252‬שם טז ע"א‪.‬‬ ‫"הֵּקַ נְו" ‪ -‬ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | גצק‬ ‫עוד יש להבין‪ ,‬מדוע עשרת הימים של התשובה נקבעו לאחר ראש השנה‪ ,‬מדוע לא‬ ‫יהיו קודם ראש השנה‪ ,‬בכדי האדם יגיע מוכן יותר ליום ההמלכה?‬ ‫כל אדם הוא גם 'צדיק'‪ ,‬גם 'רשע'‪ ,‬ובעיקר 'בינוני'‬ ‫אלא ביאור הדבר ‪-‬‬ ‫המושג 'צדיק‪ ,‬בינוני‪ ,‬ורשע'‪ ,‬אינו עוסק בשלשה סוגי אנשים‪ ,‬אלא באותו אדם עצמו‪.‬‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬כל אדם הוא גם 'צדיק'‪ ,‬גם 'בינוני'‪ ,‬וגם 'רשע'‪.‬‬ ‫הגדרתו של האדם היא‪' :‬מהלך'‪ .253‬הוא מתקדם ורוכש תמיד עוד ועוד‪.‬‬ ‫כל מה שקנה כבר באישיותו‪ ,‬ואינו מתמודד בניסיון עליו‪ ,‬זה השטח שבו‬ ‫הוא צדיק‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬כל מה שרחוק ממנו ואינו רואה אפילו צד להתמודד על זה‪ ,‬זה‬ ‫השטח בו האדם הוא עדיין בגדר 'רשע'‪.‬‬ ‫השטח המרכזי שבו האדם מתמודד בהוה‪ ,‬הוא השטח בו האדם 'בינוני'‪.‬‬ ‫בגמרא מפורש ‪ 254‬שאפילו אצל משה רבינו היו שלשת הבחינות האלו‪ .‬היה את‬ ‫השטח בו התמודד‪ ,‬השטח שכבש‪ ,‬והשטח שעדיין רחוק ממנו‪.‬‬ ‫"בן ֵמ ָאה ְו ֶעשְׂ ִרים ׁ ָשנָ ה ָאנ ִֹכי ַה ּיוֹ ם לֹא או ַּכל עוֹ ד‬ ‫החתם סופר כותב על הפסוק‪ּ ֶ 255‬‬ ‫ָל ֵצאת ְו ָלבוֹ א"‪ ,‬שמהותו של האדם היא להתקדם באופן תמידי‪ .‬אך כאן שמשה‬ ‫רבינו הגיע לגיל שבו סיים את תפקידו‪ ,‬אין לו עוד להיכן 'לצאת ולבא'‪.‬‬ ‫במשך כל השנה האדם מתמודד בשטח שבו 'נקודת הבחירה' שלו מצויה‪ ,‬והוא‬ ‫נכשל ומתגבר נופל וקם‪ ,‬בכמין מעגל בלתי שביר‪.‬‬ ‫ואמנם‪ ,‬אילו האדם היה נשאר כל ימיו באותה נקודה‪ ,‬ללא התקדמות‪ ,‬לא היתה‬ ‫תכלית לקיומו‪ .‬ולכן הוא מוכרח להתעלות‪.‬‬ ‫הדרך לצאת ולהתרומם מהמעגל הזה‪ ,‬היא באמצעות התקדמות קטנה שמעבירה את‬ ‫'נקודת הבחירה' למקום עליון מעט יותר‪.‬‬ ‫הרי זה דומה ל'ספירלה' של בורג‪ .‬הסיבוב חוזר על עצמו שוב ושוב‪ ,‬אך בכל‬ ‫פעם ישנה עליה קטנה‪.‬‬ ‫‪ .253‬זכריה ג‪ ,‬ז‪.‬‬ ‫‪ .254‬שם טז ע"ב‪.‬‬ ‫‪ .255‬דברים לא‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫דצק | להתבונן‬ ‫משל מדוייק יותר‪:‬‬ ‫הצד של ַמ ְח ֶ ּב ֶרת 'ספירלה'‪ .‬ישנם עיגולים רבים וביניהם חיבורים של קו זעיר‬ ‫ישר‪ .‬כל עבודת האדם היא לעבור דרך הפס הקטן אל עיגול אחר‪ ,‬וכך שטח‬ ‫ההתמודדות שלו מתעלה‪.‬‬ ‫היכולת 'לעלות קומה' קיימת רק בעשרת ימי תשובה‬ ‫במשך השנה קשה מאוד לאדם להתעלות ממצבו‪ ,‬אבל בעשרת ימי תשובה ישנה‬ ‫הארה המסייעת לאדם לעבור לנקודה חדשה‪ ,‬ו'לעלות קומה' במדרגת ַה ֵ ּבינוֹ נִ ּיוּ ת‪.‬‬ ‫"ד ְר ׁשוּ ה'‬ ‫בעשרת ימי תשובה ישנה הארה חזקה של הקב"ה‪ ,‬שעליה אמרו חז"ל‪ִּ 256‬‬ ‫ְ ּב ִה ָּמ ְצאוֹ ‪ -‬אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים"‪.‬‬ ‫בספר 'יערות דבש'‪ 257‬כותב שעקידת יצחק היתה בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫ומבאר שם שהסיבה לכך‪ ,‬משום שבשאר ימות השנה אברהם אבינו לא היה‬ ‫מצליח לעשות את המעשה הגדול הזה‪ .‬ורק בימים מרוממים אלו שיש הארה‬ ‫אלוקית חזקה‪ ,‬היתה לו יכולת לעשות זאת‪.‬‬ ‫מדוע האפשרות הזו להתעלות קיימת רק פעם אחת בכל שנה?‬ ‫מפני שלעולם הפנמת מצב חדש נעשית במשך י"ב חודש‪ .‬זהו שיעור הזמן שבו‬ ‫האדם עובר את המצבים השונים ומעכל וסופג לתוכו את המצב החדש שהוא‬ ‫שרוי בו‪.‬‬ ‫כך זה באדם ָא ֵבל שנפטרו הוריו‪ .‬במשך י"ב חודש הוא מעכל‪.‬‬ ‫וכך זה להבדיל‪ ,‬במי שנשא אשה חדשה‪ ,‬נקי יהיה לביתו שנה אחת ‪ -‬י"ב‬ ‫חודש‪ ,‬לספוג ולהפנים את המצב החדש בתוך אישיותו‪.‬‬ ‫נמצא ששינוי המצב של האדם נעשה רק בעשרת הימים הראשונים של השנה‪ .‬וכל‬ ‫שאר ימות השנה נועדו רק לספיגת ויישום המצב החדש בתוך החיים‪.‬‬ ‫בביאור הגר"א על מגילת אסתר בדרך הרמז ‪ ,258‬משמע שהכפרה של יום‬ ‫הכיפורים נשלמת רק בסיום השנה‪.‬‬ ‫לאור הדברים האמורים יש בכך הגיון רב‪ ,‬משום שבעשרת ימי תשובה רק נוצר‬ ‫המצב החדש‪ ,‬וכעת צריך להמתין שנה שלימה‪ ,‬לבחון האם האדם באמת ספג‬ ‫ומימש את הדרגה החדשה שניתנה לו‪.‬‬ ‫‪ .256‬ראש השנה יח ע"א‪.‬‬ ‫‪ .257‬חלק ב' דרוש י' ד"ה אבל הענין כמו שאמרו‪.‬‬ ‫‪ .258‬אסתר ב‪ ,‬יב‪.‬‬ ‫"הֵּקַ נְו" ‪ -‬ג"יה הָּ דִּמַה לֶׁש ּהָ נָיְנִע | הצק‬ ‫התשובה של עשי"ת ‪ -‬לשוב אל המקום המרומם יותר‬ ‫עיקר סוגיית התשובה ב'עשרת ימי תשובה'‪ ,‬היא לרומם את עצמינו למקום חדש‪,‬‬ ‫לצאת מהמצב הנוכחי‪ ,‬ולהעלות את נקודת הבחירה וההתמודדות למקום חדש‪.‬‬ ‫במהלך השנה הבאה‪ ,‬גם תהיה לנו התמודדות בין היצר טוב ליצר הרע‪ ,‬אבל היא תהיה‬ ‫במקום גבוה יותר‪.‬‬ ‫כל אחד שיביט לאחור לפני עשר שנים ויותר‪ ,‬יראה בחוש שיש דברים שבעבר‬ ‫היו אצלו בתוך שטח ההתמודדות והנסיון‪ ,‬ואילו כיום הוא מלגלג על עצמו‬ ‫ואינו מבין מה היה הצד שלו ליפול בשטויות כאלו‪.‬‬ ‫זו הסיבה שעשרת ימי תשובה פותחים בימי 'ראש השנה' ‪ -‬ימי המלכה לקב"ה‪ .‬משום‬ ‫שעיקר התשובה שמדובר עליה כאן היא פתיחת מערכת יחסים עמוקים יותר עם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ושיבה אל המקום הנכון‪.‬‬ ‫ההתחדשות צריכה להיות דוקא בראשית השנה‬ ‫את ההתחדשות של עצמינו אנו צריכים לבצע דוקא בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫משום שאלו הם הימים שבהם הקב"ה מחדש את הבריאה כולה‪ ,‬כפי שאנו אומרים‬ ‫אשוֹ ן"‪.‬‬ ‫"זה ַה ּיוֹ ם ְּת ִח ַ ּלת ַמ ֲעשֶׂ ָ‬ ‫יך‪ִ ,‬ז ָּכרוֹ ן ְליוֹ ם ִר ׁ‬ ‫בתפילת ראש השנה‪ֶ :‬‬ ‫וכאשר הבריאה מתחדשת ‪ -‬אנו צריכים להשתתף בכך ולחדש גם את עצמינו‪.‬‬ ‫הבריאה נוצרה על ידי התורה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל‪" 259‬איתסכל באורייתא וברא‬ ‫"ב ְד ַבר ה' ׁ ָש ַמ ִים נַ ֲעשׂ וּ "‪ ,‬והכוונה לדיבורי התורה‪.‬‬ ‫עלמא"‪ .‬וכן נאמר‪ּ ִ 260‬‬ ‫כהמשך לכך ‪ -‬מעת שניתנה התורה לישראל‪ ,‬הקב"ה מסר בידינו את קיום‬ ‫העולם ואת חידושו בכל שנה‪ .‬והדבר תלוי ב"דיבור של תורה" שאנו מדברים‪,‬‬ ‫כלשון ה'רוח חיים'‪.261‬‬ ‫"ונקה" ‪ -‬חידוש האדם ברגע הסיום של עבודת עשרת ימי תשובה‬ ‫ההתחדשות הזו‪ ,‬ועליית הדרגה של 'נקודת הבחירה' שהאדם מצוי בה‪ ,‬היא המהות‬ ‫של המידה הי"ג ‪" -‬ונקה"‪.‬‬ ‫‪ .259‬זוהר תרומה קסא ע"א‪.‬‬ ‫‪ .260‬תהילים לג‪ ,‬ו‪.‬‬ ‫‪ .261‬אבות פ"א מ"ב‪.‬‬ ‫וצק | להתבונן‬ ‫בכל 'עשרת ימי תשובה' אנו עמלים לרכוש את הדרגה המרוממת הזו‪ .‬אנו מתעלים‬ ‫ומתרוממים‪ ,‬מתעמקים בגודל חומרת החטא‪ ,‬ומבינים כמה גדולים הרחמים שאנו‬ ‫זקוקים להם‪.‬‬ ‫אנו שבים בתשובה‪ ,‬מתחרטים‪ ,‬ומתחננים להתעלות‪ .‬ועל ידי שאנו עושים כל מה שאנו‬ ‫יכולים לעשות מצידנו כדי להשיג אותה‪ ,‬אנו זוכים שבסוף עשרת הימים הקב"ה מעניק‬ ‫לנו את הלידה המחודשת‪.‬‬ ‫זו הסיבה שמידת "ונקה" פועלת רק בסיומם של עשרת הימים ‪ -‬בתפילת נעילה‪ ,‬משום‬ ‫שרק בנקודת הסיום של העבודה מגיע הזמן של הענקת הלידה המחודשת‪.‬‬ ‫כשמבינים את התהליך נכון‪ ,‬קל יותר להרגיש את הניקיון שחל בנו ביום‬ ‫הכיפורים‪ .‬הקב"ה מחדש אותנו בדרגה מרוממת יותר‪ ,‬והכל תלוי רק ברצון‬ ‫והעבודה מצידנו‪.‬‬ ‫עשרה וידויים כנגד הזכרת שמות הוי"ה‬ ‫ביום הכיפורים אנו מתוודים עשרה פעמים‪ ,‬כנגד עשרת הפעמים שהכהן גדול הזכיר‬ ‫את שם הוי"ה במקדש‪.‬‬ ‫מה הקשר בין הוידוי להזכרת שם הוי"ה?‬ ‫עניינו של ה"וידוי" הוא לא סיפור העבר‪ ,‬ולא התעסקות עם הרע‪ .‬אלא מהותו‬ ‫"ו ַ ּי ּדוּ ֶא ֶבן ִ ּבי"‪.‬‬ ‫העיקרית היא פעולה של השלכה‪ ,‬על דרך הכתוב‪ַ 262‬‬ ‫האדם מזכיר עבירה אחר עבירה‪ ,‬וכוונתו לומר‪ :‬אני סולד מהמעשים הללו‪,‬‬ ‫וכוונתי 'להשליך' אותם ממני‪ .‬זה לא אני‪.‬‬ ‫בזמן הבית‪ ,‬הכהן הגדול הזכיר עשרה פעמים שם הוי"ה‪ ,‬ובזאת הביא לביטוי את‬ ‫הקשר המיוחד שהיה לו ולישראל עם הקב"ה ותורתו‪.‬‬ ‫לאחר החורבן אין לנו קשר כזה‪ ,‬ואין לנו יכולת להזכיר שם הוי"ה‪ - .‬אך תמורת זאת‬ ‫אנו מבקשים לבטאות את הקשר שלנו לכל הפחות בחלק של הסור מרע‪ ,‬להשליך‬ ‫מעצמינו כל מה מה שלא שייך לקב"ה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ .262‬איכה ג‪ ,‬נג‪.‬‬