ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

שנה אחת בלילה שלפני יום הכיפורים ,אמר הרה"ק רבי
אלימלך מליז'ענסק זיע"א לכמה מתלמידיו :אם רצונכם
לדעת איך לעשות את מנהג הכפרות כפי שצריך ,לכו
וראו מה מתרחש בביתו של החייט שגר בקצה העיר.
יום הכיפורים תשפ"ז
עם עלות השחר הלכו התלמידים אל ביתו של החייט,
"לכן ברחמיך הרבים נתת לנו יום אחד בשנה יום הציצו בחלון וראו כי החייט ובניו קמו בבוקר והתפללו
אדיר וקדוש יום הכפורים הזה הבא עלינו לטובה" תפילת שחרית פשוטה ,כדרכם של חייטים.
אחר התפילה לבשו בני הבית בגדי שבת ,הדליקו נרות (תפילה זכה)
רבי מאיר מארים שאפיט ,רבה של קוברין ובעל ה"נִ יר" וישבו מתוך שמחה רבה ליד השולחן הערוך בכל טוב.
טרם התחילו לאכול, על הירושלמי ,נודע
לקח החייט ספר מן "אם יהיה נדחך בקצה השמים כאיש נעלה ובעל מדרגה.
הארון ,פתח אותו ואמר: בערב יום הכפורים נכנס
ריבונו של עולם ,הגיע משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך"
אליו אדם אחד ,כדי
מה נעשה כשאנו נמצאים בקצה קצהו של הסולם הזמן לעשות בינינו לראות במה הוא עוסק
העולה בית ק -ל ,כשאנו מסתובבים כמו בהמות חשבון על כל העברות בשעות נשגבות אלו,
בעולם הזה ומחפשים הנאות ורווחים ושוכחים את שעשינו ,כי זמן כפרה ותמה לראותו שרוי
הוא כעת לכל ישראל. העיקר. בשמחה כביום שמחת
התחיל החייט לקרוא תורה.
''משם'' יקבצך ,מהשממה ,מהריקנות שאתה הולך
מתוך הספר את כל "וכי בלבו: האיש תמה
העבירות שעשה במשך ומחפש ולא מוצא'' ,יקבצך ויקחך''.
עת שמחה היא עתה?
מהשפלות של האדם נלקח האדם אל הקשר עם השנה ,שאת כולם רשם והלא מחר הוא יום הדין
בורא .התפילה שבוקעת מתוך השממה מחברת לפניו בספר הזיכרון הזה. שבים דגים ואפלו
אותו אל הקב''ה שעוזר לו בכל מה שהוא כן מצליח .לאחר שסיים ,הוציא מן רועדים?" אך מפני
אם הוא לא נשבר ,ויודע שמטרת השממה היא הארון ספר נוסף ,גדול הכבוד לא העלה את
וכבד מן הראשון ,וכך תמיהתו על דל שפתיו.
ה''יקחך'' וה''יקבצך'' ,האדם לא ימצא את בוראו
אמר :ריבונו של עולם, מיד רבי מאיר חש
קודם לכן הזכרתי את בימי חייו.
בתמיהתו ,ונענה אליו:
אם הוא לא יפגוש בשממה ,ויודה שהוא אכן שמם העבירות שעשיתי אני, "מדוע אתה משתומם על
ויבש וחסר ,והוא צריך את הקב''ה ,איך יודה אדם על ועכשיו אמנה את הצרות שמחתי? והלא דומה
מה שיש לו אם הוא לא מכיר שהוא לבדו לא יכול שעברנו מיום כיפורים הדבר למלך שהכריז על
בשנה שעברה ,ואז להשיג כלום? וכל בארצו חנינה
התחיל לקרוא מתוך לצאת עתידים האסירים
כי שם ציווה הוי''ה את הברכה חיים – בשממה!
הספר השני את כל הצער למחר לחפשי.
והייסורים ,כל הצרות, (א נקודהל'ע -ספינקא)
אמור נא אתה ,מי הם
עגמת הנפש ,המחלות השמחים ביותר מבין
אסירי המלך? בודאי אלו שחטאו יותר וגזר דינם היה והפסד הממון שעברו עליו ועל נפשות ביתו בשנה זו.
לאחר שסיים לקרוא אמר" :ריבונו של עולם ,אם נעשה קשה יותר ,הם שמחים שבעתים על שזכו לחנינה.
וכך הדבר גם עתה ,שאנו עומדים סמוכים וקרובים ליום־ חשבון על פי היושר ,הרי שאתה חייב לי יותר ממה שאני
הדין ,ומי שהרבה לחטוא ,עליו לשמוח ביותר על שעומד חייב לך ,אבל ערב יום הכיפורים היום ,זמן סליחה
ומחילה ולא ארצה לדקדק עמך בחשבון ,בשל כך לקבל חנינה ולצאת זכאי בדין"...
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם"
מסיימת הגמרא במלים ,ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם הננו מוחלים לך על כל מה שעשית לנו ,וגם אתה תמחל
ניצול ,מי שהוא נתלה בקב"ה לא כל שכן?! לנו על כל העבירות שעשינו לך.
אף אנו מבקשים להגאל בזכות זו ,ומקווים לזכות בחנינה אחר כך מזג החייט כוס יין שרף ,בירך עליה ואמר בקול
בזכות עצם הזכרת שמו של הקב"ה ,ומשום כך אומרים רם :לחיים ,ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה על כל
אנו ,עשה עמנו למען שמך! עוונותינו .כל העבירות שלנו בטלות ומבוטלות ,כאילו
לא היו כלל בעולם .לחיים!
"והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי" אכלו ושתו החייט ובני ביתו מתוך שמחה רבה מאוד.
(תפילה זכה) לאחר שראו התלמידים כל זאת ,שבו אל רבם ,רבי
פעם הובא לפני הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ,דין אלימלך ,וסיפרו לו כל מה שראו ,וקשים היו בעיניהם
תורה ,בו פסק ,כי אחד חייב להחזיר כסף ,ליריבו בעל דבריו של החייט ונראו כחוצפה כלפי הבורא.
הדין השני. אמר להם הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק :דעו לכם
פסק הדין ניתן ,אבל החייב סירב למסור את הכסף. כי כאשר אומר החייט את דבריו ,מתכנסים ובאים
כאשר שאלו רבי משה לסיבת הסירוב ,ענה האיש" :לא הקב"ה בעצמו עם כל הפמליה שלו ,ודברי האמת שאומר
אמסור את הכסף ,כי ה'פסק' חסר תוקף! החייט גורמים שמחה ,רצון וחדווה בעולם הזה ובעולם
נעלמה ממר הלכה ברורה ,הקובעת שדיני ממונות אינם העליון".
נידונים בלילה!"
בשובה ונחת הסביר לו רבי משה ,כי אין טעות בפסיקתו, "שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך"
וכי עליו להחזיר את הכסף. ידוע ביאורו של הרה"ק רבי שמואל שמעלקא
חמישה חודשים לאחר מכן ,שב אותו אדם אל רבי משה, מניקלשבורג זי"ע את הפסוק 'שובה ישראל עד ה׳
וביקש תעודה שהוא שוחט מוסמך. אלקיך' ,כדרך משל ,לאדם הנושא משא ,ובאמצע הדרך
רבי משה אשר זכר את האיש ,ולאחר שעמד על טיבו, הרגיש כי אזלו כוחותיו ,ואין בידו להמשיך בהליכתו.
נטל מיד את עטו והחל לכתוב. מה עשה ,החל עושה לעצמו סימנים ,וחשב לעצמו הרי
הנוכחים בחדר ,זכרו היטב את התפרצויותיו המעליבות עד בית פלוני אינו מרחק רב ,ולא יקשה עלי לישא
של האיש בעבר ,וסברו כי אין הוא ראוי להיעזר ע"י רבי המשא ,אלך רק עד שם.
משה ,התחילו לומר" :ראש הישיבה בוודאי זוכר את בהגיעו לשם חזר על התחבולה ואז ,הביט על אבן גדולה
התנהגותו המעליבה של האיש"... במקום פלוני ואמר רק עד שם אבוא ,כך המשיך בדרכו
השיב רבי משה בנחישות תקיפה" :מה הקשר? יום כיפור עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו.
כבר חלף ,ואז התפללתי 'תפילה זכה' ואמרתי שאני זה פירוש 'שובה ישראל עד' ,כך היא-דרכה של תשובה
מוחל לכל מי שחטא כלפי. – שבכל עת יחזק את עצמו עד פה אבוא בענין פלוני ,ועד
אין אמירה זו משחק ילדים גרידא ,ונוסף לכך ,האיש שם אבוא בענין אחר ,אז יגיע עד ה' אלוקיך -שיזכה לבוא
לבטח חזר בתשובה מאז". לתכלית השלימות ,ויסורו מאיתו כל המסכים המבדילים
והמשיך לכתוב את האישור המבוקש. בינו לבין השי"ת.
"מי יחיה ומי ימות" "אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך"
שאל מרן רבי אהרן לייב שטינמן זצוק"ל :בפיוט ונתנה את משמעות הבקשה 'למען שמך' ניתן להבין על פי
תוקף כשאומרים את המילים מי יחיה ומי ימות יש רגש המעשה המובא בירושלמי (ברכות ט ,א) ,האמורא רב
גדול בקהל ואנשים רבים בוכים בכל מילה בקטע זה. הלך מחמי טבריה ,ובדרך תפסו אותו רומאים.
ולכאורה תמוה ,מילא במי ימות בוכים שהרי אף אחד לא חקרו אותו הרומאים :למי הנך שייך?
רוצה למות אבל במי יחיה מה יש לבכות ,הרי כל אחד השיב להם רב :לאנשי סופינוס ,כלומר :שייך אני לאנשי
רוצה לחיות. המושל.
כששאלו שאלה זאת את הרה"ג רבי חיים קניבסקי זצ"ל כאשר שמעו הרומאים את תשובתו ,שחררו אותו לנפשו
אמר ,שיש לבכות גם במילים מי יחיה "שהרי יש הרבה לשלום.
שחיים כמו מתים וצריך הרבה גם לדעת איך צריך בערב הגיעו הרומאים לביתו של השר ,ושאלו אותו ,עד
לחיות". מתי הנך מתחבר ליהודים?
(דרך שיחה) משראו שהצר אינו מבין את כוונתם ,סיפרו לו על
המפגש שהיה להם עם יהודי שאמר שהוא מאנשי
"אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי המושל.
חובותינו" ומה עשיתם לו? התעניין המושל.
סיפר אחד ממשמשיו של האדמו”ר מטאלנא זצ”ל: שחררנו אותו לנפשו ,השיבו הרומאים.
התלוויתי פעם לרבי בנסיעה באוטובוס חזרה כששמע השר את דבריהם ,שבח את התנהגותם
והסכים עמם.
"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
הציעו השדכנים את הבחור לדודו מאמצו ,ואכן נתרצה לביתו בבית וגן ,והנה נזכר הרבי כי עליו לקנות תרופה
באומרו 'טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר'. מסוימת .נכנסתי עמו לבית מרקחת ידוע בירושלים ,בו
לא עברו ימים רבים והתברר כי אין הזיווג עולה יפה ,ואין היו באותה עת שני רוקחים ,אב ובנו.
הבעל נוהג כראוי לגבי בני ביתו ,וכשבאו מים עד נפש הרוקח האב ,שכבר הכיר את הרבי ,קידמו במאור פנים
נטלה את מטלטליה וחזרה לבית אביה. וביקש ממנו ברכה להצלחה ,ובינתיים היה בנו עסוק עם
הלך הבעל לבית דודו ודפק על הדלת ,אך אין קול ואין לקוח אחר.
עונה ...דודו 'חותנו' אינו מעוניין לראות את פניו לרוב הבן עלעל בדפים שלפניו ואמר לאותו לקוח במעט
כעסו על שכה נהג בבתו. טרוניה“ :רשום כאן חוב ישן על שמך ,אולי כבר הגיע
אך זה המשיך להקיש על הדלת ,עד שקרא מאחורי הזמן לפרוע את החוב?” האב ,בשמעו זאת חש שלא
הדלת הנעולה -דודי אהובי ואוהבי ,אכן כעסך בצדק בנוח והעיר לבנו“ :אל תיקח ממנו כסף עבור החוב ,כבר
הוא ,שהרי בתך היא ,אך אנא ,זכור אל תשכח ,כי מלבד מחלתי לו מזמן ואין לו כאן שום חוב”.
זאת הינך גם דודי... רגז הבן וטען“ :אם החלטת למחול לו ,טוב מאוד ,אבל
כיוצא בדבר באים אנו בבקשת רחמים ותחנונים ,אכן למה לא מחקת את סכום החוב מן המחברת? אם
'הגוף' החטיא את הנשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל ,אך מוחלים ,צריכים גם למחוק! הנה ,עכשיו גרמת לי אי
מבקשים אנו מהקב"ה ,אמת כי הנשמה לך ,אך סוף סוף נעימות ,שאני מבקש ממנו כסף ,בעוד אתה ,בעל החנות,
הגוף פעלך ,וממילא חוסה על עמלך. כבר מחלת לו”.
הרבי הבחין במתח שנוצר ,ולפתע ניגש אל השניים
"על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון" כשפניו נוהרות משמחה ,ואמר להם“ :רבותי ,גרמתם לי
החרטה והוידוי על שחטאנו 'ברצון' מובנת לכל ,חטאים הנאה מרובה בשיחה שלכם .עכשיו נתחדש לי דבר
שנעשו ברצון ,אבל מה מקום יש להתוודות על שחטאנו נפלא :בעשרת ימי תשובה מבקשים ‘אבינו מלכנו מחוק
'באונס'? הרי אונס רחמנא פטריה. ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו’ -מדוע ‘מחוק’
ביאר רבי איסר זלמן מלצר (בתשובתו לתלמידו ,רבי דוקא? רק הכוונה כדברי הבן – שאומרים לאבינו
מיכל יהודה לפקוביץ ,ששפך לפניו את לבו על ביטול שבשמים ,אם אכן מחלת לנו על העברות ,למה הן נשארו
הזמן הרב שעושה כל יום בדרכו מביתו בבני ברק אל כתובות? מבקשים אנו :מחוק ברחמיך הרבים ,אל
הכולל בפתח תקוה) ,תלוי איך האדם מתייחס תשאירן כתובות ,שלא יבואו שוב לגבות .זו סנגוריה
טובה ופשט טוב” ,אמר להם הרבי.
ל'אונס' זה -אם הוא מקבל את האונס מתוך צער ועוגמת ועוד במשך כל הדרך לביתו חזר על הדברים למשמשו
נפש ,הרי זה אונס גמור ואין כאן כלל חטא. ואמר לו“ :כל דבר הקורה בעולם שייך בהשגחה פרטית
אבל אם אותו אונס גורם לאדם איזו הרגשה של נוחות, לכל אחד .הנה קיימנו ‘הלומד מכל אדם’ .מכל מצב
של רווח עקיף ...או אז נעשה 'אונס' זה 'כרצון' ,וזהו שהוא יכולים ללמוד דבר מה לעבודת ה’ .אין לך אדם
'באונס וברצון' -אונס הבא מתוך רצון. שאין לו מקום ואין לו שעה .מכל אחד יש מה ללמוד”.
(תנחומיך ישעשעו נפשי)
"אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק
ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד" א"ה :על זה הדרך אפשר להוסיף על פי סדר אמירת אבינו
(רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ו) מלכנו ,בראשית נבקש למחול על החוב -אבינו מלכנו
בירושלים של מעלה התגורר חסיד בן עליה ושמו רבי סלח ומחל לכל עונותינו.
נחום יאס׳ער זצ״ל מזקני וחשובי חסידי שטעפנשט – לאחר מכן -אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו
באיאן. מנגד עיניך -מבקשים שימחה את זה מנגד עיניו ,שלא
חסיד זה נולד והתגורר שנים רבות על אדמת רוסיה ,ועל יראה את העוונות שלנו ,ובסוף מבקשים -אבינו מלכנו
אף שהצליח לחנך את כל ילדיו בדרך ישראל סבא היה מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו -לא רק שזה
לו בן אחד שהושפע מסביבת הקומוניסטים ,ועזב את לא יהיה מול העיניים ,אלא מחיקה מוחלטת .שגם
דרך התורה רחמנא ליצלן. בהמשך לא יהיה מצב שזה יחזור!
מעולם לא דיבר רבי נחום על צערו הגדול שיש לו מבנו "הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך"
זה שהלך לרעות במקומות זרים ,רק פעם ישבו אצלו ביאר המגיד מדובנא זי"ע בדרך משל ,לאיש אשר אחיו
חבורת אברכים דורשים ומבקשים ,ואחד מן שבק חיים לכל חי ,והשאיר אחריו לאנחות ילד קטן.
המשתתפים הזכיר לפניו דברי הרמב״ם אלו ,והיו ריחם הלה על בן אחיו היתום הבודד ואימצו כבן ,גידלו
שואלים ותמהים איך יתכן כדבר הזה ,שברגע כמימרא וחינכו כשהוא משקיע בו רבות ,לרוב אהבתו אליו.
יתהפך ממשוקץ ומרוחק ומתועב לאהוב ונחמד קרוב ויהי היום ויגדל הילד האחיין עד שהגיע לפרק האיש
וידיד. מקדש ,ובו בעת אף בת דודו הגיעה לפרק האשה
נקנית.
"לפני ה' תטהרו"
[ד]
הינו עצלן והליכתו איטית ,ואילו השני זריז מאד ,ובשעה פתח החסיד ואמר בלב מורתת "הלא אם אזכה שבני יבוא
שהוא הולך כמה פרסאות ילך הראשון רק כמה פסיעות ביום מן הימים וידפוק על דלת ביתי ,ויצעק אלי :טאטע!
בודדות. הנני עוזב את דרכי וחוזר אליך׳ ,כמה גדולה האהבה שלי
נענה ה׳צמח צדק׳ ואמר שתשובתו לא מספקת שהרי אליו תהיה באותה שעה ,וכי הייתי חושב על התלאות
מצד שני עלול הזריז לתעות ביער בתוך זמן קצר ,כי מפני והצער ועגמת הנפש שגרם לי מעודו ועד היום הזה,
שהוא הולך בזריזות ,יסתבך ויתעה עמוק בלב היער, בוודאי שלא ,שהרי עכשיו הנני שמח שחזר למקור
ואילו השני אינו עלול לתעות כל כך. מחצבתו ועולה על דרך המלך ,כמו כן ממש הקב"ה שמח
לא ידע הכפרי מה להשיב ,לכן השיב לו ה׳צמח צדק׳ כביבול בכל יהודי החוזר אליו בתשובה ,לא שנא מיעט
ופרש לפניו את משנתו העמוקה ,כי כמו שמחמת זריזותו לחטוא ואף אם חלילה הרבה לחטוא ,שהרי כעת הוא
יכול לתעות מהר כמו כן על ידי כוחותיו וכישרונותיו מתחרט על כל מה שעשה ורוצה להתקרב אל ה׳ ,וזה
לצאת משם במהירות ,והיינו חשיבותו ,אבל הראשון אם מעורר אהבה עזה מן האב לבן ,וכמו שאמרו במדרש
יתעה בדרכו לא יוכל לצאת משם מחמת עצלותו. אגדה (תנא דבי אליהו פרק לא) ״מעיד אני עלי שמים
והסביר בקדושתו ,שהדברים נאמרים על ימים אלו שהם וארץ ,שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל ,יותר ממה
נשגבים ונעלים ,ועל ידי פגם כל שהוא יגרום לזעזע את שמצפה האב לבנו והאישה לבעלה שיעשו תשובה״.
כל העולמות ,אולם גם יכול לחזור אל דרך המלך בחיפזון
ובמהירות מחמת הכוחות שניתנו לו. "כי ביום הזה יכפר עליכם"
ר' ישראל מסלנט אמר אם היה יום כיפור אפילו רק פעם
"פתח לנו שער בעת נעילת שער" בשבעים שנה היינו צריכים להיות מאושרים ,על אחת
המגיד מלובלין המשיך משל למצב בו אנו נמצאים קודם כמה וכמה שהוא בכל שנה.
תפילת הנעילה :מעשה בצייד אחד שטעה בלכתו ביער
והוא כולו חרד ,והנה לפתע הוא שומע משהו מתנועע "כל נדרי"
בין העצים. פעם אחת ,בליל כל נדרי ,בבית מדרשו של הצדיק רבי
כמובן שקשתו דרוכה בידו מהפחד שמא זהו אריה או לוי יצחק מברדיצ'וב ,עמד כל הקהל והתכונן לתפילת
חיות טורפות אחרות. ״כל נדרי״ ,ואילו הצדיק ,במקום לשבת במקומו,
שיגר חץ לעבר אותו המקום אך דבר לא זז ,אט אט הסתובב בבית הכנסת ,הביט אנה ואנה והתכופף אל
התקרב ונוכח לדעת כי היה זה שיח יבש. מתחת לספסלים כמחפש דבר מה ...הביטו כל
אך לפתע שמע שוב קולות והפעם מאחריו ,במהירות המתפללים בצדיק בתמיהה ,ולא הבינו את פשר מעשיו.
הבזק שיגר חץ נוסף שתעה בין העצים ,היה זה כנראה לבסוף ניגש הרבי אל עמוד התפילה ,נשא עיניו למרום
רשרוש העלים. ואמר :ריבונו של עולם ,הבט משמים וראה מי כעמך
מרוב פחד על כל רשרוש קטן שלח חץ נוסף ,ולאחר זמן ישראל גוי אחד בארץ! מה היה קורה אילו היית מצווה
נוכח לדעת שנותר בידו חץ אחד בלבד! ואז לפתע לאומות העולם לאכול ולשתות? כמה שיכורים היו
נשמעה שאגת אריה מקפיאת דם .אריה נמצא בסביבה!! מתגוללים ברחובות ,ומתחת לכל שולחן וספסל?...
לבו פועם בחוזקה הוא מחזיק את הקשת בידו ויודע כמה לעומתם בני ישראל ,עם קדושיך! ציווית להם לאכול
צריך להיזהר ,כי בחץ זה תלויים כל חייו. בתשיעי ,וכמצוותך כן עשו ,והנה אין אחד מהם מתגולל
הנמשל הוא :ארבעים ימי הרחמים נמצאים מאחורינו, שיכור תחת הספסל או תחת השולחן ,נהפוך הוא ,עתה
ימי התשובה עומדים להסתיים ,ירינו חיצים ,התפללנו עומדים הם כמלאכי מעלה עטופים בטלית באימה
ושיווענו, וביראה ,מפני היום הקדוש והנורא ומוכנים לקבל על
העתרנו והתחננו ,אמנם מי יודע האם פגענו ,ועתה לא עצמם את הצום הנשגב.
נותר בידינו אלא חץ אחד שהוא "תפילת נעילה" שחיינו ריבונו של עולם! -הוסיף הצדיק ואמר -בניך מבקשים
תלויים בה ,ספרי חיים ומתים פתוחים עדיין ,ועלינו מאתך רק מלה אחת בעל פה ושתי מילים בכתב ...תענה
לירות בכל עוצמת הכח! למרות שהיצר הרע גם ברגעים ותאמר להם :״סלחתי״ ,וכתוב ל״חיים טובים״ כל בני
האחרונים רוצה להרוס הכל. בריתך!...
"ועד יום מותו תחכה לו לתשובה"
"ויום טוב היה עושה לאוהביו אומרים בשם הרה"ק בעל ה׳צמח צדק׳ מלובביץ' זי"ע,
בשעה שיצא בשלום מן הקדש" שפעם אקלע לאורווה של סוסים והתעניין אצל בעה"ב
למחירם של הסוסים ,ואכן נעתר הלה לבקשתו ,והתחיל
גמר חתימה טובה לפרט לפניו שסוס זה מחירו עשרה רובל ,והשני עולה
חמש מאות רובל ,לתמיהת ה׳צמח צדק׳ מדוע ההבדל
גדול כל כך בשווים ,השיב הלה ,שהסוס הראשון
