gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה אחת בלילה שלפני יום הכיפורים‪ ,‬אמר הרה"ק רבי‬ ‫אלימלך מליז'ענסק זיע"א לכמה מתלמידיו‪ :‬אם רצונכם‬ ‫לדעת איך לעשות את מנהג הכפרות כפי שצריך‪ ,‬לכו‬ ‫וראו מה מתרחש בביתו של החייט שגר בקצה העיר‪.‬‬ ‫יום הכיפורים תשפ"ז‬ ‫עם עלות השחר הלכו התלמידים אל ביתו של החייט‪,‬‬ ‫"לכן ברחמיך הרבים נתת לנו יום אחד בשנה יום הציצו בחלון וראו כי החייט ובניו קמו בבוקר והתפללו‬ ‫אדיר וקדוש יום הכפורים הזה הבא עלינו לטובה" תפילת שחרית פשוטה‪ ,‬כדרכם של חייטים‪.‬‬ ‫אחר התפילה לבשו בני הבית בגדי שבת‪ ,‬הדליקו נרות‬ ‫(תפילה זכה)‬ ‫רבי מאיר מארים שאפיט‪ ,‬רבה של קוברין ובעל ה"נִ יר" וישבו מתוך שמחה רבה ליד השולחן הערוך בכל טוב‪.‬‬ ‫טרם התחילו לאכול‪,‬‬ ‫על הירושלמי‪ ,‬נודע‬ ‫לקח החייט ספר מן‬ ‫"אם יהיה נדחך בקצה השמים‬ ‫כאיש נעלה ובעל מדרגה‪.‬‬ ‫הארון‪ ,‬פתח אותו ואמר‪:‬‬ ‫בערב יום הכפורים נכנס‬ ‫ריבונו של עולם‪ ,‬הגיע‬ ‫משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך"‬ ‫אליו אדם אחד‪ ,‬כדי‬ ‫מה נעשה כשאנו נמצאים בקצה קצהו של הסולם הזמן לעשות בינינו‬ ‫לראות במה הוא עוסק‬ ‫העולה בית ק ‪-‬ל‪ ,‬כשאנו מסתובבים כמו בהמות חשבון על כל העברות‬ ‫בשעות נשגבות אלו‪,‬‬ ‫בעולם הזה ומחפשים הנאות ורווחים ושוכחים את שעשינו‪ ,‬כי זמן כפרה‬ ‫ותמה לראותו שרוי‬ ‫הוא כעת לכל ישראל‪.‬‬ ‫העיקר‪.‬‬ ‫בשמחה כביום שמחת‬ ‫התחיל החייט לקרוא‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫''משם'' יקבצך‪ ,‬מהשממה‪ ,‬מהריקנות שאתה הולך‬ ‫מתוך הספר את כל‬ ‫"וכי‬ ‫בלבו‪:‬‬ ‫האיש‬ ‫תמה‬ ‫העבירות שעשה במשך‬ ‫ומחפש ולא מוצא‪'' ,‬יקבצך ויקחך''‪.‬‬ ‫עת שמחה היא עתה?‬ ‫מהשפלות של האדם נלקח האדם אל הקשר עם השנה‪ ,‬שאת כולם רשם‬ ‫והלא מחר הוא יום הדין‬ ‫בורא‪ .‬התפילה שבוקעת מתוך השממה מחברת לפניו בספר הזיכרון הזה‪.‬‬ ‫שבים‬ ‫דגים‬ ‫ואפלו‬ ‫אותו אל הקב''ה שעוזר לו בכל מה שהוא כן מצליח‪ .‬לאחר שסיים‪ ,‬הוציא מן‬ ‫רועדים?" אך מפני‬ ‫אם הוא לא נשבר‪ ,‬ויודע שמטרת השממה היא הארון ספר נוסף‪ ,‬גדול‬ ‫הכבוד לא העלה את‬ ‫וכבד מן הראשון‪ ,‬וכך‬ ‫תמיהתו על דל שפתיו‪.‬‬ ‫ה''יקחך'' וה''יקבצך''‪ ,‬האדם לא ימצא את בוראו‬ ‫אמר‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫מיד‬ ‫רבי מאיר חש‬ ‫קודם לכן הזכרתי את‬ ‫בימי חייו‪.‬‬ ‫בתמיהתו‪ ,‬ונענה אליו‪:‬‬ ‫אם הוא לא יפגוש בשממה‪ ,‬ויודה שהוא אכן שמם העבירות שעשיתי אני‪,‬‬ ‫"מדוע אתה משתומם על‬ ‫ויבש וחסר‪ ,‬והוא צריך את הקב''ה‪ ,‬איך יודה אדם על ועכשיו אמנה את הצרות‬ ‫שמחתי? והלא דומה‬ ‫מה שיש לו אם הוא לא מכיר שהוא לבדו לא יכול שעברנו מיום כיפורים‬ ‫הדבר למלך שהכריז על‬ ‫בשנה שעברה‪ ,‬ואז‬ ‫להשיג כלום?‬ ‫וכל‬ ‫בארצו‬ ‫חנינה‬ ‫התחיל לקרוא מתוך‬ ‫לצאת‬ ‫עתידים‬ ‫האסירים‬ ‫כי שם ציווה הוי''ה את הברכה חיים – בשממה!‬ ‫הספר השני את כל הצער‬ ‫למחר לחפשי‪.‬‬ ‫והייסורים‪ ,‬כל הצרות‪,‬‬ ‫(א נקודהל'ע ‪ -‬ספינקא)‬ ‫אמור נא אתה‪ ,‬מי הם‬ ‫עגמת הנפש‪ ,‬המחלות‬ ‫השמחים ביותר מבין‬ ‫אסירי המלך? בודאי אלו שחטאו יותר וגזר דינם היה והפסד הממון שעברו עליו ועל נפשות ביתו בשנה זו‪.‬‬ ‫לאחר שסיים לקרוא אמר‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם נעשה‬ ‫קשה יותר‪ ,‬הם שמחים שבעתים על שזכו לחנינה‪.‬‬ ‫וכך הדבר גם עתה‪ ,‬שאנו עומדים סמוכים וקרובים ליום־ חשבון על פי היושר‪ ,‬הרי שאתה חייב לי יותר ממה שאני‬ ‫הדין‪ ,‬ומי שהרבה לחטוא‪ ,‬עליו לשמוח ביותר על שעומד חייב לך‪ ,‬אבל ערב יום הכיפורים היום‪ ,‬זמן סליחה‬ ‫ומחילה ולא ארצה לדקדק עמך בחשבון‪ ,‬בשל כך‬ ‫לקבל חנינה ולצאת זכאי בדין‪"...‬‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתכם"‬ ‫מסיימת הגמרא במלים‪ ,‬ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם‬ ‫הננו מוחלים לך על כל מה שעשית לנו‪ ,‬וגם אתה תמחל‬ ‫ניצול‪ ,‬מי שהוא נתלה בקב"ה לא כל שכן?!‬ ‫לנו על כל העבירות שעשינו לך‪.‬‬ ‫אף אנו מבקשים להגאל בזכות זו‪ ,‬ומקווים לזכות בחנינה‬ ‫אחר כך מזג החייט כוס יין שרף‪ ,‬בירך עליה ואמר בקול‬ ‫בזכות עצם הזכרת שמו של הקב"ה‪ ,‬ומשום כך אומרים‬ ‫רם‪ :‬לחיים‪ ,‬ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה על כל‬ ‫אנו‪ ,‬עשה עמנו למען שמך!‬ ‫עוונותינו‪ .‬כל העבירות שלנו בטלות ומבוטלות‪ ,‬כאילו‬ ‫לא היו כלל בעולם‪ .‬לחיים!‬ ‫"והנני מוחל במחילה גמורה לכל מי שחטא נגדי"‬ ‫אכלו ושתו החייט ובני ביתו מתוך שמחה רבה מאוד‪.‬‬ ‫(תפילה זכה)‬ ‫לאחר שראו התלמידים כל זאת‪ ,‬שבו אל רבם‪ ,‬רבי‬ ‫פעם הובא לפני הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬דין‬ ‫אלימלך‪ ,‬וסיפרו לו כל מה שראו‪ ,‬וקשים היו בעיניהם‬ ‫תורה‪ ,‬בו פסק‪ ,‬כי אחד חייב להחזיר כסף‪ ,‬ליריבו בעל‬ ‫דבריו של החייט ונראו כחוצפה כלפי הבורא‪.‬‬ ‫הדין השני‪.‬‬ ‫אמר להם הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק‪ :‬דעו לכם‬ ‫פסק הדין ניתן‪ ,‬אבל החייב סירב למסור את הכסף‪.‬‬ ‫כי כאשר אומר החייט את דבריו‪ ,‬מתכנסים ובאים‬ ‫כאשר שאלו רבי משה לסיבת הסירוב‪ ,‬ענה האיש‪" :‬לא‬ ‫הקב"ה בעצמו עם כל הפמליה שלו‪ ,‬ודברי האמת שאומר‬ ‫אמסור את הכסף‪ ,‬כי ה'פסק' חסר תוקף!‬ ‫החייט גורמים שמחה‪ ,‬רצון וחדווה בעולם הזה ובעולם‬ ‫נעלמה ממר הלכה ברורה‪ ,‬הקובעת שדיני ממונות אינם‬ ‫העליון‪".‬‬ ‫נידונים בלילה!"‬ ‫בשובה ונחת הסביר לו רבי משה‪ ,‬כי אין טעות בפסיקתו‪,‬‬ ‫"שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך"‬ ‫וכי עליו להחזיר את הכסף‪.‬‬ ‫ידוע ביאורו של הרה"ק רבי שמואל שמעלקא‬ ‫חמישה חודשים לאחר מכן‪ ,‬שב אותו אדם אל רבי משה‪,‬‬ ‫מניקלשבורג זי"ע את הפסוק 'שובה ישראל עד ה׳‬ ‫וביקש תעודה שהוא שוחט מוסמך‪.‬‬ ‫אלקיך'‪ ,‬כדרך משל‪ ,‬לאדם הנושא משא‪ ,‬ובאמצע הדרך‬ ‫רבי משה אשר זכר את האיש‪ ,‬ולאחר שעמד על טיבו‪,‬‬ ‫הרגיש כי אזלו כוחותיו‪ ,‬ואין בידו להמשיך בהליכתו‪.‬‬ ‫נטל מיד את עטו והחל לכתוב‪.‬‬ ‫מה עשה‪ ,‬החל עושה לעצמו סימנים‪ ,‬וחשב לעצמו הרי‬ ‫הנוכחים בחדר‪ ,‬זכרו היטב את התפרצויותיו המעליבות‬ ‫עד בית פלוני אינו מרחק רב‪ ,‬ולא יקשה עלי לישא‬ ‫של האיש בעבר‪ ,‬וסברו כי אין הוא ראוי להיעזר ע"י רבי‬ ‫המשא‪ ,‬אלך רק עד שם‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬התחילו לומר‪" :‬ראש הישיבה בוודאי זוכר את‬ ‫בהגיעו לשם חזר על התחבולה ואז‪ ,‬הביט על אבן גדולה‬ ‫התנהגותו המעליבה של האיש‪"...‬‬ ‫במקום פלוני ואמר רק עד שם אבוא‪ ,‬כך המשיך בדרכו‬ ‫השיב רבי משה בנחישות תקיפה‪" :‬מה הקשר? יום כיפור‬ ‫עד שהגיע לתכליתו ולמחוז חפצו‪.‬‬ ‫כבר חלף‪ ,‬ואז התפללתי 'תפילה זכה' ואמרתי שאני‬ ‫זה פירוש 'שובה ישראל עד'‪ ,‬כך היא‪-‬דרכה של תשובה‬ ‫מוחל לכל מי שחטא כלפי‪.‬‬ ‫– שבכל עת יחזק את עצמו עד פה אבוא בענין פלוני‪ ,‬ועד‬ ‫אין אמירה זו משחק ילדים גרידא‪ ,‬ונוסף לכך‪ ,‬האיש‬ ‫שם אבוא בענין אחר‪ ,‬אז יגיע עד ה' אלוקיך ‪ -‬שיזכה לבוא‬ ‫לבטח חזר בתשובה מאז"‪.‬‬ ‫לתכלית השלימות‪ ,‬ויסורו מאיתו כל המסכים המבדילים‬ ‫והמשיך לכתוב את האישור המבוקש‪.‬‬ ‫בינו לבין השי"ת‪.‬‬ ‫"מי יחיה ומי ימות"‬ ‫"אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך"‬ ‫שאל מרן רבי אהרן לייב שטינמן זצוק"ל‪ :‬בפיוט ונתנה‬ ‫את משמעות הבקשה 'למען שמך' ניתן להבין על פי‬ ‫תוקף כשאומרים את המילים מי יחיה ומי ימות יש רגש‬ ‫המעשה המובא בירושלמי (ברכות ט‪ ,‬א)‪ ,‬האמורא רב‬ ‫גדול בקהל ואנשים רבים בוכים בכל מילה בקטע זה‪.‬‬ ‫הלך מחמי טבריה‪ ,‬ובדרך תפסו אותו רומאים‪.‬‬ ‫ולכאורה תמוה‪ ,‬מילא במי ימות בוכים שהרי אף אחד לא‬ ‫חקרו אותו הרומאים‪ :‬למי הנך שייך?‬ ‫רוצה למות אבל במי יחיה מה יש לבכות‪ ,‬הרי כל אחד‬ ‫השיב להם רב‪ :‬לאנשי סופינוס‪ ,‬כלומר‪ :‬שייך אני לאנשי‬ ‫רוצה לחיות‪.‬‬ ‫המושל‪.‬‬ ‫כששאלו שאלה זאת את הרה"ג רבי חיים קניבסקי זצ"ל‬ ‫כאשר שמעו הרומאים את תשובתו‪ ,‬שחררו אותו לנפשו‬ ‫אמר‪ ,‬שיש לבכות גם במילים מי יחיה "שהרי יש הרבה‬ ‫לשלום‪.‬‬ ‫שחיים כמו מתים וצריך הרבה גם לדעת איך צריך‬ ‫בערב הגיעו הרומאים לביתו של השר‪ ,‬ושאלו אותו‪ ,‬עד‬ ‫לחיות"‪.‬‬ ‫מתי הנך מתחבר ליהודים?‬ ‫(דרך שיחה)‬ ‫משראו שהצר אינו מבין את כוונתם‪ ,‬סיפרו לו על‬ ‫המפגש שהיה להם עם יהודי שאמר שהוא מאנשי‬ ‫"אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי‬ ‫המושל‪.‬‬ ‫חובותינו"‬ ‫ומה עשיתם לו? התעניין המושל‪.‬‬ ‫סיפר אחד ממשמשיו של האדמו”ר מטאלנא זצ”ל‪:‬‬ ‫שחררנו אותו לנפשו‪ ,‬השיבו הרומאים‪.‬‬ ‫התלוויתי פעם לרבי בנסיעה באוטובוס חזרה‬ ‫כששמע השר את דבריהם‪ ,‬שבח את התנהגותם‬ ‫והסכים עמם‪.‬‬ ‫"שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"‬ ‫הציעו השדכנים את הבחור לדודו מאמצו‪ ,‬ואכן נתרצה‬ ‫לביתו בבית וגן‪ ,‬והנה נזכר הרבי כי עליו לקנות תרופה‬ ‫באומרו 'טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר'‪.‬‬ ‫מסוימת‪ .‬נכנסתי עמו לבית מרקחת ידוע בירושלים‪ ,‬בו‬ ‫לא עברו ימים רבים והתברר כי אין הזיווג עולה יפה‪ ,‬ואין‬ ‫היו באותה עת שני רוקחים‪ ,‬אב ובנו‪.‬‬ ‫הבעל נוהג כראוי לגבי בני ביתו‪ ,‬וכשבאו מים עד נפש‬ ‫הרוקח האב‪ ,‬שכבר הכיר את הרבי‪ ,‬קידמו במאור פנים‬ ‫נטלה את מטלטליה וחזרה לבית אביה‪.‬‬ ‫וביקש ממנו ברכה להצלחה‪ ,‬ובינתיים היה בנו עסוק עם‬ ‫הלך הבעל לבית דודו ודפק על הדלת‪ ,‬אך אין קול ואין‬ ‫לקוח אחר‪.‬‬ ‫עונה‪ ...‬דודו 'חותנו' אינו מעוניין לראות את פניו לרוב‬ ‫הבן עלעל בדפים שלפניו ואמר לאותו לקוח במעט‬ ‫כעסו על שכה נהג בבתו‪.‬‬ ‫טרוניה‪“ :‬רשום כאן חוב ישן על שמך‪ ,‬אולי כבר הגיע‬ ‫אך זה המשיך להקיש על הדלת‪ ,‬עד שקרא מאחורי‬ ‫הזמן לפרוע את החוב?” האב‪ ,‬בשמעו זאת חש שלא‬ ‫הדלת הנעולה ‪ -‬דודי אהובי ואוהבי‪ ,‬אכן כעסך בצדק‬ ‫בנוח והעיר לבנו‪“ :‬אל תיקח ממנו כסף עבור החוב‪ ,‬כבר‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי בתך היא‪ ,‬אך אנא‪ ,‬זכור אל תשכח‪ ,‬כי מלבד‬ ‫מחלתי לו מזמן ואין לו כאן שום חוב”‪.‬‬ ‫זאת הינך גם דודי‪...‬‬ ‫רגז הבן וטען‪“ :‬אם החלטת למחול לו‪ ,‬טוב מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫כיוצא בדבר באים אנו בבקשת רחמים ותחנונים‪ ,‬אכן‬ ‫למה לא מחקת את סכום החוב מן המחברת? אם‬ ‫'הגוף' החטיא את הנשמה שהיא חלק אלו‪-‬ה ממעל‪ ,‬אך‬ ‫מוחלים‪ ,‬צריכים גם למחוק! הנה‪ ,‬עכשיו גרמת לי אי‬ ‫מבקשים אנו מהקב"ה‪ ,‬אמת כי הנשמה לך‪ ,‬אך סוף סוף‬ ‫נעימות‪ ,‬שאני מבקש ממנו כסף‪ ,‬בעוד אתה‪ ,‬בעל החנות‪,‬‬ ‫הגוף פעלך‪ ,‬וממילא חוסה על עמלך‪.‬‬ ‫כבר מחלת לו”‪.‬‬ ‫הרבי הבחין במתח שנוצר‪ ,‬ולפתע ניגש אל השניים‬ ‫"על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון"‬ ‫כשפניו נוהרות משמחה‪ ,‬ואמר להם‪“ :‬רבותי‪ ,‬גרמתם לי‬ ‫החרטה והוידוי על שחטאנו 'ברצון' מובנת לכל‪ ,‬חטאים‬ ‫הנאה מרובה בשיחה שלכם‪ .‬עכשיו נתחדש לי דבר‬ ‫שנעשו ברצון‪ ,‬אבל מה מקום יש להתוודות על שחטאנו‬ ‫נפלא‪ :‬בעשרת ימי תשובה מבקשים ‘אבינו מלכנו מחוק‬ ‫'באונס'? הרי אונס רחמנא פטריה‪.‬‬ ‫ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו’ ‪ -‬מדוע ‘מחוק’‬ ‫ביאר רבי איסר זלמן מלצר (בתשובתו לתלמידו‪ ,‬רבי‬ ‫דוקא? רק הכוונה כדברי הבן – שאומרים לאבינו‬ ‫מיכל יהודה לפקוביץ‪ ,‬ששפך לפניו את לבו על ביטול‬ ‫שבשמים‪ ,‬אם אכן מחלת לנו על העברות‪ ,‬למה הן נשארו‬ ‫הזמן הרב שעושה כל יום בדרכו מביתו בבני ברק אל‬ ‫כתובות? מבקשים אנו‪ :‬מחוק ברחמיך הרבים‪ ,‬אל‬ ‫הכולל בפתח תקוה)‪ ,‬תלוי איך האדם מתייחס‬ ‫תשאירן כתובות‪ ,‬שלא יבואו שוב לגבות‪ .‬זו סנגוריה‬ ‫טובה ופשט טוב”‪ ,‬אמר להם הרבי‪.‬‬ ‫ל'אונס' זה ‪ -‬אם הוא מקבל את האונס מתוך צער ועוגמת‬ ‫ועוד במשך כל הדרך לביתו חזר על הדברים למשמשו‬ ‫נפש‪ ,‬הרי זה אונס גמור ואין כאן כלל חטא‪.‬‬ ‫ואמר לו‪“ :‬כל דבר הקורה בעולם שייך בהשגחה פרטית‬ ‫אבל אם אותו אונס גורם לאדם איזו הרגשה של נוחות‪,‬‬ ‫לכל אחד‪ .‬הנה קיימנו ‘הלומד מכל אדם’‪ .‬מכל מצב‬ ‫של רווח עקיף‪ ...‬או אז נעשה 'אונס' זה 'כרצון'‪ ,‬וזהו‬ ‫שהוא יכולים ללמוד דבר מה לעבודת ה’‪ .‬אין לך אדם‬ ‫'באונס וברצון' ‪ -‬אונס הבא מתוך רצון‪.‬‬ ‫שאין לו מקום ואין לו שעה‪ .‬מכל אחד יש מה ללמוד”‪.‬‬ ‫(תנחומיך ישעשעו נפשי)‬ ‫"אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק‬ ‫ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד"‬ ‫א"ה‪ :‬על זה הדרך אפשר להוסיף על פי סדר אמירת אבינו‬ ‫(רמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ו)‬ ‫מלכנו‪ ,‬בראשית נבקש למחול על החוב ‪ -‬אבינו מלכנו‬ ‫בירושלים של מעלה התגורר חסיד בן עליה ושמו רבי‬ ‫סלח ומחל לכל עונותינו‪.‬‬ ‫נחום יאס׳ער זצ״ל מזקני וחשובי חסידי שטעפנשט –‬ ‫לאחר מכן ‪ -‬אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו‬ ‫באיאן‪.‬‬ ‫מנגד עיניך ‪ -‬מבקשים שימחה את זה מנגד עיניו‪ ,‬שלא‬ ‫חסיד זה נולד והתגורר שנים רבות על אדמת רוסיה‪ ,‬ועל‬ ‫יראה את העוונות שלנו‪ ,‬ובסוף מבקשים ‪ -‬אבינו מלכנו‬ ‫אף שהצליח לחנך את כל ילדיו בדרך ישראל סבא היה‬ ‫מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו ‪ -‬לא רק שזה‬ ‫לו בן אחד שהושפע מסביבת הקומוניסטים‪ ,‬ועזב את‬ ‫לא יהיה מול העיניים‪ ,‬אלא מחיקה מוחלטת‪ .‬שגם‬ ‫דרך התורה רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫בהמשך לא יהיה מצב שזה יחזור!‬ ‫מעולם לא דיבר רבי נחום על צערו הגדול שיש לו מבנו‬ ‫"הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך"‬ ‫זה שהלך לרעות במקומות זרים‪ ,‬רק פעם ישבו אצלו‬ ‫ביאר המגיד מדובנא זי"ע בדרך משל‪ ,‬לאיש אשר אחיו‬ ‫חבורת אברכים דורשים ומבקשים‪ ,‬ואחד מן‬ ‫שבק חיים לכל חי‪ ,‬והשאיר אחריו לאנחות ילד קטן‪.‬‬ ‫המשתתפים הזכיר לפניו דברי הרמב״ם אלו‪ ,‬והיו‬ ‫ריחם הלה על בן אחיו היתום הבודד ואימצו כבן‪ ,‬גידלו‬ ‫שואלים ותמהים איך יתכן כדבר הזה‪ ,‬שברגע כמימרא‬ ‫וחינכו כשהוא משקיע בו רבות‪ ,‬לרוב אהבתו אליו‪.‬‬ ‫יתהפך ממשוקץ ומרוחק ומתועב לאהוב ונחמד קרוב‬ ‫ויהי היום ויגדל הילד האחיין עד שהגיע לפרק האיש‬ ‫וידיד‪.‬‬ ‫מקדש‪ ,‬ובו בעת אף בת דודו הגיעה לפרק האשה‬ ‫נקנית‪.‬‬ ‫"לפני ה' תטהרו"‬ ‫[ד]‬ ‫הינו עצלן והליכתו איטית‪ ,‬ואילו השני זריז מאד‪ ,‬ובשעה‬ ‫פתח החסיד ואמר בלב מורתת "הלא אם אזכה שבני יבוא‬ ‫שהוא הולך כמה פרסאות ילך הראשון רק כמה פסיעות‬ ‫ביום מן הימים וידפוק על דלת ביתי‪ ,‬ויצעק אלי‪ :‬טאטע!‬ ‫בודדות‪.‬‬ ‫הנני עוזב את דרכי וחוזר אליך׳‪ ,‬כמה גדולה האהבה שלי‬ ‫נענה ה׳צמח צדק׳ ואמר שתשובתו לא מספקת שהרי‬ ‫אליו תהיה באותה שעה‪ ,‬וכי הייתי חושב על התלאות‬ ‫מצד שני עלול הזריז לתעות ביער בתוך זמן קצר‪ ,‬כי מפני‬ ‫והצער ועגמת הנפש שגרם לי מעודו ועד היום הזה‪,‬‬ ‫שהוא הולך בזריזות‪ ,‬יסתבך ויתעה עמוק בלב היער‪,‬‬ ‫בוודאי שלא‪ ,‬שהרי עכשיו הנני שמח שחזר למקור‬ ‫ואילו השני אינו עלול לתעות כל כך‪.‬‬ ‫מחצבתו ועולה על דרך המלך‪ ,‬כמו כן ממש הקב"ה שמח‬ ‫לא ידע הכפרי מה להשיב‪ ,‬לכן השיב לו ה׳צמח צדק׳‬ ‫כביבול בכל יהודי החוזר אליו בתשובה‪ ,‬לא שנא מיעט‬ ‫ופרש לפניו את משנתו העמוקה‪ ,‬כי כמו שמחמת זריזותו‬ ‫לחטוא ואף אם חלילה הרבה לחטוא‪ ,‬שהרי כעת הוא‬ ‫יכול לתעות מהר כמו כן על ידי כוחותיו וכישרונותיו‬ ‫מתחרט על כל מה שעשה ורוצה להתקרב אל ה׳‪ ,‬וזה‬ ‫לצאת משם במהירות‪ ,‬והיינו חשיבותו‪ ,‬אבל הראשון אם‬ ‫מעורר אהבה עזה מן האב לבן‪ ,‬וכמו שאמרו במדרש‬ ‫יתעה בדרכו לא יוכל לצאת משם מחמת עצלותו‪.‬‬ ‫אגדה (תנא דבי אליהו פרק לא) ״מעיד אני עלי שמים‬ ‫והסביר בקדושתו‪ ,‬שהדברים נאמרים על ימים אלו שהם‬ ‫וארץ‪ ,‬שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל‪ ,‬יותר ממה‬ ‫נשגבים ונעלים‪ ,‬ועל ידי פגם כל שהוא יגרום לזעזע את‬ ‫שמצפה האב לבנו והאישה לבעלה שיעשו תשובה״‪.‬‬ ‫כל העולמות‪ ,‬אולם גם יכול לחזור אל דרך המלך בחיפזון‬ ‫ובמהירות מחמת הכוחות שניתנו לו‪.‬‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם"‬ ‫ר' ישראל מסלנט אמר אם היה יום כיפור אפילו רק פעם‬ ‫"פתח לנו שער בעת נעילת שער"‬ ‫בשבעים שנה היינו צריכים להיות מאושרים‪ ,‬על אחת‬ ‫המגיד מלובלין המשיך משל למצב בו אנו נמצאים קודם‬ ‫כמה וכמה שהוא בכל שנה‪.‬‬ ‫תפילת הנעילה‪ :‬מעשה בצייד אחד שטעה בלכתו ביער‬ ‫והוא כולו חרד‪ ,‬והנה לפתע הוא שומע משהו מתנועע‬ ‫"כל נדרי"‬ ‫בין העצים‪.‬‬ ‫פעם אחת‪ ,‬בליל כל נדרי‪ ,‬בבית מדרשו של הצדיק רבי‬ ‫כמובן שקשתו דרוכה בידו מהפחד שמא זהו אריה או‬ ‫לוי יצחק מברדיצ'וב‪ ,‬עמד כל הקהל והתכונן לתפילת‬ ‫חיות טורפות אחרות‪.‬‬ ‫״כל נדרי״‪ ,‬ואילו הצדיק‪ ,‬במקום לשבת במקומו‪,‬‬ ‫שיגר חץ לעבר אותו המקום אך דבר לא זז‪ ,‬אט אט‬ ‫הסתובב בבית הכנסת‪ ,‬הביט אנה ואנה והתכופף אל‬ ‫התקרב ונוכח לדעת כי היה זה שיח יבש‪.‬‬ ‫מתחת לספסלים כמחפש דבר מה‪ ...‬הביטו כל‬ ‫אך לפתע שמע שוב קולות והפעם מאחריו‪ ,‬במהירות‬ ‫המתפללים בצדיק בתמיהה‪ ,‬ולא הבינו את פשר מעשיו‪.‬‬ ‫הבזק שיגר חץ נוסף שתעה בין העצים‪ ,‬היה זה כנראה‬ ‫לבסוף ניגש הרבי אל עמוד התפילה‪ ,‬נשא עיניו למרום‬ ‫רשרוש העלים‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬הבט משמים וראה מי כעמך‬ ‫מרוב פחד על כל רשרוש קטן שלח חץ נוסף‪ ,‬ולאחר זמן‬ ‫ישראל גוי אחד בארץ! מה היה קורה אילו היית מצווה‬ ‫נוכח לדעת שנותר בידו חץ אחד בלבד! ואז לפתע‬ ‫לאומות העולם לאכול ולשתות? כמה שיכורים היו‬ ‫נשמעה שאגת אריה מקפיאת דם‪ .‬אריה נמצא בסביבה!!‬ ‫מתגוללים ברחובות‪ ,‬ומתחת לכל שולחן וספסל?‪...‬‬ ‫לבו פועם בחוזקה הוא מחזיק את הקשת בידו ויודע כמה‬ ‫לעומתם בני ישראל‪ ,‬עם קדושיך! ציווית להם לאכול‬ ‫צריך להיזהר‪ ,‬כי בחץ זה תלויים כל חייו‪.‬‬ ‫בתשיעי‪ ,‬וכמצוותך כן עשו‪ ,‬והנה אין אחד מהם מתגולל‬ ‫הנמשל הוא‪ :‬ארבעים ימי הרחמים נמצאים מאחורינו‪,‬‬ ‫שיכור תחת הספסל או תחת השולחן‪ ,‬נהפוך הוא‪ ,‬עתה‬ ‫ימי התשובה עומדים להסתיים‪ ,‬ירינו חיצים‪ ,‬התפללנו‬ ‫עומדים הם כמלאכי מעלה עטופים בטלית באימה‬ ‫ושיווענו‪,‬‬ ‫וביראה‪ ,‬מפני היום הקדוש והנורא ומוכנים לקבל על‬ ‫העתרנו והתחננו‪ ,‬אמנם מי יודע האם פגענו‪ ,‬ועתה לא‬ ‫עצמם את הצום הנשגב‪.‬‬ ‫נותר בידינו אלא חץ אחד שהוא "תפילת נעילה" שחיינו‬ ‫ריבונו של עולם! ‪ -‬הוסיף הצדיק ואמר ‪ -‬בניך מבקשים‬ ‫תלויים בה‪ ,‬ספרי חיים ומתים פתוחים עדיין‪ ,‬ועלינו‬ ‫מאתך רק מלה אחת בעל פה ושתי מילים בכתב‪ ...‬תענה‬ ‫לירות בכל עוצמת הכח! למרות שהיצר הרע גם ברגעים‬ ‫ותאמר להם‪ :‬״סלחתי״‪ ,‬וכתוב ל״חיים טובים״ כל בני‬ ‫האחרונים רוצה להרוס הכל‪.‬‬ ‫בריתך!‪...‬‬ ‫"ועד יום מותו תחכה לו לתשובה"‬ ‫"ויום טוב היה עושה לאוהביו‬ ‫אומרים בשם הרה"ק בעל ה׳צמח צדק׳ מלובביץ' זי"ע‪,‬‬ ‫בשעה שיצא בשלום מן הקדש"‬ ‫שפעם אקלע לאורווה של סוסים והתעניין אצל בעה"ב‬ ‫למחירם של הסוסים‪ ,‬ואכן נעתר הלה לבקשתו‪ ,‬והתחיל‬ ‫‪ ‬גמר חתימה טובה ‪‬‬ ‫לפרט לפניו שסוס זה מחירו עשרה רובל‪ ,‬והשני עולה‬ ‫חמש מאות רובל‪ ,‬לתמיהת ה׳צמח צדק׳ מדוע ההבדל‬ ‫גדול כל כך בשווים‪ ,‬השיב הלה‪ ,‬שהסוס הראשון‬