gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עוברם רצונו‪ ,‬באופן שבעלות כן על רוחם‬ ‫(ז) והנה על פי דרכנו נשים לב אל‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫תהיה עבודתם מיראה ולא מאהבה‪.‬‬ ‫הפסוקים הקודמים באומרו ויכל משה‬ ‫על כן מיד כהתימו את כל דברי‬ ‫לדבר כו'‪ ,‬כי כל פסוק זה הוא מיותר‪ ,‬כי‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫השירה‪ ,‬מיד שם לפניהם הדברים הבאים‬ ‫הרי נאמר וידבר את כל דברי השירה כו'?‬ ‫פ' האזינו‬ ‫האלה‪ ,‬ובלשון חבה‪ ,‬לשקע אהבת ה'‬ ‫(ח) ועוד‪ ,‬אומרו שימו לבבכם כו' מה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בלבותם‪ ,‬ולהודיעם כי אהבם את ה' הוא‬ ‫צורך שימת הלבב למען יצום את בניהם?‬ ‫ו ַָּיבֹא מ ֶֹׁשה ַוי ְַד ֵּבר אֶׁ ת ָּכל ִּדבְ ֵּרי‬ ‫אהוב את עצמם כי הוא חייהם‪.‬‬ ‫והראוי יאמר צוו את בניכם! ואם הכוונה‬ ‫הַ ִּש ָּירה הַ זֹאת ְבאָּ ְזנֵּי הָּ ָּעם הוא וְ הוֹ ֵּש ַע‬ ‫וזהו שחזר משה ואמר ויכל משה כו'‪,‬‬ ‫שלא יתעצלו בצוות את בניהם‪ ,‬היה לו‬ ‫ִּבן נון‪ַ :‬ויְכַ ל מ ֶֹׁשה לְ ַד ֵּבר אֶׁ ת ָּכל‬ ‫לומר כי מיד ככלותו לדבר את דברי‬ ‫לומר שימו לבבכם לצוות את בניכם‪ ,‬ולא‬ ‫הַ ְדבָּ ִּרים הָּ אֵּ לֶׁה אֶׁ ל ָּכל י ְִּש ָּראֵּ ל‪:‬‬ ‫השירה שהוא קושי כמשמעות דבור‪ ,‬אז‬ ‫יאמר אשר תצוום!‬ ‫וַיֹאמֶׁ ר אֲ לֵּהֶׁ ם ִּשימו לְ בַ בְ כֶׁ ם לְ כָּ ל‬ ‫ויאמר אליהם לשון אמירה וחבה ואמר‬ ‫(ט) וגם באומרו התורה הזאת‬ ‫הַ ְדבָּ ִּרים אֲ ֶׁשר אָּ נֹכִּ י מֵּ עִּ יד ָּבכֶׁ ם הַ יוֹ ם‬ ‫שימו לבבכם כו'‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫מיותרת‪:‬‬ ‫אֲ ֶׁשר ְתצַ וֻּם אֶׁ ת ְבנֵּיכֶׁ ם לִּ ְשמֹר ַלעֲשוֹ ת‬ ‫(ד) הלא צריך להודיע תחלה כי חיינו‬ ‫אֶׁ ת ָּכל ִּדבְ ֵּרי הַ תוֹ ָּרה הַ זֹאת‪ִּ :‬כי לֹא‬ ‫אינה דבר רק‪ ,‬ואחרי כן יודיע כי גם‬ ‫אמנם הנה משה רבינו ע"ה רצה לזכות‬ ‫את ישראל ישימו בפי זרעם אחריהם‬ ‫ָּדבָּ ר ֵּרק הוא מִּ ֶׁכם ִּכי הוא חַ יֵּיכֶׁ ם‬ ‫התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו?‬ ‫אֲריכו יָּמִּ ים עַל הָּ אֲ ָּדמָּ ה‬ ‫ובַ ָּדבָּ ר הַ זֶׁה ַת ִּ‬ ‫וקושיא (ז) ויכל משה לדבר כו'‪ ,‬כי‬ ‫הדרוש הלזה כי רב הוא מאד לזכות אותו‬ ‫האדם תמיד‪ ,‬למען יהיה קל כנשר ורץ‬ ‫אֲ ֶׁשר אַ ֶׁתם עֹבְ ִּרים אֶׁ ת הַ י ְַר ֵּדן ָּש ָּמה‬ ‫כל פסוק זה הוא מיותר‪ ,‬כי הרי נאמר‬ ‫לְ ִּר ְש ָּתה‪:‬‬ ‫וידבר את כל דברי השירה כו'?‬ ‫כצבי לעשות רצון אביך שבשמים‪.‬‬ ‫כי נפש כל איש מישראל שורשה‬ ‫ראוי לשים לב‪.‬‬ ‫והנה במה שידענו ההפרש שבין לב‪,‬‬ ‫ללבב כי לבב כולל שני יצרים‪ .‬והנה‬ ‫השם יתברך ותורתו הבלתי נפרדת‬ ‫(א) באומרו כי לא דבר רק הוא מהם‪,‬‬ ‫בשירה זו יש שתי בחינות במאמרים‪ ,‬יש‬ ‫מאיכותו‪ ,‬ובהיותו דבק אל מקורו הוא חי‬ ‫כי‪ ,‬אם הכונה היא כי התורה אינה דבר רק‪,‬‬ ‫דבר מתייחס אל היצר הטוב ולא יקבלנו‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫אומר מכם הוא מיותר ומשולל הבנה!‬ ‫היצר הרע‪ ,‬כענין יערוף כמטר לקחי‪,‬‬ ‫כי הוא יתברך ותורתו הן הם חיי‬ ‫(ב) ועוד כי היתכן תהיה התורה דבר‬ ‫שהוא לומר שאם יהיו תופשי התורה אל‬ ‫העולם‪ ,‬ואם יחטא ואשם משם יפרד‬ ‫רק? חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר‬ ‫יקוצו ביסורין‪ ,‬כי הלא כמטר סוחף לקחי‪,‬‬ ‫ויהיה מת באמת בחיים חיותו‪ ,‬כדגי הים‬ ‫רק הוא!‬ ‫כי אשר בא בזעף הוא טוב לעולם‬ ‫היוצאים אל היבשה כו' כי הם פורשים‬ ‫(ג) ועוד‪ ,‬איך מוכיח שאינה דבר רק‬ ‫להחיותם שהוא בחורף‪ ,‬שהוא עד הוציא‬ ‫מתולדותם וחיותם‪.‬‬ ‫במה שהיא חיינו? כי הנה הוא מוכיח דבר‬ ‫דשא מארץ מתוך גבשושית העפר אשר‬ ‫וזה מותר האדם‪ ,‬כי אחרי נפלם‬ ‫בנעלם ממנו‪ ,‬כי‬ ‫היה הזרע נטמן שם‪ .‬ואחר שהולידם‬ ‫ויחשבו כמתי עולם בהעוותם‪ ,‬אם ישובו‬ ‫המסתפק אם התורה היא דבר רק‪ ,‬גם לא‬ ‫והצמיחם ונעשה קמה‪ ,‬אז ירד הטל לעדנו‬ ‫עד ה' תשוב רוחם אליהם ויהיו דבקים‬ ‫ידע כי הוא חיינו!‬ ‫בנחת‪.‬‬ ‫בה' חיים כלם‪ ,‬למען לא ישקוט האיש עד‬ ‫(ד) ועוד‪ ,‬כי הלא צריך להודיע תחלה‬ ‫כן היא התורה לאדם‪ ,‬כי תחלה יערוף‬ ‫יתקן מעשיו וידבק אל א‪-‬להיו יתברך‪.‬‬ ‫כי חיינו אינה דבר רק‪ ,‬ואחרי כן יודיע כי‬ ‫כמטר לקחי יתברך‪ ,‬כי יהיה על ידי‬ ‫והוא כי בראות משה רבינו ע"ה את כל‬ ‫גם התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו?‬ ‫ייסורין בזעף‪ ,‬עד הוציא את האדם‬ ‫הדברים הקשים שבשירה הזאת‪ ,‬אשר‬ ‫מהמשך אחר עכירות החומר ותאותו‪.‬‬ ‫(ה) ועוד‪ ,‬אומרו ובדבר הזה תאריכו‬ ‫תבא כל רעתם ההוא בהעוותם‪ ,‬חש פן‬ ‫ימים כו'‪ ,‬כי אחר שהיא חיינו מי לא ידע‬ ‫ואחר כך תזל כטל אמרתי‪ ,‬שיעדנך אחר‬ ‫יתחמץ לבבם בחושבם שהוא יתברך‬ ‫הטהרך מהחומר ותתקדש עצמך‪.‬‬ ‫כי בה נאריך ימים?‬ ‫מתנהג עמהם כמלך בשר ודם המכביד‬ ‫הנה טענה זו היא אל היצר טוב החפץ‬ ‫על עמו עונש הבלתי משרת אותו מכעס‬ ‫(ו) ועוד‪ ,‬למה תלה הדבר באדמה‬ ‫ביסורין ומקבלם מאהבה‪ .‬ויתר דברי‬ ‫אשר עוברים שמה לרשתה?‬ ‫‪1‬‬ ‫או יאמר ובדבר הזה כו' לומר אם כל‬ ‫שורשם במקומם‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫השירה‪ ,‬הם ברבה משטמה מן הצרות‬ ‫כך נפרדו הגוים מכם‪ ,‬כי אתם חלק א‪-‬‬ ‫(א) באומרו כי לא דבר רק הוא מהם‪,‬‬ ‫המעותדות לבא ברוב פשעיהם‪ ,‬אשר הם‬ ‫לוה ממעל כי דבר רק הוא מכם ולא הם‪,‬‬ ‫כי‪ ,‬אם הכונה היא‪ ,‬כי התורה אינה דבר‬ ‫דברים צודקים אל היצר הרע‪ ,‬כי מורא‬ ‫ימשך מזה לבלתי האריך ימים ישראל על‬ ‫רק‪ ,‬אומר מכם הוא מיותר ומשולל‬ ‫יעלה על ראשו לעבוד מיראה‪ .‬והנה‬ ‫האדמה כגוים‪.‬‬ ‫הבנה!‬ ‫תכלית השלימות הוא אשר גם יצרו הרע‬ ‫כי הלא לפי גודל קדושת הנפש עד‬ ‫וקושיא (ב) היתכן תהיה התורה דבר‬ ‫עובד את ה'‪ ,‬כמאמרם ז"ל על ומצאת את‬ ‫היותם חלקו יתברך בהנשא מעלתה‬ ‫רק? חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר‬ ‫לבבו נאמן לפניך‪ ,‬שגם היצר הרע של‬ ‫תהיה הנשאה מעל הארץ‪ ,‬כי הלא יגדל‬ ‫רק הוא!)‬ ‫אברהם אבינו מצאו הוא יתברך נאמן‪,‬‬ ‫החשק נמרץ לשוב אל מקורה יתברך כי‬ ‫וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא‬ ‫שהוא מאשר לא אמר את לבו‪:‬‬ ‫היא חלקו עד בלי די‪ ,‬ואם כן או מי יחיה‬‫חייכם‪ ,‬כי חיות כל דבר תלוי בשורשו‬ ‫וזה אחשוב במאמר משה רבינו ע"ה‬ ‫בעולם הזה ויזכה לשנים רבות‪ .‬על כן‬ ‫אשר הוא חלק ממנו‪ ,‬למען יבינו וישכלו‬ ‫באומרו שימו לבבכם הוא שני יצריכם‪,‬‬ ‫אמר ובדבר הזה אדרבא תאריכו ימים על‬ ‫כי עשות רצונו יתברך טובה וחייהם המה‪,‬‬ ‫אל כל הדברים אשר אנכי מעיד‪ ,‬שלא‬ ‫האדמה כו'‪ ,‬והוא כי האדמה אשר אנו‬ ‫וכל עוד שהם דבקים שם והתורה דבקה‬ ‫ישרת היצר הטוב מאהבה וישמח‬ ‫עוברים את הירדן היא ארץ ישראל‬ ‫מהם ומלאה מהם חיים‪ ,‬ובהפרדם פגרים‬ ‫ביסורין‪ ,‬והיצר הרע על המורא הגדול‬ ‫קדושה אשר שם כבודו יתברך יותר‬ ‫מתים‪ .‬ועל כן ישמרו לנפשותם פן תעקר‬ ‫מהעונש‪ ,‬כי אם שני היצרים‪ ,‬לכלול גם‬ ‫מבכל העולם‪ ,‬כלומר ואם כן איפה אל יהי‬ ‫נפשותם וחיותם ממקורם‪ ,‬כי אוי להם‬ ‫היצר הרע‪ ,‬יושם גם אל כל הדברים‬ ‫מקום לזעקת נפשך עד שוב עד כסא‬ ‫בסורם ממנו יתברך והפרדם מן עבודתו‪,‬‬ ‫שבשירה‪ ,‬שהוא גם על העבודה מאהבה‬ ‫הכבוד‪ ,‬כי הלא גם כסא הכבוד מרום ה'‬ ‫כי הן גועו אבדו כמקרה דגי הים‬ ‫ושמחה ביסורין שהוא יערוף כו'‪( .‬ובזה‬ ‫רועה ישראל לא יחסר משם‪( .‬ובזה‬ ‫נתיישב קושיא (ח) שימו לבבכם כו' מה הפורשים מהם אל היבשה גם הוא יקרם‪.‬‬ ‫צורך שימת הלבב למען יצום את ועל כן בהעוותם ויחשבו כמתי עולם‪ ,‬אז נתיישב עוד קושיא (ה) ובדבר הזה‬ ‫בניהם? והראוי יאמר צוו את בניכם!) ידלגו כאיל לשוב מהר להחיות נפשם כי תאריכו ימים כו'‪ ,‬אחר שהיא חיינו מי‬ ‫באופן שלא תהיה שום בחינה מיראה‪ .‬מתה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא (ג) איך לא ידע כי בה נאריך ימים?‬ ‫וקושיא (ו) ועוד‪ ,‬למה תלה הדבר‬ ‫וכל זה הוא כי אשר תצוום את בניכם כו' מוכיח שאינה דבר רק במה שהיא‬ ‫יהיה בלי שום פניה‪ ,‬רק לשמור ולעשות חיינו? כי הנה הוא מוכיח דבר בנעלם באדמה אשר עוברים שמה לרשתה?)‬ ‫ואומרו אשר אתם עוברים שמה‬ ‫את כל דברי התורה הזאת‪ ,‬כלומר למה ממנו‪ ,‬כי המסתפק אם התורה היא דבר‬ ‫לרשתה לומר כי הלא ישראל אצל נפשם‬ ‫שהיא זאת המיוחדת בקדושה‪ ,‬כי זה רק‪ ,‬גם לא ידע כי הוא חיינו!)‬ ‫ולבל יאמרו ללבבם כי הלא החיים הרוחנית הם כמשל ארץ ישראל אצל‬ ‫חיוב הוא טבעי עליכם להנאתכם‪( :‬ובזה‬ ‫נתיישב קושיא (ט) התורה הזאת ההם הם אל חיי הנפש‪ ,‬ולמה לא נעבוד הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫וכאשר לא תמוש שכינתו מהארץ‬ ‫על חיי הגוף גם הוא?‬ ‫מיותרת!)‬ ‫לזה אמר ובדבר הזה תאריכו ימים כו'‪ ,‬ההיא למה שהיא ראש עפרות תבל‪ ,‬כן‬ ‫כי הלא לא דבר רק הוא מכם‪ ,‬והוא‬ ‫העיקר הגדול כי נפשות עם בני ישראל לומר אם תעשו עיקר על חייכם בעולם ישראל לא תמוש נפשותם הרמתה מהם‬ ‫כי אין חומרם כשל זולתם‪.‬‬ ‫חלק א‪-‬לוה ממעל המה‪ ,‬והם כמטעי ה' הזה‪ ,‬לא תהיה לכם חיי הנפש‪.‬‬ ‫כי על כן נתייחדו ישראל לשכון בארץ‬ ‫אך בעשותכם על חיי הנפש יהיה לכם‬ ‫נטועים בתורה הבלתי נפרדת מעצמותו‬ ‫יתברך תחת כנפי השכינה כנודע ליודעי גם חיי הגוף‪ ,‬וזהו ובדבר הזה הוא חיי ישראל מכל יתר אומות‪ ,‬ולכן להם ניתנה‬ ‫הנפש הנזכר תאריכו ימים על האדמה‪ :‬הארץ למורשה‪ ,‬וזהו כי אתם עוברים וכו'‬ ‫חן‪.‬‬ ‫וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי מלא (ובזה נתיישב קושיא (ה) ובדבר הזה לרשתה‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוא מכם ולא ריק‪ ,‬כי נפשותיכם מתוך תאריכו ימים כו'‪ ,‬כי אחר שהיא חיינו‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫התורה‪ ,‬באופן שהיא מלאה מהם כי מי לא ידע כי בה נאריך ימים?)‬ ‫משם נסעו וישתלשלו עד לארץ ועד‬ ‫‪2‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הפסד (ופירוד)‪ ,‬והוא להיות מיראה‬ ‫כאשר פירשו‪:‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫אל נא תעשה כאשר נשוב מיראה‪ ,‬כי‬ ‫אין העון נמחל לגמרי כי אם נשאר גדר‬ ‫ואמרו כי הוא טרף וכו’‪ .‬ומה הוא‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫שוגג‪ ,‬רק כל עון תשא שהוא כל העון‬ ‫ההפרש (בין יראה לאהבה)‪ ,‬הלא הוא כי‬ ‫הפטרת שבת שובה‬ ‫תשא לגמרי‪ ,‬שהוא עד בלתי השאיר לו‬ ‫אז שיהיה מיראה כשלת בעונך‪ ,‬שעשית‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אף גם גדר שוגג‪ ,‬וגם הזכות הוא מצות‬ ‫מהעון שוגג באופן שלא הגעת עד ה’‬ ‫עשה של ושבת עד ה’‪ ,‬שזדון נעשה כזכות‬ ‫אלקיך הוא כסא הכבוד‪ ,‬כי חלאת השוגג‬ ‫הושע פ"ו‪( :‬א) לכו ונשובה אל י‪-‬הוה כי‬ ‫גם זה (מצות התשובה) תקח‪ ,‬לחשבו‬ ‫עודנו מבדיל בצד מה‪ ,‬כלומר כי עתה‬ ‫הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו‪( ...‬ג) ונדעה‬ ‫לזכות‪ ,‬וזהו וקח טוב‪.‬‬ ‫שובה באופן תגיע עד ה’ ממש‪ ,‬שהוא כי‬ ‫נרדפה לדעת את י‪-‬הוה כשחר נכון מוצאו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לא ישאר גדר שוגג כלל‪.‬‬ ‫ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ‪:‬‬ ‫ארפא משובתם אוהבם נדבה וכו’‪ .‬הלא‬ ‫והנה בהיות התשובה תלוי בהרהור‬ ‫פרק יד‪( :‬ב) שובה ישראל עד י‪-‬הוה‬ ‫כתבנו כי ישראל החילו לשוב מיראה‪,‬‬ ‫הלב‪ ,‬והנה אחר המחשבה צריך דבור‪,‬‬ ‫אלהיך כי כשלת בעונך‪( :‬ג) קחו עמכם‬ ‫ולא נרפא רק גדר המזיד ונשארה בחינת‬ ‫כמאמרו יתברך והתודו את עונם וכו’‪ ,‬ועל‬ ‫דברים ושובו אל י‪-‬הוה אמרו אליו כל‬ ‫שוגג‪ ,‬כי היא היתה עדיין משובתם שלא‬ ‫זה אמר (ג) קחו עמכם דברים‪ .‬לומר הנה‪,‬‬ ‫תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים‬ ‫שבו מהנשאר‪ ,‬והיו כחולים ממשובתם‬ ‫עד כה טעיתם בשני דברים‪:‬‬ ‫שפתינו‪( ...‬ה) ארפא משובתם אהבם‬ ‫זו‪ ,‬אך עתה‪ ,‬אותם כתמי בחינות שוגג‬ ‫א’‪ ,‬באומרכם כי הוא טרף וכו’ שהוא‬ ‫נדבה כי שב אפי ממנו‪( :‬ו) אהיה כטל‬ ‫הנותרות‪ ,‬ארפא אותם עתה בשובם‬ ‫מיראת העונש‬ ‫לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון‪:‬‬ ‫מאהבה‪...‬‬ ‫(ז) ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו‬ ‫(ב) וגם לא דברתם אליו יתברך‪ ,‬כי אם‬ ‫כלבנון‪( :‬ח) ישבו ישבי בצלו יחיו דגן‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי הלא‪ ,‬למה זה דומה‪,‬‬ ‫אלו לאלו‪ ,‬באמור לכו ונשובה וכו’ כי‬ ‫ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון‪( :‬ט) אפרים‬ ‫למקדש את האשה על מנת שאין עליה‬ ‫'הוא’ טרף וכו’‪,‬‬ ‫מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני‬ ‫מומין‪ ,‬והיו לה והלכה אצל רופא וריפאן‬ ‫אך עתה קחו עמכם דברים ממני‬ ‫כברוש רענן ממני פריך נמצא‪( :‬י) מי חכם‬ ‫אינו מועיל‪ ,‬כי אדם מקפיד על מומין‬ ‫שאלמדכם בל תטעו‪,‬‬ ‫ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי י‪-‬הוה‬ ‫שנרפאו‪ ,‬שזוכר מה שהיו בה ומתגנה‬ ‫וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם‪:‬‬ ‫עליו‪ ,‬ועל דרך זה היה מקום לומר‪ ,‬כי אין‬ ‫וגם לא דרך עצה כאשר אמרתם אלו‬ ‫מומין גדולים ככתמי טומאת העבירות‬ ‫לאלו‪ ,‬לכו ונשובה‪ ,‬כי אם‪ ,‬ושובו ממש אל‬ ‫ראש דבורם הוא לכו ונשובה אל ה’ כי‬ ‫הנכתמים בנפש‪ ,‬וגם אחר שנרפא מהם‬ ‫ה’‪.‬‬ ‫הוא טרף וכו’‪ ,‬וכי הוא מיראה על מה‬ ‫יהיה בעיניו יתברך נמאס בזכרו מה שהיו‬ ‫שטרף‪ ,‬ובזה השיב הוא יתברך שובה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בו‪ ,‬לזה אמר‪ ,‬גם שארפא משובתם והיה‬ ‫ישראל עד ה’ שהוא מאהבה‪ .‬ונדעה‬ ‫ומה שתאמרו אליו הוא כל תשא עון‬ ‫נרדפה וכו’ ויבא כגשם וכו’‪ ,‬ותשובתו‬ ‫אפשר לא תהיה אהבה כמומין שנרפאו‪,‬‬ ‫וכו’‪ ,‬לומר‪ ,‬כל מה שתשא‪ ,‬אינו גם‬ ‫שתמיד יזכור עונות שהיו בו‪ ,‬ואין האהבה‬ ‫יתברך שובה ישראל וכו’ אהיה כטל וכו’‪,‬‬ ‫(בקשתי על) השוגג‪,‬‬ ‫ויהיה הענין כי אמרו ישראל לכו ונשובה‬ ‫ראויה לפי הטבע‪ ,‬עם כל זה אוהבם נדבה‬ ‫בתורת נדבה ולא בטבע‪ ,‬וטעם אל נדבתי‬ ‫כי אם‪ ,‬עון בלבד שהוא המזיד‪ ,‬ולא‬ ‫אל ה’‪ ,‬כי הוא טרף וכו’ שהוא מיראה על‬ ‫זאת לאהבם נדבה‪ ,‬הפך בשר ודם‬ ‫בלבד מחול אותו כי אם גם וקח טוב‪ ,‬כי‬ ‫מה שטרף‪ ,‬ובזה השיב הוא יתברך שובה‬ ‫שתמיד זוכר בצד מה את אשר פשעו בו‬ ‫הטוב הנעשה בתשובה שהוא עשות‬ ‫ישראל עד ה’ שהוא מאהבה‪ ,‬שתגיע עד‬ ‫גם אחר שמחל לו‪ ,‬והוא כי שב אפי ממנו‪,‬‬ ‫מהעון זכות‪ ,‬הוא כח קדוש הנעשה‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬כי עד כה ששבת מיראה‪,‬‬ ‫(ע"כ אוהבם)‬ ‫במצות עשה של ושבת עד ה’ בהיות‬ ‫כשלת בעונך שעשית מהזדון שוגג בלבד‪.‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬שהזדון נעשה זכות תקחנו כיתר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והוא בשום לב שמהראוי יאמר מהם‪,‬‬ ‫כל זכיות שאתה לוקחם אתך‪,‬‬ ‫אך הוא כי אף הוא אחד ממלאכים‬ ‫הלא אמרתם לכו ונשובה לשון רבים‬ ‫אך השוגג אינך צריך לישא‪ ,‬כי הלא‬ ‫שהוא בהעדר אחדות‪ ,‬ולא זו הדרך‪ ,‬כי‬ ‫רעים הנחרים בחוטא‪ ,‬והנה ידוע כי כל‬ ‫תקונם הוא הקרבנות‪ ,‬ועתה נשלמה פרים‬ ‫משחית ההולך ליפרע מהחוטא שרואה‬ ‫אם‪ ,‬כולכם באחדות אחד תהיו שבים‪,‬‬ ‫שפתינו כי בשיח שפתותינו יכופרו‬ ‫וזה שאמר שובה ישראל לשון יחיד‪ ,‬וגם‬ ‫ומביט במצחו‪ ,‬אם שם רושם חטא פוגע‬ ‫כקרבנות‪.‬‬ ‫בו ואם לאו לא יגע בו‪ ,‬כי על כן אמר‬ ‫אמרתם אל ה’‪( ,‬שתיבת 'אל') שאפשר‬ ‫שהוא גם בלי הגיע בעצם עד ה’‪ ,‬בלי‬ ‫‪3‬‬ ‫אלא שכפות לבו תחת יצרו‪ ,‬ועל כן לא יתערב רוח טהרה שיושפע בם עם‬ ‫רשב"י‪ ,‬שבעידן ריתחא טוב לכסות‬ ‫בשובו‪ ,‬מגלה טוהר לבו‪ ,‬כי יקרנו שורשם הטמא‪ ,‬כי מה לתבן אל הבר‪:‬‬ ‫המצח‪ ,‬וגם אמרו בגמרא‪ ,‬דבר בעיר כנס‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כשושנה‪ ,‬שכל העלים כפותין תוך‬ ‫רגלך‪,‬‬ ‫הקליפין ירוקין‪ ,‬וברדת הטל עליה‪ ,‬מיד‬ ‫ועל כן אומר הוא יתברך‪ ,‬הנה אחרי‬ ‫היא נפתחת ומתגלית‪ ,‬פריחת כל עליה או יאמר‪ ,‬ילכו יונקותיו כי השב‬ ‫מגולין ונותנים ריח‪ ,‬ואז ניכר למפרע מה מאהבה גם הוא יתברך המסייע ומרפא‬ ‫שנרפא נגע החטא מהחוטא‪ ,‬והוסר‬ ‫שהיה טמון תוך הקליפין ההם‪ ,‬כן איש משובתו‪ ,‬אין צריך לומר הוא עצמו כי אם‬ ‫רושם חטאו‪ ,‬הנה שב אפי (מלאך שלי‬ ‫הישראלי‪ ,‬נפשו ולבו נכון להפריח גם בניו שהם יונקותיו‪ ,‬אין צריך לומר‬ ‫הנקרא אף) ממנו (ואינו פוגע בו כי כבר‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬אך הוא בכח כמוס תוך בהיותם סביב לשולחנו‪ ,‬כי אם כאשר‬ ‫הוסר החטא ממצחו)‪ ,‬כלומר מעצמו‬ ‫קליפת יצרו ואשמותיו‪ ,‬שנעשו כחות ילכו וירחקו ממנו‪ ,‬לא יבצר ממנו אור‬ ‫(מהחוטא)‪ ,‬עם היותו כח רוגז‪,‬‬ ‫טומאה מחפין ומבדילין‪ ,‬ואינו יכול תורתם וצדקתם‪ ,‬וזהו ויהי כזית הודו‪ ,‬כי‬ ‫(ואעפ"כ על הדאגה מזכירת החטאים‬ ‫מעצמו לגלות טוב לבו‪ ,‬עד יערה עליו רוח כאשר הזית נטוע פה‪ ,‬ואורו מאיר במקום‬ ‫שעברו‪ .‬על זה מוסיף‪ ,‬אהבם‪ ,‬פירושו)‬ ‫קדושה ממרום‪ ,‬ואז נפתח מה שבקרבו‪ ,‬אחר‪ ,‬כן יהיה הודו‪ ,‬שעם שיונקותיו ירחקו‬ ‫ומה גם עתה אני אלקיכם מרחמכם‬ ‫כי ידחו כחות החצונים‪ ,‬ויפריחו תשובה ממנו‪ ,‬הודו אשר האציל ממנו אליהם‬ ‫(אהבם)‪ ,‬שלא אביט אל מה שכבר‬ ‫ומעשים טובים בפועל לעיני הכל‪ ,‬וזהו יאיר לו בנפשו במקומו‪,‬‬ ‫נתרפא‪:‬‬ ‫יפרח כשושנה ברדת הטל עליה שהוא הנה‪ ,‬עד כה אמרתי שיושפע רוב טובה‪,‬‬ ‫(ו) אהיה כטל לישראל וכו’‪ .‬אחרי‬ ‫ואם תראה בהפך כי יהיה בעל יסורין!‬ ‫בקלות‪,‬‬ ‫או מרו כי אחר החילם לשוב מיראה‪,‬‬ ‫ועוד שנית והיא ויך שרשיו כלבנון‪ ,‬והוא שריח לו כלבנון הוא בית המקדש‪ ,‬כי‬ ‫מסייע אותם עד תום התשובה להגיע עד‬ ‫כי ישראל שורשי נפשותם דבקים בה’‪ ,‬שם ריח חלב ודם ואברים מתאכלים שם‪,‬‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬כאומרו ארפא משובתם‪,‬‬ ‫וברדת טל אור שפע קדושה עליו שהוא משל אל התמעט חלב ודם‪,‬‬ ‫אמר עתה זה היתרון לא אעשה לשום גוי‬ ‫להשיבו עדיו יתברך‪ ,‬מכח זכות תשובתו והחליש אברים ביסורים ממרקין‪,‬‬ ‫רק לישראל בלבד‪ ,‬וזהו אומרו כטל‬ ‫בפת"ח שהוא כאומרו כהטל הידוע‪,‬‬ ‫וזכות טוהר לבו בשובו‪ ,‬ומפלש עד אל תחוש‪ ,‬כי הנה הם יסורין של אהבה‪,‬‬ ‫ויהיה כי הרשע הוא כמת‪ ,‬שעונותיו‬ ‫שרשיו שלמעלה‪ ,‬שהם כלבנון‪ ,‬לבנים‪ ,‬לשאת עונות הדור עליו‪ ,‬כענין אכן חליינו‬ ‫מבדילים בינו ובין אלקים חיים‪ ,‬ואם אין‬ ‫לבעלי אורה‪ ,‬כי הם קדש‪ ,‬ושרשם קדש‪ ,‬הוא נשא וכו’‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל‬ ‫הקדוש ברוך הוא עוזר לו לשוב היה‬ ‫ואז על ידי מה ש’ויך שרשיו ישוב שכשאמרו לר’ חייא שנתרפא רבי‪ ,‬בכה‪,‬‬ ‫נשאר מת‪ ,‬אמר הוא יתברך אחר החילם‬ ‫התהפכות אור שרשיו‪ ,‬אל (ז) יונקותיו‪ .‬אמרו לו‪ ,‬וכי על רפואת רבך אתה בוכה‪,‬‬ ‫לשוב‪ ,‬אהיה כטל לישראל‪ ,‬כטל הידוע‪,‬‬ ‫הם נפש רוח והנשמה שבאדם היונקים אמר להם‪ ,‬אוי לעוברות ישראל‪ ,‬שלא‬ ‫הוא טל אורות להחיות המתים‪ ,‬לומר אל‬ ‫מהשרשים‪ ,‬ילכו ויתדבקו עם שורשם הפילה אשה‪ ,‬ולא הוצרכו לגשמים‪,‬‬ ‫יקל בעיניכם מה שארפא משובתם‪ ,‬כי‬ ‫למעלה‪ ,‬תחת אשר עד כה היו מובדלים להתפלל עליהם‪ ,‬כל ימי ייסורי רבי‪,‬‬ ‫הנה זה להם‪ ,‬כהחיות (כמו טל המחיה)‬ ‫משורשם‪ ,‬הדבקים בשכינה למעלה‬ ‫כנודע‪ ,‬כי עונותיו היו מבדילים בינו לבין וזה יאמר פה‪ ,‬אם תראה כי וריח לו‬ ‫אותם‪ ,‬אחרי מותם‪,‬‬ ‫אלקיו‪ ,‬ואז על ידי מה שאשפיע שפע כלבנון‪ ,‬שיסורין ממרקין לצדיק‪ ,‬לא על‬ ‫וזה אעשה דוקא לישראל‪ ,‬ושמא‬ ‫קדושה באדם‪ ,‬לרפא משובתו ולסייעו‪ ,‬עצמו הם‪ ,‬כי אם‪ ,‬שעל ידי כן‪,‬‬ ‫תאמר למה לא אעשה כן לזולת ישראל‪,‬‬ ‫ימשך שישראל האמור יך שרשיו‪ ,‬ובאור (ח) ישבו בשובה ונחת יושבי בצלו בני‬ ‫הלא הוא לשני טעמים‪.‬‬ ‫המתהפך מהם אל הבדים הם רוח ונפש עירו שבצלו יחיו‪ ,‬שעל ידי יסורין לא‬ ‫אחד‪ ,‬כי ישראל יפרח כשושנה‪ ,‬והוא‬ ‫שבאדם‪ ,‬שכל אחד נצר מטעי ה’‪ ,‬ימשך יצטרכו להתפלל על הגשם‪ ,‬כי הנה יחיו‬ ‫מה שכתב הרמב"ם ז"ל בגירושין‪ ,‬למה‬ ‫שיונקותיו אשר עד כה היו מובדלים‪ ,‬ילכו דגן‪ ,‬שאפילו היתה גזרת יבושת הדגן‬ ‫גט מעושה כשר‪ ,‬כי אומרו רוצה אני על‬ ‫עד שורשם הנז’ הדבק בה’‪ ,‬אז יתפשט יחייוהו בייסורין‪,‬‬ ‫ידי כפיה הוא אונס‪ ,‬אמר כי טבע כל‬ ‫הזכות והשפע עד הגוף גם הוא‪ ,‬שיהיה‬ ‫ישראל וטוהר נפשו הוא לקיים מצות ה’‪,‬‬ ‫כזית הודו שכלו כענן תמיד‪ ,‬וזהו ילכו וכו’ ויפרחו כגפן פוריה שלא יפילו‬ ‫העוברות‪ ,‬כי אם אדרבה יפרחו כגפן‪,‬‬ ‫ומה שממאן‪ ,‬יצרו הוא שבא לתקוף אותו‬ ‫ויהי כזית הודו‪,‬‬ ‫כאריא דרביע עליה‪ ,‬כשמכין את יצרו‬ ‫מה שאין כן העכו"ם‪ ,‬כי הם טומאה‪ ,‬וכל צערו הוא בחייו אך אחר סילוקו‬ ‫והעכו"ם ושורשם טומאה‪ ,‬ואיך ישפיע זכרו כיין לבנון‪ ,‬כענין וחכך כיין הטוב וכו’‪,‬‬ ‫ושב ואומר רוצה אני‪ ,‬הוא פועל טבעו‬ ‫הוא יתברך עליהם רוח טהרה כטל‪ ,‬וגם דובב שפתי ישנים כמשז"ל שכעריבות יין‬ ‫ומגלה טוהר לבו‪ ,‬כן הדבר בשב מרעתו‪,‬‬ ‫כי נפשו בקרבו גם בהעוותו מטוהרה היא‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫העון מתבטל ונמחה‪ ,‬כי אם שיותש כחו‬ ‫מיכה פרק ז‪( :‬יח) מי אל כמוך נשא עון‬ ‫הטוב‪ ,‬כן שפתיו יהיו דובבות בהזכיר‬ ‫ועיצום כח איכותו עד כי נחשב לשוגג‪:‬‬ ‫ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק‬ ‫אותו פה וזהו זכרו כיין לבנון‪:‬‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר‪ ,‬הלא אמרתי‪ ,‬כי‬ ‫לעד אפו כי חפץ חסד הוא‪( :‬יט) ישוב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לעתיד נושא לגמרי העון‪ ,‬גם בהיות פשע‪.‬‬ ‫ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים‬ ‫כל חטאותם‪( :‬כ) תתן אמת ליעקב חסד‬ ‫אפרים מה לי עוד לעצבים וכו’‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫עתה בזמן הזה‪ ,‬לא נשאל‪ ,‬כי אם‪ ,‬מי יתן‪,‬‬ ‫השמר פן ואל תחזור אחרי שובך אל‬ ‫יכבוש עונותינו‪ ,‬שלא יחשבם לזכיות‪ ,‬וגם‬ ‫לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם‪:‬‬ ‫העצבים‪ ,‬ומה שאני אומר זה איני כפותח‬ ‫לא שיסלקם לגמרי‪ ,‬כי אם‪ ,‬שיכבוש ויתיש‬ ‫הנה דרך העולם‪ ,‬שאם יחטא איש לאחד‬ ‫פה לשטן‪ ,‬אלא הוא כי אני עניתי ואמרתי‬ ‫כחם‪ ,‬כדבר הנכבש‪ ,‬שהוא‪ ,‬שיעשה‬ ‫האדם‪ ,‬או למלך בשר ודם‪ ,‬עון א’ ופשע‬ ‫זה‪ ,‬דע כי ואשורנו כי מעתה אני רואה‬ ‫הזדונות כשגגות‪ ,‬ואחר העשותם כשגגות‪,‬‬ ‫רב‪ ,‬ויחלו פניו יכפר העון לא יעשה‪ ,‬כי‬ ‫שכך תעשה כאשר היה‪ ,‬כי חזרו אליהם‬ ‫תשוב תרחם‪ ,‬ותשליך במצולות ים כל‬ ‫בבואו לכפר העון יתן אל לבו הפשע כי רב‬ ‫עד כי גורשו מן הארץ‪ ,‬ומה שאני מזהירך‬ ‫השגגות ההם‪ ,‬וזהו ותשליך במצולות ים כל‬ ‫הוא‪ ,‬ויתחמם לבבו באמת באמור האיש‬ ‫כל כך על תיקון מעשיך‪ ,‬אל יעלה על‬ ‫חטאתם של עונותינו הנזכרים‪ ,‬שהוא‬ ‫אשר ערב אל לבו לעשות פשע‪ ,‬ארצה בו‬ ‫רוחך כי שיחת לו חלילה בהעוותך‪ ,‬כי‬ ‫החטאות שנעשו מהזדונות שיכבושו‪:‬‬ ‫לכפר לו את העון‪ ,‬ומה גם עתה את הפשע‪,‬‬ ‫הנה אני כברוש רענן‪ ,‬כי‪ ,‬אם חטאת מה‬ ‫תפעל בי‪ ,‬אלא שאני מבקש לתועלתך‬ ‫(כ) תתן אמת ליעקב וכו’‪ .‬הנה ידוע כי‬ ‫אמר‪ ,‬הדור אתם ראו‪ ,‬זה חסדו יתברך‪,‬‬ ‫שממני פרייך נמצא‪ ,‬בהכשירך מעשיך כי‬ ‫לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין‪,‬‬ ‫אשר יפליא לעשות בדור האחרון‬ ‫זה דרכי להכשירך‪ ,‬והוא לומר על פי דרכו‬ ‫וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫לשארית נחלתו‪ ,‬מי אל כמוהו נושא עון‬ ‫כי מציאה הוא פריו לאדם‪ ,‬כי הכל מאתו‬ ‫כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א’‬ ‫מעל האדם לגמרי‪ ,‬וכדי שלא יעכב הפשע‬ ‫יתברך המלמדך להועיל‪:‬‬ ‫דורש מדתו‪ ,‬תתן מדת אמת ליעקב שהם‬ ‫שלא יכפר העון עובר על הפשע‪ ,‬כאילו לא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ב’ דברים‪ ,‬א’‪ ,‬שתתחיל מיעקב שמטתו‬ ‫היה‪ ,‬לבל יהיה עיכוב לכפר העון‪:‬‬ ‫שלמה שהוא עזר גדול להתחיל ממנו‪,‬‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך (יסיח דעת ו)יעבור‬ ‫מי חכם ויבן אלה וכו’‪ .‬אל תאמר מה‬ ‫ככתוב אצלנו על פסוק וזכרתי את בריתי‬ ‫על פשע‪ ,‬והלא לפניו משמאלים מלאכי‬ ‫אעשה ועמל טורח עבוד את ה’ כבד מאד‬ ‫יעקב כו’‪ .‬ועוד שתתן לו (ליעקב אמת‬ ‫משחית‪ ,‬כאף וחימה עברה וזעם‬ ‫ומי יכילנו‪ ,‬כי הלא נהפוך הוא‪ ,‬כי אין עמל‬ ‫שהוא) מדתו‪ .‬וכן לאברהם תתן מדת‬ ‫ודומיהם‪ ,‬שיזכירוהו ויקטרגו עליו‪ ,‬הלא‬ ‫וטורח כקנו ת גיהנם‪ ,‬ואין קלות כקניית גן‬ ‫חסד‪ ,‬אך ליצחק לא תתן לו מדתו להתנהג‬ ‫עדן‪ ,‬ככל אשר כתבנו‪ ...‬מכל העמל‬ ‫הוא כי האף שהוא המשחית הגדול‬ ‫ויגיעה אשר לאדם ליירש גיהנם‪ ,‬מה‬ ‫בה‪ ,‬בהזכיר אותו‪ ,‬כי מדתו רוגז‪ ,‬כמשז"ל‬ ‫שבהם‪ ,‬בראות שהוא יתברך חפץ‬ ‫בב"ר שצוה את עשו הוא אדום‪ ,‬שאם לא‬ ‫שאין כן למתנהג בנחת וביושר‪ ,‬שבלי‬ ‫לעשות חסד‪ ,‬שהרי הוא עובר על פשע‪,‬‬ ‫עמל נוחל עולם הבא‪ ,‬אלא שאין דעת‬ ‫יקיים יעקב את התורה‪ ,‬שיגזור עליו גזרות‪:‬‬ ‫גם הוא מרפה ידו מהחזיק להזכירו‪ ,‬וזהו‬ ‫באדם להבין זה‪ ,‬וזהו מי חכם כו’ נבון וכו’‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬איך יתכן לבלתי תת‬ ‫לא החזיק לעד אפו‪( ,‬מלאך שלו הנקרא‬ ‫כי הנה ישרים בלי עקשות ועמל הם דרכי‬ ‫מדתו ליצחק?‬ ‫אף) בראות כי חפץ חסד הוא האל הנזכר‪,‬‬ ‫ה’‪ ,‬וצדיקים ילכו בם כמתהלכים‪ ,‬אך‬ ‫(מיישב) הלא כי כן דרכך‪ ,‬כי אתה הוא‬ ‫ואחר שיהיה עובר על פשע‪ ,‬כדי לנשוא‬ ‫פושעים יכשלו בם שירבו מכשלותם‬ ‫אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם‪ ,‬והוא‬ ‫עון‪( ,‬יט) ישוב ירחמנו לכפר על הפשע‪,‬‬ ‫ברדוף פשעיהם כאמור‪.‬‬ ‫הכתוב אצלנו‪ ,‬כי הוא יתברך נשבע‬ ‫הנה כל הטובה הזאת עתיד להיטיב לנו‪.‬‬ ‫או קרוב לזה כי בבא האדם לעשות‬ ‫לאברהם בפני עצמו‪ ,‬וכן ליעקב‪ ,‬אבל לא‬ ‫עתה לא נשאל כ"כ‪ ,‬כי אם‪ ,‬יכבוש‬ ‫מצוה‪ ,‬כמה מכשולות יזדמנו לו לבטלה‬ ‫ליצחק‪ ,‬כי אם‪ ,‬שאמר אליו‪ ,‬והקמותי את‬ ‫עונותינו‪ ,‬והוא כי הנה בגמרא רמי דריש‬ ‫ממנו‪ ,‬אמר מי חכם וכו’ ידע וישכיל כי אין‬ ‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך‪,‬‬ ‫לקיש אדריש לקיש‪ ,‬שאמר גדולה‬ ‫זה רק לפושעים‪ ,‬אך לצדיקים יבא להם‬ ‫ולמה עשה כך‪ ,‬אך הוא‪ ,‬כי לבלתי תת לו‬ ‫תשובה שזדונות נעשים כשגגות‪ ,‬והאמר‬ ‫ביושר בלי מעיק כי ישרים דרכי ה’‪ ,‬אלא‬ ‫מדתו‪ ,‬בהשבע לו אשר אמר והקמותי את‬ ‫ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות‬ ‫שצדיקים ילכו בם בלי עיכוב רק ביושר‪,‬‬ ‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם‪ ,‬שהוא‬ ‫נעשים כזכיות‪ ,‬ומשני כאן מאהבה כאן‬ ‫אך פושעים יכשלו בם כי פשעיהם יהיו‬ ‫על פי בחינתו שהוא חסד ולא על פי מדתך‬ ‫כמכשולות לעכב בידם‪( :‬כענין עבירה‬ ‫מיראה‪ ,‬כי כאשר היא מאהבה נעשים‬ ‫שהיא דין‪ ,‬כן גם עתה אל תתן בחינת‬ ‫גוררת עבירה)‬ ‫כזכיות‪ ,‬וכאשר היא מיראה כי אז אין‬ ‫גבורה ליצחק כי חפץ חסד אתה ה’‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪5‬‬ ‫משכבכם וכו’‪ ,‬אם נצחו מוטב ואם לאו‬ ‫יואל פרק ב‪( :‬יא) ויהוה נתן קולו לפני הנוראים ולא הטהרנו‪ ,‬מה יסכון לנו‬ ‫יזכור לו יום המיתה‪ ,‬הנה כי אין דבר‬ ‫חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו תשובה עתה‪ ,‬והלא מארבעה חלוקי‬ ‫מספיק להכניע היצר הרע כהזכירו יום‬ ‫כי גדול יום י‪-‬הוה ונורא מאד ומי יכילנו‪ :‬כפרה‪,‬‬ ‫המיתה‪ ,‬וידוע‪ ,‬כי יותר קשה על האדם‬ ‫(יב) וגם עתה נאם י‪-‬הוה שבו עדי בכל א‪ .‬הראשונה היא תשובה‪,‬‬ ‫מיתת בנים ממיתת עצמו‪ ,‬ועל כן בזכור‬ ‫לבבכם ובצום ובבכי ובמספד‪( :‬יג) וקרעו‬ ‫שאם לא ישוב ימותו בניו אז יכנע‪ ,‬והוא‬ ‫לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל י‪-‬הוה ב‪ .‬ועל מצות לא תעשה תולה עד יום‬ ‫כי הנה הוא יתברך בפורענות מתחיל‬ ‫אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב הכפורים‪,‬‬ ‫מהנכסים‪ ,‬ואחר כך בבנים כאשר עשה‬ ‫חסד ונחם על הרעה‪( :‬יד) מי יודע ישוב ג‪ .‬ואם יש בהם כריתות ומיתות בית דין‬ ‫באיוב‪ ,‬ובזה יאמר קרעו לבבכם ובמה‬ ‫ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך יסורין ממרקים אחרי כן‪ ,‬ואחר שלא‬ ‫תוכלו‪ ,‬הלא הוא באמור אליו שעל ידי כן‬ ‫ליהוה אלהיכם‪( ...‬כ) ואת הצפוני ארחיק שבנו ביום הכפורים‪ ,‬מה תסכון עתה‬ ‫לא יקרעו בגדיהם על מיתת בניהם‪ ,‬והוא‬ ‫מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה‪ ,‬תשובה לבדה אחר שחסרו השתים‬ ‫כי עד כה אכל הגזם הנכסים‪ ,‬ואחר‬ ‫את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים הראשונות‪,‬‬ ‫לקותם יגיע בבנים‪ ,‬וזהו וקרעו לבבכם‬ ‫האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל על כן אמר וגם עתה נאם ה’ שובו אלי‬ ‫ובזה ואל בגדיכם‪ ,‬שבזה לא יצטרך‬ ‫לעשות‪( :‬כא) אל תיראי אדמה גילי בכל לבבכם‪ ,‬כי אחר שתהיה מאהבה‬ ‫לקרוע הבגד כמו שאז"ל‪ ,‬ויצדק בזה‬ ‫ושמחי כי הגדיל י‪-‬הוה לעשות‪( :‬כב) אל באחדות שני היצרים‪ ,‬כאומרו בכל‬ ‫דרכנו בכתוב כמדובר‪ ,‬ועל ידי כן ושובו‬ ‫תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי לבבכם‪ ,‬ולא אגעל בה על שלא שבתם‬ ‫אל ה’ כי אז יכנע לבבם הערל‪ ,‬ואז תרצו‬ ‫עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם‪( :‬כג) קודם יום הכפורים ועבר בלי תשובה‪ ,‬ולא‬ ‫לשוב כי חנון ורחום הוא‪ ,‬לומר‪ ,‬אם אינכם‬ ‫ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי נתן עוד‪ ,‬כי אם‪ ,‬גם תשלימו מעין הארבעה‬ ‫ראוים לקבל טובה גם אחר התשובה‪,‬‬ ‫לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם חלוקי כפרה‪,‬‬ ‫לאיזה עיכוב שלא יבצר‪ ,‬הלא הוא יתברך‬ ‫מורה ומלקוש בראשון‪( ...‬כו) ואכלתם‬ ‫האומר וחנותי את אשר אחון אף על פי‬ ‫אכול ושבוע והללתם את שם י‪-‬הוה כי האחד כבר אמרתי שובו אלי‪,‬‬ ‫שאינו הגון‪ ,‬ורחמתי את אשר ארחם אף‬ ‫אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא ועל השנית הוא יום הכפורים אני אומר‬ ‫על פי שאינו ראוי‪ ,‬ועל שתי הבחינות‬ ‫יבשו עמי לעולם‪( :‬כז) וידעתם כי בקרב ובצום‪,‬‬ ‫יאמר פה כי חנון ורחום הוא‪,‬‬ ‫ישראל אני ואני י‪-‬הוה אלהיכם ואין עוד ועל היסורין אני אומר ובבכי שהוא‬ ‫ואם מלבד העדר קבלת טובה גם היה‬ ‫למוגג העינים‪ ,‬כמד"א‪ ,‬כלו בדמעות עיני‬ ‫ולא יבשו עמי לעולם‪:‬‬ ‫מקום לקבלת הפכו‪ ,‬הנה הוא ארך אפים‪,‬‬ ‫(יא) ויהוה נתן קולו לפני חילו (יב) וגם במקום מירוק היסורין הממגים את‬ ‫ואם כפות המאזנים יהיו שקולים‪ ,‬הוא‬ ‫עתה כו’‪ .‬הנה אמרו רז"ל בפסיקתא על האדם‪ ,‬כמד"א‪ ,‬ותמוגנו ביד עוננו‪,‬‬ ‫יתברך רב חסד שמטה כלפי חסד‪ ,‬וזהו‬ ‫פסוק הקודם וה’ נתן קולו לפני חילו ועל הרביעית שהיא מיתה‪ ,‬עשו הספד‪,‬‬ ‫ורב חסד‪ ,‬ועוד לו יתברך כי הוא ניחם על‬ ‫בראש השנה שהוא כמפורש אצלינו‪ ,‬לזכור המיתה שתעלה לכם במקומה‪,‬‬ ‫הרעה‪...‬‬ ‫שלהטיב אותם‪ ,‬מצוה (להם) להשמיע ואם תאמרו‪ ,‬שלבבכם אטום‪ ,‬וסגור‬ ‫ועוד יתכן יאמר‪ ,‬אל תאמרו כי מה‬ ‫קול שופר‪ ,‬לעורר לבנו לשוב עד ה’ וכו’‪ ,‬חותם צר‪ ,‬כי סגר עליו היצר הרע השוכב‬ ‫שהוא יתברך מרחם יהיה על מי שמקדים‬ ‫ובסוף כי גדול יום ה’ וכו’ זה יום הכפורים‪ ,‬על מפתחי הלב‪ ,‬ואינו מניח אתכם לשוב‬ ‫תפלה ותשובה לצרה‪ ,‬אך על מי שלא‬ ‫שדעתם הוא שהזהיר מראש השנה עד בשום פנים קרעו אותו‪:‬‬ ‫הקדים כבר‪ ,‬שהנה בא יום ה’ לא יועיל‪,‬‬ ‫יום הכפורים שישובו כמפורש אצלנו‪,‬‬ ‫וזהו (יג) וקרעו לבבכם‪ .‬ושמא תאמרו‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬דעו כי הוא יתברך ניחם אפילו‬ ‫ובזה יתכן יאמר‪ ,‬וגם עתה שלא שבתם והלא‪ ,‬אם רב הוא סגירתו של לבב‪ ,‬שהוא‬ ‫בהיות על הרעה שבאה כבר‪ ,‬עליה ממש‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪ ,‬שהשמעתי קול היצר הרע‪ ,‬איככה אוכל לקורעו?‬ ‫הוא ניחם‪:‬‬ ‫תרועת שופר להחרידכם אל תתיאשו‬ ‫לומר‪ ,‬הלא אחר שלא שבנו בימים לזה אמר ואל בגדיכם‪ ,‬והוא מעין‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מאמרם ז"ל על פסוק אמרו בלבבכם על‬ ‫‪6‬‬ ‫חטא לה’‪ ,‬ואיה כל החסדים והטובות‬ ‫נפשו אשר טומאה‪ ,‬והוא יהיה הרופא‬ ‫גם עתה נאם ה’ שובו עדי וכו’‪ ,‬לומר‪,‬‬ ‫אשר גמלני‪ ,‬והגמול אני משלם לו‪,‬‬ ‫שרפא ירפא כל נגע כל מחלה אשר נטמא‬ ‫הנה יתברך‪ ...‬נתן קולו בראש השנה‪,‬‬ ‫ותרדנה עיניו דמעה וירתחו מיעיו וימס‬ ‫בה‪ ,‬ואין ספק כי הכל חולים אצל הנפש‪,‬‬ ‫והמתין כל עשרת ימי תשובה עד סוף יום‬ ‫לבו‪ ,‬ובמר נפשו יבוש וישוב ויתחרט מכל‬ ‫ואין הפרש רק בין רב למעט‪ ,‬וע"כ בבא‬ ‫הכפורים‪ ,‬ועליו אמר כי גדול יום ה’ וכו’‪,‬‬ ‫אשר חטא על הנפש מיום היותו‪ ,‬ויבכה‬ ‫על עיר צרה וצוקה לאשמת העם‪ ,‬יחוייב‬ ‫וכאשר עבר יום הכפורים‪ ...‬ועל העדר‬ ‫לפניו יתברך באמור לו‪ ,‬ה’ ככל צדקותיך‬ ‫כל איש לחפש דרכיו ולחקור למצוא עונו‬ ‫תשובה ראויה‪ ,‬באו‪ ...‬אמר וגם עתה‬ ‫ורוב חסדיך אל תפן אל רשעי‪ ,‬כי הנני‬ ‫לשנא אותו ולשוב ממנו‪ ,‬כי הוא חוליו‬ ‫שהרעה כבר באה שובו עדי וכו’‪:‬‬ ‫בוש ונחפר על אשר נואלתי ואשר‬ ‫וקצף ולרפא משובתו רפואה שלמה‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫חטאתי‪ ,‬כי הנה יצרי התעני והכניס בי רוח‬ ‫והנ ה אם אז החי יתן אל לבו לעשות כן‪,‬‬ ‫שטות והחטיאני‪ ,‬ואנא שא נא כי בן דעת‬ ‫והוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו‪ ,‬ומתוך‬ ‫מי יודע ישוב‪ ...‬אין ספק כי אין התענית‬ ‫אנכי בשובי‪ ,‬ואל תפן אל און שטותי‬ ‫אכילה ושתיה יאבה לשים לבו לחפש‬ ‫עיקר‪ ,‬אך הוא לשני סיבות‪ ,‬א‪ .‬לבלתי רום‬ ‫ברשעי‪ ,‬ויהי נא ענוי נפשי במקום עולה‬ ‫דרכיו ולחקור מעשיו‪ ,‬כל רעיוניו לא‬ ‫לבנו באכילה ושתיה‪ .‬ב‪ .‬שיקרנו כחולה‬ ‫וזבח‪ ,‬ושברון לבי והכנעת גופי תחת אשר‬ ‫ימצאו לו עון אשר חטא‪ ,‬כי אחרי אוכלו‬ ‫שבא הרופא לבקרו בתחלת חוליו‪ ,‬והוא‬ ‫נהנו בהעותם‪ ,‬ודמעות עיני תחת ראות‬ ‫בישולו ואחרי שתה‪ ,‬ומה גם אם שמן‬ ‫עדיין לא הכיר מהות חוליו‪ ,‬ואם החולה‬ ‫שוא אשר לא סרו מראות ברע‪ ,‬ומבטא‬ ‫חלקו ומאכלו בריאה‪ ,‬כי יגבה לבו והוא‬ ‫לא ישמור לפיו מחסום מאכול ושבוע‪,‬‬ ‫שפתי בדברי וידוי תחת אשר הייתי בוטה‬ ‫צדיק בעיניו מכל האדם‪ ,‬אומר בלבו מי‬ ‫הלא יתבלבל דעת הרופא מהשכיל איזהו‬ ‫כמדקרות חרב‪ ,‬בדבר תועה אשר שנאת‪,‬‬ ‫כמוני היום תם וישר‪ ,‬ואת מי עשקתי ואת‬ ‫חוליו‪ ,‬בכל מראה הסימנים המיוחדים‬ ‫ועל הדרך הזה הוא פותח עיניו ולבו‪,‬‬ ‫מי רצותי‪ ,‬ומי יתן כל עם ה’ נביאים‬ ‫להוראות חולאי האדם‪ ,‬כי אולי רבוי‬ ‫להכיר רעתו כי רבה היא מאד‪ ,‬ועל ידי כך‬ ‫וחכמים כמוני‪ ,‬ומשארות אשמותיו‬ ‫אוכלו ושתותו ישנו הוראות סימניו‪ ,‬על כן‬ ‫ממלא יד תשובתו עד תכונתה‪ ,‬כלל‬ ‫צרורות בעצמותיו יסתרו מנגד עיניו‪ ,‬כי‬ ‫יצוה עליו ירעיב עצמו מלאכול לשבעה‬ ‫הדברים‪ ,‬כי אין הצום ועצרה ממלאכה‬ ‫א’ מתחבולות יצר סמוך‪ ,‬הלא היא כמלח‬ ‫רק מעט מזער‪ ,‬וגם הוא מדברים קלי‬ ‫על הצום בעצמו‪ ,‬כי אם על שעל ידי כן‬ ‫סדומית מסמא את העינים מלראות ברע‪,‬‬ ‫העיכול מאד וממוצעים בין הקור והחום‪,‬‬ ‫נותן אל לבו לשוב‪ ,‬ולתקן את אשר עותו‬ ‫ומטמטם את הלב מלהרהר אחרי עצמו‬ ‫ובזה יוכל למצא בסימנים הידועים לו את‬ ‫ככל הכתוב‪:‬‬ ‫אם רע או טוב הוא‪ ,‬ומטפש שכלו מלתור‬ ‫חוליו ואת מזורו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בחכמה את מעשיו‪ ,‬הטובים המה או‬ ‫ובזה נבא אל הנמשל והוא‪ ,‬כי הנה‬ ‫רעים‪,‬‬ ‫כתבנו למעלה על פסוק מי יודע ישוב וכו’‪,‬‬ ‫אל תיראי אדמה וכו’‪ .‬הנה דרכו יתברך‬ ‫כי בזה נפרדו חולאי הנפש מחולאי הגוף‪,‬‬ ‫כשאין זכות בבני האדם עושה בזכות‬ ‫על כן היתה עצת ה’ ביום סליחה לענות‬ ‫נפש וביטול מלאכה‪ ,‬למען החי יתן אל‬ ‫כי חולה הגוף איננו מבין חוליו‪ ,‬כי אם‬ ‫ארצו הקדושה או בזכות הבעלי חיים‪,‬‬ ‫הרופא על פי הוראות סימני החולה‪ ,‬ועל‬ ‫וכמו שאמרו ז"ל על פסוק אדם ובהמה‬ ‫לבו לדרוש ולתור ולחפש בנרות שכלו‪,‬‬ ‫איזה חטא או עון בא לידו‪ ,‬וה’ כרוב‬ ‫כן רפא ירפאנו כפי חכמתו במלאכת‬ ‫תושיע ה’‪ ,‬והנה פה הלא תשאר תלונה‬ ‫הרפואה‪,‬‬ ‫לאדמה‪ ,‬כי לא עשה יתברך למענה‬ ‫רחמיו בראותו כי בא ליטהר ולבקש‬ ‫לבלתי השחית הכל‪...‬‬ ‫למצוא עונו לשנא‪ ,‬מיד יערה עליו רוח‬ ‫אך חולה הנפש לא כן הוא‪ ,‬כי אם יקום‬ ‫ממרום לזכור קצת מאשמותיו‪ ,‬וקו לקו‬ ‫גבר חכם בעוז‪ ,‬להוכיח במישור ולהשיבו‬ ‫וכן תלונה זו לבעלי חיים‪ ,‬ועל כן תפול‬ ‫הולך וזוכר עד כי יחדל לספור כי אין‬ ‫אל אביו שבשמים‪ ,‬כי ישוב ורפא לו מכל‬ ‫על שני הסוגים מורא לאמר אולי מאסם‬ ‫מספר‪ ,‬ואז ידאג ויתמרמר ואמור יאמר‪,‬‬ ‫תחלואי נפשו‪ ,‬הלא לא יוכל‪ ,‬כי מי חכם‬ ‫ה’‪ ,‬ועוד ישוב לשחת הכל אם עוד יוסיפו‬ ‫אוי לי כי צדיק הייתי בעיני‪ ,‬בחושבי כי לא‬ ‫ויבין כמה לו לחולה ההוא עונות וחטאות‪,‬‬ ‫בני אדם לחטא‪,‬‬ ‫ימצאו לי עונות וחטאות‪ ,‬ומה אני יתוש‬ ‫או איזה עון אשר חטא על הנפש במקום‬ ‫על כן אמר על הא’ אל תיראי אדמה‬ ‫נתוש לעבור רצון קוני‪ ,‬ולהכעיסו גם כעס‬ ‫שאין אנשים‪ ,‬על כן אין דרך רפואתו‬ ‫שמאסתיך‪ ,‬כי הלא דעי כי על ידי צערך‬ ‫בעבור הרעימו‪ ,‬וטוב ממני הנפל אשר לא‬ ‫תלויה רק בעצמו‪ ,‬כי הוא לבדו יודע מורת‬ ‫‪7‬‬ ‫מה שאין כן איש מהאומות שיאכל‬ ‫המורה‪ ,‬אינו על הגשם‪ ,‬כי אם‪ ,‬על מלפכון‬ ‫זה הגדיל ה’ לעשות‪ ,‬והוא כי הנה‬ ‫ככם לא ישבע עד כדי שביעה‪ ,‬וזהו‬ ‫בזכו (לזכו)‪ ,‬לדעת המתרגם‪ ,‬או על מלך‬ ‫כשהקב"ה חפץ להתמלא רחמים על‬ ‫ואכלתם‪ ,‬כלומר בהיות אתם האוכלים‬ ‫המשיח להרי"א‪ ,‬ולפי דרכנו יאמר‪ ,‬הנה‬ ‫הארץ‪ ,‬מגדיל את ארץ העליונה אשר‬ ‫אכול ושבוע והללתם את שם ה’ וכו’‪,‬‬ ‫אמרתי כי מה שתגילו ותשמחו‪ ,‬אינו על‬ ‫עניינה הוא שם אדנות‪ ,‬על ידי השפיע בה‬ ‫רוב דגן ותירוש‪ ,‬כי אם‪ ,‬על שעל ידי כן והוא כי ברכת הזן הוא לומר כי אתה זן‬ ‫שפע רב טוב מהשם העליון‪ ,‬הוא שם‬ ‫ומפרנס אותנו‪ ,‬אך עתה גם אתם זנים את‬ ‫שבתם בתשובה ונדבקתם בי‪,‬‬ ‫ההויה ישתבח לעד‪ ,‬וזה ענין הכתוב ועתה‬ ‫ואל תאמרו בלבבכם‪ ,‬כי לכם הוא עצמכם‪ ,‬שאתם מקנים שבע באוכל‪,‬‬ ‫יגדל נא כח ה’ וכו’‪ ,‬שהוא שיגדל כח שם‬ ‫להחזיק הטובה שבחרתם בטוב‪ ,‬כי הנה נמצא כי הוא יתברך והם הזנים‪ ,‬לכן מה‬ ‫אדנות‪ ,‬על ידי שפע עליון שיורק בו‬ ‫אני הוא‪ ,‬שמשני יצרים שיש לכם יצה"ר שוהללתם את שם ה’ אלקיכם הוא לומר‬ ‫כנודע‪( ,‬כדי) להריק על הארץ‪,‬‬ ‫ויצה"ט‪ ,‬האחד מטעה אתכם מן הדרך אשר עשה עמכם‪ ,‬שהוא יתברך עמכם‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬אל תיראי אדמה היא אדמת‬ ‫הטובה אל הרעה‪ ,‬והאחד מורה אתכם עושה להפליא פלא‪ ,‬הזנה ושביעה‬ ‫ישראל‪ ,‬כי הלא בדבר הזה הגדיל ה’‪ ,‬הוא‬ ‫לעשות צדקה וכשרון‪ ,‬מה שנתתי לכם מהתחלת האוכל‪,‬‬ ‫שם ההויה‪ ,‬את השם‪ ,‬שדרכו להגדיל הוא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫משניהם הוא את המורה לצדקה‪ ,‬שהיא‬ ‫שם אדנות כדי לעשות טובה גדולה‪,‬‬ ‫המורה אתכם לעשות צדקה הוא‬ ‫כאשר אמר הנני שולח לכם את הדגן‬ ‫היצה"ט‪ ,‬כי את הצפוני אדרבה הרחקתי בד בר הזה תקנו בלבבכם שלש ידיעות‪:‬‬ ‫והתירוש וכו’‪ ,‬כמו שעתיד לומר אחרי כן‬ ‫האחת‪( ,‬כז) כי בקרב ישראל אני‪ .‬כי‬ ‫אותו מכם‪ ,‬ומזה הוא שתעשו עיקר‪.‬‬ ‫ושלמתי לכם את השנים וכו’‪:‬‬ ‫ממש בקרבים ומעים של ישראל אני היא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וגם (כב) אל תיראו בהמות שדי‪.‬‬ ‫שכינה‪ ,‬כי על כן תאכלו אכול ושבוע‬ ‫שגעלתי בכם שלא מנעתי לקות הארבה‬ ‫מה שתעשו עיקר הוא מה שנתן לכם שמלגימא ראשונה תשבעו‪ ,‬כי אין חומר‬ ‫הגדול הזה‪ ,‬כי הנה יותר ממה שהיטבתי‬ ‫את המורה לצדקה הוא היצה"ט‪ ,‬כי הוא איש הישראלי מעכב השראת שכינה‬ ‫לבני האדם היטבתי לכם‪ ,‬כי הנה דשאו‬ ‫(גרם שתהיו ראויים) הוריד לכם גשם בקרבו‪ ,‬שעל כן מתברך האוכל בקרבו‪.‬‬ ‫נאות מדבר מאליהם‪ ,‬כדי שתאכלו אתם‬ ‫וכו’‪ ,‬ויחזור (תיבת) ויורד אל היצה"ט‪,‬‬ ‫שהוא היה המוריד‪ ,‬שאלמלא הוא‪ ,‬לא ושנית‪ ,‬תדעו כי אני ה’ בעל הרחמים‬ ‫מה שלא עשיתי כן לבני האדם עד שנלאו‬ ‫הייתם שבים בתשובה‪ ,‬ולא היה לכם הוא עצמו מדת הדין ואין עוד‪ ,‬כי אין שם‬ ‫בחרישה וזריעה‪ ,‬וגם שהאילנות עשו פרי‬ ‫גשם מורה וכו’‪ ,‬נמצא כי מה שה’ נתן לכם אלקים דבר נוסף נפרד משם ה’ חלילה‪,‬‬ ‫בלי נטיעה מחדש אינו דומה לדשא מן‬ ‫את המורה עשה לכם את כל הטובה‪ ,‬ואם לומר עליו שהוא עוד על שם ה’‪ ,‬וזהו ואין‬ ‫הארץ‪ ,‬כי הדשא היה יש מאין אך תאנה‬ ‫עוד‪ ,‬דלא שייך ביה לומר עוד כי האחדות‬ ‫כן גילו ושמחו בה’ כמדובר‪,‬‬ ‫וגפן נתנו חילם‪ ,‬אשר היה להם בכח נתנו‬ ‫עצום‪.‬‬ ‫והוציאו אל הפועל‪ ,‬וזהו תאנה וגפן נתנו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עוד ידיעה שלישית והיא‪ ,‬כי ולא יבושו‬ ‫חילם‪,‬‬ ‫ואכלתם אכול ושבוע כו’‪ .‬אמר ואכלתם עמי לעולם לעתיד‪ ,‬כי הלא מעתה ראיתם‬ ‫אך בני ציון אל תהיה שמחתכם‬ ‫ולא תצטרכו לאכול כדי שביעה לשתהיו מעין ימות המשיח‪,‬‬ ‫כשמחת בהמות שדי‪ ,‬שהיא על כי דשאו‬ ‫שבעים‪ ,‬כי אם תהיו מהתחלתכם אוכלים‬ ‫נאות מדבר יהי למלא בטנם גם אתם על‬ ‫ושבעים מלגימא ראשונה‪ ,‬וזהו אכול והנה עתה אתם מוציאים העתיד מתוך‬ ‫ושבוע‪ ,‬כי על ידי מה ששבתם בתשובה רמז ההווה‪ ,‬אך והיה אחרי כן לא תצטרכו‬ ‫שבעכם‪:‬‬ ‫על ידי המצות הנזכרים‪ ,‬התקדשתם עד לכך‪ ,‬כי אשפוך את רוחי וכו’ ותראו‬ ‫כי אם (כג) בני ציון גילו ושמחו בה’‪.‬‬ ‫שמעיכם מברך האוכל‪ ,‬כאומרו למעלה גדולתו יתברך‪ ,‬אשר יפליא לעשות עין‬ ‫שהוא למה שמתחלה הייתם רחוקים‬ ‫ושבעתם אותו‪ .‬כי אתם מקנים שביעה בעין‪.‬‬ ‫מה’‪ ,‬ועל ידי‪ ...‬שנצטערתם שבתם עדי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בדגן בהיותכם האוכלים‪,‬‬ ‫ונדבקתם בי‪ ,‬וזהו גילו ושמחו בה’ במה‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫שנתן לכם את המורה לצדקה‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫הנה הסכימו המפרשים‪ ,‬כי אומרו‬ ‫‪8‬‬