אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

עוברם רצונו ,באופן שבעלות כן על רוחם (ז) והנה על פי דרכנו נשים לב אל * קצורי * באורי * לקוטי *
תהיה עבודתם מיראה ולא מאהבה. הפסוקים הקודמים באומרו ויכל משה
על כן מיד כהתימו את כל דברי לדבר כו' ,כי כל פסוק זה הוא מיותר ,כי האלשיך הק'
השירה ,מיד שם לפניהם הדברים הבאים הרי נאמר וידבר את כל דברי השירה כו'? פ' האזינו
האלה ,ובלשון חבה ,לשקע אהבת ה' (ח) ועוד ,אומרו שימו לבבכם כו' מה ~ ~ ~
בלבותם ,ולהודיעם כי אהבם את ה' הוא צורך שימת הלבב למען יצום את בניהם? ו ַָּיבֹא מ ֶֹׁשה ַוי ְַד ֵּבר אֶׁ ת ָּכל ִּדבְ ֵּרי
אהוב את עצמם כי הוא חייהם. והראוי יאמר צוו את בניכם! ואם הכוונה הַ ִּש ָּירה הַ זֹאת ְבאָּ ְזנֵּי הָּ ָּעם הוא וְ הוֹ ֵּש ַע
וזהו שחזר משה ואמר ויכל משה כו', שלא יתעצלו בצוות את בניהם ,היה לו ִּבן נוןַ :ויְכַ ל מ ֶֹׁשה לְ ַד ֵּבר אֶׁ ת ָּכל
לומר כי מיד ככלותו לדבר את דברי לומר שימו לבבכם לצוות את בניכם ,ולא הַ ְדבָּ ִּרים הָּ אֵּ לֶׁה אֶׁ ל ָּכל י ְִּש ָּראֵּ ל:
השירה שהוא קושי כמשמעות דבור ,אז יאמר אשר תצוום! וַיֹאמֶׁ ר אֲ לֵּהֶׁ ם ִּשימו לְ בַ בְ כֶׁ ם לְ כָּ ל
ויאמר אליהם לשון אמירה וחבה ואמר (ט) וגם באומרו התורה הזאת הַ ְדבָּ ִּרים אֲ ֶׁשר אָּ נֹכִּ י מֵּ עִּ יד ָּבכֶׁ ם הַ יוֹ ם
שימו לבבכם כו'( .ובזה נתיישב קושיא מיותרת: אֲ ֶׁשר ְתצַ וֻּם אֶׁ ת ְבנֵּיכֶׁ ם לִּ ְשמֹר ַלעֲשוֹ ת
(ד) הלא צריך להודיע תחלה כי חיינו אֶׁ ת ָּכל ִּדבְ ֵּרי הַ תוֹ ָּרה הַ זֹאתִּ :כי לֹא
אינה דבר רק ,ואחרי כן יודיע כי גם אמנם הנה משה רבינו ע"ה רצה לזכות
את ישראל ישימו בפי זרעם אחריהם ָּדבָּ ר ֵּרק הוא מִּ ֶׁכם ִּכי הוא חַ יֵּיכֶׁ ם
התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו? אֲריכו יָּמִּ ים עַל הָּ אֲ ָּדמָּ ה ובַ ָּדבָּ ר הַ זֶׁה ַת ִּ
וקושיא (ז) ויכל משה לדבר כו' ,כי הדרוש הלזה כי רב הוא מאד לזכות אותו
האדם תמיד ,למען יהיה קל כנשר ורץ אֲ ֶׁשר אַ ֶׁתם עֹבְ ִּרים אֶׁ ת הַ י ְַר ֵּדן ָּש ָּמה
כל פסוק זה הוא מיותר ,כי הרי נאמר לְ ִּר ְש ָּתה:
וידבר את כל דברי השירה כו'? כצבי לעשות רצון אביך שבשמים.
כי נפש כל איש מישראל שורשה ראוי לשים לב.
והנה במה שידענו ההפרש שבין לב,
ללבב כי לבב כולל שני יצרים .והנה השם יתברך ותורתו הבלתי נפרדת (א) באומרו כי לא דבר רק הוא מהם,
בשירה זו יש שתי בחינות במאמרים ,יש מאיכותו ,ובהיותו דבק אל מקורו הוא חי כי ,אם הכונה היא כי התורה אינה דבר רק,
דבר מתייחס אל היצר הטוב ולא יקבלנו באמת. אומר מכם הוא מיותר ומשולל הבנה!
היצר הרע ,כענין יערוף כמטר לקחי, כי הוא יתברך ותורתו הן הם חיי (ב) ועוד כי היתכן תהיה התורה דבר
שהוא לומר שאם יהיו תופשי התורה אל העולם ,ואם יחטא ואשם משם יפרד רק? חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר
יקוצו ביסורין ,כי הלא כמטר סוחף לקחי, ויהיה מת באמת בחיים חיותו ,כדגי הים רק הוא!
כי אשר בא בזעף הוא טוב לעולם היוצאים אל היבשה כו' כי הם פורשים (ג) ועוד ,איך מוכיח שאינה דבר רק
להחיותם שהוא בחורף ,שהוא עד הוציא מתולדותם וחיותם. במה שהיא חיינו? כי הנה הוא מוכיח דבר
דשא מארץ מתוך גבשושית העפר אשר וזה מותר האדם ,כי אחרי נפלם בנעלם ממנו ,כי
היה הזרע נטמן שם .ואחר שהולידם ויחשבו כמתי עולם בהעוותם ,אם ישובו המסתפק אם התורה היא דבר רק ,גם לא
והצמיחם ונעשה קמה ,אז ירד הטל לעדנו עד ה' תשוב רוחם אליהם ויהיו דבקים ידע כי הוא חיינו!
בנחת. בה' חיים כלם ,למען לא ישקוט האיש עד (ד) ועוד ,כי הלא צריך להודיע תחלה
כן היא התורה לאדם ,כי תחלה יערוף יתקן מעשיו וידבק אל א-להיו יתברך. כי חיינו אינה דבר רק ,ואחרי כן יודיע כי
כמטר לקחי יתברך ,כי יהיה על ידי והוא כי בראות משה רבינו ע"ה את כל גם התורה איננה דבר רק על כי היא חיינו?
ייסורין בזעף ,עד הוציא את האדם הדברים הקשים שבשירה הזאת ,אשר
מהמשך אחר עכירות החומר ותאותו. (ה) ועוד ,אומרו ובדבר הזה תאריכו
תבא כל רעתם ההוא בהעוותם ,חש פן ימים כו' ,כי אחר שהיא חיינו מי לא ידע
ואחר כך תזל כטל אמרתי ,שיעדנך אחר יתחמץ לבבם בחושבם שהוא יתברך
הטהרך מהחומר ותתקדש עצמך. כי בה נאריך ימים?
מתנהג עמהם כמלך בשר ודם המכביד
הנה טענה זו היא אל היצר טוב החפץ על עמו עונש הבלתי משרת אותו מכעס (ו) ועוד ,למה תלה הדבר באדמה
ביסורין ומקבלם מאהבה .ויתר דברי אשר עוברים שמה לרשתה?
1
או יאמר ובדבר הזה כו' לומר אם כל שורשם במקומם( .ובזה נתיישב קושיא השירה ,הם ברבה משטמה מן הצרות
כך נפרדו הגוים מכם ,כי אתם חלק א- (א) באומרו כי לא דבר רק הוא מהם, המעותדות לבא ברוב פשעיהם ,אשר הם
לוה ממעל כי דבר רק הוא מכם ולא הם, כי ,אם הכונה היא ,כי התורה אינה דבר דברים צודקים אל היצר הרע ,כי מורא
ימשך מזה לבלתי האריך ימים ישראל על רק ,אומר מכם הוא מיותר ומשולל יעלה על ראשו לעבוד מיראה .והנה
האדמה כגוים. הבנה! תכלית השלימות הוא אשר גם יצרו הרע
כי הלא לפי גודל קדושת הנפש עד וקושיא (ב) היתכן תהיה התורה דבר עובד את ה' ,כמאמרם ז"ל על ומצאת את
היותם חלקו יתברך בהנשא מעלתה רק? חלילה שיצטרך להודיע כי לא דבר לבבו נאמן לפניך ,שגם היצר הרע של
תהיה הנשאה מעל הארץ ,כי הלא יגדל רק הוא!) אברהם אבינו מצאו הוא יתברך נאמן,
החשק נמרץ לשוב אל מקורה יתברך כי וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא שהוא מאשר לא אמר את לבו:
היא חלקו עד בלי די ,ואם כן או מי יחיהחייכם ,כי חיות כל דבר תלוי בשורשו וזה אחשוב במאמר משה רבינו ע"ה
בעולם הזה ויזכה לשנים רבות .על כן אשר הוא חלק ממנו ,למען יבינו וישכלו באומרו שימו לבבכם הוא שני יצריכם,
אמר ובדבר הזה אדרבא תאריכו ימים על כי עשות רצונו יתברך טובה וחייהם המה, אל כל הדברים אשר אנכי מעיד ,שלא
האדמה כו' ,והוא כי האדמה אשר אנו וכל עוד שהם דבקים שם והתורה דבקה ישרת היצר הטוב מאהבה וישמח
עוברים את הירדן היא ארץ ישראל מהם ומלאה מהם חיים ,ובהפרדם פגרים ביסורין ,והיצר הרע על המורא הגדול
קדושה אשר שם כבודו יתברך יותר מתים .ועל כן ישמרו לנפשותם פן תעקר מהעונש ,כי אם שני היצרים ,לכלול גם
מבכל העולם ,כלומר ואם כן איפה אל יהי נפשותם וחיותם ממקורם ,כי אוי להם היצר הרע ,יושם גם אל כל הדברים
מקום לזעקת נפשך עד שוב עד כסא בסורם ממנו יתברך והפרדם מן עבודתו, שבשירה ,שהוא גם על העבודה מאהבה
הכבוד ,כי הלא גם כסא הכבוד מרום ה' כי הן גועו אבדו כמקרה דגי הים ושמחה ביסורין שהוא יערוף כו'( .ובזה
רועה ישראל לא יחסר משם( .ובזה נתיישב קושיא (ח) שימו לבבכם כו' מה הפורשים מהם אל היבשה גם הוא יקרם.
צורך שימת הלבב למען יצום את ועל כן בהעוותם ויחשבו כמתי עולם ,אז נתיישב עוד קושיא (ה) ובדבר הזה
בניהם? והראוי יאמר צוו את בניכם!) ידלגו כאיל לשוב מהר להחיות נפשם כי תאריכו ימים כו' ,אחר שהיא חיינו מי
באופן שלא תהיה שום בחינה מיראה .מתה( .ובזה נתיישב קושיא (ג) איך לא ידע כי בה נאריך ימים?
וקושיא (ו) ועוד ,למה תלה הדבר וכל זה הוא כי אשר תצוום את בניכם כו' מוכיח שאינה דבר רק במה שהיא
יהיה בלי שום פניה ,רק לשמור ולעשות חיינו? כי הנה הוא מוכיח דבר בנעלם באדמה אשר עוברים שמה לרשתה?)
ואומרו אשר אתם עוברים שמה את כל דברי התורה הזאת ,כלומר למה ממנו ,כי המסתפק אם התורה היא דבר
לרשתה לומר כי הלא ישראל אצל נפשם שהיא זאת המיוחדת בקדושה ,כי זה רק ,גם לא ידע כי הוא חיינו!)
ולבל יאמרו ללבבם כי הלא החיים הרוחנית הם כמשל ארץ ישראל אצל חיוב הוא טבעי עליכם להנאתכם( :ובזה
נתיישב קושיא (ט) התורה הזאת ההם הם אל חיי הנפש ,ולמה לא נעבוד הקדוש ברוך הוא.
וכאשר לא תמוש שכינתו מהארץ על חיי הגוף גם הוא? מיותרת!)
לזה אמר ובדבר הזה תאריכו ימים כו' ,ההיא למה שהיא ראש עפרות תבל ,כן כי הלא לא דבר רק הוא מכם ,והוא
העיקר הגדול כי נפשות עם בני ישראל לומר אם תעשו עיקר על חייכם בעולם ישראל לא תמוש נפשותם הרמתה מהם
כי אין חומרם כשל זולתם. חלק א-לוה ממעל המה ,והם כמטעי ה' הזה ,לא תהיה לכם חיי הנפש.
כי על כן נתייחדו ישראל לשכון בארץ אך בעשותכם על חיי הנפש יהיה לכם נטועים בתורה הבלתי נפרדת מעצמותו
יתברך תחת כנפי השכינה כנודע ליודעי גם חיי הגוף ,וזהו ובדבר הזה הוא חיי ישראל מכל יתר אומות ,ולכן להם ניתנה
הנפש הנזכר תאריכו ימים על האדמה :הארץ למורשה ,וזהו כי אתם עוברים וכו' חן.
וזהו כי לא דבר רק הוא מכם כי מלא (ובזה נתיישב קושיא (ה) ובדבר הזה לרשתה:
~ ~ ~ הוא מכם ולא ריק ,כי נפשותיכם מתוך תאריכו ימים כו' ,כי אחר שהיא חיינו
ALSHICHK@GMAIL.COM התורה ,באופן שהיא מלאה מהם כי מי לא ידע כי בה נאריך ימים?)
משם נסעו וישתלשלו עד לארץ ועד
2
~ ~ ~ הפסד (ופירוד) ,והוא להיות מיראה
כאשר פירשו:
* קצורי * באורי * לקוטי *
אל נא תעשה כאשר נשוב מיראה ,כי
אין העון נמחל לגמרי כי אם נשאר גדר ואמרו כי הוא טרף וכו’ .ומה הוא האלשיך הק'
שוגג ,רק כל עון תשא שהוא כל העון ההפרש (בין יראה לאהבה) ,הלא הוא כי הפטרת שבת שובה
תשא לגמרי ,שהוא עד בלתי השאיר לו אז שיהיה מיראה כשלת בעונך ,שעשית
~ ~ ~
אף גם גדר שוגג ,וגם הזכות הוא מצות מהעון שוגג באופן שלא הגעת עד ה’
עשה של ושבת עד ה’ ,שזדון נעשה כזכות אלקיך הוא כסא הכבוד ,כי חלאת השוגג הושע פ"ו( :א) לכו ונשובה אל י-הוה כי
גם זה (מצות התשובה) תקח ,לחשבו עודנו מבדיל בצד מה ,כלומר כי עתה הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו( ...ג) ונדעה
לזכות ,וזהו וקח טוב. שובה באופן תגיע עד ה’ ממש ,שהוא כי נרדפה לדעת את י-הוה כשחר נכון מוצאו
~ ~ ~
לא ישאר גדר שוגג כלל. ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ:
ארפא משובתם אוהבם נדבה וכו’ .הלא והנה בהיות התשובה תלוי בהרהור פרק יד( :ב) שובה ישראל עד י-הוה
כתבנו כי ישראל החילו לשוב מיראה, הלב ,והנה אחר המחשבה צריך דבור, אלהיך כי כשלת בעונך( :ג) קחו עמכם
ולא נרפא רק גדר המזיד ונשארה בחינת כמאמרו יתברך והתודו את עונם וכו’ ,ועל דברים ושובו אל י-הוה אמרו אליו כל
שוגג ,כי היא היתה עדיין משובתם שלא זה אמר (ג) קחו עמכם דברים .לומר הנה, תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים
שבו מהנשאר ,והיו כחולים ממשובתם עד כה טעיתם בשני דברים: שפתינו( ...ה) ארפא משובתם אהבם
זו ,אך עתה ,אותם כתמי בחינות שוגג א’ ,באומרכם כי הוא טרף וכו’ שהוא נדבה כי שב אפי ממנו( :ו) אהיה כטל
הנותרות ,ארפא אותם עתה בשובם מיראת העונש לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון:
מאהבה... (ז) ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו
(ב) וגם לא דברתם אליו יתברך ,כי אם כלבנון( :ח) ישבו ישבי בצלו יחיו דגן
ושמא תאמר ,כי הלא ,למה זה דומה, אלו לאלו ,באמור לכו ונשובה וכו’ כי ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון( :ט) אפרים
למקדש את האשה על מנת שאין עליה 'הוא’ טרף וכו’, מה לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני
מומין ,והיו לה והלכה אצל רופא וריפאן אך עתה קחו עמכם דברים ממני כברוש רענן ממני פריך נמצא( :י) מי חכם
אינו מועיל ,כי אדם מקפיד על מומין שאלמדכם בל תטעו, ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי י-הוה
שנרפאו ,שזוכר מה שהיו בה ומתגנה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם:
עליו ,ועל דרך זה היה מקום לומר ,כי אין וגם לא דרך עצה כאשר אמרתם אלו
מומין גדולים ככתמי טומאת העבירות לאלו ,לכו ונשובה ,כי אם ,ושובו ממש אל ראש דבורם הוא לכו ונשובה אל ה’ כי
הנכתמים בנפש ,וגם אחר שנרפא מהם ה’. הוא טרף וכו’ ,וכי הוא מיראה על מה
יהיה בעיניו יתברך נמאס בזכרו מה שהיו שטרף ,ובזה השיב הוא יתברך שובה
~ ~ ~
בו ,לזה אמר ,גם שארפא משובתם והיה ישראל עד ה’ שהוא מאהבה .ונדעה
ומה שתאמרו אליו הוא כל תשא עון נרדפה וכו’ ויבא כגשם וכו’ ,ותשובתו
אפשר לא תהיה אהבה כמומין שנרפאו, וכו’ ,לומר ,כל מה שתשא ,אינו גם
שתמיד יזכור עונות שהיו בו ,ואין האהבה יתברך שובה ישראל וכו’ אהיה כטל וכו’,
(בקשתי על) השוגג, ויהיה הענין כי אמרו ישראל לכו ונשובה
ראויה לפי הטבע ,עם כל זה אוהבם נדבה
בתורת נדבה ולא בטבע ,וטעם אל נדבתי כי אם ,עון בלבד שהוא המזיד ,ולא אל ה’ ,כי הוא טרף וכו’ שהוא מיראה על
זאת לאהבם נדבה ,הפך בשר ודם בלבד מחול אותו כי אם גם וקח טוב ,כי מה שטרף ,ובזה השיב הוא יתברך שובה
שתמיד זוכר בצד מה את אשר פשעו בו הטוב הנעשה בתשובה שהוא עשות ישראל עד ה’ שהוא מאהבה ,שתגיע עד
גם אחר שמחל לו ,והוא כי שב אפי ממנו, מהעון זכות ,הוא כח קדוש הנעשה כסא הכבוד ,כי עד כה ששבת מיראה,
(ע"כ אוהבם) במצות עשה של ושבת עד ה’ בהיות כשלת בעונך שעשית מהזדון שוגג בלבד.
מאהבה ,שהזדון נעשה זכות תקחנו כיתר ~ ~ ~
והוא בשום לב שמהראוי יאמר מהם, כל זכיות שאתה לוקחם אתך,
אך הוא כי אף הוא אחד ממלאכים הלא אמרתם לכו ונשובה לשון רבים
אך השוגג אינך צריך לישא ,כי הלא שהוא בהעדר אחדות ,ולא זו הדרך ,כי
רעים הנחרים בחוטא ,והנה ידוע כי כל תקונם הוא הקרבנות ,ועתה נשלמה פרים
משחית ההולך ליפרע מהחוטא שרואה אם ,כולכם באחדות אחד תהיו שבים,
שפתינו כי בשיח שפתותינו יכופרו וזה שאמר שובה ישראל לשון יחיד ,וגם
ומביט במצחו ,אם שם רושם חטא פוגע כקרבנות.
בו ואם לאו לא יגע בו ,כי על כן אמר אמרתם אל ה’( ,שתיבת 'אל') שאפשר
שהוא גם בלי הגיע בעצם עד ה’ ,בלי
3
אלא שכפות לבו תחת יצרו ,ועל כן לא יתערב רוח טהרה שיושפע בם עם רשב"י ,שבעידן ריתחא טוב לכסות
בשובו ,מגלה טוהר לבו ,כי יקרנו שורשם הטמא ,כי מה לתבן אל הבר: המצח ,וגם אמרו בגמרא ,דבר בעיר כנס
~ ~ ~
כשושנה ,שכל העלים כפותין תוך רגלך,
הקליפין ירוקין ,וברדת הטל עליה ,מיד ועל כן אומר הוא יתברך ,הנה אחרי
היא נפתחת ומתגלית ,פריחת כל עליה או יאמר ,ילכו יונקותיו כי השב
מגולין ונותנים ריח ,ואז ניכר למפרע מה מאהבה גם הוא יתברך המסייע ומרפא שנרפא נגע החטא מהחוטא ,והוסר
שהיה טמון תוך הקליפין ההם ,כן איש משובתו ,אין צריך לומר הוא עצמו כי אם רושם חטאו ,הנה שב אפי (מלאך שלי
הישראלי ,נפשו ולבו נכון להפריח גם בניו שהם יונקותיו ,אין צריך לומר הנקרא אף) ממנו (ואינו פוגע בו כי כבר
מעשים טובים ,אך הוא בכח כמוס תוך בהיותם סביב לשולחנו ,כי אם כאשר הוסר החטא ממצחו) ,כלומר מעצמו
קליפת יצרו ואשמותיו ,שנעשו כחות ילכו וירחקו ממנו ,לא יבצר ממנו אור (מהחוטא) ,עם היותו כח רוגז,
טומאה מחפין ומבדילין ,ואינו יכול תורתם וצדקתם ,וזהו ויהי כזית הודו ,כי (ואעפ"כ על הדאגה מזכירת החטאים
מעצמו לגלות טוב לבו ,עד יערה עליו רוח כאשר הזית נטוע פה ,ואורו מאיר במקום שעברו .על זה מוסיף ,אהבם ,פירושו)
קדושה ממרום ,ואז נפתח מה שבקרבו ,אחר ,כן יהיה הודו ,שעם שיונקותיו ירחקו ומה גם עתה אני אלקיכם מרחמכם
כי ידחו כחות החצונים ,ויפריחו תשובה ממנו ,הודו אשר האציל ממנו אליהם (אהבם) ,שלא אביט אל מה שכבר
ומעשים טובים בפועל לעיני הכל ,וזהו יאיר לו בנפשו במקומו, נתרפא:
יפרח כשושנה ברדת הטל עליה שהוא הנה ,עד כה אמרתי שיושפע רוב טובה, (ו) אהיה כטל לישראל וכו’ .אחרי
ואם תראה בהפך כי יהיה בעל יסורין! בקלות, או מרו כי אחר החילם לשוב מיראה,
ועוד שנית והיא ויך שרשיו כלבנון ,והוא שריח לו כלבנון הוא בית המקדש ,כי מסייע אותם עד תום התשובה להגיע עד
כי ישראל שורשי נפשותם דבקים בה’ ,שם ריח חלב ודם ואברים מתאכלים שם, כסא הכבוד ,כאומרו ארפא משובתם,
וברדת טל אור שפע קדושה עליו שהוא משל אל התמעט חלב ודם, אמר עתה זה היתרון לא אעשה לשום גוי
להשיבו עדיו יתברך ,מכח זכות תשובתו והחליש אברים ביסורים ממרקין, רק לישראל בלבד ,וזהו אומרו כטל
בפת"ח שהוא כאומרו כהטל הידוע,
וזכות טוהר לבו בשובו ,ומפלש עד אל תחוש ,כי הנה הם יסורין של אהבה, ויהיה כי הרשע הוא כמת ,שעונותיו
שרשיו שלמעלה ,שהם כלבנון ,לבנים ,לשאת עונות הדור עליו ,כענין אכן חליינו מבדילים בינו ובין אלקים חיים ,ואם אין
לבעלי אורה ,כי הם קדש ,ושרשם קדש ,הוא נשא וכו’ ,והוא מאמרם ז"ל הקדוש ברוך הוא עוזר לו לשוב היה
ואז על ידי מה ש’ויך שרשיו ישוב שכשאמרו לר’ חייא שנתרפא רבי ,בכה, נשאר מת ,אמר הוא יתברך אחר החילם
התהפכות אור שרשיו ,אל (ז) יונקותיו .אמרו לו ,וכי על רפואת רבך אתה בוכה, לשוב ,אהיה כטל לישראל ,כטל הידוע,
הם נפש רוח והנשמה שבאדם היונקים אמר להם ,אוי לעוברות ישראל ,שלא הוא טל אורות להחיות המתים ,לומר אל
מהשרשים ,ילכו ויתדבקו עם שורשם הפילה אשה ,ולא הוצרכו לגשמים, יקל בעיניכם מה שארפא משובתם ,כי
למעלה ,תחת אשר עד כה היו מובדלים להתפלל עליהם ,כל ימי ייסורי רבי, הנה זה להם ,כהחיות (כמו טל המחיה)
משורשם ,הדבקים בשכינה למעלה
כנודע ,כי עונותיו היו מבדילים בינו לבין וזה יאמר פה ,אם תראה כי וריח לו אותם ,אחרי מותם,
אלקיו ,ואז על ידי מה שאשפיע שפע כלבנון ,שיסורין ממרקין לצדיק ,לא על וזה אעשה דוקא לישראל ,ושמא
קדושה באדם ,לרפא משובתו ולסייעו ,עצמו הם ,כי אם ,שעל ידי כן, תאמר למה לא אעשה כן לזולת ישראל,
ימשך שישראל האמור יך שרשיו ,ובאור (ח) ישבו בשובה ונחת יושבי בצלו בני הלא הוא לשני טעמים.
המתהפך מהם אל הבדים הם רוח ונפש עירו שבצלו יחיו ,שעל ידי יסורין לא אחד ,כי ישראל יפרח כשושנה ,והוא
שבאדם ,שכל אחד נצר מטעי ה’ ,ימשך יצטרכו להתפלל על הגשם ,כי הנה יחיו מה שכתב הרמב"ם ז"ל בגירושין ,למה
שיונקותיו אשר עד כה היו מובדלים ,ילכו דגן ,שאפילו היתה גזרת יבושת הדגן גט מעושה כשר ,כי אומרו רוצה אני על
עד שורשם הנז’ הדבק בה’ ,אז יתפשט יחייוהו בייסורין, ידי כפיה הוא אונס ,אמר כי טבע כל
הזכות והשפע עד הגוף גם הוא ,שיהיה ישראל וטוהר נפשו הוא לקיים מצות ה’,
כזית הודו שכלו כענן תמיד ,וזהו ילכו וכו’ ויפרחו כגפן פוריה שלא יפילו
העוברות ,כי אם אדרבה יפרחו כגפן, ומה שממאן ,יצרו הוא שבא לתקוף אותו
ויהי כזית הודו, כאריא דרביע עליה ,כשמכין את יצרו
מה שאין כן העכו"ם ,כי הם טומאה ,וכל צערו הוא בחייו אך אחר סילוקו
והעכו"ם ושורשם טומאה ,ואיך ישפיע זכרו כיין לבנון ,כענין וחכך כיין הטוב וכו’, ושב ואומר רוצה אני ,הוא פועל טבעו
הוא יתברך עליהם רוח טהרה כטל ,וגם דובב שפתי ישנים כמשז"ל שכעריבות יין ומגלה טוהר לבו ,כן הדבר בשב מרעתו,
כי נפשו בקרבו גם בהעוותו מטוהרה היא,
4
העון מתבטל ונמחה ,כי אם שיותש כחו מיכה פרק ז( :יח) מי אל כמוך נשא עון הטוב ,כן שפתיו יהיו דובבות בהזכיר
ועיצום כח איכותו עד כי נחשב לשוגג: ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק אותו פה וזהו זכרו כיין לבנון:
ונבא אל הענין ,אמר ,הלא אמרתי ,כי לעד אפו כי חפץ חסד הוא( :יט) ישוב ~ ~ ~
לעתיד נושא לגמרי העון ,גם בהיות פשע. ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים
כל חטאותם( :כ) תתן אמת ליעקב חסד אפרים מה לי עוד לעצבים וכו’ .כלומר,
עתה בזמן הזה ,לא נשאל ,כי אם ,מי יתן, השמר פן ואל תחזור אחרי שובך אל
יכבוש עונותינו ,שלא יחשבם לזכיות ,וגם לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם:
העצבים ,ומה שאני אומר זה איני כפותח
לא שיסלקם לגמרי ,כי אם ,שיכבוש ויתיש הנה דרך העולם ,שאם יחטא איש לאחד פה לשטן ,אלא הוא כי אני עניתי ואמרתי
כחם ,כדבר הנכבש ,שהוא ,שיעשה האדם ,או למלך בשר ודם ,עון א’ ופשע זה ,דע כי ואשורנו כי מעתה אני רואה
הזדונות כשגגות ,ואחר העשותם כשגגות, רב ,ויחלו פניו יכפר העון לא יעשה ,כי שכך תעשה כאשר היה ,כי חזרו אליהם
תשוב תרחם ,ותשליך במצולות ים כל בבואו לכפר העון יתן אל לבו הפשע כי רב עד כי גורשו מן הארץ ,ומה שאני מזהירך
השגגות ההם ,וזהו ותשליך במצולות ים כל הוא ,ויתחמם לבבו באמת באמור האיש כל כך על תיקון מעשיך ,אל יעלה על
חטאתם של עונותינו הנזכרים ,שהוא אשר ערב אל לבו לעשות פשע ,ארצה בו רוחך כי שיחת לו חלילה בהעוותך ,כי
החטאות שנעשו מהזדונות שיכבושו: לכפר לו את העון ,ומה גם עתה את הפשע, הנה אני כברוש רענן ,כי ,אם חטאת מה
תפעל בי ,אלא שאני מבקש לתועלתך
(כ) תתן אמת ליעקב וכו’ .הנה ידוע כי אמר ,הדור אתם ראו ,זה חסדו יתברך, שממני פרייך נמצא ,בהכשירך מעשיך כי
לאברהם מדת חסד וליצחק גבורת דין, אשר יפליא לעשות בדור האחרון זה דרכי להכשירך ,והוא לומר על פי דרכו
וליעקב מדת אמת היא מדת רחמים .אמר, לשארית נחלתו ,מי אל כמוהו נושא עון כי מציאה הוא פריו לאדם ,כי הכל מאתו
כאשר תזכור זכות האבות אשר כל א’ מעל האדם לגמרי ,וכדי שלא יעכב הפשע יתברך המלמדך להועיל:
דורש מדתו ,תתן מדת אמת ליעקב שהם שלא יכפר העון עובר על הפשע ,כאילו לא
~ ~ ~
ב’ דברים ,א’ ,שתתחיל מיעקב שמטתו היה ,לבל יהיה עיכוב לכפר העון:
שלמה שהוא עזר גדול להתחיל ממנו, ושמא תאמר ,איך (יסיח דעת ו)יעבור מי חכם ויבן אלה וכו’ .אל תאמר מה
ככתוב אצלנו על פסוק וזכרתי את בריתי על פשע ,והלא לפניו משמאלים מלאכי אעשה ועמל טורח עבוד את ה’ כבד מאד
יעקב כו’ .ועוד שתתן לו (ליעקב אמת משחית ,כאף וחימה עברה וזעם ומי יכילנו ,כי הלא נהפוך הוא ,כי אין עמל
שהוא) מדתו .וכן לאברהם תתן מדת ודומיהם ,שיזכירוהו ויקטרגו עליו ,הלא וטורח כקנו ת גיהנם ,ואין קלות כקניית גן
חסד ,אך ליצחק לא תתן לו מדתו להתנהג עדן ,ככל אשר כתבנו ...מכל העמל
הוא כי האף שהוא המשחית הגדול ויגיעה אשר לאדם ליירש גיהנם ,מה
בה ,בהזכיר אותו ,כי מדתו רוגז ,כמשז"ל שבהם ,בראות שהוא יתברך חפץ
בב"ר שצוה את עשו הוא אדום ,שאם לא שאין כן למתנהג בנחת וביושר ,שבלי
לעשות חסד ,שהרי הוא עובר על פשע, עמל נוחל עולם הבא ,אלא שאין דעת
יקיים יעקב את התורה ,שיגזור עליו גזרות: גם הוא מרפה ידו מהחזיק להזכירו ,וזהו באדם להבין זה ,וזהו מי חכם כו’ נבון וכו’
ושמא תאמר ,איך יתכן לבלתי תת לא החזיק לעד אפו( ,מלאך שלו הנקרא כי הנה ישרים בלי עקשות ועמל הם דרכי
מדתו ליצחק? אף) בראות כי חפץ חסד הוא האל הנזכר, ה’ ,וצדיקים ילכו בם כמתהלכים ,אך
(מיישב) הלא כי כן דרכך ,כי אתה הוא ואחר שיהיה עובר על פשע ,כדי לנשוא פושעים יכשלו בם שירבו מכשלותם
אשר נשבעת לאבותנו מימי קדם ,והוא עון( ,יט) ישוב ירחמנו לכפר על הפשע, ברדוף פשעיהם כאמור.
הכתוב אצלנו ,כי הוא יתברך נשבע הנה כל הטובה הזאת עתיד להיטיב לנו. או קרוב לזה כי בבא האדם לעשות
לאברהם בפני עצמו ,וכן ליעקב ,אבל לא עתה לא נשאל כ"כ ,כי אם ,יכבוש מצוה ,כמה מכשולות יזדמנו לו לבטלה
ליצחק ,כי אם ,שאמר אליו ,והקמותי את עונותינו ,והוא כי הנה בגמרא רמי דריש ממנו ,אמר מי חכם וכו’ ידע וישכיל כי אין
השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, לקיש אדריש לקיש ,שאמר גדולה זה רק לפושעים ,אך לצדיקים יבא להם
ולמה עשה כך ,אך הוא ,כי לבלתי תת לו תשובה שזדונות נעשים כשגגות ,והאמר ביושר בלי מעיק כי ישרים דרכי ה’ ,אלא
מדתו ,בהשבע לו אשר אמר והקמותי את ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות שצדיקים ילכו בם בלי עיכוב רק ביושר,
השבועה אשר נשבעתי לאברהם ,שהוא נעשים כזכיות ,ומשני כאן מאהבה כאן אך פושעים יכשלו בם כי פשעיהם יהיו
על פי בחינתו שהוא חסד ולא על פי מדתך כמכשולות לעכב בידם( :כענין עבירה
מיראה ,כי כאשר היא מאהבה נעשים
שהיא דין ,כן גם עתה אל תתן בחינת גוררת עבירה)
כזכיות ,וכאשר היא מיראה כי אז אין
גבורה ליצחק כי חפץ חסד אתה ה’: ~ ~ ~
5
משכבכם וכו’ ,אם נצחו מוטב ואם לאו יואל פרק ב( :יא) ויהוה נתן קולו לפני הנוראים ולא הטהרנו ,מה יסכון לנו
יזכור לו יום המיתה ,הנה כי אין דבר חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו תשובה עתה ,והלא מארבעה חלוקי
מספיק להכניע היצר הרע כהזכירו יום כי גדול יום י-הוה ונורא מאד ומי יכילנו :כפרה,
המיתה ,וידוע ,כי יותר קשה על האדם (יב) וגם עתה נאם י-הוה שבו עדי בכל א .הראשונה היא תשובה,
מיתת בנים ממיתת עצמו ,ועל כן בזכור לבבכם ובצום ובבכי ובמספד( :יג) וקרעו
שאם לא ישוב ימותו בניו אז יכנע ,והוא לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל י-הוה ב .ועל מצות לא תעשה תולה עד יום
כי הנה הוא יתברך בפורענות מתחיל אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב הכפורים,
מהנכסים ,ואחר כך בבנים כאשר עשה חסד ונחם על הרעה( :יד) מי יודע ישוב ג .ואם יש בהם כריתות ומיתות בית דין
באיוב ,ובזה יאמר קרעו לבבכם ובמה ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך יסורין ממרקים אחרי כן ,ואחר שלא
תוכלו ,הלא הוא באמור אליו שעל ידי כן ליהוה אלהיכם( ...כ) ואת הצפוני ארחיק שבנו ביום הכפורים ,מה תסכון עתה
לא יקרעו בגדיהם על מיתת בניהם ,והוא מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה ,תשובה לבדה אחר שחסרו השתים
כי עד כה אכל הגזם הנכסים ,ואחר את פניו אל הים הקדמני וספו אל הים הראשונות,
לקותם יגיע בבנים ,וזהו וקרעו לבבכם האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל על כן אמר וגם עתה נאם ה’ שובו אלי
ובזה ואל בגדיכם ,שבזה לא יצטרך לעשות( :כא) אל תיראי אדמה גילי בכל לבבכם ,כי אחר שתהיה מאהבה
לקרוע הבגד כמו שאז"ל ,ויצדק בזה ושמחי כי הגדיל י-הוה לעשות( :כב) אל באחדות שני היצרים ,כאומרו בכל
דרכנו בכתוב כמדובר ,ועל ידי כן ושובו תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי לבבכם ,ולא אגעל בה על שלא שבתם
אל ה’ כי אז יכנע לבבם הערל ,ואז תרצו עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם( :כג) קודם יום הכפורים ועבר בלי תשובה ,ולא
לשוב כי חנון ורחום הוא ,לומר ,אם אינכם ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי נתן עוד ,כי אם ,גם תשלימו מעין הארבעה
ראוים לקבל טובה גם אחר התשובה, לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם חלוקי כפרה,
לאיזה עיכוב שלא יבצר ,הלא הוא יתברך מורה ומלקוש בראשון( ...כו) ואכלתם
האומר וחנותי את אשר אחון אף על פי אכול ושבוע והללתם את שם י-הוה כי האחד כבר אמרתי שובו אלי,
שאינו הגון ,ורחמתי את אשר ארחם אף אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא ועל השנית הוא יום הכפורים אני אומר
על פי שאינו ראוי ,ועל שתי הבחינות יבשו עמי לעולם( :כז) וידעתם כי בקרב ובצום,
יאמר פה כי חנון ורחום הוא, ישראל אני ואני י-הוה אלהיכם ואין עוד ועל היסורין אני אומר ובבכי שהוא
ואם מלבד העדר קבלת טובה גם היה למוגג העינים ,כמד"א ,כלו בדמעות עיני ולא יבשו עמי לעולם:
מקום לקבלת הפכו ,הנה הוא ארך אפים, (יא) ויהוה נתן קולו לפני חילו (יב) וגם במקום מירוק היסורין הממגים את
ואם כפות המאזנים יהיו שקולים ,הוא עתה כו’ .הנה אמרו רז"ל בפסיקתא על האדם ,כמד"א ,ותמוגנו ביד עוננו,
יתברך רב חסד שמטה כלפי חסד ,וזהו פסוק הקודם וה’ נתן קולו לפני חילו ועל הרביעית שהיא מיתה ,עשו הספד,
ורב חסד ,ועוד לו יתברך כי הוא ניחם על בראש השנה שהוא כמפורש אצלינו ,לזכור המיתה שתעלה לכם במקומה,
הרעה... שלהטיב אותם ,מצוה (להם) להשמיע ואם תאמרו ,שלבבכם אטום ,וסגור
ועוד יתכן יאמר ,אל תאמרו כי מה קול שופר ,לעורר לבנו לשוב עד ה’ וכו’ ,חותם צר ,כי סגר עליו היצר הרע השוכב
שהוא יתברך מרחם יהיה על מי שמקדים ובסוף כי גדול יום ה’ וכו’ זה יום הכפורים ,על מפתחי הלב ,ואינו מניח אתכם לשוב
תפלה ותשובה לצרה ,אך על מי שלא שדעתם הוא שהזהיר מראש השנה עד בשום פנים קרעו אותו:
הקדים כבר ,שהנה בא יום ה’ לא יועיל, יום הכפורים שישובו כמפורש אצלנו,
וזהו (יג) וקרעו לבבכם .ושמא תאמרו,
לזה אמר ,דעו כי הוא יתברך ניחם אפילו ובזה יתכן יאמר ,וגם עתה שלא שבתם והלא ,אם רב הוא סגירתו של לבב ,שהוא
בהיות על הרעה שבאה כבר ,עליה ממש בעשרת ימי תשובה ,שהשמעתי קול היצר הרע ,איככה אוכל לקורעו?
הוא ניחם: תרועת שופר להחרידכם אל תתיאשו
לומר ,הלא אחר שלא שבנו בימים לזה אמר ואל בגדיכם ,והוא מעין
~ ~ ~
מאמרם ז"ל על פסוק אמרו בלבבכם על
6
חטא לה’ ,ואיה כל החסדים והטובות נפשו אשר טומאה ,והוא יהיה הרופא גם עתה נאם ה’ שובו עדי וכו’ ,לומר,
אשר גמלני ,והגמול אני משלם לו, שרפא ירפא כל נגע כל מחלה אשר נטמא הנה יתברך ...נתן קולו בראש השנה,
ותרדנה עיניו דמעה וירתחו מיעיו וימס בה ,ואין ספק כי הכל חולים אצל הנפש, והמתין כל עשרת ימי תשובה עד סוף יום
לבו ,ובמר נפשו יבוש וישוב ויתחרט מכל ואין הפרש רק בין רב למעט ,וע"כ בבא הכפורים ,ועליו אמר כי גדול יום ה’ וכו’,
אשר חטא על הנפש מיום היותו ,ויבכה על עיר צרה וצוקה לאשמת העם ,יחוייב וכאשר עבר יום הכפורים ...ועל העדר
לפניו יתברך באמור לו ,ה’ ככל צדקותיך כל איש לחפש דרכיו ולחקור למצוא עונו תשובה ראויה ,באו ...אמר וגם עתה
ורוב חסדיך אל תפן אל רשעי ,כי הנני לשנא אותו ולשוב ממנו ,כי הוא חוליו שהרעה כבר באה שובו עדי וכו’:
בוש ונחפר על אשר נואלתי ואשר וקצף ולרפא משובתו רפואה שלמה, ~ ~ ~
חטאתי ,כי הנה יצרי התעני והכניס בי רוח והנ ה אם אז החי יתן אל לבו לעשות כן,
שטות והחטיאני ,ואנא שא נא כי בן דעת והוא אוכל ושותה ועוסק בעסקיו ,ומתוך מי יודע ישוב ...אין ספק כי אין התענית
אנכי בשובי ,ואל תפן אל און שטותי אכילה ושתיה יאבה לשים לבו לחפש עיקר ,אך הוא לשני סיבות ,א .לבלתי רום
ברשעי ,ויהי נא ענוי נפשי במקום עולה דרכיו ולחקור מעשיו ,כל רעיוניו לא לבנו באכילה ושתיה .ב .שיקרנו כחולה
וזבח ,ושברון לבי והכנעת גופי תחת אשר ימצאו לו עון אשר חטא ,כי אחרי אוכלו שבא הרופא לבקרו בתחלת חוליו ,והוא
נהנו בהעותם ,ודמעות עיני תחת ראות בישולו ואחרי שתה ,ומה גם אם שמן עדיין לא הכיר מהות חוליו ,ואם החולה
שוא אשר לא סרו מראות ברע ,ומבטא חלקו ומאכלו בריאה ,כי יגבה לבו והוא לא ישמור לפיו מחסום מאכול ושבוע,
שפתי בדברי וידוי תחת אשר הייתי בוטה צדיק בעיניו מכל האדם ,אומר בלבו מי הלא יתבלבל דעת הרופא מהשכיל איזהו
כמדקרות חרב ,בדבר תועה אשר שנאת, כמוני היום תם וישר ,ואת מי עשקתי ואת חוליו ,בכל מראה הסימנים המיוחדים
ועל הדרך הזה הוא פותח עיניו ולבו, מי רצותי ,ומי יתן כל עם ה’ נביאים להוראות חולאי האדם ,כי אולי רבוי
להכיר רעתו כי רבה היא מאד ,ועל ידי כך וחכמים כמוני ,ומשארות אשמותיו אוכלו ושתותו ישנו הוראות סימניו ,על כן
ממלא יד תשובתו עד תכונתה ,כלל צרורות בעצמותיו יסתרו מנגד עיניו ,כי יצוה עליו ירעיב עצמו מלאכול לשבעה
הדברים ,כי אין הצום ועצרה ממלאכה א’ מתחבולות יצר סמוך ,הלא היא כמלח רק מעט מזער ,וגם הוא מדברים קלי
על הצום בעצמו ,כי אם על שעל ידי כן סדומית מסמא את העינים מלראות ברע, העיכול מאד וממוצעים בין הקור והחום,
נותן אל לבו לשוב ,ולתקן את אשר עותו ומטמטם את הלב מלהרהר אחרי עצמו ובזה יוכל למצא בסימנים הידועים לו את
ככל הכתוב: אם רע או טוב הוא ,ומטפש שכלו מלתור חוליו ואת מזורו:
~ ~ ~
בחכמה את מעשיו ,הטובים המה או ובזה נבא אל הנמשל והוא ,כי הנה
רעים, כתבנו למעלה על פסוק מי יודע ישוב וכו’,
אל תיראי אדמה וכו’ .הנה דרכו יתברך כי בזה נפרדו חולאי הנפש מחולאי הגוף,
כשאין זכות בבני האדם עושה בזכות על כן היתה עצת ה’ ביום סליחה לענות
נפש וביטול מלאכה ,למען החי יתן אל כי חולה הגוף איננו מבין חוליו ,כי אם
ארצו הקדושה או בזכות הבעלי חיים, הרופא על פי הוראות סימני החולה ,ועל
וכמו שאמרו ז"ל על פסוק אדם ובהמה לבו לדרוש ולתור ולחפש בנרות שכלו,
איזה חטא או עון בא לידו ,וה’ כרוב כן רפא ירפאנו כפי חכמתו במלאכת
תושיע ה’ ,והנה פה הלא תשאר תלונה הרפואה,
לאדמה ,כי לא עשה יתברך למענה רחמיו בראותו כי בא ליטהר ולבקש
לבלתי השחית הכל... למצוא עונו לשנא ,מיד יערה עליו רוח אך חולה הנפש לא כן הוא ,כי אם יקום
ממרום לזכור קצת מאשמותיו ,וקו לקו גבר חכם בעוז ,להוכיח במישור ולהשיבו
וכן תלונה זו לבעלי חיים ,ועל כן תפול הולך וזוכר עד כי יחדל לספור כי אין אל אביו שבשמים ,כי ישוב ורפא לו מכל
על שני הסוגים מורא לאמר אולי מאסם מספר ,ואז ידאג ויתמרמר ואמור יאמר, תחלואי נפשו ,הלא לא יוכל ,כי מי חכם
ה’ ,ועוד ישוב לשחת הכל אם עוד יוסיפו אוי לי כי צדיק הייתי בעיני ,בחושבי כי לא ויבין כמה לו לחולה ההוא עונות וחטאות,
בני אדם לחטא, ימצאו לי עונות וחטאות ,ומה אני יתוש או איזה עון אשר חטא על הנפש במקום
על כן אמר על הא’ אל תיראי אדמה נתוש לעבור רצון קוני ,ולהכעיסו גם כעס שאין אנשים ,על כן אין דרך רפואתו
שמאסתיך ,כי הלא דעי כי על ידי צערך בעבור הרעימו ,וטוב ממני הנפל אשר לא תלויה רק בעצמו ,כי הוא לבדו יודע מורת
7
מה שאין כן איש מהאומות שיאכל המורה ,אינו על הגשם ,כי אם ,על מלפכון זה הגדיל ה’ לעשות ,והוא כי הנה
ככם לא ישבע עד כדי שביעה ,וזהו בזכו (לזכו) ,לדעת המתרגם ,או על מלך כשהקב"ה חפץ להתמלא רחמים על
ואכלתם ,כלומר בהיות אתם האוכלים המשיח להרי"א ,ולפי דרכנו יאמר ,הנה הארץ ,מגדיל את ארץ העליונה אשר
אכול ושבוע והללתם את שם ה’ וכו’, אמרתי כי מה שתגילו ותשמחו ,אינו על עניינה הוא שם אדנות ,על ידי השפיע בה
רוב דגן ותירוש ,כי אם ,על שעל ידי כן והוא כי ברכת הזן הוא לומר כי אתה זן שפע רב טוב מהשם העליון ,הוא שם
ומפרנס אותנו ,אך עתה גם אתם זנים את שבתם בתשובה ונדבקתם בי, ההויה ישתבח לעד ,וזה ענין הכתוב ועתה
ואל תאמרו בלבבכם ,כי לכם הוא עצמכם ,שאתם מקנים שבע באוכל, יגדל נא כח ה’ וכו’ ,שהוא שיגדל כח שם
להחזיק הטובה שבחרתם בטוב ,כי הנה נמצא כי הוא יתברך והם הזנים ,לכן מה אדנות ,על ידי שפע עליון שיורק בו
אני הוא ,שמשני יצרים שיש לכם יצה"ר שוהללתם את שם ה’ אלקיכם הוא לומר כנודע( ,כדי) להריק על הארץ,
ויצה"ט ,האחד מטעה אתכם מן הדרך אשר עשה עמכם ,שהוא יתברך עמכם ובזה יאמר ,אל תיראי אדמה היא אדמת
הטובה אל הרעה ,והאחד מורה אתכם עושה להפליא פלא ,הזנה ושביעה ישראל ,כי הלא בדבר הזה הגדיל ה’ ,הוא
לעשות צדקה וכשרון ,מה שנתתי לכם מהתחלת האוכל, שם ההויה ,את השם ,שדרכו להגדיל הוא
~ ~ ~
משניהם הוא את המורה לצדקה ,שהיא שם אדנות כדי לעשות טובה גדולה,
המורה אתכם לעשות צדקה הוא כאשר אמר הנני שולח לכם את הדגן
היצה"ט ,כי את הצפוני אדרבה הרחקתי בד בר הזה תקנו בלבבכם שלש ידיעות: והתירוש וכו’ ,כמו שעתיד לומר אחרי כן
האחת( ,כז) כי בקרב ישראל אני .כי אותו מכם ,ומזה הוא שתעשו עיקר. ושלמתי לכם את השנים וכו’:
ממש בקרבים ומעים של ישראל אני היא ~ ~ ~ וגם (כב) אל תיראו בהמות שדי.
שכינה ,כי על כן תאכלו אכול ושבוע שגעלתי בכם שלא מנעתי לקות הארבה
מה שתעשו עיקר הוא מה שנתן לכם שמלגימא ראשונה תשבעו ,כי אין חומר הגדול הזה ,כי הנה יותר ממה שהיטבתי
את המורה לצדקה הוא היצה"ט ,כי הוא איש הישראלי מעכב השראת שכינה לבני האדם היטבתי לכם ,כי הנה דשאו
(גרם שתהיו ראויים) הוריד לכם גשם בקרבו ,שעל כן מתברך האוכל בקרבו. נאות מדבר מאליהם ,כדי שתאכלו אתם
וכו’ ,ויחזור (תיבת) ויורד אל היצה"ט,
שהוא היה המוריד ,שאלמלא הוא ,לא ושנית ,תדעו כי אני ה’ בעל הרחמים מה שלא עשיתי כן לבני האדם עד שנלאו
הייתם שבים בתשובה ,ולא היה לכם הוא עצמו מדת הדין ואין עוד ,כי אין שם בחרישה וזריעה ,וגם שהאילנות עשו פרי
גשם מורה וכו’ ,נמצא כי מה שה’ נתן לכם אלקים דבר נוסף נפרד משם ה’ חלילה, בלי נטיעה מחדש אינו דומה לדשא מן
את המורה עשה לכם את כל הטובה ,ואם לומר עליו שהוא עוד על שם ה’ ,וזהו ואין הארץ ,כי הדשא היה יש מאין אך תאנה
עוד ,דלא שייך ביה לומר עוד כי האחדות כן גילו ושמחו בה’ כמדובר, וגפן נתנו חילם ,אשר היה להם בכח נתנו
עצום. והוציאו אל הפועל ,וזהו תאנה וגפן נתנו
~ ~ ~
עוד ידיעה שלישית והיא ,כי ולא יבושו חילם,
ואכלתם אכול ושבוע כו’ .אמר ואכלתם עמי לעולם לעתיד ,כי הלא מעתה ראיתם אך בני ציון אל תהיה שמחתכם
ולא תצטרכו לאכול כדי שביעה לשתהיו מעין ימות המשיח, כשמחת בהמות שדי ,שהיא על כי דשאו
שבעים ,כי אם תהיו מהתחלתכם אוכלים נאות מדבר יהי למלא בטנם גם אתם על
ושבעים מלגימא ראשונה ,וזהו אכול והנה עתה אתם מוציאים העתיד מתוך
ושבוע ,כי על ידי מה ששבתם בתשובה רמז ההווה ,אך והיה אחרי כן לא תצטרכו שבעכם:
על ידי המצות הנזכרים ,התקדשתם עד לכך ,כי אשפוך את רוחי וכו’ ותראו כי אם (כג) בני ציון גילו ושמחו בה’.
שמעיכם מברך האוכל ,כאומרו למעלה גדולתו יתברך ,אשר יפליא לעשות עין שהוא למה שמתחלה הייתם רחוקים
ושבעתם אותו .כי אתם מקנים שביעה בעין. מה’ ,ועל ידי ...שנצטערתם שבתם עדי
~ ~ ~
בדגן בהיותכם האוכלים, ונדבקתם בי ,וזהו גילו ושמחו בה’ במה
ALSHICHK@GMAIL.COM שנתן לכם את המורה לצדקה ,והוא ,כי
הנה הסכימו המפרשים ,כי אומרו
8
