דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ז יום כיפור גליון רצב
נתנדב לע"נ הרה״ח
זאב ב״ר משה ע״ה
וזו' האה"ח מרת
פעריל ב"ר טובי' ע"ה
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
וזהו שנאמר בפרשת גילוי י"ג מידות הרחמים 'וחנותי
את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם' (שם לג ,יט) ,ודרשו ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
חז"ל במס' ברכות (ז' ).אף על פי שאינו הגון' .והענין ,כי
גם בזמן שהאדם מצד מעשיו ופעולותיו אינו ראוי וכדאי מדוע אין חשש שישברו הלוחות שניות כדרך שנשברו הראשונות? | מהו הצורך של כריתת ברית בין שני אוהבים? | י"ג מידות של רחמים
הן בבחי' עצמיות קדושת ישראל | מהו גודל הדגש שיהא לכהן גדול 'אשה' בשעת עבודת יום הכיפורים? | כלל ישראל דומים כ'אשת כהן'
לזכות לחנינה ורחמים מפי עליון ,מכל מקום בכוחן של
כלפי הקב"ה | צעקת הכהן גדול ביום הכיפורים -בבחינת 'צעקה הנערה המאורסה'
י"ג מידות קדושות אלו לעורר את הקשר העמוק שבינו
לבין בוראו ,שאין החטא מגיע אליו כלל ,ומצד קשר פנימי
זה מרחם גם עליו השי"ת ,ומשפיע אליו מרחמיו העליון
[ויבואר ביותר להלן בעז"ה]. � ְׁש� ֹ ׁ ֹ
וְּזְ ָָכ ר ָָל נ ּוּ ַַה י ֹו ם ְ �ְּב ִִר י ת ְ ֹל ׁש ֶֶע ְְׂש ֵֵר ה :
מחילת העוונות ביום הכיפורים
מעתה אין עוד חשש לשבירת הלוחות
מכח הברית והקשר שבין הקב"ה וכנסת ישראל
וזוהי המעלה הנפלאה הנמצאת בלוחות השניות לעומת
הראשונות ,שעליהם אין עוד חשש שמא ינטלו מישראל.
כי לוחות אלו מלווים עם ברית כרותה בינינו לבין אבינו
שבשמים ,שאפילו אם אכן יבואו שוב לידי חטא חלילה ,לא
תהא עוד שבירה ללוחות ,כיון שבלוחות אלו גנוז קשר ככל הדברים אשר דיבר ה' ביום הקהל ,ולא זכו כלל
א
ברית שלוש עשרה -
איתן בין ישראל להקב"ה שאיננו מתנתק ע"י החטא. ישראל לקבלם מרוב פשעם ומרדם בעון העגל ,שוב מה
יתן לך ומה יוסיף לך לשנות ולתת להם לוחות שניות.
דבקות בהקב"ה במקום
וכאשר מעוררים נקודה עמוקה זו יכולים ישראל להתעלות
ולהתרומם מעל כל פשעיהם. הרי כשם שחטאו בראשונה וגרמו לשבירתם ,כך עלולים
שלא מגיע שם פגם
הם חלילה לאבד גם את השניות אם יחטאו שוב ,ואם כן
[ומצד זה ניתנה גם ההבטחה 'כי לא תישכח מפי זרעו' מה הועילה תקנתם.
(דברים לא ,כא) ,המבטיחה כי התורה הקדושה תישאר נחלתם ֹ ֹ ֹ
של ישראל לעד ולא תסתלק מהם לעולמים .כי בין אם הם אך ישוב הדבר הוא ,כי הלוחות שניות ניתנו ביחד עם �ִִּכי ַַביֹום ַַה ֶ �ֶּזה ְיְ ַכַ � ֵֵּפר ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם ְלְ ַַט ֵֵהר ֶֶא ְְתֶכֶ ם ִִמ �ֹּכל ַַח �ֹּט ֵ
אֵתיֶכֶ ם
זוכים לכך בדין ובין אם לא ,לא תהא עוד שבירת הלוחות]. התגלותן של ה'י"ג מידות של רחמים' ,המכונות 'ברית ִלִ ְפְ ֵנֵ י ה' �ִִּת ְְט ָָהרּוּ (ויקרא טז ,ל).
שלוש עשרה' ,מטעם שברית כרותה להן שאינן חוזרות
ריקם ,שנאמר (שמות לד ,י) 'הנה אנכי כורת ברית' (ר"ה יז.): שורש מחילת יום הכיפורים -ככפרה על חטא העגל
תשובה :התעוררות פנימיות הנפש שלא נתלכלכה מעוונות
ומהותה של 'ברית' היא :קשר פנימי ועצום בין שני הנה נודע בשערים כי יום הכיפורים ,יום סליחה מחילה
ומעתה יובן גם השייכות בין לוחות השניות שניתנו ביום
רעים שאיננו ניתן להינתק ולהיפרד בשום אופן .ואפילו וכפרה ,יסודו מתחילה היה לכפר על חטא העגל שעשו
הכיפורים -לבין מצות התשובה שהיא עיקר מצות היום.
בזמנים שבהם האהבה והקירבה הגלויה אינן ניכרות ,ויש ישראל במדבר ,שבו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה
שהרי שורש התשובה ויסודה יונקים אף הם מאותו הקשר
מקום להפרת הברית ,מכל מקום כיון שכבר נכרתה ברית ובלב שלם ,ואמר למשה 'סלחתי כדברך' (רש"י שמות לג ,יא).
החזק שנתחדש בכח הברית של י"ג מידות הרחמים .שכן
ביניהם ,שוב אין כח בעולם שיכול להפריד ביניהם ולנתק ומאז נקבע יום זה לדורות כקץ מחילה וסליחה על כל
כל עניינה של תשובה הוא :לעורר את הנקודה הפנימית
את חיבורם. עוונות בית ישראל בכל שנה ושנה.
שבנפש שאינה נפגמת ומתלכלכת ע"י החטא ,והוא מקום
עמוק מאוד ששום חטא ועון אינם יכולים לנגוע בו. וכן הדבר גם בענין הברית הזאת של ה'י"ג מכילין דרחמי' יום שניתנו בו לוחות אחרונות
ובכח נקודה עמוקה זו שבנפש שלא חטאה כלל ונשארה שניתנה עם הלוחות שניות .כי לוחות אלו ניתנו מתוך
בטהרתה ,היא שמתעורר האדם לתשובה שלימה ,וממנה כריתת ברית עולמים בין ישראל לאביהם שבשמים ,לומר עוד נודע מאמר חז"ל ,שביום הזה ניתנו הלוחות האחרונות
נמשכים גם המחילה והכפרה לכל העוונות. כי מעתה כבר אין שום אפשרות להפריד בין כנסת ישראל (תענית ל ,):אותם נתן השי"ת תחת לוחות הראשונות ששיבר
להקב"ה .ואפילו אם יבואו ישראל לידי חטא חלילה ,והדין משה ברדתו מן ההר אחר אותו החטא .והנה ,מכך שנתינת
ונקודה עמוקה זו היא היא שמתגלה בעצם היום הזה, לוחות השניות אירעה בעיצומו של יום הקדוש -המיועד
יהא נותן לבטל את הקשר שנתהווה ביניהם בהר סיני,
יום הכיפורים הוא לכפר עליכם (ע"פ ויקרא כג ,כח) ,שביום לתשובה ולכפרה ,והוא התכלית והגמר של עשרת ימי
כטעם 'יום חתונתו זה מתן תורה' (תענית כו ,):מכל מקום,
הקדוש הזה מתעוררת בלב כל איש ישראל אותה נקודה תשובה ,נלמד ודאי כי ישנו קשר חזק בין שני עניינים
ברית כרותה ביניהם שלא יתפרדו זה מזה לעולמי עולמים.
הגנוזה ,שהיא הקשר הנפלא והחזק שבינו לבין קונו שאינו אלו .והדבר טעון הבנה והסבר ,במה מתאחדים שני דברים
דבקות כלל ישראל בהקב"ה במקור עליון שאין מגיע שם פגם הללו -התשובה ולוחות השניות -אהדדי.
פטרון הגליון -תשרי ועומק הדבר הוא ,כי כאשר נתן הקב"ה לישראל את נתינת לוחות שניות היתה עם 'ברית שלוש
נתנדב ע"י ידידנו הנכבד לוחות השניות ,קשר ודבק אותם במקור עליון ונשגב עשרה' שאינה פוסקת לעולם
הי"ו מוה"ר צבי אביגדור באלזאם המרומם ומנושא מכל בחינת פגם ,והיינו שבאותה שעה
לע"נ אמו
והענין יתבאר בעז"ה ,בהקדם לבאר את אשר לכאורה
האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה
התהווה קשר חדש ואמיץ בין כלל לישראל להקב"ה ,שאין יש לתמוה בכל עניינם וטעמם של הלוחות השניות .שכן
נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק בכוחם של שום חטא ועון לפגוע בו ,ואין שום אפשרות כל עצמה של נתינה זו שניה תמוהה לכאורה .כי הרי
בעולם לבטל ולהפסיק את הקשר העמוק הזה. מאחר שכבר נתן הקב"ה לישראל את הלוחות ,ועליהם
א
ונמצא שאין כאן שום סתירה או קושיא למה שהגידו 'מזלא' עולה כמנין ג' פעמים הוי"ה -כנגד יכול להיפגם בשום פנים ואופן ,שבו הוא דבוק ומקושר
שלושת אבות ו'בני חיי ומזוני'
ז"ל שבני חיי ומזוני תלויים במזל ,ואדרבה ,כוונת שני בבוראו בחבל בל ינתק לעולם .ועי"ז יכול הוא לשוב לפני
המאמרים אחת היא ומכוונת אל תכלית אחת .כי השפעות ואכן נרמז הדבר בתיבת 'מזלא' ,העולה כמנין ג' פעמים השי"ת ,להתעלות ולהיטהר מכל חטאיו ועוונותיו ,ומתקיים
הללו הנצרכות ביותר לקיומו של עולם ,עד שאי אפשר לו 'הוי"ה' ,המכוון לשלושת אבות הקדושים ,וכן כנגד שלוש בו במילואו 'לפני ה' תטהרו'.
בלעדיהם אף רגע אחד ,אינם תלויים בזכות ,אלא נמשכים ההשפעות 'בני חיי ומזוני' ,הנמשכים לנו בכוחם ובזכותם
ויורדים מבחינת 'אין' ,ממקום שלמעלה מכל זכות .ועל כך של האבות שפתחו לנו מקור המזל ,שממנו נוזלים כל
הוא שנאמר 'וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר השפעות הללו. סיכום ותמצית
ארחם' ,אע"פ שאינו הגון ואע"פ שאינו כדאי.
י"ג מידות של רחמים הן מקור מזל העליון יום הכיפורים נקבע מתחילה ככפרה על חטא העגל ,וניתנו בו
לוחות שניות' .ברית שלוש עשרה' -כריתת ברית בין ישראל
עצמיות קדושת ישראל שהתבררה ע"י האבות והנה עיקר מדרגה זו של מזל ,שהיא מקור עליון שלמעלה
-היא בחינת 'אין' שאין בה השגה להשי"ת ששום פגם אינו יכול לקלקלה ,ועל כן אין עוד חשש
מן הזכותים ,הוא סודן של ה'י"ג מידות של רחמים' .שכן
לשבירת הלוחות .וכמו כן תשובה עניינה -התעוררות חלק
וכבר נתבאר במקום אחר בארוכה (ראה גליון ק"צ -פר' עקב נתבאר לעיל ש'ברית שלש עשרה' עניינה קשר טמיר
הנפש שלא נפגמה בחטאים.
תשפ"ד) ,ששני ישובים אלו שנאמרו בסתירה הנ"ל -אם ועמוק בין כלל ישראל לאביהם שבשמים ,שאינו תלוי כלל
התירוץ ש'מעשה אבות נעשה מזל לבנים' ,ומאידך גיסא בזכויות האדם או בהיפכן ,אלא הוא למעלה מכל עצם
הביאור שה'אין' הוא המזל לישראל -שניהם לדבר אחד הזכות .ומקור עמוק זה הוא שנטעו בנו אבותינו הקדושים ב
ה'מזל' של כלל ישראל -מקור
נתכוונו ,ועולים יחד בקנה אחד. בעבודתם להשי"ת ,והוא סוד ה'מזל לישראל'.
עליון שלמעלה מן הזכיות
כי אכן אותה מדרגה העליונה ,בחי' 'מזל' ,שהתבררה ע"י ודבר זה נרמז אף הוא בתיבת 'מזלא' ,שכאמור רומזת
מעשי האבות ,היא היא בחינת 'אין' האמורה .כי מרוב גובהה לג' שמות הוי"ה ,ובשלשה שמות אלו ישנן י"ב אותיות,
ורוממותה מכונה היא בשם 'אין' ,להורות על שנקודה ובהצטרפות הכולל עמהן -שהוא כלליות כולן -הרי הן נבוא בעז"ה להעמיק יותר בענין ה'ברית שלוש עשרה'
קדושה זו איננה בהישג יד האדם כענין ה'יש' ,אלא נחשבת עולות לי"ג אותיות ,כמנין י"ג מכילין דרחמי .הרי כי ה'ברית הנזכרת ,אשר ממנה נמשכים התשובה והכפרה על כל
כלפיו כ'אין' ,כיון שאין ביכולתו לפוגמה ולקלקלה כלל שלש עשרה' היא היא ממש בחינת ה'מזל' שלישראל. החטאים והעוונות.
בשום פנים .וזוהי עצמיות קדושת ישראל ,בחי' 'ועמך כולם
צדיקים' (ישעיה ס ,כא) ,שהנחילוה אבותינו הקדושים בירושת לוחות שניות הם במדרגת ספר תורה התלוי במזל
'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא'
עולם לבניהם אחריהם.
ולפי מה שנתבאר שנתינת הלוחות שניות היתה שלובה הנה שנינו בגמרא (מו"ק כח' ).חיי בני ומזוני לאו בזכותא
כי בגודל עבודתם ופעולתם לגבוה ,ביררו האבות הק' עם התגלות י"ג מידות של רחמים ,שהן בבחינת 'מזל' תליא מילתא ,אלא במזלא תליא מילתא' .והיינו ,כי 'מזל'
נקודה עמוקה זו הדבוקה וקשורה בהשי"ת בלי הפסק, העליון ,הוא הדבר אשר הגידו בזוהר הקדוש (ח"ג קלד).
הוא מקור עליון המרומם למעלה מגדר הזכות ,ושלושה
וקבעו אותה בנפשות זרעם לדורות עולם .לכן גם בשעה 'הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל' [עיי"ש שהאריכו אלו 'בני חיי ומזוני' נמשכים ומגיעים אל האדם אף כאשר
שאיש מישראל נכשל בעבירה חלילה ,וממרה את פי ה' בקשר 'ספר תורה' לענין 'מזל'] .ואף שנקטו בלשון 'אפילו',
מצד מעשיו וזכויותיו אינו ראוי להם ,שכן אין הדבר תלוי
אלוקיו ,הנה במעמקי הנפש פנימה אין רצונו כלל וכלל מכל מקום בעומק הדברים נודע שהכוונה היא שבמיוחד
בזכות אלא במזלא.
לעבור על רצון קונו ,וגם באותה שעה ממש הוא נמצא יש קשר ושייכות בין ספר תורה לבחי' מזל.
באמנה איתו יתברך .וכל הטעם שאין האדם מרגיש את
כי אכן לוחות השניות הם בבחינת הגילוי של מדרגת 'אין מזל לישראל'
נקודה קדושה זו בשעת החטא ,הוא מפני שהיא אכן שוכנת
'ספר תורה התלוי במזל' ,והיינו שנמשך עמהם מקור איברא ,שלכאורה מצינו סתירה מפורשת לכך ממאמרם
במקום ה'אין' ,והיינו שהיא למעלה מדעת והשגת בן אדם.
העליון שלמעלה ממעשי האדם וזכויותיו ,אשר בו הוא ז"ל במקום אחר (שבת קנו' ).אין מזל לישראל' .ומבואר
אמנם לאמיתו של דבר קיימת נקודה טהורה זו בפנימיותו
דבוק ומקושר בחי העולמים בקשר בל ינתק לעד ולנצח. לכאורה שאין כלל ישראל כפופים לחוקי המזל והשפעותיו,
של כל יהודי תמיד ,והיא היא ה'מעשה אבות' שנעשה
ומתוך מקור עליון זה נמשכים כח התשובה והכפרה שניתנו ואם כן קשה כיצד מתיישבים הדברים אהדדי -מה שאמרו
'מזל' וטבע לבנים.
לישראל עם הלוחות האחרונות ביום הכיפורים. ז"ל שהשפעות בני חיי ומזוני נמשכות ממקור המזל.
'ואם אין מחני נא מספרך' -הכפרה וצריך ביאור.
על חטא העגל מבחינת 'אין'
סיכום ותמצית
ועל פי האמור שמקורם של הלוחות שניות הוא מדרגת מעשה אבות נעשה מזל לבנים
'מזל' ,הרי זה לומר שלוחות אלו נמשכו וירדו מבחינת 'אין מזל לישראל' כדוגמת שאר באי העולם ,אלא מעשה וביישוב סתירה זו ביאר בספה"ק נועם אלימלך (פרשת עקב,
'אין' העליונה .וזהו שאמר משה רבינו להשי"ת אחר חטא האבות הקדושים נעשה מזל לבנים ,ומשם נשפע להם בני חיי ד"ה ועוד נראה לפרש; וכיוצ"ב ביאר הרמ"ע מפאנו זי"ע בספרו עשרה
העגל (שמות לב ,לב) 'ועתה אם תשא חטאתם ,ואם אין ומזוני' .מזל' זה הוא מקור עליון שלמעלה מן הזכות' .מזלא' מאמרות ,חיקור דין ח"ב כט-ל) ,וזה לשון קדשו:
מחני נא מספרך אשר כתבת' .כלומר ,שאם תשא חטאתם עולה ג"פ הוי"ה ,כנגד הג' אבות ,ושלוש ההשפעות ,ועם הכולל
של ישראל ,הרי מוטב .אך אם מצד מדת הדין לא תרצה יש בהן י"ג אותיות -כנגד י"ג מכילין דרחמי .לוחות שניות הם 'ונראה כוונת חז"ל ,דהשלוש האלה הם צורך העולם
לשאת חטאתם ,אזי 'ואם אין' ,כלומר שאעלה למקום הנעלם במדרגת ספר תורה התלוי במזל. בתמידות בלי הפסק .והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים
של מדת 'אין' ,שאין פגם החטא מגיע אליו כלל ,ומשם, חסדו בזה שלא לתלות השלש אלה בזכות האדם עצמו,
מאותו מקור עליון שהוא למעלה מן הזכות ,אמשיך להם כי אולי לא יהיה זכות כל כך שיזכה לשלוש אלה .מה
מחילה לעוונם. ג עשה הקב"ה ,ותלה אותם במזל ,דהיינו הזכותים והמצוות
הכפרה על חטא העגל מבחינת
של אבותינו עשה מאותם מצוות והזכות 'מזל' ,כדי שיבוא
'אין' -שהיא המזל לישראל
מקור עליון זה הוא שורש הכפרה ביום הכיפורים לבניהם השלוש אלה ע"פ מזל בהכרח ,אף למי שאינו הגון
ובכך מסר משה רבינו -רעיא מהימנא קדישא -את כל כך .והמצוות שעושין הבנים הקב"ה מצפין אותם ג"כ
נפשו עבור כלל ישראל ,והמשיך להם סליחה וכפרה לבניהם אחריהם ,וכן לעולם .וזה באמת 'אין מזל לישראל'
מבחינת האין ,שהוא המזל לישראל הנעלה מן הזכות. בחינת 'אין' הוא המזל של ישראל שיהיו נהוגין ע"פ מזל כשאר האומות ,רק שיש להם מזל
ומדרגה זו של 'אין' ו'מזל' ,שורשן של הי"ג מידות של כזה מזכיות אבותיהם' ,עכ"ל.
והנה ישוב נוסף לסתירה הנזכרת בין מאמרם ז"ל 'חיי בני
רחמים כנזכר ,אשר המשיך משה לכפר בה על ישראל ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא' לבין המאמר עולה מדברי קדשו יסוד נפלא ,כי אבותינו הקדושים חפרו
מעון העגל ,היא מקור הכפרה והטהרה לכל עוונות בית 'אין מזל לישראל' ,מובא בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש לנו במעשיהם הטובים מקור אלוקי עליון הנקרא 'מזל' ,שהוא
ישראל ביום הכיפורים בכל שנה ושנה. זי"ע (מגיד דבריו ליעקב קלז ,קעב; וכיוצ"ב כתוב בקדושת לוי (איכה מדרגה נשגבה שלמעלה מן הזכות .ועומק הכוונה בזה היא,
ד"ה אלי ציון) ,והרה"ק מלובלין בספה"ק זכרון זאת בכמה שהאבות הקדושים זיככו וקידשו את עצמם בתכלית הזיכוך,
דוכתי .ובספה"ק מאור עינים בליקוטים (ד"ה איתא במדרש) עד שהמשיכו לזרעם אחריהם קדושה נעלית ,המכונה
סיכום ותמצית
הביא כן בשם הבעש"ט זי"ע) ,שכוונתם ז"ל באמרם 'אין בלשון חז"ל 'מזל' ,שהיא מעלה עליונה שלמעלה ממקום
בחינת 'אין' הוא המזל לישראל ,וזהו עצמיות קדושת ישראל מזל לישראל' היא :שמדרגת 'אין' ,שהיא מדרגה עליונה הזכות ,ואין כח בעולם שיוכל לפגוע בה .וקדושה זו היא
המכונה 'אין' על שאין לנו השגה בה .משה רבינו עורר נקודה זו ונשגבה ביותר ,בחי' רצון העליון ,הנקרא 'אין' לרוב העלמו עצמיות קדושת ישראל ,אשר מעשי אדם ותחבולותיו אינם
אחר חטא העגל באמרו 'ואם אין מחני נא מספרך' .והיא שורש שאין משיגים אותו ,היא ה'מזל לישראל' ,כלומר שמאותו מגיעים אליה ,ואין יכולים לפגום אותה .ועליה היא שאמרו
הכפרה של יום הכיפורים. מקור טמיר ונעלם נוזל השפע לבני ישראל. חז"ל 'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא'.
ב
ה אי-אשמתה של האשה בצעקתה על נפשה ואין מושיע לה, ד
בחינת 'אין' המתעוררת ביום הנה לגבי אשת כהן מתפרש מקרא זה בעומק הפוך מכך.
החיבור בין הקב"ה וכלל
הכיפורים -ע"י צעקה עמוקה והוא ע"ד מאמרם ז"ל במדרש (בר"ר לח ,יד ,איכ"ר א ,כו)
ישראל הוא במדרגת
שבפנימיות כל נפש מישראל כי כל מקום שנאמר 'אין לה' ,סופו ש'הוה לה' ,כגון דכתיב
(בראשית יא ,ל) 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד' ,וסופו שהיה
'אין' -כדוגמת אשת כהן
כאשר מתעוררים נסיונות קשות על האדם לה .וכן 'אין לה מנחם' (איכה א ,ב) ,והוה לה ,וכו' ,עיי"ש.
-עליו לעורר את מדת האין העליונה 'וכיפר בעדו ובעד ביתו' -משל ליחוד העליון
והביאור הפשוט בזה הוא ,שתיבת 'אין' מתפרשת בלשון שבין כנסת ישראל עם הקב"ה
והנה יסוד זה נוגע להלכה ולמעשה בעבודת האדם אל
ארמי כתיבת 'הן' .והיינו דנקט קרא לשון זה דמתפרשי והנה כהוראה על כריתת הברית העמוקה הזאת -בחינת
בוראו .דהנה לפעמים מתגבר היצר על האדם ברוח סערה
ובשטף מים רבים ,עד שהוא מרגיש בנפשו כי הוא אנוס בתרי אנפי' ,אין לה' כפשוטו ,וגם 'אין לה' -הרומז על אין העליון -השוררת בין הקב"ה וכנסת ישראל ,ומתגלה
גמור ,וכי אין בכוחו כלל לשלוט ברוחו ולמשול ביצרו. שסופו להיות לה. ביום הקדוש ,נצטוה כהן גדול שתהא לו אשה ביום
הנה לעת כזאת עליו לצעוק זעקה גדולה ומרה ביותר מעומק הכיפורים ,כדכתיב (ויקרא טז ,ו) 'וכיפר בעדו ובעד ביתו',
נקודת הלב המעוררת את בחינת האין ,ומכח צעקה עמוקה 'אין לה' מצד דרגת יש ,אך מבחינת 'אין' העליון הוה לה ודרשו חז"ל (יומא ב' ).ביתו -זו אשתו' .הרי שקדושת היום
זו יוכל להיוושע מיד יצרו הרע ,ו'אין מושיע לה' ודאי. תלויה ועומדת בבחינת 'ביתו' ,המשמש כדוגמא ומשל אל
אך בפנימיות הדברים מתבארים דברי המדרש כך ,ש'אין
היחוד הנפלא שבין כלל ישראל לבין הקב"ה .שכן במדרגה
לה' פירושו :שבחינת ַ'ַאין' העליונה היא שמשפיעה לה .והיינו
מכשול כלל ישראל בחטא העגל היה בגדר אונס זו נחשבים ישראל כביכול כמו אשת כהן ,כענין דאיתא
לומר ,כי אכן מצד מערכת הטבע ובחינת 'יש' הגלוי -אין
בגמ' (סנהדרין לט' ).אלקיכם כהן הוא'.
וזהו עומק הענין בכך שהתעוררה מדת 'אין' דוקא אצל לה ממש ,אולם כאשר מתגברים ועולים למדת 'אין' ,אזי
הלוחות השניות שבאו לכפר על חטא העגל .כי הנה לגבי 'הוה לה' ,ממקור האין. כלל ישראל נחשבים כמו אשת כהן
חטא זה אמרו חז"ל (ע"ז ד' ):לא ישראל ראויים לאותו
מעשה ,אלא למה עשו ,לומר לך ,שאם חטאו ציבור אומרים כי אכן החיבור והקישור שבין אשת כהן לבעלה שורשו
היחוד בין אשת כהן לבעלה הוא ממקום ה'אין'
להם לכו אצל ציבור' .נמצא אפוא ,שכל עצם החטא לא במדרגה נעלה וגבוהה יותר מכל יחוד דעלמא שבין איש
ועל דרך זה גם אנו נאמר בדידן ,אמת הדבר כי פשטות לאשתו ,ושייך הוא במהותו למדת ה'אין' (וכפי שיבואר בסמוך).
היה אלא כעלילה לגביהם ,כדי להורות תשובה לרבים .ולפי
האמת לא היה ביכולתם כלל להתגבר על יצרם ,ונחשבו לשון הכתוב 'צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה' ויחוד נעלה זה משמש כמשל ודוגמא לכל עצם היחוד
ממש כאנוסים ,כיון שכבר נגזר עליהם הדבר מלמעלה. היינו שאין לה מושיע ממש .אמנם באשת כהן -המורה העליון שבין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל.
'וַאין -מושיע
על ענין פנימיות -מתפרשת כוונת הכתוב ַ
הטענה עליהם :שהיה להם לצעוק אל ה' ולעורר את בחי' אין לה' ,כלומר שמדת ה'אין' העליונה שלמעלה מהשגה היא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה
אולם טענה אחת אכן היתה אז על כלל ישראל .והיא, זו שהיתה לה למושיע. דהנה נודע הדבר מה שנפסק להלכה במסכת כתובות
כי אם אמנם נחשבו באותה שעה כמו אשת כהן שנאנסה, והענין ,כי היחוד והקשר הנמצא בין אשת כהן לבעלה, (נא ,):כי בניגוד לאשת ישראל שנאנסה שהיא מותרת
מכל מקום היה להם לזעוק אל השי"ת בכל כוחם ,ולהגביר הוא חיבור נשגב וגבוה המגיע עד למדת ה'אין' ,המורה על לבעלה ,אשת כהן שנאנסה -אסורה לבעלה .איברא,
את אותה צעקה עמוקה המעוררת את בחינת אין ,הפודה ברית כרותה וחזקה מאוד שאין לה הפסק כנ"ל. שהדבר טעון ביאור ,מה נשתנתה זו מזו ,והרי שתיהן
ומציל את האדם גם ממצב של 'אונס' .ואכן ,אילו היו אנוסות הנה ,וכלל קבעו לנו חכמים בכל התורה כולה
צועקים אל ה' ומתחננים על נפשם להינצל מעצת היצר, אילו היתה 'צעקה הנערה' אז ודאי 'אין מושיע לה'
'אונס רחמנא פטריה' (ב"ק כח ,):ואם כן מדוע תיאסר אשת
אזי הוה להו מושיע ,והיו ניצולים מן החטא. כהן יותר מסתם אשת ישראל .ולא עוד ,אלא שכל עצמו
וזהו שבאים בטענה אל הנערה הזאת שנאנסה שלא של כלל זה 'אונס רחמנא פטריה' נלמד אכן מפרשת נערה
משה רבינו עורר כן באמרו 'ואם אין מחני נא מספרך' ברצונה' ,צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה' ,לאמר ,כי המאורסה שנאנסה ,דכתיב בה (דברים כב ,כה-כז) 'ולנערה לא
היא אכן אשמה באונס זה .שהרי אילו היתה צועקת מעומקא תעשה דבר ,אין לנערה חטא מות ,כי כאשר יקום איש על
ולעומת מה שכלל ישראל החרישו ולא צעקו אל ה' בשעת
החטא ,בא התיקון לכך ע"י משה רבינו באמרו 'ועתה אם דליבא כדבעי ,היתה צעקתה בוקעת רקיעים ומעוררת את רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ,כי בשדה מצאה צעקה
תשא חטאתם ,ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' ,ובכך מדת האין העליונה ,ואזי הוה לה מושיע ממקום נעלה ההוא הנערה המאורסה ואין מושיע לה' ,ואם כן יפלא ביותר,
הגביר צעקתו אל השי"ת למחול ולהושיע לבני ישראל ע"י גם בשעת אונס .כי ע"י צעקה פנימית ועמוקה כזו אל כיצד יתכן שנמצא בפרשה זו עצמה 'יוצא מן הכלל' ,שאשת
מדת האין העליונה .ועל ידי מסירות נפש זו ,הוריד להם הקב"ה נמשכת ישועה אפילו לעומת קליפה הבאה בדרך כהן תיאסר לבעלה גם כאשר היתה אנוסה גמורה וצעקה
אחר כך את הלוחות שניות ביום הכיפורים ,שבו התגלה אונס .ואילו מאחר שנאנסה ,הרי זו הוכחה כי לא השיגה ואין מושיע לה ,אתמהה.
קשר עמוק זה שבבחינת 'אין' ,שאינו יכול להתבטל לעולם. את בחינת האין ,וכיון שכן ,אינה ראויה לעמוד במדרגת
'אשת כהן' ,כיון שכל שורש היחוד של הכהן נטוע במקום קידושי כהן נפגמים אפילו ע"י אונס
בכל יום הכיפורים מתעוררת אותה צעקה עמוקה נעלה ונשגב זה. אך ביאור הדבר הוא ,כי אם אמנם ביחוד הרגיל שבין
' -וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו'
איש לאשתו אין מעשה אונס פוגם ומקלקל את היחוד,
וצעקה עמוקה זו שהשמיע משה רבינו חוזרת ומתגלה החיבור בין כלל ישראל להקב"ה ביום הקדוש שונה מכך היא דרגת היחוד באשת כהן ,שיחוד זה אכן
בכל שנה ושנה ביום הכיפורים ,שבו מאירים י"ג מידות הוא במדרגת 'אין' -כדוגמת אשת כהן יכול להיפגם ולהתבטל אפילו על ידי מעשה אונס.
של רחמים ,שהן הברית הכרותה שבין כנסת ישראל אל ומעתה ,ע"פ המתבאר שהקשר שבין אשת כהן לבעלה
הקב"ה .ועל כך קאמרינן בגמ' (יומא כ' ):וכבר אמר [כהן שכן הכהן -שכל עצמו ומעמדו הוא במדרגה נעלה יותר
שורשו במקום ה'אין' ,מובן היטב הטעם שנצטוה הכהן גדול מבסתם ישראל ,הנה גם הקידושין והיחוד שלו מתקיימים
גדול] אנא השם ונשמע קולו ביריחו' ,והיינו שהכהן גדול
מפי הגבורה 'וכיפר בעדו ובעד ביתו' ,שעליו להיות לו במדרגה גבוהה יותר .ומעתה ,קידושי כהן צריכים להיות
בעבודת היום עורר את אותה צעקה העמוקה של כנסת
אשה ביום הזה .כי להורות בא על תוקף מדרגת היחוד שבין בתוקף כה כביר ועצום ,עד אשר אפילו אונס גמור לא יוכל
ישראל שלא להיפרד מהשי"ת לעולמים ,ושיוכלו להיוושע
ולהינצל מפח היצר הרע (ראה בזה בספה"ק 'נועם אלימלך'
כנסת ישראל אל הקב"ה השורה ביום הקדוש הזה ,שהוא להתגבר עליהם ולקלקל אותם .כי במדרגה זו של קידושין
פר' וישלח). קשר חזק ואמיץ כמדת אשת כהן .והכוונה בזה ,לעורר את אין ל'זר' שום אחיזה ושליטה בה כלל וכלל .ולפיכך ,ברגע
אותו קשר עמוק ונפלא ששורשו במדת האין ,בחי' מזל שנעשה בה קלקול ,ואפילו באונס ,הרי הוא מחלל את
וכמו כן מתעוררת צעקה עמוקה זו ביום הכיפורים אצל העליון ,שאינו יכול להיפגם בשום פנים ,אשר מתוך אותו קדושת הכהונה ואוסרתה לבעלה.
כל איש ואיש מישראל ,כי בפנימיות נפשו הרי הוא צועק
מקור נעלה וגבוה הוא שנמשך כח התשובה לבני ישראל, יתרה מזו ,הנה עצם העובדה שחזינן שחל קלקול ופגם
אל השי"ת שאינו רוצה להיפרד ולהינתק ממנו בשום פנים
וממנו נשפעים הסליחה והכפרה לכל חטאותם. ביחוד זה ,ואפילו באונס גמור ,הרי זו הוכחה שכל היחוד
ואופן .ועל ידי התעוררות נקודה זו הוא ממשיך עליו כפרה
עליונה ממדת האין ,לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה'. והקידושין הללו לא היו מתחילתם במדרגתם הנכונה והשלמה,
ולכך היה מקום שיחול בהם פגם .כי אילו היה היחוד
סיכום ותמצית
עומד כפי הראוי ממש ,לא היה שייך כלל שייפגם בשום
סיכום ותמצית פנים[ ,וכדלהלן בסמוך] .ואם אכן אירע בו קלקול ,בהכרח
הטעם שאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה הוא היחוד שלה עם
בעלה הוא בדרגה כה גבוהה -בבחינת 'אין' -שגם פגם דרך שגם מתחילה לא היה הוא כדבעי ,וממילא אסורה היא
לפעמים מתעוררים נסיונות מרים על האדם ,ואז עליו לעורר
אונס פוגמו .אילו היתה 'צעקה הנערה המאורסה' אז ודאי היה לגמרי לבעלה.
בחינת 'אין' ע"י צעקה עמוקה אל השי"ת .חטא העגל היה בגדר
'אונס' לכלל ישראל .אמנם היה להם לצעוק אל ה' ולעורר 'אין מושיע לה' ,וכיון שנאנסה על כרחך שאין לה שייכות ליחוד
זה .הציווי לכהן גדול שתהא לו אשה ביום הכיפורים לרמז על כל מקום שנאמר 'אין לה' ,הוה לה
את מדת אין .התיקון לכך ע"י טענת משה 'ואם אין מחני נא
מספרך' .בכל יוהכ"פ מתעוררת צעקה זו ע"י הכהן גדול ,וכן יחודו ית' עם כנסת ישראל -הנחשבת כאשת כהן -ביום הזה ולפי זה ,אם אכן למדו חז"ל את עיקר דין אונס מהאי
בפנימיות כל איש מישראל. במדרגת 'אין'. קרא 'צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה' ,המורה על
ג
דברים נעימים
וזהו ענין ההתדבקות בצדיקי אמת ,אשר הם בחי' קודש בין הכזית והכביצה ,בבחי' יחוד קוב״ה ושכינתיה.
הקדשים .שעל ידי קדושתם הנעלית ,זוכה גם האדם שהוא בבחי' דברי נועם ופרפראות
והנה שיעור כביצה אינו בין שאר שיעורי התורה ,אשר הם
'פסול' או 'טמא' להתקדש .ועל ידי זה הוא מתעלה ,בבחי' ״כל על הפרשה ומועדי השנה
רמוזים כולם בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל
עבודת יום הכיפורים
הנוגע במזבח יקדש״.
(ברכות מא .).והענין הוא ,משום ששיעור כביצה מקושר לבחי'
קטנות ,כמו שמצינו ששיעור טומאת אוכלין הוא בכביצה
ערב יום כיפור
(יומא פ ,).והרי שהוא שיעור היורד למקומות הנמוכים .ואכן
שיעור זה הוא כמדת הכמות שבית הבליעה מחזיק כנ״ל ,והרי
נודע כי הגרון אשר שם נמצא בית הבליעה הוא ענין של דין
ד וצמצום (ע״ח שער הכללים) .וגם כל מציאות הביצה ,הרי היא שייך
לזמן העיבור של התרנגולים ,אשר עיבור הוא בחי' מוחין
שריפת הפר והשעיר וקריאת התורה, א
דקטנות (שם ש״כ פ״א) ,והרי ששיעור כביצה הוא בחי' קטנות .ויש
שני חלקים של עבודה אחת לומר כי מפני בחי' קטנות זו השייכת לבחי' כביצה ,לכן אין היא השמחה בערב יום הכיפורים על
הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין, חלק מענין שיעורים שמרומזים בארץ ישראל שהוא בחי' גדלות. שלא טעו בעגל בשנית
והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ונוסיף בזה דברים לבאר את הענין ,כי על עבודה זרה אמרו כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה
ולא מפני שאינו רשאי ,אלא שהיתה דרך רחוקה ,ומלאכת שניהן חז״ל 'כתותי מיכתת שיעוריה' (ר״ה כח ,).וביארנו בזה במקו״א כי תשיעי ועשירי (יומא פא.):
שוה כאחת (יומא סח): השיעורים שהם מורים על החשיבות של הדבר ,שייכים לבחי' יש לבאר את ענין האכילה והסעודה בערב יום הכיפורים ,מה
נראה מתוך הדברים ,כי בכוונה תחלה תיקנו שיהיו שניהם הדעת של משה רבינו ,הקובע את משקל חשיבותו של כל דבר, הוא שורש עניינו.
נעשים בזמן אחד ,כי הם שני חלקים של ענין אחד .וזהו שאמרו ולכן נשתכחו בימי אבלו (עי' יומא פ ,).ודעת משה קובעת שאין
כי 'מלאכת שניהן שוה כאחת' ,שאין זה רק מצד מה שנעשו שום חשיבות לעבודה זרה ,ולכן אין לה שיעור כענין שנאמר ויש לומר בזה ,כי יום הכיפורים נתקן כאשר נתכפר לנו חטא
בזמן אחד ,אלא כי היה עצם עניינם אחד. ״ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר״ (דברים ט ,כא) .ובזה העגל ,ומאז נקבע זה היום לזמן כפרה לדורות עולם .והנה חטא
מובן למה אין שיעור כביצה חלק משיעורי התורה ,כי עניינה העגל נעשה ביום האחרון למנין ארבעים הימים ,יום אחד לפני
וביאור הדברים הוא ,כי ישנם פגמים הגורמים ח״ו לענין של הוא בבחי' קטנות המוחין שהוא היפך הדעת של משה רבינו ירידת משה רבינו עם הלוחות הראשונות ,כאשר טעו ישראל
שריפת התורה ,כמו שכתב האריה״ק (שעה״כ תיקון חצות א) כי הקובע את השיעורים .והיא בחי' ירידה למקום שיש בו אחיזה בחשבון הימים [מכח הבלבול שבלבלם השטן (שבת פט .]).ולפי
שריפת התורה הוא מקור להרבה חסרונות ופגמים ,כאשר זה לטומאת עבודה זרה גם כן ,ולכן היא שיעור של טומאה כנ״ל. זה יש לומר ,כי כאשר עלה משה רבינו להר בארבעים הימים
גורם למסירת רזין דאורייתא אל החיצונים ,ובוודאי אם כן שזה האחרונים שהיו ברצון ,נזהרו כלל ישראל ביום האחרון מאד,
דבר התלוי במעשים הגורמים לבא לידי כך .ויש לומר כי ענין ובזה יש לפרש גם מה שהיא כנגד אות י' דאדנ״י כנ״ל ,אשר שלא יבואו לידי טעות כזאת פעם נוספת.
זה בא מאז שבירת הלוחות ,שהוא בחי' של שריפת התורה. הוא בחי' 'חכמה תתאה' (תיקו״ז ו ,).שהוא בחי' חכמת הטבע
כידוע .כי בענין חכמת הטבע נאחזת טומאת עבודה זרה ,על ולכן כאשר הגיע יום השלושים ותשעה ,אשר בארבעים הימים
והיות שיום הכיפורים בא לכפר על חטא העגל ,לכן צריכים
ידי התגברות החכמות החיצוניות וכו' .ואיתא בספה״ק כי שלמה הראשונים טעו בו ,והצליחו להיזהר שלא להתבלבל בו ולא
אנו לכפר בו על שריפת התורה שהיא תוצאה משבירת הלוחות
המלך התעסק עם ה'חכמה תתאה' ,ולכן לא מיחה בנשיו אשר להיכשל בחטא העגל וכדומה ,שמחו כלל ישראל מאד בדבר.
שנעשתה מחמת החטא. שהרי זו היא שלימות התשובה ,כענין שאמרו חז״ל 'היכי דמי
בנו במה לעבודה זרה על הר הזיתים (עי' מ״א יא ,ז .שבת נו .):ולפי
ויש לומר כי כל פגם ועוון יש בו בחי' של שריפת התורה ח״ו, המבואר היינו ,אשר נשיו שהן נוק' היו שייכות ביותר לבחי' זו, בעל תשובה ,אמר רב יהודה ,כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם
שהרי התורה הק' ניתנה לנו כדי לשמור ולעשות ולקיים ,וכל מי ונפלו עד לאחיזת עבודה זרה ממש .עד שפגמו בהתקשרות עם ראשונה ושניה וניצל הימנה' (יומא פו .):ואפשר לומר כי אז עשו
שעובר עבירה ועובר על מצוות התורה ח״ו ,הרי הוא פוגם בעצם בחי' ה'חכמה עילאה' שהוא ענין 'הר הזיתים' בבחי' כזית ,ועשו משתה ושמחה על הדבר ,ומאז נתקן זה היום השלושים ותשעה
קדושת התורה .ולכן נהגו ישראל קדושים לחבק ולנשק את ספר שם עבודה זרה [אבל באמת אמרו 'ביקש שלמה להיות כמשה' מארבעים ימי הרצון ,להיות יום אכילה ושתיה בשמחה על
ועניתם את נפשתיכם
התורה בליל יום הכיפורים ,לפייסה על מה שפגמו בה כאשר (ר״ה כא ,):כי בעוסקו עם החכמה תתאה ,רצה לקשר זאת עם שהצליחו להינצל מן המכשול ולהישאר בתשובתם.
נכשלו בעוונות במשך השנה .ומצד זה אפשר לומר ,כי כל חטא משה רבינו המבטל את העבודה זרה].
נחשב כשריפת ספר תורה ח״ו ,שהרי הוא ענין של ביטול וכילוי
לקדושת ספר התורה. ויום הכיפורים שהוא יום הכפרה על חטא העגל ,הוא בחי'
ביטול העבודה זרה על ידי קדושת משה רבינו המבטל אותה
וביום הכיפורים שבאים לכפר על חטאי כל השנה ,צריכים עד לעפר .ולכן אין ביום הכיפורים מקום לשיעור כביצה ,היורד
לעסוק בתיקון פגם זה שנהיה בקדושת ספר התורה .ולכן היו ב
למקום אחיזת טומאת עבודה זרה .אלא שיעור יום זה עולה עד
עוסקים בשריפת הפר והשעיר ,שהם החטאות שהביאו על ככותבת ,שהיא בין כביצה לכזית ומקשרת ביניהם ,בבחי' יחוד
עוונות בית ישראל ,ושריפה זו היא לעומת הרע שגרמו חטאים שיעור כותבת ביום הכיפורים מצד
קוב״ה ושכינתיה כנ״ל .וזה הוא חלק מביטול יצרא דעבודה זרה ביטול עבודה זרה ביום זה.
אלו והביאו לידי שריפת התורה .וכנגד מיעוט המשכת הטוב
קודש הקדשים
ביום זה ,וגילוי הדעת דקדושה של משה רבינו.
שהיא קדושת התורה שנהייתה על ידי החטאים ,היה הכהן גדול האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה וכו' חייב (יומא עג.):
קורא בתורה ביום קדוש זה .כי הכהן גדול בקדושת קריאתו אמר (רבא) [רבה] אמר רב יהודה ,כותבת הגסה שאמרו יתירה
בתורה המשיך קדושה גדולה וגילויים גדולים וחדשים בתורה, מכביצה ,וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה ,בציר מהכי לא
אשר לכן היה אומר לפניהם 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב מיתבא דעתיה (שם עט ).וכו' ,אלא לאו שמע מינה כותבת הגסה
כאן' (יומא סח ,):וזה היה התיקון על מיעוט התורה שנגרמה על שאמרו פחות מכביצה (שם):
ידי העוונות. ג
להבין ענין שיעור 'כותבת' ביום הכיפורים שהגמ' נשארת
ויש להוסיף עוד על דרך מליצה ,כי הנה ישנם שני דרכים קדושת קודש הקדשים מקדשת את כל הנוגע בה למסקנא [שיטת רב זביד שם] שהוא פחות מכביצה.
שונים בכלליות עבודת ה' ,אשר שניהם מקובלים אצל כלל הנה בדרך כלל מצינו בענין מאכלים שני שיעורים ,הלא המה
ישראל לשבטיו .האחת עוסקת בהדגשת ענין תיקון המעשים אחת מן העבודות המיוחדות ביום הכיפורים ,הלא היא כניסת
הכהן הגדול לפני ולפנים אל קודש הקדשים .מקום אשר רק שיעורי כזית וכביצה .כמו שמצינו בדברי חז״ל שאמר הקב״ה
באופן יסודי ופשוט ,אשר בזו הדרך הלכו רבים וטובים שהניחו 'וכי לא אשא פנים לישראל ,שכתבתי להם בתורה ״ואכלת
דגש גדול על פשטות קיום המצוות כהלכתן ,וכך גם היו הכהן הגדול מאחיו יכול להיכנס אליו ,וגם זאת ביום המקודש
ביותר בשנה בלבד .ויש להתבונן בדבר ,מה הוא ענין כניסה זו, ושבעת וברכת את ה' אלקיך״ (דברים ח ,י) ,והם מדקדקים על
מתעסקים הרבה ב'סור מרע' ,אשר זה הוא חובת העבודה לפי עצמם עד כזית ועד כביצה' (ברכות כ .):וכתב האריה״ק (פע״ח שבת
פשוטו .אכן הצדיקים ההולכים בדרך החסידות ,היו מדריכים ואיך היא משמשת חלק מעבודת היום ,יום התשובה והכפרה על
עוונות בני ישראל. פ״ו) בענין שני שיעורים אלו ,שהם מכוונים כנגד שני אותיות
להוסיף על פשטות העבודה ולהתעסק הרבה בהתקשרות יו״ד שיש בשילוב השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י' ,שיעור כזית הוא
לקדושות עליונות הנעלים ממדרגתו הפשוטה של האדם ,ולכן ויבואר בהקדם הפסוק שנאמר לגבי המזבח ״שבעת ימים כנגד היו״ד שבשם הוי״ה שהוא בחי' דכר ,ושיעור כביצה הוא
הניחו דגש גדול על בחי' 'עשה טוב' והמשכת האורות ,לרומם תכפר על המזבח וקדשת אותו ,והיה המזבח קודש קדשים ,כל כנגד היו״ד שבשם אדנ״י בבחי' הנוק' [ולכן כתב כי נכון הדבר
ולהאיר את אור הנשמה. הנוגע במזבח יקדש״ (שמות כט ,לז) ,ופירש רש״י' :והיה המזבח שיבצע האיש לעצמו פרוסה של כזית ,ולאשתו יתן כביצה].
קודש ,ומה היא קדושתו ,״כל הנוגע במזבח יקדש״ ,אפילו קרבן ואיתא בזוה״ק על הפסוק ״פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון״
ובענין זה נתחלקו שני העבודות שהיו נעשות בזמן אחד ביום
פסול שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד' וכו' ,עכ״ל. (תהלים קמה ,טז)' ,אל תקרי ידיך אלא יּודיך' (תיקו״ז ז ,):דהיינו אשר
הכיפורים ,אשר חז״ל אמרו כי אי אפשר היה לראות את שניהם,
ומבואר מזה ,כי דבר שנאמר עליו שהוא 'קודש קדשים' ,היינו כל המזונות נשפעים משני יודי״ן אלו (עי' שעה״כ תפלת השחר א).
כי היתה 'דרך רחוקה' ביניהם .שכן אלו שהעדיפו את פשטות
שיש לו כח לקדש ולהכשיר את כל הנוגע בו ,ואפילו פסולים
העבודה ,היו הולכים לראות בשריפת הפר והשעיר ,שכן זה ובזה נבין את החילוק שבין שני שיעורים אלו ,אשר כזית הוא
וטמאים הנוגעים בו מקבלים שייכות אל הקודש.
הוא חלק מעיקר עבודת היום על פי פשט .ואכן שריפת הפר שיעורו של 'סתם אכילה' (ברכות מט ,):ואילו כביצה היא שיעור
והשעיר היא ענין של תיקון הרע בחי' 'סור מרע' ,כמו שנתבאר ולפי זה יש לומר ,כי ענין כניסת הכהן גדול ביום הכיפורים בית הבליעה ,שאין בית הבליעה מחזיקה יותר מביצת תרנגולת
שהוא כדי לתקן את שריפת התורה .אבל לקריאת התורה לא אל קודש הקדשים הרי זה למען מטרה זאת ,כדי להמשיך כפרה (יומא פ .).ונמצא כי ההשפעה עצמה של האכילה ,שייכת לחלק
היו הולכים ,שהרי בפשטות אין היא מעבודת היום כלל על פי לכלל ישראל .כי כאשר היה נכנס אל הקודש בשליחות כל עם הנעלה יותר שהוא בחי' הדכר המשפיע ,ולכן הוא בכזית .ואילו
פשט ,אפילו שהיא נעשית על ידי הכהן הגדול ביום הקדוש .מה בני ישראל ,והביא עמו את כל החטאים והעוונות והפשעים אשר מקום הקיבול של האכילה שהוא בית הבליעה ,הוא בחי' הנוק'
שאין כן אותם המבקשים אורות נעלים ,הנה הם היו מרגישים התוודה עליהם ,היה מביא אותם לידי בחי' של 'נגיעה' בקודש המקבלת ,ולכן שיעורו כביצה .ו'שיעור' האכילה הוא החלק
את ההתרוממות והקדושה הפנימית הנעלית שהיה הכהן גדול הקדשים .ואז היו כולם מתקדשים בקדושה נעלית זו ,כדין הרוחני יותר שבמאכל ,ולכן הוא שייך אל המשפיע שהוא בחי'
ממשיך בקריאתו הנשגבה ביום קדוש זה ,ולכן היו הם מעדיפים הפסולים אשר נגעו ועלו על המזבח קודש קדשים ,ועל ידי זה שמים .ואילו בית הבליעה שייך יותר לגשמיות המאכל ,וזהו
לשמוע את קריאת התורה של הכהן גדול. היתה נמשכת כפרה וסליחה ומחילה על כל העוונות. שייכותו אל המקבל שהוא בחי' ארץ .וצריך להיות התקשרות
ד
מסילת המועד
כמו בן שנה נער:
יום כיפור' :יום
החירות' – יציאת שיחת התעוררות
הנפש וכוחותיה
י"ג מדות תשפ"ב
ממאסרם ושעבודם ש י עור י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ו ת
א
עיקר התשובה היא על החיים 'בלי עול'
כמו בן שנה נער:
שני מינים של חירות | חירות דסטרא אחרא :בליעל – לחיות בלי עול | חירות דקדושה :להיות כפי שנברא בטבעו | מהות האדם – קבלת עול מלכות שמים -שזו החירות האמיתית | גם כשמקבל 'עול' מרגיש מוגבל
ומשועבד מצד הגוף שאינו חפץ בכך | ביום כיפור יוצאים לחירות עולם ומקבלים עול מלכות שמים מחדש
אמת ואמונה ,מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח ,מנוחה של "עולם הבא" שאין בו אכילה ושתיה (ברכות יז.). מהו ההבדל בין ראש השנה ליום כיפור?
שלימה שאתה רוצה בה". וכשם שעולם הבא הוא אלף השמיני -עולם השמיני, הן עומדים אנו כפסע בטרם יפרוש כנפיו עלינו יום
ההגדרה האמיתית של 'מנוחה' ו'חירות' היא ,שהאדם כך יום כיפורים הוא היום השמיני לפרישתו של הכהן ה' הגדול והנורא – יום הקדוש .ונבוא לבאר במעט קט
עושה את הדבר שבשבילו נברא! הוא בריאה ישרה וטבעית גדול מביתו ,והוא כנגד ספירת "בינה" עלמא דחירות – חלק העבודה המוטלת עלינו מצד קדושת יום הזה ,ואיך
'א נאטורליכע בריאה' שלא נתעקמה ולא נסתבכה מצורתה בבחינת נ' שערי בינה – קדושת היובל ,שהוא גם עולם ניקח ממנו דרך לעבוד את ה' בכל השנה כולה .כמו כן
המקורית והשורשית! והמנגד לזה הוא כל מין שליטה התשובה .וכל זה להורות נתן – כי ביום הקדוש זוכין אנו יבואר גדר החילוק בין ראש השנה ליום הכיפורים ,שימים
וכח זר המושל ושליט עליו מבחוץ שאינו מניחו מלהיות להיות 'בני חורין' ויוצאין ל'חירות עולם' .וצריך להתבונן אלו הם מהלך בו אנו הולכים ומתעלים; מתחילים בענין
ולעשות את המוטל עליו מצד עצם מהותו ,אם תאוות מהו המהות של 'חירות'? של ראש השנה ,וביום כיפור באים אל השלימות בענין
שמבחוץ ואם מידות רעות המתנחלים וקונים שביתה התשובה של עשרת ימי תשובה .ובתחילה נגדיר את
בקרבו – ,שכל זמן שניתנת ממשלה ושליטה לכוחות 'חירות' דסטרא אחרא :חופש ודמוקרטיה החילוק בקוצר אמרים :הראש והשורש של כל השנה
אלו על האדם הרי הוא 'עבד' ואין לו מנוחה .נמצא – שהוא השעבוד הכי גדול הוא אכן "היום" זה ראש השנה (זוה"ק ח"ב לב ,):אולם יום
מזה :כי ה'חירות' הנכונה איננה כאשר עושה האדם ככל הנושא של "חירות" הוא כיום נושא פופולרי מאוד כיפור הוא עולם בפני עצמו כאשר דרשו חז"ל (תדא"ר
אשר עולה על רוחו מבלי מונע ומעכב בעדו ,בהיות כי בעולם החיצוני ,בהיות שאמריקע הם היום ה'מושלים פ"א פסי"ר כג ,א) על הפסוק (תהלים קלט ,טז וברש"י שם)
במצב זה הרי משליט את ה'נפש הבהמית' ותאוותיה בכיפה' כי ה'תרבות' ('קולטור') ומהלך החיים שלהם יש לו "ימים יוצרו ולו אחד בהם" -זה יום הכיפורים שהוא יומו
לעשות דברים שהם ההיפך מן המטרה שבשבילה נברא, השפעה על כל העולם ,שכל העמים והמדינות שואפים של הקב"ה שנתנו באהבה רבה ובשמחה גדולה לישראל,
והוא 'משועבד' ואסור בבית האסורים של יושבי חשך להתדמות לאמריקע ולחקות אותם להיות כמוהם. עכ"ל .והוא "יום" שלמעלה מסדר הימים של כל השנה
וצלמוות אסירי היצר ,וכל כולו במצב של עבדות ,אחר היסוד של אמריקע הושתת על 'חירות' הנקרא בלשונם (עי' יומא כ .ויתבאר להלן עוד) ,והוא יום שלמעלה מן העולם
שכוחות נפשו הטבעיים והאמיתיים אינם יכולים לצאת 'פריעדאם' ,והוא חוק היסוד עליה עומדת אמריקע להיות -שבו מאיר אור התשובה שקדמה לעולם (פסחים נד.).
לאור .ואילו ה'חירות' האמיתית היא ההיפך ,כאשר הוא האדם חפשי מכל סוג של הגבלה ולתת לכל אחד 'אלע
עושה את הדבר הנכון שבשביל כך נברא – גם כאשר נפשו רעכטן' (כל האפשרויות) לעשות ככל שיעלה על רוחו. יום כיפור הוא ה'ראש השנה'
הבהמית היתה רוצה אחרת. אמנם אליבא דאמת חירות זו היא ה'חירות דסטרא של 'עולם החירות'
אחרא' שהיא חירות של שוא ,ולאמיתו של דבר אין לך פתח דברינו יאירו להתבונן במאמר חז"ל (יומא י):
חטא עץ הדעת – האדם משעבד ומגביל 'שעבוד' גדול מזה ,כי עבדי התאוות עבדי עבדים הם, שדנו לגבי 'לשכת פלהדרין' בו היה שרוי הכהן גדול
את עצמו שלא להיות מה שהוא באמת ומשעובדים ו'מכורים' לכל תאוה שרק תתחדש ,ומשתנים בשבעת הימים קודם יום הכיפורים ,דמדאורייתא אין
בטרם חטא האדם באכילה מעץ הדעת ,היה מצב בכל עת כלהט החרב המתהפכת ,ולכל אשר יחפוץ יטנו לשכה זו מחוייבת במזוזה ,ו"מדרבנן הוא דתקינו לה
של 'בצביונן נבראו' (ר"ה יא ).דהיינו שהאדם היה מרוצה יצרו וילך שולל אחר תאותו כצאן לטבח .וההיפך ממש שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים" ,וקשה ,שהרי
בצורתו ובתכונתו הטבעית בה נוצר כפי אשר עשה מזה היא ה'חירות דקדושה' המקושרת לענין ה'תשובה' בפשטות הוא חשש רחוק שמא יבואו אנשים ויסברו
האלקים את האדם ישר ('ארגינאל') .ובהיותו כן ,לא שאליה אנו זוכין ביום כיפור ,כפי שיתבאר. שאסרו את הכהן גדול בבית האסורים ,וצריך להבין מפני
היה שייך מצב ומציאות שיחפוץ האדם בכל פעולה או מה חששו כאן חז"ל לחשש רחוק כל כך.
מידה או תכונה שאיננה תואמת עם מהותו האמיתית. 'חירות' דקדושה :מי שחי בצורה אמנם ,אחד העניינים העיקריים במהותו של היום
ומשכך היה האדם שרוי בשלימות המנוחה שבשבילה נברא ואינו מוגבל הקדוש הוא הענין של 'חירות' ,כפי שנוכל להוכיח ממה
ומשועבד לכוחות זרים
והחירות בגן עדן מקדם ,מאחר שלא הוצרך נקודות: הלא ידענו כי 'שבת' הוא 'יום מנוחתינו',
שקבעה התורה את יום הכיפורים ליום יציאת העבדים
כלל לכפות את עצמו לעשות את הנכון לחירות ,וביום הזה תקעו בשופר לסימן על כך ,ככתוב
והישר ,כי טבע נפשו לא נמשכה כי אם אל ההגדרה יום ששובתים בו מכל מלאכת עבודה ,והוא רּוָעה ַַּבֹח ֶֶֹדׁש ַַה ְְׁש ִִב ִִעי
ׁשֹוַפר ְְּת ָ
לאמר( :ויקרא כה ,ט-י) ְ"ְו ַַה ֲֲע ַַב ְְר ָָּת ַ
הטוב האמיתי ,מבלי שום נטייה אל הצד האמיתית של יום של 'חירות' (זכר ליציאת מצרים) .וכמו כן ׁשֹוָפר ְְּבָכָ ל ַַא ְְר ְְצֶכֶ םָ ֶֶּב ָָעׂשֹור ַלַ ֹח ֶֶֹדׁש ְְּביֹום ַַהִּכִ ֻֻּפ ִִרים ַַּת ֲֲע ִִבירּו
'מנוחה' ו'חירות' נאמר ביום הכפורים 'תשבתו שבתכם' ונקרא
השני .אמנם מעת שחטא האדם ושמע לקול היא ,שהאדם אֶתם ְְדרֹור ָָּב ָָא ֶֶרץ וגו' ְְו ִִק ַַד ְְׁש ֶֶּתם ֵֵאת ְְׁשַנַ ת ַַה ֲֲח ִִמ ִִׁשים ָָׁשָנָ ה ְּוְק ָָר ֶ
הנחש הערמומי ואכל מעץ הדעת ,נתעקמו 'שבת שבתון' .ובהסתכלות חיצונית ושטחית יָה וגו' ְְו ַַׁש ְְב ֶֶּתם ִִאיׁש ֶֶאל ֲֲא ֻֻחָּזָ תֹו ְְו ִִאיׁש ֶֶאל ִִמ ְְׁש ַַּפ ְְחּתֹו יְׁש ֶֶב ָ
ְלְ ָכָ ל ְ
עושה את הדבר
כל כוחות האדם ,ומוחו ולבו של האדם שבשבילו נברא! מצטיירת ענין המנוחה שהאדם מתרווח ָָּת ֻֻׁשבּו" .ובגמ' (ר"ה ח ):נחלקו מתי מתחלת השנה של
נתערבבו כל כולם טוב ורע ,והרע נכנס לתוך הוא בריאה ושוכב בנינוחות על כסאו ומתאוורר תחת שנת היובל לענין היציאה לחירות ,ולהלכה נקטינן
תוכו וקרבו של האדם ,ולכן גם כאשר יעשה ישרה וטבעית צלו הנעים של האילן' ,און רוהט זיך גוט דעיקר התחלת השנה לענין החירות הוא ביום הכיפורים.
בשלימות את הדבר הנכון שבשבילו נברא, 'א נאטורליכע אויס ,'...כאילו היתה השבת יום של נופש נמצא שכשם שראש השנה הוא הראש וההתחלה לסדר
בריאה' שלא ומנוחה מכל עשיה .אך לאמיתו של דבר
עדיין לא ירגיש מנוחה ,מפני שבתוכו קיימים השנים הרגילות ,כך נחשב יום כיפור כ"ראש השנה"
נתעקמה ולא אין זה מהות מנוחת השבת כלל ,המנוחה
כוחות הנפש הבהמית המתנגדים ונלחמים נסתבכה מצורתה לענין החירות של שנת היובל .הרי לנו שיום כיפור יש
ואינם מרוצים במציאות הישרה והטבעית. המקורית האמיתית היא מושג רוחני ונעלה כאמרינו לו שייכות לענין של 'חירות' ,ואכן כן ידוע ע"פ פנימיות
והשורשית! במנחת שבת" :מנוחת אהבה ונדבה ,מנוחת (עי' זה"ק ח"ג רלב ,מהרש"א ריש יומא) שיום כיפור הוא יום
ה
ביום כיפור מסכים הגוף עם הנשמה שזרה לו ואינה באה בקלות ובטבעיות .ואכן מהאי טעמא דיבורים של ששת ימי המעשה
הותר לנו להניח לבהמותינו לתלוש ולאכול עשבים מן – הם בגדר מלאכה
עיקר חידושו של יום כיפור הוא ,שהגוף ונפש הבהמי
הקרקע ,וזהו נייחא שלהם (רש"י משפטים כג ,יב ממכילתא), ושורש הדברים הוא למעלה למעלה ,במה שהקב"ה
אינו מפריע ואינו מעלים את הנשמה ,ולכן ביום הזה
כי אין זה בא בקושי אצלם אלא זו פעולתם הטבעית. ברא את העולם כולו ב"ששת ימי המעשה" בעשרה
בא האדם ל'מנוחה שלימה' ,ביתר שאת וביתר עוז מכל
שבת .כי השבת היא מנוחה מצד הנשמה ,אך הגוף עדיין מאמרות ,שדיבורים אלו הם בגדר 'מלאכה' כביכול כלפי
נשאר במושגים של הגוף ,אכילה ושתיה וכיו"ב ,אולם האדם הישר מקבל עול מלכות שַבת הקב"ה ביום השבת .כי הדיבור מעלה ,שמהם ַ
יום כיפור הוא בבחינת 'עולם הבא' ,יום שאיננו חלק שמים – וזהו חירותו הוא גילוי והתפשטות הפנימיות אל החוץ ,וכאשר
מן השנה כלל' .ולו אחד בהם' -הרבש"ע יש לו יום והנה ,ראש השנה הוא יום יצירת האדם הראשון, הדיבור מגלה את ה'נפש חיה' -רוח ממללא -בטבעיותה,
אחד המיוחד אליו ,והוא למעלה מכל סדר השנה שתחת שהוא הנברא היחידי שממליך את ה' ומקבל על עצמו שהפנימיות מתגלה כצורתה לחוץ ,אזי הוא בגדר
שליטת אדם בליעל – 'השטן' בגימטריא שס"ד (יומא כ.): עול מלכות שמים ,ועול זה הוא צורת בריאתו הטבעית 'דיבור של מנוחה' -דיבור טבעי .אבל ככל שהדיבור
שבשביל כך נברא :שכל כוחותיו יוכפפו אל האמת מתלבש בכמה מיני לבושים המעלימים על הפנימיות,
הפנימית והישרה של הנשמה הרוצה לקיים רצון ה'. אזי נחשבים הדיבורים כמלאכה ,כי עקימת שפתיו הוי
יום זה הוא למעלה משבעת ימי בראשית
אבל הנחש הקדמוני בא בערמומיותו להסית את האדם 'מעשה' (ב"מ צ .):ועל כן הדיבורים של 'מעשה בראשית'
[ובעומק הענין זהו שייכות יום כיפור ליובל .כי הם בגדר מעשה ,כי עדיין לא נתגלה על ידם פנימיות
להוריד מעצמו עול זה ,ועיקם את שכלו לחשוב בדעתו
עולמנו מיוסד ונבנה על מספר שבע ,שבעת ימי בראשית, האלוקות ,ועל כן אין יוצא הדיבור בטבעיות אלא צריך
שעול מלכות שמים הוא 'שעבוד' ו'עבדות' שכדאי להסירו
שבע שנים בשמיטה ,אבל יובל הוא שנת החמשים שנה, כביכול להתאמץ ולעשות מעשה בשביל לדבר .שונים
מעליו .וזהו ה'אדם בליעל' שנתערב בתוך האדם ,שהוא
שמספר חמשים הוא אחרי שבע פעמים שבע ,והיא הם הדיבורים של שבת ,שהם דיבורים מסוג אחר,
הנחש בעצמו ,שמהותו הוא 'בלי עול' – שהוא באמת
מדרגת העולם השמיני עולם הבינה 'עלמא דחירות'. דיבורים של 'עשרת הדברות' שניתנו בשבת (שבת פו,):
ה'שעבוד' הכי גדול הקיים בעולם ,כי האדם נברא בשביל
וכמו כן הוא ביום כיפור :כי מספר שס"ד מתחלק לנ"ב שעניינם גילוי של פנימיות החיות ,דיבורים של "אנכי
לקבל על עצמו 'עול מלכות שמים' ולהמליך את ה' ,וזה
פעמים ז' ,ואילו יום השס"ה שהוא יום הכיפורים הוא ה' אלקיך" שהוא לשון נוכח – 'ריינע נאטורליכע' גילוי
כל האדם והוא שורשו ובריאתו הטבעית ,ורק העובד את
יום שאינו מתחלק למספר שבע ,והוא היום אחד אשר של הקב"ה שמדבר ומתגלה אלינו ,ולא "בראשית ברא
ה' הוא לבדו בן חורין .וזוהי עבודתנו בימים הנוראים האלו,
יוודע לה' ,שלמעלה מהאי עלמא]. אלקים" שהוא בלשון של סיפור דברים ובלשון נסתר .ועל
לתקן ולהעמיד מחדש את 'האדם' ע"י קבלת עול מלכות
שמים ,ואנו הולכים ומעמיקים בה בעומק שלפנים מעומק כן דיבורים אלו הם דיבורים טבעיים ' -דברי תורה'
עיקר התשובה הוא על החטא יותר ויותר ,לשוב אל ישרות האדם ואל מהותו. 'נשמה'דיגע נאטורליכע דיבורים' שאין בהם קושי
הכללי של 'פריקת עול' ומלאכה.
הנוגע למעשה :עיקר התשובה שצריך לעשות ביום
כיפור ,אינה כל כך על פרטי המעשים הרעים שנכשל תשובה – האדם חוזר ושב אל
עצמו – ובא אל מנוחתו כשהתורה והתפילה באים
בהם במשך ימי חייו ,הגם שבוודאי מחובתו של אדם בקושי -הם בגדר מלאכה
היא לשוב עליהם ולתקן את אשר עיוות ,אולם עיקר אל החירות הכי גדולה מכל השנה מגיעים ביום כיפור,
וכמו כן הוא בנפש האדם ,שבכל ששת ימי המעשה
התשובה צריך שתהיה על שורש הכל שהוא 'קבלת עול שהוא הזמן עליו נאמר "ושבתם איש אל אחוזתו ואל
צריך לעבוד עבודת משא בעבודת ה' ,שאין התורה
מלכות שמים' ,שעל כך צריך לשוב בתשובה ולהתאונן: משפחתו תשובו" -כל אדם חוזר ושב אל מקומו ושורשו
ותפילה באים לאדם בניקל ובטבעיות כל כך ,אך בא
"מפני מה הייתי שרוי בחשיכה והמשלתי את ה'אדם הטבעי ממנו הוא בא -ולשם הוא משתייך ,והכוונה
שבת בא מנוחה ,שהכל נעשה בקלות ובנעימות יותר מבלי
בליעל' עלי ,ולא הייתי האדם האמיתי והמאיר כפי הפנימית בזה היא שכל יהודי חוזר ושב אל שורשו הטוב
קושי ,כיון שהשבת הוא 'יומא דנשמתא' (זוה"ק ח"ב רה,).
הישרות וה'נאטורליכקייט' שיצרני ה'" .ואכן 'עיצומו של -אל נשמתו – האדם האמיתי והטבעי שנברא בשביל
וע"כ הנפש הבהמית שוקטת קצת ,ויכול ללמוד ולהתפלל
יום מכפר' -כי כח קדושת יום הכיפורים משחרר את האדם לקיים רצון ה' ,וע"כ נקרא היום הזה 'שבת שבתון' .לפי
ולעשות הכל עם הכוחות הטבעיים של הנשמה ,ואין הגוף
מכבלי מאסרו ,ומוסרותיו ינתק משעבודו אל האדם בליעל שהתשובה והשביתה חד אינון ,שהאדם שב למקומו
מפריע ומקשה עליו כל כך .ועל כן נאסרנו בכל ל"ט
שעיקם את ראשו כל השנה וסיבכו בכל העוונות ,באותה הטבעי ומתגלים חיותו וכוחותיו הטבעיים והישרים.
מלאכות בשבת ,כי האדם לא נברא רק בשביל 'לחרוש
שעה בא האדם להכרה עמוקה כי אין לך בן חורין בעולם והאדם משתחרר משעבודו אל התאוות ו'התמכרותו'
בשעת חרישה' ו'לזרוע בשעת זריעה' ,אלא בשביל תורה
יותר מהמקבל עליו 'עול מלכות שמים' ,ואין לך חיך מתוק אליהם ,וחוזר אל שורשו ואל מנוחתו וחירותו.
ותפילה ע"י כוחותיה הטבעיים של הנפש האלוקית ,ועל
מנעימות ועריבות קבלת עול מלכותו ברצון. כן אין להאדם לעסוק בשבת בשום דבר שהיא עבודה
ב
האדם יש לו כח של מלכות וממשלה על כל העולם
כל שתה תחת רגליו:
כל מלך יש לו בחירה קיצונית או להיות 'בן חורין' הכי גדול או עבד הכי גדול | אם מחפש לרצות את נתיניו הרי הוא עבד עבדים לעמו | כל אדם יש לו כח המלכות שאם יזכה ימשול על כל הבריאה | אם זוכה משמש
גופו את נשמתו ומוסיף בו כח | אבל אם לא יזכה יהיה עבד לאבק שברגליו | על 'חיים' אלו של נשמה וגוף יחד מתפללים בימים אלו
הם ינהיגו אותך ,ואז תבנה ותכונן מלכותך וימשכו אחריך הבן חורין אם לא המלך ומהו הרבותא בכך? אלא התירוץ ה'בן חורין' האמיתי הוא 'מלך'
לקבל אותך ולהתבטל להנהגתך ,ואם הוא ,כי רוב המלכים ,לא זו בלבד שאינם האדם שמקבל על עצמו עול מלכות שמים וזכה
לאו תרגז הארץ – תחת עבד כי ימלוך בני חורין ,אלא הם העבדים הגדולים ל'חירות' -לחיות עם מציאותו האמיתית והטבעית ,אינו
ושפחה כי תירש גברתה. נקודות: ביותר ,ומשועבדים לכל החשבונות רק כ'עבד' שיצא לחירות ושב אל משפחתו ואל אחוזתו,
לַרצות את כל שכבות העם. וה'פאליטיק' ַ אלא זוכה להיות 'מלך' ,והוא נמשל למלך שנשבה ונגאל
'עיצומו של יום מכפר' כי מכיון 'שאין מלך בלא עם' (פדר"א
דוקא האדם שהוא -כי כח קדושת יום ושב אל כסא מלכותו .וכמו כן הוא האדם דקדושה ,שאין
מלך בטבעו יכול ליפול פ"ג) שרק העם הם עושים אותו למלך שייך אצלו 'מצב ביניים' אלא או יהא ברום המעלות
לדיוטא תחתונה הכיפורים משחרר
את האדם מכבלי כאשר בקבלתם את מלכותו עליהם ,לכן למלוך ולמשול על כל הבריאה -או בשפל המדרגה שהוא
וכך גם כל אדם ,שהרי 'האדם' הוא מאסרו ,ומוסרותיו איננו זוכה למלוך באופן הנכון -לא עבד עבדים תחת כל הבריאה (עי' סנהדרין לח ,.ויק"ר יד ,א).
בעצם נשמה של מלכות ,כנודע דראשי ינתק משעבודו אל יהא כשאר אזרח מן השורה ,אלא יהא
תיבות של 'אדם' הוא אדם דוד משיח האדם בליעל שעיקם עבד עבדים לכל עמו לעשות כרצון איש
(ס' הליקוטים האזינו ,ע"י מאו"ע שמות) שהם את ראשו כל השנה ואיש ,באופן שאדם רגיל לא יוכל לעולם
המלך הוא בן חורין – או עבד עבדים
המרכבה של מלכות שמים בעולם ,וזו וסיבכו בכל העוונות, לבוא לעבדות כזו ,כי הוא עבד לכל ביאור הענין :הריבונו של העולם העמיד את הנהגת
מהות האדם שהוא בעל בחירה ובן חורין, באותה שעה בא האדם העולם ,באופן שככל שכוחות ה'מלוכה' וה'חירות' גדולים
רבבות אלפי בני מדינתו .ועל כך אומר
להכרה עמוקה כי אין
ונאמר לו עם בריאתו (בראשית א ,כו): לך בן חורין בעולם יותר שלמה :אם ה' המליך אותך -עליך לידע יותר -כך יתגברו ויעמדו לעומתם קליפה וכח המתנגד
ּוְבעֹוף ַַה ָָׁש ַַמִיִ ם" ,שהוא
ְ"ְוִיִ ְְרדּו ִִב ְְדַגַ ת ַַהָיָ ם ְ מהמקבל עליו 'עול לאף שאתה 'מלך בן חורין' ואינך משועבד שהוא השעבוד הכי גדול .וכך אמר שלמה המלך (קהלת י,
מלך על כל הבריאה וכל שתה תחת מלכות שמים' אחד ,ואתה צריך להנהיג את נתיניך ,ולא חֹוִרין" ,ולכאורה תמוה מי הוא
"ַא ְְׁש ֵֵריְך ֶֶא ֶֶרץ ֶֶׁש ַַמְלְ ֵּכֵ ְך ֶֶּבן ִ
יז) ַ
ו
בקרבו כוחות נעלמים שאין יכולים לצאת לפועל רק ע"י וכל אחד מכיר את מקומו ,לא כבעולם התמורות ששם רגליו .אמנם דרשו חז"ל (ב"ר ח ,יב) "זכה רדו לא זכה
שיהיה 'מקבל' מתלמידיו. 'ראיתי עבדים רוכבים על סוסים' ,אלא הגוף מתבטל ירדו" -דאם זוכה הרי הוא אכן מושל ושליט על כל
אל הנשמה ,אזי לא רק שאין הנשמה משועבדת לגוף, הבריאה ,ואם לאו יפול לדיוטא תחתונה שאפילו ברייה
הגוף מגלה כוחות נעלמים של הנשמה אלא הגוף משמש להיות לעזר להוציא לפועל כוחות הקלה ביותר תמשול עליו והוא יהא ירוד תחתיו .וכך
נעלמים של הנשמה באופן שהנשמה לא היתה מגיעה הוא לכתחילה שמי שצריך למשול צריך להיות 'זכה',
וכך ממש הוא בענין הגוף שהוא צריך להיות מקבל
לכך לעולם מבלעדי הגוף .ואפילו הנחש היה 'שמש גדול' ואם לא ,תעמוד לעומתו קליפה ויפול לשעבוד הכי
אל הנשמה ובכך מוציא לאור כוחות נעלמים של הנשמה,
לאדם קודם החטא (סנהדרין נט ,):אלא שצריך להיות תחת גדול ,וכמה שתגדל כוח ממשלתו כך יכול ליפול יותר
כי הגוף יש בו ניצוצין וכוחות שלא היו מתגלים ע"י
האדם ולא מעליו .והמתבונן יראה שכל העולם פועל לעומק העבדות ,עד שיעבוד וישתחווה לאבק שברגליו.
הנשמה לכשעצמה ,כי הנשמה מלובשת ופועלת עם
בצורה הזאת ,כגון כשהאדם משתמש בבעלי חיים ,הרי וכה עמוקה הוא הנפילה של 'נעשה ירוד לפניהם',
ה'שכל' ,והרי השכל הוא מוגבל סוף כל סוף ,ואילו הגוף
השור יש לו כח לעבוד הרבה יותר מן האדם ,וכשרוכב שישתחווה לכל השיגיונות והתאוות הכי ירודים שבעולם,
פועל בדרך של תאוות ורצונות ובאופן של 'תוהו' ,וזהו
על הסוס הרי הסוס מוליכו למחוז חפצו הרבה יותר מה שבהמה ושאר בע"ח לא היו יכולים לעולם ליפול
כח בלתי מוגבל ,כפי שנוכל לראות בבעלי התאוות כמה
מהר מכח עצמו ,ומי מדבר בזמנינו שהאדם משתמש בנפילה עמוקה כזו.
אין מעצור בפניהם עד אשר יפיקו תאוות לבבם .ואילו
עם הטכנולוגיה שיכול לחשב חשבונות רבים ולכונן
היתה הקדושה משתמשת בכוחות אלו ,כמה היה זה
פעולות גדולות שהאדם לא יוכל עשוהו לבדו ,וכל זה ותשוב המלוכה -לשוב למלוך על הגוף
מוסיף כח ועוז בכל העבודה .וכאשר האדם מלמד את
הוא כי האדם משעבד כל כוחות הטבע להיות לו לעזר.
גופו להיות עבד לנשמה – מגלה הגוף כוחות נעלמים אלו זהו עומק החירות שזוכים אליה ביום כיפור .כי
שהנשמה לבדה אינה יכולה לגלותם ,וזו היא ה'חירות' עיקר החירות הוא כאשר הגוף פועל יחד עם הנשמה
השלימה -כאשר גם הגוף מוסיף עוז ותעצומות אל החירות וגילוי כוחות הרב -ע"י וכבוש תחתיו ומקבל עליו ממשלת הנשמה ,ואז הוא בן
השפעתו לתלמידיו
הנשמה ,ושניהם פועלים כאחד. לַחיות הנשמה,חורין -חירות ממלאך המות ,והגוף בטל ַ
משל למה הדבר דומה :לרב המלמד תורה לתלמידיו, וכדרך שנתבאר דהאדם צריך למשול על כל הבריאה ואם
שלכאורה בעין חיצונית נראה כי אם יחפוץ הרב ב'חירות'
זכרנו לחיים -נשמה וגוף שפועלים יחד זכה משמשים אותו כולם ,ואם לא זכה הרי הוא ירוד
ויבחר לגלות כוחות נפשו הפנימיים ,עליו להוריד מעצמו
זהו החירות הנפלאה שאנו זוכים אליה ביום כיפור תחתם ,כך הוא באדם עצמו ,כדרך שאמרו באשתו כגופו
עול השפעתו אל התלמידים ולהיות בינו לבין עצמו ,כי (ברכות כד :).זכה נעשית לו 'עזר' לא זכה 'כנגדו' (יבמות
שנכנסין בו ל'עלמא דחירות' – ולפיכך אכן הצריכו חכמים כאשר הוא משפיע הרי צריך להוריד ולצמצם עצמו לשכל
לקבוע מזוזה בלשכת פלהדרין שלא יאמרו שהכהן גדול סג ,):שהאדם צריך ללמד את גופו שיציית אל הנשמה
התלמידים ,והוא משועבד אליהם .אמנם לאמיתו של
אסור בבית האסורים -כי בית האסורים הוא היפך יום וישמש אותו ולא להיפך .וזהו כח התשובה -שאין עניינה
דבר – הוא ההיפך מזה ,שכן אמרו (תענית ז' ).ומתלמידי
הכיפורים ,והמזוזה הוא 'למען ירבו ימיכם' להמשיך חיים רק לשוב בעצמו אל ה' ,אלא שמחזיר ומשיב אל הקדושה
יותר מכולם' ,דמי שיש לו כח השפעה על תלמידים -
אל המלכות שהוא הגוף ב"תרעא דמהימנותא" .ועל כן את כל הדברים שריחקוהו מקודם מן הקדושה ,וכל אלו
התלמידים מוציאים לאור כוחות פנימיים שבנפשו שהוא
מבקשים אנו בכל ימים אלו על ה'חיים' ,כי עיקר שלמות שהיו 'כנגדו' נהפכים עכשיו להיות לו ל'עזר' .ולדרגה זו
עצמו לעולם לא היה מגיע אליהם ,כי ע"י שצריך לבאר
החיים היא כאשר הנשמה והגוף חיים כאחד בשבת אחים באים ביום הקדוש -שמי ימלל גדולת היום הזה שבו
להם דברי תורה יתגלו בו כוחות נעלמים והשגות בתורה
גם יחד .וביום כיפור נחתמים לחיים – בחותמו של הקב"ה מתעלה הגוף להיות ניזון ממש ממזונות ותענוגי הנשמה,
שלעולם לא היו יוצאים לאור בהיותו בינו לבין עצמו.
-אמת (שבת נה ).שהאמת הפנימית והישרות הטבעית של והגוף מתאחד עם הנשמה.
נמצא כי דוקא ה'שעבוד' וה'צמצום' הוא ה'חירות' ,כי יש
הנשמה יוצאת לאור ע"י הגוף שמשלים עמה. וכאשר כל דבר הוא על מעמדו ומקומו הטבעי,
ג
הכח מ'ירח האיתנים' לעבודת כל השנה
את פניך ה' אבקש:
עבודת ה' אינה בנוייה על הרגשים | עובד ה' אמיתי אינו מחפש שינויים | הוא אוכל לחם ולא מעדנים וממתקים ,ומרגיש התחדשות פנימית גם ביום פשוט | שורש הדבר בראש השנה -שחידוש הלבנה נסתר ובו נוצר
האדם שזו מהותו | אם מייסד עבודתו על עמקים אלו יפעלו הימים נוראים את פעולתם ויגרמו לו לשינוי עצום
החולפים ועוברים ומסתלקים עד מהרה ,כי אם בחודש בנפש! שעבדות ה' והתאמצותו בה תהיה דבר ה'נוגע למה אין ניכר בנו שום שינוי
בעבור הימים הנוראים?
חשוון עוד ירגיש קצת כי 'רחושי מרחשין שפוותיה' ,הרי בנפשו' עד מיצוי הנפש! וכאשר ייסד עבודתו על עמקים
שבחודש כסליו כבר לא יישאר זכר מכל ההתעוררות], ושרשים אלו ודאי יפרחו מהם פירות ותוצאות שאין להם אליבא דאמת ,אילו היינו ניגשים לימים אלו בצורה
הנה 'קושטא קאי' ומתייצב על מעמדו ,וקבלת עול שיעור! כי כל המכשולות בסור מרע והחסרונות בעשה פנימית ואמיתית עם הכלים הנכונים איך להוציאם
מלכותו תכון לעד .כי יסוד ושורש העבודה התמימה טוב שורשם מעקמומיות הלב שהאדם לא גילה עומק לפועל ,ודאי היה מן הראוי שיהא ניכר על פני האדם
מיוסדת על היות האדם 'קביעא וקיימא' ותקיף כפרזלא נפשו וחיותו הפנימית שהוא שורש קבלת עול מלכות שינוי מן הקצה אל הקצה ממראהו בחודש אב אל מראהו
כיתד שלא תמוט מבלי שום התפעלות ותלות בהרגשים שמים ,ולא ייסד עבודתו על יסודות איתנים אלו ,ועל בחודש כסליו אחר עבור הימים הקדושים האלו! אך
שיבואו או לא יבואו .ומי שעבודתו תלויה זה הוא עיקר עבודתנו לפעול בנפשנו למעשה אצל רובא דאינשי הרי זה נראה כ'עונה' של
בהרגשים לא ישיג מאומה בעבודת ה', רצון עמוק זה לחדש כליותינו ולהיות תשובה החוזר על עצמו כל שנה ושנה כשנים הללו
אבל עבודת ה' הבאה ממעמקים היא נקודות: לבבנו נאמן לפניו לעשות רצונו בלבב שסדורות ובאות ,ואחר עבור הימים האלו חוזרים להיות
בהכרה עמוקה באור האמת שלמעלה ומי שמייסד את עבודתו שלם! ואם הצליח לבוא לעומק זה, כלעומת שהיו ולא נודע כי באו אל קרבנה!
מהרגשים. על האמת וההתחדשות לזאת ייקרא שהוציא מימים אלו מה
הפנימית המאירה שצריכים להפיק מהם. לא מתמקדים על הנקודה
טעם הלחם למרות בימים אלו ,ויבנה ממנה הפנימית – שורש הכל
שנאכל בכל יום בית של קבע להתקשר
בקשר עליון בקשר של קביעות בעבודה – גם משרשי סיבת הדבר ,הוא מה שאין שמים על לב
המשל הגשמי לכך הוא ה'לחם' שהוא קיימא בל ינתק לעולם, כשאינו מרגיש להדגיש את העיקר של מהות הימים האלו ,שאכן מקבלים
עיקר 'מאכל אדם' שהגם שטעמו קבוע זהו 'אדם' אמיתי שנוכל כאשר זוכים לגלות עומק הנפש קבלות טובות ,ושבים בתשובה על העוונות ,ובוודאי הכל
ואין בו טעם מיוחד ,עם כל זה אין קצים לבנות טירת כסף בנין הזה ,מרגישים תמיד התחדשות וחיות חשוב ,וצריך לתקן כל הפגמים והחטאים ,אבל העיקר
בו ולא נמאסים ממנו ,אלא מרגישים בו בר קיימא בעבודת ה'. פנימית אפילו ביום שלישי פשוט חסר מן הספר וצריך לתקן את השורש .כי עיקר הנקודה
בכל יום טעם וחיות ,ואילו שאר מעדנים
ואיש אשר כזה יידע ו'אפור' באמצע החורף ,כי מאחר הפנימית והשורשית שצריך לפעול בנפשו בימים אלו
נאמנה שפעל פעולה
וממתקים וכל מיני מטעמים הרי כאשר גדולה בימים אלו ,וממנו שעבודתו מבוססת על יסוד איתן של הוא שינוי כל ההסתכלות על כל עבודת ה' וגילוי הרצון
ירבה ויתמיד באכילתם יותר מדי עם הזמן יתד ופנה לכל עבודתו קבלת עומ"ש ברצינות ובפנימיות ולא האמיתי והפנימי של "ממעמקים קראתיך ה'" שהוא קבלת
יקוץ בהם .וטעם הדבר לפי שהלחם הוא שיחזיק ויתאמץ בה על הרגשים שהרגיש בימים נוראים עול מלכות שמים מקרב איש ולב עמוק! בהתאמצות
עיקר מאכל ה'אדם' שמהותו הוא אמת בתוקף ועוז [שהם אורות והתלהבות חיצונית ו'ערנסקייט' ורעותא דליבא מן המקום הכי פנימי ושורשי
ז
דרכי הצדיקים
שהוא 'קביעא וקיימא' שהרי האמת אינו משתנה ,ולכן גם הלחם קבוע
וקיים ,וכל קביעות סעודה היא על הלחם. פשיטת שאלה זו ,אלא רצה להשתמש הרה״ק רבי נפתלי חיים
מדזיקוב זי״ע –יו"ד יום הכיפורים
בדבר כאמצעי לחזור אותו בחזרה
מבקשת אורות לא צומחים עובדי ה' למשפחתו בחוץ לארץ .אכן עד מהרה
שלח רבי נפתלי חיים והחזיר תשובה
והיא אשר דיברנו – כי בעבודת ה' גם כן ישנם כאלו המחפשים
במכתב מארץ ישראל ,כי בוודאי אינו יכול
תמיד 'מעדנים' ו'ממתקים' ,כגון בלימוד התורה לא יוכל ללמוד בקביעות לסרב לבקשתו של חמיו זקנו ,אבל שידעו הרה״ק רבי נפתלי חיים מדזיקוב זי״ע [בנו של
ובהתמדה ובעמקות יום אחר יום ,כי זה 'יבש' מדי בשבילו ,אלא יחפש לכתחלה כי לא תהיה להם מזה שום קורת רוח. הרה״ק בעל 'אמרי נועם' זי״ע] היה צדיק פלא
בכל סוגיא את ה'הברקה' ,ומדי כמה ימים יחליף את לימודיו כפי שיחשוק ואחר תקופה אכן הגיע לחו״ל ,אבל בכל משך אשר נהג באופן טמיר ונעלם בכל דרכיו ,והיה
ויטנו לבו באותו רגע .וכן בדרכי העבודה – יקח לעצמו מדי כמה ימים שהותו שם קשר את עיניו במטפחת ,כאשר אמר כל כולו יושב סתר נשגב ונעלה .וכאשר פעם
'עבודות' אחרות כל פעם שימצא בספר איזה הנהגה טובה שתמצא חן כי אינו רוצה שיראו עיניו את אויר חוץ לארץ. אחת הגיע להחלטה שהוא צריך לעלות להתגורר
ותיכף ומיד אחר שהשלים את שליחותו ,קם ונסע בארץ הקודש ,קם ועשה את הדבר ,ונסע לאר״י
בעיניו ,וכאשר תחלוף ההתלהבות ויסור טעמו יעזוב הנהגה זו וילך לדבר
בזריזות בחזרה לארץ ישראל. תוך כדי שהוא משאיר אחריו בגאליציע את
החדש .כל כגון דא מהווה סימן מובהק שאין כאן עבודת ה' אמיתית אשתו הרבנית וצאצאיו החשובים .אבל על אף
המיוסדת על יסודות איתנים להעמיד דרכו כחומה בצורה ,ועל 'עבודה' שהם נשארו מאחור ,והוא לא גידל בעצמו את
כזו אי אפשר לבנות בנין שלם בר קיימא .וכשם שהמעדנים וממתקים סיפר הרה״ק רבי אברהם שמחה מבארנוב צאצאיו .מכל מקום לא עזבם מלחנכם ולדאוג
אינם בריאים להגוף ,כך עבודתו שלזה איננה 'געזונטע עבודת ה''. זי״ע ,מה שסיפר לו הרה״ק רבי יהושע'לע להם ,והיתה עינו פקוחה עליהם ממקום שבתו
מבעלזא זי״ע .כי פעם אחת היה רבי נפתלי חיים בארה״ק ,והיה שולח אליהם מכתבים מלאים
בדברי הדרכה .ואכן צאצאיו גדלו והיו לשם
האדם צריך חידושים – אבל בפנימיות אצלו בבעלזא על יום הכיפורים ,אבל כדרכו
ולתפארת ,ובראשם בנו הבכור הרה״ק רבי
בקודש לא הודיע מי הוא ,ועמד במשך כל היום
וישאל השואל :וכי יכול האדם לעשות בתמידות אותו דבר מבלי הקדוש במקומות הפשוטים בשולי ביהמ״ד 'בין אליהו מזאלין זי״ע [אשר היה נוסע אל הרה״ק
שום 'התחדשות' ? הלא עינינו תראינה שהאדם מחפש בטבעו תמיד תנור וכיריים' ,ואף אחד לא הכיר אותו ולא ידע מראזוואדוב זי״ע].
'חדשות' ,וכל ה'צייטונגען' מתפרנסים מן הצורך הנפשי של אנשים לידע מי הוא .אכן בסוף היום אחר תפלת נעילה ,נודע
ולשמוע 'נייעס' .אם כן אפוא ,איככה יוכל האדם להתמיד בעבודתו של לרבי יהושע'לע כי רבי נפתלי חיים מדזיקוב היה
שם במשך כל היום .מיד שלח להביא אותו לפניו, באותם המכתבים אשר היה שולח לבני
מקום מבלי להתחדש.
משפחתו ,כמו בשאר מכתביו שהיה שולח
התירוץ הוא :בוודאי צריך האדם 'התחדשות' וצורך זה שורשו מן ורצה להזמין אותו ביותרת הכבוד אל ביתו נאוה
מארה״ק אל יושבי הגולה ,היו כתובים הרבה
קודש .אבל כאשר התחילו לחפש אותו ,כבר לא
הנשמה ,אלא שהתחדשות אמיתית איננה נמדדת בשינויים חיצוניים, היה בביהמ״ד .ציוה רבי יהושע'לע לאנשי שלומו
פעמים דברי רוח הקודש גלויים ,כאשר היה
אלא הוא חידוש פנימי מפנימיות החיות המתחדש בכל יום ובכל עת, כותב על העתידות כצופה ומביט בלי שום מסך
שיחפשו אותו בכל העיר ,ומיד יצאו וביקשו
כפי שמברכין אנו בכל יום על הופעת מאור השמש 'המחדש בטובו המבדיל .והנה אחיו הרה״ק רבי יהושע מדזיקוב
אחריו .אכן אחר זמן מה נודע להם ,כי הוא
בכל יום תמיד מעשה בראשית' ,אע"פ שלכאורה אותה השמש שזרחה זי״ע לא היו לו בתחלה בנים כי אם בנות ,ובשל
הגיע בערב יום הכיפורים לפנות ערב אל העיר,
כך היה בנו של רבי נפתלי חיים רבי אליהו
אתמול מאירה גם היום ,אבל באמת בפנימיות אין זו אותה שמש ,אלא והתאכסן בסוף העיר אצל אופה אחד .ובמוצאי
הנ״ל סבור כי אחר מלאת ימיו ושנותיו של
הוא שמש חדש שנתחדש היום .וכך היא דרכו של העובד ה' האמיתי, יום הכיפורים מיד אחר תפלת מעריב ,הגיע
דודו הק' יקראו לו למלא את מקומו ברבנות
שמייסד את עבודתו על ה'אמת' הפנימית שאינו מתחלף ומשתנה לעולם, בזריזות לבית האכסניה והבדיל על היין וטעם
דזיקוב ,בהיותו בן אחיו הגדול .אבל אז הגיע יום
ונפשו מרגשת את ההתחדשות הפנימית – שהיא חיות הנשמה המאירה קצת ,ומיהר לנסוע משם .ואמר רבי יהושע'לע
אחד מכתב מאת אביו הק' ,וכתב לו 'אל תדמה
אל הרה״ק מבארנוב ,כי הצטער מאד על הדבר, בנפשך שאתה תהיה ממלא מקום בדזיקוב אחר
לו באור הגנוז את הטוב הפנימי של היום הזה .והצדיקים מרגישים חיות
לפי שרצה מאד לראותו ולהכירו ,ברצותו לדעת אחי יהושע ,כי אחי יהושע יהיה לו בן ,ממילא
חדשה בכל יום הגם שאין ניכר בהם בחיצוניות שום שינוי ,אמנם כאמור מה רוצה הצדיק הזה בעולם.
אין זה תלוי בהרגש אלא בהכרת האמת. תסע לרישא' .וכך אכן היה ,כאשר אחר זמן
מה נולד הרה״ק רבי אלטר'ל זי״ע בנו של רבי
יהושע ,והוא מילא את מקומו אחריו .ורבי אליהו
ראש השנה – התחדשות פנימית פעמים רבות במשך ימי חייו ,כאשר היה
קיים את דברי אביו ,ונסע לרישא אשר שם
משוחח עם אנשים ,היה נוהג באמצע השיחה
סדר החדשים יש בהם יותר התחדשות חיצונית ,כפי שהלבנה היו מתגוררים רבים מחסידי דזיקוב ,ופתח שם
להפסיק ולומר בנוסח ובנעימה את התיבה
מתחדשת אחר מיעוטה בכל חודש ,ובכל חודש מושל 'מזל' אחר שטיבל והנהיג עדה בעצמו.
'והכהנים '...מתוך 'סדר העבודה' של יום
ומאיר צירוף אחר ,וכן ניווכח משינוי מזג האויר שאין חודש אחד שווה הכיפורים .והיה זה דבר תמוה בעיני כולם ,אשר
לחבירו ,ואילו השמש הוא התחדשות פנימית כאמור .וראש השנה הוא לא ידעו מה זאת .והנה בתקופה האחרונה לפני סיפר הרה״ח הישיש ר' ָיָ אשע [יוסף] ליפשיץ
'חג שהחודש מתכסה בו' (ר"ה ח ,):שהוא התחלת מעגל השנה ,שהגם פטירתו שכב על ערש דוי בביתו ,והיו כמה אנשים ז״ל :בדזיקוב היה חסיד מפורסם בשם ר' משה
שבפנימיות אין שנה אחת דומה לרעותה ,מכל מקום בפשטות הרי אשר סעדו אותו בחליו .ויהי בעיצומו של יום מענדל ,וכמדומה שהוא היה השו״ב אצל הרה״ק
הכיפורים ,באמצע היום הורע מאד מצבו ,והבינו מדזיקוב .פעם אחת נזדמן לו להיות בראש השנה
היא חוזרת על עצמה וסובבת על צירה ,ו'שנה' מלשון 'אשנה פרק זה'
שצריכים להתכונן כבר ליציאת נשמתו הק' .מיד בעיר טשעבין ,ומפני שהיה בעל תפלה מפורסם
לשון חזרה .אכן בראש השנה נברא האדם שיודע להרגיש ההתחדשות מיהרו האנשים אל ביהמ״ד 'ניסן באק' [אשר שם
הפנימית גם כאשר 'בכסה ליום חגנו' -שהחודש מכוסה ואין ראש בתפלתו הנעימה ,כיבדו אותו בני טשעבין
היה רגיל להתפלל בדרך כלל] ,כדי להזמין את שיתפלל לפני העמוד את תפלות המוספין .ולא
חודש נזכר ,מכיוון שמרגיש את החידוש ש'מחדש בטובו בכל יום תמיד המתפללים להיות בשעת הפטירה כראוי לכבודו. עבר זמן רב מראש השנה ,והתקבל מכתב מארץ
מעשה בראשית' שהוא האור הגנוז – 'ה' אורי' בראש השנה – האור כאשר הגיעו לשם אחז החזן באמצע חזרת הש״ץ ישראל ,ובו כתב רבי נפתלי חיים כי היה בשמים
והחיות הגנוז בכל יום. של מוסף ב'סדר העבודה' ,ומיד כאשר שמעו על בראש השנה ,ושמע את משה מענדל מתפלל
מצבו הקשה ,הפסיקו כל הציבור את התפלה, מוסף בטשעבין ,ויהי לפלא.
ויצאו המתפללים מביהמ״ד אל ביתו כדי לומר
המשכת ה'ימים נוראים' לכל השנה' 'פסוקי יחוד' ושאר דברים שאומרים בעת יציאת
ומי שמייסד את עבודתו על האמת וההתחדשות הפנימית המאירה נשמה ,עד שיצאה נשמתו הק' בקדושה וטהרה. פעם היתה שאלה גדולה במדינות פולין
בימים אלו ,ויבנה ממנה בית של קבע להתקשר בקשר עליון בקשר של אחר כך חזרו כולם לביהמ״ד ,ותיכף ומיד פתח וגאליציע על כשרות ומסורת העופות ,ושלח
ישר 718.484.2189
קיימא בל ינתק לעולם ,זהו 'אדם' אמיתי שנוכל לבנות טירת כסף בנין הש״ץ להמשיך היכן שעמד בתפלתו ,וענה ואמר הרה״ק מצאנז זי״ע אל רבי נפתלי חיים שהיה
בר קיימא בעבודת ה' .ואיש אשר כזה יידע נאמנה שפעל פעולה גדולה בקול ובנעימה את הנוסח 'והכהנים .'...ויהי נכדו [כי היה חתן אצל חתנו הרה״ק רבי משה'לע
בימים אלו ,וממנו יתד ופנה לכל עבודתו שיחזיק ויתאמץ בה בתוקף ועוז, בשמעם את פתיחת החזן ,נרעשו כולם להיווכח אונגאר זי״ע] ,וביקש ממנו שיבא מארץ ישראל
כי זו היא אותה התנועה אשר היתה שגורה בפיו לגאליציע ,ויביא עמו עוף המוחזק בארץ ישראל
ולא ישית לבו אם מרגיש ואם לאו ,וכחשכה כאורה ,זוהי 'קבלת עול
כל ימי חייו .ואז נתחוור הדבר ,כי בכל ימיו היה לכשר על פי מסורת ,ויעיד על כך בפניו .ולאמתו
מלכות שמים שלימה' עליה עובדים אנו בימים אלו ,שהרצון וההתאמצות מתכונן לשעת פטירתו לחיי העולם הבא. של דבר לא היתה כוונת הרה״ק מצאנז רק למען
בכל העבודה תתייסד באופן נעלה יותר ועמוק יותר.
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
