gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫יום כיפור‬ ‫גליון רצב‬ ‫נתנדב לע"נ הרה״ח‬ ‫זאב ב״ר משה ע״ה‬ ‫וזו' האה"ח מרת‬ ‫פעריל ב"ר טובי' ע"ה‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫וזהו שנאמר בפרשת גילוי י"ג מידות הרחמים 'וחנותי‬ ‫את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם' (שם לג‪ ,‬יט)‪ ,‬ודרשו‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫חז"ל במס' ברכות (ז‪' ).‬אף על פי שאינו הגון'‪ .‬והענין‪ ,‬כי‬ ‫גם בזמן שהאדם מצד מעשיו ופעולותיו אינו ראוי וכדאי‬ ‫מדוע אין חשש שישברו הלוחות שניות כדרך שנשברו הראשונות? | מהו הצורך של כריתת ברית בין שני אוהבים? | י"ג מידות של רחמים‬ ‫הן בבחי' עצמיות קדושת ישראל | מהו גודל הדגש שיהא לכהן גדול 'אשה' בשעת עבודת יום הכיפורים? | כלל ישראל דומים כ'אשת כהן'‬ ‫לזכות לחנינה ורחמים מפי עליון‪ ,‬מכל מקום בכוחן של‬ ‫כלפי הקב"ה | צעקת הכהן גדול ביום הכיפורים ‪ -‬בבחינת 'צעקה הנערה המאורסה'‬ ‫י"ג מידות קדושות אלו לעורר את הקשר העמוק שבינו‬ ‫לבין בוראו‪ ,‬שאין החטא מגיע אליו כלל‪ ,‬ומצד קשר פנימי‬ ‫זה מרחם גם עליו השי"ת‪ ,‬ומשפיע אליו מרחמיו העליון‬ ‫[ויבואר ביותר להלן בעז"ה]‪.‬‬ ‫�‬ ‫ְׁש� ֹ ׁ‬ ‫ֹ‬ ‫וְּזְ ָָכ ר ָָל נ ּוּ ַַה י ֹו ם ְ �ְּב ִִר י ת ְ ֹל ׁש ֶֶע ְְׂש ֵֵר ה ‪:‬‬ ‫מחילת העוונות ביום הכיפורים‬ ‫מעתה אין עוד חשש לשבירת הלוחות‬ ‫מכח הברית והקשר שבין הקב"ה וכנסת ישראל‬ ‫וזוהי המעלה הנפלאה הנמצאת בלוחות השניות לעומת‬ ‫הראשונות‪ ,‬שעליהם אין עוד חשש שמא ינטלו מישראל‪.‬‬ ‫כי לוחות אלו מלווים עם ברית כרותה בינינו לבין אבינו‬ ‫שבשמים‪ ,‬שאפילו אם אכן יבואו שוב לידי חטא חלילה‪ ,‬לא‬ ‫תהא עוד שבירה ללוחות‪ ,‬כיון שבלוחות אלו גנוז קשר‬ ‫ככל הדברים אשר דיבר ה' ביום הקהל‪ ,‬ולא זכו כלל‬ ‫א‬ ‫ברית שלוש עשרה ‪-‬‬ ‫איתן בין ישראל להקב"ה שאיננו מתנתק ע"י החטא‪.‬‬ ‫ישראל לקבלם מרוב פשעם ומרדם בעון העגל‪ ,‬שוב מה‬ ‫יתן לך ומה יוסיף לך לשנות ולתת להם לוחות שניות‪.‬‬ ‫דבקות בהקב"ה במקום‬ ‫וכאשר מעוררים נקודה עמוקה זו יכולים ישראל להתעלות‬ ‫ולהתרומם מעל כל פשעיהם‪.‬‬ ‫הרי כשם שחטאו בראשונה וגרמו לשבירתם‪ ,‬כך עלולים‬ ‫שלא מגיע שם פגם‬ ‫הם חלילה לאבד גם את השניות אם יחטאו שוב‪ ,‬ואם כן‬ ‫[ומצד זה ניתנה גם ההבטחה 'כי לא תישכח מפי זרעו'‬ ‫מה הועילה תקנתם‪.‬‬ ‫(דברים לא‪ ,‬כא)‪ ,‬המבטיחה כי התורה הקדושה תישאר נחלתם‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫של ישראל לעד ולא תסתלק מהם לעולמים‪ .‬כי בין אם הם‬ ‫אך ישוב הדבר הוא‪ ,‬כי הלוחות שניות ניתנו ביחד עם‬ ‫�ִִּכי ַַביֹום ַַה ֶ �ֶּזה ְיְ ַכַ � ֵֵּפר ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם ְלְ ַַט ֵֵהר ֶֶא ְְתֶכֶ ם ִִמ �ֹּכל ַַח �ֹּט ֵ‬ ‫אֵתיֶכֶ ם‬ ‫זוכים לכך בדין ובין אם לא‪ ,‬לא תהא עוד שבירת הלוחות]‪.‬‬ ‫התגלותן של ה'י"ג מידות של רחמים'‪ ,‬המכונות 'ברית‬ ‫ִלִ ְפְ ֵנֵ י ה' �ִִּת ְְט ָָהרּוּ (ויקרא טז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫שלוש עשרה'‪ ,‬מטעם שברית כרותה להן שאינן חוזרות‬ ‫ריקם‪ ,‬שנאמר (שמות לד‪ ,‬י) 'הנה אנכי כורת ברית' (ר"ה יז‪.):‬‬ ‫שורש מחילת יום הכיפורים ‪ -‬ככפרה על חטא העגל‬ ‫תשובה‪ :‬התעוררות פנימיות הנפש שלא נתלכלכה מעוונות‬ ‫ומהותה של 'ברית' היא‪ :‬קשר פנימי ועצום בין שני‬ ‫הנה נודע בשערים כי יום הכיפורים‪ ,‬יום סליחה מחילה‬ ‫ומעתה יובן גם השייכות בין לוחות השניות שניתנו ביום‬ ‫רעים שאיננו ניתן להינתק ולהיפרד בשום אופן‪ .‬ואפילו‬ ‫וכפרה‪ ,‬יסודו מתחילה היה לכפר על חטא העגל שעשו‬ ‫הכיפורים ‪ -‬לבין מצות התשובה שהיא עיקר מצות היום‪.‬‬ ‫בזמנים שבהם האהבה והקירבה הגלויה אינן ניכרות‪ ,‬ויש‬ ‫ישראל במדבר‪ ,‬שבו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה‬ ‫שהרי שורש התשובה ויסודה יונקים אף הם מאותו הקשר‬ ‫מקום להפרת הברית‪ ,‬מכל מקום כיון שכבר נכרתה ברית‬ ‫ובלב שלם‪ ,‬ואמר למשה 'סלחתי כדברך' (רש"י שמות לג‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫החזק שנתחדש בכח הברית של י"ג מידות הרחמים‪ .‬שכן‬ ‫ביניהם‪ ,‬שוב אין כח בעולם שיכול להפריד ביניהם ולנתק‬ ‫ומאז נקבע יום זה לדורות כקץ מחילה וסליחה על כל‬ ‫כל עניינה של תשובה הוא‪ :‬לעורר את הנקודה הפנימית‬ ‫את חיבורם‪.‬‬ ‫עוונות בית ישראל בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫שבנפש שאינה נפגמת ומתלכלכת ע"י החטא‪ ,‬והוא מקום‬ ‫עמוק מאוד ששום חטא ועון אינם יכולים לנגוע בו‪.‬‬ ‫וכן הדבר גם בענין הברית הזאת של ה'י"ג מכילין דרחמי'‬ ‫יום שניתנו בו לוחות אחרונות‬ ‫ובכח נקודה עמוקה זו שבנפש שלא חטאה כלל ונשארה‬ ‫שניתנה עם הלוחות שניות‪ .‬כי לוחות אלו ניתנו מתוך‬ ‫בטהרתה‪ ,‬היא שמתעורר האדם לתשובה שלימה‪ ,‬וממנה‬ ‫כריתת ברית עולמים בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬לומר‬ ‫עוד נודע מאמר חז"ל‪ ,‬שביום הזה ניתנו הלוחות האחרונות‬ ‫נמשכים גם המחילה והכפרה לכל העוונות‪.‬‬ ‫כי מעתה כבר אין שום אפשרות להפריד בין כנסת ישראל‬ ‫(תענית ל‪ ,):‬אותם נתן השי"ת תחת לוחות הראשונות ששיבר‬ ‫להקב"ה‪ .‬ואפילו אם יבואו ישראל לידי חטא חלילה‪ ,‬והדין‬ ‫משה ברדתו מן ההר אחר אותו החטא‪ .‬והנה‪ ,‬מכך שנתינת‬ ‫ונקודה עמוקה זו היא היא שמתגלה בעצם היום הזה‪,‬‬ ‫לוחות השניות אירעה בעיצומו של יום הקדוש ‪ -‬המיועד‬ ‫יהא נותן לבטל את הקשר שנתהווה ביניהם בהר סיני‪,‬‬ ‫יום הכיפורים הוא לכפר עליכם (ע"פ ויקרא כג‪ ,‬כח)‪ ,‬שביום‬ ‫לתשובה ולכפרה‪ ,‬והוא התכלית והגמר של עשרת ימי‬ ‫כטעם 'יום חתונתו זה מתן תורה' (תענית כו‪ ,):‬מכל מקום‪,‬‬ ‫הקדוש הזה מתעוררת בלב כל איש ישראל אותה נקודה‬ ‫תשובה‪ ,‬נלמד ודאי כי ישנו קשר חזק בין שני עניינים‬ ‫ברית כרותה ביניהם שלא יתפרדו זה מזה לעולמי עולמים‪.‬‬ ‫הגנוזה‪ ,‬שהיא הקשר הנפלא והחזק שבינו לבין קונו שאינו‬ ‫אלו‪ .‬והדבר טעון הבנה והסבר‪ ,‬במה מתאחדים שני דברים‬ ‫דבקות כלל ישראל בהקב"ה במקור עליון שאין מגיע שם פגם‬ ‫הללו ‪ -‬התשובה ולוחות השניות ‪ -‬אהדדי‪.‬‬ ‫פטרון הגליון ‪ -‬תשרי‬ ‫ועומק הדבר הוא‪ ,‬כי כאשר נתן הקב"ה לישראל את‬ ‫נתינת לוחות שניות היתה עם 'ברית שלוש‬ ‫נתנדב ע"י ידידנו הנכבד‬ ‫לוחות השניות‪ ,‬קשר ודבק אותם במקור עליון ונשגב‬ ‫עשרה' שאינה פוסקת לעולם‬ ‫הי"ו‬ ‫מוה"ר צבי אביגדור באלזאם‬ ‫המרומם ומנושא מכל בחינת פגם‪ ,‬והיינו שבאותה שעה‬ ‫לע"נ אמו‬ ‫והענין יתבאר בעז"ה‪ ,‬בהקדם לבאר את אשר לכאורה‬ ‫האה"ח פערל ב"ר משה יוסף ע"ה‬ ‫התהווה קשר חדש ואמיץ בין כלל לישראל להקב"ה‪ ,‬שאין‬ ‫יש לתמוה בכל עניינם וטעמם של הלוחות השניות‪ .‬שכן‬ ‫נלב"ע כ"ו תשרי תשנ"ד לפ"ק‬ ‫בכוחם של שום חטא ועון לפגוע בו‪ ,‬ואין שום אפשרות‬ ‫כל עצמה של נתינה זו שניה תמוהה לכאורה‪ .‬כי הרי‬ ‫בעולם לבטל ולהפסיק את הקשר העמוק הזה‪.‬‬ ‫מאחר שכבר נתן הקב"ה לישראל את הלוחות‪ ,‬ועליהם‬ ‫א‬ ‫ונמצא שאין כאן שום סתירה או קושיא למה שהגידו‬ ‫'מזלא' עולה כמנין ג' פעמים הוי"ה ‪ -‬כנגד‬ ‫יכול להיפגם בשום פנים ואופן‪ ,‬שבו הוא דבוק ומקושר‬ ‫שלושת אבות ו'בני חיי ומזוני'‬ ‫ז"ל שבני חיי ומזוני תלויים במזל‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬כוונת שני‬ ‫בבוראו בחבל בל ינתק לעולם‪ .‬ועי"ז יכול הוא לשוב לפני‬ ‫המאמרים אחת היא ומכוונת אל תכלית אחת‪ .‬כי השפעות‬ ‫ואכן נרמז הדבר בתיבת 'מזלא'‪ ,‬העולה כמנין ג' פעמים‬ ‫השי"ת‪ ,‬להתעלות ולהיטהר מכל חטאיו ועוונותיו‪ ,‬ומתקיים‬ ‫הללו הנצרכות ביותר לקיומו של עולם‪ ,‬עד שאי אפשר לו‬ ‫'הוי"ה'‪ ,‬המכוון לשלושת אבות הקדושים‪ ,‬וכן כנגד שלוש‬ ‫בו במילואו 'לפני ה' תטהרו'‪.‬‬ ‫בלעדיהם אף רגע אחד‪ ,‬אינם תלויים בזכות‪ ,‬אלא נמשכים‬ ‫ההשפעות 'בני חיי ומזוני'‪ ,‬הנמשכים לנו בכוחם ובזכותם‬ ‫ויורדים מבחינת 'אין'‪ ,‬ממקום שלמעלה מכל זכות‪ .‬ועל כך‬ ‫של האבות שפתחו לנו מקור המזל‪ ,‬שממנו נוזלים כל‬ ‫הוא שנאמר 'וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר‬ ‫השפעות הללו‪.‬‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ארחם'‪ ,‬אע"פ שאינו הגון ואע"פ שאינו כדאי‪.‬‬ ‫י"ג מידות של רחמים הן מקור מזל העליון‬ ‫יום הכיפורים נקבע מתחילה ככפרה על חטא העגל‪ ,‬וניתנו בו‬ ‫לוחות שניות‪' .‬ברית שלוש עשרה' ‪ -‬כריתת ברית בין ישראל‬ ‫עצמיות קדושת ישראל שהתבררה ע"י האבות‬ ‫והנה עיקר מדרגה זו של מזל‪ ,‬שהיא מקור עליון שלמעלה‬ ‫‪ -‬היא בחינת 'אין' שאין בה השגה‬ ‫להשי"ת ששום פגם אינו יכול לקלקלה‪ ,‬ועל כן אין עוד חשש‬ ‫מן הזכותים‪ ,‬הוא סודן של ה'י"ג מידות של רחמים'‪ .‬שכן‬ ‫לשבירת הלוחות‪ .‬וכמו כן תשובה עניינה ‪ -‬התעוררות חלק‬ ‫וכבר נתבאר במקום אחר בארוכה (ראה גליון ק"צ ‪ -‬פר' עקב‬ ‫נתבאר לעיל ש'ברית שלש עשרה' עניינה קשר טמיר‬ ‫הנפש שלא נפגמה בחטאים‪.‬‬ ‫תשפ"ד)‪ ,‬ששני ישובים אלו שנאמרו בסתירה הנ"ל ‪ -‬אם‬ ‫ועמוק בין כלל ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬שאינו תלוי כלל‬ ‫התירוץ ש'מעשה אבות נעשה מזל לבנים'‪ ,‬ומאידך גיסא‬ ‫בזכויות האדם או בהיפכן‪ ,‬אלא הוא למעלה מכל עצם‬ ‫הביאור שה'אין' הוא המזל לישראל ‪ -‬שניהם לדבר אחד‬ ‫הזכות‪ .‬ומקור עמוק זה הוא שנטעו בנו אבותינו הקדושים‬ ‫ב‬ ‫ה'מזל' של כלל ישראל ‪ -‬מקור‬ ‫נתכוונו‪ ,‬ועולים יחד בקנה אחד‪.‬‬ ‫בעבודתם להשי"ת‪ ,‬והוא סוד ה'מזל לישראל'‪.‬‬ ‫עליון שלמעלה מן הזכיות‬ ‫כי אכן אותה מדרגה העליונה‪ ,‬בחי' 'מזל'‪ ,‬שהתבררה ע"י‬ ‫ודבר זה נרמז אף הוא בתיבת 'מזלא'‪ ,‬שכאמור רומזת‬ ‫מעשי האבות‪ ,‬היא היא בחינת 'אין' האמורה‪ .‬כי מרוב גובהה‬ ‫לג' שמות הוי"ה‪ ,‬ובשלשה שמות אלו ישנן י"ב אותיות‪,‬‬ ‫ורוממותה מכונה היא בשם 'אין'‪ ,‬להורות על שנקודה‬ ‫ובהצטרפות הכולל עמהן ‪ -‬שהוא כלליות כולן ‪ -‬הרי הן‬ ‫נבוא בעז"ה להעמיק יותר בענין ה'ברית שלוש עשרה'‬ ‫קדושה זו איננה בהישג יד האדם כענין ה'יש'‪ ,‬אלא נחשבת‬ ‫עולות לי"ג אותיות‪ ,‬כמנין י"ג מכילין דרחמי‪ .‬הרי כי ה'ברית‬ ‫הנזכרת‪ ,‬אשר ממנה נמשכים התשובה והכפרה על כל‬ ‫כלפיו כ'אין'‪ ,‬כיון שאין ביכולתו לפוגמה ולקלקלה כלל‬ ‫שלש עשרה' היא היא ממש בחינת ה'מזל' שלישראל‪.‬‬ ‫החטאים והעוונות‪.‬‬ ‫בשום פנים‪ .‬וזוהי עצמיות קדושת ישראל‪ ,‬בחי' 'ועמך כולם‬ ‫צדיקים' (ישעיה ס‪ ,‬כא)‪ ,‬שהנחילוה אבותינו הקדושים בירושת‬ ‫לוחות שניות הם במדרגת ספר תורה התלוי במזל‬ ‫'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא'‬ ‫עולם לבניהם אחריהם‪.‬‬ ‫ולפי מה שנתבאר שנתינת הלוחות שניות היתה שלובה‬ ‫הנה שנינו בגמרא (מו"ק כח‪' ).‬חיי בני ומזוני לאו בזכותא‬ ‫כי בגודל עבודתם ופעולתם לגבוה‪ ,‬ביררו האבות הק'‬ ‫עם התגלות י"ג מידות של רחמים‪ ,‬שהן בבחינת 'מזל'‬ ‫תליא מילתא‪ ,‬אלא במזלא תליא מילתא'‪ .‬והיינו‪ ,‬כי 'מזל'‬ ‫נקודה עמוקה זו הדבוקה וקשורה בהשי"ת בלי הפסק‪,‬‬ ‫העליון‪ ,‬הוא הדבר אשר הגידו בזוהר הקדוש (ח"ג קלד‪).‬‬ ‫הוא מקור עליון המרומם למעלה מגדר הזכות‪ ,‬ושלושה‬ ‫וקבעו אותה בנפשות זרעם לדורות עולם‪ .‬לכן גם בשעה‬ ‫'הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל' [עיי"ש שהאריכו‬ ‫אלו 'בני חיי ומזוני' נמשכים ומגיעים אל האדם אף כאשר‬ ‫שאיש מישראל נכשל בעבירה חלילה‪ ,‬וממרה את פי ה'‬ ‫בקשר 'ספר תורה' לענין 'מזל']‪ .‬ואף שנקטו בלשון 'אפילו'‪,‬‬ ‫מצד מעשיו וזכויותיו אינו ראוי להם‪ ,‬שכן אין הדבר תלוי‬ ‫אלוקיו‪ ,‬הנה במעמקי הנפש פנימה אין רצונו כלל וכלל‬ ‫מכל מקום בעומק הדברים נודע שהכוונה היא שבמיוחד‬ ‫בזכות אלא במזלא‪.‬‬ ‫לעבור על רצון קונו‪ ,‬וגם באותה שעה ממש הוא נמצא‬ ‫יש קשר ושייכות בין ספר תורה לבחי' מזל‪.‬‬ ‫באמנה איתו יתברך‪ .‬וכל הטעם שאין האדם מרגיש את‬ ‫כי אכן לוחות השניות הם בבחינת הגילוי של מדרגת‬ ‫'אין מזל לישראל'‬ ‫נקודה קדושה זו בשעת החטא‪ ,‬הוא מפני שהיא אכן שוכנת‬ ‫'ספר תורה התלוי במזל'‪ ,‬והיינו שנמשך עמהם מקור‬ ‫איברא‪ ,‬שלכאורה מצינו סתירה מפורשת לכך ממאמרם‬ ‫במקום ה'אין'‪ ,‬והיינו שהיא למעלה מדעת והשגת בן אדם‪.‬‬ ‫העליון שלמעלה ממעשי האדם וזכויותיו‪ ,‬אשר בו הוא‬ ‫ז"ל במקום אחר (שבת קנו‪' ).‬אין מזל לישראל'‪ .‬ומבואר‬ ‫אמנם לאמיתו של דבר קיימת נקודה טהורה זו בפנימיותו‬ ‫דבוק ומקושר בחי העולמים בקשר בל ינתק לעד ולנצח‪.‬‬ ‫לכאורה שאין כלל ישראל כפופים לחוקי המזל והשפעותיו‪,‬‬ ‫של כל יהודי תמיד‪ ,‬והיא היא ה'מעשה אבות' שנעשה‬ ‫ומתוך מקור עליון זה נמשכים כח התשובה והכפרה שניתנו‬ ‫ואם כן קשה כיצד מתיישבים הדברים אהדדי ‪ -‬מה שאמרו‬ ‫'מזל' וטבע לבנים‪.‬‬ ‫לישראל עם הלוחות האחרונות ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ז"ל שהשפעות בני חיי ומזוני נמשכות ממקור המזל‪.‬‬ ‫'ואם אין מחני נא מספרך' ‪ -‬הכפרה‬ ‫וצריך ביאור‪.‬‬ ‫על חטא העגל מבחינת 'אין'‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ועל פי האמור שמקורם של הלוחות שניות הוא מדרגת‬ ‫מעשה אבות נעשה מזל לבנים‬ ‫'מזל'‪ ,‬הרי זה לומר שלוחות אלו נמשכו וירדו מבחינת‬ ‫'אין מזל לישראל' כדוגמת שאר באי העולם‪ ,‬אלא מעשה‬ ‫וביישוב סתירה זו ביאר בספה"ק נועם אלימלך (פרשת עקב‪,‬‬ ‫'אין' העליונה‪ .‬וזהו שאמר משה רבינו להשי"ת אחר חטא‬ ‫האבות הקדושים נעשה מזל לבנים‪ ,‬ומשם נשפע להם בני חיי‬ ‫ד"ה ועוד נראה לפרש; וכיוצ"ב ביאר הרמ"ע מפאנו זי"ע בספרו עשרה‬ ‫העגל (שמות לב‪ ,‬לב) 'ועתה אם תשא חטאתם‪ ,‬ואם אין‬ ‫ומזוני‪' .‬מזל' זה הוא מקור עליון שלמעלה מן הזכות‪' .‬מזלא'‬ ‫מאמרות‪ ,‬חיקור דין ח"ב כט‪-‬ל)‪ ,‬וזה לשון קדשו‪:‬‬ ‫מחני נא מספרך אשר כתבת'‪ .‬כלומר‪ ,‬שאם תשא חטאתם‬ ‫עולה ג"פ הוי"ה‪ ,‬כנגד הג' אבות‪ ,‬ושלוש ההשפעות‪ ,‬ועם הכולל‬ ‫של ישראל‪ ,‬הרי מוטב‪ .‬אך אם מצד מדת הדין לא תרצה‬ ‫יש בהן י"ג אותיות ‪ -‬כנגד י"ג מכילין דרחמי‪ .‬לוחות שניות הם‬ ‫'ונראה כוונת חז"ל‪ ,‬דהשלוש האלה הם צורך העולם‬ ‫לשאת חטאתם‪ ,‬אזי 'ואם אין'‪ ,‬כלומר שאעלה למקום הנעלם‬ ‫במדרגת ספר תורה התלוי במזל‪.‬‬ ‫בתמידות בלי הפסק‪ .‬והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים‬ ‫של מדת 'אין'‪ ,‬שאין פגם החטא מגיע אליו כלל‪ ,‬ומשם‪,‬‬ ‫חסדו בזה שלא לתלות השלש אלה בזכות האדם עצמו‪,‬‬ ‫מאותו מקור עליון שהוא למעלה מן הזכות‪ ,‬אמשיך להם‬ ‫כי אולי לא יהיה זכות כל כך שיזכה לשלוש אלה‪ .‬מה‬ ‫מחילה לעוונם‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עשה הקב"ה‪ ,‬ותלה אותם במזל‪ ,‬דהיינו הזכותים והמצוות‬ ‫הכפרה על חטא העגל מבחינת‬ ‫של אבותינו עשה מאותם מצוות והזכות 'מזל'‪ ,‬כדי שיבוא‬ ‫'אין' ‪ -‬שהיא המזל לישראל‬ ‫מקור עליון זה הוא שורש הכפרה ביום הכיפורים‬ ‫לבניהם השלוש אלה ע"פ מזל בהכרח‪ ,‬אף למי שאינו הגון‬ ‫ובכך מסר משה רבינו ‪ -‬רעיא מהימנא קדישא ‪ -‬את‬ ‫כל כך‪ .‬והמצוות שעושין הבנים הקב"ה מצפין אותם ג"כ‬ ‫נפשו עבור כלל ישראל‪ ,‬והמשיך להם סליחה וכפרה‬ ‫לבניהם אחריהם‪ ,‬וכן לעולם‪ .‬וזה באמת 'אין מזל לישראל'‬ ‫מבחינת האין‪ ,‬שהוא המזל לישראל הנעלה מן הזכות‪.‬‬ ‫בחינת 'אין' הוא המזל של ישראל‬ ‫שיהיו נהוגין ע"פ מזל כשאר האומות‪ ,‬רק שיש להם מזל‬ ‫ומדרגה זו של 'אין' ו'מזל'‪ ,‬שורשן של הי"ג מידות של‬ ‫כזה מזכיות אבותיהם'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה ישוב נוסף לסתירה הנזכרת בין מאמרם ז"ל 'חיי בני‬ ‫רחמים כנזכר‪ ,‬אשר המשיך משה לכפר בה על ישראל‬ ‫ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא' לבין המאמר‬ ‫עולה מדברי קדשו יסוד נפלא‪ ,‬כי אבותינו הקדושים חפרו‬ ‫מעון העגל‪ ,‬היא מקור הכפרה והטהרה לכל עוונות בית‬ ‫'אין מזל לישראל'‪ ,‬מובא בשם הרה"ק המגיד ממעזריטש‬ ‫לנו במעשיהם הטובים מקור אלוקי עליון הנקרא 'מזל'‪ ,‬שהוא‬ ‫ישראל ביום הכיפורים בכל שנה ושנה‪.‬‬ ‫זי"ע (מגיד דבריו ליעקב קלז‪ ,‬קעב; וכיוצ"ב כתוב בקדושת לוי (איכה‬ ‫מדרגה נשגבה שלמעלה מן הזכות‪ .‬ועומק הכוונה בזה היא‪,‬‬ ‫ד"ה אלי ציון)‪ ,‬והרה"ק מלובלין בספה"ק זכרון זאת בכמה‬ ‫שהאבות הקדושים זיככו וקידשו את עצמם בתכלית הזיכוך‪,‬‬ ‫דוכתי‪ .‬ובספה"ק מאור עינים בליקוטים (ד"ה איתא במדרש)‬ ‫עד שהמשיכו לזרעם אחריהם קדושה נעלית‪ ,‬המכונה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫הביא כן בשם הבעש"ט זי"ע)‪ ,‬שכוונתם ז"ל באמרם 'אין‬ ‫בלשון חז"ל 'מזל'‪ ,‬שהיא מעלה עליונה שלמעלה ממקום‬ ‫בחינת 'אין' הוא המזל לישראל‪ ,‬וזהו עצמיות קדושת ישראל‬ ‫מזל לישראל' היא‪ :‬שמדרגת 'אין'‪ ,‬שהיא מדרגה עליונה‬ ‫הזכות‪ ,‬ואין כח בעולם שיוכל לפגוע בה‪ .‬וקדושה זו היא‬ ‫המכונה 'אין' על שאין לנו השגה בה‪ .‬משה רבינו עורר נקודה זו‬ ‫ונשגבה ביותר‪ ,‬בחי' רצון העליון‪ ,‬הנקרא 'אין' לרוב העלמו‬ ‫עצמיות קדושת ישראל‪ ,‬אשר מעשי אדם ותחבולותיו אינם‬ ‫אחר חטא העגל באמרו 'ואם אין מחני נא מספרך'‪ .‬והיא שורש‬ ‫שאין משיגים אותו‪ ,‬היא ה'מזל לישראל'‪ ,‬כלומר שמאותו‬ ‫מגיעים אליה‪ ,‬ואין יכולים לפגום אותה‪ .‬ועליה היא שאמרו‬ ‫הכפרה של יום הכיפורים‪.‬‬ ‫מקור טמיר ונעלם נוזל השפע לבני ישראל‪.‬‬ ‫חז"ל 'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא'‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫אי‪-‬אשמתה של האשה בצעקתה על נפשה ואין מושיע לה‪,‬‬ ‫ד‬ ‫בחינת 'אין' המתעוררת ביום‬ ‫הנה לגבי אשת כהן מתפרש מקרא זה בעומק הפוך מכך‪.‬‬ ‫החיבור בין הקב"ה וכלל‬ ‫הכיפורים ‪ -‬ע"י צעקה עמוקה‬ ‫והוא ע"ד מאמרם ז"ל במדרש (בר"ר לח‪ ,‬יד‪ ,‬איכ"ר א‪ ,‬כו)‬ ‫ישראל הוא במדרגת‬ ‫שבפנימיות כל נפש מישראל‬ ‫כי כל מקום שנאמר 'אין לה'‪ ,‬סופו ש'הוה לה'‪ ,‬כגון דכתיב‬ ‫(בראשית יא‪ ,‬ל) 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד'‪ ,‬וסופו שהיה‬ ‫'אין' ‪ -‬כדוגמת אשת כהן‬ ‫כאשר מתעוררים נסיונות קשות על האדם‬ ‫לה‪ .‬וכן 'אין לה מנחם' (איכה א‪ ,‬ב)‪ ,‬והוה לה‪ ,‬וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪ -‬עליו לעורר את מדת האין העליונה‬ ‫'וכיפר בעדו ובעד ביתו' ‪ -‬משל ליחוד העליון‬ ‫והביאור הפשוט בזה הוא‪ ,‬שתיבת 'אין' מתפרשת בלשון‬ ‫שבין כנסת ישראל עם הקב"ה‬ ‫והנה יסוד זה נוגע להלכה ולמעשה בעבודת האדם אל‬ ‫ארמי כתיבת 'הן'‪ .‬והיינו דנקט קרא לשון זה דמתפרשי‬ ‫והנה כהוראה על כריתת הברית העמוקה הזאת ‪ -‬בחינת‬ ‫בוראו‪ .‬דהנה לפעמים מתגבר היצר על האדם ברוח סערה‬ ‫ובשטף מים רבים‪ ,‬עד שהוא מרגיש בנפשו כי הוא אנוס‬ ‫בתרי אנפי‪' ,‬אין לה' כפשוטו‪ ,‬וגם 'אין לה' ‪ -‬הרומז על‬ ‫אין העליון ‪ -‬השוררת בין הקב"ה וכנסת ישראל‪ ,‬ומתגלה‬ ‫גמור‪ ,‬וכי אין בכוחו כלל לשלוט ברוחו ולמשול ביצרו‪.‬‬ ‫שסופו להיות לה‪.‬‬ ‫ביום הקדוש‪ ,‬נצטוה כהן גדול שתהא לו אשה ביום‬ ‫הנה לעת כזאת עליו לצעוק זעקה גדולה ומרה ביותר מעומק‬ ‫הכיפורים‪ ,‬כדכתיב (ויקרא טז‪ ,‬ו) 'וכיפר בעדו ובעד ביתו'‪,‬‬ ‫נקודת הלב המעוררת את בחינת האין‪ ,‬ומכח צעקה עמוקה‬ ‫'אין לה' מצד דרגת יש‪ ,‬אך מבחינת 'אין' העליון הוה לה‬ ‫ודרשו חז"ל (יומא ב‪' ).‬ביתו ‪ -‬זו אשתו'‪ .‬הרי שקדושת היום‬ ‫זו יוכל להיוושע מיד יצרו הרע‪ ,‬ו'אין מושיע לה' ודאי‪.‬‬ ‫תלויה ועומדת בבחינת 'ביתו'‪ ,‬המשמש כדוגמא ומשל אל‬ ‫אך בפנימיות הדברים מתבארים דברי המדרש כך‪ ,‬ש'אין‬ ‫היחוד הנפלא שבין כלל ישראל לבין הקב"ה‪ .‬שכן במדרגה‬ ‫לה' פירושו‪ :‬שבחינת ַ'ַאין' העליונה היא שמשפיעה לה‪ .‬והיינו‬ ‫מכשול כלל ישראל בחטא העגל היה בגדר אונס‬ ‫זו נחשבים ישראל כביכול כמו אשת כהן‪ ,‬כענין דאיתא‬ ‫לומר‪ ,‬כי אכן מצד מערכת הטבע ובחינת 'יש' הגלוי ‪ -‬אין‬ ‫בגמ' (סנהדרין לט‪' ).‬אלקיכם כהן הוא'‪.‬‬ ‫וזהו עומק הענין בכך שהתעוררה מדת 'אין' דוקא אצל‬ ‫לה ממש‪ ,‬אולם כאשר מתגברים ועולים למדת 'אין'‪ ,‬אזי‬ ‫הלוחות השניות שבאו לכפר על חטא העגל‪ .‬כי הנה לגבי‬ ‫'הוה לה'‪ ,‬ממקור האין‪.‬‬ ‫כלל ישראל נחשבים כמו אשת כהן‬ ‫חטא זה אמרו חז"ל (ע"ז ד‪' ):‬לא ישראל ראויים לאותו‬ ‫מעשה‪ ,‬אלא למה עשו‪ ,‬לומר לך‪ ,‬שאם חטאו ציבור אומרים‬ ‫כי אכן החיבור והקישור שבין אשת כהן לבעלה שורשו‬ ‫היחוד בין אשת כהן לבעלה הוא ממקום ה'אין'‬ ‫להם לכו אצל ציבור'‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שכל עצם החטא לא‬ ‫במדרגה נעלה וגבוהה יותר מכל יחוד דעלמא שבין איש‬ ‫ועל דרך זה גם אנו נאמר בדידן‪ ,‬אמת הדבר כי פשטות‬ ‫לאשתו‪ ,‬ושייך הוא במהותו למדת ה'אין' (וכפי שיבואר בסמוך)‪.‬‬ ‫היה אלא כעלילה לגביהם‪ ,‬כדי להורות תשובה לרבים‪ .‬ולפי‬ ‫האמת לא היה ביכולתם כלל להתגבר על יצרם‪ ,‬ונחשבו‬ ‫לשון הכתוב 'צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה'‬ ‫ויחוד נעלה זה משמש כמשל ודוגמא לכל עצם היחוד‬ ‫ממש כאנוסים‪ ,‬כיון שכבר נגזר עליהם הדבר מלמעלה‪.‬‬ ‫היינו שאין לה מושיע ממש‪ .‬אמנם באשת כהן ‪ -‬המורה‬ ‫העליון שבין קודשא בריך הוא וכנסת ישראל‪.‬‬ ‫'וַאין ‪ -‬מושיע‬ ‫על ענין פנימיות ‪ -‬מתפרשת כוונת הכתוב ַ‬ ‫הטענה עליהם‪ :‬שהיה להם לצעוק אל ה' ולעורר את בחי' אין‬ ‫לה'‪ ,‬כלומר שמדת ה'אין' העליונה שלמעלה מהשגה היא‬ ‫אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה‬ ‫אולם טענה אחת אכן היתה אז על כלל ישראל‪ .‬והיא‪,‬‬ ‫זו שהיתה לה למושיע‪.‬‬ ‫דהנה נודע הדבר מה שנפסק להלכה במסכת כתובות‬ ‫כי אם אמנם נחשבו באותה שעה כמו אשת כהן שנאנסה‪,‬‬ ‫והענין‪ ,‬כי היחוד והקשר הנמצא בין אשת כהן לבעלה‪,‬‬ ‫(נא‪ ,):‬כי בניגוד לאשת ישראל שנאנסה שהיא מותרת‬ ‫מכל מקום היה להם לזעוק אל השי"ת בכל כוחם‪ ,‬ולהגביר‬ ‫הוא חיבור נשגב וגבוה המגיע עד למדת ה'אין'‪ ,‬המורה על‬ ‫לבעלה‪ ,‬אשת כהן שנאנסה ‪ -‬אסורה לבעלה‪ .‬איברא‪,‬‬ ‫את אותה צעקה עמוקה המעוררת את בחינת אין‪ ,‬הפודה‬ ‫ברית כרותה וחזקה מאוד שאין לה הפסק כנ"ל‪.‬‬ ‫שהדבר טעון ביאור‪ ,‬מה נשתנתה זו מזו‪ ,‬והרי שתיהן‬ ‫ומציל את האדם גם ממצב של 'אונס'‪ .‬ואכן‪ ,‬אילו היו‬ ‫אנוסות הנה‪ ,‬וכלל קבעו לנו חכמים בכל התורה כולה‬ ‫צועקים אל ה' ומתחננים על נפשם להינצל מעצת היצר‪,‬‬ ‫אילו היתה 'צעקה הנערה' אז ודאי 'אין מושיע לה'‬ ‫'אונס רחמנא פטריה' (ב"ק כח‪ ,):‬ואם כן מדוע תיאסר אשת‬ ‫אזי הוה להו מושיע‪ ,‬והיו ניצולים מן החטא‪.‬‬ ‫כהן יותר מסתם אשת ישראל‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שכל עצמו‬ ‫וזהו שבאים בטענה אל הנערה הזאת שנאנסה שלא‬ ‫של כלל זה 'אונס רחמנא פטריה' נלמד אכן מפרשת נערה‬ ‫משה רבינו עורר כן באמרו 'ואם אין מחני נא מספרך'‬ ‫ברצונה‪' ,‬צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה'‪ ,‬לאמר‪ ,‬כי‬ ‫המאורסה שנאנסה‪ ,‬דכתיב בה (דברים כב‪ ,‬כה‪-‬כז) 'ולנערה לא‬ ‫היא אכן אשמה באונס זה‪ .‬שהרי אילו היתה צועקת מעומקא‬ ‫תעשה דבר‪ ,‬אין לנערה חטא מות‪ ,‬כי כאשר יקום איש על‬ ‫ולעומת מה שכלל ישראל החרישו ולא צעקו אל ה' בשעת‬ ‫החטא‪ ,‬בא התיקון לכך ע"י משה רבינו באמרו 'ועתה אם‬ ‫דליבא כדבעי‪ ,‬היתה צעקתה בוקעת רקיעים ומעוררת את‬ ‫רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה‪ ,‬כי בשדה מצאה צעקה‬ ‫תשא חטאתם‪ ,‬ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'‪ ,‬ובכך‬ ‫מדת האין העליונה‪ ,‬ואזי הוה לה מושיע ממקום נעלה ההוא‬ ‫הנערה המאורסה ואין מושיע לה'‪ ,‬ואם כן יפלא ביותר‪,‬‬ ‫הגביר צעקתו אל השי"ת למחול ולהושיע לבני ישראל ע"י‬ ‫גם בשעת אונס‪ .‬כי ע"י צעקה פנימית ועמוקה כזו אל‬ ‫כיצד יתכן שנמצא בפרשה זו עצמה 'יוצא מן הכלל'‪ ,‬שאשת‬ ‫מדת האין העליונה‪ .‬ועל ידי מסירות נפש זו‪ ,‬הוריד להם‬ ‫הקב"ה נמשכת ישועה אפילו לעומת קליפה הבאה בדרך‬ ‫כהן תיאסר לבעלה גם כאשר היתה אנוסה גמורה וצעקה‬ ‫אחר כך את הלוחות שניות ביום הכיפורים‪ ,‬שבו התגלה‬ ‫אונס‪ .‬ואילו מאחר שנאנסה‪ ,‬הרי זו הוכחה כי לא השיגה‬ ‫ואין מושיע לה‪ ,‬אתמהה‪.‬‬ ‫קשר עמוק זה שבבחינת 'אין'‪ ,‬שאינו יכול להתבטל לעולם‪.‬‬ ‫את בחינת האין‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬אינה ראויה לעמוד במדרגת‬ ‫'אשת כהן'‪ ,‬כיון שכל שורש היחוד של הכהן נטוע במקום‬ ‫קידושי כהן נפגמים אפילו ע"י אונס‬ ‫בכל יום הכיפורים מתעוררת אותה צעקה עמוקה‬ ‫נעלה ונשגב זה‪.‬‬ ‫אך ביאור הדבר הוא‪ ,‬כי אם אמנם ביחוד הרגיל שבין‬ ‫‪' -‬וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו'‬ ‫איש לאשתו אין מעשה אונס פוגם ומקלקל את היחוד‪,‬‬ ‫וצעקה עמוקה זו שהשמיע משה רבינו חוזרת ומתגלה‬ ‫החיבור בין כלל ישראל להקב"ה ביום הקדוש‬ ‫שונה מכך היא דרגת היחוד באשת כהן‪ ,‬שיחוד זה אכן‬ ‫בכל שנה ושנה ביום הכיפורים‪ ,‬שבו מאירים י"ג מידות‬ ‫הוא במדרגת 'אין' ‪ -‬כדוגמת אשת כהן‬ ‫יכול להיפגם ולהתבטל אפילו על ידי מעשה אונס‪.‬‬ ‫של רחמים‪ ,‬שהן הברית הכרותה שבין כנסת ישראל אל‬ ‫ומעתה‪ ,‬ע"פ המתבאר שהקשר שבין אשת כהן לבעלה‬ ‫הקב"ה‪ .‬ועל כך קאמרינן בגמ' (יומא כ‪' ):‬וכבר אמר [כהן‬ ‫שכן הכהן ‪ -‬שכל עצמו ומעמדו הוא במדרגה נעלה יותר‬ ‫שורשו במקום ה'אין'‪ ,‬מובן היטב הטעם שנצטוה הכהן גדול‬ ‫מבסתם ישראל‪ ,‬הנה גם הקידושין והיחוד שלו מתקיימים‬ ‫גדול] אנא השם ונשמע קולו ביריחו'‪ ,‬והיינו שהכהן גדול‬ ‫מפי הגבורה 'וכיפר בעדו ובעד ביתו'‪ ,‬שעליו להיות לו‬ ‫במדרגה גבוהה יותר‪ .‬ומעתה‪ ,‬קידושי כהן צריכים להיות‬ ‫בעבודת היום עורר את אותה צעקה העמוקה של כנסת‬ ‫אשה ביום הזה‪ .‬כי להורות בא על תוקף מדרגת היחוד שבין‬ ‫בתוקף כה כביר ועצום‪ ,‬עד אשר אפילו אונס גמור לא יוכל‬ ‫ישראל שלא להיפרד מהשי"ת לעולמים‪ ,‬ושיוכלו להיוושע‬ ‫ולהינצל מפח היצר הרע (ראה בזה בספה"ק 'נועם אלימלך'‬ ‫כנסת ישראל אל הקב"ה השורה ביום הקדוש הזה‪ ,‬שהוא‬ ‫להתגבר עליהם ולקלקל אותם‪ .‬כי במדרגה זו של קידושין‬ ‫פר' וישלח)‪.‬‬ ‫קשר חזק ואמיץ כמדת אשת כהן‪ .‬והכוונה בזה‪ ,‬לעורר את‬ ‫אין ל'זר' שום אחיזה ושליטה בה כלל וכלל‪ .‬ולפיכך‪ ,‬ברגע‬ ‫אותו קשר עמוק ונפלא ששורשו במדת האין‪ ,‬בחי' מזל‬ ‫שנעשה בה קלקול‪ ,‬ואפילו באונס‪ ,‬הרי הוא מחלל את‬ ‫וכמו כן מתעוררת צעקה עמוקה זו ביום הכיפורים אצל‬ ‫העליון‪ ,‬שאינו יכול להיפגם בשום פנים‪ ,‬אשר מתוך אותו‬ ‫קדושת הכהונה ואוסרתה לבעלה‪.‬‬ ‫כל איש ואיש מישראל‪ ,‬כי בפנימיות נפשו הרי הוא צועק‬ ‫מקור נעלה וגבוה הוא שנמשך כח התשובה לבני ישראל‪,‬‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬הנה עצם העובדה שחזינן שחל קלקול ופגם‬ ‫אל השי"ת שאינו רוצה להיפרד ולהינתק ממנו בשום פנים‬ ‫וממנו נשפעים הסליחה והכפרה לכל חטאותם‪.‬‬ ‫ביחוד זה‪ ,‬ואפילו באונס גמור‪ ,‬הרי זו הוכחה שכל היחוד‬ ‫ואופן‪ .‬ועל ידי התעוררות נקודה זו הוא ממשיך עליו כפרה‬ ‫עליונה ממדת האין‪ ,‬לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה'‪.‬‬ ‫והקידושין הללו לא היו מתחילתם במדרגתם הנכונה והשלמה‪,‬‬ ‫ולכך היה מקום שיחול בהם פגם‪ .‬כי אילו היה היחוד‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫עומד כפי הראוי ממש‪ ,‬לא היה שייך כלל שייפגם בשום‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫פנים‪[ ,‬וכדלהלן בסמוך]‪ .‬ואם אכן אירע בו קלקול‪ ,‬בהכרח‬ ‫הטעם שאשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה הוא היחוד שלה עם‬ ‫בעלה הוא בדרגה כה גבוהה ‪ -‬בבחינת 'אין' ‪ -‬שגם פגם דרך‬ ‫שגם מתחילה לא היה הוא כדבעי‪ ,‬וממילא אסורה היא‬ ‫לפעמים מתעוררים נסיונות מרים על האדם‪ ,‬ואז עליו לעורר‬ ‫אונס פוגמו‪ .‬אילו היתה 'צעקה הנערה המאורסה' אז ודאי היה‬ ‫לגמרי לבעלה‪.‬‬ ‫בחינת 'אין' ע"י צעקה עמוקה אל השי"ת‪ .‬חטא העגל היה בגדר‬ ‫'אונס' לכלל ישראל‪ .‬אמנם היה להם לצעוק אל ה' ולעורר‬ ‫'אין מושיע לה'‪ ,‬וכיון שנאנסה על כרחך שאין לה שייכות ליחוד‬ ‫זה‪ .‬הציווי לכהן גדול שתהא לו אשה ביום הכיפורים לרמז על‬ ‫כל מקום שנאמר 'אין לה'‪ ,‬הוה לה‬ ‫את מדת אין‪ .‬התיקון לכך ע"י טענת משה 'ואם אין מחני נא‬ ‫מספרך'‪ .‬בכל יוהכ"פ מתעוררת צעקה זו ע"י הכהן גדול‪ ,‬וכן‬ ‫יחודו ית' עם כנסת ישראל ‪ -‬הנחשבת כאשת כהן ‪ -‬ביום הזה‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אם אכן למדו חז"ל את עיקר דין אונס מהאי‬ ‫בפנימיות כל איש מישראל‪.‬‬ ‫במדרגת 'אין'‪.‬‬ ‫קרא 'צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה'‪ ,‬המורה על‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫וזהו ענין ההתדבקות בצדיקי אמת‪ ,‬אשר הם בחי' קודש‬ ‫בין הכזית והכביצה‪ ,‬בבחי' יחוד קוב״ה ושכינתיה‪.‬‬ ‫הקדשים‪ .‬שעל ידי קדושתם הנעלית‪ ,‬זוכה גם האדם שהוא בבחי'‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫והנה שיעור כביצה אינו בין שאר שיעורי התורה‪ ,‬אשר הם‬ ‫'פסול' או 'טמא' להתקדש‪ .‬ועל ידי זה הוא מתעלה‪ ,‬בבחי' ״כל‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫רמוזים כולם בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל‬ ‫עבודת יום הכיפורים‬ ‫הנוגע במזבח יקדש״‪.‬‬ ‫(ברכות מא‪ .).‬והענין הוא‪ ,‬משום ששיעור כביצה מקושר לבחי'‬ ‫קטנות‪ ,‬כמו שמצינו ששיעור טומאת אוכלין הוא בכביצה‬ ‫ערב יום כיפור‬ ‫(יומא פ‪ ,).‬והרי שהוא שיעור היורד למקומות הנמוכים‪ .‬ואכן‬ ‫שיעור זה הוא כמדת הכמות שבית הבליעה מחזיק כנ״ל‪ ,‬והרי‬ ‫נודע כי הגרון אשר שם נמצא בית הבליעה הוא ענין של דין‬ ‫ד‬ ‫וצמצום (ע״ח שער הכללים)‪ .‬וגם כל מציאות הביצה‪ ,‬הרי היא שייך‬ ‫לזמן העיבור של התרנגולים‪ ,‬אשר עיבור הוא בחי' מוחין‬ ‫שריפת הפר והשעיר וקריאת התורה‪,‬‬ ‫א‬ ‫דקטנות (שם ש״כ פ״א)‪ ,‬והרי ששיעור כביצה הוא בחי' קטנות‪ .‬ויש‬ ‫שני חלקים של עבודה אחת‬ ‫לומר כי מפני בחי' קטנות זו השייכת לבחי' כביצה‪ ,‬לכן אין היא‬ ‫השמחה בערב יום הכיפורים על‬ ‫הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין‪,‬‬ ‫חלק מענין שיעורים שמרומזים בארץ ישראל שהוא בחי' גדלות‪.‬‬ ‫שלא טעו בעגל בשנית‬ ‫והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא‪.‬‬ ‫ונוסיף בזה דברים לבאר את הענין‪ ,‬כי על עבודה זרה אמרו‬ ‫כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה‬ ‫ולא מפני שאינו רשאי‪ ,‬אלא שהיתה דרך רחוקה‪ ,‬ומלאכת שניהן‬ ‫חז״ל 'כתותי מיכתת שיעוריה' (ר״ה כח‪ ,).‬וביארנו בזה במקו״א כי‬ ‫תשיעי ועשירי (יומא פא‪.):‬‬ ‫שוה כאחת (יומא סח‪):‬‬ ‫השיעורים שהם מורים על החשיבות של הדבר‪ ,‬שייכים לבחי'‬ ‫יש לבאר את ענין האכילה והסעודה בערב יום הכיפורים‪ ,‬מה‬ ‫נראה מתוך הדברים‪ ,‬כי בכוונה תחלה תיקנו שיהיו שניהם‬ ‫הדעת של משה רבינו‪ ,‬הקובע את משקל חשיבותו של כל דבר‪,‬‬ ‫הוא שורש עניינו‪.‬‬ ‫נעשים בזמן אחד‪ ,‬כי הם שני חלקים של ענין אחד‪ .‬וזהו שאמרו‬ ‫ולכן נשתכחו בימי אבלו (עי' יומא פ‪ ,).‬ודעת משה קובעת שאין‬ ‫כי 'מלאכת שניהן שוה כאחת'‪ ,‬שאין זה רק מצד מה שנעשו‬ ‫שום חשיבות לעבודה זרה‪ ,‬ולכן אין לה שיעור כענין שנאמר‬ ‫ויש לומר בזה‪ ,‬כי יום הכיפורים נתקן כאשר נתכפר לנו חטא‬ ‫בזמן אחד‪ ,‬אלא כי היה עצם עניינם אחד‪.‬‬ ‫״ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר״ (דברים ט‪ ,‬כא)‪ .‬ובזה‬ ‫העגל‪ ,‬ומאז נקבע זה היום לזמן כפרה לדורות עולם‪ .‬והנה חטא‬ ‫מובן למה אין שיעור כביצה חלק משיעורי התורה‪ ,‬כי עניינה‬ ‫העגל נעשה ביום האחרון למנין ארבעים הימים‪ ,‬יום אחד לפני‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬כי ישנם פגמים הגורמים ח״ו לענין של‬ ‫הוא בבחי' קטנות המוחין שהוא היפך הדעת של משה רבינו‬ ‫ירידת משה רבינו עם הלוחות הראשונות‪ ,‬כאשר טעו ישראל‬ ‫שריפת התורה‪ ,‬כמו שכתב האריה״ק (שעה״כ תיקון חצות א) כי‬ ‫הקובע את השיעורים‪ .‬והיא בחי' ירידה למקום שיש בו אחיזה‬ ‫בחשבון הימים [מכח הבלבול שבלבלם השטן (שבת פט‪ .]).‬ולפי‬ ‫שריפת התורה הוא מקור להרבה חסרונות ופגמים‪ ,‬כאשר זה‬ ‫לטומאת עבודה זרה גם כן‪ ,‬ולכן היא שיעור של טומאה כנ״ל‪.‬‬ ‫זה יש לומר‪ ,‬כי כאשר עלה משה רבינו להר בארבעים הימים‬ ‫גורם למסירת רזין דאורייתא אל החיצונים‪ ,‬ובוודאי אם כן שזה‬ ‫האחרונים שהיו ברצון‪ ,‬נזהרו כלל ישראל ביום האחרון מאד‪,‬‬ ‫דבר התלוי במעשים הגורמים לבא לידי כך‪ .‬ויש לומר כי ענין‬ ‫ובזה יש לפרש גם מה שהיא כנגד אות י' דאדנ״י כנ״ל‪ ,‬אשר‬ ‫שלא יבואו לידי טעות כזאת פעם נוספת‪.‬‬ ‫זה בא מאז שבירת הלוחות‪ ,‬שהוא בחי' של שריפת התורה‪.‬‬ ‫הוא בחי' 'חכמה תתאה' (תיקו״ז ו‪ ,).‬שהוא בחי' חכמת הטבע‬ ‫כידוע‪ .‬כי בענין חכמת הטבע נאחזת טומאת עבודה זרה‪ ,‬על‬ ‫ולכן כאשר הגיע יום השלושים ותשעה‪ ,‬אשר בארבעים הימים‬ ‫והיות שיום הכיפורים בא לכפר על חטא העגל‪ ,‬לכן צריכים‬ ‫ידי התגברות החכמות החיצוניות וכו'‪ .‬ואיתא בספה״ק כי שלמה‬ ‫הראשונים טעו בו‪ ,‬והצליחו להיזהר שלא להתבלבל בו ולא‬ ‫אנו לכפר בו על שריפת התורה שהיא תוצאה משבירת הלוחות‬ ‫המלך התעסק עם ה'חכמה תתאה'‪ ,‬ולכן לא מיחה בנשיו אשר‬ ‫להיכשל בחטא העגל וכדומה‪ ,‬שמחו כלל ישראל מאד בדבר‪.‬‬ ‫שנעשתה מחמת החטא‪.‬‬ ‫שהרי זו היא שלימות התשובה‪ ,‬כענין שאמרו חז״ל 'היכי דמי‬ ‫בנו במה לעבודה זרה על הר הזיתים (עי' מ״א יא‪ ,‬ז‪ .‬שבת נו‪ .):‬ולפי‬ ‫ויש לומר כי כל פגם ועוון יש בו בחי' של שריפת התורה ח״ו‪,‬‬ ‫המבואר היינו‪ ,‬אשר נשיו שהן נוק' היו שייכות ביותר לבחי' זו‪,‬‬ ‫בעל תשובה‪ ,‬אמר רב יהודה‪ ,‬כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם‬ ‫שהרי התורה הק' ניתנה לנו כדי לשמור ולעשות ולקיים‪ ,‬וכל מי‬ ‫ונפלו עד לאחיזת עבודה זרה ממש‪ .‬עד שפגמו בהתקשרות עם‬ ‫ראשונה ושניה וניצל הימנה' (יומא פו‪ .):‬ואפשר לומר כי אז עשו‬ ‫שעובר עבירה ועובר על מצוות התורה ח״ו‪ ,‬הרי הוא פוגם בעצם‬ ‫בחי' ה'חכמה עילאה' שהוא ענין 'הר הזיתים' בבחי' כזית‪ ,‬ועשו‬ ‫משתה ושמחה על הדבר‪ ,‬ומאז נתקן זה היום השלושים ותשעה‬ ‫קדושת התורה‪ .‬ולכן נהגו ישראל קדושים לחבק ולנשק את ספר‬ ‫שם עבודה זרה [אבל באמת אמרו 'ביקש שלמה להיות כמשה'‬ ‫מארבעים ימי הרצון‪ ,‬להיות יום אכילה ושתיה בשמחה על‬ ‫ועניתם את נפשתיכם‬ ‫התורה בליל יום הכיפורים‪ ,‬לפייסה על מה שפגמו בה כאשר‬ ‫(ר״ה כא‪ ,):‬כי בעוסקו עם החכמה תתאה‪ ,‬רצה לקשר זאת עם‬ ‫שהצליחו להינצל מן המכשול ולהישאר בתשובתם‪.‬‬ ‫נכשלו בעוונות במשך השנה‪ .‬ומצד זה אפשר לומר‪ ,‬כי כל חטא‬ ‫משה רבינו המבטל את העבודה זרה]‪.‬‬ ‫נחשב כשריפת ספר תורה ח״ו‪ ,‬שהרי הוא ענין של ביטול וכילוי‬ ‫לקדושת ספר התורה‪.‬‬ ‫ויום הכיפורים שהוא יום הכפרה על חטא העגל‪ ,‬הוא בחי'‬ ‫ביטול העבודה זרה על ידי קדושת משה רבינו המבטל אותה‬ ‫וביום הכיפורים שבאים לכפר על חטאי כל השנה‪ ,‬צריכים‬ ‫עד לעפר‪ .‬ולכן אין ביום הכיפורים מקום לשיעור כביצה‪ ,‬היורד‬ ‫לעסוק בתיקון פגם זה שנהיה בקדושת ספר התורה‪ .‬ולכן היו‬ ‫ב‬ ‫למקום אחיזת טומאת עבודה זרה‪ .‬אלא שיעור יום זה עולה עד‬ ‫עוסקים בשריפת הפר והשעיר‪ ,‬שהם החטאות שהביאו על‬ ‫ככותבת‪ ,‬שהיא בין כביצה לכזית ומקשרת ביניהם‪ ,‬בבחי' יחוד‬ ‫עוונות בית ישראל‪ ,‬ושריפה זו היא לעומת הרע שגרמו חטאים‬ ‫שיעור כותבת ביום הכיפורים מצד‬ ‫קוב״ה ושכינתיה כנ״ל‪ .‬וזה הוא חלק מביטול יצרא דעבודה זרה‬ ‫ביטול עבודה זרה ביום זה‪.‬‬ ‫אלו והביאו לידי שריפת התורה‪ .‬וכנגד מיעוט המשכת הטוב‬ ‫קודש הקדשים‬ ‫ביום זה‪ ,‬וגילוי הדעת דקדושה של משה רבינו‪.‬‬ ‫שהיא קדושת התורה שנהייתה על ידי החטאים‪ ,‬היה הכהן גדול‬ ‫האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה וכו' חייב (יומא עג‪.):‬‬ ‫קורא בתורה ביום קדוש זה‪ .‬כי הכהן גדול בקדושת קריאתו‬ ‫אמר (רבא) [רבה] אמר רב יהודה‪ ,‬כותבת הגסה שאמרו יתירה‬ ‫בתורה המשיך קדושה גדולה וגילויים גדולים וחדשים בתורה‪,‬‬ ‫מכביצה‪ ,‬וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה‪ ,‬בציר מהכי לא‬ ‫אשר לכן היה אומר לפניהם 'יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב‬ ‫מיתבא דעתיה (שם עט‪ ).‬וכו'‪ ,‬אלא לאו שמע מינה כותבת הגסה‬ ‫כאן' (יומא סח‪ ,):‬וזה היה התיקון על מיעוט התורה שנגרמה על‬ ‫שאמרו פחות מכביצה (שם‪):‬‬ ‫ידי העוונות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫להבין ענין שיעור 'כותבת' ביום הכיפורים שהגמ' נשארת‬ ‫ויש להוסיף עוד על דרך מליצה‪ ,‬כי הנה ישנם שני דרכים‬ ‫קדושת קודש הקדשים מקדשת את כל הנוגע בה‬ ‫למסקנא [שיטת רב זביד שם] שהוא פחות מכביצה‪.‬‬ ‫שונים בכלליות עבודת ה'‪ ,‬אשר שניהם מקובלים אצל כלל‬ ‫הנה בדרך כלל מצינו בענין מאכלים שני שיעורים‪ ,‬הלא המה‬ ‫ישראל לשבטיו‪ .‬האחת עוסקת בהדגשת ענין תיקון המעשים‬ ‫אחת מן העבודות המיוחדות ביום הכיפורים‪ ,‬הלא היא כניסת‬ ‫הכהן הגדול לפני ולפנים אל קודש הקדשים‪ .‬מקום אשר רק‬ ‫שיעורי כזית וכביצה‪ .‬כמו שמצינו בדברי חז״ל שאמר הקב״ה‬ ‫באופן יסודי ופשוט‪ ,‬אשר בזו הדרך הלכו רבים וטובים שהניחו‬ ‫'וכי לא אשא פנים לישראל‪ ,‬שכתבתי להם בתורה ״ואכלת‬ ‫דגש גדול על פשטות קיום המצוות כהלכתן‪ ,‬וכך גם היו‬ ‫הכהן הגדול מאחיו יכול להיכנס אליו‪ ,‬וגם זאת ביום המקודש‬ ‫ביותר בשנה בלבד‪ .‬ויש להתבונן בדבר‪ ,‬מה הוא ענין כניסה זו‪,‬‬ ‫ושבעת וברכת את ה' אלקיך״ (דברים ח‪ ,‬י)‪ ,‬והם מדקדקים על‬ ‫מתעסקים הרבה ב'סור מרע'‪ ,‬אשר זה הוא חובת העבודה לפי‬ ‫עצמם עד כזית ועד כביצה' (ברכות כ‪ .):‬וכתב האריה״ק (פע״ח שבת‬ ‫פשוטו‪ .‬אכן הצדיקים ההולכים בדרך החסידות‪ ,‬היו מדריכים‬ ‫ואיך היא משמשת חלק מעבודת היום‪ ,‬יום התשובה והכפרה על‬ ‫עוונות בני ישראל‪.‬‬ ‫פ״ו) בענין שני שיעורים אלו‪ ,‬שהם מכוונים כנגד שני אותיות‬ ‫להוסיף על פשטות העבודה ולהתעסק הרבה בהתקשרות‬ ‫יו״ד שיש בשילוב השמוה״ק 'הוי״ה אדנ״י'‪ ,‬שיעור כזית הוא‬ ‫לקדושות עליונות הנעלים ממדרגתו הפשוטה של האדם‪ ,‬ולכן‬ ‫ויבואר בהקדם הפסוק שנאמר לגבי המזבח ״שבעת ימים‬ ‫כנגד היו״ד שבשם הוי״ה שהוא בחי' דכר‪ ,‬ושיעור כביצה הוא‬ ‫הניחו דגש גדול על בחי' 'עשה טוב' והמשכת האורות‪ ,‬לרומם‬ ‫תכפר על המזבח וקדשת אותו‪ ,‬והיה המזבח קודש קדשים‪ ,‬כל‬ ‫כנגד היו״ד שבשם אדנ״י בבחי' הנוק' [ולכן כתב כי נכון הדבר‬ ‫ולהאיר את אור הנשמה‪.‬‬ ‫הנוגע במזבח יקדש״ (שמות כט‪ ,‬לז)‪ ,‬ופירש רש״י‪' :‬והיה המזבח‬ ‫שיבצע האיש לעצמו פרוסה של כזית‪ ,‬ולאשתו יתן כביצה]‪.‬‬ ‫קודש‪ ,‬ומה היא קדושתו‪ ,‬״כל הנוגע במזבח יקדש״‪ ,‬אפילו קרבן‬ ‫ואיתא בזוה״ק על הפסוק ״פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון״‬ ‫ובענין זה נתחלקו שני העבודות שהיו נעשות בזמן אחד ביום‬ ‫פסול שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד' וכו'‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫(תהלים קמה‪ ,‬טז)‪' ,‬אל תקרי ידיך אלא יּודיך' (תיקו״ז ז‪ ,):‬דהיינו אשר‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אשר חז״ל אמרו כי אי אפשר היה לראות את שניהם‪,‬‬ ‫ומבואר מזה‪ ,‬כי דבר שנאמר עליו שהוא 'קודש קדשים'‪ ,‬היינו‬ ‫כל המזונות נשפעים משני יודי״ן אלו (עי' שעה״כ תפלת השחר א)‪.‬‬ ‫כי היתה 'דרך רחוקה' ביניהם‪ .‬שכן אלו שהעדיפו את פשטות‬ ‫שיש לו כח לקדש ולהכשיר את כל הנוגע בו‪ ,‬ואפילו פסולים‬ ‫העבודה‪ ,‬היו הולכים לראות בשריפת הפר והשעיר‪ ,‬שכן זה‬ ‫ובזה נבין את החילוק שבין שני שיעורים אלו‪ ,‬אשר כזית הוא‬ ‫וטמאים הנוגעים בו מקבלים שייכות אל הקודש‪.‬‬ ‫הוא חלק מעיקר עבודת היום על פי פשט‪ .‬ואכן שריפת הפר‬ ‫שיעורו של 'סתם אכילה' (ברכות מט‪ ,):‬ואילו כביצה היא שיעור‬ ‫והשעיר היא ענין של תיקון הרע בחי' 'סור מרע'‪ ,‬כמו שנתבאר‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬כי ענין כניסת הכהן גדול ביום הכיפורים‬ ‫בית הבליעה‪ ,‬שאין בית הבליעה מחזיקה יותר מביצת תרנגולת‬ ‫שהוא כדי לתקן את שריפת התורה‪ .‬אבל לקריאת התורה לא‬ ‫אל קודש הקדשים הרי זה למען מטרה זאת‪ ,‬כדי להמשיך כפרה‬ ‫(יומא פ‪ .).‬ונמצא כי ההשפעה עצמה של האכילה‪ ,‬שייכת לחלק‬ ‫היו הולכים‪ ,‬שהרי בפשטות אין היא מעבודת היום כלל על פי‬ ‫לכלל ישראל‪ .‬כי כאשר היה נכנס אל הקודש בשליחות כל עם‬ ‫הנעלה יותר שהוא בחי' הדכר המשפיע‪ ,‬ולכן הוא בכזית‪ .‬ואילו‬ ‫פשט‪ ,‬אפילו שהיא נעשית על ידי הכהן הגדול ביום הקדוש‪ .‬מה‬ ‫בני ישראל‪ ,‬והביא עמו את כל החטאים והעוונות והפשעים אשר‬ ‫מקום הקיבול של האכילה שהוא בית הבליעה‪ ,‬הוא בחי' הנוק'‬ ‫שאין כן אותם המבקשים אורות נעלים‪ ,‬הנה הם היו מרגישים‬ ‫התוודה עליהם‪ ,‬היה מביא אותם לידי בחי' של 'נגיעה' בקודש‬ ‫המקבלת‪ ,‬ולכן שיעורו כביצה‪ .‬ו'שיעור' האכילה הוא החלק‬ ‫את ההתרוממות והקדושה הפנימית הנעלית שהיה הכהן גדול‬ ‫הקדשים‪ .‬ואז היו כולם מתקדשים בקדושה נעלית זו‪ ,‬כדין‬ ‫הרוחני יותר שבמאכל‪ ,‬ולכן הוא שייך אל המשפיע שהוא בחי'‬ ‫ממשיך בקריאתו הנשגבה ביום קדוש זה‪ ,‬ולכן היו הם מעדיפים‬ ‫הפסולים אשר נגעו ועלו על המזבח קודש קדשים‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫שמים‪ .‬ואילו בית הבליעה שייך יותר לגשמיות המאכל‪ ,‬וזהו‬ ‫לשמוע את קריאת התורה של הכהן גדול‪.‬‬ ‫היתה נמשכת כפרה וסליחה ומחילה על כל העוונות‪.‬‬ ‫שייכותו אל המקבל שהוא בחי' ארץ‪ .‬וצריך להיות התקשרות‬ ‫ד‬ ‫מסילת המועד‬ ‫כמו בן שנה נער‪:‬‬ ‫יום כיפור‪' :‬יום‬ ‫החירות' – יציאת‬ ‫שיחת התעוררות‬ ‫הנפש וכוחותיה‬ ‫י"ג מדות תשפ"ב‬ ‫ממאסרם ושעבודם‬ ‫ש י עור י ה ש ק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ו ת‬ ‫א‬ ‫עיקר התשובה היא על החיים 'בלי עול'‬ ‫כמו בן שנה נער‪:‬‬ ‫שני מינים של חירות | חירות דסטרא אחרא‪ :‬בליעל – לחיות בלי עול | חירות דקדושה‪ :‬להיות כפי שנברא בטבעו | מהות האדם – קבלת עול מלכות שמים ‪ -‬שזו החירות האמיתית | גם כשמקבל 'עול' מרגיש מוגבל‬ ‫ומשועבד מצד הגוף שאינו חפץ בכך | ביום כיפור יוצאים לחירות עולם ומקבלים עול מלכות שמים מחדש‬ ‫אמת ואמונה‪ ,‬מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח‪ ,‬מנוחה‬ ‫של "עולם הבא" שאין בו אכילה ושתיה (ברכות יז‪.).‬‬ ‫מהו ההבדל בין ראש השנה ליום כיפור?‬ ‫שלימה שאתה רוצה בה"‪.‬‬ ‫וכשם שעולם הבא הוא אלף השמיני ‪ -‬עולם השמיני‪,‬‬ ‫הן עומדים אנו כפסע בטרם יפרוש כנפיו עלינו יום‬ ‫ההגדרה האמיתית של 'מנוחה' ו'חירות' היא‪ ,‬שהאדם‬ ‫כך יום כיפורים הוא היום השמיני לפרישתו של הכהן‬ ‫ה' הגדול והנורא – יום הקדוש‪ .‬ונבוא לבאר במעט קט‬ ‫עושה את הדבר שבשבילו נברא! הוא בריאה ישרה וטבעית‬ ‫גדול מביתו‪ ,‬והוא כנגד ספירת "בינה" עלמא דחירות –‬ ‫חלק העבודה המוטלת עלינו מצד קדושת יום הזה‪ ,‬ואיך‬ ‫'א נאטורליכע בריאה' שלא נתעקמה ולא נסתבכה מצורתה‬ ‫בבחינת נ' שערי בינה – קדושת היובל‪ ,‬שהוא גם עולם‬ ‫ניקח ממנו דרך לעבוד את ה' בכל השנה כולה‪ .‬כמו כן‬ ‫המקורית והשורשית! והמנגד לזה הוא כל מין שליטה‬ ‫התשובה‪ .‬וכל זה להורות נתן – כי ביום הקדוש זוכין אנו‬ ‫יבואר גדר החילוק בין ראש השנה ליום הכיפורים‪ ,‬שימים‬ ‫וכח זר המושל ושליט עליו מבחוץ שאינו מניחו מלהיות‬ ‫להיות 'בני חורין' ויוצאין ל'חירות עולם'‪ .‬וצריך להתבונן‬ ‫אלו הם מהלך בו אנו הולכים ומתעלים; מתחילים בענין‬ ‫ולעשות את המוטל עליו מצד עצם מהותו‪ ,‬אם תאוות‬ ‫מהו המהות של 'חירות'?‬ ‫של ראש השנה‪ ,‬וביום כיפור באים אל השלימות בענין‬ ‫שמבחוץ ואם מידות רעות המתנחלים וקונים שביתה‬ ‫התשובה של עשרת ימי תשובה‪ .‬ובתחילה נגדיר את‬ ‫בקרבו‪ – ,‬שכל זמן שניתנת ממשלה ושליטה לכוחות‬ ‫'חירות' דסטרא אחרא‪ :‬חופש ודמוקרטיה‬ ‫החילוק בקוצר אמרים‪ :‬הראש והשורש של כל השנה‬ ‫אלו על האדם הרי הוא 'עבד' ואין לו מנוחה‪ .‬נמצא‬ ‫– שהוא השעבוד הכי גדול‬ ‫הוא אכן "היום" זה ראש השנה (זוה"ק ח"ב לב‪ ,):‬אולם יום‬ ‫מזה‪ :‬כי ה'חירות' הנכונה איננה כאשר עושה האדם ככל‬ ‫הנושא של "חירות" הוא כיום נושא פופולרי מאוד‬ ‫כיפור הוא עולם בפני עצמו כאשר דרשו חז"ל (תדא"ר‬ ‫אשר עולה על רוחו מבלי מונע ומעכב בעדו‪ ,‬בהיות כי‬ ‫בעולם החיצוני‪ ,‬בהיות שאמריקע הם היום ה'מושלים‬ ‫פ"א פסי"ר כג‪ ,‬א) על הפסוק (תהלים קלט‪ ,‬טז וברש"י שם)‬ ‫במצב זה הרי משליט את ה'נפש הבהמית' ותאוותיה‬ ‫בכיפה' כי ה'תרבות' ('קולטור') ומהלך החיים שלהם יש לו‬ ‫"ימים יוצרו ולו אחד בהם"‪ -‬זה יום הכיפורים שהוא יומו‬ ‫לעשות דברים שהם ההיפך מן המטרה שבשבילה נברא‪,‬‬ ‫השפעה על כל העולם‪ ,‬שכל העמים והמדינות שואפים‬ ‫של הקב"ה שנתנו באהבה רבה ובשמחה גדולה לישראל‪,‬‬ ‫והוא 'משועבד' ואסור בבית האסורים של יושבי חשך‬ ‫להתדמות לאמריקע ולחקות אותם להיות כמוהם‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬והוא "יום" שלמעלה מסדר הימים של כל השנה‬ ‫וצלמוות אסירי היצר‪ ,‬וכל כולו במצב של עבדות‪ ,‬אחר‬ ‫היסוד של אמריקע הושתת על 'חירות' הנקרא בלשונם‬ ‫(עי' יומא כ‪ .‬ויתבאר להלן עוד)‪ ,‬והוא יום שלמעלה מן העולם‬ ‫שכוחות נפשו הטבעיים והאמיתיים אינם יכולים לצאת‬ ‫'פריעדאם'‪ ,‬והוא חוק היסוד עליה עומדת אמריקע להיות‬ ‫‪ -‬שבו מאיר אור התשובה שקדמה לעולם (פסחים נד‪.).‬‬ ‫לאור‪ .‬ואילו ה'חירות' האמיתית היא ההיפך‪ ,‬כאשר הוא‬ ‫האדם חפשי מכל סוג של הגבלה ולתת לכל אחד 'אלע‬ ‫עושה את הדבר הנכון שבשביל כך נברא – גם כאשר נפשו‬ ‫רעכטן' (כל האפשרויות) לעשות ככל שיעלה על רוחו‪.‬‬ ‫יום כיפור הוא ה'ראש השנה'‬ ‫הבהמית היתה רוצה אחרת‪.‬‬ ‫אמנם אליבא דאמת חירות זו היא ה'חירות דסטרא‬ ‫של 'עולם החירות'‬ ‫אחרא' שהיא חירות של שוא‪ ,‬ולאמיתו של דבר אין לך‬ ‫פתח דברינו יאירו להתבונן במאמר חז"ל (יומא י‪):‬‬ ‫חטא עץ הדעת – האדם משעבד ומגביל‬ ‫'שעבוד' גדול מזה‪ ,‬כי עבדי התאוות עבדי עבדים הם‪,‬‬ ‫שדנו לגבי 'לשכת פלהדרין' בו היה שרוי הכהן גדול‬ ‫את עצמו שלא להיות מה שהוא באמת‬ ‫ומשעובדים ו'מכורים' לכל תאוה שרק תתחדש‪ ,‬ומשתנים‬ ‫בשבעת הימים קודם יום הכיפורים‪ ,‬דמדאורייתא אין‬ ‫בטרם חטא האדם באכילה מעץ הדעת‪ ,‬היה מצב‬ ‫בכל עת כלהט החרב המתהפכת‪ ,‬ולכל אשר יחפוץ יטנו‬ ‫לשכה זו מחוייבת במזוזה‪ ,‬ו"מדרבנן הוא דתקינו לה‬ ‫של 'בצביונן נבראו' (ר"ה יא‪ ).‬דהיינו שהאדם היה מרוצה‬ ‫יצרו וילך שולל אחר תאותו כצאן לטבח‪ .‬וההיפך ממש‬ ‫שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים"‪ ,‬וקשה‪ ,‬שהרי‬ ‫בצורתו ובתכונתו הטבעית בה נוצר כפי אשר עשה‬ ‫מזה היא ה'חירות דקדושה' המקושרת לענין ה'תשובה'‬ ‫בפשטות הוא חשש רחוק שמא יבואו אנשים ויסברו‬ ‫האלקים את האדם ישר ('ארגינאל')‪ .‬ובהיותו כן‪ ,‬לא‬ ‫שאליה אנו זוכין ביום כיפור‪ ,‬כפי שיתבאר‪.‬‬ ‫שאסרו את הכהן גדול בבית האסורים‪ ,‬וצריך להבין מפני‬ ‫היה שייך מצב ומציאות שיחפוץ האדם בכל פעולה או‬ ‫מה חששו כאן חז"ל לחשש רחוק כל כך‪.‬‬ ‫מידה או תכונה שאיננה תואמת עם מהותו האמיתית‪.‬‬ ‫'חירות' דקדושה‪ :‬מי שחי בצורה‬ ‫אמנם‪ ,‬אחד העניינים העיקריים במהותו של היום‬ ‫ומשכך היה האדם שרוי בשלימות המנוחה‬ ‫שבשבילה נברא ואינו מוגבל‬ ‫הקדוש הוא הענין של 'חירות'‪ ,‬כפי שנוכל להוכיח ממה‬ ‫ומשועבד לכוחות זרים‬ ‫והחירות בגן עדן מקדם‪ ,‬מאחר שלא הוצרך‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫הלא ידענו כי 'שבת' הוא 'יום מנוחתינו'‪,‬‬ ‫שקבעה התורה את יום הכיפורים ליום יציאת העבדים‬ ‫כלל לכפות את עצמו לעשות את הנכון‬ ‫לחירות‪ ,‬וביום הזה תקעו בשופר לסימן על כך‪ ,‬ככתוב‬ ‫והישר‪ ,‬כי טבע נפשו לא נמשכה כי אם אל‬ ‫ההגדרה‬ ‫יום ששובתים בו מכל מלאכת עבודה‪ ,‬והוא‬ ‫רּוָעה ַַּבֹח ֶֶֹדׁש ַַה ְְׁש ִִב ִִעי‬ ‫ׁשֹוַפר ְְּת ָ‬ ‫לאמר‪( :‬ויקרא כה‪ ,‬ט‪-‬י) ְ"ְו ַַה ֲֲע ַַב ְְר ָָּת ַ‬ ‫הטוב האמיתי‪ ,‬מבלי שום נטייה אל הצד‬ ‫האמיתית של‬ ‫יום של 'חירות' (זכר ליציאת מצרים)‪ .‬וכמו כן‬ ‫ׁשֹוָפר ְְּבָכָ ל ַַא ְְר ְְצֶכֶ ם‬‫ָ‬ ‫ֶֶּב ָָעׂשֹור ַלַ ֹח ֶֶֹדׁש ְְּביֹום ַַהִּכִ ֻֻּפ ִִרים ַַּת ֲֲע ִִבירּו‬ ‫'מנוחה' ו'חירות'‬ ‫נאמר ביום הכפורים 'תשבתו שבתכם' ונקרא‬ ‫השני‪ .‬אמנם מעת שחטא האדם ושמע לקול‬ ‫היא‪ ,‬שהאדם‬ ‫אֶתם ְְדרֹור ָָּב ָָא ֶֶרץ‬ ‫וגו' ְְו ִִק ַַד ְְׁש ֶֶּתם ֵֵאת ְְׁשַנַ ת ַַה ֲֲח ִִמ ִִׁשים ָָׁשָנָ ה ְּוְק ָָר ֶ‬ ‫הנחש הערמומי ואכל מעץ הדעת‪ ,‬נתעקמו‬ ‫'שבת שבתון'‪ .‬ובהסתכלות חיצונית ושטחית‬ ‫יָה וגו' ְְו ַַׁש ְְב ֶֶּתם ִִאיׁש ֶֶאל ֲֲא ֻֻחָּזָ תֹו ְְו ִִאיׁש ֶֶאל ִִמ ְְׁש ַַּפ ְְחּתֹו‬ ‫יְׁש ֶֶב ָ‬ ‫ְלְ ָכָ ל ְ‬ ‫עושה את הדבר‬ ‫כל כוחות האדם‪ ,‬ומוחו ולבו של האדם‬ ‫שבשבילו נברא!‬ ‫מצטיירת ענין המנוחה שהאדם מתרווח‬ ‫ָָּת ֻֻׁשבּו"‪ .‬ובגמ' (ר"ה ח‪ ):‬נחלקו מתי מתחלת השנה של‬ ‫נתערבבו כל כולם טוב ורע‪ ,‬והרע נכנס לתוך‬ ‫הוא בריאה‬ ‫ושוכב בנינוחות על כסאו ומתאוורר תחת‬ ‫שנת היובל לענין היציאה לחירות‪ ,‬ולהלכה נקטינן‬ ‫תוכו וקרבו של האדם‪ ,‬ולכן גם כאשר יעשה‬ ‫ישרה וטבעית‬ ‫צלו הנעים של האילן‪' ,‬און רוהט זיך גוט‬ ‫דעיקר התחלת השנה לענין החירות הוא ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫בשלימות את הדבר הנכון שבשבילו נברא‪,‬‬ ‫'א נאטורליכע‬ ‫אויס‪ ,'...‬כאילו היתה השבת יום של נופש‬ ‫נמצא שכשם שראש השנה הוא הראש וההתחלה לסדר‬ ‫בריאה' שלא‬ ‫ומנוחה מכל עשיה‪ .‬אך לאמיתו של דבר‬ ‫עדיין לא ירגיש מנוחה‪ ,‬מפני שבתוכו קיימים‬ ‫השנים הרגילות‪ ,‬כך נחשב יום כיפור כ"ראש השנה"‬ ‫נתעקמה ולא‬ ‫אין זה מהות מנוחת השבת כלל‪ ,‬המנוחה‬ ‫כוחות הנפש הבהמית המתנגדים ונלחמים‬ ‫נסתבכה מצורתה‬ ‫לענין החירות של שנת היובל‪ .‬הרי לנו שיום כיפור יש‬ ‫ואינם מרוצים במציאות הישרה והטבעית‪.‬‬ ‫המקורית‬ ‫האמיתית היא מושג רוחני ונעלה כאמרינו‬ ‫לו שייכות לענין של 'חירות'‪ ,‬ואכן כן ידוע ע"פ פנימיות‬ ‫והשורשית!‬ ‫במנחת שבת‪" :‬מנוחת אהבה ונדבה‪ ,‬מנוחת‬ ‫(עי' זה"ק ח"ג רלב‪ ,‬מהרש"א ריש יומא) שיום כיפור הוא יום‬ ‫ה‬ ‫ביום כיפור מסכים הגוף עם הנשמה‬ ‫שזרה לו ואינה באה בקלות ובטבעיות‪ .‬ואכן מהאי טעמא‬ ‫דיבורים של ששת ימי המעשה‬ ‫הותר לנו להניח לבהמותינו לתלוש ולאכול עשבים מן‬ ‫– הם בגדר מלאכה‬ ‫עיקר חידושו של יום כיפור הוא‪ ,‬שהגוף ונפש הבהמי‬ ‫הקרקע‪ ,‬וזהו נייחא שלהם (רש"י משפטים כג‪ ,‬יב ממכילתא)‪,‬‬ ‫ושורש הדברים הוא למעלה למעלה‪ ,‬במה שהקב"ה‬ ‫אינו מפריע ואינו מעלים את הנשמה‪ ,‬ולכן ביום הזה‬ ‫כי אין זה בא בקושי אצלם אלא זו פעולתם הטבעית‪.‬‬ ‫ברא את העולם כולו ב"ששת ימי המעשה" בעשרה‬ ‫בא האדם ל'מנוחה שלימה'‪ ,‬ביתר שאת וביתר עוז מכל‬ ‫שבת‪ .‬כי השבת היא מנוחה מצד הנשמה‪ ,‬אך הגוף עדיין‬ ‫מאמרות‪ ,‬שדיבורים אלו הם בגדר 'מלאכה' כביכול כלפי‬ ‫נשאר במושגים של הגוף‪ ,‬אכילה ושתיה וכיו"ב‪ ,‬אולם‬ ‫האדם הישר מקבל עול מלכות‬ ‫שַבת הקב"ה ביום השבת‪ .‬כי הדיבור‬ ‫מעלה‪ ,‬שמהם ַ‬ ‫יום כיפור הוא בבחינת 'עולם הבא'‪ ,‬יום שאיננו חלק‬ ‫שמים – וזהו חירותו‬ ‫הוא גילוי והתפשטות הפנימיות אל החוץ‪ ,‬וכאשר‬ ‫מן השנה כלל‪' .‬ולו אחד בהם' ‪ -‬הרבש"ע יש לו יום‬ ‫והנה‪ ,‬ראש השנה הוא יום יצירת האדם הראשון‪,‬‬ ‫הדיבור מגלה את ה'נפש חיה' ‪-‬רוח ממללא‪ -‬בטבעיותה‪,‬‬ ‫אחד המיוחד אליו‪ ,‬והוא למעלה מכל סדר השנה שתחת‬ ‫שהוא הנברא היחידי שממליך את ה' ומקבל על עצמו‬ ‫שהפנימיות מתגלה כצורתה לחוץ‪ ,‬אזי הוא בגדר‬ ‫שליטת אדם בליעל – 'השטן' בגימטריא שס"ד (יומא כ‪.):‬‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬ועול זה הוא צורת בריאתו הטבעית‬ ‫'דיבור של מנוחה' ‪ -‬דיבור טבעי‪ .‬אבל ככל שהדיבור‬ ‫שבשביל כך נברא‪ :‬שכל כוחותיו יוכפפו אל האמת‬ ‫מתלבש בכמה מיני לבושים המעלימים על הפנימיות‪,‬‬ ‫הפנימית והישרה של הנשמה הרוצה לקיים רצון ה'‪.‬‬ ‫אזי נחשבים הדיבורים כמלאכה‪ ,‬כי עקימת שפתיו הוי‬ ‫יום זה הוא למעלה משבעת ימי בראשית‬ ‫אבל הנחש הקדמוני בא בערמומיותו להסית את האדם‬ ‫'מעשה' (ב"מ צ‪ .):‬ועל כן הדיבורים של 'מעשה בראשית'‬ ‫[ובעומק הענין זהו שייכות יום כיפור ליובל‪ .‬כי‬ ‫הם בגדר מעשה‪ ,‬כי עדיין לא נתגלה על ידם פנימיות‬ ‫להוריד מעצמו עול זה‪ ,‬ועיקם את שכלו לחשוב בדעתו‬ ‫עולמנו מיוסד ונבנה על מספר שבע‪ ,‬שבעת ימי בראשית‪,‬‬ ‫האלוקות‪ ,‬ועל כן אין יוצא הדיבור בטבעיות אלא צריך‬ ‫שעול מלכות שמים הוא 'שעבוד' ו'עבדות' שכדאי להסירו‬ ‫שבע שנים בשמיטה‪ ,‬אבל יובל הוא שנת החמשים שנה‪,‬‬ ‫כביכול להתאמץ ולעשות מעשה בשביל לדבר‪ .‬שונים‬ ‫מעליו‪ .‬וזהו ה'אדם בליעל' שנתערב בתוך האדם‪ ,‬שהוא‬ ‫שמספר חמשים הוא אחרי שבע פעמים שבע‪ ,‬והיא‬ ‫הם הדיבורים של שבת‪ ,‬שהם דיבורים מסוג אחר‪,‬‬ ‫הנחש בעצמו‪ ,‬שמהותו הוא 'בלי עול' – שהוא באמת‬ ‫מדרגת העולם השמיני עולם הבינה 'עלמא דחירות'‪.‬‬ ‫דיבורים של 'עשרת הדברות' שניתנו בשבת (שבת פו‪,):‬‬ ‫ה'שעבוד' הכי גדול הקיים בעולם‪ ,‬כי האדם נברא בשביל‬ ‫וכמו כן הוא ביום כיפור‪ :‬כי מספר שס"ד מתחלק לנ"ב‬ ‫שעניינם גילוי של פנימיות החיות‪ ,‬דיבורים של "אנכי‬ ‫לקבל על עצמו 'עול מלכות שמים' ולהמליך את ה'‪ ,‬וזה‬ ‫פעמים ז'‪ ,‬ואילו יום השס"ה שהוא יום הכיפורים הוא‬ ‫ה' אלקיך" שהוא לשון נוכח – 'ריינע נאטורליכע' גילוי‬ ‫כל האדם והוא שורשו ובריאתו הטבעית‪ ,‬ורק העובד את‬ ‫יום שאינו מתחלק למספר שבע‪ ,‬והוא היום אחד אשר‬ ‫של הקב"ה שמדבר ומתגלה אלינו‪ ,‬ולא "בראשית ברא‬ ‫ה' הוא לבדו בן חורין‪ .‬וזוהי עבודתנו בימים הנוראים האלו‪,‬‬ ‫יוודע לה'‪ ,‬שלמעלה מהאי עלמא]‪.‬‬ ‫אלקים" שהוא בלשון של סיפור דברים ובלשון נסתר‪ .‬ועל‬ ‫לתקן ולהעמיד מחדש את 'האדם' ע"י קבלת עול מלכות‬ ‫שמים‪ ,‬ואנו הולכים ומעמיקים בה בעומק שלפנים מעומק‬ ‫כן דיבורים אלו הם דיבורים טבעיים ‪' -‬דברי תורה'‬ ‫עיקר התשובה הוא על החטא‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬לשוב אל ישרות האדם ואל מהותו‪.‬‬ ‫'נשמה'דיגע נאטורליכע דיבורים' שאין בהם קושי‬ ‫הכללי של 'פריקת עול'‬ ‫ומלאכה‪.‬‬ ‫הנוגע למעשה‪ :‬עיקר התשובה שצריך לעשות ביום‬ ‫כיפור‪ ,‬אינה כל כך על פרטי המעשים הרעים שנכשל‬ ‫תשובה – האדם חוזר ושב אל‬ ‫עצמו – ובא אל מנוחתו‬ ‫כשהתורה והתפילה באים‬ ‫בהם במשך ימי חייו‪ ,‬הגם שבוודאי מחובתו של אדם‬ ‫בקושי ‪ -‬הם בגדר מלאכה‬ ‫היא לשוב עליהם ולתקן את אשר עיוות‪ ,‬אולם עיקר‬ ‫אל החירות הכי גדולה מכל השנה מגיעים ביום כיפור‪,‬‬ ‫וכמו כן הוא בנפש האדם‪ ,‬שבכל ששת ימי המעשה‬ ‫התשובה צריך שתהיה על שורש הכל שהוא 'קבלת עול‬ ‫שהוא הזמן עליו נאמר "ושבתם איש אל אחוזתו ואל‬ ‫צריך לעבוד עבודת משא בעבודת ה'‪ ,‬שאין התורה‬ ‫מלכות שמים'‪ ,‬שעל כך צריך לשוב בתשובה ולהתאונן‪:‬‬ ‫משפחתו תשובו" ‪ -‬כל אדם חוזר ושב אל מקומו ושורשו‬ ‫ותפילה באים לאדם בניקל ובטבעיות כל כך‪ ,‬אך בא‬ ‫"מפני מה הייתי שרוי בחשיכה והמשלתי את ה'אדם‬ ‫הטבעי ממנו הוא בא ‪ -‬ולשם הוא משתייך‪ ,‬והכוונה‬ ‫שבת בא מנוחה‪ ,‬שהכל נעשה בקלות ובנעימות יותר מבלי‬ ‫בליעל' עלי‪ ,‬ולא הייתי האדם האמיתי והמאיר כפי‬ ‫הפנימית בזה היא שכל יהודי חוזר ושב אל שורשו הטוב‬ ‫קושי‪ ,‬כיון שהשבת הוא 'יומא דנשמתא' (זוה"ק ח"ב רה‪,).‬‬ ‫הישרות וה'נאטורליכקייט' שיצרני ה'"‪ .‬ואכן 'עיצומו של‬ ‫‪ -‬אל נשמתו – האדם האמיתי והטבעי שנברא בשביל‬ ‫וע"כ הנפש הבהמית שוקטת קצת‪ ,‬ויכול ללמוד ולהתפלל‬ ‫יום מכפר' ‪ -‬כי כח קדושת יום הכיפורים משחרר את האדם‬ ‫לקיים רצון ה'‪ ,‬וע"כ נקרא היום הזה 'שבת שבתון'‪ .‬לפי‬ ‫ולעשות הכל עם הכוחות הטבעיים של הנשמה‪ ,‬ואין הגוף‬ ‫מכבלי מאסרו‪ ,‬ומוסרותיו ינתק משעבודו אל האדם בליעל‬ ‫שהתשובה והשביתה חד אינון‪ ,‬שהאדם שב למקומו‬ ‫מפריע ומקשה עליו כל כך‪ .‬ועל כן נאסרנו בכל ל"ט‬ ‫שעיקם את ראשו כל השנה וסיבכו בכל העוונות‪ ,‬באותה‬ ‫הטבעי ומתגלים חיותו וכוחותיו הטבעיים והישרים‪.‬‬ ‫מלאכות בשבת‪ ,‬כי האדם לא נברא רק בשביל 'לחרוש‬ ‫שעה בא האדם להכרה עמוקה כי אין לך בן חורין בעולם‬ ‫והאדם משתחרר משעבודו אל התאוות ו'התמכרותו'‬ ‫בשעת חרישה' ו'לזרוע בשעת זריעה'‪ ,‬אלא בשביל תורה‬ ‫יותר מהמקבל עליו 'עול מלכות שמים'‪ ,‬ואין לך חיך מתוק‬ ‫אליהם‪ ,‬וחוזר אל שורשו ואל מנוחתו וחירותו‪.‬‬ ‫ותפילה ע"י כוחותיה הטבעיים של הנפש האלוקית‪ ,‬ועל‬ ‫מנעימות ועריבות קבלת עול מלכותו ברצון‪.‬‬ ‫כן אין להאדם לעסוק בשבת בשום דבר שהיא עבודה‬ ‫ב‬ ‫האדם יש לו כח של מלכות וממשלה על כל העולם‬ ‫כל שתה תחת רגליו‪:‬‬ ‫כל מלך יש לו בחירה קיצונית או להיות 'בן חורין' הכי גדול או עבד הכי גדול | אם מחפש לרצות את נתיניו הרי הוא עבד עבדים לעמו | כל אדם יש לו כח המלכות שאם יזכה ימשול על כל הבריאה | אם זוכה משמש‬ ‫גופו את נשמתו ומוסיף בו כח | אבל אם לא יזכה יהיה עבד לאבק שברגליו | על 'חיים' אלו של נשמה וגוף יחד מתפללים בימים אלו‬ ‫הם ינהיגו אותך‪ ,‬ואז תבנה ותכונן מלכותך וימשכו אחריך‬ ‫הבן חורין אם לא המלך ומהו הרבותא בכך? אלא התירוץ‬ ‫ה'בן חורין' האמיתי הוא 'מלך'‬ ‫לקבל אותך ולהתבטל להנהגתך‪ ,‬ואם‬ ‫הוא‪ ,‬כי רוב המלכים‪ ,‬לא זו בלבד שאינם‬ ‫האדם שמקבל על עצמו עול מלכות שמים וזכה‬ ‫לאו תרגז הארץ – תחת עבד כי ימלוך‬ ‫בני חורין‪ ,‬אלא הם העבדים הגדולים‬ ‫ל'חירות'‪ -‬לחיות עם מציאותו האמיתית והטבעית‪ ,‬אינו‬ ‫ושפחה כי תירש גברתה‪.‬‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫ביותר‪ ,‬ומשועבדים לכל החשבונות‬ ‫רק כ'עבד' שיצא לחירות ושב אל משפחתו ואל אחוזתו‪,‬‬ ‫לַרצות את כל שכבות העם‪.‬‬ ‫וה'פאליטיק' ַ‬ ‫אלא זוכה להיות 'מלך'‪ ,‬והוא נמשל למלך שנשבה ונגאל‬ ‫'עיצומו של יום מכפר'‬ ‫כי מכיון 'שאין מלך בלא עם' (פדר"א‬ ‫דוקא האדם שהוא‬ ‫‪ -‬כי כח קדושת יום‬ ‫ושב אל כסא מלכותו‪ .‬וכמו כן הוא האדם דקדושה‪ ,‬שאין‬ ‫מלך בטבעו יכול ליפול‬ ‫פ"ג) שרק העם הם עושים אותו למלך‬ ‫שייך אצלו 'מצב ביניים' אלא או יהא ברום המעלות‬ ‫לדיוטא תחתונה‬ ‫הכיפורים משחרר‬ ‫את האדם מכבלי‬ ‫כאשר‬ ‫בקבלתם את מלכותו עליהם‪ ,‬לכן‬ ‫למלוך ולמשול על כל הבריאה ‪ -‬או בשפל המדרגה שהוא‬ ‫וכך גם כל אדם‪ ,‬שהרי 'האדם' הוא‬ ‫מאסרו‪ ,‬ומוסרותיו‬ ‫איננו זוכה למלוך באופן הנכון ‪ -‬לא‬ ‫עבד עבדים תחת כל הבריאה (עי' סנהדרין לח‪ ,.‬ויק"ר יד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בעצם נשמה של מלכות‪ ,‬כנודע דראשי‬ ‫ינתק משעבודו אל‬ ‫יהא כשאר אזרח מן השורה‪ ,‬אלא יהא‬ ‫תיבות של 'אדם' הוא אדם דוד משיח‬ ‫האדם בליעל שעיקם‬ ‫עבד עבדים לכל עמו לעשות כרצון איש‬ ‫(ס' הליקוטים האזינו‪ ,‬ע"י מאו"ע שמות) שהם‬ ‫את ראשו כל השנה‬ ‫ואיש‪ ,‬באופן שאדם רגיל לא יוכל לעולם‬ ‫המלך הוא בן חורין – או עבד עבדים‬ ‫המרכבה של מלכות שמים בעולם‪ ,‬וזו‬ ‫וסיבכו בכל העוונות‪,‬‬ ‫לבוא לעבדות כזו‪ ,‬כי הוא עבד לכל‬ ‫ביאור הענין‪ :‬הריבונו של העולם העמיד את הנהגת‬ ‫מהות האדם שהוא בעל בחירה ובן חורין‪,‬‬ ‫באותה שעה בא האדם‬ ‫העולם‪ ,‬באופן שככל שכוחות ה'מלוכה' וה'חירות' גדולים‬ ‫רבבות אלפי בני מדינתו‪ .‬ועל כך אומר‬ ‫להכרה עמוקה כי אין‬ ‫ונאמר לו עם בריאתו (בראשית א‪ ,‬כו)‪:‬‬ ‫לך בן חורין בעולם יותר‬ ‫שלמה‪ :‬אם ה' המליך אותך ‪ -‬עליך לידע‬ ‫יותר ‪ -‬כך יתגברו ויעמדו לעומתם קליפה וכח המתנגד‬ ‫ּוְבעֹוף ַַה ָָׁש ַַמִיִ ם"‪ ,‬שהוא‬ ‫ְ"ְוִיִ ְְרדּו ִִב ְְדַגַ ת ַַהָיָ ם ְ‬ ‫מהמקבל עליו 'עול‬ ‫לאף‬ ‫שאתה 'מלך בן חורין' ואינך משועבד‬ ‫שהוא השעבוד הכי גדול‪ .‬וכך אמר שלמה המלך (קהלת י‪,‬‬ ‫מלך על כל הבריאה וכל שתה תחת‬ ‫מלכות שמים'‬ ‫אחד‪ ,‬ואתה צריך להנהיג את נתיניך‪ ,‬ולא‬ ‫חֹוִרין"‪ ,‬ולכאורה תמוה מי הוא‬ ‫"ַא ְְׁש ֵֵריְך ֶֶא ֶֶרץ ֶֶׁש ַַמְלְ ֵּכֵ ְך ֶֶּבן ִ‬ ‫יז) ַ‬ ‫ו‬ ‫בקרבו כוחות נעלמים שאין יכולים לצאת לפועל רק ע"י‬ ‫וכל אחד מכיר את מקומו‪ ,‬לא כבעולם התמורות ששם‬ ‫רגליו‪ .‬אמנם דרשו חז"ל (ב"ר ח‪ ,‬יב) "זכה רדו לא זכה‬ ‫שיהיה 'מקבל' מתלמידיו‪.‬‬ ‫'ראיתי עבדים רוכבים על סוסים'‪ ,‬אלא הגוף מתבטל‬ ‫ירדו" ‪ -‬דאם זוכה הרי הוא אכן מושל ושליט על כל‬ ‫אל הנשמה‪ ,‬אזי לא רק שאין הנשמה משועבדת לגוף‪,‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬ואם לאו יפול לדיוטא תחתונה שאפילו ברייה‬ ‫הגוף מגלה כוחות נעלמים של הנשמה‬ ‫אלא הגוף משמש להיות לעזר להוציא לפועל כוחות‬ ‫הקלה ביותר תמשול עליו והוא יהא ירוד תחתיו‪ .‬וכך‬ ‫נעלמים של הנשמה באופן שהנשמה לא היתה מגיעה‬ ‫הוא לכתחילה שמי שצריך למשול צריך להיות 'זכה'‪,‬‬ ‫וכך ממש הוא בענין הגוף שהוא צריך להיות מקבל‬ ‫לכך לעולם מבלעדי הגוף‪ .‬ואפילו הנחש היה 'שמש גדול'‬ ‫ואם לא‪ ,‬תעמוד לעומתו קליפה ויפול לשעבוד הכי‬ ‫אל הנשמה ובכך מוציא לאור כוחות נעלמים של הנשמה‪,‬‬ ‫לאדם קודם החטא (סנהדרין נט‪ ,):‬אלא שצריך להיות תחת‬ ‫גדול‪ ,‬וכמה שתגדל כוח ממשלתו כך יכול ליפול יותר‬ ‫כי הגוף יש בו ניצוצין וכוחות שלא היו מתגלים ע"י‬ ‫האדם ולא מעליו‪ .‬והמתבונן יראה שכל העולם פועל‬ ‫לעומק העבדות‪ ,‬עד שיעבוד וישתחווה לאבק שברגליו‪.‬‬ ‫הנשמה לכשעצמה‪ ,‬כי הנשמה מלובשת ופועלת עם‬ ‫בצורה הזאת‪ ,‬כגון כשהאדם משתמש בבעלי חיים‪ ,‬הרי‬ ‫וכה עמוקה הוא הנפילה של 'נעשה ירוד לפניהם'‪,‬‬ ‫ה'שכל'‪ ,‬והרי השכל הוא מוגבל סוף כל סוף‪ ,‬ואילו הגוף‬ ‫השור יש לו כח לעבוד הרבה יותר מן האדם‪ ,‬וכשרוכב‬ ‫שישתחווה לכל השיגיונות והתאוות הכי ירודים שבעולם‪,‬‬ ‫פועל בדרך של תאוות ורצונות ובאופן של 'תוהו'‪ ,‬וזהו‬ ‫על הסוס הרי הסוס מוליכו למחוז חפצו הרבה יותר‬ ‫מה שבהמה ושאר בע"ח לא היו יכולים לעולם ליפול‬ ‫כח בלתי מוגבל‪ ,‬כפי שנוכל לראות בבעלי התאוות כמה‬ ‫מהר מכח עצמו‪ ,‬ומי מדבר בזמנינו שהאדם משתמש‬ ‫בנפילה עמוקה כזו‪.‬‬ ‫אין מעצור בפניהם עד אשר יפיקו תאוות לבבם‪ .‬ואילו‬ ‫עם הטכנולוגיה שיכול לחשב חשבונות רבים ולכונן‬ ‫היתה הקדושה משתמשת בכוחות אלו‪ ,‬כמה היה זה‬ ‫פעולות גדולות שהאדם לא יוכל עשוהו לבדו‪ ,‬וכל זה‬ ‫ותשוב המלוכה ‪ -‬לשוב למלוך על הגוף‬ ‫מוסיף כח ועוז בכל העבודה‪ .‬וכאשר האדם מלמד את‬ ‫הוא כי האדם משעבד כל כוחות הטבע להיות לו לעזר‪.‬‬ ‫גופו להיות עבד לנשמה – מגלה הגוף כוחות נעלמים אלו‬ ‫זהו עומק החירות שזוכים אליה ביום כיפור‪ .‬כי‬ ‫שהנשמה לבדה אינה יכולה לגלותם‪ ,‬וזו היא ה'חירות'‬ ‫עיקר החירות הוא כאשר הגוף פועל יחד עם הנשמה‬ ‫השלימה ‪ -‬כאשר גם הגוף מוסיף עוז ותעצומות אל‬ ‫החירות וגילוי כוחות הרב ‪ -‬ע"י‬ ‫וכבוש תחתיו ומקבל עליו ממשלת הנשמה‪ ,‬ואז הוא בן‬ ‫השפעתו לתלמידיו‬ ‫הנשמה‪ ,‬ושניהם פועלים כאחד‪.‬‬ ‫לַחיות הנשמה‪,‬‬‫חורין ‪ -‬חירות ממלאך המות‪ ,‬והגוף בטל ַ‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ :‬לרב המלמד תורה לתלמידיו‪,‬‬ ‫וכדרך שנתבאר דהאדם צריך למשול על כל הבריאה ואם‬ ‫שלכאורה בעין חיצונית נראה כי אם יחפוץ הרב ב'חירות'‬ ‫זכרנו לחיים ‪ -‬נשמה וגוף שפועלים יחד‬ ‫זכה משמשים אותו כולם‪ ,‬ואם לא זכה הרי הוא ירוד‬ ‫ויבחר לגלות כוחות נפשו הפנימיים‪ ,‬עליו להוריד מעצמו‬ ‫זהו החירות הנפלאה שאנו זוכים אליה ביום כיפור‬ ‫תחתם‪ ,‬כך הוא באדם עצמו‪ ,‬כדרך שאמרו באשתו כגופו‬ ‫עול השפעתו אל התלמידים ולהיות בינו לבין עצמו‪ ,‬כי‬ ‫(ברכות כד‪ :).‬זכה נעשית לו 'עזר' לא זכה 'כנגדו' (יבמות‬ ‫שנכנסין בו ל'עלמא דחירות' – ולפיכך אכן הצריכו חכמים‬ ‫כאשר הוא משפיע הרי צריך להוריד ולצמצם עצמו לשכל‬ ‫לקבוע מזוזה בלשכת פלהדרין שלא יאמרו שהכהן גדול‬ ‫סג‪ ,):‬שהאדם צריך ללמד את גופו שיציית אל הנשמה‬ ‫התלמידים‪ ,‬והוא משועבד אליהם‪ .‬אמנם לאמיתו של‬ ‫אסור בבית האסורים ‪ -‬כי בית האסורים הוא היפך יום‬ ‫וישמש אותו ולא להיפך‪ .‬וזהו כח התשובה ‪ -‬שאין עניינה‬ ‫דבר – הוא ההיפך מזה‪ ,‬שכן אמרו (תענית ז‪' ).‬ומתלמידי‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והמזוזה הוא 'למען ירבו ימיכם' להמשיך חיים‬ ‫רק לשוב בעצמו אל ה'‪ ,‬אלא שמחזיר ומשיב אל הקדושה‬ ‫יותר מכולם'‪ ,‬דמי שיש לו כח השפעה על תלמידים ‪-‬‬ ‫אל המלכות שהוא הגוף ב"תרעא דמהימנותא"‪ .‬ועל כן‬ ‫את כל הדברים שריחקוהו מקודם מן הקדושה‪ ,‬וכל אלו‬ ‫התלמידים מוציאים לאור כוחות פנימיים שבנפשו שהוא‬ ‫מבקשים אנו בכל ימים אלו על ה'חיים'‪ ,‬כי עיקר שלמות‬ ‫שהיו 'כנגדו' נהפכים עכשיו להיות לו ל'עזר'‪ .‬ולדרגה זו‬ ‫עצמו לעולם לא היה מגיע אליהם‪ ,‬כי ע"י שצריך לבאר‬ ‫החיים היא כאשר הנשמה והגוף חיים כאחד בשבת אחים‬ ‫באים ביום הקדוש ‪ -‬שמי ימלל גדולת היום הזה שבו‬ ‫להם דברי תורה יתגלו בו כוחות נעלמים והשגות בתורה‬ ‫גם יחד‪ .‬וביום כיפור נחתמים לחיים – בחותמו של הקב"ה‬ ‫מתעלה הגוף להיות ניזון ממש ממזונות ותענוגי הנשמה‪,‬‬ ‫שלעולם לא היו יוצאים לאור בהיותו בינו לבין עצמו‪.‬‬ ‫‪ -‬אמת (שבת נה‪ ).‬שהאמת הפנימית והישרות הטבעית של‬ ‫והגוף מתאחד עם הנשמה‪.‬‬ ‫נמצא כי דוקא ה'שעבוד' וה'צמצום' הוא ה'חירות'‪ ,‬כי יש‬ ‫הנשמה יוצאת לאור ע"י הגוף שמשלים עמה‪.‬‬ ‫וכאשר כל דבר הוא על מעמדו ומקומו הטבעי‪,‬‬ ‫ג‬ ‫הכח מ'ירח האיתנים' לעבודת כל השנה‬ ‫את פניך ה' אבקש‪:‬‬ ‫עבודת ה' אינה בנוייה על הרגשים | עובד ה' אמיתי אינו מחפש שינויים | הוא אוכל לחם ולא מעדנים וממתקים‪ ,‬ומרגיש התחדשות פנימית גם ביום פשוט | שורש הדבר בראש השנה ‪ -‬שחידוש הלבנה נסתר ובו נוצר‬ ‫האדם שזו מהותו | אם מייסד עבודתו על עמקים אלו יפעלו הימים נוראים את פעולתם ויגרמו לו לשינוי עצום‬ ‫החולפים ועוברים ומסתלקים עד מהרה‪ ,‬כי אם בחודש‬ ‫בנפש! שעבדות ה' והתאמצותו בה תהיה דבר ה'נוגע‬ ‫למה אין ניכר בנו שום שינוי‬ ‫בעבור הימים הנוראים?‬ ‫חשוון עוד ירגיש קצת כי 'רחושי מרחשין שפוותיה'‪ ,‬הרי‬ ‫בנפשו' עד מיצוי הנפש! וכאשר ייסד עבודתו על עמקים‬ ‫שבחודש כסליו כבר לא יישאר זכר מכל ההתעוררות]‪,‬‬ ‫ושרשים אלו ודאי יפרחו מהם פירות ותוצאות שאין להם‬ ‫אליבא דאמת‪ ,‬אילו היינו ניגשים לימים אלו בצורה‬ ‫הנה 'קושטא קאי' ומתייצב על מעמדו‪ ,‬וקבלת עול‬ ‫שיעור! כי כל המכשולות בסור מרע והחסרונות בעשה‬ ‫פנימית ואמיתית עם הכלים הנכונים איך להוציאם‬ ‫מלכותו תכון לעד‪ .‬כי יסוד ושורש העבודה התמימה‬ ‫טוב שורשם מעקמומיות הלב שהאדם לא גילה עומק‬ ‫לפועל‪ ,‬ודאי היה מן הראוי שיהא ניכר על פני האדם‬ ‫מיוסדת על היות האדם 'קביעא וקיימא' ותקיף כפרזלא‬ ‫נפשו וחיותו הפנימית שהוא שורש קבלת עול מלכות‬ ‫שינוי מן הקצה אל הקצה ממראהו בחודש אב אל מראהו‬ ‫כיתד שלא תמוט מבלי שום התפעלות ותלות בהרגשים‬ ‫שמים‪ ,‬ולא ייסד עבודתו על יסודות איתנים אלו‪ ,‬ועל‬ ‫בחודש כסליו אחר עבור הימים הקדושים האלו! אך‬ ‫שיבואו או לא יבואו‪ .‬ומי שעבודתו תלויה‬ ‫זה הוא עיקר עבודתנו לפעול בנפשנו‬ ‫למעשה אצל רובא דאינשי הרי זה נראה כ'עונה' של‬ ‫בהרגשים לא ישיג מאומה בעבודת ה'‪,‬‬ ‫רצון עמוק זה לחדש כליותינו ולהיות‬ ‫תשובה החוזר על עצמו כל שנה ושנה כשנים הללו‬ ‫אבל עבודת ה' הבאה ממעמקים היא‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫לבבנו נאמן לפניו לעשות רצונו בלבב‬ ‫שסדורות ובאות‪ ,‬ואחר עבור הימים האלו חוזרים להיות‬ ‫בהכרה עמוקה באור האמת שלמעלה‬ ‫ומי שמייסד את עבודתו‬ ‫שלם! ואם הצליח לבוא לעומק זה‪,‬‬ ‫כלעומת שהיו ולא נודע כי באו אל קרבנה!‬ ‫מהרגשים‪.‬‬ ‫על האמת וההתחדשות‬ ‫לזאת ייקרא שהוציא מימים אלו מה‬ ‫הפנימית המאירה‬ ‫שצריכים להפיק מהם‪.‬‬ ‫לא מתמקדים על הנקודה‬ ‫טעם הלחם למרות‬ ‫בימים אלו‪ ,‬ויבנה ממנה‬ ‫הפנימית – שורש הכל‬ ‫שנאכל בכל יום‬ ‫בית של קבע להתקשר‬ ‫בקשר עליון בקשר של‬ ‫קביעות בעבודה – גם‬ ‫משרשי סיבת הדבר‪ ,‬הוא מה שאין שמים על לב‬ ‫המשל הגשמי לכך הוא ה'לחם' שהוא‬ ‫קיימא בל ינתק לעולם‪,‬‬ ‫כשאינו מרגיש‬ ‫להדגיש את העיקר של מהות הימים האלו‪ ,‬שאכן מקבלים‬ ‫עיקר 'מאכל אדם' שהגם שטעמו קבוע‬ ‫זהו 'אדם' אמיתי שנוכל‬ ‫כאשר זוכים לגלות עומק הנפש‬ ‫קבלות טובות‪ ,‬ושבים בתשובה על העוונות‪ ,‬ובוודאי הכל‬ ‫ואין בו טעם מיוחד‪ ,‬עם כל זה אין קצים‬ ‫לבנות טירת כסף בנין‬ ‫הזה‪ ,‬מרגישים תמיד התחדשות וחיות‬ ‫חשוב‪ ,‬וצריך לתקן כל הפגמים והחטאים‪ ,‬אבל העיקר‬ ‫בו ולא נמאסים ממנו‪ ,‬אלא מרגישים בו‬ ‫בר קיימא בעבודת ה'‪.‬‬ ‫פנימית אפילו ביום שלישי פשוט‬ ‫חסר מן הספר וצריך לתקן את השורש‪ .‬כי עיקר הנקודה‬ ‫בכל יום טעם וחיות‪ ,‬ואילו שאר מעדנים‬ ‫ואיש אשר כזה יידע‬ ‫ו'אפור' באמצע החורף‪ ,‬כי מאחר‬ ‫הפנימית והשורשית שצריך לפעול בנפשו בימים אלו‬ ‫נאמנה שפעל פעולה‬ ‫וממתקים וכל מיני מטעמים הרי כאשר‬ ‫גדולה בימים אלו‪ ,‬וממנו‬ ‫שעבודתו מבוססת על יסוד איתן של‬ ‫הוא שינוי כל ההסתכלות על כל עבודת ה' וגילוי הרצון‬ ‫ירבה ויתמיד באכילתם יותר מדי עם הזמן‬ ‫יתד ופנה לכל עבודתו‬ ‫קבלת עומ"ש ברצינות ובפנימיות ולא‬ ‫האמיתי והפנימי של "ממעמקים קראתיך ה'" שהוא קבלת‬ ‫יקוץ בהם‪ .‬וטעם הדבר לפי שהלחם הוא‬ ‫שיחזיק ויתאמץ בה‬ ‫על הרגשים שהרגיש בימים נוראים‬ ‫עול מלכות שמים מקרב איש ולב עמוק! בהתאמצות‬ ‫עיקר מאכל ה'אדם' שמהותו הוא אמת‬ ‫בתוקף ועוז‬ ‫[שהם אורות והתלהבות חיצונית‬ ‫ו'ערנסקייט' ורעותא דליבא מן המקום הכי פנימי ושורשי‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫שהוא 'קביעא וקיימא' שהרי האמת אינו משתנה‪ ,‬ולכן גם הלחם קבוע‬ ‫וקיים‪ ,‬וכל קביעות סעודה היא על הלחם‪.‬‬ ‫פשיטת שאלה זו‪ ,‬אלא רצה להשתמש‬ ‫הרה״ק רבי נפתלי חיים‬ ‫מדזיקוב זי״ע –יו"ד יום הכיפורים‬ ‫בדבר כאמצעי לחזור אותו בחזרה‬ ‫מבקשת אורות לא צומחים עובדי ה'‬ ‫למשפחתו בחוץ לארץ‪ .‬אכן עד מהרה‬ ‫שלח רבי נפתלי חיים והחזיר תשובה‬ ‫והיא אשר דיברנו – כי בעבודת ה' גם כן ישנם כאלו המחפשים‬ ‫במכתב מארץ ישראל‪ ,‬כי בוודאי אינו יכול‬ ‫תמיד 'מעדנים' ו'ממתקים'‪ ,‬כגון בלימוד התורה לא יוכל ללמוד בקביעות‬ ‫לסרב לבקשתו של חמיו זקנו‪ ,‬אבל שידעו‬ ‫הרה״ק רבי נפתלי חיים מדזיקוב זי״ע [בנו של‬ ‫ובהתמדה ובעמקות יום אחר יום‪ ,‬כי זה 'יבש' מדי בשבילו‪ ,‬אלא יחפש‬ ‫לכתחלה כי לא תהיה להם מזה שום קורת רוח‪.‬‬ ‫הרה״ק בעל 'אמרי נועם' זי״ע] היה צדיק פלא‬ ‫בכל סוגיא את ה'הברקה'‪ ,‬ומדי כמה ימים יחליף את לימודיו כפי שיחשוק‬ ‫ואחר תקופה אכן הגיע לחו״ל‪ ,‬אבל בכל משך‬ ‫אשר נהג באופן טמיר ונעלם בכל דרכיו‪ ,‬והיה‬ ‫ויטנו לבו באותו רגע‪ .‬וכן בדרכי העבודה – יקח לעצמו מדי כמה ימים‬ ‫שהותו שם קשר את עיניו במטפחת‪ ,‬כאשר אמר‬ ‫כל כולו יושב סתר נשגב ונעלה‪ .‬וכאשר פעם‬ ‫'עבודות' אחרות כל פעם שימצא בספר איזה הנהגה טובה שתמצא חן‬ ‫כי אינו רוצה שיראו עיניו את אויר חוץ לארץ‪.‬‬ ‫אחת הגיע להחלטה שהוא צריך לעלות להתגורר‬ ‫ותיכף ומיד אחר שהשלים את שליחותו‪ ,‬קם ונסע‬ ‫בארץ הקודש‪ ,‬קם ועשה את הדבר‪ ,‬ונסע לאר״י‬ ‫בעיניו‪ ,‬וכאשר תחלוף ההתלהבות ויסור טעמו יעזוב הנהגה זו וילך לדבר‬ ‫בזריזות בחזרה לארץ ישראל‪.‬‬ ‫תוך כדי שהוא משאיר אחריו בגאליציע את‬ ‫החדש‪ .‬כל כגון דא מהווה סימן מובהק שאין כאן עבודת ה' אמיתית‬ ‫אשתו הרבנית וצאצאיו החשובים‪ .‬אבל על אף‬ ‫המיוסדת על יסודות איתנים להעמיד דרכו כחומה בצורה‪ ,‬ועל 'עבודה'‬ ‫שהם נשארו מאחור‪ ,‬והוא לא גידל בעצמו את‬ ‫כזו אי אפשר לבנות בנין שלם בר קיימא‪ .‬וכשם שהמעדנים וממתקים‬ ‫סיפר הרה״ק רבי אברהם שמחה מבארנוב‬ ‫צאצאיו‪ .‬מכל מקום לא עזבם מלחנכם ולדאוג‬ ‫אינם בריאים להגוף‪ ,‬כך עבודתו שלזה איננה 'געזונטע עבודת ה''‪.‬‬ ‫זי״ע‪ ,‬מה שסיפר לו הרה״ק רבי יהושע'לע‬ ‫להם‪ ,‬והיתה עינו פקוחה עליהם ממקום שבתו‬ ‫מבעלזא זי״ע‪ .‬כי פעם אחת היה רבי נפתלי חיים‬ ‫בארה״ק‪ ,‬והיה שולח אליהם מכתבים מלאים‬ ‫בדברי הדרכה‪ .‬ואכן צאצאיו גדלו והיו לשם‬ ‫האדם צריך חידושים – אבל בפנימיות‬ ‫אצלו בבעלזא על יום הכיפורים‪ ,‬אבל כדרכו‬ ‫ולתפארת‪ ,‬ובראשם בנו הבכור הרה״ק רבי‬ ‫בקודש לא הודיע מי הוא‪ ,‬ועמד במשך כל היום‬ ‫וישאל השואל‪ :‬וכי יכול האדם לעשות בתמידות אותו דבר מבלי‬ ‫הקדוש במקומות הפשוטים בשולי ביהמ״ד 'בין‬ ‫אליהו מזאלין זי״ע [אשר היה נוסע אל הרה״ק‬ ‫שום 'התחדשות' ? הלא עינינו תראינה שהאדם מחפש בטבעו תמיד‬ ‫תנור וכיריים'‪ ,‬ואף אחד לא הכיר אותו ולא ידע‬ ‫מראזוואדוב זי״ע]‪.‬‬ ‫'חדשות'‪ ,‬וכל ה'צייטונגען' מתפרנסים מן הצורך הנפשי של אנשים לידע‬ ‫מי הוא‪ .‬אכן בסוף היום אחר תפלת נעילה‪ ,‬נודע‬ ‫ולשמוע 'נייעס'‪ .‬אם כן אפוא‪ ,‬איככה יוכל האדם להתמיד בעבודתו של‬ ‫לרבי יהושע'לע כי רבי נפתלי חיים מדזיקוב היה‬ ‫שם במשך כל היום‪ .‬מיד שלח להביא אותו לפניו‪,‬‬ ‫באותם המכתבים אשר היה שולח לבני‬ ‫מקום מבלי להתחדש‪.‬‬ ‫משפחתו‪ ,‬כמו בשאר מכתביו שהיה שולח‬ ‫התירוץ הוא‪ :‬בוודאי צריך האדם 'התחדשות' וצורך זה שורשו מן‬ ‫ורצה להזמין אותו ביותרת הכבוד אל ביתו נאוה‬ ‫מארה״ק אל יושבי הגולה‪ ,‬היו כתובים הרבה‬ ‫קודש‪ .‬אבל כאשר התחילו לחפש אותו‪ ,‬כבר לא‬ ‫הנשמה‪ ,‬אלא שהתחדשות אמיתית איננה נמדדת בשינויים חיצוניים‪,‬‬ ‫היה בביהמ״ד‪ .‬ציוה רבי יהושע'לע לאנשי שלומו‬ ‫פעמים דברי רוח הקודש גלויים‪ ,‬כאשר היה‬ ‫אלא הוא חידוש פנימי מפנימיות החיות המתחדש בכל יום ובכל עת‪,‬‬ ‫כותב על העתידות כצופה ומביט בלי שום מסך‬ ‫שיחפשו אותו בכל העיר‪ ,‬ומיד יצאו וביקשו‬ ‫כפי שמברכין אנו בכל יום על הופעת מאור השמש 'המחדש בטובו‬ ‫המבדיל‪ .‬והנה אחיו הרה״ק רבי יהושע מדזיקוב‬ ‫אחריו‪ .‬אכן אחר זמן מה נודע להם‪ ,‬כי הוא‬ ‫בכל יום תמיד מעשה בראשית'‪ ,‬אע"פ שלכאורה אותה השמש שזרחה‬ ‫זי״ע לא היו לו בתחלה בנים כי אם בנות‪ ,‬ובשל‬ ‫הגיע בערב יום הכיפורים לפנות ערב אל העיר‪,‬‬ ‫כך היה בנו של רבי נפתלי חיים רבי אליהו‬ ‫אתמול מאירה גם היום‪ ,‬אבל באמת בפנימיות אין זו אותה שמש‪ ,‬אלא‬ ‫והתאכסן בסוף העיר אצל אופה אחד‪ .‬ובמוצאי‬ ‫הנ״ל סבור כי אחר מלאת ימיו ושנותיו של‬ ‫הוא שמש חדש שנתחדש היום‪ .‬וכך היא דרכו של העובד ה' האמיתי‪,‬‬ ‫יום הכיפורים מיד אחר תפלת מעריב‪ ,‬הגיע‬ ‫דודו הק' יקראו לו למלא את מקומו ברבנות‬ ‫שמייסד את עבודתו על ה'אמת' הפנימית שאינו מתחלף ומשתנה לעולם‪,‬‬ ‫בזריזות לבית האכסניה והבדיל על היין וטעם‬ ‫דזיקוב‪ ,‬בהיותו בן אחיו הגדול‪ .‬אבל אז הגיע יום‬ ‫ונפשו מרגשת את ההתחדשות הפנימית – שהיא חיות הנשמה המאירה‬ ‫קצת‪ ,‬ומיהר לנסוע משם‪ .‬ואמר רבי יהושע'לע‬ ‫אחד מכתב מאת אביו הק'‪ ,‬וכתב לו 'אל תדמה‬ ‫אל הרה״ק מבארנוב‪ ,‬כי הצטער מאד על הדבר‪,‬‬ ‫בנפשך שאתה תהיה ממלא מקום בדזיקוב אחר‬ ‫לו באור הגנוז את הטוב הפנימי של היום הזה‪ .‬והצדיקים מרגישים חיות‬ ‫לפי שרצה מאד לראותו ולהכירו‪ ,‬ברצותו לדעת‬ ‫אחי יהושע‪ ,‬כי אחי יהושע יהיה לו בן‪ ,‬ממילא‬ ‫חדשה בכל יום הגם שאין ניכר בהם בחיצוניות שום שינוי‪ ,‬אמנם כאמור‬ ‫מה רוצה הצדיק הזה בעולם‪.‬‬ ‫אין זה תלוי בהרגש אלא בהכרת האמת‪.‬‬ ‫תסע לרישא'‪ .‬וכך אכן היה‪ ,‬כאשר אחר זמן‬ ‫מה נולד הרה״ק רבי אלטר'ל זי״ע בנו של רבי‬ ‫יהושע‪ ,‬והוא מילא את מקומו אחריו‪ .‬ורבי אליהו‬ ‫ראש השנה – התחדשות פנימית‬ ‫פעמים רבות במשך ימי חייו‪ ,‬כאשר היה‬ ‫קיים את דברי אביו‪ ,‬ונסע לרישא אשר שם‬ ‫משוחח עם אנשים‪ ,‬היה נוהג באמצע השיחה‬ ‫סדר החדשים יש בהם יותר התחדשות חיצונית‪ ,‬כפי שהלבנה‬ ‫היו מתגוררים רבים מחסידי דזיקוב‪ ,‬ופתח שם‬ ‫להפסיק ולומר בנוסח ובנעימה את התיבה‬ ‫מתחדשת אחר מיעוטה בכל חודש‪ ,‬ובכל חודש מושל 'מזל' אחר‬ ‫שטיבל והנהיג עדה בעצמו‪.‬‬ ‫'והכהנים‪ '...‬מתוך 'סדר העבודה' של יום‬ ‫ומאיר צירוף אחר‪ ,‬וכן ניווכח משינוי מזג האויר שאין חודש אחד שווה‬ ‫הכיפורים‪ .‬והיה זה דבר תמוה בעיני כולם‪ ,‬אשר‬ ‫לחבירו‪ ,‬ואילו השמש הוא התחדשות פנימית כאמור‪ .‬וראש השנה הוא‬ ‫לא ידעו מה זאת‪ .‬והנה בתקופה האחרונה לפני‬ ‫סיפר הרה״ח הישיש ר' ָיָ אשע [יוסף] ליפשיץ‬ ‫'חג שהחודש מתכסה בו' (ר"ה ח‪ ,):‬שהוא התחלת מעגל השנה‪ ,‬שהגם‬ ‫פטירתו שכב על ערש דוי בביתו‪ ,‬והיו כמה אנשים‬ ‫ז״ל‪ :‬בדזיקוב היה חסיד מפורסם בשם ר' משה‬ ‫שבפנימיות אין שנה אחת דומה לרעותה‪ ,‬מכל מקום בפשטות הרי‬ ‫אשר סעדו אותו בחליו‪ .‬ויהי בעיצומו של יום‬ ‫מענדל‪ ,‬וכמדומה שהוא היה השו״ב אצל הרה״ק‬ ‫הכיפורים‪ ,‬באמצע היום הורע מאד מצבו‪ ,‬והבינו‬ ‫מדזיקוב‪ .‬פעם אחת נזדמן לו להיות בראש השנה‬ ‫היא חוזרת על עצמה וסובבת על צירה‪ ,‬ו'שנה' מלשון 'אשנה פרק זה'‬ ‫שצריכים להתכונן כבר ליציאת נשמתו הק'‪ .‬מיד‬ ‫בעיר טשעבין‪ ,‬ומפני שהיה בעל תפלה מפורסם‬ ‫לשון חזרה‪ .‬אכן בראש השנה נברא האדם שיודע להרגיש ההתחדשות‬ ‫מיהרו האנשים אל ביהמ״ד 'ניסן באק' [אשר שם‬ ‫הפנימית גם כאשר 'בכסה ליום חגנו' ‪ -‬שהחודש מכוסה ואין ראש‬ ‫בתפלתו הנעימה‪ ,‬כיבדו אותו בני טשעבין‬ ‫היה רגיל להתפלל בדרך כלל]‪ ,‬כדי להזמין את‬ ‫שיתפלל לפני העמוד את תפלות המוספין‪ .‬ולא‬ ‫חודש נזכר‪ ,‬מכיוון שמרגיש את החידוש ש'מחדש בטובו בכל יום תמיד‬ ‫המתפללים להיות בשעת הפטירה כראוי לכבודו‪.‬‬ ‫עבר זמן רב מראש השנה‪ ,‬והתקבל מכתב מארץ‬ ‫מעשה בראשית' שהוא האור הגנוז – 'ה' אורי' בראש השנה – האור‬ ‫כאשר הגיעו לשם אחז החזן באמצע חזרת הש״ץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ובו כתב רבי נפתלי חיים כי היה בשמים‬ ‫והחיות הגנוז בכל יום‪.‬‬ ‫של מוסף ב'סדר העבודה'‪ ,‬ומיד כאשר שמעו על‬ ‫בראש השנה‪ ,‬ושמע את משה מענדל מתפלל‬ ‫מצבו הקשה‪ ,‬הפסיקו כל הציבור את התפלה‪,‬‬ ‫מוסף בטשעבין‪ ,‬ויהי לפלא‪.‬‬ ‫ויצאו המתפללים מביהמ״ד אל ביתו כדי לומר‬ ‫המשכת ה'ימים נוראים' לכל השנה'‬ ‫'פסוקי יחוד' ושאר דברים שאומרים בעת יציאת‬ ‫ומי שמייסד את עבודתו על האמת וההתחדשות הפנימית המאירה‬ ‫נשמה‪ ,‬עד שיצאה נשמתו הק' בקדושה וטהרה‪.‬‬ ‫פעם היתה שאלה גדולה במדינות פולין‬ ‫בימים אלו‪ ,‬ויבנה ממנה בית של קבע להתקשר בקשר עליון בקשר של‬ ‫אחר כך חזרו כולם לביהמ״ד‪ ,‬ותיכף ומיד פתח‬ ‫וגאליציע על כשרות ומסורת העופות‪ ,‬ושלח‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫קיימא בל ינתק לעולם‪ ,‬זהו 'אדם' אמיתי שנוכל לבנות טירת כסף בנין‬ ‫הש״ץ להמשיך היכן שעמד בתפלתו‪ ,‬וענה ואמר‬ ‫הרה״ק מצאנז זי״ע אל רבי נפתלי חיים שהיה‬ ‫בר קיימא בעבודת ה'‪ .‬ואיש אשר כזה יידע נאמנה שפעל פעולה גדולה‬ ‫בקול ובנעימה את הנוסח 'והכהנים‪ .'...‬ויהי‬ ‫נכדו [כי היה חתן אצל חתנו הרה״ק רבי משה'לע‬ ‫בימים אלו‪ ,‬וממנו יתד ופנה לכל עבודתו שיחזיק ויתאמץ בה בתוקף ועוז‪,‬‬ ‫בשמעם את פתיחת החזן‪ ,‬נרעשו כולם להיווכח‬ ‫אונגאר זי״ע]‪ ,‬וביקש ממנו שיבא מארץ ישראל‬ ‫כי זו היא אותה התנועה אשר היתה שגורה בפיו‬ ‫לגאליציע‪ ,‬ויביא עמו עוף המוחזק בארץ ישראל‬ ‫ולא ישית לבו אם מרגיש ואם לאו‪ ,‬וכחשכה כאורה‪ ,‬זוהי 'קבלת עול‬ ‫כל ימי חייו‪ .‬ואז נתחוור הדבר‪ ,‬כי בכל ימיו היה‬ ‫לכשר על פי מסורת‪ ,‬ויעיד על כך בפניו‪ .‬ולאמתו‬ ‫מלכות שמים שלימה' עליה עובדים אנו בימים אלו‪ ,‬שהרצון וההתאמצות‬ ‫מתכונן לשעת פטירתו לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫של דבר לא היתה כוונת הרה״ק מצאנז רק למען‬ ‫בכל העבודה תתייסד באופן נעלה יותר ועמוק יותר‪.‬‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬