מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת האזינו תשפ"ז • גליון תקנ
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
ט"נשת וניזאה תשרפל שורד
דרוש לפרשת האזינו
תשנ"ט
חילול שבת לצורך פיקוח נפש כשהחולה יכול לעשות בעצמו
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (דברים לב ,א) .ובמדרש (דברים
רבה י ,א) ,האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי .הלכה ,אדם
מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת .כך שנו חכמים,
כל שספק נפשות דוחה את השבת ,וזו מכת האוזן אם סכנה היא מרפאים אותה
בשבת ,עכ"ל המדרש .ויש להבין מה עניין שאילת המדרש לפרשתן ובמה
נסתפק.
א) והלום ראיתי לכ״ק אדמו״ח זצ"ל (שפע חיים ירח האיתנים חלק ב׳ בדרוש לליל
שב״ק פרשת האזינו עמוד ע"ט) שאמר בביאור המדרש ,על פי מה שכתב
בספר החיים להגאון רבי שלמה קלוגער (על סי' שכ"ח קונטרס חיי נפש פרק ב') ,דכיון
דהא דפיקוח נפש דוחה את השבת נפקא לן בגמ' (יומא פה ,ב) מדכתיב (ויקרא יח,
ה) וחי בהם ,ולא שימות בהם ,אם כן הציווי הוא לחולה עצמו שישמור על נפשו,
אלא דהיכא שאינו יכול לבדו להציל עצמו ,החיוב גם על אחרים להצילו ,אבל
אם היא מלאכה קלה מאוד שאפשר להחולה לעשותו בלי טירחא כלל מחוייב
החולה עצמו לעשותה ,עכ"ד .וכ״ק אדמו״ח העיר על דבריו שהם מחודשים,
ולא מצינו סברא זו בפוסקים ,ואדרבה מסתימת לשון השו״ע והפוסקים (עי'
או"ח סי' שכ"ח סעיף ג' ועוד) שנקטו בלשונם מחללין שבת עבור חולה שיש בו
סכנה ,משמע שלכתחילה מחללים אחרים בשבילו.
ומכל מקום העלה שם ע"ד פלפול ,דלכאו' הדבר תלוי במה שנחלקו בגמ' שם
מהיכא נפקא לן דפיקוח נפש דוחה שבת ,דלשמואל דנפקא ליה מ'וחי
בהם' דקאי על החולה עצמו ,צריך לכתחילה החולה עצמו לחלל כדברי הגר"ש
קלוגער ,אבל לרבי שמעון בן מנסיא דנפקא ליה מ'ושמרו בני ישראל את
השבת' (שמות לא ,טז) ,אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות
[ג]
ט"נשת וניזאה תשרפל שורד
הרבה ,הרי בפירוש דברה תורה על אחרים ,שהרי לכל ישראל נאמר 'ושמרו בני
ישראל את השבת לעשות את השבת' .ולפ"ז יש לומר ,שבזה נסתפק המדרש
אם גם כשהחולה יכול לעשות את הרפואה בעצמו רשאים אחרים לחלל שבת
בשבילו ,או בעינן שהוא יחלל לצורך עצמו .ולזה נקט שאילתו דייקא ב'חושש
באזנו' ,שבשאר איברי הגוף הוא בריא ,ובכוחו לעשות את הרפואה לעצמו,
עכ"ד בתוספת ביאור.
ולכאו' יש להבין ,אם איתא כדברי הגר"ש קלוגער ,שמה שאמרה תורה 'וחי
בהם' הוא לחולה עצמו ,מהיכי תיתי דבכה"ג שאין החולה יכול לעשות
את הרפואה לעצמו ,יהיו אחרים מותרין לחלל בשבילו ,דילמא לא התירה
תורה אלא לחולה שיחלל את השבת לעצמו ,וכדקי"ל (שבת ד ,א) אין אומרים לו
לאדם חטא כדי שיזכה חבירך.
אלא שכבר הקשו התוס' (שבת שם ד"ה וכי) על הא דאמרינן אין אומרים לו
לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ,מהא דאמרינן (עירובין לב ,ב) ניחא ליה
לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה .וכתבו לחלק
דבכה"ג שהעם הארץ לא פשע ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא
ליעבד עם הארץ איסורא רבה ,אבל אם באה לו לחבירו עבירה על ידי פשיעתו,
אין אומרים לו לאדם כדי שיזכה חבירך .הלכך גם לעניין פיקוח נפש כיון שלא
פשע החולה ,שפיר אמרינן לאחרים שיחללו עליו את השבת ,דניחא ליה לחבר
דליעבד איסורא קלילא דהיינו חילול שבת שהוא קל לפי ערך חשיבות נפש
מישראל דחמירא טובא ,כמו שהאריך בישמח משה בפרשתן.
ב) והנה בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפרשתן ,כתב לפרש הפסוק 'האזינו
השמים ואדברה'' ,השמים' ,מרמז על התלמידי חכמים שגם הם
ישמעו דברי מוסר ,ועל אף דתועלת המוסר היא כדי להשיב רבים מעוון
ולקרבם לעבודתו יתברך שמו ,והתלמידי חכמים אינם צריכין לזה ,מכל מקום
האזינו גם השמים ואדברה ,כדי שתשמע הארץ אמרי פי ,ד'הארץ' היינו פשוטי
עם ישמעו אמרי פי ,שאם יבואו התלמידי חכמים אז גם הם יבואו וישמעו
תוכחה ומוסר וישפרו מעשיהם ,עכ"ד.
על כן כיון שאמרה תורה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי,
שהתלמידי חכמים יבטלו את תלמודם כדי לשמוע מוסר כדברי התולדות
יעקב יוסף ,עלה המדרש ונסתפק ,החושש באזנו מהו שיהא מותר גם לאחרים
[ד]
ט"נשת וניזאה תשרפל שורד
לחלל עליו את השבת ,האם אמרינן דניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא כדי
שלא יעשה עם הארץ איסורא רבה ,או שמא אין אומרים לו לאדם חטא כדי
שיזכה חבירך וכנ״ל.
ג) אגב אורחא אמרתי להעיר במה שראיתי בשפע חיים (לירח האיתנים חלק א'
בדרוש לליל שב"ק פרשת האזינו עמ' קט"ו) לכ"ק אדמו"ח זצ"ל שכתב לדרכו,
דהמדרש מספקא ליה אם מחללים את השבת 'בחושש' באזנו ,אף שהוא חולי
שאין בו סכנה לכל הגוף ,מכל מקום כיון שהוא עלול לאבד את חוש השמיעה
ושוב לא יוכל לשמוע ולקיים את דברי התורה ,יש לומר שמחללין עליו את
השבת .והביא שם מדברי הגר"ש קלוגער (חכמת שלמה סי' שכ"א סעיף מ"ו) שדן
בכיו"ב לגבי סומא שאמרו חכמים (נדרים סד ,א) סומא חשוב כמת ,דאפשר
שמחללין עליו את השבת.
והנה באמת על כל סכנת אבר נראה מדברי התוס' (סוכה כו ,א ד"ה ואפילו)
שמחללין עליה את השבת ,אלא שלכאו' דבריהם תמוהים מאד כפי
שעמדו בזה בחידושי הרש"ש ובשפת אמת שם ,עיי"ש .אולם עדיין יש לדון
על חולי האוזן ,שמבואר בגמ' (ב"ק פה ,ב) שאם חירשו נותן לו דמי כולו ,ועי'
בכלי יקר (שמות כא ,ה) שכתב טעם למה שאמרה תורה לרצוע אוזן עבד עברי,
כי באמת היה ראוי שילקה בכל גופו ,ולכן רוצעים אותו דייקא באוזן ששקול
כל גופו כדאמרינן חרשו נותן לו דמי כולו ,עיי"ש .אם כן יש לומר ,דאפי' אם
על שאר סכנת אבר אין מחללין את השבת ,מכל מקום החושש באזנו אפשר
שמחללין עליו את השבת (עי' שו"ת חוות יאיר סי' כ"ג ,ובגליוני הש"ס סוכה שם).
ד
[ה]
ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב
בעידן רעוא דרעוין פרשת האזינו – שובה
תש"ע
בתוה"ק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ,יערף כמטר לקחי
תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב ,כי שם ה'
אקרא הבו גודל לאלקינו (דברים לב ,א-ג) .ורבו הדקדוקים במקראי קודש אלו,
וכבר עמד האוה"ח הק' בכמה דקדוקים בפסוק דילן ,ואנן ניזיל לבאר בהא
דמתחיל האזינו השמים בלשון נסתר ומסיים ותשמע הארץ בלשון נוכח ,דהיה
לו לומר ושמעי הארץ כמו שמתחיל האזינו השמים .ובמדרש (רבה פרשה י ,א)
הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת כך
שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת ,וצ"ב שייכות המדרש לפסוק
זו של האזינו השמים ואדברה.
ובחתם סופר (תורת משה בד"ה איתא) עמד ג"כ בדברי המדרש ,ומבאר דהנה דנו
הפוסקים אי מותר לומר וידוי בשבת הואיל ונחת היא לו שמתכפרים
לו עונותיו ,או דילמא צער היא לו שמתחרט על חטאיו( ,וכ"ק אדמו"ח זי"ע דן ג"כ
בזה ,ומביא ראיה דמותר מהא דאומרים אבינו מלכינו ביו"ט של ראש השנה ,עיין שו"ת דברי יציב
או"ח סימן עה) ,וכתב שם בחתם סופר דא"כ לכאורה יהיה אסור גם לתלמיד חכם
הדורש בשבת לדרוש דברים קשים כגידין דברי מוסר המצערים את האדם,
ורק בשבת תשובה שהוא קודם יוה"כ ,ואיתא בספרים שבשבת זו צריך לתקן
את כל אשר קלקל וחילל בשבתות השנה ,א"כ אם לא עכשיו אימתי ,והוי
כבמקום פיקוח נפש ולכך שרי.
ויש ללמוד זה ממשה רבינו דלדעת סדר עולם והובא ברא"ש בערבי פסחים
מת בשבת ,ובאותו יום אמר כל אלו דברי התוכחה ומוסר משום דאם לא
עכשיו אימתי ,וזה כוונת המדרש הלכה מי שחושש באזנו ,שאינו שומע ברצון
לדברי תוכחה ,אי שרי לרפאותו בשבת ,וע"ז השיב דמפסוק זה נראה דהיכא
דהוא הכרח ופקוח נפש שרי ,עכד"ק.
[ו]
ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב
ונראה לומר ע"פ דרכו ובאופן אחר קצת ,ובהקדם דברי שלמה המלך במשלי
(ט ,ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ,והתמיהה מובנת
מה יש להוכיח להחכם הלא הולך הוא בדרך הישר ,ואדרבה הלץ הוא שצריך
לתוכחה ובאלשיך הק' ג"כ עורר בזה ודייק עוד מדוע כתיב לץ ולא ללץ ובחכם
כתיב לחכם ,והולך לדרכו דכשמוכיח ללץ אל יוכיח אותו על פניו לאמר חזור
בך כי הינך לץ וחוטא ,דמיד כשישמע דברים חריפים כאלו ימאס בתוכחה
ויסיר אוזנו משמוע מוסר ,רק הדרך הנכונה היא שאדרבה מתחילה יחזק אותו
בדברים רכים לאמר הלא מסוגל אתה להיות חכם ואילולא תתנהג בדרך הישר
עתיד אתה לגדולות ,ובכך יצליח להטות את לבבו אליו שישמע אל דבריו
ויוכל להשפיע עליו למוטב ,וזהו אל תוכח לץ דהכוונה באומר לץ שאל תאמר
לו הינך לץ ,רק הוכח לחכם שתאמר לו אתה יכול לגדול ולהיות לחכם אע"פ
שעדיין אינך חכם.
ונראה ביאור אחר בזה ,דהנה מתקנת הקדמונים היא שהחכם דורש בשבת זו
שבת שובה בדברי דרוש ותוכחה לעורר לב ההמון לתשובה לפני יום
הקדוש ,שעוד יספיקו לשוב בתשובה קודם יום הנורא ,אשר אז היא כבר בגדר
פיקוח נפש ,ברם צריך ביאור מדוע תקנו זאת דוקא בשבת ,שהרי היו יכולים
לתקן כמו כן שידרוש החכם באחד מימי החול ,ובפשטות הוא כיון דבשבת
כל העם פנויים ממלאכתם ומצויים בביהמ"ד משא"כ בימי החול שטרודים
על המחיה ועל הכלכלה וקשה לאסוף את כולם שישמעו דברי מוסר ,ובנוסף
לזה התועלת מרובה כשכל העם נאספים דאז יכול לדבר דברים קשים כגידים
מבלי שאחד יפגע מזה שהרי מדבר לכל הקהל ,אשר אין כן כשמדבר ליחידים
או למיעוט אנשים אשר צריך לדבר בלשון רכה שלא יפגע אחד מהם.
עוד תועלת יש בזה עפ"י מה דאיתא בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפרשתן,
לבאר מדוע כשדורש החכם מתחיל בדברי דרוש ולאחריה ממשיך בדברי
מוסר ותוכחה ,בעוד שתכלית הדברים היא לעורר לב העם בדברי מוסר ,ומבאר
שם דזהו כדי להמשיך התלמידי חכמים שגם הם ירצו לשמוע הדרשה ,ומזה
יבוא תועלת לשניהם לתלמידי חכמים ולהמון עם ,דהתלמידי חכמים גם הם
יתעוררו לתשובה ,וכשיראו הפשוטי עם שהתלמידי חכמים מתעוררים גם
הם יתעוררו ,ומביא מה ששמע בשם הרה"ק ר' גרשון קיטובער זי"ע עה"פ
(ישעיה ,מב ,יח) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות .דקשה אם הוא חרש איך
ישמע ,ואם הוא עור איך יוכל לראות ,ופירש כי החרשים הם התלמידי חכמים
[ז]
ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב
מלשון החרש והמסגר שהם ישמעו ,כי העורים שהם המוני עם הביטו לראות
על הת"ח אם ייטיב בעיני הת"ח אז גם הוא נוטה אזנו לשמוע.
ובזה מפרש גם דברי הכתוב בפרשתן האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ
אמרי פי ,האזינו השמים קאי על התלמידי חכמים שהם ישמעו דברי,
וממילא יהא ותשמע הארץ אמרי פי שגם עמי הארץ ופשוטי עם ישמעו אמרי
פי.
ויבואר בזה דברי הכתוב במשלי אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך,
דאם ברצונך שישמע הלץ דברי תוכחה וישפיע עליו המוסר אל תוכח
אותו לבד רק תוכיח אותו ביחד עם החכם ,ואז תרויח ב' דברים ,הן שתוכל
לדבר דברים קשים שהרי אין אתה מוכיח אותו לבד ויכול לחשוב שאולי
כוונתך על האחרים ,עוד זאת שיתקבלו עליו דבריך ע"י שיראה שגם החכם
מקבל את הדברים וכדברי התולדות .ובזה יתיישב ג"כ מה שדייק האלשיך הק'
שינוי הלשון דאצל חכם דכתיב לחכם ולא חכם סתם כמו בלץ ,דכוונת הכתוב
לומר אל תוכח לץ כשהוא לבד ,רק הוכח לחכם היינו כשהוא ביחד עם החכם
אז תוכיח אותו בדברי מוסר.
גם יובנו בזה דברי המדרש הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא
מותר לרפאותו בשבת כך שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת,
דהמדרש היה מסופק אם מותר לומר מוסר להאדם אשר חושש באוזנו דהיינו
אדם כזה אשר לא ירצה לשמוע מוסר ,וספק גדול הוא אם יועילו הדברים ,אם
מותר לצערו בשבת ,ומסמיך השאלה לפסוק זו של האזינו השמים שמרומז
בהכתוב הדרך לומר מוסר אף לאנשים כאלו ,שיקבלו דבריו ע"י שיאמר גם
להתלמידי חכמים ,וע"ז מתרץ המדרש כך שנו חכמים ספק פיקוח נפש דוחה
שבת ,דאפילו על ספק דוחה שבת ,וכאן הוי יותר מספק ,שמסתבר שיקבל את
דבריו אם יאמר מוסר כאופן המרומז בקרא.
הנה עומדים אנו סמוך ונראה ליום המקודש יום הכיפורים ,ורואים בחז"ל דאף
יום שלפני יום הכיפורים ערב יום כיפור אשר אליה אנו נכנסים עתה הוא
יום גדול ,ואף שבראש השנה אומרים אבינו מלכינו אין אומרים אותו בערב יום
כיפור מפני שיום טוב הוא ,ויש לבאר לשמחה מה זו עושה ביום זה של ערב
יום כיפור.
[ח]
ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב
ונראה עפ"י מה דאיתא מהרה"ק מרוז'ין זי"ע בשם הבעש"ט הק' זי"ע
דכשמתקרב יום הכיפורים אשר הוא יום אחד בשנה אשר אין להשטן
שליטה על ישראל (יומא כ ,א) ,אז השטן מתחיל לחטוף מכל אשר בא לידו
שיוכל לקטרג עוד על ישראל כיון שעוד מעט נוטלים ממנו הרשות לקטרג,
ואשר על כן צריכים ליזהר ביותר בערב יום כיפור שלא יוכל השטן לקטרג.
וכתב הרה"ק בעל התניא זי"ע (לקוטי תורה כ :פרשת תזריע בד"ה שוש תשיש) לפרש
דברי הכתוב בקללות שבפרשת כי תבוא (דברים כח ,מז) תחת אשר לא
עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב ,דלכאורה משמע אע"פ שעובד
אלוקים רק שאין העבודה בשמחה ובטוב לבב אזי יומשך העונש ,וזה אינו
מובן דוכי בשביל זה בלבד שלא עבד את ה' בשמחה מגיע לו כל הקללות
האלו ,אלא דהענין היא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא,
והשטן בא לקטרג על איזה עוונות אשר מצא אצל האדם ,אך אעפ"כ אילו היה
עובד את ה' בשמחה ,אזי ע"י השמחה של מצוה היה מעורר השמחה למעלה,
ובכח זה היה יכול לבטל כל הקטרוגים והדיננים אשר רוצה השטן לקטרג עליו.
ולזה כשמגיע ערב יום כיפור שהשטן מתגבר מאוד להשטין ולקטרג על
ישראל ומנסה לחטוף כל מה שיכול ,נתן לנו השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו
עצה להינצל ממנו ,ונתן לו מצות אכילה בערב יום הכיפורים ,דכתיב (ויקרא כג,
לב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש ודרשו חז״ל (ברכות ח ,ב) וכי בתשעה
מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה
עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי ,דכמו דבעשירי אין להשטן שליטה
כמו"כ אם אוכל ושותה בשמחה ובטוב לבב בתשיעי ג"כ אין להשטן שליטה
עליו באותו יום ,דע"י השמחה מבטל כח השטן לקטרג וניטלה רשות מהמשטין
להשטין עליו.
ועפי"ז נראה לבאר ג"כ המשך הכתוב מערב עד ערב תשבתו שבתכם,
ובהקדם דברי הגר"א לפרש המובא בירושלמי (ראש השנה פ"ד ה"א)
דכתוב אחד שהוא חל בחול יום תרועה ובשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה,
וביאר דבפרשת אמור נאמרה בעת שעדיין היתה בשנה הראשונה לצאת בני
ישראל מארץ מצרים ,ואז יצאו ממצרים בט"ו ניסן שחל בחמישי בשבת ולפי
החשבון חל אז ראש השנה בשבת (כבהאי שתא) ,לכן נאמר (ויקרא כג ,כד) זכרון
תרועה ,משא"כ בפרשת פנחס שכבר היתה בשנה השניה לצאתם ממצרים
[ט]
ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב
דבפרשת במדבר נאמר ויהי בשנה השנית וגו' ,וראש השנה חל בחול ,לכך
נאמר (במדבר כט ,א) יום תרועה.
ואם כן יש לומר גם כן דהנה בשנה ההוא שבה יצאו ממצרים ,חל ג"כ ערב
יום כיפור ביום ראשון בשבוע לפי החשבון ,ונמצא שיום ערב יום כיפור
היה בין שתי שבתות ,ולזה אמר הכתוב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ,שבין
שתי הערבים שבת ויום כיפור ג"כ תשבתו שבתכם שתעשו אותו היום כיום
כיפור עצמה ,ע"י שתאכלו ותשתה בשמחה ביום זה ויהא נחשב כאילו התענו
תשיעי ועשירי.
ירחם השי"ת עלינו ועל כל כלל ישראל שיתברכו בגמר חתימה טובה ,רפואות
ישועות והשפעות טובות לכל ישראל ,ושיוכלו לעבוד את השי"ת
ולקבל עליהם באמת עול תורה ועול מלכות שמים ,וירחם השי"ת וישלח כבר
הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
ד
[י]
