gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת האזינו תשפ"ז • גליון תקנ‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫ט"נשת וניזאה תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת האזינו‬ ‫תשנ"ט‬ ‫חילול שבת לצורך פיקוח נפש כשהחולה יכול לעשות בעצמו‬ ‫האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (דברים לב‪ ,‬א)‪ .‬ובמדרש (דברים‬ ‫רבה י‪ ,‬א)‪ ,‬האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ .‬הלכה‪ ,‬אדם‬ ‫מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת‪ .‬כך שנו חכמים‪,‬‬ ‫כל שספק נפשות דוחה את השבת‪ ,‬וזו מכת האוזן אם סכנה היא מרפאים אותה‬ ‫בשבת‪ ,‬עכ"ל המדרש‪ .‬ויש להבין מה עניין שאילת המדרש לפרשתן ובמה‬ ‫נסתפק‪.‬‬ ‫א) והלום ראיתי לכ״ק אדמו״ח זצ"ל (שפע חיים ירח האיתנים חלק ב׳ בדרוש לליל‬ ‫שב״ק פרשת האזינו עמוד ע"ט) שאמר בביאור המדרש‪ ,‬על פי מה שכתב‬ ‫בספר החיים להגאון רבי שלמה קלוגער (על סי' שכ"ח קונטרס חיי נפש פרק ב')‪ ,‬דכיון‬ ‫דהא דפיקוח נפש דוחה את השבת נפקא לן בגמ' (יומא פה‪ ,‬ב) מדכתיב (ויקרא יח‪,‬‬ ‫ה) וחי בהם‪ ,‬ולא שימות בהם‪ ,‬אם כן הציווי הוא לחולה עצמו שישמור על נפשו‪,‬‬ ‫אלא דהיכא שאינו יכול לבדו להציל עצמו‪ ,‬החיוב גם על אחרים להצילו‪ ,‬אבל‬ ‫אם היא מלאכה קלה מאוד שאפשר להחולה לעשותו בלי טירחא כלל מחוייב‬ ‫החולה עצמו לעשותה‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וכ״ק אדמו״ח העיר על דבריו שהם מחודשים‪,‬‬ ‫ולא מצינו סברא זו בפוסקים‪ ,‬ואדרבה מסתימת לשון השו״ע והפוסקים (עי'‬ ‫או"ח סי' שכ"ח סעיף ג' ועוד) שנקטו בלשונם מחללין שבת עבור חולה שיש בו‬ ‫סכנה‪ ,‬משמע שלכתחילה מחללים אחרים בשבילו‪.‬‬ ‫ומכל מקום העלה שם ע"ד פלפול‪ ,‬דלכאו' הדבר תלוי במה שנחלקו בגמ' שם‬ ‫מהיכא נפקא לן דפיקוח נפש דוחה שבת‪ ,‬דלשמואל דנפקא ליה מ'וחי‬ ‫בהם' דקאי על החולה עצמו‪ ,‬צריך לכתחילה החולה עצמו לחלל כדברי הגר"ש‬ ‫קלוגער‪ ,‬אבל לרבי שמעון בן מנסיא דנפקא ליה מ'ושמרו בני ישראל את‬ ‫השבת' (שמות לא‪ ,‬טז)‪ ,‬אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות‬ ‫[ג]‬ ‫ט"נשת וניזאה תשרפל שורד‬ ‫הרבה‪ ,‬הרי בפירוש דברה תורה על אחרים‪ ,‬שהרי לכל ישראל נאמר 'ושמרו בני‬ ‫ישראל את השבת לעשות את השבת'‪ .‬ולפ"ז יש לומר‪ ,‬שבזה נסתפק המדרש‬ ‫אם גם כשהחולה יכול לעשות את הרפואה בעצמו רשאים אחרים לחלל שבת‬ ‫בשבילו‪ ,‬או בעינן שהוא יחלל לצורך עצמו‪ .‬ולזה נקט שאילתו דייקא ב'חושש‬ ‫באזנו'‪ ,‬שבשאר איברי הגוף הוא בריא‪ ,‬ובכוחו לעשות את הרפואה לעצמו‪,‬‬ ‫עכ"ד בתוספת ביאור‪.‬‬ ‫ולכאו' יש להבין‪ ,‬אם איתא כדברי הגר"ש קלוגער‪ ,‬שמה שאמרה תורה 'וחי‬ ‫בהם' הוא לחולה עצמו‪ ,‬מהיכי תיתי דבכה"ג שאין החולה יכול לעשות‬ ‫את הרפואה לעצמו‪ ,‬יהיו אחרים מותרין לחלל בשבילו‪ ,‬דילמא לא התירה‬ ‫תורה אלא לחולה שיחלל את השבת לעצמו‪ ,‬וכדקי"ל (שבת ד‪ ,‬א) אין אומרים לו‬ ‫לאדם חטא כדי שיזכה חבירך‪.‬‬ ‫אלא שכבר הקשו התוס' (שבת שם ד"ה וכי) על הא דאמרינן אין אומרים לו‬ ‫לאדם חטא כדי שיזכה חבירך‪ ,‬מהא דאמרינן (עירובין לב‪ ,‬ב) ניחא ליה‬ ‫לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה‪ .‬וכתבו לחלק‬ ‫דבכה"ג שהעם הארץ לא פשע ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא‬ ‫ליעבד עם הארץ איסורא רבה‪ ,‬אבל אם באה לו לחבירו עבירה על ידי פשיעתו‪,‬‬ ‫אין אומרים לו לאדם כדי שיזכה חבירך‪ .‬הלכך גם לעניין פיקוח נפש כיון שלא‬ ‫פשע החולה‪ ,‬שפיר אמרינן לאחרים שיחללו עליו את השבת‪ ,‬דניחא ליה לחבר‬ ‫דליעבד איסורא קלילא דהיינו חילול שבת שהוא קל לפי ערך חשיבות נפש‬ ‫מישראל דחמירא טובא‪ ,‬כמו שהאריך בישמח משה בפרשתן‪.‬‬ ‫ב) והנה בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפרשתן‪ ,‬כתב לפרש הפסוק 'האזינו‬ ‫השמים ואדברה'‪' ,‬השמים'‪ ,‬מרמז על התלמידי חכמים שגם הם‬ ‫ישמעו דברי מוסר‪ ,‬ועל אף דתועלת המוסר היא כדי להשיב רבים מעוון‬ ‫ולקרבם לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬והתלמידי חכמים אינם צריכין לזה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫האזינו גם השמים ואדברה‪ ,‬כדי שתשמע הארץ אמרי פי‪ ,‬ד'הארץ' היינו פשוטי‬ ‫עם ישמעו אמרי פי‪ ,‬שאם יבואו התלמידי חכמים אז גם הם יבואו וישמעו‬ ‫תוכחה ומוסר וישפרו מעשיהם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫על כן כיון שאמרה תורה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪,‬‬ ‫שהתלמידי חכמים יבטלו את תלמודם כדי לשמוע מוסר כדברי התולדות‬ ‫יעקב יוסף‪ ,‬עלה המדרש ונסתפק‪ ,‬החושש באזנו מהו שיהא מותר גם לאחרים‬ ‫[ד]‬ ‫ט"נשת וניזאה תשרפל שורד‬ ‫לחלל עליו את השבת‪ ,‬האם אמרינן דניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא כדי‬ ‫שלא יעשה עם הארץ איסורא רבה‪ ,‬או שמא אין אומרים לו לאדם חטא כדי‬ ‫שיזכה חבירך וכנ״ל‪.‬‬ ‫ג) אגב אורחא אמרתי להעיר במה שראיתי בשפע חיים (לירח האיתנים חלק א'‬ ‫בדרוש לליל שב"ק פרשת האזינו עמ' קט"ו) לכ"ק אדמו"ח זצ"ל שכתב לדרכו‪,‬‬ ‫דהמדרש מספקא ליה אם מחללים את השבת 'בחושש' באזנו‪ ,‬אף שהוא חולי‬ ‫שאין בו סכנה לכל הגוף‪ ,‬מכל מקום כיון שהוא עלול לאבד את חוש השמיעה‬ ‫ושוב לא יוכל לשמוע ולקיים את דברי התורה‪ ,‬יש לומר שמחללין עליו את‬ ‫השבת‪ .‬והביא שם מדברי הגר"ש קלוגער (חכמת שלמה סי' שכ"א סעיף מ"ו) שדן‬ ‫בכיו"ב לגבי סומא שאמרו חכמים (נדרים סד‪ ,‬א) סומא חשוב כמת‪ ,‬דאפשר‬ ‫שמחללין עליו את השבת‪.‬‬ ‫והנה באמת על כל סכנת אבר נראה מדברי התוס' (סוכה כו‪ ,‬א ד"ה ואפילו)‬ ‫שמחללין עליה את השבת‪ ,‬אלא שלכאו' דבריהם תמוהים מאד כפי‬ ‫שעמדו בזה בחידושי הרש"ש ובשפת אמת שם‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אולם עדיין יש לדון‬ ‫על חולי האוזן‪ ,‬שמבואר בגמ' (ב"ק פה‪ ,‬ב) שאם חירשו נותן לו דמי כולו‪ ,‬ועי'‬ ‫בכלי יקר (שמות כא‪ ,‬ה) שכתב טעם למה שאמרה תורה לרצוע אוזן עבד עברי‪,‬‬ ‫כי באמת היה ראוי שילקה בכל גופו‪ ,‬ולכן רוצעים אותו דייקא באוזן ששקול‬ ‫כל גופו כדאמרינן חרשו נותן לו דמי כולו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אם כן יש לומר‪ ,‬דאפי' אם‬ ‫על שאר סכנת אבר אין מחללין את השבת‪ ,‬מכל מקום החושש באזנו אפשר‬ ‫שמחללין עליו את השבת (עי' שו"ת חוות יאיר סי' כ"ג‪ ,‬ובגליוני הש"ס סוכה שם)‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ה]‬ ‫ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת האזינו – שובה‬ ‫תש"ע‬ ‫בתוה"ק האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי‪ ,‬יערף כמטר לקחי‬ ‫תזל כטל אמרתי כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב‪ ,‬כי שם ה'‬ ‫אקרא הבו גודל לאלקינו (דברים לב‪ ,‬א‪-‬ג)‪ .‬ורבו הדקדוקים במקראי קודש אלו‪,‬‬ ‫וכבר עמד האוה"ח הק' בכמה דקדוקים בפסוק דילן‪ ,‬ואנן ניזיל לבאר בהא‬ ‫דמתחיל האזינו השמים בלשון נסתר ומסיים ותשמע הארץ בלשון נוכח‪ ,‬דהיה‬ ‫לו לומר ושמעי הארץ כמו שמתחיל האזינו השמים‪ .‬ובמדרש (רבה פרשה י‪ ,‬א)‬ ‫הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת כך‬ ‫שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת‪ ,‬וצ"ב שייכות המדרש לפסוק‬ ‫זו של האזינו השמים ואדברה‪.‬‬ ‫ובחתם סופר (תורת משה בד"ה איתא) עמד ג"כ בדברי המדרש‪ ,‬ומבאר דהנה דנו‬ ‫הפוסקים אי מותר לומר וידוי בשבת הואיל ונחת היא לו שמתכפרים‬ ‫לו עונותיו‪ ,‬או דילמא צער היא לו שמתחרט על חטאיו‪( ,‬וכ"ק אדמו"ח זי"ע דן ג"כ‬ ‫בזה‪ ,‬ומביא ראיה דמותר מהא דאומרים אבינו מלכינו ביו"ט של ראש השנה‪ ,‬עיין שו"ת דברי יציב‬ ‫או"ח סימן עה)‪ ,‬וכתב שם בחתם סופר דא"כ לכאורה יהיה אסור גם לתלמיד חכם‬ ‫הדורש בשבת לדרוש דברים קשים כגידין דברי מוסר המצערים את האדם‪,‬‬ ‫ורק בשבת תשובה שהוא קודם יוה"כ‪ ,‬ואיתא בספרים שבשבת זו צריך לתקן‬ ‫את כל אשר קלקל וחילל בשבתות השנה‪ ,‬א"כ אם לא עכשיו אימתי‪ ,‬והוי‬ ‫כבמקום פיקוח נפש ולכך שרי‪.‬‬ ‫ויש ללמוד זה ממשה רבינו דלדעת סדר עולם והובא ברא"ש בערבי פסחים‬ ‫מת בשבת‪ ,‬ובאותו יום אמר כל אלו דברי התוכחה ומוסר משום דאם לא‬ ‫עכשיו אימתי‪ ,‬וזה כוונת המדרש הלכה מי שחושש באזנו ‪,‬שאינו שומע ברצון‬ ‫לדברי תוכחה‪ ,‬אי שרי לרפאותו בשבת‪ ,‬וע"ז השיב דמפסוק זה נראה דהיכא‬ ‫דהוא הכרח ופקוח נפש שרי‪ ,‬עכד"ק‪.‬‬ ‫[ו]‬ ‫ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫ונראה לומר ע"פ דרכו ובאופן אחר קצת‪ ,‬ובהקדם דברי שלמה המלך במשלי‬ ‫(ט‪ ,‬ח) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך‪ ,‬והתמיהה מובנת‬ ‫מה יש להוכיח להחכם הלא הולך הוא בדרך הישר‪ ,‬ואדרבה הלץ הוא שצריך‬ ‫לתוכחה ובאלשיך הק' ג"כ עורר בזה ודייק עוד מדוע כתיב לץ ולא ללץ ובחכם‬ ‫כתיב לחכם‪ ,‬והולך לדרכו דכשמוכיח ללץ אל יוכיח אותו על פניו לאמר חזור‬ ‫בך כי הינך לץ וחוטא‪ ,‬דמיד כשישמע דברים חריפים כאלו ימאס בתוכחה‬ ‫ויסיר אוזנו משמוע מוסר‪ ,‬רק הדרך הנכונה היא שאדרבה מתחילה יחזק אותו‬ ‫בדברים רכים לאמר הלא מסוגל אתה להיות חכם ואילולא תתנהג בדרך הישר‬ ‫עתיד אתה לגדולות‪ ,‬ובכך יצליח להטות את לבבו אליו שישמע אל דבריו‬ ‫ויוכל להשפיע עליו למוטב‪ ,‬וזהו אל תוכח לץ דהכוונה באומר לץ שאל תאמר‬ ‫לו הינך לץ‪ ,‬רק הוכח לחכם שתאמר לו אתה יכול לגדול ולהיות לחכם אע"פ‬ ‫שעדיין אינך חכם‪.‬‬ ‫ונראה ביאור אחר בזה‪ ,‬דהנה מתקנת הקדמונים היא שהחכם דורש בשבת זו‬ ‫שבת שובה בדברי דרוש ותוכחה לעורר לב ההמון לתשובה לפני יום‬ ‫הקדוש‪ ,‬שעוד יספיקו לשוב בתשובה קודם יום הנורא‪ ,‬אשר אז היא כבר בגדר‬ ‫פיקוח נפש‪ ,‬ברם צריך ביאור מדוע תקנו זאת דוקא בשבת‪ ,‬שהרי היו יכולים‬ ‫לתקן כמו כן שידרוש החכם באחד מימי החול‪ ,‬ובפשטות הוא כיון דבשבת‬ ‫כל העם פנויים ממלאכתם ומצויים בביהמ"ד משא"כ בימי החול שטרודים‬ ‫על המחיה ועל הכלכלה וקשה לאסוף את כולם שישמעו דברי מוסר‪ ,‬ובנוסף‬ ‫לזה התועלת מרובה כשכל העם נאספים דאז יכול לדבר דברים קשים כגידים‬ ‫מבלי שאחד יפגע מזה שהרי מדבר לכל הקהל‪ ,‬אשר אין כן כשמדבר ליחידים‬ ‫או למיעוט אנשים אשר צריך לדבר בלשון רכה שלא יפגע אחד מהם‪.‬‬ ‫עוד תועלת יש בזה עפ"י מה דאיתא בספה"ק תולדות יעקב יוסף בפרשתן‪,‬‬ ‫לבאר מדוע כשדורש החכם מתחיל בדברי דרוש ולאחריה ממשיך בדברי‬ ‫מוסר ותוכחה‪ ,‬בעוד שתכלית הדברים היא לעורר לב העם בדברי מוסר‪ ,‬ומבאר‬ ‫שם דזהו כדי להמשיך התלמידי חכמים שגם הם ירצו לשמוע הדרשה‪ ,‬ומזה‬ ‫יבוא תועלת לשניהם לתלמידי חכמים ולהמון עם‪ ,‬דהתלמידי חכמים גם הם‬ ‫יתעוררו לתשובה‪ ,‬וכשיראו הפשוטי עם שהתלמידי חכמים מתעוררים גם‬ ‫הם יתעוררו‪ ,‬ומביא מה ששמע בשם הרה"ק ר' גרשון קיטובער זי"ע עה"פ‬ ‫(ישעיה‪ ,‬מב‪ ,‬יח) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות‪ .‬דקשה אם הוא חרש איך‬ ‫ישמע‪ ,‬ואם הוא עור איך יוכל לראות‪ ,‬ופירש כי החרשים הם התלמידי חכמים‬ ‫[ז]‬ ‫ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫מלשון החרש והמסגר שהם ישמעו‪ ,‬כי העורים שהם המוני עם הביטו לראות‬ ‫על הת"ח אם ייטיב בעיני הת"ח אז גם הוא נוטה אזנו לשמוע‪.‬‬ ‫ובזה מפרש גם דברי הכתוב בפרשתן האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ‬ ‫אמרי פי‪ ,‬האזינו השמים קאי על התלמידי חכמים שהם ישמעו דברי‪,‬‬ ‫וממילא יהא ותשמע הארץ אמרי פי שגם עמי הארץ ופשוטי עם ישמעו אמרי‬ ‫פי‪.‬‬ ‫ויבואר בזה דברי הכתוב במשלי אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך‪,‬‬ ‫דאם ברצונך שישמע הלץ דברי תוכחה וישפיע עליו המוסר אל תוכח‬ ‫אותו לבד רק תוכיח אותו ביחד עם החכם‪ ,‬ואז תרויח ב' דברים‪ ,‬הן שתוכל‬ ‫לדבר דברים קשים שהרי אין אתה מוכיח אותו לבד ויכול לחשוב שאולי‬ ‫כוונתך על האחרים‪ ,‬עוד זאת שיתקבלו עליו דבריך ע"י שיראה שגם החכם‬ ‫מקבל את הדברים וכדברי התולדות‪ .‬ובזה יתיישב ג"כ מה שדייק האלשיך הק'‬ ‫שינוי הלשון דאצל חכם דכתיב לחכם ולא חכם סתם כמו בלץ‪ ,‬דכוונת הכתוב‬ ‫לומר אל תוכח לץ כשהוא לבד‪ ,‬רק הוכח לחכם היינו כשהוא ביחד עם החכם‬ ‫אז תוכיח אותו בדברי מוסר‪.‬‬ ‫גם יובנו בזה דברי המדרש הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא‬ ‫מותר לרפאותו בשבת כך שנו חכמים כל שספק נפשות דוחה את השבת‪,‬‬ ‫דהמדרש היה מסופק אם מותר לומר מוסר להאדם אשר חושש באוזנו דהיינו‬ ‫אדם כזה אשר לא ירצה לשמוע מוסר‪ ,‬וספק גדול הוא אם יועילו הדברים‪ ,‬אם‬ ‫מותר לצערו בשבת‪ ,‬ומסמיך השאלה לפסוק זו של האזינו השמים שמרומז‬ ‫בהכתוב הדרך לומר מוסר אף לאנשים כאלו‪ ,‬שיקבלו דבריו ע"י שיאמר גם‬ ‫להתלמידי חכמים‪ ,‬וע"ז מתרץ המדרש כך שנו חכמים ספק פיקוח נפש דוחה‬ ‫שבת‪ ,‬דאפילו על ספק דוחה שבת‪ ,‬וכאן הוי יותר מספק‪ ,‬שמסתבר שיקבל את‬ ‫דבריו אם יאמר מוסר כאופן המרומז בקרא‪.‬‬ ‫הנה עומדים אנו סמוך ונראה ליום המקודש יום הכיפורים‪ ,‬ורואים בחז"ל דאף‬ ‫יום שלפני יום הכיפורים ערב יום כיפור אשר אליה אנו נכנסים עתה הוא‬ ‫יום גדול‪ ,‬ואף שבראש השנה אומרים אבינו מלכינו אין אומרים אותו בערב יום‬ ‫כיפור מפני שיום טוב הוא‪ ,‬ויש לבאר לשמחה מה זו עושה ביום זה של ערב‬ ‫יום כיפור‪.‬‬ ‫[ח]‬ ‫ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫ונראה עפ"י מה דאיתא מהרה"ק מרוז'ין זי"ע בשם הבעש"ט הק' זי"ע‬ ‫דכשמתקרב יום הכיפורים אשר הוא יום אחד בשנה אשר אין להשטן‬ ‫שליטה על ישראל (יומא כ‪ ,‬א)‪ ,‬אז השטן מתחיל לחטוף מכל אשר בא לידו‬ ‫שיוכל לקטרג עוד על ישראל כיון שעוד מעט נוטלים ממנו הרשות לקטרג‪,‬‬ ‫ואשר על כן צריכים ליזהר ביותר בערב יום כיפור שלא יוכל השטן לקטרג‪.‬‬ ‫וכתב הרה"ק בעל התניא זי"ע (לקוטי תורה כ‪ :‬פרשת תזריע בד"ה שוש תשיש) לפרש‬ ‫דברי הכתוב בקללות שבפרשת כי תבוא (דברים כח‪ ,‬מז) תחת אשר לא‬ ‫עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬דלכאורה משמע אע"פ שעובד‬ ‫אלוקים רק שאין העבודה בשמחה ובטוב לבב אזי יומשך העונש‪ ,‬וזה אינו‬ ‫מובן דוכי בשביל זה בלבד שלא עבד את ה' בשמחה מגיע לו כל הקללות‬ ‫האלו‪ ,‬אלא דהענין היא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪,‬‬ ‫והשטן בא לקטרג על איזה עוונות אשר מצא אצל האדם‪ ,‬אך אעפ"כ אילו היה‬ ‫עובד את ה' בשמחה‪ ,‬אזי ע"י השמחה של מצוה היה מעורר השמחה למעלה‪,‬‬ ‫ובכח זה היה יכול לבטל כל הקטרוגים והדיננים אשר רוצה השטן לקטרג עליו‪.‬‬ ‫ולזה כשמגיע ערב יום כיפור שהשטן מתגבר מאוד להשטין ולקטרג על‬ ‫ישראל ומנסה לחטוף כל מה שיכול‪ ,‬נתן לנו השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו‬ ‫עצה להינצל ממנו‪ ,‬ונתן לו מצות אכילה בערב יום הכיפורים‪ ,‬דכתיב (ויקרא כג‪,‬‬ ‫לב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש ודרשו חז״ל (ברכות ח‪ ,‬ב) וכי בתשעה‬ ‫מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה‬ ‫עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי‪ ,‬דכמו דבעשירי אין להשטן שליטה‬ ‫כמו"כ אם אוכל ושותה בשמחה ובטוב לבב בתשיעי ג"כ אין להשטן שליטה‬ ‫עליו באותו יום‪ ,‬דע"י השמחה מבטל כח השטן לקטרג וניטלה רשות מהמשטין‬ ‫להשטין עליו‪.‬‬ ‫ועפי"ז נראה לבאר ג"כ המשך הכתוב מערב עד ערב תשבתו שבתכם‪,‬‬ ‫ובהקדם דברי הגר"א לפרש המובא בירושלמי (ראש השנה פ"ד ה"א)‬ ‫דכתוב אחד שהוא חל בחול יום תרועה ובשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה‪,‬‬ ‫וביאר דבפרשת אמור נאמרה בעת שעדיין היתה בשנה הראשונה לצאת בני‬ ‫ישראל מארץ מצרים‪ ,‬ואז יצאו ממצרים בט"ו ניסן שחל בחמישי בשבת ולפי‬ ‫החשבון חל אז ראש השנה בשבת (כבהאי שתא)‪ ,‬לכן נאמר (ויקרא כג‪ ,‬כד) זכרון‬ ‫תרועה‪ ,‬משא"כ בפרשת פנחס שכבר היתה בשנה השניה לצאתם ממצרים‬ ‫[ט]‬ ‫ע"שת וניזאה תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫דבפרשת במדבר נאמר ויהי בשנה השנית וגו'‪ ,‬וראש השנה חל בחול‪ ,‬לכך‬ ‫נאמר (במדבר כט‪ ,‬א) יום תרועה‪.‬‬ ‫ואם כן יש לומר גם כן דהנה בשנה ההוא שבה יצאו ממצרים‪ ,‬חל ג"כ ערב‬ ‫יום כיפור ביום ראשון בשבוע לפי החשבון‪ ,‬ונמצא שיום ערב יום כיפור‬ ‫היה בין שתי שבתות‪ ,‬ולזה אמר הכתוב מערב עד ערב תשבתו שבתכם‪ ,‬שבין‬ ‫שתי הערבים שבת ויום כיפור ג"כ תשבתו שבתכם שתעשו אותו היום כיום‬ ‫כיפור עצמה‪ ,‬ע"י שתאכלו ותשתה בשמחה ביום זה ויהא נחשב כאילו התענו‬ ‫תשיעי ועשירי‪.‬‬ ‫ירחם השי"ת עלינו ועל כל כלל ישראל שיתברכו בגמר חתימה טובה‪ ,‬רפואות‬ ‫ישועות והשפעות טובות לכל ישראל‪ ,‬ושיוכלו לעבוד את השי"ת‬ ‫ולקבל עליהם באמת עול תורה ועול מלכות שמים‪ ,‬וירחם השי"ת וישלח כבר‬ ‫הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[י]‬