gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

נאה דורש ונאה מקיים · Nu'eh Doiresh Venu'eh Mekayeim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫שליט״א‬ ‫נאה‬ ‫שליט״א‬ ‫אהרןנאה‬ ‫הרב אהרן‬ ‫שיעוריושל‬ ‫של הרב‬ ‫שיעוריו‬ ‫מתוךמתוך‬ ‫לזכות את הרבים‬ ‫בענין עבירות שבין אדם לחבירו ואונאת דברים‬ ‫שבת שובה שנת תורת פיך שמאלפי זהב לפ"ק‬ ‫ויושב‬ ‫שישראל‬ ‫'ובשעההדין‬‫עומדג)‪,‬מכסא‬‫רבה כט‪,‬‬ ‫הקב"ה‪,‬‬ ‫(ויקרא‬ ‫בוודאי‬ ‫האיששעכשיו‬ ‫שחשבו‬ ‫רוחםכי זה‬ ‫הצרה‪,‬‬‫עברהאת‬ ‫כברהשיב‬ ‫בבואו וזה‬ ‫הנביאים דבריו‬ ‫בבואו לדבר‬ ‫שגם אדון‬ ‫ובלתי ספק‬ ‫הנביאים‬ ‫אדון‬ ‫קודש‪ ,‬שבת‬ ‫שבת‬ ‫בשבת קודש‪,‬‬ ‫היום בשבת‬‫בעמדנו היום‬ ‫בעמדנו‬ ‫שופר'‪.‬‬ ‫שופריהן ה' בקול‬ ‫ותוקעין לפני‬ ‫רחמים דכתיב‬ ‫בכסא‬ ‫נוטלין את‬ ‫אמנם‬ ‫הישר‪ ,‬בוודאי‬ ‫זה האיש‬ ‫הדרך‬ ‫להם את‬ ‫הצרה‪ ,‬כי‬ ‫יורה עברה‬ ‫בני כבר‬ ‫אתחקי‬ ‫אתרבבניללמד‬ ‫ישראל‬ ‫בקהל‬ ‫דבריוללמד‬ ‫לדבר‬ ‫בקהל רב‬ ‫מה שמובא‬ ‫שמובא‬ ‫להביא מה‬ ‫נאה להביא‬ ‫שובה‪ ,‬נאה‬ ‫שובה‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬עומד מכסא הדין ויושב‬ ‫הדרך‬ ‫את אמנם‬ ‫הישר‪,‬‬ ‫ושאלוהו‬ ‫יחדיו הדרך‬‫להם את‬ ‫כשנפגשו‬ ‫לעוררם יורה‬ ‫ולהוכיחם לדעת‬‫ותורותיו‪,‬‬ ‫לעוררם‬‫חקי ה'‬‫ותורותיו‪,‬‬‫ישראל‬ ‫ה'‬ ‫על הכתוב‬ ‫הכתוב (דברים‬ ‫(דברים‬ ‫הקדושים על‬ ‫בספרים הקדושים‬ ‫בספרים‬ ‫והקשו בזה בספרים הקדושים‬ ‫שגם‬ ‫בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר'‪.‬‬ ‫"תדעו‪,‬הדרך‬ ‫ושאלוהו את‬‫להם האיש‪:‬‬ ‫אמריחדיו‬ ‫היה הנכון‪,‬‬ ‫כשנפגשו‬ ‫ומוסר‪ ,‬אביו‬ ‫מתפלל לפני‬ ‫היהחכמה‬ ‫לדעת‬‫ומוסר‪,‬‬ ‫ולהוכיחם‬ ‫חכמה‬ ‫אלקיך ושמעת‬ ‫ושמעת‬ ‫ה' אלקיך‬ ‫עד ה'‬ ‫"ושבת עד‬ ‫ל‪,‬ל‪ ,‬ב)ב) "ושבת‬ ‫(קדושת לוי‪ ,‬שפת אמת ועוד) למה עניינים‬ ‫וגם‬ ‫הנכוןשגם‬ ‫הדרך"תדעו‪,‬‬ ‫האיש‪:‬‬ ‫להםאת‬‫אמריודע‬‫הנכון‪,‬אינני‬ ‫שדבריו אני‬ ‫ישובו ריקם‬ ‫שבשמים‪,‬‬ ‫לפני אביו‬ ‫שדבריו לא‬ ‫מתפלל‬ ‫שבשמים‪,‬‬ ‫יש בה‬ ‫בה‬ ‫'ושבת'‪ ,‬יש‬ ‫דתיבת 'ושבת'‪,‬‬ ‫בקולו"‪ ,‬דתיבת‬ ‫בקולו"‪,‬‬ ‫הקדושים‬ ‫קול‬ ‫בספריםעל ידי‬ ‫בזה דווקא‬ ‫נפעלים‬‫אלווהקשו‬ ‫יודע‬ ‫זאת אני‬ ‫הנכון וגם‬ ‫הדרך‬‫את רק‬ ‫כמותכם‪,‬‬ ‫תועה יודע‬ ‫אני אינני‬ ‫העם‪ ,‬אני‬ ‫רושם בלב‬‫ויעשובאזני‬‫העם‪,‬ויכנסו‬ ‫ריקם‬‫באזני‬ ‫ישובו‬‫ויכנסו‬ ‫לא‬ ‫כאשר מתעורר‬ ‫מתעורר‬ ‫והיינו כאשר‬ ‫שבת‪ ,‬והיינו‬ ‫אותיות שבת‪,‬‬ ‫אותיות‬ ‫ודיבור‪.‬‬ ‫תפילה עניינים‬ ‫ועוד) למה‬ ‫אמתידי‬‫שפתעל‬‫השופרלוי‪,‬ולא‬ ‫(קדושת‬ ‫אפשר‬ ‫זאתאיאני יודע‬ ‫קטנה‬ ‫תועהשבספינה‬ ‫כמותכם‪ ,‬רק‬ ‫בוודאי‬ ‫אני‬ ‫רושם בלב שומעיהן‪.‬‬ ‫ויעשו‬ ‫שומעיהן‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה‬ ‫בתשובה‬ ‫קודש לשוב‬ ‫בשבת קודש‬ ‫האדם בשבת‬ ‫האדם‬ ‫מעלה‬ ‫על בוידי קול‬ ‫דווקא יש‬ ‫לכאורה דיבור‬ ‫הרי נפעלים‬ ‫אלו‬ ‫ורק‬ ‫חפצכם‪,‬‬ ‫שבספינהלמחוז‬ ‫שתגיעו לעולם‬ ‫אזי 'ושמעת‬‫אלקיך'‪ ,‬אזי‬ ‫ה' אלקיך'‪,‬‬ ‫'עד ה'‬ ‫שלימה 'עד‬ ‫שלימה‬ ‫אפשר‬ ‫קטנה אי‬ ‫וזהו כוונת אמרו "האזינו השמים"‪ ,‬בוודאי‬ ‫'ושמעת‬ ‫בדיבור‬ ‫שהריודיבור‪.‬‬ ‫תפילה‬ ‫הפשוט‪,‬‬ ‫על ידי‬ ‫הקול‬‫השופרמןולא‬ ‫יתירה‬ ‫רוצים‬ ‫אתם‬ ‫אם‬ ‫לכם‬ ‫לי‬ ‫יש‬ ‫אחת‬ ‫וזהו כוונת אמרו "האזינו השמים"‪,‬‬ ‫שיאזין עצה‬ ‫לשמוע דברי‬ ‫אזנך לשמוע‬ ‫בקולו' –– תטה‬ ‫תטה אזנך‬ ‫בקולו'‬ ‫שתגיעו לעולם למחוז חפצכם‪ ,‬ורק‬ ‫הרוכב בשמים‬ ‫אל הרוכב‬ ‫עצמו אל‬ ‫פנה עצמו‬ ‫פנה‬ ‫דברי‬ ‫מה‬ ‫מעלה‬‫ברורה‬ ‫בצורה בו‬ ‫דיבור יש‬‫לכאורהומפרש‬ ‫אדם מבאר‬ ‫הרי‬ ‫ביחד‪,‬‬ ‫כולכם‬ ‫בשמים שיאזין‬ ‫אתם רוצים‬ ‫שתתאמצו אם‬ ‫אחת יש לי לכם‬ ‫להוושע‪,‬‬‫"ואדברה" עצה‬ ‫דבר‪,‬‬ ‫ראשית‬ ‫תפלתו‪,‬‬ ‫בדבר‬ ‫דרשה‬ ‫הדורש‬ ‫מפי‬ ‫התעוררות מפי הדורש דרשה בדבר‬ ‫התעוררות‬ ‫אדם‬ ‫פשוטשהרי‬ ‫הקולכן בקול‬ ‫הפשוט‪,‬‬ ‫מה שאין‬ ‫בקשתו‪ ,‬מן‬ ‫יתירה‬ ‫הרבים‬ ‫הרבים ובכח‬ ‫להוושע‪,‬שאתם‬‫כי ובאשר‬ ‫תפלתו‪ ,‬ראשית דבר‪" ,‬ואדברה"‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫כולכם ביחד‪,‬‬ ‫שתתאמצו‬ ‫ישרים ונכונים‬‫דברים ישרים‬ ‫שימצא דברים‬ ‫שימצא‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫נקבע‬ ‫למהבצורה‬ ‫ומפרש‬‫רצונו‪ .‬וא"כ‬ ‫מה מבאר‬ ‫מבאראדם‬ ‫בדיבור‬ ‫לא‬ ‫גדולה‪,‬‬ ‫הרביםספינה‬ ‫שאתםלעשות‬ ‫ובאשרתוכלו‬ ‫ונכונים כי‬ ‫המלך ביחד‬ ‫ובכח הרבים‬ ‫שהתפלל‬ ‫כמו‬ ‫לשון‪,‬‬ ‫מענה‬ ‫מה'‬ ‫א)‬ ‫לב‪ ,‬א)‬ ‫כתוב (דברים‬ ‫(דברים לב‪,‬‬ ‫בפרשתן כתוב‬‫בפרשתן‬ ‫ולא‬ ‫השופר‪,‬‬ ‫קול‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫ברורה מה בקשתו‪ ,‬מה שאין כן בקול‬ ‫דווקא‬ ‫הדבר‬ ‫להגיע‬ ‫לעשות תוכלו‬‫ספינה גדולה‬ ‫מה' מענה לשון‪ ,‬כמו שהתפלל המלך‬ ‫ופי וע״י‬ ‫ספינה גדולה‪,‬‬ ‫ביחד תוכלו‬ ‫תפתח‬ ‫שפתי‬ ‫"אדנ"י‬ ‫החסיד‬ ‫ותשמע‬ ‫ואדברה ותשמע‬ ‫השמים ואדברה‬ ‫"האזינו השמים‬‫"האזינו‬ ‫זה‬ ‫רצונו‪.‬כלוא"כ‬ ‫מה את‬ ‫שנבקש‬‫תפילהמבאר‬‫פשוטידיאדם לא‬ ‫על‬ ‫אבקש‬ ‫החסיד "אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד‬ ‫זאת להגיע‬ ‫תוכלו‬ ‫גדולהאמנם‬‫בשלום‪,‬‬ ‫למקומכם‬ ‫ספינה‬ ‫הארץ וע״י‬ ‫למה נקבע הדבר דווקא על ידי קול‬ ‫במפורש‪.‬‬ ‫הגדולה‬ ‫הספינה‬ ‫תעשו‬ ‫שכאשר‬ ‫ויושבי למקומכם בשלום‪ ,‬אמנם זאת אבקש‬ ‫מכם‬ ‫"ותשמע הארץ‬‫שנית‪",‬ותשמע‬ ‫שנית‪,‬‬‫תהלתך"‪.‬‬ ‫תהלתך"‪.‬‬ ‫יגיד‬ ‫אפתח‬ ‫דברי אפתח‬ ‫בפתח דברי‬ ‫פי"‪ ,‬בפתח‬‫אמרי פי"‪,‬‬ ‫הארץ אמרי‬‫הארץ‬ ‫השופר‪ ,‬ולא על ידי תפילה שנבקש‬ ‫יגע לריק‬ ‫לריק ויושבי‬ ‫שלא יגע‬ ‫פי"‪ ,‬שלא‬ ‫אמרי פי"‪,‬‬‫אמרי‬ ‫מרדכי‬ ‫רבי מרדכי‬ ‫מהגה"צ רבי‬ ‫שראיתי מהגה"צ‬ ‫במה שראיתי‬ ‫פי במה‬ ‫פי‬ ‫העצה‬ ‫בשכרהגדולה‬ ‫הספינה‬ ‫עמכם‬‫אותיתעשו‬ ‫שכאשר‬‫תקחו גם‬ ‫פיו מכם‬ ‫אמרי‬ ‫לשמוע‬ ‫אזנם‬ ‫יטו‬ ‫הארץ‬ ‫במפורש‪.‬לבאר על פי מה‬ ‫וחשבתי בעניי‬ ‫את כל זה‬ ‫הארץ יטו אזנם לשמוע אמרי פיו‬ ‫מחזיקי‬ ‫אבד"ק מחזיקי‬ ‫זצ"ל אבד"ק‬‫ראטענבערג זצ"ל‬ ‫ראטענבערג‬ ‫בשכר העצה‬ ‫לפניכם"‪.‬‬ ‫נותןעמכם‬ ‫שאניאותי‬ ‫תקחו גם‬‫גם טובה‬ ‫ותפלה זו‬ ‫ה'‪ .‬ותפלה‬ ‫יראת ה'‪.‬‬ ‫כשמלדמם יראת‬ ‫כשמלדמם‬ ‫שאמרו בגמרא (סנהדרין קו‪' ,):‬אמר‬ ‫זו גם‬ ‫מרדכי‬ ‫יד מרדכי‬ ‫בספרו יד‬ ‫אנטווערפען בספרו‬ ‫הדת אנטווערפען‬ ‫הדת‬ ‫בעיי‪,‬פי מה‬ ‫בשני‬ ‫לבאר על‬ ‫למבעי‬ ‫בעניי‬ ‫וחשבתי‬ ‫רבותא‬ ‫רבא‬ ‫הנה לא באתי‬ ‫לפניכם"‪.‬‬ ‫שאני נותן‬ ‫מובן‪ ,‬כי‬ ‫'והנמשל‬ ‫עדה טובה‬ ‫לפני‬ ‫בעמדי‬ ‫היום‬ ‫מתפלל‬ ‫אנכי‬ ‫דבריו‬ ‫בפתח דבריו‬ ‫ודרשות‪ ,‬בפתח‬ ‫תשובות ודרשות‪,‬‬ ‫תשובות‬ ‫אנכי מתפלל היום בעמדי לפני עדה‬ ‫בנזיקין'אמר‬ ‫ואנן‬ ‫(סנהדרין קו‪,):‬‬ ‫כולי תנויי‬‫בגמרא‬‫יהודה‬ ‫שאמרו‬ ‫דרב‬ ‫הדרך‪,‬‬ ‫את‬ ‫לכם‬ ‫ולהורות‬ ‫אתכם‬ ‫להוכיח‬ ‫שיזכני‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫דבר‬ ‫להשמיעם‬ ‫הקדושה‬ ‫מה‬ ‫מבאר מה‬ ‫שובה מבאר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫בדרשה לשבת‬ ‫בדרשה‬ ‫'והנמשל מובן‪ ,‬כי הנה לא באתי‬ ‫הקדושה להשמיעם דבר ה'‪ ,‬שיזכני‬ ‫בעיי‪,‬וכיבשני‬ ‫למבעי‬‫רבותאטובא‬‫רבא מתנינן‬ ‫ואני‬ ‫הוה‬ ‫בעוקצין‪,‬‬ ‫קא‬ ‫כמותכם‪,‬הדרך‪,‬‬ ‫וכמונילכם את‬ ‫ולהורות‬ ‫טועה‬ ‫אתכם‬ ‫להוכיחאני‬ ‫ערבים כי גם‬ ‫לדבר דברים‬ ‫דברים ערבים‬ ‫למודים לדבר‬ ‫לשון למודים‬ ‫ה' לשון‬ ‫ה'‬ ‫א‪.‬‬ ‫הפסוק‪ ,‬א‪.‬‬ ‫על הפסוק‪,‬‬ ‫המפרשים על‬ ‫שהעירו המפרשים‬ ‫שהעירו‬ ‫שכובשת ואנן‬ ‫ירק‬ ‫תנויי בנזיקין‬ ‫כולי אשה‬ ‫יהודה‬‫יהודה‬ ‫מטי רב‬ ‫דרב‬ ‫ועד‬ ‫רגלי‬ ‫מכף‬ ‫ופשעים‬ ‫עוונות‬ ‫מלא‬ ‫בלבם‬ ‫רושם‬ ‫לעשות‬ ‫לשומעיהם‪,‬‬ ‫'ואדברה'‪,‬‬ ‫השמים 'ואדברה'‪,‬‬ ‫אצל השמים‬ ‫אמר אצל‬ ‫למה אמר‬ ‫למה‬ ‫לשומעיהם‪ ,‬לעשות רושם בלבם כי גם אני טועה וכמוני כמותכם‪ ,‬ואני‬ ‫זיתים וכי הוה‬‫בעוקצין‪,‬‬ ‫טובא לה‬‫מתנינןואמרי‬ ‫קא‬ ‫לייעץ‬ ‫מכףבאתי‬ ‫ופשעיםרק‬ ‫עוונותבי מתום‪,‬‬‫ראשי אין‬ ‫שכבשן‬ ‫בקדירה‬ ‫רגלי ועד‬ ‫פי‪ ,‬מלא‬ ‫לרצון אמרי‬ ‫אמרי פי‪,‬‬ ‫יהיו לרצון‬‫דרכם‪ ,‬יהיו‬ ‫להיטב דרכם‪,‬‬ ‫להיטב‬ ‫הארץ‬ ‫גבי הארץ‬ ‫שאמר גבי‬ ‫הדרך שאמר‬‫על הדרך‬ ‫אמר על‬ ‫ולא אמר‬‫ולא‬ ‫הויות ירק‬ ‫דרב‬ ‫שכובשת‬ ‫אשהאמר‬ ‫בטרפיהן יהודה‬ ‫טהורים‪,‬‬ ‫מטי רב‬ ‫ותצעקו‬ ‫שתתאחדו‬ ‫טובה‬ ‫עצה‬ ‫לכם‬ ‫עכת"ד‪.‬‬ ‫'האזינו‬ ‫לומר 'האזינו‬ ‫לו לומר‬ ‫היה לו‬ ‫פי'‪ ,‬היה‬‫'אמרי פי'‪,‬‬ ‫'אמרי‬ ‫ראשי אין בי מתום‪ ,‬רק באתי לייעץ‬ ‫עכת"ד‪.‬‬ ‫שכבשן‬‫זיתים ואנן‬ ‫ואמרי לה‬ ‫בקדירה‬ ‫ממנו‬ ‫קא‬ ‫חזינא הכא‪,‬‬ ‫ושמואל קא‬ ‫ותבקשוותצעקו‬ ‫שתתאחדו‬ ‫להבוב״ה‪,‬‬ ‫עצה טובה‬ ‫ותתחננו‬‫לכם‬ ‫גם אני טועה וכמוני כמותכם‬ ‫בנפרד‬ ‫דיבר בנפרד‬ ‫למה דיבר‬ ‫ב‪ .‬למה‬ ‫דברי'‪ .‬ב‪.‬‬ ‫השמים דברי'‪.‬‬ ‫השמים‬ ‫אמרסריהויות דרב‬ ‫טהורים‪,‬תלת‬ ‫בטרפיהןבעוקצין‬ ‫וגדול‬ ‫מתיבתא‪,‬‬ ‫מתנינן‬ ‫וכפרה‪ ,‬ממנו‬ ‫סליחהותבקשו‬ ‫להבוב״ה‪,‬‬‫מחילה‬ ‫ביחד‬ ‫ותתחננו‬ ‫כ"ק‬ ‫כמותכם‬ ‫וכמוני ממו"ר‬ ‫טועה פעמים‬ ‫אני כמה‬ ‫שמעתי‬‫גם‬ ‫יחד‬ ‫לכלול יחד‬ ‫לו לכלול‬ ‫היה לו‬ ‫ולארץ‪ ,‬היה‬ ‫לשמים ולארץ‪,‬‬‫לשמים‬ ‫ואנן קא‬ ‫מטרא‬ ‫ואתא‬ ‫הכא‪,‬‬ ‫מסאני‬‫חזינא‬‫יהודהקאשליף‬‫ושמואל‬ ‫ורב‬ ‫בוודאי‬ ‫הרבים‪ ,‬ואז‬ ‫תשובה‬ ‫ביחד כח‬‫מאד‬ ‫השמים‬ ‫'האזינו השמים‬‫ולומר 'האזינו‬ ‫וארץ‪ ,‬ולומר‬ ‫שמים וארץ‪,‬‬‫שמים‬ ‫וכפרה‪ ,‬וגדול‬ ‫סליחה‬ ‫מחילה‬ ‫ממו"ר כ"ק‬ ‫שליט"א‬ ‫כמה פעמים‬ ‫מסאטמאר‬ ‫מהר"א‬ ‫שמעתי‬‫אדמו"ר‬ ‫מתיבתא‪,‬‬ ‫תלת סרי‬ ‫בעוקצין‬ ‫מתנינןצוחינן‬ ‫משאלותיכם‪,‬‬ ‫תשובה וימלא‬ ‫ה׳ קולכם‬ ‫אלא‬ ‫דמשגח בן‬ ‫וליכא‬ ‫ואנן‬ ‫הרבים‪ ,‬ואז בוודאי‬ ‫ישמעכח‬ ‫ה'דברי מאד‬ ‫בעל שליט"א‬ ‫מסאטמאר‬ ‫רביה"ק‬ ‫מהר"א‬ ‫שאמר‬ ‫אדמו"ר‬ ‫ממה‬ ‫וארץ'‪ .‬ג‪.‬ג‪.‬‬ ‫שמים וארץ'‪.‬‬‫'שמעו שמים‬ ‫או 'שמעו‬ ‫והארץ' או‬ ‫והארץ'‬ ‫מטרא‬ ‫דכתיבואתא‬ ‫בעימסאני‬ ‫שליף‬ ‫יהודה‬ ‫ורב‬ ‫גם‬ ‫וימלא שתקחו נא‬ ‫אבקש מכם‬ ‫טז‪,‬‬ ‫(שמואל א‬ ‫ליבא‬ ‫הקב"ה‬ ‫משאלותיכם‪,‬‬ ‫זאתקולכם‬ ‫ואמנם ה׳‬ ‫ה'דברי ישמע‬ ‫בעל‬ ‫רביה"ק‬ ‫שאמר‬ ‫ממה‬ ‫ולנכח‬ ‫ציווי ולנכח‬‫לשון ציווי‬ ‫אמר לשון‬ ‫לשמים אמר‬ ‫למה לשמים‬ ‫למה‬ ‫וליכא דמשגח בן אלא‬ ‫צוחינן‬ ‫ז) וה' יראה ללבב'‪.‬‬ ‫ואנן‬ ‫נותן‬ ‫מכםזו שאני‬ ‫שתקחו נא‬ ‫אבקש עצה‬‫זאת בשביל‬‫ואמנםעמכם‬ ‫יואל' זי"ע (דברי יואל מועדים ח"א עמ' אותי‬ ‫לשון‬ ‫'ותשמע' לשון‬ ‫אמר 'ותשמע'‬ ‫'האזינו'‪ ,‬ולארץ אמר‬ ‫'האזינו'‪,‬‬ ‫הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל א טז‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫לפניכם'‪,‬‬ ‫עמ'‬ ‫מועדים ח"א‬ ‫חשבתי מי‬ ‫'ובאמת‬ ‫זי"עלשונו‪:‬‬ ‫(דברי יואל‬ ‫יואל'וזה‬‫שלג)‬ ‫מי גם אותי עמכם בשביל עצה זו שאני‬ ‫חשבתי‬ ‫'ובאמת‬ ‫לשונו‪:‬‬ ‫וזה‬ ‫שלג)‬ ‫'ושמעי‬ ‫לומר 'ושמעי‬ ‫לו לומר‬‫היה לו‬ ‫ונסתר‪ ,‬היה‬ ‫בקשה ונסתר‪,‬‬‫בקשה‬ ‫ללבב'‪ .‬יוצא מן הגרון‪,‬‬ ‫יראההדיבור‬ ‫והנה‬‫ז) וה'‬ ‫אנכי כי באתי עד הלום להכיח את‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫את נותן לפניכם'‪,‬‬ ‫ארץ'‪.‬‬ ‫ארץ'‪.‬‬ ‫ומתלבש באותיות ובמילים מבוררות‪,‬‬ ‫ליבא בעי‬ ‫רחמנא‬ ‫להכיחועדה‪,‬‬ ‫הלום קהל‬‫מוסר לפני‬‫באתי עד‬ ‫ולומר‬ ‫העם‪ ,‬כי‬ ‫אנכי‬ ‫הגרון‪,‬‬ ‫מה‬ ‫הכוונהיוצא מן‬ ‫ומפרשותה‪.‬‬ ‫הדיבור‬ ‫והנה‬ ‫המגלות את‬ ‫אמרינן בגמרא (ראש השנה לד‪' ):‬אמר‬ ‫ועדה‪,‬‬ ‫קהל‬ ‫לפני‬ ‫מוסר‬ ‫אמנם יכול אני לומד רק את המשל‬ ‫ולומר‬ ‫העם‪,‬‬ ‫לחכמי‬ ‫מצינו לחכמי‬ ‫דהנה מצינו‬‫בזה‪ ,‬דהנה‬ ‫ומבאר בזה‪,‬‬ ‫ומבאר‬ ‫מבוררות‪,‬‬ ‫ובמילים‬ ‫באותיות‬ ‫שאין כן קול השופר – אינו דיבור‬ ‫ומתלבש‬ ‫לפני בראש‬ ‫אמרובעי‬ ‫הקב"הליבא‬‫המשל רבה‪ ,‬אמררחמנא‬ ‫את משה‪,‬‬ ‫הישמח‬ ‫לומד רק‬ ‫זלה״ה‬ ‫ק״ז אני‬‫שאמר יכול‬ ‫אמנם‬ ‫לבית‬ ‫הש"ס שהתפללו קודם כניסתן‬ ‫כניסתן‬ ‫קודם‬ ‫שהתפללו‬ ‫הש"ס‬ ‫ומפרשותה‪ .‬מה‬ ‫הנמשך‬ ‫פשוט ותמים‬ ‫הכוונה‬‫אתקול‬‫המגלות אם‬ ‫כלל‪ ,‬כי‬ ‫'אמר‬ ‫לד‪):‬‬ ‫השנה‬ ‫(ראש‬ ‫בגמרא‬ ‫אמרינן‬ ‫משה‪,‬‬ ‫משל לחבורת אנשים שהיו תועים השנה מלכיות זכרונות ושופרות‪,‬‬ ‫הישמח‬ ‫זלה״ה‬ ‫ק״ז‬ ‫שאמר‬ ‫דבריהם‬ ‫שיתקבלושיתקבלו‬ ‫שיעזרם ה'‬‫שיעזרם ה'‬ ‫המדרש‬ ‫המדרש‬ ‫לבית‬ ‫שרחמנא דיבור‬ ‫ליבא‬ ‫השופר – אינו‬ ‫מעמקיכן קול‬ ‫הלב‪ .‬וכיון‬ ‫שאין‬ ‫לפני בראש‬ ‫עליכם‪,‬‬ ‫הקב"ה אמרו‬ ‫שתמליכוני‬ ‫אמרכדי‬ ‫ידעו רבה‪,‬‬ ‫מלכיות‬ ‫ולאתועים‬ ‫שהיו‬‫אנשים ים‪,‬‬ ‫קטנה בלב‬ ‫לחבורת‬ ‫משלספינה‬ ‫על‬ ‫הקנה‬ ‫רביבןנחוניא‬‫נחוניא‬ ‫שומעיהן‪ ,‬רבי‬ ‫שומעיהן‪,‬‬ ‫אצל‬ ‫דבריהם אצל‬ ‫השופר‪,‬הנמשך‬ ‫בהיותו‬ ‫פשוט ותמים‬ ‫לכןאם קול‬ ‫דווקא קול‬ ‫כלל‪ ,‬כי‬ ‫בעי‪,‬‬ ‫לפני ושופרות‪,‬‬ ‫זכרוניכם‬ ‫זכרונות‬ ‫מלכיותשיבא‬ ‫שרויים השנה‬ ‫זכרונות כדי‬ ‫והיוולא ידעו‬ ‫בלבבהים‪,‬‬ ‫קטנהילכו‬‫ספינהאשר‬ ‫על הדרך‬ ‫את‬ ‫המדרש‬ ‫בכניסתו לבית‬ ‫בכניסתו לבית‬ ‫היה מתפלל‬ ‫מתפלל‬ ‫היההקנה‬ ‫בן‬ ‫דליבא‪ ,‬ליבא‬ ‫הוא‬ ‫מעומקאשרחמנא‬ ‫הלב‪ .‬וכיון‬‫מעמקיפנימי‬ ‫קול‬ ‫ואיתא עליכם‪,‬‬ ‫במדרש‬ ‫שתמליכוני‬ ‫כדי בשופר'‪.‬‬ ‫מלכיות ובמה‬ ‫ראו לטובה‪,‬‬‫שרויים‬ ‫כמובן‪ ,‬והיו‬ ‫פתאום‬ ‫מאדילכו בה‬ ‫גדולאשר‬ ‫בצערהדרך‬ ‫את‬ ‫רבי‬ ‫סליק כח)‪,‬‬ ‫קצרה‪ ,‬כי(ברכות‬ ‫(ברכות כח)‬ ‫המדרשקצרה‬ ‫תפלה‬ ‫תפלה‬ ‫ישראל בהיותו‬ ‫לטובה‬ ‫זכרוןהשופר‪,‬‬ ‫דווקא קול‬ ‫לכןשיעלה‬ ‫בעי‪,‬‬ ‫הפועל‬ ‫'ובשעה זכרוניכם‬ ‫שישראל‬ ‫שיבא לפני‬ ‫זכרונותרבהכדי‬ ‫כט‪ ,‬ג)‪,‬‬ ‫פתאום ראו‬ ‫אחרת‪( ,‬ויקרא‬ ‫כמובן‪,‬קטנה‬ ‫ספינה‬ ‫כנגדםמאד‬‫שבאה גדול‬‫בצער‬ ‫מילתא‬ ‫יהא רעוא‬‫דאימא‬ ‫רעואאמר‬‫יהאאבא‬ ‫אמררבי‬ ‫כיאבא‬ ‫סליק‬ ‫יתברך‪ .‬מעומקא דליבא‪ ,‬הוא‬ ‫לפניו פנימי‬ ‫קול‬ ‫במדרש‬ ‫לפני‬ ‫בשופר'‪ .‬ואיתא‬ ‫ותוקעין‬ ‫ובמהשופריהן‬ ‫לטובה‪ ,‬את‬ ‫קטנה אחרת‪,‬‬ ‫שעכשיו נוטלין‬ ‫ספינהשחשבו‬ ‫כנגדםרוחם‬‫השיב את‬ ‫שבאה‬ ‫וזה‬ ‫שגם‬ ‫ובלתי ספק‬ ‫(ביצה לח)‪,‬‬ ‫דתתקבל‬ ‫מילתא לח)‪,‬‬ ‫דתתקבל (ביצה‬ ‫דאימא‬ ‫ננעלו'‪' ,‬דהיינו 'אונאה' היינו 'דמעה'‪ ,‬זצ"ל‪' :‬איני יודע איך יכול אדם‬ ‫והרה״ק מבעלזא זי״ע זירז על‬ ‫הפועל שיעלה זכרון ישראל לטובה‬ ‫דמתוך שאדם קובל על אונאתו יבא לחיות שבעים ושמונים שנה בעלמא‬ ‫הפיוס בין איש לרעהו טרם בוא יום‬ ‫לפניו יתברך‪.‬‬ ‫הדין ולא לפגום בענינים שבין אדם‬ ‫לידי דמעה’‪ .‬עכל״ק‪.‬‬ ‫ה' ראש השנה‪ ,‬על פי מה שכתב‬ ‫איני בא כשופט לשפוט‪ ,‬רק‬ ‫לחבירו'‪ .‬והוסיף החזו״א לומר אשר‬ ‫בספר חסידים (תקנג) 'יש מתפלל‬ ‫אית דין ואית דיין‬ ‫בבחינת כפי שידוע בשם מרנא החתם‬ ‫הרבה בעלי מחלוקת נפטרו בקוצר‬ ‫ונענה ויש מתפלל ואינו נענה‪,‬‬ ‫סופר זי"ע שהיה אומר‪ ,‬שהוא דורש‬ ‫ובספר חסידים (סי׳ תרנח) כתב ימים ר״ל‪.‬‬ ‫הטעם‪ ,‬לפי שצער חבירו ועלבונו של‬ ‫בקול כדי שהוא בעצמו יתעורר‪,‬‬ ‫'שממהרים להפרע מן האדם‬ ‫חבירו אינו מעלה על לבו של מתפלל‬ ‫כשצועקים עליו מאשר לא יצעקו עונש המצער לחבירו – אף בכוונה‬ ‫לכן אדבר דברים היוצאים מן הלב‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬יתכן שלא יהיה נענה'‪ ,‬ועל כן יש‬ ‫טובה‬ ‫בתקווה שאכן יהיו נכנסים אל הלב‪.‬‬ ‫עליו שנאמר 'וקרא עליך אל ה׳'‬ ‫לפייס איש את רעהו קודם ר״ה בכדי‬ ‫אמרו ז"ל (חגיגה ה‪ ).‬על רבי יוחנן‬ ‫וכתיב (שמות כב‪ ,‬כב) 'כי אם צעוק‬ ‫שהתפילות ביומא דצלותא יתקבלו‬ ‫יצעק אלי ושמעתי'‪ ,‬שאם לא צעק 'כי מטי להאי קרא בכי‪ּ' ,‬כִ י ֶאת ּכָ ל‬ ‫חומר עבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫לב מי לא יחרד בימים אלו מדברי‬ ‫ֹלקים יָ ָבא ְב ִמ ְׁש ָּפט ַעל ּכָ ל‬ ‫פעמים היו מאריכים לו‪ ,‬שאם עשה ַמ ֲע ָׂשה ָה ֱא ִ‬ ‫נֶ ְעלָ ם' (קהלת יב‪ ,‬יד)‪ ,‬עבד שרבו שוקל‬ ‫מענין לענין באותו ענין‪ ,‬מספרים‬ ‫חכמינו ז״ל במתני׳ (יומא פה‪' ):‬עבירות‬ ‫שום זכות כדי להשלים לו'‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫לו שגגות כזדונות תקנה יש לו‪ ,‬מאי‬ ‫אשר הגאון ר' יעקב ארנשטיין זצ״ל‬ ‫שבין אדם למקום יום הכפורים‬ ‫וביאור דבריו אשר קודם צעקת ַעל ּכָ ל נָ ְעלָ ם‪ ,‬אמר רב זה ההורג כינה‬ ‫בעל ישועות יעקב ורבה של לעמבערג‪,‬‬ ‫מכפר עבירות שבין אדם לחבירו‬ ‫המתאנה יכול המאנה לשוב בתשובה בפני חברו ונמאס בה‪ ,‬ושמואל אמר‬ ‫שהיה ידוע למקיל‪ ,‬בהיפך לטבעו‬ ‫אין יום הכפורים מכפר עד שירצה‬ ‫זה הרק בפני חבירו ונמאס‪ ,‬מאי ִ'אם‬ ‫ולהתרצות טרם ייענש‪.‬‬ ‫של אחד הדיינים בבית דינו אשר‬ ‫את חבירו‪ ,‬דרש רבי אלעזר בן עזריה‬ ‫והגר"ח שמואלביץ זצוק"ל הוכיח טֹוב וְ ִאם ָרע'‪ ,‬אמרי דבי רבי ינאי זה‬ ‫היה ידוע למחמיר גדול‪ .‬כאשר ברכו‬ ‫"מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו"‪,‬‬ ‫זאת מהכתובים בפ׳ כי תבוא (דברים כו‪ ,‬הנותן צדקה לעני בפרהסיא‪ ,‬כי הא‬ ‫איש את רעהו‪ ,‬בערב יום כפורים‪ ,‬עם‬ ‫עבירות שבין אדם למקום יום‬ ‫ו‪-‬ז) 'וירעו אותנו המצרים ויענונו וכו׳ דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא‬ ‫"גמר חתימה טובה"‪ ,‬אמר הגאון ר׳‬ ‫הכפורים מכפר עבירות שבין אדם‬ ‫ונצעק אל ה׳ אלקי אבותינו וישמע יהיב זוזא לעני בפרהסיא אמר ליה‬ ‫יעקב ארנשטיין להדיין שהוא צריך‬ ‫לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד‬ ‫ה׳ את קולנו' ‪ -‬כי תיכף לאחר צערם מוטב דלא יהבת ליה מהשתא דיהבת‬ ‫להתפלל על זה ולדאוג על זה יותר‬ ‫שירצה את חבירו׳‪ ,‬וכן פסק בשו״ע‬ ‫של ישראל על ידי המצרים‪ ,‬נשמעה ליה וכספתיה׳‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ממנו‪ .‬הדיין שאל בתמהון‪" ,‬מדוע?"‬ ‫(או״ח סי' תר״ו)‪.‬‬ ‫ואמר לו הרב‪" :‬אני מפחד רק שמא‬ ‫ובמ״ב שם (סק״א) כתב‪' :‬צריך‬ ‫ומבואר אשר אף כאשר אין רצונו‬ ‫צעקתם – 'וישמע ה''‪.‬‬ ‫הכשרתי את הטרפה‪ ,‬אבל באופן‬ ‫לפייסו ‪ -‬דגם בזה עבר על איסור‬ ‫וכה הם דברי ה'חינוך' (מצוה שלה) להרע חלילה יבוא במשפט‪ ,‬וכפי'‬ ‫זה חטאתי בין אדם למקום‪ ,‬ועל זה‬ ‫בדברו על עניני אונאת דברים‪ :‬רבינו חננאל (שם)‪' ,‬אם טוב ואם‬ ‫דאונאת דברים‪ ,‬והנה אע״פ שגם‬ ‫יום כפורים מכפר‪ .‬אבל אתה‪ ,‬באם‬ ‫בשאר ימות השנה מחוייב לפייס‬ ‫'כי התורה הקפידה הרבה באונאת רע כלומר אפילו רצה לעשות טוב‬ ‫שהטרפת את הכשרה‪ ,‬אז הפסדת את‬ ‫הדברים‪ ,‬לפי שהוא דבר קשה מאד ועלה בידו רע כגון שנתן צדקה לעני‬ ‫למי שפשע כנגדו‪ ,‬מ״מ אם אין לו‬ ‫חברך ממון‪ ,‬זה הוא חטא שבין אדם‬ ‫פנאי הוא ממתין לפייסו על יום‬ ‫בפרהסיא‪ ,‬יבא במשפט'‪.‬‬ ‫ללב הבריות'‪.‬‬ ‫לחברו‪ ,‬ועל זה אין יום כפורים מכפר!"‬ ‫אחר‪ ,‬אבל בעיוה״כ מחוייב לתקן הכל‬ ‫ומצאנו ראינו כדבר הזה בפנינה‪,‬‬ ‫וכתב רבינו בחיי (פרשת בהר)‪:‬‬ ‫כדי שיטהר מכל עונותיו‪ ,‬כדכתיב‬ ‫אשת אלקנה אבי שמואל הנביא‪,‬‬ ‫חומר אונאת דברים‬ ‫'והטעם לפי שהמתאנה מצטער‬ ‫נצטוינו בתוה"ק (ויקרא כה‪ ,‬יז) וְ ֹלא‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם מכל‬ ‫אשר נאמר בה (שמואל א' א‪ ,‬ו) 'וְ כִ ֲע ַס ָּתה‬ ‫ביותר ומחליש דעתו ולבו נכנע‬ ‫חטאתיכם" וגו"‪.‬‬ ‫ָצ ָר ָתּה ּגַ ם ּכַ ַעס ַּב ֲעבּור ַה ְּר ִע ָמּה ּכִ י ָסגַ ר‬ ‫לקיָך‬ ‫את ַמ ֱא ֶ‬‫תֹונּו ִאיׁש ָאת ֲע ִמיתֹו וְ יָ ַר ָ‬ ‫על צרתו ומתפלל מתוך דאגת לבו‬ ‫וכתב רבינו יונה (אבות פ״ד כ"ב) כי ּכִ י ֲאנִ י ה׳‪ ,‬ובגמ׳ (ב״מ נח‪ ):‬מוכח‬ ‫ה׳ ְּב ַעד ַר ְח ָמּה'‪.‬‬ ‫בכוונה ונשמע'‪.‬‬ ‫נעשה הקב"ה כבעל דין התובע את דבאונאת דברים הכתוב מדבר‪.‬‬ ‫ואמרו על זה חז״ל (ב״ב טז‪ ,).‬א״ר‬ ‫ובמכתב מבעל קהילות יעקב‬ ‫ואיתא שם דרשת רבי יוחנן משום‬ ‫החוטאים כמאמר דוד המלך ע"ה‬ ‫לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו‪,‬‬ ‫זצוק"ל (קריינא דאיגרתא ח״א נז‪ ,‬נח) כתב‪:‬‬ ‫(תהלים נא‪ ,‬ו) "לך לבדך חטאתי והרע רבי שמעון בן יוחאי‪' :‬גדול אונאת‬ ‫פנינה דכתיב 'וכעסתה צרתה גם כעס‬ ‫'צריך לדעת כי ענין גדול וחטא נורא‬ ‫בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו‬ ‫בעבור הרעימה'‪ ,‬ופירש רש״י (שם)‬ ‫הוא לצער אדם מישראל‪ ,‬אפילו צער‬ ‫תזכה בשפטך"‪ .‬כי אם יזיק אדם 'ויראת מאלקיך' וזה לא נאמר בו‬ ‫שתתרעם על שהיא עקרה ותתפלל‪.‬‬ ‫קל של דיבור בעלמא‪ ,‬וצריך לדעת כי‬ ‫לחבירו אל יחשוב כי אליו חטא ולא 'ויראת מאלקיך'‪ ,‬ורבי אלעזר אומר‪,‬‬ ‫שחנה לא התפללה על בנים לכן לא‬ ‫מלבד עונשים הרעים שיש בעוה״ב‬ ‫לה׳‪ ,‬מאחר ותובע הקב"ה את ההיזק זה בגופו וזה בממונו‪ ,‬רבי שמואל בר‬ ‫נושעה‪ ,‬ופנינה ידעה מזה ולא היתה‬ ‫על עוונות שבין אדם לחבירו‪ ,‬הנה‬ ‫נחמני אומר‪ ,‬זה ניתן להישבון וזה לא‬ ‫כבעל דין‪ ,‬כי אף לה׳ חטא‪.‬‬ ‫עמה עצה אלא לצערה בשאלות‬ ‫כמה פעמים שגם בעולם הזה נענש‪,‬‬ ‫והגאון רבי חיים פאלאג׳י זצוק״ל ניתן להישבון'‪.‬‬ ‫מכאיבות כגון‪ :‬קנית היום מעפורת‬ ‫אשר הנרדף עולה מעלה מעלה‬ ‫לבנך גדול או חלוק לבנך קטן (רש״י‬ ‫ועל אונאת דברים משלם הקב״ה‬‫בספרו תנופה חיים מביא לשון‬ ‫בהצלחה רבה‪ ,‬והרודף יורד מטה‬ ‫שמואל שם) כדי שתתפלל ותוושע‪.‬‬ ‫הרמב״ם (פ״ב מהל' תשובה ה״ט) אשר‬ ‫בעצמו וכמאמר רבי אלעזר 'הכל‬ ‫מטה‪ ...‬והנזהר מלצער את ישראל‬ ‫נפרע בידי שליח חוץ מאונאה‬ ‫כתב‪' :‬אין התשובה ולא יום הכפורים‬ ‫אמנם תיכף לכך נאמר (שם ב‪,‬‬ ‫הוא זכות גדולה מאד‪ ...‬וצריך לדעת‬ ‫מכפרין אלא על עבירות שבין אדם‬ ‫ּוביָ דֹו ֲאנָ ְך' (פרש״י 'ובידו'‪ ,‬לא‬ ‫שנאמר ְ‬ ‫ה) ַ'עד ֲע ָק ָרה יָ לְ ָדה ִׁש ְב ָעה וְ ַר ַּבת‬ ‫שאין העולם הפקר‪ ,‬לא נאבד אפילו‬ ‫למקום כו' אבל עבירות שבין אדם‬ ‫מסרה לשליח)‪.‬‬ ‫ָּבנִ ים ֻא ְמלָ לָ ה'‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬ובעוד‬ ‫מילה אחת‪ ...‬ועל הכל עתידין ליתן‬ ‫לחבירו כו' צריך לרצותו ולשאול‬ ‫שהעקרה יולדת שבעה בנים‪ ,‬רבת‬ ‫את הדין והדין (של מצער את חבירו)‬ ‫והנה בגמ׳ (שם נט‪ ).‬הובא מאמר‬ ‫ממנו שימחול לו‪ ,‬אפילו לא הקניט‬ ‫בנים אמללה וקוברת בניה‪ .‬חנה ילדה‬ ‫רב חסדא 'כל השערים ננעלים‬ ‫חמור מאד מאד'‪.‬‬ ‫את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו‬ ‫שבעה‪ ,‬שנאמר (שם פסוק כא) 'ּכִ י ָפ ַקד‬ ‫חוץ משערי אונאה’‪ ,‬ופירש רש״י‪:‬‬ ‫ודבר בעתו הוא לקראת יום הדין‬ ‫ולפגע בו עד שימחול לו׳‪.‬‬ ‫לׁשה ָבנִ ים‬ ‫ה׳ ֶאת ַחּנָ ה וַ ַּת ַהר וַ ֵּתלֶ ד ְׁש ָ‬ ‫הצועק על אונאת דברים אין השער‬ ‫ההתבונות בזה‪.‬‬ ‫ּוׁש ֵּתי ָבנֹות'‪ ,‬וכשחנה יולדת אחד‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫והרי״ף בעין יעקב (יומא פז‪ ):‬כתב ננעל בפניו‪ ,‬שנאמר (עמוס ז‪ ,‬ז) 'הנה‬ ‫פנינה קוברת שנים‪ ,‬ועשרה בנים‬ ‫והביא הגאון ר׳ יצחק זילברשטיין‬ ‫כי תלויה כפרת עבירות שבין אדם ה׳ על חומת אנך ובידו אנך'‪ .‬וכתב‬ ‫היו לה‪ ,‬שנאמר (שם א‪ ,‬ה) ֲ'הלֹוא ָאנֹכִ י‬ ‫למקום בכפרת עבירות שבין אדם המהרש״א (שם) כי אין מאמר זה סותר שליט״א בספרו 'ברכו נפשי' (פר׳‬ ‫טֹוב לָ ְך ֵמ ֲע ָׂש ָרה ָּבנִ ים'‪ ,‬וכשילדה‬ ‫הא דאמר לעיל 'שערי דמעה לא שמות) את אשר נשמע מפי החזו״א‬ ‫לחבירו‪.‬‬ ‫הגדולים‪ ,‬וענה כי אף עם יעלה הדבר‬ ‫כתב וז"ל‪ :‬ואמנם מדינא כו' ומכל‬ ‫חנה ארבעה‪ ,‬קברה פנינה שמונה‪ ,‬שיצאו כולם ולא יבינו מי הוא'‪.‬‬ ‫ביוקר יש להשתמש באותם אשר‬ ‫שכן דאיכא עליה רשעת לאו דלא‬ ‫וכשנתעברה וילדה ולד חמישי‪,‬‬ ‫ובמהרש״א (ד״ה אתה) הקשה על‬ ‫מכאיבים פחות לחולים‪ ,‬כי מאחר‬ ‫תונו‪ ,‬פשיטא שיכולים להעבירו‬ ‫נשתטחה פנינה לרגליה ובקשה‬ ‫כך‪ ,‬וכי לא ידע רבי שמעון ברבי שלא‬ ‫ונוגע הדבר לצערם של יהודים לא‬ ‫מאומנתו עד שיפיים את שכנגדו בכל‬ ‫רחמים וחיו ונקראו על שמה‪ ,‬אלו‬ ‫רבי חייא הוא שאכל השום‪ ,‬הרי ראה‬ ‫מסתכלים בצורתא דזוזא‪.‬‬ ‫מה שראוי לפי הנ״ל‪ ,‬ולקבל תשובתו‬ ‫דברי רבי נחמיה‪ ,‬ורבי יהודה אומר‪:‬‬ ‫שיצאו הכל עמו‪ .‬ולפיכך ביאר באופן‬ ‫על חוצפתו ולאו של אונאה‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫בני בנים הרי הן כבנים‪ .‬ויש אומרים‪:‬‬ ‫לפנים משורת הדין‬ ‫אחר‪' ,‬אתה הוא שציערת לאבא' במה‬ ‫וניכרים הדברים כי צער הנדכא‬ ‫שבעה‪ ,‬בגימטריא כמנין שמואל‪.‬‬ ‫מובא בירושלמי (תרומות דף מז‪:).‬‬ ‫שיצאת וגרמת לביטול השיעור‪ ,‬ולא‬ ‫ועונש המצער ומתלוצץ מאחרים‬ ‫'עולא בר קושב תבעתיה מלכותא‬ ‫והדבר מבהיל על הרעיון‪ ,‬אשר היה לך לעשות כן‪ ,‬כדי שלא לגרום‬ ‫נתחשבו אף בהכרעתו לדינא‪.‬‬ ‫(להרגו)‪ ,‬ערק ואזיל ליה ללוד (ברח‬ ‫פנינה אף כי כוונתה טהורה היתה לביטול תורה‪ .‬ועל כך השיב לו‬ ‫עוד מצאנו בתשובות 'זקן אהרן' ללוד) גבי ריב״ל‪ ,‬אתון ואקפון מדינתא‬ ‫ולשם שמים‪ ,‬לא נמלטה מעונש מר‪ .‬רבי חייא 'לא תהא כזאת בישראל׳‪,‬‬ ‫(ח״ב סי׳ ל) הדן בשוחט אשר נשים (באו חיל המלך והקיפו את המדינה) אמרו‬ ‫שאף שעון ביטול תורה חמור הוא‪,‬‬ ‫מסופר על הט״ז זי"ע מסופר אשר‬ ‫השכינות הוציאו עליו קול לזות להן‪ :‬אין לית אתון יהבון ליה לן אנן‬ ‫מכל מקום חמור יותר לבייש אדם‬ ‫בעת הגיעו לבקר בבית חמיו הגדול‬ ‫שפתים‪ ,‬ואחרי העיון בצדדי הדבר‬ ‫מישראל‪ ,‬וכדאי לבטל תורה מרבים‬ ‫מחרבין מדינתא (אם אין אתם מוסרים‬ ‫הב״ח זי"ע‪ ,‬ושהה בביתו משך זמן‪,‬‬ ‫כתב‪ :‬אבל בכל זה‪ ,‬בבואי לחתוך אותו נחריב את כולה) סלק גביה ריב״ל‬ ‫כדי למנוע הבושה מאותו אדם‪.‬‬ ‫באו שם כל הגדולים לקבל את פניו‪,‬‬ ‫עליו דין תורה‪ ,‬את האלקים אני ירא (עלה ריב״ל אצל עולא בר קושב) ופייסיה‬ ‫אמנם הרה״ק המגלה עמוקות זי"ע‬ ‫חומר אונאת כל בריה‬ ‫לשפוך עליו כל חמתי‪ ,‬ולירד לחייו (ודיבר על לבו שימסור עצמו) ויהביה לון‬ ‫נשתהה מלבקרו עד כלות שלשים‬ ‫ונוראים המה דברי הרמב״ן על‬ ‫לקפח פרנסתו דבבוא גברא דתליא (ומסרו להם) והוה אליהו זכור לטוב‬ ‫יום מהופעתו העירה‪.‬‬ ‫יליף מתגלי עלוי (אליהו הנביא היה רגיל‬ ‫ביה טפלא‪ ,‬וכל גופא מרתע בי להיות‬ ‫הכתוב (בראשית טז‪ ,‬ו) 'ותענה שרי‬ ‫להתגלות לריב״ל) ולא אתגלי (ומאותה‬ ‫שוחט ולשחוט אב לבנים ובעל לאשה‬ ‫כאשר תמהו לפניו על פשר ותברח מפניה'‪' :‬חטאה אמנו בענוי‬ ‫על יסוד שמועות קלוטות כאלו‪ ,‬שעה לא נתגלה לו) וצם כמה צומין‬ ‫איחורו‪ ,‬השיב כי ראה בשמים הזה‪ ,‬וגם אברהם בהניחו לעשות כן‪,‬‬ ‫ולמדתי ק״ו בעצמי מיניה דידיה גופא‪ ,‬ואיתגלי עלוי‪ ,‬אמר ליה ולמסורות‬ ‫שנתנדה הט"ז שלשים יום ועל כן לא ושמע ה׳ אל עניה ונתן לה בן שיהא‬ ‫השתא שו״ב ששוחט בהמות אם ידיו (למוסר) אני נגלה‪ ,‬א״ל ולא משנה‬ ‫יכל להקביל פניו עד כלות אותם ל' פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה‬ ‫יום‪ ,‬וטעם הנידוי היה מאחר ובקבלת בכל מיני הענוי׳‪ ,‬הרי כי אף בשפחה‬ ‫מרתתות בו שחיטתו פסולה‪ ,‬כ״ש אני עשיתי (הלא כפי המשנה עשיתי) א״ל‬ ‫הפנים לכבוד הט”ז נמנעה מאלמנה כנענית חמור ענין האונאה‪.‬‬ ‫שבאתי לשחוט נפשות אדם‪ ,‬ולא רק וזו משנת החסידים'‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו גם‬ ‫אחת להתקרב לראותו‪ ,‬לכן נידוהו‬ ‫ידי אלא כל גופי מרתת‪ ,‬האיך אוכל כשמותר על פי דין למסור אנשים‬ ‫וכתב מרנא החתם סופר זי"ע (תורת‬ ‫על שלשים יום‪ ,‬ואף כי לא ידע ממנה‬ ‫לשחטו‪ .‬ואם התורה חסה למצוא למלכות ומותר הדבר מדינא מ״מ אין‬ ‫משה פרשת וארא) על הכתוב (שמות ו‪ ,‬יג)‬ ‫זכות וכו׳ וחלילה לנו להגאל ולטנף זה משנת חסידים‪...‬‬ ‫כלל‪' .‬על כל נעלם'!‬ ‫'וַ יְ ַצּוֵ ם ֶאל ְּבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל וְ ָאל ַּפ ְרעֹה ֶמלֶ ְך‬ ‫ידינו בדם אדם‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫ומובא בירושלמי (דמאי פ״א ה״נ‪ ,‬דף ִמ ְצ ָריִ ם'‪ ,‬ופירש רש״י (שם) 'שיסבלו‬ ‫ורגיל היה לומר הגרא"א דסלר‬ ‫צערא דינוקא‬ ‫ד‪ ).‬על רבי פנחס בן יאיר אשר הלך דברי בני ישראל וינהגו כבוד בפרעה׳‬ ‫זצ"ל בעל מכתב מאליהו‪ :‬כמה צריך‬ ‫לבית וועד‪ ,‬וגברו מימיו של נהר גיניי וכתב על זה החת״ס‪' :‬נראה דרצה‬ ‫הגאון ר׳ משה שמואל שפירא זצ״ל יהודי לשמוח שאינו מצער הזולת אף‬ ‫ולא יכל לעבור‪ ,‬א״ל רפב״י‪ ,‬גיניי‪ ,‬להזהירם שלא יבזו המלך ויתכפרו לו‬ ‫דקדק בטעם הדבר אשר אין אומרים כאשר צדקו טענותיו על פי הלכה‪.‬‬ ‫מדוע הנך מונע אותי מללכת לבית עונותיו ולא יבואו המכות עליו בדין׳‪.‬‬ ‫'שהשמחה במעונו' אצל ברית מילה‬ ‫ומסופר על מרא דארעא דישראל‬ ‫המדרש‪ ,‬וקרע גיניי מימיו והוא עבר‬ ‫אף כי גדולה מעלתה‪ ,‬מחמת צערא‬ ‫וכן היה מרגלא בפומיה לומר כי‬ ‫מרן הגרי״ח זוננפלד זצ״ל כי באחד‬ ‫ביבשה‪ ,‬ושאלוהו תלמידיו האם אף‬ ‫מערבי ראש השנה הלך לעולמו החזן‬ ‫דינוקא (כתובות ח‪ ,).‬כי אף אם גדולה‬ ‫כאשר יהודי מצער את חבירו הינו‬ ‫הם יכולים לעבור באותו נהר אשרר‬ ‫הקבוע בבית מדרשו‪ ,‬וכאשר שאלו‬ ‫מעלת הדבר עד כדי קירוב הגאולה‪,‬‬ ‫'מועל בהקדש'‪.‬‬ ‫צערא דינוקא מכריע זאת‪.‬‬ ‫חלק לו מימיו‪ ,‬אמר להם‪' :‬מאן‬ ‫דעת קדשו מי ימונה תחתיו‪ ,‬הורה‬ ‫צער יהודי – נפק”מ לדינא‬ ‫דידע בנפשיה דלא אקיל לבר נש‬ ‫ומסופר על הסטייפלער זצ״ל כי למנות את בנו של המנוח‪ ,‬התפלאו‬ ‫מן ישראל מן יומוי יעבור ולא מנכה'‬ ‫וראה נא מה שכתב עוד (שו"ת‬ ‫ראה פעם ילד ובידו ספר גדול בשעת האנשים‪ ,‬הן מפני היותו צעיר לימים‪,‬‬ ‫[‪ -‬מי שיודע בעצמו שלא הכאיב‪ ,‬או חתם סופר חלק חו״מ תשובה קצז) להלכה‬ ‫התפלה‪ ,‬ונדמה היה כי הילד מסתכל והאפשרות למצוא חזנים טובים‬ ‫ביזה לאדם מישראל כל ימיו יכול ולמעשה‪ :‬לאלופי יהודה לתורה‬ ‫בספר באמצע התפלה ומחה בו על וראויים ממנו‪ ,‬והן בהיותו בתוך ימי‬ ‫לעבור ולא יזיק לו]‪.‬‬ ‫ולתעודה כו' נידון הש״ץ שו״ב כו'‬ ‫כך‪ ,‬ואמנם נודע לו כי לא היה ביד האבל ולפי ההלכה אינו נכון שיתפלל‬ ‫ובמכתב מעלתם כתוב כי אח״כ‬ ‫הילד אלא סידור גדול אשר התפלל לפני העמוד בימים טובים‪.‬‬ ‫כדאי לבטל תורה מרבים לא לבייש‬ ‫שינה טענתו ואמר כי אז היתה אשתו‬ ‫אדם‬ ‫מתוכו‪ ,‬והמתין הסטייפלער חמש‬ ‫לאחר ר״ה הסביר הגאון טעמו‬ ‫בסכנת נפשות מחמת חולי כבד‪,‬‬ ‫שנים עת נעשה הילד בר מצווה‬ ‫ראה נא מה שאמרו חז"ל (סנהדרין‬ ‫בזה‪ :‬בעזרת נשים עמדה אלמנתו‬ ‫והיה לבו בל עמו ושכח אז לומר‬ ‫ובר מחילה‪ ,‬והטריח עצמו לבוא‬ ‫יא‪' ).‬יתיב רבי וקא דריש והריח ריח‬ ‫של החזן‪ ,‬והנה אם היו ממנים חזן‬ ‫להמשרתת שטרפה התרנגולת כו'‬ ‫ולהשתתף בשמחתו ולבקש באותה‬ ‫שום‪ ,‬אמר מי שאכל שום יצא‪ ,‬עמד‬ ‫אחר תחת בעלה‪ ,‬לא זו בלבד שהיה‬ ‫אך מהרי״ו [סי׳ צ״ז] כתב דאם הוא‬ ‫עת מחילתו‪.‬‬ ‫רבי חייא ויצא‪ ,‬עמדו כולן ויצאו‪,‬‬ ‫לבה נכמר בקרבה על שאין בעלה‬ ‫אדם מוחזק בכשרות אין להחמיר‬ ‫בשחר מצאו רבי שמעון ברבי לרבי‬ ‫ובעת התייסדות בית החולים עומד על דוכן התפלה כמדי שנה‪,‬‬ ‫עליו כו'‪ ,‬וממשיך שם להפוך בזכותו‪.‬‬ ‫חייא‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬אתה הוא שציערת‬ ‫'לניאדו' בקריית צאנז על ידי כ"ק אלא היתה אף מצטערת ונכלמת על‬ ‫ומובן מבין השיטין כי היות והיתה‬ ‫לאבא‪ ,‬אמר לו‪ ,‬לא תהא כזאת‬ ‫אדמו"ר בעל שפע חיים מצאנז שהחזן החדש עולה בנעימותו על‬ ‫אשת השוחט חולנית למד חיפוש‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫קלויזנבורג זי"ע נתייעצו עמו מנהלי בעלה ‪ -‬למה לנו להוסיף לה צער על‬ ‫מחיפוש לבל יעבירוהו מפרנסתו‪.‬‬ ‫בית החולים בסוג המחט הראוי צערה? וכי תשאלו‪ :‬הלא לפי ההלכה‬ ‫ופירוש רש"י (ד"ה חס ושלום) שרבי‬ ‫להשתמש בה לצורך החולים‪ ,‬כי היה אסור להגישו אל העמוד? אף‬ ‫ומכוונים דבריו אלו עם דבריו‬ ‫חייא אמר לרבי שמעון ברבי‪ ,‬שהוא‬ ‫היותר עבים לא עלו ביוקר כהדקים אני אשאלכם‪ :‬מה הטעם שאסור‬ ‫לא אכל שום‪' ,‬אלא כדי שלא להלבין במקו"א (שו״ת חת״ס חו״מ תשו׳ קעו) לגבי‬ ‫יותר אמנם הכאיבו מעט יותר מן להגישו? הוי אומר‪ ,‬מפני כבוד‬ ‫פניו של אוכל השום יצאתי‪ ,‬כדי שוחט אשר התל בחבירו ובתו"ד שם‬ ‫לרגע מיד לקח את המזוודה מידו כאשר היה נזקק להטריף לא היה עד כאן אלך‪ ,‬עד שם אלך‪ ,‬וכך יהלך‬ ‫הציבור‪ ,‬וכי מותר לצער את האלמנה‬ ‫ונשא את המזוודה במשך כל הדרך אומר 'טריפה' או 'אסור' אלא משיב ממדרגה למדרגה עד שיגיע להמליך‬ ‫מפני כבוד הציבור?!‬ ‫היה בתנועת נחמה‪' :‬המקום ימלא את הקב״ה בשלמות על כל אבר‬ ‫הארוכה‪.‬‬ ‫ואבר דיליה‪.‬‬ ‫כראות האורח כי האדם האלמוני חסרונך‪’...‬‬ ‫נשים דמעתן מצויה‬ ‫וסיפר תלמידו של מרן הגאון ר׳‬ ‫וחשבתי אולי אפשר לומר‪ ,‬שמה‬ ‫צדקות וחכמה‬ ‫שנזדמן לו מתקשה לסחוב ואף‬ ‫שלמה זלמן אוירבאך זצ״ל כי שאלו‬ ‫ומרן המהרש״ם מברעזאן זצ״ל שאמר הכתוב 'שובה ישראל עד ה'‬ ‫מבקשו מדי פעם לסייע לו מעט‬ ‫פעם על נתינת שם לבנו הנולד לו‪,‬‬ ‫ויחליף עמו כמה רגעים‪ ,‬השיבו מבאר מדוע ציוו חז״ל לתת לעניים אלקיך'‪ ,‬בא לרמז לפסוק (תהילים‬ ‫והיה זה סמוך לפטירת חמיו וחשב‬ ‫האיש כי היות ובא מן הדרך אין כוחו דוקא 'מעות חטין' ולא לתת מצות צ‪ ,‬ג) "תשב אנוש עד דכא"‪ ,‬ועל פי‬ ‫לקרוא את הילד בשם חמיו שזה‬ ‫עמו ויועיל נא להמשיך לסחוב עבורו אפויות ראויות לאכילה‪ ,‬כי בהגיע מה ששמעתי מידידי כ"ק אדמו"ר‬ ‫עתה נלקח לבית עולמו‪ ,‬ושאלו‬ ‫ליל פסח והעני יתן עינו במצותיו מסדיגורה‪-‬ירושלים שליט"א בשם‬ ‫חפציו‪...‬‬ ‫הגרש"ז מה היה שם חמיו והשיבו‬ ‫אמנם כאשר הגיעו לרחוב הסמוך ויהא נזכר כי מצות אלו קיבל מפלוני‪ ,‬זקנו הרה"ק מרוזין זי"ע שאמר‬ ‫'יהונתן'‪ ,‬נענה הגרש"ז כי ראוי ליתן‬ ‫לכתובת המיועדת הראהו הגר״ח יכאב ליבו בזה‪ ,‬משא״כ במעות או "רבונו של עולם! 'תשב אנוש'‪ ,‬ווילסט‬ ‫לרך הנולד שם אחר‪ .‬ולא ביאר‬ ‫באצבעו על הבית אשר חיפש ברחוב בחיטין כבר נשתנתה צורתן ומרגיש אידישע קינדער זאלן תשובה טון?‬ ‫מדוע‪ .‬כעבור זמן מה לבש האברך‬ ‫הסמוך וביקש להיפרד ממנו לשלום‪ .‬העני כי מידו שלו באו לו בקנייתן או דאן גיב זיי 'עד דכא'‪ ,‬דכ"א ראשי‬ ‫עוז ושאלו לאחר השיעור מדוע‬ ‫תיבות ד'ירה נאה‪ ,‬כ'לים נאים‪ ,‬א'שה‬ ‫הפציר בו האורח כי ישלים מצוות אפייתן‪.‬‬ ‫צוה רבינו שלא אקרא את בני בשם‬ ‫נאה"‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל (ברכות נז‪ ,‬ב)‬ ‫יהונתן על שם חמי ז"ל?‬ ‫ויעזרהו לבוא עד מקום הבית‪ ,‬אך‬ ‫ושמעתי מפ״ק מרן בעל ה'ברך 'שלשה דברים מרחיבין דעתו של‬ ‫הגר״ח מיאן‪ ,‬באומרו כי אינו יכול‬ ‫משה' זצ״ל שפעם נכנס לדודו מרן אדם‪ ,‬אלו הן‪ ,‬דירה נאה‪ ,‬ואשה נאה‪,‬‬ ‫השיבו הגרש״ז‪ :‬דע לך כי במקום‬ ‫עוד להמשיך עמו‪ .‬המשיך האורח‬ ‫הרה"ק הדברי יואל מסאטמאר זי"ע וכלים נאים'‪.‬‬ ‫מגורך ישנו זוג אשר שיכלו ילד בשם‬ ‫להפציר בו שיעשה עמו טובה שלימה אחד מחסידיו ואמר לו כי זה עתה‬ ‫'יונתן'‪ ,‬וחשבתי כי על ידי נתינת שם‬ ‫רעבי טובך‬ ‫כי 'אין המצוה נקראת אלא על שם יצא מבית האסורים‪ ,‬ותיכף שאלו‪:‬‬ ‫זה‪ ,‬בכל עת אשר תקרא זוגתך לבנה‬ ‫גומרה' ו'המתחיל במצוה אומרים האם כבר הודיע הדבר להוריו‪,‬‬ ‫'יהונתן' יעלה בלב האם השכולה זכר‬ ‫ואסיים בדברי זקיני הקדוש בעל‬ ‫לו גמור' ואם כבר סחב והתייגע כל וכאשר נענה בשלילה צוה לו תיכף‬ ‫בנה‪ ,‬ואין לשער צערה בזה‪ ,‬ומניעת‬ ‫ה'משנה שכיר' זצוק״ל הי״ד‪ ,‬אשר‬ ‫הדרך מדוע לא ישלים את המצוה עד ומיד להודיעם‪ ,‬באומרו‪ :‬לא נותנים‬ ‫אותו הצער הימנה חשובה יותר ויותר‬ ‫ביאר נוסח הסליחות (סליחה ב ליום‬ ‫תומה‪ ,‬אך הגר״ח עמד בסירובו‪.‬‬ ‫להורים אף רגע עגמת נפש מיותרת‪.‬‬ ‫מקריאת שם על שם חמיך‪...‬‬ ‫ראשון) 'טוב לקוראיך בנפש רהב'‪,‬‬ ‫עפ״י דברי הגה״ק החפץ חיים זצ״ל‬ ‫למחרת שאל בעל האכסניה את‬ ‫תשב אנוש עד דכא‬ ‫ועל כגון דא יאה אמרת הגרי"ז‬ ‫בצאתי מן הקודש אביא מה אשר כתב כי המארח אורח בביתו‬ ‫האורח אם ברצונו לבקר את רב העיר‬ ‫מבריסק זצ"ל על דברי הגמ׳ (ראש‬ ‫ולתת לו ברכת שלום כנהוג‪ ,‬האורח שראיתי מובא בשם אא"ז הרה״ק רבי ימהר לסעודת ש״ק ותיכף יקדש‬ ‫השנה לג‪ ):‬ללמוד אופן התקיעות‬ ‫הסכים מיד וילכו שניהם לבית הרב‪ .‬שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי״ע טרם כל‪ ,‬דאי לאו הכי עובר על 'בל‬ ‫והשברים מאימיה דסיסרא אשר‬ ‫מיד בהגיעם אל בית הגר״ח חשכו בבארו את הפסוק (הושע יד‪ ,‬ב) "שובה תאחר׳‪.‬‬ ‫נאמר בה (שופטים ה‪ ,‬כח) ְ'ּב ַעד ַה ַחּלֹון‬ ‫ולפי״ז מבאר אא״ז זצ״ל נוסח‬ ‫עיני האורח‪ ,‬בראותו כי לא אחר מרב ישראל עד ה׳ אלוקיך"‪ ,‬ונתקשו‬ ‫יס ָרא'‪ ,‬ונחלקו‬ ‫נִ ְׁש ְק ָפה וַ ְּתיַ ֵּבב ֵאם ִס ְ‬ ‫העיר‪ ,‬הגר"ח בעצמו‪ ,‬הוא זה שנשא‬ ‫המפרשים מהו הלשון 'עד'‪ ,‬היה לו אמירתנו 'עמך ונחלתך רעבי טובך'‪,‬‬ ‫בזה אם היה זאת 'גנוחי גנח' או 'ילולי‬ ‫משאותיו ונתייגע כל כך בעבורו‪...‬‬ ‫לומר 'שובה ישראל אל ה' אלקיך'‪ .‬אשר אנו עומדים רעבים וממתינין‬ ‫יליל'‪ .‬והוא מבהיל אשר מדמעות‬ ‫תיכף הביע האורח את צערו וביאר בדרך משל‪ ,‬לאדם הנושא על ישועה מהקב״ה‪ ,‬ובכל רגע ורגע‬ ‫אם ‪ -‬אמו של סיסרא הרשע אחר‬ ‫וביקש מחילה‪ ,‬והשיבו הגר"ח כי אל משא‪ ,‬ובאמצע הדרך הרגיש כי אזלו אשר מתאחרת הישועה‪ ,‬כביכול ישנו‬ ‫מיתתו ‪ -‬נלמד אופן התקיעות‪ ,‬כי‬ ‫לו להצטער ומאומה לא קרה‪ .‬אמנם כוחותיו‪ ,‬ואין בידו להמשיך בהליכתו‪ ,‬לאו ד'בל תאחר'‪.‬‬ ‫זהו כוח דמעות אם המיללת על בנה‪,‬‬ ‫העיז האורח ושאל את הרב‪ :‬מאחר מה עשה‪ ,‬החל עושה לעצמו סימנים‪,‬‬ ‫ועל אחת כמה וכמה מה יקרו דמעות‬ ‫יעזרנו השי"ת להיזהר בכבוד‬ ‫וראה הרב כי אינני מכירו והסכים וחשב לעצמו הרי עד בית פלוני אינו‬ ‫אמהות יהודיות‪.‬‬ ‫ללכת עימי ולשאת את המזוודה דרך מרחק רב‪ ,‬ולא יקשה עלי לישא אחרים ולהינצל מהקלת ראש‬ ‫כה ארוכה‪ ,‬מדוע התעקש לא ללכת המשא‪ ,‬אלך רק עד שם‪ .‬בהגיעו לשם בצערם‪ ,‬ונזכה כולנו לברכת בעל‬ ‫חסד שאין בו בושה וכלימה‬ ‫את הפסיעות האחרונות עד הבית חזר על תחבולה זאת‪ ,‬הביט על אבן ה'חינוך' אשר כתב (פרשת שלח)‬ ‫ועובדא הוי עם הגר״ח מבריסק‬ ‫גדולה במקום פלוני ואמר רק עד שם 'והמיקל בהם שלא לצערם בענינים‬ ‫ולגמור בזה את המצוה‪.‬‬ ‫זצ"ל אשר היה נוהג לעיתים לטייל‬ ‫אבוא‪ ,‬כך המשיך בדרכו עד שהגיע אלה ימצא חיים ברכה וכבוד'‪ ,‬ונזכה‬ ‫בבריסק ולהרהר בלימוד‪ ,‬והיה לבוש‬ ‫האזינו השמים‪ ,‬שרוכב בשמים יאזין‬ ‫נענה הגר״ח לעומתו‪ :‬אמנם היה‬ ‫לתכליתו ולמחוז חפצו‪.‬‬ ‫כיהודי פשוט עם חלוק רגיל וכיפה‬ ‫לתפלתנו ויתקבלו לפניו לרחמים‬ ‫עלי ללוותך עד הבית ולהשלים את‬ ‫וזה פירוש 'שובה ישראל עד'‪ ,‬כך‬ ‫מעשה החסד‪ ,‬דא עקא חששתי כי‬ ‫לראשו ללא הכובע ובגדי הרבנות‪.‬‬ ‫ולרצון‪ ,‬להכתב ולהחתם בספרן של‬ ‫בראות בעל האכסניא מחזה הלז לא היא דרכה של תשובה‪ ,‬שבכל עת‬ ‫פעם אחת כאשר חלף ליד תחנת‬ ‫צדיקים גמורים‪ ,‬ופתקא טבא יוחק‬ ‫יעצור ברוחו מלגעור בך על מעשיך יחזק את עצמו עד פה אבוא בענין‬ ‫הרכבת פגע בו אורח שירד מהרכבת‬ ‫בספר טוב הנגלה והנראה לעינים‪,‬‬ ‫ויבושו פניך‪ .‬ועל כן אמרתי מוטב פלוני‪ ,‬ועד שם אבוא בענין אחר‪,‬‬ ‫ושאלו לכתובת האכסניה אליה הוזמן‬ ‫שיהיה שנת מחילה וסליחה‪ ,‬גאולה‬ ‫כי אפרד ממך בטרם עת ולא יהיה אז יגיע עד ה׳ אלוקיך‪ ,‬שיזכה לבוא‬ ‫להתארח‪ ,‬הציע לו הגר״ח שילווהו‬ ‫וישועה‪ ,‬פרנסה וכלכלה‪ ,‬אושר ועושר‬ ‫המצוה בשלמות‪ ,‬ולא תבוא על ידי לתכלית השלימות‪ ,‬ויסורו מאתו כל‬ ‫ויראה לו היכן הבית‪.‬‬ ‫עד בלי די‪ ,‬תכלה שנה וקללותיה‬ ‫המסכים המבדילים בינו לבין השי״ת‪.‬‬ ‫בושה לבר ישראל‪...‬‬ ‫תחל שנה וברכותיה‪ ,‬ונחיה ונראה‬ ‫לאחר כמה פסיעות אמר אותו‬ ‫ובזה יש לפרש בלשון הפייט עוד השנה בעבודת הכהן גדול ביום‬ ‫עוד מסופר על מנהג גאון ישראל‬ ‫יהודי לרבי חיים כי המטען שהביא‬ ‫בעל ה'משך חכמה' זצ״ל היה‪ ,‬בעת (מוסף יום א׳ דר״ה) 'לעדי עד ימלוך הקדוש בבית מקדשנו ותפארתנו‬ ‫עמו כבד עליו ועל כן מבקשו לסייע‬ ‫היותו מכשיר שאלה אשר באה לפניו מלך עליון'‪ ,‬כי הדרך להמליך עלינו בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו‬ ‫בעדו לשאת עבורו את המזוודה‬ ‫היה משיב בקול שמח 'כשר'!‪ ,‬אמנם את מלך עליון היא על ידי עדי עד‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הגדולה בידיו‪ .‬מרן הגר״ח לא היסס‬