בהיכלי קאמארנא · Beheichlei Kamarna — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
א שבת אין
קאמארנא
מארג נפלא של תיאורים
מלאי הוד ,על שבת
קודש בצל רבוה”ק
מקאמארנא זי”ע
מבואו ועד צאתו
126
ה ֹֹו �
שַע נָא
ֻצ ִי�ֹוֹן הַמ ְֻצ ֻי ֶ �נֶת 148
החיפושים אודות מקום מנוחת
רביה”ק רבי אברהם מרדכי
מפינטשוב זי”ע
חותנו הגדול של רביה”ק ההיכל
הברכה מקאמארנא זי”ע
סידור האריז"ל
או נוסח הבעש"ט
הפולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע
58
לבין הרב בעל התניא זי"ע | יסודות נוסח ספרד
אור חדש על ציו"ן תאיר
ניצוצות אור נחשפים לראשונה ,מסידורו של חשיפה הסטורית:
ספר הקדוש
פרי הארץ
מהרה"ק רמ"מ מויטעפסק זי"ע
הגה”ק רבי פינחס חיים מראזלא זי”ע ,נכדו הגדול
של רביה”ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי”ע רפ"ח ניצוצות
מיוחד :קובץ מכתבים של רפ"ח מראזלא עם עדויות על מנהגי קאמארנא
עם ביאור אור שבעת הימים
מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א שנת התשעים להסתלקותו :תרצ"ו-תשפ"ו
יו”ל ע”י מרכז מוסדות קאמארנא בארה”ק | מרים הנביאה 14רמה ג’ 2בית שמש | חודש תשרי תשפ”ז | בטאון | 10קול הברכה 02-30-24-141
החודש השביעי
ניצוצות של אור על ירח האיתנים
מרבוה"ק מקאמארנא זי"ע 6 .......................
תוכן העניינים:
מחשבת קאמרנא
מאמרי מחשבה והלכה
במשנת רבוה"ק מקאמרנא זי"ע 25 .............
סידור האריז"ל או נוסח הבעש"ט
הפולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא
זי"עלבין הרב בעל התניא זי"ע על יסודות נוסח
ספרד58 ...................................................................
רפ"ח ניצוצין
גילוי היסטורי נדיר של כת"י הגה”ק רבי פינחס
חיים מראזלא זי”ע עם קובץ מכתביו ויריעה
לתולדותיו 90 ...................................................
א שבת אין קאמארנא
מבואו ועד צאתו 126 ..................................
הושענא ציון המצוינת
החיפושים אודות מקום מנוחת רביה”ק רבי
אברהם מרדכי מפינטשוב זי”ע 148 ............
פרי הארץ
עם ביאור אור שבעת הימים מכ"ק מרן
אדמו"ר שליט"א 164 ..................................
מהנעשה והנשמע
סיקור מקיף מהנעשה והנשמע בחצר
קדשנו -היכלי קאמארנא 173 ............
יו"ל על ידי
מרכז מוסדות קאמארנא בארץ הקודש
רח' מרים הנביאה 14רמת בית שמש ג'2
בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
טל072-25-25-800 .
אימיילmosdos.komarne@gmail.com :
כריכה ושערים info@sdr.org.ilפרסום SDR
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א על חג הפסח ,בולט המאמר כך אנו מוצאים בין המאמרים המחקריים שנשאו
המיוחד "א שבת אין קאמארנא" בו מוגש מארג נפלא הדים רבים ,את המאמר "הנסתרות והנגלות" -על דרכי
של תיאורים מלאי הוד ,על שבת קודש בצל רבוה"ק ההכרעה בין נגלה ונסתר ,כמו כן את המאמר "חסורי
מקאמארנא זי"ע ,מבואו ועד צאתו. מחסרי והכי קתני" -אודות דרכי כתיבת המשניות של
המאמר המרכזי בגליון שלפנינו נושא את השם רבינו הקדוש ,ואת המאמר "קבלה בידינו" -על דרכי
המעורר "סידור האריז"ל או נוסח הבעש"ט" ,ובו מתגולל לימוד הקבלה ,וכך זכורים לטוב המאמרים הנפלאים
פולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע בסוגיית ה"קאמארנער זמן קריאת שמע" ושיטת רבנו
לבין הרב בעל התניא זי"ע אודות יסודות נוסח ספרד. תם ,שהפכו לשם דבר בעולם הכוללים ,כאשר על
שולחן המערכת התקבלו תגובות נלהבות מכל רחבי
המאמר מלא וגדוש במחקרים מעמיקים המציגים את
תבל.
הדברים באור חדש.
חובבי הסטוריה זוכרים עד היום את המאמרים
מאמר נוסף מגלה חשיפה הסטורית בשם" :רפ"ח
הנפלאים ששפכו אור על קורות הימים ,כמו המאמר
ניצוצות" ,בה נחשפים לראשונה ניצוצות אור מסידורו
"ויזרע יצחק בארץ ההיא" -על הפצת החסידות
של הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע ,נכדו הגדול
בהונגריה על ידי רבינו ההיכל הברכה ועדת תלמידיו,
של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע ,עם
או את המאמר "עבודת ההיכל" -ובו תיאור הימים
עשירי קודש
פענוח ועיבוד על ידי חכמי ורבני המכון .לצידו מופיע
הנוראים בחצרות קאמארנא ,לצד מאמר "ויהי בחצי
קובץ מיוחד של מכתבים מאת הגה"ק רפ"ח מראזלא
הלילה" -סדר יומו המקיף של רביה"ק ההיכל הברכה
עם עדויות על מנהגי קאמארנא ,במלאות תשעים
שעורר השתאות גדולה ,ו"בסערות תימן" -על תפוצת
להסתלקותו :תרצ"ו-תשפ"ו.
ספרי קאמארנא עד למדינת תימן. על ידי הרבנים הגאונים חברי בית עשרה מי יודע?
אנשי בשורה אנו לקהל שוחרי החסידות ,כאשר
במיוחד בולטת הסידרה המיוחדת על תלמידי בית ההוראה לפי פסיקתם של צדיקי אלו הם עשרה גליונות ,כל אחד
אור חדש על ציו"ן תאיר ,הלא ניהו הספר הקדוש "פרי
קאמארנא " -קאמארנאער עבודה און טאהש" ו"א קאמארנא שהעניקו חמה בקומתם מהם אוצר בלום ,ממלכה שלימה של
הארץ" מהרה"ק רמ"מ מויטעפסק זי"ע ,שעתיד לצאת
קאמארנער ווינקל און אונגארין" על צדיקי בית האדאס בכל חלקי התורה; לצד חוקרי העתים תורה ועבודה ,שכבר יצאו בסייעתא
לאור עם ביאור משולב ,מעוטר עם ליקוטי פניני "אור
דבר
-המעניק סקירה מיוחדת והיסטורית על החותם המתענגים על חשיפות מטלטלות דשמיא לאור עולם ,להאיר לארץ
שבעת הימים" מתוך שיעורי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א.
העמוק של בית קאמארנא הגליציאית שנחרטה בלב בינות לעמודי הגליונות; וגם המוני ולדרים עליה עם ניצוצי נוגה דנפקו
כאשר בימים אלו שוקדים חכמי ורבני המכון על
המערכת
רבני ואדמור"י אונגארין ,מלווה בסיפורים ועובדות עמך בית ישראל הנהנים לראות את בהדרתא מאת צדיקי בית קאמארנא.
עבודות הגמר ,ולקראת ההוצאה לאור -הובאו דברי מפעלות חצר הקודש קאמארנא ואת
ממקורות נאמנים.
מבוא עם תמצית משנתו העמוקה והטמירה של הפרי התנופה האדירה בקהילה הקדושה גליונות "בהיכלי קאמארנא"
הארץ. במאמר נוסף "מנהג אבותינו בידנו" -הובא שיח כבר הפכו לשם דבר במשך השנים
המתנוססת לשם ולתהילה.
מרתק אודות הסתירות בין הספר "מנהגי קאמארנא" האחרונות .תורתה של קאמארנא -
בין קפלי הבטאון מופיעה סקירה נרחבת של אירועי הצד השוה שבהם -שהגליונות,
לפסקי ה"שולחן הטהור". החובקת זרועות עולם בכל מכמני
חצר הקודש קאמארנא במחצית השנה החולפת, עליהם שוקדים חכמי ורבני המכון
השוקק חיים משך כל שעות היממה ,כאשר מאות מקום מיוחד נתבצר לגילוי המרעיש ,כאשר כתב יד התורה -מתגלית בהם במלוא
במשך חדשים ארוכים מתוך רצון הדרה בפני קהל ועדה ,כאשר קהל
אברכים מתרוממים בשולחנות הטהורים ,במעמדי קדשו של רביה"ק רבי אברהם מרדכי מקאמארנא נחשף
להעניק לציבור הרחב את העידית הקוראים מגוון עד למאוד ,כל
הקודש ,בשיעורים התורניים ,בשמועסן החסידיים, לראשונה ,ובו הגהותיו על פי סוד על הספר "דעת
שבעידית -מתקבלים בכל גווני אחד מוצא שם את מקומו ,החל
בשטיבלאך ,ברשת הכוללים ,בבית הוראה ,בהיכל קדושים" ,ובהמשך זכינו לפרסם את כתב יד קדשו
הציבור על כל שכבותיו השונים ,כי מבעלי מחשבה המשתוקקים לגלות
התורה ,מקוואות הטהרה ובשאר מפעלות התורה של הרה"ק רבי פינחס נתן מרודיק ומנהגיו הנאדרים
האור הגדול הבוקע מחצרותם של מערכות שלימות הנבנות לתלפיות
התפילה ,החסד והטהרה ,שהוקמו ונוסדו על שמם בקודש שנהפכו לשיחת היום בקרב כל אוהדי בית
צדיקי השושלת ,מאיר וזורח לכל מתוך אוצר ספרי קאמארנא; דרך
וזכרם ,על דרכם והליכותם בקודש ,של רבותינו קאמארנא.
פינה ,קטן וגדול שם הוא ,כל אחד מבקשי ה' הצמאים לטללי תחיה
הקדושים שרי בית הזוהר לבית קאמארנא. • ימצא בו את מקומו ואת מבוקשו. וניצוצות אור לרומם נפשם ולהלהיב
ואנו תפילה קדם שוכן מעונים שיהא בעזרינו הגליון הנוכחי -העשירי במספרו -אינו נופל מאחיו כאשר אנו מביטים בשבח לבבם לדבקה את ה' מאוצרם
להמשיך בהפצת מעיינותיהם המפכים של רבותינו הקודמים ,וגם בו מקופלת ממלכה שלימה של תורה והודיה להשי"ת על עשרת הגליונות הטוב של רבותינו הקדושים ומאת
הק' ,להגדיל תורה ולהאדירה ולהרחיב גבולי הקדושה וחסידות ,עולם שלם של ידיעות מקיפות וחשיפות שיצאו לאור ,בולטים לפנינו מיטב ממשיך השושלת -כ"ק מרן אדמו"ר
בדרכם של רבותינו הקדושים ההולכים בנתיבות אור שונות. המאמרים שהושקעו בהם שעות על שליט"א; ובמיוחד -שוחרי התורה,
שבעת הימים מרנא הבעש"ט הק' זי"ע. גבי שעות ורבים מהם גרמו לטלטלה רבנים יושבי על מדין ,המעמיקים
לצד המדור "מחשבת קאמארנא" שבו נלקטו
• פנינים מובחרים מתורת קאמארנא ודברות קדשו של בהיכלי התורה וחצרות החסידות. במאמרי ההלכה השונים המוגשים
5
קס״א אלהי"ם אדנ"י] ,ויהיה לו להוראת מזל טוב על כל
השנה ,לסלק החיות מן הקליפות ומן המצירים לו. בהיכלי מלכים
(זוהר חי ח"ד קט).
בעל תפילה צריך להיות נשוי
מי שאין לו אשה אסור להתפלל להוציא הרבים כי
עבודתו פסולה ,ומום ופגום .והרב הקדוש מקאזניץ היה
בן שבעים ויותר שמתה אשתו ולא רצה עוד לישא אשה,
ושלח אליו רבינו יעקב יצחק מלובלין ,אמור לו משמי כי בכל ראש השנה
באלו ימים נוראים וכן בכל יום כל התפילות שלו לא עלו נעשה קומה שלימה
כהוגן ,לא נהירין ולא בהירין ,טינקיל לגמרי ,ואמור לו
משמי שישא אשה ,ותיכף קיים דבריו ונשא. מהמצוות של כל השנה שעברה
(זוהר חי ח"ה ה). כל ישראל צריכים להביא להקב"ה סולת נקיה ,שנבררו
מכל סוג הפסולת ,היינו מלימודו בתורה ומתפלתו ומכל
עשיותיו של מעשים טובים ,והוא בחינת העלאת מ"נ
למלכות שמים ,וכל עלייתו יהיה נקי וזך מכל הפסולת
וכו'.
סתרו יושר וזהו בכל שנה ושנה ,כידוע שכל סוף שנה שעברה,
כשבא יום טוב של ראש השנה ,אזי בא לפני הקב"ה כל
עצתו אמונה קומה שלמה ,הכולל מרמ"ח מצות עשה ,ושס"ה לא
ירח
כמאמר הקדוש רבינו יחיאל מיכל מזלאטשוב' ,סתרו תעשה ,שהם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים רוחניים,
יושר' (פיוט 'אתה הוא אלוקינו') שה'יושר' הוא ב'הסתרה' והוא שכל ישראל עוסקים כל השנה ,זה במצוה זו ,וזה
גדולה ,ואף 'הסתרה' הוא 'יושר' ,ועיקר 'הסתרה' הוא במצוה זו ,וזה שומר עצמו מלא תעשה זו ,וזה שומר
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
שאחר כך 'יושר' בא ,אבל 'עצתו' לאחוז צדיק דרכו משאר לא תעשה ,עד שנתאסף ביחד קומה שלמה ,אדם
ב'אמונה' ,ואז יתגלה לו הארות המשגיח ,שיראה השגחה אחד הרוחני ,הכולל בו תרי"ג אברים רוחניים ,כנ"ל .וזהו
האיתנים
על כל תנועה ותנועה ,לרשעים אסתתר קודשא בריך דייקא אחרי שנתברר בעשרה נפות עד שנשאר סולת
ואשתני ,אבל לגבי צדיקיא לא אשתני ולא אסתתר ,כי נקיה ,וזאת אינו בא אלא לפני הקב"ה לבדו ,ויש מי שיש
יודעין שגם בהסתרה מלא כל הארץ כבודו ,ובזה 'יתפרדו לו חלק יותר באדם הרוחני הזה ,ויש מי שאין לו כל כך
כל פועל און' (תהלים צב ,י). חלק כמו שאר בני ישראל ,הכל כנודע.
(אוצר החיים קדושים קסה). וכן שנה שלהבא צריך לקבל כל אחד מישראל עול
מלכות שמים ,להביא מ"נ רעותן דלבא ,היינו בעשרת
ימי תשובה וביום הכפורים ובחג הסוכות ,שאז הוא עת
רצון .ואחר שפירשתי זה מצאתי בספר הקדוש ברית
כהונת עולם (מאמר אש"ר פרק מ"ז) והוא ג"כ כיון לפירוש זה,
סתרו יושר עצתו אמונה ושמחתי מאד אשר כוונתי לדעתו הגדולה והקדושה.
ניצוצות אור
פעולתו אמת (בן ביתי פר' ראה)
מרבוה"ק מקאמארנא זי"ע
הנה רבינו המגיד הקדוש מהר"מ זצללה"ה
מזלאטשוב מפרש הפיוט בתפלת ראש השנה על ירח האיתנים
'סתרו יושר עצתו אמונה פעולתו אמת',
היינו באם האדם ח"ו בעת צרה שלא ויושר יליצו בעדינו
תבוא ,אזי ח"ו אומר 'סתרו יושר' ועיקר 'הסתרה' חיות אש • ראש השנה •
הוא שאחר כך 'יושר'
שהיושר של הקב"ה הוא בהסתרה,
העצה לזה 'עצתו אמונה' ,העצה זכאין אינון נשמות צדיקים
שיתחזק באמונה ,אז יראה בעיניו
ש'פעולתו אמת' שכל מה שעושה בא ,אבל 'עצתו' שכבר היו בעולם הזה ,והם בעולם
העליון ,וכשבא עשרת ימי תשובה,
אותן החטאים שעשה האדם שהם אותן המזיקין שנבראו
כוונת טיבול המוציא בדבש -
לאחוז צדיק דרכו
על ידי טפה קרי ושאר חטאים יורדין במצולות ים של
הקב"ה הוא אמת. ובפרט ראש השנה ,רואין הם ס"ם ונחש ,ואינם יונקים מלמעלה ,שכבר נמתק שורשן הוראת מזל טוב על כל השנה
ב'אמונה' ,ואז יתגלה
וזה אמרתי לפרש הכתוב (תהלים ומסייעים לשירות ותשבחות ,כי שינקו משם ,והם אדנ"י אלהי"ם ,ואז ותשליך כל חטאתם,
הם אז מליצי יושר עבור ישראל הנה יחוד נצר חסד הוא שם יו"ד ה"י וי"ו ה"י [בגי'
קיא ,ז-ט) 'מעשה ידיו אמת ומשפט היינו הרע שבעון נופל לנוקבא דתהומא רבא ,ובזה יכבוש חס"ד] משפיע אור אל שם אל"ף ה"י יו"ד ה"י ,ועל ידי
נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד
לעולם עשוים באמת וישר פדות
לו הארות המשגיח, הקדושים כנודע. עונותינו ותשליך הרע אל מצולות ים. שפע שהשפיע 'נצר חסד' אל 'לאלפים' שמספרו אל"ף ה"י
שיראה השגחה על כל
(דמשק אליעזר ח"ד ג): ואלו שמות ע״ב קס״א אלהי"ם אדנ"י יכוין בראש השנה יו"ד ה"י [בגי' אלפי"ם] ,הנה הוא ממתיק אח״כ את שמות
שלח לעמו צוה לעולם בריתו',
באכילות 'מוציא' של לח״ם דב״ש מספר השוה [בגי' ע״ב אלהי"ם אדנ"י שהם מתחילין באלפי"ן ,ואחר שנמתקו אז
הנה ידוע מי שח"ו בא עליו איזה
תנועה ותנועה
7
סוף ב"ה הוא מלא רחמים וחסדים ,והוא הבוחן לבבות
וכליות.
צרה שלא תבוא ,מבואר בספרים
הקדושים עצות איך יוכל
וכל זה הוא באופן שכל ההליכות שיש לפניך להלוך ,בין
אל רחוב העיר להמתיק הדינים ויהפכו לרחמים
מי שמקשר עשרת ימי תשובה במשא ומתן ,בין בדרך עבודת הבורא ב"ה ,יהיה לך עול אשר לפני שער המלך וחסדים ,על ידי שיתחזק באמונה
ובטחון ,ועל ידי זה יזכה לחסדים
ביראה ואהבה כך מתנהג כל השנה מלכות שמים ,באמונה ובטחון ,שהוא אין סוף ב"ה יהיה
אתך בכל אשר תלך ,אז בודאי 'לא ירפך' ולא ישבקינך
חודש אלול ,ובמיוחד הימים הנוראים ,היו ימים גדולים בקאמארנא .אלפים מגולים ,וידע כי הכל חסד מהאין
באו אז להזכיר את עצמם ולהסתופף בימי הרחמים והסליחות ,בראש השנה סוף ברוך הוא ויתעלה ,ועל ידי זה
בכל שנה קודם ימים נוראים בא יראה ופחד על האדם, הקב"ה ג"כ' ,ולא יעזבך' ולא ירחיקנך ממך הקב"ה ח"ו,
וביום הקדוש .היו אלו ימי שיא והתעלות .אין לתאר במילים את הרושם יזכה לישועה מצרה לרוחה.
היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו (עמוס ג ,ו) ,ומי שמקשר ואז 'לא תירא' מבי"ד של מעלה' ,ולא תחת' מכל פחד
הרוחני הכביר של הימים האלו על כל אלה שזכו להיות שם.
עשרת ימי תשובה ביראה ואהבה כך מתנהג כל השנה, שבעולם ,ובודאי יהיה לאיש הזה חותם חיים ,חיי נחת וזה מרמז הכתוב 'מעשה
כי הכל הולך אחר השורש ,והעיקר שיהיה [ו'החזירנו] מתוך תורה ועבודה דקדושה. האדמו"ר רבי יעקב משה מקאמארנא היה נוהג לעבור לפני התיבה בכל ידיו' של הקב"ה 'אמת ומשפט'
ב'תשובה ש'לימה ל'פניך ר"ת 'לבוש' מלבוש הנשמה, התפילות של ימי ראש השנה ויום הכיפורים ,זולת פסוקי דזמרה .תפילתו אפילו שהוא 'משפט' ידע שהוא
(בן ביתי פר' וילך)
ויקשר בימים אלו באמונה שלימה כי לית אתר פנוי מניה, היתה בוקעת שחקים ,השתפכותו הנרגשת לפני בוראו זיעזעה את כולם. 'אמת' ,כי אין הקב"ה עביד דינא
ובנקל לו לעשות תשובה מאהבה ,עד שמעוונות בעצמו הוא התפלל בקול חוצב להבות ,בבכי ובדמעות עד כלות הנפש ,ולא פעם בלא דינא (ברכות ה' .):נאמנים כל
יהיה לו לבוש של ו'החזירנו ב'תשובה ש'לימה ל'פניך. התעלף מרוב התאמצות באמצע תפילתו ,אך מיד כאשר הוטב לו המשיך פקודיו' ,שיאמין באמונ"ה ש'כל
וידע כי כל עוונות נרשמים לו על אברים ,כמו שעיני ראו בתפילתו. פקודיו' הכל ברצון אין סוף והכל
ולא זר ,צדיק אחד שאמר לאדם מה שעבר בנשג"ז עם כן היה קורא בעצמו קריאת התורה .הוא בעצמו היה תוקע בשופר ,יתירה
כל הסימנים ,שנתן לה חתיכות בגד יפה ,וגם זה נרשם יחביאנו צל ידו מזו :הרבה שנים היה בעל-תוקע בכל בתי המדרש ובתי הכנסת בעיר
בהשגחה העליונה' .סמוכים
לעד לעולם'' ,עד' הוא השם של
עליו. תחת כנפי השכינה קאמארנא ,ובמסירות נפש ממש עלתה לו עבודה קדושה זו שנמשכה עד בטחון כנודע (שעה"כ דרושי הפסח
ומעתה אם אדם הצדיק רואה ויודע כך ,מכל שכן מלך שעות בין הערבים ,בימי ראש השנה הספיקו ברגע האחרון ממש להתפלל י"ב) ,וזה 'סמוכים לעד לעולם'
מה שאנו מתפללין (סליחות ליום ג' של עשי"ת) 'יחביאנו צל
מלכי המלכים הקב"ה ,והחי יתן אל לבו ואל יתייאש עצמו גם תפילת מנחה. שיהיה להעולם בטחון כזה ,יסוד
ידו תחת כנפי השכינה' ,כי זה מיירי אחר פטירת אדם,
כי גדול כח התשובה ,ובנקל לשבר כל המסכים המבדילים בית מדרשו של האדמו"ר הרי"מ היה המקדש מעט הגדול ביותר העולם אמונה ובטחון ,כאומרם
אזי גרים כולהו עאלין תחות גדפי דשכינתא ,אבל ישראל
ולדבק עצמו לקונו על ידי צדיק הדור. בקאמארנא ,מקום קדוש ענקי בגדלו אשר היה מסוגל להכיל בתוכו אלפים ז"ל (מכות כד ).בא חבקוק והעמידן
נצררין בצרור החיים .ואנחנו מבקשין שבעולם הזה נזכה
על אחת וצדיק באמונתו יחיה,
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
שיחביאנו תחת כני שכינה ,ויגין ויסוכך עלינו' .תחת כנפי רבים .ביהמ"ד ניצב מול ביתו הפרטי של האדמו"ר .בימים הנוראים עמדו
בהיכלי מלכים
(נוצר חסד פ"ה מ"ח)
מאות יהודים גם מחוץ לבית המדרש ,והתפללו ברחוב מחוסר מקום. וזה 'סמוכים לעד לעולם' שיהיה
השכינה' במספר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד',
בטחון כי כל האדם הוא 'עולם'
סוד שית תיבין נגד שש כנפים. גם ליום הכיפורים באו המונים להסתופף בצל קדשו ולשמוע את תפילותיו קטן' ,עשוים באמת וישר' ואז
(זוהר חי ח"א לט): הערבות המעוררות לתשובה ,קשה לשער את השפעתו העצומה בתפילותיו, ידע כי כל הנעשה בעולם הוא
אשר קרבו את הלבבות לאבינו שבשמים .וכאשר נפרדו מן הרבי אחרי יום 'באמת וישר' והכל לטובה' ,פדות
כל עשרת ימי תשובה כיפור ,כאשר העיפו אז מבט לעבר דמותו האצילה העטויה במלבושי לובן שלח לעמו' כי על ידי זה שיתחזק
ונתברכו מפיו ,ב'גמר חתימה טובה' ,הרגישו כולם כי אכן תבוא שנה טובה
יהיו בהתלהבות וארבעה פנים לאחד ומבורכת לכל ישראל ,השמחה הפנימית ברגעים אלו היתה בלי גבול וקץ.
באמונה ובטחון יזכה לישועה
בבחינת 'פדות שלח לעמו',
במסירות נפש בגלילות דראהביטש יש עיר קטנה הסמוך ונראה לדראהביטש [ונקראת] (הר"ר זאב פישר-שיין ז"ל' ,בסוד ישרים ועדה' ,עמוד ריח) שיתהפך הכל לרחמים וחסדים
כמו בראש השנה "לאנקע" ,ובכל פעם ופעם עשו מנין בימים הנוראים ,ופעם אחד ראו שלא עלינו ועל כל ישראל אמן.
יהיה להם מנין ,ונסעו לקאמרנא [-לרביה"ק הדמשק אליעזר זי"ע] ,והתנצלו
(פרי חיים פר' שופטים)
פרשתי המדרש פליאה ,בשעה לפניו ,איך שבכל פעם ופעם עושין מנין בימים הנוראים ,וכעת השתא בשנה וחטאים בעיניהם' .ולטובים' הם הטובים בעיני עצמם כי
שאמר המלאך לאברהם אבינו הלזו לא יהיה להם מנין .וענה ואמר בפה קדשו' :תסעו לדרככם לשלום ,ולא
ע"ה 'אל תשלח ידך אל הנער' יחסור לכם מנין כמלפנים'.
אין חרצובות וכו' ובריא אולם (תהלים עג ,ד) ,והר נדמה להם הטוב ומטיב לרעים ולטובים
כחוט השערה (עי' סוכה נב ,).וגם להם טוב ומטיב.
(בראשית כב ,יב) ,ביקש אברהם 'הטוב ומטיב לרעים ולטובים' (פיוט 'וכל מאמינים'),
והיה להם בטחון שיהיה להם מנין ,ובערב ראש השנה ראו שאין להם מנין (עטרת צבי פר' מקץ קצד):
אבינו תן לבני עשרת ימי תשובה. הקדים רעים לטובים ,לא בדרך זו ואין צריך לומר זו,
כלל ,אבל בטחו באמת במאמרו הקדוש.
היינו כדברי המדרש (ויקרא רבה אמנם 'לרעים' בעיני עצמם ,חטאתם נגדם תמיד ,כאמור
כט ,יב) על מקרא קודש (במדבר ובליל ראש השנה ראו שזקיננו הקדוש יש שם בבית הכנסת ,ויש שם
(תהלים נא ,ו) 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך וכו'' ,וזה
כט ,ב) 'ועשיתם עולה' שיעשו השלמת המנין ,ונפל מריבה ביניהם מי יקבל האורח הקדוש הלזו .ובין כך
תכלית הטובים לעשות תשובה בכל עת ,תמיד הם רעים
את עצמם עולה במסירות נפש ובין כך התפללו תפלתם ,ולא ראו עוד את כ"ק אאזמו"ר הקדוש זצלה"ה,
לה' בראש השנה .היינו כי זה וכך היה בימים הנוראים.
• עשרת ימי תשובה •
יוכל ח"ו להתקרר אח"כ ,ולזה ואין חידוש גדול כל כך ,שהיה נוטר הברית ,והיה יכול לבוא למדריגות
התפלל אברהם ,תן לבני עשרת יעקב אבינו ע"ה ,כמו שפירש בזה אביו הקדוש זצלה"ה על הפסוק (בראשית
ימי תשובה ,היינו שכל עשרת לז ,יא) 'ואביו שמר את הדבר' [ראה מה שכתב רביה"ק הדמשק אליעזר
ימי תשובה יהיו בהתלהבות בספרו בן ביתי (בראשית דף פט ):שמעתי מאאמו"ר [ההיכל הברכה] זללה"ה
במסירות נפש כמו בראש השנה
שהיה 'ועשיתם עולה'.
'את הדבר' עולה מספר 'ברית' ,ר"ל שאביו שמר את ברית קודש שלו בעת אדם בר ישראל עומד לפני בי"ד של מעלה בעשרת ימי
תשובה ,ולבי"ד יש כח להכריע או לצד זה או לצד זה ,לזה
בעשרת ימי תשובה
נסיון של אשת פוטיפר ,כמאמר רז"ל (סוטה לו ):דמות דיוקנו של אביו נתגלה
וכמו אברהם אבינו ע"ה שהלך לו אז ,והבן]. האיש הזה מרגיש למטה מכל זה ,עבור זה יראה ויפחד מרגיש למטה יראה ויפחד מאד
בהתלהבות לשחוט את בנו מאד ,שאל יכריע אותו לכף חוב ח"ו ,לזה אמרה התורה 'וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא
(הרה"צ רבי אליעזר צבי סאפרין הי"ד במכתב לאחיו רביה"ק הפרי חיים מקאמארנא זי"ע ,שלשלת
גימ"ל ימים ,ומשום הכי תולין קאמארנא ,עמוד קצו) הקדושה ,אעפ"י שאתה עומד לפני בי"ד של מעלה, יעזבך לא תירא ולא תחת' (דברים לא ,ח) ,כשיהיה איזה
הנסיון של העקידה לאברהם אעפי"כ תדע שאין סוף ב"ה הוא גם כן שם ,ובודאי האין
9
בוקר' זה יעקב זכיות .ודוק במאוד עקידה ,וזה דברים נכונים בס"ד בדרך אפשר. יותר מיצחק בנו ,כי יצחק אבינו ע"ה נתוודע שהוא
'יום אחד' זה יום מתק צוף אמרי יהיה השה רק שעה אחת כנודע .ולזה מובן שפיר מה
(הקדמת רביה"ק ה'פרי חיים' זי"ע על ספה"ק עשירית האיפה)
הכיפורים ,ע"כ ,וזה נועם ,דודאי לא שבסליחות של קודם ראש השנה לא ימצא סליחה על
מדרש פליאה. ביקש אדון הנביאים עקידה ,ובעשרת ימי תשובה יש בכל יום סליחה על
וי"ל דהנה חכמינו תשובה כשיעשו
ז"ל אומרים (יומא יהיה כשגגות ,לזה
כ ).שיש שס"ד ימים צריך לתפילתו ,כי
בשנה מספר השט"ן
שהוא שרו של עשו,
מה להם לעשות עוד
ולזעוק אל המלך • יום הכיפורים •
שס"ד ימים יש לו אחר שעשו תשובה.
רשות לאסטונא, אלא על כרחך כמו
וביום הקדוש אין שביקש שכתבנו תשיעי יחשב כאילו התענה תשיעי ,ומה שייך לעשירי
אכילת תשיעי .ואפשר בזה להבין מה דמנהג ישראל תורה
מצות האכילה בערב יוה"כ
שיתקן הזדון ע"י
לו רשות לאסטנא,
כח ישראל כמבואר הוא ,שהגבאי מבית המדרש יושב בערב יום הקדוש ונותן בכדי שיוכל להתענות ביוה"כ
והוא מלמד אז על
לעיל. יי"ש לכל הבא להתפלל בערב יום הקדוש ,דהנה חו"ז הרב מצות 'ועניתם' ביום הכיפורים בודאי הוא מניעה
ישראל סניגוריא ,יש
שר שלום קוה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע מפרש הטעם כאילו גמורה ,אבל נשכיל צורת העשה ,כי נשכיל כי מי שהתענה
לך עם ישראל שהם (עשירית האיפה קב).
התענה תשיעי ועשירי ,ע"פ נוסח היה"ר האומרים בנדרי שבעת ימים קודם יום הכיפורים ,וכשבא יום הכיפורים
גדולים ממלאכים
תענית בשעת מנחה ,כל זמן שהבית היה קיים אדם חטא הוא מסוכן למות ואוכל ושותה לא עבר על שום איסור
(כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר פמ"ו) ע"כ .וזה י"ל דטען עשו,
והביא קרבן ,ומקריבין החלב והדם ע"ג המזבח והיה מכפר, לאו ,כי לענין איסור לאו אף לכתחלה יכול לעשות כן ,אבל
דכמו שרו השט"ן ,שבכל השנה מספר השט"ן מסטין על
ועכשיו הכפרה דע"י התענית נתמעט החלב והדם מהגוף בהכרח ביטול מצות עשה של 'ועניתם' שמצוה שיתענה,
ישראל' ,ויעקבני זה פעמיים' (בראשית כז ,לו) שני פעמים
ונחשב כקרבן ,ולזה רצה הקב"ה שהחלב והדם שנתהווה
יעק"ב יעק"ב מספר שס"ד כמספר השט"ן ,שעשו ושרו ביום הכיפורים מאכילת ערב יום הכיפורים זה יהיה למחרתו נתמעט ויהא
ובודאי הפירוש וצורת המצוה שהמצוה היא שיאכל
וישתה קודם יום הכיפורים שיהיה בו כח להתענות ,ואם
אומרים כי בכל שנה יעקב מרמ"ה בכל עבודתו בתורה
ובתפלה ואין מקיים התורה כראוי ,ויש לו ח"ו טענה אין רשות לשטן להשטין חלב חשוב ,ולכן גזר עלינו שיהא מצוה הסעודות שבערב לא אכל וכשבא ביום הכיפורים ואחזו בולמס ואכל אין
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
יום הכיפורים ,ושתמעט אח"כ ביום הכיפורים ,משום הכי
בהיכלי מלכים
'וכאשר תריד' (שם פסוק מ) ,אבל ביום הכיפורים ,יום אחד עליו שום איסור אלא ביטל מצות עשה.
חכמינו ז"ל אומרים במדרש (ב"ר ב ,ג) עה"פ (בראשית א, נחשב אכילת ערב יום הכיפורים כב' תעניתים ודפח"ח ש"י
בשנה ,מלמד סניגוריא על ישראל ,ואז נקרא שמו ישרא"ל ה) 'ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד'' ,ויהי ערב' זה עשו 'ויהי ולכן בהכרח דרשו חז"ל (ברכות ח ):שחייב לאכול בערב
זי"ע.
'כי שרית עם אלקים ועם אנשים יום הכיפורים ובזה מקיים מצות 'ועניתם' ,ואכילה של
ותוכל' (שם לב ,כט) ,גדולים מן (שבת שלום ומבורך [לרביה"ק ה'פרי חיים' זי"ע] מאמר ד')
ערב יום הכיפורים הוא מצות עשה גמורה עשיה של
מלאכים ,כי ע"י שם ישראל אינו
מתיירא ממנו.
כבקרת רועה עדרו העשה והכנה ליום הכיפורים.
ולכן הוסיף רבינו [הרמב"ם] (הל' שביתת עשור פ"א ה"ד)
ובזה פירשו חכמינו ז"ל (ב"ר עז, ראה גדולה) סעודה אז עשה פעם בסעודת מחרת יום הכיפורים (בכל שנה ושנה
וכל הצם בו מקיים מצות עשה ,דהיינו שתשכיל שיש
ג) דהשר דנאבק עם יעקב היה שרו כ"ק מרן [מהרי"מ מקאמארנא] זי"ע ,איך שכששלח שיריים לאיש אחד
בו עשיה גמורה ,ופסק בפרק ג' דנדרים (ה"ט) דערב יום
של עשו ,וזה 'ויהי ערב זה עשו', בשלשה עשה כן לעצמו, מהיושבים למטה ,היה יושב איש אחד לידו שחטפו ע"י שזדונות נעשים כשגגות יוכלו הכיפורים וכן יו"ט אף ראש חדש שנקרא מועד מן התורה
שאומר שיעקב מרמה בכל השנה, מאכלים ,כל פעם שמרן שלח השיריים חטפו ההוא.
להפכם לזכויות איסור לצום בהם ,והקשו עליו למה קראו מן התורה ,אבל
שעבודתו ח"ו ערב וחשכות' ,ויהי אחרי הפעם השלישית שאל אותו מרן זי"ע' :איה התפללתם אתמול'? לדרכנו הוא מן התורה עשה גמורה ,וראש חדש בכלל
בוקר זה יעקב' היינו שע"פ האמת השיב האיש בתמימות' :מדוע שואל הרבי אותי איה התפללתי ,הלא איתא בגמרא (יומא לו ,):אמר משה לפני הקב"ה ,ריבונו יו"ט מן התורה כיון שהוא מועד ,אבל בערב יום הכיפורים
העבודה של יעקב בכל השנה היא התפללתי כאן אצל הרבי'! של עולם ,בשעה שישראל חוטאים לפניך ועושים תשובה אם אכל ביום שקודם ערב יום הכיפורים ונשבע להתענות
בבחינת בוקר אור' ,יום אחד זה עשה להם זדונות כשגגות ,ע"כ .פירוש ,אם חטאו בזדון בערב יום הכיפורים השבועה חלה ,ולכן השמיט ראש
אמר לו כ"ק מרן' :בבית המדרש שלי לא התפללתם ,ותאמרו נא לי האמת'!
יום הכיפורים' שאז עשו ושרו ועושים תשובה ,אע"פ שאין בידים לתקן את הזדון, חדש וערב יום הכיפורים בהלכות שבועה.
האיש השתומם ואמר' :אמת ,אנכי התפללתי בהקלויז ,מחמת כי חשבתי
מודים שבני ישראל הם גדולים אלא אתה לבדך מעביר זדון ,אעפ"כ אם
שבהקלויז אמצא לי מקום לישב בריווח'. (הקדמת אוצר החיים הקצר)
מן מלאכים ,וזה דבר נפלא בס"ד עושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות,
הקהל שישבו אצל הסעודה נרעשו מאד ,כי כמה מאות אנשים זרים באו אז
כפתור ופרח. כדי שיהיה כח בידים לתקן בוידוי
על יום הקדוש ,בנוסף על אנשי שלומינו.
ומעתה כשישראל
דברים ,ואם אתה תעשה את הזדון
(פרי חיים פר' תולדות)
אזי אמר לו כ"ק' :והנה עתה אשאלכם ,הלא אתם לא באתם אלי ,ולא כשוגג ,הרי יהיה כח בידים לתקן גם
עשיתם הוצאות למען השיריים ,אכן אצלי רוצים אתם לאכול ,תלכו למטבח
ויתנו לך לאכול ב"ה לרוב ,אך לא כן האיש הזה היושב למטה ממכם ,הוא
את הזדון בוידוי דברים.
וכל בקשות משה היה שהמחילה
יעשו תשובה יתקנו כל האוכל ושותה
עשה הוצאות בגיני ,לאכול השיריים שלי ,מדוע תצערו אותו לאכול השיריים והתיקון יהיה ע"י עבודת ישראל, ע"י כחם את הזדונות בתשיעי מעלה עליו
כמו שמתקנים
אשר למענו נתתי'. וישראל אין להם כח לתקן זדונות,
טבילת הכהן גדול אחר כך פנה לאלה אשר עמדו אז מאחורי הכסא ,וגם אנכי הייתי ביניהם, ולכן בקש משה שיעשה הקב"ה הכתוב כאילו מתענה
ביום הכיפורים ואמר' :אבי [רביה"ק הדמשק אליעזר] זי"ע אמר ,כי הוא מרגיש את כל מי זדון כשוגג ,ומעתה כשישראל
את השגגות. תשיעי ועשירי
שיתפלל עמו אף אם יהיה עשרת אלפים איש ,ואנכי אומר ,גם אם יהיה לי יעשו תשובה יתקנו ע"י כחם
וכיון שיהיה ע"י כח
רבינו מהרי"א מקאמרנא שאל אמרו חכמינו ז"ל (ברכות ח):
יותר ,מרגיש אני מי שמתפלל עמי'. את הזדונות כמו שמתקנים את
בשמים ,לדעת למה הכהן גדול כל האוכל בתשיעי כאילו התענה
השגגות .וכיון שיהיה ע"י כח
הותר לטבול ביום הכיפורים,
ולישראל נאסר הטבילה ,והשיבו
(הגאון החסיד רבי ישראל פרנקפורטר ז"ל ,שלשלת קאמארנא ,עמוד שא)
ישראל ,אז זדונות יהיה להם ישראל ,אז זדונות תשיעי ועשירי ,לכאורה די שאכילת
יהיה להם זכיות.
11
בסוכה רואה את הירח וכוכבים
וכל צבא השמים (עי' סוכה כב,): לו ,כי באשר הכהן גדול לבש שעטנז גם ביום הכיפורים,
בלבשו בגדי זהב לעבודת חוץ ,לכן הוצרך לו הטבילה.
עי"ז נופל יראה גדולה על האדם פקידת עקרות
(אלף כתב אות תתכה)
בבחינת הכתוב (ישעי' מ ,כו) 'שאו בחג הסוכות הסגיר רביה"ק ה'היכל הברכה' זי"ע את עצמו לבד בסוכה,
מרום עיניכם' ,וזה 'ליראיו' יראה ואחר כך כשבא לאכול על השולחן הטהור שלו ,היה אומר :עתה נעניתי
• סוכות •
עילאה' .ויחלצם' כי הסוכה מאברהם אבינו ע"ה באושפיזא שלו ,על ארבעה עקרות שיפקדו בזו השנה,
מסכך הקב"ה עלינו להצילנו או חמשה או יותר או פחות .וכך היה בכל שנה ושנה.
מכל שונאינו כדברי הספרים
(הקדמת רביה"ק ה'דמשק אליעזר' זי"ע לספר זוהר חי)
הקדושים .ולכן צוה הקב"ה
לעשות הסוכה אחר הימים
הקדושים כדי לפרוס עלינו
לצאת לסוכה המרמז לבינה להבין ולהשכיל שהוא ית"ש
ויתרומם זכרו מאתו כל הטובות יצאו והוא הבעל הבית
הסוכה מרמז על בינה
בצל כנפיו וזה סימן לכל באי חנינא בר פפא ואיתימא ר' שמלאי ,לעתיד לבוא מביא ואין מי שאומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. להבין שהבורא ית'
הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו ,ואומר למי שעסק בה
עולם שישראל יצאו בדימוס ,וזה 'ויחלצם' ,כי ע"י מצות
סוכה ננצל מדינה של יבוא ויטול שכרו ,מיד
כאשר דברים אלו מרומזים בתורתינו הקדושה בפסוק הוא הבעל הבית
(בראשית לג ,יז) 'ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו
גיהנם ,כמו שתקנו מתקבצין ובאין עובדי הנה נגלה אלינו בספר פרע"ח (שער הסוכות פ"ה) הנובע
עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות' ,ולכאורה ע"פ
לנו בתפלה שאנו כוכבים בערבוביא וכו', ממקום קדוש דברי הזוהר וז"ל :אמנם סוד הענין הוא
הרז המסור בידינו דמעשה יעקב עם הדורון לעשיו היה
בכניסתנו אומרים אמר להם הקב"ה ,אל כי לעולם סוד סוכה הוא בחינות אור בינה המסככת על
בסוד יוה"כ ,סוד שעיר המשתלח ,ואח"כ תכף עשה
לסוכה 'ותתן לי זכות תכנסו לפני בערבוביא, בנין וע"ש .ודע ידידי כי מקור הבינה בכל עולמות הוא
סוכות ,א"כ למה אמר 'ולמקנהו עשה סוכות' אבל ע"פ
וכו' ולחסות מזרם אלא תכנס כל אומה סוד התשובה ,כי לפי בחי' העולם כשמדרגות התחתונות
הדברים הנ"ל מדויק שפיר כוונת הסוכה ,ויהיה 'ויבן לו
וממטר כי תמטיר על ואומה וכו' ,ויש להם נותנים אל לבם להבין ולהשכיל בעוצם גדולת א"ס ב"ה
בית' מלשון הבנה ,כלומר שעלתה במחשבתו שביתו,
רשעים פחים וכו'', טענות שונות לאומות וב"ש ,אזי שבים בכל לב ונפש להעלות פירוט מעשיהם
ומקנהו זה ג"כ סובב אל תיבת 'ויבן' שהבין במחשבתו
וזה 'סביב ליראיו העולם ,כלום כפית בתשובה שלימה לאל אחד ,ולידע כי הוא היוצר ובורא,
שמקנהו הוא 'עשה סוכת' כלומר לכוונה זו עשה סוכה
ויחלצם' ע"י מצות עלינו הר כגיגית ולא וכל הנבראים מאמיתותו נמצאים הוא הוא ולא זולתו,
שתכף פנה במחשבתו לכוונת הסוכה שמרמז על בינה,
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
קבלנוה כמו שעשית
בהיכלי מלכים
סוכה ,וזה 'ויחלצם' ולזה נקרא בינה תשובה הוא ,כלומר שהוא הוא ואין
להבין בגדולתו שהבורא ית"ש הוא הבעל הבית ,ואליו כל
כי הסוכה זכר לענני לישראל וכו' ,ואמר בלעדו והכל מאתו ומהשגחתו ית"ש.
הונו ורכושו של אדם שייך ,זהו כוונת הסוכה דרך כלל.
כבוד שהיו לישראל להם הקב"ה ,מצוה וע"פ הדברים והאמת האלה נבוא ליישב דברי רבינו
במדבר שהציל אותם קלה יש לי לפני וסוכה (זכרון דברים מאמר לסוכות חיים)
הטור או"ח (סימן תרכ"ה) שהקשה למה לא ציוונו השם
שמה וכו' ,מיד כל
מכל רע ומשרב ,וזה לעשות סוכה בחודש ניסן שבו יצאנו ממצרים ,ויישב
דוקא לישראל כנודע מספרים הקדושים ,ודו"ק ,כי נפלא אחד ואחד נוטל והולך קושיא זו לפי שאותו החודש הוא ימות הקיץ ולא היה
בס"ד. ועושה סוכה בראש גגו ,והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם ניכר עשיתנו בהם שהם ממצות הבורא ,ולכן צוה אותנו
חמה בתקופת תמוז ,וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ע"ש. השם הנכבד לעשות סוכה בחודש תשרי שאז הכל הולכים
(פרי חיים ,תהלים לד ,ח)
ולכאורה קשה למה דוקא ע"י מצות סוכה יהיה להם מצות סוכה הוא שיחשוב האדם לבתיהם ,ואנחנו עושים היפך שאנחנו יוצאים מבתינו
הנסיון ,אם הם ירצו לקיים התורה הקדושה או לא .אלא
כנ"ל שהעולם הזה הוא רק הכנה לעולם הבא ,ולזה מרמז
שכל העולם לסוכה ,ויהיה זה לאות
שמצות המלך עלינו.
מצות סוכה ,שהוא מצער נפשו שמניח דירת קבע ויוצא הזה הוא עראי אבל נאותים היה דברי
'חג האסיף' -ע"י מצות סוכות לסוכתו להיות בדירת ארעי ,וממילא בני הישראלים שכל
ימיהם הם בבחינת דירת ארעי בעולם הזה ,יקיימו מצות
הנה על מצות סוכה קדשו ,אם היינו עושים
סוכה סתם ,א"כ לא
אמרו חכמינו ז"ל הטעם,
יהיה לך האסיפה פרנסה סוכה ,אבל אומות העולם אצלם העולם הזה הוא העיקר, כמו שמובא במסכת היה ניכר בחודש ניסן
ואין להם רצון ומחשבה לעולם הבא ,וממילא הם לא אבות (פ"ד מכ"א) ,רבי שאנחנו עושים זה לשם
'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך
רוצים לקיים מצות סוכות ,ותיכף כל אחד ואחד מבעט יעקב אומר ,העולם מצות בוראינו ,אבל
ומיקבך' (דברים טז ,יג) .אפשר לרמז כי זה ידוע שע"י שמחת
בסוכתו ,ולא ירצו לקיים אותה בשלימות. הזה דומה לפרוזדור האמת שאנחנו עושים
סוכות משפיע הקב"ה עלינו שפע לכל השנה כולה ,וזה
הרמז 'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים' שע"י מצות (כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע) בפני העולם הבא, ומברכים על ישיבת
סוכות שקיימתו כראוי בכל המצוות שתלויות בזה ,אז התקן עצמך בפרוזדור סוכה אשר קדשנו
'באספך' יהיה לך האסיפה פרנסה לכל השנה וזה הרמז כדי שתכנס לטרקלין. במצותיו ,א"כ גם בחודש
'באספך מגרנך ומיקבך' ר"ת וס"ת בגי' ח"ק ,לשון פרנסה שהעיקר הוא העולם ניסן היה ניכר שאנחנו
כמ"ש 'הטריפני לחם חקי' (משלי ל ,ח) כמבואר במסכת הבא ,והעולם הזה הוא מקיימים מצות סוכה,
לשם מצות אלהינו.
ביצה (דף טז .).השם יתברך ירחם ויעזור לנו שמחה כל יצפנני בסכה ביום רעה רק הכנה לזכות לעולם הבא ,כמו שצריכים לתקן ולהכין
מערב שבת לשבת ,כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת
השנה ,וממילא יהיה לנו ג"כ פרנסה לכל השנה ,ויתן לכל אבל על פי הצעה ראשונה שהצענו שהסוכה מרמז
איש ואיש די פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה ,במהרה 'סביב ליראיו' מרמז על הסוכה שהוא מלשון 'חג (ע"ז ג .).אבל אומות העולם אין להם עולם הבא ,ולכן הם לבינה עילאה הוא שפיר ,כאשר קצת הדברים מבוארים
מעתה ועד עולם אמן. במחוגה' (עפ"י ישעי' מד ,יג) ,וזה 'סביב ליראיו' ,כי מצות אוכלים ושותים ,וכל עיסוקיהם רק מזה העולם ,ואין להם במורה נבוכים (ח"ג פרק מ"ג) דבאמת אותו העת הוא זמן
סוכה מרמזת על ענני כבוד שהם מקיפין ,וזה מלשון שום מושג מעולם הבא ,ולכן הם אומרים כחי ועוצם ידי שהגרנות מלאים בר ,ויקבים מלאים יין ,והבית הבדים
(כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע)
'סביב' כי הסוכה מסבב על האדם היושב בסוכה. עשה לי את החיל הזה. מלאים שמן ,ואוצרות מלאים פירות ,וכל טוב אדון הארץ
'ליראיו' כי הסוכה מרמז על יראה עילאה ,כי ע"י שיושב הוא באותו עת תחת יד האדם ,ע"כ צוה לנו התורה
ובזה יובן מה שאיתא בגמרא עבודה זרה (שם) דרש ר'
13
מימי הסוכות ,שלא היו יכולין שלה לעטר אותה בסדינים נאים,
להמתיק דין שלהם ,ותולים עד
הושענא רבה ושמיני עצרת ,גמר היום תאמצנו ובפירות ובכלים נאים ביותר ,וכן הושענא למענך אלקינו הושענא
לא להשתמש בסוכה תשמיש
חותם של כל התפילות מר"ה היה נוהג אדוני אבי ורבי מובהק ,הרב הקדוש ,איש אלקים קדוש יאמר לו, מגונה ,ויהיו הדפנות והסכך נאה על אצל רביה"ק מהרי"מ מקאמארנא זי"ע היתה עבודה מיוחדת בשעת
ומיוה"כ ומסוכות .והוא בברכת לזמר 'היום תאמצנו ,היום תברכנו' וכו' ,קודם ברכת 'המברך את עמו ישראל צד היותר טוב כפי יכולתו ,וכיוצא ה"נענועים" עם ארבעת המינים בסוכות .לצורך כך היה לובש את החאלאט
שים שלום של חזרת הש"ץ בשלום' ,והיה רוקד ומפזז אז ,אין לשער ,מחמת גודל העלאת התפילות מכל בהם שהם מצוות דרבנן. הלבן -שדהה כבר מיושן -שלבש אותו סבו הגדול רבנו יצחק אייזיק׳ל זי"ע,
במוסף ,ששם מתאספים כל הימים טובים .ואחר השירה והזמרה היה מסיים 'המברך את עמו ישראל ואת טליתו של סבו שהצטהב מיושן (אותם לבש גם בימים הנוראים לתפלתו).
נמצא זהו כוונת התנא' ,הוי
תפילות ישראל והולכים למעלה, בשלום' .ואחר כך כשהיה אומר 'תתקבל צלותהון ובעותהון' היה גם כן מזמר זהיר במצוה קלה' השייך למצוה אף על פי שעבר בעצמו לפני התיבה בשחרית ובהלל (הוא לא היה ניגש
אם ראוים לעלות ,כי אז בברכת ומרקד אין לשער. חמורה ,הוי זהיר בהם כבחמורה לתיבה שעל יד ארון הקודש אלא תיבה היתה לו בפינתו -פנת מזרח צפון -שקועה בקיר
שים שלום של מוסף הוא גודל עצמה כנ"ל' ,שאין אתה יודע מתן הבנין שמשם השמיע את תפלתו) ,כשהגיע ל"הללו את ה' כל גוים" עזב את מקומו
(בן ביתי פרשת חוקת)
עת רצון ,יחוד קוב"ה ושכינתיה שכרה של מצוה' ,כלומר שיכול ויצא למרחב בית המדרש ,כדי שיהא לו מקום מרווח לנענועיו ,שם גמר את
האמיתי ,הכל כנודע מכתבי להיות שתקבל שכר עבור מצות הפסוק והתכונן לנענועיו .ההתכוננות היתה נמשכת שעה ארוכה ,כשהוא
האר"י זלה"ה .לזה מי שנתעכב קלות השייכים למצות חמורות, אוחז בשתי ידיו בארבעה המינים ,והטלית מופשלת לו פניו ,מכוון את
עצרת ,שאז מלכא קדישא מושך חיים ,וכשהוא
עד שמיני עצרת ,שאז הוא גודל עת רצון ,ונמתק כל יותר ממצוה חמורה עצמה ,כי מזה כוונותיו ,וכשגעגע נענע בכל כוחו.
ברצונו להמשיך חיים ממשיך אפילו אחר פסק בית
הדינים מישראל הקדושים. יכול לבוא בנקל למצות חמורות,
דין תליא חיים בידא דמלכא קדישא ,ובעת מוסף בכיותיו בהקיפו את הבימה ,בהושענות ,שברו את הלב .ובהושענא רבה
(בן ביתי פר' בלק) שמיני עצרת ,כשמלכא קדישא מסכים עם הבית דין ומצוה גוררת מצוה (אבות פ"ד מ"ב), כשהגיע פעם ל"הושענא צאן מצמיתות" פרץ בבכי נורא ואמר" :רבונו של
היינו ממצוה קטנה לגדולה ,וכן
אז נגמר הפסק למיתה ,ואם מלכא קדישא מסכים עולם ,הושענא שצאן קדשים שלך לא יצמתו ח"ו".
לחיים נמשך חיים ופתקא הדרין לבי מלכא ,והגמר הוא הדין אצל מצות לא תעשה,
(בית קומרנא עמ' )108
של כל הדברים הוא בהושענא רבה לחלוטין ,והחיים כשתזהר בקלות שלהם אז אין
שלא תליא ביד בית דין ולא בפסקיהם ,אלא חיי בידא אתה תבוא לחמורות כנודע ,והבן.
שמיני עצרת יום האושפיזא
של שלמה המלך
דמלכא קדישא ,לא נגמור עד שמיני עצרת במוסף,
שאז ממשיך ליה מלכא חיים או לא ,ונגמור בשמיני
(זקן ביתו פ"ב מ"א אופן לא)
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
עצרת ,אעפ"כ אפילו בכל השנה חיי בידא דמלכא
בהיכלי מלכים
מצאתי דאתא לידי משמע דבר חדש ,דאיתא בסדר
הקפות של הרה"ק האלקי רבי פנחס מקאריץ זצ"ל,
קדישא ,כי הוא אינו משועבד למה שיצא מן הפתקין,
ובכל עת ממשיך חיים או מושך חיים ,ה' ממית ומחיה
'הוי זהיר במצוה קלה' כנוי סוכה
שבשמיני עצרת הוא אושפיזא של שלמה המלך ע"ה ,וכן בכל עת ובכל רגע ,וכך הלכה.
הרואה לולב בחלום אין לו 'שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות'
עיין בדברי זקיני רבנו הק' באוצר החיים פרשת אמור סוף
דרוש המוספין (דף רלד.).
(זוהר חי ח"ב שעח).
אלא לב אחד לאביו שבשמים והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן
שכרה של מצוה (אבות פ"ב מ"א) .כלומר עוטר מצוה נקראת
ונראה לי פירוש לדבריו הקדושים לפי דאיתא
במס' יומא דף ג' (ע"א) שמיני רגל בפני עצמו לענין
לולב ר"ת ל'הודות ל'ך ו'ליחדך ב'אהבה (ברכת 'אהבה
רבה') ,כדברי חכמינו ז"ל (ברכות נז ).הרואה לולב בחלום אין
מצוה קלה ,והמצוה עצמה נקראת חמורה ,כי ידוע הוא
שבכל מצוה ומצוה יש בהם קלות וחמורות ,היינו מצוה
פז"ר קש"ב ,ופירש"י ז"ל ברכה בפני עצמו לו אלא לב אחד לאביו שבשמים .שזהו מסגולת נטילת עצמה שכתוב בתורה הקדושה היא חמורה מדאורייתא,
שמברכין לתפילת חיי המלך .ולכאורה שמיני עצרת הוא לולב. ועוטר שלה שאמרו רבנן (עי' שבת קלג ):היא מצוה קלה
יש לדקדק הלא מדוע בירכו המלך כנגדה .כגון תפילין מצוה זו חמורה היא מאוד ,והעוטר
דייקא בשמיני עצרת ,ונראה לי עת רצון גדול לכל השנה (פרי חיים)
שלהם היינו לשמרן בטהרה שלא יפיח בהם ,ושלא לילך
לפי דאיתא בזוה"ק פרשת פנחס
דף רנ"ו' ,ביום השמיני עצרת
וכן הוא הדין מצות בשמיני עצרת בתפלת שחרית
בהם במקום טינופת ,שלא לחלותם ,ושלא יסיח דעתו מהם,
ויהיו נכתבין אצל סופר ירא שמים מרבים ,והבתים יהיו
ומוסף ,ידבק גופו ונפשו מאד
תהיה לכם' (במדבר כט ,לה) ,מאי סוכה עצמה היא בדביקות הבורא ברוך הוא ,כי אז כשרים ונאים על צד היותר טוב וכיוצא בהם .וכן הוא הדין
חמורה מדאורייתא
עצרת כמד"א זה יעצור בעתי, הוא גם כן עת רצון גדול לכל השנה. מצות סוכה עצמה היא חמורה מדאורייתא מאד ,והעוטר
ולית עצר אלא מלכות עיי"ש,
(הקדמת אור עינים ח"ב כלל כ"ב אות קעז)
לכן ניחא שמברכין אז המלך כי
מאד ,והעוטר שלה
יום זה כולו מלכות ,שוב איתא
בחגיגה דף י"ז (ע"א) ,ברש"י
לעטר אותה בסדינים • שמחת תורה •
ברכה בפני עצמו שהיו מברכין
את המלך זכר לשלמה ע"כ ,ואם נאים ,ובפירות בשמיני עצרת כל דברים שבעולם ,ויוצאין פתקי בית דין ופסק
מה שתלוי ביד בי"ד נגמר ביום
ובכלים נאים ביותר,
היו מברכין זכר למלך מדוע
שלהם ,וכשדנין שם את האדם לחיים ,מלכא קדישא
דייקא זכר לשלמה ולא זכר לדוד מתאספים כל התפילות הושענא רבה אבל חיים המסורים
וכן לא להשתמש
המלך ע"ה ולשאר מלכי בית דוד, מושך ליה ,כי חיי בידא דמלכא קדישא ,וביד הבית
אלא מוכרח כשיטת הקדוש רבי מירח האיתנים דין אי אפשר להם ליתן חיים ,אלא חיי בידא דמלכא ביד הקב"ה לא נגמר עד שמיני עצרת
פינחס מקאריץ ז"ל וסיעתו אשר
בשמיני עצרת הוא אושפיזא
בסוכה תשמיש מגונה, ועולים למעלה קדישא ,הן למשוך או להמשיך חיים ,ומה שכתב אמור
דהפתקין והפסק נמסור בהושענא רבה אמת שהכל ודע כי כל אלו הפתקין ומסירות הדין אינו אלא
דשלמה ,לפיכך פירש"י ז"ל זכר ויהיו הדפנות והסכך א"ז ,הוא שמונה ,שהוא שמיני
עצרת ,כי יכול להיות שאיזה בני
נמסר כל מיני פסקין וגזירות ,אבל מה שתלו ביד בית
דין נגמור תיכף בהושענא רבה ,אבל חיי שהוא בידא
פסקי בית דין שבהיכל זכות מבי"ע ,וכיון שיצאו
הפתקין אי אפשר להם לבית דין לשנות הפסק
נאה על צד היותר טוב
לשלמה שהוא בחינת מלכות,
אדם ישראל הקדושים נשארו דמלכא קדישא ,זה לא נגמר עד יחוד עליון שבשמיני באין פנים ,כי בהיכלי זכות שם דנין את האדם על
כפי יכולתו.
15
הקדמאין שמתו הפסוקים הידועים
צִ ְד ָק ָתם ַּתצְ ִהיר
ּ ְכאוֹר ׁ ִש ְבעַ ת ַה ָ ּי ִמים
קודם ונשברו שתיקנו חז"ל לומר
הבריאה כנודע. מלכויות בסדר
ולכן ראוי לכוון זכרונות שופרות.
בזה בכל המינים ולכאורה זה תמוה
בליל שאוכלין ביותר לבטל מצוות
ראש השנה .כי תקיעה ולאוקמה
רפ"ח הוא מידי על פסוקים בלבד.
דאכילה. וייתכן שמלכות
ועל כן נהגו הרשעה ששלטה
אז על ארץ
תמרי, לאכול
ישראל גזרו על לקט נבחר בעניני ירח האיתנים
כי הזכרו"ן עם
עולה תמר"י, ועם התקיעות
ישראל הסתפק רק
מתוך דברות קודש
תתקכ"ח ,והוא
ארבע רל"ב של באמירה .ואולי לכן של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
עולמות ארבע נתקנו הפסוקים.
אבי"ע ,כי כל עולם ויש לציין בזה,
ראש השנה • •
יש בו בפרטות כי הספרי נכתב
ארבעה מילויי שם ישראל, בארץ
הוי"ה ,ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ,שעולים לסך רל"ב .וזהו יסוד אבל רבה חי בבבל
כמאה שנים או יותר אחר כך ובמקומו לא היתה גזירה על
כל הבריאה.
התקיעות.
לאויביו'" עכ"ל הספרי.
המליכהו עליך תחלה
ואחר כך בקש רחמים לפניו
על דרך זה יש לרמז בענין הקר"א ,כי הזכרו"ן עם קר"א, אמנם בלשון הגמ' (ראש השנה לד ):מצינו באופן אחר
עולה תקפ"ט ,והוא ה' אחרונה דשם ב"ן ומילויו ,כזה :ה', ואולי אפשר לחדש ,כי הרי עצם התקיעות הן הנה
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
"ת"ר ,תקיעות אין מעכבות זו את זו ,ברכות אין מעכבות
כדי שתזכר לך
האזכרה לפני ממ"ה הקב"ה .ובמד"ר נשא מצאנו 'כל
בהיכלי מלכים
יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה ,יו"ד ו"ו דל"ת ,ה"ה ה"ה ,ו"ו ו"ו ,ה"ה זו את זו .מ"ט אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה
ה"ה .ויכוון להעלות ה' אחרונה שבאחרונה של כל הבריאה ההזכרות שבתורה לטובה' .ולשון הפסוק בכמה מקומות
מלכיות זכרונות ושופרות .מלכויות כדי שתמליכוני
כולה .כי שם ב"ן בכללותו רומז למלכות התחתונה ,ואות 'ותקעתם תרועה' ,נמצא ,שהפעולה נקראת 'תקיעה', שנינו בגמ' (ראש השנה לד" :):אמר הקב"ה ,אמרו לפני
עליכם .זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה .ובמה
ה' אחרונה דשם ב"ן היא הבריאה הגשמית ממש ,ויש והקול היוצא הוא 'תרועה' .ואח"כ נחלקו חכמים במהות בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות .מלכויות כדי שתמליכוני
בשופר" עכ"ל הגמרא.
לכוין להעלותה לשורשה. התרועה ,אם גנוחי גניח או ילולי יליל .ואולי אפ"ל כי עליכם .זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה .ובמה
התקיעה הפשוטה היא סימן להכתרת המלך .ואילו הרי בפשטות נראה שהספרי והתלמוד שתי שיטות בשופר" .וכיון שהשופר הוא הגורם לזכרונות ,הוי ליה
עוד יש רמז במנהג אכילת הרובי"א ,כי הזכרו"ן עם התרועה שבאה בהפסקות היא סימן לאדם שצר לו והוא המה .דהנה לפום ריהטא דלישנא מוכח שהספרי אינו לאקדומי ולתקן סדר שופרות תחילה ,לפני סדר זכרונות.
רובי'א ,עולה נוצ"ר ונק"ה .שהם ב' מזלות ,הח' והי"ג מחפש עזרה ,הרי הוא או גונח מצער או מיילל מכאב. מדבר כלל על תקיעות של בני ישראל בראש השנה.
שכולל הכל כידוע .והם שורש הרחמים העליונים הנוזלים וזו האזכרה .אבל לפני הבקשה צריך להיות המלכה, אדרבה התקיעות הם רק מצד הקב"ה .ומפשטות הדברים ונראה ליישב ,דהנה כתיב בתורה (במדבר י ,א-י) "וידבר ה'
מן לבנון מדיקנא עילאה דאריך ,ויש לעורר תרין מזלין שממליכים ומכריזים לפני מי אנחנו מזכירים עצמנו .ולכן משמע ש'במה בשופר' אין מדובר כאן בתקיעה אל משה לאמר .עשה לך שתי חצוצרות כסף וכו'.
עילאין שמהם נשפעים רחמים רבי'ם ור'ב חסד הנרמזים תמיד תקדם תקיעה חלקה לשברים ותרועה ,וגם תסיים בשופר ,אלא רק באמירה ,היינו בהזכרת וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצרר
ברובי'א. אותה בתקיעה ,לאמר ,למלך מלכי המלכים אנו מזכירים פסוקי שופרות שיביא את הקב"ה אתכם והרועתם בחצוצרות ונזכרתם
עצמנו. לתקוע ב'שופר של חירות' ,וכן מוכח לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם.
בדרך זה יש לרמוז גם על אכילת סילק"א ,כי הזכרו"ן
מלשון הספרי 'מה ראו חכמים אבל לפני וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי
עם סילק"א ,עולה 'צפנה נגבה קדמה ימה' .היינו לסלק
לומר מלכויות תחלה ואח"כ חדשיכם ותקעתם בחצוצרות על
הבקשה צריך
השונאים מארבע רוחות העולם על ידי שמעוררים זכרו'ן
זכרונות ושופרות' ,נמצא שהכוונה עולותיכם ועל זבחי שלמיכם והיו
ליום ראשון הוא העונג הקדום ,שורש הכתר ,המתעורר
הסימנים מרמזים
לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה'
להיות המלכה.
בריש שתא. כאן לאמירת 'מלכויות זכרונות
ושופרות'. אלהיכם".
גם יש לרמז מנהג אכילת כרת"י ,כי הזכרו"ן עם כרת'י,
עולה א"ל מל"ך יוש"ב ע"ל כס"א רחמי"ם .והוא ממש ענין על יום הזיכרון ואילו מתוך לשון הגמ' מוכח ולכן תמיד תקדם ומצאנו בספרי (בהעלותך י')
שדרשו "מה ראו חכמים לומר
תקיעה חלקה לשברים
היום הקדוש ,שיש לתברא חילא ותוקפא דדינא קשיא שהכוונה על תקיעות של ישראל.
אמרו חכמינו ז"ל (הוריות יב .כריתות ו :).השתא דאמרת מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות
ורחמי מתערן ,וע"י השופר עומד הקב"ה מכסא דין ויושב שכן רבה מסיים' ,זכרונות –
'סימנא מילתא היא' ,לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא
ותרועה ,וגם תסיים
שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ושופרות .אלא המליכהו עליך
על כסא רחמים. קרא ורוביא ,כרתי וסילקא ותמרי' .כמו כן נהגו בתפוצות
ובמה בשופר' ,ומשמע ,שבני תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו
אותה בתקיעה,
עוד נהגו ישראל לאכול ראש דג ,והרמז בזה ,כי ישראל לאכול ראש דג לסימנא טבא ,ויש למצוא רמזי כדי שתזכר לך ,ובמה בשופר של
ישראל תוקעים בפועל ובזה אנחנו
הזכרו''ן עם רא"ש ד"ג ,עולה ולעולמ"י ע"ד תמלו"ך דחכמתא אמאי נקטו חכמים דווקא מאכלים אלו. חירות ,שנאמר 'והיה ביום ההוא
מזכירים עצמנו לפני הקב"ה.
בכבו"ד .והוא שאנו ממליכים אותו היום למלך על כל
העולמות ,ומעלים אותו כעטרה לראשינו בקבלת עול
והנה ראש השנה נקרא 'יום הזכרון' ,וסוד הדבר הוא ,כי
ולכאורה יקשה שבספרי אין לאמר ,למלך יתקע בשופר גדול' .אבל איני
יודע מי תוקעו ,תלמוד לומר 'וה'
הזכרו"ן בכללותו עולה רפ"ח ,כי היום הרת עולם ויסוד
מלכות שמים באהבה. הבריאה הוא רפ"ח ניצוצין ,כדכתיב (בראשית א ,ב) 'ורוח
מוזכר כלל מצוות תקיעה ,אלא רק
שהקב"ה תוקע ,ואנחנו ישראל רק
מלכי המלכים אנו אלהים בשופר יתקע' .ועדיין
מזכירים עצמנו.
אין אנו יודעים מהיכן התקיעה
אלקים מרחפ"ת על פני המים' ואיתא מהאריז"ל (ליקוטי
אומרים פסוקי מלכויות זכרונות יוצאת ,זה שנאמר 'קול שאון מעיר
תורה בראשית ג ):שתיבת 'מרחפת' היא אותיות רפ"ח מ"ת,
שופרות ,ומן הסתם כוונתו על קול מהיכל ה' קול משלם גמול
ורומזת על רפ"ח ניצוצין שירדו להחיות את המלכים
17
החטא ,ואין יודעים כי תשובה היא דבר פשוט וקל ביותר, נמצא שסעודה זו שאנחנו אוכלים היא כולה רוחנית,
יום הכיפורים
כמאמר הכתוב 'כי קרוב אליך הדבר מאוד'. ולפ"ז יוצא שאחד שאינו שמח עם מחילת העוון הרי זו
מסופר על הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שנסע לארה"ב אכילה של סתם ואינה סעודה של מצוה .כי כנ"ל סעודה
זו היא אך רק על מחילת העוון.
לטליא לית הכא נון ,א"ל לא סליק יומא הדין לשוקא אלא
חד נון וזבניה חד יהודאה ליטרתא דינר ,אמר ליה ואת
הסעודות בערב ובמוצאי
יום הכיפורים – לכפרה
לטובת ישיבתו ,וקודם לכן הגיע לקבל ברכת הדרך מאת
רבו החפץ חיים זצ"ל .בהזדמנות זו שאל הג"ר אלחנן ונחזור לדבר ה'מטה אפרים' שהזכרנו לעיל שהביא חכים ליה אמר ליה אין ,אמר ליה איזיל צווח ליה דטימן
מהחפץ חיים מה צריך לומר ליהודי אמריקא? והשיב בשם ספרי יראים כי מאחר שנמחלו עוונתיו של האדם אית ליה והוה למלכא ,אזל צווח ליה ,אמר ליה חייטא אנא.
אמר ליה ואית חייט דאכיל ליטרתא דינר (דמרי') [דבריה], על החטאים שנעשו ביודעין
ובלא יודעין
החפץ חיים :אמור להם ,כי התשובה קלה יותר ממה שהם ברכותיו מתקיימים לכל השנה ,שאין עוונותיו מעכבות
מדמים לעצמם. את ברכותיו. אמר לי מרי יהיבנא לי רשות ואני נשתעייא קדמך ,אמר
ליה אישתעאי ,אמר ליה אית לן יומא חד (והוה) [והוא]
כיוצא בזה שמעתי מאחד ששמע מפי הרה"ק רבי אם כן ק"ו הוא שמאחר שנמחלו עוונתיהם של חביב עלינן סגיה מכל יומי שתא ,מכל חובים דאנו עבדין זכורני שכ"ק זקני האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב
יהודה'לע הורוויץ מדזיקוב זצוק"ל ,שהיה מרבה עם ישראל וודאי לא יהיה עוד מעצור ומעכב לשפע ביה ההוא יומא מישתרי ומשרן לן ,בגין כך אנו מוקרים ליה זצוק"ל היה אומר ,שה'טיש' החביב ביותר אצלו זה
לשוחח עם החזון איש זצ"ל ,ופעם ליוה את החזו"א שמושפע עליהם ממרומים .ויתקיים בקשתם "שערי סגי מכל יומי שתא ,אמר ליה הואיל והבאת ראייה לדבריך של מוצאי יום כפור ,כי אז כולן שווים לטובה כי נמחלו
בעשרת ימי תשובה ושאל אותו 'מהי תשובה' .נענה לו שמים פתח ואוצרך הטוב לנו תפתח" אכי"ר. הרי אתה פטור .מה פרע לו הקב"ה זמן לו (מתוכו) [בתוכו] עוונותיהם של כולם כאחד .ואין אחד עדיף על חבירו.
החזו"א" :דער רבונו של עולם איז א גוטער ,תשובה איז
אבן אחת טובה של מרגלית והיה מתפרנס הימנה כל ימיו. והנה סעודה זאת שעורכים במוצאי יום הכיפורים אינה
מען יוצא מיט א קרעכץ ,נאר די שפעטרדיגע האב דאס
והרי לפנינו חידוש ,שעל יום טוב אחד עושין שתי מוזכרת בשו"ע ,אך היא נזכרת בשו"ע הרב שמוצאי יום
שווערער גימאכט" ,כלומר ,הקב"ה הוא טוב ,די לו אם
הכיפורים הוא כעין יום טוב .ואם כן סעודה זו היא של יום
כי קרוב אליך
שבים אליו באנחה אחת ,אלא שהאחרונים הוסיפו על סעודות לפניו ולאחריו וזה כשלעצמו פלא ,שלא מצינו כן
בימים טובים המפורשים בתורה .ועוד חידוש גדול ועצום, טוב ושל שמחה על כפרת העוון ,וזה לשונו (סי' תרכ"ג סי"א)
כך פרטים נוספים ,אבל עיקר התשובה היא דבר אחד -
הדבר מאוד
לשוב אל ה'! ודי ברצון חזק אחד ,וכבר קיימנו את מצות כי בשאר ימים טובים עושים סעודה על דבר של ממש וז"ל :ואומרים קדיש שלם ואח"כ תוקעין תקיעה אחת וכו'.
התשובה. שהתרחש בגשמי .כגון פסח על יציאת מצרים ,שבועות ובס' י"ב כתב וטעם תקיעה זו וכו' ,ועוד יש טעם בתקיעה
אחד מהדברים המעכבים את התשובה היא ההרגשה שהוא כעין סיומו של חג הפסח או חג הקציר ,סוכות על זו להראות שהוא יום טוב ולהרבות בסעודה .מפני שאין יום
שצריך לחולל תהפוכות ולעשות סיגופים כדי לתקן את שם האסיף ,וכאן הסעודות אינם אלא על דבר רוחני שהוא טוב זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו .לכן יפקדו איש את
מחילת עוון. רעהו בצאתו מבית הכנסת כדרך שאומרים בשבת ויום טוב.
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
עכ"ל( .המגיה שם מביא ראיה ומקור מתוס' שבת קיד ב ד"ה ואמאי,
בהיכלי מלכים
ונ"ל לבאר הטעם שעושין שתי סעודות ,כי חטאי בני שטעם התקיעה הוא 'וגם להכין סעודת מוצאי יום הכפורים שהוא כעין
סוכות אדם מתחלקים לשתים .האחד שעשאם ביודעין
והשני שעשאם בלא יודעין .ובספר 'ערבי נחל'
יום טוב .כמו שייסד הפייטן "אחר גמר מיצוי אכול בדצוי ורצוי"
עכ"ל .ועוד הביא מקור מאליהו זוטא בשם סמ"ג).
(פר' קרח) כתב "כי נודע שאין הקב"ה מעניש
ובמטה אפרים סימן תרכד ס"ה כתב
'ראשון לחשבון עוונות' –
לכל אדם רק כפי שכלו והכרתו .כי מי
(ויק"ר ל ,ז) ראשון לחשבון עוונות .והקשה הט"ז איך יהיו וז"ל ,אחר ברכת הלבנה פוקדין איש
שיודע שעושה עבירה ואעפ"כ עושה
ימים אלו יותר גדולים מסוכות עצמו שמקיימים גוף
המצוה ונאמר 'ראשון לחשבון עונות' .ובאופן אחר יש שעל ידי חיבוב מצוה אותה עונשו חמור ,משא"כ מי שסובר ואולי אפשר את רעהו בשלום וברכת שנה טובה
בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב וכו'.
לבאר כי לכן עושין
בדעתו שמה שהוא עושה ישר הוא,
להקשות ,דהרי בחג הסוכות כל בית ישראל מקיימים
מצוות היום ,דהיינו ,ישיבה בסוכה ונטילת לולב ,ומה נהפכו השגגות לזכויות אי אפשר להקב"ה להענישו" עכ"ל. ובאלף המגן שם ס"ק ה הביא מקור
הכוונה דדווקא אז מתחיל 'ראשון לחשבון עוונות'. ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג ,מ) ,ודרשו חז"ל
והדברים כשלעצמם מרפסין איגרא,
ואכמ"ל בזה .אולם נראה כנ"ל כי
ב' סעודות .הראשונה לזה מן הפמ"ג בשם המטה משה.
ועוד הביא שם בס"ו ,שצריך לברך
ומרגלא
בפומיה
אע"פ שאין האדם יודע אותם ואי בערב יום כיפור בשמחה ,כי מאחר שנמחלו עוונותיו
ברכתו עושה פירות לכל השנה כולה
לחטאים שהאדם
אפשר להענישו ,מ"מ פגם וחטא
דאאמו"ר זי"ע, איכא ,ובעי כפרה ומחילה. (בשם ספרי יראים) ויש להביא סימוכין
יודע אותם ,שאם לא
כי יוהכ"פ הוא גמרא מנחות כ' א בסופו ורש"י שם
עדיין בתוך ימי ואולי אפשר לבאר כי לכן עושין ד"ה אדרבה וכו' שכתב שם דהכי
עשאם ביודעין אין לו
הדין שבתחילת ב' סעודות .הראשונה בערב יום אורחא דמי שנתכפר חטאו שמח.
חודש תשרי, כיפור לחטאים שהאדם יודע אותם,
סיבה לעשות סעודה.
שאם לא עשאם ביודעין אין לו סיבה וכל זה מיירי במוצאי יום כיפור.
בבחינת 'שמאלו
לעשות סעודה .והשנית במוצאי יו"כ אולם מצאנו גם אותו טעם של כפרת
תחת לראשי',
חוזרים ואז לחטאים שאין הוא יודע אותם .אלא והשנית במוצאי יו"כ עוון גם לסעודה של ערב יום כפור.
דהנה מצינו בפסיקתא רבתי (פיסקא
שהם גלוים וידועים לפני הקדוש
לחטאים שאין הוא
ישראל בתשובה
מחמת יראת ברוך הוא ,והוא שמח שגם הם נמחלו. כג) :אמר ר' פנחס מעשה בחסיד אחד
יודע אותם.
הדין ,וקיימא לן ברומי שהיה מכבד את ימים טובים
ובווידוי התפילה אנחנו אומרים ואת שבתות ,חדא ערובא ואית
שהשב בתשובה "את הגלויים לנו ואת שאינם גלוים
מיראה נעשים
זדונות לו
לנו .את הגלויים לנו כבר אמרנום אלא שהם גלוים דאמרין ערובא צומא רבה הוי ,סליק
לשוקא מזבין כלום ולא אשכח אלא
וידועים לפני הקדוש
לפניך והתוודינו לך עליהם .ואת חד נון ,והוה טליא דאיפרכא קאים
אך לשגגות. שאינם גלוים לנו ,לפניך הם גלוים תמן והוה דין מעלי ליה ודין מעלי
ברוך הוא ,והוא שמח
לאחר יוהכ"פ וידועים .כדבר שנאמר הנסתרות לה'
כאשר מתחילים ליה ,זבני ההוא יהודאה ליטרתא
א-להינו וכו'"
שגם הם נמחלו.
דינר ,בעונתן דאריסטון אמר איפרכא
19
נמצא שבכוחם
של הקפות למוטט
צומחים עצי תמר ולולבים שהם ושמחתם לפני ה' אלהיכם .כי בחג משאר עמים מגודל ימי האהבה בבחינת
זקוקים לחום ולחות .ונוטלים האסיף שמחים עם הפירות שגדלו אהבתו אליהם. 'ימינו תחבקני' ועוסקים
המינים האלה ושמחים עמם בחג
האסיף .ומצרפים ערבה עמהם
חומות ,וכן נמצא במשך השנה ועכשיו אוספים
אותם לביתינו ,ולכן יש לשמוח
ואפשר להוסיף על כך
בחיפוש אחר חיפוש
להשיג מינים מהודרים
שבכוח מלח
ולפרש את דברי חז"ל
שאין לה מקום מסוים אלא שהיא עמהם ולהאמין שהשי"ת הוא ושאר צרכי החג,
(ע"ז ג ):שלעתיד לבוא
להמתיק מים.
גדלה בנחלים מקום מקווי מים. הנותן לנו כח לעשות חיל ולאסוף ושופכים מעות כמים
יאמרו אומות העולם
ואפשר לומר עוד ,כי שלושת תבואתינו הביתה. עבור הידור מצוה ,הנה
להקב"ה ,רבש"ע ,תנה
המינים יש בהם יותר עניין של וכבר הזכרנו שלכן נוטלים עבודה זו אינה מיראה ,כי
לנו מראש ונעשנה,
הודאה על הפירות שאספנו כל הקיץ ארבעת מינים אלו ,כי כל מין על פי הדין אין מחוייבים
אמר להן הקדוש ברוך
ובסיומו יש חג האסיף בו אוספים מזון מארבעת המינים נלקח מתוך חלק בכך ,אלא הוא מחמת
הוא שוטים שבעולם,
לכל החורף שאין צומח בו מאומה .אולם אחר בארץ ישראל .כי פרי ההדר צומח גודל אהבתם של ישראל
מי שטרח בערב שבת
הערבה שגודלת על המים ,הלא בקיץ אין גשם דווקא באיזור מערב ארץ ישראל לאורך הים, שבשמים, לאביהם
יאכל בשבת ,מי שלא
ולא שייך כאן הודאה .ונמצא שאין הערבה דומה לשאר והוא הפרי המובחר שבאותו איזור. ולאחר ימים כאלו של
טרח בערב שבת מהיכן
שלושת המינים האחרים .וצריך לומר שעניין ערבה הוא אהבה ,אזי התשובה
ואחריו שרשרת ההרים במרכז ארץ ישראל ,ומן יאכל בשבת .אלא אף
זכרון ,או תפלה ,ולא הודאה ,אלא מעוררים ומתפללים היא מאהבה ואז נעשים
הדרום חברון ירושלים שכם הר גרזים והר עיבל ואחריו על פי כן ,מצוה קלה
שירדו גשמים מרובים בחורף הבא. זדונות לזכויות ,ועל כן
הרי הגליל צפת מרון וכו' בצפון הארץ ,ושם צומחים יש לי וסוכה שמה,
ביו"ט הראשון של חג
ההדסים .שזקוקים לאור וקור. לכו ועשו אותה ,משום
הוא 'ראשון לחשבון
שאין הקדוש ברוך
ואחריהם במזרח ארץ ישראל בקעת הירדן ששם עוונות' כי מחפשים
הוא בא בטרוניא עם
אחר העוונות בהיותם
בריותיו .ואמאי קרי
נהפכים לזכיות .והוא
הושענא רבא
ליה מצוה קלה ,משום
דלית ביה חסרון כיס .מיד כל אחד ובזה אתי שפיר, מאמר נפלא ,ודפח"ח.
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
כי מאחר שמצות
ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש
בהיכלי מלכים
גגו ,והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם
כופפים אותם על גביו ,וכן מדוע מקיפים את המזבח
שבע פעמים. הערבה רומזת על המים חמה בתקופת תמוז ,וכל אחד ואחד
מבעט בסוכתו ויוצא.
סוכה שייכת רק
'למען ידעו
וי"ל ,דהנה בתורה מצאנו (בראשית א ,ז) "ויבדל אלקים התחתונים שנתקנים ומפרשים בזה ,כי גם בני ישראל לישראל והיא אות דורותיכם' – חובת
בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל
לרקיע" .ואיתא בתקוני זהר (תיקון ה' ,יט ב) "מים תחתונים
על ידי המלח שעל המזבח יוצאים מהסוכה כאשר החמה
מרתיחה עליהם ,שהרי המצטער
וסימן שהקב"ה ה'ידיעה' היא יותר
אינון בוכין ואמרין :אנן בעיין למהוי קדם מלכא". איתא במשנה (סוכה פ"ד מ"ה) "בכל יום מקיפין את
המזבח פעם אחת ,ואומרים ,אנא ה' הושיעה נא ,אנא
פטור מן הסוכה ,אך ההבדל הוא בחר בישראל לבדם מ'זכירה'
שאומות העולם בועטים ויוצאים,
והביאור בזה ,כי המים קבלו תיקונם ועלייתם בזה
שהמלח שבא מן המים אותו מפזרים על גבי הקרבנות,
ה' הצליחה נא .רבי יהודה אומר ,אני והו הושיעה נא.
ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים" .ובאותה
משא"כ ישראל יוצאים בשברון הלב. והבדילם מתוך שאר הנה בכמה מצוות מצינו שהוא
כמו שנאמר (ויקרא ב יג) על כל קרבנך תקריב מלח .וכן
מפזרים מלח על כבש המזבח שלא יחליקו הכהנים,
משנה שנינו (שם) "מצות ערבה כיצד ,מקום היה למטה ובזה אתי שפיר ,כי מאחר שמצות האומות ,לפיכך 'זכר' ליציאת מצרים ,כמו שבת
ועוד מצוות ,אך במצות סוכה כתיב
סוכה שייכת רק לישראל והיא אות
ממצוה זו דווקא
מירושלים ,ונקרא מוצא .יורדין לשם ומלקטין משם (ויקרא כג ,מג) 'למען ידעו דורותיכם
והמלח תולדתו מן המים ,ועוד שבחג הסוכות מנסכים מורביות של ערבה ,ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח, וסימן שהקב"ה בחר בישראל לבדם
כי בסכות הושבתי את בני ישראל
נטל סימן לחביבותם
מים ממש על וראשיהן והבדילם מתוך שאר האומות ,לפיכך
המזבח. גבי ממצוה זו דווקא נטל סימן לחביבותם בהוציאי אותם מארץ מצרים' ,ולא
כפופין על גבי
ויקרם של ישראל,
וא"כ גם המים ויקרם של ישראל ,להראות את כתיב 'למען תזכרו' אלא מודגש
המזבח .תקעו
התחתונים ההבדל הגדול בין ישראל לעמים, 'למען ידעו' ,שהוא לשון דעת ולא
והריעו ותקעו".
זוכים להתקרב
המלך אל
והערבות גובהן ובזה סתם את פיהם שלא יהא להם להראות את ההבדל זכרון בעלמא ,והיינו שמתבוננים
מה היה ,וכפי שמפורש בתורה שיש
הגדול בין ישראל
אחת היה שום פתחון פה.
הקב"ה( .ובספרי להתבונן בענין הסוכות שישבו
עשרה אמה,
ישראל במדבר ,וכפי שכתב הב"ח
לעמים ,ובזה סתם
המגיד ממעזריטש
עשרה כגובה
מאריך בזה הרבה שבכל מקום שנזכר להדיא בתורה
המזבח ,ועוד
את פיהם שלא
טעם המצוה הרי זה מעכב וצריך
שלושת המינים
ע"ד הסוד ,עיי' 'אור
אמה כפופה על
תורה' אות יג ואות לזכור את הטעם שהוא זכר ליציאת
יהא להם שום
המזבח.
שבלולב -הודאה
סב ,ועוד). מצרים וזכר לענני הכבוד.
זה ודבר
על העבר והערבה - פתחון פה.
וכתיב וענין הסוכות במדבר הוא ,כי בתוך
צריך ביאור,
(ב במלכים ב' ענני הכבוד ישבו רק בני ישראל,
מדוע זוקפים
יט-כב) "ויאמרו
אנשי העיר אל
אותם סביבות תפילה על העתיד ואילו הערב רב היה הענן פולטם,
וצריך לזכור ענין זה ,היינו הבחירה
וגם המזבח
ענין ארבעת המינים הוא משום ואהבה שהקב"ה אוהב את בניו ומבדילם
21
משרע"ה כל מהותו היה תורה ,כנאמר 'זכרו תורת משה ע"ה המשיך בברכתו על בני ישראל ברכה חיים ושפע ערבות שהם עניין מים ,ועוד שהערבות כפופין עליו אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים
עבדי' (מלאכי ג כב) ,והתורה קרויה ע"ש משרע"ה ,ועל מארבעה מילוים אלו של שם הוי"ה ודו"ק. ונוגעים במלח .וסובבים אותם ז' פעמים ,כמעשה יריחו, רעים והארץ משכלת .ויאמר קחו לי צלחית חדשה ושימו
'אשר ברך משה איש האלקים
ידי חידושי תורה שנתחדשו בכל פעם הרי שתורתו למוטט ולהמתיק את הדינים שלא יתדבקו במים ושלא שם מלח ויקחו אליו .ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח
גדלה מיום ליום יותר ויותר ,והוא רצה לנהוג בהם טובת יתעכבו מלירד בשפע .ודו"ק. ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד
עין ולברכם באופן שהוא עצמו מלא תורה עד אשר אי
אפשר לו כבר לחדש עוד כי בא יומו לעלות למרום ,וככל את בני ישראל לפני מותו' – וזה עניין כשנגמר מצוות ג' מינים ביום האחרון של מות ומשכלת .וירפו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר
כאשר הגיע למדרגה סוכות אז מתחילים לבקש על המין הרביעי שהוא מים .וכל דבר" הנה רואים שהנביא אלישע המתיק המים ע"י מלח,
שתורתו גדלה גם ברכתו גדלה .ולכן המתין מלברכם עד וא"כ תיקון המים הוא ע"י מלח.
התפילות והפיוטים של יום קדוש ונורא של הושענא רבא
אשר התמלא בתורה עד אפס מקום וכנ"ל וממילא גם
ברכתו גדולה עד מאוד. הגבוהה ביותר הוא כמעט רק על מים. וכן מצאנו בספר יהושע (פרק ו) מעשה כיבוש העיר יריחו
אשר היתה העיר הראשונה בארץ ישראל שכבשו בנ"י .ועיר
ואולי זה עניין החבטה בקרקע של הערבה .שהרי כל
כבר דיברנו בזה כמה פעמים מדוע המתין מרע"ה זו כבשוה ללא מלחמה וללא חרב וחנית ,אלא בהקפות של
מלברכם עד יום מותו ממש ,ועתה נראה לנו לבאר כי מעשינו הוא לעשות בתחתון ולרמז בעליון כידוע בספרי
מקובלים ובספרי החסידות .ואולי בא לרמז להשפיע מים חומותיה שבעה ימים וביום השביעי הקיפו שבע פעמים.
באדמה ודו"ק. נמצא שבכוחם של הקפות למוטט חומות ,וכן נמצא
שבכוח מלח להמתיק מים .ואפשר לומר שמכאן פינה
שבת בראשית ומכאן יתד לאותן הקפות סביב המזבח ,כשהמזבח מוקף
ד' אות מ"ט) בזה"ל :וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו'.
פירש רש"י שהראהו הקדוש ברוך הוא באצבע לפי בהירות של מאמר הראשון שמחת תורה
שנתקשה בה וכו' .כתבו תלמידי הבעל שם טוב על הא אי אפשר לקבלו
דאמרו רבותינו ז"ל (מנחות כ"ט א) דנתקשה משה במעשה
'וזאת הברכה אשר ברך משה' -
המנורה עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא מנורה של אש, איתא בגמ' :עשרה מאמרות שבהן נברא העולם .הי
ולומר 'וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני
ומהראוי להתבונן למה נתקשה משה במעשה המנורה נינהו [-מי הם עשרה מאמרות אלו] ,ומתרצינן 'ויאמר'
ישראל לפני מותו' (דברים לג ,א) ,דהנה ידוע שהתורה נקראת
ללמוד תורה בצירוף אלופו
בהיכלי מלכים
בהיכלי מלכים
דמעשה בראשית .ומקשה הגמ' ,ויאמר דבראשית תשעה
בהיכלי מלכים
יותר מן כל מלאכת המשכן ,ועוד יוקשה דהנה ה' יתברך 'זאת' ,שכן נאמר 'וזאת התורה אשר שם משה לפני בני
הוו .ומתרץ ,בראשית נמי מאמר הוא ,דכתיב (תהלים לג ו)
של עולם
יודע תעלומות לב ,וכיון שידע הקדוש ברוך הוא אשר ישראל' (דברים ד ,מד) ,וכן נאמר 'וזאת התורה ,אדם' וכו'
משה לא יהיה יכול להבין מתוך האמירה והדיבור רק על 'בדבר ה' שמים נעשו'.
(במדבר יט ,ד).
ידי ראייה למה אמר לו מתחילה ה' יתברך באמירה ,למה והיינו שנזכר במעשה בראשית רק תשעה פעמים איתא בפרשתינו 'תורה צוה לנו משה מורשה
ו'הברכה' עולה רל"ב ,והענין בזה ,דהנה ידוע
לא הראהו תיכף מנורה עשויה. 'ויאמר' ואילו המאמר העשירי הוא 'בראשית' וכאילו קהלת יעקב' (דברים לג ,ד) .ויש לפרש על פי
עניין רל"א שערים ,והם כ"ב אלפא ביתות
אבל הענין הוא, היה כתוב 'ויאמר מאמרם ז"ל (חגיגה ט" ):אינו דומה שונה
שבהם אותיות מתחלפות (עיי' ספר יצירה
להיות דמלאכת אלקים יהי שמים פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה
פ"ב מ"ד) והם רל"א זוגות עיי"ש .וע"י
המשכן נגד מעשה ויהי ארץ'. ואחד" .ומקשין העולם הרי הדבר
והוא רצה לנהוג בהם
חילופין אלו נוצרים חידושי חידושים
וכמו בראשית, והקשה בתוה"ק עד אין סוף ומספר .והדברים תמוה וכי מה באמת ההבדל ,שהדבר
טובת עין ולברכם
שאמרו רבותינו למה הבעש"ט ידועים ליודעי ח"ן .והנה האדם זוכה חמור עד כדי כך שזה נקרא עובד
ז"ל (ברכות נ"ה א) אכן לא נאמר לחדש חידושים של אמת אך ורק א-להים וזה אינו נקרא כך .ומרן
יודע היה בצלאל
אותיות לצרף
'ויאמר' להדיא
במקום 'בראשית'.
ע"י שהוא מצרף אלופו של עולם באופן שהוא עצמו הבעש"ט פירש (בעש"ט עה"ת משפטים
אות טו) ש"אחד" פירושו שה'עובד'
מלא תורה עד אשר אי
ללימודו ,כנ"ל בשם מרן הבעש"ט,
בהם שנבראו ומתרץ שהמאמר ואז זוכה לחדש בתורה כפי שורש מצרף עם המאה פעמים את א'לופו
אפשר לו כבר לחדש
וארץ, שמים נעלם הראשון נשמתו. של עולם ,וזה אינו מצרף ללימודו
ממילא מובן אשר ולגודל מאוד, את אלופו של עולם ,ולכן אינו בגדר
וממילא יעלה כמין חומר "וזאת
למלאכת המשכן
היו צריכין לידע
הבהירות לא היתה
יכולה התורה הברכה" היינו התורה הנדרשת ע"י עוד כי בא יומו לעלות עובד ה' עיי"ש.
למרום ,וככל שתורתו
רל"א שערים ,יצורף אליה ג"כ אלופו ועל דרך זה פי' כ"ק אאמו"ר
מעשה צירופי להוציא במפורש
של עולם וכנ"ל ,וכאשר נצרף מנין זצוק"ל ,שאפשר לרמז כאן 'תורה
והנה בראשית, לשון אמירה ,כי
עשרה מאמרות הן אי אפשר לכתבו רל"א שערים של אותיות התורה אל
אלופו של עולם ,הרי זה עולה לסך
גדלה גם ברכתו גדלה. צוה לנו משה'' ,צוה' עולה מאה
ואחד .היינו שמשה רעיא מהימנא
ולכן המתין מלברכם עד
במעשה בראשית, באותיות רגילות,
רל"ב ,כמנין 'הברכה' .ודבר זה צוה הנחיל את התורה לעם ישראל בדרך
כי בראשית נמי "כי וכלשונו
זו של 'צוה' שבגימטריא מאה ואחד,
אשר התמלא בתורה
מאמר הוא כמו בהירות של מאמר לנו משרע"ה ' -וזאת הברכה אשר
שאמרו רבותינו הראשון אי אפשר ברך משה' -ללמוד תורה בצירוף היינו ללמוד עם אלופו של עולם.
עד אפס מקום וכנ"ל
ז"ל (מגילה כ"א ב), לקבלו". אלופו של עולם. ועל ידי זה יתקיים בהם 'מורשה
ומהראוי להתבונן קהלת יעקב' ,היינו שעם צירוף
וממילא גם ברכתו
על דרך זה עוד אפשר לומר ,דהנה ארבעה קוב"ה ללימוד התוה"ק יעבור לימוד
למה לא נאמר מילוים של שם הוי"ה ב"ה ,ע"ב ס"ג
מובא בבני יששכר התוה"ק מדור לדור בבחי' מורשה.
גדולה עד מאוד.
ויאמר כמו באינך, מ"ה ב"ן עולה רל"ב (עיי' פע"ח שער
מאמר טבת (כסלו
להיות והוא ק"ש פ' יט) ,ואפשר לומר שמשה רבינו ואולי על דרך זה אפשר לחדש
23
וכל השלג הפך להיות קרח ,ובני האדם ישבו סגורים ומסוגרים העולה מדברי הבעש"ט ,שטבע הבריאה שהאדם יכול לעבור בתוך
אות ב' הביא בשם ספר אגרא דכלה שהרב המגיד אמר דבר שהוא מאמר עליון שאינו מתגלה ,כי בחינת המאמר אצלו
יום חג המצות הזה
ולא כולם נטלו חלק במצווה הזאת ,וכן רוב העם לא ידעו קרוא זה בשם הבעש"ט דקודם שנברא העולם אי אפשר לכתוב יתברך שמו ,הוא בחינת שפעו המתגלה אל הנבראין,
בבתיהם ,אולם חסיד אחד התאמץ במסירות נפש ממש לבוא אל המים ,זהו דווקא כל עוד האדם נמצא בתוך ה'מידות' ,כי התחלקות
וכתוב ולא היו יודעים את התורה ,ואפילו אלו שידעו הרי רק
'ויאמר' דהאיך אפשר לאמירה בלי אותיות דמקודם הכל כדמיון המשל באדם שיאמרו מגלה לאחרים פנימיות שבו,
זמן חרותנו
מועטים ידעו היטב את התורה ,ויחידים ידעו את התורה כולה.
פסח, 'נתת של
דבריך כנ"לשביעי
הריבלילתורתנו'זי"ע
מתן זקה"ק
חג של
הטהור
השולחן יום
עריכתנאמר 'את
ואם הטבע היא בתוך המידות ,אבל אם האדם מתעלה מעל למדות אזי נבראו האותיות וכו' עיין שם. והנה מעשה המנורה נגד המאמר הראשון בראשית ,דלא
לשיעורין' ,ולכן קבעו לומר 'את יום חג השבועות הזה' כי ספירת ועל פי הדברים הללו כתב אאמו"ר אדמו"ר נאמר בו מבואר ויאמר ,שאינו בבחינת גילוי לנבראין ,על
קטן ועד למגדול העם כל שהרי הוא, נפש לכל ששוה דבר
וכמעט שלא הוצרך לזחול על ידיו ורגליו .ובאמצע עריכת השולחן העומר שבכלהזה המעשה
במקום הנעלם חלק
כי שם אתבים, בתפילה
עוברים מזכירים
ביבשה כן כשם שעוברים זצוק"ל שראשי תיבות של הפסוק הראשון כן נתקשה משה במעשה המנורה באמירה,
מברכים על ספירת העומר באותו נוסח ממש ,וא"כ השווה הכתוב
כולם כאחד ממש בזה ,ולכן אומרים 'את חג השבועות הזה' לאחד
מועד כי זה הוא שווה לכל נפש בראשית ברא א-להים את השמים ואת והיוצר כל הוא אלהינו ,ברצותו שיבין משה
בין ומות,חגולא חיים חילוק בין שהמעשה המנורה נגד המאמר הראשון
רוצה ביזת הים ,וא"ל וודאי ,ונתן לו אם הוא
שבשמים. זקה"ק זי"ע
לאביהם אותולב אחד
שאלכולם
את המצות את יום באהבה ואיןאלקינו והגדרות,
לנו ה' מחילוקים
אומרים 'ותתן הוא למעלה
בתפלת החג הארץ ,עולה בגי' כ"ב ,לרמז על בריאת
כ"ב אותיות ראשונה ,ודפח"ח. דאינו מבואר בו ויאמר כנ"ל ,כי אינו
הזה זמן חרותנו' ,ובשבועות אומרים 'את חג השבועות הזה זמן מתן
רק אותיות שהם מושג ,הנה אמר לו ה' יתברך באמירה,
וכן בסוכות ,הרי רק חלק קטן מן העם היה יכול לשמוח עם יאמר זמן הוא
שמחתינו' וידלק
לשמןהזה שאמר
הסוכות ומי חג
לטהור ,יום
אומרים 'אתובסוכות טמא
לפטור ולא בין
חייבתורתנו',
אריסיםשל
נפטאובחצירו מעיין של
פועלים ולמחרתכי פרץ
הרוב היו למקומו.
לכל השנה. וחזר מזון אגירתלחי
ואסיפת מכת ואחרי הכל עדיין תמוה דבכל זאת
וכן בשמיני עצרת ,ולכאורה הוא על שם הפסוק 'בחג המצות ובחג ולא השיג ,אז הבין משה שהוא נגד
עדיין רוחניים ועליונים
או עבדים ,ובעלי שדות ועשירים היו מועטים ,ולכן אי אפשר לומר למעלהידו'מןוכו'.
כשמגיעיםכמתנת
פני ריקם איש צריך ביאור מדוע באמת נכתב מאמר המאמר הראשון בראשית .עד כאן
דבריך לשיעורין ,כי לא
את גדול. והיהנתת
לעשיר באריסלאוו,כנ"ל
האסיף הזה' ,כיבעירחסידיוםזהחג
'את המדות יראואלאהסכותזהולאאינו וידלקובחג
וכו' .וכל השבועות
לחומץ
ראשון ללא 'ויאמר' ,הוי ליה להמתין דבריו.
שעדיין לא נאמרו ולא
כל אחד יכול לשמוח בזה ,מאידך מצוות סוכה שווה היא בכל. ובאמת יקשה מאוד הלשון ,כי הרי עיקרו של חג הפסח אינו
הטבע .אינה אלא פרט אחד
ואכילת מצה נעשה לחירות,
שיצאנו עד שיהיו אותיות ואח"כ לברוא הכל.
ואפי' העשיר ביותר אינו יכול לבנות סוכתו מזהב וכולם בונים ההתחלקות של עללא אלא
עדיין ששם עוד איתא בבני יששכר (שם אות
נהגו בפה או נכתבו,
שאם שגם וכנ"ל
ארבעת וכידוע בזה,
שמתקשה ממש.בכללמי
ה'זמן'
מסוגלשווה שידוכים ג"כ
ויקב ,שזה רקובענין
מפסולת גורן ממצוות החג ,ומדוע נקרא כל החג 'חג המצות' על שם המצות ואולי אפשר לבאר ,כי הלא דברים נ) וזה לשונו :על פי דברי מרן הרב
המינים לא היתה מנת חלקם של רוב העם ,אולם סוכה היא בהשג (ובנוסף לכך יש גם אכילת פסח ומרור) .ולכאורה הוי ליה למימר בנוסח האמורים והכתובים באותיות, הקדוש מוה"ר דוב בער זצוק"ל ,הנה
הן הנה שניתנים
שאיןהזה.
הסוכות זמן מצרים
אכילת שרדפו
וע"יהזה חג כזה,
החירות למצב
ישראליום את עם
אלקינו את להביא ה' התפילהרצה
'ותתן לנו והקב"ה
ראויים לכל חגבמה את יום
אפילו זוכיםלומר מזלאקבעו
עילאה לבחי' ולכן
מגיעים ממש.
כברשל כולם יד ברורים המה ,ובלתי ניתנים לשינוי כתב דמשום הכי לא נכתב ויאמר
פסח או זמן אכילת מצה' ,כי כנ"ל העיקר זה החירות ,והמצה אינה
J
[נעילת חג הפסח תשפ"ב]
וצירוף אחר .רק אותיות שהם עדיין במאמר הראשון כי כל אמירה הוא
לצירופים ושינוים
והעיקר לטפל.
במסירות הטפל לעיקר
בעתיקא ,וקפצו החג.עדוהופכים
שנתדבקו ממצוות ה', אחריהם,אחת
ויצעקו אל אלא
מצד מעשיהם ומזלם. רוחניים ועליונים שעדיין לא נאמרו באותיות ,והנה קודם אמירה צריכים
ובאמת יקשה כן גם בחג השבועות ,שעיקרו הוא שמחת זמן
לפי דעת ורצון האדם.
השעורים נשמתםאת עומר
שמביאים וכשם ולא נהגו בפה או נכתבו ,הן הנה להיות אותיות במציאות ,ועדיין לא
האלוקית ,שיכולה מצד החיטים,לכך הלחם מן
זכו להגיע לתוךשתי
הים ,ואכן נפשהבאת
למחרת הפסח ,וכאן בשבועות מביאים לחם מן החיטים ,והיה שניתנים לצירופים ושינוים לפי היו האותיות במציאות ,והנה נבראו
בעתיקא תליא מילתא
וגם בבנים ,שכידוע 'בניי חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא
צריך לומר 'ותתן לנו וכו' את יום חג הבאת הלחם הזה'.
להתעלות במקום עליון שלמעלה מחילוקי דרגות .אולם המצרים
דעת ורצון האדם .הנה רצון הבורא
היה שתהיה האפשרות ביד האדם הנה רצון הבורא היה במאמר הראשון ,וזהו שאמר בראשית
בהיכלי מלכים
ועוד ,דהא העיקר בשבועות הוא 'זמן מתן תורתנו' ,ובפרט בזמן ברא אלהים א"ת היינו האותיות ,על
שתי בחינות של יציאת מצרים, שתהיה האפשרות ביד
במזלא' (מו"ק כח ע"א) ,וזהו מזלא עילאה וכידוע ליודעי ח"ן וכנ"ל.
הזה שאין לנו מקדש ושתי לחם .ואע"פ שהתורה ניתנה בז' סיון לדורותיו לשנות הצירופים כרצונו כן לא נכתב ויאמר במאמר הראשון
שהיו שקועים במדות ארציות וודאי לא יכלו להגיע לזה ,ולכן טבעו
על פי הטבע ולמעלה מהטבע כידוע ולא בו' לחודש ,הרי ידועים דבריו של הרה"ק מבארדיטשוב בבחי' צדיק גוזר והקב"ה מקיים (עיי'
האדם לדורותיו
כי לא היו אותיות ,עד כאן לשונו.
ומתאמרא משם הגה"ק רבי אריה לייב פרומר הי"ד מקוז'יגלוב ,על זי"ע בקדושת לוי (ד"ה נשאלתי במדינת ליטא וכו') שמתרץ שהרי תענית כג א) ,וזה מונח ביסוד הבריאה
יש לעיין בגדר יציאת מצרים ,שהיו בו שתי יציאות :הראשונה בפתע
לכךזמן מתן
שזכוהיה ועוד
הקב"ה לכך,של שזכו
ומצדו ישראל
מדעתו, אשריהםאחד
הוסיף יוםוממילא
בים.מרע"ה ואחר זה כתב וזה לשונו ,על פי
לשנות הצירופים
בראשיתה ממש ,שיסוד הבריאה
היתה בליל ט"ו ,כמו שנאמר (שמות יב לט) 'כי גורשו ממצרים' וכו', תורה בו' לחודש .מ"מ אומרים זמן מתן תורתנו ,וא"כ היה צ"ל מה שכתבתי לעיל בשם תלמידי
מאמר חז"ל (ר"ה טז ב) 'חייב אדם לטהר עצמו ברגל' ,וביאר שהטהרה ביום הראשון הוא מן אותיות רוחניות
ולזכר כך אוכלים מצה ,על שם 'שלא הספיק בצקם להחמיץ' וכו'. מוקדמת .יום מתן תורתנו הזה'.
לנו וכו' את 'ותתן הנוסח הבעש"ט ,שעשיית המנורה נגד מאמר
כרצונו בבחי' צדיק גוזר
הכנה ללא פתאום שאינם קבועים .ואילו היה כתוב ביום
אחר היציאה הראשונה הלכו שלושת ימים ,וחזרו לאחוריהם וכן בסוכות יקשה ,הלא עיקרו של החג הוא שמחת האסיף, הראשון 'ויאמר' לא היה אפשר כלל הראשון בראשית ,אשר לא נכתב בו
היא ה'רגל' ,כלומר ,קדושת החג ,שהרגל גופא מטהר .וכידוע שמקוה
והקב"ה מקיים.
ובאו עד פי החירות על הים ,ושם נקהל עליהם פרעה וחילו ,ובליל שכל אחד אוגר דגן תירוש ויצהר לימות החורף ולשאר השנה עד ויאמר ,על כן נתקשה משה באמור
שביעי של פסח בחצות ירדו לים ונבקעו המים ,ולפנות בוקר יצאו וזהו גם סוד ביזת הים ,כי באופן הרגיל נמשכת הפרנסה על האדם לאדם לצרף אותיות בשום אופן ,והיה
האסיף הבא ,והסוכה אינה אלא פרט ומצוה אחת בחג ,והיה צריך לו מעשה המנורה באותיות ,והבין
מפורש אין
וג"כ כאן
הטבילה ,זה סדרבסוף
היציאה ,וכל ממנו האדם
כידוע בצאת
שירה, השניאלא
ואמרו מטהר
אינוהצד
מן לומר 'ותתן לנו וכו' את יום חג האסיף הזה ,זמן ישיבת הסוכה ,או
מתבטל לגמרי עניין התפילה לפי
דרך הבעש"ט. על ידי זה ששורש המנורה הוא נגד
במכילתא. מינים.משתכר רק
והאדם ובמשורה,
ארבעה במשקל
מצוות במדה
החג כמו דהיינו
מצוות ה'מידות'שאר על ידי
להזכיר את
ודו"ק. מאמר הראשון
פסח.
שללידי הגיעובשביעי
הדברים ולמההיינו
יציאות,בסופו
וכנ"ל אלא למההחג
לנו שתי טהרת ולכאורהשל
קשה ההשפעות ונראה לבאר ,כי תורתנו היא תורה של תרי"ג מצוות המתייחסות שאינו מלובש
כך. שהתעלו
כאןהוא פרטי ההשתדלות.
שנתפרשאולם
בתורה גדרי מה מעשיו כפי
והעיקר ולפיהמעשה, עבודתו
לחלק בעיקרבשווי עיקר וזה באותיות ,וכמו
על פיאתדרךכלהטבע, היתה המעשה ולא ההרגשה הפנימית .ולכן הדגש הוא בעיקר בדבר
הדרגות שתא הראשונההאי היציאה
לעורר שוב השי"תדהנה
שנזכה לומר בזה, ויש
יעזרנו תורת בעש"ט שכתבתי בשם
ששילח אותם פרעה מארצו ויצאו כולם בעצם היום הזה. למה שהיה ראויים לך הלב. הרגשת
ומעבר עצומיםשלמעל
ולא בעניין לעשות
ברווחים שאפשרזכו
מעבר לזה בכוח זיע"א הרב הקדוש
גדולה אל פסחשלעלצעקה
למצב ובחג הפסח אם היו אומרים 'את יום חג החרות הזה' ,הרי נתת האותיות
בבחינת שפת הים, העם של
בלילאתשביעי
הנהיג
ההםע"ה שנתעוררורבינו
בימים ומשה מוה"ר דוב בער
הקב"ה ,כדאיתא בזוה"ק שהקב"ה אמר למרע"ה מה תצעק אלי, ועצומותכאלה
לאין אחרת ,ויש חירות
גדולות השיגומרגיש
השגות ברוחניות אחד
לשיעורין ,כי כל דבריך
טבעי ,וגם באופן בבריאה ז"ל שלא היו
'דא בעתיקא תליא' ,היינו מזלא עילאה ,שהכונה היתה להביא את שאינם מרגישים כלל חירות אלא משועבדים תחת אדוניהם,
ויגיעוטוב
שפע רב אלינו ממרום מעצמםזה יעיר
שיצאו ובזכות
כזהמילתא,תליא בעתיקא וצירופיהם עדיין אותיות
ומגשמיותם, מגופניותם למצב העם כמאחז"ל 'אכתי עבדי אחשורוש אנן' וכיו"ב ,שכירים או אריסים,
שיעור ,והרי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי שביד הצדיק במציאות ,ובזה
לדבקות עילאית ,ויתעלו מעל למידות ,ויגיעו עד בחינת 'עתיק' או לחוצים מחובות או יושבים בבית האסורים או עבדים עברים
וכן כל כיו"ב שאינו מרגישים טעם חירות ,וידוע שהמצווה הקשה לשנותם כידוע. המאמר הוא
עילאה'.ונזכה כולנו לומר שירה חדשה בגאולה השלימה 'מזלא
וברוחניות, הנקרא
בגשמיות
ואנוהו'
א-ליאת עצמו אדם'זה
לראות חייבאמר
ודוראמו
תינוקדורבמעי
ואפי' 'בכל נהר כבר,
הפסח היא הכהן על
ביותר בחג מכאן ואולי ראשית גילוי
ואיתא מהבעש"ט (ליקוטי אמרים ,י"ח ריש ע"ג) "צריך האדם לחשוב
וישכח את עצמו מכל וכל ,ויבקש הכל בכל כ'אין', עצמו את
כאילו הוא יצא ממצרים' ,וא"כ כיוון שאין הדבר שווה לכל נפש פינה ומכאן יתד האותיות ,עד
אכי"ר. בימינו בקרוב חז"ל.המצות ,שאיסור אכילת חמץ שווה לכל ,וחיוב מברכים על
תפילתו על השכינה ,ואזי יכול לבוא למעלה מהזמן ,דהיינו לעולם לכןבמדרשיכידוע לעבודה רמה כאן לשונו.
אכילת מצה שוה לכל ישראל ,והקב"ה רצה שכל העם יחגגו ונישאה זו.
המחשבה ,ששם הכל שוה ,חיים ומות ,ים ויבשה ,וזהו מה שכתוב
[ליל שביעי של פסח תשפ"ב] בשווה בדבר המשותף לכולם כאחד. ובספר דרש
בזוהר (בשלח מ"ח ע"א) 'אלי' דייקא ,דא בעתיקא תליא ,שהיו צריכין
ולכן בליל קדוש זה של 'שביעי של פסח' מתעוררין כל הסגולות בענין טוב
J
להפקיר את עצמן ,ולשכוח בצרתן ,כדי שיבואו לעולם המחשבה, וזה הטעם שהחג נקרא 'חג המצות' השוה לכולם ,שהרי אפי'
ושם הכל שוה ,מה שאין כן כשהוא דבוק בגשמיות עולם הזה קרבן פסח לא הקריבו כולם בפועל ,כי חלק גדול מן העם היה מעשה בראשית
הוא דבוק בהתחלקות טוב ורע ,דהיינו זיי"ן ימי הבנין ,ואיך יבא ועושר.
אולם ובפרנסהועוד.
בבנים וחולים
נושעים זקנים
טמאים אווחלקםולכן
שנה נפש', בסודמן'עולם
המקדש, שבו,רחוק
למעלה מזמניות ,ששם אחדות גמור ,וכן כשחושב את עצמו אכילת מצות שווה בכולם ממש .ולכן קבעו לומר 'ותתן לנו את
ל'יש' ,ומבקש צרכיו ,אז אין הקדוש ברוך הוא יכול להתלבש בו, אצל זקה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע, המעשההזה'.
חג המצות יום
וכידוע
כי הוא יתברך שמו 'אין סוף' ,ואין כלי יכול לסבלו ,מה שאין כן ובחג השבועות הקרבת שתי הלחם היתה רק על ידי הכהנים
כשחושב את עצמו ל'אין'" עכל"ק.
שפעם אחת היה חורף כבד מאוד ,ובימי חג הפסח היה כפור גדול
ישא
ַ'ח ֵיי' ִ ּביְ ָדא ְ ּד ַמ ְל ָּכא ַק ִ ּד ׁ ָ מחשבת
_____
הרה"צ רבי יעקב אשר סאפרין שליט"א
קאמארנא
בן כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
אדם ,יוצאים מן הכלל.
ולמה יצאו מן הכלל .כי חייהם של
בניו של מקום אינם רשומים בין הנכסים.
משל לאדם :שדהו קנויה לו וביתו קנוי
לו וכך בהמותיו וחפציו ,אבל בנו אינו
מוסף בשמיני עצרת ,כי הוא בידיו של
הקב"ה לבדו.
וכשמטים אוזן לחזרה הזו ,שומעים
בה יותר מ'דיוק' בעלמא .כאן נפתח
לפנינו היסוד שילווה אותנו מעתה
ועד סוף הדברים" :יסוד אהבת הקב"ה
לבניו".
בהושענאד ׁ ָרבהישא
הפתקיןא ַק ִ ּ
מסירת ְל ָּכ ַ'חֵיי'מה ִ ּב ָ
נשתייריְדאלאחרְ ּד ַמ
קנוי לו .בנו הוא ,עצמו ובשרו .וכמו כל השאלה מה נמסר לבית דין ומה
ששגור בפי העולם על פי דברי הגמ' דיוקים נשאר אצל המלך ,אינה שאלה של סדרי עיונים בדברי הפלאים של רבינו זיע"א בספרו "זוהר חי"
ברא כרעא דאבוה ,אין הבן כמו ישות
נפרדת מול אביו ,אלא המשך עצמותו מאירי עיניים הנהגה בעולמות העליונים בלבד ,אלא
שאלה של קרבה .ענייני ממון ופרנסה,
ממש .והיות שישראל בניו של מקום ענייני מלך ונתיניו הם ,ומלך מוסר את
הם" ,בנים אתם לה' אלקיכם" ,ולא עוד כשאנו מתבוננים בלשון קדשו של ענייני נתיניו לשריו .אבל החיים עצמם,
אלא שהוא קורא להם חלקו" ,כי חלק
ה' עמו יעקב חבל נחלתו" ,והם קוראים
רבינו זיע"א ,מתגלים בהם נקודות
ודיוקים מאירי עיניים .ראשית ,אינו
עניין שבין אב לבניו הם ,ודבר שבין אב
לבנו אין מוסרים לשליש.
ועומד .ואלו דבריו" :אבל 'חיי' שהוא
בידא דמלכא קדישא ,זה לא נגמר עד
וכאן הבן שואל :אם נמסרו כבר כל
הפתקין ונחתמו ונגמרו לחיים טובים גמר החתימה
יחוד עליון שבשמיני עצרת ,שאז מלכא ולשלום ,מדוע כל החזרה הזו עם
לו חלקם" ,חלקי ה' אמרה נפשי" ,הרי כותב שאין לבית דין 'רשות' ליתן חיים, הנה מן הנודעות הוא וקבלה מקובלת
ואל יהיו הדברים תמוהים בעינינו, קדישא מושך חיים". הקיטל לאווירת ימים נוראים עם כל
יש כאן קשר שכל צד בו הוא חלקו של אלא ש"אי אפשר" להם ליתן חיים. בידינו ,שהושענא רבה הוא יום גמר
שהרי שורש נטוע להם בדברי האריז"ל ואלו דבריו הק' משולבים בביאור: ארנֶ עם" ...וכי יש דין לאחר גמר
ה"פ ְ
ַ
חברו ,ולכן איזה פתק יכיל אותו ואיזה כלומר זה מן הנמנע ,כמו שאין המים החתימה ,בו יוצאין הפתקין ִמ ֵבּי מלכא
עצמם .בשער הכוונות שם מפורש ,שאף כל הפתקין היוצאים בהושענא רבה דין? אתמה.
פנקס יחזיק אותו? יוצאים מן הסלע .ואם יצאו ,לא בית דין ונמסרים פסקי הדין ַל ְמ ֻּמנִ ּים.
הוציאם ולא שליח ,אלא ההופכי הצור על פי שנמסרו הפתקין ביד השלוחים אינם אלא "פסקי בית דין שבהיכל זכות זאת ועוד ,תפילת גשם שאנו
ושלישית ,והוא הנפלא שבדיוקים: בהושענא רבה ,לא ניתנה להם רשות מבי"ע" ,ששם "דנין את האדם על כל מתפללים באותו מוסף ,אינה עוד בקשה כך איתא בזוהר הקדוש" :ביומא
אגם מים בכבודו ובעצמו .כך שיש כאן
מתחילה ועד סוף נוקט מרן זיע"א לשון לפעול את המשפט עד יום שמיני עצרת, דברים שבעולם" ,על ממון ובריאות ,על מבקשות השנה ,שהרי אמרו חז"ל על שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא,
מניעה פנימית שמונעת מבית הדין את
משיכה בלבד" :מלכא קדישא מושך וז"ל" :עדיין הדין תלוי כל יום הושענא פרנסה וכבוד ,וכיון שיצאו הפתקין "אי הזכרת גבורות גשמים" :מתוך ששקולה ופתקין נפקין מבי מלכא" ,וכך העמיד
האפשרות לדון בחיים עצמם.
ליה"" ,הן למשוך או להמשיך חיים", רבא עד שמיני עצרת" .אלא שהאריז"ל אפשר להם לבית דין לשנות הפסק". כתחיית המתים ,לפיכך קבעוה בתחיית האריז"ל בשער הכוונות ,שבהושענא
"מלכא קדישא מושך חיים"" ,ובכל ודקדק מרן זיע"א וכתב שבהיכלי תלה את טעם הדבר בהרווחת שהות אבל דבר אחד לא נמסר לאותו בית המתים" .נמצא שדווקא ביום שלאחר רבה נמסרים הפתקין ביד השלוחים.
עת ממשיך חיים או מושך חיים" .ודוק הזכות דנים את האדם "על כל דברים אחרונה לשבים ,אמנם מרן זיע"א בזוהר דין מעולם" :וביד הבית דין אי אפשר נעילת כל הקוויטלאך מעמידים אותנו ומכאן המנהג השגור בפי כל ישראל
שכאשר נידון האדם לחיים ,אין לשונו שבעולם" ,ושמע מינה שהחיים אינם חי הנ"ל מעמיק והולך :לא רק ַהרוָ ַחת להם ליתן חיים ,אלא חיי בידא דמלכא חכמים שוב על עניין יסוד ה'חיים', לאחל בהושענא רבה "א גוט קוויטל",
"מושך לו חיים" אלא "מושך ליה", נכללים ב"דברים שבעולם" .וההבחנה שעה יש כאן ,אלא חילוק יסודי .כל קדישא". והדבר אומר דרשני. ונעורים כל הלילה בתפילה ובתחנונים,
כלומר :האדם עצמו הוא הנמשך בעל דקה :ממון ובריאות ,בנים ומזונות ,כולם הדינים כולם נגמרו ונמסרו ,ודבר אחד ובבוקרו של יום חובטים הערבה ,שהכל
כורחו אל מקור חייו בבחי' אתערותא הם נכסים המונחים בתוך הבריאה ,ולכן בלבד ,החיים ,מעולם לא היה בידי בית וליתר עומק ,גם על החיים עצמם
דנים שם ,אלא שפסק זה ,שלא כשאר יודעים כי זו שעת החתימה האחרונה.
דלעילא. יש לבית דין תפיסה בהם .אבל חייו של הדין ,אלא ממתין לייחוד העליון של
הפסקים ,נשאר תלוי ועומד .וכלשונו
הק'" :ובעת מוסף שמיני עצרת,
אלא שהאריז"ל תלה את טעם הדבר בהרווחת שהות אחרונה כשמלכא קדישא מסכים עם הבית הפסק בידם,
דין ,אז נגמר הפסק למיתה ,ואם מלכא
והגמר בידו וכי יש דין
לשבים ,אמנם מרן זיע"א בזוהר חי הנ"ל מעמיק והולך :לא קדישא מסכים לחיים ,נמשך חיים
ופתקא הדרין לבי מלכא" ,ואם רצונו
הנה בא מרן קוה"ק רבי יצחק אייזיק לאחר גמר דין
רק ַה רוָ ַחת שעה יש כאן ,אלא חילוק יסודי .כל הדינים כולם יתברך בחיים הרי הוא "ממשיך אפילו
אחר פסק בית דין" .נמצא :בית דין מקאמארנא זיע"א בספרו "זוהר חי"
(ח"ב דף שעח ע"א) ,והאיר את העניין באור למחרת יום הו"ר ,שמיני עצרת החג
נגמרו ונמסרו ,ודבר אחד בלבד ,החיים ,מעולם לא היה בידי
פוסקים ,והמלך גומר .הפסק בידם ,אך
הגמר בידו. חדש .אמת ויציב ,כותב מרן זיע"א, הזה ,יום טוב גמור הוא ,זמן שמחתנו.
שבהושענא רבה כבר נמסר הכל" :אמת
בית הדין ,אלא ממתין לייחוד העליון של מוסף בשמיני עצרת, והנה הפלא ופלא ,כי לשון זה של והנה בעיצומו של יום ,עולה הש"צ
שהכל נמסר כל מיני פסקין וגזירות".
רבינו" ,חיי בידא דמלכא קדישא" ,שב לתפילת גשם כשהוא עטוף קיטל לבן
אלא שמתוך כל הדברים הנחתמים,
כביום הכיפורים ,ומנגן בנוסח הימים
כי הוא בידיו של הקב"ה לבדו.
ונשנה שש פעמים בקטע אחד ,והוא הוא מוציא דבר אחד שנשאר תלוי
אבן הפינה של דבריו. הנוראים.
27
ישא
ַ'ח ֵיי' ִ ּביְ ָדא ְ ּד ַמ ְל ָּכא ַק ִ ּד ׁ ָ מחשבת
_____
הרה"צ רבי יעקב אשר סאפרין שליט"א
קאמארנא
בן כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
מבואו עומדים לבדם לעולם ,ולמעלה אין הם
אפילו "דבר" הנבדל מנותנו ,וכמאמר
בעולם ,וכשהוא משיבו אל החיים .את
הרגעים היסודיים האלה ,אין האב מוסר נמצא שהחיים הם הדבר היחיד בבריאה ולשון משיכה זו ,לשון של אהבה היא
מעיקרה .כך העיד הנביא על הקב"ה
ועד צאתו התיקונים" :איהו וחיוהי חד". לשליח.
שאין הקולמוס שבו נכתבים הפתקין יכול וישראל" :כי נער ישראל ואהבהו" ,ומיד:
"בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה".
ודבר שאין בו פירוד אינו יורד דרך ואפשר שעל כן קבעו חכמים הזכרת
ועתה נחזור אל פתחו של המסע ,אל
חודש אלול ,שבו נפתחו ימי הרחמים
מערכת שכל עניינה הפרדה והגדרה,
אלא הוא מכוון לשעה אחת ,שעת
הגשמים בברכת מחיה המתים ,בבחי'
"מפתח בתוך מפתח" ,שהם ביד המלך
לתופסו .כי הפתקין יכולים לכתוב על האדם הרי שהמשיכה של מעלה ,בעבותות של
אהבה היא נעשית .וכך שוררה כנסת
והסליחות .הכל מתחיל במשלו
המפורסם של בעל התניא ,משל "המלך
היחוד ,שבה מתאחדים עליונים
ותחתונים ונמשכים חיים מחי העולמים
לבדו .וזו השעה הגדולה שמרן זיע"א
מכוון אליה" :ובעת מוסף שמיני עצרת".
הכל ,את נכסיו ואת מעמדו ,את חוליו ישראל לדודה" :משכני אחריך נרוצה".
שאין מושכים אלא את האהוב ,ואין
בשדה" :המלך יוצא מהיכלו אל השדות,
ושם רשאי כל אחד לגשת אליו ,והוא
אל העולמות כולם. אין אלו שיירי ימים נוראים שנתגלגלו
לתוך יום טוב ,אלא דינה האחרון של
ואת רפואתו ,אבל לא את החיים עצמם, נמשכים אלא אחרי האוהב .וכשחוזר
מרן זיע"א ושונה שהמלך מושך ,הרי
מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה
פנים שוחקות לכולם.
ושמיני עצרת כולו אומר יחוד :יום
שאין בו חפצא של מצוה ,לא שופר ולא
השנה ממש ,דין זה שאינו נערך בין
פתקין וממונים ,כי אם בבית המלך
שמסורים רק בידי הבורא ית"ש בעצמו. הוא אומר בלשון ההיכלות את מה
שאמר הנביא בלשון האהבה ,שחבלי
סוכה ולא ארבעה מינים ,כאילו נתפנה פנימה ,ואין מונח על שולחנו דבר החיים ,עבותות אהבה הם.
ונדייק בנקודה העיקרית :המלך אינו
שולח כרוז אל השדה ואינו ממנה פקיד מכל דברים שבעולם .וכמשל הידוע מדברים שבעולם ,אלא דבר אחד בלבד:
שיקבל את הפונים .הוא יוצא בעצמו. על שמיני עצרת ,על המלך שזימן את עצם היותו של כל חי.
המידה ששנינו במפתחות ,שלא נמסרו בניו לסעודה ,וכיון שהגיע זמנם להפטר
ביד שליח ,מתחילה כבר כאן :את אמר" :בני ,בבקשה מכם ,עכבו עמי עוד האדם הכל ,את נכסיו ואת מעמדו ,את המקור אין מימי אתמול עומדים באפיקו.
הפגישה עם בניו אין המלך מוסר לאיש. יום אחד ,קשה עלי פרידתכם" .עצרת חוליו ואת רפואתו ,אבל לא את החיים כך שהחיים אינם מציאות אחת שנמסרה
כי בנים שנתרחקו ,לב אביהם יוצא
אליהם בעצמו.
מלשון עצירה ,כמי שאוחז בידו של
ידיד אהוב בפתח ,בשעת פרידה" :אנא,
שעת היחוד
עצמם ,שמסורים רק בידי הבורא ית"ש
בעצמו.
ונשלמה ,אלא המשכה אחר המשכה,
נשימה ועוד נשימה ,כלשון קדשו של בין נתינה
המתן עמי עוד מעט" .ביום של עצירה רבינו על "המשכה" שאינה פוסקת.
להמשכה
אבל מה בצע לך שהמלך בשדה ,אם כזו אנו עומדים מול המלך בעצמו ,לא
אינך ניגש אליו .הרי כל החידוש הוא מכאן נהירים הדברים מפני מה תלה ובעומק הדבר :הנותן נפטר מן המקבל,
כנידונים לפני שופטם אלא כבן שאביו אך המושך ממשיך לאחוז בו .נתינה היא מן כל הדיוקים הללו עולה היסוד,
שהמלך מכריז כביכול שאינך צריך מרן זיע"א את גמר החיים דווקא ב"יחוד
אוחז בידו ואינו מניחה ,וכמו שאמרו קשר שנגמר ,והמשכה היא קשר שאינו ודומה שהוא לב החידוש כולו :יש הבדל
שערי החיים
להמתין עד שתהיה ראוי להיכנס להיכל, עליון שבשמיני עצרת" .לפי דרכנו הדבר
ששבעת ימי החג הם כנגד סדרו של מרפה .ומאהבתו של הקב"ה את בניו, יסודי בין נתינה להמשכה .כל טובות
אינך צריך ללבוש בגדי שרד ולהצטייד מובן מאליו .מלאכת הדין ,מלאכת
עולם ,והשמיני למעלה מן הסדר ,יום לא בחר בדרך שבה נפטרים ,אלא בדרך העולם בדרך נתינה הן באות .הנותן
במכתבי המלצה משרי החצר .אלא הנך הבדלה היא .כי 'לדון' פירושו להבחין
שאין בו אלא המלך וכנסת ישראל ולהפריד זכות מחובה וזכאי מחייב. לפי יסוד זה ,מאירים לעינינו דברי רבי שבה אוחזים :יד אוחזת ביד ,כמו אב מתנה לחברו ,כיון שנתנה ,יצאה מידו
מוזמן לבוא עכשיו ,אל השדה ,עם בגדי
לבדם ,בו דווקא נחתמים החיים .כי לפיכך שוכנים היכלי המשפט בעולמות יוחנן" :שלשה מפתחות בידו של הקדוש האוחז בידו הקטנה של בנו הפעוט ,בלא ועמדה ברשות המקבל ,והרי היא קיימת
החולין ,כפי שאתה .רק תבוא.
דברי המלכות נחתמים בלשכות ,ודברי התחתונים ,בעלמא דפירודא ,ששם ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח ,ואלו הרף עין של פירוד. אצלו מעתה ועד עולם ,אף אם יסיח
ודא עקא ,שיש מי שאינו יודע כלל האהבה נחתמים ביחידות בהיכלו של הן :מפתח של גשמים ,מפתח של חיה, הנותן את דעתו ממנה לגמרי .משל למה
כל דבר עומד לבדו וניתן להישקל על ומעתה יובן מפני מה אי אפשר ל'חיים'
שהמלך עומד מחוץ לחלונו ,ויש מי מלך. ומפתח של תחיית המתים" .ולכאורה הדבר דומה :לנר שהודלק מנר חברו,
המאזניים. להיכתב בפתק .כל כוחו של כתב בכך
שהתעורר ,אלא שהוא עומד מרחוק, יש לתמוה ,מה נשתנו שלושה אלו מכל שכיון שאחזה השלהבת בפתילה ,עומדת
עסוק כולו במירוק בגדיו ,ואומר לעצמו: אבל גזירת החיים ,כפי שנתבאר, שהוא עומד לעצמו .זו גבורתם של
אוצרות העולם שהופקדו עליהם ְמ ֻמנִ ּים. היא מעתה בפני עצמה ,ואפילו כבה הנר
איך אגש אל המלך במצבי .קודם אשלים אינה כשאר הגזירות ,כי החיים אינם הפתקין בדברי מרן זיע"א" :וכיון שיצאו
הראשון ,אין השני כבה עמו .כזו היא כל
אבל לדרכנו אין כאן שלושה ,אלא הפתקין אי אפשר להם לבית דין לשנות
נתינה שבעולם :המקבל עומד מעתה
אחד .שלושה שערים של דבר אחד: הפסק" ,כי הכתב ,משיצא מתחת יד
וכמו שאמרו ששבעת ימי החג הם כנגד סדרו של עולם ,והשמיני
ברשות עצמו.
"שערי החיים" .מפתח של גשמים שהם כותבו ,שוב אינו צריך לו .אלא שאין
מים חיים לעולם ,מפתח של 'חיה' דהיינו הכתב חל אלא על דבר העומד בפני אבל החיים עצמם ,אינם ניתנים כך
למעלה מן הסדר ,יום שאין בו אלא המלך וכנסת ישראל לבדם, היולדת והחיים שיורדים לעולם בשעת
לידה ,ומפתח של תחיית המתים ,אשר
עצמו ,וה'חיים' אין בהם רגע אחד
העומד לעצמו ,כי הם מתחדשים בכל
כמתנה שהנותן מסתלק ממנה ,אלא הם
בגדר מתנה שמתחדשת בכל רגע מכוחו
בו דווקא נחתמים החיים .כי דברי המלכות נחתמים בלשכות, יחזרו לעולם החיים .ואם נתבונן ,שלושת
המפתחות הללו הם שלושת הרגעים
רגע מכוחו של הבורא ית"ש .נמצא
שהחיים הם הדבר היחיד בבריאה שאין
של הבורא ית"ש בעצמו .אין רגע מסויים
שבו נמסרו החיים לידי האדם ומעתה
ודברי האהבה נחתמים ביחידות בהיכלו של מלך. שבהם נוגע האב בעצם חיותו של בנו:
כשהוא מביאו לעולם ,כשהוא מקיימו
הקולמוס שבו נכתבים הפתקין יכול
לתופסו .כי הפתקין יכולים לכתוב על
שלו הם ,אלא נמשכים הם אל האדם,
כמעיין הנמשך אל הנחל ,שאם פסק
29
המוחין המשכת מחשבת מחשבתת ָּכל
ָל ַד ַע
_____
_____
שיינפלד
שליט"א שליט"א
המועדים"המועדים"
ומח"ס "אש
יהושעיהושע
שיינפלד
הק'",אש קהלתנו
ומח"ס
יחיאליחיאל
משפיע הק',
הגה"ח רבי
משפיע קהלתנו
הגה"ח רבי
קאמארנא קאמארנאד ָך
ָרז סוֹ ֶ
קיצור סדר המשכת המוחין וכשאנו פוסעים לעברו פסיעה אחת קטנה, את החשבונות ,קודם אתנקה מן האבק.
ואינו קולט שהמלך יצא אל השדה
בחג הסוכות מתקיים בנו מיד הסיפא" ,ודודי לי" :הוא בדיוק בשביל שיבואו אליו עם האבק.
נמצא שהממתין להיות ראוי ומצוחצח,
פותח לפנינו את שערי היכלו כפתחו של מחמיץ את הזמן היחיד בשנה שבו אין
על פי דרכי עבודה
צריך להיות ראוי ,אלא רק להשתוקק
אולם ,אוחז בידינו ומוליך אותנו עמו לאורך לחזור אל חיק האב האוהב.
וזו הרי תכליתו של אלול" ,אני לדודי":
כל ירח האיתנים ,מימי הסליחות אל ראש
שתמליכוני עליכם .המלך מחכה לנו
עצם קדושת הימים שבין יוכ"פ לסוכות,
על ידי האהבה הגדולה וההכנות שמאלו תחת השנה ,מראש השנה אל יום הכיפורים ,ומן
בשדה בזרועות מושטות ובפנים שוחקות,
והטרדות מתוך חביבות מצוה ואהבת לראשי משתוקק שבניו יתרפקו עליו וידבקו בו.
ימינו תחבקני הסוכה אל ההיכל פנימה.
השי"ת .ואילו ה'אור המקיף' נכנס על וכשאנו פוסעים לעברו פסיעה אחת
ידי מצות ישיבה בסוכה ,בצילא דאימא קטנה ,מתקיים בנו מיד הסיפא" ,ודודי
חג הסוכות הוא המשך מ'בנין המלכות'
עילאה ,כגמול עלי אמו ,כמו אבותינו לי" :הוא פותח לפנינו את שערי היכלו
לאחר שנמתקו הדינים ביום הקדוש, שאנו עסוקים בו במשך חודש תשרי.
שישבו בתוך ענני הכבוד ,שמורים כפתחו של אולם ,אוחז בידינו ומוליך
חוזרת הנוק' לעמוד בצד הפנים דז"א, מלכותו יתברך נבנית תחילה בחלק אותנו עמו לאורך כל ירח האיתנים ,מימי
ומוגנים מכל רע ,ופטורים מכל דאגות הנביא" :כי נער ישראל ואהבהו וממצרים עבותות של אהבה.
ומתחילה להיבנות באמצעות שפע ה'גבורות' ,כאשר ה'מידות' [שעל ידן
וטרדות. קראתי לבני" .אב אינו מפקיד את בנו הסליחות אל ראש השנה ,מראש השנה
החסדים ,שהוא ענין האהבה המורגשת מנהיג הקב"ה את עולמו] מתרחקות
בידי זרים ,ואפילו לנאמנים שבנאמנים. אל יום הכיפורים ,ומן הסוכה אל ההיכל
ביום הכיפורים עולה הנוק' עד אימא מיום הכיפורים ואילך מחמת ריבוי מהמלכות [דהיינו הכח האלוקי שיורד
החסדים הנמשכים אל הנוק' ובכך היא נמצאת ההלכה הזו כולה ,הלכה בהלכות פנימה.
עילאה ,ששם יש ביטול הטבע ,ולכן להחיות את הבריאה ואת הנבראים
מתנתקים לגמרי מכל ענייני הטבע ,לא נבנית מצד החסדים. התחתונים כדי למלוך עליהם] ,וכאילו אהבת ה' לבניו היא. וכמעשהו בפתיחה כך מעשהו
אוכלים ולא שותים ,אבל בחג הסוכות
מורידים את האור של אימא עד למטה,
חסדים אלו מתחלקים לשתי בחינות: אינן רוצות למלוך על התחתונים ,וזהו
שפע של גבורות וריחוק שהקב"ה שולח
רצון ויהי "וכך הלכה" בחתימה ,אלא שבהיפוך נפלא :בראשית
הימים ירד המלך אלינו ,אל השדה,
אלא שמחמת ריבוי האור צריך לעשות האחת -חסדים ד'אימא' ,דהיינו גילוי שבאותה שעה
אל מלכותו ,ובכך נבנית המלכות באופן נחזור ללשונו הזהב של רבינו זיע"א, ובאחריתם עומדים אנחנו אצלו ,בהיכלו
מחיצה שהוא ה'סכך' כדי שנוכל להשיג אלוקי כאשר מתברר שהקב"ה מנהל של גבורות והיינו שהנבראים מכירים של עליונה
הפוך בה והפוך בה" :אעפ"כ אפילו בכל פנימה ,מול אבינו אב הרחמן בעצמו.
את האור הגבוה הזה. הכל עד שהטבע מאבד את מציאותו שהקב"ה קדוש ונבדל לגמרי ,וצריך שמיני מוסף
השנה חיי בידא דמלכא קדישא ,כי הוא פגישת השדה עם אבינו מלכנו פתחה
[יש גילוי גבוה יותר של 'אבא' שמתגלה לעורר רחמיו שיחפוץ למלוך עלינו. עצרת ,כשמלכא
ולכן יוצאים לדירת עראי ,להורות שהקב"ה מחיה בתמידות את הבריאה אינו משועבד למה שיצא מן הפתקין, את הימים ,ופגישת ההיכל חותמת אותם.
על ביטול כל ענייני הקבע הנקבעים כל זה נעשה מראש השנה ועד יום קדישא מושך ובכל עת ממשיך חיים או מושך חיים ,ה'
כל רגע מחדש ,וזהו ביטול גבוה יותר,
על ידי הטבע ,כי דבר שבקביעות יש לו הכיפורים ,שאז ננסרת הנוק' מז"א ונבנית נזכה חיים, ממית ומחיה בכל עת ובכל רגע" .וחתם ומעתה מאיר כל מה שנתבאר במקומו:
לא רק שהקב"ה משגיח ומנהל כל פרט
עבר הוה ועתיד ,ויש ריבוי מחשבות של כפרצוף בפני עצמה על ידי ריבוי גבורות. כולנו להימשך מרן זיע"א את כל סתרי ההיכלות הללו דווקא שם ,בבית המלך פנימה ,במוסף
בבריאה ,אלא שהבריאה עצמה מתחדשת
טרדות ודאגות וכן עצבות ויגון מחמת מדי רגע ,וביטול זה נמשך בשמחת בית למקור העליון בשתי מילים שמקורם דווקא בעולם של שמיני עצרת ,נחתם הדבר האחד
לאחר שהנבראים מכירים ברוממות
כל הדברים שהיו בעבר ויהיו בעתיד, השואבה ,שזהו ענין ניסוך המים דסוכות בעבותות אהבה, הפסק" :וכך הלכה". שאין בו שליטה לשום שליח ולשום בית
המלך ,אי אפשר להמשיך את המלכות
אבל מי שחי באופן עראי ,אין לו אלא לעומת ניסוך היין דכל השנה]. בנו ויקוים דין ,חותם החיים ,שאינם נמשכים אלא
באופן כזה של ריחוק ודין ,ולכן ביום והסיבה לכך ,שזו הלכה פסוקה ויצוקה
את הרגע הזה שלפניו ,ובכך מתמלא מקרבת המלך עצמו.
הכיפורים עולה המלכות [הנקראת "ואתם הדבקים
שמחת החג. כסלע ,שלא נמסרו החיים מעולם לשום
נוק'] עד לשורש הגבורות והדין ,באימא בה' אלוקיכם ועתה יומתק ביותר הדיוק שראינו
גם בפשטות ,על פי התורה ,יש לנו עילאה ,ושם מתברר ששורש הדין מלאך או שליח ,ולא לשום בית דין
כולכם חיים בלשון קדשו של רבינו" :מלכא קדישא
לחגוג את חג הסוכות דווקא לעת כזאת והריחוק בעשרת ימי תשובה אינו משום שבעולם .כל הפתקין יוצאים ,והחיים
היום" ,לחיים מושך ליה" .המשיכה הזאת התחילה
כאשר לבו של האדם מתרומם לאחר
שאוסף כל תבואתו הביתה ,ומרגיש פנימי ומקיף שהמלך כועס ח"ו על העם ואינו חפץ
בהם ,אלא אדרבה ,משום שחפץ בהם
טובים ארוכים
אינם יוצאים ,אלא הם בידא דמלכא
קדישא .וזאת נחמתנו ,שאנו מסורים
עוד בשדה ,ביום שיצא המלך לקראתנו
'כוחי ועוצם ידי' ,ולכן צריך לישב בדירת
עראי ,המסוכך עם פסולת גורן ויקב,
דחסדים דאימא כל כך ,לכן מסתיר פניו מהם כדי שהם
יבקשו פניו ,כי רק באופן זה שייך ענין
ולשלום. רק בידיו ,לא בידי מלאך ולא בידי שרף,
אלא בידיו של הקב"ה בעצמו.
למשוך אותנו אליו ,והיא נשלמת בהיכל,
בשעה שמלכא קדישא מושך חיים.
משיכה אחת ארוכה היא ,מבואו ועד
כדי להראות שאין טבע והכל מושגח הארה זו נחלקת לשני חלקים :ה'אור המלוכה כאשר העם מעורר אצל המלך
ובזכות מה זכינו לכך ,הוא שהעיד צאתו של ירח האיתנים ,וכולה עשויה
בפרטות על ידי אימא עילאה. הפנימי' של החסדים דאימא נכנס על ידי את הרצון למלוכה.
31
המוחין המשכת מחשבת
_____
הגה"ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א
קאמארנא
משפיע קהלתנו הק' ,ומח"ס "אש המועדים"
פרטי בכל צד וצד ,אלא עושים הקפה
אחת לכל הצדדים באופן כללי ומקיף,
ממשיכים בהלל באמירת 'הודו לה' כי
טוב' לכוין כוונות פרטיות אלו ,ומכוונים עבודת ה'הלל' כך חוזרים ומאירים את האור האלוקי
על ידי 'הובאה' לתוך העולם ,ואז מתברר
כאשר הכוונה הכללית היא לעורר את בכללות לשבח את הקב"ה על שמאיר את בתוך ה'מלכות' האמונה של 'ביטול
דעת בינה חכמה - פנימי ומקיף
המידות אל המלכות ,כי ארבעת המינים חסדיו בתוך מידותיו יתברך כדי להטיב עבודה זו נעשית בעיקר באמירת 'הלל',
במציאות' שהכל אחדות אלוקית ואין
רומזים על עשר הספירות של המידות עבור מלכותו מתוך רוב אהבה וחסד, בו אנו מתחברים אל הטוב של השי"ת ,אל
דב"ח דחסדים דז"א
מציאות זולתו עד שאפילו המציאות
העליונות ,וצריך לעוררם בבקשות ומתענגים על שפע האהבה והחסדים הטובות שהוא גומל עמנו אף באם אין אנו
הגשמית היא אלוקות ממש.
ובתחנונים שישפיעו אל המלכות שהיא שהקב"ה משפיע אלינו ואל כל בניו ואל ראויים לכך ,ואז מוטל עלינו לקחת את
השכינה הקדושה וכנסת ישראל הנרמזת כל הבריאה ,אשר כל זה נכלל בהגדרת התבונות האלו -את ה'חסדים דדעת' - העולם נחלק לששה צדדים הרומזים בנוסף לכך יש חלק שני של חסדים,
ב'תיבה' שסביבה עושים ההקפות. 'שבח'. ולהחדירם בתוך לבבינו. על ששה קצוות של זעיר אנפין חג"ת נה"י, והוא חסדים הנמשכים ממידות ההנהגה
והביאור בזה הוא ,דהנה הקב"ה גבוה בהמשך ,באמירת 'אנא ה'' מכוונים בראש השנה לא מתאים לומר הלל, ואנו מנענעים לכל אחד מששה רוחות אלו האלוקית [זעיר אנפין] אל המלכות,
מעל גבוה ,ואע"פ שהוא רוצה מלכות
בתחתונים אך לעומת רוממותו מתבטל
באופן של 'בקשה' ותחנונים ,שיושפע
לנו חסדים למלא משאלותינו לטובה
'אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים
וספרי מתים פתוחין לפניו -וישראל נידונים על המים שלושה פעמים ,כנגד דעת בינה חכמה
[דב"ח] הפרטיים שבכל אחד מששה
על ידי הלולב ומיניו .להורות שהקב"ה
אוהב אותנו ,והוא מנהיג אותנו בכל
רצון זה ונעלם אצלו מאוד ,וצריך לעורר ולהושיענו מכל צרותינו ולחצינו, אומרים שירה' (ר"ה לב ,):אך בחג הסוכות קצוות אלו ,כגון במידת החסד מתחילים פרט .דרגה זו אינה גבוהה כל כך כמו
אנו משלימים את ההלל ,כי מכאן ואילך בחג הסוכות נזכר ענין ה'מים' באופן החסדים והגילוי האלוקי הנמשך מאימא
את הרצון הזה ולהזכיר לו שיש לו מלכות והצדיקים היו מפליגים בבקשות ותחנונים בהולכה והובאה הראשונה להמשיך הארה
אין ההנהגה על פי הדין ,אלא מצד החסדים מיוחד ,כמו 'ניסוך המים' וכן נידונים בו מ'דעת דחסד' ,אחר כך בהולכה והובאה ששם מתברר שאין שום טבע [הנקרא
הנמצאת בשפל המצב ,ולעורר רחמיו בבכיות גדולות כדי להריק ממרום דבר
ישועה ורחמים בגאולה פרטית וכללית. העליונים הנשפעים אלינו בימים הללו. על המים. השניה מכוונים להמשיך את 'בינה דחסד', לפי הרש"ש 'דעת עליון'] ,אלא יש
למענו ית' ,למען מלכותו ,למען כבודו,
למען בית מקדשו ,למען ישראל בניו. כשאנו אומרים "הודו לה' כי טוב כי ה'מים' רומזים על החסדים הנשפעים ואח"כ בהולכה והובאה השלישית עולים טבע ,ובכל זאת ,הכל מושגח ומונהג
לאחר מכן ב'הודו לה'' האחרון ,מכוונים
להמשיך אור של 'הודאה' וביטול על ידי לעולם חסדו" עלינו לכסכס עם הלולב, מלמעלה ,לכן היו מוסיפים בחג הסוכות גבוה יותר להמשיך את 'חכמה דחסד'. על ידי המידות הקדושות [שזהו גילוי
ועל כן מעוררים רחמים וצועקים
התגלות החסדים שהם גילוי אור אלוקי. הולכה והובאה ,רצוא ושוב ,לעלות אל 'ניסוך המים' בנוסף על 'ניסוך היין' ,כדי הנקרא לפי הרש"ש 'דעת תחתון'],
ושואגים 'הושע נא' 'הושע נא' ,למענך תחילה מנענעים כדי להמשיך את אור
הדעת ולהמשיך משם חסדים ,עד שגם לעורר המשכת החסדים .וכיון שמתעורר ואנו צריכים לעלות עם הלולב ומיניו
אלקינו ,למען בוראינו ,למען גואלינו, ה'דעת' -להאיר את הידיעה שיש לנו
למענך דורשינו ,ובכל יום ויום מזכירים "יראי ה'" שעמדו רועדים וזוחלים מאימת השפעת החסדים ,מובן מאליו שנוצר מצב [בבחינת 'הולכה'] עד למעלה ל'דעת
בתוך הראש אל תוך המידות עד שנתנהג
ומעוררים רחמים באופן אחר ,עבור הדין ,גם הם יודו לה' כי לעולם חסדו של 'דין' לקבוע את כמות ואיכות החסדים עליון' ולהמשיך משם הארת אמונה עד
בפועל על פי האמונה ,ועד שנרגיש ממש
השכינה ,עבור בית המקדש ,עבור וירגישו את אהבתו של אבינו שבשמים היורדים למטה ,ועל כן נידונים בו על המים. 'דעת תחתון' שהוא ז"א ,ומשם להמשיך
במידות שה' אוהב אותנו ושאנו יראים
התבואה ,עבור כנסת ישראל ,וכן כיוצ"ב,
כדי לעורר רחמי המידות העליונות אל הושענות אל בניו האהובים.
לאחר שעוררנו את החסדים באמירת
המשכה זו נעשית בעיקר על ידי
נענועי הלולב ,כדאמרינן (תענית ב:):
ממנו ומפואר בעינינו וכו' ועד שנקבל
כח להתגבר על כוחות היצר כמו אהבות
הארה זו [בבחינת 'הובאה'] עד לתוך
המלכות שהיא הנהגת הטבע ,וכפשטות
מלכותו ית'. לשון חז"ל (סוכה לז" ):מוליך ומביא -למי
לאחר אמירת הלל ועבודת הנענועים, 'הודו לה' כי טוב' על ידי הלל והודאה, הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין ויראות רעות וכו'.
שהארבע רוחות שלו ,מעלה ומוריד -
ובענין ההקפות יש לנגוע מעט בסודות אנו ממשיכים באמירת ה'הושענות' כשאנו אנו ממשיכים לעורר את החסדים אלא לרצות על המים .וכשם שארבע אחר כך מנענעים שוב כדי להאיר את למי שהשמים והארץ שלו".
התורה אשר גילה האריז"ל (שער הכוונות, מקיפים את התיבה עם המינים שבידינו. ולהורידם למטה על ידי תחינה ובקשה מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים -כך אור ה'בינה' -אמונה מעל הטבע וכפירה
סוכות דרוש ח) שיש לכוין בשעת ההקפות 'אנא ה' הושיעה נא' ,ובסוף מזכירים שוב אי אפשר לעולם בלא מים. באותה שעה שאנו מחזיקים בידינו את
והעבודה הפנימית בזה היא ,דהנה על בכללי הטבע ,עד שנרגיש 'כגמול עלי
על שלושה חלקים :מחשבה דיבור 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו' על דרך המידות הקדושות הנרמזות בארבעת
ידי הנענועים המשכנו והורדנו את הארת גם מצות 'בסוכות תשבו' רומזת על אמו' ,ויתגלה בקרבינו שהקב"ה מנהיג
ומעשה ,הנרמזים בתיבת 'אדם' שהוא ר"ת סדר התפילה :שבח ,בקשה ,הודאה. המינים [שלושת ההדסים נגד 'חסד
הדעת מהמוחין אל המידות ,להאירם 'עבד שמוזג כוס לרבו' ,שמערב ומוזג כל פרט ,אין עוד מלבדו ,ואי אפשר
א'דם ד'יבור מ'עשה ,ועל ידם נמשכים גבורה תפארת' ,שתי הערבות נגד 'נצח
באור אלוקי ,ולהמשיך בהם גילוי של מים בתוך כוס היין להמתיק הגבורות על לעשות שום פעולה ותנועה זולתו רצונו
החסדים המקיפים אל המלכות. והוד' ,הלולב נגד ה'יסוד' ,והאתרוג
חסדים והתפשטות ,כדי להגדיל על ידי ידי הארת החסדים. ועזרתו יתברך.
מידות אלו את כבוד המלכות. נגד ה'מלכות' הפרטית דזעיר אנפין,
והיינו שבשעת ההקפות מעוררים
וכתב המאור ושמש (פר' האזינו)" :כל לאחר מכן מנענעים שוב להאיר את ואנו ממשיכים הארת חסדים מהמידות
המשכת המוחין המקיפים אל המלכות על
ידי שלושה דברים :האחד -על ידי עצם
כל זה היה בחינת 'חסדים פנימיים',
שנמשך מהמידות אל המלכות ,והיינו שבח, מגמתינו בימי החג ,בישיבת הסוכה ולולב אור ה'חכמה' -ביטול במציאות על
ידי הרגשת האור האלוקי המחיה את
הללו אל המלכות -הבריאה ואל כנסת
ישראל] ,יש לנו להאיר גם את המידות
בקשה ,הודאה
האדם המקיף את התיבה ,השני -על ידי והקפות ,להמשיך פנימיות אלהותו עלינו
שמתעסקים בהמשכת האור באופן פרטי, העולם כל רגע מחדש ממש .ולצורך שלנו באור אלוקי ,ולבטל כל האהבות
דיבור ואמירת ההושענות ,והשלישי -על ולהכנס מקדושה לקדושה ,ולהמשיך
מנענעים לכל צד וצד ,ומכוונים בכל צד כך עולים ומתנתקים מהבריאה על ידי הרעות והיראות הרעות וכו' ,על ידי
ידי פעולת המעשה של הקפת ארבעה בפרטות על כל שלושת המוחין חב"ד. על ידי זה החמשה חסדים שיושפע על
מינים סביב התיבה. גם כוונת הנענועים היא בסדר זה, הכנסת ישראל". 'הולכה' אל החכמה הקדומה ששם עדיין שמאירים בתוכם הארת האמונה מהדעת
לאחר מכן בעת ה'הקפות' סביב התיבה, כאשר לפני 'הלל' מנענעים בכוונה אין מציאות לעולמות התחתונים ,מתוך העליון ,כפשטות מאמרם ז"ל (סוכה לז:):
מאירים 'חסדים מקיפים' מהמידות כללית כדי להמשיך הדעת האלוקי בתוך תשוקה להתדבק בשורש החיים כאילו מוליך ומביא -כדי לעצור רוחות רעות,
למלכות ,והיינו שאין מכוונים באופן המידות למען כבוד מלכותו .אחר כך העולם התבטל עכשיו ממציאותו ,ואחר מעלה ומוריד -כדי לעצור טללים רעים.
33
הסתרת פניך מחשבת
הייתי נבהל קאמארנא
מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'
ִה ְס ַּתְר ָּת ָפ ֶנ ָיך ָהִי ִיתי ִנבְ ָהל
ליבם הרע (זהר חי על זוה"ק שמות רמב:). כמו כן ישנם הסתרות שונות אשר עקרבים חיות ברא ,מבלבלין מחשבתיה
הקב"ה מסתיר את הנהגתו מעיני בני דלא ייעול לאתר דלאו דיליה' (זוהר נשא
והמלך נורא ,ומאיתו ,ומאור פניו
אדם ,שכן 'דרך רשעים צליחה ,כל עוד קכג ,).ולא כל הרוצה ליטול את השם
אשר מאיר דרך מחיצות ,חיים כל
שמרשיע יותר מצליח יותר ,ואביוני עמך יבוא ויטול.
העולמות ,כל אחד לפי מה שהוא ,אלא
דוויים וסחופים' (כלשון רבינו להלן בדברי בן
שהוא בהסתרה גדולה ,וכל אחד לפי [תרגום הזוהר :בא ראה ,לששת ימי
מעשיו כן חיותו ואורו ,עד שמגודל
המחיצות והסתרת פניו נמצא רשעים
המלך בהגיעו לפני המלך) ,והקב"ה שולח אל
ליבם של בני האדם קושיות שונות על
בראשית ,לכל אחד יש את פרצופו
של אותה דרגה שמנהיגה אותו ,ולא
משל החומות וההסתרות שמרן הבעש"ט זי"ע אמר לפני התקיעות
האמונה הפשוטה באחדות ה' (אוצר החיים
שאומרים מי רואינו ומי יודעינו,
ומכעיסים למלך ,ועוברים על דבריו
נשא כד:):
תמצא יום שאין בו טוב .ולכל יום יש
גדר מבחוץ שלא יכנס כל אדם לאותו עם ביאורי רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע
ביד רמה ,והמלך הוא מלך עלוב ,עניו, והמלך נורא מאוד ,ואור פני המלך טוב ,כמו החושך שמכסה את האור.
שומע ורואה ושותק ,עד בא יום הדין מאיר בכל העולמות עד תחתית התהום בכל יום תמצא שמירה ,ואותם שומרים המלך הניח אותם לשמור את דרך עץ והשרפים המעכבים לבוא לפני המלך. אחד מיסודות הבעש"ט הוא ,שהתורה
והזמן להינקם מן עושי רשעה. מאיר אור אין סוף ,רק הכותלים הם כמו קוצים לכרם .ויש שומרים החיים וכפי שמניחים קוצים השומרים והמצוות שנצטוו בהם ישראל אין
והשומרים מסתירים אור פני מלך, אמנם רבינו ההיכל הברכה אשר היה
אחרים ,כמו נחשים ועקרבים ושרפים, סביב לכרם ,כדי שהם יעכבו בעד הרשעים תכליתם ומטרתם רק כדי שיקבלו עליהם
כרוך אחר עקביו של הבעל שם טוב הק',
כרוזים יוצאים ושולחין מחשבות רעות קושיות
והתרחקות מן המלך.
ושומרים אותו טוב שלא יכנס לשם
מי שאינו ראוי להכנס .ובלעדיהם היו
שלא יכנסו לפנים מן המחיצה לעסוק
בסודות התורה (אוצר החיים נשא כד:):
ועסק הרבה בביאור דבריו הסתומים אשר
נמסרו בקצרה ,הביא גם הוא משל זה
שכר בעולם הבא ,אלא הם עצות ודרכים
איך לקשר לבם אל הדביקות האלוקית,
ובאמת הכל הוא אחיזות עינים ,כי כל הרשעים נכנסים בסודות התורה. ועצם הדביקות היא השכר והתענוג
וכרוזים יוצאים' :כל מי שיבוא אל משל למלך רב ונורא חכם גדול, פעמים רבות במרחבי ספריו הקדושים,
באמת כשידע אדם באמונה שלימה ומשום זה ,מי שהוא רשע ויכנס לדעת הגדול ביותר .והעיקר מה שהשטן עומד
המלך ,יתן לו המלך עושר וכבוד ,ויהיה ועשה באחיזות עינים מחיצות רבות ובכל פעם הוא מאיר זווית אחרת מן
באמת ,שכל המלאכים וכל העולמות סודות התורה ,כמה שומרי השערים, לעכב את האדם ,הוא שלא יוכל להגיע
שר אצלו עומד בהיכלו'. סביב ,רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת המשל ,תוך כדי שהלומד את הדברים חש
נבראו מעצמותיו יתברך 'כהדין קמצא מלאכי חבלה שנקראים חושך ואפלה, אל עצם הדביקות האלוקית ,אלא מסבב
לכאורה צריך ביאור מי הוא השומע ונגה לו סביב (עיין זוה"ק ח"ב קלא ,).ובין שרבינו מרגיש בצערו של בן המלך וכואב
דלבושיה מניה וביה' (בראשית רבה כא ,ה), נחשים ועקרבים ,וחיות בר ,מבלבלים לבו לעסוק בתורה ולקיים המצוות מחמת
כרוזים אלו ,והלא הם אינם נשמעים כותל וכותל יש נהרות רבות' ,תשעה את כאבו על הסתרת פני המלך ממנו, טובות והנאות העולם הזה ,כמו כבוד
ואחר שידע אדם דאלופו של עולם הוא מחשבתו שלא יכנס למקום שאינו
לאזני בשר ,על כן מבאר רבינו (זהר חי על יאורין דמתתקפין ואזלין ושטאן וסתרן' אמרנו איפוא לשבץ את דברי רבינו על וגאוה ושררה וכיוצא בו.
בכל תנועה ,אזי יתפרדו כל פועלי און שלו].
זוה"ק שמות רמב ).ששמיעה זו אינה שמיעת (זוהר בא לד ):בין כותל לכותל. פי סדר דברי הבעש"ט ,למען יוכלו להבין
(תולדות יעקב יוסף בראשית א). לאור זאת אמר הבעש"ט זי"ע בראש
את דרכי העבודה אשר נמצאים לפנינו.
האוזן כי אם שמיעת והרגשת הלב ,על
דרך לשון הפסוק (מלכים א' ג ,ט) 'ונתת והענין ,כי האדם מחויב להאמין אור פני המלך וגם חיילות רבים מבוהלים דובים השנה לפני התקיעות משל נפלא (דגל
ואריות ונחשים ועקרבים' ,ובכל יאורא
מאיר בכל העולמות
ולידע ידיעה ברורה ,כי מלא כל מחנה אפרים הפטרת כי תבא ד"ה קומי) ,המדמה
לעבדך לב שומע': ויאורא אזלא ושאט חד תנינא ,וכל
הארץ כבודו ,ולית אתר פנוי מניה ,וכל את דרכי עבודת ה' למלך שהסתיר עצמו
'וכרוזים יוצאים' ,יש שקרובים למלך המחשבות והסתרות וכתלים הבאין עלמא מזדעזעא וארעא מתחלחלת בגין בתוך הארמון ,והעמיד הרבה חומות
גסות רוחא דביה ,אשר אמר לי יאורי'
ואנכי הסתר אסתיר
מעט ושומעים ,ויש מרגישים בלב כרוזי ומכסין על השכל ,יש גם בהם מציאותו והמלך הוא נורא ומלכותו בכל משלה, סביבו שלא יוכלו להגיע אליו ,וכל
המלך' ,מאן הוא דבעי למחזי ביקריה יתברך ,וכל מחשבה הוא קומה שלימה, ואור פני המלך מאיר בכל העולמות, (זוהר שם). הרוצים לראות את פני המלך נתעכבו
דמלכא ,ומאן הוא שרוצה לקבל מאור וכל המחשבות והסתרות העולין ,כולם וכבודו מלא את הארץ ,רק הכותלים 'תא חזי לשית ימי בראשית ,לכל חד בדרכם מפני גודל החומות ,או בגלל
פני מלך בעצמו שפע רב וחיות ואור באים שיתקן את עצמו ואותם ,ואם והסובבים הם המסתירים את פני המלך, שמעתי משל מאא"ז זללה"ה ,למלך פיתויי השרים שפיזרו שם מתנות והון
אית ליה פרצופיה דההוא דרגא דאנהיג
ושמחה ,מתוקים מנופת צוף ,עושר אינו מאמין בזה ,הוא מקצר באמונת והוא באחיזת עינים. שעשה מחיצות רבות באחיזת עינים זו רב ,אמנם רק בן המלך שלא היה רוצה
ליה ,ולא תשכח יום דלית ביה טוב ,וכל
וכבוד והון יקר ,ויהיה מאוהבי המלך מציאות השם יתברך ,ונשאר בחושך. לפנים מזו ,וגם סיבוב מן כותל ,וכותל במאומה כי אם לראות את המלך לבדו -
המציאות האמיתית היא שהקב"ה יומא אית ליה גדר מלבר ,דלא ייעול
ושריו הגדולים'. נהרות ,וגם חיילות רבים מבוהלים ,וגם הוא אשר הצליח וזכה להגיע אל המלך
על אף המחיצות וההסתרות הרבות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, כל בר נש לההוא טוב ,כגון חושך דכסי
דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים, עצמו ,לאחר שנתגבר על כל המכשולות
ונראה שהמקור לביאור זה הוא על המכסות על המלך עצמו ,הרי שאורו והוא מחיה ומהוה את כל העולמות, לנהורא ,בכל יומא תשכח נטירו ,ואינון
בכדי שיראו מגשת אליו ולא כל הרוצה ועל כל הפיתויים שניצבו בדרכו בחומות
פי מה שכתב בתולדות יעקב יוסף (פרשת של המלך בוקע ויוצא דרך כל המחיצות ומלכותו בכל משלה ,אמנם סביב חיות נטירון אינון כגון קוצים לכרם ,ואית
ליטול את השם יבוא ויטול. הנ"ל .ואז גילה לו המלך שהחומות
ויקרא) :הקשה מורי מה שאמרו חז"ל (אבות והוא נותן אורה וחיים לכל העולמות, זו המושפעת לכל העולם ישנם כתלים נטירין כגון נחשים ועקרבים ושרפים,
ו ,ב) 'בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב המסתירים על אור פני המלך ,וזוהי ונטרין ההוא טוב ,דלא ייעול תמן דלאו המחיצות הרבות הללו הן 'רוח סערה' המבהילים וכל הפיתויים היו רק 'אחיזת
שהרי מבלעדי חיותו של הקב"ה המחיה
ומכרזת' וכו' .ממה נפשך ,אם אי אפשר הנהגת הטבע ,שלעיני בשר נראה כאילו איהו ראוי למיעל ,ואי לאו ההוא נטירא, 'ענן גדול' ו'אש מתלקחת' ,אשר מקורן עינים' בלבד.
ומהווה את כל העולמות לא היה כל קיום
שישמע שום אדם הכרוז הזה אם כן למה לבריאה ,אלא שהמחיצות המסתירות על ח"ו עזב ה' את הארץ ומסרה ליד הנהגת כל חייבין הוו עאלין לרזא דאורייתא, בשלש קליפות הטמאות ,וכן 'קליפת והנה בספר דגל מחנה אפרים לא נתבאר
יוצא בת קול כלל ,ואם אפשר שישמע, המלך מביאות לידי כך שהרשעים אינם הטבעיים ,וכל חפצי העולם הזה הרי הם ובגין דא מאן דאיהו חייביא ,וייעול נוגה' ,אשר כל אלו הן קליפות המסתירות מה ענין החומות המבהילות ,ומה הם
אם כן מאי טעמא לא נשמע ,שאם יאמר יודעים כלל שהמלך הוא מקור האור נראים כ'נפרדים' העומדים ברשות עצמם, למינדע רזין דאורייתא ותורה ותפלה, על אור פני מלך חיים ,ומלבד זאת ישנם השרים המפזרים הון רב לכל העובר בין
אדם ששמע ידונו אותו כנביא השקר. והחיות ,ועל כן הם הולכים בשרירות ולא תחת ההנהגה העליונה. כמה נטורי תרעין מלאכי חבלה נחשים כמה נחשים ושרפים ועקרבים ,אשר החומות ,ולא נתבאר מה הם הנחשים
35
המוחין
המשכת פניך
הסתרת מחשבת מחשבתת ָּכל
ָל ַד ַע
_____
הייתי נבהל
הגה"ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א
קאמארנא קאמארנאד ָך
ָרז סוֹ ֶ
מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'
משפיע קהלתנו הק' ,ומח"ס "אש המועדים"
מעט לחם ומים במשורה ,ולפעמים ויותר הכל לא פיחת ולא ייתר ,וכשהיו שמדריגות אלו נועדו כדי למנוע אותו כל הון יקר וכבר מצא ידו ואוצרות ממון הרי שאינו יכול להרגיש בנועם מתיקות וביאר כי למעלה אין אומר ואין דברים
לא טעם אלא מעט מים שלא יהיה מנסין אותו ואמרו לו שם שלא היה מקבלת פני המלך ,ועל כן ביקש רחמים נסוג אחור. עריבות ידידות התורה ,והרי הוא מרגיש רק עולם המחשבה ,אם כן מה שמגיע
תענית ,כי התענית מזיק מאוד בימי השואל יודע כלל מהותו אלא לנסות, על כך שיטלו ממנו את המדריגות הללו את מרירות התורה ,ועליו להתגבר בכל לאדם הרהורי התשובה הוא מן הכרוז
ישנם הרבה עובדי ה' אשר יש להם
הקטנות והסיגוף ,כי יותר טוב לסגף השיב זה איננו. (נתיב אמונה שביל ה' אות ב'): כוחו ללמוד בהתמדה אף אם הדבר אינו וכו' ודפח"ח.
תשוקה לקבל את פני המלך ,והם עוברים
עצמו בפרישות וטהרה ובלימוד מכל ועל כל זה אמר ,ידעתי גם ידעתי, את החומות הראשונות ,ומשברים את כח עולה בידו בניקל ,והוא עדיין לא זכה
וכשהנשמה יקרה הכולל כל אנשי
תעניתים שבעולם ,כי התענית הוא
קרבן וצריכין לב שמח ורחב לזה.
שעדיין אני רחוק מאוד מהשם יתברך, דורו בא לעולם הזה ,ומתחיל לשבר תאוותם ,ועוסקים בתורה באמת ובתמים לטעום מנועם צוף התורה (היכל הברכה וירא
קכז:): כשבא לחומה
ומחמת זה הפרישות והצער ,עמדו כמה
ולא עוד אלא אפשר שמטעין אותי ,כי
יש שמטעין אותו ,אם כוונתו לשקר
התאות והחומר ,ויושב ולומד תורה,
ומתנהג בחסידות ,ומשבר איזה חומה
מתוך יגיעה ומרירות נוראה ,והכל כדי
לזכות לבוא לידי קרבת אלקים.ואכן ,א רק כשבא לחומה ורואה דברים ראשונה נסוג לבבו
חומות לפני ,מרה שחורה והתכסות
השכל ,ממש טעם מיתה ,והוא שיבר את
ולרמאות חלילה ,מטעין אותו בדברים
כאלו ,עד שנשאר בחיצוניות ,ונעשה
ומסך ,אזי משרתי המלך מפזרין לו
מתנות ,לכל אחד לפי דרכו ,קטן וגדול
חר שזכו לעבור את החומות והמסכים
הללו הרי הם זוכים להרגיש קצת הארה
המבהילים ,דברים המרים ,וטועם
מרירות גדול במה שרוצה לקרב עצמו
אחור
כולם. חכם להרע שם יהודי ,וזה השוטה שם הוא ,יש שמוסרין לו השגה בפשטי בליבם ,ולפעמים על ידי רוב פרישותם אל המלך ,נסוג לבבו אחור. ומי הוא שאינו רוצה בזה ,רק כשבא
ואב הרחמן ריחם עלי ,פתאום שרודף להשיג גדולות ונפלאות לכבוד תורה ,לומר חריפות ופילפול בדרך ויגיעתם הרי הם זוכים לקבל השגת רוח לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה
אמנם ,ישנם הרבה בני אדם שנסוגים
באמצע לימוד גמרא יבמות נפל עלי עצמו ,נשאר בעל מופת של דמיוני. אמת ,ומתענג בזה ,אבל באמת אין זה הקודש ועוד מדריגות נעלות ,אשר כל וגבהה ,ושאר דברים המבהילים לבבות
אחור תיכף בתחילת העבודה ,וטעם הדבר,
אור עליון ,ונתמלא כל הבית אורה, כמו שהיה בזמן מרן [הבעש"ט] תכלית ביאתו לעולם הזה .ויש שמוסרין אלו המה מקבלים מידי שרים נכבדים בני אדם ,נסוג לבבו אחור.
משום שמטרתם כלל איננה לעשות נחת
וממש טעם טעם אור עולם הבא. הקדוש ,שאחד סיגף עצמו להשיג רוח לו חדושי רזי תורה ושכליות. לאות על קדושתם וטהרתם. רוח לבורא יתברך שמו ,אלא כל תכליתם החומה הראשונה אשר אותה צריכים
והתנהג בזה זמן הרבה עולה ויורד הקודש ,ואמר מרן ,שבעולם התמורות ויש שמוסרין לו מדריגות ,וגם זה אולם האמת היא שכל המדריגות הללו היא לטובת והנאת גופם הגשמי ,ועל כן לעבור אותם הרוצים לראות באור פני
כנודע יותר משנה ,עד שהתחיל לנסוע משחקין ממנו ,היינו שמוסרין לו איננו תכלית אמיתי ,כמו שאמר מו"ר נועדו כדי לברר את טוהר כוונותיו של תיכף כאשר המה רואים שלצורך קרבת המלך ,הינה תחילת העבודה ,שהאדם
לצדיקי הדור ,שיזכה להבחין המדות, מדריגות ומטעין אותו ,ולולא מרן הקדוש מוהר"ר אברהם יהושע העשיל האדם ,האם כוונתו היא לעבוד את ה' אלקים מוטל עליהם להימנע מתאוות צריך לפרוש מתענוגי העולם הזה הרוצים
ושלא יטעה עצמו ברום לבב ,וכיוצא הקדוש רבינו הריב"ש זצ"ל עזרו ,היה [מאפטא] זצ"ל ,שעשבי השדה היו מתוך שיתוף הנאת עצמו ,או שיוותר העולם הזה ולקבל עליהם עול תורה להפילו לדבר עבירה ולשאול תחתית,
דקה מן הדקה ,שיכול בקל לידחות נאבד משני עולמות. אומרין לו עתידות ,וגם פסיעות אדם, על קבלת ההשגות הנעלות הללו משום באמת הרי הם פורשים תיכף לפני החומה ואף כאשר הוא יושב בבית המדרש ועוסק
לקליפות נגה ,ויהיה כל אלה בנגה ומיראה זה פירש [רבינו ההיכל ויראתי שלא אטעה ,ובקשתי מאב שכוונתו זכה ונקיה – 'בלתי לה' לבדו', הראשונה ,ואינם נכנסים כלל בשערי בתורה הרי הם רוצים להעבירו על דעתו
ובטעות. הברכה] עצמו לגמרי מכל עניני עולם הרחמן שיטול ממני. ורצונו אך ורק לראות באור פני מלך חיים עבודת ה' (זהר חי על זוה"ק שמות רמב:). ועל דעת קונו ,במחשבות והרהורים רעים
הזה ,וישב ולמד בהתמדה ,יושב ומצפה (זהר חי על זוה"ק שמות רמב:). ויש מי שאינו חושש לכבוד המלך, אשר הוא צריך להתגבר עליהם בכל כוחו
ואמר ,שעמדו עליו כמה חומות (של רבינווכן היה הענין בילדותו
מבהילים ,צרות ויסורים ,טילטול ועוני אימתי יכנוס בי חמידו דאורייתא ,לחזות המחבר ,ראה בהקדמת זהר חי) ,שהשיג ויש שלבו הומה אחר המלך ,ומתשוקת אלא הכל לכבוד עצמו ,אזי מתחיל (אוצר החיים נשא כד:):
ודוחק ,והטעם שטעם מאורו יתברך לא בנועם וזיו פני מלך אלקים חיים ,ולא מדריגה ,שכשהיו אומרין איזה שם עם לבו מוסר את עצמו ,ודוחק ונכנס ועובר ליכנס בחדרי המלך ,וכשרואה דברים רק כשבא לחומה ראשונה ,ורואה
הניחו ליפול חלילה ,ועמדו עליו נחשים עבר עליו חצות לילה בשינה ,ולמד שם אמו ,היה מכוין בכיון מי הוא זה איזה מחיצות ,ובין כל מחיצות יש שרים המבהילים ומחיצות נוראות נסוג אחור, כמה ארכה וחזקה ,ושאר דברים
ועקרבים אריות מבהילים ,אנשים רעים חמשה דפין גמרא עם רא"ש ,כאשר השם ,אם הוא תינוק מוטל בעריסה, מפזרים הון יקר ,לפי כבוד הנכנסים, והולך אחרי שרירות לבו הרע ,עד המבהילים' ,כל אינון דמפתין לבני
מסיטרא דנחש הקדמוני ,בחרופין ציוה רבינו אלימלך [מליזענסק] ,ואמר או אם הוא גדול מעט שלומד אותיות, מדריגות גדולות ,והרחבה ,והשגה. שיבוא יום הנקמה ,לנקום ממנו נקמת נשא בענוגין דהאי עלמא ,לאתענגא
וגידופין ובבזיונות ,הסתרות מבהילים, ששני דפין גמרא עם רא"ש מועיל יותר או גדול ביותר ,או אם הוא איש גדול עולם.
ויש טפש שסובר שכבר אצלו כל הון בענוגי נאופין דהאי עלמא ,ומשכי להו
ואורו יתברך לא זז ממני ,ואחר החושך מן התענית ,וגם זוהר ,שערי אורה, בשנים ,ואם הוא בעל הבית או תלמיד יקר ,ואינו רוצה למסור עצמו בטירחא במחשבתין בישין בתר ענוגין ונאופין
בא האור .ואמר ,אלף פעמים טעמתי פרדס [רימונים] ,כתבי מרן ,ש"ע. חכם או צדיק ,ומה מלאכתו חייט או לכנוס לפני ולפנים באמת ,לקבל הארות שרים נכבדים דהאי עלמא ,והאי אל נכר מפתי לבר
ממונים מאת המלך
טעם מיתה ,וכולי האי ואולי ,שלא אדחה ומחמת שישב בקרירות ובבדידות, רצען או דבר אחר ,וכיון ממש כל פני המלך וכבודו ויקרו הרב לראות נש דלעי באורייתא ,או דקאים בבי
מאור פניו מתיקות ידידות עריבות אורו ולא היה לו פת לאכול ולא מלבוש צורתו ושערו והנהגתו לא פחות ולא ולשמוח ,וכיון שכל חומה פנימית מדרשא' (זוהר פקודי רס"ה ע"ב) ,לחשוב
יתברך וכו'. לכסות ,ולא טעם בכל יום אלא יותר ,אפילו כשהיו שואלין אותו שעה מאוימת ביותר ומובהלת מאוד ,נסוג מפזרים ממון רב כמה הרהורין ומחשבות רעות ,ובכל
לבא לפנים מן
אחור ,ודי לו בזה שהשיג ,ו'קדוש' יקרא מחשבה עובר על לאו דלא תתורו' ,והאי
לו גם על זה. אל נכר מפתי ליה ,מאי את קאים בבי
ובאמת הכל הוא אחיזות עינים ,כי באמת כשידע אדם באמונה רבינו מתאר את סדר עבודתו שלו החומות מדרשא ,טב לך למיהך בתר חבורתא
אינון דגאו על בני נשא ,ומתענגו בענוגי
שלימה באמת ,שכל המלאכים וכל העולמות נבראו מעצמותיו עצמו ,כיצד שיבר את המסכים ,והתייגע
על לימוד התורה מתוך הדחק ,עד שזכה ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים
דהאי עלמא' (זוהר שם).
יתברך. להשגות נעלות ,ולמדריגת רוח הקודש,
ומדריגה נוספת של ראיית פני תנאים
מזו ,ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת
המלך מפזרים ממון רב לבא לפנים מן
מלבד זאת ,הרי שגם עסק התורה
אינו עולה בידו בניקל ,שכן כיון שנפשו
ואמוראים ,אולם הוא הרגיש בנפשו החומות ,ולפעמים אחרי רואו שיש לו עדיין לא מטוהרה מתאוות העולם הזה
37
הסתרת פניך מחשבת
הייתי נבהל קאמארנא
מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'
מפזרים ממון ועושר הרבה ,והוא כינוי
למדריגות רבות ,רוח הקודש ושאר
אביו ,כשבא לחומות נהרות חיילות
נחשים ועקרבים ודובים מבוהלים,
רובם של הבאים לקבל את פני המלך,
אזי כל רצונם לבוא לראות את פני המלך משום שמטרתם כלל איננה לעשות נחת רוח השועל מראה עצמו
מדריגות לפעול ישועות על ישראל,
ולפעמים שוטה זה אחר שמצא ידו כל
מתמה עצמו' :מה זה מלך רחמן אב
הרחמן ,למה הסתרת אותך בכל כך
נובע מכך אשר 'הם' רוצים לקבל את
פניו ,ובכל עת מעורבת בהם מחשבה לבורא יתברך שמו ,אלא כל תכליתם היא שכבר מת
הון יקר עומד במקומו בזה ,ואינו הולך
לפני המלך ,כי מחמת שכל חומה וחומה
הסתרות' ,וצועק ובוכה ,ומבין שודאי
חכמה גדולה יש בזה ,ואבי המלך רואה
דקה שאף בראיית פני המלך יבוא 'להם'
תענוג וכבוד ויקר ,ובגלל כן המה מרפים לטובת והנאת גופם הגשמי ,ועל כן תיכף אף על פי שראה כבר שהלך כמה
חומות ונהרות ,ואין שם פגע רע ואין
שהוא פנימי הוא מאויים ביותר ,כדי
להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל
כל זה ,צרתו שמצערין אותו הליסטים
וחיות רעות ונחשים ועקרבים.
ממלאכתם אחר אשר השיגה ידם את כל
המדריגות הגדולות והנפלאות הללו. כאשר המה רואים שלצורך קרבת אלקים מים ואין חומה ,מכל מקום אחר אשר כל
חומה וחומה גבוהה ורחבה מראשונה,
המלך. אבל אוהב המלך באמת ,מניח
כל זה ,כי ליבו הומה לראות פני המלך,
נשמר המלך מפניו
לעומתם ,בן המלך אין כוונתו כלל
להנאת עצמו ,אלא רצונו הוא רק לקיים
מוטל עליהם להימנע מתאוות העולם הזה ואיומה ,כדי להבהיל יותר ,שלא יקרב
מי שירצה אל המלך.
ומסכן נפשו בכמה צרות ויסורים ,ונכנס
לפנים מן כל החומות ,ואינו לוקח שוחד בכמה הסתרות את רצון אביו ,והרי הוא בטל ומבוטל
לרצון המלך עד לאחת ,ולכן הוא אינו
ולקבל עליהם עול תורה באמת. אף לאחר שהאדם כבר התיש כוחו של
משונים מקודם
מדריגות ופעולות וישועות ,כי כל זה כלא היצר הרע עדיין יש לפניו חומות נוספות,
מרפה כלל מדרכו לבוא לפני המלך (היכל
נחשב אצלו ,אלא לבא באמת לפני המלך. שכן הוא עדיין איננו בטוח שהוא הכניע
הברכה וירא קכז:): את יצרו לגמרי ,ולפעמים היצר עושה
ואף מי שכבר זכה לעבור את כל החומות
זוכה לבוא לפני המלך פעם אחת עדיין איננו בטוח בעצמו שלא
אבל בן המלך שאין כוונתו כלל
בשביל הנאות עצמו ,אלא לעשות רצון
ממדריגה למדריגה'' עכ"ל. עוד בענין זה ראה מה שכתב רביה"ק
הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע (זקן
בערמה ואינו מניח מכשולות בדרכו של
האדם ,כדי שהוא יחשוב לתומו שליבו
בביטול גמור וב'אין' יפול ממדרגתו ,אלא המלך שב ומתכסה וכל זאת מפני שהמלך רוצה לראות
אביו ,ורצון אביו שיקבלו פניו ,וגם הוא ביתו פ"ב מ"ח אופן ז')" :שמעתי כיוצא בו חלל בקרבו והרי הוא חפשי מן היצר הרע,
ממנו בכמה כיסויים ולבושים בכל עת, משתוקק באהבת אביו.
באמת מי הוא אשר ליבו שלם עימו ,ולא
מרבינו אלקי קדשי קדשים רבי אלימלך אמנם בקרבו ישים ארבו לפתותו בענינים
ובכל פעם הוא בא שוב לידי ההרגשה פנה אל רהבים ושטי כזב (זהר חי על זוה"ק
ברצונו העז לבוא לפני המלך הוא [מליזענסק] זלה"ה ,שאמר בפיו הקדוש, דקים עד מאד (אוצר החיים נשא כד:):
קלי קלי למה עזבתני
שהוא נאבד מלפני המלך (זהר חי ,שם): שמות לב:). שיש בני אדם שהיצר הרע אין עושה
צריך לעבור את כל המחיצות והחומות אבל אחר שכל חומה וחומה גבוהה
הגבוהות והנוראות ,והוא אף סובל יסורים ואע״פ שכבר בא לפני המלך ,ויודע יש שהולך כמה חומה בטירחא, איתם כלום ,ועזב אותם לעבוד את
ואיומה מן הראשונה כדי להבהיל יותר
רבים מן הנחשים השרפים ושאר הקמים כל זאת ,עוד נשמר המלך מפניו בכמה ואחר כך ,מחמת שכל חומה וסיבוב הבורא בחשק ובשמחה בלי שום מניעה
ובודאי בן המלך כח האב בבנו בחכמה, וכו' ,וגם כאן יש שרים רבים המפזרים
עליו לרודפו ולצערו ,אולם אינו שם ליבו הסתרות משונים מקודם ,עד שכמעט מבוהל מן הראשון בנחשים ועקרבים, ממנו ,והוא המתין עד שיתגדלו לבחינת
וכשבא לחומות ולנהרות וחיילות ודובים הון ,עתיק ,השגות ותענוגים עליונים
לכל אלה ,שכן הוא 'בטל ומבוטל' ,ואין חושב בלבו שהוא אבוד ונאבד ,בוכה כדי להבהיל יותר את מי שאין לבבו מדריגת 'ישראל נאה' ['-שיינע ייד'
וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך, רוחניים מתוק מדבש ,אבל מחמת שיש
לו שום רצון עצמי ,ואף לא שמץ של ומתחנן' :איני מבקש ממך אבי המלך, שלם עם המלך ,שלא יתקרב אל אור בלשון אשכנז] ,או חסיד גדול ,או רב
תמה עצמו למאוד' :מה זה מלך רחמן עוד חומות מבוהלים מאוד ,בפיתויים
חשיבות בעיני עצמו ,ולא אכפת לו בכל אלא לראות פניך ,וכל המתנות והיקר פני המלך. ורבי וראש הדור ,ואז יכול היצר הרע
כמותך ,כרחם אב על בנים ,תסתיר עצמך דקים ובחכמות זרות ,וכמו שעושה
מה שעובר עליו ,והוא ממש בבחינת 'אין', אינני מבקש כלל ,אלא לעמוד לפניך לעשות עימו דבר גדול כרצונו .ואמר
בהסתרות כאלו ,ואני אנה אני בא' .וצועק: השועל ,מראה עצמו שכבר מת ,ובדבר
בן המלך
וכל זאת בתשוקתו העזה אל המלך (היכל לעשות רצונך' .וכשהוא מנוסה כבר רבינו הנ"ל בפיו הקדוש ,שהמתין היצר
'אלי אלי למה עזבתני' (תהלים כב ,ב). קל יכולין לידחות לשאול תחתית.
הברכה וירא קכז:): הרבה פעמים שלבו לב אמת ,אזי מוסר הרע לאדם הזה עד חמשה ועשרים שנה,
ובכח לבבו הבוער והנשבר לבוא אל
לו המלך ממשלתו ועומד לפני המלך. בדברי הבעש"ט מבואר שמלבד עומק
הצעקה הבוקעת מפי בן המלך הרי שיש שאין כוונתו כלל ואז עושה עמו כרצונו ,והבן" עכ"ל. על פיתוי השועל ראה מה שכתב
האריז"ל (לקוטי תורה פרשת שמות)" :אמר
אביו ,מוסר עצמו במסירות נפש ומקבל
כל המרירות באהבה ,ודוחק עצמו בכח
ובכח לבבו הבוער והנשבר לבא אל
אביו ,מוסר עצמו ודוחק עצמו בכח,
כאן גם איזה ענין חכמה ,ולא נתבאר מה
ענינו ,אולם משל זה מובא בקצרה פעם
בשביל הנאות עצמו (שם פ"א מ"ג אופןובמקום אחר כתב
י"א)" :שמעתי בשם רבינו אלימלך אלקי לו היצר טוב אל היצר הרע 'מכרה כיום
את בכורתך לי' ,שאהיה אני גובר לעולם
לדלג על החומות ונהרות ,ומפזר כל הונו קדש קדשים זלה"ה ,שפעם אחת אחר
גדול ,וסובל יסורים רבים מן הנחשים נוספת בספר דגל מחנה אפרים (פרשת וילך אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל בגוף ,יאמר לו היצר הרע 'הנה אנכי הולך
לחיילות הסובבים שמה. תפילת השחר אמר לתלמידיו הקדושים:
ועקרבים אריות ודובים מחיצות ד"ה ואנכי) ושם מבואר ש'מי שהיה חכם נתן אביו ,וגם רחמי אב על הבן לקרב אותו למות' וכו' ,בערמה השיב לו היצר הרע,
'היום התפללתי בדביקות גדול ,בלי
מבוהלות ,ומפזר כל הון ורכוש שנתנו השוחד אותו נותנים שרי המלך אינו לב לדבר ,איך אפשר שאביו הרחמן לא לאור פניו ,אשר באור פני מלך חיים שהרי אני חלש כמת ,ואין בי כח עוד
שום מחשבה זרה ,והלכתי מעולם ועד
לו השרי המלך ואינו רוצה בזה כלל, מדבר כלל אל ליבו של זה החפץ באמת יתרצה להראות פניו לבניו ידידיו ,אין זה נצחיים תמיד ,ומאור פני המלך מי להתגבר על הגוף ,כי אתה הכנעת אותי
עולם ,ואדם הרשע הבליעל ,לא עיכב לי
ובלב שמח מדלג על ההרים ומקפץ לידבק באור פני המלך ,ומרצונו הטוב כי אם אחיזת עינים ,והאב רוצה לנסות שזוכה לראותו ,אזי זיו פניו מבהיקים בסיגופים ובעסק תורתך ,למה לי לשלוט
מלהלוך מעולם עוד עולם .והוא ,עבור
על הגבעות ,עד שזוכה לבוא לפני הוא מוותר על כל המדריגות הנעלות אם ישתדל הבן לבוא אליו ,ובאמת אין ומאירים בכל העולם ,וממנו יגורו כל בגוף ,ולזה אמר 'ולמה זה לי בכורה' ,וכל
כי הרשע הבליעל חשב' ,מה לי לעכב
המלך בביטול גמור וב'אין' ,ובלב נשבר, הללו ,אדרבה ,הוא חש שכל קיומם הוא שום הסתרה' ,וכפי שרבינו ממשיך ומבאר יושבי תבל ושוכני ארץ כמו בפני המלך זה בערמה ,וכמו שעשה השועל לבעל
את אלימלך ,מלעלות מעולם ועד עולם,
ובתשוקה אש להבת שלהבת באהבה רק כדי למנוע ממנו את עצם הדביקות את המשל (זהר חי ,על זוה"ק שמות לב:). בעצמו ,ורשות בידו להמית ולהחיות, הפרדס ,שהראה עצמו כאילו כבר הוא
כי הוא עצמו שלי הוא ,ותפלתו גם כן
עזה. במלך (נוצר חסד פ"ה מ"ז): לאסור מלכיהם בזיקים ולפתוח ולהוציא מת ,כדי שלא יהרגהו (כמ"ש במדרש קהלת)"
אבל בן המלך ,שלבו שלם וקשור שלי הוא ,עבור שכל עשיותיו הוא שלא
באותה שעה זוכה בן המלך לבוא לידי ובין חומה לחומה יש שרים רבים באהבת המלך ,ומעיו המו על המלך אסורים חפשי ,בכח אור פני המלך. לשמה ,מה לי לעכב לו מלהלוך בתפלתו, עכ"ל.
39
הסתרת פניך מחשבתת ָּכל
ָל ַד ַע
_____
הייתי נבהל
הגה"ח רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט"א קאמארנאד ָך
ָרז סוֹ ֶ
מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'
משפיע קהלתנו הק' ,ומח"ס "אש המועדים"
צרות צרורות ,עד ירחם השם לבוא שיש צדיקים שמצד שורש נשמתם אינם חדש (תוספות דש' ,):חיוא סטי לך ,דהא המלך אזי כל המחיצות בטילות ונופלות בהסתרות כאלו'. מדריגת 'אין' ,שאין לו שום חשיבות בעיני
לנקודת אמת בת עין נקודת יהודי בלב מסוגלים לרוח הקודש ומדרגות נוספת, תב ההוא גברא' .עיין שם בזוהר היאך ממנו (זהר חי על זוה"ק שמות רמב:). עצמו ,אלא חש כמו 'בטל ומבוטל' לפני
ועל ידי גודל 'הכנעה' שמכניע את
אמת וטהור. ואצלם ענין 'בא לפני המלך' בא לידי כיון ממש' ,זיל לגביה גברא דדוך פלן, המלך ולפני כל בריה (זהר חי ,על זוה"ק
אבל ברא דמלכא מפזר כל זה ההון, עצמו כ'אין' ,בלתי לה' לבדו ,ומשתף
ביטוי בכך שעל ידי מדרגת 'אין' הם ותשכח דמיתה אתתיה ,זיל לגביה בגין בראשית יז:).
ואינו לוקח לעצמו כלום ,אבל לבו עצמו עם כל הנבראים ,שהרי כולם
ובבואו לפני המלך זוכים ל'קבלת היסורין באמת ובאהבה,
ולשמוע חרפות ובזיונות ולישתוק
דההוא גברא אית ליה ברא חד ,ושמעון
שמיה ,והוא אזיל בסחורתא ,בריה
הומה אחר אביו ,וסובל יסורים מרים
מן אותן המחיצות המבהילות ,ומן
לא נבראו אלא לעשות רצון אביו,
ואין בו שום התנשאות על שום דבר,
ומוסר עצמו בכל כחו לבוא לפני אביו
המלך ,וכשבא לפניו בטל ומבוטל' ,אין'
ולקבל באהבה ,זהו מדריגות שמיעה דהאי רשע גנב ליה כיסא דא ,זיל הב
וירא ויפול על פניו ויאמר' :אהה הנחשים שרפים ,מדברים עליו ומצערין אלא שיעשה רצון אביו כמו התולעת ממש ,בלא רוח ,נקודה זעירא שחורה.
וראיה אמת' ,ובלשון קדשו (נתיב אמונה ליה ,ויודי לקדוש ברוך הוא דאחזיר
אדוני המלך אבי ומלכי ,מה זאת ומה זה אותו ,ועושין אותו כעפר לדוש בפיהם הנגרר על הארץ ,אז על ידי הכנעה
שביל ה' אות ד'): אבידתא למאריה ,ותווה ר' אבא ,אמר
אשר הסתרת פניך ממני' ,הסתרת פניך
הייתי נבהל' (תהלים ל' ,ח') ,מחיילותיך יש צדיקים שהם צדיקים גמורים,
ליה מלה דא לאו בסימנא ,אלא רוחא
דילי אסתכל מסוף עולם ועד סופו
וברום לבבם ,עד שלולא השם יתברך
מאיר מאורו עליו בהסתרה היה כבר נפל
זאת ,אם הוא בלב אמת לאמיתו ,תיכף
יש 'הבדלה' ,ובדילין ממנו כל המסכים באור פני מלך חיים
ומחומותיך ושאר דברים המבהילים ומדריגות שלהם הוא השגת אהבה חלילה לבאר שחת ,וכל זה שהשם יתברך וחומות.
ממש ,כל ההוה שם ,כל אחד ומקרהו'. ובראות אביו געגועיו ומסירות נפשו,
אותי ,וכמעט אשר אבדתי'. ויראה ואין וביטול והתפשטות, רואה שלבו שלם עם אלקיו ,לעשות רצון
וזהו המדריגה הוא רוח הקודש אמת, כי על ידי 'הכנעה' אמיתית ,שמפזר כל ושוועתו עלתה באזני אביו המלך,
עד שמתייחד עצמו ונעשה בעלה המלך באמת ,עוזר לו ואינו מניחו ליפול
ובבואו לפני המלך הרי הוא מפיל את בתו של מלך .וזה היה גם להרב רבינו הונו ומדריגות שלו לחיילות הסובבים והסיר האחיזות עינים הללו ,וירא אין
דמטרוניתא (ע"פ זוהר ח"א כא ):בגודל כלל ,ומקרב אותו כל כך באורו המתוק,
עצמו על הארץ בבכיה רבה על כל מה ישראל בעל שם טוב ,ממש כמדריגה חיילות קדושות ,והוא נשאר עני ואביון, שום חומה ולא שום מסך מבדיל ,רק
האין והכנעה שלו ,כדאיתא בזוהר אור פני מלך חיים ,אחר שסבל כמה
שעבר עליו ,והוא אינו יכול לכבוש את זאת. ומשתף עצמו עם כל בעל חי ,אז בדילין ארץ מישור וגנות ופרדסים ,והכל עונג,
(שם ח דף צד ,):תווה ר' אבא ,כי ר' אבא יסורים ונסיונות ,וקיבל הכל בשמחה
תמיהתו על גודל ההסתרה השוררת כל המסכים ,ואביו מסיר כל המסכים ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר ,וכל
מדריגות שלו היה ,כשלומד תורה ועיקר השראת השכינה אינה אלא על באהבת אביו המלך.
בעולם ,שכל עיר על תילה בנויה ,ועיר שנעשו באחיזות עינים ,ועל ידי 'הבדלה' מיני מזמרים עומדים ,והמלך יושב על
אתלהיטו אנפוי כנורא כי יש נשמות מי שמחזיק עצמו כשיריים ,שהרי 'אשכון
האלקים מושפלת עד שאול תחתיה, הזה בא ל'המתקה' אמיתית ,עד שנפשו כסא מלכותו ,והארץ האירה מכבודו.
ענין 'ביאה לפני המלך'
שאין להם צורך בזה לראות מסוף את דכא' כתיב (נוצר חסד פ"ה מ"ז):
והרשעים אומרים שחס וחלילה עזב ה' נכללות באור אין סוף שבתוך ההיכלות
עולם ועד סופו ולשמוע הכרוזין של אחד מן היסודות במשנת הבעש"ט
את הארץ (אוצר החיים חקת קמג:): והמלך נותן בתו ,וכתר על ראש
הוא השגת מדריגת
מעלה. ואותיות ,וכשמסיר המסכים וירא כי אין
אוהבו ,ונתן מהודו עליו ,צדיק גוזר היא ,שבכל ענין רע המתרגש על האדם
וכשבא לפני אביו אמר' :מה זה אבי, שם חומה ולא מסך ,והמלך יושב על
'אין'
כמו שהיה להרב ר' נחמן קאסוויר, והקדוש ברוך הוא מקיים (מו"ק טז): עליו לעשות 'הכנעה הבדלה המתקה',
שהסתרת בכמה מחיצות של ברזל, הכסא ,ומלא כל הארץ כבודו ,ברוך הוא
ששאל למרן ,יודע אני בנפשי (שהוא) הדבור בעלמא כמו רבי שמעון בן ה'הכנעה' היא להכניע עצמו כ'אין' שלא
מחשבות רעות ופניות ,שכל אחד מחיצה וברוך שמו חי וקיים לעד.
[שאני] צדיק גמור ,למה (אינו) [איני] יוחאי ,וכל המשל מובן מעצמו. יהא לו שום חשיבות וערך בעיני עצמו,
של ברזל ,מדוע דרך רשעים צלחה ,כל ועל ידי גודל ההכנעה של בן המלך, או אז נהיה 'הבדלה' שכוחות הרע בדילים
השם יתברך רואה
רואה ושומע כמוהו ,והשיב ,אם תרצה
עוד שמרשיע יותר מצליח יותר ,ואביוני וזהו מי שזוכה לבחינת 'אין' ,כולו בטל שאינו מבקש וצריך כלום לטובת עצמו, ממנו ,ועל ידי כן נפעלת ה'המתקה' כאשר
אתן לך זה ,והיה מה שהיה ,עד שביקש
עמך דוים וסחופים יורדים'. ומבוטל לאור אין סוף' ,אשכון את דכא'
ובאמת מי שיש בו דעת יודע ורואה
ממרן שיטול ממנו .כי המדריגה
הגדולה הוא אהבתו ויראתו ודביקות
(ישעיה נז ,טו) ,נותן לו בתו שכינתו יתברך,
והוא בעיני עצמו כ'אין' ממש ,בטל
ומבוטל ,הרי הוא זוכה לידבק בקודשא שלבו שלם עם אלקיו הכל מתהפך עליו לטובה.
עוזר לו ואינו מניחו
אומר על אחרון שהוא ראשון שהרי אף בן המלך צריך לבוא לידי 'הכנעה'
'ה' הצדיק' (שמות ט ,כז) 'צדיק וישר הוא' אמת ,ואהבת ישראל באמת ,וקבלת בריך הוא ,במדריגת 'אין' ,וצופה ומביט
אין שם רע כלל ,וכל ההוה שבעולם גמורה ,שלא יקוה לאיש ולא יצפה לדבר,
מסוף העולם ועד סופו (נתיב אמונה שביל ה'
ליפול כלל
(דברים לב ,ד) ,הכל בהשגחה לטוב ,ומאיר היסורין באמת ובאהבה ,ולשמוע חרפות אלא יוותר על כל המדריגות הנעלות,
אינו רואה רק טוב ,והוא המלך בעצמו אות ד'):
בהארה נפלאה לא יכילהו הרעיון ,מתוק ובזיונות ולישתוק ולקבל באהבה ,זהו ויהא בטל ומבוטל בעיני עצמו ,ומעורב
'אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין
מדבש לדורשי יחודך בהרחבת הדעת, מדריגות שמיעה וראיה אמת ,עיקר וענין 'ביאות לפני המלך' ,הוא השגת עם כל ישראל ,ואז 'נבדלין' ממנו כל
אלקים' (שם מד ,ו) 'ואת אחרונים אני והמלך יושב על כסא מלכותו ,ורואה את
וכל היסורין שעוברין עליו טובים הם, הנצרך לעבודה שבלב ,לבוא להכנעה מדריגת 'אין' ממש בטל ומבוטל ,ולזה המסכים המסתירים ,והוא זוכה לראות
הוא ולא אחר' (שם מא ,ד). בנו אשר ליבו הומה ומתגעגע לבוא אליו
בהירים הם ,כי לית אתר פנוי מיניה, ולביטול לאין ממש בלב שמח ורחב, יש הרבה מדריגות ,ומדריגה שהיה לו שהכל הוא 'המתקה' אחת גדולה ,שכל
ובידיעה זאת יתפרדו כל פועלי און, מלא אור ושמחה מתורה ותפלה, בלי שום רצון לתועלת עצמו ,והוא מדלג
ואין שם מחיצה ,אלא הכל גינות וכשבא לפני המלך בנקודת אין שאינה לשמוע חרפות למרן בזה ומכל שכן לרבי שמעון בר
יוחאי ולתנאים ולמרן האר"י לא יושג
על ההרים וסובל יסורים רבים מכל אותם הארץ מאירה מכבוד המלך (אוצר החיים
נשא כד:):
ופרדסים משוררים עומדים ומזמרים
לפני המלך.
נפגמה ,שם אין שום מסך ,והוא בת עין
שאינה נפגמת ואינה נסתרת. ובזיונות ולישתוק לאחר ,ומי שמשיג מדריגה זאת לאמיתו,
הנחשים השרפים הקמים עליו ומייסרים
אותו ומצערים אותו ,והסכנה גדולה אבל בן המלך שאינו רוצה שום דבר,
ומלבד זאת הרי הוא חוזר ומספר כי כל החומות המבהילים הם למי ולקבל באהבה זהו 'אין' ממש בטל ומבוטל ,בחד קטירא
אתקטרנא ביה בקדוש ברוך הוא (אידרא
שכל אותם הרודפים לא יוכלו חס ושלום אלא לעשות נחת רוח לאביו ,אשר אם בא
מדריגות 'שמיעה'
להפילו בנכליהם ,על ידי גודל עגמת לחומות ונהרות המבהילים ומסתירים
לפני המלך את גודל המרירות אשר עבר שלא השיג אין אלא יש .אבל מי שזוכה זוטא רפח ,).נותן לו בת מלך ,מדריגות רוח
הנפש וחלישות הדעת שהוא סובל מהם, פני המלך ,מכניע עצמו מאד ,ובוכה
עליו בתחילת דרכו ,והוא מזכיר גם את להכנעה וביטול אין אמת ,וכל מי הקודש ממש אמת.
השתדלותם של השרים אשר גם הם
ניסו להניאו מלבוא לפני המלך ,על ידי
שמוכנע ביותר החומות מועטין ביותר
אצלו ,אבל נשמה גדולה אי אפשר לה
ו'ראיה' אמת כמו שהיה לר' אלעזר בר' שמעון,
או אז המלך משגיח עליו בעינא פקיחא,
והוא תיכף מקרב אותו אליו ,ומגודל
וצועק' :אבי אבי ,חוס וחמול עלי ,שלא
אדחה מאור פניך משני עולמות חלילה,
שהיה צופה ממש בכיון ,כמבואר בזוהר האורה ושעשועים שיש לו מקירבתו אל מלך רחמן כמותך תסתיר עצמך
פיתוייהם השונים במתנות יקרות ערך לבוא למדריגות אין ,עד עבור עליה אולם רבינו מוסיף ומגלה סוד נורא,
41
הסתרת פניך מחשבת
הייתי נבהל קאמארנא
מתוך ספר "לבקר בהיכלו" חלק א'
של עולם ,אין זה הסתרה ,כי אינו וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה' כי החושך והמסכים המבדילים יפלו על יתגבר על כל הפיתויים והמניעות ויבוא אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית ובמדריגות והשגות נעלות (היכל הברכה
מרגיש כלל ביסורין ,ומקבל באהבה (תהלים פט ,טז) ,לשבר כל החומות ,במה הבאים ללחום עמך ,אבל מי שיודע שכל לפני המלך (היכל הברכה וירא קכז:): המשתה ,וכמעט היית בכל רע ,לולא וירא קכז:):
ובנועם ,וכן לענין שאר דברים ,מניעות שיודעים שבכל הסתרות ומחיצות הדברים המסתירים את פני המלך אין זה שמעתי עד כה לעצתם הרעה ,להדיחך
אז המלך פותח את עיניו ואומר לו: וכשרואה את המלך מתחיל לבכות
בעבודת השם יתברך ,ומחשבות זרות וחשכות הכל ה' ברוך הוא ,ואין שום הסתרה ,כי מלא כל הארץ כבודו ,וצועק ממני והם ישלטו במלכותי.
'הבט החוצה' .וירא ואין חומה ולא כנהר' :מה זה אב הרחמן ,כמעט אבדתי
ר״ל ,וחלישות דעת מן ערב רב וכמה מציאות בלתי השם יתברך ,אזי 'באור בלב נשבר אל אביו זה הקדוש ברוך נחשים ולא שום מסך ולא שום הסתרה, ועתה בני אל תירא ואל תיחת ,כי אורך ברוב הסתרות וחשכות ומרירות ,וברוב
ענינים ,כשידע בידיעה גמורה שאלופו פניך יהלכון' כל החומות באמונה הוא ,אחר אשר הוא יודע כי מלך רחמן כי אור פני מלך מאיר מסוף העולם אורי ,ומלכותי בכל משלה לך היא ,ולך ענוגים שפיזרו שרי המלך ,שלא אדחוק
של עולם שם אתו בכל תנועה ,אלופו גדולה ,דעת המכריע אות וא"ו ,רקיע הוא ,ובחסדו ברא את כל העולם ,ורוצה ועד סופו ,ובתוך כל החשכות ומרירות, ישתחוו כולם אחרי שובך אלי ,ואחרי עצמו לבוא לפניך'.
של עולם ממש שם ,מיד יתפרדו כל המבדיל בין טוב לרע ,כי בידיעות אדם שיכירו את אלוהותו ,ויודע שנשמתו המלך מאיר שם בכבודו ובעצמו ,והיכלו ראותי געגועיך אלו ,והם לא יבואו לפני
בדעת דאתי מששה קצוות והוא אות נחצבה ממש ממנו ,כמו שנאמר (בראשית ובן המלך מיצר ודואג ,הלא לא לעולם
פועלי און. ועבדי המלך עומדין ומשוררין ומזמרין לראות את אור פני ,כי לא יוכלו מפני
ואו רקיע ,שהשם יתברך מלא כל הארץ ב' ,ז') 'ויפח באפיו נשמת חיים' ,וכלום אדם חוסן ,ולא יוכל לעולם לשבת בהיכל
לפני המלך .וכשנפתחו עיניו ,רואה שכל גודל המחיצות והסביבים והפחדים
ולפעמים ,אדם על ידי עונותיו מכבודו ,ובכל תנועה קטנה אלופו של נופח וכו' ,אם כן למה הוא מסתיר את המלך ,אלא העיקר הוא לשוב לתוך
אלו השרים המבוהלים ,זה עצמו לקרב המבהילים ,וכטוב בעיניך תעשה מהם,
גורם 'ואנכי הסתיר אסתיר' (דברים לא, עולם ,ואין שום דבר קטן וגדול מקרה, עצמו ,ומשבר את לבבו הרם ,ומתודה על העולם הגשמי ,ולעסוק בעניני אכילה
אל המלך ,מקרבין ודוחקין לבוא לפני כל גוי וממלכה אשר לא יעבדוך' ,וצרת
יח) ,שמסתירין ממנו הסתרה גם כן, רק בהשגחות המשגיח אלופו של עולם, חטאיו ,וצועק ובוכה ,ועל ידי זה נשברו ושתיה ובמשא ומתן באמונה ,וכי בכל
המלך ,אלא שהשוטה אינו מרגיש ולכן עד רדתה' .והנמשל מובן. פעם שירצה לבוא לפני המלך יצטרך
ומרגיש ביסורין מאוד ,וחלישות דעת אז על ידי דעת הזה וידיעה הזאת, החומות של שקרים המבדילים בינינו נשאר שם אצלם. תשובתו של המלך אליו היא' :בני לעבור דרך קשה כזו (זהר חי על זוה"ק שמות
ועניות ודלות ,כי נסתלק ממנו ר״ל יתפרדו כל פועלי און ונפל הרע לנוקבא לבין אלקינו ,והנה אור פני המלך עלינו,
הידיעה שאלופו של עולם אתו ,אבל שכן מי שזכה לכל המדריגות הללו, יקירי ,אתה דימית לחשוב שאני נמצא רמב:).
דתהומא רבא. ויסר מעלינו עון ,וילבש אותנו מחלצות,
תדע כי האמת ,ואנכי ,אפילו בהסתר אולם הוא אינו מסתפק בהם ,אלא רק כאן בהיכלי ,אולם לא כן הוא ,אלא ואז נופל לפני המלך ,בוכה ומתחנן:
וישם את צניף הטהור על ראשינו ,שהם
ובידיעה זאת שכל המציאות הכל ממשיך בדרכו לבוא לפני המלך ,הרי בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא
של הסתרה ,גם כן אנכי ,כי אין שוס מוחין עלאין של חיים נצחיים ,ומהודו 'מה זה ,מלך רחמן כמותך ,הסתרת
הוא וממנו ,כהדין קמצא דלבושא מניה שלאחר מכן כל המדריגות מסייעים בידו אליך וברכתיך ,ובכל מקום ופינה אשר עצמך כל כך ברב מחיצות מבהילות,
מציאות בלתי השם יתברך ,ולזה ואורו נמשך עלינו ,זהו אור התורה
וביה (בראשית רבה כא ,ה) ,וכל הלבושים לעבודת ה' (זהר חי על בראשית כב:). אתה נמצא בודאי נמצא גם שם השם נחשים עקרבים ,מחיצות של אש
מתמה הכתוב ,על שאומרין 'כי אין הקדושה ,כמו שאומרים (בתפלת י"ח) כי
והסתרות והחשכות שם שם אלופו יתברך ,וכל העולם כולו איננו כי אם ושלג ,ואבני הקלע ,ואנה אני בא אצלך,
אלקי בקרבי מצאוני הרעות' (שם פס' יז), באור פניך נתת לנו תורת חיים ,וכח וכשבא לפני המלך בלב 'אין' נשבר,
של עולם ,אין שום מחיצה ולא מסך אור כבודי המלובש בכל מיני כיסויים כשאצרוך לילך לדרכי הרגילה עלי
דהיינו שנסתתר מהם גם הסתרה ,ולזה והיכולת בידינו לעשות ולמלוך ,ולהמית וירא בחוץ ,ואין חומה ,ואין הסתרה,
מבדיל ולא מקטרג ,אלא הכל אורו והסתרות ,ואחר אשר זכית לשבר את בהכרח'.
הרגישו בצרתם הרבה ,והכתוב מתמה ולהחיות ,כמו שאיתא בש"ס (בראשית רבה ואין שום דבר מונע מעבודת השם
יתברך ,וסובל כל היסורין ועניות וצער כל המחיצות ,ולראות באור פני ,תוכל
על זה ,הרי 'ואנכי' שם גם בעת 'הסתר ע"ז ,א') שצדיקים דומים להקדוש ברוך יתברך ,למי שיודע שבכל הסתרות
מלוא כל הארץ כבודו
וחלישות דעת ,הכל בדעתו הדבוקה להשכיל ולידע איך להיות דבוק בי גם
אסתיר' ,כי אין שום מציאות בלתי השם הוא ,מה הקדוש ברוך הוא מחיה מתים שם השם יתברך ,ובכל תנועה אלופו בהיותך בעולם השפל הזה ,ולמצוא את
וקשורה באור אין סוף ,ועל ידי אמונה
יתברך ,ואיך יצא מפיכם לומר על 'כי וכו' ,מה הוא רופא חולים. של עולם ,ידע שאין שום מחיצה ולא הארת ה' הנמצא בכל דבר ומחיה אותו'
שלימה שבכל תנועה אלופו של עולם,
אין אלקי בקרבי' ,זה אי אפשר כלל, הסתרה ,הכל משרתי המלך ,מברכים (זהר חי ,על זוה"ק שמות רמב:). ויאמר המלך ,קום בני חביבי ,ויושט
נמתקין כל הדינין ,ונסתלקין כל וזהו 'אשרי העם יודעי תרועה' ,לשון
כי לית אתר פנוי מניה .וכן 'אמר אויב ומודים לשמו ,ומסייעין בסיוע גדול לו את שרביט הזהב אשר בידו ,ויחזקהו
המקטריגין ,ובלבד בלב אמת טהור שבירה' ,ה'' ,פירוש שמבינים שכל אז אמר לו המלך' :בני חביבי ,פתח
[ארדוף אשיג אחלק שלל]' (שמות טו ,ט)
למי שרוצה באמת לדבק עצמו בהשם וילבישהו הודו ואורו ולבושו ,וכתרו
ונקי ,כפי היכולת בנפשו. המסכים המבדילים הם מאת ה' ,והם עיניך וראה' .ורואה שאין שום מחיצה,
יתברך בלב נכנע ,וזהו (דברים לב ,לט) נתן בראשו ,ויאמר לו ,לא למענך ועליך
חמשה אלפי"ן ,שאלופו של עולם ,הוא ממש רק אחיזת עינים' ,באור פניך ולא שום מסך מבדיל ,רק עבדי המלך
עוד זאת מצינו במקום נוסף בכתבי 'ראו עתה כי אני אני הוא' ואין שם עשיתי את כל זאת ,רק למען נסותך
הכל בכל משלה ,ובסוד שם סא״ל ,כי יהלכון' ,ובאור פני מלך חיים ,והמסכים עומדים ומשוררים שירה לפני אל רם,
רבינו בביאור הנמשל ,ובמתק לשונו הרי חומה ,הכל אני ,בכל הסתרות ובכל ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך
הרע אין בה ממש ,הכל הבל ,אין שם המבדילים הם נזרקים על האויבים ,כמו והמלך כל הארץ מאירין מאור א״ס,
הוא מחזק את לב האדם באמונתו באלקיו השפעות האורות 'אני אני הוא' ולא אלי ,ועתה בני אהובי ,עבור בכל העולם
מחיצות ולא נחשים ,והכל גנוז שם (אסתר ז' ,ח') 'ופני המן חפו' ,אשר ראיתי והכל אור וחיות ,ואין שום מונע ,ואז
(זהר חי על זוה"ק שמות לב:). אחר ,שאין שם כלל שום אחר ,רק הכל והנה מהודי נתתי עליך ,ואורי על פניך
אלופו של עולם. כתוב בספר מגלת ספר ,בכדי שלא יוצא ונכנס ,עייל ונפיק' ,זכאה למאן
אני אני הוא ואין עוד. מאירים ,ולבושי תלביש ,וכתר יתן
והנמשל הוא ,מלך עליון אב הרחמן, להסתכל בפני המלך ,לכן כיסו משרתי דעייל ונפיק' ,ואין שום רע ולא קליפה,
ובזה ביאר מרן 'יודעי תרועה' ,לשבר בראשך ,למען דעת כל עמי הארץ כי
אשר באמת לית אתר פנוי מניה ,כי המלך את פני המן ,כי באור פני מלך חיים,
'אשרי העם
כל המחיצות של ברזל ,באמונה שלימה 'אמר אויב' (שמות טו ,ט) חמשה אלפין,
כתיב (דברים לב ,כ) 'אסתירה פני מהם', והוא בודאי לא יחפוץ המלך להחיותו ,כי בני אתה ,והסתרות והפחדים הכל אשר
שגם שם גנוז אלופו של עולם ,וחוץ
שאור פני מלך מאיר בכל מקום ,ואין ראית ,המה שלא יקרבו אלי שונאיך
שום מציאות בלתי הש"י ,והכל אור
לגבי חייבא קודשא בריך הוא אסתתר,
ואשתני בכמה כסויין ובכמה קליפין,
אם במיתתו ,אחר אשר תבע המלך עלבון
המלכה ,כמו שכתוב (שם) הגם לכבוש את יודעי תרועה' ממנו הכל בטל ומבוטל ,אין בהם
כח ,והכל אחיזת עינים ,לנסות בהם
אשר אינם רוצים בטובתך ,והמגדילים
עליך והמלשינים עליך ואינם רוצים
פניו ,ובאמונה מאת ה׳ 'באור פניך אבל אינון דתליין מניה ומשכינתא לא המלכה וגו' ,ויש בזה עוד דברים עמוקים,
וזהו 'קומי אורי כי בא אורך' ,פירוש הבריות.
יהלכון' ,בזה משברין כל המחיצות. במלכותך ,והמה רוצים לירש את
אשתני לעולם. ואם ירצה ה' כשיהיה רצון מאת ה' אבאר.
לשון הסתלקות האור ,כמו כי בא ולא זו אף זו ,אלא אף כל שרי המלך מלכותך ,כי יודעים הם כל זמן שאתה
דשמעתי ממורי שאם ידע שהקב״ה רבינו מרחיב בנועם שפתיו לבאר אף השמש כדי שעליך יזרח כבוד ה'' ,כי שהם מפתים את האדם ,אולם עומק חי מלכותם לא יכון בידם ,לכן אם יבואו
מסתתר שם ,ושם אתו עמו אליו אלופו את הנמשל (זהר חי על זוה"ק בראשית יז:). הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים', רצונם הוא שלא ישים ליבו אליהם ,אלא לפני ,ילשינו עליך במעשים הכעורים,
43
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
הגאון רבי ישראל יצחק שטוקהמר שליט"א
ומשקאות המלווים את הסעודה – חייב
מדאורייתא .אבל אם אכל רק כזית לחם ,אף לכן ,כולם שווים בדעה זו שמדאורייתא דומ"צ קהילתנו
על פי ששבע בסופו של דבר משאר דברים
בעינן שביעה ממש .יתרה מזו ,בכלל שביעה
המצטרפים אליו ,כיוון שאין בלחם עצמו
שיעור קביעות – אינו מחויב מן התורה. זו הוא שלא יהא צמא ,שכן אם הוא צמא ביאור שיטת רבינו במחלוקת ר"מ ור"י
נמצא שלכולי עלמא ,אם אדם עדיין
רעב או צמא ,אינו מחויב מן התורה בברכת
המזון.
הרי זה חיסרון בשביעתו. בכזית וכביצה לברכת המזון
-א-
במשנה "עד כמה מזמנין" ,באופן שלא שבע את המחויב מדאורייתא ,דלאו חומרא דרבנן אינה אלא מדרבנן ,וקראי אסמכתא בעלמא התורה בעינן שביעה גמורה ממש ,וקראי
-ד- בעלמא היא אלא דין תורה גמור הוא שאין כלל ,ודאי שחיוב זה אינו אלא מדרבנן, נינהו ,שכן מדאורייתא בעינן שביעה ממש. אסמכתא בעלמא נינהו:
ביאור שיטות הראשונים
הפטור מוציא את המחויב .לכן תירצו שיש כאן והדרשות שדרשו מן הפסוקים אינן אלא
שתי סוגיות חלוקות בש"ס :הסוגיא דדף כ' אסמכתא בעלמא.
ומה שאמר רבי יוחנן שאוכל כזית מוציא
את השבע ,ביארו בתוספות (מח ע"א ד"ה
מהא דאיתא בדף כ' (ע"ב) :דרש רב
עוירא ...וכי לא אשא פנים לישראל,
יסוד שיעורי ברכת המזון
דפליגי ודיוק לשון הרמב"ם אלא שחידושו של רבינו הוא, סבירא לה ששיעור כזית וכביצה הוא מדרבנן, עד) על פי יסוד הדין ד"ערבות" (ראש השנה שכתבתי להם בתורה 'ואכלת ושבעת ומחלוקת התנאים
לאור יסודו של רבינו
ואילו הסוגיא דדף מח (דרבי יוחנן) סברה רבי מאיר ורבי יהודה אף בדין תורה ממש
ששיעור זה הוא מן התורה .ולהלכה פוסקים – והיינו באוכל ושבע:
כט ע"א)" :אף על פי שיצא מוציא" ,והוא
שיהיה מחויב בדבר .ומאחר שחברו כבר
וברכת' ,והם מדקדקים על עצמם עד כזית
ועד כביצה .משמע שכזית וכביצה אינם
בפשט הפסוקים
הם כסוגיא דסברה דהוי שיעורא דאורייתא. אכל ושבע והתחייב ,חל על האוכל כזית במשנתנו במסכת ברכות (דף מה ע"א) תנן:
על פי יסוד זה ,מאיר רבינו באור חדש דעת רבי מאיר :סבר שאם אכל כזית אלא דקדוק שדקדקו ישראל על עצמם
פת ושבע – חייב מדאורייתא .ואין הכוונה דין ערבות להוציאו .ומה שצריך האוכל (כלומר ,מדרבנן). "עד כמה מזמנין ,עד כזית .רבי יהודה אומר:
את מחלוקות הראשונים בביאור הסוגיות:
שיטת התוספות ,הרא"ש ששבע מן הפת לבדה (שבכהאי גוונא בטלה
דעתו אצל כל אדם) .אלא שחייב מן התורה
-ג- כזית לאכול דגן ,אינו אלא כדי שיוכלו
לומר "שאכלנו משלו" (בניגוד לברכת הלחם
מהא דשאיל רבינא לרבא (שם) האם
נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא או
עד כביצה" .ובגמרא (דף מט ע"ב) מבואר
דפליגי תנאי אלו בהבנת מקרא שכתוב
ובעל המאור
בשיטת הרא"ש ,התוספות ובעל המאור
דווקא כאשר שבע על ידי שאכל שאר
מאכלים ומשקאות המלווים את הסעודה
שיטת רבינו בשלחן והיין קודם אכילה ,ששם אם יצא אינו מוציא ,דכיוון
שחברו עוד לא נתחייב – שהרי הוא לפני האכילה –
מדרבנן ,ונפקא מינה לאפוקי אחרים ידי
"ואכלת ושבעת" (דברים ח ,י) :לרבי מאיר
"ואכלת" זו אכילה (ושיעורה בכזית)" ,ושבעת"
לגבי סתירת הסוגיות ,פירש רבינו את והטפלים לפת ,שכולם מצטרפים יחד הטהור – יסוד מחודש אין כאן ערבות).
חובתן .ומייתי לה מהברייתא" :בן מברך
לאביו ,ועבד מברך לרבו ,ואשה מברכת
זו שתייה; ולרבי יהודה בעינן אכילה שיש בה
דבריהם כפשוטם :לכולי עלמא בלא שבע
בפועל אין שום חיוב דאורייתא.
לשיעור שביעה דאורייתא .שאין סברא
לומר שהתורה חייבה רק במי שכל שביעתו
בגדר "שביעה" שיטת בעל המאור והמרדכי :בעל
המאור (כ' ע"ב) חידש שמי שמחויב
לבעלה" .ופרכינן בגמרא :אי אשה וקטן
שביעה ,ואיזו זו ,שיעור כביצה.
עוד מצינו בגמרא (דף מח ע"א) מעשה
חייבים רק מדרבנן ,איך אתי דרבנן ומפיק
היא מפת חריבה (ורבינו ב'זר זהב' סימן קע"ו רבינו בשלחן הטהור (בזר זהב סימן קפ"ד מדאורייתא בברכת המזון ,גברא בר חיובא בינאי מלכא ומלכתא דכריכי ריפתא בהדי
לתוספות והרא"ש :רבי יוחנן שאמר דאורייתא ,ומשנינן דמיירי באכל אביו
פירש שדעה זו שבעינן שביעה מן הפת לבדה אינה וקצ"ז) ובפירושו על המשניות (ברכות פ"ז מקרי .ואף על פי שכעת אכל רק שיעור הדדי ,ואמר שם רבי חייא בר אבא אמר רבי
שאוכל כזית מוציא את השבע סבר כן מדין "שיעורא דרבנן" (כלומר כזית או כביצה בלא
אלא דעת בית שמאי .ועיין בביאור הלכה בסוף מ"ב ,בפירושו 'מעשה אורג' ובפירושו 'פני זקן') נטה דרבנן (ולא שבע) ,מכל מקום "מחויב מדרבנן, יוחנן" :לעולם אינו מוציא את הרבים ידי
ערבות גמור ,כיוון שחברו כבר נתחייב ,והכזית שביעה) ,שבאופן זה אין האב חייב אלא
סימן קפ"ד) .נמצא שלרבי מאיר" :ואכלת" מדרכי המפרשים ,וביאר את דברי הראשונים מחויב קרינן ביה" ,ומפיק שפיר למאן דאכל חובתן עד שיאכל כזית דגן" .ומבואר מדברי
הוא רק כדי שיוכל לומר "שאכלנו משלו". מדרבנן ,ולפיכך אתי דרבנן ומפיק דרבנן.
קאי על הפת (כזית -ככל אכילה שבתורה שהיא והסוגיות בדרך מחודשת ובהירה: שיעורא דאורייתא (ששבע). הראשונים דשם מיירי באופן שינאי וחבריו
לבעל המאור והמרדכי :הטעם הוא הרי מוכח להדיא שיש הפרש בין שיעור
בכזית) ,ו"ושבעת" קאי על השביעה הכללית יסוד הבניין של רבינו מיוסד על ההנחה ובמרדכי (מגילה סימן תשצ"ח) הוסיף אכלו ושבעו ממש ,ומכל מקום חזינן מדברי
שכיוון שאכל כזית הרי הוא מחויב מדרבנן, תורה (שביעה) לשיעור דרבנן (כזית וכביצה).
בסעודה (ולא על הלחם) ,שיכולה להיות אף הפשוטה ,כי ברכת המזון מן התורה אינה לחדש בזה ,שאפילו מי שאינו מחויב כעת רבי יוחנן שאף מי שאכל רק שיעור כזית
ומחויב מדרבנן "מחויב" קרינן ביה להוציא יכול להוציאם ידי חובת ברכת המזון.
מחמת הפרפרת או היין (שזהו עיקר השביעה, חלה אלא אם כן האדם שבע בפועל ואינו כלל מדאורייתא (כגון סומא ,לשיטת הסוברים
את המחויב מדאורייתא.
שיטת הראב"ד ,הרמב"ן והרמב"ם
כלשון הזוה"ק "רוי חמרא"). רעב או צמא .ואין בכוחה של שום דרשה שפטור מן התורה) ,מכל מקום כיוון שאילו -ב- לכאורה ,ממעשה זה מוכח שמחלוקת
דעת רבי יהודה :חולק דס"ל דגם לעקור פשט מקרא מלא שכתוב בו "ואכלת יתרפא יתחייב מן התורה – מיקרי שפיר רבי מאיר ורבי יהודה (אם שיעור ברכת המזון
כאן טמון עיקר חידושו של רבינו. "ושבעת" קאי על הלחם .שצריך שיהיה ושבעת וברכת" .לכן ,כל התנאים ,האמוראים "גברא בר חיובא" ,ואם הוא מחויב כעת מהלכי הראשונים הוא בכזית או בכביצה) היא בדין תורה ,ולפיכך
גם הראב"ד ,הרמב"ן והרמב"ם סוברים
בפשיטות שמדאורייתא אין אדם חייב
בלחם עצמו שיעור קביעות וחשיבות
שביעה ,והוא שיעור כביצה (כדאמרינן
והפוסקים שווים בדעה זו שמדאורייתא
בעינן שביעה ממש .יתרה מזו ,בכלל שביעה
מדרבנן ,מוציא את המחויב מדאורייתא.
ולכאורה זו אף שיטת רש"י (מח ע"א ד"ה עד). ביישוב סתירת הסוגיות סבר רבי יוחנן שגם מי שאכל כזית נחשב
מחויב בדבר מן התורה ויכול להוציא את מי
בברכת המזון אלא בשביעה בפועל .אלא במסכת סוכה כו ע"א" :כדטעים בר בי רב כביצה זו הוא שלא יהא צמא ,שכן אם הוא צמא הרי שיטת הראב"ד והרמב"ן :הראב"ד כדי ליישב סתירה זו ,מצאנו בראשונים שאכל כדי שביעה גמורה.
שהם מחדשים הבנה שלישית בדין ערבות: ועייל לכלה") .ואם יש בלחם שיעור קביעות זה חיסרון בשביעתו (וגם הביא רבינו ראיה לדבר (בהשגותיו על הרמב"ם פ"ה מהלכות ברכות ה"ט ובדף כמה דרכים: אולם ,הראשונים הוקשו בזה מסוגיות
באכל כזית דגן ,אף שלא שבע ואינו מחויב וחשיבות סעודה ,ושבע -אף אם בפועל מדברי הזוהר הקדוש ,עיי"ש). כ' ע"ב) והרמב"ן (ברכות דף כ' ע"ב) חולקים על שיטת התוספות והרא"ש :סבירא להו אחרות בש"ס ,שמהן משמע ששיעורים
אלא מדרבנן ,מכל מקום נחשב הוא "בר לא שבע אלא ע"י שאכל משאר מאכלים ומה שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה ההנחה שמי שמחויב מדרבנן יכול להוציא דכל עיקר מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה אלו (כזית וכביצה) אינם אלא דרבנן ,ואילו מן
45
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
הגאון רבי יצחק דייטעל שליט"א שבע ממנו או על ידי שאר דברים המצטרפים עמו כרחך הסוגיא דהתם לאו כרבי יוחנן סבירא חיובא" לעניין ערבות להוציא את מי
מראשי כולל "היכלי הוראה -קאמארנא" ודומ"צ קהילתנו בסעודה היה מתחייב מהתורה) ,הרי הוא נחשב ליה .ויש כאן שתי סוגיות חלוקות: ששבע מדאורייתא.
"בר חיובא" ויכול להוציא אף את מי שאכל .אהסוגיא בדף כ' סברה שמי שאכל והטעם בזה :כיוון ששיעור כזית פת
גדרי שהיה
ושבע כדין תורה (כרבי יוחנן) .ולפיכך השמיט כזית ולא שבע נחשב כבעל חיוב (לרבי מאיר) או כביצה פת (לרבי יהודה) הוא
הרמב"ם דין זה ,כי באמת אוכל כזית יכול דרבנן גרידא (ולכן קטן מוציאו ,אך השיעור המחייב את עיקר סיבת חיוב
להוציא את השבע. הוא עצמו אינו יכול להוציא את מי ששבע ברכת המזון מן התורה (שאילו היה שבע ממנו
ומצד שני ,קטן או אשה (אם אינה מחויבת מדאורייתא). או על ידי שאר דברים המצטרפים עמו בסעודה היה
מהתורה) יכולים להוציא את מי שאכל ולא מתחייב מהתורה) .דאף כששבע משאר דברים
.ברבי יוחנן (בדף מח) סבר שמאחר שאכל
שבע .ואין בכך סתירה ,שכן סוף סוף באכל הבאים עם הפת ,עיקר חיוב ברהמ"ז הרי
כזית ,יש לו חשיבות של "מחויב מן
ולא שבע אין עליו כעת חיוב בפועל אלא הוא על כזית וכביצה פת ,שכל מה שאוכל
ותוספות בחנניה או שיטת הרז"ה -והפמ"ג
[מש"ז סי' רנ"ג ורנ"ד סק"א ורנ"ז סק"ו
פסקו כחנניה ,והשאילתות והרי"ף הרמב"ם
והרמב"ן פסקו כחכמים[ ,ובדעת הרא"ש הצעת הסוגיא מדרבנן ,ולגבי עצמו אתי דרבנן ומפיק
התורה" לעניין ערבות ,ולכן יכול
להוציא את השבע .ולהלכה קיימא ושותה בסעודה טפל אל הפת שאוכל.
כתב בביאוה"ל דס"ל לעיקר כחכמים ורק דרבנן. ולכך אף בלא שבע מהפת ,מכל מקום עיקר
ורנ"ט סק"ג] ובהגרע"א שהי"א הוא שיטת ראשית דבר נציע בקיצור נמרץ את לן כרבי יוחנן.
הרז"ה -ומותר להשהות כשאינו גו"ק אין למחות במי שנוהג כחנניה דהנח להם הסוגיה ושיטות הראשונים למען ירוץ נמצא שדעת הרמב"ם עולה בקנה הסיבה המחייבת כבר קיימת אצלו ,ופתו
משנתבשל כמאב"ד רק אם מצטמק ורע לו, לישראל דאדוקים במצוות עונג שבת ,אבל הקורא ויבין את המדובר ועומק דברי רבינו אחד עם שיטת רבי יוחנן ללא שום דוחק הדיוק הנפלא בדברי הרמב"ם שבידו ראויה להביאו לידי חיוב תורה,
וכ"ה במאמ"ר סק"ז .אבל רוב האחרונים החזון איש נקט בדעת הרא"ש לכתחילה שכלל בלשונו הק' את דברי הראשונים וסתירה בין הסוגיות. (הלכות ברכות פ"ה הל' ט"ז) וחשיב בר חיובא לגבי דין ערבות .לפיכך,
סוברים ששיטת היש אומרים הוא שיטת כחנניה] והאחרונים וכל תיבה ותיבה בדבריו הרמב"ם כתב בפסקי הלכותיו: דינו ככל מצווה שיכול להוציא בה את
-ה-
חנניה לרש"י ותוספות וכל שהוא כמאב"ד עוד שיטה בראשונים הוא שיטת מדויקת ומכוונת להפליא חברו אף על פי שהוא עצמו כבר יצא ,ואינו
"אכלו ולא שבעו שהן חייבים לברך
מותר להשהותו אפי' אם מצטמק ויפה לו, הרז"ה -דמותר להשהות על אינו גו"ק א .בגמרא שבת [לו] נחלקו חנניה ורבנן מחויב בה כעת בפועל.
מדברי סופרים ,ולפיכך מוציאין אותן קטן
וכ"ה להלכה בשו"ע הרב ובמשנ"ב. בנתבשל כמאב"ד דוקא במצטמק ורע לו,
ואם נתבשל כל צרכו מותר להשהות אפילו
אם מותר להשהות על גבי כירה שהסיקוה סיכום ונפקא מינה או עבד או אשה מידי חובתן .אבל אם אכל יישוב סתירת הסוגיות
להלכה ולמעשה לפי הראב"ד והרמב"ן
בגפת ועצים ואינה גרופה וקטומה - ושבע ,שהוא חייב בברכת המזון מן התורה,
הכרעת רביה"ק
מצטמק ויפה לו, לחנניה כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי בין אשה בין קטן או עבד אין מוציאין אותן. על פי זה מיושבים דברי רבי יוחנן (בדף
ועל כל פנים לפי כל השיטות הנ"ל מותר להשהות ,ולרבנן רק אם נתבשל כל בסוגיא זו הוציא רבינו מיסודותיו שכל החייב בדבר מן התורה ,אין מוציאין
מקאמארנא
מח) שמאחר שאכל כזית ,יש לו חשיבות
בפשטות לכו"ע אם הוא יותר מקדירה צרכו והוא מצטמק ורע לו מותר .והנה אלו כמה וכמה נפקותות חשובות להלכה אותן מידי חובתן ,אלא החייב באותו דבר וחלות של "מחויב מן התורה" לעניין
חייתא עד מאב"ד אסור להשהות אם אינו בגמרא שבת יח מבואר דאם הקדירה חייתא ולמעשה: מן התורה כמותו" עכ"ל.
ד .ורביה"ק בסעיף ב' הכריע בזה ערבות ,ולכן יכול להוציא את השבע.
גרו"ק ,אבל אם גרף וקטם מהני אפי' לא מותר להשהות אפי' אינה גו"ק דאסח ההגדרה היסודית של שביעה :אין אדם
לכתחילה כהפמ"ג והגרע"א דיש לחשוש ודייק מרן הכסף משנה (שם) :מדוע כתב וכיוון דאמר רבי יוחנן דבאוכל כזית דגן
נתבשל כמאב"ד. דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי ,וכן אם היא מתחייב מן התורה בברכת המזון כל עוד
לשיטת הרז"ה ולהשהות על אינו גו"ק הרמב"ם שאם אכל ושבע אין קטן או אשה אף על פי שלא שבע יכול להוציא מחויב
אמנם מצאנו לרבינו יונה דעד כמאב"ד מבושלת נמי מותר להשהות דליכא למיחש הוא רעב או צמא.
ונתבשל כמאב"ד רק במצטמק ורע לו, מוציאים אותו ,והשמיט את הדין הפשוט מהתורה ,אם כן הוי ליה כעין חייב מהתורה.
לא מהני לכו"ע גרו"ק משום דחיישינן שמא יחתה ,ורק ב'בשיל ולא בשיל' אסור
אמנם לעת הצורך מותר להשהות אפילו הצטרפות מאכלים בסעודה :שאר (המבואר לכאורה בדף כ') שגם מי שאכל ולא ואם כן לרבי יוחנן בקטן וכן אי נימא דאשה
ביותר שיחתה בזה ,ואחר שנתבשל להשהות דחיישינן שיחתה בגחלים ,ועיין
במצטמק ויפה לו. מאכלים ומשקאות הנאכלים בסעודה שבע (שהוא דרבנן) אינו מוציא את מי שאכל מחויבת רק מדרבנן ,אם כן אינם יכולים
כמאב"ד לחנניה מותר להשהות אפי' אינו בתוס' דנחלקו חנניה ורבנן מהו 'בשיל ולא
ומוסיף רבינו ואומר "ומצטמק ויפה מצטרפים לשיעור שביעה מן התורה, ושבע ,ונדחק הכסף משנה לומר דלא דק להוציא איש שאכל כזית או כביצה אף
גו"ק[ ,נמצא דלחנניה כל דין גרו"ק הוא רק בשיל' -לחנניה הוא עד שנתבשל כמאב"ד,
היינו שיפה ושש ושמח במה שמצטמק" ובלבד שאכל כזית (לרבי מאיר) או כביצה הרמב"ם בלשונו. דלא שבע ,דאף על גב דבלא שביעה ממש
לעניין חזרה ].ולחכמים ממאכל בן דרוסאי ומכאן ואילך מותר להשהות אפי' אינו גו"ק.
(לרבי יהודה) פת. אכן ,רבינו בשלחן הטהור דחה דוחק אינו חייב מהתורה ,מכל מקום הרי מוכח
ואפשר שעומק כוונתו בזה לתרץ את עד שנתבשל כל צרכו ומצטמק ור"ל מהני ולרבנן עד שלא נתבשל כל צרכו ומצטמק
קושיית הרמב"ן על הרז"ה איך שייך ורע לו הוי בכלל 'בשיל ולא בשיל' ואסור גדר "בר חיובא" בערבות :שיעור זה מכל וכל ,וכתב שמרן הבית יוסף דחק דסבירא ליה לרבי יוחנן דיש לו חשיבות
גרו"ק ,ואחר כך מותר להשהות אפילו אינו
מצטמק ורע לו אם עדיין לא נתבשל כל להשהותו על אינו גו"ק ,זהו תמצית הסוגיה כזית פת (לרבי מאיר) וכביצה (לרבי יהודה) מאוד את דברי הרמב"ם במשעול צר. כמחויב מהתורה.
גרו"ק [ובביאוה"ל הביא מהגרע"א לחשוש
צרכו, כפשוטו[ .ישנם עוד מהלכים בביאור נותן לאדם שם של "מחויב" המאפשר וביאר ששיטת הרמב"ם בהירה ובדיוק ולפי זה ,הא דאיתא בדף כ' ע"ב ,דקטן
לשי' זו].
והאחרונים תי' דלהרז"ה אזלינן בתר הסוגיות ואכמל"ב] לו להוציא אחרים ידי חובתם ,אף על פי נפלא ,ולדעתו אין כאן שתי סוגיות חלוקות וכן אשה אם אינה מחויבת מהתורה יכולים
ג .המחבר סי' רנ"ג ס"א הביא בסתמא כלל ועיקר ,אלא הכל עולה בקנה אחד עם
סופו -ואם יהיה אחר שנתבשל כל צרכו שחיובו כעת הוא מדרבנן בלבד. להוציא איש שאכל שיעורא דרבנן דהיינו
את דעת הריף והרמב"ם שפסקו כחכמים,
ביסודות עמוקים אלו פתח רבינו פתח שיטת רבי יוחנן: כזית וכביצה בלא שביעה ממש ,על כרחו
שיטות הראשונים
מצטמק ורע לו מותר כבר עכשיו להשהות ואחר כך הביא יש אומרים כדעת חנניה,
משום דלא יחתה ,אבל אם יהיה מצטמק והרמ"א הכריע שהעיקר כסברא האחרונה. רחב להלכה למעשה ,והוציא מהם כמה מי שאכל כזית ולא שבע ,אף שאינו סבירא ליה ,דבאכל כזית או כביצה ולא
ויפה לו חיישינן שיחתה למהר בישולו. ונחלקו האחרונים מהו שיטת היש אומרים ב .נחלקו הראשונים כמאן פסקינן -רב וכמה נפקותות עמוקות למעשה ,ואין כאן מחויב כעת אלא מדרבנן ,מכל מקום כיוון שבע דינו דין דרבנן גרידא ,ואם כן גם אינו
וידוע בבי מדרשא ליישב שגדר מצטמק שהביא המחבר האם הוא שיטת רש"י האי גאון רש"י ותוס' סה"ת סמ"ג וסמ"ק המקום להאריך בהן עוד ,וחזון למועד. שאכל "שיעורא דאורייתא" (שאילו היה יכול להוציא את מי שאכל כדי שביעה .ועל
47
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
מבואר בדבריו שמותר להשהות קדירה -קדירה חייתא -
הטמנה ושיהוי כתב רבינו מפורשות באות
ד' "אם הוא גרוף או קטום מותר". ודברי רביה"ק הם כמין חומר דאחר שהביא
חייתא אפילו אם מתבשל תכף בתחילת זמן הנתינה שיטת הרז"ה מבאר איך שייך מצטמק ורע
שיעור מאכל בן דרוסאי לו בנתבשל רק כמאב"ד ,משום דתליא
הלילה בשני תנאים ,הראשון שיהיה ניכר
ט .והנה בדין קדירה חייתא מבואר במג"א
[סק"ב] ובמשנ"ב שצריך לשים את הקדירה
בדעת בעה"ב ואם אינו שש ושמח בצימוקו
ז .בשולה"ט כתב כו"כ פעמים דמאב"ד
מתוך מעשיו ,והשני שניכר מתוך התבשיל סמוך לחשיכה ממש ,ואם נתנו מבעוד יום
אסור דכבר מתבשל קצת קודם שבת .ועיין
הוא 'חצי בישולו' וכנפסק בשו"ע סי' רנ"ד
שהוא לצורך מחר. בשפ"א שכתב דלפי"ז היתר קדירה חייתא
הוא לעושים מלאכה עד סמוך לשקה"ח.
ס"ב ,ובב' מקומות הכריע שאין להקל
בפחות מזה וכמש"כ בס"א 'ואם לאו הוי בגדר מצור"ל .ורבינו מסיים ואצלנו כל
והוסיף בשביתה"ש למנהג דמקבלים שבת
אסורין לאכול בשבת' ,ושנית בס"י דפחות
מחצי בישול אסור אפי' בשוגג ובאונס התבשילים הם בגדר מצטמק ורע לו.
בזמן הזה וכן דייק בספר תו"ח סק"ד [וכ"כ הב"ח
[סק"ב] ומקורו במאירי י"ח ד"ה הואיל]
מוקדם ובפרט בירושלים ת"ו לא שייך
התירה דקדירה חייתא .אמנם בתו"ש ועוד והבאנו לשונו לעיל ,ובשו"ע הרב [סעי'
יג .והנה כתבו כמה מאחרוני זמנינו [עיין מקילים דלא אזלינן בתר השקיעה אלא אחר י"ג] ובמשנ"ב [ס"ק ל"ח ומ"ג עיי"ש] כתבו ויותר נראה שזה אינו דבס' רנ"ז בכללי ויפה לו היינו לאדם ולא לתבשיל ,וכמבואר
דיסוד ההיתר וגדרו הוא משום היסח הדעת
ארחות שבת פ"ב הע' ל"ג] כי היום נפל פיתא קבלת שבת דידיה ,ורבינו הכריע כמג"א להקל בדיעבד או בשעת הדחק בכשליש קיצור דיני הטמנה ושיהוי לא הזכיר כלל במג"א סק"א וביותר בשעה"צ ט' דכן הוא
ומכיון שכן לא יבא לחתות.
בבירא ואי אפשר להקל בקדירה חייתא מפני וכתב 'סמוך לחשיכה ממש'. בישול. עוברי דרכים ופסק דלכתחילה מותר נמי במצטמק ורע לו לאדם ואפי' באמת
י"ב .ורבינו האריך ביסוד זה וכתב בזר להשהות אם נתבשל חצי בישולו ,ועוברי התבשיל משתבח והולך אך הבעה"ב
שהאש מרוכזת תחת הקדירה והתבשילים י' .ברמב"ם מבואר דהא דמהני חתיכה ח .עוד כתב רבינו בס"א בתו"ד ב'
זהב 'כן משמע פשטות וסתימת כל ראשונים דרכים אורחא דמילתא קתני ,וכן נקט לשון מצטער בצימוקו וכילוי הרוטב ,מצטמק
מתבשלים מהר ומוכנים בליל שבת ,ויש חיה כאילו כל הקדירה חייתא היינו חתיכת טעמים אמאי בנתבשל חצי בישול אין
ואחרונים דתליא בהיסח הדעת ,דאל"כ זה בסעיף ו' לגבי קדירה חייתא 'אורחים ורע לו מיקרי ,וכמבואר בגמרא דקבעי
שהוסיפו שבזמנם אכלו מיד בתחילת בשר חי .אמנם בפירוש המשנ' כתב דמהני לחוש לחיתוי ,הראשון מקורו ברא"ש
נפל דין זה לבירה ,דודאי ידוע שבשתיים הבאים בדרך והוא סמוך לחשיכה' ושם ליה לאורחים מצטמק ורע לו הוא .ואם כן
הלילה אבל בזמנינו אוכלים יותר מאוחר, בשר או ירק ,וכן בחי' הרמב"ם על הש"ס בשם גאון אחד 'דאף ללא חיתוי יתבשל
ושלושה שעות מתבשל הבשר אפילו של הרי סבירא ליה לרבינו דמותר לכתחילה אפילו נתבשל רק כמאכל בן דרוסאי ישנו
וכל הקדירות מבושלות בשעת הסעודה, [שבת יח] הביא דרבינו יוסף הלוי כשהי' כל צרכו לצורך הלילה' ,ובשועה"ר הביא
שור ויש לחוש שמה יחתה לאכול בלילה, [ואמנם יש מאחרוני זמנינו שכתבו דאין אפשרות שיהיה מצטמק ורע לו כי רצונו
חזר הדין לחשוש שמא יחתה, משמש להריף רבו ורצה להשהות קדירה טעם זה .והשני הוא פי' רש"י 'מכיון שהיא
או שמה יתייעץ אחר כך לאכול בלילה ,או להקל בזמנינו בקדירה חייתא מכו"כ שיהיו החתיכות יפים ונאים והמרק לא
ורבינו בתוך דבריו המאירים מתרץ גם 'בשיל ולא בשיל' היה נותן בו ירק חי. ראויה כבר לאכול על ידי הדחק בבישול זה
שדא גרמא חיה ליחוש דילמא יחתה לאכול טעמים אך יבואר לקמן דרבינו לא חשש יתכלה ויצטמק .ודברי רביה"ק הם כמין
עניין זה וכתב בכללי שיהוי 'ירק ומיני לביבות והק' הט"ז דסתרי דבריו אהדדי [ובמאירי אינו להוט כל כך' ,ובמשנ"ב נקט טעם זה.
השאר ,אלא כל שעשה מעשה והסיח דעתו לזה] חומר דאחר שהביא שיטת הרז"ה מבאר
וקוגל חי שיכול לגמור בישולם תכף אחר בואם גרס 'ירך'] ועכ"פ המג"א והט"ז פסקו דרק ושני טעמים שונים הם ויש נפק"מ ביניהם
מן סעודת הלילה ,אפילו אם ימתין איזה ו .והנה בשולה"ט סעי' י כתב "אם עבר איך שייך מצטמק ורע לו בנתבשל רק
מבית הכנסת אם מסיח דעתו ממנו עד למחר בשר חי מועיל ,ורבינו במתק לשונו מתרץ ואכמ"ל ,ורבנו נקט
שעות יהיה ראוי לאכילת לילה אין בזה ושהה בדרך איסור כגון שלא נתבשל כמאב"ד ,משום דתליא בדעת בעה"ב ואם
וניכר מתוך עניין התבשיל ומעשיו שהוא את הסתירה שתלוי איזה סוג ירק יש 'מיני שניהם להלכה.
חשש ,והכל תלוי בהיסח הדעת וכן לעניין עדיין חצי בישולו וכו והשהה אינו שש ושמח בצימוקו הוי בגדר מצור"ל.
לצורך מחר מותר להעמיד חי ,ובז"ז כתב 'אבל הרכים אם יכול לגמור בישולם תיכף אחר
קטימה וכך הלכה' אותו על גבי כירה שלנו של ורבינו מסיים ואצלנו כל התבשילים הם
ירק וביצים וכיוצא דברים שמתבשלים בשעה ביאתם מביהכ"נ אסור ליתן חי' ,ויש ירקות
מועטת ויהיה ראוי לזמן אכילת לילה שהוא ובזה מתורץ נמי הקושיא המפורסמת 'שיגיע זמן סעודת הלילה שהוא בשבת ברזל 'וקטים' ולא שריק בגדר מצטמק ורע לו.
בתחילת הלילה לא מהני ,אפילו אומר בפירוש אמאי לא חיישינן למחר כשיתבשל כל צרכו בתחילת הלילה ועדיין לא יתבשל כל זהו השהיה של האיסור, ה .והנה בשלה"ט סעיף א' כתב 'עוברי
שהוא לצורך מחר כיוון דלא עשה מעשה ומצטמק ויפה לו שמא יחתה למהר בישולו צרכו' ,וכ" בקצוה"ש [סי' ע"א סק"י]. אפילו בשוגג ואונס אסור" דרכים צריכין ליזהר שעכ"פ יתבשל סמוך
מוכחת לא מהני' .מבואר בדבריו שמותר בבוקר ,דכל שעשה מעשה של היסח הדעת ומשמע שפסק לחשיכה חצי בישול' ,ואפשר שכוונתו
לא חיישינן לחיתוי כמו בקטמה ונתלבתה כדברי רבינו יונה להחמיר לכתחילה כהריף והרמב"ם ורק
היסח הדעת
להשהות קדירה חייתא אפילו אם מתבשל
תכף בתחילת הלילה בשני תנאים ,הראשון ודוק. שפחות ממאכל בעוברי דרכים מקילין כחנניה ,וכדברי
שיהיה ניכר מתוך מעשיו ,והשני שניכר מתוך ובדבריו הנפלאים מיושב כל חמירה דרוסאי בן הביאור הלכה שמקיל "כגון שבאו אורחים
יא .בשועה"ר ס"ח כתב אם התבשיל
התבשיל שהוא לצורך מחר. בסוגיה זו ומבואר דאף עם יהא ראוי לא מהני גרוף קודם שקיעת החמה והוצרך לבשל איזה
יהיה מוכן בליל שבת על ידי חיתוי אין
וקטום ,ואולי תבשיל בשבילם" ,ואם כן יש בדברי רבינו
[אמנם רבינו לא הקל כשיטת רבינו לאכול אחר סעודת הלילה שפיר דמי ואין היתר של קדירה חייתא שיסודו הוא דאפי'
הוא טעות דפוס ג' דרגות ,א -לכתחילה יש להחמיר כדעת
שמחה ועו"ר [עיין בב"י] שאפילו קדירה בזה כלל חשש מכיוון שהסיח דעתו וכן יחתה לא יועיל כלום ולכן לא חיישינן
ויש לומר 'ולא' הריף והרמב"ם כפסק המחבר וכדחשש לזה
דבשיל ולא בשיל שהוא לצורך מחר מותר מבואר בביאוה"ל [ד"ה מסיח] דבאופן זה שיחתה ,וכ"ה במשנ"ב [סי רנ"ז ס"ק מ"ו].
קטים ולא שריק, בביאור הלכה .ב -עיקר להלכה הוא שיטת
כמו בחייתא דמסיח דעתו ,ועיין בביאוה"ל אסח דעתיה מיניה ולא אתי לחתויי ,וכ"ה אך רבינו נקט כפשטות לשון השולחן ערוך
משום דבכללי הרז"ה וכנ"ל ,ג -בעת הצורך אפשר להקל
ד"ה להשהותו דבדיעבד יש לסמוך ע"ז אך בערוה"ש ס"ח עיי"ש שכתבו ממש כדברי 'כיוון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד למחר
דיני קיצור כשיטת רש"י ותוספות וכרוב האחרונים.
לא יהא רגיל לעשות כן]. רבינו. ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי'
49
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
הגה"ח רבי אברהם לאבל שליט"א
ולהתרחב ,ואזי אנו אומרים שהראיה היתה
מתרפאת והבהמה אינה טרפה .ואופן ואם היינו צריכים רק להבין דברי הרמב"ם מראשי מפעל "מכון המאור"
עורך ראשי מפעל "משניות קאמארנא – סדר טהרות"
הבדיקה מבואר שם שיש להניח את הראיה
איך פושרים נעשו חמים דיינו ,והנה מגיע
כויה בפושרין?
במים פושרים במשך מעת לעת ,אם הראיה
חוזרת ומתרחבת כשרה ,ואם לאו הבהמה
טרפה .ומבואר שם בגמרא שבקיץ לוקחים רבינו בפירושו ופושרים נעשו רותחים.
כד לבן [שמקרר את המים] וממלאים אותו
במים קרים ,ומניחים את הראיה בתוכו
מעת לעת כדי לבדקה .ובחורף ממלאים בפירוש המשנה להרמב"ם על המקום כאן ברש"י במקום 'ליכנס לאנפיליון' – מסופר בגמרא ברכות (טז ,ב):
כד שחור [שאינו מקרר את המים כל כך. קמא אין למעוך את המראה כי יתכן (הלכות שחיטה דף מ טור ד)' :ודקדקתי לפניו פירש שפושרים כאן הכוונה למים חמים, 'לעלות לעלייה' ,אולם כל הראשונים מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר,
רש"י] במים פושרים ,ומניחים שם את שהסיבה שנימוח היא בגלל שמעכו אותו, [-רבינו תם] על ענין פשורי שחלקו עלי וכן פירש גם במסכת מקואות (פרק א משנה שמביאים לשון רש"י (ראה בפירוש רבינו נכנסו תלמידיו לנחמו ,כיון שראה
הראיה מעת לעת. אלא יש להשרותן במים פושרים ,ורק אם רבותי ,דלא ידעינן שיעור פשורי' .הרי שגם ח) על המובא במשנה שם ש'מים המוכים' יהונתן מלוניל וחידושי התשב"ץ שם) מביאים אותם עלה לעלייה -ועלו אחריו;
נימוח יש בכך סימן שהוא דם ,ולדעת רשב"ג בזמן הראשונים לא היה ברור גדר מה נחשב כשרים לטבילה אבל פסולים למי חטאת הגירסא כפי שהוא לפנינו]. נכנס לאנפילון [-בית קטן שלפני
והנה מהגמרא כאן מתבאר שגדר מים
אף אם המראה נימוחה על ידי מיעוך ,זהו גם ל'מים פושרים'. ולכל הדברים שצריך דווקא 'מים חיים'. טרקלין הגדול .רש"י] -נכנסו אחריו,
פושרים לענין זה הוא כמידת החום של ב"ה זכינו השי"ת לעסוק בקדשי
כן סימן שזהו דם. וכן פירש שם גם הברטנורא שמים המוכים נכנס לטרקלין -נכנסו אחריו; אמר
מים שהניחו בבית בימי הקיץ .וכן מבואר ומצינו שהראשונים דנו בזה בכמה קדשים בבירור מקחו של צדיק יסוד
בספר העיטור (שם) אחרי שהביא דברי והנה מדברי הגמרא שם מבואר מקומות ,הבה נצא נלמד את דבריהם הם מים נובעים שהם מלוחים או חמים, עולם רבינו הקדוש רבי יצחק אייזיק להם :כמדומה אני שאתם נכוים
הגמרא בחולין הנ"ל כתב שמכאן הביא שחמימות של מים פושרים דומה לחמימות ונחכים אי"ה. והלא דבר הוא. מקאמרנא זי"ע ,לבאר ,לפרש ,ולפענח בפושרים ,עכשיו אי אתם נכוים אפילו
ראיה דשיעור פושרין הוא כשיעור מים הרוק של אדם ,שהרי רשב"ג לא נחלקו אמנם הפלא הגדול הם דברי רבינו על את דבריו העמוקים מיני ים בפירושו בחמי חמין! לא כך שניתי לכם :עבדים
שעמדו בבית בקיץ ,וכתב ששאל על כך בשיעור מידת החום של המים פושרים, המשנה בפרה כאן שכך הוא מביא את דברי מעשה ארג ופני זקן על סדר טהרות, ושפחות אין עומדים עליהם בשורה
את רבינו תם ,והשיב לו רבינו תם [ונביא ונחלקו רק אם יש למעוך את המראה. מגמרא נדה מתבאר המשנה :המים המוכים -מים המלוחים יחד עם צוות עורכים מובחרים תלמידי ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא
תנחומי אבלים?
את הדברים כפי שהובאו ברא"ש (מסכת
נדה פרק ג סימן ג) :למוד ערוך בידינו בקייטא
ואכן הריטב"א שם כתב על דברי רשב"ג
שאמר שיש למעוך את המראה ברוק' :מהא שדרגת חום של 'מים והרותחין ,ואם היינו צריכים רק להבין
דברי הרמב"ם איך פושרים נעשו חמים
חכמים מופלגים .וב"ה זכינו לראות
ולהשתומם מהגאונות והעמקות הנה גמרא זו מכרזת ואומרת
אף על פי שהמעיינות צוננין מי נהרות שמעינן דפושרין דיו שיהא כעין חמימות פושרים' היא בדומה דיינו ,והנה מגיע רבינו בפירושו ופושרים הנפלאה שיש בדברי רבינו ,ואיך במילה "דרשני" ,וכי אפשר להכוות במים
רותחין שרואין פני החמה ,אבל מעיינות
הם בתחתיות ארץ .ומי נהרות המושכין
שברוק וזה כלל גדול'.
סֹוחר ִמ ֶּמ ְר ָחק ָּת ִביא
ָהיְ ָתה ּכָ ֳאנִ ּיֹות ֵ
לדרגת חום של רוק נעשו רותחים.
כדי לנסות להבין דברי רבינו הבה
אחת יכול ליישב קושיא חמורה ,וב"ה
זכינו לראות שכל דבריו הם מדוייקים
פושרים ,ומה היתה ההוא אמינא של
רבי אליעזר שתלמידיו יכוו בפושרים?
חמין כמו פושרי ופוק חזי ,והלכך פסק לַ ְח ָמּה (משלי לא ,יד) דברי תורה עניים ב] נתחיל את המסע שלנו בדברי ועמוקים להפליא .ונביא כאן לציבור
נצא למסע מרתק ונחפור ונחפש במעמקי עוד צריך להבין ,שהנה ברש"י
רב יהודאי גאון בחכמתו דפושרין דימות הגמרא במסכת נדה (דף כב ע"ב) ,הגמרא דנה הלומדים דוגמא אחת ממסע ארוך
במקומן ועשירים במקום אחר הש"ס והראשונים מהו גדר מים 'פושרים', שם פירש את דברי רבי אליעזר
החורף אינן חמין יותר מצונן שבימות הקיץ באשה שהיתה מפרישה הפרשות אדומות שעברנו כדי לנסות להבין מילה אחת
[ירושלמי ראש השנה פרק ג הלכה ומהו שורש מילת 'פושרים' ,ובעהי"ת ננסה 'כמדומה אני שאתם נכוים בפושרים':
שעמדו מעט בבית ,בין של נהרות בין של שלא ברור אם הן דם או דברים אחרים, להגיע להבנת ובירור דברי רבינו כאן. של רבינו.
ה] 'כלומר סבור הייתי שתבינו דבר ברמז
מעיין ,שחום הבית מחממתו כמו פושרין ואומרת הגמרא שיש להשרות אותן במים מועט ,שראיתם אותי סר מעליכם
דימות החורף ונראה לעינים'. פושרים אם נימוחו זהו סימן שהן היו דם
ומה שכתב לו רבינו תם שלימוד ערוך
בגמרא חולין משמע והאשה טמאה ,ואם לא נימוחו זהו סימן מידת חום של 'מים פושרים נעשו רותחין ליכנס לאנפילון' .ולכאורה דבריו
לא מובנים למה לא פירש רש"י את
בידינו שבקיץ אף על פי שהמעיינות צוננין
הנהרות רותחין ,כוונתו לגמרא בפסחים שדרגת חום של 'מים
שאינן דם והיא טהורה .ומבואר שם ברש"י
(ד"ה 'ובפושרין') שדווקא יש להשרותן במים פושרים' לא נתבאר א] במשנה מסכת פרה (פרק ח משנה
ט) איתאַ :ה ַּמיִ ם ַה ֻּמּכִ ים [-שקבלו מכה
ה'כויה בפושרים' על העלייה לעלייה
שזה הצעד הראשון שעשה ,ולמה
(דף צד ע"ב)' :תניא ,רבי נתן אומר :בימות
פושרים' היא כדרגת פושרים ,אבל אם השרו אותן במים קרים בש"ס וגם בזמן ונתקלקלו] ְּפסּולִ ים [לקחת מהם למי פירשו על הכניסה לאנפליון שזהו
החמה חמה מהלכת בגובה של רקיע,
לפיכך כל העולם כולו רותח ומעינות חום של מים העומדים
ולא נימוחו זה אינו סימן שלא היו דם ,כי
יתכן שאם היו משרים אותן במים פושרים הראשונים נתחבטו בה חטאת ,משום שאינם 'מים חיים']ֵ .אּלּו
ּפֹוׁש ִרים .מלוחים
לּוחים וְ ַה ְ
ֵהן ַה ֻּמּכִ יםַ ,ה ְּמ ִ
הצעד השני שעשה? והרי הכניסה
לטרקלין נחשבת כבר ל'חמי חמין',
צוננין .בימות הגשמים חמה מהלכת
בשיפולי רקיע ,לפיכך כל העולם כולו צונן בבית בימי הקיץ היו כן נימוחין .ובגמרא שם מובא דעת רבן
שמעון בן גמליאל שיש למעוך את המראה
הנה גדר מים פושרים לא נתבאר בש"ס
מהי מידת חומו ,וכך כתב אחד מגדולי
הכוונה למים מלוחים ,ופושרים לכאורה
הכוונה למים פושרים .אמנם לא מובן לפי
ואם כן לכאורה המדרגה שלפני זה
שהיא הכניסה לאנפליון היא 'חמין'
ומעינות רותחין' .וכוונת רבינו תם שבכלל ג] נמשיך את המסע שלנו ,בגמרא ברוק ואם נימוח זהו סימן שהוא דם והאשה הראשונים רבינו יצחק בן רבי אבא מארי זה למה מים פושרים יהיו פסולים למי ולא פושרים ,והכויה בפושרים היא
כל העולם כולו רותח הם גם הנהרות. חולין (דף נה ע"ב) איתא שאם צמקה הראיה טמאה .ומבואר בגמרא שהמחלוקת בין ממרסיליה שבפרובנס [היום הוא העיר חטאת .ואכן מיד אפשר להבחין שהדברים לכאורה מה שעלה לעלייה [ובאמת
ורק המעיינות צוננים כיון שהם הולכים בודקים אותה אם היתה יכולה לחזור רשב"ג והתנא קמא הוא ,שלדעת התנא מרסיי שבדרום צרפת] בספר העיטור כאן הם לא כמו שנראה כפי פשוטם .כי ברש"ש שם כתב שיתכן שצריך לגרוס
51
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
דעת הפרי תואר [אמנם בודאי אי אפשר לפרש הכוונה
כאן לרתיחת המים ממש ,שכאשר הם
גב דאינו רותח ממש שהיד סולדת בו ,כמו
שמצינו בגמרא ראש השנה (דף יב ע"א) על
של מים ועדיין יהיו וכן מצינו להדיא בדברי רבינו תם בתשובתו
שגדר 'פושרים' הוא הרתיחו והעלו אבעבועות בודאי הם דור המבול ברותחין קלקלו ,ובעל כרחינו נקראים 'מים פושרים' לבעל ספר העיטור שכל העולם רותח
עד שיעור שעדיין יכול יותר מגדר יד סולדת בו ,אלא צריך לומר אין הכוונה לרותח ממש כמבואר בגמרא
ד] בגמרא בבא מציעא (דף כט ע"ב) וכן
לשתות את המים ולא
שהכוונה כאשר הם מתחממים מאוד
ומתחילים להשמיע קול של רתיחה ,אבל
כתובות (דף לט ע"ב) שמפותה אין לה צער
כל כך שהוא דומה למיא חמימי על רישא
בחולין (דף פד ע"ב) איתא :אמר רבי יוחנן,
כסא דחרשין ולא כסא דפושרין [-טוב
הכוונה לחום של הנהרות בקיץ ,והוא כחום
יקבל מהם כויה ,ודרגה
עדיין אין זה גדר רתיחה ממש שמעלה
אבעבועות].
דקרחא ,הרי שאינו רותח ממש אלא רק
חם ,וכן מצינו בבבא קמא (דף פ ע"א) ליניק
לשתות כוס של מכשפות ולא לשתות כוס המים ששהא בבית בקיץ ,ובודאי זה אינו
הבאה אחרי 'פושרים' ובאמת לגבי הגמרא בבבא מציעא חלב רותח ,ושם גם כן אין הכוונה לרותח
של מים פושרין שרעים הם לגוף .רש"י
חולין] .ולא אמרן אלא בכלי מתכות ,אבל רותח ממש.
הוא 'חמי חמין' וחולין הנ"ל ,ברש"י בבא מציעא מפרש על ממש ,אלא כשהוא בחומו כאשר הוא יצא
בכלי חרש -לית לן בה .ובכלי מתכות נמי
דלא צויץ – 'רותח' ,ומשמע מדבריו שרק מהפרה ,וכן מצינו גם בפסחים (דף צד ע"ב)
לא אמרן אלא דלא צויץ [-רותח .רש"י
ובספר פרי תואר על יורה דעה (סימן אם כעת רותח לית לן בה ,אמנם במסכת כל העולם כלו רותח ,ושם גם כן אין הכוונה
בבא מציעא] ,אבל דצויץ -לית לן בה.
לו ס"ק ו) כתב' :וישנם בכלל פושרים כל חולין פירש רש"י 'הרתיח' ,ולשון זה שפיר לרותח ממש.
ולא אמרן אלא דלא שדא בה ציביא [כל שיעור הנ"ל לענין הגמרא בנדה .והרמ"א מתחת הארץ .ומסיים הרא"ש בשם רבינו
שהם יכולין לישתות אפילו על ידי הדחק, אפשר לפרש שהכוונה שאחרי שהרתיח ומה שכתב שלפעמים רותח אין דבר שנותנין לתוך המשקה ,או עשבים או שם הוסיף' :וסתם פושרים אינן חמין יותר תם 'ופושרין הוא כמו שבני אדם שותין
על דרך אומרם כסא דחרשין ולא כסא אף שנתקרר קצת וכעת הוא פושרין ,לית הכוונה לרותח ממש בודאי צריך לומר תבלין או עקרי בשמים ,קרי ציביא .רש"י מחמימות הרוק' .ומשמע מדבריו שהוא פושרין ונותנין באזניהם כדאמרינן בפרק
דפשרין ,ואינם אסורים אלא חמין הניכוין לן בה .וללשון זה של רש"י אכן אין ראיה כן מכל הראיות שהביא ,וכן מצינו להדיא שם] ,אבל שדא ביה ציביא -לית לן בה. שיעור אחד עם המובא בטור ושולחן ערוך אין מעמידין (עבודה זרה דף כח ע"ב) הנהו
בהם בשתיתן .וראיתי להרי"ף ז"ל (חולין דף מהגמרא שם לגבי מידת חום של פושרין. בדברי רבינו תם בתשובתו לבעל ספר שם. מיא דצילי מיניה לא חמימי ולא קרירי
י ע"א) שכתב וזה לשונו[' :בדקינן לה במיא [אמנם ראה היטב בפרי חדש יורה דעה והנה בפשטות מגמרא זו רואים שגם
העיטור שכל העולם רותח הכוונה לחום ובאמת על דברי הרמ"א שם 'וסתם אלא פושרים' .והמתבאר מדברי הרא"ש
דפשורי] בחמי חמימי לא וכו' בקרי קרירי סימן קטז ס"ק ט ודו"ק]. כאשר המים רותחים הם עדיין בגדר
של הנהרות בקיץ ,והוא כחום המים פושרים אינן חמין יותר מחמימות הרוק', שם בשם ספר העיטור ובשם רבינו תם
לא' וכו' .עד כאן .משמע דלא אסר אלא פושרים ,שהרי על 'צויץ' פירש רש"י
ומעניין לציין כאן שבשולחן ערוך הרב ששהא בבית בקיץ ,ובודאי זה אינו רותח ומקור דבריו מדברי הריטב"א בנדה (הנ"ל), דשיעור פושרין הוא כשיעור חימום מי
קרירי טובא וחמימי טובא ,אבל כל שיצא שהכוונה שהוא רותח ,ולמרות זאת הוא
(חושן משפט הלכות שמירת הגוף והנפש סעיף ממש [אמנם ראה ברש"י פסחים שם ד"ה כתב על זה הש"ך (ס"ק יד) 'זה כלל גדול, נהרות בימות הקיץ ,וכן הוא כשיעור מים
מכלל קרירי קרירי עד שנכנס לגדר חמימי עדיין בגדר מים פושרים ,רק לית לן בה
ד) הרגיש בשינוי לשון של רש"י בשתי 'ובלילה מעינות רותחין' -תדע ,שבעלות עד כאן לשון הריטב"א' ,והוסיף הש"ך שעומדים בבית בקיץ .וזהו כשיעור מים
חמימי שרי ,והיינו דברינו עצמן .עד כאן ובאופן זה אפשר לשתותו ,שאם כאשר
המסכתות הנ"ל ,ובאופן מעניין מאוד הביא השחר אתה רואה עשן על הנהרות, שמשמע מכך דבכל מקום שהוזכר בש"ס פושרים שאנשים רגילים לשתות ונותנים
לשון הפרי תואר. הוא רותח אינו בגדר פושרים אינו מובן
את שתי הלשונות ,וזה לשונו' :ולעולם לא ומשמע שסובר שהכוונה לרותח ממש, פושרים היינו כחמימות הרוק .ולדבריו באוזניהם.
למה אומרת הגמרא שאין בזה הקפידא
ועל פי דברי הפרי תואר במה שדייק ישתה מים פושרין בכלי מתכות מפני שהם וראה שולחן ערוך הרב סימן תנה סעיף ד בודאי זהו כשיעור מים שעומדים בבית
של שתיית כוס פושרין ,כי ברור שאם אינו
מהרי"ף בחולין מיושב מה שהקשינו רעים לגוף ...ואם (הרתיחו) (הם רותחין) מותר ואכמ"ל]. בקיץ .וכן כתב בתבואת שור (סימן לו ס"ק ז)
בתחילת מאמרנו על דברי הגמרא בברכות, בכל ענין' .וכאמור יש נפקא מינה גדולה אמנם לכאורה בגמרא בבא מציעא
בגדר פושרים אינו בכלל קפידא זו.
ובאמת הפרי חדש (יורה דעה סימן לו ס"ק
שהריטב"א והרמ"א אינם חולקים על שאר האם שני השיעורים
למה קפץ רבי אליעזר מ'פושרים' ל'חמי
חמים' ,ולהנ"ל מיושב היטב וכן מבואר גם
בין שתי הנוסחאות ,האם מים שהורתחו
ואחר כך נתקררו קצת אם הם הם בכלל
וחולין הנ"ל צריך לומר שהכוונה לרותח
יותר מחום הנהרות בקיץ ,שהרי בגמרא
ז) העיר על דברי הש"ך שכל מקום המוזכר
הפוסקים ,אלא הכל שיעור אחד.
הם אחד?
הסכנה או לא .ואולי בגלל שזהו ספק בש"ס פושרים הכוונה כחמימות הרוק, ונמצא לדבריהם שיעור פושרים הוא
בדברי הרי"ף שעד דרגת 'חמי חמים' הוא שם לא נאמר לשון רותח אלא לשון 'צויץ', אמנם לא נתבאר מדבריו האם שיעור
סכנה הביא את שתי הנוסחאות ,וכוונתו שבגמרא הנ"ל מבואר כי פושרים יכול כחמימות הרוק וכחמימות מים העומדים
עדיין בגדר 'פושרים'. והוא מלשון השמעת קול ,וכמבואר בערוך זה הוא כמידת החום של הרוק ,או שהוא
בזה לומר שיש לחשוש לשתיהם [ומדברי להיות יותר חם מחמימות הרוק .ובאמת בבית בימות הקיץ.
(ערך 'צייץ') שזהו מלשון הגמרא בנדה (דף שיעור אחר .ולכאורה מכך שהרא"ש
שולחן ערוך הרב אלו יש להעיר על דברי גם אם נימא שכוונת הגמרא שם שאם הוא מביא דברי ספר העיטור ורבינו תם על
מב ע"ב) שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי
גם דעת הבן איש חי שו"ת שבט הלוי חלק י סימן מב אות יג
עיי"ש ודו"ק].
שבתא ,ולא אתיליד עד שבתא .וכן הוכיח
רותח כבר אינו בגדר מים פושרים ,ומטעם
זה לית לן בה ,מכל מקום מוכרח משם שגם ביאור דברי הגמרא דברי הגמרא בנדה הנ"ל ,ושם הרי מוכרח
כהפרי תואר ובאמת גם בתבואת שור (הנ"ל) אף
בספר שביתת השבת (פתיחה להלכות בישול
אות יח) וזה לשונו' :וכן הוא בערוך [ערך]
אם הוא חם מאוד קצת פחות מ'רותח' הוא בבבא מציעא וחולין
לכאורה דשיעור פושרין המוזכר שם הוא
כמידת חמימות הרוק ,אם כן מוכרח שדעת
'כסא דחרשין ולא
ובאמת בבן איש חי (שנה שניה פרשת
בכלל מים פושרים .ובפשטות הוא בודאי הרא"ש שהם שיעור אחד .והטור והשולחן
שחולק על ראיית הפרי חדש מגמרא בבא צייץ כתב זה עם הא דאמרינן (נדה שם) גבי
יותר מחמימות הרוק. ערוך (יורה דעה סימן קפח סעיף ד) בענין
בא סעיף ה) כתב' :הנה נקיט האי כללא מציעא וחולין הנ"ל ,מכל מקום הוא גם תינוק שנולד דצייץ בין השמשות ,ועל
בידך ,כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה כן כתב שבודאי גם אם המים חמים יותר צהלי קולך מתרגמינן צייצי בקליך ,נראה ובספר תבואת שור (שם ס"ק ז) תמה כסא דפושרין' ,והיוצא הבדיקה אם המראה הוא דם שהבאנו
או לאכילה ,שאין האדם נמנע מכח רבוי
חמימותו הרי זה לא חשיב יד סולדת בו,
מחמימות הרוק י"ל שהם עדיין בכלל
פושרים אף לדעת הש"ך הנ"ל ,עיין שם
מכל זה שמפרש הא דאמרינן גבי פושרין
אבל צייץ לית לן בה היינו שהשמיע קול
על ראיית הפרי חדש ,וכתב שאין ראיה
מדברי הגמרא שם ,שגם לשון 'רותח'
מדברי הגמרא שם עד לעיל מדברי הגמרא בנדה ,כתבו דשיעור
פושרין הוא כשיעור המים שעמדו קצת
ואם ימנע מלשתותו או לאכלו מרוב חומו בדבריו. ברתיחתו' .עד כאן לשונו. מצינו לפעמים שהוא לשון מושאל ,אף על היכן מגיע דרגת החום בבית בקיץ ,והוא כדברי הרא"ש שהביא
53
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
ופושרים הוא משום שכידוע שכל דבר
כאשר הוא מתחמם הוא מתרחב וזה נקרא וכמו שביאר בפרי תואר שדרגת חום של בהדיא ברמב"ן שם שהפשר הוא עד שיעור
שהיד סולדת בו .והוא כדברי בעל העיטור
'מים פושרים'. הרי זה נחשב בכלל יד סולדת בו' .ובספר
קצות השלחן (סימן קכד ס"ק יא) העיר עליו
הפשרה ,וכן במים אף שבמים יש יוצא מן
הכלל שכאשר הם במעלות 0עד 4מעלות מים פושרים הוא עד השיעור שאפשר עדיין והרשב"א הנ"ל בשם רבינו תם דשיעור
מים פושרים הוא קצת פחות משיעור יד מסוגיא במסכת שבת
שלא מצא בפוסקים כלל זה ,אמנם לפי
מה שנתבאר דבריו הם ממש כדברי הפרי
הם מתכווצים ,אמנם ממעלת 4והלאה
הכלל במים הוא כמו בכל דבר שכאשר לשתותם בלי לקבל כויה ,והדרגה הבאה
סולדת בו.
ומדברי הרמב"ן תואר ,ומקור דבריהם מדברי הגמרא בבבא
מציעא הנ"ל [וראה להלן מה שהבאנו
יֹוד ַע ֵּפ ֶׁשר ָּד ָבר?
ּומי ֵ
ִמי ּכְ ֶה ָחכָ ם ִ
והרשב"א שם מבואר
אחרי מים פושרים הוא חמי חמים.
המים מתחמם הם מתרחבים ואין כאן מכמה ראשונים וכן מוכח מגמרא מסכת
(קהלת ח ,א)
מקום להאריך].
גם כן שגדר 'מים שבת דשיעור פושרים הוא עד קצת פחות
משיעור יד סולדת בו ,וראה גם שו"ת
לסיכום הדבר נתברר לנו מדברי רש"י
ופני יהושע במסכת שבת שביאר מילת שורש מילת פושרים פושרים' הוא עד דרגת מהרש"ם ח"א סי' קצז].
'פושרים' הוא חמים ,רק כמובן שאינו להו :שמן מה הוא לתנא קמא? -רבה ורב היא מלשון ביצוע דהיינו השלמת ותיקון
ז] וכעת שכבר נתחממו המים חום שהיא קצת פחות
בדרגת חום המלא של יד סולדת ובישול
ממש ,כמו שנתבאר מדברי הרבה ראשונים
יוסף דאמרי תרוייהו להתירא ,רב נחמן
בר יצחק אמר לאיסורא .רבה ורב יוסף
הדבר ,שהדבר נתקן באופן הכי טוב שכל
אחד מקבל חלק ואינו מפסיד הכל .ומלשון
הפושרים ,והם כבר קרובים לשיעור יד משיעור 'יד סולדת בו' מדברי בעל העיטור
דשיעור חום של מים פושרים הוא עד דאמרי תרוייהו להתירא :שמן אף על פי זה הוא 'מים פושרים' ,דהיינו מתוקנים ,לא
סולדת בו לפי דברי הרבה ראשונים ,צריך
להבין מהו שורש מילת 'פושרים'. ו] והנה בשבת (דף מ ע"ב) איתא :תנו עצמו וכמו שהביא
קצת פחות מיד סולדת ,וכמו שביאר בפרי
תואר שדרגת חום של מים פושרים הוא עד
שהיד סולדת בו -מותר ,קסבר תנא קמא:
שמן אין בו משום בשול .ואתא רבי יהודה
מידי קרים ולא מידי חמים.
לפי רגילות הלשון שלנו מים פושרים
רבנן :מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד
המדורה ,לא בשביל שיחמו ,אלא בשביל
גם הרשב"א משמו
השיעור שאפשר עדיין לשתותם בלי לקבל למימר :שמן יש בו משום בשול ,והפשרו
[ובתרגום חדש של פירוש המשנה
להרמב"ם תיקנו את לשונו וכתבו שזהו
נאמרו על מים שהם לא קרים ולא חמין, שתפיג צינתן .רבי יהודה אומר :מביאה מבואר שגדר 'מים
פושרים' הוא עד דרגת
כויה ,והדרגה הבאה אחרי מים פושרים לא זה הוא בשולו .ואתא רבן שמעון בן כעין פשרה שאינו נוטה לשום מקום. אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה,
מלשון 'מיצוע' ,אמנם כנראה לא שמו אמנם באמת כשנדייק בראשונים ובפרט
הוא חמי חמים. גמליאל למימר :שמן -יש בו משום בשול, לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר.
אמר שלמה על כל אלה עמדתי והפשרו זהו בשולו .רב נחמן בר יצחק אמר
לב שלשון הרמב"ם הישן הוא ממש לשון
התוספתא והגמרא בסנהדרין שפשרה היא
בדברי רש"י בכמה מקומות נראה שתיבת
'פושרים' יש לה משמעות אחרת לגמרי.
רבן שמעון בן גמליאל אומר :אשה סכה ידה חום שהיא קצת פחות
ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי
חֹוקה
ופשפשתיָ ,א ַמ ְר ִּתי ֶא ְחּכָ ָמה וְ ִהיא ְר ָ
לאיסורא :שמן אף על פי שאין היד סולדת
בו -אסור ,קסבר :שמן יש בו משום בשול,
מלשון 'ביצוע'].
שמן ומחממתה כנגד המדורה ,וסכה לבנה
קטן ,ואינה חוששת .איבעיא להו :שמן מה משיעור 'יד סולדת בו'
דעת הרמב"ם פשרה
ִמ ֶּמּנִ י (קהלת ז ,כג) והפשרו זהו בשולו .ומלשון הפשרו זה הוא לתנא קמא? -רבה ורב יוסף דאמרי ה] ובענין הנ"ל שכתבנו למעלה
משמעות לשון הגמרא
בישולו משמע שהפשר הוא מלשון חימום. תרוייהו להתירא ,רב נחמן בר יצחק אמר שמשמעות דברי הרא"ש והטור ושולחן
[במדבר רבה פרשה יט סימן ג]
היא מלשון ביצוע, לאיסורא .רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו ערוך ורמ"א (יורה דעה סימן קפז) שהם סוברים
וכן כתב הפני יהושע (שבת דף מא ע"א
ד"ה 'המיחם')' :דהא להפשיר נמי היינו לשון בשבת וכן מבואר כלומר תיקון הענין
להתירא :שמן אף על פי שהיד סולדת בו -
מותר ,קסבר תנא קמא :שמן אין בו משום
דשיעורו של רבינו תם וספר העיטור
בשיעור פושרין הוא כשיעורו של הריטב"א
גם הרמב"ם והרע"ב חימום כמו שפירש רש"י לעיל בדף הקודם ברש"י 'פושרין' היא במשנה כתובות (פרק י משנה ו) איתא' :עד בשול .ואתא רבי יהודה למימר :שמן יש בו דשניהם שיעורם אחד ,יש להעיר שהרא"ש
במקוואות ביארו גבי מפשיר מים שעליו דמפשיר היינו
מחמם ,והכי נמי משמע לעיל גבי שמן מלשון חמימות שיעשו פשרה ביניהם' .וכתב שם הרמב"ם משום בשול ,והפשרו לא זה הוא בשולו.
ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר :שמן
מביא רק חלק מדברי העיטור ,אמנם בספר
העיטור בפנים וכן הביאו הרשב"א בחולין
פושרים -מים חמים דקתני בשביל שיפשר אף על גב דאיכא אמנם בשבת (דף מ ע"ב) איתא :מתחמם
בפירוש המשנה 'ופירוש פשרה על אמתת
הלשון ביצוע הענין ,ר"ל תיקון ,וכן קורין -יש בו משום בשול ,והפשרו זהו בשולו. (דף נה ע"ב) ובספר תורת הבית (בית הנשים
למאן דאמר הפשרו זהו בישולו ,אלמא אדם כנגד המדורה ויוצא ומשתטף בצונן, רב נחמן בר יצחק אמר לאיסורא :שמן אף שער הראשון) יש תוספת בדברי רבינו תם
ח] וכעת שהפושרים נתחממו נבא למים שאינן קרים ולא חמין פושרין' .ולשון
דלשון פושרין היינו שמתחמם חימום ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד על פי שאין היד סולדת בו -אסור ,קסבר: וזה לשונו' :דפשורי היא מעט אחר דכריסו
לביאור דברי רבינו במסכת פרה כאן .הנה 'ביצוע' הוא מלשון הברייתא המובאת
גמור' .עד כאן לשונו .וכן כתב המדקדק המדורה ,מפני שמפשיר מים שעליו. שמן יש בו משום בשול ,והפשרו זהו של תינוק נכוות ויד סולדת בו ,אלא כמו
במשנה כאן נאמר 'המים המוכים פסולים, בגמרא סנהדרין (דף ו ע"א) 'ביצוע בשלשה,
רבי אליהו בחור בספרו 'מתורגמן' (ערך ופירש רש"י מפשיר -מחמם ,לשון פושרין. בשולו .ואתא רבי יהודה למימר :הפשרו שבני אדם שותין פושרין ונותנין באזניהם,
אלו הן המוכים המלוחים והפושרים' .וכתב דברי רבי מאיר ,וחכמים אומרים ,פשרה
'פשר') שפושרים פירושו חמין. ומבואר דעת רש"י ש'פושרין' הוא מלשון לא זהו בשולו .ואתא רבן שמעון בן גמליאל כדאמרינן באין מעמידין (עבודה זרה דף כח
על זה רבינו במעשה ארג 'מים המלוחים ביחיד' .וכן הוא בהמשך הגמרא שם הרבה
והרותחין' ,ובאמת בפירוש המשניות כאן [וראה עוד ברש"י פרשת בשלח (שמות חימום .וכן נראה עוד מלשון הגמרא שם: פעמים והוא גם בלשון התוספתא (סנהדרין
למימר :שמן יש בו משום בשול ,והפשרו ע"ב) הני מיא דצילי מניה לא חמימו ולא
פירש הרמב"ם 'מלוחין או חמים' ,וכן פירש טז ,כא) על הפסוק 'וחם השמש ונמס' – מביאה אשה פך של שמן ומניחתו כנגד פרק א הלכה ג) .ומדברי הרמב"ם הנ"ל מבואר זהו בשולו .עד כאן הגמרא שם. קרירי אלא פשירו'.
עוד במסכת מקואות (פרק א משנה ח) ,וכן 'ותרגומו של נמס פשר ,לשון פושרין ,על המדורה ,לא בשביל שיבשל אלא בשביל שביצוע הוא מלשון תיקון הענין ,והוא ומבואר משם שהפשרה [שהוא מלשון ומבואר מדבריהם דשיעור פושרין הוא
פירש הרע"ב במקואות שם 'מים מוכין - ידי השמש מתחמם ומפשיר' .וראה בספר שיפשר .רבן שמעון בן גמליאל אומר :אשה מלשון (איכה ב ,יז) ִ'ּב ַּצע ֶא ְמ ָרתֹו' שהוא מים פושרים כמבואר ברש"י שם 'מפשיר' קצת פחות משיעור יד סולדת וכריסו של
מים נובעים שהן מלוחים או חמים' [וראה הזכרון שם .ונראה מדברי רש"י שהטעם סכה ידה שמן ומחממתה כנגד המדורה, מלשון השלמת הדבר (ראה בספר השרשים -מחמם ,לשון פושרין] ,הוא לחמם עד תינוק נכוית בו .ולפי זה גם כשהוא חם
עוד במאירי ותוספות יום טוב שם]. למה משהו שמתחמם נקרא הפשרה וסכה לבנה קטן ,ואינה חוששת .איבעיא לרד"ק שורש 'בצע') .ולדעת הרמב"ם פשרה שמתחמם פחות מיד סולדת בו ,וכן מבואר הרבה יותר מחום הרוק הוא עדיין הגדר
55
הלכה ומנהג
מאמרי הלכה ומנהג במשנת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע
דפושרין'] ,וממילא אין איסור בשבת לחמם
מים בשיעור פחות מיד סולדת בו.
הברייתא לשון חימום ,ובשמן לשון בישול,
וכתב הפני יהושע שיש חילוק בין מים
יד סולדת בו ,ושיעור פושרים הוא פחות
משיעור זה.
ראיה מספרי זוטא ומבואר מכאן כדבריהם שמ'מים חיים'
לגבי מי חטאת כל שהתחיל להתבשל לשמן ,כי במים בעצם לכאורה לא שייך לדברי רבינו נתמעט מים רותחין ,ונראה שזהו מקור דברי
בישול כיון שאין ניכר בו פעולת הבישול
פסול משום שכבר אינו בגדר 'מים חיים'
אמנם כל זה הוא רק לענין מלאכת
כלל ,והביא שכבר נסתפק בזה הפרי חדש ביאור הענין ובאמת מצינו בספרי זוטא (במדבר יט
יז)' :מים חיים פרט לכנוף ולמבוע החולט', רבינו והראשונים הנ"ל שמשנתינו מדברת
ביורה דעה (סימן סח ס"ק יח) אי שייך בישול
איך ניתן לומר שפסול ופירש בעל המגן אברהם בפירושו זית
שבת ,מה שאין כן לענין מים חיים ,כל
שהתחיל לרתוח והתחיל הבישול אף שלא
דאורייתא במים ,ועל כן נקטה הברייתא
לשון חימום ,שבמים שייך חימום. מים פושרים הוא רענן על ילקוט שמעוני' ,ולמבוע החולט ממים רותחים ,ונתמעטו מ'מים חיים' כיון
שהם מבושלים.
הגיע לגמר הבישול ואין היד סולדת בו, -מים רותחין שחולטין בהם' .ומבואר
אולם הרי כבר יצא מכלל 'מים חיים' ,כיון משום שנתבשלו מכאן כדבריהם שמ'מים חיים' נתמעט
שכבר התחיל להתבשל ,ש'חי' הוא דוקא
שלא נשתנה כלום ולא התחיל אפילו
ביאור דברי האחרונים אמנם באמת נראה בירור הענין ,שהנה
מים רותחין ,ונראה שזהו מקור דברי רבינו
והראשונים הנ"ל שמשנתינו מדברת ממים
פעולת הבישול [וראה בעבודה זרה (דף לז שבמים לא שייך בישול בשולחן ערוך הרב (סימן רנד סעיף יד) מבואר
דמים שהגיעו לשיעור חצי בישולו נחשב
רותחים ,ונתמעטו מ'מים חיים' כיון שהם
ע"ב) מה מים שלא נשתנו מברייתן על ידי
האור (וראה בר"ן שם דף יד ע"ב; וראה גם בשו"ת
אלא חימום כהגיע לשיעור מאכל בן דרוסאי לענין
מבושלים.
טעם חדש דברי רבינו שביאר
פושרים – רותחים
והיינו שרבינו מבאר ש'פושרים'
הר צבי יורה דעה סימן קיב) ,והיינו אף שאין שם והנה הפני יהושע לא ביאר את הדברים
היתר שהיה בכירה לא גרופה וקטומה ,וכן
מבואר במשנה ברורה (סוף סימן רנט – קיצור המוזכר במשנה כאן הכוונה למים לדברי המשנה
מלאכה בבישול המים בשבת ,זהו רק לענין
מלאכת שבת ,שצריך שיהא על זה שם
כל צרכו ,ובאמת לשון הרמב"ם (שם פרק ט
הלכה א)' :אחד האופה את הפת או המבשל
דיני שהיה והטמנה) ,ולכאורה לפי זה למה אין פושרים בדרגת חום הגבוה שלהם שהם
רותחים וקרובים לדרגת יד סולדת בהם.
שלא נתבאר במפרשים צריכים ביאור
חייבים בשבת אם בישל את המים כשיעור
וצורת 'מלאכה' ,אבל לענים 'מים חיים'
כל שהתחיל לרתוח יצא מכלל 'מים חיים'
את המאכל או את הסממנין או המחמם את
המים הכל ענין אחד הוא' ,ומבואר דלענין
חצי בישולו ,ולהדיא מבואר בגמרא שבת ורותחין כאן אין הכוונה למים רותחים על המשנה כאן והן אמת שנתבאר לנו מכל הנ"ל
שלדעת כמה מגדולי הראשונים והפוסקים
(דף מ ע"ב) וברמב"ם (הלכות שבת פרק כב הלכה
ממש שבפשטות הם בדרגת חום יותר
ודו"ק] .וממילא מים פושרים שהכוונה מים נקט הלשון המחמם את המים ,ולא מיד סולדת בהם ,אלא הכוונה שהם חמים אמנם הראב"ד בפירושו לתורת כהנים בכלל מים פושרין הם גם מים חמים ,וכן
ד) שמותר לחמם מים עד שיעור סיהא היד
למים חמים ורותחים נתמעטו מדין מים המבשל את המים .וביאר בספר חמדת מאוד יותר מרגיל ,וכפי שהבאנו לעיל (באות (מצורע פרשה א פרק א אות ג) כתב :ולא מים מבואר בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות
סולדת בהם?
חיים ופסולים למי חטאת ,כיון שהתחילו ישראל (לרבי מאיר דן פלוצקי בעל הכלי חמדה ד) את דברי התבואות שור שכתב להוכיח פושרין -נראה לי אף על פי שהם חיים בשתי מקומות הנ"ל ,וביותר נתבאר גם
להתבשל ויצאו מכלל מים חיים. – חלק א קונטרס נר מצוה אות טו"ב) שבמים לא שלשון 'רותחין' לא תמיד הכוונה לרותחין גמורים ,משום דבעינן שיהו בחיותן ,ואלו שלפי רש"י פירוש 'פושרים' הוא חמין,
[ומדברי רבינו שכתב 'והרותחין' שייך מלאכת בישול כמו בשאר דברים ,כיון
שהמים אינם משתנים ולא נעשים ראוי
האם במים ממש ,וגם כאן אין כוונת רבינו לרותחים
ממש אלא שהם מאוד חמים בדרגת חום
כבר נתבשלו ,מדכתיב (שמואל א' ב טו) 'ולא אמנם עדיין צריך להבין למה פירשו כאן
שהכוונה למים חמים דווקא ,וביותר צריך
משמע דסבירא ליה כדעת האחרונים
דבמים אם חזרו ונצטננו נתבטל מהם לשתיה על ידי הבישול ,ובמים מלאכת יש מלאכת בישול הכי גבוה של מים פושרים.
יקח ממך בשר מבושל כי אם חי' .וכן כתב
גם בספרו בעלי הנפש (שער המים סימן א) :מים להבין דברי רבינו כאן שפירש כי הכוונה
פעולת הבישול ,כיון שהמים אינם משתנים הבישול דשייך בו הוא רק מה שמחממו
כי רוצה לשתות מים חמים ,ובזה שיעורו דאורייתא בשבת? פושרים -מפני שהם מבושלים כדכתיב 'לא למים רותחים דווקא.
כלום על ידי הבישול ,וכל פעולת הבישול
במים היא דווקא כל עוד שהם חמים ,וכמו הוא דוקא כשיעור יד סולדת בו ,ולא שייך אמנם נראה ,כי הנה האחרונים דנו איך יתכן שפסול יקח ממך בשר מבושל כי אם חי' .ומבואר
שהאריך בזה בחמדת ישראל (שם) ,וכפי לחייבו בחצי שיעור חימומו כמו בבישול בענין בישול מים בשבת ,אם יש מלאכת
'מים פושרים' הוא
בדבריו שהטעם דמים פושרים נתמעטו
מ'מים חיים' הוא משום ד'חיים' הכוונה
ביאור המשנה למה
מים פושרים פסולים
מאכל שחייב כשהגיע לחצי בישולו בישול במים מן התורה ,כי מים ראוי
מחמת שנתבשלו ואינם
שידוע גם מדברי האגלי טל בזה ,וכבר
נתארכו הדברים יותר מידי ואין כאן מקום כמבואר ברמב"ם (שם הלכה ה) ,כי בבישול לשתות גם בלי בישול ,ומבואר ברמב"ם כאשר המים הם בחיותם ובמצבם הראשון
יותר להאריך ,ותן לחכם ויחכם עוד]. מאכל שמלאכת הבישול היא מה שעושה
את המאכל ראוי לאכילה ממילא כשהגיע
(הלכות שבת פרק ט הלכה ג) שהמבשל דבר
שאינו צריך בישול כלל פטור .וראה מה בגדר 'מים חיים' ולא מבושל .וכדבריו מבואר גם בתוספות למי חטאת
הר"ש משאנץ על מסכת עדיות (פרק ז משנה
הארכנו כאן כדי ליתן ללומדים טעימה לשיעור מאכל בן דרוסאי כבר נחשב ראוי שדן בזה הפני יהושע (שבת דף מ ע"ב) על ט] אמנם עדיין נשאר לנו לבאר ,כי הן וביאור הענין נראה ,שבאמת במפרשי
מהעומק הגדול והנורא שיש בדברי רבינו ג) שכתב דטעם הפסול של מים פושרין הוא
לאכילה ,אף שלא הגיע עדיין לגמר בישולו. דברי הברייתא המובאת בגמרא שם :תנו אמנם נתבאר בדברי כמה וכמה ראשונים המשנה נתקשו בטעם הפסול של מים
בפירושו על המשנה ,ובהערותינו על משום דכתיב 'מים חיים' דמשמע כמו בשר פושרים ,ולמה אינם בכלל 'מים חיים'.
אולם במים שאין בהם מלאכת ופעולת רבנן מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד ופוסקים שמים פושרים היינו מים חמים
המשנה שם כתבנו עוד בענין זה לבאר את חי ,ופושרים הם כמו מבושלים .עד כאן והר"ש על המשנה בפרה כאן כתב באמת
בישול ,ממילא לא נחשב למלאכת מבשל המדורה ,לא בשביל שיחמו ,אלא בשביל עד השיעור של קצת פחות משיעור יד
דברי רבינו בפירושו לתורת כהנים ,ואין כאן אלא אם חיממם כדי שיעור שהיד סולדת שתפיג צינתן .רבי יהודה אומר מביאה סולדת בו ,ואם כך לכאורה איך ניתן לומר דבריו .ובפשטות מראשונים אלו מבואר שצריך לדקדק בזה למה הם פסולים .וכתב
מקום להאריך בזה עוד כעת. בו [ובפחות מכאן אין הדרך לחממו לשתיה, אשה פך של שמן ומניחתו כנגד המדורה, על מים פושרים שהכוונה וטעם הפסול ש'פושרים' הנזכר במשנתינו הכוונה למים לבאר בדרך אפשר שזהו מטעם שיש להם
הֹודע לְ ַצ ִּדיק
ֵּתן לְ ָחכָ ם וְ יֶ ְחּכַ ם עֹוד ַ ואדרבה הרי הוא בכלל אזהרת חז"ל בגמרא לא בשביל שיבשל אלא בשביל שיפשר. מחמת שנתבשלו וכבר אינם 'חיים' ,והרי רותחים שנתבשלו ,ורק באופן זה נפסלו שם לוי .וראה במשנה אחרונה מה שהקשה
יֹוסף לֶ ַקח (משלי ט ,ט) וְ ֶ בבא מציעא (הנ"ל) 'כסא דחרשין ולא כסא ודקדק הפני יהושע למה לגבי מים נקטה שיעור בישול במים הוא בשיעור חום של מדין 'מים חיים'. על פירוש הר"ש.
57
סידור האריז"ל
מבוא
סידור התפילה הוא אחד החיבורים הקדמונים ביותר בספרות
העם היהודי.
ה'סידור' נתחבר על ידי אנשי כנסת הגדולה (ברכות לג ,).שהיו מאה
או נוסח הבעש"ט
ועשרים מזקני חכמי ישראל ובהם כמה נביאים (מגילה יז ,):שחיו
ופעלו בתחילת ימי בית המקדש השני ,בתקופת חתימת כ"ד ספרי
הפולמוס בין רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע
הקודש – התנ"ך ,ולפני תחילת גיבוש התורה שבעל פה – המשנה לבין הרב בעל התניא זי"ע | | | יסודות נוסח ספרד
והגמרא.
מיום שנתחבר ה'סידור' עמדו גדולי הדורות ועסקו בליטושו
ובבירור נוסחאותיו ,תחילה עסקו בכך גדולי אשכנז שספרו ומנו נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א
את התיבות והאותיות שבכל ברכה ,ועם תפוצת כתבי האריז"ל פרץ עורך ראשי פרויקט "משניות קאמארנא" ובעמח"ס "אוצר הקדיש"
הפולמוס האם יסוד תפילתו היה נוסח אשכנז או ספרד ,ומשעה מעובד מתוך המבוא של "סידור היכל הברכה קאמארנא -החדש"
שנתגלה אור הבעש"ט נחלקו הדעות האם עלינו לאחוז בכל שיופיע בקרוב אי"ה
נוסחאות האריז"ל או שמא רק באותם שהונהגו על ידי הבעש"ט
זי"ע.
המאמר שלפנינו עוסק בכל השאלות הללו בהרחבה ,ומציג אותן
בצורה מחודשת ,תוך הבאת כל הצדדים ,עם התייחסות נרחבת
לדעת רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע שירד לעומקה של
סוגיא ,והשאיר לנו יבול מבורך בסוגיא עניפה זו.
פרק א'
נוסח אנשי כנסת הגדולה
דברים מופלאים אודות סיבת התחלקות נוסחאות
התפילה גילה האריז"ל
י"ב נוסחאות
(פרי עץ חיים ,הקדמה לשער
התפלה): כנגד י"ב שבטים
"בשרשי המנהגים ,שיש חילוקים בין אשכנזים הנה כבר בספרי רבותינו הראשונים אנו מוצאים
ובין ספרדיים ,קטאלוניים ואיטליים ,וכיוצא בהם, שינויים מופלגים בין נוסחאות התפילה ,ועם התגלות
שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפלה הגניזות העתיקות התברר שכבר בזמן הגאונים היו
וכו' .והיה אומר מורי [האר"י] זלה"ה ,שיש שנים חילוקים גדולים בין נוסח בבל לנוסח ארץ ישראל.
59
את ידו ,שהרי "לא תמצא מקום בעולם שאומר שמונה
עשרה בענין אחד תיבה בתיבה" ,וזה מורה על כך שאין
לקצר ולהאריך בנוסח הברכה ,כלומר לרבות ולמעט
מלותיה ,דאם כן היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה
חסידי אשכנז – "סוד התפלות עשר שערים ברקיע ,נגד שנים עשר שבטים ,וכל
אחד עולה תפלתו דרך שער אחד ,והם השערים
מסורת ברורה מחז"ל על מנין התיבות שבכל ברכה. במלות מנויות ובענינים ידועים ,ולהשמיענו כל ברכה קבלנו רב מרב עד נביאים וזקנים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל (מח ,לא-לד) .ואמר,
וזה לשון האבודרהם "יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל
וברכה בנוסחתה ,וזה לא מצינו בשום מקום ,ולא אמרו אלא וחסידים ואנשי כנסת הגדולה שודאי לא היו השערים ודרכי השערים שוין ,וכל
ברכה וברכה משמונה עשרה ,והביאו פסוקים על כל ברכה,
המלות שיש הקפדה בהן לבד ,כמחלוקתן בהזכרת גשמים
(ברכות לג ).וטל ורוחות (תענית ג ,).וכן בברכת המזון שאמרו
שתקנוה" אחד משונה מחבירו ,לכן גם התפלות משונות.
לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפלתו,
מעניניה ,שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה ,וכן
ומסורת ביד חסידי אשכנז הקדמונים ,שנוסח כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ,ואין תפילתו
עשיתי אני בראשונה מנין כזה ,ואחר כך נראה לי
התפילה שבידם מקובל איש מפי איש מאנשי עולה אלא על ידי שער ההוא .אך מה שהוא
שאין לו יסוד ולא שורש ,כי לא תמצא מקום בעולם
כנסת הגדולה ,וכפי שכתב רבינו הרוקח (פירושי דינין מפורשין בתלמוד ,זה שוה לכל השבטים"
שאומר שמנה עשרה בענין אחד תיבה בתיבה ,אלא
סידור התפילה לרוקח ,שירת הים): עכ"ל.
יש מוסיפין תיבות ויש גורעין ,ואם כן המנין הזה אינו
מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו ,ולמה נטריח על "אני אלעזר הקטן קבלתי תיקון תפלות מאבא נמצינו למדים ,שחילוקי הנוסחאות אינם
הסופרים לכתבו" עכ"ל. מארי יהודה ב"ר קלונימוס וכו' ,וגם קבלתי נובעים משכחה הבאה על ידי נדודים ,אלא סיבת
מרבינו יהודה החסיד ,כאשר קיבל מאביו רבינו התחלקות הנוסחאות יש לה שורש נעלה בגבהי
דבריו של האבודרהם אינם עולים בקנה אחד עם
שמואל הקדוש החסיד וכו' [עיי"ש מה שהאריך מרומים ,ומכוונת לפי שרשי הנשמות של שנים
סידור
דרכם של חסידי אשכנז הסוברים שמנין התיבות הוא
בשלשלת הקבלה של נוסח אשכנז] .והנה עדי עשר שבטים ,ולכן צריך כל אחד להתפלל בנוסח
כעין "מסגרת" השומרת על אורכה של הברכה לבל
וסהדי במרומים שלא דברנו בדברים האלו לא אבותיו ,כי אין תפילתו עולה אלא על ידי השער
האריז"ל
ישתרבבו בה תיבות נוספים ,אלא היא לשיטתם של
לכבודינו ולא לכבוד בית אבותינו ,אלא שלא השייך לשבטו ולשורש נשמתו.
גדולי ספרד שסברו שחז"ל תיקנו רק את סדר הברכות
יחלוק עלינו החוטא בנפשו ,כי החולק על זה
ואין כל מניעה להוסיף על תיבות הברכה.
סידור חסידי אשכנז –
כחולק על דברי תורה שניתנה מסיני ,כי סוד נוסח אשכנז נתייסד
כל אות ואות על פי רזין עלאין
או נוסח
הבעש"ט
התפלות קבלנו רב מרב ,עד נביאים וזקנים
וחסידים ואנשי כנסת הגדולה שתקנוה ,והמוסיף
"אתם בודים מליבכם ומוסיפים והמגרע אות אחת או תיבה אחת אוי לו בזה ולמרות שכל אחת מנוסחאות התפילה של
כמה וכמה תיבות בתפילתכם" ולבא ,כי אין להוסיף ואין לגרוע ,כי לא יסדו רבותינו הראשונים יש לה שער מיוחד דרכו
בחינם תיבה אחת ואפילו אות אחת ,כאשר נבאר היא עולה לשמי מעל ,אולם מקום מיוחד נתבצר
דברים כדרבונות בענין החובה לשמור על מנין בעזרת הבורא המלמד לאנוש בינה" עכ"ל. לנוסח אשכנז הקדומה [לפני ששלטו בה ידי
התיבות שבנוסח התפילה מצאנו ב'סידור חסידי המדקדקים] ,שהיא נחשבת בין נוסחאות התפילה
אשכנז' לרבינו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא [חי בדור וכך כתב בספר חסידים (סי' תקנ) "כל שטבעו
המדויקות ביותר.
רבותיו של רש"י ,נדפס בירושלים תשל"ב] שכתב חכמים בברכות או בתפילות אין לשנות ,כי הם
בזה"ל (ברכת רפאנו): לא תיקנו תיבה אחת על חינם ,אלא טעם יש, וטעם הדבר ,שכן חסידי אשכנז הקדמונים
כמה תיבות ,כמה אותיות ,כמה קולות ,כולן עסקו רבות בבירור ושימור נוסח תפילתם ,וכפי
"שימו לב אנשי הצרפת ואיי הים ,ששקר בימינכם נכוחות למעיין". שכתב הטור (או"ח סימן קיג) "דורשי רשומות הם
ובשמאלכם ,שאתם בודים מלבבכם ומוסיפים כמה חסידי אשכנז ,אשר היו שוקלין וסופרין מספר
וכמה תיבות בתפילתכם ,אשר לא עלתה על ליבם לימים ,כתב רבי ישראל משקלאוו מתלמידי
יש שנים עשר שערים ברקיע כנגד שנים עשר שבטים. מנין תיבות התפלות והברכות ,וכנגד מה נתקנו"
של חסידים הראשונים שתקנו לנו התפילות במקום ציונו של האריז"ל לפני כששים שנה
הגר"א מווילנא (פאת השולחן ,סימן ג ,סקל"א) "מסורת
עכ"ל ,ואכן הטור העתיק כמעט בכל ברכה את
הקרבנות ,וכל ברכה ותפילה שתקנו היה הכל במשקל קבלה מאבותינו גאוני וקדושי אשכנזים ,דור אחר
מנין התיבות שבנוסח אשכנז ואת הרמזים שהם
ובמדה באותיות ובתיבות וכו' ,כי שמעתי שאתם דור ,עד שמעון הפקולי ואנשי כנסת הגדולה ,על
רמזו על מה הטבעו אדני הברכות.
מוסיפים תיבות הרבה בברכה זו [-ברכת 'רפאנו'] וכו' כל התיבות והאותיות שבתפילה בנוסח אבותינו
לקמן (ברכות מט ).כל שלא אמר ברית בארץ או שלא הזכיר האשכנזים" עכ"ל ,הרי שקבלה בידם שנוסח חסידי אשכנז חיו ופעלו לפני כאלף שנה,
"והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואינו" וכו', מלכות בית דוד בבונה ירושלים מחזירין אותו וכו' ,אבל
שהרי כתב רבינו החסיד שאין בברכת רפאנו כי אם כ"ז התפילה הוא מאנשי כנה"ג. והיו מקובלים מופלגים שעסקו בסודות התורה
בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך וברזין עילאין ,וכפי שכתב רביה"ק ההיכל
תיבות וק"נ אותיות" עכ"ל.
וכך כתב גם בהקדמתו לתפילת מוסף של ראש השנה:
וכך מלות לא פחות ולא יותר ,ולא אמרו כמה מלות יאמר
בזו ותקרא 'ארוכה' או 'קצרה'" עכ"ל ,עיי"ש שמבאר שמה
ראשוני ספרד – "נוסח הברכות הברכה זי"ע (זר זהב סי' סו סק"ב) "דעו לכם אחיי,
שאמרו חז"ל "מטבע שטבעו חכמים בברכות" אין הכוונה לא נתנו בהן חכמים שיעור שנוסח אשכנז נתייסד כל אות ואות על פי
רזין עלאין ,והתפללו בזה הנוסח רבינו שמעון
"תפילת ר"ה כתובה על הסדר ,ועליה אין להוסיף וממנה
אין לגרוע אפילו תיבה אחת ,כי הועתקה מפירוש כתב ידו
ללשון הברכה ותיבותיה ,אלא לענין אם היא פותחת או שיאמר כך וכך מלות" הגדול [ממגנצא] ,ורבינו משולם ,ורבינו גרשון
נחתמת ב'ברוך'. [מאור הגולה] ,ורש"י ,וכל בניו בעלי התוספות
של רבינו יהודה החסיד בן רבינו שמואל חסיד קדוש ונביא, ובענין זה נחלקו חסידי אשכנז עם גדולי
בן רבינו קלונימוס הזקן בן רבינו יצחק בן רבינו אלעזר וכן כתב הריטב"א שכיון שחז"ל לא כתבו את מנין התיבות הראשונים שבארצות ספרד ושכנותיה ,שאלה ותלמידיהם ,ורבינו אליעזר הרוקח ,ורבינו
הגדול .והמוסיף והגורע בה אפילו אות אחת – תפילתו שמע מינה שאין קפידא בדבר ,וזה לשונו (ברכות שם) "אם האחרונים היו סבורים שאין כל מניעה להוסיף שמואל הנביא ובנו רבי יהודה החסיד ,אשר
אינה נשמעת ,כי כולה במדה ובמשקל באותיות ובתיבות שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד ,ובלבד שלא יעשה כן על מנין התיבות שבתפילה לפי רצון האדם כל אחד בפני עצמו היה יודע אותיות שנבראו
וסודות הרבה יוצאים ממנה ,וכל ירא ה' יזהר בה מלפחות לכתחילה דרך קבע ,שאם לא היה יוצא – היה להם לחכמים ואוות נפשו. בהם שמים וארץ ,ולברוא עולמות ,ולשנות כל
ומלהוסיף ,ולא ישמע אל צרפתים ואיי הים שמוסיפים כמה לכתוב נוסח הברכות ולתת חשבון לתיבות" עיי"ש. הטבעיים ,והיה להם עליות כמו לרבי עקיבא
וכפי שכתב הרשב"א בחידושיו (ברכות יא). וחביריו (עיין חגיגה יד ,):ומי הוא אשר מלאו לבו
וכמה תיבות ,כי אין רוח חכמה נוח בהם" עיי"ש. כך אנו מוצאים לרבי דוד אבודרהם ,שחיבר את חיבורו "נראה לי ,דמאי דקתני (ברכות יא' ).מקום שאמרו לשנות דבר קטן מנוסח זה ,אשר הוא מלא אור"
יצויין ,שנוסח אשכנז שבזמנינו אינו זהה לחלוטין לנוסח הגדול כדי לבאר את משפטי מלות התפילה על מה הטבעו לקצר אינו רשאי להאריך ,מקום שאמרו להאריך עכ"ל (ראה גם זר זהב סי' מו סק"א).
של חסידי אשכנז הקדמונים ,שכן במרוצת הדורות עבר ונתייסדו ,אולם בהגיעו למנין התיבות שבתפילה הוא מושך אינו רשאי לקצר' ,לאו למימרא שאינו רשאי
אנשי כנסת הגדולה השלשה עשר הוא למי שאינו זוכר את שבטו ,ואינו יודע
באיזה שער יבוא לחצר המלך ,לזה מכוון השער השלשה
רוח השכלה – שתיקנו 'תיקונים' רבים בסידור
התפילה לפי כללי דקדוק שונים.
נוסח אשכנז שינויים רבים בידי המדקדקים
השונים – מהם בעלי תורה מופלגים ומהם בעלי
תיקנו את השער הכולל עשר וכו' .והנה האלהי האר"י ז"ל ,בהיות נהירין ליה שבילין
בטרם נעסוק בנוסח האריז"ל מן הראוי להתעכב על דרקיעא ,לימד דעת את העם למי שאינו מכיר את שבטו,
תמיהה נפלאה ,שכן מדברי האריז"ל משמע לכאורה שבימי ותיקן סדר מלוקט מכמה נוסחאות כידוע לבקיאים .ואם
ישאל השואל לאיזה צורך הם שלשה עשר שערים ,והלא
בית המקדש הראשון כבר היו שתים עשרה נוסחאות
לתפילה ,ולכאורה ,הדבר עומד בסתירה לגמרא מפורשת השלשה עשר הוא הכולל כולם ,היה די בזה .התשובה ,כי פרק ב
ויצא יצחק לשוח בשדה
(מגילה יז ):שנוסח שמונה עשרה נתקן על ידי אנשי כנסת בזמן שהיו ידועים כל שבט ושבט ,ונוסח השייך לכל שבט
הגדולה בתחילת ימי בית המקדש השני. ושבט ,בודאי היה יותר טוב ליכנס בשער שלו וכו' ,אמנם
בזמן הזה שאינם ידועים השבטים והנוסח השייך לכל שבט
נוסח התפילה של מרן האריז"ל
אמנם רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע כותב יאחז דרכו של האר"י ז"ל השוה לכל נפש" עכ"ל.
בענין זה דבר חידוש ,שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את
השער הי"ג הכולל כל השערים ,וזה לשונו (בן ביתי פרשת
גילוי נפלא זה הסעיר את עולם התורה ,ובשו"ת מהר"ם
שמות) "היה אומר מורי [האר"י] ז"ל ,שיש שנים עשר שערים שיק (או"ח סי' מג) הקשה שהוראה זו סותרת את הדברים
המפורשים בפרי עץ חיים "כל אחד ואחד ראוי להחזיק נתפרסם גילוי נפלא ,שמלבד שנים-עשר כוונות האריז"ל ונוסחאותיו
סידור
ברקיע נגד שנים עשר שבטים ,וכל אחד עולה תפלתו דרך השערים ,ישנו שער שלש-עשרה המיועד
שער אחד שלו וכו' ,ומי שיודע בבירור שהוא משבט ההוא, כמנהג תפלתו ,כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ,ואין
תפילתו עולה אלא על ידי שער ההוא". עבור מי שנעלם ממנו מהו שבטו ,ולענין נוסח שינוי עצום ביחס אל סידור התפילה ונוסחאותיו
האריז"ל
אזי אין תפלתו עולה אלא על ידי שער ההוא ,אבל עתה התפילה – ישנו נוסח כללי הכולל את כל החל בעולם מיום התגלותו של מרן האריז"ל,
שאינו נמצא מי שיודע מאיזה שבט הוא ,עבור זה תקנו אולם האמת היא שכבר מצאנו לתלמידי-תלמידיו של הנוסחאות ,והוא מיועד עבור בני ישראל בכל אשר גלייה לדרעיה ונפל נהורא בבי מדרשא,
או נוסח
רבותינו ז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי דינים מפורשים שהם האריז"ל שהורו למעשה שמי שאינו מכיר את שבטו טוב מקומות מושבותיהם ,ובפרט בדורות האחרונים וחשף שהתפילה היא מארג נפלא ,המסודר בסדר
שוה לכל ישראל ,שנכללים בהם כל השבטים ,עיין שם (פרי לו שיתפלל בנוסח האריז"ל – זאת למרות שלא הזכירו מדוקדק ,ועל ידי כל מזמור או ברכה נעשים
– כשאין מי שיוכל להצביע בבירור על מקור
עץ חיים ,הקדמה לשער התפילה) ,וכן אנשי כנסת הגדולה תקנו
עבור זה סדר תפלות אלו שיש לנו ,שבהם כולל כל שנים
עשר שערים של שנים עשר שבטים" עכ"ל (וכן כתב בפרשת
את קיומו של ה"שער הכולל" -וכפי שכותב הגה"ק רבי
עמנואל חי-ריקי זי"ע הי"ד בספר הנודע "משנת חסידים"
(מסכת הבריאה דערבית פ"א ה"ב-ה"ג) "אין לשנות מנהג אבות
מוצא שבטו.
המקור המפורש לשער שלשה-עשר זה הוא
תיקונים מיוחדים שאינם יכולים ליעשות על ידי
ברכה אחרת. הבעש"ט
וישלח). בעיקר התפילה ,לפי שחלוקי המנהגים באו מחילוק שורש בדברי המגיד ממעזריטש זי"ע שאמר (לקוטי ולצד גילוי כוונות התפילה ,הוסיף האריז"ל
הנשמות ,ולכל מנהג יש לו שרש מסילה שמורה לו למעלה אמרים -מגיד דבריו ליעקב אות צו) "כבר נודע לברר ולתקן את נוסח התפילה ,שתהא זכה
והנה בדברי המגיד ממעזריטש זי"ע המובאים לעיל יש שאמרו רבותינו ז"ל (שקלים פ"ו מ"ג) שלשה עשר ומתוקנת לפי הכוונות הנצרכות להעלות את
להתבונן קימעא ,מדוע נתגלה השער הי"ג רק על ידי להעלותו ,ואין אדם נוגע במוכן לחבירו .ואם לא ידע אם
בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו ,נוח לו שיתנהג במנהג השתחויות היו במקדש נגד שלשה עשר שערים, התפילה לגבהי מרומים ,וכפי אשר רשם מפיו
האריז"ל ולא יחד עם י"ב השערים האחרים ,והרי בבית ונרמזו ביחזקאל לעתיד אי"ה 'שער ראובן אחד' התלמיד הגדול – רבי חיים ויטאל – אשר העלה
המקדש השני כבר היו י"ג השתחויות ,אולם לדברי רבינו המובחר שקבל הרח"ו כוונותיו עליו מהאר"י זלה"ה ,שרובו
הוא על סדר תפילת הספרדים ,לתקן תיקון הצריך למעלה" וגו' (מח ,לא-לד) וכו' ,וידוע שבהמ"ק מכוון נגד על הכתב את תורת האריז"ל ואת הנהגותיו.
הדברים מיושבים כפתור ופרח ,שאכן אנשי כנסת הגדולה בהמ"ק של מעלה ,ונמצא שיש לבהמ"ק של
עכ"ל.
כבר תיקנו את הנוסח הי"ג עבור מי שאינו יודע שבטו,
ונוסח זה נשתכח כיון שלא נעשה בו שימוש ,שהרי בימי וכן כתב הגה"ק מה"ר יעקב צמח זי"ע – תלמיד מהרח"ו
מעלה גם כן שער לכל שבט וכו' ,והנה השער נוסח האריז"ל -
בית המקדש השני עדיין התייחסו השבטים אחר מקור ובעמח"ס "נגיד ומצווה" – בספרו "זר זהב" (סי' א) "מאחר שער הכולל כל השערים
מוצאיהם ,ורק במשך הגלות הארוכה חזרו ונתערבבו זה שאין לנו בירור איזה מספרד ואיזה מקטלוניה וכדומה ,יכול מלבד המעלה האמורה – שנוסח האריז"ל תואם
בזה ,ומאז הוכר הצורך בנוסח הכולל כל השערים ,ואז חזר כל אחד לאחוז בסדר שכתב הרב [האר"י] זלה"ה ,שהוא עם כוונותיו ,ישנה מעלה נוספת לנוסח זה ,שכן
האריז"ל וגילה נוסח זה שנתקן על ידי אנשי כנסת הגדולה. היותר ברור ונכון ומסודר באמיתות כנודע" עכ"ל (עיי"ש
הוא זה נחשב כשווה לכל נפש ומיועד לכל עדות
סי' נ). ישראל.
האם האריז"ל היה אשכנזי או ספרדי? בעקבות דברי ה"משנת חסידים" נקט הגה"ק ממונקאטש כאמור ,האריז"ל גילה שנוסחאות בני אשכנז
עתה מוטל עלינו להיכנס בעובי הקורה ,לברר את השאלה זי"ע שדברי המגיד ממעזריטש זי"ע אודות ה"שער הכולל" וספרד איטליא וקטלוניא הן חלק מי"ב שערי
היסודית" :מהו נוסח האריז"ל"? אינם סותרים להוראת הפרי עץ חיים ,שכן המשנת חסידים תפלה שברקיע ,המכוונים כנגד י"ב שערים
נחשב כאחד מגדולי מוסרי תורת האריז"ל ,ועל כרחנו שבבית המקדש ,וכמובא בפרי עץ חיים (הקדמה
אולם לפני כן ,עלינו להקדים ולברר מי היה האריז"ל, צריכים אנו לומר דהמשנת חסידים פרושי קא מפרש
האם הוא היה אשכנזי או ספרדי ,שכן יש מן הפוסקים לשער התפלה):
להפרי עץ חיים ,וזה לשונו (שו"ת מנחת אלעזר או"ח סי' יא)
הסבורים ששאלה זו יש לה השלכות על יסוד נוסח התפילה "באמת האריז"ל לא כתב כלל זה ,רק המשנת חסידים וכו', "בשרשי המנהגים ,שיש חלוקים בין אשכנזים
של האריז"ל. שהמשנת חסידים מפרש כן בכוונת דברי הפרי עץ חיים ובין ספרדיים ,קטאלוניים ואיטליים וכו' ,היה
ובכן ,מוסכם כמעט על כל הפוסקים -ובפרט על גדולי וכו' ,שחושב להמשנת חסידים כמו גורי האריז"ל ,ובפרט אומר מורי [האר"י] זלה"ה ,שיש שנים עשר
הספרדים -שהאריז"ל היה אשכנזי ,ונחשב לאחד מחכמי שמפרש בזה דברי הפרי עץ חיים להאריז"ל ,ונודע גודל שערים ברקיע ,נגד שנים עשר שבטים ,וכל
האשכנזים בצפת ,דברים מפורשים על כך כתב הגאון ערכו של המשנת חסידים ,שהקדוש המקובל רבינו מהר"ר אחד עולה תפלתו דרך שער אחד ,והם השערים
החיד"א זי"ע (שו"ת יוסף אומץ סי' כ) "מי לנו גדול מרבינו צבי מזידיטשוב זי"ע קרא לספרו בשם חביבות "משנה הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל (מח ,לא-לד) וכו'.
האריז"ל ,שהוא היה אשכנזי ,ממשפחת מהרש"ל ז"ל תורה" בחכמת האמת וכתבי האריז"ל ,יען שעשאו סולת לכן כל אחד ואחד ראוי להחזיק כמנהג תפלתו,
[-שהרי שניהם היו ממשפחת לוריא ,הערת העורך] ,וכל נקיה ,מאשר ידע לצרף וללבן אותיותיו לכתוב בקצרה כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ,ואין תפילתו
השנה היה מתפלל בנוסח ספרדים" עכ"ל. תוכן דברי האריז"ל שכתב הרח"ו ז"ל" עכ"ל. עולה אלא על ידי שער ההוא" עכ"ל.
אולם בבית מדרשם של מאורי החסידות
63 ציונו הקדוש של מרן האריז"ל
נפשו וכו' ,דהא לעינינו שהאריז"ל בירר בכמה מקומות וכך גם כותב הגה"ק רבי עמנואל חי-ריקי בעמח"ס הברכה זי"ע (זר זהב סי' מו סק"א) "עיר וקדיש, עדות נוספת מצאנו בכתבי הגה"ק רבי יעקב
ותפס נוסח אשכנז דוקא [והגה"ק ממונקאטש מונה כמה "משנת חסידים" – דור שני לתלמידי האריז"ל – בספרו מלאך אלקים קדוש ,רבינו יצחק אשכנזי ,מבני צמח בעמח"ס "נגיד ומצוה" תלמיד מוה"ר חיים
מקומות בהם נקט האריז"ל כנוסח אשכנז ,וכפי שיובא חושב מחשבות (מאמר תפילין דמארי עלמא פכ"ב) "ומי לנו גדול בניהם של אשכנזים מצד אביו ,ומצד אמו היה ויטאל (זר זהב סי' א) "הוא [האר"י] זלה"ה ,אף
לקמן .הערת העורך] וכו' ,ומכל זה נראה כהדברי חיים, מהאר"י עצמו ,שגזעו אשכנזי ,ורוב סדר תפילתו -וכמעט מבניהם של ספרדים" עכ"ל. על פי שהיה אשכנזי ,היה אומר 'הודו לה' קראו
שהוא בירר משניהם מנהגים הטובים ונוסחות היפות על כולה -היתה ספרדית ,ומיעוטא דמיעוטא אשכנזית" עכ"ל. בשמו' קודם 'ברוך שאמר' כמנהג הספרדים"
דרך הסוד ,כל אשר ישר בעיניו הקדושים ,בלי משוא פנים
גם הגה"ק מצאנז זי"ע כותב מענה על דברי החתם סופר האם האריז"ל "גילה עכ"ל.
לאחד מהם" עכ"ל.
שנוסח האריז"ל אינו נוסח ספרד כי אם נוסח חדש המורכב תעלומות הנוסחא הספרדית" וכן הביא בספר שדי חמד (כללי הפוסקים סי' טו אות
בירר משניהם משתי הנוסחאות ,וזה לשונו (שו"ת דברי חיים או"ח ח"ב סי' ח)
"הכוונות והנוסח שבסידור
או תיקן נוסח חדש? י) עוד מגדולי הספרדים שכתבו שמרן האריז"ל
היה אשכנזי ,ביניהם ,הגאון רבי חיים פלאג'י (לב
מנהגים הטובים מהאר"י ז"ל אינו כולו נוסח ומכאן לשאלה הבאה" :האם האריז"ל רק גילה חיים סי' ט) ,בנו רבי יצחק פלאג'י (יפה ללב סי' סח
ספרד ,כידוע למעיין בספרי את כוונות התפילה של נוסח הספרדים ,או שמא אות ג) ,וספר פתח הדביר (ח"ג דף קלח ע"ב).
נביא עתה את ההוכחות נוסחאות המדוייקות להאר"י תיקן נוסח חדש לחלוטין"?
שהביאו גדולי הדורות לכך ראיה נפלאה למוצאו האשכנזי של מרן האריז"ל
ז"ל ,וסידורי ספרד בכמה בענין זה נתפרסמו ביותר דברי מרן החתם
שהאריז"ל תיקן נוסח חדש מביא הגה"ק ממונקאטש זי"ע (שו"ת מנחת אלעזר סי'
מקומות משונה מנוסח האר"י
סידור
המורכב גם מנוסח אשכנז, סופר זי"ע (שו"ת חתם סופר או"ח סי' טו-ב) "כשבא נר יא) מספר החזיונות למוהרח"ו ז"ל ,הכותב (ח"ב אות
ז"ל" ,וכן ממשיך ומוכיח האלקים האר"י זצ"ל ,ואיזן וחיקר ותיקן ,כי הוא
שכן מצינו בכמה מקומות ו) "ליל שבת הגדול חלמתי וכו' ,ויאמר לי' ,חיים
מלשון המשנת חסידים (מסכת
האריז"ל
שהאריז"ל העדיף את נוסח ידע תוכן הדברים ,הוא העמיד בסידורו כל דבר בני ,לך נא אל קהל אשכנזים ,כי שם מביאים
הבריאה דערבית פ"א ה"ב-ה"ג)
אשכנז ודחה מפניה את נוסח על מכונו ,וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא עתה ספר תורה אחד ,ותשורר ותזמר לפניו'
"ואם לא ידע אם בנפשו הוא
או נוסח
הספרדים הקדמון ,משכך הספרדית ,יען כי היה ספרדי ,ואילו הוא היה וכו' ,ואחר שנתיים ימים בא מורי האשכנזי ז"ל
המנהג שתפסו אבותיו ,נוח אשכנזי או היה נמצא באשכנזים איש כמוהו ,היה
קשה לומר שהאריז"ל רק לצפת ולמדתי עמו וכו' ,ואחשוב כי מורי ז"ל הוא
הבעש"ט
לו שיתנהג במנהג המובחר עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי" עכ"ל.
"גילה תעלומות הנוסחא ס"ת של האשכנזים" עכ"ל ,מכך מוכיח הגה"ק
שקבל הרח"ו כוונותיו עליו
ההיא הספרדית ,יען כי היה וכפל דבריו בתשובתו אל הגה"ק הישמח משה ממונקאטש זי"ע ,שאם האריז"ל נקרא בשמי-
מהאר"י זלה"ה ,שרובו הוא
ספרדי". זי"ע (סי' קצז) "כי בעוונותינו הרבים נשכחו סתרי מעל בשם "ספר תורה של אשכנזים" אין ספק כי
על סדר תפלת הספרדים"
הכוונה בצרות ויגונות ,ובדור האחרון העמידה נר הוא נחשב בצפת לאחד מחכמי האשכנזים.
דהנה לענין ברכת 'יוצר עכ"ל ,מוכיח איפוא הדברי
אור' כתב בפרי עץ חיים האיר לארץ ולדרים. חיים "הרי דלא כולו הוא נוסח מזרחי האר"י זצ"ל ,וזכו הספרדים שהיה מבניהם על דבריו יש להוסיף ,שמצאנו עוד כמה פעמים
(שער הק"ש פ"א) שצריך הקדוש האר"י של קדשו יד חתימת ספרד" וכו' [כי אם "רובו", והוא גילה תעלומות בנוסחאות שלהם ,ואילו שרבי חיים ויטאל מכנה את רבו האריז"ל בשם
לומר "['ומשמיעים ביראה שכן יש בו כמה נוסחאות היינו גם אנחנו זוכים לכיוצא בו היה מבאר לנו "האשכנזי" ,וכפי שכתב בשער הגלגולים (הקדמה
יחד] בקול דברי' ,כמנהג אשכנזיות] ,ובזה הוא מסיים כהנה וכהנה בנוסחאות שלנו ,והיות בעו"ה אין לח) "אמר לי רב ייבא סבא וכו' ,ולך לך אצל
האשכנזים ,ולא 'קול בדברי' כמנהג הספרדים" ,ולענין הסולת" בירר הוא רק ספרד, "דנוסחתו לא היה מפני שהוא אתנו יודע עד מה ,על כן מי שרוצה לכוון והוא רבך ה"ר יצחק אשכנזי" עכ"ל .ובהמשך הדברים
ברכת 'אמת ויציב' מובא (שער הכוונות דרושי כוונות ק"ש דרוש עכ"ל. אינו יודע צריך להתפלל בנוסח האר"י" עכ"ל. "בחיי מורי האשכנזי ז"ל ,הלך יום אחד לפניו"
וכן כתב הרב בעל התניא (שו"ת הרב סי' ט) "תיקן האריז"ל ח) – "באומרך 'תהלות לא-ל עליון גואלם' ,צריך להגיה אולם גדולי הדורות כבר נכנסו בעובי הקורה, עכ"ל ,ולאחר מכן (שם) "גם מורי האשכנזי ז"ל
נוסח התפילה מלוקט מאשכנז ומספרד ומשאר נוסחות" ולומר 'תהלות' בלשון רבים ,והוא מנהג אשכנז" ,ודלא והוכיחו שמרן האריז"ל ברוח קדשו תיקן נוסח סיפר לי דברים כיוצא באלו" עכ"ל .וכך מצינו גם
כנוסח המובא באבודרהם 'תהלה לא-ל עליון' ,וכן בנוסח חדש המיוסד על שתי הנוסחאות גם יחד – בספר החזיונות למהרח"ו (אות ד) "כשבאתי אחר
עכ"ל.
'ברוך שאמר' הנהיג האריז"ל (פע"ח שער הזמירות פ"ד) "צריך זמן לפני מורי ז"ל האשכנזי" ,ושוב כתב (אות ז)
אשכנז וספרד ,ונוסח זה מכוון ומתוקן לפי סדר
וכן כתב רביה"ק מקאמארנא זי"ע (זר זהב סי' מו סק"א) לומר 'בפה עמו' [-כנוסח אשכנז] ,ולא 'בפי עמו' [-כנוסח העולמות העליונים. "נכנסתי ללמוד עם מורי ז"ל האשכנזי" ,ועוד
"אלא שירד עיר וקדיש ,מלאך אלקים קדוש ,רבינו יצחק האבודרהם] ,כי 'בפה' גי' פ"ז תיבות שבנוסח זה" עכ"ל. שם (אות כג) "חכמת מורי ז"ל האשכנזי" ,ועוד
אשכנזי ,מבני בניהם של אשכנזים מצד אביו ,ומצד אמו היה תחילה לכל יש להביא את דברי רבי יעקב צמח ועוד .וכן מובא בהקדמת מהרח"ו לספר אוצרות
וכן לענין מוסף דשבת הורה האריז"ל (שער הכוונות ענין תלמיד מוה"ר חיים ויטאל ,הכותב להיפך מהחתם
מבניהם של ספרדים ,והוא בירר ברוח קדשו סדר התפלה, חיים "מורי ורבי ,נר ישראל ,בוצינא קדישא,
בלול מנוסח אשכנז וספרד ומשאר נוסחאות ,ואמר שכל תפילת מוסף של שבת) "צריך לומר כמנהג אשכנז שהוא סדר סופר ,ודעתו שהאריז"ל היה אשכנזי ואף על פי הרב האלה-י ,החסיד העניו ,כמהר"ר יצחק לוריא
שבט עולה תפלתו בשער שלו על ידי שמות ויחודים שרמזו 'תכנת שבת'" עכ"ל ,ולאפוקי ממה שהביא האבודרהם את כן סיגל לעצמו הרבה נוסחאות מנוסח ספרד, אשכנזי ז"ל" עכ"ל .וכמדומה ,שאם רבי חיים
בנוסח הזה ,ונוסח של מרן הקדוש האר"י הוא משער הכולל הנוסח 'למשה צויתה על הר סיני'" ,אבל "'תכנת שבת רצית וזה לשונו (זר זהב סי' א) "הוא [האר"י] זלה"ה ,אף ויטאל מכנה את מרן האריז"ל בשם "אשכנזי",
כל השערים" עכ"ל .וכפל דבריו (זר זהב סי' סו סק"ו) "עד קרבנותיה' ,לפי שאין מנהגינו לאמרה לא רציתי להאריך על פי שהיה אשכנזי ,היה אומר 'הודו לה' קראו אין כל ספק שמרן האריז"ל היה ממוצא אשכנזי.
שעמד אור המאיר לארץ ולדרים ,אלקי קודש קדשים רבינו בפירושה" עכ"ל. בשמו' קודם 'ברוך שאמר' כמנהג הספרדים ,וכן
בסדור אשכנזים כתוב 'אהבה רבה אהבתנו' והרב לעומת זאת ,ידועה דעת מרן החתם סופר זי"ע
בולט הדבר במיוחד בברכת 'הנותן ליעף כח' ,אודותיה יצחק לוריא זצ"ל וכו' ,והוא היה מכריע באיזה ענינים
שהאריז"ל היה ספרדי ,וכפי שכתב (שו"ת חתם סופר
כנוסח ספרדי ובמעט ענינים כנוסח אשכנז ,בנוסח 'ברוך כתב הבית יוסף (או"ח סימן מו) "ברכה אחת יש בסידורי זלה"ה אומר שאין לומר כי אם 'אהבת עולם'
מן הטעם הנודע ,והרח"ו ז"ל עצמו כתב בספר או"ח סי' טו-ב) "כשבא נר האלקים האר"י זצ"ל וכו',
אשכנז' ,הנותן ליעף כח' וכו' ,מאחר שלא נזכרה בתלמוד שאמר' ,ועוד הרבה כיוצא" עכ"ל.
הכוונות כי שמע מפי האר"י סדר הברכות עד וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית ,יען
וכן הקשה הגה"ק ממונקאטש זי"ע על דברי החתם סופר איני יודע איך היה רשות לשום אדם לתקנה וכו' ,והרמב"ם כי היה ספרדי" עכ"ל.
(שו"ת מנחת אלעזר סי' יא) "ובאמת דברי החתם סופר בזאת וסמ"ק והרוקח לא הזכירוה ,והכי נקטינן" עכ"ל ,אמנם דעת פרשת העקידה כמנהג הספרדים ,ואין זה אלא
נפלאים מאיתנו ,דהנה על האריז"ל שלמד החכמה והכוונות האריז"ל (פרי עץ חיים שער התפלה פ"ב) "ברכת 'הנותן ליעף כי ידע כי אין לאותם המנהגים אשר הניח שורש והשדי חמד מעיר על כך (שם) "מרגלא בפום
מפי אליהו ז"ל חס ושלום לומר שמחמת שהוא היה ספרדי כח' ,צריך לאומרו ,היפך ממה שפסק בשולחן ערוך" עכ"ל. אמיתי כאותה שתפס ,כי אותם המנהגים אשר רבני הספרדים שרבינו האר"י היה אשכנזי ,ורבני
ראה שורש למעלה לשתי הדעות ושאלו ואלו האשכנזים נקטו שהיה ספרדי" עכ"ל.
כך גם מצינו קטע בברכת 'יוצר אור' שהאריז"ל מכריע לכך עשה הכוונות רק בנוסח ספרד .וגם אין לומר דנתגלו דברי אלקים חיים ,נתן טעם לשבח לשניהם"
בו כנוסח אשכנז
(שער הכוונות דרושי עלינו לשבח דרוש א) לו הכוונות רק בנוסח ההוא מחמת שהם שייכים לשורש כפשרה בין הצדדים כתב רביה"ק ההיכל
עכ"ל.
הם באמצע ברכות יוצר היה אומרם ,לפי שהם היו תנאים, ש'תקנו דבריהם עפ"י חכמת האמת' ,וזה לשונו: מיני ציורים וצירופים משתנים צורת האותיות, "'והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים
והיו יודעים מה היו מתקנים ,וכל דבריהם היו מיוסדים על ושאלתי לו בפרטות על צורת י' של אות א' לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים'
"דע לך כי מורי [האר"י] ז"ל לא היה אומר שום פזמון
פי האמת" עכ"ל. שעושין הספרדיים כצורת הזיין ,ואמר לי שגם וכו' ,וכן הוא נוסח האשכנזים" ,ולעומת זאת
ושום פיוט ובקשה מאלו שסדרו האחרונים ,כגון רבי
לזה יש רמז בספר התיקונים" עכ"ל. מובא בהמשך הקטע "אין לומר כמנהג האשכנזים
כך גם התפלל האריז"ל בכל המועדים
'והתקין מאורות' קודם חתימת הברכה ,אלא
ב'מחזור של אשכנזים' ,ורשם לעצמו בשולי
הגליון תפילות ובקשות שונות ,וכפי שכתב האריז"ל משבח כמנהג הספרדים".
בפרי עץ חיים (שער חג השבועות פ"א) "זה מצאתי את מנהגי בני אשכנז מכל הראיות הללו הוכיחו גדולי הדורות (עיין
כתוב במחזור של מורי [האר"י] ז"ל של מועדים שו"ת דברי חיים ושו"ת מנחת אלעזר שם) שהאריז"ל לא
כמנהג האשכנזים וכו' ,שם כתוב מבחוץ מכתב ומצינו שהאריז"ל משבח את מנהג 'תשליך' של "גילה את תעלומות הנוסחא הספרדית" ,אלא
יד מורי זלה"ה ,ענין זה ,וז"ל ,יום א' דשבועות, בני אשכנז (שער התפילה מכת"י) "ענין המנהג שנהגו תיקן נוסח חדש המורכב משניהם.
יקרא י"ג מדות ג"פ ,ואח"כ יאמר 'רבש"ע מלא האשכנזים לילך ביום ראשון של ראש השנה אחר
כל משאלותי'" עכ"ל. תפלת המנחה מעט קודם שקיעת החמה אצל הים
הגדול ,או אצל מעיין ,או באר מים חיים ,וקורין
הרבה דרכים למקום
וכן מובא בשער הכוונות שהאריז"ל הגיה את אותו 'תשליך' ,הנה הוא מנהג יפה ,ויותר טוב וכלפי מה שכתב החתם סופר שהאריז"ל גילה
סידור
הפזמון 'האוחז ביד מדת משפט' הנאמר רק הוא אם יהיה חוץ לעיר" עכ"ל. את תעלומות הנוסחא הספרדית בלבד ,הנה כי
למנהג אשכנז ,ורמז בו סודות וכוונות נפלאים, כן מצאנו ראינו שהאריז"ל גילה את טעמי שתי
וכך גם גילה האריז"ל את סוד השלשים קולות
האריז"ל
וזה לשונו (דרושי יום הכיפורים הקדמה): הנוסחאות.
שנהגו בני אשכנז לתקוע בראש השנה לאחר
"מצאתי בספר המחזור של מורי [האר"י] ז"ל תפילת מוסף (פרי עץ חיים שער השופר פ"ג) ,זאת
או נוסח
דהנה מן השינויים הבולטים ביותר בין נוסח
ממנהג אשכנזי בתפילת יום הכפורים וכו' .גם למרות שהאריז"ל עצמו הנהיג לתקוע מאה אשכנז לספרד הוא לגבי התחלת סדר התפלה,
מצאתי בסדר מוסף יום הכפורים בחזרת הש"ץ
הבעש"ט
קולות בראש השנה (שם פ"ב). שכן לנוסח אשכנז מתחילים פסוקי דזמרה בברכת
בפזמון המתחיל כן 'האוחז ביד מדת משפט' 'ברוך שאמר' ,ואילו לנוסח הספרדים מקדימים
וכו' ,וכתוב בחוץ כתיבת מורי ז"ל 'האוחז הוא יתירה מזאת ,מצאנו שמהרח"ו כותב בכוונת
הקדיש שנוסח אשכנז – המשמיטים את התיבות פסוקי 'הודו' ו'מזמור שיר חנוכת' לברוך שאמר,
שם בן ד' אותיות ,ובגי' כ"ז ,היוצא מפסוק ומצינו שהאריז"ל גילה את טעם שתי הנוסחאות
אוחזה בסנסיניו .הבוחן -צריך כך צריך להגיה 'ויצמח פורקניה ויקרב משיחה' – מובנת יותר
מנוסח ספרד ,וזה לשונו (פרי עץ חיים שער הקדישים (פרי עץ חיים שער הזמירות פ"א) "'הודו לה' קראו
כך הבחן ,והוא בגי' אדנ"י ,והוא שם מעולה בשמו' וכו' ,מנהג אשכנז לאומרו אחר 'ברוך
למעלה על ע"א שמות .הגואל -צריך להגיה פ"ד) "נלע"ד שזהו הטעם של האשכנזים ,שבנוסח
שלהם ,יש י"ד תיבות ,מן 'בעלמא די ברא שאמר' ,והטעם ,לפי שכבר זה נקרא יצירה ,לכן
כך הגאל ,והוא בגי' שם כוז"ו ט"ל ,והוא בגי' אומרים אותו בתוך תיקוני יצירה ,שהוא מ'ברוך
הוי"ה אח"ד ובגי' יד"י די"א וטובים לגאולה כרעותיה וימליך מלכותיה ,בחייכון וביומיכון
ובחיי דכל בית ישראל ,בעגלא ובזמן קריב', שאמר' ואילך .אך הספרדים אומרים אותו קודם,
ולישועה'" עיי"ש. לפי שהנה עתה עדיין כל זה הוא תיקון עשיה,
הם י"ד תיבין .אך אני לא קבלתי ,רק כפי נוסח
כך גם כותב מהר"ש ויטאל בהגהה לשער הספרדים" עכ"ל. כי עדיין היצירה עצמה אינה נתקנת ,ומקבלת
הכוונות (דרוש א' בענין הפורים) "כתב אבא מורי אור רק אחר 'ברוך שאמר' ,לכן אומרים אותו בין
[רבי חיים ויטאל] ז"ל ,וזה לשונו' ,שמעתי האריז"ל מתפלל בבית הכנסת יצירה לעשיה ,שהוא אחר קדיש העשיה ,וקודם
'ברוך שאמר' של יצירה ,וכן הוא מנהג האר"י
ממהר"י הכהן שראה למורינו [האר"י] ז"ל בבית
הכנסת של אשכנזים ביום ט"ו לאדר שהוא יום האשכנזי בימים הנוראים זלה"ה" עכ"ל.
האריז"ל גילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית,
השני של פורים ,בהיותו בצפת ת"ו ,לא היה יען כי היה ספרדי .דיוקן קדשו של החתם סופר אם לא די בכך ,הרי שדוקא בימים הנוראים, כך גם לגבי המחלוקת הידועה בענין ברכות
אומר 'על הנסים''" עכ"ל. בזמן שכל אחד מתייחד עם בני קהילתו ומתפלל התפילין ,שמנהג ספרד לברך רק ברכת 'להניח
דברים נפלאים מצאנו בדברי רביה"ק ההיכל לפי הנוסח אותו קיבל מאבותיו ,בחר האריז"ל תפילין' ,ומנהג אשכנז לברך גם 'על מצות
הברכה מקאמארנא זי"ע ,שהטעם שהאריז"ל התפלל להתפלל דווקא בין האשכנזים שבצפת ת"ו ,ואמר תפילין' על תפילין של ראש (ראה שו"ע סי' כה ס"ה),
שלמה בן גבירל וכיוצא ,לפי שאלו האחרונים לא ידעו
בימים הנוראים בין האשכנזים היה כדי לומר את פיוטי את כל הפיוטים הנאמרים למנהג האשכנזים ,ולא ואילו מרן האריז"ל ביאר (פע"ח שער התפלה פ"ז)
דרכי הקבלה ,ואינם יודעים מה שאומרים ,וטועים בסדר
הקדמונים הנאמרים רק למנהג אשכנז ,וזה לשונו (זר זהב התפלל בבית הכנסת הספרדי – כהרגלו. "אנו משימין תפלה של ראש וכו' ,ואין כאן ברכה,
דבורם בלי ידיעה כלל ,ובפרט פזמון 'יגדל אלוקים חי' כו',
סי' סו סק"ו) "מרן הקדוש דרכו היה בימים נוראים להתפלל וכן וידוי 'אשמנו באומר ובפועל' כו' ,וכן ביום הכפורים וכמובא בספר פרי עץ חיים (שער הק"ש פ"א)
לפי שאין בנו כח לתקן אור מקיף ע"י מעשינו,
בבית הכנסת של אשכנזים ,שהיה רוצה לומר התפלות לא היה אומר וידוי של רבינו נסים ורבי שם טוב אבן "בענין פיוטים שנהגו האשכנזים לומר ,היה נוהג וממילא נעשה .אך סברת רש"י וחכמי האשכנזים,
והפיוטים של אשכנזים ,שכולם ברוח הקודש נתייסדו ,לכן אדרוטל ורבי יצחק בן ישראל ,שתקנו כל אחד וידוי מורינו [האר"י] זלה"ה לומר ,והיה אומר שאין כי יש בידינו כח לעשות ,ולכן מברכין גם על של
היה מתפלל בעת ההוא בקביעות בין האשכנזים" עכ"ל. בערבית ושחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה ,לא היה אומר בהם שום הפסק ,כי הכל הולך אחר החיתום, ראש" עכ"ל.
תמצית הדברים שנתבארו עד כה ,דעת רוב הפוסקים אותם כלל". והואיל ומסיימים מעין הברכה ,לא הוי הפסק" וכך אמר האריז"ל גם לגבי צורת האותיות
שהאריז"ל היה אשכנזי ,ותיקן נוסח תפילה חדש המיוסד על עכ"ל. שבספר תורה (פע"ח שער התפילין פי"ד) "שאלתי
"אבל היה אומר התפלות והבקשות ופזמונים שתקנו
נוסח אשכנז וספרד ,ולעומתם ,דעת החתם סופר שהאריז"ל הראשונים ,כמו תפלת רבי עקיבא ע"ה ותפלת רבי אלעזר וביתר ביאור מובא בשער הכוונות (דרושי עלינו
למורי זלה"ה ,אם יש סמך אל השינויין רבים
"גילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית ,יען כי היה בן ערך ,ותפלת רבי נחוניא בן הקנה ע"ה ,וכן היה אומר לשבח ונוסח התפילה דרוש א) שהאריז"ל נמנע ולא שראינו בענין צורות כתיבות האותיות ,בין
ספרדי" עכ"ל. כל הפיוטים ופזמונים שתיקן רבי אלעזר הקליר ,הלא המה אמר כלל את פיוטי משוררי ספרד הקדמונים, הספרדיים והאשכנזים ,והשיב לי ,כי יש סמך
במחזור האשכנזים ,לפי שכל אלו הראשונים תקנו דבריהם לפי ש'לא ידעו את דרכי הקבלה' ,ואמר רק לכולן ,וסודות ורמזים למעלה ,וכמו שראינו
על פי חכמת האמת ,והיו יודעים מה שתקנו ,ואף גם אם את פיוטי התנאים הנאמרים למנהג אשכנז לפי בעינינו בתוך הדרושים והיחודים שלו ,לכמה
67
בספר הכוונות שנתחבר ע"י המקובל רבי משה הלוי טרינקי,
ונדפס בשנת ה'ש"פ.
לעומת זאת ,נוסח בני עדות המזרח מיוסד בעיקרו על
סידור וינציא רפ"ד עם הרכבת נוסחאות האריז"ל [אם כי, פרק ג
על איזה דרך ישכון אור
יש ביניהם שינויים קלים ,ראה סידור 'תפילת חיים' ,ושו"ת
בזאת מיושבת כמו מאליה התמיהה" :מדוע חכמי
'וישב הים' להגרי"מ הלל שליט"א] ,אבל מנין זה אינו תואם
הספרדים לא הזכירו את מנין התיבות של האריז"ל"? שכן
כלל עם מנין התיבות ,ומנין זה לא נזכר כלל בספרי גדולי
מנין זה לא היה בידם כלל ,ולכן הם לא הוגיעו את מוחם
ליישב את נוסח תפילת שמו"ע שיהא עולה יפה לפי מנין
התיבות של כל ברכה.
בני עדות המזרח.
בזהירות רבה ניתן לומר ,ששתי הגישות נוסדו כל אחת על
מהו נוסח האריז"ל?
יסודות שונים ,כאשר כל "חיידר" החזיק במקורות שלא היו
השאלה הגדולה העומדת לפנינו היא" :כיון שמנין
התיבות נשמט מרוב ספרי הכוונות ,אם כן מה מקורו של
בידי השניה ,גדולי אשכנז החזיקו בידיהם את ספרי הפרי עץ
"סידור רפ"ד" הכוונה לסידור הנדפס בשנת
רפ"ד בוינציא ,סידור זה קרוב מאוד לנוסח בני
שלשה רגלים
חיים המביאים את מנין התיבות ,ולא היה להם את סידורי
מנין התיבות הלזה ,ומאן יימר שהוא בכלל מהאריז"ל"? עדות המזרח [אם כי ,גם הוא אינו זהה לחלוטין נבוא עתה אל שאלת השאלות העומדת בפני
וינציא רפ"ד וחברותיה ,ואילו חכמי עדות המזרח המשיכו
ובפרט שבתחילת מנין התיבות נרשם שהוא "מהחברים", לנוסחתם ,אבל יסוד הנוסח זהה] ,ולפי זה, כל החפצים להתפלל בנוסח האריז"ל ,והיא" :איך
במסורת התפילה שהיה בידם – עם שינויים קלים כנוסח
מה שמורה על כך שלכאורה אינו מהאריז"ל עצמו ,אלא לכאורה מוטל עלינו ליטול סידור זה ,ולשתול נוכל לידע מהו נוסח האריז"ל האמיתי? והרי
האריז"ל – אולם הם לא ידעו כלל על קיומו של מנין התיבות.
נוסף על ידי התלמידים. בו את כל הגהות מהרח"ו ,והרי לפנינו נוסח האריז"ל לא כתב סידור תפילה מפורט ,איך נוכל
סידור
נבוא עתה לברר תחילה את מקורו של מנין התיבות ,ואת האריז"ל. איפוא לדעת על איזה דרך ישכון אור ,ומהו נוסח
הסתירות בין מנין התיבות לנוסח הברכות ייחוסו למרן האריז"ל ,ואחר כך נעסוק בבירור יחוסו של
להלכה ולמעשה ,כאן בא הקושי הגדול בקביעת
האריז"ל הכולל כל השערים"?
האריז"ל
"סידור רפ"ד".
מלבד התמיהה אודות מקורו של מנין התיבות ,ישנן נוסח האריז"ל ,שכן הנוסח בסידור רפ"ד רחוק שאלה זו העסיקה הרבה מגדולי הדורות ,הן
מנין התיבות של תפילת שמו"ע מאוד ממנין התיבות המובא בספרי הכוונות, האשכנזים ,והן בני עדות המזרח ,שכן האריז"ל
או נוסח
סתירות מעניינות בין מנין התיבות לנוסח התפילה המובא
בגוף הספר פרי עץ חיים. פעמים שנוספו בו תיבות בודדות ,ופעמים שיש לא השאיר אחריו סידור תפילה מפורט עם הנוסח
המלא בו צריך להתפלל.
הבעש"ט
אחד המקומות בהם מרן האריז"ל מוסר את נוסח התפילה בו תוספת של משפטים שלימים שאי אפשר
דוגמא בולטת לכך ניתן לראות בברכת 'סלח לנו', לכוללם במנין התיבות.
הוא בספר פרי עץ חיים (פרק א') ,שם בסיום נוסח התפילה ולמעשה ,מצאנו שתי גישות יסודיות -
אודותיה מובא בפרי עץ חיים (שער העמידה פ"כ) "'סלח לנו'
מובא 'מהחברים' מנין התיבות שבכל ברכה מברכות שמו"ע. וכאן בא הפיצול הגדול בין המקובלים הרחוקות כרחוק מזרח ממערב -אודות מהות
וכו'' ,כי א-ל טוב וסלח אתה' וכו' .וברכה זו רומז לחסד
שלה ,ויש בהן עשרים תיבין" עכ"ל. מנין תיבות זה אמור להיות אחד הדברים הקובעים ביותר האשכנזים לבין ריעיהם בני עדות המזרח. נוסח האריז"ל ,וכל אחת מהן מבוססת על שתים
את נוסח הברכה ,בהיותו כעין 'מסגרת' השומרת על אורכה מתוך שלשת היסודות דלהלן:
פיסקא זו סותרת את עצמה מינה ובה ,מחד גיסא ,מנין שכן סידורי האריז"ל האשכנזיים ,וכן גדולי
של הברכה ,ועליה אין להוסיף. הדורות מקרב בני אשכנז ,התייחסו רק לשתי א .כוונות האריז"ל – תוך כדי ביאור סודות
התיבות שבברכה זו אמור להיות עשרים ,מה שמתאפשר
רק לנוסח אשכנז "כי מוחל וסולח אתה" ,ומאידך ,בדברי למעשה ,מנין התיבות המובא בפרי עץ חיים אינו חדש היסודות הראשונים -דהיינו הנוסחאות המובאות התפילה מוסר מהרח"ו הרבה נוסחאות עליהן
האריז"ל מפורש שישנה כוונה על התיבות "כי א-ל טוב כלל וכלל ,שכן כאמור לעיל (פרק ב) חסידי אשכנז הקדמונים להדיא בדברי האריז"ל ,ומנין התיבות שבספרי גילה האריז"ל את כוונותיו.
וסלח אתה" ,וזהו כנוסח ספרד שיש בה עשרים ואחד תיבות. היו מונים וסופרים את תיבות התפילה ,וכפי שכתב הטור הכוונות [אלא שהם נתקשו קצת בסתירות ב .מנין התיבות – בחלק מספרי הפרי עץ חיים
(או"ח סימן קיג) "דורשי רשומות הם חסידי אשכנז ,אשר היו הספורות הקיימות בין שתי הנוסחאות ,וכפי מופיע מנין התיבות של ברכות שמו"ע ,שעל
סתירה כעין זו מצאנו גם בברכת 'על הצדיקים' ,אודותיה שיתבאר לקמן] ,לעומת זאת ,נוסחאות סידור
שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפלות והברכות, פיהן אפשר לקבוע את נוסח התפילה.
מובא בפרי עץ חיים (שם) "'ועל שארית עמך בית ישראל' וינציא רפ"ד לא נזכרו כלל בדברי האשכנזים,
וכנגד מה נתקנו" עכ"ל ,וברוב הברכות מביא הטור את
וכו'' ,ועל גירי הצדק' וכו'' ,יהמו נא' וכו' ,ויש בברכה זו וככל הנראה סידור זה לא היה בידיהם כלל. ג .סידור וינציא רפ"ד – בתחילת תפלת שחרית
מנין התיבות ,וכך מצאנו גם בספר הרוקח וב"פירושי סידור
מ"ב תיבין" עכ"ל. כותב מהרח"ו (שער הכוונות
התפילה לרבנו הרוקח" שהוא עוסק רבות במנין התיבות
גם כאן ,מנין מ"ב תיבות תואם רק לנוסח אשכנז שבו ונוסח לשבח עלינו דרושי
שבכל מזמור וברכה בסדר התפילה ,והטור כמו הרוקח
אומרים "ועל פליטת סופריהם ,ועל גרי הצדק ,ועלינו ,יהמו מסמיכים את מנין התיבות של כל ברכה לפסוק העוסק התפילה דרוש א) "זה נוסח
רחמיך" וכו' ,אבל בפרי עץ חיים הרי מפורש בנוסח הברכה מענין ברכה זו שגם בה יש מנין תיבות זהה. התפלה כאשר קבלתי
"יהמו נא רחמיך" ,הרי שנוספה תיבה אחת על מ"ב תיבות, ממורי [האר"י] ז"ל,
מנין התיבות שבפרי עץ חיים זהה כמעט להפליא למנין וכדי שלא אאריך אכתוב
וסתירה נוספת למנין התיבות יש בשער הכוונות (דרושי
התיבות המובא בטור ,אלא שהוא מסמיך לכל ברכה פסוק סדורו כפי דפוס הסדור
עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א) שם מובא "ועל פליטת בית
אחר מן המובא בטור. של כל השנה ממנהג
סופריהם' כו' כן צריך לומר" ,עכ"ל ,הרי שנוספה על נוסח
אשכנז גם תיבת "בית" ,ונאבד מנין מ"ב תיבות. אמנם ,למרבה הפלא ,מנין התיבות אינו מופיע כלל ספרד הנדפס בשנת
בספר הכוונות הישן (נדפס בשנת ה'שפ) ,ולא ב"ספר הכוונות רפ"ד ליצירה" עכ"ל .וכן
וכך גם לענין ברכת 'מודים' מובא בפרי עץ חיים (שער
– מאורות נתן" שנדפס על ידי המקובל הגה"ק רבי נתן כתב בפע"ח (שער עולם
העמידה פ"כ) "מן 'מודים' עד 'שים שלום' פ"ו תיבין" מה העשיה פ"ב) "רצוני להגיה
שפירא בעמח"ס "מצת שמורים" (נלב"ע בשנת ה'תכו לערך) ,וכן
שנכון רק לפי נוסח אשכנז המצוי בכל הסידורים ,ואילו קצת הגהות שיש להגיה,
אינו מובא בשער הכוונות שנסדר ע"י הגה"ק רבי שמואל
בכוונותיה של ברכה זו מובא להדיא (שם) "כי מעולם קוינו והם מסודרים על מנהג
ויטאל זי"ע ונחשב כ'סולת נקיה' של כל כתבי האריז"ל,
לך' וכו'' ,ועל כולם יתברך ויתרומם ויתנשא' וכו' 'ויהללו ספרדים כפי נוסחות של
ולא נזכר בספר "משנת חסידים" של הגה"ק רבי עמנואל
ויברכו את שמך הגדול באמת לעולם כי טוב'" שהן תיבות סידור גדול של תפלת
חי-ריקי זי"ע.
הנאמרות רק לפי נוסח ספרד וחורגות ממנין פ"ו תיבות של כל השנה ,הנדפס בשנת
נוסח אשכנז. גם בספר פרי עץ חיים לא הובא מנין התיבות במהדורת רפ"ד ליצירה ,ואכתוב רק
קארעץ תקמ"ב ובמהדורת הורבשוב תקע"ט ,אלא הוא זה נוסח התפלה כאשר קבלתי ממורי [האר"י] ז"ל. התיבות והמלות שצריך
סתירות אלו ודומיהן מעלות את התמיהה ,האם מנין ציונו של רבי חיים ויטאל
מובא בפרי עץ חיים דפוס דובראוונא תקס"ד ,וקודם לכן להגיה" עכ"ל.
התיבות אכן נמסר על ידי האריז"ל ,או שמא אחד המקובלים
69
ומן הראוי להביא בזה חלק מלשון הגה"ק האשכנזיים הכניס פרק זה בפרי עץ חיים [וכפי
החיד"א זי"ע המבאר את השתלשלות עריכת שמצינו הרבה הוספות בפרי עץ חיים שנסמנו
דעת רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע – כתבי האריז"ל ,וטעם הדבר שה'מהדורא בתרא' תחת הכותרת "מהחברים"].
לא ידענו כלל לכוין המספר על פי הנוסח האמיתי של הפרי עץ חיים לא נכלל בשער הכוונות ,וזה
לשונו (מערכת 'גדולים' ,ערך מהר"ר חיים ויטאל): דעת הגה"ק ממונקאטש
וכולם הם שלא בדקדוק לפי הנוסח המסור לנו "הנה רבינו האר"י צוה ששום אחד מתלמידיו לא על מדוכה זו ישב הגה"ק ממונקאטש זי"ע,
יכתוב זולת מהרח"ו וכו' ,מהרח"ו לא נתן רשות ומסקנתו ,שלמרות כל הקושיות עדיין נראה
מספר התיבות אשר בכל ברכה ,וכן בסדור [-בסידורי גם רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ישב על מדוכה להעתיק מכתביו לשום אחד ,וחלה חולי גדול שמקור מנין התיבות הוא מהאריז"ל ,וזה לשונו
האריז"ל] ,ולא נמצא מכוון כפי הנוסח כי אם בברכה זו של הסתירות בין מנין התיבות לכוונות המובאות וכבד ,ועל ידי ממון לקחו מבני ביתו ת"ר ניירים, (שו"ת מנחת אלעזר סי' יא):
ראשונה וברכת 'אתה קדוש' ,אבל בכל הברכות כולם בכתבי האריז"ל ,אמנם כפי הנראה מתוך דבריו ,נוסח ונתנום למאה סופרים ,והעתיקום במהירות בעוד
הם יותר ,כגון בברכת 'אתה חונן' אומר י"א תיבין ויש תפילתו שלו עצמו לא היה מכוון למנין התיבות שבפרי שלשת ימים ,וזו סבה שנית לטעיות ושנוים .וזה "בנוסח תפלת שמו"ע בספר הכוונות (נתחבר
בה י"ז תיבין ,וכן כולם הם שלא בדיקדק לפי הנוסח עץ חיים ,וזה לשונו (פרי קודש הלולים שער העמידה פ"כ) שלשים שנה ויותר שיצאו לאור 'שמונה שערים' ע"י המקובל רבי משה הלוי טרינקי ,נדפס בשנת ה'ש"פ)
המסור לנו ,וצוה רבינו מהרח"ו לכוין ,ואין אתנו יודע מסודרים מבן מהרח"ו מורינו שמואל ,ועליהם ובפרי עץ חיים דפוס דובראוונא ,מנין התיבות
"מה שכתב בברכת 'אתה גבור' מ"ה תיבין ,בסדור מכל ברכה וברכה המה רובם ככולם רק לפי נוסח
עד מה .והרב המשנת חסידים השמיט את הכוונה של יש לסמוך ,אך אין בשערים הנזכרים 'מהדורא
סידור
ובזוהר חדש הנ"ל (פרשת תרומה) אומר מ"ט תיבין וכו', אשכנז ,כמו בברכת 'על הצדיקים' כתב 'תיבותיה
מספר התיבין של הברכות ,לכן גם מכאן אין ראיה שלא בתרא' ,כי מהרח"ו צוה לגנזה בקברו ,ורבנן
ואמנם באמת יש נ"א תיבין ,צא וספור .והנה מזה רבים מ"ב' ,וכן ב'מודים' – 'תיבותיה פ"ו' ,וזה יתכן רק
לומר 'משיב הרוח' ,ועוד הא בימות החורף בוודאי אינו קדישי אשר בדור על ידי יחודים הוציאוה מקברו
האריז"ל
יחכמו ואינו אומרים בימות הקיץ 'משיב הרוח' רק לנוסח האשכנזים ,כי הספרדיים בסידור שלהם
מכוון ע"פ כל הנוסחאות ,לכן יש לומר משיב הרוח ברשותו על ידי שאלת חלום ,ובא ליד מה' יעקב
'מוריד הטל' [כדי שיהיו ב'אתה גבור' רק מ"ט תיבין. מוסיפין 'ועל חסדך הגדול באמת נשעננו' ,וכן
גם בקיץ ,וכן ראיתי נוהג למורי הרב המגיד מקאזניץ צמח ומה' מאיר פאפירש כ"ץ .ולכן תמצא בספר
נשמתו בגנזי מרומים" עכ"ל.
הערת העורך] ,אמנם אני נוהג על פי מורי מ' משה
יהודא לייב [מסאסוב] ז"ל לומר גם בקיץ 'משיב הרוח'
'דרך עץ החיים' שסידר מהר"ם הנזכר מהקדמתו בברכת הודאה ,וכמעט כן בכל ברכות שמו"ע,
כאשר תראה שם ,וכן בספר הכוונות במנין או נוסח
הבעש"ט
-וזה הספר קורין אותו הכל 'עץ חיים' -חידושים
משמע איפוא מדברי קדשו שהוא לא העמיד את מנין וכו'. התבות של הברכות ,שאינו רק כנוסח אשכנז".
רבים ועמוקים אשר אינם ב'שער ההקדמות'
התיבות כיסוד איתן שצריך להתחשב בו יותר מידי,
ומה שנראה קצת מן מספר התיבות בברכה זו ,אין אשר סידר מהר"ש ויטאל הנזכר ,כי לא היה ביד "וזה יוכלו לדחוק ולתרץ ,דמנין התיבות
ועל כל פנים ,נוסח תפילתו שלו עצמו לא היה מכוון
ראיה ,כי לא ידענו כלל בלאו הכי לכוין המספר על פי מהר"ש ה'מהדורא בתרא'" עכ"ל. והכוונות עליהם המה נוספות מגורי האריז"ל,
לפי מנין התיבות.
הנוסח האמיתי בכל הברכות אשר אומר בכאן ומסדר שהיו מהם איזה אשכנזים ,וכתבו לפי מנין
דעת רביה"ק ההיכל הברכה התיבות שנמצא בטור (או"ח סי' קיג קי"ח) כנוסח
האריז"ל לרבי שבתי מראשקוב מבני היכלא דמרן הבעש"ט (שלחן הטהור סימן קיח ס"ה) "'על הצדיקים' וכו' הם מ"ב תבות מקאמארנא – "בכל סדר אשכנז ,אבל יוכל להיות שאינם מהאריז"ל
זי"ע [למרות שכבר היה מצוי קודם לכן בהעתקות בכתב כדעת מרן האר"י ,שבכל סדר שמונה עשרה החזיק נוסח שמונה עשרה החזיק האריז"ל בעצמו ,כי באמת בשער הכוונות שחיבר מה"ר
שמואל ויטאל לא נמצא כוונת ומספר ומנין
יד – רבי שבתי מראשקוב נלב"ע בשנת תק"ה ,חמש עשרה
שנה לפני הבעש"ט זי"ע] ,ובאחרונה נדפס [בשנת תקס"ד]
אשכנז המקובלת לנו מאבותינו חסידי אשכנז ,שהיו יכולין
לברוא שמים וארץ ,והם דקדקו על הסדר שתקנו אנשי
בנוסח אשכנז" התיבות אלו כלל ,רק בספר הכוונות ובפרי עץ
חיים ,וממנו בא בסידורי האריז"ל".
סידור האריז"ל לרבי יעקב קאפיל ליפשיץ ממעזריטש – כנסת הגדולה ,לא הוסיפו ולא גרעו אות אחת" עכ"ל (עיין גם שפתיו של רביה"ק ההיכל הברכה
מחבר ספר שערי גן עדן ,אולם בזמן הבעש"ט ותלמידיו היו גם שה"ט סי' קיד ס"ג; סי' קטו ס"א; שם ס"ב; שם ס"ד). מקאמארנא זי"ע ברור מיללו ,שיסוד מנין "ובזה יונח כמה סתירות ,כמו בברכת 'סלח
מצויים סידורים נוספים כאלו בכתב-יד ,כך ידוע על סידור התיבות הוא מהאריז"ל ,וכפי שכתב במפורש לנו' וכו' ,וכן בברכת 'על הצדיקים' וכו' [כבר
ובשל כך הרבה רביה"ק זי"ע למנות ולספור את כל הובאה לעיל הסתירה בין מנין
האריז"ל בכת"י בו התפלל הבעש"ט זי"ע (נמצא כיום אצל
התיבות שבנוסח שמו"ע ,כדי לכוין בדקדוק רב את נוסח וכוונת התיבות .העורך] ,אלא
'אגודת חסידי חב"ד' נ.י ,).וסידור האריז"ל בכת"י הרה"ק רבי
הברכות שיעלו יפה לפי מנין התיבות של האריז"ל. בעל כרחך שמנין התיבות של
אברהם שמשון מראשקוב בנו של ה"תולדות יעקב יוסף".
הברכה אינו ,רק נוסף מגורי
בסידורים הללו ,לצד כוונות האריז"ל שנסדרו על סדר סידורי האריז"ל – האריז"ל".
התפילה ,נעשה גם נסיון ראשון לתקן את נוסח התפילה
שיהיה מכוון על פני האריז"ל ,ומתקני הנוסחאות הללו נקטו
מיוסדים על מנין התיבות "אך עדיין צריך עיון,
לעיקר שמנין התיבות שבפע"ח מקורו טהור מהאריז"ל, למעשה ,גם סידורי האריז"ל נקטו כדבר פשוט שמנין ומסתפינא לומר כזה ,כי ממה
שכן בכל סידורי האריז"ל מובא מנין התיבות כהקדמה התיבות נמסר ממרן האריז"ל ,סידורים אלו נסדרו מתוך שלא נמצא בשער הכוונות
לכל ברכה מברכות שמו"ע .אולם בפרטן של דברים ניתן מטרה להביא את כוונות האריז"ל על סדר התפילה ,דבר אין ראיה ,כמו שנמצא כמה
לראות שינויים בין הסידורים בענין הגישה אל הסתירות דבור על אופניו ,בתחילה היו הסידורים הללו בכתב-יד ענינים במהדורא תנינא
שבין נוסחאות האריז"ל למנין התיבות. והועתקו על ידי סופרים מומחים ,ובמרוצת הזמן הם עלו בפרי עץ חיים שלא היה לפני
על מזבח הדפוס ,כנראה עם התגברות הביקוש מצד תלמידי המהר"ש ויטאל בעת סדרו
מה שברור ,שארבעת סידורי האריז"ל שבידינו מיוסדים השער הכוונות ,כמו שכתב
על נוסח אשכנז ,והם די רחוקים מסידורי בני עדות המזרח, הבעש"ט זי"ע שביקשו להתפלל בכוונות האריז"ל.
החיד"א בשם הגדולים ובשאר
וכן מסידורי נוסח ספרד המצוי [לדוגמא ,מכל סידורי כיום מפורסמים בעיקר ארבעה סידורים שנדפסו למטרה חיבוריו .ונראה שהמנין תיבות
האריז"ל נעדרו הפיסקאות "כי א-ל מלך גדול וקדוש אתה", זו ,בראשונה נדפס סידור האריז"ל בזאלקאווא בשנת והכוונות עליהם הוא מה
"כי א-ל טוב ומטיב אתה ומברך השנים"" ,ועל חסדך הגדול תקמ"א ,לאחר מכן [בשנת תקמ"ח] נדפס סידור האריז"ל ששמעו מהאר"י החי בכבודו
באמת ובתמים נשעננו"" ,ומצפים לישועה" ,ועוד] ,השאלה לרבי אשר מרגליות מבארדי תלמיד הגאון הקדוש רבי ובעצמו ,וכתבתי מזה במקום
היא רק עד כמה הם נצמדו למנין התיבות. חיים צאנזער זי"ע ,בשלישית נדפס [בשנת תקנ"ד] סידור הרה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זיע"א אחר בסייעתא דשמיא" עכ"ל.
71
די בתיקון תיבות בודדות כדי להגיע אל נוסח האריז"ל. – הרי שסידורי ספרד החדשים כבר נתקנו סידור רבי שבתי מראשקוב – בסידור זה ניתן
בעקבות האר"י החי ,על כרחך שכוונת הדברי לראות היצמדות מוחלטת לנוסח אשכנז המקורי
לסיכום ,המחלוקת האם מנין התיבות הוא מהאריז"ל
חיים לפיסקאות שלימות הנוספות בסידורי עדות ולמנין התיבות ,למעט המקומות בהם מפורש
מעמידה אותנו בפני השאלה" :האם האריז"ל התכוון להגיה
המזרח והן יתירות על מנין התיבות המובא בפרי בדברי האריז"ל שיש לומר כנוסחא מסוימת ,שאז
את נוסח אשכנז או את נוסח בני עדות המזרח"?
עץ חיים ,ומכאן מוכח ,שגם לדעת הגה"ק מצאנז לדעת רבי שבתי יש לוותר על מנין התיבות כדי
דעת המקובלים האשכנזים שהאריז"ל התפלל בנוסח זי"ע התפלל האריז"ל בנוסח אשכנז המיוסד על לכלול תיבה זו [למשל" ,כי א-ל טוב וסלח אתה",
אשכנז ,אלא ששינה בו כמה תיבות כנוסח ספרד – והן מנין התיבות. "ראה נא בענינו"" ,ועל כולם יתברך ויתרומם
התיבות שיש עליהן כוונות שונות ,לעומת זאת דעת בני ויתנשא וכו' ,ויהללו ויברכו את שמך הגדול
לפי זה ,נצטרך לומר שרובם ככולם של גורי
עדות המזרח שהאריז"ל התפלל בנוסח הספרדים ,ועל נוסח באמת לעולם כי טוב"].
האריז"ל הספרדים לא התפללו בנוסח האריז"ל,
זה הוא הוסיף ותיקן בכמה מקומות כנוסח אשכנז.
מה שהביא את רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע וכעין זה ניתן לראות בסידור רבי קאפיל
[אם כי ,יתכן שמחברי סידורי האריז"ל האשכנזים ידעו לכתוב את השורות הבאות (זר זהב סי' סו סק"ו): שמאוד נצמד למנין התיבות מלבד הנוסחאות
שהאריז"ל התפלל בנוסח הספרדים ,אלא דסבירא להו "עד שעמד אור המאיר לארץ ולדרים ,אלקי המפורשות בדברי האריז"ל [לפעמים רבי קאפיל
שאין צורך להתפלל ממש בנוסח האריז"ל ,ודי בכך שנשלב קודש קדשים רבינו יצחק לוריא זצ"ל וכו' ,והוא מיעט תיבה מנוסח אשכנז כדי להישאר עם מנין
תיבות שונות מנוסח תפילתו – התיבות שיש עליהן כוונות, היה מכריע באיזה ענינים כנוסח ספרדי ובמעט התיבות ,כגון בברכת "ראה נא בענינו" ,שהוסיף
אולם גישה זו -חוץ מן החידוש שבדבר שמחברי הסידורים
נתכוונו להדיא לחבר נוסח חדש – נסתרת מדברי גדולי
ענינים כנוסח אשכנז וכו' ,וכשנגנז ארון הקודש
לא היה מי שמלאו לבו בכל חכמי אשכנזים
תיבת "נא" ובמקום "וגאלנו מהרה למען שמך"
הוא גורס "וגאלנו גאולה שלימה"]. סידור
הדורות שהאריז"ל התפלל בנוסח אשכנז]. הקדושים שישנה את הנוסח אשכנזי ,ובין חכמי
הספרדים מיעוטא דמיעוטא היו מי שישנה נוסח
סידור רבי אשר מבראד וסידור זאלקאווא – האריז"ל
או נוסח
ניתן איפוא לראות כאן המשך למחלוקת הקדומה בין בסידורים אלו אין רואים שום היצמדות למנין
ראשוני אשכנז לבין ראשוני ספרד בענין חובת ההיצמדות ספרדי להתפלל בנוסח מרן ,כי אם איזה קדושים
התיבות [למרות שבתחילת כל ברכה מובא מנין
הבעש"ט
למנין התיבות בתפילת שמו"ע ,שכן המקובלים האשכנזים מעט מן המעט" עכ"ל.
התיבות שבפע"ח] ,אלא כמעט בכל ברכה נוספת
הבינו שהאריז"ל בא רק לשנות אי-אלו תיבות ,אולם גם הוא כאמור ,זהו לפי דעת המקובלים האשכנזים תיבה אחת על המנין ,ולא דוקא תיבות המובאות
ביקש לשמור על המסגרת הכללית של מנין התיבות ,ולעומת שמנין התיבות הוא מהאריז"ל ,וממילא מוכח בפרי עץ חיים [אולם גם הם רחוקים מנוסח ספרד
זאת בני עדות המזרח לא קיבלו מסורת זו ,והבינו שהאריז"ל שחכמי הספרדים לא התפללו בנוסח האריז"ל. המצוי ,ונשמטו מהם כל הפיסקאות הנ"ל].
נתכוין להגיה את נוסחתם המצויה בידם מימים ימימה.
נוסח בני עדות המזרח האם האריז"ל
זכרו תורת משה – התפלל בנוסח אשכנז
יישוב דברי החתם סופר לעומת זאת ,מסורת בידי חכמי עדות המזרח
-ובראשם גורי האריז"ל ותלמידי תלמידיו - או בנוסח בני עדות המזרח?
אחרי ראותך כל זאת ,שוב נשוב עתה לדברי החתם סופר שהאריז"ל התפלל בנוסחא ספרדית ,אלא שהוא
נמצא ,שמתוך דברי
זי"ע אודות נוסחאות התפילה ,וזה לשונו (שו"ת חתם סופר
רבותינו שמנין התיבות
או"ח סי' טו-ב):
סידור האריז"ל לרבי אשר נמסר מהאריז"ל ,עולה
"כשבא נר האלקים האר"י זצ"ל ,ואיזן וחיקר ותיקן כי מסקנה ברורה עד מאוד,
הוא ידע תוכן הדברים ,הוא העמיד בסידורו כל דבר על שהאריז"ל עצמו התפלל
הרכיב בה כמה נוסחאות מבני אשכנז.
מכונו ,וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית יען כי בנוסח אשכנז ולא בנוסח
היה ספרדי ,ואילו הוא היה אשכנזי או היה נמצא באשכנזים דברים מפורשים על כך כתב הגאון החיד"א זי"ע (שו"ת בני עדות המזרח.
איש כמוהו היה עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי ,ועתה יוסף אומץ סי' כ) "מי לנו גדול מרבינו האריז"ל ,שהוא היה
כך כותב גם הגה"ק רבי
בדורות האחרונים ,הבאים בסוד ה' די להם שמבינים דברי אשכנזי ,ממשפחת מהרש"ל ז"ל ,וכל השנה היה מתפלל
ישראל משקלאוו זי"ע
האר"י זצ"ל ,אבל אין אתנו יודע להוציא כן מנוסח אשכנזי, בנוסח ספרדים" עכ"ל.
תלמיד הגר"א מווילנא
על כן טוב להם להתפלל מסידור ספרדים שנרשם שם וכך גם מצאנו להגה"ק רבי עמנואל חי-ריקי בעמח"ס (פאת השולחן ,הלכות א"י ,סי'
מקום ההיכלות והיחודים ע"פ האר"י ז"ל ,ממה שיתפללו "משנת חסידים" – דור שני לתלמידי האריז"ל – שכתב בספרו ג ,בית ישראל ס"ק לא) "הרב
אשכנזי ,אע"פ שגם שם נרמז הכל ,והמתפלל על דעת חושב מחשבות (מאמר תפילין דמארי עלמא פכ"ב) "ומי לנו גדול הקדוש האר"י היה מתפלל
המתקן הנוסחא ההיא עד מהרה ירוץ דברו ומ"מ נוח להם מהאר"י עצמו ,שגזעו אשכנזי ,ורוב סדר תפילתו וכמעט בנוסח אשכנז כמבואר
להתפלל מה שמבינים ממה שמתפלל על דעת המתקן ,ועל כולה היתה ספרדית ,ומיעוטא דמיעוטא אשכנזית ,ופיוטיו בספר הכוונות" עכ"ל.
כן מורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל הוא – רובם מהאשכנזים להיותם מהקליר ,ומיעוטם מהספרדים,
בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי בסידור האר"י וכן מוכח מדברי הגה"ק
כאשר העידו עליו תלמידיו ז"ל" עכ"ל ,וכמדומה שהוא
זצ"ל ,וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל" עכ"ל. מצאנז זי"ע (שו"ת דברי חיים
לא נתכוין בזה לנוסח סידורי האריז"ל האשכנזיים שהם
ח"ב סי' ח) ""וסידורי ספרד
כאמור ,כבר נתחבטו גדולי הדורות בביאור דברי נוסח אשכנזי מובהק עם שינויים בודדים מנוסח ספרד,
בכמה מקומות משונה
החתם סופר שהאריז"ל "גילה תעלומות של הנוסחא ההיא אלא כוונתו לסידורי בני עדות המזרח שהאריז"ל ערך בהם
מנוסח האריז"ל" ,ונחזי
הספרדית" ,אולם לדברינו עתה ניתן להציע בזהירות, שינויים אחדים כנוסח אשכנז ותו לא.
אנן ,אם כוונתו למקומות
שיתכן שהגה"ק רבי נתן אדלר ובעל ההפלאה זי"ע התפללו ומסורת זו של בני עדות המזרח עלתה יפה בידיהם עם שר בית הזוהר .האהל על ציון האריז"ל שינה בהם
בסידורי בני עדות המזרח המתוקנים עפ"י נוסח האריז"ל, העדר מסורת על מנין התיבות של האריז"ל ,כך שלדעתם, רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע מסידורי ספרד הקדמונים
73
נועם אלימלך) "מכתבו הגיעני ,והראיתי לכבוד אדוני אבי הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע ,והרה"ק המנחת שזהו נוסח שונה בתכלית מנוסח סידורי האריז"ל
מורי נרו יאיר ויזרח לנצח ,והיה בקראו בו תסמר שערותיו אלעזר ממונקאטש זי"ע אחזו בידיהם את סידורי האשכנזיים המיוסדים על נוסח אשכנז עם
ונזדעזעו אבריו בראותו שיש בעולם שטותים ודברי הבלים האריז"ל האשכנזים ,ולדבריהם זוהי אינה נוסחא שינויים אחדים ,ולכן אמר החתם סופר שהאריז"ל
ופתיים כאלו ,כי ניכר מתוך שאלותיו שעיקר נסיעתו להיות ספרדית כלל וכלל ,כי אם נוסחא אשכנזית עם גילה תעלומות הנוסחא הספרדית ,לעומת זאת,
אצל הצדיקים ואנשי מעשה אינו למען ילמוד ממעשיהם שינויים מועטים. גדולי צדיקי הדורות ,כגון הרה"ק הישמח משה
ויראתם וקדושתם ופרישותם וכו' ,רק שרואה תנועותיהם זי"ע ,רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע,
הנראים והנגלים ,וסובר מי שעושה ונוהג בזה נקרא בשם
'חסיד' ,ומן הראוי שלא לכתוב ולהשיב שום תמונת אות,
אך הנני משיב לו מפני הכבוד".
"כך אמר אדוני אבי מורי ,מי שהוא שואל אם לומר
זמירות אלו או לזולתם ,ואם לומר שיר השירים בעת הזאת
פרק ד
עמוד צלותהון דישראל
או באחרת ,ושאר שטותים כאלו אשר במכתב ,אין להעלות
אותם על הכתב ,ואמר לי אדוני אבי מורי בזה הלשון ,כתוב
לו איזה הנהגות הנאמרות אפס קצהו מהם ,אשר יעשה
האדם וחי בהם ,להגיע לעבודת ההבורא ברוך הוא וברוך
שמו באמת" עיי"ש המשך המכתב.
נוסח התפלה של מרן הבעש"ט זי"ע סידור
מדברים אלו נוכל להבין שבדורות הראשונים לדרכה של
האם הבעש"ט קיבל האם הבעש"ט זי"ע האריז"ל
החסידות לא התעסקו כלל בבירור מנהגי והליכות הצדיקים,
אלא עיקר מגמתם של גדולי תלמידי הבעש"ט זי"ע היה לקנות את נוסח האריז"ל בשלימות התפלל בנוסח האריז"ל, או נוסח
את דרכי הדביקות בהשי"ת מתוך התפשטות הגשמיות ,וכיצד
לעבדו יתברך שמו בתכלית הביטול ,למען שמו באהבה.
או שמא תיקן נוסח חדש?
כאמור ,השאלה הראשונה העומדת בפנינו היא,
או שמא תיקן נוסח חדש?
בשנת תנ"ב זרחה בעולם שמשו של "רבינו
הבעש"ט
תפילה מתוך סידורי האריז"ל האם הבעש"ט התפלל ממש בנוסח האריז"ל ,או הקדוש ,אור ישראל ,גדול מרבן שמו ,תלמיד
שמא רק שילב בתפילתו כמה מנוסחאות האריז"ל? אחיהו השילוני ,שלמד עמו דבר קטן הויות
מה שברור ,שמרן הבעש"ט זי"ע וגדולי תלמידיו התפללו דאביי ורבא ודבר גדול מעשה מרכבה וכל
מתוך סידורים עם כוונות האריז"ל ,כך ידוע על סידור לפי מסקנת הפרק הקודם עלינו לנסח שאלה
גנזי בראשית ,רבינו ,אשר החיה נפשינו ,וגאל
האריז"ל כת"י בו התפלל הבעש"ט זי"ע (נמצא כיום בספריית
זאת באופן אחר לגמרי ,שכן ישנן שתי גישות
אותנו מכל טעות ורשת היצר והקליפות נגה,
אגודת חסידי חב"ד) ,סידור האריז"ל בכת"י רבי אברהם שמשון יסודיות אודות מהות "נוסח האריז"ל" ,דעת
סידור האריז"ל לרבי שבתי מראשקוב והאיר עינינו ,אור נפשינו ,איש אלקים קדוש,
מראשקוב בנו של ה"תולדות יעקב יוסף" .וכך גם אמר חכמי הספרדים שהאריז"ל התפלל בנוסח בני
רבינו הרב ישראל בן אליעזר ,אשר עשה אותות
הרה"ק רבי יעקב שמשון בן הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע עדות המזרח ,אלא ששילב בו קצת הנהגות
ומופתים לעיני כל ישראל ,וקדושתו ,וחסידותו,
"שהבעש"ט ראה שצריך להתפלל בכוונות ולא מצא כוונות שהבעש"ט זי"ע לא התפלל בנוסח בני עדות המזרח. ונוסחאות של בני אשכנז ,ובזה כולי עלמא מודים
ודביקותו באלקיו ,ושפלות רוחו וענותנותו ממש
אחרות רק של האריז"ל והצריכו להתפלל ע"פ כונות הנ"ל, כמשה רבינו ,לא נראה ולא נשמע כמוהו מימות
לעומת זאת ,דעת המקובלים האשכנזיים שהאריז"ל
ע"כ אין להתפלל כי אם בנוסח האריז"ל דפוס לבוב או רבי שמעון בן יוחאי ורבי חנינא בן דוסא ,לכל
התפלל בנוסח אשכנז ,ושילב בו קצת נוסחאות מבני עדות
בסידורו של רבי שבתי ,ולא בנוסחאות האחרות שבסידורים האותות והמופתים והיד החזקה והמורא הגדול
המזרח כמובא בפרי עץ חיים ,ובזאת עלינו לחקור ,האם
החדשים" (אמרי פנחס ,סדר היום ועניני תפלה אות נ). אשר עשה ישראל לעיני כל בהתגלות אלהו"ת"
הבעש"ט זי"ע אכן קיבל את כל נוסחאותיו של האריז"ל ,או
בעקבות עיסוקם הנרחב של תלמידי הבעש"ט זי"ע שמא הוא נטל רק חלק מהן ושילב אותן בתוך נוסח אשכנז (זר זהב סי' סו סק"ו).
בכוונות האריז"ל הורגש הצורך להביא את סידור האריז"ל בה התפלל מימים ימימה. ואחד מחלקי החיים בהם ניכרה ביותר השפעת
לדפוס ,וכך זכינו ל"סידור האריז"ל" שנתחבר על ידי אחד אור הבעש"ט זי"ע הוא בענין "נוסח התפילה",
התשובה על שאלה זו סבוכה למדי ,שכן כמעט ואין
מבני היכלא דמרן הבעש"ט זי"ע – הלוא הוא הרה"ק רבי שכן מרן הבעש"ט זי"ע שילב בנוסח תפלתו
בידינו עדויות מכלי ראשון על נוסח הבעש"ט זי"ע [מלבד
שבתי מראשקוב זי"ע ,וכך גם הרה"ק הרבי רבי אלימלך הרבה מנוסחאות האריז"ל ,דבר שהיה "על
מה שכתב בספה"ק מאור עינים (פרשת בשלח) שהבעש"ט
מליזענסק זי"ע התפלל בסידור האריז"ל (מפני ששם הוי"ה פי קבלת רבו המובהק אחיהו השילוני" (זר זהב
זי"ע תיקן לומר 'הודו' בתפילת מנחה בערב שבת].
נכתב בו בכתיבה תמה .מאור ושמש פרשת עקב). שם) ,ובעקבות כך החלו תלמידיו וצאן מרעיתו
והסיבה לכך פשוטה ,שכן בדורות הראשונים להתפשטות להתפלל ב"נוסח האריז"ל" ,אשר ברבות הימים
בעקבות התפשטות נוסח סידורי האריז"ל קמה וגם ניצה
אור החסידות היה עיקר עסקם של בני היכלא קדישא דא קיבלה את הכינוי "נוסח ספרד" ,וממנה יתד
השאלה במלוא עוזה" :האם הבעש"ט אכן התפלל לגמרי
לחפש אחר אור הדביקות בה' ובמצוותיו ,תוך זניחת כל ופינה ל"סידורי ספרד" הנמצאים בידינו.
בנוסח האריז"ל ,או לא? ובמילים אחרות ,האם קיבלנו עלינו
הבלי העולם הזה ,אולם ענין "נוסח התפילה" לא העסיק
את כל נוסחאות ומנהגי האריז"ל ,או שמא רק את חלקם"? בפנינו עומדות איפוא שתי שאלות נוקבות:
הרבה מידי את גדולי תלמידי הבעש"ט זי"ע ,והם לא ראו
בו עיקר גדול שצריך לעסוק בו רבות. הראשונה ,האם הבעש"ט זי"ע התפלל בנוסח
מה שינה מרן הבעש"ט זי"ע האריז"ל או שמא הוא תיקן נוסח חדש? והשנית,
ממנהג אשכנז בהקשר לכך מן הראוי לצטט דברים חריפים שכתב הרה"ק
רבי אלעזר מליזענסק זי"ע בשם אביו הרה"ק הרבי רבי
האם החסידים קיבלו עליהם את נוסח האריז"ל
האריז"ל היה אשכנזי והתפלל או את נוסח הבעש"ט?
ובכן ,לפי מסורת רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע שינה אלימלך מליזענסק זי"ע (נדפס בחלק מן המהדורות של הספה"ק
בנוסח ספרדים .דיוקן קדשו של החיד"א
75
"לעולם יהא אדם" ,בנוסח ברכות קריאת שמע ,ובתפילת אלקי הריב"ש שלא לאמרו" (זר זהב סי' סק"ג). אני מזהיר לחבירי אוהבי נפשי שאל ישנו שום הבעש"ט דברים בודדים בלבד מנוסח אשכנז,
שמו"ע [שלשת המקומות הבולטים בהם יש שינויים בין דבר מנוסח אשכנז ,חוץ ממה שאבאר כאן עפ"י וכפי שכתב (זר זהב סי' מו סק"א) "עד שעמד מרן
נוסח ברכות השחר – "לא שינה מרן הריב"ש זצ"ל את
נוסח אשכנז לספרד] נצטרך להתפלל בנוסח אשכנז קבלת מרן הריב"ש זצ"ל" עכ"ל. קודש קדשים איש אלקים קדוש ונורא עיר
סדר אשכנזי וכו' ,אבל 'המכין' אמר קודם 'העושה לי כל
[המקום הרביעי הוא נוסח 'והוא רחום' של שני וחמישי שבו וקדיש רבינו ישראל בעש"ט ,וסידר תפילתו
צרכי' וכו' ,וכך הוא הנוסח' ,המכין'' ,העושה' וכו' ,וכך נוסח נבוא איפוא למנות את הדברים הבודדים
נקט הבעש"ט כנוסח ספרד] ,לעומת זאת ,כמעט כל חלקי בכמה דברים על פי דעת מרן האר"י ז"ל ,ובכמה
מרן הריב"ש זצ"ל מקובל איש מפי איש" (זר זהב סי' מו סק"א). המוזכרים בספר שלחן הטהור כ'שינויים" אותם
התפילה האחרים הם פסוקי תנ"ך ואין בהם שינויים. דברים תפס מנהגינו מנהג אשכנזי ,וכל אחד
שינה הבעש"ט זי"ע מנוסח אשכנז:
נוסח "אתה הוא" " -בא"י (אמ"ה) מקדש את שמך ברבים, אבאר במקומו כפי הקבלה ,אף שבכמה דברים
נוסח הרה"ק מקאריץ זי"ע ומרן האר"י והריב"ש זצ"ל סיימו בלא שם ומלכות ,ברוך בשכמל"ו לאחר ברכת "על מצות תפילין" מנה מרן האר"י את האותיות ,אעפ"כ לא שינה
המקדש שמו ברבים" (סי' מח ס"י). " -קבלתי ממורי דודי [רביה"ק מהרצ"ה מרן הריב"ש זצ"ל את סדר אשכנזי ,כי כל נוסח
כאמור ,כמעט ואין בידינו מסורת כתובה על מנהגי מזידיטשוב] שקיבל מרבו ורבו מרבו עד מרן אשכנזי נתייסד עפ"י רזין עלאין גם כן וכו' ,ולכן
נוסח הקדיש " -מרן הקדוש אור ישראל רבינו ישראל
הבעש"ט ותלמידיו זי"ע בדורות הראשונים ,ודוקא לכן,
בעל שם טוב תפס נוסח ספרדי 'ויצמיח פורקניה'" (זר זהב
מן הראוי להתייחס לנוסחאות שהועלו על הכתב על ידי
סי' נה סק"א).
תלמידי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ותלמידיו הרה"ק
רבי רפאל מבערשיד זי"ע והרה"ק רבי בנימין זאב מבאלטא סדר פסוקי דזמרה – "מרן הריב"ש טוב אמר כל סדר
בין 'נוסח ספרד' ל'מנהגי הספרדים'
סידור
זי"ע ,שגם בהם ניכרת המגמה הכללית – להיצמד לנוסח התפלה כאשכנזים וכו' ,חוץ מ'הודו' שאמר קודם 'ברוך
אשכנז ,תוך שילוב נוסחאות שונות מנוסחאות האריז"ל, שאמר'" (זר זהב סי' קיח סק"ד).
קודש קדשים איש אלקים קדוש ונורא עיר בשולי פרק זה מן הראוי לציין ,שלמרות
האריז"ל
וכמובא בספר אמרי פנחס (סדר היום ועניני תפלה אות קיב):
'והוא רחום" של שני וחמישי " -מנהגינו לומר נוסח מרן וקדיש רבינו ישראל בעש"ט וסידר תפילתו שמקהלות החסידים נוהגים להתפלל ב'נוסח
"נוסח השמונה עשרה' ,קונה' בלא וא"ו [כנוסח האריז"ל], האר"י וספרדי ,וכך מנהג מרן הריבש"ט" (שלחן הטהור סי' קלד
או נוסח
בכמה דברים על פי דעת מרן האר"י ז"ל ספרד' ,אולם אין הכוונה שעליהם לנהוג
כמדומה לי בימים נוראים היה מנגן ר' רפאל תיבת 'וקונה' ס"א). ובכמה דברים תפס מנהגינו מנהג אשכנזי" ב'מנהגי ספרד' ,שכן ידוע שאבותינו ואבות
בוא"ו ,ואני שמעתי מאבי בפירוש 'קונה' בלא וא"ו אפילו
הבעש"ט
לעומת זאת ,היתה מסורת בידי רביה"ק ההיכל הברכה עכ"ל. אבותינו גדולי אשכנז היו אומרים ש"בני
בימים נוראים .לא אמרו 'כי א-ל מלך גדול וקדוש אתה' ישראל יוצאים ביד רמ"א" ,ואם קבלנו עלינו
זי"ע שהבעש"ט זי"ע אמר ברכת 'אהבת עולם' בנוסח וכן כתב הגה"ק ממונקאטש זי"ע (חמשה
[פיסקא זו ליתא בין בנוסח אשכנז ובין בנוסח האריז"ל] ,כך חלקים מנוסח האריז"ל עדיין אין הדבר
אשכנז שהוא קצר בהרבה מנוסח ספרד ,ותיכף לאחר מאמרות ,מאמר נוסח התפילה ,אות לה):
נראה לי' .וגאלנו מהרה למען שמך' [כנוסח אשכנז] ,ותיבות שעלנו לנהוג גם כמנהגי הספרדים ובני
'נגילה ונשמה בישועתך' ממשיכים 'והביאנו לשלום מארבע
'גאולה שלימה' אמרו בשם הרב [-רבי פנחס מקאריץ] שהוא "בענין הפטורות שנדפס בחומשים 'כאן עדות המזרח הנוהגים כשיטת הבית יוסף.
כנפות הארץ' ,ודלא כנוסח בני עדות המזרח המוסיפים
טעות ,דרש"י פירש במגילה דברכה זו נתקנה על צרות מסיימין הספרדיים' ,פשוט דזה קאי על מנהג
בו את הפיסקא 'ורחמיך ה' אלוקינו וחסדיך הרבים' וכו', וכגון לענין סדר ההפטרות ,שישנם
המתחדשות ,וכן שמעתי מר' יעקב שמשון ז"ל' .ברך עלינו' הפרענקין במדינותם ,וכמו שנראה בחומשים
וכפי שכתב (זר זהב סי' ס סק"א) "והנוהגים לומר נוסח ספרדי פרשיות בהם נרשם "מנהג האשכנזים"
בין בקיץ בין בחורף [כנוסח אשכנז ,ודלא כנוסח האריז"ל הישנים והמדוייקים שנדפס הפטורת 'כמנהג
'ורחמיך וחסדיך הרבים' וכו' ,ומרן אלקי הריב"ש לא אמרו ו"מנהג הספרדים" ,ויש ממקהלות החסידים
לומר בקיץ 'ברכנו']' ,ושבענו מטובה' ,כך זכרנו וכך בשמו האטיליאני' ו'כמנהג הספרדיים' ,היינו
כלל וכלל ,כי לא שינה מנוסח אשכנזי" עכ"ל. שנהגו לומר ההפטרות כמנהגי הספרדים,
בצעטיל הנ"ל[ .השיבה שופטינו וכו'] 'ושכון עלינו וכו' שגם במדינותם חלוקים בזה הספרדיים
וברחמים וצדקנו במשפט' [כנוסח אשכנז] ,כך היה אומר אם נניח ,שרביה"ק ההיכל הברכה אכן רשם את כל אולם רביה"ק מקאמארנא זי"ע התרעם על
במדינת איטאליא להספרדיים במדינת
רבי בנימין זאב [מבאלטא] ,אבל רבי רפאל [מבערשיד] היה השינויים שהבעש"ט זי"ע שינה מנוסח אשכנז ,הרי לפנינו כך בתרתי ,חדא ,שלא קיבלנו את מנהגי
מערב ותורקיא ,אבל לא כהטועים בגלילות
אומר 'ורחמים בצדק ובמשפט' ,בלא 'צדקנו'' .וכל המינים נוסח שונה לחלוטין מנוסח ספרד המצוי כיום ,שכן בנוסח הספרדים ,כי אם את מנהגי האריז"ל ,וכיון
החסידים שזה המצויין בחומשים בהפטורות
ברגע יאבדו' בבי"ת ולא בכ"ף' .על פליטת סופריהם' [כנוסח שהאריז"ל לא הזכיר את הצורך לומר
קאי על 'מנהג ספרד' של האריז"ל ומסיימים
אשכנז] ,ותיבת 'בית' שבסידורים נמשך מכת ש"ץ ימ"ש, ההפטרות במנהגי עדות המזרח אין לנו
שם ,וזה אינו ,והוא פשוט ,כי אנחנו מאבותינו
שהוסיפו תיבת 'בית' לבדות גימטריא של שקר ,שתיבת 'בית לנהוג בזה כי אם כמנהג אשכנז ,ועוד ,שהרי
בני אשכנז יוצאים ביד רמ"א בכל ההלכות
סופריהם' למנין ב' שמות טומאה הנ"ל' .ושים חלקנו עמהם לא קיבלנו את כל מנהגי האריז"ל ,כי אם לפי
והוראה ,כגון בהלכות טריפות וכו' ובכל
לעולם ולא נבוש' [כנוסח אשכנז] כך נראה לי .ולא אמרו מה שבירר מרן הבעש"ט זי"ע ,וכיון שהוא
השו"ע יו"ד ,וכן בשו"ע אהע"ז לענין חרם
תיבת 'ומצפים' וכו' [תיבות אלו ליתא בין בנוסח אשכנז לא הורה לומר ההפטרות כמנהג הספרדים
דרבנו גרשום ,ואין פוסקים כלל כהספרדיים,
ובין בנוסח האריז"ל]' .אב (הרחמן) [הרחמים] שמע קולנו', יש לנו לומר ההפטרות כמנהג האשכנזים.
רק בנוסח התפלה שהאריז"ל הכריע שהוא
אין אומרים 'חננו ועננו ושמע תפלתנו' [כנוסח אשכנז]. שער הכולל לכל הי"ב שערים ,קבלנו אנחנו וזה לשון קדשו (זר זהב סי' קט סק"א):
שמעתי שדיבר ר' רפאל עם רבי בנימין זאב ,אודות כי החסידים הגרורים אחרי רבותינו תלמידי
ההרגל לומר 'כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל "מה שלא צוה מרן האר"י בדוקא אין
הבעש"ט זי׳יע להתפלל כנוסח האריז"ל
ברחמים' ,שהרי ב' נוסחאות הם ,נוסח אשכנז 'תפלת עמך לשנות מסדר האשכנזים ,ואני מתרעם על
כמו שכתבתי בארוכה במנחת אלעזר ח"א
ישראל' ,ונוסח ספרד האריז"ל 'תפלת כל פה' לחוד ,ואמרו הרבה ענינים שיש איזה טפשים שאומרים
(סי׳ י"א) ובשאר דוכתי ,ולא זולת ,ופשוט
שהשיב לו שמכל מקום הוא אומר שניהם ,וכמדומה שאמרו סדר הספרדים ,כגון בהפטרות וכיוצא בו,
כי בהפטורות צריך לומר כמנהג אשכנז
בשמו שכן היה אומר הרב ואינו ברור לי וכו' .העידו לי וכי מה לנו ולספרדים ואנחנו מבני בניהם של
שהוא מאבותינו ,כיון שהאריז"ל לא כתב
שמוהר"ר [בשם] הרב היה אומר 'ברוב עוז ושלום בכל עת חסידי אשכנז אשר כל מנהגים שלנו וסדר
ולא הכריע בזה מאומה ,וכן נהגנו מאבותינו
ובכל שעה' ,ואני ידעתי שרבי בנימין זאב לא היה אומר התפלות נתייסדו עפ"י בעלי רוח הקודש
ורבותינו הקדושים זי"ע ,וכן מצאתי עתה
רק 'וטוב בעיניך' בלא תיבת 'יהיה' [כנוסח אשכנז]' ,רצה יורדי המרכבה וכו' ,אלא שירד עיר וקדיש
בסידור 'תורה אור ודרך החיים' שנדפס
בעמך ישראל' בלא 'שעה' [כנוסח אשכנז]" עכ"ל. מלאך אלקים קדוש רבינו יצחק אשכנזי וכו',
בווילנא עפ"י נוסח הגה"ק הרב בעל התניא
והוא בירר ברוח קדשו סדר התפלה בלול
ז"ל ,כתבו בשמו כי בהפטורות צריך לומר
מנוסח אשכנז וספרד וכו' ,עד שעמד מרן
אנחנו כמנהג האשכנזים" עכ"ל.
ציונו של הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זיע"א
בעיירה שפיטיווקא
77
לא שינה מרן הריב"ש זצ"ל את סדר אשכנזי ,כי כל נוסח
אשכנזי נתייסד עפ"י רזין עלאין גם כן וכו' ,ולכן אני מזהיר פרק ה
על פרשת דרכים
לחבירי אוהבי נפשי שאל ישנו שום דבר מנוסח אשכנז ,חוץ
ממה שאבאר כאן עפ"י קבלת מרן הריב"ש זצ"ל" עכ"ל.
ושוב כפל את דבריו (זר זהב סי' קט סק"ב) "אור נפשינו
איש אלקים קדוש רבינו הרב ישראל בן אליעזר וכו' ,שינה האם החסידים קיבלו עליהם את מנהגי האריז"ל
באיזה דברים מנוסח אשכנז כדעת מרן האר"י ,והיה זה על
פי קבלת רבו המובהק אחיהו השילוני ,וינהג כל בית ישראל או את מנהגי הבעש"ט?
אחריו ,אבל ברוב דברים ובכל מנהגים נהג כמנהג אבותינו
הקדושים חכמי אשכנזים" עכ"ל. עקיפה – לנוסח התפילה של מרן הבעש"ט זי"ע, בעקבות דעת רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע
כך שאי אפשר לדעת האם נוסח הבעש"ט היווה שהבעש"ט זי"ע התפלל בנוסח אשכנז וקיבל
היטיב להגדיר זאת הגאון רבי דוד שפרבר מבראשוב בכלל אחד מיסודות נוסח התפילה שלו. רק חלק מנוסחאות ומנהגי האריז"ל ,ניתן -ואף
זצ"ל (שו"ת אפרסקתא דעניא סימן יג) "שמעתי מפי מו"ח הגה"צ צריך -לפתוח נושא עדין מאוד ,והוא" :האם
מוהר"ם ז"ל ,ששמע מפה קדוש של הגאון הקדוש בעל ולמרבה הפלא ,ישנם כמה דברים בולטים בהם
קיבלנו עלינו לנהוג בכל מנהגי האריז"ל ,או שמא
נהגו הבעש"ט ותלמידיו זי"ע כמנהג אשכנז,
סידור
אמרי יוסף בשם רבותיו [-לכאורה הכוונה לרבו המובהק קיבלנו עלינו את מנהגי הבעש"ט זי"ע"?
הרה"ק מהרי"א מזידיטשוב זי"ע .הערת העורך] שכל מנהג ובעל התניא שינה והנהיג בהם כנוסח האריז"ל,
האריז"ל
האר"י ז"ל שלא נהג אחריו הבעש"ט -כגון תיקון חצות ואלו הם :ברכות תפילין – לברך רק על תפילין בענין זה ,ניתן למצוא שתי גישות מנוגדות
ביום בין המצרים -גם אנן לא נהגינן הכי" עכ"ל. של יד ,ברכות השחר – שיש לאמרם כפי סדר לחלוטין ,האחת ,דרכו הגה"ק בעל התניא זי"ע,
או נוסח
האריז"ל ,נוסח 'צור ישראל' – שאין לאמרו, והשניה ,דעתו רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא
נבוא איפוא לברר בזה את המקומות המרכזיים בהם נחלקו וברכת 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' – שאין לאמרו זי"ע על פי מסורת בית זידיטשוב.
רבותינו על סידור הרב בעל התניא במפורש ,ומן המפורש
נלמד על הסתום – על גישתם של רבוה"ק לבית זידיטשוב
קאמארנא זי"ע בענין קבלת מנהגי האריז"ל באספקלריית
סידור האר"י הבעש"ט
הבעש"ט זי"ע. לבעל התניא
את דעתו הגדולה של הגה"ק בעל
ברכות התפילין התניא זי"ע אודות נוסח התפילה
נחלקו רבותינו הראשונים כמה ברכות מברכים בשעת ניתן ללמוד מתוך ה"סידור" אותו
הנחת תפילין ,למעשה ,מנהג בני עדות המזרח כדעת המחבר איזן ותיקן.
סידור ונציה רפ"ד עליו רשם מהרח"ו את הגהותיו
(שו"ע או"ח סימן כה ס"ה) לברך רק ברכת 'להניח תפילין', מלאכה גדולה וכבידה השקיע
ומנהג בני אשכנז כדעת הרמ"א (שם) לברך על תפילין של הרב בעל התניא בבירור נוסח
ראש 'על מצות תפילין' [ולומר תמיד אחר הברכה השניה בתפילת ערבית [לקמן יתבארו בהרחבה ארבעת הנידונים התפילה ,וכפי שכותב נכדו הרה"ק
'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' (רמ"א שם)]. הללו ועוד] ,וזאת מלבד כל סדר נוסח התפילה שהוא איזן הרש"ב מליובאוויטש זי"ע (אגרות
וחיקר ותיקן כנוסח האריז"ל. קודש ח"א סי' יד) "גבהו דרכי רבינו
האריז"ל עצמו נהג כמנהג בני עדות המזרח – לברך רק
ז"ל בהסידור ...וכידוע אשר עשרים
ברכת 'להניח תפילין' ,אמנם נתן טעם גם למנהג האשכנזים
לברך שתי ברכות' ,להניח' ו'על מצות' ,כמובא בפרי עץ
דעת רביה"ק שנה עסק בהנוסח ,ובכל שנה היה
חיים (שער התפלה פ"ז) "אנו משימין תפלה של ראש כנגד ההיכל הברכה מקאמארנא זי"ע – מסדר נוסח אחר ,עד הפעם העשרים
האצילות ,ובזה נתקנו חיצונית דג"ת דאצילות ,ואין כאן "לא שינה מרן הריב"ש זצ"ל יצא מזוכך ומבורר ומנוקה".
ברכה ,לפי שאין בנו כח לתקן אור מקיף ע"י מעשינו,
וממילא נעשה .אך סברת רש"י וחכמי האשכנזים ,כי יש
את סדר אשכנזי" אחת מן המטרות שעמדו לנגד
עיניו של הרב בעל התניא ז"ל,
בידינו כח לעשות ,ולכן מברכין גם על של ראש" עכ"ל. לעומת זאת ,דעת רבוה"ק לבית זידיטשוב-קאמארנא היתה – להעמיד ולתקן כראוי את
זי"ע לא היתה נוחה מדרכו של בעל התניא בקביעת נוסח נוסח האריז"ל וכפי שכתב בעצמו
הרב בעל התניא הכריע בזה כמנהג האריז"ל ,ולכן
התפילה ,שכן קבלה היתה בידם איש מפי איש שמרן (שו"ת הרב סי' ט) "תיקן האריז"ל נוסח
בסידורו הביא רק את הברכה 'להניח תפילין' ,וכתב שבזה
הבעש"ט לא קיבל את כל הוראות ומנהגי האריז"ל ,אלא התפילה מלוקט מאשכנז ומספרד
"יכוין לפטור גם את של-ראש".
בירר ותיקן נוסח חדש המיוסד בעיקרו על נוסח אשכנז ,עם ומשאר נוסחות וכו' ,ועל ידי
אמנם רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע האריך בענין זה תוספות מסוימות מנוסח האריז"ל ,אותן הנהיג עפ"י קבלת הכוונות וגימטריאות נוכל להבין
שצריך לברך שתי ברכות' ,להניח' ו'על מצות' ,כמנהג בני רבו אחיה השלוני. תיקון נוסחתו ,איזה תיקון יוכשר
אשכנז היוצאים ביד רמ"א ,וכפי שכתב בספר פרי קודש בעיניו" עכ"ל ,וכך אכן נדפס על דף
וכפי שכתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (זר זהב סי' מו סק"א)
הלולים (שער התפילין פט"ז) "ובענין ברכות התפילין אם הם השיעור של "סידור הרב" – "סדר
"עד שעמד מרן קודש קדשים איש אלקים קדוש ונורא עיר
שנים 'להניח' ו'על מצות' ,לא הכריח רבינו [האריז"ל], תפילות מכל השנה עפ"י נוסח
וקדיש רבינו ישראל בעש"ט ,וסידר תפילתו בכמה דברים
ואמר בשער התפלה (פרק א) ובשער התפילין (פט"ז) שהדבר האריז"ל".
על פי דעת מרן האר"י ז"ל ,ובכמה דברים תפס מנהגינו
תלוי במנהג ,הספרדים נהגו כסברת הרי"ף וסייעתו שלא
מנהג אשכנזי ,וכל אחד אבאר במקומו כפי הקבלה ,אף לעומת זאת ,בדברי בעל התניא
לברך על של ראש ,והאשכנזים נהגו כרש"י ור"ת לברך סדר תפילות מכל השנה עפ"י נוסח האריז"ל.
שבכמה דברים מנה מרן האר"י את האותיות ,אף על פי כן אין התייחסות ישירה – ואף לא
סידור הרב בעל התניא דפוס קאפוסט
השחר וזמן אמירתם. דצלותא 'גואל ישראל' ודסדורא 'גאל ישראל', שתים וכו' .ורב אחד גדול הידוע בזמנינו הנהיג
לשון הוה ועבר ,כמו 'גואלנו' כו'" עכ"ל. כמה גלילות שלא לברך כי אם ברכה אחת,
דהנה חז"ל תקנו לומר בכל יום ברכות השחר
והדפיס כן בסידור שלו הנדפס מחדש בלי שום
על סדר העולם והנהגתו ,שכל מה שהבריות נהנין אולם רביה"ק ההיכל הברכה התרעם על כך,
ראיה ,והכריע מדעתו שלא לברך כי אם ברכה
יברכו להקדוש ברוך הוא בפעם ראשונה שנהנין שכיון שמרן הבעש"ט נהג כמנהג אשכנז לומר
אחת וכו' ,ומכריע מדעתו מה שלא הכריע רבינו
הנאה זו בכל יום ,וכדאיתא בגמרא (ברכות דף ס ע"ב) "צור ישראל" ,שמע מינה שלא קיבל בזה את
ז"ל [כאמור לעיל ,שהאריז"ל נתן טעם לשני
"כי מתער אומר 'אלה-י ,נשמה שנתת בי טהורה מנהג האריז"ל ,ואם כן יש לנו לנהוג בזה כמנהג
המנהגים .הערת העורך] ,אבל חלילה לנו לשנות
וכו' ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים'. הבעש"ט שנהג לאמרו ,וכפי שכתב (זר זהב סי' סו
מנהג אבותינו שנתייסד ע"פ הגמרא ופוסקים
כי שמע קול תרנגולא לימא 'ברוך אשר נתן לשכוי סק"ו):
וכו' ,נשתקע הדבר ולא נאמר" עיי"ש מה
בינה להבחין בין יום ובין לילה' .כי פתח עיניה
"עד שעמד רבינו הקדוש אור ישראל גדול שהאריך בזה.
לימא 'ברוך פוקח עורים' .כי תריץ ויתיב לימא
מרבן שמו תלמיד אחיהו השילוני וכו' ,והוא שינה
'ברוך מתיר אסורים' .כי לביש לימא 'ברוך מלביש ואילו רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע הוסיף ומסר
באיזה דברים מנוסח אשכנז כדעת מרן האר"י,
ערומים' .כי זקיף לימא 'ברוך זוקף כפופים' .כי שהבעש"ט זי"ע נהג להדיא כמנהג אשכנז לברך
והיה זה על פי קבלת רבו המובהק אחיהו השילוני
נחית לארעא לימא 'ברוך רוקע הארץ על המים'. שתי ברכות על התפילין ,עד כדי כך ,שלא היה
וינהג כל בית ישראל אחריו ,אבל ברוב דברים
כי מסגי לימא 'ברוך המכין מצעדי גבר' .כי סיים אומר 'ברוך שם' לאחר ברכת 'על מצות תפילין'
סידור
ובכל מנהגים נהג כמנהג אבותינו הקדושים חכמי
מסאניה לימא 'ברוך שעשה לי כל צרכי' .כי אסר [ודלא כהרמ"א] ,לפי שאין בזה ספק כלל,
אשכנזים וכו' ,ומזה אני מתמה על הגאון מהר"ז
המייניה לימא 'ברוך אוזר ישראל בגבורה' .כי אוהל ציונו של הרה"ק בעל התניא זיע"א בהאדיטש ופשיטא שצריך לברך שתי ברכות ,וזה לשונו
האריז"ל
בעל התניא ושו"ע ,היאך מלאו לבו להסיר נוסח
פריס סודרא על רישיה לימא 'ברוך עוטר ישראל (שה"ט סי' כה סק"ג) "כיון שכל חכמי אשכנז הסכימו
'צור ישראל' ,ועוד כיוצא 'ברוך ה' לעולם אמן
בתפארה'" וכו'. לברך שני ברכות ,הוה הלכה ברורה להם לברך
אמנם כבר כתב הטור (סימן מו) "אחר שהניח תפילין
ערבית ,לאחר ברכת 'השכיבנו' לפני חצי קדיש ,ובדברי
הראשונים כבר מצאנו אריכות גדולה אודות נסיבות התקנה
ואמן' ,ושאר דברים אשר מרן אלקי הריב"ש
זצ"ל היה אומרם בלי שום שינוי ,וברכת בילא"ו
כך ,ואין כאן ספיקות כלל וכו' .ואם מה שהכניס
או נוסח
הבעש"ט
עצמו לחיוב ברכה ,לזה אין תקנה עם אמירת
יסדר הברכות שתקנו על סידור העולם והנהגתו ,ואף על לומר ברכה זו ,וכן נחלקו הראשונים אם יש בה משום של מעריב היה אומר מרן הקדוש אף במוש"ק
בשכמל"ו ,וכך קבלתי ממורי דודי [רביה"ק
גב דמלישנא דגמרא משמע שצריך לומר כל אחת ואחת הפסק בין גאולה לתפילה (ראה מה שהארכנו בזה בספר 'אוצר ובחוה"מ בלי שום שינוי ,והיאך מלאו לבו לשנות
מהרצ"ה מזידיטשוב] שקיבל מרבו ורבו מרבו עד
בשעתה ,ולפי שאין הידים נקיות תקנו לסדרן בבית הקדיש' ,משנת הראשונים ,סי' ו) ,למעשה ,מנהג אשכנז מימות נוסח אבותינו ואבות אבותינו" עיי"ש.
מרן אלקי הריב"ש שלא לאמרו" עכ"ל.
הכנסת ,וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן, הראשונים עד היום הזה לומר ברכה זו בכל לילות החול –
תקנו שיסדרום בבית הכנסת ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי מלבד במוצאי שבת שאז נמנעים מאמירתה ללא טעם ברור ברוך ה' לעולם אמן ואמן נמצא ,שהרב בעל התניא הנהיג כמנהג האריז"ל,
חובתן" עכ"ל ,וכן כתב הרמב"ם (הל' תפלה פ"ז ה"ט) ,ומשמע לדבר ,ומנהג עדות המזרח מימות הראשונים שאין אומרים ואילו רבוה"ק זי"ע הנהיגו כמנהג הבעש"ט.
בדבריהם שגם בבית הכנסת מברכים הברכות כאותו סדר ענין שלישי אותו ניתן לראות כשינוי בולט
ברכה זו כלל ,וכך גם בכתבי האריז"ל לא נזכרה ברכה זו,
בהם נתקנו לאמרם בהשכמת הבוקר ,ולכן מברכים הברכות וכן כתב הכף החיים (סי' רלו ס"ק יב) "נראה מדברי האריז"ל
שבעל התניא שינה ממנהג הבעש"ט זי"ע הוא
בענין אמירת ברכת 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן'.
צור ישראל
'שלא עשני גוי' 'עבד' ו'אשה' בסיום כל הברכות. שאין לאומרם" עכ"ל.
מקום נוסף בולט מאוד בו שינה בעל התניא
אכן מנהג אשכנז מימות הראשונים לברך ברכות 'שלא ברכה זו נאמרת על ידי בני חו"ל בתפילת
וכן בעל התניא היה הראשון בקרב עדת החסידים שביטל ממנהג הבעש"ט זי"ע הוא בברכת "אמת ויציב"
עשני גוי' 'עבד' ו'אשה' תיכף לאחר ברכת 'הנותן לשכוי אמירת 'ברוך ה' לעולם' למרות שהבעש"ט זי"ע כן נהג הנאמר לפני תפילת שמו"ע של שחרית ,בסיום
בינה' ,כמו כן ברכת 'מלביש ערומים' קודמת לברכת 'מתיר לאמרו ,וכפי שכתב בסידורו" :מנהג העולם לומר קודם חצי ברכה זו השמיט בעל התניא את הפיסקא "צור
אסורים' (ראה פירושי סידור התפילה לרוקח סי' ד). קדיש בחול 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' ,ובשבת 'ושמרו' ישראל ,קומה בעזרת ישראל ,ופדה כנאומך
והנה האריז"ל החזיר עטרה לישנה ,ובאשמורת הבוקר (וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים ,פסוקים אחרים מעין קדושת יהודה וישראל" ,אלא תיכף לאחר "ה' ימלוך
אמר הברכות על הסדר שנתחייב בהן בקומו משנתו ,ולא קדושים
שלא לומר דעת
הנוהגין הספה"ק
אבל ההסכמותמהעלשיסמוכו.
היום) ,ויש להם על לעולם ועד" אומרים "ונאמר גואלנו ה' צבאות
בבית הכנסת ,וכמו שכתב בפרי עץ חיים (שער הברכות פרק בחול 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן' מפני חשש הפסק ,גם שמו קדוש ישראל".
ד) "השמונה עשר ברכות ,וברכות שיש מן 'על נטילת ידים' בשבת (ויו"ט ור"ה ויוה"כ) אין להפסיק בפסוקים" עכ"ל.
מקור שינוי זה הוא בעיקרו עפ"י דברי האריז"ל
עד ברכת התורה ,היה נוהג מורי [האר"י] זלה"ה לאמרם כפי הנראה ,רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע הבין שאחד (פע"ח שער הק"ש פכ"ח) שמתיבות "מי כמוכה" עד
בביתו אפילו בלילה קודם עלות השחר ,ומסדרם בכל ברכה הטעמים שבעל התניא נמנע מאמירתו 'ברוך ה' לעולם' היה "גאל ישראל" יש רק מ"א תיבות ,דבר המתאפשר
וברכה שנתחייב בה ,וכמו שאמרו בגמרא וכתב הרמב"ם עקב כך שהאריז"ל לא נהג לאמרו ,ובשל כך הביע את דעת רק בהשמטת הפיסקא "צור ישראל" ,ואכן מנהג
ז"ל ,כד שמע קל תרנגולא מברך 'הנותן לשכוי בינה' ,כד קדשו (בקטע המובא לעיל) שיש לנו לנהוג בזה כמנהג הבעש"ט בני עדות המזרח שלא לאמרו.
משי ידיה' ,מברך על נטילת ידים' וכו' ,ואחר כך היה הולך זי"ע שהחזיק במנהג אשכנז לאמרו אפילו במוצאי שבת.
לבית הכנסת מעוטף ומוכתר בתפילין ובציצית טלית גדול, וכך כתב הרב בעל התניא (שו"ת הרב סי' ט)
ושם היה מתחיל מן 'אלקינו ואלקי אבותינו' שהוא פרשת עדות נוספת למנהג הבעש"ט בזה מובא בשם הרה"ק רבי "תיקן האריז"ל נוסח התפילה מלוקט מאשכנז
העקידה" עכ"ל. פנחס מקאריץ זי"ע (אמרי פנחס ,שער ג ,סדר היום ועניני תפלה ומספרד ומשאר נוסחות וכו' ,ועל ידי הכוונות
אות קמג) "אמר בשם הבעש"ט שהחמיר מאד שצריך לומר וגימטריאות נוכל להבין תיקון נוסחתו ,איזה
ובדרכו הלך הרב בעל התניא ,שבסידורו הביא את סדר במעריב 'ברוך ה' לעולם' וכו' ,ואמר זאת עם השמועה על תיקון יוכשר בעיניו ,כמו שכתב במקום אחד
ברכות השחר תיכף בהשכמת הבוקר ,לפני הנחת טלית אותן שאין אומרים" עכ"ל. מ'מי כמוכה' עד 'גאל ישראל' מ"א תיבות ,ואי
ותפילין ,וגם את סדר הברכות גופא הביא כסדר האריז"ל אפשר אלא בענין שאין בנוסחתו 'צור ישראל'
[ברכות 'שלא עשני גוי' 'עבד' ו'אשה' הן בסוף הברכות,
וברכת 'מלביש ערומים' קודמת לברכת 'מתיר אסורים'].
סדר ברכות השחר עד 'ונאמר גואלנו' ,לפי ש'צור ישראל' הוא
בקשה ,ובכל שלפני שמונה עשרה אינם רק
אמנם ,גם בענין זה ,לא קיבל הבעש"ט את מנהג האריז"ל מקום רביעי בו באה לידי ביטוי המחלוקת האם לנהוג דיוקן קדשו של הרב בעל התניא סידור שבחים ,וכדאמרו רז"ל פסחים קי"ז ע"ב
כמנהג האריז"ל או כמנהג הבעש"ט הוא בענין סדר ברכות
81
(פרי קודש וכן כתב רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ורביה"ק ההיכל הברכה זי"ע אף כותב שהאריז"ל התפלל לאמרם לפני כן [ומתחילים התפילה באמירת בתרתי ,בין לענין זמן אמירת הברכות – שנהג
הלולים שער הקריאת שמע) "בודאי היה יודע רבינו [האריז"ל] בימים הנוראים אצל האשכנזים היה כדי לומר הפיוטים, 'לעולם' או פרשת 'וידבר'] אולם סדר הברכות לאמרם בבית הכנסת ,ובין לענין סדר הברכות –
איזה פיוט מיוסד עפ"י סוד היה אומרו ,אבל אתנו אין יודע, כמובא בזר זהב (סי' קט סק"ב) "מרן הקדוש [האריז"ל] דרכו נאמר כמנהג אשכנז [שברכות 'שלא עשני גוי' שנהג לאמרן כמנהג אשכנז.
על כן לא ראיתי לאנשי מעשה שיאמרו קודם השמו"ע. היה בימים נוראים להתפלל בבית הכנסת של אשכנזים, 'עבד' ו'אשה' נאמרים בתחילת הברכות].
וכפי שכתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (שוה"ט
אמנם בתוך התפלת העמידה [-בחזרת הש"ץ] ראיתי למורי שהיה רוצה לומר התפלות והפיוטים של אשכנזים ,שכולם
סי' מו ס"ג) "כל אחד לפי מה שהוא אדם ,ולפי
שהיה מצוה לומר פיוטים ,כי אחר שכבר התפללו הקהל ברוח הקודש נתייסדו ,לכן היה מתפלל בעת ההוא בקביעות פיוטים בברכות קריאת שמע היום והשעה ,יסדר הברכות ,או תיכף בקומו
בלחש ויצאו ידי חובתן אין קפידא כ"כ להפסיק ,ובפרט
מקום חמישי בו שינה הבעש"ט ממנהג האריז"ל אחר שיטהר עצמו ,או בבית הכנסת" .ובזר זהב
שהרוב מיוסדים על סודות" עכ"ל.
הוא בענין אמירת פיוטים בברכות קריאת שמע הוסיף (שם סק"ב) "מרן הריב"ש סידר הברכות
בבית הכנסת ,והתחיל 'אדון עולם' ,אף על פי כן
ברכו אחר התפילה – בליל שבת בד' פרשיות ,בימים טובים ,ובימים הנוראים.
ראיתי הרבה צדיקים וקדושים שסידרו הברכות
דהנה נחלקו הראשונים לענין אמירת פיוטים אחר חצות לילה כמנהג מרן האר"י" עכ"ל.
ענין ששי בו לא קיבל הבעש"ט את מנהגי האריז"ל אלא
בברכות ק"ש אם יש בהם משום משנה ממטבע
המשיך לנהוג כמנהג אשכנז הקדמון הוא לענין אמירת וכן נהגו הרבה תלמידי הבעש"ט זי"ע לברך
שטבעו חכמים בברכות (עיין טור סי' סח) .ולהלכה,
'ברכו' אחר תפילת ערבית בליל שבת. ברכות השחר בבית הכנסת לאחר הנחת טלית
דעת המחבר (סימן סח ס"א) שנכון למנוע מאמירת
סידור
דהנה מנהג אמירת ברכו בסיום התפילות שנוי במחלוקת הפיוטים משום דהוי הפסק ,אמנם מנהג אשכנז ותפילין ,וכפי שכתב רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב
מימות הראשונים ,וכפי שהאריך בשו"ת הריב"ש (סימן שלד; לומר פיוטים בברכות ק"ש כהכרעת הרמ"א. זי"ע על דברי הפרי עץ חיים הנ"ל (פרי קודש
האריז"ל
הובאו דבריו בבית יוסף סימן קלג) ,ולהלכה נפסק בשו"ע (סימן הלולים שער הברכות פרק רביעי; עטרת צבי על הזוהר דף
ולמעשה ,כאן נתהפכו היוצרות ,שכן האריז"ל ר"ס ע"א) "ראיתי לרבותי נ"ע שהיו אומרים ברכות
קלג ס"א) "בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא.
או נוסח
נהג לומר הפיוטים בברכות ק"ש כמובא בפרי השחר סדר הברכות כנוסח אשכנז בבית הכנסת.
הגה ,אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות החול שמא לא
עץ חיים (שער הקריאת שמע פרק א) "בענין פיוטים וגם באמת אין טעם בדברי האר"י ז"ל על פי
היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו ברכו ,מכל מקום בשבת
הבעש"ט
שנהגו האשכנזים לומר ,היה נוהג מורינו [האר"י] הסוד להיות מסודרים הברכות קודם או מאוחר
ויו"ט אין לאומרו ,דהכל באין לבית הכנסת קודם ברכו"
זלה"ה לומר ,והיה אומר שאין בהם שום הפסק, איזה ברכה כנוסח ספרד ,אבל הוא בעצמו היה
עכ"ל.
כי הכל הולך אחר החיתום ,והואיל ומסיימים נוהג כן ואמרם כל אחת בשעה שנתחייב ממילא
מלשון המחבר משמע שהיה מנהגם לומר ברכו אחר כל מעין הברכה לא הוי הפסק" עכ"ל. היה סדורם כן [ר"ל ,שלפי שהאריז"ל היה
תפילה ולכן הוצרך לשלול אמירת ברכו אחר תפילת מוסף אומר הברכות בשעה שנתחייב בה ,על כן היה
בשבת ,אכן מלשון הרמ"א משמע שבאשכנז אף בימות אומרם בסדר המבואר בגמרא.
החול היו נוהגים שהש"ץ אינו ברכו אחר תפילת שחרית, העורך] ,וכבר תקנו לאומרם
ולכן נקט הרמ"א 'אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות בבית הכנסת או בבית התפלה
החול' .אמנם גם באשכנז נהגו שאם יש אחד שלא שמע על הסדר .ואמר מורי מאחר
ברכו אזי הוא עצמו [וכן הש"ץ או אדם אחר] אומר ברכו שאין בנו כח לומר כל ברכה
בשבילו ,אלא שמנהג ספרד שהש"ץ אומר תמיד ברכו אחר על מה שניתקנה כמו בחכמי
התפילה עבור המאחרים שלא שמעו ברכו ,ואף אם כולם התלמוד שאמרו אותן בשעת
כבר שמעו ברכו הש"ץ חוזר ואומר ברכו (וכפי שכתב במשנה חיובן ,כגון שמע קול תרנגולא
ברורה ריש סימן סט). וכו' ,ואנו חלשים ,ומי יעצור
אכן עפ"י האריז"ל צריך הש"ץ לומר תמיד ברכו בסיום כח קדושה כמו הראשונים או
תפילות שחרית וערבית בין בימות החול ובין בשבת ויו"ט, כמו קדוש עליון האר"י ז"ל עיר
כמובא בפרי עץ חיים (שער קריאת ספר תורה פ"ה; שער השבת וקדיש מן שמיא נחית לומר
פי"ג) ובמשנת חסידים (מסכת שארית ערבית פ"ו ה"ז) שבאמירת כל ברכה בכוונת הדעת בשעת
'ברכו' שאחר התפילה ישנה כוונה אחרת מן ה'ברכו' שקודם חיובה .ואם סדרו הקדמונים
התפילה ,וכן מנהג בני עדות המזרח לומר תמיד ברכו בסיום סידור האריז"ל לרבי יעקב קאפיל על הסדר ,יותר טוב לאמרם
התפילה (כף החיים סימן קלג סק"א). בבית הכנסת כמבואר בטור
וב"י סימן מ"ו וכו' .ומאחר
אמנם בסידורי האריז"ל מצינו קצת חילוקים בזה ,שכן שאנו אומרים אותם בבית
בין האשכנזים" עכ"ל.
בסידור האריז"ל שנדפס בזאלקאווא (שנת תקמ"ח) בימות הכנסת על הסדר ,ובודאי זה
החול הביא אמירת ברכו בתפילת ערבית אבל לא בתפילת ולעומת זאת הבעש"ט הנהיג שלא לומר הפיוטים בברכות
הוא טוב ,בכדי שיענו אמן כל
שחרית ,ואילו בשבת הביא אמירת ברכו בין בתפילת ק"ש ,וכפי שכתב רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע (שוה"ט סימן
אחד אחר ברכת חבירו ,וברכה
ערבית בליל שבת ובין בתפילת מוסף ביום השבת .לעומת סח ס"א-ס"ב) "מרן האר"י ,בימים נוראים שהיה מתפלל בין
בלא אמן ממש הוא פלג גופא
זאת בסידור קול יעקב לרבי קאפיל ובסידור רבי שבתי האשכנזים ,היה אומר כל הפיוטים של ברכות קריאת שמע,
כנודע ומפורסם" עכ"ל.
מראשקוב תלמיד הבעש"ט מצינו להיפך ,שבימות החול ופסק שאין בזה הפסק וכו' ,מרן הקדוש הריב"ש נהג שלא
הביאו אמירת ברכו בתפילת שחרית אבל לא בערבית, לאמרם ,ומחמת זה נתפשט המנהג בינינו שלא לאמרם, גם בזה ,מנהג רוב מקהלות
ואילו בשבת הביאו אמירת ברכו בין בתפילת ערבית בליל ורבנו הקדוש מורנו הרב אלימלך מליזענסק נהג לאמרם החסידים להתחיל סדר התפילה
שבת ,ובין בתפילת מוסף ביום השבת. בראש השנה ויום הכיפורים ,מהטעם שמרן האר"י אמרם בבית הכנסת באמירת ברכות
באותו הפעם" עכ"ל. סידור האריז"ל בכת"י הרה"ק רבי אברהם שמשון השחר ,ואפילו אותם הנוהגים
אמנם בסידור רבי אשר ובסידור הרב בעל התניא לא מראשקוב בן ה"תולדות"
83
"לאחר שנחית עיר וקדיש מן שמיא הבעש"ט ז"ל וכו',
והבין ששורש נשמתו אינו משער נוסח אשכנז ,ולכן אחז
אב הרחמן שמע קולנו הביאו ברכו בשום תפילה כי אם בתפילת
ערבית של ליל שבת .וכן נתפשט המנהג בהרבה
בנוסח האריז"ל ,וגם ראה שמזמנו ואילך כמה נפשות שראויים מקום שביעי בו שינה הבעש"ט מנוסח האריז"ל מקהילות החסידם ,שבליל שבת נוהגים לומר
לאחוז בנוסח האריז"ל ,ולזה תיקן שיתפללו הנוהים אחריו ניתן לציין – למרות שמדובר בשינוי נוסח בלבד אחר קדיש תתקבל 'מזמור לדוד ה' רועי' (תהלים
בנוסח האריז"ל ,וכן הנהיגו אחריו ראשי הדורות הקדושים, ולא באמירת קטע שלם – בברכת 'שמע קולנו'. כד) ,חצי קדיש וברכו ,ואחר כך אומרים עלינו
תלמידיו ותלמידי תלמידיו ,גאונים גדולים בנגלה ובנסתר, לשבח ,וכבר נתקשו בזה האחרונים מדוע רק
דהנה נוסח אשכנז הוא 'שמע קולינו ה' אלוקינו
ולכן כל המאמין בבעש"ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח בליל שבת נתקבל מנהג האריז"ל אבל בימות
חוס ורחם עלינו' ,ללא התיבות 'אב הרחמן',
האריז"ל ,ומיניה לא יזוע" עכ"ל. החול אין אומרים 'ברכו' לאחר התפילה (עיין
אמנם נוסח סידורי הספרדים הוא 'שמע קולינו
ליקוטי מהרי"ח סדר תפלת ערבית בליל שבת).
למרות דבריו הברורים של הגה"ק מצאנז ניתן להסתפק ה' אלוקינו אב הרחמן חוס ורחם עלינו' ,וכמובא
האם כוונתו לקבל את כל מנהגי האריז"ל כפשטם ,שכן בפרי עץ חיים (שער העמידה פי"ט) "'אב הרחמן רחם ולעומת כל אלו כתב רביה"ק מקאמארנא זי"ע
לפי הידוע לנו הוא אמר סדר ברכות השחר בתחילת עלינו' -קר"ע שט"ן". שאין לומר את המזמור והברכו שלאחריו גם בליל
תפילת שחרית לאחר הכנה דרבה של כמה שעות כמובא שבת ,שכן הבעש"ט הק' זי"ע לא נהג לאמרו,
אמנם רביה"ק ההיכל הברכה זי"ע כתב (שלחן
בדרכי חיים אות יח ,וכן משמע שם שאמר סדר הברכות וזה לשון קדשו (שלחן הטהור סי' קלג ס"א) "מנהג
הטהור סי' קיח ס"ח וזר זהב סק"ח) "'אב הרחמן שמע
כמנהג האשכנזים ולא כפי סדר האריז"ל [שכן התייחס ספרדים לומר ברכו אחר התפלה ואין מנהג זה
סידור
קולנו' וכו' ,כך הוא הנוסח מקובל ממרן רבי
שם רק לכך שהקדים ברכת 'שעשה לי כל צרכי' ל'המכין בינינו כלל ,ויש נוהגין בליל שבת לומר מזמור
ישראל בעל שם טוב ,ואל תשגיח במי ששינה
מצעדי גבר'] ,ולא שמענו מעולם אצל צאצאי בית צאנז וברכו אחר מעריב ,אין זה מנהג נכון ,כי אין
שיברכו רק ברכה אחת על תפילין או יחסרו מאמירת 'צור
ישראל' בתפילת שחרית או 'ברוך ה' לעולם' בתפילת
כנוסח ספרדי לומר 'אב הרחמן רחם עלינו' וכו'"
עכ"ל ,נמצא שצריך להוסיף התיבות "אב הרחמן"
מנהגינו ,כי בסידור האר"י אינו אלא לספרדיים,
אבל אשכנזים שאין אומרים בחול בשבת בודאי האריז"ל
ערבית.
בתחילת הברכה ,וכן הוא בסידורי האריז"ל לרבי
אשר ולרבי קאפיל ,ודלא כסידור רבי שבתי
לא יאמרו ,וכך [נהג] מרן הר"י בעש"ט ורבינו
או נוסח
הבעש"ט
יחיאל [מיכל מזלוטשוב] תלמידו ,ורבינו יעקב
ומלבד זאת ,יש לעיין גם בתחילת דבריו בתשובה זו, והרב בעל התניא שכתבו לאמרו באמצע הברכה
יצחק [מלובלין] תלמיד תלמידו ,ומורי דודי
וז"ל "הלא עיקר החילוק בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד כמשמעות הפרי עץ חיים.
[רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב] תלמיד תלמיד
הוא ב'ברוך שאמר' קודם 'הודו' וכו' ,ובשמונה עשרה ידוע
[אמנם לפלא ,שבכמה מקומות בפרי עץ חיים תלמידו" עכ"ל.
שאין חילוק בברכה ומטבע ח"ו ,רק איזה שינוי מלות"
ראיתי לרבותי נ"ע שהיו אומרים ברכות השחר מכונה ברכה זו בשם 'אב הרחמן' ,מה שמורה על
עכ"ל. סדר הברכות כנוסח אשכנז בבית הכנסת. גם הרה"ק הרבי רבי ברוך ממעזבוז זי"ע לא
כך שאומרים תיבות אלו בתחילת הברכה ,כגון
שער הספר "עטרת צבי" נהג לומר 'ברכו' אחר התפילה ,וכפי שכתב בספר
דבריו של הגה"ק מצאנז תמוהים בהשקפה ראשונה, "על הצדיקים -יסוד שבו .תשכון -הוד שבו.
לרביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב בעל שם טוב על התורה (סוכות ,מקור מים חיים אות
שהרי ההבדלים בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד המצוי כיום את צמח -נצח שבו .אב הרחמן -ת"ת שבו וכו'.
ב)" :כתב הרב ממעזבוז מהרי"מ נ"י במכתבו
בסידורים עומדים על למעלה משלשים שינויים (!) בתפילת אמנם ,לפי שמחצי הת"ת נעשה כתר דרחל ,לכן
וז"ל ,גם בענין התנהגות הבעש"ט וכו' ,ברכו אחר
שמו"ע לבדה ,זאת מלבד שינויים רבים בברכות ק"ש,
ונוסח 'והוא רחום' לשני וחמישי שנוסח ספרד קצר בהרבה.
מנהג קהילות החסידים – נקרא אב הרחמן" וכו' (פע"ח שער העמידה פ"ה; מובא
גם שם פי"ט)" ,הנשיקין מן הפה באים ,לכן אומרים
התפלה גם כן נראה שלא אמר וכו' ,כי כך נהג
כמדומה שניתן להסיק מכך שתי דברים ,א) שהגה"ק
כרביה"ק ההיכל הברכה זי"ע בברכה אחרונה מן האמצעים שהוא 'אב הרחמן',
בכל זה הרבי רבי ברוך [ממעזבוז] ז"ל" עכ"ל,
ולכאורה הכוונה לאמירת 'ברכו' בליל שבת,
פולמוס זה – האם קבלנו את מנהגי האריז"ל שלא נתקבלו צריך לומר 'כי אתה שומע תפלת כל פה' (שם
מצאנז זי"ע לא נתכוין לנוסח ספרד המצוי כיום בסידורים, שהרי בשאר התפילות לא היה נהוג כלל לומר
כי אם לסידורי האריז"ל שהם מיוסדים על נוסח אשכנז עם על ידי הבעש"ט זי"ע – כבר מוכרע ועומד על ידי רוב פי"ט)" ,אב הרחמן -רמז לת"ת ,שהוא אב הרחמן
ברכו אף בזמן הדפסת הספר בעש"ט עה"ת (בשנת
מקהלות החסידים ,שכן כמעט בכל הדברים שנמנו לעיל וכו' ,וחותם בא"י שומע תפלה -ר"ת ש"ת" (שם
שינויים בודדים .ב) שגם לדעת הדברי חיים אין מן הצורך תרח"צ לפ"ק).
לנהוג בכל מנהגי האריז"ל כי אם אותם שנתקבלו על ידי נוהגים רוב החסידים כמנהג הבעש"ט זי"ע ודלא כמנהג פ"כ)].
האריז"ל. וכן נהוג בקרב צדיקי בית
הבעש"ט ותלמידיו זי"ע.
טשערנאביל שלא לומר
שהרי כל קהלות החסידים נוהגים לברך שתי ברכות על
תמצית הדברים התפילין [חוץ מחסידי קארלין וסלונים שבארץ ישראל
מזמור לדוד וקדיש וברכו
שלאחריו בליל שבת ,וכנהוג
הגיע העת לגלול את היריעה ,ונחזור בקצרה על נוהגים כדעת המחבר לברך ברכה אחת על התפילין ,אולם עד היום בחצרות הקודש
תמצית הדברים ,מימות הראשונים ישנה מחלוקת לענין בחו"ל מנהגם גם כיום לברך שתי ברכות] ,כולם אומרים וסקווירא ראחמיסטריווקא
נוסח התפילה ,לדעת ראשוני אשכנז יש להקפיד על נוסח 'צור ישראל' בתפילת שחרית ,בני חו"ל כולם כאחד שבארה"ב שאין אומרים
מנין התיבות ולדעת ראשוני ספרד יכול האדם להוסיף אומרים בתפילת ערבית ברכת 'ברוך ה' לעולם אמן ואמן', בליל שבת ח"ק וברכו (מבואו
כאוות נפשו ,בהמשך הדורות נפלה מחלוקת ביסוד נוסח סדר ברכות השחר נאמר בבית הכנסת לפי סדר בני אשכנז, קסא) עמוד שבת, צאתו, ועד
האריז"ל ,לדעת המקובלים האשכנזיים הקפיד האריז"ל אין אומרים פיוטים בברכות ק"ש ,וכן בנוסח 'שמע קולינו' [אמנם בארץ הקודש הנהיגו
על מנין התיבות הקדמון ולדעת חכמי הספרדים נתכוין אומרים 'אב הרחמן שמע קולינו ,ה' אלוקינו [חוס ו]רחם צדיקי בית טשערנאביל
האריז"ל להגיה את נוסח עדות המזרח שאין לו זיקה למנין עלינו' ,כל זאת כנוסח הבעש"ט. לומר וראחמיסטריווקא
התיבות ,ובדורות האחרונים נחלקו תלמידי הבעש"ט זי"ע בליל שבת חצי קדיש וברכו
האם בקהל חסידים יש להמשיך להתפלל עפ"י יסוד נוסח דברי חיים – כל המאמין בבעש"ט וכפי הנהוג אצל כל מקהלות
אשכנז ,או שיש לילך אחרי מנהגי והוראות האריז"ל. ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האריז"ל החסידים].
ויהי רצון שיקובלו כל תפילותינו לפני אדון כל ,אמן. דברים כדרבונות בענין קבלת נוסח האריז"ל כתב הגה"ק פנים ביהמ"ד הבעש"ט המשוחזר
הדברי חיים מצאנז זי"ע (ח"ב או"ח סי' ח):
85
מאוד כדי לומר שהבעש"ט התפלל סידור הבעש"ט זי"ע
בנוסח המובא בסידור זה מילה
במילה.
וההוכחה המרכזית לכך ,שכן
חמדה" ,וכך בברכת מעין שלש – בימות לדמותו של הסידור
החול "ושמחנו בבינה" ובהגדה של פסח
בסידור זה מובא שבימי שני וחמישי "ושמחנו בבנינה" ,מלבד זאת מובא שם ב' ביריעה זו מוטל עלינו להתייחס ל"סידור
אומרים שלש פעמים סדר י"ג מידות פעמים ברכת "הנותן ליעף כח". הבעש"ט" שנתפרסם לאחרונה ,שלכאורה
לפני התחלת "והוא רחום" – כמנהג אמור להיות אבן בוחן למסורת נוסח
בני עדות המזרח ,ואין כיום שום ולגבי רמת האמינות הכללית של נוסח
התפילה של מרן הבעש"ט זי"ע.
קהילה חסידית הנוהגת כך הלכה הסידור נצטט מילים מתוך דברי החוקר
החסידי הנודע הרב יהושע מונדשיין ז"ל הסידור מורכב משני סידורים ,שכן על
למעשה .ומן התימה לומר שהבעש"ט
– חסיד חב"ד נלהב – שכתב מאמר ארוך פי המסורת ,הסידור נשרף בחלקו ,ואחר
נהג במנהגי עדות המזרח המובהקים
לתולדותיו וגלגוליו של סידור זה ("שפתי כך חיברו לו את חלקו הראשון מהשכמת
ביותר ,והמנהגים הללו נעלמו
צדיקים" קובץ ז) ,ובמסקנתו כותב" :לדברי הבוקר עד פסוקי דזמרה.
סידור
מעולמה של חסידות ולא השאירו
אחריהם זכר. ר"י ליפסון [-בעליו של הסידור באחד לא ברור מי כתב את הסידור ,יש
האריז"ל
מגלגוליו] נכתב רובו של הסידור על ידי המוסרים שעיקר הסידור נכתב על ידי
סיום החלק הראשון – ברוך שאמר לפני הודו ולמרות שבדורות הראשונים של הרה"ק ר"א גרשון מקיטוב ,ואחר שפגעה
תלמידי הבעש"ט זי"ע לא היה נפוץ הרה"ק רבי גרשון מקיטוב זי"ע -גיסו של
או נוסח
שריפה בדפים הראשונים של הסידור, מרן הבעש"ט ,וחלקו הראשון של הסידור
העסק סביב נוסחאות התפילה – הושלמו הדפים החסרים בכתיבת ידו של
כמוזכר בגוף המאמר ,אולם במה – שנוסף לאחר השריפה – נכתב על ידי
הבעש"ט
הרה"ק רבי נחמן מהורודינקא .כמובן הרה"ק רבי נחמן מהורודענקא זי"ע.
דברים אמורים ,בפיסקאות שונות שאין אנו יכולים לדעת בבירור מיהו כותב
שתלמיד אחד שם ליבו אליהן וחבירו הסידור ,וריבוי השיבושים שבנוסח התפילה סידור זה מהווה הרכבה נפלאה מנוסחאות
היה עסוק באותה שעה בדרגות מעיד לכאורה כי לא מידיו של גברא רבא אשכנז ובני עדות המזרח ,מחד גיסא ,חזותו
נעלות בהשגת הדביקות ,אולם יצאו". החיצונית של הסידור הוא אשכנזי מובהק,
אמירת י"ג מידות היא רק בציבור, עד כדי כך שמובא בו "ברוך שאמר" לפני
ואמירתן שלשה פעמים בזה אחר זה
היא דבר שכמעט מן הנמנע שלא
האם הבעש"ט "הודו" ,ומאידך גיסא ,יש בו נוסחאות של
בני עדות המזרח שאינן מובאות בשום סידור
לשים לב אליו לכל הפחות פעם אמר בימי שני וחמישי מסידורי האריז"ל [כגון ברכת "שתרגילנו
אחת ,וכמדומה שלא ניתן להעלות שלשה פעמים "ויעבור"? בתורתך"].
על הדעת שהבעש"ט נהג כן עם כל
ולעניננו ,כמדומה שצריך כתפיים רחבות כמו כן יש בסידור חוסר התאמה ,כגון,
תלמידיו ולאחר מכן נכחד זכרו של
בברכת המזון של שבת מובא "לידך המלאה
מנהג זה לחלוטין.
הגדושה" ,ואילו
לפי זה ניתן לשער ,שסידור זה בימות החול מובא
סיום החלק השני – ברוך שאמר לפני הודו נכתב על ידי הבעש"ט כהעתקה מתוך "המלאה הקדושה".
סידורי האריז"ל שהיו מצויים באותה בברכת המזון של
הסידורים הוא בדיוק בדפים של ברוך שאמר ,וכך אנו עתה בכתב יד ,אולם אין בזה הוכחה חול בלבד מובא
עדים לכך ששני הסידורים היו סידורי אשכנז ,שכן שהבעש"ט זי"ע התפלל בנוסח זה. "שלא נבוש ולא
סדר הדפים הוא ,קדיש דרבנן ,ברוך שאמר ,הודו ,ואז נכלם לעולם ועד
מתחיל שוב מאמצע ברוך שאמר ,וחוזר לפסוקי הודו, האם הבעש"ט זי"ע לעולם הבא" ,אבל
ועל כרחנו מוכרחים אנו לומר שסידור זה אינו משקף
נאמנה את נוסח הבעש"ט זי"ע.
אמר "ברוך שאמר" בשבת אין מובאים
לפני "הודו" ? תיבות אלו .זאת
שיבושים מלבד
"הגבהה" לפני קריאת התורה ראיה מרכזית נוספת לכך שהבעש"ט זי"ע לא כגון רשמיים,
התפלל בנוסח שבסידור זה – שכן בסידור מובא בברכת "את צמח"
וראיה שלישית ,בסידור זה מופיע סדר הגבהת ספר
"ברוך שאמר" לפני "הודו" ,למרות שכולי עלמא – "כי לשועתיך
תורה לפני קריאת התורה ,כמנהג האריז"ל (פע"ח שער
מודו שהבעש"ט הקדים "הודו" ל"ברוך שאמר", [במקום קוינו"
קס"ת פ"א) שנהג בזה כמנהג בני עדות המזרח ,אבל
וזה נחשב לאחד מהסממנים המובהקים של קהילות "לישועתך"],
מנהג כל מקהלות החסידים להגביה הס"ת לאחר
החסידים. המזון בברכת
קריאת התורה כמנהג האשכנזים [ורק כאן בא"י סידור הבעש"ט – שלשה פעמים י"ג מידות " -על שהנחלת
נתפשט בין מקצת קהילות החסידים לנהוג כדעת וכאמור ,דפיו הראשונים של סידור הבעש"ט נשרפו בימי שני וחמישי [בסיום הקטעים 'אנשי אמנה' לאבותינו על ארץ
הבית יוסף להגביה הס"ת לפני קריאת התורה]. ועל כן חיברו לו חלקים מסידור אחר ,החיבור בין שני ו'תמהנו' מובא ציון 'א-ל מלך יושב']
87
סידור
האריז"ל
או נוסח
סידור הבעש"ט – סדר הברכות כדעת האריז"ל ,ברכת 'הנותן ליעף כח'
מובאת פעמיים [בטעות] ,וברכת "שתרגילנו בתורתך"
הבעש"ט
היא הרכבה נפלאה מנוסח בני עדות המזרח ונוסח אשכנז
סידור הבעש"ט –
הגבהת ס"ת לפני קריאת התורה
סידור הבעש"ט -ברכת 'על מצות תפילין' ללא 'ברוך שם'
– והוא כנדפס כיום בכל סידורי ספרד
המצויים עם שינויים קלים מאוד].
ברכות השחר –
כסדר האריז"ל
ברכת ואם בכל זאת ירצה מאן דהוא להוכיח דבר
'על מצות תפילין' מה מסידור זה ,ניתן לומר שסידור זה הוא
ו'צור ישראל' שילוב נדיר ,שכן מצד אחד יש בו ראיות
לדרכו של הרב בעל התניא שצריך לנהוג
כמנהג אשכנז כמנהג האריז"ל ,ומצד שני יש כאן מקומות
לעומת זאת ,בסדר הנחת תפילין מובאת שמובא כנוסח אשכנז וכדעת רביה"ק ההיכל
סידור הבעש"ט -נוסח 'צור ישראל' מובא במלואו הברכה שהבעש"ט זי"ע לא נהג בכל מנהגי
[כנוסח אשכנז -ללא תיבת 'ונאמר'] ברכת 'על מצות תפילין' לתפילין של ראש
ללא 'ברוך שם לאחריה' [דלא כבעל התניא האריז"ל.
שהורה לברך רק 'להניח תפילין'] וכן נוסח ולדוגמא ,סדר ברכות השחר הוא כסדר
"צור ישראל" מובא במלואו ,כפי המסורת האריז"ל [כדעת בעל התניא] ,ברכת 'הנותן
שבידי רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא ליעף כח' מובאת פעמיים [בטעות] ,וברכת
זי"ע שהבעש"ט כן נהג לאמרם. "שתרגילנו בתורתך" היא הרכבה נפלאה
סוף דבר ,כמדומה שעל פי סידור הבעש"ט מנוסח בני עדות המזרח ונוסח אשכנז ,וזהו
זי"ע לא ניתן להכריע רבות לענין נוסח נוסח נפלא שאינו מצוי כיום בשום סידור
התפילה של אור שבעת הימים הבעש"ט [שכן כל סידורי האריז"ל ,ובכללם סידור
זי"ע. הרב בעל התניא הביאו בזה את נוסח אשכנז
סיום תפילת ערבית בליל שבת – "ברכו את ה' המבורך"
← 91
הגהות מגליון סידור הגה”ק רפ”ח מראזלא
ר++פ"ח ני+צוצות
מבוא
כאן מביא רבינו רמז נוסף ,כי 'יפדה ישראל' היא תמ"ר שהם בחי' הניצוצין שבה .עכד"ק.
בגימטריא 'תמר' שהוא ב' פעמים ש"ך כנזכר,
ועתה לפי הקדמות אלו נבין הרמזים שכתב רביה"ק
ומבקשים מהקב"ה לפדות את כנסת ישראל שהיא
במזמור זה שנהגו לאמרו ע"פ האריז"ל בעשרת
הנוק' מכל העוונות שהם הדינים.
ימי תשובה ,אשר רובם שייכים להמתקת הדינים התרגשות רבה אופפת את כל המקושרים לחצרות הקודש זידיטשוב-קאמארנא,
לסיום נעתיק עוד רמז מרביה"ק בענין זה ,השייך שבמלכות אשר דינים אלו נקראים 'תמר' כנזכר. כאשר בעמדנו בשנת התשעים לפטירתו של הגאון הקדוש רבי פינחס חיים מראזלא
לתפילת ראש השנה: זי"ע נכדו הגדול של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע ,נחשף הסידור הקדוש
הנה תחילה כתב רביה"ק בסידורו בזה הלשון:
ובכן תן פחדך ,במספר תמ"ר שהם ב' פעמים ש"ך והבן. בו הוא התפלל תמידין כסדרן ,ושוליו מלאים וגדושים בהגהות נפלאות בכתב-יד קדשו.
שיר המעלות ממעמקים ,ס"ת תמ"ר .ב"פ ש"ך להמתיקן.
גם כאן נרמז מספר 'תמר' בתיבות 'ובכן תן פחדך' בעיני המקושרים לבית קאמארנא מהווה הגה"ק רבי פינחס חיים זי"ע דמות פלאים,
והוא כאמור לעיל ,שהפסוק הראשון במזמור זה
שבגימטריא תמר ,שהם ב' פעמים ש"ך .וסיים רבינו ענק רוח ,בעל מוח עצום ,שעבד את בוראו מתוך סופה וסערה בהתלהבות נוראה ,ושימש
מודיע על הכוונה הכללית ,להמתיק ב' פעמים ש"ך
'והבן' ,ולא נודע כוונתו .ואולי משמע מדבריו
דינים ,כי 'שיר המעלות ממעמקים' סופי תיבות כמעתיק השמועה של בית קאמארנא ,דמותו היוותה מזיגה נפלאה של שרפי קודש ,שרי
שהמתקת הדין נעשה על ידי שמאירים לתוך ש"ך בית הזוהר ,רביה"ק העטרת צבי מזידיטשוב ,רביה"ק הדעת קדושים מראזלא ,ורבוה"ק
'תמר' ,ואחר כך נזכר 'קראתיך הוי"ה' ,כי המתקת
דינים חמש אלפי"ן משם אהי"ה שהוא שורש הדין. ההיכל הברכה והדמשק אליעזר מקאמארנא ,עם אותו ניחוח קדום של תורת הסוד
הדינים הללו נעשה בכח שם הוי"ה.
ולכן מבקשים שיתן הקב"ה פחדו על כל מעשיו, ויחודא עילאה ,עמוק עמוק מי ימצאנו.
ממקור כל הפחד והגבורה והדין ,ובכך יומתקו כל כמו כן ממשיך רבינו לחקוק בסידורו רמז נוסף,
הגבורות .אכי"ר. כהמשך להאמור לעיל ,וזה לשון קדשו: שולי גליונות הסידור שלפנינו מלאים בהגהות – כשמונים במספר – ובהם חידושים
נפלאים בתורת הרז ,יחודים עילאיים ,וסודות התורה ,בדרכם של רבוה"ק מקאמארנא
אם עונות תשמר ,ג"כ ס"ת תמ"ר ,כנודע מע"ח שער רפ"ח.
זי"ע.
הגהות הגה"ק הרפ"ח מראזלא זי"ע נמצאים בשלבי וכאן נכנס הפסוק לפרטי הדבר ,כי עיקר הדינים
מגלגלין זכות על ידי זכאי ,ידיד מכון "אוצרות קאמארנא" הרב ישכר דוב
עריכה מתקדמים ,ויראו אור עולם בספר שבמלכות מתעורר על ידי עוונות ,ולכן נרמז בתיבות
מאסקאוויטש שליט"א נכד כ"ק אדמו"ר מקאלוב שליט"א ,אשר זכה בתחילת החורף
"ילקוט דעת קדושים" – ילקוט תורת צדיקי בית 'אם עונות תשמר' שהוא גם כן סופי תיבות 'תמר'.
העעל"ט להתעסק בקדשים וסיים את הקמת האהל והמצבות הקדושות של צדיקי בית
ראזלא לדורותיהם ,ומכאן תצא הקריאה ,שכל מי וגם כאן נזכר בהמשך הפסוק 'הוי"ה מי יעמד' הרומז
על המתקת דינים אלו בשם הוי"ה ,כנזכר לעיל. ראזלא ,ובאותן השבועות ממש נתגלגל לידו סידור קדוש זה מתוך אוצרו של הרה"צ
שיש ברשותו דברי תורה ,מכתבים ,עובדות וסיפורים,
רבי פינחס חיים גרינוואלד שליט"א רב דקהל חסידי פאפא-מאנסי בן כ"ק אדמו"ר
מצדיקי בית ראזלא ,יואיל נא לשלחם לכתובת אי-מייל בהמשך לזה מוסיף רבינו עוד רמזים נוראים
מפאפא שליט"א מצאצאי הגה"ק הרפ"ח מראזלא זי"ע ,והוא ניאות לחשוף את כתב היד
okrozdil@gmail.com ונפלאים ,וזה לשון קדשו:
ולפרסמו לראשונה בעל במת הביטאון "בהיכלי קאמארנא" ,ותשוח"ח לו .והבאנו בזאת
ה' קותה נפשי ולדברו ,ס"ת הוי"ה -קויתי ה' אני מקוה כמה גרגרים מענינא דיומא דחג הסוכות ,וללמד על הכלל כולו יצא – על האוצר הבלום
שיהיו הספירות המאירין בשם הוי"ה בדרך קוין ולא שלא שזפתו עין.
בעגולים כנודע.
יתענגו החסידים ויגילו המקובלים ,כי חג ה' לנו בהגלות נגלות אור תעלומות ,אוצר
והיינו לפי הכלל ש'עיגולים' הם כנגד נפש שהוא יקר מפז ,אשר הונף ואשר הורם מתוך אוצר עתיק יומין ,זקוקין דנורא ובעורין דאשא
בחינת דין ,ו'יושר' הוא כנגד רוח שהוא בחינת רחמים. דנפקין בהדרתא מפום ממלל רברבן ,והדברים מאירים ושמחים כנתינתן מסיני.
ולזה רמז הכתוב את שם הוי"ה בראשי תיבות 'ה'
קותה נפשי ולדברו' ,כי עיקר ההמתקה הוא על ידי
שם הוי"ה כנזכר ,ולא זו בלבד ,אלא שהכתוב ממשיך
'קויתי הוי"ה' ,והנה תיבת 'קויתי' מתפרשת לשני שהוא המתקת הדינים של המלכות, שהוא בחינת הדינים שבמלכות שצריך מבואר בעץ חיים (שער רפ"ח פ"ה) כי
צדדים ,או לשון 'קו' שהוא בחינת יושר ורחמים ,או הנקראים 'תמר' ,על ידי שם הוי"ה. להמתיקם עם השמות הקדושים אהי"ה פרצוף ז"א יש בו ש"ך ניצוצין ,שהם
מלשון 'תקוה' וציפיה ,ותרוייהו כחדא אזלין ,כי נרמז והוי"ה המאירים בשם הוי"ה ,כי עיקר בחינת דינים וגבורות ,וכל הגבורות
בכאן שהמתפלל מקווה שיהיו הספירות המאירות והא לך לשון רבינו האר"י בעץ חיים
המתקת ש"ך דינים אלו הוא על ידי הם כפולות ,ונמצא שהם ב' פעמים
בתוך שם הוי"ה בדרך 'קו' שהוא רחמים ,ולא בדרך (שער יח פרק ה) :כבר ידעת כי גם נוק'
ה' אלפי"ן הנמשכים מחמש פעמים ש"ך שבגימטריא שמש.
'עגולים' שהוא דין. דז"א שהוא מדה הז' שבמלכים יש בה
אהי"ה ,ואז נעשה ש"ך לשכ"ה.
כללות כל הז' מלכים כנודע דלית ספי' כמו כן פרצוף נוק' שמקבלת מז"א,
רביה"ק ממשיך לרמז במזמור זה את המתקת דלא אתכליל בה בחי' המלכים ונמצא וכן נמתק בחינת 'תמר' על ידי שם יש לה ג"כ ב' פעמים ש"ך שבגימטריא
הדינים שבנוק' הנקראים 'תמר' על ידי שם הוי"ה, כי הם ש"ך ניצוצין אחרים בנוקבא דז"א 'אל' שהוא עיקר המילוי דשם הוי"ה תמר ,ולכן נקראת המלכות בשם תמר
וזה לשון קדשו: ונודע כי הגבורות והדינין הם כפולות דס"ג ,ואז נעשה 'תמר' ל'תרעא' הרומז על לשון מרירות [וכן 'תמר'
יפדה את ישראל .יפדה ישראל במספר תמ"ר המתקה ונמצא שיש ב"פ ש"ך בז"א אשר לסבה כנזכר בדרושי קר"ש. נקרא 'כותבת' בלשון המשנה ,כמו
ספר "ילקוט דעת קדושים" מתורת צדיקי לש"ך. זו נקרא הז"א שמ"ש שהם בחי' הניצוצין שרמז רבינו בענין חמץ שהוא הדין
'ממעמקים' מזמור כוונת וזהו
בית ראזלא שיראה אור עולם בקרוב אי"ה האלו וב"פ ש"ך בנוק' אשר לסבתם נק' ששיעורו בככותבת לדעת ב"ש],
93
תולדות הגה”ק רפ”ח מראזלא
חיי פי+נחס הגהות מגליון סידור הגה”ק רפ”ח מראזלא
ר++פ"ח ני+צוצות
חיי פינחס
קוים לדמותו של הגאון הקדוש
רבי פינחס חיים טויב מראזלא זי"ע
נכדו הגדול של רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע
לרגל המאורע הכביר בחשיפת כתב יד קדשו של הגה"ק מראזלא זי"ע,
מן הראוי להביא בזאת מקצת מתולדותיו של צדיק ,מתוך החיבור "אבדת הפר"ח",
שיצא לאור בשנת תרצ"ו על ידי נכדו הרה"צ רבי שלום טויב זצ"ל בן בנו הרה"ק רבי
יהודה יחיאל מראזלא זי"ע [אלא אם כן צויינו מקורות אחרים].
פרק א'
תולדותיהם של צדיקים
פינחס חיים מראזלא והגה"ק רבי פינחס נתן מרודיק
זי"ע בשם "פינחס" -על שם רבי פינחס בן יאיר.
לידתו
[מעשה כעין זה כתב הרה"ק רבי שם קלינגבערג הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע נולד בשמיני
מזאלושיץ זי"ע הי"ד ,בן הרה"ק רבי אברהם עצרת שנת ה'תרכ"ז ,כבן בכור לאביו הגה"ק רבי
מרדכי מזאלושיץ זי"ע בן הרה"ק רבי מנשה יעקב יהודה צבי [השני] טויב מראזלא זי"ע חתנו הגדול של
קלינגבערג זי"ע ,חתן רביה"ק בעל היכל הברכה ,וזה רביה"ק הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע.
לשונו" :הנה בליל א' דראש השנה אחר 'המוציא', אודות מקור השם "פינחס" ,מסופר מעשה
מנהגו משנה לשנה לומר מי המה המליצי יושר של זו פלא ,דהנה ידוע מנהגו של רביה"ק ההיכל הברכה
השנה .והנה ,בשנה זו שנולדתי ,אמר בראש השנה, מקאמארנא זי"ע ,שבכל שנה ושנה בליל ראש השנה
שבזו השנה הוא שם בן נח המליץ יושר עבור כלל אחר תפילת ערבית גילה דברים טמירים מכבשונו
ישראל ,והבטחתי לו שנכדי הראשון שיולד בשנה
של עולם ,ואמר בפה קדשו מי מהאבות הקדושים או
הזאת אקרא על שמו .וכשנולדתי בעיר סקאלע וכתב
מצדיקי הדורות הקודמים היה בשנה זו מליץ טוב על
כ"ק אאמו"ר ז"ל 'מזל טוב' ,וביקש ממנו שיכתוב
עם ישראל.
איזה שם יקרא אותי .השיב לו' :וכי שכחת מה
שאמרתי בליל א' דראש השנה ,שהבטחתי לשם בן בשנת תרכ"ז ,נענה רבינו ואמר ,שבשנה זו היה
נח שנכדי הראשון שיולד בשנה זאת אקרא על שמו, התנא האלקי רבי פינחס בן יאיר מליץ טוב עבור בני
ומי שישאל אותך על שם מי נקרא ,כך תאמר לו ,על ישראל ,ובשכר זאת ייקראו כל צאצאיו שיוולדו בשנה
שם בן נח'"]. הזאת בשם 'פינחס' ,ועל שם כך נקראו הגה"ק רבי
כת"י קדשו של הגה"ק רבי פינחס חיים מראזלא זי"ע בהגהותיו על הסידור
95
תולדות הגה”ק רפ”ח מראזלא
חיי פי+נחס
הדמשק אליעזר זי"ע פרס את חסותו עליהם וגידלם
כבניו ממש.
הקודש של צדיקי בית ראזלא ,בו בזמן שעדיין לא
נכנס לשנתו העשרים.
לבית זידיטשוב-קאמארנא ,והסבה
צער עצום לחותנו הגדול – רביה"ק
הגליל ,בהיותו מתמיד עצום ובעל
מוח נפלא ,ורבים התדפקו על פתח
בצילו של היכל
אולם רבי פינחס חיים נשאר לדור בראזלא ,ועם הדמשק אליעזר מקאמארנא זי"ע, בית אביו ברצותם להשתדך עמו, ימי ילדותו של הגה"ק רבי פינחס
[באותה שבת נשאר רביה"ק הדמשק אליעזר
עלותו על כס הרבנות החל לנהל את עניני העיר ביד אשר תיכף בהיוודע לו הבשורה המרה ומה' אשה לאיש ,ורבינו בנה את ביתו חיים זי"ע עברו בצילו של אבי-זקינו
לשבות בראזלא ,ובליל שבת לאחר קידוש נענה
רמה ,ושם עיניו וליבו על כל עניני הדת להעמידם שם פעמיו לעבר העיר ראזלא ,ללוות עם הרבנית הצדקנית מרת פייגא רביה"ק ההיכל הברכה מקאמארנא
ואמר לתלמידו הרה"ק הבני שלשים מקאסאן זי"ע:
על תילם במסירות נפש ממש ,תוך כדי שהוא עוסק את חתנו בדרכו האחרונה. בת הרה"ק רבי אברהם חיים [השני] זי"ע ,אשר השגיח עליו בעינא פקיחא,
"לא ידעתי שחתני הוא קדוש כל כך ,שזה רק עתה
הורוויץ מלינסק זי"ע ,נכד הרה"ק רבי ובהיותו תינוק מוטל בעריסה אמר
בהרבצת תורה ,ומשים שלום בין אדם לחבירו ובין
