gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ויאמר אליהו · Vayoimer Eliyuhi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ערב שב”ק פרשת‬ ‫האזינו ‪ -‬שובה‬ ‫‪hiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiig‬‬ ‫ז’ תשרי שנת תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בס"ד‬ ‫בעשרת ימי תשובה הקב”ה נמצא לבד עם האדם‬ ‫ויכול בקל לשוב ולהתקרב אל השי”ת!!!‬ ‫החלטית‪,‬‬ ‫חסרונותינומספיק‬ ‫וצרכינו אך בו‬ ‫ובכלשחרטתו לא‬ ‫הענייניםסימן‬ ‫וישאר בה‪,‬‬ ‫מנפילתובכל‬ ‫ישבור‬ ‫וביטחוננו‬ ‫אולם אם‬ ‫אמונתינו‬ ‫כל‬ ‫אלקיך'!!בלבד אלא היא חובה!!!‬ ‫איננה זכות‬ ‫תשובה‬ ‫עם ה'‬ ‫ימי'תמים‬ ‫עשרת‬ ‫מצות‬ ‫« »מהות‬ ‫התקרבותנו‬ ‫לאחור‪,‬‬ ‫ושכפי לשוב‬ ‫המזלות‪,‬‬ ‫אינו נרתע‬ ‫לשנות‬ ‫מפני ה'‬ ‫ואפילו‬ ‫שנדחה‬ ‫מכל הכל‪,‬‬ ‫ליבו אף‬ ‫שבידו‬ ‫השבלבדו‪,‬‬ ‫באמת‬ ‫יתברך‬ ‫שכן‬ ‫בזה”ל‪ֶֹ :‬ק ָ‬ ‫ברמב"ם‬ ‫זכיותי‬ ‫ששוקלין‬ ‫ופי' רש"‬ ‫”‪...‬וכשם‬ ‫דברים יח‪ ,‬יג(‪,‬‬ ‫יך )‬ ‫ה”ג)ם ה ' ֱאל‬ ‫תשובהה ִע‬ ‫מהלכותים ִּת ְהיֶ‬ ‫(פ”ג‬ ‫תינו ָּת ִמ‬ ‫בפרש‬ ‫כתובכתיב‬ ‫למצבו לדרוש‬ ‫הקודם‪,‬‬ ‫ושאסור לנו‬ ‫לטובה‪,‬‬ ‫חפץ לשוב‬ ‫לבנואינו‬ ‫משאלותאופן‬ ‫למלאות שבשום‬ ‫שחרטתו עמוקה‬‫סימןיטיב לנו‬ ‫אליו כן‬ ‫וזהו‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫עונות‬ ‫שוקלין‬ ‫ושנה‬ ‫שנה‬ ‫בכל‬ ‫כך‬ ‫מיתתו‪,‬‬ ‫בשעת‬ ‫ועונותיו‬ ‫אדם‬ ‫בזה"ל‪" :‬התהלך עמו בתמימות‪ ,‬ותצפה לו‪ ,‬ולא תחקור אחר העתידות‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬ואם‬ ‫לעמוד‬ ‫על פי‬ ‫יחזור שוב‬ ‫נאסרורבות‬ ‫שלאפעמים‬ ‫באופנים‬ ‫השמים‬ ‫אופן ‪,‬אםואפילו‬ ‫ידחוהו מן‬ ‫בשוםשאף‬ ‫עתידותבנפשו‬ ‫והחליט‬ ‫צדיק‬ ‫שנמצאעכ"ל‪.‬‬ ‫ולחלקו"‪,‬‬ ‫עמו מי‬ ‫השנה‪.‬‬‫תהיה‬ ‫בתמימות‪,‬שלואזראש‬ ‫קבלביום טוב‬ ‫זכיותיו‬ ‫שיבואעםעליך‬‫מבאימההעולם‬ ‫ואחד‬ ‫אלא כל‬ ‫נדרושמשמרתו ולהתייצב כחייל לוחם בחירוף נפש על הצלת נשמתו‪.‬‬ ‫כולו‪,‬‬ ‫הדת‬ ‫פינת‬ ‫שהיא‬ ‫זו‬ ‫יקרה‬ ‫מצוה‬ ‫מבטלים‬ ‫ו‬ ‫"‬‫ח‬ ‫נמצינו‬ ‫ונשאל‬ ‫על‬ ‫עד יום‬ ‫הנה‬ ‫אותו זו‪.‬‬ ‫תוליןמצוה‬ ‫והבינוני"ן על‬ ‫דברי הרמב‬ ‫למיתה‪.‬‬ ‫נקדים ב‬ ‫נחתם‬ ‫רש"י‪,‬‬ ‫רשע‬ ‫שנמצא‬ ‫דברי ה‬ ‫ומיאת‬ ‫להבין‬ ‫לחיים‪,‬‬ ‫נחתם כדי‬ ‫שנאמר בפרשתנו שבזכות שנבדיל עצמנו מדברים ודרכים אלו נזכה‬ ‫ויש אשר יקטרגו עליו המקטרגים לבא עליו בקטרוג הנזכר מצד הדין‬ ‫עכ”ל‪.‬‬ ‫למיתה”‪,‬‬ ‫נחתם‬ ‫הרמב"ם לא מנה מצות 'תמים תהיה' במנין מצוות עשה‪ ,‬ובהשגות‬ ‫לאו‬ ‫ואם‬ ‫לחיים‬ ‫נחתם‬ ‫תשובה‬ ‫עשה‬ ‫אם‬ ‫הכפורים‪,‬‬ ‫לירש את הארץ‪ ,‬ונזכה ליחד עצמנו בו יתברך להיות לו לעם סגולה‪ ,‬ולכן‬ ‫שכן‬ ‫סיבות‬ ‫שיהיה‬ ‫יתכנו‬ ‫עמו‪,‬‬ ‫לברית‬ ‫יסתו אשר‬ ‫בזכותו‪ ,‬ויש‬ ‫אבינו בכנ‬ ‫להפך‬ ‫לאברהם‬‫ההר‪ ,‬מבלי‬ ‫ראשיתאתציוויו‬ ‫יקוב הדין‬ ‫הקשה‪,‬‬ ‫הייתה זו‬ ‫זה‬ ‫עצמו‬ ‫בענין‬ ‫להטות‬ ‫והאריך‬ ‫כתבאחת‬ ‫מצוה‬‫מצוה ח(‪,‬‬ ‫שיעשה‬‫שהוסיף‬ ‫מספיק‬ ‫במצוות עשה‬ ‫הרמב”ם )שלא‬ ‫לספר המצוות‬ ‫ומבואר"ןמדברי‬ ‫הרמב‬ ‫בזכותו של זה‪ ,‬שכן יש בכל נידון אפשרות לדונו לזכות או לחובה‪,‬‬ ‫להפך‬ ‫תמים עמו‪.‬‬ ‫ים‬ ‫שנאמר ָּת ִמ‬ ‫למיתה‪.‬‬ ‫והוא נחתם‬ ‫הרי הוא‬ ‫יתעלה‪,‬‬‫לאו ח”ו‬ ‫ואםעמו‬‫תמים‬ ‫להיות לבבנו‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫שנצטווינו שישוב‬ ‫זכות‪ ",‬אלא צריך‬ ‫בזה"ל‪:‬‬ ‫לכף‬ ‫וכנאמר וְ ַחנּ ִֹתי ֶאת ֲא ֶשׁר ָאחֹן (שמות לג‪ ,‬יט) ודרשו חז”ל על פסוק זה במדרש‬ ‫אליו‬ ‫לבבנו‬ ‫ייחד‬ ‫שנ‬ ‫הזאת‬ ‫והקשה הגר"י בלאזער (כוכבי אור מאמר ה') שלכאו' מדוע שלא יספיק מצוה‬ ‫הצוואה‬ ‫וענין‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬ ‫יג‬ ‫‪,‬‬ ‫יח‬ ‫דברים‬ ‫)‬ ‫ָ‬ ‫יך‬ ‫ֹק‬‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ֱ‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ִ‬ ‫ה‬ ‫יֶ‬ ‫ה‬ ‫ְ‬ ‫ִּת‬ ‫ה'תמימות'שיש פעמים סיבות המצדיקות לחון‬ ‫שאינו כדאי'‪ ,‬הרי‬ ‫במצוות‬ ‫העבודותואף‬ ‫שאינו ראוי‬ ‫'אףשני‬ ‫«‬ ‫כל‬ ‫מדוע‬ ‫אמיתת‬ ‫תשובה‪ ,‬אל‬ ‫לעשות היודע‬ ‫כל‪ ,‬והוא‬ ‫שצריך‬ ‫בודאיעושה‬ ‫לזכות‪.‬לבדו‬ ‫הכףשהוא‬ ‫ושנאמין‬‫להטות את‬ ‫לבדוכדייתברך‪,‬‬ ‫אחת‬ ‫את הנידון‪ ,‬וכגון המעביר על מדותיו וכיוצא‪ .‬ובעצם זהו סוד ביחוד השלם‬ ‫אורים‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫ר‬ ‫‪,‬‬ ‫חסידיו‬ ‫מאנשי‬ ‫תלויה החתימה לחיים או להיפך ח”ו בתשובה על כל העבירות‪ ,‬ולא במצוה‬ ‫או‬ ‫מנביאיו‬ ‫הבאות‬ ‫נדרוש‬ ‫לבדו‬ ‫וממנו‬ ‫‪,‬‬ ‫עתיד‬ ‫הגאון הרב יחזקאל סרנא זצ" ל )בספרו דליות יחזקאל( מבאר באריכות את‬ ‫המובא ברמח”ל‪ ,‬והוא שאין הקב”ה משועבד לכולם‪ ,‬ובידו לחנון לאשר‬ ‫אחת‪ .‬ולא מזולתם‪ ,‬ולא נבטח שיבואי‬ ‫ותומים‪ ,‬ולא נדרוש מהוברי שמים‬ ‫עומק מצוות התמימות עם השי" ת‪ ,‬וז"ל‪" :‬כל השלימות והתמימות‬ ‫בקרבוזה‬ ‫נטועהבאדם‬ ‫שיש בו‬ ‫דבריהם על כל פנים‪ ,‬אבל אם נשמע דבר מהם‪ ,‬נאמר הכל בידי שמים‪ ,‬כי‬ ‫מצדכבר‬ ‫השלמות‬‫הדין‪ ,‬אלא‬ ‫מצדכי כל‬ ‫מעלה‪,‬‬‫כדאי‬ ‫אינה ואינו‬ ‫תוספת‬ ‫כשאינו‪ ,‬ראוי‬ ‫גםמהאדם‬ ‫יחפוץ‪,‬‬ ‫הנדרשת‬ ‫ים ְוְבּ ִקה ְָֹסמּ ְ ִצמאוֹ‬ ‫שׁוּ ה'‬ ‫ים‬ ‫ֹתוֹדּ ְתר ַ ּבדִּ‬ ‫הפסוק ִ‬ ‫על ֵמפֵ ר א‬ ‫הכוכביםרז”ל (ר”ה‬ ‫והמזלותדף יח‪).‬‬ ‫כרצונו‪,‬‬ ‫דהנה דרשו‬ ‫מערכת‬ ‫משנהנפלא‪,‬‬ ‫ותירץ תי'‬ ‫הוא‬ ‫יחונן‪.‬ר ) קהלת ז‪ ,‬כט(‪,‬‬ ‫מדהדם יָ ׁ ָש‬ ‫כנגדת ָה ָא ָ‬ ‫מדהים ֶא‬ ‫מדיןה ֱאל ִֹה‬ ‫שה ָ‬‫ואז ָ ׂ‬ ‫טובה‪,‬‬ ‫שר ָע‬‫מדה"ש ֲא ׁ ֶ‬ ‫איזו‪ ,‬וכמ‬ ‫מתחילת יצירתו‬ ‫הכפורים‪,‬‬ ‫ליום‬ ‫השנה‬ ‫ראש‬ ‫יְ הוֹ לֵ ל ) ישעיהו מד‪ ,‬כה(‪ ,‬ונאמין שכל הכחות תהיינה אלינו כפי התקרבנו‬ ‫שבין‬ ‫ימים‬ ‫עשרה‬ ‫על‬ ‫קאי‬ ‫שזה‬ ‫ו)‬ ‫נה‪,‬‬ ‫(ישעיהו‬ ‫הישר הוא‬ ‫המצב‬ ‫תשובה‬ ‫בעשרתכה ‪(.‬ימיספר‬ ‫אולםז"ל ) ע"ז‬ ‫וכמ"ש‬ ‫ימותביותר‪,‬‬ ‫השנה‪.‬‬ ‫העליונה‬ ‫המעלהבשאר‬ ‫היאזה הוא‬ ‫ו'ישר‬ ‫אולם' כל‬ ‫ובימיםל‬ ‫בהמצאו‪,‬ש ַמיִ ם ַא‬ ‫ה'‬ ‫אלינו‪ֶ ,‬ר ְך ַהגּ‬ ‫ּמאֹתוֹ ת ַה ׁ ּ ָ‬ ‫דרשוו ו ֵ‬ ‫ומכריז ִּתלְ ָמד ּ‬ ‫ואומרוֹ יִ ם ַאל‬ ‫הקב”ה קרוב‬ ‫שהבטיח‪ֶ ,‬אל דֶּ‬ ‫אלוכענין‬ ‫לעבודתו‪,‬‬ ‫שבימים‬ ‫עםשי מוֹ ת‬ ‫הקב”ה‬ ‫נמצא נַ פְ ׁ ִ‬ ‫ש ָּתמֹת‬ ‫ישרים‪ ,‬וכמ"‬ ‫בתשובתו‬ ‫שנקראוהאדם‬ ‫האבות תשובה‬ ‫לחלוטין‪ ,,‬ספר‬ ‫בעשרת ימי‬ ‫ספר בראשית‬ ‫שונה‬ ‫קצת‪".‬אפשר להשיג ולהתקרב יותר מכל‬ ‫והתעוררות‬ ‫תשובה ֵמ ֵה ּ ָמה )‬ ‫ירמיהו י‪ ,‬ב(‬ ‫הרהורת ּו ַהגּ וֹ יִ ם‬ ‫ע”יו ִּכי יֵ ַח ּ‬ ‫אלות ָח ּת ּ‬‫ֵּ‬ ‫לעקם‬ ‫רבים‬ ‫חשבונות‬ ‫ביקשו‬ ‫המה‬ ‫בלחוד‪ ,‬שכן ימים אלו ימים של קירבה מיוחדת שקרובים אנו להקב”ה‬‫ורק‬ ‫‪,‬‬‫האבות‬ ‫והיינו‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫כג‬ ‫במדבר‬ ‫)‬ ‫ם‬ ‫י‬‫יְ ׁ ָש ִר‬ ‫סגולת‬ ‫זה‪,‬‬ ‫אלא דרוש‬ ‫הכלדיים‬ ‫דבר מן‬‫הזמן‪,‬‬ ‫שואלים‬ ‫בגדר‬ ‫שאין‬ ‫רקמנין‬ ‫שאין )זה‬ ‫קיג‪' (:‬‬ ‫להרמב”םפסחים‬ ‫באחרון של‬ ‫ואמרוס”ל‬‫השנה‪ ".‬ולכן‬ ‫מום‪,‬ה'‬‫בעלידרשו‬ ‫הפסוק‬ ‫שנעשים‬ ‫אלו את‬ ‫ימים עד‬‫עקמומיות‬ ‫רבים של‬ ‫שדרשו על‬ ‫בחשבונותוכמו‬ ‫עמו בלחוד‪,‬‬ ‫הישרות‬ ‫ומתיחדים‬ ‫את‬ ‫לבעל‬ ‫עצמו‬ ‫יעשה‬ ‫שלא‬ ‫‪,‬‬‫כלומר‬ ‫‪,‬‬‫'‬ ‫תמימות‬ ‫'‬ ‫האדם‬ ‫שלמות‬ ‫נקראת‬ ‫ולפיכך‬ ‫חיובתמים תהיה עם ה' אלהיך'‪ ,‬והכלדיים הם שארית האומה‬ ‫את‬ ‫מנצל‬ ‫ואינו‬ ‫תשובה‬ ‫עשה‬ ‫לא‬ ‫אם‬ ‫וא”כ‬ ‫ואדם‪.‬‬ ‫אדם‬ ‫כל‬ ‫על‬ ‫שנאמר‬‫מהוה‬ ‫בהמצאו קראוהו בהיות קרוב‪ .‬וכיון שאנו ביחידות‪ ,‬אין רשות לשום מקטרג‬ ‫להטות‬ ‫אם‬ ‫אחת כדי‬ ‫הספרי‪' ,‬‬ ‫מצוהולשון‬ ‫הנקראיםשיעשה‬ ‫כלדיב"ש‪.‬‬ ‫הכוכביםיועיל לו‬ ‫ולהתקרב‪ ,‬לא‬ ‫במלאכת‬ ‫המתעסקתלשוב‬ ‫אלו הימים‬ ‫ליכנס" בינינו‪ ,‬ואין רשות למקטרגים לקטרג על תשובתו של זה השב‪ ,‬שכן‬ ‫מום‪.‬‬ ‫גדול‬ ‫ועוון‬ ‫חטא‬ ‫הוא‬ ‫הוא‬ ‫בתשובה‬ ‫שב‬ ‫שאינו‬ ‫עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לה' אלהיך'‪ ,‬ופירוש‪ ,‬זה שאסר‬ ‫מה‬ ‫עצם‬ ‫כי‬ ‫לטובה‪,‬‬ ‫הכף‬ ‫שום‬ ‫לא ְשגָ גָ ה )‬ ‫יעלהויקרא‬ ‫בודאיא ִב ׁ‬ ‫בלחוד‪,‬כי ֶת ֱח ָט‬ ‫הקב”הש נֶ פֶ ׁש ִּ‬ ‫חטא וכמ"‬ ‫השוגג הוא‬ ‫בדינו עם‬ ‫כשנמצאגםהאדם‬ ‫ומפני זה‬ ‫כאמור‪,‬‬ ‫"‬ ‫כך‬ ‫וקוסם‪,‬בספרן‬ ‫ואחרשל‬ ‫להיכתב‬ ‫וממעונן‬ ‫וידעוני ומתים‬ ‫תשובה יכול‬ ‫מאוב רק ע”י‬‫עבירות‪ ,‬ולכן‬‫את העתיד‬ ‫הרבה‬‫לשאול‬ ‫הכתובכנגד‬ ‫ששקול‬ ‫גנאי בנפש והם מום‬ ‫העוונות יולידו‬ ‫לדחותה‪.‬‬ ‫מפני שכל‬ ‫תשובתו של זה‬ ‫ד‪ ,‬ב(‪ ,‬ופירוש הרמב"ן ז"ל‬ ‫קטרוג 'על‬ ‫באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן‬ ‫צדיקים‪.‬‬ ‫צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתברך‬ ‫בה‪ ,‬ובעבור זה גם כן הזכיר נפש '‪ .‬וכמו שאין הפרש במום הנעשה באבריו‬ ‫ומביא שם (בים דרך) כראיה לדבריו מדיוק לשון הרמב”ם (בהל' תשובה פ”ב)‬ ‫הנזכרים או מזולתם‪ ,‬אבל מן נביאו נדרוש ואליו נשמע כאשר יאמר‬ ‫של אדם‪ ,‬בין אם נעשה במזיד ובין נעשה בשוגג‪ ,‬שאף אם מעד ונפל שלא‬ ‫בדחלתא דה ' אלהך‪ ,‬וכן‬‫תהא אתנו!!!‬ ‫שלים לבד‬ ‫אונקלוס‪,‬נמצא‬ ‫תשובה הקב”ה‬ ‫תרגומו של‬ ‫וזהו ימי‬‫בעשרת‬‫בפרשה‪,‬‬‫»‬ ‫שבין‬ ‫שכ' בזה”ל‪” :‬אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה ימים‬ ‫במתכוין ונשברה רגלו‪ ,‬הלא רגלו שבורה היא והרי הוא בעל מום‪ ,‬כן אין‬ ‫קיט‪ ,‬פ(‪".‬‬ ‫ָ‬ ‫אמר הכתוב יְ ִהי לִ ִ ּבי ָת ִמים ְ ּב ֻח ֶּקיך )‬ ‫ראש השנה ליום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד”‪ .‬מלשון‬ ‫הפרש במומי הנפש בין שוגג למזיד‪ ,‬שעל כל פנים בעל מום הוא‪ .‬ולכן‬ ‫דברי הרה”ק רבי צדוק הכהן‬ ‫תהליםפי‬ ‫הדברים על‬ ‫ונראה לבאר ולהטעים את‬ ‫ולפיכך‬ ‫'מיד' יש רמז גדול‪ ,‬דהיינו שבכל השנה יש ערעור על תשובת השב‪,‬‬ ‫לו‬ ‫ולתתבים‬ ‫בריתבספר‬ ‫לכרות נופך‬ ‫בא בתוספת‬ ‫כאשר‬ ‫ומתבאר‬ ‫אברהםכפיאבינו‬ ‫שמובא‬ ‫אות קנ”ט‬ ‫נצטוה‬‫הזאתהצדיק‬ ‫והמצוה(צדקת‬ ‫"‬ ‫מלובלין זצ"ל‬ ‫אך נפש כי תחטא בשגגה חטא הוא‪ ,‬כי הוליד גנאי בנפש ומום בה‪ ,‬אלא‬ ‫זרע‪ ,‬אמר‪ִ ,‬ה ְת ַה ֵּל ְ‬ ‫ואילו‬ ‫זכור‬ ‫הוא‬ ‫שהיה‬ ‫מפני‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫א‬ ‫‪,‬‬ ‫יז‬ ‫בראשית‬ ‫)‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫ת‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫יֵ‬ ‫ה‬ ‫ְ‬ ‫וֶ‬ ‫י‬ ‫נַ‬ ‫פָ‬ ‫לְ‬ ‫ך‬ ‫נוספים‪,‬מצותו‬ ‫ונסיונות‬ ‫ועבר על‬ ‫במבחנים‬ ‫את פי ה'‬ ‫שיעמודשהמרה‬ ‫עדע במה‬ ‫במזיד‪,‬תשובתו‬ ‫הרבה ֵה ַר‬ ‫עברקבלת‬ ‫מתעכבת‬ ‫שאם‬ ‫דרך מאמר קה) שהקשה‪ ,‬מדוע אנו רואים שאנשים באים ליטהר ולשוב‬ ‫מתקבלת היא מיד שאין מי שיעכבה‪.‬‬ ‫מקטרגים‬ ‫שאין‬ ‫אחר‬ ‫אלו‬ ‫ימים‬ ‫בעשרה‬ ‫הכחות‬ ‫ומפריעים‬ ‫קשים כל‬ ‫מייחסים‬ ‫להםשהיו‬ ‫נסיונות‬ ‫הכשדים‬ ‫והחולק על‬ ‫התשובה‪ ,‬ויש‬ ‫באמונה‪,‬עליהם‬ ‫ועכ”ז קשה‬ ‫בתשובה יסוד‬ ‫לטוב‬ ‫במזיד‪ ,‬והוסיף עון על חטאתו ומומו בנפשו‪".‬‬ ‫עוד‬ ‫צוהו‬ ‫‪,‬‬‫ומנהיג‬ ‫יוצר‬ ‫עליהם‬ ‫שיש‬ ‫ראה‬ ‫והוא‬ ‫‪,‬‬ ‫רבים‪ ,‬והלא ישנה הבטחה מפורשת בחז”ל הק' ש'הבא ליטהר מסייעין אותו'‪.‬‬ ‫ולכוכבים‬ ‫ולירח‬ ‫לשמש‬ ‫והביא שם בהמשך (באות ה') משל לדבר‪ ,‬וז”ל‪” :‬ועוד ראיה לדברינו הנ”ל‬ ‫להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו‪ ,‬ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת‪,‬‬ ‫"זהו הענין האחד של 'תמים תהיה' ביחס האדם אל נפשו‪ ,‬שישמרנה‬ ‫חיים‬ ‫החפץהאדם‬ ‫וביניהםביחס‬ ‫הספריםעודהק'ענין נוסף‬ ‫בכלאבל יש‬ ‫שהביאומום‪.‬‬‫יעשנה בעלת‬ ‫המפורסם‬ ‫הוא המשל‬ ‫בתמימותה ולא‬ ‫לב‪ ,‬אלא‬ ‫לבדו‬ ‫בכליהיה‬ ‫הקב”ה‬ ‫אלא‬ ‫מנהיגאלאותם‪,‬‬ ‫שיוצרםלשוב‬‫אנשים באים‬‫שאותםדעתו‬ ‫ספקכלל עם‬ ‫בענינם‬ ‫שאכן אין‬‫ותירץ‪,‬יסתכל‬ ‫ולא‬ ‫תשובה‪,‬‬ ‫ובוה‪ ,‬וזהו 'עם ה ' אלהיך'‪ ,‬וכפירש"י ז"ל 'אז תהיה עמו ולחלקו'‪,‬‬ ‫ימי‬ ‫עשרת‬ ‫על‬ ‫הנאמר‬ ‫בהמצאו'‬ ‫ה'‬ ‫'דרשו‬ ‫את‬ ‫המשילו‬ ‫הקב"‬ ‫זצוק”ל‪,‬‬ ‫אל‬ ‫שישנם יתברך‪ ,‬כי הוא המצוה אותם והמסדר סדור מערכתם כרצונו‪ ,‬כענין‬ ‫שעדיין‬ ‫מפני‬ ‫עליה‬ ‫ולקטרג‬ ‫תשובתו‬ ‫את‬ ‫לעכב‬ ‫הטוענים‬ ‫מקטרגים‬ ‫אליו‬ ‫בדרכים‬ ‫עשה‬ ‫אשר‬ ‫וכל‬ ‫חמורות‪,‬‬ ‫בעבירות‬ ‫כלומר‪ ,‬שמהותו ותעודתו של אדם מישראל הוא להיות עם הקב"ה‬ ‫המלכות‬ ‫עם‬ ‫מסובך‬ ‫שהיה‬ ‫לאדם‬ ‫לעומת שחטא הרבה לא יתכן שבהבעת‬ ‫שלךכיוכו'‪".‬‬ ‫המשקל‪,‬‬ ‫מאצטגנינות‬ ‫צא תשובת‬ ‫בתשובתו‬ ‫איןשאמרו‪,‬‬ ‫אוהביו‪".,‬שהפתרון היחיד הוא לדבר עם‬ ‫ויעצוהו‬ ‫דברים לב‪ ,‬ט(‬ ‫לו‪ַ '.‬ע ּמוֹ )‬ ‫הועילק ה‬ ‫לא ִּכי ֵחלֶ‬ ‫להנצל‬ ‫וכמ"ש‬ ‫שונות‬ ‫ולחלקו‪,‬‬ ‫שחטא‪.‬‬ ‫תמים'‪.‬‬ ‫להיות‬‫וכתב 'מה‬ ‫ההלכות‪,‬על כל‬ ‫בעל המשקל‬ ‫תשובת‬ ‫יחשב לו‬ ‫והזכירה‬ ‫הזאת‬‫המצוהאחת‬ ‫ווידוי פעם‬ ‫חרטה‬ ‫זהו ענין‬ ‫"‬ ‫המלך בלחוד‪ ,‬כי המלך רב חסד ובכוחו לחנון לאשר יחפוץ‪”.‬‬ ‫בנסיונות‪,‬‬ ‫ללכת ושוב‬ ‫בדרכי התורה‬ ‫שיתנסה שוב‬ ‫המצות כולן‬ ‫כוללת השב‬ ‫שנצרך לזה‬ ‫המקטרגים‪,‬צוואה‬ ‫טועניםחשב שהיא‬ ‫ולכך‬ ‫ואולי הרב‬ ‫"וזה נאמר לא רק על העם כולו אלא גם על כל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫בין‬ ‫"והנהש מלך‬ ‫לא‬ ‫הוכיחא(‪ ,‬ולכן‬ ‫שתשובתו‬ ‫שבזה‬‫אשריו‪,‬ה' )‬ ‫בנסיון ּב תוֹ ַרת‬ ‫יעמודהֹלְ כִ ים ְ‬‫ְ‬ ‫אםד ֶרך ַה‬ ‫ימי ָ‬ ‫פעם‪,‬י ְת ִמ‬ ‫והיה ֵ‬ ‫שנאמר ַא ׁ ְש ֵר‬ ‫מה שחטא‬ ‫כענין‬ ‫מעין‬ ‫ולהלךלוי‬‫בשנהלא זכה‬ ‫פעםולמה‬ ‫מלכותו"ל‪' :‬‬ ‫בגדיויובל‪ ,‬וז‬ ‫שמיטה‬ ‫לפשוט‬ ‫היה הל'‬‫דרכו סוף‬‫זה‪,‬ם ז"ל‬ ‫הרמב"‬ ‫וכמ"‬ ‫תהלים קיט‪,‬‬ ‫ובאותו‬ ‫כלפיו‪.‬‬ ‫מדינתו‬ ‫בני‬ ‫של‬ ‫יחסם‬ ‫על‬ ‫לתהות‬ ‫בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו‪ ,‬מפני שהובדל לעבוד את ה' לפיכך‬ ‫כדי‬ ‫אזרח‪,‬‬ ‫בלבוש‬ ‫אזרחיו‬ ‫בה‬ ‫שפרשנו‬ ‫ויתאמץ‬ ‫הוא מה‬ ‫מנפילתו‬ ‫והנכוןיקום‬ ‫הוארבותינו‬ ‫במבחן‪ ,‬אם‬ ‫מדברי‬‫והמתבארעדיין‬ ‫יפול ויכשל‬ ‫בחשבונו‪.‬‬‫הביאהוגם אם‬ ‫תשובה‪,‬‬ ‫והנה ֶחלְ ְק ָך‬ ‫נזדמן‬ ‫לו‪ֲ .‬אנִ י‬ ‫להם‪ ,‬יזדמן‬ ‫שנאמר‬ ‫זוכהבאשר‬‫היה לן‬‫מדינתוהוא‬ ‫מבני ברוך‬ ‫כאחד והוא‬‫מתהלךהעולם‬ ‫שהיהמדרכי‬‫הובדלו‬ ‫זמן‬ ‫הראשון בכך מוכח שחרטתו חרטה אמיתית שכן הנה אף‬ ‫למעמדו הרמב"ן‪.‬‬ ‫בכאן "‪ ,‬עכ"ל‬ ‫לחזור‬ ‫אשר נדבה‬ ‫שיחוננו‬ ‫ואישהמלך‬ ‫אלא כל איש‬ ‫להתראות עם‬ ‫ימימה‬‫בלבד‪,‬‬ ‫מימים‬‫החפץ לוי‬ ‫ולא שבט‬ ‫של זה‬ ‫בביתו כ( ‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫שישן ְתך )‬ ‫המלך‬ ‫במדבר יח‪,‬‬ ‫וְ נַ ֲחלָ‬ ‫מעשיו‪ ,‬סימן‬ ‫ומפרשי‬ ‫חז"לולהיטיב‬ ‫הקדושים‪,‬‬ ‫לחזור‬ ‫ומתאמץ‬ ‫אלקינו‪,‬‬ ‫תשובה‪,‬תורת‬ ‫שוב דברי‬ ‫עושה‬ ‫על פי‬ ‫ונכשל‪,‬‬ ‫קמן‪ ,‬ש‬ ‫שנפל הרי‬ ‫נודעאתלו‬ ‫לדעת‬ ‫ולעבדו‬ ‫ארמונו‪,‬‬ ‫לשרתו‬ ‫לבית‬ ‫לפניזהה 'חזרה‬ ‫לעמודשל‬ ‫להבדלמביתו‬ ‫מדעו בבוקר‬ ‫והכינוהמלך‬ ‫וכשהלך‬‫מצרתו‪,‬אותו‬ ‫רוחו‬ ‫תמים תהיה‪ ,‬הוא שנתלה‬ ‫מצותאצלו‪.‬‬ ‫החלטית‬ ‫ואחרונים ז"ל‪,‬‬ ‫שהתשובה גדר‬ ‫דבריהם הראשונים הוא‬ ‫}א{‬ ‫את‬‫שהיא‬ ‫לזכור‬ ‫בוראכם'‪,‬‬ ‫נוספת‬ ‫'וזכרומדרגה‬ ‫שליעלה‬ ‫עבודה‪ ,‬אז‬ ‫ההכרה הזו‪,‬‬‫כאן עוד‬ ‫זה יש‬ ‫הועילה‬ ‫מלבדשלא‬ ‫בתשובה'‪,‬‬ ‫וכשרואה‬ ‫הרביםזו‬ ‫הזדמנות‬ ‫אשר אבד‬ ‫החשבונות‬ ‫מעללזה על‬ ‫צוארו עול‬ ‫ופרקיהא‬ ‫האלצער‬ ‫שעשהוכמה‬ ‫היה אצלו‪,‬‬ ‫והלךעצמו‬ ‫ישר כמו‬ ‫שהמלך‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫כ”כ נפש‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫מסירות‬ ‫מידתעלינו‬ ‫עוברים‬‫המסמלת‬ ‫העקידה כי הלא‬ ‫למעשהלתשובה‪,‬‬ ‫פתח ועצה‬ ‫הוארומז‬ ‫תזכור'‪,‬‬ ‫עקידה כי זה‬ ‫קודש קדשים‪ ,‬ויהיה ה' מנת חלקו‬ ‫'השי”ת‪,‬‬ ‫נתקדשנפשו‪”.‬‬ ‫לבקש על‬ ‫אשר ביקשו בני האדם‪ ,‬הרי זה‬ ‫להמתיק‬ ‫ית”ש‪,‬‬ ‫בכוחהאליו‬ ‫להתקרב‬ ‫שנשוביהא‬ ‫ומצוה זו‬ ‫נפש‪,‬‬ ‫אותנו‬ ‫מסירות‬ ‫לעורר‬ ‫מצות‬ ‫בו כח‬ ‫וזהעצמו‬ ‫עצמו יש‬ ‫ויסורים‪ ,‬על‬ ‫והיינו שיקבל‬ ‫כמה חלקו‬ ‫צרות‬ ‫וכמה‬ ‫אחת' מנת‬ ‫אומר ה‬ ‫המלך ע"ה‬ ‫אצלו‪ ,‬על‬ ‫דודלבוא‬‫אמור‬ ‫עולמים‪,‬‬ ‫המלךהרי‬ ‫ידע כי‬ ‫ולעולמי‬ ‫לעולםמי שלא‬ ‫צערו של‬ ‫ונחלתו‬ ‫"זה‬ ‫‪,‬‬‫'‬ ‫תזכור‬ ‫תמימות‬ ‫'‬ ‫אזי‬ ‫‪,‬‬ ‫ישועתו‬ ‫רואה‬ ‫אינו‬ ‫בזה‬ ‫גם‬ ‫אלא שאנו מורגלים בטבע ומנהגו של עולם‪ ,‬ואין אנו מבינים ומרגישים‬ ‫ואם‬ ‫‪.‬‬‫מעליו‬ ‫הדינים‬ ‫"‬‫‪.‬‬ ‫ם‬ ‫"‬‫הרמב‬ ‫ל‬ ‫"‬ ‫עכ‬ ‫'‪,‬‬ ‫(‬‫ח‬ ‫‪,‬‬ ‫טז‬ ‫תהלים‬ ‫פ‬ ‫צריך שיגדל צערנו כאשר מודעים אנו מראש שהמלך בכבודו ימציא עצמו‬ ‫"‬‫ע‬ ‫)‬ ‫גורלי‬ ‫תומיך‬ ‫אתה‬ ‫וכוסי‬ ‫בתשובהשאלות‬ ‫באמת‪.‬‬ ‫לב ובלא‬‫בתוםנשוב‬ ‫ממילא‬‫בוראכם'‪,‬הכל‬ ‫התמימות‪' ,‬וזכרו‬ ‫ויקבל עליו‬ ‫במידתהעבודה של‬‫אבל ע”י‬ ‫שיתנהג‬ ‫כלום‪.‬‬ ‫וכיוצא‪”.‬במעלת‬ ‫בטליםה כולה‬ ‫בדברים‪ ,‬תלוי‬ ‫נאבדם ולחלקו‬‫ח”ועם ה '‬ ‫זו באם‬ ‫להיות‬ ‫עליונהאלו‪,‬‬ ‫ומעלה בימים‬ ‫" אצלנו‬ ‫יש‬ ‫זו‬ ‫שמידה‬ ‫לו‬ ‫ומובטח‬ ‫‪,‬‬ ‫הלאה‬ ‫בוראו‬ ‫את‬ ‫לעבוד‬ ‫ולכן כתבו הרמב”ם עם יסודי התשובה‪ ,‬כי זהו עצה ופתח גדול לתשובה‪.‬‬‫ימשיך‬ ‫רק‬ ‫‪,‬‬ ‫והרהורים‬ ‫אתחלקו‬ ‫שינוי‪,‬‬ ‫ממחיש ה '‬ ‫הקדושים‪,‬אז יהיה‬ ‫בספרים הלך ישר‬ ‫בהרבהז"ל שאם‬ ‫הרמב"ם‬ ‫ש‬ ‫"‬‫וכמ‬ ‫‪,‬‬‫הישרות‬ ‫תמימות‬ ‫שהמשל הנזכר‪ ,‬המובא‬ ‫"הרי‬ ‫וזהו מ"ש רש"י ז"ל שהמצוה של תמים תהיה הוא תנאי להמעלה של עם בכוחה לשבור אפילו הדינים הקשים ביותר‪.‬‬ ‫ימים אלו מבכל ימות השנה‪ ,‬בכך שהקב”ה בא וממציא עצמו אצלנו ללא וזהו עצה גדולה לכללות עבודת השי”ת להתעלות בכל הענינים‪ ,‬לחיות‬ ‫והוא שיהיה ישר כמו שעשהו האלהים‬ ‫תמים‬ ‫יהיה‬ ‫אלאאםהוא‬ ‫שלו‪,‬שאך‬ ‫אלהיך‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫ובכל עת‪,‬‬ ‫פרטבקשיי‬ ‫באדם עלינו בכל‬ ‫להתמודדות‬ ‫כוחותמשגיח‬ ‫לנסוך ית”ש‬ ‫בכוחו שהוא‬ ‫התמימות ולזכור‬ ‫הקב”ה‪ ,‬להבין‬ ‫עםמדת‬‫החנינה מובטחת לנו באם נתחנן על «‬ ‫ובכך‬ ‫ולחלקו‬ ‫לבדו‪.‬‬ ‫ה‬ ‫עם‬ ‫יהיה‬ ‫אז‬ ‫הפמליא‬ ‫הזה!!ממנו ית”ש‪ ,‬ואם חי כך ממילא כל החיים אחרת‪ ,‬והתפילה‬ ‫מונהג‬ ‫"‬‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫נפשנו‪ ,‬כי זה כוחו של המלך לחנון את אשר יחפוץ‪ ,‬אלא שכאשר הפמליא והכל‬ ‫‪,‬‬‫מום‬ ‫בעל‬ ‫ולא‬ ‫העולם‬ ‫מסלקם משתנה ונעשה אחר לגמרי‪ ,‬ומרגיש איך שמדבר עמו ית”ש ממש‪ .‬ואצל‬ ‫שוגגת‪ ,‬מפני‬‫בימיםה אלו‬ ‫על נפש‬ ‫הקרבנותולכך‬ ‫המקטרגים‪.‬‬ ‫בפניוטעם‬‫לחנוןז"ל‪' ,‬‬ ‫הרמב"ן‬‫הנוהג‬‫שכתב‬‫וזהו אין‬ ‫שלו "עמו‪,‬‬ ‫ועוד יש מעלה גדולה בהנהגת התמימות‪ ,‬שהיא נותנת כח ויכולת‬ ‫ובהתעלותעם‬ ‫דבר‪ ,‬כי חיו‬ ‫פני‬ ‫להקביל‬ ‫תזכה‬ ‫ולא‬ ‫‪,‬‬‫בה‬ ‫מום‬ ‫הקב”ה‪ ,‬ובא הוא בעצמו לשכון בינינו‪ ,‬ובהתחנן על נפשנו אליו בוודאי רז”ל מצינו הרבה איך שהקדימו תפילה לכל ענין ולכל‬‫והם‬ ‫בנפש‬ ‫גנאי‬ ‫יולידו‬ ‫העוונות‬ ‫שכל‬ ‫‪,‬‬ ‫לאדם לצלוח כל מיני משברים רוחניים וגשמיים בגבורה‬ ‫העבודה‬ ‫שגם כאשר‬ ‫נימא‪,‬עניני‬ ‫בוראכם‪ ,‬וכל‬ ‫החיים‪ ,‬וזכרו‬ ‫אישיותו כמלוא‬ ‫היו טפשי העולם זוכים באופן שלא יהאהקב”ה‬ ‫בכוחםבכל צורת‬ ‫להשפיע על‬ ‫ללא ולולי זה‬ ‫מקטרגים‪”.‬‬ ‫עמוחטא‪,‬‬ ‫שאנומכל‬ ‫טהורה‬‫בהיותהאחר‬ ‫רק לחנינה‬ ‫יוצרהנזכה‬ ‫'‬ ‫האל‬ ‫אל‬ ‫לקרבה‬ ‫שתזכה‬ ‫קרבן‬ ‫תקריב‬ ‫השוגגת‬ ‫הנפש‬ ‫ולכן‬ ‫‪,‬‬‫לפניו‬ ‫לבוא‬ ‫ומתרוממים‪.‬בעבודתו כאילו לא‬ ‫בכוחו להמשיך‬ ‫עליו גלים מגלים שונים‪ ,‬יהאנעלים‬ ‫השומרים‬ ‫“‪ ...‬אבל יבואו‬ ‫"ולפי"ז מובן היטב דברי הרמב”ם הנ”ל‪ ,‬כיון שהקב”ה‬ ‫אשר נתנה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי ששני הענינים ענין 'התמימות' וענין להיות 'עם‬ ‫השי”ת‪ .,‬אלא כל עניני העולם הזה אינו‬ ‫הייאוש ח"ו‬ ‫לזרועות‬ ‫בעבודת‬ ‫ולא רק‬‫אירע דבר ולא יפול‬ ‫נתן ימים אלו שהקב”ה נמצא אצלנו ויכולין לעשות‬ ‫הם‬ ‫העקריים‬ ‫ה' ולחלקו'‪ ,‬תלויים וקשורים זה בזה"‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫שהכל‬ ‫ויודע‬ ‫אינו מבין‬ ‫כלוםאם‬ ‫שאין לו‬ ‫היא שגם‬ ‫התמימות‬ ‫מידתיודע‬ ‫כ”כ‪ ,‬כי‬ ‫מקוםמהות‬ ‫תופסכי הרי‬ ‫תשובה בלי שום מקטרגים‪ ,‬וממילא אם לא עושין תשובה‬ ‫ויודע‬ ‫לשאול‬‫מלך‪,‬‬ ‫אינוגזירת‬ ‫מתחכם‬ ‫לפניו‪,‬אלא‬ ‫ההשתדלות אינו‬ ‫משהוית”ש‪ ,‬וכל‬ ‫מהמציאות שנקרית‬ ‫ממנו‬ ‫שהמלך מבקש שאנחנו‬ ‫גדול"ימאוד‪,‬‬ ‫אף היא‬ ‫החרון‬ ‫האברכים העוסקים‬ ‫התמימות‬ ‫האמונה ע‬ ‫השגת‬ ‫«‬ ‫האדם‬ ‫עליו‬ ‫כן ימצא‬ ‫מכריזין‬ ‫כאשר‬ ‫ולכן גם‬ ‫אלא אם‬ ‫אצבעו הכל‪,‬‬ ‫מלמטה‬ ‫ולנסות להבין‬ ‫אדם נוקף‬ ‫שאלות‬‫שאין‬ ‫מתקרב אליו ולא מתקרב‪ .‬זהו מה שכתוב הרמב”ם דאם‬ ‫הגאון רבי חיים קויפמאן זצ" ל ) בספרו פרשת ויצא( ‪,‬‬ ‫העליונה‬ ‫לזכור‬ ‫ההנהגה‬ ‫בוראכם‪,‬‬ ‫מביןשלאתוזכרו‬ ‫העצה‬ ‫שאינו‬ ‫במציאות וזהו‬ ‫עצמו(חולין דף ז‪.):‬‬ ‫מלמעלה‬‫את‬ ‫ל‪ :‬בתורה יומם ולילה‪,‬‬ ‫לא עשה תשובה נכתב ח”ו למיתה‪.‬‬ ‫מבאר פן נוסף ועומק פנימי במצוות התמימות‪ ,‬וז"‬ ‫ולקשיים‪ ,‬הרי על ידי‬ ‫לניסיונות‬ ‫שיש בורא ומנהיג‪.‬‬ ‫נקלע‬ ‫והוא‬ ‫‪,‬‬‫עמו‬ ‫"‪...‬אבל באמת הדרך הבהירה ביותר להשיג האמונה היא‬ ‫ואם חיים בהרגשה‬ ‫» תשובה פרטית ותשובה כללית!!‬ ‫התמימות הטבועה בו לא ינסה להבין ההנהגה הזו‪ ,‬אלא‬ ‫ואומרים בשם הגאון רבי יחזקאל לעווינשטיין זצ"ל לבאר‬ ‫להתנהג בתמימות‪ ,‬ולקבל כל מאורע ממאורעות החיים‬ ‫בעיניו יהיה כאילו הכל על מקומו בא בשלום‪ ,‬וימשיך‬ ‫הקב”ה רוצה‬ ‫והנה‬ ‫את מאמר חכמינו ז”ל (סוף יבמות קכב‪ ):‬שאמרו 'תלמידי‬ ‫של וזכרו בוראכם‪,‬‬ ‫לחשוב‬ ‫מה הקב"ה‬‫מסוים של‬ ‫עניןמידותיו‬ ‫להרהרעלאחר‬ ‫ולהצביע‬ ‫לומר ולא‬ ‫בהשלמה‪,‬‬ ‫לעשות את המוטל עליו כבימים ימימה‪.‬‬ ‫הזאת‪ ,‬ואין‬ ‫הצרהיודעים‪,‬‬ ‫אין אנו‬ ‫חכמים מרבים שלום בעולם'‪ ,‬והיינו‪ ,‬שמכיון שתלמידי‬ ‫אלא‬ ‫הגיעהזהעלי‬ ‫והסערה‪,‬‬‫ומדוע‬‫הרעש‬ ‫נעשהמה‬ ‫לי כך‬ ‫מעמנו‪ ,‬ועל‬ ‫למה‬ ‫לאיזה אדם‬ ‫מלמטה‬ ‫אירע‬ ‫אצבעו‬ ‫שבאםנוקף‬ ‫כזו הללו‬ ‫'שאין‪ ,‬אדם‬ ‫בדברים‬ ‫במדריגה‬‫למדנו‬ ‫חיים‬‫והנה‬ ‫חכמים‬ ‫אזי יותר ויותר‬ ‫שיאמרוכל‬ ‫וחכמים סיבת‬ ‫נביאיםי הקב"ה‬ ‫שנעשהלנונסבב ע"‬ ‫שכלעדמהמה‪ ,‬ואין‬ ‫לזכוריודע‬ ‫אתנו‬ ‫מישראל שנקלע למצב קשה בין בגשמיות שבאים עליו‬ ‫שהקב”ה‬ ‫וברור‬ ‫ודאי‬ ‫זה‬ ‫אבל‬ ‫הקב”ה‪.‬‬ ‫רוצה‬ ‫הסיבות ועילת כל העילות‪ ,‬ותועיל לו תמימות זו שגם‬ ‫מה‬ ‫וידעו‬ ‫אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה'‪ ,‬ואפילו כאשר בן אדם‬ ‫יסורים‪ ,‬ובין ברוחניות שהיצה"ר מתגבר עליו וקשה לו‬ ‫יודעים ומרגישים‬ ‫ולהתבונן‬ ‫לא‬ ‫לשוב‬ ‫ברוחניות‪,‬‬ ‫וכלהןאחד צריך‬ ‫בגשמיות והן‬ ‫קשה‪,‬‬ ‫ונשוב‪,‬‬ ‫שנתעוררלמצב‬ ‫רוצהיקלע ח"ו‬‫אם‬ ‫מזיק אותו‪ ,‬הוא חי בידיעה ובהכרה גמורה שהקב”ה סיבב‬ ‫לעמוד לנגדו‪ ,‬ההוראה המוטלת עליו בשעה זו היא שכל‬ ‫גודל הזכות‬ ‫ומנוחת‬ ‫הפרטי‪.‬‬‫הנפש‬ ‫ומצבו‬‫בשלוות‬ ‫להתהלךמעשיו‬ ‫מעמך כפי‬‫ימשיך‬‫שואל‬ ‫יפולה'ברוחו‪,‬‬ ‫אלקיךאלא‬ ‫מה‬ ‫תלמידי‬ ‫האדם‪ ,‬לכן‬ ‫התורה ואת‬ ‫סיבה אותו‬ ‫לעזוב את‬ ‫טענות על‬ ‫שום יהוו‬ ‫המאורעותואין לו‬ ‫האלו לא‬ ‫לו את זה‪,‬‬ ‫חובת הכלל להתחזק בכללות ענין התשובה‬ ‫הדעת‪".‬‬ ‫מ"מ‬ ‫באים‬ ‫בעולם‪ ,‬ואינם‬ ‫המכשולות‬ ‫באםשלום‬ ‫יתגבר על‬ ‫מרבים‬ ‫בהשגתםכיהזו ‪-‬‬ ‫אדרבה‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫חכמים ‪-‬‬ ‫עניני‬ ‫וההתחייבות להיות‬ ‫ריבות‪.‬‬ ‫ודברי‬ ‫קטטות‬ ‫לידי‬ ‫הגיע‬‫מארז”ל‬ ‫שכאשר‬ ‫במצרים‪,‬לקיים‬ ‫אבותינולתשובה‪,‬‬ ‫נהגוזה פתח‬ ‫וההתעוררות‪ ,‬זוויהא‬ ‫"ובדרך‬ ‫ויתחזק בתורה ביתר שאת‪ ,‬הנהגה זו תועיל לו שיהיו‬ ‫וצער ונזק‪ ,‬אינו נופל לעגמת‬ ‫מאליהן ‪.‬‬ ‫כליםמאורע‬ ‫אירער איזה‬ ‫והיצה"‬ ‫צרותיוח”ו‬ ‫או אם‬ ‫היה מנטורי קרתא שומרי‬ ‫לכאורהפתח‬ ‫פתחו לי‬ ‫בפיו‪,‬‬ ‫הגאולהבני‪,‬‬ ‫ובשורתלישראל‪,‬‬ ‫אליהםהקב”ה‬ ‫פ”ה‪,‬ג) ”אמר‬ ‫(שהש”ר רבינו‬ ‫משה‬ ‫על‬ ‫ידעו כבר‬ ‫פתחים‬ ‫פותח לכם‬ ‫ואניכי הרי‬ ‫כפשוטים‪,‬‬‫של מחט‪,‬‬ ‫דבריו‬ ‫כחודה‬ ‫לקבל‬ ‫תשובה‬ ‫קשהשלמאוד‬ ‫אחד‬ ‫ית”ש‪,‬‬ ‫ממנולפרש‬ ‫שהוא איתא‬ ‫הוא איודע‬ ‫דרוש ב לר" ה(‬ ‫לעיתים חלק‬ ‫בינה אלא‬ ‫ועצבות‪,‬‬ ‫ובמפרשים )‬ ‫נפש‪ ,‬יאוש‬ ‫העיר באמת‪”...‬‬ ‫הבתרים‬ ‫הדברים הוא‪,‬‬ ‫בברית בין‬ ‫בו”‪ .‬וטעם‬ ‫נכנסותאבינו‬ ‫לאברהם‬ ‫וקרוניות‬ ‫הבורא‬ ‫עגלות‬ ‫הבטחת‬ ‫שיהיו‬ ‫בהלל הזקן‬ ‫ומתעורר‬ ‫השי”ת‪,‬‬ ‫מעשה‬ ‫בעבודת‬ ‫ברכות ס‪, (.‬‬ ‫לחיזוק‬ ‫בגמרא )‬ ‫מתעורר‬ ‫שמצינו‬ ‫ואדרבהמההוא‬‫עד"ז‬ ‫אחר‪,‬א ּו‬ ‫לאדםכֵ ן יֵ צְ‬ ‫נהפךה וגו ' וְ‬ ‫באמת ַא ֲח ֵרי‬ ‫להיותת ׁ ָשנָ‬ ‫שלימהע ֵמאוֹ‬ ‫בתשובהֹתם ַא ְר ַ ּב‬ ‫לשובּם וְ ִע ּנ ּו א ָ‬ ‫כי ֲע ָבדו‬ ‫וַ‬ ‫מובטח אני‬ ‫אמרמעמך‪.‬‬ ‫שואל‬ ‫בעיר‬ ‫אלקיך‬‫קולה'צוחה‬ ‫ושמע מה‬‫ולהתבונן‬ ‫בדרך‬ ‫שהיה בא‬ ‫להבין‬ ‫על‬ ‫הם‬ ‫שומעים‬ ‫עתה‬ ‫והנה‬ ‫‪,‬‬ ‫(‬‫יג‬ ‫‪,‬‬ ‫טו‬ ‫בראשית‬ ‫)‬ ‫ל‬ ‫דוֹ‬ ‫ּ‬ ‫ג‬ ‫ָ‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫כֻ‬ ‫ר‬‫ְ‬ ‫ב‬ ‫ּ‬ ‫ִ‬ ‫אינו מהעבודות הקלות‪ ,‬ומחייב עבודה רבה וארוכה‪,‬‬ ‫שאין זה בתוך ביתי‪ ,‬ועליו הכתוב אומר ִמ ׁ ּ ְשמו ָּעה ָר ָעה‬ ‫בני‬ ‫לבעל‪ ,‬אבל‬ ‫נחשבהשנים‬ ‫כברמכסת‬ ‫והתחלהתום‬‫עוד לפני‬ ‫הקרובה‬ ‫תשובה‬ ‫פתח‬ ‫גאולתם פותח‬ ‫ומ”מ אם‬ ‫צריכים‬ ‫ומצילים‬ ‫ששומריםוהנה‬‫תהלים קיב‪ ,‬ז( ‪,‬‬ ‫אלו‬ ‫אינםה' )‬ ‫ו'ידידים' ּב ֻט ַח ַ ּב‬ ‫'הצלה' נָ כוֹ ן לִ בּ וֹ ָ‬ ‫» 'שומרים' לֹא יִ ָירא‬ ‫דבריו‬ ‫קבלו‬ ‫אלא‬ ‫שאלות‬ ‫שאלו‬ ‫לא‬ ‫אמונתם‬ ‫ישראל ברוב‬ ‫להבין‪ ,‬איך היה משתבח הלל הזקן על זה כאילו נשען‬ ‫קטן‪.‬‬ ‫ושינוי‬ ‫פתח‬ ‫עשה‬ ‫כי‬ ‫זי"ע‪,‬‬ ‫סלנטר‬ ‫מהגר"י‬ ‫כידוע‬ ‫אותנו‪!!...‬‬ ‫בתמימות ובשלימות‪ ,‬ואכן אחר קבלתם באמונה נתברר‬ ‫על רוב זכיותיו‪ ,‬והלא עניו סגי הוה ואיך אומר דברים‬ ‫וחלילה‪.‬שחכמים נכנסו לעיר‬ ‫חספ”א ה”ז)‪,‬‬ ‫במדרש אמרו (איכ”ר פתיחתא ב' וירושלמי חגיגה‬ ‫כחודו של מחט‪ ,‬שאף‬ ‫הקטןמשעה‬ ‫השנים‬ ‫הפתח‬ ‫רז”ל מנין‬ ‫למנות‬ ‫שהמשילו‬ ‫העולם‪,‬שהתחיל‬ ‫מאמרהשי"ת‬ ‫וידועכוונת‬ ‫להם‬ ‫אלו שנראין דברי יוהרא‬ ‫הוא מצד לצד‪ ,‬ונשאר חור לנצח‪ .‬כן הוא בענין‬ ‫"‬ ‫‪.‬‬ ‫שהוא קטן מאוד‪ ,‬מ”מ החור‬ ‫שנולד יצחק ) תנחומא שמות ד(‬ ‫התשובה‪ ,‬שאף אם עושה ענין מועט בלבד‪ ,‬מ”מ אם הוא כראוי ובאמת ה”ז אחד‪ ,‬ואמרו אייתו לן נטורי קרתא (‪-‬הביאו לפנינו את שומרי העיר)‪ ,‬הלכו והביאו‬ ‫חרובי מוסר‬ ‫קרתא‪.‬‬ ‫על דרך‬ ‫ביתו הם‬‫חכמים אלו‬‫אמרולאנשי‬ ‫והצבא‪,‬הרגיל‬ ‫השומריםשהלל‬ ‫לפניהם את ראשי אלא‪,‬‬ ‫"והורינו עבודה זו דוד המלך ע"ה‪ ,‬שכאשר עברו‬ ‫לסייעתא והנהגה ישרה‪ ,‬שכאשר יקרה שום אסון ודבר צער ומחריד‪ ,‬לבל יצטערו‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫וְ‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ַ‬ ‫ב‬‫ַ‬ ‫הזה זוכין‬ ‫י‬ ‫נִ‬ ‫א‬ ‫ֲ‬ ‫וַ‬ ‫ואמר‬ ‫נשאר ומתקיים‪ .‬וכיון שנעשה בו איזה שינוי‪ ,‬ע”י המעט‬ ‫עליו צרות ורדיפות לרוב‪ ,‬נקט בעבודת התמימות‪,‬‬ ‫אמרו להם א”כ מיהו נטורי קרתא‪ ,‬אמרו חכמים אלו סופרים ומשנים‪ ,‬שהם‬ ‫כפתחו של אולם‪ ,‬שעגלות וקרוניות נכנסות בו‪.‬‬ ‫דשמיא נפלא‪,‬‬ ‫שהבהמה ולבל יקוננו‪ ,‬כי אם יאמינו בה' אמונה שלימה שכל מה דעביד לטב עביד‪,‬‬ ‫יתי ִע ּ ָמ ְך ) תהלים עג‪ ,‬כב(‪ ,‬שהעיד על עצמו שכמו‬ ‫ֵא ָדע ְ ּב ֵהמוֹ ת ָהיִ ִ‬ ‫הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה‪.‬‬ ‫אבל ויקבלו באהבה וביישוב הדעת מה שהשי" ת מביא עליהם‪ ,‬ולא יאבדו‬ ‫מצבו‪,‬השגה‬ ‫כפי שום‬ ‫אין לו‬‫ואחד‬ ‫אחד כך‬ ‫לכלעמה‪,‬‬ ‫שמתרחש‬ ‫התשובה שייך‬ ‫והבנה במה‬ ‫שלימות‬ ‫השגה‬ ‫שפרטות‬ ‫לה שום‬ ‫נמצא‪,‬‬ ‫אין‬ ‫מרה‪ .‬העוה”ז‪ .‬אומרים וחושבים הנה יש‬ ‫והבלבול של‬ ‫הטעותקול צעקה‬ ‫מן וירימו‬ ‫כללות ענין התשובה‪ ,‬וזה שוה בכל‪ .‬וזהו חלק‬ ‫עשתונותיהם‬ ‫ע”י‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הואעמו"‬ ‫שעושה‬‫השי"לית פתח'‬ ‫'פתחו‬ ‫בדרכי‬ ‫והבנה של‬ ‫ענין זה‬ ‫כולם‬ ‫ובאמתמידת‬ ‫לחיות עם‬ ‫להתלמדוכו'‪,‬‬ ‫'מתעסקים'‬ ‫מחויב‬ ‫'ידידים'‬ ‫הישראלי‬ ‫ו'חברים'‪,‬‬ ‫'הצלה'שהאיש‬ ‫'שומרים'‪,‬‬ ‫למדנו כאן‬ ‫ויש לעיין ולהתבונן מה הם יסודות ועיקרי התשובה וההתעוררות שצריכין לנו ובכן‬ ‫העוסקים‬ ‫האברכים‬ ‫הם‬ ‫העקריים‬ ‫השומרים‬ ‫התמימות והאמונה הפשוטה בהשי" ת‪ ,‬וכי המידה הזו שזורה והולכת‬ ‫אבל‬ ‫המה‪,‬‬ ‫נפלאים‬ ‫חסד‬ ‫מעשי‬ ‫ולהתעורר‪.‬‬ ‫הדינים!‬ ‫להמתקת‬‫אנו לשוב‬ ‫« מדת התמימות מסוגלת‬ ‫ויותר‬ ‫וביןיותר‬ ‫בענייניו‬ ‫הרוחניים‪,‬אזי‬ ‫וזכרו בוראכם‪,‬‬ ‫בענייניו‬ ‫ביןשל‬ ‫בהרגשה‬ ‫חייםהחיים‪,‬‬ ‫ממהלך‬ ‫ופרטואם‬ ‫פרטולילה‪,‬‬ ‫יומם‬‫בתורהבכל‬ ‫וכאשר מתנהג בתמימות ובהשלמה‪ ,‬הריהו זוכה להמתיק הדינים עמו‬ ‫שומרי‬ ‫קרתא מידת‬‫מנטורילעצמו‬ ‫להיות לאמץ‬ ‫מוטל עליו‬ ‫וההתחייבות‬ ‫שנקלע אליו‪,‬‬ ‫גודל הזכות‬ ‫ומרגישים מצב‬ ‫הגשמיים‪ ,‬שבכל‬ ‫כדאיתא בספר יודעים‬ ‫מהחיים!!!‬ ‫» להחדיר את מציאת אלוקית בכל פרט‬ ‫מעליו ולהמשיך על עצמו ישועה בכל ענין הנצרך לו‪,‬‬ ‫העיר באמת‪.‬‬ ‫שתקיעת התמימות‪.‬‬ ‫שאנו אומרים‬ ‫בזה”ל‪:‬מה”אע”פ‬ ‫שכ'לבאר‬ ‫זצ" ל‪,‬‬ ‫ה”ד)‬ ‫מהלכות תשובה‬ ‫מסלונים‬ ‫(פ”גאברהם‬ ‫הבית‬ ‫הרמב"ם‬ ‫אבות בשם‬ ‫תורתבדברי‬ ‫נעיין‬ ‫ענין גשמי‪,‬‬ ‫ובעבודה‬ ‫צרה באיזה‬ ‫התשובה‪,‬‬ ‫עליו‬ ‫ביסודי‬ ‫לשובמשתרגת‬ ‫ולהתעורר‬ ‫באם ח"ו‬ ‫בעתכיהזאת‬ ‫למעשה‪,‬‬ ‫ועניינהעלינו‬ ‫וזה מוטל‬ ‫משנתכם‬ ‫תמימות תזכור'‪,‬‬‫עורו ישינים‬ ‫כלומר‪,‬ברוגז‬ ‫בו‪ ,‬תזכור‬ ‫רמז יש‬ ‫עקידה‬ ‫הכתוב‪,‬‬ ‫ברוגז‬ ‫גזירת‬ ‫תזכור‬ ‫השנהרחם‬ ‫בראשברוגז‬ ‫שופר‬ ‫בתפילה‪' ,‬‬ ‫להתבלבל‬ ‫בזה‬ ‫מושלמת‪ ,‬ולא‬ ‫העבודה‪ .‬ויש‬ ‫בצורהבכל חלקי‬ ‫שפיות הדעת‬ ‫ונתעלה יותר‬ ‫על נעלה‬ ‫שעי"ז‬‫לשמור‬ ‫מחויב‬ ‫בוראכם‪,‬‬ ‫הריהו‬ ‫וזכרו‬ ‫של‬ ‫מדת הדין‬ ‫וזכרו‬ ‫בתשובה‬ ‫שמתגברת עליו‬ ‫במעשיכם וחזרו‬ ‫וחפשו הרואה‬ ‫הדרכה לאדם‬ ‫הקיצוזו דברי‬ ‫מתרדמתכם‪,‬‬ ‫בתפילה‬ ‫שיש‬ ‫ונרדמים‬ ‫ה‬ ‫"‬‫הקב‬ ‫שעושה‬ ‫מה‬ ‫שכל‬ ‫הפסק‬ ‫ללא‬ ‫לעצמו‬ ‫ן‬‫נ‬‫ּ‬ ‫ֵ‬ ‫ש‬ ‫ַ‬ ‫ׁ‬ ‫יְ‬ ‫דרגות עד אין שיעור מעלה מעלה‪ ,‬ולכאו"א כפי דרגתו צריך שישתדל‬‫אלא‬ ‫‪,‬‬‫העשתונות‬ ‫ולאבד‬ ‫שנתםשיזכיר‬ ‫בהבל‬ ‫כל' היינו‬ ‫תזכור‬ ‫הזמן'רחם‬ ‫ושוגים‬ ‫בהבלירוגז‪,‬‬ ‫האמתבשעת‬ ‫מה יעשה‬‫עצה את‬ ‫וניתנת לו‬ ‫השוכחים‬ ‫והרוגז‪,‬‬ ‫בוראכם‪ ,‬אלו‬ ‫הטמונהה'‬ ‫ונזכההטובה‬ ‫לעלות בהר‬ ‫ויותר‪ ,‬רואה‬ ‫עתה אינו‬ ‫לעתיותר‬ ‫לחיותלו‪,‬עםואפילו‬ ‫מהלךאםהזה‬ ‫בזה‪ ,‬עושה‬ ‫לטובה הוא‬ ‫ויעבוד‬ ‫הנקרא ַא ְב ָר ָהם א ֲֹה ִבי‬ ‫אבינו עכ”ל‪.‬‬ ‫אברהם‬ ‫יציל וכו'”‪,‬‬ ‫מידתולא‬ ‫שהיא יועיל‬ ‫הרחמים‪,‬‬ ‫אשר לא‬ ‫לעצמו מדת וריק‬ ‫ולהתעלותזומעלה מעלה‪ ,‬עדי נזכה לתשועת עולמים ולתשובה שלימה‪,‬‬ ‫לטובתו‬ ‫זה‬ ‫שכל‬ ‫בעיניו‬ ‫יראה‬ ‫והוא‬ ‫היום‬ ‫שיבוא‬ ‫ספק‬ ‫שום‬ ‫אין‬ ‫‪,‬‬ ‫במציאות‬ ‫תמימה‬ ‫באמונה‬ ‫בלבו‬ ‫ויחדיר‬ ‫‪,‬‬‫הבורא‬ ‫אהבת‬ ‫מהגאון רבי חיים עפשטיין זצ"ל‪ ,‬להעיר ולדייק בלשון הרמב”ם‪,‬‬‫במצוות‬ ‫ויתגבר‬ ‫מא‪ ,‬ח(‪,‬‬ ‫) ישעיהו‬ ‫ושמעתי‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫היה על כל צעד ושעל‪.‬‬ ‫'עורו‪ .‬ישנים' 'וחזרו‬ ‫לתשובה‪ ,‬עושה‬ ‫שעושה לטובה‬ ‫שצריך וכל מה‬ ‫ההתעוררות‬ ‫שכתבהרחמים‬‫שהקב"המההוא אב‬ ‫שמלבד‬ ‫}ב{‬