gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫דק ןוילג • שנה ג'‬ ‫םירופיכה םוי‬ ‫תשפ"ז לפ"ק‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫חידושי תורה‬ ‫של בעלי בתים‬ ‫העושים תורתם‬ ‫קבע ומלאכתם‬ ‫עראי‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫בשער התורה‬ ‫מבוא‬ ‫ביאור על חטא שחטאנו לפניך ביודעים‬ ‫שמת נעשה חפשי מן המצות‪ ,‬ואין להם‬ ‫המקדישים שמך בקודש דרי‬ ‫ובלא יודעים‬ ‫עוד הזכות לומר הלל‪ ,‬לכן אין אומרים‬ ‫הלל בימים הנוראים‪ ,‬שעה שהחיים‬ ‫מעלה עם דרי מטה‬ ‫ועל חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר‪ ,‬ועל חטא שחטאנו‬ ‫נדונים ביחד עם אלו שכבר הלכו מאתנו‪,‬‬ ‫נוהגים ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום‬ ‫לפניך ביודעים ובלא יודעים‪.‬‬ ‫כדי שלא לחלק בין אלו לאלו‪.‬‬ ‫הכפורים דוגמת מלאכי השרת וכו'‪ ,‬נוהגים‬ ‫והקשו הלא כבר אמר על חטא שחטאנו לפניך‬ ‫ובספר החדש יפה נוף על יום הכיפורים‬ ‫אנשים ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי‪,‬‬ ‫באונס וברצון וכן בזדון ובשגגה‪ ,‬וראוי לכפלו אין‪ ,‬גם‬ ‫מביא מספר 'בית הכנסת‬ ‫וגם לפי שהוא בגד‬ ‫קשה הלא כל עבירה הוא ביצה"ר‪.‬‬ ‫שבבעלזא' עובדא דהוה‬ ‫מתים ועל ידי זה לב‬ ‫ובפרדס יוסף (אמור) ביאר על חטא שחטאנו לפניך‬ ‫אצל הרה"ק מהר"י‬ ‫האדם נכנע ונשבר‪.‬‬ ‫ביצה"ר‪ ,‬דהקב"ה ברא יצה"ר לפתות אדם לעבירה‪,‬‬ ‫מבעלזא זי"ע שהיה פעם‬ ‫כך כתב המטה אפרים‬ ‫אבל לא לרמותו על עבירה שהוא מצוה‪ ,‬וכמו"ש‬ ‫צפיפות גדולה בבית‬ ‫(תר"ט תר"י) בהלכות‬ ‫הבעש"ט הקדוש על אומרם במסכת שבת (דף ע"ה‪).‬‬ ‫המדרש בליל כל נדרי‪,‬‬ ‫יום הכיפורים‪ .‬יום א'‬ ‫שוחט משום מחייב משום צובע‪ ,‬וכתב התוספות‬ ‫וצוה הרה"ק מבעלזא‬ ‫הוא בשנה שכולנו‬ ‫שוחט דעלמא‪ ,‬הכוונה על יצה"ר ומשום מאי מחייב‬ ‫לכל הנוכחים שיפשיטו‬ ‫כמלאכי‬ ‫נחשבים‬ ‫הלא לזה נברא לפתות אדם לעבירה‪ ,‬ותירצו משום‬ ‫מעליהם את הקיטל‪ ,‬ואף‬ ‫השרת‪ ,‬וגם משימין‬ ‫צובע שצובע עבירה למצוה שע"ז לא נברא‪ ,‬וע"ז‬ ‫שהיה לפלא בעיניהם‬ ‫על הלב כי יש מחר‬ ‫מתוודין על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר בעשות‬ ‫הצווי פקודתו הק' שמרה‬ ‫לאחר זמן ולא לנצח‬ ‫עבירה בתורת מצוה שע"ז גם היצה"ר חוטא‪.‬‬ ‫רוחם כמובן‪ ,‬ותיכף‬ ‫ישאר האדם עלי‬ ‫וי"ל עוד‪ ,‬דבספר בית פרץ מהמגיד מבראד נדפס‬ ‫כאשר עשו כן הורגשה‬ ‫אדמות‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫בשנת תק"כ (דרוש א' לחודש ניסן) ועתה הדפיסו מחדש‬ ‫אנו נזכרין באבותינו בית הכנסת של אברהם אבינו בעיר חברון הרחבה גדולה בבית‬ ‫ברוב פאר והדר‪ ,‬ביאר למה אין מתודין על איסור חמץ‬ ‫המדרש‪ ,‬ואחר התפלה‬ ‫מגנזי‬ ‫ורבותינו‬ ‫בפסח‪ ,‬ותירץ דבמסכת ברכות (דף י"ז‪ ).‬מבואר שחמץ‬ ‫אמר הרה"ק מבעלזא שבשעת כל נדרי‬ ‫מרומים שאינם חיים אתנו עוד‪ ,‬ומצפין‬ ‫רומז ליצה"ר‪ ,‬שכן רבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר‬ ‫מתאספים כל הנשמות מעולם העליון‬ ‫לרחמי שמים בזכותם הגדול‪ ,‬כהגפן הזה‬ ‫הכי‪ ,‬רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות‬ ‫בבית המדרש של מטה‪ ,‬והם ממלאים את‬ ‫שהחיים נשענים על המתים‪ ,‬וכדברי‬ ‫רצונך‪ ,‬ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות‪,‬‬ ‫ההיכל תוך כדי שהם מתערבים עם החיים‪,‬‬ ‫החתם סופר הידועים על אמרם ז"ל ספרי‬ ‫יה"ר שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב‬ ‫והללו והללו לבושים לבנים ואין מכירים‬ ‫חיים וספרי מתים פתוחים לפניו ואתם‬ ‫שלם ע"כ‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬ולכן היה דוחק רב בבית המדרש‪,‬‬ ‫אומרים שירה‪ ,‬שהכוונה שביום זה דנין‬ ‫והאר"י ז"ל (מובא בבאה"ט ריש סימן תמ"ז) כתב שהנשמר‬ ‫ועל כן ציוה שיפשיטו את הקיטל‪ ,‬שעל‬ ‫אף אלו שכבר מתו‪ ,‬והן הן הספרי מתים‬ ‫מחמץ בפסח יועיל לנפשו כל השנה להשמר מחטא‪,‬‬ ‫ידי זה הוכרו המתים מבין החיים‪ ,‬והוצרכו‬ ‫הפתוחים‪ ,‬וכיון ש'במתים חפשי'‪ ,‬כיון‬ ‫המשך בעמוד ב׳‬ ‫המשך בעמוד ב׳‬ ‫הגליון נתנדב לעילוי נשמת הרה"ח ר' עוזר ב"ר זרח גליק ז"ל ‪ -‬ממקורבי רבינו זי"ע ‪ -‬יארצייט ח' תשרי‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫המשך מעמוד א׳‬ ‫המשך מעמוד א׳‬ ‫לעזוב את הבית מדרש ונעשה הרווחה בבית המדרש‪ .‬וכתב שמני אז‬ ‫דהיינו מובטח לו שלא יחטא כל השנה‪ ,‬לכן מתודה על חטא שחטאנו‬ ‫הונהג בעיר בעלזא שהחסידים אינם לובשים הקיטל ביום כיפור‪.‬‬ ‫לפניך ביצה"ר היינו חמץ בפסח‪ ,‬וזה גרם שנכשל בעונות משך השנה‪,‬‬ ‫דדין גרמא איסור חמץ בפסח על עונות של כל השנה עכ"ד‪.‬‬ ‫אמנם בספר מהרי"ל דיסקין (אחרי) כתב שכשסיפרו להמהרי"ל‬ ‫דיסקין זצ"ל מעשה כזה אמר שבאמת לא נתמלא הביהמ"ד מן‬ ‫וי"ל שעל זה קאי ווידוי על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר‪ ,‬היינו‬ ‫המתים‪ ,‬אלא מיהודים אנוסים שהיו יראים לבא לביהמ"ד במשך‬ ‫בחמץ בפסח שהוא היצה"ר שאור שבעיסה‪ ,‬וממשיך לומר ועל חטא‬ ‫השנה כדי שלא יכירו בהם שהם ישראלים‪ ,‬ורק ביום הכיפורים שהיה‬ ‫שחטאנו לפניך ביודעים ‪ -‬היינו חמץ ידוע‪ ,‬ובלא יודעים ‪ -‬היינו חמץ‬ ‫המנהג להתפלל בטלית מעוטף על הפנים באו גם הם לביהמ"ד‬ ‫שאינו ידוע‪.‬‬ ‫בפנים מכוסים שעל ידי זה לא יכירו בהם‪ ,‬ורב הביהמ"ד חשש שמא‬ ‫(הרה"ח ר' יונה פריעדמאן הי"ו)‬ ‫בכל זאת יתגלה פניהם ויהיו בסכנה גדולה‪ ,‬על כן ציוה והכריז שכל א'‬ ‫ישליך טליתו מעליו‪ ,‬ועל ידי זה נאלצו האנוסים לברוח מהביהמ"ד‪,‬‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך ביודעים ובלא יודעים‪.‬‬ ‫אלא כדי להטמין הדבר מהמתפללים אמר להם שהיו מתים‪ ,‬ולאמיתו‬ ‫פי' אחי הרה"ג מו"ה ר' יונה שליט"א דקאי על חמץ בפסח‪ ,‬דיש‬ ‫של דבר היו אנוסים עיי"ש‪.‬‬ ‫חמץ ידוע וחמץ שאינו ידוע‪.‬‬ ‫ומביא שם עוד מהספר 'במחיצתו של הרבי מריבניץ' מה ששמע‬ ‫ואולי יש לומר דקאי על ביטול תורה‪ ,‬דלכאורה קשה למה לא תקנו‬ ‫מפי הרה"ק מריבניץ זי"ע שסיפר שפעם היה כך אצל רבו הרה"ק‬ ‫להתודות על ביטול תורה‪ ,‬ושמעתי מתרצים דביטול תורה נכלל בעל‬ ‫משטעפינעשט זי"ע שבשעת אמירת כל נדרי נעשה בביהמ"ד דחקות‬ ‫חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע‪ ,‬דאיתא במסכת קדושין (דף ל‪ ):‬בראתי‬ ‫נוראה באופן שאינו לפי ערך הנמצאים‪ ,‬שלא היו שם כל כך הרבה‬ ‫יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין‪ ,‬וכיון שחטא ביצר הרע על כרחך‬ ‫אנשים‪ ,‬והחזיר הרה"ק משטעפינעשט את פניו אל מול הציבור‬ ‫שביטל מלימוד התורה‪ ,‬כי אם היה לומד תורה היה התורה מגין עליו‬ ‫הנאספים וקרא בקול 'אלע לעבעדיגע זאלן זיך אויסטוהן די טלית'‪,‬‬ ‫מיצר הרע‪ ,‬ע"כ שמעתי‪.‬‬ ‫ולפתע פתאום הפך הביהמ"ד להיות חצי ריק‪ ,‬כי היו אלה נשמות‬ ‫ולענ"ד י"ל דביטול תורה נכלל בכלל 'ועל חטא שחטאנו לפניך‬ ‫שבאו מעולם העליון לתפלת כל נדרי‪ ,‬ויהי המקום לחרדת אלקים‪.‬‬ ‫ביודעים ובלא יודעים'‪ ,‬והיינו דאמר על חטא שחטאנו לפניך ביודעים‪,‬‬ ‫וכעין עובדא זו מסופר על המהר"ל זצ"ל‪ ,‬על הרה"ק ר' משה מקיטוב‬ ‫שהיינו צריכים להיות בגדר יודעים את התורה‪ ,‬ובלא יודעים‪ ,‬היינו‬ ‫זצ"ל‪ ,‬תלמיד הבעש"ט זצ"ל‪ ,‬הרה"ק ר' דוד מדינוב זצ"ל‪ ,‬הרה"ק בעל‬ ‫שביטלנו מלימוד התורה ונשארנו בלא יודעים את התורה‪.‬‬ ‫אהבת שלום מקאסוב זצ"ל‪ ,‬ועיין באריכות בס' עבודת הצדיקים (ערך‬ ‫(הרה"ח ר' חיים פריעדמאן הי"ו)‬ ‫כל נדרי‪ ,‬נשמות מעולם העליון)‪.‬‬ ‫בכל אופן הרי אנחנו בענין זה בגדר מאמינים בני מאמינים‪ ,‬שאין‬ ‫אנו רואין במו עינינו היאך שהנשמות נמצאות בבית מדרשינו‪ ,‬מכל‬ ‫אז מ׳קלאפט שטארק עפענט מען‬ ‫מקום זכי הראות ראו בחוש הנשמות מעולם העליון המצטרפים‬ ‫פעם בימי הרחמים והסליחות צעק הבית ישראל ואמר‪" :‬הפותח‬ ‫אלינו בתפילותינו‪ ,‬ובהמשך הדורות נשתמרו כמה מעשיות בענין‬ ‫שער לדופקי בתשובה"‪ .‬אפילו די טויערן זענען פארקלאפט‬ ‫זה‪ ,‬וכהמעשה הידוע שהתרחש בעיר האבות חברון בשנת ה' שכ"ה‪,‬‬ ‫פארמאכט‪ ,‬אבער אז מ׳קלאפט שטארק לדופקי בתשובה‪ ,‬צום סוף‬ ‫המובא בספה"ק תפארת שלמה (פ' לך) בשם ספר עמק המלך שכתב‬ ‫עפענט מען‪.‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬פעם אחת בערב יום הכיפורים לא היו בחברון רק תשעה אנשים‪,‬‬ ‫והמתינו על בני הכפרים שיבואו להתפלל ולא בא אף אחד מהם‪ ,‬כי‬ ‫הלכו כולם לירושלים עיה"ק תובב"א שהיא סמוכה מהלך רביע יום‪,‬‬ ‫והיו בצער גדול מזה שיצטרכו להתפלל ביום הכיפורים בלא מנין‪,‬‬ ‫מדור דבר בעתו‬ ‫ובכו הרבה‪ ,‬והשמש כבר נטתה לשקוע‪ .‬ויהי הם נושאים את עיניהם‪,‬‬ ‫והנה איש זקן בא מרחוק ושמחו כנגדו שמחה גדולה‪ ,‬וכשבא אליהם‬ ‫כח שלשלת הקודש בעבודת התשובה‬ ‫נתנו לפניו לאכול סעודה המפסקת‪ ,‬ובירך אותם ואמר שכבר אכל‬ ‫שני מנהגים קדושים מלווים את בתי ישראל בערב יום הכיפורים‪,‬‬ ‫בדרך‪ ,‬ובכן התפללו ביום הקדוש במנין‪ ,‬וכיבדו את הזקן כבוד גדול‪.‬‬ ‫ושניהם ענינם התקשרות הבנים לאבותיהם‪ .‬מי שזכה ואביו עודנו‬ ‫במוצאי יום הכפורים‪ ,‬התחילו להתדיין זה עם זה מי מהם יזכה‬ ‫בחיים לאורך ימים ושנים‪ ,‬הולך אליו להתברך מפיו קודם לכתו לבית‬ ‫לארחו‪ ,‬כי כל אחד רצה להביא את האורח לביתו‪ ,‬ונתפשרו להפיל‬ ‫הכנסת‪ ,‬ומבקש לחזק את התקשרותו אליו ואל הדרך שקיבל ממנו‪.‬‬ ‫גורל‪ ,‬ונפל הגורל על החזן‪ ,‬שהיה איש חסיד והגיד נפלאות בחלומות‬ ‫וכמו שכתב במטה אפרים (סימן תריט סעיף ב) שנהגו האב והאם לברך‬ ‫וחזיוני לילה‪ ,‬והלך החזן לביתו והאורח אחריו‪ .‬כשהגיע החזן סמוך‬ ‫את בניהם‪ ,‬ולהעתיר עליהם שייחתמו לחיים טובים ושיהיה לבם נכון‬ ‫לביתו פנה לאחוריו כדי לכבד האורח לילך ראשון לביתו‪ ,‬וירא והנה‬ ‫ביראת ה׳‪ .‬ואף מי שכבר נסתלקו אביו ואמו‪ ,‬מבקש להתקשר בהם‪,‬‬ ‫איננו‪ ,‬ובקשו אותו בחוצות ולא מצאוהו‪ ,‬והיו כולם בצער גדול‪ ,‬כי‬ ‫ומדליק נר לעילוי נשמתם‪ .‬הרי זו עשייה של הבן לכבוד הוריו ולזכותם‪,‬‬ ‫חשבו שהלך בלילה לדרכו שלא רצה ליהנות מהם‪.‬‬ ‫ובכך הוא מראה כי עודנו קשור בהם גם לאחר פטירתם‪ .‬וכבר כתבו‬ ‫הראשונים בענין הנר שמדליקים ביום הכיפורים לכפר על אביו ועל אמו‪,‬‬ ‫באותה הלילה בא אותו זקן אל החזן בחלומו‪ ,‬ואמר לו שהוא היה‬ ‫שהוא משום כבוד שמים‪ ,‬שנאמר "באורים כבדו ה׳" (ארחות חיים‪ ,‬הלכות ערב‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שבא אליהם להשלים המנין‪ ,‬כי ראה אותם בצער‬ ‫יום הכיפורים אות יא; כלבו סימן סח; רמ"א או"ח סימן תרי סעיף ד)‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור דבר בעתו‬ ‫המשך מעמוד ב׳‬ ‫המשך מעמוד ב׳‬ ‫גדול על כך שיתפללו בלא מנין‪ .‬ושמחו שמחה גדולה‪ ,‬וברכו‬ ‫ויש להבין מה טמון בשני המנהגים הללו‪ ,‬שהבן הולך לקבל ברכת אביו בחייו‪,‬‬ ‫את ה׳ הגדול כי הפליא לעשות עמהם‪ .‬עד כאן בספר עמק‬ ‫ומדליק נר לכבוד הוריו לאחר פטירתם‪ ,‬ומה ענינה המיוחד של התקשרות זו‬ ‫המלך‪ .‬ובתפארת שלמה פירש על פי מעשה זה מה שפירש"י‬ ‫דווקא בשעה שישראל עומדים להיכנס ליום הכפורים‏‪.‬‬ ‫עה"פ והיה ברכה‪ ,‬בך חותמין‪ ,‬כי תפלת נעילה היא גמר החתימה‪,‬‬ ‫ונקדים דברי השם משמואל (פרשת כי תצא‪ ,‬שנת תרע"א)‪ ,‬על מה שאמרו בגמרא‬ ‫ועל זה רמז לו הקב"ה לאברהם אבינו שהוא יצרף להמנין‬ ‫(סנהדרין פח ע"ב)‪ ,‬בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו‪ ,‬מוחלין לו‪ .‬ולכאורה‪,‬‬ ‫ביום הכיפורים בעיר חברון‪ ,‬ועמו יחתמו‪ ,‬כלומר שיתפללו‬ ‫מה תועיל מחילת האב והאם והרי התורה ירדה לסוף דעתו שסופו ללסטם‬ ‫עמו תפילת נעילה עכ"ל‪ .‬ועל שם מעשה זה קראו את הבית‬ ‫את הבריות (שם עא ע"ב)‪ .‬ועוד‪ ,‬מדוע באמת נחרץ דינו על שם סופו‪ ,‬וכי לא יתכן‬ ‫הכנסת שבחברון בשם 'בית הכנסת של אברהם אבינו'‪.‬‬ ‫שישוב בתשובה‪ ,‬והלא אפילו רבי אלעזר בן דורדיא‪ ,‬לאחר ששקע בעבירות‬ ‫חמורות שב בתשובה שלימה עד שיצתה בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי‬ ‫והגם שמסתבר שעל פי הלכה אין לצרף נשמות מעולם‬ ‫העולם הבא (עבודה זרה יז ע"א) ‏‪.‬‬ ‫העליון שאינם בגדר בני חיובא לתפילה בציבור לומר עמהם‬ ‫ומבאר השם משמואל‪ ,‬כי כוחו של איש ישראל לשוב בתשובה נובע מהאבות‪,‬‬ ‫קדיש וקדושה‪ ,‬מכל מקום בודאי לא לחינם בא אברהם‬ ‫שהוא מקבל הכח מאביו שקיבל את הכח מאביו שלו‪ ,‬וכך נמשכת שלשלת‬ ‫אבינו להצטרף אל המתפללים ולהשלים המנין‪ ,‬ואף אם אין‬ ‫הקדושה עד אברהם יצחק ויעקב‪ .‬שעל ידי השלשלת הקדושה נמצא שבנקודה‬ ‫אנו מבינים טעם הדבר‪ ,‬היה לו בלי ספק דין תפילה בציבור‬ ‫הפנימית הרי נשמתו טהורה היא‪ ,‬והחטא אינו אלא לכלוך שנדבק מבחוץ‪,‬‬ ‫כדת וכדין‪.‬‬ ‫בבחינת "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש" (שיר השירים א‪ ,‬ו)‪ ,‬ומשום‬ ‫ומה נפלא הדבר ששמענו עדות נאמנה על עובדא‬ ‫הכי מועיל תשובה‪ .‬וזה לשון קדשו‪" ,‬שכל עצמה של תשובה שמועלת היא מפני‬ ‫שהתרחש בימינו אלה‪ ,‬שצירפו נשמות מעולם העליון‬ ‫ההשתלשלות עד האבות‪ ,‬ממילא זה שהוא סורר ומורה‪ ,‬נפסק חיבורו מאביו ואמו‬ ‫להשלים המנין לתפילה‪ ,‬מה ששמעתי מידידי הרה"ח ר'‬ ‫ושוב אין לו חיבור בשלשלת הקודש‪ ,‬בוודאי שלא יעשה תשובה‪ ,‬ואף אם יעשה‬ ‫שרגא צבי בן הרה"ח ר' יצחק מאיר פישמאן הי"ו ששמע‬ ‫לא תתמיד ויחזור לסורו‪ ...‬אבל כשאביו ואמו מוחלין לו‪ ,‬הנה הוא עדיין נקשר‬ ‫בשלשלת הקודש‪ ,‬שוב אינו נהרג‪ ,‬שיכול להיות שעוד ישוב בתשובה שלימה‬ ‫מפי הרה"ח ר' יוסף גראספעלד הי"ו המנצח על מלאכת בית‬ ‫המתקבלת"‪ .‬עכת"ד‏‪.‬‬ ‫התבשיל במחנה קראסנא היה מקורב אצל הרה"ק מריבניץ‬ ‫זי"ע עוד מעיר רוסלאנד‪ ,‬וסיפר מה דבדידי' הוה עובדא‬ ‫ובזה יובן עומק מנהגי ערב יום הכיפורים‪ ,‬כי בשעה שהבן עומד לשוב‬ ‫שהיה בביתו של הרה"ק זצ"ל בשעה שעמד להתפלל תפילת‬ ‫בתשובה‪ ,‬מבקש הוא לחזק את התקשרותו באביו ובאמו‪ ,‬ועל ידם בשלשלת‬ ‫הקודש שממנה נמשך כוחו לשוב‪ .‬לפיכך הולך הבן אל אביו להתברך מפיו‪,‬‬ ‫שחרית‪ ,‬שמנהגו בקודש היה שאם היה חסר לו איזה אנשים‬ ‫ובקבלת ברכתו הוא מחזק את הקשר אליו ואל הדרך שקיבל ממנו‪ .‬ואף מי שכבר‬ ‫למנין‪ ,‬כגון שהיו לו ששה מתפללים וחסרו לו עוד ארבעה‪,‬‬ ‫נסתלקו הוריו‪ ,‬אינו חדל מלהתקשר בהם‪ ,‬אלא מדליק נר לעילוי נשמתם ועושה‬ ‫היה מונה וסופר עד עשר ועמד להתפלל‪ ,‬ופעם אחת כשלא‬ ‫לכבודם ולזכותם‪ ,‬וכאומר הנה עדיין אני קשור עמכם ומחזיק בדרך שקיבלתי‬ ‫היה שם מנין‪ ,‬והתחיל הרה"ק מריבניץ לספור ולמנות עד י'‪,‬‬ ‫מכם‪ .‬נמצא שבשני המנהגים הבן הוא המבקש להיאחז באבותיו‪ ,‬בחייהם בקבלת‬ ‫כאשר גמר לספור ואמר המספר עשר‪ ,‬נענה הר"ר יוסף הנ"ל‬ ‫ברכתם‪ ,‬ולאחר פטירתם בכבוד שעושה להם ובהדלקת הנר לעילוי נשמתם‪.‬‬ ‫ואמר אכן כך הוא אני רואה עשר‪ ,‬כששמע את דבריו החוירו‬ ‫מתוך התקשרות זו יכול איש ישראל להיכנס ליום הקדוש בכוחם של כל‬ ‫פני קדשו של הרה"ק מריבניץ ושאל לו האם באמת גם אתה‬ ‫הדורות שקדמוהו‏‪.‬‬ ‫ראית אותם‪ ,‬ענה ר' יוסף לא לכך התכוונתי‪ ,‬אלא סבור הייתי‬ ‫ונקודה זו אפשר לראות גם בענינו של יוסף הצדיק‪ ,‬שאצל יעקב אבינו‬ ‫שהרבי מכוון על המורה שעות שהוא כעת שעה עשר בבוקר‪,‬‬ ‫נאמר "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" (בראשית לז‪ ,‬לה)‪ ,‬ובשעת‬ ‫ועל זה עניתי ואמרתי שגם אני רואה שהוא כעת 'זייגער‬ ‫נסיונו של יוסף נאמר "וימאן ויאמר אל אשת אדוניו" (שם לט‪ ,‬ח)‪ .‬ואמרו חז"ל‪ ,‬כי‬ ‫צען'‪ ,‬ואז נתגלה מקצת מן המקצת ממדריגותיו הנוראות של‬ ‫באותה שעה נראתה לו דמות דיוקנו של אביו (סוטה לו ע"ב‪ ,‬רש"י בראשית לט‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫הרה"ק מריבניץ זי"ע שלא לחינם ספר עד עשר‪ ,‬אלא באמת‬ ‫וביאר בנתיבות שלום (פרשת וישב)‪ ,‬כי מן השמים היה שיעקב ימאן להתנחם‪ ,‬כדי‬ ‫ראה נשמות קדושות עומדות עמו בחדר וצירף אותם למנין‬ ‫שלא תיפסק התקשרותו ביוסף‪ ,‬וכשהגיע יוסף לשעת הנסיון‪ ,‬עמדה לו אותה‬ ‫שלו ואתם עמם התפלל אל השי"ת‪.‬‬ ‫התקשרות ונראתה לו דמות דיוקנו של אביו‪ .‬עכת"ד‏‪.‬‬ ‫ובכן בכניסתינו אל היום הקדוש והנורא הזה יום‬ ‫ונפלא הוא להמתבונן עד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬היאך היה לו ליוסף הצדיק‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬עלינו לשים על לבינו גודל הערך של השעה‬ ‫נער צעיר ובודד בארץ מצרים‪ ,‬את הכוח לומר "וימאן"‪ ,‬על ידי שידע כי אביו אינו‬ ‫הזאת‪ ,‬בו מקדישים את שמו יתברך דרי מעלה עם דרי מטה‪,‬‬ ‫שוכח אותו‪ .‬כל בניו ובנותיו קמו לנחמו ולהסיב דעתו מבנו‪ ,‬אך יעקב אבינו לא‬ ‫התייאש מיוסף ולא הסיח דעתו ממנו‪ ,‬אותו "וימאן להתנחם" של האב היה הכוח‬ ‫וכמו שאמר הכהן גדול בשעת קריאת הספר תורה 'הרבה‬ ‫ל"וימאן" של הבן‏‪.‬‬ ‫יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן'‪ ,‬כן הוא גם אצלינו בכל‬ ‫שנה ושנה שהרבה יותר ממה שאנו רואין במו עינינו נמצא‬ ‫בערב יום הקדוש הולך אפוא הבן להתברך מפי אביו‪ ,‬ומי שכבר נסתלקו הוריו‬ ‫מדליק נר לכבודם ולעילוי נשמתם‪ .‬בשניהם מבקש הבן לחזק את התקשרותו‬ ‫כאן‪ ,‬שהנשמות הקדושות מצטרפין עמנו בתפילותינו‪ ,‬ויהי‬ ‫באבותיו ולהיאחז בשלשלת הקודש‪ .‬וכאשר יודע האדם כי הוא קשור באבותיו‬ ‫רצון שבשנה זו יפתחו לכולנו 'שערי אור'‪ ,‬ויתקבלו תפילות‬ ‫הקדושים‪ ,‬וכי תפילות אבותיו וברכותיהם מלוות אותו‪ ,‬נקל לו ביותר להסיר‬ ‫כל בית ישראל לאבינו שבשמים לזכות לגמר חתימה טובה‬ ‫מעליו את לכלוך החטא‪ ,‬לעמוד כנגד היצר ולשוב אל אביו שבשמים בלב שלם‪.‬‬ ‫בבני חיי ומזוני וכל טוב‪ ,‬והשנה הזאת יהיה השנה שבו‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה להתקשר בשלשלת הקודש באמת‪ ,‬ושיתקבלו תשובתנו‬ ‫'יתנשא ה''‪ ,‬בביאת הגואל צדק בב"א‪.‬‬ ‫ותפילתנו לרחמים ולרצון‪.‬‬ ‫(הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו)‬ ‫(הרה"ג ר' חיים אהרן אונגאר שליט"א ‪ -‬רב דביהמ"ד לב אהרן בוויליאמסבורג – פ' כי תצא תשפ"ו)‬ ‫דק ןוילג‬ ‫‪3‬‬ ‫דרשת כל נדרי‬ ‫מעשה רב‬ ‫ממרן רבינו הברך משה זצ"ל‬ ‫הזהב‬ ‫ברך משה זי״ע בשנת תש״ה אין טרעיזענשטאט‬ ‫בגדי‬ ‫בעל‬ ‫את‬ ‫רבינו‬ ‫שתיקנו‬ ‫מרן‬ ‫הקרועיםנדרי פון‬ ‫הבגדיםדרשת כל‬ ‫בשנת תש"ה‬ ‫ווערט אויך די תשובה אנגענומען אלס א תשובה‬ ‫אויסגערופן‪ ,‬אז‬ ‫קרועים‬ ‫בגדיםער האט‬ ‫ללבוש‬ ‫קיזלניק‪.‬‬ ‫נוהג‬ ‫פון ד״ר‬ ‫דסוכות) היה‬ ‫שטימע‬ ‫יום א'‬ ‫זיך אין‬ ‫תש״ה‪.‬זי"ע‬ ‫אידן(יודה"ל‬ ‫געפינען‬ ‫מנדבורנא‬ ‫מרדכי כיפור‬ ‫הרה"ק רביערב יום‬ ‫בערב יום הכיפורים תש"ה‪ ,‬בהיותם בתוך‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫אונטער דער ווער עס וויל מיטדאווענען מיטן ציבור‪ ,‬זאל קומען‬ ‫כל רואיו‪.‬‬ ‫לפלא בעיני‬ ‫געפייניגט‬ ‫שהיה הדבר‬ ‫געדריקט און‬ ‫ובלויים‪ ,‬עד‬ ‫לאגער‪,‬‬ ‫הארצן‪,‬‬ ‫טיפן‬ ‫פון‬ ‫געבעטן‬ ‫ווייטער‬ ‫שווערער האנט פון די רשעים‪ .‬דער ראש הקהל צום פלאץ וואס מען האט דערפאר צוגעגרייט‪ .‬ער‬ ‫האט‬ ‫רבי‬ ‫דער‬ ‫הלאגער‪ ,‬השתדל ראש הקהל דק"ק סיגעט אצל‬ ‫סיפר הגאון רבי הערש יוסף ז"ל‪ ,‬דיין דק"ק סקאליע‪ ,‬שפעם אחת אמר לו הרה"ק‪" :‬רבי‬ ‫פון סיגעט האט זיך משתדל געווען ביי דער האט געוואונטשן די פארזאמלטע אידן א ״גמר‬ ‫אז דער גוטער באשעפער זאל אננעמען די תשובה‬ ‫מבעוד יום‪,‬‬ ‫הנהלת המחנה‪ ,‬שיחלקו את מנת המזון‬ ‫אויסגעבראכן א‬ ‫חז"ל‬‫מאמרהאט‬ ‫אתווידער‬‫היטבאון‬ ‫חתימהאני‬ ‫טובה״ —‬ ‫ללבוש‪ ,‬יודע‬ ‫זאלבגד נאה‬ ‫אויסטיילן די‬ ‫מעןבידי‬‫שאין‬‫אתה אז‬ ‫הערש יוסף‪ ,‬שמא סבור‬ ‫לאגער־פארוואלטונג‪,‬‬ ‫פון זיין פאלק ישראל‪ ,‬וואס ווערט אזוי געדריקט‬ ‫השמשות‪.‬‬ ‫ביןנאך אזויפיל‬ ‫כורקודם‬ ‫הברזל‪,‬‬ ‫לאכול‬ ‫שהות דעם‬ ‫געוויין‪.‬עלי ואומרים‪‘ :‬זהו‬ ‫און שתהא‬ ‫געפייניגט אין‬ ‫כדי‬ ‫ומראים‬ ‫הרכבת‪,‬‬ ‫אל‬ ‫בא‬ ‫וכשאני‬ ‫בגדו‪.‬‬ ‫על‬ ‫רבב‬ ‫עסן־פארציע נאך בייטאג‪ ,‬כדי די אידן זאלן קענען ביטערער‬‫שנמצא‬ ‫על תלמיד חכם‬ ‫באחד זכות פון די‬ ‫הבלוקים מקום‬ ‫יסורים‪ .‬און אין‬ ‫ביטערע סידרו‬ ‫לאחר אוןהאכילה‬‫שווערע‬ ‫איוב‪.‬‬ ‫יסורי‬ ‫לי‬ ‫אין יענער שעה האט רבינו בעל ברך משה‬ ‫גורם‬ ‫שהדבר‬ ‫לי‬ ‫תאמין‬ ‫—‬ ‫העם‬ ‫מפשוטי‬ ‫כאחד‬ ‫מלובש‬ ‫השמשות‪.‬‬ ‫בין‬‫שאני‬ ‫פאר‬ ‫הרב'‪ ,‬בשעה‬ ‫עסן‬ ‫האבן מוסר‬ ‫כאשר נכנסו‬ ‫כל וואס‬ ‫נדרי‪,‬‬ ‫קדושים‪,‬‬ ‫קודם‬‫טויזנטער‬ ‫בציבור‪.‬‬‫טויזנטער און‬ ‫כיבושין‪ .‬ער האט‬ ‫דברי‬ ‫מיט‬ ‫אויפגעטרעטן‬ ‫זי״ע‬ ‫בלאקן‬ ‫די‬ ‫פון‬ ‫איינעם‬ ‫"אולם מה אעשה‪ ,‬בגלגול אחד הייתי כהן גדול‪ ,‬וכאשר הלכתי לבית המקדש מלובש‬ ‫לתפילה‬ ‫אין‬ ‫מען‬ ‫האט‬ ‫עסן‬ ‫נאכן‬ ‫נפש געווען אויף קידוש שמו יתברך‪ ,‬זאלן מיר שוין‬ ‫צוגעגרייט א פלאץ‪ ,‬וואו מען זאל זיך קענען אנגעהויבן מיט די ווערטער פון דער משנה‪:‬‬ ‫משכביהם‬ ‫על‬ ‫אחד‬ ‫כאיש‬ ‫כולם‬ ‫נפלו‬ ‫הבלוק‪,‬‬ ‫בבגדי זהב‪ ,‬עלה בלבי שמץ של גיאות‪ .‬על כן מוטל עלי עתה לתקן זאת‪ ,‬על ידי שאלך לבוש‬ ‫אל‬ ‫זוכה זיין בקרוב צו דער גאולה שלימה‪ ,‬אינאיינעם‬ ‫״אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר‬ ‫צוזאמעננעמען דאווענען מיט מנין‪.‬‬ ‫אמן‪.‬בכיה רבה אשר כמוהו לא‬ ‫ישראל‪,‬קול‬ ‫המזוהמים‪,‬כללונשמע‬ ‫ובלויים"‪.‬זענען פאר כל נדרי אריינגעקומען אתכם — אביכם שבשמים״ (יומא פה‪.):‬‬ ‫מיט גאנץ‬ ‫בבגדים קרועים‬ ‫ווען די אידן‬ ‫געוועןכך‪,‬מיטעד שהיו‬ ‫נוראות כל‬ ‫היו ממשיך‬ ‫הבכיותלאנג‬ ‫האט נאך‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫דער רבי‬ ‫ווען א מענטש‬ ‫שמעו‬ ‫ערקלערט‪:‬שמץ‬ ‫לתקן את אותו‬ ‫דער כדי‬ ‫רבי האט‬ ‫בזיונות קשים‪,‬‬ ‫מענטש‬ ‫עצמו‬ ‫קיבלוויעלאיין‬‫כבודו‪,‬זייואףאלע‬ ‫בלאק‪,‬עלזענען‬ ‫כך ויתראיןהצדיק‬ ‫ובכי‪.‬‬ ‫צער‬ ‫מרוב‬ ‫שנתעלפו‬ ‫דברי כיבושין‪ ,‬בשעת ער האט געוויינט בכיות‬ ‫מהם‬ ‫פארשמוצטע טובל׳ט זיך אין א מקוה‪ ,‬ווערט ער ריין פון זיין‬ ‫טהור ונקי‪.‬‬ ‫אויףבלבזייערע‬ ‫אראפגעפאלן בוראו‬ ‫של גיאות ולעבוד את‬ ‫אינאיינעם‬ ‫ווערטער‪,‬‬ ‫זיינע‬ ‫כעבור זמן נשמע קולו של דר‪ .‬קיזלניק‪ ,‬המכריז‬ ‫ונוראות‪.‬‬ ‫גדולות‬ ‫געלעגערס‪ .‬א געוויין האט אויסגעבראכן‪ ,‬וואס טומאה‪ ,‬אפילו מען האט אים געצוואונגען‬ ‫(ספר גדולות מרדכי‪ ,‬אות כג)‬ ‫מיט זיינע בכיות‪ ,‬זענען אריינגעדרונגען אין די‬ ‫אזוינס האט מען נאך קיינמאל נישט געהערט‪ .‬די אריינצוגיין אין וואסער און ער האט זיך נישט‬ ‫להשתתף בתפילת הציבור יבוא‬ ‫כי כל הרוצה‬ ‫טיפענישן פון די הערצער‪.‬‬ ‫בכיות זענען געווען אזוי ביטער און שרעקליך‪ ,‬אז געטובלט פון זיין אייגענעם ווילן‪ .‬אזוי אויך‪ ,‬ווען א‬ ‫איד טוט תשובה מתוך צרה ודוחק‪ ,‬די צרות האבן אל המקום שהוכן לכך‪ .‬הוא בירך את הנאספים‬ ‫טייל זענען גע׳חלש׳ט פון גרויס צער און געוויין‪.‬‬ ‫יעקב)קול בכי‬ ‫(אבירשוב‬ ‫נאך א שטיק צייט האט זיך דערהערט די אים געבראכט זיך אומצוקערן צום אויבערשטן — בברכת "גמר חתימה טובה"‪ ,‬ומיד פרץ‬ ‫גדול ונורא‪.‬‬ ‫בענין אמירת "הייליגע באשעפער" באמצע התפלה‬ ‫באותה שעה נשא דברי כיבושין רבינו בעל ברך‬ ‫מכתב ששלח האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל‬ ‫משה זי"ע‪ .‬פתח בדברי המשנה‪" :‬אשריכם ישראל‪,‬‬ ‫אל מרן גאב"ד ירושלים שליט"א‬ ‫מטהר אתכם — אביכם‬ ‫זיךומי‬ ‫אליין‬ ‫מטהרין‬ ‫אתםזאגט‬ ‫לפניאזמיעס‬ ‫אז מען קלאפט עפנט מען‬ ‫שבשמים" (יומא פה‪.):‬‬ ‫נר ב׳ דחנוכה תשנ"ג למעלת כבוד הדרג"ת הגאון הגדול המפורסם לשבח ולתהלה‬ ‫אין א בריוו פון נר ב׳ דחנוכה תשנ״ג צו הגאון רבי משה שטערנבוך‬ ‫בדבריו ביאר‪ ,‬כי כשם שהטובל במקוה נטהר‬ ‫כעת ע"י‪ .‬אגב‪,‬‬ ‫בית שיו"ל‬ ‫ישראל זי״ע‬ ‫אמונה‬ ‫בספר דרך‬ ‫הייליגער‬ ‫לכבדו‬ ‫האט דער‬ ‫שליט"א‪ .‬הנני‬ ‫והסליחות‪,‬‬ ‫שטערנבוך הרחמים‬ ‫כש"ת הרב משה‬ ‫איינמאל‪ ,‬אין די ימי‬ ‫שליט״א‪ ,‬האט דער תולדות אהרן רבי‪ ,‬הרה״ק רבי אברהם יצחק קאהן זי״ע‪,‬‬ ‫בתשובה״!‬ ‫לדופקי‬ ‫שער‬ ‫שנה שאלתי מכ"ק מו"ר חותני זצ"ל אודות הענין מה שמובא בספרו‬‫״הפותח‬ ‫געשריי‪:‬‬ ‫מיט א‬ ‫אויסגערופן‬ ‫חמישים‬ ‫בערך לפני‬ ‫בכפייה‬ ‫דעמאלט‬ ‫נעשתה‬ ‫הטבילהוואס איז‬ ‫ספר אם‬ ‫״דרך אמונה״‪,‬‬ ‫אפילו‬ ‫מטומאתו‬ ‫אים זיין‬ ‫געשריבן‪ ,‬אז ער שיקט‬ ‫אל ה׳‬ ‫קלאפט הייליגער‬ ‫תפלה לומר‬‫באמצעאז מען‬ ‫פארמאכט‪ ,‬אבער‬ ‫מותר להפסיק‬‫פארקלאפט און‬ ‫זענען‬ ‫סי׳ ע׳]‪ ,‬אם‬ ‫טויערןח"א‬ ‫והנהגותדי [א‪.‬ה‪.‬‬ ‫תשובות אפילו‬ ‫השבווערט‬ ‫יהודיוואס‬ ‫גםשאלה‬ ‫באצויגןכך‬ ‫צו א‬ ‫מרצונו —‬ ‫ולאער זיך‬‫ובאונס‪,‬האט‬ ‫ארויסגעקומען‪ .‬דערביי‬ ‫סוף אויף!‬ ‫"אזצום‬ ‫אמנםמען‬ ‫— עפנט‬ ‫בתשובה״‬ ‫״לדופקי‬ ‫שטארק —‬ ‫המקום‬ ‫אינמיטן‬‫לפני‬ ‫נחשבת זיין‬ ‫מעג מפסיק‬‫תשובתו‬ ‫צרתו ודחקו‪,‬‬ ‫והנהגות״‪ :‬צי מען‬ ‫מתוך‬ ‫״תשובות‬ ‫באהאנדלט אין ספר‬ ‫זאגט זיך אליין‪ ,‬איז מותר"‪ .‬הדושת"ה‬ ‫יענער‬ ‫לאיסור‪,‬‬ ‫והשיב‬ ‫וכדומה‪,‬‬ ‫באשעפער‬ ‫זי״ע)‬ ‫מגור‬ ‫ישראל‬ ‫(עובדות והנהגות עמוד תקלח)‬ ‫הבית‬ ‫(הרה"ק‬ ‫אברהם יצחק קאהן"‪.‬‬ ‫באשעפער״ וכדומה (תשובות והנהגות‪ ,‬חלק א‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫״הייליגער‬ ‫כתשובה‬ ‫דאווענען און זאגן‬ ‫סימן ע)‪.‬‬ ‫והמשיך בתפילה מעומק לבו‪" :‬ה׳ הטוב יקבל את‬ ‫דער תולדות אהרן רבי האט געשריבן‪ ,‬אז בערך פופציג יאר‬ ‫הברזל‪,‬‬ ‫והנלחצים בכור‬ ‫שווער‪ ,‬און‬ ‫הנדכאיםזיין הייליגן‬ ‫שאלה פון‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫תשובת עמו‬ ‫געפרעגט די‬ ‫פריער האט ער שוין‬ ‫ובזכות‬ ‫כך;‬ ‫כל‬ ‫ומרים‬ ‫קשים‬ ‫עינויים‬ ‫געענטפערט אז מען טאר נישט‪ .‬אבער ער האט‬ ‫שעברו‬ ‫לאחר‬‫דער שווער האט‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫מותר״‪ .‬נפשם על קדושת‬ ‫הקדושיםאיזשמסרו‬ ‫אלפיםזיך אליין‪,‬‬ ‫צוגעלייגט‪ :‬״אז אלפי‬ ‫יענער זאגט‬ ‫אל מעלת כבוד ידידינו‬ ‫תקלח) כל‬ ‫עמוד בכלל‬ ‫שלימה‬ ‫לגאולה‬ ‫והנהגות‪,‬‬ ‫(עובדות‬‫שמו יתברך‪ ,‬נזכה במהרה‬ ‫הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו‬ ‫ישראל‪ ,‬אמן"‪.‬‬ ‫יושב ראש גליונינו הנהדרה "חלקינו בתורתיך"‬ ‫הוא האריך עוד בדברי כיבושין‪ ,‬כשהוא בוכה‬ ‫לרגל ארוסי נכדתו למזל טוב‬ ‫בכיות גדולות ונוראות‪ ,‬עד שדבריו ובכיותיו פילחו‬ ‫בת לחתנו הרה"ח ר' יואל גליק הי"ו‬ ‫כליות ולב‪.‬‬ ‫עב"ג הבה"ח המופלג בתוי"ש יושע נ"י‬ ‫(אביר יעקב)‬ ‫בן הרב מנשה האראוויץ שליט"א‬ ‫הקב"ה יעזור שיזכו החתן כלה לעמוד בית נאמן בישראל‬ ‫ויזכה לראות רב נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫ולהכתב ולהחתם לשנה טובה ומבורכת‬ ‫בספרן של צדיקים אמן‬ ‫‪845.210.6668‬‬ ‫עימוד‬ ‫כברכת צוות המערכת‬ ‫‪845.210.6668‬‬ ‫עימוד‬ ‫הדפסה‬ ‫‪sales@kintress.com‬‬ ‫הדפסה‬ ‫יואל הכהן מאשקאוויטש ‪ -‬משה אברהם לייפער‬ ‫‪sales@kintress.com‬‬ ‫שלמה הערשקאוויטש – אביעזר מרדכי שווארץ‬ ‫הגליון נערך ע"י מכון קונטרס‬ ‫להכניס דברי תורה בתוך טעל‪ | 845.210.6668 :‬פעקס‪845.314.8486 :‬‬ ‫הגליון נערך ע"י מכון קונטרס‬ ‫‪845.314.8486‬‬ ‫‪ | 845.210.6668‬פעקס‪:‬‬ ‫‪chelkeiny@gmail.com‬‬ ‫להכניס דברי תורה בתוך טעל‪:‬‬ ‫מו"ה אברהם ישעי' קליין‬ ‫עורכים‬ ‫אימעיל‪:‬‬ ‫והארות‪ :‬אימעיל‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫הגליון ולהערות‬ ‫הכהןישעי' קליין‬ ‫מאשקאוויטש‬ ‫אברהם‬ ‫מו"היואל‬ ‫עורכים‬ ‫הגליון ולהערות והארות‪:‬‬ ‫מאשקאוויטש‬ ‫יואל הכהן‬ ‫מו"ה‬ ‫אברהם לייפער‬ ‫מו"המשה‬ ‫מו"ה‬ ‫צו באקומען דעם גליון יעדע וואך אין אימעיל‪ ,‬שיקט א אימעיל צו‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫לייפער‬ ‫אברהם‬ ‫משה‬ ‫מו"ה שלמה הערשקאוויטש‬ ‫מו"ה‬ ‫צו באקומען דעם גליון יעדע וואך אין אימעיל‪ ,‬שיקט א אימעיל צו‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫מו"ה שלמה הערשקאוויטש‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬