gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

נועם התורה · Noam Hatorah — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם המועדים‬ ‫מאמרי‬ ‫עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון קכט ‪-‬‬ ‫יו"ל לקראת יום הכפורים תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫נערך ונסדר ע"י‪:‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫א‪ .‬בינונים תלויים ועומדים מר"ה ועד יוה"כ ‪ -‬עבודת הבינוני ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫לפני הוי"ה תטהרו – עבודת התשובה קודם יוה"כ באתערותא דלתתא יש לו כח קיום‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ועוצמה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫וזרקתי עליכם מים טהורים – ב' בחינות בתשובה בחינת מקוה ובחינת מעיין ‪. . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ובחרת בחיים ‪ -‬ברור לך חלק יפה בחלק הטוב האמיתי ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בחינת תשובה מאהבה אהבת התשובה מיראה ‪ -‬ועם כח ההבנה יעמוד בתשובה ‪.. . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ה‪.‬‬ ‫גם העושה תשובה מיראה באהבה זדונות נעשות לו כזכויות ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ותשליך במצולות ים כל חטאתם ‪ -‬מאחר תפלת המנחה ביום א' דר"ה עד ליום י"ג‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מידות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ביאור החילוק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה ועצות לתשובה מאהבה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬י‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ט‪ .‬האור של י"ג מידות של רחמים שאינן חוזרות ריקם ועצה לזכות בה ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫שלימות הטהרה לפני ה' תלוי בתיקון הענינים שבין אדם לחבירו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪ .‬גדולה תשובה ‪ -‬סיכום עשרה חידושים נפלאים בכח התשובה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫יב‪ .‬דרשו ה' בהמצאו ‪ -‬עבודת הימים שבין כסה לעשור ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יט‬ ‫יג‪ .‬רבונו של עולם לאמיר מאכן א בייט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כ‬ ‫יד‪ .‬הושע נא חבוקה ודבוקה בך ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫טו‪ .‬שבת שובה – אין לך הכנה גדולה מזו ליום הקדוש ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫א‪ .‬עבודת יו"ט של ערב יום הכיפורים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כה‬ ‫כל נדרי ‪ -‬מהות התשובה היא בכולהון אתחרטנא בהון מעיקרא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫'כל נדרי' בישיבה של מעלה ‪ -‬התרה וחרטה דלעילא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כז‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה ‪ -‬אין מציאות של במזיד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כח‬ ‫ד‪.‬‬ ‫כפרת יום הכפורים מטהרת את האדם בשורשו ונעשה טהור ומזוכך לגמרי ‪. . . . . . . . . . . . . . . .‬כט‬ ‫ה‪.‬‬ ‫י"ג מידות של רחמים ‪ -‬האור העליון של בחינת כתר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ל‬ ‫ו‪.‬‬ ‫בואו ושמחו עמי שמחה גדולה ‪ -‬שמחת השי"ת על כפרת יום הכיפורים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לא‬ ‫ז‪.‬‬ ‫דער בארדיטשובער 'חטא העגל' ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לב‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ט‪ .‬קריאת 'הצלה' ואין המקום והזמן לעונש ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לג‬ ‫מחוק ברחמיך הרבים – אופני התשובה בלא ארבעה חלוקי כפרה ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לד‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪ .‬כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם ‪ -‬האמונה בכפרת יום הכפורים ‪..‬לו‬ ‫יב‪ .‬אני מאמין באמונה שלמה כי תשובה מועלת בשעתא חדא וברגעא חדא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לז‬ ‫יג‪ .‬כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף ‪ -‬דרך התשובה מעט מעט דייקא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לח‬ ‫יד‪ .‬שעת נעילה ‪ -‬נעילת הדלת בפני המקטרגים מבחוץ וקנין נעילה בכלל ישראל מבפנים ‪.‬לט‬ ‫טו‪ .‬לך אכול בשמחה את לחמך ‪ -‬גודל השמחה במוצאי יום הכפורים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬מ‬ ‫קונטרס‬ ‫÷‪ñøèðå‬‬ ‫המועדים‬ ‫נועם‬ ‫‪íéãòåîä íòåð‬‬ ‫‪äáåùú éîé úøùò éøîàî‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בינונים תלויים ועומדים מר"ה ועד יוה"כ ‪ -‬עבודת הבינוני‬ ‫כוונה ובפרט במצוות דאורייתא הכוונה מעכבת‪ ,‬שצריך‬ ‫‪ äðä‬הימים שבין כסה לעשור‪ ,‬הם הימים שנתייחדו עבור‬ ‫לכוון בשעה שמקיים את המצוה שהוא עושה מצוות ה'‬ ‫הבינונים‪ ,‬כמשחז"ל )‪ (á ,æè ä"ø‬שלשה ספרים‬ ‫שציוהו על הדבר הזה‪ ,‬ומעשה מצוה בלא כוונה אינה‬ ‫נפתחים בראש השנה וכו'‪ ,‬צדיקים גמורים נכתבים‬ ‫נקראת בשם מצוה )‪ (ã 'éòñ ñ 'éñ ç"åà ò"åù 'éò‬כמו"כ גם‬ ‫ונחתמים לאלתר לחיים‪ ,‬ובינוניים תלויים ועומדים מר"ה‬ ‫בעבירה הדין כך‪ ,‬שעבירה צריכה כוונה‪ ,‬שכדי שהעבירה‬ ‫ועד יוה"כ‪ .‬ואיתא בגמ' )÷‪ (á ,î ïéùåã‬לעולם יראה אדם‬ ‫תקרא בשם עבירה‪ ,‬צריך לכוון שהוא רוצה לעבור על‬ ‫עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬ונפסק ברמב"ם )‪â"ô‬‬ ‫רצון ה' רח"ל‪éøáãî ïë çéëåäù à"é÷ñ (á) ë 'éñ íéùã÷ à"åæç 'éò) ,‬‬ ‫‪ (ã"ä äáåùú 'ìäî‬צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה‬ ‫‪äù÷å äùìåç åì ùéù ììâá ÷ø àèåç àåä àìà äðååë åì ïéà íàå ,(ï"áîøä‬‬ ‫כאילו חציו זכאי וחציו חייב וכו'‪ ,‬ומפני ענין זה נהגו כל‬ ‫‪.åúñôúù àéä úåèù çåøå ,äèåù äùòî äæ éøä ,øáâúäì åì‬‬ ‫בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק‬ ‫במצות מר"ה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה וכו'‪ .‬כי‬ ‫‪ èøôáå‬באופן שיש היפך כוונה‪ ,‬שהרי כ' הראשונים )‪'éò‬‬ ‫בעשרת ימי תשובה המיוחדים עבור הבינונים צריך כל‬ ‫‪à ,áé úåëøá äðåé åðéáø éãéîìúå øáåò ä"ã à ,èì äëåñ 'ñåú‬‬ ‫אדם להחשיב את עצמו לבינוני‪ ,‬ויכריע את הכף לטובה‪.‬‬ ‫‪ (í"áùøä íùá‬דאפי' למ"ד מצוות אי"צ כוונה‪ ,‬אבל אם יש‬ ‫‪ êéøöå‬להבין איך יכול אדם להחשיב א"ע לבינוני‪ ,‬הלא‬ ‫היפך כוונה לא יצא ידי חובתו‪ ,‬וכל הפלוגתא אם מצוות‬ ‫הוא דבר רחוק עד למאוד שיהיה משקל זכויותיו‬ ‫צריכות כוונה היא כשתוקע שופר כדי להתלמד וכדו'‪ ,‬אבל‬ ‫וחובותיו מחצה על מחצה‪ ,‬והלא לב יודע מרת נפשו‪,‬‬ ‫בהיפך כוונה בודאי אינו יוצא יד"ח‪ .‬והרי בעבירה בודאי‬ ‫והוא יודע היטב איך עברה עליו השנה‪ ,‬וא"כ איך יכול‬ ‫כל מי שחוטא יש לו היפך כוונה‪ ,‬והשי"ת יודע שאין אנו‬ ‫להחשיב א"ע לבינוני חציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬הלא בודאי‬ ‫רוצים לעשות דבר כנגד רצונו‪ ,‬כי גלוי וידוע לפניך‬ ‫העבודה צריכה שתהיה מתוך הבנה ודעת‪ ,‬ואיך יתכן‬ ‫שרצוננו לעשות רצונך אלא ששאור שבעיסה מעכב‪.‬‬ ‫שאדם ידמה את עצמו שהוא במדרגה שבאמת אינו בה‪.‬‬ ‫וממילא כל עבירה שאדם חוטא הוא בגדר חציו זכאי‬ ‫ובגמ' )‪ (á ,àñ úåëøá‬איתא‪ ,‬אמר רבה כגון אנו בינונים‪ ,‬ואם‬ ‫וחציו חייב‪ ,‬כי מצד א' יש כאן מעשה לא טוב‪ ,‬שעשה‬ ‫הראשונים כבינונים מה נענה אנן‪ ,‬מה נאמר ומה נדבר‪.‬‬ ‫דבר נגד רצונו יתברך‪ ,‬אבל לאידך גיסא בחלק המחשבה‬ ‫‪ ì"éå‬דהנה כל עבירה שאדם חוטא רח"ל הוא פגם נורא‪,‬‬ ‫הלא הוא זכאי‪.‬‬ ‫אבל כל מעשה צריך מחשבה‪ ,‬וכשם שמצוות צריכה‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫ב‬ ‫העולם בחודש תשרי וממילא הדין הוא על פי המחשבה‪,‬‬ ‫‪ ïëìå‬כאשר בא אדם ושב בתשובה‪ ,‬הוא מגלה את‬ ‫אמנם לזה צריך לעשות תשובה כדי לגלות את פנימיות‬ ‫פנימיות המחשבה האמיתית שהוא רוצה להיות‬ ‫המחשבה‪ ,‬שהאדם מגלה שבאמת רצונו וחפצו הוא‬ ‫קרוב אל השי"ת ורוצה לעשות רצונו‪ ,‬ומקבל עליו לקיים‬ ‫לעשות רצון ה'‪.‬‬ ‫ולשמור את כל המ"ע ול"ת דאורייתא ודרבנן‪ ,‬במחשבה‬ ‫דיבור ומעשה‪ ,‬והתוקף שיש למחשבה זו אי"ז רק דברי‬ ‫‪ éúòîùå‬בשם הגה"ק בעל אבני נזר זי"ע שפי' בנוסח‬ ‫אגדה‪ ,‬אלא יש לזה כח הלכה‪ ,‬שהרי כך פסק הרמב"ם‬ ‫שאומרים בכל נדרי‪' ,‬נדרנא לא נדרי ואסרנא‬ ‫)‪ (ë"ä ïéùåøéâ 'ìäî á"ô‬שמי שהדין נותן שכופין אותו לגרש‬ ‫לא אסרי'‪ ,‬אסרנא הוא כל הדברים שאינם טובים שאנו‬ ‫את אשתו ולא רצה לגרש‪ ,‬בי"ד מכין אותו עד שיאמר‬ ‫אסורים וקשורים בהם‪ ,‬כדאי' בגמ' )‪ (á ,â äèåñ‬שכל העובר‬ ‫רוצה אני ויכתוב הגט‪ .‬ומפרש הרמב"ם הטעם שהגט כשר‬ ‫עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין‬ ‫אף שהוא אנוס‪ ,‬שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ‬ ‫וקשורה בו ככלב‪ ,‬וע"ז אנו מגלים שאין אנו קשורים‬ ‫לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו‪ ,‬אבל מי‬ ‫לאותם העבירות כלל וכלל‪ ,‬ואנו יודעים את האמת ולא‬ ‫שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה‬ ‫ניחא לנו בהם‪ .‬וכאשר פי' על הפסוק 'אני עבדך בן אמתך‬ ‫עד שעשה דבר שחייב לעשותו אי"ז אנוס‪ ,‬מאחר שרוצה‬ ‫פתחת למוסרי'‪ ,‬ע"ד המסופר על הגה"ק בעל נודע‬ ‫הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא‬ ‫ביהודה זי"ע‪ ,‬שפ"א באו לפניו ב' בעלי דינים בסכסוך‬ ‫שתקפו‪ ,‬וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני‪,‬‬ ‫אודות שור‪ ,‬זה אומר השור שלי וזה אומר השור שלי‪,‬‬ ‫כבר נחשב שזהו רצונו‪ ,‬עכת"ד‪ .‬וכן פסק הרמב"ם )‪ã"éôá‬‬ ‫והשור עמד שם קשור במוסרה‪ ,‬ואמר הגאון בעל נודב"י‬ ‫‪ (æ"èä úåðáø÷ä äùòî 'ìäî‬לענין מי שחייב להביא קרבן ואינו‬ ‫שיתירו את השור ממוסריו‪ ,‬ותיכף הלך השור לא' מבעלי‬ ‫מביא‪ ,‬כופין אותו עד שיאמר רוצה אני‪ ,‬כי בקרבן נאמר‬ ‫הדינים‪ ,‬והשור בעצמו פסק מי הוא בעליו‪ .‬וכן הדבר‬ ‫לרצונו שצריך רצון בעלים‪ ,‬ואחרי הכפי' הוא כבר באמת‬ ‫שהאדם קשור במאסר היצה"ר‪ ,‬וביום א' בשנה שאין‬ ‫רוצה וכנ"ל‪ .‬ונמצא שכאשר אדם חוטא יש סתירה בין‬ ‫השטן שולט בו ולית ליה רשות לאישטוני'‪ ,‬אזי בני‬ ‫המחשבה להמעשה‪ ,‬וכאשר הוא עושה תשובה ומגלה את‬ ‫ישראל מתעלים למדרגה נעלית כמלאכים‪ ,‬ובזה בני‬ ‫מחשבתו הטובה‪ ,‬אז נתברר האמת שהוא בינוני‪.‬‬ ‫ישראל מוכיחים מהו רצונם האמיתי‪ ,‬ומיהו האשם בכל‬ ‫מה שהם נתרחקו מהבורא ית"ש כל כך‪ .‬אנא ה' תראה‬ ‫‪ éîå‬שהוא בינוני אזי כך היא המידה 'ורב חסד'‪ ,‬ואחז"ל‬ ‫איזה פחד יש לנו ממך‪ ,‬איזה אהבה‪ ,‬ואיזה תשוקה‬ ‫)‪ (à ,æé ä"ø‬שהשי"ת מטה כלפי החסד‪ ,‬שאם משקל‬ ‫וגעגועים לנו אליך‪ .‬זוהי הוכחה על פנימיות הלב‪ ,‬ואנו‬ ‫זכויותיו וחובותיו הם במצב של מחצה על מחצה‪ ,‬אזי‬ ‫מבקשים ממך שלא יפתנו ולא יתגרה בנו יצר הרע‪,‬‬ ‫השי"ת מכפיף את המשקל לצד זכות‪ .‬ונמצא שעבודת‬ ‫ויניחנו לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו‪ ,‬ואילו רק יעזוב‬ ‫התשובה בימים אלו היא באמת לברר את מחשבתו‬ ‫אותנו היצה"ר כבר תראה איך נעבוד אותך באהבה‬ ‫האמתית של האדם ולגלותה‪ ,‬ואז נעשה האדם לבינוני‪,‬‬ ‫וברצון‪ .‬וכל מה שאנו זקוקים ליצר הטוב‪ ,‬הוא רק מחמת‬ ‫ועי"ז השי"ת מטה כלפי חסד ויוצא זכאי בדין‪.‬‬ ‫שיש יצר הרע‪ ,‬אבל אם יסולק מאתנו היצה"ר ויניחנו‪,‬‬ ‫‪ äðäå‬נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אם בתשרי נברא‬ ‫אזי מעצמינו נרוץ לעשות רצון ה'‪.‬‬ ‫העולם או בניסן נברא העולם‪ ,‬וכ' התוס' )‪,æë ä"ø‬‬ ‫‪ øáëå‬נהגו חסידים ואנשי מעשה לומר בערב יום הקדוש‬ ‫‪ (ïàîë ä"ã à‬בשם ר"ת שאלו ואלו דברי אלקים חיים‪,‬‬ ‫קודם חשיכה‪ ,‬את התפלה קודם התפלה מהרה"ק‬ ‫שבמעשה נברא העולם בחודש ניסן‪ ,‬ובמחשבה כשעלה‬ ‫הרר"א מליזענסק זיע"א‪] ,‬ולא נהגו לומר תפלה זכה‬ ‫במחשבתו לברא העולם היה בחודש תשרי‪ .‬וי"ל שהשי"ת‬ ‫שנדפסה במחזורים[ והתפלה הזו כוללת וידוי‪ ,‬שצריך‬ ‫דן את בני ישראל בחודש תשרי ולא בחודש ניסן‪ ,‬כי‬ ‫להתוודות קודם חשיכה כמבואר בפוסקים‪ ,‬וגם שהתפלה‬ ‫רוצה לדון על דרך המחשבה‪ ,‬כי אילו היה ראש השנה‬ ‫כוללת גילוי הרצון האמיתי 'גלוי וידוע לפניך שלא במרד‬ ‫ויוה"כ בחודש ניסן‪ ,‬היה הדין על פי המעשה‪ ,‬וה' ירחם‬ ‫ולא במעל וכו'‪ ,‬וגם כוללת את הבקשה 'ועתה תעורר נא‬ ‫איך היה הדין נראה‪ ,‬לכן ברוב רחמיו וחסדיו דן את‬ ‫ג‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫לערבב השטן‪ ,‬ופירש"י שרואה ישראל מחבבין את‬ ‫עלינו רחמיך וחסדיך הגדולים והמרבים לגרש ולבער את‬ ‫המצוות מסתתמין דבריו‪ ,‬פי' כשרואה את בנ"י שמחבבין‬ ‫יצרנו הרע מקרבנו‪ ,‬ותגער בו שיסור וילך מאתנו‪ ,‬ואל‬ ‫את המצוות ועושין יותר מהחובה ולפנים משורת הדין‪,‬‬ ‫יסית אותנו להדיחנו מעבודתך חלילה'‪.‬‬ ‫והרי הוא חושב שהוא מביא חבילות של עבירות והכל‬ ‫נהפך לבסוף לזכויות ע"י שבנ"י עושין תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫‪ ø"äöéä‬הרוצח הרשע האכזר אינו מתייאש‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ועי"ז הוא מתבלבל וחושב אולי לא כדאי שיביא את כל‬ ‫רואה שכל יום כיפור בני ישראל עושים‬ ‫החבילות הללו‪ ,‬כי לבסוף נמצא שעובד לטובתן של‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬והוא רואה שכל מה שעמל במשך כל‬ ‫ישראל וכל עמלו ויגיעו הוא לריק‪ .‬והנה עם כל זה אינו‬ ‫השנה לא עלתה לו‪ ,‬והוא מביא חבילות חבילות של‬ ‫מתייאש וממשיך שוב ושוב לבלבל את ישראל‪ ,‬וממנו‬ ‫חטאים עוונות ופשעים‪ ,‬ולבסוף הכל נהפך לזכויות‪ ,‬וכמו‬ ‫ניקח לעבוד את ה'‪ ,‬לא להתייאש בשום אופן‪ ,‬ומאויבי‬ ‫שפי' הגה"ק רבי עקיבא איגר והגה"ק בעל ההפלאה‬ ‫תחכמני‪ .‬ומקיימים בזה מצות 'ואהבת את ה"א בכל‬ ‫והגה"ק בעל קדושת לוי זי"ע‪ ,‬שלשת הרועים נתכוונו‬ ‫לבבך'‪ ,‬ואחז"ל בשני יצריך ביצה"ט וביצה"ר ללמוד ממנו‬ ‫לדבר אחד‪ ,‬ופי' בדברי הגמ' )‪ (à ,æè ä"ø‬למה תוקעין‬ ‫דרכי העבודה‪.‬‬ ‫ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין‪ ,‬כדי‬ ‫ב‪.‬‬ ‫לפני הוי"ה תטהרו – עבודת התשובה קודם יוה"כ באתערותא דלתתא יש לו כח קיום ועוצמה‬ ‫השי"ת משלים את התשובה ומסייע לו באתערותא דלעילא‬ ‫'‪ éë‬ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם‬ ‫להגיע לתשובה שלמה‪.‬‬ ‫לפני ה' תטהרו'‪ ,‬ויש לדקדק כפל הלשון 'לטהר‬ ‫אתכם' ושוב 'לפני ה' תטהרו'‪ .‬ופי' הקדמונים )‪ø÷é éìë 'éò‬‬ ‫‪ äðäå‬ידוע הויכוח שבין השי"ת לכנסת ישראל‪ ,‬דאיתא‬ ‫‪ (ì ,æè àø÷éå‬שכבר לפני בא יום ה' הגדול והנורא תטהרו‪,‬‬ ‫במדרש )‪ (àë ,ä äëéà ùøãî‬שהשי"ת אומר לבני‬ ‫וקודם יום הכיפורים כבר 'תטהרו'‪ ,‬ואחרי שזוכה להכנס‬ ‫ישראל 'שובו אלי ואשובה אליכם' )‪ (æ ,â éëàìî‬וכנסת‬ ‫ליום הכיפורים כשהוא טהור אז ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫ישראל מבקשת 'השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו‬ ‫לטהר אתכם‪ .(ãé úåà á øòù äðåé åðáøì äáåùú éøòùá ò"òå) ,‬וכידוע‬ ‫כקדם' )‪ .(àë ,ä äëéà‬ובפסיקתא רבתי )‪' (ãî äùøô‬שובה‬ ‫שיטת הרמב"ן )‪ (æøú 'éñ é"áá àáåä‬שצריך אדם להתוודות‬ ‫ישראל עד ה' אלהיך' משל לבן מלך שהיה רחוק מאביו‬ ‫בערב יום הכיפורים קודם חשיכה‪ ,‬שכאשר מתקדש יום‬ ‫מהלך מאה יום‪ ,‬אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך‪ ,‬אמר‬ ‫להם איני יכול‪ ,‬שלח אביו ואמר לו‪ ,‬הלך מה שאתה יכול‬ ‫הכיפורים כבר יהיה האדם זך וטהור‪ .‬ובכמה קהילות‬ ‫לפי כחך‪ ,‬ואני בא אצלך בשאר הדרך‪ ,‬כך אמר להם‬ ‫קודש נהגו ]וכן מנהג בעלזא[ שקודם כל נדרי אומרים‬ ‫הקב"ה 'שובו אלי ואשובה אליכם'‪ .‬ובאבן עזרא עה"פ‬ ‫כל הקהל יחדיו וידוי‪ ,‬ומתרגמים לאידיש‪ :‬חטאנו ‪ -‬אונז‬ ‫'שובה ישראל עד ה' אלקיך' )‪ (á ,ãé òùåä‬פי' וז"ל‪ ,‬שובה‬ ‫האבן געזינדיגט בשוגג‪ ,‬עוינו ‪ -‬אונז האבן געזינדיגט‬ ‫מעט מעט עד השם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאו' צריך להבין הרי צריך‬ ‫במזיד וכו'‪ ,‬וכל זה כדי להכנס ליום הקדוש בוידוי ומתוך‬ ‫לשוב בתשובה על כל עוונותיו‪ ,‬ומה הפשט שובה מעט‬ ‫טהרה‪ .‬וזה הטעם שאומרים וידוי במנחה קודם הסעודה‬ ‫מעט‪ .‬אמנם לד' הפסיקתא הנ"ל יש לבאר שהאדם באמת‬ ‫המפסקת‪' ,‬לפני ה' תטהרו'‪.‬‬ ‫נדרש לשוב מעט מעט‪ ,‬כמה שאתה יכול ללכת תלך‪,‬‬ ‫‪ ì"éå‬בביאור וידוי זה של קודם יום הכיפורים‪ ,‬כי בעשרת‬ ‫והשאר יבוא השי"ת לקראתך באתערותא דלעילא‪.‬‬ ‫ימי תשובה מוטל על האדם להתעורר בתשובה‬ ‫‪ íðîà‬באמת יש להתבונן מהו הויכוח בין ישראל‬ ‫מעצמו באופן של אתערותא דלתתא‪ ,‬הוא מקיים 'לפני ה'‬ ‫להשי"ת‪ ,‬שהשי"ת אומר לישראל שהם יתחילו‬ ‫תטהרו'‪ ,‬ואח"כ ביום הכיפורים 'ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫בתשובה 'שובו אלי' ואחר כך 'אשובה עליכם'‪ ,‬וישראל‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאותיכם'‪ ,‬שאחר שהוא עשה את שלו‪,‬‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫ד‬ ‫שגם השי"ת יקיים 'ושב' ושוב פעם 'ושב'‪ ,‬על כל צעד‬ ‫אומרים שהוא יתחיל 'השיבנו ה' אליך' ואחר כך‬ ‫שאתה תעשה יתן השי"ת כנגד זה בכפל כפליים‪ ,‬אבל‬ ‫'ונשובה'‪ ,‬וקשה דבשלמא מה שכלל ישראל מבקשים‬ ‫ההתחלה מבקש השי"ת מאתנו‪.‬‬ ‫מהשי"ת שהוא יתחיל בתשובה‪ ,‬זה מובן כי קשה מאוד‬ ‫בעבורם להתחיל‪ ,‬וכמו שאמר בן המלך 'איני יכול לחזור‬ ‫‪ ãåòå‬נאמר )‪' (å ,íù íéøáã‬ומל ה"א את לבבך' ומאידך‬ ‫לאבי'‪ ,‬אבל מדוע השי"ת אומר לישראל שהם יתחילו‪ ,‬מה‬ ‫כתיב )‪' (æè ,é íéøáã‬ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם‬ ‫איכפת לו כביכול להתחיל‪.‬‬ ‫לא תקשו עוד'‪ ,‬וא"כ צריך להבין מי צריך למול את ערלת‬ ‫הלב‪ ,‬בנ"י או השי"ת‪ .‬והתשובה לכך אי' בשם הרה"ק‬ ‫‪ ùéå‬לבאר בזה שהשי"ת רוצה שלתשובה יהיה כח קיום‬ ‫מקאצק זי"ע‪ ,‬שכל אדם צריך להתחיל לעשות את חלקו‬ ‫והמשך לזמן זמנים טובא משמע‪ ,‬ואם השי"ת נותן‬ ‫במילת ערלת לבבו‪ ,‬ולא עליך המלאכה לגמור‪ ,‬אלא‬ ‫מתנה אתערותא דלעילא‪ ,‬אז סוף סוף יש לזה כח של‬ ‫השאר יעשה השי"ת‪ ,‬שאם בנ"י יעשו את 'ומלתם את‬ ‫מתנה‪ ,‬וכאשר עובר זמן מה יש חשש שהמתנה תעלם‪,‬‬ ‫ערלת לבבכם'‪ ,‬אז השי"ת יגמור בעדו 'ומל ה"א את לבבך‬ ‫אבל אם אדם זוכה לעשות את העבודה המוטלת עליו‬ ‫וגו'‪.(íéáöð 'ô äøåú ìäà 'éò) ,‬‬ ‫ומתעורר באתערותא דלתתא‪ ,‬אז יש להתעוררות המשך‬ ‫‪ åäæå‬בבחי' הכתוב 'אם תעירו ואם תעוררו את האהבה‬ ‫וקיום‪ ,‬כי הוא קנה את ההתעוררות ע"י יגיעתו וע"י‬ ‫ההתגברות‪' ,‬בדמים קנינהו' )‪éîãá íù é"ùøéôå à ,áò ïéøãäðñ‬‬ ‫עד שתחפץ' )‪ ,(æ ,á ù"äù‬ונודעים ד' הרמב"ן )‪äðåîà‬‬ ‫‪ (ã"éô ïåçèáå‬הובא בקדושת לוי )‪ ('âä ïôåà úåòåáùì ùåøã‬שכאשר‬ ‫‪ .(åùôð‬ואע"פ שבאמת בכל אופן השי"ת מקדים את בני‬ ‫מגיע לאדם איזה התעוררות של יראה ואהבה להבורא‬ ‫ישראל כמו שדרשו חז"ל )‪ (á ,æë ø"÷éå‬עה"פ 'מי הקדימני‬ ‫ב"ה‪ ,‬אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי‪ ,‬וזהו 'עד‬ ‫ואשלם' )‪ (â ,àî áåéà‬מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה‪,‬‬ ‫שתחפץ' חפץ מלשון כלי‪ ,‬שיעשה כלי קיבול לשפע רוחני‬ ‫מי מל לשמי עד שלא נתתי לו בן וכו'‪ ,‬מ"מ כאשר‬ ‫זה‪ ,‬ועי"ז יתקיים השפע בידו‪ ,‬וזהו האיתערותא דלתתא‬ ‫התשובה היא מכח התערותא דלעילא אין לה קיום כי היא‬ ‫של יגיעת האדם בעצמו כנ"ל‪.‬‬ ‫בגדר מתנה‪ ,‬ולכן השי"ת מבקש מבני ישראל תתחילו‬ ‫אתם‪ ,‬שובו אלי‪ ,‬כי אם אתם תתחילו ותעוררו את עצמכם‬ ‫‪ úîàáå‬גם לצורך האתערותא דלתתא צריך ישועת ה'‬ ‫באתערותא דלתתא‪ ,‬ואז 'אשובה אליכם' ותהיה התשובה‬ ‫וסיעתא דשמיא‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו‬ ‫תמידית וקיימת‪.‬‬ ‫יכול לו‪ ,‬כי אע"פ שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪,‬‬ ‫מ"מ בלא סיעתא דשמיא אי אפשר לעשות כלום‪ ,‬אבל‬ ‫התשובה שבפרשת נצבים נאמר )‪(á ,ì íéøáã‬‬ ‫‪úùøôáå‬‬ ‫אעפ"כ יש נקודה של בחירה שהיא מוטלת על האדם‪,‬‬ ‫ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וגו'‪,‬‬ ‫וטובה מרדות א' בלבו של אדם יותר ממאה מלקויות‬ ‫ואח"כ נאמר 'ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב‬ ‫)‪ (à ,æ úåëøá‬ואדם צריך לומר לעצמו 'אם אין אני לי מי‬ ‫וקבצך מכל העמים'‪ ,‬ב' פעמים 'ושב' אבל אתה תעשה‬ ‫לי'‪ ,‬ויבחר בטוב ויתחיל ללכת בדרך הישרה‪.‬‬ ‫את הצעד הראשון של 'ושבת עד ה' אלקיך'‪ ,‬ואז תראה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וזרקתי עליכם מים טהורים – ב' בחינות בתשובה בחינת מקוה ובחינת מעיין‬ ‫הנה יש כמה מיני טהרה‪ ,‬יש אפשרות לטבול במקוה ויש‬ ‫‪ (á ,äô àîåé) äðùîá‬אמר רבי עקיבא‪ ,‬אשריכם ישראל‪,‬‬ ‫אפשרות לטבול במעיין‪ ,‬וטהרת מעיין היא יותר מטהרת‬ ‫לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם‪ ,‬אביכם‬ ‫מקוה כי יש טומאות שאינן נטהרות במקוה אלא במעיין‬ ‫שבשמים‪ ,‬שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'‪.‬‬ ‫וגם שהמעיין מטהר בזוחלין‪ .‬ויש עוד אפשרות והיא מ"ש‬ ‫ואומר 'מקוה ישראל ה'‪ ,‬מה מקוה מטהר את הטמאים‪,‬‬ ‫במשנה )‪ (ä 'éòñ àø 'éñ ò"åùáå úåàå÷îî ä"ô‬שכל הימים יש‬ ‫אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל‪ .‬ויש להתבונן כי‬ ‫ה‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫נאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל‬ ‫להם דין מעיין לטהר‪ ,‬וגל שנתלש מהים שהולך וסוער‬ ‫טומאותיכם'‪ .‬אמנם זה בגדר מתנה‪ ,‬ואינה התשובה‬ ‫ונפל על האדם הרי הוא טהור‪ ,‬זה טהרה של מעיין‪.‬‬ ‫המועדפת‪ ,‬כי יש חשש שלא יהיה קיום לתשובה זו‪.‬‬ ‫והטהרה של 'וזרקתי עליכם מים טהורים'‪ ,‬היא הטהרה‬ ‫של גל שנתלש‪ .‬ולכאו' יש לעיין למה רבי עקיבא מדמה‬ ‫‪ íðîàå‬מי שמתחיל בעבודת התשובה בבחינת מקוה‪,‬‬ ‫את התשובה למקוה 'מה מקוה מטהר את הטמאים'‪,‬‬ ‫שעושה את העבודה המוטלת עליו ומתעורר‬ ‫ומדוע לא המשיל את התשובה לגל שנתלש או לטהרת‬ ‫באתערותא דלתתא‪ ,‬הרי הוא זוכה לבסוף לתשובה בבחינת‬ ‫מעיין שהוא מטהר יותר ממקוה‪.‬‬ ‫מעיין וגל שנתלש באתערותא דלעילא‪ .‬ועבודת עשרת ימי‬ ‫תשובה היא עבודה בבחי' מקוה‪ ,‬זהו החלק הקטן שיש‬ ‫‪ íðîàå‬להנ"ל מובן כי גל שנתלש ומעיין אין להם קיום‪,‬‬ ‫בידו לעשות‪ ,‬ואח"כ ביום הכיפורים נמשך עליו טהרה של‬ ‫כי אינם נשארים במקום אחד‪ ,‬ואף שלמעיין יש‬ ‫מעיין‪ ,‬וזרקתי עליכם מים טהורים‪ ,‬כי ביום הזה יכפר‬ ‫כח טהרה גדול לטהר את כל הטומאות‪ ,‬מ"מ זה בחינה‬ ‫עליכם לטהר אתכם 'מכל חטאותיכם'‪ ,‬וכשם שהמעיין‬ ‫של טהרה בזוחלין‪ ,‬והמים נמשכים ונשפכים ואינם‬ ‫מטהר את האדם מכל הטומאות‪ ,‬כך השי"ת מטהר את‬ ‫נשארים במקומם‪ .‬ורק מקוה הוא מכונס במקומו‪ .‬ומעלת‬ ‫בני ישראל ביום הכפורים מכל הטומאות שבעולם‪ ,‬ואז‬ ‫התשובה היא דייקא כאשר התשובה יש לה קיום שבאופן‬ ‫יש לתשובה קיום והמשך‪ ,‬וזהו 'תשובה שלמה'‪.‬‬ ‫שלא ישוב לכסלה עוד‪ ,‬ולכן נמשלה התשובה למקוה‪ ,‬כי‬ ‫התשובה מביאה טהרה לאדם באופן של קיום‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬אחז"ל )‪ (á ,çì àîåé‬הבא ליטהר מסייעין אותו‪,‬‬ ‫ואיתא בזוה"ק )‪ (éáø ä"ã çð 'ô ç"äåæ‬שנשמות‬ ‫‪ ïééåòéå‬בתוס' יו"ט )‪ (íù àîåé‬שהקשה למה הוצרך רבי‬ ‫הצדיקים מהעולם העליון מסייעין אותו‪ .‬ואיתא בגמ' )‪úåëî‬‬ ‫עקיבא להביא ב' פסוקים ע"ז‪' ,‬וזרקתי עליכם‬ ‫‪ (á ,é‬בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו‪ .‬וכתב‬ ‫מים טהורים'‪' ,‬מקוה ישראל ה'‪ .‬ועוד הקשה מהו כפל‬ ‫המהרש"א שם‪ ,‬עפ"י הידוע שכל מחשבה ודיבור ומעשה‬ ‫הלשון לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם‪ .‬ופי'‬ ‫של האדם הנה הוא בורא לו מלאך לפי ענינו אם לטוב‬ ‫התוי"ט שהדרך הישרה הוא שיבור לו האדם בעצמו‬ ‫אם לרע‪ ,‬וע"כ אמר בדרך שאדם רוצה לילך שהרשות‬ ‫להתקדש ולהטהר‪ ,‬ואז כשבא לטהר מסייעין לו‪ ,‬וע"ז אמר‬ ‫בידי האדם ממנו ית' ב"ה‪ ,‬שהכל בידי שמים חוץ מיראת‬ ‫לפני מי אתם מטהרין‪ ,‬שיעורר האדם א"ע באתערותא‬ ‫שמים‪ ,‬אבל כפי רצונו ודעתו של אדם‪ ,‬מוליכין אותו‬ ‫דלתתא‪ ,‬וזה דומה לטהרת מי מקוה הנעשה בידי אדם‪,‬‬ ‫המלאכים הנבראים מאותו רצון ומחשבה אשר בו‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫וצריך להיכנס למקוה ולפשוט את בגדיו ולרדת אל בור‬ ‫ומעתה י"ל שהעבודה בימים שקודם יום הכיפורים‪ ,‬היא‬ ‫הטבילה ולעשות פעולות להיטהר‪ ,‬ואח"כ 'מי מטהר‬ ‫'לפני ה' תטהרו'‪ ,‬לבקש מהשי"ת‪ ,‬דעת זה סדר טהרות‪,‬‬ ‫אתכם אביכם שבשמים'‪ .‬אמנם יש שלפעמים שיצר לב‬ ‫שיהיה לו לב להבין מהו הטוב האמתי‪ ,‬ולהיות בגדר‬ ‫האדם רע עליו ולא יוכל להתגבר עליו ולטהר א"ע‬ ‫הבא ליטהר‪ ,‬וכאשר ירצה ללכת בדרך הטוב‪ ,‬אזי יזכה‬ ‫בתשובה‪ ,‬והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו וברצונו לבלתי ידח‬ ‫שיסייעו לו מן השמים‪.‬‬ ‫ממנו נידח‪ ,‬מעורר את האדם ומביאו לידי תשובה‪ ,‬וע"ז‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ובחרת בחיים ‪ -‬ברור לך חלק יפה בחלק הטוב האמיתי‬ ‫האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק‬ ‫‪' áéúë‬ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'‪,‬‬ ‫היפה‪ ,‬ואומר לו את זה ברור לך‪ .‬ועד"ז השי"ת מבקש‬ ‫ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך‪ ,‬לאהבה את‬ ‫מבני ישראל שיבחרו לעצמם את החיים הטוב‪ .‬והנה‬ ‫ה' אלקיך וגו' )‪ (åè ,ì íéøáã‬וברש"י הביא מהספרי‪ ,‬ובחרת‬ ‫הגה"ק בעל ההפלאה זי"ע הקשה בספרו פנים יפות‪ ,‬מה‬ ‫בחיים ‪ -‬אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים‪ ,‬כאדם‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫ו‬ ‫שאסרה תורה הוא רע ומר אפי' שלפעמים נדמה לעין‬ ‫הכוונה במצוה זו שציותה התוה"ק 'ובחרת בחיים'‪ ,‬מה‬ ‫הגשמי כמתוק‪ ,‬וע"ז אנו מבקשים 'חננו מאתך דעה בינה‬ ‫צריך עצה לזה לבחור בחיים‪ ,‬מי פתי שלא יבחר בחיים‪,‬‬ ‫והשכל' להבין כל זאת‪.‬‬ ‫ולמה הוצרכה התוה"ק לצוות ע"ז‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬החידוש בבינת התרנגול‪ ,‬אשר תקנו חז"ל לברך‬ ‫‪ õøéúå‬הפנים יפות לפי משאחז"ל )‪ (à ,ä úåëøá‬לעולם‬ ‫עליו 'הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין‬ ‫ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר וכו' יעסוק בתורה‪,‬‬ ‫לילה'‪ ,‬ומקשים העולם‪ ,‬דהלא כל בהמה וחיה רואים‬ ‫ואי לאו יקרא ק"ש ואי לאו יזכור לו יום המיתה‪ .‬ופי'‬ ‫אימתי יום ואימתי לילה‪ ,‬ומהו ענין ההבחנה בזה‪ .‬אלא‬ ‫דזהו מה שאמר משה רבינו ע"ה‪ ,‬הנה נתתי לפניך שני‬ ‫כי יש לפעמים לילה שנראה כיום‪ ,‬וכדאי' במשנה )‪àîåé‬‬ ‫דרכים לבטל היצה"ר‪ ,‬האחד 'את החיים ואת הטוב'‪ ,‬היינו‬ ‫‪ (á"î â"ô‬פ"א עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח‬ ‫לדבק בתורה ועבודת הבורא ית"ש שהוא החיים והטוב‪,‬‬ ‫]שכבר יום[ ושחטו את התמיד וכו'‪ ,‬וכן להיפך הרי‬ ‫כמ"ש טוב זו תורה‪ ,‬והדרך האחרת היא 'את המות ואת‬ ‫בכל יום לאחר עלות השחר‪ ,‬עדיין חושך גמור ונראה‬ ‫הרע' דהיינו שישבר את יצרו ע"י מחשבות יום המיתה‬ ‫שזה לילה‪ ,‬וכן מי שמסוגר בחדר אפל נדמה לו שכעת‬ ‫ובדיני גהינום שנקרא רע‪ ,‬וע"ז אמרה תורה 'ובחרת‬ ‫לילה אבל באמת הוא יום‪ ,‬ונתן השי"ת בינה בתרנגול‬ ‫בחיים'‪ ,‬שתבחר להתגבר על היצה"ר באמצעות לימוד‬ ‫להבחין שכבר יום‪ ,‬ואעפ"י שעדיין חושך בעולם‪ ,‬וקורא‬ ‫התורה וקריאת שמע‪ ,‬כי זהו רצון התורה שישתמש בדרך‬ ‫הגבר לכל באי עולם להתעורר לקראת היום הבא‪.‬‬ ‫הטוב‪' ,‬למען תחיה אתה וזרעך'‪ ,‬שכך ראוי לקיים את‬ ‫וכמו"כ צריך האדם להבחנה והבנה לדעת מהו הטוב‬ ‫מצוות ה' בשמחה ובטוב לבב ובחיות‪ ,‬וממנו יראו וילמדו‬ ‫האמיתי‪ ,‬שהוא טוב בין בגשמיות ובין ברוחניות‪ .‬וע"ז‬ ‫בני ביתו וכן יעשו לדורות‪ ,‬אבל אם ישתמש בדרך האחרת‬ ‫ציותה התוה"ק 'ובחרת בחיים'‪ ,‬שיבחור בטוב האמיתי‬ ‫של יזכיר לו יום המיתה‪ ,‬זה עלול להביאו לידי עצבות‪,‬‬ ‫לא במה שנראה כטוב‪.‬‬ ‫וזה יפריע לבניו ובני ביתו שלא יראו עבודה של שמחה‬ ‫וחיות‪ ,‬עכת"ד הפנים יפות‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬יתכן לתרץ קושית הפנ"י עה"פ 'ובחרת בחיים'‪ ,‬כי‬ ‫מי פתי יסור הנה ולא יבחר בחיים‪ ,‬דהפסוק בא‬ ‫‪ íðîà‬באמת כל עיקר קושייתו של הגה"ק בעל‬ ‫לאפוקי שכבר נכשל הרבה פעמים רח"ל‪ ,‬והגיע למצב‬ ‫ההפלאה זי"ע הוא לפי דרגא דיליה‪ ,‬שלא הבין‬ ‫קשה מאוד ברוחניות‪ ,‬וכבר ניסה פעמים רבות להתגבר‬ ‫מה צריך ציווי 'ובחרת בחיים'‪ ,‬כי אצלו היה הדבר‬ ‫ולא עלתה בידו‪ ,‬וסבור לחשוב שכבר ניטלה ממנו‬ ‫פשוט‪ ,‬אבל לאנשים פשוטים כערכינו‪ ,‬אפשר להבין היטב‬ ‫הבחירה וכבר אבדה תקותו להצליח‪ ,‬והוא כבר לא יזכה‬ ‫את הציווי לבחור בטוב‪ ,‬כי התוה"ק ציוותה שלא נתפתה‬ ‫להיות יהודי ירא ושלם עובד ה'‪ ,‬ולא יהיה לו אפשרות‬ ‫אחר תאוות העוה"ז‪ ,‬שלמראית עין נראים כאילו הם‬ ‫להתפלל וללמוד כראוי‪ ,‬לכן אמרה תורה 'ובחרת בחיים'‪,‬‬ ‫טובים ומתוקים ובאמת הם מרורים‪ ,‬והרי הם דומים‬ ‫שתמיד כל זמן שהנר דולק יש לו אפשרות לבחור בטוב‬ ‫בחיצוניותם לממתקים ובתוכם טמון ארס מסוכן רח"ל‪,‬‬ ‫ולמאוס ברע‪ .‬ויש לנו הבטחת התוה"ק 'ואתה תמשול בו'‬ ‫ולאידך יש עניני תורה ועבודה שכל ההתחלות קשות והן‬ ‫)‪ (æ ,ã úéùàøá‬ופירש"י אם תרצה תתגבר עליו‪ ,‬וכמו"כ יש‬ ‫נראים כקשים אך באמת הם מתוקים מדבש ונופת צופים‪,‬‬ ‫מי שיצרו מבלבלו בענין הבחירה והידיעה שכבר נתחבטו‬ ‫ומביאים נעימות ומתיקות לחיים‪ .‬ולזה אמרה תורה‬ ‫הרמב"ם ושאר הראשונים בזה‪ ,‬שאם השי"ת יודע הכל‪,‬‬ ‫'ובחרת בחיים'‪ ,‬שלא נלך אחר מראה העינים‪ ,‬כי העין‬ ‫איך יתכן שיהיה אפשרות לבחור בטוב‪ .‬לזה ציוה השי"ת‬ ‫הגשמית מביטה על העוה"ז ונמשכת אחר ההבל‪ .‬ובדרך‬ ‫'ובחרת בחיים'‪ ,‬אפי' שאני יודע הכל מ"מ אתה יש לך‬ ‫משל י"ל כמו אדם שסובל רח"ל ממחלת סכרת חריפה‬ ‫אפשרות ויכולת לבחור בטוב‪ ,‬ואפי' אם אין אתה מבין‬ ‫]דיאביטי"ס[ ויש לפניו משקה מתוק ואינו יכול להתאפק‬ ‫איך זה יתכן אבל זוהי המציאות האמיתית‪ ,‬ולכל זה צריך‬ ‫והוא שותה ממנו‪ ,‬והמשקה מתוק וערב לחיכו אבל אח"כ‬ ‫דעת ושכל להבין שזו היא האמת‪.‬‬ ‫סובל מאוד מזה‪ ,‬והמתוק נהפך לו למר‪ .‬וכן כל מה‬ ‫ז‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בחינת תשובה מאהבה אהבת התשובה מיראה ‪ -‬ועם כח ההבנה יעמוד בתשובה‬ ‫אמנם כדי שיהיה קיום ליראה ולתשובה לזה צריך דעת‪,‬‬ ‫‪ ÷"äøäå‬הרבי ר' דוד מלעלוב זי"ע אמר בפי' הפסוק‬ ‫'וחננו מאתך דעה וכו'‪ ,‬תן בלבי להבין שהדבר הטוב‬ ‫'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וגו'‬ ‫ביותר בעולם הוא להיות קרוב ודבוק בהשי"ת‪ ,‬והדבר‬ ‫)‪ (æë ,àé íéøáã‬שמשה רבינו ע"ה עורר את בני ישראל והוכיח‬ ‫הגרוע ביותר בעולם הוא להיות רחוק ממנו רח"ל‪ .‬וזהו‬ ‫אותם בתיבת 'היום'‪ ,‬האיך יתכן ש'היום' אחר שכבר‬ ‫כוונת 'הרוצה בתשובה' לרצות באמת ובהבנה ולא מתוך‬ ‫הייתם ארבעים שנה במדבר וראיתם נסים ונפלאות‪ ,‬עדיין‬ ‫כפיה ופחד העונש‪ ,‬ואז יהיה לתשובה קיום‪ ,‬כמש"נ )‪'éòùé‬‬ ‫נחוץ לומר לפניכם ברכה וקללה‪ ,‬כמו ילד שצריך לעורר‬ ‫‪' (é ,å‬ולבבו יבין ושב ורפא לו'‪ ,‬היינו שמי שעושה תשובה‬ ‫את חשקו באמצעות "א צוקערל מיט א שטעקעלע"‬ ‫מתוך הבנה 'ולבבו יבין ושב'‪ ,‬אז 'ורפא לו'‪ ,‬היינו שבאופן‬ ‫]ממתקים או שוט[ 'את הברכה אשר תשמעו'‪ ,‬הן כבר‬ ‫כזה יש לו רפואה שלמה על תחלואי נפשו‪ .‬וע"ז אחז"ל‬ ‫הגיע העת שתבינו בעצמכם כי הברכה היא עצם מה‬ ‫)‪ (à ,àî íéøãð 'éò‬דעה קנית מה חסרת‪ ,‬דעה לא קנית מה‬ ‫ששומעים לדבר ה' ודבקים בו‪ ,‬וממילא זוכים לכל הטוב‬ ‫קנית‪ ,‬שבלא דעת הרי גם מה שעמל ויגע עליו בלא מעשה‬ ‫בגשמיות וברוחניות‪' ,‬והקללה אם לא תשמעו'‪ ,‬היינו שאם‬ ‫קנין אינה נעשית שלו‪ .‬ולכן אחר שמתפללים על הדעת‬ ‫לא תשמעו זה גופא הקללה‪ ,‬ולמה עדיין צריך לעורר‬ ‫מתפללים על התשובה‪' ,‬והחזירנו בתשובה שלמה לפניך'‪,‬‬ ‫אתכם באמצעות ממתקים‪ .‬וע"ז הוכיחם מרע"ה 'ולא נתן‬ ‫היינו שנזכה לתשובה הבאה מתוך הבנה והשגה שזה‬ ‫ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום‬ ‫הדבר הטוב ביותר‪ ,‬והיא תשובה שלמה‪.‬‬ ‫הזה'‪ ,‬איך יתכן שאחר כל כך הרבה שנים עדיין אין לכם‬ ‫הבנה בזה‪ ,‬שעבודת ה' היא הטוב האמיתי ולהיפך הוא‬ ‫‪ äæáå‬נבין מה שמצינו בכמה תפלות שמקדימים לבקש‬ ‫הרע הגמור‪ ,‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫מהשי"ת לזכות לאהבת ה' קודם יראת ה'‪ ,‬וכמו‬ ‫ויחד לבבינו 'לאהבה וליראה' את שמך‪ ,‬וכן וישם בלבנו‬ ‫‪ ïéðòå‬זה הוא יסוד גדול בגשת האדם לעבודת התשובה‬ ‫'אהבתו ויראתו'‪ ,‬ועוד כהנה‪ ,‬ולכאו' הרי פיקודא קדמאה‬ ‫ולתיקון המעשים‪ ,‬כי הנה בר"ה כל באי עולם‬ ‫דא יראה )‪ (á ,àé ÷"äåæä úîã÷ä‬וכתיב 'ראשית חכמה יראת‬ ‫עוברים לפניו כבני מרון‪ ,‬וספרי חיים וספרי מתים פתוחים‬ ‫ה' )‪ (é ,àé÷ íéìäú‬שהיראה קודמת לאהבה‪ ,‬כי האהבה היא‬ ‫לפניו‪ ,‬וכל א' מישראל מתעורר לעשות תשובה מיראה‪,‬‬ ‫מדרגה עליונה בעבודת ה'‪ ,‬כדאי' בגמ' )‪ (à ,àì äèåñ‬גדול‬ ‫מתוך כפיה ואימת הדין ומתוך יראת העונש וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫העובד מאהבה מהעובד מיראה‪éãåñé 'ìäî á"ôø í"áîø 'éòå) ,‬‬ ‫זהו בחי' 'א צוקערל מיט א שטעקעלע'‪ ,‬ותשובה כזאת‬ ‫‪ ,(íù ùøôîáå äøåúä‬וא"כ מדוע בבקשות מקדימים אהבה‬ ‫לא יהא לה קיום לזמן רב‪ ,‬כי כל קיומו מתוך פחד‬ ‫קודם ליראה‪.‬‬ ‫ויראה ובלית ברירה‪ ,‬אך העבודה בעשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫שהתשובה תבוא מתוך הבנה שזהו התענוג היותר טוב‬ ‫‪ ì"ðäìå‬י"ל שפירושו של אהבה זו אינו ענין לאהבת ה'‬ ‫בעולם‪ ,‬ואני קירבת אלקים לי טוב‪ ,‬ואז יגיע לתכלית‬ ‫שהוא עבודה גדולה ונשגבה‪ ,‬אלא הפי' של‬ ‫הנרצה בעבודת ה'‪.‬‬ ‫אהבה היינו שנאהב את היראת שמים ועבודת ה'‪ ,‬ויהיה‬ ‫לנו אהבה למידת היראה‪ ,‬שיהא לנו היראה מתוק לחיך‬ ‫‪ äðäå‬הבקשה הראשונה בתפלת שמונה עשרה היא בקשת‬ ‫ולא למקל ועול על צווארינו‪ .‬וכן יל"פ בזה נוסח ברכת‬ ‫הדעת‪' ,‬חננו מאתך דעה בינה והשכל חכמה בינה‬ ‫החודש שמבקשים חיים שיש בהם יראת שמים ויראת‬ ‫ודעת'‪ ,‬ועוד לפני שמבקשים 'השיבנו אבינו לתורתך'‬ ‫חטא‪ ,‬ותיכף חוזרים לבקש חיים שתהא בנו אהבת תורה‬ ‫שנזכה לעשות תשובה כבר מבקשים דעת‪ ,‬ולכאו' קשה‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬ומדוע נכפל הבקשה על ירא"ש‪ ,‬אלא‬ ‫שהדבר הראשון שצריך אדם הוא להתעורר בתשובה‪,‬‬ ‫שמבקשים שתהא בנו 'אהבת' תורה 'ויראת שמים'‪ ,‬ג"כ‪,‬‬ ‫ולעורר בלבו פחד ומורא מהשי"ת שיעשה תשובה מיראה‪,‬‬ ‫שיהא לנו אהבה לתורה ואהבה ליראת שמים‪ ,‬והירא"ש‬ ‫ולמה מבקשים על דעת לפני שמבקשים על התשובה‪.‬‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫ח‬ ‫הכל מלמעלה‪ ,‬שהכל קטן בעיניו כי הוא גבוה‪ ,‬וכלום חסר‬ ‫מתוך אהבה וחיבה ושמחה‪ .‬ויש להמליץ ע"ז 'ודילוגו עלי‬ ‫דבר בבית המלך‪ ,‬וכמו"כ יודע ומבין שהדבר הגרוע ביותר‬ ‫אהבה'‪ ,‬כלומר שהדילוג הוא אהבה שהאדם מדלג על‬ ‫הוא מי שרחוק מהשי"ת‪ ,‬ואפי' שיש לו גשמיות ויש לו‬ ‫היראה‪ ,‬ועוד קודם היראה כבר מתעלה לעבוד את השי"ת‬ ‫עושר ונכסים רבים‪ ,‬אך אם אין לו קירבת אלקים אין לו‬ ‫מאהבה‪ ,‬באופן שיש לו אהבה ליראהא‪.‬‬ ‫כלום‪ .‬וכמו שייסד הרה"ק בעל אור לשמים זי"ע בתפלתו‬ ‫‪ ùéå‬להוסיף בזה‪ ,‬שאין הפשט שמי שקרוב אל ה' הוא‬ ‫'ריבון העולמים‪ ,‬ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד‬ ‫מוותר על הכל ומפסיד הנאות ותענוגי עוה"ז‪ ,‬אלא‬ ‫היוצר‪ ,‬ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות‪ ,‬וכל יושבי תבל‬ ‫אדרבה מי שקרוב אל ה'‪ ,‬אינו מרגיש צורך מיוחד לכל‬ ‫יעמדו לימיני להושעני ולתמוך נפשי‪ ,‬מבלעדי עוזך ועזרתך‬ ‫המותרות של העוה"ז‪ ,‬כי העונג והשמחה והסיפוק של קיום‬ ‫אין עזרה וישועה'‪ .‬ותחילת התפלה היא 'ידעתי'‪ ,‬כי קודם‬ ‫התורה והמצוות כולל בתוכו כל הטובות וההנאות שבעולם‪,‬‬ ‫הכל צריך לדעת את האמת‪ ,‬שהכל ביד השי"ת‪.‬‬ ‫ובכלל מאתים מנהב‪ .‬כמו מי שנוסע בפליגע"ר ורואה את‬ ‫ו‪.‬‬ ‫גם העושה תשובה מיראה באהבה זדונות נעשות לו כזכויות‬ ‫)‪ (àåáú éë 'ôå ñçðô 'ôå çìù 'ô‬בשם בעל משנת חסידים )‪úëñî‬‬ ‫‪ äðä‬בגמ' )‪ (á ,åô àîåé‬איתא אמר ריש לקיש‪ ,‬גדולה‬ ‫‪ (ç 'éñ ã"ô äáåùúä‬שבאמת גם מי ששב מיראה גם נעשים‬ ‫תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות‪ ,‬שנאמר 'שובה‬ ‫עוונותיו כזכויות‪ ,‬ותשובה מאהבה היינו ששב וחוזר‬ ‫ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך'‪ ,‬הא עון מזיד‬ ‫מאהבה רעה שהיה לו‪ ,‬ועושה תשובה על העבירות‬ ‫הוא וקא קרי ליה מכשול‪ .‬ופרכינן איני והאמר ר"ל‬ ‫שעשה לתיאבון‪ ,‬ואז הזדונות נעשין לו כזכויות אף‬ ‫גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות‪ ,‬שנאמר 'ובשוב‬ ‫שהתשובה עצמה היא מיראה‪ ,‬ומ"ש בגמ' שזדונות נעשין‬ ‫רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה'‪.‬‬ ‫לו כשגגות‪ ,‬היינו כשעושה תשובה על עבירות שעשה‬ ‫ומתרצינן לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה‪ ,‬שהשב‬ ‫להכעיס‪ ,‬כי כעס הוא ענף מיראה‪ ,‬ובזה זדונות נעשים‬ ‫מיראה זדונות נעשים לו כשגגות והשב מאהבה זדונות‬ ‫לו כשגגות‪ ,‬ואז צריך לעשות תיקון גדול שהתשובה‬ ‫נעשים כזכויות‪ .‬ובספה"ק אור לשמים הביא כמה פעמים‬ ‫‡‪ .‬וזהו פי' הכתוב 'ראה אנכי וגו'‪ ,‬ראה הוא מל' הבנה‪ ,‬כלשון המשנה )כתובות קח‪ ,‬ב( רואה אני את דברי אדמון וכדו'‪ ,‬פי'‬ ‫שהקללה והברכה אשר אנכי נותן לפניכם היום‪ ,‬יהיה מתוך ראיה והבנה עצמית‪ ,‬מהו ברכה ומהו קללה‪ .‬ועד"ז כ' האוה"ח‬ ‫הק' לפרש פסוק זה‪ ,‬שכיון שמרע"ה בא להוכיח אותם‪ ,‬שיבחרו בטוב עולם העליון‪ ,‬וימאסו בהבלי ותענוגי עוה"ז‪ ,‬א"כ‬ ‫צריך שישיג מקודם כל השגות טובות עוה"ז‪ ,‬שאל"כ הרי לא יאמנו דבריו‪ ,‬כי יאמרו לו‪ ,‬וכי טעמת פעם טעם המתוק‪,‬‬ ‫ואם היית טועם טעמי גדולת עוה"ז וקנייניו לא היית ממאיסו‪ ,‬וכן אם רוצה להפליג בטוב עוה"ב לא יאמנו דבריו‪ ,‬אם‬ ‫הוא בעצמו לא ראה ולא ידע‪ ,‬וכל דבריו מפי האמונה‪ ,‬ולא יטו אוזן לקבל דבריו‪ ,‬לכן אמר משה 'ראה אנכי' אלי תראו‪,‬‬ ‫כי אני השגתי וטעמתי כל טוב עוה"ז‪ ,‬כי היה גדול מאוד וגיבור )קהלת רבה ט‪ ,‬ב( והיה מלך )תנחומא קורח ג( ועשיר גדול )נדרים‬ ‫לח‪ ,‬א( וכו'‪ ,‬וגם טעם טוב טעם עליון‪ ,‬כי עלה לשמים ושהה שם בעוה"ב‪ ,‬ואני אומר לכם תאמינו לי על מילתי האמורה‬ ‫לכם‪ ,‬את הברכה אשר תשמעו וגו'‪ ,‬זהו הטוב האמיתי‪ .‬וכן איתא במדרש )קהלת רבה ג‪ ,‬יד( ששלמה המלך ע"ה אשר היה‬ ‫חכם מכל האדם‪ ,‬והיה מלך ועשיר וכל תענוגי עוה"ז בידו‪ ,‬והוא מעיד ואומר‪' ,‬הבל הבלים הכל הבל' )קהלת א‪ ,‬ב( ואילו‬ ‫אמר אחר הבל הבלים‪ ,‬הייתי אומר זה שלא קנה לו ב' פרוטות מימיו ואומר הבל הבלים‪ ,‬אלא זה שלמה שכתוב בו 'ויתן‬ ‫המלך את הכסף בירושלים כאבנים וכו'‪ ,‬לזה נאה לומר הבל הבלים‪ .‬סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו‬ ‫שמור כי זה כל האדם' )קהלת יב‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫·‪ .‬וזל"ק של האוה"ח הק' )בפרשת כי תבוא( עה"פ 'ושמחת בכל הטוב )דברים כו‪ ,‬יא( גם ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה‪,‬‬ ‫כאומרם ז"ל )אבות פ"ו מ"ג( ואין טוב אלא תורה‪ ,‬שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה‪ ,‬היו משתגעים‬ ‫ומתלהטים אחריה‪ ,‬ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה‪ ,‬כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ט‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫‪ (úøãä éà ä"ãåúáå à ,ãô‬וכשהיה ריש לקיש עובד ה' מיראה‬ ‫עצמה תהיה מאהבה‪ ,‬ואז יוכל ג"כ לעשות זדונות‬ ‫אמר זדונות נעשים כזכויות‪ ,‬אבל כאשר נתעלה ריש לקיש‬ ‫כזכויות‪ .‬וזה החילוק כי על עבירה לתיאבון הגם‬ ‫הגיע למדרגה הנעלה של עבודת ה' מאהבה כבר פסק‬ ‫שתשובתו היא מיראה מ"מ זדונות נעשו זכויות‪ ,‬אבל‬ ‫שזדונות נעשים כזכויות‪ ,‬הגם שהתשובה היא רק מיראה‪.‬‬ ‫עבירה להכעיס צריכה תשובה להיות מאהבה‪.‬‬ ‫וזהו תי' הגמ' 'כאן מאהבה כאן מיראה'‪ ,‬כשריש לקיש‬ ‫‪ éøäå‬בודאי אין בינינו שום 'להכעיס'ניק'‪ ,‬אין בנו שום‬ ‫עבד את ה' מאהבה‪ ,‬וכשהצדיק במדרגה גדולה שעובד‬ ‫מציאות כזאת של עבירה להכעיס‪ ,‬וכל מה שעשינו‬ ‫ה' מאהבה עילאה יש לו כח יותר לפסוק טוב על בני‬ ‫הוא רק תוצאה של חולשה וחוסר התגברות‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫ישראל ולהשפיע להם חסדים גדולים וכל טוב סלה‪ ,‬ולכן‬ ‫בתפלה שקודם התפלה של הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע‬ ‫כאשר ריש לקיש פסק שזדונות נעשין כזכויות‪ ,‬אזי צדיק‬ ‫'גלוי וידוע לפניך כי לא במרד ובמעל חלילה וחלילה‬ ‫גוזר והקב"ה מקיים‪ ,‬ומסיים האור לשמים וז"ל‪ ,‬וכך הלכה‬ ‫מרינו את פיך ודברי תורתך ומצותיך‪ ,‬כי אם מרוב היצר‬ ‫‪ -‬שהגם ששב מיראה זדונות נעשו כזכויות‪.‬‬ ‫הבוער בקרבנו תמיד‪ .‬לא ינוח ולא ישקט עד אשר מביאנו‬ ‫‪ äàøðå‬בביאור כוונת דבריו הק' כנ"ל‪ ,‬שהעושה תשובה‬ ‫אל תאות העולם השפל הזה ואל הבליו וכו'‪ ,‬ואם כן כל‬ ‫מיראה היינו באופן שיש לו אהבה ליראה‪ ,‬לא‬ ‫אחד הוא בבחינה של 'לתיאבון'‪ ,‬ובאופן כזה זדונות‬ ‫יראה הנובעת מסיבות שונות ומפחד העונש‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫נעשים כזכויות‪.‬‬ ‫אוהב את היראה והוא יודע ומבין שצריך לעשות תשובה‪,‬‬ ‫וכמ"ש 'ולבבו יבין ושב'‪ ,‬אז אפי' שהתשובה עצמה היא‬ ‫‪ ÷"äøäå‬בעל אור לשמים זי"ע מוסיף עוד פירוש‬ ‫מיראה‪ ,‬אבל יש לו הבנה בזה‪ ,‬אז נעשים לו כזכויות‪ ,‬כי‬ ‫מדיליה‪ ,‬כי הנה ב' המימרות בגמ' הנ"ל הם‬ ‫זה התחלה של תשובה מאהבה‪ ,‬והיא תשובה שלמה‪.‬‬ ‫מריש לקיש‪ ,‬וריש לקיש היה בעל תשובה כידוע )‪î"á 'éò‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ותשליך במצולות ים כל חטאתם ‪ -‬מאחר תפלת המנחה ביום א' דר"ה עד ליום י"ג מידות‬ ‫טרם שזכה האדם להשלים את חלקי תשובה‪ ,‬כבר השי"ת‬ ‫‪ âäðî‬ישראל שביום ראשון של ראש השנה אחר תפלת‬ ‫לוקח ברוב רחמיו וחסדיו את כל 'החבילה' ממנו‪ ,‬ומשליך‬ ‫מנחה‪ ,‬הולכים אל נהר או לבאר מים לתפלת‬ ‫הכל אל מצולות ים‪.‬‬ ‫תשליך‪ ,‬ומובא ברמ"א )‪ (â 'éòñ â"ô÷ú 'éñ ç"åà‬הולכין אל‬ ‫‪ øåàéáå‬הענין דהנה יום ראשון של ראש השנה הוא דינא‬ ‫הנהר לומר פסוק 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם וגו'‪.‬‬ ‫קשיא‪ ,‬ובנ"י עושים בו תשובה מיראה‪ ,‬שע"י‬ ‫ויש נוהגין ללכת לתפלת תשליך ביום שלפני ערב יוה"כ‬ ‫התפלות והתקיעות והעבודה של מלכויות זכרונות‬ ‫הנקרא יום שלש עשרה מידות‪ ,‬ומבואר שהענין של‬ ‫ושופרות‪ ,‬כל בני ישראל עושים תשובה מיראה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫תשליך נמשך מיום ראשון של ר"ה אחר תפלת מנחה‬ ‫זדונות נעשים שגגות‪' ,‬ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל‬ ‫עד יום זה‪.‬‬ ‫העם בשגגה'‪ .‬וזהו השלב הראשון‪ ,‬שאין יותר שום זדונות‬ ‫‪ 'åàëìå‬צריך להבין מהו המושג של 'ותשליך במצולות‬ ‫בכל ישראל‪ .‬ולכן כבר ביום ראשון של ר"ה לאחר תפלת‬ ‫ים כל חטאתם'‪ ,‬וכי השי"ת מוותר על כל‬ ‫מוסף ומנחה‪ ,‬השי"ת לוקח את כל החטאים של כל בנ"י‬ ‫החטאים‪ ,‬והלא כל האומר הקב"ה ותרן וכו'‪ .‬ואמנם האמת‬ ‫ומשליכם במצולות ים‪ ,‬ונופלים אל תהום רבה מקום אשר‬ ‫היא שיש הנהגה של השי"ת‪ ,‬והיא א' מהי"ג מידות‪,‬‬ ‫לא יזכר ולא יפקד‪ ,‬ושום מקטרג אינו יודע היכן הם‬ ‫שנאמרו למיכה 'מי קל כמוך נושא עוון ועובר על פשע‬ ‫העוונות כי הם טמונים ומכוסים מעין כל‪ .‬ואמנם השי"ת‬ ‫לשארית נחלתו וגו'‪ ,‬ותשליך במצולות ים כל חטאתם'‪,‬‬ ‫יודע היכן הם החטאים והוא יושב ומצפה במשך עשרת‬ ‫שהם כנגד י"ג מידות של רחמים‪ ,‬וכל מידה היא אופן‬ ‫ימי תשובה עד יום הכיפורים‪ ,‬שבמשך ימים אלו בנ"י‬ ‫נוסף של רחמים )‪ (äøùò ùìù ä"ã á ,æé ä"ø 'ñåú 'éò‬והאופן‬ ‫מפשפשים במעשיהם ושבים בתשובה‪ ,‬והולכים מחיל אל‬ ‫הי"ג הוא 'ותשליך במצולות ים כל חטאתם'‪ ,‬דהיינו שעוד‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫י‬ ‫מתעורר האדם לעשות תשובה ומקבל ע"ע לשמור ולקיים‬ ‫חיל‪ ,‬ממדרגה של תשובה מיראה אל המדרגה של תשובה‬ ‫את כל מצוות התורה בין מצוות עשה ובין מצוות לא‬ ‫מאהבה‪ ,‬שזדונות נעשים לזכויות‪ ,‬ואז השי"ת חוזר ומוציא‬ ‫תעשה‪ ,‬מצוות דאורייתא ומצוות דרבנן‪ ,‬במחשבה דיבור‬ ‫את כל העוונות הטמונים והמכוסים וינטלם וינשאם‬ ‫ומעשה‪ .‬והגדר של תשובה מאהבה‪ ,‬שהאדם חוזר בתשובה‬ ‫ומהפכם לזכויות‪ .‬ועד"ז שמעתי בשם הרה"ק מסאטמר‬ ‫מפני שכך ראוי והגון לעשות‪ ,‬כי צריך להיות דבוק בה'‬ ‫זי"ע שפי' עה"פ 'והוא רחום יכפר עון ולא ישחית וגו'‪,‬‬ ‫ובתורתו הקדושה ובמצוות‪ ,‬ומצות התשובה אינה לעשות‬ ‫שהשי"ת ברוב רחמיו גם כאשר הוא מכפר עון כאשר‬ ‫תשובה רק מתוך פחד ואימה‪ ,‬אלא אדרבה השי"ת הוא‬ ‫אדם שב בתשובה מיראה‪ ,‬מ"מ 'ולא ישחית' אינו משחית‬ ‫'הרוצה בתשובה'‪ ,‬וע"ז אנו מבקשים 'והחזירנו בתשובה‬ ‫ומאבד את העוונות לגמרי מן העולם‪ ,‬כי יבוא מועד‬ ‫שלימה לפניך'‪ ,‬דהיינו שנרצה באמת את התשובה‪ ,‬להיות‬ ‫והאדם יתעלה יותר ויעשה תשובה מאהבה‪ ,‬ואז יתהפכו‬ ‫דבוק באמת בהשי"ת ובתורתך ובמצותיך‪ ,‬וזוהי תשובה‬ ‫כל החטאים לזכויות‪ .‬ועד"ז פי' את הפסוק )‪(âî ,åë àø÷éå‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬ועי"ז זוכים שהזדונות נעשים כזכויות‪ .‬וביום‬ ‫'והם ירצו את עוונם'‪ ,‬כלומר שעוד יזכו וירצו את העוונות‬ ‫שלוש עשרה מידות‪ ,‬מסתיים הענין של תשובה מיראה‬ ‫כדי להפכם לזכויות‪.‬‬ ‫שהשי"ת מטמין ומכסה את כל החטאים והשגגות‪ ,‬ומעתה‬ ‫מתחיל שלב חדש‪ ,‬וכל א' מישראל ‪ -‬אפי' מי שהתעכב‬ ‫‪ íðîà‬גדר החילוק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה‪,‬‬ ‫עד עתה ‪ -‬נכנס לבחינה של תשובה מאהבה ]ועי' להלן‬ ‫כי האופן הפשוט הוא שכל אדם מישראל ירא‬ ‫ביאור ענין האור של י"ג מידות שאינן חוזרות ריקם[‪ .‬וזהו‬ ‫וחרד מאימת הדין ויראת העונש‪ ,‬כי כל החיות שלו ושל‬ ‫אופן אמירת תשליך ביום י"ג מידות‪.‬‬ ‫בני ביתו הכל תלוי בימים אלו‪ ,‬ומכח אותה היראה‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ביאור החילוק בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה ועצות לתשובה מאהבה‬ ‫כאילו אכל קרבן פסח‪ ,‬והרי זה ממש דוגמת מי שלקח‬ ‫‪ äðäå‬לכאורה יש לעיין מה באמת טעם החילוק בין‬ ‫עור של בהמה ועשה ממנו קלף לתפילין או לספר תורה‪,‬‬ ‫תשובה מיראה לתשובה מאהבה‪ ,‬ולמה העושה‬ ‫שבמעשיו הפך חפץ גשמי עור של בהמה ועשה ממנו‬ ‫תשובה מאהבה זדונות נעשים לו זכויות ואילו העושה‬ ‫חפצא של מצוה‪ ,‬ומעתה חלים עליו כל דיני קדושת‬ ‫תשובה מיראה זדונות נעשים לו כשגגות‪ .‬ולא ראיתי הסבר‬ ‫התפילין וספר תורה‪ ,‬כן הדבר שאכילת הנבילה נתקדשה‬ ‫ברור בזה‪ .‬ואולי יש לבאר‪ ,‬שמאחר שאדם חטא ועשה‬ ‫על ידי התשובה‪ ,‬והעבירה נהפכה ונתקדשה לקדושת‬ ‫עבירה‪ ,‬ואח"כ שב בתשובה‪ ,‬נמצא שהעבירה נעשית‬ ‫מצות תשובה‪ .‬ומי שדיבר דיבורים אסורים ואח"כ שב‬ ‫כחפצא של מצוה‪ ,‬וידועים דברי החתם סופר זי"ע )‪úåùøã‬‬ ‫בתשובה בחרטה על העבר וקבלה על העתיד‪ ,‬כל דיבוריו‬ ‫‪ (àåä ä"ã à"ò èé óã à"ç ñ"úç‬שאדם אכל בשר נבילה ר"ל‪,‬‬ ‫נהפכו לדיבורים קדושים ורוחניים‪.‬‬ ‫ואח"כ שב בתשובה מאהבה‪ ,‬אז כל כזית של בשר נבלה‬ ‫‪ íðîà‬כל זה רק אם עושה תשובה מפני שיודע ומבין‬ ‫שאכל נחשב לו כאילו אכל קרבן פסח בירושלים‪ .‬וכמו‬ ‫בלבו כי רע ומר עזבו את ה'‪ ,‬ויש לו רצון ותשוקה‬ ‫כן אדם שהיה רגיל ללכת לבתי תיאטראות ר"ל‪ ,‬אזי‬ ‫לשוב ולהיות דבקים בהשי"ת‪ ,‬אז העבירה מתהפכת‬ ‫כשחוזר בתשובה שלימה הרי הכל מתהפך לזכויות‪ ,‬וביום‬ ‫לחפצא של מצוה ונעשית ענין רוחני‪ .‬אבל אם עושה‬ ‫הדין יבואו ויעידו שביום פלוני הלך אדם זה לבית המדרש‬ ‫תשובה רק מפני שהוא ירא ומפחד מן העונש ואינו חפץ‬ ‫ועסק בתורה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫בתוצאות של העבירה‪ ,‬אזי באמת מסלקין ממנו את העונש‪,‬‬ ‫‪ úåòîùîå‬הדברים שכל העבירה שעשה נהפכה‬ ‫על ידי שמחשיבין את העבירה כאילו עשה בשוגג ובלא‬ ‫לרוחניות‪ ,‬והיות שאדם חזר בתשובה על‬ ‫כוונה רעה‪ ,‬וממילא אינו אשם‪ ,‬ואי אפשר להעניש אותו‬ ‫העבירה שעשה‪ ,‬בחרטה על העבר וקבלה על העתיד‪ ,‬אזי‬ ‫על המעשה שעשה‪ .‬אבל ברור שע"י תשובה באופן כזה‬ ‫מהעבירה נעשה חפצא של מצוה‪ ,‬שהנבילה שאכל נעשה‬ ‫יא‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫ישאר ממנו לגמרי‪ ,‬אז 'וקח טוב' דהיינו שכל עוונותיו‬ ‫אי אפשר שיתהפך המעשה לחפצא של מצוה‪ ,‬מפני שהרי‬ ‫נהפכים לטוב ולזכויות‪' ,‬וארפא משובתם אוהבם נדבה'‪.‬‬ ‫אינו שב בתשובה מפני שיש מצוה לשוב בתשובה‪ ,‬אלא‬ ‫ונמצא שאי"ז קשה כל כך להגיע לבחינה של תשובה‬ ‫רק מפני שהוא מפחד מהעונש‪ ,‬ולכן גם אם באמת עושה‬ ‫מאהבה‪ ,‬כי כאשר אדם חוזר ועושה תשובה פעם שנית‬ ‫תשובה‪ ,‬אזי מקבלים את תשובתו לענין זה שאינו נענש‪,‬‬ ‫הרי זו בחי' תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫אך עדיין נשאר בגדר שגגה וטעון כפרה‪ ,‬כפרה הוא לשון‬ ‫‪ ùéå‬עוד חידוש בענין זה שחידש הגה"ק בעל ישמח‬ ‫של ניקוי‪ ,‬כי סוף סוף היה כאן פעולה של מזיד‪ ,‬ונשמתו‬ ‫משה זי"ע )‪ (ãåòå åðéæàä úùøô‬דהא דתשובה מיראה‬ ‫נכתמה בכתם מלוכלך ובזוהמה‪ ,‬וצריך לכבסה ולנקותה‪.‬‬ ‫זדונות נעשים כשגגות‪ ,‬היינו רק בתשובה ביחיד‪ ,‬אבל ע"י‬ ‫‪ íðîàå‬תשובה מאהבה היא מדרגה רמה וגבוהה ולאו‬ ‫תשובה בציבור 'הן אל כביר לא ימאס' אז אפי' בתשובה‬ ‫כל אדם זוכה לה‪ ,‬אך ידועים דברי הגה"ק בעל‬ ‫מיראה ג"כ זדונות נעשים להם כזכויות‪ ,‬כי אף ששבים‬ ‫נודע ביהודה זי"ע )‪ (à ,ã úåëøá ç"ìö‬שגם ע"י תשובה מיראה‬ ‫רק מיראה מכל מקום 'אוהבם נדבה' אף שאין מגיע להם‪,‬‬ ‫יתכן שיזכה האדם שזדונותיו יעשו זכויות‪ ,‬והוא כאשר‬ ‫כי נפישי זכותיה דרבים )‪ .(à ,ã æ"ò‬ובזה פי' את שינוי‬ ‫אדם עושה תשובה מיראה על חטאיו ותיכף אחר התשובה‬ ‫הלשון בפסוק 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' נאמר בלשון‬ ‫חוזר ועושה תשובה פעם נוספת על אותם החטאים הרי‬ ‫יחיד‪ ,‬ועל זה נאמר 'כי כשלת בעוונך'‪ ,‬אבל 'קחו עמכם‬ ‫זו תשובה מאהבה‪ .‬כי תוספת התשובה השניה הרי היא‬ ‫דברים ושובו אל ה'' נאמר בלשון רבים‪ ,‬דהיינו כאשר‬ ‫מאהבת הבורא‪ ,‬שהרי מצד יראת העונש אינו צריך לשוב‬ ‫הציבור חוזרים בתשובה ביחד‪] ,‬כפי שאנו יושבים עתה‬ ‫פעם נוספת‪ ,‬שהרי כבר התחרט על העבר וקיבל על‬ ‫יחדיו ומדברים מעניני תשובה ומהרהרים בתשובה[ על זה‬ ‫העתיד וכבר נמחל לו‪ ,‬וזוהי דרך קלה להגיע למדרגה של‬ ‫נאמר 'אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב'‪ ,‬שהזדונות‬ ‫תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫נהפכים ונעשים לכל כזכויות‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬פירש את הפסוק )‪' (áé ,ãé òùåä‬שובה ישראל עד ה'‬ ‫‪ úîàäå‬היא שזה הכח של עשרת ימי תשובה‪ ,‬שבימים‬ ‫אלקיך כי כשלת בעונך'‪' ,‬כשלת' הוא לשון‬ ‫אלו גם ליחיד יש כח של רבים‪ ,‬כדאיתא בגמ'‬ ‫מכשול‪ ,‬דהיינו שע"י התשובה הראשונה הזדונות נעשים‬ ‫)‪ (á ,æé ä"ø‬לא קשיא הא ביחיד הא בציבור‪ .‬ונמצא שאף‬ ‫שגגות‪ ,‬ואח"כ הוסיף הנביא ואמר 'קחו עמכם דברים‬ ‫יחיד החוזר בתשובה בימים אלו‪ ,‬הרי הוא נחשב כתשובה‬ ‫ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב'‪ ,‬דהיינו‬ ‫מאהבה שזדונות נעשים לו כזכויות‪.‬‬ ‫כשחוזר ועושה תשובה שנית שנית ישא כל העון שלא‬ ‫ט‪.‬‬ ‫האור של י"ג מידות של רחמים שאינן חוזרות ריקם ועצה לזכות בה‬ ‫לו את י"ג המידות של רחמים‪ ,‬ובכל שנה י"ג מידות‬ ‫‪ äðä‬ידוע גודל הכוח של י"ג מידות של רחמים תמיד‬ ‫מאירים בימים הללו‪ ,‬וביום שלפני ערב יוה"כ הנקרא יום‬ ‫בכל עת‪ ,‬וביותר רב כוחם שמאירים במשך כל‬ ‫שלש עשרה מידות‪ ,‬הם מאירים באור גדול ונעלה יותר‪,‬‬ ‫ארבעים הימים שמר"ח אלול עד יום הכיפורים‪ ,‬ומובא‬ ‫וזה אופן מיוחד ונפלא של רחמים‪ ,‬שכל אחד נכלל בי"ג‬ ‫בסידור הרב שעל כן אומרים בימים אלו את המזמור‬ ‫מידות של רחמים‪ ,‬וכל אחד יש לו מידה מיוחדת של‬ ‫'לדוד ה' אורי וישעי'‪ ,‬ובמזמור זה מוזכרים י"ג פעמים‬ ‫רחמים‪ ,‬והם י"ג אופנים של רחמיםג‪ .‬ולכן יש נוהגים‬ ‫שם הוי"ה‪ ,‬כנגד י"ג מידות של רחמים‪ ,‬כי בארבעים‬ ‫לומר תשליך ביום זה‪ ,‬כיון שאומרים בו הפסוקים במיכה‬ ‫הימים הללו עמד משה ויחל את פני ה'‪ ,‬והשי"ת גילה‬ ‫‚‪ .‬י"ל בדרך צחות‪ ,‬דהנה דרך העולם לומר על מצב טוב ונפלא שהוא 'גיוואלדיג'‪ ,‬ועל מצב קשה זועקים 'גיוואלד'‪ ,‬וההבדל‬ ‫הוא בהוספת תיבות י"ג‪ ,‬לרמז שאף כשיש מצב מר וקשה אם מצרפים אליו את הכח של י"ג‪ ,‬אזי הכל מתהפך להיות‬ ‫גיוואלדיג‪ .‬וזה כוחם של הי"ג מידות להועיל בכל מצב‪ ,‬ואפי' למי שאינו ראוי ואינו כדאי‪.‬‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫יב‬ ‫בעצם אמירת י"ג מידות‪ ,‬שהשי"ת הוא רחום וחנון סגי‪.‬‬ ‫)‪' (çé ,æ‬מי קל כמוך וגו'‪ ,‬שהוא מיוסד כנגד י"ג מידות‬ ‫והביא ראיה לדבר מן המדה הראשונה‪ ,‬הנקראת א‪-‬ל‪ ,‬ה'‬ ‫כנדפס בסידורים‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬היינו שה' מנהיג למעלה מדרך הטבע קודם שיחטא‬ ‫‪ àúéàå‬בגמ' )‪ (á ,æé ä"ø‬עה"פ 'ויעבור ה' על פניו ויקרא'‬ ‫האדם‪ ,‬וה' מנהיג למעלה מדרך הטבע לאחר שיחטא‬ ‫א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪,‬‬ ‫האדם וישוב בתשובה‪ ,‬והמשמעות של א‪-‬ל היא שהוא‬ ‫מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ ,‬והמשמעות של רחום היינו שהוא‬ ‫סדר תפלה‪ ,‬אמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני‬ ‫מרחם על כולם אפי' על החוטאים והפושעים‪ .‬וא"כ היות‬ ‫כסדר הזה ואני מוחל להם וכו'‪ ,‬וברית כרותה לי"ג מידות‬ ‫שהמשמעות של א‪-‬ל היא למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וכי אפשר‬ ‫שאינן חוזרות ריקם‪] .‬ומידות אלו אינם מידות של רחמים‬ ‫לאדם להיות א‪-‬ל‪ ,‬מה הוא א‪-‬ל אף אתה וכו'‪ ,‬דבשלמא‬ ‫גרידא‪ ,‬אלא רחמים בדין‪ ,‬כי השי"ת פסק בברית זה‬ ‫בשאר המידות רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת‪,‬‬ ‫שכשיעשו כסדר הזה‪ ,‬הי"ג מידות אינן חוזרות ריקם‪,‬‬ ‫יכול אדם להתדבק במידות אלו‪ ,‬אבל במידת א‪-‬ל אי‬ ‫וכביכול הוא התחייבות של ברית ושבועה שלא יחזור‬ ‫אפשר בשום אופן לבשר ודם להתדמות‪ ,‬ונאמר )‪,âë øáãîá‬‬ ‫ריקם‪ ,‬וא"כ זהו רחמים עם פסק דין[‪ .‬והנה הקדמונים‬ ‫‪' (èé‬לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם'‪ .‬ועל כרחך‬ ‫דקדקו בלשון הגמ' 'יעשו לפני כסדר הזה' ולא 'יאמרו‬ ‫הפירוש הנכון הוא כפשוטו כשידברו ישראל במו פיהם‬ ‫לפני כסדר הזה‪ ,‬דהיינו יעשו ממש כמדותיו ית"ש מה‬ ‫ויצעקו אל השי"ת בהזכרת י"ג מדות בדבריהם‪ ,‬השי"ת‬ ‫הוא רחום אף אתה רחום‪ ,‬מה הוא חנון אף אתה חנון‬ ‫ימחול להם על וכו' ואינן חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫וכו' )‪ (á ,âì÷ úáù‬והוא מצות והלכת בדרכיו‪) .‬וכ"ה בראשית‬ ‫‪ äæáå‬פירש הרה"ק בעל ההפלאה את נוסח הפיוט‬ ‫חכמה שער הענוה פ"א בשם הגאונים‪ ,‬והוסיף שהרי אנו‬ ‫שאומרים בסליחות‪' ,‬אל הורית לנו לומר שלש‬ ‫רואים כמה פעמים שמזכירים י"ג מידות ולא נענים‪,‬‬ ‫עשרה'‪ ,‬כלומר שבמידת 'אל' הורית לנו שצריך רק 'לומר'‬ ‫וכידוע על סדר זה נתייסד הספה"ק תומר דבורה להרמ"ק(‬ ‫שלש עשרה באמירה בעלמא‪ ,‬ובזה די לנו להשמיע במרום‬ ‫ואולם יש מהקדמונים שפי' דמ"ש 'יעשו כסדר הזה'‬ ‫קולינו 'וזכר לנו היום ברית שלש עשרה'‪ ,‬ובעצם האמירה‬ ‫דהיינו שיתעטפו בטלית וקראו בפיהם את הי"ג מדות של‬ ‫הזאת אנו זוכים שלא נשוב ריקם מלפניו‪] .‬ועי"ש בבני‬ ‫רחמים והקב"ה מוחל‪.‬‬ ‫יששכר שכתב ליישב את דברי הקדמונים שנקטו דמ"ש‬ ‫‪ àúéàå‬בבני יששכר )‪ (å ùåøã á øîàî øãà ùãåç éøîàî‬שיש‬ ‫יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬היינו דמ"מ יכול האדם במדרגות‬ ‫במשמעות הלשון הזה ]שבודאי נתקבל בו בלשון‬ ‫הגבוהות להתקדש כיעקב אבינו ע"ה שקראו הקב"ה א"ל‪,‬‬ ‫בסיני[ 'אם יעשו בני לפני כסדר הזה'‪ ,‬היינו על דרך הדבק‬ ‫כמ"ש )‪' (ë ,âì úéùàøá‬ויקרא לו א"ל אלקי ישראל'‪ ,‬יעוי"ש‬ ‫במדותיו מה הוא רחום וכו' מה הוא חנון וכו' )‪,âì÷ úáù‬‬ ‫ברש"י ב' הפירושים‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫‪ (á‬ורק אם באמת מתנהגים באופן הזה‪ ,‬אז מובטח על‬ ‫‪ ïëúéå‬להוסיף בזה עוד‪ ,‬שאפי' לפי הצד שצריך לקיים‬ ‫הי"ג מידות שאינם חוזרות ריקם‪ .‬אך לאידך יש במשמעות‬ ‫בפועל את הי"ג מידות של רחמים‪ ,‬ולהתדבק‬ ‫לשון זה כפשוטו‪ ,‬אם יעשו בני לפני כסדר הזה שיקראו‬ ‫במידותיו של הקב"ה‪ ,‬גם אין הכוונה שצריך להתדבק בכל‬ ‫במו פיהם בתפלתם בדיבור בעלמא הי"ג מדות א"ל רחום‬ ‫הי"ג מידות‪ ,‬שהרי אי אפשר לאדם להיות א‪-‬ל‪ ,‬אלא די‬ ‫חנון וכו'‪ ,‬שע"י שאומרים את הי"ג מידות ומספרים‬ ‫לאדם שיתדבק במידה א' מהי"ג מידות‪ ,‬ובזה די לעורר‬ ‫ומודיעים שהשי"ת הוא רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד‬ ‫את הי"ג מידות של רחמים‪ .‬ועל דרך הא דאיתא בגמ'‬ ‫ואמת וגו'‪ ,‬בזה לבד כבר מובטח שאינם חוזרות ריקם‪.‬‬ ‫)‪ (à ,ãë úåëî‬על המזמור )‪' (åè íéìäú‬מזמור לדוד‪ ,‬ה' מי יגור‬ ‫‪ áúëå‬הבני יששכר בשם הרה"ק בעל ההפלאה זי"ע‬ ‫באהלך מי ישכון בהר קדשך‪ ,‬הולך תמים ופועל צדק‬ ‫שהכריע שהפי' הראשון הוא האמיתי‪ ,‬שאף‬ ‫ודובר אמת בלבבו‪ ,‬לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו‬ ‫שבודאי צריך אדם להתדבק במידותיו של הקב"ה ולהיות‬ ‫רעה וחרפה לא נשא על קרובו‪ ,‬נבזה בעיניו נמאס ואת‬ ‫רחום וחנון וכו'‪ ,‬אבל כדי לעורר רחמים והמידות אינם‬ ‫יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר‪ ,‬כספו לא נתן בנשך‬ ‫חוזרות ריקם אפי' אם עדיין לא זכה למדרגות הללו‪ ,‬אלא‬ ‫יג‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫או שיתדבק במידת 'רב חסד' וירבה לעשות מעשי חסד‪,‬‬ ‫ושוחד על נקי לא לקח‪ ,‬עושה אלה לא ימוט לעולם'‪.‬‬ ‫ויקבל על עצמו שלא יעבור עליו יום ללא עשיית חסד‬ ‫וכשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה‪ ,‬אמר‬ ‫עם א' מישראל‪ ,‬ואין הכוונה דוקא חסד בממון‪ ,‬אלא כל‬ ‫מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו‬ ‫פעולה של חסד‪ .‬או שיקבל על עצמו מידת 'אמת' להיות‬ ‫ימוט‪ ,‬אמרו ליה מי כתיב 'עושה כל אלה'‪' ,‬עושה אלה'‬ ‫איש אמת‪ ,‬לא להוציא מפיו שום דבר שקר‪ ,‬ולא להתנהג‬ ‫כתיב‪ ,‬אפילו בחדא מינייהו‪ .‬והיינו שאם אדם מקיים‬ ‫בשקר‪ .‬או שיעמול על מידת 'ארך אפיים'‪ ,‬וישתדל שלא‬ ‫אפילו א' מהדברים המוזכרים במזמור‪ ,‬הרי הוא זוכה‬ ‫יבוא לידי המידה הרעה של כעס‪ ,‬ולא לבוא לידי רוגז‬ ‫להיות דבוק בהשי"ת 'יגור באהלך וישכון בהר קדשך'‪.‬‬ ‫וחימה‪ ,‬לא 'לצאת מהכלים'‪ ,‬אלא יתחזק ויתבונן ויטכס‬ ‫ויתכן שכן הדבר גם לענין י"ג מידות של רחמים‪ ,‬דמ"ש‬ ‫עצות ויחפש דרכים מה לעשות בעת שיבוא לידו נסיון‬ ‫'יעשו לפני כסדר הזה' היינו שצריך כל אדם לבחור מידה‬ ‫של כעס‪ ,‬ובזה הוא מתדבק במידת ארך אפייםד‪ .‬וכאשר‬ ‫א' מהי"ג מידות ובזה להתדבק בדרכיו‪ ,‬ובחדא מינייהו‬ ‫הוא מתחזק בא' מהדברים הללו‪ ,‬אזי הוא כבר זוכה‬ ‫סגי‪ ,‬ומי שזוכה להתדבק בא' מהמידות הללו‪ ,‬ובפרט‬ ‫לגלגל עליו את כל הי"ג מידות של רחמים‪ ,‬ומעתה י"ל‬ ‫בימים נעלים וקדושים הללו‪ ,‬וממילא זה ימשוך עליו את‬ ‫דיש מקום לשלב ב' הפירושים יחדיו‪ ,‬שבאמירה יאמר כל‬ ‫כל הי"ג מידות של רחמים‪.‬‬ ‫הי"ג מידות‪ ,‬ובעבודת המידות יעבוד לכה"פ על מידה‬ ‫‪ ìòå‬כן צריך אדם לתפוס בא' מן י"ג המידות‪ ,‬ולדוגמא‬ ‫אחת‪ ,‬ובזה יזכה לאור הי"ג מידות ויעורר רחמי שמים‪.‬‬ ‫יסגל אדם לעצמו מידת 'רחום'‪ ,‬שירחם על בני אדם‪,‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫שלימות הטהרה לפני ה' תלוי בתיקון הענינים שבין אדם לחבירו‬ ‫‪ äøåàëìå‬דבר זה הוא פלא‪ ,‬וכי הענינים שבין אדם‬ ‫‪ áúë‬רבינו יונה ז"ל )‪ (æé úåà ã øòù äáåùú éøòù‬לבאר את‬ ‫לחבירו חמורים יותר מחמורות שבחמורות‪,‬‬ ‫לשון הפסוק 'לפני ה' תטהרו'‪ ,‬שכל מהותו של‬ ‫ויותר מהאיסורים שהם חייבי כריתות ומיתות בי"ד‪ ,‬ולמה‬ ‫יום הכיפורים הוא רק טהרה לפני ה'‪ ,‬היינו ענינים שבין‬ ‫אין יום הכיפורים מכפר על בין אדם לחבירו‪ ,‬וכי חבירו‬ ‫אדם למקום שענינים אלו מכונים 'לפני ה''‪ ,‬אבל על‬ ‫חשוב יותר מהשי"ת‪ ,‬שעל חטא כנגד השי"ת יום‬ ‫ענינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬אין יום הכיפורים מכפר עד‬ ‫הכיפורים מכפר אבל אם ציער או פגע בחבירו אין יום‬ ‫שירצה את חבירו‪ .‬ועוד פי' )‪ (äî úåà à øòù‬עד"ז מ"ש דוד‬ ‫הכיפורים יכול לכפר על זה‪.‬‬ ‫המלך ע"ה 'לך לבדך חטאתי והרע בעינך עשיתי' )‪íéìäú‬‬ ‫‪ êà‬באמת ביאור הענין הוא‪ ,‬שלעבירות שבין אדם‬ ‫‪ (å ,àð‬שלא חטאתי לאיש אלא רק לך לבדך‪ ,‬ואם חטאתי‬ ‫לחבירו אין שום שייכות לכפרת יום הכיפורים‪ ,‬כי‬ ‫לאיש כבר בקשתי מחילה וכפרתי פניו‪ .‬ונמצא שהענינים‬ ‫הנה מי שחייב ממון לחבירו‪ ,‬בודאי שאי אפשר לומר‬ ‫שבין אדם לחבירו חמורים ביותר עד כדי כך שאין יום‬ ‫שיום הכיפורים מכפר ופוטר את החוב‪ ,‬ופשוט שאף‬ ‫הכיפורים מכפר עליהם‪.‬‬ ‫„‪ .‬וביותר צריך להיזהר בימים הללו שלא לכעוס כמ"ש הפוסקים )עי' מ"ב סי' תקפג סק"ה( מלבד גודל האיסור כדישיהיה לסימן‬ ‫טוב‪ ,‬כי הכועס בימים אלו‪ ,‬ורמז לדבר מ"ש בגמ' )ר"ה לב‪ ,‬ב( אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן‪ .‬ולהנ"ל יש עוד טעם‬ ‫כי הכועס הרי הוא הולך כנגד הכח של הימים הללו‪ ,‬וזוהי המידה של ארך אפים‪ ,‬וידוע מ"ש רש"י )ישעי' מח‪ ,‬ט( שהטעם‬ ‫שנקרא 'ארך אפים'‪ ,‬כי הכועס עולה אויר חם בחוטמו ויוצא עשן מנחיריו‪ ,‬כמ"ש עלה עשן באפו‪ ,‬ועל כן נקרא הכעס‬ ‫בשם חרון אף‪ ,‬ומידת ארך אפים הוא שמירה על האף‪] .‬ואולי יתכן שיש כאן סגולה כנגד כעס‪ ,‬לסתום נקבי החוטם‬ ‫בחוזקה‪ ,‬ואז לא יחרה אפו‪ ,‬ואף אם יצעק ויכעס אזי יצעק כשהוא סותם את אפו‪ ,‬וע"ד מה שמספרים על צדיקים שכאשר‬ ‫שחקו בשחוק בשמחת חתן וכלה או בפורים‪ ,‬ולא רצו למלא פיהם בשחוק בעוה"ז‪ ,‬אזי סגרו את הפה וצחקו כאשר הפה‬ ‫סגור‪ ...‬עד"ז יתכן שסגירת האף הוא כח להתגבר על הכעס[‪.‬‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫יד‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬ולשיטה אחת הוא אינו מקיים מצות עשה‬ ‫לאחר יום הכיפורים צריך לפרוע לחבירו את החוב‪ .‬וכמו‬ ‫של תשובה ביום הכיפורים )‪ (åøú 'éñ ç"øô 'éò‬והיינו משום‬ ‫כן אם פגע או ציער את חבירו‪ ,‬אין לזה שום שייכות‬ ‫שחסר לו הטהרה של בין אדם לחבירו‪ .‬ומכאן נובע הדין‬ ‫לכפרת יום הכיפורים‪ ,‬כי אף שיום הכיפורים מכפר על‬ ‫לפייס את חבירו בערב יוה"כ‪ ,‬כי אם לא יסדר את הענינים‬ ‫כל החטאים‪ ,‬אבל אם ציער את חבירו ועדיין לא סידר‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬הרי אינו נטהר‪ ,‬וחסר לו השלימות‬ ‫את הענין ולא תקנו‪ ,‬אין זה קשור ליום הכיפורים‪ ,‬ועל‬ ‫של 'לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'‪ ,‬שצריך‬ ‫כן אין יום הכיפורים מכפר‪ ,‬אבל בודאי שאי"ז חמור יותר‬ ‫אדם לטהר את עצמו לגמרי‪.‬‬ ‫מחטאים שבין אדם למקום‪ .‬אלא שיום הכיפורים מכפר‬ ‫על עבירות שחטא אדם לפני המקום‪ ,‬אבל לא על מה‬ ‫‪ òåãéå‬מ"ש הלבוש והא"ר )‪ (áô÷ú 'éñ‬שבעשרת ימי תשובה‬ ‫שחטא לחבירו‪.‬‬ ‫חותמים ברכת שים שלום‪ ,‬ברוך אתה ה' עושה‬ ‫השלום‪ ,‬כי עושה וכן השלום בגי' ספריא"ל שזה שמו של‬ ‫‪ àìà‬דא"כ יש לעיין‪ ,‬מה פשר ההלכה שצריך לפייס את‬ ‫המלאך הממונה על הכתיבה‪ ,‬ומזכירין אותו עתה שיכתוב‬ ‫חבירו בערב יום הכיפורים )‪ (åøú 'éñ ç"åà ò"åù‬כי הרי‬ ‫אותנו לחיים טובים ולשלום‪ .‬וי"ל בדרך רמז שהרוצה‬ ‫לפי האמור אין ליום הכיפורים שום קשר לענינים שבין‬ ‫להכתב בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וכו'‪ ,‬עליו‬ ‫אדם לחבירו‪ .‬אכן ההסבר הוא‪ ,‬שביום הכיפורים צריך‬ ‫להתחזק במידת 'השלום' בה' הידיעה‪ ,‬שיהיה 'עושה‬ ‫לבוא לפני ה' בטהרה‪ ,‬כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬ ‫שלום' ויתקן את כל הענינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬ובכח‬ ‫אתכם 'מכל חטאתיכם'‪ ,‬הכל צריך להיום זך וטהור‪ ,‬ואם‬ ‫השלום הוא יעורר את המלאך ספריא"ל הממונה על‬ ‫האדם מלוכלך ומוכתם בענינים שבין אדם לחבירו כי לא‬ ‫הכתיבה‪ ,‬ויזכה להכתב בספר החיים ויזכה לכל הברכות‪.‬‬ ‫ריצה את חבירו נמצא שחסר לו בטהרה ובשלימות של‬ ‫יא‪.‬‬ ‫גדולה תשובה ‪ -‬סיכום עשרה חידושים נפלאים בכח התשובה‬ ‫ומקור החידוש הוא א' מי"ג מידות של רחמים‪' ,‬ונקה'‪,‬‬ ‫‪ àúéà‬בחידושי הרי"ם דעשרת ימי תשובה המה כנגד‬ ‫כמש"נ נושא עוון ופשע וחטאה ונקה‪ ,‬וזהו המקור‬ ‫עשרת הדברות‪ ,‬ושני ימי ר"ה הם כנגד אנכי ולא‬ ‫שתשובה מועלת‪ ,‬שהשי"ת מנקה לשבים‪ ,‬וכבר ביארנו‬ ‫יהי' לך‪ ,‬ואכן מצאנו לנכון בס"ד עשרה דבריא אלו‪,‬‬ ‫שהתשובה היא רחמים על פי פסק ודין‪ ,‬כי על י"ג‬ ‫עשרת הדברים אשר נתחדשו בעולם התשובה‪ .‬והנה בגמ'‬ ‫מידות התחייב השי"ת כביכול בשבועה שאינן חוזרות‬ ‫סוף מסכת יומא )‪ (à ,åô‬איתא שמונה מעלות בתשובה‪,‬‬ ‫ריקם‪ ,‬וא"כ ברור שגם מידת 'ונקה' היא מציאות שיש‬ ‫גדולה תשובה‪ ,‬יעוי"ש‪ .‬ואמנם מלבד מעלות התשובה יש‬ ‫לה תוקף על פי דין‪.‬‬ ‫בתשובה עשרה חידושים נפלאים‪ ,‬ואלו הן‪.‬‬ ‫‪ úàå‬החידוש הנפלא הזה‪ ,‬חידש השי"ת בעצמו‪ ,‬ומלבדו‬ ‫‪ ùåãéçä‬הראשון ‪ -‬יעשה תשובה יתכפר לו הנה עצם‬ ‫לא היה מי שיוכל לחדש חידוש גדול כזה‪ .‬ואיתא‬ ‫הדבר שתשובה מועלת הוא חידוש נפלא‪,‬‬ ‫בגמ' )‪ (à ,ãð íéçñô‬שהתשובה קדמה לעולם‪ ,‬ומשמעות‬ ‫וכבר הבאנו דברי המדרש )‪ (áùú æîø íéìäú ù"å÷ìé‬שאלו‬ ‫הדבר הוא שהתשובה היא למעלה מדרך הטבע‪ ,‬ובדרך‬ ‫לחכמה חוטא מה ענשו‪ ,‬אמרה 'חטאים תרדוף רעה וכו'‪,‬‬ ‫הטבע של העולם הזה אין לתשובה שום הסבר‪ ,‬אלא היא‬ ‫שאלו לתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר ]אבל למזיד אין‬ ‫קודמת לעולם וכל כוחה הוא למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫תיקון[ ואף אחד לא ידע להשיב שיעשה תשובה‪ ,‬עד‬ ‫‪ áúëå‬רבנו חננאל בפי' הגמ' ביומא שם‪ ,‬גדולה תשובה‬ ‫שבא הקב"ה בעצמו אמר 'יעשה תשובה ויתכפר לו'‪.‬‬ ‫שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬גדולה תשובה שאפילו‬ ‫וזהו חידוש נפלא והוא מנוגד לכל שכל והגיון‪ ,‬ובבי"ד‬ ‫הגיע חטאתו עד כסא הכבוד התשובה מכפרת‪ .‬היינו‬ ‫של מטה אין מציאות כזאת‪ ,‬שמי שנתחייב עונש מלקות‬ ‫שעשה כל כך הרבה חטאים שכל אחת מונחת ע"ג חברתה‬ ‫או מיתת בי"ד‪ ,‬לא יועיל לו אם יתחרט ויחזור בתשובה‪.‬‬ ‫טו‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫‪ ùåãéçä‬השלישי ‪ -‬זדונות נעשים לו כזכויות הנה הדבר‬ ‫והערימה גדלה והולכת ומגעת עד לכסא הכבוד‪] ,‬ה'‬ ‫הזה הוא חידוש נפלא ביותר‪ ,‬שאדם שזוכה‬ ‫ירחם‪ ,‬איך אפשר להספיק לחטוא כל כך הרבה‪ [...‬אף על‬ ‫לעשות תשובה מאהבה‪ ,‬כל החבילות של המעשים הלא‬ ‫פי כן‪ ,‬גדולה תשובה שמכפרת אפי' ע"ז‪ .‬והדברים‬ ‫טובים שעשה הכל נהפך למצוות ומעשים טובים‪ .‬וכבר‬ ‫מפורשים להדיא בדברי רבנו חננאל‪ ,‬והיא תורת אמת‪,‬‬ ‫הבאנו דברי החתם סופר זי"ע )‪à"ò èé óã à"ç ñ"úç úåùøã‬‬ ‫ובודאי כן הוא‪.‬‬ ‫‪ (àåä ä"ã‬שאדם אכל בשר נבילה ר"ל‪ ,‬ואח"כ שב בתשובה‬ ‫מאהבה‪ ,‬אז כל כזית של בשר נבלה שאכל נחשב לו‬ ‫‪ ùåãéçä‬השני ‪ -‬העושה תשובה ומקבל עליו לעשות‬ ‫כאילו אכל קרבן פסח בירושלים‪ .‬וכמו כן אדם שהיה‬ ‫מקבל שכר כאילו עשה וכ"כ רבינו יונה ז"ל‬ ‫רגיל ללכת לבתי תיאטראות ר"ל‪ ,‬אזי כשחוזר בתשובה‬ ‫)‪ (é úåà á øòù äáåùú éøòù‬שכאשר אדם מקבל על עצמו קבלה‪,‬‬ ‫שלימה הרי הכל מתהפך לזכויות‪ ,‬וביום הדין יבואו‬ ‫עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר‪ ,‬ומעת אשר קיבל‬ ‫ויעידו שביום פלוני הלך אדם זה לבית המדרש ועסק‬ ‫כזאת במחשבתו וגמר עליו בלבו‪ ,‬לעשות ככל אשר יורוהו‬ ‫בתורה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫תופסי התורה‪ ,‬קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצוות‬ ‫כאילו כבר עשה וקיים הכל‪ ,‬ומניחים את המצוות הללו‬ ‫‪ ïëúéå‬ההסבר בחידוש זה‪ ,‬כי על תשובה פשוטה שהיא‬ ‫על משקל הזכויות‪ .‬וכן ארז"ל )‪ (á"éôñ ùãåçä àá àúìéëî‬עה"פ‬ ‫בתשובה מיראה זדונות נעשים לו כשגגות‪ ,‬כי הוא‬ ‫'וילכו ויעשו בני ישראל' )‪ (çë ,áé úåîù‬וכי מיד עשו והלא‬ ‫מפחד וחושש מהעונש‪ ,‬ונמצא שהוא שב בתשובה מסיבות‬ ‫לא עשו עד ארבעה עשר לחודש‪ ,‬אלא כיון שקיבלו‬ ‫צדדיות‪ ,‬אך על החטא עצמו אינו מצטער כל כך‪ ,‬ואינו‬ ‫עליהם לעשות‪ ,‬מעלה עליהם כאילו עשו מיד‪ .‬ובזה ביאר‬ ‫כואב על שחטא‪ ,‬ובכל זאת הוא שב רק מפני שהוא מפחד‬ ‫רבינו יונה ז"ל משחז"ל )‪(è"î â"ô úåáà ò"òå á"ëô ð"øã úåáà‬‬ ‫שכעת כותבים וחותמים את גזר דינו‪ ,‬והוא מפחד וחושש‬ ‫כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת שנאמר‬ ‫שלא יבוא עליו עונש חלילה‪ ,‬ולכן שב בתשובה מפני‬ ‫נעשה ונשמע‪ ,‬כי האיש שקיבל על נפשו בלב נאמן לשמור‬ ‫שאינו רוצה את התוצאות של החטאים‪ ,‬אז ממתיקים לו‬ ‫ולעשות עפ"י התורה‪ ,‬יש בידו מן היום הזה שכר על כל‬ ‫שזדונות נעשים לו כשגגות‪ ,‬וממילא לא יענש‪ ,‬אבל על‬ ‫המצוות‪ .‬וע"כ מעשיו מרובין מחכמתו כי עדיין לא ידע‬ ‫עצם החטא שהמרה את פי אלקיו אינו מתחרט‪ .‬אבל‬ ‫את הדבר ושכרו אתו‪ ,‬וכמ"ש לענין מה שאמרו בנ"י בהר‬ ‫כששב בתשובה מאהבה‪ ,‬אזי הוא באמת מתחרט על מה‬ ‫סיני נעשה ונשמע‪ ,‬שהקדימו קבלת המעשה על נפשם‬ ‫שחטא‪ ,‬כי הוא מבין ויודע שעשה שלא כהוגן‪ ,‬והוא‬ ‫לפני השמיעה‪ ,‬ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשיו של‬ ‫מתחרט בלבבו למה עשיתי כדבר הרע הזה‪ ,‬והלא השי"ת‬ ‫אדם מרובין יותר ממה שהוא יודע‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫הוא אב רחום וחנון ונותן לו כל כך הרבה טובה וברכה‬ ‫בכל עת ובכל שעה‪ ,‬ועושה עמו חסדים וטובות ניסים‬ ‫‪ åðéáø‬יונה ז"ל הוא ראשון ופוסק‪ ,‬וכאן פסק לנו להלכה‬ ‫ונפלאות עד אין מספר‪ ,‬ויש לו דעת והבנה שלא הי' ראוי‬ ‫דבר מופלא‪ ,‬דהנה לכאו' יש מקום לעיין‪ ,‬וכי מה‬ ‫לעשות כן‪ ,‬וא"כ הוא מתחרט על עצם המעשה שעשה‪,‬‬ ‫תועיל התשובה בחודש אלול‪ ,‬הרי אדם שחטא ועשה‬ ‫ולכן העבירה עצמה נעקרת‪ .‬ונמצא שעל כל עבירה שעשה‬ ‫עבירות הרבה ושב בתשובה ]עכ"פ תשובה מיראה[‪ ,‬אמנם‬ ‫קיים מצוה של תשובה‪ ,‬ועל כן הכל מתהפך לזכויות‪ ,‬וכל‬ ‫נעשו הזדונות לשגגות‪ ,‬אבל הרי צריך זכויות ליום הדין‪,‬‬ ‫עבירה שעשה נעקרת ותחתיה נעשה מצוה של תשובה‪.‬‬ ‫ובמה יתוסף לו הזכויות להכריע את הכף‪ ,‬הלא עדיין לא‬ ‫‪ äæáå‬חלוק תשובה מאהבה מתשובה מיראה‪ ,‬שכאשר‬ ‫הספיק להרבות בתורה ומצוות ומעש"ט‪ .‬אמנם רבינו יונה‬ ‫עושה תשובה מיראה עצם החטא נשאר אלא‬ ‫פסק שאם כעת אדם עושה תשובה ומקבל על עצמו‬ ‫שאינו נענש ע"ז‪ ,‬משא"כ אם עושה תשובה מאהבה הרי‬ ‫לעשות מכאן ואילך רצון השי"ת‪ ,‬נמצא שכל המצוות‬ ‫זה עוקר את החטא למפרע כאילו מעולם לא נעשה‪ ,‬ולא‬ ‫שיעשה להבא נחשב לו כאילו כבר עשאם עתה‪ ,‬וא"כ‬ ‫נשאר ממנו שום רושם‪ ,‬וכעין החילוק שמצינו לענין‬ ‫בודאי יש לו את היכולת להכריע את המאזנים לכף זכות‪,‬‬ ‫נדרים‪ ,‬שהתרת נדר ע"י חכם הוא עוקר את הנדר למפרע‪,‬‬ ‫ולהכתב בספרן של צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫טז‬ ‫‪ ãåòå‬י"ל שהרמב"ם למד שכן הלכה כי כן מפורש‬ ‫משא"כ הפרת נדרים שהוא רק מיפר מכאן ולהבא אבל‬ ‫להדיא בקרא‪ ,‬כמ"ש החתם סופר עה"ת בפרשת‬ ‫אינו עוקר למפרע )‪ (ìòá ä"ã íù 'ñåúáå á ,àë øéæð 'éò‬וכמו כן‬ ‫שופטים )‪ (áéçøé íàå ä"ã‬שנאמר בפרשת התשובה 'ושבת‬ ‫תשובה מאהבה דומה להתרה ע"י חכם‪ ,‬כי החכם יש לו‬ ‫עד ה' אלקיך וגו' והטיבך והרבך מאבותיך' )‪(ä ,ì íéøáã‬‬ ‫דעת ומבין הוא עוקר את הענין למפרע‪ ,‬וכן בתשובה מי‬ ‫והיינו טעמא משום דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין‬ ‫שעושה תשובה מתוך דעת והבנה‪ ,‬הוא מתבונן וחושב מה‬ ‫צדיקים גמורים יכולים לעמוד‪ ,‬ע"כ נהיה טובים וחשובים‬ ‫עשה לי השי"ת שכזאת וכזאת עשיתי לפניו‪ ,‬ועי"ז הוא‬ ‫יותר מאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שהיו‬ ‫עוקר את כל החטא מעיקרו‪ ,‬וממילא נשאר רק מצות‬ ‫צדיקים גמורים‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬וממילא זדונות נעשים לו זכויות‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬ביארו מה דאי' בגמ' ר"ה שלשה ספרים נפתחים‬ ‫‪ ùåãéçä‬הרביעי ‪ -‬מעלת בעלי תשובה יותר מן הצדיקים‬ ‫בר"ה‪ ,‬אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים‬ ‫ארז"ל )‪ (á"ò ãì úåëøá‬במקום שבעלי תשובה‬ ‫גמורים וא' של בינונים‪ ,‬ומקשים העולם למה צריך שלשה‬ ‫עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד‪ ,‬שכביכול‬ ‫ספרים‪ ,‬בתרי סגי של צדיקים ושל רשעים‪ ,‬ובינונים אם‬ ‫השי"ת אומר שהאדם ששב בתשובה הוא יקר וחשוב‬ ‫בעיני יותר מהצדיקים הגמורים‪ .‬ובאמת דבר זה הוא‬ ‫יעשו תשובה יכתבו בספרן של צדיקים ואם לא יעשו‬ ‫מחלוקת בגמ' שם‪ ,‬דרבי יוחנן ס"ל כל הנביאים כולן לא‬ ‫תשובה יכתבו בספר של רשעים‪] .‬וקושיא זו נוגעת לנו‬ ‫נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא‬ ‫מאוד‪ ,‬שהרי אנו מחשיבים עצמנו כבינונים‪ ,‬דלעולם יראה‬ ‫ראתה אלקים זולתך‪ ,‬דצדיקים עומדים בדרגה יותר גבוהה‬ ‫אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי[ ופי' שאמנם‬ ‫מבעלי תשובה‪ ,‬ורבי אבהו ס"ל מקום שבעלי תשובה‬ ‫היות שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים‬ ‫עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין‪ .‬ואמנם להלכה פסק‬ ‫יכולים לעמוד‪ ,‬לכן אם הבינונים זכו ועשו תשובה‪ ,‬הרי‬ ‫הרמב"ם בהל' תשובה )‪ (ã"ä æ"ô‬כר' אבהו וז"ל‪ ,‬אל ידמה‬ ‫הם טובים וחשובים יותר מצדיקים גמורים ואינם יכולים‬ ‫אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני‬ ‫להכתב יחד עם הצדיקים‪ ,‬וצריך ספר מיוחד בעבורם‪.‬‬ ‫העונות והחטאות שעשה‪ ,‬אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד‬ ‫‪ ùåãéçä‬החמישי ‪ -‬הרהור תשובה מהפך רשע גמור‬ ‫הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם‪ ,‬ולא עוד אלא‬ ‫לצדיק גמור והוא חידוש גדול ונפלא‬ ‫ששכרו הרבה‪ ,‬שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש‬ ‫שבהרהור אחד סגי‪ ,‬אדם שחטא הרבה והוא בגדר רשע‬ ‫יצרו‪ ,‬אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין‬ ‫גמור‪ ,‬אך אם הרהר תשובה בלבו באמת כבר הוא בגדר‬ ‫צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו‪ ,‬כלומר מעלתן גדולה‬ ‫צדיק גמור‪ .‬ולענין לימוד התורה מצאנו מחלוקת בפוסקים‬ ‫ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם‬ ‫אם המהרהר בדברי תורה צריך לברך ברכת התורה )‪'éò‬‬ ‫יותר מהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ ,(á"÷ñ íù à"øâä øåàéáå ã 'éòñ æî 'éñ ç"åà‬ועוד כמה ענינים‬ ‫‪ øáëå‬עמדו מפרשי הרמב"ם ע"ז למה פסק כר' אבהו‪,‬‬ ‫שיש נידון אם הרהור כדיבור דמי או לא ואם צריך בפה‬ ‫הלא בכל מקום הלכה כר' יוחנן‪ .‬והגאון‬ ‫דוקא‪ ,‬אך כאן לענין התשובה‪ ,‬מי שמוציא את מחשבתו‬ ‫הרוגצ'ובער בעמח"ס צפנת פענח תירץ שהרמב"ם סמך‬ ‫ורצונו הטוב‪ ,‬אזי אפי' אם זה רק הרהור בלבד די‪ .‬והמקור‬ ‫בזה על סתם ברייתא בגמ' )÷‪ (á ,èî ïéùåãé‬המקדש את‬ ‫לזה בגמ' הנ"ל‪ ,‬המקדש אשה ע"מ שאני צדיק גמור וכו'‪,‬‬ ‫האשה על מנת שאני צדיק גמור‪ ,‬אפי' רשע מקודשת שמא‬ ‫שמא הרהר תשובה בלבו‪ .‬ויש מימרא שאמרו צדיקים‪,‬‬ ‫הרהר תשובה בדעתו‪ .‬ומעתה אי נימא כר' יוחנן דמדרגת‬ ‫דכשם שאחז"ל )‪ (à ,èë àîåé‬דהרהורי עבירה קשים מעבירה‪,‬‬ ‫צדיק היא יותר מבעל תשובה‪ ,‬לא היו הקדושין צריכין‬ ‫כך מידה טובה מרובה שהרהורי תשובה הם טובים יותר‬ ‫לחול‪ ,‬כי הלא הוא התנה עמה על מנת שאני 'צדיק גמור'‪,‬‬ ‫מתשובה‪ ,‬הרהור התשובה והרצון שמראה האדם ומוכיח‬ ‫ובאמת אינו יותר מאשר 'בעל תשובה'‪ ,‬ומוכח דלהלכה‬ ‫שרצונו ותשוקתו היא להתקרב אל ה'‪ ,‬הוא דבר נפלא‬ ‫קיי"ל כר' אבהו דבעל תשובה גדול מצדיק‪ ,‬וע"כ מקודשת‬ ‫ונעלה מאוד‪.‬‬ ‫כי בכלל מאתיים מנה‪.‬‬ ‫יז‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫יצר הרע‪ ,‬שהוא מענה אותם בעינויים מרים ואינו נותן‬ ‫‪ ùåãéçä‬השישי ‪ -‬סילוק המחיצות והמסכים עוד טרם‬ ‫לישראל מנוחה‪ ,‬ומתחרט אני על שבראתיו‪.‬‬ ‫התשובה כמו שביארנו )‪,(ãåòå ìåìà ùãåç éøîàî‬‬ ‫‪ àúéàå‬שדבר זה מתעורר בכל שנה בעת אמירת כל‬ ‫שכאשר אדם מהרהר בתשובה ומכין א"ע לתשובה כי‬ ‫נדרי‪ ,‬כמ"ש בזוה"ק שאומרים בליל כל נדרי‪,‬‬ ‫רצונו להתקרב אל ה'‪ ,‬כבר באותה שעה השי"ת מוחל‬ ‫שכביכול השי"ת מבקש התרה לשבועתו אשר נשבע‪ ,‬והוא‬ ‫ומסלק ממנו את המחיצות והמסכים‪ ,‬כמ"ש 'מחיתי כעב‬ ‫רוצה לפדות את ישראל מהגלות המר‪ ,‬והוא כביכול אומר‬ ‫פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך'‪ ,‬שעוד טרם‬ ‫'בכולהון איתחרטנא בהון'‪ .‬וכן איתא בגמ' )‪(à ,ãò á"á‬‬ ‫שקיים 'שובה אלי'‪ ,‬כבר השי"ת מחה ממנו את הפשעים‬ ‫שרבה בר בר חנה שמע בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי‬ ‫ואת החטאים‪ ,‬והוא כובש עוון‪ ,‬שזה מהי"ג מידות שנאמר‬ ‫ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי‪ ,‬כביכול השי"ת מצפה‬ ‫במיכה 'יכבוש עוונותינו'‪ ,‬שכביכול השי"ת מטמין את‬ ‫שיפירו לו את הנדר‪ ,‬והוא מחפש דרך להיפטר מן‬ ‫העוונות שלא יפריעו לו והמקטרגים לא יציקו לו‪ ,‬וזה‬ ‫השבועה כדי שיוכל לגאול את בני ישראל‪ .‬וכן השי"ת‬ ‫כדי שיהיה בידו לעשות תשובה כראוי ונכון לו‪.‬‬ ‫אומר 'ואסרנא לא אסרי'‪ ,‬ע"ד מה שנאמר )‪' (à ,î 'éîøé‬והוא‬ ‫‪ ùåãéçä‬השביעי ‪ -‬השי"ת כביכול חוזר בתשובה הנה‬ ‫אסור באזיקים'‪ ,‬שהוא כביכול אסור בבית האסורים על‬ ‫ידוע משחז"ל )‪ùøãîáå â"ä à"ô ä"ø éîìùåøé 'éò‬‬ ‫הגלות‪ ,‬והוא מבקש התרה להתיר את החבלים שקושר את‬ ‫‪ (è"ô ,ì ø"åîù‬שהשי"ת כביכול מקיים את כל מצוות‬ ‫השכינה בגלות‪ .‬וזה החידוש בתשובה שכביכול השי"ת‬ ‫התורה‪ ,‬וביניהם גם מצות תשובה‪ ,‬והוא כביכול שב אל‬ ‫שב בתשובה מיראה ומאהבה ומתחרט על העבר‪ .‬וזוהי‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬וזוהי תשובתו‪ ,‬וע"ז נאמר 'ושב ה' אלקיך‬ ‫הסיבה שתפלה זו נתקבלה בכל ישראל לאמרה בחרדה‬ ‫את שבותך ורחמך'‪ ,‬ואח"כ עוד פעם 'ושב וקבצך מכל‬ ‫גדולה מאוד‪.‬‬ ‫העמים'‪ ,‬שהשי"ת כביכול שב ב' פעמים‪ ,‬שזה תשובה‬ ‫‪ ùåãéçä‬השמיני ‪ -‬השי"ת חפץ ומשתוקק שישראל יחזרו‬ ‫מאהבה‪] ,‬ע"ד מש"כ בצל"ח )‪ (à ,ã úåëøá‬שאדם העושה‬ ‫בתשובה יש לעמוד על ענין התשובה‪ ,‬למה‬ ‫תשובה ואח"כ חוזר ועושה תשובה פעם נוספת על אותם‬ ‫נקרא בשם תשובה‪ ,‬כי לכאורה לשון תשובה הוא תשובה‬ ‫החטאים‪ ,‬הרי זו תשובה מאהבה[ כי כאשר השי"ת שב‬ ‫לשאלה‪ ,‬ומה היא השאלה שעליה יש תשובה‪ ,‬והול"ל‬ ‫בתשובה לראשונה‪ ,‬הרי זה כביכול בבחינת תשובה‬ ‫בשם 'שיבה'‪ ,‬כמו 'שובה ישראל עד ה"א' שכאשר אדם‬ ‫מיראה‪ ,‬ומה שייך לומר יראה אצל השי"ת‪ ,‬אמנם השי"ת‬ ‫איבד את דרכו הוא שב אל הדרך הטובה והישרה‪ ,‬ולמה‬ ‫ירא ומפחד מה יהיה עם הנשמה הזאת‪ ,‬כי יש לאדם כח‬ ‫נקרא בשם תשובה‪.‬‬ ‫הבחירה‪ ,‬והשי"ת כביכול 'חושב מחשבות לבלתי ידח‬ ‫ממנו כל נידח' )‪ (ãé ,ãé ,á ìàåîù‬כי מי שנאבד ממנו יתברך‬ ‫‪ ì"éå‬שכל המושג של תשובה הוא שהשי"ת ברוב רחמיו‬ ‫הוא נאבד אבידה נצחית רח"ל‪ ,‬ולא יהיה לו תיקון לעולם‪,‬‬ ‫מחפש את האדם ושואל אותו ‪È Æ Ç‬‬ ‫'איּכּה'? היכן אתה?‬ ‫ולכן השי"ת מגודל יראתו שלא תאבד הנשמה לנצח ע"י‬ ‫אני ממתין ומצפה לך‪ ,‬והאדם משיב תשובה להשי"ת‬ ‫הבחירה שלו שב אל האדם וקורא לו 'שובה אלי' ‪-‬‬ ‫ואומר 'הנני'‪ .‬תשובה אינה דבר עצוב וכואב‪ ,‬אלא מהות‬ ‫'יענקעלע קום צוריק'‪ .‬ואח"כ השי"ת חוזר ועושה שנית‬ ‫התשובה היא שמחה גדולה‪ ,‬שהאב שמח בכך שהבן חזר‬ ‫תשובה שהיא תשובה מאהבה‪ ,‬מאהבת עמו ישראל לעד‪.‬‬ ‫אליו‪ ,‬והיא תשובה לשאלה שהשי"ת שאל את האדם היכן‬ ‫הוא‪ .‬ואם האדם שב בתשובה אבל לא באופן של תשובה‬ ‫‪ ø÷éòäå‬הראשון מעקרי התשובה התשובה הוא החרטה‬ ‫לשאלה‪ ,‬אולי עדיף שימנע מזה 'ושב ואל תעשה' כי יביא‬ ‫על העבר‪ ,‬כמ"ש רבינו יונה ז"ל )‪ïåùàø øòù ú"òù‬‬ ‫אותו לעצבון ורגזון וכעס על בני ביתו‪ .‬אבל האמת היא‬ ‫‪ (é úåà‬שיבין כי רע ומר עזבו את ה' וישיב אל לבו ויתחרט‬ ‫שהתשובה היא חזרה שהאב ובנו חוזרים ונפגשים אחר‬ ‫על מעשיו הרעים ויאמר בלבבו מה עשיתי וכו'‪ ,‬וכך גם‬ ‫שלא ראו זה את זה זמן ארוך‪ ,‬וכן איתא בתנא דבי אליהו‬ ‫כאשר השי"ת שב בתשובה הוא כביכול מתחרט בחרטה‬ ‫)‪ (àì ÷øô‬מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה‬ ‫על העבר‪ ,‬כמ"ש בגמ' )‪' (à ,áì úåëøá‬אשר הריעותי'‬ ‫להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו שיעשו תשובה‬ ‫שהשי"ת כביכול מתחרט ואומר‪ ,‬אני גרמתי להם שבראתי‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫יח‬ ‫ועצב‪ ,‬אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח‪ ,‬עי"ש‪ .‬ובילקוט‬ ‫וכו'‪ .‬ובודאי שהשי"ת אינו צריך לשאול אדם היכן הוא‪,‬‬ ‫שמעוני )‪ (æëøú æîø ã"ô íéìäú‬למנצח בנגינות‪ ,‬למי שהוא‬ ‫והכל גלוי וידוע לפניו‪ ,‬אבל מ"מ יש בחירה ביד האדם‪,‬‬ ‫מבקש להנצח‪ ,‬אמר הקב"ה כשאני נוצח אני מפסיד‪,‬‬ ‫והשי"ת מחפש אותו אולי ישוב‪ ,‬ויענה 'הנני'‪.‬‬ ‫נצחתי בדור המבול בדור הפלגה בסדומיים ואבדתי‪ ,‬משה‬ ‫נצחו ונשתכר כל אותם אוכלוסין‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר שהשי"ת‬ ‫‪ ïëå‬מבואר בנוסח הברכה 'הרוצה בתשובה'‪ ,‬ולכאו'‬ ‫מצפה ורוצה שינצחוהו‪ ,‬ואת הדבר הזה השי"ת מבקש‬ ‫הול"ל 'המקבל תשובה' שהשי"ת מקבל ברחמים את‬ ‫השב בתשובה‪ .‬אמנם האמת היא שלא זו בלבד שהשי"ת‬ ‫מכאו"א מישראל‪ ,‬בבקשה ממך‪ ,‬אנא תנצח אותי‪ ,‬אל‬ ‫מקבל את התשובה בדיעבד‪ ,‬שמאחר שבא השי"ת מקבלו‪,‬‬ ‫תתבהל ואל תפחד‪.‬‬ ‫אלא כביכול הוא רוצה בתשובה‪ ,‬והוא חפץ ומשתוקק‬ ‫‪ ùåãéçä‬התשיעי ‪ -‬אין שום דבר המועיל לכפרת עוון‬ ‫שהאדם ישוב אליו‪ .‬ועל זה אומרים בתפלת נעילה שהיא‬ ‫מלבד התשובה‪ ,‬כי כל מה שמכפר כגון יום‬ ‫עת רצון הגדולה ביותר‪' ,‬אתה נותן יד לפושעים וכו'‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬הקרבת הקרבנות ושמירת שבת‪ ,‬אבל אחר‬ ‫'ואתה אלו‪-‬ה סליחות חנון ורחום וכו'‪ ,‬ורוצה אתה‬ ‫שנתחדש החידוש של תשובה אין דבר המועיל בלא‬ ‫בתשובת רשעים‪ ,‬ואין אתה חפץ במיתתם‪ ,‬שנאמר אמור‬ ‫תשובה‪ ,‬כי יום הכיפורים אינו מכפר בלא תשובה‪ ,‬וכן‬ ‫אליהם חי אני נאום ה' אלקים אם אחפוץ במות הרשע‬ ‫הקרבת קרבנות אין מכפרים בלא תשובה‪ ,‬וגם על‬ ‫כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכו'‪ ,‬וממשיכים ואומרים‬ ‫שמירת שבת שאחז"ל )‪ (á ,çé÷ úáù‬כל המשמר שבת‬ ‫שם עוד כמה וכמה פסוקים על הדבר הזה‪.‬‬ ‫כהלכתו אפי' עוע"ז כדור אנוש מוחלין לו‪ ,‬כ' הט"ז‬ ‫‪ àúéàå‬בזוה"ק )‪ (à ,åë÷ àùð úùøô‬שבכל יום ויום בת קול‬ ‫)‪ (áîø 'éñ ùéø‬שזהו רק באופן שעשה תשובה‪ .‬וגם על‬ ‫יוצאת ומכרזת שובו בנים שובבים‪ .‬ופי' הבעש"ט‬ ‫הגאולה פסק הרמב"ם )‪ (ä"ä äáåùú 'ìäî æ"ô‬שאין ישראל‬ ‫הק' זי"ע )‪ (ç óã äîã÷äá óñåé úøåô ïá 'éò‬שענין הבת קול הוא‬ ‫נגאלין אלא בתשובה‪ ,‬וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל‬ ‫הרהורי התשובה שבאים לכל א' מישראל בכל יום‪,‬‬ ‫לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין‪ ,‬שנאמר‬ ‫והשי"ת מתחנן לכאו"א מישראל שובו בנים שובבים‪,‬‬ ‫והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך‬ ‫שובו‪ ,‬שובו‪ ...‬והוא יושב ומצפה‪ ,‬ואם ישוב מיד יקבלו‪,‬‬ ‫ושב ה' אלהיך וגו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מיד ממש‪ ,‬בהרהור א' של תשובה בשעתא חדא וברגעא‬ ‫‪ ùåãéçä‬העשירי ‪ -‬עשרת ימי תשובה שהשי"ת נתן לנו‬ ‫חדא‪ ,‬וברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול‪ ,‬והשי"ת מתחנן‬ ‫ברוב חסדו ואהבתו מתנה טובה ויקרה‪ ,‬עשרה‬ ‫ומצפה לאדם שכבר יתעורר להרהר בתשובה‪ ,‬והוא כביכול‬ ‫ימים המיוחדים לתשובה ולכפרת עוון‪' ,‬דרשו את ה'‬ ‫שואל‪ ,‬אמתי כבר תעשה את זה‪ ,‬תעשה את זה כבר‪...‬‬ ‫בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב'‪ ,‬אלו עשרה ימים שבין‬ ‫‪ äðäå‬בספה"ק מובא שהפסוק 'אריה שאג מי לא‬ ‫ר"ה ליום הכיפורים‪ ,‬וכתב הרמב"ם )‪(å"ä äáåùú 'ìäî á"ô‬‬ ‫יירא' סובב על הימים הללו‪ ,‬ארי"ה הוא ר"ת‬ ‫וז"ל‪ ,‬אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים‬ ‫א'לול ר'אש השנה י'ום כיפורים ה'ושענא רבא‪ .‬ובאמת‬ ‫שבין ר"ה ויוה"כ היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד‪,‬‬ ‫אחז"ל )‪ (à ,åë÷ àùð úùøô ÷"äåæ‬שבכל יום ויום בת קול‬ ‫שנאמר דרשו ה' בהמצאו‪ ,‬במה דברים אמורים ביחיד אבל‬ ‫יוצאת ומכרזת שובו בנים שובבים‪ ,‬אבל בימים הללו‬ ‫צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם‬ ‫הימים בעצמם שואגים בקול שאגת ארי 'שובו בנים‬ ‫נענין‪ ,‬שנאמר כה' אלקינו בכל קראנו אליו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שובבים' )‪.(í"éøä 'éç‬‬ ‫ובעשרת הימים הקדושים הללו השי"ת נותן לכל יחיד‬ ‫ויחיד כח של רבים‪ ,‬שע"ז אי' בזוה"ק )‪ (à ,ãìø à"ç‬דנפישא‬ ‫‪ ìåëéáëå‬השי"ת רוצה שינצחו אותו בדין‪ ,‬כדאי' בגמ'‬ ‫ואלימא זכותא דרבים‪ .‬ותפלת רבים אינה חוזרת ריקם‪,‬‬ ‫)‪ (à ,èé÷ íéçñô‬מאי דכתיב 'למנצח מזמור‬ ‫ובראשם יום הקדוש שעליו נאמר )‪' (àé ,á ìàåé‬כי גדול יום‬ ‫לדוד'‪ ,‬זמרו למי שנוצחין אותו ושמח‪ ,‬בא וראה שלא‬ ‫ה' ונורא מאוד ומי יכילנו'‪ ,‬בילאו"א‪.‬‬ ‫כמדת הקב"ה מדת בשר ודם‪ ,‬בשר ודם מנצחין אותו‬ ‫יט‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו‪ ,‬שנתן לנו‬ ‫‪ ìòå‬כל אלה אנחנו חייבים להודות לך‪ ,‬כי אילו נתן לנו‬ ‫במתנה עשרה חידושים אלו לכפר על כל עוונותינו‪.‬‬ ‫רק א' מחידושי התשובה הללו דיינו‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫יב‪.‬‬ ‫דרשו ה' בהמצאו ‪ -‬עבודת הימים שבין כסה לעשור‬ ‫מעשי ידי אדם'‪ ,‬ושאל אותו אביו במה הוא מתעמק כל‬ ‫‪ íéîéä‬הקדושים שבין כסה לעשור הם מתנה נפלאה‬ ‫כך בפסוק זה‪ ,‬והשיב ואמר שהוא מכוין 'עצביהם כסף‬ ‫שנתן השי"ת לישראל‪ ,‬ימים אלו נתייחדו‬ ‫וזהב'‪ ,‬שהכסף והזהב גורם לעצבון רוח ולחץ ומתח‪ ,‬זהו‬ ‫לתשובה ולתיקון המעשים‪ .‬בימים אלו השי"ת מצוי‬ ‫משום שטועים וחושבים שזה 'מעשי ידי אדם'‪ ,‬אבל‬ ‫וקרוב‪ ,‬כמ"ש )‪' (å ,äð 'éòùé‬דרשו ה' בהמצאו קראוהו‬ ‫האמת היא שהפרנסה היא מן השמים ולא מעשי ידי אדם‪,‬‬ ‫בהיותו קרוב'‪ ,‬ודרשו חז"ל )‪ (à ,çé ä"ø‬אלו עשרה ימים‬ ‫ואי אפשר לרדוף ולהשיג ממון‪ ,‬כי על לא מוטל האדם‬ ‫שבין ר"ה ליוה"כ‪ ,‬שבהם צריך אדם לדרוש את ה'‬ ‫אלא לעשות השתדלות‪ ,‬אבל האמת שהכסף והזהב הם רק‬ ‫ולהתקרב אליו‪ ,‬והוא זמן של רחמים וחסדים שהכל‬ ‫מן השמים‪ ,‬ואת היסוד הזה צריך לחזור ולשנן תמיד‪.‬‬ ‫מתקבל בנקל ובמהירות‪ ,‬וכל פעולה שיהודי עושה לטובה‬ ‫הכל מתקבל באהבה וברצון‪ .‬ובהפטרת שובה ישראל‬ ‫‪ éðááå‬יששכר )‪ (è úåà ç øîàî ïñéð ùãåç éøîàî‬הביא בשם‬ ‫נאמר )‪' (è ,ãé òùåä‬אני כברוש רענן ממני פריך נמצא'‬ ‫הרה"ק ר"פ מקאריץ זי"ע‪ ,‬שכשם שלענין כבוד‬ ‫ופירש"י אני כברוש רענן ‪ -‬אני לו נכפף להיות אוחז ידו‬ ‫אמרו חז"ל )‪ (á ,âé ïéáåøéò‬שהבורח מן הכבוד הכבוד רודף‬ ‫בי כברוש רענן הנכפף לארץ שאדם אוחז בענפיו‪ ,‬כלומר‬ ‫אחריו והרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו‪ ,‬ה"נ בענין‬ ‫אהיה מצוי לו‪ .‬ממני פריך נמצא ‪ -‬והלא אני הוא שכל‬ ‫הפרנסה‪ ,‬מי שרודף אחר הפרנסה היא בורחת ממנו‪,‬‬ ‫טובתך מאתי באה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫והבורח ממנו היא רודפת אחריו‪ .‬אדם חושב שהוא יכול‬ ‫לרדוף אחר הפרנסה‪ ,‬הפרנסה יכולה לרוץ יותר מהר ממנו‬ ‫‪ àúéàå‬בשם הרמ"ק ז"ל )‪íéøôà äèî ìò äèîä äö÷ 'éôá àáåî‬‬ ‫ולברוח‪ ,‬ומי שהולך לאט אז גם הפרנסה הולכת לאט‪ ,‬ואז‬ ‫‪ (á"ë÷ñ á"øú 'éñ‬שיתנהג בעשרת ימי תשובה כמו‬ ‫אפשר לקפוץ ולתפוס את הפרנסה‪ ...‬והכוונה שאדם שאינו‬ ‫בחול המועד‪ ,‬שלא לעסוק במלאכה שאינו דבר האבד רק‬ ‫מאמין וחושב שהוא מסובב‪ ,‬הוא אינו נעצר להתבונן‪,‬‬ ‫בעסק התורה והתשובה והתבודדות‪ ,‬ומובא גם בראשית‬ ‫אלא רודף אחר הממון‪ ,‬אז הפרנסה בורחת ממנו‪ .‬אלא‬ ‫חכמה )‪ (çî÷ úåà íééç úåàöåú‬וכ"כ בריש ספר יערות דבש‬ ‫אדם צריך להיות בגדר 'נצבים'‪ ,‬ואף שאחר כך הוא יהיה‬ ‫בשם האריז"ל‪ ,‬עי"ש‪ .‬וי"ל שאם האדם קובע את ימי‬ ‫'וילך'‪ ,‬מ"מ יתייצב ויעצור לזמן קצר ואז מתקיים בו מ"ש‬ ‫עשי"ת להיות בגדר 'חול המועד' כנ"ל‪ ,‬אזי ראש השנה‬ ‫חז"ל )‪ (ã ,ä"ô äáø íéøáã‬אם יש דין למטה אין דין למעלה‪,‬‬ ‫נהפך להיות 'יום טוב של ראש השנה'‪ ,‬וגם יוה"כ נהפך‬ ‫שאם אדם אומר להשי"ת‪ ,‬אני אבדוק את עצמי ואפשפש‬ ‫להיות יום טוב‪ ,‬שהרי חוה"מ הוא בין הימים טובים‪.‬‬ ‫במעשי‪ ,‬אז בשמים אין בודקים ואין מפשפשים במעשיו‪,‬‬ ‫‪ äðäå‬קשה מאוד לקבוע כן הלכה למעשה שלא יעסוק‬ ‫כי הוא נעצר ושופט את עצמו‪.‬‬ ‫אדם במלאכה בימים אלו‪ ,‬אבל עכ"פ במחשבה‬ ‫צריך להתנהג כך‪ ,‬כי ימים אלו דומים באמת לחול המועד‬ ‫‪ àúéàå‬בשם האריז"ל שיש כח בימים האלו בכל יום‬ ‫שיש קדושה לפניו וקדושה לאחריו‪ ,‬כי ר"ה לפני הימים‬ ‫לתקן המעוות מה שחטא בכל השנה ביום זה‪,‬‬ ‫הללו ויוה"כ לאחריהם‪ ,‬ואם הוא דומה לחול המועד ראוי‬ ‫דהיינו שביום ראשון יתקן את כל ימי הראשון של כל‬ ‫באמת שינוח האדם בימים אלו ויקח לעצמו 'ימי חופשה'‬ ‫השנה‪ ,‬וכן יום שני של עשרת ימי תשובה סגולתו לתקן‬ ‫וישבות ממלאכתו‪ ,‬ויעצור את מרוצתו אחר הממון‪.‬‬ ‫כל מה שפגם בימי שני וכו'‪ ,‬וכן שמירת השבת כהלכתו‪,‬‬ ‫מוחלין לו על כל מה שחטא בכל שבתות השנה‪ ,‬מיום‬ ‫‪ øôåñîå‬על הגה"ק בעל התניא זי"ע שבילדותו התעמק‬ ‫הולדו ועד עתה‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫בתפלת ההלל כשאמר 'עצביהם כסף וזהב‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫כ‬ ‫יג‪.‬‬ ‫רבונו של עולם לאמיר מאכן א בייט‬ ‫שדיבר אל ה'‪ .‬וכן הוא האמת כי יסורים מכפרים‪ ,‬וכדאי'‬ ‫‪ âäðî‬ישראל קדושים לערוך סדר כפרות בעיו"כ‪ ,‬ולעת‬ ‫בגמ' )‪ (à ,åô àîåé‬שהיסורים נכללים בחילוקי כפרה‪ .‬וצדק‬ ‫כזאת הזמן גרמא להזכיר מה שמסופר אודות‬ ‫אותו כפרי שפנה אל ה' וביקש 'אתה תכפר על כל‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע‪ ,‬שפ"א באו‬ ‫העוונות‪ ,‬ואני מקבל עלי באהבה את היסורים שנתת לי‪,‬‬ ‫תלמידיו בליל עיוה"כ לראות עבודת רבם במנהג כפרות‪.‬‬ ‫פנה נא אל התלאות ואל לחטאות'‪.‬‬ ‫דחה אותם הרה"ק ושלחם לא' מבני הכפר שיביטו אחריו‬ ‫בסדר כפרות‪ .‬וראו שהכפרי לקח שני פנקסים‪ ,‬פנקס א'‬ ‫‪ äðäå‬דוגמת העסק הזה של חליפין 'בייט' שהכפרי עשה‪,‬‬ ‫שרשם בו בכל יום את חטאיו במשך כל השנה‪ ,‬והכפרי‬ ‫עושים כלל ישראל עם השי"ת בעיוה"כ בכל שנה‬ ‫קרא את כל הפנקס ומנה את כל החטאים עוונות ופשעים‬ ‫ושנה‪ .‬אבל הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע היה סוחר גדול‬ ‫שעשה במשך כל ימות השנה‪ ,‬והתודה בבכיות והתמרמר‬ ‫יותר מהכפרי הזה‪ ,‬ועסקת החליפין שלו היתה בבחינה‬ ‫על כך ששנה שעברה קיבל על עצמו בהבטחה גמורה‬ ‫אחרת לגמרי‪ ,‬וכפי הידוע בנוסח של הרה"ק‬ ‫שלא ישוב לכסלו‪ ,‬ועכשיו הוא רואה שנעשה מה שנעשה‪,‬‬ ‫מבארדיטשוב‪ ,‬רבונו של עולם לאמיר מאכן א בייט‪ ,‬אני‬ ‫ובכה על כך‪ .‬ואח"כ לקח עוד פנקס ובו נרשמו כל‬ ‫אתן לך חטאים עוונות ופשעים‪ ,‬ואתה תתן לנו סליחה‬ ‫היסורים והעגמת נפש והצער והתלאות שעברו עליו כל‬ ‫מחילה וכפרה‪ ,‬אבל לא שוה בשוה 'גלייך אויף גלייך'‪,‬‬ ‫השנה‪ ,‬ואמר אוי רבונו של עולם‪ ,‬הרי בשנה שעברה‬ ‫אלא אדרבה תוסיף לנו 'בני חיי ומזוני'‪ .‬ולכאורה יש‬ ‫להתבונן האיך יתכן שישראל חוטאים ויהא חוטא נשכר‪,‬‬ ‫התפללתי וביקשתי ממך שנה טובה ומתוקה‪ ,‬והיה לי‬ ‫ואיך שייך לדבר כן כלפי מעלה ולעשות 'עסקים' עמו‪,‬‬ ‫אמונה ובטחון שתמלא את כל משאלותי‪ ,‬ולבסוף רבו‬ ‫שאנו נותנים לו חטאים עוונות ופשעים והוא עוד יוסיף‬ ‫סבלותי ויסוריי‪ .‬והחליט לשרוף את ב' הפנקסים לשלהבת‬ ‫לנו בני חיי ומזוני‪ .‬והנה ברור שאין לנו שום השגה‬ ‫האש‪ ,‬והיסורים יכפרו על החטאים‪ ,‬ויהיו אלו חילוף אלו‪,‬‬ ‫בנוסחאות הק' של הרה"ק מבארדיטשוב‪ ,‬ובודאי שיש בזה‬ ‫אלו כפרות אלו וכו'‪ ,‬לאמיר זיך אויסגלייכן לאמיר זיך‬ ‫כוונות עמוקות‪ .‬אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים ולפרש‬ ‫מוחל זיין‪ ,‬הבה נתפייס‪ ,‬אני אמחל לך ואתה תמחל לי‪.‬‬ ‫את דבריו הק' בדרך הפשט‪.‬‬ ‫ואמר הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע שסדר הכפרות של‬ ‫אותו יהודי כפרי בקע את כל הרקיעים‪ ,‬ושבר את כל‬ ‫‪ ì"éå‬שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע ‪ -‬לוי יצחק בן שרה‬ ‫המחיצות למעלה לפעול שנה טובה עבור כלל ישראל‪.‬‬ ‫שאשא ‪ -‬היה סנגורן של ישראל וידע היטב את‬ ‫הנקודה הפנימית של כל אדם מישראל‪ ,‬שכאשר האדם‬ ‫‪ ÷åæéçå‬גדול יש לנו ללמוד‪ ,‬אחרי כל מה שעבר על כלל‬ ‫נותן את החטאים והעוונות והפשעים הוא נעקר מהם‬ ‫ישראל בכללות ובפרטות‪ ,‬כי כל לבב דוי וכל‬ ‫לגמרי‪' ,‬ער רייסט זיך אוועק אינגאנצן'‪ ,‬והוא שב ע"ז‬ ‫ראש לחלי‪ ,‬ביסורי גוף ונפש ממון ונשמה רח"ל‪ ,‬והרי על‬ ‫בתשובה שלימה בחרטה על העבר ובקבלה על העתיד‪,‬‬ ‫יסורים אחז"ל )‪ (á ,ä úåëøá‬לא הן ולא שכרן‪ ,‬אבל ידוע‬ ‫ובאמת מעיקרא הוא אינו אשם בזה‪ ,‬כי גלוי וידוע לפניך‬ ‫מה שאמרו צדיקים שקודם שבאים היסורים על האדם‪,‬‬ ‫שרצוננו לעשות רצונך‪ ,‬אלא ששאור שבעיסה מעכב‪ ,‬הצר‬ ‫הרי לא שוה כל חללי דעלמא לקבל יסורין ומבקשים לא‬ ‫הצורר מענה ומבלבל את מחשבותינו ואינו נותן לנו‬ ‫הן ולא שכרן‪ ,‬אבל אחר שכבר עברו את היסורים‪ ,‬אדרבה‬ ‫מנוחה‪ ,‬וכאו"א מישראל מוכן ורוצה לעקור מעצמו את‬ ‫חביבין יסורין ואין אנו מוותרים על היסורים במחיר כל‬ ‫כל החטאים והעוונות והפשעים‪ ,‬וא"כ בודאי שבעבור זה‬ ‫הון דעלמא‪ .‬כך שבשעה שאנו עומדים לפני הכפרות‪ ,‬ואנו‬ ‫לא די לתת לו רק מחילה סליחה וכפרה גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫באים עם הרבה יסורים וצער ועגמת נפש‪ ,‬וכלל ישראל‬ ‫אדרבה עוד מגיע לו ע"ז תוספת‪ ,‬בני חיי ומזוני‪ .‬וכביכול‬ ‫מתחננים לפני ה' ואומרים 'ראה עניי ועמלי ושא לכל‬ ‫השי"ת שמח עם החטאים והעוונות והפשעים הללו‬ ‫חטאותי'‪ ,‬כסדר הכפרות של אותו יהודי כפרי‪ ,‬ודבריו‬ ‫כא‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫‪ äæáå‬פי' 'גם אלה תשכחנה' זה מעשה העגל‪ ,‬שישכח‬ ‫שהאדם עוזב אותם‪ ,‬כי מאחר שהורגל בהם הלא קשה‬ ‫לגמרי כיון שעשו תשובה‪ ,‬אבל 'ואנכי לא‬ ‫לו מאוד לעזוב את דרכו‪ ,‬ובכל זאת הוא עוקר אותם‬ ‫אשכחך' זה מעשה סיני‪ .‬כלומר בעת שאני זוכר מעשה‬ ‫לגמרי‪ ,‬הרי זה מביא נחת רוח גדולה לפני ה'‪ ,‬וצריך‬ ‫סיני‪ ,‬אז אזכור ג"כ בחטא העגל ובגודל קשיות ערפם‬ ‫לקבל ע"ז גופא שכר‪.‬‬ ‫אשר להם כדי להגדיל זכותם במה שעשו מלפנים‬ ‫‪ 'éàå‬בספה"ק עבודת ישראל בפ' בלק )‪(øáãîä ìà úùéå ä"ã‬‬ ‫במעמד הר סיני כנ"ל‪ .‬וזה פי' וביום פקדי‪ ,‬כשאזכור‬ ‫בשם הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע )‪(éåì úùåã÷á àáåî åðéàå‬‬ ‫בם להיטיב להם‪' ,‬ופקדתי' את העגל ואת כח הרע אשר‬ ‫בקרבם‪ ,‬ואז יגדיל ויאדיר זכותם במה שהם נוטים מהרע‬ ‫שאמר לבאר בפסוק )‪' (ãì ,áì úåîù‬וביום פקדי ופקדתי‬ ‫הזה שיש בכוחם לנטות אל הטוב ולשמור מצותיו כל‬ ‫עליהם חטאתם וגו'‪ ,‬שאמר השי"ת למרע"ה שכשאפקוד‬ ‫הימים‪ .‬וא"כ זכירת מעשה העגל הוא טובה לזכירתן‬ ‫עליהם עונותיהם‪ ,‬ופקדתי עליהם מעט מהעון הזה עם‬ ‫ופקודתן של ישראל‪ ,‬עכדה"ק‪øîàî ë"äåé éøîàî ïìäì ò"òå) .‬‬ ‫שאר העונות‪ ,‬ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת‬ ‫‪.(ìâòä àèç øòáåùèéãøàá øòã‬‬ ‫מפרעון עון העגל‪ .‬וקשה הנה אבינו אב הרחמן הסולח‬ ‫ומוחל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה‪ ,‬ס"ד שיכתוב‬ ‫‪ íéøáãäå‬הללו הם לימוד זכות נפלא על כלל ישראל‪,‬‬ ‫בתורתו דבר קשה כזה שיזכור לעולם את חטא עגל אפילו‬ ‫שגם כאשר ישראל חוטאים ה"ז טובה‬ ‫אחרי שעשו ישראל תשובה‪ .‬וגם קשה דהא אי' בגמ' )‪úåëøá‬‬ ‫לזכירתן ופקודתן של ישראל כשהם נוטים מן הרע‬ ‫‪ (á ,áì‬דאמר ר' אושעיא גם אלה תשכחנה )‪(åè ,èî äéòùé‬‬ ‫ועוזבים את החטא‪ .‬וכאשר אדם מישראל מוסר את‬ ‫זה מעשה העגל‪ .‬ואנכי לא אשכחך‪ ,‬זה מעשה סיני‪.‬‬ ‫החטאים שלו להשי"ת ומתרחק מהם ומתחרט על העבר‬ ‫ומשמע שלא יפקוד את מעשה העגל‪.‬‬ ‫ומקבל על העתיד שלא יעשה‪ ,‬מגיע לו כל הון דעלמא‪,‬‬ ‫וכל הברכות וההשפעות בבני חיי ומזוני רויחי‪ ,‬וכל הטוב‬ ‫‪ øàéáå‬הרה"ק בארדיטשוב זי"ע‪ ,‬דהנה לכאו' כשאדם‬ ‫והחסד שבעוה"ז ושבעוה"ב‪] .‬ויתכן שזה הטעם למה‬ ‫מגזע טובה וישרה הולך בדרך תמים ועובד ה'‬ ‫שציותה תורה‪ ,‬זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה"א‬ ‫אי"ז דבר נפלא‪ ,‬כי התורה מחזרת על אכסניא שלה‪,‬‬ ‫במדבר למן היום אשר יצאת מארץ מצרים וגו'‪ ,‬ואנו‬ ‫משא"כ אם פוחת והולך במעשיו ממעשה אבותיו‪ ,‬מתגנה‬ ‫מונים זאת כל יום בין שש זכירות‪ ,‬והיינו כדי לעורר‬ ‫יותר מאם יעשה כן אדם ממשפחה בזויה ושפלה‪ ,‬כי לו‬ ‫זכירה ופקידה טובה על בנ"י‪ ,‬שיש להם יצה"ר מר ושורש‬ ‫יאתה השפלות מעון אבותיו‪ .‬ואם אדם ממשפחה בזויה‬ ‫רע כזה‪ ,‬ועכ"ז ביטלו א"ע ואמרו נעשה ונשמע‪[.‬‬ ‫יעשה הטוב בעיני ה' ואנשים‪ ,‬אז יתהלל יותר מבן‬ ‫משפחה הנכבדת בעזבו דרכי אבותיו ונטה אל הטוב‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬כל הנ"ל הוא מלבד מה שאחז"ל כל העושה‬ ‫ונמצא שישראל קדושים הם‪ ,‬הגם שקבלו התורה במעמד‬ ‫תשובה מאהבה זדונות נעשים לו כזכויות‪ ,‬שלפי"ז‬ ‫הר סיני ואמרו נעשה ונשמע‪ ,‬לא היה הדבר נפלא ומהולל‪,‬‬ ‫עפ"י חשבון הפשוט צריך האדם לקבל תוספת שכר בני‬ ‫כי קדושת אבותיהם שהורישו לבניהם אחריהם‪ ,‬היא‬ ‫חיי ומזוני רויחי על כל זכויותיו שיש לו עתה‪ ,‬אלא שכאן‬ ‫הנותנת שיהיו עובדי ה'‪ .‬אבל כיון שעשו אח"כ את העגל‬ ‫נתחדש שגם עצם עזיבת החטא הוא גם סיבה להשפיע‬ ‫והעיזו פניהם נגד יוצרם‪ ,‬וניכר שהיה בם איזה שורש רע‬ ‫על האדם כל טוב‪ ,‬ויפקוד את העוונות לטובה לזכרון‬ ‫שלא ניתקן עדיין עד שעשו תשובה אח"כ‪ ,‬אז גדלה‬ ‫שנוטה מן הרע ועוזב את החטא נגד טבעו וכובש את‬ ‫ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלתם את התורה‪ ,‬כיון שהם‬ ‫יצרו המר‪ .‬ועל כן מתפללים בתפלת תשליך‪ ,‬ותשליך‬ ‫עם קשי עורף בטבע ויכלו לעשות אחרי ארבעים יום‬ ‫במצולות ים כל חטאותם‪ ,‬היינו שלא ימחוק את החטאים‬ ‫הדבר הרע הזה‪ ,‬א"כ נראה שלא עשו גם הטוב מלפנים‬ ‫לגמרי‪ ,‬אלא ישליכם במצולות ים שהמקטרגים לא יראו‬ ‫מושרש בטבע להם מקדושת אבותיהם‪ ,‬רק שהם בעצמם‬ ‫אותם‪ ,‬אבל השי"ת בעצמו יעשה מהם מטעמים לטובה‬ ‫בגודל בחירתם בחרו בטוב‪ ,‬ואח"כ נפלו ובחרו ברע‪,‬‬ ‫ולזכות עבור בנ"י‪.‬‬ ‫ואעפי"כ עשו תשובה‪ ,‬והם קודש ישראל לה'‪.‬‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫כב‬ ‫יד‪.‬‬ ‫הושע נא חבוקה ודבוקה בך‬ ‫לו צל‪ ,‬כך ברחו כל עובדי אלילי מן הקב"ה ביום מתן‬ ‫‪ ïëúéå‬שיש להוסיף ולהעמיק בדרכי התשובה בעובדא‬ ‫תורה‪ ,‬יכול אף ישראל כן תלמוד לומר בצלו חמדתי‬ ‫זו‪ ,‬דהנה בודאי שכ"א צריך לעשות לעצמו‬ ‫וישבתי עי"ש‪ .‬כי כל אומות העולם ברחו ממנו סירבו‬ ‫חשבון הנפש על כל מעשיו‪ ,‬ולקבל ע"ע מעתה קבלות‬ ‫לקבל את התורה ושאלו מה כתיב בה וכו'‪ ,‬ולעומתם‬ ‫טובות וכו'‪ ,‬אבל העיקר מה שדורש השי"ת מאתנו‪ ,‬הוא‬ ‫בנ"י יושבים בצלו של קוב"ה ונהנים ממתיקות התפוח‪,‬‬ ‫לחזק ולאמץ את הקשר התמידי שלנו אליו ית'‪ ,‬ולהיות‬ ‫אנו סומכים ובוטחים בו‪ ,‬והוא סומך ובוטח בנו‪ ,‬אנו‬ ‫קרוב אליו וסמוכים ובטוחים עליו‪ ,‬וכמו הכפרי הזה‬ ‫כחטיבה אחת עמו‪.‬‬ ‫שברוב תמימותו רשם ושמר קשר על כל הבא עליו‪ ,‬הן‬ ‫ברשימות חטאיו והן ברשימת היסורים שהגיעו עליו‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬בעצם קיום התורה והמצוות יש לך אדם שפורע את‬ ‫וכאשר ישאל האדם מה יקבל ע"ע בימים הק' הללו‪' ,‬וואס‬ ‫חובו‪ ,‬ומקיים את כל מה שמוטל עליו לעשות‪ ,‬ואת‬ ‫נעמען אויף זיך'‪ ,‬תשובתו בצדו‪ ,‬נעם נישט אויף זיך‪ ,‬נאר‬ ‫הקבלות שקיבל ע"ע לקיים‪ ,‬אבל 'רחמנא לבא בעי'‪,‬‬ ‫נעם זיך אליין'‪ ,‬והבן היטב‪.‬‬ ‫השי"ת רוצה את הקשר והדביקות‪ ,‬וע"ד משל אדם שאין‬ ‫לו שלום בתוך ביתו רח"ל‪ ,‬והוא טוען כלפי זוגתו‪ ,‬מה‬ ‫‪ êëå‬היתה תחילת הקשר של בנ"י עם השי"ת‪ ,‬כמש"נ‬ ‫את רוצה ממני‪ ,‬הלא אני נותן לך ממון הרבה וכל צרכיך‪,‬‬ ‫במעמד הר סיני )‪' (æé ,åë íéøáã‬את ה' האמרת היום‬ ‫והיא טוענת שאינה זקוקה לכסף שלו‪ ,‬אלא רצונה בו‬ ‫להיות לך לאלקים וגו'‪ ,‬וה' האמירך היום להיות לו לעם‬ ‫בעצמו שיזכור אותה ויתן את דעתו עליה‪ .‬וכמו"כ השי"ת‬ ‫סגולה וגו'‪ .‬ופירש"י וז"ל‪ ,‬האמרת והאמירך ‪ -‬לשון‬ ‫כביכול רוצה את האהבה והקשר של ישראל ואורייתא‬ ‫הפרשה והבדלה הבדלתי לך מעמי הארץ להיות לו לעם‬ ‫וקוב"ה‪ .‬והקשר הזה הוא עד כדי מסי"נ כביכול‪ ,‬כמו‬ ‫סגולה'‪ .‬השי"ת לא רק ציוה לך לעשות מצוות ומעשים‬ ‫שדרשו חז"ל עה"פ 'כנשר יעיר קנו וגו' )‪(àé ,áì íéøáã‬‬ ‫טובים‪ ,‬אלא מסר את עצמו אליך כביכול‪ ,‬הוא הפריש את‬ ‫שהקב"ה אומר מוטב יכנס החץ בי ולא יכנס בבני‪ ,‬ולכן‬ ‫עצמו אליך‪ ,‬וכביכול הוא מונח בתוך כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים והיו זורקים‬ ‫'אנכי' הוא ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית‪ ,‬וכן הוא רוצה‬ ‫בהם חצים ואבני בליסטראות‪ ,‬מיד 'ויסע מלאך האלקים‬ ‫להיות קבוע בלבו של אדם‪.‬‬ ‫וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' )‪ .(èé ,ãé úåîù‬ועד"ז מצינו‬ ‫‪ ãåòå‬קודם לכן ביצי"מ אמר השי"ת‪' ,‬בהוציאך את העם‬ ‫שהשי"ת אומר 'שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים כדי‬ ‫ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה' )‪úåîù‬‬ ‫לעשות שלום בין איש לאשתו' )‪.(à ,æè÷ úáù‬‬ ‫‪ ,(áé ,â‬כלומר שסמך עליהם עוד טרם שהוציא אותם‪ ,‬כי‬ ‫‪ ùéå‬לנו ללמוד גודל הדביקות בין השי"ת לבנ"י‪ ,‬מדברי‬ ‫ידע שהם יעבדוהו‪ .‬וכאשר בנ"י אמרו נעשה ונשמע‪ ,‬וכ'‬ ‫רבינו הרוקח )‪ (ä"ø úåëìä‬ומובא בעבודת ישראל )‪ìò‬‬ ‫רבינו יונה שהשי"ת נתן להם שכר כאילו כבר עשו‪ ,‬כי‬ ‫‪ (ä"ô óåñ úåáà‬שלא תיקנו הפייטנים לומר בראש השנה 'חי‬ ‫הוא סמך עליהם שיעשו‪ ,‬וגם בנ"י סמכו על השי"ת‬ ‫וקיים נורא וקדוש שמו וכו'‪ ,‬כי חיותו יתברך תלוי בחיות‬ ‫ואמרו נעשה ונשמע‪ ,‬והיינו כדאי' בגמ' )‪ (á ,çô úáù‬אנן‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬וביום הדין הם נידונים והם בבחי' ספק‬ ‫דסגינן בשלימותא כתיב בן תמת ישרים תנחם‪ ,‬כי סמכו‬ ‫חיים‪ ,‬ואין שייך לומר על השי"ת חי וקיים‪ ,‬וע"כ אין‬ ‫עליו וידעו שבודאי לא יתן להם דבר שאינו טוב והגון‬ ‫אומרים הלל בר"ה ויוה"כ‪ ,‬כי בהלל נאמר 'כי חילצת‬ ‫להם‪ .‬ואי' במדרש )‪ (å"ô÷úú á"ô ù"äù ù"å÷ìé‬עה"פ 'כתפוח‬ ‫נפשי ממות'‪ ,‬וכן 'לא המתים יהללו י‪-‬ה'‪ ,‬וכיון שבימים‬ ‫בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו‬ ‫אלו העולם נידון וזה ספק חיים אי אפשר לומר הלל‪.‬‬ ‫מתוק לחכי' )‪ (â ,á ù"äù‬למה נמשלו ישראל לתפוח‪ ,‬לומר‬ ‫ומפרש בזה את הפסוק )‪' (âë ,ä íéøáã‬כי מי כל בשר אשר‬ ‫לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו‬ ‫שמע קול אלקים חיים וגו' כמוני ויחי'‪ ,‬רמוז בדיבור‬ ‫נעשה לנשמע‪ ,‬ומה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין‬ ‫כג‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫הגדול‪ ,‬ולא למענך‪ ,‬רק שתשים כל מגמתך על גלות‬ ‫'כמוני ויחי'‪ ,‬שכאשר יש לבנ"י חיים יש להשי"ת חיים‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬ועל מלכותו יתברך ולאוקמא שכינתא מעפרא‪,‬‬ ‫עכדה"ק‪ ,‬והדברים נוראים ונפלאים‪.‬‬ ‫והכל תלוי בבנ"י‪ ,‬וכשבנ"י בצער אז השכינה בצער‪ .‬וזהו‬ ‫‪ úãåáòáå‬ישראל מפרש בזה את דברי המשנה באבות‬ ‫שמתפללין בימים נוראים‪ ,‬זכרנו לחיים וכו' למענך אלקים‬ ‫'הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי‬ ‫חיים‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬לפי שכביכול חיותו תלוי בעבודת וחיי בני‬ ‫לעשות רצון אביך שבשמים'‪ ,‬ר"ל שתעשה הכל לרצון‬ ‫אדם‪ ,‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫אביך שבשמים‪ ,‬וכל התפלות והריצויים יהיו למען שמו‬ ‫טו‪.‬‬ ‫שבת שובה – אין לך הכנה גדולה מזו ליום הקדוש‬ ‫עוונות‪ ,‬אנו נתפסים ונאחזים בשבת שובה‪ ,‬והשבת קודש‬ ‫‪ äðä‬אי' בזוה"ק )‪ (à ,çô åøúé 'ô‬כל ברכאן דלעילא ותתא‬ ‫תביא הישועה והמחילת עוונות‪.‬‬ ‫ביומא שביעאה תליא‪ ,‬ואיתא בספה"ק בית אהרן‬ ‫)‪ (ùøãîá 'éà ä"ã íéáöð 'ô‬שהשבת קודש שלפני כל מועד היא‬ ‫‪ íðîàå‬כן הוא דש"ק ויוהכ"פ שווים הם בשביתתם‪ ,‬וכן‬ ‫ההכנה למועד‪ ,‬כי השבת היא 'תחילה למקראי קודש'‪ ,‬וכל‬ ‫גם יוהכ"פ איקרי 'שבת שבתון' כיום השבת‪,‬‬ ‫יו"ט מקבל חיות וקדושה מן השבת קודש‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫אבל באמת קדושת השבת עולה על כולנה‪ ,‬וכמש"א‬ ‫וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים‪ ,‬גם מיוהכ"פ‪.‬‬ ‫‪ èøôáå‬שבת שובה היא ההכנה הגדולה ביותר ליוהכ"פ‪,‬‬ ‫והראי' לכך‪ ,‬מחומרת העונש הכתובים בתורה"ק על‬ ‫כי השבת היא שורש התשובה‪ ,‬וכדאי' בספה"ק‬ ‫מחללי'‪ ,‬דשבת בסקילה ויוהכ"פ בכרת‪ ,‬ומידה טובה‬ ‫שהשבת ר"ת שבת בו תשוב‪ ,‬ואי' במדרש )‪ ( ,áë ø"á‬כשיצא‬ ‫מרובה וכו'‪ .‬וכ"מ במתני' )‪ (à"î â"ô äìéâî‬בשבת במנחה‬ ‫קין מלפני ה' פגע בו אדה"ר‪ ,‬א"ל מה נעשה בדינך‪ ,‬א"ל‬ ‫ושני וחמישי קורין שלשה‪ ,‬בר"ח ובחוה"מ קורין ארבעה‪,‬‬ ‫עשיתי תשובה ונתפשרתי‪ ,‬התחיל אדה"ר מטפח על פניו‪,‬‬ ‫ביו"ט חמשה ביוהכ"פ ששה ובשבת שבעה‪ ,‬ובגמ' שם‬ ‫אמר כך היא כחה של תשובה‪ ,‬ואני לא הייתי יודע‪ ,‬מיד‬ ‫ילפי' לה משבעה רואי פני המלך‪ .‬הרי שקדושת השבת‬ ‫עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת‪.‬‬ ‫גדולה יותר מקדושת יוהכ"פ‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬אי' שהשבת הוא שרביטו של מלך‪ ,‬וכ"ה בזוה"ק‬ ‫‪ ïëà‬בענין מחילת העוונות והטהרה דיוהכ"פ‪ ,‬גדולה‬ ‫)‪ (á ,çô åøúé 'ô‬מאי שבת היא שמא דקוב"ה‪ ,‬והאיך‬ ‫מעלת 'יום הקדוש' על פני השבת 'הגדול והקדוש'‪,‬‬ ‫מותר להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬אלא דאי' בבני‬ ‫דמש"נ על שבת קודש 'וקדשתו מכל הזמנים'‪ ,‬היינו‬ ‫יששכר )‪ (å úåà è øîàî ÷"ù éøîàî‬שכיון שניתנה השבת‬ ‫שהשבת קודש מקדשת את האדם ומכניסתו אל הקדושה‬ ‫לישראל‪ ,‬הוא עדות שישראל הם בנים למקום‪ ,‬ולכן‬ ‫יותר מכל הזמנים‪ .‬אמנם החילוק ביניהם ע"ד משל‪ ,‬לאדם‬ ‫מותרים להשתמש בשרביטו של מלך‪ .‬משא"כ גוי ששבת‬ ‫שיש לו כאב שיניים‪ ,‬ופונה לרופא שיניים שמנקה את‬ ‫חייב מיתה‪ ,‬כי הוא משתמש בשרביטו של מלך )‪ïéøãäðñ 'éò‬‬ ‫שיניו והכאב מפסיק‪ ,‬אמנם לאחר כמה שבועות או חדשים‬ ‫‪ .(à ,äö‬ולכן כל השומר השבת‪ ,‬אפי' עובד ע"ז כדור אנוש‬ ‫חוזר וניעור כאב השיניים ושוב חוזר חלילה לנקות את‬ ‫מוחלין לו על כל עוונותיו )‪ ,(á ,çé÷ úáù‬כי השומר שבת‬ ‫שיניו‪ .‬אבל אם רואים שהדבר נמשך שוב‪ ,‬אזי מובן‬ ‫מתעלה לבחינת בן‪ ,‬ואב שמחל על כבודו כבודו מחול‬ ‫שהניקוי אינו מספיק‪ ,‬ויש צורך לעשות 'טיפול שורש' על‬ ‫)÷‪ ,(à ,áì ïéùåã‬ואכן רק מכח זה מועיל תשובה לישראל‪.‬‬ ‫סיבת הכאב‪íéøåôëä íåé úøôë øîàî ô"ëäåé éøîàî ïìäì 'éòå) .‬‬ ‫‪.(åùøåùá íãàä úà úøäèî‬‬ ‫‪ ïëå‬אחז"ל )‪ (á ,èé÷ íù‬שכל המתפלל בער"ש ואומר‬ ‫ויכולו‪ ,‬שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין‬ ‫‪ ïëå‬הדבר שבודאי השבת קודש מכפרת על עוונותיו של‬ ‫ידיהן על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר‪.‬‬ ‫האדם‪' ,‬וסר עוונך וחטאתך תכופר'‪ ,‬אבל עדיין יש‬ ‫ולכן כאשר אנו מתכוננים ליוהכ"פ ומייחלים לכפרת‬ ‫מאמרי עשרת ימי תשובה‬ ‫כד‬ ‫יום ה' היא הגדרה על 'יום ה' הגדול והנורא' בביאת‬ ‫צורך לטהרת יוהכ"פ שהוא זיכוך פנימי וטיפול בשורש‬ ‫משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫החטא‪ ,‬ומסלק מן האדם השורש פורה ראש ולענה‪ ,‬שהיא‬ ‫הסיבה הפנימית לכך שנגרם החטא‪' .‬טיפול שורש' זה הוא‬ ‫‪ øùàëå‬אדם מתכונן ליוהכ"פ בכח השבת‪ ,‬שהיא הבחי'‬ ‫הגדולה ביותר של קדושה‪ ,‬אזי הוא זוכה לבחי'‬ ‫רק אחת בשנה‪ ,‬ובבחינה זו גדול כוחו של יוהכ"פ יותר‬ ‫הגדולה ביותר של טהרה‪ .‬ולכן נכון וראוי להיתפס בכח‬ ‫מכח השבת‪ ,‬כי עיקרו של יוהכ"פ וקדושתו הוא 'לפני‬ ‫השבת בכל דבר שהוא‪ ,‬אם להתחזק בלימוד הלכות שבת‬ ‫הוי"ה תטהרו'‪.‬‬ ‫בכל יום‪ ,‬או בענין סעודות השבת‪ ,‬בזמירות שבת ובדברי‬ ‫‪ íðîà‬לכאו' צריך להבין‪ ,‬האיך יתכן שיוהכ"פ יש לו‬ ‫תורה‪ ,‬וכמו אדם הטובע בנהר שהוא נתפס בקרש הצלה‪,‬‬ ‫כח גדול ונפלא כזה יותר מכח השבת‪ ,‬הרי כל‬ ‫כך השבת קודש היא קרש הצלה‪ ,‬והיא מקור הברכה‪.‬‬ ‫ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליא‪ ,‬ואיך יהיה‬ ‫וכשנסמכו ב' הכוחות הללו יחדיו‪ ,‬נעשה בחי' של שני‬ ‫כח המושפע יותר מכח המשפיע‪ ,‬ואם ליום הכיפורים יש‬ ‫שבתות‪ ,‬וע"ז אחז"ל )‪ (á ,çé÷ úáù‬אלמלי משמרין ישראל‬ ‫כח לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו‪ ,‬למה אין‬ ‫שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים‪.‬‬ ‫להשבת קודש את כח זה‪ ,‬הלא כוחם של כל ששת ימי‬ ‫‪ øåæòé‬השי"ת שנוכל לעשות ההכנה הראויה ליום‬ ‫המעשה הם מכח השבת‪.‬‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬אשר בו ביום נכנס הכהן הגדול‬ ‫למקום אש להבת שלהבת‪ ,‬קודש הקדשים אחת בשנה‪,‬‬ ‫‪ çëåîå‬מזה שיוהכ"פ יש לו איזה כח מצד עצמו‪,‬‬ ‫והרי כתיב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'‪ ,‬בתוכו לא‬ ‫שבבחי' זו אינו צריך להגיע לכח השבת‪ ,‬כי‬ ‫נאמר אלא בתוך כל אחד ואחד )‪ (äîåøú 'ô '÷ä êéùìà‬שביום‬ ‫השבת הוא מעין עוה"ב ויוהכ"פ הוא דוגמת עוה"ב‪ ,‬שאין‬ ‫הזה נכנס כל יהודי אל תוך קודש הקדשים שבמשכן‬ ‫בו אכילה ושתיה ויש בו התפשטות הגשמיות וכלל ישראל‬ ‫הלב‪ ,‬ועושה שם עבודתו לפני ולפנים‪ ,‬ומנקה ומטהר‬ ‫דומים בו למלאכי השרת‪ ,‬והשטן מת ואין לו שליטה כמו‬ ‫מצפוני לבו‪ ,‬והשי"ת יזכנו לטהרה פנימית אמיתית‪ ,‬עדי‬ ‫שיהיה לעת"ל‪ ,‬ולכן נוראות מדובר בפסוק )‪' (ãé ,á ìàåé‬כי‬ ‫נזכה לחזות בעינינו בעבודת הכה"ג בביהמ"ק בשובך‬ ‫גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו'‪ ,‬שחז"ל דרשו פסוק‬ ‫לציון ברחמים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫זה על יוהכ"פ )‪ ,(çìùéå 'ô àîåçðú ùøãî‬וגם ההגדרה של 'גדול‬ ‫כה‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫‪íéøåôéëä íåé éøîàî‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫עבודת יו"ט של ערב יום הכיפורים‬ ‫הבריות שנה שנה תתמלא סאתם לסוף שנתיים או שלוש‬ ‫‪ áøò‬יוה"כ הוי יו"ט כמבואר בפוסקים )‪ãøú 'éñ à"âî 'éò‬‬ ‫או יותר ויתחייב העולם כליה‪ ,‬ע"כ ראה בחכמתו ברוך‬ ‫‪ (à"÷ñ‬וביום זה זכינו למתנות נפלאות‪ ,‬וא' מהם‬ ‫הוא‪ ,‬לקיום העולם‪ ,‬לקבוע יום אחד בשנה לכפרת חטאים‬ ‫כמ"ש ביסוד ושורש העבודה )‪ (ä"ô ïåúéàä øòù‬בשם‬ ‫לשבים‪ ,‬עכ"ד‪ .(ä"ø ïéðòì ë"ëù àéù äåöî íù ò"òå) .‬ובנוסף לזה‬ ‫האריז"ל לענין ערב יום כיפור‪ ,‬שכל האכילות והשתיות‬ ‫כיון שמצות היום של יוה"כ הוא מצות התשובה‪ ,‬והיה‬ ‫של ערב יום כיפור‪ ,‬על ידי עצם האכילה‪ ,‬שכאשר אדם‬ ‫מן הראוי לערוך סעודת יום טוב ביום הכיפורים‪ ,‬כדי‬ ‫אוכל כראוי עם ברכה לפניה ולאחריה‪ ,‬ואוכל כמו יהודי‪,‬‬ ‫לשמוח עם המצוה של תשובה‪ ,‬ולשמוח ביום הקדוש‬ ‫הרי הוא מתקן את כל האכילות והשתיות שלא אכל כהוגן‬ ‫והנפלא‪ .‬אבל היות שהתורה אסרה אכילה ושתיה ביום‬ ‫במשך השנה‪ .‬זו היא מתנה נפלאה‪ ,‬שבאכילה פשוטה של‬ ‫הכיפורים‪ ,‬לכן ניתנה המצוה לאכול בערב יום כיפור‪ ,‬כדי‬ ‫ערב יום כיפור אפשר לתקן את כל האכילות והשתיות‬ ‫לשמוח ביו"ט ולשמוח במצוה של תשובה‪ ,‬שהרי צריך‬ ‫שלא היו כפי הראוי‪ .‬וע"ע בספה"ק תפארת שלמה )‪ë"äåéòì‬‬ ‫לקיים את המצוה בשמחה‪ .‬וכן מובא בראשונים שזה א'‬ ‫‪ (ìëåàä ìë ä"ã‬דמה שצותה התורה לאכול בתשיעי‪ ,‬כדי‬ ‫מהטעמים של מצות אכילת ערב יום הכיפורים )‪éøòù 'éò‬‬ ‫להעלות גם כל האכילות מכל השנה אשר היו בלתי כוונה‬ ‫‪ (à ,è ä"ø à"áèéøå 'é - 'ç úåà ã øòù äáåùú‬כי השמחה של יום‬ ‫הרצויה רק להנאת הגוף‪ .‬וז"ש בתפלת יוה"כ על חטא‬ ‫הכיפורים היא שמחה עצומה‪ ,‬שהשי"ת מטהר אותנו‬ ‫שחטאנו לפניך במאכל ובמשתה‪ ,‬אין הפי' דוקא אכילת‬ ‫לגמרי‪' ,‬מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'‪ ,‬וזו מתנה נפלאה‬ ‫האיסור ח"ו‪ ,‬אך הפי' ג"כ מאכל ומשתה שהי' עבור הנאת‬ ‫עד מאוד‪ ,‬והסעודה על שמחה זו עושים בערב יום כיפור‪.‬‬ ‫הגוף הוא ג"כ פגם‪ ,‬ולזה ציוותה התורה לאכול בתשיעי‬ ‫גם אם הוא בבחי' הנאת הגוף‪ ,‬והוא תשובת המשקל לתקן‬ ‫‪ øôåñîå‬על הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע שהיה מונה‬ ‫כל השנה‪ ,‬וזה כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כו'‪.‬‬ ‫את השעות בערב יום הקדוש‪ ,‬וממתין ומצפה‬ ‫וע"ע בספה"ק מאור עינים )‪.('ä éãòåî äìà ä"ã øåîà 'ô‬‬ ‫מתי יגיע היום הקדוש הזה‪ ,‬עוד חמש שעות‪ ,‬עוד ארבע‬ ‫שעות‪ ...‬והיה ניכר עליו השמחה העצומה ביום הקדוש‬ ‫‪ ÷"äôñáå‬מגן אברהם להרה"ק המגיד מטריסק זי"ע‬ ‫הזה‪ .‬וזוהי באמת שמחה עצומה שאנו זוכים ונכנסים אל‬ ‫)‪ (äæä íåéá éë ä"ã ë"äåéò éæîø‬שהחיות של האדם‬ ‫'מכונת כביסה'‪ ,‬להתכבס ולהיטהר מכל חטאותינו‪ ,‬במשך‬ ‫הוא בשתי הסימנים‪ ,‬של הקנה והושט‪ ,‬ובכך שאוכלים‬ ‫עשרים וארבע שעות השי"ת כביכול עומד מכבס ומכבס‪,‬‬ ‫ושותים בערב יוהכ"פ‪ ,‬מתקנים את הושט‪ ,‬ובתפלות‬ ‫מי מטהר אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬שהוא מכבס ביום‬ ‫שמתפללים כל היום כולו מתקנים את הקנה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫הקדוש הזה גם את הכתמים הקשים והגרועים ביותר‪ ,‬הכל‬ ‫מכניסים את החיות לקנה וושט לכל השנה‪.‬‬ ‫מתכבס ומתכפר לגמרי‪' ,‬לטהר אתכם מכל חטאתיכם'‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬יום הכיפורים הוא יום שמחה לישראל ויו"ט גדול‪,‬‬ ‫‪ àáåîå‬בשם צדיקים )‪ (ë"äåéì íäøáà úéá 'éò‬שהבעל דבר‬ ‫וטעם השמחה הוא לשמוח על חסד ה' שקבע יום‬ ‫יודע היטב שביום הכיפורים אין לו שום‬ ‫לכפרה‪ ,‬כמ"ש בספר החינוך )‪ (äô÷ äåöî‬וז"ל‪ ,‬מחסדי ה'‬ ‫אחיזה‪ ,‬וכדאיתא בגמ' )‪ (à ,ë àîåé‬שהשטן הוא בגי'‬ ‫על בריותיו לקבוע להן יום אחד בשנה לכפרה על‬ ‫שס"ד ובשנה יש שס"ה ימים‪ ,‬כי יום א' אין לו רשות‬ ‫החטאים עם התשובה שישובו‪ ,‬שאילו יתקבצו עוונות‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫כו‬ ‫בשארית הזמן שנשאר לו‪ ,‬כי אין גיבור כמתייאש כידוע‬ ‫לקטרג‪ ,‬והוא נסתם ונחנק‪ .‬לכן הוא מתפרץ בכל תקפו‬ ‫)‪ (ë"äåéá â"äëì éø÷ òøéà àìå ä"î úåáàã ä"ôá è"åé 'ñåú 'éòå‬ולכן‬ ‫בערב יום הקדוש קודם זמן כניסת היום‪ ,‬והוא מעורר‬ ‫צריך להזהר דייקא בערב יום כיפור‪ ,‬להתחזק להיות‬ ‫מרה שחורה ובכיה ועצבות ולחץ‪ ,‬וצריך להזהר מאוד‬ ‫בשמחה ובטוב לבב והתרוממות‪ ,‬בידיעה כי אנו עומדים‬ ‫בזה שלא להניחו‪ ,‬והוא מתאמץ בזה משום שהוא יודע‬ ‫להתקדש ולהתכפר‪.‬‬ ‫שהוא הולך להתבטל לגמרי והוא רוצה להתחזק‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כל נדרי ‪ -‬מהות התשובה היא בכולהון אתחרטנא בהון מעיקרא‬ ‫טוב מיום היותו על האדמה ועד היום הזה‪ ,‬ומתוך‬ ‫‪ úòùá‬כניסת היום הגדול והנורא מאוד‪ ,‬אנו פותחים‬ ‫ההתבוננות הזאת הוא מצטער ומתחרט על כל מה שחטא‪.‬‬ ‫באמירת 'כל נדרי'‪ ,‬והציבור רועש וגועש‬ ‫אלא שאם הוא ח"ו ממשיך בדרכו הרעה‪ ,‬הרי הוא מוכיח‬ ‫בסילודין ואימה ויראה‪ .‬ולכאורה צריך להבין מה כל‬ ‫שהחרטה אינה חרטה אמתית‪ ,‬ועל כן צריך קבלה על‬ ‫הרעש‪ ,‬הרי לכאורה אין בנוסח זה כי אם מסירת מודעה‬ ‫העתיד‪ ,‬אבל עצם התשובה היא 'בכולהון אתחרטנא בהון‬ ‫בעלמא על כל הנדרים והשבועות והאסרים והקונמות‪,‬‬ ‫מעיקרא'‪ ,‬וזהו היסוד של תשובה‪.‬‬ ‫שנעשה מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא‪,‬‬ ‫בכולהון אתחרטנא בהון‪ ,‬שלא יחולו כלל ולא שרירין‬ ‫‪ ïëìå‬אפי' רשעים מלאים חרטות )‪ (à ,è íéøãð 'éò‬כי אף‬ ‫ולא קיימין וכו'‪ ,‬ואין בין זה להתרת נדרים בערב ראש‬ ‫כאשר יהודי נכשל בעבירה ח"ו‪ ,‬הרי בודאי אין‬ ‫השנה‪ ,‬אלא שהתרת נדרים בערב ר"ה הוא על הנדרים‬ ‫העבירה בלב שלם‪ ,‬ותיכף ומיד לאחר שחטא הוא מצטער‬ ‫שכבר עשה במשך השנה שעברה‪ ,‬וכל נדרי הוא מסירת‬ ‫ולבו נשבר בקרבו וכואב לו והוא יודע שאי"ז כראוי‪,‬‬ ‫מודעה על הנדרים שיעשה במשך השנה הבאה‪ ,‬ואם כן‬ ‫ובפנימיותו אינו שלם עם מה שעשה‪] .‬וידועים דברי האור‬ ‫מה פשר ההתעוררות הגדולה הזאת בחיל ורעדה בשעת‬ ‫החיים הק' בפרשת בלק כתב‪ ,‬עה"פ )‪' (é ,âë øáãîá‬תמות‬ ‫אמירת כל נדרי‪.‬‬ ‫נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו'‪ ,‬שבלעם הרשע‬ ‫‪ äàøðå‬לומר שבנוסח כל נדרי אומרים 'בכולהון‬ ‫רצה לחיות כמו גוי משוקץ‪ ,‬אך רצה למות כיהודי‪ ,‬והיה‬ ‫אתחרטנא בהון מעיקרא'‪' ,‬לא שרירין ולא‬ ‫לו רצון לחזור בתשובה רגע א' קודם מותו‪ .‬והאוה"ח‬ ‫קיימין'‪ ,‬והוא גילוי דעת שחרטה מועלת ועוקרת את‬ ‫מוסיף שראיתי רשעים שאמרו לי בפירוש כי אם היו‬ ‫המעשה למפרע‪ .‬וזה כל היסוד של תשובה‪ ,‬חרטה על‬ ‫יודעים שיחזרו בתשובה‪ ,‬ותיכף ימותו היו עושים‪ ,‬אלא‬ ‫העבר‪ .‬ובאמירת כל נדרי האדם מוסר מודעה שהוא‬ ‫שיודעים שאינם יכולים לעמוד בתשובה זמן ארוך‪ ,‬כי דבר‬ ‫מתחרט בחרטה גמורה על כל מה שחטא ומגלה דעתו‬ ‫מלך עליהם מלך זקן וכסיל רח"ל[‪ .‬וכאשר אדם מתחרט‬ ‫שבפנימיות מחשבתו ורצונו אין לו שום שייכות לכל‬ ‫באמת בחרטה אמתית‪ ,‬הוא אינו חוזר לעשות שוב‪,‬‬ ‫מעשי ההבל והאון ולכל הדברים המצערים ומבלבלים את‬ ‫וממילא יש כאן קבלה על העתיד‪.‬‬ ‫המוח‪ ,‬וחרטה מועלת‪ .‬ועל הדבר הזה מתעוררים‬ ‫‪ ìòå‬כן אנו מקדימים 'על דעת המקום ועל דעת הקהל‬ ‫בהתעוררות גדולה באמירת כל נדרי‪.‬‬ ‫אנו מתירים להתפלל עם העברינים'‪ .‬כדי להראות‬ ‫‪ ì"éå‬שבאמת זהו עצם המהות של תשובה‪ ,‬כי הנה‬ ‫להעברינים שהיסוד הוא חרטה‪ ,‬והיות שהם מתחרטים‬ ‫הפוסקים כתבו שתשובה כוללת חרטה על העבר‬ ‫הם כבר ראויים להתפלל עם כל הקהל‪ .‬ופשטות הענין‬ ‫וקבלה על העתיד שלא ישוב לכסלה עוד‪ .‬אך נראה שעצם‬ ‫הוא כמ"ש הטור )‪ (è"éøú 'éñ ùéø‬משום שאמרו חז"ל )‪úåúéøë‬‬ ‫התשובה היא רק חרטה‪ ,‬שהאדם מתחרט וכואב לו על‬ ‫‪ (á ,å‬שכל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית‪,‬‬ ‫שלא התנהג כפי הראוי‪ ,‬ומתבונן בדעתו ובמחשבתו וכי‬ ‫שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת‪.‬‬ ‫עשה לו השי"ת איזה רע ח"ו שהוא התנהג באופן כזה‬ ‫ויש רמז לדבר שתיבת 'ציבור' ראשי תיבות צ'דיקים‬ ‫ועשה כך וכך‪ ,‬הלא השי"ת רק הטיב לו והשפיע לו כל‬ ‫כז‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫‪ (åéðåéòø åäåìéäáé ìàå ä"ã äðåé åðéáøì‬ואנו מתירין להתפלל עם‬ ‫ב'ינונים ור'שעים‪ ,‬והיינו שאם יחשוב אדם שהשי"ת‬ ‫העברינים‪ .‬ואדרבה העבריינים הם ההוכחה על גודל‬ ‫מקבל רק תענית ותפלה של צדיקים ובינונים‪ ,‬אבל לא‬ ‫רחמיו של השי"ת עד אין סוף ועד אין חקר‪ ,‬שהוא מקבל‬ ‫של רשעים‪ ,‬אזי חסר לו באמונה‪ ,‬כי אינו מאמין בגודל‬ ‫תשובה ותפלה של כל אחד ואחד‪ .‬וזה האופן האמיתי‬ ‫רחמיו וחסדיו של השי"ת שהוא שומע תפלת כל פה‪,‬‬ ‫של תפלה‪ ,‬באמונה הזאת שהשי"ת שומע תפלת כל פה‪,‬‬ ‫ואם יחשוב אדם בדעתו שהוא בגדר רשע והשי"ת לא‬ ‫ולכן מקדימים הקדמה זו של 'כל נדרי' קודם כל התפלות‬ ‫יסלח לו ולא יקבל את תפלתו‪ ,‬אזי הוא טועה‪ ,‬מפני‬ ‫של יום הקדוש‪.‬‬ ‫שהשי"ת מקבל גם תשובת פושעי ישראל )‪äáåùúä ãåñé 'éòå‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫'כל נדרי' בישיבה של מעלה ‪ -‬התרה וחרטה דלעילא‬ ‫אזי בהתערותא דלתתא גורם אתערותא לעילא‪ ,‬כמו שפי'‬ ‫‪ ãåòå‬טעם יש לכך שאומרים כל נדרי בחרדה ובסילודין‪ ,‬כי‬ ‫עה"פ 'ה' צלך על יד ימינך'‪ ,‬שכביכול כמו הצל שכל מה‬ ‫בזה מעוררים בזה את החרטה שהשי"ת מתחרט‬ ‫שהאדם עושה כך עושה השי"ת‪ .‬ועד"ז פי' הצדיקים 'דע‬ ‫ומבקש התרה על נדרו כדאיתא בזוה"ק שאומרים בליל כל‬ ‫מה למעלה ממך'‪ ,‬כלומר מה שלמעלה תלוי הכל ממך‪,‬‬ ‫נדרי‪ ,‬שכביכול השי"ת מבקש התרה לשבועתו אשר נשבע‪,‬‬ ‫ואם האדם מעורר עצמו לתשובה‪ ,‬הוא גם מעורר תשובה‬ ‫והוא רוצה לפדות את ישראל מהגלות המר‪ ,‬והוא כביכול‬ ‫למעלה‪ ,‬והשי"ת מתחרט על כך שברא את היצה"ר‪.‬‬ ‫אומר 'בכולהון איתחרטנא בהון'‪ .‬וכן איתא בגמ' )‪(à ,ãò á"á‬‬ ‫‪ øàéáå‬ע"ד משל‪ ,‬מעשה באב שנתן לבנו החביב עליו‬ ‫שרבה בר בר חנה שמע בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי‬ ‫סכין לשחוק בו‪ ,‬אך בנו בסכלותו לא סגר הסכין‬ ‫ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי‪ ,‬כביכול השי"ת מצפה שיפירו‬ ‫בנדנו‪ ,‬רק פתחו וחתך בו ידו והיה לו צער גדול‪ ,‬וכשרואה‬ ‫לו את הנדר‪ ,‬והוא מחפש דרך להיפטר מן השבועה כדי‬ ‫האב צער הבן יש לו ג"כ צער גדול מזה שיש לבן צער‬ ‫שיוכל לגאול את בני ישראל‪ .‬והתרת נדרים הוא בפתח חרטה‪.‬‬ ‫וכאב‪ ,‬וחוץ מזה מצטער האב על שהוא בעצמו גרם לבנו‬ ‫מצינו שהשי"ת מתחרט‪ ,‬כדאי בגמ' )‪(á ,áð äëåñ‬‬ ‫‪ãåòå‬‬ ‫הצער הזה‪ ,‬בנתנו לבנו הסכין‪ ,‬אף שבאמת היה כוונת‬ ‫ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם ואלו הן‬ ‫האב לטובת הבן‪ ,‬מ"מ מתחרט האב ע"ז שנתן לו דבר‬ ‫גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע וכו'‪ .‬ואי' במאור‬ ‫שנמשך מזה צער לבנו‪ .‬כן עד"ז הקב"ה ברא היצה"ר‬ ‫ושמש )‪ (ãåò ä"ã ñçðô úùøô‬שהביא בשם הרה"ק הרמ"מ‬ ‫לטובת האדם כידוע‪ ,‬רק שהיה צריך האדם לסגור התאוות‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ ,‬שהקב"ה מקיים כולה והיכן מצינו‬ ‫וכוחות היצה"ר‪ ,‬ואז היה היצה"ר לטובתו כידוע‪ ,‬וכשלא‬ ‫שהקב"ה עושה תשובה‪ ,‬ואמר עפ"י הגמ' הנ"ל שהקב"ה‬ ‫עשה כן האדם‪ ,‬והגביר ע"ע את היצה"ר וקלקל לעצמו‪,‬‬ ‫מתחרט על בריאת היצה"ר‪ .‬ופי' צדיקים שכאשר אדם‬ ‫אומר השי"ת 'ואשר הריעותי' ומתחרט על בריאת היצה"ר‪,‬‬ ‫מתחרט על מעשיו הוא מעורר כביכול את החרטה של‬ ‫כשרואה שמצטער האדם מאוד ומאוד על מעשיו לא‬ ‫הקב"ה שמתחרט על שברא את היצה"ר‪ ,‬כדכתיב 'אשר‬ ‫טובים מפאת היצה"ר‪ ,‬ואומר השי"ת כביכול מה עשיתי‪,‬‬ ‫הריעותי'‪ ,(à"ôåàá íù ùîùå øåàî ò"òå) ,‬וזוהי הסיבה שתפלה‬ ‫שבראתי דבר כזה שיומשך מזה צער גדול לבני‪ ,‬שמתחרט‬ ‫זו נתקבלה בכל ישראל לאמרה בחרדה גדולה מאוד‪.‬‬ ‫ומסגף א"ע בתשובה וחרטה כ"כ‪ ,‬ואוכל את בשרו כמעט‪,‬‬ ‫ונמצא ששני הענינים בכל נדרי עולים בקנה אחד‪ ,‬שע"י‬ ‫מגודל צערו על עוונותיו‪ ,‬ועי"ז כשהשי"ת אומר כן‬ ‫שמוסר מודעה 'בכולהון מתחרטנא בהון'‪ ,‬עי"ז מעורר את‬ ‫ומתחרט על בריאת היצה"ר‪ ,‬מזה נתבטל כח היצה"ר‬ ‫החרטה דלמעלה‪ ,‬על קושי השעבוד והגלות‪ ,‬ועל בריאת‬ ‫והסט"א ונמחה מן העולם‪.‬‬ ‫היצה"ר הקשה והמר‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬פי' הזרע קודש את הפסוק 'ושב ה"א את שבותך'‪.‬‬ ‫‪ ä"ëå‬בזרע קודש הרה"ק מראפשיץ זי"ע )‪ (íéáöð 'ô‬עה"פ‬ ‫שע"י תשובתך יעשה הקב"ה גם כן תשובה כנ"ל‪,‬‬ ‫'ושב ה"א את שבותך'‪ ,‬ושב שהשי"ת כביכול‬ ‫ויגאלינו מיד היצה"ר ומיד אומות העולם‪ ,‬ונזכה לעבדו‬ ‫עושה תשובה‪ ,‬שכאשר אדם מישראל מתחרט על מעשיו‪,‬‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫כח‬ ‫לשני‪ ,‬יום הכפורים לשון רבים‪ ,‬כי גם השי"ת כביכול‬ ‫יתברך‪ .‬וזהו חיזוק גדול שכביכול השי"ת אומר לכלל‬ ‫מתחרט ומתכפר לו‪.‬‬ ‫ישראל בואו ונעשה תשובה יחד‪ ,‬הבה נתפייס ונסלח א'‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה ‪ -‬אין מציאות של במזיד‬ ‫מפני שעיצומו של יום מכפר‪ ,‬אבל הרי להלכה קיי"ל‬ ‫‪ ÷"äôñáå‬עבודת ישראל )‪ (äáåù úáùì‬כתב על הפסוק 'כי‬ ‫כרבנן שיום הכיפורים מכפר רק עם תשובה‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫כשלת בעונך'‪ ,‬רומז על הצרות וזמן החורבן‬ ‫אדם כבר שב בתשובה מיראה שהזדונות כבר נהפכו‬ ‫שאז כולנו כשכורים ומשוגעים מכובד החורבן והצרות‬ ‫לשגגות‪ ,‬אז יום הכיפורים מכפר‪ ,‬וע"ז נאמר 'כי ביום הזה‬ ‫ורדיפות מיום אל יום‪ ,‬עד שנחשב לפני הבורא ב"ה כל‬ ‫יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם' כלומר לטהר‬ ‫העונות בית ישראל כאלו עשו שוגגים‪ ,‬כמ"ש הזוה"ק‬ ‫אתכם מכל השגגות‪.‬‬ ‫עי"ש‪ ,‬וזה כי כשלת בעונך‪ ,‬כשלון לשון שוגג‪ ,‬ואמר‬ ‫הנביא לרמז להם לאהבת התשובה‪ ,‬אפילו דקיי"ל )‪,åô àîåé‬‬ ‫‪ àöîðå‬שעל האדם מוטל לשוב בתשובה ולהפוך את‬ ‫‪ (á‬כי התשובה מיראה מהפכת הזדונות לשגגות‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הזדונות לשגגות ואז יום הכיפורים 'יכפר עליכם‬ ‫כיון שעל ידי הצרות בלאו הכי נחשבו הזדונות כשגגות‪,‬‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאתיכם'‪ ,‬ועי"ז מתקיים בנו 'לפני ה'‬ ‫ממילא כאשר אדם שב ומתחרט עליהם לפני הבורא ב"ה‬ ‫תטהרו'‪ ,‬כלומר שאנו זוכים להיטהר לגמרי מכל החטאים‬ ‫הוא ברוב חסדיו מהפכם לזכיות וריח ניחוח לה'‪ ,‬ויזכה‬ ‫מכל השגגות‪ ,‬והכל נהפך לזכויות‪ .‬ולכן אומרים בכניסת‬ ‫להיות כסא ומרכבה לה'‪.‬‬ ‫יום הקדוש 'ונסלח לכל עדת בני ישראל וגו' כי לכל העם‬ ‫‪ øåàéáå‬הדברים הוא‪ ,‬כי האמת הלא ידועה וברורה‬ ‫בשגגה'‪ ,‬כי כולם רק שוגגים כי כבר עשו תשובה מיראה‪,‬‬ ‫שכאו"א מישראל רוצה באמת ובתמים רק‬ ‫ואז תיכף מברכים בשמחה גדולה 'ברוך אתה ה' אלקינו‬ ‫לעשות את רצון הבורא ית"ש‪ ,‬וגלוי וידוע לפניך‬ ‫מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'‪ ,‬להודות‬ ‫שרצוננו לעשות רצונך‪ ,‬אלא שהשאור שבעיסה מעכב‬ ‫על יום הקדוש‪ ,‬כי אחר שעושים תשובה שכל הזדונות‬ ‫והיצה"ר מכניס באדם רוח שטות‪ .‬ואי' בגמ' )‪(à ,ãñ‬‬ ‫נהפכו לשגגות‪ ,‬אז זוכים לכפרת יוה"כ‪ .‬אך לפי מה‬ ‫שרב ששת אמר יכולני לפטור את כל העולם מדין‬ ‫שנתבאר אין שום מציאות של חטא במזיד‪ ,‬וכל המעשים‬ ‫תפלה‪ ,‬מפני שיש לנו דין של שיכור 'שכורת ולא מיין'‪.‬‬ ‫הרעים הם רק כשגגות בבחינת חטא 'כי לכל העם‬ ‫ואם הדברים אמורים בימי חז"ל‪ ,‬מה נענה אנן‪ ,‬הרי‬ ‫בשגגה'‪ ,‬ובזה יובן שיטת רבי )‪ (á ,äô àîåé‬שעיצומו של‬ ‫זהו קל וחומר בן בנו של קל וחומר‪ ,‬בדורינו שאנו‬ ‫יום הכיפורים מכפר גם לשאינם שבים‪ ,‬ובכל אופן זוכים‬ ‫כל כך טרודים ורצוצים‪ ,‬בודאי אין כלל מושג של‬ ‫בני ישראל לכפרת היום הקדוש‪.‬‬ ‫'מזיד' בכלל ישראל‪' ,‬כי לכל העם בשגגה'‪ ,‬כל יהודי‬ ‫הוא רק שוגג ולא מזיד‪ .‬ולכן מיד כשאדם עושה תשובה‬ ‫‪ äðäå‬קיי"ל ספק ברכות להקל‪ ,‬ומי שיש לו ספק‬ ‫אפי' בפעם הראשונה‪ ,‬הרי הוא שוגג שעושה תשובה‪,‬‬ ‫בכפרה זו‪ ,‬אינו רשאי לברך ברכה זה‪ ,‬אבל‬ ‫וממילא אין חילוק בין עושה תשובה מאהבה לעושה‬ ‫האמת היא שאין בזה שום ספק‪ ,‬ובודאי השי"ת מוחל‬ ‫תשובה מיראה‪ ,‬אלא בכל אופן כל החטאים כולם‬ ‫וסולח ומכפר לנו על כל עוונותינו‪ ,‬ולהלן )‪äðåîàä øîàîá‬‬ ‫נהפכים לזכויות‪.‬‬ ‫‪ (íéøåôëä íåé úøôëá‬הובא מ"ש הרמב"ם וכ"פ הרמ"א שמי‬ ‫שאינו מאמין בכפרת יוה"כ ומסתפק בזה ויש לו ענוה‬ ‫‪ äðäå‬תשובה מעכבת לכפרה ביום הכיפורים‪ ,‬כי אע"פ‬ ‫פסולה‪ ,‬אין יוה"כ מכפר עליו רח"ל‪ ,‬וע"כ יש חיוב‬ ‫שמצינו מחלוקת בענין זה‪ ,‬ואיתא בגמ' )‪,äô àîåé‬‬ ‫להאמין ולשמוח בזה‪.‬‬ ‫‪ (á‬דאליבא דרבי שיום הכיפורים מכפר גם לשאינם שבים‪,‬‬ ‫כט‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫ה‪.‬‬ ‫כפרת יום הכפורים מטהרת את האדם בשורשו ונעשה טהור ומזוכך לגמרי‬ ‫הזה יכפר עליכם וגו' לפני ה' תטהרו'‪ ,‬וכבר עמדו‬ ‫‪ íðîà‬עדיין צריך להבין‪ ,‬במה נתייחד תשובת יוה"כ‪,‬‬ ‫המפרשים בביאור כפל הלשון 'לטהר אתכם' ‪' -‬לפני ה'‬ ‫הא התשובה מכפרת כל ימות השנה‪ ,‬דבשלמא‬ ‫תטהרו'‪ ,‬אלא הפירוש בזה‪ ,‬שלא זו בלבד שהוא מכפר‬ ‫אליבא דרבי דיוה"כ מכפר גם לשאינם שבים‪ ,‬מובן היטב‬ ‫על עצם החטא‪ ,‬אלא גם מטהר את השורש מעיקרו‪,‬‬ ‫החידוש שיוה"כ מכפר גם בלא תשובה‪ ,‬אבל לדידן‬ ‫לעקור מהאדם כל שייכות לחטא‪ .‬וע"ד מה דאי' בגמ'‬ ‫דקיי"ל כרבנן שיוה"כ מכפר רק עם תשובה‪ ,‬א"כ מה‬ ‫)‪ (á ,äî æ"ò‬העוקר ע"ז צריך לשרש אחריה‪.‬‬ ‫יתרון ליוה"כ משאר ימות השנה בתשובה‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬מפני שהשי"ת בעצמו הוא המכפר על האדם‪ ,‬כמ"ש‬ ‫‪ úåèùôáå‬החידוש בזה הוא‪ ,‬שביוה"כ נעשה אדם זך‬ ‫במשנה סוף מסכת יומא‪ ,‬אמר רבי עקיבא לפני מי‬ ‫ומזוכך מכל העוונות‪ ,‬כי יש חטאים‬ ‫אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬כלומר‬ ‫שתשובה תולה ורק יוה"כ מכפר‪ ,‬ויש חטאים שהתשובה‬ ‫שהקב"ה בעצמו הוא זה שמטהר את בני ישראל ומכפר‬ ‫ויסורים תולין ורק יוה"כ מכפר )‪ .(à ,åô àîåé 'éò‬וכן כמבואר‬ ‫עליהם‪ ,‬וכאשר השי"ת בעצמו מכפר ומטהר‪ ,‬אזי מתכפר‬ ‫לעיל‪ ,‬דתשובה בכל ימות השנה‪ ,‬הוא בבחי' תשובה‬ ‫באופן שלא נשאר על האדם שום רבב‪ ,‬ויחד עם החטא‬ ‫מיראה‪ ,‬והזדונות נעשין שגגות‪ ,‬ועדיין צריך תשובה‬ ‫הוא עוקר לגמרי את שורש הרע‪ .‬ואמרו צדיקים שיום‬ ‫מאהבה שיהיה זכויות‪ .‬אבל יוה"כ מנקה את העבירות של‬ ‫הכיפורים הוא ים של רחמים‪ ,‬מים שאין להם סוף‪ ,‬כי‬ ‫כל השנה‪ ,‬שעד יוה"כ הזדונות נעשים שגגות‪ ,‬אבל כשבא‬ ‫המים הטהורים שהשי"ת זורק על בני ישראל ומטהר‬ ‫יוה"כ מכפר על כל השגגות‪.‬‬ ‫אותם‪ ,‬הם בבחי' מים שאין להם סוף‪ ,‬וגם טהרתם הוא‬ ‫עד אין סוף‪ .‬וכבר ביום י"ג מידות שהמנהג הוא ללכת‬ ‫‪ ã"òå‬העבודה י"ל‪ ,‬דהנה כל חטא שאדם נכשל וחטא‬ ‫לומר תשליך‪ ,‬הוא שהולכים אל הים של טהרה‪ ,‬ומתחילים‬ ‫רח"ל‪ ,‬אזי הפגם הוא בב' פנים‪ ,‬א' עצם החטא‬ ‫להשליך במצולות ים את כל חטאתם‪ ,‬והמים טהורים‬ ‫עצמו‪ ,‬ב' הפגם שנגרם מחמת החטא וכתם על הנפש‪ .‬וכן‬ ‫באים לקראתינו לזכך את נשמתינו לקראת יום הקדוש‪.‬‬ ‫התשובה מלבד מה שאדם צריך לשוב על עצם החטא‬ ‫צריך הוא לכפר על הפגם והלכלוך שנגרם עקב החטא‪,‬‬ ‫‪ åîëå‬תינוק שהאם מקנחת את צואתו‪ ,‬כך כביכול לפני‬ ‫וע"ז התפלל דוד המלך ע"ה )‪' (ã ,àð íéìäú‬הרב כבסני‬ ‫ה' תטהרו‪ ,‬שהשי"ת בעצמו מקנח את האדם‬ ‫ומחטאתי טהרני'‪ ,‬שביקש שהשי"ת יעביר את הרבב מעל‬ ‫מעוונותיו )‪äìåãâ äçîù éîò åçîùå åàåá øîàîá ïìäì äæá ú"ðùî 'éòå‬‬ ‫נשמתו‪ ,‬וביוה"כ אזי השי"ת מכפר ומנקה את כל הכתמים‬ ‫‪ .(ë"äåé úøôë ìò ú"éùä úçîù -‬וכן אי' בזוה"ק )‪(à ,æñ â"ç‬‬ ‫לגמרי 'מכל גילוליכם אטהר אתכם'‪.‬‬ ‫עה"פ לפני ה' תטהרו‪ ,‬אמאי לפני ה'‪ ,‬אלא שבר"ה אין‬ ‫הקב"ה דן בעצמו אלא בית דין של מעלה יושבים ודנין‬ ‫‪ øàåáéå‬ע"ד משל‪ ,‬מי שכואב לו שיניו‪ ,‬והולך לרופא‬ ‫בו‪ ,‬וכן הוא עד יום ט' תשרי‪ ,‬שאז מתקנים כסא עליון‬ ‫שינים‪ ,‬והרופא מבחין שיש לו נקב בשן‪ ,‬וסותמו‬ ‫של רחמים למלך הקדוש‪ ,‬שביום הכפורים הקב"ה בעצמו‬ ‫ומרגיע אותו שלא יכאב יותר‪ ,‬אבל אם מבחין שיש זיהום‬ ‫דן את ישראל‪ ,‬והשרים דנים את האומות והקב"ה דן את‬ ‫בשורש‪ ,‬אזי גם אם יסתום את הנקב יחזור הנקב שוב‪,‬‬ ‫בני ישראל שהם חלקו ונחלתו‪ ,‬וזהו לפני ה' תטהרו‪ .‬וכן‬ ‫וצריך לעשות טיפול בשורש‪ .‬וכן הדבר לענין התשובה‪,‬‬ ‫אי' גם בירושלמי )‪ (à"ä à"ô ïéøãäðñ‬שהקב"ה אינו דן יחידי‪,‬‬ ‫שאדם אשר חטא ופגם‪ ,‬אזי מלבד עצם התשובה על‬ ‫שנאמר )‪' (èé ,áë ,à íéëìî‬וכל צבא השמים עומדים וכו'‪,‬‬ ‫החטא‪ ,‬צריך לעקור את השורש פורה ראש ולענה‪ ,‬כי בלא‬ ‫וכשהוא חותם אינו חותם אלא ביחיד‪ ,‬שנאמר )‪(àë ,é ìàéðã‬‬ ‫זה עלול ח"ו לחטא שוב לאחר תקופה‪ ,‬וביוה"כ השי"ת‬ ‫אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת'‪ .‬וא"כ נמצא שבר"ה‬ ‫כביכול בעצמו עושה טיפול שורש‪ ,‬ומסייע לשבים‬ ‫אין הקב"ה דן בעצמו‪ ,‬ויש מטים לכף זכות ויש מטים‬ ‫להיטהר לגמרי מכל וכל‪ .‬וזה נרמז בלשון הכתוב 'כי ביום‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫ל‬ ‫מטהרים עושים תשובה ומרבים במעשים טובים וכו'‪,‬‬ ‫לכף חובה‪ ,‬אבל ביום צום כיפור יחתמון‪ ,‬וביום זה הוא‬ ‫וזורקים את הפעקלא"ך‪ ,‬אבל עדיין אין טהרה‪ ,‬כי השורש‬ ‫נכנס לבדו למקום שאין לאף אחד רשות להיכנס‪ ,‬וע"ז‬ ‫אינו טהור ונקי והזיהום נמצא עדיין‪ ,‬אבל מ"י מטהר‬ ‫נאמר 'והוא באחד ומי ישיבנו'‪ ,‬שהשי"ת מתייחד עם כלל‬ ‫אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬שביוה"כ עולים נשמות ישראל‬ ‫ישראל לבדו‪.‬‬ ‫לעולם הבינה למדרגה הנעלה ביותר‪ ,‬והם דומים למלאכי‬ ‫‪ ì"éå‬בדרך רמז מ"ש מי מטהר אתכם‪ ,‬מ"י עולה בגי'‬ ‫השרת‪ ,‬ושם אביכם שבשמים מטהר אתכם‪ ,‬וזרקתי עליכם‬ ‫חמישים‪ ,‬ומרמז על שער החמישים שהוא הבינה‪,‬‬ ‫מים טהורים‪ ,‬וביום הקדוש זוכים בני ישראל לטהרה שלא‬ ‫חמישים שערי בינה‪ ,‬ובינה מרמז על תשובה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫יהיה להם שום שייכות לחטא‪ ,‬שהשורש נטהר לגמרי‪,‬‬ ‫'ולבבו יבין ושב ורפא לו'‪ ,‬וביוה"כ נשמות ישראל עולים‬ ‫שאין שום רצון לחטוא‪.‬‬ ‫למקום הגבוה ביותר‪ ,‬שזה בחי' כתר‪ ,‬ולפני מ"י אתם‬ ‫ו‪.‬‬ ‫י"ג מידות של רחמים ‪ -‬האור העליון של בחינת כתר‬ ‫מלהטיב ואין שום שום קטרוג והכל רחמים‪ ,‬ואפי' בבריה‬ ‫‪ äðäå‬ביום י"ג מידות ובערב יוה"כ מתגלה ומאיר הי"ג‬ ‫קלה שבקלים רואה את חלק הטוב שבו‪.‬‬ ‫מידות של רחמים‪ ,‬וביוה"כ עצמו מתקיים מאה"כ‬ ‫‪ úðéçá‬הכתר היא הבחינה העליונה ביותר ששייך‬ ‫)‪' (á ,å òùåä‬יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה‬ ‫במציאות‪ ,‬והאופן להגיע למדרגה זו היא‬ ‫לפניו'‪ ,‬שביום י"ג מידות וערב יוה"כ יחיינו‪ ,‬ואז נזכה‬ ‫באמצות תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן שיחד‬ ‫שביום השלישי שהוא יוהכ"פ יקימנו ונחיה לפניו‪.‬‬ ‫עולים למנין כת"ר‪ ,‬וכאשר אדם מישראל מקבל עליו עול‬ ‫]ואיתא בילקוט ראובני )‪ (àøéå úùøô‬וכ"כ בריקאנטי )‪(íù‬‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬בזה הוא כביכול עושה להשי"ת כתר‬ ‫שעקידת יצחק היה ביום הכיפורים )‪øôñî äìôúá äæ íéøéëæîå‬‬ ‫מלוכה‪ ,‬וזוהי הבחינה הקרובה והגבוהה ביותר שאדם‬ ‫‪ (ë"äåéá äçðî íãå÷ íéøîåàù ùãå÷ä úãåáò‬ונמצא שביום י"ג‬ ‫יכול להשיג‪.‬‬ ‫מידות התחילו אברהם ויצחק ע"ה ללכת לעקדה‪ ,‬וביום‬ ‫השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק‬ ‫‪ ë"äåéáå‬אומרים בכל תפלה קדושת כתר‪ ,‬כי היא‬ ‫ועקד את יצחק בנו‪ ,‬וביום זה הלכו בשמחה ובמסירות‬ ‫הבחינה הקרובה ביותר אל השי"ת כביכול‪,‬‬ ‫נפש לעקדה‪ ,‬וזכותם מגין לנו עד היום הזה[‪ ,‬וביוה"כ‬ ‫וינטלם וינשאם‪ ,‬השי"ת מרים את בני ישראל ועושה אותם‬ ‫הכח מתחזק יותר‪ ,‬שבו ביום גילה השי"ת את הי"ג‬ ‫כביכול עטרה לראשו‪ ,‬זו אהבה ורחמים עד בלי סוף‪ ,‬ואין‬ ‫מידות‪' ,‬וירד ה' בענן ויתייצב עמו שם וגו' היה ביוה"כ‪,‬‬ ‫לנו בזה שום השגה‪ ,‬מי מושל בי צדיק מושל בי‪ ,‬ובחי'‬ ‫כמ"ש בפיוט למוסף של יוה"כ 'היום נתיצבת עמו וקראת‬ ‫של אשת חיל עטרת בעלה‪ ,‬שכלל ישראל הם כלה קרואה‬ ‫בשם וכו'‪ .‬והמנהג לומר ביוה"כ לכה"פ י"ג פעמים את‬ ‫בנעימה‪ ,‬והם עטרת בעלה כביכול‪ ,‬כי כביכול מלכותו‬ ‫סדר הי"ג מידות‪ ,‬כל מקום לפי מנהגו‪ ,‬וכל עצם‬ ‫יתברך תלויה בבני ישראל‪ ,‬שאין מלך בלא עם‪ ,‬וזוהי‬ ‫מציאותו של יוה"כ הוא חטיבה א' של י"ג מידות‪ ,‬וזה‬ ‫הבחינה של י"ג מידות של רחמים‪.‬‬ ‫בחי' כתר‪ ,‬שעולה עד הבחינה הגבוהה ביותר‪ ,‬הכתר של‬ ‫‪ øôåñîå‬על הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע שעמד ביוה"כ‬ ‫מלך מלכי המלכים‪.‬‬ ‫ונשם נשימות עמוקות‪ ,‬והעומדים אצלו חששו‬ ‫אולי אינו מרגיש בטוב‪ ,‬ושאלוהו על הדבר‪ ,‬השיב ואמר‬ ‫‪ íéòåãéå‬דברי הרמ"ק בספרו תומר דבורה‪ ,‬שמיוסד על‬ ‫שהוא רוצה לנשום את האויר הקדוש של יוה"כ‪ .‬ואי'‬ ‫י"ג מידות של רחמים שאדם צריך להתדמות‬ ‫במדרש עה"פ )‪' (àé ,á ìàåé‬כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי‬ ‫לקונו‪ ,‬ובפרקים הראשונים מבאר שהאור של מידת הכתר‬ ‫יכילנו'‪ ,‬זה יום הכיפורים‪ ,‬שקדושת יוה"כ גבוהה כ"כ שאי‬ ‫זה האור של י"ג מידות של רחמים‪ ,‬וזה תכלית הרחמים‬ ‫אפשר להשיגו ולהבינו‪ .‬ובזוה"ק שאומרים קודם התקיעות‬ ‫והסבלנות‪ ,‬ואין שום סיבה שבעולם שמונעת הטוב‬ ‫לא‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫'כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה יחד עם עמך ישראל‬ ‫)‪ (á ,÷ â"ç‬שהאור שיש בעולם ביוה"כ אינו מנהורא‬ ‫קבוצי מטה' שהם דומים למלאכי עליון‪ .‬ועל כן צריך‬ ‫דשימשא אלא מנהורא עילאה‪ ,‬והאור של יוה"כ הוא אור‬ ‫לנשום ולהכניס את קדושת היום ועיצומו של יום‪.‬‬ ‫עליון וזך‪ ,‬דבר"ה מתכסה הלבנה‪ ,‬ואינה מאירה עד יוה"כ‪,‬‬ ‫שישראל חוזרים בתשובה שלמה‪ ,‬וע"ז נקרא בשם 'יום‬ ‫נפלא כתב החת"ס בדרשותיו )‪(â ,âñù óã á"ç‬‬ ‫‪øáãå‬‬ ‫הכיפורים'‪ ,‬ולא 'יום כיפור'‪ ,‬כי שני מאורות מאירים יחד‬ ‫שתענית יוה"כ אינו לענות נפש ולצער ישראל‬ ‫ביום הזה‪ ,‬המאור העליון מאיר למאור התחתון‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬כי אם מחמת קדושה וקריבות ודביקות כמלאכי‬ ‫השרת‪ ,‬והוא כענין ארבעים יום שהיה מרע"ה בהר ‪ -‬וגם‬ ‫‪ ë"äåéå‬הוא כולו רוחניות‪ ,‬ואפי' השטן בעצמו מודה‪,‬‬ ‫ביוה"כ היה שם ‪ -‬לחם לא אכל ומים לא שתה‪ ,‬מרוב‬ ‫שבנ"י הם כמלאכי השרת לובשים לבנים ואינם‬ ‫דביקות וקדושה ונהנה מזיו השכינה‪ .‬והחת"ס מבאר‬ ‫אוכלים ואינם שותים וכו'‪ .‬ובכלי יקר )‪ (éøçà 'ô‬עה"פ 'ואל‬ ‫דמ"ש 'תענו נפשותיכם' אינו לשון עינו‪ ,‬אלא התעוררות‪,‬‬ ‫יבוא בכל עת אל הקודש' )‪ ,(á ,æè àø÷éå‬תמה דהלשון 'בכל‬ ‫וכלשון הפסוק )‪' (âë ,á òùåä‬השמים יענו את הארץ'‪ .‬וביאור‬ ‫עת' אינו מדוקדק‪ ,‬דמשמע בכל עת לא יבוא אבל לפרקים‬ ‫הדברים שביוה"כ כל נפשות ישראל מתעוררים ומתקדשים‬ ‫יבוא‪ ,‬והאמת אינו כן שהרי אינו בא כ"א פעם א' בשנה‪.‬‬ ‫כמלאכי השרת‪ ,‬לכן אין להם שייכות לאכילה ושתיה‪,‬‬ ‫וכתב הכלי יקר שביוה"כ כל ישראל נמשלו ביום ההוא‬ ‫שמכיון שהשי"ת מנקה את נשמות ישראל‪ ,‬אזי כדי‬ ‫למלאכי השרת שהם למעלה מן הזמן ואין הזמן שולט‬ ‫שהחומר לא יעכב לכן אין אוכלים‪ ,‬כי בשעה שאדם אוכל‬ ‫בהם‪ ,‬ע"כ דומה יום קדוש זה כאילו אינו מכלל העת‬ ‫ושותה אזי קשה להגיע להזיכוך של הנשמה‪ ,‬וכשאינו‬ ‫והזמן‪ ,‬כי כל ימות השנה בכלל העת דהיינו הזמן חוץ‬ ‫אוכל קל יותר להגיע לטהרת הנשמה‪.‬‬ ‫מיום זה‪ ,‬שאינו בגדר הזמן כלל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועל כן ביום זה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בואו ושמחו עמי שמחה גדולה ‪ -‬שמחת השי"ת על כפרת יום הכיפורים‬ ‫משה‪ ,‬שנאמר למה ה' יחרה אפך )‪ (àé ,áì úåîù‬ונשתכרתי‬ ‫‪ àúéà‬בגמ' )‪ (à ,èé÷ íéçñô‬מאי דכתיב )‪' (à ,ã íéìäú‬למנצח‬ ‫כל אותם האוכלוסים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מזמור לדוד'‪ ,‬זמרו למי שנוצחין אותו ושמח‪ ,‬בא‬ ‫וראה שלא כמידת הקב"ה מדת בשר ודם‪ ,‬בשר ודם‬ ‫‪ ú"éùä‬חפץ שינצחו אותו והוא שמח בזה‪ ,‬הוא עומד‬ ‫מנצחין אותו ועצב‪ ,‬אבל הקב"ה נוצחין אותו ושמח‪.‬‬ ‫לימינו של כל א' מישראל בכל מצב שהוא‬ ‫וברש"י שם ד"ה למנצח ‪ -‬מדלא כתיב לנצח‪ ,‬משמע‬ ‫לסייע לו לשוב בתשובה‪ ,‬והוא פונה אל כאו"א מישראל‬ ‫שהקב"ה נותן כח לבריות לנצחו‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי שהשי"ת נותן‬ ‫ומבקש ממנו‪ ,‬אנא תבוא לפני ותעשה תשובה‪' ,‬ושב ה'‬ ‫אלקיך את שבותך' )‪ (â ,ì íéøáã‬ועוד פעם 'ושב'‪ ,‬השי"ת‬ ‫לנו כח לנצח אותו כביכול והוא שמח בזה‪ ,‬ואדרבה אם‬ ‫רודף אחר כל א' מישראל ומפציר בו שיעשה תשובה‬ ‫ח"ו הוא מעניש הוא עצב‪.‬‬ ‫מאהבה‪ ,‬הוא נותן לו רמזים‪ ,‬ונותן לו את החשק ואת‬ ‫‪ ùéå‬לשון נפלא בחז"ל )‪ (î äùøô éúáø àú÷éñô‬אמר הקב"ה‬ ‫ההתעוררות באופן זה ובאופן אחר‪ ,‬ומבקש אנא תנצח‬ ‫בשעה שאני נוצח אני מפסיד‪ ,‬ובשעה שאני נצוח‬ ‫אותי‪ ,‬ושלא כמידת בשר ודם‪.‬‬ ‫אני משתכר‪ ,‬נצחתי לדור המבול והפסדתי שאבדתי כל‬ ‫‪ êëå‬גם סדר המשפט בראש השנה‪ ,‬כדאיתא בטור )‪ç"åà‬‬ ‫אותן האוכלוסים‪ ,‬שנאמר 'וימח את כל היקום' )‪,æ úéùàøá‬‬ ‫‪ (àô÷ú 'éñ‬מנהגו של עולם‪ ,‬אדם שיש לו דין‪ ,‬לובש‬ ‫‪ (âë‬וכן בדור הפלגה וכן באנשי סדום‪] .‬כלומר שאברהם‬ ‫שחורים ומתעטף שחורים וכו'‪ ,‬אבל ישראל אינם כן‪,‬‬ ‫אבינו ביקש רחמים על אנשי סדום ולא נענה והקב"ה‬ ‫לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלין ושותים ושמחים‬ ‫ניצח‪ ,‬אבל לאידך כביכול הפסיד כי גרם לחורבנות‪ ,‬וכן‬ ‫בראש השנה לפי שבטוחים הם שהקב"ה יעשה להם נס‪,‬‬ ‫בדור המבול ובדור ההפלגה[‪ .‬ולאידך במעשה העגל נצחני‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫לב‬ ‫מטהר אתכם‪ ,‬אביכם שבשמים‪ ,‬כרחם אב על בנים‪,‬‬ ‫עי"ש‪ .‬כי יחד עם המשפט ראש השנה הוא יום חגנו‪ ,‬כי‬ ‫וכאהבת אם זו השכינה הק'‪.‬‬ ‫השי"ת חפץ רק בקירבתם ובטובתן של ישראל‪ ,‬והוא רוצה‬ ‫בתשובה שיצא משפטם לאור‪ ,‬לחיים טובים ולשלום‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬מנהג כמה קהילות לומר וידוי בניגון ובנעימה‪,‬‬ ‫ומנהגינו לאמרו בלא שום נעימת ניגון‪ ,‬וצ"ב‬ ‫‪ êëå‬גם לענין יום הכיפורים‪ ,‬הרי מלך בשר ודם שיבואו‬ ‫בטעם מנהגם דמה מקום יש לומר את הוידוי בניגון הלא‬ ‫אנשים ויניחו אשפה לפני הפלטרין‪ ,‬יכעס עליהם‬ ‫יש להצטער ולהתעצב ע"ז‪úéðòúã ã"ô óåñ ìàøùé úøàôúá 'éò) ,‬‬ ‫המלך מאוד‪ ,‬אבל מידת הקב"ה אומר השליכו את כל‬ ‫‪ (ïë '÷äù âñ úåà‬וכן מצינו בכל ימות השנה שאומרים את‬ ‫האשפה ותביאו אלי‪ ,‬ואני כבר אטפל בזה‪ ,‬בבחינת 'תבוא‬ ‫הוידוי בלחש‪ ,‬מחמת הבושה‪ ,‬וכדאי' בגמ' )‪ (á ,æ äèåñ‬חציף‬ ‫אמה ותקנח צואת בנה'‪ ,‬השי"ת כביכול מכפר מנקה את‬ ‫עלי' מאן דמפרט חטאי'‪ ,‬ופירש"י דעי"ז מראה שאינו‬ ‫ישראל מהבגדים הצואים )‪íéîé à"ã à"ô äáø åäéìà éáã àðú 'éò‬‬ ‫נכלם בדבר‪ .‬ולפי"ז צ"ב איך מעיזים פנים לומר הוידוי‬ ‫‪ .(åøöåé‬וכשם שתינוק שהתלכלך בצואה רוחצת אותו אמו‬ ‫בקול זמרה‪ .‬ולהנ"ל מובן שהזמרה אינה על עצם החטא‬ ‫ואינה נמאסת ממנו‪ ,‬וזה החילוק בין אמו של התינוק‬ ‫ח"ו‪ ,‬אלא אדרבה השמחה היא על כך שהשי"ת שמח עם‬ ‫לשפחה זרה‪ ,‬שאם יתנו את התינוק לשפחה זרה לרחוץ‬ ‫כפרתינו ואנו זוכים להיטהר לפניו טהרה גמורה‪.‬‬ ‫את התינוק מצואתו היא נמאסת‪ ,‬אך אמו של התינוק‬ ‫‪ äàøå‬זה דבר נפלא‪ ,‬שנמצא בדברי א' מהראשונים‪,‬‬ ‫רוחצת אותו באהבה‪ ,‬ואדרבה מרחמת על התינוק שיהיה‬ ‫רבינו יצחק ב"ר שמואל דמן עכו ז"ל ]תלמיד‬ ‫נקי ושיהיה לו נוח‪ .‬זהו יום הקדוש 'תבוא אמה ותקנח‬ ‫חבר ואיש סודו של הרמב"ן ז"ל[ בספרו מאירת עינים )‪'ô‬‬ ‫צואת בנה'‪ ,‬השכינה הק' שהיא אם הבנים שמחה‪ ,‬רוחצת‬ ‫‪ (àåáú éë‬שלשון וידוי כולל ב' ענינים‪ ,‬א' שמודה בקנס‬ ‫את כלל ישראל מכל הלכלוך‪' ,‬ביה אנא רחיץ'‪ ,‬והשי"ת‬ ‫שמתוודה על עוונותיו‪ ,‬ב' שבח והודאה כמו וידוי מעשר‪.‬‬ ‫שש ושמח בזה‪ ,‬וכמ"ש חז"ל )‪ (ä ,à"ô ø"àáãðú‬שהשי"ת‬ ‫כי כאשר אדם מתוודה על עוונותיו הוא שבח והודאה‬ ‫אומר בואו ושמחו עמי שמחה גדולה שאני מכפר‬ ‫להשי"ת‪ ,‬כמו שאומר חטאתי אשמתי וגו'‪ ,‬ובתוך כדי כך‬ ‫לעוונותיהם של ישראל‪.‬‬ ‫תיכף מודה ומשבח לקונו על שמחת הכפרה‪ ,‬עי"ש‬ ‫באורך‪ .‬ונמצא שכל שם ומהות הוידוי הוא ע"ש ההודאה‪.‬‬ ‫‪ ïéàå‬השי"ת נכנס לחשבונות מה יהיה בעתיד‪ ,‬אם הוא‬ ‫וזהו שאמר הפייט )‪ (éúî÷ øçù èåéô éùéîç íåéì úåçéìñ‬בהתוודות‬ ‫יתלכלך עוד הפעם או לא‪ ,‬אלא כעת הוא רוחץ‬ ‫חטאתי תהי כקרבן תודתי‪ ,‬ולכאו' צ"ב שלא מצאנו וידוי‬ ‫ומטהר את ישראל‪ ,‬כדי שיהיו נקיים ויהיה להם נעים‪,‬‬ ‫בקרבן תודה‪ .‬ולפי הנ"ל מובן שהוידוי גופא הוא גם‬ ‫כמו אמו של התינוק שאינה עושה חשבונות שאח"כ‬ ‫הקרבן תודה‪.‬‬ ‫יתלכלך התינוק עוד הפעם‪ .‬לפני מי אתם מטהרים ומי‬ ‫ח‪.‬‬ ‫דער בארדיטשובער 'חטא העגל'‬ ‫‪ (àøéå ä"ã‬הביא[ בשם רבו סנגורן של ישראל‪ ,‬לבאר דבר‬ ‫‪ äðä‬המחילה וסליחה של יוה"כ נמשך מכח הסליחה‬ ‫נפלא בענין חטא העגל‪ ,‬והו"ד בספה"ק אמרי חיים )‪ë"äåéòì‬‬ ‫והכפרה על חטא העגל‪ ,‬וכמ"ש חז"ל )‪íéøáã é"ùø 'éò‬‬ ‫‪ (ãåòå èö÷ 'îò‬בשם הקדוש מבארדיטשוב‪ ,‬ע"ד משל מעשה‬ ‫‪ (çé ,è‬עה"פ 'ואתנפל לפני ה'‪ ,‬שמ' ימים מכ"ט באב כלים‬ ‫במלך שהיה לו בן יחיד שאהבו וחיבבו מאוד‪ ,‬והיו בין‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬ובו ביום נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה‪ ,‬ואמר‬ ‫השרים שהתקנאו בו ובכל יום היו באים לפני המלך‬ ‫לו למשה 'סלחתי כדבריך'‪ ,‬ולכך הוקבע למחילה וסליחה‬ ‫לקטרג עליו בכזבים ושקרים ולדבר סרה נגד בנו‪ ,‬והמלך‬ ‫לדורות עולם‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫לא היה סובל את כל דברי קטרוגם‪ ,‬מחמת גודל אהבתו‬ ‫בספר אמרי צדיקים ]להרה"צ רבי צבי חסיד‬ ‫‪äðäå‬‬ ‫שאהב את בנו‪ ,‬וחשש שמא מאיזה טעם יכנסו באזניו‬ ‫מיאמפאלא זי"ע תלמיד הקדושת לוי )‪øôñä úìéçúá‬‬ ‫לג‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫מסי"נ כזה למען שמו יתברך‪ ,‬ולזאת אנו מבקשים 'מענה‬ ‫דברי המקטרגים ויכעוס על בנו ח"ו‪ ,‬ולכן קרא לבנו‬ ‫לשון'‪ ,‬עולה בגימט' 'למען שמו באהבה'‪ ,‬ונשאל ממנו‬ ‫ביחידות ויעץ לו לעשות איזה חטא גדול ומרידה גדולה‬ ‫הנמצא עוד כמונו בני ישראל‪ ,‬שהשלכנו נפשותינו מנגד‬ ‫כנגדו‪ ,‬ובודאי שתיכף יבואו המקטרגים ויספרו למלך‪,‬‬ ‫ולעשות דבר נורא כזאת הכל למען שמו באהבה‪ ,‬ובזכות‬ ‫וכאשר יראו שאין אני שומע להם כי אנכי בעצמי ציותיך‬ ‫זאת נזכה לשנים טובות וברוכות‪.‬‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬ממילא לא יוסיפו לקטרג‪ ,‬שהרי אפי' על‬ ‫חטא נורא כזה מחל לו‪ .‬והבן מגודל אהבתו לאביו עשה‬ ‫‪ äô÷ùä‬זו על חטא העגל‪ ,‬היא ההבנה הנכונה באדם‬ ‫כרצון אביו‪ ,‬ועשה את המעשה הנורא‪ ,‬וסבל בעבור זה‬ ‫מישראל‪' ,‬אפגלערנט א איד ריכטיג'‪ .‬ונראה‬ ‫בזיון גדל מאוד‪ ,‬ולבסוף מחל לו המלך‪ ,‬ונתגלה האהבה‬ ‫דבאמת מפורש כן בגמ' להדיא‪ (á ,ã æ"ò) ,‬לא היו ישראל‬ ‫הגדולה שאוהב את בנו‪ ,‬ומאז לא היה לשרים פתחון פה‬ ‫ראויים לאותו מעשה אלא להורות תשובה לרבים‪ .‬והיינו‬ ‫לדבר סרה בבן המלך והפסיקו לצער את המלך בדברי‬ ‫כי ביוה"כ נמחל להם על מעשה העגל‪ ,‬וכתב רש"י )‪æ"ò‬‬ ‫הקטרוג‪ .‬וכמו כן בנ"י במעשה העגל עשו טובה גדולה‬ ‫‪ (àì ä"ã íù‬שישראל היו גבורים ושליטים ביצרם‪ ,‬ולא הי'‬ ‫להשי"ת להמציא לו מנוחה מהמקטרגים‪ ,‬שכאשר ראו‬ ‫ראוי להתגבר יצרם עליהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו כי חטא העגל‬ ‫שעל חטא גדול כזה תיכף מחל להם השי"ת‪ ,‬יתייאשו‬ ‫היה אחר התגלות השכינה‪' ,‬פנים בפנים דיבר ה' עמכם'‪,‬‬ ‫מלעשות פירוד בין אב הרחמן לבניו ויפסיקו מלדבר סרה‬ ‫ובודאי לא היה להם שום שייכות לחטא‪ ,‬אלא נטילה מהם‬ ‫על בני ישראל וכו'‪ ,‬וזה מורה על אהבה רבה מבנ"י‬ ‫הבחירה רק כדי להורות תשובה לרבים‪ ,‬ופירש"י )‪ (íù‬ליתן‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ממש מסי"נ לעשות דבר מכוער כזה בשביל‬ ‫פתחון פה לבעלי תשובה‪ ,‬שאם יאמר החוטא לא אשוב‬ ‫מנוחתו ית'‪ ,‬והדברים נפלאים עד מאוד‪.‬‬ ‫שלא יקבלני‪ ,‬אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו‬ ‫‪ äæáå‬פי' את הפסוק 'אנא חטא העם הזה חטאה גדולה'‬ ‫ונתקבלו בתשובה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והוא להדיא כדברי הרה"ק‬ ‫)‪ ,(àì ,áì úåîù‬ולכאו' למה אמר מרע"ה על החטא‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע שחטא העגל היה מסי"נ מצד בנ"י‪.‬‬ ‫שהוא 'חטאה גדולה' ואי"ז מדרך סינגוריא לטעון כך‪,‬‬ ‫‪ íéøáãäå‬הללו הם לימוד זכות גדול ונפלא על בנ"י‪,‬‬ ‫אלא אדרבה היה לו להמליץ עליהם ולהקטין החטא שאין‬ ‫שבאמת לא היה להם שום שייכות לחטא‪,‬‬ ‫החטא גדול כ"כ‪ .‬אלא הכוונה שאמר שהחטא הוא חטא‬ ‫ואף שהם סברו שהם חלק בחטא‪ ,‬זה טעות מוחלטת‪ ,‬כי‬ ‫גדול מאוד‪ ,‬ולזאת אם תמחול להם על חטא גדול כזה‬ ‫לא היה אלא גזירת מלך שהיצה"ר ישלוט בהם‪ .‬וכן הוא‬ ‫'וינחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו'‪ ,‬שוב לא‬ ‫באמת בכל חטא‪ ,‬שהיצה"ר מבלבל את מחשבותיו של‬ ‫ישלטו המקטרגים להשטין‪ ,‬ונמצא שעי"ז יהיה להשי"ת‬ ‫אדם‪ ,‬ומטעה אותו לחשוב כאילו הוא עצמו חפץ בחטא‪,‬‬ ‫מנוחה כביכול‪.‬‬ ‫אבל האמת אינה כן‪ ,‬וביוה"כ הדבר מתברר לעין כל‪ ,‬כי‬ ‫‪ éøîàäå‬חיים )‪ (æ"ãò é"à ä"ã ä"øì‬הוסיף לפרש לפי"ז את‬ ‫ביוה"כ אין ליצה"ר רשות לאישטוני‪ ,‬והוא קבור בנוקבא‬ ‫הפיוט 'אוחילה לקל אשאלה ממנו מענה לשון‬ ‫דתהום רבא‪ ,‬כדאי' בפרקי דר"א‪ ,‬ורואה את בנ"י‬ ‫וגו'‪ ,‬שהתיבות 'אוחילה לקל'‪ ,‬עולה בגימט' 'חטא עגל'‪,‬‬ ‫כשעומדים ביום קדוש אומר שהם כמלאכי השרת‪ .‬והוא‬ ‫והיינו שמזכירים בר"ה וביוה"כ דייקא את חטא העגל‪ ,‬כי‬ ‫נהפך למלאך טוב‪ ,‬ואז מתגלה האמת הצרופה בפנימיות‬ ‫בנ"י עשו זאת לשם הקל הטוב‪ ,‬למנוחתו וטובתו‪ ,‬למען‬ ‫לבם ומחשבתם של בנ"י‪ ,‬אבל במשך כל ימות השנה‪,‬‬ ‫המציא לו מנוחה מהמקטרגים‪ ,‬ובכח זה אחלה פניו שישא‬ ‫האדם מבולבל כל כך שטועה לחשוב שהוא זה שחוטא‪.‬‬ ‫פניו אלינו‪ ,‬כי אי אפשר שיסתיר פניו מאתנו אחרי שעשינו‬ ‫ט‪.‬‬ ‫קריאת 'הצלה' ואין המקום והזמן לעונש‬ ‫שיוה"כ הוא בבחי' תבוא אמה ותקנח צואת בנה‪ ,‬דכלפי‬ ‫‪ ãåò‬ענין יש במה שאמר משה רבינו הרועה הנאמן‪' ,‬אנא‬ ‫אב ובן אין שום הבדל אם חטאה גדולה או קטנה‪,‬‬ ‫חטא העם חטאה גדולה'‪ ,‬עפ"י מה שביארנו לעיל‪,‬‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫לד‬ ‫במהירות‪ ,‬כי כשל כח הסבל‪ ,‬ומבקשים מהשי"ת שיקנח‬ ‫ואדרבה אם חטא הבן חטאה גדולה אזי רחמיו של האב‬ ‫ויכפר את כל חטאותינו‪ ,‬והשי"ת שמח בכך כפי שהאם‬ ‫על הבן גדולה עוד יותר‪ .‬וע"ד משל כשאב מזהיר את‬ ‫שמחה לקנח את צואת בנה‪.‬‬ ‫בנו שלא יעלה על השולחן בהתראה שאם יעלה יענישו‪,‬‬ ‫אזי אם לא שמע הבן בקולו ועלה על השולחן ונפל‪ ,‬אז‬ ‫‪ äðäå‬בזוה"ק בפ' בלק )‪ (à ,äö÷ â"ç‬שישנן ג' מדרגות‬ ‫האב מייסרו ומענישו כפי שהזהירו‪ .‬אבל אם הבן טיפס‬ ‫בתפלה‪ ,‬תפלה למשה‪ ,‬תפלה לדוד‪ ,‬ותפלה לעני‪.‬‬ ‫על סולם גבוה ונפל ונפצע‪ ,‬אז מתעוררים רחמי האב ואין‬ ‫תפלה למשה היא התפלה שהצדיק ומנהיג ישראל מתפלל‬ ‫דעתו נתונה על העונש כלל‪ ,‬אלא כל מחשבותיו הם רק‬ ‫עבור הכלל‪ .‬תפלה לדוד היא תפלת המלך שמתפלל עבור‬ ‫להצילו ולהפחית את כאביו ויסוריו‪ ,‬ולבו מלא ברחמים‬ ‫בני מלכותו‪ ,‬ותפלה לעני היא החשובה ביותר‪ ,‬כי העני‬ ‫על בנו‪ .‬והוא הדבר אשר אמר משה רבינו ע"ה 'אנא חטא‬ ‫בא בלא כלום‪ ,‬כי העני חשוב כמת ולבו נשבר בקרבו‪,‬‬ ‫העם חטאה גדולה'‪ ,‬כעת אין הזמן להעניש‪ ,‬אלא כעת‬ ‫והשי"ת נזקק לתפלת העני קודם‪' ,‬וקדים לתפלה לעני לכל‬ ‫צריך להציל‪.‬‬ ‫שאר צלותין דעלמא'‪ .‬וז"ש 'תפלה לעני כי יעטוף'‪ ,‬ולכאו'‬ ‫הול"ל תפלה לעני 'כי יתעטף'‪ ,‬אלא שהתפלה לעני מעטף‬ ‫‪ ïëå‬בתפלות יוה"כ אומרים כמה פעמים להגדיל את‬ ‫את שאר התפלות‪ ,‬כי תפלה זו קודמת לשאר התפלות‪.‬‬ ‫החטאים‪' ,‬וסלחת לעוני כי רב הוא'‪ ,‬וכן 'כי רבו‬ ‫ולהנ"ל ביאור הענין הוא כי העני זועק שהוא זקוק‬ ‫עוונינו'‪ .‬וכן דוד המלך אמר 'חנני ה' כי אומלל אני'‪,‬‬ ‫להצלה‪ ,‬ואינו יכול בלא זה‪ ,‬כי הוא חשוב כמת‪ ,‬והוא‬ ‫'רפאני ה' כי נבהלו עצמי'‪ ,‬כוונת הדברים שאם החטאה‬ ‫היא גדולה ואני אומלל‪ ,‬הרי מתעוררים רחמי השי"ת ואי‬ ‫משתוקק לחיות‪ ,‬והוא אומר 'תקנח אותי ואז תראה‬ ‫אפשר לדבר על עונש‪.‬‬ ‫שאעבוד אותך‪ ,‬כי הוא כבר אינו מסוגל לסבול יותר‪,‬‬ ‫ומאשפות ירים אביון‪ ,‬וכאשר הוא באשפתות אינו מסוגל‬ ‫‪ ïëå‬ביוה"כ כאשר באים ומתוודים על כל העוונות‬ ‫אפי' לעשות ברכה מחמת שיש ריח רע‪ ,‬ומבקש לצאת‬ ‫והחטאים והפשעים‪ ,‬על אף שאחז"ל )‪(á ,ãì úåëøá‬‬ ‫משם‪ ,‬והשי"ת מקבל את תפלתו ומצילו‪ .‬ונמצא שמה‬ ‫חציף מאן דמפרט חטאיה‪ ,‬וא"כ האיך מתוודים ביוה"כ‬ ‫שהוא חטא חטאה גדולה‪ ,‬היא הגורמת לכך שתפלתו‬ ‫ומפרטים את כל החטאים‪ ,‬אלא האמת היא שכיון שחטאנו‬ ‫קודמת לשאר התפלות‪.‬‬ ‫כ"כ הרי אנו באים בזעקה‪ ,‬שאנו זקוקים לישועה‬ ‫י‪.‬‬ ‫מחוק ברחמיך הרבים – אופני התשובה בלא ארבעה חלוקי כפרה‬ ‫ה' תטהרו'‪ ,‬וכל זמן שעדיין לא נשלם כל חלקי כפרה‬ ‫‪ äðä‬בתפלות יוה"כ אנו מתפללים 'יה"ר שלא אחטא‬ ‫אי"ז טהרה בשלימות‪ ,‬וצדיקים חפצו שיהיה 'תטהרו'‬ ‫עוד‪ ,‬ומה שחטאתי לפניך‪ ,‬מחוק ברחמיך הרבים‪,‬‬ ‫לגמרי'‪ ,‬וע"ז מבקשים שנזכה לתשובה כזאת שלא נצרך‬ ‫אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים'‪ ,‬ומקורו מהגמ'‬ ‫לד' חלוקי כפרה‪ ,‬אבל לא על ידי יסורים‪.‬‬ ‫ברכות )‪ .(à ,æé‬ולכאו' צריך להבין דהלא איתא בגמ' )‪àîåé‬‬ ‫‪ ÷"äøäå‬המהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר לפרש עפ"י הא‬ ‫‪ (à ,åô‬שיש ארבעה חלוקי כפרה‪ ,‬ויש עוונות שאפי' יוה"כ‬ ‫דאי' ברמב"ם )‪î"çìá ù"éòå á"ä äáåùú 'ìäî à"ô‬‬ ‫אין מכפר עליהם‪ ,‬אלא תשובה ויוה"כ תולים ויסורים‬ ‫‪ (â"ä‬דכל ד' חלוקי כפרה‪ ,‬הוא רק בזה"ז שאין ביהמ"ק‬ ‫ממרקים‪ ,‬וא"כ איך אפשר לבקש מחוק ברחמיך הרבים‬ ‫קיים‪ ,‬אבל שעיר המשתלח שהיה הכה"ג מתודה עליו כל‬ ‫אבל לא ע"י יסורים‪ .‬ואמנם האמת הוא שאף שיש מושג‬ ‫עונות בני ישראל היה מכפר על כל עבירות שבתורה‪,‬‬ ‫של ד' חלוקי כפרה‪ ,‬מ"מ יש אופנים שאפשר לתקן ולזכות‬ ‫הקלות והחמורות בזדון ובשגגה‪ ,‬עי"ש‪ .‬והביא הא דאי'‬ ‫לכפרה אף בלא חלוקי הכפרה‪ .‬וידוע שמרנן רבוה"ק לבית‬ ‫בספרי )‪ (á ,áì åðéæàä‬עה"פ 'יערוף כמטר לקחי תזל כטל‬ ‫בעלזא זיע"א היו ממתיקים בדברות קדשם לפני 'כל נדרי'‬ ‫אמרתי‪ ,‬כשעירים עלי דשא'‪ ,‬מה שעירים הללו באים על‬ ‫אודות ענין זה‪ .‬ויתכן שכוונתם הק' היתה כי כתיב 'לפני‬ ‫לה‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫והוסיף שבזה יתורץ מה שנפסק להלכה המקדש את‬ ‫חטאות ומכפרים‪ ,‬כך דברי תורה מכפרים על עבירות‪,‬‬ ‫האשה ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור‪ ,‬והיינו‬ ‫ע"כ‪ .‬וא"כ נמצא שכשם ששעירי יוה"כ מכפרים על כל‬ ‫אפילו כריתות ומיתות ב"ד וחילול ה'‪ ,‬מקודשת שמא‬ ‫החטאים‪ ,‬כך העוסק בתורה מתכפר לו על הכל‪.‬‬ ‫הרהר בתשובה‪ ,‬דהיינו בתשובה הידועה תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫‪ øúéå‬מכן מצינו שלימוד התורה מכפר אפי' על חילול‬ ‫דבר נפלא מצאנו בט"ז בריש הל' שבת )‪'éñ ç"åà‬‬ ‫‪äðäå‬‬ ‫ה' רח"ל‪ ,‬כמ"ש רבינו יונה ז"ל )‪úåà ã øòù ú"òù‬‬ ‫‪ (áîø‬במ"ש אחז"ל )‪ (á ,çé÷ úáù‬כל המשמר שבת‬ ‫‪ (æè‬וז"ל‪ ,‬עתה נדבר על מי שיש בידו עון חלול השם‬ ‫כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו‪ .‬ולכאו'‬ ‫שלא יתכפר עונו ביסורים‪ .‬והנה הקדמנו כי יש לו רפואה‬ ‫צריך להבין דאי לא עשה תשובה שבת מאי מהני‪ ,‬ואי‬ ‫אם יקדש את השי"ת תמיד‪ ,‬עוד תמצא לו כפרה בהגיונו‬ ‫עשה תשובה שבת למה לי‪ .‬וביאר הט"ז שאין הכוונה בלי‬ ‫תמיד בתורה ויגיעתו בה‪ ,‬כאשר ארז"ל )‪(à ,çé äðùä ùàø‬‬ ‫תשובה כלל‪ ,‬אלא דמיירי דעשה תשובה‪ ,‬אך יש עוונות‬ ‫עה"פ 'לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי‬ ‫דלא סגי בתשובה אלא צריך עוד יסורים‪ ,‬מצד ד' חלוקי‬ ‫בזבח ומנחה )‪ (ãé ,â à"ù‬אמר רבה בזבח ומנחה אינו‬ ‫כפרה‪ ,‬לזה קמ"ל דאם בעשותו תשובה שומר שבת‬ ‫מתכפר‪ ,‬אבל מתכפר בדברי תורה‪ .‬ואע"פ שהיה עון בית‬ ‫כהלכתו‪ ,‬מהני תשובה שיהא נמחל לו לגמרי ולא יצטרך‬ ‫עלי מחלול מצות קדשים‪ ,‬כמו שנאמר )‪' (âé ÷åñô íù‬בעוון‬ ‫יסורים ח"ו‪.‬‬ ‫אשר ידע כי מקללים להם בניו'‪ .‬והנה כי התורה רפואה‬ ‫‪ äàøðå‬בביאור דברי הט"ז‪ ,‬שגם זה מטעם תשובה‬ ‫לכל מכה נחלה מאד‪ ,‬על כן כתוב )‪' (ã ,åè éìùî‬מרפא לשון‬ ‫מאהבה כנ"ל‪ ,‬והוא עפ"י הא דאי' בספה"ק )‪'éò‬‬ ‫עץ חיים'‪ ,‬עכ"ל‪éøùú ùãåç éøîàî øëùùé éðáá äæ ïéðòá ãåò 'éòå) .‬‬ ‫‪ (ã"ìøú äáåùú úáù à"ôùå àåáú 'ô íéðéò øåàî‬דשבת קודש הוא‬ ‫‪.(î úåà ã øîàî‬‬ ‫זמן תשובה מאהבה‪ ,‬ואי' דשבת הוא נוטריקון 'שבת בו‬ ‫‪ ùéå‬עוד כפרה המועלת שלא להצריך ד' חלוקי כפרה‪,‬‬ ‫תשוב'‪ ,‬והוא מנוחת אהבה‪ ,‬ובבני יששכר )‪øîàî úáù éøîàî‬‬ ‫והוא מ"ש בבני יששכר )‪ùåøã ã øîàî éøùú ùãåç éøîàî‬‬ ‫‪ (è úåà à‬הביא בשם הרה"ק בעל עטרת צבי מזידיטשוב‬ ‫‪ (çì úåà âé‬עפ"י הזוה"ק )‪ (à ,àë÷ â"ç‬שע"י מסירות נפש‬ ‫זי"ע‪ ,‬דשבת בגי' אהבה בכל לב אהבה בכל נפש אהבה‬ ‫האמתי בלב בשעת קריאת שמע‪ ,‬נחשב לו כאילו מסר‬ ‫בכל מאוד'‪ .‬ובביאור הענין י"ל כמ"ש במאמרי חודש‬ ‫נפשו בפועל על קדושת שמו ית"ש ויחודו ואחדותו‪ ,‬ואז‬ ‫אלול )‪äìì÷ä úà êåôäì ùãå÷ úáùä ìù äçë - äáäàá íéîòô øîàî‬‬ ‫אפי' אותן העבירות שנאמר עליהם 'אם יכופר העון לכן‬ ‫‪ (äëøáì‬עפימ"ש הגה"ק בעל נודע ביהודה זי"ע )‪úåëøá ç"ìö‬‬ ‫עד וגו'‪ ,‬הכל מתכפר ע"י העדות הזה שמעיד האדם‬ ‫‪ (à ,ã‬שגם ע"י תשובה מיראה יתכן שיזכה האדם‬ ‫בשעת קרי"ש ומקבל ע"ע מסירות נפש בכח‪ .‬וע"ע באגרא‬ ‫שזדונותיו יעשו זכויות‪ ,‬כאשר אדם עושה תשובה מיראה‬ ‫דכלה )‪ (ãö÷ úåà úéùàøá éôåøéö‬וע"ע מ"ש במאמרי ראש השנה‬ ‫על חטאיו‪ ,‬ותיכף אחר התשובה חוזר ועושה תשובה פעם‬ ‫)‪ìà äøæçå äàéøáä úåùãçúäá äçîùä - êéùòî úìéçú íåéä äæ øîàî‬‬ ‫נוספת על אותם החטאים‪ ,‬הרי זו תשובה מאהבה‪ .‬כי‬ ‫‪.(êéàäå ä"ã ùøåùä‬‬ ‫תוספת התשובה השניה הרי היא מאהבת הבורא‪ ,‬שהרי‬ ‫מצד יראת העונש אינו צריך לשוב פעם נוספת‪ ,‬שהרי כבר‬ ‫כתב הבני יששכר )‪(èì úåà ã øîàî éøùú ùãåç éøîàî‬‬ ‫‪ãåòå‬‬ ‫התחרט על העבר וקיבל על העתיד וכבר נמחל לו‪ .‬וי"ל‬ ‫בשם הגה"ק החיד"א זי"ע )‪ú úëøòî úåîã÷ øáãî 'éò‬‬ ‫בדרך רמז 'ואומרים פעמיים באהבה'‪ ,‬שכאשר הוא‬ ‫‪ (çé úåà‬שארבעה חילוקי כפרה אינם רק להשב מיראה‪,‬‬ ‫פעמיים הוא בגדר של אהבה‪ ,‬וממילא הפשעים הם כבר‬ ‫אבל השב מאהבה אין צריך לד' חילוקי כפרה‪ ,‬רק מתכפר‬ ‫בגדר של זכויות‪ .‬והנה על שבת קודש אי' במדרש )‪è"çåù‬‬ ‫הכל בתשובה לבדה‪ïë áúëù ãñù äåöî óåñ êåðéç úçðî ò"òå) ,‬‬ ‫‪ (áö ÷øô‬כל מעשה שבת כפולים‪ ,‬עומר כפול שני העומר‬ ‫‪ ,(äéùôðãî‬והבני יששכר כתב שהחיד"א הביא ד"ז בשם‬ ‫לאחד‪ ,‬קרבנם כפול וביום השבת שני כבשים‪ ,‬ענשה כפול‬ ‫גדולי הקדמונים ולא נודע מקורו‪ ,‬ובסוגיות הש"ס לא‬ ‫מחלליה מות יומת‪ ,‬שכרה כפול וקראת לשבת עונג לקדוש‬ ‫משמע כן‪ ,‬אבל כיון שפסק כן רב מובהק בדורו בבית‬ ‫ה' מכובד‪ ,‬אזהרותיה כפול זכור ושמור וכו'‪ ,‬עי"ש‪ .‬והיינו‬ ‫דין של מטה‪ ,‬פוסקין כן להלכה בבית דין של מעלה‪.‬‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫לו‬ ‫ובאהבה‪ ,‬וכאשר אדם מסיים ללמוד תורה בשבת הרי הוא‬ ‫שבשבת הכל 'פעמים'‪ ,‬ועל כן 'בשבת אומרים באהבה'‬ ‫חוזר ולומד עוד‪ ,‬וכן בשאר מעשים טובים‪ ,‬וגם הענין של‬ ‫)‪ (äìôúä éøåæçîá ù"îë‬שמוסיפים בנוסח התפלה את תיבת‬ ‫תשובה 'שבת בו תשוב' עושים בכפליים‪ ,‬ועל כן זמן שבת‬ ‫'באהבה'‪' ,‬ותתן לנו ה' אלקינו באהבה את יום השבת הזה‬ ‫הוא תשובה מאהבה‪ .‬ומובן היטב שכל השומר שבת‬ ‫וכו'‪ ,‬והוא הכח של פעמים באהבה‪ ,‬כי קדושת השבת‬ ‫כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו‪ ,‬ואי"צ לחלוקי כפרה‪,‬‬ ‫מכנסת באדם את המתיקות של 'פעמים' שזה בחינת‬ ‫כי כבר עשה תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫'באהבה'‪ ,‬וכל פעולה שעושים בשבת עושים במתיקות‬ ‫יא‪.‬‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם ‪ -‬האמונה בכפרת יום הכפורים‬ ‫ישאר באותו מצב שהוא כעת קשור עם החטא‪ ,‬אלא‬ ‫‪ äðä‬ידועים דברי הרמב"ם )‪ (á"ä äáåùú 'ìäî á"ô‬ומה היא‬ ‫שעושה תשובה ומתחרט ומקבל ע"ע להתחזק ולהילחם‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו‬ ‫ביצרו‪ ,‬ואף אם חלילה יכשל יתחזק להלחם על כך בכל‬ ‫ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו'‪ ,‬ויעיד עליו‬ ‫כוחו שלא להיכשל שוב‪ ,‬ותמיד יתחזק למצוא עצות‬ ‫יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ ,‬עכ"לה‪.‬‬ ‫ותחבולות להישמר ולא להיכשל‪.‬‬ ‫וכבר האריכו בזה המפרשים‪ ,‬שזו מדרגה גדולה מאוד‪,‬‬ ‫ויכבד עד מאוד ענין התשובה ומי הוא זה שיוכל להעיד‬ ‫בשם החזו"א שציין לדברי הגמ' )‪(à ,àé íéçñô‬‬ ‫‪àáåîå‬‬ ‫איהו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה‪,‬‬ ‫עליו יודע תעלומות עדות זו‪ ,‬והוא כמעט נעילת דלת‬ ‫ופירש"י שאם הוא מחזר על החמץ לשורפו אין לך זכרון‬ ‫בפני שבים‪.‬‬ ‫לאיסור גדול מזה‪ ,‬עי"ש‪ .‬ומבואר שם שאינו עובר עליו‬ ‫‪ áúëå‬הלח"מ שכוונת הרמב"ם 'שבאותה שעה' שהוא‬ ‫על בל יראה‪ ,‬דמאחר שהוא מחזר על החמץ לשורפו‪ ,‬אז‬ ‫עושה תשובה הוא מתבייש במעשיו ומקבל עליו‬ ‫אע"פ שנמשך שעה עד שהחמץ נשרף בפועל‪ ,‬מ"מ אינו‬ ‫בקבלה אמיתית שלא ישוב לזה החטא לעולם‪ .‬ויש להביא‬ ‫עובר בבל יראה‪ ,‬מפני שהרי כעת הוא עוסק בפעולה של‬ ‫ראיה לדבר‪ ,‬שהרמב"ם לא כתב שיעיד עליו 'יודע‬ ‫ביעור חמץ )‪'éìò äéúòãå äôé à÷ñåìâ àöîé àîù íù á ,å íéçñô 'éò‬‬ ‫עתידות'‪ ,‬שהוא יודע שכך יהיה‪ ,‬אלא יודע תעלומות לב‪,‬‬ ‫‪ .(íù é"ùøáå‬וכן הדבר לענין החטא‪ ,‬שכאשר האדם טרוד‬ ‫שה' יודע מה שבתוך עומק לבו‪ ,‬שהקבלה היא קבלה‬ ‫בתשובה והוא עוסק בזה‪ ,‬ואע"פ שנכשל שוב ומתחזק‬ ‫אמיתית‪ .‬ועוד ראיה לזה‪ ,‬כי אם נפרש את דברי הרמב"ם‬ ‫ואינו מתייאש זה גופא התשובה‪ ,‬ואין התשובה הבטחה‬ ‫כפשוטם‪ ,‬שהתשובה היא רק באופן שבאמת לא ישוב לזה‬ ‫שלעולם לא ישוב לחטוא‪ ,‬כי אין שום ביטוח על הדבר‬ ‫החטא לעולם‪ ,‬ונמצא שמסתלק ממנו הבחירה‪ ,‬שלא ישוב‬ ‫הזה שלא יחטא‪ ,‬רק 'שלא ישוב' לזה החטא‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫לזה החטא לעולם‪ ,‬והרי נאמר 'הן בקדושיו לא יאמין‬ ‫ישאר שם קבוע בחטא באופן שלא איכפת לו כלל‪ ,‬וזה‬ ‫ובמלאכיו ישים תהלה' )‪ .(åè ,åè áåéà‬אלא ע"כ צ"ל שהפשט‬ ‫היסוד של תשובה‪ .‬והמהלך בזה הוא‪ ,‬שבאופן שהאדם‬ ‫הוא על אותה השעה‪ ,‬שעזב החוטא את החטא והקבלה‬ ‫עוסק בדבר ואינו מתייאש‪ ,‬הרי הוא בגדר של 'בעליו עמו‬ ‫היא קבלה בלב שלם‪ ,‬שבאמת אינו רוצה לשוב לזה‬ ‫לא ישלם'‪ ,‬וכאן שייך לומר 'ה' אלקיו עמו'‪ ,‬ובאופן כזה‬ ‫החטא לעולם‪.‬‬ ‫הוא פטור מתשלומין‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬יש פירוש נוסף בדברי הרמב"ם‪ ,‬שבאמת אין‬ ‫‪ íðîà‬אם בדברי הרמב"ם הנ"ל אפשר למצוא פתרון‬ ‫הקב"ה דורש מהאדם תשובה כזאת שלא יחטא‬ ‫כמו שנתבאר‪ ,‬אבל יש הלכה נוספת ברמב"ם‬ ‫לעולם‪ ,‬אלא שלא 'ישוב' לזה החטא לעולם‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫‪ .‰‬ומפרשי הרמב"ם החונים עליו מסביב לא הביאו מקור מחז"ל לד' הרמב"ם‪ ,‬ודורשי רשומות רמזוהו בפסוק 'שובה ישראל‬ ‫©עד ה"א‪ ,‬אל תקרי ©עד אלא ‪¥‬עד ה' אלקיך )עי' ילקוט הושע סי' תקלב(‪.‬‬ ‫לז‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫‪ äæáå‬מבאר החי' הרי"ם לתרץ מה שמקשים העולם‪ ,‬למה‬ ‫שצריך להיזהר בה מאוד‪ .‬והוא בהל' שגגות )‪(é"ä â"ô‬‬ ‫תיכף בתפלת ערבית דמוצאי יוה"כ מבקשים סלח‬ ‫וז"ל‪ ,‬אין יום הכיפורים ולא החטאת ולא האשם מכפרין‬ ‫לנו‪ ,‬הלא עדיין הוא בביהכ"נ ואימתי חטא‪ .‬ותי' כנ"ל‪,‬‬ ‫אלא על השבים המאמינים בכפרתן‪ ,‬אבל המבעט בהן‬ ‫דהעיקר הוא האמונה שיוה"כ מכפר לו הכל‪ ,‬ואם יש לו‬ ‫אינן מכפרין בו‪ ,‬כיצד היה מבעט והביא חטאתו או‬ ‫ח"ו ספק וס"ס בזה‪ ,‬ע"ז הוא מתפלל ומבקש סלח לנו‪,‬‬ ‫אשמו והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין‪,‬‬ ‫אם היה לו ח"ו הרהור כזה‪.‬‬ ‫אע"פ שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכו'‪ ,‬וכן המבעט‬ ‫ביום הכפורים אין יום הכפורים מכפר עליו וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ êéøöå‬לדעת שאע"פ שבדרך כלל ענוה היא מידה טובה‪,‬‬ ‫והיינו שאם יחשוב אדם 'מרוב ענוה ושפלות רוח' הרי‬ ‫וכמ"ש הרמב"ן באגרתו שהיא מידה טובה מכל‬ ‫אני חוטא ופושע‪ ,‬ותמה בלבו וכי יום הכיפורים יעזור‬ ‫המידות טובות‪ ,‬אך אם ענוה היא שלא במקומה היא‬ ‫לכפר לי‪ ,‬רח"ל ממחשבה זו‪ ,‬אז באמת אין יוה"כ מכפר‬ ‫נוראה מאוד‪ ,‬וע"ד משחז"ל )‪ (à ,åð ïéèéâ‬על ענוותנותו של‬ ‫לו )‪ .(åéðåéòø åäåìéäáé ìàå ä"ã äðåé åðéáøì äáåùúä ãåñé 'éòå‬והרמ"א‬ ‫רבי זכריה בן אבקולס שהחריבה את ביתנו ושרפה את‬ ‫הביא דין זה בשו"ע )‪ (å 'éòñ æøú 'éñ‬שיום הכיפורים אינו‬ ‫היכלנו והגליתנו מארצנו‪ .‬וכן הענוה הזאת של מי שאינו‬ ‫מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו‪ ,‬אבל המבעט‬ ‫מאמין בכפרת יום הכיפורים גורמת לחורבן ושריפה שלו‬ ‫בו ומחשב בלבו‪ :‬מה מועיל לי יום כיפור זה‪ ,‬אינו‬ ‫עצמו‪ .‬וחייב להאמין שגם כפי המצב שהוא אפשר לזכות‬ ‫מכפר לו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לכפרה שלמה מכל חטאותיכם‪ ,‬ואפי' על דברים שבמשך‬ ‫‪ éøáãîå‬הרמב"ם הללו צריך אדם להיזהר מאוד‪ ,‬כי‬ ‫השנה אין מועלת תשובה‪ ,‬אבל בימים אלו התשובה‬ ‫הבעל דבר הרמאי‪ ,‬כשרואה שאינו מצליח‬ ‫מועלת על הכל‪.‬‬ ‫להילחם עם האדם מצד אחד בא להילחם עמו מצד אחר‪,‬‬ ‫ומכניס בלבו מחשבת שפלות וענוה פסולה‪ ,‬ועושה את‬ ‫‪ óàå‬אם חלילה חטא אדם בדבר שכפרתו תלויה ביסורים‬ ‫האדם לשפל ברך‪ ,‬עד שאינו מאמין שיום הכיפורים מכפר‬ ‫רח"ל‪ ,‬הרי בזה אמרו חז"ל )‪ (á ,æè ïéëøò‬עד היכן‬ ‫לחטאים גדולים ועצומים כאלו כפי שהוא עשה‪ ,‬ועי"ז‬ ‫תכלית יסורין‪ ,‬אפילו הושיט ידו לכיס ליטול מטבע אחת‬ ‫רח"ל באמת אין יוה"כ מכפר עליו‪ .‬אלא צריך אדם‬ ‫ועלתה לו מטבע אחרת‪ .‬ויש לצייר ע"ד משל מי שמכניס‬ ‫להתחזק ולהאמין באמונה שלימה וברורה בכפרת יוה"כ‪,‬‬ ‫ידו לכיס מפני שצריך שטר של עשרים‪ ,‬ואולם הוא מוצא‬ ‫שהשי"ת הוא מלך מוחל וסולח לעונותינו ומעביר‬ ‫שם רק הרבה שטרות של מאה‪ ...‬אלו הם יסורים ומכפרים‬ ‫אשמותינו בכל שנה ושנה‪ ,‬ושאכן גם עליו נאמר הפסוק‬ ‫על החטאים‪ ,‬וא"כ צריך לקוות אל ה' שיצא ידי חובתו‬ ‫'כי ביום הזה יכפר עליכם‪ ,‬לטהר אתכם‪ ,‬מכל חטאתיכם'‪,‬‬ ‫ביסורים כאלו‪ ,‬שיהיה בכיסו רק הרבה שטרות של מאה‪...‬‬ ‫מכל חטאתיכם ממש‪ ,‬ביום זה יצא נקי לגמרי‪ .‬ובספר‬ ‫אבל עכ"פ חייבים להאמין בכפרת יום הכיפורים‪ ,‬ובכח‬ ‫יסוד ושורש העבודה כתב שביוה"כ בשעת נעילה צריך‬ ‫התשובה שמכפרין על כל מה שחטא‪ ,‬והאמונה הזאת‬ ‫אדם להרגיש כמלאך ממש‪ ,‬כי הוא יוצא נקי לגמרי‪ .‬וצריך‬ ‫מביאה את האדם לידי שמחה‪.‬‬ ‫להאמין בזה‪.‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫אני מאמין באמונה שלמה כי תשובה מועלת בשעתא חדא וברגעא חדא‬ ‫רגע בהרהור תשובה תיכף עביד ומהני עכ"ד‪ .‬וכ"כ‬ ‫‪ ÷"äôñá‬בני יששכר )‪ (ãì úåà ã øîàî éøùú ùãåç éøîàî‬מביא‬ ‫בזוה"ק )‪ (à ,èë÷ à"ç‬דתיובתא סגי בשעתא חדא וברגע‬ ‫בשם החיד"א ז"ל לפרש לפי פשוטו מה‬ ‫חדא‪ .‬ומביא הבנ"י ראיה ברורה לזה‪ ,‬מהא דקיי"ל )÷‪ïéùåã‬‬ ‫דאחז"ל )‪ (åô ,àë ø"á‬אין ועתה אלא לשון תשובה‪ ,‬שנאמר‬ ‫‪ (á ,èî‬שהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור‪ ,‬אפילו‬ ‫'ועתה ישראל'‪ ,‬כי תיכף בהרהורי תשובה באותו רגע יפרד‬ ‫רשע גמור הרי זו מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה בלבו‪.‬‬ ‫מהקליפות ויתחבר בקדושה‪ ,‬וזהו 'ועתה'‪ ,‬כלומר עתה כמו‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫לח‬ ‫‪' (é úåà‬האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה לאור גדול‬ ‫והרי כמה זמן נצרך לתת קדושין לאשה‪ ,‬לא יותר מרגע‬ ‫וכו' ונהפך לאיש אחר‪ ,‬ומעת אשר קיבל כזאת במחשבתו‬ ‫כמימרא‪ ,‬ומיד הוא מתהפך מרשע גמור לצדיק גמור‪ ,‬כי‬ ‫וגמר עליו ככה בלבבו‪ ,‬קנה לנפשו זכות וכו'‪ ,‬ואשריו‬ ‫על ידי הרהור תשובה אמיתי‪ ,‬הוא מיד זוכה להתהפך מן‬ ‫כי צדק נפשו בשעה קלה'‪ .‬ובבני יששכר שם כתב‬ ‫הקצה אל הקצה‪ ,‬והכל נמחק‪.‬‬ ‫ששמע מאת כבוד אדמו"ר ]הרה"ק מרימנאוו זי"ע[‬ ‫‪ (æ"ä äáåùú 'ìäî æ"ôá) í"áîøäå‬כתב וז"ל‪ ,‬כמה מעולה‬ ‫פירוש פשוט על מה שאמרו המקובלים )‪,äô÷ ÷ìá 'ô ÷"äåæ‬‬ ‫מעלת התשובה‪ ,‬אמש היה זה מובדל מה'‬ ‫‪' (á‬מי' נקרא עולם התשובה‪ ,‬כי יש לשאול על הבעל‬ ‫אלקי ישראל וכו'‪ ,‬צועק ואינו נענה וכו'‪ ,‬ועושה מצות‬ ‫תשובה 'מי הוא'‪ ,‬כי תיכף נהפך לאיש אחר וכקטן‬ ‫וטורפין אותן בפניו וכו'ו‪ ,‬והיום הוא מודבק בשכינה‬ ‫שנולד‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וכו' צועק ונענה מיד וכו'‪ .‬וכן כתב רבנו יונה )‪á øòù‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף ‪ -‬דרך התשובה מעט מעט דייקא‬ ‫מעורר אותו בקול גדול וברעש‪ ,‬אלא קורא לו בנחת‬ ‫‪ úåòè‬נושנת ישנו בלב האדם‪ ,‬שמצות התשובה היא‬ ‫ובעדינות‪ :‬בני היקר‪ ,‬תתעורר‪ ,‬עוד קצת‪ ...‬עוד קצת‪ ...‬וכך‬ ‫שלימות תיקון כל המעשים והדיבורים‬ ‫הוא מעורר אותו לאט לאט עד שהוא מתעורר לגמרי‪,‬‬ ‫והמחשבות‪ ,‬ובל"ז אינו מתרצה להשי"ת‪ ,‬ועי"ז מכביד עול‬ ‫'כנשר יעיר קינו'‪ ,‬כמו שהנשר מרחם על גוזליו‪ ,‬כך‬ ‫התשובה עליו ואינו מתקיים בידו‪ ,‬אבל האמת יורה דרכו‬ ‫השי"ת מרחם על האדם‪ ,‬ואינו מבקש מהאדם מיד גדולות‬ ‫כי לא באלה חפץ השי"ת‪ ,‬והאמת היא שדרך התשובה‬ ‫ונצורות‪ ,‬אלא מעט מעט‪ ,‬שיתעורר ויקוץ מתרדמתו‪ .‬וכן‬ ‫היא מעט מעט דייקא‪ ,‬ואין השי"ת דורש מהאדם שישתנה‬ ‫איתא בספה"ק בית אהרן )‪ (çî óã äëåðçì‬עה"פ 'חשבתי‬ ‫ברגע אחד ויתהפך לצדיק גמור‪ ,‬שיתפלל את כל התפלה‬ ‫דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך' )‪ (èð ,èé÷ íéìäú‬שצריך‬ ‫מרישא עד גמירא עם כל הכוונות‪ ,‬ויעסוק בתורה יומם‬ ‫האדם להחשיב כל עובדא שלו ואפי' הקלה ביותר‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ולילה ויקיים את כל המצוות בשלימות‪ .‬אלא כפי שנאמר‬ ‫ואשיבה רגלי אל עדותיך‪ .‬וכמ"ש צדיקים נ"ע עה"פ 'כף‬ ‫)‪' (á ,ãé òùåä‬שובה ישראל עד ה' אלקיך'‪ ,‬ויש לדקדק מהו‬ ‫אחת עשרה זהב'‪ ,‬כף הוא מלשון כפיפות‪ ,‬פי' שכל כפיה‬ ‫'עד ה' אלקיך' דהול"ל 'שובה ישראל אל ה' אלקיך'‪ ,‬ופי'‬ ‫ונטיה להשי"ת הרי"ז עשרה זהב‪ ,‬עשרה הוא יו"ד‪ ,‬ובלשון‬ ‫רבינו האבן עזרא וז"ל‪ ,‬שובה ישראל‪ ,‬מעט מעט עד ה'‪.‬‬ ‫אידיש‪ :‬מיט איין בייג וווערט מען א גאלדינע יוד'ל‪.‬‬ ‫מעט מעט דייקא עד שתגיע‪ ,‬וזהו רצון השי"ת שאינו בא‬ ‫בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬ותפסת מרובה לא תפסת ]גם את‬ ‫‪ ïéðòáå‬זה יש להוסיף עוד בחינה‪ ,‬עפ"י מ"ש חז"ל )‪ù"÷ìé‬‬ ‫המועט[ תפסת מועט תפסת )‪.(à ,æé äâéâç‬‬ ‫‪ (ã ,èé úåîù é"ùøá àáåä ,åòø è"éô úåîù‬עה"פ 'ואשא‬ ‫‪ êëå‬דרכו של השי"ת‪' ,‬כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף'‬ ‫אתכם על כנפי נשרים' וז"ל‪ ,‬כנשר הנושא גוזליו על‬ ‫)‪ (àé ,áì íéøáã‬ופירש רש"י שהשי"ת מתנהג ברחמים‬ ‫כנפיו‪ ,‬שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם‪,‬‬ ‫ובחמלה‪ ,‬כנשר הזה רחמני על בניו‪ ,‬ואינו נכנס לקנו‬ ‫לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם‪ ,‬אבל הנשר‬ ‫פתאום‪ ,‬עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו‪ ,‬בין‬ ‫הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ‪ ,‬לפי‬ ‫אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן‬ ‫שאין עוף אחר פורח על גביו‪ ,‬לכך נותנו על כנפיו‪ ,‬אומר‬ ‫כח לקבלו‪ .‬ועל גוזליו ירחף‪ ,‬שאינו מכביד עצמו עליהם‬ ‫מוטב יכנס החץ בי ולא בבני‪ .‬אף אני עשיתי כן ויסע‬ ‫אלא מחופף נוגע ואינו נוגע‪ .‬וכך מעורר השי"ת את האדם‬ ‫מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' והיו‬ ‫באהבה וברחמים‪ ,‬כשם שאב מעיר את בנו משנתו‪ ,‬שאינו‬ ‫‪ .Â‬דברי הרמב"ם אלו הם מקור לדברי האריז"ל המובאים בבאר היטב )סי' תקע"א סק"א( ודע שכל המעשים שאדם עושה ותורה‬ ‫שלומד בעודו רשע‪ ,‬בעוה"ר מוסיף כח בקליפות עד שחוזר בתשובה מוציא מהקליפה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫לט‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫תחלואיכי וגו'‪ ,‬המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר‬ ‫מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם‪,‬‬ ‫נעוריכי'‪ .‬ופירש"י כנשר הזה שמחדש כנפיו ונוצה משנה‬ ‫ע"כ‪ .‬ומכאן יש ללמוד על גודל אהבת השי"ת שאוהב את‬ ‫לשנה‪ ,‬ויש מדרש אגדה על מין נשר שכשמזקין חוזר‬ ‫בנ"י‪ ,‬אהבה כאהבת הנשר שהיא אהבה עד כדי מסירות‬ ‫לנערותו‪ .‬וענין הזקנה הוא זקנה בחטאים כמ"ש )‪,àò íéìäú‬‬ ‫נפש‪ .‬וגם ההתעוררות שהשי"ת מעורר את בני ישראל‬ ‫‪' (è‬אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני'‪,‬‬ ‫לתשובה‪ ,‬באה מתוך האהבה הגדולה הזאת‪ .‬וגם מה‬ ‫ופירש"י לעת זקנה ‪ -‬אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי‬ ‫שהשי"ת נושא את בנ"י על כנפי נשרים‪ ,‬כנשר שנושא‬ ‫הרבה‪ .‬והשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו לא זו בלבד שסולח‬ ‫את גוזליו על כנפיו‪ ,‬ענינו שהשי"ת כביכול מעלה את בני‬ ‫לכל עונכי‪ ,‬אלא שהוא מחדש כנשר נעוריכי‪ ,‬שאפי' אם‬ ‫ישראל למעלה יותר ממנו‪ ,‬וזוהי הבחינה הנפלאה של‬ ‫אדם חטא וזקן בחטאים רח"ל‪ ,‬אזי השי"ת מחדשו כנשר‬ ‫ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה‪.‬‬ ‫ומחזירו לנערותו‪ ,‬שזה הכח של תשובה שהוא התחדשות‬ ‫‪ ãåòå‬בחינה שלישית יש בדמיון הנשר לתשובה‪ ,‬עפ"י‬ ‫כאילו בו ביום נולד‪.‬‬ ‫מאה"כ )‪' (â ,âë íéìäú‬הסולח לכל עונכי הרופא לכל‬ ‫יד‪.‬‬ ‫שעת נעילה ‪ -‬נעילת הדלת בפני המקטרגים מבחוץ וקנין נעילה בכלל ישראל מבפנים‬ ‫שעבודת האדם לחזק ולאמץ הקשר עם השי"ת בקשר‬ ‫‪ êùîá‬כל יום הקדוש‪ ,‬לאורך כל הכ"ד שעות הקב"ה‬ ‫תמידי‪,‬‬ ‫מטהר את ישראל‪ ,‬וכביכול עובדת 'מכונת‬ ‫הכביסה' לטהר ולכבס את ישראל מכל טינוף וזוהמה‪ ,‬עד‬ ‫‪ àúéàå‬בשם הרה"ק מפרשיסחא זי"ע )÷‪íéèôùî 'ô øùáî ìå‬‬ ‫שעת הנעילה שהוא עת רצון גדול עד מאוד‪ ,‬שאז השי"ת‬ ‫‪ (ä úåà‬שאמר עה"פ בפרשת משפטים )‪,àë úåîù‬‬ ‫מתמלא בכעס ועברה על כל המקטרגים‪ ,‬והוא נועל את‬ ‫‪' (àë‬אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם כי כספו הוא'‪,‬‬ ‫הדלת ואומר לכלל ישראל‪ ,‬בניי אתם תשארו כאן‪ ,‬אני‬ ‫אם האדם יעמוד לפני ה' רק יום דהיינו יוה"כ או יומיים‬ ‫נועל את הדלת ואף אחד לא יוכל להכנס‪ .‬זוהי הנעילה‬ ‫היינו ב' ימי ר"ה‪ ,‬ורק בהם יעמוד לפני ה'‪ ,‬לא יוקם‪ ,‬אזי‬ ‫שהשי"ת פותח את השער בעת נעילת שער‪ ,‬דהיינו שהוא‬ ‫לא יהיה לזה קיום‪ ,‬כי כספו הוא'‪ ,‬כי כוונתו הייתה רק‬ ‫נועל את השערים בפני המקטרגים אך פותח את השערים‬ ‫על כספו ועניני גשמיות‪ ,‬אבל עיקר רצון ה' הוא שיהיה‬ ‫לכלל ישראל ומתייחד עמהם ומתפייס ומתרצה להם‪.‬‬ ‫קיום והמשך לדביקותו בה'‪' ,‬וזכרת את ה"א אלקיך‪,‬‬ ‫ובשעה קדושה זאת השי"ת פונה באהבה וברחמים לכל‬ ‫תשמור על קשר‪ .‬וי"ל ע"ד משל‪ ,‬לא' שנסע לחו"ל‬ ‫א' וא' מישראל ואומר‪ ,‬כעת הדלת סגורה ונעולה אתה‬ ‫למדינה רחוקה לתקופה מסויימת‪ ,‬והבטיח לבני ביתו‪,‬‬ ‫יכול לבקש כל מה שתרצה‪ ,‬אני עמך ואתה עמדי ביחודא‬ ‫שכאשר יחזור ממסעו יביא להם מתנה חשובה ויקרה‪ .‬אך‬ ‫שלים‪ ,‬ותוכל לפעול כל טוב‪.‬‬ ‫כאשר היה באותה מדינה שכח לגמרי מבני ביתו ולא זכר‬ ‫לקנות מתנה‪ ,‬ורק כאשר חזר והגיע לעירו נזכר שלא הביא‬ ‫‪ äìéòð‬זה קנין‪ ,‬כמו 'נעל גדר פרץ'‪ ,‬השי"ת עושה‬ ‫כביכול קנין חדש‪ ,‬לאחר יום שלם שרחץ וכיבס‬ ‫שום מתנה‪ ,‬והתבייש לבוא לביתו בידים ריקות‪ ,‬ונכנס‬ ‫את נשמות ישראל‪ ,‬הוא נועל את השער ושב ועושה קנין‬ ‫לחנות בעירו וקנה איזה מתנה‪ ,‬אך כשנתן את המתנה ידעו‬ ‫חדש שקונה את כלל ישראל מחדש‪ .‬והקנין הזה של‬ ‫בני ביתו‪ ,‬שלא קנה את המתנה במדינה שהיה שם‪ ,‬אלא‬ ‫הנעילה נמשך עד חג הסוכות שאז 'הביאני המלך חדריו‬ ‫רק כעת כשחזר לעירו‪ ,‬אמרו לו וכי למתנה אנו צריכים‪,‬‬ ‫נגילה ונשמחה בך' )‪ (ã ,à íéøéùä øéù‬ונעשה שמחה רבה‬ ‫אין אנו צריכים אלא שיהיה דעתך עלינו בזמן שהותך‬ ‫בכל העולמות מהמצב של הטהרה וההתקרבות‪.‬‬ ‫בארץ מרחקים‪ .‬וכמו"כ יוה"כ הוא יום קדוש ונשגב עד‬ ‫למאוד והשי"ת חפץ שהקשר ישאר בתמידיות‪ ,‬ובכל השנה‬ ‫‪ ïéð÷äå‬הזה חפץ השי"ת שיהיה ליום הכיפורים המשך‬ ‫נהיה בגדר יום כיפור'דיג‪ ,‬וזוהי עבודת הנעילה‪.‬‬ ‫לכל ימות השנה‪ ,‬כמו שביארנו )‪(ú"éùò éøîàîá‬‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫מ‬ ‫בעבודתו עוד השנה הזאת‪ .‬ויחדיו נעלה לרגל ושם נעלה‬ ‫‪ øåæòé‬השי"ת שנזכה כולנו לגמר חתימה טובה‪ ,‬לחיים‬ ‫ונראה בבנין בית המקדש ושמחת עולם על ראשינו‪ ,‬ונזכה‬ ‫טובים ולשלום‪ ,‬ויעזור השי"ת שנזכה לגאולה עוד‬ ‫כולנו לשנים טובות ומבורכות‪ ,‬ולשנת גאולה וישועה‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫לפני יום הקדוש‪ ,‬ונזכה כולנו כאחד לראות את הכהן הגדול‬ ‫טו‪.‬‬ ‫לך אכול בשמחה את לחמך ‪ -‬גודל השמחה במוצאי יום הכפורים‬ ‫להראות שהוא יו"ט‪ .‬וזהו א' מהטעמים שתוקעין בקדיש‬ ‫‪ àúéà‬במדרש )÷‪ (è"ô äáø úìä‬שבמוצאי יוה"כ בת קול‬ ‫תתקבל תקיעה גדולה‪ ,‬מפני שאין יו"ט זה מפורסם עשו‬ ‫יוצאת ואומרת 'לך אכול בשמחה לחמך ושתה‬ ‫בו תקנה לפרסמו )‪(íù áøä ò"åù 'éòå ,éàîàå ä"ã á ,ãé÷ íù 'ñåú‬‬ ‫בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשך' )÷‪,è úìä‬‬ ‫ויש להתבונן מה טעמו של יו"ט זה‪.‬‬ ‫‪ (æ‬והובא בתוס' )‪ (øîàäå ä"ã á ,æô àîåé‬וכן נפסק להלכה )‪øåè‬‬ ‫‪ .(ãëøú 'éñ ç"åà à"îøå é"áå‬וי"ל עפ"י מאמר מרנא הבעש"ט‬ ‫‪ åèåùôáå‬טעם השמחה והיו"ט הוא 'כי כבר רצה‬ ‫הק' זיע"א )‪ (íéùåã÷ 'ô óñåé á÷òé úåãìåúá àáåä‬על הא דאחז"ל‬ ‫האלקים את מעשך'‪ ,‬ובאמת שמחה זו כבר‬ ‫)‪ (à ,åë÷ àùð ÷"äåæ‬בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב‬ ‫מתחלת מערב ראש השנה‪ ,‬כמ"ש בטור )‪ (àô÷ú 'éñ‬שישראל‬ ‫ואומרת 'שובו בנים שובבים'‪ .‬והקשה דמאחר שלא נמצא‬ ‫אוכלין ושותים ושמחין בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה‬ ‫שום אדם שישמע את הכרזת הבת קול‪ ,‬א"כ למה יוצאת‬ ‫להם נס‪ ,‬לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה ולהרבות מנות‬ ‫הבת קול‪ .‬ותירץ דבאמת אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי‪,‬‬ ‫בר"ה‪Y èôùîá ãéîòé íåéä øîàî äðùä ùàø éøîàîá äæá ù"î 'éòå) .‬‬ ‫כי מכח הב"ק שיוצאת בכל יום יש לכל א' מישראל‬ ‫‪ (ïéã é"ôò íéîçøì åëæé é"ðáù àåä ïéãä úøèî‬וע"ז יש לרמז 'שמחים‬ ‫התעוררות של הרהורי תשובה לשוב להשי"ת בכל יום‪.‬‬ ‫בצאתם וששים בבואם'‪ ,‬דלכאורה הוא שלא כסדר‬ ‫וכמו"כ לענינינו כל א' וא' מישראל מתעורר ומרגיש את‬ ‫דמתחילה ששים בבואם ואח"כ שמחים בצאתם ]ואליבא‬ ‫הבת קול 'לך אכול בשמחה את לחמך'‪ ,‬וההרגשה של‬ ‫דאמת זה קאי על השמש וירח שיוצאים בתחילה בבוקר‪,‬‬ ‫שמחה שיש לכל אחד מישראל במוצאי יוה"כ הוא מחמת‬ ‫ובערב הם שבים ובאים[‪ ,‬אמנם הרמז בזה לעניננו‪ ,‬שצריך‬ ‫אותו הבת קול‪.‬‬ ‫לילך בבטחון ובוודאות באופן ברור שבודאי נזכה‬ ‫‪ ùéå‬להוסיף עוד‪ ,‬דהנה ברש"י קהלת שם כתב וז"ל‪ ,‬לך‬ ‫לישועה‪ ,‬ומכח זה ששים בבואם דבשעת הליכתם וביאתם‪,‬‬ ‫אכול בשמחה ‪ -‬אבל אתה הצדיק שכבר רצה הקב"ה‬ ‫דהיינו בערב ראש השנה כבר שמחים‪ ,‬כיון שאנו בטוחים‬ ‫מעשיך הטובים ותזכה לעולם הבא לך אכול בשמחה‪,‬‬ ‫וסמוכים שיעשה לנו נס‪ ,‬ויודעים בבירור שאח"כ נהיה‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכל זה נכלל בבת קול שכל א' מישראל מרגיש‬ ‫שמחים בצאתם במוצאי יום כיפור‪ ,‬וזהו היו"ט שעושה‬ ‫שהשי"ת אומר לו‪ ,‬רצה הקב"ה את מעשיך הטובים ותזכה‬ ‫לאוהביו‪ ,‬שאנו בטוחים שפעלנו כל טוב‪ ,‬ורצה אלוקים‬ ‫לעוה"ב‪ ,‬ובודאי מי שהיה שומע בת קול המכרזת עליו‬ ‫מעשינו‪éàöåîá è"åé äùåò â"äë ãöéë '÷äù ,íù àîåé éøéàîá 'éòå) .‬‬ ‫כדברים האלה היה שמח שמחה גדולה עד למאוד‪ .‬וזהו‬ ‫‪ïéëîå åðå÷á çèåá äéäã 'ëå ,÷ôñä ìò è"åéòî äãåòñä úà ïéëäå ë"äåé‬‬ ‫ההרגשה שבמוצאי יוה"כ כל אחד מישראל מתעורר בלבו‬ ‫‪.(ë"äåéòî ÷ôñä ìò‬‬ ‫שמחה גדולה ועצומה מכח הבת קול הזאת‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬י"ל במהותו של היו"ט במוצאי יוה"כ‪ ,‬שהוא שבח‬ ‫‪ äðäå‬כתבו התוס' )‪ (øîàä ä"ã ,æô àîåé‬שאוכלים ושותים‬ ‫והודאה להשי"ת‪ ,‬דהנה איתא )‪ (à ,ò àîåé‬שבמוצאי‬ ‫במוצאי יוה"כ דהוי קצת יו"ט‪ ,‬ומצוה לטרוח‬ ‫יוה"כ היו מלוין את הכה"ג עד ביתו‪ ,‬ויום טוב היה עושה‬ ‫להכין צרכי סעודה‪ ,‬ועוד כ' התוס' )‪(ìáà ä"ã á ,æé÷ úáù‬‬ ‫לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש‪ ,‬ובפשטות‬ ‫דמצוה לאכול‪ .‬ועל כן אומרים ומברכים זל"ז במוצאי‬ ‫משמע שעשה יו"ט וסעודת הודאה על הצליח בעבודתו‬ ‫יוה"כ 'גוט יום טוב'‪ ,‬כמ"ש בבאה"ט )‪ (å"÷ñ âëøú 'éñ‬בשם‬ ‫הנשגבה‪ .‬ויש לדקדק בלשון יום טוב היה עושה 'לאוהביו'‬ ‫המט"מ‪ ,‬שיפקדו איש את אחיו בצאתו מביהכ"נ כדרך‬ ‫)‪ (äæ ÷åã÷ã ìò ù"î å"èä â"ô àîåé àúôñåúä ìò ìà÷æçé ïåæçá 'éò‬וי"ל‬ ‫שאומרים בשבת ויו"ט‪ ,‬ותוס' כ' להרבות בסעודה כדי‬ ‫מא‬ ‫מאמרי יום הכיפורים‬ ‫לפעול ולעשות עבודת פנים כראוי וכיאות‪ .‬ומזה נמשך‬ ‫שהכה"ג לא עשה יו"ט זה לעצמו‪ ,‬אלא עשה זה עבור‬ ‫לעשות יו"ט וסעודה במוצאי יוה"כ עד היום הזה‪ ,‬להודות‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬כי הכה"ג היה תולה את הצלחתו באוהביו‬ ‫להשי"ת על שחפץ ה' בידינו הצליח להשלים את עבודת‬ ‫שהתפללו עליו‪ ,‬וסבר שלא בכוחו עשה ופעל כל זאת‪,‬‬ ‫היום הקדוש הזה‪.‬‬ ‫אלא בכח אוהביו שעזרוהו בתפלתם ורק בזכותם זכה‬ ‫שלוש עשרה מידות האמורות בחנינה‬ ‫ראוי לכל אחד ללמוד פירוש המילות והביאור הפשוט של י"ג מידות‪ ,‬שהם י"ג אופנים שונים של‬ ‫מידות רחמים וחסדים‪ ,‬וכשאומרים הי"ג מידות כמה וכמה פעמים במשך יום הקדוש‪ ,‬נכון לדעת‬ ‫פירושם‪ ,‬וכאשר העיד על עצמו הר"ש מקינון ז"ל לאחר שלמד כל סדרי הקבלה‪ ,‬אמר הריני מתפלל‬ ‫על דרך התינוק הזה‪ ,‬בלי שום כוונות‪ ,‬כי אם לאלקי עולם‪ ,‬כי אין אתנו יודע עד מה‪( ,‬חת"ס סוף פרשת‬ ‫שופטים ופ' וארא בשם מהרש"ל בתשובה סי' צ"ח ותשו' הריב"ש סי' קנ"ז)‪ .‬ובספר אבקות רוכלים (עמ' קפז) הביא‬ ‫בשם הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע‪ ,‬שע"י כוונת פירוש המילות בתפלה‪ ,‬יכול אדם להגיע לרוה"ק‬ ‫'אט גלייבט מיר'‪.‬‬ ‫ולגילוי אליהו ועוד יותר וכו'‪ .‬וסיים בלשון קדשו‪ָ ,‬‬ ‫ב' המידות הראשונות ‪ -‬ה' ה' איתא בגמ' (ר"ה יז‪ ,‬ב) ה' ה' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא‬ ‫לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה‪ .‬ופירש"י מידת רחמים‪ ,‬אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם‬ ‫אחר שיחטא אם ישוב‪.‬‬ ‫המידה השלישית ‪ -‬א‪-‬ל לשון חוזק‪ ,‬פירוש שהשי"ת הוא שליט ומנהיג העולם שלא כדרך הטבע‪,‬‬ ‫ומידה זו סובבת על ב' המידות הנ"ל‪ ,‬שה' מרחם על האדם‪ ,‬ומתנהג עמו הנהגה למעלה מדרך הטבע‪.‬‬ ‫[והטעם שצריך רחמים קודם שיחטא‪ ,‬הוא מפני שהשי"ת יודע שעתיד האדם לחטוא‪ ,‬ועכ"ז מתנהג‬ ‫עמו במידת הרחמים‪ ,‬וגם אחר שחטא ועשה תשובה‪ ,‬השי"ת מקבל את תשובתו למעלה מדרך‬ ‫הטבע‪ ,‬ויתר על כן הוא זוכה להתעלות למדרגה רמה ונפלאה‪ ,‬כמ"ש חז"ל (ברכות לד‪ ,‬ב) שבמקום‬ ‫שבעלי תשובה עומדין אפי' צדיקים אין יכולים לעמוד]‪.‬‬ ‫המידה הרביעית ‪ -‬רחום שהשי"ת מרחם על כל באי עולם‪ ,‬ואפי' על הפושעים ואפי' על אומות‬ ‫העולם להבדיל‪ ,‬כי הוא מנהיג את העולם כולו במידת הרחמים‪ ,‬אבל כל זה בדרך הטבע‪ ,‬והוא עושה‬ ‫חסדים וטובות בדרך הטבע‪ ,‬שהעולם מתנהל במידת הרחמים‪.‬‬ ‫המידה החמישית ‪ -‬חנון איתא בתוס' (ר"ה יז‪ ,‬ב) שמידת חנון הוא מלשון מתנת חינם‪ ,‬אע"פ שאינו‬ ‫הגון‪ ,‬ועוד כ' התוס' שם‪ ,‬דחנון הוא שהשי"ת חונן בשעת הדחק לגאול הצועק‪ ,‬שאף אם צועק שלא‬ ‫כדין‪ ,‬וכמ"ש (שמות כב‪ ,‬כה) 'אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו‪ ,‬כי הוא כסותו‬ ‫לבדה הוא שמלתו לעורו במה ישכב‪ ,‬והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני'‪ ,‬כלומר שהבא לגבות‬ ‫חובו ובדין יכול לגבות ממנו עבוט‪ ,‬אעפ"כ תשיבנו לו‪ ,‬כי אם יצעק אלי‪ ,‬כי כך היא המידה‪ ,‬שאשמע‬ ‫צעקתו לפי שחנון אני ואיני יכול לראות בעוניו‪ ,‬עכ"ד התוס'‪ .‬והיינו שמידת חנון היא שמי שצועק‬ ‫אל ה' מקבל את מבוקשו אפי' שלא כדין‪.‬‬ ‫המידה השישית ‪ -‬ארך אפים שהשי"ת מאריך אפו ואינו ממהר להעניש אף את הרשעים‪ ,‬ועד יום‬ ‫מותו של האדם הוא מצפה שישוב בתשובה‪ ,‬מאריך אפו וגבה דיליה‪.‬‬ ‫המידה השביעית ‪ -‬ורב חסד אחז"ל (ר"ה יז‪ ,‬א) מטה כלפי חסד‪ ,‬שאם זכויותיו של אדם שקולות‬ ‫כנגד עוונותיו‪ ,‬השי"ת מטה בידו ומכריע הזכויות כאילו היו מרובות‪ .‬ועוד איתא שם‪ ,‬שבכלל מידה זו‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬שהחטאים הראשונים שאדם חטא השי"ת מעבירם ושומטם‪ ,‬שאם היו מחצה‬ ‫על מחצה‪ ,‬כיון שחסר א' מהם יכרעו הזכויות‪.‬‬ ‫המידה השמינית ‪ -‬ואמת שהשי"ת נאמן לקיים הבטחותיו‪ .‬ולכאו' צריך להבין וכי זוהי מידה של‬ ‫רחמים המיוחדת להשי"ת‪ ,‬והלא הדבר פשוט שצריך להחזיק במידת האמת ולא להיות שקרן‪ .‬אלא‬ ‫ביאור הענין שהוא מאמת את ההבטחה‪ ,‬שהוא מסבב כל הסיבות שההבטחה תתקיים‪ ,‬שבאמת היה‬ ‫יכול לומר שאף שהבטיח כך וכך‪ ,‬מ"מ כל זה רק אם הלה ראוי והגון שתתקיים בו ההבטחה‪ ,‬אך אם‬ ‫אינו ראוי אזי אי"צ לקיים את ההבטחה‪ ,‬אולם השי"ת במידת רחמנותו מידת 'ואמת'‪ ,‬מסבב שבכל‬ ‫אופן יזכה האדם שתתקיים בו ההבטחה‪.‬‬ ‫המידה התשיעית ‪ -‬נוצר חסד לאלפים שהשי"ת שומר את הזכות של הצדיקים הקודמים‪ ,‬הן‬ ‫של האבות הק' והן של כל שאר הצדיקים הבאים אחריהם‪ ,‬והשי"ת זוכר חסדי אבות והוא נוצר את‬ ‫האהבה שאהב אותם וזכותם מגין גם לבניהם אחריהם עד לאלפיים דורות‪ .‬ואחז"ל (תוספתא סוטה‬ ‫פ"ד ה"א והובא ברש"י עה"ת פ' יתרו) דמידה טובה מרובה על מידת פורענות חמש מאות פעמים‪ ,‬דבמידה‬ ‫טובה אמר אלפיים דורות‪ ,‬ובמידה רעה 'פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשונאי'‪.‬‬ ‫המידה העשירית ‪ -‬נושא עון שהשי"ת מוחל על הזדונות אם אדם שב בתשובה‪.‬‬ ‫המידה הי"א ‪ -‬ופשע שהשי"ת מוחל אף על הפשעים שאדם חטא להכעיס ולמרוד רח"ל‪.‬‬ ‫המידה הי"ב ‪ -‬וחטאה שהוא מוחל על העבירות שאדם חטא בשוגג‪.‬‬ ‫המידה הי"ג ‪ -‬ונקה שמנקה להאדם ששב בתשובה‪ ,‬כאילו לא חטא מעולם‪ .‬והיסוד שתשובה‬ ‫מועלת ע"י חרטה וקבלה להבא‪.‬‬ ‫וכבר ביארנו במקו"א (מאמר האמונה בכפרת יוהכ"פ) שיוהכ"פ מכפר רק לשבים המאמינים בכפרתו‪,‬‬ ‫שצריך להאמין בכח של יוה"כ לכפר על כל עוונותיו‪ .‬ואמנם בנוסף לזה צריך אדם להאמין גם בכח‬ ‫הי"ג מידות של רחמים‪ ,‬וע"ז נאמר 'וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם'‪ ,‬שאפי' כשיש ענן ואין רואים‬ ‫ואין מרגישים אבל צריך לדעת שיש ברית כרותה שאינה חוזרת ריקם‪ ,‬כדאי' בגמ' (ר"ה יז‪ ,‬ב) אלמלא‬ ‫מקרא כתוב אי אפשר לאומרו‪ ,‬שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור‪ ,‬והראה למשה את סדר תפלה‪ ,‬ואמר‬ ‫לו כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה‪ ,‬אני מוחל להם‪.‬‬