gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

היכל החתם סופר · Heichal Hachasam Soifer — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: היכל החתם סופר · Heichal Hachasam Soifer

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

היכל החתם סופר · Heichal Hachasam Soifer — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון ע"ד · האזינו ‪ -‬שבת שובה · ח' תשרי תשפ"ז‬ ‫בפתח ההיכל‬ ‫פנינים מתורת רבינו‬ ‫· ערוכים בשפה ברורה לשולחן השבת ·‬ ‫לכך נבחרת – בשביל שחטאת וגם שבת‬ ‫פנינים ליום הכיפורים‬ ‫רבינו באיזהו מקומן מאירך בגדלותם של בעלי‬ ‫הקב"ה מעורר לבבות ישראל שיתפייסו זה לזה‬ ‫ענין מצות אכילה בערב יום הקדוש‬ ‫תשובה‪ ,‬אשר גם צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד‬ ‫אחר החורבן שכבר אין לנו קרבנות‪ ,‬תלוי כפרתינו בבני‬ ‫הענין הוא כמו שכתב השל"ה הק' (ח"א מסכת יומא דף‬ ‫במקומם‪ .‬ובדרשותיו (דף לד ע"א) מבאר בזה רבינו באופן‬ ‫מחודש את הנס שהיה בבית המקדש שלא אירע בה‬ ‫אדם‪ ,‬שאם לא ירצו החברים להעביר על מדותיהם‬ ‫ס"ט ע"א בשם הרמ"ק) שגם מצות תשובה צריכה שתהיה‬ ‫טומאה לכהן גדול ביוה"כ מעולם‪ ,‬וביאר רבינו דנס זה‬ ‫ולסלוח‪ ,‬יש עיכוב ח"ו בכפרה‪ .‬מכל מקום כשם‬ ‫בשמחת הלב‪ ,‬וזה אי אפשר בלי אכילה ושתיה‪ ,‬וביום‬ ‫היה בשלימות בבית שני שהיו כהנים גדולים שאינם‬ ‫שהקב"ה שולח עזרתו מקודש לעורר לבות ישראל‬ ‫הכפורים יום התשובה הרי אי אפשר לאכול‪ ,‬על כן‬ ‫הגונים‪ ,‬והיו מתמנים ברצי כסף‪ ,‬ונאמר בהם שנות‬ ‫לשוב אליו‪ ,‬הכי נמי יחבר לב בני ישראל אחד אל אחד‬ ‫שמחים ביום שלפני זה‪.‬‬ ‫רשעים תקצרה (משלי י‪ ,‬כז)‪ .‬והנה באותם כהנים‪ ,‬הרי‬ ‫ויתרצו זה לזה‪ ,‬כדי שיוכלו לשוב אליו‪.‬‬ ‫(דרושים ואגדות חת"ס דף רל"ח ע"א‪ .‬ועי' מש"כ רבינו בחידושים על הש"ס‬ ‫הכהן שהיו בי"ד ממנים תחתיו משום שמא יארע בו‬ ‫(דרשות דף ל"ד טור ג')‬ ‫סוף מסכת חולין דרשה לשבת שובה דף ע"ב ע"א‪ ,‬לבאר ע"פ דברי השל"ה)‬ ‫פסול היו פעמים רבות הגון ממנו עשרת מונים‪ .‬וא"כ מן‬ ‫ובמקום אחר כתב רבינו‪ :‬נלע"ד טעם באכילת ערב יום‬ ‫הראוי היה שבאמת יפסל הכהן ויבא צדיק תחת רשע‬ ‫כפרת יוה"כ נמשכת עד סוכות וכל ימים אלו כיומא‬ ‫הכפורים‪ ,‬כי בראש השנה תחילת כניסתנו לתשובה לא‬ ‫לעבוד את עבודת היום‪.‬‬ ‫אריכתא‬ ‫זכינו לעמוד לפני ה' אלא על ידי תענית ושברון לב‪ ,‬על‬ ‫אך עכ"ז נעשה נס ולא אירע טומאה לאחד מהם‬ ‫כן מתענים ערב ראש השנה שלא ליכנס לדין בכרס‬ ‫ליום הכפורים קורין 'יום הגדול יומא צומא רבא' (ראה גמ'‬ ‫מלאה‪ .‬אך על ידי שזכינו להזדכך בעשרת ימי תשובה‬ ‫מעולם‪ ,‬והטעם‪ ,‬להורות דאדרבה הרשע הלז ומי שאינו‬ ‫הגון‪ ,‬אם יהפוך לבבו וישוב בתשובה שלימה עדיפה‬ ‫ר"ה כ"א‪" .‬יומא רבה"‪ ,‬ובירושלמי נקרא כמ"פ "צומא רבא")‪ ,‬והענין‬ ‫זכינו שאפילו מתוך כרס מלאה ובטן שבעה מנחת ערב‬ ‫עבודתו על פני עבודת הצדיק מעיקרא שנתמנה‬ ‫הוא כך‪ ,‬כי כל מצוה בעידנא דעסיק בה מגינא (סוטה‬ ‫יום כיפור‪ ,‬נזכה לתשובה ולהתודות ולהתחנן‪ ,‬וזהו זכיה‬ ‫תחתיו‪ ,‬ולכן נעשה להם הנס להראות שבאמת אם רק‬ ‫כא‪ ,).‬ונמשכת כל אותה היום על דרך 'ברוך ה' יום יום'‬ ‫גדולה‪ ,‬ההיפוך מן וישמן ישורון ויבעט (דברים ל"ב ט"ו)‪.‬‬ ‫ישוב אל ה' אין עבודתו פסולה אלא אדרבה עדיף הוא‬ ‫(תהלים ס"ח כ')‪ ,‬אך אם עבר יומו כבר בטל קרבנו‪ .‬ולהיות‬ ‫(דרשות דף כ"ז ע"א)‬ ‫טפי מן הצדיק שלא חטא‪.‬‬ ‫כי כפרת יום הכפורים נמשכת גם כל הד' ימים שבין‬ ‫ומפרש שם‪ ,‬וכן כתב לבאר במקום אחר ביתר ביאור‬ ‫יום הכפורים לסוכות‪ ,‬ואז נקרא יום א' לחשבון עוונות‬ ‫תענית ביוה"כ מרוצה רק מתוך שמחה‬ ‫(תנחומא אמור כ"ב)‪ ,‬וגם אז מתכפר על ידי ד' מינים וע"י‬ ‫(דרושים ואגדות עמ' שא)‪ ,‬את האמור בחז"ל פרשת שמיני‬ ‫המתענה לאהבת השי"ת הוא שמח ונהנה מתענית היום‬ ‫(ויקרא ט‪ ,‬ז) שהיה אהרן בוש להתקרב אל המזבח ולשמש‬ ‫גלות מביתו לסוכות‪ ,‬לכן נחשב יום הכפורים כיומא‬ ‫אריכתא ומתארך עד יום ראשון של חג‪ ,‬ולכן נקרא יומא‬ ‫הקדוש הזה‪ ,‬והוא לו לעונג‪ ,‬ואז הצום מרוצה לפני‬ ‫בכהונה מחמת חטא העגל‪ ,‬ואמר לו משה 'למה אתה‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אבל המתענה על כרחו ולטורח ומשא הוא לו‬ ‫בוש לכך נבחרת'‪ ,‬ולכאורה אינו מובן תשובה משה‬ ‫צומא רבה‪.‬‬ ‫(דרשות דף רל"ג ע"א)‬ ‫לעינוי נפש‪ ,‬אין הצום מרוצה להקב"ה‪ .‬ועל זה אמר‬ ‫רבינו ע"ה‪.‬‬ ‫(בהפטרת יוה"כ) 'הכזה יום צום אבחרהו יום ענות אדם‬ ‫וביאר רבינו‪" :‬הכונה שהיה אהרן ירא לגשת מפני‬ ‫נפשו'‪ ,‬פירוש הצום כשהוא לאדם עינוי נפש וצער‪,‬‬ ‫שחטא בעגל‪ ,‬ומשה השיב לו אדרבה לכך נבחרת ולא‬ ‫הטעם שאומרים "סלח לנו" במעריב של מוצאי יוה"כ‬ ‫אותו צום לא אבחרהו‪ ,‬כי אם שיהיה האדם מתענג‬ ‫אני‪ ,‬שאתה חטאת ושבת בתשובה ונתהפכו כל כך‬ ‫מהצום‪ ,‬ולא מעונה ממנו‪.‬‬ ‫לזכיות עד שעי״ז נבחרת להיות כה״ג ולא אני‪"...‬‬ ‫קודם תפילת מעריב של מוצאי יום הכפורים שנת‬ ‫תש"ד הגיד הגר"ש סופר זצ"ל בעל התעוררות תשובה‬ ‫(תו"מ ליוה"כ דף קס"ו ע"א)‬ ‫יהי ה' אלוקינו עמנו‪ ,‬ונזכה לשוב אליו באמת ובלבב‬ ‫הי"ד בשם זקינו הגה"ק בעל החתם סופר זיע"א‪:‬‬ ‫שלם באמת ובתמים‪ ,‬ונוסיף טהרה על טהרת מרומים‬ ‫למה ועל מה אנו אומרים בשמונה עשרה של מעריב‬ ‫מטרת התענית ביום הכפורים‬ ‫הנשפעת על עם ישראל ביום כיפור חטאותינו‪ .‬ועל דרך‬ ‫במוצאי יוה"כ "סלח לנו אבינו כי חטאנו"‪ ,‬הלא עתה‬ ‫שביאר רבינו בדרשותיו (דף לה ע"ג) על מה שהמשיל רבי‬ ‫ביום הקדוש נתכפרו עוונותינו‪ ,‬ועל מה אנו מתודים‬ ‫תענית יום הכפורים‪ ,‬איננו לענות נפש ולצער ישראל‬ ‫עקיבא את הטהרה הנשפעת על בנ"י ביום הכיפורים‬ ‫ח"ו‪ ,‬כי אם מחמת קדושה וקריבות ודביקות כמלאכי‬ ‫וחובטים סלח לנו‪.‬‬ ‫לטהרת 'מקוה'‪ ,‬כי בשונה ממעיין אשר הוא מקור מים‬ ‫השרת‪ ,‬והוא כענין מ' יום הראשונים והאחרונים שהיה‬ ‫וכל זמן שמתייבש חוזר ומתמלא מגומתו‪ ,‬מקוה מים‬ ‫אלא מחמת שהכל עמדו וצמו יחד כל היום כולו‪ ,‬וכפנות‬ ‫משה רבינו ע"ה בהר‪ ,‬לחם לא אכל ומים לא שתה‬ ‫אם לא יחזרו ויוספיו עליו מים הרי יחרב וייבש‪ ,‬כך גם‬ ‫היום המה רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף‪,‬‬ ‫מדביקות וקדושה ונהנה מזיו השכינה‪ ,‬ומה שכתוב‬ ‫הקב"ה משפיע על בני ישראל ביום הכיפורים מקוה‬ ‫ובהגיעם לתפילת ערבית של מוצאי יוה"כ‪ ,‬חוטפים‬ ‫(ויקרא ט"ז כ"ט) תענו נפשותיכם איננו לשון עינוי‪ ,‬אלא‬ ‫מים‪ ,‬ואם נרצה לשומרו על מתכונתו שלא ייבש ולא‬ ‫ובולעים את תפילת ערבית כבלע את הקודש‪ ,‬ועל כך‬ ‫מלשון התעוררות כמו (הושע ב' כ"ג) השמים יענו את‬ ‫יחרב‪ ,‬זקוקים אנו להוסיף משלנו מים טהורים כנגדו‪.‬‬ ‫יש להתוודות‪ ,‬כי חטאנו ופשענו‪.‬‬ ‫הארץ וגו'‪.‬‬ ‫וכלשונו הק'‪" :‬רמז לנו שאיננו כמעין הנובע‪,‬‬ ‫(ספר אמרי דבש פכ"ג עמו' קצ"ח)‬ ‫(דרשות דף שס"ט טור ג')‬ ‫וכנהר שאינו פוסק‪ ,‬אלא התעוררת הלז הוא כמקוה‬ ‫טעמו וראו כי טוב‬ ‫מים מכונסים‪ ,‬שאם יומשכו לו מים מגשמים או‬ ‫ממקומות אחרים הרי טוב‪ ,‬ואם לא יחרב וייבש‪ .‬ה"נ‬ ‫חייגו‪:‬‬ ‫הקב"ה שולח עזרו מקודש בזו הרגע‪ ,‬אם יזלו מים‬ ‫מתורת מרנא החתם סופר זיע"א ‪1-605.615.70.10‬‬ ‫מאות שיעורים חדשים‪ ,‬שיחות‪ ,‬וסיפורי קודש‬ ‫מעפעפינו הרי טוב‪ ,‬ואם לאו ח"ו יחרב ויבש"‪.‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם!‬ ‫קו היכל‬ ‫החתם סופר‬ ‫א פריילעכן שבת‬ ‫לשה"ק אידיש אנגלית צרפתית‬ ‫המערכת‬ ‫ארץ ישראל‪:‬‬ ‫‪0733.454.678‬‬ ‫כמו"כ תוכלו בקו זה להירשם לקבלת הגיליון‪,‬‬ ‫ואפשרות מענה על מדור 'לחידודא'‬ ‫א‬ ‫מדור נושא פרסים‪:‬‬ ‫ואתפלפל כדת‬ ‫הגרלות מיוחדות בין המשיבים‬ ‫וְ ִעּנִ ֶיתם ֶאת נַ ְפׁש ֵֹתיכֶ ם ְּב ִת ְׁש ָעה ַלח ֶֹדׁש ָּב ֶע ֶרב‬ ‫לחידודא‬ ‫חידוש רבינו‪ :‬שונה יום הכיפורים מכל איסורים‬ ‫שבתורה ואזלינן בתר הנאת מעיו‬ ‫· מדברי גאוני הדורות המפלפלים בתורת רבינו ·‬ ‫· חידות ועיונים מתורת רבינו זי"ע ·‬ ‫ועניתם את נפשותיכם‪ :‬הנה תוספת יום‬ ‫חידושו של רבינו דביוה"כ אזלי' בתר הנאת מעיו‪ ,‬דהא הכל תלוי ב'יתובי דעתיה' · שני הוכחות שהביא רבינו לשיטתו · גדולי תלמידיו מפלפלים‬ ‫הכיפורים הוא מה"ת‪ ,‬ויל"ע בקטן שהגדיל‬ ‫בדבריו ובראיותיו · ראיה מירושלמי‪ ,‬או קושיא מירושלמי? · איך יכול להתחייב על 'חנקתיה אומצא' הרי נמצא שלא הגיע למעיו?‬ ‫במוצאי יוה"כ האם חייב בתוספת דלאחריו‪,‬‬ ‫וכן חולה שהבריא סמוך שעה אחת סמוך‬ ‫רצט)‪ ,‬דהנה בגמ' (כריתות ז‪ ).‬מקשינן על דעת רבי דיום הכיפורים‬ ‫שונה יום הכיפורים משאר איסורים שבתורה שהוא תלוי‬ ‫למוצאי‪ ,‬האם חייב בתוספת‪ .‬ומה הדין לענין‬ ‫מכפר אפילו בלא תשובה‪ ,‬דאם כן איך משכחת לה שיהיה‬ ‫בהנאת מעיו ולא בהנאת גרונו‬ ‫קטן שהגדיל במוצאי שביעית‪ ,‬האם מותר‬ ‫כרת אם עבר על עינוי יוה"כ‪ ,‬ומתרצי' בגמ' "ומאי קושיא‪,‬‬ ‫במסכת חולין (קג‪ ):‬נחלקו ריו"ח ור״ל בכל איסורין שבתורה‪,‬‬ ‫במלאכות האסורות למוצאי‪ .‬ומאי שנא זמ"ז‪.‬‬ ‫דילמא בהדי דקאכל נהמא חנקתיה אומצא [ומית] דלא הוה‬ ‫אם חייב על הנאת גרונו או על הנאת מעיו‪ ,‬ונ״מ באכל חצי‬ ‫שו"ת חת"ס או"ח סי' קעב‬ ‫ליה שהות ביממא דלכפר ליה"‪ ,‬והיינו דלאלתר שאכל אכילה‬ ‫זית והקיא וחזר ואכל חצי זית‪ ,‬דהנאת גרונו מכזית איכא‪,‬‬ ‫רשימת הזוכים לחודש אלול‪:‬‬ ‫ביוה"כ מת מאותו האוכל ולא היה לו שהות שיתכפר לו‪.‬‬ ‫אבל הנאת מעיו ליכא‪ ,‬דלא היה לו בשום רגע כזית בב"א‪ .‬וכן‬ ‫ומעתה לדעת רבינו דיום הכיפורים בהנאת מעיו מיתלא תלי‪,‬‬ ‫נ"מ אם מה שבין החניכיים מצטרף לכזית‪ ,‬דאי חייב על הנאת‬ ‫‪ 1000‬ש"ח‬ ‫פרס ראשון‪:‬‬ ‫א"כ אם נחנק מן האוכל נמצא דעדיין לא עבר על איסור יום‬ ‫גרונו מצטרף גם מה שבין החניכיים אבל אי אהנאת מעיו‬ ‫הר"ר יצחק שלום ווייס שליט"א‬ ‫הכיפורים דהא טרם הגיע להנאת מעיו‪ ,‬ומוכח מכאן דאיסור‬ ‫מתחייב‪ ,‬בעינן כזית שלם שיכנס למעיו‪ .‬וקיי"ל (רמב"ם פ"כ‬ ‫עיה"ק ירושלים‬ ‫יום הכיפורים גם הוא תלוי בהנאת גרונו‪.‬‬ ‫ממאכ"א ה"ג) דכל איסורין שבתורה בהנאת גרונו מיתלא תלי‪.‬‬ ‫‪ 400‬ש"ח‬ ‫פרס שני‪:‬‬ ‫אמנם במהרש"ם (ח"א סי' א‪ ,‬וסי' קכד) דחה הקושיא בזה‪ ,‬שהרי‬ ‫וכתב רבינו בכמה מקומות (שו"ת או"ח סי' קכז‪ ,‬סוגיית חצי שיעור‬ ‫להכא דייקה הגמ' להעמיד באופן ש"בהדי דקאכיל נהמא‬ ‫(ירושלים תרנ"ג) עמ' סז‪ ,‬חידושים חולין קג‪ ,):‬דאף שנחלקו בכל‬ ‫הר"ר אליהו זקבך שליט"א‬ ‫חנקתיה אומצא" ובאמת איסור אכילה ביוה"כ עובר על‬ ‫בית שמש‬ ‫איסורין שבתורה‪ ,‬מ"מ לענין יום הכיפורים מודה ר"י לר"ל‬ ‫הר"ר ברוך שלזינגר שליט"א‬ ‫הלחם‪ ,‬ומיירי שבאותה שעה שהגיע הלחם למעיו‪ ,‬בו ברגע‬ ‫דהמחייב הוא הנאת מעיו‪ ,‬זאת‪ ,‬דהא איסור אכילה ביום‬ ‫כולל בית עוזר ‪ -‬עיה"ק ירושלים‬ ‫נחנק מאומצא בגרונו‪.‬‬ ‫הכיפורים נלמד מ'ועניתם את נפשותיכם' ותלי ב'יתובי‬ ‫בין המשיבים בחודש תשרי‪ ,‬תתקיים הגרלה‬ ‫אמנם באמת תירוץ זה אינו מספיק‪ ,‬דגמ' זו נשנתה גם‬ ‫דעתא'‪ ,‬ולכן גם שונה שיעורו מכל איסורין שבתורה וחייב‬ ‫במסכת שבועות (יג‪ ):‬ושם הגירסא היא "משכחת לה דאכל‬ ‫בככותבת ולא בכזית‪ ,‬דעד אז ליכא יתובי דעתא‪ .‬וכיון שכן‬ ‫פרס שני‪:‬‬ ‫פרס ראשון‪:‬‬ ‫אומצא וחנקיה ומית"‪ ,‬והרי דעל אותה אכילה גופה שייך‬ ‫הרי יתובי דעתא הא ודאי דבר התלוי במילוי מעיים הוא‪ ,‬ולכן‬ ‫שיתחייב מיתה‪.‬‬ ‫בעינן שיהא הנאת מעיו‪.‬‬ ‫‪ 2‬זוכים כ"א בסך‬ ‫‪ 1,000‬ש"ח‬ ‫‪ 400‬ש"ח‬ ‫איברא‪ ,‬דרבינו עצמו נוגע בתמיהה זו בחידושיו בחולין שם‪,‬‬ ‫גם המנח"ח (מצוה שיג) עלה ונסתפק בזה‪ ,‬וגם הוא צידד‬ ‫לאחר שייסד דין הנאת מעיו ביוה"כ‪ .‬וז"ל‪" :‬ודאמרינן בפ״ב‬ ‫כדברי רבינו דביוהכ"פ העיקר הוא בתר הנאת מעיו‪ ,‬ובאכל‬ ‫תשובות ניתן להחזיר באופנים הבאים‪:‬‬ ‫דשבועות ביה״כ דחנקתי׳ אומצא‪ ,‬לאו דוקא דחנקתי׳ בבית‬ ‫חצי שיעור והקיאו וחזר ואכל חצי שיעור‪ ,‬יהיה פטור‪ .‬אלא‬ ‫‪ .1‬בטלפון ‪ 1-605.615.70.10‬שלוחה ‪4‬‬ ‫הבליעה ממש אלא למטה ממנו במקום שנקרא הנאת מעיו‬ ‫דהוא סיים שם "ומ"מ מסתפינא להקל ולא מצאתי במפרשים‬ ‫(לאחר בחירת השפה)‬ ‫כדלעיל"‪ .‬וכונתו למה שכתב לעיל מינה דרש"י ביאר הכונה‬ ‫שיתעוררו בזה"‪.‬‬ ‫‪ .2‬במייל ‪CH3131325@gmail.com‬‬ ‫בהנאת מעיו "כשהוא יורד לתוך מעיו"‪ ,‬וביאר רבינו‪ ,‬דהנאת‬ ‫מעיו אינו בקיבה עצמו אלא שיצא מבית מקום גרונו לבית‬ ‫ראיותיו של רבינו דאזלי' בתר הנאת מעיו‬ ‫יש לציין‪ ,‬שם‪ ,‬כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬ומקום לימודים‪.‬‬ ‫מקום בליעתו נקרא מעיו והוא מקום נבילת עוף טהור‬ ‫רבינו בדבריו מסתייע מדברי הפנים מאירות (ח"ב סי' כז)‪ ,‬שכתב‬ ‫יש לשלוח כל תשובה בהודעה נפרדת‪.‬‬ ‫כן לענין ברכת המזון‪ ,‬דכיון דהוא תלוי בשביעה‪ ,‬ודאי דבעינן‬ ‫דמטמא בבית הבליעה ע״ש‪ ,‬ומעתה משכחת שפיר דחנקתי׳‬ ‫אומצא למטה מגרונו למקום שיצא לבית בליעתו [אמנם עדיין‬ ‫שיהא הנאת מעיו‪ ,‬ולא סגי בהנאת גרונו‪ ,‬והביא כן מדברי‬ ‫יש להגדיר הדברים‪ ,‬שהרי בגמ' מבואר דאי אזלי' בתר הנאת מעיו‪ ,‬ואכל חצי‬ ‫הרא"ש בסוגיא דמטעמת לענין ברכה ראשונה‪ ,‬דלענין‬ ‫זית והקיא וחזר והאכל חצי זית אחר‪ ,‬הם מצטרפים‪ ,‬ואילו אי אזלי' בתר‬ ‫ברכות הנהנין בעינן הנאת מעיו‪.‬‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫הנאת מעיו אינם מצטרפים‪ ,‬ובשלמא אי הנאת מעיים היינו מילוי מעיים‬ ‫וכתב רבינו‪ ,‬דמאחר דלמדנו כן לדין ברכת המזון‪ ,‬שפיר נוכל‬ ‫ניחא‪ ,‬אך אי גם הנאת מעיים הוא הנאה כעין הנאת גרון אבל במקום אחר‪,‬‬ ‫ללמוד ממנה אף לענין יום הכיפורים‪ ,‬דהנה בגמ' (יומא עט‪):‬‬ ‫· שבחי מרן זי"ע בפי צדיקי ומאורי הדורות ·‬ ‫א"כ למה בהקיא אינם מצטרפים]‪.‬‬ ‫מוכיח רב זביד דשיעור ככותבות דהוא פחות משיעור כביצה‪,‬‬ ‫איך המשנה כוללת בכריתות כל האיסורים יחד עם איסור‬ ‫דהא קאמר רבי יהודה דמזמנין בכביצה ויליף לה ואכלת זו‬ ‫יוה"כ‪ ,‬והרי אין איסורם שוה?‬ ‫כזית ושבעת זה כביצה שהוא שיעור של שביעה‪ ,‬ואם כביצה‬ ‫היא שיעור שביעה‪ ,‬ודאי דככותבת שהוא שיעור 'יתובי‬ ‫הגאון רבי מאיר אריק זצ"ל‬ ‫עוד הקשו אחרונים רבים (מהרש"ם שם‪ ,‬גליוני יד אפרים שו"ת לחם‬ ‫דעתא' שהוא פחות משביעה – הוא פחות מכביצה‪ .‬ומעתה‬ ‫שלמה או"ח סי' קט)‪ ,‬דהא תנן בכריתות (יג‪' ):‬יש אוכל אכילה‬ ‫לפי מה דייסד הרא"ש דשיעור ברכהמ"ז בשביעה תליא‪ ,‬א"כ‬ ‫מעולם לא אמרתי דרשה קודם שעיינתי‬ ‫אחת וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד‪ ,‬טמא שאכל‬ ‫בתורת משה‬ ‫איך הוכיחו מברכהמ"ז ליוה"כ‪ ,‬דילמא באמת שיעור ככותבת‬ ‫חלב והיה נותר מן המוקדשין ביוה"כ‪ ,‬רבי מאיר אומר אם‬ ‫הוא כביצה‪ ,‬אלא דלענין ברכהמ"ז בעינן שיכנס כולו למעיו‪,‬‬ ‫מו״ר (הגר״מ אריק) זצ״ל היה רגיל לומר‬ ‫היה שבת והוציאו חייב‪[ ,‬ופירשו בתו' דהיינו באופן שהבליעה עצמה‬ ‫באסיפות ‪ -‬כאשר עורכים מלחמה צריכים‬ ‫ולכן יש ממנו שביעה‪ ,‬ואילו ביוה"כ סגי בהנאת גרונו אף‬ ‫היא עקירה מרשות לרשות]‪ ,‬אמרו לו אינו מן השם'‪ .‬ובתוס' ריש‬ ‫שנשאר ממנו בין החניכיים‪ ,‬ולכן יש ממנו רק יתובי דעתא‪.‬‬ ‫ללמוד קודם תכסיסי מלחמה דא״א להלחם‬ ‫שבת (יא‪ ).‬כתבו דלכאו' היה אפשר להקשות על ר"מ דמיירי‬ ‫בלא ידיעה מוקדמת איך להלחם‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫ומזה מוכח דאם לברכהמ"ז אזלי' בתר הנאת מעיו‪ ,‬הרי גם‬ ‫מהוצאת שבת‪ ,‬דאיך שנאו בהדי הנהו‪ ,‬הלא על הני איסורים‬ ‫לענין יוהכ"פ אזלי' בתרה‪.‬‬ ‫כאשר הצד הנגדי הנלחם הוא כבר לוחם‬ ‫חייב בבליעת גרונו‪ ,‬ואילו לענין הוצאה הוא חייב רק בהנחתו‬ ‫הרבה שנים ויש לו נסיון רב‪ ,‬עמד אחד‬ ‫במעיו‪ .‬ומכאן כתבו לייסד דגם לענין שבת מקרי הנחה משעת‬ ‫עוד מוכיח לה רבינו‪ ,‬דהנה אמרי' בכתובות (לא‪ ):‬גבי הא דרבי‬ ‫ושאלו באיזה בית הספר נלך ללמוד היאך‬ ‫נחוניא בן הקנה עושה את יוה"כ כשבת‪ ,‬לפטור מן הממון‬ ‫לערוך מלחמה‪ ,‬ענהו מו״ר איני יודע על איזה‬ ‫בליעה‪.‬‬ ‫במקום שיש עונש כרת‪ .‬ואמרי' התם דמודה רבי נחוניא בן‬ ‫בית הספר להציע לך‪" ,‬מיין רבי איז דער‬ ‫ומעתה הקשו האחרונים‪ ,‬דלדעת רבינו דביום הכיפורים‪ ,‬הוי‬ ‫הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב‪ ,‬שהרי "כבר‬ ‫חתם סופר"‪ ,‬מעולם לא אמרתי דרשה קודם‬ ‫החיוב בהנאת מעיו‪ ,‬א"כ הדרא קושיית התו' לדוכתה איך‬ ‫נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב"‪ ,‬דמדאגבהה עבר‬ ‫שעיינתי בספר תורת משה‪ ,‬ומשם אני לומד‬ ‫נשנו בהדדי אותם שחיובם משעת בליעה ואותם שחיובם רק‬ ‫על איסור גניבה‪ ,‬ואילו עונש כרת יש רק באכילתו‪ .‬ודקדק‬ ‫הדרך הנכונה"‪.‬‬ ‫בשעת הנחה במעיו‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬הרי רנבה"ק באיסור יוה"כ קא איירי‪ ,‬וכדקאמר עשה‬ ‫קול אריה עמ׳ קל״ח‬ ‫אמנם ראה בליקוטי הערות (שם סי' קכז) שמביא מהרבה‬ ‫את יוה"כ כשבת‪ ,‬וא"כ אמאי שמיט מאי דעסק בה‪ ,‬הו"ל‬ ‫קשה לעשות מעשה נגדו‬ ‫אחרונים‪ ,‬דודאי אף דעת רבינו לא היתה לחייב על הנאת‬ ‫למימר מודה רנבה"ק בגונב לחמו של חברו ביוה"כ ואכלו‪.‬‬ ‫ועכ״ז קשה לעשות מעשה נגד החת״ס‬ ‫מעיו לחוד‪ ,‬אלא החיוב הוא על הנאת גרונו יחד עם הנאת‬ ‫וביאר רבינו עפ"י דבריו הנ"ל‪ ,‬דכיון דיוה"כ מיתלא תלי‬ ‫זצ״ל וצריכין לחפש אחרי צדדים אחרים‪.‬‬ ‫מעיו [וראה גם מנח"ח שם דצידד כן‪ ,‬דאף אם יוהכ"פ אזלי' בתר הנאת מעיו‪,‬‬ ‫בהנאת מעיו‪ ,‬על כן אילו היה מיירי מיוה"כ הו"א דרק ביוה"כ‬ ‫אמרי יושר ח"ב סי' כט‬ ‫מ"מ בעינן גם הנאת גרונו]‪ ,‬ומעתה שפיר שייך לכלול יחד יוה"כ‬ ‫הדין כן‪ ,‬זאת מכיון דשם אזלי' בתר הנאת מעיו‪ ,‬ואילו על‬ ‫כבוד ת"ח בוויען ירושה להם מהחתם‬ ‫עם שאר האיסורים‪ ,‬ומשא"כ בגווני דהתוס' לענין הוצאה‪,‬‬ ‫איסור גזילה עבר כבר משעת אכילה‪ ,‬אבל בגונב חלבו‪ ,‬יש‬ ‫סופר‬ ‫דרק שעת הנחה במעיו מחייבת‪ ,‬בזה קאמרי התו' דאין שייך‬ ‫לומר דבשעת לקיחה עדיין לא עבר דעדיין אפשר להחזירו‪,‬‬ ‫כי הנימוס וכבוד תלמיד חכם בוויען‬ ‫לשנותם יחד‪.‬‬ ‫ורק בשעת אכילה עובר גם על גזילה‪ .‬ולכן נקיט דייקא איסור‬ ‫ובפרט אצל אנשי השיף‪-‬שוהל‪ ,‬גדול הרבה‬ ‫וראה גם מה שנו"נ בדברי רבינו בזה‪ ,‬בנו הכת"ס (או"ח סי' קיז)‬ ‫חלב ולא איסור יוה"כ‪.‬‬ ‫מדרך גליציען ופולין‪ ,‬כי ירושה הוא להם‬ ‫וגדולי תלמידיו (ראה במהר"ם א"ש או"ח סי' יב בתשובה אל רבינו)‪,‬‬ ‫מקדוש ה׳ בעל החתם סופר זצ״ל אשר שמש‬ ‫והביאו מדברי הירושלמי דמשמע לכאו' להיפך מדברי רבינו‪,‬‬ ‫מבואר בגמ' דאם הוא נחנק בגרונו מאכילה ביוה"כ הוא חייב‬ ‫צדקתו זרחה גם לויען‪.‬‬ ‫דגם ביוה"כ אזלי' בתר הנאת מעיו‪ ,‬וישובו של הכת"ס דס"ל‬ ‫על אותה אכילה – והרי לא הגיע למעיו?‬ ‫ספר שם משמעון להג"צ משה שמעון זיוטיץ‬ ‫לרבינו דהבבלי פליג עלה‪ ,‬וכדהוכיח רבינו מהא דיומא סט ב'‪.‬‬ ‫והקשו אחרונים רבים (ראה אחיעזר ח"ג סי' סא‪ ,‬ובית שערים או"ח סי'‬ ‫ב‬ ‫עובדות בענין יום הכיפורים אצל רבינו זי"ע‬ ‫תולדותיו‬ ‫· פרקי חייו של רבינו זיע"א ·‬ ‫ליל צומא רבה לא נשאר פרוטה בבית קדשו מכל הפדיונים אשר שלחו הבעלי בתים‬ ‫רבינו מעתיק בכתביו חידושי סוגיא שעסק בהם בסעודת עריוה"כ‬ ‫בפרעשבורג‪ ,‬וציוה לחלקם לעניי עירו‪.‬‬ ‫" ‪ ...‬לא אאריך בהפלגה‪ ,‬אבל אספרה כמו בעיה״כ העבר הי׳ באוכלי שולחני הבח׳ יעקב‬ ‫פניו מאירים כשמש‬ ‫כ״ץ ואמר לי מחדושיו בסוגי׳ דמטמא ומדמע שעסקנו בשבת שובה העבר (יש לציין‬ ‫ברתיה דמרן זי"ע מרת שמחה ע"ה סיפרה לו [להג"מ בצלאל שטערן ז"ל] שפעם אחת‬ ‫שרבינו החל לכתוב חידושיו לסוגיא זו בערב יוה״ק‪ ,‬ראה חידושי רבינו גיטין נ״ב ע״ב‪ .‬מנהגי רבותינו חת"ס‬ ‫ביקר הגה"צ אב"ד נאסויד זצ"ל בביתה‪ ,‬והוא ביקש שתספר לו ממרן אביה ז"ל‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫עמ' קעב) וזלגו עיני דמעות מרוב התלהבות שמחה אשר זיכני ה׳ לשמוע מבחור רך‬ ‫וביקש אם תוכל לספר לו עובדא‪ ,‬ואמרה לו כי היא יכלה להסתכל בצורת אביה‪ ,‬אבל‬ ‫בשנים כמותו דבר קרוב לאמת מחודד ומשונן כפליים לתושי׳ ‪." ...‬‬ ‫בליל יום הכפורים‪ ,‬ובליל הסדר‪ ,‬לא יכלה להסתכל עליו‪' ,‬ער האט געשטראלט ווי איין‬ ‫לשון רבינו במכתבו הנדפס בקונטרס "ברך ה׳ חילו" (לונדון תשמ״ב)‬ ‫זאהנע' [פניו קרנו כאור השמש‪.]...‬‬ ‫לאחר הטבילה בערב יום הכיפורים לא היה אפשר להסתכל בפניו הק'‬ ‫(אוצרות הסופר קו' י"א עמוד פ"ד)‬ ‫סיפר ה"דעת סופר" שאחר טבילת רבינו ז״ל במקוה היו נושאים אותו לאות כבוד‬ ‫כשהיה שונה מסכת יומא ברגש בליל יוה"כ היה נדמה כאילו הוא הכהן גדול‬ ‫והוקרה על כסא עם שני בדים ארוכים וד׳ בנ״א היו נושאים אותו‪ ,‬והוא מה שקורין‬ ‫"התנא האלקי בעל חת״ס זצוק״ל ‪ ...‬שמעתי מאחד מגדולי תלמידיו‪ ,‬כי בליל יום‬ ‫בל״א "סענפטע"‪ ,‬וזכות זה לישא את רבינו בערב יום הקדוש היה שייך לחברי החברא‬ ‫הכיפורים היה נכנס אצלו לשמוע מפיו כשהיה שונה מסכת יומא‪ ,‬היה הלימוד רגש‬ ‫קדישא‪ .‬ואמר הדעת סופר שהכיר א׳ מאנשי הח״ק אלו כאשר היה בן ק״ד שנה‪ ,‬ושמו‬ ‫בעצמותיו ובתמונותיו‪ ,‬עד כי היה מתדמה בעיני שומעיו כאלו כהן גדול בעצמו לפניו‬ ‫היה ר׳ אהרן פראנקעל ז״ל‪ ,‬ושאמר להדעת סופר שזכה כמה שנים לישא את רבינו‬ ‫לעבוד עבודת יום הכיפורים"‬ ‫והוא נשא מצד הקדמי מצד ימין‪ ,‬ולא היה יכול להסתכל בפני רבינו כי נפל פחדו עליו‪.‬‬ ‫הגאון רבי דוד יהודה ליב זילברשטיין‪ ,‬שבילי דוד‪ ,‬אה״ע‪( ,‬ירושלים תרכ״ב)‪ ,‬דף ז ע״א‬ ‫קונטרס "עטרת זקנים" (ברוקלין תשנ״ג) עמוד פ״א‬ ‫דפי המחזור של רבינו בתפילת מוסף וסדר העבודה‪ ,‬נדבקו מרוב דמעות‬ ‫ביום קדוש כזה של ערב יוה"כ – צריך לקיים גם ונשמרתם!‬ ‫החזן שעמד לפני התיבה בביהכנ״ס הגדולה בפ״ב‪ ,‬ששם עמד מרן הק׳ הח״ס זי״ע‬ ‫דכירנא שאני ואחי הגדול בעל הכתב סופר זצ״ל הלכנו תמיד בערב יום כיפור קודם‬ ‫בתפלה‪ ,‬שכל כך הוריד דמעות בשעת אמירת העבודה עד שכל עלי המחזור הסמוכים‬ ‫כניסת היום הקדוש לקבל ברכת קדשו של אבינו זי״ע‪ ,‬פ״א היה גשם וקור וכבר הלכנו‬ ‫דתפלת המנחה לא יכלו להפרידם זה מזה מרוב דמעות שנתלחלחו בהם‪.‬‬ ‫בגרבים כנהוג‪ ,‬והוכיח אותנו ואמר‪ ,‬ביום קדוש כזה צריכים ודאי לקיים ה‪-‬ונשמרתם‪.‬‬ ‫אלף כתב ח״ב סי׳ תר״ח‬ ‫הגר"ש סופר זצ"ל‪ ,‬מכתב סופר ח״א תולדות המחבר עמוד מה‬ ‫ויגזור אומר ויקם לך‬ ‫צדקת פזרונו בערב יום הכפורים‬ ‫גם סיפר חו״ז [הג״מ רבי חיים אברהם ארנשטיין זצ״ל תלמיד רבינו] לבניו‪ ,‬שהוא היה‬ ‫שמעתי מפ"ק ברתי' דמרן ה"ה האשה הצדקת החסידה והמלומדת מרת שמחה‬ ‫הבעל תפילה בימים נוראים בביהמ״ד דבחורים‪ ,‬ופעם אחת בין כסא לעשור נחלה‬ ‫לעהמאן ז"ל שספרה לי שאבי' מרן הקדוש בעל החתם סופר זצ"ל ציוה עלי' טרם‬ ‫מאוד ר״ל‪ ,‬אשר לא הי׳ מציאות שיתפלל‪ ,‬והלכו הבחורים לרבם החתם סופר זצ״ל‪,‬‬ ‫כניסת 'יום הקדוש' שתוליך איזה סכומים אשר הגיעו עוד לידו הקדושה בשעה זו‪,‬‬ ‫ושאלו אותו לאשר הר׳ אברהם הוא חולה ל״ע‪ ,‬מי יתפלל בפני התיבה ביוהכ״פ והשיב‬ ‫לשני תלמידי חכמים בקהלתו‪ ,‬ולא הניח אף פרוטה אחת בידו‪.‬‬ ‫להם החתם סופר‪ :‬רבי אברהם יתפלל‪ .‬ואמר חו״ז לבניו‪ :‬אזוי ווי מען העט מיר דיא‬ ‫(הגר"ש עהרנפעלד זצ"ל אב"ד מאטרסדורף‪ ,‬הובא בספר ספרא רבה דישראל עמוד קי"ב)‪.‬‬ ‫קראנקהייט מיטט די האנט אוועק געניממען [כמו שלקחו לי את החולי ביד]‪ ,‬והתפלל אח״כ‬ ‫לפני התיבה ביוה״כ בכח גברא כפעם בפעם‪.‬‬ ‫ובמכתבו של הגר"ש עהרנפעלד בריש ספר זכרון למשה (עמוד ס"ז אות ו') הובא באופן אחר‬ ‫נכדו הג״מ רבי אהרן דוד הארטשטיין זצ״ל‪ ,‬הקדמה לספר דברי אברהם‬ ‫קצת‪" :‬אאמו"ר הגאון זצ"ל סיפר לי גודל צדקת פרזונו של החתם סופר זל"ה‪ ,‬קודם‬ ‫לשון קדשו‬ ‫ענינא דיומא‬ ‫ניצוצי אור על פרשת השבוע‬ ‫· שביבי אור מחיי רבינו בתקופה זו ·‬ ‫בלשון קדשו של רבינו זי"ע‬ ‫גם ברגע אחרונה קודם יום הכיפורים‬ ‫יום לידת מרן זיע"א‬ ‫הקב"ה יסייע בעדו ויקבל תשובתו‬ ‫הזאת יאיר עיני חכמים בתורתו ויושיע‬ ‫את ישראל בתפלתו‪ ,‬ויקראו שמו משה"‪,‬‬ ‫ביום ערב שבת קודש ז' תשרי‬ ‫תשרי תקכ"ג זרחה שמשו של‬ ‫ז'‬ ‫צדיק‪ ,‬והאיר העולם בלידת‬ ‫תקכ"ג‬ ‫ע"כ [ראה גם שם הגדולים החדש (מערכת ספרים‬ ‫את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה וכו' (יומא פה‪ .):‬יש להתבונן‪ ,‬כשם שאין הקב"ה מוחל‬ ‫ערך ח' אות קי"ח) ששמע כן מפי בנו של מרן‪ ,‬בעל‬ ‫מרן זי"ע בעיר פרנקפורט לאביו רבי‬ ‫עבירות שבין אדם לבין המקום עד שישוב גם מעבירות שבין אדם לחברו‪ ,‬ה"נ אין‬ ‫המכתב סופר זצ"ל]‪.‬‬ ‫שמואל זצ"ל ואמו הצדקת המפורסמת‬ ‫הקב"ה משלם שכר טוב בעולם הזה על מצות שבין אדם לחברו אלא אם כן קיים גם‬ ‫מרת ריזל ע"ה‪.‬‬ ‫מצות שבינו למקום ית"ש‪ .‬והיינו דכתיב (תהלים ק"ג י"ז) וחסד ה' מעולם וגו' על יראיו‬ ‫בהקדמה "קרית סופרים" לדרשות חתם‬ ‫סופר מביא הגרי"נ שטערן זצ"ל מה‬ ‫מרן החת"ס מזכיר את יום לידתו‬ ‫וצדקתו לבני בנים‪ .‬ודרשו חז"ל (בילקוט שם רמז תתנ"ט) דקאי על גמילות חסדים וצדקה‪,‬‬ ‫בהגהותיו על הפרי חדש (או"ח סימן תכ"ח)‬ ‫ואמרו גמילות חסדים לעולם וצדקה רק לבני בנים‪ ,‬מה תנאי התנה שם לשומרי בריתו‬ ‫שכתב חותנו מהרש"א זצ"ל שהגאון‬ ‫החסיד מוה"ר אבוש אמר‪ :‬די וועלט‬ ‫מחזור רצ"א שנת תקכ"ג‪ .‬שם כתב מרן‪:‬‬ ‫ולזוכרי פקודיו לעשותם‪ ,‬היינו כל התורה שבין אדם למקום‪ ,‬אז חסד ה' על יראיו‬ ‫בו נולדתי ז' תשרי‪ ,‬סמוך לקבלת שבת‪,‬‬ ‫וצדקתו לבני בנים‪.‬‬ ‫ווארטעט אויף איהם [‪ -‬העולם ממתין לו]‪.‬‬ ‫לאי"ט‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ושוב אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים‪ ,‬פירוש אי היה דעת‬ ‫בספר אבני בית היוצר (דף מ"ח ע"א) כתב‬ ‫ששמע דבר פלא‪ ,‬שנתקיים בקהלה‬ ‫על מה שציין רבינו כי לידתו היה "סמוך‬ ‫לנבוני ישראל לטהר עצמם לצורך [עצמם] מימי אלול ואילך‪ ,‬ולמה נהיה כנזופים‬ ‫לקבלת שבת"‪ ,‬יש לציין את המובא בחוט‬ ‫לאבינו ית"ש‪ ,‬ולמה לא נשוב אליו כי טוב אז מעתה‪ ,‬והיה הקב"ה מסייענו לתשובה‪ ,‬היה‬ ‫קדושה פרעשבורג הפסוק בקהלת "וזרח‬ ‫השמש ובא השמש"‪ ,‬כי מרן נולד פחות‬ ‫המשולש (עמוד ח')‪ :‬ותהר ותלד בן ביום‬ ‫זה חסד גדול ממנו ית"ש‪.‬‬ ‫ז' תשרי תקכ"ג‪ ,‬סמוך להכנסת כלה‪,‬‬ ‫אך יותר מזה כי בעו"ה רוח עיועים בקרבנו‪ ,‬ועברו כל ימי אלול וראש השנה וימי תשובה‬ ‫מב' חדשים טרם שנסתלק אב"ד ור"מ‬ ‫פרעשבורג הגאון רבי יצחק דוקלא זצ"ל‪,‬‬ ‫ויהי בעת כרעה ללדת והיא שלחה אל‬ ‫ולא שמנו אל לבנו לשוב אליו לטובתינו ולצורך עצמנו כי היא חיינו‪ ,‬כל זאת לא שמנו אל‬ ‫הרב מרא דאתרא ה"ה הגאון האמיתי ר'‬ ‫לבנו‪ ,‬אך עתה ברגע אחרונה עת בוא אבינו שבשמים ית"ש לחצרותינו סמוך לכניסת יום‬ ‫שנסתלק בליל ש"ק י"א כסליו תקכ"ג‪.‬‬ ‫אביש חסיד זצ"ל [ה"ה אב"ד פרנקפורט רבי‬ ‫הכפורים אנו בושים ונכלמים‪ ,‬כי בוא יבוא אבינו מלכנו ית"ש להיכל בית מקדש מעט‬ ‫לאחר שנים‪ ,‬בהיות רבינו מרביץ תורה‬ ‫אברהם אביש זצ"ל]‪ ,‬ונפשה בשאלתה ועמה‬ ‫וימצא כַ ָט ֵמא כלנו וכבגד עידים כל צדקותינו‪ ,‬ואנו בושים ונכלמים ומתחרטים ומתודים‬ ‫לתלמידיו‪ ,‬נהג ביום לידתו ז' תשרי‪,‬‬ ‫בקשתה‪ ,‬כי יצווה שימתינו בבית הכנסת‬ ‫עתה‪ ,‬לא לצורך עצמנו כי קשה עורף אנחנו‪ ,‬אלא לפני אבינו שבשמים כי בוא יבוא פתאום‬ ‫להשלים בכל שנה החומש עם התלמידים‪,‬‬ ‫בקבלת שבת עד לדתה‪ ,‬לבל יחולל שבת‬ ‫השוכן אתם בתוך טומאתם‪ ,‬ואפי"ה רבו רחמיו ומסייע ידי בעלי תשובה‪ .‬והיינו לפני מי‬ ‫וקיבל כל אחד מהתלמידים שהיו שם ד'‬ ‫קודש בלידתה‪ .‬והגאון החסיד האב"ד‬ ‫אתם מטהרים לא לפני[כם] ולצורך עצמכם‪ ,‬אלא לפני אבינו שבשמים‪ ,‬ואפי"ה מי מטהר‬ ‫צ"ל לקנות בהם לחמי חלב (כ"כ בליקוטי חבר‬ ‫שעה לבקשתה‪ ,‬באמרו ברוח קדשו‪,‬‬ ‫(דרשות דף ל"ה ע"ב)‬ ‫אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬ומסייע לנו לעורר לבנו‪.‬‬ ‫בן חיים הקדמה לח"ג)‪.‬‬ ‫כי ראוי להמתין‪ ,‬כי הבן היולד להאשה‬ ‫ג‬ ‫ויכון בחסד כסאך‬ ‫היכל המעשה‬ ‫הליכות והנהגות‬ ‫· עובדות וסיפורי הוד מקדושת רבינו זי"ע ·‬ ‫· מדברי ומנהגי רבינו זי"ע ·‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫דממה עצובה מילאה את חלל הבית עד אפס מקום‪.‬‬ ‫פתח רבינו ואמר‪" :‬אויבן אין הימל זאגט מען 'כל נדרי'‬ ‫קשה היה להבחין אם מדובר בסעודת המפסקת של‬ ‫דרשת שבת שובה‬ ‫נאר ווען איך זאג!‪[ "...‬בשמים ממעל אומרים 'כל נדרי' רק‬ ‫ערב יום כיפור‪ ,‬או שמא בסעודת המפסקת של ערב‬ ‫תשעה באב‪ .‬הן ישבו זו מול זו‪ ,‬האלמנה העצובה‪,‬‬ ‫מעלת הדרשה‬ ‫כאשר אני אומר!]‪.‬‬ ‫ובתה היתומה הבוגרת והעצובה לא פחות‪ .‬ביניהם‬ ‫ביום הכפורים אנחנו בבחינת העומדים לפני ה' ממש‪ ,‬וזאת ע"י‬ ‫סיפר זה סיפר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא ואמר‬ ‫הפריד רק שלחן רעוע ועליו פרוסות חלה יבשות‪.‬‬ ‫תיקוני עשרה ימים שבין כסה לעשור‪ ,‬ועיקרו ביום שבת קודש‬ ‫בהתפעלות‪' :‬צאו וראו עד היכן הדברים מגיעים!‬ ‫שבת שובה בשעה שהחכם יושב ודורש (דרשות חת"ס דף כ"א ע"ב‪,‬‬ ‫אשר במקום גדולתו אתה מוצא ענוותנותו! שהרי‬ ‫בכל בתי ישראל עומדים כעת האבות ומברכים‬ ‫וכעי"ז בח"ג דף ל"ג ע"א)‪ .‬והשומעים נחשבים כאילו עמדו בקבלת‬ ‫מצד אחד העיד החתם סופר שבשמים אומרים כל‬ ‫את בניהם שייכתבו וייחתמו לחיים טובים‪ ,‬שיגדלו‬ ‫התורה וקיבלו התורה ושבועתה‪ ,‬ואח"כ בעת תשובתם נצרך‬ ‫נדרי רק כשהוא אומר‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬באותו היום חיפש‬ ‫בתורה וביראה וימצאו את זיווגם ההגון‪ ,‬אולם כאן‪,‬‬ ‫הקב"ה למחול להם (דרשות דף שמ"ג ע"ב)‪ ,‬ואם החכם כוונתו לשמים‪,‬‬ ‫לעצמו זכות אחת – לשדך עני ויתומה‪ ,‬כדי שיהיה לו‬ ‫בבית הקטן בפאתי פרשבורג‪ ,‬אשר העניות זועקת‬ ‫השי"ת נותן חינו בעיני השומעים‪ ,‬ובכך הקב"ה יברכם בכל‬ ‫עם מה לגשת לאמירת כל נדרי‪---‬‬ ‫מהקירות‪ ,‬כבר כמה שנים אין מי שיברך‪ ---‬הקשר‬ ‫הברכות שבעולם (תו"מ פרשת נשא עמוד ל"ה)‪ ,‬כי קול המוכיח הוא‬ ‫היחיד בין היתומה לאביה ביום הכיפורים‪ ,‬הוא רק‬ ‫כקול השופר‪ ,‬מרצה ומעלה זכרונם לטובה (דרשות ח"ג דף י')‪ ,‬ועצם‬ ‫(מקורות‪ :‬רשומים בשמך‪ ,‬להגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר‬ ‫שמיעת הדרשה הוא הוכחה כי כבר מחל השי"ת עוונותיהם‪ ,‬כי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬גאב"ד חוג חתם סופר בבני ברק‪ ,‬עמוד מ"ג; ארחות‬ ‫באמירת 'יזכור' לפני תפילת מוסף‪---‬‬ ‫אילולי כן לא היה נותן הס"מ שישמעו לקול המוכיח (דרשות דף‬ ‫הסופר‪ ,‬פ"ג עמ' נ‪ ,‬בשם הגאון בעל שבט הלוי זצ"ל בשמו של‬ ‫נקישות קצובות על הדלת עוררו את האלמנה‬ ‫ט"ז ע"ב)‪.‬‬ ‫הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל גאב"ד ירושלים; אוצרות‬ ‫והיתומה מהמחשבות הנוגות‪ ,‬והובילו אותן אל הדלת‪.‬‬ ‫הסופר חלק כ"ב עמוד קצ‪ ,‬בשם כ"ק אדמו"ר בעל מקור ברוך‬ ‫*‬ ‫תוכחה בשבת כשגורם צער לשומעים‬ ‫מסערט ויזניץ זצ"ל ששמעו מחותנו בזיוו"ר הרה"ק מהרי"ד‬ ‫פעמים יש צער לשומעים תוכחה‪ ,‬אעפ"כ מצוה וחובה לדרוש‬ ‫מבעלזא זי"ע‪.‬‬ ‫הדלת נפתחה בחשש‪ .‬בתו של רבינו החתם סופר‬ ‫בשבת שובה ולהוכיח את הצריך תיקון‪ ,‬כי תשובה הוא מצוה‬ ‫סיפור זה מופיע גם בספר 'זכרון למשה' עמוד י"ב מהגה"ק‬ ‫זי"ע‪ ,‬הנערה שמחה'לע‪ ,‬בכבודה ובעצמה‪ ,‬טרחה‬ ‫ודוחה לא תעשה‪ ,‬ואפילו ספק אם יקבלו השומעים מותר‪ ,‬כעין‬ ‫מהרי"ץ דושינסיקא זצ"ל‪ ,‬שם הוסיף את עדותו של הבחור‬ ‫והגיעה הנה‪.‬‬ ‫ספק פיקוח נפש הדוחה שבת (דרשות דף ל' ע"ב‪ ,‬וחת"ס עה"ת האזינו‬ ‫החתן אברהם צבי ווינדער‪ ,‬שאכן ברכת החת"ס התקיימה‪,‬‬ ‫"אבי מורי שלח אותי" – פתחה הנערה שמחה'לע‬ ‫עמו' קל"א‪ ,‬וכעי"ז בתו"מ פרשת האזינו עמו' קנ"ח)‪.‬‬ ‫ומעולם לא היתה לו דאגת פרנסה)‬ ‫‪" -‬למהר לביתכן דווקא כעת‪ ,‬ולמסור לכם הצעת‬ ‫הכנת הדרשה‬ ‫*‬ ‫שידוך הגון‪ ,‬בחור חשוב מבחורי הישיבה!‪"...‬‬ ‫את הדרוש הכין מרן לאחר שסיים את תפילתו בבית מדרשו‪ ,‬ועלה‬ ‫אף הגאון בעל דעת סופר מפרעשבורג זצ"ל סיפר‬ ‫לב האלמנה והיתומה התרוננו בהתרגשות עצומה‪,‬‬ ‫לביתו וקידש‪ ,‬ואז לקח לו חומש להכין הדרוש‪ ,‬עד שבא השמש‬ ‫העובדא מעסק השידוך בערב יוהכ"פ‪ ,‬והסמיך לכך‬ ‫אך כאשר הבינו שמדובר בבחור עני ואביון‪ ,‬התפוגגה‬ ‫לקרוא לו לבוא לבית הכנסת הגדולה לדרשת שבת שובה‪ .‬ומנהגו‬ ‫מה ששמע בבחרותו מפי דודו הגה"צ רבי משה‬ ‫השמחה‪" .‬מדוע יסכים הבחור לגשת לשידוך כאשר‬ ‫היה ליקח לו חומש אל החלון לעיין בו‪ ,‬ואירע לו פעם שנרדם‬ ‫טוביה לעהמאן זצ"ל‪ ,‬חתן רבינו החתם סופר‪ ,‬בעלה‬ ‫בידינו אין פרוטה לפורטה?!" תהו באכזבה "ואף אם‬ ‫שמה מעומד אצל החלון‪ ,‬עד שבא השמש מבית הכנסת לקרותו‪,‬‬ ‫של הצדקנית מרת שמחה ע"ה‪ ,‬שסיפר על רום‬ ‫יסכים לשידוך‪ ,‬מהיכן ניקח את הוצאות החתונה‪"...‬‬ ‫ובכל זאת לא חסר לו מזג הדרוש (לקוחב"ח הקדמה לח"ג)‪.‬‬ ‫מדרגותיו של רבינו החתם סופר באחת השנים בערב‬ ‫אך שמחה'לע הרגיעה אותן וביקשה מהם לבוא‬ ‫אמירת הדרשה‬ ‫יום הכיפורים‪:‬‬ ‫אחריה אל בית אביה‪.‬‬ ‫את הדרשה דרש כאמור בבית כנסת הגדולה‪ ,‬שם עמדו הקהל‬ ‫כשהיה רבי משה טוביה בחור חתן לפני נישואיו‪ ,‬הלך‬ ‫*‬ ‫קודם קריאת התורה (הגרי"נ שטרן במבוא לדרשות חת"ס‪ .‬ועי' חידושי‬ ‫בערב יוכ"פ לבית רבינו החתם סופר‪ ,‬המיועד להיות‬ ‫חת"ס עמ"ס ביצה ד‪ .‬ד"ה דרב‪ ,‬הטעם שהמרא דאתרא דורש בשחרית קודם‬ ‫בבית רבינו החתם סופר כבר עמד הבחור המיועד‪,‬‬ ‫הסעודה)‪ .‬בשעת הדרשה לבש טלית (מנהגי חת"ס להגרע"מ סופר פכ"ה‬ ‫חותנו‪ ,‬לקבל ברכתו ביום קדוש זה‪ .‬אך כאשר פתח‬ ‫אברהם צבי ווינדער‪ ,‬מבחירי הלמדנים בישיבתו‪,‬‬ ‫את דלת חדר רבינו‪ ,‬ראה מה שראה ונרתע לאחוריו‬ ‫אות ב'‪ ,‬ולמד כן ממעשה שהביא הגרי"נ שטרן במבוא לדרשות חת"ס בשם תלמיד‬ ‫שנקרא לפני שעה קלה לשמוע על הצעת השידוך‪.‬‬ ‫רבינו הגר"ז פאללאק זצ"ל‪ ,‬ע"ש‪ .‬והוא כמבואר באלף המגן סי' תר"ב סקכ"ג שהוא‬ ‫בבהלה ונפל מתעלף‪.‬‬ ‫הבחור לא מיהר לשוש על שידוך כזה‪ ,‬ושאל כהלכה‪:‬‬ ‫מפני כבוד הציבור)‪ ,‬כשעלה לדרוש בסמוך לארון הקודש‪ ,‬נשק את‬ ‫אנשי הבית טיפלו בו להשיב רוחו אליו‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫הלא יודע נא רבי כי עני ואביון אנכי‪ ,‬ואם אנשא‬ ‫הפרוכת (מועדי הסופר יוה"כ פ"ד הערה ו'‪ ,‬ודייק כן מעובדא הנ"ל)‪.‬‬ ‫נפתחה הדלת ורבינו החתם סופר יצא ושאלו‪ :‬האסט‬ ‫ליתומה חסרת אמצעים‪ ,‬מה יעשו שני עניים יחד?‬ ‫דו וואס געזעהן? [ראית דבר מה?]‪ ,‬והשיב‪ :‬איך האב‬ ‫"רשות" ופסוקי תפילה קודם הדרשה‬ ‫מיך דערשראקען‪ ,‬איך האב געזעהן א פייער! [נבהלתי‬ ‫נענה רבינו החתם סופר והאציל עליו הבטחת קדשו‪:‬‬ ‫קודם שהיה פותח בדרשתו‪ ,‬היה מרן נוהג לומר לפי ארון הקודש‬ ‫בראותי אש!]‪ .‬אמר לו החתם סופר‪' :‬איך האב בעזוך‬ ‫"אם את הדבר הזה תעשה‪ ,‬ולנערה הזאת תינשא‪,‬‬ ‫סדר נטילת "רשות" – נוסח פתיחה מיוחד‪ ,‬בו ביקש רשות‬ ‫געהאבט‪ ,‬אליהו הנביא וואר ביי מיר!' [היה אצלי אורח‬ ‫הנני מבטיחך כי הרחמן הוא יפרנסך לעולם לא תהיה‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬מהתורה ומקהל הקודש לדרוש‪ .‬נוסח ה"רשות" היה‬ ‫לבקר‪ ,‬אליהו הנביא היה אצלי]‪.‬‬ ‫לך דאגת פרנסה!"‬ ‫משתנה לעיתים לפי תוכן וסוגיית הדרשה (חוט המשולש עמוד ק"נ‪,‬‬ ‫נוכח הבטחה מפורשת זו‪ ,‬כמובן שהתלמיד נתן‬ ‫וע"ש שהביא לשונו של מרן ב'רשות' שאמר קודם שבת הגדול‪ .‬לאחרונה נתגלה‬ ‫הפטיר בעל דעת סופר זצ"ל ואמר‪:‬‬ ‫את הסכמתו לאלתר‪ ,‬ולא נותר אלא לשאול את פי‬ ‫כתב יד מ"רשות" מיוחדת לשבת שובה משנת תקצ"ו‪ ,‬ונדפס באוצרות הסופר‬ ‫בינו נא זאת! מצד אחד‪ ,‬זכה זקני החתם סופר לגילוי‬ ‫הנערה שתאמר הן‪.‬‬ ‫קובץ ל"ו‪ ,‬ע"ש)‪ .‬לאחר ה"רשות"‪ ,‬היה אומר שלושה פסוקי תפילה‪,‬‬ ‫אליהו בערב יום כיפור‪ ,‬ומצד שני – חיפש לעצמו‬ ‫תהלים קד ‪,‬א; ישעיהו כה‪ ,‬א; תהילים קיט‪ ,‬יח (על פי לקוחב"ח ח"א דף‬ ‫זכות להתעסק בשידוך בערב יום כיפור‪ ,‬שיהיה לו‬ ‫עם כניסת האלמנה והיתומה לבית‪ ,‬הבטיח גם להן‪:‬‬ ‫כ"ח ע"ב‪ ,‬וכן הוא בכתב היד הנדפס באוצרות הסופר שם)‪.‬‬ ‫עם מה לגשת ליום הקדוש!‪---‬‬ ‫"'אם תשמעו בקולי ותעשו את השידוך‪ ,‬יפתח ה' לכם‬ ‫את אוצרו‪ ,‬ומעולם לא תהיה לכך דאגת פרנסה"‪.‬‬ ‫הדרשה‬ ‫(מקור‪ :‬קונטרס 'והריקותי לכם ברכה'' להרב ישראל שטערן‬ ‫בדרשתו פתח באיזה ענין בש"ס בדרוש אגדתא‪ ,‬ואחר כך בסוגיא‬ ‫ז"ל‪ ,‬בשם הגאון בעל דעת סופר‪ .‬שם כתב עוד שכאשר סיפר‬ ‫כשמוע את הדברים יוצאים מפורש מפי כהן גדול‪,‬‬ ‫המיוחדת שלמדו בני הישיבה לשבת שובה‪ ,‬וחזר לשלב הדרוש‬ ‫עובדה זו לכ"ק אדמו"ר מהר"י מפשעווארסק זצ"ל‪ ,‬אמר לו‪:‬‬ ‫תיכף נתנו את הסכמתן לשידוך אשר קם ונחתם‬ ‫עם הסוגיא (הגרי"נ שטערן במבוא לדרשות חת"ס)‪" .‬ודבריו הקדושים לא‬ ‫ידידי ר' ישראל‪ ,‬בקשה אחת לי אליך‪ ,‬כשתדפיס ספר ממרן‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת‪ .‬מזל טוב!‬ ‫יצאו ריקם‪ ,‬ועל שרשי לב הירא את ה׳ סובבו‪ ,‬ויך שרשיו כלבנון‪,‬‬ ‫החת"ס‪ ,‬בעמוד האחרון תכתוב‪ :‬לבקשת ידידי יאנק'ל לייזער‬ ‫באותו רגע החל רבינו החתם סופר לצעוד לעבר בית‬ ‫ועכ״פ באותו שעה נכנסו דבריו בלב שומעיהם‪ ,‬ונתנו אל לבם‬ ‫מאנטוורפן‪ ,‬אני רוצה להדפיס עובדא זו‪ ,‬כי שמעת עובדה זו‬ ‫הכנסת לתפילת 'כל נדרי' באומרו‪" :‬מיר האבן שוין‬ ‫לשוב בתשובה אל ה׳ באמת‪ ,‬והי׳ נראה לכל כי דבריו דברי אלקים‬ ‫מפי מרן רבי עקיבא סופר ששמעה בעצמו מבעל המעשה‪.‬‬ ‫מיט וואס צו גיין צו כל נדרי!"‪[ ---‬יש לנו כבר עם מה‬ ‫חיים המה המשמחים אלקים ואנשים" (לשון בריה דמרן הגה"ק הכתב‬ ‫מעשה כזה אתה חייב להדפיס!)‬ ‫לגשת לומר 'כל נדרי'!]‬ ‫סופר זצ"ל בהספידו על אביו מרנא זי"ע)‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫לא הציע כל חידושיו על הסוגיא‪ ,‬רק כמה גרגירים‬ ‫יצויין‪ ,‬שבקובץ 'היכלות' (אייר תשפ"ו עמ' קד) השתמרה עדות‬ ‫על ביקורו של רבי משה טובי' לעהמאן בבית החתם סופר‬ ‫בבית הכנסת התייצב רבינו אצל הסטנדר להשמיע‬ ‫"כן דרכי לברר כל המדבר בסוגיא מבלי להניח ממנה שום דבר‪,‬‬ ‫דברי כיבושין לפני אמירת 'כל נדרי'‪ .‬הוא עמד‬ ‫גדול וקטן שם הוא‪ ,‬וליקח אח״כ ממנה ב׳ או ג׳ גרגרים‪ ,‬ולבשרה‬ ‫בערב יוהכ"פ שנת תקצ"ח‪ ,‬כפי שכותב רבינו במכתבו הנדפס‬ ‫בקהל רב" (לשון רבינו במכתבו להגר"ד פרוסטיץ זצ"ל ראב"ד פרעשבורג‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬וזל"ק‪" :‬מהודענא כי עיה"כ סמוך למנחת הערב‪ ,‬בא לצל‬ ‫בשרעפי קודש ופניו אל העם‪ ,‬אך בטרם פתח פיו‪,‬‬ ‫ניגש ראש הקהל‪ ,‬והקיש באצבעו על השעון שבידו‬ ‫נדפס באגרות סופרים מערכת כתבי מרן מכתב ו')‪.‬‬ ‫קורתי הבח' המופלא כ"ה משה בן הגאון מהו' לעהמאן זצ"ל‪...‬‬ ‫וטעמתי מנעימתו יעלה ויצליח וימצא פה קרת רוח אי"ה‪"...‬‬ ‫נגד עיני רבינו‪ ,‬להראות לו על השעה המאוחרת‪.‬‬ ‫שלא לומר הדרשות בלשון לאומים‬ ‫[מזה נראה שהיה זה בעיוכ"פ קודם שהתחתן עם ברתא דמרן‪,‬‬ ‫שכן מעולם היה רבינו נוהג לומר 'כל נדרי' מבעוד‬ ‫רבינו בצוואתו הזהיר שלא ידרשו בלשון לאומים‪" ,‬כי אם באופן‬ ‫וראה עוד שם (סיון תשפ"ו עמ' סד)]‪.‬‬ ‫יום‪ ,‬והיום עקב עיסוקו עם השידוך‪ ,‬התאחרה השעה‬ ‫אשר שמעתם ממני דרשות ואגדות חכמינו ז"ל"‪.‬‬ ‫לציון קדשו של מרן‬ ‫יו"ל על ידי‪:‬‬ ‫קויטל‬ ‫בטעלפאן ליין‪1-605.615.70.10 :‬‬ ‫היכל החתם סופר‬ ‫החתם סופר זי"ע בפרשבורג‬ ‫המפעל העולמי להפצת והנחלת מורשת החתם סופר‬ ‫דרך האימייל‪k6056157010@gmail.com :‬‬ ‫הקויטלך יונחו על מקום מנוחת קדשו מידי שבוע‬ ‫להצטרפות לקבלת הגיליון באימייל‪:‬‬ ‫‪chasamsofer3@gmail.com‬‬ ‫ד‬