אור המאיר · Ohr Hameir — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

הכנה
ליום הקדוש
"מקוה ישראל ה'"
ישראל דבקים בו יתברך בלי שום חציצה
מאת הגה"ח
רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א
נמסר בביהמ''ד ארי שבחבורה -ירושלים עיה"ק
ערב יום הכיפורים תשפ"ה
לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל
עם כלל השיעורים שנמסרים מדי
שבוע :שיחות לפרשת שבוע | סדרות
השיעורים | שיעורי הכנה לקראת
מועדים | גליונות השבוע בספה"ק :
תורת המגיד ,פרי הארץ ,אור המאיר
ולכל שאלה /הערה על השיעורים
ולענייני הפצה
ו/או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח
רא''מ אלתר שליט"א בחסידות
ודרכי העבודה ,ניתן לשלוח לכתובת
ניתן לשמוע את השיעורים המערכת
השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה מכון 'תורת א"ם'
בשלוחה 3 tam522511@gmail.com
ארץ ישראל ( *5265 -או )02-5011430
או בפקס 077-3181588 -
ארה"ב 518-329-9186
********
אירופה 44-3303-9004-84 בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה
בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי ותושיה ,ליתן יד ושותפות בהוצאות
הרב שליט"א בספרי: מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה
של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה
תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר
תניא -שער היחוד והאמונה | דעת תבונות לכשיפוצו מעיינותיך חוצה
| שפת אמת | דרך ה',
ושיעורים נוספים למועדים ,ובמגוון נושאים ********
וענייני השעה וכן ניתן להשיג את הספרים:
שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא
מקום לה' -שערים לפנימיות התפילה |
מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל
המכון בפרטים הנ"ל
עימוד ועיצוב:
"ואנוהו"
05331.05646
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . " "
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . " "
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
,
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . " ,"
" " -
" " -
ליכא' ,אבל במצוה שיש בה הנאת הגוף
מצוות שיש בהם הנאת הגוף ומשבר
ומשבר הנאתו מעולם הזה ,שכרו כפול
תאוותו שכרם אף בעולם הזה
אף בעולם הזה ,מידה כמידתו ,מלבד
בפנים יפות )בראשית כב טו( ,וז"ל:
אור הגנוז לו לעולם הבא' ,עכ"ל] .וי"ל
'שהמצוות הם בשני פנים ,הא'
בטעם הדבר ,כי מצוה שאין בזה הנאת
המצוות שאין בהם הנאת הגוף ,כתפילין
הגוף אין לזה שום שייכות לאדם כל עוד
וציצית וכיוצא בהם ,והב' הם מצוות
שהוא בעולם הזה ,מה שאין כן מצוה
שיש בהם הנאת הגוף ,כמו עונג שבת
שיש בה הנאת הגוף ,הרי הוא קרובה אל
וכיוצא בו ,ומצוות אלו שיש בהם גם
האדם ,ולכן על ידי שהוא מתגבר על
הנאת הגוף צריכים זהירות יותר ,שלא
עצמו לעשותה בסילוק הנאת הגוף ,רק
יעלה בלבו שום הנאת הגוף כי אם לקיים
לשם שמים ,יש לו שייכות אליה אף
מצות הבורא ,כמו שכתוב במשנה )אבות
בעולם הזה[.
פ"ב ,מ"א( 'איזה דרך שיבור לו האדם כל
שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן
המקיים מצוה וצער היא לו נעלה יותר האדם' ,רצונו לומר ,שמצוה זו שהיא
חדש )סי' תר"ד ס"א( כתב ,על דברי תפארת לו מן האדם בפני בני האדם,
'כל האוכל )ברכות ח(: הגמרא להתפארות הרע יצר יטהו ובקל
ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו הגופניות ,וצריך זהירות גדול ומחשבה
התענה תשיעי ועשירי' ,וז"ל' :ואם גדולה לסלק ממנו הנאת הגוף כי אם
תאמר ,לימא קרא שיאכל בתשעה לחדש, שמחת הנשמה ,וזהו 'דרך ישרה שיבור
וממילא דיש לו שכר על זה ,דאטו מי לו האדם' .והנה מעלת שכר מצוה זו
שמענג שבתות וימים טובים אין לו שכר יותר משכר מצוה שאין בו הנאת הגוף,
על זה לפי שהוא עונג לו ,ולמאי אפקיה כי במצוה שאין בה הנאת הגוף ,אמרו
קרא בלשון ענוי .ויש לומר ,דאין הכי נמי חז"ל )קידושין לט' (:שכר מצוה בהאי עלמא
עכ"ל .נמצא שעומק ופנימיות מצות דיש לו שכר ,מיהו אינו דומה מי שמקיים
אכילת ערב יום כיפור היא אהבת ה' מצות בוראו והיא צער לו ,למי שמקיים
לכלל ישראל ,ולא רק לנשמות ישראל מצות בוראו והיא עונג לו ,ולהכי אפקיה
אלא אף לגופות ישראל ,שיוכלו גופיהם קרא בלשון ענוי ,ליתן לו שכר כאלו קיים
לשאת את הצום. מצות בוראו ועינה נפשו' ,עכ"ל.
י"ל ,שבכך שהתורה מחשיבה את "
אכילת ערב יום כיפור לעינוי, מצות האכילה בערב יו"כ היא מצוה
מונח דבר נפלא ביותר ,והוא על דרך
שיש בה הנאת הגוף הנחשבת לעינוי
משל ילד שעשועים ההולך לצום מחמת נחבר את דברי הפנים יפות ודברי
ניתוח וכדו' ,שאומר לו אביו יום לפני הפרי חדש יחדיו ,יימצא חידוש
שיאכל וישתה ,ובכדי שיעשה כן אומר גדול ,שבמצוות האכילה של ערב יום
לו שיחשיב לו זאת לעבודת שני ימים, כיפור ,שהוא מצוה שיש בה הנאת הגוף,
כמו כן הקב"ה מחמת גודל ורוב אהבתו אבל התורה מחשיבה זאת 'כאילו התענה
לבני ישראל אומר להם הכינו עצמכם תשיעי ועשירי' ,כמצוה שיש בה צער
בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתיה ועינוי ,בזה זוכה האדם לשכר הנעלה
כדי שתוכלו להתענות למחר ,ואני יחשיב ביותר בעולם הזה.
זאת לכם כאילו התעניתם תשיעי ועשירי.
אוכלים באמת את סעודת ערב
במצות האכילה בעריו"כ מתגלה
יום כיפור עם זיכרון ותחושה
חביבות ה' לבני ישראל
זו ,הרי זה על דרך דברי הקדושת לוי על הרא"ש )יומא פ"ח סי' כב( מבאר בטעם
מצוות האכילה בפורים )קדושה רביעית(, מצוות אכילה זו ,וז"ל' :להראות
וז"ל' :ובכל כזית וכזית שאוכל יכוין חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל,
ששמח בעול תורה ומצות ,וישמח ויעלוז כאדם שיש לו ילד שעשועים ,וגזר עליו
בקבלת התורה' ,עכ"ל ,על דרך זה י"ל להתענות יום אחד ,וציוה להאכילו
שבכל כזית וכזית בערב יום כיפור יכוין ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל
כמה גדולה אהבת ה' אלינו ,עד שמחשיב לסבול ,כך הקדוש ברוך הוא ,מכל ימות
זאת לתענית .וכאשר אוכלים בכוונה כזו, השנה לא צוה לישראל להתענות אלא
אזי ניתן להבין את הכתוב בספרים )מאור יום אחד לטובתן לכפר על עונותם,
שבאכילת ערב יום הכיפורים עינים( והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית',
" " -
של ערב יום כיפור צריכה להיות באופן מתקנים את כל האכילות שהיו של כראוי
של שמחה. במשך השנה ,והאכילה הוא שורש כל
החטאים ,כי על ידי שהאדם חי את כך
סוד שיעור האכילה ככותבת שה' אוהבו כל כך הוא באמת משתנה
דמיתובא דעתיה להיות מהות אחר.
המנחת חינוך )מצוה שיג סק"ט( מחדש, יונה כתב בשערי תשובה )שער ד(
וז"ל' :כיון דאכילת ערב יום
למצות נוספים טעמים שני
הכיפורים נפקא לן מלשון עינוי ,אפשר
אכילה זו ,א 'שבזה 'הראה שמחתו
ללומר דאינו יוצא אלא אם אכל בערב
בהגיע זמן כפרתו ,ותהיה לו לעדה על
יום הכיפורים שיעור ככותבת ,דכהאי
דאגתו לאשמתו ,ויגונותיו לעונותיו',
גוונא לא הוי עינוי ביום הכיפורים,
השמחה שהאדם שמח בהגיע זמן כפרת
ואכילה זו גזירת הכתוב דנקרא עינוי,
עוונותיו ,מראה עד כמה נגע בפנימיות
אבל בפחות משיעור זה דביום הכיפורים
ועומק נפשו צערו על חטאיו ,שלכן שמח
לא עבר על מצות עינוי והוי כמתענה ,אם
כל כך בהגיע זמן הזה ,והוא סעודת
כן בערב יום הכיפורים לא יצא ,דהוי
'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה',
בשיעור מכותבת דפחות כמתענה,
עוד כתב )שם( 'והשנית ,כי בשאר ימים
הצירוף הוי עינוי ,ובערב יום הכיפורים
טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת
אסור להתענות ,על כן צריך לאכול
המצוה ,כי יגדל וישגא מאד שכר
שיעור כותבת בתוך אכילת פרס ושאני
השמחה על המצוות ,כמו שנאמר )דברי
משאר שבתות וימים טובים דמצוה
הימים א כט ,יז( 'ועתה עמך הנמצאו פה
לאכול והוי בכזית או בכביצה ,אבל כאן
ראיתי בשמחה להתנדב לך' ,ונאמר )דברים
דנפקא לן מעינוי דיום הכיפורים צריך
כח ,מז( 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך
להיות ההיפוך מיום הכיפורים' ,עכ"ל.
בשמחה ובטוב לבב' ,ומפני שהצום ביום
רמז ניתן להוסיף ,שהטעם של הכפורים ,נתחייבו לקבוע סעודה על
שיעור ככותבת כתוב בגמ' )יומא שמחת המצוה בערב יום הכפורים',
'קים להו לרבנן דבהכי מיתבא עט(. עכ"ל .וגם בדבריו מובן שאין די בעצם
דעתיה ,בציר מהכי לא מיתבא דעתיה', האכילה גריידא ,אלא לזכור את השמחה
יום ערב סעודת עניינה של ואכן שבא עת כפרת העוונות ,וכתבו בכמה
הכיפורים הוא לבוא ל'מיתבא דעתיה', מספרי קודש שמדבריו נשמע שהסעודה
הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ,ושאנו ליישב הדעת ,להכניס דעת והסתכלות
בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו, אחרת על ידי אכילה זו ,וביום הכיפורים
אמר לו אם כן יפה עשית ,ופטרו והלך אין מיתבא דעתיה ,וכמבואר בספרי
לשלום' .וצריך ביאור מה שהביא הטור קודש שיום הכפורים עצמו הוא למעלה
את כל אריכות הדין ודברים שבין שוטר מהשגתנו ודעתנו ,ומוחנו לא יכול לשאת
העיר לעבדו ולחייט ,ובבית יוסף כבר זאת ,אבל על ידי אכילת ערב יום
תמה 'ואם תאמר מה לו ולמלאכתו ,ועוד הכיפורים יום ומוצאי הכיפורים
למה היה קובל עליו שקנאו בחמשה ליום ולהתקשר להתחבר ביכולתנו
זהובים ,והלא אדם רשאי ליזוק בנכסיו הכיפורים ,וכמו שכתב השפת אמת )ערב
ולתת מאה בדבר שאינו שוה אלא אחד' יו"כ תרנ"ב( על הכתוב 'מערב עד ערב' שעל
וכו' ,וביאר על דרך הפשט' ,שאף על פי ידי השמחה של ערב ומוצאי יום כיפור
שאדם רשאי ליזוק בנכסיו ,מכל מקום מערבים ומקשרים את היום כיפור לכל
אין דרכן של בני אדם בכך אלא אם כן ימות השנה.
הוא גנב או קוביוסטוס ,ועל שוטר העיר
התעוררות לתשובה שבמעשה החייט
מוטל לחקור על זה .ולכן תחלת דבריו
של ערב יו"כ
היה 'מה מלאכתך' ,וכשהשיבו שהוא
חייט אז אמר לו למה קנית דג ששוה
זהוב בחמשה זהובים ,שאין דרך בעלי המעשה בחייט שמביא הטור )סי'
מלאכה בכך וכו' ,והוא השיבו והיאך לא תרד( בשם מדרש ,וז"ל' :מעשה
אקננו אפילו בעשרה כדי לאוכלו ביום בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים,
כזה' וכו' ,יעו"ש. ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב,
והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד
מגדים )שם משב"ז סק"א( כתב על דרך שהעלוהו לחמשה ונשאר לחייט ,בא
הרמז ,על פי מה שכתב הלבוש העבד אל אדוניו וספר לו כל המאורע,
שחיבר עשרה ספרים וקראם עשרה שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה
מלבושים ,לבוש התכלת וכו' ,וכתב מלאכתך ,אמר לו חייט ,אמר לו ולמה
בהקדמת ספרו 'אמר התופר' ,שזהו הרמז קנית דג שוה זהוב בה' זהובים ,ולא עוד
בכך שמעשה זה היה עם חייט התופר אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו
בגדים ,שהנשמה יורדת לעולם בשביל לקנותו לי ,השיב לו והיאך לא אקננו
לעבוד את ה' בלימוד תורה ועשיית אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו
" " -
לתשובה שייכת לסעודה שקנה ,וכמבואר מצוות ולא לאכול נהמא דכיסופא ,ומי
בספרי קודש שבשעת הסעודה יתבונן שאינו מקיים תורה ומצוות ,מי שאינו
האדם בחסדי ורחמי ה' הגדולים ,שנותן עובד ה' ,זהו הביזיון הגדול ביותר ,שהרי
לנו כאלו מתנות גדולות לשוב אליו, הוא מקבל מה' הכל כנהמא דכיסופא,
ויתבונן היכן הוא נמצא ,וזה יביא אותו כמקבץ נדבות שרק מקבל מבלי לתת
לתשובה מרוממת ,לתשובה מאהבה. מאומה ,והחייט הוא התופר מלבושים
ובגדים שלא יהיה הבושה' ,והחייט יודע
הכנת המיעוט והחלב שיקרבו
מדת הבושה ,כי לולי הבושה -ויהיו
למזבח בתענית
ערומים ולא יתבוששו' ,וכפי ששומע
החייט במלאכתו מבני אדם ,שהבגד אינו
בשם המהרי"ד מבעלזא זי"ע, מתאים לצאת עמו ,זהו בושה לילך עמו
ויש אומרים זאת בשם המהר"י וכו' ,ו'רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי'
מבעלזא זי"ע ,על פי דברי הגמרא )ברכות )שבת קיג ,(.שהבגד מייפה ומכבד את
שבסיום התענית מתפללים 'רבון יז(. האדם' ,וזה פרנסתו של חייט .ואם בגדי
שבית בזמן לפניך גלוי העולמים, הגוף כך ,על אחת כמה וכמה בגדי
המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, הנפש ,להסיר בגדים הצואים ,ועל ידי
ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו, התשובה זכיות ,ומשום הכי אמר לו כן'.
ומתכפר לו ,ועכשיו ישבתי בתענית וזהו הרמז במעשה החייט דייקא בערב
ונתמעט חלבי ודמי ,יהי רצון מלפניך יו"כ.
כאילו שנתמעט ודמי חלבי שיהא
הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני'. להעמיס עוד ברמז החייט בערב
ולכאורה הוא בזיון גדול שחלבנו ודמנו יו"כ ,שהוא תופר עם מחט ,וכתוב
המגושמים יעלו על גבי המזבח ,הרי אין בספרי קודש 'פתחו לי פתח כחודו של
לזה טעם וריח ,לכן ציוה ה' שהאכילה מחט אני אפתח לכם כפתחו של אולם',
של ערב יו"כ תיחשב למצוה ,ואזי מיעוט 'פתחו לי פתח כחודו של מחט' הוא
חלב ודם זה שנתמעט ומתכלה ביום עבודתנו בערב יו"כ ,מה שיש לנו
הכיפורים ראוי לעלות על גבי המזבח ,כי שייכות והשגה ,את הקטנות שלנו ,ועי"ז
זהו חלב ודם של מצוה .ע"כ .וניתן 'ואני אפתח לכם כפתחו של אולם' ,את
להוסיף על כך ,שכתוב בגמרא )תענית יב(. שלמעלה יו"כ של הגדול הפתח
'כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום מהשגתנו לגמרי ,והתעוררות החייט
גבוהים ,ומחמת כן שוכחים לתקן את לאו שמיה תענית ,ואי יתיב מאי ,אמר
חסרונם הפרטי ,ומחמת כן מוכרחים רבה בר שילא דמי למפוחא דמליא
לעבור דרך הגיהנום לזכך עצמם ,עכ"ד. )או"ח סי' תקסב ס"א( זיקא' ,וכתב הלבוש
על דרך זה י"ל ,שביום כיפור בני ישראל בטעם הדבר 'כי התענית דומה לקרבן
עולים למקום להבת שלהבת ,וזוכים שמקריב חלבו ודמו ,וכמו שבקרבן צריך
לדביקות נפלאה בה' ,אזי יש חשש ואפילו שיקריבנו, קודם להקדישו
שהאדם לא יזכור כלל על חטאיו ופגמיו, מתעסק בשחיטה פסול דכתיב )ויקרא יט ,ה(
לכן 'מצות וידוי ערב יה"כ עם חשכה', 'לרצונכם תזבחהו' ,כך המתענה ואינו
אבל עדיין אמרו חכמים שמא כבר בעת למתעסק דומה לכן קודם מקבלו
סעודת ערב יוה"כ תטרף כבר דעתו, בקדשים ,ופיגול הוא ולא ירצה לו',
מרוב גילוי אהבת ה' שבה ,וכבר אז לא עכ"ל .על פי דבריו י"ל שמצות האכילה
יהיה לו את הדעת הנכונה לווידוי ,לכן בערב יו"כ כביכול מקדיש את הדם
הקדימו את הוידוי לקודם הסעודה. והחלב כבר מתחילת התהוותם ,שהם
בבחינת מצוה וקודש.
רבנן ,מצות וידוי ערב יום הכפורים
עיצומו של יום מכפר אף לרבנן עם חשכה .אבל אמרו חכמים
בבחינת "מקוה ישראל ה'" והתשובה יתודה קודם שיאכל וישתה ,שמא תטרף
רק מורידה החציצה דעתו בסעודה )יומא פז ,(:רש"י פירש שמא
רבי שיום הכיפורים מכפר בין עשה תטרף מחמת שכרות ,והרמב"ם )הל' תשובה
תשובה בין לא עשה תשובה )יומא פ"ב ה"ז( פירש שמא יחנק ,וכבר הקשו
)שבועות יג(: פה ,(:עד כדי כך שבגמרא יו"כ בערב דייקא למה המפרשים
שואלת איך יש כרת על אכילה ביום חוששים לשמא יחנק ,וי"ל על דרך
הכיפורים ,הרי מיד שמפסיק לאכול מיד הגבוה ,שכתוב בגמרא )ברכות כח (:שרבי
מתכפר לו על כך ,ותשובת הגמרא שאכל יוחנן בן זכאי אמר לפני פטירתו 'יש לפני
בשר ונחנק ומת או שאכל סמוך לשקיעת שני דרכים ,אחת של גן עדן ואחת של
החמה ,שלא היה שהות לכפר לו, גיהנם ,ואיני יודע באיזו מוליכים אותי',
ולשיטתו יושב יהודי ורחמנא לצלן אוכל וביאר הרה"ק מסדיגורה ]הראשון[ זי"ע
דבר אחר ביום הכיפורים ,וכשמסיים איך יתכן כזאת ,כי יש צדיקים שעסוקים
סופק את כפיו מהנאה ,ברגע זו כבר בכל עת בתיקון השכינה ושאר עניינים
" " -
בדבריו שהטהרה היא על ידי הדביקות מתכפר לו על כך .וממנו נבין את מהות
בה' ,שזהו עיצומו של יום הכיפורים. יום הכיפורים אף לרבנן ,שאף שלרבנן
והתשובה הוא רק להוריד החציצות. יום הכיפורים מכפר עם תשובה ,אבל
כן כתב השפת אמת )עריו"כ תרמ"א(,
גדר יום הכיפורים שוה בין לרבי בין
לרבנן ,אלא שיש תנאי קדום לכך של
וז"ל' :יוהכ"פ הוא הביטול אליו
עשיית תשובה ,והוא על דרך טהרה
יתברך לגמרי ,כמו שאמרו חז"ל ''מקוה
את להוריד מקודם שנצרך במקוה
ישראל ה'' מה מקוה מטהר כך הקדוש
הלכלוכים החוצצים ,אבל הטהרה נעשית
ברוך הוא מטהר את ישראל' .ומינה מה
על ידי המקוה ,כמו כן יום הכיפורים הוא
טהרת המקוה כשנכנס כל קומה של
"מקוה ישראל ה'" ,והעושה תשובה
האדם במים ,כן צריך כל האדם להתבטל
קודם יום הכיפורים גם אם הוא שוכב
אחר האדם וכשזוכה יתברך. אליו
במיטה כל היום הקדוש הוא זוכה לכפרת
פטירתו לזה מתטהר ע"י הקדוש ברוך
יום הכיפורים.
הוא במקוה .ומעין זה יש ביוה"כ',
עכ"ל.
כתב המהר"ל )דרוש לשבת שובה ד"ה ובפרק
בתרא דיומא( ,וז"ל' :מפני ענויי נפש
מהו הדביקות בו יתעלה והסתלקוח הגופניות מישראל ,ואז יש
ענין 'הדביקות בו יתעלה לגמרי לישראל דבקות בו יחעלה ,ודבר זה הוא
שכתב חציצה' שום בלי מסלק החטא מישראל .ולכך קאמר )מתני'
האדם קומת והכנסת כל המהר"ל, יומא פה' (:מה מקוה מטהר אח הטמאים אף
'להתבטל אליו יתברך' שכתב השפת הקב"ה מסהר אח ישראל' ,כי המקוה
אמת ,נביא את הכתוב בפרי הארץ )וישב( מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי
שמאריך לבאר שכאשר אדם מונח מבלי שום חציצה בעולם ,כי המקוה לא
ושקוע בדבר מה הוא אינו מרגיש מאומה שייך בו טומאה ,לכך כאשר יתדבק בו
מכל מה שמסביבו ,ומבאר שזהו מה לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה.
ששכם בן חמור מחמת שדבקה נפשו וכך הקב"ה מטהר ישראל כי הם דבקים
בבת יעקב היה מוכן לסבול צער המילה, בו יתעלה לגמרי מבלי שום חציצה
שלא נחשב זאת לצער בעבורו מחמת והפרד כלל ,והוא יחעלה מסולק מן
דביקותו ,ומפרשתו של אותו רשע אתה החטא ,ולכך ישראל טהורים על ידי
למד עבודתו יתברך ,וזהו הביאור במה הקב"ה בעצמו' ,עכ"ל .מבואר להדיא
מהבהמות ,על שם שאינם רוצים להדבק שרבא כאשר היה מעיין בשמעתא היו
עוד בבהמותן' ,ע"ש עוד. אצבעותיו נוטפות דם ולא היה שם לבו
וכתב שם ,וז"ל' :והנה לכך )שבת פח,(.
הנ"ל נלמד ,שכמה שהאדם שם
כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר קדושה,
מחשבתו בנקודה זו ,שרוצה רק
איזה מצוה או תורה ותפילה ,בדביקות
לעבוד את ה' ,וזהו כל תכליתו ,הוא
גמור ,עד התפשטות התקשרותו הראשון
נמצא יותר בעולם של יום כיפור ,ומי
שבחומריות שלא להרגיש בהם כלל ,הוא
שחי ככה בכל חלקי קומתו הוא נשאר
הצואים מלבושים "הסירו הנקרא
לנצח בדביקות בו יתברך לכל השנה,
והלבישו מחלצות" ,שהנה הוא מתלבש
אבל גם אנו שאיננו במדרגה כזאת ,ככל
עתה ברוח קדושה' .וכתב עוד שם
שנצליח לשים יותר חלקים מהנפש בכך,
'להיות אדם מישראל הוא חלק אלוק
ולכל הפחות את החלקים העליונים
ממעל ,ובאפשרו להתיחד אחדות גמור
שבנפש ,שאנו נבראנו לשמש את קוננו,
עמו יתברך בלי שום הפסק ומסך מבדיל,
נתחבר יותר לאור יום הכיפורים.
אם אמנם לא מחשבותינו מחשבותיו ולא
דרכינו דרכיו ,אבל על פי התורה והמצות
סילוק חציצת הגוף על ידי עבודת בהכניס האדם עצמו וכל מעיינו בם בכל
"שתי אצבעות החוזרות למקומן" לבבו ונפשו ומאודו בחפיצה חשיקה
במשנה )מקוואות פ"ו מ"ב( שכלים ודביקה' ,עכ"ל.
טמאים הנמצאים בתוך כלי
טהור אין נטהרין עד שיהיו מעורבין הנפעל והנעשה ביום הכיפורים לבני
כשפופרת הנוד ,ששיעורו שתי אצבעות ישראל ,שמורידים כל הגופניות
החוזרות למקומן )שם מ"ז( ,ובלי זה הכלי מאתם ונדבקים בבורא .וכמו שכתוב
החיצון חוצץ על הכלים הפנימיים ,וי"ל )סי' תרו( בדרישה על מה שכתב הטור
בדרך הדרוש ,שהנשמה הוא הכלי מפרקי דרבי אליעזר 'מה מלאכי השרת
הפנימי והגוף הכלי החיצון ,ואנו רוצים יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביה"כ',
שהנשמה המלובשת בגוף תהיה מוקפת וכתב )סק"א( 'אף על פי שאינם יחפים
במקוה טהרה של יום הכיפורים ,העצה להלוך להם מותר שהרי לגמרי,
לכך הוא לנקב כשפופרת הנוד בגוף, באנפלאות חוץ משל עור ,אפשר שרצה
והעצה לכך היא "שתי אצבעות החוזרות לומר שהם יחפים ומופשטים מהגשמיות
למקומן" ,האצבע הנקראת אצבע מורה כמלאך ,שהרי הפשיטו מנעליהם שבאו
" " -
)שער התשובה את הכתוב בחובת הלבבות באצבע טעמי תורה והאצבע הנקראת
פ"י( ,וז"ל' :ומאיזה מהם שיהיה ,ותהיה אמה תפקידה לבנות ,אמת הבנין ,וכל
התשובה נמנעת עליו לאחד מן הפנים אחד יש לו שני בחינות אלו מה הוא
קשה, מהם שהתשובה שהקדמנו מחפש ומבקש ,מה הוא מראה באצבעו,
כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה, ומה שהוא מחפש את זה הוא בונה,
אשר בכחו ויכלתו מהם ,הבורא מקל ובמקום לחפש ולבנות כסף תאוה וכבוד
עליו תשובתו ,ועובר לו על מה שנעלם להתעורר ונחקורה דרכינו נחפשה
ממנו ונמנע עליו ,וישים לו מוצא קרוב ולהתרומם כלפי מעלה ,ששני האצבעות
מחטאו וירחיב אמתלאתו בו .ואם יהיה יחזרו למקומן האמתי' ,זה קלי ואנוהו'
משער העריות ,אשר זכרנו במי שהוליד )שמות טו ב( כמבואר ברש"י שם שבכבודו
זרעו, את הבורא יכרית מאסורה, נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע,
]שהממזר ימות[ ,ואם הוא מצד אונאה להראות באצבע על ה' ועבודתו' ,זה
וגזל בממונות ,יתן לו הק-ל ממון קלי' ,ועל ידי זה 'ואנוהו' ,לשון נוה,
ויפרענו לחברו וירצהו וימחל לו .ואם ואבנה ליה בית מקדשא ,לבנות לו מקום
הרע לחברו בגופו או בזכרו ,יכניס לו להשראת שכינתו באמת הבנין ,זהו 'שני
הבורא יתברך בלבו רצון ואהבה עד אצבעות החוזרות למקומן' שזהו שיעור
שימחל לו במה שהיה מחטאו עליו ,כמו 'שפופרת הנוד' ,רמז לדבר נוד ר"ת
שאמר 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו 'נחפשה דרכינו ונחקורה' ,לחפש ולחקור
ישלים אתו'' וכו' ,ע"ש עוד .אם רק מעשינו ולשוב לה' .ועל ידי עבודה זו
האדם עושה את שלו מסייע הקב"ה זוכים להטביל את הנשמה שבתוך הגוף
בעדו לשוב בתשובה על הכל. ביום כיפור ,שהגוף לא יחצוץ.
שכתוב על כמה דברים שקשה
אין לך דבר העומד בפני התשובה
לשוב אליהם ,אף שניתן לעשות
על זה תשובה ,משל למה הדבר דומה, בחור התאונן אצלי שלמד הלכות
לרסיסים, ושברה כוס שזרק לילד תשובה לרמב"ם וראה שאין לו
שאומרת לו אמו שיאסוף ויקבץ את כל דרך תשובה ,שהוא עבר על לשון הרע
הרסיסים לאשפה ,אבל הוא ילד קטן ואין וזה מעכב את התשובה ,והרגיש אבוד
ביכולתו לעשות זאת ,וכאשר מתחיל לגמרי] .נפלא לפגוש כאלו נשמות,
לעשות זאת מיד שולחת האם את אחיו הלוואי על כולנו דאגות כאלו[ .ועניתי לו
" ,חצי בדרך צחות חצי בדרך אמת, הגדול שימשיך ,כי מה שאמרה לו שהוא
שהקושי לשוב על חילול ה' הוא יצטרך לקבץ ולאסוף כל השברים הוא
כקושי לשוב בין אדם לחברו ,ש'עבירות רק כדי שישים לבו לעוול שעשה,
שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים שיתחיל לתקן זאת ברצינות ובתשומת
מכפר עד שירצה את חברו' )מתני' יומא פה,(: לב .והוא הוא הנמשל ,שכל הכתוב
כי כאשר האדם חוטא בחטא מסוים הוא ברמב"ם ובשאר ספרי קודש שיש דברים
מקרר אותו העוון אצל הרואה זאת, המעכבים את התשובה ,שקשה לשוב על
והוא מזיקו בכך שמקררו הרבה יותר זה ,זהו רק לעורר את האדם שיתייחס
מהיזק גשמי ,ובכדי לרצות את חברו למעשיו ,וכאשר יעשה את שלו בכל מצב
בזה -הוא העצה שכתב רבינו יונה יעזור ויסייע ה' בעדו.
להרבות כבוד שמים ,שבזה משפיע על
חבירו יראת שמים ויראת חטא ,ואזי מהדברים שאין מתכפרים ביום
מרצה את חברו ,שמחזיר את הרצון הכיפורים הוא חילול ה' ,אבל גם
להתקרב לה' וההתעוררות לעבדו שלקח על כך כ' רבינו יונה בשערי תשובה )שער
ממנו מלפני כן. א עיקר יז( 'בהרבות פעליו לקדש את ה'
ולעודד האמת להכין אותו ולסעדו,
ונסלח לו מעון החלול עם התשובה,
באמירת סדר העבודה אנו עושים את
בשומו האמת לעומת אשמת החלול,
עבודת כהן גדול ביום הכיפורים
מדת תשובתו נגד מדת משובתו' ,עכ"ל.
כיפור ישנו דבר מחודש שלא מצינו ובמשך חכמה )הפטרת וילך( מחדש שבשעת
כדוגמתו כל השנה ,בכל השבתות נעילה יש כפרה גם על חילול ה' ,וז"ל:
והימים טובים מזכירים רק את פסוקי 'בעת החתימה ,שהשי"ת דן יחיד ,אז
קרבנות מוסף הכתובים בתורה ותו לא, הוא שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב
ואין מזכירים את קרבן העומר ושתי טובו אחרי גודל הבכי והחרטה ,כי אם
הלחם ,ואילו ביום הכיפורים מאריכים הוא ימחול על חלול כבודו ,מי יאמר
לומר את כל סדר העבודה ,ואומרים את אליו .לכן בנעילה סדרו הפסוקים )יחזקאל
כל סדר העבודה ולא את הפסוקים 'למה תמותו וכו' כי לא יח ,לא -לג(
הכתובים בתורה] ,ונהגו לומר זאת בכל אחפוץ במות המת ]וכו'[ והשיבו וחיו'
הדורות וכפי שמוכח בשני מקומות וכיוצא בזה ,כי הכל על עון חלול השם
בגמרא )יומא לו ,נו([. יתברך' ,עכ"ל.
" " -
,כן נראה לי בזה .וכן במה הקושיא עוד יותר ממה שמצינו
שאומרים במוסף יום כיפור בעבודה התייחסות מקומות בכמה
"חטאו עוו פשעו בני ישראל" ,אנו מיוחדת ל'ונשלמה פרים שפתנו' של יום
מדמין עצמינו הכיפורים ,במדרש )שיר השירים רבה ד ד ו(,
ומתחרטים על עונותינו ,ושפיר 'כחוט השני שפתותיך' )שיר השירים ד ג( זה
עבדו אותן המכים על לבם כדרך שעושין לשון של זהורית' ,ומדברך נאוה' )שם( זה
באמרם אשמנו ,וראיתי קצת מליזים על שעיר המשתלח ,אמרו ישראל לפני
זה ואומרים שאין להכות על הלב באותה הקדוש ברוך הוא ,רבש"ע ,אין לנו לשון
אמירה ,כיון שלא קאי על עצמינו ,ולא זהורית ושעיר המשתלח ,אמר להם
כן הוא ,ומידי דהוה בכריעות של אמירת 'כחוט השני שפתותיך' ,רחישת פיך
והכהנים וכו' היו כורעים כו' כנ"ל', חביבה עלי כחוט השני של זהורית ,ר'
עכ"ל .וכן האריך גם בכף החיים. אבהו אמר עלה 'ונשלמה פרים שפתינו',
ובשו"ת רדב"ז )ח"ב סי' תתי( כתוב חידוש מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר
גדול על פי זה ,וז"ל' :בירושלמי איתא המשתלח שפתינו' .וגם החינוך )מצוה קפה(
דגרסינן בפרק אמר להם הממונה ,עשרה כתב 'ועכשיו בעוונותינו שאין לנו לא
פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם מקדש ולא כהן גדול ולא בגדי שרד ולא
ביום הכפורים ששה בפר וג' בשעיר וא' קרבנות ,
בגורלות ,הקרובים היו נופלים על פניהם שכתוב וכמו ,
הרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד 'ונשלמה פרים שפתינו'' ,עכ"ל.
מלכותו לעולם ועד וכו' ,ובמרדכי דיומא
איתיה ,אבל הרחוקים לא היו יכולים בדבריו שאמירת סדר הקרבנות
לשמוע השם היוצא מפי כהן גדול ,אלא הוא עבודה ממש ,שעבודים את
היו רואים את הקרובים נופלין על פניהם העבודה של יום הכיפורים בתפילות
והיו יודעים שמזכיר את השם והיו )או"ח סי' קיג ובתחנונים ,וכן כתב הט"ז
אומרים בשכמל"ו ,אבל ליפול על פניהם סק"ד( ,וז"ל :במה שאומרים במוסף יום
לא היו צריכים שהרי לא היו שומעים. כיפור "והכהנים והעם וכו' היו כורעים"
והמסדר כיון יפה שאמר "והכהנים והעם כו' ,ואפילו הכי כל הקהל כורעים ,אף
העומדים בעזרה" ,שהיו קרובים אל כ"ג על פי שאינו על עצמן .שאני התם שאנו
בשעה שמזכיר את השם" ,היו כורעים עושים לזכר,
וכו' ואומרים" לפי שהיו שומעים .ולא
להוסיף על דבריו ,שמבואר בגמרא הוצרך לומר מה שעושין הרחוקים,
)ברכות ו' (:כל אדם שיש בו יראת ]דלכאורה קשה למה אנו באמירת כל
שמים דבריו נשמעין' ,ולכאורה כל אחד סדר העבודה איננו מזכירים את מעשה
דבריו נשמעים כפי גובה קולו ,אלא הרחוקים ,וכותב על כך דבר נפלא[,
הביאור שדבריו נשמעים ופועלים את
פעולתם כפי מדת יראת שמים שלו,
ואם כן ככל שנהיה יותר יראי שמים "
נזכה שבאמירת העבודה ביום הכיפורים ,עכ"ל .איננו מספרים מה
יותר עוד ויפעלו דברינו ישמעו היה בעבר בסדר העבודה ,אלא אנו
למעשה ,שנזכה אף להרגיש ולחוש עובדים את את עבודת יום הכיפורים
טהרת יום הכיפורים. בתפילות ובתחנונים.
כל אריכות זו של הכוח הנפלא של
כל העבודה נעשית גם היום בשמים
'ונשלמה פרים שפתינו' שיש ביום
ואף באה להתגלות בעולם הזה,
הכיפורים ,עוד יותר לא מובן למה לא
אלא שלא בשלימות המעשה אלא
אומרים את פסוקי סדר העבודה.
רק בדיבור
צדוק )רסיסי לילה נד( מבאר עומק נוסף
סוד מה שבעבודת יום הכיפורים יש בכל זה ,וז"ל' :על כן אנו אומרים
פסוק שלא כפי הסדר סדר עבודה לשלם פרים שפתינו ,
על פי דברי הגמרא )יומא לב' (.תנו ", ,
רבנן' ,ובא אהרן אל אהל מועד' והכפרה שלימה גם בהתגלות בעולם
)ויקרא טז כג( ,למה הוא בא ,אינו בא אלא הזה ,אלא שאינו בפועל ממש במעשה
להוציא את הכף ואת המחתה ,וכל רק בדיבור ,שגם הוא גילוי ,אלא שאינו
הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ גילוי מורגש כל כך בפועל .עד יערה
מפסוק זה .מאי טעמא ,אמר רב חסדא, עלינו רוח ממרום להיות מורגש בפועל
גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין גמור ביום הכפורים בכל לבבות בני
טובל כהן גדול ומקדש בו ביום ,ואי ישראל סילוק וביטול היצר הרע מן הלב
כסדרן לא משכחת להו אלא שלש לגמרי על ידי שילום פרים שפתינו ,ואז
טבילות וששה קידושין' .ועל דרך הפשט נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו
י"ל שלכן אין קוראים את פסוקי התורה, אמן' ,עכ"ל.
" " -
השנה ,ועל ידי זה זוכים ל'ונשלמה פרים כי הם כתובים שלא כסדרן ,ורצוננו לומר
שתפינו לכל השנה. הפסוקים כסדרן.
שעדיין הא גופא טעמא בעי ,למה
ברצון ובתשוקה לעבודת יום באמת אין כתוב בתורה פסוק זה
הכיפורים מתקנים את המעשים של
על הסדר ,אלא שעומק גדול מונח בכך,
הכהנים הגדולים שהיו בלי רצון
ה' יתברך רוצה להראות שישנם נשמות
ניתן לומר בזה עוד חידוש, יהודים המלובשים בגופים כאן בעולם
בהקדים דברי העבודת ישראל הזה ,ולהם ניתן היכולת לפרש את
)עא(: )ליו"כ( ,וז"ל' :בגמרא מסכת יומא התורה כפי קבלתם ,עד כדי שביכולתם
'תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד שיצא לעקור פסוק מן התורה למקום אחר ,כי
מבית המקדש ,הוה קא אזלי כולי עלמא בני ישראל גמירי ויודעים הם את רצון ה'
אבתריה ,כד חזיונהו לשמעיה ואבטליון ביום זאת לבטאות ובכדי האמתי,
דהוו קא אתי ,שבקוה לדידיה ואזלו הכיפורים אנו אומרים את סדר העבודה,
לבתר שמעיה ואבטליון ,לסוף אתו שהיא אחרת מהכתוב בפסוקים ,להראות
שמעיה ואבטליון לאפטורי מיניה דכהן עד כמה אנו בני ישראל דבקים בה' ,עד
גדול ,אמר להן ייתון בני עממיא לשלם, כמה אנו יודעים מהו רצונו יתברך ,עד
אמרו ליה ייתון בני עממיא לשלם דעבדו כדי שביכולת קבלתנו לעקור פסוק
עובדא דאהרן ולא ליתי בני אהרן לשלם ממקומו .וזה מגלה על מעלת נשמות
דלא עבדי עובדא דאהרן' .ופירש רש"י ישראל ,כמה גבוהה ומרוממת נשמה
'דעבדי עובדא דאהרן רודפי שלום' עיין יהודית ,עד כמה הוא דביקה בה' .וזהו
שם .והדבר תמוה מאי שנא דנקטו פרים בשילום המיוחדת ההדגשה
בלשונם המדה טובה ההיא יותר מכל שבשפתינו של יום כיפור דייקא ,שאנו
מעשים טובים שהיו בהם נגד הכהן משנים מהכתוב בפסוקים כפי קבלתנו.
שהיה בימיהם שהיה בו איזה צד קנאה
ושנאה :ונראה לבאר וכו' כי מסתמא י"ל ,שעל ידי שילום פרים שפתינו
הכהן שהיה בימי שמעיה ואבטליון בבית של יום כיפור זוכים לכך לכל
שני ולא היה כל כך כהוגן ,מסתמא לא השנה ,שביום כיפור זוכים על ידי זה
ביום קדשים לקודש לעלות זכה ומחברים הקדשים, לקודש להיכנס
שמעיה ידי על אם כי הכפורים, עבודה זו עם שאר עבודות השייכים לכל
כהן גדול שהיתה במקדש בימים ההם, ואבטליון שהיו אז ראשי הדור ,והם
וכמו שכתב ביסוד ושורש העבודה, הרימוהו ונשאוהו לזאת המדריגה .ולכן
שבעוד שב'ואנחנו כורעים' של אמירת השיבו לכהן גדול שלא יתגאה עליהם,
עלינו לשבח יש לומר זאת בשמחה כי הם עבדו עובדא דאהרן ,פירוש
והודאה לה' יתברך שלא עשנו כגויי שעיקר העבודה היום היה על ידיהם,
הארצות וכו' ,אבל אמירת 'היו כורעים והבן' ,עכ"ל .אמנם הכהן הגדול הוא זה
צריכה העבודה שבסדר ומשתחוים' שנכנס בפועל לקודש הקדשים ,אבל כל
להיות מתוך שברון לב ובכיה ,שלא זכינו זה היה על ידי הייחודים הנפלאים שעשו
שיהיה בית המקדש ,יעו"ש ,ואין כוונתו שמעיה ואבטליון.
עוד את חידושו של השפת אמת
לבכיה על העבר ,אלא לבכיה של
השתוקקות מתי כבר נזכה לעבודה זו,
)שקלים תרמ"ד( ,וז"ל' :יתכן שגם
ובזה זוכים אנו לעשות את עובדא דאהרן
בסדר הדורות מצרפין בשמים הרצונות
של הדורות הראשונים.
שבלבות בני ישראל גם עתה לאותן
וכך היה מונה "אחת ,אחת ואחת" וכו'
הדורות שהיו מקיימין בפועל ,ויתכן
לומר שעל ידי שחטאנו בעוד המקדש
העבודה אומרים 'אחת ,אחת
קיים ולא היה העבודה בשמחה ורצון
מקומות ויש וכו', ואחת'
שלם כראוי ,לכן צריכין עתה לתקן ברצון
שנוהגים לשורר זאת ,ושי בזה סודות
ותשוקה בלי עבודה בפועל' ,עכ"ל.
גדולים מאד ,ויש לומר בזה סנגוריה על
והיינו ,שבזמן בית המקדש בסופו היה
כלל ישראל ,שבפשטות הטעם שהכהן
ואנו לעבודתו, ורצון בחשק חסר
גדול היה מונה כד שלא יתבלבל היכן
משלימים את הרצון כיום שיש לנו רק
אוחז ואם מנה גם את האחת למעלה או
רצון בלי מעשה.
לא ,ואף אנו עומדים ביום הכיפורים
ואומרים לה'" ,רבונו של עולם ,אם הכהן זה אולי ניתן לומר] ,ואיני יודע אם
הגדול הנפש הנעלית ביותר ביום הנעלה מותר לומר כזאת[ ,שזהו סוד
ביותר במקום הנעלה ביותר ,יש חשש אמירת סדר העבודה בזמן הזה ,שהרי היו
שמא יטעה ויתבלבל ,עומד שם איש זמנים שהיו כהנים גדולים שלא היו
יהודי באמצע השוק והיצר מפתהו כדבעי למיהוי ,וכאשר אנו אומרים את
ומבלבלו ,איך אתה רוצה שהוא לא סדר העבודה ברצון והשתוקקות לזכות
יתבלבל" ,על אחת כמה וכמה שהוא לכך אזי באמת אנו משלימים את עבודת
" " -
רק בשביל ה'' ,אחת וחמש' שכל כוח יכול להתבלבל" ,על אחת" האחת ואחת
ההודאה יהיה רק לה'' ,אחת ושש' כל כוח אחת ושתים שהיה אומר כהן גדול ניתן
ההתקשרות והדביקות יהיה בלתי לה' ללמד "כמה וכמה" סניגוריה ולימוד
לבדו' ,ואחת ושבע' שיהיה לנו קבלת עול זכות על בני ישראל.
דרך העבודה יש לומר ,שהוא לחבר
מלכות שמים ואמונה שלימה אך ורק בו.
יעזור שננצל כראוי את המתנה את שבעת המדות לאחת ,לקחת את
הנפלאה שנותן לנו ,את 'כי ביום האהבה והיראה ושאר הכוחות ולחברם
הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם' ,שנזכה ל"אחת שאלתי מאת ה'" ,לשאיפה
באמת להיעמד 'לפני ה'' ,להתחבר ובקשה האחת האמיתית של נפש ישראל,
ולהרגיש ולממש זאת ,ולזכות על ידי זה ובזה להכניס הכל' ,אחת ואחת' שכל
אחר כך לשמחה הגדולה של חג הסוכות, אהבתי תהיה לה'' ,אחת ושתים' שכל
ועד לשלימות הייחוד בשמיני עצרת, יראתי ופחדי יהיו רק מה'' ,אחת ושלש'
'יחידה ליחדך' ,ושיזכנו לחתימה טובה שכל ההתפארות תהיה רק מבית ה'' ,אחת
ולגמר טוב וכל הדברים הטובים. וארבע' שכל כוח הניצוח והויכוח יהיה
