gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫האזינו‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫יֹודּוך ה' כָּׁל מַ לְ כי אָּׁ ֶרץ כִ י שָּׁ ְמעּו‬ ‫ִא ְמרי פִ יך‪:‬‬ ‫הַ אֲ זִינּו‬ ‫וכפירוש מצודת דוד שם‪ :‬כאשר‬ ‫שמעו אמרי פיך שאתה מקבל שָּׁ ִבים‬ ‫הַ אֲזִ ִ֥ינּו הַ שָּׁ ַ ַ֖מיִ ם וַאֲדַ ֵּ֑ב ָּׁרה וְ ִת ְש ַ ִ֥מע‬ ‫אז יֹודּוך‪ .‬וכוונתו לפי הנ"ל שמקבל‬ ‫הָּׁ ָּׁ ַ֖א ֶרץ ִא ְמרי‪ִֽ ִ -‬פי (לב‪ ,‬א')‬ ‫את השבים מאהבה‪ .‬עד כדי‬ ‫שהזדונות נהפכים לזכויות‪ ,‬אָּׁ ז‬ ‫בשימת לב‪ ,‬הפסוק הראשון של‬ ‫יֹודּוָך‪.‬‬ ‫השירה מחולק לשניים‪ .‬בחלקו‬ ‫הראשון יזכיר האזנה ודבור‪ ,‬הַ ֲאזִ ִ֥ינּו‬ ‫וירמזון השמים לרוחניות‪ ,‬אשר‬ ‫הַ שָּׁ ַ ַ֖מ ִים ַואֲדַ ֵּ֑ב ָּׁרה‪ ,‬ובחלקו השני יזכיר‬ ‫תאזין לתוכחה ואף כי בדיבור קשה‪,‬‬ ‫שמיעה ואמירה‪ ,‬וְ ִת ְש ַ ִ֥מע הָּׁ ָּׁ ַ֖א ֶרץ ִא ְמרי‪-‬‬ ‫ותשאר הרוחניות בטהרתה‪.‬‬ ‫ִ ִֽפי‪.‬‬ ‫ותרמוז הארץ לגשמיות‪ ,‬אשר‬ ‫ואשר על כן ירמוז הפסוק לשירה‬ ‫בשמיעת אמרי נעם תתרצה ותבוא‬ ‫של תוכחה ואהבה המשולבות זו בזו‪,‬‬ ‫על תיקונה‪.‬‬ ‫בבחינת את אשר יאהב יוכיח‪.‬‬ ‫ולעתים בהסתר ולעתים בגלוי‪.‬‬ ‫ואשר על כן העיד בהם את השמים‬ ‫לקבל דרך דבור קשה את התוכחה‪,‬‬ ‫ותהיה ההאזנה והדיבור כתוכחה‪,‬‬ ‫ואת הארץ לקבל דרך ריצוי ושמיעה‬ ‫והשמיעה והאמירה כגילוי אהבה‪.‬‬ ‫באהבה‪ ,‬כי כן לשון הארץ מלשון‬ ‫ריצוי‪ .‬ויכנסו הדברים בלבבות בני‬ ‫ישראל‪ ,‬הכל לפי דרך המקבלים‪,‬‬ ‫ההאזנה והדיבור כתוכחה‪ ,‬כדרך‬ ‫עתים באהבה מסותרת ובתוכחה‬ ‫שנגש יהודה ליוסף להוכיחו באמרו‬ ‫גלויה‪ ,‬ועתים בתוכחה מסותרת‬ ‫יְ דַ בֶ ר‪ָָּׁ֨ -‬נא עַבְ דְ ךָ֤ דָּׁ בָּׁ ר ְבאָּׁ זְנֵ֣י אֲדֹ ִ֔ ִני‪.‬‬ ‫ובאהבה גלויה‪ ,‬עד אמרם אנו ליה‬ ‫ועינינו ליה‪.‬‬ ‫והשמיעה והאמירה כאהבה‪ ,‬כדרך‬ ‫שאמר דוד המלך (תהלים קלח ד)‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫אלא פרט והסביר את תרגומו באר‬ ‫והיינו מה שנאמר בפר' וילך (לא‪,‬ל')‬ ‫היטב‪ .‬ועוד שהיה יכול לקצר ולומר‬ ‫ַו ְידַ בֵּ֣ר מֹ שֶֶׁ֗ ה בְ אָּׁ זְני כָּׁל‪-‬קְ ַהֵּ֣ל י ְִש ָּׁר ִ֔אל‬ ‫כתרגום‪ :‬השחתה שהשחיתו היא‬ ‫ירה הַ ֹּ֑ז ֹאת ַעַ֖ד תֻּ ָּׁ ִֽמם‪ .‬וכמו‬ ‫אֶ ת‪-‬דִ בְ ֵ֥רי הַ ִש ָּׁ ַ֖‬ ‫מומם ולא מומו‪ .‬ומדוע האריך‬ ‫שהובא שם בלעומקו של מקרא בשם‬ ‫בפירושו‪.‬‬ ‫היהודי הק' עַ ד תֻּ מָּׁ ם של ישראל‪,‬‬ ‫שלימדם וחזר ולימדם בתוכחה‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שרש''י טרח כאן להטעים‬ ‫המשולבת באהבה‪ ,‬עד שנהיו כל קהל‬ ‫היטב בכל אופן שהוא‪ ,‬שלא יעלה על‬ ‫ישראל תמימים‪.‬‬ ‫דעת המינים והכופרים לפרש את‬ ‫הפסוק לכאורה כפשוטו‪ :‬שכביכול ח''ו‬ ‫^^^^‬ ‫ההשחתה שהשחיתו בניו היא כלפי‬ ‫מעלה‪ ,‬כגון‪ :‬שחת לו‪ ,‬ולא לעצמם‪.‬‬ ‫מּומם‬ ‫ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑‬ ‫כאילו לא מומם של בניו היא‬ ‫ההשחתה‪ .‬לכן לא הסתפק רש''י‬ ‫מּומם ִ֥דֹור עִ ַ֖קש‬ ‫ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑‬ ‫בתרגום שהביא אלא גם פירש באר‬ ‫ּופְ תַ לְ ִֽתל (לב‪,‬ה')‬ ‫היטב‪ ,‬שהשחתה שהשחיתו היא לא‬ ‫כלפי מעלה‪ ,‬אלא לעצמם הרעו‬ ‫פירש רש"י ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא כתרגומו‬ ‫והשחיתו‪.‬‬ ‫חַ בִ ילּו לְ הֹון וְ ל ֹא ליה כלומר השחיתו‬ ‫לעצמם ולא לבוראם‪ .‬ומוסיף רש''י‪:‬‬ ‫וכן יוכיחו הטעמים‪ :‬התביר‬ ‫מּומם‪ ,‬בניו היו‪ ,‬והשחתה‬ ‫ָּׁ ֵּ֑‬ ‫בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו‬ ‫והטיפחא‪:‬‬ ‫מּומם ‪-‬‬ ‫ָּׁ ֵּ֑‬ ‫שהשחיתו היא מומם‪ :‬בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו‬ ‫ִשחֵ֥ת ל֛ ֹו בתביר‪ַ֖ ,‬לא בטיפחא‪.‬‬ ‫מומם של בניו היה‪ ,‬ולא מומו‪.‬‬ ‫הטעם תביר במלה ל֛ ֹו‪ ,‬יוכיח שהוא‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬רש''י בפירושו לא‬ ‫קצת בפני עצמו‪ .‬אמנם אין הוא מפסיק‬ ‫שינה דבר מתרגומו של אונקלוס‪,‬‬ ‫ברמה של טיפחא או אתנחתא ובודאי‬ ‫ולכאורה היה צריך להסתפק בכך‪,‬‬ ‫לא של סוף פסוק‪ ,‬אך יש בו עצירה‬ ‫כפי שמפרש פעמים רבות‪:‬‬ ‫מעודנת‪ .‬לומר שהעם ִש ִ֥חת ל֛ ֹו‪,‬‬ ‫כתרגומו‪ .‬ומדוע לא הסתפק בכך‪,‬‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫לא‪ ,‬שהם נשמעים כאחד‪ .‬ורק הטעם‬ ‫ַ֖לא‪,‬‬ ‫ולאחריו תבוא הטיפחא‪:‬‬ ‫טיפחא‪ ,‬המפסיק‪ ,‬יורה שאין זה כזה‪.‬‬ ‫להדגיש ביתר שאת שההשחתה היא‬ ‫לא להקב''ה‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחריו ידגיש‬ ‫ומה שנוהגים לקרוא לטיפחא גם‬ ‫הפסוק שוב‪ ,‬פעם שלישית‪ ,‬שהמום‬ ‫טרחא‪ ,‬יאָּׁ מר על דרך הצח שטרח‬ ‫שעשו בניו‪ ,‬הוא לעצמם‪ .‬שנאמר‬ ‫הכתוב להטעים כאן בטרחא‪ ,‬שלא‬ ‫יטריחו להקב''ה בהבלי שוא‪ ,‬אלא‬ ‫מּומם‪ ,‬בטעמים מחוברים‪.‬‬ ‫בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑‬ ‫יבואו בטענות אל עצמם‪ ,‬כי מומם הוא‬ ‫זה ולא מומו ח''ו‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יאָּׁ מר‪ ,‬שרש''י‬ ‫ועל דבר טרחא זו שטרח וכתב לה‬ ‫ראה עד כמה טרח וכתב לה קרא‪,‬‬ ‫קרא‪ ,‬טרח רש''י לבאר היטב שטרחו‬ ‫להוציא מידי ספק מלבם של הכופרים‪,‬‬ ‫לחינם להביא על עצמם את מומם‪.‬‬ ‫שאין פגיעה ח''ו בקב''ה אלא‬ ‫במשחיתים לעצמם‪ ,‬לכן טרח גם‬ ‫מּומם‪,‬‬ ‫ָּׁ ֵּ֑‬ ‫ומה שמוטעם במלים בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו‬ ‫בפירושו להסביר ולהטעים העניין‬ ‫במונח אתנחתא‪ ,‬שהמום הזה‬ ‫מכל צדדיו‪.‬‬ ‫שכביכול חשבו הרשעים להטיח כלפי‬ ‫מעלה‪ ,‬מום זה מונח בהם בעצמם‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ידרשו לכאן הטעמים‬ ‫באתנחתא שאין אחריה המשך אלא‬ ‫בשמותם‪ .‬לומר מה שמוטעם ל֛ ֹו בטעם‬ ‫עד שיפסיקו להיות ִ֥דֹור עִ ַ֖קש‬ ‫תביר‪ ,‬כי תביר הוא לשון שבירה‬ ‫ּופְ תַ לְ ִֽתל‪.‬‬ ‫בתרגום מארמית‪ ,‬ומה שרצו לשבור‬ ‫ולהשחית ח''ו כלפי מעלה‪ ,‬נשברה בזה‬ ‫ויש ליתן את הדעת‪ ,‬ולהבין כיצד‬ ‫רוחם שלהם‪ִ .‬ש ִ֥חת ל֛ ֹו ‪ -‬לעצמו‪ ,‬את‬ ‫יגיעו בניו של מקום לעברי פי פחת‬ ‫עצמו שבר המשחית‪ ,‬את רוחו שלו‬ ‫כמעט רדת שַ חַ ת‪ ,‬עד כי ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫מּומם‪.‬‬ ‫בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑‬ ‫ומה שמוטעם לאחריו בטיפחא‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שנרמז‬ ‫ַ֖לא‪ ,‬לומר שכטפח מבדיל בין לו ובין‬ ‫בפסוק עצמו באמרו ל֛ ֹו ַ֖לא‪ .‬והוא‬ ‫כתיב וקרי במזמור לתודה פרק ק'‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫בְ ר ֹאשֹו וְ עַל קָּׁ ְדקֳ דֹו חֲמָּׁ סֹו ירד‪ ,‬וזה‬ ‫בתהלים‪[ :‬פסוק ג'] ְדעּו ִ ִֽכי ה' הוא‬ ‫מּומם‪.‬‬ ‫המום שבבניו‪ .‬כנאמר‪ :‬בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑‬ ‫אֱלקים ִֽהּוא‪ָּׁ ָ֭ -‬עשָּׁ נּו (ולא) וְ לֵ֣ ֹו אֲנַ ֹּ֑חְ נּו‬ ‫יתֹו‪:‬‬ ‫ַ֝ ַע ֶׁ֗מֹו וְ ֵּ֣צ ֹאן מַ ְרעִ ִֽ‬ ‫ובהיות הכרת הטוב לבניו ייהפך "בניו‬ ‫מומם" לטובה כנאמר בשה''ש [ד‪,‬ז']‬ ‫ובשימת לב‪ :‬כתיב וְ לא‪ ,‬וקרי וְ לֹו‪ .‬הוא‬ ‫" ֻּכ ָּׁלְּך ָּׁיפָּׁה ַרעְ י ִָּׁתי ּומּום אין בָּׁ ְך"‪.‬‬ ‫עשנו‪ ,‬הּוא עשנו ועשה לנו כל‬ ‫אנחנו‪ .‬ומשיגיע‬ ‫טובותינו‪ ,‬וְ לא‬ ‫וכאומרו בפרק ז' בתהלים פס' יח'‬ ‫לו‬ ‫ֹ‬ ‫להכרה זאת‪ ,‬אז יהיה האדם‬ ‫דרך התיקון אֹודֶ ה ה' כְ ִצ ְדקֹו וַאֲ ז ְַמ ָּׁרה‬ ‫ולחלקו של הקב''ה‪ ,‬כפי הקרי‪ :‬וְ לֵ֣ ֹו‬ ‫שם ה' עֶלְ יֹון‪ :‬כאשר יודה במציאות‬ ‫ֲאנַ ְֵּ֑חנּו‪ .‬וזו היא הכרת הטוב הנרצית‪.‬‬ ‫הקב''ה‪ ,‬ויודה להקב''ה על כל טובותיו‬ ‫שמתבונן ומכיר כי כל הטוב הוא ממי‬ ‫וצדקותיו אשר עשה עמו‪.‬‬ ‫שנקרא הטוב‪ ,‬הוא הקב''ה‪ ,‬וכפי‬ ‫וכפירוש המלב''ים שם‪ :‬ההודאה‬ ‫שאומרים בבברכת מודים‪ :‬הטוב‪ ,‬כי‬ ‫הוא מצד הכרת הטובה‪ ,‬שעל ידי‬ ‫לא כלו רחמיך‪ .‬והכרת הטוב היא‬ ‫הכרת הטובה יכירו את ה' המטיב‪,‬‬ ‫הכרת הקב''ה הנקרא הטוב‪.‬‬ ‫וע''י כך יכיר תהלותיו ופרסום שמו‬ ‫ויזמר לשמו‪.‬‬ ‫וכאשר יחסר לאדם מדת הכרת הטוב‬ ‫לבוראו‪ ,‬קרוב להתקיים בו הנאמר‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫בתהלים ז' ‪:‬‬ ‫שבאומרו‪ִ֥ ,‬דֹור עִ ַ֖קש ּופְ תַ לְ ִֽתל‪ ,‬בזה‬ ‫[טז] בֹור כ ָָּּׁׁרה ַוי ְַחפְ רהּו וַיִ פל ְבשַ חַ ת‬ ‫גופא ירמוז דרך התיקון‪ :‬שכן חַ לק‬ ‫יִ פְ ָּׁעל‪:‬‬ ‫את המלה פְ תַ לְ ִֽתל לשלשה‪ :‬פְ ‪-‬תַ לְ ‪ִֽ -‬תל‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח יאָּׁ מר על פסוק זה‪,‬‬ ‫וכאומרו‪:‬‬ ‫פ=פה‪ ,‬תל=תלמּוד‪ ,‬תל=תפילה‪.‬‬ ‫שאם אין מכיר את ְב ְֹוראֹו‪ ,‬סופו‬ ‫ופירושו שכך יהיה דרך תיקונו‪:‬‬ ‫להכיר בו מתוך בֹורֹו שחפר לעצמו‪,‬‬ ‫כאשר כל פֶ ה להקב''ה יודה‪ ,‬ע''י‬ ‫שם נפל ְבשַ חַ ת יִפְ עָּׁל‪ .‬ומתוך שנפל‬ ‫תלמוד ותפילה‪ .‬וכפי שאמרו חז''ל‬ ‫ְבשַ חַ ת יאָּׁ מר עליו הפסוק ִש ִ֥חת ל֛ ֹו‪,‬‬ ‫[ברכות ל‪ ].‬על הפסוק [שה''ש ד‪,‬ד']‪,‬‬ ‫לעצמו ולא לבוראו‪ .‬ולכן ממשיך‬ ‫כְ ִמגְ דַ ל דָּׁ וִ ד צַ ּוָּׁארְך בָּׁ נּוי לְ תַ לְ פִ יֹות‪ ,‬מאי‬ ‫הפסוק הבא [יז] ואומר‪ :‬יָּׁשּוב עֲמָּׁ לֹו‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫וכאשר במקום פְ תַ לְ ִֽתל יהיו "תל שֶ כָּׁל‬ ‫תלפיות ‪ -‬תל שֶ כָּׁל פִ ּיֹות פֹונִ ים אלָּׁיו‪.‬‬ ‫פִ יֹות פֹונִ ים אלָּׁיו"‪ ,‬אזי יפסיקו להיות‬ ‫והיינו פְ תַ לְ ִֽתל‪.‬‬ ‫דור עקש‪ ,‬ומומם לא יהיה עוד בם‪ ,‬עד‬ ‫אשר יעיד עליהם יודע תעלומות‪ֻּ :‬כלְָּׁך‬ ‫ועוד על דרך הרמז‪ ,‬גם באומרו‬ ‫ָּׁיפָּׁה ַרעְ י ִָּׁתי ּומּום אין בָּׁ ְך‪[ :‬שה''ש‬ ‫ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא‪ ,‬ירמזון ִאלין ִמ ַלּיָּׁא לדרך‬ ‫ד‪,‬ז']‪.‬‬ ‫ל֛ ֹו ַ֖לא אלא‬ ‫אל תקרי‬ ‫התיקון‪.‬‬ ‫לּולא‪ .‬וכדאמר דוד המלך‪( ,‬תהילים‬ ‫ועל דרך הסוד‪'' ,‬מום'' הוא אחד‬ ‫כז‪-‬יג) לּולא האמנתי לראות בטוב ה'‬ ‫משמות ע''ב הקדושים של הקב''ה‪,‬‬ ‫בארץ חיים‪ .‬וכפי שדרשו חז''ל בגמרא‬ ‫היוצאים משלשת הפסוקים ויסע ויבא‬ ‫[ברכות ד‪ ].‬אמר דוד לפני הקב''ה‬ ‫ויט שבפרשת בשלח‪ ,‬הסמוכים לשירת‬ ‫רבש''ע מובטח אני בך שאתה משלם‬ ‫הים [שמות‪,‬יד‪,‬יט‪-‬כ‪-‬כא']‪.‬‬ ‫שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל‬ ‫והוא מלאך של חסד ורחמים אשר‬ ‫איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם‬ ‫שלחו הקב''ה להעיד על כנסת ישראל‪:‬‬ ‫לאו‪ .‬וכאומרו ּולְ וַאי שכן‪ .‬ואשר על‬ ‫ּומּום אין בָּׁ ְך‪.‬‬ ‫כן יהיה פירושו לעומקו של מקרא‪:‬‬ ‫ּולְ וַאי והאמנתי‪ .‬זו משאלת הלב של‬ ‫ובתיקוני הזוה''ק מובא ששבעים‬ ‫דור עקש ופתלתל שלא יראה השחת‬ ‫ושתים תיבות הראשונות שבפרשה‬ ‫באמרו ‪ :‬ל֛ ֹו ַ֖לא‪ ,‬ותחת אשר ִש ִ֥חת‬ ‫שניה של ק''ש מכוונות כנגד ע''ב‬ ‫מתוך גאוה‪ ,‬יאמר עתה מתוך שפלות‬ ‫שמות הקדש בפסוקים הנ''ל של פרשת‬ ‫בשלח‪ ,‬כשהשם האחרון מע''ב שמות‬ ‫[כמובא בתהלים‬ ‫חֹותי‪,‬‬ ‫והכנעה‪ :‬שַ ִ‬ ‫הנ''ל "מום" מכוון כנגד התיבה‬ ‫חֹותי‪ ,‬והוא‬ ‫לה‪,‬יד'] ַכאֲבֶ ל אם קֹ דר שַ ִ‬ ‫וְ שַ ְמתֶ ם [אֶ ת ְדבָּׁ ַרי אלֶה וגו']‬ ‫ח ֶר ָּׁך‬ ‫נוטריקון על דרך הצח‪ :‬אשַ ֲ‬ ‫שבקריאת שמע [דברים יא‪,‬יח' פרשת‬ ‫בתפלתי! וכמובא בתהלים [סג‪,‬ב'] ‪:‬‬ ‫עקב]‪ .‬וכאומרו‪ :‬היותכם ללא מום‬ ‫היא תומתכם‪ ,‬ושמתם את תומתכם זו‬ ‫אֱלקים אלִ י אַ תָּׁ ה אֲ שַ ח ֲֶר ָּׁך צָּׁ ְמאָּׁ ה לְ ך‬ ‫על לבבכם ולעל נפשכם‪ .‬זה שאמר‬ ‫נַפְ ִשי כָּׁמַ ּה לְ ך בְ שָּׁ ִרי בְ אֶ ֶרץ צִ ּיָּׁה וְ עָּׁיף‬ ‫הכתוב‪ :‬לא בָּׁ נָּׁיו מּומָּׁ ם‪ ,‬שאין מום‬ ‫בְ לִ י מָּׁ יִם‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫כאישון עינו‪ .‬כנגד מה שירדה עינו‬ ‫בבניו‪ ,‬רק מלאך הרחמים הנקרא‬ ‫דמעה באישון לילה ואפילה על‬ ‫מום‪ ,‬רק הוא בבניו‪.‬‬ ‫ישֹון עינִֽ ֹו‪ .‬ישמרהו‬ ‫יצריו‪ ,‬יִ ְצ ֶ ַ֖רנְ הּו כְ ִא ִ֥‬ ‫הקב"ה ויצילהו מיצרו ויסובבנהו וכו'‬ ‫במלאכיו לשמרו בכל דרכיו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫שמֶ ן מחַ לְ ִ ִ֥מיש‬ ‫וַינִ ֵ֤ק ִֽהּו ְדבַ שֵ֙ ִמסֶָּ֔ לַע וְ ֶ ַ֖‬ ‫ּוב ַ֖תהּו יְ ֵ֣לל‬‫יִ ְמצָּׁ ֵ֙אהּוֵ֙ ְב ֶ ֵ֣א ֶרץ ִמ ְד ָּ֔ ָּׁבר ְ‬ ‫ִֽצּור (לב‪,‬יג')‬ ‫יְ ִש ֵּ֑מן יְ ִֽס ְב ֵֶ֙בנְ הּוֵ֙ יְ ֵ֣בֹונְ ָּ֔נהּו יִ ְצ ֶ ַ֖רנְ הּו‬ ‫ישֹון עינִֽ ֹו (לב‪ ,‬י')‬ ‫כְ ִא ִ֥‬ ‫יש ליתן טעם מדוע יוציא הכתוב‬ ‫דבש דווקא מן הסלע ולא מן הצור‪,‬‬ ‫יְ ִֽס ְב ֵֶ֙בנְ הּוֵ֙ יְ ֵ֣בֹונְ ָּ֔נהּו‪ .‬ירמוז הכתוב על‬ ‫ושמן מן הצור ולא מן הסלע‪.‬‬ ‫עבודת האדם כנגד יצרו‪ .‬שנאמר‬ ‫וְ שָּׁ חַ ט אתֹו עַל י ֶֶרְך הַ ִמזְבחַ צָּׁ פנָּׁה לִ פְ ני‬ ‫וכפי שנתבאר בלעומקו של מקרא‬ ‫ה' וְ ז ְָּׁרקּו בְ ני אַ הֲרֹ ן הַ כֹ הֲנִ ים אֶ ת דָּׁ מֹו ַעל‬ ‫לפר' חקת‪ ,‬שסלע הוא בחינה גשמית‬ ‫הַ ִמזְבחַ סָּׁ ִביב‪.‬‬ ‫של האבן‪ ,‬וצור הוא בחינה רוחנית של‬ ‫האבן‪ .‬ככל שאר הבריאה אשר נתן‬ ‫ונראה לתת טעם שחיטתו בצפון‪,‬‬ ‫בה הקב"ה כח גשמי מול כח רוחני‪.‬‬ ‫שעל ידי הקרבן זובח את יצרו הרע‬ ‫כעין רקיע ושמים‪ ,‬ארץ ואדמה ועוד‪,‬‬ ‫אשר השיאו לחטוא‪ .‬ויצר הרע נקרא‬ ‫כפי שנתבאר שם בפירוט‪ .‬ואשר על‬ ‫צָּׁ פֹון‪ .‬שהוא צָּׁ פּון בתוך תוכו של‬ ‫כן נראה לומר כי צור הוא חוזק‬ ‫האדם‪ ,‬כנאמר (יואל ב‪.‬כ) ואת הַ ְצפֹונִ י‬ ‫רוחני וסלע הוא חוזק גשמי‪.‬‬ ‫ארחיק מעליכם‪ ,‬ואורב לו במסתרים‬ ‫להכשילו‪ .‬לכן ישחט את קרבנו‬ ‫והבדל זה בין צור ובין סלע זועק מבין‬ ‫בצפון‪ .‬לערבב היצר הרע שלא‬ ‫פסוקיו של דוד המלך‪:‬‬ ‫ישטיננו‪ .‬ולכן יזרקו את הדם על‬ ‫המזבח סביב‪ ,‬כנגד מה שסובב היצר‬ ‫הֱיה לִ י | לְ צּור מָּׁ עֹון לָּׁבֹוא תָּׁ ִמיד ִצּוִ יתָּׁ‬ ‫הרע סביבו להכשילו‪ .‬ועל ידי זריקת‬ ‫ּומצּודָּׁ ִתי ָּׁ ִֽאתָּׁ ה‪.‬‬ ‫הֹושיענִ י ִ ִֽכי‪-‬סַ לְ עִ י ְ‬‫לְ ִ‬ ‫הדם סביב‪ ,‬יסובבנו הקב"ה לשמרו‪,‬‬ ‫[תהלים ע"א פס' ג']‬ ‫שנאמר יְ ִֽס ְב ֵֶ֙בנְ הּוֵ֙ יְ ֵ֣בֹונְ ָּ֔נהּו‪ ,‬יִ ְצ ֶ ַ֖רנְ הּו‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫צּורם‪ ,‬לכן‬ ‫צּורנּו ָּׁ ֵּ֑‬ ‫יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ֶ ֵּ֑ת ִשי‪֛ ִ ,‬כי ִ֥לא כְ ַ֖‬ ‫ואשר כי כן‪ ,‬מבקש כאן דוד המלך כי‬ ‫שמֶ ן‬ ‫נאמר וַינִ ק ִֽהּו ְדבַ שֵ֙ ִמ ָּ֔ ֶסלַע וְ ֶ ַ֖‬ ‫כשם שנתן לו חוזק גשמי היינו סַ לְ עִ י‬ ‫מחַ לְ ִ ִ֥מיש ִֽצּור כדי למזג את הרוחני‬ ‫ּומצּודָּׁ ִתי ָּׁ ִֽאתָּׁ ה‪ ,‬כן הֱיה לִ י לְ צּור מָּׁ עֹון‬ ‫ְ‬ ‫בגשמי כבריאת הגוף והנשמה‪.‬‬ ‫לָּׁבֹוא תָּׁ ִמיד‪ ,‬והיינו חוזק רוחני‪ .‬והיא‬ ‫^^^^‬ ‫הֹושיענִי‪ .‬וכפי‬ ‫ִצּוִ יתָּׁ לְ ִ‬ ‫בקשתו‪:‬‬ ‫יִ ז ְְב ֗חּו לַש ִדיםֵ֙ ֵ֣לא אֱ ָּ֔להַ (לב‪,‬יז')‬ ‫שפורש בלעומקו של מקרא לפרשת‬ ‫קרח על ההבדל בין ארץ ואדמה‪ .‬ושם‬ ‫בתרגום‪ֵ֣ :‬לא אֱ ָּ֔להַ ‪ְ -‬דלית בָּׁ הּו‬ ‫מבואר כי כל אשר ברא הקב"ה בעולמו‬ ‫ְצרֹוְך‪[ .‬כלומר אין בהם צורך]‪.‬‬ ‫ברא במיזוג הגשם והרוח‪ .‬ואשר על‬ ‫כן תקנו לנו לומר "ומפליא לעשות"‪,‬‬ ‫ופירש הרמ"א (שו"ע או"ח סימן ו')‬ ‫צריך ביאור בתרגום זה‪ ,‬שהרי כל‬ ‫שקושר דבר רוחני בדבר גשמי‪.‬‬ ‫עבודה זרה שבעולם לית בָּׁ הּו ְצרֹוְך‪.‬‬ ‫ומה הכעס המיוחד בעבור זה‪.‬‬ ‫כן גם בענינינו‪ .‬צור הוא הבחינה של‬ ‫הרוחני שבגשמי‪ ,‬וסלע הוא הבחינה‬ ‫אלא י"ל דלית בהו צרוך שאמר‬ ‫של הגשמי שבגשמי‪.‬‬ ‫התרגום כוונתו שהעובדים להם‬ ‫עובדים סתם ואינם צריכים כלום‪.‬‬ ‫ואשר על כן יובן מדוע נתן כאן דבש‬ ‫כעין עבודה זרה לשם עבודה זרה‪.‬‬ ‫מסלע ושמן מצור‪ .‬דבש שהוא דוגמא‬ ‫להנאה גשמית וטוב גשמי כשבח הארץ‬ ‫כי שונה הדבר לּו היו צריכים משהו‬ ‫ארץ זבת חלב ודבש‪ ,‬נתן מן הסלע‬ ‫וטועים ומבקשים מעץ ואבן ברוב‬ ‫שהוא בחינת הגשמיות שבאבן‪ ,‬ושמן‬ ‫טפשותם וסכלותם‪ .‬אבל לעבוד ע"ז‬ ‫שיש בו מתיקות רוחנית‪ ,‬והאור‬ ‫ללא צורך כלל הרי זה מעלה כעסו של‬ ‫שמפיקים ממנו הוא זך טהור‪ ,‬נתן מן‬ ‫הקב"ה פי כמה מונים‪.‬‬ ‫הצור שהוא הבחינה הרוחנית שבאבן‪.‬‬ ‫ודייקא נמי מן הפסוק יִ זְבְ ֶׁ֗חּו לַשדִ ים‬ ‫ואשר על כן נבחר הכינוי צור להיות‬ ‫ֵ֣לא א ֱָּ֔להַ ‪ֱ .‬א ָּ֔להַ הוא לשון כוח עליון‬ ‫כביכול כינוי חוזקו של הקב"ה‪ .‬כגון‪:‬‬ ‫המספק את צרכי האדם בהשגחה‬ ‫הַ צּורֵ֙ תָּׁ ִ ֵ֣מים פָּׁ ע ֳָּ֔לֹו‪ִ֥ ,‬צּור יְ שֻּ ָּׁע ִֽתֹו‪ִ֥ ,‬צּור‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫תוכיח שאינה מחוברת בהכרח עם‬ ‫פרטית‪ ,‬ונקרא אלהים בשם דין כי‬ ‫תשי‪ ,‬ולכן יתחבר תשי עם ותשכח‪.‬‬ ‫העזרה היא לפי הדין של מעללי‬ ‫האדם‪ .‬וכאן נאמר לַשדִ ים [שהם] ֵ֣לא‬ ‫ובשימת לב‪ֵּ֑ ֶ ,‬ת ִשי נכתב עם יו''ד‬ ‫ֱא ָּ֔להַ ‪ ,‬שאינם בגדר כח עליון‬ ‫קטנה‪ .‬ומובא בבעל הטורים‪ ,‬מדוע‬ ‫והשגחה פרטית‪ ,‬לומר שאין לאדם כל‬ ‫נכתב ֶ ֵּ֑ת ִשי עם יו''ד קטנה‪ .‬נתן לך יו''ד‬ ‫צורך בכלום‪ ,‬ובעובדו לע"ז הרי זה‬ ‫[עשרה] דברים‪ ,‬ונסית אותו בי'‬ ‫לכאורה מכעיס לפני המקום ביותר‪,‬‬ ‫נסיונות‪ .‬ולכך יו''ד ְד‪-‬יגדל נא‪ ,‬גדולה‪.‬‬ ‫יותר מאשר אם היה לו צורך ולא היה‬ ‫[שלח‪,‬במדבר יד‪,‬יז'] וְ ע ָּ֕ ַָּׁתה יִ גְ דַ ל‪-‬נָּׁ ַ֖א‬ ‫נענה‪.‬‬ ‫ֲשר ִד ַב ְַ֖רתָּׁ לאמִֹֽ ר‪ ,‬לומר לך‬ ‫ֵּ֣ ֹכחַ אֲדֹ נָּׁ ֹּ֑י ַ ִֽכא ֶ ֵ֥‬ ‫^^^^‬ ‫זכור לאברהם שנסיתו בעשרה‬ ‫נסיונות‪.‬‬ ‫ֶ ֵּ֑ת ִשי ו ִַת ְש ַכַ֖ח ִ֥אל‬ ‫ִ֥צּור יְ ל ְָּׁדָךַ֖‬ ‫ְמחלְ ֶ ִֽלָך (לב‪,‬יח)‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהם‬ ‫הם הדברים‪ .‬שעל ידי שניסוהו זה‬ ‫ֶ ֵּ֑ת ִשי‪ .‬פירש רש"י‪ ,‬פירוש ראשון‬ ‫עשר פעמים‪ ,‬על ידי כך כביכול‬ ‫מלשון שכחה‪ .‬בפירוש שני פירש‬ ‫התישו את כוחו‪ .‬ולא הכוונה ח"ו שיש‬ ‫רש"י לשון התשה‪.‬‬ ‫ביד אדם להתיש כח דקוב"ה‪ .‬אלא‬ ‫לשון שכחה מקביל לסיפא של‬ ‫התישו את כח הנתינה כביכול‪ ,‬שעל‬ ‫הפסוק ו ִַת ְש ַכַ֖ח ִ֥אל ְמחלְ ֶ ִֽלָך‪.‬‬ ‫ידי הנסיונות שניסוהו‪ ,‬מנעו כביכול‬ ‫אך לשון התשה ‪ -‬יש ליתן טעם היכן‬ ‫ממנו ית' להעניק להם כל טובו‪.‬‬ ‫נרמז בפסוק‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד יאָּׁ מר שנכתב ביו"ד‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר בדרך‬ ‫קטנה‪ ,‬לרמז על עשר ספירות‬ ‫הצח‪ ,‬מצירוף המלים ֶ ֵּ֑ת ִשי ו ִַת ְש ַכַ֖ח‪.‬‬ ‫שכביכול נצטמקו מלהוריד השפע‬ ‫שאם תקרבם אחד אל אחד ותחברם‬ ‫בעבור נסיונותיהם‪.‬‬ ‫יחד‪ ,‬תקבל תַ ש יּותַ ש כחַ ‪ .‬והטיפחא‬ ‫במילה יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ‪ ,‬שהיא כעין הפסקה קלה‪,‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫וְ ִת ְמצָּׁ א את ִ֥אל ְמחלְ ֶ ִֽלָך‪ .‬שכן וְ ִת ְשכַ ַ֖ח‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫הוא וְ ִת ְמצָּׁ א בלשון תרגום ארמית‪.‬‬ ‫על דרך הדרש‪ֵ֥ :‬צּור ְילָּׁדְ ךַ֖ ‪ .‬על מנת‬ ‫ֶ ֵּ֑ת ִשי‪ ,‬על מנת שתהא מתיש את יצר‬ ‫^^^^‬ ‫הרע‪ .‬שֶ כן יְ ל ְָּׁדָךַ֖ מוטעם בטיפחא והיא‬ ‫כעין הפסקה קלה‪ ,‬והמילה ֶ ֵּ֑ת ִשי‬ ‫ועוד על דרך הסוד‪ ,‬התיקון ל ִ֥צּור‬ ‫כתובה על פי המסורה ביו''ד קטנה‪,‬‬ ‫יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ֶ ֵּ֑ת ִשי נרמז בפסוק (תהלים י"ח‬ ‫להורות על יצר הרע שיש להקטינו‬ ‫י"ב') יָּׁשֶ ת חשֶ ְך ִס ְתרֹו שפירושו‪:‬‬ ‫ולהתישו‪ ,‬ואשר על כן ניתן לדרוש‬ ‫י ִָּׁשים בַ חשֶ ְך הסתר פניו‪ ,‬ולעומתו‪,‬‬ ‫ֵ֥צּור ְילָּׁדְ ךַ֖ ‪ .‬על מנת ֶ ֵּ֑ת ִשי‪ ,‬על מנת‬ ‫י ִָּׁשים בָּׁ אֹור גילוי פניו‪.‬‬ ‫להתיש את יצר הרע שנולד בך עם‬ ‫וכמו שכתוב (ישעיה א) כִ י תָּׁ בֹ אּו‬ ‫לידתך‪ .‬שנאמר לפתח חטאת רובץ‪.‬‬ ‫ל ָּׁראֹות ָּׁפנָּׁי‪ .‬כִ י תָּׁ בֹואּו לִ ְראֹות ִמבָּׁ עי‬ ‫ואם את עושה כן הרי ִת ְשכַח היינו‬ ‫ליּה‪ ,‬מַ אי ל ָּׁראֹות ָּׁפנָּׁי‪.‬‬ ‫תמצא את א‪-‬ל מחוללך אשר התרחק‬ ‫ממך כאשר לא התשת את יצר הרע‬ ‫ונכנעת לו‪.‬‬ ‫מסביר הזוה"ק (בשלח נ"ז ע"א) וְ כָּׁל‬ ‫ִאיּנּון ְדי ְַדעִ ין לְ ַיחֲדָּׁ א ְשמָּׁ א קַ דִ ישָּׁ א‬ ‫וכך ידרש‪:‬‬ ‫כְ דְ קָּׁ א יאֹות ִמ ְתבַ קְ עִ ין כָּׁל ִאיּנּון כֹותָּׁ לי‬ ‫ִ֥צּור יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ֶ ֵּ֑ת ִשי ו ִַת ְשכַ ַ֖ח ִ֥אל ְמחלְ ֶ ִֽלָך‪:‬‬ ‫חֲשֹוכָּׁא‪ ,‬וְ אַ נְ פִ ין ְדמַ לְ כָּׁא ִא ְתחַ ְזיָּׁין‪,‬‬ ‫אם כביכול גרמת ֶ ֵּ֑ת ִשי לצור שילדך‪,‬‬ ‫וְ ָּׁנה ֲִרין לְ כלָּּׁא‪.‬‬ ‫באשר לא התשת את יצר הרע ונכנעת‬ ‫לו‪ ,‬אז לא תמצא את א‪-‬ל מחוללך‬ ‫ּיֹודעִ ים לְ יַחד‬ ‫ותרגומו‪ :‬וְ כָּׁל אֹותָּׁ ם שֶ ְ‬ ‫באשר יסתיר פניו ממך‪ .‬ויתקיים בך‬ ‫אֶ ת הַ שם הַ קָּׁ דֹוש כ ָָּּׁׁראּוי [לְ כַּוְ ונָּׁא לִ בָּׁ א‬ ‫המשך הפסוק כפשוטו ‪ -‬ו ִַת ְש ַכַ֖ח ִ֥אל‬ ‫ְּורעּותָּׁ א‪ ,‬כלומר ִמ ְתכַּון בֹו בַ לּב וְ ָּׁרצֹון‬ ‫ְמחלְ ֶ ִֽלָך‪[ .‬ושכחת א‪-‬ל שֶ בְ ָּׁראֲך]‪.‬‬ ‫ּיִתבָּׁ ְרכּו בֹו עֶלְ יֹונִ ים‬ ‫וְ יִ ְראָּׁ ה כְ די שֶ ְ‬ ‫וְ תַ חְ תֹונִ ים] ִמ ְתבַ קְ עִ ים כָּׁל אֹותָּׁ ם כ ְָּׁתלי‬ ‫ואם גרמת ֶ ֵּ֑ת ִשי ליצר הרע‪ ,‬באשר לא‬ ‫ּומ ִא ִירים‬ ‫הַ חֲשכָּׁה‪ּ ,‬ופְ ני הַ מֶ לְֶך נִ ְר ִאים ְ‬ ‫נכנעת לו‪ ,‬אזי תמצא את א‪-‬ל מחוללך‬ ‫ּומ ִא ִירים‪ ,‬כָּׁל‬ ‫לַכל‪ּ .‬וכְ שֶ הם ְנִר ִאים ְ‬ ‫ולא יסתיר פניו ממך‪ ,‬ויתקיים בך‬ ‫הָּׁ עֶלְ יֹונִ ים וְ הַ תַ חְ תֹונִ ים ִמ ְתבָּׁ ְרכִ ים‪ ,‬וְ אָּׁ ז‬ ‫וְ ִת ְשכַ ַ֖ח [בשו''א תחת הוא''ו] היינו‬ ‫נִ ְמצָּׁ אֹות בְ ָּׁרכֹות בְ כָּׁל הָּׁ עֹולָּׁמֹות‪.‬‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫ְמזִ֥י ָּׁר ָּׁע֛ב ּולְ חֻּ ִ֥מי ֶ ַ֖רשֶ ף וְ ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי‬ ‫וכנגד יָּׁשֶ ת חשֶ ְך ִס ְתרֹו מתקיים‬ ‫(לב‪ ,‬כד')‬ ‫יָּׁשֶ ת אור גילויו‪.‬‬ ‫מובא במסכת ברכות (דף ה‪ְ ).‬מזִ֥י‬ ‫ואשר על כן יהיה יָּׁשֶ ת תיקון ל‬ ‫ָּׁר ָּׁע֛ב היינו יסורים‪ ,‬וְ ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי היינו‬ ‫ֶ ֵּ֑ת ִשי‪ .‬שכל כתלי החשיכה שנוצרו על‬ ‫מזיקין‪ּ ,‬ולְ חֻּ ִ֥מי ֶ ַ֖רשֶ ף שהם נמצאים‬ ‫ידי ֶ ֵּ֑ת ִשי‪ ,‬יאירו בכל העולמות על ידי‬ ‫בפסוק בתווך בין ְמזִ֥י ָּׁר ָּׁע֛ב ובין ֶ ֵ֣קטֶ ב‬ ‫יָּׁשֶ ת‪.‬‬ ‫ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי נדרשים לכאן ולכאן‪ .‬יש‬ ‫אומרים שהם יסורין כ ְמזִ֥י ָּׁר ָּׁע֛ב‪ ,‬ויש‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר על‬ ‫אומרים שהם מזיקין כ ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי‪.‬‬ ‫הפסוק יָּׁשֶ ת חֹ שֶ ְך ִס ְתרֹו ְס ִ ִֽביבֹותָּׁ יו‬ ‫ובכח התורה להתגבר הן על היסורין‬ ‫ֻּסכָּׁתֹו‪ ,‬שאור הסוכה מאיר כל הפינות‬ ‫הן על המזיקין‪ .‬וכפי שדרשו ר' יצחק‬ ‫האפילות שנחשכו על ידי ֶ ֵּ֑ת ִשי‪.‬‬ ‫ּובני ֶרשֶ ף‬ ‫וריש לקיש על הפסוק ְ‬ ‫יַגְ בִ יהּו עּוף‪ְ :‬בני ֶרשֶ ף שהם מזיקין‬ ‫[לר' יצחק] או יסורין [לריש לקיש]‬ ‫ותחת אשר תַ ש כחַ י' הספירות‪ ,‬הן‬ ‫יַגְ בִ יהּו‪ ,‬כלומר יעזבו את האדם ויבדלו‬ ‫נתקנות על ידי הסוכה‪ ,‬ועל ידי כך י'‬ ‫ממנו כאשר הוא עוסק בתורה‬ ‫הספירות שָּׁ בֹות להיות בחזקן באמרנו‬ ‫הנקראית עּוף‪.‬‬ ‫תיבו אושפיזין‪ .‬וכעין נוטריקון של‬ ‫תש'י‪.‬‬ ‫ואין עּוף אלא תורה שנאמר [משלי‬ ‫כג‪,‬ה'] הֲתָּׁ עִ יף עינֶיך בֹו וְ אינֶּנּו‪ .‬ופירש‬ ‫וזה שהביא בעל הטורים שלכך יו''ד‬ ‫רש''י שם‪ :‬אם תכפל וסגרת עיניך‬ ‫דיגדל נא‪ ,‬גדולה‪ .‬לומר לך זכור‬ ‫בתורה [וזה לשון עּוף‪ ,‬כעין העפעפים‬ ‫הנסגרים בעצימת עיניים] היא‬ ‫לאברהם שנסיתו בעשרה נסיונות‪.‬‬ ‫ורמז בזה התיקון שעל ידי האושפיזין‬ ‫משתכחת ממך‪[ .‬כלומר שהתורה‬ ‫בסוכה‪ ,‬כנ''ל‪.‬‬ ‫נקראית על שם תכונתה להיות נשכחת‬ ‫אם אין נלקחת ונלמדת]‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬היינו שם‬ ‫ויש ליתן את הדעת מדוע הוצרכו‬ ‫הַ שם השולט בחדש תשרי‪ ,‬היוצא‬ ‫חז''ל ללמוד שתורה מגינה מן היסורין‬ ‫מסופי התיבות‪:‬‬ ‫או מן המזיקין דוקא מלחומי רשף‪,‬‬ ‫ויראו אותה שרי פרעה הוא השם‬ ‫הנמצאים בתווך בין היסורין של ְמזִ֥י‬ ‫הק' והי"ה‪ .‬שהוא לשון שמחה‪ ,‬והם‬ ‫ָּׁר ָּׁע֛ב ובין המזיקין של ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי‪.‬‬ ‫חגי תשרי‪ ,‬שאין שמחה כשמחת‬ ‫התשובה והכפרה‪ ,‬וצילא דמהימנותא‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫בחג הסוכות‪.‬‬ ‫שלימוד זה הוא כעין שני הפסוקים של‬ ‫וְ יִ לָּׁמד מהמשך הפסוק‪ ,‬וַּיִ ְראּו אֹ תָּׁ ה‬ ‫ויהי בנסע הארון שָּׁ ם שָּׁ ם לו הכתוב‬ ‫סימניות של נ'ונ'ין הפוכים לפניהם‬ ‫פַרעה‬ ‫שָּׁ רי פ ְַרעֹ ה וַיְ הַ לְ לּו אתָּׁ ה אֶ ל ְ‬ ‫ולאחריהן בתורה‪ ,‬לומר לך שהתורה‬ ‫(בראשית י"ב ט"ו)‪ .‬שרי פרעה הם‬ ‫מפרידה בין פורענות לפורענות‪ .‬הכי‬ ‫שרי מעלה של שבעים אומות‪,‬‬ ‫נמי‪ ,‬עמלי התורה יפרידו בין פורענות‬ ‫ומהללים אותה‪ ,‬את שרה‪ ,‬המשולה‬ ‫לפורענות‪ ,‬בין פורענות דיסורין‬ ‫לכנסת ישראל‪ ,‬ככתוב שָּׁ ָּׁר ִתי‬ ‫לפורענות דמזיקין‪.‬‬ ‫בַ ְמ ִדינֹות‪( ,‬איכה א‪,‬א') על כל מעשיה‬ ‫הטובים‪ .‬והם התשובה בראש השנה‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫הכפרה ביום הכיפורים‪ ,‬ושמחת ד'‬ ‫המינים וישיבת הסוכה בסוכות ַועֲלִ יָּׁה‬ ‫הַ ְר ִנֵ֤ינּו גֹויִ םֵ֙ עַ ָּ֔מֹו ִ ִ֥כי דַ ם‪-‬עֲבָּׁ ָּׁ ַ֖דיו‬ ‫לרגל במועדים‪.‬‬ ‫יִ ֵּ֑קֹום וְ נָּׁקָּׁ םֵ֙ י ִ ֵָּׁ֣שיב לְ צָּׁ ָּׁ ָּ֔ריו וְ כִ ֶפִ֥ר‬ ‫אַ ְדמָּׁ ַ֖תֹו עַ ִֽמֹו (לב‪,‬מג')‬ ‫זה שאמר הפסוק‪ :‬הַ ְר ִנֵ֤ינּו גֹויִ םֵ֙ ָּ֔‬ ‫עַמֹו‪.‬‬ ‫כעין אז יאמרו בגויים הגדיל ה'‬ ‫הַ ְר ִנֵ֤ינּו גֹויִ םֵ֙ עַ ָּ֔מֹו‬ ‫לעשות עם אלה‪ .‬לומר לך ששמחת‬ ‫הרגלים היא מעין זמן הגאולה לעתיד‬ ‫פירש רש"י לאותו הזמן ישבחו‬ ‫לבא‪.‬‬ ‫האומות את ישראל‪ ,‬ראו מה ִשבְ חָּׁ ּה‬ ‫של אומה זו‪ ,‬שדבקו בהקב"ה בכל‬ ‫^^^^‬ ‫התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו‪,‬‬ ‫יודעים היו בטובו ובשבחו‪.‬‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫להחזירה לו לעת פטירתו מן העולם‪,‬‬ ‫ַוי ֵָּׁ֣בא משֶ֗ ה וַיְ דַ ֛בר אֶ ת‪ָּׁ -‬כל‪ִ -‬ד ְב ִ֥רי‬ ‫ואע''פ שידע במשה שלא יקבלה אליו‬ ‫ירה‪-‬הַ ַ֖זאת ְבאָּׁ זְנֵ֣י הָּׁ ָּׁעֵּ֑ם ַ֖הּוא‬‫הַ ִש ָּׁ ִֽ‬ ‫חזרה‪ .‬וכאומרו להקב''ה קחנה ותננה‬ ‫הֹושעַ ִבן‪-‬נִֽ ּון (לב‪ ,‬מד')‬ ‫וְ ִ֥‬ ‫למי שהמלך חפץ ביקרו‪.‬‬ ‫הֹושעַ ִבן‪-‬נִֽ ּון‪.‬‬ ‫ַ֖הּוא וְ ִ֥‬ ‫ולמדרש שאומר שהיתה זו היו''ד של‬ ‫בשימת לב‪ ,‬נכתב הושע ללא יו"ד‪.‬‬ ‫שרה אמנו עת קראה הקב''ה שָּׁ ָּׁרה ולא‬ ‫פירש רש''י‪ ,‬שבת של ְדיּו ְזגִ י היתה‪,‬‬ ‫שָּׁ ַרי‪ ,‬כמו כן בקש יהושע להחזירה‬ ‫[משה ויהושע שמשו כאחד]‪ ,‬נִ ְט ָּׁלה‬ ‫למי שנתנה לו ובלבד שלא ידבק בו‬ ‫רשות מזה [ממשה] וְ נִ ְת ָּׁנה לזה‬ ‫מאומה מן הגאוה‪.‬‬ ‫[ליהושע] (סוטה יג‪ ,):‬העמיד לו משה‬ ‫מתורגמן ליהושע שיהא דורש בחייו‪,‬‬ ‫ועוד י"ל על דרך הטעמים‪ַ֖ ,‬הּוא‬ ‫כדי שלא יאמרו ישראל בחיי רבך לא‬ ‫הֹושעַ ִבן‪-‬נִֽ ּון‪ ,‬לכאורה המילה ַ֖הּוא‬ ‫וְ ִ֥‬ ‫היה לך להרים ראש‪.‬‬ ‫מיותרת‪ ,‬ויכול לומר ויבא משה‬ ‫והושע‪ .‬מאי ַ֖הּוא‪.‬‬ ‫ולמה קוראו כאן הושע‪ ,‬לומר שלא‬ ‫זחה דעתו עליו‪ ,‬שאע"פ שניתנה לו‬ ‫אלא טעם הטיפחא יוכיח‪ ,‬שהמילה‬ ‫גְ דּו ָּׁלה‪ ,‬השפיל [יהושע] עצמו כאשר‬ ‫ַ֖הּוא היא בפני עצמה ולא בהכרח‬ ‫מתחלתו (ספרי) עכ''ל רש''י‪.‬‬ ‫מחוברת עם שלאחריה‪ ,‬ולכן על דרך‬ ‫הצח יש לומר שהכוונה להקב"ה‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יש להוסיף‬ ‫שכינויו "הוא"‪ .‬והוא בחינה עליונה‬ ‫הארה על הנאמר‪ ,‬שהיא אותה היו"ד‬ ‫של השגחה‪ ,‬בחינת האצילות כמובא‬ ‫של משה האיש עניו מכל אדם‪ ,‬וכתיב‬ ‫בשערי אורה לר' יוסף ג'יקאטלי‪.‬‬ ‫ענו‪ ,‬ללא יו''ד‪ ,‬שמשה לא רצה לכתבה‬ ‫משום ענותנותו‪ּ ,‬ונְתָּׁ נָּּׁה ליהושע‪ ,‬שזה‬ ‫וסוד הדבר הוא‪ ,‬שהיו"ד ניתנה‬ ‫דרכו של בעל הענוה שֶ ְמנַשא‬ ‫ליהושע להודיע שהשם אתו‪ .‬וכמובא‬ ‫ומעצים את זולתו‪ .‬ועתה תפש יהושע‬ ‫ברש''י פרשת שלח‪ ,‬שאמר לו משה‬ ‫את אומנותו של רבו‪ ,‬ובקש להשמיטּה‬ ‫ליהושע י‪-‬ה יושיעך מעצת מרגלים‪.‬‬ ‫ממנו על מנת להחזירה לו‪ ,‬ולכן נקרא‬ ‫ולכן אינה מורה על גאווה‪ ,‬כי ניתנה‬ ‫הֹוש ַע ללא יו''ד‪ .‬שעתה רצה‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫וְ גַעְ גּועִ ים‪ ,‬כגון‪ :‬נִ כְ ְספָּׁה וְ גַם כָּׁלְ תָּׁ ה‬ ‫לו לצורך‪ .‬אבל עתה שנאמר במפורש‬ ‫נַפְ ִשי לְ חַ צְ רֹות ה'‪.‬‬ ‫הֹושעַ ִבן‪-‬נִֽ ּון‪,‬‬‫שה' אתו‪ ,‬ככתוב ַ֖הּוא וְ ִ֥‬ ‫לכן אין צריך כאן תוספת של יו"ד‬ ‫וכן מצינו שהיא מלשון חֶ ְמדָּׁ ה‪ .‬כמו‬ ‫בשמו‪ .‬שהרי גלוי לעין כל שעתה ה'‬ ‫אֱלהים בַ יֹום‬ ‫ִ‬ ‫בבריאת העולם וַיְ כַל‬ ‫הֹושעַ ִבן‪-‬נִֽ ּון‪.‬‬ ‫אתו‪ ,‬שנאמר ַ֖הּוא וְ ִ֥‬ ‫עָּׁ שָּׁ ה‪,‬‬ ‫אֲ שֶ ר‬ ‫הַ ְש ִביעִ י ְמלַאכְ תֹו‬ ‫ומתרגמינן (בירושלמי) וַיְ כַל חָּׁ מַ ד‪.‬‬ ‫ולאחר מותו של משה‪ ,‬שוב ניתנה‬ ‫ואשר על כן נקראת השבת חמדת‬ ‫היו''ד ליהושע ע''י הקב''ה‪ ,‬להודיע‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫שהוא עִ מֹו מכל מקום‪ ,‬ובכל מקום‪.‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬יש לומר בענינינו‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שזכות שרה תלווהו מחד‪,‬‬ ‫שמשה אמר את דבריו אלה האחרונים‬ ‫וזכות משה תלווהו מאידך ויהיו כל‬ ‫לפני מותו מתוך חמדת התורה ומתוך‬ ‫העולם חלים ויראים מפניו‪.‬‬ ‫חמדתם של ישראל‪ ,‬ומתוך חמדת‬ ‫השכינה הק'‪.‬‬ ‫ובזה הנחיל את עריבות ומתיקות‬ ‫^^^^‬ ‫התורה בפיות צאצאי עם ישראל‬ ‫וַיְ ַכֵ֣ל משֶ֗ ה לְ דַ ֛בר אֶ ת‪ָּׁ -‬כל‪-‬הַ ְדבָּׁ ִ ִ֥רים‬ ‫לדורותם‪.‬‬ ‫הָּׁ ַ֖אלֶּה אֶ ל‪-‬כָּׁל‪-‬יִ ְש ָּׁר ִֽאל (לב‪ ,‬מה')‬ ‫^^^^‬ ‫על דרך הפשט‪ ,‬וַיְ ַכֵ֣ל הוא מלשון‬ ‫גמר וסיום‪ .‬כגון‪ :‬כִ לָּׁה לְ דַ בר‪.‬‬ ‫ִּ֠כִ י ִֽלא‪-‬דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ִ֥רק הּואֵ֙ ִמ ֶָּ֔כם כִ י‪ַ֖ -‬הּוא‬ ‫יכֵּ֑ם‪[ .‬לב‪,‬מז']‬ ‫חַ י ֶ‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ ,‬ירמזון ִאלּין‬ ‫ִמ ַלּיָּׁא בענין עריבות מתיקות וחמדת‬ ‫על דרך הפשט יכוון הכתוב לתורה‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬כמובא בפסוק שלפניו‪ :‬לִ ְש ֵ֣מר‬ ‫תֹורה הַ ִֽזאת‪:‬‬‫ַ ִֽלע ֲָּ֔שֹות אֶ ת‪-‬כָּׁל‪ִ -‬ד ְב ַ֖רי הַ ָּׁ ִ֥‬ ‫שכן מצינו שלשון וַיְ ַכֵ֣ל הוא מלשון‬ ‫{מז} ִּ֠כִ י ִֽלא‪-‬דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ִ֥רק הּואֵ֙ ִמ ֶָּ֔כם וגו'‪.‬‬ ‫כִ יסּופִ ים‪ ,‬הִ ְתאַ ּוּות‪ ,‬ע ְֶרגָּׁה‪ ,‬חֶ ְמדָּׁ ה‬ ‫ומאי ִ֥רק הּואֵ֙ ִמ ֶָּ֔כם‪ ,‬מה שהתורה‬ ‫מלאה כל טוב זה ִמ ֶָּ֔כם‪ ,‬שאתם לומדים‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫יש ליתן את הדעת מדוע יִ קָּׁ רא הר‬ ‫בה ומפלפלים בה‪ ,‬ומחדשים בה‪ .‬ולכן‬ ‫אלו‪:‬‬ ‫שמות‬ ‫בשני‬ ‫זה‬ ‫אמר רק בלי יוד‪ .‬כי לא בשמים היא‪.‬‬ ‫הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים וְ הַ ר‪-‬נְ בֹו‪.‬‬ ‫אלא בפיך ובלבבך לעשותו‪.‬‬ ‫והרי בפרשת פנחס [במדבר כז‪ ,‬יב'יג']‬ ‫אלא שמצד הלשון היה ראוי לומר‬ ‫שם קוראו הכתוב הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים‬ ‫היא‪ ,‬ולא הוא‪ .‬כזה‪ :‬כִִּ֠ י ִֽל ֹא‪-‬דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ֵ֥רק‬ ‫בלבד‪ַ :‬ו ָּ֤י ֹאמֶ ר ה' אֶ ל‪-‬מֹ שִֶ֔ ה עֲלֵ֛ה אֶ ל‪-‬‬ ‫היא [התורה] ִמ ִֶ֔כם‪ .‬ומאי "הּוא"‬ ‫ֲשר‬ ‫ַהֵ֥ר ָּׁ ִֽהעֲבָּׁ ִ ַ֖רים הַ זֶ ֹּ֑ה ְּוראה אֶ ת‪-‬הָּׁ ִ֔ ָּׁא ֶרץ א ֶ ֵ֥‬ ‫דקאמר הכתוב‪.‬‬ ‫נ ַ ַָּׁ֖ת ִתי לִ בְ נֵ֥י י ְִש ָּׁר ִֽאל‪ :‬וְ ָּׁר ִ ֵּ֣איתָּׁ ה אֹ ִ֔ ָּׁתּה‬ ‫ֲשר‬‫וְ ֶ ִֽנאֱסַ פְ ָּׁ ֵ֥ת אֶ ל‪-‬ע ֶ ַַ֖מיך גַם‪ֹּ֑ ָּׁ -‬אתָּׁ ה ַ ִֽכא ֶ ֵ֥‬ ‫לכן‪ ,‬לעומקו של מקרא יש לדרוש‪:‬‬ ‫ֶ ִֽנא ֱַסַ֖ף ַ ִֽאה ֲֵ֥רֹ ן אָּׁ ִ ִֽחיך‪.‬‬ ‫הּואֵ֙ כוונתו להקב''ה‪ .‬שאין הקב''ה‬ ‫ריק מכם‪ ,‬שלא תגעל נפשו אתכם‪,‬‬ ‫על דרך הפשט נקרא הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים‪,‬‬ ‫וכביכול ח"ו יתרוקן מכם‪ .‬כי הוא‪,‬‬ ‫שממנו אפשר לעבור לארץ ישראל‪.‬‬ ‫יכֵּ֑ם‪ .‬ומה שאמר‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כִ י‪ַ֖ -‬הּוא חַ י ֶ‬ ‫ואמנם על כן חשב משה שהותר נדרו‬ ‫דָּׁ ָ֨ ָּׁבר‪ ,‬כוונתו דיבור הקב''ה‪ .‬שבכל‬ ‫כמבואר ברש"י‪ ,‬וכאילו כתוב כאן הר‬ ‫דיבור ודיבור תמצא טעמים לכאן‬ ‫הַ מַ עֲבָּׁ ִרים‪ .‬וכן פרש הרמב"ן‪ .‬מפני‬ ‫ולכאן ולעולם אינו דיבור ריק‪ ,‬כי כן‬ ‫שהוא על מַ עְ ְברֹות הירדן ומשם‬ ‫צֻּּוינּו לדרוש על כל תג ותג תלי תלים‬ ‫ַי ַע ְברּו אל ארץ כנען‪.‬‬ ‫של הלכות‪ ,‬מוסר ויראת שמים‪,‬‬ ‫והנהגה טובה של הקב''ה‪ ,‬להדריכנו‬ ‫והכלי יקר פרש על פי רש"י לפי‬ ‫ולנחותנו בדרך‪ .‬ובכך מתקיים המשך‬ ‫שנאמר למעלה והַ ֲעבַ ְרתֶ ם את נחלתו‬ ‫הפסוק כִ י‪ַ֖ -‬הּוא חַ ייכֶ ֵּ֑ם‪.‬‬ ‫לבתו‪ ,‬שלכך נאמר והעברתם ללמדך‬ ‫שכל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה‬ ‫^^^^‬ ‫מלא עליו ֶע ְב ָּׁרה‪ ,‬ובכך תירץ גם מדוע‬ ‫נסמכה פרשה זו להעברת נחלה‪.‬‬ ‫ע ֲֵ֡לה אֶ ל‪-‬הַ ֩ר הָּׁ עֲבָּׁ ִ ָ֨רים הַ ֶֶּ֜זה הַ ר‪-‬נְ ֗בֹו‬ ‫ֲשר עַל‪-‬פְ נֵּ֣י יְר ֹּ֑חֹו‬ ‫מֹואב א ֶ ַ֖‬ ‫אֲשֶ ר בְ ֶ ֵּ֣א ֶרץ ִ֔ ָּׁ‬ ‫ולעומקו של מקרא י"ל על דרך‬ ‫ְּוראהֵ֙ אֶ ת‪ֵּ֣ ֶ -‬א ֶרץ כְ ִַ֔נעַן אֲשֶָ֨ ר א ֲִנֵ֥י נֹ ֵ֛תן‬ ‫הצח‪ ,‬שלכן קרא לו הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים ולא‬ ‫ִש ָּׁר ַ֖אל ַל ֲאח ָֻּּׁזִֽה‪( :‬לב‪ ,‬מט')‬‫לִ בְ נֵ֥י י ְ‬ ‫הר הַ מַ עֲבָּׁ ִרים‪ ,‬שלא הכל עוברים בו‪.‬‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫הנשמות‪[ ,‬כהגהת "צדיק כתמר"]‪.‬‬ ‫כגון משה‪ ,‬שהרי לא יעבור בו לארץ‬ ‫ונקרא הָּׁ עֲבָּׁ ִרים מלשון עיבור נשמת‬ ‫ישראל‪ .‬ולכן נשמטה האות "מ"‬ ‫הצדיק בכלל בני ישראל‪ .‬וכדרך‬ ‫מהַ מַ עֲבָּׁ ִרים [כביכול רמז למשה‬ ‫שקראו חז''ל לחכם הגדול בדורו‬ ‫שאינו עובר בו לארץ ישראל] ונשאר‬ ‫"משה שפיר קאמרת"‪[ .‬שבת קא‪:‬‬ ‫הר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים‪ .‬שהוא כביכול הר ֶעבְ ָּׁרה‬ ‫ביצה לח‪ :‬סוכה לט‪.]:‬‬ ‫וזעם על אשר לא קדשו שמו במי‬ ‫מריבה‪ ,‬אלא שעל ידי כך שמשה נקבר‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬על פי התרגום‪,‬‬ ‫בהר העברים ע ְָּׁב ָּׁרה ממנו הָּׁ ע ְֶב ָּׁרה‪,‬‬ ‫שֶ עֲבָּׁ ִרים הוא כינוי לגבולות‪ .‬והרי‬ ‫וְ הָּׁ ע ְָּׁב ָּׁרה להיות מכוונת כנגד פעור‬ ‫נגזר על משה רבנו לא להכנס לארץ‪,‬‬ ‫הנמצא ממולו‪.‬‬ ‫אך על ידי כך שבקשו בני גד ובני‬ ‫ראובן את נבו [במדבר לב‪,‬ג']‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬על דרך הצח ששני‬ ‫והתרגום קורא לו בית קבורתא‬ ‫השמות נבו והעברים הם מלשון‬ ‫דמשה‪ ,‬על ידי כך זכה משה רבנו‬ ‫נבואה‪ .‬נבו הוא מלשון נבואה‬ ‫להיות קבור בתחום ארץ ישראל‪ .‬לכן‬ ‫הנאצלת על הנביא עוד בטרם הוא‬ ‫עַברי‬ ‫נקרא עֲבָּׁ ִרים‪ ,‬שהוא מכיל את מַ ְ‬ ‫מתנבא‪ ,‬והעברים מלשון נבואה על‬ ‫הגבול של הארץ‪.‬‬ ‫שם שֶ דְ בַ ר ה' עֹובר דרך צנורו של‬ ‫הנביא לומר לעם את דברי ה'‪ ,‬בעת‬ ‫ועוד י"ל על דרך הרמז‪ ,‬שלכן הר‬ ‫שהוא מתנבא‪.‬‬ ‫נבו נקרא גם הר העברים‪ ,‬שהרי נבו‬ ‫היה שם של עבודה זרה ושאר הערים‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬על דרך הסוד‪ ,‬שנקרא‬ ‫שהיו שם היו מּוסַ בֹות שם‪ ,‬ששינו‬ ‫הר נבו הר העברים על שם שמכאן‬ ‫שמם מעבודה זרה למעליותא‪ .‬ואת‬ ‫תעבור נשמת משה לעולם הנשמות‪.‬‬ ‫"נבו" לא שינו לשם אחר‪ .‬שהיה‬ ‫והוא גם מלשון נבוא‪ .‬כאומרו נָּׁבֹואָּׁ ה‬ ‫אפשר לשנות את השם נְ בֹו לנְ בֹוא‪,‬‬ ‫שעריך‪.‬‬ ‫על שם הנבואה של משה‪ ,‬אלא שאמר‬ ‫לו הקב"ה "כִ י ִמ ֶּנגֶד ִת ְראֶ ה אֶ ת הָּׁ אָּׁ ֶרץ‬ ‫ונקרא הר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים לשון רבים שכל‬ ‫וְ שָּׁ מָּׁ ה לא תָּׁ בֹוא אֶ ל הָּׁ אָּׁ ֶרץ אֲשֶ ר אֲנִ י‬ ‫נשמות עם ישראל אחודות וקשורות‬ ‫נֹ תן לִ בְ ני י ְִש ָּׁראל" ואם היה מסב שם‬ ‫בנשמת משה רבנו והוא סוד עיבור‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫ע ֲֵ֡לה ְּוראהֵ֙ הם שני שמות ק' מע"ב‬ ‫המקום לנבוא היה זה לעג לרש שאמר‬ ‫שמות היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא‬ ‫לו ושמה לא תבוא‪ .‬לכן הסבו את שמו‬ ‫ויט [שמות יד‪ ,‬יט‪-‬כא']‪.‬‬ ‫של נבו להיות נקרא הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים‪.‬‬ ‫וכמבואר בלעומקו של מקרא לפר'‬ ‫אלא שגם בזה יש קצת גנאי שנאמר לו‬ ‫וילך‪ ,‬כי שני מלאכים ליווהו למשה‬ ‫למשה כִ י‪ִ֥ -‬לא ַ ִֽתע ֲַ֖בר אֶ ת‪-‬הַ ּי ְַר ֵ֥דן הַ ֶזִֽה‪,‬‬ ‫בלכתו אל כל ישראל‪ ,‬ועתה בעלותו‬ ‫לכן נשאר גם השם נבו‪ .‬כי בִ ְשרֹו‬ ‫ההרה טרם עלייתו השמימה‪ ,‬מתלווים‬ ‫הקב''ה בנבואה שאמנם אינו עובר‬ ‫אליו עוד שני מלאכים ע ֲֵ֡לה ְּוראהֵ֙ ‪.‬‬ ‫לארץ הגשמית אבל עובר הוא לארץ‬ ‫עלה הוא המלאך הממונה על כל‬ ‫העליונה הרוחנית‪ .‬ולכן כתוב נבו ולא‬ ‫עליות שבתורה (כגון עליית הענן‬ ‫נבוא כי עד כאן תבוא בלי אל"ף‬ ‫מעל המשכן‪ ,‬עליית ענן הקטרת)‪,‬‬ ‫המורה על אלופו של עולם השוכן‬ ‫וראה הוא המלאך הממונה על כל‬ ‫בארץ‪ ,‬וגם נקרא הר העברים שכן‬ ‫חזיונות וראיות שמראה הקב"ה‬ ‫עובר הוא מכאן לארץ העליונה‪.‬‬ ‫לנביאיו‪ ,‬למרחוק‪ .‬כגון שהראה למשה‬ ‫את הארץ לגבולותיה והראה לו כל‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬שנקרא הר נבו הר‬ ‫הדורות עד הים האחרון ודרשו עד‬ ‫העברים על שם שעל ידי מקום‬ ‫היום האחרון‪.‬‬ ‫מנוחתו כאן הרי הוא מעביר את‬ ‫מנהיגותו ליהושע‪.‬‬ ‫והם המלאכים שנצטוו ללוותו למשה‬ ‫^^^^‬ ‫בעלייתו זו האחרונה‪ ,‬ע ֲֵ֡לה ְּוראהֵ֙ ‪.‬‬ ‫ע ֲֵ֡לה אֶ ל‪-‬הַ ֩ר הָּׁ עֲבָּׁ ִ ָ֨רים הַ ֶֶּ֜זה הַ ר‪-‬נְ ֗בֹו‬ ‫^^^^‬ ‫ֲשר עַל‪-‬פְ נֵּ֣י יְר ֹּ֑חֹו‬‫מֹואב א ֶ ַ֖‬ ‫אֲשֶ ר בְ ֶ ֵּ֣א ֶרץ ִ֔ ָּׁ‬ ‫ְר ֵ֣אּו | עַ תָּׁ֗ ה ִ ֵ֣כי אֲ ִנֵ֤י אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא וְ ִ֥אין‬ ‫ְּוראהֵ֙ אֶ ת‪ֵּ֣ ֶ -‬א ֶרץ כְ ִַ֔נעַן אֲשֶָ֨ ר א ֲִנֵ֥י נֹ ֵ֛תן‬ ‫אֱלהים עִ מָּׁ ִ ֵּ֑די אֲ ִנִ֧י אָּׁ ִ ֵ֣מית וַאֲ חַ ֶ֗יה‬‫ִ ַ֖‬ ‫ִש ָּׁר ַ֖אל ַל ֲאח ָֻּּׁזִֽה (לב‪ ,‬מט')‪.‬‬ ‫לִ בְ נֵ֥י י ְ‬ ‫מָּׁ ֵַ֙ח ְצ ִתיֵ֙ וַאֲ ִנֵ֣י אֶ ְרפָָּּׁ֔ א וְ ִ֥אין ִמי ִ ַָּׁ֖די‬ ‫מַ ִ ִֽציל‪( :‬לב‪,‬לט')‬ ‫על דרך הסוד‪,‬‬ ‫אֱלהים עִ מָּׁ ִ ֵּ֑די‬ ‫אֲ ִנֵ֤י אֲנִ יֵ֙ ָּ֔הּוא וְ ִ֥אין ִ ַ֖‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫שהיא מידת הרחמים השולטת בשמי‬ ‫פירש רש"י על פי הפשט שאין מי‬ ‫שמים עליונים‪ ,‬כעין מקור עליון‬ ‫שיכול לעמוד בדרכי‪.‬‬ ‫משם ירידת שפע הרחמים‪.‬‬ ‫מדוע יאמר‬ ‫ועדין יש לשאול‬ ‫וכן מובא שם עוד‪ ,‬כי השלש‬ ‫פעמַ יִ ם "אני"‪ .‬אֲ ִנֵ֤י אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא‪.‬‬ ‫ראשונות בתפילת שמונה‪-‬עשרה הן‬ ‫כנגד מידת ה"אני"‪ ,‬והשלש אחרונות‬ ‫ולעומקו של מקרא על פי הסוד‪,‬‬ ‫בתפילת שמונה‪-‬עשרה הן כנגד מידת‬ ‫יש לומר אני הוא השם הקדוש של‬ ‫"הוא"‪ ,‬והברכות האמצעיות הן כנגד‬ ‫רחמים [היוצא מע''ב שמות היוצאים‬ ‫מידת "אתה"‪ ,‬שהוא הצינור להורדת‬ ‫מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשת‬ ‫השפע‪ .‬ובתפילתנו יש בכוחנו לפעול‬ ‫בשלח‪ ,‬כנ''ל] וכעין מה שהורונו לומר‬ ‫ישועות להורדת שפע הרחמים ממקור‬ ‫בסוכות "אני והו" הושיעה נא‪.‬‬ ‫"הוא" העליון דרך צינור ה"אתה"‪,‬‬ ‫והפסוק צירף שם זה "אני"‪ ,‬לשם הק'‬ ‫אל תחתיות ארץ אל השגחת ה' בארץ‬ ‫"הוא"‪ ,‬שהוא מידת השם הקדוש‬ ‫במידת ה"אני"‪.‬‬ ‫"אהיה אשר אהיה"‪ ,‬כמובא בספר‬ ‫שערי אורה להרב יוסף ג'יקיטלי‪,‬‬ ‫ובאומרו "אני" כוונתו לצירוף של‬ ‫ו"הוא" היא מידת הרחמים העליונים‬ ‫"אני הוא"‪" .‬אני" היא מידת הרחמים‬ ‫אשר אין עמהם דין‪ ,‬ולכן אמר וְ ִ֥אין‬ ‫המתגלה בארץ‪ ,‬היא היא מידת‬ ‫להים עִ מָּׁ ִ ֵּ֑די‪ .‬שכך יהיה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫ֱא ִ ַ֖‬ ‫הרחמים הנשפעת ממידת "הוא"‬ ‫שלא יהיה מעורב בהנהגתי כל דין‪.‬‬ ‫שבשמי שמים עליונים‪ ,‬והכל חטיבה‬ ‫אלא הכל רחמים מרובים מכתר‬ ‫אחת של רחמים‪.‬‬ ‫עליון‪ ,‬ממקום רּום הַ חֹולָּׁם הַ נִכְ סָּׁ ף שָּׁ ם‬ ‫אֶ ֱהיֶה לְ עת ֶנאֱסָּׁ ף‪ ,‬מאדני ההוי'ה אליו‬ ‫הטעמים יוכיחו‪,‬‬ ‫ועל דרך הצח‪,‬‬ ‫אֶ הֱמָּׁ יָּׁה‪.‬‬ ‫אֲנֵ֤י אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא‪ ,‬שה"אֲ ִנֵ֤י" הראשון‬ ‫ִ‬ ‫מוטעם במהפך‪ ,‬והמלים אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא‬ ‫ועוד מובא שם בספר שערי אורה‬ ‫מוטעמים בפשטא זקף קטן‪ ,‬שהם‬ ‫שמידת "אני" היא מידת הרחמים‬ ‫נקראים כולם כעין חטיבה אחת‪.‬‬ ‫השולטת בארץ‪ ,‬כעין השגחה פרטית‬ ‫על נבראיו‪ ,‬והיא כנגד מידת "הוא"‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫ניתנו למלאכי השרת‪ ,‬רשות להציץ‬ ‫המהפך ב"אני" הראשון ירמוז על‬ ‫מעבר לפרגוד‪.‬‬ ‫הפיכת הרוגז לרחמים‪ ,‬הפשטא באני‬ ‫וה‪ 55 -‬הנותרים אין להם למלאכי‬ ‫השני ירמוז על התפשטות הרחמים‪,‬‬ ‫השרת רשות להציץ בהם אלא רק‬ ‫והזקף ירמוז על צינור השפע של‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫הרחמים הזקוף ועומד להוריד השפע‬ ‫משמי שמים עליונים לתחתיות ארץ‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬כל חומש דברים יחד הם ‪955‬‬ ‫כנ''ל‪.‬‬ ‫פסוקים‪ 900 .‬מהפסוקים פותחים‬ ‫שערי שמים לכלל המלאכים‪ ,‬אבל ‪55‬‬ ‫וכעין זה מצאנו באמירת ההלל‪:‬‬ ‫פסוקים מהפסוק ראו כי אני אני הוא‬ ‫המגביהי לשבת המשפילי לראות‬ ‫ואילך הם רק לישראל‪ .‬רק להם‬ ‫בשמים ובארץ‪ .‬למרות שהם שני‬ ‫ניתנה הרשות להציץ מעבר לפרגוד‪.‬‬ ‫פסוקים‪ ,‬יש לערבם זה בזה ולומר‪ :‬אף‬ ‫והם יחודיים לישראל עמו בלבד‪ .‬עד‬ ‫על פי שהוא המגביהי לשבת בשמים‪,‬‬ ‫כאן דבריו‪.‬‬ ‫כנגד מידת "הוא" העליונה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫גם המשפילי לראות בארץ‪ ,‬כנגד‬ ‫וכאומרם ז''ל [מדרש רבה]‬ ‫מידת ה"אני"‪.‬‬ ‫כשאומרים על הפסוק כעת יאָּׁ מר‬ ‫זה שנאמר‪ְ :‬ר ֵ֣אּו | עַתָּׁ֗ ה ִ ֵ֣כי ֲא ִנֵ֤י אֲנִ יֵ֙‬ ‫לישראל מה פעל אל שישראל בדרגה‬ ‫ָּ֔הּוא‪.‬‬ ‫והמלאכים‬ ‫מהמלאכים‬ ‫למעלה‬ ‫שואלים את ישראל מה פעל אל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ודרגה זו של ישראל למעלה מן‬ ‫המלאכים הם משיגים ב ‪ 55‬הפסוקים‬ ‫עוד מובא במדרש פליאה ראו עתה‬ ‫אחרונים של החומש מפסוק ראו כי‬ ‫כי אני אני הוא‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ :‬הן‬ ‫אני אני הוא‪ ,‬עקב שמחת החגים אשר‬ ‫לה' אלקינו השמים ושמי השמים‪.‬‬ ‫הם שרויים בימים אלה‪ .‬שהשמחה‬ ‫שוברת הקליפות והמחיצות ומעלה את‬ ‫וביאור הענין על ידי האר"י ז"ל‪ .‬ה"ן‬ ‫האדם לדרגה עליונה אפי' יותר מן‬ ‫בגימ' ‪ ,55‬השמים בגימ' ‪( .955‬מ"ם‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫סופית היא ‪ 600‬במנצפך)‪ .‬ורצונו‬ ‫^^^^‬ ‫לומר שיש ‪ 955‬עולמות‪ .‬מהם ‪900‬‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫ֲשר ַעל‪-‬פְ נֵּ֣י יְ ר ֹּ֑חֹו‪ ,‬הוא גבוה‬ ‫העברים‪ ,‬א ֶ ַ֖‬ ‫{מח} ַו ְידַ בָ֤ר יהו'ה אֶ ל‪-‬מֹ שִֶ֔ ה בְ עֶ ֵ֛צֶ ם‬ ‫מעל גבוה‪ ,‬גבוה מעַ ל אֲשֶָ֨ ר ְמעַלְ ֶּ֜ ֶתם‬ ‫הַ ּיֵ֥ ֹום הַ זֶ ַ֖ה לאמִֹֽ ר‪{ :‬מט} ע ֲֵ֡לה אֶ ל‪-‬הַ ֩ר‬ ‫ֲשר ִֽל ֹא‪-‬קִ דַ ְשתֶ ם‪.‬‬ ‫וגבוה מ ַעל א ֶ ָ֤‬ ‫מֹואב‬‫ָּׁ ִֽהעֲבָּׁ ִ ָ֨רים הַ ֶֶּ֜זה הַ ר‪-‬נְ בֶׁ֗ ֹו אֲשֶ ר בְ ֶ ֵּ֣א ֶרץ ִ֔ ָּׁ‬ ‫ֲשר עַל‪-‬פְ נֵּ֣י יְר ֹּ֑חֹו ְּוראה אֶ ת‪ֵּ֣ ֶ -‬א ֶרץ כְ ִַ֔נעַן‬ ‫א ֶ ַ֖‬ ‫^^^^‬ ‫אֲשֶָ֨ ר א ֲִנֵ֥י נֹ ֵ֛תן לִ בְ נֵ֥י י ְִש ָּׁר ַ֖אל ַ ִֽל ֲאח ָֻּּׁזִֽה‪:‬‬ ‫ֲשר אַ תָּׁ ה ע ֶ ֵ֣לה שִָּׁ֔ מָּׁ ה‬ ‫{נ} ּו ֶֻּׁ֗מת בָּׁ הָּׁ ר א ֶ ָ֤‬ ‫שמָּׁ הֵ֙‬ ‫ִ ִ֥כי ִמנֶ ֶַּ֖֖גֶד ִת ְר ֶ ֵ֣אה אֶ ת‪-‬הָּׁ ָּׁ ֵּ֑א ֶרץ וְ ָּׁ ֵ֙‬ ‫וְ ִֽהאָּׁ ַ֖סף אֶ ל‪-‬ע ֶ ַֹּ֑מיך ַ ִֽכאֲשֶ ר‪ֵ֞ -‬מת ַ ִֽאה ֲָ֤רֹ ן‬ ‫ֵ֣לא תָּׁ ָּ֔בֹוא אֶ ל הָּׁ ָ֕ ָּׁא ֶרץ אֲ שֶ ר אֲ ִנִ֥י נ ַ֖תן‬ ‫אָּׁ ִָ֨חיך בְ הֵֹּ֣ ר הָּׁ ִ֔ ָּׁהר וַּי ָּׁ ַ֖אסֶ ף אֶ ל‪-‬ע ָּׁ ִַֽמיו‪:‬‬ ‫לִ ְבנִ֥י יִ ְש ָּׁר ִֽאל‪( :‬לב‪,‬נב')‬ ‫{נא} עַ ל ֩ אֲשֶָ֨ ר ְמעַלְ ֶּ֜ ֶתם ִֶׁ֗בי בְ תֹוְך בְ נֵּ֣י‬ ‫שמָּׁ הֵ֙ ֵ֣לא תָּׁ ָּ֔בֹוא אבל אתה כן בא אל‬ ‫וְ ָּׁ ֵ֙‬ ‫י ְִש ָּׁר ִ֔אל בְ ִֽמי‪ְ -‬מ ִר ַיבֵ֥ת קָּׁ ַ֖דש ִמדְ בַ ר‪ֹּ֑ ִ -‬צן ַעֵ֣ל‬ ‫הארץ העליונה‪ ,‬כפירושו של אוה"ח‬ ‫אֹותי בְ ַ֖תֹוְך בְ נֵ֥י‬ ‫ִִ֔‬ ‫ֲשר ִֽל ֹא‪-‬קִ דַ ְשתֶ ם‬ ‫א ֶ ָ֤‬ ‫הק' בפרשת כי תבוא‪ .‬היא הארץ‬ ‫י ְִש ָּׁר ִֽאל‪{ :‬נב} ִ ֵ֥כי ִמּנֶ ֶַּ֖֖גֶד ִת ְר ֶ ֵּ֣אה אֶ ת‪-‬‬ ‫העליונה אֲ שֶ ר אֲ ִנִ֥י נ ַ֖תן לִ ְבנִ֥י יִ ְש ָּׁר ִֽאל‬ ‫הָּׁ ָּׁ ֹּ֑א ֶרץ וְ שָָּׁ֨ מָּׁ ה ֵּ֣ל ֹא תָּׁ בִ֔ ֹוא אֶ ל‪-‬הָּׁ ָּ֕ ָּׁא ֶרץ‬ ‫בעולם התיקון בעולם הנשמות‪,‬‬ ‫אֲשֶ ר‪-‬א ֲִנֵ֥י נֹ ַ֖תן לִ בְ נֵ֥י י ְִש ָּׁר ִֽאל‪:‬‬ ‫ולעתיד לבא היא ארץ הַ ְת ִחיָּׁה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח הוא פסוק נ"ב פסוק‬ ‫בשימת לב‪ ,‬יש בפסוקים הנ''ל‬ ‫ב"ן‪ ,‬גימטרי'ה אליה"ו ‪ ,‬יבוא ויגאלנו‬ ‫ארבע פעמים לשון על‪ :‬ע ֲֵ֡לה וגו'‬ ‫מהרה‪ ,‬ואתו בארץ התחיה שבעת‬ ‫שר וגו'‪[ .‬פסוק‬ ‫ע ֶ ֵ֣לה‪ַ ,‬על ֩ ֲאשֶָ֨ ר‪ַ ,‬עֵ֣ל ֲא ֶ ֵ֤‬ ‫נב']‪.‬‬ ‫הרועים אברהם יצחק ויעקב משה‬ ‫אהרון יוסף ודוד‪ ,‬הם האושפיזין‬ ‫המתגלים אלינו מדי שנה בשנה בסוכת‬ ‫והם כנגד ארבע עולמות אבי''ע‪,‬‬ ‫השלום‪ ,‬עד התגלותם בסוכת עורו של‬ ‫אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשייה‪.‬‬ ‫לויתן ובבנין בית המקדש השלישי‬ ‫שבהם מטפס ועולה משה רבנו מעולם‬ ‫שיבנה בב"א‪.‬‬ ‫העשייה ועד עולם האצילות שם כסא‬ ‫הכבוד‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫בכל העליות האלו‪ ,‬מנחמו הקב"ה‬ ‫כאומרו‪ :‬מה שאתה עולה אל הר‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫להפטרת האזינו‬ ‫להפטרת האזינו‬ ‫בשאר השנים וַיְ דַ בר דָּׁ וִ ד‬ ‫כאשר פרשת האזינו חלה בין ראש‬ ‫השנה ליום כיפר‪ ,‬היינו בעשי''ת‬ ‫שמואל [ב] פרק כ''ב‬ ‫פסוקי ההפטרה‬ ‫הפטרת שובה‬ ‫{א} ַויְדַ בר דָּׁ וִ ד לַיהו'ה אֶ ת ִדבְ רי הַ ִש ָּׁירה‬ ‫הַ ז ֹאת בְ יֹום הִ צִ יל יהו'ה אֹ תֹו ִמכַף כָּׁל אֹ יְבָּׁ יו‬ ‫שּובָּׁ ה יִ ְש ָּׁראל עַד ה' אֱלהֶ יָך כִ י‬ ‫ּומכַף שָּׁ אּול‪{ :‬ב} ַוּי ֹאמַ ר יהו'ה סַ לְ עִ י‬ ‫ִ‬ ‫ֲֹונִֶָּֽ֖ך‪( :‬הושע‪ ,‬יד‪ ,‬ב')‬ ‫כָּׁשַ לְ תָּׁ בַ ע ֶ‬ ‫צּורי אֶ חֱסֶ ה‬ ‫ּומפַלְ טִ י לִ י‪{ :‬ג} אֱלהי ִ‬ ‫ּומצֻּדָּׁ ִתי ְ‬ ‫ְ‬ ‫נּוסי מֹ ִשעִ י‬ ‫ּומ ִ‬‫בֹו מָּׁ גִ ּנִי וְ קֶ ֶרן י ְִשעִ י ִמ ְשגַבִ י ְ‬ ‫עַד ה' אֱלהֶ יָך עַד‪ ,‬ועד בכלל‪ .‬עד‬ ‫מחָּׁ מָּׁ ס תֹ ִשע ִני‪{ :‬ד} ְמ ֻּהלָּּׁל אֶ קְ ָּׁרא יהו'ה‬ ‫כסא הכבוד‪ .‬וזאת כִ י כָּׁשַ לְ תָּׁ‬ ‫ּומאיְ בַ י ִאּוָּׁשעַ‪{ :‬ה} כִ י ֲא ָּׁפ ֻּפנִי ִמ ְשבְ רי‬ ‫בַ ע ֲֶֹונִֶָּֽ֖ך‪ .‬שהתשובה מתחתיות ארץ‬ ‫מָּׁ וֶת ַנחֲלי בְ לִ ַּיעַל יְבַ ֲע ֻּת ִני‪{ :‬ו} חֶ בְ לי ְשאֹול‬ ‫סַ ֻּב ִני קִ ְד ֻּמנִי מֹ קְ שי מָּׁ וֶת‪{ :‬ז} בַ צַ ר לִ י‬ ‫מגיעה עד רום שמים העליונים‪.‬‬ ‫אֶ קְ ָּׁרא יהו'ה וְ אֶ ל אֱלהַ י אֶ קְ ָּׁרא ַוּי ְִשמַ ע‬ ‫בְ אָּׁ ְזנָּׁיו‪:‬‬ ‫וְ שַ וְ ע ִָּׁתי‬ ‫קֹולִ י‬ ‫מהיכָּׁלֹו‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫{ח} (ותגעש) ַוּי ְִת ָּׁגעַש ו ִַת ְרעַש הָּׁ אָּׁ ֶרץ‬ ‫כאשר לא יתלה עוונותיו ביצר‬ ‫מֹוסדֹות הַ שָּׁ מַ ִים י ְִרגָּׁזּו ַוּי ְִת ָּׁגעֲשּו כִ י חָּׁ ָּׁרה לֹו‪:‬‬‫ְ‬ ‫הרע‪ ,‬אלא יכיר האדם שנכשל‬ ‫{ט} ָּׁעלָּׁה עָּׁשָּׁ ן בְ אַ פֹו וְ אש ִמפִ יו ת ֹאכל‬ ‫בכך שלא התגבר על יצרו הרע‪ ,‬אז‬ ‫גֶחָּׁ לִ ים בָּׁ עֲרּו ִממֶ ּנּו‪{ :‬י} וַּיט שָּׁ מַ ִים וַּי ַרד‬ ‫יוכל להגיע בנקל עד כסא הכבוד‬ ‫ַוע ֲָּׁרפֶל תַ חַ ת ַרגְ לָּׁיו‪{ :‬יא} ַוּי ְִרכַב עַל כְ רּוב‬ ‫ועד בכלל‪ .‬וזה שנאמר שּובָּׁ ה‬ ‫ַוּיָּׁעֹף וַּי ָּׁרא עַל ַכנְפי רּוחַ ‪{ :‬יב} ַוּיָּׁשֶ ת חֹ שֶ ְך‬ ‫יִ ְש ָּׁראל עַד ה' אֱלהֶ יך כִ י כָּׁשַ לְ תָּׁ‬ ‫ְסבִ יבֹ תָּׁ יו סֻּכֹות חַ ְש ַרת מַ יִם עָּׁבי ְשחָּׁ קִ ים‪:‬‬ ‫ֲֹונֶּ֖ך‪ .‬דייקא‪ :‬בַ ע ֲֶֹונִֶָּֽ֖ך‪ ,‬שלך‪ .‬במה‬ ‫בַ ע ֶ ִֽ‬ ‫{יג} ִמּנֹ גַּה נֶגְ דֹו בָּׁ עֲרּו ַגחֲלי אש‪:‬‬ ‫שלא תלית את כשלונך ביצר הרע‬ ‫{יד} י ְַרעם ִמן שָּׁ מַ יִם יהו'ה וְ עֶלְ יֹון יִתן‬ ‫שהכשילך‪ ,‬אלא במה שלא נתת‬ ‫קֹולֹו‪{ :‬טו} ַוּי ְִשלַח חִ צִ ים ַו ְיפִ יצם בָּׁ ָּׁרק‬ ‫לבך להתגבר על יצר הרע‪.‬‬ ‫(ויהמם) ַוּיָּׁהֹ ם‪{ :‬טז} וַּי ָּׁראּו אֲפִ קי יָּׁם ִיגָּׁלּו‬ ‫מֹ ְסדֹות תבל בְ ַגע ֲַרת יהו'ה ִמּנ ְִשמַ ת רּוחַ‬ ‫ותהיה אז תשובתו עד‪ ,‬ועד בכלל‪.‬‬ ‫אַ פֹו‪{ :‬יז} י ְִשלַח ִממָּׁ רֹום ִיקָּׁח ִני י ְַמשנִי‬ ‫שנְאַ י‬ ‫ִממַ יִם ַרבִ ים‪{ :‬יח} יַצִ יל ִני מאֹ יְבִ י עָּׁז ִמ ֹ‬ ‫^^^^‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫ַכ ֲעפַר אָּׁ ֶרץ כְ טִ יט חּוצֹות א ֲִדקם אֶ ְרקָּׁ עם‪:‬‬ ‫כִ י אָּׁ ְמצּו ִממֶ ִּני‪{ :‬יט} ְיקַ ְד ֻּמנִי בְ יֹום א ִידי‬ ‫{מד} ו ְַתפַלְ טנִי מ ִריבי ע ִַמי ִת ְש ְמר ִני לְ ר ֹאש‬ ‫ַויְהִ י יהו'ה ִמ ְשעָּׁן לִ י‪{ :‬כ} וַּיֹ צא לַמֶ ְרחָּׁ ב‬ ‫גֹויִם עַם ל ֹא יָּׁדַ עְ ִתי ַיעַבְ ֻּד ִני‪{ :‬מה} בְ ני נכָּׁר‬ ‫אֹ ִתי יְחַ לְ צ ִני כִ י חָּׁ פץ בִ י‪{ :‬כא} יִגְ ְמל ִני‬ ‫י ְִת ַכחֲשּו לִ י לִ ְשמֹו ַע אֹ זֶן יִשָּׁ ְמעּו לִ י‪:‬‬ ‫יהו'ה כְ צִ ְדקָּׁ ִתי כְ בֹ ר יָּׁדַ י י ִָּׁשיב לִ י‪{ :‬כב} כִ י‬ ‫{מו} בְ ני נכָּׁר יִבֹלּו וְ יַחְ גְ רּו ִמ ִמ ְסגְ רֹותָּׁ ם‪:‬‬ ‫שָּׁ מַ ְר ִתי דַ ְרכי יהו'ה וְ ל ֹא ָּׁרשַ עְ ִתי מאֱלהָּׁ י‪:‬‬ ‫צּורי וְ יָּׁרֻּ ם אֱלהי צּור‬ ‫{מז} חַ י יהו'ה ּובָּׁ רּוְך ִ‬ ‫{כג} כִ י כָּׁל (משפטו) ִמ ְשפָּׁטָּׁ יו לְ נֶגְ ִדי‬ ‫ּומֹוריד‬ ‫ִ‬ ‫י ְִשעִ י‪{ :‬מח} הָּׁ אל הַ ּנֹ תן ְנקָּׁ מֹת לִ י‬ ‫וְ חֻּקֹ תָּׁ יו ל ֹא אָּׁ סּור ִממֶ ּנָּׁה‪{ :‬כד} וָּׁאֶ ְהיֶה‬ ‫ּומקָּׁ מַ י‬ ‫יאי מאֹ יְבָּׁ י ִ‬ ‫ע ִַמים תַ חְ תנִי‪{ :‬מט} ּומֹוצִ ִ‬ ‫מעֲֹונִ י‪:‬‬ ‫וָּׁאֶ ְשתַ ְמ ָּׁרה‬ ‫לֹו‬ ‫תָּׁ ִמים‬ ‫רֹוממ ִני מ ִאיש חֲמָּׁ ִסים תַ צִ יל ִני‪{ :‬נ} עַל כן‬ ‫ְת ְ‬ ‫בֹרי לְ ֶנגֶד‬ ‫{כה} ַוּיָּׁשֶ ב יהו'ה לִ י כְ צִ ְדקָּׁ ִתי כְ ִ‬ ‫אֹודך יהו'ה בַ גֹויִם ּולְ ִש ְמך ֲאזַמר‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫עינָּׁיו‪{ :‬כו} עִ ם חָּׁ ִסיד ִת ְתחַ סָּׁ ד עִ ם גִ בֹור‬ ‫{נא} (מגדיל) ִמגְ דֹול יְ שּועֹות מַ לְ כֹו‬ ‫תָּׁ ִמים ִתתַ מָּׁ ם‪{ :‬כז} עִ ם נָּׁבָּׁ ר ִתתָּׁ בָּׁ ר וְ עִ ם‬ ‫וְ עשֶ ה חֶ סֶ ד לִ ְמ ִשיחֹו לְ דָּׁ וִ ד ּולְ ז ְַרעֹו עַד‬ ‫תֹושי ַע‬ ‫ִ‬ ‫עִ קש ִתתַ פָּׁל‪{ :‬כח} וְ אֶ ת עַם ָּׁענִי‬ ‫עֹולָּׁם‪( :‬פ)‬ ‫וְ עינֶיך עַל ָּׁר ִמים תַ ְשפִ יל‪{ :‬כט} כִ י אַ תָּׁ ה‬ ‫נ ִירי יהו'ה ַויהו'ה יַגִ יהַ חָּׁ ְשכִ י‪:‬‬ ‫{ל} כִ י בְ כָּׁה אָּׁ רּוץ גְ דּוד באלהַ י אֲדַ לֶג שּור‪:‬‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫{לא} הָּׁ אל תָּׁ ִמים דַ ְרכֹו ִא ְמ ַרת יהו'ה‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫ְצרּופָּׁה מָּׁ גן הּוא לְ כל הַ ח ִסים בֹו‪:‬‬ ‫ּומי‬ ‫{לב} כִ י ִמי אל ִמבַ לְ עֲדי יהו'ה ִ‬ ‫שירת דוד נקבעה להפטרת האזינו‪,‬‬ ‫צּור ִמבַ לְ עֲדי ֱאלהינּו‪{ :‬לג} הָּׁ אל מָּׁ עּוזִי‬ ‫כאשר פרשת האזינו חלה בין יום‬ ‫חָּׁ יִל ַוּיַתר תָּׁ ִמים (דרכו) דַ ְרכִ י‪{ :‬לד} ְמשַ ּוֶה‬ ‫כפור לסוכות‪[ .‬וכאשר שירת האזינו‬ ‫(רגליו) ַרגְ לַי כָּׁאַ ּיָּׁלֹות וְ עַל בָּׁ מֹותַ י ַיע ֲִמד ִני‪:‬‬ ‫לפני יום כפור מפנה הפטרה זו מקומה‬ ‫{לה} ְמלַמד יָּׁדַ י ל ִַמלְ חָּׁ מָּׁ ה וְ נִחַ ת קֶ שֶ ת‬ ‫ְנחּושָּׁ ה זְרֹ עֹ תָּׁ י‪{ :‬לו} ו ִַתתֶ ן לִ י מָּׁ גן י ְִשעֶך‬ ‫להפטרת שובה החלה בשבת תשובה‬ ‫ַועֲנֹ ְתך תַ ְרבנִי‪{ :‬לז} תַ ְרחִ יב צַ ע ֲִדי תַ חְ תנִי‬ ‫בין ר''ה ליו''כ]‪.‬‬ ‫וְ ל ֹא מָּׁ עֲדּו קַ ְר ֻּסלָּׁי‪{ :‬לח} אֶ ְר ְדפָּׁה אֹ יְבַ י‬ ‫שירת דוד נקבעה איפוא כהשלמה‬ ‫וָּׁאַ ְש ִמידם וְ ל ֹא אָּׁ שּוב עַד כַלֹותָּׁ ם‪:‬‬ ‫לשירת האזינו היא שירת משה רבנו‪,‬‬ ‫{לט} ָּׁו ֲאכַלם וָּׁאֶ ְמחָּׁ צם וְ ל ֹא ְיקּומּון ַו ִּיפְ לּו‬ ‫ונראה בעליל הדמיון בין השתיים‪,‬‬ ‫תַ חַ ת ַרגְ לָּׁי‪{ :‬מ} וַתַ זְר ִני חַ יִל ל ִַמלְ חָּׁ מָּׁ ה‬ ‫שהם שיר הלל ושבח להצור תמים‬ ‫תַ כְ ִרי ַע קָּׁ מַ י תַ חְ תנִי‪{ :‬מא} וְ אֹ יְבַ י תַ תָּׁ ה לִ י‬ ‫פעלו וחיזוק הקשר בין עם ישראל‬ ‫עֹ ֶרף ְמשַ נְאַ י וָּׁאַ צְ ִמיתם‪{ :‬מב} י ְִשעּו וְ אין‬ ‫ליוצרם מחד‪ ,‬ולהתחזקות בניו של‬ ‫מֹ ִשי ַע אֶ ל יהו'ה וְ ל ֹא ָּׁענָּׁם‪{ :‬מג} וְ אֶ ְשחָּׁ קם‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫האזינו‬ ‫היראה [ברכות לג‪ ]:‬אמר רבי חנינא‬ ‫מקום כנגד אויביהם מאידך כאשר שני‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪.‬‬ ‫הדברים תלויים זה בזה‪ .‬וכאומרו‬ ‫יחד עם מדת האהבה מצד דוד המלך‪,‬‬ ‫[בפסוק ד']‪ְ :‬מ ֻּהלָּּׁל אֶ קְ ָּׁרא יהו'ה‬ ‫כאומרו [תהלים קיט צז'] מָּׁ ה אָּׁ הַ ְב ִתי‬ ‫ּומאיְ בַ י ִאּוָּׁשעַ‪ :‬כאשר ְמ ֻּהלָּּׁל אֶ קְ ָּׁרא‬ ‫תֹורתֶ ָך כָּׁל הַ יֹום ִהיא ִשיחָּׁ ִתי‪ ,‬אהבה‬ ‫ָּׁ‬ ‫ה'‪ ,‬אזי ּומאיְ בַ י ִאּוָּׁש ַע‪.‬‬ ‫המביאה לידי שמחה בעבודת ה' וכפי‬ ‫שאומר בפסוקי השירה {נ} עַ ל כן‬ ‫וזה גם תוקף שירת האזינו‪ ,‬כִ י כאשר‬ ‫אֹודָך יהו'ה בַ גֹויִ ם ּולְ ִש ְמָך אֲ זַמר‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫עם ישראל נמצא במצב של הָּׁ בּו גדֶ ל‬ ‫אהבת ה' הפותחת שערי רחמים וחסד‬ ‫ינו אזי הַ צּור תָּׁ ִמים ָּׁפעֳלֹו כִ י כָּׁל‬ ‫לאלה ּ‬ ‫כפסוק המסיים את ההפטרה‬ ‫ְד ָּׁרכָּׁיו ִמ ְשפָּׁט אל אֱמּונָּׁה וְ אין ָּׁעוֶל‬ ‫{נא} (מגדיל) ִמגְ דֹול יְ שּועֹות מַ לְ כֹו‬ ‫צַ ִדיק וְ יָּׁשָּׁ ר הּוא‪ .‬והשגחתו פרוסה על‬ ‫וְ עשֶ ה חֶ סֶ ד לִ ְמ ִשיחֹו לְ דָּׁ וִ ד ּולְ ז ְַרעֹו עַד‬ ‫כל החיים כאומרו‪ :‬יְ ס ְבבֶ נְ הּו יְ בֹונְ נהּו‬ ‫עֹולָּׁם‪:‬‬ ‫יִ ְצ ֶרנְ הּו כְ ִאישֹון עינו‪ .‬כְ נֶשֶ ר יָּׁעִ יר‬ ‫קִ נֹו ַעל גֹו ָּׁזלָּׁיו יְ ַרחף יִ פְ רש כְ נָּׁפָּׁיו‬ ‫ובשימת לב יש בפסוק קרי וכתיב‪.‬‬ ‫יִ קָּׁ חהּו יִ שָּׁ אהּו ַעל אֶ ְב ָּׁרתֹו וגו'‪.‬‬ ‫כתוב מגדיל וקרינן ִמגְ דֹול‪ .‬שהשילוב‬ ‫של היראה והאהבה כנ''ל היא העבודה‬ ‫אלא שבשימת לב‪ ,‬תוקפה של פרשת‬ ‫הנצרכת מלמטה למעלה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫האזינו היא מצד היראה‪ ,‬ולכן יש בה‬ ‫שמגדיל בעבודת היראה והאהבה‪ ,‬על‬ ‫פסוקי תוכחה רבים‪ ,‬ותוקפה של‬ ‫ידי זה יורד ִמגְ דֹול מלמעלה למטה הוא‬ ‫שירת דוד היא מצד מדת האהבה‪,‬‬ ‫השפע של חסדי המקום ב''ה כדמסיים‬ ‫ולכן יש בה פסוקי הלל ושבח רבים‪.‬‬ ‫בה ִמגְ דֹול יְשּועֹות מַ לְ כֹו וְ עשֶ ה חֶ סֶ ד‬ ‫ויחד שתי השירות של דוד המלך ושל‬ ‫לִ ְמ ִשיחֹו לְ דָּׁ וִ ד ּולְ ז ְַרעֹו עַד עֹולָּׁם‪:‬‬ ‫משה רבנו‪ ,‬משלימות זו את זו לחזק‬ ‫הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים‬ ‫בדרך היראה והאהבה‪ .‬השילוב של‬ ‫היראה מצד משה רבנו שאמר [דברים‬ ‫^^^^‬ ‫ֱלהיך‬ ‫יִש ָּׁר ִ֔אל מָָּׁ֚ ה יְהֹ וָּׁ ֵּ֣'ה א ִ֔ ֶ‬ ‫י‪ ,‬יב'] וְ עַתָּׁ ה ְ‬ ‫ם־לְ יִ ְר ִּ֠ ָּׁאה אֶ ת־יְהֹ ָ֨ ָּׁו'ה‬ ‫שֹ ַ֖אל מעִ ָּׁ ֹּ֑מְך ִ ֵ֣כי ִא ִּ֠‬ ‫ֱלהיך וגו' וחז''ל למדו מכאן יסוד‬ ‫א ֶּ֜ ֶ‬