לעומקו של מקרא - יו"ט · Le'oimkoi Shel Mikru - Yom Tov — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

א
לעומקו של מקרא
האזינו
האזינו
ה'תשפ''ז
בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל052-7675895 :
מודיעין עילית גור-אריה צור
להצטרפות לתפוצת מיילleshem895@gmail.com :
ב
לעומקו של מקרא
האזינו
יֹודּוך ה' כָּׁל מַ לְ כי אָּׁ ֶרץ כִ י שָּׁ ְמעּו
ִא ְמרי פִ יך: הַ אֲ זִינּו
וכפירוש מצודת דוד שם :כאשר
שמעו אמרי פיך שאתה מקבל שָּׁ ִבים הַ אֲזִ ִ֥ינּו הַ שָּׁ ַ ַ֖מיִ ם וַאֲדַ ֵּ֑ב ָּׁרה וְ ִת ְש ַ ִ֥מע
אז יֹודּוך .וכוונתו לפי הנ"ל שמקבל הָּׁ ָּׁ ַ֖א ֶרץ ִא ְמריִֽ ִ -פי (לב ,א')
את השבים מאהבה .עד כדי
שהזדונות נהפכים לזכויות ,אָּׁ ז
בשימת לב ,הפסוק הראשון של
יֹודּוָך.
השירה מחולק לשניים .בחלקו
הראשון יזכיר האזנה ודבור ,הַ ֲאזִ ִ֥ינּו
וירמזון השמים לרוחניות ,אשר
הַ שָּׁ ַ ַ֖מ ִים ַואֲדַ ֵּ֑ב ָּׁרה ,ובחלקו השני יזכיר
תאזין לתוכחה ואף כי בדיבור קשה,
שמיעה ואמירה ,וְ ִת ְש ַ ִ֥מע הָּׁ ָּׁ ַ֖א ֶרץ ִא ְמרי-
ותשאר הרוחניות בטהרתה.
ִ ִֽפי.
ותרמוז הארץ לגשמיות ,אשר
ואשר על כן ירמוז הפסוק לשירה
בשמיעת אמרי נעם תתרצה ותבוא
של תוכחה ואהבה המשולבות זו בזו,
על תיקונה.
בבחינת את אשר יאהב יוכיח.
ולעתים בהסתר ולעתים בגלוי.
ואשר על כן העיד בהם את השמים
לקבל דרך דבור קשה את התוכחה,
ותהיה ההאזנה והדיבור כתוכחה,
ואת הארץ לקבל דרך ריצוי ושמיעה
והשמיעה והאמירה כגילוי אהבה.
באהבה ,כי כן לשון הארץ מלשון
ריצוי .ויכנסו הדברים בלבבות בני
ישראל ,הכל לפי דרך המקבלים, ההאזנה והדיבור כתוכחה ,כדרך
עתים באהבה מסותרת ובתוכחה שנגש יהודה ליוסף להוכיחו באמרו
גלויה ,ועתים בתוכחה מסותרת יְ דַ בֶ רָָּׁ֨ -נא עַבְ דְ ךָ֤ דָּׁ בָּׁ ר ְבאָּׁ זְנֵ֣י אֲדֹ ִ֔ ִני.
ובאהבה גלויה ,עד אמרם אנו ליה
ועינינו ליה. והשמיעה והאמירה כאהבה ,כדרך
שאמר דוד המלך (תהלים קלח ד)
ג
לעומקו של מקרא
האזינו
אלא פרט והסביר את תרגומו באר והיינו מה שנאמר בפר' וילך (לא,ל')
היטב .ועוד שהיה יכול לקצר ולומר ַו ְידַ בֵּ֣ר מֹ שֶֶׁ֗ ה בְ אָּׁ זְני כָּׁל-קְ ַהֵּ֣ל י ְִש ָּׁר ִ֔אל
כתרגום :השחתה שהשחיתו היא ירה הַ ֹּ֑ז ֹאת ַעַ֖ד תֻּ ָּׁ ִֽמם .וכמו אֶ ת-דִ בְ ֵ֥רי הַ ִש ָּׁ ַ֖
מומם ולא מומו .ומדוע האריך שהובא שם בלעומקו של מקרא בשם
בפירושו. היהודי הק' עַ ד תֻּ מָּׁ ם של ישראל,
שלימדם וחזר ולימדם בתוכחה
ויש לומר ,שרש''י טרח כאן להטעים המשולבת באהבה ,עד שנהיו כל קהל
היטב בכל אופן שהוא ,שלא יעלה על ישראל תמימים.
דעת המינים והכופרים לפרש את
הפסוק לכאורה כפשוטו :שכביכול ח''ו ^^^^
ההשחתה שהשחיתו בניו היא כלפי
מעלה ,כגון :שחת לו ,ולא לעצמם. מּומם
ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑
כאילו לא מומם של בניו היא
ההשחתה .לכן לא הסתפק רש''י מּומם ִ֥דֹור עִ ַ֖קש
ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑
בתרגום שהביא אלא גם פירש באר
ּופְ תַ לְ ִֽתל (לב,ה')
היטב ,שהשחתה שהשחיתו היא לא
כלפי מעלה ,אלא לעצמם הרעו
פירש רש"י ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא כתרגומו
והשחיתו.
חַ בִ ילּו לְ הֹון וְ ל ֹא ליה כלומר השחיתו
לעצמם ולא לבוראם .ומוסיף רש''י:
וכן יוכיחו הטעמים :התביר מּומם ,בניו היו ,והשחתה ָּׁ ֵּ֑ בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו
והטיפחא: מּומם -
ָּׁ ֵּ֑ שהשחיתו היא מומם :בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו
ִשחֵ֥ת ל֛ ֹו בתבירַ֖ ,לא בטיפחא. מומם של בניו היה ,ולא מומו.
הטעם תביר במלה ל֛ ֹו ,יוכיח שהוא ובשימת לב ,רש''י בפירושו לא
קצת בפני עצמו .אמנם אין הוא מפסיק שינה דבר מתרגומו של אונקלוס,
ברמה של טיפחא או אתנחתא ובודאי ולכאורה היה צריך להסתפק בכך,
לא של סוף פסוק ,אך יש בו עצירה כפי שמפרש פעמים רבות:
מעודנת .לומר שהעם ִש ִ֥חת ל֛ ֹו, כתרגומו .ומדוע לא הסתפק בכך,
לעצמו.
ד
לעומקו של מקרא
האזינו
לא ,שהם נשמעים כאחד .ורק הטעם ַ֖לא, ולאחריו תבוא הטיפחא:
טיפחא ,המפסיק ,יורה שאין זה כזה. להדגיש ביתר שאת שההשחתה היא
לא להקב''ה .ואכן ,לאחריו ידגיש
ומה שנוהגים לקרוא לטיפחא גם
הפסוק שוב ,פעם שלישית ,שהמום
טרחא ,יאָּׁ מר על דרך הצח שטרח
שעשו בניו ,הוא לעצמם .שנאמר
הכתוב להטעים כאן בטרחא ,שלא
יטריחו להקב''ה בהבלי שוא ,אלא מּומם ,בטעמים מחוברים.
בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑
יבואו בטענות אל עצמם ,כי מומם הוא
זה ולא מומו ח''ו. ולעומקו של מקרא יאָּׁ מר ,שרש''י
ועל דבר טרחא זו שטרח וכתב לה ראה עד כמה טרח וכתב לה קרא,
קרא ,טרח רש''י לבאר היטב שטרחו להוציא מידי ספק מלבם של הכופרים,
לחינם להביא על עצמם את מומם. שאין פגיעה ח''ו בקב''ה אלא
במשחיתים לעצמם ,לכן טרח גם
מּומם,
ָּׁ ֵּ֑ ומה שמוטעם במלים בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו בפירושו להסביר ולהטעים העניין
במונח אתנחתא ,שהמום הזה מכל צדדיו.
שכביכול חשבו הרשעים להטיח כלפי
מעלה ,מום זה מונח בהם בעצמם ועל דרך הצח ,ידרשו לכאן הטעמים
באתנחתא שאין אחריה המשך אלא בשמותם .לומר מה שמוטעם ל֛ ֹו בטעם
עד שיפסיקו להיות ִ֥דֹור עִ ַ֖קש תביר ,כי תביר הוא לשון שבירה
ּופְ תַ לְ ִֽתל. בתרגום מארמית ,ומה שרצו לשבור
ולהשחית ח''ו כלפי מעלה ,נשברה בזה
ויש ליתן את הדעת ,ולהבין כיצד רוחם שלהםִ .ש ִ֥חת ל֛ ֹו -לעצמו ,את
יגיעו בניו של מקום לעברי פי פחת עצמו שבר המשחית ,את רוחו שלו
כמעט רדת שַ חַ ת ,עד כי ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא עצמו.
מּומם.
בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑
ומה שמוטעם לאחריו בטיפחא,
ולעומקו של מקרא יש לומר שנרמז
ַ֖לא ,לומר שכטפח מבדיל בין לו ובין
בפסוק עצמו באמרו ל֛ ֹו ַ֖לא .והוא
כתיב וקרי במזמור לתודה פרק ק'
ה
לעומקו של מקרא
האזינו
בְ ר ֹאשֹו וְ עַל קָּׁ ְדקֳ דֹו חֲמָּׁ סֹו ירד ,וזה בתהלים[ :פסוק ג'] ְדעּו ִ ִֽכי ה' הוא
מּומם.
המום שבבניו .כנאמר :בָּׁ נָּׁ ֵ֣יו ָּׁ ֵּ֑ אֱלקים ִֽהּואָּׁ ָ֭ -עשָּׁ נּו (ולא) וְ לֵ֣ ֹו אֲנַ ֹּ֑חְ נּו
יתֹו: ַ֝ ַע ֶׁ֗מֹו וְ ֵּ֣צ ֹאן מַ ְרעִ ִֽ
ובהיות הכרת הטוב לבניו ייהפך "בניו
מומם" לטובה כנאמר בשה''ש [ד,ז'] ובשימת לב :כתיב וְ לא ,וקרי וְ לֹו .הוא
" ֻּכ ָּׁלְּך ָּׁיפָּׁה ַרעְ י ִָּׁתי ּומּום אין בָּׁ ְך". עשנו ,הּוא עשנו ועשה לנו כל
אנחנו .ומשיגיע טובותינו ,וְ לא
וכאומרו בפרק ז' בתהלים פס' יח'
לו
ֹ להכרה זאת ,אז יהיה האדם
דרך התיקון אֹודֶ ה ה' כְ ִצ ְדקֹו וַאֲ ז ְַמ ָּׁרה
ולחלקו של הקב''ה ,כפי הקרי :וְ לֵ֣ ֹו
שם ה' עֶלְ יֹון :כאשר יודה במציאות
ֲאנַ ְֵּ֑חנּו .וזו היא הכרת הטוב הנרצית.
הקב''ה ,ויודה להקב''ה על כל טובותיו
שמתבונן ומכיר כי כל הטוב הוא ממי
וצדקותיו אשר עשה עמו.
שנקרא הטוב ,הוא הקב''ה ,וכפי
וכפירוש המלב''ים שם :ההודאה
שאומרים בבברכת מודים :הטוב ,כי
הוא מצד הכרת הטובה ,שעל ידי
לא כלו רחמיך .והכרת הטוב היא
הכרת הטובה יכירו את ה' המטיב,
הכרת הקב''ה הנקרא הטוב.
וע''י כך יכיר תהלותיו ופרסום שמו
ויזמר לשמו.
וכאשר יחסר לאדם מדת הכרת הטוב
לבוראו ,קרוב להתקיים בו הנאמר
ולעומקו של מקרא יש לומר
בתהלים ז' :
שבאומרוִ֥ ,דֹור עִ ַ֖קש ּופְ תַ לְ ִֽתל ,בזה
[טז] בֹור כ ָָּּׁׁרה ַוי ְַחפְ רהּו וַיִ פל ְבשַ חַ ת
גופא ירמוז דרך התיקון :שכן חַ לק
יִ פְ ָּׁעל:
את המלה פְ תַ לְ ִֽתל לשלשה :פְ -תַ לְ ִֽ -תל.
ועל דרך הצח יאָּׁ מר על פסוק זה,
וכאומרו:
פ=פה ,תל=תלמּוד ,תל=תפילה. שאם אין מכיר את ְב ְֹוראֹו ,סופו
ופירושו שכך יהיה דרך תיקונו: להכיר בו מתוך בֹורֹו שחפר לעצמו,
כאשר כל פֶ ה להקב''ה יודה ,ע''י שם נפל ְבשַ חַ ת יִפְ עָּׁל .ומתוך שנפל
תלמוד ותפילה .וכפי שאמרו חז''ל ְבשַ חַ ת יאָּׁ מר עליו הפסוק ִש ִ֥חת ל֛ ֹו,
[ברכות ל ].על הפסוק [שה''ש ד,ד'],
לעצמו ולא לבוראו .ולכן ממשיך
כְ ִמגְ דַ ל דָּׁ וִ ד צַ ּוָּׁארְך בָּׁ נּוי לְ תַ לְ פִ יֹות ,מאי הפסוק הבא [יז] ואומר :יָּׁשּוב עֲמָּׁ לֹו
ו
לעומקו של מקרא
האזינו
וכאשר במקום פְ תַ לְ ִֽתל יהיו "תל שֶ כָּׁל תלפיות -תל שֶ כָּׁל פִ ּיֹות פֹונִ ים אלָּׁיו.
פִ יֹות פֹונִ ים אלָּׁיו" ,אזי יפסיקו להיות והיינו פְ תַ לְ ִֽתל.
דור עקש ,ומומם לא יהיה עוד בם ,עד
אשר יעיד עליהם יודע תעלומותֻּ :כלְָּׁך ועוד על דרך הרמז ,גם באומרו
ָּׁיפָּׁה ַרעְ י ִָּׁתי ּומּום אין בָּׁ ְך[ :שה''ש ִש ִ֥חת ל֛ ֹו ַ֖לא ,ירמזון ִאלין ִמ ַלּיָּׁא לדרך
ד,ז']. ל֛ ֹו ַ֖לא אלא אל תקרי התיקון.
לּולא .וכדאמר דוד המלך( ,תהילים
ועל דרך הסוד'' ,מום'' הוא אחד כז-יג) לּולא האמנתי לראות בטוב ה'
משמות ע''ב הקדושים של הקב''ה, בארץ חיים .וכפי שדרשו חז''ל בגמרא
היוצאים משלשת הפסוקים ויסע ויבא [ברכות ד ].אמר דוד לפני הקב''ה
ויט שבפרשת בשלח ,הסמוכים לשירת רבש''ע מובטח אני בך שאתה משלם
הים [שמות,יד,יט-כ-כא'].
שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל
והוא מלאך של חסד ורחמים אשר איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם
שלחו הקב''ה להעיד על כנסת ישראל: לאו .וכאומרו ּולְ וַאי שכן .ואשר על
ּומּום אין בָּׁ ְך. כן יהיה פירושו לעומקו של מקרא:
ּולְ וַאי והאמנתי .זו משאלת הלב של
ובתיקוני הזוה''ק מובא ששבעים דור עקש ופתלתל שלא יראה השחת
ושתים תיבות הראשונות שבפרשה באמרו :ל֛ ֹו ַ֖לא ,ותחת אשר ִש ִ֥חת
שניה של ק''ש מכוונות כנגד ע''ב
מתוך גאוה ,יאמר עתה מתוך שפלות
שמות הקדש בפסוקים הנ''ל של פרשת
בשלח ,כשהשם האחרון מע''ב שמות [כמובא בתהלים חֹותי,
והכנעה :שַ ִ
הנ''ל "מום" מכוון כנגד התיבה חֹותי ,והוא
לה,יד'] ַכאֲבֶ ל אם קֹ דר שַ ִ
וְ שַ ְמתֶ ם [אֶ ת ְדבָּׁ ַרי אלֶה וגו'] ח ֶר ָּׁך
נוטריקון על דרך הצח :אשַ ֲ
שבקריאת שמע [דברים יא,יח' פרשת
בתפלתי! וכמובא בתהלים [סג,ב'] :
עקב] .וכאומרו :היותכם ללא מום
היא תומתכם ,ושמתם את תומתכם זו אֱלקים אלִ י אַ תָּׁ ה אֲ שַ ח ֲֶר ָּׁך צָּׁ ְמאָּׁ ה לְ ך
על לבבכם ולעל נפשכם .זה שאמר נַפְ ִשי כָּׁמַ ּה לְ ך בְ שָּׁ ִרי בְ אֶ ֶרץ צִ ּיָּׁה וְ עָּׁיף
הכתוב :לא בָּׁ נָּׁיו מּומָּׁ ם ,שאין מום בְ לִ י מָּׁ יִם.
ז
לעומקו של מקרא
האזינו
כאישון עינו .כנגד מה שירדה עינו בבניו ,רק מלאך הרחמים הנקרא
דמעה באישון לילה ואפילה על מום ,רק הוא בבניו.
ישֹון עינִֽ ֹו .ישמרהו יצריו ,יִ ְצ ֶ ַ֖רנְ הּו כְ ִא ִ֥
הקב"ה ויצילהו מיצרו ויסובבנהו וכו'
במלאכיו לשמרו בכל דרכיו. ^^^^
^^^^
שמֶ ן מחַ לְ ִ ִ֥מיש
וַינִ ֵ֤ק ִֽהּו ְדבַ שֵ֙ ִמסֶָּ֔ לַע וְ ֶ ַ֖ ּוב ַ֖תהּו יְ ֵ֣לליִ ְמצָּׁ ֵ֙אהּוֵ֙ ְב ֶ ֵ֣א ֶרץ ִמ ְד ָּ֔ ָּׁבר ְ
ִֽצּור (לב,יג') יְ ִש ֵּ֑מן יְ ִֽס ְב ֵֶ֙בנְ הּוֵ֙ יְ ֵ֣בֹונְ ָּ֔נהּו יִ ְצ ֶ ַ֖רנְ הּו
ישֹון עינִֽ ֹו (לב ,י') כְ ִא ִ֥
יש ליתן טעם מדוע יוציא הכתוב
דבש דווקא מן הסלע ולא מן הצור, יְ ִֽס ְב ֵֶ֙בנְ הּוֵ֙ יְ ֵ֣בֹונְ ָּ֔נהּו .ירמוז הכתוב על
ושמן מן הצור ולא מן הסלע. עבודת האדם כנגד יצרו .שנאמר
וְ שָּׁ חַ ט אתֹו עַל י ֶֶרְך הַ ִמזְבחַ צָּׁ פנָּׁה לִ פְ ני
וכפי שנתבאר בלעומקו של מקרא ה' וְ ז ְָּׁרקּו בְ ני אַ הֲרֹ ן הַ כֹ הֲנִ ים אֶ ת דָּׁ מֹו ַעל
לפר' חקת ,שסלע הוא בחינה גשמית הַ ִמזְבחַ סָּׁ ִביב.
של האבן ,וצור הוא בחינה רוחנית של
האבן .ככל שאר הבריאה אשר נתן ונראה לתת טעם שחיטתו בצפון,
בה הקב"ה כח גשמי מול כח רוחני. שעל ידי הקרבן זובח את יצרו הרע
כעין רקיע ושמים ,ארץ ואדמה ועוד, אשר השיאו לחטוא .ויצר הרע נקרא
כפי שנתבאר שם בפירוט .ואשר על
צָּׁ פֹון .שהוא צָּׁ פּון בתוך תוכו של
כן נראה לומר כי צור הוא חוזק
האדם ,כנאמר (יואל ב.כ) ואת הַ ְצפֹונִ י
רוחני וסלע הוא חוזק גשמי.
ארחיק מעליכם ,ואורב לו במסתרים
להכשילו .לכן ישחט את קרבנו
והבדל זה בין צור ובין סלע זועק מבין
בצפון .לערבב היצר הרע שלא
פסוקיו של דוד המלך:
ישטיננו .ולכן יזרקו את הדם על
המזבח סביב ,כנגד מה שסובב היצר
הֱיה לִ י | לְ צּור מָּׁ עֹון לָּׁבֹוא תָּׁ ִמיד ִצּוִ יתָּׁ
הרע סביבו להכשילו .ועל ידי זריקת
ּומצּודָּׁ ִתי ָּׁ ִֽאתָּׁ ה.
הֹושיענִ י ִ ִֽכי-סַ לְ עִ י ְלְ ִ
הדם סביב ,יסובבנו הקב"ה לשמרו,
[תהלים ע"א פס' ג']
שנאמר יְ ִֽס ְב ֵֶ֙בנְ הּוֵ֙ יְ ֵ֣בֹונְ ָּ֔נהּו ,יִ ְצ ֶ ַ֖רנְ הּו
ח
לעומקו של מקרא
האזינו
צּורם ,לכן צּורנּו ָּׁ ֵּ֑
יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ֶ ֵּ֑ת ִשי֛ ִ ,כי ִ֥לא כְ ַ֖ ואשר כי כן ,מבקש כאן דוד המלך כי
שמֶ ן
נאמר וַינִ ק ִֽהּו ְדבַ שֵ֙ ִמ ָּ֔ ֶסלַע וְ ֶ ַ֖ כשם שנתן לו חוזק גשמי היינו סַ לְ עִ י
מחַ לְ ִ ִ֥מיש ִֽצּור כדי למזג את הרוחני ּומצּודָּׁ ִתי ָּׁ ִֽאתָּׁ ה ,כן הֱיה לִ י לְ צּור מָּׁ עֹון
ְ
בגשמי כבריאת הגוף והנשמה. לָּׁבֹוא תָּׁ ִמיד ,והיינו חוזק רוחני .והיא
^^^^ הֹושיענִי .וכפי ִצּוִ יתָּׁ לְ ִ בקשתו:
יִ ז ְְב ֗חּו לַש ִדיםֵ֙ ֵ֣לא אֱ ָּ֔להַ (לב,יז') שפורש בלעומקו של מקרא לפרשת
קרח על ההבדל בין ארץ ואדמה .ושם
בתרגוםֵ֣ :לא אֱ ָּ֔להַ ְ -דלית בָּׁ הּו מבואר כי כל אשר ברא הקב"ה בעולמו
ְצרֹוְך[ .כלומר אין בהם צורך]. ברא במיזוג הגשם והרוח .ואשר על
כן תקנו לנו לומר "ומפליא לעשות",
ופירש הרמ"א (שו"ע או"ח סימן ו')
צריך ביאור בתרגום זה ,שהרי כל
שקושר דבר רוחני בדבר גשמי.
עבודה זרה שבעולם לית בָּׁ הּו ְצרֹוְך.
ומה הכעס המיוחד בעבור זה.
כן גם בענינינו .צור הוא הבחינה של
הרוחני שבגשמי ,וסלע הוא הבחינה
אלא י"ל דלית בהו צרוך שאמר
של הגשמי שבגשמי.
התרגום כוונתו שהעובדים להם
עובדים סתם ואינם צריכים כלום.
ואשר על כן יובן מדוע נתן כאן דבש
כעין עבודה זרה לשם עבודה זרה.
מסלע ושמן מצור .דבש שהוא דוגמא
להנאה גשמית וטוב גשמי כשבח הארץ
כי שונה הדבר לּו היו צריכים משהו ארץ זבת חלב ודבש ,נתן מן הסלע
וטועים ומבקשים מעץ ואבן ברוב שהוא בחינת הגשמיות שבאבן ,ושמן
טפשותם וסכלותם .אבל לעבוד ע"ז שיש בו מתיקות רוחנית ,והאור
ללא צורך כלל הרי זה מעלה כעסו של שמפיקים ממנו הוא זך טהור ,נתן מן
הקב"ה פי כמה מונים. הצור שהוא הבחינה הרוחנית שבאבן.
ודייקא נמי מן הפסוק יִ זְבְ ֶׁ֗חּו לַשדִ ים ואשר על כן נבחר הכינוי צור להיות
ֵ֣לא א ֱָּ֔להַ ֱ .א ָּ֔להַ הוא לשון כוח עליון כביכול כינוי חוזקו של הקב"ה .כגון:
המספק את צרכי האדם בהשגחה הַ צּורֵ֙ תָּׁ ִ ֵ֣מים פָּׁ ע ֳָּ֔לֹוִ֥ ,צּור יְ שֻּ ָּׁע ִֽתֹוִ֥ ,צּור
ט
לעומקו של מקרא
האזינו
תוכיח שאינה מחוברת בהכרח עם פרטית ,ונקרא אלהים בשם דין כי
תשי ,ולכן יתחבר תשי עם ותשכח. העזרה היא לפי הדין של מעללי
האדם .וכאן נאמר לַשדִ ים [שהם] ֵ֣לא
ובשימת לבֵּ֑ ֶ ,ת ִשי נכתב עם יו''ד ֱא ָּ֔להַ ,שאינם בגדר כח עליון
קטנה .ומובא בבעל הטורים ,מדוע והשגחה פרטית ,לומר שאין לאדם כל
נכתב ֶ ֵּ֑ת ִשי עם יו''ד קטנה .נתן לך יו''ד צורך בכלום ,ובעובדו לע"ז הרי זה
[עשרה] דברים ,ונסית אותו בי' לכאורה מכעיס לפני המקום ביותר,
נסיונות .ולכך יו''ד ְד-יגדל נא ,גדולה. יותר מאשר אם היה לו צורך ולא היה
[שלח,במדבר יד,יז'] וְ ע ָּ֕ ַָּׁתה יִ גְ דַ ל-נָּׁ ַ֖א נענה.
ֲשר ִד ַב ְַ֖רתָּׁ לאמִֹֽ ר ,לומר לך ֵּ֣ ֹכחַ אֲדֹ נָּׁ ֹּ֑י ַ ִֽכא ֶ ֵ֥ ^^^^
זכור לאברהם שנסיתו בעשרה
נסיונות. ֶ ֵּ֑ת ִשי ו ִַת ְש ַכַ֖ח ִ֥אל ִ֥צּור יְ ל ְָּׁדָךַ֖
ְמחלְ ֶ ִֽלָך (לב,יח)
ולעומקו של מקרא יש לומר שהם
הם הדברים .שעל ידי שניסוהו זה ֶ ֵּ֑ת ִשי .פירש רש"י ,פירוש ראשון
עשר פעמים ,על ידי כך כביכול מלשון שכחה .בפירוש שני פירש
התישו את כוחו .ולא הכוונה ח"ו שיש רש"י לשון התשה.
ביד אדם להתיש כח דקוב"ה .אלא לשון שכחה מקביל לסיפא של
התישו את כח הנתינה כביכול ,שעל הפסוק ו ִַת ְש ַכַ֖ח ִ֥אל ְמחלְ ֶ ִֽלָך.
ידי הנסיונות שניסוהו ,מנעו כביכול אך לשון התשה -יש ליתן טעם היכן
ממנו ית' להעניק להם כל טובו. נרמז בפסוק.
ועל דרך הסוד יאָּׁ מר שנכתב ביו"ד ולעומקו של מקרא יש לומר בדרך
קטנה ,לרמז על עשר ספירות הצח ,מצירוף המלים ֶ ֵּ֑ת ִשי ו ִַת ְש ַכַ֖ח.
שכביכול נצטמקו מלהוריד השפע שאם תקרבם אחד אל אחד ותחברם
בעבור נסיונותיהם. יחד ,תקבל תַ ש יּותַ ש כחַ .והטיפחא
במילה יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ,שהיא כעין הפסקה קלה,
י
לעומקו של מקרא
האזינו
וְ ִת ְמצָּׁ א את ִ֥אל ְמחלְ ֶ ִֽלָך .שכן וְ ִת ְשכַ ַ֖ח ועוד יש לומר ,לעומקו של מקרא,
הוא וְ ִת ְמצָּׁ א בלשון תרגום ארמית. על דרך הדרשֵ֥ :צּור ְילָּׁדְ ךַ֖ .על מנת
ֶ ֵּ֑ת ִשי ,על מנת שתהא מתיש את יצר
^^^^ הרע .שֶ כן יְ ל ְָּׁדָךַ֖ מוטעם בטיפחא והיא
כעין הפסקה קלה ,והמילה ֶ ֵּ֑ת ִשי
ועוד על דרך הסוד ,התיקון ל ִ֥צּור כתובה על פי המסורה ביו''ד קטנה,
יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ֶ ֵּ֑ת ִשי נרמז בפסוק (תהלים י"ח להורות על יצר הרע שיש להקטינו
י"ב') יָּׁשֶ ת חשֶ ְך ִס ְתרֹו שפירושו: ולהתישו ,ואשר על כן ניתן לדרוש
י ִָּׁשים בַ חשֶ ְך הסתר פניו ,ולעומתו, ֵ֥צּור ְילָּׁדְ ךַ֖ .על מנת ֶ ֵּ֑ת ִשי ,על מנת
י ִָּׁשים בָּׁ אֹור גילוי פניו. להתיש את יצר הרע שנולד בך עם
וכמו שכתוב (ישעיה א) כִ י תָּׁ בֹ אּו לידתך .שנאמר לפתח חטאת רובץ.
ל ָּׁראֹות ָּׁפנָּׁי .כִ י תָּׁ בֹואּו לִ ְראֹות ִמבָּׁ עי ואם את עושה כן הרי ִת ְשכַח היינו
ליּה ,מַ אי ל ָּׁראֹות ָּׁפנָּׁי. תמצא את א-ל מחוללך אשר התרחק
ממך כאשר לא התשת את יצר הרע
ונכנעת לו.
מסביר הזוה"ק (בשלח נ"ז ע"א) וְ כָּׁל
ִאיּנּון ְדי ְַדעִ ין לְ ַיחֲדָּׁ א ְשמָּׁ א קַ דִ ישָּׁ א
וכך ידרש:
כְ דְ קָּׁ א יאֹות ִמ ְתבַ קְ עִ ין כָּׁל ִאיּנּון כֹותָּׁ לי
ִ֥צּור יְ ל ְָּׁדָךַ֖ ֶ ֵּ֑ת ִשי ו ִַת ְשכַ ַ֖ח ִ֥אל ְמחלְ ֶ ִֽלָך:
חֲשֹוכָּׁא ,וְ אַ נְ פִ ין ְדמַ לְ כָּׁא ִא ְתחַ ְזיָּׁין,
אם כביכול גרמת ֶ ֵּ֑ת ִשי לצור שילדך,
וְ ָּׁנה ֲִרין לְ כלָּּׁא.
באשר לא התשת את יצר הרע ונכנעת
לו ,אז לא תמצא את א-ל מחוללך
ּיֹודעִ ים לְ יַחד ותרגומו :וְ כָּׁל אֹותָּׁ ם שֶ ְ
באשר יסתיר פניו ממך .ויתקיים בך
אֶ ת הַ שם הַ קָּׁ דֹוש כ ָָּּׁׁראּוי [לְ כַּוְ ונָּׁא לִ בָּׁ א המשך הפסוק כפשוטו -ו ִַת ְש ַכַ֖ח ִ֥אל
ְּורעּותָּׁ א ,כלומר ִמ ְתכַּון בֹו בַ לּב וְ ָּׁרצֹון ְמחלְ ֶ ִֽלָך[ .ושכחת א-ל שֶ בְ ָּׁראֲך].
ּיִתבָּׁ ְרכּו בֹו עֶלְ יֹונִ ים וְ יִ ְראָּׁ ה כְ די שֶ ְ
וְ תַ חְ תֹונִ ים] ִמ ְתבַ קְ עִ ים כָּׁל אֹותָּׁ ם כ ְָּׁתלי ואם גרמת ֶ ֵּ֑ת ִשי ליצר הרע ,באשר לא
ּומ ִא ִירים הַ חֲשכָּׁהּ ,ופְ ני הַ מֶ לְֶך נִ ְר ִאים ְ נכנעת לו ,אזי תמצא את א-ל מחוללך
ּומ ִא ִירים ,כָּׁל לַכלּ .וכְ שֶ הם ְנִר ִאים ְ ולא יסתיר פניו ממך ,ויתקיים בך
הָּׁ עֶלְ יֹונִ ים וְ הַ תַ חְ תֹונִ ים ִמ ְתבָּׁ ְרכִ ים ,וְ אָּׁ ז וְ ִת ְשכַ ַ֖ח [בשו''א תחת הוא''ו] היינו
נִ ְמצָּׁ אֹות בְ ָּׁרכֹות בְ כָּׁל הָּׁ עֹולָּׁמֹות.
יא
לעומקו של מקרא
האזינו
ְמזִ֥י ָּׁר ָּׁע֛ב ּולְ חֻּ ִ֥מי ֶ ַ֖רשֶ ף וְ ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי וכנגד יָּׁשֶ ת חשֶ ְך ִס ְתרֹו מתקיים
(לב ,כד') יָּׁשֶ ת אור גילויו.
מובא במסכת ברכות (דף הְ ).מזִ֥י ואשר על כן יהיה יָּׁשֶ ת תיקון ל
ָּׁר ָּׁע֛ב היינו יסורים ,וְ ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי היינו ֶ ֵּ֑ת ִשי .שכל כתלי החשיכה שנוצרו על
מזיקיןּ ,ולְ חֻּ ִ֥מי ֶ ַ֖רשֶ ף שהם נמצאים ידי ֶ ֵּ֑ת ִשי ,יאירו בכל העולמות על ידי
בפסוק בתווך בין ְמזִ֥י ָּׁר ָּׁע֛ב ובין ֶ ֵ֣קטֶ ב יָּׁשֶ ת.
ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי נדרשים לכאן ולכאן .יש
אומרים שהם יסורין כ ְמזִ֥י ָּׁר ָּׁע֛ב ,ויש ולעומקו של מקרא יש לומר על
אומרים שהם מזיקין כ ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי.
הפסוק יָּׁשֶ ת חֹ שֶ ְך ִס ְתרֹו ְס ִ ִֽביבֹותָּׁ יו
ובכח התורה להתגבר הן על היסורין
ֻּסכָּׁתֹו ,שאור הסוכה מאיר כל הפינות
הן על המזיקין .וכפי שדרשו ר' יצחק
האפילות שנחשכו על ידי ֶ ֵּ֑ת ִשי.
ּובני ֶרשֶ ף וריש לקיש על הפסוק ְ
יַגְ בִ יהּו עּוףְ :בני ֶרשֶ ף שהם מזיקין
[לר' יצחק] או יסורין [לריש לקיש] ותחת אשר תַ ש כחַ י' הספירות ,הן
יַגְ בִ יהּו ,כלומר יעזבו את האדם ויבדלו נתקנות על ידי הסוכה ,ועל ידי כך י'
ממנו כאשר הוא עוסק בתורה הספירות שָּׁ בֹות להיות בחזקן באמרנו
הנקראית עּוף. תיבו אושפיזין .וכעין נוטריקון של
תש'י.
ואין עּוף אלא תורה שנאמר [משלי
כג,ה'] הֲתָּׁ עִ יף עינֶיך בֹו וְ אינֶּנּו .ופירש וזה שהביא בעל הטורים שלכך יו''ד
רש''י שם :אם תכפל וסגרת עיניך
דיגדל נא ,גדולה .לומר לך זכור
בתורה [וזה לשון עּוף ,כעין העפעפים
הנסגרים בעצימת עיניים] היא לאברהם שנסיתו בעשרה נסיונות.
ורמז בזה התיקון שעל ידי האושפיזין
משתכחת ממך[ .כלומר שהתורה
בסוכה ,כנ''ל.
נקראית על שם תכונתה להיות נשכחת
אם אין נלקחת ונלמדת].
^^^^
יב
לעומקו של מקרא
האזינו
ועל דרך הרמז והסוד ,היינו שם ויש ליתן את הדעת מדוע הוצרכו
הַ שם השולט בחדש תשרי ,היוצא חז''ל ללמוד שתורה מגינה מן היסורין
מסופי התיבות: או מן המזיקין דוקא מלחומי רשף,
ויראו אותה שרי פרעה הוא השם הנמצאים בתווך בין היסורין של ְמזִ֥י
הק' והי"ה .שהוא לשון שמחה ,והם ָּׁר ָּׁע֛ב ובין המזיקין של ֶ ֵ֣קטֶ ב ְמ ִר ִ ֵּ֑ירי.
חגי תשרי ,שאין שמחה כשמחת
התשובה והכפרה ,וצילא דמהימנותא ולעומקו של מקרא יש לומר
בחג הסוכות. שלימוד זה הוא כעין שני הפסוקים של
וְ יִ לָּׁמד מהמשך הפסוק ,וַּיִ ְראּו אֹ תָּׁ ה ויהי בנסע הארון שָּׁ ם שָּׁ ם לו הכתוב
סימניות של נ'ונ'ין הפוכים לפניהם
פַרעה שָּׁ רי פ ְַרעֹ ה וַיְ הַ לְ לּו אתָּׁ ה אֶ ל ְ
ולאחריהן בתורה ,לומר לך שהתורה
(בראשית י"ב ט"ו) .שרי פרעה הם
מפרידה בין פורענות לפורענות .הכי
שרי מעלה של שבעים אומות,
נמי ,עמלי התורה יפרידו בין פורענות
ומהללים אותה ,את שרה ,המשולה
לפורענות ,בין פורענות דיסורין
לכנסת ישראל ,ככתוב שָּׁ ָּׁר ִתי
לפורענות דמזיקין.
בַ ְמ ִדינֹות( ,איכה א,א') על כל מעשיה
הטובים .והם התשובה בראש השנה, ^^^^
הכפרה ביום הכיפורים ,ושמחת ד'
המינים וישיבת הסוכה בסוכות ַועֲלִ יָּׁה
הַ ְר ִנֵ֤ינּו גֹויִ םֵ֙ עַ ָּ֔מֹו ִ ִ֥כי דַ ם-עֲבָּׁ ָּׁ ַ֖דיו
לרגל במועדים.
יִ ֵּ֑קֹום וְ נָּׁקָּׁ םֵ֙ י ִ ֵָּׁ֣שיב לְ צָּׁ ָּׁ ָּ֔ריו וְ כִ ֶפִ֥ר
אַ ְדמָּׁ ַ֖תֹו עַ ִֽמֹו (לב,מג')
זה שאמר הפסוק :הַ ְר ִנֵ֤ינּו גֹויִ םֵ֙ ָּ֔
עַמֹו.
כעין אז יאמרו בגויים הגדיל ה'
הַ ְר ִנֵ֤ינּו גֹויִ םֵ֙ עַ ָּ֔מֹו
לעשות עם אלה .לומר לך ששמחת
הרגלים היא מעין זמן הגאולה לעתיד פירש רש"י לאותו הזמן ישבחו
לבא. האומות את ישראל ,ראו מה ִשבְ חָּׁ ּה
של אומה זו ,שדבקו בהקב"ה בכל
^^^^ התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו,
יודעים היו בטובו ובשבחו.
יג
לעומקו של מקרא
האזינו
להחזירה לו לעת פטירתו מן העולם, ַוי ֵָּׁ֣בא משֶ֗ ה וַיְ דַ ֛בר אֶ תָּׁ -כלִ -ד ְב ִ֥רי
ואע''פ שידע במשה שלא יקבלה אליו ירה-הַ ַ֖זאת ְבאָּׁ זְנֵ֣י הָּׁ ָּׁעֵּ֑ם ַ֖הּואהַ ִש ָּׁ ִֽ
חזרה .וכאומרו להקב''ה קחנה ותננה הֹושעַ ִבן-נִֽ ּון (לב ,מד') וְ ִ֥
למי שהמלך חפץ ביקרו. הֹושעַ ִבן-נִֽ ּון.
ַ֖הּוא וְ ִ֥
ולמדרש שאומר שהיתה זו היו''ד של בשימת לב ,נכתב הושע ללא יו"ד.
שרה אמנו עת קראה הקב''ה שָּׁ ָּׁרה ולא
פירש רש''י ,שבת של ְדיּו ְזגִ י היתה,
שָּׁ ַרי ,כמו כן בקש יהושע להחזירה
[משה ויהושע שמשו כאחד] ,נִ ְט ָּׁלה
למי שנתנה לו ובלבד שלא ידבק בו
רשות מזה [ממשה] וְ נִ ְת ָּׁנה לזה
מאומה מן הגאוה.
[ליהושע] (סוטה יג ,):העמיד לו משה
מתורגמן ליהושע שיהא דורש בחייו,
ועוד י"ל על דרך הטעמיםַ֖ ,הּוא כדי שלא יאמרו ישראל בחיי רבך לא
הֹושעַ ִבן-נִֽ ּון ,לכאורה המילה ַ֖הּוא
וְ ִ֥ היה לך להרים ראש.
מיותרת ,ויכול לומר ויבא משה
והושע .מאי ַ֖הּוא. ולמה קוראו כאן הושע ,לומר שלא
זחה דעתו עליו ,שאע"פ שניתנה לו
אלא טעם הטיפחא יוכיח ,שהמילה גְ דּו ָּׁלה ,השפיל [יהושע] עצמו כאשר
ַ֖הּוא היא בפני עצמה ולא בהכרח מתחלתו (ספרי) עכ''ל רש''י.
מחוברת עם שלאחריה ,ולכן על דרך
הצח יש לומר שהכוונה להקב"ה ולעומקו של מקרא ,יש להוסיף
שכינויו "הוא" .והוא בחינה עליונה הארה על הנאמר ,שהיא אותה היו"ד
של השגחה ,בחינת האצילות כמובא של משה האיש עניו מכל אדם ,וכתיב
בשערי אורה לר' יוסף ג'יקאטלי. ענו ,ללא יו''ד ,שמשה לא רצה לכתבה
משום ענותנותוּ ,ונְתָּׁ נָּּׁה ליהושע ,שזה
וסוד הדבר הוא ,שהיו"ד ניתנה דרכו של בעל הענוה שֶ ְמנַשא
ליהושע להודיע שהשם אתו .וכמובא ומעצים את זולתו .ועתה תפש יהושע
ברש''י פרשת שלח ,שאמר לו משה את אומנותו של רבו ,ובקש להשמיטּה
ליהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים. ממנו על מנת להחזירה לו ,ולכן נקרא
ולכן אינה מורה על גאווה ,כי ניתנה הֹוש ַע ללא יו''ד .שעתה רצה
יד
לעומקו של מקרא
האזינו
וְ גַעְ גּועִ ים ,כגון :נִ כְ ְספָּׁה וְ גַם כָּׁלְ תָּׁ ה לו לצורך .אבל עתה שנאמר במפורש
נַפְ ִשי לְ חַ צְ רֹות ה'. הֹושעַ ִבן-נִֽ ּון,שה' אתו ,ככתוב ַ֖הּוא וְ ִ֥
לכן אין צריך כאן תוספת של יו"ד
וכן מצינו שהיא מלשון חֶ ְמדָּׁ ה .כמו בשמו .שהרי גלוי לעין כל שעתה ה'
אֱלהים בַ יֹום
ִ בבריאת העולם וַיְ כַל הֹושעַ ִבן-נִֽ ּון.
אתו ,שנאמר ַ֖הּוא וְ ִ֥
עָּׁ שָּׁ ה, אֲ שֶ ר הַ ְש ִביעִ י ְמלַאכְ תֹו
ומתרגמינן (בירושלמי) וַיְ כַל חָּׁ מַ ד. ולאחר מותו של משה ,שוב ניתנה
ואשר על כן נקראת השבת חמדת היו''ד ליהושע ע''י הקב''ה ,להודיע
ימים. שהוא עִ מֹו מכל מקום ,ובכל מקום.
ואשר על כן ,יש לומר בענינינו, ועוד ,שזכות שרה תלווהו מחד,
שמשה אמר את דבריו אלה האחרונים וזכות משה תלווהו מאידך ויהיו כל
לפני מותו מתוך חמדת התורה ומתוך
העולם חלים ויראים מפניו.
חמדתם של ישראל ,ומתוך חמדת
השכינה הק'.
ובזה הנחיל את עריבות ומתיקות ^^^^
התורה בפיות צאצאי עם ישראל וַיְ ַכֵ֣ל משֶ֗ ה לְ דַ ֛בר אֶ תָּׁ -כל-הַ ְדבָּׁ ִ ִ֥רים
לדורותם. הָּׁ ַ֖אלֶּה אֶ ל-כָּׁל-יִ ְש ָּׁר ִֽאל (לב ,מה')
^^^^ על דרך הפשט ,וַיְ ַכֵ֣ל הוא מלשון
גמר וסיום .כגון :כִ לָּׁה לְ דַ בר.
ִּ֠כִ י ִֽלא-דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ִ֥רק הּואֵ֙ ִמ ֶָּ֔כם כִ יַ֖ -הּוא
יכֵּ֑ם[ .לב,מז'] חַ י ֶ ועל דרך הרמז והצח ,ירמזון ִאלּין
ִמ ַלּיָּׁא בענין עריבות מתיקות וחמדת
על דרך הפשט יכוון הכתוב לתורה התורה.
הק' ,כמובא בפסוק שלפניו :לִ ְש ֵ֣מר
תֹורה הַ ִֽזאת:ַ ִֽלע ֲָּ֔שֹות אֶ ת-כָּׁלִ -ד ְב ַ֖רי הַ ָּׁ ִ֥ שכן מצינו שלשון וַיְ ַכֵ֣ל הוא מלשון
{מז} ִּ֠כִ י ִֽלא-דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ִ֥רק הּואֵ֙ ִמ ֶָּ֔כם וגו'. כִ יסּופִ ים ,הִ ְתאַ ּוּות ,ע ְֶרגָּׁה ,חֶ ְמדָּׁ ה
ומאי ִ֥רק הּואֵ֙ ִמ ֶָּ֔כם ,מה שהתורה
מלאה כל טוב זה ִמ ֶָּ֔כם ,שאתם לומדים
טו
לעומקו של מקרא
האזינו
יש ליתן את הדעת מדוע יִ קָּׁ רא הר בה ומפלפלים בה ,ומחדשים בה .ולכן
אלו: שמות בשני זה אמר רק בלי יוד .כי לא בשמים היא.
הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים וְ הַ ר-נְ בֹו. אלא בפיך ובלבבך לעשותו.
והרי בפרשת פנחס [במדבר כז ,יב'יג'] אלא שמצד הלשון היה ראוי לומר
שם קוראו הכתוב הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים היא ,ולא הוא .כזה :כִִּ֠ י ִֽל ֹא-דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ֵ֥רק
בלבדַ :ו ָּ֤י ֹאמֶ ר ה' אֶ ל-מֹ שִֶ֔ ה עֲלֵ֛ה אֶ ל- היא [התורה] ִמ ִֶ֔כם .ומאי "הּוא"
ֲשר ַהֵ֥ר ָּׁ ִֽהעֲבָּׁ ִ ַ֖רים הַ זֶ ֹּ֑ה ְּוראה אֶ ת-הָּׁ ִ֔ ָּׁא ֶרץ א ֶ ֵ֥ דקאמר הכתוב.
נ ַ ַָּׁ֖ת ִתי לִ בְ נֵ֥י י ְִש ָּׁר ִֽאל :וְ ָּׁר ִ ֵּ֣איתָּׁ ה אֹ ִ֔ ָּׁתּה
ֲשרוְ ֶ ִֽנאֱסַ פְ ָּׁ ֵ֥ת אֶ ל-ע ֶ ַַ֖מיך גַםֹּ֑ ָּׁ -אתָּׁ ה ַ ִֽכא ֶ ֵ֥ לכן ,לעומקו של מקרא יש לדרוש:
ֶ ִֽנא ֱַסַ֖ף ַ ִֽאה ֲֵ֥רֹ ן אָּׁ ִ ִֽחיך. הּואֵ֙ כוונתו להקב''ה .שאין הקב''ה
ריק מכם ,שלא תגעל נפשו אתכם,
על דרך הפשט נקרא הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים, וכביכול ח"ו יתרוקן מכם .כי הוא,
שממנו אפשר לעבור לארץ ישראל. יכֵּ֑ם .ומה שאמר
הקב"ה ,כִ יַ֖ -הּוא חַ י ֶ
ואמנם על כן חשב משה שהותר נדרו דָּׁ ָ֨ ָּׁבר ,כוונתו דיבור הקב''ה .שבכל
כמבואר ברש"י ,וכאילו כתוב כאן הר דיבור ודיבור תמצא טעמים לכאן
הַ מַ עֲבָּׁ ִרים .וכן פרש הרמב"ן .מפני ולכאן ולעולם אינו דיבור ריק ,כי כן
שהוא על מַ עְ ְברֹות הירדן ומשם צֻּּוינּו לדרוש על כל תג ותג תלי תלים
ַי ַע ְברּו אל ארץ כנען. של הלכות ,מוסר ויראת שמים,
והנהגה טובה של הקב''ה ,להדריכנו
והכלי יקר פרש על פי רש"י לפי ולנחותנו בדרך .ובכך מתקיים המשך
שנאמר למעלה והַ ֲעבַ ְרתֶ ם את נחלתו הפסוק כִ יַ֖ -הּוא חַ ייכֶ ֵּ֑ם.
לבתו ,שלכך נאמר והעברתם ללמדך
שכל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה ^^^^
מלא עליו ֶע ְב ָּׁרה ,ובכך תירץ גם מדוע
נסמכה פרשה זו להעברת נחלה. ע ֲֵ֡לה אֶ ל-הַ ֩ר הָּׁ עֲבָּׁ ִ ָ֨רים הַ ֶֶּ֜זה הַ ר-נְ ֗בֹו
ֲשר עַל-פְ נֵּ֣י יְר ֹּ֑חֹו
מֹואב א ֶ ַ֖ אֲשֶ ר בְ ֶ ֵּ֣א ֶרץ ִ֔ ָּׁ
ולעומקו של מקרא י"ל על דרך ְּוראהֵ֙ אֶ תֵּ֣ ֶ -א ֶרץ כְ ִַ֔נעַן אֲשֶָ֨ ר א ֲִנֵ֥י נֹ ֵ֛תן
הצח ,שלכן קרא לו הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים ולא ִש ָּׁר ַ֖אל ַל ֲאח ָֻּּׁזִֽה( :לב ,מט')לִ בְ נֵ֥י י ְ
הר הַ מַ עֲבָּׁ ִרים ,שלא הכל עוברים בו.
טז
לעומקו של מקרא
האזינו
הנשמות[ ,כהגהת "צדיק כתמר"]. כגון משה ,שהרי לא יעבור בו לארץ
ונקרא הָּׁ עֲבָּׁ ִרים מלשון עיבור נשמת ישראל .ולכן נשמטה האות "מ"
הצדיק בכלל בני ישראל .וכדרך מהַ מַ עֲבָּׁ ִרים [כביכול רמז למשה
שקראו חז''ל לחכם הגדול בדורו שאינו עובר בו לארץ ישראל] ונשאר
"משה שפיר קאמרת"[ .שבת קא: הר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים .שהוא כביכול הר ֶעבְ ָּׁרה
ביצה לח :סוכה לט.]: וזעם על אשר לא קדשו שמו במי
מריבה ,אלא שעל ידי כך שמשה נקבר
ועוד י"ל ,על פי התרגום, בהר העברים ע ְָּׁב ָּׁרה ממנו הָּׁ ע ְֶב ָּׁרה,
שֶ עֲבָּׁ ִרים הוא כינוי לגבולות .והרי וְ הָּׁ ע ְָּׁב ָּׁרה להיות מכוונת כנגד פעור
נגזר על משה רבנו לא להכנס לארץ, הנמצא ממולו.
אך על ידי כך שבקשו בני גד ובני
ראובן את נבו [במדבר לב,ג'] ועוד י"ל ,על דרך הצח ששני
והתרגום קורא לו בית קבורתא השמות נבו והעברים הם מלשון
דמשה ,על ידי כך זכה משה רבנו נבואה .נבו הוא מלשון נבואה
להיות קבור בתחום ארץ ישראל .לכן הנאצלת על הנביא עוד בטרם הוא
עַברי
נקרא עֲבָּׁ ִרים ,שהוא מכיל את מַ ְ מתנבא ,והעברים מלשון נבואה על
הגבול של הארץ. שם שֶ דְ בַ ר ה' עֹובר דרך צנורו של
הנביא לומר לעם את דברי ה' ,בעת
ועוד י"ל על דרך הרמז ,שלכן הר שהוא מתנבא.
נבו נקרא גם הר העברים ,שהרי נבו
היה שם של עבודה זרה ושאר הערים ועוד י"ל ,על דרך הסוד ,שנקרא
שהיו שם היו מּוסַ בֹות שם ,ששינו הר נבו הר העברים על שם שמכאן
שמם מעבודה זרה למעליותא .ואת תעבור נשמת משה לעולם הנשמות.
"נבו" לא שינו לשם אחר .שהיה והוא גם מלשון נבוא .כאומרו נָּׁבֹואָּׁ ה
אפשר לשנות את השם נְ בֹו לנְ בֹוא, שעריך.
על שם הנבואה של משה ,אלא שאמר
לו הקב"ה "כִ י ִמ ֶּנגֶד ִת ְראֶ ה אֶ ת הָּׁ אָּׁ ֶרץ ונקרא הר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים לשון רבים שכל
וְ שָּׁ מָּׁ ה לא תָּׁ בֹוא אֶ ל הָּׁ אָּׁ ֶרץ אֲשֶ ר אֲנִ י נשמות עם ישראל אחודות וקשורות
נֹ תן לִ בְ ני י ְִש ָּׁראל" ואם היה מסב שם בנשמת משה רבנו והוא סוד עיבור
יז
לעומקו של מקרא
האזינו
ע ֲֵ֡לה ְּוראהֵ֙ הם שני שמות ק' מע"ב המקום לנבוא היה זה לעג לרש שאמר
שמות היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא לו ושמה לא תבוא .לכן הסבו את שמו
ויט [שמות יד ,יט-כא']. של נבו להיות נקרא הַ ר הָּׁ עֲבָּׁ ִרים.
וכמבואר בלעומקו של מקרא לפר' אלא שגם בזה יש קצת גנאי שנאמר לו
וילך ,כי שני מלאכים ליווהו למשה למשה כִ יִ֥ -לא ַ ִֽתע ֲַ֖בר אֶ ת-הַ ּי ְַר ֵ֥דן הַ ֶזִֽה,
בלכתו אל כל ישראל ,ועתה בעלותו לכן נשאר גם השם נבו .כי בִ ְשרֹו
ההרה טרם עלייתו השמימה ,מתלווים הקב''ה בנבואה שאמנם אינו עובר
אליו עוד שני מלאכים ע ֲֵ֡לה ְּוראהֵ֙ . לארץ הגשמית אבל עובר הוא לארץ
עלה הוא המלאך הממונה על כל העליונה הרוחנית .ולכן כתוב נבו ולא
עליות שבתורה (כגון עליית הענן נבוא כי עד כאן תבוא בלי אל"ף
מעל המשכן ,עליית ענן הקטרת), המורה על אלופו של עולם השוכן
וראה הוא המלאך הממונה על כל בארץ ,וגם נקרא הר העברים שכן
חזיונות וראיות שמראה הקב"ה עובר הוא מכאן לארץ העליונה.
לנביאיו ,למרחוק .כגון שהראה למשה
את הארץ לגבולותיה והראה לו כל ועוד י"ל ,שנקרא הר נבו הר
הדורות עד הים האחרון ודרשו עד העברים על שם שעל ידי מקום
היום האחרון. מנוחתו כאן הרי הוא מעביר את
מנהיגותו ליהושע.
והם המלאכים שנצטוו ללוותו למשה
^^^^
בעלייתו זו האחרונה ,ע ֲֵ֡לה ְּוראהֵ֙ .
ע ֲֵ֡לה אֶ ל-הַ ֩ר הָּׁ עֲבָּׁ ִ ָ֨רים הַ ֶֶּ֜זה הַ ר-נְ ֗בֹו
^^^^
ֲשר עַל-פְ נֵּ֣י יְר ֹּ֑חֹומֹואב א ֶ ַ֖ אֲשֶ ר בְ ֶ ֵּ֣א ֶרץ ִ֔ ָּׁ
ְר ֵ֣אּו | עַ תָּׁ֗ ה ִ ֵ֣כי אֲ ִנֵ֤י אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא וְ ִ֥אין
ְּוראהֵ֙ אֶ תֵּ֣ ֶ -א ֶרץ כְ ִַ֔נעַן אֲשֶָ֨ ר א ֲִנֵ֥י נֹ ֵ֛תן
אֱלהים עִ מָּׁ ִ ֵּ֑די אֲ ִנִ֧י אָּׁ ִ ֵ֣מית וַאֲ חַ ֶ֗יהִ ַ֖
ִש ָּׁר ַ֖אל ַל ֲאח ָֻּּׁזִֽה (לב ,מט'). לִ בְ נֵ֥י י ְ
מָּׁ ֵַ֙ח ְצ ִתיֵ֙ וַאֲ ִנֵ֣י אֶ ְרפָָּּׁ֔ א וְ ִ֥אין ִמי ִ ַָּׁ֖די
מַ ִ ִֽציל( :לב,לט')
על דרך הסוד,
אֱלהים עִ מָּׁ ִ ֵּ֑די
אֲ ִנֵ֤י אֲנִ יֵ֙ ָּ֔הּוא וְ ִ֥אין ִ ַ֖
יח
לעומקו של מקרא
האזינו
שהיא מידת הרחמים השולטת בשמי פירש רש"י על פי הפשט שאין מי
שמים עליונים ,כעין מקור עליון שיכול לעמוד בדרכי.
משם ירידת שפע הרחמים.
מדוע יאמר ועדין יש לשאול
וכן מובא שם עוד ,כי השלש פעמַ יִ ם "אני" .אֲ ִנֵ֤י אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא.
ראשונות בתפילת שמונה-עשרה הן
כנגד מידת ה"אני" ,והשלש אחרונות ולעומקו של מקרא על פי הסוד,
בתפילת שמונה-עשרה הן כנגד מידת יש לומר אני הוא השם הקדוש של
"הוא" ,והברכות האמצעיות הן כנגד רחמים [היוצא מע''ב שמות היוצאים
מידת "אתה" ,שהוא הצינור להורדת מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשת
השפע .ובתפילתנו יש בכוחנו לפעול בשלח ,כנ''ל] וכעין מה שהורונו לומר
ישועות להורדת שפע הרחמים ממקור בסוכות "אני והו" הושיעה נא.
"הוא" העליון דרך צינור ה"אתה", והפסוק צירף שם זה "אני" ,לשם הק'
אל תחתיות ארץ אל השגחת ה' בארץ "הוא" ,שהוא מידת השם הקדוש
במידת ה"אני". "אהיה אשר אהיה" ,כמובא בספר
שערי אורה להרב יוסף ג'יקיטלי,
ובאומרו "אני" כוונתו לצירוף של ו"הוא" היא מידת הרחמים העליונים
"אני הוא"" .אני" היא מידת הרחמים אשר אין עמהם דין ,ולכן אמר וְ ִ֥אין
המתגלה בארץ ,היא היא מידת להים עִ מָּׁ ִ ֵּ֑די .שכך יהיה לעתיד לבוא. ֱא ִ ַ֖
הרחמים הנשפעת ממידת "הוא" שלא יהיה מעורב בהנהגתי כל דין.
שבשמי שמים עליונים ,והכל חטיבה אלא הכל רחמים מרובים מכתר
אחת של רחמים. עליון ,ממקום רּום הַ חֹולָּׁם הַ נִכְ סָּׁ ף שָּׁ ם
אֶ ֱהיֶה לְ עת ֶנאֱסָּׁ ף ,מאדני ההוי'ה אליו
הטעמים יוכיחו, ועל דרך הצח, אֶ הֱמָּׁ יָּׁה.
אֲנֵ֤י אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא ,שה"אֲ ִנֵ֤י" הראשון
ִ
מוטעם במהפך ,והמלים אֲ נִ יֵ֙ ָּ֔הּוא ועוד מובא שם בספר שערי אורה
מוטעמים בפשטא זקף קטן ,שהם שמידת "אני" היא מידת הרחמים
נקראים כולם כעין חטיבה אחת. השולטת בארץ ,כעין השגחה פרטית
על נבראיו ,והיא כנגד מידת "הוא"
יט
לעומקו של מקרא
האזינו
ניתנו למלאכי השרת ,רשות להציץ המהפך ב"אני" הראשון ירמוז על
מעבר לפרגוד. הפיכת הרוגז לרחמים ,הפשטא באני
וה 55 -הנותרים אין להם למלאכי השני ירמוז על התפשטות הרחמים,
השרת רשות להציץ בהם אלא רק והזקף ירמוז על צינור השפע של
לישראל. הרחמים הזקוף ועומד להוריד השפע
משמי שמים עליונים לתחתיות ארץ.
וכן ,כל חומש דברים יחד הם 955 כנ''ל.
פסוקים 900 .מהפסוקים פותחים
שערי שמים לכלל המלאכים ,אבל 55 וכעין זה מצאנו באמירת ההלל:
פסוקים מהפסוק ראו כי אני אני הוא המגביהי לשבת המשפילי לראות
ואילך הם רק לישראל .רק להם בשמים ובארץ .למרות שהם שני
ניתנה הרשות להציץ מעבר לפרגוד. פסוקים ,יש לערבם זה בזה ולומר :אף
והם יחודיים לישראל עמו בלבד .עד על פי שהוא המגביהי לשבת בשמים,
כאן דבריו. כנגד מידת "הוא" העליונה ,הרי הוא
גם המשפילי לראות בארץ ,כנגד
וכאומרם ז''ל [מדרש רבה] מידת ה"אני".
כשאומרים על הפסוק כעת יאָּׁ מר זה שנאמרְ :ר ֵ֣אּו | עַתָּׁ֗ ה ִ ֵ֣כי ֲא ִנֵ֤י אֲנִ יֵ֙
לישראל מה פעל אל שישראל בדרגה ָּ֔הּוא.
והמלאכים מהמלאכים למעלה
שואלים את ישראל מה פעל אל. ^^^^
ודרגה זו של ישראל למעלה מן
המלאכים הם משיגים ב 55הפסוקים עוד מובא במדרש פליאה ראו עתה
אחרונים של החומש מפסוק ראו כי כי אני אני הוא ,הדא הוא דכתיב :הן
אני אני הוא ,עקב שמחת החגים אשר לה' אלקינו השמים ושמי השמים.
הם שרויים בימים אלה .שהשמחה
שוברת הקליפות והמחיצות ומעלה את וביאור הענין על ידי האר"י ז"ל .ה"ן
האדם לדרגה עליונה אפי' יותר מן בגימ' ,55השמים בגימ' ( .955מ"ם
המלאכים. סופית היא 600במנצפך) .ורצונו
^^^^ לומר שיש 955עולמות .מהם 900
כ
לעומקו של מקרא
האזינו
ֲשר ַעל-פְ נֵּ֣י יְ ר ֹּ֑חֹו ,הוא גבוה העברים ,א ֶ ַ֖ {מח} ַו ְידַ בָ֤ר יהו'ה אֶ ל-מֹ שִֶ֔ ה בְ עֶ ֵ֛צֶ ם
מעל גבוה ,גבוה מעַ ל אֲשֶָ֨ ר ְמעַלְ ֶּ֜ ֶתם הַ ּיֵ֥ ֹום הַ זֶ ַ֖ה לאמִֹֽ ר{ :מט} ע ֲֵ֡לה אֶ ל-הַ ֩ר
ֲשר ִֽל ֹא-קִ דַ ְשתֶ ם.
וגבוה מ ַעל א ֶ ָ֤ מֹואבָּׁ ִֽהעֲבָּׁ ִ ָ֨רים הַ ֶֶּ֜זה הַ ר-נְ בֶׁ֗ ֹו אֲשֶ ר בְ ֶ ֵּ֣א ֶרץ ִ֔ ָּׁ
ֲשר עַל-פְ נֵּ֣י יְר ֹּ֑חֹו ְּוראה אֶ תֵּ֣ ֶ -א ֶרץ כְ ִַ֔נעַן א ֶ ַ֖
^^^^ אֲשֶָ֨ ר א ֲִנֵ֥י נֹ ֵ֛תן לִ בְ נֵ֥י י ְִש ָּׁר ַ֖אל ַ ִֽל ֲאח ָֻּּׁזִֽה:
ֲשר אַ תָּׁ ה ע ֶ ֵ֣לה שִָּׁ֔ מָּׁ ה {נ} ּו ֶֻּׁ֗מת בָּׁ הָּׁ ר א ֶ ָ֤
שמָּׁ הֵ֙
ִ ִ֥כי ִמנֶ ֶַּ֖֖גֶד ִת ְר ֶ ֵ֣אה אֶ ת-הָּׁ ָּׁ ֵּ֑א ֶרץ וְ ָּׁ ֵ֙
וְ ִֽהאָּׁ ַ֖סף אֶ ל-ע ֶ ַֹּ֑מיך ַ ִֽכאֲשֶ רֵ֞ -מת ַ ִֽאה ֲָ֤רֹ ן
ֵ֣לא תָּׁ ָּ֔בֹוא אֶ ל הָּׁ ָ֕ ָּׁא ֶרץ אֲ שֶ ר אֲ ִנִ֥י נ ַ֖תן
אָּׁ ִָ֨חיך בְ הֵֹּ֣ ר הָּׁ ִ֔ ָּׁהר וַּי ָּׁ ַ֖אסֶ ף אֶ ל-ע ָּׁ ִַֽמיו:
לִ ְבנִ֥י יִ ְש ָּׁר ִֽאל( :לב,נב')
{נא} עַ ל ֩ אֲשֶָ֨ ר ְמעַלְ ֶּ֜ ֶתם ִֶׁ֗בי בְ תֹוְך בְ נֵּ֣י
שמָּׁ הֵ֙ ֵ֣לא תָּׁ ָּ֔בֹוא אבל אתה כן בא אל וְ ָּׁ ֵ֙
י ְִש ָּׁר ִ֔אל בְ ִֽמיְ -מ ִר ַיבֵ֥ת קָּׁ ַ֖דש ִמדְ בַ רֹּ֑ ִ -צן ַעֵ֣ל
הארץ העליונה ,כפירושו של אוה"ח
אֹותי בְ ַ֖תֹוְך בְ נֵ֥י ִִ֔ ֲשר ִֽל ֹא-קִ דַ ְשתֶ ם א ֶ ָ֤
הק' בפרשת כי תבוא .היא הארץ
י ְִש ָּׁר ִֽאל{ :נב} ִ ֵ֥כי ִמּנֶ ֶַּ֖֖גֶד ִת ְר ֶ ֵּ֣אה אֶ ת-
העליונה אֲ שֶ ר אֲ ִנִ֥י נ ַ֖תן לִ ְבנִ֥י יִ ְש ָּׁר ִֽאל
הָּׁ ָּׁ ֹּ֑א ֶרץ וְ שָָּׁ֨ מָּׁ ה ֵּ֣ל ֹא תָּׁ בִ֔ ֹוא אֶ ל-הָּׁ ָּ֕ ָּׁא ֶרץ
בעולם התיקון בעולם הנשמות,
אֲשֶ ר-א ֲִנֵ֥י נֹ ַ֖תן לִ בְ נֵ֥י י ְִש ָּׁר ִֽאל:
ולעתיד לבא היא ארץ הַ ְת ִחיָּׁה.
ועל דרך הצח הוא פסוק נ"ב פסוק בשימת לב ,יש בפסוקים הנ''ל
ב"ן ,גימטרי'ה אליה"ו ,יבוא ויגאלנו ארבע פעמים לשון על :ע ֲֵ֡לה וגו'
מהרה ,ואתו בארץ התחיה שבעת שר וגו'[ .פסוק ע ֶ ֵ֣להַ ,על ֩ ֲאשֶָ֨ רַ ,עֵ֣ל ֲא ֶ ֵ֤
נב'].
הרועים אברהם יצחק ויעקב משה
אהרון יוסף ודוד ,הם האושפיזין
המתגלים אלינו מדי שנה בשנה בסוכת והם כנגד ארבע עולמות אבי''ע,
השלום ,עד התגלותם בסוכת עורו של אצילות ,בריאה ,יצירה ,עשייה.
לויתן ובבנין בית המקדש השלישי שבהם מטפס ועולה משה רבנו מעולם
שיבנה בב"א. העשייה ועד עולם האצילות שם כסא
הכבוד.
^^^^
בכל העליות האלו ,מנחמו הקב"ה
כאומרו :מה שאתה עולה אל הר
כא
לעומקו של מקרא
האזינו
להפטרת האזינו להפטרת האזינו
בשאר השנים וַיְ דַ בר דָּׁ וִ ד כאשר פרשת האזינו חלה בין ראש
השנה ליום כיפר ,היינו בעשי''ת
שמואל [ב] פרק כ''ב
פסוקי ההפטרה הפטרת שובה
{א} ַויְדַ בר דָּׁ וִ ד לַיהו'ה אֶ ת ִדבְ רי הַ ִש ָּׁירה
הַ ז ֹאת בְ יֹום הִ צִ יל יהו'ה אֹ תֹו ִמכַף כָּׁל אֹ יְבָּׁ יו שּובָּׁ ה יִ ְש ָּׁראל עַד ה' אֱלהֶ יָך כִ י
ּומכַף שָּׁ אּול{ :ב} ַוּי ֹאמַ ר יהו'ה סַ לְ עִ י ִ
ֲֹונִֶָּֽ֖ך( :הושע ,יד ,ב')
כָּׁשַ לְ תָּׁ בַ ע ֶ
צּורי אֶ חֱסֶ ה ּומפַלְ טִ י לִ י{ :ג} אֱלהי ִ ּומצֻּדָּׁ ִתי ְ
ְ
נּוסי מֹ ִשעִ י ּומ ִבֹו מָּׁ גִ ּנִי וְ קֶ ֶרן י ְִשעִ י ִמ ְשגַבִ י ְ
עַד ה' אֱלהֶ יָך עַד ,ועד בכלל .עד
מחָּׁ מָּׁ ס תֹ ִשע ִני{ :ד} ְמ ֻּהלָּּׁל אֶ קְ ָּׁרא יהו'ה
כסא הכבוד .וזאת כִ י כָּׁשַ לְ תָּׁ
ּומאיְ בַ י ִאּוָּׁשעַ{ :ה} כִ י ֲא ָּׁפ ֻּפנִי ִמ ְשבְ רי
בַ ע ֲֶֹונִֶָּֽ֖ך .שהתשובה מתחתיות ארץ
מָּׁ וֶת ַנחֲלי בְ לִ ַּיעַל יְבַ ֲע ֻּת ִני{ :ו} חֶ בְ לי ְשאֹול
סַ ֻּב ִני קִ ְד ֻּמנִי מֹ קְ שי מָּׁ וֶת{ :ז} בַ צַ ר לִ י
מגיעה עד רום שמים העליונים.
אֶ קְ ָּׁרא יהו'ה וְ אֶ ל אֱלהַ י אֶ קְ ָּׁרא ַוּי ְִשמַ ע
בְ אָּׁ ְזנָּׁיו: וְ שַ וְ ע ִָּׁתי קֹולִ י מהיכָּׁלֹו ולעומקו של מקרא יש לומר,
{ח} (ותגעש) ַוּי ְִת ָּׁגעַש ו ִַת ְרעַש הָּׁ אָּׁ ֶרץ כאשר לא יתלה עוונותיו ביצר
מֹוסדֹות הַ שָּׁ מַ ִים י ְִרגָּׁזּו ַוּי ְִת ָּׁגעֲשּו כִ י חָּׁ ָּׁרה לֹו:ְ הרע ,אלא יכיר האדם שנכשל
{ט} ָּׁעלָּׁה עָּׁשָּׁ ן בְ אַ פֹו וְ אש ִמפִ יו ת ֹאכל בכך שלא התגבר על יצרו הרע ,אז
גֶחָּׁ לִ ים בָּׁ עֲרּו ִממֶ ּנּו{ :י} וַּיט שָּׁ מַ ִים וַּי ַרד יוכל להגיע בנקל עד כסא הכבוד
ַוע ֲָּׁרפֶל תַ חַ ת ַרגְ לָּׁיו{ :יא} ַוּי ְִרכַב עַל כְ רּוב ועד בכלל .וזה שנאמר שּובָּׁ ה
ַוּיָּׁעֹף וַּי ָּׁרא עַל ַכנְפי רּוחַ { :יב} ַוּיָּׁשֶ ת חֹ שֶ ְך יִ ְש ָּׁראל עַד ה' אֱלהֶ יך כִ י כָּׁשַ לְ תָּׁ
ְסבִ יבֹ תָּׁ יו סֻּכֹות חַ ְש ַרת מַ יִם עָּׁבי ְשחָּׁ קִ ים: ֲֹונֶּ֖ך .דייקא :בַ ע ֲֶֹונִֶָּֽ֖ך ,שלך .במה
בַ ע ֶ ִֽ
{יג} ִמּנֹ גַּה נֶגְ דֹו בָּׁ עֲרּו ַגחֲלי אש: שלא תלית את כשלונך ביצר הרע
{יד} י ְַרעם ִמן שָּׁ מַ יִם יהו'ה וְ עֶלְ יֹון יִתן שהכשילך ,אלא במה שלא נתת
קֹולֹו{ :טו} ַוּי ְִשלַח חִ צִ ים ַו ְיפִ יצם בָּׁ ָּׁרק לבך להתגבר על יצר הרע.
(ויהמם) ַוּיָּׁהֹ ם{ :טז} וַּי ָּׁראּו אֲפִ קי יָּׁם ִיגָּׁלּו
מֹ ְסדֹות תבל בְ ַגע ֲַרת יהו'ה ִמּנ ְִשמַ ת רּוחַ ותהיה אז תשובתו עד ,ועד בכלל.
אַ פֹו{ :יז} י ְִשלַח ִממָּׁ רֹום ִיקָּׁח ִני י ְַמשנִי
שנְאַ י ִממַ יִם ַרבִ ים{ :יח} יַצִ יל ִני מאֹ יְבִ י עָּׁז ִמ ֹ ^^^^
כב
לעומקו של מקרא
האזינו
ַכ ֲעפַר אָּׁ ֶרץ כְ טִ יט חּוצֹות א ֲִדקם אֶ ְרקָּׁ עם: כִ י אָּׁ ְמצּו ִממֶ ִּני{ :יט} ְיקַ ְד ֻּמנִי בְ יֹום א ִידי
{מד} ו ְַתפַלְ טנִי מ ִריבי ע ִַמי ִת ְש ְמר ִני לְ ר ֹאש ַויְהִ י יהו'ה ִמ ְשעָּׁן לִ י{ :כ} וַּיֹ צא לַמֶ ְרחָּׁ ב
גֹויִם עַם ל ֹא יָּׁדַ עְ ִתי ַיעַבְ ֻּד ִני{ :מה} בְ ני נכָּׁר אֹ ִתי יְחַ לְ צ ִני כִ י חָּׁ פץ בִ י{ :כא} יִגְ ְמל ִני
י ְִת ַכחֲשּו לִ י לִ ְשמֹו ַע אֹ זֶן יִשָּׁ ְמעּו לִ י: יהו'ה כְ צִ ְדקָּׁ ִתי כְ בֹ ר יָּׁדַ י י ִָּׁשיב לִ י{ :כב} כִ י
{מו} בְ ני נכָּׁר יִבֹלּו וְ יַחְ גְ רּו ִמ ִמ ְסגְ רֹותָּׁ ם: שָּׁ מַ ְר ִתי דַ ְרכי יהו'ה וְ ל ֹא ָּׁרשַ עְ ִתי מאֱלהָּׁ י:
צּורי וְ יָּׁרֻּ ם אֱלהי צּור {מז} חַ י יהו'ה ּובָּׁ רּוְך ִ {כג} כִ י כָּׁל (משפטו) ִמ ְשפָּׁטָּׁ יו לְ נֶגְ ִדי
ּומֹוריד ִ י ְִשעִ י{ :מח} הָּׁ אל הַ ּנֹ תן ְנקָּׁ מֹת לִ י וְ חֻּקֹ תָּׁ יו ל ֹא אָּׁ סּור ִממֶ ּנָּׁה{ :כד} וָּׁאֶ ְהיֶה
ּומקָּׁ מַ י
יאי מאֹ יְבָּׁ י ִ
ע ִַמים תַ חְ תנִי{ :מט} ּומֹוצִ ִ מעֲֹונִ י: וָּׁאֶ ְשתַ ְמ ָּׁרה לֹו תָּׁ ִמים
רֹוממ ִני מ ִאיש חֲמָּׁ ִסים תַ צִ יל ִני{ :נ} עַל כן ְת ְ בֹרי לְ ֶנגֶד {כה} ַוּיָּׁשֶ ב יהו'ה לִ י כְ צִ ְדקָּׁ ִתי כְ ִ
אֹודך יהו'ה בַ גֹויִם ּולְ ִש ְמך ֲאזַמר: ְ עינָּׁיו{ :כו} עִ ם חָּׁ ִסיד ִת ְתחַ סָּׁ ד עִ ם גִ בֹור
{נא} (מגדיל) ִמגְ דֹול יְ שּועֹות מַ לְ כֹו תָּׁ ִמים ִתתַ מָּׁ ם{ :כז} עִ ם נָּׁבָּׁ ר ִתתָּׁ בָּׁ ר וְ עִ ם
וְ עשֶ ה חֶ סֶ ד לִ ְמ ִשיחֹו לְ דָּׁ וִ ד ּולְ ז ְַרעֹו עַד תֹושי ַע
ִ עִ קש ִתתַ פָּׁל{ :כח} וְ אֶ ת עַם ָּׁענִי
עֹולָּׁם( :פ) וְ עינֶיך עַל ָּׁר ִמים תַ ְשפִ יל{ :כט} כִ י אַ תָּׁ ה
נ ִירי יהו'ה ַויהו'ה יַגִ יהַ חָּׁ ְשכִ י:
{ל} כִ י בְ כָּׁה אָּׁ רּוץ גְ דּוד באלהַ י אֲדַ לֶג שּור:
בביאור ההפטרה {לא} הָּׁ אל תָּׁ ִמים דַ ְרכֹו ִא ְמ ַרת יהו'ה
ושייכותה לפרשה ְצרּופָּׁה מָּׁ גן הּוא לְ כל הַ ח ִסים בֹו:
ּומי
{לב} כִ י ִמי אל ִמבַ לְ עֲדי יהו'ה ִ
שירת דוד נקבעה להפטרת האזינו, צּור ִמבַ לְ עֲדי ֱאלהינּו{ :לג} הָּׁ אל מָּׁ עּוזִי
כאשר פרשת האזינו חלה בין יום חָּׁ יִל ַוּיַתר תָּׁ ִמים (דרכו) דַ ְרכִ י{ :לד} ְמשַ ּוֶה
כפור לסוכות[ .וכאשר שירת האזינו (רגליו) ַרגְ לַי כָּׁאַ ּיָּׁלֹות וְ עַל בָּׁ מֹותַ י ַיע ֲִמד ִני:
לפני יום כפור מפנה הפטרה זו מקומה {לה} ְמלַמד יָּׁדַ י ל ִַמלְ חָּׁ מָּׁ ה וְ נִחַ ת קֶ שֶ ת
ְנחּושָּׁ ה זְרֹ עֹ תָּׁ י{ :לו} ו ִַתתֶ ן לִ י מָּׁ גן י ְִשעֶך
להפטרת שובה החלה בשבת תשובה
ַועֲנֹ ְתך תַ ְרבנִי{ :לז} תַ ְרחִ יב צַ ע ֲִדי תַ חְ תנִי
בין ר''ה ליו''כ].
וְ ל ֹא מָּׁ עֲדּו קַ ְר ֻּסלָּׁי{ :לח} אֶ ְר ְדפָּׁה אֹ יְבַ י
שירת דוד נקבעה איפוא כהשלמה וָּׁאַ ְש ִמידם וְ ל ֹא אָּׁ שּוב עַד כַלֹותָּׁ ם:
לשירת האזינו היא שירת משה רבנו, {לט} ָּׁו ֲאכַלם וָּׁאֶ ְמחָּׁ צם וְ ל ֹא ְיקּומּון ַו ִּיפְ לּו
ונראה בעליל הדמיון בין השתיים, תַ חַ ת ַרגְ לָּׁי{ :מ} וַתַ זְר ִני חַ יִל ל ִַמלְ חָּׁ מָּׁ ה
שהם שיר הלל ושבח להצור תמים תַ כְ ִרי ַע קָּׁ מַ י תַ חְ תנִי{ :מא} וְ אֹ יְבַ י תַ תָּׁ ה לִ י
פעלו וחיזוק הקשר בין עם ישראל עֹ ֶרף ְמשַ נְאַ י וָּׁאַ צְ ִמיתם{ :מב} י ְִשעּו וְ אין
ליוצרם מחד ,ולהתחזקות בניו של מֹ ִשי ַע אֶ ל יהו'ה וְ ל ֹא ָּׁענָּׁם{ :מג} וְ אֶ ְשחָּׁ קם
כג
לעומקו של מקרא
האזינו
היראה [ברכות לג ]:אמר רבי חנינא מקום כנגד אויביהם מאידך כאשר שני
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הדברים תלויים זה בזה .וכאומרו
יחד עם מדת האהבה מצד דוד המלך, [בפסוק ד']ְ :מ ֻּהלָּּׁל אֶ קְ ָּׁרא יהו'ה
כאומרו [תהלים קיט צז'] מָּׁ ה אָּׁ הַ ְב ִתי ּומאיְ בַ י ִאּוָּׁשעַ :כאשר ְמ ֻּהלָּּׁל אֶ קְ ָּׁרא
תֹורתֶ ָך כָּׁל הַ יֹום ִהיא ִשיחָּׁ ִתי ,אהבה ָּׁ ה' ,אזי ּומאיְ בַ י ִאּוָּׁש ַע.
המביאה לידי שמחה בעבודת ה' וכפי
שאומר בפסוקי השירה {נ} עַ ל כן וזה גם תוקף שירת האזינו ,כִ י כאשר
אֹודָך יהו'ה בַ גֹויִ ם ּולְ ִש ְמָך אֲ זַמר. ְ עם ישראל נמצא במצב של הָּׁ בּו גדֶ ל
אהבת ה' הפותחת שערי רחמים וחסד ינו אזי הַ צּור תָּׁ ִמים ָּׁפעֳלֹו כִ י כָּׁל לאלה ּ
כפסוק המסיים את ההפטרה ְד ָּׁרכָּׁיו ִמ ְשפָּׁט אל אֱמּונָּׁה וְ אין ָּׁעוֶל
{נא} (מגדיל) ִמגְ דֹול יְ שּועֹות מַ לְ כֹו צַ ִדיק וְ יָּׁשָּׁ ר הּוא .והשגחתו פרוסה על
וְ עשֶ ה חֶ סֶ ד לִ ְמ ִשיחֹו לְ דָּׁ וִ ד ּולְ ז ְַרעֹו עַד כל החיים כאומרו :יְ ס ְבבֶ נְ הּו יְ בֹונְ נהּו
עֹולָּׁם: יִ ְצ ֶרנְ הּו כְ ִאישֹון עינו .כְ נֶשֶ ר יָּׁעִ יר
קִ נֹו ַעל גֹו ָּׁזלָּׁיו יְ ַרחף יִ פְ רש כְ נָּׁפָּׁיו
ובשימת לב יש בפסוק קרי וכתיב. יִ קָּׁ חהּו יִ שָּׁ אהּו ַעל אֶ ְב ָּׁרתֹו וגו'.
כתוב מגדיל וקרינן ִמגְ דֹול .שהשילוב
של היראה והאהבה כנ''ל היא העבודה אלא שבשימת לב ,תוקפה של פרשת
הנצרכת מלמטה למעלה ,ועל ידי האזינו היא מצד היראה ,ולכן יש בה
שמגדיל בעבודת היראה והאהבה ,על פסוקי תוכחה רבים ,ותוקפה של
ידי זה יורד ִמגְ דֹול מלמעלה למטה הוא שירת דוד היא מצד מדת האהבה,
השפע של חסדי המקום ב''ה כדמסיים ולכן יש בה פסוקי הלל ושבח רבים.
בה ִמגְ דֹול יְשּועֹות מַ לְ כֹו וְ עשֶ ה חֶ סֶ ד ויחד שתי השירות של דוד המלך ושל
לִ ְמ ִשיחֹו לְ דָּׁ וִ ד ּולְ ז ְַרעֹו עַד עֹולָּׁם: משה רבנו ,משלימות זו את זו לחזק
הקשר בין ישראל לאביהם שבשמים
בדרך היראה והאהבה .השילוב של
היראה מצד משה רבנו שאמר [דברים
^^^^ ֱלהיך יִש ָּׁר ִ֔אל מָָּׁ֚ ה יְהֹ וָּׁ ֵּ֣'ה א ִ֔ ֶ
י ,יב'] וְ עַתָּׁ ה ְ
ם־לְ יִ ְר ִּ֠ ָּׁאה אֶ ת־יְהֹ ָ֨ ָּׁו'ה שֹ ַ֖אל מעִ ָּׁ ֹּ֑מְך ִ ֵ֣כי ִא ִּ֠
ֱלהיך וגו' וחז''ל למדו מכאן יסוד א ֶּ֜ ֶ
