gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מדור לפרי הארץ · M'dor Lepri Hu'aretz — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: מדור לפרי הארץ · M'dor Lepri Hu'aretz

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מדור לפרי הארץ · M'dor Lepri Hu'aretz — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫הכנה‬ ‫ליום הקדוש‬ ‫"מקוה ישראל ה'"‬ ‫ישראל דבקים בו יתברך בלי שום חציצה‬ ‫מאת הגה"ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א‬ ‫נמסר בביהמ''ד ארי שבחבורה ‪ -‬ירושלים עיה"ק‬ ‫ערב יום הכיפורים תשפ"ה‬ ‫לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל‬ ‫עם כלל השיעורים שנמסרים מדי‬ ‫שבוע‪ :‬שיחות לפרשת שבוע | סדרות‬ ‫השיעורים | שיעורי הכנה לקראת‬ ‫מועדים | גליונות השבוע בספה"ק ‪:‬‬ ‫תורת המגיד‪ ,‬פרי הארץ‪ ,‬אור המאיר‬ ‫ולכל שאלה ‪ /‬הערה על השיעורים‬ ‫ולענייני הפצה‬ ‫ו‪/‬או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח‬ ‫רא''מ אלתר שליט"א בחסידות‬ ‫ודרכי העבודה‪ ,‬ניתן לשלוח לכתובת‬ ‫ניתן לשמוע את השיעורים‬ ‫המערכת‬ ‫השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה‬ ‫מכון 'תורת א"ם'‬ ‫בשלוחה ‪3‬‬ ‫‪tam522511@gmail.com‬‬ ‫ארץ ישראל ‪( *5265 -‬או ‪)02-5011430‬‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫ארה"ב ‪518-329-9186‬‬ ‫********‬ ‫אירופה ‪44-3303-9004-84‬‬ ‫בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה‬ ‫בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי‬ ‫ותושיה‪ ,‬ליתן יד ושותפות בהוצאות‬ ‫הרב שליט"א בספרי‪:‬‬ ‫מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה‬ ‫של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה‬ ‫תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה |‬ ‫הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר‬ ‫תניא ‪ -‬שער היחוד והאמונה | דעת תבונות‬ ‫לכשיפוצו מעיינותיך חוצה‬ ‫| שפת אמת | דרך ה'‪,‬‬ ‫ושיעורים נוספים למועדים‪ ,‬ובמגוון נושאים‬ ‫********‬ ‫וענייני השעה‬ ‫וכן ניתן להשיג את הספרים‪:‬‬ ‫שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא‬ ‫מקום לה' ‪ -‬שערים לפנימיות התפילה |‬ ‫מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל‬ ‫המכון בפרטים הנ"ל‬ ‫עימוד ועיצוב‪:‬‬ ‫"ואנוהו"‬ ‫‪05331.05646‬‬       . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .              . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .         . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .           "      . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .        "      . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .           . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "         . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .             . . . . . . . .        "  "              . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .        . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "   "          . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .         . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .                      ,               . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .      . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .                             . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .   . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .  "  ,"   ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫ ‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫ליכא'‪ ,‬אבל במצוה שיש בה הנאת הגוף‬ ‫מצוות שיש בהם הנאת הגוף ומשבר‬ ‫ומשבר הנאתו מעולם הזה‪ ,‬שכרו כפול‬ ‫תאוותו שכרם אף בעולם הזה‬ ‫‬ ‫אף בעולם הזה‪ ,‬מידה כמידתו‪ ,‬מלבד‬ ‫בפנים יפות )בראשית כב טו(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫אור הגנוז לו לעולם הבא'‪ ,‬עכ"ל‪] .‬וי"ל‬ ‫'שהמצוות הם בשני פנים‪ ,‬הא'‬ ‫בטעם הדבר‪ ,‬כי מצוה שאין בזה הנאת‬ ‫המצוות שאין בהם הנאת הגוף‪ ,‬כתפילין‬ ‫הגוף אין לזה שום שייכות לאדם כל עוד‬ ‫וציצית וכיוצא בהם‪ ,‬והב' הם מצוות‬ ‫שהוא בעולם הזה‪ ,‬מה שאין כן מצוה‬ ‫שיש בהם הנאת הגוף‪ ,‬כמו עונג שבת‬ ‫שיש בה הנאת הגוף‪ ,‬הרי הוא קרובה אל‬ ‫וכיוצא בו‪ ,‬ומצוות אלו שיש בהם גם‬ ‫האדם‪ ,‬ולכן על ידי שהוא מתגבר על‬ ‫הנאת הגוף צריכים זהירות יותר‪ ,‬שלא‬ ‫עצמו לעשותה בסילוק הנאת הגוף‪ ,‬רק‬ ‫יעלה בלבו שום הנאת הגוף כי אם לקיים‬ ‫לשם שמים‪ ,‬יש לו שייכות אליה אף‬ ‫מצות הבורא‪ ,‬כמו שכתוב במשנה )אבות‬ ‫בעולם הזה[‪.‬‬ ‫פ"ב‪ ,‬מ"א( 'איזה דרך שיבור לו האדם כל‬ ‫שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן‬ ‫המקיים מצוה וצער היא לו נעלה יותר‬ ‫האדם'‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬שמצוה זו שהיא‬ ‫  חדש )סי' תר"ד ס"א( כתב‪ ,‬על דברי‬ ‫תפארת לו מן האדם בפני בני האדם‪,‬‬ ‫'כל האוכל‬ ‫)ברכות ח‪(:‬‬ ‫הגמרא‬ ‫להתפארות‬ ‫הרע‬ ‫יצר‬ ‫יטהו‬ ‫ובקל‬ ‫ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו‬ ‫הגופניות‪ ,‬וצריך זהירות גדול ומחשבה‬ ‫התענה תשיעי ועשירי'‪ ,‬וז"ל‪' :‬ואם‬ ‫גדולה לסלק ממנו הנאת הגוף כי אם‬ ‫תאמר‪ ,‬לימא קרא שיאכל בתשעה לחדש‪,‬‬ ‫שמחת הנשמה‪ ,‬וזהו 'דרך ישרה שיבור‬ ‫וממילא דיש לו שכר על זה‪ ,‬דאטו מי‬ ‫לו האדם'‪ .‬והנה מעלת שכר מצוה זו‬ ‫שמענג שבתות וימים טובים אין לו שכר‬ ‫יותר משכר מצוה שאין בו הנאת הגוף‪,‬‬ ‫על זה לפי שהוא עונג לו‪ ,‬ולמאי אפקיה‬ ‫כי במצוה שאין בה הנאת הגוף‪ ,‬אמרו‬ ‫קרא בלשון ענוי‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דאין הכי נמי‬ ‫חז"ל )קידושין לט‪' (:‬שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫עכ"ל‪ .‬נמצא שעומק ופנימיות מצות‬ ‫דיש לו שכר‪ ,‬מיהו אינו דומה מי שמקיים‬ ‫אכילת ערב יום כיפור היא אהבת ה'‬ ‫מצות בוראו והיא צער לו‪ ,‬למי שמקיים‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬ולא רק לנשמות ישראל‬ ‫מצות בוראו והיא עונג לו‪ ,‬ולהכי אפקיה‬ ‫אלא אף לגופות ישראל‪ ,‬שיוכלו גופיהם‬ ‫קרא בלשון ענוי‪ ,‬ליתן לו שכר כאלו קיים‬ ‫לשאת את הצום‪.‬‬ ‫מצות בוראו ועינה נפשו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫י"ל‪ ,‬שבכך שהתורה מחשיבה את‬ ‫"‬ ‫אכילת ערב יום כיפור לעינוי‪,‬‬ ‫מצות האכילה בערב יו"כ היא מצוה‬ ‫מונח דבר נפלא ביותר‪ ,‬והוא על דרך‬ ‫שיש בה הנאת הגוף הנחשבת לעינוי‬ ‫משל ילד שעשועים ההולך לצום מחמת‬ ‫  נחבר את דברי הפנים יפות ודברי‬ ‫ניתוח וכדו'‪ ,‬שאומר לו אביו יום לפני‬ ‫הפרי חדש יחדיו‪ ,‬יימצא חידוש‬ ‫שיאכל וישתה‪ ,‬ובכדי שיעשה כן אומר‬ ‫גדול‪ ,‬שבמצוות האכילה של ערב יום‬ ‫לו שיחשיב לו זאת לעבודת שני ימים‪,‬‬ ‫כיפור‪ ,‬שהוא מצוה שיש בה הנאת הגוף‪,‬‬ ‫כמו כן הקב"ה מחמת גודל ורוב אהבתו‬ ‫אבל התורה מחשיבה זאת 'כאילו התענה‬ ‫לבני ישראל אומר להם הכינו עצמכם‬ ‫תשיעי ועשירי'‪ ,‬כמצוה שיש בה צער‬ ‫בתשעה לחדש להתחזק באכילה ובשתיה‬ ‫ועינוי‪ ,‬בזה זוכה האדם לשכר הנעלה‬ ‫כדי שתוכלו להתענות למחר‪ ,‬ואני יחשיב‬ ‫ביותר בעולם הזה‪.‬‬ ‫זאת לכם כאילו התעניתם תשיעי ועשירי‪.‬‬ ‫  אוכלים באמת את סעודת ערב‬ ‫במצות האכילה בעריו"כ מתגלה‬ ‫יום כיפור עם זיכרון ותחושה‬ ‫חביבות ה' לבני ישראל‬ ‫זו‪ ,‬הרי זה על דרך דברי הקדושת לוי על‬ ‫הרא"ש )יומא פ"ח סי' כב( מבאר בטעם‬ ‫‬ ‫מצוות האכילה בפורים )קדושה רביעית(‪,‬‬ ‫מצוות אכילה זו‪ ,‬וז"ל‪' :‬להראות‬ ‫וז"ל‪' :‬ובכל כזית וכזית שאוכל יכוין‬ ‫חיבתו של המקום ברוך הוא לישראל‪,‬‬ ‫ששמח בעול תורה ומצות‪ ,‬וישמח ויעלוז‬ ‫כאדם שיש לו ילד שעשועים‪ ,‬וגזר עליו‬ ‫בקבלת התורה'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬על דרך זה י"ל‬ ‫להתענות יום אחד‪ ,‬וציוה להאכילו‬ ‫שבכל כזית וכזית בערב יום כיפור יכוין‬ ‫ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל‬ ‫כמה גדולה אהבת ה' אלינו‪ ,‬עד שמחשיב‬ ‫לסבול‪ ,‬כך הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מכל ימות‬ ‫זאת לתענית‪ .‬וכאשר אוכלים בכוונה כזו‪,‬‬ ‫השנה לא צוה לישראל להתענות אלא‬ ‫אזי ניתן להבין את הכתוב בספרים )מאור‬ ‫יום אחד לטובתן לכפר על עונותם‪,‬‬ ‫שבאכילת ערב יום הכיפורים‬ ‫עינים(‬ ‫והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית'‪,‬‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫של ערב יום כיפור צריכה להיות באופן‬ ‫מתקנים את כל האכילות שהיו של כראוי‬ ‫של שמחה‪.‬‬ ‫במשך השנה‪ ,‬והאכילה הוא שורש כל‬ ‫החטאים‪ ,‬כי על ידי שהאדם חי את כך‬ ‫סוד שיעור האכילה ככותבת‬ ‫שה' אוהבו כל כך הוא באמת משתנה‬ ‫דמיתובא דעתיה‬ ‫להיות מהות אחר‪.‬‬ ‫המנחת חינוך )מצוה שיג סק"ט( מחדש‪,‬‬ ‫‬ ‫יונה כתב בשערי תשובה )שער ד(‬ ‫ ‬ ‫וז"ל‪' :‬כיון דאכילת ערב יום‬ ‫למצות‬ ‫נוספים‬ ‫טעמים‬ ‫שני‬ ‫הכיפורים נפקא לן מלשון עינוי‪ ,‬אפשר‬ ‫אכילה זו‪ ,‬א 'שבזה 'הראה שמחתו‬ ‫ללומר דאינו יוצא אלא אם אכל בערב‬ ‫בהגיע זמן כפרתו‪ ,‬ותהיה לו לעדה על‬ ‫יום הכיפורים שיעור ככותבת‪ ,‬דכהאי‬ ‫דאגתו לאשמתו‪ ,‬ויגונותיו לעונותיו'‪,‬‬ ‫גוונא לא הוי עינוי ביום הכיפורים‪,‬‬ ‫השמחה שהאדם שמח בהגיע זמן כפרת‬ ‫ואכילה זו גזירת הכתוב דנקרא עינוי‪,‬‬ ‫עוונותיו‪ ,‬מראה עד כמה נגע בפנימיות‬ ‫אבל בפחות משיעור זה דביום הכיפורים‬ ‫ועומק נפשו צערו על חטאיו‪ ,‬שלכן שמח‬ ‫לא עבר על מצות עינוי והוי כמתענה‪ ,‬אם‬ ‫כל כך בהגיע זמן הזה‪ ,‬והוא סעודת‬ ‫כן בערב יום הכיפורים לא יצא‪ ,‬דהוי‬ ‫'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'‪,‬‬ ‫בשיעור‬ ‫מכותבת‬ ‫דפחות‬ ‫כמתענה‪,‬‬ ‫עוד כתב )שם( 'והשנית‪ ,‬כי בשאר ימים‬ ‫הצירוף הוי עינוי‪ ,‬ובערב יום הכיפורים‬ ‫טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת‬ ‫אסור להתענות‪ ,‬על כן צריך לאכול‬ ‫המצוה‪ ,‬כי יגדל וישגא מאד שכר‬ ‫שיעור כותבת בתוך אכילת פרס ושאני‬ ‫השמחה על המצוות‪ ,‬כמו שנאמר )דברי‬ ‫משאר שבתות וימים טובים דמצוה‬ ‫הימים א כט‪ ,‬יז( 'ועתה עמך הנמצאו פה‬ ‫לאכול והוי בכזית או בכביצה‪ ,‬אבל כאן‬ ‫ראיתי בשמחה להתנדב לך'‪ ,‬ונאמר )דברים‬ ‫דנפקא לן מעינוי דיום הכיפורים צריך‬ ‫כח‪ ,‬מז( 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך‬ ‫להיות ההיפוך מיום הכיפורים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בשמחה ובטוב לבב'‪ ,‬ומפני שהצום ביום‬ ‫רמז ניתן להוסיף‪ ,‬שהטעם של‬ ‫‬ ‫הכפורים‪ ,‬נתחייבו לקבוע סעודה על‬ ‫שיעור ככותבת כתוב בגמ' )יומא‬ ‫שמחת המצוה בערב יום הכפורים'‪,‬‬ ‫'קים להו לרבנן דבהכי מיתבא‬ ‫עט‪(.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬וגם בדבריו מובן שאין די בעצם‬ ‫דעתיה‪ ,‬בציר מהכי לא מיתבא דעתיה'‪,‬‬ ‫האכילה גריידא‪ ,‬אלא לזכור את השמחה‬ ‫יום‬ ‫ערב‬ ‫סעודת‬ ‫עניינה של‬ ‫ואכן‬ ‫שבא עת כפרת העוונות‪ ,‬וכתבו בכמה‬ ‫הכיפורים הוא לבוא ל'מיתבא דעתיה'‪,‬‬ ‫מספרי קודש שמדבריו נשמע שהסעודה‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות‪ ,‬ושאנו‬ ‫ליישב הדעת‪ ,‬להכניס דעת והסתכלות‬ ‫בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו‪,‬‬ ‫אחרת על ידי אכילה זו‪ ,‬וביום הכיפורים‬ ‫אמר לו אם כן יפה עשית‪ ,‬ופטרו והלך‬ ‫אין מיתבא דעתיה‪ ,‬וכמבואר בספרי‬ ‫לשלום'‪ .‬וצריך ביאור מה שהביא הטור‬ ‫קודש שיום הכפורים עצמו הוא למעלה‬ ‫את כל אריכות הדין ודברים שבין שוטר‬ ‫מהשגתנו ודעתנו‪ ,‬ומוחנו לא יכול לשאת‬ ‫העיר לעבדו ולחייט‪ ,‬ובבית יוסף כבר‬ ‫זאת‪ ,‬אבל על ידי אכילת ערב יום‬ ‫תמה 'ואם תאמר מה לו ולמלאכתו‪ ,‬ועוד‬ ‫הכיפורים‬ ‫יום‬ ‫ומוצאי‬ ‫הכיפורים‬ ‫למה היה קובל עליו שקנאו בחמשה‬ ‫ליום‬ ‫ולהתקשר‬ ‫להתחבר‬ ‫ביכולתנו‬ ‫זהובים‪ ,‬והלא אדם רשאי ליזוק בנכסיו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וכמו שכתב השפת אמת )ערב‬ ‫ולתת מאה בדבר שאינו שוה אלא אחד'‬ ‫יו"כ תרנ"ב( על הכתוב 'מערב עד ערב' שעל‬ ‫וכו'‪ ,‬וביאר על דרך הפשט‪' ,‬שאף על פי‬ ‫ידי השמחה של ערב ומוצאי יום כיפור‬ ‫שאדם רשאי ליזוק בנכסיו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מערבים ומקשרים את היום כיפור לכל‬ ‫אין דרכן של בני אדם בכך אלא אם כן‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫הוא גנב או קוביוסטוס‪ ,‬ועל שוטר העיר‬ ‫התעוררות לתשובה שבמעשה החייט‬ ‫מוטל לחקור על זה‪ .‬ולכן תחלת דבריו‬ ‫של ערב יו"כ‬ ‫היה 'מה מלאכתך'‪ ,‬וכשהשיבו שהוא‬ ‫‬ ‫חייט אז אמר לו למה קנית דג ששוה‬ ‫זהוב בחמשה זהובים‪ ,‬שאין דרך בעלי‬ ‫המעשה בחייט שמביא הטור )סי'‬ ‫מלאכה בכך וכו'‪ ,‬והוא השיבו והיאך לא‬ ‫תרד( בשם מדרש‪ ,‬וז"ל‪' :‬מעשה‬ ‫אקננו אפילו בעשרה כדי לאוכלו ביום‬ ‫בשוטר העיר שאמר לעבדו קנה לי דגים‪,‬‬ ‫כזה' וכו'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ולא מצא אלא דג אחד ונתן בו זהוב‪,‬‬ ‫והיה שם יהודי חייט והוסיף עליו עד‬ ‫   מגדים )שם משב"ז סק"א( כתב על דרך‬ ‫שהעלוהו לחמשה ונשאר לחייט‪ ,‬בא‬ ‫הרמז‪ ,‬על פי מה שכתב הלבוש‬ ‫העבד אל אדוניו וספר לו כל המאורע‪,‬‬ ‫שחיבר עשרה ספרים וקראם עשרה‬ ‫שלח השוטר אחר החייט ואמר לו מה‬ ‫מלבושים‪ ,‬לבוש התכלת וכו'‪ ,‬וכתב‬ ‫מלאכתך‪ ,‬אמר לו חייט‪ ,‬אמר לו ולמה‬ ‫בהקדמת ספרו 'אמר התופר'‪ ,‬שזהו הרמז‬ ‫קנית דג שוה זהוב בה' זהובים‪ ,‬ולא עוד‬ ‫בכך שמעשה זה היה עם חייט התופר‬ ‫אלא שלקחתו מיד עבדי ששלחתיו‬ ‫בגדים‪ ,‬שהנשמה יורדת לעולם בשביל‬ ‫לקנותו לי‪ ,‬השיב לו והיאך לא אקננו‬ ‫לעבוד את ה' בלימוד תורה ועשיית‬ ‫אפילו בי' כדי לאוכלו ביום כזה שצונו‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫לתשובה שייכת לסעודה שקנה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫מצוות ולא לאכול נהמא דכיסופא‪ ,‬ומי‬ ‫בספרי קודש שבשעת הסעודה יתבונן‬ ‫שאינו מקיים תורה ומצוות‪ ,‬מי שאינו‬ ‫האדם בחסדי ורחמי ה' הגדולים‪ ,‬שנותן‬ ‫עובד ה'‪ ,‬זהו הביזיון הגדול ביותר‪ ,‬שהרי‬ ‫לנו כאלו מתנות גדולות לשוב אליו‪,‬‬ ‫הוא מקבל מה' הכל כנהמא דכיסופא‪,‬‬ ‫ויתבונן היכן הוא נמצא‪ ,‬וזה יביא אותו‬ ‫כמקבץ נדבות שרק מקבל מבלי לתת‬ ‫לתשובה מרוממת‪ ,‬לתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫מאומה‪ ,‬והחייט הוא התופר מלבושים‬ ‫ובגדים שלא יהיה הבושה‪' ,‬והחייט יודע‬ ‫הכנת המיעוט והחלב שיקרבו‬ ‫מדת הבושה‪ ,‬כי לולי הבושה ‪ -‬ויהיו‬ ‫למזבח בתענית‬ ‫ערומים ולא יתבוששו'‪ ,‬וכפי ששומע‬ ‫החייט במלאכתו מבני אדם‪ ,‬שהבגד אינו‬ ‫בשם המהרי"ד מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫‬ ‫מתאים לצאת עמו‪ ,‬זהו בושה לילך עמו‬ ‫ויש אומרים זאת בשם המהר"י‬ ‫וכו'‪ ,‬ו'רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי'‬ ‫מבעלזא זי"ע‪ ,‬על פי דברי הגמרא )ברכות‬ ‫)שבת קיג‪ ,(.‬שהבגד מייפה ומכבד את‬ ‫שבסיום התענית מתפללים 'רבון‬ ‫יז‪(.‬‬ ‫האדם‪' ,‬וזה פרנסתו של חייט‪ .‬ואם בגדי‬ ‫שבית‬ ‫בזמן‬ ‫לפניך‬ ‫גלוי‬ ‫העולמים‪,‬‬ ‫הגוף כך‪ ,‬על אחת כמה וכמה בגדי‬ ‫המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן‪,‬‬ ‫הנפש‪ ,‬להסיר בגדים הצואים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו‪,‬‬ ‫התשובה זכיות‪ ,‬ומשום הכי אמר לו כן'‪.‬‬ ‫ומתכפר לו‪ ,‬ועכשיו ישבתי בתענית‬ ‫וזהו הרמז במעשה החייט דייקא בערב‬ ‫ונתמעט חלבי ודמי‪ ,‬יהי רצון מלפניך‬ ‫יו"כ‪.‬‬ ‫כאילו‬ ‫שנתמעט‬ ‫ודמי‬ ‫חלבי‬ ‫שיהא‬ ‫הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני'‪.‬‬ ‫להעמיס עוד ברמז החייט בערב‬ ‫ ‬ ‫ולכאורה הוא בזיון גדול שחלבנו ודמנו‬ ‫יו"כ‪ ,‬שהוא תופר עם מחט‪ ,‬וכתוב‬ ‫המגושמים יעלו על גבי המזבח‪ ,‬הרי אין‬ ‫בספרי קודש 'פתחו לי פתח כחודו של‬ ‫לזה טעם וריח‪ ,‬לכן ציוה ה' שהאכילה‬ ‫מחט אני אפתח לכם כפתחו של אולם'‪,‬‬ ‫של ערב יו"כ תיחשב למצוה‪ ,‬ואזי מיעוט‬ ‫'פתחו לי פתח כחודו של מחט' הוא‬ ‫חלב ודם זה שנתמעט ומתכלה ביום‬ ‫עבודתנו בערב יו"כ‪ ,‬מה שיש לנו‬ ‫הכיפורים ראוי לעלות על גבי המזבח‪ ,‬כי‬ ‫שייכות והשגה‪ ,‬את הקטנות שלנו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫זהו חלב ודם של מצוה‪ .‬ע"כ‪ .‬וניתן‬ ‫'ואני אפתח לכם כפתחו של אולם'‪ ,‬את‬ ‫להוסיף על כך‪ ,‬שכתוב בגמרא )תענית יב‪(.‬‬ ‫שלמעלה‬ ‫יו"כ‬ ‫של‬ ‫הגדול‬ ‫הפתח‬ ‫'כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום‬ ‫מהשגתנו לגמרי‪ ,‬והתעוררות החייט‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫גבוהים‪ ,‬ומחמת כן שוכחים לתקן את‬ ‫לאו שמיה תענית‪ ,‬ואי יתיב מאי‪ ,‬אמר‬ ‫חסרונם הפרטי‪ ,‬ומחמת כן מוכרחים‬ ‫רבה בר שילא דמי למפוחא דמליא‬ ‫לעבור דרך הגיהנום לזכך עצמם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫)או"ח סי' תקסב ס"א(‬ ‫זיקא'‪ ,‬וכתב הלבוש‬ ‫על דרך זה י"ל‪ ,‬שביום כיפור בני ישראל‬ ‫בטעם הדבר 'כי התענית דומה לקרבן‬ ‫עולים למקום להבת שלהבת‪ ,‬וזוכים‬ ‫שמקריב חלבו ודמו‪ ,‬וכמו שבקרבן צריך‬ ‫לדביקות נפלאה בה'‪ ,‬אזי יש חשש‬ ‫ואפילו‬ ‫שיקריבנו‪,‬‬ ‫קודם‬ ‫להקדישו‬ ‫שהאדם לא יזכור כלל על חטאיו ופגמיו‪,‬‬ ‫מתעסק בשחיטה פסול דכתיב )ויקרא יט‪ ,‬ה(‬ ‫לכן 'מצות וידוי ערב יה"כ עם חשכה'‪,‬‬ ‫'לרצונכם תזבחהו'‪ ,‬כך המתענה ואינו‬ ‫אבל עדיין אמרו חכמים שמא כבר בעת‬ ‫למתעסק‬ ‫דומה‬ ‫לכן‬ ‫קודם‬ ‫מקבלו‬ ‫סעודת ערב יוה"כ תטרף כבר דעתו‪,‬‬ ‫בקדשים‪ ,‬ופיגול הוא ולא ירצה לו'‪,‬‬ ‫מרוב גילוי אהבת ה' שבה‪ ,‬וכבר אז לא‬ ‫עכ"ל‪ .‬על פי דבריו י"ל שמצות האכילה‬ ‫יהיה לו את הדעת הנכונה לווידוי‪ ,‬לכן‬ ‫בערב יו"כ כביכול מקדיש את הדם‬ ‫הקדימו את הוידוי לקודם הסעודה‪.‬‬ ‫והחלב כבר מתחילת התהוותם‪ ,‬שהם‬ ‫בבחינת מצוה וקודש‪.‬‬ ‫  רבנן‪ ,‬מצות וידוי ערב יום הכפורים‬ ‫עיצומו של יום מכפר אף לרבנן‬ ‫עם חשכה‪ .‬אבל אמרו חכמים‬ ‫בבחינת "מקוה ישראל ה'" והתשובה‬ ‫יתודה קודם שיאכל וישתה‪ ,‬שמא תטרף‬ ‫רק מורידה החציצה‬ ‫דעתו בסעודה )יומא פז‪ ,(:‬רש"י פירש שמא‬ ‫ רבי שיום הכיפורים מכפר בין עשה‬ ‫תטרף מחמת שכרות‪ ,‬והרמב"ם )הל' תשובה‬ ‫תשובה בין לא עשה תשובה )יומא‬ ‫פ"ב ה"ז( פירש שמא יחנק‪ ,‬וכבר הקשו‬ ‫)שבועות יג‪(:‬‬ ‫פה‪ ,(:‬עד כדי כך שבגמרא‬ ‫יו"כ‬ ‫בערב‬ ‫דייקא‬ ‫למה‬ ‫המפרשים‬ ‫שואלת איך יש כרת על אכילה ביום‬ ‫חוששים לשמא יחנק‪ ,‬וי"ל על דרך‬ ‫הכיפורים‪ ,‬הרי מיד שמפסיק לאכול מיד‬ ‫הגבוה‪ ,‬שכתוב בגמרא )ברכות כח‪ (:‬שרבי‬ ‫מתכפר לו על כך‪ ,‬ותשובת הגמרא שאכל‬ ‫יוחנן בן זכאי אמר לפני פטירתו 'יש לפני‬ ‫בשר ונחנק ומת או שאכל סמוך לשקיעת‬ ‫שני דרכים‪ ,‬אחת של גן עדן ואחת של‬ ‫החמה‪ ,‬שלא היה שהות לכפר לו‪,‬‬ ‫גיהנם‪ ,‬ואיני יודע באיזו מוליכים אותי'‪,‬‬ ‫ולשיטתו יושב יהודי ורחמנא לצלן אוכל‬ ‫וביאר הרה"ק מסדיגורה ]הראשון[ זי"ע‬ ‫דבר אחר ביום הכיפורים‪ ,‬וכשמסיים‬ ‫איך יתכן כזאת‪ ,‬כי יש צדיקים שעסוקים‬ ‫סופק את כפיו מהנאה‪ ,‬ברגע זו כבר‬ ‫בכל עת בתיקון השכינה ושאר עניינים‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫בדבריו שהטהרה היא על ידי הדביקות‬ ‫מתכפר לו על כך‪ .‬וממנו נבין את מהות‬ ‫בה'‪ ,‬שזהו עיצומו של יום הכיפורים‪.‬‬ ‫יום הכיפורים אף לרבנן‪ ,‬שאף שלרבנן‬ ‫והתשובה הוא רק להוריד החציצות‪.‬‬ ‫יום הכיפורים מכפר עם תשובה‪ ,‬אבל‬ ‫ כן כתב השפת אמת )עריו"כ תרמ"א(‪,‬‬ ‫גדר יום הכיפורים שוה בין לרבי בין‬ ‫לרבנן‪ ,‬אלא שיש תנאי קדום לכך של‬ ‫וז"ל‪' :‬יוהכ"פ הוא הביטול אליו‬ ‫עשיית תשובה‪ ,‬והוא על דרך טהרה‬ ‫יתברך לגמרי‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל ''מקוה‬ ‫את‬ ‫להוריד‬ ‫מקודם‬ ‫שנצרך‬ ‫במקוה‬ ‫ישראל ה'' מה מקוה מטהר כך הקדוש‬ ‫הלכלוכים החוצצים‪ ,‬אבל הטהרה נעשית‬ ‫ברוך הוא מטהר את ישראל'‪ .‬ומינה מה‬ ‫על ידי המקוה‪ ,‬כמו כן יום הכיפורים הוא‬ ‫טהרת המקוה כשנכנס כל קומה של‬ ‫"מקוה ישראל ה'"‪ ,‬והעושה תשובה‬ ‫האדם במים‪ ,‬כן צריך כל האדם להתבטל‬ ‫קודם יום הכיפורים גם אם הוא שוכב‬ ‫אחר‬ ‫האדם‬ ‫וכשזוכה‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫אליו‬ ‫במיטה כל היום הקדוש הוא זוכה לכפרת‬ ‫פטירתו לזה מתטהר ע"י הקדוש ברוך‬ ‫יום הכיפורים‪.‬‬ ‫הוא במקוה‪ .‬ומעין זה יש ביוה"כ'‪,‬‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫כתב המהר"ל )דרוש לשבת שובה ד"ה ובפרק‬ ‫ ‬ ‫בתרא דיומא(‪ ,‬וז"ל‪' :‬מפני ענויי נפש‬ ‫מהו הדביקות בו יתעלה‬ ‫והסתלקוח הגופניות מישראל‪ ,‬ואז יש‬ ‫  ענין 'הדביקות בו יתעלה לגמרי‬ ‫לישראל דבקות בו יחעלה‪ ,‬ודבר זה הוא‬ ‫שכתב‬ ‫חציצה'‬ ‫שום‬ ‫בלי‬ ‫מסלק החטא מישראל‪ .‬ולכך קאמר )מתני'‬ ‫האדם‬ ‫קומת‬ ‫והכנסת כל‬ ‫המהר"ל‪,‬‬ ‫יומא פה‪' (:‬מה מקוה מטהר אח הטמאים אף‬ ‫'להתבטל אליו יתברך' שכתב השפת‬ ‫הקב"ה מסהר אח ישראל'‪ ,‬כי המקוה‬ ‫אמת‪ ,‬נביא את הכתוב בפרי הארץ )וישב(‬ ‫מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי‬ ‫שמאריך לבאר שכאשר אדם מונח‬ ‫מבלי שום חציצה בעולם‪ ,‬כי המקוה לא‬ ‫ושקוע בדבר מה הוא אינו מרגיש מאומה‬ ‫שייך בו טומאה‪ ,‬לכך כאשר יתדבק בו‬ ‫מכל מה שמסביבו‪ ,‬ומבאר שזהו מה‬ ‫לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה‪.‬‬ ‫ששכם בן חמור מחמת שדבקה נפשו‬ ‫וכך הקב"ה מטהר ישראל כי הם דבקים‬ ‫בבת יעקב היה מוכן לסבול צער המילה‪,‬‬ ‫בו יתעלה לגמרי מבלי שום חציצה‬ ‫שלא נחשב זאת לצער בעבורו מחמת‬ ‫והפרד כלל‪ ,‬והוא יחעלה מסולק מן‬ ‫דביקותו‪ ,‬ומפרשתו של אותו רשע אתה‬ ‫החטא‪ ,‬ולכך ישראל טהורים על ידי‬ ‫למד עבודתו יתברך‪ ,‬וזהו הביאור במה‬ ‫הקב"ה בעצמו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר להדיא‬ ‫ ‬ ‫מהבהמות‪ ,‬על שם שאינם רוצים להדבק‬ ‫שרבא כאשר היה מעיין בשמעתא היו‬ ‫עוד בבהמותן'‪ ,‬ע"ש עוד‪.‬‬ ‫אצבעותיו נוטפות דם ולא היה שם לבו‬ ‫‬ ‫וכתב שם‪ ,‬וז"ל‪' :‬והנה‬ ‫לכך )שבת פח‪,(.‬‬ ‫הנ"ל נלמד‪ ,‬שכמה שהאדם שם‬ ‫כשנכנס אדם עם כל עצמו בדבר קדושה‪,‬‬ ‫מחשבתו בנקודה זו‪ ,‬שרוצה רק‬ ‫איזה מצוה או תורה ותפילה‪ ,‬בדביקות‬ ‫לעבוד את ה'‪ ,‬וזהו כל תכליתו‪ ,‬הוא‬ ‫גמור‪ ,‬עד התפשטות התקשרותו הראשון‬ ‫נמצא יותר בעולם של יום כיפור‪ ,‬ומי‬ ‫שבחומריות שלא להרגיש בהם כלל‪ ,‬הוא‬ ‫שחי ככה בכל חלקי קומתו הוא נשאר‬ ‫הצואים‬ ‫מלבושים‬ ‫"הסירו‬ ‫הנקרא‬ ‫לנצח בדביקות בו יתברך לכל השנה‪,‬‬ ‫והלבישו מחלצות"‪ ,‬שהנה הוא מתלבש‬ ‫אבל גם אנו שאיננו במדרגה כזאת‪ ,‬ככל‬ ‫עתה ברוח קדושה'‪ .‬וכתב עוד שם‬ ‫שנצליח לשים יותר חלקים מהנפש בכך‪,‬‬ ‫'להיות אדם מישראל הוא חלק אלוק‬ ‫ולכל הפחות את החלקים העליונים‬ ‫ממעל‪ ,‬ובאפשרו להתיחד אחדות גמור‬ ‫שבנפש‪ ,‬שאנו נבראנו לשמש את קוננו‪,‬‬ ‫עמו יתברך בלי שום הפסק ומסך מבדיל‪,‬‬ ‫נתחבר יותר לאור יום הכיפורים‪.‬‬ ‫אם אמנם לא מחשבותינו מחשבותיו ולא‬ ‫דרכינו דרכיו‪ ,‬אבל על פי התורה והמצות‬ ‫סילוק חציצת הגוף על ידי עבודת‬ ‫בהכניס האדם עצמו וכל מעיינו בם בכל‬ ‫"שתי אצבעות החוזרות למקומן"‬ ‫לבבו ונפשו ומאודו בחפיצה חשיקה‬ ‫במשנה )מקוואות פ"ו מ"ב( שכלים‬ ‫ ‬ ‫ודביקה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫טמאים הנמצאים בתוך כלי‬ ‫טהור אין נטהרין עד שיהיו מעורבין‬ ‫ הנפעל והנעשה ביום הכיפורים לבני‬ ‫כשפופרת הנוד‪ ,‬ששיעורו שתי אצבעות‬ ‫ישראל‪ ,‬שמורידים כל הגופניות‬ ‫החוזרות למקומן )שם מ"ז(‪ ,‬ובלי זה הכלי‬ ‫מאתם ונדבקים בבורא‪ .‬וכמו שכתוב‬ ‫החיצון חוצץ על הכלים הפנימיים‪ ,‬וי"ל‬ ‫)סי' תרו(‬ ‫בדרישה על מה שכתב הטור‬ ‫בדרך הדרוש‪ ,‬שהנשמה הוא הכלי‬ ‫מפרקי דרבי אליעזר 'מה מלאכי השרת‬ ‫הפנימי והגוף הכלי החיצון‪ ,‬ואנו רוצים‬ ‫יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביה"כ'‪,‬‬ ‫שהנשמה המלובשת בגוף תהיה מוקפת‬ ‫וכתב )סק"א( 'אף על פי שאינם יחפים‬ ‫במקוה טהרה של יום הכיפורים‪ ,‬העצה‬ ‫להלוך‬ ‫להם‬ ‫מותר‬ ‫שהרי‬ ‫לגמרי‪,‬‬ ‫לכך הוא לנקב כשפופרת הנוד בגוף‪,‬‬ ‫באנפלאות חוץ משל עור‪ ,‬אפשר שרצה‬ ‫והעצה לכך היא "שתי אצבעות החוזרות‬ ‫לומר שהם יחפים ומופשטים מהגשמיות‬ ‫למקומן"‪ ,‬האצבע הנקראת אצבע מורה‬ ‫כמלאך‪ ,‬שהרי הפשיטו מנעליהם שבאו‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫)שער התשובה‬ ‫את הכתוב בחובת הלבבות‬ ‫באצבע טעמי תורה והאצבע הנקראת‬ ‫פ"י(‪ ,‬וז"ל‪' :‬ומאיזה מהם שיהיה‪ ,‬ותהיה‬ ‫אמה תפקידה לבנות‪ ,‬אמת הבנין‪ ,‬וכל‬ ‫התשובה נמנעת עליו לאחד מן הפנים‬ ‫אחד יש לו שני בחינות אלו מה הוא‬ ‫קשה‪,‬‬ ‫מהם‬ ‫שהתשובה‬ ‫שהקדמנו‬ ‫מחפש ומבקש‪ ,‬מה הוא מראה באצבעו‪,‬‬ ‫כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה‪,‬‬ ‫ומה שהוא מחפש את זה הוא בונה‪,‬‬ ‫אשר בכחו ויכלתו מהם‪ ,‬הבורא מקל‬ ‫ובמקום לחפש ולבנות כסף תאוה וכבוד‬ ‫עליו תשובתו‪ ,‬ועובר לו על מה שנעלם‬ ‫להתעורר‬ ‫ונחקורה‬ ‫דרכינו‬ ‫נחפשה‬ ‫ממנו ונמנע עליו‪ ,‬וישים לו מוצא קרוב‬ ‫ולהתרומם כלפי מעלה‪ ,‬ששני האצבעות‬ ‫מחטאו וירחיב אמתלאתו בו‪ .‬ואם יהיה‬ ‫יחזרו למקומן האמתי‪' ,‬זה קלי ואנוהו'‬ ‫משער העריות‪ ,‬אשר זכרנו במי שהוליד‬ ‫)שמות טו ב( כמבואר ברש"י שם שבכבודו‬ ‫זרעו‪,‬‬ ‫את‬ ‫הבורא‬ ‫יכרית‬ ‫מאסורה‪,‬‬ ‫נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע‪,‬‬ ‫]שהממזר ימות[‪ ,‬ואם הוא מצד אונאה‬ ‫להראות באצבע על ה' ועבודתו‪' ,‬זה‬ ‫וגזל בממונות‪ ,‬יתן לו הק‪-‬ל ממון‬ ‫קלי'‪ ,‬ועל ידי זה 'ואנוהו'‪ ,‬לשון נוה‪,‬‬ ‫ויפרענו לחברו וירצהו וימחל לו‪ .‬ואם‬ ‫ואבנה ליה בית מקדשא‪ ,‬לבנות לו מקום‬ ‫הרע לחברו בגופו או בזכרו‪ ,‬יכניס לו‬ ‫להשראת שכינתו באמת הבנין‪ ,‬זהו 'שני‬ ‫הבורא יתברך בלבו רצון ואהבה עד‬ ‫אצבעות החוזרות למקומן' שזהו שיעור‬ ‫שימחל לו במה שהיה מחטאו עליו‪ ,‬כמו‬ ‫'שפופרת הנוד'‪ ,‬רמז לדבר נוד ר"ת‬ ‫שאמר 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו‬ ‫'נחפשה דרכינו ונחקורה'‪ ,‬לחפש ולחקור‬ ‫ישלים אתו'' וכו'‪ ,‬ע"ש עוד‪ .‬אם רק‬ ‫מעשינו ולשוב לה'‪ .‬ועל ידי עבודה זו‬ ‫האדם עושה את שלו מסייע הקב"ה‬ ‫זוכים להטביל את הנשמה שבתוך הגוף‬ ‫בעדו לשוב בתשובה על הכל‪.‬‬ ‫ביום כיפור‪ ,‬שהגוף לא יחצוץ‪.‬‬ ‫שכתוב על כמה דברים שקשה‬ ‫‬ ‫אין לך דבר העומד בפני התשובה‬ ‫לשוב אליהם‪ ,‬אף שניתן לעשות‬ ‫על זה תשובה‪ ,‬משל למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫ בחור התאונן אצלי שלמד הלכות‬ ‫לרסיסים‪,‬‬ ‫ושברה‬ ‫כוס‬ ‫שזרק‬ ‫לילד‬ ‫תשובה לרמב"ם וראה שאין לו‬ ‫שאומרת לו אמו שיאסוף ויקבץ את כל‬ ‫דרך תשובה‪ ,‬שהוא עבר על לשון הרע‬ ‫הרסיסים לאשפה‪ ,‬אבל הוא ילד קטן ואין‬ ‫וזה מעכב את התשובה‪ ,‬והרגיש אבוד‬ ‫ביכולתו לעשות זאת‪ ,‬וכאשר מתחיל‬ ‫לגמרי‪] .‬נפלא לפגוש כאלו נשמות‪,‬‬ ‫לעשות זאת מיד שולחת האם את אחיו‬ ‫הלוואי על כולנו דאגות כאלו[‪ .‬ועניתי לו‬ ‫ ‬ ‫"‪ ,‬חצי בדרך צחות חצי בדרך אמת‪,‬‬ ‫הגדול שימשיך‪ ,‬כי מה שאמרה לו שהוא‬ ‫שהקושי לשוב על חילול ה' הוא‬ ‫יצטרך לקבץ ולאסוף כל השברים הוא‬ ‫כקושי לשוב בין אדם לחברו‪ ,‬ש'עבירות‬ ‫רק כדי שישים לבו לעוול שעשה‪,‬‬ ‫שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים‬ ‫שיתחיל לתקן זאת ברצינות ובתשומת‬ ‫מכפר עד שירצה את חברו' )מתני' יומא פה‪,(:‬‬ ‫לב‪ .‬והוא הוא הנמשל‪ ,‬שכל הכתוב‬ ‫כי כאשר האדם חוטא בחטא מסוים הוא‬ ‫ברמב"ם ובשאר ספרי קודש שיש דברים‬ ‫מקרר אותו העוון אצל הרואה זאת‪,‬‬ ‫המעכבים את התשובה‪ ,‬שקשה לשוב על‬ ‫והוא מזיקו בכך שמקררו הרבה יותר‬ ‫זה‪ ,‬זהו רק לעורר את האדם שיתייחס‬ ‫מהיזק גשמי‪ ,‬ובכדי לרצות את חברו‬ ‫למעשיו‪ ,‬וכאשר יעשה את שלו בכל מצב‬ ‫בזה ‪ -‬הוא העצה שכתב רבינו יונה‬ ‫יעזור ויסייע ה' בעדו‪.‬‬ ‫‬ ‫להרבות כבוד שמים‪ ,‬שבזה משפיע על‬ ‫חבירו יראת שמים ויראת חטא‪ ,‬ואזי‬ ‫מהדברים שאין מתכפרים ביום‬ ‫מרצה את חברו‪ ,‬שמחזיר את הרצון‬ ‫הכיפורים הוא חילול ה'‪ ,‬אבל גם‬ ‫להתקרב לה' וההתעוררות לעבדו שלקח‬ ‫על כך כ' רבינו יונה בשערי תשובה )שער‬ ‫ממנו מלפני כן‪.‬‬ ‫א עיקר יז( 'בהרבות פעליו לקדש את ה'‬ ‫ולעודד האמת להכין אותו ולסעדו‪,‬‬ ‫ונסלח לו מעון החלול עם התשובה‪,‬‬ ‫באמירת סדר העבודה אנו עושים את‬ ‫בשומו האמת לעומת אשמת החלול‪,‬‬ ‫עבודת כהן גדול ביום הכיפורים‬ ‫מדת תשובתו נגד מדת משובתו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ כיפור ישנו דבר מחודש שלא מצינו‬ ‫ובמשך חכמה )הפטרת וילך( מחדש שבשעת‬ ‫כדוגמתו כל השנה‪ ,‬בכל השבתות‬ ‫נעילה יש כפרה גם על חילול ה'‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫והימים טובים מזכירים רק את פסוקי‬ ‫'בעת החתימה‪ ,‬שהשי"ת דן יחיד‪ ,‬אז‬ ‫קרבנות מוסף הכתובים בתורה ותו לא‪,‬‬ ‫הוא שעת הכושר שהשי"ת יסלח מרוב‬ ‫ואין מזכירים את קרבן העומר ושתי‬ ‫טובו אחרי גודל הבכי והחרטה‪ ,‬כי אם‬ ‫הלחם‪ ,‬ואילו ביום הכיפורים מאריכים‬ ‫הוא ימחול על חלול כבודו‪ ,‬מי יאמר‬ ‫לומר את כל סדר העבודה‪ ,‬ואומרים את‬ ‫אליו‪ .‬לכן בנעילה סדרו הפסוקים )יחזקאל‬ ‫כל סדר העבודה ולא את הפסוקים‬ ‫'למה תמותו וכו' כי לא‬ ‫יח‪ ,‬לא ‪ -‬לג(‬ ‫הכתובים בתורה‪] ,‬ונהגו לומר זאת בכל‬ ‫אחפוץ במות המת ]וכו'[ והשיבו וחיו'‬ ‫הדורות וכפי שמוכח בשני מקומות‬ ‫וכיוצא בזה‪ ,‬כי הכל על עון חלול השם‬ ‫בגמרא )יומא לו‪ ,‬נו([‪.‬‬ ‫יתברך'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫‪ ,‬כן נראה לי בזה‪ .‬וכן במה‬ ‫‬ ‫ הקושיא עוד יותר ממה שמצינו‬ ‫שאומרים במוסף יום כיפור בעבודה‬ ‫התייחסות‬ ‫מקומות‬ ‫בכמה‬ ‫"חטאו עוו פשעו בני ישראל"‪ ,‬אנו‬ ‫מיוחדת ל'ונשלמה פרים שפתנו' של יום‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫‬ ‫מדמין עצמינו‬ ‫הכיפורים‪ ,‬במדרש )שיר השירים רבה ד ד ו(‪,‬‬ ‫ומתחרטים על עונותינו‪ ,‬ושפיר‬ ‫‬ ‫'כחוט השני שפתותיך' )שיר השירים ד ג( זה‬ ‫עבדו אותן המכים על לבם כדרך שעושין‬ ‫לשון של זהורית‪' ,‬ומדברך נאוה' )שם( זה‬ ‫באמרם אשמנו‪ ,‬וראיתי קצת מליזים על‬ ‫שעיר המשתלח‪ ,‬אמרו ישראל לפני‬ ‫זה ואומרים שאין להכות על הלב באותה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אין לנו לשון‬ ‫אמירה‪ ,‬כיון שלא קאי על עצמינו‪ ,‬ולא‬ ‫זהורית ושעיר המשתלח‪ ,‬אמר להם‬ ‫כן הוא‪ ,‬ומידי דהוה בכריעות של אמירת‬ ‫'כחוט השני שפתותיך'‪ ,‬רחישת פיך‬ ‫והכהנים וכו' היו כורעים כו' כנ"ל'‪,‬‬ ‫חביבה עלי כחוט השני של זהורית‪ ,‬ר'‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכן האריך גם בכף החיים‪.‬‬ ‫אבהו אמר עלה 'ונשלמה פרים שפתינו'‪,‬‬ ‫ובשו"ת רדב"ז )ח"ב סי' תתי( כתוב חידוש‬ ‫מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר‬ ‫גדול על פי זה‪ ,‬וז"ל‪' :‬בירושלמי איתא‬ ‫המשתלח שפתינו'‪ .‬וגם החינוך )מצוה קפה(‬ ‫דגרסינן בפרק אמר להם הממונה‪ ,‬עשרה‬ ‫כתב 'ועכשיו בעוונותינו שאין לנו לא‬ ‫פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם‬ ‫מקדש ולא כהן גדול ולא בגדי שרד ולא‬ ‫ביום הכפורים ששה בפר וג' בשעיר וא'‬ ‫  ‬ ‫‬ ‫קרבנות‪ ,‬‬ ‫בגורלות‪ ,‬הקרובים היו נופלים על פניהם‬ ‫שכתוב‬ ‫וכמו‬ ‫  ‪,‬‬ ‫הרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד‬ ‫'ונשלמה פרים שפתינו''‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מלכותו לעולם ועד וכו'‪ ,‬ובמרדכי דיומא‬ ‫איתיה‪ ,‬אבל הרחוקים לא היו יכולים‬ ‫ בדבריו שאמירת סדר הקרבנות‬ ‫‬ ‫לשמוע השם היוצא מפי כהן גדול‪ ,‬אלא‬ ‫הוא עבודה ממש‪ ,‬שעבודים את‬ ‫היו רואים את הקרובים נופלין על פניהם‬ ‫העבודה של יום הכיפורים בתפילות‬ ‫והיו יודעים שמזכיר את השם והיו‬ ‫)או"ח סי' קיג‬ ‫ובתחנונים‪ ,‬וכן כתב הט"ז‬ ‫אומרים בשכמל"ו‪ ,‬אבל ליפול על פניהם‬ ‫סק"ד(‪ ,‬וז"ל‪ :‬במה שאומרים במוסף יום‬ ‫לא היו צריכים שהרי לא היו שומעים‪.‬‬ ‫כיפור "והכהנים והעם וכו' היו כורעים"‬ ‫והמסדר כיון יפה שאמר "והכהנים והעם‬ ‫כו'‪ ,‬ואפילו הכי כל הקהל כורעים‪ ,‬אף‬ ‫העומדים בעזרה"‪ ,‬שהיו קרובים אל כ"ג‬ ‫על פי שאינו על עצמן‪ .‬שאני התם שאנו‬ ‫בשעה שמזכיר את השם‪" ,‬היו כורעים‬ ‫   ‬ ‫עושים לזכר‪,‬‬ ‫וכו' ואומרים" לפי שהיו שומעים‪ .‬ולא‬ ‫      ‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫ להוסיף על דבריו‪ ,‬שמבואר בגמרא‬ ‫הוצרך לומר מה שעושין הרחוקים‪,‬‬ ‫)ברכות ו‪' (:‬כל אדם שיש בו יראת‬ ‫]דלכאורה קשה למה אנו באמירת כל‬ ‫שמים דבריו נשמעין'‪ ,‬ולכאורה כל אחד‬ ‫סדר העבודה איננו מזכירים את מעשה‬ ‫דבריו נשמעים כפי גובה קולו‪ ,‬אלא‬ ‫הרחוקים‪ ,‬וכותב על כך דבר נפלא[‪,‬‬ ‫הביאור שדבריו נשמעים ופועלים את‬ ‫       ‬ ‫פעולתם כפי מדת יראת שמים שלו‪,‬‬ ‫        ‬ ‫ואם כן ככל שנהיה יותר יראי שמים‬ ‫      "‬ ‫‬ ‫נזכה שבאמירת העבודה ביום הכיפורים‬ ‫ ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬איננו מספרים מה‬ ‫יותר‬ ‫עוד‬ ‫ויפעלו‬ ‫דברינו‬ ‫ישמעו‬ ‫היה בעבר בסדר העבודה‪ ,‬אלא אנו‬ ‫למעשה‪ ,‬שנזכה אף להרגיש ולחוש‬ ‫עובדים את את עבודת יום הכיפורים‬ ‫טהרת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫בתפילות ובתחנונים‪.‬‬ ‫  כל אריכות זו של הכוח הנפלא של‬ ‫כל העבודה נעשית גם היום בשמים‬ ‫'ונשלמה פרים שפתינו' שיש ביום‬ ‫ואף באה להתגלות בעולם הזה‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬עוד יותר לא מובן למה לא‬ ‫אלא שלא בשלימות המעשה אלא‬ ‫אומרים את פסוקי סדר העבודה‪.‬‬ ‫רק בדיבור‬ ‫ צדוק )רסיסי לילה נד( מבאר עומק נוסף‬ ‫סוד מה שבעבודת יום הכיפורים יש‬ ‫בכל זה‪ ,‬וז"ל‪' :‬על כן אנו אומרים‬ ‫פסוק שלא כפי הסדר‬ ‫סדר עבודה לשלם פרים שפתינו‪ ,‬‬ ‫על פי דברי הגמרא )יומא לב‪' (.‬תנו‬ ‫"‪,‬‬ ‫          ‪,‬‬ ‫רבנן‪' ,‬ובא אהרן אל אהל מועד'‬ ‫והכפרה שלימה גם בהתגלות בעולם‬ ‫)ויקרא טז כג(‪ ,‬למה הוא בא‪ ,‬אינו בא אלא‬ ‫הזה‪ ,‬אלא שאינו בפועל ממש במעשה‬ ‫להוציא את הכף ואת המחתה‪ ,‬וכל‬ ‫רק בדיבור‪ ,‬שגם הוא גילוי‪ ,‬אלא שאינו‬ ‫הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ‬ ‫גילוי מורגש כל כך בפועל‪ .‬עד יערה‬ ‫מפסוק זה‪ .‬מאי טעמא‪ ,‬אמר רב חסדא‪,‬‬ ‫עלינו רוח ממרום להיות מורגש בפועל‬ ‫גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין‬ ‫גמור ביום הכפורים בכל לבבות בני‬ ‫טובל כהן גדול ומקדש בו ביום‪ ,‬ואי‬ ‫ישראל סילוק וביטול היצר הרע מן הלב‬ ‫כסדרן לא משכחת להו אלא שלש‬ ‫לגמרי על ידי שילום פרים שפתינו‪ ,‬ואז‬ ‫טבילות וששה קידושין'‪ .‬ועל דרך הפשט‬ ‫נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו‬ ‫י"ל שלכן אין קוראים את פסוקי התורה‪,‬‬ ‫אמן'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫השנה‪ ,‬ועל ידי זה זוכים ל'ונשלמה פרים‬ ‫כי הם כתובים שלא כסדרן‪ ,‬ורצוננו לומר‬ ‫שתפינו לכל השנה‪.‬‬ ‫הפסוקים כסדרן‪.‬‬ ‫שעדיין הא גופא טעמא בעי‪ ,‬למה‬ ‫‬ ‫ברצון ובתשוקה לעבודת יום‬ ‫באמת אין כתוב בתורה פסוק זה‬ ‫הכיפורים מתקנים את המעשים של‬ ‫על הסדר‪ ,‬אלא שעומק גדול מונח בכך‪,‬‬ ‫הכהנים הגדולים שהיו בלי רצון‬ ‫ה' יתברך רוצה להראות שישנם נשמות‬ ‫ניתן לומר בזה עוד חידוש‪,‬‬ ‫ ‬ ‫יהודים המלובשים בגופים כאן בעולם‬ ‫בהקדים דברי העבודת ישראל‬ ‫הזה‪ ,‬ולהם ניתן היכולת לפרש את‬ ‫)עא‪(:‬‬ ‫)ליו"כ(‪ ,‬וז"ל‪' :‬בגמרא מסכת יומא‬ ‫התורה כפי קבלתם‪ ,‬עד כדי שביכולתם‬ ‫'תנו רבנן מעשה בכהן גדול אחד שיצא‬ ‫לעקור פסוק מן התורה למקום אחר‪ ,‬כי‬ ‫מבית המקדש‪ ,‬הוה קא אזלי כולי עלמא‬ ‫בני ישראל גמירי ויודעים הם את רצון ה'‬ ‫אבתריה‪ ,‬כד חזיונהו לשמעיה ואבטליון‬ ‫ביום‬ ‫זאת‬ ‫לבטאות‬ ‫ובכדי‬ ‫האמתי‪,‬‬ ‫דהוו קא אתי‪ ,‬שבקוה לדידיה ואזלו‬ ‫הכיפורים אנו אומרים את סדר העבודה‪,‬‬ ‫לבתר שמעיה ואבטליון‪ ,‬לסוף אתו‬ ‫שהיא אחרת מהכתוב בפסוקים‪ ,‬להראות‬ ‫שמעיה ואבטליון לאפטורי מיניה דכהן‬ ‫עד כמה אנו בני ישראל דבקים בה'‪ ,‬עד‬ ‫גדול‪ ,‬אמר להן ייתון בני עממיא לשלם‪,‬‬ ‫כמה אנו יודעים מהו רצונו יתברך‪ ,‬עד‬ ‫אמרו ליה ייתון בני עממיא לשלם דעבדו‬ ‫כדי שביכולת קבלתנו לעקור פסוק‬ ‫עובדא דאהרן ולא ליתי בני אהרן לשלם‬ ‫ממקומו‪ .‬וזה מגלה על מעלת נשמות‬ ‫דלא עבדי עובדא דאהרן'‪ .‬ופירש רש"י‬ ‫ישראל‪ ,‬כמה גבוהה ומרוממת נשמה‬ ‫'דעבדי עובדא דאהרן רודפי שלום' עיין‬ ‫יהודית‪ ,‬עד כמה הוא דביקה בה'‪ .‬וזהו‬ ‫שם‪ .‬והדבר תמוה מאי שנא דנקטו‬ ‫פרים‬ ‫בשילום‬ ‫המיוחדת‬ ‫ההדגשה‬ ‫בלשונם המדה טובה ההיא יותר מכל‬ ‫שבשפתינו של יום כיפור דייקא‪ ,‬שאנו‬ ‫מעשים טובים שהיו בהם נגד הכהן‬ ‫משנים מהכתוב בפסוקים כפי קבלתנו‪.‬‬ ‫שהיה בימיהם שהיה בו איזה צד קנאה‬ ‫ושנאה‪ :‬ונראה לבאר וכו' כי מסתמא‬ ‫ י"ל‪ ,‬שעל ידי שילום פרים שפתינו‬ ‫הכהן שהיה בימי שמעיה ואבטליון בבית‬ ‫של יום כיפור זוכים לכך לכל‬ ‫שני ולא היה כל כך כהוגן‪ ,‬מסתמא לא‬ ‫השנה‪ ,‬שביום כיפור זוכים על ידי זה‬ ‫ביום‬ ‫קדשים‬ ‫לקודש‬ ‫לעלות‬ ‫זכה‬ ‫ומחברים‬ ‫הקדשים‪,‬‬ ‫לקודש‬ ‫להיכנס‬ ‫שמעיה‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫אם‬ ‫כי‬ ‫הכפורים‪,‬‬ ‫עבודה זו עם שאר עבודות השייכים לכל‬ ‫ ‬ ‫‬ ‫כהן גדול שהיתה במקדש בימים ההם‪,‬‬ ‫ואבטליון שהיו אז ראשי הדור‪ ,‬והם‬ ‫וכמו שכתב ביסוד ושורש העבודה‪,‬‬ ‫הרימוהו ונשאוהו לזאת המדריגה‪ .‬ולכן‬ ‫שבעוד שב'ואנחנו כורעים' של אמירת‬ ‫השיבו לכהן גדול שלא יתגאה עליהם‪,‬‬ ‫עלינו לשבח יש לומר זאת בשמחה‬ ‫כי הם עבדו עובדא דאהרן‪ ,‬פירוש‬ ‫והודאה לה' יתברך שלא עשנו כגויי‬ ‫שעיקר העבודה היום היה על ידיהם‪,‬‬ ‫הארצות וכו'‪ ,‬אבל אמירת 'היו כורעים‬ ‫והבן'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אמנם הכהן הגדול הוא זה‬ ‫צריכה‬ ‫העבודה‬ ‫שבסדר‬ ‫ומשתחוים'‬ ‫שנכנס בפועל לקודש הקדשים‪ ,‬אבל כל‬ ‫להיות מתוך שברון לב ובכיה‪ ,‬שלא זכינו‬ ‫זה היה על ידי הייחודים הנפלאים שעשו‬ ‫שיהיה בית המקדש‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ואין כוונתו‬ ‫שמעיה ואבטליון‪.‬‬ ‫  עוד את חידושו של השפת אמת‬ ‫לבכיה על העבר‪ ,‬אלא לבכיה של‬ ‫השתוקקות מתי כבר נזכה לעבודה זו‪,‬‬ ‫)שקלים תרמ"ד(‪ ,‬וז"ל‪' :‬יתכן שגם‬ ‫ובזה זוכים אנו לעשות את עובדא דאהרן‬ ‫בסדר הדורות מצרפין בשמים הרצונות‬ ‫של הדורות הראשונים‪.‬‬ ‫שבלבות בני ישראל גם עתה לאותן‬ ‫וכך היה מונה "אחת‪ ,‬אחת ואחת" וכו'‬ ‫הדורות שהיו מקיימין בפועל‪ ,‬ויתכן‬ ‫‬ ‫לומר שעל ידי שחטאנו בעוד המקדש‬ ‫העבודה אומרים 'אחת‪ ,‬אחת‬ ‫קיים ולא היה העבודה בשמחה ורצון‬ ‫מקומות‬ ‫ויש‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫ואחת'‬ ‫שלם כראוי‪ ,‬לכן צריכין עתה לתקן ברצון‬ ‫שנוהגים לשורר זאת‪ ,‬ושי בזה סודות‬ ‫ותשוקה בלי עבודה בפועל'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫גדולים מאד‪ ,‬ויש לומר בזה סנגוריה על‬ ‫והיינו‪ ,‬שבזמן בית המקדש בסופו היה‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬שבפשטות הטעם שהכהן‬ ‫ואנו‬ ‫לעבודתו‪,‬‬ ‫ורצון‬ ‫בחשק‬ ‫חסר‬ ‫גדול היה מונה כד שלא יתבלבל היכן‬ ‫משלימים את הרצון כיום שיש לנו רק‬ ‫אוחז ואם מנה גם את האחת למעלה או‬ ‫רצון בלי מעשה‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬ואף אנו עומדים ביום הכיפורים‬ ‫ואומרים לה'‪" ,‬רבונו של עולם‪ ,‬אם הכהן‬ ‫ זה אולי ניתן לומר‪] ,‬ואיני יודע אם‬ ‫הגדול הנפש הנעלית ביותר ביום הנעלה‬ ‫מותר לומר כזאת[‪ ,‬שזהו סוד‬ ‫ביותר במקום הנעלה ביותר‪ ,‬יש חשש‬ ‫אמירת סדר העבודה בזמן הזה‪ ,‬שהרי היו‬ ‫שמא יטעה ויתבלבל‪ ,‬עומד שם איש‬ ‫זמנים שהיו כהנים גדולים שלא היו‬ ‫יהודי באמצע השוק והיצר מפתהו‬ ‫כדבעי למיהוי‪ ,‬וכאשר אנו אומרים את‬ ‫ומבלבלו‪ ,‬איך אתה רוצה שהוא לא‬ ‫סדר העבודה ברצון והשתוקקות לזכות‬ ‫יתבלבל"‪ ,‬על אחת כמה וכמה שהוא‬ ‫לכך אזי באמת אנו משלימים את עבודת‬ ‫‬ ‫  ‬ ‫   ‬ ‫"   " ‪ -‬‬ ‫רק בשביל ה'‪' ,‬אחת וחמש' שכל כוח‬ ‫יכול להתבלבל‪" ,‬על אחת" האחת ואחת‬ ‫ההודאה יהיה רק לה'‪' ,‬אחת ושש' כל כוח‬ ‫אחת ושתים שהיה אומר כהן גדול ניתן‬ ‫ההתקשרות והדביקות יהיה בלתי לה'‬ ‫ללמד "כמה וכמה" סניגוריה ולימוד‬ ‫לבדו‪' ,‬ואחת ושבע' שיהיה לנו קבלת עול‬ ‫זכות על בני ישראל‪.‬‬ ‫ דרך העבודה יש לומר‪ ,‬שהוא לחבר‬ ‫מלכות שמים ואמונה שלימה אך ורק בו‪.‬‬ ‫יעזור שננצל כראוי את המתנה‬ ‫‬ ‫את שבעת המדות לאחת‪ ,‬לקחת את‬ ‫הנפלאה שנותן לנו‪ ,‬את 'כי ביום‬ ‫האהבה והיראה ושאר הכוחות ולחברם‬ ‫הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם'‪ ,‬שנזכה‬ ‫ל"אחת שאלתי מאת ה'"‪ ,‬לשאיפה‬ ‫באמת להיעמד 'לפני ה''‪ ,‬להתחבר‬ ‫ובקשה האחת האמיתית של נפש ישראל‪,‬‬ ‫ולהרגיש ולממש זאת‪ ,‬ולזכות על ידי זה‬ ‫ובזה להכניס הכל‪' ,‬אחת ואחת' שכל‬ ‫אחר כך לשמחה הגדולה של חג הסוכות‪,‬‬ ‫אהבתי תהיה לה'‪' ,‬אחת ושתים' שכל‬ ‫ועד לשלימות הייחוד בשמיני עצרת‪,‬‬ ‫יראתי ופחדי יהיו רק מה'‪' ,‬אחת ושלש'‬ ‫'יחידה ליחדך'‪ ,‬ושיזכנו לחתימה טובה‬ ‫שכל ההתפארות תהיה רק מבית ה'‪' ,‬אחת‬ ‫ולגמר טוב וכל הדברים הטובים‪.‬‬ ‫וארבע' שכל כוח הניצוח והויכוח יהיה‬