gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫ועל החסידים‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫"פתח תקווה נכבד מאד"‬ ‫כדי שיוכל לשוב בתשובה‪ ,‬מצד עיקר‬ ‫מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצוק"ל‬ ‫הדין היה נתבע מהאדם לעלות לשמים‬ ‫לתקן את מה שהחריב שם‬ ‫פוסק הדור מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א‬ ‫ומחיה ובונה מחדש את כל העולמות‬ ‫שהאדם הרס במעשיו בשעת החטא‪,‬‬ ‫וזהו עומק רחמי ה' בקבלת התשובה‪,‬‬ ‫שאינו מתרצה רק לאדם החוטא‪ ,‬אלא‬ ‫כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על‬ ‫הוא מתקן את הקלקול שקלקל האדם‬ ‫כל פשעיו (ר"ה יז)‬ ‫במעשיו‪ ,‬ובונה את העולמות שנחרבו‬ ‫אם אדם מוותר ואינו מקפיד על מה שפוגעים‬ ‫בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬מפני שמבין שהכל בידי שמים‪ ,‬וכל‬ ‫וזהו מה שנאמר כאן "כי לא בשמים‬ ‫מה שמן השמים הרי זה לטובה‪ ,‬וגם אם‬ ‫היא"‪ ,‬כי באמת מצד עיקר הדין היה נתבע‬ ‫ֹל ֹא ַַב ָָּׁש ַַמִיִ ם ִִהיא‪ְ ...‬וְ ֹל ֹא ֵֵמֵעֵ ֶֶבר ַלַ ָּיָ ם ִִהיא‪...‬‬ ‫אדם אחר מצער אותו‪ ,‬הצער מגיע לו מן‬ ‫מהאדם לעלות לשמים לתקן את מה‬ ‫(פרשת נצבים)‬ ‫השמים‪ ,‬והצער לטובתו‪ ,‬שזוכה בו לכפרת‬ ‫שהחריב שם כדי שיוכל לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫מבואר ברמב"ן שפסוקים אלו עוסקים‬ ‫עוונות במקום גיהינום‪ ,‬והמצער עשה לו‬ ‫ומאחר שמצד המציאות לא שייך שיעלה‬ ‫במצוות תשובה‪ .‬וראוי להבין מדוע כתבה‬ ‫טובה בזה‪ ,‬אמנם הוא בעל מידות רעות‬ ‫האדם לשמים לתקן שם העולמות‪ ,‬אם כן‬ ‫תורה "לא בשמים היא" על מצוות תשובה‬ ‫שמצער‪ ,‬וצריך לבקש עליו רחמים שיחזור‬ ‫לא היה שייך כלל שיצליח האדם לשוב‬ ‫יותר משאר מצוות התורה‪ ,‬והרי בשום‬ ‫בתשובה‪ ,‬אבל אין להקפיד עליו‪ ,‬רק יש‬ ‫בתשובה ולתקן את מעשיו‪ ,‬ולזאת הדגישה‬ ‫מצווה ממצוות התורה לא מצאנו שהאריכה‬ ‫לדונו לכף זכות‪ ,‬שאינו אשם‪ ,‬וכל מעשיו‬ ‫תורה "לא בשמים היא"‪ ,‬כל כך גדול הוא‬ ‫תורה לכתוב בו "לא בשמים היא"‪.‬‬ ‫נובעים מתוך חוסר הבנה וחוסר ידיעה‪.‬‬ ‫כוח התשובה‪ ,‬שאין צריך האדם לעלות‬ ‫ופירש בזה מרן הגר"ח מוואלז'ין ז"ל‪,‬‬ ‫זוהי אהבת הבריות‪ ,‬וכיון שהוא מעביר‬ ‫לשמים לתקן שם מה שהחריב‪ ,‬וגם "לא‬ ‫דהנה ידוע שלכל יהודי יש השפעה‬ ‫על מידותיו ואינו מתחשב במה שאחרים‬ ‫מעבר לים היא"‪ ,‬אין האדם צריך לנדוד‬ ‫עצומה על כל העולמות העליונים‪ ,‬שבכל‬ ‫פוגעים בו‪ ,‬גם בשמים לא מתחשבים במה‬ ‫למקומות רחוקים מעבר לים כדי לתקן‬ ‫מעשה מצוה הוא מאיר את העולמות‬ ‫שהוא פוגע בכבוד שמים‪ ,‬ומעבירין לו על‬ ‫מה שקלקל בעולם הזה במדינות נידחות‬ ‫העליונים ובכל מעשה עבירה רח"ל הוא‬ ‫כל פשעיו‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ .‬וכבר כתב‬ ‫מכוח השפעת מעשיו‪ ,‬אלא "כי קרוב‬ ‫סותר עולמות ומחריבן‪ ,‬וכמו כן בכל‬ ‫רבינו יונה בשערי תשובה (א‪ ,‬כח) כי זהו‬ ‫אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו"‪,‬‬ ‫חטא יוצר החוטא רוח טומאה המשפיע‬ ‫"פתח תקווה נכבד מאד" שאם אדם מוותר‬ ‫כשהאדם שב בתשובה הרי הקב"ה כבר‬ ‫טומאה גם על מדינות רחוקות ולא רק‬ ‫לאחרים גם בשמים מוותרים לו – מידה‬ ‫מתקן את כל הקלקולים‪.‬‬ ‫במקומו‪ ,‬והנה כשהאדם שב בתשובה‪,‬‬ ‫('דרכי החיזוק'‪ ,‬יו"כ תשע"ח ‪)324‬‬ ‫כנגד מידה‪.‬‬ ‫(ביאורים והנהגות)‬ ‫הקב"ה מוחק את רוח הטומאה‪ ,‬ובונה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫אילו היה כזה מושב זקנים שכל הנכנס שם‪ ,‬שב להיות צעיר‪ ,‬הכל‬ ‫רצים ומשלמים את כל הונם על מנת להתגורר בו‪ .‬זוהי תשובה!‬ ‫כאשר עושים תשובה שבים להיות יונגרמאן צעיר ונקי‬ ‫הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל על תשובה אמיתית‬ ‫תפילין הוא רחוק ממנה כמטחווי קשת‪ ,‬אבל אם רק נכנס‬ ‫ּוְבָכָ ל ַנַ ְְפ ֶׁׁשָך (דברים ל)‬ ‫ֹלֶקיָך ְּבָּכָ ל ְלְ ָָב ְְבָך ְ‬ ‫ִּכּ י ָָתׁשּוב ֶֶאל ה' ֱֱא ֶ‬ ‫לשיעור בבית הכנסת מכניס את עצמו מעט – הכל כל כך‬ ‫הפסוק אומר על מצות תשובה‪" :‬כי תשוב אל ה' אלוקיך‬ ‫קרוב‪ ,‬על השולחן ובתוך הפה‪ ,‬זו מציאות! כן‪ ,‬כן‪.‬‬ ‫בכל לבבך ובכל נפשך‪ ,‬כי המצווה הזאת אשר אנכי מצווך‬ ‫אז קרוב מאוד או רחוק‪ ,‬רחוק מאוד‪.‬‬ ‫היום לא נפלאת היא ממך וכו'‪ .‬לא בשמים היא לאמר מי‬ ‫שתי הגדרות מיוחדות שמעתי מהרבי שלי אודות תשובה‪.‬‬ ‫יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה ולא‬ ‫א) אדם שביתו וכל תכולתו נשרף‪ ,‬יצא ערום מכל נכסיו‪,‬‬ ‫מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו‬ ‫אומלל‪ .‬והנה למסכן זה‪ ,‬היה ביטוח‪ .‬חברת ביטוח שילמה‬ ‫וישמיענו אותה ונעשנה‪ ,‬כי קרוב אליך הדבר מאד"‪.‬‬ ‫לו את הכל‪ ,‬כמה מאושר הוא‪.‬‬ ‫כיצד עושים תשובה? הגמרא בעירובין דף נ"ד אומרת ושואלת‬ ‫"תשובה" היא כחברת ביטוח לאחר שריפה‪.‬‬ ‫"אימתי קרוב אליך הדבר מאד? אם בפיך ובלבבך לעשותו"‪.‬‬ ‫ב) מה היה אילו היה כזה מושב זקנים שכל הנכנס שם‪ ,‬שב‬ ‫נשאלת כאן שאלה עצומה‪ .‬הלא דיברה תורה בלשון בני‬ ‫להיות צעיר‪ ,‬הכל היו רוצים ורצים להתאכסן שם‪ ,‬ומשלמים‬ ‫אדם‪ ,‬א"כ נחשוב כיצד אבא מדבר אל בנו‪" ,‬תשמע חביבי‪,‬‬ ‫את כל הונם על מנת להתגורר בין כותלי אותו מושב זקנים‪.‬‬ ‫יש לי בשבילך מתנה חשובה מאד‪ ,‬ואל תחשוב שתצטרך‬ ‫זוהי תשובה‪ ,‬תשובה! כאשר עושים תשובה שבים להיות‬ ‫לנסוע לאמריקה לקחתה ולהביאה לכאן‪ ,‬היא כאן בכיס של‬ ‫יונגרמאן צעיר ונקי‪.‬‬ ‫החליפה שלי‪ "...‬וכי כך לשון בני אדם?! אם כבר שייך‪ ,‬הוא‬ ‫וכמדומה‪ ,‬כי שני המשלים הנ"ל קשורים ל"תשובה מיראה"‬ ‫יכול לומר לו 'המתנה לא באמריקה אלא באירופה ‪ -‬רק‬ ‫ו"תשובה מאהבה" המשל הראשון תשובה מיראה‪ .‬והשני –‬ ‫ארבע שעות נסיעה'‪ ,‬או 'אינך צריך לנסוע לאמריקה‪ ,‬כי‬ ‫כאשר זוכים‪ ,‬לתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫המתנה כאן בארץ ישראל בעיר צפת' אבל האם אומרים‪:‬‬ ‫אך אבא צועק אחריו‬ ‫'אינך צריך לעלות לשמים או לנסוע לאמריקה מעבר לים‪,‬‬ ‫אלא איפה? בכיס שלך‪ ,‬בלב שלך'?!‬ ‫לפני עשרות שנים (בהיותי בחו"ל) שמעתי מתלמיד חכם‬ ‫אמר הרב'ה‪ ,‬תשמעו‪ ,‬חביבים‪ ,‬היטב (הרב'ה היינו רבי לייב‬ ‫שאמר בשם רבי לייבלה אייגר זצ"ל שאמר כך‪" :‬וזרקתי‬ ‫חסמן זצ"ל)‪.‬‬ ‫עליכם מים טהורים וטהרתם" משל למה הדבר דומה לבחור‬ ‫מצוות תשובה‪ ,‬היא כזו מין בריאה‪ ,‬או שהיא קרובה מאד‬ ‫שעתיד היה לצאת לדרך רחוקה‪ .‬הוא ארז את מטלטליו‬ ‫או רחוקה מאד‪.‬‬ ‫וסידר את כל צרכיו לפני היציאה לדרך‪.‬‬ ‫הרי עסוקים אנו בפרשת התשובה‪" ,‬כי תשוב אל ה' אלוקיך"‬ ‫ביום האחרון כאשר כרטיס הנסיעה כבר בכיסו ערך את‬ ‫אם הנך מבקש לדעת כיצד עושים תשובה דע כי הדבר‬ ‫הסידורים האחרונים‪ ,‬התכופף למזוודות פתח‪ ,‬הכניס חפצים‬ ‫קרוב אליך מאד בפיך ובלבבך לעשותו והכוונה על התורה‬ ‫קטנים וסגר וכו'‪ ,‬והנה כיון שחשש כי הכרטיס יפול מכיסו‬ ‫הכתובה בידינו – תורה שבכתב ושבעל פה (בפירוש רש"י)‬ ‫ויאבד‪ ,‬הניחו בינתיים על השולחן‪ .‬הגיע זמן היציאה לדרך‪,‬‬ ‫כי אם תתבונן בפסוקים במשניות ובגמרא – תדע ותשכיל‪,‬‬ ‫הוא הגביה את המזוודות‪ ,‬הניח על הכתף את התיק‪ ,‬ומיהר‬ ‫אבל‪ ,‬זאת בתנאי אחד שתתבונן בהם‪ ,‬אז הם קרובים מאד!‬ ‫החוצה‪ ,‬חטף את המזוודה ורץ‪ .‬אך אבא צועק אחריו‪" :‬את‬ ‫אך אם לא תתבונן תהיה מונח בדברים אחרים היא לא‬ ‫העיקר שכחת‪ ,‬ללא הכרטיס לא תוכל לנסוע‪ ,‬יענקל שלי‪,‬‬ ‫רחוקה ממך קצת‪ ,‬אלא הרחק מאד – בשמים ומעבר לים‪.‬‬ ‫שכחת את הכרטיס על השולחן!"‪.‬‬ ‫וברוב המצוות והתורה כך הדבר‪ .‬אם תלך לפלוני שהראש‬ ‫אך מה לעשות ‪ -‬הוא כבר רץ ואינו שומע‪ ,‬לאבא אין ברירה‬ ‫שלו‪ ,‬בא נאמר‪ ,‬בקלפים‪ ,‬תאמר לו תעשה תשובה‪ ,‬הוא אפילו‬ ‫הוא מדלג אחריו מתקרב לעברו וקורא אחריו שוב‪ ,‬ובד בבד‬ ‫לא יודע על מה אתה מדבר אליו‪ ,‬תשאל אותו משהו במצות‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫זורק אליו את הכרטיס – "קח‪ ,‬תיסע!"‬ ‫"וזרקתי עליכם" אנו יוצאים לדרך‪ ,‬לפעמים‪ ,‬ללא העיקר‪,‬‬ ‫אורזים את החפצים‪ ,‬מתנועעים בתפילה‪ ,‬מדברים להקב"ה‪,‬‬ ‫נותנים צדקה ואולי גם מתענים‪ ,‬אבל שוכחים את העיקר‪:‬‬ ‫להניח את העבירה בצד‪ ,‬לשכוח מהעבירה במאת אחוזים‬ ‫להיפרד ממנה עולמית‪ .‬וכיון שה' רואה שבצורה כזו לא נגיע‬ ‫לעולם לתשובה‪ ,‬אז הוא זורק עלינו מים טהורים וטהרתם‪,‬‬ ‫הוא מעורר אותנו במים טהורים להשליך את החטאים‪ .‬קחו‬ ‫ותטהרו! כי בלי זה לא תגיעו לעולם‪.‬‬ ‫"אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם‬ ‫כו' שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"‪.‬‬ ‫א'גיוואלדיגע מעשה‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫נסיים בסיפור שסיפר רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מגדולי אמריקה‪,‬‬ ‫השכיר את עצמו לבעלי העגלות של העיר – להכות את‬ ‫אודות כוחה של תפילה ומעשים‪ ,‬א'גיוואלדיגע מעשה‪.‬‬ ‫הסוסים‪ ,‬מאי משמע? כאשר העגלון מתעייף‪ ,‬התיישב הוא‬ ‫בעיר סולבאק התגורר אדם גדול מגאוני הזמן‪ ,‬שחיבר ספר‪:‬‬ ‫להחליף אותו ולהצליף את הסוס‪ .‬אתם כבר מבינים איך‬ ‫"שאלות ותשובות עמודי אור"‪ .‬בכל 'תשובה' הלכתית בספרו‬ ‫הוא היה נראה‪ .‬למעשה‪ ,‬אחד מבעלי העגלות בעיר היה‬ ‫הוא מסיים בחתימת שמו בתוספת‪" :‬העלוב"‪.‬‬ ‫אפוטרופוס עליו‪ .‬וכאשר הגביר אבי המדוברת הציע את‬ ‫(הנצי"ב מוואלזין היה חותם "נפתלי צבי ‪ -‬העמוס בעבודה"‪,‬‬ ‫בתו באזני העגלון‪ ,‬הוא לא הביע את הסכמתו על אתר‪ ,‬רק‬ ‫וגאון זה חתם "העלוב")‪ ,‬מה הבסיס לחתימה תמוהה זו? על‬ ‫לאחר שבוע נתן את הסכמתו‪ .‬נו‪ ,‬ברוך ה'‪ ,‬הם באו בברית‬ ‫כך סיפר רבי יעקב קמינצקי‪.‬‬ ‫האירוסין‪ .‬הימים חלפו‪ ,‬יום הנישואין הגיע‪.‬‬ ‫סבו של רבה של סובאלק‪ ,‬היה גביר ונגיד נכבד‪ .‬הוא התפרנס‬ ‫בת הגביר עם אהרון דער שמייסער‬ ‫ממרכז מכירות גדול של הימים ההם‪ ,‬בו בקרו רבים ונכבדים‬ ‫שרכשו את סחורתם‪ .‬גם הגבירים הגויים נכנסו בשערי מרכז‬ ‫בת הגביר עם אהרון דער שמייסער‪ ,‬עלבון‪.‬‬ ‫המכירות‪ .‬הפריצים של העיירות מסביב ביקרו הרבה בחנות‪.‬‬ ‫התאספו בחצר בית הכנסת לעריכת חופה וקידושין כאשר‬ ‫וילך האיש הלוך וגדול‪ ,‬עשירותו היתה לשם דבר‪ .‬והקנאה‬ ‫שמחה ועלבון משמשים בערבוביא‪ .‬רגעים ספורים לפני‬ ‫בעקבותיה‪...‬‬ ‫שהחתן בא לכסות את פני הכלה‪ ,‬נעמדה הכלה על רגליה‬ ‫כאשר הקנאה אוכלת את הלב‪ ,‬החלו לדבר סרה על בתו של‬ ‫ובמעמד כל האורחות שהצטופפו באולם‪ ,‬דיברה לפני מי‬ ‫הגביר‪ ...‬היא‪ ,‬הבת‪ ,‬עסקה גם כן במכירת סחורות בחנות של‬ ‫שאמר והיה עולם ‪ -‬הקרוב 'לכל אשר יקראוהו באמת'‪" :‬רבונו‬ ‫אביה‪ .‬ובעלי לשון הרע ומוציאי שם רע אמרו‪" :‬הפריצים‬ ‫של עולם אתה יודע כי אני בת ישראל כשירה‪ ,‬ונקיה מכל‬ ‫הרי מסתובבים שם כל כך הרבה‪ "...‬לשון הרע‪ ,‬מי לא יודע‪,‬‬ ‫רבב‪ .‬אתה יודע! לכן בזכות זאת‪ ,‬אני מבקשת ממך‪ ,‬שתתן‬ ‫הוא לפעמים כאש בנעורת‪ ,‬נורא ואיום‪ ,‬התוצאה הייתה‪:‬‬ ‫לי ילדים כשרים ונקיים מכל רבב"‪ .‬הדמעות עלו עד לב‬ ‫כל שידוך שהציעו לה‪ ,‬צד הבחור התעניין בעיירה ומיד‬ ‫השמים‪ .‬מאותו זיווג נולדו לה ארבעה ילדים‪ ,‬שארבעתם היו‬ ‫שמע את הרינונים עליה‪ ,‬ואין שידוכים‪ .‬השנים חלפו‪ .‬שנה‬ ‫מגדולי הדור ממש‪ ,‬אחד מהם הסובאלקער רב‪ :‬הגאון בעל‬ ‫שנתיים‪ ,‬חמש שנים‪ .‬הבת כבר בגרה והכאב גדל‪ .‬האב היה‬ ‫"עמודי אור" זצוק"ל‪ .‬ומכאן רמז לחתימתו בכל תשובותיו‬ ‫אערליכע'ר איד וידע כי בת ישראל אין לה לשבת גלמודה‪,‬‬ ‫"העלוב"‪ .‬בזכות העלבון שליוה את אמו‪ ,‬הוא ואחיו זכו למה‬ ‫וכדאי לה שידוך פשוט ולא לשבת בדד‪ .‬הוא התאמץ להשיג‬ ‫שזכו‪ .‬הנה כח תפילה‪" .‬ואמרו חז"ל "אשרי מי שחושדין בו‬ ‫לה לפחות שידוך פשוט‪ .‬אך גם שידוך כזה היה קשה למצוא‬ ‫ואין בו"‪ .‬ה' יעזרנו שלא נזדקק חלילה לביזיונות‪ ,‬בשביל‬ ‫לה‪ ...‬מי יהין להתחתן עם בת ישראל לא כשירה‪.‬‬ ‫להצליח מחמתם‪ .‬ונזכה לתשובה שלימה ולגאולה שלימה‬ ‫בסופו של דבר הוא מצא בחור שנאות להנשא עם בתו ‪-‬‬ ‫לנו ולכל כלל ישראל במהרה בימינו‪.‬‬ ‫"אהרון דער שמייסער" (=אהרון המצליף) בחור שמגיל שנה‬ ‫(קטעים מלוקטים מתוך דרשותיו מתוך הספר 'להגיד')‬ ‫שנתיים הסתובב ללא מסגרת‪ ,‬ללמוד לא ידע‪ ,‬וברבות הימים‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫פעם אחת פגע בו 'ראש הישיבה' ושאלו‪ ,‬האם ידעת כבר מהי‬ ‫התשובה על קושייתו של 'רב החובל'‪ ...‬הבחור שלא ידע מאומה‬ ‫מהנלמד‪ ,‬שאל את רה"י – באיזו סוגיא מדבר ראש הישיבה‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א ‪ -‬לא להיות כשוטה המאבד מה שנותנים לו‬ ‫(ערך תשובה) וז"ל‪ :‬ואם כל השנה הלך בשרירות לבו‪ ,‬ויצרו‬ ‫ׁשּוָבה ְּוְת ִִפָּלּה ּוְצְ ָָד ָָקה ַַמ ֲֲע ִִב ִיִרין ֶֶאת ֹרַֹעַ ַַהְּגֵּזֵ ָָרה‬ ‫ְּוְת ָ‬ ‫הפיל עליו תרדמה‪ ,‬הנה בהגיע ימי חפץ ימי רצון חודש‬ ‫הנה תקנו הגאונים להוסיף לבקש בעשי"ת בברכת 'אבות'‬ ‫רחמים ועשרת ימי תשובה‪ ,‬לא עת לנום ולישון‪ ,‬כי מלך‬ ‫– 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך‬ ‫במשפט יעמיד ארץ‪ ,‬וחרדה ילבש ויתעורר כאיש אשר יעור‬ ‫אלוקים חיים'‪ ,‬וכבר הקשו שהרי ג' ברכות ראשונות של‬ ‫משנתו‪ ...‬כי הימים ‪ -‬ימי רצון‪ ,‬ותפילתו ותשובתו עושה פרי‪.‬‬ ‫שמו"ע אינם אלא 'שבח' ותהילה לבורא ית"ש‪ ,‬ומה מקום‬ ‫וכתוב בספרים שהפרש יש בין עשרת ימי תשובה לשאר‬ ‫לבקשות באמצע הברכה הראשונה (עי' טור סי' תקפ"ב)‪.‬‬ ‫הימים לענין תשובה ותפילה כהפרש האור מן החושך‪ ,‬ויפה‬ ‫והביאור הוא על פי מעשה שהיה עם הגאון רבי יחזקאל‬ ‫שעה בתשובה ומעשים טובים בימים האלה מימים שלמים‬ ‫אברהמסקי זצ"ל בעת שכיהן ברבנות עיר הבירה לאנדאן‬ ‫בשאר הימים‪ ,‬אשר על כן ראוי לחוש על כל רגעיו של ימים‬ ‫(לונדון)‪ ,‬אשר אחד מתושבי המקום ירד מנכסיו מטה מטה‬ ‫אלו שלא לאבדם‪.‬‬ ‫ל"ע וכמעט שלא גווע ברעב‪ ,‬והגיעו הדברים לידי 'פיקוח‬ ‫כתב הרה"ק ה'ערבי נחל' זי"ע (דרוש לשבת תשובה תקנ"ב)‬ ‫נפש' ממש‪ ,‬נחלץ הר"י לעזרתו‪ ,‬הוא בעצמו ערך מגבית‬ ‫וז"ל‪ :‬לפחות כל אחד מבני העיר יתבטל יום או יומים או‬ ‫והסתובב בבתי גבירים להתרימם מממונם‪ .‬בליל שב"ק‬ ‫שלושה ימים בחודש אלול מענייני ביתו ויעסוק כל המעת‬ ‫עלה הרב לגביר אחד והחל לבקש ממנו שיפתח את ידו‬ ‫לעת בעסקי נשמתו ויתפלל לפני השי"ת‪ ,‬שלהיותו טרוד‬ ‫ויתן עכשיו תרומה נכבדה‪ ,‬נדהם העשיר ואמר‪ :‬רבי‪ ,‬שבת‬ ‫כל השנה יחשבו ימים אלו כאילו עסק כל השנה בתורה‬ ‫היום‪ ...‬יסור נא מר לביתי לאחר השבת ואו אז אתן‪ ,‬אמר‬ ‫ובמצוות' וכו'‪ .‬ואף כי ב'אלול' דבריו אמורים לא גרעו עשרת‬ ‫לו הרב‪ ,‬בכוונה תחילה הגעתי עכשיו כדי שתבין ותשכיל‬ ‫'ימי תשובה' מהם‪.‬‬ ‫גודל נחיצות הבקשה עד שאפילו שבת נדחית מפניה‪ ,‬ולא‬ ‫דבר מהר כי הבטריה נגמרת‬ ‫עת דברים עתה כי אם 'קום ועשה'‪( ...‬ופשיטא‪ ,‬שבא רק‬ ‫אחר השבת לקבל הנדבה בפועל)‪.‬‬ ‫ראיתי להגאון רבי י"א דינר ששמע בהיותו על האוטובוס‪,‬‬ ‫כיוצא בדבר הננו‬ ‫איך שבחור יושב מאחוריו מדבר בטלפון‪ ,‬ובצד השני דברו‬ ‫מבקשים זכרנו‬ ‫באריכות‪ ,‬אמר לו הבחור דבר מהר כי הבטריה נגמרת‪...‬‬ ‫לחיים דייקא שלא‬ ‫ולמד מכך כיו"ב‪ ,‬בימים הללו‪ ,‬הקב"ה אומר לנו‪ ,‬מהר מהר‪,‬‬ ‫במקום הראוי ושלא‬ ‫הבטריה נגמרת‪ ,‬עוד מעט קט יום הדין – אל תחשוב שיש‬ ‫עפ"י הסדר‪ ,‬כי אין‬ ‫לך זמן‪ ...‬כביכול הכל נגמר‪ ,‬יום הדין מגיע וחייבים להתחיל‬ ‫הימים כתיקונם‬ ‫לסגל הרבה תורה ומצוה‪ ,‬לזכות גדול לקראת יום הדין‪.‬‬ ‫שצריך לשמור‬ ‫ויזהר שלא יהיה כאותו בחור שהיה מרבה לישן ביום‬ ‫על ה'גינונים' ועל‬ ‫ובלילה‪ ,‬פעם אחת פגע בו 'ראש הישיבה' ושאלו‪ ,‬נו‪ ,‬יקירי‪,‬‬ ‫המנהגים‪ ...‬אלא‬ ‫האם ידעת כבר מהי התשובה על קושייתו של 'רב החובל'‪...‬‬ ‫הזמן בוער כאש‪,‬‬ ‫הבחור שלא ידע מאומה מהנלמד בישיבה‪ ,‬שאל את רה"י‬ ‫ופיקוח נפש יש‬ ‫– באיזו סוגיא מדבר ראש הישיבה‪ ...‬אמר לו ראש הישיבה‪,‬‬ ‫בדבר‪ ,‬רבש"ע זכרנו‬ ‫כי כבר הקשה רב החובל את יונה הנביא 'מה לך נרדם' קום‬ ‫לחיים‪ ...‬ואם לא‬ ‫קרא אל אלוקיך‪ ...‬אולי יתעשת‪.‬‬ ‫עכשיו אימתי‪...‬‬ ‫ידוע שהצאר ניקולאי היה מפעם לפעם מחליף שמלותיו‬ ‫כתב ה'פלא יועץ'‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫ולובש עצמו כאחד הכפריים‪ ,‬והיה מהלך בין הבריות לשמוע‬ ‫מה הבריות סחים ומה דעתם על הנעשה במדינה‪ .‬באחד‬ ‫הלילות פגש בכמה אנשים היושבים בבית המזיגה‪ ,‬פתח‬ ‫שיחתו עמהם‪ ,‬בתוך הדברים שאלם – לו שמעתם שהמלך‬ ‫יושב בחברתכם‪ ,‬מה הייתם מבקשים מאתו‪ ,‬ויענו כל אחד‬ ‫לפי דרכו‪ ,‬זה אמר הייתי מבקש לקבל אחוזה גדולה‪ ,‬השני‬ ‫ביקש שדה גדולה‪ ,‬והשלישי ביקש סכום מעות אדיר‪ ...‬רק‬ ‫אחד מהם אמר בזלזול‪ ,‬מה לכם כי תדברו גבוהה‪ ,‬מה לכם‬ ‫עוסקים בשטויות והבלים – והרי אין המלך נמצא כאן‪,‬‬ ‫שתקו והניחוני לנפשי‪ ,‬והם לא ידעו שהמלך מדבר עמהם‪.‬‬ ‫ויהי ממחרת‪ ,‬קיבל כל אחד מהם ע"י שליח מבית המלכות‬ ‫ככל אשר שאלה נפשו ביום האתמול‪ ,‬זה קיבל אחוזה‪ ,‬זה‬ ‫וגם עוזב אז גם אתה תיקרא ירוחם‪...‬‬ ‫שדה‪ ,‬והשלישי קיבל את מלוא הסכום שדיבר עליו אתמול‬ ‫יסוד גדול אמר הרה"ק הרר"ב מפרשיסחא זי"ע‪ ,‬בבי"ד של‬ ‫‪ ...‬והרביעי קיבל מכתב חתום בידי המלך‪ ,‬אכן‪ ,‬נניח לנפשך‬ ‫מעלה לא ישאלו לאדם מדוע נכשל בחטא‪ ,‬רק טענה אחת‬ ‫מנוחה שלימה שאתה רוצה בה‪ ,‬ומאומה לא יגיע אליך מבית‬ ‫יטענו בפניו ‪ -‬מדוע לא שבת בתשובה‪ ,‬ולאדם לא יהיה מה‬ ‫המלך‪ ...‬וכי אפשר לתאר עלי גליון את צערו הגדול שהפסיד‬ ‫להשיב על כך‪ ,‬כי מה הפריע לו להתחרט על העבר ולקבל‬ ‫אלפי אלפים בדבריו אלו‪...‬‬ ‫ע"ע לתקן דרכיו מעתה‪ .‬ומבואר כן להדיא במדרש (נשא‪,‬‬ ‫ולדידן‪ ,‬ימים אלו גבוהים עד מאד כי הקב"ה ממציא עצמו‬ ‫במד"ר יג) כי טרם שגורש אדם הראשון מגן עדן ביקש ממנו‬ ‫אלינו – דרשו ה' בהמצאו‪ ...‬בל נהיה כאותו שוטה שלא‬ ‫הקב"ה שיחזור בתשובה‪ ,‬ואמר לו 'אפילו עכשיו עשה תשובה‬ ‫הרגיש כי המלך נמצא בסמוך אליו‪ ...‬ועל ידי בקשה מעומק‬ ‫ואני מקבלך'‪ ,‬ומאחר שלא עשה תשובה גירשו אותו ‪ ,‬והן הן‬ ‫הלב בידינו להמשיך על עצמנו שפע גדול עד מאד‪ ,‬גם יש‬ ‫הדברים‪ ,‬שעל עצם החטא היה בידו להצטדק‪ ,‬וכמו שטען‬ ‫בידנו לקרוע ולבטל גזר הדין ולהפכו מדין לרחמים‪ ,‬המבקש‬ ‫בעצמו (בראשית ג) 'האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי‬ ‫בזו העת 'מנוחה' אינו אלא מאבד עצמו לדעת ר"ל‪.‬‬ ‫מן העץ ואוכל'‪ ,‬אך על הטענה מדוע לא חזר בתשובה לא‬ ‫האם הוא יודע מהי חשיבותה של הפטרה זו‬ ‫היה לו מה להשיב‪ ,‬ומשום הכי נענש מן הדין‪.‬‬ ‫ב'תשעת הימים' נשאל אחד מגדולי הדור זצ"ל ע"י איש‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרעמישלאן זי"ע שאל פעם לעשיר אחד‬ ‫בעל עסקים האם מותר לו לעסוק באיזה מסחר מטעם‬ ‫שקנה בדמים מרובים את ה'עליה' של 'מפטיר יונה' במנחה‬ ‫'השתדלות'‪ ...‬שחק הגדול וענה ליהודי‪ ,‬כי העת להשתדלות‬ ‫דיו"כ האם הוא יודע מהי חשיבותה של הפטרה זו‪ ,‬השיב הלה‬ ‫היא ב'תשעת הימים' – העת והזמן לזה הוא ב'עשרת הימים'‪,‬‬ ‫בפשטות מפני שנאמר בה גודל מעלת התשובה שמבטלת‬ ‫כלומר שבימים האלו קוצבים לו לאדם קצבת כל השנה‬ ‫גזירות רעות‪ ,‬דכתיב (ג י) 'וירא האלוקים את מעשיהם כי‬ ‫ואז יעשה השתדלות ב'תהלים' ובתחינותיו לפני השי"ת‪.‬‬ ‫שבו מדרכם הרעה וינחם האלוקים על הרעה אשר דיבר‬ ‫וכבר הבאנו את דברי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע (אמרי‬ ‫לעשות להם'‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר‪ ,‬לא כן‪ ,‬כי עיקר עניינה‬ ‫פינחס אות תפד) וז"ל‪ :‬גם פעם אחת ציוה לומר פרשת המן‬ ‫'מה לך נרדם קום קרא אל אלוקיך אולי יתעשת האלוקים‬ ‫בכל עשרת ימי תשובה‪ ,‬וכמה פעמים שמעתי שהיה מזהיר‬ ‫לנו ולא נאבד' (א ו)‪.‬‬ ‫להתפלל על הפרנסה ושארי הצטרכויות ולהאמין שהשי"ת‬ ‫בקרב חסידיו של הרה"ק ה 'בית אהרן' זי"ע היה חסיד בשם‬ ‫ימלא שאלתו בוודאי‪ ,‬והיא מצווה רבה‪.‬‬ ‫רבי ירוחם‪ ,‬והיה הבית אהרן מרבה לשלחו לגשת להתפלל‬ ‫וכך מספרים ששאלו את הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל‬ ‫לפני העמוד‪ .‬פעם שאל אחד החסידים שגם נפשו אוותה‬ ‫לטעם מנהגו לסיים בכל יום מעשי"ת את ספר התהילים‪,‬‬ ‫להתפלל לפני העמוד‪ ...‬רבי קדוש‪ ,‬וכי משום שהוא נקרא‬ ‫והשיב שעושה כן‪ ,‬כי זה ה'השתדלות' שלו לפרנסה‬ ‫בשם 'ירוחם' יגש כל כך הרבה לעמוד‪( ...‬כטוען מבלי אומר‬ ‫(קטעים מלוקטים מתוך 'באר הפרשה' יוכ"פ תשפ"ו)‬ ‫ודברים‪ ,‬נפשי מה תהא עליה)‪ ,‬אמר לו הרבי‪ ,‬לכשתהיה מודה‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל‪ ,‬היה אומר‪:‬‬ ‫על כל דבר אפשר לעשות תשובה ולהתכפר‪,‬‬ ‫אבל על דבר אחד אין סליחה ואין כפרה‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א על קבלת עול מלכות שמים‬ ‫העונש לכל ישראל‪.‬‬ ‫המשגיח‪ ,‬מרן רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל‪ ,‬היה אומר‪ :‬על‬ ‫והנה‪ ,‬לכאורה מי שמוסר נפש‪ ,‬הרי הוא ראוי לכבוד ושכר‪,‬‬ ‫כל דבר אפשר לעשות תשובה ולהתכפר‪ ,‬אבל על דבר אחד‬ ‫אך המקושש לא רק שלא זכה לשום כבוד ולשום שכר‬ ‫אין סליחה ואין כפרה‪" :‬והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה‬ ‫אלא הוא מקולל‪ .‬ומה עם מסירות הנפש שלו? אין שום‬ ‫לי כי בשרירות ליבי אלך" (דברים כט)‪ .‬מה שהולך בשרירות‬ ‫זכר למסירות נפש!‬ ‫ליבו‪ ,‬מי שפורק מעליו עול ואומר "איך טו וואס איך וויל"‪,‬‬ ‫אומרים חז"ל (שבת קיח) "אלמלי משמרין ישראל שתי‬ ‫אני עושה מה שאני רוצה‪" -‬לא יאבה ה' סלוח לו"‪.‬‬ ‫שבתות כהלכתן‪ -‬מיד נגאלים"‪ .‬השבת השנייה היתה של‬ ‫אדם מטבעו אינו מוכן לקבל עול‪ .‬זה קשה לו‪ ,‬הוא לא‬ ‫המקושש‪ .‬נמצא שכל העיכוב של הגאולה עד היום‪ -‬הוא‬ ‫מסוגל‪ .‬הוא אומר לעצמו‪ :‬אני יכול לשנות פה‪ ,‬לשפר שם‪,‬‬ ‫בגלל המקושש! וכי הוא ראוי לכבוד ולשכר?! הרי אין לך‬ ‫אבל להתהפך ממש‪ -‬אין לי כוח‪ .‬אני מוכן להשתדל‪ ,‬אפילו‬ ‫מקולל יותר ממנו‪.‬‬ ‫קצת להתאמץ‪ ,‬אבל קבל עול ממש‪ -‬זה לא‪.‬‬ ‫ומה היתה הטעות שלו? נכון‪ ,‬הוא מסר את הנפש ועשה את‬ ‫ואז יבואו לאדם וישאלו אותו‪ :‬מה איתך? אתה חושב‬ ‫מעשהו לשם שמים‪ -‬אבל הוא לא עשה כפי ציווי התורה‪,‬‬ ‫שהחיים הפקר? הרי יגיע הזמן שתיתן דין וחשבון על חיים‬ ‫אלא כפי שהוא מבין‪ .‬התורה אומרת‪ :‬אסור לחלל שבת!‬ ‫בלי חשבון! האדם מהרהר רגע‪ ,‬ומנחם את עצמו‪" -‬לא נורא‪,‬‬ ‫ואם אסור‪ -‬אז אסור!‬ ‫יהיה בסדר"‪ ...‬או בלשון התורה‪" :‬שלום יהיה לי"‪...‬‬ ‫יש כאלה שעושים 'שטייגען'‪ -‬באמצע חזרת הש"ץ‪ ...‬יש‬ ‫לא‪ ,‬לא יהיה בסדר! אומרת התורה‪" :‬לא יאבה ה' סלוח‬ ‫כאלה שלומדים בהתמדה כל הלילה ואחר כך ישנים כל‬ ‫לו"‪ .‬הקב"ה נתן לך מתנה יקרת ערך‪ -‬את התשובה‪ ,‬ואתה‬ ‫הבוקר‪ .‬בלי 'סדרים' מסודרים‪ ,‬בלי תפילות מסודרות‪ ,‬העיקר‬ ‫מוותר עליה וממשיך ללכת בשרירות ליבך‪ ,‬לא מוכן לקבל‬ ‫שלמדתי בהתמדה‪...‬‬ ‫עליך עול? זו כפיות טובה! ועל כך אין סליחה ואין כפרה‪.‬‬ ‫גם ברוחניות‪ -‬צריך לקבל עול‪ ,‬להיות כפוף לשולחן ערוך‪.‬‬ ‫"איך טו וואס איך וויל"‪ -‬אני עושה מה שאני רוצה‬ ‫לא הכל מותר‪ ,‬יש דינים ויש כללים‪ .‬ואם זה לא כפוף לתורה‪,‬‬ ‫לשולחן ערוך‪ -‬זו פריקת עול!‬ ‫אנחנו בדור של "חוצפא יסגיי"‪ .‬המושכל ראשון של חוצפה‬ ‫הייתי בערב ראש השנה אצל מורנו ראש הישיבה‬ ‫זה להיות בלי קבלת עול‪ .‬אני לא חייב לאף אחד‪ ,‬ואף אחד‬ ‫לא יגיד לי מה לעשות‪" .‬איך טו וואס איך וויל"‪ -‬אני עושה‬ ‫העיקר הראשון מעיקרי התשובה הוא חרטה‪.‬‬ ‫מה שאני רוצה‪ .‬זו התגשמות אזהרת התורה על "בשרירות‬ ‫כותב רבינו יונה ב"שערי תשובה" (שער א אות י) שהאדם‬ ‫ליבי אלך"‪.‬‬ ‫צריך להתחרט על מעשיו הרעים‪ ,‬ויאמר בלבבו‪" :‬הנה הבורא‬ ‫היסוד של בניין האדם הוא קבלת עול‪ .‬להיות כפוף לתורה‪,‬‬ ‫נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטובת שכל להכירו וליראה‬ ‫לשולחן ערוך‪ .‬לא לעשות מה שאתה רוצה‪ -‬אלא מה שהקב"ה‬ ‫מלפניו‪ ,‬ולמשול בגוף וכל תולדותיו‪ ,‬כאשר המשילה על שאר‬ ‫רוצה‪ ,‬מה שהתורה רוצה‪.‬‬ ‫בעלי חיים שאינם מדברים‪ ,‬מאשר יקרה בעיניו נכבדה‪ .‬ואחרי‬ ‫ר' משה שטינגל אומר ב"מבקשי השלמות"‪ :‬המקושש‪ -‬לשם‬ ‫אשר בעבור זאת נבראתי‪ ,‬ויהיה בי הפך מזה‪ ,‬למה לי חיים?"‬ ‫שמים נתכוון‪ ,‬כדי להראות לכולם את ענשו של מחלל שבת‪.‬‬ ‫הייתי בערב ראש השנה אצל מורנו ראש הישיבה‪ .‬להתברך‬ ‫וכמובא בתרגום יונתן (במדבר טו) שגזרת השבת נודעה‬ ‫בשנה טובה‪ .‬היו שם אברך ואשתו‪ .‬אותו אברך פעל בדרך‬ ‫לישראל‪ ,‬אך העונש על חילול השבת לא נודע להם‪ ,‬וקם‬ ‫מסויימת שסלל לעצמו‪ ,‬ואשתו לא היתה שבעת רצון מכך‪,‬‬ ‫האיש ואמר‪ :‬אלך ואתלוש עצים ביום שבת ויראו אותי‬ ‫למרות שהוא פעל רבות לתועלת הציבור‪ .‬הוא ביקש מהראש‬ ‫עדים ויגידו למשה‪ ,‬ומשה ישפוט אותי‪ ,‬ועל ידי כך יוודע‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫ישיבה שיאמר את דעתו באוזני אשתו‪.‬‬ ‫ראש הישיבה אמר‪" :‬תדעו לכם‪ ,‬החיים זה דבר יקר‪ ,‬לא‬ ‫מחלקים אותם בחינם‪ ,‬לכל אדם יש תפקיד בבריאה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫נותן לו את הכלים והכישורים למלא את תפקידו וייעודו‪.‬‬ ‫כיצד יכול האדם לדעת מה תפקידו? ברגע שיש לו יצר‬ ‫הרע לחמוק מהתפקיד‪ ,‬אם יש לו קשיים וניסיונות‪ -‬סימן‬ ‫שזה התפקיד שלו"‪.‬‬ ‫ר' לייב טודר'ס‪ ,‬המשגיח של עץ חיים‪ ,‬היה אומר‪ ,‬שכל‬ ‫עבודת היצר הרע היא להחליף תפקידים‪ .‬היצר הרע בא‬ ‫לבן תורה ואומר לו‪' :‬מה עם חסד? תעשה חסד ומעשים‬ ‫טובים בלי סוף‪ ,‬רק אל תלמד'‪ ...‬היצר הרע בא לגביר שיכול‬ ‫להחזיק תורה‪ ,‬ואומר לו‪' :‬במקום להחזיק תורה‪ -‬שב תלמד'‪...‬‬ ‫לכל אחד יש יצר הרע לעשות את מה שאינו התפקיד שלו‪.‬‬ ‫נתאר לעצמנו‪ -‬מלך הטיל על שריו תפקידים שונים‪ ,‬כל שר‬ ‫ממונה על תחום מסוים‪ .‬אחד השרים הזניח את התפקיד‬ ‫האחד לא ידע את שמו של חבר‬ ‫שהוטל עליו‪ ,‬ובמקום זאת התמסר למלך בתחומים אחרים‪,‬‬ ‫הרב גרשונוביץ מספר‪ ,‬כשלמד בישיבה בקוברין היה איתו‬ ‫שהיו קשים אף יותר מהתפקיד שהוטל עליו‪ .‬כשנודע הדבר‬ ‫בחדר בחור נוסף‪ ,‬ולמרות שהם לנו בחדר אחד במשך‬ ‫למלך‪ -‬ציווה להרגו‪ ,‬כדין מורד במלכות‪ .‬ולכאורה מדוע? הרי‬ ‫חצי שנה‪ ,‬האחד לא ידע את שמו של חבר‪ .‬כשסיפר זאת‬ ‫הוא התמסר למלך בתפקידים שנטל על עצמו!‬ ‫לתלמידיו וראה את התמיהה בפניהם‪ ,‬הסביר כי אין כאן‬ ‫התשובה פשוטה‪ :‬המלך הטיל עליך תפקיד מסויים‪ .‬אם אתה‬ ‫צדקות מיוחדת‪ .‬פשוט מאוד‪ ,‬במשך כל התקופה לא יצא להם‬ ‫נאמן למלך‪ ,‬עליך למלא את תפקידך בנאמנות ולא לזנוח‬ ‫להיפגש ולדבר שיחת חולין‪ .‬הרי כל זמן שלומדים‪ -‬לומדים‪,‬‬ ‫אותו ולחפש לעצמך תפקידים אחרים‪ .‬אם אינך ממלא את‬ ‫וכשעייפים‪ -‬הולכים לישון‪ ,‬ובבוקר‪ -‬קמים לתפילה‪ ,‬ואחר‬ ‫התפקיד שהוטל עליך‪ -‬הדבר מעיד על חוסר נאמנות למלך‪,‬‬ ‫כך מתחיל 'הסדר'‪ ,‬ומרגע שמתיישבים על ידי הסטנדר‪ -‬לא‬ ‫ואף יש בכך בחינה של מרידה בו‪.‬‬ ‫קמים‪ .‬אם כן הפלא שלא יוצא לשוחח‪...‬‬ ‫יש כאלה שרוצים לעזור לקב"ה‬ ‫המושגים של פעם היו אחרים‪ .‬בחור שהיה לומד שמונה‬ ‫עשרה שעות ביממה היה נקרא 'בינוני'‪.‬‬ ‫במלכות ה' בעולם‪ -‬לכל אחד יש את התפקיד שלו‪ ,‬כל אחד‬ ‫צריך להחדיר זאת עמוק בנשפנו ובליבנו‪ :‬לומדים לא מכיוון‬ ‫צריך למלא את תפקידו בנאמנות ובשלמות‪ .‬לשם כך הוא‬ ‫שיש חשק ללמוד‪ ,‬אלא כי צריך ללמוד! מי שלומד בגלל‬ ‫נברא‪ .‬יש כאלה שרוצים לעזור לקב"ה‪ .‬הם חושבים שעדיף‬ ‫החשק‪ ,‬כשאין לו חשק‪ -‬הוא אינו לומד‪ ,‬ואם כן זה היפך‬ ‫להם למלא תפקיד אחר‪ ...‬אל תנסה לעזור לקב"ה! אם הקב"ה‬ ‫קבלת עול‪.‬‬ ‫ייעד לך תפקיד מסויים‪ ,‬תמלא את תפקידך כראוי‪ .‬אל תחפש‬ ‫כותב רבנו יונה (שערי תשובה שם ו')‪" :‬כי אם אמור יאמר‬ ‫לך תפקידים אחרים בנימוק שבהם תתעלה יותר‪ .‬אל תחפש‬ ‫העבד לרבו‪ :‬כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד‪-‬‬ ‫לך מצוות 'חשובות' יותר‪" -‬כי לא מחכמה שאלת על זה"‪.‬‬ ‫כבר שבר עול אדוניו מעליו‪ ,‬והישר בעיניו יעשה"‪.‬‬ ‫וזה מה שכותב רבנו יונה‪ .‬לאדם יש תפקיד ושליחות‪ ,‬והוא‬ ‫חיסרון ורפיון במשהו‪ ,‬בכלשהו‪ -‬זו פריקת עול! אם הוא‬ ‫צריך למלא את תפקידו ולעמוד מול כל הקשיים והניסיונות‪.‬‬ ‫עושה כל מה שמוטל עליו חוץ מדבר אחד‪ -‬אי אפשר לומר‬ ‫שאלו פעם את ר' ברוך בער אם כל הזמן נלמד‪ ,‬מתי הזמן של‬ ‫עליו שבתשעים ותשעה אחוז הוא מתפקד כראוי ורק אחוז‬ ‫חסד? אמר בירידה במדרגות מהאולם לחדר האוכל ובחזרה‪...‬‬ ‫אחד פגום אצלו‪ ,‬אלא כל המהות שלו היא של "הישר בעיניו‬ ‫הקב"ה לא צריך את העזרה שלך‪ .‬יש לך את התפקיד שלך‪,‬‬ ‫יעשה"! ובמילים אחרות‪ :‬הוא פורק עול‪.‬‬ ‫תמלא אותו בשלמות!‬ ‫(מתוך הספר 'דורש טוב' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪ ,‬הרים את עיניו מהגמרא ואמר משפט‬ ‫חריף וקצר‪" :‬צריך להתחזק מא' עד ת' ‪ -‬בכל התחומים"‬ ‫הגאון רבי אלעזר טורק שליט"א על 'תשובה'‬ ‫ּאֵתיֶכֶ ם (ויקרא טז)‬ ‫ִּכּ י ַַבּיֹום ַַהֶּזּה ְיְ ַכַ ֵּּפר ֲעֲ ֵלֵ יֶכֶ ם ‪ִִ ...‬מֹּכּל ַַחֹּט ֵ‬ ‫אם בין כך הקבלות שלי לא מחזיקות מים‪ ,‬הרי שאין ענין‬ ‫לרמות כביכול את הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והשנה יום כיפור‬ ‫לאחר פטירת דודי זקני‪ ,‬עמוד ההוראה מרן הגאון רבי יוסף‬ ‫יחלוף עליו מבלי שיקבל על עצמו קבלה ספיציפית‪ ,‬אלא‬ ‫שלום אלישיב זצ"ל‪ ,‬סיפרתי לראש הישיבה הגאון רבי אריה‬ ‫יתחזק באופן כללי בלימוד התורה וקיום המצוות‪ .‬החלטה‬ ‫פינקל זצ"ל‪ ,‬שהיה חתן גיסו של הרב אלישיב‪ ,‬כי פעם ישבו‬ ‫זו ליוותה את כוונתו בכל התפילות של היום הקדוש בכל‬ ‫בביתו כמה רבנים ודיברו עימו על כך שהתרבו הצרות ועל‬ ‫פעם שביקש‪" :‬זכרנו לחיים‪ ...‬למענך אלוקים חיים"‪.‬‬ ‫הצורך להתחזק‪ .‬הרב אלישיב ישב עם הגמרא כדרכו ולמד‬ ‫אך כאשר הסתיימה תפילת מנחה ועמדו להתחיל תפילת‬ ‫כל זמן שלא נזקק לענות אלא כששאלו אותו במפורש‪ .‬הלא‬ ‫נעילה‪ ,‬ניקרה במוחו מחשבה והטרידה את מנוחתו‪" :‬איך אני‬ ‫ניצול הזמן שלו היה לשם דבר‪ .‬אבל כששמע את הנידון‬ ‫נותן לעצמי לעבור את יום כיפור מבלי לקבל איזו קבלה‪,‬‬ ‫שעלה בקרב הסובבים‪ ,‬הרים את עיניו מהגמרא ואמר משפט‬ ‫תהיה מה שתהיה"‪...‬‬ ‫חריף וקצר‪" :‬צריך להתחזק מא' עד ת' ‪ -‬בכל התחומים"‪...‬‬ ‫הזמן לחץ ושליח הציבור כבר התחיל לומר 'אשרי' בקול‬ ‫"אינני מבין את כוונתו של הרב אלישיב"‪ ,‬אמרתי לרבי אריה‪.‬‬ ‫הומה ורוטט‪ ,‬כך שלא היה זמן רב מידי לחשוב מה ואיך‪,‬‬ ‫"אמנם נכון שאדם יכול להתחזק בתורה‪ ,‬בתפילה‪ ,‬במידות‪,‬‬ ‫ובהחלטה של רגע קיבל על עצמו‪ :‬במוצאי היום הקדוש‬ ‫בהכל ‪ -‬אבל כבר חז"ל אומרים "תפסת מרובה לא תפסת"‪.‬‬ ‫להתיישב וללמוד שעה ברציפות‪ .‬ועם קבלה זו הוא ניגש‬ ‫למה הרב התכוין באומרו 'בכל התחומים'?"‬ ‫לתפילת נעילה ברוממות רוח והרבה מרץ‪.‬‬ ‫שמע רבי אריה‪ ,‬ואמר לי בחיוכו הטוב‪" :‬אסביר לך‪ .‬ההתחלה‬ ‫לאחר שהסתיימה תפילת מעריב‪ ,‬הוא יצא מבית המדרש‪,‬‬ ‫של התרוממות בעבודת השם‪ ,‬אכן מתחילה בצעד קטן‪ .‬אבל‬ ‫שמע הבדלה‪ ,‬והתיישב לשבור את הצום עם יתר חבריו‬ ‫הצעד הקטן הזה צריך להיעשות עם רצון ותכנון שיהיו‬ ‫בחדר האוכל‪ .‬שם נודע לו כי הגיעו אתרוגים יפים אצל‬ ‫עוד ועוד צעדים‪ ,‬שהאדם ימשיך להתקדם ולהתרומם‪ ,‬עד‬ ‫מוכר האתרוגים המיתולוגי שמתגורר בסמוך‪ .‬הוא פנה‬ ‫שאכן יתחזק ויתעלה בכל התחומים‪ ...‬צריך תמיד להקפיד‬ ‫לשם והתעכב שם שעה ארוכה במיון אתרוגים ובדיקתם‪,‬‬ ‫לא להישאר באותו המצב! תמיד לחשוב קדימה‪ ,‬לראות את‬ ‫תוך שהוא שוכח לגמרי מהקבלה שקיבל על עצמו קודם‬ ‫היעד‪ .‬נכון שהוא רחוק‪ ,‬אבל לפחות שנהיה בדרך!"‪...‬‬ ‫תפילת נעילה‪.‬‬ ‫ואוסיף מעשה מופלא ששמעתי‬ ‫רק בחצות לילה‪ ,‬כאשר נפל למיטתו תשוש ועייף‪ ,‬וכמעט‬ ‫בירך ברכת 'המפיל'‪ ,‬לפתע נזכר בקבלה שקיבל על עצמו‬ ‫ואוסיף מעשה מופלא ששמעתי מאחד מגדולי תלמידי‬ ‫קודם נעילה‪ ,‬וחשכו עיניו‪ .‬אך מיד החל לשכנע את עצמו‬ ‫החכמים בירושלים‪ ,‬שנקשר עם ענין הקבלות‪ ,‬וממנו נוכל‬ ‫שמחר ילמד שעתיים במקום היום שעה‪ ,‬ושתי מעלות יתווספו‬ ‫ללמוד עד כמה גדול כוחה של קבלה קטנה לרומם את‬ ‫ללימוד‪ ,‬בכמות ובאיכות; הלימוד יהיה שעתיים ולא שעה‪,‬‬ ‫האדם ולשנותו לגמרי עם הוא מחזיק בה בכל עוז‪:‬‬ ‫ברעננות ולא בעייפות‪.‬‬ ‫אותו תלמיד חכם סיפר לי‪ ,‬כי בבחרותו כאשר למד באחת‬ ‫אך מיד דחה את השכנוע‪ ,‬ואמר לעצמו כי ודאי הוא בא‬ ‫הישיבות הגדולות החשובות בארץ‪ ,‬הקפיד בכל שנה לקבל‬ ‫מעצת היצר לדחות את הלימוד לגמרי‪ .‬ממנה חז"ל מזהירים‬ ‫על עצמו קבלה מסויימת לקראת יום הכיפורים‪ .‬אולם לצערו‬ ‫במסכת אבות (ב‪" :),‬אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא‬ ‫אותן קבלות לא החזיקו אצלו זמן רב מידי‪ ,‬וכעבור תקופה‬ ‫תפנה"‪ .‬הוא הכריח את עצמו לקום מהמיטה בגבורה‪ ,‬והתיישב‬ ‫קצרה‪ ,‬בחלוף הימים הנוראים גם הקבלות התרופפו יחד‬ ‫ללמוד במשך שעה שלימה‪...‬‬ ‫עימם לגמרי‪.‬‬ ‫סיים אותו תלמיד חכם את סיפורו המאלף‪" :‬מאותה שעה‬ ‫והנה שנה אחת כשהגיע יום הכיפורים חשב הוא לעצמו‪:‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫הרגשתי כי קיבלתי משמים מן תשוקה מיוחדת ללמוד‪,‬‬ ‫ואותה תשוקה מלווה אותי עד היום‪ ...‬את הלימוד שלי במשך‬ ‫עשרות השנים האחרונות אני יכול לזקוף לזכותה של אותה‬ ‫שעה בודדת שהצלחתי להתגבר על הקושי הגדול שחשתי‬ ‫אז ולמדתי בה ברצף"‪...‬‬ ‫ניתן ללמוד הרבה מוסר השכל ממעשה נפלא זה!‬ ‫גם במחלות הרוחניות‪ ,‬הקדוש ברוך הוא שהוא‬ ‫'בורא רפואות'‬ ‫במאמרינו על עבודת התשובה והתקווה למחילת עוונות‪ ,‬אי‬ ‫אפשר שלא להזכיר את העצה הקדמונית השווה לכל נפש‬ ‫כדי לזכות לכפרה ביום הקדוש‪:‬‬ ‫בעל ה'חרדים' כותב השוואה מעניינת בין הצורך להשגת‬ ‫על פשע ‪ -‬למי נושא עוון? למי שעובר על פשע‪ .‬לכן יוכיח‬ ‫מיני ריפוי עבור הגוף הגשמי‪ ,‬לעבודת הריפוי הרוחנית‬ ‫האדם את נפשו ויאמר לעצמו‪' :‬למה אסבול יסורים בעולם‬ ‫עליה עמלים אנחנו‪ .‬כשם שטבע הבורא יתברך בטבע מיני‬ ‫הזה ובגיהנום על עוונות‪ ,‬הלא טוב לי לסבול חרפת אנוש‬ ‫רפואות הגוף‪ ,‬ולפעמים על ידי נטילת תרופה פשוטה יכול‬ ‫וגידופיו ולא להשיבו דבר‪ ,‬ולשמוח ביסורים‪ ,‬ועל ידם אעלה‬ ‫אדם להירפא ממחלה קשה ‪ -‬כך גם במחלות הרוחניות‪,‬‬ ‫רופאה לנפשי ויזרח בחושך אורי‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל הנעלבים‬ ‫הקדוש ברוך הוא שהוא 'בורא רפואות'‪ ,‬נתן לנו פעולות קלות‬ ‫ואינם עולבים וכו' עושים מאהבה ושמחים ביסורים‪ ,‬עליהם‬ ‫שאפשר על ידן להרפא מחולי הנפש ולהינצל ביום הדין‪.‬‬ ‫הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪" :‬יש לנו לבקש רפואות בדמים קלים‪ ,‬אחר‬ ‫זוהי עצה פשוטה להציע‪ ,‬שקשה לבצעה ‪ -‬אך שכרה כה‬ ‫שנמשלו חולי הנפש לחולי הגוף‪ ,‬ולפעמים רפואה שיעשה‬ ‫עצום ורב‪ ,‬ש'שווה' להתאמץ ולזכות לה‪ .‬כמה עגמת נפש‬ ‫הרופא חכם במאה כסף הוצאה‪ ,‬מכמה מיני רפואות יקרות‬ ‫יכולים אנו לחסוך אם נחליט להעביר על מידותינו ולמחול‬ ‫הערך‪ ,‬ולפעמים ימצאו מיני רפואה בכסף אחד או חצי כסף‬ ‫בלב שלם למי שפגע בנו‪ ,‬גם אם לפי שורת הדין איננו‬ ‫של מיני עשבים מרפאים בדרך סגולה"‪...‬‬ ‫צריכים לעשות כן‪.‬‬ ‫הוא מספר שם סיפור ששמע בתקופתו ‪ -‬לפני כארבע מאות‬ ‫הדבר מועיל כי הוא גם מלמד זכות על האדם באחד מן‬ ‫שנה ‪ -‬אודות דוכס אחד שנעקץ משועל והגיע עד שערי‬ ‫העבודות הקשות שבמקדש ‪ -‬בין אדם לחברו‪ .‬מרעיש הדבר‪:‬‬ ‫מוות‪ ,‬וכל גדולי הרופאים והמומחים אמרו נואש‪ ,‬עד שערבי‬ ‫הלא כל מה שעסקנו בו בארוכה עד כה‪ ,‬עם כל הרעיונות‬ ‫אחד מתושבי האזור ריפאהו באמצעות כמה עשבים פשוטים‬ ‫היפים והחיזוקים הנפלאים‪ ,‬מאבד את כל ערכו בעבירה‬ ‫שהיו נפוצים לכל וניתנים לקניה בכל שוק‪.‬‬ ‫שבין אדם לחברו‪ .‬הלא כבר חרצו חז"ל ואמרו בסוף מסכת‬ ‫"על דרך זה"‪ ,‬ממשיך בעל החרדים‪" ,‬יש לנו לבקש בשדה‬ ‫יומא‪" :‬עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר‪,‬‬ ‫אשר ברכו השם ‪ -‬הוא הגמרא ‪ -‬מיני סגולות ורפואות‬ ‫עד שירצה את חברו!"‪.‬‬ ‫קלות ורפואות חולי הנפש‪ ,‬לחלושים שאין בהם כח לסבול‬ ‫בעניינים אלו לא יעזרו כל טצדקי שבעולם‪ ,‬אם לא נפייס‬ ‫הרפואות הקשות ‪ -‬תעניות וסיגופים‪"...‬‬ ‫את מי שפגענו בו‪ .‬ואם אנו עצמינו נמחל לאלו שציערו‬ ‫וכאן הוא מונה כמה עצות ‪" -‬סגולות" ‪ -‬להירפא‬ ‫אותנו‪ ,‬בשכר זה ייתן הבורא יתברך בלב כל אדם שיסלח‬ ‫ולהינצל בדין‬ ‫לנו גם הוא‪ ,‬ולא נשאר חלילה מלוכלכים בעברות אלו‪.‬‬ ‫והאמת היא‪ ,‬שכדי להתחזק כראוי ב'בין אדם לחברו'‪ ,‬צריך‬ ‫וכאן הוא מונה כמה עצות ‪" -‬סגולות" כלשונו ‪ -‬להירפא‬ ‫להוסיף ביתר שאת התחזקות ביראת שמים וב'בין אדם‬ ‫ולהינצל בדין‪ ,‬וברצוני להתמקד כעת בעצה השלישית‪:‬‬ ‫למקום'‪ .‬המשגיח דישיבת חברון‪ ,‬הגאון הצדיק רבי מאיר‬ ‫"והסגולה השלישית היא‪ ,‬אמרו חז"ל‪ ,‬כל המעביר על‬ ‫חדש זצ"ל‪ ,‬היה מספר‬ ‫מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו‪ ,‬שנאמר נושא עוון ועובר‬ ‫המשך בעמוד הבא >>>‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫באותה תקופה כיהן כמשגיח הישיבה הגאון הקדוש רבי‬ ‫שכאשר הגיע בחודש אלול לישיבה בסלבודקה‪ ,‬לא הורשה‬ ‫שמעון מזליחוב זצ"ל‪ ,‬שהחל לשמש בתפקיד לאחר פטירתו‬ ‫עדיין להשתתף בשיחותיו של 'הסבא' מרן הגאון רבי נתן‬ ‫של מרן הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל‪ ,‬והיה ידוע כגאון‬ ‫צבי פינקל זצ"ל‪ .‬היה זה חלק מדרכו החינוכית של הסבא‬ ‫עולם אשר כל רז לא אניס ליה בנגלה ונסתר‪ .‬תלמידו‪ ,‬מרן‬ ‫‪ -‬צעירי הישיבה לא הורשו להיכנס לשיחות‪ ,‬כדי שיעריכו‬ ‫הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל‪ ,‬הזכיר תמיד את שמו‬ ‫את המוסר וייקרוהו‪ ,‬ולא יחשבוהו למובן מאליו‪.‬‬ ‫בסילודין והיה אומר שאינו מכיר עוד גאון כמותו בהיקף‬ ‫אבל רבי מאיר היה 'מבקש' גדול‪ ,‬ובחשאי נכנס לפינה‬ ‫התורה עם קדושה וצדקות‪.‬‬ ‫נסתרת בבית המדרש והאזין משם לשיחותיו של הסבא‪.‬‬ ‫הרבי מסטריקוב סיפר כי הוא התלווה אל רבי שמעון לביקור‬ ‫בהגיע חג שמחת תורה‪ ,‬קרא לו הסבא ואמר לו‪" :‬הבחנתי‬ ‫חולים אצל אחד האדמו"רים החשובים בפולין‪ ,‬הצדיק רבי‬ ‫בך שאתה מקשיב לשיחות שלי מפינת בית המדרש‪ .‬אמור‬ ‫איצק'ל מויעליפאלי זצ"ל‪ .‬רבי יצחק היה במצב סכנה ממש‬ ‫לי מה הבנת מן השיחות שמסרתי בחודש אלול‪ ,‬ואם ימצאו‬ ‫והיה גונח בייסורים‪ ,‬אך כאשר הגיע רבי שמעון עשה מאמץ‬ ‫הדברים חן‪ ,‬הרי שארשה לך מעתה ואילך להכנס לשיחותיי"‪.‬‬ ‫לכבודו והתיישב על המיטה‪.‬‬ ‫"יסוד אחד הבנתי מהשיחות של הסבא"‪ ,‬אמר רבי מאיר‪.‬‬ ‫שני הצדיקים פתחו בשיחה‪ ,‬ובתוך הדברים התלונן רבי‬ ‫"בשביל לקיים כראוי מצוות שבין אדם למקום‪ ,‬צריכים‬ ‫איצקל כי 'אינו יודע' לעשות תשובה‪" .‬איך עושים תשובה?"‬ ‫חיזוק של בין אדם למקום‪ .‬אבל פי כמה וכמה צריכים חיזוק‬ ‫שאל את רבי שמעון בכובד ראש‪.‬‬ ‫בבין אדם למקום ‪ -‬כדי לקיים מצוות שבין אדם לחברו!"‪...‬‬ ‫רבי שמעון השתתק פתאום‪ ,‬ולא ענה על השאלה‪ .‬רבי‬ ‫חייך הסבא‪ ,‬ולא הוסיף עוד מאומה‪...‬‬ ‫איציקל חזר על שאלתו‪ ,‬אך רבי שמעון לא הגיב‪ .‬תפס רבי‬ ‫"איך עושים תשובה?" שאל את רבי שמעון‬ ‫איציקל את מקלו של רבי שמעון בכוחותיו החלושים ונופף‬ ‫בכובד ראש‬ ‫בו‪ ,‬כאומר "לא אניח לכם ללכת עד שתורוני דרך תשובה"‪...‬‬ ‫קם רבי שמעון ממושבו‪ ,‬ובעוד פניו בוערות בחרדת קודש‬ ‫לסיום‪ ,‬נביא אמרה מרוממת שלדרכה יכולה גם היא להאיר‬ ‫אמר בקול גדול‪" :‬תשובה! תשובה!‪ ...‬תשובה היא מצות עשה‬ ‫באור חדש את עבודת הימים‪.‬‬ ‫השוה לכל נפש‪ ,‬ועל כל יהודי מוטל לעשות תשובה‪ ,‬ועל‬ ‫בספר 'מים חיים' מובאת עדות נפלאה שנשמעה מפי האדמו"ר‬ ‫כל חטא אישי ופרטי הוא יוכל להתוודות ולחזור בתשובה!‬ ‫מסטריקוב‪ ,‬הגאון רבי אברהם לנדא זצ"ל‪ ,‬סיפור לו היה עד‬ ‫אבל יש תשובה כללית ועיקרית‪ ,‬והיא שיחזור היהודי אל‬ ‫בבחרותו בעת שלמד בישיבת חכמי לובלין‪.‬‬ ‫שורשו‪ ,‬אל מקורו! ואם מחפשים דרך לחזור בתשובה‪ ,‬הרי‬ ‫שאין לומר "אני עושה תשובה"‪" ,‬אנכי מחפש דרך תשובה"‪...‬‬ ‫הדרך לתשובה שלימה ואמיתית היא להתבטל לקדוש ברוך‬ ‫הוא ולעשיית רצונו‪ .‬אין דבר זולת הריבונו של עולם ‪ -‬כך‬ ‫שבים בתשובה!"‪...‬‬ ‫סוד שיח שרפי קודש מי יבין‪ ,‬אך אנו לדרגתינו יכולים‬ ‫להפיק לקח נפלא‪:‬‬ ‫הסוד לתשובה שלימה לפניו יתברך‪ ,‬ובעצם לכל היסודות‬ ‫שהעמדנו במאמר זה‪ ,‬הוא להפקיר את עצמינו לחלוטין‬ ‫בידיו יתברך‪ .‬לכשתמצי לומר‪ ,‬זוהי מהות התפילה "כדלים‬ ‫וכרשים דפקנו דלתיך"‪ -‬לא בשבילנו‪ ,‬לא למענינו‪ ,‬אלא‬ ‫למענך עשה‪ .‬כל מטרתינו כאן היא לעשות רצונו ולעבדו‬ ‫בלבב שלם‪ ,‬ואם נפנים זאת ונשיב אל לבבינו‪ ,‬ייקל עלינו‬ ‫לזרוק את היצר הרע ומדוחיו ולשוב אל בוראינו ואהבה‬ ‫ובלב שלם‪ ,‬ונזכה יחד עם כל בית ישראל למחילה סליחה‬ ‫(מתוך 'אוצרותיהם אמלא')‬ ‫וכפרה‪ ,‬ולגמר חתימה טובה‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫זהו הטעם שבליל יום הכפורים נוהגים לסובב בבית המדרש עם‬ ‫ספרי תורה‪ ,‬וכל מי שיראת ה' נוגעת בלבבו ניגש בפחד ורעדה‬ ‫מגיד המישרים הגאון רבי ברוך רוזנבלום שליט"א על מגיע יום של מחילת עוונות‬ ‫ִּכּ י ַַבּיֹום ַַהֶּזּה ְיְ ַכַ ֵּּפר ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם (ויקרא טז)‬ ‫מגיע יום של מחילת עוונות‪" :‬כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו"‪ .‬אדם מגיע‬ ‫ליום הכפורים‪ ,‬והוא מתודה‪ ,‬מתחרט ומקבל קבלה לעתיד‪.‬‬ ‫הקב"ה בכבודו ובעצמו מנקה אותו מהעוונות!‬ ‫אומרים חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פ"א)‪' :‬ימים יצרו ולו‬ ‫אחד' בהם זה יום הכפורים לישראל‪ ,‬לפי שהיתה שמחה‬ ‫גדולה לפני הקב"ה שנתנו באהבה רבה לישראל‪.‬‬ ‫אם היינו מבינים את מעלת יום הכפורים‪ ,‬היינו סופרים את‬ ‫השעות ואת הדקות עד הגעת היום הנכסף הזה! ומדוע‬ ‫איננו עושים כך? פשוט מאוד‪ :‬כי אנחנו לא מרגישים את‬ ‫כובד העוונות שלנו!‬ ‫כמה מצוות עשה של תורה‪ .‬וידוע מהגר"א (שנות אליהו‬ ‫אם תשאל אדם בצאת יום הכפורים‪" :‬תגיד‪ ,‬הרגשת שהקב"ה‬ ‫פאה א) שבכל תיבה של תורה מקיימים מצות תלמוד תורה‪.‬‬ ‫רחץ אותך מהעוונות?" מה שכנראה הוא ישיב לך‪" :‬תשמע‪,‬‬ ‫הרבי מקלויזנבורג מוכיח בדבריו על עוון חמור זה‪ ,‬וזה‬ ‫אני רעב ‪ -‬דבר איתי אחר כך!"‪ ...‬אבל אם היו לו חובות של‬ ‫לשונו‪" :‬אוי לנו מה נענה ליום הדין‪ ,‬כי בעוונות הרבים אין‬ ‫מיליונים‪ ,‬ודאי הוא היה מרגיש!‬ ‫איש צדיק בארץ נקי מעוון ביטול תורה‪ ,‬ואף אלו שטרודים‬ ‫ומתחילים לעשות חשבון כבר מט"ו באב!‪...‬‬ ‫על המחיה ועל הכלכלה אם יבואו לחשוב חשבונו של עולם‪,‬‬ ‫בטח ימצאו הרבה זמן שהלך לאיבוד בהבלי הבלים ודברים‬ ‫אם כל דפיקה שאנחנו דופקים על החזה בוידוי הייתה‬ ‫של מה בכך"‪.‬‬ ‫עולה לנו מאה שקלים ‪ -‬עשרים וארבע פעמים כפול עשרה‬ ‫ועל כן ‪ -‬אומר ה"שפע חיים" ‪ -‬בהגיע ימי התשובה‪ ,‬עלינו‬ ‫ודויים שווה עשרים וארבעה אלף שקלים! אז ודאי היינו‬ ‫לפשפש במעשינו על עוון ביטול תורה! ולפי זה הוא מביא‬ ‫מרגישים את העול של העבירות ומתחילים לעשות חשבון‬ ‫טעם נאה למנהג לפתוח את הארון בשעת אמירת הפיוטים‪:‬‬ ‫כבר מט"ו באב!‪...‬‬ ‫בשעה שאנו עומדים לומר תפילה חשובה אנו פותחים את‬ ‫אשר על כן‪ ,‬וכאמור‪ ,‬בימים אלו שהקב"ה קרוב אלינו‪ ,‬ויום‬ ‫ארון הקודש‪ ,‬כדי לפייס את התורה הקדושה על שפגמנו‬ ‫הדין מממשמש ובא‪ ,‬יש לנו לאחוז במעלת התשובה‪ ,‬ולכל‬ ‫בכבודה במשך ימות השנה‪.‬‬ ‫הפחות להתחזק מאד בחלק הקל של התשובה שהיא "בפיך‬ ‫ומוסיף‪ ,‬כי זהו הטעם שבליל התקדש יום הכפורים נוהגים‬ ‫ובלבבך לעשותו"‪ ,‬הכולל חרטה‪ ,‬וידוי וקבלה לעתיד שהוא‬ ‫לסובב בבית המדרש עם ספרי תורה‪ ,‬וכל מי שיראת ה'‬ ‫המינימום הנדרש מאיתנו‪ .‬חלילה‪ ,‬אם לא נעשה זאת‪ ,‬נהיה‬ ‫נוגעת בלבבו ניגש אל הקודש בפחד ורעדה ובושה מכסה‬ ‫בכלל "קשה עונשו של לבן"‪ .‬ובכלל מה שכתב רבי ישראל‬ ‫את פניו בהתבונננו כמה ביטל מן התורה וכמה ביזה את‬ ‫סלנטר זצ"ל‪ ,‬שבעת אשר נקל להיזהר מעבירה ‪ -‬כן עונשה‬ ‫תורת ה'‪ .‬ועל כן נוהגים לנשק את ספר התורה‪ ,‬מתוך קבלה‬ ‫תגדל‪.‬‬ ‫מכאן ולהבא יזהרו וישמרו מביטול תורה‪ .‬ועל ידי זה יעלו‬ ‫אומר הרבי מקלויזנבורג‪ :‬בעוונותינו הרבים‪ ,‬בני אדם נכשלים‬ ‫התפילות ויקבלו לרחמים ולרצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫מאד בעוון ביטול תורה‪ ,‬עד שהדבר נעשה להם כהיתר‪ .‬האדם‬ ‫(קטעים מלוקטים מתוך 'נעימות יאמרו' ימים נוראים בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫לא שת לבו שבשעה שהוא משיח שיחה בטלה הוא מבטל‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫במצות התשובה‪ ,‬אם היתה לנו יכולת לראות מה קורה‬ ‫למעלה בשמים ‪ -‬היינו רואים איך ברגע שקבלנו את הקבלה‬ ‫עם החרטה והוידוי כל העוון נמחק‬ ‫שיחה מרתקת על 'התשובה למעשה' עם הרה"ג רבי יהודה בלומנטל שליט"א‬ ‫טעויות שגורמות לרפיון ידיים עצום"‪.‬‬ ‫אנו נמצאים בעשרת ימי תשובה‪ ,‬שבהם כולנו מנסים‬ ‫"הדוגמה המרכזית והכואבת ביותר היא לשון הרמב"ם הידועה‪:‬‬ ‫להיות טובים יותר ולעלות במסילה העולה בית קל‪ .‬בתי‬ ‫'ומה היא התשובה‪ ...‬ושיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב‬ ‫המדרשות הומים‪ ,‬קול תחינה וזעקה עולה מכל עבר‪ ,‬והלב‬ ‫לזה החטא לעולם'‪ .‬אנשים רבים קוראים את הדברים וליבם‬ ‫היהודי מבקש להתקרב‪ ,‬לשוב‪ ,‬להיטהר‪ .‬אך דווקא ברגעים‬ ‫נמס‪' :‬כיצד אוכל להבטיח לבורא עולם שלעולם לא אכשל?‬ ‫הנשגבים הללו‪ ,‬רבים מקרב בני התורה והמון העם נתקלים‬ ‫הרי אני מכיר את חולשותיי ויצרי!'"‬ ‫במחסום בלתי נראה‪ :‬כיצד באמת עושים תשובה הלכה‬ ‫הרב בלומנטל עוצר ומדגיש‪" :‬כאן טמון שורש הטעות‪.‬‬ ‫למעשה? איך פועלים שאכן לא ניכשל בעתיד‪ ,‬והאם הקבלה‬ ‫הנושאי כלים ברמב"ם – הכסף משנה‪ ,‬הלחם משנה ושאר‬ ‫להבא היא התחייבות ביטוחית שלא ניכשל עוד לעולם?‬ ‫מפרשים – מבארים מיד שאין הכוונה לנבואה עתידית או‬ ‫ומדוע כה רבים שוקעים בייאוש דק כאשר חולפת תקופה‬ ‫לביטוח הרמטי‪ .‬הפירוש הפשוט הוא שהחוטא מעמיד את‬ ‫והחטא חוזר על עצמו?‬ ‫הקב"ה לעד על כוונתו ברגע זה‪ .‬הקבלה איננה הבטחה‬ ‫שיחה מיוחדת ומלאת בהירות עם הרה"ג רבי יהודה בלומנטל‬ ‫שלעולם לא יפול‪ ,‬אלא החלטה אמיתית ונחרצת שהוא אינו‬ ‫שליט"א‪ ,‬מוסר השיעורים בקו הפופולרי 'שובו אלי' המבוסס‬ ‫מרים ידיים‪ ,‬אלא יוצא להילחם ביצרו בכל כוחו"‪.‬‬ ‫על סדרת הקונטרסים הנודעת 'מעשה התשובה'‪ ,‬מפזרת את‬ ‫"בעל ה'חיי אדם' מביא את תוכן הקבלה בלשון "שיסכים‬ ‫ענני הערפל ומציגה קו הלכתי ברור‪ ,‬מפוכח ומלא תקווה‪,‬‬ ‫בדעתו באותה שעה שיתאמץ בכל כוחו שלא ישוב עוד‬ ‫השואב ישר ממעיינות הראשונים והאחרונים‪.‬‬ ‫לעשות מעשה הרע הזה" והיינו שעל החוטא לגמור בליבו‬ ‫"במסגרת לימודי בכולל והתמקדות בסוגיות אמר לי ת"ח‬ ‫להילחם בכל כוחו‪ .‬מהות הקבלה על עבירות מזיד היא‬ ‫חשוב לפני למעלה מעשור‪ ,‬שכדאי ללמוד את סוגיית התשובה‬ ‫ההחלטה להלחם ביצרו לעולם בכל כוחו‪ ,‬ולא הבטחה‬ ‫כי שוררת בעניין מבוכה רבה בקרב הלומדים‪ .‬במשך שנים‬ ‫שלעולם לא ישוב להכשל‪.‬‬ ‫רבות הנושא הזה היה מונח בקרן זווית מבחינת הבירור‬ ‫'הקבלה דאשתקד הייתה שקר'‬ ‫המעשי‪ ,‬לומדים מעיינים עוברים על הראשונים בסוגיות‬ ‫התשובה‪ ,‬אך תמיד ריחפה באוויר השאלה‪ :‬האם גם הראשונים‬ ‫לפני יום הכיפורים‪ ,‬כשאדם עורך חשבון נפש ורואה שאותן‬ ‫השאירו את גדרי המעשה פתוחים‪ ,‬האם יש מחלוקות בדרכי‬ ‫עבירות חזרו על עצמן‪ ,‬עולה בו מיד מחשבת יאוש‪' :‬הקבלה‬ ‫התשובה‪ ,‬או שמא יש כאן הלכה פסוקה וברורה‪.‬‬ ‫דאשתקד הייתה שקר'‪ .‬ונכנס מורך בלבבו‪ .‬אבל זו טעות‬ ‫ואז נכנסנו בלימוד ולעובי הקורה‪" .‬התיישבנו לברר את‬ ‫גמורה! הקבלה בשנה שעברה היתה אמיתית לחלוטין לשעתה‪.‬‬ ‫הסוגיה משרשיה‪ ,‬והתגלית הייתה מרעישה‪ :‬בין כל רבותינו‬ ‫התפקיד של עובד ה' הוא להילחם בכל פעם מחדש‪ .‬העובדה‬ ‫הראשונים עובר חוט שני של‬ ‫שנכשל אינה הופכת אותו לרשע או לרמאי‪ ,‬כל עוד הוא‬ ‫קו אחיד‪ ,‬בהיר ומוסכם‪ .‬אין‬ ‫עומד במערכה ואינו מתייאש"‪.‬‬ ‫ביניהם שום ויכוח למעשה‬ ‫תופעה מצויה שכמעט לכל אחד ישנם דברים שהוא רוצה‬ ‫על שלבי התשובה והגדרתם‪.‬‬ ‫לתקן והוא מקבל עליהם קבלות וכל שנה כשמגיעה התקופה‬ ‫אך מאידך גיסא‪ ,‬התברר גודל‬ ‫של ימי התשובה הוא מגלה ששוב נכשל באותם הדברים‬ ‫הטעויות שהשתרבבו לתוך‬ ‫וכמעט לא התקדם בכלום ואז היצר אומר לו אתה רואה‬ ‫המושגים הפשוטים בציבור‪,‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫המון פעמים הבטחתי לעצמי שלא אשוב להכשל‪ ,‬אבל זו‬ ‫שהקבלות שלך אינם שוות כלום ואינן אמיתיות ואתה לא‬ ‫לא סיבה להתייאש! כי למצות התשובה אין הכרח שלא‬ ‫יכול לקבל ע"ע‪ .‬ראשית נקדים שהתופעה הזאת שאדם‬ ‫אשוב להכשל אלא רק שאקבל ע"ע ברצינות להלחם ביצר‬ ‫מקבל ושוב נכשל ושוב מקבל מחדש ושוב נכשל היא לא‬ ‫בכל כוחי ואם בשנה שעברה היו פעמים שהצלחתי לעמוד‬ ‫תופעה שהתחדשה בדור שלנו מחמת ירידת הדורות אלא‬ ‫בנסיון‪ -‬מצוין‪ ,‬הנה יש לי הוכחה ניצחת שאני כן מסוגל‪,‬‬ ‫כבר רס"ג (מהגאונים‪ ,‬לפני כאלף שנים) ואחריו רבותינו‬ ‫וגם אם חלילה בשנה החולפת לא הצלחתי אף פעם לעמוד‬ ‫הראשונים (המאירי לפני כשבע מאות שנים) והמבי"ט והרמ"ק‬ ‫בנסיון הרי במשך הזמן גדלתי ובגרתי והוספתי עוד השתדלות‪,‬‬ ‫(לפני ארבע מאות שנים) התייחסו אליה וכתבו במפורש‬ ‫וגם הוספתי תפילות‪ ,‬והבא להיטהר מסייעין בידו כך שיש‬ ‫שאדם שקיבל שלא לשוב לחטא וחזר ונכשל וכך הרבה‬ ‫לי סיכוי‪ .‬ולא אתייחס לקול היצר שבתוכי שאין לי סיכוי"‪.‬‬ ‫פעמים ‪ -‬כל שבשעת קבלתו התכוין באמת שלא לחטוא‬ ‫סדרת הקונטרסים שעליהם מבוססים השיעורים מפשטת את‬ ‫קבלתו קבלה ואין העובדה שחזר ונכשל מוכיחה שהחסיר‬ ‫המבוכה ומנגישה את הדברים לכל שדרות הציבור‪ .‬לאור‬ ‫בקבלה אלא היא חטא חדש שצריך לשוב עליו‪.‬‬ ‫הביקוש הגובר יצאו חוברות ייעודיות לענייני בין אדם למקום‬ ‫היצר מרמה אותנו שאיננו מצליחים לשוב בתשובה‬ ‫("מעשה התשובה")‪ ,‬בין אדם לחברו ("הריני מוחל")‪ ,‬הדרכה‬ ‫לעבודת יוה"כ ("לפני השם תטהרו") וכן מהדורה מיוחדת‬ ‫וביאור הדבר הוא שאם הקבלה להבא היתה הבטחה שלא‬ ‫ומותאמת לנשים ("דרך תשובה לנשים ונערות")‪ .‬החוברות‬ ‫יכשל אז אם חזר ונכשל זה היה הוכחה שההבטחה לא‬ ‫הופצו באלפי עותקים בארץ ובעולם ואף תורגמו לאנגלית‪.‬‬ ‫היתה אמיתית‪ ,‬אבל אחרי שהקבלה להבא היא לא הבטחה‬ ‫"סיפר לנו יהודי בדרום אמריקה כי הוא היה מיואש לחלוטין‬ ‫על התוצאה אלא רק ההחלטה להילחם ביצר בכל כוחו‬ ‫ממצבו הרוחני"‪ ,‬משתף הרב בהתרגשות‪" .‬הוא נכנס לבית‬ ‫לעולם ממילא כל שבשעת הקבלה התכוין לכך באמת הרי‬ ‫הכנסת שבור ורצוץ‪ ,‬נתקל בחוברת‪ ,‬קרא אותה בשקיקה –‬ ‫שבזה כבר נשלמה קבלתו ואינה תלויה במה שיקרה בפועל‬ ‫ומעיד על עצמו שממש נולד מחדש כאדם אחר"‪.‬‬ ‫בהמשך‪ .‬ולכן דבר ראשון צריכים אנו להכניס לעצמנו את‬ ‫קו השיעורים המבוקש‪ :‬בעקבות שיעור שנמסר באחד‬ ‫הידיעה הזאת‪ .‬היצר מרמה אותנו שאיננו מצליחים לשוב‬ ‫הקווים לפני כשלוש שנים ועורר גל של מאות פניות‪ ,‬הוקם‬ ‫בתשובה‪ ,‬וההוכחה הניצחת שלו היא העובדה שלא הצלחנו‬ ‫השנה קו שיעורים ייעודי‪' .‬קו שובו אלי' קו שיעורים קצרים‬ ‫להחזיק את מה שקבלנו‪ .‬אבל האמת היא ממש להפך‪ :‬כל‬ ‫בהלכות תשובה למעשה‪.‬‬ ‫קבלות התשובה שקבלנו כדין (עם הסכמה אמיתית להילחם‬ ‫בקו כ‪ 20-‬שיעורים קצרים (‪ 5-6‬דקות כ"א) המבהירים‬ ‫בעבורן בכל כוחנו) ‪ -‬כולן הצליחו‪ ,‬והן פעלו את פעולתן‬ ‫את יסודות מצות התשובה וגדריה בלשון קלה‪ ,‬מסלקים‬ ‫ומחקו את החטאים וזכינו על ידן לתשובה ולקרבת ה'‪.‬‬ ‫טעויות נפוצות ומנגישים אותה לקיומה המעשי‪ .‬השיעורים‬ ‫הצלחת התשובה אינה נמדדת לפי מבחן התוצאה אלא לפי‬ ‫מיוסדים על קונטרס מעשה התשובה שזכה להסכמת‬ ‫החלטיות הקבלה‪ .‬במצות התשובה‪ ,‬הקבלה עצמה היא כבר‬ ‫וברכת גדולי ההוראה שליט"א‪ .‬מס' הטלפון של הקו הוא‪:‬‬ ‫ההצלחה! ואם היתה לנו יכולת לראות מה קורה למעלה‬ ‫‪0733-833-596‬‬ ‫בשמים ‪ -‬היינו רואים איך ברגע שקבלנו את הקבלה עם‬ ‫את שיחתנו חותם הרב בלומנטל במסר נוקב לכל יהודי‬ ‫החרטה והוידוי כל העוון נמחק וזכינו להתקרב לה‪ .‬ומה שקרה‬ ‫באשר הוא‪:‬‬ ‫מאוחר יותר שחזרנו ונכשלנו ‪ -‬הוא דבר חדש‪ .‬ובשביל זה‬ ‫"יהודי שמתאמץ‪ ,‬משתדל ונופל – אסור לו בשום אופן‬ ‫נתן לנו השם כל שנה יוה"כ חדש שנזכה להתנקות מהחטאים‬ ‫להסתובב בהרגשה שהוא רשע‪ ,‬כי הקב"ה אינו בא בטרוניה‬ ‫ולהתקרב אליו מחדש‪.‬‬ ‫עם בריותיו‪ ,‬והוא חפץ ברצון הנאמן להילחם‪ .‬מי שמבין את‬ ‫אחרי שהבנו שהקבלה להבא אינה תלויה בהצלחה בתוצאה‬ ‫יסודות התשובה כהלכתם‪ ,‬מקבל כוחות עצומים לשוב אל‬ ‫אלא כל שאנחנו לא מיואשים מהאפשרות להצליח יש לנו‬ ‫ה' מתוך שמחה‪ ,‬יציבות ואמונה בכוחו"‪.‬‬ ‫יכולת לקבל‪ ,‬נבין כמה חשוב ליצר לייאש אותנו בנקודה‬ ‫זו שנחשוב שאין לנו סיכוי להצליח‪ ,‬שכן אדם אינו מסוגל‬ ‫המייל להשגת הקונטרסים‪W990990990@gmail.com :‬‬ ‫להילחם על דבר שבעיניו הוא חסר סיכוי! ולכן כשאנחנו‬ ‫טל' לשאלות בעניני התשובה ‪052-711-9031‬‬ ‫באים לקבל ע"ע אנחנו צריכים לומר לעצמינו "נכון שכבר‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫יֹוֵׁשב ִּכִ ְזְ בּוב ְּבְ ִִמ ְְפ ְְּת ֵֵחי ַַהֵּלֵ ב‪ִִ ,‬מ ְְת ַַח ֵֵּדׁש ָָעָלָ יו‬ ‫ַַאל ַיַ ֲֲחֹׁשֹב ֵּכֵ ן ִּכִ י ַַה ֵֵּמ ִִסית ֵ‬ ‫צֹוֶפה ַּוַמִּבִ יט ְלְ ַַהְכְ ִִׁשילֹו ֵּוֵמ ִִׂשים ִלִ ּבֹו ָלָ ֵֵעָצָ ה ָָה ָָר ָָעה ַַהֹּזֹאת‬ ‫ְּבְ ָכָ ל יֹום‪ֶ ,‬‬ ‫ׁשּוָבה ְלְ ַַרֵּבֵ נּו יֹוָנָ ה‬ ‫תֹוֶעֶלֶ ת ָָה ַַרִּבִ ים‪ְ :‬יְ סֹוד ַַה ְְּת ָ‬ ‫ְלְ ֶ‬ ‫ֹלִהים ׁשּובּו ְוְ ָָה ִִׁשיבּו ִִמָּכָ ל ִִּפ ְְׁש ֵֵעיֶכֶ ם ְוְ ֹלא ִיִ ְְהיּו ָלָ ֶכֶ ם‬ ‫ּוְבַיַ ד ְיְ ֶֶחְזְ ֵֵקאל ַַהָּנָ ִִביא‪ְ ,‬נְ אּום ה' ֱֱא ִ‬ ‫יִאים‪ְ ,‬‬ ‫ָָׁשַלַ ח ָלָ נּו הקב"ה ְְּבַיַ ד ֲֲע ָָב ָָדיו ַַהְּנְ ִִב ִ‬ ‫רּוַח ֲֲח ָָד ָָׁשה ְוְ ָלָ ָָּמה ָָת ֻֻמתּו‪.‬‬ ‫ְלְ ִִמְכְ ׁשֹול‪ַַ .‬ה ְְׁשִלִ יכּו ֵֵמ ֲֲעֵלֵ יֶכֶ ם ֶֶאת ָּכָ ל ִִּפ ְְׁש ֵֵעיֶכֶ ם ֲֲא ֶֶׁשר ְְּפ ַַׁש ְְע ֶֶּתם ָָּבם‪ַ ,‬וַ ֲֲעׂשּו ָלָ ֶכֶ ם ֵלֵ ב ָָח ָָדׁש ְוְ ַ‬ ‫אֹוְרָך ְְּב ֶֶד ֶֶרְך זּו ֵֵתֵלֵ ְך‪ַַּ .‬בּיֹום ַַההּוא‬ ‫ׁשּוָבה‪ַַ ,‬א ְְׂשִּכִ יְלְ ָך ְוְ ְ‬ ‫ּוָבא ַלַ ֲֲחסֹות ַַּת ַַחת ַּכַ ְנְ ֵֵפי ַַה ְְּׁשִכִ יָנָ ה ּוְלְ ִִהָּכָ ֵנֵ ס ְְּב ַַד ְְרֵכֵ י ַַה ְְּת ָ‬ ‫ָָא ָָדם ֲֲא ֶֶׁשר ָָּפ ַַׁשע ְוְ ׇחׇ ׇטׇ א ָ‬ ‫חֹוָבה‪ְ ,‬וְ ֶזֶ ה ַַהּיֹום ְְּת ִִחַּלַ ת ַַמ ֲֲע ָָׂשיו‪ַַ .‬הּיֹום‬ ‫ַיַ ְְׁשִלִ יְך ָּכָ ל ְְּפ ָָׁש ָָעיו ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה‪ְ ,‬וְ ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ַַע ְְצמֹו ָּכָ ִִאּלּו ּבֹו ַַּבּיֹום נֹוַלַ ד ְוְ ֵֵאין ְְּבָיָ דֹו ֹלא ְזְ כּות ְוְ ֹלא ָ‬ ‫ׁשּוָבה ְְׁשֵלֵ ָָמה‪ִּ ,‬כִ י הּוא ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ַַע ְְצמֹו ְּכְ ַַמ ְְׁשִלִ יְך ֵֵמ ָָעָלָ יו‬ ‫יֶאּנּו ָלָ ׁשּוב ִִּב ְְת ָ‬ ‫לֹוָתיו ִִמ ֶֶּד ֶֶרְך ַַהּטֹוב‪ְ ,‬וְ ֶֶד ֶֶרְך זֹו ְְּת ִִב ֶ‬ ‫חֹוָתיו ֶֶׁשֹּלא ַיַ ּטּו ְְמ ַַעְּגְ ָ‬ ‫ְיְ ַַפֵּלֵ ס ָָא ְְר ָ‬ ‫ֹּכ ֶֶֹבד ָָה ֲֲעוֹונֹות ְוְ ֹע ֶֶֹצם ַַה ֲֲח ָָט ִִאים ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה‪ְ .‬וְ ֹלא ַיַ ְְב ִִהילּוהּו ַַר ְְעיֹוָנָ יו ְוְ ֹלא ַיַ ִּנִ יחּוהּו ָלָ ׁשּוב ִּכִ י ֵיֵ בֹוׁש ֵֵמ ֲֲח ָָט ָָאיו‪ִּ ,‬כִ י ַיַ ֲֲחֹׁשֹב ֵֵאיְך אּוַכַ ל‬ ‫אִתי ָָעִוִ ִיִתי ָָּפ ַַׁש ְְע ִִּתי ָּכָ ֹזֹאת ְוְ ָכָ ֹזֹאת ָָע ִִׂש ִיִתי‪ָָ ,‬ע ַַב ְְר ִִּתי ְוְ ָָׁשִנִ ִיִתי ֶוֶ ִִׁשָלָ ָָׁש ִִתי ַַעד ֵֵאין ְְספּורֹות‪ְ ,‬וְ ֵֵאיְך ָָאבֹוא‬ ‫ְלְ ָָה ִִעיז ָָּפַנַ י ְוְ ָלָ ׁשּוב‪ַ ,‬וַ ֲֲאִנִ י ָָח ָָט ִ‬ ‫עֹוד ְלְ ָָפָנָ יו ְּכְ ֹב ֶֶֹׁשת ַּגַ ָּנָ ב ִּכִ י ִיִ ָָּמ ֵֵצא‪ִּ ,‬כִ י ֹּב ְְֹׁש ִִּתי ַלַ ֲֲעֹמֹד ְלְ ָָפָנָ יו‪ְ ,‬וְ ַַאף ֵֵאיְך ֶֶא ְְרֹמֹס ֲֲח ֵֵצ ָָריו ְוְ ֵֵאיְך ֶֶא ְְׁשֹמֹר ֻֻח ָָּקיו‪ַַ .‬אל ַיַ ֲֲחֹׁשֹב ֵּכֵ ן ִּכִ י ַַה ֵֵּמ ִִסית‬ ‫ּוֵמ ִִׂשים ִלִ ּבֹו ָלָ ֵֵע ָָצה ָָה ָָר ָָעה ַַהֹּזֹאת‪ַַ .‬רק ַיַ ֲֲחֹׁשֹב ִּכִ י ֵכֵ ן‬ ‫ּוַמ ִִּביט ְלְ ַַהְכְ ִִׁשילֹו ֵ‬ ‫צֹוֶפה ַ‬ ‫יֹוֵׁשב ִּכִ ְזְ בּוב ְְּב ִִמ ְְפ ְְּת ֵֵחי ַַהֵּלֵ ב‪ִִ ,‬מ ְְת ַַח ֵֵּדׁש ָָעָלָ יו ְְּבָכָ ל יֹום‪ֶ ,‬‬ ‫ֵ‬ ‫ׁשּוָטה ְלְ ַַק ֵֵּבל ָָׁש ִִבים‪ָ .‬לָ ֵכֵ ן טֹוב לֹו ְלְ ַַה ְְׁשִלִ יְך ְְּפ ָָׁש ָָעיו ְוְ ַלַ ֲֲעׂשֹות לֹו ֵלֵ ב ָָח ָָדׁש‪ְ ,‬וְ ֹכֹה ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ְְּביֹום ַַט ֲֲה ָָרתֹו‬ ‫ּבֹוֵרא ִיִ ְְת ָָּב ַַרְך‪ָ ,‬יָ דֹו ְְּפ ָ‬ ‫ִִמ ַַּדת ַַה ֵ‬ ‫ֹאַמר‪:‬‬‫ּבֹוְראֹו ְוְ ֹי ַ‬‫בֹוְראֹו ַיַ ִִּפיל ְְּת ִִחָּנָ תֹו ִלִ ְְפֵנֵ י ְ‬ ‫ְְּב ִִה ְְתַנַ ְְּדבֹו רּוחֹו אֹותֹו ִלִ ְְהיֹות ֶֶע ֶֶבד ְלְ ְ‬ ‫ועזרני נגד השטן הנלחם בי בתחבולה‬ ‫אֹוִתי‬ ‫יֹוִתי ַַעל ָָה ֲֲא ָָד ָָמה ַַעד ַַהּיֹום ַַהֶּזֶ ה‪ְ .‬וְ ַַע ָָּתה ְנְ ָָׂש ֲֲאִנִ י ִלִ ִִּבי ְוְ ָנָ ְְד ָָבה ִ‬ ‫אִתי ָָעִוִ ִיִתי ָָּפ ַַׁש ְְע ִִּתי ָּכָ ֹזֹאת ְוְ ָכָ ֹזֹאת ָָע ִִׂש ִיִתי ִִמּיֹום ֱֱה ִ‬ ‫ָָאָּנָ א ַַה ֵֵּׁשם ָָח ָָט ִ‬ ‫מֹוֶדה ְוְ עֹוֵזֵ ב ְלְ ַַה ְְׁשִלִ יְך ֵֵמ ָָעַלַ י ָּכָ ל ְְּפ ָָׁש ַַעי ְוְ ַלַ ֲֲעׂשֹות ִלִ י‬ ‫ּוְמֹא ִִֹדי‪ְ ,‬וְ ִלִ ְְהיֹות ֶ‬ ‫ּוְבֵלֵ ב טֹוב ְוְ ָָׁשֵלֵ ם‪ְְּ ,‬בָכָ ל ִלִ ִִּבי ְוְ ַנַ ְְפ ִִׁשי ְ‬ ‫רּוִחי ָלָ ׁשּוב ֵֵאֶלֶ יָך ֶֶּב ֱֱא ֶֶמת ְ‬ ‫ִ‬ ‫ּוְמ ַַסֵּיֵ ַַע ַלַ ָָּב ִִאים ִלִ ַַּט ֵֵהר‪ְְּ ,‬פ ַַתח ָיָ ְְדָך ְוְ ַַק ְְּבֵלֵ ִנִ י‬ ‫ׁשּוָבה ְ‬ ‫ּפֹוֵת ַַח ָיָ ד ִִּב ְְת ָ‬ ‫ֹלַקי ַַה ֵ‬ ‫רּוַח ֲֲח ָָד ָָׁשה ְוְ ִלִ ְְהיֹות ָזָ ִִריז ְוְ ָזָ ִִהיר ְְּבִיִ ְְר ָָא ֶֶתָך‪ְ .‬וְ ַַא ָָּתה ד' ֱֱא ַ‬ ‫ֵלֵ ב ָָח ָָדׁש ְוְ ַ‬ ‫ׁשּוָבה ְְׁשֵלֵ ָָמה ְלְ ָָפֶנֶ יָך‪ְ ,‬וְ ַַסְּיְ ֵֵעִנִ י ְלְ ִִה ְְת ַַחֵּזֵ ק ְְּבִיִ ְְר ָָא ֶֶתָך‪ְ ,‬וְ ָָעְזְ ֵֵרִנִ י ֶנֶ ֶגֶ ד ַַה ָָּׂש ָָטן ַַהִּנִ ְלְ ָָחם ִִּבי ְְּב ַַת ְְחּבּוָלָ ה ְ‬ ‫וְמ ַַב ֵֵּקׁש ַנַ ְְפ ִִׁשי ַלַ ֲֲה ִִמ ֵיֵתִנִ י ְלְ ִִבְלְ ִִּתי‬ ‫ִִּב ְְת ָ‬ ‫ִיִ ְְמׁשֹול ִִּבי‪ְ .‬וְ ַַה ְְר ִִח ֵיֵקהּו ֵֵמ ְְר ַַמ"ח ֵֵא ָיָב ִִרים ֶֶׁש ִִּבי‪ְ ,‬וְ ַַת ְְׁשִלִ יֵכֵ הּו ִִּב ְְמצּולֹות ָיָ ם‪ְ ,‬וְ ִִתְגְ ַַער ּבֹו ְלְ ִִבְלְ ִִּתי ַיַ ֲֲעֹמֹד ַַעל ְיְ ִִמיִנִ י ְלְ ִִׂש ְְטִנִ י‪ְ .‬וְ ָָע ִִׂש ָיָת ֵֵאת‬ ‫ֹלַקי ְְׁש ַַמע ֶֶאל ְְּת ִִפַּלַ ת ַַע ְְב ְְּדָך ְוְ ֶֶאל ַַּת ֲֲחנּוָנָ יו‪ְ ,‬וְ ַַק ֵֵּבל‬ ‫ירֹוָת ֵלֵ ב ָָה ֶֶא ֶֶבן ִִמ ִִּק ְְר ִִּבי‪ְ ,‬וְ ָנָ ַַת ָָּת ִלִ י ֵלֵ ב ָָּב ָָׂשר‪ָָ .‬אָּנָ א ד' ֱֱא ַ‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ֵֵאֵלֵ ְך ְְּב ֻֻח ֶֶּקיָך‪ַ ,‬וַ ֲֲה ִִס ָ‬ ‫יֶׁשר ְלְ ָָהִלִ יץ ַַּב ֲֲע ִִדי ְלְ ִִהָּכָ ֵנֵ ס ְְּת ִִפָּלָ ִִתי‬ ‫יֵצי ֶ‬ ‫בֹוֶדָך ְְמִלִ ֵ‬ ‫ׁשּוָב ִִתי‪ְ .‬וְ ִיִ ְְהֶיֶ ה ִלִ ְְפֵנֵ י ִכִ ֵֵּסא ְכְ ֶ‬ ‫ּוְת ָ‬ ‫ׁשּוָב ִִתי‪ְ ,‬וְ ַַאל ְיְ ַַעֵּכֵ ב ׁשּום ֵֵח ְְטא ְוְ ָָעֹ‍ו�ֹן ֶֶאת ְְּת ִִפָּלָ ִִתי ְ‬ ‫ְְּת ָ‬ ‫ׁשּוָב ִִתי ְוְ ֹלא ָָאׁשּוב ֵֵר ָיָקם ִִמְּלְ ָָפֶנֶ יָך‬ ‫בֹוֶדָך ְוְ ַַק ֵֵּבל ְְּת ָ‬ ‫יֶׁשר‪ֲֲ ,‬חֹתֹר ִלִ י ַַא ָָּתה ִִמ ַַּת ַַחת ִּכִ ֵֵסא ְכְ ֶ‬ ‫ְלְ ָָפֶנֶ יָך‪ְ .‬וְ ִִאם ַַּב ֲֲח ָָט ַַאי ָָה ַַרב ְוְ ָָעצּום ֵֵאין ִלִ י ֵֵמִלִ יץ ֶ‬ ‫ׁשֹוֵמ ַַע ְְּת ִִפָּלָ ה‪ְ :‬וְ ָָת ִִמיד ַיַ ְְרִּגִ יל ִִּב ְְת ִִפָּלָ ה זֹו‪:‬‬ ‫ִּכִ י ַַא ָָּתה ֵ‬ ‫ְוְ ֶזֶ ה ַַה ֶֶּד ֶֶרְך ֲֲא ֶֶׁשר ֵיֵ ֵלֵ ְך ָָבּה ְוְ ֶֶאת ַַה ַַּמ ֲֲע ֶֶׂשה ֲֲא ֶֶׁשר ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה‪ְ ,‬לְ ַַה ְְרִּגִ יל ַַע ְְצמֹו ְלְ ִִה ָָּׁש ֵֵמר ִִמָּכָ ל ֵֵח ְְטא‪ַַּ :‬בֹּב ֶֶֹקר ְְּב ֵֵעת ֵֵה ִִקיצֹו ִִמ ְְּׁשָנָ תֹו ַיַ ֲֲחֹׁשֹב‬ ‫וֹונֹוָתיו‪,‬‬ ‫יָעה ַַא ַַחת‪ְ .‬לְ ֵֵעת ָָהאֹוֵכֵ ל ֹק ֶֶֹדם ֶֶׁשֹּיֹאַכַ ל ְיְ תַוַ ָָדה ַַעל ָּכָ ל ֲֲע ָ‬ ‫יַפ ְְׁש ֵֵּפׁש ְְּב ַַמ ֲֲע ָָׂשיו‪ְ ,‬וְ ֹלא ְיְ ַַעֵּוֵ ת ְלְ ִִפי ּכֹוחֹו ֲֲא ִִפּלּו ְְּפ ִִס ָ‬ ‫ְְּב ַַד ְְעּתֹו ִּכִ י ָיָ ׁשּוב ִוִ ַ‬ ‫ְוְ ִִאם ָָע ָָׂשה ְוְ ִִעֵוֵ ֶוֶ ת ְְּבׁשּום ָָּד ָָבר‪ִ ,‬יִ ְְתַוַ ֶֶּדה ַַעל ַַה ָָּד ָָבר ְְּב ַַה ֲֲעוֹותֹו‪ְ .‬וְ ַַהִּוִ ּדּוי ַַהֶּזֶ ה ַיַ ְְר ִִח ֵיֵקהּו ִִמָּכָ ל ָָעֹוֹן ְוְ ֵֵח ְְטא‪ִּ ,‬כִ י ִִאם ָיָ בֹוא ְלְ ָיָ דֹו ְְּד ַַבר ֲֲע ֵֵב ָָרה‬ ‫אֹוָתם ֶֶׁשֶּנֶ ֱֱא ַַמר ֲֲעֵלֵ ֶיֶהם ַוַ ְיְ ַַפּתּוהּו ְְּב ִִפ ֶיֶהם‬ ‫ֹאַמר ְְּבִלִ ּבֹו‪ֵֵ ,‬איְך ֶֶא ֱֱע ֶֶׂשה ָָה ָָר ָָעה ַַהְּגְ ֹדָֹלָ ה ַַהֹּזֹאת ְלְ ִִה ְְתַוַ ּדֹות ָָעֶלֶ ָיָה‪ְ ,‬וְ ֶֶא ְְהֶיֶ ה ֵֵמ ָ‬ ‫ִיִ ְזְ ָָהר ִִמ ֶֶּמָּנָ ה ְוְ ֹי ַ‬ ‫עּוָטה ִלִ ְְפֵנֵ י‬ ‫ּוְמ ָ‬ ‫טֹוֵבל ְוְ ֶֶׁש ֶֶרץ ְְּבָיָ דֹו‪ְ ,‬וְ ַַאף ִּכִ י ֶֶא ְְהֶיֶ ה ְְּב ַַד ַַעת ַַקָּלָ ה ְ‬ ‫ּוִבְלְ ׁשֹוָנָ ם ְיְ ַכַ ְּזְ בּו לֹו ְוְ ִלִ ָָּבם ֹלא ָנָ כֹון ִִעּמֹו ְוְ ֹלא ֶנֶ ֶֶא ְְמנּו ִִּב ְְב ִִריתֹו‪ְ ,‬וְ ֶֶא ְְהֶיֶ ה ְּכְ ֵ‬ ‫ִ‬ ‫ּוְב ַַה ֲֲעלֹותֹו ָָּד ָָבר ֶזֶ ה ְְּבִלִ ּבֹו ְוְ רּוחֹו‪ָָ ,‬אז ִיִ ָָּׁש ֵֵמר ֵֵמ ֲֲע ֵֵב ָָרה‪,‬‬ ‫מּוֶע ֶֶטת ָּכָ ֹזֹאת‪ְ .‬‬ ‫ּבֹוְר ִִאי‪ֶֶׁ ,‬שֹּלא אּוַכַ ל ַלַ ֲֲעֹמֹד ְּכְ ֶנֶ ֶגֶ ד ַַּת ֲֲאָוָ ִִתי ִִמ ְְּפֵנֵ י ְּכְ בֹודֹו ָָׁש ָָעה ֶ‬ ‫ְ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫ְוְ ִיִ ְְהֶיֶ ה ַַקל ַּכַ ְְּצ ִִבי ְוְ ִגִ ּבֹור ָּכָ ֲֲא ִִרי ַלַ ֲֲעׂשֹות ְְרצֹון ָָא ִִביו ֶֶׁש ַַּב ָָּׁש ַַמִיִ ם‪ְ ,‬וְ ַַאף‬ ‫ֵֵמ ָָעוֹון ֲֲע ֵֵק ָָביו ְיְ ֵֵהא ִנִ ְזְ ָָהר ִּכִ י ָּכָ ל ְְּד ָָרָכָ יו ִיִ ְְהֶיֶ ה ְְּב ִִמ ְְׁש ָָקל‪ְ .‬וְ ֵכֵ ן ָָא ַַמר‬ ‫סּוֵּבִנִ י‪ְ ,‬וְ ֵֵהם‬ ‫יֵמי ָָרע ֲֲעֹוֹן ֲֲע ֵֵק ַַבי ְיְ ֵ‬ ‫ָָּדִוִ ד ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ע"ה‪ָ ,‬לָ ָָּמה ִִא ָיָרא ִִּב ֵ‬ ‫יַע‬ ‫ּוִמ ְְצוֹות ֶֶׁש ָָא ָָדם ָָּדׁש ַַּב ֲֲע ֵֵק ָָביו ְוְ ֹלא ְיְ ַַח ְְּׁש ֵֵבם ִלִ ְכְ לּום‪ִִ .‬הִּגִ ַ‬ ‫ָָה ֲֲעוֹונֹות ִ‬ ‫ּוְמ ַַׁש ֵֵּב ַַח‬ ‫מֹוֶדה ְ‬ ‫ֵֵעת ָָהֹאֶֹכֶ ל ַוַ ְיְ ַַח ֵֵּפׂש ְוְ ֹלא ָָמ ָָצא ֶֶאת ַַה ְְּת ָָר ִִפים‪ָָ ,‬אז ְיְ ֵֵהא ֶ‬ ‫ּבֹוְראֹו ַַעל ֲֲא ֶֶׁשר ֲֲעָזָ רֹו ִִמּׂשֹוְנְ ָָאיו‪ְ ,‬וְ ָזָ ָכָ ה ִלִ ְְהיֹות ָָׁש ָָעה ַַא ַַחת‬ ‫ִלִ ְְפֵנֵ י ְ‬ ‫ּוָבֶזֶ ה ֹיֹאַכַ ל ֲֲאִכִ יַלַ ת ַַׁש ֲֲח ִִרית‪ְ .‬וְ ֹק ֶֶֹדם ֲֲאִכִ יַלַ ת‬ ‫ׁשּוָבה בעוה"ז‪ָ ,‬‬ ‫ִִּב ְְת ָ‬ ‫ָָה ֶֶע ֶֶרב ִיִ ְְתַוַ ֶֶּדה ַַהֹּכֹל ַּכַ ֲֲא ֶֶׁשר ָָא ַַמ ְְרנּו‪ְ ,‬וְ ֵכֵ ן ִִמְּזְ ַַמן ֲֲאִכִ יָלָ ה ֶֶׁש ָָּב ֶֶע ֶֶרב‬ ‫ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ַַעד ְזְ ַַמן ְְׁשִכִ ָיָבה‪.‬‬ ‫ֹלָׁשה ִוִ ּדּוִיִ ים‪ָּ .‬כָ ָכָ ה ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ָּכָ ל ַַהָּיָ ִִמים‬ ‫ֹלָׁשה ְְּפ ָָר ִִקים ִלִ ְְׁש ָ‬ ‫ֲֲה ֵֵרי ָלָ ְך ְְׁש ָ‬ ‫יָמה ַַעד‬ ‫ׁשּוָבתֹו ַַעד ֹח ֶֶֹדׁש ָיָ ִִמים אֹו ָָׁשָנָ ה ְְּת ִִמ ָ‬ ‫ִִמּיֹום ְְּת ִִחַּלַ ת ְְּת ָ‬ ‫יַח ָּכָ ל ַַמ ֲֲע ִִׂשים ָָה ָָר ִִעים‪ּ .‬וְכְ ֶֶׁשִּיִ ְְׁשֹמֹר‬ ‫ּבֹוֵרא ְוְ ַיַ ִּנִ ַ‬ ‫ֶֶׁשִּיִ ְְת ַַחֵּזֵ ק ְְּבִיִ ְְר ַַאת ַַה ֵ‬ ‫ַַע ְְצמֹו ִִמן ָָה ֲֲע ֵֵברֹות ֶֶׁש ָָהָיָ ה ָָרִגִ יל ָָּב ֶֶהם ְוְ ַכַ ָָּמה ְְּפ ָָע ִִמים ֶֶׁש ָָּבאּו ְלְ ָיָ דֹו ְוְ ִנִ ְזְ ַַהר ֵֵמ ֶֶהם‪ֹ ,‬לא ִיִ ָיָרא עֹוד ִּכִ י ִִמן ַַה ָָּׁש ַַמִיִ ם ְיְ ַַסְּיְ עּוהּו‪ְ .‬וְ ַַאף ָָה ֲֲע ֵֵברֹות‬ ‫חֹוָתם‬‫ּוְמ ַַב ֵֵּקׁש ֲֲעֵלֵ ֶיֶהם ֵֵמ ֵֵאת ַַה ָָּמקֹום ִלִ ְְמ ָ‬ ‫ּוִמ ְְת ָָח ֵֵרט ְ‬ ‫ּתֹוֶהה ִ‬ ‫ֵיֵ ָָח ְְׁשבּו לֹו ִלִ ְזְ ּכֹות ְוְ ַַעל ְְּפ ָָׁש ָָעיו ַַהְּיְ ָָׁשִנִ ים ֲֲא ֶֶׁשר ִִה ְְׁשִלִ יְך ֵֵמ ָָעָלָ יו ִיִ ְְהֶיֶ ה ָָּת ִִמיד ֶ‬ ‫ִִמ ֵֵּס ֶֶפר ַַהִּזִ ְכְ רֹונֹות‪ְ ,‬וְ ַגַ ם ְיְ ַַעֶּנֶ ה ַנַ ְְפׁשֹו ֲֲעֵלֵ ֶיֶהם‪ְ .‬וְ ִִאם ָָא ָָדם ַַחָּלָ ׁש הּוא ֶֶׁש ֵֵאינֹו ָיָ כֹול ִלִ ְְסֹּבֹל ִִעּנּוִיִ ין ָָק ִִׁשים ְוְ ַַת ֲֲעִנִ ּיֹות‪ִ ,‬יִ ְְמֹׁשְֹך ִִמ ַַּת ֲֲא ָ‬ ‫וֹוָתיו‪,‬‬ ‫ְוְ ַַאל ְיְ ַַמֵּלֵ א ָּכָ ל ַַּת ֲֲאָוָ תֹו‪ֹ ,‬לא ְְּב ַַמ ֲֲאָכָ ל ְוְ ֹלא ְְּב ִִמ ְְׁש ֶֶּתה‪ְ ,‬וְ ֵכֵ ן ָָא ַַמר ָָה ַַרב ר' ַַא ְְב ָָר ָָהם ַַּבר ָָּדִוִ ד ֶֶׁש ָָהָיָ ה א' ֵֵמ ֲֲח ִִס ֵיֵדי עֹוָלָ ם‪ַַ ,‬הָּגָ ֵֵדר ַַהָּגָ דֹול‬ ‫ּתֹוָרה‪ַַ ,‬אְך‬ ‫יַעת ַַה ַַּמ ֲֲאָכָ לֹות‪ְ .‬וְ ֵכֵ ן ֵֵּפ ֵֵרׁש ְְּד ָָב ָָריו‪ַַ ,‬אל ַיַ ֲֲעֹזֹב ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי ִִמֶּלֶ ֱֱאֹכֹל ָָּב ָָׂשר ְוְ ִלִ ְְׁשּתֹות ַיַ ִיִ ן‪ִּ ,‬כִ י ַַּדְּיְ ָך ַַמה ֶֶּׁש ָָא ְְס ָָרה ָ‬ ‫ַַה ְְּמ ֻֻעָּלָ ה ַַה ֻֻּמ ְְפָלָ א‪ְְ ,‬מִנִ ַ‬ ‫וֹוָתיו‪ְ ,‬וְ ַַאל ֹיֹאַכַ ל ְּכְ ִִפי ַַּת ֲֲאָוָ תֹו‪ְ .‬וְ ֶֶד ֶֶרְך ֶזֶ ה ִיִ ְְמָנָ ֶֶעּנּו ֵֵמ ָָחטֹוא‪ְ ,‬וְ ִיִ ְזְ ְּכְ ֶֶרּנּו‬ ‫ּבֹוֵרא ִִמ ַַּת ֲֲא ָ‬ ‫יַח ִִמ ֶֶּמּנּו ִלִ ְכְ בֹוד ַַה ֵ‬ ‫עֹוֶדּנּו ָָּת ֵֵאב ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ַיַ ִּנִ ַ‬ ‫ְְּב ֵֵעת ַַמ ֲֲאָכָ לֹו ְוְ ֶ‬ ‫ּבֹוֵרא‪ְ :‬וְ ָיָ ִִׂשים‬ ‫יַח ִִמ ַַּת ֲֲאָוָ תֹו ִלִ ְכְ בֹוד ַַה ֵ‬ ‫ּוִמ ֵֵּדי ְְׁש ִִתָּיָ תֹו ַיַ ִּנִ ַ‬ ‫בּוַע‪ִּ .‬כִ י ֶזֶ ה ְְּבָכָ ל יֹום ָָּת ִִמיד ִִמ ֵֵּדי ָָאְכְ לּו ִ‬ ‫יֹוֵתר ִִמ ַַּת ֲֲעִנִ ית ֶֶא ָָחד ְְּב ָָׁש ַ‬ ‫ּבֹוֵרא ֵ‬ ‫ַַא ֲֲה ַַבת ַַה ֵ‬ ‫ּתֹוָרה; ִִאם ָָהָיָ ה ָָרִגִ יל ִלִ ְלְ ֹמֹד ַַּדף ֶֶא ָָחד ִיִ ְלְ ַַמד ְְׁשֵנֵ י ַַּד ִִּפין‪ִּ ,‬כִ י ָּגָ דֹול ת"ת ֶֶׁש ֵֵּמ ִִביא ִלִ ֵיֵדי ַַמ ֲֲע ֶֶׂשה‪ְ .‬וְ ִיִ ְְהֶיֶ ה ְְמַיַ ֵֵּסר ַַע ְְצמֹו ִִּבְכְ ִִפַּיַ ת‬ ‫ִלִ ּבֹו ַַּב ָ‬ ‫עֹוֶׂשה ְְּפ ָָע ִִמים‬ ‫עֹוֶׂשה ְְּב ִִמ ְְק ֶֶרה ְְּפ ָָע ִִמים ֶ‬ ‫ּבֹוֵרא ְּכְ ָָא ָָדם ָָה ֶ‬ ‫ּסּוִרין ֶֶׁשל ַַא ֲֲה ָָבה‪ְ .‬וְ ַַאל ֵיֵ ֵלֵ ְך ָָא ָָדם ְְּב ִִמ ְְצַוַ ת ַַה ֵ‬ ‫ּתֹוָרה ְוְ ַלַ ִִּמ ְְצוֹות‪ְ ,‬וְ ֵֵהן ֵֵהם ִיִ ִ‬ ‫ִיִ ְְצרֹו ַלַ ָ‬ ‫יַח‪ֶֶ ,‬אָּלָ א ֻּכֻ ָּלָ ן ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ְְּבֵלֵ ב ָָׁשֵלֵ ם ָָּת ִִמיד‪.‬‬ ‫ֵֵמִנִ ַ‬ ‫ּבּוָׁשה‪ְּ ,‬כְ גֹון ִִאם ָָרִגִ יל ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ג' ְְסעּודֹות ַַׁש ָָּבת ְלְ ִִמ ְְצָוָ ה‪ְ ,‬וְ ִנִ ְְת ָָא ֵֵר ַַח ֵֵא ֶֶצל ְְּבֵנֵ י ָָא ָָדם‬ ‫יַח ִִמּׁשּום ִִעְנְ ָיָ ן ֹלא ִִמ ְְּפֵנֵ י ַַע ְְצלּות ְוְ ֹלא ִִמ ְְּפֵנֵ י ָ‬ ‫ְוְ ַַאל ָיָ ִנִ ַ‬ ‫ֹאַמר‪ִִׂ ,‬שימּו ְוְ ֶֶא ְְסֹעֹד‬ ‫ּבּוָׁשה‪ֶֶ ,‬אָּלָ א ָיָ ִִעיז ָָּפָנָ יו ְוְ ֹי ַ‬ ‫אֹוָתּה ָ‬ ‫ּבּוָׁשה‪ִּ ,‬כִ י אֹוי ָלָ ּה ְלְ ָ‬ ‫יַח ַַה ִִּמ ְְצָוָ ה ִִמ ְְּפֵנֵ י ַַה ָ‬ ‫אֹוָתּה ִִמ ְְצָוָ ה‪ַַ ,‬אל ַיַ ִּנִ ַ‬ ‫ֶֶׁש ֵֵאיָנָ ם ַַמ ֲֲחִזִ ִיִקים ְְּב ָ‬ ‫לֹוְצ ִִצים ָָעָלָ יו‪ ,‬מ"מ ֵיֵ ׁש לֹו ִלִ ְְהיֹות ְּכְ ֶֶפ ִִתי ְְּב ֵֵעיֵנֵ ֶיֶהם‪ְ ,‬וְ ֹלא ַיַ ֲֲעֹבֹר‬ ‫ּיֹוֵצא ָָּבֶזֶ ה‪ְ .‬וְ ַַא ִִפי' ִִאם ִיִ ְְהיּו ָָהעֹוָלָ ם ִִמ ְְת ְ‬ ‫ּבֹוֵרא‪ְ ,‬וְ ֵכֵ ן ָּכָ ל ַּכַ ֵ‬ ‫ַּכַ ַּזַ ִיִ ת ְּכְ ִִמ ְְצַוַ ת ַַה ֵ‬ ‫יַח ָּכָ ל‬ ‫לֹוַמר ְְּב ַַא ֲֲה ָָב ָָתּה ֶֶׁשל ִִמ ְְצָוָ ה ְְּת ִִהי' ׁשֹוָגָ ה ֶ‬ ‫ּוֶפ ִִתי‪ְ ,‬לְ ַַהִּנִ ַ‬ ‫ּבֹוֵרא‪ֶֶׁ ,‬ש ַַעל ֶזֶ ה ֶנֶ ֱֱא ַַמר ְְּב ַַא ֲֲה ָָב ָָתּה ִִּת ְְׁשֶּגֶ ה ָָּת ִִמיד‪ְּ ,‬כְ ַ‬ ‫ִִמ ְְצָוָ ה ְְק ַַטָּנָ ה ִִמ ִִּמ ְְצַוַ ת ַַה ֵ‬ ‫ּוְס ִִדינֹו ֻֻמ ָָּטל‬ ‫ּתֹוָרה ְ‬ ‫עֹוֵסק ַַּב ָ‬ ‫ּפֹוִרי ְוְ ֵ‬ ‫יֹוֵׁשב ְְּב ַַצד ׁשּוק ַַה ַַּת ְְחּתֹון ֶֶׁשל ִִצ ִ‬ ‫ֲֲע ָָס ֶֶקיָך ְוְ ָלָ דּון ָָּבּה‪ְ .‬וְ ֻֻדְגְ ַַמת ֶזֶ ה ָָמ ִִצינּו ַַּבר' ֶֶאְלְ ָָעָזָ ר ֶֶּבן ְְּפ ֻֻדת‪ֶֶׁ ,‬ש ָָהָיָ ה ֵ‬ ‫רּוִבין)‪ְ .‬וְ ִִאם‬ ‫יַצד ְְמ ָָע ְְר ִִבין ְְּב ֵֵע ִ‬ ‫ּתֹוָרה ְ(ְּבפ' ֵּכֵ ַ‬ ‫ּבֹוֵרא ַלַ ֲֲעֹסֹק ַַּב ָ‬ ‫ְְּב ַַצד ׁשּוק ָָה ֶֶעְלְ יֹון ְוְ ָָהָיָ ה ִנִ ְְר ֶֶאה ְּכְ ֶֶפ ִִתי ְְּב ֵֵעיֵנֵ י ָָהעֹוָלָ ם ִִּב ְְׁש ִִביל ַַא ֲֲה ַַבת ִִמ ְְצַוַ ת ַַה ֵ‬ ‫נֹוָתיו ְְּב ִִמ ְְצוֹות‪ ,‬וז"ש ְְׁשֹלֹמֹה ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ע"ה ְְּב ָָחְכְ ָָמתֹו‬ ‫נֹוְתִנִ ין לֹו ָָׂשָכָ ר ְּכְ ִִאּלּו ַַחי ָּכָ ל ִִׁש ְְב ִִעים ָָׁשָנָ ה ְיְ ֵֵמי ְְׁש ָ‬ ‫ָָע ָָׂשה ֵּכֵ ן ְוְ ִנִ ְְפ ַַטר ַַּב ֲֲח ִִצי ָיָ ָָמיו‪ְ ,‬‬ ‫מּוָעט ִּכִ ְְׂשָכָ רֹו ֶֶׁשל ְְמ ֻֻר ֶֶּבה‪ֹ .‬מ ֶֶֹׁשה ִִּפ ְְרֵנֵ ס‬ ‫מּוָע ִִטין‪ְְׂ ,‬שָכָ רֹו ֶֶׁשל ָ‬ ‫תּוָקה ְְׁשַנַ ת ָָהֹע ֵֵֹבד ִִאם ְְמ ַַעט ְוְ ִִאם ַַה ְְר ֵֵּבה ֹיֹאֵכֵ ל‪ִִ ,‬אם ָיָ ָָמיו ְְמ ֻֻר ִִּבין אֹו ָ‬ ‫ְְמ ָ‬ ‫מּוֵאל ְְּבֹק ְְֹר ֵֵאי‬ ‫ּוְׁש ֵ‬‫מּוֵאל ַַהָּנָ ִִביא ַַּפ ְְרָנָ ס י' ָָׁשִנִ ים‪ְ ,‬וְ ִִׁש ְְקָלָ ן ַַהָּכָ תּוב ְּכְ ֶֶא ָָחד‪ִִּ ,‬דְכְ ִִתיב ֹמ ֶֶֹׁשה ְוְ ַַא ֲֲהֹרֹן ְְּבֹכ ֲֲֹהָנָ יו ְ‬ ‫ּוְׁש ֵ‬‫ֶֶאת ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ַַא ְְר ָָּב ִִעים ָָׁשָנָ ה ְ‬ ‫ּפֹוֲעִלִ ים ְוְ ִִה ְְת ִִחילּו ַַּב ְְּמָלָ אָכָ ה ַלַ ֲֲעׂשֹות ֶֶּב ֱֱאמּוָנָ ה‪ָָ ,‬א ַַמר ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ְלְ ֶֶא ָָחד ֵֵמ ֶֶהם ּבֹוא ּוְנְ ַַטֵּיֵ ל ִִּב ְְמ ִִדינֹות ְְּבַגַ ִּנִ ים‬ ‫ְְׁשמֹו‪ָָ .‬מ ָָׁשל ְלְ ֶֶמֶלֶ ְך ֶֶׁש ָָּׂשַכַ ר ֲ‬ ‫ּוָבא אֹותֹו ֶֶׁש ִִּטֵּיֵ ל ִִעם‬ ‫ּוַפ ְְר ֵֵּד ִִסים‪ָָ ,‬הַלַ ְך ִִעּמֹו ָּכָ ל ַַהּיֹום ְוְ ָָה ֲֲא ֵֵח ִִרים ָָט ְְרחּו ִִּב ְְמַלַ אְכְ ָָּתן‪ְ .‬לְ ֵֵעת ֶֶע ֶֶרב ָָּבאּו ַלַ ֶֶּמֶלֶ ְך ְוְ ָָא ְְמרּו ֵֵּתן ָלָ נּו ְְׂשָכָ ֵֵרנּו‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫ּוָמה ֵיֵ ׁש ְלְ ָך ִלִ ַַּקח‪ֲֲ ,‬הֹלא ֹלא ָָט ַַר ְְח ָָּת ָּכָ ל ַַהּיֹום ֻּכֻ ּלֹו ֶֶּב ֱֱאמּוָנָ ה ַַּב ְְּמָלָ אָכָ ה‪ֵֵ .‬ה ִִׁשיב ָלָ ֶֶהם‪,‬‬ ‫ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ְוְ ָָׁש ַַאל ְְׂשָכָ רֹו ְּכְ מֹו ֵכֵ ן‪ָָ .‬א ְְמרּו ָָה ֲֲא ֵֵח ִִרים ָ‬ ‫חּוָמא‪ְ .‬וְ ַַה ָָּׁשב ַַאל ְיְ ַַד ֶֶּמה ְְּבַנַ ְְפׁשֹו‬ ‫ַַעל ָיָ ִִדי ֹלא ִנִ ְְׁש ַַאר ִלִ ְְפֹעֹל‪ְ .‬וְ ָָר ָָאה ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך ֶֶׁש ַַה ִִּדין ִִעּמֹו ְוְ ָנָ ַַתן לֹו ְְׂשָכָ רֹו‪ֵּ .‬כֵ ן הּוא ָּכָ תּוב ְְּב ִִמ ְְד ַַרׁש ַַּתְנְ ָ‬ ‫יֹוִעיל‬ ‫ׁשּוָב ִִתי ִלִ ְְפֵנֵ י ֲֲעֹוֹֹנ ַַֹתי‪ְ ,‬וְ ָכָ ל ָָמה ֶֶׁשאּוַכַ ל ַלַ ֲֲעׂשֹות ֹלא ִ‬ ‫ּכֹוִחי ָָאְכְ ָלָ ה‪ִּ ,‬כִ י ֵֵאיְך ַַּת ֲֲעֹמֹד ְְּת ָ‬ ‫לֹוַמר‪ָ ,‬לָ ָָּמה ֶּזֶ ה ֶֶה ֶֶבל ִִאיָגָ ע ָלָ ִִריק ּוְלְ ֹתֹהּו ִ‬ ‫ַ‬ ‫יַח הקב"ה ע"י ְיְ ֶֶחְזְ ֵֵקאל ַַהָּנָ ִִביא‪ִּ ,‬כִ י ִִּפ ְְׁש ֵֵע ֶיֶהם ֹלא ִיִ ְזְ ְּכְ רּו עֹוד‪ִִּ ,‬דְכְ ִִתיב ְוְ ָָה ָָר ָָׁשע‬ ‫ֹאַמר ֵּכֵ ן‪ִּ .‬כִ י ִִה ְְב ִִט ַ‬ ‫ְּכְ ֶנֶ ֶגֶ ד ָָה ֲֲעוֹונֹות ֶֶׁש ָָע ְְברּו ָָעַלַ י‪ַַ .‬אל ֹי ַ‬ ‫ּוְצ ָָד ָָקה ָָחֹיֹה ִיִ ְְחֶיֶ ה ֹלא ָיָ מּות‪ָּ .‬כָ ל ְְּפ ָָׁש ָָעיו ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה ֹלא‬ ‫ּקֹוַתי ְוְ ָָע ָָׂשה ִִמ ְְׁש ָָּפט ְ‬ ‫ֹאָתיו ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה ְוְ ָָׁש ַַמר ֶֶאת ָּכָ ל ֻֻח ַ‬ ‫ִּכִ י ָיָ ׁשּוב ִִמָּכָ ל ַַחֹּט ָ‬ ‫ִיִ ָּזָ ְכְ רּו לֹו‪ְְּ ,‬ב ִִצ ְְד ָָקתֹו ֲֲא ֶֶׁשר ָָע ָָׂשה ִיִ ְְחֶיֶ ה‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫ַַּׁשַעַר ַלַד'‬ ‫ֶז ֶה ַה � � ׁ‬ ‫בּוַע‬ ‫ַַה ַַּׁש ַַער ְלְ ָָפ ָָר ַַׁשת ַַה ָָּׁש ַ‬ ‫ַצִַּד�ִיִקִים‬ ‫ָיָֹבֹאּוּ בֹו ֹ‬ ‫עשה עצמך‬ ‫ביוה"כ מצחצחים כליל את הנפש‬ ‫למשוגע‪ .‬התחל‬ ‫פנינים מהרב חנניה צ'ולק שליט"א‬ ‫לרקוד ולשיר‬ ‫ּאֵתיֶכֶ ם (ויקרא טז)‬ ‫ִּכּ י ַַבּיֹום ַַהֶּזּה ְיְ ַכַ ֵּּפר ֲעֲ ֵלֵ יֶכֶ ם ְלְ ַַט ֵֵהר ֶֶא ְְתֶכֶ ם ִִמֹּכּל ַַחֹּט ֵ‬ ‫צּור ְיְ ָלָ ְְדָך ֶֶּת ִִׁשי ַוַ ִִּת ְְׁשַּכַ ח ֵֵא‪-‬ל ְְמֹחְֹלְ ֶלֶ ָך‬ ‫בר"ה פותחים דרך חדשה וממליכים את הקב"ה‪ .‬לא‬ ‫(לב)‬ ‫מביטים על העבר‪ ,‬אלא נושאים פנים לעבר העתיד‪,‬‬ ‫אדם אחד היה בעל חוב גדול‬ ‫שנאמר 'תקעו בחודש שופר' ‪ -‬שיפור המעשים‪ .‬אך דבר‬ ‫לכל ידידיו ומכריו‪ .‬פעם אחת‬ ‫מהעבר לא השתנה‪ ,‬מה שהיה ‪ -‬היה‪ ,‬וכעת מתחילים‬ ‫הסיח את לבו לפני ידידו הטוב‪.‬‬ ‫דרך חדשה‪ .‬אך לעומת זאת ביוה"כ מנקים את העבר‪.‬‬ ‫מה אעשה? ‪ -‬שאל בעל החוב‬ ‫ובזה ביאר רבי יצחק הוטנר זצ"ל‪ ,‬שבכל השנה נאמר‬ ‫‪ -‬הנושים מציקים לי ותובעים‬ ‫'ושבת עד ה' אלוקיך'‪ ,‬ומספיקה אפילו תשובה מועטת‬ ‫ממני את חובם‪ .‬אתן לך עצה ‪-‬‬ ‫כדי להגן עליו מהייסורים‪ ,‬שכן גם מי ששב בתשובה‬ ‫אמר ידידו ‪ -‬כאשר יבואו אליך‬ ‫ברובד נמוך‪ ,‬הרי הוא כבגד מלוכלך ששטפוהו מעט במים‬ ‫קרדיט ישראל ברדוגו‬ ‫הנושים‪ ,‬עשה עצמך למשוגע‪.‬‬ ‫וירדו חלק מהכתמים‪ .‬גם לזה יקרא כיבוס‪ .‬מה שאין כן‬ ‫התחל לרקוד ולשיר‪ ,‬וכאשר‬ ‫ביוה"כ‪ ,‬הענין שונה לחלוטין‪ ,‬משום שמצחצחים כליל את הנפש‪ ,‬וזהו שנאמר 'לפני‬ ‫יראו הנושים כך‪ ,‬יבינו כי מחמת‬ ‫ה' תטהרו'‪ ,‬כי יו"כ הוא יום טהרה‪ .‬וע"כ‪ ,‬מסכת יומא ‪ -‬מסכתא דיוה"כ‪ ,‬מסתיימת‬ ‫מצבך הקשה נטרפה עליך דעתך‪,‬‬ ‫במשנה 'אמר רבי עקיבא‪ :‬אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם מטהרים‪ ,‬מי מטהר אתכם?‬ ‫ויעזבוך לנפשך‪...‬‬ ‫אביכם שבשמים'! וקשה על המשנה הזו כפילות הלשון 'לפני מי אתם מטהרים'‪,‬‬ ‫שמח בעל החוב בעצה הטובה‬ ‫'מי מטהר אתכם'‪ ,‬אלא שרבי עקיבא מחדש כאן שני חידושים נפלאים‪ :‬האחד‬ ‫ועשה כן‪ .‬בכל פעם כאשר באו‬ ‫'לפני מי אתם מטהרים' ‪ -‬הקב"ה הוא שמטהר את עם ישראל‪ ,‬שנאמר 'וזרקתי‬ ‫לגבות ממנו את חובו‪ ,‬עשה‬ ‫עליהם מים טהורים'‪ .‬הקב"ה הוא זה שמזה את המים‪ ,‬אבל עדיין משמע שהמים‬ ‫עצמו למשוגע ועזבוהו לנפשו‪.‬‬ ‫עצמם הם שמטהרים‪ .‬ולכן מוסיף רבי עקיבא חידוש יותר גדול‪ :‬השני 'מי מטהר‬ ‫יום אחד‪ ,‬הגיע הזמן שבו היה‬ ‫אתכם' ‪ -‬הקב"ה בעצמו הוא המטהר! מה מקווה מטהר את הטמאים‪ ,‬אף הקב"ה‬ ‫צריך לפרוע את חובו לידידו‬ ‫מטהר את ישראל'‪ .‬כלומר‪ ,‬הקב"ה בעצמו הוא המקווה! וזהו שאמר דוד המלך‬ ‫בעל העצה‪ ,‬שכן גם לו היה חייב‬ ‫בתהילים (קל"ט‪ ,‬ט"ז)‪' :‬ימים יוצרו ולו אחד בהם'‪' .‬ימים יוצרו' ‪ -‬היינו שמכל‬ ‫כסף רב‪ ...‬כאשר הגיע זה לגבות‬ ‫ימות השנה הקב"ה בוחר לעצמו יום אחד‪' ,‬ולו אחד בהם' ‪ -‬יוה"כ‪ .‬שכן מכל ימות‬ ‫את חובו‪ ,‬החל בעל החוב לשיר‬ ‫השבוע בחר הקב"ה לעצמו את יום השבת‪ ,‬ומכל השנה בחר הקב"ה את יוה"כ ‪-‬‬ ‫ולרקוד כהרגלו בזמן האחרון‪...‬‬ ‫'שבת שבתון'‪ .‬ביוה"כ אנו כמו מלאכים‪ .‬ומדוע וכיצד יוה"כ הוא יום טהרה גדול‬ ‫שוטה שכמוך! ‪ -‬אמר חבירו ‪-‬‬ ‫כל כך? מבאר רבי צדוק הכהן מלובלין‪ :‬ביוה"כ לא אוכלים ולא שותים‪ ,‬מתפללים‬ ‫והרי אני הוא זה שנתן לך את‬ ‫בעמידה ולובשים לבן‪ ,‬ומהם שלושת הסימנים הללו? סימנים למלאכים!!! מהו‬ ‫העצה כיצד להיפטר מהנושים‪,‬‬ ‫מלאך? מלאך הוא מפמליא של מעלה‪ .‬המלאך קרוב לקב"ה‪ ,‬ואילו האדם רחוק‬ ‫ואתה משתמש בעצה זו נגדי?‪...‬‬ ‫ממנו‪ .‬אולם ביוה"כ קורה דבר פלא‪ :‬אם בשבת העולם מזדכך יותר ונעשה מעין‬ ‫כן הוא גם הנמשל‪ .‬בפסוק נאמר‪:‬‬ ‫עולם הבא‪ ,‬הרי שביו"כ הוא מזדכך הרבה יותר מבשבת‪ ,‬שהלא נקרא היום הזה‬ ‫"צור ילדך תשי" ‪ -‬הקדוש ברוך‬ ‫'שבת שבתון'‪ .‬וזאת כיון שהקב"ה בכבודו ובעצמו יורד אל עם ישראל‪ .‬הקב"ה‬ ‫הוא עשה חסד עם האדם ונתן בו‬ ‫נמצא כאן לידינו! ואנו‪ ,‬אנו הפמליא שלו‪ ,‬אנחנו הם המלאכים! לכן כבר מובן‬ ‫את מידת השכחה‪ ,‬כדי שישכח‬ ‫היטב‪ ,‬מדוע יש להתפלל בעמידה‪ ,‬ללבוש בגדי לבן‪ ,‬לא לאכול ולא לשתות‪ ,‬שכן‬ ‫מלבו את כל צרותיו‪ ,‬ואילו‬ ‫ביוה"כ ישראל הם הפמליא של הקב"ה ‪ -‬הם המלאכים‪ .‬ובדין הוא שיאמרו 'ברוך‬ ‫האדם‪" ,‬ותשכח א‪-‬ל מחללך"‬ ‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם כמלאך‪ .‬ומכאן גם יובן היטב ענין יוה"כ‪:‬‬ ‫‪ -‬במידת שכחה זו שוכח את‬ ‫הקב"ה מגיע לעולם הזה‪ ,‬וכמה טהרה יש בעולם באותה שעה! העולם כולו טובל‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪...‬‬ ‫(משלי 'המגיד מדובנא')‬ ‫(מתוך עלונו של הרב צ'ולק תשפ"ו)‬ ‫במקוה!! (תורת חסד)‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪18‬‬ ‫מדוע אין עושים‬ ‫השתיק החפץ חיים זצ"ל‬ ‫ברכה על מצות התשובה?‬ ‫פתאום את הציבור‬ ‫נשאלת השאלה‪:‬‬ ‫פעם בימי התשובה‬ ‫מדוע אין עושים‬ ‫כשאמרו סליחות‬ ‫ברכה על מצות‬ ‫בישיבה‪ ,‬השתיק החפץ‬ ‫התשובה? נאמרו‬ ‫חיים זצ"ל פתאום‬ ‫על כך כמה וכמה‬ ‫את הציבור‪ ,‬ואמר‬ ‫תשובות‪:‬‬ ‫"מה מועילה אמירת‬ ‫הסליחות לספר לקב"ה‬ ‫א‪ .‬התשובה בפני‬ ‫שחטאנו לו הלא לפניו‬ ‫עצמה אינה‬ ‫גלוי וידוע זאת‪ ,‬העיקר‬ ‫המצוה‪ ,‬אלא עם הוידוי‪ ,‬ולכן אי אפשר לברך רק עליה‪.‬‬ ‫הוא לקבל על עצמינו‬ ‫ב‪ .‬ה"אור זרוע" מיישב שאדם מחויב לחזור בתשובה‬ ‫שלא נשוב לכיסלה" ועורר את העם לתשובה‪.‬‬ ‫בכל יום מימות השנה‪ ,‬ולא רק בעשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫ובענין בקשת הסליחה על העוונות‪ ,‬היה מפרש פירוש התפילה‬ ‫ולכן היא נחשבת למצוה תמידית שאין מברכים עליה‪.‬‬ ‫שאנו אומרים בעשרת ימי תשובה 'אבינו מלכנו סלח ומחל‬ ‫ג‪ .‬אין מצוה לעשות עבירה כדי לקים מצות תשובה‪,‬‬ ‫לכל עוונותינו'‪ ,‬ואחר כך 'אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל‬ ‫רק בדיעבד‪ ,‬אחרי שאדם עבר עבירה‪ ,‬יש לו מצוה‬ ‫שטרי חובותינו'‪ .‬והנה מכיון שכבר ביקשנו הבקשה הראשונה‬ ‫לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫מחילה וסליחה על כל העוונות‪ ,‬אין מקום לבקשה השניה‬ ‫ד‪ .‬אפשר לקיים את מצות התשובה גם על ידי הרהור‬ ‫למחוק כל החובות‪ ,‬הלא עלינו לקוות כי נתקבלה התפילה‬ ‫בלב‪ ,‬וכמו שמצינו (קדושין מט)‪" :‬האומר לאשה הרי‬ ‫הראשונה של "סלח ומחל לכל עוונותינו"‪.‬‬ ‫את מקודשת לי על מנת שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע‬ ‫אמנם ישנם שתי מיני עבירות‪ .‬א‪ .‬עבירות שהאדם עבר עליהם‬ ‫גמור ‪ -‬מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה בדעתו"‪ ,‬ועל‬ ‫בפועל כמו גניבה וגזילה ועוד‪ .‬ב‪ .‬עבירות שאדם נתפס עליהם‬ ‫הרהור לא מברכים‪.‬‬ ‫על שלא מיחה באחרים העושים‪ ,‬ומתוך שלא מיחה נקראת‬ ‫ה‪ .‬היות וכבר תיקנו בתפלת שמונה עשרה ברכה על‬ ‫על שמו (שבת נ"ד) והוא כמו ערב החתום על השטר חוב‪ ,‬ואי‬ ‫התשובה‪" ,‬השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה‬ ‫ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי‪.‬‬ ‫שלימה לפניך"‪ ,‬לכן אין צורך בברכה נוספת‪.‬‬ ‫והנה מתחילה אנו מבקשים על מחילת העבירות‪ ,‬שאנו בעצמנו‬ ‫ו‪ .‬אם אדם יברך על התשובה ולבסוף לא יעשה תשובה‬ ‫עשינו בפועל סלח ומחל לכל עוונותינו‪ ,‬ואחר כך אנו מתפללים‬ ‫שלימה ‪ -‬נמצא שבירך ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫שימחוק ה' ברחמיו המרובים את החתימה מעל שטרי חובות‬ ‫שערבנו בעדם לבל נתפס חלילה עבורם‪.‬‬ ‫אבא שלי לא לימד אותי‬ ‫וכה היה מפרש את הבקשה של 'אבינו מלכנו כתבנו בספר‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬מדוע אומרים‪" :‬אנחנו ואבותינו חטאנו"‪,‬‬ ‫זכיות'‪ ,‬דלכאורה הבקשה הזאת אין לה ביאור‪ ,‬אם זכינו להיכתב‬ ‫ולא 'אנחנו ואבותינו פשענו' או 'אנחנו ואבותינו עוינו'?‬ ‫בספר זכויות ניכתב‪ ,‬ואם עוונותינו רבו למעלה‪ ,‬ממילא שאין‬ ‫המהרש"א (יומא לו) כבר שאל שאלה זו על הפסוק‬ ‫מקום להיכתב בספר זכויות‪.‬‬ ‫בתהלים (קו)‪" :‬חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו" ‪-‬‬ ‫אמנם ישנם כמה מצוות שאנו עושים אותן שלא לשמן לא‬ ‫למה על אבותינו כתוב דוקא "חטאנו"?‬ ‫לשם ה' יתברך‪ ,‬אלא לשם כבוד להתייהר ולהתפאר‪ ,‬ומצוות‬ ‫הוא ביאר‪ ,‬שההבדל בין "חטאנו" ל"עוינו" ו"פשענו"‬ ‫כאלו אין מקומם בספר זכיות‪ ,‬כי הלא כוונת עשיתן הוא לא‬ ‫הוא‪ ,‬שעוון הוא במזיד ופשע הוא ממרד‪ ,‬ובהם אין‬ ‫לשם ה' יתברך אלא לשם כוונה ופניה עצמית‪.‬‬ ‫לאדם תירוצים למה עשה את מה שעשה‪ .‬אבל חטא‬ ‫אבל הקדוש ברוך הוא ברוב חסדיו יכול לכתוב גם את המצוות‬ ‫שהוא בשוגג‪ ,‬יש לאדם אפשרות לטעון שעשה את מה‬ ‫האלו בספר זכיות וידין אותנו לכף זכות‪ ,‬כי אם אמנם עשינו‬ ‫שעשה משום שאבותיו לא למדוהו שזה אסור‪ ,‬ואלו‬ ‫המצוות לשם כבוד או נטייה אחרת‪ ,‬אבל תנאי המקום גרמו‬ ‫היו אבותיו מלמדים אותו שזוהי עבירה ‪ -‬לא היה‬ ‫לזה או המצב גרם לזה או טרדות הפרנסה היו בעוכרינו‪ ,‬ולזה‬ ‫עושה את מה שעשה ולא היה בא לידי חטא‪' .‬אבא‬ ‫אנו מתפללים כתבנו בספר זכיות‪ ,‬כלומר טהר מחשבותינו‬ ‫שלי לא לימד אותי שאסור לדבר באמצע התפלה'‪,‬‬ ‫להסיר את הסיג והפסולת שערבנו במצוות הללו עד שיצורפו‬ ‫לכן נאמר בפסוק‪" :‬חטאנו עם אבותינו"‪ ,‬וגם בתפלה‬ ‫ויוכלו להצטרף למצוות שעשינו לשמה‪ ,‬וירבו זכויותינו ויוצא‬ ‫בֹוֵתינּו ֲֲח ָָטאנּו"‪ ,‬היינו שהם‬ ‫"ֲא ָָבל ֲֲאַנַ ְְחנּו ַוַ ֲֲא ֵ‬ ‫אומרים‪ֲ :‬‬ ‫לאור צדקתינו‪.‬‬ ‫חטאו עמנו כזה שלא לימדו אותנו יפה‪.‬‬ ‫(רבי שלמה לוונשטיין שליט"א מתוך ו'מתוק האור' סדר תפילתינו)‬ ‫(אשרי האיש' על תהילים מדברי החפץ חיים)‬ ‫‪19‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫ַצִַּד�ִיק‬ ‫ַּכ ַ� �ָָּתָמָר ִיְפְָרָח‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫צּוִפים ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫ֹנ ֶֶֹפת ִ‬ ‫שלוש דקות למחשבה‬ ‫אמרנו לו שלא נזוז משם עד שהוא יגיד‬ ‫על המעשים‬ ‫מרן המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א‬ ‫נדמה לי שכבר הזכרתי שבפוניבז' היה יהודי בשם רבי אלעזר זכרונו‬ ‫לברכה‪ ,‬הוא היה מסלבודקה עוד‪[ .‬היה כמה יהודים שהפוניבז'ער‬ ‫רב זכרונו לברכה רב החזיק אותם בישיבה לא בתור משרה‪ ,‬הוא‬ ‫נתן להם חדר ואוכל והם יכולים להיות שם וללמוד שם‪ .‬היו לו‬ ‫כמה יהודים כאלו‪ ,‬ביניהם היה רבי אלעזר]‪.‬‬ ‫אז פעם נכנסנו אליו‪ ,‬אני ועוד כמה בחורים‪ ,‬ושאלנו אותו מה העצה‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫ליראת שמים? התחיל להגיד שהוא לא יודע מה רוצים ממנו וכו'‪.‬‬ ‫בקיצור אמרנו לו שלא נזוז משם עד שהוא יגיד‪ .‬טוב‪ ,‬הוא ראה‬ ‫הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל‪ :‬כל שני‬ ‫שהמצב מסובך‪ ,‬אז הוא אמר ככה‪ :‬תלמדו את הפרק הראשון של‬ ‫וחמישי אנו אומרים בתפילת 'והוא רחום'‬ ‫מסילת ישרים כל כך הרבה פעמים עד שתדעו את זה בעל פה‪.‬‬ ‫"נחפשה דרכינו ונחקורה"‪ ,‬אבל כמעט אף‬ ‫הוא הוסיף‪ ,‬זה לא משנה ולא גמרא שצריכים לדעת את זה בעל‬ ‫אחד אינו מקיים את זה‪ .‬השלב הראשון‬ ‫פה‪ ,‬אבל כוונתי‪ ,‬אם תלמדו את זה כל כך הרבה עד שיהיה בעל‬ ‫בהכנה לימים הנוראים היא להתחיל לקיים‬ ‫פה אז זה ייכנס לכל התודעה שלכם‪ ,‬והוא אמר שמי שיעשה את‬ ‫את זה‪ .‬להתחיל לחפש בדרכינו ולהתבונן‬ ‫זה מובטח לו שהוא יהיה ירא שמיים‪ .‬בעיקרו של דבר‪ ,‬הפרק‬ ‫במעשינו! האם יש כאן מישהו שהקדיש‬ ‫הראשון מדבר על אפסיות העולם‪ ,‬העולם חולף ולא נשאר‪ ,‬רק‬ ‫פעם שלוש דקות למחשבה על מעשיו?‬ ‫התכלית מה שזוכים‪.‬‬ ‫אתם רואים‪ ,‬אנשים פשוט אומרים דברים‬ ‫אז בשביל להצליח‪ ,‬עד כדי כך להתחיל מחדש בלי להתפעל ממה‬ ‫בלי לחשוב עליהם בכלל‪ .‬הם לא שקרנים‪,‬‬ ‫שהיה עד עתה‪ ,‬זה הדבר הזה של להיות "בכל יום יהיו בעיניך‬ ‫הם פשוט לא יודעים מה הם מוציאים‬ ‫כחדשים"‪ .‬ביותר אתם רואים שהתביעות הקשות שיש בתחילת‬ ‫מהפה‪ ,‬אין להם מושג‪.‬‬ ‫השנה לאדם‪ ,‬זה ממש מדרגות‪ .‬עד כדי כך "אני לדודי ודודי לי"‪,‬‬ ‫הדבר הראשון הוא לחפש בדרכינו‪ ,‬חשוב‬ ‫כך צריכה להיות המהות‪ ,‬שכל המציאות שלי לדודי‪ .‬ובמדרגה‬ ‫מאד להקדיש כמה דקות מדי פעם לחשוב‬ ‫כזאת שזה גורם שדודי יהיה לי גם כן‪ ,‬לא סתם‪ .‬ומדובר פה על כל‬ ‫עם עצמך‪ .‬גם אם אתה אדם טוב‪ ,‬תמצא‬ ‫אחד שעבר את השנה שעברה‪ ,‬על כל אשר בא‪ .‬כרגיל יש לאדם‬ ‫מקום רב לשיפור‪ ,‬בלשון המעטה‪.‬‬ ‫נפילות‪ ,‬ירידות‪ ,‬אי הצלחות‪ .‬אף על פי כן‪" ,‬אל תבט מאחוריך"‪ .‬אל‬ ‫חייבים להקדיש לזה זמן מיוזמתנו‪ ,‬אסור‬ ‫תסתכל מה שהיה פעם‪ ,‬אם תסתכל אחורנית תהיה נציב מלח‪ .‬אל‬ ‫לחכות שיתפנה לנו זמן מאליו‪ .‬נפלא מאד‬ ‫תבט מאחוריך‪ ,‬אלא מה‪" ,‬בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"‪ .‬להתחיל‬ ‫לומר סליחות‪ ,‬אבל הכנה לר"ה דורשת‬ ‫עוד פעם‪.‬‬ ‫הרבה יותר מכך‪ .‬הרבה יותר מכך‪ ,‬וודאי‪.‬‬ ‫הן מה שנוגע ללימוד התורה הקדושה‪ ,‬הן מה שנוגע למצוות‪ ,‬הן‬ ‫ואם אתה רוצה באמת להשתפר‪ ,‬הקדש כמה‬ ‫מה שנוגע למידות‪ .‬בין אדם לחברו‪ ,‬בין אדם למקום‪ ,‬כבריה חדשה‪.‬‬ ‫זמן שתוכל לחיפוש בדרכיך‪ .‬לא מספיק‬ ‫וכך אומר רבנו יונה ב"יסוד התשובה"‪ ,‬שבן אדם שרוצה להצליח‬ ‫לשמוע אותי אומר את הדברים‪ ,‬צריך ללכת‬ ‫ולהתחיל‪ ,‬יחשוב כאילו היום נולד‪ .‬אין לו זכות ולא חובה‪ ,‬והוא‬ ‫הביתה ולקיים‪ .‬אף אחד לא יעזור לך‪ ,‬ולאף‬ ‫מתחיל כעת‪ .‬מדובר על אדם שיכול להיות גם בן ששים שבעים‪,‬‬ ‫אחד לא אכפת ממך יותר ממך עצמך‪ .‬אז‬ ‫וגם לו אומרים‪" :‬יחשוב כאילו היום נולד"‪ .‬זה לא סתם דמיונות‪,‬‬ ‫קדימה‪ ,‬התחל לעזור לעצמך! ואם תחפש‬ ‫רבנו יונה לא מדבר דמיונות‪ .‬הוא אומר שזה היסוד שיכול להביא‬ ‫כראוי‪ ,‬תמצא דברים שלא חלמת שתמצא‪.‬‬ ‫את האדם להצלחה הכי גדולה‪ ,‬שיחשוב כאילו היום נולד‪.‬‬ ‫ואז ‪ -‬אפשר להתחיל להפוך לאיש אחר‪.‬‬ ‫( מתוך 'תורת אביגדור')‬ ‫(קובץ גליונות נצבים תשפ"ו)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪20‬‬ ‫הם שאלו כיצד לנהוג עם ספרי התורה‬ ‫אמא‪ ,‬אני רוצה לשתות‬ ‫ב'כל נדרי'?‬ ‫אוי‪ ,‬יענקל'ה‪ ,‬באמצע הלילה?‬ ‫מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‬ ‫הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל‬ ‫קיבלנו שאלה מבית‪-‬אבות‬ ‫ׁשּוָבה ְּוְת ִִפָּלָ ה‬ ‫ְּוְת ָ‬ ‫בחו"ל‪ ,‬שבו יש זקנים יהודים‪.‬‬ ‫ּוְצְ ָָד ָָקה‬ ‫לקראת יום‪-‬הכיפורים הם‬ ‫שאלו כיצד לנהוג עם ספרי‬ ‫התורה ב'כל נדרי'?‬ ‫אחד היסודות‬ ‫יש מקומות שמוציאים ‪3‬‬ ‫הגדולים בעניין‬ ‫ספרי תורה‪ ,‬ויש ‪ ,7‬ויש‬ ‫התפילה זו ההכרה‬ ‫המוציאים את כל הספרים‬ ‫שבלעדי הקב"ה‬ ‫שבהיכל‪ ,‬והזקנים שבקהל‬ ‫איננו יכולים‬ ‫מחזיקים אותם‪ .‬אין לאף‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫להסתדר!‬ ‫אחד מאיתנו כוח להחזיק‬ ‫ספר תורה‪ ,‬ונצטרך להיעזר‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ :‬תינוק בן שנתיים וחצי‬ ‫בגויים המטפלים בנו‪.‬‬ ‫קורא לאימו באמצע הלילה‪:‬‬ ‫ואם כן המראה הזה שספרי‬ ‫"אמא"!‬ ‫התורה המוחזקים על ידי גויים‪ ,‬לא ֵֵמריח לנו טוב‪ .‬מה הרב‬ ‫"מה יש"?‬ ‫ממליץ לנו לעשות?' ‪ -‬שאלו‪.‬‬ ‫"אני רוצה לשתות"‪.‬‬ ‫"אוי‪ ,‬יענקל'ה‪ ,‬באמצע הלילה? אין לך מה‬ ‫והנה‪ ,‬היו לנו כמה פתרונות הלכתיים‪ ,‬אבל הם התבטאו בשאלתם‬ ‫לעשות?! תסתדר בעצמך"‪...‬‬ ‫ש'זה לא מריח'‪ ,‬והדבר עלול להביא את הזקנים לידי עצבות‪,‬‬ ‫וזה עצמו דבר לא טוב‪.‬‬ ‫כל זה כשהתינוק כבר גדל מעט‪ ,‬אך כשהוא‬ ‫עדיין בן חודש וחצי‪ ,‬אם הוא רק יצייץ 'ציוץ'‬ ‫שאלתי על כך את גיסי מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל‬ ‫קטן מיד אמו קופצת! מה ההבדל? כשהילד‬ ‫גדל הוא כבר נמצא ברשות עצמו‪ .‬אמו כבר‬ ‫שאלתי על כך את גיסי מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל‪ ,‬והשיב לי‬ ‫אינה אחראית עליו‪ ,‬ולא תקום למענו מהמיטה‬ ‫תשובה מופלאה‪ .‬הגר"ח אמר שהזקנים יכולים להביא שולחנות‬ ‫באמצע הלילה‪ .‬אך תינוק בן חודש וחצי הוא‬ ‫קטנים‪ ,‬ויניחו כל ספר‪-‬תורה על שולחן אחר‪ ,‬והזקן לא יצטרך‬ ‫חסר אונים‪ ,‬כל החיים שלו מסורים בידי אמו‪,‬‬ ‫להחזיקו‪ ,‬אלא רק לנגוע בו‪ ,‬והדבר יחשב כאילו מחזיקו‪.‬‬ ‫(גיסי הביא לכך ראיה מהלכות זימון‪ ,‬שם נאמר ברמ"א (קפ"ב)‬ ‫ולכן גם באמצע הלילה היא תעשה כל מאמץ‬ ‫שיש מדקדקין כשמברכין ברכת המזון ביחיד‪ ,‬על היין‪ ,‬שלא‬ ‫לתת לו הכל‪.‬‬ ‫לאחוז הכוס ביד‪ ,‬אלא מניחין את הכוס על השולחן לפניהם‪.‬‬ ‫רבוש"ע‪ ,‬אינני יכול לעשות שום דבר‬ ‫וביאר המשנ"ב (ס"ק טו) דהמדקדקים שמברכין על הכוס‬ ‫הוא לצאת ידי האומרים דגם ביחיד טעון כוס‪ ,‬אלא דמהזוהר‬ ‫משמע דיחיד לא יברך על הכוס‪ ,‬לכן מברכין ואין אוחזין בידם‪,‬‬ ‫כך גם בענין התפילה‪ .‬כשיהודי בא לקב"ה‬ ‫ובזה יוצאים ידי הכל‪ ,‬דאפילו האומרים טעונה כוס‪ ,‬הרי הכוס‬ ‫ואומר לו‪" :‬רבוש"ע‪ ,‬אינני יכול לעשות שום‬ ‫לפניו על השלחן‪ ,‬ואחיזתו אינה אלא למצוה מן המובחר לדברי‬ ‫דבר‪ ,‬אני כמו תינוק בן יום שאינו יכול לעשות‬ ‫הכל‪ ,‬עכ"ד‪).‬‬ ‫דבר בכוחות עצמו"‪ ,‬הקב"ה יטלו תחת חסותו‬ ‫וכן בספר תורה גם אם מונח על השולחן לפניו‪ ,‬יש לו מעלה‬ ‫וידאג לכל מחסורו כאם הדואגת לתינוקה‪ .‬אך‬ ‫אף שאינו אוחזו בידו‪.‬‬ ‫כשיהודי חש שפחות או יותר הוא מסתדר‬ ‫בעצמו‪ ,‬ויש לו רק כמה בקשות על דברים‬ ‫העצה הזו השקיטה את הרוחות בבית‪-‬האבות ההוא‪ ,‬כיון‬ ‫מסויימים שבהם הוא לא כל כך מסתדר‪...‬‬ ‫שלפני‪-‬כן הזקנים היו מאוד לא רגועים‪ ,‬שיאמרו 'כל נדרי' בלי‬ ‫הקב"ה כביכול אומר לו‪" :‬אינך תינוק‪ ,‬תסתדר‬ ‫ספרי תורה‪ .‬וגם על כך אמרו שתלמידי חכמים‪ ,‬כמו הגר"ח‪,‬‬ ‫מרבים שלום בעולם‪.‬‬ ‫לבד"!‪ ...‬ההרגשה ש"מבלעדיך אין לנו מלך גואל‬ ‫ומושיע" ‪ -‬היא היסוד של תפילה‪.‬‬ ‫(מתוך 'אהבת אותנו' פרשת אמור)‬ ‫(מתוך הגדה של פסח תפארת שמשון)‬ ‫‪21‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫ַהַַּצ�ִַּד�ִיִקִים‬ ‫ַהְַּצְ �ִעִי ִִרים‬ ‫המדור שבו תזכו בעוה"ז והשכר הגדול שמור לעתיד לבוא‬ ‫ְׁשְׁפִִריץ א ָֹוָתם ְלְ ָכָ ל ֵֵעֶבֶ ר! ַַהַּמִּיִם‬ ‫ְּבַּמִיִם ֲֲא ֻֻדִּמּ ים ּוְלְ ַַה ְ‬ ‫ֶזֶה ְּכּ מֹו ָלָ ַַק ַַחת ְּדִּלִ י ָָמֵלֵ א ַ‬ ‫ָָה ֲֲא ֻֻדִּמּ ים ְְמַלַ ְכְ ְלְ ִכִ ים ֶֶאת ָּכּ ל ַַה ִּּקירֹות‪ֶֶ ,‬את ַַהְּבָּגָ ִִדים ֶׁשׁ ל ַַה ֲֲחֵבֵ ִִרים ְוְ ֶֶאת ָָהִִרְצְ ָּּפה‪.‬‬ ‫ְׁשְּׁפְּרצּו ְוְ ִִה ְְתַּפְּּזּ רּו!‬ ‫ֶׁשֻׁה ְ‬ ‫ַַא ַַחר ָּכּ ְך‪ָָ ,‬קֶׁשׁ ה ְְמֹאֹד ְלְ ַנַ ּקֹות ֶֶאת ָּכּ ל ַַהִּטּּפֹות ֻ‬ ‫הְמ ַַטֵּפּ ס ְוְ עֹוֶלֶ ה ָלָ ָָר ִִק ַיַע‬ ‫ַַחִּיּ ים ְוְ ַיַ ַַעְנְ ִִקי ְְמ ַַס ְִּפִּרים ַַעל ַַהִּדּּבּור ְ‬ ‫קּוִקים ְלְ ַַר ֲֲח ִִמים‪.‬‬ ‫ֶׁשָׁאנּו ֹּכּה ְזְ ִ‬ ‫ְּתּׁשּוָבה‪ְ ,‬זְ ַַמן ָ‬ ‫ָ‬ ‫ּוַבת"ת ָָה ֲֲאִוִ ָיָרה ְְר ִִציִנִ ית‬ ‫ְּתּׁשּוָבה‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ֶׂשֶׂרת ְיְ ֵֵמי‬ ‫ָּיִּמים ֵֵהם ְיְ ֵֵמי ֲֲע ֶ‬ ‫ַַה ִ‬ ‫ִּפְּתאֹום ִִמיָּלּ ה ִנִ ְְר ֲֲא ָָתה ְלְ כּוָּלּ ם ֹלא‬ ‫ְלְ ַכַ ָּמּ ה ְְרָגָ ִִעים ִִאיׁש ֹלא ִּדֵּּבּ ר‪ְ .‬‬ ‫ַּבֶּּפַּתח‪ְ ,‬וְ ָכָ ל ֶיֶ ֶלֶ ד ַּבִּּכָּּתּ ה ַַמ ְְרִּגּ יׁש‬ ‫ִּכּּפּוִרים ַַמָּמּׁש ַ‬ ‫ְּוְקדֹוָׁשׁ ה‪ .‬יֹום ַַה ִ‬ ‫ָּכּ ל ָּכּ ְך ְְק ַַטָּנּ ה‪...‬‬ ‫ֶׁשְּׁבֶּד ֶֶרְך ְּכָּלָ ל ָָהיּו ְְמֵלֵ אֹות‬ ‫ֶ‬ ‫ַּבַּה ְְפ ָָסקֹות‪,‬‬ ‫ָּׁשָׁעה‪ֲֲ .‬א ִִפיּלּו ַ‬ ‫ֶֶאת ֶֹּגֶּדל ַַה ָ‬ ‫ֹּכַּח ַַהֶּזּ ה‪.‬‬ ‫ִׁשְׁמעֹון‪ֶׁ" ,‬שְּׁנַּנַ ֶּסּ ה ְלְ ָָה ִִבין ֶֶאת ַַה ַ‬ ‫"רֹוֶצה ֲֲאִנִ י‪ָָ ",‬א ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ֶ‬ ‫יֹוֵתר‪ּ .‬כּוָּלּ ם ִּדְּּבּ רּו‪,‬‬ ‫מּוְרֶּגֶּׁשׁ ת ֲֲאִוִ ָיָרה ְְר ִִציִנִ ית ֵ‬ ‫ּוִב ְְצחֹוק‪ְ ,‬‬ ‫ְּבּ קֹולֹות ִ‬ ‫ְׁשָּׁפָּעה ֲֲעָנָ ִִקית‪.‬‬ ‫ֶׁשִׁמיָּלּ ה ַַא ַַחת ֶׁשׁ ל ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע ֲֲעלּוָלָ ה ְלְ חֹוֵלֵ ל ַַה ָ‬ ‫ֵֵאיְך ִ‬ ‫יֹוְד ִִעים‪ֵֵ :‬אֶּלּ ה ָיָ ִִמים ֲֲא ֵֵח ִִרים‪.‬‬ ‫ּמּוָבן‪ֲֲ ,‬א ָָבל ָָהְיְ ָָתה ְּתּ חּוָׁשׁ ה ֶׁשּׁכּוָּלּ ם ְ‬ ‫ַּכַ ָ‬ ‫ּדֹוָמה ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע?"‬ ‫ּבֹואּו ִּתְּּתּ נּו ִלִ י ֻּדְּגְ ָָמאֹות ְוְ ַַה ְְמ ָָחׁשֹות‪ְ :‬לְ ָָמה ָ‬ ‫יַע‬ ‫רֹוֶצה ְלְ ִִהְׁשַּׁתֵּּפּ ר ְוְ ִלִ ְְבֹּדּק ֵֵאיְך ֶֶא ְְפָׁשׁ ר ְלְ ַַהִּגּ ַ‬‫ֶׁשָּׁבֶּהם ָּכּ ל ֶֶא ָָחד ֶ‬‫ָיָ ִִמים ֶ‬ ‫ְּכֶּׁשָׁא ַַמר‪ֶ"ֶ :‬רֶּבּ ה‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫יְמ ֶֶק'ה‪ֵֵ .‬עיָנָ יו ָנָ ְְצצּו‬‫יַע ָָהָיָ ה ַַחִּיּ ְ‬ ‫ָָה ִִראׁשֹון ְלְ ַַה ְְצִּבּ ַ‬ ‫יֹוֵתר‪.‬‬ ‫ַלַ ּיֹום ַַהָּקּ דֹוׁש טֹוב ֵ‬ ‫ְּבַּמִיִ ם‬ ‫ַּדְּעִּתּ י‪ְ ,‬לְ ַַדֵּבּ ר ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע ֶזֶ ה ְּכּ מֹו ָלָ ַַק ַַחת ְּדִּלִ י ָָמֵלֵ א ַ‬ ‫ְלְ ִִפי ְ‬ ‫ְּכֶּׁשֵּׁסֶּפר‬ ‫ֶ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ַַהַּצִּּדּ יק‪ַ ,‬לַ ִּכָּּתּ ה‪,‬‬ ‫ַּבֹּּבֶּקר ִנִ ְכְ ַנַ ס ָָה ֶֶרֶּבּ ה ַַה ָָּיָּקר‪ָָ ,‬ה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ֶ‬ ‫אֹוָתם ְלְ ָכָ ל ֵֵע ֶֶבר! ַַהַּמִּיִ ם ָָה ֲֲא ֻֻדִּמּ ים ְְמַלַ ְכְ ְלְ ִכִ ים‬ ‫ְׁשְׁפ ִִריץ ָ‬ ‫ֲֲא ֻֻדִּמּ ים ּוְלְ ַַה ְ‬ ‫ְּסֶּטְנְ ֶּדּ ר‪ִִ ,‬הִּבּ יט‬ ‫ַּבֲּע ִִדינּות ַַעל ַַה ֶ‬ ‫יַח אֹותֹו ֲ‬ ‫ָיָ ָׁשׁ ן ְּבָּיָ דֹו‪ .‬הּוא ִִהִּנּ ַ‬ ‫ֶֶאת ָּכּ ל ַַהִּקּ ירֹות‪ֶֶ ,‬את ַַהְּבָּגָ ִִדים ֶׁשׁ ל ַַה ֲֲח ֵֵב ִִרים ְוְ ֶֶאת ָָה ִִר ְְצָּפּ ה‪ְ .‬וְ ַגַ ם‬ ‫אֹוֵהב‪ְ ,‬וְ ָָע ַַצר ְלְ ֶֶרַגַ ע ָָאֹרְֹך ֶׁשׁ ל ָ‬ ‫ְּדָּמ ָָמה‪.‬‬ ‫ְּבַּמָּבּ ט ַַחם ְוְ ֵ‬ ‫ַּבַּּתְּלְ ִִמ ִיִדים ַ‬ ‫ּקֹוִת‪ָָ -‬קֶׁשׁ ה ְְמֹאֹד ְלְ ַנַ ּקֹות ֶֶאת ָּכּ ל ַַהִּטּּפֹות‬ ‫ִִאם נַּנֶּּסּ ה ַַא ַַחר ָּכּ ְך ְלְ ַנַ ִ‬ ‫ֶׁשָּׁסַּחף ֶֶאת ּכּוָּלּ נּו‪,‬‬‫ַ‬ ‫ָּפַּתח ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְּבּ קֹול ַַרְך‬ ‫"ַּתְּלְ ִִמ ַיַדי ַַהְיְ ָָק ִִרים‪ַ ",‬‬ ‫ְׁשְּׁפְּרצּו ְוְ ִִה ְְתַּפְּּזּ רּו!"‬ ‫ֶׁשֻׁה ְ‬‫ֻ‬ ‫"עֹוד ָיָ ִִמים ֲֲא ָָח ִִדים ַנַ ֲֲעֹמֹד ּכּוָּלּ נּו ִלִ ְְפֵנֵ י ֶֶמֶלֶ ְך ַַמְלְ ֵכֵ י ַַהְּמָּלָ ִכִ ים ְּבּ יֹום‬ ‫כמו ריח חריף ונורא של בואש‬ ‫טֹוָבה‬ ‫רֹוִצים ָׁשָׁנָ ה ָ‬ ‫ִּכּּפּוִרים‪ּ .‬כּוָּלּ נּו ְְמ ַַב ְְקִׁשׁ ים ְְמ ִִחיָלָ ה‪ּ ,‬כּוָּלּ נּו ִ‬ ‫ַַה ִ‬ ‫ִּדּּבּוִרים ֶׁשָּׁלּ נּו‬ ‫קֹוֶרה ַלַ ִ‬ ‫ַּפַּעם ָָמה ֶ‬ ‫תּוָקה‪ַַ .‬אְך ַַה ִִאם ִִה ְְר ַַה ְְרֶּתּ ם ַ‬ ‫ּוְמ ָ‬ ‫ְ‬ ‫"ַהִּדּּבּור ָָה ַַרע ַַמְכְ ִּתּ ים‬‫ִׁשֵּׁבַּח ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ַ .‬‬ ‫ּוְמ ֻֻדָּיּ ק ְְמֹאֹד‪ַַ ,‬חִּיּ ים!" ַ‬‫יַע ְ‬ ‫"ַמ ְְפִּתּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫יֹוְצ ִִאים ֵֵמ ַַהֶּפּ ה?"‬ ‫ְּכֶּׁשֵׁהם ְ‬‫ֵ‬ ‫ְׁשִׁאיר ֹרֶֹׁשׁ ם ֶׁשָּׁקֶּׁשׁ ה ְְמֹאֹד ִלִ ְְמֹחֹק‪".‬‬ ‫ּוַמ ִ‬ ‫ַ‬ ‫"ָמ ָָרן ֶֶה ָ'ָח ֵֵפץ‬ ‫ֵּסֶּפר ְוְ ָָק ָָרא ִִמּתֹוכֹו ִּבְּנְ ִִעימּות‪ָ :‬‬ ‫ָּפַּתח ֶֶאת ַַה ֶ‬ ‫הּוא ַ‬ ‫הֹוִסיף ַַה ְְמ ָָחָׁשׁ ה ִִמֶּׁשּׁלֹו‪ֶ"ֶ :‬רֶּבּ ה‪ֲֲ ,‬אִנִ י חֹוֵׁשׁ ב ֶׁשָּׁלּׁשֹון‬‫יֹוֵסף ְוְ ִ‬ ‫ָָאז ָָקם ֵ‬ ‫ּכֹוֵתב ָּכּ ְך ַַעל ָלָ ׁשֹון‬ ‫'ְׁשִׁמ ַיַרת ַַהָּלּׁשֹון'‪ֵ ,‬‬ ‫ֵּסֶּפר ִ‬ ‫ָּדָּמתֹו ַלַ ֶ‬‫ְּבַּה ְְק ָ‬ ‫ַַחִּיּ ים'‪ַ ,‬‬ ‫ּבֹוָאׁש ֶׁשָּׁנּ פֹוץ ְלְ ָכָ ל ֵֵע ֶֶבר‪.‬‬ ‫נֹוָרא ֶׁשׁ ל ָ‬ ‫יַח ָָח ִִריף ְוְ ָ‬‫ָָה ָָרע ֶזֶ ה ְּכּ מֹו ֵֵר ַ‬ ‫ּתֹוָרה ָּכּ ל ָּכּ ְך ְּבֶּזֶ ה‬ ‫ֶׁשֶׁה ְְח ִִמ ָיָרה ַַה ָ‬‫ַּטַּעם ֶ‬ ‫ֶׁשַׁה ַ‬ ‫ָָה ָָרע‪ִ' :‬נִ ְְר ֶֶאה ָּפּׁשּוט ַ‬ ‫ּוִפ ְְתאֹום ָּכּ ל ָָה ֵֵאזֹור ִִמ ְְת ַַמֵּלּ א‬ ‫ְׁשְּׁפִּריץ ְְק ָָצת‪ִ ,‬‬ ‫ִִמיֶׁשׁ הּו ֶֶא ָָחד ַַמ ִ‬ ‫ְּמַּק ְְט ֵֵרג ַַהָּגּ דֹול ַַעל‬ ‫עֹוֵרר ָּבֶּזֶ ה ַַה ְְרֵּבּ ה ֶֶאת ַַה ַ‬ ‫ֶׁשְׁמ ֵ‬ ‫ֶֶה ָָעֹוֹן‪ִִ ,‬מּׁשּום ְ‬ ‫יַח‬ ‫יַח נֹוֵׁשׁ ם ֶֶאת ָָה ֲֲאִוִ יר ַַהֶּזּ ה‪ָָ .‬ה ֵֵר ַ‬ ‫ְּבַּצ ֲֲחָנָ ה‪ַּ .‬גּ ם ִִמי ֶׁשֹּׁלא ָָר ָָצה ְלְ ָָה ִִר ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְּבֵּעיֵנֵ י‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ְוְ ִִהִּבּ יט ֵ‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל'‪ְּ .‬דּ עּו ָלָ ֶכֶ ם‪ִִ ",‬ה ְְמִׁשׁ יְך ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ְּכַּלַ ל ִיִ ָ‬ ‫ָּבֲּאִוִ יר‪ְ ,‬וְ ִִאי ֶֶא ְְפָׁשׁ ר ַלַ ֲֲעֹצֹר אֹותֹו!"‬ ‫ָָה ַַרע ִנִ ְְמ ָָצא ֲ‬ ‫רּוָחִנִ י ַַמָּמִּׁשׁ י!‬ ‫ּכֹוַח ָ‬ ‫ַַהְיְ ָלָ ִִדים‪ֶׁ" ,‬שְּׁלָּכָ ל ִּדּּבּור ְוְ ִִדּבּור ֶׁשׁ ל ָָא ָָדם ֵיֵ ׁש ַ‬ ‫"ֱא ֶֶמת ְוְ ַיַ ִּצּ יב‪.‬‬ ‫ָּכָּמה ֲֲע ֻֻמָּקּ ה‪ֱ :‬‬ ‫ְּבַּה ְְס ָ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ֵֵהִנִ יד ֶֶאת ֹרֹאׁשֹו ַ‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ְּכֶּׁשָׁא ָָדם ְְמ ַַדֵּבּ ר ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע‪ַַ ,‬הִּדּּבּור‬ ‫ָ‬ ‫ָּבֲּאִוִ יר‪.‬‬ ‫ִִמיָּלּ ה ֵֵאיָנָ ּה ֶנֶ ֱֱעֶלֶ ֶֶמת ֲ‬ ‫רּוָחִנִ י‪".‬‬ ‫ָּלּׁשֹון ָָה ָָרע ַַמ ְְר ִִעיל ֶֶאת ָָה ֲֲאִוִ יר ָָה ָ‬ ‫יַע‪ּ ,‬וְכְ ֶׁשׁ הּוא‬ ‫ַַהֶּזּ ה עֹוֶלֶ ה ְלְ ַַמ ְְעָלָ ה ַַמָּמּׁש‪ְְ ,‬מ ַַטֵּפּ ס ְוְ עֹוֶלֶ ה ָלָ ָָר ִִק ַ‬ ‫ָּפַּתח ְׁשׁ מּוִלִ יק ְוְ ָָא ַַמר‪ֶ"ֶ :‬רֶּבּ ה! ִלִ י ֵיֵ ׁש ַַה ְְמ ָָחָׁשׁ ה ַַעל‬ ‫ְלְ ַַא ַַחר ִִמֵּכּ ן ַ‬ ‫ִּכְּבָיָ כֹול‬ ‫נֹוָרא‪ .‬הּוא ְ‬ ‫עֹוֵרר ִִק ְְטרּוג ָ‬ ‫ָּׁשַׁמִיִ ִםִ‪ -‬הּוא‪ָָ ,‬חִלִ יָלָ ה‪ְְ ,‬מ ֵ‬ ‫יַע ַלַ ַ‬ ‫ַַמִּגּ ַ‬ ‫ַּכְּפּתֹור‬‫ֵֵאיְך ַַמ ֲֲעֶׂשׂ ה ָָק ָָטן עֹוֶׂשׂ ה ֹרֶֹׁשׁ ם ָּגּ דֹול‪ֶ :‬זֶ ה ְּכּ מֹו ִלִ ְלְ ֹחֹץ ַַעל ְ‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל‪,‬‬ ‫ּכֹוַח ְלְ ַַק ְְט ֵֵרג ַַעל ָּכּ ל ַַעם ִיִ ָ‬ ‫נֹוֵתן לֹו ַ‬ ‫ָּׂשָׂטן ְוְ ֵ‬‫ֵ'ֵמ ִִעיר' ֶֶאת ַַה ָ‬ ‫ַּכְּפּתֹור‪ֶׁ -‬שֶּׁזּ ה ַַמ ֲֲעֶׂשׂ ה‬ ‫לֹוֵחץ ַַעל ַַה ְ‬ ‫ַַאְזְ ָָע ָָקה ָָק ָָטן‪ָָ .‬א ָָדם ֶֶא ָָחד ֵ‬ ‫ַַחס ְוְ ָׁשׁ לֹום!"‬ ‫ּגֹוֵרם ְלְ ִִס ֶיֶרנֹות‬ ‫ּוִפ ְְתאֹום ֵ‬ ‫ָָק ָָטן ְְמֹאֹד‪ַַ ,‬רק ְלְ ָָהִזִ יז ֶֶאת ָָה ֶֶא ְְצַּבּ ע‪ִ -‬‬ ‫ֶׂשֶׂרת ְיְ ֵֵמי‬‫ַּבֲּע ֶ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ִִחְלְ ֲֲחלּו ְלְ ֵלֵ ב ֶׁשׁ ל ּכּוָּלּ ם‪ַּ ,‬דְּוְ ָָקא ַַעְכְ ָׁשׁ יו ֲ‬ ‫ַַה ָ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪22‬‬ ‫ֲֲעָנָ ִִקּיֹות ִלִ ְְצֹר ַַֹח ְּבָּכָ ל ַַהִּבְּנְ ָיָ ן‪ ,‬אֹורֹות ֲֲא ֻֻדִּמּ ים ַַמ ְְת ִִחיִלִ ים ְלְ ַַה ְְב ֵֵהב‪,‬‬ ‫ְוְ ָכָ ל ָָה ֲֲאָנָ ִׁשׁ ים ִנִ ְְב ָָהִלִ ים!"‪.‬‬ ‫ָּקָּטן ֶׁשָּׁלּ נּו ַַמ ְְפ ִִעיל‬ ‫"ַּכָּּמּ ה ֶׁשֶּׁזּ ה ָנָ כֹון‪ָָ ",‬א ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ָּ" ,‬כּ ְך ַַהִּדּּבּור ַַה ָ‬ ‫ַּבָּּׁשַׁמִיִ ם‪".‬‬ ‫ַ‬ ‫עּוִתִּיּ ים‬ ‫ְׁשָׁמ ִ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ַַמ ָ‬ ‫ָ‬ ‫הֹוִסיף‪ֶ"ֶ :‬רֶּבּ ה‪ֶ ,‬זֶ ה ְּכּ מֹו ַּכּּדּור ָָק ָָטן ֶׁשׁ ל‬ ‫ַַא ֲֲה ְְרֶלֶ 'ה ֵֵה ִִרים ֶֶאת ָיָ דֹו ְוְ ִ‬ ‫ֶׁשִּׁמְּׁשַּׁתְּח ֵֵרר ְּבֹּרֹאׁש ַַהר מּוְׁשָׁלָ ג‪ַַ .‬מ ְְת ִִחיל ָָק ָָטן‪ֲֲ ,‬א ָָבל הּוא‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁשֶׁלֶ ג‬ ‫ּדֹוֵחף עֹוד ֶֶא ֶֶבן ְוְ עֹוד‬ ‫ִִמ ְְתַּגְּלְ ֵּגּ ל‪ֶ ,‬נֶ ֱֱע ָָטף ְּבּ עֹוד ֶׁשֶׁלֶ ג‪ֵָּ ,‬גֵּדל ְוְ ָגָ ֵֵדל‪ֵ ,‬‬ ‫ּוַבּסֹוף ָָעלּול ְלְ ֵֵה ָָה ֵֵפְך ְלְ ַַמֹּפֶּלֶ ת ֲֲעָנָ ק!"‬ ‫ֶֶא ֶֶבן‪ַ ,‬‬ ‫ֶׁשִּׁמְּתַּגְּלְ ֶּגֶּלֶ ת‬ ‫ְ‬ ‫ְׁשָּׁפָּעה‬ ‫"ַה ָ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון‪ַ .‬‬ ‫"ַמ ְְד ִִהים‪ַַ ,‬א ֲֲה ְְרֶלֶ ה!" ָָק ָָרא ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ַ‬ ‫ּוְגְ ֵֵדָלָ ה ְלְ ֶֶמ ְְר ָָח ִִקים!"‬ ‫ַַהֻּדְּגְ ָָמאֹות ַַהָּיּ פֹות ִִה ְְמִׁשׁ יכּו‪...‬‬ ‫הּוָדה‪ָ" .‬לָ ׁשֹון ָָה ָָרע ִִהיא ְּכּ מֹו ִנִ יצֹוץ‬ ‫"ִלִ י ֵיֵ ׁש ַַמֶּׁשׁ הּו ַַא ֵֵחר‪ָָ ",‬ק ָָרא ְיְ ָ‬ ‫ֶׁשּׁנֹוֵפל ַַעל ֵֵעֶׂשׂ ב ָיָ ֵֵבׁש‪ַַ .‬הִּנּ יצֹוץ ַַע ְְצמֹו ָָק ָָטן ְוְ ִכִ ְְמ ַַעט ֹלא‬ ‫ֵ‬ ‫ָָק ָָטן‬ ‫רּוַח ְוְ ָָה ֵֵעֶׂשׂ ב ָיָ ֵֵבׁש‪ְּ -‬בּ תֹוְך ֶֶרַגַ ע ָָה ֵֵאׁש ְיְ כֹוָלָ ה‬ ‫ִנִ ְְר ֶֶאה‪ֲֲ .‬א ָָבל ִִאם ֵיֵ ׁש ַ‬ ‫ְלְ ִִה ְְתַּפֵּּׁשׁ ט ְלְ ָָמקֹום ַַא ֵֵחר ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי"‪...‬‬ ‫יֹוֵתר ְלְ ִִמיֶׁשׁ הּו ַַא ֵֵחר‪ .‬אֹותֹו‬ ‫ִִמ ְְת ַַחֵּזּ ק‪ַַ .‬א ַַחר ָּכּ ְך הּוא ִִמ ְְתַיַ ֵֵחס ָיָ ֶֶפה ֵ‬ ‫שורה ארוכה של אבני דמינו‬ ‫ִּבְּמקֹום ָלָ ִִריב‪ְ .‬וְ ָכָ ְך‪ִִ ,‬מיָּלּ ה‬ ‫ּוַמ ְְחִלִ יט ְלְ ַוַ ֵּתּ ר ְ‬ ‫רּוַח טֹוב ַ‬ ‫ֶיֶ ֶלֶ ד ְְמ ַַקֵּבּ ל ַַמַּצּ ב ַ‬ ‫'ּדֹוִמינֹו'! ַּגּ ם‬ ‫טֹוָבה ַַמ ְְמִׁשׁ יָכָ ה ָָהְלְ ָָאה ָוָ ָָהְלְ ָָאה‪ַּ .‬גּ ם ַלַ ּטֹוב ֵיֵ ׁש ִ‬ ‫ַַא ַַחת ָ‬ ‫"ַאָּתּ ה‬ ‫מּוֵאל‪ַ .‬‬ ‫ּדֹוִמינֹו‪ָָ ",‬א ַַמר ְׁשׁ ֵ‬ ‫ׁשּוָרה ֲֲא ֻֻרָּכּ ה ֶׁשׁ ל ַַא ְְבֵנֵ י ִ‬ ‫"ֶזֶ ה ְּכּ מֹו ָ‬ ‫טֹוָבה ְיְ כֹוָלָ ה ְלְ ִִה ְְתַּגְּלְ ֵּגּ ל ּוְלְ ָָה ִִביא ַַא ֲֲח ֶֶר ָיָה עֹוד ָוָ עֹוד טֹוב‪".‬‬ ‫ִִמיָּלּ ה ָ‬ ‫ּׁשּוָרה‪ַַ .‬רק‬ ‫ָּדַּח ְְפָּתּ ֶֶאת ָּכּ ל ַַה ָ‬ ‫ָּבֶּא ֶֶבן ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה‪ֲֲ .‬א ִִפיּלּו ֹלא ַ‬ ‫נֹוֵגֵ ַַע ַַרק ֶ‬ ‫ּבֹוֲח ִִרים‬ ‫"ְּכֶּׁשָׁאנּו ֲ‬ ‫ָ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון‪,‬‬ ‫ְּבִּרים טֹוב‪ִִ ",‬ה ְְמִׁשׁ יְך ָָה ַַרב ְ‬ ‫"ְּכֶּׁשָׁאנּו ְְמ ַַד ִ‬ ‫ָ‬ ‫נֹוֶפֶלֶ ת ַַעל ַַהְּׁשִׁנִ ָּיּ ה‪ַַ ,‬הְּׁשִׁנִ ָּיּ ה‬ ‫יָעה ְְק ַַטָּנּ ה‪ֲֲ .‬א ָָבל ָָה ֶֶא ֶֶבן ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה ֶ‬ ‫ְנְ ִגִ ָ‬ ‫ְּכֶּׁשָׁאנּו ָָדִנִ ים ֶֶאת ַַה ָָח ֵֵבר‬ ‫ָ‬ ‫ּדֹוֵחף ְלְ ַַדֵּבּ ר‪,‬‬ ‫ֵּיֶּצר ֵ‬ ‫ֶׁשַׁה ֶ‬ ‫ְּבָּמקֹום ַ‬ ‫ִלִ ְׁשּׁתֹוק ָ‬ ‫נֹוְפלֹות ָּכּ ל ָָה ֲֲא ָָבִנִ ים"‪...‬‬ ‫ַַעל ַַהְּׁשִׁלִ יִׁשׁ ית‪ְ ,‬וְ ָכָ ְך ָָהְלְ ָָאה‪ַַ -‬עד ֶׁשַּׁבּּסֹוף ְ‬ ‫ּובֹוֲח ִִרים ִלִ ְְראֹות ֶֶאת ַַהּטֹוב ‪ֲֲ -‬אַנַ ְְחנּו ִִמְׁשַּׁתְּּמִּׁשׁ ים‬ ‫ֲ‬ ‫ְלְ ַכַ ף ְזְ כּות‬ ‫ִּבְּמֻיֻ ָָחד‪.‬‬‫רּוֶצה ְ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ִִהִּבּ יט ַּבִּּכָּּתּ ה ְוְ ִנִ ְְר ָָאה ָָהָיָ ה ֶׁשׁ הּוא ְְמ ֶ‬ ‫ָָה ַַרב ְ‬ ‫ַּבּּצּוָרה ַַהְּנּ כֹוָנָ ה‪".‬‬‫ָ‬ ‫ֶׁשַׁהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ָנָ ַַתן ָלָ נּו‬ ‫ַּבֵּּכִּלִ ים ַ‬ ‫אֶתם ָּכּ אן‪ַַ :‬מִיִ ם‬ ‫"ִׂשׂ ימּו ֵלֵ ב‪ָָ ",‬א ַַמר‪ַּ" ,‬כָּּמּ ה ֻּדְּגְ ָָמאֹות ׁשֹונֹות ֲֲה ֵֵב ֶ‬ ‫רֹוֶצה ֶׁשָּׁכּ ל ֶֶא ָָחד‬ ‫ַּבֲּע ִִדינּות‪ְ" .‬וְ ַַעְכְ ָׁשׁ יו ֲֲאִנִ י ֶ‬ ‫ֵּסֶּפר ֲ‬ ‫הּוא ָָסַגַ ר ֶֶאת ַַה ֶ‬ ‫ֶׁשַּׁמְּפ ִִעיָלָ ה ִּבְּנְ ָיָ ן ָׁשֵׁלֵ ם‪,‬‬‫ְ‬ ‫ֶׁשִּׁמְּתַּפֵּּׁשׁ ט‪ַַ ,‬אְזְ ָָע ָָקה‬ ‫ְ‬ ‫יַח‬ ‫ַּפְּּזִּרים‪ֵֵ ,‬ר ַ‬ ‫ֶׁשִּׁמְּת ִ‬ ‫ְ‬ ‫ָּיִּמים ָָה ֵֵאֶּלּ ה‪ֹ .‬לא ַַקָּבָּלָ ה ֲֲעָנָ ִִקית ֶׁשׁ אּוַלַ י‬ ‫ִיִ ַּקּ ח ִִאּתֹו ַַקָּבָּלָ ה ְְק ַַטָּנּ ה ַלַ ִ‬ ‫דֹוִמינֹו ֶׁשַּׁמִּּפּ יל‬ ‫ֶׁשַּׁמְּדִלִ יק ֵֵאׁש ְוְ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ֶׁשִּׁמְּתַּגְּלְ ֵּגּ ל‪ִ ,‬נִ יצֹוץ‬ ‫ְ‬ ‫ַּכּּדּור ֶׁשֶׁלֶ ג‬ ‫ְּפִּרים‬ ‫ֶׁשְּׁמַּס ִ‬ ‫ַ‬ ‫ּוַמ ֲֲעִׂשׂ י‪ַ :‬לַ ְְחֹׁשׁב ֶֶרַגַ ע ִלִ ְְפֵנֵ י‬ ‫ָָקֶׁשׁ ה ְלְ ַַקֵּיּ ם‪ַַ .‬מֶּׁשׁ הּו ָָק ָָטן ַ‬ ‫ַּמֲּעֶׂשׂ ה‬ ‫ׁשּוָרה ְׁשֵׁלֵ ָָמה‪ֲֲ .‬א ָָבל ְלְ כּוָּלּ ם ֵיֵ ׁש ַַמֶּׁשׁ הּו ֶֶא ָָחד ְְמֻׁשָּׁתּ ף‪ַַ :‬ה ֲ‬ ‫ָ‬ ‫לֹוַמר ְּבָּכָ ל יֹום ִִמיָּלּ ה‬ ‫ַַמֶּׁשׁ הּו ַַעל ָָח ֵֵבר‪ַ .‬לַ ֲֲעֹצֹר ִִמיָּלּ ה ַַא ַַחת‪ .‬אֹו ַ‬ ‫ֶּׁשֶׁא ְְפָׁשׁ ר ָָהָיָ ה ְלְ ַַד ְְמֵיֵ ן‪".‬‬ ‫ְּבַּה ְְרֵּבּ ה ִִמַּמּ ה ֶ‬‫ּתֹוָצ ָָאה ְּגּ דֹוָלָ ה ַ‬ ‫ָָק ָָטן – ְוְ ַַה ָ‬ ‫יֹוֵתר‬ ‫ָּקָּטן ְּבּ ֵ‬ ‫ָּדָּבר ַַה ָ‬ ‫טֹוָבה ַַא ַַחת ְלְ ִִמיֶׁשׁ הּו‪ִּ .‬כּ י ִלִ ְְפ ָָע ִִמים ַּדְּוְ ָָקא ַַה ָ‬ ‫ָ‬ ‫ְּסֶּטְנְ ֶּדּ ר‪ָּ ,‬פָּנָ יו ָָק ְְרנּו ֵֵמ ִִה ְְת ַַרְּגּׁשּות‪.‬‬ ‫חֹוֵרי ַַה ֶ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ָיָ ָָצא ֵֵמ ֲֲא ֵ‬‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ֶׁשַּׁמְּת ִִחיל ִׁשּׁנּוי ָּגּ דֹול‪".‬‬ ‫ְ‬ ‫הּוא ֶזֶ ה‬ ‫ּבֹוְריֹו!‬ ‫ָּדָּבר ַַעל ְ‬ ‫"ֵה ַַבְנְ ֶּתּ ם ֶֶאת ַַה ָ‬ ‫ְׁשֵׁריֶכֶ ם ַּתְּלְ ִִמ ַיַדי!" ָָק ָָרא ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ֵ .‬‬‫"ַא ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ִׁשְׁמעֹון ַַהַּצִּּדּ יק‪ּ ,‬כּוָּלּ נּו ֹלא ִנִ ְׁשַּׁכּ ח‪.‬‬ ‫ֶֶאת ַַהִּׁשׁ יעּור ַַהְּמֻּיֻ ָָחד ֶׁשׁ ל ָָה ַַרב ְ‬ ‫ְּכֶּׁשָׁחִלִ יָלָ ה‬ ‫ָ‬ ‫ָּכּ ל ִּדּּבּור ֶׁשָּׁלּ נּו ֵֵאינֹו ְְס ָָתם ֶֶה ֶֶבל ֶּפּ ה‪ -‬הּוא ֹּכ ַַֹח ָּגּ דֹול‪.‬‬ ‫ֶׁשַׁהֶּפּ ה הּוא ְּכִּלִ י ָָקדֹוׁש‪ְ ,‬וְ ֶׁשָּׁכּ ל ֶֶא ָָחד‬ ‫ִנִ ְְתַּפֵּּלּ ל ִִמּתֹוְך ֲֲה ָָבָנָ ה ֲֲע ֻֻמָּקּ ה ַ‬ ‫ְּמַּק ְְט ֵֵרג ַַהָּגּ דֹול‬ ‫ּכֹוַח ַלַ ַ‬ ‫ְּבִּמיָּלּ ה ְְק ַַטָּנּ ה ֲֲעלּוִלִ ים ָלָ ֵֵתת ַ‬ ‫ְּבִּרים ַַרע‪ִ ,‬‬ ‫ְְמ ַַד ִ‬ ‫הֹוִציא ִִמֶּמּּנּו‪ָָ :‬חִלִ יָלָ ה ִּדּּבּור ֶׁשַּׁמִּּזּ יק‪,‬‬ ‫ֵֵמ ִִאָּתּ נּו ָיָ כֹול ִלִ ְְבחֹור ָָמה ְלְ ִ‬ ‫ֵּבַּע!"‬ ‫ַּמְּט ַ‬ ‫ִּנְּפָלָ א ֶׁשׁ ל ַַה ְ‬ ‫ְלְ ַַמ ְְעָלָ ה‪ַַ .‬אְך ִּתְּזְ ְּכּ רּו ֶֶאת ַַהַּצּ ד ַַהֵּׁשִׁנִ י ְוְ ַַה ְ‬ ‫יָפה אֹור‪.‬‬ ‫מֹוִס ָ‬ ‫טֹוָבה ֶׁשׁ ִ‬ ‫אֹו ִִמיָּלּ ה ָ‬ ‫אותו ילד מקבל מצב רוח טוב‬ ‫ּוְמ ִִחיָלָ ה‪,‬‬ ‫ַּכֲּאֶׁשׁ ר ּכּוָּלּ נּו ְְמ ַַב ְְקִׁשׁ ים ַַר ֲֲח ִִמים ְ‬ ‫ְּתּׁשּוָבה‪ֲ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫ֶׂשֶׂרת ְיְ ֵֵמי‬ ‫ּוַב ֲֲע ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ׁשֹוְמ ִִרים ַַעל‬ ‫"ְּכֶּׁשָׁאנּו ְ‬ ‫ָ‬ ‫הֹוִסיף‪:‬‬ ‫ְּבִּחּיּוְך ָָר ָָחב ְוְ ִ‬ ‫הּוא ִִהִּבּ יט ְּבּ כּוָּלּ ם ִ‬ ‫יֹוֵתר ֶׁשּׁנּוַכַ ל ָלָ ַַק ַַחת ִִאָּתּ נּו‪:‬‬ ‫אּוַלַ י זֹו ַַא ַַחת ַַהַּקָּּבּ לֹות ַַהָּיּ פֹות ְּבּ ֵ‬ ‫ַׁשְּׁבִּחים‬ ‫ְּמִּדים ְזְ כּות‪ְְ ,‬מ ִ‬ ‫ְּבִּרים ִִמיִּלּ ים טֹובֹות‪ְְ ,‬מַלַ ִ‬ ‫ְּכֶּׁשָׁאנּו ְְמ ַַד ִ‬ ‫ַַהָּלּׁשֹון‪ָ ,‬‬ ‫הֹוִסיף טֹוב‪ַַ ,‬א ֲֲה ָָבה‬ ‫ְּכֵּדי ְלְ ִ‬ ‫ִלִ ְׁשֹׁמֹר ַַעל ַַהֶּפּ ה ‪ּ -‬וְלְ ִִהְׁשַּׁתֵּּמּׁש ּבֹו ֵ‬ ‫ְּקַּטָּנּ ה ַַהֹּזּאת‬ ‫ּוַמ ְְרִּבּ ים ַַא ֲֲה ַַבת ִִחָּנּ ם‪ַּ -‬גּ ם ַַה ִִמיָּלּ ה ַַה ַ‬ ‫ֶֶאת ַַה ֲֲח ֵֵב ִִרים ַ‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל‪.‬‬ ‫ְּבַּעם ִיִ ָ‬ ‫ְוְ ָׁשׁ לֹום ַ‬ ‫טֹוָבה!"‬ ‫ֶׁשָּׁלּ נּו ְיְ כֹוָלָ ה ִלִ ְְפֹעֹל ְלְ ָ‬ ‫אֹוֵמר ַלַ ֲֲח ֵֵברֹו‬ ‫"ֶׁשֶׁא ָָחד ִִמֶּכּ ם ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫"ְּתַּארּו ְלְ ַַע ְְצ ְְמֶכֶ ם‪ִִ ",‬ה ְְמִׁשׁ יְך ָָה ַַרב‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫תּוָקה!‬ ‫תּוָקה ְְמ ָ‬ ‫ּוְמ ָ‬ ‫טֹוָבה ְ‬ ‫טֹוָבה ְוְ ָׁשָׁנָ ה ָ‬ ‫ְּג ַַּמר ֲֲח ִִת ָיָמה ָ‬ ‫ְּבֵּעיֵנֵ יֶכֶ ם זֹו ַַרק ִִמיָּלּ ה ַַא ַַחת‪ֲֲ .‬א ָָבל ַַה ָָח ֵֵבר‬ ‫טֹוָבה‪ .‬אּוַלַ י ֵ‬ ‫ִִמיָּלּ ה ָ‬ ‫‪23‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫היצר הרע יטען שחמד לצון‬ ‫אמרתי לה וכי אני גוי הרי גם אצלי‬ ‫שלא שיער שאנחנו טיפשים כל כך!‬ ‫זה עשרת ימי תשובה‬ ‫הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל‬ ‫הגאון רבי יהודה עדס שליט"א‬ ‫ּוְמ ַַק ְְט ְְרֵגֵ ינּו‬ ‫ְְסֹתֹם ִִּפּיֹות ַַמ ְְׂש ִִטיֵנֵ ינּו ְ‬ ‫אני אספר עובדא אחת‬ ‫מי הם "משטינינו‬ ‫שבדידי הוה עובדא‪ ,‬והייתי‬ ‫ומקטרגינו"? גילו לנו זאת‬ ‫משתומם על זה כחדא שעה‪.‬‬ ‫בגמרא‪ ,‬באמרם‪ :‬הוא שטן הוא‬ ‫היה בעשרת ימי תשובה‬ ‫יצר הרע הוא מלאך המוות‪.‬‬ ‫איזה ענין ציבורי ממדרגה‬ ‫יורד ומתעה‪ ,‬ואז הוא היצר‬ ‫ראשונה שנגע לישיבה‬ ‫הרע‪ ,‬עולה ומרגיז‪ ,‬ואז הוא‬ ‫שלנו ועוד ישיבות‪ ,‬והיינו‬ ‫השטן‪ .‬נוטל רשות מהקדוש‬ ‫מוכרחים את ההכרעה של‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫ברוך הוא ונוטל נשמה‪ ,‬ואז הוא‬ ‫מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‪,‬‬ ‫מלאך המות (בבא בתרא טז)‪.‬‬ ‫נסעתי לביתו נכנסתי ואף‬ ‫כמה מרגיז‪ ,‬כמה מקומם! כשהוא יורד ומתעה‪ ,‬הוא‬ ‫אחד לא היה בדרך‪ ,‬והגעתי לפרוזדור הצר וכבר ראיתי‬ ‫מתחזה כחבר הטוב ביותר‪ ,‬מפתה בחלקת לשונו‪ ,‬מסית‬ ‫אותו שהוא יושב ליד השולחן ולומד‪ ,‬אכן איך שאני‬ ‫ומדיח‪ ,‬ומבטיח הרים וגבעות‪ ,‬איזה "שכר עבירה" צפוי‬ ‫בא להיכנס לפתע הגיעה הרבנית לאה אויערבאך‬ ‫לנו (בבא בתרא נח)‪ .‬חטאנו‪ ,‬והתאכזבנו‪ .‬איזה מפח‬ ‫ע"ה אשת חבר להגאון הגדול רבי עזריאל שליט"א‬ ‫נפש‪ ,‬הבטחות סרק‪ .‬דמיונות‪ ,‬ותו לא‪ .‬והותיר אותנו‬ ‫ואמרה לי שלא שייך להיכנס לאבא בזמן של עשרת‬ ‫עם רגשות אשמה ונקיפות מצפון‪ ,‬ונעלם‪.‬‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬אמרתי לה וכי אני גוי הרי גם אצלי זה‬ ‫נעלם? לאן?! אה‪ ,‬עלה למרום‪ ,‬לקטרג עלינו!‬ ‫עשרת ימי תשובה‪ ,‬ובכל זאת יש כאן שאלה דחופה‬ ‫איזו חוצפה! הוא שהחטיא‪ ,‬הוא שהסית‪ ,‬הוא שהדיח‬ ‫שנוגעת לכמה וכמה ישיבות וצריך את הכרעתו‪ ,‬הרי‬ ‫‪ -‬והוא משטין ומקטרג ותובע עונש?!‬ ‫אני כבר כאן ואני נמצא ממש לידו‪ ,‬ויש לי אנן סהדי‬ ‫אבל הוא חורץ לשון נגדינו‪ .‬מצביע על סעיף מפורש‬ ‫שאם רבינו היה יודע שאני כאן היה אומר לי להיכנס‪,‬‬ ‫בשלחן ערוך‪" :‬בכל דבר שלוחו של אדם כמותו‪ ,‬חוץ‬ ‫ואעפ"כ היא אמרה אמנם יש כאן בעיה גדולה וצריך‬ ‫מלדבר עבירה‪ .‬דקיימא לן‪ ,‬אין שליח לדבר עבירה"‬ ‫לדעת מה לעשות‪ ,‬אבל בכל זאת אין מציאות להיכנס‬ ‫(חשן משפט קפב)‪ .‬וכתב הסמ"ע‪ :‬שדברי הרב ודברי‬ ‫אל האבא ולהפסיק אותו מלימוד אפילו לשתי דקות‬ ‫התלמיד‪ ,‬דברי מי שומעין ‪ -‬כמו שאמרו בגמרא (סנהדרין‬ ‫בעשרת ימי תשובה‪.‬‬ ‫כט ) שכך יכול היה הנחש הקדמוני לטעון‪ ,‬ולהיפטר‬ ‫מעונש ‪ -‬ויכול המשלח לומר‪" :‬סברתי שלא ישמע לי‬ ‫כשחזרתי לביתי חשבתי לעצמי‬ ‫לעשותו"‪...‬‬ ‫וחשוב לי להדגיש שהקשר והידידות שכבר היה לי‬ ‫באותו הזמן עם רבי עזריאל שליט"א זה ממש כמו‬ ‫אתם שומעים?! היצר הרע יטען שחמד לצון‪ ,‬ותו לא!‬ ‫אחים‪ ,‬ואעפ"כ היה לה את הכח לא לתת לי להיכנס‬ ‫שלא עלתה בדעתו שנשמע בקולו ונעבור עבירה! שלא‬ ‫כיון שההבנה שלה היתה כל כך ברורה שבעשרת ימי‬ ‫שיער שאנחנו טיפשים כל כך!‬ ‫תשובה אין מושג לבטל את האבא מלימוד אפילו‬ ‫הוא עצמו מופתע שצייתנו לו‪ .‬ומתקומם‪ ,‬ועולה להלשין‪...‬‬ ‫לשתי דקות‪ .‬כשחזרתי לביתי חשבתי לעצמי קבלתי‬ ‫ובקולו ‪ -‬נשמע?!‪...‬‬ ‫כאן שיעור מה זה עשרת ימי תשובה שאסור להפסיק‬ ‫הלא מכל המדרגות ראוי שנפילו‪ ,‬עד מעמקי התהום!‬ ‫ללמוד אפילו דקה אחת‪ .‬צריכים לדעת שהנקודה של‬ ‫רבינו זי"ע היא שהוא למד ולמד ולמד‪.‬‬ ‫(מתוך 'והגדת' אלול ראש השנה)‬ ‫(דברי הספד על מרן‪ ,‬מתוך ריש"א דגלותא)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫יום הכיפורים תשפ''ז‬ ‫‪24‬‬