gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עטרת צבי · Ateres Tzvi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: עטרת צבי · Ateres Tzvi

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

עטרת צבי · Ateres Tzvi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫יום הכיפורים תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫"יום תשובה ויום כפרה"‬ ‫"‬ ‫הסכימו ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה ומשה בוכה‬ ‫כתב הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב ה"ו‪-‬ז)‪ :‬אע"פ שהתשובה‬ ‫לקראתם עד שעלתה בכיתם לפני הקב"ה‪ ,‬באותה שעה‬ ‫והצעקה יפה לעולם‪ ,‬בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום‬ ‫נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וקבל אותם בתשובה ובשרה אותם‬ ‫הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד‪ ,‬שנאמר "דרשו ה'‬ ‫רוח הקדש בשורה טובה מלפניו‪ ,‬אמר להם בני נשבעתי בכסא‬ ‫בהמצאו"‪ ,‬במה דברים אמורים ביחיד‪ ,‬אבל צבור כל זמן‬ ‫הכבוד שלי שתהא לכם בכיה זו בכית שמחה ויהא לכם יום‬ ‫שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר "כה'‬ ‫כפרה וסליחה לכם ולבני בניכם עד סוף כל הדורות‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ונראה‬ ‫אלוקינו בכל קראנו אליו"‪ ,‬יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל‬ ‫מדברי המדרש שעניינו של יוה"כ נקבע בעת שעמדו בהר סיני‪.‬‬ ‫ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל‪ ,‬לפיכך חייבים‬ ‫הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים‪ ,‬ומצות וידוי יום‬ ‫ואילו במדרש רבה (בראשית ג‪ ,‬ח) איתא‪" :‬ויהי ערב" אלו‬ ‫הכפורים שיתחיל מערב היום קודם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומשמעות דברי‬ ‫מעשיהן של רשעים‪" ,‬ויהי בקר" אלו מעשיהן של צדיקים‪" ,‬יום‬ ‫הרמב"ם היא שיוה"כ מישך שייך לכל העשי"ת והוא מהוה את‬ ‫אחד" שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יום הכפורים‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫הקץ והסוף‪ ,‬דהיינו שההתכלית של כל עשי"ת באה לידי גמר‬ ‫ולכאורה מבואר בזה שיוה"כ כבר מתחילת בריאת העולם‬ ‫ביוה"כ‪.‬‬ ‫נברא‪.‬‬ ‫והנה עוד כתב הרמב"ם בפ"א מהל' תשובה (ה"ג) וז"ל‪ :‬בזמן‬ ‫אכן י"ל שכאן הוא המקור לשני עניני יוה"כ הנ"ל‪ ,‬שכבר‬ ‫הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא‬ ‫מתחילת בריאת העולם נברא יוה"כ כ"מכפר"‪ ,‬ובתשובה‬ ‫תשובה‪ ,‬התשובה מכפרת על כל העבירות‪ ,‬אפילו רשע כל ימיו‬ ‫שעשו כל"י על חטא העגל זכו ליום הכיפורים שיהיה יום של‬ ‫ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו‪,‬‬ ‫בכיית שמחה‪ ,‬יום תשובה סליחה וכפרה‪.‬‬ ‫שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו"‪ ,‬ועצמו‬ ‫של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר "כי ביום הזה יכפר‬ ‫חטאי המדות וחטאי המעשה‬ ‫עליכם"‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ויש לעיין מדוע חילק הרמב"ם את מעלות‬ ‫ובאמת התשובה והכפרה שני ענינים הם‪ ,‬וכמו שמצאנו ששתי‬ ‫היוה"כ לשנים‪ ,‬בפ"א ובפ"ב‪.‬‬ ‫ברכות נתקנו עליהם‪" ,‬השבינו אבינו"‪ ,‬ו"סלח לנו"‪ ,‬וביאור‬ ‫הדברים הוא כך‪ :‬בענין התשובה כתב בספר בית אלקים‬ ‫אלא שבאמת שני ענינים שונים הם‪ ,‬בפ"א הרמב"ם מיירי‬ ‫להמבי"ט שהוא השיבה מריחוק החטא‪ ,‬שכן חטא מלבד היותו‬ ‫בעניני ה"מכפרים"‪ ,‬והביא שיוה"כ הוא "מכפר" כמו ששעיר‬ ‫בגדר מרידה במלך ומציאות של קלקול בעולם שמתחייב בעונש‬ ‫המשתלח הוי "מכפר" וקרבנות מכפרים‪ ,‬כמו"כ עיצומו של יום‬ ‫ע''ז‪ ,‬הרי יש בו גם הענין של ריחוק‪ ,‬שהחטא מרחק את האדם‬ ‫הכיפורים הוי "מכפר"‪ ,‬אכן בפ"ב מיירי הרמב"ם בעניני תשובה‬ ‫שביסודו נברא להיות קרוב לה'‪ ,‬כמו שאמר דוד המלך "ואני‬ ‫וקבלת התשובה ע"י הקב"ה‪ ,‬ובזה כותב הרמב"ם שיוה"כ הוא‬ ‫קרבת אלקים לי טוב"‪ ,‬שזהו הטוב האמיתי‪ .‬וכך מבואר בדברי‬ ‫"קץ" לעשי"ת‪ ,‬שהם ימי תשובה וזמן שהקב"ה קרוב‪ ,‬וביוה"כ‬ ‫הרמב"ם בהלכות תשובה (ז‪ ,‬ו) שכתב‪ :‬גדולה תשובה‬ ‫זהו הזמן המסוגל ביותר להשלמת ענין התשובה‪.‬‬ ‫שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר "שובה ישראל עד ה'‬ ‫אלוקיך" ונאמר "ולא שבתם עדי נאם ה'"‪ ,‬ונאמר "אם תשוב‬ ‫ובאמת ישנם שני מקורות על ענין מהותו של יוה"כ‪ ,‬וכפשי"ת‪.‬‬ ‫ישראל נאם ה' אלי תשוב" כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק‪,‬‬ ‫התשובה מקרבת את הרחוקים‪ ,‬אמש היה זה שנאוי לפני‬ ‫בילקוט שמעוני (שמות לב) איתא‪ :‬ארבעים יום שעלה משה‬ ‫המקום משוקץ ומרוחק ותועבה‪ ,‬והיום הוא אהוב ונחמד קרוב‬ ‫למרום להביא תורה לישראל היו ישראל נוהגין כל אותן הימים‬ ‫וידיד‪ ,‬וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה‬ ‫צום ותענית‪ ,‬ויום אחרון שבכולן גזרו תענית ולנו בתענית‪ ,‬למחר‬ ‫אכן יש בזה עוד ענין שהוידוי הוי "מכפר"‪ ,‬שכן מצינו בוידוי של‬ ‫מקרב את השבים‪ ,‬בין יחיד בין רבים‪ ,‬שנאמר "והיה במקום‬ ‫הכהן הגדול שהוא וידוי על אחרים‪ ,‬וכן וידוי נוסף גם כאשר עומד‬ ‫אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בתשובתו‪ ,‬וכמה וידויים זה אחר זה‪ ,‬וע"כ שיש בוידוי ענין של‬ ‫מכפר בפנ"ע‪ ,‬וא"ש בזה מש"כ הרמב"ם‪ ,‬והוא מהגמ' ביומא‪,‬‬ ‫והיסוד בזה הוא שקירבת ה' היא ה"הוי דומה לו במדותיו"‪ ,‬וכמה‬ ‫שעיקר הוידוי דיוה"כ הוא "אבל אנחנו חטאנו"‪ ,‬ולכאורה צ"ב‬ ‫שאדם יותר רחוק ממדותיו הטובות של הבורא הרי הוא מרוחק‬ ‫שהרי חסר בזה הקבלה ועזיבת החטא‪ ,‬אלא הביאור הוא שכאן‬ ‫מהבורא עצמו‪ ,‬וכאשר האדם מסגל לעצמו מדות טובות והם‬ ‫מיירי לאחר התשובה‪ ,‬ולעניין ה"כפרה" שבוידוי לזה מהני ע"י‬ ‫נעשות קנין בנפשו‪ ,‬הרי הוא קרוב אליו‪.‬‬ ‫הודאה בחטא בלבד‪ ,‬וכן בוידוי שעל הקרבן כתב הרמב"ם‬ ‫שאומר "חטאתי ועשיתי תשובה וזה כפרתי"‪ ,‬ששם ג"כ מיירי‬ ‫אמנם גם אם יזכה האדם לשוב מהריחוק שנגרם ע''י החטאים‪,‬‬ ‫אחר התשובה אלא שזהו וידוי בשעת סמיכה שהוא מדין‬ ‫עדיין עצם החטא הוא מציאות המבדילה שמחייבת עונש וצריך‬ ‫"מכפר"‪.‬‬ ‫ע"ז כפרה‪ ,‬ואלו הם שני הענינים "תשובה" ו"כפרה"‪ ,‬וביארנו‬ ‫שביוה"כ עצמו יש את שני הענינים שהוא "מכפר" וזמן‬ ‫וזה הוא מש''כ הרמב"ם בריש פ"א וז''ל‪ :‬כל מצות שבתורה בין‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין‬ ‫בשגגה‪ ,‬כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני‬ ‫ושני הענינים האלו יכולים להיות זה בלא זה‪ ,‬ויתכן שאדם‬ ‫האל ברוך הוא‪ ,‬שנאמר "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את‬ ‫מתכפר מחטאיו אבל עדיין אינו קרוב ואין תשובתו שלימה‬ ‫חטאתם אשר עשו"‪ ,‬זה וידוי דברים‪ ,‬וידוי זה מצות עשה וכו'‬ ‫להחזירו למקום שנתרחק ממנו‪ ,‬וכן יתכן להיפך שאדם ע"י‬ ‫ע''כ‪ ,‬והיינו שכאן מדבר הרמב''ם מהווידוי שהוא "מכפר" ולכן‬ ‫התשובה כבר זכה להיות קרוב אכן עדיין יש עליו חטאים‪ ,‬אמנם‬ ‫כתב בלשון זה "כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב‬ ‫בודאי יש גם בחטא עצמו כדי להבדילו מהקב"ה כמו שנאמר‬ ‫להתודות"‪ ,‬ואילו בריש פ"ב‪ ,‬שם כתב את עצם ענין התשובה‬ ‫"עונתיכם היו מבדילים"‪ ,‬אבל מ"מ הם שני סוגי הבדלה‪ ,‬החטא‬ ‫והווידוי שהוא חלק מהתשובה‪ ,‬לכן כתב "ומה היא התשובה‬ ‫עצמו הוא מחיצה המבדלת בין האדם לבורא ית'‪ ,‬אכן ע''י חטאי‬ ‫הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא‬ ‫המדות רעות של האדם הוא מתרחק מהבורא והוא בבחינת‬ ‫יעשהו עוד שנאמר וכו'‪ ,‬וכן יתנחם על שעבר שנאמר וכו' וצריך‬ ‫רחוק שעומד במקום מרוחק‪.‬‬ ‫להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו"‪.‬‬ ‫נתבונן בדברי הרמב"ם שם בהלכות תשובה (ז‪ ,‬ג)‪ :‬אל תאמר‬ ‫עבודת תיקון המידות‬ ‫שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל‬ ‫כשנבוא לתרגם את הדברים למעשה הרי שאנו נתקלים‬ ‫וגניבה‪ ,‬אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש‬ ‫בבעיה‪ ,‬שכן אנו סבורים שהדברים כלל לא נוגעים אלינו‪ ,‬אין לנו‬ ‫בדעות רעות שיש לו‪ ,‬ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה‬ ‫"חטאי מעשה" ואנו זכים וישרים במדותינו‪ ,‬וא''כ אנו קרובים‬ ‫ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא‬ ‫לבורא ית'‪ ,‬אבל מי שיהיה כנה עם עצמו ולא ירצה לרמות את‬ ‫בהן‪ ,‬מן הכל צריך לחזור בתשובה‪ ,‬ואלו העונות קשים מאותן‬ ‫עצמו יוכל בקל להבחין שאין הדברים כך‪ ,‬איננו קרובים לבורא‬ ‫שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש‬ ‫כפי שצריך להיות‪ ,‬וצריך לבדוק היטב הן במעשים והן במדות‪,‬‬ ‫מהם וכן הוא אומר "יעזוב רשע וגו'"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫במעשים יש לבדוק היטב אם אין בהם גניבה וגזל‪ ,‬האם איננו‬ ‫הרמב"ם מדבר כאן על שני סוגי חטאים והם הם הדברים‬ ‫משתמשים בהיתרים מפוקפקים‪ ,‬והריחוק מחמת המידות זה‬ ‫שאמרנו‪" ,‬חטאי המעשה" אמנם הם חטאים גדולים הם‬ ‫דבר קשה ביותר לתיקון‪ ,‬לרכוש מידת הכרת הטוב שיהיה אדם‬ ‫וצריכים כפרה מרובה‪ ,‬והם מחיצה המבדלת בין האדם לבורא‪,‬‬ ‫מכיר טובה על כל מה שמגיע אליו זו עבודה קשה שבעבודת‬ ‫אבל החטאים מהסוג השני שהם "חטאי המדות רעות"‬ ‫התשובה‪ ,‬כי אדם בטבעו לא מכיר טובה‪ ,‬אדם סבור שהכל‬ ‫מרחיקים ריחוק מהותי‪ ,‬ריחוק מקום‪ ,‬ועל שניהם צריך לחזור‬ ‫מגיע לו ומה שנמנע ממנו זה פשע שגוזלים ממנו את אשר מגיע‬ ‫בתשובה לשבור את מחיצת הברזל ולהינקות מלכלוכי‬ ‫לו‪ ,‬למה מגיע לו זו אכן שאלה אבל ככה זה! הכל שלו! ולכן אין‬ ‫החטאים‪ ,‬ולהיות קרוב לבורא‪ ,‬ויוה"כ מסוגל לשני הענינים‬ ‫לו מה להכיר טובה‪.‬‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫ולכאורה היה קשה לי הרי "האלוקים עשה את האדם ישר"‬ ‫ו"בצלם אלקים ברא אותו" היינו במדותיו‪ ,‬וצ''ל שזה נובע‬ ‫תשובה וכפרה בוידוי‬ ‫מחטא אדם הראשון שחז''ל אומרים שכפר בטובה שנאמר‬ ‫ענין מרכזי בעבודת יוה"כ הוא הווידויים‪ ,‬וכפי הנראה יש בענין‬ ‫"האשה אשר נתת עמדי"‪ ,‬כל העולם עמד לרשותו של אדם‬ ‫הודוי את שני הענינים שישנם ביוה''כ‪ ,‬התשובה והכפרה‪ ,‬ענין‬ ‫ובשביל דבר אחד שניזוק מהאשה כבר רוטן כנגד הקב''ה‪.‬‬ ‫התשובה שבוידוי הוא מש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"ב‪ :‬ומה היא‬ ‫התשובה‪ ,‬הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור‬ ‫עד שבא אברהם ואמר ואנכי עפר ואפר ויסד את מדת החסד‬ ‫בלבו שלא יעשהו עוד‪ ,‬שנאמר "יעזוב רשע דרכו וגו'"‪ ,‬וכן‬ ‫והחזיר לעולם את מידת הכרת הטובה‪ ,‬ועלינו לדבוק במידותיו‬ ‫יתנחם על שעבר שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי"‪ ,‬ויעיד עליו‬ ‫של אברהם אבינו ולהחזיק בבריתו‪.‬‬ ‫יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר "ולא נאמר‬ ‫עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'"‪ ,‬וצריך להתודות בשפתיו ולומר‬ ‫(נמסר בעשי"ת תשס"ט)‬ ‫עניינות אלו שגמר בלבו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומבואר שהענין שצריך להוציא‬ ‫בשפתיו הוא כדי שלא יהיה בכלל דברים שבלב‪ ,‬אכן ברור‬ ‫ששפתים בלבד לא מהני שכן צריך את עצם ה"גמר בלבו"‪,‬‬ ‫ועכ''פ נמצא שהוידוי הוא מעצם התשובה‪.‬‬