עטרת צבי · Ateres Tzvi — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

יום הכיפורים תשפ"ז בס"ד
"יום תשובה ויום כפרה"
"
הסכימו ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה ומשה בוכה כתב הרמב"ם בהל' תשובה (פ"ב ה"ו-ז) :אע"פ שהתשובה
לקראתם עד שעלתה בכיתם לפני הקב"ה ,באותה שעה והצעקה יפה לעולם ,בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום
נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וקבל אותם בתשובה ובשרה אותם הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד ,שנאמר "דרשו ה'
רוח הקדש בשורה טובה מלפניו ,אמר להם בני נשבעתי בכסא בהמצאו" ,במה דברים אמורים ביחיד ,אבל צבור כל זמן
הכבוד שלי שתהא לכם בכיה זו בכית שמחה ויהא לכם יום שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר "כה'
כפרה וסליחה לכם ולבני בניכם עד סוף כל הדורות ,ע"כ ,ונראה אלוקינו בכל קראנו אליו" ,יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל
מדברי המדרש שעניינו של יוה"כ נקבע בעת שעמדו בהר סיני. ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל ,לפיכך חייבים
הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים ,ומצות וידוי יום
ואילו במדרש רבה (בראשית ג ,ח) איתא" :ויהי ערב" אלו
הכפורים שיתחיל מערב היום קודם ,עכ"ל ,ומשמעות דברי
מעשיהן של רשעים" ,ויהי בקר" אלו מעשיהן של צדיקים" ,יום הרמב"ם היא שיוה"כ מישך שייך לכל העשי"ת והוא מהוה את
אחד" שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יום הכפורים ,ע"כ, הקץ והסוף ,דהיינו שההתכלית של כל עשי"ת באה לידי גמר
ולכאורה מבואר בזה שיוה"כ כבר מתחילת בריאת העולם ביוה"כ.
נברא.
והנה עוד כתב הרמב"ם בפ"א מהל' תשובה (ה"ג) וז"ל :בזמן
אכן י"ל שכאן הוא המקור לשני עניני יוה"כ הנ"ל ,שכבר הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא
מתחילת בריאת העולם נברא יוה"כ כ"מכפר" ,ובתשובה תשובה ,התשובה מכפרת על כל העבירות ,אפילו רשע כל ימיו
שעשו כל"י על חטא העגל זכו ליום הכיפורים שיהיה יום של ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו,
בכיית שמחה ,יום תשובה סליחה וכפרה. שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" ,ועצמו
של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר "כי ביום הזה יכפר
חטאי המדות וחטאי המעשה עליכם" ,עכ"ל ,ויש לעיין מדוע חילק הרמב"ם את מעלות
ובאמת התשובה והכפרה שני ענינים הם ,וכמו שמצאנו ששתי
היוה"כ לשנים ,בפ"א ובפ"ב.
ברכות נתקנו עליהם" ,השבינו אבינו" ,ו"סלח לנו" ,וביאור
הדברים הוא כך :בענין התשובה כתב בספר בית אלקים אלא שבאמת שני ענינים שונים הם ,בפ"א הרמב"ם מיירי
להמבי"ט שהוא השיבה מריחוק החטא ,שכן חטא מלבד היותו בעניני ה"מכפרים" ,והביא שיוה"כ הוא "מכפר" כמו ששעיר
בגדר מרידה במלך ומציאות של קלקול בעולם שמתחייב בעונש המשתלח הוי "מכפר" וקרבנות מכפרים ,כמו"כ עיצומו של יום
ע''ז ,הרי יש בו גם הענין של ריחוק ,שהחטא מרחק את האדם הכיפורים הוי "מכפר" ,אכן בפ"ב מיירי הרמב"ם בעניני תשובה
שביסודו נברא להיות קרוב לה' ,כמו שאמר דוד המלך "ואני וקבלת התשובה ע"י הקב"ה ,ובזה כותב הרמב"ם שיוה"כ הוא
קרבת אלקים לי טוב" ,שזהו הטוב האמיתי .וכך מבואר בדברי "קץ" לעשי"ת ,שהם ימי תשובה וזמן שהקב"ה קרוב ,וביוה"כ
הרמב"ם בהלכות תשובה (ז ,ו) שכתב :גדולה תשובה זהו הזמן המסוגל ביותר להשלמת ענין התשובה.
שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר "שובה ישראל עד ה'
אלוקיך" ונאמר "ולא שבתם עדי נאם ה'" ,ונאמר "אם תשוב ובאמת ישנם שני מקורות על ענין מהותו של יוה"כ ,וכפשי"ת.
ישראל נאם ה' אלי תשוב" כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק,
התשובה מקרבת את הרחוקים ,אמש היה זה שנאוי לפני בילקוט שמעוני (שמות לב) איתא :ארבעים יום שעלה משה
המקום משוקץ ומרוחק ותועבה ,והיום הוא אהוב ונחמד קרוב למרום להביא תורה לישראל היו ישראל נוהגין כל אותן הימים
וידיד ,וכן אתה מוצא שבלשון שהקב"ה מרחיק החוטאים בה צום ותענית ,ויום אחרון שבכולן גזרו תענית ולנו בתענית ,למחר
אכן יש בזה עוד ענין שהוידוי הוי "מכפר" ,שכן מצינו בוידוי של מקרב את השבים ,בין יחיד בין רבים ,שנאמר "והיה במקום
הכהן הגדול שהוא וידוי על אחרים ,וכן וידוי נוסף גם כאשר עומד אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" ,עכ"ל.
בתשובתו ,וכמה וידויים זה אחר זה ,וע"כ שיש בוידוי ענין של
מכפר בפנ"ע ,וא"ש בזה מש"כ הרמב"ם ,והוא מהגמ' ביומא, והיסוד בזה הוא שקירבת ה' היא ה"הוי דומה לו במדותיו" ,וכמה
שעיקר הוידוי דיוה"כ הוא "אבל אנחנו חטאנו" ,ולכאורה צ"ב שאדם יותר רחוק ממדותיו הטובות של הבורא הרי הוא מרוחק
שהרי חסר בזה הקבלה ועזיבת החטא ,אלא הביאור הוא שכאן מהבורא עצמו ,וכאשר האדם מסגל לעצמו מדות טובות והם
מיירי לאחר התשובה ,ולעניין ה"כפרה" שבוידוי לזה מהני ע"י נעשות קנין בנפשו ,הרי הוא קרוב אליו.
הודאה בחטא בלבד ,וכן בוידוי שעל הקרבן כתב הרמב"ם
שאומר "חטאתי ועשיתי תשובה וזה כפרתי" ,ששם ג"כ מיירי אמנם גם אם יזכה האדם לשוב מהריחוק שנגרם ע''י החטאים,
אחר התשובה אלא שזהו וידוי בשעת סמיכה שהוא מדין עדיין עצם החטא הוא מציאות המבדילה שמחייבת עונש וצריך
"מכפר". ע"ז כפרה ,ואלו הם שני הענינים "תשובה" ו"כפרה" ,וביארנו
שביוה"כ עצמו יש את שני הענינים שהוא "מכפר" וזמן
וזה הוא מש''כ הרמב"ם בריש פ"א וז''ל :כל מצות שבתורה בין תשובה.
עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין
בשגגה ,כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני ושני הענינים האלו יכולים להיות זה בלא זה ,ויתכן שאדם
האל ברוך הוא ,שנאמר "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את מתכפר מחטאיו אבל עדיין אינו קרוב ואין תשובתו שלימה
חטאתם אשר עשו" ,זה וידוי דברים ,וידוי זה מצות עשה וכו' להחזירו למקום שנתרחק ממנו ,וכן יתכן להיפך שאדם ע"י
ע''כ ,והיינו שכאן מדבר הרמב''ם מהווידוי שהוא "מכפר" ולכן התשובה כבר זכה להיות קרוב אכן עדיין יש עליו חטאים ,אמנם
כתב בלשון זה "כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב בודאי יש גם בחטא עצמו כדי להבדילו מהקב"ה כמו שנאמר
להתודות" ,ואילו בריש פ"ב ,שם כתב את עצם ענין התשובה "עונתיכם היו מבדילים" ,אבל מ"מ הם שני סוגי הבדלה ,החטא
והווידוי שהוא חלק מהתשובה ,לכן כתב "ומה היא התשובה עצמו הוא מחיצה המבדלת בין האדם לבורא ית' ,אכן ע''י חטאי
הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא המדות רעות של האדם הוא מתרחק מהבורא והוא בבחינת
יעשהו עוד שנאמר וכו' ,וכן יתנחם על שעבר שנאמר וכו' וצריך רחוק שעומד במקום מרוחק.
להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו".
נתבונן בדברי הרמב"ם שם בהלכות תשובה (ז ,ג) :אל תאמר
עבודת תיקון המידות שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל
כשנבוא לתרגם את הדברים למעשה הרי שאנו נתקלים וגניבה ,אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש
בבעיה ,שכן אנו סבורים שהדברים כלל לא נוגעים אלינו ,אין לנו בדעות רעות שיש לו ,ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה
"חטאי מעשה" ואנו זכים וישרים במדותינו ,וא''כ אנו קרובים ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא
לבורא ית' ,אבל מי שיהיה כנה עם עצמו ולא ירצה לרמות את בהן ,מן הכל צריך לחזור בתשובה ,ואלו העונות קשים מאותן
עצמו יוכל בקל להבחין שאין הדברים כך ,איננו קרובים לבורא שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש
כפי שצריך להיות ,וצריך לבדוק היטב הן במעשים והן במדות, מהם וכן הוא אומר "יעזוב רשע וגו'" ,עכ"ל.
במעשים יש לבדוק היטב אם אין בהם גניבה וגזל ,האם איננו
הרמב"ם מדבר כאן על שני סוגי חטאים והם הם הדברים
משתמשים בהיתרים מפוקפקים ,והריחוק מחמת המידות זה
שאמרנו" ,חטאי המעשה" אמנם הם חטאים גדולים הם
דבר קשה ביותר לתיקון ,לרכוש מידת הכרת הטוב שיהיה אדם
וצריכים כפרה מרובה ,והם מחיצה המבדלת בין האדם לבורא,
מכיר טובה על כל מה שמגיע אליו זו עבודה קשה שבעבודת
אבל החטאים מהסוג השני שהם "חטאי המדות רעות"
התשובה ,כי אדם בטבעו לא מכיר טובה ,אדם סבור שהכל
מרחיקים ריחוק מהותי ,ריחוק מקום ,ועל שניהם צריך לחזור
מגיע לו ומה שנמנע ממנו זה פשע שגוזלים ממנו את אשר מגיע
בתשובה לשבור את מחיצת הברזל ולהינקות מלכלוכי
לו ,למה מגיע לו זו אכן שאלה אבל ככה זה! הכל שלו! ולכן אין
החטאים ,ולהיות קרוב לבורא ,ויוה"כ מסוגל לשני הענינים
לו מה להכיר טובה.
הללו.
ולכאורה היה קשה לי הרי "האלוקים עשה את האדם ישר"
ו"בצלם אלקים ברא אותו" היינו במדותיו ,וצ''ל שזה נובע תשובה וכפרה בוידוי
מחטא אדם הראשון שחז''ל אומרים שכפר בטובה שנאמר ענין מרכזי בעבודת יוה"כ הוא הווידויים ,וכפי הנראה יש בענין
"האשה אשר נתת עמדי" ,כל העולם עמד לרשותו של אדם הודוי את שני הענינים שישנם ביוה''כ ,התשובה והכפרה ,ענין
ובשביל דבר אחד שניזוק מהאשה כבר רוטן כנגד הקב''ה. התשובה שבוידוי הוא מש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"ב :ומה היא
התשובה ,הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור
עד שבא אברהם ואמר ואנכי עפר ואפר ויסד את מדת החסד בלבו שלא יעשהו עוד ,שנאמר "יעזוב רשע דרכו וגו'" ,וכן
והחזיר לעולם את מידת הכרת הטובה ,ועלינו לדבוק במידותיו יתנחם על שעבר שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי" ,ויעיד עליו
של אברהם אבינו ולהחזיק בבריתו. יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר "ולא נאמר
עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'" ,וצריך להתודות בשפתיו ולומר
(נמסר בעשי"ת תשס"ט) עניינות אלו שגמר בלבו ,עכ"ל ,ומבואר שהענין שצריך להוציא
בשפתיו הוא כדי שלא יהיה בכלל דברים שבלב ,אכן ברור
ששפתים בלבד לא מהני שכן צריך את עצם ה"גמר בלבו",
ועכ''פ נמצא שהוידוי הוא מעצם התשובה.
