gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫•מן הפרשה‬ ‫מאורות השבת‬ ‫•מן המדרש‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫•הלכה‬ ‫מתקבלות‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•ימי הרחמים‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫•זכרון לצדיקים‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫האזינו ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 231‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫כי ביום הזה יכפר עליכם‬ ‫"ַה ּּצּוּר �ָָּת ִִמים � ָָּפ ֳֳעלֹוֹ ִִּכ� י ָכָ ל ְְּד� ָָרָכָ יו ִִמ � ְְׁש � ָָּפט ֵֵאל ֱֱאמּוָּנָ ה ְוְ ֵֵאין‬ ‫ַ‬ ‫משל לבן מלך שסרח על אביו‪ ,‬והיה אחד הממונים מלשין עליו תמיד‪ ,‬פעם‬ ‫ָָעֶוֶ ל ַצַ ִּד�ִ יק ְוְ ָיָ � ָָׁשר הּוּא" (דברים לב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫נסע המלשין מחוץ לעיר‪ ,‬מיד רץ הוא אל אביו ובכה לפניו שמתחרט הוא‬ ‫וחפץ לשוב אליו באמת‪ ,‬ויותר לא ישוב לסורו‪ ,‬ועל אתר נכמרו רחמי האב‬ ‫עליו וקיבל אותו חזרה‪ .‬כך גם ביום הכפורים אין לשטן רשות להשטין וכל‬ ‫מן הפרשה‬ ‫'היו שני תלמידי חכמים שבחייהם לא נפרדו עד שנפטר‬ ‫(הרה״ק רבי ש״ש מניקלשבורג זיע״א)‬ ‫הרוצה יכול לבוא אל המלך‪.‬‬ ‫אחד מהם‪ ,‬ולא זכה להספד כראוי‪ ,‬מפני שבאותו היום‬ ‫מת בן שר העיר וסוגרו דלתים בשוק ונתעסקו הכל‬ ‫השלכותיה של סטיה קלה בחינוך הבנים‬ ‫באותו רשע ִִמ � ַַּפ ַַחד אביו‪ ,‬וכשראה חבירו חרה לו עד‬ ‫על הנעשה עמו והתאונן על המצב הרוחני‬ ‫"ִׁש� ִ ֵֵחת לֹוֹ ֹל ֹא ָ �ָּבָנָ יו מּו ָָּמם ּדֹּוֹ ר ִִע �ֵֵּק ׁׁש ּו ְְּפ ַַתְלְ �ֹּתֹל"‬ ‫(דברים‬ ‫מות‪ ,‬וישאר נבוך‪ .‬עד שאמרו לו אל תתמה על יוצרך‪ ,‬דע‬ ‫השפל שהוא נתון בו‪ ,‬ותפס בלשון ערומים ׳על‬ ‫לב‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫שהוא עשה חטא קטן ושלמו לו הכל במותו בעולם הזה‬ ‫עצמי ברור לי מצבי ומעמדי‪ ,‬כמו כן על אודות‬ ‫החפץ חיים בספרו על התורה העלה מכאן רעיון‬ ‫כדי שיהא זך ונקי לעולם הבא‪ ,‬ומה היה חטאו‪ ,‬שהקדים‬ ‫נכדי ברור לי מצבו'‪ ,‬על מה אני מסתפק על מצבו‬ ‫של מוסר בעבודת חינוך הבנים והבנות בדרכי‬ ‫הנחת התפילין של ראש להשל יד‪ .‬אבל בן שר העיר לא‬ ‫של בני‪ ,‬סתם ולא פירש‪ .‬אולם כשקרא הרבי את‬ ‫התורה והיראה‪ ,‬שצריך כל איש ישראל להשגיח‬ ‫עשה אלא מצוה אחת ורצה הקב״ה לקפח שכרו‪ ,‬שפעם‬ ‫דבריו‪ ,‬הבין בחכמתו העמוקה את המשמעות‬ ‫על מעשיו בהשגחה מרובה ובזהירות גדולה‪,‬‬ ‫אחת עשה סעודה לשרי המלך ולפרתמים‪ ,‬ומאחר שלא‬ ‫הנוראה של דברי האיגרת‪ ,‬כי על עצמו ברור‬ ‫שלא לסטות אפילו סטיה קלה מן הדרך הישר‪,‬‬ ‫הגיעו המזומנים אמר יביאו לי עניי העיר ויאכלוה ולא‬ ‫לו שהוא עומד איתן וממשיך להחזיק בדרך‬ ‫מפני שכל זיז כלשהו אפילו קל שבקלים יש לו‬ ‫אפסיד אותה‪ ,‬ועל כן שילמו לו בעולם הזה‪ .‬ואח״כ ישן‬ ‫המסורה כפי שהיה באמנה אתו‪ ,‬ולדאבונו הרי‬ ‫השפעה גדולה על הדורות הבאים‪ .‬ומוטלת בזה‬ ‫החסיד וראה בחלום את חבירו החסיד הולך בפרדסים‬ ‫גם על נכדו ברור לו שככר עזב לגמרי את הדרך‬ ‫אחריות גדולה ועצומה על ההורים לשמור את‬ ‫ובגנות עלי נהר‪ ,‬וראה לצד אחרת בן השר תארו משונה‬ ‫הישרה והלך לחצוב לו בארות נשברים‪ ,‬רק‬ ‫מעשיהם ולהשגיח על הליכותיהם‪ ,‬בשביל עתיד‬ ‫מסתפק הוא על מצבו של בנו האם לבו שלם עם‬ ‫והלך כמו צמא למים ומבקש ואינו מוצא‪ ,‬וייקץ החסיד‬ ‫בניהם ובנותיהם והדורות הבאים אחריהם‪,‬‬ ‫ה' להחזיק בדרכי התורה וקיום המצוות או שמא‬ ‫וישמח לבו ויגל כבודו‪ ,‬ונס ממנו יגון ואנחה!‬ ‫ְוְ ֵיֵ ְְדע ּּו נאמנה‪ ,‬כי אזהרה זו נחוצה ביותר היא‪,‬‬ ‫גם הוא נסחף והלך אחרי הרוח הרעה‪ ,‬רחמנא‬ ‫וכן אמר המאור הגדול משה רבנו ע״ה "הצור תמים פעלו‬ ‫שאין לשנות מדרכי אבות שום שינוי‪ ,‬ואין לוותר‬ ‫ליצלן‪.‬‬ ‫שום וויתור על שמירת התורה וקיום המצוות‪ ,‬כי‬ ‫‪ -‬אל אמונה ואין עול"‪ ,‬ופירשו חז״ל שכמו שהקב״ה אינו‬ ‫ועל חומר הדברים של כל נטיה קטנה לצד הרע‬ ‫אם חלילה וחס ישנו באיזה שינוי קטן‪ ,‬ואפילו‬ ‫מקפח לצדיק אפילו שכר מצוה קלה‪ ,‬כן ישולם לרשע‬ ‫איתא בספרים שמדויק כן בלשון הכתוב (לעיל כח‪ ,‬יד)‬ ‫בענין מהעניינים אשר לפי ראות עיניהם אין‬ ‫על הטובה בעולם הזה כדי להאבידו (ועי׳ רש"י סנהדרין מד‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫"ְוְ ֹל ֹא ָָתסּוּר ִִמ ָָּכ� ל ַַהְּד�ְ ָָב ִִרים ֲֲא � ֶֶׁשר ָָאֹנִֹכִ י ְְמ ַַצ ֶֶּו� ה ֶֶא ְְתֶכֶ ם‬ ‫בזה חשיבות כמעט‪ ,‬הריהם גורמים בזה לבניהם‬ ‫(׳חיבור יפה מהישועה׳ לרבינו ניסים גאון‪ ,‬שכתב לחמיו דונש לנחמו מהצרה‬ ‫ַַה ּּיֹוֹ ם ָיָ ִִמין ּו ְְּׂש� ֹמֹאול ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ֲֲח ֵֵרי ֱֱאֹל ִִֹהים ֲֲא ֵֵח ִִרים‬ ‫אחריהם להתרחק יותר ויותר בריחוק מופלג‬ ‫שעברה עליו)‬ ‫ְלְ ָָע ְְב ָָדם"‪ ,‬שלכאורה פסוק זה אומר דרשני‪ ,‬שהרי‬ ‫שאת תוצאותיה אין לשער‪.‬‬ ‫*‬ ‫פתח בענין קל של "לא תסור מכל הדברים וגו׳‬ ‫וזה רמז כאן הכתוב "שיחת לו לא" כלומר‬ ‫"ְזְ ֹכֹר ְיְ מֹוֹ ת עֹוֹ ָלָ ם ִ �ִּבי ּנּו � ְְׁשנֹוֹ ת ֹּד� ֹר ָוָ ֹדֹר" (דברים לב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ימין ושמאל" וסיים בחמורה שבחמורות "ללכת‬ ‫הגם שההשחתה זו שהוא בא להשחית אינה‬ ‫על ידי זכירת ימות עולם‪ ,‬כאשר זוכרים ומתבוננים‬ ‫אחרי אלהים אחרים לעבדם"‪ .‬אמנם המכוון הוא‬ ‫נחשבת השחתה אצלו‪ ,‬אבל "בניו מומם" אצל‬ ‫באירועים שקרו לעם ישראל מאז ומעולם‪ ,‬על ידי כך‬ ‫שאכן כן הוא‪ ,‬כי בא הכתוב להורות לך את גודל‬ ‫הבנים הבאים אחריו יהיה זה מום ופגם גדול‪,‬‬ ‫נבין את ההתרחשויות המתרגשות לבוא עליהם בכל דור‬ ‫הזהירות מלנטות נטיה קלה לימין או לשמאל‪ ,‬כי‬ ‫מפני שההשפעה שמשפיע כל מעשה איש על‬ ‫(רבי חיים עוזר מווילנא)‬ ‫ודור!‬ ‫באם לא יזהר האדם בכל כוחו שלא לסור אפילו‬ ‫האנשים הנגררים אחריו‪ .‬היא השפעה עצומה‬ ‫*‬ ‫זיז כלשהו מדבר ה'‪ ,‬הריהו מסכן את עצמו ואת‬ ‫שאין ביכולתו לשערה ולתארה‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫"ְזְ ֹכֹר ְיְ מֹוֹ ת עֹוֹ ָלָ ם ִ �ִּבי ּנּו � ְְׁשנֹוֹ ת ֹּד� ֹר ָוָ ֹדֹר" (דברים לב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫בניו אחריו ליפול לדיוטא התחתונה עד "ללכת‬ ‫לידע מתחילה עד כמה ֵּת�ֵ ָָר ֶֶאה ההשפעה עליהם‬ ‫פירוש‪ ,‬כי כל אדם רואה השינויים שנעשו בעולם‬ ‫אחרי אלהים אחרים לעבדם"‪.‬‬ ‫ובאיזה אופן ילמדו ממנו לטב ולמוטב‪.‬‬ ‫הן בפירות הן בשאר דברים‪ ,‬כי הלא בפירות שנטלו‬ ‫ועל זה הדרך פירש הבעש״ט זצ״ל גם את‬ ‫ומציאות זו כבר הוכחה מעל כל ספק בדברי‬ ‫המרגלים היה משקל כל פרי כמה אבנים ועכשיו נתקטנו‬ ‫"ִה � ָָּׁש ְְמר ּּו‬ ‫הפסוק בפרשת והיה אם שמוע (לעיל יא‪ ,‬טז) ִ‬ ‫ימיה של היהדות זה שנות דור‪ ,‬שכאשר האבות‬ ‫לאין מספר ושיעור‪ ,‬כמו כן כל הדורות מתקלקלים עד‬ ‫ָלָ ֶכֶ ם ֶּפ� ֶ ן ִיִ ְְפֶּת�ֶ ה ְלְ ַַב ְְבֶכֶ ם ְוְ ַַס ְְרֶּת�ֶ ם ַוַ ֲֲע ַַב ְְדֶּת�ֶ ם ֱֱאֹל ִִֹהים‬ ‫זלזלו קצת בשמירת המצוות ולא דקדקו‬ ‫אין תכלית‪ .‬וזהו שאמר "זכור ימות עולם"‪ ,‬כלומר הטובה‬ ‫ֲֲא ֵֵח ִִרים" וגו'‪ ,‬שהזהירנו בזה על הסרה מועטת‬ ‫במעשיהם‪ ,‬הרי גרמו בכך שבניהם אחריהם‬ ‫שעשה לכם הקב״ה מימות עולם‪" ,‬בינו שנות דור ודור"‪,‬‬ ‫"וסרתם" קצת מדרך הישר והטוב כי על ידי זה‬ ‫יזלזלו בדרך התורה ויזניחו את קיום המצוות‬ ‫כלומר תבינו טעם השינויים [כי "שנות" הוא לשון שינוי‬ ‫מיד "ועבדתם אלהים אחרים" רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫יותר מהם‪ ,‬ומדור לדור הלכו הבנים והתרחקו‬ ‫"ְׁשנֹוֹ ת ֹּד� ֹר ָוָ ֹדֹר"] לרע‬ ‫כמו שפירש רש״י בתהלים בקרא � ְ‬ ‫ומושלי משלים היו אומרים למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫מקיום המצוות והשילו מעל צוואריהם עולה‬ ‫של תורה ויראה עד שעזבו לגמרי את דרך ה׳‬ ‫שנעשה בכל דור ודור הוא משום השינוי שנשתנו הדורות‬ ‫ל׳חללית׳ הוא כלי התעופה שמשגרים אותה‬ ‫במעשה‪ ,‬ומחמת שנשתנה הדור לרע נשתנה מחמת זה‬ ‫לירח‪ ,‬שהממונים על השיגור מדייקים בתכלית‬ ‫והתערבו בגוים ולמדו מעשיהם‪ ,‬ונעשו "דור‬ ‫עקש ופתלתול" שהתפקר מכל הקדוש והיקר‬ ‫(נחלת יעקב – רבי יעקב מליסא)‬ ‫הכל לרע‪.‬‬ ‫הדיוק להעמידו על בסיס השיגור בצורה ישרה‬ ‫ומדויקת‪ ,‬כי אם תזוז ממקומה המדויק זיז כל‬ ‫לאבותיהם ואבות אבותיהם‪.‬‬ ‫שהיא‪ ,‬ואפילו שינוי קלוש שהעין הרגילה אינה‬ ‫וכך מסופר על חסיד אחד שעזב את עיר מושבו‬ ‫ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח אלא אתה‬ ‫יכולה להבחין בזה כלל‪ ,‬אבל כשתגביה לעוף אזי‬ ‫אשר בפולין המדינה שהיתה בימים ההם‬ ‫אצל מלך בשר ודם הדין הוא 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו‬ ‫תתרחק מיעדה קילומטרים רבים‪ .‬והנמשל מובן‬ ‫מטרופולין לתורה ולחסידות‪ ,‬והיגר לארצות‬ ‫מחול'‪ ,‬אבל אצל מלך מלכי המלכים אין הדין הזה נוהג‪ ,‬כי אין‬ ‫שכן הוא בכל דרכי העבודה הרוחנית‪ ,‬שכל נטיה‬ ‫הברית אשר היתה אז ארץ ציה ונגובה מכל‬ ‫לנו מלך מוחל וסולח‪ ,‬אין לנו מלך אחר שיכול להיות מוחל‬ ‫וסולח על כבודו‪ ,‬אלא אתה‪ ,‬רק אתה כביכול יכול להרשות‬ ‫קלה ביותר יש לה תוצאות גדולות לעתיד‪.‬‬ ‫לחלוחית של תורה ויהדות‪ ,‬ולאחר זמן רב‬ ‫(קרבן העני)‬ ‫לעצמך את הגדולה הזאת‪.‬‬ ‫(משחת שמן ‪ -‬רבי חיים שאול קויפמאן)‬ ‫ששהה על אדמת ׳עמא ריקא׳ כתב למורו ורבו‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]1‬‬ ‫התורה דומה לגשם‬ ‫והוא מתגדל במדות רעות ח״ו‪.‬‬ ‫"ַיַ ֲֲעֹרֹף ַ�ַּכ � ָָּמ ָָטר ִלִ ְְק ִִחי �ִִּת ַ �ַּזל ַ�ַּכ �ַַּטל ִִא ְְמ ָָר ִִתי ִ�ִּכ ְְׂש� ִִע ִיִרם ֲֲעֵלֵ י ֶֶדֶׁש� ֶ א ְוְ ִכִ ְְר ִִב ִיִבים ֲֲעֵלֵ י" (דברים לב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫הרמב״ם כתב את ספרו "היד החזקה" לפי סדר מיוחד‪ ,‬כל הלכה במקומה‬ ‫"יערף כמטר לקחי"‪ ,‬זו היא העדות שתעידו‪ ,‬שאני אומר בפניכם‪ ,‬תורה שנתתי‬ ‫המתאים לה‪ .‬הוא מתחיל עם הלכות יסודי התורה ‪ -‬אמונה‪ ,‬כי הדבר הראשון‬ ‫לישראל‪ ,‬שהיא חיים לעולם‪ ,‬כמטר זה שהוא חיים לעולם‪ ,‬כאשר יערפו השמים‬ ‫הוא "אנכי ה׳ אלהיך"‪ ,‬ללא אמונה אין כלום! אי אפשר להתחיל לפני שיש‬ ‫טל ומטר' (רש״י)‪ .‬התורה נמשלה בפסוק זה למטר שהוא חיים לעולם‪ ,‬יורד על‬ ‫אמונה‪ .‬ולאחר שלמדנו על האמונה‪ ,‬הדבר הראשון הוא הלכות דעות ‪ -‬״מדות״‪.‬‬ ‫הצמחים ומשקה אותם ומגדלם‪ ,‬ומביא עי״ז חיים לעולם‪.‬‬ ‫מדות ־ קודמות לכל דבר! הם קודמות להלכות תפילין ואף להלכות שבת‪ .‬לפני‬ ‫הגר״א אומר‪ ,‬שהתורה שנמשלה לגשם‪ ,‬דומה לגמרי לגשם‪ .‬הגשם אין כוחו‬ ‫הלכות שבת‪ ,‬לפני הלכות תפילין‪ ,‬דבר ראשון תתקן את המדות‪ .‬לאחר הלכות‬ ‫לאיזה פרי מסויים‪ ,‬אלא להצמיח מה שנזרע‪ ,‬זרעו פרחים ‪ -‬יצמיח הגשם‬ ‫דעות ‪ -‬באות הלכות תלמוד תורה‪ ,‬וזה כפי דברי הגר״א‪ ,‬שלאחר שתיקנת את‬ ‫פרחים‪ ,‬זרעו ירק ‪ -‬יצמיח הגשם ירק‪ ,‬וכשזרעו קוצים‪ ,‬יגדל הגשם קוצים‪ .‬וכן‬ ‫המדות‪ ,‬אז תלמד תורה‪ ,‬והתורה תצמיח לך מדות טובות‪ ,‬אבל מי שאינו מתקן‬ ‫הוא גם בתורה‪ .‬התורה שנמשלה לגשם‪ ,‬אינה מגדלת מדות טובות דווקא‪ ,‬יש‬ ‫את מידותיו‪ ,‬אזי נעשית לו סם המות ח״ו‪ .‬אחרי הלכות ת״ת כתב הרמב״ם‬ ‫בה כח המצמיח‪ ,‬ולכל אחד היא מצמיחה את המדות הזרועות בקרבו‪ .‬ולכן אם‬ ‫הלכות עבודת כוכבים‪ ,‬כי גם זה מגיע ממדות‪ .‬מי שהוא ח״ו רע במדותיו‪ ,‬יכול‬ ‫אדם מחזיק במדותיו הרעות ‪ -‬נותנת לו התורה כח לצמיחת מדותיו הרעות‪,‬‬ ‫הוא לבוא לעבודת כוכבים רח״ל‪ ,‬כי מדות רעות הם שורש ע״ז‪ .‬ואח״כ הלכות‬ ‫והוא נעשה יותר גרוע‪ ,‬אבל כשעובדים להשיג מדות טובות‪ ,‬אזי נותנת התורה‬ ‫תשובה‪ ,‬להודיענו‪ ,‬שאדם המאמין בה‪ ,‬שהוא היודע מחשבות אדם ותחבולותיו‬ ‫כח לצמיחת מדות טובות‪ ,‬וכמו שאמרו חז״ל (יומא עב‪ ,‬ב) זכה ‪ -‬נעשית לו סם חיים‪,‬‬ ‫בגלוי ובסתר‪ ,‬ובגלל זה מקבל על עצמו לחזור בתשובה גמורה‪ ,‬בודאי תתקבל‬ ‫לא זכ ה‪ -‬נעשית לו סם מיתה‪ .‬למי שזורע מדות טובות נעשית התורה סם חיים‬ ‫(יראה ודעת – רבי יהודה זאב הלוי סגל)‬ ‫תשובתו אף על עבירה חמורה כעבודה זרה‪.‬‬ ‫ומגדלת את מדותיו הטובות‪ ,‬ומי שזורע מדות רעות נעשית לו התורה סם מות‬ ‫וועלערס‪ ,‬די וויסערס" היינו אובות אלו הרוצים היינו כאלו עם תאוות‪ ,‬והידעונים‪ ,‬אלו‬ ‫צּוּר ְיְ ָלָ ְְד ָָך �ֶֶּת � ִִׁשי ַוַ �ִִּת � ְְׁש ַ�ַּכח ֵֵאל ְְמֹחְֹלְ ֶלֶ ָָך" (דברים לב‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫הידענים שעוסקים הרבה בלימודים חיצוניים וזה מביא אותם לקרירות באמונה]‪.‬‬ ‫איתא בספרים פשט‪ ,‬שאם יש לו לאדם אבא טוב או סבא טוב‪ ,‬הוא סומך עליהם‬ ‫("בית ישראל להבה" – בעל ה"בית ישראל")‬ ‫שהם הרי יראי שמים ועושים נחת לקב״ה ובזכותם גם לו יהיה טוב ואינו צריך בעצמו‬ ‫*‬ ‫גם ללמוד ולהתפלל כדבעי‪ .‬על זה מזהירה התורה‪" :‬צור ילדך תשי"‪ ,‬עדיף שתשכח‬ ‫"ָמ ַַח ְְצ �ִִּתי ַוַ ֲֲאִנִ י ֶֶא ְְר � ָָּפא ְוְ ֵֵאין ִִמ ָ �ָּי ִִדי ַַמ ִִּצ� יל" (דברים לב‪ ,‬לט)‪ .‬יש להבין‪ ,‬אם "ואני ארפא" הרי שאין‬ ‫ָ‬ ‫מי הוא זה שילדך‪ ,‬שתשכח את היחוס שעליו אתה נשען כי זה יכול להוביל אותך‬ ‫צריך להציל‪ ,‬ולשם מה הוסיף "ואין מידי מציל"‪.‬‬ ‫ח״ו ל"ותשכח קל מחוללך"‪ ,‬הרי אם אין אני לי מי לי וצריך האדם עבודה עצמית‪.‬‬ ‫פירש ב"שלמה חדשה" שהכוונה‪ ,‬אמנם אימתי "ואני ארפא" ‪ -‬בזמן ש״ואין מידי‬ ‫[ובקידוש שנת תשי״ט הביא חיזוק לווראט זה בשם הרה״ק ר׳ מנדלה מקאצק זי״ע‬ ‫מציל"‪ ,‬היינו שהאדם אינו בוטח על הרופא שמציל כי אם על הקב״ה ‪" -‬יהי חסדך ה'‬ ‫"ַאל �ִִּת ְְפנּוּ ֶֶאל ָָהֹאֹֹבֹת ְוְ ֶֶאל ַַה ִ �ִּיְּד�ְ ֹעִֹנִ ים" (ויקרא יט‪ ,‬לא) אל תקרי אובות אלא‬ ‫שאמר על הפסוק‪ַ :‬‬ ‫(שנים מקרא)‬ ‫עלינו כאשר יחלנו לך" דייקא‪.‬‬ ‫אבות‪ ,‬שאדם לא יסמוך על זכות אבותיו אלא יפעל בעצמו‪ .‬והביא עוד פשט "צי די‬ ‫מן המדרש‬ ‫מדרש רבה האזינו י‪ ,‬א‬ ‫אמרי ‪‬פי"‪ .‬המדרש בא ללמוד מפסוק זה‬ ‫הארץ ‪  ‬‬ ‫ותש ‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואדב‪‬רה ‪ ׁ  ‬‬ ‫ה‪‬מים ‪ּ   ‬‬ ‫האזינוּ ‪   ‬‬ ‫"‪ ‬‬ ‫אזנוֹ ‪ּ ‬‬ ‫מהו‬ ‫ש ׁש ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫היה חוֹ ׁ‪‬‬ ‫ש‪‬‬ ‫ראל ׁ‪‬‬ ‫ש‪ ‬‬‫אדם ‪‬מ ‪ּ ‬י ‪ׂ ‬‬ ‫הלכה‪  ,‬‬ ‫‪‬‬ ‫גודל מעלתו של משה שעל ידי שהטה אזנו לשמוע תורה האזינו הכל לדבריו‪,‬‬ ‫חכמים‪ּ ,‬כל‬ ‫נו ‪  ‬‬ ‫ש ּ‪‬בת‪ּ ,‬כ‪ׁ ‬ש ּ‬‫לרפאוֹ תוֹ ּ‪‬ב ׁ‪‬‬ ‫מתר ‪ ּ  ‬‬ ‫יהא ‪ּ ‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫כדלהלן‪ ,‬ופותח בדבר הלכה בענין האוזן‪ :‬הלכה‪ .‬אדם מישראל שהיה חושש ]חש‬ ‫וסובל[ באזנו ‪ ‬ויש סכנה לכל גופו‪ ,‬מהו שיהא מתר לרפאתו בשבת‪ .‬ומשיב‬ ‫מכת ‪ ‬‬ ‫האזן‬ ‫ה‪‬בת‪ ,‬וזוֹ ‪ּ ‬‬ ‫נפשוֹ ת דּ וֹ ‪‬חה ‪‬את ‪ּ  ‬‬ ‫ש ּ‪‬ס ‪‬פק ‪ׁ  ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫המדרש כך שנו חכמים לגבי חילול שבת לצורך חולה )יומא פג‪ ,‬א(‪ ,‬כל חולי שיש‬ ‫ש ּ‪‬בת‪.‬‬‫תה ּ‪‬ב ׁ‪‬‬‫מרפ ‪‬אים אוֹ ‪ּ ‬‬ ‫סכ ‪‬נה ‪‬היא ‪ ּ  ‬‬ ‫‪‬אם ‪ּ ‬‬ ‫בו אפילו ספק נפשות – שיכול לגרום אפילו בספק לפיקוח נפש‪ ,‬דוחה את השבת‬ ‫אזני‪ ‬ו‪‬א‬ ‫לחו ׁש ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫ש‪‬א ‪ּ ‬‬ ‫אתה ׁ‪‬‬ ‫מבק ׁש ‪ּ ‬‬ ‫אמרי‪ּ   ,‬‬ ‫רב ‪‬נן ‪  ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫כדין פיקוח נפש שדוחה את כל התורה‪ .‬וזו‪ ,‬מכת האזן שעליה היתה השאלה‪ ,‬כך‬ ‫דינה‪ ,‬שאם סכנה היא לכל גופו‪ ,‬או אף שיש בה רק ספק סכנה‪ ,‬מרפאים אותה‬ ‫ואתה נוֹ ‪‬חל‬‫לתוֹ ‪‬רה ‪ּ  ‬‬ ‫אזנ‪ּ  ‬‬ ‫הטה ‪  ‬‬ ‫מאברי‪ּ  ,‬‬ ‫אחד ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשבת כדין חולה מסוכן‪.‬‬ ‫אלי ׁ ‪‬ש ‪ּ ‬‬ ‫מעו‬ ‫לכו ‪ ‬‬ ‫אזנכם ּו ‪ּ ‬‬ ‫"הט ּו ‪   ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬‫‪‬ח ‪ּ ‬יים‪ ,‬מנּ‪ ‬ין‪ׁ ,‬‬ ‫ומביא המדרש מאמר על שמיעת דברי תורה‪ :‬רבנן אמרי‪ ,‬אם מבקש אתה שלא‬ ‫נפש ‪‬כם" )ישעיה נה‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫תחי ‪ ׁ  ‬‬ ‫ּו ‪ ‬‬ ‫לחוש באזניך ולא באף אחד מאבריך‪ ,‬הטה אזנך לתורה‪ ,‬ואז אתה זוכה ונוחל‬ ‫ש ּ‪‬מ ‪‬סיר ‪ ‬‬ ‫אזנוֹ‬ ‫חנינא ּ‪‬בר ּ‪‬פ ּ‪‬פא‪ּ ,‬כל ‪‬מי ׁ‪‬‬ ‫רבי ‪  ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫נפש ‪‬כם"‪ ,‬הרי ששמיעת‬ ‫תחי ‪ ׁ  ‬‬ ‫אלי ׁ ‪‬ש ‪‬מעוּ וּ ‪ ‬‬ ‫אזנכם וּ ‪‬לכוּ ‪ ‬‬ ‫הטוּ ‪   ‬‬ ‫חיים‪ .‬מנין‪ ,‬שנאמר " ‪ּ ‬‬ ‫"מסיר ‪ ‬‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫נמאסת‪ׁ ,‬‬ ‫פלתוֹ ‪   ‬‬‫מע ּתוֹ ‪‬רה ּ‪‬ת ‪ ‬‬‫מש ‪ ‬‬‫‪ׁ ‬‬ ‫האוזן בדברי תורה נותנת חיים לכל גופו‪.‬‬ ‫אזנוֹ‬ ‫עבה" )משלי כח‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫פלתוֹ ּתוֹ ‪ ‬‬ ‫מע ּתוֹ ‪‬רה גּ‪ ‬ם ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫מש ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫המדרש מביא גם מאמר על חומר המסיר אזנו משמוע דברי תורה‪ :‬אמר רבי חנינא‬ ‫בר פפא‪ ,‬כל מי שמסיר אזנו משמע תורה‪ ,‬אף אם עושה כן כדי להתפלל‪ ,‬תפלתו‬ ‫פלתוֹ ּתוֹ ‪ ‬‬ ‫עבה"‪.‬‬ ‫מ‪‬מע ּתוֹ ‪‬רה גּ‪ ‬ם ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫אזנוֹ ‪   ‬‬ ‫"מסיר ‪ ‬‬ ‫נמאסת שאין להפסיק מלימוד התורה לצורך כך‪ ,‬שנאמר ‪ ‬‬ ‫‪ ‬ממאורות המדרש ‪‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪          ‬‬ ‫‪           ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪            ‬‬ ‫‪            ‬‬ ‫‪              ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫‪              ‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫‪                ‬‬ ‫‪                ‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫‪              ‬‬ ‫‪              ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫‪              ‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]2‬‬ ‫ש ּ‪‬כן‬ ‫לכלים‪ׁ ,‬‬ ‫קינקל ‪  ‬‬ ‫האזן ‪‬לגּ ּוף ּ‪‬כ ‪  ‬‬ ‫אמר‪  ,‬‬ ‫לוי ‪ ‬‬ ‫רבי ‪ ‬‬ ‫רבי לוי אמר‪ ,‬האזן משמשת לגוף‪ ,‬כקינקל ]כלי העשוי ככברה‪ ,‬ומניחים בתוכו גחלים ‪ּ ‬‬ ‫ועליהם מוגמר ובשמים[ לכלים ]בגדים המונחים על הכברה כדי לקלוט את ריח‬ ‫מגמר‬ ‫ואת נוֹ ‪‬תן ‪  ‬‬ ‫עליו ‪ּ  ‬‬ ‫נת ‪‬נין ‪ ‬‬ ‫ינקל ּ‪‬כ ּ‪‬מה ּ‪‬כ ‪‬לים ‪ּ ‬‬ ‫הק ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫המוגמר שתחתיה[‪ .‬שכן הקינקל‪ ,‬כמה כלים הרבה שיהיו נתנין עליו‪ ,‬ואת נותן מגמר‬ ‫וארב ‪‬עים‬ ‫מאתים ‪ּ   ‬‬ ‫מתע‪‬נים‪ּ ,‬כ‪   ‬‬ ‫וכלם ‪    ‬‬ ‫חתיו ‪ּ  ‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫תחתיו וכלם מתעשנים מכוחו‪ ,‬למרות ריבוי הכלים‪ .‬כך מאתים וארבעים ושמונה‬ ‫האזן ּ‪‬כ ּ‪‬לן‬ ‫ידי ‪ ‬‬ ‫אדם ‪‬ה‪‬זה‪ ,‬על ‪ ‬‬ ‫ּ‬ ‫ש ּ‪‬ב ‪ ‬‬‫אברים ׁ‪‬‬ ‫אברים שיש באדם הזה‪ ,‬ולמרות ריבויים על ידי שמיעת האזן מדברי תורה ומוסר‪ ,‬כלן ּו ׁ ‪‬שמוֹ ‪‬נה ‪  ‬‬ ‫כם" )ישעיהו‬ ‫נפש ‪‬‬ ‫תחי ‪ ׁ  ‬‬ ‫מעו ּו ‪ ‬‬ ‫"ש ‪ּ ‬‬ ‫אמר ׁ ‪‬‬ ‫שנּ‪  ‬‬ ‫‪‬ח ‪ּ ‬יין‪ ,‬מנּ‪ ‬ין‪ׁ ,‬‬ ‫נפש ‪‬כם" הרי ששמיעת האוזן מחיה את הנפש‪.‬‬ ‫תחי ‪ ׁ  ‬‬ ‫"ש ‪‬מעוּ וּ ‪ ‬‬ ‫חיין‪ .‬מנין‪ ,‬שנאמר ׁ ‪‬‬ ‫אזנ‪‬‬‫ית ‪  ‬‬ ‫הט ‪‬‬ ‫הוא ‪‬אם ‪ּ ‬‬ ‫רו‪ּ ‬‬ ‫הקדוֹ ׁש ּ‪‬ב ּ‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫ומביא המדרש עוד מאמר על המטה אזנו לשמוע תורה הנדרש מהפסוק בפרשתנו‪ :‬נה‪ ,‬ג(‪  ,‬‬ ‫הכ‪‬ל‬ ‫דברי תוֹ ‪‬רה ‪ּ ‬‬ ‫לפת‪ ‬ח ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫ש ּ‪‬תבוֹ א ‪ּ  ‬‬ ‫לתוֹ ‪‬רה ּ‪‬כ ׁ‪‬‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אם הטית אזנך רק לתורה ולא לשום דבר אחר בעולם‪ּ  ,‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ ,‬שכרך יהיה שכשתבוא לפתח בדברי תורה‪ ,‬הכל ]כל הבריות[‬ ‫הט ‪‬‬ ‫ית‬ ‫ש ‪ּ ‬‬ ‫שם ׁ‪‬‬ ‫ברי‪ּ ,‬כ ׁ‪‬‬ ‫מעים ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫ושוֹ ‪ ‬‬ ‫לפני‪ׁ  ‬‬ ‫מש ּ‪‬ת ּ‪‬ת ‪‬קים ‪  ‬‬ ‫יהיו משתתקים לפניך ושומעים את דבריך‪ .‬כשם שאתה הטית את אזנך לשמע ‪ ׁ ‬‬ ‫שה‬ ‫ממ ׁ‪‬‬ ‫למד‪ּ  ,‬‬ ‫את ‪ ‬‬ ‫מהיכן ‪ּ ‬‬‫ברי תוֹ ‪‬רה‪ּ .‬ו ‪  ‬‬ ‫מע ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫לש ‪ ‬‬ ‫אזנ‪ ׁ  ‬‬ ‫דברי תורה‪ .‬ומהיכן את למד זאת‪ ,‬ממשה רבנו‪ ,‬שעל ידי שהטה אזנו לתורה‪   ,‬‬ ‫ש ּ‪‬בא‬ ‫ש ‪‬עה ׁ‪‬‬ ‫לתוֹ ‪‬רה‪ּ ,‬ב ׁ‪‬‬ ‫אזנוֹ ‪ּ ‬‬ ‫הטה ‪ ‬‬ ‫ש ‪ּ ‬‬ ‫ידי ׁ‪‬‬ ‫ש ‪‬על ‪ ‬‬ ‫ינו‪ׁ ,‬‬ ‫רב ּ‬ ‫בשעה שבא לפתח בדברי תורה נשתתקו כל העליונים והתחתונים והאזינו ‪ּ ‬‬ ‫העליוֹ ‪‬נים‬ ‫קו ‪  ‬‬ ‫נש ּ‪‬ת ּ‪‬ת ּ‬‫דברי תוֹ ‪‬רה ‪ ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬מנין‪ ,‬ממה שקרינו בענין "האזינו השמים ואדברה" וגו'‪ ,‬ומוכח שגם ‪ּ  ‬‬ ‫לפת‪ ‬ח‬ ‫השמים האזינו לדבריו‪.‬‬ ‫ש ּ‪‬ק ‪ּ ‬‬ ‫רינו‬ ‫ממה ׁ‪‬‬ ‫בריו‪ ,‬מנּ‪ ‬ין‪ּ  ,‬‬ ‫והאזינו ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫חתוֹ ‪‬נים ‪ּ    ‬‬ ‫‪‬והת ‪ּ ‬‬‫‪ּ ‬‬ ‫ואדב‪‬רה" וגו' )דברים לב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫ה‪‬מים ‪ּ   ‬‬ ‫"האזינו ‪   ‬‬ ‫ענין ‪ּ   ‬‬‫ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫‪ ‬ממאורות המדרש ‪‬‬ ‫‪               ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫‪            ‬‬ ‫‪              ‬‬ ‫‪                ‬‬ ‫‪             ‬‬ ‫הלכה‬ ‫הכיפורים‪ ,‬וכמו שמצינו כגון דא בסוכה דברכת שהחיינו שמברכין בסוכה‬ ‫מדוע לא מברכים 'ברכת המצות' ו'שהחיינו' על האכילה בערב יום הכיפורים‬ ‫הנה מצות אכילה בערב יום הכיפורים היא מצות עשה מן התורה [להרבה בכניסת החג קאי גם על בניית הסוכה‪ ,‬כמו כן יש לומר דברכת שהחיינו‬ ‫פוסקים (עי׳ רא״ש יומא פ״ח סי׳ כב‪ ,‬לבוש סי׳ תרד ס״א)]‪ .‬ודנו האחרונים מדוע אין מברכים שמברכין בתחילת יום הכיפור נכלל בזה גם מצות אכילה של ערב יום‬ ‫(גיצי אורה – רבי אליקים פריד)‬ ‫ברכת המצות על אכילתה‪ .‬ויעויין בהעמק שאלה להנצי״ב (שאילתא קס״ז ס״ק הכיפור‪.‬‬ ‫*‬ ‫י״ב) ובשו״ת קרן לדוד (או״ח סימן סי סא ס״ק ט׳) שכתבו ליישב‪ ,‬דחיישינן שמא יארע‬ ‫לו אונס ויאכל ביום הכיפורים‪ ,‬ומי שאינו מתענה ביום כפור אין לו מצוה בענין העקידה ביום הכיפורים‬ ‫לאכול בערב יום הכיפורים‪ ,‬ונמצא שבירך ברכה לבטלה‪[ .‬אך באמת בהא ידועים דברי הפרקי דרבי אליעזר (פל״א) שעקידת יצחק היתה ביום‬ ‫מילתא שמי שאינו בכלל מצות עינוי אינו בכלל מצות אכילה בערב יום הכיפורים‪[ .‬באמת לא מבואר שם בהדיא שהיה ביום הכיפורים‪ ,‬ועיין שם‬ ‫הכיפורים‪ ,‬מצינו דעה חולקת‪ ,‬דיעויין בשו״ת כתב סופר (סי׳ קיב) שדן במי ברד״ל (אות מד) שכתב כן בשם הריקנטי (פ׳ וירא)‪ ,‬וכ״כ בעשרה מאמרות (מאמר חק״ד‬ ‫שאינו יכול להתענות ביום הכיפורים אם יש לו מצוה להתענות בערב ח״ב פ״א‪ ,‬ומאמר אכ״ח ח״ג פל״ב)‪ ,‬ועיין במגדים חדשים (פ׳ אחרי) שהביא בשם הרבה ספרים‬ ‫יום כיפור‪ ,‬ומסיק שם שאין להקל משום טעמא דקרא שתלה האכילה שהביאו כן בשם הפרקי דרבי אליעזר]‪ .‬ועיין בחידושי מהרי״ל דיסקין ז״ל‬ ‫(סו״פ וירא) שכתב לבאר על פי זה מה שהאיל היה ׳נאחז בסבך בקרניו‪ ,‬שמכיון‬ ‫בתענית‪ ,‬לכן צריך להחמיר ולאכול אף כשאינו מתענה ביום כיפור]‪.‬‬ ‫שהיה ביום הכיפורים‪ ,‬וקיימו האבות את כל התורה כולה‪( ,‬יומא כח‪ ,‬ב) והרי‬ ‫להתענות‬ ‫ועצם הדברים של האחרונים הנ״ל שחוששים שמא לא יוכל‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬שהרי אפילו אם נניח שכל מצות אכילה בערב יום הכיפורים מלאכת צידה אסורה ביום טוב‪ ,‬לכן עשה הקב״ה נס וסיבב שהאיל יהיה‬ ‫היא רק משום התענית של יום כיפור‪ ,‬מכל מקום מכיון שהוא אוכל נאחז בסבך ועומד וניצוד הוא‪[ .‬ועיין עוד בספר שער בת רבים שהביא‬ ‫עכשיו כדי להתענות‪ ,‬קיים בזה מצוה‪ ,‬אפילו שבסוף יארע אונס ולא יוכל בשם התפארת יונתן (לר״ר יונתן מאייבשיץ ז"ל)‪ ,‬ומשו״ת זכרון יוסף (סימן כא) שעל כן‬ ‫להתענות‪ ,‬ויש לעיין ]ויש שהעיר שלכאורה יש להשוות הדברים למה לא רכב אברהם אבינו על החמור ביום השלישי כשהגיע להר המוריה‪,‬‬ ‫שמבואר בריטב״א בחולין (קד‪ ,‬א) גבי נטילת ידים לסעודה‪ ,‬שמי שנטל ידיו ואמר לישמעאל ואליעזר ׳שבו פה עם החמור' דביום טוב אסור לרכוב‬ ‫לסעודה ובירך ׳על נטילת ידים׳‪ ,‬ואחר כך נמלך שלא לאכול‪ ,‬שאין ברכתו על החמור]‪.‬‬ ‫אך יש לעיין מדוע שחט בכלל את האיל‪ ,‬דבשלמא מה שהביא את המאכלת‬ ‫לבטלה‪ ,‬מכיון שבשעת הנטילה נטל אדעתא לברך]‪.‬‬ ‫ויעויין עוד בשד״ח (אסיפות דינים מערכת ברכות סימן א אות טז‪ ,‬ומערכת יוה״כ סי׳ א) שהביא בשם והאש והיה מוכן לשחוט את בנו אף שהיה ביום כיפור אתי שפיר‪ ,‬שהרי‬ ‫חכם אחד לתרץ מדוע לא מברכין על אכילתה‪ ,‬שלא תיקנו חז״ל ברכת היה מצווה על זה‪ ,‬ושפיר דוחה יום כיפור‪ ,‬אבל על שחיטת האיל לא מצינו‬ ‫המצוות אלא על דבר שניכר מתוך מעשיו שעושה זאת לשם מצוה‪ ,‬כגון שהיה מצווה על זה‪ .‬ואולי אפשר לומר‪ ,‬דכיון שהיה ביום הכיפורים והיה‬ ‫שציונו לאכול מצה או מרור אשר בלתי הצווי יכול לאכול כל מה שירצה עומד כאן בהר המוריה במקום המקדש ובמקום המזבח (כמבואר ברמב״ם הל׳ בית‬ ‫להשביע את נפשו‪ ,‬ובאכילת מצה או מרור ניכר שהוא בכדי למלא ציוויו‪ ,‬הבחירה פ״ב ה״ב)‪ ,‬והיה לו דין ככהן גדול (כמבואר בפרקי דרב אליעזר הנ״ל)‪ ,‬אם כן נוכל שפיר‬ ‫אבל באכילה בערב יום כיפור גם בלי צווי הבורא היה אוכל‪ ,‬ואין ניכר לומר שהקריב אברהם אבינו כאן את האיל של יום הכיפורים‪ ,‬דאין שאר‬ ‫הקרבנות של יום הכיפורים מעכבין את האיל של כהן גדול‪.‬‬ ‫באכילתו איזה ענין מיוחד שנוכל בשל כך לברך עליו‪.‬‬ ‫והעירו‪ ,‬שלפי מה שכתב הגאון החיד״א ז״ל בספרו מדבר קדמות (מערכת ר׳‬ ‫מצות‬ ‫על‬ ‫׳שהחיינו׳‬ ‫ובאמת צריך ביאור גם כן מדוע לא תיקנו לברך ברכת‬ ‫האכילה של ערב יום הכיפורים‪ ,‬ואין להשיב דטעמא שאין מברכים עליו אות יד) ובספרו דברים אחדים (סוף דרוש כ׳ לשבת תשובה) בשם ספר קדמון ׳זרע ברך׳‬ ‫ברכת שהחייינו הוא גם כן מאותו הטעם שאין מברכים ברכת המצות‪( ,‬לרבי ברכיה ברך שפירא ז״ל תלמיד לבעל המגלה עמוקות ח״ב סדר האזינו שני ד״ה או אפשר) לבאר על מה דאיתא‬ ‫באיכה רבתי (פתיחה י״א) ׳אילו זכיתם היו קוראים [בתשעה באב] כי ביום הזה‬ ‫שהרי מצינו כמה חילוקי גדרים בין ברכת המצות לברכת שהחיינו‪.‬‬ ‫ואולי יש לומר שנכלל בברכת שהחיינו שמברכין בתחילת ליל יום יכפר עליכם‪ ,‬עכשיו אתם קוראים חטא חטאה ירושלים׳ (איכה א׳ ח׳)‪ ,‬שפירושו‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]3‬‬ ‫בסוכה הא לא נתבטל כלל ממצות ישיבה בסוכה‪ .‬ומפני חומר התמיה צריך‬ ‫שהיה צריך להיות יום טוב של ראש השנה בחודש תמוז‪ ,‬ויום הכיפורים‬ ‫לומר שגם הדברי חיים מודה דהיכא שמקיים מצות ישיבת סוכה בפועל‬ ‫בחודש אב‪ ,‬וסוכות בחודש אלול וכו׳‪ ,‬ועיין שם שכתב שהאבות היו‬ ‫עדיפא מצותו טפי‪ .‬ויש לבאר הדברים‪ ,‬על פי מה דחזינן בכמה מצות שאין‬ ‫שומרים ראש השנה ויום הכיפורים וכו׳ כחשבון הזה‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולפי זה לא‬ ‫מברכין על ׳קיום המצוה׳ אלא על ׳מעשה המצוה׳ ‪ -‬כשעושים פעולה‬ ‫קשה האיך היה יכול אברהם אבינו לשחוט האיל ביום הכיפורים‪ ,‬שהרי‬ ‫מעשית‪ ,‬כגון בספירת העומר לשיטת הראשונים דליכא קיום מצוה רק‬ ‫העקידה היתה ביום י׳ בתשרי שהוא יום הכיפורים כהיום‪ ,‬אבל לאברהם‬ ‫בספירת שבעה שבועות שלימות‪ ,‬אפילו הכי מברכין בכל יום כשסופרים‪,‬‬ ‫(גיצי אורה ‪ -‬רבי אליקים פריד)‬ ‫אבינו כשלעצמו לא היה אז יום הכיפורים‪.‬‬ ‫משום שבכל יום עושים עוד חלק ׳מעשיית המצוה׳‪ ,‬אף שעדיין אין קיום‬ ‫*‬ ‫המצוה רק לאחר ספירת שבעה שבועות שלימות‪ .‬והכי נמי יש לומר לגבי‬ ‫האם העוסק במצות סוכה חייב ליתן צדקה לעני‬ ‫מצות ישיבה בסוכה‪ ,‬שאף שיש קיום מצוה בכל שבעת ימי החג‪ ,‬מכל‬ ‫יש להסתפק במי שיושב בסוכה ובא עני בפתח ומבקש צדקה‪ ,‬וכדי ליתן‬ ‫מקום אין מברכים רק על קיום מצות ישיבה סוכה בפועל‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫לו יהא מוכרח לעזוב את סוכתו‪ ,‬אם אמרינן שפטור לקיים מצות צדקה‬ ‫ואולי יש לומר שמדויק כן בעצם לשון הכתוב שיש במצות ישיבה בסוכה‬ ‫משום הכלל ׳עוסק במצוה פטור מן המצוה׳‪ .‬והעירו שנראה לומר שלא‬ ‫ִמים" (ויקרא‬ ‫שתי חלקים‪ ,‬שהרי בתחילת הפסוק כתוב " ַַּב� ֻֻּס� ֹּכ� ֹת ֵּת�ֵ � ְְׁשב ּּו � ִִׁש ְְב ַַעת ָיָ ִ‬ ‫שייך בזה פטור של עוסק במצוה‪ ,‬שכיון שהגדר של מצות סוכה הוא ׳תשבו‬ ‫כג‪ ,‬מב) שמינה ילפינן ׳תשבו כעין תדורו׳‪ ,‬דהיינו שכל שבעת הימים יקבע‬ ‫כעין תדורו׳‪ ,‬נמצא שהכל תלוי כפי מצב דירתו בכל השנה‪ ,‬וכמו שבכל‬ ‫את הסוכה שיהיה דירתו‪ ,‬ובסוף הפסוק כתוב " ָָּכ� ל ָָה ֶֶאְזְ ָָרח ְְּב� ִיִ ְְׂש� ָָר ֵֵאל ֵיֵ � ְְׁשב ּּו‬ ‫השנה היה מחויב לצאת מביתו כדי ליתן צדקה לעני‪ ,‬אף כאן כשיושב‬ ‫ַַּב� ֻֻּס� ֹּכ� ֹת"‪ ,‬וכאן לא כתוב כל האזרח ישבו ׳שבעת ימים׳ בסוכות‪ ,‬משום שכאן‬ ‫בסוכתו חייב ליתן צדקה אף שעל ידי כך יבטל ממצות סוכה [ועיין בספר‬ ‫כוונת הכתוב לקיים מצות ישיבה בסוכה בפועל על ידי האכילה והשינה‬ ‫"משברי ים" (כללית המצות ס"ד) שהביא כן בשם הגרח"ק שחייב בצדקה‪ ,‬משום‬ ‫(גיצי אורה ‪ -‬רבי אליקים פריד)‬ ‫וכדומה‪ ,‬ודוק'‪.‬‬ ‫'תשבו כעין תדורו' ועיין שם]‪.‬‬ ‫*‬ ‫ולכאורה נראה כן‪ ,‬שהרי חזינן שגדר של מצות ׳סוכה׳ אינו דומה לשאר כל‬ ‫האם יש חיוב להביא חימום לסוכה במקומות הקרים‬ ‫מצוות שבתורה‪ ,‬ושעל כן אין לדמות מצות ישיבה בסוכה לשאר כל מצוות‬ ‫יש להעיר ענין הנוגע מאוד להלכה‪ ,‬שהנה כיום אין דרכן של בני אדם‬ ‫שבתורה שהעוסק בה פטור משאר מצוות‪ ,‬שהרי מצינו כמה הפטורים‬ ‫לדור במקומות הקרים בלי חימום‪ ,‬ולא ידור בבית שבעה ימים בלי חימום‪,‬‬ ‫ממצות ישיבה בסוכה שאינם פטורים משאר כל המצוות שבתורה‪ ,‬כגון‬ ‫ואם כן לכאורה יש לדון שיהיה מחויב מעיקר הדין להביא לסוכתו חימום‪,‬‬ ‫׳המצטער׳ שפטור מן הסוכה‪ ,‬אף שלא מצינו כן בשאר המצוות שפטורין‬ ‫שהרי מבואר בשלחן ערוך (סימן תרמ ס״ד) שאף שמצטער פטור מן הסוכה‪ ,‬מכל‬ ‫׳המצטער׳ בהם‪ ,‬ובכן בהכרח צריך לומר שגדר החיוב של מצות ישיבה‬ ‫מקום זהו דווקא שבא לו הצער ביום טוב לאחר שכבר עשה שם הסוכה‪,‬‬ ‫בסוכה נאמרה רק באופן שהוא ׳תשבו כעין תדורו׳‪ .‬ולכן מכיון שבכל ימות‬ ‫׳אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחילה במקום הריח או הרוח ולומר מצטער‬ ‫השנה היה מחויב לצאת מביתו לקיים מצות צדקה אף כאן ביושב בסוכתו‬ ‫אני׳‪ ,‬ומקורו ברא״ש (סוכה פ"ב)‪ .‬ומבואר מזה שכל הפטור של ׳המצטער׳ נאמר‬ ‫חייב בזה‪.‬‬ ‫רק לאחר שכבר יש לו סוכה וקרה איזה דבר המצער‪ ,‬אבל לכתחילה צריך‬ ‫ובאמת יש לדון אם שייך בכלל לומר הכלל של ׳עוסק במצוה פטור מן‬ ‫להשתדל לעשות כל מה שבידו כדי שיוכל לקיים מצות סוכה‪[ .‬ועיין‬ ‫המצוה׳ במצות סוכה‪ ,‬שהרי ישיבה בסוכה היא רק בגדר ׳מצוה קיומית׳‪,‬‬ ‫בשו״ת אגרות משה (או״ח ח״ו סימן מג אוח ה) שהביא בשם אביו בביאור הענין בזה‪,‬‬ ‫וכמו שהאריכו האחרונים בזה [עי׳ מנ״ח מצוה שכ"ה‪ ,‬ועוד]‪ ,‬ויש לעיין‬ ‫שמכיון שהחיוב לאכול ולישון בסוכה כל שבעה חוץ מליל הראשון הוא‬ ‫אם אמרינן הכלל ׳עוסק במצוה במצוה קיומית׳‪ ,‬ויש לעיין‪[ .‬והלום אינה‬ ‫מצוה קיומית‪ ,‬ולא חל חיובה אלא בשעה שהתעורר לו הרצון לאכול או‬ ‫ה׳ לידי ספר נחמד "בית מתתיהו"‪ ,‬וראיתי שהאריך בזה (ח״א סימן א׳ אות ז)‪ ,‬אם‬ ‫לישון‪ ,‬לכן כשתתעורר לו הרצון לאכול או לישן והוא מצטער לשבת‬ ‫אמרינן עוסק במצוה במצות ישיבה בסוכה והביא כמה דעות אחרונים‬ ‫בסוכה אין עליו חיוב לעשות ולחפש אחר סוכה אחרת‪ ,‬עיין שם היטב]‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬וכן האריך טובא בכל הענין של העוסק במצוה קיומית אם פטור‬ ‫ולפי זה יש להעיר לגבי מקומות הקרים שיהיה חיוב להכין תנור המחמם‬ ‫משאר המצוות‪ ,‬עיין שם ותמצא נחת]‪.‬‬ ‫(גיצי אורה ‪ -‬רבי אליקים פריד)‬ ‫קודם סוכות כדי שיוכל לדור שם כל שבעה בסוכה [ובפרט כיום שיש‬ ‫תנורים קטנים שבקל יכול להביא ממקום למקום]‪ .‬ועוד שהרי חייבו (סוכה‬ ‫*‬ ‫כט‪ ,‬א‪ ,‬שו״ע סי׳ תרלט ס״ד) להביא כליו לסוכה כדי שיהא דר בסוכה כמו שדר בביתו‬ ‫בחידושו של ה'דברי חיים' שמקיימים מצות סוכה אף כשאינו בסוכה‬ ‫כל השנה‪ ,‬ובודאי אין דרך בני אדם כיום לדור בבית ששורר קר גדול בלי‬ ‫הנה בספר ׳דברי חיים׳ להגה״ק מצאנז זי״ע (מועדים‪ ,‬סוכות דף מא) כתב לחדש‬ ‫תנורים המחממים הבית‪ ,‬וכמו כן יש לעורר גם למקומות ששורר חום‬ ‫חידוש גדול במצות ישיבה בסוכה‪ ,‬וזה לשונו‪ :‬׳ואף אם אינו מקיים בפועל‬ ‫גדול‪ ,‬שאין דרכם של בני אדם לדור בדירה בלי מזגנים וכדומה‪ ,‬שלכאורה‬ ‫הסוכה מחמת שהוא פטור ממנה‪ ,‬מכל מקום הוא יושב בצל קדושת סוכה‪,‬‬ ‫יהא חיוב מעיקר הדין להביא להסוכה מזגן וכדומה‪ ,‬ויש לעיין בפוסקים‬ ‫שזאת הוא עצם המצוה ׳תשבו כעין תדורו׳‪ ,‬כמו שהוא בביתו שלפעמים‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫הולך ממנה‪ ,‬אף על פי כן נקרא ביתו גם שהוא רחוק ממנה‪ ,‬כמו כן הסוכה‬ ‫ועיין במועדים וזמנים (ח״ח סימן קז) שהעיר כן‪ ,‬וכתב ליישב טעם הפטור על‬ ‫וצל הקדושה חופף עלינו‪ ,‬גם כשאינו בפועל תחת הסוכה מכל מקום‬ ‫פי דברי שו״ת מהר״ח אור זרוע (סי׳ קצד) שכתב לבאר‪ ,‬שכשהתורה חייבה‬ ‫מקרי סוכתו‪ ,‬ולזה נקרא מצוה קלה שאין בו טורח שאין החיוב דוקא‬ ‫לעשות דירת עראי‪ ,‬כונתה היתה שיש לבנות סוכה באופן עראי אף אם‬ ‫לשבת בפועל‪ ,‬ובאם הוא מצטער פטור והוה כיושב בסוכה׳‪ .‬ע״כ‪ .‬הרי‬ ‫דפנותיה אינן מגינות לגמרי‪ ,‬ואף אם גשמים חודרים דרך הסכך‪ ,‬למרות‬ ‫מבואר מדברי הדברי חיים חידוש גדול דמי שיש לו סוכה בחג הסוכות‬ ‫שעל ידי כך יפטר לפעמים מהסוכה‪ ,‬ולא חייבה לשנות את מבנה הסוכה‬ ‫מקיים מצות ישיבת סוכה כל היום‪ ,‬ואף כשהוא מצטער דפטור מן הסוכה‪,‬‬ ‫כגון להוסיף הרבה סכך‪ ,‬כדי לגרום שלא ייפטר מהסוכה‪ .‬וכמו כן אין‬ ‫הוא משום שגם כשהוא חוץ לסוכה הוא מקיים מצות סוכה‪ ,‬ואין זה פטור‬ ‫הדרך להביא חימום לדירת עראי של שבעה ימים גם בשאר ימות השנה‪.‬‬ ‫ממצות סוכה אלא שמצטער מקיים מצות סוכה אף כשאינו נמצא בסוכתו‪.‬‬ ‫אבל הוסיף‪ ,‬שלכאורה אם יש לו מערכת חשמל סמוך לסוכה‪ ,‬באופן שגם‬ ‫ויש להביא ראיה לדברי הדברי חיים מדברי הר״ן בסוכה (מח ‪,‬א) דתנן התם‬ ‫בדירת עראי היה מכניס חימום בשאר ימות השנה‪ ,‬שאכן חייב להביא‬ ‫גמר לאכול ביום השביעי לא יתיר סוכתו אבל מפנה את כליו‪ ,‬ופירש רש״י‬ ‫חימום לסוכה כדי שיוכל לישון בסוכה‪ ,‬עיין שם‪ .‬ועיין בחוט שני (סוכות עמ׳ רנט)‬ ‫דלא יתיר כיון דהא צריך לשינה ושינון ושמא יקלע לו סעודה‪ .‬אך הר״ן‬ ‫שהביא בשם הגר״נ קרליץ‪ ,‬שסבר שאם אין אפשרות לשבת בסוכה בשום‬ ‫כתב לבאר באופן אחר‪ ,‬דלא יתיר סוכתו כיון דכתיב " ַַּב� ֻֻּס� ֹּכ� ֹת ֵּת�ֵ � ְְׁשב ּּו � ִִׁש ְְב ַַעת‬ ‫זמן במשך כל ימות החג בלא להצטער בישיבה‪ ,‬כגון במקומות שקר או‬ ‫ָיָ ִִמים" (ויקרא כג‪ ,‬מב) ובעינן שתהיה לו סוכה כל שבעה׳‪ ,‬עכת״ד‪ .‬הרי להדיא‬ ‫חם מאד בין ביום ובין בלילה‪ ,‬אין הסוכה ראויה לדירה‪ ,‬ונחשב הוא כמי‬ ‫בדבריו דאיכא דין שתהיה לו סוכה לדירה כל שבעה אף על גב שאין צריך‬ ‫שלא בנה סוכה‪ ,‬ולפיכך חייב לדאוג שיוכל לדור בה ולהכניס לתוכה תנור‬ ‫לדור בה‪ .‬וכיון שהוא מחיוב מצות סוכה‪ ,‬נמצא שכל זמן שיש לו סוכה‬ ‫או מזגן‪ .‬ועיין בספר הסוכה (מלואים לפכ״ה אות ד) שהביא שכך אכן נהגו החפץ‬ ‫מקיים מצות ׳בסוכות תשבו שבעת ימים׳‪.‬‬ ‫(גיצי אורה ‪ -‬רבי אליקים פריד)‬ ‫חיים והגר״ח מבריסק להכניס תנור לסוכה‪.‬‬ ‫אמנם לפי זה קשה‪ ,‬שאם כן מדוע אנו מברכין בכל פעם שחוזרים לאכול‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]4‬‬ ‫ימי הרחמים‬ ‫שדוחה את הלאו‪ .‬לכן אמרו חז"ל 'גדולה תשובה שדוחה לא תעשה‬ ‫מעלת הבעל תשובה‬ ‫שבתורה'‪.‬‬ ‫אמר רבי אבהו‪ ,‬מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם‬ ‫‪‬‬ ‫ולקּרוֹב"‪" ,‬לרחוק"‬ ‫לרחוֹק ְ ַ ָ‬ ‫"שׁלוֹם ָשׁלוֹם ָ ָ‬ ‫עומדים‪ ,‬שנאמר )ישעיה נז‪ ,‬יט( ָ‬ ‫ברישא והדר "לקרוב" )ברכות לד‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ובספר "כפות תמרים" ]בתוספות יום הכפורים[ הביא כמו כן‬ ‫ד'מקשים העולם‪ ,‬מאי אולמיה דתשובה‪ ,‬והלא כך היא המידה דאתי‬ ‫הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל היה אומר‪ ,‬שהסיבה לכך היא‪ ,‬מפני‬ ‫עשה ודחי לא תעשה‪ .‬ובספר "כסף נבחר" )דף קצ"ג הביאו מפרש הילקוט‬ ‫שהצדיק עם כל צדקותו ורצונותיו‪ ,‬אינו יכול לקיים יותר מרמ"ח‬ ‫ירמיה סי' ג'( תירץ בשם רבו ז"ל‪ ,‬דהא דאמרינן בעלמא אתי עשה ודחי‬ ‫מצוות עשה הכתובות בתורה‪ ,‬אולם הרשע שהפך לבעל תשובה‬ ‫לא תעשה‪ ,‬היינו היכא ]ד[באותו שעה שדוחה לא תעשה מקיים‬ ‫מאהבה‪ ,‬צבר לעצמו מצוות נוספות‪ ,‬שהרי עליו נאמר כי "זדונות‬ ‫העשה‪ ,‬כדי שזה יקיים העשה אין אנו חוששין לדחות ל"ת‪ .‬אבל‬ ‫נעשו לו כזכויות"‪...‬‬ ‫הכא‪ ,‬מי שמקיים עשה של "ושבת" הם כנסת ישראל‪ ,‬ונהי שראוי‬ ‫אכן יעויין ברמ"א באורח חיים )סי' נ"ג סק"ה( 'מי שעבר עבירה בשוגג‪,‬‬ ‫שתדחה לא תעשה לחזור עם בעלה‪ ,‬אבל מי התיר לבעל לחזור‬ ‫כגון שהרג הנפש בשגגה וחזר בתשובה‪ ,‬מותר להיות ש"ץ‪ .‬אבל אם‬ ‫עמה‪ ,‬ולעבור על לאו ד"לא ישוב בעלה"‪ ,‬מאחר שאינו מקיים שום‬ ‫עשה במזיד לא‪ ,‬דמ"מ יצא עליו שם רע קודם התשובה'‪.‬‬ ‫עשה‪ .‬וכן תירץ בספר "אהבת עולם" דף ע' ע"ד‪ .‬יעו"ש'‪) .‬שי לתורה(‬ ‫ובביאור הגר"א כתב 'עיין מגן אברהם בשם דרכי משה וכמש"כ ר"ת‬ ‫‪‬‬ ‫בספר הישר‪ ,‬דעל שבא לידו עבירה במקרה ושב‪ ,‬על זה אמרו‬ ‫במקום שבעלי תשובה עומדים' וכו'‪.‬‬ ‫וגילו ברעדה‬ ‫כתב ב"שערי תשובה" )שער ב סי' ט(‪ ,‬שהצדיקים שאגה להם כלביא‬ ‫והוא חידוש עצום ונורא‪ ,‬דמבואר מדבריו דכל הכלל של 'במקום‬ ‫תמיד במחשבותם וינהמו על חטאיהם ועל אשר קצרה ידם‬ ‫שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד' המדובר‬ ‫מעבודת ה' וכו'‪ ,‬ומשמע דייקא הצדיקים ולא הרשעים‪ ,‬ולמה‪ ,‬כי‬ ‫הוא רק על בעלי תשובה השבים מחטאים בשוגג‪ ,‬אבל בעלי‬ ‫הרשעים לא חסר להם כלום והם מן האומרים 'שלום עלי נפשי'‪,‬‬ ‫תשובה השבים מחטאים שעשו במזיד‪ ,‬אין עליהם את הכלל הנ"ל‪,‬‬ ‫אלא דייקא הצדיקים שקרבת אלקים להם טוב‪ ,‬וכמש"כ שם )שער‬ ‫דו"ק היטב בדבר‪] .‬הבין שכשנקט הגר"א ב"מקרה" כוונתו היתה‬ ‫א סי' מב( "ותאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ‬ ‫לשוגג‪ ,‬אבל לכאורה אי אפשר לומר כן כיון שבגמ' נאמר 'זדונותיו‬ ‫בהם ורצונו החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל‬ ‫נעשו לזכויות'‪ ,‬ונראה הכוונה כפשוטו שחטא באופן מקרי )הערת‬ ‫הנעימות" וכו'‪ ,‬וע"כ יחסר להם‪ ,‬וכמו שכתב ב"מסילת ישרים"‬ ‫)שי לתורה(‬ ‫המגיה([‪.‬‬ ‫בשער הזהירות )פרק ד(‪" :‬לשלמי הדעת תהיה להם ההערה במה‬ ‫שיתברר להם כי רק השלמות הוא הדבר הראוי שיחמד מהם ולא‬ ‫‪‬‬ ‫זולת זה ושאין רע גדול מחסרון השלמות וההרחקה ממנו"‪.‬‬ ‫גדולת תשובה‬ ‫הנה ידוע שהעשירים דואגים לשלמות דירתם בעוה"ז ומוציאים על‬ ‫אמר ר' יוחנן‪ ,‬גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה‬ ‫זה הון תועפות‪ ,‬ואם יחסר בבית משהו‪ ,‬איזה מנעול שאינו בתכלית‬ ‫מאתּוֹ‬ ‫והלכה ֵ ִ‬ ‫אשׁתּוֹ ְ ָ ְ ָ‬ ‫ישׁלּח ִאישׁ ֶאת ִ ְ‬ ‫"לאמֹר ֵהן ְ ַ ַ‬‫שנאמר )ירמיהו ג‪ ,‬א( ֵ‬ ‫היופי או תמונה עם כל דקדוק השלמות‪ ,‬הם עצבים ודואגים והוא‬ ‫ההיא‬ ‫הארץ ַ ִ‬ ‫תּחנף ָ ָ ֶ‬‫אליה עוֹד ֲהלוֹא ָחנוֹף ֶ ֱ ַ‬ ‫הישׁוּב ֵ ֶ ָ‬ ‫אחר ֲ ָ‬‫לאישׁ ַ ֵ‬ ‫ְוהיתה ְ ִ‬ ‫ָ ְ ָ‬ ‫להם צרה גדולה‪ ,‬מפני שהעוה"ז הוא אצלם הנחמד ולא ירצו לגרוע‬ ‫נאם ה' " )יומא פו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫אלי ְ ֻ‬ ‫רבּים ְושׁוֹב ֵ ַ‬ ‫רעים ַ ִ‬ ‫זנית ֵ ִ‬ ‫ואתּ ָ ִ‬ ‫ְ ַ ְ‬ ‫דבר ממנו‪ ,‬משא"כ בעניני עוה"ב יאמרו שלום יהיה לי ולא אכפת‬ ‫להם כל כך החסרון‪ .‬וההיפך אצל שלמי הדעת‪ ,‬מה שחסר להם‬ ‫הראשׁוֹן" וגו'‪.‬‬ ‫בּעלהּ ָ ִ‬ ‫יוּכל ַ ְ ָ‬ ‫וכתב רש"י‪ :‬לא תעשה שבתורה ֹ‬ ‫"לא ַ‬ ‫בעוה"ז שאינו כל כך בשלמות לא אכפת להם‪ ,‬אלא שלום יהיה לי‬ ‫בביאור הדבר מדוע דוקא בענין תשובה לא היינו אומרים עשה‬ ‫בחוסר השלמות‪ ,‬ורק השלמות הנצחי דואגים לו‪ ,‬ושבורים ודואגים‬ ‫דוחה לא תעשה כבכל התורה כולה‪ ,‬שמעתי לומר בשם מרן הגר"ח‬ ‫אם יחסר להם‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬דהוא עפ"י מה דאיתא בתוס' בעירובין )ק‪ ,‬ב( ד"ה מתן ד' וכו'‬ ‫אם כן צריך קודם להכיר בטובת השלמות הנצחי כאמור‪ ,‬ולכן‬ ‫דבכל מקום שהדבר בא ע"י פשיעה‪ ,‬והיה יכול להתקיים בלא‬ ‫הקדים בעל ה"חובות הלבבות" את שער הבחינה לספר מוסר שלו‪,‬‬ ‫דחיית הלאו‪ ,‬לא אמרינן עשה דוחה לא תעשה‪ ,‬לפי זה נראה דהוא‬ ‫וכן ה"מסילת ישרים" בפרק א' הפליג שהאדם לא נברא אלא‬ ‫הדין בענין זה דהעשה דתשובה‪ ,‬בא ע"י פשיעה ודו"ק‪.‬‬ ‫להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמתי והעידון‬ ‫בספר "פרדס יוסף" תירץ‪ ,‬דהנה יעוין בתוס' בקידושין )לח‪ ,‬א ד"ה‬ ‫הגדול וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ואח"כ יש מקום לספר "מסילת ישרים" שכולו‬ ‫אקריב( שהביאו מהירושלמי דלכן לא אכלו מצה שנעשה מתבואה‬ ‫אזהרות ותוכחות‪.‬‬ ‫חדשה ]כשבאו לארץ ישראל[ ולא אמרו דמצות עשה של אכילת‬ ‫בראש השנה אנו אומרים מלכיות זכרונות להמליך הקב"ה‪ ,‬וכתוב‬ ‫מצה דוחה את הלא תעשה דאיסור חדש‪ ,‬משום דאין עשה דקודם‬ ‫בשם הגר"א ז"ל )כתר ראש אות קד( שהיה שמח ביותר בעת תקיעת‬ ‫הדיבור ]שנצטוו על מצות מצה קודם מתן תורה[ דוחה לא תעשה‬ ‫שופר אשר זוכים להיות בין בני מלכים היינו להמליך הקב"ה‬ ‫דאחר הדיבור ]איסור חדש[‪ .‬לפי זה יבואר דאין מצות תשובה‬ ‫בעולם כולו ואין שמחה גדולה מזו‪ ,‬ורק עי"ז מגיעים גם לתרועה‬ ‫יכולה לדחות שום לא תעשה‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל )בראשית רבה א(‬ ‫ויבבה על מה שאנו מחסרים משלמות הקרבה לממ"ה הקב"ה‪ .‬וכן‬ ‫ד'תשובה' היא אחד מהדברים שנבראו קודם שנברא העולם‪ .‬וא"כ‬ ‫הוא בטור )סוף סי' תקפא( חיוב השמחה בראש השנה‪.‬‬ ‫הכלל של 'עשה דוחה לא תעשה' לא שייך כאן‪ ,‬ואעפ"כ חזינן‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]5‬‬ ‫]ומדרש זה מופיע בנוסח יותר מורחב ושלם מכת"י קדומים‬ ‫ובזה מיושב קושית העולם למה לא מקדימים יוה"כ שהוא בקשת‬ ‫בדברים רבה שם )הוצאת ליברמן(‪ ,‬חביבה קריאת שמע שניתנה‬ ‫הסליחה ואח"כ ראש השנה‪ ,‬כי במדה שאדם עומד בהתרוממות‬ ‫לישראל‪ ,‬שהן משבחין תחלה ואח"כ מלאכי השרת‪ ,‬שהן אומרים‬ ‫בראש השנה בהרגש עלאי מה שאנו זוכים להיות עם סגולה‪,‬‬ ‫"ה' אלהינו ה' אחד" ואח"כ המלאכים אומרים "ברוך שם כבוד‬ ‫וזכרונות כל הטובות שהקב"ה עשה ועושה עמנו ואנו בוטחים בו‪,‬‬ ‫מלכותו לעולם ועד" וכו'‪ .‬כשישראל אומרים "שמע ישראל"‪,‬‬ ‫כמובן רק אח"כ מרגישים החסרון ולא ירצו לוותר שום דבר מן‬ ‫דוממים ואומרים בלחישה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪.‬‬ ‫השלמות שמשיגים בראש השנה‪ ,‬בקרבתנו אליו ית"ש‪.‬‬ ‫באותה שעה הן מקלסין‪ .‬ולמה ישראל אומרים אותו בלחישה‪ ,‬אלא‬ ‫וכל זה בסתם ראש השנה‪ ,‬מכל שכן בראש השנה שחל בשבת‪,‬‬ ‫כשעלה משה למרום גנב אותו מן המלאכים ולימדה לישראל‪ .‬אמר‬ ‫שלא צריכים לתקיעות אלא זכרון תרועה לבד סגי‪ ,‬כי קדושת שבת‬ ‫רב שמואל בר נחמן‪ ,‬למה הדבר דומה לבן בתו של מלך שהיתה לו‬ ‫כשלעצמה מרוממת הנפש וזוכים ממילא להיות מבני היכלא‬ ‫בת בתולה‪ ,‬והיתה רואה בגדים נאים ואומרת לו קח את הבגדים‬ ‫דמלכא‪ ,‬כמה צריכים להגיע לדרגת "וגילו"‪ ,‬ובמדה שמגיעים ל"גילו"‬ ‫הללו‪ ,‬והיה לוקח לה‪ ,‬פעם אחת נכנס לפלטין של מלך וראה‬ ‫כן מגיעים אח"כ ל"רעדה" כנ"ל‪ ,‬והוא הטעם שתמיד מתחילים‬ ‫קוזמירין של מטרונה‪ ,‬וגנב אותה ובא ונתנה לבתו‪ ,‬התחיל מצווה‬ ‫סליחות במוצש"ק‪ ,‬שאז בשעה שהנפש אינה רוצה להפרד‬ ‫ואומר לה‪ ,‬כל הבגדים שלקחתי ליך לבוש אותן בפרהסיא‪ ,‬אבל‬ ‫ממעלתה‪ ,‬וי אבדה נפש‪ ,‬אז הזמן להשגת "ברעדה"‪ ,‬ולבקשת‬ ‫קוזמירין זה גנוב הוא‪ ,‬אל תלבשי אותו אלא מן הדלת ולפנים‪ .‬כך‬ ‫סליחה בלב נשבר‪ ,‬היא הדאגה לצדיקים שתאותם השלמות האמתי‬ ‫אמר משה לישראל‪ ,‬כל המצוות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן‬ ‫)רבי אליקים שלזינגר(‬ ‫והנצחי‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬אבל השם הזה ממה ששמעתי ממלאכי השרת שבו הם‬ ‫משבחים להקב"ה ונטלתי אותו מהם‪ ,‬לכך תהיו אומרים אותו‬ ‫‪‬‬ ‫בלחישה‪" ,‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ .‬למה הן אומרים‬ ‫אותו ביום הכפורים בפרהסיא‪ ,‬אלא שהם כמלאכים‪ ,‬לובשים לבנים‬ ‫אכילת ערב יו‪ ‬כיפור מעידה כי יאה עשירות לישראל‬ ‫ולא אוכלים ולא שותין‪ ,‬ואין בהם לא חטא ולא עון שהקב"ה סולח‬ ‫עשׂה‬‫אשׁר ָ ָ‬ ‫אלקיכם ֲ ֶ‬ ‫והלּלתּם ֶאת ֵשׁם ה' ֱ ֵֹ ֶ‬ ‫"ואכלתּם ָאכוֹל ְ ָ ַ‬ ‫ושׂבוֹע ְ ִ ַ ְ ֶ‬ ‫ַ ֲ ַ ְ ֶ‬ ‫להם כל עונותיהם[‪.‬‬ ‫לעוֹלם" )יואל ב‪ ,‬כו ‪ ‬הפטרה שבת שובה(‪.‬‬ ‫עמּי ְ ָ‬‫יבשׁוּ ַ ִ‬‫ולא ֵ ֹ‬ ‫להפליא ְ ֹ‬ ‫עמּכם ְ ַ ְ ִ‬ ‫ִ ָ ֶ‬ ‫ועפ"י המדרש הזה פסק הטור הלכות יום הכיפורים )סימן תריט(‪,‬‬ ‫נלע"ד טעם באכילת ערב יום הכיפורים‪ ,‬כי בראש השנה תחילת‬ ‫ונוהגין באשכנז לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול‬ ‫כניסתנו לתשובה לא זכינו לעמוד לפני ה'‪ ,‬אלא על ידי תענית‬ ‫רם‪ .‬וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן‪,‬‬ ‫ושברון לב‪ ,‬על כן מתענים ערב ראש השנה שלא ליכנס לדין בכרס‬ ‫כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה‬ ‫מלאה‪ .‬אך על ידי שזכינו להזדכך בעשרת ימי תשובה זכינו שאפילו‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ ,‬והורידו לישראל‪ .‬למה הדבר‬ ‫מתוך כרס מלאה ובטן שבעה במנחת ערב יום כיפור ‪ ‬לתשובה‬ ‫דומה לאדם שגנב הורמין‪ ,‬פי' חפץ נאה‪ ,‬מתוך פלטרין של מלך‬ ‫ישׁרוּן‬ ‫"ויּשׁמן ְ ֻ‬ ‫ולהתודות ולהתחנן‪ .‬וזהו זכיה גדולה‪ ,‬ההיפוך מן ַ ִ ְ ַ‬ ‫ונתנו לאשתו‪ ,‬ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך‪.‬‬ ‫ויּבעט" )דברים לב‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫ְִַ ָ‬ ‫לכן כל השנה אומרים אותו בלחש‪ ,‬וביום הכיפורים אומרים אותו‬ ‫והנה מה שאומרים עלינו 'יאה עניותא לישראל' )חגיגה ט‪ ,‬ב( הוא‬ ‫בפרהסיא‪ ,‬לפי שאנו כמלאכים‪.‬‬ ‫בושה גדולה‪ ,‬שצריך להביא עניות כדי שלא יבעטו‪ ,‬אך אם נזכה‬ ‫וכן פסק בשולחן ערוך שם )סעיף ב(‪ ,‬בליל יום הכיפורים ומחרתו‬ ‫שעל ידי אכילה ושתיה נעבוד ה' ‪ ‬בטלה טענה הנ"ל‪ ,‬ושוב יאה‬ ‫אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם‪ .‬וכן פסקו‬ ‫ושׂבוֹע" )יואל ב‪ ,‬כו(‪ ,‬ואפילו‬ ‫"ואכלתּם ָאכוֹל ְ ָ ַ‬ ‫עשירות לישראל‪ .‬והיינו ַ ֲ ַ ְ ֶ‬ ‫הלבוש והשו"ע הרב שם‪.‬‬ ‫אלקיכם"‬ ‫"והלּלתּם ֶאת ֵשׁם ה' ֱ ֵֹ ֶ‬ ‫הכי לא תשכחו ה' ולא תבעטו‪ ,‬אלא ְ ִ ַ ְ ֶ‬ ‫ובמטה אפרים )סעיף טו( מדגיש יותר‪ ,‬בקריאת שמע אומרים הכל‬ ‫לעוֹלם" )שם( שלא יצטרכו לעניות כדי‬ ‫"עמּי ְ ָ‬ ‫יבשׁוּ ַ ִ‬ ‫ולא ֵ ֹ‬ ‫)שם(‪ ,‬על כן ְ ֹ‬ ‫ביחד "שמע ישראל" בקול רם כמשפט שאר הימים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫)דרשות חתם סופר דף כ"ז(‬ ‫שלא יבעטו‪.‬‬ ‫מתחיל החזן וכל הקהל עמו בקול רם "ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד"‪ ,‬וכן למחרתו בשחרית יום הכפורים אומרים "ברוך שם‬ ‫‪‬‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם"‪.‬‬ ‫ברו‪ ‬ש‪ ‬כבוד מלכותו לעול‪ ‬ועד בקול ר‪ ‬ביו‪ ‬הכיפורי‪‬‬ ‫וביסוד ושורש העבודה שער יא )פ"ו( מוסיף‪ ,‬ובקריאת שמע של יום‬ ‫הנה אחד מהדברים הגדולים שבו זוכים כלל ישראל ביום הקדוש‬ ‫הכיפורים דכל נדרי ושחרית‪ ,‬יכוין האדם הכוונה של פסוק שמע‬ ‫ביותר בשנה 'יום הכיפורים' שבו הם מתקדשים ומתטהרים‬ ‫בקיצור‪ ,‬בכדי שיוכל לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‬ ‫בקדושה של מעלה להיות בבחינת מלאכים‪ ,‬לומר בתפלות אחר‬ ‫בקול רם עם הצבור‪.‬‬ ‫אמירת קריאת שמע‪ ,‬את ה'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול‬ ‫רם כל הציבור ביחד ובהתעוררות גדולה‪ ,‬שלא כמו בכל שאר ימות‬ ‫ממה שהובא מהמדרש‪ ,‬מפורש דמשה רבינו הביאו ממלאכי מעלה‬ ‫השנה שאומרים אותו בלחישה‪ ,‬ונברר זה בקיצור שורש ומקור‬ ‫ששמע אותם בשמים שאומרים כן‪ ,‬והוא תיקן לאמרו בחשאי‪,‬‬ ‫וטעם הדברים‪.‬‬ ‫ולכאורה הרי מצינו מבואר בפסחים )נו‪ ,‬א( דיעקב אבינו תיקנו ולא‬ ‫בּניו‬ ‫יעקב ֶאל ָ ָ‬ ‫"ויּקרא ַ ֲ ֹ‬ ‫משה רבינו‪ ,‬דאמר רבי שמעון בן לקיש‪ָ ְ ִ ַ ,‬‬ ‫מקור ושורש המנהג‬ ‫לכם" )בראשית מט‪ ,‬א(‪ ,‬ביקש יעקב לגלות לבניו‬‫ואגּידה ָ ֶ‬ ‫האספוּ ְ ַ ִ ָ‬ ‫ויּאמר ֵ ָ ְ‬ ‫ַ ֹ ֶ‬ ‫המקור הראשון שבו הובא המנהג‪ ,‬הוא בדברי רבותינו במדרש‬ ‫קץ הימין‪ ,‬ונסתלקה ממנו שכינה‪ .‬אמר‪ ,‬שמא חס ושלום יש במטתי‬ ‫דברים רבה פרשת ואתחנן )ב‪ ,‬לו( "שמע ישראל"‪ ,‬רבנן אמרין בשעה‬ ‫פסול‪ ,‬כאברהם שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ואבי יצחק שיצא ממנו עשו‪.‬‬ ‫שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה‬ ‫אמרו לו בניו‪" ,‬שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"‪ ,‬אמרו כשם שאין‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ ,‬והוריד אותה לישראל‪ .‬ולמה‬ ‫בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד‪ .‬באותה שעה פתח יעקב‬ ‫אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא‪ ,‬אמר רב אסי למה הדבר דומה‪,‬‬ ‫אבינו ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ .‬אמרי רבנן‪ ,‬היכי‬ ‫לאחד שגנב קוזמין ]חפץ[ מתוך פלטין של מלך‪ ,‬נתנה לה לאשתו‪,‬‬ ‫נעביד‪ ,‬נאמרוהו‪' ,‬לא אמרו משה רבינו'‪ .‬לא נאמרוהו‪ ,‬אמרו יעקב‪.‬‬ ‫ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך‪ .‬אבל ביום‬ ‫התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי‪ .‬אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי‬ ‫הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא‬ ‫אמי‪ ,‬משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה‪ ,‬אם תאמר‪ ,‬יש לה גנאי‪,‬‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]6‬‬ ‫ובמטה משה )סימן תתסח( מיישב בדרך נפלא‪ ,‬ונוהגים לומר בקול רם‬ ‫לא תאמר‪ ,‬יש לה צער‪ ,‬התחילו עבדיה להביא בחשאי‪ .‬אמר רבי‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ ,‬וסמך לדבר ממדרש אלה‬ ‫אבהו‪ ,‬התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם‪ ,‬מפני תרעומת המינין‪.‬‬ ‫הדברים רבה בפרשת ואתחנן וכו'‪ ,‬כן כתב הטור אורח חיים בסימן‬ ‫ובנהרדעא דליכא מינין‪ ,‬עד השתא אמרי לה בחשאי‪.‬‬ ‫תרי"ט‪ .‬ואומר אני התינח לההוא מדרש‪ ,‬אך לפי מה דאיתא‬ ‫וכן כתב הטור הלכות קריאת שמע )סימן סא(‪ ,‬ואומרים "ברוך שם‬ ‫בפסחים בפרק מקום שנהגו כשקרא יעקב וכו'‪ ,‬ולפי זה למה‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד" אף על פי שאינו מן הפרשה‪ ,‬משום הא‬ ‫אמרינן אותו בקול רם ביום הכיפורים‪ .‬ונראה לי‪ ,‬שבכל השנה אין‬ ‫דאיתמר בפסחים בפרק מקום שנהגו‪ ,‬כשקרא יעקב לבניו ביקש‬ ‫מייחדים השם כולם בלבב שלם‪ ,‬ושמא ימצא אחד שאינו מייחד‬ ‫לגלות להם הקץ ונסתלקה ממנו שכינה‪ ,‬אמר שמא יש בכם שאינו‬ ‫בכל לבבו‪ ,‬ונמצא כל העדות בטלה‪ ,‬כי כל העדות שנמצא בהן קרוב‬ ‫הגון‪ ,‬פתחו כולם ואמרו "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"‪ ,‬פתח‬ ‫או פסול כל העדות בטלה )סנהדרין ט‪ ,‬א(‪ ,‬לכן תקנו לומר בחשאי‪ ,‬דאז‬ ‫הזקן ואמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ .‬ואמרינן נמי התם‬ ‫מי שאין לבו שלם לייחד את ה' בלבבו‪ ,‬אז הוא שותק ואינו בכלל‬ ‫היכי ניעביד‪ ,‬נימריה‪ ,‬לא אמריה משה‪ .‬לא נימריה‪ ,‬הא אמריה‬ ‫העדות‪ .‬אבל אם יאמר בקול רם‪ ,‬אז מחמת בושה על כרחו יאמר‬ ‫יעקב‪ .‬תקנו לומר אותו בחשאי‪ ,‬על כן נוהגין לאומרו אותו בחשאי‬ ‫בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו‪ ,‬ואז הוא פסול גמור והוי כל העדות‬ ‫אפילו במקומות שנוהגין לקרות כולה בקול רם‪.‬‬ ‫בטל‪ .‬אבל ביום הכפורים עם ה' אלה כולם כאחד עונים ואומרים‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בכל לבבם‪ ,‬נכון לאמרו בקול‬ ‫ולכאורה יש כאן סתירה מפורשת בין המדרשים‪ ,‬דבמדרש והטור‬ ‫רם‪ ,‬כי כל ייחוד ראוי לאומרו בקול רם כדכתבתי לעיל סי' תתי"ז‪,‬‬ ‫בסימן תריט מפורש דמשה אמרו לישראל שיאמרוהו בצנעה‬ ‫וגם לעורר הכוונה‪ .‬וזהו כוונת המאמר נימריה‪ ,‬כלומר בקול רם‪ ,‬לא‬ ‫ובלחש דהיה בדרך גניבה מהמלאכים‪ ,‬ורק ביום הכיפורים דדומים‬ ‫אמריה משה‪ ,‬מאחר דלא היו כולם בלבב שלם‪ ,‬ונמצא אחד מהם‬ ‫למלאכים אפשר לאמרו בקול רם‪ ,‬אבל מהגמרא פסחים והטור‬ ‫פסול‪ ,‬לא נימריה‪ ,‬אמרו יעקב‪ ,‬לכך תקנו לאומרו בחשאי‪ ,‬וכן‬ ‫בסימן סא מפורש דיעקב אבינו אמרו‪ ,‬ואדרבה משה לא אמרו כלל‪,‬‬ ‫דרשתי ברבים‪.‬‬ ‫ולכן אומרים בצנעה מפני שמשה לא אמרו‪ ,‬וא"כ לכאורה מפני‬ ‫טעם זה גם ביום הכיפורים צריך לאמרו בלחש‪ .‬וגם צ"ע כי הטור‬ ‫נשי‪ ‬באמירת ברו‪ ‬ש‪ ‬כבוד‬ ‫לכאורה מזכי שטרא לבי תרי‪.‬‬ ‫ולכאורה לפי הנ"ל דהטעם דאומרים "ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד" ביום הכיפורים בקול רם מפני שדומין למלאכים‪ ,‬א"כ‬ ‫והמגן אברהם )תריט סק"ח( רמז בקיצור לקושיות אלו וכתב‪ ,‬בקול רם‪,‬‬ ‫גבי נשים דלא שייך דבר זה‪ ,‬יהיה אסור להם לומר בקול רם גם‬ ‫משום שבכל השנה אומרים אותו בלחש מפני שמשה גנבה‬ ‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ממלאכים‪ ,‬אבל ביום כיפור גם ישראל דומין למלאכים )טור(‪ .‬והא‬ ‫דכתב )הטור( בסימן ס"א נימריה לא אמרה משה‪ ,‬כלומר שלא כתבה‬ ‫וכתב הגראי"ל תאומים מבראד בשו"ת "גור אריה יהודא" )אורח חיים‬ ‫בתורה להצניעה מפני המלאכים ע"ש‪ ,‬וכ"כ בהגהות מיימוניות פ"א‬ ‫סימן פב(‪ ,‬והנה לכאורה רציתי לומר דלפ"ז מהדין הוא שנשים‬ ‫מק"ש‪ .‬וביאר במחצית השקל שם‪ ,‬דהכא משמע דמשה אמרה אלא‬ ‫אסורים לאמרו בקול רם רק בחשאי‪ ,‬דהרי הם אינם דומין‬ ‫שאמרה בצנעה דרך גניבה‪ ,‬ובסימן ס"א כתב הטור דמהאי טעמא‬ ‫גּבּרים" כתיב )משלי כא‪ ,‬כב(‪ ,‬וכמו שכתב המג"א בסי'‬ ‫"עיר ִ ִֹ‬ ‫למלאכים‪ִ ,‬‬ ‫אמרינן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש‪ ,‬דהיכי נעביד‪,‬‬ ‫זה ס"ק יו"ד לענין עמידה‪ ,‬ולעיל בסי' תר"י ס"ק ה' לענין לבישת‬ ‫לא נימריה אמרה יעקב‪ ,‬נימריה לא אמרה משה‪ ,‬משמע דמשה לא‬ ‫לבנים‪ .‬ועל כן תמיהני על המג"א דלא כתב כן במקום הזה דזה אינו‬ ‫אמרה כלל‪ .‬לכן פירש מג"א דגם בסימן ס"א כוונת הטור כמו כאן‪.‬‬ ‫נוהג בנשים כמו שביאר במקומות הנ"ל‪ ,‬ומה גם דהתם אינו אלא‬ ‫דבר הרשות‪ ,‬ובנידון זה אי איתא להאי סברא א"כ איסור הוא‬ ‫ומהר"ם זכותא בשו"ת )סימן ל( מיישב היטב‪ ,‬דהא לטעם זה אנו‬ ‫לנשים לאמרו בקול‪ ,‬רק דוקא בלחש‪ .‬והנראה לי לבאר דין זה‪ ,‬וגם‬ ‫אומרים ג"כ ביום הכיפורים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‬ ‫פוק חזי מה עמא דבר דנוהגין גם הנשים לאמרו בקול רם ואין‬ ‫בקול רם‪ ,‬וכתב בעל הטור ז"ל שהטעם הוא ממה שהובא במדרש‬ ‫פוצה פה עליהם‪ .‬על כן נראה לענ"ד דבדין זה לא שייך האי סברא‪,‬‬ ‫ואלה הדברים רבא מפני שאז אנחנו כמלאכים‪ .‬ויש לי לדקדק‪ ,‬דהא‬ ‫דהרי כל השנה הוא מטעם דכיון שמשה גנבה מן המלאכים‪ ,‬אם‬ ‫בפרק מקום שנהגו אמרינן היכי נעביד‪ ,‬נימריה לא אמרו משה‪ ,‬לא‬ ‫יאמרו בקול רם יתקנאו בו המלאכים מחמת שגנבה מהם‪ ,‬אבל‬ ‫נימריה הא אמריה יעקב‪ ,‬ולכן עשו פשרה ביניהם ותיקנו לאומרו‬ ‫ביוה"כ שגם אנו כמלאכים ומגיע גם לנו לומר שבח זה‪ ,‬א"כ ממילא‬ ‫בחשאי‪ .‬ואם עיקר הטעם שאומרים אותו בלחש הוא משום האי‬ ‫לא יתקנאו גם על הנשים שיאמרו שבח זה בקול רם‪ ,‬אף שאינם‬ ‫טעמא‪ ,‬מה לי אם אנו כמלאכים או כאנשים או אפילו פחותים‬ ‫דומים למלאכים‪ ,‬דאין מהם ראיה שמשה גנבה מן המלאכים‪ ,‬אלא‬ ‫מחמורו של ר' פנחס בן יאיר‪ .‬ואין לומר דמדרשים חלוקים הם‪,‬‬ ‫יכולין להיות משום דישראל הגברים אומרים אותו למדו גם הנשים‬ ‫דהא הרב בעל הטורים ז"ל הביא ההיא דפסחים בסי' ס"א וההיא‬ ‫מהם לומר אותו שבח‪ ,‬והן מדמים עצמם להגברים ולא יתקנאו‬ ‫דמדרש רבא בסי' תרי"ט‪ ,‬וא"כ קשיא דידיה אדידיה דהיכי מזכי‬ ‫כלל‪ ,‬ולכן אף הנשים יכולים לאמרו בקול רם )ועי' עוד בשו"ת מגן שאול‬ ‫שטרא לבי תרי‪ .‬ונראה ליישב ולומר דלא פליגי הני מדרשי אהדדי‬ ‫סימן ל(‪.‬‬ ‫והכי קאמר‪ ,‬איברא דמשה רבינו ע"ה כשירד ממרום הביא שבח זה‬ ‫לישראל‪ ,‬כלומר שאמר להם שאותו השבח היה של המלאכים‬ ‫טעמי‪ ‬לאמירתו ביו‪ ‬הכיפורי‪ ‬בקול ר‪‬‬ ‫והתקין להם שיאמרוהו בחשאי‪ ,‬ולכן לא כתבו בתורה‪ ,‬באופן‬ ‫הנה הרבה מאוד טעמים ניתנו בפרד"ס התורה בספרי הקבלה‬ ‫שנראה מזה דלא חזי ליה לאיניש למימריה בפרהסיא‪ ,‬אבל מצד‬ ‫הדרוש והחסידות על האמירה של "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫אחר ראינו שיעקב אמרו בקול רם‪ ,‬ולכן אמרו היכי נעביד‪ ,‬נימריה‬ ‫ועד ביום הכיפורים בקול רם"‪ ,‬ובדמיון של כלל ישראל למלאכים‪.‬‬ ‫כמו שעשה יעקב‪ ,‬לא אמריה משה פירוש 'לא כתבו בתורה' ונראה‬ ‫ונביא כמה מהעיקריים שבהם‪.‬‬ ‫שאין האנשים הגונים לכך‪ .‬לא נימריה כמו שעשה משה‪ ,‬יעקב‬ ‫הרמח"ל ב"דרך ה' " )ח"ד פ"ד אות ז( מסביר מהלך עמוק בכללות על‬ ‫אמריה‪ ,‬ומשמע דחזי לנא‪ .‬ולכן התקינו לאומרו בחשאי‪ ,‬כלומר‬ ‫ענין אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ובתו"ד‪ ,‬והנה‬ ‫שאין אנחנו ראויים לזה‪ ,‬ויעקב שאמרו הוא מפני שמלאך ה' צבאות‬ ‫בהיותם כך נמצא חפצו יתברך נעשה וכבודו מתגדל‪ ,‬וזה עיקר‬ ‫הוא‪ ,‬ולכן גם ביום הכפורים שאנחנו כמלאכים נאמר אותו בקול רם‬ ‫העטרה שהוא מתעטר בברואיו וכביכול מתגדל בם‪ .‬ואמנם עתה‬ ‫כמוהם‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]7‬‬ ‫יחיינו מיומי‪ ‬ביו‪ ‬השלישי יקמנו ונחיה לפניו‬ ‫אין הדבר הזה משתלם אלא ברוחניים‪ ,‬כי הנה הם טהורים‬ ‫ויש לפרש מ"ש חז"ל בפירוש )ישעיה נה‪ ,‬ו( "דרשו ה' בהמצאו" אלו‬ ‫וקדושים‪ ,‬ושמו יתברך שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות‬ ‫עשרת ימי תשובה )יבמות דף מ"ט( ואמר על זה "קראוהו בהיותו קרוב"‬ ‫גדולה‪ ,‬והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה‪ ,‬וכבודו‬ ‫שלא ימתין אדם בתשובה עד ראש השנה אלא "בהיותו קרוב"‬ ‫מתגדל בהם‪ .‬אך בתחתונים אין הדבר נשלם‪ ,‬מפני שאינם עדיין‬ ‫דהיינו בראש חודש אלול‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )סידור האר"י‪ ,‬כוונת ר"ח אלול(‬ ‫שלימים‪ ,‬והרע מתערב בהם ולא היטהרו ממנו‪ ,‬וכביכול אין כבודו‬ ‫בראש חודש אלול שערי רחמים נפתחים והוא זמן ב"ד לפני ראש‬ ‫יתברך מתגדל בהם כראוי‪ .‬והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו‪,‬‬ ‫השנה וזהו "בהיותו קרוב"‪ .‬ויש עוד לפרש "בהיותו קרוב" שאמרו‬ ‫משבחים שבח זה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ ,‬אך‬ ‫)שער הכוונות‪ ,‬ענין סוכות‪ ,‬דרוש ו'( התשובה מועלת אף לאחר יום הכפורים‬ ‫התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו‪ ,‬כי אינם ראויים לזה‪ ,‬ולא‬ ‫עד תחלת הגשם ביום שמיני עצרת שהוא מסירת הפתקין‬ ‫השם שורה עליהם כראוי‪ ,‬ולא הכבוד מתגדל בם‪ .‬אלא יעקב אבינו‬ ‫לממונים‪ ,‬אבל בכל השנה המרחק גדול לאבינו שבשמים דכתיב‬ ‫ע"ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם‪ ,‬בהיותו עם כל בניו‬ ‫)קהלת ה‪ ,‬ז( "כי האלהים בשמים ואתה על הארץ"‪ ,‬וז"ש "כי גבהו‬ ‫הקדושים סביביו‪ ,‬שלא היה בהם פסול‪ ,‬ונתעטרו בייחודו יתברך‪,‬‬ ‫שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם"‪ ,‬ואמר על זה "כאשר ירד‬ ‫שאמרו "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד"‪ ,‬ואז ענה הזקן "ברוך שם‬ ‫הגשם והשלג" ורמז על תפלת הגשם שאז הוא כלות הזמן שיועיל‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד"‪ .‬ונמצא שמצידנו אין אנו ראויים לענין‬ ‫התשובה לבטל הגזירה ההיא וכמו שהוא בגשם כן יהיה דברי ולא‬ ‫הזה‪ ,‬אלא קצת ממנו ניתן לנו מצידו של יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬ועל כן‬ ‫ישוב ריקם‪ .‬ועוד רמז על זה כי אמרו חז"ל )תענית לא‪ ,‬א( בחמשה‬ ‫אנו אומרים אותו אך בחשאי‪ ,‬זולת ביום הכפורים שמתעלים בו‬ ‫עשר באב 'ודלא מוסיף יסיף' שכבר היא התחלת ימי התשובה‪,‬‬ ‫ישראל למדרגת המלאכים‪ ,‬וכמו שנבאר במקומו בס"ד‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והאוֹר‬ ‫השּׁמשׁ ְ ָ‬‫תחשׁ‪ֶ ֶ ַ ‬‬ ‫לא ֶ ְ ַ‬ ‫אשׁר ֹ‬ ‫"עד ֲ ֶ‬ ‫והרמז על זה בקהלת )יב‪ ,‬ב( ַ‬ ‫והמהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" )פמ"ד( מאריך מאוד כדרכו‬ ‫הגּשׁם"‪ ,‬כי השמש ירמז על ט"ו‬ ‫אחר ַ ָ ֶ‬ ‫העבים ַ ַ‬ ‫ושׁבוּ ֶ ָ ִ‬ ‫והכּוֹכבים ְ ָ‬ ‫ְוהיּרח ְ ַ ָ ִ‬‫ַ ֵָ ַ‬ ‫העמוקה בכל הענין ובתו"ד‪ ,‬ואז ענה הזקן "ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫באב שאמרו חז"ל )תענית לא‪ ,‬א( שתש כחה של חמה‪ .‬והירח רמז על‬ ‫לעולם ועד"‪ .‬וביאור זה‪ ,‬כי יעקב הוא שומע מה שבניו מקבלים‬ ‫ראש השנה שאמרו חז"ל )ראש השנה ח‪ ,‬א( שהלבנה מתכסה בו‪ ,‬והאור‬ ‫האחדות‪ ,‬כי הוא היותר קרוב להם‪ ,‬ושומע מהם שאמרו 'כשם שאין‬ ‫רומז על יוה"כ‪ ,‬וכוכבים רמז על ז' ימי החג שהם כנגד ז' כוכבי לכת‬ ‫בלבך אלא אחד‪ ,‬כך אין בלבנו אלא אחד'‪ .‬לכך עליו לומר 'ברוך שם‬ ‫שהם שרי האומות שמקריבין ע' פרים להכניעם‪ ,‬ואמר ע"ז "ושבו‬ ‫כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬כי הברכה הזאת שהוא מברך שם כבודו‬ ‫העבים אחר הגשם" שהוא זמן האחרון תפלת הגשם כנ"ל‪.‬‬ ‫הוא יותר עוד‪ .‬כי כאשר יאמר "ברוך שם כבודו" בזה הוא מברך את‬ ‫ונשׁוּבה ֶאל ה' ִכּי הוּא‬ ‫"לכוּ ְ ָ ָ‬ ‫ויש לרמז בזה מה שאמר הושע )ו‪ ,‬א‪‬ב( ְ‬ ‫שמו במה שמורה שמו הגדול על אמיתת מהותו‪ .‬ולא היה ראוי‬ ‫ונחיה‬ ‫יקמנוּ ְ ִ ְ ֶ‬ ‫השּׁלישׁי ְ ִ ֵ‬ ‫מיּמים ַבּיּוֹם ַ ְ ִ ִ‬ ‫יחיּנוּ ִ ֹ ָ ִ‬ ‫ויחבּשׁנוּ ְ ַ ֵ‬ ‫וירפּאנוּ ַי‪ֵ ְ ְ ַ ְ ‬‬‫טרף ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ָ ָ‬ ‫לומר "ברוך שם כבוד מלכותו רק ליעקב"‪ ,‬מפני שיעקב היה קדוש‬ ‫כגּשׁם‬‫מצאוֹ ְ ָויבוֹא ַ ֶ ֶ‬ ‫כּשׁחר ָנכוֹן ֹ ָ‬ ‫לדעת ֶאת ה' ְ ַ ַ‬ ‫נרדּפה ָ ַ ַ‬ ‫ונדעה ִ ְ ְ ָ‬‫לפניו‪ָ ְ ֵ ְ ,‬‬ ‫ְ ָ ָ‬ ‫יעקב"‪ .‬ואין אומרים‬ ‫"והקדּישׁוּ ֶאת ְקדוֹשׁ ַ ֲ ֹ‬ ‫ה'‪ ,‬כדכתיב )ישעיה כט‪ ,‬בג( ְ ִ ְ ִ‬ ‫ארץ"‪ ,‬יש לרמז מ"ש "לכו ונשובה" פירוש‬ ‫יוֹרה ָ ֶ‬ ‫כּמלקוֹשׁ ֶ‬ ‫ָלנוּ ְ ַ ְ‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו" רק בקדושה‪ .‬ולכך לא היו אומרים "ברוך‬ ‫המובחר הוא שיהיה התשובה מזמן ט"ו באב שהוא יום שפסקו בו‬ ‫שם כבוד מלכותו" רק במקדש שהוא קדוש אל השם‪ .‬ולכך‬ ‫מתי מדבר )תענית ל‪ ,‬ב( וזהו כי הוא "טרף וירפאנו"‪ ,‬ואמר "יך‬ ‫המלאכים אשר הם נבדלים והם קדושים מן החומר‪ ,‬ראוי להם שבח‬ ‫ויחבשנו" על ימי אלול שנתרצה בו הקב"ה למשה על הרעה שחשב‬ ‫זה "ברוך שם כבוד מלכותו"‪ .‬כי אין לברך השם המורה על המהות‪,‬‬ ‫לעשות בעון העגל‪ ,‬ואמר "יחיינו מיומים" על שני ימים של ראש‬ ‫כי אם המסולק והנבדל מן החמרי‪ .‬ולפיכך ראוי ברכה זאת‬ ‫השנה‪ ,‬ואמר "ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" על יוה"כ שהקב"ה‬ ‫למלאכים שהם קדושים מן החמרי הגשמי‪ .‬וביום אשר מסולק‬ ‫מטהר את ישראל בעשותם תשובה‪ ,‬ואמר על הזמנים אלו "ונרדפה‬ ‫האדם מן החומר‪ ,‬כמו יום הכפורים שאסור באכילה ובשתיה‪,‬‬ ‫לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו" דקאי על עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫ומסולק מאתו שאר ענינים הגשמיים‪ ,‬עד שהאדם קדוש‪ ,‬והוא‬ ‫שאמרו חז"ל )יבמות מט‪ ,‬ב( "דרשו ה' בהמצאו" אלו ימים שבין ראש‬ ‫במדריגת המלאכים בפרט‪ ,‬ביום זה אומרים "ברוך שם כבוד‬ ‫השנה ליום הכיפורים‪ ,‬ואמר על זמן המאוחר "ויבוא כגשם לנו"‪.‬‬ ‫מלכותו" בקול רם‪ ,‬כמו המלאכים‪ ,‬אשר ראוי להם שבח זה בפרט‪.‬‬ ‫יצּרוּ‬ ‫ופרשנו עוד בזה מ"ש דוד המלך ע"ה )תהילים קלט‪ ,‬טז‪‬יח( ָ ִ‬ ‫"ימים ֻ ָ‬ ‫וכן במקדש גם כן היו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו"‪ ,‬וכל זה מפני‬ ‫אספּרם‬‫ראשׁיהם‪ֵ ְ ְ ֶ ,‬‬ ‫עצמוּ ָ ֵ ֶ‬ ‫רעי‪ֵ ‬אל ֶמה ָ ְ‬ ‫ולי ַמה ָ ְיּקרוּ ֵ ֶ‬ ‫בּהם‪ִ ְ ,‬‬‫אחד ָ ֶ‬ ‫ְולוֹ ֶ ָ‬ ‫קדושת המקדש‪ .‬וקאמר 'נמרינהו‪ ,‬לא אמר משה'‪ .‬כי משה אמר‬ ‫עמּ‪ ,"‬פירש רש"י‪" ,‬ימים יוצרו" כל השנה‬ ‫ועוֹדי ִ ָ‬ ‫הקיצתי ְ ִ‬ ‫ֵמחוֹל ִ ְירבּוּן ֱ ִ ֹ ִ‬ ‫"שמע ישראל" )דברים ו‪ ,‬ד(‪ ,‬אל כל ישראל‪ ,‬לכך לא אמר "ברוך שם‬ ‫כולה‪" ,‬ולו אחד בהם" זה יוה"כ‪ ,‬ואמרו על זה "ולי מה יקרו רעיך‬ ‫כבוד מלכותו" וגו'‪ .‬כי "ברוך שם כבוד" אין שייך שבח זה רק למי‬ ‫אל" דקאי על ימי אלול‪ ,‬ששורשו הוא כמ"ש האר"י שהם ימי ריעים‬ ‫שהוא קדוש כמו שהתבאר‪ .‬ומשה שאמר "שמע ישראל" דיבר כנגד‬ ‫וימי רצון שחודש הזה מכפר על כל השנה‪ ,‬ורמזו זה במשנה )כתובות‬ ‫כל אדם‪ ,‬והרי כל אדם לא שייך לשבח הזה כמו שהתבאר‪' .‬לא‬ ‫פ"ה‪ ,‬מ"ב( 'נותנין לבתולה שנים עשר חודש'‪ ,‬פירוש שמזל אלול הוא‬ ‫נימרינהו הרי אמרו יעקב'‪ ,‬כי יעקב מצד קדושתו ראוי לשבח השם‬ ‫בתולה והיא מכפרת על שנים עשר חודש‪ .‬וכן אמרו במדרש והביאו‬ ‫יתברך בשבח הזה כמו שאמרנו‪ .‬ועל כל פנים יש בכל אדם דבר‬ ‫הטור א"ח )סי' תקפ"א( שהזקנים מקדימים מחודש אלול והקב"ה‬ ‫מה של קדושה‪ ,‬לכך ראוי אדם בצד מה לומר "ברוך שם כבוד‬ ‫מכפר שליש עונות בעבור תשובת הזקנים המקדימין‪ .‬ופרשו בזה‬ ‫מלכותו" וכו'‪ .‬ולכך תקנו לומר "ברוך שם כבוד מלכותו" בחשאי‪,‬‬ ‫וּזקנים‬‫וּבחרים ְ ֵ ִ‬ ‫בּמחוֹל ַ ֻ ִ‬ ‫בּתוּלה ְ ָ‬ ‫תּשׂמח ְ ָ‬ ‫"אז ִ ְ ַ‬ ‫מ"ש הנביא )ירמיה לא‪ ,‬יג( ָ‬ ‫לא בנגלה‪ .‬שאין ראוי לאדם הנגלה השבח הזה‪ ,‬רק מצד הנשמה‬ ‫ַיחדּו"‪ ,‬פירוש שנמחול עונותיהם בחודש אלול שהוא מזל בתולה‬ ‫ְ ָ‬ ‫שהיא יושבת בסתר בחדרי חדרים‪ .‬כמו שאמרו חכמים )ברכות י‪ ,‬א(‬ ‫אפילו לבחורים בזכות הזקנים‪ ,‬וז"ש "במחול ובחורים וזקנים‬ ‫'תבוא הנשמה שהיא יושבת בסתר בחדרי חדרים'‪ .‬ולכך אומרים‬ ‫יחדיו"‪ ,‬והוא חסד הש"י שמחשב ימי אלול כל יום שהוא י"ב שעות‬ ‫"ברוך שם כבוד מלכותו" בחשאי הנסתר‪ ,‬כמו שיושבת הנשמה‬ ‫שעה אחת ליום והם ימי קודש המכפרים על ימי חול‪ ,‬והיינו‬ ‫בחדרי חדרים‪ .‬רק ביום הכפורים מצד סילוק הדברים הגופנים יש‬ ‫"אספרם מחול ירבון"‪ ,‬שימי אלול הקדושים ירבון על ימי החול של‬ ‫לאדם קדושה‪ .‬ולכך אמרו )שבת קיט‪ ,‬א( "ולקדוש ה' " )ישעיה נח‪ ,‬ג( זה‬ ‫כל השנה‪ ,‬וזהו שתקנו בסליחות לעמוד קודם היום כדי שירבו יותר‬ ‫יום הכפורים‪ ,‬שאין בו אכילה ושתיה‪ ,‬והאדם אינו נמשך אחר‬ ‫מימי החול‪ ,‬וז"ש "הקיצותי" פירש רש"י‪ ,‬שמקיצין מן השינה‪ ,‬ואמר‬ ‫הגופני‪ ,‬ראוי לישראל השבח הזה אף שלא בנסתר‪ .‬ובשאר ימות‬ ‫"ועודי עמך" שהוא לשון תוספות שע"י תוס' הלילה "ירבון" יותר‬ ‫השנה בנסתר‪ ,‬מפני כי מצד הנשמה שהיא נסתרת‪ ,‬ראויים ישראל‬ ‫על ימי חול‪) .‬פנים יפות(‬ ‫לזה השבח‪ .‬ואין להאריך עוד כי אלו דברים עמוקים מאוד מאוד‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]8‬‬ ‫בפסחים )נד‪ ,‬א( תניא ז' דברים נבראו קורם שנברא העולם‪ ,‬ואלו הן‪,‬‬ ‫כתיב )הושע ו‪ ,‬ב( "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו"‪,‬‬ ‫תורה ותשובה וכו'‪ ,‬היינו שכשנוצר האדם כבר הוכנה עבורו‬ ‫כי ראש השנה הוא נקרא "יומים" שהוא יומא אריכתא‪ ,‬והוא יומא‬ ‫התשובה שנבראה קודם שנברא העולם‪.‬‬ ‫דדינא שריא בעלמא‪ ,‬וצריך עזר מאת הקב"ה‪ ,‬על כן "יחיינו‬ ‫אך בימי הנביא הושע‪ ,‬כשהשכינה עלתה לשמים וכבר היה כביכול‬ ‫מיומים"‪ .‬ויום הכפורים אנחנו בבחינת העומדים לפני ה' ממש‪,‬‬ ‫התרחקות בין הקב"ה לכנסת ישראל‪ ,‬אזי אמר "לכו ונשובה"‪,‬‬ ‫"לפני ה' תטהרו" )ויקרא טז‪ ,‬ל(‪ ,‬ובמה אנו זוכים בזה ע"י תיקוני עשרה‬ ‫צריכים אנחנו ללכת בחזקה ובהתאמצות יתר עד שנגיע לשכינה‬ ‫ימים שבין כסה לעשור‪ .‬אמנם ביום שבת קודש שבת שובה דבשעה‬ ‫שהחכם יושב ודורש הקב"ה מוחל עונותיהם של ישראל )שוח"ט משלי‬ ‫הק'‪ .‬ולכאורה מהו ההבדל אם השכינה נמצאת עמנו לכשהיא‬ ‫י'(‪) .‬יסודות החתם סופר(‬ ‫בשמים‪ ,‬הרי הקב"ה שומע גם משם תפלת כל פה‪ .‬אמנם כאשר‬ ‫‪‬‬ ‫השכינה שורה בתוכינו ומתקיים בנו הכתוב )ויקרא כו‪ ,‬יא( "ונתתי את‬ ‫משכני בתוככם"‪ ,‬ומה שאמר שלמה המלך בתפלתו הגדולה בעת‬ ‫חינוך הבית )מלכים א' ח‪ ,‬כז( "האמנם ישב אלוקים על הארץ" שהקב"ה‬ ‫דרשת שבת שובה‬ ‫כביכול צמצם עצמו לשכון על האדמה הארצית‪ ,‬אזי שולטים‬ ‫"לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו‪ ,‬יחינו מיומים‬ ‫בעולם מידות החסד והרחמים‪ ,‬ואז כביכול אין הקב"ה מסתכל ודן‬ ‫ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו‪ ,‬ונדעה נרדפה לדעת את ה'‬ ‫את יושבי הארץ במידות שמימיות ועליונות‪ .‬אך כאשר השכינה‬ ‫כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ" )הושע ו' א'‪‬ג'(‪.‬‬ ‫עולה לשמים‪ ,‬אזי הדין הוא בבחינת מש"כ )תהלים יד‪ ,‬ב( "משמים‬ ‫אהובי ורבותי‪ ,‬מקראי קודש אלו אמרם הנביא הושע בן בארי‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דרש את אלוקים"‪ ,‬ואז אוי‬ ‫בתקופה של בית המקדש הראשון‪ ,‬בזמן שכלל ישראל היו אז‬ ‫ואבוי לנו כאשר יבחנונו במדות שמימיות‪" ,‬כי מי יודע עוז אפך"‪,‬‬ ‫בירידה רוחנית עצומה‪ ,‬שירידה זו אכן גרמה לגלות ולחורבן הבית‪.‬‬ ‫מי יוכל לזכות לפני מדת הדין‪ .‬אולם ברוב רחמיו וחסדיו של‬ ‫על אותה תקופה איתא בגמ' ראש השנה )לא‪ ,‬א( מאמר כאוב מאד‪:‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬אף בזמן שהשכינה הק' עלתה לשמים ורחוקה היא מאתנו‬ ‫אמר ר' יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה‪ ,‬מכפורת לכרוב ומכרוב‬ ‫בכל ימות השנה‪ ,‬מ"מ נתן לנו ימים מספר שבו מתקרב הוא ית'‬ ‫לכרוב‪ ,‬ומכרוב למפתן וממפתן לחצר‪ ,‬ומחצר למזבח וממזבח לגג‪,‬‬ ‫אלינו בני ישראל‪ .‬וזה המבואר בקרא דידן "לכו ונשובה אל ה' כי‬ ‫ומגג לחומה ומחומה לעיר‪ ,‬ומעיר להר ומהר למדבר‪ ,‬וממדבר‬ ‫הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו"‪ ,‬צריכים ללכת בחזקה ולהתאמץ‬ ‫עלתה וישבה במקומה דכתיב )הושע ה‪ ,‬טו( "אלך אשובה אל מקומי"‬ ‫לשוב אל ה' משום שהשכינה התרחקה ועלתה לשמים‪ ,‬אך אומר‬ ‫וגו'‪ ,‬א"ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא‬ ‫הנביא "יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" וגו'‪ ,‬יש‬ ‫יחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫ימים מיוחדים בשנה‪" ,‬יחינו מיומים"‪ ,‬אלו שני ימים של ראש השנה‬ ‫שהם ב' ימים הראשונים של עשרת ימי תשובה‪ ,‬ועל עשי"ת דרשו‬ ‫ומוכח ודאי שעשר מסעות אלו היו בזמן שהנביא הושע קרא "לכו‬ ‫ז"ל )ראש השנה יח‪ ,‬א( הפסוק )ישעי' נה‪ ,‬ו( "דרשו ה' בהמצאו קראוהו‬ ‫ונשובה אל ה' "‪ ,‬שהרי הגמ' דורשת שעלתה וישבה במקומה מהא‬ ‫בהיותו קרוב"‪ ,‬אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוה"כ‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫דכתיב "אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו" וגם פסוק זה‬ ‫בעצמו מעיד שהוא נמצא קרוב לבני ישראל‪" .‬דרשו ה' בהמצאו‬ ‫נאמר ע"י הנביא הגדול הושע בן בארי‪ .‬ובתרגום שם‪ ,‬אסלק שכינתי‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב"‪ ,‬ב' לשונות מצינו כאן‪" ,‬בהמצאו" שאפשר‬ ‫אתיב למדור קודשי די בשמיא עד דידעון דחבו ויבעון מן קדמי‪.‬‬ ‫למוצאו‪ ,‬אך מוסיף עוד ואומר "קראוהו בהיותו קרוב"‪ .‬ולולא‬ ‫כלומר עד שבני ישראל יבואו להכרה שהם מלאי אשמה‪ ,‬ובקשו‬ ‫דמסתפינא אמינא "דרשו ה' בהמצאו" במשך כל עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫פני‪ ,‬יבקשו מהקב"ה השיבנו ה' אליך‪ ,‬בצר להם ישחרוני כאשר‬ ‫קראוהו בהיותו קרוב ר"ל "יוה"כ"‪ ,‬כי ביום זה מערה הקב"ה עלינו‬ ‫יקשה עליהם בעת צרה ומצוקה אז יחפשו את כבוד השכינה‪ ,‬וכמו‬ ‫רוח טהרה כידוע‪ ,‬ומתקיים בנו )יחזקאל לו‪ ,‬כה( "וזרקתי עליכם מים‬ ‫שממשיך שם הנביא "לכו ונשובה אל ה' "‪.‬‬ ‫טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם"‪,‬‬ ‫והנה יש לדייק מדוע נקט הפסוק בלשון "לכו" לאן צריך ללכת‬ ‫וכנאמר )ויקרא טז‪ ,‬ל( "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל‬ ‫ולהגיע‪ ,‬אבל לפי דברינו דקרא מיירי בזמן שהשכינה הק' כבר‬ ‫חטאתיכם לפני ה' תטהרו"‪ .‬ידוע מהאר"י הק' ומשאר קדושי עליון‪,‬‬ ‫גלתה ונסתלקה מביהמ"ק והתקיים הכתוב )ירמיה לא‪ ,‬ב( "מרחוק ה'‬ ‫"כי ביום הזה יכפר עליכם" וגו' שביוה"כ הכפרה היא באתערותא‬ ‫נראה לי"‪ ,‬שהקב"ה התרחק מאתנו‪ ,‬על כן "לכו"‪ ,‬אנחנו צריכים‬ ‫דלעילא‪" ,‬לפני ה' תטהרו"‪ ,‬ועי"ז הננו לפני ה'‪ ,‬שהקב"ה מקרב את‬ ‫ללכת‪ ,‬יותר מכברת ארץ‪ ,‬כדי שעבודתנו ותשובתנו ותפלותינו יגיעו‬ ‫עצמו לבני ישראל וזה החסד של הקב" 'ה‪ .‬וא"כ משום שיוה"כ הוא‬ ‫לשכינה הק' הנוסעת ומתרחקת עד עלותה לשמים‪" ,‬אלך ואשובה‬ ‫יום כל כך מסוגל ורק דקות מפרידות בינינו לבינו‪ ,‬א"כ עכשיו זה‬ ‫אל מקומי"‪.‬‬ ‫הזמן של 'עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם'‪.‬‬ ‫)קול התורה קובץ – רבי שמואל הלוי ואזנר(‬ ‫יסוד מצות התשובה במקראי קודש )דברים ל‪ ,‬יא( "כי המצוה הזאת‬ ‫אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה הוא‪ ,‬לא‬ ‫‪‬‬ ‫בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וגו' ולא מעבר‬ ‫"יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" )הושע ו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫לים הוא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים וגו' כי קרוב אליך הדבר‬ ‫מאד בפיך ובלבבך לעשותו"‪ .‬ומבאר אדונינו הספורנו שהתוה"ק‬ ‫'ג' בתשרי )צום השביעי( שבו נהרג גדליה בן אחיקם‪ .‬ומי הרגו?‬ ‫רוצה להורות שמצות התשובה איננה כמצות לימוד התורה ‪‬‬ ‫ישמעאל בן נתניה‪ .‬ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת‬ ‫שפעמים יש וצריכים ללכת ולתור אחריה אפילו למדינה אחרת‬ ‫ביהמ"ק' )ראש השנה יח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫כדאיתא בע"ז )יג‪ ,‬א( שאין אדם זוכה ללמוד מכל‪ ,‬אבל מצות‬ ‫יש לכוון בזה‪ ,‬לפי שזה נעשה בעשרת ימי תשובה‪ .‬והיה לו‬ ‫התשובה איננה כן ‪" ‬לא נפלאת היא ממך" שתצטרך לנביאים‪" ,‬ולא‬ ‫לישמעאל שהרגו להתעורר בתשובה‪ .‬והוא לא היה חושש בכך‪.‬‬ ‫רחוקה היא" שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך‪" ,‬לא‬ ‫והוסיף צרה לישראל בהריגתו לגדליה‪ .‬שהיה הצלה לכלל ישראל‪.‬‬ ‫בשמים היא"‪ ,‬לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת‬ ‫כמפורש בירמיה‪ .‬ועל זה אמר הכתוב "יחיינו מיומים" לפי שבימים‬ ‫נביא‪" ,‬ולא מעבר לים היא"‪ ,‬וג"כ לא תצטרך בה לחכמי הדור‬ ‫אלו אנו מתפללים על החיים‪ .‬ע"כ אמר "יחיינו מיומים"‪ ,‬דהיינו בב'‬ ‫הרחוקים וכו' "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו"‪,‬‬ ‫ימים ראשונים מימי התשובה שמתפללים על החיים‪ .‬אבל "ביום‬ ‫להכיר בלבבך את החטא ואת האל ית' שחטאת לו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬את‬ ‫השלישי" מימי התשובה שבו נהרג גדליה‪ ,‬שהיה לנו נפילה בו ביום‪,‬‬ ‫התשובה ברא הקב"ה והטביעה בטבע הנשמה היהודית‪ ,‬כדאיתא‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]9‬‬ ‫שיקרא'‪ ,‬ואף שעיקרו של יצר זה שקר ודמיון והגיע רק מהרגל‬ ‫יש לנו לדאוג ביותר ולבקש רחמי שמיא בתרתי‪ .‬דהיינו ש"יקימנו"‬ ‫האדם ־ עם רב ממך‪ ,‬בכל זאת הוא היצר שכמעט קשה ביותר‬ ‫מאותה נפילה‪ .‬וגם ש"נחיה" שיגזור עלינו חיים‪.‬‬ ‫להתנתק ולפרוש מגרורותיו‪ .‬והעצה לכל ג' סוגי היצר הוא התורה‬ ‫)חידושי אגדות מהרש"א הרב שמואל אליעזר אידליס(‬ ‫היינו האילן שהוא עץ חיים למחזיקים בה‪ ,‬ויש בו ס' מסכתות כנגד‬ ‫‪‬‬ ‫ס' כוחות הגוף‪ ,‬והוא תבלין כנגד טומאת היצה"ר והסט"א שברא‬ ‫"לכו ונשובה אל ה' " וגו'‪ ,‬לפעמים ירגיש האדם כי גדול עונו ורבו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וע"י הקביעות וההתמדה בלימוד התורה ש'תרגילנו‬ ‫חטאיו ובאלו פנים יעשה תשובה‪ ,‬ובפרט כי יודע שאינו במדרגת‬ ‫בתורתך‪ ,‬מבטל כל ההרגלים הרעים‪ .‬ותן לחכם ויחכם עוד‪,‬‬ ‫תשובה הראויה‪ ,‬אמנם בתוך תשובת רבים בכל אופן שהיא יש‬ ‫)פניני הגרי"ד ‪ ‬רבי יצחק אלטר(‬ ‫ואכמ"ל‪.‬‬ ‫מקום להיות מקובלת )עי' ראש השנה יח‪ ,‬א( כמו שכתוב "נושא עוון‬ ‫‪‬‬ ‫ועובר על פשע לשארית נחלתו" )ובמס' ראש השנה יז‪ ,‬א( למי שמשים‬ ‫עצמו כשירים‪ ,‬דאפילו אם התשובה אינה כדאי לעצמה רק טפילה‬ ‫שחטאנו לפני‪ ‬בבלי דעת‬ ‫לתוך הבאים מכל מקום נושא עוון ועובר על פשע‪ ,‬וזה שאומר‬ ‫'על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת'‪ ,‬ואם המשמעות שעשינו‬ ‫הנביא "לכו ונשובה אל ה' " להחשיב עצמו לעיקר רק לטפל ובתוך‬ ‫החטא בלא דעת היה צריכים לומר 'על חטא שחטאנו לפניך בלי‬ ‫)קול יעקב –‬ ‫הבאים לכלול עצמו "ונשובה אל ה' וגו' ונחיה לפניו"‪.‬‬ ‫דעת'‪ ,‬ולא בבלי דעת‪ .‬ומכאן נראה ראיה לפירוש ה"שפת אמת"‬ ‫רבי אליעזר יעקב רוזיניטץ(‬ ‫)ליקוטים ליו"כ( שמכוונים בוידוי זה על חטא שחטאנו בבלי דעת ‪‬‬ ‫לחטא ביטול תורה ]עיי"ש שכתב 'כי עיקר התורה לידע איך לעבוד‬ ‫‪‬‬ ‫ועבדהוּ"[ וזהו 'בבלי דעת'‬ ‫אבי‪ֵ ְ ָ ְ ‬‬ ‫את‪‬אלהי ָ ִ‬ ‫את ה' כמ"ש ַ"דּע ֶ ֱ ֹ ֵ‬ ‫בוידוי‪ :‬תעינו תעתענו ‪ ‬ביאורו‬ ‫שחסרנו זאת הדעת האמיתית‪.‬‬ ‫כפל הלשון בווידוי 'תעינו תעתענו' היה אפשר לפרש כי מלבד מה‬ ‫ועוד יש לומר שמתוודה על שהכניס בעצמו רוח שטות‪ ,‬כי אכן 'אין‬ ‫שתעינו בעצמינו‪ ,‬גרמנו במעשינו השפעה על אחרים‪ ,‬שאדם‬ ‫אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות'‪ ,‬אך הטענה על האדם‬ ‫משפיע על סביבתו‪ ,‬ו'כל ישראל ערבים זה לזה' )סנהדרין כז‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫מדוע הביא על עצמו להיות במצב של שיטיון‪ ,‬וזהו 'בבלי דעת' על‬ ‫אמנם יש לבאר עוד באופן אחר‪ ,‬שצריך לדעת שכאשר אדם חוטא‪,‬‬ ‫שגרמנו לעצמנו להיות בלי דעת ]ולא רק על כך שהחטא נעשה‬ ‫אין זה רק אותו החטא לבדו‪ ,‬אלא גורם לטמטום הלב ובורא עוד‬ ‫)פניני הגרי"ד‪‬הרב יצחק אלטר(‬ ‫בלי דעת[‪.‬‬ ‫יצר חדש‪ ,‬וכדאיתא ב"אור החיים" )דברים כ‪ ,‬א( שישנם ג' כוחות הרע‬ ‫‪‬‬ ‫במלחמה הגדולה‪" :‬סוס" ‪ ‬כוחות הטומאה והסט"א‪" ,‬רכב" ‪‬‬ ‫הכוחות שהגוף מורכב מהם‪ ,‬תאוותיו וצרכיו‪ ,‬ו"עם רב ‪ ‬ממך"‪ ,‬כי‬ ‫באונס וברצו‪‬‬ ‫אחר שנכשל בעבירות רבות יתווספו כוחות הרע שנולדו ממעשיו‬ ‫'על חטא שחטאנו לפניך באונס'‪ ,‬ב"שפת אמת" )ליקוטים ליו"כ( הקשה‬ ‫הרעים כמו שפירשתי במקומות אחרים והרי הוא ביניהם כחררה‬ ‫מה הכוונה להתוודות על אונס‪ ,‬והלא אונס רחמנא פטריה )ע"ז נד‪,‬‬ ‫שאין לה הופכין‪ ,‬עכת"ד‪ .‬וזהו 'תעינו' אך נוסף על כך 'תעתענו'‪,‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫שגרמנו לעצמנו קושי ואיוולת נוספים על ידי מעשינו‪ .‬ועל כך‬ ‫א‪ .‬יתכן לפרש שמתוודה על מה שעבד את הקב"ה כמוכרח מבלי‬ ‫מתוודים ביום הכיפורים 'על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע'‪ ,‬וכי‬ ‫רצון‪ ,‬וקיים המצוות כמי שכפאו שד‪ .‬שפעמים והאדם הופך‬ ‫יש חטא שלא נעשה בגלל היצר הרע‪ ,‬אלא שהוספנו לחזק ולברוא‬ ‫היוצרות‪ ,‬את המצוות עושה בהכרח ובקרירות‪ ,‬אך את העבירות‬ ‫יצרים רעים חדשים על ידי חטאינו‪.‬‬ ‫עושה בחשק ותאוה‪ ,‬והרי זה כרעיון שאמר הר"מ מרימנוב ]וקדמו‬ ‫ויש להוסיף שאותר יצר הנוצר ממעשי האדם הוא גם כפשוטו היינו‬ ‫ב"בינה לעיתים"[ בסתירה שהקשו בתוס' )מגילה כה‪ ,‬א ד"ה הכל(‬ ‫כח 'ההרגל הנעשה טבע שני'‪ ,‬שאחר שמרגיל עצמו לדרך רע כבר‬ ‫בהשוואת מאמרי חז"ל שמחד אמרו )ברכות לג‪ ,‬ב( 'הכל בידי שמים‬ ‫קשה לו לפרוש שנהפך לחלק מהוויתו‪ ,‬ובזה אפשר לפרש דברי‬ ‫חוץ מיראת שמים'‪ ,‬ומאידך )כתובות ל‪ ,‬א( 'הכל בידי שמים חוץ מצינים‬ ‫התלמוד )בבא בתרא עג‪ ,‬ב( אמר רבה בר בר חנה 'לדידי חזיא לי ההיא‬ ‫ופחים' ]חולי של קור או חום[‪ .‬וביאר ז"ל כי זו מהות 'יראת שמים'‪,‬‬ ‫אקרוקתא ]צפרדע[ דהויא כי אקרא דהגרוניא ]כפר ששמו‬ ‫לידע אילו מעשים יש לעשותם בחמימות ורצון‪ ,‬והיכן לפעול‬ ‫הגרוניא[‪ ,‬ואקרא דהגרוניא כמה הויא שתין בתי‪ ,‬אתא תנינא בלעה‪,‬‬ ‫כלאחר יד וכמי שכפאו שד‪ .‬וזהו 'באונס וברצון'‪ ,‬שאת המעשים‬ ‫אתא פושקנצא ]עורב[ ובלעה לתנינא וסליק יתיב באילנא‪ .‬תא חזי‬ ‫הטובים עשינו באונס ואת ההנהגות הרעות ברצון‪.‬‬ ‫כמה נפיש חיליה דאילנא'‪ .‬אמר רב פפא בר שמואל 'אי לא הואי‬ ‫ב‪ .‬גם יש לבאר שבאמת כל פעולות האדם באם נעשו הרי סימן‬ ‫התם לא הימני'‪ .‬וידוע שכל הסוגיא שם הם דברים העומדים ברומו‬ ‫שהיו צריכים להעשות‪ ,‬שהוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל‬ ‫של עולם וכבר השתברו הרבה קולמוסין לרמוז ולדרוש כוונת רבה‬ ‫המעשים‪ ,‬ואפי' העבירות שהאדם עשה היו מחוייבים מצד עצמם‬ ‫בר בר חנה‪ .‬ויתכן כי רימז כאן לג' כוחות היצר הנ"ל‪ ,‬שהצפרדע‬ ‫להעשות בעל כרחו ]ושורש הדברים כבר אי' בספרי קודש[‪ ,‬אלא‬ ‫רומזת לבריה שכל כולה גוף‪ ,‬כי לכל ברי' יש חומר וצורה‪ ,‬והחומר‬ ‫מה שנחשב לחטא ועון פלילי זה בכך שהאדם כשעשאם לא כיוון‬ ‫הוא מפאת הגוף והצורה הוא מחלק הרוחני‪ ,‬וצפרדע שהוא ברי'‬ ‫לקיים גזירת מלך‪ ,‬רק ברצון לחטוא ובבחירה להרע‪ ,‬ועל זה אנו‬ ‫מכוערת וכמעט אין לה צורה מהותה חומר‪ ,‬ועל כן בפרק שירה‬ ‫מתוודים שחטאנו לפניך באונס ורצון ‪ ‬שאנו עשינו את האונס‬ ‫אינה ככל הברואים האומרים ומשוררים בפסוקים‪ ,‬אלא כל שירתה‬ ‫וגזירת עליון ברצון ליבנו‪ ,‬ואונס ורצון חדא מילתא‪ ,‬שאף שהיינו‬ ‫'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪ ,‬שאי"ז לא מקרא ולא מכתבי‬ ‫אנוסים בגזירת עליון מכל מקום אנחנו ברצון וזדון לב עשאונו‪.‬‬ ‫הקודש‪ ,‬שהיא מגושמת וגופנית כ"כ שאין לה אחיזה ביותר מכך‪.‬‬ ‫)פניני הגרי"ד‪‬הרב יצחק אלטר(‬ ‫ושיעור גדלותה שישים בתים היינו ס' כוחות הגוף ]וכמו שהאריך‬ ‫‪‬‬ ‫במלבי"ם )פר' בראשית ‪ ‬תורה אור פ"ב‪ ,‬ובשה"ש על בנות י‪‬ם( שיש שישים‬ ‫כוחות לגוף[‪ ,‬וזה כוח היצר הראשון רכב ‪ ‬כוח הגוף והגשמיות‪.‬‬ ‫שחטאנו לפני‪ ‬בבלי דעת‬ ‫ואתי תנינא רומז לכוחות הסט"א של נחש הקדמוני‪ ,‬שהוא היצר‬ ‫על חטא שחטאנו לפניך 'בבלי דעת' ואם המשמעות שעשו החטא‬ ‫השני ‪ ‬סוס‪ .‬ויש יצר שגדול כוחו מכולם והוא העורב‪ ,‬רומז ל'הרגל‬ ‫בלא דעת היה צריכים לומר 'על חטא שחטאנו לפניך בלי דעת'‪,‬‬ ‫נעשה טבע' שבאמת הוא יצה"ר של דמיון ושקר‪ ,‬שאין זה טבע‬ ‫ולא 'בבלי דעת'‪ .‬ומכאן נראה ראיה לפירוש ה"שפת אמת" )ליקוטים‬ ‫הגוף מצד עצמו או כוחות טומאה וסט"א‪ ,‬אלא מוסכם בדמיון ע"י‬ ‫ליו"כ( שמכוונים בוידוי זה על חטא שחטאנו בבלי דעת ‪ ‬לחטא‬ ‫ההרגל‪ ,‬והעורב רומז לשקר כדאי' בגיטין )מה‪ ,‬א( 'האי עורבא‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]10‬‬ ‫לו להשיב עתה את הגזילה‪ ,‬כי הלוא בבית הכנסת אנו עומדים‪ .‬ועל‬ ‫ביטול תורה ]עיי"ש שכתב 'כי עיקר התורה לידע איך לעבוד את‬ ‫כן על כל אחד לקבל על עצמו שתיכף אחרי יום הקדוש ישיב מה‬ ‫ועבדהוּ"[ וזהו 'בבלי דעת' שחסרנו‬ ‫אבי‪ֵ ְ ָ ְ ‬‬ ‫את‪‬אלהי ָ ִ‬ ‫ה' כמ"ש ַ"דּע ֶ ֱ ֹ ֵ‬ ‫שלקח‪ ,‬או גזל‪ ,‬וזוהי כוונת התפלה "למען נחדל מעושק ידינו" ‪‬‬ ‫זאת הדעת האמיתית‪.‬‬ ‫ואז נוכל להתפלל תפילת נעילה‪ ,‬ולעבור בשלום את הגבול שבין‬ ‫ועוד יש לומר שמתוודה על שהכניס בעצמו רוח שטות‪ ,‬כי אכן 'אין‬ ‫)שי לתורה(‬ ‫השנה שעברה לשנה הבעל"ט‪.‬‬ ‫אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות'‪ ,‬אך הטענה על האדם‬ ‫‪‬‬ ‫מדוע הביא על עצמו להיות במצב של שיטיון וזהו 'בבלי דעת' על‬ ‫שגרמנו לעצמנו להיות בלי דעת ]ולא רק על כך שהחטא נעשה‬ ‫יסוד גדול שצריכי‪ ‬אנו ליקח אתנו בצאתינו מיו‪ ‬קדוש זה‬ ‫)פניני הגרי"ד‪‬הרב יצחק אלטר(‬ ‫בלי דעת[‪.‬‬ ‫רבינו ה"חתם סופר" בספרו "תורת משה" )פרשת אחרי ד"ה ופשט( בענין‬ ‫‪‬‬ ‫טבילות כה"ג ביוהכ"פ‪ ,‬מתווה יסוד גדול שצריכים אנו ליקח אתנו‬ ‫בצאתינו מיום קדוש זה‪ .‬ותוכן הדברים מתאימים עם המורגל בפי‬ ‫מה יהיה אתי אחרי יו‪ ‬כיפור?‬ ‫צדיקים זיע"א שאין לומר "עבר עלינו הרגל"‪ ,‬אלא "ניתוסף עלינו‬ ‫'הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך‬ ‫הרגל"‪ ,‬דיום קדוש של חג ומועד‪ ,‬אינו דבר המרומם את האדם רק‬ ‫שבשמים' )אבות פ"ה מ"כ(‬ ‫לשעתו‪ ,‬שבצאתו מוצא האדם את עצמו שוב במקומו הראשון‪ .‬אלא‬ ‫דכשהיה האדם שרוי בזמן קדוש‪ ,‬נתעלה ונתקדש עד ששוב עבודת‬ ‫בסוף ימיו של ר' ירוחם זצ"ל היו עושים מנין לתפילה בביתו‪ .‬ופעם‬ ‫היום יום שלמחרת‪ ,‬כבר אינה של האדם הפשוט של אתמול אלא‬ ‫אחת הלכתי עם חברי יהודה פראנק שהיה מארץ ישראל להתפלל‬ ‫של אדם הקדוש יותר‪ ,‬וזקוק למדריגה נוספת למעלה‪.‬‬ ‫שם ביום שבת קודש‪ .‬וכשהגיעו לקריאת התורה לא היה שם בעל‬ ‫קורא‪' ,‬ובמקום שאין איש השתדל להיות איש'‪ ,‬קיבל חברי יהודה‬ ‫שמבאר שם רבינו את ענין הטבילות שטבל כהן גדול ביום‬ ‫פראנק להיות הבעל קורא‪ ,‬ואחד הקריא לפניו הטעמים מן הצד‪.‬‬ ‫הכיפורים בין בגדי לבן לזהב‪ ,‬ותמה‪" :‬יש להתיישב בטעם הטבילה‬ ‫ועד 'חמישי' היה 'נישט קשה' )די טוב(‪ ,‬אבל אחר כך כבר קרא עם‬ ‫מקדושה חמורה לקדושה קלה‪ ,‬הלא מבגדי לבן לבגדי זהב הוה‬ ‫כמה טעותים עד שלבסוף היה כמעט כולו טעותים‪ .‬אחר התפלה‬ ‫כמחומר לקל ממנו‪ "...‬והיינו דתמיד הטבילה באה לעילוי לקדושה‪,‬‬ ‫הגיד ר' ירוחם שיחה‪ ,‬ובתוך כך אמר‪ ,‬איתא במסכת אבות )פרק חמישי(‬ ‫וכמו מבגדי זהב ללבן‪ .‬אבל מלבן לזהב תמוה מה טעם הטבילה‬ ‫'יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫לעשות רצון אביך שבשמים'‪ ,‬יש אדם שיש לו העזות לעשות‬ ‫וביאר רבינו‪" :‬וי"ל דלאחר שנתקדש אדם בקדושה יתירה אז אח"כ‬ ‫ולהתחיל דבר אעפ"י שאחרים לועגים עליו ומרמזים עם האף‪ ,‬ולזה‬ ‫ע"י מצותיו ותורתו אפילו מצות הפשוטים‪ ,‬מתעלים ומתקדשים‬ ‫צריך עזות גדולה‪ .‬אבל אין די בכך‪ ,‬אלא אח"כ צריך להיות לו‬ ‫ביתר שאת‪ .‬ע"כ אחר שנתקדש בבגדי לבן ועבודת פנים‪ ,‬אז עבודתו‬ ‫הקלות והזריזות להשלים את הדבר‪ ,‬ואין דבר שאין לו קשיים‪ ,‬ועל‬ ‫בבגדי זהב‪ ,‬אעפ"י שעובד בחוץ וקרבנות פשוטים הרגילים‬ ‫זה צריך להגבורה של הארי שיגיע הדבר עד תכליתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ושכיחים‪ ,‬מ"מ הם מתעלים ביתר שאת שנעשים עתה ע"י קדוש‬ ‫והנה כמו"כ כל אחד בערב יום הכיפורים שמח ובטוח שיעשה‬ ‫עליון כזה‪ ,‬ע"כ צריך טבילה לעילוי קדושה‪"...‬‬ ‫תשובה שלמה ביוה"כ ויטהר‪ ,‬אבל כשבא יוה"כ כבר חושב לעצמו‬ ‫והיינו דלמרות שעבודות שבבגדי זהב הם עבודות תמידיות‬ ‫'מה יהיה עמדי אחר יוה"כ‪ ,‬ומה היה עמדי אחר יוה"כ של שנה‬ ‫ורגילות‪ ,‬מ"מ עתה בעת הזאת אחר שנתעלה הכהן גדול למעלת‬ ‫שעברה‪ ,‬לא נעשיתי לאדם אחר'‪ .‬אם כן יש לכל אחד ה'עז כנמר'‬ ‫שרף בכניסתו לפני ולפנים‪ ,‬שוב אין העבודות ‪ ‬אותם עבודות‬ ‫להתחיל בעבודת התשובה‪ ,‬אבל חסר לו ה'גבור כארי' להוציא‬ ‫תמידיות‪ ,‬אלא העבודות מתעלות מעלה מעלה לאין ערוך‪.‬‬ ‫קבלתו אל הפועל‪ .‬צריכין אנו לעבוד על זה‪.‬‬ ‫)נועם המוסר ‪ ‬רבי נתן מאיר ווכטפויגל(‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בת קול מכרזת‬ ‫למע‪ ‬נחדל מעשק ידינו‬ ‫'בת קול מכרזת במוצאי יום כיפור לך אכול בשמחה לחמך כי כבר‬ ‫רצה ה' את מעשיך'‪.‬‬ ‫'אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים ותלמדנו ה'‬ ‫אלוהינו להתודות לפניך על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו‬ ‫נשאל מרן הגרי"ז זצ"ל מדוע צריכים לבת קול על זה‪ ,‬והשיב כי אם‬ ‫ותקבלנו בתשובה שלמה לפניך כאשים וכניחוחים' וכו'‪.‬‬ ‫אדם יעשה תשובה באמת‪ ,‬ויחשב את כל מעלליו במשך השנה‪ ,‬אזי‬ ‫מרוב צער לא יהיה מסוגל לאכול‪ ,‬ולכן צריך בת קול מיוחדת 'לך‬ ‫פעם אחת דרש ה"חפץ חיים" זצ"ל בישיבתו בראדין קודם תפלת‬ ‫אכול בשמחה לחמך'‪.‬‬ ‫נעילה‪ ,‬וכך אמר‪ :‬הננו מתקרבים כבר לגמר הדין‪ .‬על עבירות שבין‬ ‫אדם למקום כבר שבנו בלב שלם‪ ,‬בחרטה על העבר ובקבלה על‬ ‫והוסיף לבאר מאמר הגמ' בעבודה זרה )יז‪ ,‬א( 'כל הפורש ממינות‬ ‫להבא‪ .‬אבל על העבירות שבין אדם לחברו‪ ,‬אין יוה"כ מכפר עד‬ ‫מיית'‪ ,‬שאין הביאור שצריך להמית את עצמו‪ ,‬אלא מרוב הצער של‬ ‫שירצה את חבירו‪ ,‬ואם ח"ו שכח אדם מלהשיב אפילו פרוטה‬ ‫העבירה‪ ,‬נותן שיבוא לידי מיתה‪.‬‬ ‫לחבירו‪ ,‬חייב להשיב‪ ,‬ולא יוכל לעבור את הגבול‪ ,‬כמו מי שנמצא‬ ‫בידו 'סחורה אסורה' ע"פ חוקי המדינה‪ ,‬שבעלי המכס מעכבים‬ ‫ואמר מרן זצ"ל 'על שאר עבירות אמנם לא נאמר שהצער כל כך‬ ‫אותו על הגבול ואינם מרשים לו להמשיך בנסיעה‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬עד שיביא לידי מיתה‪ ,‬אבל עד כדי כך שלא יהיה לו תיאבון‬ ‫לאכול אפשר להבין'‪ .‬ולכן צריך בת קול 'לך אכול בשמחה'‪.‬‬ ‫כמו כן מי שנמצא בידו דבר גזילה‪ ,‬לא יוכל לזכות בדין‪ .‬אכן מה‬ ‫)שי לתורה(‬ ‫יעשה האדם‪ ,‬והרי עומד הוא בעיצומו של היום הקדוש‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]11‬‬ ‫זכרון לצדיקים‬ ‫ט' תשרי ה׳רפ‪ :‬רבי אברהם ב״ר יעקב סבע זצ"ל‪ ,‬בעל "צרור המור" ו"אשכול הכופר"‪ ,‬מגולי ספרד‬ ‫בעת הגירוש‪ ,‬בשנת רנ״ב‪ ,‬עברו רבים ממגורשי שם שמים בפרהסיה‪ ,‬ומסרו עצמם על קידוש ה׳ ועמדו‬ ‫המקובל‪ ,‬מגדולי הפרשנים רבי אברהם סבע נולד‬ ‫ספרד לארץ פורטוגאל‪ .‬העיר פורטו‪ ,‬השוכנת בחוף שם בבית האסורים ימים רבים‪ ,‬החכם השלם רבי‬ ‫בקסטיליה והיה בין מגורשי ספרד בשנת רנ״ב‬ ‫המערבי של פורטוגאל היתה עיר מקלט ליהודים שמעון מימי ז״ל וחתניו לוקחי בנותיו‪ ,‬אנשים צדיקים‬ ‫[‪ .]1492‬עם גירוש ספרד נדד לפורטוגאל‪ ,‬אולם‬ ‫מגורשי קאסטיליה‪ ,‬התישבו בה כמאה אלף יהודים‪ ,‬ואשתו הצדקת‪ ,‬ואנשים אחרים צדיקים גמורים‪ ,‬ואף‬ ‫אף כאן לא הונח לו‪ ,‬וכעבור חמש שנים גורש‬ ‫על פי שעשו להם ייסורים שימירו את דתם בעל‬ ‫והמתינו עד שימצאו ספינות למחוז חפצם‪.‬‬ ‫מפורטוגאל‪ .‬אחרי נידודים רבים הגיע לצפון‬ ‫חמש שנים ישבו מגורשי קסטיליה בשלווה בארץ כרחם‪ ,‬עמדו על משמרתם ושמרו תורה ומצוה‪ ,‬על‬ ‫אפריקא‪ ,‬לעיר פאס שבמרוקו‪.‬‬ ‫פורטוגאל‪ .‬עם עלות המלך מנואל על כס המלוכה אפם וחמתם של המלך והשרים‪ ,‬עד שביני ביני נפטר‬ ‫כאן הוא כתב את ספריו "צרור המור" על חמישה‬ ‫בפורטוגאל‪ ,‬הוא בא בקשר נישואין עם איזבלה‪ ,‬לבית עולמו הר׳ שמעון מימי‪ ,‬ובזמן שלא היה יהודי‬ ‫חומשי תורה‪ ,‬ו״אשכול הכופר" על מגילות רות ושיר‬ ‫מלכת ספרד‪ .‬היא נשבעה‪ ,‬שרגלה לא תדרוך על בכל המלכות‪ ,‬זולת אני והיהודים שהיו אסורים בבית‬ ‫השירים‪ .‬ספרו "צרור המור" נדפס בפעם הראשונה‬ ‫אדמת פורטוגאל‪ ,‬כל עוד יימצאו בה יהודים‪ .‬המלך האסורים עמי‪ ...‬ואחר כך שלחם המלך לארזילי לידי‬ ‫בוויניציה בשנת רפ״ב‪ ,‬נתחבב עד מהרה‪ ,‬וחזר‬ ‫מנואל נתן צו גירוש על כל היהודים במלכותו‪ ,‬וכל האלוף הצר הצורר שיענה אותם בעבודת פרך‪ ,‬לפי‬ ‫ונדפס אחר כך עוד שלוש פעמים‪.‬‬ ‫יהודי שיישאר אחרי דצמבר ‪ - 1497‬כ״ט כסלו ת״ח‪ ,‬שראה שלא נעשתה עצתו‪ ,‬והצר הצורר מענה אותם‬ ‫רבי אברהם סבע שתה את כוס פורענות הגירוש‬ ‫ייהרג‪ ,‬ורכושו יחרם‪ .‬הוא גם הוציא גזרה‪ ,‬להעביר ומייסר אותם כדי שיחללו שבת‪'...‬‬ ‫עד תומה‪ .‬את סיפור תולדות חייו הוא רוקם בין‬ ‫לשמד נגד רצון הוריו כל ילד וילדה עד לגיל עשרים ובמקום אחר בספרו מבכה רבי אברהם סבע את צרות‬ ‫שיטי פירושו‪ .‬את כל יסוריו מקבל באהבה‪ .‬ספריו‬ ‫שנה‪ .‬ילדים אלה הוצאו מחיק משפחתם והיו ניזונים עמו‪' :‬אף על פי שנהיה נעים ונדים מהר לגבעה‪ ,‬וממלכות‬ ‫"צרור המור" ו״אשכול הכופר" שחיברם אחרי הגיעו‬ ‫על חשבון הממשלה‪ .‬והיה שמד גדול בשנה ההיא‪ ,‬למלכות ומגירוש לגירוש‪ ,‬מארץ ישראל לחוצה לארץ‪,‬‬ ‫לחוף מבטחים תחת מלכות ישמעאל‪ ,‬הם למעשה‬ ‫שלא היה מעולם‪ .‬על פי צו המלך התנפלו עושי ומצרפת לספרד ומספרד לארץ ישמעאל‪ ,‬ויענונו‪ ,‬כי‬ ‫חלק ממה שזכר מתוך ספריו הרבים שחיבר בארץ‬ ‫רצונו על בתי היהודים ביום ראשון של חג הפסח בעונותינו גלות ירושלים אשר בספרד כבר נתגרשו כולם‬ ‫הדמים‪ ,‬פורטוגאל‪ ,‬כל ספריו הלכו לאיבוד בעת‬ ‫רנ״ז [‪ ]1497‬ויחטפו את הילדים מזרועות אבותם ולא נשאר איש בכל המלכויות‪ ,‬זולתי הנשארים אשר‬ ‫הגירוש‪ ,‬ובכל זאת אזר עוז בעת זקנתו‪ ,‬לחזור‬ ‫להטבילם לשמד‪ .‬את הילדים שהתנגדו בכוח‪ ,‬נשארו מהשבי ומן המלקוח ומן הדבר והרעב‪ ,‬נסים‬ ‫ולכתוב שנית מתוך הזכרון‪.‬‬ ‫העבירו הרשעים לאיי ים נידחים‪ ,‬ובהטיל עליהם ופליטים מחרב אדום למלכות פרס ומלכות ישמעאל‪ ,‬והנה‬ ‫וכה מספר רבי אברהם בהקדמתו לספרו "אשכול‬ ‫כל המון ישראל מכל גלות ספרד במלכות פאס‪( "...‬פרשת מסעי)‪.‬‬ ‫פחדים העבירם על דתם‪.‬‬ ‫הכופר"‪' :‬והנה בהיותי בפורטוגאל מגורש מגירוש‬ ‫גם שני ילדיו של רבי אברהם סבע נחטפו‪ ,‬ולא ראה כאשר הגיע רבי אברהם לעיר פאס‪ ,‬נפל למשכב‬ ‫קסטיליה‪ ,‬הדל באלפי‪ ,‬זעירא דמן חבריא‪ ,‬אברהם‬ ‫אותם יותר עד עולם‪ .‬כשהגיע זמן הגירוש נדחפו במחלה אנושה‪ .‬אבל ה׳ היה בעוזרו והקימו מחוליו‪.‬‬ ‫סבע‪ ,‬עלה בדעתי לפרש חמש מגילות ופרשתי אותן‪.‬‬ ‫לעיר ליסבון כעשרים אלף יהודים שנותרו‪ ,‬ונאספו והיה אך התאושש‪ ,‬חזר להורות את בני ישראל אשר‬ ‫ואז חרה אף ה׳ בעמו בגירוש שני של פורטוגאל‪,‬‬ ‫לבית גדול שהיה מיועד לקבל צירי המדינות‪ ,‬אורחי בפאס‪ ,‬והורה להם את דרך ה׳ בדרשותיו ברבים‪ .‬וכה‬ ‫וצווה המלך לקחת כל הספרים‪ .‬והנחתי כל ספרי‬ ‫המלכות‪ .‬כאן נאמר ליהודים‪ ,‬יען שעבר הזמן הוא כותב (פרשת ואתחנן)‪' :‬אחר שעניתי מאד והצלתני‪ ,‬זה‬ ‫בעיר פורטו ושמתי עצמי בסכנה גדולה להביא עמי‬ ‫המיועד‪ ,‬הרי עתה הם עבדי המלך‪ ,‬ויעשו בהם דרשתי בכל בתי כנסיות של קהל פאס אחר שעמדתי‬ ‫בהחבא ללישבונה פירוש התורה שחיברתי בעיר‬ ‫כרצונם‪ .‬ויקחו אותם בעל כרחם‪ ,‬ויסחבם בראשיהם מחולי‪ ,‬כי בעוונותי כשבאתי לכאן מיד נפלתי חולה'‪.‬‬ ‫פורטוגאל עם פירוש חמש מגילות ופירוש מסכת‬ ‫ובזקניהם אל בית תפלתם‪ ,‬ויטבלו אותם‪ .‬רק יהודים‪ ,‬ובפרשת לך לך‪' :‬כן בזה הגלות האחרון בעוונותינו‬ ‫אבות עם חיבור צרור הכסף שחברתי בימי נעורי‬ ‫היינו כמו תועים במדברות‪ ,‬ואסורים בבית האסורים‬ ‫שבעה או שמונה נצולו‪ ,‬ובניהם רבי אברהם סבע‪.‬‬ ‫בענין הדינים‪ .‬ובהגיעי ללישבונה באו אלי אנשים‬ ‫את צרותיו מזכיר רבי אברהם סבע בספרו "צרור וחולים שהגענו עד שערי מות ועברנו ביום צרה‪'...‬‬ ‫יהודים ואמרו לי‪ ,‬שהעבירו קול במחנה‪ ,‬שמי שימצא‬ ‫המור" [פרשת כי תבא]‪" ' :‬יחיו מתיך נבלתי יקומון"‪ ,‬כפי שהוזכר‪ ,‬כתב רבי אברהם שנית את ספריו מתוך‬ ‫עמו ספר‪ ,‬אחת דתו להמית‪ .‬ומיד הלכתי וטמנתי‬ ‫הם ההרוגים על קידוש ה׳ כאותם שנהרגו בפורטוגאל הזכרון בעיר פאס‪ .‬הוא מצטער על הרבה חידושי תורה‬ ‫אותם תחת זית אחד‪ ,‬וקראתי לו אלון בכות‪ ,‬לפי‬ ‫בשעת השמד‪ ,‬שהיו משליכים אותם כנבלות ששכחם (פרשת וירא)‪' :‬ובפירוש התורה שהנחתי בפורטוגאל‬ ‫ששם קברתי כל מחמד עיני‪ :‬פירושי התורה והמצוה‬ ‫באשפות‪ ,‬והם עתידים להקיץ‪ ,‬ובמה‪ ,‬בטל אורות בגירוש מצאתי פירוש אחר מרבנו ניסים‪ ,‬הביאו בשם‬ ‫הנחמדים מזהב ומפז רב‪ ,‬לפי שבהם הייתי מתנחם‬ ‫טלך‪ ...‬והיתה נבלתך למאכל לעוף השמם‪ ,‬כמו שקרה רבינו יונה‪ ,‬וכתבתיו שם‪ ,‬ואיני זוכרו בעוונות'‪.‬‬ ‫על שני בני שהיו קירות לבי‪ ,‬שלקחום בעל כרחם‬ ‫בעוונותינו לנסים מפורטוגאל לארץ ישמעאל‪ ...‬ומה הרב אברהם סבע הספרדי היה בא בספינה ועמד‬ ‫להמיר דתם‪ ,‬והייתי אומר הלא זה טוב לי מבנים‬ ‫שאמר למעלה‪" ,‬בניך ובנותיך נתונים לעם אחר"‪ ,‬זאת נחשול של ים לטבעם ורב החובל הפציר מאד בהרב‬ ‫ומבנות; ולא ראיתים יותר‪ ,‬לפי שמיד השליכוני‬ ‫היא קללה אחרת שקרה לנו בעונותנו בפורטוגאל‪ ,‬אברהם סבע להצילם על ידי תפלתו‪ .‬והשיבו שהוא‬ ‫בבית הסוהר ועמדתי שם מרעיד קרוב לששה‬ ‫שלקח המלך את הבנים והבנות הקטנים ושלחם יצילם אך בתנאי‪ ,‬שאם ימות‪ ,‬שלא ישליכוהו לים‪,‬‬ ‫חדשים‪ .‬ואחר שזיכני ה׳ בעבור זכות אבות והביאני‬ ‫רק יביאוהו לאחת מקהילות ישראל‪ ,‬ואז מבטיחם‬ ‫בספינות לאיי הנחשים כדי לעשות שם יישוב‪'...‬‬ ‫למלכות פאס‪ ,‬עלה בדעתי להחזיר עטרה ליושנה‬ ‫רבי אברהם סבע נשלח לכלא עם עוד יהודים‪ ,‬וביניהם שלא יהיה שום נזק לספינה וליושביה‪ .‬ונשבע לו‬ ‫ולהזכר קצת ממה שהיה כתוב שם‪ .‬וברוך ה׳ שזיכני‬ ‫אחד מגדולי ספרד‪ ,‬רבי שמעון מימי‪ ,‬אשר מת שם רב החובל‪ .‬ורבי אברהם התפלל אל ה׳ ונח הים‪.‬‬ ‫לחזור ולפרש פירוש התורה‪ ...‬אבטח בה׳ שיעזרני‬ ‫בכלא‪ ,‬אחרי חדשים רבים הוצא מכלאו‪ ,‬ונשלח עם ואחר שני ימים נפטר הרב אברהם ז״ל והיה קרוב‬ ‫לזכור קצת ממה שכתבתי‪ ,‬כי אני יודע שהעיקר‬ ‫יהודים אחרים בספינה לעיר ארזיליי אשר בצפון לעיר ווירונא שבאיטליה‪ ,‬והשתדל רב החובל והגיע‬ ‫חסר מן הספר ממה שהיה כתוב בראשונה‪'...‬‬ ‫אפריקה‪ ,‬עיר זו‪ ,‬השוכנת כשלושים ק״מ דרומית מעיר לווירונא‪ ,‬וקברוהו ישראל שבווירונא בכבוד גדול‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬היה רבי אברהם מגדולי רבני ספרד לפני‬ ‫טנג׳יר‪ ,‬נכבשה על ידי הפורטוגלים‪ ,‬ונשלחו לשם זי״ע'‪ .‬עד כאן לשון החיד״א‪.‬‬ ‫הגירוש‪ .‬דבריו מובאים על ידי רבי יצחק אברבנל‪,‬‬ ‫פליטים מגירוש ספרד ופורטוגאל‪ .‬מושל המקום‪ ,‬ואלה רשימת ספרי רבינו שלא הובאו למכבש‬ ‫השל״ה הקדוש‪ ,‬וגם רבי שמשון אוסטרופולי מביאו‬ ‫בורבא‪ ,‬עריץ אכזרי התנהג איתם בברוטאליות הדפוס‪ ,‬מאחר ונקברו על ידי רבינו בשבתו‬ ‫בספרו "דן ידין"‪ .‬רבי אברהם סבע היה תלמידו של‬ ‫ואכזריות‪ ,‬ובסופו התיר הגירתם לעיר פאס‪ ,‬שתחת בפורטוגאל‪" :‬צרור החיים" פירוש על ארבעה‬ ‫רבי יצחק די ליאון‪ ,‬ומביאו בספרו (פרשת וירא)‪' .‬מה‬ ‫שלטון הישמעאלים‪ .‬כל דרך ייסורים זו עבר רבינו טורים‪" ,‬אשכול הכופר" על מגילות‪ ,‬פירוש למסכת‬ ‫ששמעתי להחכם הכולל רבי יצחק די ליאון ז״ל‪'...‬‬ ‫ברכות פירוש לספר תהילים‪ ,‬פירוש על תפילות‬ ‫אברהם סבע‪ ,‬עד הגיעו לעיר מבטחים‪ ,‬פאס‪.‬‬ ‫רבי אברהם היה מקהיל קהילות ברבים והיה דורש‬ ‫וכה הוא מספר לנו בספרו "צרור המור" (פרשת בחוקותי)‪ :‬בדרך הסוד‪ ,‬ופירוש לעשר ספירות‪ .‬בקובץ "זכור‬ ‫הלכות ברבים‪ ,‬כפי שהוא כותב בספרו "צרור‬ ‫‪'...‬כמו שראינו שנתגרשו היהודים מקאשטיליה לפי לאברהם" תשנ״ב עמוד כ״ד ראיתי שנדפס כמה‬ ‫המור" (פרשת וישלח)‪...' :‬וזה היה כתוב בספר ארוכה‬ ‫שהיו שם כמלכים‪ ,‬ובאו לפורטוגאל ועשו מה שעשו לנו עמודים של פירוש התפילה על דרך הסוד‪ ,‬לרבי‬ ‫ודרשתי אותו בהיותי בקאשטיליה בקבוץ חכמים‬ ‫ולתורתנו‪ .‬ואחר כך הנשארים הלכו למלכות ישמעאל אברהם סבע זלה״ה (מאורות בשמי היהדות)‪.‬‬ ‫ושבחוהו‪ ;'...‬ובמקום אחר (פרשת פקודי)‪...' :‬דרשתי זה‬ ‫(ארזי הלבנון אנציקלופדיה לגאוני ספרד‪-‬הרב שמעון ואנונו")‬ ‫‬‫ולגלילות אחרים‪ ...‬ואלה שנשארו בפורטוגאל קדשו‬ ‫פעמים רבות קודם הגירוש'‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬וניזאהזאהה [עמ' ‪]12‬‬