דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
ירושלים שליט"א וצוות המכון התורני המכון התורני
נעם יעקובי שע"יועריכה :הרב
האזינו -תשפ"ו | גליון | 203הפקה
אימת גבורי כח האלה לא כל שכן ,אבל בלי נשמע קולם )דברי לב, אמרי פי"
האר
ותמע
ואדרה
המי
"האזינ
יעריצו ויקדישו' ,עכ"ל )בתורתו יהגה פרק שירה עמוד י"ט(. א(.
)עטרותיהם(
השמים בעצמם אומרים שירה
א"ר יהושע דסכנין ,מכאן אתה למד שיש לשמים פה ולב
)דברי לב, אמרי פי"
האר
ותמע
ואדרה
המי
"האזינ
מספ רים ּכבוֹ ד
אל" )תהלים יט, "המים ּ
ואזן ,פה מנין דכתיב
אש עד לב
המים" )דברים "וההר ּב ער ּב ׁ
ב( ,לב מנין דכתיב
א(.
ד ,יא( ,ואזן מנין דכתיב "האזינו" )מדרש רבה פ"י ד'(.
"האזינו השמים" -שאני מתרה בהם בישראל ,ותהיו אתם
עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים ,וכן משמע שהשמים בעצמם אומרים שירה ,וכמו שכתב
"ותשמע הארץ" .ולמה העיד בהם שמים וארץ .אמר משה, הרמב"ם )מורה נבוכים ח"ב פרק ה'( הגלגלים חיים בעלי הגיון
אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו וכו' ,נשמעים לאלוקיהם משבחים ומהללים אותו שבח
עלינו הברית מי בא ומכחישם ,לפיכך העיד בהם שמים מסוים ,אמר "השמים מספרים כבוד אל" וכו' שהם
וארץ עדים שהם קיימים לעולם'. משבחים לה' ומספרים נפלאותיו בלי מילים של שפה ולשון
עכ"ל.
ב"כלי יקר" מקשה ,מהו ביאור הטעם הראשון שכתב רש"י,
'וכי השמים והארץ יש להם פה להעיד' ,ומבאר וז"ל 'לפי וכן מוכח במדרש שם קודם לכן אות א'' ,אמר הקב"ה אם
שאמרו רז"ל )פח ,א( "יוֹ ם
הי" )בראשית א ,לא( ה' יתירא, הטית אזנך לתורה כשתבוא לפתוח בדברי תורה הכל
לומר שכולם תלויין ועומדים ,עד יום ששי בסיון ,אם יקבלו משתתקים לפניך ושומעים דבריך כשם שהטית אוזנך
ישראל התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתהו ובהו ,ואם לשמוע דברי תורה ,ומהיכן את למד ,ממשה רבינו שעל ידי
כן ,מחר שאנו רואין כהיום ,ששמים וארץ קיימים ,ולא שהטה אזנו לתורה ,בשעה שבא לפתוח בדברי תורה
הוחזרו לתוהו ובהו ,זה מופת חותך ,שקבלו ישראל התורה, נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו ,מנין ממה
וזהו שאמר ,על כן העיד בהם שמים וארץ ,ומהו העדות שקרינו בענין "האזינו השמים ואדברה"' ,עכ"ל ,ומזה
שיעידו ,שהם קיימים לעולם ,כי קיומם נותן עדות ה' שצריך לשתקן מוכח שהשמים מספרים כבוד אל הוא
נאמנה ,שכבר קבלו ישראל התורה ,דאם לא כן ,לא היו כפשוטו שהם עצמם אומרים שירה .וכמו שהובא שם סוף
קיימים ועומדים ,אלא היו חוזרים לתהו ובוהו'. אות ב'" ,השמים מספרים" וכו' כיון שבא משה שיתק אותן
והוסיף 'וטעמו של דבר שקיום שמים וארץ תלוי בתורה, מנין ,שנאמר האזינו השמים.
לפי שהעליונים ותחתונים הם שני הפכים ,וצריכים לאמצעי ויש להעיר על מה שכתב רש"י תהלים )יט ,ד( על הפסוק
המצרפם ,והוא האדם המורכב מן חומר וצורה ,והרכבה זו השמים מספרים כבוד אל ,וז"ל 'אינן מדברין עם הבריות,
היא ע"י התורה ,כי זולת התורה היה האדם נמשל לבהמה, אלא שמתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריות מתוך
ולא היה לו חלק מן העליונים ,לפיכך העוסק בתורה ,משים כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכים על המאורות
שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה ,שלא יהיו מתנגדים וכו' יום ליום יביע אומר ,מעשה בראשית מתחדש מיום אל
זה לזה כי האמצעי מצרפם ,זהו שנאמר "יערוף כמטר יום ,לערב חמה שוקעת וזורחת לבקר ,ומתוך כך יביעו
לקחי" כי כל נצוק חבור ,וכמו המטר היורד מן השמים עד הבריות אמרי שבח על ידי הימים והלילות שמורים את
לארץ ,דומה כאלו הוא מחבר שמים לארץ כי כל נצוק דומה הבריות לקלס ולהודות' ,עכ"ל.
לחבור ,כך לקחי ,דהיינו התורה הלקוחה מן השמים לארץ, ויש לומר דגם לרש"י יתכן שהשמים בעצמם אומרים שירה
היא מקום דנשקי ארעא ורקיע'. לפני השי"ת אבל לשון מספרים משמע לו עם בני אדם ,ועל
ובמסכת בבא בתרא )עג ,ב; עד ,א( מובא מעשה' ,ואמר רבה בר זה פירש שהבריות מספרים בינם לבין עצמם ,דלא יתכן
בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא ,ואיתלוי בהדן מציאות שהשמים יספרו לבני אדם ,וכמו שכתב בספר
ההוא טיעא... ,אמר לי ,תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא הברית )מאמר ד' פט"ז( וז"ל' :מה שמסיים הכתוב ואומר
"אין
ורקיעא אהדדי ,אזלי וחזאי דעביד כוי כוי ,שקלתא לסילתאי ואין דּ
ברים" )תהלים יט ,ד( ,הכוונה היא שאינם משבחים אמר
אתנחתא בכוותא דרקיעא ,אדמצילנא בעיתיה ולא ואומרים בקול ודבור ,כי קולם בחזק יבא ,ואלו ישמיעו
אשכחתיה ,אמינא ליה איכא גנבי הכא ,אמר לי ,האי גלגלא תהלתו בקול לא ישאר חי על פני האדמה ,ק"ו מהרעם
דרקיעא הוא דהדר ,נטר עד למחר כי השתא הכא ,ומשכחת המבעית כל היקום אשר בארץ ומזיק בקולו ,ומה שמץ דבר
לה' ,עי"ש. נשמע קול הרעם בגלגל הוא מפחיד תמיד את הבריות והנה
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []1
והענין בזה ,כי אע"פ שגם בלי השמים והארץ ראוי לאדם ומבאר בספר "עוללות אפרים" )ח"ד מאמר יד( לבעל ה"כלי
לספר בגדולתו של הקב"ה שכבודו מלא עולם ,אבל כיון יקר"' :לבי אומר שבמאמר זה בא הרמז בדרך נפלא ,איך
שהאדם הוא גשמי ,לכן הוא נצרך גם לדברים מוחשים שהאדם עיקר המציאות ,ועל ידו התקשרו עליונים
שיעוררוהו לראות ולהתפעל מנפלאותיו של הקב"ה ,ועל ותחתונים... ,על כן חייבה חכמתו יתברך ,לברוא את האדם
ידי השמים והארץ הוא מתפעל ומתעורר לענין נשגב זה. ונתן בו חלק מן העליונים דהיינו הנשמה ,וחלק מן
ולפי זה יש לומר שזוהי כוונת חז"ל במה שאמרו' ,אם התחתונים דהיינו החומר ,ובדרך זה הוא מקשר העליונים
יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, עם התחתונים והוה המשכן אחד... ,הלזה נרמז באר היטב
לפיכך העיד בהם שמים וארץ ,עדים שהם קיימים לעולם', במאמר זה ,אמר ליה ההוא טייעא ,תא אחוי לך היכא דנשקי
דהיינו אף שעצם הידיעה שקיבלו עליהם את הברית קיימת ארעא ורקיע ,הראה לו מקום חיבור ארץ לשמים ,ורצה בזה
אצליהם ,אבל במשך הזמן ההכרה בחוש נחלשת ,כיון שאין ליתן לו סיבה לדביקותם ,הראה לו מין האדם כי הוא המקום
להם דבר המזכירם ענין זה תדיר .ולכן העמיד משה את המקשרם] .'...ועי' מה שכתב בזה במהר"ל בחי' אגדות
השמים והארץ לעדים ,שכל פעם שאדם מתבונן בבריאת בב"ב שם[.
השמים והארץ ובגודל הנפלאות אשר בם ,שהם דבר ממשי, מבואר מדבריו ,ששמים וארץ ,מורה על גוף ונשמה ,וכפי
הוא מתעורר בחוש על גדלות הבורא ,ולעשות רצונו. "יקרא אל
שחז"ל אומרים )סנהדרין צא ,ב( על הפסוק )תהילים ג ,ד(
וממילא בכל פעם שיראו ישראל את השמים ואת הארץ, עמוֹ "" ,יקרא אל השמים מעל" לדין ּ הארץ
ואל מעל
המים
יבואו גם לזכור את הברית שכרתו עם הקב"ה לקיים את זו נשמה" ,ואל הארץ לדין עמו" זה הגוף .ובספר "מעגלי
תורתו. צדק" לבעל ה"אביר יעקב" זיע"א ,כתב על הפסוק "האזינו
ונראה שגם מטעם זה ניתנו הברכות והקללות על הר גריזים השמים" ,השמים בגימטריא 'נשמה' .והנשמה באה אל גוף
והר עיבל ,כי הרים הם מקומות שבני אדם מתפעלים מהם, האדם מן השמים והגוף בא מן הארץ ,והאדם מחבר שמים
ומתוך זה יבואו לזכור את הברכות והקללות שניתנו עליהם. וארץ ע"י התורה הק' ,בלימודה ובקיום מצותיה ,במטרה,
ובכל עת יש לאדם להתבונן בנפלאות השמים והארץ, להפוך את הגשמיות לרוחניות ,שכל הצטרכות הגשמיות
ולזכור מזה גם את ענין כריתת הברית שבין כלל ישראל הינה ,בשביל הרוחניות ,וזו היא הבחינה של נשקי ארעא
להקב"ה ,ולקבל על עצמו את עול התורה הקדושה קבלה ורקיע ,וזה שאמר רבה בר בר חנה ,שקלתא לסילתאי
)עץ החיים( חזקה ואיתנה. אתנחתא בכוותא דרקיעא ,היינו שלקח את סל הלחם שלו
המרמז לגשמיות ,והניח אותו בכוותא דרקיעא ,בחלון
הרקיע ,לרמז ענין זה ,של היפוך החומר לצורה ,את
)דברי לב, אמרי פי"
האר
ותמע
ואדרה
המי
"האזינ
הגשמיות לרוחניות ,שעי"ז זוכים שיהיו השמים והארץ
א(. ריה
והארץ "הגּ פן ּת ּתן ּ פ ּ קיימים לעולם ,ויתקיים מה שנאמר
יש לדעת שאין בדברי תורה מליצות כדרך ספרות דעלמא, טלם" )זכריה ח ,יב(. יתנ ּו ּ
והמים ּ
לה ּת ּתן את יב ּו ּ
והאם "האזינו השמים ותשמע הארץ" היא אך מליצה יפה?
בודאי לא .דבר גדול בא הכתוב ללמדנו ,שלא נדמה )דברי לב, אמרי פי"
האר
ותמע
ואדרה
המי
"האזינ
שהשמים והארץ וכל צבאם אין להם ענין ועסק עם שמירת א(.
התורה ,עם הנהגת האדם הטובה היא או רעה ,שענין זה לה' להתעורר משמים וארץ לקבל עול תורה ומצוות
לבדו ,אבל השמים והארץ וכל הבריאה כולה תעודתם "האזינו השמים" ,שאני מתרה בהם בישראל ,ותהיו אתם
לקיים את האדם וכל החיים ,ולהשפיע להם שפע טוב מבלי עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים ,וכן
הבט על מעשיהם של בני אדם ,ובאין הבדל בין צדיקים "ותשמע הארץ" .ולמה העיד בהם שמים וארץ ,אמר משה,
לרשעים ,ואין להם עסק עם מעשיו ודרכיו של אדם. אני בשר ודם למחר אני מת ,אם יאמרו ישראל לא קבלנו
על זה אמר משה רבינו ע"ה "האזינו השמים ואדברה עלינו הברית מי בא ומכחישם ,לפיכך העיד בהם שמים
ותשמע הארץ אמרי פי" ,ואינה חלילה מליצה יפה לבד ,כי וארץ ,עדים שהם קיימים לעולם" )רש"י(.
כיון שאמר משה רבינו ע"ה כן ,ידענו אל נכון שכן היה, לכאורה דברי רש"י צריכים ביאור ,מה הכוונה שהשמים
והאזינו השמים ושמעה הארץ דברי השירה הזאת ונעשו וארץ מעידים ,והלא הם דוממים וכיצד יעידו .ועוד צריך
"ואעידה ּבם את
עדים על זה ,כמו שכתוב בפרשת וילך ביאור ,למה הוצרך משה רבינו לעדות השמים והארץ,
ואת
הארץ" )דברים לא ,כח( ,וצריכה להיות ידם המים
לכאורה יספיק שיודיע את דברי הברית לכלל ישראל ,וגם
בראשונה להעניש גם להטיב )רש"י( ,וזה ג"כ אינה מליצה יכתבנה בתורה ,שהיא קיימת לנצח.
יפה לבד ,כי אם שאכן השמים והארץ עדים חיים לא פחות והביאור בזה נראה ,על פי מה שכתוב בתהלים )יט ,ב-ד(,
מבני אדם ,ויודעים ומסתכלים במעשי בני אדם וידם נטויה מגּ יד
הרקיע ,יוֹ ם ידיו
מעשה
מספ רים ּכבוֹ ד אל ּו ׂ
"המים ּ
להעניש גם להטיב ,ויש להם ענין ועסק עם הנהגתו של ואיןאמר
יח ּוה דּ עת ,אין
לילה ולילה ּל
אמר
יע יב ליוֹ ם ּ
אדם. נש מע קוֹ לם" .ומבואר שהשמים מספרים כבודו ברים ּב לי ׁ דּ
ומזה ידענו שיש לאדם לירא ולפחוד לחטוא ולפשוע ,לא יתברך ,אף שאינו מדבר כלל .והיינו שמגודל הנפלאות
לבד מההשגחה העליונה ,כי אם גם מהטבע והמציאות הנראים בשמים ובארץ ,מתפעל האדם מגדולתו של הקב"ה,
כולה" ,כי יגלו השמים עונו והארץ מתקוממת כנגדו" להרע וממילא יבא להכיר בכבוד ה'.
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []2
גדול כל כך כמו מי שזרע ועמל הרבה וציפה שיצמיח ולהצר לו ולהאבידו מן העולם ,מפני שהשמים והארץ
ונכזבה תוחלתו .כך אמר משה לישראל ,אל תדמו שדברי שמעו דברי התורה למתקיימים עליה ,ועסקם וענינם להטיב
התורה המה זרע הנזרע בנפש האדם להצמיח חכמה ודעת, לשומרי תורה ולהרע למפירי ברית ,מזה ידענו שקיום
ומי שלא למד תורה דומה למי שלא זרע את שדהו ,לא כן הרשעים בעולם הוא כנגד הטבע ,רק מפאת מידת 'ארך
הוא ,כי החכמה נטועה בנפש האדם על פי טבעה שהיא חלק אפים' ו'היד החזקה' 'שהוא כובש ברחמים מידת הדין
ה' ,ומכסא כבוד חוצבה וממקור אמת לוקחה ,ומפאת זה כל החזקה' )רש"י ואתחנן(.
החכמה נתונה בלבם בעסקם בתורה להוציא לפועל כל ונמצא שחיי הרשעים בעולם אינם טבעיים כי אם נסיים,
הטוב הזרוע בה ,החכמה והדעת והמידות הטובות כנגד טבעו של עולם אשר הוטבע על שמירת התורה
והישרות ,כמטר הזה שהוא בא להוציא מן האדמה את אשר והמצוה ,והנה כמה יש לכל אחד לפחד לחיות חיים של נס
נזרע בה ,ומי שלא למד תורה הרי הוא מאבד כל הטוב ולהתהלך בארץ תחת השמים ,בידיעה שהשמים והארץ
הצפון בתוכה. המה שונאיו ומבטם להאבידו ,ועינם צרה על המצאו
לכן ראוי לכל אחד לעסוק בתורה למען הוציא מנפשו כל בעולם ,רק שיש "יד חזקה" התקיפה עליהם לבלתי הניחם
"ו ּ י ּפח ּב ּ
אפיו הטוב אשר זרע בקרבה בוראה ית' ,וכתיב להאבידו מן העולם.
לנפש חּיה" )בראשית ב ,ז( ותרגום האדם ׁ
ויהי
נש מת ח ּ יים
ׁ גם יש בזה די להשקיט רוחם של צדיקים על התיסרם בעולם
אונקלוס 'והות באדם לרוח ממללא' ,וענין 'ממללא' לא הזה ,והוא מה שאמרו חז"ל )ב"ק( מאי דכתיב "ארך אפים"
נאמר על הדיבור שבלשוננו ,כי זה יתכן להיות גם לבעלי ולא כתיב 'ארך אף' ,לצדיקים ולרשעים ,המאמר הזה הוא
החיים כמו אתונו של בלעם ,כי אם על חכמת אלהים חידוש גדול ונפלא מאד ,לאמר לך ,כשם שהוא ית' כובש
הנטועה בנפשנו ,שהיא באה מנשמת החיים אשר נופחה ביד חזקה מידת הדין המתוחה כנגד הרשעים ,כן כובש ביד
בקרבנו ,שיש בלבנו הדיבור של שכינתו ית' שעי"ז שנדבר חזקה את רצונו ית' להטיב לצדיקים ההולכים לפניו באמת
בתורה ותפילה ושבחו של הקב"ה ,הוא דיבורו של הקב"ה ובתמים להעניק להם מכל תענוגי עולם הזה ,למען הטיבם
אשר ידבר בנפשנו ,הנה כל המדע נטוע בנפשנו ,ע"כ זרז באחריתם.
משה את ישראל שיהיו עוסקים בתורה שלא ייבש וימות כל הנה לפי מה שבארנו עתה ,לא לבד שהוא ית' כובש את
)יסודי הדעת – רבי אברהם יפהן( הטוב הזרוע בנפשנו. רצונו הגדול להטיב לצדיקים בכל הטובות והנעימות של
עולם הזה ,כי אם גם כובש את טבעו של עולם אשר הוטבע
להטיב לצדיקים ולהעניק להם מכל טוב ,מפני שמקיימין את
)דברי לב, אמרי פי"
האר
ותמע
ואדרה
המי
"האזינ
העולם בשומרם ברית התורה והמצוה ,ובזה יש ניחום
א(. לצדיקים על מעוט טובתם הגשמית בעולם הזה.
המפרשים האריכו לפרש דקדוק לשון הפסוק ,שפתח בלשון כן הענין של יסורי הצדיקים ,שאי אפשר לחשוב שהם
דיבור "ואדברה" וסיים בלשון אמירה "אמרי פי" .ואין זה מקרים וטבעיים כפי שנדע מדברי השירה ,שעל פי טבעו של
דקדוק בלשון גרידא ,שהרי כלל קבעו לנו חכמים )ספרי עולם היה ראוי שיבואו לצדיקים המקיימים את העולם ,כל
בהעלותך צט( 'אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה ,ואין הטובות הגדולות והתענוגים הגדולים אשר יש ביד העולם
אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים' ,ואם כן איך ישנה הטבעי ליתן ,מפני שהבריאה כולה שמעה דברי התורה
הכתוב טעמו לפתוח בלשון קשה ולסיים בלשון תחנונים. ונעשו עדים על זה השמים והארץ ,וידם נטויה לפרוע מן
וב"אור החיים" הק' כתב באחד מפירושיו ,ותורף דבריו הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים ,כי אם שהוא ית' כובש
המה ,שדיבר הכתוב עם שני החלקים שמהם מורכב האדם, במידת 'ארך אפים' לבל הניחם למלאות חוק טבעם להשפיע
החלק האחד הוא הרוחני שיתייחס בשם 'שמים' ,והשני הוא לצדיקים מטוב העולם.
החלק הגופני שיתייחס בשם 'ארץ' ,ולכן כשמדבר אל ומזה נדע שיסורי הצדיקים בעולם הזה אינם טבעיים כי אם
הרוחניות שבאדם הוא אומר כנגדו דבור קשה ,כי הנפש נסיים כנגד טבעו של עולם ,ובזה תנוח דעתם וידעו נאמנה,
תסבול מרות בעניני הבורא כי תכיר חיובה ,וכנגד הגוף אמר שלא מהסתר פנים בא להם כי אם בכוונה וביד חזקה
'אמרי פי' כי הגוף להיות טבעו רחוק מהמושכלות להטיבם באחריתם ,וכמ"ש חז"ל 'ביקש יעקב לישב בשלוה,
והרוחניות ,צריך אמירה רכה שיוכל לקבל ולשמוע. קפץ עליו רוגזו של יוסף ,צדיקים מבקשים לישב בשלוה,
ועל דרך זה מבואר בספר 'דברי יחזקאל' להרה"ק משינאווא אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא
זצ"ל ,כי הכתוב מדבר לשני מדרגות בבני אדם ,אל האנשים אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה'.
הגדולים שהם בעלי השגה בעניינים שמימיים אמר לשון לקחי ּת ּ זל ּכ ּטל
אמרתי" )דברים לב ,ב(' ,זו היא "יערף ּכ ּמ טר
דיבור קשה ,כי הם יסבלו את אשר תובעים מהם להשיג העדות שתעידו שאני אומר בפניכם ,תורה שנתתי לישראל
השגות גבוהות בעבודתם ,ואולם אל האנשים הפשוטים שהיא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם כאשר
ההולכים אחרי התאוות הארציות אמר לשון אמירה רכה ,כי יערפו השמים טל ומטר' )רש"י( .מה ראה משה רבינו
טבעם הגשמי בלתי יסבול דיבורים קשים ,וצריכים שפה להמשיל את התורה למטר ,ולא המשילה ליין ודבש וחלב
נעימה שתערב לאוזניהם. ושמן הטוב כאשר נמשלה בשיר השירים?
היוצא לנו מכלל הדברים ,כי טבעם של האנשים שוכני בתי נראה לנו לפי שאין דומה מי שזרע שדהו ולא הצמיח ,למי
חומר שאינם אוהבים לשמוע דברי מוסר ואינם סובלים שלא זרע ולא עבד בו מאומה ,שאין צערו וכאב לבו של זה
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []3
בעתם .כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המוגבל לו יום ולא תוכחה ,ואכן כך גם מוכיחה המציאות לעינינו וכן טבען של
לילה ,ודימה תורה שבעל פה לטל כמו שהטל לא מפסיק דברים ,שככל שהאדם משוקע יותר בארצירת ובחומריות
קיץ וחורף יומם ולילה כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן וככל שהוא טבוע יותר בתאוות הגשמיות ,כך אינו מסוגל
שאינו זמנה ,ואל תקשה שהטל יפריענו השמש כי אין להבחין בחסרונותיו ואוטם את אזניו שלא לקבל מוסר ולא
המניעה מצד הטל' ,ע"כ) .ועיין בחפץ חיים עה"ת שמפרש באופן אחר לשמוע לדברי המעירים לו לו שיש איזה פגם במעשיו או
האיך מטר מרמז לתורה שבכתב וטל לתורה שבע"פ(. שאחת מהנהגותיו טעונה תיקון ושיפור .ולכן כשהאיש
רנּ י )בליל(
והנה עיין בתרגום על הפסוק )איכה ב ,יט(" :ק ּו מי הולך בשרירות לבו אחר תאוותיו ,להתענג ולהתפטם בכל
ש אי נכח ּפ ני ה' ׂ לב כמ ים ּ פכי ּ אש מרוֹ ת ׁש לראש ׁ
ילה ׁ בל
ּ התענוגים החומריים והבלי העולם ,תקשה המלאכה לעורר
ראש ּכל רעב ּב ׁ העט ּו פים ּב ללי נפש עוֹ אליו ּכ ּפ י על ׁ את נשמתו מתרדמתה להשיבו אל דרך המלך ולהעלותו על
ריא ]הנמצאת[ דש ראל ׁ דיש כנש ּתא ׂ ח ּוצוֹ ת" דפירש' ,ק ּו מי ׁ המסילה העולה בית א-ל ,מפני שבגודל אטימות לבו ומעובי
ריאש דיי ׁ
כינתא ליליא אר ּום ׁ ש ּ מש נה ּב עסוֹ קי ּב ׁ בגל ּו תא המסך המבדיל ומרחיק את נפשו מחלק אלוה ממעל שלה,
דיא הי מ ּיא ש פרפרא ׁ שירוּ י ׁ ש ּ רייתא ּכ ׁ בפתגּ מי אוֹ
לקבלי וּ הרי לא ־רצה לשמוע דברי תוכחה ולא יסכים לקבל מרות
קבל נש ּתא ּכל וצלאי ּב בית ּכ ׁ בתא בתי ּו ּ והדרי לבי עקמ ּו מית ּ ומוסר.
דצחיןלמי נפשת ע ּו ידי על ׁ לותיה ּב צלוֹ יי ט ּו לי ּ אפי ּ וכספר 'תורת אבות' )יוהכ"כ( פירש בזה מה שאומרים 'דניאל
ריש ּכל מחוֹ זין' ]קומי כנסת ישראל השרויה בגלות, כפנא ּבׁ
ּב איש חמודות שוע לפניך' ,שעל דבר זה היה משווע וצועק,
עסקי במשנה בלילה ,כי שכינת ה' שרויה לנגדך ,ובדברי שכל חמדותיו יהיו רק לפניך .דהיינו שלא תהיה לו שום
תורה בתחילת עלות השחר ,שפכי כמים עקמימות לבך, חמדות ותאוות אחרות ,אלא רק לקרבת אלקים יחפוץ
וחזרי בתשובה ,והתפללי בבית הכנסת נוכח פני ה' ,שאי ויחמוד.
אליו בתפילה ידיך על נפשות עולליך הצמאים ברעב ,בראש וזהו שאמר משה רבנו ע"ה לבני ישראל ככלותו לדבר את
כל חוצות[ ,וכדברי המדרש והאריז"ל. מכם",דבר רק ה ּוא ּ
"כי א
דברי השירה הזאת לאמור )לב מז( ּ
]אמנם בסידורים )מה שאומרים במקום ברכו של מעריב( ,הובא סימן ודרשו רז"ל )ירושלמי שביעית פ"א ה"ד( "כי לא דבר ריק הוא",
אחר איך להבחין בין יום ובין לילה ,דחיה אחת יש ברקיע ואם ריק הוא ,מכם הוא ,למה שאין אתם יגיעין בו' .כלומר,
וכשהוא יום אות אמת במצחה ויודעים המלאכים שהוא יום, כל מה שאין האדם מרגיש טעם ותענוג בשמירת התורה
ולערב אמונה במצחה ויודעין שהוא לילה וכו' ,ומשו"ה והמצוות אין זה משום שיש בהם איזה חסר חס ושלום ,אלא
אומרים בלילה 'אמת ואמונה'[. ריקנות זו 'הוא מכם' ,שלפי שנתגשמתם על ידי הרדיפה
ויש לציין למעשה שהיה אצל הרה"ק ה"ייטב לב" זצ"ל אחר התענוגים והשקיעה בתוך החומריות ,לכן אינכם
שפעם אחת הגיע אליו מלמד תשב"ר ּו ׁ ש אלוֹ היות ולפי מרגישים עוד טעם במצוות הרוחניות הנחמדים מזהב
החשבון נראה לו יותר לתועלת אם ילמד עם התלמידים )משחת שמן( ומתוקים מדבש.
מקרא בלילה ,האם מותר לו לעשות ככה ,השיבו ה"ייטב
לב" ,שהנה טעם שאסור ללמוד מקרא בלילה הוא על פי
קבלה כיון שבלילה שורים הדינים אין ללמוד תורה שבכתב, )דברי לב, אמרי פי"
האר
ותמע
ואדרה
המי
"האזינ
וברש"י בפרשת וירא )בראשית יח ,טז( מביא 'כל השקפה א(.
ממעוֹ ן ׁ
קדש) "דברים כו ,טו(, קיפה ּ
הש
שבמקרא לרעה חוץ מ" ׁ מספ רים ּכבוֹ ד אל" )תהלים יט ,ב( ,שעל ידי
"המים ּ
כתוב
שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים' .ולפי זה חוקות השמים ומשטרם יסופר כבוד ה' ,אך מכל מקום
הרי שמידת הרחמים מתעוררת על ידי נתינת צדקה לעניים, יבת ׁ
נפש" )שם( ,והיא נעלה יותר .זהו מש
מימה ׁ "תוֹ רת ה' ּת
ּ
ולכן כיון שאין לך עניים בדעת כמו ילדי תשב"ר שלא למדו מה שבא הכתוב להשמיענו כאן" :האזינו השמים" -שתקו
תורה ,והמלמד אותם הוא מתנת עניים המעורר את כח מסיפוריכם על כבוד אל" ,ותשמע הארץ אמרי פי" -בתורת
הרחמים ,ואם כן שפיר מותר לך ללמוד עמהם תורה )מעשי ה'( ה' שהיא מספרת יותר את כבודו.
שבכתב ,שגדול מתנת עניים בדעת להפוך מידת רוגז
)משחן שמן( לרחמים.
ל
אמרתי" )דברי לב ,ב(. ל
לקחי
טר
"יער
פירש ב"אור החיים"' :עוד ירצה על דרך אומרם אנשי אמת
עלי
דא עיר
אמרתי
ל ל לקחי
טר
"יער
)באר היטב או"ח סי' רל"ח בשם האריז"ל( כי מצות עסק תורה שבכתב
עב" )דברי לב ,ב(. עלי
וכרביבי
אינה אלא ביום ולא בלילה ,וכן אמרו בברייתא )מדרש תנחומא
עיקר מצות תלמוד תורה בעמל וביגיעה תשא לו( שמשה באותן מ' יום שהיה אצל ה' היה מכיר בין
"יערוף כמטר לקחי" ,זו היא העדות שתעידו שאני אומר היום ללילה מהלימוד שהיה ה' מלמדו כשהיה מלמדו
בפניכם ,תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם ,כמטר משנה היה יודע שהוא לילה ,ויש טעם בדבר שאין לימוד
הזה שהוא חיים לעולם" .תזל כטל" ,שהכל שמחים בו ,לפי מקרא בלילה .ולזה כינה תורה שבכתב למטר שאינו תמיד
שהמטר יש בו עצבים לבריות ,כגון הולכי דרכים ומי שהיה אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה ,וצא ולמד מה
בורו מלא יין )רש"י(. שאירע לרבא )תענית כד ,ב( על שהטריח להוריד גשמים שלא
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []4
עלי
דא" עיר
אמרתי
ל
ל
לקחי
טר
"יער
מבואר בדברי רש"י שהתורה נמשלה לטל שהכל שמחים בו,
)דברי לב ,ב(. וגם למטר שאין הכל שמחים בו .ונראה קצת קשה שתהא
התורה הקדושה שעשועיו של הקב"ה נמשלה לדבר שאין
"תזל כטל" -שהכל שמחים בו ,לפי שהמטר יש שהן עצבים
הכל שמחים בו ,ועוד שהיה יכול להמשיל את התורה למים
כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין )רש"י(.
או לאויר שהם חיים לעולם וגם הכל שמחים בם.
מפרש ובאלשיך הק' ,כי הכתוב בא ללמדנו איך נעסוק
ונראה שהתורה מגלה לנו בזה את הדרך לקנותה .והיינו
בתורה בלימוד המביא לידי מעשה ,ואמר אשר זה דרכה של
שהיא אינה נקנית בקלות ,אלא צריך אדם לייגע את עצמו
תורה שבאה על ידי יסורין ויגיעה רבה ,והוא כי התורה על
כדי לקנותה ,והיא נקנית רק באופן שאין הכל שמחים בו.
האדם היא כגשם על הארץ ,שכאשר ירד הגשם על הארץ
והולידה והצמיחה ,כן התורה לאדם תולידנו מצות ומעשים ובאמת ,מפני כך יש בני אדם שאינם רוצים ללמוד גמרא
טובים ,כי הלימוד מביא לידי מעשה .וכאשר בתחילה ירד בעיון ,כי יגיעה רבה נצרכת בכדי לקנותה .אולם לזה
הגשם בזעף כעריפה ,כן יהיה לקחי כי תטרח בזיעת אפיך נמשלה התורה למטר ,ללמדנו שמציאות התורה כך היא,
בתורה בבחרותך ,וגם בזקנה ושיבה "תזל כטל" היורד אחר שרק התורה הנלמדת כמטר דהיינו ביגיעה וטורח ,היא היא
שגדל כעשב הקיץ .כן אחר שגדלת בתורה והרבית מצות שנותנת חיים לעולם ,כמטר שהוא חיים לעולם.
ומעשים טובים "תזל כטל" ,כי אז לא יצטרך לעמול הרבה והוסיפה תורה להמשיל התורה גם לטל ,ללמד שכל זה הוא
שכבר יגעת ומצאת בבחרות. רק בתחילת הלימוד .אבל אם אדם עמל בתורה ביגיעה,
ובדברים אלו כתב ג"כ הרה"ק המגיד מקאז'ניץ בספרו ולומד סוגיא בכל כוחו ,אז יתחיל לטעום מתיקות התורה,
"אגודת ישראל" על מאמר התנא באבות )פרק ד' משנה יא( 'כל כשתופס עניני הסוגיא בפשט ובעמקות ,ואז מרגיש שדברי
המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר' ,רצה לומר, התורה מתוקים מדבש ואין הנאה כמותו כמובא בספרים.
כל המקיים את התורה מעוני הדעת שמתייגע ומתקשה וירגיש שדברי התורה הם כטל שנותן טעם טוב בפירות
ללמוד ולהבין עמקי סודותיה לפי כוחו ,סופו לקיימה והכל שמחים בו.
מעושר מובטח לו שהקב"ה יפתח לו שערי דעת ויסייעוהו ולא עוד ,אלא אם האדם מרגיל את עצמו ללמוד תורה
מן השמים ללמוד ולהבין להשכיל ולזכור את כל דברי ביגיעה ,יזכה שגם עצם היגיעה והעמל יהיו לו לעונג ,שאין
התורה. בעולם תענוג גדול ממנו .ולימוד זה ערב ומתוק יותר ממי
עוד מפרש האלשיך הק' ,שהפסוק ירמז על אודות היסורים שבוחר לעצמו ללמוד באופן קל כמו הטל ,בלי להתייגע
שיהיו מנת חלקם של העוסקים בתורה ,ואמר כי אם תראו להבין כל דבר על בוריו .וזהו דבר שצריך לעשותו כדי
את תופשי התורה מדוכאים ביסורים כמטר היורד בזעף, להרגישו.
ליש
ראל" "כטל ׂ
תדעו שאין זה אלא לפנים ובאחרונה יהיו ּ "יגיע ּכ ּפיּ כי
ועל ענין זה אמר דוד המלך )תהלים קכח ,ב(
)הושע יד ,ו( ,שהיסורים הם בבחינת "שעירים עלי דשא" ,רוח אשרי וטוֹ ב ל ,"שהאדם תמיד שמח יותר במעשי תאכל ׁ
סערה הנושבת על העשבים ומפרדת מהם את גבשושיות ידיו ,מפני שקנה אותם בעמל ויגיעה.
העפר ושומרת עליהם שלא יבלו וירקבו מחמת העפר
ולמדנו שעיקר מצות תלמוד תורה היא הלימוד שנלמד
הנדבק עליהם ,כן היסורים הבאים בזעף על עוסקי התורה,
כדוגמת המטר ,דהיינו בעמלות וביגיעה וחזרה הרבה
זה לטובתם להפריד נשמותם מגבשושית איכות חומרם פעמים ,עד שתהיה הסוגיא בהירה אצלו .ואע"פ שהוא דבר
ותאוותיו ,ולהביאם אל עושר הקדושה האמיתית.
קשה עבור האדם ,אבל צריך לדעת שרק תורה כזו היא
הנותנת חיים לעולם .ואע"פ שישנם גם דברים יותר קלים
שהאדם יכול ללמוד ולקיים בהם מצות ת"ת ,כמו טל ,אין
עלי
דא עיר
אמרתי
ל ל לקחי
טר
"יער
זו עיקר המצוה ,ובזה לא יבואו חיים לעולם.
עב" )דברי לב ,ב(. עלי
וכרביבי
וכך כתב רש"י בריש פרשת בחקתי בשם חז"ל" ,אם בחקתי
דרך תוכחה תלכו" -שתהיו עמלים בתורה ,כי שפע הברכות לכלל
ביאר רבי יחזקאל אברמסקי )בהקדמה לדרוש בשבת תשובה( ,כי ישראל שנאמר בהמשך הפרשה שם ,בא רק בזכות העמלות
משה רבנו ע"ה מלמד פה את כל מי שרוצה להוכיח באיזה בתורה ,שהיא הנותנת חיים וברכה לעולם.
דרך יבחר ,בדברים קשים או בלשון רכה ,ואמר כזה,
נמצינו למידים שבמצות תלמוד תורה לא כל מה שערב לו
לפעמים "יערף כמטר לקחי" ,כלומר כמטר ,כי המטר יורד
הוא היותר טוב עבורו ,אלא אדרבה צריך האדם לדעת שאין
יותר ברעש ועוז מן הטל ,ולפעמים "תזל כטל אמרתי",
התורה נקנית אלא על ידי שיעמול בה ביגיעה רבה ,שזהו
כלומר בשובה ונחת כמו הטל שיורד בנחת כשעירים ,כלומר
עיקר המצוה .והוא המביא את כל הברכות שהבטיחה
מתי אתה צריך להרעיש עולמות ולדבר דברים קשים ,דברים
התורה בפרשת בחקותי .והאדם שעמל בתורה בדרך זו,
כמתלהמים " -כשעירים עלי דשא" ,כשאתה מדבר אל הכלל
יזכה שלבסוף יהיו כל דברי התורה ,אף אלו שקשים
כמו דשא שהוא כולל האילנות והעשבים וירקות וכל מיני
בתחילתם ,מתוקים אצלו מדבש ונופת צופים ,וישמח תמיד
צמחים ,כמו כן אם מדבר אתה על הכלל דּ ּבר דברים קשים
)עץ החיים( בלימודו.
כח אותם על דרכיהם הרעים ועל מעלליהם הלא טובים והוֹ
סתר הדברים בלבך פרט מעשיהם ,גל עיניהם ,יראו ואל ּת ּ
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []5
לפנינו ,כי כל מילותיה ואותיותיה כמו גחלת הן ,אשר ויבושו ממעשיהם ויחזרו בתשובה .זהו כשמדבר הנך אל
בהצית אותן לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות. הכלל ,לא כן אם מדבר הנך אל הפרט ,אזי "כרביבים עלי
ומי שישתדל לעסוק בה ,אז תתלהב מכל אות שלהבת עשב" ,כלומר כמו גשם של חמה שהוא דק ויורד בנחת ,כמו
גדולה ,כשמשתדל האדם להבין וקורא וחוזר וקורא, כן יהא דבריך ,אמור לו אף שהוא שוטה גדול ,הנך חכם
ומתחזק להתבונן ,הנה מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו ואיך תעשה דבר כזה ואם אפילו איש רע ומושחת הוא,
מן הגחלת בנשמה ,וע"ז אמר התנא הפוך בה והפוך בה אמור לו איך תעשה דבר כזה ואתה איש טוב אתה ,אל
דכולא בה ,כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים עד תזכיר לו חטאים הרבה ביחד ,כי אם תוכיח אותו על חטא
שתתלהב ,והנה בהיות השלהבת מתלהטת יש בה כמה אחד וכשיקבל על האחד הוכיח אותו עוד על אחד ואז
גוונים מרוקמים ,נמצאים כמה ענינים גדולים הנכללים )דברי אליהו מרדכי( תוציא יקר מזולל וכפי תהי'.
בשלהבת של האור הזה עכ"ל הק' עי"ש.
והיינו שיש לתורה מציאות קיימת ממש בפני עצמה ,ואינה
עלי
עב" )דברי לב ,ב(. וכרביבי
דא
עלי
"עיר
רק ידיעה אשר ישיג השכל בעמלו ,והיא מצויה אצל הלומד
מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים
רק מצד המחשבה והידיעה ,אלא שהיא מציאות בפני עצמה
ממש ,ומציאותה היא למעלה ראש מכל ,וע"י עמל פיו "כשעירם" ,לשון רוח סערה ,כתרגומו כרוחי מטרא ,מה
מוציא האדם ממנה תעלומות חכמה ,שזוהי הנשיבה באותה הרוחות מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם ,אף דברי תורה
גחלת שאש התורה טמונה בקרבה ,שעל ידה היא מתלהטת מגדלין את לומדיהן )רש"י(.
ויוצאת לפועל ,ונראים ומתגלים הגוונים המרובים הטמונים נראה שיש עומק גדול במה שהתורה נמשלה לרוחות ,והיינו
בתורה. אע"פ שכפי הנראה לעין ,הרוחות אינן פועלות בגידול
הצמחים ,אבל מ"מ כך היא המציאות ,שהרוחות מגדלות
והנה מבואר בדבריהם ז"ל דהתורה קדמה לעולם ,והנה
את העשבים ומחזיקות אותם.
קודם הבריאה כולה וקודם שהיו כל העולמות ,הלא לא היו
במציאות כל הענינים שבתורה ,והגע עצמך כלום שייך וכך הוא הכח של דברי תורה ,שלפעמים אדם לומד ואעפ"כ
שתהיה חכמת הטבע קודם הויית הטבע ,אך התורה אינו מרגיש בעצמו שום שינוי ,ובפרט כשהוא לומד דברים
בשורשה העליון היא מציאות ממש ,ומציאות זו קיימת עוד שאינם נוגעים למעשה .אבל לכך נמשלו דברי תורה
קודם בריאת העולמות ,ואדרבה לפי המציאות הזאת נבראו לרוחות ,ללמדנו שאף אם אינו מרגיש ,המציאות היא כך,
כל העולמות ,כי נסתכל בתורה וברא עלמא )"נפש החיים" ש"ד והתורה מחזקת אותו ומגדלתו ומרוממתו ,והוא נעשה אדם
פ"י( ,וזה שאמרו חז"ל שקדמה לעולם ,היינו מכל העולמות אחר לגמרי .ואע"פ שאין זה נראה לעינים מיד ,אבל לאט
כולם ,שהרי אמרו )ב"ר פ"א( שקדמה לכסא הכבוד ,והאמת לאט הוא מושפע מקדושת התורה ,ומתחיל להרגישה לאחר
שקדמה גם לעולם האצילות ,ולכן בה נאצלו ונבראו כל זמן ,והוא הולך וגדל עד שמרגיש בבירור שהוא נעשה לבן
העולמות עליונים ותחתונים ,ע"כ. תורה.
ואיתא במרגניתא דבי רב ,תורת ה' תמימה עומדת לפני ויש בזה חיזוק לכל מי שלומד תורה ,שעליו לדעת שהתורה
האדם בשעה שהוא עוסק במשנתו ואומרת ,ה' עמך גבור היא כמו הרוחות ,ואף שאין זה ניכר מיד ,הרי היא מגדלת
החיל ,הנה באתי ללמדך ,על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך )עץ החיים( ומרוממת אותו ,ועושה אותו לאיש אחר לגמרי.
ואמצאך ,אשריך אם תזכרני אשריך אם בלבך תצפנני
עיי"ש ,והיינו דהתורה עצמה שהיא מציאות ממש ,מלמדת
ונותנת בינה לעוסקים בה ולהוגים בה כראוי ,והיא אומרת גדל
לאהינ) "דברי לב ,ג(. אקרא הב
"י ה'
חרי
ימצאנני" )משלי ח ,יז( ,ואין זה מש
אהב ּו ׁ
אהבי
"אני )אהביה(
בני תורה שתורתם אומנותם ,יסוד ועיקר גדול בתלמודם
רק מצד הידיעות הכתובות בתורה ,שהאדם לומדם ויודע הוא היחס שלהם לתורה בכללות ,הכבוד שרוחשים לתורה
מה וכיצד לקיים המצוות ,אלא שעצם מציאות התורה והאהבה שאוהבים את התורה ,הנה כתב רבינו הרמח"ל
מלמדת לאדם ,מחזקתו ומעודדת אותו ללמוד לעשות כה
דברי "הלוֹ א
ב"דרך עץ חיים" וז"ל ,על התורה נאמר
ולקיים ,ואומרת לו אשריך אם תזכרני ,אשריך אם בלבך אש
נאם ה'" )ירמיהו כג ,כט( ,והודיענו בזה כי אמת הדבר ּכ ׁ
תצפנני ,אשריך אם תקיימני. שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו ,כי לא
אבל לזכות לזה צריך לכבד התורה כראוי ,דאמרו בגמ' כחכמות הנכריות וידיעות החול ,שאינן אלא ידיעת דבר מה
)מגילה לב ,א( אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן ,כל האוחז ס"ת אשר ישיג השכל בטרחו.
ערום נקבר ערום ,ערום ס"ד ,אלא נקבר ערום בלא מצוות, אך התורה הנה קודש היא ,אשר לה מציאות גבוהה בגבהי
בלא מצוות ס"ד ,אלא אמר אביי נקבר ערום בלא אותה מרומים ,וכאשר יעסוק בה האדם למטה ,אור היא אשר
מצוה ,ופירשו בתוס' וכן הוא ברא"ש ,דלאו דוקא מצות תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים ,גנזי הבורא ית'
אחיזה ,דבהא פשיטא שאין לו שכר שלא עשה המצוה שמו ,בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה ,והוא
כהוגן ,אלא שאם קרא בו אין לו שכר מן הקריאה עיי"ש, דבר החכם "ותורה אור" ,לא חכמה לבד אלא אור ממש ,כי
והיינו דכיון דלא נהג בכבוד הראוי לתורה איבד זכות זו מציאותה למעלה ,ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה ,כאשר
המצוה של לימוד התורה. יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים ,כן התורה הזאת אשר
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []6
הכוונה שאנו אומרים 'באהבה' על פי משל לאחד שהיה ולכאורה הרי שני דברים נפרדים הם ,אך כיון דלא נהג כבוד
ערב בעד חבירו על הלוואה גדולה ,וכשהגיע זמן התשלום בתורה באותה שעה ,נפגם הלימוד כ"כ עד שבטלה המצוה
לא עמד הלוה בדיבורו וחדל מלשלם את הלואה והוצרך לגמרי ,דהעדר היחס הראוי לתורה ואפילו שלא בשעת
הערב לשלם בשבילו את הסכום הגדול ,וכמובן אי אפשר הלימוד ,פוגם בעצם הלימוד ,ובכלל זה המבטל את התורה
לתאר את פניו הזועפים של הערב כשהוכרח להוציא מכיסו בשעה הראויה ללימוד ,שאפשר שיש בזה חשש של דבר ה'
סכום כסף כזה בשביל חברו הערמומי. בזה )סנהדרין צט ,א( ,שהוא פוגם את לימודו בכללות ומעמידו
והנמשל הוא ,דלא כמו הערב הזה שהוא משלם את חובו בדרגא פחותה יותר.
בפנים זועפות ,הנה לא כן אלוקינו צורנו ית"ש ,שבתחילה ומינה כל מה שמרגיש יותר כבוד התורה הרי מתרומם מאד
הבטיח לאבותינו שיגאל את בניהם מן הגלויות ,ולבסוף לימודו ,לא רק בענין קבלת השכר בלבד ,אלא בהשגת
שיחתנו דרכנו וחטאנו עוינו פשענו לפניו ,והוצרך הקב"ה התורה ,שמתוך כך התורה עצמה ממציאה עצמה לו משחרת
לגאול אותנו למרות כן בשביל ההבטחה שהבטיח את פניו ,וככל אשר יוסיף ללמוד כך יוסיף בחשקו לתורה,
אבותינו ,אולם הוא ית' אין גואל אותנו בפנים זועפות אלא ומהאי טעמא אמרו )יבמות ס"ג ,א( ,אם ראית דור שאין התורה
בפנים שמחות של אהבה וחיבה ' -ומביא גואל וכו' למען חביבה עליו כנס ,והיינו שאין ללמד לאחרים ,אף שזו מצות
שמו באהבה'. עשה מן התורה ושננתם לבניך ,ואמרו בספרי אלו תלמידיך
ויש להכליל זה במה שכתב רש"י כאן 'לא בשטף הוא והוא להלכה בפוסקים ,מ"מ כיון שאי"ז כבודה של תורה
מביא' ,כלומר ,אינו פורע את חוב הבטחתו בשטף קצף שתהא נלמדת בלא חביבות ,ע"כ אמרו כנס.
)משחת שמן( ופנים זועפות כביכול ,אלא מתוך אהבה וחיבה. וכבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות מעילה )פ"ח ה"ח( ,ראוי לו
לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם
כפי כוחו ,ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה ,אל
אמנה
ואי מט אל רכיו
על י כל מי
"הר
יהא קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו ,ולא
ציק
ויר הא" )דברי לב ,ד(. עול
תהא מחשבתו בו כמחשבתו בדברי החול ,מה אם עצים
ידוע פירושו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל שפירש מהו ואבנים כיון שנקרא שם אדון העולם בדברים בלבד
"תמים פעלו" ,כי בבית דין של מטה כאשר מענישים את נתקדשו ,וכל הנוהג בהן מנהג חול אפי' בשוגג מעל ,ק"ו
האדם לא איכפת לו ואינו מתחשב בהצער שיצטערו חבריו למצוה שחקק לנו הקב"ה ,ולא יחשוב בהן מחשבתו בדברי
וקרוביו של האיש ע"י העונש שלו ,אבל אצל הקב"ה אינו החול ע"כ ,ועל כן רק מתוך זהירות בכבודה של תורה זוכין
כן אלא הוא תמים פעלו -וכשגוזר צער על איזה אדם שוקל שעצם מציאות התורה מלמדת ומאירה.
בתוך הגזירה את הצער והכאב שיסבלו אשתו ובניו וחבריו )משנת רבי אהרן רבי אהרן קוטלר(
של הנגזר ,ואם הם אינם ראויים לאותו צער ,מונעים את
הגזירה מן האדם וניתנת לו נפשו לשלל בזכות קרוביו
ואוהביו .והגיד בזאת ,שיש בכך משום עצה טובה לזכות גדל
לאהינ) "דברי לב ,ג(. אקרא הב
"י ה'
ביום הדין ,שירבה האדם על עצמו רעים וידידים אוהבים, כתב הטור )או"ח הל' תפילה סי' קכד(' :ושמעתי מאבא מורי שהיה
כדי שאם ידונוהו לאיזה צער ח"ו יכללו גם את צערם של אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום 'ברוך הוא
ידידיו בחשבון ,ובזכותם ינצל מן העונש. וברוך שמו' .וזה שאמר משה רבינו "כי שם ה' אקרא הבו
וזהו גם פירוש סיפא דקרא "אל אמונה ואין עול צדיק וישר גודל לאלקינו" .ועוד ,אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם
הוא" ,כלומר אצל הקב"ה אין שום עול במשפט שלו שלא צריך לברכו שנאמר 'זכר צדיק לברכה'.
יפסוק שום עונש על אדם אם יגיע עי"ז צער לאדם אחר ,כי
כל דרכיו בצדק וביושר ,ומשום כן אמרו חז"ל )שבת קו ,א(
'אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה' ,פירוש, גדל
לאהינ) "דברי לב ,ג(. אקרא הב
"י ה'
אם כך עשה להם הקב"ה לצערם בצער וכאב גדול זה של 'ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה
מיתת אחד מבני החבורה ,הרי זה ראיה וסימן שכולם היו שומע בכל מקום ' -ברוך הוא וברוך שמו' .וזה שאמר משה
ראויים לאותו צער ,כי אם לא היו ראויים להצטער ולכאוב רבינו "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו".
לא היה אותו אחד מת ,ועל כך יש להם לדאוג ולהתאונן. )שו"ת הרא"ש כלל ד סימן יט(
ובספרים איתא שזהו ענין כח תפלת הצדיק שמועילה ,כי
כשהצדיק שומע צערם של בני ישראל הריהו מצטער עליהם
ומכאיב נפשו על כאבם ,וכמאמר דוד המלך ע"ה )תהלים לה, מי
על) "דברי לב ,ד(. "הר
נפשי" -כשהם יתי בצּ וֹ ם ׁ
שק ענּ
"ואני ּב חלוֹ תם לבוּ ׁ שי ׂ
יג( למען שמו באהבה
חולים ומתייסרים הנני לובש שק ומתענה בצום ,ולכן שומע 'אף על פי שהוא חזק ,כשמביא פורענות על עוברי רצונו,
הקב"ה את תפילתו ושולח רפואה ומחיש ישועה לנצרך, לא בשטף הוא מביא כי אם בדין כי תמים פעלו' )רש"י(.
כדי למנוע צער מן הצדיק שהוא אינו ראוי לאותו צער. הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל )ביאורי אגדות שבסוף ספר "קובץ
ועל פי זה מבאר הגאון רבי ישראל סלנטר הא דאיתא הערות" ליבמות( על מה שאומרים בתפילה 'וזוכר חסדי אבות
בגמרא )ראש השנה יח ,א( 'בראש השנה כל באי העולם עוברין ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה' ,מבאר מה
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []7
ע
פתלל" )דברי לב ,ה(. ממ ר
ניו
"חת ל א
לפניו כבני מרון ,מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא
וכו' ,אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכולן נסקרין
"מצדּ יק ׁ
רשע אמר החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה ,
המ בין אל
לבם ּ
יחד ּ
"ה ּי צר
בסקירה אחת' ,ויליף להו מקרא
עבת ה' גּ ם ׁ ש
ניהם" )משלי יז ,טו( ,מי שהוא צדּ יקּ ,תוֹ
יע
מרש
ּו ׁ
יהם" )תהלים לג ,טו( ,דהיינו שהיוצר רואה יחד לבם מעש
ּכל ׂ
בטבעו ובתכונתו מרשיע תמיד את האחרים ,עינו הרעה
וכולן נסקרין בסקירה אחת .ולכאורה איך נעשין הני תרי
רואה רק את מומי בני אדם וחסרונותיהם ,הכל שווים אצלו
סקירות בהדי הדדי -אם כבני מרון לאו בסקירה אחת ואם
לרעה ,והוא בתכונתו מקטרג על כל אדם ,אין בכוחו לראות
בסקירה אחת לאו כבני מרון ,אלא כי בתחילה כל אחד עובר
לפעמים טוב ,אינו שולט על עצמו לחשוב טוב על אנשים
יחידי כבני מרון ודנין אותו על מעשיו ,אמנם אם חפץ
ישרים וצדיקים ,לראות את צד הטוב שבהם ,הוא כבוש
הקב"ה להענישו חלילה ,אז סוקר בסקירה אחת את כל באי
תחת יצרו ושוקד תמיד לראות ולדון רק רע בחבריו ובזולתו,
עולם לראות אם יש מאן דהו שיצטער בגינו שלא בצדק.
הוא בטבעו מומחה לקטרג וכן הוא עושה.
ויש שהוא ההיפך הגמור מן הרע ההוא ,הוא תמיד רואה ועוד יש לבאר הגמרא על פי מה שכתב הנתיבות בספרו
זכות ומלמד זכות על אחרים ,עינו טובה על כל אחד ואחד, "דרך החיים" ]וכן הוא בסידור "עיון תפילה" לבעל "הכתב
הוא מומחה להיות סניגור בין על הצדיק ובין על הרשע ,בין והקבלה"[ לפרש מה שאומרים בסדר זכרונות של ראש
על העושה טוב ובין על העושה רע ,תמיד מחפש ומוצא השנה 'אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד
זכות ומעלה ,וא"כ מדובר איפוא בשתי תכונות מנוגדות, ממך' ,שבשעה שיושב הקב"ה על כסא דין לדון את כל
אצל שני אנשים שונים ונבדלים כך זה מזה ,ולכן אין מפעלי העולם ,אינו בוחן את האדם רק לפי מעשיו בלבד,
להאשים אותם כ"כ ,כי נבצר מהם לנהוג ולעשות נגד אלא כולל בסקירתו גם את יצירתו וטבעו כמו חינוכו
תכונותיהם הטבעיות ,שקשה להם לשלוט על עצמם ,כי אין והסביבה בה הוא חי' ,כי זכר כל היצורים לפניו בא' ונגלו
מסוגלים להפוך את עצמם נגד טבעם. לפניו יצרי מעללי איש והסיבות הגורמים את מעשיו
ולפיהם נידון כל אחד ואחד ,ומשום כן תמצא שני בני אדם
אבל אם מדובר באדם שכן מסוגל לכוון את עצמו לכל צד,
העושים אותו מעשה ,אבל בעת הדין נידון כל אחד בדין
היינו שיש בכוחו גם להצדיק וגם להרשיע ,שהוא רואה את
שונה לפי מצבו וטבעו .וזהו ביאור הגמרא ,שאכן נידון כל
הזכות ורואה את החוב ,את הטוב ואת הרע ,א"כ למה אין
אחד ואחד יחידי כבני מרון ,אבל הקב"ה סוקר את כל
הוא משתמש בכוחות אלו לכוון אל האמת ,להצדיק את
מעשיו ואת כל הסובב אותו בסקירה אחת ודן אותו לפי
הצדיק ולהרשיע את הרשע ,אלא הוא עושה להיפך ,מצדיק
זאת ,שהרי הוא היוצר יחד לבם ,והיוצר כל יצורים יודע כל
הרשע ומחייב את הצדיק? זוהי רשעות כפולה ואין לתרץ
הגורמים למעשיו.
ולהצדיק את עצמו ,שהרי יש לו כל הכוחות המתאימים
לזה. ובספר "וידבר משה" מפרש על פי זה לשון הפסוק "הצור
תמים פעלו"" ,הצור" הוא מלשון יצור ,כי כיון שהוא ית'
ולכן הוא נקרא מתועב לפני ה' ,ששני הכוחות שנואים לפני
יוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ויודע כל סיבות הטבע
השי"ת ,שהוא משתמש בהם שלא במקומם ושלא בזמנם,
הגורמים את מעשי כל אדם ,לכן "תמים פעלו" לשלם לכל
שהרי יכול הוא להתהפך לשני הצדדים ,ולמה לא ישתמש
איש כפי הראוי לו לערך מעשיו .ועל זה אומרים 'מי כמוך
בכל דבר במקומו הנכון ,להצדיק את הצדיק ולהרשיע את
אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים' ,כלומר ,השי"ת
הרשע .וראיתי בס' בית הלוי מהגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל
זוכר את כל יצוריו בפרטות כל יצור וסיבותיו ונסיבותיו
וז"ל" ,מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם",
חולשותיו וניסיונותיו ,ועקב כך דן אותם לחיים במידת
דכל אחד בפני עצמו הוא חטא ועבירה גדולה ,אם יהיה
)משחת שמן( הרחמים.
מצדיק לרשע או להיפוך שירשיע את הצדיק ,וק"ו אם עושה
פתלתל" )דברים לב ,ה(,
עק ׁש ּו ּ
שניהם .וכן אמר הכתוב "דּ וֹ ר ּ
דגם ההולך בדרך עקום ,רק לעולם בדרך אחד ,ולעולם לא
יעקם עצמו לצד ההיפוך זה ומנגד לזה ,הולך בדרך עקום אמנה
ואי מט אל
רכיו
על י כל
מי "הר
שלא בדרך הישר ,והוא דרך עיקש ,ופתלתול פירושו, עממ ר
ניו חת ל א ויר הא ,ציק עול
שנתעקם לשני צדדין ,היום עקום לצד זה ולמחר נתעקם
פתלל" )דברי לב ,דה(.
לצד אחר ,לצד שכנגדו ההפוך מקודם ,ושני הצדדין הוא רק
ניתן לבאר סמיכות הכתובים על פי מה שאמרו )ברכות ז ,א(:
בעקמימות ,הוא נידון לחוטא גדול' ,עכ"ל.
'צדיק וטוב לו -צדיק בן צדיק ,צדיק ורע לו -צדיק בן
ההפכפך הזה הוא לא חסרון רק במידה אחת ,אלא הוא רשע' .וזהו שאומר הכתוב ,אף שאנו רואים צדיק ורע לו
ממוזג מכוח ומכמה מידות רעות ,והוא נידון ונתבע פי כמה, ורשע וטוב לו ,ודאי "הצור תמים פעלו" וגו' ,אלא שמי
כי מי שיש לו רק מידה אחת וצד אחד של הטבע ,הוא יכול שמשחת ]עושה מעשה השחתה[ אינו רק לו אלא גם "בניו
להתנצל ולבקש הקלה והנחה בדינו שיתחשבו אתו ,כיון מומם" ,וכיון שכן ,אם יש צדיק ורע לו הרי זה משום
שהוא לקוי במידה וטבע שקשה לו להשתנות מטבעו ששחתו אבותיו ,ואם טוב לו הרי זה משום שהוא צדיק בן
והרגליו ,לשנות ולהתהפך לצד השני לצד הטוב ,אין לו )חמדת אליהו( צדיק.
ההסתגלות מצד התכונה להתהפך בקצה ממידה למידה,
מכוח אחד לכוח שני ,מן ההרגל הרע לצד הטוב.
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []8
ונעשה רשע ,כן הדבר הזה בעונותיכם ,ולזה סיים הכתוב אבל אותו אדם שיש בתכונתו להתהפך מצד זה לצד אחר,
"הלא הוא אביך קניך" פי' שאין הקב"ה אב לישראל יותר לשלוט על הכוחות המנוגדים מן הקצוות ,למה לא ישתמש
מלשאר האומות רק כיון שקנה האבות שהיו צדיקים וקרא בסגולה זו ,למה לא יסדר הכוחות במקומם ,למה זה ימנע
להם בניו ,וממילא דור שהוא פתלתול לא נקראו בניו א"כ מלסדר את כוח הזכות כלפי הצדיק ואת כוח החוב כלפי
אין בחטאיכם חילול להקב"ה ח"ו ואין המום תלוי בו רק הרשע ,להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע ,הלא זה בתכונתו
)נחלת יעקב – רבי יעקב לורברבוים מליסא( מומם הוא. ובטבעו שיוכל לפעול בשני הכוחות ,ואין זה דורש ממנו
מאמץ רב? אם הוא מהפך בזכותם של רשעים וחותר אחר
הצדיק להרשיע ,אין זה מחמת כוח שחסר בו ,אלא שחסר
הלה'
גמל פתלל ,
ע ממ ר
ניו "חת ל א
לו הרצון לזה ,ולכן הוא מתועב בעיני ה' ,אשר חננו בשני
נ הא
ע אבי
חכ הלא הא נבל וא
זאת ע הכוחות והוא מפעילם שלא במקומם ,מפני רשעות שיש בו,
ויכננ) "דברי לב ,הו(. ולכן הוכיחם משה רבינו בתוכחה חריפה "דור עיקש
יובן דהנה מנהג המון העם אף שהאב אינו הולך בדרך ופתלתול דור תהפוכות" ,דור של טרחנים וסרבנים
הישר ,רצונו שיהיה בנו הולך בדרך ה' .ואם שאול נשאל שמטרידים בתביעות ודרישות שונות ,שמטרידים את
אותו מהו על בנך ,הוא עונה רצוני שיהיה בני עובד ה' אבותיהם ומנהיגיהם ,פעם במים ופעם בשליו וכדו' ,וכאשר
ביראה .ואומרים לו מדוע אתה תעשה כן ,והוא משיב טענות דורשים ותובעים מהם משהו לפעולה טובה הם מסרבים
מזויפות תירוצים דחוקים ,וכזה וכזה מעכב אותי ,אבל בני )מעייני החיים רבי חיים אפרים זייטשיק(. להיענות.
צריך לעשות רצוני וללכת בדרכי ה' כי אביו אני .אבל באמת
שוטה גדול הוא דאמרינן ליה מדוע לא תדע כי גם אבינו
שבשמים אביך הוא ,ורצונו שתשמע אליו .ולא עוד אלא
ע
פתלל" )דברי לב ,ה(. ממ ר
ניו
"חת ל א
שהוא אדון ואלוה כל יצור ,וצריך לשמוע לו יותר מבן לאב. כתב רבי בן ציון אב"ד בילסק ]מגדולי הרבנים בדורו,
וזה אומרו "שחת לו" ,ר"ל אם הוא עצמו לא טוב הוא. החזו"א התבטא ,שהח"ח היה גדול מכל המסכימים על
"לא" ,ר"ל לא אכפת ליה" ,בניו מומם" ,אבל אם בניו אינם ספריו ,לבד מרבי בן ציון[:
הולכים בדרך הישר ,מומם חסרון הוא לגביו" .דור עקש הנה מצינו בערכין )לב ,א( "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו
ופתלתול" ,אמר הכתוב ראה נא איך אוילים עמי" ,הלה' עכשיו והיה לו קודם לכן ,דתיבת "לוא" מתפרש כמו לו
תגמלו זאת" ,מה שתרצה שבנך יציית אותך באשר שאתה בוי"ו ולא באל"ף.
אביו" ,הלא הוא אביך קנך ה'" ,אביך ודאי הוא ,ולא עוד וזהו מה שכתוב :מי ש"שיחת לו ולא" ,היינו שהוא פוסח
אלא הוא "עשך ויכוננך" ,ומכל שכן צריך לעשות ציויו על שני הסעיפים ,שמושחת במקצת ,איש כזה בודאי לא
יתברך שמו.
יגדּ ל בניו לתלמוד תורה ,ולזה אמר איש כזה "בניו מומם",
ועל אנשים כאלה התפלל דור המלך ע"ה באומרו )תהילים יז, המום ניכר אצל בניו...
ממתיםיד ה' ממתים חרב ,
מרשע ּ נפשי ׁ
"פ ּל טה ׁ
יג-יד( ּ והנה על תיבת "פתלתול" פירש רש"י ,כפתיל הזה שגודלין
והנּ יח ּו
בנים
יש ּבע ּו
בטנםׂ ,
מלא חלקם ּב ח ּ יים וצפינך ּת ּ
מחלד
אותו ומקיפין אותו סביב הגדיל ,וכן האב הראשון אע"פ
לליהם" .חלה פניו יתברך שיצילהו מאנשים אשר יתרם לעוֹ
שכבר מת ,בכל זאת הוא מוקף מן הדורות הבאים ממנו
הם כאלה מתים .מחלד שאינם שמים על לבם אלא החלד ואומרים לו' ,ראו גידולים שגדלת' ,והוא עבירה שיש לה
זה העולם ,להנות ממנו שתמיד רודפים אחר בני חיי ומזוני פירות )קידושין מ ,א( ,שכל העבירות שעושים הבנים ,הכל
ומתפללים על אלו דוקא ,ומהעולם העתיד אינם מזכירים נחשב על חשבון האב!
כלל .כי שמו כל מגמתם באלו הג' הצלחות הזמניות .אם )קונטרס 'שערי ציון' על מצות חינוך הבנים לת"ת ,בילגורייא תרע"א(
לחיי" ,חלקם בחיים" ,החלק שלהם הוא בחיים שיחיו חיים
ארוכים וירבו ימים על האדמה .ואם למזוני" ,וצפונך תמלא
בטנם" ,מלי כרסיהו זיני בישי ,ואותו הצפון לצדיק לעולם גמל זאת ע
נבל הלה'
ממ וכו'
ניו "חת ל א
הבא תתנהו להם בעולם הזה שתמלא בטנם .ואם לבנים, ע
ויכננ "וגו' )דברי נ הא
אבי
חכ הלא הא
וא
"ישבעו בנים" ,שיהיו שבעים בנים מאשר יגיע לידו כ"כ עד לב ,הו(.
שיהיו שבעים .והיתרון תוספת שלמות לאדם שהוא יראת פירש כי ידוע כשהבן רשע -הוא מחלל כבוד אביו ,כמו
ה' ,זה יניחו לעולליהם ר"ל רצונם שיקיימו בניהם זה. מחל לת" )ויקרא כא ,ט( .וזהו שאמר
אביה היא ּ
"את
שנאמר
)תורת אהרן רבי אהרן בן שמעון רב ראשי וראב"ד עיה"ק צפת( "שחת לו לא בניו מומם" ,כלומר בהשחתה מה תפעלו לו
"בניו מומם" ,כלומר במה שאתם בניו אין זה חילול לכבודו
יתברך ואין זה מומו ,ומה שאתם מיוחסים לבניו ואתם
אבי
נ חכ הלא הא נבל וא גמל זאת ע
"הלה'
רשעים מום שלכם הוא שבני השי"ת יהיו רשעים ולא מומו
ע
ויכננ) "דברי לב ,ו(. הא ח"ו ,כי אין חילול כבוד לאב רק להאב המוליד אבל מי
יובן על דרך מה שאמרו ז"ל )פסחים פז ,א( ,כשאמר לו הקב"ה שקנה נער אחד מן השוק ומגדל אותו כבן ויהיה לו לבן אם
להושע בניך חטאו ,אמר לו העבירם באומה אחרת ,אמר לו הבן הזה מרחק עצמו ועושה מעשה רשע אין זה גנאי
הקב"ה ישראל שהם אחד מהארבע קניינים שקניתי בעולמי, לקוניהם רק להבן הנקנה אשר גדלו ורוממו ונתרחק מאתו
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []9
של הקב"ה עלינו ,לא נבוא לידי חטא .ובאמת כל הטובות אעבירם באומה אחרת זה אי אפשר .וזה אומרו "הלה'
שהוזכרו בפרשה זו שייכות גם אלינו ,ולכן גם עלינו להכיר תגמלו זאת" ,ר"ל מי יכול לגמול לה' כל מעשיו ,ומה הם
בכל הטובות הללו ,ועל ידי זה נתעורר לעבוד את ה' באמת שהרי "עם נבל ולא חכם" ,ואם תאמר להעבירם באומה
ובתמים. אחרת ,לא רצה הקב"ה מפני מה משום "הלוא הוא אביך
"הלא הוא אביך" -שבראך והביאך לעולם .ומרחם כל עת קנך" ,ר"ל ישראל אחד מהקניינים שקנה הקב"ה כמו שאמר
כרחם אב על בנים ,ויחס האב עם הבן הוא יחס נצחי. התנא ישראל קנין אחד וק"ל.
"קנך" -ברש"י כתב כמה פירושים ,ומכל אחד מהם עולה )תורת אהרן רבי אהרן בן שמעון רב ראשי וראב"ד עיה"ק צפת(
טובה גדולה.
א .שקנאך -לשון קנין ,שקנה אותך קנין הגוף כמו עבד
כנעני ,ואין לנו כבוד והטבה יותר מזה ,להיות קנינו של אבי
נ חכ הלא הא נבל וא גמל זאת ע
"הלה'
הקב"ה. ע
ויכננ) "דברי לב ,ו(. הא
ב .שקננך -לשון קן )קן צפור( ,שהכין לכם קן טוב ומושב 'ואפשר ,שזהו הרמז בפ' הסדר" ,הלה' תגמלו זאת עם נבל
חזק ,כנשר שעושה קנו בין הסלעים ובארץ חזקה .וכן הכין ולא חכם"" ,תגמלו" לשון 'גמולה דא מבעלה' .זאת היא
הקב"ה לכלל ישראל ארץ קדושה שיש בה כל טוב ברוחניות בחינת השכינה .וז"ש "הלה'" ,העושה עמכם כ"כ טובות,
"זכר ּו לעוֹ לם וגשמיות .וכן אנו משבחים להקב"ה כל יום , באתם עד שיעור להיות נרגן מפריד אלוף" ,תגמלו ממנו
ּ עתוֹ ו ב
ש ׁ ואשר ּכרת את ּ
אברהם לאלף דּ וֹ רׁ , ּב ריתוֹ דּ בר צּוה נבל וא
חכם" )דברים לב, "עם
זאת" ,ודאי שאין נבלות מזה .
לאמר ל ראל ּב רית עוֹ לם , ליש
לחק ׂ ליעקב עמידה ליצחק ,ו ּי
ו( ,ואין בושה גדולה מזו .וכל עניני השירה הוא להתבונן
חבל
נחלתכם". נען ארץ ּכ אתן ּ בחסדיו ,ובמה שעשה לשלם לרע כרשעתו .אשר בהתבוננות
וגם מי שדר בכל ארצות העולם נהנה מארץ ישראל ,כמו הזה יתביש האדם ויתחרט .שהיא תחילת התשובה.
רש אהי דּ ׁ אשר ה' "ארץ ׁ שכתוב בסוף פרשת עקב )יא ,יב( או אפשר ,כי יש דעות שאינם לומדים התורה ולומדים
אתה" ,וכתב רש"י' ,והלא כל הארצות הוא דורש ,שנאמר ּ חכמות חיצוניות ,ואם יאמרו להם שהתורה מצלת מיצה"ר,
איש" )איוב לח ,כו( ,אלא כביכול אינו ארץ א ׁ "להמטיר על ישיבו שהם עוסקים במוסרי הפלוסופים .ודבריהם לעו ,כי
דורש אלא אותה ,ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש כל הבורא יתברך אמר 'בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין',
הארצות עמה' .מזה רואים שכל ההשפעה שבעולם באה והוא יתברך גילה שאין ביטול חמץ אלא שריפה ,כאש דת.
מארץ ישראל. וזה ירמוז" ,הלה' תגמלו זאת" ,תעזבו התורה שנקראת
ועוד כתב המלבי"ם שאפילו כלל ישראל בגלות בכל קצוי "זאת" מלשון גמולה דא מבעלה ,ואתם אומרים לעסוק
תבל ,מקום המקדש מאחד את כולם בכל יום ,על ידי מה בחכמות ומוסרים ,הלה' תעשו זאת ,שהוא יודע שאין תקוה
שכל יהודי המתפלל פונה לצד ארץ ישראל. לכם אלא ע"י התורה .ולכן אמר" ,עם נבל ולא חכם" ,כי
ג .שתקנך -לשון תיקון ,שתיקן אתכם בכל מיני תקנה .ויש אתם סוברים להתחכם בחכמות חיצוניות ,דעו כי אתם עם
לפרש שזהו הענין של תרי"ג מצוות ,כי ידוע מה שהביא נבל ולא חכם ,כיון שפרשתם מן התורה" .הלא הוא אביך
החפץ חיים )בהקדמה לשמירת הלשון( בשם הספרים הק' ,שתרי"ג קנך" וכו' ,והוא ציוה ללמוד תורה לבטל יצה"ר ,ואיך
מצוות הן כנגד תרי"ג חלקי הגוף ותרי"ג בנשמה ,וכל קיום תתחכמו אל מצותיו ית' בטענות כוזביו"ת) :דברים אחדים -רבינו
מצוה מתקן האבר או הגיד המקבילו בגוף ובנשמה. החיד"א(
"ויכוננך" -אחרי כן ,בכל מיני בסיס וכן ,והיינו שעשה מכם
כהנים ,מכם נביאים ,ומכם מלכים ,כרך שהכל תלוי בו
)רש"י(. אבי
נ חכ הלא הא נבל וא גמל זאת ע
"הלה'
"הוא עשך" -אומה באומות )רש"י( .פירוש ,שהקב"ה עשה ע
ויכננ) "דברי לב ,ו(. הא
אתכם לעם סגולה ,ואומה חשובה מכל האומות. מי שמכיר בטובותיו של הקב"ה לא יחטא
ועוד ממשיכה התורה לבאר את החשיבות והחביבות של "הלה' תגמלו זאת" ,לשון תימה ,וכי לפניו אתם מעציבין,
הפרידוֹ ּב ני "ב
כלל ישראל ,הנראים מתוך סדר ימות העולםּ . שיש בידו להפרע מכם ושהיטיב לכם בכל הטובות" .עם
אדם" פירש רש"י' :כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם נבל" ,ששכחו את העשוי להם )רש"י(.
מן העולם ולא עשה כן ,אלא יצב גבולות עמים -קיימם ולא דברי רש"י הללו הם יסוד לכל העונשים הנזכרים בפרשה זו,
ראל" -בשביל מספר בני ישראל יש "למספר ּב ני ׂ אבדםּ , שעיקר תביעת התורה על כלל ישראל שחטאו ,היא על מה
שעתידין לצאת מבני שם ,ולמספר שבעים נפש של בני שלא היתה להם הכרת הטוב להקב"ה על כל הטובות
ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים -שבעים לשון. שהשפיע עליהם .כי המכיר בכל הטובות שקיבל מאת
עמוֹ " -למה כל זאת ,לפי שהיה חלקו כבוש חלק ה' ּ "כי ּ הקב"ה ,אינו יכול למרוד בו .וזהו שאמרה תורה "עם נבל",
ביניהם ועתיד לצאת ,ומי הוא חלקו -עמו ,ומי הוא עמו, "ש חת
שמה שהביאם לחטוא ]וכמו שכתוב בפסוק הקודם ׁ
יעקב חבל נחלתו וכו' .והוא ובניו היו לו לנחלה ,ולא לוֹ א ּב ניו מ ּו מם"[ ,הוא מפני שהיו עם נבל -ששכחו את
ישמעאל בן אברהם ,ולא עשו בנו של יצחק .הרי שבכל העשוי להם.
הדורות היה הקב"ה מסבב את מאורעות העולם בשביל ובהמשך הפסוקים מונה התורה את הטובות שהשפיע
ישראל. הקב"ה עלינו ,לעוררנו שאם נכיר את כל הטובות הגדולות
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []10
מגדלים את לומדיהם ,ועל כן כשם שהאדם נתבע על זה ואת כל הטובות הללו ,שעשה ועושה הקב"ה עמנו בפרט
שהוא נבל וכפוי טובה ,כמו כן נתבע על זה שאינו חכם, ועם כלל ישראל בכלל ובכל עת ,צריך האדם לשים תמיד על
שמטרת התורה לא הושגה על ידו ,אלא דאם כן יקשה בזה לבו .ובפרט כשיש לו נסיון ,צריך הוא לזכור את כל הטובות
קושית ה"כלי יקר" ד"עם נבל ולא חכם" אינו דבר והיפוכו, הללו ,ואז לא ימלאנו לבו לחטוא ולבגוד בהקב"ה ח"ו או
דהיה לו לומר עם טפש ולא חכם ,או עם נבל ולא מוקיר להרהר אחריו ,ולשלם רעה תחת טובה .ועוד יתעורר האדם
טובה. מזה ,לעבוד את ה' בחשק ובזריזות ,וכמו שכתב ה"מסילת
והנה להאמור שהתורה מגדלת לומדיה כגשם המגדל את ישרים" לבאר בדרך קניית הזריזות )פרק ח(:
הצמחים ,אפשר לומר שהנבל הוא ההיפך מחכם ,והוא 'ואמנם ,מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא
כענין פרח נבל ,וכמו שכתב הרבינו יונה בדרשותיו )תולדות ההסתכלות ברוב הטובות שהקדוש ברוך הוא עושה עם
פן" )ישעיה עלה מגּ
נבל
"כ
עמוד מט( עם נבל ולא חכם מלשון ּ האדם בכל עת ובכל שעה ,והנפלאות הגדולות שעושה עמו
לד ,ד( ,ושו"ר כן בפירוש הגרש"ר הירש זצ"ל ,וז"ל" :הלה' מעת הלידה עד היום האחרון .כי כל מה שירבה להסתכל
תגמלו זאת עם נבל" וכו' ,שני אלה מתארים במקומם ולהתבונן בדברים אלה ,הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה
"ו ּ י
גדּ ל מצבים בחיי הצמח ,גמול ,גמר הבשלת הפרי ]כענין אל הא-ל המטיב לו ,ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל
ה ּי לד ו ּ יגּ מל" )בראשית כא ,ח([ ,נבל ,הכמישה המונעת את ויתרפה מעבודתו .כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו
עשיית הפרי ,כל מה שה' עשה לישראל וכו' הלקחים טובתו יתברך ,לפחות יודה לשמו ויקיים מצותיו'.
והמצוות של תורתו ,אחת היתה מטרתם ,הם באו לזרוע את וכן מבואר בהמשך הפרשה שהקב"ה תובע את כלל ישראל
זרע האור החיים ברוח העם ובנפשו ,הם נועדו להבשיל פרי על מה שלא הכירו טובה וחטאו ,כדכתיב ּ
"וינבל צ ּור
דעת ומעש בחיי הפרט והכלל ,אולם העם נהיה נבל וכו' ות ׁ ש ּכח אל
מחלל) "פסוק ילדּ ת ׁ שי ּ
יש עתוֹ " )פסוק טו(" ,צ ּור
ׁ
כמש ונבל עוד בטרם הגיע לכלל פריחה ,עכ"ל. יח(.
ויבואר בזה יותר האמור בשבח התלמיד חכם ההוגה בתורה ויש להוסיף שמדת הכרת הטוב מחייבת את האדם גם
מים ׁ
אשר לגי
שת ּול על ּפ
"והיה ּכ עץ ׁ
יומם ולילה) ,תהלים א'( להתבייש מחטאיו ,וכמבואר ב"שערי תשובה" )א ,יב( לענין
יבוֹ ל" ,ובפרט למאי דאמרינן ועלה ּו א ּ
עתוֹ
יתן ּב ּ
ּפ ריוֹ ּ הרגשת הצער והיגון על העבירות ,וז"ל:
בסוכה כ"א ,ב דמכאן שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה
"'ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השי"ת
תלמוד ,דמאחר שעלהו לא יבול הרי שדברי תורה היו אצלו
והשחית והתעיב עלילה לפניו ,ולא זכר יוצרו אשר בראו יש
בבחינת כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב עד
מאין ,וחסד עשה עמו ,וידו תנחהו בכל עת ,ונוצר נפשו בכל
שהחכמה נתעצמה בו ונעשית כעצם מעצמיו ,לכן אפילו
רגע ,ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו' .ומחשבות אלו בודאי
)עטרותיהם( שיחתו צריכה תלמוד.
יועילו לאדם לקנות גם את מידת הבושה שהיא אחד מעיקרי
התשובה ,כמבואר שם ב"שערי תשובה" )אות כא( .וכשיחשוב
האדם על ריבוי הטובות שגמל עמו הקב"ה ,ואילו הוא בגד
אבי
ויד אל
ודר ר על ינ נת
"זכר ימת
בו ושילם רעה תחת טובה ,בודאי יתבייש מחטאיו שבזה
ויאמר
ל) "דברי לב ,ז(. זקני
מרד בו יתברך.
זה לשונו הזהב של כתב רבינו הראב"ד ]השלישי ,בעל העולה מדברינו שיש לאדם להתעורר מפרשה זו על גודל
ההשגות[ ,בראש פירושו הגדול על התורת כהנים: חיובו להכיר בטובות ה' עליו ,ועל ידי זה יעמוד חזק בשעת
'והקבלה אב לכולן ועיקר לכל מצות האל אדוננו .ואלמלא הנסיון שלא להיכשל בעבירה ,בחושבו שלא יתכן שהוא
הקבלה מאין לנו צירוף המצות ופירושן .ומנין לנו בפירוש ישלם להקב"ה רעה תחת טובה ח"ו .וגם יתעורר מתוך
בראשית ברא אלהים שהוא תחלה ומנין היה לנו באלהים הכרת גודל טובותיו ית' עליו ,לעבדו בחשק ובזריזות ובטוב
שהוא שם הבורא .ואפילו השיחה שאנו מדברים בה )עץ החיים( לבב.
ומבקשים בה פרטי כל צרכנו מן הבורא אם לא הקבלה במה
היינו שואלים .על כן אנחנו צריכין להאמין מאד ולסמוך על
דברי קדמונינו החכמים הראשונים ,שקבלו מאבותם אבי
נ חכ הלא הא נבל וא גמל זאת ע
"הלה'
ואבותם מאבותם בכל דקדוקי המצות והמדרשים ,ואם יצא ע
ויכננ) "דברי לב ,ו(. הא
המדרש מדרך הפשט.
התורה מגדלת את לומדיה
ולולי כי המלאכה ארוכה לפנינו וכבדה עלינו ממיעוט 'דא עמא דהוון טפשין וקבילו אורייתא ולא חכימו' )תרגום
שכלנו וחומר בינתנו ,ואנחנו צריכים להשלים עליה כל אונקלוס(.
איברינו כדי לפרש ולהציע דברי רבותינו ולהיותם נדרשים
עיין על זה ב"ברכת מרדכי" )מוסר ח"ג עמוד שכ"ט( ,דכשם
לכל שואל וכל דורש למען תהיה תועלתם שלימה – היינו
שהאדם נתבע על זה שהוא נבל ,כמו כן נתבע על זה שהוא
מאריכים בדברים האלה לשבר דברי המינין הממאנים
לא חכם ,כי מטרת התורה לגדל את לומדיה לרוממם
לשמוע ולהאמין לדברי רבותינו ,אך רמז רמזנו למאמינים
"ת ּ זל ּכ ּטל
ולחכמם ,כדפירש רש"י על הפסוק )לעיל פסוק ב( ּ
פתח פתחנו לנבונים ,תחזקנה ידיהם באלהים!
עשב" ,מה הרוחות עלי ׂ
וכרביבים
דשא
עלי ׁ
עירם
ש
אמרתי ּכ ׂ
הללו מחזקין את העשבים ומגדלים אותם ,אף דברי תורה
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []11
"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" .הרי הכתוב נדרש כאן אבי
ויד אל
ודר ר על ינ נת
"זכר ימת
באופן שזקניך הם חכמי הדור ,שמצווים לשמוע להם בכל ויאמר
ל) "דברי לב ,ז(. זקני
מה שמתקנים ,והוא כמו שדרשו בקידושין )לב ,ב( 'אין זקן בפשוטו י"ל בביאור ד' לשונות אלו שבהם בא משה לחזק
יש
ראל" קני ׂ
איש מ ּ ז
בעים ׁ
"אספה ּלי ׁ ש
אלא חכם שנאמר יסודות האמונה בהי"ת ושכר ועונש ,וקבלת התורה
)במדבר יא ,טז( ,רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה והדבקות בהי"ת שקרוב מאד לכלל ישראל ,מעורר
חכמה שנא' וכו' ,ופירש רש"י ,מלשון נוטריקון. בראשונה שלא לשכוח מה שיודעים לבד ,וראו בעיניהם,
לפי זה הביאור במה שנאמר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו ואח"כ לעורר להבין דבר מתוך דבר ]"בינו"[ כל היוצא
לך" ,על ענין ההנהגה ,שראוי לשמוע מחכמי הדור כיצד מזכרונות האלה ,אבל לא די בכך ,אלא גם "שאל אביך
ראוי לנהוג ,ונראה דחוץ מזכירת ימות עולם והתבוננות ויגדך" ,מה שהיה בדור שלפניך והוא ראה והבין והשיג,
בהם ,עליו לקבל מאביו את חינוכו ,אבל נוסף לזה צריך ו"זקניך ויאמרו לך" ,י"ל אבות אבות אבותיו ,אבי אביו
לשאול אצל החכמים כדי לדעת הלכה למעשה כיצד לנהוג, ואבי אמו ,שעל ידי מה שמעידים ויודעים משלש דורות,
ומה להוציא מכל מה שמספרים ,בכדי שתהיה ההנהגה נוטע אמונה עמוקה בלב ,וגם השגת הדורות הקודמים
ישרה וטובה ,לזה צריכים לדרוש אצל חכמים דוקא. יכניסו רגשי יראה ואהבה יותר עמוקים בלב הדור הצעיר.
ולפי דרשה זו ,שמכאן לומדים שמצווים לקיים תקנות ויעויין בבעל הטורים שפירש על דרך שנתבאר ,ש"זקניך"
חכמים ומצוות שתיקנו ,נאמר כאן יותר מהנהגה ישרה או היינו אביו זקנו ,הדור הקודם ,שכתב" ,שאל אביך ויגדך
הכרעה בהלכה ,אלא כח חכמים לחדש מצוות ולחייב כלל זקניך" ,הרי ג' דורות ]דהיינו השואל ,אביו וזקנו )יד אהרן([,
ישראל לנהוג על פיהם ,והעובר על דבריהם מחייבין מכות הנחל" )פסוק ח( ,לומר כל שהוא ובנו ובן בנו "ב וסמיך ליה ּ
מרדות. תלמיד חכם הרי הוא לו כנחלה שאין לה הפסק ,עכ"ל.
נוסף למה שכתוב לשאול זקניך ולקיים דבריהם ,יש בתורה והיינו על פי הגמ' בב"מ )פה ,א( שאמר ר' יוחנן כל שהוא
מצות עשה של כבוד וקימה ,כמש"כ בפרשת קדושים )יט ,לב( תלמיד חכם ,ובנו תלמיד חכם ,ובן בנו תלמיד חכם ,שוב
והדרת ּ פ ני
זקן" .וכתב הרמב"ם )ת"ת פ"ו יבה ּתק ּום ּ
ש "מפ ני ׂ
ּ "ואני זאת ּב
ריתי אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר
ה"א( 'כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואע"פ שאינו רבו שנאמר מתי ּב פי א ש ּ אשר ׂ
דברי ׁ
עליּ ו אשר אמר ה' ר ּו חי ׁ אוֹ תם
"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" ,זה שקנה חכמה' .ובספר ועדמעתה
אמר ה' ּ זרע
זרע מפי
זרעּ ו ּ
מפי מפיּ ו ּ
ימ ּו ׁש ּו ּ
המצות )ע' רט( כתב' ,היא שצונו לכבד החכמים ולקום עוֹ לם" )ישעיהו נט ,כא( ,מאי "אמר ה'" ,אמר הקב"ה אני ערב
מפניהם ולגדל אותם'. לך בדבר זה .מאי "מעתה ועד עולם" ,א"ר ירמיה מכאן
ואילך התורה מחזרת על אכסניא שלה .ושם מובא שר' זירא
וענין לשמוע לדבריהם וענין הכבוד להם ,קשורים יחד זה
התענה ארבעים תעניות על עצמו ,שלא ימושו מפיו ,ועוד
לזה ,לפי המבואר ב"שערי תשובה" )ש"ג אות קמ"ז( שכתב
מ' על בניו ,ועוד כן על בני בניו ,ואמר שיותר אין צורך כי
טעם לחומר האיסור לבזות תלמיד חכם וחיוב לכבדו ,כי
מובטח לו.
בהתהדר החכמים ובתתם עליונים ,דבריהם נשמעים ,וילוו
עליהם העם כולו ,וידמו למועצתם וכו' .הרי שפירש ברוח זו היה נראה בעיני לפרש מה שאומרים בברכת על
חשיבות הכבוד מצד שעי"ז דבריהם מתקבלים .והוסיף עוד, הצדיקים ,ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל
שעי"ז גם ירצו ללמוד כי זה דבר מכובד וחשוב ,ע"ש. פליטת סופריהם וכו' .דלכאורה צ"ע ,מאחר שמזכירים
צדיקים וחסידים ותלמידי חכמים ,למה גם מתפללים
ובספר החינוך )ו־נז( משרשי המצוה ,לפי שעיקר היות האדם
במיוחד על הזקנים ,ממה נפשך ,אם צדיקים הם ,כבר
נברא בעולם הוא מפני החכמה ]נראה דכוונתו על פי הגמ'
כלולים ,אם ת"ח הם ,ג"כ כלולים ,ואם רוצים להזכיר כלל
בסנהדרין )צט ,ב( על מש"כ כל אדם לעמל נברא ,דהיינו
ישראל ,לא היה לנו להזכיר הזקנים בדוקא.
לעמל תורה ,ע"ש[ ,כדי שיכיר בוראו ,על כן ראוי לבני אדם
והנראה לומר בזה ,שמאד זקוקים לזקנים בכדי למסור
לכבד מי שהשיג אותה ,ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה,
המסורות מדורי דורות ,שהם ראו כיצד נהגו כלל ישראל
עכ"ל.
בכל דבר ,והם מספרים מגדולי ישראל שבדורם ,ובזה
והן הן הדברים שנתבארו ,שמצות עשה דאורייתא לכבד שומרים על צורת כלל ישראל ,שלא יבדו מלבם הנהגות
חכמי התורה ולקום בפניהם ,שבזה נכנעים לדבריהם, שונות ,ולא יבטלו הנהגות של דורות שעברו ,שיסודתם
ובכללות נמשכים אחרי דברי תורה ,שהם החכמה העליונה בהררי קודש ,ובזה שמירה גדולה על צורת הנהגת הציבור.
מפי הגבורה. ובזה נוכל להבין למה אצל הזקנים מזכירים עמך בית
במצות התורה נאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", ישראל ,כי לא מעלת הזקנה גורמת התפלה הזו ,אלא מעלת
ונכללים בזה בין חכם בתורה ,בין זקן בשנים .והתרגום מסירת מנהגי עם ישראל .גם י"ל כפי משנ"ת כאן שמספרים
מפרש שיבה דסבר באורייתא ,וזקן סבא ,דהיינו כסניף לענין מה שאירע לכלל ישראל בדורם ,באופן שמגיעים לשבח
מצות כיבוד חכם .ובתרגום יונתן מפרש הכל על חכם, והודיה וחיזוק האמונה.
שכתב 'מן קדם סבין דסבירין באורייתא תקומון ,ותייקר אפי בשבת )כג ,א( דרשו פסוק זה לענין שמצווים לקיים מה
חכימא'. שחכמים תקנו ,ששאלו על מה שמברכים על נר חנוכה
אבל כבר העיר הרמב"ן שבגמ' )קידושין לב ,ב( מבואר דשיבה בנוסח 'אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה',
היינו זקן בשנים ,וכ"כ בשו"ע )רמ"ד א'( שכתב וכן מצוה והיכן צונו ,רב אויא אמר מ"לא תסור" ,רב נחמיה אמר
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []12
בהן וכו' ,עכ"ל .ומובן שעל ת"ח נאמר במדרש )שמות רבה ג, לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה .והמעיין בספר
י( 'הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל' .ושם אמרו כשהיה המצות )עשה ר"ט( יראה ,שלא מנה אלא מצות כבוד הזקן
בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים שנאמר "שאל אביך שקנה חכמה ,ולא דיבר מזקן בשנים .ובהלכות כתב )פ"ו ה"ט(
ויגדך זקניך ויאמרו לך" ,שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים מי שהוא זקן מופלג ,אע"פ שאינו חכם ,עומדין לפניו.
אינו נכשל וכו' ,עוד אמרו )שמות רבה ה ,טו( 'למה נמשלו והענין מבואר בספר החינוך )רנ"ז( שאחרי שביאר מעלת
ישראל לעוף ,מה עוף אינו פורח אלא בכנפים ,אף ישראל החכם ,שמקיים עיקר חיות האדם ,כנ"ל ,הוסיף 'ומזה
אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים'. השורש פי' איסי בן יהודה בגמ' בקידושין ,שאפילו זקן
ועל מי שלומד תורה לשמה מבואר בריש פ"ו דאבות, אשמאי ,כלומר שאינו חכם ,הוא בכלל המצוה ,שראוי
'ונהנין ממנו עצה ותושיה' ,ומובן שתורתו הטהורה וזכה לכבדו מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי ה'
מפניות מקדשתו ומיישרת את שכלו ,באופן שמצליח לכוין ונפלאותיו ,ומתוך כך ראוי לכבוד וכו' ,בתנאי שלא יהיה
לעצה אמיתית .ואע"פ שאמרו במשנה דאבות הנ"ל בן בעל עבירות' ,עכ"ל .ומבואר מזה שזה סניף לכבוד החכם,
חמשים לעצה ,אצל זה שלומד תורה לשמה משמע שזוכה כי מדרך זקן שיש בו חכמה במקצת בהכרת הבורא ,שברוב
גם לפני זה לזה שנהנים ממנו עצה ותושיה ,וכל שכן אם שניו בודאי זכה לרבוי התעוררות במה שראה השגחת הי"ת
מגיע לשנים שעצתו זכה וטהורה ומוצלחת. בעולם ,והנהגתו הנפלאה.
יפרח"צדּ יק ּכ ּת מר בתהלים )צב ,טו( אחרי מה שכתוב שם ובראשית דבריו שם כתב החינוך' ,זה שהוציא הכתוב החכם
ישגּ ה" ]פירש רש"י" ,כתמר" לעשות פירות, ארז ּב ּל בנוֹ ן ׂ
ּכ בלשון זקן ,הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו ,מה
חצרוֹ ת "שת ּו לים ּב בית ה'ּ ,ב "וכארז בלבנון" להחליף גזעו[ ׁ , שראה הזקן ברוב שניו' ,עכ"ל .ומבואר בזה הקשר בין זקן
ורעננּ ים
ש נים יבה דּ ׁש
יפריח ּו" ,כתיב" ,עוֹ ד ינ ּוב ּון ּב ׂ אקינ ּו
בא בימים ובין זקן שקנה חכמה ,שמן הראוי שזקן בשנים
יהי ּו" ]"ינובון" יצמחון" ,דשנים" שמנים[ וגו' .וכתב זכה לחכמה במשך השנים ,ויניק וחכים זכה לזה גם
המאירי בזה"ל ,נ"ל בפירושו ,שגידול האילנות ובעלי חיים, בצעירותו.
יש זמן לתכלית גידולם ,שלא יגדלו עוד ,אבל הצדיקים והרמב"ן כתב לפי התרגום ,דאתא זקן וגלי בשיבה,
ינובון ,ר"ל יגדלו ויצמחו לעולם ,אף בשיבתם ,ויהיו דשנים שבכללה כל השיבות ,בין בתורה בין בשנים .וחזינן שתי
ורעננים כבימי הבחרות וכו' .עכ"ל. מעלות שכל אחת ראויה לתשומת לב לקבל השפעה טובה
היוצא מהמבואר ,שראוי לצעירים ,שנוסף לחינוך הטוב בין מזקנים החכמים ,ובין אלו שבאו בשנים אחרי חיים של
בבית אביהם ,יתדבקו לחכמים ולזקנים ,לקבל מהם הצורה תורה ויראת שמים.
הנכונה של חיי תורה ויראת שמים ,וכבר אמרו חז"ל )נדרים ב"שערי תשובה" )שער ב' אות ט'( פירש מה דתנן באבות )פ"ה
מ ,א; מגילה לא ,ב( אם יאמרו לך ילדים בנה ,וזקנים סתור ,שמע משנה כ"א( 'בן ששים לזקנה ,בן שבעים לשיבה ,בן שמונים
לזקנים ,ואל תשמע לילדים ,שבנין ילדים סתירה ,וסתירת לגבורה ,בן תשעים לשוח' וכו' ,כונתם ז"ל בדברים האלה
זקנים בנין .ופשוט שאין הכוונה לילדים ממש ,כי איזה להזהיר על התשובה ,ושיחשוב על קצו בהגיעו לימי הזקנה,
שוטה ישאל ילדים ,באופן שלולא שהזקנים אמרו להיפוך, אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו ,ואח"כ כי קרבה לבא
היה נוהג על פי הילדים ,אלא נראה שהכוונה לצעירים עתו ,יעזוב חפצי הגוף ותאותיו ,ויתקן נפשו .ובהגיעו לימי
היועצים ,שיש להם שכל ובינה לפי שנותיהם ,אבל לעומת השיבה ,יוסיף לגרש מלבו ענין העולם ,ולפי מעוט השנים
הזקנים הם כילדים. הבאות ,ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת
לכן לעולם ישתדל לקבל שימוש תלמידי חכמים ,ובמיוחד ה' ,ולחשוב עם נפשו ,ולתקן מדותיו ,ולבקש תורה ומצות.
לזקני ת"ח ,או לתלמידיהם המוסרים דבריהם ,וכל הכרעה ומה שאמרו 'בן תשעים לשוח' וכו' ,כי אחרי שהגיע
בהנהגתו ישתדל להתייעץ אצל גדולי ישראל ,ודעותיהם לתשעים ,ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות ה'
יקבל ועל פיהם יבנה דרכו וביתו ,ובזה יזכה גם הוא לצמוח ולשיח בנפלאותיו ,דיבר שלמה ע"ה בענין ימי הזקנה ,שלא
ולגדול ולגדל משפחה ותלמידים עובדי הי"ת בדרך האמת יתעצל האדם בהם מעבודת הי"ת וכו' .עכ"ל .ועע"ש מש"כ
והישר והטוב ועושי נחת רוח ליוצרם. )באות ז'( התעוררות לתשובה בימי הזקנה.
)ברכת אברהם – רבי אברהם ארלנגר( ולפי דבריו הק' ,מובן שהזקן החי לפי זה גם ראוי לכבדו,
וגם יש מה לקבל ממנו.
ובספר "בית אלקים" למבי"ט )שער היסודות פכ"ט( השוה ימי
ויאמר
ל) "דברי לב ,ז(. זקני
ויד
אבי
"אל
שנותינו לימי בראשית ,ששים שנה הם ימי המעשה,
כשנפטר רבי יעקב ישראל קניבסקי -הסטייפלער ,הספידו והשביעי ידמה ליום השבת ,שכל שנות האדם מששים עד
ידידו ורעו רבי אלעזר מנחם מן שך ,וכה היו דבריו: שבעים יהיו בקדושה והכנה לעולם המנוחה .ולפי זה
איתא בקידושין )לב ,ב(" :זקניך ויאמרו לך" -זקן הוא זה לכאורה משבעים שנה עד שמונים יהיו בגדר שמיני עצרת
איש מ ּ ז
קני בעים ׁ
"אספה ּלי ׁ ש
שקנה חכמה ,כמו שכתוב ושמחת תורה.
ראל" )במדבר יא ,טז( ,וקשה מדוע נקראו זקנים ולא חכמים. יש
ׂ ועיקר מעלת הזקנה בשנים מתקיימת בזקני תלמידי חכמים,
והענין הוא ,דהתורה נבדלת ונפרשת משאר חכמות, שעליהם אמרו חז"ל )שבת קנב ,א( 'כל זמן שמזקינים חכמה
שהתורה מבוססת ומסורה איש מפי איש עד משה רבנו ימים ּתב ּו נה"
ואר
חכמה
ישים
יש ׁ
"ב ׁ
נתוספת בהם ,שנאמר ּ
מקבל התורה אשר שמע קול אלהים חיים והוא הנחילה )איוב יב ,יב( ,ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []13
הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה ליהושע ,וכן מדור לדור נמסרת התורה בכל אמיתותה
וארץ ישראל והעולם הבא' .וכתב ה"נתיבות" במעשה נסים ובהירותה ,משא"כ שאר חכמות משתנות כל הזמן
)פירוש על ההגדה ד"ה מתחלה היו( לבאר הטעם ששלשת הדברים ומתעדכנות מעת לעת.
האלו לא ניתנו אלא ע"י יסורין .והוא מפני ששלשתם הם ולכן כתוב "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך" ,שבתורה
קניינים רוחניים .וכדי שיזכה האדם לקנינים רוחניים ,צריך אין להוסיף משלנו ,רק מה שיש לנו מסורת מהזקנים
להיות מנותק מהגשמיות וקרוב לרוחניות .והיסורים הם והחכמים! )ארזי הלבנון(
שמרחיקים את האדם מן הגשמיות ,וממילא הוא ראוי
ומוכשר לקנינים הרוחניים ,לקנות את התורה הקדושה ,וגם
לזכות לגור בארץ הקדושה ,ולהתקרב לה' בעולם הבא ויאמר
ל) "דברי לב ,ז(. זקני
ויד
אבי
"אל
שהוא מקום הדביקות בו יתברך. כתב 'אבא' בלשון יחיד שהוא אחד ,ו'זקניך' לשון רבים
והנה עיקר אופן היסורים שצריך האדם כדי לזכות לתורה )בעל הפני מנחם מגור( שהרי יש כאן שתים.
הם העמל והיגיעה בה ,שהרי גשמיות האדם והעולם
והמדות רעות מפסיקים ומחלישים את החיבור שבינו
לתורה הרוחנית .וכשאדם עמל ויגע בתורה ,הרי הוא
ויאמר
ל) "דברי לב ,ז(. זקני
ויד
אבי
"אל
מחליש את כה הגשמיות ,ואת כח הגוף ,ואז הוא יכול לזכות 'ומ"ש עוד 'וכל שכן בזקנים שהשכחה מצויה בהם וראוי
לקנין התורה. להאמין לחדשים דמדכר דכירי' -הלא המה דברי תוהו
אולם בדברי רש"י כאן מבואר עוד ,שמה שהאדם גולה ולעג .ויפה כתב על זה הוותיק הישיש הח"ר יצחק פינ"צי
למקום תורה ,גם זה נחשב הכנה לזכות על ידה לתורה ,וכמו יצ"ו ,כי שכח מקרא מלא ד"זקניך ויאמרו לך"'.
)שו"ת מהרי"ק סימן קעא(
שאמרו חז"ל )אבות ד ,יד( 'הוי גולה למקום תורה' ,כי גם זה
נחשב קצת כמו מצב של יסורים ,ובזה הוא מוכשר יותר
לקדושת התורה.
)עץ החיים(
ויאמר
ל) "דברי לב ,ז(. זקני
ויד
אבי
"אל
אבותינו ספרו לנו
יחה
יאה נפיו
יפר
ירח
זליו
"נר יעיר ק על
מלפני הרבה שנים היה מפורסם עובדא על ילד אחד שידע
אברת) "דברי לב ,יא(.על כל התורה כולה בעל פה ,והיו מפקפקים בדבר ,וכתב רבי
הגאולה העתידה בפתע פתאום יחזקאל לעווענשטיין במכתב:
'כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקינו פתאום עד העובדה אמת היא ,בתי וחתני גרים שתי דירות לאותה
שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בן משפחה ,ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו ,כי אף
שוכה לחבירתה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו' שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני ,הרי שמעתי אודות
)רש"י(. הדבר מבתי ומאמין לה.
יש להעיר מהגאולה העתידה שעתידה להיות בפתע פתאום כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא ,אמנם חזרתי בי,
היכלוֹ
האדוֹ ן", פתאם יבוֹ א אל כמאמר הכתוב )מלאכי ג ,א( " ּו ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי ,עצת היצר הרע היא,
וכמו שכתב החפץ חיים ב"שם עולם" )שער ההתחזקות ח"ב פרק ספר ּו
לנ ּו" )תהלים "אבוֹ תינ ּו ּ
להרוס כל אמונתנו שנבנית על
י"ד( וז"ל' :אל יתמה האדם איך נוכל לצפותו לחכות שתהיה מד ,ב( ,והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן ...די לנו בזה
הגאולה במהרה אחרי אשר אנו כעת בתוקף המצוקות ,כי להאמין בו! ]ויצויין שהסיפור הנ"ל הביאו בעל ה"קהילות
אצל הקב"ה לא סימן זה ,שיש אצלו כמה מיני פדיון ,דכן יעקב" ב"חיי עולם" ,כראיה על הגלגולים[.
הבוֹ ר" וז"ל 'כדרך כל "ויריצה ּו מן ּ
כתב הספורנו על הפסוק
"כי קרוֹ בה
תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו )ישעיהו נו ,א( ּ
לבוֹ א" וכו' ,וכן היה הענין במצרים באמרו )שמות יב, עתי
יש ּו
ׁ יסבבנה
יבננה" ימ
ילל בתה
מדר
אר
"ימצאה
צרים" ,כאמרם ז"ל 'שלא הספיק בציקן של ממ
גרש ּו ּ
"כי ׁ
לט( ּ וגו' )דברי לב ,י(.
אבותינו להחמיץ' וכו' ,וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו הוי גולה למקום תורה
"ופתאום יבא אל היכלו האדון"' ,עכ"ל ,ובסנהדרין צ"ז ,א "ובתהו ילל ישמן" ,ארץ ציה ושממה ,מקום יללת תנינים
אמרו ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב. ובנות יענה .אף שם נמשכו אחר האמונה ,ולא אמרו למשה
ויש ליישב המובא בשם מרן רי"ז הלוי )הגדת מבית לוי עמוד קי"ט( היאך נצא למדברות מקום ציה ושממון ,כענין שנאמר
וז"ל' :כאשר יגיע זמנו של משיח לבוא ולא יעכב את ביאתו דבר" )ירמיהו ב ,ב(" .יבוננהו" שם בתורה אחרי ּב ּמ ּ
"לכת
ּ
אף לרגע ,והטעם הוא דהרי העולם נדון לפי רוב זכויות ואם ובינה )רש"י(.
יהיה רגע שאחד יעשה מצוה אשר בה יכריע את העולם לכף הנה התורה שיבחה את כלל ישראל שהלכו אחרי ה' במדבר
זכות ויפסק הדין שיבא משיח ,אם יתעכב אולי בינתים -לארץ ציה ושממה ,וממילא זכו לתורה ,כמבואר בהמשך
יעבור אחד עבירה ושוב יכריע את העולם לכף חובה וכבר הפסוק" ,יסובבנהו יבוננהו" שהכוונה לקבלת התורה
לא יוכל לבא וכו' ,שכתוצאה מכך יצטרכו לחכות עד ולבינת התורה ,וכמו שכתב רש"י.
שהעולם יוכרע עוד פעם לכף זכות ,ויתכן שזה יקח עשרות ויש לבאר זאת על פי המובא בחז"ל )ברכות ה ,א(' ,תניא רבי
ומאות בשנים' ,עכ"ל. שמעון בן יוחאי אומר ,שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []14
ויש ללמוד גם מזה את הענין שביארנו ,שהמקרב אחרים ועי"ש דזהו שאמרו בסנהדרין )צח ,א( דמשיח יתיב ביני עניי
לתורה צריך להיזהר לקרבם באופן כזה ,שלא ירגישו שהוא סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא ,איהו שרי חד
דורש מהם דבר שהוא גדול מדאי עבורם ,אלא ידריך אותם ואסיר חד ,אמר דילמא מבעינא דלא אעכב ,וברש"י כולן
לאט לאט ויתחיל בדברים קטנים ,עד שיתחזקו בדרך אסרו להו ושרו בחדא זימנא ,מתירין כל נגיעתן ביחד
התורה ,ויוכלו לקבל עליהם את עול התורה בשלימות. ומקנחים אותן וחוזרים וקושרים אותן ,ואיהו משיח שרי חד
)עץ החיים( נגע ומקנחו וקושרו ואח"כ מתיר האחר ועושה כן ואינו
מתיר שני נגעים יחד ,דסבר אי בעי לי לצאת וליגאול את
)עטרותיהם( ישראל לא איתעכב.
חה
יאה נפיו י
יפר
ירח
זליו
יעיר ק על
"נר
אברת) "דברי לב ,יא(.על
יחה
יאה נפיו
יפר
ירח
זליו
"נר יעיר ק על
פירש רש"י" ,כנשר יעיר קינו" ,נהגם ברחמים ובחמלה,
כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקינו פתאום עד שהוא
אברת) "דברי לב ,יא(.על
לקרב בני אדם לתורה בהדרגה
מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו ,בין אילן לאילן בין שוכה
"כנשר יעיר קנו" ,נהגם ברחמים ובחמלה ,כנשר הזה,
ש ּיעוֹ ר ּו בניו ויהא בהם כוח לקבלו'.
לחברתה ,כדי ׁ
רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום ,עד שהוא מקשקש
אף הקב"ה דרך חסד כזה נמצא ג"כ בענין יום הדין ,שלא
ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן ,בין שוכה לחברתה,
בא הקב"ה לדון את האדם פתאום ,אלא מודיע קודם ומכריז
כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו" .יעיר קנו" ,יעורר
שבקרוב יבוא יום הדין ,כדי שיכין האדם את עצמו לתקן כל
בניו" .על גוזליו ירחף" ,אינו מכביד עצמו עליהם ,אלא
מה דאפשר .וזה ענין תקיעת שופר בימי אלול ,שהעיר רוח
ש גּ יאמצאנה ּו ׂ
"ש דּ י א מחופף ,נוגע ואינו נוגע .אף הקב"ה ׁ
האדם כמאמר 'עורו ישנים משנתכם' ,וצריך האדם להרגיש
כח" )איוב לז ,כג( ,כשבא לימן תורה לא נגלה עליהם מרוח
מצות תקיעת שופר לחסד ,כמו חסדי הנשר אשר יעיר את
מעיר וזרח יני ּבא
מס
אחת אלא מארבע רוחות ,שנאמר "ה' ּ
קינו ,וכל תקיעה ותרועה הוא כמו קשקוש הנשר בין אילן
"אלוֹ ּהקדש" )לקמן לג ,ב( , מרבבת ׁ
ואתה
ארן
מהר ּפ
פיע
למוֹ הוֹ
לאילן.
ימן יבוֹ א" )חבקוק ג ,ג( זו רוח רביעית )רש"י(. מת
ּ
כל דבר שבא פתאום מכביד מאד על האדם ,אבל הידיעה מבואר בדברי רש"י שבעת נתינת התורה נתגלה הקב"ה אל
וההכנה מקיל הענין ,וצריך האדם להכיר החסד הגדול ,מה כלל ישראל באופן שלא יכביד עליהם ,ולא יקשה עליהם
שנקבע ימי הכנה לתשובה כל חודש אלול ,ומצינו שבחינת לקבל את התורה .שאילו היה בא ונגלה להם פתאום
פתאום הוא היפוך החסד ,והקב"ה נוהג במידה זו כשבא ובחוזקה ,היו פוחדים מאד ,ולא היו יכולים לשמוע את
תאם אל ׁ
משה לענוש את האדם ,כמו שכתוב "ויאמר ה' ּ פ דבריו ולקבל את התורה כראוי.
ואל
מרים )במדבר יב ,ד( ,ופירש רש"י ,נגלה עליהם אהרן
ואל
וענין זה הוא יסוד גדול בקירוב רחוקים ,והיינו שהדרך
פתאום והן טמאים ,והם צועקין מים מים ,עי"ש .לכן על הנכונה לקרב את לבות הרחוקים ,היא לדבר עמם ולהודיעם
האדם להכיר טובה שלא בא יום הדין פתאום ,כדי שיעשה את מצוות התורה בהדרגה .כי אם מיד בתחילת דרכם
הכנה ויהא בו כוח לקבל יום הדין. ישמעו את כל איסורי התורה ,לא יהיה בכוחם לקבל ,ולא
ומובן מזה ,אם האדם אינו מרגיש טובה זו ,ועוד נדמה לו יקבלו כלום ,וח"ו יתרחקו מדרך התורה ,בחשבם שקיום
שמכבידין עליו מה שמעוררין אותו חודש ימים קודם יום המצוות הוא למעלה מכוחם.
הדין אודות תשובה ,כמה יש בזה מן הסכלות ,כי לפי דעתו ועל פי זה נראה לבאר מה שמצינו בריש פרשת וירא,
מתי הוא רוצה שיתחיל לחשוב אודות תשובה כשיבוא אליו שהקב"ה נגלה לאברהם באלוני ממרא ,ופירש רש"י 'הוא
יום הדין פתאום! הלא אז יהיה לו כמה פעמים יותר קשה, שנתן לו עצה על המילה' ,וכבר עמדו המפרשים איזו עצה
כי מי יכול לקבל יום הדין הגדול והנורא פתאום? הלא אז הוצרך אברהם ראש המאמינים ,שהרי בודאי כיון שהקב"ה
יצעק מים מים! ואין מושיע ,ויותר יש לחוש שלא יצעק כלל ציוהו על המילה ,לא היה מסתפק כלל שלא לעשותה .ועיין
כי לבו יהיה מטומטם מהבלי הזמן ,סגור ומסוגר בכבלי שם ב"שפתי חכמים" שהביא תירוץ בשם אחד מגדולי
ברזל ולא ידע מה לעשות. המפרשים ,שאברהם היה מסתפק אם לקיים את המצוה
ועל כן מצינו שאמרו חז"ל בראש השנה ,כל באי עולם בצינעא או בפרהסיא ,וממרא הוא שיעץ לו לקיימה
עוברים לפני כבני מרון ,כבני אימרנא ,כי טבע בעלי חיים בפרהסיא.
שאין להם הרגש לעשות הכנה למחר ,והקב"ה חנן את ועדיין צריך לבאר מה היה הנידון אם לעשותו בצינעא או
האדם דעה בינה והשכל שיכיר צורך ההכנה ,והאדם צריך בפרהסיא )וע"ש בשפ"ח מה שכתב בזה( .ונראה לבאר על פי הנ"ל,
לעבוד את ה' ביתרון שנתן לו על הבהמה ,ויש לו הכרה שספקו של אברהם היה ,מכיון שהוא היה ראש המקרבים
בצורך ההכנה להכין את עצמו ליום הדין ,ועל כן אלו בני אדם לעבודתו יתברך ,וחשש שאם יעשה מצוה זו
אנשים שמתנהגים כבהמה שאינם עושים שום הכנה ,עליהם בפרהסיא ,ירגישו בני אדם שהוא מובדל מדרכי בני אדם
אמרו חז־"ל שבאים ליום הדין כבני אומרנא ,בלי הרגש של יותר מדאי ,ויחשבו שדרכו והנהגותיו אינן שייכות אליהם,
הכנה כלל. וממילא יתרחקו ולא יקבלו ממנו .או אדרבה ראוי לו
אמנם יש אנשים שמרגישים היטב חסדי ה' שכנשר יעיר קנו, לעשותה בפרהסיא ,כי מזה יראו כל באי עולם לאיזו מדריגה
ועושים הכנה גדולה קודם יום הדין ,וע"ז אמרו חז"ל יכול האדם להגיע ,שהקב"ה כורת ברית עם האדם.
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []15
והזכות היותר גדול הוא הקבלה על להבא לעמוד על גדרי כחיילות של בית דוד ,שכל עבודת החיילות לעשות בכל יום
התורה ,ולכן הכל תלוי בכמות המחיקה ,כי כל מה שהאדם הכנה להיות מלומדי מלחמה ,למען לגשת אל שדה הקרב
מוחק מדמיונו חמדת הבלי הזמן ,כן לעומת זה יכול לכתוב באומץ הלב וברוח הנצחון ,כן אלו העובדים שעוסקים
על לוח לבו קבלת דברי תורה בשלמות. בהכנה אל התשובה כל הצורך ,באים ליום הדין באומץ הלב
ולפי שאי אפשר לכתוב טרם שימחוק ,על כן נחוץ לזה מחמת הכנתם הטובה ,ולפי מה שכתב הגר"א ז"ל על
שלושים יום קודם יום הדין ,כדי שבכל יום ימחוק מעט המשנה לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ,על המצוה
מהבלי הזמן שהיה שקוע בו כל השנה ,וזהו החסד הגדול שהיה יכול לעשות בעת שעשה העבירה.
של הקב"ה אשר "כנשר יעיר קינו" ,כי המלאכה מרובה, ולפי זה תסמר שערות הראש ,כיון שע"י הכנה לתשובה
מלאכת המחיקה את העבר ,ומלאכת הכתיבה על העתיד. יכול האדם להגיע למדרגה גבוהה יותר בענין יום הכפורים,
)חיי המוסר ה"ג דף ע"א(. דקיי"ל דעם תשובה מכפר גם על חמורות ,ובלא תשובה גם
על קלות אינו מכפר ,א"כ כמה גדול החשבון בשעה שיכול
לבוא ע"י הכנה טובה ליום הכפורים כחיילות של ב"ד,
עבית
ית" )דברי לב ,טו(. מנ
ובעט
יר
"ומ
ולזכות לחיים נצחיים ולהיות אהוב למקום ,וכל זדונותיו
הפסוק צריך ביאור ,שפתח בלשון נוכח וסיים בלשון נסתר. יתהפכו לו לזכיות ,וגם להציל עצמו קצת מבחינת העונש,
והביאור הוא ,שלפעמים מתחילים להוכיח את האדם בדברי אין לערוך הצלחה זו.
מוסר ,אבל עד מהר נוכחים לדעת שהלה כבר כל כך מגושם ואם חלילה לא יעשה הכנה ויבוא פתאום ליום הדין בלי
עד שאין הדברים נכנסים לתוכו ,ואז מתייאש המוכיח רגש בלי תשובה ,גם מבחינת קלות של חלקי התשובה ,הרי
ואומר לשאר אנשים העומדים סביביו' :כבר אי אפשר יכול חלילה להיות מסוגי כבני אימרנא ,כבהמה ממש שאין
לעשות כלום עם פלוני'. לה הרגש לעשות הכנה להצלתה ,א"כ חל עליו ח"ו דין
ולכן התחיל לומר מוסר להחוטא ,ושוב מסיים ואומר לשאר וחשבון שהיה יכול להיות כחיילות של בית דוד ,ויכול
השומעים ,שהחוטא הזה נטש אלוה עשוהו... להיות העונש על החשבון ,כמו על הדין ,היינו עונש על
)רבי מיכאל וייסמאנדל(
העדר הכנה לתשובה כמו על כל עונותיו ,כיון שהחשבון
הוא לפי כמות הדין.
וא"כ במקום שדנין על כל עונותיו ,והיה בידו לעשות הכנה
עבית
ית" )דברי לב ,טו(. מנ
ובעט
יר
"ומ
לתשובה כדי שישוב תשובה שלמה בשעת הדין ,ולזכות
'למה לזה העולם הובאתם .לא לאכול ולשתות וללבוש שש להצלחה נצחית ולא עשה ,א"כ נתעורר אז יום החשבון מצד
וריקמה ,רק לעבודת האל תולה ארץ על בלימה .ולפי מה שלא העיר את רוחו לשוב לה' מכל הקלות והחמורות
שחייבה חוכמתו שלא יתקיים הגוף בלי אכילה ושתיה, שעשה כל הימים ,נמצא שהעונש על החשבון ,הוא כנגד כל
הגּ ו ּיה ,נתן רשות לאדם לאכול ולשתות
ובלתי כסות לכסות עונותיו של כל ימי חייו וזה מבהיל מאד.
וללבוש ,לקיים הגוף ,ולהיות חיבור לנשמה לקיים מצוות ונמצא שיש חילוק גדול בין דין על עבירה פרטית ,לבין דין
האל כל ימי חיבורם. על העדר התשובה שהוא מחוייב ביוה"כ ,ובכלל זה ההכנה
והאכילה לאדם כשמן לנר ,אם ירבר יאיר ואם ימעיט יכבה, ליום הדין ,כי אין תשובה בלא הכנה ,והחילוק הוא בחשבון,
ויותר מהרה יכבה ברוב מבמעט .ועל כן יש לכם להישמר אם הדין הוא על עבירה פרטית אז החשבון בא על מצוה
ולהיזהר מאכילה גסה ,ויותר עונש לאדם ההורג עצמו פרטית ,אבל אם הדין הוא על העדר התשובה ,א"כ החשבון
מהורג את אחרים ,ואכילה גסה קשה לגוף כחרבות ,מלבד ג"כ על הצלחה הנצחית שהיה יכול להשיג ע"י התשובה,
שמונעתו לעסוק בתורת האל ויראתו'. א"כ שקול העונש של החשבון כמו כל עונותיו ,וזהו מבהיל
)'איגרת תוכחת' אות ב' רבינו יהודה בן הרא"ש בצוואתו לבניו( מאד ,ומובן לפי"ז החסד הגדול של הקב"ה אשר "כנשר
יעיר קנו" ,שלא בא יום הדין פתאום אלא הכריז מקודם ע"י
השופר ,לעורר האדם על ההכנה הגדולה להצלחה שיכול
אל
עה ית ו
עבית
מנ
ובעט
יר
"ומ
להשיג ע"י התשובה.
וינל צר
יעת) "דברי לב ,טו(. תנו רבנן כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים
חשיבותו של האדם כפי התבטלותו להקב"ה פטור ,מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב,
הנה מבואר בפסוק זה שמה שהביא את כלל ישראל לידי אמר רבי מנחם בר יוסי ,וזה חומר במוחק מבכותב )שבת עה(,
מרידה ועזיבת עבודת ה' הוא ריבוי הטובה שהשפיע הקב"ה ופי' מוהרש"ז זצ"ל ,שרבי מנחם בר יוסי קמ"ל מעלת הכנה,
"פן ּת
אכל עליהם .וכן הוא בפסוקים בפרשת עקב )ח ,יב-יד(ּ , כי המוחק אות גדולה ועושה בזה מקום לכתוב שתים ,הרי
ירבין
וכסף וצאנּ
בקר בתּ ,ו
ויש ּ
בנה ׁ טבים ּת בתים בעת ּו ּ
וש ּ
ׂ עשה הכנה לכתוב שתים הלכך חייב ,ומובן מזה שהכל תלוי
כחת את ה' וש ּ לבבׁ
ורם ירבה ,
אשר לּ וכל ׁ ירבה ּל וזהב ּ
בהכנת המחיקה.
עשה לי את ידי ׂ ועצם
לבבּ כ חי "ואמרת ּב
אהי "וגו'ּ , והנה חלקי התשובה שתים המה ,אחד מחיקת החטא ,כמו
החיל ה ּ זה" )פסוק יז( ,הרי שריבוי הטובות עלול לגרום לאדם שאנו מתפללים "מחוק ברחמיך כל שטרי חובותינו",
לבוא לידי שכחת הקב"ה ח"ו. והחלק השני כתיבת הזכותים ,כמ"ש "כתבנו בספר זכיות",
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []16
וכשיכיר בזה יבוא להיכנע להקב"ה ,ויהיה ראוי לזכות אבל לכאורה הדבר צריך ביאור ,והוא נגד השכל ,שאדרבה
)עץ החיים רבי חיים מינץ( לשפע ברכות מאתו יתברך. ככל שמקבל האדם יותר טובות ,ראוי שיכיר טובה למי
שנתן לו אותם ו ּ י ּכ נע אליו יותר.
יר
ובעט" )דברי לב ,טו(. "ומ
ונראר לבאר על פי מה שאומרים ,שבאמת מדה זו שלא
כתב רבינו יהודה בן שלמה קנפנטון תלמיד הריטב"א, להכיר בטובות הקב"ה עליו ,נובעת מכח הצלם אלקים
בספרו "לקח טוב" )מכת"י(' :ולפי שרוב המאכל סבת החטא שבאדם .שמכיון שהאדם נברא בצלם אלקים ,ממילא כשם
שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" ,לפיכך תקנו אחר אכילה - שהקב"ה אינו תלוי באחרים כלל ,כן יש לאדם נטייה
ברכה ,שנאמר "ואכלת ] [...וברכת" ,לפי שהיא שעה שיצר להחשיב את עצמו ולהרגיש שאינו תלוי בהטבת אחרים,
הרע קרוב לפרוק מעל האדם עול מלכות שמים. ואף לא בטובותיו של הקב"ה.
)קבלה כרך ארבעים ושלשה( ועל דרך זה כתב המהר"ל )ויצא ,כט ,ז( לבאר את טעם מה
מת נת
יחיה" )משלי טו ,כז(' ,כי אחר שהוא "ושוֹ נא ּ
שנאמר ׂ
שונא להיות חי מאחרים אם כן יש לו חיות מעצמו וכו',
וח אל
מחלל) "דברי לב ,יח(. י
ילד
"צר
צור ילדך תשי שאין ענין החיות רק החיות מעצמו ,שלכך נקרא המעיין
'ורבותינו דרשו כשבא להיטיב לכם ,אתם מכעיסין לפניו שהוא נובע מעצמו ואין מקבל מאחר ,מעיין חיים ,מפני
ומתישים כחו מלהיטיב לכם' )רש"י(. שהוא מעצמו נובע וזהו החיים'.
בדברי רש"י אלו מבואר יסוד גדול בדרך הנהגת הקב"ה עם והיינו כמו שנתבאר ,שחיות אמיתית היא כשאינו תלוי
בריותיו ,שהקב"ה מנהיג את הבריאה לפי מעשיהם של כלל "כ חי
באחרים כלל .ועל כן יש לאדם יצר הרע לטעות ולומרּ ,
ישראל .שכלל ישראל הם הגורמים במעשים שאינם טובים, החיל ה ּ זה" )דברים ח ,יז(.
עשה לי את
ידי ׂ
ועצם
למניעת שפע ברכה מהקב"ה ,כי בזה הם כביכול מתישים
אבל באמת זוהי טעות גדולה ושטות נוראה ,שכל ענין זה
כח של מעלה ,והקב"ה אינו יכול להטיב להם .ובזמן
הוא רק לגבי בני אדם ,שאינו רוצה להיות תלוי באחרים,
שהברכה נמנעת מן העולם יש להכיר שאין זה עונש שבא
אבל כלפי הקב"ה ,הרי אין לאדם כח לפעול שום דבר
מהקב"ה ,שהרי אדרבה רצונו יתברך הוא להטיב לישראל,
בעולם בעצמו בלי סייעתא דשמיא אפילו רגע אחד ,וכמו
ומאתו יתברך לא תצא הרעות .ונמצא שכל ההטבה שבאה
"כי ה ּוא הנּ תן לּ כ ח
שכתוב שם )פסוק יח( בפרשת עקבּ ,
לעולם ,או ח"ו מניעת השפע מלמעלה ,תלויים רק
חיל" ,ואפילו לנשום אי אפשר בלתי טובת ה' עלינו, לעשוֹ ת
ׂ
במעשיהם של ישראל.
ש מה "כל הנּׁ
וכמו שדרשו חז"ל )ב"ר פרשה יד( על הפסוק ּ
וכבר האריך בזה ב"נפש החיים" ,וז"ל )א ,ג(' :שכמו שהוא
יה" )תהלים קנ ,ו(' ,על כל נשימה ונשימה שאדם הלל ּוּ
יה הלל ּ
ּת ּ
יתברך שמו הוא האלקים בעל הכוחות הנמצאים בכל
נושם צריך לקלס להקב"ה' .ונמצא שכל חיי האדם תלויים
העולמות כולם ,ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו .כן השליט
לגמרי רק בהקב"ה כל רגע ורגע.
רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה
אלפי רבואות כחות ועולמות ,על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו והדרך לבוא לחיים האמיתיים ,ולהרגיש חשיבות בעצמו,
בכל עניניו ,בכל עת ורגע ממש ,כפי שרשו העליון של היא להתקרב ולהתדבק בהקב"ה שהוא חי העולמים.
מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ,כאלו הוא ג"כ הבעל כח שלהם וכשיבטל את עצמו לגמרי להקב"ה ,ממילא יבוא לידי
כביכול .ואמרו ז"ל באיכה רבתי' :ר"ע בשם ריב"ס אומר הרגשת מה שכתוב בפרשה "כי חלק ה' עמו" ,ועל ידי זה
בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה ירגיש חיות אמיתית ואת חשיבותו הגדולה.
נעשה
חיל" )תהלים ס ,יד( ,ובזמן אקים ׂ
"ב של מעלה ,כד"א ּ משל למה הדבר דומה ,לאבן אחת ויחידה שאין לה כל
שאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כח חשיבות ,אבל כשנותנים אותה בתוך בנין גדול ,בזה היא
גדול של מעלה ,דכתיב "צור ילדך תשי" וכו' .וזה שאמר מקבלת חשיבות ,כיון שנעשית חלק מדבר גדול וחשוב .וכך
עז
לאקים" )תהלים סח ,לה('. "תנ ּו הכתוב ּ האדם כשלעצמו אין לו חשיבות ,אבל כשהוא מתדבק בה'
מבואר בדבריו שהקב"ה נתן ביד האדם כח גדול ,והוא ונעשה "חלק ה' עמו" ,הרי הוא מקבל חשיבות.
להיות מושל על העולמות ועל כל הבריאה ,כי על ידי מעשיו
ובזה יש לבאר את מעלתו של משה רבינו ,שכתוב עליו
הטובים ,נותן האדם כח כביכול להקב"ה שיוכל להטיב
ראל ּכ ׁ
משה" )וזאת הברכה לד ,י( ,דמכיון יש
נביא עוֹ ד ּב ׂ
"וא קם
לעולם .וכן להיפך ח"ו ,ע"י מעשים שאינם טובים ,הוא
שהוא היה העניו מכל האדם ,ו"איש האלקים" שביטל עצמו
מתיש כביכול את כחו ית' להשפיע טובה לעולם.
לגמרי להשי"ת ,מתוך זה נתקרב ונתדבק יותר להקב"ה,
וכן האריך שם לבאר גודל כחו של איש ישראל ,שאפילו
ונעשה האדם הגדול בחכמה ובנבואה.
במחשבה רעה הוא מקלקל ,יותר ממעשיהם הרעים של
הגויים ,וז"ל' :ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו, העולה מדברינו ,שצריך אדם לדעת שעיקר מעלתו היא רק
לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה ,בשומו על לבו על מעשיו בזה שהוא דבוק בהקב"ה ,וככל שיכניע את עצמו יותר,
אשר לא טובים ח"ו ,עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס וירגיש שכל מציאותו וכל הטוב שיש לו הם מאתו ית' ,והוא
בחטא קל ח"ו ,הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס. הנותן לו כח לעשות חיל ,בזה עצמו הוא ייעשה גדול יותר.
כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום קלקול כי על ידי זה הוא מתקרב יותר להקב"ה ,ועבד מלך ,מלך.
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []17
למחוק מזיכרונם את כל המאורעות הבלתי נעימות שארעו כלל למעלה ,כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים
להם במהלך חייהם ,ואלמלא מתנה טובה זו שיכולים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם .רק שבחטאינו
לשכוח את כל התלאות הפוקדות אותם ,הרי לא היו יכולים נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה ,את מקדש ה'
להמשיך בשגרת חייהם ,כי היתה דעתם מתבלעת עליהם טמאו כביכול המקדש העליון ,וע"י כן היה להם כח
מרוב צער ויגון. לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון עד
המקדש של מעלה וכו''.
וזוהי תוכחה כפולה ומכופלת ,איך נוטלים מתנה זו
שהקב"ה ברוב טובו וחסדו נתנה לכם להנאתכם ולטובתכם, הרי שמחשבה רעה של איש ישראל גורמת קלקול למעלה,
ומשתמשים בה להמרות פניו ולהכעיס לפניו ,וזהו כוונת הרבה יותר מהחורבן שעשו טיטוס ונבוכדנצר.
הכתוב "צור ילדך תשי" ,הקב"ה הוליד והטביע בך את וכשיכיר האדם בכל זה ,ויבין מה גדול כחו ,בודאי יתעורר
תכונת השכחה לטובתך ,ואתה השתמשת במתנה זו כנגדו לשמור את מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו ,שיהיו כולם על פי
)משחת שמן( "ותשכח אל מחוללך". רצונו יתברך ,וכמו שכתב שם ה"נפש החיים" )בפרק ד'( ,וז"ל:
'וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו ,כי
מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם.
אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו ,שכל פרטי מעשיו
ניו
בנתיו" )דברי לב ,יט(. מעס
ונא
"ורא ה'
ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע ,לא אתאבידו ח"ו .ומה רבו
"יראת ה' היא אוֹ צרוֹ " )ישעיהו לג ,ו( .והיינו כמו שכתב מעשיו ומאד גדלו ורמו ,שכל אחד עולה כפי שרשה לפעול
ב"חובת הלבבות" ,והזהר שלא יהיו עניניך במעשיך פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות
לאלהים כענין העוף שאמר עליו הכתוב שיולדת הביצה העליונים'.
ומחממת אותה על פני הארץ ממיעוט שמירתה אותה נמצינו למדים שביד כל איש מישראל ניתן המפתח להיות
]כעוף המזניח בציו על גבי הקרקע ,ומתקלקלת הביצה, בונה את כל העולמות ,ולהוריד שפע ברכה מלמעלה .וזוהי
ואינה מוציאה אפרוחים[ עד שיספידוהו שאר בעלי חיים זכות גדולה שניתנה לנו ,להיות שותפים עם הקב"ה בקיום
"כ נף
ולא תעשה אפרוח ,כמו שאמר הכתוב )איוב לט ,יג-יד( ּ העולם ,ומצד שני יש בזה גם אחריות רבה ,להיות מקיימי
ציה" כו' .וכמו כן אפילו לארץ ּב
תעזב
נעלסה וכו' ּכי
רננים
רצון ה' .כי בזה אנו מוסיפים כביכול כח בגבורה של מעלה,
עוסק בתורה ומצות וגמילות חסדים צריך שמירה והוא ואנו זוכים ומזכים את העולם כולו לזכות להארת פניו
היראה ,כמו החיטין שצריכין לקב חומטין כמבואר בש"ס )עץ החיים( יתברך ,שהיא מקור כל הברכות.
)שבת לא ,א(.
מעה" )שמות כ ,טו( ּ
"כי ונש
עמנ ּו ׁ
אתה ּ
"דּ ּבר ּ
וכתיב )איוב לט ,ג(
ירא ּו ּכי"אל ּת
דלה" )דברים ה ,כא( ,ויאמר הגּ
האש תאכלנ ּו ׁ
]פן[ וח אל
מחלל) "דברי לב ,יח(. י
ילד
"צר
יראתוֹ על היה בעב ּור ּת
האהים ּו אתכם ּבא נסוֹ ת לבעב ּור ּ
פירש רש"י בלשון ראשון תיבת 'תשי' שהוא מלשון שכחה,
תחטא ּו" )שמות שם טז( .ולכאורה אינו מובן, לבלתי
ניכם ּ ּפ
וכלומר שהוכיחם על שכחם את ה' ,וזהו המשך דברי
בתחלה אמר "אל תיראו" ,ולסוף אמר "למען תהיה יראתו
הפסוק "ותשכח אל מחוללך".
על פניכם" .ונ"ל לפי מה שנאמר על אחד מהיראים
שמצאוהו ישן באחד המדברות וא"ל האינך ירא מן האריה בשם המגיד מדרבנא זצ"ל מובא הסבר נאה להעמיק ההבנה
שאתה ישן במקום הזה ,א"ל בוש אני מאלהים שיראני יראה בתוכחה זו על שכחת הקב"ה ,וכדרכו נשא משלו למה
זולתו .הובא ב"חובת הלבבות" שער האהבה פ"ו ,ע"ש .וזה הדבר דומה ,מעשה באדם שנתבע על ידי חבירו לפני
כוונת מאמרם ז"ל "למען תהיה יראתו על פניכם" זו השופט על סכום עתק שהוא חייב לו לפי טענתו .והלך
הבושה ,פירוש שיבושו מלירא משום דבר זולתו ית' .וזהו הנתבע והביא עורך דין מומחה שהתפרסם בתחבולותיו
שאמר להם משה "אל תיראו" ,היינו שלא ייראו מהקולות המתוחכמות ובעצותיו המועילות ,ואכן הלה סידר את
והאש כמו שאמרו הם "פן תאכלנו" ,אבל תהיה יראתו ית' טענותיו באופן נאות ומועיל ויצא הדין שהוא פטור מכל
לבדה על פניכם וזו הבושה .וכל מי שהוא במדרגה זו ודאי תשלום.
כל מעשיו יתיחדו לשמו ית' ובזה שמירת תורתו ומעשיו אחר הדברים האלה כאשר בא עורך הדין לתבוע את שכרו
מצוֹ תיוואת ירא האהים
"את הטובים .וכן אמר )קהלת יב ,יג( משלם מאת האיש ההוא .התחיל האיש לטעון את כל אותם
ׁשמוֹ ר" ,פירוש ע"י יראתו לבדה ישמרו מצותיו כמו החטים הטענות עצמם אשר עורך הדין לימדו לטעון בבית המשפט
בקב חומטין ,ולולי השמירה אין קיום להתורה ומצות. בכדי להיפטר מתשלום חובו .כמובן שהטענה כפולה
ובזוהר כינה להיראה בשם 'בת' ולתורה בשם 'בן' .ואפשר ומכופלת על אותו איש נקלה שלא די שאינו עומד
בזה רמזו בש"ס בבא בתרא )דף קמא ,א( 'בת תחילה סימן יפה בהתחייבויותיו ,אלא הוא מעת פניו ליטול אותם עצות
לבנים דרביא לאחהא' ,עפ"י מ"ש באבות )פ"ג מ"ט( 'כל וטענות שהוא לימדו לתועלתו .ולהשתמש בו כנגדו.
שיראתו קודמת לחכמתו כו' ,וכל שחכמתו קודמת ליראת וזהו כוונת הדברים האמורים כאן .כי הקב"ה ברוב רחמיו
חטאו' כו' .וזהו 'בת תחלה' היינו היראה ,סימן יפה לבנים על ברואיו הטביע בבני אדם את מדת השכחה לטובתם.
היינו תורה דרביא לבנהא ,דע"י היראה התורה מתקיימת. בכדי שיוכלו להשכיח מעצמם את צערם ואבלם ,ויוכלו
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []18
ההסתר נועד לבחון בני אדם .וכמו שהעפעפים שנראות ובזה יבואר פירוש שירת האזינו "וירא ה' וינאץ מכעס בניו
כמכסות את העינים הם בעצם מגינות עליהן ,כך גם הסתר ובנותיו" ,היינו מה שמקדימין בן לבת פירוש תורה ליראה,
הפנים הוא לטובת האדם ,שיוכל לעמוד בבחירה ולא להיות ויאמר "אראה מה אחריתם"" ,כי דור תהפוכות המה",
כמוכרח במעשה המצוות[. שמהפכין הסדר ,וע"י כך "בנים לא אמון בם" ,פירוש גם
התורה לא תתגדל ותתקיים בהם.
)שב שמעתתא רבי אריה לייב הכהן הלר(
אקניא א ע) "דברי לב ,כא(.
"ואני
"בלא עם" -מכאן רמז למה שרואים בזמנינו לגבי המלחמה
עם הפלשטינים ,שכן הם אינם בגדר 'עם' ,אלא אספסוף אראה מה
אחרית) "דברי לב ,כ(. מה
פני
אסירה
"ואמר
)רבי יחזקאל אברמסקי( בלבד. 'אין מזל לישראל ,שישראל חלק ה' ונחלתו ,ואינן מסורים
למזלות השמים כי הם למעלה מן המזלות ,וזהו שאמר
יחת ּו הגּ וֹ ים
חת ּו ּכי ּ
המים אל ּת ּ
מאתוֹ ת
הכתוב )ירמיה י ב'( " ּו
ינק ע אי
יבה" )דברי לב ,כה(. תלה
" חר
רכוֹ א ׁ
לאיש לאדם דּ ּ
"כי א מהמה" .ומה שכתוב )ירמיה י ,כג( ּ ּ
שמעתי קושיא בשם נד"ז הרב הגאון מוהרצ"ה נ"י במ"ש צעדוֹ " ,כשאינו עושה רצון השם ,שאז הוא והכין את
הל
הספר חסידים דאין לומר 'שהשמחה במעונו' כשיש נשים מסור למזל לפי שעונותיו הבדילו בינו ובין השי"ת ,והשפיל
"בח ּו רים
וגם ואנשים ביחד ,והביא ראיה מהא דכתיב ּ עצמי ממעלות עליונות ובא וישב לו במדרגות תחתונות
נערים" )תהלים קמח ,יב( הרי דשם כתיב זקנים עם
ּבת ּולוֹ ת תחת המזלות.
"עם" ומשמע ביחד וכאן כתיב "גם" ולא "עם" ,ולמה לא והוא שכתוב"אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם" ,כי
הביא מקרא דתורה שכתב גם כן כן .והשבתי דלא קשיא, אסלק השגחתי ואניחם תחת המזלות ושאר משרתי השמים
דיש לומר דכאן אסור משום יחוד ולכן לא כתיב "עם" אבל אשר בחרו להם כשאר האומות ,ואז "אראה מה אחריתם",
שם דאיכא רבים כמ"ש "בחורים וגם בתולות" דלא שייך מי יצילם מיד המקרים ההווים מתנועות הגלגלים והמזלות.
יחוד בתרי וכל שכן ברבים ועל כרחך דאינו ראוי שיהיו צלמות אאלּ ב גיא
אבל בצדיקים כתיב )תהלים כג ,ד( "גּ ם ּכי
מעורבים אף דלא שייך יחוד ,ודו"ק. )שו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סימן רפ"ה( עמ די"'.
אתה ּ
אירא רע ּכי ּ
)דברי שאול – רבי יוסף שאול נתנזון(
אחרית י דר
אראה מה מה
פני אסירה
"ואמר
"ואפס עצר
ועזב" )דברי לב ,לו(.
אמ) " דברי לב ,כ(.
ני א הה הכת
'לפנים בישראל ,היה בנמצא איש פרוץ אחד בסתר ,שלא
החיד"א הביא את פירוש החסיד רבי יעקב מולכו :לעתים
היה בכוחו לנצח את תאוותיו ,אבל היה עוצר את עצמו
האדם ניצול מחמת שהוא עצמו עתיד לשוב בתשובה,
בגלוי ,והיה מכונה בשם 'עצור' על כי היה נאלץ לעצור
ולעתים 'ברא מזכי אבא' )סנהדרין קד ,א( ,האב ניצול בזכות
ברוחו נגד רצונו .ומי שגם בגלוי היה מתנהג בפריצות
בנים ובני בנים מעולים שייצאו ממנו .אמר הכתוב" :אראה
ובפריקת עול מצות ,היה נעזב ונרדף על ידי הכלל ,ומכונה
מה אחריתם" -אולי עתידים הם עצמם לחזור בתשובה ,או
בשם 'עזוב' ,כמי שנעזב ומובדל מן הציבור .אבל עתה
שמא ייצאו מהם בנים הגונים .אולם התבוננתי וראיתי כי
"אפס עצור ועזוב" ,כי הכל חוטאים בפרהסיא ובריש גלי.
"דור תהפוכות המה" -ואין תקווה שישובו בתשובה ,וגם
על מצב זה המוכר לנו מהיום ,מודיעינו הכתוב כי כך
"בנים לא אמון בם" -אף מזרעם אין כל תקווה שישובו.
)רבי זעליג ראובן בענגיס גאב"ד ירושלים ,גאב"ד ירושלים( יהיה'.
אחרית י דר
אראה מה מה
פני אסירה
"ואמר
אזלת יד
יראה י
יתנח י
עבדיו
ועל
"י ידי ה' ע
אמ) " דברי לב ,כ(.
ני א הה הכת
ועזב" )דברי לב ,לו(. ואפס עצר
יחז ּו ּ
עפעפיו "עיניו
כתב ב"משך חכמה" בפירוש הפסוק :
בזמן הזה נתבטלה כל כח ההתפשטות של מנהג והלכה
אדם" )תהלים יא ,ד( .פירושו ,שהעפעף מכסה העין יבחנ ּו ּב ני
בישראל )עי' כס"מ פרק כ' מהלכות ממרים הלכה ו'( ,ולא רק "כי אזלת
כדי שלא יזיק לו ראיית השמש וכיוצא בזה ,ולא יוזק מאבק
יד" ואין בישראל יד גדולי הדור להנהיג ,אלא אפילו
וכיו"ב .לזה אמר שההשגחה פרטית ,רק מה שלפעמים
בישראל עצמן "ואפס עצור ועזוב" ,שאין בהן כח עצמן של
נראה כאילו מכוסה -רשע וטוב לו וצדיק ורע לו ,הוא כדי
מנהג ותקנה.
לבחון בני אדם .שאם לא כן ,לא היה הרשות נתונה ,והיו
ועי' מו"ק )יח ,ב(' :ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית
מוכרחים על מעשה הטוב והצדק ,כמו שכתב ב"מנורת
ליה אויבים -אויבים הוא דאפקוה לקלא' ,ובזמן הזה דאיכא
המאור" סוף נר ג .לזה ההסתר הוא כעפעפיו ,רק כדי
אויבים שלא שואלים עצה מהגדולים אלא מפקי לקלא ,אין
שיבחנו בני אדם ,והבן] .פי' :לפי זה ההסתר פנים )"אסתירה"(,
בירורים של קול או התפשטות מנהג בישראל" ,ואפס עצור
היא כדי שהקב"ה יוכל לראות )"אראה"( כיצד יבחרו בבחירה
)רבי יצחק הוטנר( ועזוב".
חפשית )"אחריתם"( .בפסוק בתהלים "עיניו יחזו" מקביל
ל"אראה מה אחריתם" ,בעוד "עפעפיו" מקביל ל"אסתירה".
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []19
מלאכתוֹ
לפני מהיר ּב ּ
איש
"חזית ׁ
יצאה בת קול ואמרה להם עבדיו
יתנח) "דברי לב ,לו(. ועל
"י ידי ה' ע
חש ּכים" )משלי כב ,כט( ,מי לפני ׁ
יתיצב
יתיצב ּבל ּ
מלכים ּ
'שמעתי משם הרב החסיד המקובל האלהי שלום שרעבי ז"ל
שהקדים ביתי לביתו ]וזהו שלמה המלך שבנה תחילה את
שפירש בהקדים מה שאמרו ז"ל )בר"ר פמ"ד ה'; שמ"ר פל"ה ד'(
בית המקדש ואחר כך את ביתו ,ולכן הוא מכונה "איש מהיר
כשיש עונות על הדור נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור .וזה
במלאכתו"[ ,ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים
אומרו "כי ידין ה' עמו" ,ר"ל כשרוצה הקב"ה לדון את עמו
]במהירות[ וביתו בנה בשלש עשרה שנה ]שלא הזדרז כל
כשרואה עונותיהם מרובים ,אז "ועל עבדיו יתנחם" שהם
כך בבנייתו[ "לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים"
הצדיקים יתנחם על הרעה בנטילת הצדיק ודו"ק'.
וכו'' .ופירש רש"י ז"ל ,עוד אחד ,שלמה ,דיוקנו של דוד
)תורת אהרן רבי אהרן בן שמעון רב ראשי וראב"ד עיה"ק צפת(
אביו נתשטח לפניהם שלא לפנותו עמהם ,יע"ש.
למדים מזה שלא כעולם הזה הוא עולם הבא ,בעולם הזה
מי שהוא עני ואין לו להתפרנס משלו יכולים קרוביו וידידיו
אמיתאני
עדי
אהי
ואי אני הא אני
עה י "רא
לרחם עליו ,אבל בעולם הבא אינו כן ,אבות אינם יכולים
להציל את הבנים.
מיל" )דברי לב ,לט(. מדי
ואי
ארא
ואני
מחצי
ואחה
כפל לומר "אני אני" ,להוציא מדעת האומרים שתי רשויות
ונורא הדבר ,שגם חשיבותו של דוד לא הועילה להציל את
הם ,אחד מושל על הטובות ואחד מושל על הרעות .וכן
שלמה בנו להביאו לעולם הבא ,שלא השגיחו עליו עד
גבהה",בהה תדבר ּו גּ
רב ּו ּ
"אל ּת ּ
אמרה חנה )שמואל א' ב ,ג(
שיצאה הבת קול ואמרה "חזית" וכו' .ועד כמה היה מגיע
לומר שיש שני גבוהים כאמור אלא הכל יצא מהתחלה אחת,
חשיבותו של דוד לפני הקב"ה ,עד שאמרו בגמ' )שם ק"ה ,א(
מח ּיה
ממית ּו
מש ּפיל אף מרוֹ מם ,ה' מעשיר ׁ
ריש ּו ׁ
" -ה' מוֹ ׁ
'אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה ,רבש"ע אם יבא דוד
מוֹ ריד ׁ שאוֹ ל וּי על" )שם ב ,ו( ,כי הוא יתברך פועל כל ההפכים.
שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו,
ופירש הר"ר משה מקוצי בתחילת מצות עשה בשם רבינו
אמר להן עלי לעשותם ריעים זה לזה' ,ופירש רש"י ז"ל ,אם
סעדיה להשיב לכופרים האומרים שתי רשויות הם ,אם
יביא דוד שהרג את הפלשתי ויצעק לפניך על שאתה נותן
שניהם רשאים לעשות כל אחד מה שירצה ובקש האחד
חלק לדואג ואחיתופל לעולם הבא מה אתה עושה להפיס
להחיות את האדם והאחד להמיתו ,ראוי שיהיה האיש ההוא
דעתו שהם היו שונאין אותו ,אמר להם עלי לפייסן ולעשותן
מת חי חי מת לאלתר כהרף עין וכו' .לכן אמר כאן "אני אני
ריעים ואהובים זה לזה ,וכן איתא בגמ' )שם קו ,ב( אמר
הוא" מושל על הטובות ועל הרעות "ואין אלהים עמדי",
הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי יע"ש ,מי שיש לו אב
והמופת על זה "אני אמית ואחיה ואין מידי מציל" ,ואילו
חשוב כזה שמלאכי השרת שואלים להקב"ה מה תעשה
היה אחד עמדי היה מציל מידי והיה מת חי חי מת כהרף עין
לפייסו ,והקב"ה בעצמו מתיעץ בו ניתי דואג לעלמא דאתי,
)כלי יקר( ומזה תבין ותשכיל כי אין אלהים עמדי.
לא היה יכול להציל את שלמה בנו להביאו לחיי עולם הבא
עד שיצאה הבת קול ואמרה "חזית" וכו' ,היינו שהבת קול
אמרה להם שיש לו זכות עצמי שהקדים ביתי לביתו ,עד
כמה צריך האדם להשתדל לרכוש לו זכותי עצמו שרק הם מדי
מיל" ואי
ארא
ואני
מחצי
ואחה
אמית
"אני
הם היכולים להצילו מגיהנם ,ולהביאו לעולם הבא ,ולא )דברי לב ,לט(.
)אמרי דעת רבי מאיר סגל( לסמוך על זכות אבותיו.
זכויות עצמיים
איתא בספרי" :ואין מידי מציל" אין אבות מצילים את
הבנים ,לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את
אנכי
מעיד אר
הברי
לכל
לבבכ
אלה ימ
"ואמר
עשו ,אין לי אבות שאין מצילים את הבנים ,אחים את
לעת את ל למר ניכ
צ את אר כ ה
איש" )תהלים מט ,ח( ,לא יפדּ ה ׁ פדה
"אח א האחים מנין ת"ל
האת" )דברי לב ,מו(. הרה
ברי יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו ,ואפילו
"אח א נותן כל ממון שבעולם אין נותנים לו כפרו ,שנאמר
'צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה'
ויקר ּפ דיוֹ ן ׁ
נפשם לאהים ּכ פרוֹ ,יתן איש א ּ
יפדּ ה ׁ
פדה
וכו' )רש"י( .ראיתי באיזה ספר מובא מעשה שפעם בא הנשיא
וחדל לעוֹ לם" ,יקרה היא נפש זו שכשאדם חוטא בה אין לה
מארה"ב לבקר איזה מוסד תורה לפני כמה שנים ,ולפני
תשלומים.
הביקור באו אנשים להכין כל הענינים ,וכשנכנסו להאולם
שיהיה שם הקבלת פנים אמרו שצריכים להסיר כל התמונות וכן איתא בגמ' )סנהדרין קד ,א( 'ברא מזכי אבא אבא לא מזכי
שתלויים על הקיר ,וכן הוילונות שהיו שם עם פרחים ברא דכתיב "ואין מידי מציל" ,אין אברהם מציל את
וציורים היו צריכים להסיר ולהשים תחתיהם וילונות ישמעאל אין יצחק מציל את עשו' ,יע"ש.
פשוטים ,וכששאלו על מה זה ,הסבירו כי כשבא הנשיא עוד איתא בגמ' )שם ע"ב( 'אמר רב יהודה אמר רב ,בקשו
האיש המורם ביותר מכל העולם אז צריכים הכל להסתכל ]אנשי כנסת הגדולה[ עוד למנות אחד ]את שלמה המלך,
עליו והוא צריך להיות הנקודה המרכזית של כולם ,ואי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא[ ,באה דמות דיוקנו של אביו
אפשר שיהיה שם תמונות וציורים שמסיח דעתם של ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה ]לבקש שלא ימנו את
האנשים מלהסתכל על הנשיא. שלמה בנו בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא[ וכו',
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []20
שתקבעו עתים לתורה "תאריכו ימים" ,והוא כולו הצלחת וזהו לימוד השכל נורא דאם למלך בשר ודם כן ק"ו למלך
)דרשות מהר"י מינץ( גוף וממון! מלכי המלכים הקב"ה כשעובדים אותו בתורה ותפלה
צריכים שלא להסיח דעת כלל ושיהא כל מבטו ומגמתו רק
בו ית"ש.
מריבת
קד מי
יראל
ני
מעל י ת
אר
"על
וכל זה נכלל במה ש"כתב רש"י כאן 'שיהיו עיניו ולבו
ני
יראל" אתי ת
ק אר א מדר צ על
ואזניו מכוונים לד"ת' שלא יסיח דעת כלל ממנה.
)משחת שמן(
)דברי לב ,נא(.
חיזוק אחרים קידוש ה'
"על אשר לא קדשתם אותי" ,גרמתם לי שלא אתקדש,
כ ה"
מעיד
אנכי
אר
הברי
לכל
לבבכ
"ימ
אמרתי לכם "ודברתם אל הסלע" ,והם הכוהו ,והוצרכו
)דברי לב ,מו(.
להכותו פעמים ,ואלו דברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה ,היה
סרסורי דחטאה
מתקדש שם שמים ,שהיו ישראל אומרים ,ומה הסלע הזה
שאינו לא לשכר ולא לפורענות ,אם זכה אין לו מתן שכר, פירש רש"י' :צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואוזניו מכוונים
לדברי תורה'.
ואם חטא אינו לוקה ,כך מקיים מצות בוראו ,אנו לא כל שכן
)רש"י(. וביאר ב"כתב סופר" עה"ת )החדש( את הענין שמוסיף רש"י
דוקא העינים ואזנים ,שהרי בפסוק לא נאמר רק "שימו
נראה ללמוד מדברי רש"י עד היכן מגיעה מצות קידוש ה'
לבבכם" ,כי בכדי שיהיה האדם שמור בלבו מלחמוד דבר
וגם להיפך לענין חילול ה' ח"ו.
איסור ,ובשביל שיהיה מוגן מפני יצרו הרע שלא יניאו
דהנה בדרך כלל ענין "קידוש ה'" נזכר כלפי ג' עבירות למעשה עבירה ,עליו להתבונן מה המה הסיבות המעוררות
חמורות ,שצריך לקדש את שמו יתברך וליהרג ולא לעבור ומגרות בו את יצר הרע ,ועל כך כבר אמרו רז"ל )במדב"ר י ,ב(
על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ,או בשעת השמד 'עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון' .וכן הנביא צווח
ליהרג ולא לעבור על שום מצוה ,או שהוא בפני עשרה ,כמו הכבד
ועיניו ואזניו ּ
העם ה ּ זה
"הש מן לב
ואומר )ישעיה ו ,י( ׁ
שביאר הרמב"ם )הלכות יסודי התורה פ"ה( .וכן משתמשים העולם השע" .ועל זה הדרך מבאר גם ה"כתב סופר" )על אבות( את ׁ
בביטוי של "קידוש ה'" כלפי מי שעושה מצוה בפרסום, לשון המשנה )אבות פ"ב מ"א( 'דע מה למעלה ממך עין רואה
בדבר שאין העולם מדקדקים בו ,והוא עושה אותו ומראה ואוזן שומעת' וכו' ,שיש לפרש הרמז בו על יצר הרע העומד
חשיבות לדבר ה' .והביטוי "חילול ה'" משתמשים במי ממעל לאדם להסיתו לעשות רע ,ואיך הוא שולט עליו על
שעשה עבירה גדולה ח"ו. ידי עין רואה ואוזן שומעת ,שני סרסורי העבירה המושכים
ואילו כאן בפסוק בענין החטא של מי מריבה תבעה התורה את האדם לחטא .והנה כנגד זה אמר להם משה "שימו
את משה ואהרן "על אשר לא קדשתם אותי" ,שהיו יכולים לבבכם" שהעצה לזה הוא לשמור על אזניכם ועל עיניכם
לחזק את כלל ישראל בעבודת ה' ,על ידי שיביאו אותם לדון שלא ישלוט בהם יצר הרע ,שעל ידי כך תוכלו להתגבר עליו
ק"ו בעצמם ממה שהסלע עושה ציווי ה' ,ואז היה מתקדש )משחת שמן( ולשמור את התורה כולה.
שמו של הקב"ה .ומכיון שהם הכו את הסלע ,גרמו באותו
המעשה שכלל ישראל לא יקבלו חיזוק זה.
ועל זה אמרה התורה שהם מעלו בה' ,במה ש"לא קדשתם מ י הא
חיכ) "דברי לב ,מז(. דבר רק הא
"י א
אותי" ,לפי מדריגתם ומדריגת כלל ישראל. דרשו חז"ל על זה 'ואם רק הוא – מכם' .ועוד אמרו
ונמצא שבכלל מצות קידוש ה' הוא לחזק אחרים בעבודת בעירובין )כא ,ב( 'המלעיג ומתלוצץ בדברי חכמים נדון
ה' וכן להיות זהיר מלגרום להם שום התרשלות בעבודת ה' בצואה רותחת' .ונכלל בזה האומר על איזה סברא המוזכרת
חלילה ,ומי שגורם לאחרים איזה התרשלות בעבודת ה', בגמ' ברש"י או בתוס' שהוא דבר רחוק ואילו אני הייתי
נקרא מחלל את שם ה'. אומר דבר זה היו משחקין עלי ,הרי זה עבירה גדולה.
וגדול אחד כשהיה שומע איך תלמידו אומר 'וכי המקשה
נמצינו למדים ,שלא רק הנמצא בין אנשי הרחוב צריך לקדש
היה משוגע או עשה טעות' וכיו"ב ,היה מכהו מכת מרדות,
את ה' על ידי הנהגה נאה ומתוקנת ,ובכך להשפיע על בני
)שלה"ק שער האותיות ערך שתיקה( וזאת מלבד התשובה שסידר לו.
אדם שגם הם ירצו להיות כמותו .אלא אפילו כשהאדם
נמצא בבית המדרש או בבית הכנסת ,יש לו הזדמנות לקדש
את ה' או להיפך ח"ו ,שאם יתחזק האדם בלימוד התורה
ובתפילה ,דהיינו שיתפלל בכוונה ויכבד את התפילה כראוי, בבר
הה חיכ
מ י הא דבר רק הא
"י א
וילמד בהתמדה מבלי להתבטל ולשוחח בדברי חולין, אריכ
ימי) "דברי לב ,מז(.
ממילא יתעוררו גם האחרים הרואים אותו להתעלות כמותו, דרש רבי יהודה הלוי מינץ -מהר"י מינץ] ,מגדולי אשכנז
ונמצא שם שמים מתקדש על ידו .ואם יתרשל ,ולא ילמד בסוף תקופת הראשונים[ ,דכוונתו לומר ,שאין להם
בהתמדה ולא יתפלל בחשק ,באופן שיגרום ח"ו שגם התנצלות לאמר כי לא יוכלו להוציא זמנם בתורה כי טרודים
האחרים יעשו כמוהו ,הרי הוא בכלל מחלל את ה' ר"ל. הם להרויח פרנסת והוצאות בני ביתם" ,כי בדבר הזה"
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []21
בפטירתו האיך יש בכח כלל ישראל לעכב מיתת משה רבינו ובוידוי של יום הכיפורים כשאומרים 'על חטא שחטאנו
ע"ה ,הלא אין כח ביד האדם לעכב מיתה. לפניך בחילול ה'' ,יש לכוון ולהתוודות גם על זה ,שאולי
אלא ביכולת כלל ישראל לעכב בכח תפילתם ,דע"י תפילתם גרמנו התרשלות לאחרים בעבודת ה' .ומי שמשוחח עם
היה בכוחם לעשות מהפכה בשמים ועי"ז תתעכב מיתת חבירו ,בין באמצע הלימוד ובין באמצע התפילה ,אם הוא
משה רבינו ע"ה ,וכמו שמצינו בכתובות )קד ,א( ברבינו גורם בזה רפיון לרבים ,הוא נכלל בחטא של חילול ה' ר"ל.
הקדש דאמרה אמתיה דרבי עליונים מבקשין את רבי ולכן יש לכל אחד לקבל על עצמו להיזהר בענין זה ,בפרט
והתחתונים מבקשים את רבי ,יהי רצון שיכופו תחתונים ,את בימים אלו של תקופת עשרת ימי תשובה ,לחזק אחרים
העליונים וכו' .והיינו בכח התפילה יכולין לפעול הכל בעבודת ה' ,ולא לגרום להם רפיון ח"ו .וכשמתפלל האדם
ולעכב מיתת משה רבינו ע"ה ,על זה אמר הקב"ה "בעצם בכוונה ומכבד את התפילה כראוי ,וכן כשלומד בהתמדה
היום הזה" הריני מכניסו בחצי היום. מבלי להתבטל ולשוחח בדברי חולין ,והוא גורם בזה חיזוק
)יראה ודעת – רבי יהודה זאב סגל(
)עץ החיים( לאחרים ,נמצא שם שמים מתקדש על ידו.
נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש
עי"ש ברש"י שנאמר "בעצם היום הזה" גם בכניסת נח
הה
לאמר" )דברי לב ,מח(. עצ ה
מה
"וידר ה' אל
לתיבה ,וגם ביציאת ישראל ממצרים ,שלא יהיה להם פתחון
פה לומר אילו היינו יודעים היינו מונעים .והדבר צ"ב כח התפילה
דבשלמא בדברים הנ"ל שייך פתחון פה לומר שהיינו פירש רש"י' ,בג' מקומות נאמר "בעצם היום הזה" .נאמר
מונעים את נח מליכנס לתיבה ,או שהיינו מונעים את ישראל עצם ה ּיוֹ ם ה ּ זה" )בראשית ז ,יג( ,בא נח וגו' במראית
"ב
בנח ּ
לצאת ממצרים ,אבל מה שייך כן במיתת משה וכי ס"ד אורו של יום ,לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו
שביד אנוש למנוע את מיתתו בהגיע עת פקודתו. מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה ולא עוד אלא
ובישוב הדבר עיין ירושלמי )כתובות פרק י"ב ג'( לענין מיתת רבי, אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה ,אמר
יצוקים ואראלים תפשון בלוחות וגברה ידן של אראלים הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח
וחטפו את הלוחות ,ובקרבן העדה מצוקי ארץ כלומר צדיקי עצם ה ּיוֹ ם ה ּ זה הוֹ ציא
"ב
למחות יבא וימחה .במצרים נאמר ּ
ישראל ומלאכי מעלה תפשו בלוחות הברית להמשיכם אליו ה" )שמות יב ,נא( ,לפי שהיו מצריים אומרים בכך וכך אם אנו
וגברה ידן של המלאכים וחטפו אותן ,וכן איתא בירושלמי מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת ולא עוד אלא אנו
)כלאים פ"ט ג'( ,אמר לון מצוקים ואראלים תפושין בלוחות נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין להם ,אמר הקב"ה הריני
הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות ,ובפירוש מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה.
"תולדות יצחק" ,צדיקי ישראל ואראלים היינו מלאכי מעלה אף כאן במיתתו של משה נאמר "בעצם היום הזה" ,לפי
תפשו בלוחות הברית וכל אחד משך אצלו הלוחות של שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו
הברית להמשיכם אליו וגברה ידם של המלאכים וחטפו מניחין אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים
אותן ,עכ"ל ,ועי' עוד תלמוד בבלי כתובות ק"ד ע"א. והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את
הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו ,אמר הקב"ה
נמצא שבפטירת גדול הדור יש כעין מלחמה בין צדיקי
הריני מכניסו בחצי היום וכו''.
ישראל המתפללים לרפואתו ,לבין המלאכים ,מי ימשוך את
הצדיק אליו ,ובמלחמה פעמים אלו נוצחים פעמים אלו וקשה ,דבשלמא בנח וביציאת המצרים היה בכחם לעכב ,נח
נוצחים ,וזהו גם מה שאמרו ישראל על מיתת משה אם אנו מליכנס לתיבה ,וכן ביציאת מצרים היה בכח המצרים לעכב
)עטרותיהם הרב דוד פלק( מרגישים אין אנו מניחים אותו. את ישראל מלצאת ממצרים ,אבל במשה רבינו ע"ה
ישראל כולם מהלכין אחר סנהדרין ,וכן בב״ב (ד׳ כי אין בכוח לשום אדם בעולם לקיים כל התרי״ג מדוע חוזרים לבקש "והאר עיננו בתורתך"
ע״א) הוא סימא עינו של עולם וכו' ,ואכ"מ להאריך מצות באין מחסור ,וזה שאנו אומרים "ולקיים "והאר עינינו בתורתך" .צ"ב אחרי שבקשנו כבר
בזה .וזאת היא תפלת כל איש ישראל כי השי״ת את כל דברי תלמוד תורתך באהבה" כלומר ע״י ש״תן בלבנו להבין ולהשכיל" ,וגם "לשמוע ללמוד
יאר עיני העדה בתורתו ,היינו הרבנים המורים שאנו אוהבים זה את זה יכולים אנו לקיים את וללמד" שכבר מלמד לאחרים ,וגם "לשמור
ומלמדים כו׳ לבל יבוא ח״ו תקלה על ידם ,עכ״ל .כל התורה כי ע״י אהבה נחשבים כולנו כאיש ולעשות ולקיים" ,מה יש לבקש עוד "והאר עינינו
אחד ,״אהבה״ בגמטרי׳ ״אחד״ ,יע״ש עוד. ביאור הבקשה "באהבה" בתורתך" הרי כבר בקשנו על הבנה בתורה .וגם
ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה .לפי ויל״פ לפי דרכו באופן אחר לפי מש״כ בביאור על הלמוד ועל הללמד וגם על קיום התורה.
פשוטו הכוונה שמבקשים שלא יהיה העסק הגר״א ז״ל על משלי על הפסוק "רבות בנות עשו ועוד יל״ד למה מזכירים כאן את "עינים" ,ולעיל ותן
בד״ת ומצוותיו למשא ולטורח ושיסתפק חיל" כו' ,שהתורה נקנית במ״ח דברים ,וכל מי בלבנו בינה מזכירים את ה״לב" כי בינה הוא בלב.
במועט ליפטר מהחוב ,אלא שתחמוד נפשנו שיש לו מדות מן אלו המ״ח יותר יש לו תורה ,אבל ומצינו להגרעק״א ז״ל עה״ת (פרשת כי תבא) שכתב
לעשות נחת רוח ליוצרנו ונשמח שמחה רבה אי אפשר שיהיה לאדם כל המ״ח ,רק שיש לאחד בזה״ל מלת "עיננו" מורה על עיני העדה הם רבנים
לקיים מצוותיו ,שאין ראוי לעשות המצות מצד איזה מהם ולהשני מדות אחרים ,עד שבין כולם דרשנים ומנהלים מנהיגי צאן קדשים במקל נועם
שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן יהיה כל המ״ח ,והתורה אינה נקנית אלא על ידי כל כו' ,וכן משה רבינו ע״ה משתמש בלשון זה אל
המ״ח ,עכ״ד .וי״ל דע״כ לקיים את כל דברי תורתך אלא חייב לעשותן והוא שמח. יָת ָּל�ָ נ ּּו ְלְ ֵֵעיָנָ ִיִ ם" (במדבר י ,לא) ,וכדומה
חותנו "ְוְ ָָהִיִ ָ
הוא דוקא "באהבה" ,שאז בחיבור כולם יש את לפרש כתב של״ח) ובספר "נועם המצות" (מצוה לזה מאמר רז״ל בספרי פר׳ עקב וז״ל "עיניך" אלו
הקנינים שהתורה נקנית בהם ויש קיום לתורה. אהבת על קאי לא באופן אחר ,שב״אהבה" הזקנים ,ובתנחומא פר׳ תצוה "עיניך כיונים" מה
(שמחת תורה -הרב צבי ורשנר) לחבירו, אדם בין הבריות הקב״ה אלא על אהבת העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים אף
ןוילג | ו"פשת -וניזאה "הרות ירבד"בד"" []22
