gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — האזינו - שבת תשובה (2026-09-14)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫ירושלים שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורני‬ ‫נעם יעקובי‬ ‫שע"יועריכה‪ :‬הרב‬ ‫האזינו ‪ -‬תשפ"ו | גליון ‪ | 203‬הפקה‬ ‫אימת גבורי כח האלה לא כל שכן‪ ,‬אבל בלי נשמע קולם‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪,‬‬ ‫אמרי ‪‬פי"‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ות‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואד‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪     ‬‬ ‫"האזינ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יעריצו ויקדישו'‪ ,‬עכ"ל )בתורתו יהגה פרק שירה עמוד י"ט(‪.‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫)עטרותיהם(‬ ‫השמים בעצמם אומרים שירה‬ ‫‪‬‬ ‫א"ר יהושע דסכנין‪ ,‬מכאן אתה למד שיש לשמים פה ולב‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪,‬‬ ‫אמרי ‪‬פי"‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ות‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואד‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪     ‬‬ ‫"האזינ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מספ ‪‬רים ּ‪‬כבוֹ ד ‪‬‬ ‫אל" )תהלים יט‪,‬‬ ‫"ה‪‬מים ‪ּ  ‬‬ ‫ואזן‪ ,‬פה מנין דכתיב ‪   ‬‬ ‫אש ‪‬עד ‪‬לב ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מים" )דברים‬ ‫"וההר ּב‪ ‬ער ּ‪‬ב ‪ׁ ‬‬ ‫ב(‪ ,‬לב מנין דכתיב ‪  ‬‬ ‫א(‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬יא(‪ ,‬ואזן מנין דכתיב "האזינו" )מדרש רבה פ"י ד'(‪.‬‬ ‫"האזינו השמים" ‪ -‬שאני מתרה בהם בישראל‪ ,‬ותהיו אתם‬ ‫עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים‪ ,‬וכן‬ ‫משמע שהשמים בעצמם אומרים שירה‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫"ותשמע הארץ"‪ .‬ולמה העיד בהם שמים וארץ‪ .‬אמר משה‪,‬‬ ‫הרמב"ם )מורה נבוכים ח"ב פרק ה'( הגלגלים חיים בעלי הגיון‬ ‫אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו‬ ‫וכו'‪ ,‬נשמעים לאלוקיהם משבחים ומהללים אותו שבח‬ ‫עלינו הברית מי בא ומכחישם‪ ,‬לפיכך העיד בהם שמים‬ ‫מסוים‪ ,‬אמר "השמים מספרים כבוד אל" וכו' שהם‬ ‫וארץ עדים שהם קיימים לעולם'‪.‬‬ ‫משבחים לה' ומספרים נפלאותיו בלי מילים של שפה ולשון‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ב"כלי יקר" מקשה‪ ,‬מהו ביאור הטעם הראשון שכתב רש"י‪,‬‬ ‫'וכי השמים והארץ יש להם פה להעיד'‪ ,‬ומבאר וז"ל 'לפי‬ ‫וכן מוכח במדרש שם קודם לכן אות א'‪' ,‬אמר הקב"ה אם‬ ‫שאמרו רז"ל )פח‪ ,‬א( "יוֹ ם ‪  ‬‬ ‫ה‪‬י" )בראשית א‪ ,‬לא( ה' יתירא‪,‬‬ ‫הטית אזנך לתורה כשתבוא לפתוח בדברי תורה הכל‬ ‫לומר שכולם תלויין ועומדים‪ ,‬עד יום ששי בסיון‪ ,‬אם יקבלו‬ ‫משתתקים לפניך ושומעים דבריך כשם שהטית אוזנך‬ ‫ישראל התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתהו ובהו‪ ,‬ואם‬ ‫לשמוע דברי תורה‪ ,‬ומהיכן את למד‪ ,‬ממשה רבינו שעל ידי‬ ‫כן‪ ,‬מחר שאנו רואין כהיום‪ ,‬ששמים וארץ קיימים‪ ,‬ולא‬ ‫שהטה אזנו לתורה‪ ,‬בשעה שבא לפתוח בדברי תורה‬ ‫הוחזרו לתוהו ובהו‪ ,‬זה מופת חותך‪ ,‬שקבלו ישראל התורה‪,‬‬ ‫נשתתקו העליונים ותחתונים והאזינו דבריו‪ ,‬מנין ממה‬ ‫וזהו שאמר‪ ,‬על כן העיד בהם שמים וארץ‪ ,‬ומהו העדות‬ ‫שקרינו בענין "האזינו השמים ואדברה"'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומזה‬ ‫שיעידו‪ ,‬שהם קיימים לעולם‪ ,‬כי קיומם נותן עדות ה'‬ ‫שצריך לשתקן מוכח שהשמים מספרים כבוד אל הוא‬ ‫נאמנה‪ ,‬שכבר קבלו ישראל התורה‪ ,‬דאם לא כן‪ ,‬לא היו‬ ‫כפשוטו שהם עצמם אומרים שירה‪ .‬וכמו שהובא שם סוף‬ ‫קיימים ועומדים‪ ,‬אלא היו חוזרים לתהו ובוהו'‪.‬‬ ‫אות ב'‪" ,‬השמים מספרים" וכו' כיון שבא משה שיתק אותן‬ ‫והוסיף 'וטעמו של דבר שקיום שמים וארץ תלוי בתורה‪,‬‬ ‫מנין‪ ,‬שנאמר האזינו השמים‪.‬‬ ‫לפי שהעליונים ותחתונים הם שני הפכים‪ ,‬וצריכים לאמצעי‬ ‫ויש להעיר על מה שכתב רש"י תהלים )יט‪ ,‬ד( על הפסוק‬ ‫המצרפם‪ ,‬והוא האדם המורכב מן חומר וצורה‪ ,‬והרכבה זו‬ ‫השמים מספרים כבוד אל‪ ,‬וז"ל 'אינן מדברין עם הבריות‪,‬‬ ‫היא ע"י התורה‪ ,‬כי זולת התורה היה האדם נמשל לבהמה‪,‬‬ ‫אלא שמתוך שבכל הארץ יצא קום ומאירים לבריות מתוך‬ ‫ולא היה לו חלק מן העליונים‪ ,‬לפיכך העוסק בתורה‪ ,‬משים‬ ‫כך מספרים הבריות כבוד אל ומודים ומברכים על המאורות‬ ‫שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה‪ ,‬שלא יהיו מתנגדים‬ ‫וכו' יום ליום יביע אומר‪ ,‬מעשה בראשית מתחדש מיום אל‬ ‫זה לזה כי האמצעי מצרפם‪ ,‬זהו שנאמר "יערוף כמטר‬ ‫יום‪ ,‬לערב חמה שוקעת וזורחת לבקר‪ ,‬ומתוך כך יביעו‬ ‫לקחי" כי כל נצוק חבור‪ ,‬וכמו המטר היורד מן השמים עד‬ ‫הבריות אמרי שבח על ידי הימים והלילות שמורים את‬ ‫לארץ‪ ,‬דומה כאלו הוא מחבר שמים לארץ כי כל נצוק דומה‬ ‫הבריות לקלס ולהודות'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחבור‪ ,‬כך לקחי‪ ,‬דהיינו התורה הלקוחה מן השמים לארץ‪,‬‬ ‫ויש לומר דגם לרש"י יתכן שהשמים בעצמם אומרים שירה‬ ‫היא מקום דנשקי ארעא ורקיע'‪.‬‬ ‫לפני השי"ת אבל לשון מספרים משמע לו עם בני אדם‪ ,‬ועל‬ ‫ובמסכת בבא בתרא )עג‪ ,‬ב; עד‪ ,‬א( מובא מעשה‪' ,‬ואמר רבה בר‬ ‫זה פירש שהבריות מספרים בינם לבין עצמם‪ ,‬דלא יתכן‬ ‫בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא‪ ,‬ואיתלוי בהדן‬ ‫מציאות שהשמים יספרו לבני אדם‪ ,‬וכמו שכתב בספר‬ ‫ההוא טיעא‪... ,‬אמר לי‪ ,‬תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא‬ ‫הברית )מאמר ד' פט"ז( וז"ל‪' :‬מה שמסיים הכתוב ואומר ‪‬‬ ‫"אין‬ ‫ורקיעא אהדדי‪ ,‬אזלי וחזאי דעביד כוי כוי‪ ,‬שקלתא לסילתאי‬ ‫ואין ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫ברים" )תהלים יט‪ ,‬ד(‪ ,‬הכוונה היא שאינם משבחים‬ ‫אמר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אתנחתא בכוותא דרקיעא‪ ,‬אדמצילנא בעיתיה ולא‬ ‫ואומרים בקול ודבור‪ ,‬כי קולם בחזק יבא‪ ,‬ואלו ישמיעו‬ ‫אשכחתיה‪ ,‬אמינא ליה איכא גנבי הכא‪ ,‬אמר לי‪ ,‬האי גלגלא‬ ‫תהלתו בקול לא ישאר חי על פני האדמה‪ ,‬ק"ו מהרעם‬ ‫דרקיעא הוא דהדר‪ ,‬נטר עד למחר כי השתא הכא‪ ,‬ומשכחת‬ ‫המבעית כל היקום אשר בארץ ומזיק בקולו‪ ,‬ומה שמץ דבר‬ ‫לה'‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫נשמע קול הרעם בגלגל הוא מפחיד תמיד את הבריות והנה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי אע"פ שגם בלי השמים והארץ ראוי לאדם‬ ‫ומבאר בספר "עוללות אפרים" )ח"ד מאמר יד( לבעל ה"כלי‬ ‫לספר בגדולתו של הקב"ה שכבודו מלא עולם‪ ,‬אבל כיון‬ ‫יקר"‪' :‬לבי אומר שבמאמר זה בא הרמז בדרך נפלא‪ ,‬איך‬ ‫שהאדם הוא גשמי‪ ,‬לכן הוא נצרך גם לדברים מוחשים‬ ‫שהאדם עיקר המציאות‪ ,‬ועל ידו התקשרו עליונים‬ ‫שיעוררוהו לראות ולהתפעל מנפלאותיו של הקב"ה‪ ,‬ועל‬ ‫ותחתונים‪... ,‬על כן חייבה חכמתו יתברך‪ ,‬לברוא את האדם‬ ‫ידי השמים והארץ הוא מתפעל ומתעורר לענין נשגב זה‪.‬‬ ‫ונתן בו חלק מן העליונים דהיינו הנשמה‪ ,‬וחלק מן‬ ‫ולפי זה יש לומר שזוהי כוונת חז"ל במה שאמרו‪' ,‬אם‬ ‫התחתונים דהיינו החומר‪ ,‬ובדרך זה הוא מקשר העליונים‬ ‫יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם‪,‬‬ ‫עם התחתונים והוה המשכן אחד‪... ,‬הלזה נרמז באר היטב‬ ‫לפיכך העיד בהם שמים וארץ‪ ,‬עדים שהם קיימים לעולם'‪,‬‬ ‫במאמר זה‪ ,‬אמר ליה ההוא טייעא‪ ,‬תא אחוי לך היכא דנשקי‬ ‫דהיינו אף שעצם הידיעה שקיבלו עליהם את הברית קיימת‬ ‫ארעא ורקיע‪ ,‬הראה לו מקום חיבור ארץ לשמים‪ ,‬ורצה בזה‬ ‫אצליהם‪ ,‬אבל במשך הזמן ההכרה בחוש נחלשת‪ ,‬כיון שאין‬ ‫ליתן לו סיבה לדביקותם‪ ,‬הראה לו מין האדם כי הוא המקום‬ ‫להם דבר המזכירם ענין זה תדיר‪ .‬ולכן העמיד משה את‬ ‫המקשרם‪] .'...‬ועי' מה שכתב בזה במהר"ל בחי' אגדות‬ ‫השמים והארץ לעדים‪ ,‬שכל פעם שאדם מתבונן בבריאת‬ ‫בב"ב שם[‪.‬‬ ‫השמים והארץ ובגודל הנפלאות אשר בם‪ ,‬שהם דבר ממשי‪,‬‬ ‫מבואר מדבריו‪ ,‬ששמים וארץ‪ ,‬מורה על גוף ונשמה‪ ,‬וכפי‬ ‫הוא מתעורר בחוש על גדלות הבורא‪ ,‬ולעשות רצונו‪.‬‬ ‫"יקרא ‪‬אל‬ ‫שחז"ל אומרים )סנהדרין צא‪ ,‬ב( על הפסוק )תהילים ג‪ ,‬ד( ‪  ‬‬ ‫וממילא בכל פעם שיראו ישראל את השמים ואת הארץ‪,‬‬ ‫עמוֹ "‪" ,‬יקרא אל השמים מעל"‬ ‫לדין ‪ּ ‬‬‫הארץ ‪ ‬‬ ‫ואל ‪  ‬‬ ‫מעל ‪ ‬‬ ‫ה‪‬מים ‪ ‬‬‫‪  ‬‬ ‫יבואו גם לזכור את הברית שכרתו עם הקב"ה לקיים את‬ ‫זו נשמה‪" ,‬ואל הארץ לדין עמו" זה הגוף‪ .‬ובספר "מעגלי‬ ‫תורתו‪.‬‬ ‫צדק" לבעל ה"אביר יעקב" זיע"א‪ ,‬כתב על הפסוק "האזינו‬ ‫ונראה שגם מטעם זה ניתנו הברכות והקללות על הר גריזים‬ ‫השמים"‪ ,‬השמים בגימטריא 'נשמה'‪ .‬והנשמה באה אל גוף‬ ‫והר עיבל‪ ,‬כי הרים הם מקומות שבני אדם מתפעלים מהם‪,‬‬ ‫האדם מן השמים והגוף בא מן הארץ‪ ,‬והאדם מחבר שמים‬ ‫ומתוך זה יבואו לזכור את הברכות והקללות שניתנו עליהם‪.‬‬ ‫וארץ ע"י התורה הק'‪ ,‬בלימודה ובקיום מצותיה‪ ,‬במטרה‪,‬‬ ‫ובכל עת יש לאדם להתבונן בנפלאות השמים והארץ‪,‬‬ ‫להפוך את הגשמיות לרוחניות‪ ,‬שכל הצטרכות הגשמיות‬ ‫ולזכור מזה גם את ענין כריתת הברית שבין כלל ישראל‬ ‫הינה‪ ,‬בשביל הרוחניות‪ ,‬וזו היא הבחינה של נשקי ארעא‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ולקבל על עצמו את עול התורה הקדושה קבלה‬ ‫ורקיע‪ ,‬וזה שאמר רבה בר בר חנה‪ ,‬שקלתא לסילתאי‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫חזקה ואיתנה‪.‬‬ ‫אתנחתא בכוותא דרקיעא‪ ,‬היינו שלקח את סל הלחם שלו‬ ‫המרמז לגשמיות‪ ,‬והניח אותו בכוותא דרקיעא‪ ,‬בחלון‬ ‫‪‬‬ ‫הרקיע‪ ,‬לרמז ענין זה‪ ,‬של היפוך החומר לצורה‪ ,‬את‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪,‬‬ ‫אמרי ‪‬פי"‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ות‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואד‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪     ‬‬ ‫"האזינ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הגשמיות לרוחניות‪ ,‬שעי"ז זוכים שיהיו השמים והארץ‬ ‫א(‪.‬‬ ‫ריה ‪   ‬‬ ‫והארץ‬ ‫"הגּ‪ ‬פן ּ‪‬ת ּ‪‬תן ּ ‪‬פ ‪ּ  ‬‬‫קיימים לעולם‪ ,‬ויתקיים מה שנאמר ‪‬‬ ‫יש לדעת שאין בדברי תורה מליצות כדרך ספרות דעלמא‪,‬‬ ‫טלם" )זכריה ח‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫יתנ ּו ‪ּ ‬‬ ‫וה‪‬מים ‪ּ ‬‬ ‫לה ‪    ‬‬‫ּ‪‬ת ּ‪‬תן ‪‬את ‪‬יב ּו ‪ּ ‬‬ ‫והאם "האזינו השמים ותשמע הארץ" היא אך מליצה יפה?‬ ‫‪‬‬ ‫בודאי לא‪ .‬דבר גדול בא הכתוב ללמדנו‪ ,‬שלא נדמה‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪,‬‬ ‫אמרי ‪‬פי"‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ות‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואד‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪     ‬‬ ‫"האזינ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שהשמים והארץ וכל צבאם אין להם ענין ועסק עם שמירת‬ ‫א(‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬עם הנהגת האדם הטובה היא או רעה‪ ,‬שענין זה לה'‬ ‫להתעורר משמים וארץ לקבל עול תורה ומצוות‬ ‫לבדו‪ ,‬אבל השמים והארץ וכל הבריאה כולה תעודתם‬ ‫"האזינו השמים"‪ ,‬שאני מתרה בהם בישראל‪ ,‬ותהיו אתם‬ ‫לקיים את האדם וכל החיים‪ ,‬ולהשפיע להם שפע טוב מבלי‬ ‫עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים‪ ,‬וכן‬ ‫הבט על מעשיהם של בני אדם‪ ,‬ובאין הבדל בין צדיקים‬ ‫"ותשמע הארץ"‪ .‬ולמה העיד בהם שמים וארץ‪ ,‬אמר משה‪,‬‬ ‫לרשעים‪ ,‬ואין להם עסק עם מעשיו ודרכיו של אדם‪.‬‬ ‫אני בשר ודם למחר אני מת‪ ,‬אם יאמרו ישראל לא קבלנו‬ ‫על זה אמר משה רבינו ע"ה "האזינו השמים ואדברה‬ ‫עלינו הברית מי בא ומכחישם‪ ,‬לפיכך העיד בהם שמים‬ ‫ותשמע הארץ אמרי פי"‪ ,‬ואינה חלילה מליצה יפה לבד‪ ,‬כי‬ ‫וארץ‪ ,‬עדים שהם קיימים לעולם" )רש"י(‪.‬‬ ‫כיון שאמר משה רבינו ע"ה כן‪ ,‬ידענו אל נכון שכן היה‪,‬‬ ‫לכאורה דברי רש"י צריכים ביאור‪ ,‬מה הכוונה שהשמים‬ ‫והאזינו השמים ושמעה הארץ דברי השירה הזאת ונעשו‬ ‫וארץ מעידים‪ ,‬והלא הם דוממים וכיצד יעידו‪ .‬ועוד צריך‬ ‫"ואעידה ּ‪‬בם ‪‬את‬ ‫עדים על זה‪ ,‬כמו שכתוב בפרשת וילך ‪   ‬‬ ‫ביאור‪ ,‬למה הוצרך משה רבינו לעדות השמים והארץ‪,‬‬ ‫ואת ‪  ‬‬ ‫הארץ" )דברים לא‪ ,‬כח(‪ ,‬וצריכה להיות ידם‬ ‫ה‪‬מים ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לכאורה יספיק שיודיע את דברי הברית לכלל ישראל‪ ,‬וגם‬ ‫בראשונה להעניש גם להטיב )רש"י(‪ ,‬וזה ג"כ אינה מליצה‬ ‫יכתבנה בתורה‪ ,‬שהיא קיימת לנצח‪.‬‬ ‫יפה לבד‪ ,‬כי אם שאכן השמים והארץ עדים חיים לא פחות‬ ‫והביאור בזה נראה‪ ,‬על פי מה שכתוב בתהלים )יט‪ ,‬ב‪-‬ד(‪,‬‬ ‫מבני אדם‪ ,‬ויודעים ומסתכלים במעשי בני אדם וידם נטויה‬ ‫מגּ יד ‪   ‬‬ ‫הרקיע‪ ,‬יוֹ ם‬ ‫ידיו ‪ ‬‬ ‫מעשה ‪ ‬‬ ‫מספ ‪‬רים ּ‪‬כבוֹ ד ‪‬אל ּו ‪ׂ  ‬‬ ‫"ה‪‬מים ‪ ּ  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫להעניש גם להטיב‪ ,‬ויש להם ענין ועסק עם הנהגתו של‬ ‫ואין‬‫אמר ‪ ‬‬ ‫יח ּ‪‬וה ‪‬דּ ‪‬עת‪ ,‬אין ‪ ‬‬ ‫לילה ‪ ‬‬ ‫ולילה ּ‪‬ל ‪  ‬‬ ‫אמר ‪   ‬‬ ‫יע ‪ ‬‬ ‫יב ‪‬‬ ‫‪‬ליוֹ ם ‪ּ ‬‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫נש ‪‬מע קוֹ ‪‬לם"‪ .‬ומבואר שהשמים מספרים כבודו‬ ‫ברים ּ‪‬ב ‪‬לי ‪ ׁ ‬‬ ‫‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫ומזה ידענו שיש לאדם לירא ולפחוד לחטוא ולפשוע‪ ,‬לא‬ ‫יתברך‪ ,‬אף שאינו מדבר כלל‪ .‬והיינו שמגודל הנפלאות‬ ‫לבד מההשגחה העליונה‪ ,‬כי אם גם מהטבע והמציאות‬ ‫הנראים בשמים ובארץ‪ ,‬מתפעל האדם מגדולתו של הקב"ה‪,‬‬ ‫כולה‪" ,‬כי יגלו השמים עונו והארץ מתקוממת כנגדו" להרע‬ ‫וממילא יבא להכיר בכבוד ה'‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫גדול כל כך כמו מי שזרע ועמל הרבה וציפה שיצמיח‬ ‫ולהצר לו ולהאבידו מן העולם‪ ,‬מפני שהשמים והארץ‬ ‫ונכזבה תוחלתו‪ .‬כך אמר משה לישראל‪ ,‬אל תדמו שדברי‬ ‫שמעו דברי התורה למתקיימים עליה‪ ,‬ועסקם וענינם להטיב‬ ‫התורה המה זרע הנזרע בנפש האדם להצמיח חכמה ודעת‪,‬‬ ‫לשומרי תורה ולהרע למפירי ברית‪ ,‬מזה ידענו שקיום‬ ‫ומי שלא למד תורה דומה למי שלא זרע את שדהו‪ ,‬לא כן‬ ‫הרשעים בעולם הוא כנגד הטבע‪ ,‬רק מפאת מידת 'ארך‬ ‫הוא‪ ,‬כי החכמה נטועה בנפש האדם על פי טבעה שהיא חלק‬ ‫אפים' ו'היד החזקה' 'שהוא כובש ברחמים מידת הדין‬ ‫ה'‪ ,‬ומכסא כבוד חוצבה וממקור אמת לוקחה‪ ,‬ומפאת זה כל‬ ‫החזקה' )רש"י ואתחנן(‪.‬‬ ‫החכמה נתונה בלבם בעסקם בתורה להוציא לפועל כל‬ ‫ונמצא שחיי הרשעים בעולם אינם טבעיים כי אם נסיים‪,‬‬ ‫הטוב הזרוע בה‪ ,‬החכמה והדעת והמידות הטובות‬ ‫כנגד טבעו של עולם אשר הוטבע על שמירת התורה‬ ‫והישרות‪ ,‬כמטר הזה שהוא בא להוציא מן האדמה את אשר‬ ‫והמצוה‪ ,‬והנה כמה יש לכל אחד לפחד לחיות חיים של נס‬ ‫נזרע בה‪ ,‬ומי שלא למד תורה הרי הוא מאבד כל הטוב‬ ‫ולהתהלך בארץ תחת השמים‪ ,‬בידיעה שהשמים והארץ‬ ‫הצפון בתוכה‪.‬‬ ‫המה שונאיו ומבטם להאבידו‪ ,‬ועינם צרה על המצאו‬ ‫לכן ראוי לכל אחד לעסוק בתורה למען הוציא מנפשו כל‬ ‫בעולם‪ ,‬רק שיש "יד חזקה" התקיפה עליהם לבלתי הניחם‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ּ‪‬פח ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫אפיו‬ ‫הטוב אשר זרע בקרבה בוראה ית'‪ ,‬וכתיב ‪‬‬ ‫להאבידו מן העולם‪.‬‬ ‫לנפש ‪‬ח‪ּ‬יה" )בראשית ב‪ ,‬ז( ותרגום‬ ‫האדם ‪ׁ   ‬‬ ‫ויהי ‪  ‬‬ ‫נש ‪‬מת ‪‬ח ‪ּ ‬יים ‪  ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫גם יש בזה די להשקיט רוחם של צדיקים על התיסרם בעולם‬ ‫אונקלוס 'והות באדם לרוח ממללא'‪ ,‬וענין 'ממללא' לא‬ ‫הזה‪ ,‬והוא מה שאמרו חז"ל )ב"ק( מאי דכתיב "ארך אפים"‬ ‫נאמר על הדיבור שבלשוננו‪ ,‬כי זה יתכן להיות גם לבעלי‬ ‫ולא כתיב 'ארך אף'‪ ,‬לצדיקים ולרשעים‪ ,‬המאמר הזה הוא‬ ‫החיים כמו אתונו של בלעם‪ ,‬כי אם על חכמת אלהים‬ ‫חידוש גדול ונפלא מאד‪ ,‬לאמר לך‪ ,‬כשם שהוא ית' כובש‬ ‫הנטועה בנפשנו‪ ,‬שהיא באה מנשמת החיים אשר נופחה‬ ‫ביד חזקה מידת הדין המתוחה כנגד הרשעים‪ ,‬כן כובש ביד‬ ‫בקרבנו‪ ,‬שיש בלבנו הדיבור של שכינתו ית' שעי"ז שנדבר‬ ‫חזקה את רצונו ית' להטיב לצדיקים ההולכים לפניו באמת‬ ‫בתורה ותפילה ושבחו של הקב"ה‪ ,‬הוא דיבורו של הקב"ה‬ ‫ובתמים להעניק להם מכל תענוגי עולם הזה‪ ,‬למען הטיבם‬ ‫אשר ידבר בנפשנו‪ ,‬הנה כל המדע נטוע בנפשנו‪ ,‬ע"כ זרז‬ ‫באחריתם‪.‬‬ ‫משה את ישראל שיהיו עוסקים בתורה שלא ייבש וימות כל‬ ‫הנה לפי מה שבארנו עתה‪ ,‬לא לבד שהוא ית' כובש את‬ ‫)יסודי הדעת – רבי אברהם יפהן(‬ ‫הטוב הזרוע בנפשנו‪.‬‬ ‫רצונו הגדול להטיב לצדיקים בכל הטובות והנעימות של‬ ‫‪‬‬ ‫עולם הזה‪ ,‬כי אם גם כובש את טבעו של עולם אשר הוטבע‬ ‫להטיב לצדיקים ולהעניק להם מכל טוב‪ ,‬מפני שמקיימין את‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪,‬‬ ‫אמרי ‪‬פי"‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ות‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואד‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪     ‬‬ ‫"האזינ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫העולם בשומרם ברית התורה והמצוה‪ ,‬ובזה יש ניחום‬ ‫א(‪.‬‬ ‫לצדיקים על מעוט טובתם הגשמית בעולם הזה‪.‬‬ ‫המפרשים האריכו לפרש דקדוק לשון הפסוק‪ ,‬שפתח בלשון‬ ‫כן הענין של יסורי הצדיקים‪ ,‬שאי אפשר לחשוב שהם‬ ‫דיבור "ואדברה" וסיים בלשון אמירה "אמרי פי"‪ .‬ואין זה‬ ‫מקרים וטבעיים כפי שנדע מדברי השירה‪ ,‬שעל פי טבעו של‬ ‫דקדוק בלשון גרידא‪ ,‬שהרי כלל קבעו לנו חכמים )ספרי‬ ‫עולם היה ראוי שיבואו לצדיקים המקיימים את העולם‪ ,‬כל‬ ‫בהעלותך צט( 'אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה‪ ,‬ואין‬ ‫הטובות הגדולות והתענוגים הגדולים אשר יש ביד העולם‬ ‫אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים'‪ ,‬ואם כן איך ישנה‬ ‫הטבעי ליתן‪ ,‬מפני שהבריאה כולה שמעה דברי התורה‬ ‫הכתוב טעמו לפתוח בלשון קשה ולסיים בלשון תחנונים‪.‬‬ ‫ונעשו עדים על זה השמים והארץ‪ ,‬וידם נטויה לפרוע מן‬ ‫וב"אור החיים" הק' כתב באחד מפירושיו‪ ,‬ותורף דבריו‬ ‫הרשעים ולתת שכר טוב לצדיקים‪ ,‬כי אם שהוא ית' כובש‬ ‫המה‪ ,‬שדיבר הכתוב עם שני החלקים שמהם מורכב האדם‪,‬‬ ‫במידת 'ארך אפים' לבל הניחם למלאות חוק טבעם להשפיע‬ ‫החלק האחד הוא הרוחני שיתייחס בשם 'שמים'‪ ,‬והשני הוא‬ ‫לצדיקים מטוב העולם‪.‬‬ ‫החלק הגופני שיתייחס בשם 'ארץ'‪ ,‬ולכן כשמדבר אל‬ ‫ומזה נדע שיסורי הצדיקים בעולם הזה אינם טבעיים כי אם‬ ‫הרוחניות שבאדם הוא אומר כנגדו דבור קשה‪ ,‬כי הנפש‬ ‫נסיים כנגד טבעו של עולם‪ ,‬ובזה תנוח דעתם וידעו נאמנה‪,‬‬ ‫תסבול מרות בעניני הבורא כי תכיר חיובה‪ ,‬וכנגד הגוף אמר‬ ‫שלא מהסתר פנים בא להם כי אם בכוונה וביד חזקה‬ ‫'אמרי פי' כי הגוף להיות טבעו רחוק מהמושכלות‬ ‫להטיבם באחריתם‪ ,‬וכמ"ש חז"ל 'ביקש יעקב לישב בשלוה‪,‬‬ ‫והרוחניות‪ ,‬צריך אמירה רכה שיוכל לקבל ולשמוע‪.‬‬ ‫קפץ עליו רוגזו של יוסף‪ ,‬צדיקים מבקשים לישב בשלוה‪,‬‬ ‫ועל דרך זה מבואר בספר 'דברי יחזקאל' להרה"ק משינאווא‬ ‫אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כי הכתוב מדבר לשני מדרגות בבני אדם‪ ,‬אל האנשים‬ ‫אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה'‪.‬‬ ‫הגדולים שהם בעלי השגה בעניינים שמימיים אמר לשון‬ ‫לקחי ּ‪‬ת ‪ּ ‬זל ּ‪‬כ ּ‪‬טל ‪   ‬‬ ‫אמרתי" )דברים לב‪ ,‬ב(‪' ,‬זו היא‬ ‫"יערף ּ‪‬כ ּ‪‬מ ‪‬טר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫דיבור קשה‪ ,‬כי הם יסבלו את אשר תובעים מהם להשיג‬ ‫העדות שתעידו שאני אומר בפניכם‪ ,‬תורה שנתתי לישראל‬ ‫השגות גבוהות בעבודתם‪ ,‬ואולם אל האנשים הפשוטים‬ ‫שהיא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם כאשר‬ ‫ההולכים אחרי התאוות הארציות אמר לשון אמירה רכה‪ ,‬כי‬ ‫יערפו השמים טל ומטר' )רש"י(‪ .‬מה ראה משה רבינו‬ ‫טבעם הגשמי בלתי יסבול דיבורים קשים‪ ,‬וצריכים שפה‬ ‫להמשיל את התורה למטר‪ ,‬ולא המשילה ליין ודבש וחלב‬ ‫נעימה שתערב לאוזניהם‪.‬‬ ‫ושמן הטוב כאשר נמשלה בשיר השירים?‬ ‫היוצא לנו מכלל הדברים‪ ,‬כי טבעם של האנשים שוכני בתי‬ ‫נראה לנו לפי שאין דומה מי שזרע שדהו ולא הצמיח‪ ,‬למי‬ ‫חומר שאינם אוהבים לשמוע דברי מוסר ואינם סובלים‬ ‫שלא זרע ולא עבד בו מאומה‪ ,‬שאין צערו וכאב לבו של זה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫בעתם‪ .‬כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המוגבל לו יום ולא‬ ‫תוכחה‪ ,‬ואכן כך גם מוכיחה המציאות לעינינו וכן טבען של‬ ‫לילה‪ ,‬ודימה תורה שבעל פה לטל כמו שהטל לא מפסיק‬ ‫דברים‪ ,‬שככל שהאדם משוקע יותר בארצירת ובחומריות‬ ‫קיץ וחורף יומם ולילה כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן‬ ‫וככל שהוא טבוע יותר בתאוות הגשמיות‪ ,‬כך אינו מסוגל‬ ‫שאינו זמנה‪ ,‬ואל תקשה שהטל יפריענו השמש כי אין‬ ‫להבחין בחסרונותיו ואוטם את אזניו שלא לקבל מוסר ולא‬ ‫המניעה מצד הטל'‪ ,‬ע"כ‪) .‬ועיין בחפץ חיים עה"ת שמפרש באופן אחר‬ ‫לשמוע לדברי המעירים לו לו שיש איזה פגם במעשיו או‬ ‫האיך מטר מרמז לתורה שבכתב וטל לתורה שבע"פ(‪.‬‬ ‫שאחת מהנהגותיו טעונה תיקון ושיפור‪ .‬ולכן כשהאיש‬ ‫רנּ‪ ‬י )בליל(‬ ‫והנה עיין בתרגום על הפסוק )איכה ב‪ ,‬יט(‪" :‬ק ּו ‪‬מי ‪‬‬ ‫הולך בשרירות לבו אחר תאוותיו‪ ,‬להתענג ולהתפטם בכל‬ ‫ש ‪‬אי‬ ‫נכח ּ‪‬פ ‪‬ני ה' ‪ׂ ‬‬ ‫לב‪  ‬‬ ‫כמ ‪‬ים ‪ּ ‬‬ ‫פכי ‪ּ ‬‬ ‫אש ‪‬מרוֹ ת ׁ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫לראש ‪ ׁ ‬‬ ‫ילה ‪ׁ  ‬‬ ‫בל ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫התענוגים החומריים והבלי העולם‪ ,‬תקשה המלאכה לעורר‬ ‫ראש ּ‪‬כל‬ ‫רעב ּ‪‬ב ‪ׁ ‬‬ ‫העט ּו ‪‬פים ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫ללי‪  ‬‬ ‫נפש עוֹ ‪  ‬‬ ‫אליו ּ‪‬כ ּ‪‬פ ‪‬י‪ ‬על ‪ׁ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫את נשמתו מתרדמתה להשיבו אל דרך המלך ולהעלותו על‬ ‫ריא ]הנמצאת[‬ ‫דש ‪ ‬‬‫ראל ‪ׁ ‬‬ ‫דיש‪ ‬‬‫כנש ּ‪‬תא ‪ׂ   ‬‬ ‫ח ּוצוֹ ת" דפירש‪' ,‬ק ּו ‪‬מי ‪ ׁ  ‬‬ ‫המסילה העולה בית א‪-‬ל‪ ,‬מפני שבגודל אטימות לבו ומעובי‬ ‫ריא‬‫ש‪ ‬‬ ‫דיי ׁ‪‬‬ ‫כינתא ‪ ‬‬ ‫ליליא ‪‬אר ּום ׁ ‪‬ש ‪ּ  ‬‬ ‫מש ‪‬נה ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫עסוֹ ‪‬קי ּ‪‬ב ‪ ׁ ‬‬ ‫בגל ּו ‪‬תא ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המסך המבדיל ומרחיק את נפשו מחלק אלוה ממעל שלה‪,‬‬ ‫דיא ‪‬הי‪ ‬מ ּ‪‬יא‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫פרפ‪‬רא ׁ‪‬‬ ‫שירוּ י ׁ ‪‬ש ‪ ּ  ‬‬ ‫רייתא ּ‪‬כ ׁ‪‬‬ ‫בפתגּ‪ ‬מי אוֹ ‪  ‬‬ ‫לקבלי‪ ‬וּ ‪  ‬‬‫‪  ‬‬ ‫הרי לא ־רצה לשמוע דברי תוכחה ולא יסכים לקבל מרות‬ ‫קבל‬ ‫נש ּ‪‬תא ּ‪‬כל ‪ ‬‬ ‫וצלאי ּ‪‬ב ‪‬בית ּ‪‬כ ‪ ׁ ‬‬ ‫בתא ‪   ‬‬ ‫בתי ּו ‪ּ ‬‬ ‫והדרי ‪ ‬‬‫לבי‪    ‬‬ ‫עקמ ּו ‪‬מית ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומוסר‪.‬‬ ‫דצחין‬‫למי‪   ‬‬ ‫נפשת ע ּו ‪ ‬‬ ‫ידי‪ ‬על ‪ׁ  ‬‬ ‫לותיה ּ‪‬ב ‪‬צלוֹ ‪  ‬‬ ‫יי ט ּו ‪‬לי ‪ּ   ‬‬ ‫אפי ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫וכספר 'תורת אבות' )יוהכ"כ( פירש בזה מה שאומרים 'דניאל‬ ‫ריש ּ‪‬כל ‪‬מחוֹ ‪‬זין' ]קומי כנסת ישראל השרויה בגלות‪,‬‬ ‫כפנא ּ‪‬ב‪ׁ ‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫איש חמודות שוע לפניך'‪ ,‬שעל דבר זה היה משווע וצועק‪,‬‬ ‫עסקי במשנה בלילה‪ ,‬כי שכינת ה' שרויה לנגדך‪ ,‬ובדברי‬ ‫שכל חמדותיו יהיו רק לפניך‪ .‬דהיינו שלא תהיה לו שום‬ ‫תורה בתחילת עלות השחר‪ ,‬שפכי כמים עקמימות לבך‪,‬‬ ‫חמדות ותאוות אחרות‪ ,‬אלא רק לקרבת אלקים יחפוץ‬ ‫וחזרי בתשובה‪ ,‬והתפללי בבית הכנסת נוכח פני ה'‪ ,‬שאי‬ ‫ויחמוד‪.‬‬ ‫אליו בתפילה ידיך על נפשות עולליך הצמאים ברעב‪ ,‬בראש‬ ‫וזהו שאמר משה רבנו ע"ה לבני ישראל ככלותו לדבר את‬ ‫כל חוצות[‪ ,‬וכדברי המדרש והאריז"ל‪.‬‬ ‫מכם"‪,‬‬‫דבר ‪‬רק ה ּוא ‪ּ ‬‬ ‫"כי ‪‬א ‪ ‬‬ ‫דברי השירה הזאת לאמור )לב מז( ּ‪‬‬ ‫]אמנם בסידורים )מה שאומרים במקום ברכו של מעריב(‪ ,‬הובא סימן‬ ‫ודרשו רז"ל )ירושלמי שביעית פ"א ה"ד( "כי לא דבר ריק הוא"‪,‬‬ ‫אחר איך להבחין בין יום ובין לילה‪ ,‬דחיה אחת יש ברקיע‬ ‫ואם ריק הוא‪ ,‬מכם הוא‪ ,‬למה שאין אתם יגיעין בו'‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫וכשהוא יום אות אמת במצחה ויודעים המלאכים שהוא יום‪,‬‬ ‫כל מה שאין האדם מרגיש טעם ותענוג בשמירת התורה‬ ‫ולערב אמונה במצחה ויודעין שהוא לילה וכו'‪ ,‬ומשו"ה‬ ‫והמצוות אין זה משום שיש בהם איזה חסר חס ושלום‪ ,‬אלא‬ ‫אומרים בלילה 'אמת ואמונה'[‪.‬‬ ‫ריקנות זו 'הוא מכם'‪ ,‬שלפי שנתגשמתם על ידי הרדיפה‬ ‫ויש לציין למעשה שהיה אצל הרה"ק ה"ייטב לב" זצ"ל‬ ‫אחר התענוגים והשקיעה בתוך החומריות‪ ,‬לכן אינכם‬ ‫שפעם אחת הגיע אליו מלמד תשב"ר ּו ׁ ‪‬ש ‪‬אלוֹ היות ולפי‬ ‫מרגישים עוד טעם במצוות הרוחניות הנחמדים מזהב‬ ‫החשבון נראה לו יותר לתועלת אם ילמד עם התלמידים‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ומתוקים מדבש‪.‬‬ ‫מקרא בלילה‪ ,‬האם מותר לו לעשות ככה‪ ,‬השיבו ה"ייטב‬ ‫‪‬‬ ‫לב"‪ ,‬שהנה טעם שאסור ללמוד מקרא בלילה הוא על פי‬ ‫קבלה כיון שבלילה שורים הדינים אין ללמוד תורה שבכתב‪,‬‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪,‬‬ ‫אמרי ‪‬פי"‬ ‫האר‪   ‬‬ ‫ות‪‬מע ‪  ‬‬ ‫ואד‪‬רה ‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪     ‬‬ ‫"האזינ‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫וברש"י בפרשת וירא )בראשית יח‪ ,‬טז( מביא 'כל השקפה‬ ‫א(‪.‬‬ ‫ממעוֹ ן ‪ ׁ  ‬‬ ‫קדש‪) "‬דברים כו‪ ,‬טו(‪,‬‬ ‫קיפה ‪ּ ‬‬ ‫הש ‪ ‬‬ ‫שבמקרא לרעה חוץ מ" ‪ ׁ ‬‬ ‫מספ ‪‬רים ּ‪‬כבוֹ ד ‪‬אל" )תהלים יט‪ ,‬ב(‪ ,‬שעל ידי‬ ‫"ה‪‬מים ‪ּ  ‬‬ ‫כתוב ‪   ‬‬ ‫שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים'‪ .‬ולפי זה‬ ‫חוקות השמים ומשטרם יסופר כבוד ה'‪ ,‬אך מכל מקום‬ ‫הרי שמידת הרחמים מתעוררת על ידי נתינת צדקה לעניים‪,‬‬ ‫יבת ‪ׁ  ‬‬ ‫נפש" )שם(‪ ,‬והיא נעלה יותר‪ .‬זהו‬ ‫מש ‪‬‬ ‫מימה ‪ ׁ ‬‬ ‫"תוֹ ‪‬רת ה' ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫ּ‬ ‫ולכן כיון שאין לך עניים בדעת כמו ילדי תשב"ר שלא למדו‬ ‫מה שבא הכתוב להשמיענו כאן‪" :‬האזינו השמים" ‪ -‬שתקו‬ ‫תורה‪ ,‬והמלמד אותם הוא מתנת עניים המעורר את כח‬ ‫מסיפוריכם על כבוד אל‪" ,‬ותשמע הארץ אמרי פי" ‪ -‬בתורת‬ ‫הרחמים‪ ,‬ואם כן שפיר מותר לך ללמוד עמהם תורה‬ ‫)מעשי ה'(‬ ‫ה' שהיא מספרת יותר את כבודו‪.‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬שגדול מתנת עניים בדעת להפוך מידת רוגז‬ ‫)משחן שמן(‬ ‫לרחמים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬ל ‪   ‬‬ ‫אמרתי" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪‬ל ‪ ‬‬ ‫לקחי ‪ ‬‬ ‫‪‬טר ‪  ‬‬ ‫"יער‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫פירש ב"אור החיים"‪' :‬עוד ירצה על דרך אומרם אנשי אמת‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫ד‪‬א‬ ‫‪‬עיר‪  ‬‬ ‫אמרתי ‪   ‬‬ ‫‪‬ל ‪   ‬‬‫‪‬ל ‪ ‬‬‫לקחי ‪ ‬‬ ‫‪‬טר ‪  ‬‬ ‫"יער‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)באר היטב או"ח סי' רל"ח בשם האריז"ל( כי מצות עסק תורה שבכתב‬ ‫ע‪‬ב" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫וכרביבי‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫אינה אלא ביום ולא בלילה‪ ,‬וכן אמרו בברייתא )מדרש תנחומא‬ ‫עיקר מצות תלמוד תורה ‪ ‬בעמל וביגיעה‬ ‫תשא לו( שמשה באותן מ' יום שהיה אצל ה' היה מכיר בין‬ ‫"יערוף כמטר לקחי"‪ ,‬זו היא העדות שתעידו שאני אומר‬ ‫היום ללילה מהלימוד שהיה ה' מלמדו כשהיה מלמדו‬ ‫בפניכם‪ ,‬תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם‪ ,‬כמטר‬ ‫משנה היה יודע שהוא לילה‪ ,‬ויש טעם בדבר שאין לימוד‬ ‫הזה שהוא חיים לעולם‪" .‬תזל כטל"‪ ,‬שהכל שמחים בו‪ ,‬לפי‬ ‫מקרא בלילה‪ .‬ולזה כינה תורה שבכתב למטר שאינו תמיד‬ ‫שהמטר יש בו עצבים לבריות‪ ,‬כגון הולכי דרכים ומי שהיה‬ ‫אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה‪ ,‬וצא ולמד מה‬ ‫בורו מלא יין )רש"י(‪.‬‬ ‫שאירע לרבא )תענית כד‪ ,‬ב( על שהטריח להוריד גשמים שלא‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫ד‪‬א"‬ ‫‪‬עיר‪  ‬‬ ‫אמרתי ‪   ‬‬ ‫‪‬ל ‪   ‬‬ ‫‪‬ל ‪ ‬‬ ‫לקחי ‪ ‬‬ ‫‪‬טר ‪  ‬‬ ‫"יער‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מבואר בדברי רש"י שהתורה נמשלה לטל שהכל שמחים בו‪,‬‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫וגם למטר שאין הכל שמחים בו‪ .‬ונראה קצת קשה שתהא‬ ‫התורה הקדושה שעשועיו של הקב"ה נמשלה לדבר שאין‬ ‫"תזל כטל" ‪ -‬שהכל שמחים בו‪ ,‬לפי שהמטר יש שהן עצבים‬ ‫הכל שמחים בו‪ ,‬ועוד שהיה יכול להמשיל את התורה למים‬ ‫כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין )רש"י(‪.‬‬ ‫או לאויר שהם חיים לעולם וגם הכל שמחים בם‪.‬‬ ‫מפרש ובאלשיך הק'‪ ,‬כי הכתוב בא ללמדנו איך נעסוק‬ ‫ונראה שהתורה מגלה לנו בזה את הדרך לקנותה‪ .‬והיינו‬ ‫בתורה בלימוד המביא לידי מעשה‪ ,‬ואמר אשר זה דרכה של‬ ‫שהיא אינה נקנית בקלות‪ ,‬אלא צריך אדם לייגע את עצמו‬ ‫תורה שבאה על ידי יסורין ויגיעה רבה‪ ,‬והוא כי התורה על‬ ‫כדי לקנותה‪ ,‬והיא נקנית רק באופן שאין הכל שמחים בו‪.‬‬ ‫האדם היא כגשם על הארץ‪ ,‬שכאשר ירד הגשם על הארץ‬ ‫והולידה והצמיחה‪ ,‬כן התורה לאדם תולידנו מצות ומעשים‬ ‫ובאמת‪ ,‬מפני כך יש בני אדם שאינם רוצים ללמוד גמרא‬ ‫טובים‪ ,‬כי הלימוד מביא לידי מעשה‪ .‬וכאשר בתחילה ירד‬ ‫בעיון‪ ,‬כי יגיעה רבה נצרכת בכדי לקנותה‪ .‬אולם לזה‬ ‫הגשם בזעף כעריפה‪ ,‬כן יהיה לקחי כי תטרח בזיעת אפיך‬ ‫נמשלה התורה למטר‪ ,‬ללמדנו שמציאות התורה כך היא‪,‬‬ ‫בתורה בבחרותך‪ ,‬וגם בזקנה ושיבה "תזל כטל" היורד אחר‬ ‫שרק התורה הנלמדת כמטר דהיינו ביגיעה וטורח‪ ,‬היא היא‬ ‫שגדל כעשב הקיץ‪ .‬כן אחר שגדלת בתורה והרבית מצות‬ ‫שנותנת חיים לעולם‪ ,‬כמטר שהוא חיים לעולם‪.‬‬ ‫ומעשים טובים "תזל כטל"‪ ,‬כי אז לא יצטרך לעמול הרבה‬ ‫והוסיפה תורה להמשיל התורה גם לטל‪ ,‬ללמד שכל זה הוא‬ ‫שכבר יגעת ומצאת בבחרות‪.‬‬ ‫רק בתחילת הלימוד‪ .‬אבל אם אדם עמל בתורה ביגיעה‪,‬‬ ‫ובדברים אלו כתב ג"כ הרה"ק המגיד מקאז'ניץ בספרו‬ ‫ולומד סוגיא בכל כוחו‪ ,‬אז יתחיל לטעום מתיקות התורה‪,‬‬ ‫"אגודת ישראל" על מאמר התנא באבות )פרק ד' משנה יא( 'כל‬ ‫כשתופס עניני הסוגיא בפשט ובעמקות‪ ,‬ואז מרגיש שדברי‬ ‫המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר'‪ ,‬רצה לומר‪,‬‬ ‫התורה מתוקים מדבש ואין הנאה כמותו כמובא בספרים‪.‬‬ ‫כל המקיים את התורה מעוני הדעת שמתייגע ומתקשה‬ ‫וירגיש שדברי התורה הם כטל שנותן טעם טוב בפירות‬ ‫ללמוד ולהבין עמקי סודותיה לפי כוחו‪ ,‬סופו לקיימה‬ ‫והכל שמחים בו‪.‬‬ ‫מעושר מובטח לו שהקב"ה יפתח לו שערי דעת ויסייעוהו‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא אם האדם מרגיל את עצמו ללמוד תורה‬ ‫מן השמים ללמוד ולהבין להשכיל ולזכור את כל דברי‬ ‫ביגיעה‪ ,‬יזכה שגם עצם היגיעה והעמל יהיו לו לעונג‪ ,‬שאין‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫בעולם תענוג גדול ממנו‪ .‬ולימוד זה ערב ומתוק יותר ממי‬ ‫עוד מפרש האלשיך הק'‪ ,‬שהפסוק ירמז על אודות היסורים‬ ‫שבוחר לעצמו ללמוד באופן קל כמו הטל‪ ,‬בלי להתייגע‬ ‫שיהיו מנת חלקם של העוסקים בתורה‪ ,‬ואמר כי אם תראו‬ ‫להבין כל דבר על בוריו‪ .‬וזהו דבר שצריך לעשותו כדי‬ ‫את תופשי התורה מדוכאים ביסורים כמטר היורד בזעף‪,‬‬ ‫להרגישו‪.‬‬ ‫ליש‪ ‬‬ ‫ראל"‬ ‫"כטל ‪ׂ   ‬‬ ‫תדעו שאין זה אלא לפנים ובאחרונה יהיו ‪ּ ‬‬ ‫"יגיע ּ‪‬כ ּ‪‬פי‪ּ ‬כי‬ ‫ועל ענין זה אמר דוד המלך )תהלים קכח‪ ,‬ב( ‪  ‬‬ ‫)הושע יד‪ ,‬ו(‪ ,‬שהיסורים הם בבחינת "שעירים עלי דשא"‪ ,‬רוח‬ ‫אש‪‬רי‪ ‬וטוֹ ב ‪‬ל‪ ,"‬שהאדם תמיד שמח יותר במעשי‬ ‫תאכל ‪ ׁ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫סערה הנושבת על העשבים ומפרדת מהם את גבשושיות‬ ‫ידיו‪ ,‬מפני שקנה אותם בעמל ויגיעה‪.‬‬ ‫העפר ושומרת עליהם שלא יבלו וירקבו מחמת העפר‬ ‫ולמדנו שעיקר מצות תלמוד תורה היא הלימוד שנלמד‬ ‫הנדבק עליהם‪ ,‬כן היסורים הבאים בזעף על עוסקי התורה‪,‬‬ ‫כדוגמת המטר‪ ,‬דהיינו בעמלות וביגיעה וחזרה הרבה‬ ‫זה לטובתם להפריד נשמותם מגבשושית איכות חומרם‬ ‫פעמים‪ ,‬עד שתהיה הסוגיא בהירה אצלו‪ .‬ואע"פ שהוא דבר‬ ‫ותאוותיו‪ ,‬ולהביאם אל עושר הקדושה האמיתית‪.‬‬ ‫קשה עבור האדם‪ ,‬אבל צריך לדעת שרק תורה כזו היא‬ ‫‪‬‬ ‫הנותנת חיים לעולם‪ .‬ואע"פ שישנם גם דברים יותר קלים‬ ‫שהאדם יכול ללמוד ולקיים בהם מצות ת"ת‪ ,‬כמו טל‪ ,‬אין‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫ד‪‬א‬ ‫‪‬עיר‪  ‬‬ ‫אמרתי ‪   ‬‬ ‫‪‬ל ‪   ‬‬‫‪‬ל ‪ ‬‬‫לקחי ‪ ‬‬ ‫‪‬טר ‪  ‬‬ ‫"יער‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫זו עיקר המצוה‪ ,‬ובזה לא יבואו חיים לעולם‪.‬‬ ‫ע‪‬ב" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫וכרביבי‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫וכך כתב רש"י בריש פרשת בחקתי בשם חז"ל‪" ,‬אם בחקתי‬ ‫דרך תוכחה‬ ‫תלכו" ‪ -‬שתהיו עמלים בתורה‪ ,‬כי שפע הברכות לכלל‬ ‫ביאר רבי יחזקאל אברמסקי )בהקדמה לדרוש בשבת תשובה(‪ ,‬כי‬ ‫ישראל שנאמר בהמשך הפרשה שם‪ ,‬בא רק בזכות העמלות‬ ‫משה רבנו ע"ה מלמד פה את כל מי שרוצה להוכיח באיזה‬ ‫בתורה‪ ,‬שהיא הנותנת חיים וברכה לעולם‪.‬‬ ‫דרך יבחר‪ ,‬בדברים קשים או בלשון רכה‪ ,‬ואמר כזה‪,‬‬ ‫נמצינו למידים שבמצות תלמוד תורה לא כל מה שערב לו‬ ‫לפעמים "יערף כמטר לקחי"‪ ,‬כלומר כמטר‪ ,‬כי המטר יורד‬ ‫הוא היותר טוב עבורו‪ ,‬אלא אדרבה צריך האדם לדעת שאין‬ ‫יותר ברעש ועוז מן הטל‪ ,‬ולפעמים "תזל כטל אמרתי"‪,‬‬ ‫התורה נקנית אלא על ידי שיעמול בה ביגיעה רבה‪ ,‬שזהו‬ ‫כלומר בשובה ונחת כמו הטל שיורד בנחת כשעירים‪ ,‬כלומר‬ ‫עיקר המצוה‪ .‬והוא המביא את כל הברכות שהבטיחה‬ ‫מתי אתה צריך להרעיש עולמות ולדבר דברים קשים‪ ,‬דברים‬ ‫התורה בפרשת בחקותי‪ .‬והאדם שעמל בתורה בדרך זו‪,‬‬ ‫כמתלהמים ‪" -‬כשעירים עלי דשא"‪ ,‬כשאתה מדבר אל הכלל‬ ‫יזכה שלבסוף יהיו כל דברי התורה‪ ,‬אף אלו שקשים‬ ‫כמו דשא שהוא כולל האילנות והעשבים וירקות וכל מיני‬ ‫בתחילתם‪ ,‬מתוקים אצלו מדבש ונופת צופים‪ ,‬וישמח תמיד‬ ‫צמחים‪ ,‬כמו כן אם מדבר אתה על הכלל ‪‬דּ ּ‪‬בר דברים קשים‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫בלימודו‪.‬‬ ‫כח אותם על דרכיהם הרעים ועל מעלליהם הלא טובים‬ ‫‪‬והוֹ ‪ ‬‬ ‫סתר הדברים בלבך פרט מעשיהם‪ ,‬גל עיניהם‪ ,‬יראו‬ ‫ואל ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫לפנינו‪ ,‬כי כל מילותיה ואותיותיה כמו גחלת הן‪ ,‬אשר‬ ‫ויבושו ממעשיהם ויחזרו בתשובה‪ .‬זהו כשמדבר הנך אל‬ ‫בהצית אותן לא ייראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות‪.‬‬ ‫הכלל‪ ,‬לא כן אם מדבר הנך אל הפרט‪ ,‬אזי "כרביבים עלי‬ ‫ומי שישתדל לעסוק בה‪ ,‬אז תתלהב מכל אות שלהבת‬ ‫עשב"‪ ,‬כלומר כמו גשם של חמה שהוא דק ויורד בנחת‪ ,‬כמו‬ ‫גדולה‪ ,‬כשמשתדל האדם להבין וקורא וחוזר וקורא‪,‬‬ ‫כן יהא דבריך‪ ,‬אמור לו אף שהוא שוטה גדול‪ ,‬הנך חכם‬ ‫ומתחזק להתבונן‪ ,‬הנה מתלהטים האורות ההם ויוצאים כמו‬ ‫ואיך תעשה דבר כזה ואם אפילו איש רע ומושחת הוא‪,‬‬ ‫מן הגחלת בנשמה‪ ,‬וע"ז אמר התנא הפוך בה והפוך בה‬ ‫אמור לו איך תעשה דבר כזה ואתה איש טוב אתה‪ ,‬אל‬ ‫דכולא בה‪ ,‬כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים עד‬ ‫תזכיר לו חטאים הרבה ביחד‪ ,‬כי אם תוכיח אותו על חטא‬ ‫שתתלהב‪ ,‬והנה בהיות השלהבת מתלהטת יש בה כמה‬ ‫אחד וכשיקבל על האחד הוכיח אותו עוד על אחד ואז‬ ‫גוונים מרוקמים‪ ,‬נמצאים כמה ענינים גדולים הנכללים‬ ‫)דברי אליהו מרדכי(‬ ‫תוציא יקר מזולל וכפי תהי'‪.‬‬ ‫בשלהבת של האור הזה עכ"ל הק' עי"ש‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫והיינו שיש לתורה מציאות קיימת ממש בפני עצמה‪ ,‬ואינה‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫ע‪‬ב" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫וכרביבי‪  ‬‬ ‫ד‪‬א ‪    ‬‬ ‫עלי ‪ ‬‬ ‫"‪‬עיר‪  ‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫רק ידיעה אשר ישיג השכל בעמלו‪ ,‬והיא מצויה אצל הלומד‬ ‫מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים‬ ‫רק מצד המחשבה והידיעה‪ ,‬אלא שהיא מציאות בפני עצמה‬ ‫ממש‪ ,‬ומציאותה היא למעלה ראש מכל‪ ,‬וע"י עמל פיו‬ ‫"כשעירם"‪ ,‬לשון רוח סערה‪ ,‬כתרגומו כרוחי מטרא‪ ,‬מה‬ ‫מוציא האדם ממנה תעלומות חכמה‪ ,‬שזוהי הנשיבה באותה‬ ‫הרוחות מחזיקין את העשבים ומגדלין אותם‪ ,‬אף דברי תורה‬ ‫גחלת שאש התורה טמונה בקרבה‪ ,‬שעל ידה היא מתלהטת‬ ‫מגדלין את לומדיהן )רש"י(‪.‬‬ ‫ויוצאת לפועל‪ ,‬ונראים ומתגלים הגוונים המרובים הטמונים‬ ‫נראה שיש עומק גדול במה שהתורה נמשלה לרוחות‪ ,‬והיינו‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫אע"פ שכפי הנראה לעין‪ ,‬הרוחות אינן פועלות בגידול‬ ‫הצמחים‪ ,‬אבל מ"מ כך היא המציאות‪ ,‬שהרוחות מגדלות‬ ‫והנה מבואר בדבריהם ז"ל דהתורה קדמה לעולם‪ ,‬והנה‬ ‫את העשבים ומחזיקות אותם‪.‬‬ ‫קודם הבריאה כולה וקודם שהיו כל העולמות‪ ,‬הלא לא היו‬ ‫במציאות כל הענינים שבתורה‪ ,‬והגע עצמך כלום שייך‬ ‫וכך הוא הכח של דברי תורה‪ ,‬שלפעמים אדם לומד ואעפ"כ‬ ‫שתהיה חכמת הטבע קודם הויית הטבע‪ ,‬אך התורה‬ ‫אינו מרגיש בעצמו שום שינוי‪ ,‬ובפרט כשהוא לומד דברים‬ ‫בשורשה העליון היא מציאות ממש‪ ,‬ומציאות זו קיימת עוד‬ ‫שאינם נוגעים למעשה‪ .‬אבל לכך נמשלו דברי תורה‬ ‫קודם בריאת העולמות‪ ,‬ואדרבה לפי המציאות הזאת נבראו‬ ‫לרוחות‪ ,‬ללמדנו שאף אם אינו מרגיש‪ ,‬המציאות היא כך‪,‬‬ ‫כל העולמות‪ ,‬כי נסתכל בתורה וברא עלמא )"נפש החיים" ש"ד‬ ‫והתורה מחזקת אותו ומגדלתו ומרוממתו‪ ,‬והוא נעשה אדם‬ ‫פ"י(‪ ,‬וזה שאמרו חז"ל שקדמה לעולם‪ ,‬היינו מכל העולמות‬ ‫אחר לגמרי‪ .‬ואע"פ שאין זה נראה לעינים מיד‪ ,‬אבל לאט‬ ‫כולם‪ ,‬שהרי אמרו )ב"ר פ"א( שקדמה לכסא הכבוד‪ ,‬והאמת‬ ‫לאט הוא מושפע מקדושת התורה‪ ,‬ומתחיל להרגישה לאחר‬ ‫שקדמה גם לעולם האצילות‪ ,‬ולכן בה נאצלו ונבראו כל‬ ‫זמן‪ ,‬והוא הולך וגדל עד שמרגיש בבירור שהוא נעשה לבן‬ ‫העולמות עליונים ותחתונים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫ואיתא במרגניתא דבי רב‪ ,‬תורת ה' תמימה עומדת לפני‬ ‫ויש בזה חיזוק לכל מי שלומד תורה‪ ,‬שעליו לדעת שהתורה‬ ‫האדם בשעה שהוא עוסק במשנתו ואומרת‪ ,‬ה' עמך גבור‬ ‫היא כמו הרוחות‪ ,‬ואף שאין זה ניכר מיד‪ ,‬הרי היא מגדלת‬ ‫החיל‪ ,‬הנה באתי ללמדך‪ ,‬על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫ומרוממת אותו‪ ,‬ועושה אותו לאיש אחר לגמרי‪.‬‬ ‫ואמצאך‪ ,‬אשריך אם תזכרני אשריך אם בלבך תצפנני‬ ‫‪‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והיינו דהתורה עצמה שהיא מציאות ממש‪ ,‬מלמדת‬ ‫ונותנת בינה לעוסקים בה ולהוגים בה כראוי‪ ,‬והיא אומרת‬ ‫גדל ‪ ‬‬ ‫לא‪‬הינ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אקרא ‪‬הב‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫חרי ‪     ‬‬ ‫ימצאנני" )משלי ח‪ ,‬יז(‪ ,‬ואין זה‬ ‫מש ‪ ‬‬ ‫אהב ּו ‪ׁ ‬‬ ‫אהבי ‪ ‬‬ ‫"אני )אהביה( ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בני תורה שתורתם אומנותם‪ ,‬יסוד ועיקר גדול בתלמודם‬ ‫רק מצד הידיעות הכתובות בתורה‪ ,‬שהאדם לומדם ויודע‬ ‫הוא היחס שלהם לתורה בכללות‪ ,‬הכבוד שרוחשים לתורה‬ ‫מה וכיצד לקיים המצוות‪ ,‬אלא שעצם מציאות התורה‬ ‫והאהבה שאוהבים את התורה‪ ,‬הנה כתב רבינו הרמח"ל‬ ‫מלמדת לאדם‪ ,‬מחזקתו ומעודדת אותו ללמוד לעשות‬ ‫כה ‪  ‬‬ ‫דברי‬ ‫"הלוֹ א ‪‬‬ ‫ב"דרך עץ חיים" וז"ל‪ ,‬על התורה נאמר ‪‬‬ ‫ולקיים‪ ,‬ואומרת לו אשריך אם תזכרני‪ ,‬אשריך אם בלבך‬ ‫אש ‪ ‬‬ ‫נאם ה'" )ירמיהו כג‪ ,‬כט(‪ ,‬והודיענו בזה כי אמת הדבר‬ ‫ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫תצפנני‪ ,‬אשריך אם תקיימני‪.‬‬ ‫שהתורה היא ממש אור אחד ניתן לישראל לאור בו‪ ,‬כי לא‬ ‫אבל לזכות לזה צריך לכבד התורה כראוי‪ ,‬דאמרו בגמ'‬ ‫כחכמות הנכריות וידיעות החול‪ ,‬שאינן אלא ידיעת דבר מה‬ ‫)מגילה לב‪ ,‬א( אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל האוחז ס"ת‬ ‫אשר ישיג השכל בטרחו‪.‬‬ ‫ערום נקבר ערום‪ ,‬ערום ס"ד‪ ,‬אלא נקבר ערום בלא מצוות‪,‬‬ ‫אך התורה הנה קודש היא‪ ,‬אשר לה מציאות גבוהה בגבהי‬ ‫בלא מצוות ס"ד‪ ,‬אלא אמר אביי נקבר ערום בלא אותה‬ ‫מרומים‪ ,‬וכאשר יעסוק בה האדם למטה‪ ,‬אור היא אשר‬ ‫מצוה‪ ,‬ופירשו בתוס' וכן הוא ברא"ש‪ ,‬דלאו דוקא מצות‬ ‫תאיר בנשמתו להגיע אותו אל גנזי מרומים‪ ,‬גנזי הבורא ית'‬ ‫אחיזה‪ ,‬דבהא פשיטא שאין לו שכר שלא עשה המצוה‬ ‫שמו‪ ,‬בדרך הארה ופעולה חזקה אשר היא פועלת בה‪ ,‬והוא‬ ‫כהוגן‪ ,‬אלא שאם קרא בו אין לו שכר מן הקריאה עיי"ש‪,‬‬ ‫דבר החכם "ותורה אור"‪ ,‬לא חכמה לבד אלא אור ממש‪ ,‬כי‬ ‫והיינו דכיון דלא נהג בכבוד הראוי לתורה איבד זכות‬ ‫זו מציאותה למעלה‪ ,‬ובהיכנסה בנשמה יכנס אור בה‪ ,‬כאשר‬ ‫המצוה של לימוד התורה‪.‬‬ ‫יכנס ניצוץ השמש באחד הבתים‪ ,‬כן התורה הזאת אשר‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫הכוונה שאנו אומרים 'באהבה' על פי משל לאחד שהיה‬ ‫ולכאורה הרי שני דברים נפרדים הם‪ ,‬אך כיון דלא נהג כבוד‬ ‫ערב בעד חבירו על הלוואה גדולה‪ ,‬וכשהגיע זמן התשלום‬ ‫בתורה באותה שעה‪ ,‬נפגם הלימוד כ"כ עד שבטלה המצוה‬ ‫לא עמד הלוה בדיבורו וחדל מלשלם את הלואה והוצרך‬ ‫לגמרי‪ ,‬דהעדר היחס הראוי לתורה ואפילו שלא בשעת‬ ‫הערב לשלם בשבילו את הסכום הגדול‪ ,‬וכמובן אי אפשר‬ ‫הלימוד‪ ,‬פוגם בעצם הלימוד‪ ,‬ובכלל זה המבטל את התורה‬ ‫לתאר את פניו הזועפים של הערב כשהוכרח להוציא מכיסו‬ ‫בשעה הראויה ללימוד‪ ,‬שאפשר שיש בזה חשש של דבר ה'‬ ‫סכום כסף כזה בשביל חברו הערמומי‪.‬‬ ‫בזה )סנהדרין צט‪ ,‬א(‪ ,‬שהוא פוגם את לימודו בכללות ומעמידו‬ ‫והנמשל הוא‪ ,‬דלא כמו הערב הזה שהוא משלם את חובו‬ ‫בדרגא פחותה יותר‪.‬‬ ‫בפנים זועפות‪ ,‬הנה לא כן אלוקינו צורנו ית"ש‪ ,‬שבתחילה‬ ‫ומינה כל מה שמרגיש יותר כבוד התורה הרי מתרומם מאד‬ ‫הבטיח לאבותינו שיגאל את בניהם מן הגלויות‪ ,‬ולבסוף‬ ‫לימודו‪ ,‬לא רק בענין קבלת השכר בלבד‪ ,‬אלא בהשגת‬ ‫שיחתנו דרכנו וחטאנו עוינו פשענו לפניו‪ ,‬והוצרך הקב"ה‬ ‫התורה‪ ,‬שמתוך כך התורה עצמה ממציאה עצמה לו משחרת‬ ‫לגאול אותנו למרות כן בשביל ההבטחה שהבטיח את‬ ‫פניו‪ ,‬וככל אשר יוסיף ללמוד כך יוסיף בחשקו לתורה‪,‬‬ ‫אבותינו‪ ,‬אולם הוא ית' אין גואל אותנו בפנים זועפות אלא‬ ‫ומהאי טעמא אמרו )יבמות ס"ג‪ ,‬א(‪ ,‬אם ראית דור שאין התורה‬ ‫בפנים שמחות של אהבה וחיבה ‪' -‬ומביא גואל וכו' למען‬ ‫חביבה עליו כנס‪ ,‬והיינו שאין ללמד לאחרים‪ ,‬אף שזו מצות‬ ‫שמו באהבה'‪.‬‬ ‫עשה מן התורה ושננתם לבניך‪ ,‬ואמרו בספרי אלו תלמידיך‬ ‫ויש להכליל זה במה שכתב רש"י כאן 'לא בשטף הוא‬ ‫והוא להלכה בפוסקים‪ ,‬מ"מ כיון שאי"ז כבודה של תורה‬ ‫מביא'‪ ,‬כלומר‪ ,‬אינו פורע את חוב הבטחתו בשטף קצף‬ ‫שתהא נלמדת בלא חביבות‪ ,‬ע"כ אמרו כנס‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ופנים זועפות כביכול‪ ,‬אלא מתוך אהבה וחיבה‪.‬‬ ‫וכבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות מעילה )פ"ח ה"ח(‪ ,‬ראוי לו‬ ‫‪‬‬ ‫לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם‬ ‫כפי כוחו‪ ,‬ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה‪ ,‬אל‬ ‫אמ‪‬נה ‪ ‬‬ ‫ואי‪‬‬ ‫מ‪‬ט ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪‬רכיו ‪  ‬‬ ‫‪‬על‪ ‬י ‪‬כל ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪  ‬‬ ‫"ה‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫יהא קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו‪ ,‬ולא‬ ‫צ‪‬יק ‪  ‬‬ ‫וי‪‬ר ה‪‬א" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫עול ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫תהא מחשבתו בו כמחשבתו בדברי החול‪ ,‬מה אם עצים‬ ‫ידוע פירושו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל שפירש מהו‬ ‫ואבנים כיון שנקרא שם אדון העולם בדברים בלבד‬ ‫"תמים פעלו"‪ ,‬כי בבית דין של מטה כאשר מענישים את‬ ‫נתקדשו‪ ,‬וכל הנוהג בהן מנהג חול אפי' בשוגג מעל‪ ,‬ק"ו‬ ‫האדם לא איכפת לו ואינו מתחשב בהצער שיצטערו חבריו‬ ‫למצוה שחקק לנו הקב"ה‪ ,‬ולא יחשוב בהן מחשבתו בדברי‬ ‫וקרוביו של האיש ע"י העונש שלו‪ ,‬אבל אצל הקב"ה אינו‬ ‫החול ע"כ‪ ,‬ועל כן רק מתוך זהירות בכבודה של תורה זוכין‬ ‫כן אלא הוא תמים פעלו ‪ -‬וכשגוזר צער על איזה אדם שוקל‬ ‫שעצם מציאות התורה מלמדת ומאירה‪.‬‬ ‫בתוך הגזירה את הצער והכאב שיסבלו אשתו ובניו וחבריו‬ ‫)משנת רבי אהרן ‪ ‬רבי אהרן קוטלר(‬ ‫של הנגזר‪ ,‬ואם הם אינם ראויים לאותו צער‪ ,‬מונעים את‬ ‫‪‬‬ ‫הגזירה מן האדם וניתנת לו נפשו לשלל בזכות קרוביו‬ ‫ואוהביו‪ .‬והגיד בזאת‪ ,‬שיש בכך משום עצה טובה לזכות‬ ‫גדל ‪ ‬‬ ‫לא‪‬הינ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אקרא ‪‬הב‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ביום הדין‪ ,‬שירבה האדם על עצמו רעים וידידים אוהבים‪,‬‬ ‫כתב הטור )או"ח הל' תפילה סי' קכד(‪' :‬ושמעתי מאבא מורי שהיה‬ ‫כדי שאם ידונוהו לאיזה צער ח"ו יכללו גם את צערם של‬ ‫אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום 'ברוך הוא‬ ‫ידידיו בחשבון‪ ,‬ובזכותם ינצל מן העונש‪.‬‬ ‫וברוך שמו'‪ .‬וזה שאמר משה רבינו "כי שם ה' אקרא הבו‬ ‫וזהו גם פירוש סיפא דקרא "אל אמונה ואין עול צדיק וישר‬ ‫גודל לאלקינו"‪ .‬ועוד‪ ,‬אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם‬ ‫הוא"‪ ,‬כלומר אצל הקב"ה אין שום עול במשפט שלו שלא‬ ‫צריך לברכו שנאמר 'זכר צדיק לברכה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יפסוק שום עונש על אדם אם יגיע עי"ז צער לאדם אחר‪ ,‬כי‬ ‫כל דרכיו בצדק וביושר‪ ,‬ומשום כן אמרו חז"ל )שבת קו‪ ,‬א(‬ ‫'אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה'‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫גדל ‪ ‬‬ ‫לא‪‬הינ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אקרא ‪‬הב‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אם כך עשה להם הקב"ה לצערם בצער וכאב גדול זה של‬ ‫'ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה‬ ‫מיתת אחד מבני החבורה‪ ,‬הרי זה ראיה וסימן שכולם היו‬ ‫שומע בכל מקום ‪' -‬ברוך הוא וברוך שמו'‪ .‬וזה שאמר משה‬ ‫ראויים לאותו צער‪ ,‬כי אם לא היו ראויים להצטער ולכאוב‬ ‫רבינו "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו"‪.‬‬ ‫לא היה אותו אחד מת‪ ,‬ועל כך יש להם לדאוג ולהתאונן‪.‬‬ ‫)שו"ת הרא"ש כלל ד סימן יט(‬ ‫ובספרים איתא שזהו ענין כח תפלת הצדיק שמועילה‪ ,‬כי‬ ‫‪‬‬ ‫כשהצדיק שומע צערם של בני ישראל הריהו מצטער עליהם‬ ‫ומכאיב נפשו על כאבם‪ ,‬וכמאמר דוד המלך ע"ה )תהלים לה‪,‬‬ ‫‪‬מי‪  ‬‬ ‫‪‬על‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫"ה‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫נפשי" ‪ -‬כשהם‬ ‫יתי ‪‬בצּ וֹ ם ‪ ׁ  ‬‬ ‫שק ‪‬ענּ‪ ‬‬ ‫"ואני ּ‪‬ב ‪‬חלוֹ ‪‬תם ‪‬לבוּ ׁ ‪‬שי ‪ׂ‬‬ ‫יג( ‪  ‬‬ ‫למען שמו באהבה‬ ‫חולים ומתייסרים הנני לובש שק ומתענה בצום‪ ,‬ולכן שומע‬ ‫'אף על פי שהוא חזק‪ ,‬כשמביא פורענות על עוברי רצונו‪,‬‬ ‫הקב"ה את תפילתו ושולח רפואה ומחיש ישועה לנצרך‪,‬‬ ‫לא בשטף הוא מביא כי אם בדין כי תמים פעלו' )רש"י(‪.‬‬ ‫כדי למנוע צער מן הצדיק שהוא אינו ראוי לאותו צער‪.‬‬ ‫הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל )ביאורי אגדות שבסוף ספר "קובץ‬ ‫ועל פי זה מבאר הגאון רבי ישראל סלנטר הא דאיתא‬ ‫הערות" ליבמות( על מה שאומרים בתפילה 'וזוכר חסדי אבות‬ ‫בגמרא )ראש השנה יח‪ ,‬א( 'בראש השנה כל באי העולם עוברין‬ ‫ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה'‪ ,‬מבאר מה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫ע‪    ‬‬ ‫‪‬פתל‪‬ל" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫מ‪‬מ‪ ‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬ניו ‪‬‬ ‫"‪‬חת ל‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לפניו כבני מרון‪ ,‬מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא‬ ‫וכו'‪ ,‬אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן וכולן נסקרין‬ ‫"מצדּ יק ‪ׁ ‬‬ ‫רשע‬ ‫אמר החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה‪   ,‬‬ ‫המ ‪‬בין ‪‬אל‬ ‫לבם ‪ּ ‬‬ ‫יחד ‪ּ ‬‬ ‫"ה ּי‪ ‬צר ‪ ‬‬ ‫בסקירה אחת'‪ ,‬ויליף להו מקרא ‪‬‬ ‫עבת ה' גּ‪ ‬ם ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ניהם" )משלי יז‪ ,‬טו(‪ ,‬מי שהוא‬ ‫צדּ יק‪ּ ,‬תוֹ ‪ ‬‬ ‫יע ‪ ‬‬ ‫מרש ‪‬‬ ‫ּו ‪ ׁ  ‬‬ ‫יהם" )תהלים לג‪ ,‬טו(‪ ,‬דהיינו שהיוצר רואה יחד לבם‬ ‫מעש ‪‬‬ ‫ּ‪‬כל ‪ׂ  ‬‬ ‫בטבעו ובתכונתו מרשיע תמיד את האחרים‪ ,‬עינו הרעה‬ ‫וכולן נסקרין בסקירה אחת‪ .‬ולכאורה איך נעשין הני תרי‬ ‫רואה רק את מומי בני אדם וחסרונותיהם‪ ,‬הכל שווים אצלו‬ ‫סקירות בהדי הדדי ‪ -‬אם כבני מרון לאו בסקירה אחת ואם‬ ‫לרעה‪ ,‬והוא בתכונתו מקטרג על כל אדם‪ ,‬אין בכוחו לראות‬ ‫בסקירה אחת לאו כבני מרון‪ ,‬אלא כי בתחילה כל אחד עובר‬ ‫לפעמים טוב‪ ,‬אינו שולט על עצמו לחשוב טוב על אנשים‬ ‫יחידי כבני מרון ודנין אותו על מעשיו‪ ,‬אמנם אם חפץ‬ ‫ישרים וצדיקים‪ ,‬לראות את צד הטוב שבהם‪ ,‬הוא כבוש‬ ‫הקב"ה להענישו חלילה‪ ,‬אז סוקר בסקירה אחת את כל באי‬ ‫תחת יצרו ושוקד תמיד לראות ולדון רק רע בחבריו ובזולתו‪,‬‬ ‫עולם לראות אם יש מאן דהו שיצטער בגינו שלא בצדק‪.‬‬ ‫הוא בטבעו מומחה לקטרג וכן הוא עושה‪.‬‬ ‫ויש שהוא ההיפך הגמור מן הרע ההוא‪ ,‬הוא תמיד רואה‬ ‫ועוד יש לבאר הגמרא על פי מה שכתב הנתיבות בספרו‬ ‫זכות ומלמד זכות על אחרים‪ ,‬עינו טובה על כל אחד ואחד‪,‬‬ ‫"דרך החיים" ]וכן הוא בסידור "עיון תפילה" לבעל "הכתב‬ ‫הוא מומחה להיות סניגור בין על הצדיק ובין על הרשע‪ ,‬בין‬ ‫והקבלה"[ לפרש מה שאומרים בסדר זכרונות של ראש‬ ‫על העושה טוב ובין על העושה רע‪ ,‬תמיד מחפש ומוצא‬ ‫השנה 'אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד‬ ‫זכות ומעלה‪ ,‬וא"כ מדובר איפוא בשתי תכונות מנוגדות‪,‬‬ ‫ממך'‪ ,‬שבשעה שיושב הקב"ה על כסא דין לדון את כל‬ ‫אצל שני אנשים שונים ונבדלים כך זה מזה‪ ,‬ולכן אין‬ ‫מפעלי העולם‪ ,‬אינו בוחן את האדם רק לפי מעשיו בלבד‪,‬‬ ‫להאשים אותם כ"כ‪ ,‬כי נבצר מהם לנהוג ולעשות נגד‬ ‫אלא כולל בסקירתו גם את יצירתו וטבעו כמו חינוכו‬ ‫תכונותיהם הטבעיות‪ ,‬שקשה להם לשלוט על עצמם‪ ,‬כי אין‬ ‫והסביבה בה הוא חי‪' ,‬כי זכר כל היצורים לפניו בא' ונגלו‬ ‫מסוגלים להפוך את עצמם נגד טבעם‪.‬‬ ‫לפניו יצרי מעללי איש והסיבות הגורמים את מעשיו‬ ‫ולפיהם נידון כל אחד ואחד‪ ,‬ומשום כן תמצא שני בני אדם‬ ‫אבל אם מדובר באדם שכן מסוגל לכוון את עצמו לכל צד‪,‬‬ ‫העושים אותו מעשה‪ ,‬אבל בעת הדין נידון כל אחד בדין‬ ‫היינו שיש בכוחו גם להצדיק וגם להרשיע‪ ,‬שהוא רואה את‬ ‫שונה לפי מצבו וטבעו‪ .‬וזהו ביאור הגמרא‪ ,‬שאכן נידון כל‬ ‫הזכות ורואה את החוב‪ ,‬את הטוב ואת הרע‪ ,‬א"כ למה אין‬ ‫אחד ואחד יחידי כבני מרון‪ ,‬אבל הקב"ה סוקר את כל‬ ‫הוא משתמש בכוחות אלו לכוון אל האמת‪ ,‬להצדיק את‬ ‫מעשיו ואת כל הסובב אותו בסקירה אחת ודן אותו לפי‬ ‫הצדיק ולהרשיע את הרשע‪ ,‬אלא הוא עושה להיפך‪ ,‬מצדיק‬ ‫זאת‪ ,‬שהרי הוא היוצר יחד לבם‪ ,‬והיוצר כל יצורים יודע כל‬ ‫הרשע ומחייב את הצדיק? זוהי רשעות כפולה ואין לתרץ‬ ‫הגורמים למעשיו‪.‬‬ ‫ולהצדיק את עצמו‪ ,‬שהרי יש לו כל הכוחות המתאימים‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫ובספר "וידבר משה" מפרש על פי זה לשון הפסוק "הצור‬ ‫תמים פעלו"‪" ,‬הצור" הוא מלשון יצור‪ ,‬כי כיון שהוא ית'‬ ‫ולכן הוא נקרא מתועב לפני ה'‪ ,‬ששני הכוחות שנואים לפני‬ ‫יוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ויודע כל סיבות הטבע‬ ‫השי"ת‪ ,‬שהוא משתמש בהם שלא במקומם ושלא בזמנם‪,‬‬ ‫הגורמים את מעשי כל אדם‪ ,‬לכן "תמים פעלו" לשלם לכל‬ ‫שהרי יכול הוא להתהפך לשני הצדדים‪ ,‬ולמה לא ישתמש‬ ‫איש כפי הראוי לו לערך מעשיו‪ .‬ועל זה אומרים 'מי כמוך‬ ‫בכל דבר במקומו הנכון‪ ,‬להצדיק את הצדיק ולהרשיע את‬ ‫אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬השי"ת‬ ‫הרשע‪ .‬וראיתי בס' בית הלוי מהגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל‬ ‫זוכר את כל יצוריו בפרטות כל יצור וסיבותיו ונסיבותיו‬ ‫וז"ל‪" ,‬מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם"‪,‬‬ ‫חולשותיו וניסיונותיו‪ ,‬ועקב כך דן אותם לחיים במידת‬ ‫דכל אחד בפני עצמו הוא חטא ועבירה גדולה‪ ,‬אם יהיה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫מצדיק לרשע או להיפוך שירשיע את הצדיק‪ ,‬וק"ו אם עושה‬ ‫פתלת‪‬ל" )דברים לב‪ ,‬ה(‪,‬‬ ‫עק ׁש ּו ‪ּ   ‬‬ ‫שניהם‪ .‬וכן אמר הכתוב "דּ וֹ ר ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫דגם ההולך בדרך עקום‪ ,‬רק לעולם בדרך אחד‪ ,‬ולעולם לא‬ ‫יעקם עצמו לצד ההיפוך זה ומנגד לזה‪ ,‬הולך בדרך עקום‬ ‫אמ‪‬נה ‪ ‬‬ ‫ואי‪‬‬ ‫מ‪‬ט ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪‬רכיו ‪  ‬‬ ‫‪‬על‪ ‬י ‪‬כל ‪  ‬‬ ‫‪‬מי‪  ‬‬ ‫"ה‪‬ר ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫שלא בדרך הישר‪ ,‬והוא דרך עיקש‪ ,‬ופתלתול פירושו‪,‬‬ ‫ע‪‬‬‫מ‪‬מ‪ ‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬ניו ‪‬‬‫‪‬חת ל‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫וי‪‬ר ה‪‬א‪  ,‬‬‫צ‪‬יק ‪  ‬‬‫עול ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שנתעקם לשני צדדין‪ ,‬היום עקום לצד זה ולמחר נתעקם‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬פתל‪‬ל" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ד‪‬ה(‪.‬‬ ‫לצד אחר‪ ,‬לצד שכנגדו ההפוך מקודם‪ ,‬ושני הצדדין הוא רק‬ ‫ניתן לבאר סמיכות הכתובים על פי מה שאמרו )ברכות ז‪ ,‬א(‪:‬‬ ‫בעקמימות‪ ,‬הוא נידון לחוטא גדול'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'צדיק וטוב לו ‪ -‬צדיק בן צדיק‪ ,‬צדיק ורע לו ‪ -‬צדיק בן‬ ‫ההפכפך הזה הוא לא חסרון רק במידה אחת‪ ,‬אלא הוא‬ ‫רשע'‪ .‬וזהו שאומר הכתוב‪ ,‬אף שאנו רואים צדיק ורע לו‬ ‫ממוזג מכוח ומכמה מידות רעות‪ ,‬והוא נידון ונתבע פי כמה‪,‬‬ ‫ורשע וטוב לו‪ ,‬ודאי "הצור תמים פעלו" וגו'‪ ,‬אלא שמי‬ ‫כי מי שיש לו רק מידה אחת וצד אחד של הטבע‪ ,‬הוא יכול‬ ‫שמשחת ]עושה מעשה השחתה[ אינו רק לו אלא גם "בניו‬ ‫להתנצל ולבקש הקלה והנחה בדינו שיתחשבו אתו‪ ,‬כיון‬ ‫מומם"‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬אם יש צדיק ורע לו הרי זה משום‬ ‫שהוא לקוי במידה וטבע שקשה לו להשתנות מטבעו‬ ‫ששחתו אבותיו‪ ,‬ואם טוב לו הרי זה משום שהוא צדיק בן‬ ‫והרגליו‪ ,‬לשנות ולהתהפך לצד השני לצד הטוב‪ ,‬אין לו‬ ‫)חמדת אליהו(‬ ‫צדיק‪.‬‬ ‫ההסתגלות מצד התכונה להתהפך בקצה ממידה למידה‪,‬‬ ‫מכוח אחד לכוח שני‪ ,‬מן ההרגל הרע לצד הטוב‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫ונעשה רשע‪ ,‬כן הדבר הזה בעונותיכם‪ ,‬ולזה סיים הכתוב‬ ‫אבל אותו אדם שיש בתכונתו להתהפך מצד זה לצד אחר‪,‬‬ ‫"הלא הוא אביך קניך" פי' שאין הקב"ה אב לישראל יותר‬ ‫לשלוט על הכוחות המנוגדים מן הקצוות‪ ,‬למה לא ישתמש‬ ‫מלשאר האומות רק כיון שקנה האבות שהיו צדיקים וקרא‬ ‫בסגולה זו‪ ,‬למה לא יסדר הכוחות במקומם‪ ,‬למה זה ימנע‬ ‫להם בניו‪ ,‬וממילא דור שהוא פתלתול לא נקראו בניו א"כ‬ ‫מלסדר את כוח הזכות כלפי הצדיק ואת כוח החוב כלפי‬ ‫אין בחטאיכם חילול להקב"ה ח"ו ואין המום תלוי בו רק‬ ‫הרשע‪ ,‬להצדיק הצדיק ולהרשיע הרשע‪ ,‬הלא זה בתכונתו‬ ‫)נחלת יעקב – רבי יעקב לורברבוים מליסא(‬ ‫מומם הוא‪.‬‬ ‫ובטבעו שיוכל לפעול בשני הכוחות‪ ,‬ואין זה דורש ממנו‬ ‫‪‬‬ ‫מאמץ רב? אם הוא מהפך בזכותם של רשעים וחותר אחר‬ ‫הצדיק להרשיע‪ ,‬אין זה מחמת כוח שחסר בו‪ ,‬אלא שחסר‬ ‫הלה' ‪  ‬‬ ‫‪‬גמל‪‬‬ ‫‪‬פתל‪‬ל‪  ,‬‬ ‫ע‪    ‬‬ ‫מ‪‬מ‪ ‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬ניו ‪‬‬ ‫"‪‬חת ל‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לו הרצון לזה‪ ,‬ולכן הוא מתועב בעיני ה'‪ ,‬אשר חננו בשני‬ ‫‪‬נ‪ ‬ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫ע‪‬‬ ‫אבי‪  ‬‬ ‫חכ‪ ‬הל‪‬א ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫נבל ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬זאת ‪‬ע‪  ‬‬ ‫הכוחות והוא מפעילם שלא במקומם‪ ,‬מפני רשעות שיש בו‪,‬‬ ‫‪   ‬‬ ‫ויכננ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ה‪‬ו(‪.‬‬ ‫ולכן הוכיחם משה רבינו בתוכחה חריפה "דור עיקש‬ ‫יובן דהנה מנהג המון העם אף שהאב אינו הולך בדרך‬ ‫ופתלתול דור תהפוכות"‪ ,‬דור של טרחנים וסרבנים‬ ‫הישר‪ ,‬רצונו שיהיה בנו הולך בדרך ה'‪ .‬ואם שאול נשאל‬ ‫שמטרידים בתביעות ודרישות שונות‪ ,‬שמטרידים את‬ ‫אותו מהו על בנך‪ ,‬הוא עונה רצוני שיהיה בני עובד ה'‬ ‫אבותיהם ומנהיגיהם‪ ,‬פעם במים ופעם בשליו וכדו'‪ ,‬וכאשר‬ ‫ביראה‪ .‬ואומרים לו מדוע אתה תעשה כן‪ ,‬והוא משיב טענות‬ ‫דורשים ותובעים מהם משהו לפעולה טובה הם מסרבים‬ ‫מזויפות תירוצים דחוקים‪ ,‬וכזה וכזה מעכב אותי‪ ,‬אבל בני‬ ‫)מעייני החיים ‪ ‬רבי חיים אפרים זייטשיק(‪.‬‬ ‫להיענות‪.‬‬ ‫צריך לעשות רצוני וללכת בדרכי ה' כי אביו אני‪ .‬אבל באמת‬ ‫‪‬‬ ‫שוטה גדול הוא דאמרינן ליה מדוע לא תדע כי גם אבינו‬ ‫שבשמים אביך הוא‪ ,‬ורצונו שתשמע אליו‪ .‬ולא עוד אלא‬ ‫ע‪    ‬‬ ‫‪‬פתל‪‬ל" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫מ‪‬מ‪ ‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬ניו ‪‬‬ ‫"‪‬חת ל‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שהוא אדון ואלוה כל יצור‪ ,‬וצריך לשמוע לו יותר מבן לאב‪.‬‬ ‫כתב רבי בן ציון אב"ד בילסק ]מגדולי הרבנים בדורו‪,‬‬ ‫וזה אומרו "שחת לו"‪ ,‬ר"ל אם הוא עצמו לא טוב הוא‪.‬‬ ‫החזו"א התבטא‪ ,‬שהח"ח היה גדול מכל המסכימים על‬ ‫"לא"‪ ,‬ר"ל לא אכפת ליה‪" ,‬בניו מומם"‪ ,‬אבל אם בניו אינם‬ ‫ספריו‪ ,‬לבד מרבי בן ציון[‪:‬‬ ‫הולכים בדרך הישר‪ ,‬מומם חסרון הוא לגביו‪" .‬דור עקש‬ ‫הנה מצינו בערכין )לב‪ ,‬א( "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו‬ ‫ופתלתול"‪ ,‬אמר הכתוב ראה נא איך אוילים עמי‪" ,‬הלה'‬ ‫עכשיו והיה לו קודם לכן‪ ,‬דתיבת "לוא" מתפרש כמו לו‬ ‫תגמלו זאת"‪ ,‬מה שתרצה שבנך יציית אותך באשר שאתה‬ ‫בוי"ו ולא באל"ף‪.‬‬ ‫אביו‪" ,‬הלא הוא אביך קנך ה'"‪ ,‬אביך ודאי הוא‪ ,‬ולא עוד‬ ‫וזהו מה שכתוב‪ :‬מי ש"שיחת לו ולא"‪ ,‬היינו שהוא פוסח‬ ‫אלא הוא "עשך ויכוננך"‪ ,‬ומכל שכן צריך לעשות ציויו‬ ‫על שני הסעיפים‪ ,‬שמושחת במקצת‪ ,‬איש כזה בודאי לא‬ ‫יתברך שמו‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יגדּ ל בניו לתלמוד תורה‪ ,‬ולזה אמר איש כזה "בניו מומם"‪,‬‬ ‫ועל אנשים כאלה התפלל דור המלך ע"ה באומרו )תהילים יז‪,‬‬ ‫המום ניכר אצל בניו‪...‬‬ ‫ממתים‬‫יד‪ ‬ה' ‪  ‬‬ ‫ממתים ‪ ‬‬ ‫חרב‪   ,‬‬ ‫מרשע ‪ּ  ‬‬ ‫נפשי ‪ׁ  ‬‬ ‫"פ ּ‪‬ל ‪‬טה ‪ ׁ  ‬‬ ‫יג‪-‬יד( ּ‪‬‬ ‫והנה על תיבת "פתלתול" פירש רש"י‪ ,‬כפתיל הזה שגודלין‬ ‫והנּ‪ ‬יח ּו‬ ‫בנים ‪ ‬‬ ‫יש ּ‪‬בע ּו ‪ ‬‬ ‫בטנם‪ׂ   ,‬‬ ‫מלא ‪  ‬‬‫חלקם ּ‪‬ב ‪‬ח ‪ּ ‬יים וצפינך ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫מחלד ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אותו ומקיפין אותו סביב הגדיל‪ ,‬וכן האב הראשון אע"פ‬ ‫לליהם"‪ .‬חלה פניו יתברך שיצילהו מאנשים אשר‬ ‫יתרם ‪‬לעוֹ ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שכבר מת‪ ,‬בכל זאת הוא מוקף מן הדורות הבאים ממנו‬ ‫הם כאלה מתים‪ .‬מחלד שאינם שמים על לבם אלא החלד‬ ‫ואומרים לו‪' ,‬ראו גידולים שגדלת'‪ ,‬והוא עבירה שיש לה‬ ‫זה העולם‪ ,‬להנות ממנו שתמיד רודפים אחר בני חיי ומזוני‬ ‫פירות )קידושין מ‪ ,‬א(‪ ,‬שכל העבירות שעושים הבנים‪ ,‬הכל‬ ‫ומתפללים על אלו דוקא‪ ,‬ומהעולם העתיד אינם מזכירים‬ ‫נחשב על חשבון האב!‬ ‫כלל‪ .‬כי שמו כל מגמתם באלו הג' הצלחות הזמניות‪ .‬אם‬ ‫)קונטרס 'שערי ציון' על מצות חינוך הבנים לת"ת‪ ,‬בילגורייא תרע"א(‬ ‫לחיי‪" ,‬חלקם בחיים"‪ ,‬החלק שלהם הוא בחיים שיחיו חיים‬ ‫‪‬‬ ‫ארוכים וירבו ימים על האדמה‪ .‬ואם למזוני‪" ,‬וצפונך תמלא‬ ‫בטנם"‪ ,‬מלי כרסיהו זיני בישי‪ ,‬ואותו הצפון לצדיק לעולם‬ ‫‪‬גמל‪ ‬זאת ‪‬ע‪  ‬‬ ‫נבל‬ ‫הלה' ‪  ‬‬ ‫מ‪‬מ‪ ‬וכו' ‪ ‬‬ ‫‪‬ניו ‪‬‬‫"‪‬חת ל‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הבא תתנהו להם בעולם הזה שתמלא בטנם‪ .‬ואם לבנים‪,‬‬ ‫ע‪     ‬‬ ‫ויכננ‪ "‬וגו' )דברי‪‬‬ ‫‪‬נ‪ ‬ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫אבי‪  ‬‬ ‫חכ‪ ‬הל‪‬א ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫"ישבעו בנים"‪ ,‬שיהיו שבעים בנים מאשר יגיע לידו כ"כ עד‬ ‫לב‪ ,‬ה‪‬ו(‪.‬‬ ‫שיהיו שבעים‪ .‬והיתרון תוספת שלמות לאדם שהוא יראת‬ ‫פירש כי ידוע כשהבן רשע ‪ -‬הוא מחלל כבוד אביו‪ ,‬כמו‬ ‫ה'‪ ,‬זה יניחו לעולליהם ר"ל רצונם שיקיימו בניהם זה‪.‬‬ ‫מחל ‪‬לת" )ויקרא כא‪ ,‬ט(‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫אביה ‪‬היא ‪ּ  ‬‬ ‫"את ‪  ‬‬ ‫שנאמר ‪‬‬ ‫)תורת אהרן ‪ ‬רבי אהרן בן שמעון רב ראשי וראב"ד עיה"ק צפת(‬ ‫"שחת לו לא בניו מומם"‪ ,‬כלומר בהשחתה מה תפעלו לו‬ ‫‪‬‬ ‫"בניו מומם"‪ ,‬כלומר במה שאתם בניו אין זה חילול לכבודו‬ ‫יתברך ואין זה מומו‪ ,‬ומה שאתם מיוחסים לבניו ואתם‬ ‫אבי‪  ‬‬ ‫‪‬נ‪‬‬ ‫חכ‪ ‬הל‪‬א ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫נבל ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬גמל‪ ‬זאת ‪‬ע‪  ‬‬ ‫"הלה' ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫רשעים מום שלכם הוא שבני השי"ת יהיו רשעים ולא מומו‬ ‫ע‪     ‬‬ ‫ויכננ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬כי אין חילול כבוד לאב רק להאב המוליד אבל מי‬ ‫יובן על דרך מה שאמרו ז"ל )פסחים פז‪ ,‬א(‪ ,‬כשאמר לו הקב"ה‬ ‫שקנה נער אחד מן השוק ומגדל אותו כבן ויהיה לו לבן אם‬ ‫להושע בניך חטאו‪ ,‬אמר לו העבירם באומה אחרת‪ ,‬אמר לו‬ ‫הבן הזה מרחק עצמו ועושה מעשה רשע אין זה גנאי‬ ‫הקב"ה ישראל שהם אחד מהארבע קניינים שקניתי בעולמי‪,‬‬ ‫לקוניהם רק להבן הנקנה אשר גדלו ורוממו ונתרחק מאתו‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫של הקב"ה עלינו‪ ,‬לא נבוא לידי חטא‪ .‬ובאמת כל הטובות‬ ‫אעבירם באומה אחרת זה אי אפשר‪ .‬וזה אומרו "הלה'‬ ‫שהוזכרו בפרשה זו שייכות גם אלינו‪ ,‬ולכן גם עלינו להכיר‬ ‫תגמלו זאת"‪ ,‬ר"ל מי יכול לגמול לה' כל מעשיו‪ ,‬ומה הם‬ ‫בכל הטובות הללו‪ ,‬ועל ידי זה נתעורר לעבוד את ה' באמת‬ ‫שהרי "עם נבל ולא חכם"‪ ,‬ואם תאמר להעבירם באומה‬ ‫ובתמים‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬לא רצה הקב"ה מפני מה משום "הלוא הוא אביך‬ ‫"הלא הוא אביך" ‪ -‬שבראך והביאך לעולם‪ .‬ומרחם כל עת‬ ‫קנך"‪ ,‬ר"ל ישראל אחד מהקניינים שקנה הקב"ה כמו שאמר‬ ‫כרחם אב על בנים‪ ,‬ויחס האב עם הבן הוא יחס נצחי‪.‬‬ ‫התנא ישראל קנין אחד וק"ל‪.‬‬ ‫"קנך" ‪ -‬ברש"י כתב כמה פירושים‪ ,‬ומכל אחד מהם עולה‬ ‫)תורת אהרן ‪ ‬רבי אהרן בן שמעון רב ראשי וראב"ד עיה"ק צפת(‬ ‫טובה גדולה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫א‪ .‬שקנאך ‪ -‬לשון קנין‪ ,‬שקנה אותך קנין הגוף כמו עבד‬ ‫כנעני‪ ,‬ואין לנו כבוד והטבה יותר מזה‪ ,‬להיות קנינו של‬ ‫אבי‪  ‬‬ ‫‪‬נ‪‬‬ ‫חכ‪ ‬הל‪‬א ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫נבל ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬גמל‪ ‬זאת ‪‬ע‪  ‬‬ ‫"הלה' ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫ע‪     ‬‬ ‫ויכננ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫ב‪ .‬שקננך ‪ -‬לשון קן )קן צפור(‪ ,‬שהכין לכם קן טוב ומושב‬ ‫'ואפשר‪ ,‬שזהו הרמז בפ' הסדר‪" ,‬הלה' תגמלו זאת עם נבל‬ ‫חזק‪ ,‬כנשר שעושה קנו בין הסלעים ובארץ חזקה‪ .‬וכן הכין‬ ‫ולא חכם"‪" ,‬תגמלו" לשון 'גמולה דא מבעלה'‪ .‬זאת היא‬ ‫הקב"ה לכלל ישראל ארץ קדושה שיש בה כל טוב ברוחניות‬ ‫בחינת השכינה‪ .‬וז"ש "הלה'"‪ ,‬העושה עמכם כ"כ טובות‪,‬‬ ‫"זכר ּו ‪‬לעוֹ ‪‬לם‬ ‫וגשמיות‪ .‬וכן אנו משבחים להקב"ה כל יום‪  ,‬‬ ‫באתם עד שיעור להיות נרגן מפריד אלוף‪" ,‬תגמלו ממנו‬ ‫ּ עתוֹ‬‫‪‬‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫‪‬‬ ‫ש‬ ‫ׁ‬ ‫ו‬‫אשר ּ‪‬כ‪‬רת ‪‬את ‪ּ    ‬‬ ‫אברהם‬ ‫לאלף דּ וֹ ר‪ׁ  ,‬‬ ‫ּ‪‬ב ‪‬ריתוֹ ‪‬דּ ‪‬בר ‪‬צ‪ּ‬וה ‪  ‬‬ ‫נבל ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫חכם" )דברים לב‪,‬‬ ‫"עם ‪ ‬‬ ‫זאת"‪ ,‬ודאי שאין נבלות מזה‪ .‬‬ ‫לאמר ‪‬ל‪‬‬ ‫ראל ּ‪‬ב ‪‬רית עוֹ ‪‬לם‪  ,‬‬ ‫ליש‪ ‬‬ ‫לחק ‪ׂ   ‬‬‫ליעקב ‪ ‬‬ ‫עמידה ‪   ‬‬‫ליצחק‪ ,‬ו ּ‪‬י ‪   ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ו(‪ ,‬ואין בושה גדולה מזו‪ .‬וכל עניני השירה הוא להתבונן‬ ‫חבל ‪    ‬‬ ‫נחלתכם"‪.‬‬ ‫נען ‪ ‬‬‫ארץ ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫אתן ‪ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫בחסדיו‪ ,‬ובמה שעשה לשלם לרע כרשעתו‪ .‬אשר בהתבוננות‬ ‫וגם מי שדר בכל ארצות העולם נהנה מארץ ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫הזה יתביש האדם ויתחרט‪ .‬שהיא תחילת התשובה‪.‬‬ ‫רש‬ ‫א‪‬הי‪ ‬דּ ‪ׁ ‬‬ ‫אשר ה' ‪ ‬‬ ‫"ארץ ‪ׁ ‬‬‫שכתוב בסוף פרשת עקב )יא‪ ,‬יב( ‪ ‬‬ ‫או אפשר‪ ,‬כי יש דעות שאינם לומדים התורה ולומדים‬ ‫אתה"‪ ,‬וכתב רש"י‪' ,‬והלא כל הארצות הוא דורש‪ ,‬שנאמר‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫חכמות חיצוניות‪ ,‬ואם יאמרו להם שהתורה מצלת מיצה"ר‪,‬‬ ‫איש" )איוב לח‪ ,‬כו(‪ ,‬אלא כביכול אינו‬ ‫ארץ ‪‬א ‪ׁ ‬‬ ‫"להמטיר ‪‬על ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ישיבו שהם עוסקים במוסרי הפלוסופים‪ .‬ודבריהם לעו‪ ,‬כי‬ ‫דורש אלא אותה‪ ,‬ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש כל‬ ‫הבורא יתברך אמר 'בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין'‪,‬‬ ‫הארצות עמה'‪ .‬מזה רואים שכל ההשפעה שבעולם באה‬ ‫והוא יתברך גילה שאין ביטול חמץ אלא שריפה‪ ,‬כאש דת‪.‬‬ ‫מארץ ישראל‪.‬‬ ‫וזה ירמוז‪" ,‬הלה' תגמלו זאת"‪ ,‬תעזבו התורה שנקראת‬ ‫ועוד כתב המלבי"ם שאפילו כלל ישראל בגלות בכל קצוי‬ ‫"זאת" מלשון גמולה דא מבעלה‪ ,‬ואתם אומרים לעסוק‬ ‫תבל‪ ,‬מקום המקדש מאחד את כולם בכל יום‪ ,‬על ידי מה‬ ‫בחכמות ומוסרים‪ ,‬הלה' תעשו זאת‪ ,‬שהוא יודע שאין תקוה‬ ‫שכל יהודי המתפלל פונה לצד ארץ ישראל‪.‬‬ ‫לכם אלא ע"י התורה‪ .‬ולכן אמר‪" ,‬עם נבל ולא חכם"‪ ,‬כי‬ ‫ג‪ .‬שתקנך ‪ -‬לשון תיקון‪ ,‬שתיקן אתכם בכל מיני תקנה‪ .‬ויש‬ ‫אתם סוברים להתחכם בחכמות חיצוניות‪ ,‬דעו כי אתם עם‬ ‫לפרש שזהו הענין של תרי"ג מצוות‪ ,‬כי ידוע מה שהביא‬ ‫נבל ולא חכם‪ ,‬כיון שפרשתם מן התורה‪" .‬הלא הוא אביך‬ ‫החפץ חיים )בהקדמה לשמירת הלשון( בשם הספרים הק'‪ ,‬שתרי"ג‬ ‫קנך" וכו'‪ ,‬והוא ציוה ללמוד תורה לבטל יצה"ר‪ ,‬ואיך‬ ‫מצוות הן כנגד תרי"ג חלקי הגוף ותרי"ג בנשמה‪ ,‬וכל קיום‬ ‫תתחכמו אל מצותיו ית' בטענות כוזביו"ת‪) :‬דברים אחדים ‪ -‬רבינו‬ ‫מצוה מתקן האבר או הגיד המקבילו בגוף ובנשמה‪.‬‬ ‫החיד"א(‬ ‫"ויכוננך" ‪ -‬אחרי כן‪ ,‬בכל מיני בסיס וכן‪ ,‬והיינו שעשה מכם‬ ‫‪‬‬ ‫כהנים‪ ,‬מכם נביאים‪ ,‬ומכם מלכים‪ ,‬כרך שהכל תלוי בו‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫אבי‪  ‬‬ ‫‪‬נ‪‬‬ ‫חכ‪ ‬הל‪‬א ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫נבל ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬גמל‪ ‬זאת ‪‬ע‪  ‬‬ ‫"הלה' ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫"הוא עשך" ‪ -‬אומה באומות )רש"י(‪ .‬פירוש‪ ,‬שהקב"ה עשה‬ ‫ע‪     ‬‬ ‫ויכננ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫אתכם לעם סגולה‪ ,‬ואומה חשובה מכל האומות‪.‬‬ ‫מי שמכיר בטובותיו של הקב"ה לא יחטא‬ ‫ועוד ממשיכה התורה לבאר את החשיבות והחביבות של‬ ‫"הלה' תגמלו זאת"‪ ,‬לשון תימה‪ ,‬וכי לפניו אתם מעציבין‪,‬‬ ‫הפרידוֹ ּ‪‬ב ‪‬ני‬ ‫"ב ‪  ‬‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬הנראים מתוך סדר ימות העולם‪ּ .‬‬ ‫שיש בידו להפרע מכם ושהיטיב לכם בכל הטובות‪" .‬עם‬ ‫אדם" פירש רש"י‪' :‬כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם‬ ‫‪‬‬ ‫נבל"‪ ,‬ששכחו את העשוי להם )רש"י(‪.‬‬ ‫מן העולם ולא עשה כן‪ ,‬אלא יצב גבולות עמים ‪ -‬קיימם ולא‬ ‫דברי רש"י הללו הם יסוד לכל העונשים הנזכרים בפרשה זו‪,‬‬ ‫ראל" ‪ -‬בשביל מספר בני ישראל‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫"למספר ּ‪‬ב ‪‬ני ‪ׂ  ‬‬‫אבדם‪ּ    ,‬‬ ‫שעיקר תביעת התורה על כלל ישראל שחטאו‪ ,‬היא על מה‬ ‫שעתידין לצאת מבני שם‪ ,‬ולמספר שבעים נפש של בני‬ ‫שלא היתה להם הכרת הטוב להקב"ה על כל הטובות‬ ‫ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים ‪ -‬שבעים לשון‪.‬‬ ‫שהשפיע עליהם‪ .‬כי המכיר בכל הטובות שקיבל מאת‬ ‫עמוֹ " ‪ -‬למה כל זאת‪ ,‬לפי שהיה חלקו כבוש‬ ‫חלק ה' ‪ּ ‬‬ ‫"כי ‪ ‬‬‫ּ‪‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אינו יכול למרוד בו‪ .‬וזהו שאמרה תורה "עם נבל"‪,‬‬ ‫ביניהם ועתיד לצאת‪ ,‬ומי הוא חלקו ‪ -‬עמו‪ ,‬ומי הוא עמו‪,‬‬ ‫"ש ‪‬חת‬ ‫שמה שהביאם לחטוא ]וכמו שכתוב בפסוק הקודם ׁ ‪‬‬ ‫יעקב חבל נחלתו וכו'‪ .‬והוא ובניו היו לו לנחלה‪ ,‬ולא‬ ‫לוֹ ‪‬א ּ‪‬ב ‪‬ניו מ ּו ‪‬מם"[‪ ,‬הוא מפני שהיו עם נבל ‪ -‬ששכחו את‬ ‫ישמעאל בן אברהם‪ ,‬ולא עשו בנו של יצחק‪ .‬הרי שבכל‬ ‫העשוי להם‪.‬‬ ‫הדורות היה הקב"ה מסבב את מאורעות העולם בשביל‬ ‫ובהמשך הפסוקים מונה התורה את הטובות שהשפיע‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הקב"ה עלינו‪ ,‬לעוררנו שאם נכיר את כל הטובות הגדולות‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫מגדלים את לומדיהם‪ ,‬ועל כן כשם שהאדם נתבע על זה‬ ‫ואת כל הטובות הללו‪ ,‬שעשה ועושה הקב"ה עמנו בפרט‬ ‫שהוא נבל וכפוי טובה‪ ,‬כמו כן נתבע על זה שאינו חכם‪,‬‬ ‫ועם כלל ישראל בכלל ובכל עת‪ ,‬צריך האדם לשים תמיד על‬ ‫שמטרת התורה לא הושגה על ידו‪ ,‬אלא דאם כן יקשה בזה‬ ‫לבו‪ .‬ובפרט כשיש לו נסיון‪ ,‬צריך הוא לזכור את כל הטובות‬ ‫קושית ה"כלי יקר" ד"עם נבל ולא חכם" אינו דבר והיפוכו‪,‬‬ ‫הללו‪ ,‬ואז לא ימלאנו לבו לחטוא ולבגוד בהקב"ה ח"ו או‬ ‫דהיה לו לומר עם טפש ולא חכם‪ ,‬או עם נבל ולא מוקיר‬ ‫להרהר אחריו‪ ,‬ולשלם רעה תחת טובה‪ .‬ועוד יתעורר האדם‬ ‫טובה‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬לעבוד את ה' בחשק ובזריזות‪ ,‬וכמו שכתב ה"מסילת‬ ‫והנה להאמור שהתורה מגדלת לומדיה כגשם המגדל את‬ ‫ישרים" לבאר בדרך קניית הזריזות )פרק ח(‪:‬‬ ‫הצמחים‪ ,‬אפשר לומר שהנבל הוא ההיפך מחכם‪ ,‬והוא‬ ‫'ואמנם‪ ,‬מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא‬ ‫כענין פרח נבל‪ ,‬וכמו שכתב הרבינו יונה בדרשותיו )תולדות‬ ‫ההסתכלות ברוב הטובות שהקדוש ברוך הוא עושה עם‬ ‫פן" )ישעיה‬ ‫עלה ‪‬מגּ‪ ‬‬ ‫נבל ‪ ‬‬ ‫"כ ‪ ‬‬ ‫עמוד מט( עם נבל ולא חכם מלשון ּ‪‬‬ ‫האדם בכל עת ובכל שעה‪ ,‬והנפלאות הגדולות שעושה עמו‬ ‫לד‪ ,‬ד(‪ ,‬ושו"ר כן בפירוש הגרש"ר הירש זצ"ל‪ ,‬וז"ל‪" :‬הלה'‬ ‫מעת הלידה עד היום האחרון‪ .‬כי כל מה שירבה להסתכל‬ ‫תגמלו זאת עם נבל" וכו'‪ ,‬שני אלה מתארים במקומם‬ ‫ולהתבונן בדברים אלה‪ ,‬הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫גדּ ל‬ ‫מצבים בחיי הצמח‪ ,‬גמול‪ ,‬גמר הבשלת הפרי ]כענין ‪‬‬ ‫אל הא‪-‬ל המטיב לו‪ ,‬ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל‬ ‫‪‬ה ּ‪‬י ‪‬לד ‪‬ו ‪ּ ‬יגּ‪ ‬מל" )בראשית כא‪ ,‬ח([‪ ,‬נבל‪ ,‬הכמישה המונעת את‬ ‫ויתרפה מעבודתו‪ .‬כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו‬ ‫עשיית הפרי‪ ,‬כל מה שה' עשה לישראל וכו' הלקחים‬ ‫טובתו יתברך‪ ,‬לפחות יודה לשמו ויקיים מצותיו'‪.‬‬ ‫והמצוות של תורתו‪ ,‬אחת היתה מטרתם‪ ,‬הם באו לזרוע את‬ ‫וכן מבואר בהמשך הפרשה שהקב"ה תובע את כלל ישראל‬ ‫זרע האור החיים ברוח העם ובנפשו‪ ,‬הם נועדו להבשיל פרי‬ ‫על מה שלא הכירו טובה וחטאו‪ ,‬כדכתיב ‪ּ   ‬‬ ‫"וינבל צ ּור‬ ‫דעת ומעש בחיי הפרט והכלל‪ ,‬אולם העם נהיה נבל וכו'‬ ‫ות ׁ ‪‬ש ּ‪‬כח ‪‬אל ‪   ‬‬ ‫מחלל‪) "‬פסוק‬ ‫ילד‪ּ ‬ת ׁ ‪‬שי ‪ּ ‬‬ ‫יש ‪‬עתוֹ " )פסוק טו(‪" ,‬צ ּור ‪  ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫כמש ונבל עוד בטרם הגיע לכלל פריחה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יח(‪.‬‬ ‫ויבואר בזה יותר האמור בשבח התלמיד חכם ההוגה בתורה‬ ‫ויש להוסיף שמדת הכרת הטוב מחייבת את האדם גם‬ ‫מים ‪ׁ ‬‬ ‫אשר‬ ‫לגי ‪ ‬‬ ‫שת ּול ‪‬על ּ‪‬פ ‪ ‬‬ ‫"והיה ּ‪‬כ ‪‬עץ ׁ‪‬‬ ‫יומם ולילה‪) ,‬תהלים א'( ‪  ‬‬ ‫להתבייש מחטאיו‪ ,‬וכמבואר ב"שערי תשובה" )א‪ ,‬יב( לענין‬ ‫יבוֹ ל"‪ ,‬ובפרט למאי דאמרינן‬ ‫ועלה ּו ‪‬א ‪ּ ‬‬ ‫עתוֹ ‪  ‬‬ ‫יתן ּ‪‬ב ‪ּ ‬‬ ‫ּ‪‬פ ‪‬ריוֹ ‪ּ ‬‬ ‫הרגשת הצער והיגון על העבירות‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫בסוכה כ"א‪ ,‬ב דמכאן שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה‬ ‫"'ויותר מהמה ראוי שיצטער ויאנח מי שהמרה את השי"ת‬ ‫תלמוד‪ ,‬דמאחר שעלהו לא יבול הרי שדברי תורה היו אצלו‬ ‫והשחית והתעיב עלילה לפניו‪ ,‬ולא זכר יוצרו אשר בראו יש‬ ‫בבחינת כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב עד‬ ‫מאין‪ ,‬וחסד עשה עמו‪ ,‬וידו תנחהו בכל עת‪ ,‬ונוצר נפשו בכל‬ ‫שהחכמה נתעצמה בו ונעשית כעצם מעצמיו‪ ,‬לכן אפילו‬ ‫רגע‪ ,‬ואיך מלאו לבו להכעיס לפניו'‪ .‬ומחשבות אלו בודאי‬ ‫)עטרותיהם(‬ ‫שיחתו צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫יועילו לאדם לקנות גם את מידת הבושה שהיא אחד מעיקרי‬ ‫‪‬‬ ‫התשובה‪ ,‬כמבואר שם ב"שערי תשובה" )אות כא(‪ .‬וכשיחשוב‬ ‫האדם על ריבוי הטובות שגמל עמו הקב"ה‪ ,‬ואילו הוא בגד‬ ‫אבי‪    ‬‬ ‫וי‪‬ד‪‬‬ ‫‪‬אל ‪ ‬‬ ‫ודר ‪ ‬‬ ‫‪‬ר ‪ ‬‬‫ע‪‬ל‪ ‬ינ‪ ‬נ‪‬ת ‪‬‬ ‫"זכר ‪‬ימ‪‬ת ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫בו ושילם רעה תחת טובה‪ ,‬בודאי יתבייש מחטאיו שבזה‬ ‫ויאמר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זקני‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מרד בו יתברך‪.‬‬ ‫זה לשונו הזהב של כתב רבינו הראב"ד ]השלישי‪ ,‬בעל‬ ‫העולה מדברינו שיש לאדם להתעורר מפרשה זו על גודל‬ ‫ההשגות[‪ ,‬בראש פירושו הגדול על התורת כהנים‪:‬‬ ‫חיובו להכיר בטובות ה' עליו‪ ,‬ועל ידי זה יעמוד חזק בשעת‬ ‫'והקבלה אב לכולן ועיקר לכל מצות האל אדוננו‪ .‬ואלמלא‬ ‫הנסיון שלא להיכשל בעבירה‪ ,‬בחושבו שלא יתכן שהוא‬ ‫הקבלה מאין לנו צירוף המצות ופירושן‪ .‬ומנין לנו בפירוש‬ ‫ישלם להקב"ה רעה תחת טובה ח"ו‪ .‬וגם יתעורר מתוך‬ ‫בראשית ברא אלהים שהוא תחלה ומנין היה לנו באלהים‬ ‫הכרת גודל טובותיו ית' עליו‪ ,‬לעבדו בחשק ובזריזות ובטוב‬ ‫שהוא שם הבורא‪ .‬ואפילו השיחה שאנו מדברים בה‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫לבב‪.‬‬ ‫ומבקשים בה פרטי כל צרכנו מן הבורא אם לא הקבלה במה‬ ‫היינו שואלים‪ .‬על כן אנחנו צריכין להאמין מאד ולסמוך על‬ ‫‪‬‬ ‫דברי קדמונינו החכמים הראשונים‪ ,‬שקבלו מאבותם‬ ‫אבי‪  ‬‬ ‫‪‬נ‪‬‬ ‫חכ‪ ‬הל‪‬א ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫נבל ‪‬ו‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬גמל‪ ‬זאת ‪‬ע‪  ‬‬ ‫"הלה' ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ואבותם מאבותם בכל דקדוקי המצות והמדרשים‪ ,‬ואם יצא‬ ‫ע‪     ‬‬ ‫ויכננ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫המדרש מדרך הפשט‪.‬‬ ‫התורה מגדלת את לומדיה‬ ‫ולולי כי המלאכה ארוכה לפנינו וכבדה עלינו ממיעוט‬ ‫'דא עמא דהוון טפשין וקבילו אורייתא ולא חכימו' )תרגום‬ ‫שכלנו וחומר בינתנו‪ ,‬ואנחנו צריכים להשלים עליה כל‬ ‫אונקלוס(‪.‬‬ ‫איברינו כדי לפרש ולהציע דברי רבותינו ולהיותם נדרשים‬ ‫עיין על זה ב"ברכת מרדכי" )מוסר ח"ג עמוד שכ"ט(‪ ,‬דכשם‬ ‫לכל שואל וכל דורש למען תהיה תועלתם שלימה – היינו‬ ‫שהאדם נתבע על זה שהוא נבל‪ ,‬כמו כן נתבע על זה שהוא‬ ‫מאריכים בדברים האלה לשבר דברי המינין הממאנים‬ ‫לא חכם‪ ,‬כי מטרת התורה לגדל את לומדיה לרוממם‬ ‫לשמוע ולהאמין לדברי רבותינו‪ ,‬אך רמז רמזנו למאמינים‬ ‫"ת ‪ּ ‬זל ּ‪‬כ ּ‪‬טל‬ ‫ולחכמם‪ ,‬כדפירש רש"י על הפסוק )לעיל פסוק ב( ּ‪‬‬ ‫פתח פתחנו לנבונים‪ ,‬תחזקנה ידיהם באלהים!‬ ‫עשב"‪ ,‬מה הרוחות‬ ‫עלי ‪ׂ ‬‬ ‫וכרביבים ‪ ‬‬ ‫דשא ‪    ‬‬ ‫עלי ‪ׁ ‬‬ ‫עירם ‪ ‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫אמרתי ּ‪‬כ ‪ׂ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫הללו מחזקין את העשבים ומגדלים אותם‪ ,‬אף דברי תורה‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬ ‫"שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"‪ .‬הרי הכתוב נדרש כאן‬ ‫אבי‪    ‬‬ ‫וי‪‬ד‪‬‬ ‫‪‬אל ‪ ‬‬ ‫ודר ‪ ‬‬ ‫‪‬ר ‪ ‬‬‫ע‪‬ל‪ ‬ינ‪ ‬נ‪‬ת ‪‬‬ ‫"זכר ‪‬ימ‪‬ת ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫באופן שזקניך הם חכמי הדור‪ ,‬שמצווים לשמוע להם בכל‬ ‫ויאמר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זקני‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מה שמתקנים‪ ,‬והוא כמו שדרשו בקידושין )לב‪ ,‬ב( 'אין זקן‬ ‫בפשוטו י"ל בביאור ד' לשונות אלו שבהם בא משה לחזק‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫ראל"‬ ‫קני ‪ׂ  ‬‬ ‫איש ‪‬מ ‪ּ ‬ז ‪ ‬‬ ‫בעים ‪ׁ ‬‬ ‫"אספה ּ‪‬לי ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫אלא חכם שנאמר ‪  ‬‬ ‫יסודות האמונה בהי"ת ושכר ועונש‪ ,‬וקבלת התורה‬ ‫)במדבר יא‪ ,‬טז(‪ ,‬רבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא מי שקנה‬ ‫והדבקות בהי"ת שקרוב מאד לכלל ישראל‪ ,‬מעורר‬ ‫חכמה שנא' וכו'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬מלשון נוטריקון‪.‬‬ ‫בראשונה שלא לשכוח מה שיודעים לבד‪ ,‬וראו בעיניהם‪,‬‬ ‫לפי זה הביאור במה שנאמר "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו‬ ‫ואח"כ לעורר להבין דבר מתוך דבר ]"בינו"[ כל היוצא‬ ‫לך"‪ ,‬על ענין ההנהגה‪ ,‬שראוי לשמוע מחכמי הדור כיצד‬ ‫מזכרונות האלה‪ ,‬אבל לא די בכך‪ ,‬אלא גם "שאל אביך‬ ‫ראוי לנהוג‪ ,‬ונראה דחוץ מזכירת ימות עולם והתבוננות‬ ‫ויגדך"‪ ,‬מה שהיה בדור שלפניך והוא ראה והבין והשיג‪,‬‬ ‫בהם‪ ,‬עליו לקבל מאביו את חינוכו‪ ,‬אבל נוסף לזה צריך‬ ‫ו"זקניך ויאמרו לך"‪ ,‬י"ל אבות אבות אבותיו‪ ,‬אבי אביו‬ ‫לשאול אצל החכמים כדי לדעת הלכה למעשה כיצד לנהוג‪,‬‬ ‫ואבי אמו‪ ,‬שעל ידי מה שמעידים ויודעים משלש דורות‪,‬‬ ‫ומה להוציא מכל מה שמספרים‪ ,‬בכדי שתהיה ההנהגה‬ ‫נוטע אמונה עמוקה בלב‪ ,‬וגם השגת הדורות הקודמים‬ ‫ישרה וטובה‪ ,‬לזה צריכים לדרוש אצל חכמים דוקא‪.‬‬ ‫יכניסו רגשי יראה ואהבה יותר עמוקים בלב הדור הצעיר‪.‬‬ ‫ולפי דרשה זו‪ ,‬שמכאן לומדים שמצווים לקיים תקנות‬ ‫ויעויין בבעל הטורים שפירש על דרך שנתבאר‪ ,‬ש"זקניך"‬ ‫חכמים ומצוות שתיקנו‪ ,‬נאמר כאן יותר מהנהגה ישרה או‬ ‫היינו אביו זקנו‪ ,‬הדור הקודם‪ ,‬שכתב‪" ,‬שאל אביך ויגדך‬ ‫הכרעה בהלכה‪ ,‬אלא כח חכמים לחדש מצוות ולחייב כלל‬ ‫זקניך"‪ ,‬הרי ג' דורות ]דהיינו השואל‪ ,‬אביו וזקנו )יד אהרן([‪,‬‬ ‫ישראל לנהוג על פיהם‪ ,‬והעובר על דבריהם מחייבין מכות‬ ‫הנחל" )פסוק ח(‪ ,‬לומר כל שהוא ובנו ובן בנו‬ ‫"ב ‪  ‬‬ ‫וסמיך ליה ּ‪‬‬ ‫מרדות‪.‬‬ ‫תלמיד חכם הרי הוא לו כנחלה שאין לה הפסק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נוסף למה שכתוב לשאול זקניך ולקיים דבריהם‪ ,‬יש בתורה‬ ‫והיינו על פי הגמ' בב"מ )פה‪ ,‬א( שאמר ר' יוחנן כל שהוא‬ ‫מצות עשה של כבוד וקימה‪ ,‬כמש"כ בפרשת קדושים )יט‪ ,‬לב(‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬ובנו תלמיד חכם‪ ,‬ובן בנו תלמיד חכם‪ ,‬שוב‬ ‫והדרת ּ ‪‬פ ‪‬ני ‪ ‬‬ ‫זקן"‪ .‬וכתב הרמב"ם )ת"ת פ"ו‬ ‫יבה ּ‪‬תק ּום ‪ּ    ‬‬ ‫ש ‪‬‬‫"מפ ‪‬ני ׂ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫"ואני ‪‬זאת ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ריתי‬ ‫אין תורה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר ‪  ‬‬ ‫ה"א( 'כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואע"פ שאינו רבו שנאמר‬ ‫מתי ּ‪‬ב ‪‬פי‪ ‬א‬ ‫ש ‪ּ ‬‬‫אשר ‪ׂ‬‬ ‫דברי ‪ׁ ‬‬ ‫עלי‪ּ ‬ו ‪  ‬‬‫אשר ‪ ‬‬ ‫אמר ה' ר ּו ‪‬חי ‪ׁ ‬‬ ‫אוֹ ‪‬תם ‪ ‬‬ ‫"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"‪ ,‬זה שקנה חכמה'‪ .‬ובספר‬ ‫ועד‬‫מעתה ‪ ‬‬ ‫אמר ה' ‪ּ  ‬‬ ‫זרע‪  ‬‬ ‫זרע ‪  ‬‬ ‫מפי ‪ ‬‬ ‫זרע‪ּ ‬ו ‪ ּ ‬‬ ‫מפי ‪  ‬‬‫מפי‪ּ ‬ו ‪ ּ ‬‬ ‫‪‬ימ ּו ׁש ּו ‪ ּ ‬‬ ‫המצות )ע' רט( כתב‪' ,‬היא שצונו לכבד החכמים ולקום‬ ‫עוֹ ‪‬לם" )ישעיהו נט‪ ,‬כא(‪ ,‬מאי "אמר ה'"‪ ,‬אמר הקב"ה אני ערב‬ ‫מפניהם ולגדל אותם'‪.‬‬ ‫לך בדבר זה‪ .‬מאי "מעתה ועד עולם"‪ ,‬א"ר ירמיה מכאן‬ ‫ואילך התורה מחזרת על אכסניא שלה‪ .‬ושם מובא שר' זירא‬ ‫וענין לשמוע לדבריהם וענין הכבוד להם‪ ,‬קשורים יחד זה‬ ‫התענה ארבעים תעניות על עצמו‪ ,‬שלא ימושו מפיו‪ ,‬ועוד‬ ‫לזה‪ ,‬לפי המבואר ב"שערי תשובה" )ש"ג אות קמ"ז( שכתב‬ ‫מ' על בניו‪ ,‬ועוד כן על בני בניו‪ ,‬ואמר שיותר אין צורך כי‬ ‫טעם לחומר האיסור לבזות תלמיד חכם וחיוב לכבדו‪ ,‬כי‬ ‫מובטח לו‪.‬‬ ‫בהתהדר החכמים ובתתם עליונים‪ ,‬דבריהם נשמעים‪ ,‬וילוו‬ ‫עליהם העם כולו‪ ,‬וידמו למועצתם וכו'‪ .‬הרי שפירש‬ ‫ברוח זו היה נראה בעיני לפרש מה שאומרים בברכת על‬ ‫חשיבות הכבוד מצד שעי"ז דבריהם מתקבלים‪ .‬והוסיף עוד‪,‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ועל החסידים ועל זקני עמך בית ישראל ועל‬ ‫שעי"ז גם ירצו ללמוד כי זה דבר מכובד וחשוב‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫פליטת סופריהם וכו'‪ .‬דלכאורה צ"ע‪ ,‬מאחר שמזכירים‬ ‫צדיקים וחסידים ותלמידי חכמים‪ ,‬למה גם מתפללים‬ ‫ובספר החינוך )ו־נז( משרשי המצוה‪ ,‬לפי שעיקר היות האדם‬ ‫במיוחד על הזקנים‪ ,‬ממה נפשך‪ ,‬אם צדיקים הם‪ ,‬כבר‬ ‫נברא בעולם הוא מפני החכמה ]נראה דכוונתו על פי הגמ'‬ ‫כלולים‪ ,‬אם ת"ח הם‪ ,‬ג"כ כלולים‪ ,‬ואם רוצים להזכיר כלל‬ ‫בסנהדרין )צט‪ ,‬ב( על מש"כ כל אדם לעמל נברא‪ ,‬דהיינו‬ ‫ישראל‪ ,‬לא היה לנו להזכיר הזקנים בדוקא‪.‬‬ ‫לעמל תורה‪ ,‬ע"ש[‪ ,‬כדי שיכיר בוראו‪ ,‬על כן ראוי לבני אדם‬ ‫והנראה לומר בזה‪ ,‬שמאד זקוקים לזקנים בכדי למסור‬ ‫לכבד מי שהשיג אותה‪ ,‬ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה‪,‬‬ ‫המסורות מדורי דורות‪ ,‬שהם ראו כיצד נהגו כלל ישראל‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫בכל דבר‪ ,‬והם מספרים מגדולי ישראל שבדורם‪ ,‬ובזה‬ ‫והן הן הדברים שנתבארו‪ ,‬שמצות עשה דאורייתא לכבד‬ ‫שומרים על צורת כלל ישראל‪ ,‬שלא יבדו מלבם הנהגות‬ ‫חכמי התורה ולקום בפניהם‪ ,‬שבזה נכנעים לדבריהם‪,‬‬ ‫שונות‪ ,‬ולא יבטלו הנהגות של דורות שעברו‪ ,‬שיסודתם‬ ‫ובכללות נמשכים אחרי דברי תורה‪ ,‬שהם החכמה העליונה‬ ‫בהררי קודש‪ ,‬ובזה שמירה גדולה על צורת הנהגת הציבור‪.‬‬ ‫מפי הגבורה‪.‬‬ ‫ובזה נוכל להבין למה אצל הזקנים מזכירים עמך בית‬ ‫במצות התורה נאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כי לא מעלת הזקנה גורמת התפלה הזו‪ ,‬אלא מעלת‬ ‫ונכללים בזה בין חכם בתורה‪ ,‬בין זקן בשנים‪ .‬והתרגום‬ ‫מסירת מנהגי עם ישראל‪ .‬גם י"ל כפי משנ"ת כאן שמספרים‬ ‫מפרש שיבה דסבר באורייתא‪ ,‬וזקן סבא‪ ,‬דהיינו כסניף לענין‬ ‫מה שאירע לכלל ישראל בדורם‪ ,‬באופן שמגיעים לשבח‬ ‫מצות כיבוד חכם‪ .‬ובתרגום יונתן מפרש הכל על חכם‪,‬‬ ‫והודיה וחיזוק האמונה‪.‬‬ ‫שכתב 'מן קדם סבין דסבירין באורייתא תקומון‪ ,‬ותייקר אפי‬ ‫בשבת )כג‪ ,‬א( דרשו פסוק זה לענין שמצווים לקיים מה‬ ‫חכימא'‪.‬‬ ‫שחכמים תקנו‪ ,‬ששאלו על מה שמברכים על נר חנוכה‬ ‫אבל כבר העיר הרמב"ן שבגמ' )קידושין לב‪ ,‬ב( מבואר דשיבה‬ ‫בנוסח 'אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה'‪,‬‬ ‫היינו זקן בשנים‪ ,‬וכ"כ בשו"ע )רמ"ד א'( שכתב וכן מצוה‬ ‫והיכן צונו‪ ,‬רב אויא אמר מ"לא תסור"‪ ,‬רב נחמיה אמר‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]12‬‬ ‫בהן וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומובן שעל ת"ח נאמר במדרש )שמות רבה ג‪,‬‬ ‫לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה‪ .‬והמעיין בספר‬ ‫י( 'הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל'‪ .‬ושם אמרו כשהיה‬ ‫המצות )עשה ר"ט( יראה‪ ,‬שלא מנה אלא מצות כבוד הזקן‬ ‫בית המקדש קיים היו שואלים בזקנים שנאמר "שאל אביך‬ ‫שקנה חכמה‪ ,‬ולא דיבר מזקן בשנים‪ .‬ובהלכות כתב )פ"ו ה"ט(‬ ‫ויגדך זקניך ויאמרו לך"‪ ,‬שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים‬ ‫מי שהוא זקן מופלג‪ ,‬אע"פ שאינו חכם‪ ,‬עומדין לפניו‪.‬‬ ‫אינו נכשל וכו'‪ ,‬עוד אמרו )שמות רבה ה‪ ,‬טו( 'למה נמשלו‬ ‫והענין מבואר בספר החינוך )רנ"ז( שאחרי שביאר מעלת‬ ‫ישראל לעוף‪ ,‬מה עוף אינו פורח אלא בכנפים‪ ,‬אף ישראל‬ ‫החכם‪ ,‬שמקיים עיקר חיות האדם‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬הוסיף 'ומזה‬ ‫אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים'‪.‬‬ ‫השורש פי' איסי בן יהודה בגמ' בקידושין‪ ,‬שאפילו זקן‬ ‫ועל מי שלומד תורה לשמה מבואר בריש פ"ו דאבות‪,‬‬ ‫אשמאי‪ ,‬כלומר שאינו חכם‪ ,‬הוא בכלל המצוה‪ ,‬שראוי‬ ‫'ונהנין ממנו עצה ותושיה'‪ ,‬ומובן שתורתו הטהורה וזכה‬ ‫לכבדו מפני שברוב שניו ראה והכיר קצת במעשי ה'‬ ‫מפניות מקדשתו ומיישרת את שכלו‪ ,‬באופן שמצליח לכוין‬ ‫ונפלאותיו‪ ,‬ומתוך כך ראוי לכבוד וכו'‪ ,‬בתנאי שלא יהיה‬ ‫לעצה אמיתית‪ .‬ואע"פ שאמרו במשנה דאבות הנ"ל בן‬ ‫בעל עבירות'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר מזה שזה סניף לכבוד החכם‪,‬‬ ‫חמשים לעצה‪ ,‬אצל זה שלומד תורה לשמה משמע שזוכה‬ ‫כי מדרך זקן שיש בו חכמה במקצת בהכרת הבורא‪ ,‬שברוב‬ ‫גם לפני זה לזה שנהנים ממנו עצה ותושיה‪ ,‬וכל שכן אם‬ ‫שניו בודאי זכה לרבוי התעוררות במה שראה השגחת הי"ת‬ ‫מגיע לשנים שעצתו זכה וטהורה ומוצלחת‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬והנהגתו הנפלאה‪.‬‬ ‫יפרח‬‫"צדּ יק ּ‪‬כ ּ‪‬ת ‪‬מר ‪  ‬‬‫בתהלים )צב‪ ,‬טו( אחרי מה שכתוב שם ‪ ‬‬ ‫ובראשית דבריו שם כתב החינוך‪' ,‬זה שהוציא הכתוב החכם‬ ‫ישגּ‪ ‬ה" ]פירש רש"י‪" ,‬כתמר" לעשות פירות‪,‬‬ ‫ארז ּ‪‬ב ּ‪‬ל ‪‬בנוֹ ן ‪ׂ  ‬‬ ‫ּ‪‬כ ‪ ‬‬ ‫בלשון זקן‪ ,‬הטעם מפני שהבחור החכם ראה בחכמתו‪ ,‬מה‬ ‫חצרוֹ ת‬ ‫"שת ּו ‪‬לים ּ‪‬ב ‪‬בית ה'‪ּ ,‬ב ‪ ‬‬ ‫"וכארז בלבנון" להחליף גזעו[‪ ׁ ,‬‬ ‫שראה הזקן ברוב שניו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בזה הקשר בין זקן‬ ‫ורעננּ‪ ‬ים‬ ‫ש ‪‬נים ‪   ‬‬ ‫יבה ‪‬דּ ׁ‪‬‬‫ש ‪‬‬ ‫יפריח ּו"‪ ,‬כתיב‪" ,‬עוֹ ד ‪‬ינ ּוב ּון ּ‪‬ב ׂ‪‬‬ ‫א‪‬קינ ּו ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫בא בימים ובין זקן שקנה חכמה‪ ,‬שמן הראוי שזקן בשנים‬ ‫יהי ּו" ]"ינובון" יצמחון‪" ,‬דשנים" שמנים[ וגו'‪ .‬וכתב‬ ‫‪‬‬ ‫זכה לחכמה במשך השנים‪ ,‬ויניק וחכים זכה לזה גם‬ ‫המאירי בזה"ל‪ ,‬נ"ל בפירושו‪ ,‬שגידול האילנות ובעלי חיים‪,‬‬ ‫בצעירותו‪.‬‬ ‫יש זמן לתכלית גידולם‪ ,‬שלא יגדלו עוד‪ ,‬אבל הצדיקים‬ ‫והרמב"ן כתב לפי התרגום‪ ,‬דאתא זקן וגלי בשיבה‪,‬‬ ‫ינובון‪ ,‬ר"ל יגדלו ויצמחו לעולם‪ ,‬אף בשיבתם‪ ,‬ויהיו דשנים‬ ‫שבכללה כל השיבות‪ ,‬בין בתורה בין בשנים‪ .‬וחזינן שתי‬ ‫ורעננים כבימי הבחרות וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מעלות שכל אחת ראויה לתשומת לב לקבל השפעה טובה‬ ‫היוצא מהמבואר‪ ,‬שראוי לצעירים‪ ,‬שנוסף לחינוך הטוב‬ ‫בין מזקנים החכמים‪ ,‬ובין אלו שבאו בשנים אחרי חיים של‬ ‫בבית אביהם‪ ,‬יתדבקו לחכמים ולזקנים‪ ,‬לקבל מהם הצורה‬ ‫תורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫הנכונה של חיי תורה ויראת שמים‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל )נדרים‬ ‫ב"שערי תשובה" )שער ב' אות ט'( פירש מה דתנן באבות )פ"ה‬ ‫מ‪ ,‬א; מגילה לא‪ ,‬ב( אם יאמרו לך ילדים בנה‪ ,‬וזקנים סתור‪ ,‬שמע‬ ‫משנה כ"א( 'בן ששים לזקנה‪ ,‬בן שבעים לשיבה‪ ,‬בן שמונים‬ ‫לזקנים‪ ,‬ואל תשמע לילדים‪ ,‬שבנין ילדים סתירה‪ ,‬וסתירת‬ ‫לגבורה‪ ,‬בן תשעים לשוח' וכו'‪ ,‬כונתם ז"ל בדברים האלה‬ ‫זקנים בנין‪ .‬ופשוט שאין הכוונה לילדים ממש‪ ,‬כי איזה‬ ‫להזהיר על התשובה‪ ,‬ושיחשוב על קצו בהגיעו לימי הזקנה‪,‬‬ ‫שוטה ישאל ילדים‪ ,‬באופן שלולא שהזקנים אמרו להיפוך‪,‬‬ ‫אם לא זכה לעשות כן בימי בחורותיו‪ ,‬ואח"כ כי קרבה לבא‬ ‫היה נוהג על פי הילדים‪ ,‬אלא נראה שהכוונה לצעירים‬ ‫עתו‪ ,‬יעזוב חפצי הגוף ותאותיו‪ ,‬ויתקן נפשו‪ .‬ובהגיעו לימי‬ ‫היועצים‪ ,‬שיש להם שכל ובינה לפי שנותיהם‪ ,‬אבל לעומת‬ ‫השיבה‪ ,‬יוסיף לגרש מלבו ענין העולם‪ ,‬ולפי מעוט השנים‬ ‫הזקנים הם כילדים‪.‬‬ ‫הבאות‪ ,‬ימעיט בעסק העולם ויתיחד תמיד להתבונן ביראת‬ ‫לכן לעולם ישתדל לקבל שימוש תלמידי חכמים‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫ה'‪ ,‬ולחשוב עם נפשו‪ ,‬ולתקן מדותיו‪ ,‬ולבקש תורה ומצות‪.‬‬ ‫לזקני ת"ח‪ ,‬או לתלמידיהם המוסרים דבריהם‪ ,‬וכל הכרעה‬ ‫ומה שאמרו 'בן תשעים לשוח' וכו'‪ ,‬כי אחרי שהגיע‬ ‫בהנהגתו ישתדל להתייעץ אצל גדולי ישראל‪ ,‬ודעותיהם‬ ‫לתשעים‪ ,‬ראוי לו להיות כל עסקו בתפלות ובתהלות ה'‬ ‫יקבל ועל פיהם יבנה דרכו וביתו‪ ,‬ובזה יזכה גם הוא לצמוח‬ ‫ולשיח בנפלאותיו‪ ,‬דיבר שלמה ע"ה בענין ימי הזקנה‪ ,‬שלא‬ ‫ולגדול ולגדל משפחה ותלמידים עובדי הי"ת בדרך האמת‬ ‫יתעצל האדם בהם מעבודת הי"ת וכו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועע"ש מש"כ‬ ‫והישר והטוב ועושי נחת רוח ליוצרם‪.‬‬ ‫)באות ז'( התעוררות לתשובה בימי הזקנה‪.‬‬ ‫)ברכת אברהם – רבי אברהם ארלנגר(‬ ‫ולפי דבריו הק'‪ ,‬מובן שהזקן החי לפי זה גם ראוי לכבדו‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫וגם יש מה לקבל ממנו‪.‬‬ ‫ובספר "בית אלקים" למבי"ט )שער היסודות פכ"ט( השוה ימי‬ ‫ויאמר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זקני‪   ‬‬ ‫וי‪‬ד‪   ‬‬ ‫אבי‪    ‬‬ ‫"‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שנותינו לימי בראשית‪ ,‬ששים שנה הם ימי המעשה‪,‬‬ ‫כשנפטר רבי יעקב ישראל קניבסקי ‪ -‬הסטייפלער‪ ,‬הספידו‬ ‫והשביעי ידמה ליום השבת‪ ,‬שכל שנות האדם מששים עד‬ ‫ידידו ורעו רבי אלעזר מנחם מן שך‪ ,‬וכה היו דבריו‪:‬‬ ‫שבעים יהיו בקדושה והכנה לעולם המנוחה‪ .‬ולפי זה‬ ‫איתא בקידושין )לב‪ ,‬ב(‪" :‬זקניך ויאמרו לך" ‪ -‬זקן הוא זה‬ ‫לכאורה משבעים שנה עד שמונים יהיו בגדר שמיני עצרת‬ ‫איש ‪‬מ ‪ּ ‬ז ‪ ‬‬ ‫קני‬ ‫בעים ‪ׁ ‬‬ ‫"אספה ּ‪‬לי ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫שקנה חכמה‪ ,‬כמו שכתוב ‪  ‬‬ ‫ושמחת תורה‪.‬‬ ‫ראל" )במדבר יא‪ ,‬טז(‪ ,‬וקשה מדוע נקראו זקנים ולא חכמים‪.‬‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫‪ׂ ‬‬ ‫ועיקר מעלת הזקנה בשנים מתקיימת בזקני תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫והענין הוא‪ ,‬דהתורה נבדלת ונפרשת משאר חכמות‪,‬‬ ‫שעליהם אמרו חז"ל )שבת קנב‪ ,‬א( 'כל זמן שמזקינים חכמה‬ ‫שהתורה מבוססת ומסורה איש מפי איש עד משה רבנו‬ ‫ימים ּ‪‬תב ּו ‪‬נה"‬ ‫ואר‪  ‬‬ ‫חכמה ‪ ‬‬ ‫ישים ‪  ‬‬ ‫יש ׁ ‪‬‬ ‫"ב ׁ ‪‬‬ ‫נתוספת בהם‪ ,‬שנאמר ּ‪‬‬ ‫מקבל התורה אשר שמע קול אלהים חיים והוא הנחילה‬ ‫)איוב יב‪ ,‬יב(‪ ,‬ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]13‬‬ ‫הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה‬ ‫ליהושע‪ ,‬וכן מדור לדור נמסרת התורה בכל אמיתותה‬ ‫וארץ ישראל והעולם הבא'‪ .‬וכתב ה"נתיבות" במעשה נסים‬ ‫ובהירותה‪ ,‬משא"כ שאר חכמות משתנות כל הזמן‬ ‫)פירוש על ההגדה ד"ה מתחלה היו( לבאר הטעם ששלשת הדברים‬ ‫ומתעדכנות מעת לעת‪.‬‬ ‫האלו לא ניתנו אלא ע"י יסורין‪ .‬והוא מפני ששלשתם הם‬ ‫ולכן כתוב "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך"‪ ,‬שבתורה‬ ‫קניינים רוחניים‪ .‬וכדי שיזכה האדם לקנינים רוחניים‪ ,‬צריך‬ ‫אין להוסיף משלנו‪ ,‬רק מה שיש לנו מסורת מהזקנים‬ ‫להיות מנותק מהגשמיות וקרוב לרוחניות‪ .‬והיסורים הם‬ ‫והחכמים! )ארזי הלבנון(‬ ‫שמרחיקים את האדם מן הגשמיות‪ ,‬וממילא הוא ראוי‬ ‫‪‬‬ ‫ומוכשר לקנינים הרוחניים‪ ,‬לקנות את התורה הקדושה‪ ,‬וגם‬ ‫לזכות לגור בארץ הקדושה‪ ,‬ולהתקרב לה' בעולם הבא‬ ‫ויאמר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זקני‪   ‬‬ ‫וי‪‬ד‪   ‬‬ ‫אבי‪    ‬‬ ‫"‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שהוא מקום הדביקות בו יתברך‪.‬‬ ‫כתב 'אבא' בלשון יחיד שהוא אחד‪ ,‬ו'זקניך' לשון רבים‬ ‫והנה עיקר אופן היסורים שצריך האדם כדי לזכות לתורה‬ ‫)בעל הפני מנחם מגור(‬ ‫שהרי יש כאן שתים‪.‬‬ ‫הם העמל והיגיעה בה‪ ,‬שהרי גשמיות האדם והעולם‬ ‫‪‬‬ ‫והמדות רעות מפסיקים ומחלישים את החיבור שבינו‬ ‫לתורה הרוחנית‪ .‬וכשאדם עמל ויגע בתורה‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ויאמר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זקני‪   ‬‬ ‫וי‪‬ד‪   ‬‬ ‫אבי‪    ‬‬ ‫"‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫מחליש את כה הגשמיות‪ ,‬ואת כח הגוף‪ ,‬ואז הוא יכול לזכות‬ ‫'ומ"ש עוד 'וכל שכן בזקנים שהשכחה מצויה בהם וראוי‬ ‫לקנין התורה‪.‬‬ ‫להאמין לחדשים דמדכר דכירי' ‪ -‬הלא המה דברי תוהו‬ ‫אולם בדברי רש"י כאן מבואר עוד‪ ,‬שמה שהאדם גולה‬ ‫ולעג‪ .‬ויפה כתב על זה הוותיק הישיש הח"ר יצחק פינ"צי‬ ‫למקום תורה‪ ,‬גם זה נחשב הכנה לזכות על ידה לתורה‪ ,‬וכמו‬ ‫יצ"ו‪ ,‬כי שכח מקרא מלא ד"זקניך ויאמרו לך"'‪.‬‬ ‫)שו"ת מהרי"ק סימן קעא(‬ ‫שאמרו חז"ל )אבות ד‪ ,‬יד( 'הוי גולה למקום תורה'‪ ,‬כי גם זה‬ ‫נחשב קצת כמו מצב של יסורים‪ ,‬ובזה הוא מוכשר יותר‬ ‫‪‬‬ ‫לקדושת התורה‪.‬‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫ויאמר‪ ‬‬ ‫ל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫זקני‪   ‬‬ ‫וי‪‬ד‪   ‬‬ ‫אבי‪    ‬‬ ‫"‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אבותינו ספרו לנו‬ ‫י‪‬חה‪   ‬‬ ‫י‪‬אה‪‬‬ ‫‪‬נפיו ‪  ‬‬ ‫יפר‪   ‬‬ ‫ירח‪   ‬‬ ‫‪‬זליו ‪  ‬‬ ‫"‪‬נ‪‬ר ‪ ‬יעיר ‪‬ק‪ ‬על ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מלפני הרבה שנים היה מפורסם עובדא על ילד אחד שידע‬ ‫אברת‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬יא(‪.‬‬‫‪‬על ‪  ‬‬ ‫כל התורה כולה בעל פה‪ ,‬והיו מפקפקים בדבר‪ ,‬וכתב רבי‬ ‫הגאולה העתידה בפתע פתאום‬ ‫יחזקאל לעווענשטיין במכתב‪:‬‬ ‫'כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקינו פתאום עד‬ ‫העובדה אמת היא‪ ,‬בתי וחתני גרים שתי דירות לאותה‬ ‫שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בן‬ ‫משפחה‪ ,‬ובתי ראתה את הדבר וסיפרה לי אודותיו‪ ,‬כי אף‬ ‫שוכה לחבירתה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו'‬ ‫שהילד גר בבני ברק לא רחוק ממני‪ ,‬הרי שמעתי אודות‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫הדבר מבתי ומאמין לה‪.‬‬ ‫יש להעיר מהגאולה העתידה שעתידה להיות בפתע פתאום‬ ‫כבר חשבתי לילך בעצמי לראות את הפלא‪ ,‬אמנם חזרתי בי‪,‬‬ ‫היכלוֹ ‪ ‬‬ ‫האדוֹ ן"‪,‬‬ ‫פתאם ‪‬יבוֹ א ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫כמאמר הכתוב )מלאכי ג‪ ,‬א( " ּו ‪  ‬‬ ‫ומה שעלתה על לבי לראות בעצמי‪ ,‬עצת היצר הרע היא‪,‬‬ ‫וכמו שכתב החפץ חיים ב"שם עולם" )שער ההתחזקות ח"ב פרק‬ ‫ספר ּו ‪‬‬ ‫לנ ּו" )תהלים‬ ‫"אבוֹ ‪‬תינ ּו ‪ ּ ‬‬ ‫להרוס כל אמונתנו שנבנית על ‪‬‬ ‫י"ד( וז"ל‪' :‬אל יתמה האדם איך נוכל לצפותו לחכות שתהיה‬ ‫מד‪ ,‬ב(‪ ,‬והיינו שדבר הנשמע לנו מאדם נאמן‪ ...‬די לנו בזה‬ ‫הגאולה במהרה אחרי אשר אנו כעת בתוקף המצוקות‪ ,‬כי‬ ‫להאמין בו! ]ויצויין שהסיפור הנ"ל הביאו בעל ה"קהילות‬ ‫אצל הקב"ה לא סימן זה‪ ,‬שיש אצלו כמה מיני פדיון‪ ,‬דכן‬ ‫יעקב" ב"חיי עולם"‪ ,‬כראיה על הגלגולים[‪.‬‬ ‫הבוֹ ר" וז"ל 'כדרך כל‬ ‫"ויריצה ּו ‪‬מן ‪ּ ‬‬ ‫כתב הספורנו על הפסוק ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫"כי ‪‬קרוֹ ‪‬בה‬ ‫תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו )ישעיהו נו‪ ,‬א( ּ‪‬‬ ‫לבוֹ א" וכו'‪ ,‬וכן היה הענין במצרים באמרו )שמות יב‪,‬‬ ‫עתי ‪‬‬ ‫יש ּו ‪ ‬‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫יסבבנה‪   ‬‬ ‫יב‪‬ננה‪"‬‬ ‫י‪‬מ‪     ‬‬ ‫ילל ‪  ‬‬‫‪‬בתה‪  ‬‬ ‫מד‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬אר‪   ‬‬ ‫"ימצאה‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫צרים"‪ ,‬כאמרם ז"ל 'שלא הספיק בציקן של‬ ‫ממ ‪  ‬‬ ‫גרש ּו ‪ּ ‬‬ ‫"כי ‪ׁ ‬‬ ‫לט( ּ‪‬‬ ‫וגו' )דברי‪ ‬לב‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫אבותינו להחמיץ' וכו'‪ ,‬וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו‬ ‫הוי גולה למקום תורה‬ ‫"ופתאום יבא אל היכלו האדון"'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובסנהדרין צ"ז‪ ,‬א‬ ‫"ובתהו ילל ישמן"‪ ,‬ארץ ציה ושממה‪ ,‬מקום יללת תנינים‬ ‫אמרו ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב‪.‬‬ ‫ובנות יענה‪ .‬אף שם נמשכו אחר האמונה‪ ,‬ולא אמרו למשה‬ ‫ויש ליישב המובא בשם מרן רי"ז הלוי )הגדת מבית לוי עמוד קי"ט(‬ ‫היאך נצא למדברות מקום ציה ושממון‪ ,‬כענין שנאמר‬ ‫וז"ל‪' :‬כאשר יגיע זמנו של משיח לבוא ולא יעכב את ביאתו‬ ‫דבר" )ירמיהו ב‪ ,‬ב(‪" .‬יבוננהו" שם בתורה‬ ‫אחרי ּ‪‬ב ּ‪‬מ ‪ּ ‬‬ ‫"לכת‪   ‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫אף לרגע‪ ,‬והטעם הוא דהרי העולם נדון לפי רוב זכויות ואם‬ ‫ובינה )רש"י(‪.‬‬ ‫יהיה רגע שאחד יעשה מצוה אשר בה יכריע את העולם לכף‬ ‫הנה התורה שיבחה את כלל ישראל שהלכו אחרי ה' במדבר‬ ‫זכות ויפסק הדין שיבא משיח‪ ,‬אם יתעכב אולי בינתים‬ ‫‪ -‬לארץ ציה ושממה‪ ,‬וממילא זכו לתורה‪ ,‬כמבואר בהמשך‬ ‫יעבור אחד עבירה ושוב יכריע את העולם לכף חובה וכבר‬ ‫הפסוק‪" ,‬יסובבנהו יבוננהו" שהכוונה לקבלת התורה‬ ‫לא יוכל לבא וכו'‪ ,‬שכתוצאה מכך יצטרכו לחכות עד‬ ‫ולבינת התורה‪ ,‬וכמו שכתב רש"י‪.‬‬ ‫שהעולם יוכרע עוד פעם לכף זכות‪ ,‬ויתכן שזה יקח עשרות‬ ‫ויש לבאר זאת על פי המובא בחז"ל )ברכות ה‪ ,‬א(‪' ,‬תניא רבי‬ ‫ומאות בשנים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שמעון בן יוחאי אומר‪ ,‬שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]14‬‬ ‫ויש ללמוד גם מזה את הענין שביארנו‪ ,‬שהמקרב אחרים‬ ‫ועי"ש דזהו שאמרו בסנהדרין )צח‪ ,‬א( דמשיח יתיב ביני עניי‬ ‫לתורה צריך להיזהר לקרבם באופן כזה‪ ,‬שלא ירגישו שהוא‬ ‫סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא‪ ,‬איהו שרי חד‬ ‫דורש מהם דבר שהוא גדול מדאי עבורם‪ ,‬אלא ידריך אותם‬ ‫ואסיר חד‪ ,‬אמר דילמא מבעינא דלא אעכב‪ ,‬וברש"י כולן‬ ‫לאט לאט ויתחיל בדברים קטנים‪ ,‬עד שיתחזקו בדרך‬ ‫אסרו להו ושרו בחדא זימנא‪ ,‬מתירין כל נגיעתן ביחד‬ ‫התורה‪ ,‬ויוכלו לקבל עליהם את עול התורה בשלימות‪.‬‬ ‫ומקנחים אותן וחוזרים וקושרים אותן‪ ,‬ואיהו משיח שרי חד‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫נגע ומקנחו וקושרו ואח"כ מתיר האחר ועושה כן ואינו‬ ‫‪‬‬ ‫מתיר שני נגעים יחד‪ ,‬דסבר אי בעי לי לצאת וליגאול את‬ ‫)עטרותיהם(‬ ‫ישראל לא איתעכב‪.‬‬ ‫‪‬חה‪   ‬‬ ‫י‪‬אה‪‬‬ ‫‪‬נפיו ‪‬י ‪ ‬‬ ‫יפר‪   ‬‬ ‫ירח‪   ‬‬ ‫‪‬זליו ‪  ‬‬ ‫יעיר ‪‬ק‪ ‬על ‪ ‬‬ ‫"‪‬נ‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אברת‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬יא(‪.‬‬‫‪‬על ‪  ‬‬ ‫י‪‬חה‪   ‬‬ ‫י‪‬אה‪‬‬ ‫‪‬נפיו ‪  ‬‬ ‫יפר‪   ‬‬ ‫ירח‪   ‬‬ ‫‪‬זליו ‪  ‬‬ ‫"‪‬נ‪‬ר ‪ ‬יעיר ‪‬ק‪ ‬על ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫פירש רש"י‪" ,‬כנשר יעיר קינו"‪ ,‬נהגם ברחמים ובחמלה‪,‬‬ ‫כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקינו פתאום עד שהוא‬ ‫אברת‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬יא(‪.‬‬‫‪‬על ‪  ‬‬ ‫לקרב בני אדם לתורה בהדרגה‬ ‫מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו‪ ,‬בין אילן לאילן בין שוכה‬ ‫"כנשר יעיר קנו"‪ ,‬נהגם ברחמים ובחמלה‪ ,‬כנשר הזה‪,‬‬ ‫ש ּ‪‬יעוֹ ר ּו בניו ויהא בהם כוח לקבלו'‪.‬‬ ‫לחברתה‪ ,‬כדי ׁ‪‬‬ ‫רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום‪ ,‬עד שהוא מקשקש‬ ‫אף הקב"ה דרך חסד כזה נמצא ג"כ בענין יום הדין‪ ,‬שלא‬ ‫ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן‪ ,‬בין שוכה לחברתה‪,‬‬ ‫בא הקב"ה לדון את האדם פתאום‪ ,‬אלא מודיע קודם ומכריז‬ ‫כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו‪" .‬יעיר קנו"‪ ,‬יעורר‬ ‫שבקרוב יבוא יום הדין‪ ,‬כדי שיכין האדם את עצמו לתקן כל‬ ‫בניו‪" .‬על גוזליו ירחף"‪ ,‬אינו מכביד עצמו עליהם‪ ,‬אלא‬ ‫מה דאפשר‪ .‬וזה ענין תקיעת שופר בימי אלול‪ ,‬שהעיר רוח‬ ‫ש ‪‬גּ יא‬‫מצאנה ּו ‪ׂ‬‬ ‫"ש ‪‬דּ י ‪‬א ‪  ‬‬ ‫מחופף‪ ,‬נוגע ואינו נוגע‪ .‬אף הקב"ה ׁ‪‬‬ ‫האדם כמאמר 'עורו ישנים משנתכם'‪ ,‬וצריך האדם להרגיש‬ ‫כח" )איוב לז‪ ,‬כג(‪ ,‬כשבא לימן תורה לא נגלה עליהם מרוח‬ ‫‪‬‬ ‫מצות תקיעת שופר לחסד‪ ,‬כמו חסדי הנשר אשר יעיר את‬ ‫מ‪‬עיר‬ ‫וזרח ‪  ‬‬ ‫יני ּ‪‬בא ‪  ‬‬ ‫מס ‪‬‬ ‫אחת אלא מארבע רוחות‪ ,‬שנאמר "ה' ‪ּ ‬‬ ‫קינו‪ ,‬וכל תקיעה ותרועה הוא כמו קשקוש הנשר בין אילן‬ ‫"אלוֹ ּ‪‬ה‬‫קדש" )לקמן לג‪ ,‬ב(‪ ,‬‬ ‫מרבבת ‪ׁ ‬‬ ‫ואתה ‪   ‬‬ ‫ארן ‪  ‬‬ ‫מהר ּ‪‬פ ‪‬‬ ‫פיע ‪ ‬‬ ‫‪‬למוֹ הוֹ ‪ ‬‬ ‫לאילן‪.‬‬ ‫ימן ‪‬יבוֹ א" )חבקוק ג‪ ,‬ג( זו רוח רביעית )רש"י(‪.‬‬ ‫מת ‪‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫כל דבר שבא פתאום מכביד מאד על האדם‪ ,‬אבל הידיעה‬ ‫מבואר בדברי רש"י שבעת נתינת התורה נתגלה הקב"ה אל‬ ‫וההכנה מקיל הענין‪ ,‬וצריך האדם להכיר החסד הגדול‪ ,‬מה‬ ‫כלל ישראל באופן שלא יכביד עליהם‪ ,‬ולא יקשה עליהם‬ ‫שנקבע ימי הכנה לתשובה כל חודש אלול‪ ,‬ומצינו שבחינת‬ ‫לקבל את התורה‪ .‬שאילו היה בא ונגלה להם פתאום‬ ‫פתאום הוא היפוך החסד‪ ,‬והקב"ה נוהג במידה זו כשבא‬ ‫ובחוזקה‪ ,‬היו פוחדים מאד‪ ,‬ולא היו יכולים לשמוע את‬ ‫תאם ‪‬אל ‪ׁ ‬‬ ‫משה‬ ‫לענוש את האדם‪ ,‬כמו שכתוב "ויאמר ה' ּ ‪‬פ ‪ ‬‬ ‫דבריו ולקבל את התורה כראוי‪.‬‬ ‫ואל ‪  ‬‬ ‫מרים )במדבר יב‪ ,‬ד(‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬נגלה עליהם‬ ‫אהרן ‪ ‬‬ ‫ואל ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וענין זה הוא יסוד גדול בקירוב רחוקים‪ ,‬והיינו שהדרך‬ ‫פתאום והן טמאים‪ ,‬והם צועקין מים מים‪ ,‬עי"ש‪ .‬לכן על‬ ‫הנכונה לקרב את לבות הרחוקים‪ ,‬היא לדבר עמם ולהודיעם‬ ‫האדם להכיר טובה שלא בא יום הדין פתאום‪ ,‬כדי שיעשה‬ ‫את מצוות התורה בהדרגה‪ .‬כי אם מיד בתחילת דרכם‬ ‫הכנה ויהא בו כוח לקבל יום הדין‪.‬‬ ‫ישמעו את כל איסורי התורה‪ ,‬לא יהיה בכוחם לקבל‪ ,‬ולא‬ ‫ומובן מזה‪ ,‬אם האדם אינו מרגיש טובה זו‪ ,‬ועוד נדמה לו‬ ‫יקבלו כלום‪ ,‬וח"ו יתרחקו מדרך התורה‪ ,‬בחשבם שקיום‬ ‫שמכבידין עליו מה שמעוררין אותו חודש ימים קודם יום‬ ‫המצוות הוא למעלה מכוחם‪.‬‬ ‫הדין אודות תשובה‪ ,‬כמה יש בזה מן הסכלות‪ ,‬כי לפי דעתו‬ ‫ועל פי זה נראה לבאר מה שמצינו בריש פרשת וירא‪,‬‬ ‫מתי הוא רוצה שיתחיל לחשוב אודות תשובה כשיבוא אליו‬ ‫שהקב"ה נגלה לאברהם באלוני ממרא‪ ,‬ופירש רש"י 'הוא‬ ‫יום הדין פתאום! הלא אז יהיה לו כמה פעמים יותר קשה‪,‬‬ ‫שנתן לו עצה על המילה'‪ ,‬וכבר עמדו המפרשים איזו עצה‬ ‫כי מי יכול לקבל יום הדין הגדול והנורא פתאום? הלא אז‬ ‫הוצרך אברהם ראש המאמינים‪ ,‬שהרי בודאי כיון שהקב"ה‬ ‫יצעק מים מים! ואין מושיע‪ ,‬ויותר יש לחוש שלא יצעק כלל‬ ‫ציוהו על המילה‪ ,‬לא היה מסתפק כלל שלא לעשותה‪ .‬ועיין‬ ‫כי לבו יהיה מטומטם מהבלי הזמן‪ ,‬סגור ומסוגר בכבלי‬ ‫שם ב"שפתי חכמים" שהביא תירוץ בשם אחד מגדולי‬ ‫ברזל ולא ידע מה לעשות‪.‬‬ ‫המפרשים‪ ,‬שאברהם היה מסתפק אם לקיים את המצוה‬ ‫ועל כן מצינו שאמרו חז"ל בראש השנה‪ ,‬כל באי עולם‬ ‫בצינעא או בפרהסיא‪ ,‬וממרא הוא שיעץ לו לקיימה‬ ‫עוברים לפני כבני מרון‪ ,‬כבני אימרנא‪ ,‬כי טבע בעלי חיים‬ ‫בפרהסיא‪.‬‬ ‫שאין להם הרגש לעשות הכנה למחר‪ ,‬והקב"ה חנן את‬ ‫ועדיין צריך לבאר מה היה הנידון אם לעשותו בצינעא או‬ ‫האדם דעה בינה והשכל שיכיר צורך ההכנה‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫בפרהסיא )וע"ש בשפ"ח מה שכתב בזה(‪ .‬ונראה לבאר על פי הנ"ל‪,‬‬ ‫לעבוד את ה' ביתרון שנתן לו על הבהמה‪ ,‬ויש לו הכרה‬ ‫שספקו של אברהם היה‪ ,‬מכיון שהוא היה ראש המקרבים‬ ‫בצורך ההכנה להכין את עצמו ליום הדין‪ ,‬ועל כן אלו‬ ‫בני אדם לעבודתו יתברך‪ ,‬וחשש שאם יעשה מצוה זו‬ ‫אנשים שמתנהגים כבהמה שאינם עושים שום הכנה‪ ,‬עליהם‬ ‫בפרהסיא‪ ,‬ירגישו בני אדם שהוא מובדל מדרכי בני אדם‬ ‫אמרו חז־"ל שבאים ליום הדין כבני אומרנא‪ ,‬בלי הרגש של‬ ‫יותר מדאי‪ ,‬ויחשבו שדרכו והנהגותיו אינן שייכות אליהם‪,‬‬ ‫הכנה כלל‪.‬‬ ‫וממילא יתרחקו ולא יקבלו ממנו‪ .‬או אדרבה ראוי לו‬ ‫אמנם יש אנשים שמרגישים היטב חסדי ה' שכנשר יעיר קנו‪,‬‬ ‫לעשותה בפרהסיא‪ ,‬כי מזה יראו כל באי עולם לאיזו מדריגה‬ ‫ועושים הכנה גדולה קודם יום הדין‪ ,‬וע"ז אמרו חז"ל‬ ‫יכול האדם להגיע‪ ,‬שהקב"ה כורת ברית עם האדם‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]15‬‬ ‫והזכות היותר גדול הוא הקבלה על להבא לעמוד על גדרי‬ ‫כחיילות של בית דוד‪ ,‬שכל עבודת החיילות לעשות בכל יום‬ ‫התורה‪ ,‬ולכן הכל תלוי בכמות המחיקה‪ ,‬כי כל מה שהאדם‬ ‫הכנה להיות מלומדי מלחמה‪ ,‬למען לגשת אל שדה הקרב‬ ‫מוחק מדמיונו חמדת הבלי הזמן‪ ,‬כן לעומת זה יכול לכתוב‬ ‫באומץ הלב וברוח הנצחון‪ ,‬כן אלו העובדים שעוסקים‬ ‫על לוח לבו קבלת דברי תורה בשלמות‪.‬‬ ‫בהכנה אל התשובה כל הצורך‪ ,‬באים ליום הדין באומץ הלב‬ ‫ולפי שאי אפשר לכתוב טרם שימחוק‪ ,‬על כן נחוץ לזה‬ ‫מחמת הכנתם הטובה‪ ,‬ולפי מה שכתב הגר"א ז"ל על‬ ‫שלושים יום קודם יום הדין‪ ,‬כדי שבכל יום ימחוק מעט‬ ‫המשנה לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪ ,‬על המצוה‬ ‫מהבלי הזמן שהיה שקוע בו כל השנה‪ ,‬וזהו החסד הגדול‬ ‫שהיה יכול לעשות בעת שעשה העבירה‪.‬‬ ‫של הקב"ה אשר "כנשר יעיר קינו"‪ ,‬כי המלאכה מרובה‪,‬‬ ‫ולפי זה תסמר שערות הראש‪ ,‬כיון שע"י הכנה לתשובה‬ ‫מלאכת המחיקה את העבר‪ ,‬ומלאכת הכתיבה על העתיד‪.‬‬ ‫יכול האדם להגיע למדרגה גבוהה יותר בענין יום הכפורים‪,‬‬ ‫)חיי המוסר ה"ג דף ע"א(‪.‬‬ ‫דקיי"ל דעם תשובה מכפר גם על חמורות‪ ,‬ובלא תשובה גם‬ ‫‪‬‬ ‫על קלות אינו מכפר‪ ,‬א"כ כמה גדול החשבון בשעה שיכול‬ ‫לבוא ע"י הכנה טובה ליום הכפורים כחיילות של ב"ד‪,‬‬ ‫עבית ‪  ‬‬ ‫‪‬ית" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫‪‬מנ‪   ‬‬ ‫ו‪‬בעט ‪   ‬‬ ‫י‪‬ר‪    ‬‬ ‫"ו‪‬מ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ולזכות לחיים נצחיים ולהיות אהוב למקום‪ ,‬וכל זדונותיו‬ ‫הפסוק צריך ביאור‪ ,‬שפתח בלשון נוכח וסיים בלשון נסתר‪.‬‬ ‫יתהפכו לו לזכיות‪ ,‬וגם להציל עצמו קצת מבחינת העונש‪,‬‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬שלפעמים מתחילים להוכיח את האדם בדברי‬ ‫אין לערוך הצלחה זו‪.‬‬ ‫מוסר‪ ,‬אבל עד מהר נוכחים לדעת שהלה כבר כל כך מגושם‬ ‫ואם חלילה לא יעשה הכנה ויבוא פתאום ליום הדין בלי‬ ‫עד שאין הדברים נכנסים לתוכו‪ ,‬ואז מתייאש המוכיח‬ ‫רגש בלי תשובה‪ ,‬גם מבחינת קלות של חלקי התשובה‪ ,‬הרי‬ ‫ואומר לשאר אנשים העומדים סביביו‪' :‬כבר אי אפשר‬ ‫יכול חלילה להיות מסוגי כבני אימרנא‪ ,‬כבהמה ממש שאין‬ ‫לעשות כלום עם פלוני'‪.‬‬ ‫לה הרגש לעשות הכנה להצלתה‪ ,‬א"כ חל עליו ח"ו דין‬ ‫ולכן התחיל לומר מוסר להחוטא‪ ,‬ושוב מסיים ואומר לשאר‬ ‫וחשבון שהיה יכול להיות כחיילות של בית דוד‪ ,‬ויכול‬ ‫השומעים‪ ,‬שהחוטא הזה נטש אלוה עשוהו‪...‬‬ ‫להיות העונש על החשבון‪ ,‬כמו על הדין‪ ,‬היינו עונש על‬ ‫)רבי מיכאל וייסמאנדל(‬ ‫העדר הכנה לתשובה כמו על כל עונותיו‪ ,‬כיון שהחשבון‬ ‫הוא לפי כמות הדין‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫וא"כ במקום שדנין על כל עונותיו‪ ,‬והיה בידו לעשות הכנה‬ ‫עבית ‪  ‬‬ ‫‪‬ית" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫‪‬מנ‪   ‬‬ ‫ו‪‬בעט ‪   ‬‬ ‫י‪‬ר‪    ‬‬ ‫"ו‪‬מ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לתשובה כדי שישוב תשובה שלמה בשעת הדין‪ ,‬ולזכות‬ ‫'למה לזה העולם הובאתם‪ .‬לא לאכול ולשתות וללבוש שש‬ ‫להצלחה נצחית ולא עשה‪ ,‬א"כ נתעורר אז יום החשבון מצד‬ ‫וריקמה‪ ,‬רק לעבודת האל תולה ארץ על בלימה‪ .‬ולפי‬ ‫מה שלא העיר את רוחו לשוב לה' מכל הקלות והחמורות‬ ‫שחייבה חוכמתו שלא יתקיים הגוף בלי אכילה ושתיה‪,‬‬ ‫שעשה כל הימים‪ ,‬נמצא שהעונש על החשבון‪ ,‬הוא כנגד כל‬ ‫הגּ ‪‬ו ּ‪‬יה‪ ,‬נתן רשות לאדם לאכול ולשתות‬ ‫ובלתי כסות לכסות ‪ ‬‬ ‫עונותיו של כל ימי חייו וזה מבהיל מאד‪.‬‬ ‫וללבוש‪ ,‬לקיים הגוף‪ ,‬ולהיות חיבור לנשמה לקיים מצוות‬ ‫ונמצא שיש חילוק גדול בין דין על עבירה פרטית‪ ,‬לבין דין‬ ‫האל כל ימי חיבורם‪.‬‬ ‫על העדר התשובה שהוא מחוייב ביוה"כ‪ ,‬ובכלל זה ההכנה‬ ‫והאכילה לאדם כשמן לנר‪ ,‬אם ירבר יאיר ואם ימעיט יכבה‪,‬‬ ‫ליום הדין‪ ,‬כי אין תשובה בלא הכנה‪ ,‬והחילוק הוא בחשבון‪,‬‬ ‫ויותר מהרה יכבה ברוב מבמעט‪ .‬ועל כן יש לכם להישמר‬ ‫אם הדין הוא על עבירה פרטית אז החשבון בא על מצוה‬ ‫ולהיזהר מאכילה גסה‪ ,‬ויותר עונש לאדם ההורג עצמו‬ ‫פרטית‪ ,‬אבל אם הדין הוא על העדר התשובה‪ ,‬א"כ החשבון‬ ‫מהורג את אחרים‪ ,‬ואכילה גסה קשה לגוף כחרבות‪ ,‬מלבד‬ ‫ג"כ על הצלחה הנצחית שהיה יכול להשיג ע"י התשובה‪,‬‬ ‫שמונעתו לעסוק בתורת האל ויראתו'‪.‬‬ ‫א"כ שקול העונש של החשבון כמו כל עונותיו‪ ,‬וזהו מבהיל‬ ‫)'איגרת תוכחת' אות ב' ‪ ‬רבינו יהודה בן הרא"ש בצוואתו לבניו(‬ ‫מאד‪ ,‬ומובן לפי"ז החסד הגדול של הקב"ה אשר "כנשר‬ ‫יעיר קנו"‪ ,‬שלא בא יום הדין פתאום אלא הכריז מקודם ע"י‬ ‫‪‬‬ ‫השופר‪ ,‬לעורר האדם על ההכנה הגדולה להצלחה שיכול‬ ‫אל‪  ‬‬ ‫ע‪‬ה‪‬‬ ‫‪‬ית ‪ ‬ו‪  ‬‬ ‫עבית ‪  ‬‬ ‫‪‬מנ‪   ‬‬ ‫ו‪‬בעט ‪   ‬‬ ‫י‪‬ר‪    ‬‬ ‫"ו‪‬מ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫להשיג ע"י התשובה‪.‬‬ ‫וינ‪‬ל צ‪‬ר ‪  ‬‬ ‫י‪‬עת‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫תנו רבנן כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים‬ ‫חשיבותו של האדם ‪ ‬כפי התבטלותו להקב"ה‬ ‫פטור‪ ,‬מחק אות גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב‪,‬‬ ‫הנה מבואר בפסוק זה שמה שהביא את כלל ישראל לידי‬ ‫אמר רבי מנחם בר יוסי‪ ,‬וזה חומר במוחק מבכותב )שבת עה(‪,‬‬ ‫מרידה ועזיבת עבודת ה' הוא ריבוי הטובה שהשפיע הקב"ה‬ ‫ופי' מוהרש"ז זצ"ל‪ ,‬שרבי מנחם בר יוסי קמ"ל מעלת הכנה‪,‬‬ ‫"פן ּת‪ ‬‬ ‫אכל‬ ‫עליהם‪ .‬וכן הוא בפסוקים בפרשת עקב )ח‪ ,‬יב‪-‬יד(‪ּ ,‬‬ ‫כי המוחק אות גדולה ועושה בזה מקום לכתוב שתים‪ ,‬הרי‬ ‫ירב‪‬ין ‪  ‬‬ ‫וכסף‬ ‫וצאנ‪ּ   ‬‬ ‫בקר‪   ‬‬ ‫בת‪ּ ,‬ו ‪  ‬‬ ‫ויש ‪ּ ‬‬ ‫בנה ‪ׁ  ‬‬‫טבים ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫בתים ‪ ‬‬ ‫בעת ּו ‪ּ ‬‬ ‫‪‬וש ‪ּ  ‬‬ ‫‪ׂ‬‬ ‫עשה הכנה לכתוב שתים הלכך חייב‪ ,‬ומובן מזה שהכל תלוי‬ ‫כחת ‪‬את ה'‬ ‫וש ‪ּ  ‬‬‫לבב‪ׁ  ‬‬ ‫ורם ‪  ‬‬ ‫ירבה‪  ,‬‬ ‫אשר ‪‬ל‪ּ   ‬‬ ‫וכל ‪ׁ ‬‬ ‫ירבה ּ‪‬ל‪  ‬‬ ‫‪‬וזהב ‪ּ  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בהכנת המחיקה‪.‬‬ ‫עשה ‪‬לי ‪‬את‬ ‫ידי ‪ׂ ‬‬ ‫ועצם ‪ ‬‬ ‫לבב‪ּ ‬כ‪ ‬חי ‪  ‬‬ ‫"ואמרת ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫א‪‬הי‪ "‬וגו'‪ּ     ,‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫והנה חלקי התשובה שתים המה‪ ,‬אחד מחיקת החטא‪ ,‬כמו‬ ‫החיל ‪‬ה ‪ּ ‬זה" )פסוק יז(‪ ,‬הרי שריבוי הטובות עלול לגרום לאדם‬ ‫‪ ‬‬ ‫שאנו מתפללים "מחוק ברחמיך כל שטרי חובותינו"‪,‬‬ ‫לבוא לידי שכחת הקב"ה ח"ו‪.‬‬ ‫והחלק השני כתיבת הזכותים‪ ,‬כמ"ש "כתבנו בספר זכיות"‪,‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]16‬‬ ‫וכשיכיר בזה יבוא להיכנע להקב"ה‪ ,‬ויהיה ראוי לזכות‬ ‫אבל לכאורה הדבר צריך ביאור‪ ,‬והוא נגד השכל‪ ,‬שאדרבה‬ ‫)עץ החיים ‪ ‬רבי חיים מינץ(‬ ‫לשפע ברכות מאתו יתברך‪.‬‬ ‫ככל שמקבל האדם יותר טובות‪ ,‬ראוי שיכיר טובה למי‬ ‫‪‬‬ ‫שנתן לו אותם ‪‬ו ‪ּ ‬י ּ‪‬כ ‪‬נע אליו יותר‪.‬‬ ‫י‪‬ר‪    ‬‬ ‫ו‪‬בעט" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫"ו‪‬מ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ונראר לבאר על פי מה שאומרים‪ ,‬שבאמת מדה זו שלא‬ ‫כתב רבינו יהודה בן שלמה קנפנטון תלמיד הריטב"א‪,‬‬ ‫להכיר בטובות הקב"ה עליו‪ ,‬נובעת מכח הצלם אלקים‬ ‫בספרו "לקח טוב" )מכת"י(‪' :‬ולפי שרוב המאכל סבת החטא‬ ‫שבאדם‪ .‬שמכיון שהאדם נברא בצלם אלקים‪ ,‬ממילא כשם‬ ‫שנאמר "וישמן ישורון ויבעט"‪ ,‬לפיכך תקנו אחר אכילה ‪-‬‬ ‫שהקב"ה אינו תלוי באחרים כלל‪ ,‬כן יש לאדם נטייה‬ ‫ברכה‪ ,‬שנאמר "ואכלת ]‪ [...‬וברכת"‪ ,‬לפי שהיא שעה שיצר‬ ‫להחשיב את עצמו ולהרגיש שאינו תלוי בהטבת אחרים‪,‬‬ ‫הרע קרוב לפרוק מעל האדם עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫ואף לא בטובותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫)קבלה כרך ארבעים ושלשה(‬ ‫ועל דרך זה כתב המהר"ל )ויצא‪ ,‬כט‪ ,‬ז( לבאר את טעם מה‬ ‫‪‬‬ ‫מת ‪‬נת ‪  ‬‬ ‫יחיה" )משלי טו‪ ,‬כז(‪' ,‬כי אחר שהוא‬ ‫"ושוֹ ‪‬נא ‪ּ ‬‬ ‫שנאמר ‪ׂ ‬‬ ‫שונא להיות חי מאחרים אם כן יש לו חיות מעצמו וכו'‪,‬‬ ‫ו‪‬ח ‪‬אל ‪   ‬‬ ‫מחלל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫‪‬י ‪   ‬‬ ‫ילד‪  ‬‬ ‫"צ‪‬ר ‪  ‬‬ ‫צור ילדך תשי‬ ‫שאין ענין החיות רק החיות מעצמו‪ ,‬שלכך נקרא המעיין‬ ‫'ורבותינו דרשו כשבא להיטיב לכם‪ ,‬אתם מכעיסין לפניו‬ ‫שהוא נובע מעצמו ואין מקבל מאחר‪ ,‬מעיין חיים‪ ,‬מפני‬ ‫ומתישים כחו מלהיטיב לכם' )רש"י(‪.‬‬ ‫שהוא מעצמו נובע וזהו החיים'‪.‬‬ ‫בדברי רש"י אלו מבואר יסוד גדול בדרך הנהגת הקב"ה עם‬ ‫והיינו כמו שנתבאר‪ ,‬שחיות אמיתית היא כשאינו תלוי‬ ‫בריותיו‪ ,‬שהקב"ה מנהיג את הבריאה לפי מעשיהם של כלל‬ ‫"כ‪ ‬חי‬ ‫באחרים כלל‪ .‬ועל כן יש לאדם יצר הרע לטעות ולומר‪ּ ,‬‬ ‫ישראל‪ .‬שכלל ישראל הם הגורמים במעשים שאינם טובים‪,‬‬ ‫החיל ‪‬ה ‪ּ ‬זה" )דברים ח‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫עשה ‪‬לי ‪‬את ‪  ‬‬ ‫ידי ‪ׂ ‬‬ ‫ועצם ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫למניעת שפע ברכה מהקב"ה‪ ,‬כי בזה הם כביכול מתישים‬ ‫אבל באמת זוהי טעות גדולה ושטות נוראה‪ ,‬שכל ענין זה‬ ‫כח של מעלה‪ ,‬והקב"ה אינו יכול להטיב להם‪ .‬ובזמן‬ ‫הוא רק לגבי בני אדם‪ ,‬שאינו רוצה להיות תלוי באחרים‪,‬‬ ‫שהברכה נמנעת מן העולם יש להכיר שאין זה עונש שבא‬ ‫אבל כלפי הקב"ה‪ ,‬הרי אין לאדם כח לפעול שום דבר‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬שהרי אדרבה רצונו יתברך הוא להטיב לישראל‪,‬‬ ‫בעולם בעצמו בלי סייעתא דשמיא אפילו רגע אחד‪ ,‬וכמו‬ ‫ומאתו יתברך לא תצא הרעות‪ .‬ונמצא שכל ההטבה שבאה‬ ‫"כי ה ּוא ‪‬הנּ ‪ ‬תן ‪‬ל‪ּ ‬כ‪ ‬ח‬ ‫שכתוב שם )פסוק יח( בפרשת עקב‪ּ ,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬או ח"ו מניעת השפע מלמעלה‪ ,‬תלויים רק‬ ‫חיל"‪ ,‬ואפילו לנשום אי אפשר בלתי טובת ה' עלינו‪,‬‬ ‫לעשוֹ ת ‪ ‬‬ ‫‪ׂ ‬‬ ‫במעשיהם של ישראל‪.‬‬ ‫ש ‪‬מה‬ ‫"כ‪‬ל ‪‬הנּ‪ׁ ‬‬ ‫וכמו שדרשו חז"ל )ב"ר פרשה יד( על הפסוק ּ‬ ‫וכבר האריך בזה ב"נפש החיים"‪ ,‬וז"ל )א‪ ,‬ג(‪' :‬שכמו שהוא‬ ‫יה" )תהלים קנ‪ ,‬ו(‪' ,‬על כל נשימה ונשימה שאדם‬ ‫הלל ּו‪ּ ‬‬ ‫יה ‪ ‬‬‫הלל ‪ּ ‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫יתברך שמו הוא האלקים בעל הכוחות הנמצאים בכל‬ ‫נושם צריך לקלס להקב"ה'‪ .‬ונמצא שכל חיי האדם תלויים‬ ‫העולמות כולם‪ ,‬ומסדרם ומנהיגם כל רגע כרצונו‪ .‬כן השליט‬ ‫לגמרי רק בהקב"ה כל רגע ורגע‪.‬‬ ‫רצונו יתברך את האדם שיהא הוא הפותח והסוגר של כמה‬ ‫אלפי רבואות כחות ועולמות‪ ,‬על פי כל פרטי סדרי הנהגותיו‬ ‫והדרך לבוא לחיים האמיתיים‪ ,‬ולהרגיש חשיבות בעצמו‪,‬‬ ‫בכל עניניו‪ ,‬בכל עת ורגע ממש‪ ,‬כפי שרשו העליון של‬ ‫היא להתקרב ולהתדבק בהקב"ה שהוא חי העולמים‪.‬‬ ‫מעשיו ודבוריו ומחשבותיו‪ ,‬כאלו הוא ג"כ הבעל כח שלהם‬ ‫וכשיבטל את עצמו לגמרי להקב"ה‪ ,‬ממילא יבוא לידי‬ ‫כביכול‪ .‬ואמרו ז"ל באיכה רבתי‪' :‬ר"ע בשם ריב"ס אומר‬ ‫הרגשת מה שכתוב בפרשה "כי חלק ה' עמו"‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה‬ ‫ירגיש חיות אמיתית ואת חשיבותו הגדולה‪.‬‬ ‫נעשה ‪ ‬‬ ‫חיל" )תהלים ס‪ ,‬יד(‪ ,‬ובזמן‬ ‫א‪‬קים ‪ׂ  ‬‬ ‫"ב ‪‬‬ ‫של מעלה‪ ,‬כד"א ּ‪‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאבן אחת ויחידה שאין לה כל‬ ‫שאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כח‬ ‫חשיבות‪ ,‬אבל כשנותנים אותה בתוך בנין גדול‪ ,‬בזה היא‬ ‫גדול של מעלה‪ ,‬דכתיב "צור ילדך תשי" וכו'‪ .‬וזה שאמר‬ ‫מקבלת חשיבות‪ ,‬כיון שנעשית חלק מדבר גדול וחשוב‪ .‬וכך‬ ‫עז ‪ ‬‬ ‫לא‪‬קים" )תהלים סח‪ ,‬לה('‪.‬‬ ‫"תנ ּו ‪‬‬‫הכתוב ּ‪‬‬ ‫האדם כשלעצמו אין לו חשיבות‪ ,‬אבל כשהוא מתדבק בה'‬ ‫מבואר בדבריו שהקב"ה נתן ביד האדם כח גדול‪ ,‬והוא‬ ‫ונעשה "חלק ה' עמו"‪ ,‬הרי הוא מקבל חשיבות‪.‬‬ ‫להיות מושל על העולמות ועל כל הבריאה‪ ,‬כי על ידי מעשיו‬ ‫ובזה יש לבאר את מעלתו של משה רבינו‪ ,‬שכתוב עליו‬ ‫הטובים‪ ,‬נותן האדם כח כביכול להקב"ה שיוכל להטיב‬ ‫ראל ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫משה" )וזאת הברכה לד‪ ,‬י(‪ ,‬דמכיון‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫נביא עוֹ ד ּ‪‬ב ‪ׂ  ‬‬ ‫"ו‪‬א ‪‬קם ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעולם‪ .‬וכן להיפך ח"ו‪ ,‬ע"י מעשים שאינם טובים‪ ,‬הוא‬ ‫שהוא היה העניו מכל האדם‪ ,‬ו"איש האלקים" שביטל עצמו‬ ‫מתיש כביכול את כחו ית' להשפיע טובה לעולם‪.‬‬ ‫לגמרי להשי"ת‪ ,‬מתוך זה נתקרב ונתדבק יותר להקב"ה‪,‬‬ ‫וכן האריך שם לבאר גודל כחו של איש ישראל‪ ,‬שאפילו‬ ‫ונעשה האדם הגדול בחכמה ובנבואה‪.‬‬ ‫במחשבה רעה הוא מקלקל‪ ,‬יותר ממעשיהם הרעים של‬ ‫הגויים‪ ,‬וז"ל‪' :‬ובאמת כי האיש החכם ויבן את זאת לאמיתו‪,‬‬ ‫העולה מדברינו‪ ,‬שצריך אדם לדעת שעיקר מעלתו היא רק‬ ‫לבו יחיל בקרבו בחיל ורעדה‪ ,‬בשומו על לבו על מעשיו‬ ‫בזה שהוא דבוק בהקב"ה‪ ,‬וככל שיכניע את עצמו יותר‪,‬‬ ‫אשר לא טובים ח"ו‪ ,‬עד היכן המה מגיעים לקלקל ולהרוס‬ ‫וירגיש שכל מציאותו וכל הטוב שיש לו הם מאתו ית'‪ ,‬והוא‬ ‫בחטא קל ח"ו‪ ,‬הרבה יותר ממה שהחריב נבוכדנצר וטיטוס‪.‬‬ ‫הנותן לו כח לעשות חיל‪ ,‬בזה עצמו הוא ייעשה גדול יותר‪.‬‬ ‫כי הלא נבוכדנצר וטיטוס לא עשו במעשיהם שום קלקול‬ ‫כי על ידי זה הוא מתקרב יותר להקב"ה‪ ,‬ועבד מלך‪ ,‬מלך‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]17‬‬ ‫למחוק מזיכרונם את כל המאורעות הבלתי נעימות שארעו‬ ‫כלל למעלה‪ ,‬כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים‬ ‫להם במהלך חייהם‪ ,‬ואלמלא מתנה טובה זו שיכולים‬ ‫שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם‪ .‬רק שבחטאינו‬ ‫לשכוח את כל התלאות הפוקדות אותם‪ ,‬הרי לא היו יכולים‬ ‫נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה‪ ,‬את מקדש ה'‬ ‫להמשיך בשגרת חייהם‪ ,‬כי היתה דעתם מתבלעת עליהם‬ ‫טמאו כביכול המקדש העליון‪ ,‬וע"י כן היה להם כח‬ ‫מרוב צער ויגון‪.‬‬ ‫לנבוכדנצר וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון עד‬ ‫המקדש של מעלה וכו'‪'.‬‬ ‫וזוהי תוכחה כפולה ומכופלת‪ ,‬איך נוטלים מתנה זו‬ ‫שהקב"ה ברוב טובו וחסדו נתנה לכם להנאתכם ולטובתכם‪,‬‬ ‫הרי שמחשבה רעה של איש ישראל גורמת קלקול למעלה‪,‬‬ ‫ומשתמשים בה להמרות פניו ולהכעיס לפניו‪ ,‬וזהו כוונת‬ ‫הרבה יותר מהחורבן שעשו טיטוס ונבוכדנצר‪.‬‬ ‫הכתוב "צור ילדך תשי"‪ ,‬הקב"ה הוליד והטביע בך את‬ ‫וכשיכיר האדם בכל זה‪ ,‬ויבין מה גדול כחו‪ ,‬בודאי יתעורר‬ ‫תכונת השכחה לטובתך‪ ,‬ואתה השתמשת במתנה זו כנגדו‬ ‫לשמור את מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו‪ ,‬שיהיו כולם על פי‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫"ותשכח אל מחוללך"‪.‬‬ ‫רצונו יתברך‪ ,‬וכמו שכתב שם ה"נפש החיים" )בפרק ד'(‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫'וזאת תורת האדם כל איש ישראל אל יאמר בלבו ח"ו‪ ,‬כי‬ ‫‪‬‬ ‫מה אני ומה כחי לפעול במעשי השפלים שום ענין בעולם‪.‬‬ ‫אמנם יבין וידע ויקבע במחשבות לבו‪ ,‬שכל פרטי מעשיו‬ ‫‪‬ניו ‪  ‬‬ ‫‪‬בנתיו" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬יט(‪.‬‬ ‫מ‪‬עס ‪ ‬‬ ‫ו‪‬נא‪   ‬‬ ‫"ו‪‬רא ה' ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ודבוריו ומחשבותיו כל עת ורגע‪ ,‬לא אתאבידו ח"ו‪ .‬ומה רבו‬ ‫"יראת ה' ‪‬היא אוֹ ‪‬צרוֹ " )ישעיהו לג‪ ,‬ו(‪ .‬והיינו כמו שכתב‬ ‫‪ ‬‬ ‫מעשיו ומאד גדלו ורמו‪ ,‬שכל אחד עולה כפי שרשה לפעול‬ ‫ב"חובת הלבבות"‪ ,‬והזהר שלא יהיו עניניך במעשיך‬ ‫פעולתה בגבהי מרומים בעולמות וצחצחות האורות‬ ‫לאלהים כענין העוף שאמר עליו הכתוב שיולדת הביצה‬ ‫העליונים'‪.‬‬ ‫ומחממת אותה על פני הארץ ממיעוט שמירתה אותה‬ ‫נמצינו למדים שביד כל איש מישראל ניתן המפתח להיות‬ ‫]כעוף המזניח בציו על גבי הקרקע‪ ,‬ומתקלקלת הביצה‪,‬‬ ‫בונה את כל העולמות‪ ,‬ולהוריד שפע ברכה מלמעלה‪ .‬וזוהי‬ ‫ואינה מוציאה אפרוחים[ עד שיספידוהו שאר בעלי חיים‬ ‫זכות גדולה שניתנה לנו‪ ,‬להיות שותפים עם הקב"ה בקיום‬ ‫"כ ‪‬נף‬ ‫ולא תעשה אפרוח‪ ,‬כמו שאמר הכתוב )איוב לט‪ ,‬יג‪-‬יד( ּ‪‬‬ ‫העולם‪ ,‬ומצד שני יש בזה גם אחריות רבה‪ ,‬להיות מקיימי‬ ‫ציה" כו'‪ .‬וכמו כן אפילו‬ ‫לארץ ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫תעזב ‪  ‬‬ ‫נעלסה וכו' ּ‪‬כי ‪  ‬‬ ‫‪‬רננים ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫רצון ה'‪ .‬כי בזה אנו מוסיפים כביכול כח בגבורה של מעלה‪,‬‬ ‫עוסק בתורה ומצות וגמילות חסדים צריך שמירה והוא‬ ‫ואנו זוכים ומזכים את העולם כולו לזכות להארת פניו‬ ‫היראה‪ ,‬כמו החיטין שצריכין לקב חומטין כמבואר בש"ס‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫יתברך‪ ,‬שהיא מקור כל הברכות‪.‬‬ ‫)שבת לא‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מעה" )שמות כ‪ ,‬טו( ּ‪‬‬ ‫"כי‬ ‫ונש ‪ ‬‬ ‫עמנ ּו ‪ ׁ  ‬‬ ‫אתה ‪ּ ‬‬ ‫"דּ ּ‪‬בר ‪ּ ‬‬ ‫וכתיב )איוב לט‪ ,‬ג( ‪‬‬ ‫ירא ּו ּ‪‬כי‬‫"אל ּ‪‬ת ‪‬‬ ‫דלה" )דברים ה‪ ,‬כא(‪ ,‬ויאמר ‪‬‬ ‫הגּ ‪ ‬‬ ‫האש ‪ ‬‬‫תאכלנ ּו ‪ׁ  ‬‬ ‫]פן[ ‪  ‬‬ ‫ו‪‬ח ‪‬אל ‪   ‬‬ ‫מחלל‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫‪‬י ‪   ‬‬ ‫ילד‪  ‬‬ ‫"צ‪‬ר ‪  ‬‬ ‫יראתוֹ ‪‬על‬ ‫היה ‪  ‬‬‫בעב ּור ּ‪‬ת ‪ ‬‬ ‫הא‪‬הים ּו ‪ ‬‬ ‫אתכם ּ‪‬בא ‪  ‬‬ ‫נסוֹ ת ‪  ‬‬ ‫לבעב ּור ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫פירש רש"י בלשון ראשון תיבת 'תשי' שהוא מלשון שכחה‪,‬‬ ‫תחטא ּו" )שמות שם טז(‪ .‬ולכאורה אינו מובן‪,‬‬ ‫לבלתי ‪  ‬‬ ‫ניכם ‪ּ   ‬‬‫ּ‪‬פ ‪ ‬‬ ‫וכלומר שהוכיחם על שכחם את ה'‪ ,‬וזהו המשך דברי‬ ‫בתחלה אמר "אל תיראו"‪ ,‬ולסוף אמר "למען תהיה יראתו‬ ‫הפסוק "ותשכח אל מחוללך"‪.‬‬ ‫על פניכם"‪ .‬ונ"ל לפי מה שנאמר על אחד מהיראים‬ ‫שמצאוהו ישן באחד המדברות וא"ל האינך ירא מן האריה‬ ‫בשם המגיד מדרבנא זצ"ל מובא הסבר נאה להעמיק ההבנה‬ ‫שאתה ישן במקום הזה‪ ,‬א"ל בוש אני מאלהים שיראני יראה‬ ‫בתוכחה זו על שכחת הקב"ה‪ ,‬וכדרכו נשא משלו למה‬ ‫זולתו‪ .‬הובא ב"חובת הלבבות" שער האהבה פ"ו‪ ,‬ע"ש‪ .‬וזה‬ ‫הדבר דומה‪ ,‬מעשה באדם שנתבע על ידי חבירו לפני‬ ‫כוונת מאמרם ז"ל "למען תהיה יראתו על פניכם" זו‬ ‫השופט על סכום עתק שהוא חייב לו לפי טענתו‪ .‬והלך‬ ‫הבושה‪ ,‬פירוש שיבושו מלירא משום דבר זולתו ית'‪ .‬וזהו‬ ‫הנתבע והביא עורך דין מומחה שהתפרסם בתחבולותיו‬ ‫שאמר להם משה "אל תיראו"‪ ,‬היינו שלא ייראו מהקולות‬ ‫המתוחכמות ובעצותיו המועילות‪ ,‬ואכן הלה סידר את‬ ‫והאש כמו שאמרו הם "פן תאכלנו"‪ ,‬אבל תהיה יראתו ית'‬ ‫טענותיו באופן נאות ומועיל ויצא הדין שהוא פטור מכל‬ ‫לבדה על פניכם וזו הבושה‪ .‬וכל מי שהוא במדרגה זו ודאי‬ ‫תשלום‪.‬‬ ‫כל מעשיו יתיחדו לשמו ית' ובזה שמירת תורתו ומעשיו‬ ‫אחר הדברים האלה כאשר בא עורך הדין לתבוע את שכרו‬ ‫מצוֹ ‪‬תיו‬‫ואת ‪ ‬‬ ‫ירא ‪ ‬‬ ‫הא‪‬הים ‪ ‬‬ ‫"את ‪  ‬‬ ‫הטובים‪ .‬וכן אמר )קהלת יב‪ ,‬יג( ‪‬‬ ‫משלם מאת האיש ההוא‪ .‬התחיל האיש לטעון את כל אותם‬ ‫ׁ‪‬שמוֹ ר"‪ ,‬פירוש ע"י יראתו לבדה ישמרו מצותיו כמו החטים‬ ‫הטענות עצמם אשר עורך הדין לימדו לטעון בבית המשפט‬ ‫בקב חומטין‪ ,‬ולולי השמירה אין קיום להתורה ומצות‪.‬‬ ‫בכדי להיפטר מתשלום חובו‪ .‬כמובן שהטענה כפולה‬ ‫ובזוהר כינה להיראה בשם 'בת' ולתורה בשם 'בן'‪ .‬ואפשר‬ ‫ומכופלת על אותו איש נקלה שלא די שאינו עומד‬ ‫בזה רמזו בש"ס בבא בתרא )דף קמא‪ ,‬א( 'בת תחילה סימן יפה‬ ‫בהתחייבויותיו‪ ,‬אלא הוא מעת פניו ליטול אותם עצות‬ ‫לבנים דרביא לאחהא'‪ ,‬עפ"י מ"ש באבות )פ"ג מ"ט( 'כל‬ ‫וטענות שהוא לימדו לתועלתו‪ .‬ולהשתמש בו כנגדו‪.‬‬ ‫שיראתו קודמת לחכמתו כו'‪ ,‬וכל שחכמתו קודמת ליראת‬ ‫וזהו כוונת הדברים האמורים כאן‪ .‬כי הקב"ה ברוב רחמיו‬ ‫חטאו' כו'‪ .‬וזהו 'בת תחלה' היינו היראה‪ ,‬סימן יפה לבנים‬ ‫על ברואיו הטביע בבני אדם את מדת השכחה לטובתם‪.‬‬ ‫היינו תורה דרביא לבנהא‪ ,‬דע"י היראה התורה מתקיימת‪.‬‬ ‫בכדי שיוכלו להשכיח מעצמם את צערם ואבלם‪ ,‬ויוכלו‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]18‬‬ ‫ההסתר נועד לבחון בני אדם‪ .‬וכמו שהעפעפים שנראות‬ ‫ובזה יבואר פירוש שירת האזינו "וירא ה' וינאץ מכעס בניו‬ ‫כמכסות את העינים הם בעצם מגינות עליהן‪ ,‬כך גם הסתר‬ ‫ובנותיו"‪ ,‬היינו מה שמקדימין בן לבת פירוש תורה ליראה‪,‬‬ ‫הפנים הוא לטובת האדם‪ ,‬שיוכל לעמוד בבחירה ולא להיות‬ ‫ויאמר "אראה מה אחריתם"‪" ,‬כי דור תהפוכות המה"‪,‬‬ ‫כמוכרח במעשה המצוות[‪.‬‬ ‫שמהפכין הסדר‪ ,‬וע"י כך "בנים לא אמון בם"‪ ,‬פירוש גם‬ ‫‪‬‬ ‫התורה לא תתגדל ותתקיים בהם‪.‬‬ ‫)שב שמעתתא ‪ ‬רבי אריה לייב הכהן הלר(‬ ‫אקניא‪ ‬א ‪‬ע‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬כא(‪.‬‬ ‫"ואני ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫"בלא עם" ‪ -‬מכאן רמז למה שרואים בזמנינו לגבי המלחמה‬ ‫עם הפלשטינים‪ ,‬שכן הם אינם בגדר 'עם'‪ ,‬אלא אספסוף‬ ‫אראה ‪‬מה ‪   ‬‬ ‫אחרית‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫מה‪   ‬‬ ‫פני ‪ ‬‬ ‫אס‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)רבי יחזקאל אברמסקי(‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫'אין מזל לישראל‪ ,‬שישראל חלק ה' ונחלתו‪ ,‬ואינן מסורים‬ ‫‪‬‬ ‫למזלות השמים כי הם למעלה מן המזלות‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫יחת ּו ‪‬הגּ וֹ ‪‬ים‬ ‫חת ּו ּ‪‬כי ‪ּ  ‬‬ ‫ה‪‬מים ‪‬אל ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫מאתוֹ ת ‪   ‬‬ ‫הכתוב )ירמיה י ב'( " ּו ‪ ‬‬ ‫י‪‬נק ‪‬ע‪ ‬אי‪  ‬‬ ‫‪‬יבה" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬כה(‪.‬‬ ‫‪‬ת‪‬לה ‪‬‬ ‫"‪ ‬ח‪‬ר ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫רכוֹ ‪‬א ‪ׁ  ‬‬ ‫לאיש‬ ‫לאדם ‪‬דּ ‪ּ ‬‬ ‫"כי ‪‬א ‪  ‬‬‫מהמה"‪ .‬ומה שכתוב )ירמיה י‪ ,‬כג( ּ‪‬‬ ‫‪ּ  ‬‬ ‫שמעתי קושיא בשם נד"ז הרב הגאון מוהרצ"ה נ"י במ"ש‬ ‫צעדוֹ "‪ ,‬כשאינו עושה רצון השם‪ ,‬שאז הוא‬ ‫והכין ‪‬את ‪ ‬‬ ‫הל‪   ‬‬‫‪‬‬ ‫הספר חסידים דאין לומר 'שהשמחה במעונו' כשיש נשים‬ ‫מסור למזל לפי שעונותיו הבדילו בינו ובין השי"ת‪ ,‬והשפיל‬ ‫"בח ּו ‪‬רים ‪ ‬‬ ‫וגם‬ ‫ואנשים ביחד‪ ,‬והביא ראיה מהא דכתיב ּ‪‬‬ ‫עצמי ממעלות עליונות ובא וישב לו במדרגות תחתונות‬ ‫נערים" )תהלים קמח‪ ,‬יב( הרי דשם כתיב‬ ‫זקנים ‪‬עם ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬בת ּולוֹ ת ‪  ‬‬ ‫תחת המזלות‪.‬‬ ‫"עם" ומשמע ביחד וכאן כתיב "גם" ולא "עם"‪ ,‬ולמה לא‬ ‫והוא שכתוב"אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם"‪ ,‬כי‬ ‫הביא מקרא דתורה שכתב גם כן כן‪ .‬והשבתי דלא קשיא‪,‬‬ ‫אסלק השגחתי ואניחם תחת המזלות ושאר משרתי השמים‬ ‫דיש לומר דכאן אסור משום יחוד ולכן לא כתיב "עם" אבל‬ ‫אשר בחרו להם כשאר האומות‪ ,‬ואז "אראה מה אחריתם"‪,‬‬ ‫שם דאיכא רבים כמ"ש "בחורים וגם בתולות" דלא שייך‬ ‫מי יצילם מיד המקרים ההווים מתנועות הגלגלים והמזלות‪.‬‬ ‫יחוד בתרי וכל שכן ברבים ועל כרחך דאינו ראוי שיהיו‬ ‫צלמות ‪‬א‬‫אל‪ּ ‬ב ‪‬גיא ‪   ‬‬ ‫אבל בצדיקים כתיב )תהלים כג‪ ,‬ד( "גּ‪ ‬ם ּ‪‬כי ‪ ‬‬ ‫מעורבים אף דלא שייך יחוד‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫)שו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סימן רפ"ה(‬ ‫עמ ‪‬די"'‪.‬‬ ‫אתה ‪ּ ‬‬ ‫אירא ‪‬רע ּ‪‬כי ‪ּ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)דברי שאול – רבי יוסף שאול נתנזון(‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחרית‪ ‬י ד‪‬ר‬ ‫אראה ‪‬מה ‪   ‬‬ ‫מה‪   ‬‬ ‫פני ‪ ‬‬‫אס‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫"ואפס ‪‬עצ‪‬ר ‪ ‬‬ ‫ועז‪‬ב" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬לו(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמ‪) " ‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫‪‬ני‪ ‬א ‪ ‬‬‫ה‪‬ה ‪ ‬‬‫‪‬ה‪‬כת ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫'לפנים בישראל‪ ,‬היה בנמצא איש פרוץ אחד בסתר‪ ,‬שלא‬ ‫החיד"א הביא את פירוש החסיד רבי יעקב מולכו‪ :‬לעתים‬ ‫היה בכוחו לנצח את תאוותיו‪ ,‬אבל היה עוצר את עצמו‬ ‫האדם ניצול מחמת שהוא עצמו עתיד לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫בגלוי‪ ,‬והיה מכונה בשם 'עצור' על כי היה נאלץ לעצור‬ ‫ולעתים 'ברא מזכי אבא' )סנהדרין קד‪ ,‬א(‪ ,‬האב ניצול בזכות‬ ‫ברוחו נגד רצונו‪ .‬ומי שגם בגלוי היה מתנהג בפריצות‬ ‫בנים ובני בנים מעולים שייצאו ממנו‪ .‬אמר הכתוב‪" :‬אראה‬ ‫ובפריקת עול מצות‪ ,‬היה נעזב ונרדף על ידי הכלל‪ ,‬ומכונה‬ ‫מה אחריתם" ‪ -‬אולי עתידים הם עצמם לחזור בתשובה‪ ,‬או‬ ‫בשם 'עזוב'‪ ,‬כמי שנעזב ומובדל מן הציבור‪ .‬אבל עתה‬ ‫שמא ייצאו מהם בנים הגונים‪ .‬אולם התבוננתי וראיתי כי‬ ‫"אפס עצור ועזוב"‪ ,‬כי הכל חוטאים בפרהסיא ובריש גלי‪.‬‬ ‫"דור תהפוכות המה" ‪ -‬ואין תקווה שישובו בתשובה‪ ,‬וגם‬ ‫על מצב זה המוכר לנו מהיום‪ ,‬מודיעינו הכתוב כי כך‬ ‫"בנים לא אמון בם" ‪ -‬אף מזרעם אין כל תקווה שישובו‪.‬‬ ‫)רבי זעליג ראובן בענגיס גאב"ד ירושלים‪ ,‬גאב"ד ירושלים(‬ ‫יהיה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אחרית‪ ‬י ד‪‬ר‬ ‫אראה ‪‬מה ‪   ‬‬ ‫מה‪   ‬‬ ‫פני ‪ ‬‬‫אס‪‬ירה ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אזלת ‪‬יד‬ ‫יראה ‪‬י ‪  ‬‬ ‫יתנח‪ ‬י ‪  ‬‬ ‫עבדיו ‪   ‬‬ ‫ועל ‪  ‬‬ ‫"‪‬י ‪ ‬ידי‪ ‬ה' ‪‬ע‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמ‪) " ‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫‪‬ני‪ ‬א ‪ ‬‬‫ה‪‬ה ‪ ‬‬‫‪‬ה‪‬כת ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ועז‪‬ב" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬לו(‪.‬‬ ‫ואפס ‪‬עצ‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫יחז ּו ‪ּ   ‬‬ ‫עפעפיו‬ ‫"עיניו ‪ ‬‬ ‫כתב ב"משך חכמה" בפירוש הפסוק‪  :‬‬ ‫בזמן הזה נתבטלה כל כח ההתפשטות של מנהג והלכה‬ ‫אדם" )תהלים יא‪ ,‬ד(‪ .‬פירושו‪ ,‬שהעפעף מכסה העין‬ ‫יבחנ ּו ּ‪‬ב ‪‬ני ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בישראל )עי' כס"מ פרק כ' מהלכות ממרים הלכה ו'(‪ ,‬ולא רק "כי אזלת‬ ‫כדי שלא יזיק לו ראיית השמש וכיוצא בזה‪ ,‬ולא יוזק מאבק‬ ‫יד" ואין בישראל יד גדולי הדור להנהיג‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫וכיו"ב‪ .‬לזה אמר שההשגחה פרטית‪ ,‬רק מה שלפעמים‬ ‫בישראל עצמן "ואפס עצור ועזוב"‪ ,‬שאין בהן כח עצמן של‬ ‫נראה כאילו מכוסה ‪ -‬רשע וטוב לו וצדיק ורע לו‪ ,‬הוא כדי‬ ‫מנהג ותקנה‪.‬‬ ‫לבחון בני אדם‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬לא היה הרשות נתונה‪ ,‬והיו‬ ‫ועי' מו"ק )יח‪ ,‬ב(‪' :‬ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים אבל אית‬ ‫מוכרחים על מעשה הטוב והצדק‪ ,‬כמו שכתב ב"מנורת‬ ‫ליה אויבים ‪ -‬אויבים הוא דאפקוה לקלא'‪ ,‬ובזמן הזה דאיכא‬ ‫המאור" סוף נר ג‪ .‬לזה ההסתר הוא כעפעפיו‪ ,‬רק כדי‬ ‫אויבים שלא שואלים עצה מהגדולים אלא מפקי לקלא‪ ,‬אין‬ ‫שיבחנו בני אדם‪ ,‬והבן‪] .‬פי'‪ :‬לפי זה ההסתר פנים )"אסתירה"(‪,‬‬ ‫בירורים של קול או התפשטות מנהג בישראל‪" ,‬ואפס עצור‬ ‫היא כדי שהקב"ה יוכל לראות )"אראה"( כיצד יבחרו בבחירה‬ ‫)רבי יצחק הוטנר(‬ ‫ועזוב"‪.‬‬ ‫חפשית )"אחריתם"(‪ .‬בפסוק בתהלים "עיניו יחזו" מקביל‬ ‫‪‬‬ ‫ל"אראה מה אחריתם"‪ ,‬בעוד "עפעפיו" מקביל ל"אסתירה"‪.‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]19‬‬ ‫מלאכתוֹ ‪  ‬‬ ‫לפני‬ ‫מהיר ּ‪‬ב ‪ּ   ‬‬ ‫איש ‪ ‬‬ ‫"חזית ‪ׁ ‬‬ ‫יצאה בת קול ואמרה להם ‪  ‬‬ ‫עבדיו ‪   ‬‬ ‫יתנח‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬לו(‪.‬‬ ‫ועל ‪  ‬‬ ‫"‪‬י ‪ ‬ידי‪ ‬ה' ‪‬ע‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫חש ּ‪‬כים" )משלי כב‪ ,‬כט(‪ ,‬מי‬ ‫לפני ‪ׁ ‬‬ ‫יתיצב ‪  ‬‬ ‫יתיצב ּ‪‬בל ‪ּ   ‬‬ ‫מלכים ‪ּ   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫'שמעתי משם הרב החסיד המקובל האלהי שלום שרעבי ז"ל‬ ‫שהקדים ביתי לביתו ]וזהו שלמה המלך שבנה תחילה את‬ ‫שפירש בהקדים מה שאמרו ז"ל )בר"ר פמ"ד ה'; שמ"ר פל"ה ד'(‬ ‫בית המקדש ואחר כך את ביתו‪ ,‬ולכן הוא מכונה "איש מהיר‬ ‫כשיש עונות על הדור נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור‪ .‬וזה‬ ‫במלאכתו"[‪ ,‬ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים‬ ‫אומרו "כי ידין ה' עמו"‪ ,‬ר"ל כשרוצה הקב"ה לדון את עמו‬ ‫]במהירות[ וביתו בנה בשלש עשרה שנה ]שלא הזדרז כל‬ ‫כשרואה עונותיהם מרובים‪ ,‬אז "ועל עבדיו יתנחם" שהם‬ ‫כך בבנייתו[ "לפני מלכים יתיצב בל יתיצב לפני חשוכים"‬ ‫הצדיקים יתנחם על הרעה בנטילת הצדיק ודו"ק'‪.‬‬ ‫וכו''‪ .‬ופירש רש"י ז"ל‪ ,‬עוד אחד‪ ,‬שלמה‪ ,‬דיוקנו של דוד‬ ‫)תורת אהרן ‪ ‬רבי אהרן בן שמעון רב ראשי וראב"ד עיה"ק צפת(‬ ‫אביו נתשטח לפניהם שלא לפנותו עמהם‪ ,‬יע"ש‪.‬‬ ‫למדים מזה שלא כעולם הזה הוא עולם הבא‪ ,‬בעולם הזה‬ ‫‪‬‬ ‫מי שהוא עני ואין לו להתפרנס משלו יכולים קרוביו וידידיו‬ ‫אמית‬‫אני ‪ ‬‬ ‫ע‪‬די ‪ ‬‬ ‫א‪‬הי‪   ‬‬ ‫ואי‪  ‬‬ ‫אני ה‪‬א ‪ ‬‬‫אני ‪ ‬‬ ‫ע‪‬ה ‪‬י ‪ ‬‬‫‪"‬רא‪  ‬‬ ‫לרחם עליו‪ ,‬אבל בעולם הבא אינו כן‪ ,‬אבות אינם יכולים‬ ‫להציל את הבנים‪.‬‬ ‫מ‪‬יל" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬לט(‪.‬‬ ‫מ‪‬די ‪ ‬‬ ‫ואי‪   ‬‬ ‫אר‪‬א ‪ ‬‬ ‫ואני ‪  ‬‬ ‫מחצ‪‬י ‪  ‬‬ ‫ואח‪‬ה ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כפל לומר "אני אני"‪ ,‬להוציא מדעת האומרים שתי רשויות‬ ‫ונורא הדבר‪ ,‬שגם חשיבותו של דוד לא הועילה להציל את‬ ‫הם‪ ,‬אחד מושל על הטובות ואחד מושל על הרעות‪ .‬וכן‬ ‫שלמה בנו להביאו לעולם הבא‪ ,‬שלא השגיחו עליו עד‬ ‫גבהה"‪,‬‬‫בהה ‪  ‬‬‫תדבר ּו ‪‬גּ ‪ ‬‬ ‫רב ּו ‪ּ  ‬‬ ‫"אל ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫אמרה חנה )שמואל א' ב‪ ,‬ג( ‪‬‬ ‫שיצאה הבת קול ואמרה "חזית" וכו'‪ .‬ועד כמה היה מגיע‬ ‫לומר שיש שני גבוהים כאמור אלא הכל יצא מהתחלה אחת‪,‬‬ ‫חשיבותו של דוד לפני הקב"ה‪ ,‬עד שאמרו בגמ' )שם ק"ה‪ ,‬א(‬ ‫מח ּ‪‬יה‬ ‫ממית ּו ‪ ‬‬ ‫מש ּ‪‬פיל ‪‬אף ‪‬מרוֹ ‪‬מם‪ ,‬ה' ‪ ‬‬ ‫מעשיר ‪ ׁ ‬‬ ‫ריש ּו ‪ ׁ  ‬‬ ‫‪" -‬ה' מוֹ ‪ׁ ‬‬ ‫'אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע אם יבא דוד‬ ‫מוֹ ‪‬ריד ׁ ‪‬שאוֹ ל ‪‬ו‪ּ‬י ‪‬על" )שם ב‪ ,‬ו(‪ ,‬כי הוא יתברך פועל כל ההפכים‪.‬‬ ‫שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו‪,‬‬ ‫ופירש הר"ר משה מקוצי בתחילת מצות עשה בשם רבינו‬ ‫אמר להן עלי לעשותם ריעים זה לזה'‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‪ ,‬אם‬ ‫סעדיה להשיב לכופרים האומרים שתי רשויות הם‪ ,‬אם‬ ‫יביא דוד שהרג את הפלשתי ויצעק לפניך על שאתה נותן‬ ‫שניהם רשאים לעשות כל אחד מה שירצה ובקש האחד‬ ‫חלק לדואג ואחיתופל לעולם הבא מה אתה עושה להפיס‬ ‫להחיות את האדם והאחד להמיתו‪ ,‬ראוי שיהיה האיש ההוא‬ ‫דעתו שהם היו שונאין אותו‪ ,‬אמר להם עלי לפייסן ולעשותן‬ ‫מת חי חי מת לאלתר כהרף עין וכו'‪ .‬לכן אמר כאן "אני אני‬ ‫ריעים ואהובים זה לזה‪ ,‬וכן איתא בגמ' )שם קו‪ ,‬ב( אמר‬ ‫הוא" מושל על הטובות ועל הרעות "ואין אלהים עמדי"‪,‬‬ ‫הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי יע"ש‪ ,‬מי שיש לו אב‬ ‫והמופת על זה "אני אמית ואחיה ואין מידי מציל"‪ ,‬ואילו‬ ‫חשוב כזה שמלאכי השרת שואלים להקב"ה מה תעשה‬ ‫היה אחד עמדי היה מציל מידי והיה מת חי חי מת כהרף עין‬ ‫לפייסו‪ ,‬והקב"ה בעצמו מתיעץ בו ניתי דואג לעלמא דאתי‪,‬‬ ‫)כלי יקר(‬ ‫ומזה תבין ותשכיל כי אין אלהים עמדי‪.‬‬ ‫לא היה יכול להציל את שלמה בנו להביאו לחיי עולם הבא‬ ‫עד שיצאה הבת קול ואמרה "חזית" וכו'‪ ,‬היינו שהבת קול‬ ‫‪‬‬ ‫אמרה להם שיש לו זכות עצמי שהקדים ביתי לביתו‪ ,‬עד‬ ‫כמה צריך האדם להשתדל לרכוש לו זכותי עצמו שרק הם‬ ‫מ‪‬די ‪ ‬‬ ‫מ‪‬יל"‬ ‫ואי‪   ‬‬ ‫אר‪‬א ‪ ‬‬ ‫ואני ‪  ‬‬ ‫מחצ‪‬י ‪  ‬‬ ‫ואח‪‬ה ‪   ‬‬ ‫אמית ‪   ‬‬ ‫"אני ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫הם היכולים להצילו מגיהנם‪ ,‬ולהביאו לעולם הבא‪ ,‬ולא‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪ ,‬לט(‪.‬‬ ‫)אמרי דעת ‪ ‬רבי מאיר סגל(‬ ‫לסמוך על זכות אבותיו‪.‬‬ ‫זכויות עצמיים‬ ‫‪‬‬ ‫איתא בספרי‪" :‬ואין מידי מציל" אין אבות מצילים את‬ ‫הבנים‪ ,‬לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫מעיד‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ברי‪  ‬‬ ‫לכל ‪   ‬‬ ‫לבבכ‪  ‬‬ ‫אלה‪ ‬ימ‪    ‬‬ ‫"ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עשו‪ ,‬אין לי אבות שאין מצילים את הבנים‪ ,‬אחים את‬ ‫לע‪‬ת ‪‬את ‪‬ל‬ ‫ל‪‬מר ‪ ‬‬‫‪‬ניכ‪   ‬‬ ‫‪‬צ‪ ‬את ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬‫‪‬כ‪ ‬ה‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫איש" )תהלים מט‪ ,‬ח(‪ ,‬לא‬ ‫יפדּ ה ‪ׁ ‬‬ ‫פדה ‪  ‬‬ ‫"אח ‪‬א ‪ ‬‬ ‫האחים מנין ת"ל ‪‬‬ ‫ה‪‬את" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬מו(‪.‬‬ ‫ה‪‬רה ‪ ‬‬ ‫‪‬ברי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקב מציל את עשו‪ ,‬ואפילו‬ ‫"אח ‪‬א‬ ‫נותן כל ממון שבעולם אין נותנים לו כפרו‪ ,‬שנאמר ‪‬‬ ‫'צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה'‬ ‫ויקר ּ‪‬פ ‪‬דיוֹ ן ‪ׁ  ‬‬ ‫נפשם‬ ‫לא‪‬הים ּ‪‬כ ‪‬פרוֹ ‪   ,‬‬‫יתן ‪ ‬‬‫איש ‪‬א ‪ּ ‬‬ ‫יפדּ ה ‪ׁ ‬‬ ‫פדה ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫וכו' )רש"י(‪ .‬ראיתי באיזה ספר מובא מעשה שפעם בא הנשיא‬ ‫‪‬וחדל ‪‬לעוֹ ‪‬לם"‪ ,‬יקרה היא נפש זו שכשאדם חוטא בה אין לה‬ ‫‪‬‬ ‫מארה"ב לבקר איזה מוסד תורה לפני כמה שנים‪ ,‬ולפני‬ ‫תשלומים‪.‬‬ ‫הביקור באו אנשים להכין כל הענינים‪ ,‬וכשנכנסו להאולם‬ ‫שיהיה שם הקבלת פנים אמרו שצריכים להסיר כל התמונות‬ ‫וכן איתא בגמ' )סנהדרין קד‪ ,‬א( 'ברא מזכי אבא אבא לא מזכי‬ ‫שתלויים על הקיר‪ ,‬וכן הוילונות שהיו שם עם פרחים‬ ‫ברא דכתיב "ואין מידי מציל"‪ ,‬אין אברהם מציל את‬ ‫וציורים היו צריכים להסיר ולהשים תחתיהם וילונות‬ ‫ישמעאל אין יצחק מציל את עשו'‪ ,‬יע"ש‪.‬‬ ‫פשוטים‪ ,‬וכששאלו על מה זה‪ ,‬הסבירו כי כשבא הנשיא‬ ‫עוד איתא בגמ' )שם ע"ב( 'אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬בקשו‬ ‫האיש המורם ביותר מכל העולם אז צריכים הכל להסתכל‬ ‫]אנשי כנסת הגדולה[ עוד למנות אחד ]את שלמה המלך‪,‬‬ ‫עליו והוא צריך להיות הנקודה המרכזית של כולם‪ ,‬ואי‬ ‫שלא יהיה לו חלק לעולם הבא[‪ ,‬באה דמות דיוקנו של אביו‬ ‫אפשר שיהיה שם תמונות וציורים שמסיח דעתם של‬ ‫ונשתטחה לפניהם ולא השגיחו עליה ]לבקש שלא ימנו את‬ ‫האנשים מלהסתכל על הנשיא‪.‬‬ ‫שלמה בנו בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא[ וכו'‪,‬‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]20‬‬ ‫שתקבעו עתים לתורה "תאריכו ימים"‪ ,‬והוא כולו הצלחת‬ ‫וזהו לימוד השכל נורא דאם למלך בשר ודם כן ק"ו למלך‬ ‫)דרשות מהר"י מינץ(‬ ‫גוף וממון!‬ ‫מלכי המלכים הקב"ה כשעובדים אותו בתורה ותפלה‬ ‫צריכים שלא להסיח דעת כלל ושיהא כל מבטו ומגמתו רק‬ ‫‪‬‬ ‫בו ית"ש‪.‬‬ ‫מריבת ‪ ‬‬ ‫קד‪‬‬ ‫‪‬מי ‪  ‬‬ ‫י‪‬ראל ‪ ‬‬ ‫‪‬ני ‪   ‬‬ ‫מעל‪ ‬י ‪‬ת‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬ ‫"על ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכל זה נכלל במה ש"כתב רש"י כאן 'שיהיו עיניו ולבו‬ ‫‪‬ני ‪   ‬‬ ‫י‪‬ראל"‬ ‫א‪‬תי ‪‬ת‪  ‬‬ ‫ק‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬א ‪   ‬‬‫מד‪‬ר ‪‬צ‪ ‬על ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואזניו מכוונים לד"ת' שלא יסיח דעת כלל ממנה‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪ ,‬נא(‪.‬‬ ‫חיזוק אחרים ‪ ‬קידוש ה'‬ ‫‪‬‬ ‫"על אשר לא קדשתם אותי"‪ ,‬גרמתם לי שלא אתקדש‪,‬‬ ‫‪‬כ‪ ‬ה‪"‬‬ ‫מעיד ‪ ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫א‪‬ר ‪  ‬‬ ‫ה‪‬ברי‪  ‬‬ ‫לכל ‪   ‬‬ ‫לבבכ‪  ‬‬ ‫"‪‬ימ‪    ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמרתי לכם "ודברתם אל הסלע"‪ ,‬והם הכוהו‪ ,‬והוצרכו‬ ‫)דברי‪ ‬לב‪ ,‬מו(‪.‬‬ ‫להכותו פעמים‪ ,‬ואלו דברו עמו ונתן מימיו בלא הכאה‪ ,‬היה‬ ‫סרסורי דחטאה‬ ‫מתקדש שם שמים‪ ,‬שהיו ישראל אומרים‪ ,‬ומה הסלע הזה‬ ‫שאינו לא לשכר ולא לפורענות‪ ,‬אם זכה אין לו מתן שכר‪,‬‬ ‫פירש רש"י‪' :‬צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואוזניו מכוונים‬ ‫לדברי תורה'‪.‬‬ ‫ואם חטא אינו לוקה‪ ,‬כך מקיים מצות בוראו‪ ,‬אנו לא כל שכן‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫וביאר ב"כתב סופר" עה"ת )החדש( את הענין שמוסיף רש"י‬ ‫דוקא העינים ואזנים‪ ,‬שהרי בפסוק לא נאמר רק "שימו‬ ‫נראה ללמוד מדברי רש"י עד היכן מגיעה מצות קידוש ה'‬ ‫לבבכם"‪ ,‬כי בכדי שיהיה האדם שמור בלבו מלחמוד דבר‬ ‫וגם להיפך לענין חילול ה' ח"ו‪.‬‬ ‫איסור‪ ,‬ובשביל שיהיה מוגן מפני יצרו הרע שלא יניאו‬ ‫דהנה בדרך כלל ענין "קידוש ה'" נזכר כלפי ג' עבירות‬ ‫למעשה עבירה‪ ,‬עליו להתבונן מה המה הסיבות המעוררות‬ ‫חמורות‪ ,‬שצריך לקדש את שמו יתברך וליהרג ולא לעבור‬ ‫ומגרות בו את יצר הרע‪ ,‬ועל כך כבר אמרו רז"ל )במדב"ר י‪ ,‬ב(‬ ‫על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬או בשעת השמד‬ ‫'עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון'‪ .‬וכן הנביא צווח‬ ‫ליהרג ולא לעבור על שום מצוה‪ ,‬או שהוא בפני עשרה‪ ,‬כמו‬ ‫הכבד ‪  ‬‬ ‫ועיניו‬ ‫ואזניו ‪ּ  ‬‬ ‫העם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪   ‬‬ ‫"הש ‪‬מן ‪‬לב ‪ ‬‬ ‫ואומר )ישעיה ו‪ ,‬י( ‪ ׁ ‬‬ ‫שביאר הרמב"ם )הלכות יסודי התורה פ"ה(‪ .‬וכן משתמשים העולם‬ ‫השע"‪ .‬ועל זה הדרך מבאר גם ה"כתב סופר" )על אבות( את‬ ‫‪ׁ ‬‬ ‫בביטוי של "קידוש ה'" כלפי מי שעושה מצוה בפרסום‪,‬‬ ‫לשון המשנה )אבות פ"ב מ"א( 'דע מה למעלה ממך עין רואה‬ ‫בדבר שאין העולם מדקדקים בו‪ ,‬והוא עושה אותו ומראה‬ ‫ואוזן שומעת' וכו'‪ ,‬שיש לפרש הרמז בו על יצר הרע העומד‬ ‫חשיבות לדבר ה'‪ .‬והביטוי "חילול ה'" משתמשים במי‬ ‫ממעל לאדם להסיתו לעשות רע‪ ,‬ואיך הוא שולט עליו על‬ ‫שעשה עבירה גדולה ח"ו‪.‬‬ ‫ידי עין רואה ואוזן שומעת‪ ,‬שני סרסורי העבירה המושכים‬ ‫ואילו כאן בפסוק בענין החטא של מי מריבה תבעה התורה‬ ‫את האדם לחטא‪ .‬והנה כנגד זה אמר להם משה "שימו‬ ‫את משה ואהרן "על אשר לא קדשתם אותי"‪ ,‬שהיו יכולים‬ ‫לבבכם" שהעצה לזה הוא לשמור על אזניכם ועל עיניכם‬ ‫לחזק את כלל ישראל בעבודת ה'‪ ,‬על ידי שיביאו אותם לדון‬ ‫שלא ישלוט בהם יצר הרע‪ ,‬שעל ידי כך תוכלו להתגבר עליו‬ ‫ק"ו בעצמם ממה שהסלע עושה ציווי ה'‪ ,‬ואז היה מתקדש‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ולשמור את התורה כולה‪.‬‬ ‫שמו של הקב"ה‪ .‬ומכיון שהם הכו את הסלע‪ ,‬גרמו באותו‬ ‫‪‬‬ ‫המעשה שכלל ישראל לא יקבלו חיזוק זה‪.‬‬ ‫ועל זה אמרה התורה שהם מעלו בה'‪ ,‬במה ש"לא קדשתם‬ ‫מ‪ ‬י ה‪‬א ‪  ‬‬ ‫ח‪‬יכ‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫דבר ‪‬רק ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אותי"‪ ,‬לפי מדריגתם ומדריגת כלל ישראל‪.‬‬ ‫דרשו חז"ל על זה 'ואם רק הוא – מכם'‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫ונמצא שבכלל מצות קידוש ה' הוא לחזק אחרים בעבודת‬ ‫בעירובין )כא‪ ,‬ב( 'המלעיג ומתלוצץ בדברי חכמים נדון‬ ‫ה' וכן להיות זהיר מלגרום להם שום התרשלות בעבודת ה'‬ ‫בצואה רותחת'‪ .‬ונכלל בזה האומר על איזה סברא המוזכרת‬ ‫חלילה‪ ,‬ומי שגורם לאחרים איזה התרשלות בעבודת ה'‪,‬‬ ‫בגמ' ברש"י או בתוס' שהוא דבר רחוק ואילו אני הייתי‬ ‫נקרא מחלל את שם ה'‪.‬‬ ‫אומר דבר זה היו משחקין עלי‪ ,‬הרי זה עבירה גדולה‪.‬‬ ‫וגדול אחד כשהיה שומע איך תלמידו אומר 'וכי המקשה‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שלא רק הנמצא בין אנשי הרחוב צריך לקדש‬ ‫היה משוגע או עשה טעות' וכיו"ב‪ ,‬היה מכהו מכת מרדות‪,‬‬ ‫את ה' על ידי הנהגה נאה ומתוקנת‪ ,‬ובכך להשפיע על בני‬ ‫)שלה"ק שער האותיות ערך שתיקה(‬ ‫וזאת מלבד התשובה שסידר לו‪.‬‬ ‫אדם שגם הם ירצו להיות כמותו‪ .‬אלא אפילו כשהאדם‬ ‫נמצא בבית המדרש או בבית הכנסת‪ ,‬יש לו הזדמנות לקדש‬ ‫‪‬‬ ‫את ה' או להיפך ח"ו‪ ,‬שאם יתחזק האדם בלימוד התורה‬ ‫ובתפילה‪ ,‬דהיינו שיתפלל בכוונה ויכבד את התפילה כראוי‪,‬‬ ‫‪‬ב‪‬בר ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ה‬ ‫ח‪‬יכ‪   ‬‬ ‫מ‪ ‬י ה‪‬א ‪  ‬‬ ‫דבר ‪‬רק ה‪‬א ‪ ‬‬ ‫"‪‬י ‪‬א ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וילמד בהתמדה מבלי להתבטל ולשוחח בדברי חולין‪,‬‬ ‫‪‬אריכ‪  ‬‬ ‫ימי‪) "‬דברי‪ ‬לב‪ ,‬מז(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ממילא יתעוררו גם האחרים הרואים אותו להתעלות כמותו‪,‬‬ ‫דרש רבי יהודה הלוי מינץ ‪ -‬מהר"י מינץ‪] ,‬מגדולי אשכנז‬ ‫ונמצא שם שמים מתקדש על ידו‪ .‬ואם יתרשל‪ ,‬ולא ילמד‬ ‫בסוף תקופת הראשונים[‪ ,‬דכוונתו לומר‪ ,‬שאין להם‬ ‫בהתמדה ולא יתפלל בחשק‪ ,‬באופן שיגרום ח"ו שגם‬ ‫התנצלות לאמר כי לא יוכלו להוציא זמנם בתורה כי טרודים‬ ‫האחרים יעשו כמוהו‪ ,‬הרי הוא בכלל מחלל את ה' ר"ל‪.‬‬ ‫הם להרויח פרנסת והוצאות בני ביתם‪" ,‬כי בדבר הזה"‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]21‬‬ ‫בפטירתו האיך יש בכח כלל ישראל לעכב מיתת משה רבינו‬ ‫ובוידוי של יום הכיפורים כשאומרים 'על חטא שחטאנו‬ ‫ע"ה‪ ,‬הלא אין כח ביד האדם לעכב מיתה‪.‬‬ ‫לפניך בחילול ה''‪ ,‬יש לכוון ולהתוודות גם על זה‪ ,‬שאולי‬ ‫אלא ביכולת כלל ישראל לעכב בכח תפילתם‪ ,‬דע"י תפילתם‬ ‫גרמנו התרשלות לאחרים בעבודת ה'‪ .‬ומי שמשוחח עם‬ ‫היה בכוחם לעשות מהפכה בשמים ועי"ז תתעכב מיתת‬ ‫חבירו‪ ,‬בין באמצע הלימוד ובין באמצע התפילה‪ ,‬אם הוא‬ ‫משה רבינו ע"ה‪ ,‬וכמו שמצינו בכתובות )קד‪ ,‬א( ברבינו‬ ‫גורם בזה רפיון לרבים‪ ,‬הוא נכלל בחטא של חילול ה' ר"ל‪.‬‬ ‫הקדש דאמרה אמתיה דרבי עליונים מבקשין את רבי‬ ‫ולכן יש לכל אחד לקבל על עצמו להיזהר בענין זה‪ ,‬בפרט‬ ‫והתחתונים מבקשים את רבי‪ ,‬יהי רצון שיכופו תחתונים‪ ,‬את‬ ‫בימים אלו של תקופת עשרת ימי תשובה‪ ,‬לחזק אחרים‬ ‫העליונים וכו'‪ .‬והיינו בכח התפילה יכולין לפעול הכל‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬ולא לגרום להם רפיון ח"ו‪ .‬וכשמתפלל האדם‬ ‫ולעכב מיתת משה רבינו ע"ה‪ ,‬על זה אמר הקב"ה "בעצם‬ ‫בכוונה ומכבד את התפילה כראוי‪ ,‬וכן כשלומד בהתמדה‬ ‫היום הזה" הריני מכניסו בחצי היום‪.‬‬ ‫מבלי להתבטל ולשוחח בדברי חולין‪ ,‬והוא גורם בזה חיזוק‬ ‫)יראה ודעת – רבי יהודה זאב סגל(‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫לאחרים‪ ,‬נמצא שם שמים מתקדש על ידו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקדש‬ ‫עי"ש ברש"י שנאמר "בעצם היום הזה" גם בכניסת נח‬ ‫ה‪‬ה ‪ ‬‬ ‫לאמר" )דברי‪ ‬לב‪ ,‬מח(‪.‬‬ ‫‪‬עצ‪ ‬ה‪  ‬‬ ‫מ‪‬ה ‪  ‬‬ ‫"ויד‪‬ר ה' ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫לתיבה‪ ,‬וגם ביציאת ישראל ממצרים‪ ,‬שלא יהיה להם פתחון‬ ‫פה לומר אילו היינו יודעים היינו מונעים‪ .‬והדבר צ"ב‬ ‫כח התפילה‬ ‫דבשלמא בדברים הנ"ל שייך פתחון פה לומר שהיינו‬ ‫פירש רש"י‪' ,‬בג' מקומות נאמר "בעצם היום הזה"‪ .‬נאמר‬ ‫מונעים את נח מליכנס לתיבה‪ ,‬או שהיינו מונעים את ישראל‬ ‫עצם ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה" )בראשית ז‪ ,‬יג(‪ ,‬בא נח וגו' במראית‬ ‫"ב ‪ ‬‬ ‫בנח ּ‪‬‬ ‫לצאת ממצרים‪ ,‬אבל מה שייך כן במיתת משה וכי ס"ד‬ ‫אורו של יום‪ ,‬לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו‬ ‫שביד אנוש למנוע את מיתתו בהגיע עת פקודתו‪.‬‬ ‫מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה ולא עוד אלא‬ ‫ובישוב הדבר עיין ירושלמי )כתובות פרק י"ב ג'( לענין מיתת רבי‪,‬‬ ‫אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה‪ ,‬אמר‬ ‫יצוקים ואראלים תפשון בלוחות וגברה ידן של אראלים‬ ‫הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח‬ ‫וחטפו את הלוחות‪ ,‬ובקרבן העדה מצוקי ארץ כלומר צדיקי‬ ‫עצם ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה הוֹ ‪‬ציא‬ ‫"ב ‪ ‬‬ ‫למחות יבא וימחה‪ .‬במצרים נאמר ּ‪‬‬ ‫ישראל ומלאכי מעלה תפשו בלוחות הברית להמשיכם אליו‬ ‫ה" )שמות יב‪ ,‬נא(‪ ,‬לפי שהיו מצריים אומרים בכך וכך אם אנו‬ ‫וגברה ידן של המלאכים וחטפו אותן‪ ,‬וכן איתא בירושלמי‬ ‫מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת ולא עוד אלא אנו‬ ‫)כלאים פ"ט ג'(‪ ,‬אמר לון מצוקים ואראלים תפושין בלוחות‬ ‫נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין להם‪ ,‬אמר הקב"ה הריני‬ ‫הברית וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות‪ ,‬ובפירוש‬ ‫מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה‪.‬‬ ‫"תולדות יצחק"‪ ,‬צדיקי ישראל ואראלים היינו מלאכי מעלה‬ ‫אף כאן במיתתו של משה נאמר "בעצם היום הזה"‪ ,‬לפי‬ ‫תפשו בלוחות הברית וכל אחד משך אצלו הלוחות של‬ ‫שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו‬ ‫הברית להמשיכם אליו וגברה ידם של המלאכים וחטפו‬ ‫מניחין אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים‬ ‫אותן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ועי' עוד תלמוד בבלי כתובות ק"ד ע"א‪.‬‬ ‫והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את‬ ‫הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫נמצא שבפטירת גדול הדור יש כעין מלחמה בין צדיקי‬ ‫הריני מכניסו בחצי היום וכו''‪.‬‬ ‫ישראל המתפללים לרפואתו‪ ,‬לבין המלאכים‪ ,‬מי ימשוך את‬ ‫הצדיק אליו‪ ,‬ובמלחמה פעמים אלו נוצחים פעמים אלו‬ ‫וקשה‪ ,‬דבשלמא בנח וביציאת המצרים היה בכחם לעכב‪ ,‬נח‬ ‫נוצחים‪ ,‬וזהו גם מה שאמרו ישראל על מיתת משה אם אנו‬ ‫מליכנס לתיבה‪ ,‬וכן ביציאת מצרים היה בכח המצרים לעכב‬ ‫)עטרותיהם ‪ ‬הרב דוד פלק(‬ ‫מרגישים אין אנו מניחים אותו‪.‬‬ ‫את ישראל מלצאת ממצרים‪ ,‬אבל במשה רבינו ע"ה‬ ‫ישראל כולם מהלכין אחר סנהדרין‪ ,‬וכן בב״ב (ד׳ כי אין בכוח לשום אדם בעולם לקיים כל התרי״ג‬ ‫מדוע חוזרים לבקש "והאר עיננו בתורתך"‬ ‫ע״א) הוא סימא עינו של עולם וכו'‪ ,‬ואכ"מ להאריך מצות באין מחסור‪ ,‬וזה שאנו אומרים "ולקיים‬ ‫"והאר עינינו בתורתך"‪ .‬צ"ב אחרי שבקשנו כבר‬ ‫בזה‪ .‬וזאת היא תפלת כל איש ישראל כי השי״ת את כל דברי תלמוד תורתך באהבה" כלומר ע״י‬ ‫ש״תן בלבנו להבין ולהשכיל"‪ ,‬וגם "לשמוע ללמוד‬ ‫יאר עיני העדה בתורתו‪ ,‬היינו הרבנים המורים שאנו אוהבים זה את זה יכולים אנו לקיים את‬ ‫וללמד" שכבר מלמד לאחרים‪ ,‬וגם "לשמור‬ ‫ומלמדים כו׳ לבל יבוא ח״ו תקלה על ידם‪ ,‬עכ״ל‪ .‬כל התורה כי ע״י אהבה נחשבים כולנו כאיש‬ ‫ולעשות ולקיים"‪ ,‬מה יש לבקש עוד "והאר עינינו‬ ‫אחד‪ ,‬״אהבה״ בגמטרי׳ ״אחד״ ‪ ,‬יע״ש עוד‪.‬‬ ‫ביאור הבקשה "באהבה"‬ ‫בתורתך" הרי כבר בקשנו על הבנה בתורה‪ .‬וגם‬ ‫ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה‪ .‬לפי ויל״פ לפי דרכו באופן אחר לפי מש״כ בביאור‬ ‫על הלמוד ועל הללמד וגם על קיום התורה‪.‬‬ ‫פשוטו הכוונה שמבקשים שלא יהיה העסק הגר״א ז״ל על משלי על הפסוק "רבות בנות עשו‬ ‫ועוד יל״ד למה מזכירים כאן את "עינים"‪ ,‬ולעיל ותן‬ ‫בד״ת ומצוותיו למשא ולטורח ושיסתפק חיל" כו' ‪ ,‬שהתורה נקנית במ״ח דברים‪ ,‬וכל מי‬ ‫בלבנו בינה מזכירים את ה״לב" כי בינה הוא בלב‪.‬‬ ‫במועט ליפטר מהחוב‪ ,‬אלא שתחמוד נפשנו שיש לו מדות מן אלו המ״ח יותר יש לו תורה‪ ,‬אבל‬ ‫ומצינו להגרעק״א ז״ל עה״ת (פרשת כי תבא) שכתב‬ ‫לעשות נחת רוח ליוצרנו ונשמח שמחה רבה אי אפשר שיהיה לאדם כל המ״ח‪ ,‬רק שיש לאחד‬ ‫בזה״ל מלת "עיננו" מורה על עיני העדה הם רבנים‬ ‫לקיים מצוותיו‪ ,‬שאין ראוי לעשות המצות מצד איזה מהם ולהשני מדות אחרים‪ ,‬עד שבין כולם‬ ‫דרשנים ומנהלים מנהיגי צאן קדשים במקל נועם‬ ‫שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן יהיה כל המ״ח‪ ,‬והתורה אינה נקנית אלא על ידי כל‬ ‫כו'‪ ,‬וכן משה רבינו ע״ה משתמש בלשון זה אל‬ ‫המ״ח‪ ,‬עכ״ד‪ .‬וי״ל דע״כ לקיים את כל דברי תורתך‬ ‫אלא חייב לעשותן והוא שמח‪.‬‬ ‫יָת ָּל�ָ נ ּּו ְלְ ֵֵעיָנָ ִיִ ם" (במדבר י‪ ,‬לא)‪ ,‬וכדומה‬ ‫חותנו "ְוְ ָָהִיִ ָ‬ ‫הוא דוקא "באהבה"‪ ,‬שאז בחיבור כולם יש את‬ ‫לפרש‬ ‫כתב‬ ‫של״ח)‬ ‫ובספר "נועם המצות" (מצוה‬ ‫לזה מאמר רז״ל בספרי פר׳ עקב וז״ל "עיניך" אלו‬ ‫הקנינים שהתורה נקנית בהם ויש קיום לתורה‪.‬‬ ‫אהבת‬ ‫על‬ ‫קאי‬ ‫לא‬ ‫באופן אחר‪ ,‬שב״אהבה"‬ ‫הזקנים‪ ,‬ובתנחומא פר׳ תצוה "עיניך כיונים" מה‬ ‫(שמחת תורה ‪ -‬הרב צבי ורשנר)‬ ‫‬ ‫לחבירו‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫בין‬ ‫הבריות‬ ‫הקב״ה אלא על אהבת‬ ‫העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים אף‬ ‫ןוילג | ו"פשת ‪ -‬וניזאה "הרות ירבד"בד"" [‪]22‬‬